ראינו כבר שגם עבריינים היו בצפת. די מתמיה, עיר שיש בה קדושים וחכמים, מצויים בה גם בני בליעל? – אבל עובדה. ונראה שהגיעו מים עד נפש אם פרנסי צפת פנו לשלטונות לבקש עזרה, ובידוע שהקהילות היהודיות מסרו לעתים רחוקות יהודים לבתי־דין של נוכרים, גם אם היו פושעים, אבל נראה שלא היתה דרך אחרת, וגבאי צפת התלוננו לפני השלטונות הטורקים.
והדברים הגיעו עד השער העליון בקושטא ושם מצאו פתרון לבעיה. אותו זמן, 1571, כבשו התורכים את האי קפריסין מידי ונציה וביקשו ליישבו באנשים שאפשר לסמוך עליהם. מושלי המחוזות במדינות שלאורך הים התיכון צוו לשלוח מתיישבים לאי, אם ברצונם אם שלא ברצונם, ואילו למושל צפת ולשופט העיר נשלחה פקודה בשנת 1573:
למושל צפת ולשופטה פקודה לאמור: בני העדה היהודית היושבים בצפת שלחו איש והודיעו שבקרבם נמצאים כמה יהודים גנבים ובני בליעל. בני העדה ביקשו שייחקר מצבם של אותם האנשים ושייענשו אלה שעלילותיהם הנשחתות נגלו.
על כן ציוויתי לאמור: בהגיע פקודה זו, עליכם לשלוח את האנשים האלה, שאינם תמימי דרך ושומרי חוק, אלא מקבלי גנבות, גנבים ובני בליעל שעלילותיהם הנשחתות נגלו, תחת שמירה מתאימה, לקפריסין. ולסף שערי רב האושר תשלחו העתק מהפנקס שבו יירשם כמה אנשים נשלחו ואיזה רכוש נמצא בידיהם. אולם הזהרו מלהתערב באמתלה זו בענייניהם של תמימי דרך ושומרי חוק ולסחוט מהם כסף באיום ולשלוח אותם בחוסר כול לקפריסין. אם יישמע כדבר הזה, תינזפו.
נראה שמצבה של קפריסין לא הוטב. שלוש שנים אחר כך, באוגוסט 1576, שוב פנה השער העליון למושל צפת ולשופט שלה, והפעם ביקש גולים הגונים ויעילים, וציווה עליהם לשלוח לקפריסין 1,000 יהודים עשירים עם משפחותיהם. הללו יקימו בקפריסין מפעלי אריגים ויעשו גם לשיקומו של האי:
פקודה למושל צפת ולשופט של צפת. אני מצווה כי בהגיע פקודה זו תרשמו ללא דיחוי אלף יהודים עשירים ומשגשגים ותשלחו אותם עם רכושם וחפציהם, תחת משמר מתאים, לעיר פמגוסטה בקפריסין.
לאחר שהיהודים יירשמו בספר, אל תוציאום מהרשימה בעקבות לחץ. ואם מישהו מהם יוצא מרשימת הנרשמים ובמקומו יישלחו יהודים עניים, לא יתקבלו הצטדקויותיכם. הדבר ייחקר ויטופל. אם יתברר לנו כי העניין טופל בדרך נוגדת לפקודתנו האצילה, ייגמר הדבר לא רק בפיטוריכם, אלא גם תיענשו בתקיפות.
הפקודה יצאה, אבל הגירוש לא יצא לפועל. והשער העליון חשד ששליטי צפת מתעלמים ממנה בכוונה כיוון שקיבלו שוחד. ומושלי קושטא מינו איש מיוחד, את סולימאן צ’אוש, לבצע את הגירוש. הוא בקיא במלאכה. שנה לפני כן אירגן את גירושה של קבוצה מבני האי רודוס לקפריסין. השלטונות עקפו את מושלי צפת ופנו למושלי ערים סמוכות בסוריה, ופקדו עליהם לממש את הוראותיו של סולימאן צ’אוש. הפעם ציווה השער העליון על גירוש 500 משפחות. איננו יודעים אם הם נוספים לקודמים, או שהפקודה באה לצמצם את מספר המגורשים:
פקודה לשופט של מנסורה וקונייטרה. ציוויתי כי חמש מאות משפחות יהודיות מן העשירות בצפת יועברו לקפריסין. אני מצווה כי מיד בהגיע סולימאן צ’אוש, שנתמנה לביצוע ההעברה, עם פקודה זו, אתה באופן אישי תרשום את חמש מאות המשפחות העשירות והמשגשגות הגרות בעיר לעבור ולחיות בקפריסין. לאחר שתעזור להם לנתק את כל קשריהם עם מקומם, שלח אותם עם משפחותיהם, רכושם וחפציהם תחת משמר מתאים לקפריסין. אם יימצאו יהודים אשר ייוודע להם קודם על הדבר והם יתחבאו בערים ובכפרים, הבא אנשים אלו לפניך ושלחם. עניין זה חשוב. הזהר שלא תיכנע ללחץ ותשלח במקום יהודים עשירים, עניים, או שתשלח מספר קטן מהמצווה. אם מישהו יתלונן כי העשירים נחלצו ובאו עניים במקומם, הצטדקויותיך לא יתקבלו ואתה תיענש. זאת תדע.
ולמושל קפריסין נאמר:
סולימאן קוואס נתמנה להעביר חמש מאות משפחות יהודיות מצפת. ברגע שיהודים אלו יגיעו לחוף, שלח מדי פעם אונייה מאלו שלפקודתך, הבא אותם לאי ויישב אותם בעיר מתאימה. כתוב ודווח איזה צעדים נקטת.
הגיעו מים עד נפש ויהודי צפת הצליחו לגייס את הקאדי של העיר, הוא השופט העליון, לצדם. והוא פנה לשער העליון, פירט במדוקדק את סכומי המס שהיהודים משלמים למוסדות העיר ולאוצר המדינה וציין כי ביצוע הפקודה יגרום לחורבנה של צפת. הוא גם הודיע כי היהודים משלמים דמי שכירות גבוהים להקדשים של המסגדים במערת המכפלה ובהר הבית ואם יגורשו, ייפסקו גם הכנסות אלו. על פנייתו של הקאדי הוא נענה באיגרת מקושטא במאי 1578:
לשופט צפת פקודה לאמור. שלחת מכתב והבאת לפנינו את הדברים הבאים: בני העדה היהודית היושבים בצפת העיר פנו אל בית־המשפט השריעי בעניין הפקודה להגלותם מארץ הקודש הזאת לקפריסין. מיום שנפוצה ידיעה זו לא עסקו עוד הסוחרים במסחר ובשאר העסקים, אלא משכו מהם ידיהם לגמרי. עד עתה כל פעם שחל הזמן לפירעון מסי הגולגולת והמסים הבלתי־סדירים לאוצר המלכות – שולמו מסים אלו בשלמות. זאת ועוד: היהודים יושבים בתוך חאן המוקדש לכבוד ידיד הרחמן אברהם הנביא ולכיפת הסלע הנכבדה ומשלמים מדי שנה בשנה שכירות בסך 400 פלורי. כמו כן מכניסים הם למסי העיר למעלה מעשרת אלפים פלורי בממוצע. אם יוגלו לקפריסין, יפסיד אוצר המדינה סכום בשיעור הנזכר וחורבן יהיה צפוי לעיר צפת ולאוצר דמשק. תופסק גביית מסי הגולגולת שלהם, מסיהם הבלתי־סדירים, דמי המכס, מס החותם לאריגים, המכס על הלבד ומס המצבעות. גם בתיהם יישארו נטושים ולא יימצאו להם קונים. מקרקעיהם יאבדו את כל ערכם והנזק וההפסד יהיו גדולים מאוד.
לאחר שהאיגרת מונה את כל טענות שופט צפת, מוותרים השלטונות בקושטא על גירוש בני העדה היהודית לקפריסין. סר רוע הגזרה מעל יהודי צפת. איננו יודעים אם שופט צפת ביקש עליהם מפני הסיבות המנויות במכתב, או אולי עזרו לכך גם שלמונים. אבל מושל קפריסין לא שקט. הוא צריך תושבים והיהודים העשירים והחרוצים מצפת ודאי שיכולים לעזור לאי שנכבש זה עתה. הוא חזר ותבע מהשער העליון לקיים את הבטחתו וליישב את האי בבני צפת. נראה שהשער העליון נמאסו עליו פניות המושל והוא הודיע בינואר 1579 למושל צפת ולשופט שלה חד וחלק על פנייתו החוזרת של מושל קפריסין וכי החלטתו שלא להגלות יהודים לקפריסין בעינה עומדת.
יהודי צפת ניצלו מגירוש וחזרו לעיסוקיהם ותשלום המסים לאוצר הטורקי המשיך וזרם. אולם מושל קפריסין, חסן, לא נח ולא שקט. חצי שנה אחרי שקיבל את הפקודה להפסיק את הלחץ בעניין יהודי צפת, עגנה בנמל פמגוסטה ספינה שבאה מסלוניקי שביוון ובה כמה משפחות יהודיות בדרכן לצפת. זו היתה הזדמנות. הוא הורה מיד לעצור את האונייה ופנה לקושטא וביקש רשות להוריד את הנוסעים בקפריסין וליישבם בה. הפעם נענה השער העליון לבקשה.
אין אנו יורעים מה עלה בגורלם של בני סלוניקי אלו שנקלעו לקפריסין, האם התיישבו באי או שהמשיכו את דרכם לצפת. אבל יש להניח שמיד נזעקו ראשי היהודים בקושטא ופעלו למען אותם נוסעים עד שהגיעו לבסוף למחוז חפצם, צפת. קפריסין בסופו של דבר לא נהפכה למקום התיישבות יהודי.
מקורות: תעודות טורקיות על יהודי צפת במאה הט“ז – אוריאל הד בירושלים תשט”ו;.Notes and Documents from the Turkish Archives – Bernard Lewis
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.