אסון בחברון. בנו של השייח' מושל העיר יצא לטייל בשדה ונפל לבור שופכין פתוח, שהיה שייך ליהודים, וטבע. האשים האב את יהודי העיר במות בנו וביקש להרוג את כל יהודי העיר כנקמה, ונכבדי העיר השפיעו עליו שלא יהרוג עם רב וציווה להטביע עשרה צעירים יהודים בבור אשר בנו נפל בו. והיה הדבר בשנת תקל"ה, 1775.
ניסו היהודים לשכך את חמתו של המושל ולא הצליחו והיתה תאנייה ואנייה בעיר ושלחו היהודים שליחים לשופטים ולנכבדים וביקשו כי ינסו לפייס את השייח' – ולא הצליחו. עד אשר שלחו שליחים לאשתו ואמרו כי הלא לב אם לה, וכיצד תוכל לראות אמהות אחרות שכולות מבנים, וגם מתנה הביאו לה. נתרצתה אשת השייח' ופייסה את בעלה והסכים להחליף את גזר דין המוות בכופר גדול.
נרגעו הרוחות מעט, אבל עדיין לא באה מנוחה ליהודי העיר, שכן לא היה כסף בקופת הקהל. התחננו היהודים לפני השייח' כי ידחה את תשלום הכופר עד שישלחו שליחים לתפוצות ישראל כדי לאסוף כסף. והסכים השייח' והחזיק את עשרת הבחורים בבית־האסורים עד שיקבל כספו, ופרנסי חברון שלחו בבהילות שליחים לקהילות ישראל במזרח ובמערב כדי לפדות את הצעירים.
ואחד השליחים הגיע לעיר ארטיב שבדרום מרוקו, בחבל סהרה, ועמו איגרת ותחינה בפיו לבני הקהילה לפתוח כיסיהם ולעזור בעין יפה לאחיהם שבעיר אבות האומה, ולהציל נפשם של עשרה נערים שלא חטאו.
וזה אשר היה כתוב באיגרת על האסון ועל הגזרה:
אחינו, שילחו וקיראו למקוננות ותבאנה ותשאו עלינו נהי, הגה וקינים, בעוון הגזרה על עדתנו, גזרת שמד מעין דוגמת השמדות אשר היו בימי קדם בזמן גירוש ספרד. והוא הדבר כי בן השייח' הגדול מלך הארץ נסתר ויבקשוהו ולא נמצא ובסוף שני ימים נמצא טבוע פגר מת באמת השופכים הסמוכים לחומת מחוז היהודים.
ותהום כל העיר ונאספו עלינו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים אשר בעיר קודשנו ולבלתי השאיר כל נשמה, באומרם: אתם הרגתם אותו.
והודיע השייח' בחימה שפוכה כי ייחם לבבו על בנו וכלא את כל היהודים במקום אחד, טף ונשים לנקום נקם והיתה צעקה גדולה ומרה מן הילדים ויונקי שדיים שכמוה לא היתה. ונשארנו סגורים כ"ד שעות ושלחנו אל השופטים אשר בארץ למען דעת, אם כפי דתם נתחייבו הריגה כל העם. ובאו אל השייח' ויאמרו לו חכמיו לעשות משפט, כי לא יאה לאיש כמוהו לנקום נקם אשר לא כדת. וסוף דבר נגמר הדין, כי השייח' יבחר לו עשר נפשות מישראל ויטביעם במקום אחד אשר נמצא בנו שם ושאר העם פליטים.
ותיכף בא השייח' ויבחר לו עשרה בחורים מבחר הצאן לעשות בהם משפט, ואמותיהם של אלו היו קורעות בגדיהן ומתגלגלות על הארץ בבכי יגון ומתחננות לשייח' להרוג אותן תחילה ולא יראו במות בניהן. ואנחנו לא נדע מה נעשה ועלתה ההסכמה ללכת להתנפל לרגלי השרית אשת השייח' עם מתן בסתר, לבוא אל השייח', להתחנן לו לקחת כופר העשרה בחורים כאשר ישית עלינו, ואל ישפוך דם נקי.
ועצת ה' היא תקום, כי זכות אבות עמהם והיטתו ברוב לקחה ורצה לקחת כופר ופסק עלינו חמשת אלפים גרוש עד שיהיו השלוחים יוצאים לפני אחינו שבגולה, והעשרה בחורים שבחר הם ערבון עליהם, שאם לא יגיעו לידו החמשת אלפים גרוש ישלח ידו בהם. אשר על זה אנו שולחים לקראת מעלתם החכם השלם משה הכוהן סקלי ובפיו ידבר מעין המאורע, כי אין בכוח הקולמוס להגיד דברים כהווייתם.
ויתנו רשות לשלוחנו לחזר על הפתחים מבית לבית ויבואו האנשים על הנשים ומדדו איש לו, אשר לו כסף ודי זהב, כי חיי הבחורים האלה תלויים לתשועת אחינו.
כנפש המתפללים בעדם, החותמים בעיר הקודש חברון בסדר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה.
ושמעו יהודי ארטיב את המעשה הנורא והמה לבם וכינסו מיד עצרת, ושליח חברון דרש לפניהם במרי לב וסיפר על הגזרה הנוראה ובכו עמו בכי רב, ומיד יצאו הפרנסים ועברו על בתי העיר, ולא היה מי שמנע ידו מתרומת כסף, ונתנו את הכסף בידי השליח ויצא מיד לערים ולכפרים הסמוכים וזיעזע גם שם את לבבות שומעיו, והלך אחריו שובל של דמעות.
ויהודי ארץ המערב, היא מרוקו, עניים מרודים אמנם, אבל מששמעו על הגורל המר הצפוי לצעירי חברון, פתחו כיסיהם ותרמו מכספם ברוחב לב, ונאספו לבסוף חמשת אלפים הגרושים, ומיהר השליח אל הנמל, והיו לו נסים רבים בדרך, ועלה בספינה והגיע לאלכסנדריה ויצא בשיירה דרך סיני ועבר בנגב ועלה בהר חברון, ונתן תשלומים למוליכי השיירה כדי שיחישו דרכם ומשראה את חברון מרחוק נשם לרווחה, ואמר ברכת הגומל, ובא לעיר והאסורים עדיין חיים היו. ובני הקהילה נתנו לו שבח והודיה ובאו מיד ראשי הקהל אל השייח' ושילמו לו את הכופר והצעירים יצאו לחופשי. והעיר חברון צהלה ושמחה.
מקורות: 1928,5 Hebrew Union College – מכתבי יד, יעקב משה טולידאנו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.