רקע
שלמה שבא
שבחי ירושלים בפי אל־מוקדסי

כשמלאו עשרים שנה לעבדאללה מוחמד בן אחמד המכונה אל־מוקדסי, על שם עירו ירושלים, עיר המקדש, החליט למלא את מצוות הדת ולעלות לרגל למכה. הצטרף לשיירה, רכב על גמלים ועל סוסים ועשה דרך קשה וארוכה עד שהגיע לעיר הקדושה במדבר ערב, ועשה את חובתו כמצווה בספרי הדת וסובב את הכעבה הקדושה והיה ראוי לתואר חאג'. ומשסיים את מצוות העלייה לרגל, נפגש והתיידד עם בן הקאדי של מכה, שהיה סקרן גדול, אבל לא יצא עדיין מעירו, והיה תאב לשמוע על מדינות ועל ערים רחוקות. וסיפר לו אל־מוקדסי על ארץ־ישראל ועל ירושלים ואז התעניין בן הקאדי באקלימה של ירושלים ושאל: האם הוא חם? האם הוא קר?" וענה לו אל־מוקדסי: “לא מזה ולא מזה, ובין זה לזה, אין הוא חם מדי ואין הוא קר מדי.” ואמר לו בן הקאדי: “הרי זה מעין אקלים גן העדן!”

חזר אל־מוקדסי לירושלים. סקרן היה לראות ארצות רחוקות ולחקור את אורחותיהן ונסע מאז הרבה וכתב ספר גאוגרפיה חשוב ואת תיאורה של ירושלים פתח בסיפור השיחה שניהל עם בן הקאדי במכה, ואמר דברי שבח רבים על עירו האהובה:

בין ערי הפרובינציה אין גדולה מירושלים. בירות רבות קטנות ממנה. בתיה עשויים אבן ולא תמצא בשום מקום טובים ויציבים מהם. בשום מקום לא תמצא אנשים צנועים יותר מבני ירושלים. המצרכים שבה מצוינים, השווקים נקיים, המסגד מן הגדולים ואין עיר שבה מקומות קדושים רבים יותר. תמצא בה אנשים מלומדים מכל הסוגים וגם רופאים, ומשום כך נמשך אליה לבו של כל אדם משכיל. כל השנים מצויים בה אורחים. הבריות אומרות שהיא המהוללה שבערים. כלום לא היא המאחדת את מעלות העולם הזה עם מעלות העולם הבא?

כל מי שהוא בן העולם הזה ולבו נתון לעולם הבא ימצא בירושלים את מבוקשו. ומי שהוא בן העולם הבא ונפשו נכספת לטובו על העולם הזה – גם הוא ימצא בה את שביקשה נפשו. ואשר להיותה הטובה שבערים, מי ראה בעיר אחרת בתים נוחים ונקיים יותר או מסגד יפה יותר?


מוסלמים נכבדים בשיח בתוך שבחי ירושלים (2).jpg

נכבדים מוסלמים בשיח


אל־מוקדסי נדרש גם אל פירותיה ונופיה:

והיא גם הפורחת שבערים. אללה יתברך שמו אסף בה את פירות העמקים, המישורים וההרים, וגם כאלה שאינם מזדמנים יחד.

ולעניין המים – המים בירושלים בשפע, ועליה ייאמר: לא יחסרו בה חזנים ובורות מים. נדיר בה בית אשר אין בו בור או שני בורות.

ועוד אמר: לא תמצא אצל בני ירושלים אי־יושר ורמאות במסחר, ולא תמצא בה שתיית יין בפרהסיה ושיכורים. אין בה בתי זונות גלויים או נסתרים, ואנשיה עובדים את אלוהים בנאמנות. כאשר נודע להם כי המושל שותה יין בביתו, סגרו על ביתו ולא נתנו למוזמנים אל משתאותיו להיכנס אליו.

ובכן, האם ראיתם או שמעתם אדם אוהב יותר את עירו מאשר אל־מוקדסי? והאם, בינינו ובין עצמנו, יכולים אנו לקבל את דבריו כאמת מוחלטת? ושמא האהבה מקלקלת את השורה? ועוד כתב אל־מוקדסי:

ואי העיר אשר בה יידונו בני האדם ביום הדין? אמנם מכה ומדינה עליונות על ירושלים, ככתוב בקוראן וכדברי הנביא, ברכת האלוהים עליו ועל משפחתו, אבל האמת, ביום הדין יבואו שתי הערים לירושלים והמיטב אשר בכולן יתאחד.

ירושלים קטנה ממכה וגדולה ממדינה. באים אליה אנשים רבים מן המזרח ומן המערב, ביצורים סביב לה, ובחומתה שמונה שערי ברזל: שער ציון, שער המדבר, שער ההיכל, שער בור ירמיהו, שער השילוח, שער יריחו, שער העמודים ושער מגדל דוד.

אל־מוקדסי אהב את עירו ושיבחה מכל הערים. לא אחת נעלה חיוך על שפתינו בשומענו את שבחיה המופלגים מפיו. אבל הוא מנה גם את חסרונותיה וכתב עליהם בספרו, אולי כדי שלא יחטא במשוא פנים:

אבל יש בה גם מגרעות בירושלים – לא תראה בתי־מרחץ יותר מזוהמים מאלה שבה ולא תראה עיר המכבידה יותר ממנה בענייני המסים. מעטים בה אנשים מלומדים ורבים בה הנוצרים המתנהגים בחוסר נימוס במקומות הציבוריים.

ברחבת העיר ובמחסנים המיועדים לסוחרים הבאים מבחוץ גובים מסים גבוהים. בכל שער משערי העיר ניצבים שוטרים, שאינם נותנים לאיש למכור דבר שנצרכים לו האנשים אלא בהם בלבד, על אף אי הנוחות.

בעיר זו אין תומכים לעשוק, הדל והנדכא ולעשיר יש מקנאים. היודע דת ודין ננטש ולמשכיל אין מעלה. בתי־הספר ריקים, הנוצרים והיהודים ידם על העליונה, והמסגד ריק ממתפללים וממלומדים.

ועכשיו קורא נבוך, בחר לך איזו ירושלים שתרצה.


עבדאללה אל־מוקדסי נולד בשנת 946 למשפחה מוסלמית מכובדת בירושלים. סבו, אדריכל, בנה את חומות עכו בתוך הים וקיבל שכר רב על פועלו. ידוע לנו שהיה לו דוד. דברים משל דודו כתב בספרו, כמו הסיפור על הח’ליף הישאם אבן עבד אל־מאליק שביקש לבנות מסגד ברמלה שיהיה היפה במסגדים. שמע האימאם כי לנוצרים בלוד יש עמודי שיש מפוארים והם מבקשים לבנות בהם כנסייה נוספת על זו שכבר בנו בעיר, ותבע מהם את העמודים. הנוצרים הסתירו אותם. שלח להודיע להם, כי אם לא יתנו לו את העמודים, יהרוס את הכנסייה שבעיר ומאבניה יבנה את המסגד. נבהלו הנוצרים ונתנו לו את עמודי השיש והוא בנה בהם את המסגד היפה, המכונה המסגד הלבן.

אל־מוקדסי למד אצל מורים מעולים, נסיעתו למכה העירה בלבו אהבה למסעות ולארצות רחוקות והוא הועיד עתותיו ללימוד הגאוגרפיה. וכדי להכיר את כל המקומות שעליהם קרא ולמד, יצא למסעות שנמשכו שנים רבות ועבר בכל הארצות הנתונות לכיבוש מוסלמי בעת ההיא.

בשנת 985, כשהיה בן ארבעים, החל לכתוב את ספרו, מן המעולים בספרי הגאוגרפיה הקדומים, והוא דין וחשבון מפורט על הארצות שביקר בהן ותיאור ססגוני של החיים שם וסיפר כל מה שראו עיניו ושמעו אוזניו. היו אלה השנים הראשונות לשלטונם של הפאטימים המצרים בארץ, לאחר שכבשוה מהעבאסים שמרכזם היה בבגדד. ימים טובים היו הימים ההם לארץ־ישראל: החקלאות והמסחר פרחו ואל־מוקדסי כתב: הארץ הזאת היא בעלת מעלות רבות, בה גם פירות, גם עושר, גם עצים, גם מים, גם עולם הבא וגם עולם הזה.

נראה שכך באמת נראתה הארץ בעיניו. הוא סקר אותה מצפון ועד דרום, מקום אחר מקום, ותיארם:

העיר בניאס שלרגלי החרמון וליד מוצא אחד מערוצי הירדן – החיים בה נוחים ומרווחים יותר מאשר בדמשק. אחרי כיבוש טרסוס עברו לכאן רוב תושבי הכפר והגדילו את מספר התושבים. נהר שמימיו קרים מאוד יוצא מהר השלג – הוא החרמון – הסמוך וזורם בתוך העיר, שהיא בית־האוצר של דמשק וטובה ליושביה. נופה יפה ושדותיה מעובדים ורחבי ידים. אקלימה חם ואדמותיה, שבהן מטעי כותנה ואורז, מושקות במי הנהר.

עמק החולה הוא מקור כותנה ואורז.

אנשי טבריה אוכלים לשובע פול מצרי ומכרסמים קני סוכר. סביבה, על גדות האגם, יישובים רבים ועצי תומר. העיר מהוללה בהכנסותיה ובאוכלוסייתה.

בית־שאן יושבת על נהר ובה תמרים רבים. היא מרכז האורז לפלשתין ולעבר הירדן.

עכו היא עיר חוף מבוצרת ובה מסגד גדול. בגבולותיה חורשות זיתים המספקים שמן יותר מהדרוש למנורותיה.

רמלה היא בירת פלסטין, ובה בניינים יפים ומים טובים. עיר מבריאה, עשירה בפירות, יושבת בין שדות רחבי־ידיים וערים עשירות. המסחר מביא לה רווחים. היא מרכז אחסנה של הסחורות הבאות ממצרים. תושביה חיים ברווחה.

בירושלים ענבים מהוללים. אין חבושים שידמו לחבושיה. אללה יתעלה אסף בה את פירות העמקים, המישורים וההרים ופירות אחרים שאינם מזדמנים יחד, כמו אתרוגים, שקדים, תמרים, אגוזים, תאנים ובננות, חלב ודבש וסוכר.

ירושלים עיר סגולה ולא תדע צער. מארצות הביזנטים וגם ממקומות אחרים באים אליה הרבה נוצרים ויהודים כדי לבקר בכנסיות ובבתי־הכנסת שבה. האזור החקלאי והכפרי שמסביב לירושלים הררי. כל הזרעים, עצי הזית ועצים אחרים, גדלים שם בלי מים ומכל טוב יש בה בשפע ובזול.

יריחו עשירה בבננות, תמרים ועשבי בשמים.

שכם שוכנת בהרים, עשירה בזיתים ומכנים אותה דמשק הקטנה.

חברון מוקפת כפרים וכרמים ותפוחיה אין כמותם. ואין פירות טובים מפירות העיר.

שולחים אותם למצרים ופורסים אותם לייבוש.

אשקלון, עיר יפה ומבוצרת היושבת על חוף הים, מלאה כל טוב, והמשי שלה מצוין. יש בה הרבה קסרקטינים, פירות ושפע שקמים. עיר יפה ומבוצרת. החיים בה קלים, רחובות המסחר נהדרים, אבל נמלה אינו טוב.

עזה, עיר גדולה, נמצאת בדרך המלך למצרים, על גבול המדבר, לא רחוק מהים. יש בה מסגד גדול, אנדרטה של הח’ליף עומר וקברו של האשם עבד מאניוף, סב־סבו של הנביא.

יפו, עיר קטנה, אבל בית האוצר של פלסטין והנמל של רמלה. יש בה מבצר שאי־אפשר לכובשו ושעריו מצופים ברזל. נמלה טוב.

ארסוף קטנה מיפו, מבוצרת ומשגשגת.

אין על חוף הים התיכון עיר גדולה ועשירה מקיסריה. הרווחה והעושר מפכים בה כמעיין ועולים על גדותיה.

צוער שבדרום ים המלח היא מעין בצרה קטנה של עיראק.

רבת־עמון, על גבול המדבר, מוקפת יישובים. יש בה שפע של תבואה וצאן, הרבה נהרות וטחנות־מים. האוכל זול.

אילת עיר מאוכלסת וגדולה. יש בה דקלים ודגים לרוב. היא נמל של פלסטין ובית־האוצר של חג’אז.


מקדסי מפרט את יצואה של הארץ:

מפלסטין מייצאים שמן־זית, תאנים מיובשות, צימוקים, חרובים, בגדים מאריג שחציו משי, וכן סבון ומגבות.

מירושלים – גבינה, בגדי כותנה, צימוקים, זני ענבים ודורה, תפוחים, גרעיני אורן שאין כדוגמתם, מראות, קדרות למנורות ומחטים.

מיריחו – זן מיוחד של אינדיגו, הוא הצמח שמופק ממנו הצבע הכחול.

מצוער – אינדיגו.

מבית־שאן – אינדיגו, תמרים ואורז.

מרבת־עמון – תבואה, כבשים ודבש.

מטבריה – אריגים לכרים, נייר ובד כותנה.

מקָדש – בגדים משני סוגי אריג, מונייר ובעיסי – דק ועבה – וחבלים.

מצור – סוכר, מחרוזות, זכוכית מלוטשת וכלי מלאכת מחשבת.

על מלאכותיהם של היהודים כתב אל־מוקדסי: רוב משגיחי המטבעות, הצבעים, השולחנים והבורסקים הם יהודים. רוב הרופאים והפקידים נוצרים.


בלגלוג קל תיאר את טבריה:

אומרים כי תושבי טבריה רוקדים חודשיים בשנה, זוללים חודשיים, נלחמים חודשיים, מהלכים עירומים חודשיים, מנגנים באבוב חודשיים ולשים חודשיים.


והוא מסביר: הטבריינים רוקדים חודשיים בשנה מרוב פרעושים, זוללים חודשיים פול מצרי, נלחמים חודשיים בצרעות, מהלכים ערומים חודשיים בגלל החום הבלתי־נסבל, מנגנים חודשיים באבוב מפני שהם מכרסמים קני־סוכר, ובחורף לשים את הבוץ חודשיים.

בסיכומו של דבר, תיאורו את טוב הארץ כמוהו כעלון תעמולה לתיירות.


אבל אל־מוקדסי מספר גם על מעשים מגונים של תושבי הארץ, כמו אלו של סוחרי רמלה הממולחים, הסוחרים באחיהם המוסלמים.

לאורך החוף, מספר אל־מוקדסי, ביפו, בארסוף, ביבנה, באשדוד ובעזה, מצויות תחנות תצפית ומכל תחנה שכזו משתרעים מגדלים, העומדים במרחק מסוים זה מזה, ומגיעים עד רמלה. בכל תחנת חוף יושבים בני רמלה היודעים את שפת הביזנטים. כשנגלית בים אוניית מלחמה של הביזנטים, הם משמיעים קול צופר. אם זה בלילה, הם גם מדליקים משואה ואם ביום – מעלים עשן. כשרואים אנשי המגדל הסמוך את האותות מדליקים גם הם משואה או מעלים עשן, וכך עוברים האותות ממגדל למגדל ואחרי שעה מגיעה הידיעה לרמלה, כי הנה הגיעה אוניית ביזנטים לחוף.

מיד מכים בתוף במגדל העיר וסוחרי רמלה מצטיידים בכסף וממהרים לחוף הים, שכן הביזנטים מביאים עמם שבויים ששבו בפשיטותיהם על ספינות בים. הביזנטים מורידים את השבויים אל החוף וסוחרי רמלה עוברים ביניהם, בודקים אותם וקונים את הטובים ביניהם לעבדים, שלושה במאה דינר. כל אחד מהסוחרים העשירים – מודיע אל־מוקדסי – קונה עבד אחד או יותר, ומעוטי האמצעים עושים שותפויות וקונים יחד עבד אחד.

המקח והממכר מסתיימים במהירות, המלחים הביזנטים חוזרים לאוניותיהם ובני רמלה שבים לעירם עם העבדים שקנו, ואותם ימכרו לאחרים ברווח.

מושר השכל – אמנם הביזנטים אויבים הם לבני הארץ, אבל עסק הוא עסק ורווח הוא רווח.


מקורות: Palestine Under the Muslems – Le Strange; השלטון הערבי בארץ־ישראל – מיכאל אסף; ישראל בגולה ג' – ב"צ דינור.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47480 יצירות מאת 2638 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19875 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!