פֶּרֶק א: הַנַּעַר יָרִיב    🔗

– יָרִיב, יָרִיב, אַיֶּכָּה?

לִפְנֵי אֹהֶל דַּל בִּכְפַר צְרֵדָה, בְּהַר אֶפְרַיִם, עָמְדָה אִשָּׁה בַּעֲלַת פָּנִים זְרוּעִים

גּוּמוֹת גּוּמוֹת אַחֲרֵי מַחֲלַת־עוֹר שֶׁנִּרְפְּאָה וְעִקְּבוֹתֶיהָ עוֹד נִשְׁאֲרוּ, לְבוּשָׁה בִּגְדֵי

אִכָּרָה דַלָּה. רֶגַע אֶחָד הֶאֱהִילָה בְּיָדָהּ עַל עֵינֶיהָ מִפְּנֵי אוֹר הַשֶׁמֶשׁ הַמְסַנְוֵר

וְהִתְבּוֹנְנָה מִסָּבִיב; וְכַאֲשֶׁר לֹא מָצְאָה אֶת זֶה שֶׁבִּקְשָׁה, קָרְאָה בְקוֹל רָם אֶת

שֵׁם בְּנָהּ הַנַּעַר, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הָיָה בָאֹהֶל.

לֹא שָׁמְעָה מַעֲנֶה, חָזְרָה עוֹד פַּעַם וּפַעֲמַיִם עַל קְרִיאָתָהּ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא

נֶעֶנְתה, נִכְנְסָה מִתּוֹךְ רֹגֶז לְאָהֳלָהּ, וּבְלֶכְתָּהּ דִּבְּרָה אֶל נַפְשָׁהּ: "שׁוּב נֶעְלַם

וִאֵינֶנּוּ! כָּל הַיָּמִים הוּא בַּחוּץ, רַק בַּחוּץ, מִן הַבַּיִת הוּא בּוֹרֵחַ כְּמִפְּנֵי כֶלֶא".

כַּעֲבוֹר שָׁעָה קַלָּה נִכְנְסָה אֵלֶיהָ שְׁכֵנָה, וּבְעוֹדֶנָּה עַל הַמִּפְתָּן קָרְאָה:

– הֲשָׁלוֹם לָךְ, צְרוּעָה, לִבָּתִי. אֶת קוֹלֵךְ שָׁמַעְתִּי וּבָאתִי לִרְאוֹת מַה קָּרָה אוֹתָךְ.

– לֹא קָרָנִי דָבָר, וְרַק אֶת יָרִיב בְּנִי קָרָאתִי,

כִּי נֶעְלַם מֵעֵינָי. אָסוֹן הוּא לִי הַבֵּן הַזֶּה. אַף רֶגַע לֹא

יִשְׁכְּנוּ רַגְלָיו בַּבָּיִת. מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב מְשׁוֹטֵט הוּא

בַחוּץ, וְרַק כַּאֲשֶׁר יִרְעַב, יָבֹא הַבַּיְתָה. יַחֲטֹף וְיֹאכַל

מִכָּל הַבָּא לְיָדוֹ – וְהַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ.

– אַל תִּרְגְּזִי, צְרוּעָה חַיָּתִי, כֵּן הוּא דֶרֶךְ

כָּל הַיְלָדִים, צַר לָהֶם הַמָּקוֹם בְּתוֹךְ אַרְבַּעַת הַקִּירוֹת שֶׁל

הַבַּיִת, תֶּן לָהֶם מְלֹא כָל הָעוֹלָם, גַּם בְּנִי עַמִּיהוּד כֵּן

הוּא.

צְרוּעָה לֹא שָׁקְטָה מֵרָגְזָהּ, וְהִיא שָׁפְכָה לִפְנֵי שְׁכֶנְתָּהּ אֶת מְרִי שִׂיחַהּ:

– אַל תּאֹמְרִי זֹאת, מַעֲכָה יָפָתִי; לֹא כְּכָל

הַיְלָדִים יָרִיב בְּנִי. כַּגֵּר הוּא בַּבַּיִת, עִם אִמּוֹ יְמָאֵן

לְדַבֵּר דָּבָר, לֹא אֶשְׁמַע מִפִּיו אַף דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל חִבָּה,

כְּאִלּוּ לֹא הוֹרָתוֹ אֲנִי, לֹא אָנֹכִי יְלִדְתִּיו, לֹא אָנֹכִי

טִפַּחְתִּיו.

– אֵין זֹאת, צְרוּעָה חֶמְדָּתִי, כִּי הַיְלָדֵים אֲשֶׁר

לָנוּ כּוֹעֲסִים עָלֵינוּ, עַל אֲשֶׁר עֲנִיִּים אָנוּ וּבְיָדֵנוּ אֵין

לָתֵת לָהֶם מַעֲדַנִּים, כַּאֲשַׁר יֹאכְלוּ בְנֵי הָעֲשִׁירִים,

וּלְהַלְבִּישָׁם מַחֲלָצוֹת, כַּאֲשֶׁר יִלְבְּשׁוּ בְּנֵי הַשּׁוֹעִים.

גַּם עַמִּיהוּד בְּנִי כֵּן הוּא.

– וּמָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת, מַעֲכָה חֶמְדָּתִי, הַאִם לֹא

צָדְקוּ יְלָדֵינוּ? הֲלֹא גַם לָהֶם עֵינַיִם חוֹשְׁקוֹת וְלֵב חוֹמֵד,

וּבַמֶּה יִגָּרַע חֶלְקָם מֵחֵלֶק בְּנֵי גִילָם, יַלְדֵי הַשּׁוֹעִים

וְהַקּוֹעִים, הָרוֹחֲצִים בְּתַעֲנוּגוֹת, וְלְילָדֵינוּ אֵין

כֹּל?

– וּמַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת? כֶּן הוּא מֵעוֹלָם וְעַד

עוֹלָם, בְּנֵי אָדָם נֶחֱלָקִים לַעֲשִׁירִים וְלַעֲנִיִּים, אַשְׁרֵי

לְמִי שֶׁהוּא עָשִׁיר וְאוֹי לְמִי שֶׁהוּא עָנִי.

צְרוּעָה אָמְרָה לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵי שְׁכֶנְתָּהּ,

אַךְ הִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת בְּרַעַשׁ, וְאֶל הַבַּיִת נִכְנַס נַעַר

כְּבֶן עֶשֶׂר, רָם קוֹמָה, יְפֵה מַרְאֶה, בַּעַל עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת

וְנוֹצְצוֹת, וּבְלִי הַבֵּט אֶל פְּנֵי הָאִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת עִם אִמּוֹ

קָרָא בְקוֹל:

– אֲנִי רָעֵב, אוּלַי יֵשׁ בַּבַּיִת מַה לֶּאֱכוֹל?

– בַּבַּיִת אֵין מְאוּמַה, מִלְּבַד פַּת לָחֶם. אֲבַקֶּשׁ נָא, אוּלַי אֶמְצָא לְךָ גַּם בָּצָל.

הַנַּעַר קִבֵּל מִידֵי אִמּוֹ אֶת הַלֶּחֶם עִם הַבָּצָל,

יָשַׁב עַל הָאָרֶץ, וּבַחֶדֶר נִשְׁמַע קוֹל הַשִּׁנַיִם הַטּוֹחֲנוֹת אֶת

הַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ הַמְתֻבָּל בְּבָצָל, וְכַעֲבוֹר רְגָעִים כָּלְתָה

הַסְּעֻדָּה. הַנַּעַר קָם מֵעַל הָאָרֶץ וְשָׂם פָּנָיו אֶל

הַפֶּתַח.

– לְאָן? – קָרְאָה אֵלָיו הָאֵם – הֲלֹא תַגִּיד לִי,

יָרִיב, אֵיפֹה אַתָּה רוֹעֶה כָּל הַיּוֹם, הֵן מִן הַבֹּקֶר לֹא הָיִיתָ

בַּבָּיִת.

יָרִיב עָמַד עַל מְקוֹמוֹ לְיַד הַפֶּתַח, חָשַׁב רֶגַע, אִם לְגַלּוֹת לְאִמּוֹ אֶת סוֹדוֹ, אַחֲרֵי כֵן פָּתַח וְאָמַר:

– גַּם אֶתְמוֹל גַּם הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי בְּבֵית

אֳבִירָם הָרוֹקֵם, אֲשֶׁר שָׁב מִירוּשָׁלַיִם אַחֲרֵי שִׁבְתּוֹ שָׁם

שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. הוֹי, אִמִּי, לוּ שָׁמַעַתְּ אֶת הַנִּפְלָאוֹת

אֲשֶׁר הוּא מְסַפֵּר, מַה שֶּׁרָאוּ עֵינָיו וְשָׁמְעוּ אָזְנָיו בְּעִיר

הַמְּלוּכָה! לֹא רַק אָנֹכִי לְבַדִּי, כִּי אִם עוֹד אֲנָשִׁים רַבִּים,

גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, בָּאִים לִשְׁמוֹעַ אֶת הַסִּפּוּרִים

הַנִּפְלָאִים עַל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עַל מַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ, עַל

עֲבָדָיו וּמְשָׁרְתָיו הָרַבִּים…

– הֲלֹא תְּסַפֵּר, בְּנִי, גַּם לְאִמְּךָ מְעַט מֵאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ שָׁם – קָרְאָה צְרוּעָה.

– כֵּן, כֵּן – עָנְתָה אַחֲרֶיהָ גַם הַשְּׁכֵנָה מַעֲכָה

– גַּם אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לִשְׁמוֹעַ וְלָדַעַת, מָה אוֹכְלִים עַל

שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, הַאִם יֵאָכֵל שָׁם כֶּסֶף אוֹ זָהָב?

צְחוֹק פָּרַץ מִפִּי הַנַּעַר וְהוּא קָרָא מִתּוֹךְ לַעַג:

– גַּם בְּבֵית מֶלֶךְ אֵין אוֹכְלִים זָהָב וָכֶסֶף, רַק הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּהֶם יֵאָכֵל הֵם שֶׁל זָהָב וָכָסֶף.

– וּמָה הֵם הַמַּאֲכָלִים הָעוֹלִים עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ?

יָרִיב שָׁתַק שָׁעָה קַלָּה, וְאַחַר אָמַר:

– אֲבִירָם יוֹדֵעַ לִקְרֹא בִּשְׁמוֹת מַאֲכָלִים

רַבִּים, אַךְ שֵׁמוֹת רַבִּים שָׁכַחְתִּי, וְאֶת הַמְּעַט אֲשֶׁר אֲנִי

זוֹכֵר אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הֵם. הִנֵּה, לְמָשָׁל, הִרְבָּה אֲבִירָם

לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בַּרְבּוּרִים אֲבוּסִים, אוּלַי תֵּדְעִי אַתְּ,

אִמִּי, מָה הַמַּאֲכָל הַזֶּה?

– לֹא בְּנִי, מַאֲכָל כָּזֶה לֹא יָדְעוּ אֲבוֹתֵינוּ וַאֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ, וְגַם אֲנִי לֹא אֵדָע.

יָרִיב חָדַל מִדַּבֵּר עַל הַמַּאֲכָלִים וּפָתַח לְתָאֵר

אֶת כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כְּפִי אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי אֲבִירָם

הָרוֹקֵם.

– הַכִּסֵּא אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה – פָּתַח הַנַּעַר

בְּהִתְלַהֲבוּת – אֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת. הוּא עָשׂוּי

כֻּלּוֹ שֵׁן וּמְצֻפֶּה זָהָב וְכָסֶף. שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לוֹ, וּשְׁנֵים

עָשָׂר אֲרָיוֹת זָהָב וּשְׁנֵים עָשָׂר נִשְרֵי זָהָב עוֹמְדִים עַל

הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה – אַרְיֵה לְעֻמַּת נֶשֶׁר וְנֶשֶׁר לְעֻמַּת

אַרְיֵה, מַקְבִּילִים אִישׁ אֶל אָחִיו. וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּא.

מִמַּעַל לִמְקוֹם מוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ, וְעַל רֹאשׁ הַכִּסֵּא נִצֶּבֶת

יוֹנַת זָהָב אוֹחֶזֶת נֵץ זָהָב. וּמִמַּעַל לְרֹאשׁ הַכִּסֵּא עוֹמֶדֶת

מְנוֹרַת זָהָב טָהוֹר עֲרוּכָה בְנֵרוֹתֶיהָ, בְּכַפְתּוֹרֶיהָ,

בִּגְבִיעֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, בְּמֶלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ – הַכֹּל זָהָב

טָהוֹר… וּכְשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, וְקָם

הַנֶּשֶר הַגָּדוֹל וְלָקַח כֵּתֶר הַמַּלְכוּת וְשָׂמָהוּ בְּרֹאשׁ

הַמֶּלֶךְ… אָז תֵּרֵד יוֹנַת הַזָּהָב וּפָתְחָה אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית

וְלָקְחָה מִשָּם אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה וּנְתָנַתּוּ עַל יַד הַמֶּלֶךְ,

וְיָשַׁב הַמֶּלֶךְ לִשְׁפּוֹט אֶת הָעָם, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְזִקְנֵי

יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ…

שְׁתֵּי הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה צָחֲקוּ

בְּלִבָּן לְדִבְרֵי הַנַּעַר, יָשְׁבוּ כִּמֻקְסָּמוֹת, כַּאֲשֶׁר פָּתַח

יָרִיב לְתָאֵר אֶת פִּלְאֵי הַכִּסֵּא אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וּכְכֹל

אֲשֶׁר הִרְבָּה הַנַּעַר לְסַפֵּר, כֵּן הָלַךְ וָרַב הַקֶּסֶם אֲשֶׁר

נָסַךְ עַל הַשּׁוֹמְעוֹת. וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר, שָׂרְרָה דְמָמָה

בַּחֶדֶר, כְּאִלּוּ יָרְאוּ לְגָרֵשׁ אֶת תִּפְאֶרֶת הַקֶּסֶם עַל יְדֵי

דִבְרֵי פֶה. אַךְ אֶת הַדְּמָמָה הִפְסִיק יָרִיב, בְּקָרְאוֹ פִתְאֹם

בְּקוֹל:

– גַם אָנֹכִי אֶהְיֶה מֶלֶךְ!

כְּרֶגַע נֶעְלַם הַקֶּסֶם, וּצְחוֹק גָּדוֹל הִתְפָּרֵץ

מִפִּי שְׁתֵּי הַנָּשִׁים, וּצְרוּעָה פָּנְתָה אֶל בְּנָהּ בְּאַהֲבָה

וּבְרַחֲמִים וַתֹּאמַר:

– לֹא לַאֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ הַמְּלוּכָה.

– מֶלֶךְ הוּא בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. שְלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הוּא בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ – עָנְתָה מַעֲכָה חֶלְקָהּ.

– הֲלֹא יִשַׁי אֲבִי דָּוִד לֹא הָיָה מֶלֶךְ? – טָעַן הַנָּעַר.

– אֲבָל אֱלֹהִים בָּחַר בּוֹ לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

רֶגַע אֶחָד עָמַד יָרִיב דּוּמָם, אַחֲרֵי כֵן הִתְעוֹרֵר כְּמוֹ מִתַּרְדֵּמָה וְקָרָא בְקוֹל אַמִּיץ:

– רָאֹה תִרְאִי, אִמִּי, כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל, יִבְחַר אֱלֹהִים גַּם בִּי לְמֶלֶךְ…

הוּא לֹא חִכָּה לִשְמֹעַ מַעֲנֶה עַל דְּבָרָיו, הָפַךְ פָּנָיו וַיָּנָס הַחוּצָה.

שְׁתֵּי הַנָּשִׁים יָשְבוּ עוֹד שָׁעָה וְדִבְּרוּ זוֹ

עִם זוֹ עַל הַנַּעַר יָרִיב וְעַל הַיְלָדִים בִּכְלָל, הַשּׁוֹגִים

בַּחֲלוֹמוֹת וּבְדִמְיונֹוֹת; וּמַעֲכָה הוֹסִיפָה, כִּי הַחֲלוֹמוֹת

וְהַדִּמְיוֹנוֹת הֵם חֵלֶק בְּנֵי הָעֲנִיִּים, בַּאֲשֶׁר אֵין לָהֶם

נַחַת בְּחַיֵּיהֶם בְּהָקִיץ, וְלֵכן הֵם מְבַקְשִׁים גְּמוּל בְּעוֹלַם

הַחֲלוֹמוֹת.

– וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ – הֵשִׁיבָה צְרוּעָה – כִּי

לִבְנִי יָרִיב בָּאוּ הַחֲלוֹמוֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת בִּירֻשָּׁה מֵאָבִיו.

אִישִׁי נְבָט, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַף הוּא הָיָה בַּעַל חֲלוֹמוֹת…

כָּל יָמָיו הָיָה עָנִי וְאֶבְיוןֹ, אַךְ תָּמִיד בָּנָה לוֹ

בְּדִמְיוֹנוֹ בָּתִים מְלֵאִים כָּל טוּב… רָכַשׁ לוֹ שָׂדוֹת

וּכְרָמִים… רָאָה אֶת עַצְמוֹ רֹאשׁ הַכְּפָר… עַד אֲשֶׁר בָּא

הַמָּוֶת וְשָׂם קֵץ לְכָל חֲלוֹמוֹתָיו…

– כְּבָר עָבְרוּ שָׁלֹש שָׁנִים מִיּוֹם מוֹת אִישֵׁךְ! – קָרְאָה מַעֲכָה.

– כֵּן, אֲחוֹתִי – עָנְתָה צְרוּעָה בַאֲנָחָה – הֲלֹא

תַאֲמִינִי לִי, כִּי גַם בְּשָׁכְבוֹ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, מֻכֶּה

בְּמַכְאוֹבִים קָשִׁים, לֹא הִרְפָּה נְבָט מֵחֲלוֹמוֹתָיו… יָמִים

אֲחָדִים לִפְנֵי מוֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי עַל יַד מִטָּתוֹ, הִבִּיט

אֵלַי בְּעֵינָיו הַלֵּאוֹת וְאָמַר אֵלַי בְּקוֹל רָפֶה: "אֲנִי הוֹלֵךְ

לָמוּת, רַעְיָתִי… לֹא עָלָה בְיָדִי לָתֶת לָךְ עֹשֶׁר כַּאֲשֶׁר

חָפַצְתִּי… חַיֵּי עֹנִי וּמַחְסוֹר יָדַעַתְּ עִמִּי… חֶמְלָתִי

לָךְ… אַךְ דְעִי לָךְ, כִּי הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה נָכוֹנוּ לָךְ

מֵאֵת בְּנֵנוּ… יָרִיב זֶה הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ לִגְדוֹלוֹת

נוֹצַר…"

– מִי יוֹדֵעַ, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי עוֹד יָבוֹא חֲזוֹן

אִישֵׁךְ! – פָּלְטָה מַעֲכָה דִּבְרֵי תַּנְחוּמִים לִשְכֶנְתָּהּ. אַךְ

זוָ נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ וְעָנְתָה: – לוּ רַק יִחְיֶה לְפָנָי!

מַעֲכָה קָמָה לָלֶכֶת. הִיא הֶעְתִּירָה בְּרָכוֹת

לְרֹאשׁ שְׁכֶנְתָּהּ בְּהִפָּרְדָהּ מֵעָלֶיהָ, אַךְ אַחֲרֵי אֲשֶׁר

כְּבָר עָבְרָה אֶת סַף הַבַּיִת, חָזְרָה שׁוּב. פָּנְתָה אֶל בַּעֲלַת

הַבַּיִת וְאָמְרָה לָהּ בְּלַחַשׁ:

– לוּ לַעֲצָתִי שָׁמַעַתְּ, צְרוּעָה לִבָּתִי,

תִּמְנְעִי אֶת בְּנֵךּ מִדְּבָרָיו… שָׁמַעְתִּי, כִּי הַמֶּלֶךְ

שְלֹמֹה לֹא יִנַקֶּה כָּל אִישׁ הַמִּתְנַשֵּׂא לִהְיוֹת מֶלֶךְ…

אָמְנָם אֵלֶּה הֵם רַק דִּבְרֵי יֶלֶד… אַךְ בְּכָל זֹאת טוֹב לְכָל

אָדָם, כַּקָּטָן כַּגָּדוֹל, לִשְׁמוֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ.

– אַל תִּדְאֲגִי, מַעֲכָה חַיָּתִי, יָרִיב בְּנִי

אֵינֶנּוּ אִישׁ שְׂפָתָיִם. יֵשׁ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת אֲשֶׁר לֹא יוֹצִיא

מִפִּיו אַף מִלָּה. רַק הַיּוֹם, לֹא יָדַעְתִּי מֶה הָיָה לוֹ, שִׁלַּח

רֶסֶן מֵעַל לְשׁוֹנוֹ.

– כֵּן, כֵּן דֶּרֶךְ יְלָדִים, חֲלִיפוֹת בְּרוּחָם,

פַּעַם יֵשׁ לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיהֶם בְּמֶלְקָחַיִם וּפַעַם יְפַזְּרוּ

מִלִּים לָרוּחַ. אַךְ עַל הָאֵם לְהַשְׁגִיחַ, שֶׁלֹּא יְפַטְפְּטוּ

הַיְלָדִים דְּבָרִים לְלֹא צֹרֶךְ. הַמָּשָׁל אוֹמֵר: שׁוֹמֵר פִּיו

לְשׁוֹנוֹ, שׁוֹמֵר מִצָּרָה נַפְשׁוֹ.

 

פֶּרֶק ב: הָרוֹעֶה הַחוֹלֵם    🔗

צְרוּעָה, אַלְמָנַת נְבָט, לֹא יָדְעָה מְנוּחָה מִן

הַיּוֹם אֲשֶׁר שָׁמְעָה מִפִּי יָרִיב בְּנָהּ אֶת דְּבַר הֲזָיוֹתָיו

לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ. הִיא לֹא פָחֲדָה מִפְּנֵי אַזְהָרַת שְׁכֶנְתָּהּ,

פֶּן יִשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי מְרַגְלִים. אוּלָם הַהֲזָיוֹת

עַצְמָן הָיוּ בְעֵינֵי הָאַלְמָנָה הָעֲנִיָּה דְבָרִים הַמְבִיאִים רָעָה

רַבָּה עַל הַאָדָם. גַּם אִישָׁהּ הַמֵּת הָיָה בַּעַל חֲלוֹמוֹת, וְעַל

כֵּן, לְפִי אֱמוּנָתָהּ, הָיוּ כָל יָמָיו רָעִים. יֵשׁ אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע

הָעֲבוֹדָה הָיָה שׁוֹקֵעַ פִּתְאֹם בְּדִמְיוֹנוֹת, עַד אֲשֶׁר שָׁכַח אֶת

הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנָיו. תַּעֲנוּגוֹ הַגָּדוֹל הָיָה לִשְׁכַּב

תַּחַת הָעֵץ וְלַחֲלוֹם בְּהָקִיץ. אוֹ לָשֶׁבֶת לְיַד אִשְׁתּוֹ,

הָאוֹרֶגֶת אוֹ עוֹשָׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת בַּבַּיִת, וּלְסַפֶּר לָהּ

שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת חֲלוֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם הַלָּיְלָה. לֹא הוֹעִילוּ

כַּעְסָהּ וְרָגְזָהּ עָלָיו, לַשָׁוְא הָיוּ גַעֲרוֹתֶיהָ וְקִלְלוֹתֶיהָ,

אִוַּלְתּוֹ לֹא סָרָה מִמֶּנּוּ.

וְכַאֲשֶׁר מֵת בַּעְלָהּ, אַחֲרֵי מַחֲלָה קָשָׁה,

וּצְרוּעָה נִשְׁאֲרָה אַלְמָנָה עֲנִיָּה, בְּאֵין מִשְׁעָן, עִם נַעַר

קָטָן כְּבֶן שֶׁבַע, הוּא יָרִיב, לֹא מָצְאָה בַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים

דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְכַלְכֵּל אֶת נַפְשָׁהּ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנָהּ בִּלְתִּי

אִם לָלֶכֶת, יַחַד עִם יֶתֶר עֲנִיֵּי הַכְּפָר, לִלְקוֹט שִׁבֳּלִים

בִּשְׂדוֹת הָאִכָּרִים בִּימֵי קְצִיר הַתְּבוּאָה. וּלְמַעַן אֲשֶׁר לֹא

יַכְלִימוּהָ הַנְּעָרִים הָעוֹבְדִים בַּשָּׂדֶה וּלְבַל יִגְזְלוּ

מִמֶּנָּה הָעֲנִיִּים הַגְּבָרִים עַזֵּי־הַנֶּפֶשׁ אֶת הַלֶּקֶט אֲשֶׁר

לָהּ, הָיְתָה צְרוּעָה לוֹקַחַת עִמָּהּ אֶת בְּנָהּ הַקָּטָן, הַיָּתוֹם,

כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלֵב הָאִכָּר, בַּעַל הַשָּׂדֶה, וּבְלֵב

הַקּוֹצְרִים וְהַקּוֹצְרוֹת.

אוּלָם בִּכְפַר צְרֵדָה יָשַׁב אִכָּר זָקֵן, נָדָב

שְׁמוֹ, אֲשֶׁר הָיָה מוֹדַע לִנְבָט בְּחַיָּיו, וְהוּא קָרָא אֵלָיו אֶת

צְרוּעָה וְדִבֶּר עַל לִבָּהּ, כִּי אַל לָהּ לְכַלְכֵּל אֶת עַצְמָהּ

וְאֶת בְּנָהּ מִן הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה, מַתְּנוֹת עֲנִיִּים

זְקֵנִים וְחַלָּשִׁים, וְטוֹב תַּעֲשֶׂה אִם תִּמְצָא לָהּ עֲבוֹדָה,

לְמַעַן תֹּאכַל מִיגִיעַ כַּפֶּיהָ. וְהוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר

נָתַן לָהּ עֲבוֹדָה בְּבֵיתוֹ וּבְשָׂדֵהוּ, אַחֲרֵי כֵן מָצָא לָהּ

עֲבוֹדָה גַם אֵצֶל שְׁכֵנָיו וּמְיֻדָּעָיו, גַּם עָזַר לָהּ לִבְנוֹת

בַּיִת קָטָן וְגִנָּה קְטַנָּה עַל יָדוֹ.

מֵאָז הִתְמַכְּרָה צְרוּעָה הָאַלְמָנָה אֶל הָעֲבוֹדָה,

וְכָל נֶחָמָתָהּ בַּחַיִּים הָיָה בְנָהּ יָרִיב, יֶלֶד יְפֵה תֹאַר

וִיפֵה מַרְאֶה, נָבוֹן וְטוֹב־לֵב. הִיא לֹא מָנְעָה מִמֶּנּוּ כָּל

אֲשֶׁר שָׁאַל, פִּנְּקָה אוֹתוֹ וְנָתְנָה לוֹ כָּל חֶפְצוֹ. וְכַאֲשֶׁר

אָמַר לָהּ פַּעַם מֵיטִיבָהּ הָאִכָּר נָדָב לְהָבִיא אֵלָיו אֶת בְּנָהּ,

וְהוּא אָז נַעַר כְּבֶן תֵּשַׁע, לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ בַּשָּׂדֶה, לֹא

אָבְתָה צְרוּעָה שְׁמוֹעַ. גַּם כַּאֲשֶׁר חָלְתָה צְרוּעָה וְנָפְלָה

לְמִשְׁכָּב, מֵאֲנָה לִשְׁלוֹחַ אֶת בְּנָהּ לִהְיוֹת רוֹעֶה, בְּאָמְרָהּ

אֶל לִבָּהּ, אַל לוֹ לְנַעַר קָטָן לָשֵׂאת עָלָיו עֹל הָעֲבוֹדָה. וְרַק

אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהִיא לֹא שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ,

שָׁלְחָה הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה אֶת בְּנָהּ אֶל הָאִכָּר הַזָּקֵן, כִּי

יַעֲשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִם אִמּוֹ.

וְאָמְנָם קִבֵּל נָדָב הַזָּקֵן אֶת יָרִיב בְּפָנִים

יָפוֹת וְהָלַךְ עִמּוֹ אֶל הַשָּׂדֶה וְהוֹרָה לוֹ אֶת דַּרְכֵי

הָעֲבוֹדָה, כַּאֲשֶׁר יוֹרֶה אָב אֶת בְּנוֹ, גַּם דִּבֶּר אֵלָיו רַכּוֹת

וְהִתְאַמֵּץ לְהִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בִּנְדִיבוּת רַבָּה.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה יָרִיב שָׂמֵחַ וְטוֹב

לֵב, כִּי רָאָה אֶת עַצְמוֹ לֹא כְיֶלֶד קָטָן, הַכָּרוּךְ אַחֲרֵי

אִמּוֹ, כִּי אִם כְּנַעַר עִם כָּל הַנְּעָרִים הָעוֹבְדִים בַּשָּׂדֶה,

וּבְדַבְּרוֹ עִם אִמּוֹ הָיָה פִּיו מָלֵא תְּהִלַּת נָדָב מֵיטִיבוֹ,

אֲשֶׁר כְּאָב הוּא לוֹ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיָה מְסַפֵּר בְּאָזְנֵי אִמּוֹ

מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ, כִּי כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל, יִקְנֶה לוֹ חֶלְקַת שָׂדֶה

וְיִהְיֶה אִכָּר כְּמוֹ הַדּוֹד נָדָב.

גַּם נָדָב אָהַב מְאֹד אֶת הַנַּעַר הַפִּקֵּחַ

וְהֶחָרוּץ, וּבְשִׂיחוֹתָיו עִם אִמּוֹ לֹא יָכֹל הָאִכָּר הַזָּקֵן

וְהַשַּׁתְקָן לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, כִּי עוֹשֶׂה הוּא

מְלָאכָה כְּאַחַד הַבַּחוּרִים הַגְּדוֹלִים.

אוּלָם יְמֵי שִׂמְחָתָהּ שֶׁל הָאֵם לֹא אָרָכוּ.

כַּעֲבֹר חֳדָשִׁים אֲחָדִים הִכִּירָה בִּפְנֵי בְנָהּ הַזּוֹעֲפִים, כִּי

אֵין לִבּוֹ שָׁלֵם עִם נוֹתֵן עֲבוֹדָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הָלְכָה אֶל נָדָב

לַחֲקֹר וְלִדְרוֹשׁ אֶת הַדָּבָר, אָמַר לָהּ הָאִכָּר הַזָּקֵן:

– צַר לִי עָלַיִךְ, אֵשֶׁת נְבָט. לֹא טוֹבָה

הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר בְּפִי עַל בְּנֵךְ. קַוֵּה קִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת

עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאוּשִׁים.

צְרוּעָה נִבְהֲלָה, בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת, וְהִיא שָׁאֲלָה בַּחֲרָדָה:

– הַגִּידָה לִי, מֶה חֵטְא מָצָאתָ בִּבְנִי?

– הִשָּׁקְטִי נָא, אֵשֶׁת נְבָט, בְּנֵךְ לֹא חָטָא

בִּמְאוּמָה, אַךְ בִּימֵי עֲבוֹדָתוֹ עִמִּי רָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי,

לִמְגִנַּת לִבִּי, כִּי אֵין בּוֹ הַסְּגֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת, לְמַעַן

יִהְיֶה אִכָּר עוֹבֵד. הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו וְהִנֵּה תַּחַת לִשְׁמוֹר

אֶת הַצֹּאן בַּשָּׂדֶה, כְּכָל רוֹעֶה נֶאֱמָן, אֵין הוּא שָׂם לִבּוֹ

לָהֶן. אֵין הוּא רוֹעֵה צֹאן, כִּי אִם רוֹעֵה רוּחַ. בַּעַל חֲלוֹמוֹת

הוּא וְלֹא אִישׁ עֲבוֹדָה.

צְרוּעָה שָׁתְקָה שָׁעָה קַלָּה, אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה:

– לוּ נִסָּה אֲדוֹנִי לְדַבֵּר עִם הַנַּעַר, לְהַטִּיף

לוֹ מוּסָר. הֲלֹא יָתוֹם הוּא וְאָב אֵין לוֹ, אֲשֶׁר יְחַנֵּךְ אוֹתוֹ

וְיוֹרֵהוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.

– הַאֲמִינִי לִי, אֵשֶׁת נְבָט, כִּי לֹא אַחַת

דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ גַם רַכּוֹת וְגַם קָשׁוֹת, מֵאַהֲבָתִי אֶת הַנַּעַר

וּמֵחֶמְלָתִי עַל אִמּוֹ, אַךְ הוּא לֹא עָנָה לִי דָבָר, וְיָדֹעַ

יָדַעְתִּי, כִּי דְבָרַי לֹא נִכְנְסוּ לְלִבּוֹ. וְכַאֲשֶׁר גָּעַרְתִּי

בּוֹ פַּעַם וְאָמַרְתִּי לוֹ: "מַה יִּהְיֶה עָלֶיךָ, אִם בַּעֲבוֹדָה

מָאֲסָה נַפְשֶׁךָ. הֲלֹא בְּלִי עֲבוֹדָה לֹא תְשְׂבַּע לָחֶם", נָתַן

בִּי עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְעָנָה: "אָנֹכִי… אֶהְיֶה… מֶלֶךְ. מָה

הַדָּבָר הַזֶּה בְעֵינָיִךְ?

צְרוּעָה עָמְדָה עַל מְקוֹמָהּ נִדְהָמָה. פָּנֶיהָ

הִלְבִּינוּ, שְׂפָתֶיהָ נָעוּ וְקוֹלָהּ לֹא נִשְׁמָע. "אֵין זֶה כִּי אִם

שִׁגָּעוֹן תָּקַף אֶת הָנָּעַר".

הַזָּקֵן נָדָב נִסָּה לְנַחֲמָהּ, אַף הִשִּׂיא לָהּ

עֵצוֹת טוֹבוֹת, בַּמֶּה לָקַחַת אֶת לֵב הַנַּעַר, אֲשֶׁר לִבּוֹ טוֹב

וְנַפְשׁוֹ עֲדִינָה, וְאוּלַי יִשְׁמַע בְּקוֹל אֵם, אִם תְּדַבֵּר אֵלָיו

תַּחֲנוּנִים; אוּלָם צְרוּעָה שָׁבָה הַבַּיְתָה עֲצוּבָה וּמָרַת נֶפֶשׁ,

כִּי גָדַל כְּאֵבָהּ מְאֹד.

וּמִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, קָם יָרִיב מִשְּׁנָתוֹ וְאָמַר לְאִמּוֹ בְּקוֹל מָחְלָט:

– לֹא אָשׁוּב עוֹד אֶל נָדָב לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ, כִּי מָאַסְתִּי בַּעֲבוֹדָה בְּזוּיָה זוֹ.

צְרוּעָה פָּרְצָה בִּבְכִי וִילָלָה וְקָרְאָה:

– אַלְלַי לִי!… הֵן גָּוֹעַ נִגְוַע בְּרָעָב… וּמַה

יִּהְיֶה עַל נַעַר יָתוֹם עָנִי כָּמוֹךָ… אוֹי לִי וְאוֹי

לְנַפְשִׁי…

יָרִיב עָמַד שָׁעָה קַלָּה דוּמָם, אַחֲרֵי כֵן נִגַּשׁ

אֶל אִמּוֹ הַבּוֹכִיָה, שָׂם יָדוֹ עַל רֹאשָׁהּ, כָּרַע וְנָשַׁק לָהּ

וּבְקוֹל רַךְ וּמָלֵא אַהֲבָה אָמַר:

– אַל נָא תִבְכִּי, אִמִּי, אַל יֵרַע לְבָבֵךְ. לֹא

נִגְוַע בְּרָעָב… יָבֹא יוֹם אֲשֶׁר תֵּשְׁבִי בְּאַרְמוֹן יָפֶה אֶל

שֻׁלְחָן מָלֵא כָּל טוּב, וַעֲבָדִים וּמְשָׁרְתִים יַעַמְדוּ לְפָנַיִךְ

לְשָׁרְתֵךְ… גְּבִירָה תִהְיִי, אִמִּי…

צְרועָה לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק, בְּעוֹד

הַדְּמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ, כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה מִפִּי בְנָהּ אֶת דְּבַר

חֲלוֹמוֹ, וְהִיא שָׁאֲלָה:

– אֵיכָכָה יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה?

הַנַּעַר נָעַץ בָּהּ עֵינָיו, וְרֶגַע אֶחָד פִּקְפֵּק,

אִם יְגַלֶּה לְאִמּוֹ אֶת סוֹדוֹ, אַךְ לָאַחֲרוֹנָה קָרָא בְקוֹל

עַז:

– אַחַת גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ.

צְרוּעָה הִסְתַּכְּלָה בְּעֵינֵי בְנָהּ מִתּוֹךְ פַּחַד,

אוּלַי תִּרְאֶה בָּהֶן אֶת אוֹתוֹת הַשִּׁגָעוֹן, אַךְ עֵינֵי הַנַּעַר

הָיוּ בְהִירוֹת וּמְפִיקוֹת תְּבוּנָה, וְהָאֵם הֶחְלִיטָה לְדַבֵּר

עִמּוֹ בְּשֵׂכֶל לְהָסִיר אִוַּלְתּוֹ מִלִּבּוֹ.

– הֲלֹא נַעַר חָכָם וְנָבוֹן אַתָּה – קָרְאָה אֵלָיו

בְּרֹךְ: – וְאֵיכָכָה זֶה עָלָה בְּלִבְּךָ רַעְיוֹן אִוֶּלֶת כָּזֶה.

בְּבֵיתֵנוּ אֵין לֶחֶם, וְאַתָּה שׁוֹגֶה בְּדִמְיוֹנוֹת לִהְיוֹת מֶלֶךְ.

הֵן כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצְחָק!

יָרִיב הֶחֱרִישׁ שָׁעָה קַלָּה, אַחֲרֵי כֵן פָּנָה אֶל אִמּוֹ וַיֹּאמַר:

– לוּ שָׁמַעַתְּ, אִמִּי, אֶת אַנְשֵּי הַכְּפָר

מִתְלַחֲשִׁים עָלַי, מִדֵּי עָבְרִי עַל פָּנֵיהֶם, וְאוֹמְרְים:

“תָּאֳרוֹ כְּתֹאַר בֶּן מֶלֶךְ!…” וְהִנֵּה בַּיָּמִים הָאֵלֶּה

עָרַכְנוּ כֻּלָּנוּ יַלְדֵי הַכְּפָר מִלְחָמָה גְדוֹלָה בַּשָּׂדֶה עִם

הַפְּלִשְׁתִּים, הֵם יַלְדֵי הַכְּפָר סֻכּוֹת, וְאָנֹכִי הָיִיתִי

הַמְפַקֵּד לָעִבְרִים, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִכִּיתִי אֶת הָאוֹיֵב שׁוֹק עַל

יָרֵךְ וְנָחַלְתִּי נִצָּחוֹן, בָּאוּ אֵלַי כָּל שָׂרֵי הַצָּבָא

וּבָחֲרוּ בִּי לְמֶלֶךְ, וְכָל הָעָם הֵרִיעַ תְּרוּעָה גְדוֹלָה: יְחִי

הַמֶּלֶךְ, יְחִי הַמֶּלֶךְ! שַׁאֲלִי אֶת פִּי עַמִּיהוּד בֶּן מַעֲכָה,

הוּא נוֹשֵׂא הַכֵּלִים אֲשֶׁר לִי, וְיַגִּידֵךְ, כִּי אֱמֶת

דִּבַּרְתִּי, חַי אֱלֹהִים!

– מַעֲשֵׂי יַלְדוּת! – קָרְאָה צְרוּעָה – נָדָב הָאִכָּר

אָמַר עָלֶיךָ, כִּי גַם רוֹעֵה צֹאן לֹא תִּסְכֹּן לִהְיוֹת, וְאַתָּה

חוֹלֵם לִהְיוֹת מֶלֶךְ.

– הֲלֹא גַם דָּוִד בֶּן יִשַׁי הָיָה רוֹעֵה צֹאן – עָנָה הַנַּעַר כְּנֶעֱלָב – וְהוּא נִבְחַר לְמֶלֶךְ.

– אַךְ הֵן בְּדָוִד בָּחַר אֱלֹהִים לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל – נִסְּתָה הָאֵם לְהִתְוַכֵּחַ.

– גַּם בִּי יִבְחַר אֱלֹהִים… רָאֹה תִּרְאִי, אִמִּי.

נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הָעֲלוּבָה

וְלֹא יָסְפָה לְדַבֵּר עִם בְּנָהּ, אֲשֶׁר מִהֵר לַעֲזוֹב אֶת הַבָּיִת;

וְכָל הַיּוֹם הִטְרִידוּ אֶת לִבָּהּ מַחֲשָׁבוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת

לִבְנָהּ וּלְרַפְּאוֹתוֹ מִשִּׁגְעוֹנוֹ. וּבָעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר עָלְתָה

עַל מִשְׁכָּבָהּ, נִצְנֵץ בְּלִבָּהּ רַעְיוֹן, אֲשֶׁר לֹא הִרְפָּה

מִמֶּנָּה, וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְבְּתָה לַהְגּוֹת בָּרַעְיוֹן הַזֶּה, כֵּן

הָלְכוּ וְגָבְרוּ תִּקְוֹתֶיהָ, כִּי בְּכֹחוֹ לְהָבִיא יְשׁוּעָה לָהּ

וְלִבְנָהּ, וְהִיא נִרְדְּמָה תַּחַת כַּנְפֵי הָרַעְיוֹן הַגּוֹאֵל

הַזֶּה.

 

פֶּרֶק ג: אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי    🔗

בְּאַחַד הַיָּמִים אָמְרָה צְרוּעָה אֶל בְּנָהּ: "קוּם

נָא, יָרִיב, וְנֵלְכָה אָל הָעִיר שִׁילֹה, אֲשֶׁר שָׁם יוֹשֵׁב הַכֹּהֵן

אֲחִיָּה בֶּן אֲחִיטוּב וְהוּא מוֹדַע לְאָבִיךָ, אוּלַי תִּמְצָא

בְּבֵיתוֹ מָקוֹם וְיִיטַב לְךָ, בְּנִי".

יָרִיב, אֲשֶׁר אָהַב לִרְאוֹת מְקוֹמוֹת חֲדָשִׁים

וַאֲנָשִׁים חֲדָשִׁים, לֹא סֵרַב וְהָלַךְ אַחֲרֵי אִמּוֹ, בְּלִי שְׁאֹל,

מִי הוּא וּמַה הוּא אֲחִיָּה זֶה וּמַה יַּעֲשֶׂה בְּבֵיתוֹ. וְכַעֲבֹר

שְׁלֹשָׁה אַרְבָּעָה יָמִים הִגִּיעוּ עַד הָעִיר שִׁילֹה, הִיא הָעִיר

בְּהַר אֶפְרַיִם, אֲשֶׁר הִשְׁכִּין בָּהּ יְהוֹשֻעַ בִּן נוּן אֶת אֹהֶל

מוֹעֵד וְשָׁם חָלַק בְּגוֹרָל אֶת הָאָרֶץ בֵּין שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל;

וְאַחֲרֵי כֵן, בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים, הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִים

שָׁמָּה מִיָּמִים יָמִימָה לָחֹג חַג ה', וּבְנוֹת שִׁילֹה הָיוּ

יוֹצְאוֹת בִּמְחוֹלוֹת, וְהַבַּחוּרִים הָיוּ עוֹרְכִים חֲגִיגוֹת.

בְּשִׁילֹה עָמַד הַמִּשְׁכָּן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל

הָיוּ עוֹלִים שָׁמָּה מִן הֶעָרִים וּמִן הַכְּפָרִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת

וְלִזְבּוֹחַ לַה' צְבָאוֹת. בְּמִשְׁכַּן שִׁילֹה, בִּימֵי עֵלִי

הַכֹּהֵן, גָּדַל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל וְשָׁם נִגְלָה אֵלָיו אֱלֹהִים

וְקָרָא אוֹתוֹ לִהְיוֹת נָבִיא לְעַמּוֹ. בָּעֵת הַהִיא הָיְתָה שִׁילֹה

עִיר מְלֵאָה תְּשׁוּאוֹת וּמִסְפַּר יוֹשְׁבֶיהָ הָיָה רַב, אַךְ אַחֲרֵי

אֲשֶׁר הֶעֱבִירוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהִים יְרוּשָׁלַיְמָה, גָּלָה כָּבוֹד

מִשִּׁילֹה, וְהִיא יָרְדָה מִגְּדֻלָּתָהּ וַתְּהִי לְעִיר קְטַנָּה

וּשְׁקֵטָה, אֲשֶׁר רַק תּוֹשָׁבֶיהָ הַזְּקֵנִים לֹא עֲזָבוּהָ. בֵּין

הַזְּקֵנִים הָאֵלֶּה, הַנֶּאֱמָנִים לְעִיר מוֹלַדְתָּם, הָיָה גַם

אֲחִיָּה בֶּן אֲחִיטוּב, אֲשֶׁר הָיָה כֹּהֵן בְּמִשְׁכַּן שִׁילֹה,

וְכַאֲשֶׁר יָצָא מִשָּׁם אֲרוֹן בֵּית ה', לֹא אָבָה אֲחִיָּה הַזָּקֵן

לַעֲבֹר יְרוּשָׁלַיְמָה, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ רֹב אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, כִּי

אִם יָסַד לוֹ בְּעִירוֹ בֵּית אֱלֹהִים, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה בָא כָּל אִישׁ

לִשְׁמֹעַ מִפִּיו תּוֹרַת אֵל עֶלְיוֹן, אֵל אֶחָד וּמְיֻחָד, וּלְקַדֵּשׁ

אֶת נַפְשׁוֹ לְמִלְחָמָה בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים וּבְכָל הַבְלֵי

הַגּוֹיִים. הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, רֻבָּם צְעִירִים לְיָמִים, הָיוּ

עוֹסְקִים בְּשִׁירִים וּבִנְגִינוֹת וּבְרִקּוּדִים לְהַשְׁרוֹת עַל

נַפְשָׁם רוּחַ אֱלֹהִים, וְהָעָם קָרָא לָהֶם בְּנֵי נְבִיאִים. מֵאֵלֶּה

יָצְאוּ אַחֲרֵי כֵן הַיְחִידִים אֲשֶׁר בָּחַר בָּהֶם אֱלֹהִים לִהְיוֹת

נְבִיאִים לְעַם יִשְׂרָאֵל.

אֲחִיָּה הַשִּילוֹנִי הָיָה בִּנְעוּרָיו תַּלְמִידוֹ

שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה, וְאֶת רַבּוֹ זֶה הֶעֱרִיץ כָּל יָמָיו, וְהוּא

הִתְאַמֵּץ לִמְסוֹר לְתַלְמִידָיו, בְּנֵי הַנְּבִיאִים, אֶת תּוֹרַת

רַבּוֹ הַגָּדוֹל וְלָטַעַת בְּלִבָּם אֶת הַיִּרְאָה הַגְּדוֹלָה מִפְּנֵי

אֱלֹהִים, אֲשֶׁר הוּא מֶלֶךְ הָעוֹלָם וְאֵין אַחֵר מִלְּבַדּוֹ. בֵּין

תַּלְמִידָיו שׁוֹמְעֵי לִקְחוֹ הָיוּ אֲחָדִים אֲשֶׁר נָחָה עֲלֵיהֶם

רוּחַ ה' וַיִּהְיוּ קְרוֹבִים מְאֹד לְרַבָּם וַחֲבִיבִים עָלָיו, בָּהֶם

עִדּוֹ הַחוֹזֶה וּשְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים.

כַּאֲשֶׁר בָּאָה צְרוּעָה עִם יָרִיב בְּנָהּ אֶל בֵּית

אֲחִיָּה, לֹא מָצְאָה אִישׁ בַּבַּיִת, מִלְּבַד הַנָּבִיא הַזָּקֵן,

אֲשֶׁר עֵינָיו כָּבְדוּ מִזֹּקֶן וְקָשֶׁה הָיָה עָלָיו לִרְאוֹת

מֵרָחוֹק. וּבְשָׁמְעוֹ קוֹל צְעָדִים קָרָא:

– מִי שָׁם?

– אֲנִי צְרוּעָה אֵשֶׁת נְבָט מִכְּפַר צְרֵדָה.

– בּוֹאִי, אֵשֶׁת נְבָט, בּוֹאִי, בְּרוּכַת אֱלֹהִים –

נִשְׁמַע קוֹלוֹ הָרַךְ שֶׁל הַנָּבִיא הַזָּקֵן – גְּשִי נָא אֵלַי

וְאֶשְׁמַע, מַה יֵּשׁ בְּפִיךְ לְהַגִּיד לִי.

צְרוּעָה קָרְבָה אֶל מְקוֹם מוֹשַׁב הַנָּבִיא, הִשְׁתַּחַוְתָה לְפָנָיו וּבְקוֹל בּוֹכִים קָרְאָה:

– הֲלֹא יָדַעְתָּ, אִישׁ אֱלֹהִים, כִּי אִשָּׁה

אַלְמָנָה וַעֲנִיָּה אֲנִי, וְהַנַּעַר הַנִצָּב עִמִּי בָּזֶה בְּנִי

הַיָּחִיד הוּא, יָתוֹם מֵאָבִיו, וְהַיּוֹם הֲבֵאתִיו אֵלֶיךָ, לְמַעַן

תִּהְיֶה לוֹ לְאָב וּלְמוֹרֶה, כִּי אֵין לִי אַחֵר זוּלָתֶךָ.

אֲחִיָּה הֵרִים אֶת עֵינָיו הַכֵּהוֹת וְהִבִּיט אֶל הַנַּעַר, אֲשֶׁר עָמַד לְיַד אִמּוֹ, וְקָרָא:

– אָכֵן, נַעַר יְפֵה מַרְאֶה וְעֵינָיו מְפִיקוֹת תְּבוּנָה…

וְתֵכֶף הוֹסִיף כְּאִלּוּ לְעַצְמוֹ: אַךְ "הָאָדָם

יִרְאֶה לָעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" – אָמַר אֱלֹהִים לִשְׁמוּאֵל

הָרוֹאֶה.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְאֶל הַחֶדֶר בָּאָה נַעֲרָה כְּבַת

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, וְכַאֲשֵׁר רָאוּ עֵינֶיהָ אֶת הָאֲנָשִׁים הַזָּרִים

הָעוֹמְדִים לְיַד זְקֵנָהּ, בָּאָה בִּמְבוּכָה וְעָמְדָה עַל מְקוֹמָהּ.

אַךְ הַזָּקֵן אֲשֶׁר הִכִּיר קוֹל צְעָדֶיהָ קָרָא:

– גְּשִׁי נָא, תִּרְצָה בִתִּי, אֵלֶּה הֵם בְּנֵי מִשְׁפַּחַת אִמֵּךְ, הִתְוַדְּעִי אֲלֵיהֶם.

יָרִיב נָתַן עֵינָיו בַּנַּעֲרָה אֲשֶׁר נִגְּשָׁה אֶל

אָבִיהָ, הִבִּיט רֶגַע בְּפָנֶיהָ הַנְּעִימִים, בְּעֵינֶיהָ

הַשְּׁחוֹרוֹת, אַחֲרֵי כֵן הִשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ.

– תְּנִי, בִּתִּי, אֹכֶל לָאוֹרְחִים הָרְעֵבִים, אַחֲרֵי כֵן יָנוּחוּ, כִּי זֶה עַתָּה בָאוּ מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה.

אַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה קָרָא אֵלָיו אֲחִיָּה אֶת צְרוּעָה וַיֹּאמַר.

– שִׁמְעִי נָא, אֵשֶׁת נְבָט, הִנֵּה נָתַתִּי לִבִּי אֶל

אֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ אֵלַי, וְעַתָּה אִם טוֹב בְּעֵינַיִךְ, יֵשֵׁב

הַנַּעַר בְּבֵיתִי, מִפִּתִּי יֹאכַל וּמִמֵּימַי יִשִׁתֶּה, וְהָיָה אִם

יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְיַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים

וְאָדָם, יִהְיֶה לִי כְּבֵן.

– אֱלֹהִים יְשַׁלֶּם לְךָ עַל הַחֶסֶד אֲשֶׁר אַתָּה

אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת עִם אִשָּׁה אַלְמָנָה עֲנִיָּה כָמוֹנִי, וְגַם יָרִיב

בְּנִי יֵדַע לְהוֹקִיר אֶת חַסְדְּךָ עִמּוֹ וְלֹא יַמְרֶה אֶת פִּיךָ

וְיִשְׁמַע בְּקוֹלְךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ.

צְרוּעָה עוֹד עָמְדָה עַל מְקוֹמָהּ, כִּי בְלִבָּהּ

נִתְעוֹרֵר סָפֵק, אִם יֶשׁ לָהּ לְסַפֵּר לִפְנֵי הַנָּבִיא הַזָּקֵן אֶת

חֲלוֹמוֹת בְּנָהּ, לְמַעַן יְרַפֵּא אוֹתוֹ מִשִּׁגְעוֹנוֹ, אוֹ אוּלַי

טוֹב אֲשֶׁר תַּסְתִּיר אֶת הַדָּבָר, פֶּן יִהְיֶה בְּנָהּ לְבוּז

בְּעֵינָיו.

– הֲיֵשׁ עוֹד בְּפִיךְ דָּבָר לְהַגִּיד לִי, אֵשֶׁת נְבָט? – שָׁאַל הַנָּבִיא הַזָּקֵן.

צְרוּעָה הִתְנוֹדְדָה. “הִנֵּה יוֹדֵעַ הַנָּבִיא תַּעֲלוּמוֹת לִבִּי”. וְהִיא פָּתְחָה וַתֹּאמֶר:

– נַעַר פִּקֵּחַ בְּנִי, חָרוּץ וּבַעַל־תְּבוּנָה, אַךְ הוּא מְהַלֵּךְ בִּגְדוֹלוֹת…

אֲחִיָּה הִבִּיט אֶל הַנַּעַר, אֲשֶׁר פָּנָיו אָדְמוּ לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי אִמּוֹ, וְאָמַר בְּקוֹל מָלֵא חִבָּה:

– אֵין רַע, אֵין רַע, טוֹב לַנַּעַר, כִּי יִשְׁאַף

לַעֲלוֹת מַעְלָה… שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה, בְּעוֹדוֹ נַעַר קָטָן, מְשָׁרֵת

אֶת עֵלִי הַכֹּהֵן, שָׁמַע קֹול אֱלֹהִים מְדַבֵּר אֵלָיו…

– אֲבָל, אֲדוֹנִי, בְּנִי הוּא בַּעַל חֲלוֹמוֹת

כְּאָבִיו; הֵן לֹא תַאֲמִין כִּי בֶן עָנִי זֶה חוֹלֵם לִהְיוֹת

מֶלֶךְ…

אֲחִיָּה קָרָא אֵלָיו אֶת הַנַּעַר, הִבִּיט אֶל פָּנָיו

הַנְּבוֹנִים, לִטֵּף אֶת שַעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וְאַחֲרֵי כֵן פָּנָה אֵלָיו

בִּדְבָרִים רַכִּים וְחַמִּים:

– הַאֻמְנָם אַתָּה אוֹמֵר לִהְיוֹת מֶלֶךְ, בְּנִי?

– כֵּן! – עָנָה הַנַּעַר בְּתֹקֶף וְתֵכֶף הוֹסִיף: אִם יִבְחַר בִּי הָאֱלֹהִים.

עֵינֵי הַנָּבִיא הַזָּקֵן מָלְאוּ כְרֶגַע עֲלִיצוּת

רַבָּה, וְהוּא חִבֵּק אֶת הַנַּעַר וְאִמְּצוֹ אֶל לִבּוֹ

בְּאָמְרוֹ:

– יָפֶה דִבַּרְתָּ בְּנִי, יָפֶה מְאֹד; כָּל חֲלוֹמוֹת

הָאָדָם, כָּל שְׁאִיפוֹתָיו, כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו בֹּא יָבֹאוּ, בִּרְצוֹן

הָאֱלֹהִים. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲלוֹמוֹת נְעִימִים,

שְׁאִיפוֹת יָפוֹת, מִשְׁאָלוֹת נַעֲלוֹת, אִם רַק הוּא בוֹטֵחַ

בֵּאלֹהִים.

בֵּין כֹּה וָכֹה בָּאוּ אֶל הַבַּיִת אֲנָשִׁים אֲחָדִים,

אֲשֶׁר הַנָּבִיא קִדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם בִּבְרָכָה, וְאֶל הָאֶחָד מֵהֶם,

זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים, אָמַר:

– הֲרוֹאֶה אַתָּה, עִדּוֹ אָחִי, הִנֵּה הוּבָא אֵלַי

הַיּוֹם הַנַּעַר הַזֶּה, הַהוֹגֶה בְלִבּוֹ חֲלוֹם לִהְיוֹת

מֶלֶךְ.

הָאִישֹ הַנִּקְרָא בַּשֵּׁם עִדּוֹ נָתַן עֵינָיו בַּנַּעַר וּפִתְאֹם שְׁאֵלוֹ:

– מַה שְּׁמֶךָ?

– יָרִיב.

– אָכֵן, שֵׁם מְנַבֵּא גְדוֹלוֹת – קָרָא הָאִישׁ

כְּאִלּוּ לְעַצְמוֹ – אַךְ מִי יוֹדֵעַ, מִי יוֹדֵעַ, אִם יָרִיב זֶה

יָרִיב רִיב עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים, אוֹ כִּי יִהְיֶה אִישׁ רִיב

וּמָדוֹן לַכֹּל…

יָרִיב לֹא הֵבִין יָפֶה אֶת רְמָזָיו שֶׁל הָאִישׁ

הַזָּקֵן, אַךְ הוּא הִרְגִּישׁ כְּעֵין פַּחַד מִפָּנָיו, תַּחַת אֲשֶׁר

הַנָּבִיא אֲחִיָּה עוֹרֵר בְּלִבּוֹ מִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן אֵמוּן רָב,

וְהוּא שָׂמַח, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ אֲחִיָּה:

– עַתָּה לֵךְ, בְּנִי, וְאָכַלְתָּ וְשָׁכַבְתָּ לָנוּחַ, אַחֲרֵי כֵן תָּבֹא אֵלַי וְנִרְאֶה, מַה תַּעֲשֶׂה.

 

פֶּרֶק ד: תִּרְצָה    🔗

יָרִיב יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי זֶה

יְרָחִים אֲחָדִים, הַנָּבִיא עָשָׂה לוֹ מְעִיל וְאֵפוֹד בַּד, וְהוּא

הָיָה מְשָׁרֵת לִפְנֵי בְּנֵי הַנְּבִיאִים, בְּבוֹאָם אֶל בֵּית אֲחִיָּה

הַזָּקֵן לִשְׁמוֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו. עֵינָיו הָיוּ פְקוּחוֹת לְהַבִּיט

וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִן הַבָּאִים, וְאָזְנָיו הָיוּ

קַשּׁוּבוֹת לִקְלוֹט כָּל דִּבּוּר וְכָל נִיב מִשִּׂיחוֹת הָאֲנָשִׁים.

בְּיִחוּד עָלַץ לִבּוֹ בְּאוֹתָן הַשָּׁעוֹת, אֲשֶׁר לַהֲקַת הַנּוֹגְנִים

וְהַשָּׁרִים מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָיְתָה עוֹרֶכֶת מְסִבָּה שֶׁל

נְגִינוֹת וְשִׁירִים. יָרִיב אָהַב מְאֹד אֶת הַשִּׁירָה וְהַנְּגִינָה.

בְּהַאֲזִינוֹ לַצְּלִילִים הָעֲרֵבִים, דָּאָה עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן

לַמֶּרְחַקִּים וְרָאָה בְעֵינֵי רוּחוֹ עָרִים מְלֵאוֹת תְּשׁוּאוֹת

וְאַרְמְנוֹת רַבֵּי תִפְאָרָה, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא רָאָה בְּעֵינֵי

בָשָׂר. עַל פִּי רֹב, הָיָה יוֹשֵׁב בְּשָׁעוֹת אֵלּוּ עִם תִּרְצָה,

נֶכְדָּתוֹ שֶׁל הַנָּבִיא אֲחִיָּה, אֲשֶׁר מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן

לְבוֹאוֹ דָבְקָה נַפְשָׁהּ בּוֹ וַתְּהִי לוֹ כְּאָחוֹת, וְגַם הוּא הָיָה

קָשׁוּר בְּאַהֲבָה אֶל הַנַּעֲרָה הַיָּפָה וְהַטּוֹבָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר

שָׁמְרָה עָלָיו בְּחֶמְלָה רַבָּה, לְבַל יֶחְסַר לוֹ דָבָר.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה יָרִיב עוֹזֵר לָהּ בֶּחָצֵר

בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת אוֹ לִלְקֹט יְרָקוֹת בַּשָּׂדֶה, וְאַחֲרֵי

הָעֲבוֹדָה הָיוּ שְׁנֵיהֶם, הַנַּעַר וְהַנַּעֲרָה, יוֹשְׁבִים עַל

הָאֶבֶן זֶה בְּצַד זֶה וּמְסַפְּרִים זֶה עִם זֶה. יָרִיב סִפֶּר לָהּ עַל

חַיֵּי הָעֹנִי וְהַמְּצוּקָה בִּכְפַר מוֹלַדְתּוֹ בְּבֵית אִמּוֹ, עַל

הַשַּׁעֲשׁוּעִים וְהַמִּשְׂחָקִים עִם נַעֲרֵי הַכְּפָר, אֲשֶׁר הָיוּ

בּוֹחֲרִים בּוֹ תָּמִיד לְרֹאשׁ עֲלֵיהֶם, עַל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב

בְּבֵית נָדָב הָאִכָּר וְרָעָה אֶת צֹאנוֹ…

– וְאַתָּה לֹא אָבִיתָ לִהְיוֹת רוֹעֵה צֹאן? – שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הַנַּעֲרָה.

– לֹא. אָמְנָם בַּתְּחִלָּה אָהַבְתִּי לָשֶׁבֶת לְבַדִּי

בַּשָּׂדֶה וְלַחֲלוֹם חֲלוֹמוֹת, אַךְ אַחֲרֵי כֵן כָּלְתָה נַפְשִׁי

לִרְאוֹת פְּנֵי בְּנֵי אָדָם, לְדַבֵּר עִמָּהֶם, לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָם,

וּמָאֹס מָאַסְתִּי לְהַבִּיט עַל הַצֹּאן. אִמִּי הָעֲנִיָּה בָּכְתָה

לְפָנַי וְאָמְרָה, כִּי גָוֹעַ נִגְוַע בְּרָעָב. וּמַה גְּדוֹלָה

תּוֹדָתִי לִזְקֵנֵךְ עַל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּדִי לָתֶת לִי מָקוֹם

בְּבֵיתוֹ.

– זְקֵנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ אַהֲבָה רַבָּה – קָרְאָה תִּרְצָה.

– מֵאַיִן תֵּדְעִי זֹאת?

– בְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי, כַּאֲשֶׁר אָמַר אֶל עִדּוֹ הַחוֹזֶה: זֶה הַנַּעַר לִגְדוֹלוֹת נוֹצַר.

יָרִיב שָׁתַק רֶגַע, וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר בְּתָם־לֵב:

– הַגִּידִי לִי, תִּרְצָה, מַה מָּצָא זְקֵנֵךְ בִּי, כִּי יֶאֱהָבֵנִי?

תִּרְצָה הִבִּיטָה אֵלָיו בִּצְחוֹק וְעָנְתָה:

– וּמַדּוּעַ זְקֵנִי אוֹהֵב אוֹתִי?

– הֲלֹא אַתְּ נֶכְדָּתוֹ, וְאָנֹכִי מָה?

– אַתָּה… – תִּרְצָה הִבִּיטָה אֵלָיו בְּעֵינֵי אַהֲבָה – נַעַר יָפֶה וְחָכָם וְחָרוּץ, הַמְעַט לְךָ זֹאת?

פְּנֵי יָרִיב רָעֲמוּ וְהוּא אָמַר:

– אַל נָא בְּלַעַג, תִּרְצָה, הֵן שְׁאֵלָה גְדוֹלָה שָׁאָלְתִּי.

– וּבְכֵן, הַטֵּה אָזְנְךָ: פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי,

כַּאֲשֶׁר שָׁאַל עִדּוֹ הַחוֹזֶה אֶת זְקֵנִי, בַּמֶּה מָצָאתָ חֵן

בְּעֵינָיו, וּזְקֵנִי אָמַר לוֹ, כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאֲךָ

לְבֵיתֵנוּ, וְהוּא שָׁמַע מִפִּיךָ אֶת שֵׁם אֱלֹהִים, דָּבְקָה נַפְשׁוֹ

בָּךְ. עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי אֵין כִּזְקֵנִי יְרֵא אֱלֹהִים וְאוֹהֵב

אֱלֹהִים, וְעַל כֵּן לִבּוֹ נָתוּן לְכָל הַמַּזְכִּירִים בְּשֵׁם

אֱלֹהִים.

יָרִיב שָׁקַע שָׁעָה קַלָּה בְּמַחֲשָׁבָה, וְהוּא

הִתְעוֹרֵר רַק כַּאֲשֶׁר נָגְעָה בוֹ יַד תִּרְצָה וּשְׂפָתֶיהָ

לָחֲשׁוּ:

– הֲלֹא תֹאמַר לִי, יָרִיב, מָה הֵן הַמַּחֲשָׁבוֹת,

שֶׁאַתָּה שָׁקוּעַ בָּהֶן תָּמִיד?… הִנֵּה אֲנִי, לְמָשָׁל, אֵין

בְּתוֹךְ לִבִּי מַחֲשָׁבוֹת… אַךְ תַּעֲלֶה מַחֲשָׁבָה בְּלִבִּי

וְהִנֵּה הִיא עָפָה וְיוֹצֵאת דֶּרֶךְ הַפֶּה…

– לֹא כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא דֶרֶךְ

הַפֶּה – עָנָה יָרִיב בִּשְׂחוֹק קַל – יֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת, אֲשֶׁר עַל

הָאָדָם לְהַסְתִּירָן עָמֹק עָמֹק בַּלֵּב וְלִשְׁמוֹר עֲלֵיהֶן יָמִים

וְשָׁנִים. אֵלֶּה הֵם הַסּוֹדוֹת שֶׁל אָדָם, שֶׁאֵין הוּא מְגַלֶּה

אוֹתָם, כִּי אִם לַקְּרוֹבִים אֶל לִבּוֹ.

תִּרְצָה מָשְׁכָה¹ בִּכְתֵפֶיהָ, כְּאִלּוּ שָׁמְעָה דָבָר תָּמוּהַּ מְאֹד, וְאַחַר אָמְרָה בְּתַעֲלוּלָה:

– אוּלַי תְּגַלֶּה לִי, יָרִיב, סוֹד אֶחָד, רַק אֶחָד מִן הַסּוֹדוֹת שֶׁאַתָּה צוֹפֵן בְּלִבֶּךָ?

יָרִיב פִּקְפֵּק רֶגַע, וְאַחַר אָמַר בְּכֹבֶד־רֹאשׁ:

– הֲתֵדְעִי לִשְׁמוֹר סוֹדִי בְלִבֵּךְ, כִּי לֹא יָעוּף וְיֵצֵא דֶרֶךְ פִּיךְ?

– שָׁמֹר אֶשְׁמֹר, נִשְבַּעְתִּי לָךְ.

– אִם כֵּן, שִׁמְעִי נָא: אֲנִי הוֹגֶה בְלִבִּי מַחֲשָׁבָה גְדוֹלָה… לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ!

תִּרְצָה פָּרְצָה בִּצְחוֹק, טָפְחָה לוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְקָרְאָה:

– הַאֻמְנָם זֶה הוּא סוֹד? הֲלֹא שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי

זֹאת מִפִּי זְקֵנִי, בְּדַבְּרוֹ עָלֶיךָ עִם עִדּוֹ הַחוֹזֶה וְעִם

שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִם עוֹד אֲחֵרִים…

– וּמָה אָמַר זְקֵנֵךְ עַל זֶה? – שָׁאַל יָרִיב בַּחֲרָדָה.

– זְקֵנִי אָמַר, כִּי שָׁמַע עַל חֲלוֹמְךָ מִפִּי

אִמְּךָ, אַךְ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה יוֹשֵׁב בְּבֵיתֵנוּ לֹא

הִשְׁמַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אַף פַּעַם, אֵין זֹאת כִּי עָזַבְתָּ אֶת

חֲלוֹמְךָ…

– לֹא, תִּרְצָה, לֹא עֲזַבְתִּיו אַף יוֹם אֶחָד, אַף

שָׁעָה אַחַת, וְרַק מְחַכֶּה אָנֹכִי לָדַעַת, אִם בָּחַר בִּי אֱלֹהִים

לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ.

– וְאִם תַּעֲלֶה עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת, הֲתִתֶּן לִי

לָבֹא אֶל אַרְמוֹנְךָ וְלִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ? – שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה

וּבְקוֹלָהּ נִשְׁמַע קְצָת לִגְלוּג וּקְצָת תְּמִימוּת.

– אִם רַק תֹּאבִי לָלֶכֶת אַחֲרַי – קָרָא יָרִיב בְּקוֹל

נָמוּךְ – תִּהְיִי אַתְּ מַלְכָּתִי, אֶת עִיר הַמְּלוּכָה שֶׁלִּי

אֶקְרָא בַּשֵּׁם תִּרְצָה… וּבָנֹה אֶבְנֶה לָךְ אַרְמוֹן גָּדוֹל וְרַב

תִּפְאָרָה… וְכַאֲשֶׁר אֵשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתִי, תֵּשְׁבִי אַתְּ

לִימִינִי כְּאֵשֶׁת הַמֶּלֶךְ…

פְּנֵי תִּרְצָה אָדְמוּ, אַךְ רוּחַ הִשְתּוֹבְבוּתָהּ לֹא עֲזָבָהּ וְהִיא שָׁאֲלָה²:

­– מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר?

– עוֹד יָמִים רַבִּים, רַבִּים מְאֹד, יַעַבְרוּ עַד

אֲשֶׁר יָבֹא חֲלוֹמִי – עָנָה יָרִיב כְּחוֹלֵם – אַךְ כְּדָאי הוּא

כִּסֵּא מַלְכוּת, שֶׁיְּחַכּוּ לוֹ יָמִים וְשָׁנִים. וְאוּלָם זִכְרִי,

תִּרְצָה, אֶת הַבְטָחָתֵךְ לִשְמוֹר אֶת סוֹדִי בְּלִבֵּךְ, רַק אֲנִי

וְאַתְּ נֵדַע אֶת הַדָּבָר.

– הֲיָדַעְתָּ, יָרִיב – קָרְאָה פִתְאֹם תִּרְצָה

מִתּוֹךְ לָצוֹן – עַד אֲשֶׁר יִבְחַר בְּךָ הָאֱלֹהִים לְמֶלֶךְ, הִנֵּה

אֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּךָ הַיּוֹם לְמֶלֶךְ… מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה אֶקְרָא

לְךָ, לֹא בְמַעֲמַד אֲנָשִׁים זָרִים וְרַק בִּהְיוֹתֵנוּ שְׁנֵינוּ

לְבַדֵּנוּ, בַּשֵּׁם “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ…” וְאִם אַתָּה רוֹצֶה, אֲנִי

יְכוֹלָה גַם לִכְרוֹעַ בֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ וּלְנַשֵּׁק אֶת שׁוּלֵי

מְעִילְךָ…

וּבְדַבְּרָהּ נָפְלָה עַל בִּרְכֶּיהָ, אָחֲזָה

בְּשׁוּלֵי בִגְדוֹ, וּבְנָשְׂאָהּ אֵלָיו אֶת עֵינֶיהָ, הַמַּבִּיעוֹת

הַעֲוָיָה שֶׁל תַּחֲנוּנִים קָרְאָה: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲדוֹנִי

הַמֶּלֶךְ!

יָרִיב לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק, גָּחַן וְאָמַר

לְהָקִים אֶת הַנַּעֲרָה מֵעַל הָאָרֶץ, אַךְ הִיא מֵאֲנָה לָקוּם

וְקָרְאָה: לאֹ אָקוּם עַד אֲשֶׁר יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר

שִׁפְחָתוֹ.

– מַה בַּקָּשָׁתֵךְ? – שָׁאַל יָרִיב בְּקוֹל נָגִיד.

– יַעֲשֶׂה נָא הַמֶּלֶךְ חֶסֶד עִמָּדִי, כַּאֲשֶׁר

יִתֶּן לְךָ אֱלֹהִים אֶת כִּסֵּא הַמַּלְכוּת עַל יִשְׁרָאֵל, אַל נָא

תְשְׁכַּח אוֹתִי, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָנֹכִי הָיִיתִי הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר

בָּחַרְתִּי בְךָ לְמֶלֶךְ. הֲלֹא יִשָּׁבַע לִי הַמֶּלֶךְ עַל הַדָּבָר

הַזֶּה.

– נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ, תִּרְצָה, אִם רַק לִבֵּךְ יִהְיֶה נֶאֱמָן לִי כָּל הַיָּמִים.

תִּרְצָה מִהֲרָה לָקוּם מֵעַל הָאָרֶץ, חִבְּקָה אֶת יָרִיב וּבְקוֹל מָלֵא אַהֲבָה וָרֹךְ אָמְרָה:

– אִם תִּהְיֶה וְאִם לֹא תִּהְיֶה לְמֶלֶךְ עַל

יִשְׂרָאֵל, אַךְ מַלְכִּי אֲנִי תִהְיֶה כָּל יְמֵי חַיַּי וְלִבִּי

יִהְיֶה נֶאֱמָן לְךָ עַד עוֹלָם.

 

פֶּרֶק ה': לְיַד הַמְּעָרָה    🔗

פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב יָרִיב לְבַדּוֹ עִם

אֲחִיָּה הַנָּבִיא בַּחֶדֶר, וְהַזָּקֵן סִפֵּר, כְּדַרְכּוֹ, לִפְנֵי

הַנַּעַר עַל רַבּוֹ שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים פִּעֵם

אוֹתוֹ מִימֵי יַלְדוּתוֹ וְכִי כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה בְיִשְׂרָאֵל אִישׁ

קָדוֹשׁ לֵאלֹהִים כָּל יָמָיו, שָׁאַל הַנַּעַר פִּתְאֹם:

– הֲלֹא תַגִּיד לִי, אָבִי, מַדּוּעַ קָצַף הָרוֹאֶה עַל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לִמְשֹׁחַ מֶלֶךְ אַחֵר עַל יִשְׂרָאֵל?

– יַעַן כִּי לֹא שָׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל אֱלֹהִים, אֲשֶׁר

דִּבֶּר אֵלָיו עַל יְדֵי שְׁמוּאֵל לְהַחֲרִים אֶת הַצֹּאן וְהַבָּקָר

בַּמִּלְחָמָה עִם עֲמָלֵק.

יָרִיב הִרְהֵר רְגָעִים אֲחָדִים, וְאַחֲרֵי כֵן הֵרִים עֵינָיו אֶל רַבּוֹ הַזָּקֵן וְאָמַר:

– הַאִם חָטֹא יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ, כִּי יַעֲשֶׂה רְצוֹן

הָעָם? הֲלֹא הַמֶּלֶךְ נִבְחַר לִהְיוֹת מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ לָעָם,

וְעָלָיו לָתֶת לוֹ אֶת מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ.

אֲחִיָּה הִתְבּוֹנֵן אֶל הַנַּעַר הַדּוֹבֵר, וְעַל

פְּנֵי הַנָּבִיא הַזָּקֵן חָלַף רוּחַ שֶׁל עֲלִיצוּת וְקַדְרוּת

כְּאֶחָת.

– לֹא, בְּנִי, אֱלֹהִים הוּא הַמּוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל

מִכָּל רָעוֹתָיו וְצָרוֹתָיו, כִּי מַה כֹּחוֹ וּמַה גְּבוּרָתוֹ שֶׁל

מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם? וְהַמֶּלֶךְ הוּא רַק מַטֶּה בִּידֵי הָאֱלֹהִים,

וְגַם עָלָיו לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֱלֹהִים, וְאַל לוֹ לַמְרוֹת אֶת פִּיו.

כֹּה הָיָה דְבַר שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה, כַּאֲשֶׁר מָשַׁח אֶת שָׁאוּל

לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

יָרִיב הִקְשִׁיב אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַזָּקֵן, אַחֲרֵי כֵן אָמַר בְּקוֹל מָלֵא רַחֲמִים:

– וְאִם גַּם חָטָא הַמֶּלֶךְ פַּעַם וְעָבַר אֶת דְּבַר

הַנָּבִיא, הַעַל זֶה יִמְאַס בּוֹ אֱלֹהִים מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל

יִשְׂרָאֵל?

– עַל הַמֶּלֶךְ – עָנָה אֲחִיָּה – לִהְיוֹת לְמוֹפֵת

לָעָם, בְּשָׁמְרוֹ אֶת פִּי ה', וַעֲוֹנוֹ גָּדוֹל שִׁבְעָתַיִם, אִם לֹא

יִשְׁמַע בְּקוֹל אֱלֹהִים.

– אַךְ אוּלַי פָּצַר בּוֹ הָעָם, עַד כִּי שָׁמַע בְּקוֹלוֹ?

– עַל הָעָם לִשְמֹעַ בְּקוֹל הַמֶּלֶךְ, – קָרָא אֲחִיָּה

בְּקוֹל רָם – וְעַל הַמֶּלֶךְ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַנָּבִיא הַשָּׁלוּחַ

אֵלָיו מֵאֵת הָאֱלֹהִים.

יָרִיב שָׁתַק, בְּהַכִּירוֹ בִּפְנֵי הַנָּבִיא, כִּי

מִתְרַגֵּז הוּא, וְכַעֲבוֹר שָׁעָה קַלָּה פָּתַח אֲחִיָּה אֶת פִּיו

וְאָמַר:

– הֲלֹא תַאֲמִין, בְּנִי, כִּי שְׁמוּאֵל מוֹרִי אָהַב

אֶת שָׁאוּל בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ, הֵן הוּא אֲשֶׁר אָמַר, כִּי אֵין

אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָבֹהַּ

מִכָּל הָעָם, אַף מָצָא חֵן בְּעֵינָיו בְּתֹם לִבּוֹ וּבְרוּחַ

גְּבוּרָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, כִּי מָאַס

בְּשָׁאוּל מִמְּלוֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, הִתְאַבֵּל יָמִים וְלֵילוֹת וְלֹא

אָבָה לְהִתְנַחֵם. אֲנִי הַגֶּבֶר רָאִיתִי אֶת דִּמְעוֹת מוֹרִי,

וּבְאָזְנַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ בְּקוֹנְנוֹ: "לָמָּה עָשִׂיתָ זֹאת,

שָׁאוּל בְּנִי?!… מַדּוּעַ לֹא שָׁמַעְתָּ בְקוֹל ה'?"… גַּם נִסָּה

לְהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים, כִּי יִסְלַח לְחַטַּאת הַמֶּלֶךְ, אוּלָם

תְּפִלָּתוֹ לֹא נִשְׁמְעָה, וַה' שָׁלַח אוֹתוֹ לִמְשֹׁחַ אִישׁ אַחֵר

לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

יָרִיב לֹא גָרַע עֵינָיו מִפְּנֵי הַנָּבִיא הַזָּקֵן

בְּדַבְּרוֹ, וְכָל הֶגֶה הַיּוֹצֵא מִפִּיו נִכְנַס לְלִבּוֹ, וְעִם

הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים נִרְאוּ דְמָעוֹת בְּעֵינֵי הַנַּעַר, וְהוּא

מִהֵר לְהַשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ.

וַאֲחִיָּה הוֹסִיף לְדַבֵּר:

– וְכַאֲשֶׁר שָׁלַח אֱלֹהִים אֶת שְׁמוּאֵל מוֹרִי

לִמְשׁוֹחַ אִישׁ אַחֵר לְמֶלֶךְ, לֹא אָבָה בַּתְּחִלָּה לָלֶכֶת, אַחֲרֵי

אֲשֶׁר שְׁלִיחוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה לֹא הִצְלִיחָה. "בַּמָּה אֵדַע, – אָמַר

הַנָּבִיא אֶל נַפְשׁוֹ – כִּי גַּם הַפַּעַם לֹא יֵלֶךְ לִבִּי אַחֲרֵי

בָּחוּר גְּבַהּ קוֹמָה וְגִבּוֹר חַיִל, אֲשֶׁר יִרְאַת אֱלֹהִים אֵין

בְּלִבּוֹ". אוּלָם סוֹף סוֹף חָזַק עָלָיו דְּבַר אֱלֹהִים: "עַד מָתַי

אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל, לֵךְ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, כִּי

רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ". וּלְיִשַׁי הָאִכָּר בְּבֵית לֶחֶם

שִׁבְעָה בָנִים, כֻּלָּם בַּחוּרִים גְּבוֹהֵי קוֹמָה וְגִבּוֹרֵי חַיִל,

וּשְׁמוּאֵל נִכְנַע לִדְבַר אֱלֹהִים וְיָצָא לַדָּרֶךְ.

יָרִיב שָׁמַע אֶת הַסִּפּוּר הַהוּא מִפִּי הַזְּקֵנִים

בִּכְפַר מוֹלַדְתּוֹ, אֲשֶׁר קִבְּלוּ אֶת הַדְּבָרִים מִפִּי

אֲבוֹתֵיהֶם, וְכָל אֶחָד סִפֵּר אֶת הַדְּבָרִים בְּנֻסַּח אַחֵר

וּבְצוּרָה אַחֶרֶת, עַד כִּי לֹא יָדַע הַנַּעַר לְמִי יַאֲמִין, וְלָכֵן

הִטָּה אָזְנוֹ הַפַּעַם לִשְמֹעַ אֶת הַסִּפּוּר מִפִּי אִישׁ, אֲשֶׁר

הָיָה עֵד רְאִיָּה לַדָּבָר. וַאֲחִיָּה הַזָּקֵן, אֲשֶׁר חָזַר בִּימֵי

חַיָּיו הָאֲרֻכִּים עַל הַסִּפּוּר הַזֶּה אֶלֶף פְּעָמִים, הָיָה בְכָל

פַּעַם מִתְעוֹרֵר וּמַשְׁמִיעַ אֶת הַדְּבָרִים בִּנְעִימוּת רַבָּה,

כְּאִלּוּ זוֹ לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

– וּבְכֵן, בְּנִי, יָצֹא יָצָא שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה

לַדָּרֶךְ. הוּא הָלַךְ בַּסֵּתֶר, דֶּרֶךְ הָרִים וַעֲמָקִים, לְבַל

יִרְאוּהוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים, פֶּן יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל וַהֲרָגוֹ.

וּשְׁמוּאֵל מוֹרִי הָיָה כְבָר בָּעֵת הַהִיא זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים, עַד

כִּי לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לָלֶכֶת דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, וְלָכֵן הָיָה יוֹשֵׁב

לָנוּחַ בַּיּוֹם לְהִסָּתֵר מִפְּנֵי הַחַמָּה הַלּוֹהֶטֶת. בְּאַחַד

הַיָּמִים בַּצָּהֳרַיִם הִגִּיעַ עַד מְקוֹם הָרִים, וּבִהְיוֹתוֹ עָיֵף

וְיָגֵעַ, וְשֶׁמֶשׁ הַצָּהֳרַיִם הִכְּתָה עַל רֹאשוֹ בְּכָל כֹּחָהּ,

בָּא אֶל אַחַת הַמְעָרוֹת לְהִסָּתֵר שָׁם וְלָנוּחַ. הוּא שׁוֹכֵב עַל

אֶבֶן וְלִמְרַאֲשׁוֹתָיו יַלְקוּטוֹ, וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל

אֲנָשִׁים דּוֹבְרִים לְיַד פֶּתַח הַמְּעָרָה. הוּא הִטָּה אָזְנוֹ

לִשְׁמֹעַ, וְהִנֵּה הִגִּיעַ אֵלָיו קוֹל קוֹרֵא: "הָהּ, מִי יַצִּילֵנוּ

מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה!? קַצְּנוּ בַּחַיִּים מֵהֶם,

כִּי כָל הַיָּמִים הֵם עוֹרְכִים מִלְחָמוֹת בָנוּ וְלֹא יִתְּנוּ לָנוּ

מְנוּחָה! וּבַאֲשֶׁר לָהֶם הַחֲרָבוֹת וְהַחֲנִיתוֹת, וּבְכָל אֶרֶץ

יִשְׂרָאֵל אֵין חָרָשׁ לַעֲשׂוֹת נֶשֶׁק, לָכֵן הֵם לוֹעֲגִים לָנוּ עַל

אֲשֶׁר הַבַּחוּרִים מִתְחַבְּאִים בַּחוֹרִים… “הָעִבְרִים־הָעִוְרִים”

– הֵם קוֹרְאִים אַחֲרֵינוּ… וּבְכָל עֵת שָׁמְעִי אֶת הַלַּעַג הַזֶּה

מִפִּי הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה, תִּבְעַר בִּי כָּאֵשׁ חֲמָתִי… הוֹי, מִי

יִתֶּן לִי כֹּחַ וּגְבוּרָה לְהִנָּקֵם מֵאֵת הַפְּלִשְׁתִּים נִקְמַת

עַמֵּנוּ!" לֵב שְׁמוּאֵל מוֹרִי עָלַץ לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּבָרִים

הָאֵלֶּה, הַמְּלֵאִים אַהֲבָה לָעָם, וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנָיו

קוֹל שֵׁנִי אוֹמֵר: "הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם, כִּי הִתְנַפְּלוּ

הַפְּלִשְׁתִּים עַל אִישֹ עִבְרִי בִּהְיוֹתוֹ בַּשָּׂדֶה וְאָמְרוּ

לִגְזוֹל מִמֶּנּוּ אֶת שְׁוָרָיו וְאֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ, וְכַאֲשֶׁר עָמַד

בִּפְנֵיהֶם הִקִּיפוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּהוּ בַּאֲבָנִים וּבְמַקְלוֹת, עַד

כִּי מֵת תַּחַת יָדָם… הָהּ, לִבִּי לִבִּי לָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר מֵת

בִּדְמִי יָמָיו וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו אִשָּׁה אַלְמָנָה וִיתוֹמִים

קְטַנִּים. הַעַל זֶה נַחֲרִישׁ וְלֹא נִקֹּם בָּהֶם נִקְמַת דְּמֵי

אָחִינוּ הַצּוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מִן הָאֲדָמָה"? וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה

שָׁמַע הַנָּבִיא קוֹל שְׁלִישִׁי, וְהַקּוֹל מָלֵא נֹעַם וְעֵדֶן,

מְדַבֵּר בְּרַעַד: "הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם, כִּי מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים

יָצָא אִישׁ הַבֵּינַיִם, גָּלְיַת שְׁמוֹ מִגַּת, וְהוּא עוֹמֵד וּמְחָרֵף

בְּכָל יוֹם אֶת מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים. וּמֵאָז שָׁמַעְתִּי אֶת זֹאת,

אֵין לִי מְנוּחָה לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה… אֶת הַכֹּל הָיִיתִי

סוֹלֵחַ לָהֶם לַפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה, אַךְ כִּי יָעֵזּוּ לְחָרֵף אֶת

מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים, אֶת זֹאת לֹא אֶסְלַח לָהֶם. הֵמָּה יֵדְעוּ עוֹד

אֶת יָדִי!" שְׁמוּאֵל מוֹרִי לֹא יָכוֹל עוֹד לִשְׁכַּב בִּמְנוּחָה,

וְהוּא קָם אַט מִמִּשְׁכָּבוֹ לָצֵאת מִן הַמְּעָרָה וְלִרְאוֹת

בְּעֵינָיו אֶת פְּנֵי הַדּוֹבְרִים. אַךְ בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ

עַד פִּי הַמְּעָרָה, הִבִּיט כֹּה וָכֹה וְאֵין אִישׁ. וְכַאֲשֶׁר רָאָה

נַעַר רוֹעֶה צֹאן בְּמוֹרַד הָהָר, שָׁאַל אוֹתוֹ: "אוּלַי תֵּדַע,

בְּנִי, מִי הֵם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יָשְבוּ פֹה זֶה עָתָּה?" וְהַנַּעַר

עָנָה: “אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי”. עַתָּה יָדַע

וְהֵבִין שְׁמוּאֵל מוֹרִי, מַדּוּעַ שָׁלַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים אֶל יִשַׁי

לִבְחוֹר מִבָּנָיו מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

אֲחִיָּה הַזָּקֵן נָח רֶגַע, כִּי עָיֵף מֵרֹב דְּבָרִים,

וְיָרִיב יָשַׁב וְחִכָּה בְּלֵב דּוֹפֵק לִשְמֹעַ אַחֲרִית הַסִּפּוּר.

כַּעֲבוֹר שָׁעָה קַלָּה נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל הַנָּבִיא:

– וְכַאֲשֶׁר בָּא שְׁמוּאֵל רַבִּי אֶל בֵּית יִשַׁי

וְרָאָה אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֱלִיאָב, וְהוּא יְפֵה מַרְאֵה וְרָם

קוֹמָה, נִדְמָה לוֹ, כִּי זֶה הוּא מְשִיחַ ה'. אַךְ אֱלֹהִים אָמַר לוֹ:

“אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ…” וְכֵן הָיָה גַם

עִם כָּל שִׁבְעַת הַבָּנִים, אֲשֶׁר הֶעֱבִיר לְפָנָיו יִשָׁי. כֻּלָּם

לֹא הָיוּ בְחִירֵי אֱלֹהִים. “הַאֵין לְךָ עוֹד בָּנִים?” – שָׁאַל

הָרוֹאֶה. “עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהוּא רוֹעֶה בַּצֹּאן” – עָנָה יִשָׁי.

וּשְׁמוּאֵל מוֹרִי בִּקֵּשׁ מֵאֵת יִשַׁי לִשְׁלֹחַ וּלְהָבִיא אֶת צְעִיר

בָּנָיו. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים נִכְנַס הַבַּיְתָה נַעַר אַדְמוֹנִי

עִם יְפֵה עֵינָיִם… “הִנֵּה דָּוִד בְּנִי” – קָרָא יִשָׁי. "הוּא

הָרוֹעֶה רוּחַ!" – קָרָא אֱלִיאָב בְּלַעַג. “הַמְחַלֵּל בֶּחָלִיל” –

קָרָא אֲבִינָדָב אַף הוּא בִּצְחוֹק. “בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת” – עָנָה

חֶלְקוֹ גַּם שַׁמָּה. וּמָה הִתִפַּלְּאוּ הָאָב עִם הָאַחִים בִּרְאוֹתָם

כִּי קָם שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה מִמְּקוֹמוֹ, לָקַח אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן

וּמָשַׁח אֶת דָּוִד הַקָּטָן לְמֶלֶךְ… רַק עַתָּה הִכִּירוּ כֻּלָּם

פִּתְאֹם, כִּי רוּחַ אֱלֹהִים נָחָה עַל דָּוִד וְלֹא כְּכָל הַנְּעָרִים

הוּא.

אֲחִיָּה גָמַר אֶת סִפּוּרוֹ וְיָרִיב נִשְׁאַר יוֹשֵׁב

עַל מְקוֹמוֹ בְּלִי נוֹעַ. לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחוֹ עָמְדָה דְמוּתוֹ שֶׁל

דָּוִד הַנַּעַר הָרוֹעֶה, אֲשֶׁר אֶחָיו לוֹעֲגִים לוֹ, מִתְקַלְּסִים

בּוֹ, וּפִתְאֹם הֵם רוֹאִים, כִּי בוֹ בָחַר אֱלֹהִים לְמֶלֶךְ… "הֲלֹא

גַם אוֹתִי קָרָא נָדָב הָאִכָּר בַּשֵּׁם “רוֹעֶה רוּחַ” – חָלְפָה

מַחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ.

קוֹלוֹ שֶׁל אֲחִיָּה הַזָּקֵן עוֹרֵר אֶת הַנַּעַר מִמַּחְשְׁבוֹתָיו, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ:

– הֲלֹא תָבִין, בְּנִי, כִּי דָּוִד זֶה הַקָּטָן הוּא

הוּא אֲשֶׁר אֶת קוֹלוֹ שָׁמַע שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה לְיַד הַמְּעָרָה,

בְּקַנְּאוֹ קִנְאָתוֹ לִכְבוֹד אֱלֹהִים הַמְחֹלָל בְּפִי גָלְיַת

הַפְּלִשְׁתִּי.

 

פֶּרֶק ו: נָבִיא אוֹ מֶלֶךְ?    🔗

עָבְרוּ חֳדָשִׁים רַבִּים מִיּוֹם בֹּא יָרִיב לָשֶׁבֶת

בְּבֵית אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי; וְאוּלָם נֶפֶשׁ הַנַּעַר לֹא דָבְקָה

לְאַהֲבָה אֶת הַנָּבִיא הַזָּקֵן, אֲשֶׁר הִתְאַמֵּץ לְחַנְּכוֹ

וְלִנְטוֹעַ בְּלִבּוֹ אֶת תּוֹרַת שְׁמוּאֵל רַבּוֹ. יָרִיב לֹא יָכֹל

לִסְלֹחַ לִשְׁמוּאֵל אֶת הֶעָוֶל אֲשֶׁר עָשָׂה, לְפִי דַעְתּוֹ,

לְשָׁאוּל, אַף כִּי אֲחִיָּה בֵּאֵר לוֹ בְּרֹב דְּבָרִים אֶת גֹּדֶל

עֲוֹן הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע אֶת דְּבַר הָאֱלֹהִים בְּיַד

הַנָּבִיא.

עוֹד יוֹתֵר רָחַק לִבּוֹ שֶׁל יָרִיב מִן הַנְּבִיאִים

עִדּוֹ וּשְׁמַעְיָה, בָּאֵי בֵיתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה הַזָּקֵן. הוּא לֹא

חָלַק לָהֶם כָּבוֹד, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים, אַף לֹא

יָשַׁב לִפְנֵיהֶם לִשְׁמֹעַ אֶת תּוֹרָתָם, לֹא בָא אֶל הַסְּעֻדּוֹת

שֶׁעָרְכוּ בְּחַגֵּי הַחֹדֶשׁ עִם לַהֲקוֹת שָׁרִים וְנוֹגְנִים וְעִם

מְחוֹלוֹת וְכִרְכּוּרִים. בּוֹחֵר הָיָה לָשֶׁבֶת בָּדָד בַּשָּׂדֶה,

נָתוּן לְמַחְשְׁבוֹתָיו וַחֲלוֹמוֹתָיו.

הַנֶּפֶשׁ הָאַחַת, אֲשֶׁר נֶפֶשׁ יָרִיב הָיְתָה

קְשׁוּרָה בָּהּ, הָיְתָה תִּרְצָה, נֶכְדָּתוֹ שֶׁל הַנָּבִיא אֲחִיָּה.

לוּלֵא הִיא, מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הָיָה זֶה כְבָר עוֹזֵב אֶת שִׁילֹה

הָעִיר הַשּׁוֹמֵמָה וְהוֹלֵךְ יְרוּשָׁלַיְמָה, אֶל עִיר הַמְּלוּכָה,

אֲשֶׁר אֵלֶיהָ נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ, בָּהּ הָגָה בְּהָקִיץ וְאוֹתָהּ

רָאָה בַּחֲלוֹם.

בְּאַחַד הַיָּמִים בָּאָה אֵלָיו תִּרְצָה אֶל הַשָּׂדֶה,

יָשְבָה עַל יָדוֹ, הִבִּיטָה אֵלָיו בִּצְחוֹקָהּ הַנָּעִים

וְאָמְרָה:

– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ.

יָרִיב הִפְנָה רֹאשׁוֹ אֵלֶיהָ וְשָׁאַל:

– מָה הַדָּבָר?

תִּרְצָה נָתְנָה בּוֹ עֵינֶיהָ הַמַּבִּיעוֹת אַהֲבָה וְעָנְתָה:

– אֶמֵשׁ שָׁמְעוּ אָזְנַי שִׂיחַת הַזְּקֵנִים עַל

אֹדוֹתֶיךָ, וְהִנֵּה בָּאתִי הַיּוֹם לְסַפֶּר לְךָ אֶת הַדְּבָרִים

אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי, כִּי נֶאֱמָנָה אֲנִי לְךָ, אֲדוֹנִי

הַמֶּלֶךְ.

בַּת־צְחוֹק עָבְרָה עַל שִׂפְתֵי הַנַּעַר, בְּשָׁמְעוֹ

אֶת הַנַּעֲרָה קוֹרְאָה לוֹ “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”; נִרְאֶה הָיָה, כִּי

הַדָּבָר גּוֹרֵם לוֹ תַּעֲנוּג. וְתִרְצָה הוֹסִיפָה:

– שָׁמַעְתִּי אֶת עִדּוֹ הַחוֹזֶה מְדַבֵּר אֶל אָבִי,

כִּי בַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת פָּנֶיךָ וְשָׁמַע אֶת

קוֹלְךָ, אָמַר אֶל לִבּוֹ, כִּי נוֹצַרְתָּ לִהְיוֹת נָבִיא

בְּיִשְׂרָאֵל, אוּלָם מְעַט מְעַט נוֹכַח לָדַעַת, כִּי שָׁגָה

בָרוֹאֶה… וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא אָמַר, כִּי הוּא הִכִּיר בְּךָ

בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, כִּי נַפְשְךָ קְרוֹבָה יוֹתֵר לָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר

לַשָּׁמָיִם…

יָרִיב שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְשָׁאַל:

– מֶה רָעָה מָצְאוּ בִי הַזְּקֵנִים?

– עִדּוֹ הַחוֹזֶה אָמַר – עָנְתָה תִּרְצָה – כִּי

הִתְבּוֹנֵן אֵלֶיךָ וְרָאָה, כִּי נַעַר גֵּא אַתָּה, חוֹשֵׁב תָּמִיד רַק

עַל עַצְמוֹ וְלֹא עַל אֲחֵרִים, אֵינוֹ נוֹשֵׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם,

וְעַל כֵּן לֹא תִצְלַח לִהְיוֹת נָבִיא.

– וּמָה אָמַר שְׁמַעְיָה? – שָׁאַל יָרִיב.

– שְׁמַעְיָה אָמַר, כִּי כָל הַיָּמִים לֹא שָׁמַע

מִפִּיךָ אַף פַּעַם אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהִים, וְלֹא אִישֹ כָּזֶה יִהְיֶה

נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל.

יָרִיב הוֹצִיא מִפִּיו בְּלַחַשׁ, כְּאִלּוּ דִּבֶּר רַק לְעַצְמוֹ, אַךְ תִּרְצָה שָׁמְעָה אֶת קוֹלוֹ:

– אָכֵן, אֱמֶת בְּפִי הַזְּקֵנִים הָאֵלֶּה! לֹא אֶהְיֶה נָבִיא.

הוּא יָשַׁב שָׁעָה קַלָּה שׁוֹתֵק וְשָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, וְאַחַר פָּנָה אֶל הַנַּעֲרָה וְשָׁאַל:

– וּמָה אָמַר זְקֵנֵךְ עַל כָּל זֶה?

תִּרְצָה הִתְעוֹרְרָה, כְּאִלּוּ רַק חִכְּתָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, וְעָנְתָה:

– לוּ רַק שָׁמַעְתָּ, אֶת אֲשֶׁר דִּבֶּר זְקֵנִי

עָלֶיךָ! הוּא אָמַר לָהֶם, כִּי אָמְנָם גַּם הוּא חוֹשֵב כְּמוֹהֶם, כִּי

לֹא תִצְלַח לִנְבוּאָה, וּבְכָל זֹאת, אָמַר, רוֹאֶה הוּא בְּךָ, כִּי

נוֹצַרְתָּ לִגְדוֹלוֹת…

יָרִיב הִטָּה אָזְנוֹ לִשְמֹעַ וְצִפָּה לְהַקְשִׁיב אֶת

הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו אֲחִיָּה, אַךְ תִּרְצָה הִפְסִיקָה

בָּאֶמְצַע וְהֶחֱרִישָׁה.

– לָמָּה זֶה לֹא תְדַבְּרִי עוֹד?

– יַעַן כִּי יָרֵאתִי. – עָנְתָה תִרְצָה.

– אֶת מִי אַתְּ יְרֵאָה?

– יְרֵאָה אֲנִי… פֶּן יִגְבַּהּ לְבָבְךָ מְאֹד…

– אַל נָא, תִּרְצָה, אִם הַחִלּוֹת לְסַפֵּר, סַפְּרִי עַד הַסּוֹף.

– לֹא, לֹא אֲסַפֵּר.

– אָנָּא, תִּרְצָה, עֲשִׂי זֹאת לְמַעֲנִי.

– לֹא, לַשָּׁוְא בַּקָּשָׁתֶךָ.

רֶגַע אֶחָד הִרְהֵר הַנַּעַר, וּפִתְאֹם עָמַד זְקוּף קוֹמָה וְקָרָא בְּקוֹל נָגִיד:

הַמֶּלֶךְ מְצַוֶּה עָלַיִךְ לְדַבֵּר!

תִּרְצָה הִבִּיטָה אֶל פְּנֵי יָרִיב, אֲשֶׁר הִבִּיעוּ

שִׁלְטוֹן, כָּבְשָׁה רֶגַע אֶת הַצְּחוֹק, שֶׁאָמַר לְהִתְפָּרֵץ מִפִּיהָ

וְעָנְתָה:

– צַו אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ קֹדֶשׁ לִי.

וְהִיא פָּתְחָה פִּיהָ וְסִפְּרָה:

זְקֵנִי אָמַר, כִּי זֶה יָמִים רַבִּים הוּא הוֹגֶה

בְּכָל הַמַּעֲשִּׂים הָרָעִים אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר

לִבּוֹ אֵינוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו, וְהוּא

בָּנָה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקּוּץ מוֹאָב וּלְמֹלֶךְ שִׁקּוּץ בְּנֵי

עַמּוֹן, וְנָשָׁיו הַנָּכְרִיוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהִים

אֲחֵרִים. וֵאלֹהִים אָמַר לִשְׁלֹמֹה: יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַרְתָּ

בְּרִיתִי וְחֻקּוֹתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי, קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה

מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ…

יָרִיב שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְלִבּוֹ פָּעַם. הוּא לֹא

הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, וְעֵינָיו שָׁמְרוּ אֶת שִׂפְתֵי הַנַּעֲרָה

הַדּוֹבֶרֶת.

הִיא סִפְּרָה לוֹ, כִּי זְקֵנָהּ דִּבֶּר בַּחֲמַת רוּחַ

עַל הַהֵיכָלוֹת וְהָאַרְמוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה, עַל

הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נָתַן בִּירוּשָׁלַיִם כַּאֲבָנִים, עַל

הַנָּשִׁים וְהַפִּילַגְשִׁים הָרַבּוֹת אֲשֶׁר לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת

הַנָּכְרִים, מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

לאֹ תָבֹאוּ בָּהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָּכֶם.

יָרִיב הֶחֱרִישׁ בְּדַבֵּר תִּרְצָה אֶת דְּבָרֶיהָ, אַךְ כַּאֲשֶׁר הִפְסִיקָה רֶגַע, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וְשָׁאַל:

– אוּלָם מַה דִּבֶּר זְקֵנֵךְ עָלָי?

– חַכֵּה רֶגַע וְתִשְׁמַע גַּם זֹאת – עָנְתָה הַנַּעֲרָה מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק.

– זְקֵנִי אָמַר עוֹד – הוֹסִיפָה תִּרְצָה לְסַפֵּר –

כִּי אֱלֹהִים יִשְׁמֹר דְּבָרוֹ וְיִבְחַר בְּאִישׁ אַחֵר לְמֶלֶךְ עַל

יִשְׂרָאֵל, וּמִי יוֹדֵעַ, אָמַר זְקֵנִי, אִם לֹא אַתָּה הוּא הָאִישׁ

הַזֶּה…

פְּנֵי יָרִיב אָדְמוּ וְחָוְרוּ חֲלִיפוֹת, וְהוּא נָתַן עֵינָיו בַּנַּעֲרָה הַיּוֹשֶׁבֶת מִמּוּלוֹ וּבְקוֹל רוֹעֵד קָרָא:

– הַאֱמֶת בְּפִיךְ?… הֲכֵן דִּבֶּר זְקֵנֵךְ?…

– כֹּה יִתֶּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף – נִשְׁבְּעָה

הַנַּעֲרָה – כִּי רַק אֱמֶת דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ. וְאַף אָמַר זְקֵנִי,

כִּי בָרֶגַע הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר רָאָה אֶת פָּנֶיךָ, עָלָה קוֹל בְּלִבּוֹ:

“אוּלַי זֶה הוּא”; וּבְשָׁמְעוֹ מִפִּי אִמְּךָ עַל חֲלוֹמְךָ לִהְיוֹת

מֶלֶךְ, לֹא הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינָיו צְחוֹק…

יָרִיב יָשַׁב רְגָעִים אֲחָדִים דּוּמָם, אַחֲרֵי כֵן פָּתַח וְשָׁאַל:

– וּמָה אָמְרוּ עַל זֶה יֶתֶר הַזְּקֵנִים?

– עִדּוֹ הַחוֹזֶה נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא נִעֲנַע בִּשְׂפָתָיו, אַךְ מִי יוֹדֵעַ מַה בְּלִבָּם.

יָרִיב הֵנִיעַ בְּיָדוֹ וְקָרָא:

– יְהִי אֱלֹהִים עִמָּהֶם, עִם הַזְּקֵנִים הָאֵלֶּה, רַב לִי אִם לֵב זְקֵנֵךְ טוֹב עָלָי…

– לוּ יָדַעְתָּ, יָרִיב, מָה רַבָּה אַהֲבָתוֹ אֵלֶיךָ –

פָּתְחָה תִּרְצָה בְּהִתְלַהֲבוּת – תָּמִיד הוּא שׁוֹאֵל אוֹתִי,

הֲשָׁלוֹם לְךָ, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר תְּאַחֵר לָשֶׁבֶת בַּחוּץ הוּא דוֹאֵג

לְךָ; וּפַעַם בַּבֹּקֶר הִשְׁכַּמְתִּי קוּם וְרָאִיתִי אֶת זְקֵנִי

עוֹמֵד לְיַד מִשְׁכָּבְךָ וּמִתְבּוֹנֵן אֶל פָּנֶיךָ בְּתַרְדֵּמָתְךָ

וּשְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת: “פָּנָיו כִּפְנֵי מַלְאַךְ אֱלֹהִים”.

יָרִיב פָּתַח פִּיו לַעֲנוֹת לַנַּעֲרָה דָּבָר, אַךְ

פִּתְאֹם קָם מֵעַל הָאֶבֶן אֲשֶׁר יָשַׁב עָלֶיהָ, תָּפַשׂ בִּידֵי

תִרְצָה וְקָרָא בְּקוֹל רוֹעֵד:

– זֶה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת, אֲשֶׁר עָלָה בְלִבִּי

לַעֲזוֹב אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי אָמַרְתִּי: מַה לִּי פֹה וּמִי לִי

פֹה; אַךְ אַחֲרֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיךְ הַיּוֹם,

הָיְתָה עִמִּי רוּחַ אַחֶרֶת. אָנֹכִי אוֹסִיף לָשֶׁבֶת עִם זְקֵנֵךְ עַד

אֲשֶׁר יָבֹא הַיּוֹם… אוּלַי יַעֲשֶׂה לִי אֲחִיָּה הַנָּבִיא,

כַּאֲשֶׁר עָשָׂה שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה לְדָוִד בֶּן יִשָׁי.

תִּרְצָה יָשְׁבָה עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים דּוּמָם כִּשְׁקוּעָה בְּמַחֲשָׁבָה, וִאַחֲרֵי כֵן אָמְרָה:

– זְקֵנִי סִפֶּר לִי פְּעָמִים רַבּוֹת אֶת כָּל

הַתְּלָאָה אֲשֶׁר עָבְרָה עַל דָּוִד, בִּהְיוֹתוֹ נִרְדָּף עַל יְדֵי

הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל, וַאֲשֶׁר הִתְחַבֵּא בַּמִּדְבָּר מִפְּנֵי רוֹדְפָיו,

וְכִי בָרַח גַּם לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים בַּצַּר לוֹ. מַה צַּר לִי, אִם

גַּם עָלֶיךָ יִהְיֶה לָשֵׂאת עָמָל וּתְלָאָה יָמִים רַבִּים,

לְהִתְחַבֵּא בַּמִּדְבָּר וְלִהְיוֹת נָתוּן לְרָעָב וּלְסֵבֶל עַד אֲשֶׁר

תַּגִּיעַ לְכִסֵּא הַמְּלוּכָה.

יָרִיב הִבִּיט אֶל הַנַּעֲרָה בִּצְחוֹק וְאָמַר אֵלֶיהָ:

– הָאִישׁ הָאוֹמֵר לַעֲלוֹת עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא

עָלָיו לְהִתְאַזֵּר וּלְטַפֵּס מַעְלָה מָעְלָה; לֹא קַל הַדָּבָר, אַךְ

סוֹף סוֹף יַגִּיעַ אֶל רֹאשׁ הָהָר.

– מַה קָּשֶׁה הַדָּבָר, מַה קָּשֶׁה! – לָחֲשָׁה הַנַּעֲרָה.

– אֲבָל לִי קַל יִהְיֶה יוֹתֵר, כִּי הֲלֹא גַם אַתְּ

תַּעֲלִי עִמִּי, וְטוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, כִּי בִּנְפֹל

הָאֶחָד יְקִימוֹ הַשֵּנִי – אָמַר יָרִיב.

– וְאִם לֹא אְחֶפֹּץ לְטַפֵּס? – שָׁאֲלָה תִּרְצָה.

יָרִיב הֶחֱרִישׁ רֶגַע וְאַחַר עָנָה:

– כִּי אָז אֵלֵךְ לְבַדִּי!

תִּרְצָה נִגְּשָׁה אֵלָיו, חִבְּקָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה:

– רַק צְחוֹק עָשִׂיתִי, יָרִיב; עִמְּךָ אֲנִי אֶל כָּל

אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. אֵין אֲנִי שׁוֹאֶפֶת לְכִסֵּא מַלְכוּת, אַךְ כִּסֵּא

הַמֶּלֶךְ יִהְיֶה יָקָר לִי, אִם אַתָּה תֵּשֵׁב עָלָיו. הֲתָאֲמִין בִּי,

יָרִיב, כִּי לִבִּי וְנַפְשִׁי נְתוּנִים לָךְ?

יָרִיב הֵעִיף עַיִן עַל פְּנֵי הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר הֵפִיקוּ אַהֲבָה רַבָּה, וּשְׂפָתָיו לָחֲשׁוּ:

– כֵּן, אֲנִי מַאֲמִין, אֲנִי מַאֲמִין!

 

פֶּרֶק ו: תּוֹרַת הַמֶּלֶךְ    🔗

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְאַמֵּץ יָרִיב לְהִתָקֵרב

אֶל אֲחִיָּה וְלִשְׁמוֹר אֶת פִּיו. הוּא הִרְבָּה לָשֶׁבֶת עַל יָדוֹ

וְלִשְמֹעַ אֶת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר הִטִּיף הַנָּבִיא לְכָל בָּאֵי בֵיתוֹ.

לֹא הַזָּקֵן וְלֹא הַנַּעַר הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם דָּבָר עַל

הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר הָגוּ בְּלִבָּם, אַךְ יָרִיב עָשָׂה לְעִתִּים

בְּעָרְמָה לְהָסֵב אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים עַל מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ

בְּיִשְׂרָאֵל וּמָה אֱלֹהִים דּוֹרֵשׁ מֵעִמּוֹ, וְגַם אֲחִיָּה הָיָה

אוֹהֵב לְסַפֵּר עִם הַנַּעַר עַל הַדָּבָר, אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת

לִבּוֹ.

עַל פִּי רֹב, הָיָה אֲחִיָּה פּוֹתֵחַ בְּשִׂיחָה עַל

רַבּוֹ שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה, אֲשֶׁר לֹא אָבָה בַּתְּחִלָּה לִמְשֹׁחַ

מֶלֶךְ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אֱלֹהִים הוּא מַלְכָּם, וְהוּא הֵעִיד

בָּהֶם, כִּי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם יִקַּח אֶת בְּנֵיהֶם

לְשִׂימָם בְּמִרְכַּבְתּוֹ וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, אֶת

בְּנוֹתֵיהֶם יִקַּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאוֹפוֹת, וְכָל בְּנֵי

הָעָם יִהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים; אַךְ כַּאֲשֶׁר מֵאֵן הָעָם לִשְׁמֹעַ

בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וְדָרְשׁוּ לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, לְמַעַן

יִהְיוּ כְּכֹל הַגּוֹיִם, עָשָׂה שְׁמוּאֵל אֶת רְצוֹנָם עַל פִּי ה'.

אוּלָם הַדָּבָר הָיָה תָּמִיד לְמֹרַת רוּחוֹ; וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִמְרָה

שָׁאוּל אֶת פִּי ה', בִּימֵי הַמִּלְחָמָה עִם עֲמָלֵק, הִתְאַבֵּל

שְׁמוּאֵל יָמִים רַבִּים וְלֹא רָצָה לְבַקֵּשׁ מֶלֶךְ אַחֵר, עַד אֲשֶׁר

חָזַק עָלָיו דְּבַר אֱלֹהִים לָלֶכֶת אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי

ולְמִשֹׁחַ מֶלֶךְ מִבָּנָיו, וְהוּא בָּחַר בָּרוֹעֶה הַקָּטָן, הוּא

דָוִד.

יָרִיב הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי הַזָּקֵן וּמַטֶּה אֹזֶן

לְכָל דִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיו, אַף כִּי אֶת רֹב הַדְּבָרִים שָׁמַע

מִפִּיו לֹא אַחַת, וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד הָיָה מַפְסִיקוֹ

בִשְׁאֵלָה אוֹ בְּהֶעָרָה. אוּלָם עִם תֹּם הַשִּׂיחָה וְהַנָּבִיא

הַזָּקֵן הָיָה מַחֲרִישׁ, הִרְהִיב יָרִיב עֹז לְהַשְמִיעַ בְּאָזְנָיו

שְׁאֵלָה, אֲשֶׁר הִפְלִיאָה³ לִפְעָמִים אֶת הַנָּבִיא אוֹ הֶעֶלְתָה אֶת חֲמָתוֹ.

– שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַזְּקֵנִים בִּכְפַר

מוֹלַדְתִּי, – אָמַר פַּעַם יָרִיב – כִּי הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל הָיָה אִישׁ

בַּעַל קוֹמָה, יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה, אֲשֶׁר לָקַח לְבָבוֹת בְּהוֹד

פָּנָיו. הֲכֵן הוּא?

– כֵּן, בְּנִי, כֵּן – עָנָה הַנָּבִיא הַזָּקֵן –

בְּעֵינַי רָאִיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, וְעֵינַי לֹא

הָיוּ אָז כֵּהוֹת כְּמוֹ הַיּוֹם, וְאָמְנָם, הָיוּ פְנֵי שָׁאוּל

מְאִירִים כַּחַמָּה.

– וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד, מְסַפְּרִים הַזְּקֵנִים, הָיָה

גִבּוֹר מִלְחָמָה, אֲשֶׁר לאֹ הָיָה כָמֹהוּ, הֲלֹא הוּא אֲשֶׁר הִכְנִיעַ

אֶת הַפְּלִשְׁתִּים, הִכָּה אֶת מוֹאָב וְאֶת עַמּוֹן וְאֶת⁴ אֱדוֹם, וּבְיָמָיו נִגְּפוּ כָּל אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל. הַאֵין זֹאת, אֲדוֹנִי?

– אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר – עָנָה אֲחִיָּה – דָּוִד הָיָה

גִּבּוֹר חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאֲרִי, וְהוּא אֲשֶׁר נִלְחַם

מִלְחָמוֹת רַבּוֹת עִם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל.

– וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, שָׁמַעְתִּי, הוּא חָכָם מִכָּל

אָדָם, וּמִכָּל הָאֲרָצוֹת וּמִכָּל הָעַמִּים בָּאִים לִשְׁמֹעַ אֶת

חָכְמָתוֹ, כִּי אֵין חָכָם כָּמוֹהוּ בְּכֹל הַגּוֹיִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי

הָאֲדָמָה.

– נְכוֹנִים, בְּנִי, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ.

אָמְנָם נָתַן אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ

לֹא הָיָה לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לֹא יָקוּם כָּמוֹהוּ, וְחָכְמָתוֹ רַבָּה

מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם.

יָרִיב יָשַׁב דּוּמָם שָׁעָה קַלָּה, אַחֲרֵי כֵן הִרְהִיב עֹז לְהַשְׁמִיעַ דְּבָרוֹ, כְּאִלּוּ לְעַצְמוֹ:

– מֶלֶךְ אֶחָד יָפֶה, הַשֵּׁנִי גִבּוֹר, הַשְּׁלִישִׁי חָכָם, מִי גָדוֹל מִמִּי?

– לֹא בְכָל אֵלֶּה, בְּנִי, תִפְאֶרֶת מֶלֶךְ. כַּאֲשֶׁר

אָמַר מֹשֶׁה עֶבֶד אֲלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ,

אֲשַׁר יִבְחַר אֱלֹהִים בּוֹ, לֹא צִוָּה עַל הַיֹּפִי שֶׁל הַמֶּלֶךְ,

אַף לֹא עַל הַגְּבוּרָה וְהַחָכְמָה, וְרַק כִּי יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה'

אֱלֹהִים, לִשְׁמוֹר אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ

מֵאֶחָיו. רַק מֶלֶךְ אֲשֶׁר כָּזֶה יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ

הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. אֵלֶּה דִבְרֵי מֹשֶה עֶבֶד

אֱלֹהִים.

אֲחִיָּה הֶחֱרִישׁ רְגָעִים אֲחָדִים, וְיָרִיב נִלְחַם

עִם נַפְשׁוֹ, הֲיַגִּיד לְנָבִיא אֶת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ אוֹ כִּי יַסְתִּיר

דְּבָרָיו מִמֶּנּוּ? לָאַחֲרוֹנָה לֹא הִתְאַפֵּק וְאָמַר:

– מִי יוֹדֵעַ אִם מֶלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה דָבָר

קָטֹן וְגָדוֹל בְּטֶרֶם יִשְׁאַל אֶת פִּי הַנָּבִיא, יִמְצָא חֵן

בְּעֵינֵי הָעָם. הָעָם אוֹהֵב מֶלֶךְ גִּבּוֹר וְעָשִׁיר, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה

הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ.

הַנָּבִיא הֵרִים עֵינָיו הַכֵּהוֹת אֶל הָעֶלֶם וְקוֹלוֹ רָעַד בְּדַבְּרוֹ:

– אַל לוֹ לַמֶּלֶךְ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָעָם, כִּי

אִם בְּעֵינֵי אֱלֹהִים… גַּם הַמֶּלֶךְ הוּא רַק עֶבֶד הָאֱלֹהִים…

עַל הַמֶּלֶךְ לְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת אֱלֹהִים בְּאוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל,

אֲשֶׁר לֹא יִתְּנוּ לוֹ לַעֲבוֹד אֶת אֱלֹהִים, אַךְ לֹא לְהִתְנַשֵּׂא

עַל אֶחָיו וְלִדְרוֹשׁ מֵהֶם כְּבוֹד אֱלֹהִים…

יָרִיב הִקְשִׁיב אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַזָּקֵן, אֲשֶׁר

יָצְאוּ מִפִּיו בְּרֹב רֶגֶשׁ, וְעַל פָּנָיו נִרְאוּ אוֹתוֹת אִי־רָצוֹן.

אֲחִיָּה, אֲשֶׁר עֵינָיו הָיוּ כֵהוֹת, לֹא רָאָה אֶת הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה

בִּפְנֵי הַנַּעַר, וְהוּא הוֹסִיף לְדַבֵּר:

– הֲלֹא תָבִין, בְּנִי, כִּי אִם מֹשֶה עֶבֶד הָאֱלֹהִים

צִוָּה לְבַל יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ סוּסִים וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף

וְזָהָב, הָיְתָה מַחְשַׁבְתּוֹ, כִּי לֹא יִבְטַח הַמֶּלֶךְ לֹא

בִּגְבוּרָתוֹ וְלֹא בְּעָשְׁרוֹ, כִּי אִם בֵּאלֹהִים לְבַדּוֹ. כָּזֶה

יִהְיֶה הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בּוֹ אֱלֹהִים.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הַנָּבִיא הַזָּקֵן הֶחֱרִישׁ עוֹד

הַפַּעַם רֶגַע וְשָׁקַע בְּמַחֲשָׁבָה, הִרְהִיב הַנַּעַר עֹז

לִשְׁאֹל:

– וּמָה עוֹד דּוֹרֵשׁ אֱלֹהִים מֵעִם הַמֶּלֶךְ?

אֲחִיָּה הֵרִים אֶת עֵינָיו הַכֵּהוֹת אֶל הַשּׁוֹאֵל, אֲשֶׁר קוֹלוֹ הָיָה מוּזָר לוֹ, וְהוּא עָנָה חֲמוּרוֹת:

– וְעוֹד צִוָּה אֱלֹהִים בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כִּי

לֹא יָרוּם לֵב הַמֶּלֶךְ מֵאֶחָיו… כִּי לֹא יִבְנֶה לוֹ וּלְנָשָׁיו

אַרְמְנוֹת תִּפְאָרָה וְהָעָם יֵשֵׁב בְּאֹהָלִים דַּלִּים… כִּי לֹא

יָסוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל… כִּי לֹא יִשָּׁעֵן עַל

חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ… זֹאת הָיְתָה חַטַּאת הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל וְגַם

חַטַּאת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה…

יָרִיב יָשַׁב עוֹד שָׁעָה קַלָּה לִפְנֵי הַנָּבִיא

הַזָּקֵן, כִּי חִכָּה לִשְׁמֹעַ מִפִּיו עוֹד דָּבָר עַל תּוֹרַת

הַמֶּלֶךְ, אַךְ אֲחִיָּה לֹא יָסַף לְדַבֵּר הַפָּעַם.

וְכַאֲשֶׁר נִפְגַּשׁ יָרִיב בְּעֶרֶב הַיּוֹם ההוּא עִם תִּרְצָה בַּשָּׂדֶה, אָמַר לָהּ:

– אִם לִשְׁמֹעַ לְדִבְרֵי זְקֵנֵךְ, לֹא טוֹב לִהְיוֹת מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל.

תִּרְצָה הִבִּיטָה אֵלָיו בְּעֵינֵיהָ הַצּוֹחֲקוֹת וְקָרְאָה:

– אוּלַי מָאֹס מָאַסְתָּ בַּחֲלוֹמְךָ לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ?

אוּלָם יָרִיב עָנָה לָהּ בְּלַחַשׁ וּפָנָיו הָיוּ נִזְעָמִים מְעַט:

– וּבְכָל זֹאת הָיֹה אֶהְיֶה מֶלֶךְ, אַף כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וַאֲחִיָּה נְבִיאוֹ.

 

פֶּרֶק ח: הַפְּרִידָה    🔗

שָׁלֹש שָׁנִים יָשַׁב יָרִיב בְּשִׁילֹה בְּבֵית אֲחִיָּה

הַנָּבִיא. הַנַּעַר גָּדַל וַיְהִי יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. בְּנֵי

הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר בָּאוּ לְשִׁילֹה לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי אֲחִיָּה,

אָהֲבוּ מְאֹד אֶת הָעֶלֶם הַהוּא בִּגְלַל אֹמֶץ רוּחוֹ, דְּבָרָיו

הַנִּמְרָצִים וְחָכְמַת לִבּוֹ. לֹא כֵן הַנְּבִיאִים הַזְּקֵנִים,

חַבְרֵי אֲחִיָּה, בְּיִחוּד עִדּוֹ הַחוֹזֶה וּשְׁמַעְיָה אִישׁ

הָאֱלֹהִים. הֵם הִתְבּוֹנְנוּ אֶל יָרִיב וְאֶל הֲלִיכוֹתָיו, הִקְשִׁיבוּ

אֶל דְּבָרָיו, וְהוּא לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם עַל רוּם־לִבּוֹ וְעַל

אֲשֶׁר רָחֲקָה נַפְשׁוֹ מֵחֶבְרַת הַנְּבִיאִים. וְלֹא אַחַת גָלוּ אֶת

אֹזֶן אֲחִיָּה, כִּי טוֹב יַעֲשֶׂה אִם יְשַׁלַּח מֵעַל פָּנָיו אֶת

הַנַּעַר הַזֶה, אֲשֶׁר מְקוֹמוֹ לֹא יַכִּירֶנּוּ בֵּין בְּנֵי

הַנְּבִיאִים הַדּוֹרְשִׁים תּוֹרַת אֱלֹהִים. אוּלָם אֲחִיָּה הַזָּקֵן

הָגָה בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת, אֲשֶׁר לֹא גִּלָּה אוֹתָן גַּם לְאַנְשֵׁי

סוֹדוֹ. בִּהְיוֹת נַפְשׁוֹ מָרָה עַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, עַל אֲשֶׁר

עָזַב אֶת אֱלֹהִים וְלֹא הָלַךְ בְּדַרְכֵי אָבִיו וְלֹא שָׁמַע אֶל

מוּסָרוֹ אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו, עָלָה רַעְיוֹן בְּלִבּוֹ, כִּי

אֱלֹהִים יִמְאַס גַּם בַּמֶלֶךְ הַזֶּה וְיִבְחַר בְּאִישׁ אַחֵר לְמֶלֶךְ

עַל יִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר הוּבָא אֵלָיו הַנַּעַר בֶּן נְבָט, חָלְפָה

מַחֲשָׁבָה בְּלֵב הַזָּקֵן, אוּלַי שָׁלַח אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר אֶל

בֵּיתוֹ, לְמַעַן יְלַמְּדֵהוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי ה' וְלִשְׁמוֹר

מִצְווֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו. וּכְכֹל אֲשֶׁר הוֹסִיף יָרִיב לָשֶׁבֶת

בְּבֵיתוֹ, כֵּן הָלְכָה וְגָבְרָה אַהֲבַת הַנָּבִיא הַזָּקֵן אֵלָיו,

וְכֵן הָלְכָה וְגָבְרָה אֱמוּנָתוֹ בְּלִבּוֹ, כִּי הַנַּעַר הַזֶּה

נוֹצַר לִגְדוֹלוֹת… מִי יוֹדֵעַ דַּרְכֵי אֱלֹהִים?… וְעַל כֵּן

הִתְאַמֵּץ אֲחִיָּה לְקָרֵב אֵלָיו אֶת הַנַּעַר, לְחַנְּכוֹ בַּדֶּרֶךְ

הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְלִנְטוֹעַ בְּלִבּוֹ יִרְאַת אֱלֹהִים, אַהֲבַת

הָעָם וְדַעַת הַחַיִּים.

מֵעֵינֵי הַנָּבִיא הַזָּקֵן לֹא נֶעְלַם הַדָּבָר מִן

הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כִּי לֵב נֶכְדָּתוֹ תִּרְצָה טוֹב אֶל הַנַּעַר

הַיָּתוֹם. וַאֲחִיָּה רָאָה וְהִתְבּוֹנֵן, כִּי נָפְשָׁהּ קְשׁוּרָה

בְּנֶפֶשׁ יָרִיב וְהוּא שָׂמַח עַל זֶה מְאֹד מֵאַהֲבָתוֹ אֶל הַנָּעַר.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר עַל מִשְׁכָּבוֹ בַּלֵּילוֹת הָגָה הַנָּבִיא הַזָּקֵן

בַּזּוּג הַצָּעִיר הַזֶּה, הַנַּעַר הַיָּתוֹם הֶעָנִי וְהַנַּעֲרָה

הַיְתוֹמָה מֵאָבִיהָ וּמֵאִמָּהּ, אֲשֶׁר מִי יוֹדֵעַ אִם הַגּוֹרָל לֹא

מִנָּה לָהֶם כֶּתֶר מַלְכוּת.

אוּלָם אֲחִיָּה לֹא גִלָּה צְפוּנוֹת לִבּוֹ לְאִישׁ, אַף

הִתְאַמֵּץ לְהַרְחִיק מִלִּבּוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה, כִּי לֹא

יָדַע אִם רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא לְנַחֵשׁ עֲתִידוֹת.

וּמַה גָּדְלָה הַשִּׂמְחָה בְּקֶרֶב בְּנֵי הַנְּבִיאִים,

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר, כִּי אֲחִיָּה הַנָּבִיא הַזָּקֵן אוֹמֵר לָתֵת

אֶת תִּרְצָה נֶכְדָּתוֹ לְאִשָּׁה לְיָרִיב הָאָהוּב עֲלֵיהֶם. הַזָּקֵן

עָרַךְ בְּבֵיתוֹ מִשְתֶּה לְכָל חֲבֵרָיו וְתַלְמִידָיו, וּבַמִּשְׁתֶּה

הַזֶּה חִבֵּק אֶת יָרִיב לְעֵינֵי כָל הַקְּרוּאִים, נָשַׁק לוֹ עַל

רֹאשׁוֹ וְקָרָא לוֹ בְּשֵׁם “בְּנִי”.

מִן הַיּוֹם הַהוּא דָּבַק לֵב יָרִיב בַּאֲחִיָּה

הַזָּקֵן וְלֹא עָשָׂה קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה בְּטֶרֶם שָׁאַל אֶת

פִּיו.

בְּאַחַד הַיָּמִים יָשַׁב יָרִיב לְפָנָיו כְּדַרְכּוֹ וְשָׁמַע מִפִּיו אֶת תּוֹרָתוֹ, וִּפִתְאֹם פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר:

– שְׁאֵלָה קְטַנָּה לִי אֵלֶיךָ, אָבִי.

– שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאָל.

הַנַּעַר הֶחֱרִישׁ רְגָעִים אֲחָדִים, כִּי לֹא מָצָא

מִלִּים בְּפִיו לְסַדֵּר אֶת מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, אַחֲרֵי כֵן פָּתַח

לְדַבֵּר:

זֶה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ בַּיּוֹם

וּבַלַּיְלָה, בְּהָקִיץ וּבַחֲלוֹם, קוֹל נֶעְלָם קוֹרֵא אֵלַי: "לֵךְ

יְרוּשָׁלָיְמָה!" אֲנִי אוֹטֵם אָזְנַי, אַךְ הַקּוֹל אֵינוֹ פוֹסֵק:

“יְרוּשָׁלַיְמָה, יְרוּשָׁלַיְמָה לֵךְ!” מַה דַּעְתְּךָ עַל זֶה,

אָבִי?

אֲחִיָּה הִבִּיט אֶל פְּנֵי הַנַּעַר הַקּוֹרְנִים,

שָׁקַע בְּמַחֲשָׁבָה וְאָמַר אֶל נַפְשׁוֹ: "מִי יוֹדֵעַ אִם זֶה קוֹל

אֱלֹהִים אוֹ קוֹל הַשָּׂטָן", וְכַעֲבוֹר רְגָעִים אֲחָדִים קָרָא

בְקוֹל:

– מַה תַּעֲשֶׂה בִּירוּשָׁלָיִם?

– אֵינֶנִי יוֹדֵעַ – עָנָה יָרִיב.

– וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת שָׁם?

הַנַּעַר הִשְׁפִּיל עֵינָיו, אַךְ הַזָּקֵן עוֹדֵד אֶת נַפְשׁוֹ בְּאָמְרוֹ:

– אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָבָר, בְּנִי. אִם עָלָה עַל

לִבְּךָ לִשְׁאֹל בַּעֲצָתִי, עָלֶיךָ לְגַלּוֹת לִי כָּל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ,

לְמַעַן אֵדַע לָעוּץ לְךָ נְכוֹנָה.

– יֵשׁ עִם לִבִּי – עָנָה הַנַּעַר בְּקוֹל עָמוּם –

לִרְאוֹת אֶת עִיר הַמְּלוּכָה, אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אֶת כִּסֵּא

הַמַּלְכוּת…

– לָמָּה לְךָ לִרְאוֹת כָּל אֵלֶּה? – הִפְסִיקוֹ הַנָּבִיא הַזָּקֵן.

– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אַךְ תְּשׁוּקָה יֵשׁ בְּלִבִּי לִרְאוֹת זֹאת.

עוֹד הַפַּעַם הִסְתַּכֵּל הַנָּבִיא הַזָּקֵן בְּעֵינָיו הַכֵּהוֹת בִּפְנֵי הַנַּעַר, שָׁתַק שָׁעָה קַלָּה וְאַחַר אָמַר:

– עוֹד מְעַט וְהָעָם יַעֲלֶה יְרוּשָׁלַיְמָה לָחֹג אֶת

חַג הָאָסִיף. אָז תּוּכַל גַּם אַתָּה לַעֲלוֹת, וְיָשַׁבְתָּ בְּעִיר

הַקֹּדֶשׁ כָּל יְמֵי הַחַג וְאַחַר תָּשׁוּב הֲלוֹם עִם הָעוֹלִים.

– לֹא, אֲדוֹנִי – קָרָא הַנַּעַר בְּתֹקֶף – לֹא אָשׁוּב, כִּי אוֹמֵר אֲנִי לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַיִם.

אֲחִיָּה תָּפַשׂ בִּידֵי הַנַּעַר, חִבֵּק אוֹתָן וּבְקוֹל מָלֵא רֹךְ שָׁאַל:

– הַאִם מָאַסְתָּ בְּבֵיתִי? הֲרַע לְךָ עִמִּי?

פְּנֵי יָרִיב אָדְמוּ וְקוֹלוֹ רָעַד בְּדַבְּרוֹ:

– לֹא, בְּבֵיתְךָ רָאִיתִי טוֹבָה, וְאַתָּה, אֲדוֹנִי,

הָיִיתָ לִי תָּמִיד כְּאָב, אַךְ לֹא אוּכַל עוֹד לָשֶׁבֶת פֹּה, כִּי

נַפְשִׁי עוֹרֶגֶת אֶל יְרוּשָׁלָיִם.

אֲחִיָּה הִתְאַמֵּץ לְהַעֲלוֹת בַּת־צְחוֹק עַל פָּנָיו וְאַחַר אָמַר:

– טוֹב, בְּנִי, טוֹב, עוֹד נִוָּעֵץ בַּדָּבָר, וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם. מָחָר אַשְׁמִיעֲךָ דְּבָרִי.

עוֹד בַּיּוֹם הַהוּא בָּעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב יָרִיב בַּשָּׂדֶה עִם תִּרְצָה, שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הַנַּעֲרָה:

– הֲדִבַּרְתָּ עִם זְקֵנִי? וּמָה אָמַר לְךָ?

– יָרֵא אֲנִי – עָנָה יָרִיב – כִּי הוּא יִמִנַע מִמֶּנִּי מִלֶּכֶת בְּדַרְכִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי.

– אַל תִּירָא – דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה עַל לִבּוֹ – הֲלֹא אוֹהֵב לְךָ הַזָּקֵן וְהוּא דוֹרֵשׁ טוֹבָתֶךָ.

וְאָמְנָם כַּאֲשֶׁר אָמְרָה תִּרְצָה כֵּן הָיָה.

בְּשֶׁבֶת כֻּלָּם לְיַד הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל אֶת לֶחֶם הָעֶרֶב, פָּנָה

אֲחִיָּה אֶל יָרִיב וְאָמַר:

– כְּבֶן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַתָּה, בְּנִי, וְאִם

קוֹל לִבְּךָ קוֹרֵא לְךָ לָלֶכֶת יְרוּשָׁלַיְמָה, לאֹ אֶעֱצָרְךָ פֹּה,

אוּלַי קוֹל אֱלֹהִים הוּא. אוּלָם דַּע, בְּנִי, כִּי אִם לֹא תִמְצָא

בִּירוּשָלַיִם אֶת אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, אַל נָא תְאַחֵר לָשׁוּב

אֵלַי, בֵּיתִי פָּתוּחַ לְפָנֶיךָ תָּמִיד, מִפִּתִּי תֹאכַל וְעִמָּנוּ

תֵשֵׁב כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ.

וְהַזָּקֵן פָּנָה פִתְאֹם אֶל נֶכְדָּתוֹ וְשָׁאַל:

– וְאַתְּ, תִּרְצָה, הֲתִתְּנִי לוֹ לָלֶכֶת יְרוּשָׁלַיְמָה וְלָשֶׁבֶת שָׁם יָמִים רַבִּים.

הַנַּעֲרָה הִתְאַדְּמָה וּבְקוֹל רוֹעֵד עָנְתָה:

– מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי, כִּי אֶעֱמֹד לְשָׂטָן עַל דַּרְכּוֹ?

אֲחִיָּה הַזָּקֵן הִתְבּוֹנֵן חֲלִיפוֹת אֶל הַנַּעַר וְאֶל הַנַּעֲרָה וְקָרָא כְּאִלּוּ לְעַצְמוֹ:

– הִנֵּה יַעֲזֹב לוֹ יָרִיב אֶת שִׁילֹה, כַּאֲשֶׁר

יַעֲשׂוּ הַנְּעָרִים הַמּוֹאֲסִים בְּחַיֵּי שֶׁקֶט, וְהָלַךְ

יְרוּשָׁלַיְמָה הָעִיר הַמְּלֵאָה תְשׁוּאוֹת וְשָׁכַח אֶת אֲחִיָּה

הַזָּקֵן, אֶת עִירוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ, וְגַם אוֹתָךְ, תִּרְצָה, שָׁכֹחַ

יִשְׁכָּח.

יָרִיב הִתְעוֹרֵר וּבְקוֹל אַמִּיץ עָנָה:

– אַל יְדַבֵּר כֵּן, אָבִי, לֹא אֶשְׁכַּח אֶת בֵּיתְךָ, וְגַם אֶת תִּרְצָה לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם, חַי אֱלֹהִים!

 

פֶּרֶק ט: בִּירוּשָׁלַיִם ⁵    🔗

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר בָּא יָרִיב

יְרוּשָׁלַיְמָה, הָיָה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב מְשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת

וְעֵינוֹ לֹא שָׂבְעָה מֵהַבִּיט אֶל הָאַרְמוֹנוֹת הַגְּבֹהִים, אֶל

הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים, הַהוֹדְפִים אִישׁ אֶת אָחִיו בְּצַד וּבְכָתֵף, אֶל

הַגְּבָרוֹת הָעֲדִינוֹת, הַלְּבוּשׁוֹת שָׁנִי וְרִקְמָה וְהָעֲדוּיוֹת

זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. בְּיִחוּד אָהַב לַעֲמוֹד בַּשְּׁוָקִים

וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַשָּׁאוֹן וְהָרַעַשׁ שֶׁל הַמּוֹכְרִים וְהַקּוֹנִים,

לְהִתְבּוֹנֵן אֶל עֲרֵמוֹת כָּל מִינֵי נְכֹאת וּפֵרוֹת וְאֶרֶג,

לְהַטּוֹת אֹזֶן אֶל הַלְּשׁוֹנוֹת אֲשֶׁר לֹא הֱבִינָן וְאֶל

הַדִּבּוּרִים אֲשֶׁר הָיוּ זָרִים לוֹ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיָה תָּר

בְּעֵינָיו בֵּין הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, אוּלַי יִמְצָא

פָּנִים מוּדָעִים לוֹ; וְלִפְעָמִים הָיָה תוֹקֵף אוֹתוֹ רֶגֶשׁ שֶׁל

פַּחַד מִפְּנֵי הָרַעְיוֹן, כִּי בוֹדֵד הוּא בְּקִרְיָה זוֹ בְּאֵין אָח

וָרֵעַ, וְאֵיכָכָה יִמְצָא פֹּה דַּרְכּוֹ.

בְּאַחַד הַיָּמִים הָאֵלֶּה, כַּאֲשֶׁר עָמַד בַּשּׁוּק

לִפְנֵי אַחַת הַתַּגְרָנִיּוֹת וְאָמֶר לִקְנוֹת לֶחֶם וּבָצָל לִשְׁבּוֹר

רַעֲבוֹנוֹ, רָאָה וְהִנֵּה עַל יָדוֹ עוֹמֵד עֶלֶם כְּבֶן חֲמֵשׁ

עֶשְׂרֵה, לָבוּשׁ בְּגָדִים מְלֻכְלָכִים כְּאַחַד הַחוֹצְבִים בָּאֶבֶן,

וְהוּא אֵינוֹ גוֹרֵעַ עַיִן מִמֶּנּוּ. יָרִיב הֶחֱזִיר רֹאשׁוֹ אֵלָיו

וְנָתַן בּו עַיִן, וּפִתְאֹם תָּפַשׂ אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹ וְקָרָא:

– עַמִּיהוּד, הַאַתָּה הוּא זֶה?

– כֵּן, יָרִיב, אֲנִי הוּא. זֶה רְגָעִים רַבִּים אֲנִי

עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל בָּךְ. אָמְנָם גָּדַלְתָּ וּפָנֶיךָ שֻׁנּוּ, אַךְ

הַכֵּר הִכַּרְתִּיךָ תֵּכֶף.

שְׁנֵי הַחֲבֵרִים חִבְּקוּ זֶה אֶת זֶה, וְאַחַר אָמַר עַמִּיהוּד:

– הֲלֹא אוֹרֵחַ אַתָּה בִּירוּשָׁלַיִם, לֵךְ עִמָּדִי

אֶל בֵּית הַמָּזוֹן, שָׁם נֹאכַל וְנִשְתֶּה וְשָׁם נְדַבֵּר אֶת

דְּבָרֵינוּ.

עוֹד בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ אָמַר עַמִּיהוּד אֶל יָרִיב:

– בִּצְרֵדָה כְּפָרֵנוּ שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים עָלֶיךָ,

כִּי נִסְפֹּחַ נִסְפַּחְתָּ אֶל לַהֲקַת בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר

בְּשִׁילֹה בְּבֵית אֲחִיָּה, וְהָיֹה תִהְיֶה לְנָבִיא

בְּיִשְׂרָאֵל.

– לֹא, עַמִּיהוּד, לֹא אֶהְיֶה נָבִיא, לֹא נוֹצַרְתִּי לִהְיוֹת נָבִיא.

הֵם הָלְכוּ עוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ וְעַמִּיהוּד פָּתַח פִּיו וְשָׁאַל:

– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בִּירוּשָׁלָיִם?

– אֵינִי עוֹשֶׂה מְאוּמָה, זֶה לִי פֹה רַק שִׁבְעָה יָמִים וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִי עֲבוֹדָה וּמַעֲשֶׂה.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר כִּלּוּ הַחֲבֵרִים לִסְעוֹד אֶת לִבָּם

וּלְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשָׁם בְּכוֹס יַיִן, אָמַר עַמִּיהוּד אֶל

יָרִיב:

– אִם יֵשׁ אֶת לִבְּך, אֲבִיאֲךָ מָחָר אֶל הָאִישׁ

אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה מְלָאכָה עִמּוֹ, אוּלַי יִתֵּן גַּם לְךָ

עֲבוֹדָה.

וְכַאֲשֶׁר לֹא שָׁמַע עַמִּיהוּד מִפִּי חֲבֵרוֹ מַעֲנֶה בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, הִבִּיט אֶל פָּנָיו וּצְחוֹק פָּרַץ מִפִּיו.

– לָמָּה צָחַקְתָּ? – שָׁאַל יָרִיב בְּתִמָּהוֹן.

– עַל לִבִּי עָלָה דָבָר.

– מָה?

עַמִּיהוּד הִסֵּס שָׁעָה קַלָּה, אַחֲרֵי כֵן אָמַר:

– שָׁמַעְתִּי פַּעַם מִפִּי אִמִּי, שֶׁשָּׁמְעָה מִפִּי אִמְּךָ, כִּי חוֹלֵם אַתָּה לִהְיוֹת מֶלֶךְ⁶.

יָרִיב נָבוֹךְ רֶגַע, וְכַאֲשֶׁר שָׁב רוּחוֹ אֵלָיו, עָנָה אָמַר:

– מַעֲשֵׂי יַלְדוּת!

– כֵּן, כֵּן, אָחִי, בִּהְיוֹתִי יֶלֶד גַּם אֲנִי

חָלַמְתִּי לִהְיוֹת שַׂר צָבָא… אָהַבְתִּי לִרְכּוֹב עַל סוּס…

עַתָּה אֲנִי רוֹכֵב עַל אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת בְּחָצְבִי אוֹתָן, וְגַם

אַתָּה תִּהְיֶה לֹא נָבִיא וְלֹא מֶלֶךְ, כִּי אִם חוֹצֵב אֲבָנִים אוֹ

סַבָּל.

יָרִיב הֶחֱרִישׁ וְלֹא דִבֶּר דָּבָר עוֹד, אַף כִּי לִבּוֹ דָּאַב לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ.

– וּבְכֵן, יָרִיב, הֲיֵשׁ אֶת לִבְּךָ לָלֶכֶת עִמִּי מָחָר אֶל מְקוֹם עֲבוֹדָתִי?

– יֵשׁ וָיֵשׁ.

מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו,

עַמִּיהוּד וְיָרִיב, אֶל הַמִּלּוֹא, הִיא הַסּוֹלְלָה הַגְּדוֹלָה בֵּין

מְצוּדַת צִיּוֹן וְהַר הַבַּיִת, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָנָה שָׁם

בִּנְיָנִים רַבִּים מִסָּבִיב לְחַזֵּק אֶת הַמְּצוּדָה.

בְּבוֹאָם אֶל הַמָּקוֹם, רָאָה יָרִיב הֲמוֹן אָדָם,

זְקֵנִים וּצְעִירִים עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה, חוֹצְבִים אֲבָנִים,

נוֹשְׂאֵי סַבָּל, בּוֹנִים, וְהֵם עוֹבְדִים קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת, כָּל

קְבוּצָה תַּחַת פְּקֻדַּת רֹדֶה הָעוֹמֵד בֵּינֵיהֶם וְעֵינוֹ פְּקוּחָה

עַל הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה.

עַמִּיהוּד נִגַּשׁ אֶל אַחַד הָרֹדִים, וּבְעָמְדוֹ

לְפָנָיו הוֹרָה בְאֶצְבָּעוֹ עַל יָרִיב הָעוֹמֵד מֵאֲחוֹרָיו

וְאָמָר:

– הִנֵּה זֶה חֲבֵרִי, בֶּן כְּפָרִי, יָרִיב שְׁמוֹ,

וְהוּא בָא לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה, כִּי בֶן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא, לֹא

כֶרֶם לוֹ וְלֹא שָׂדֶה.

הָרֹדֶה נָתַן עֵינָיו בָּעֶלֶם הַזָּר וְאָמַר קְצָרוֹת:

– טוֹב רֹאִי הוּא, אִם יִהְיֶה בֶּן חַיִל, יִמְצָא חֵן בְּעֵינָי.

יָרִיב עָמַד לַעֲשׂוֹת בַּמְּלָאכָה עַל יַד עַמִּיהוּד

חֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר הוֹרָה לוֹ אֶת דֶּרֶךְ הָעֲבוֹדָה. מִזְּמָן לִזְמָן

נִגַּשׁ אֵלָיו הָרֹדֶה, הִתְבּוֹנֵן אֶל מַעֲשֵׂהוּ, וְכַנִּרְאֶה מָצָא

חֵן בְּעֵינָיו. וּפַעַם אַחַת טָפַח עַל שִׁכְמוֹ וְאָמַר: אָכֵן, עוֹבֵד

חָרוּץ אָתָּה.

בְּשׁוּב שְׁנֵיהֶם בָּעֶרֶב מִן הָעֲבוֹדָה, סִפֵּר

עַמִּיהוּד לְיָרִיב, כִּי לֹא כָל הָרֹדִים בָּעָם הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה הֵם

אֲנָשִׁים טוֹבִים וְכִי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם נוֹגְשִׂים, הַמַּעֲבִידִים

בְּפֶרֶךְ אֶת הָעוֹבְדִים, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ נוֹגְשֵׂי פַרְעֹה לִבְנֵי

יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרָיִם.

יָרִיב שָׁמַע אֶת שִׂיחַת חֲבֵרוֹ וְכָל הַזְּמָן לֹא

הוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר, אַךְ פַּעַם אַחַת פָּנָה אֶל עַמִּיהוּד

וְשָׁאַל:

– מָה הֵם כָּל הַבִּנְיָנִים הָאֵלֶּה, וְלָמָּה הֵם?

– בִּימֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד הָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה

פְרָצוֹת, אֲשֶׁר דַּרְכָּן הָיוּ עוֹבְרִים עוֹלֵי רֶגֶל מִכָּל

הַכְּפָרִים סָבִיב, אוּלָם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָמַר לִסְגֹּר אֶת

הַפֶּרֶץ, וְלָכֵן צִוָּה לִבְנוֹת פֹּה בִּנְיָנִים עַל

בִּנְיָנִים.

וּבְשֶׁבֶת שְׁנֵי הַחֲבֵרִים יַחְדָּו בְּבֵית הַיַּיִן, שָׁאַל יָרִיב פַּעַם אֶת עַמִּיהוּד:

– הַאִם רָאִיתָ בְעֵינֶיךָ אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה?

– לֹא פַעַם אַחַת, כִּי אִם פְּעָמִים רַבּוֹת, הֲלֹא

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אוֹהֵב לָבֹא אֶל מְקוֹמוֹת הָעֲבוֹדָה לִרְאוֹת אֶת

הָעָם, וְיֵשׁ אֲשַׁר יִגַּשׁ אֶל הָאֶחָד אוֹ הַשֵּנִי וְיִשְׁאַל

לִשְׁמוֹ וּלְבֵיתוֹ…

– הֲגַם עִמְּךָ דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ? – שָׁאַל יָרִיב.

– לֹא – עָנָה עַמִּיהוּד – מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי?… רַב לִי, כִּי רָאִיתִי מֵרָחוֹק אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.

יָרִיב הֶחֱרִישׁ שָׁעָה קַלָּה וְאַחַר אָמַר:

– הַאִם אַתָּה אוֹהֵב מְאֹד אֶת הַמֶּלֶךְ?

עַמִּיהוּד הִבִּיט אֶל חֲבֵרוֹ בְּתִמָּהוֹן:

– אֲנִי?… אֲנִי יָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים וּמַלְכּוֹ…

גַּם כָּל הָעָם יָרֵא מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים

בְּקִרְבּוֹ… וְאַתָּה אֵינְךָ יָרֵא מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, יָרִיב?

יָרִיב לֹא עָנָה עַל הַשְּׁאֵלָה, כִּי אִם אָמַר:

– שָׁמַעְתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים מִתְאוֹנְנִים עַל

הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה, אֲשֶׁר הִטִּיל עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ. אוֹמְרִים הֵם:

לָמָּה לָנוּ אַרְמוֹנוֹת גְּדוֹלִים וּבִנְיָנִים רָמִים, הַמַּקְדִּירִים

אֶת פְּנֵי הַשָּׁמָיִם? וְאוּלַי נְכוֹנִים דִּבְרֵיהֶם. הַמֶּלֶךְ

וְשָׂרָיו יוֹשְׁבִים בְּאַרְמְנוֹת תִּפְאָרָה וְהָאֲנָשִׁים הַדַּלִּים

וְהָאֶבְיוֹנִים חוֹצְבִים אֲבָנִים וְעוֹשִׂים כָּל מְלָאכָה קָשָׁה

בְּלַהַט הַשֶּׁמֶשׁ, לְהָקִים עוֹד בִּנְיָן וְעוֹד בִּנְיָן לַנָּשִׁים

הַנָּכְרִיּוֹת, מוֹאֲבִיּוֹת, עַמּוֹנִיּוֹת, אֲדוֹמִיּוֹת, אֲשֶׁר לָקַח

לוֹ הַמֶּלֶךְ.

עַמִּיהוּד חָרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה, וּבְתָפְשׂוֹ בִּידֵי חֲבֵרוֹ קָרָא אֵלָיו בְּלַחַשׁ:

– שְׁמוֹר פִּיךָ וּלְשׁוֹנְךָ, יָרִיב, פֶּן יִשְׁמַע אַחַד הַמְּרַגְּלִים וְיָבִיא אֶת דִּבָּתְךָ אֶל הַמֶּלֶךְ.

– מַה יַּעֲשֶׂה לִי הַמֶּלֶךְ? – שָׁאַל יָרִיב, לְמַעַן הִתְגָּרוֹת בַּחֲבֵרוֹ הַיָּרֵא.

עַמִּיהוּד הִבִּיט אָנֶה וָאָנָה לִרְאוֹת, אִם אֵין אִישׁ מַאֲזִין לְשִׂיחָתָם, וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר בְּזַעַף:

– הַקֵּץ לְדִבְרֵי רוּחַ! שְׁמַע לַעֲצָתִי וַחֲדַל לְךָ מֵהַרְחֵב פֶּה, כִּי מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתֶךָ.

יָרִיב מִלֵּא פִּיו צְחוֹק לְמַרְאֵה פְּנֵי רֵעוֹ הַנִּבְהָלִים וְאָמַר לוֹ:

– אַל תִּירָא, עַמִּיהוּד, לֹא מִלִּבִּי בָּדִיתִי אֶת

דְּבָרַי, כִּי בְאָזְנַי שָׁמַעְתִּי אוֹתָם מִפִּי הַנְּבִיאִים וּבְנֵי

הַנְּבִיאִים, בִּהְיוֹתִי בְּשִׁילֹה בְּבֵית אֲחִיָּה הַזָּקֵן.

– לֹא נָבִיא אֲנִי וְלֹא בֶּן נָבִיא – עָנָה עַמִּיהוּד

בְּזַעַם – וְאַל תּוֹסֵף לְדַבֵּר בְּאָזְנַי דִּבְרֵי בֶלַע

כָּאֵלֶּה.

 

פֶּרֶק י ⁷ : הַצְּעָדִים הָרִאשׁוֹנִים    🔗

יָרִיב קָנָה אֶת לֵב כָּל הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה

בַּחֲרִיצוּתוֹ הָרַבָּה וּבְאֹמֶץ־רוּחוֹ וּבִלְשׁוֹנוֹ הַחַדָּה. אָמְנָם

לֹא הִרְבָּה לְדַבֵּר עִם חֲבֵרָיו לַעֲבוֹדָה, אַךְ כָּל דִּבּוּר

הַיּוֹצֵא מִפִּיו הָיָה מָלֵא תְבוּנָה. גַּם מַרְאֵה פָנָיו הַיָּפִים

וְתָאֳרוֹ הָאָצִיל לָקַח אֶת לֵב הָעוֹבְדִים, אֲשֶׁר הָיוּ מִדַּלַּת

הָעָם. וּבִרְאוֹתָם כִּי הַנַּעַר מִשִּׁילֹה יָדִיד לְעַמִּיהוּד,

שָׁאֲלוּ אֶת חֲבֵרָם זֶה, אֲשֶׁר הָיָה כְּאֶחָד מֵהֶם, מִי הוּא וּמָה

הוּא הָעֶלֶם.

– הוּא בֶּן כְּפָרִי, מוֹלַדְתּוֹ מִצְּרֵדָה, אֶפְרָתִי הוּא – הִתְפָּאֵר עַמִּיהוּד.

– אָכֵן בֶּן שִׁבְטֵנוּ הוּא, מִבֵּית יוֹסֵף – קָרָא בְשִׂמְחָה אַחַד הָעוֹבְדִים מִשֵּׁבֶט אֶפְרָיִם.

– אַף יָשַׁב שָׁנִים רַבּות בְּשִׁילֹה – הוֹסִיף

עַמִּיהוּד לְסַפֵּר – וְלָמַד תּוֹרָה מִפִּי אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי,

מוֹדַע לְאָבִיו, וְהָיָה כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים.

– הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, כִּי הַנַּעַר הַזֵּה לֹא

כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ – עָנָה אַחַד הַחוֹצְבִים הַזְּקֵנִים – בְּתָאֳרוֹ

וּבְמַרְאֵהוּ יִתְנַכֵּר אָצִיל.

– אֲבָל בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא – פָּתַח עַמִּיהוּד שׁוּב – וְאָבִיו הָיָה אִישׁ עָנִי חֲסַר כֹּל.

– רָאֹה תִרְאוּ – פָּנָה הַחוֹצֵב הַזָּקֵן אֶל

הַבַּחוּרִים – כִּי הַנַּעַר הַזֶּה לֹא יִהְיֶה חוֹצֵב אֲבָנִים

כָּמוֹנוּ. כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ שִׁמְעוֹ לְאֹזֶן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה,

יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ לְרֹדֶה עָלֵינוּ, וְאוּלַי יִהְיֶה גַם לְאַחַד

הַשָּׂרִים וְהַיּוֹעֲצִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, שַׂר צָבָא אוֹ שַׂר מִסִּים,

וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא יִתֶּן לוֹ שְׁלֹמֹה אֶת אַחַת מִבְּנוֹתָיו

הָרַבּוֹת לְאִשָּׁה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לַאֲחִימַעַץ הַנָּצִיב אֲשֶׁר

בְּנַפְתָּלִי.

עַּמִּיהוּד שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים בְּשִׂמְחָה וְהוֹסִיף:

– עוֹד בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד עִם הַיְלָדִים בִּכְפָרֵנוּ,

הָיִינוּ בּוֹחֲרִים בּוֹ תָמִיד לְרֹאשׁ וּלְשַׂר עָלֵינוּ, כִּי עַל כֵּן

יָדַע לְפַקֵּד וּלְנַהֵל…

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וּבְמַחֲנֵה הָעוֹבְדִים עָבְרָה הָרִנָּה: הַמֶּלֶךְ בָּא, הַמֶּלֶךְ בָּא.

עַמִּיהוּד וְאַנְשֵׁי שִׂיחוֹ נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם

וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ בָא עִם שָׁלִישוֹ הַזָּקֵן, הוּא בְּנָיָהוּ בֶּן

יְהוֹיָדָע, וּבְטֶרֶם יִגַּשׁ אֶל מַחֲנֵה הָעוֹבְדִים, יָצְאוּ

לִקְרָאתוֹ מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים עַל הַמְּלָאכָה, וְכֻלָּם יַחַד

הָלְכוּ וְקָרְבוּ אֶל הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים עֲרֻמִּים לְמֶחֱצָה

וְשׁוֹקְדִים עַל עֲבוֹדָתָם.

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הִתְבּוֹנֵן אֶל הָעוֹשִׂים

בַּמְלָאכָה, עָבַר עַל פְּנֵיהֶם, שָׁאַל אֶת הָרֹדִים עַל זֶה וְעַל זֶה,

וּבַהֲעִיפוֹ עַיִן עַל פְּנֵי כָּל הַמַּחֲנֶה, רָאָה עֶלֶם אֶחָד עוֹמֵד

נִשְׁעָן עַל אֵתוֹ וְאֵינוֹ גוֹרֵעַ עַיִן מִן הַמֶּלֶךְ.

– מִי הָעֶלֶם הַזֶה? – שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת שָׁלִישוֹ.

כְּרֶגַע יָצָא צַו לְהָבִיא אֶת הָעֶלֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

שְׁלֹמֹה הִבִּיט אֶל פְּנֵי הָעֶלֶם הַחֲמוּרִים וְהַמְעֻנָּנִים וְשָׁאַל:

– מַה שְּׁמֶךָ?

– יָרִיב שְׁמִי.

– מֵאַיִן אַתָּה וּמַה שִׁבְטֶךָ?

– מִצְּרֵדָה אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרַיִם וּמִבֵּית יוֹסֵף אָנִי.

– הַאִם קָשָׁה הָעֲבוֹדָה עָלֶיךָ, בְּנֵי?

יָרִיב חָשַׁב רֶגַע וְאַחֲרֵי כֵן עָנָה:

– זֶה לִי פֹה רַק חֳדָשִׁים מְעַטִּים וְאָנֹכִי

עוֹדֶנִּי צָעִיר לְיָמִים וְהָעֲבוֹדָה עוֹד לֹא הִתִּישָׁה אֶת כֹּחִי,

וְעַל כֵּן לֹא אוּכַל לְהִתְאוֹנֵן עַל הֶעָמָל, אֲבָל… הִנֵּה

סְבִיבוֹתַי אֲנִי רוֹאֶה אֲנָשִׁים בָּאִים בַּיָּמִים, וְגַם זְקֵנִים

וּתְשׁוּשִׁים, אֲשֶׁר כָּלָה כֹּחָם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְכָל יְמֵי

חַיֵּיהֶם הָיוּ רָעִים, וְעַל אֵלֶּה לִבִּי דַוָּי…

הַמֶּלֶךְ הִבִּיט אֶל הָעֶלֶם וְאָמַר בְּקוֹל קָשֶׁה:

– אָדָם לְעָמָל יוּלָד, בְּנִי.

– אֲבָל, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ – הִרְהִיב יָרִיב עֹז –

הֲלֹא יְצַוֶּה עַל הָרֹדִים בְּעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, כִּי יִתְהַלְּכוּ

עִם הָעָם בְּחֶמְלָה וְלֹא יִהְיוּ נוֹגְשִׂים בָּעוֹבְדִים הַזְּקֵנִים

וְהַחַלָּשִׁים. יֵשׁ לְרַחֵם עַל הָעָם, כִּי דַל הוּא, וְעֵינָיו

נְשׂוּאוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ כַּבֵּן אֶל אָבִיו.

שְׁלֹמֹה נָתַן עֵינָיו בָּעֶלֶם הַדּוֹבֵר אֵלָיו, וְאַחֲרֵי כֵן שְׁאֵלוֹ בְּרֹךְ:

– יָרִיב שְׁמֶךָ?

– כֵּן, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

– אָכֵן שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ, כִּי עוֹמֵד אַתָּה לָרִיב רִיב דַּלִּים…

וְכַעֲבֹר רֶגַע הוֹסִיף:

– מֵעַתָּה לֹא יָרִיב יִקָּרֵא שִׁמְךָ, כִּי אִם יָרָבְעָם, עַל אֲשֶׁר הִגַּשְׁתָּ רִיב הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה פָּנָה שְׁלֹמֹה אֶל אַחַד הַשָּׂרִים, אֲשֶׁר עָמַד לִימִינוֹ, וְאָמַר לוֹ בְּלַחַשׁ:

– הַנַּעַר מָצַא חֵן בְּעֵינַי, גִּבּוֹר חַיִל הוּא, יֵשׁ לָשִׂים לֵב אֵלָיו.

כַּאֲשֶׁר עָזַב שְׁלֹמֹה אֶת הַמַּחֲנֶה, הִקִּיפוּ

רַבִּים מִן הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאָכה אֶת יָרִיב, וְאִישׁ אִישׁ שָׁאַל:

“מַה דִּבֶּר אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ?” “מַה שָּׁאַל?” מַה אָמַרְתָּ

אֵלָיו?"

וְכַעֲבֹר זְמַן מָה אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,

פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה בְּכָל הַמַּחֲנֶה, כִּי הִפְקִיד הַמֶּלֶךְ

שְׁלֹמֹה אֶת יָרִיב לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף, לִהְיוֹת מְפַקֵּחַ עַל

נוֹשְׂאֵי הַמַּשָּׂא מִבְּנֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, הַשְּׁבָטִים

הַקְּרוֹבִים לוֹ.

הַסַּבָּלִים הָעֲנִיִּים הִתְגָּאוּ מְאֹד בְּבֶן

שִׁבְטָם, אֲשֶׁר עָלָה לִגְדֻלָּה וְהוּא עוֹדֶנּוּ עוּל יָמִים. גַּם

בְּנֵי שְׁאָר הַשְּׁבָטִים הָגוּ אַהֲבָה אֶל הָעֶלֶם, אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ

עִמָּהֶם בְּנֹעַם וְרָב אֶת רִיבָם מִידֵי הָרֹדִים וְהַנּוֹגְשִׂים.

הַשֵּׁם יָרָבְעָם אֲשֶׁר נִתַּן לָעֶלֶם מִפִּי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

נִשָּׂא עַל שִׂפְתֵי כֹל וְהָיָה כְּעֵין תֹּאַר כָּבוֹד נַעֲלֶה.

אָמְנָם הָיוּ אֲנָשִׁים בֵּין הַנּוֹגְשִׂים וְהָרֹדִים,

אֲשֶׁר הִבִּיטוּ בְּעַיִן רָעָה עַל הַפָּקִיד הָעֶלֶם, אֲשֶׁר עָלָה

לִגְדֻלָּה, וְהֵם נִסּוּ בְּתַחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת לַחְתּוֹר תַּחַת

הַנַּעַר הַיָּהִיר וּלְהָבִיא דִּבָּה עָלָיו לִפְנֵי הַשָּׂרִים,

הַבָּאִים לְפַקֵּחַ עַל הַמְּלָאכָה, כִּי הוּא מַשְׁבִּית אֶת

הָעוֹבְדִים מִמְּלַאכְתָּם וְכִי כָּל הַנְּתוּנִים לִפְקֻדָּתוֹ

מִתְרַשְּׁלִים בַּעֲבוֹדָתָם. אַךְ כָּל תַּחְבּוּלוֹת עוֹיְנָיו לֹא

הוֹעִילוּ. הַמְפַקְּחִים עַל הַמְּלָאכָה הִכִּירוּ וְרָאוּ, אַף אָמְרוּ

זֹאת לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כִּי הָעֶלֶם יָרָבְעָם הִצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת

שָׁלוֹם בֵּין אַנְשֵׁי שִׁבְטוֹ, הָאֹהֲבִים רִיב וּמָדוֹן עַל כָּל

דָּבָר קָטָן, וְעוֹד לֹא הָיָה פָקִיד כָּמוֹהוּ הַיּוֹדֵעַ לְהַכְנִיעַ,

לֹא בְּכֹחַ כִּי אִם בְּקוֹל נָגִיד וּמְצַוֶּה, כָּל אִישׁ מַמְרֶה אוֹ

מוֹרֵד. וּבִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה הָלַךְ וְגָדַל כְּבוֹדוֹ בְּעֵינֵי

הַמֶּלֶךְ.

וּבְאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב לִפְנֵי שְׁלֹמֹה

אֲדוֹנִירָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיְסַפֶּר לוֹ אֶת הַדְּבָרִים עַל שְׁנֵים

עָשָׂר הַנִּצָּבִים עַל יִשְׂרָאֵל לְכַלְכֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת

בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בְּשָׁנָה לְכָל אֶחָד, אָמַר לוֹ, כִּי הַנָּצִיב

בֶּן־חוּר אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרַיִם הוּא אִישׁ זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים,

וְהָעֲבוֹדָה כְּבֵדָה עָלָיו מְאֹד, כִּי בְנֵי הַשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם הֵם

מֵאָז וּמֵעוֹלָם אֲנָשִׁים קָשִׁים וְהֵם אֲשֶׁר יַרְבּוּ לְהִתְאוֹנֵן

עַל הַמִּסִּים הַכְּבֵדִים. וּפִתְאֹם קָרָא הַמֶּלֶךְ:

– רָאִיתִי בֵּין הַפְּקִידִים אִישׁ בֶּן חַיִל, אֲשֶׁר יִצְלַח לִהְיוֹת הַמַּזְכִּיר שֶׁל הַנָּצִיב.

וְעוֹד בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא יָרָבְעָם לָבֹא אֶל

אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וּפְקֻדָּה נִתְּנָה לוֹ לָלֶכֶת לְהַר אֱפְרַיִם

וְלִהְיוֹת לְעֵזֶר לַנָּצִיב בֶּן־חוּר.

כַּאֲשֶׁר נִפְגַּשׁ יָרָבְעָם בָּעֶרֶב עִם עַמִּיהוּד

חֲבֵרוֹ וַיְסַפֶּר לוֹ אֶת הַדָּבָר, הִבִּיט הָעֶלֶם הֶעָנִי בִּפְנֵי

בֶן כְּפָרוֹ וַיֹּאמַר:

– אָכֵן, לֹא כָּל דִּבְרֵי הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא הֵם.

חֲלוֹם חָלַמְתָּ בְּיַלְדוּתְךָ לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ, וְהִנֵּה הָיִיתָ

הַיּוֹם קָרוֹב לַמַּלְכוּת, וְאוּלַי נְכוֹנִים דִּבְרֵי יוֹרָם הַחוֹצֵב,

כִּי עוֹד תִּהְיֶה חֲתַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה… הוֹי, מַה תִּשְׂמַח

אִמְּךָ, מַה יָּגִילוּ בְּנֵי צְרֵדָה כְּפָרֵנוּ!

יָרָבְעָם לֹא עָנָה דָבָר, אַךְ בְּלִבּוֹ חָשַׁב: אֵלֶּה הֵם רַק צְעָדַי הָרִאשׁוֹנִים…

 

פֶּרֶק יא: בְּבֵית הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה    🔗

מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה הָיָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עוֹרֵךְ

בְּאַרְמוֹנוֹ מִשְׁתֶּה לְכָל שְׁנֵים עָשָׂר הַנִּצָּבִים,

הַמְכַלְכְּלִים אֶת בֵּיתוֹ כָּל אֶחָד בְּחָדְשׁוֹ. כַּאֲשֶׁר בָּא גַּם

בֶּן־חוּר אֶל מִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ, הִלֵּל בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

אֶת מַזְכִּירוֹ הֶחָרוּץ, אֲשֶׁר בָּא עִמּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ הוֹשִיב אוֹתוֹ

עַל יָדוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ טוֹבוֹת.

וּכְטוֹב לִבּוֹ בַּיַּיִן, פָּנָה אֶל יָרָבְעָם וַיֹּאמַר:

– לָמָּה פָנֶיךָ רָעִים, בְּנְי? הֲיֵשׁ לְךָ דָבָר לְבַקֵּשׁ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ?

יָרָבְעָם כָּרַע לִפְנֵי שְׁלֹמֹה וַיַּעַן:

– אִם לֵב הַמֶּלֶךְ טוֹב עָלַי, יַעֲשֶׂה נָא חֶסֶד עִמִּי לְהָסִיר מֵעָלַי אֶת הַמִּשְׂרָה אֲשֶׁר שָׂם עַל שִׁכְמִי.

– מַדּוּעַ זֶה מָאַסְתָּ בָּהּ? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

– כִּי מִדֵּי עָבְרִי בַּכְּפָרִים לִגְּבּוֹת אֶת

הַמִּסִּים, אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָעָם כּוֹרֵעַ תַּחַת מַשָּׂא הַמִּסִּים

וְרַק בְּחֹזֶק יָד יֵשׁ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמָתוֹ לְבֵית

הַמֶּלֶךְ, וְאָנֹכִי רַךְ וְאֵין בִּי כֹּחַ שִלְטוֹן.

בְּרֶגַע זֶה עָבַר עַל פְּנֵיהֶם עֶלֶם יְפֵה תֹאַר

וִיפֵה מַרְאֶה, וְהַמֶּלֶךְ פָּנָה פִּתְאֹם אֶל יָרָבְעָם

וַיֹּאמַר:

– הֲרוֹאֶה אַתָּה, הִנֵּה זֶה בְנִי, רְחַבְעָם שְׁמוֹ,

וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְּאִי תַּחְתָּי. אַךְ עָלָיו לִרְכּוֹשׁ הַרְבֵּה

חָכְמָה וָדָעַת, כִּי רַק בְּחָכְמָה וּתְבוּנָה תִכּוֹן הַמְּלוּכָה,

וְעַל הָאָדָם לִקְנוֹת דַּעַת הָעוֹלָם וְהַחַיִּים לֹא רַק מִפִּי

מוֹרִים וּסְפָרִים, כִּי אִם בְּהִתְהַלְּכוֹ עִם אַנְשֵׁי תְבוּנָה,

וְעַל כֵּן עָלָה בְּלִבִּי לִבְחוֹר בְּךָ לְרֵעַ לִבְנִי. וְהָיָה

כַּאֲשֶׁר תִּקְנֶה אֶת לִבּוֹ לְאַהֲבָה אוֹתְךָ, כִּאַהֲבַת יוֹנָתָן

בֶּן שָׁאוּל אֶת דָּוִד אָבִי, בִּהְיוֹתוֹ עוֹד נַעַר, אָז יִלְמַד

מִמְּךָ אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר מָצָאתִי בָךְ: אַהֲבַת עָם,

עֹז רוּחַ, כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה וְדַרְכֵי נֹעַם. יָשֹׁב תֵּשֵׁב

בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תֹּאכַל, וְעִם בֶּן

הַמֶּלֶךְ תָּגוּר יַחַד וּכְאָח תִּהְיֶה לוֹ.

יָרָבְעָם שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא הוֹצִיא

מִפִּיו דָּבָר. נִדִמָה לוֹ, כִּי אֶת כָּל זֶה הוּא רוֹאֶה בַחֲלוֹם…

הֵן כַּאֲשֶׁר עָלָה בְלִבּוֹ לָלֶכֶת יְרוּשָׁלַיְמָה חָלַם בְּהָקִיץ,

כִּי בְּאֹרַח פֶּלֶא יָבֹא אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְהוּא יִמְצָא חֵן

בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, עַד כִּי יְקָרְבֵהוּ אֵלָיו… וּבְבֵית הַמֶּלֶךְ

יִלְמַד אֶת דַּרְכֵי הַמְּלוּכָה… כָּכָה הָיָה חֲלוֹמוֹ, חֲזוֹן

לִבּוֹ, וְהִנֵּה זֶה בָא הַחֲלוֹם…

שְׁלֹמֹה לֹא גָרַע עַיִן מִן הָעֶלֶם הַמַּחֲרִישׁ,

וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר, וְיָרָבְעָם עוֹד לֹא הוֹצִיא מִפִּיו הֶגֶה,

שָׁאַל אוֹתוֹ:

– לָמָּה לֹא תִפְתַּח פֶּה? אוּלַי מְמָאֵן אַתָּה לִהְיוֹת רֵעַ לְבֶן הַמֶּלֶךְ?

יָרָבְעָם מָצָא מִלִּים בְּפִיו לְהָשִׁיב:

– קָטֹנְתִּי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מִכָּל הַכָּבוֹד

וְהַחֶסֶד הַזֶּה. מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי, כִּי אֶהְיֶה רֵעַ לְבֶן

הַמֶּלֶךְ?

שְׁלֹמֹה הֵסֵב פִּתְאֹם רֹאשׁוֹ אֶל רְחַבְעָם בְּנוֹ וַיִּשְׁאַל:

– הֲמָצָא הָעֶלֶם הַזֶּה חֵן בְּעֵינֶיךָ, בְּנִי? הֲתֹאבֶה לִהְיוֹת חָבֵר לוֹ?

– כַּאֲשֶׁר יֹאמַר לִי אָבִי, כֵּן אֶעֱשֶׂה – עָנָה רְחַבְעָם קְצָרוֹת.

שְׁלֹמֹה פָּנָה עוֹד אֶל יָרָבְעָם וַיֹּאמַר:

– עַתָּה תָּשׁוּב אֶל בֵּיתְךָ, וְכַעֲבֹר שִׁבְעָה

יָמִים, אִם לֹא אָשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתִּי, אֶשְׁלַח לְהָבִיא אוֹתְךָ אֶל

אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, לְמַעַן תֵּשֵׁב עִם בְּנִי רְחַבְעָם שֶׁבֶת רֵעִים

יַחְדָּו. וְהָיָה אִם תִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וְלִבְּךָ יִהְיֶה נָכוֹן

לְפָנַי, אֶתֵּן לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הַקְּרוֹבִים אֵלָי.

יָרָבְעָם הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְלֵב מָלֵא רֶטֶט יָצָא מִן הָאַרְמוֹן.⁸

בִּהְיוֹתוֹ בַּחוּץ, עוֹד עָמַד שָׁעָה קַלָּה עַל

מְקוֹמוֹ וְעֵינָיו תּוֹעוֹת, וְהוּא שׁוֹאֵל אֶת נַפְשׁוֹ: הַאִם כָּל זֶה

הָיָה בְּהָקִיץ וְלֹא בַּחֲלוֹם?

וּבַלַּיְלָה הַהוּא, בְּשָׁכְבוֹ עַל מִשְכָּבוֹ

בְּבֵיתוֹ, נָדְדָה שְׁנָתוֹ. אַלְפֵי מַחֲשָׁבוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּלִבּוֹ.

הוֹי, מָה הִשְׁתּוֹקְקָה נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת עַתָּה אֶת פְּנֵי תִּרְצָה,

לְסַפֶּר לָהּ כָּל אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִרְדַּם רָאָה

בַחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי כִּסֵּא הַמַּלְכוּת… שְׁלֹמֹה

הַמֶּלֶךְ אַךְ זֶה יָרַד וְיָצָא… הוּא לְבַדּוֹ עֵם הַכִּסֵּא… הוּא

עוֹלֶה בְּעֹז בְּמַעֲלוֹת הַכִּסֵּא… וּפִתְאֹם הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל

רַעַשׁ: “רֵד, מוֹרֵד”… וְהוּא הֵקִיץ.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הִתְהַלֵּךְ יָרָבְעָם בְּחוּצוֹת

יְרוּשָׁלַיִם, הִתְבּוֹנֵן אֶל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, הִטָּה אֹזֶן

אֶל דִּבְרֵי הָעָם, וּבְלִבּוֹ עָלָה רַעְיוֹן, אוּלַי נִחֵשׁ הַמֶּלֶךְ

שְׁלֹמֹה וְיוֹדֵעַ הוּא צְפוּנֵי לִבּוֹ, וְעַל כֵּן לֹא יִתֶּן לוֹ

לָבוֹא אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ…

אוּלָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּא אֵלָיו רָץ מֵאֵת

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִקְרֹא אוֹתוֹ אֶל הָאַרְמוֹן, וְלִבּוֹ נִמְלָא גִיל

וְחֶדִוָה.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, כַּאֲשֶׁר הוּבָא יָרָבְעָם אֶל

בֵּית הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, הָיוּ עֵינָיו פְּקוּחוֹת לִרְאוֹת כָּל דָּבָר

וּלְהִתְבּוֹנֵן לְכָל אִישׁ, וְאָזְנָיו הָיוּ פְּתוּחוֹת לִשְׁמוֹעַ אֶת

כָּל הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ הַשָּׂרִים וְהָעֲבָדִים בְּבֵית

הַמֶּלֶךְ. אוּלָם פִּיו הָיָה סָגוּר וְהוּא לֹא בָא בִּדְבָרִים עִם

אִישׁ.

אוּלָם מְעַט מְעַט הִתְוַדַּע אֶל הַשָּׂרִים

וְהַיּוֹעֲצִים בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, הִכִּיר כָּל אֶחָד מֵהֶם

וּתְכוּנָתוֹ; מִפִּי הָעֲבָדִים נוֹדַע לוֹ, כִּי רֹב הַשָּׂרִים

הַזְּקֵנִים מִן הַגִּבּוֹרִים⁹, שֶׁהָלְכוּ עִם דָּוִד, יָרְדוּ מִגְּדֻלָּתָם, וְעַל כֵּן הֵם עוֹיְנִים אֶת בְּנָיָהוּ

בֶּן יְהוֹיָדָע, אֲשֶׁר הוּא הָאֶחָד הַגָּדוֹל בְּעֵינֵי

שְׁלֹמֹה.

אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ רָאָה יָרָבְעָם אַךְ לְעִתִּים

רְחוֹקוֹת, כַּאֲשֶׁר נִקְרָא אֶל הַשֻּׁלְחָן בְּיוֹם חֹדֶשׁ וּמוֹעֵד,

וְרֹב הַיָּמִים יָשַׁב בַּבַּיִת הַמְיֻחָד לִרְחַבְעָם בַּחֲצַר

הַמֶּלֶךְ.

יוֹם יוֹם הָיָה בָא אֶל שְׁנֵי הָרֵעִים, רְחַבְעָם

וְיָרָבְעָם, הַנָּבִיא הַזָּקֵן נָתָן, אֲהוּב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר

הָפְקַד עָלָיו לְהוֹרוֹת אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ דַּרְכֵי אֱלֹהִים

וּמִשְׁפְּטֵי הַמְּלוּכָה. בְּעֵינֵי נָתָן הַנָּבִיא לֹא מָצָא יָרָבְעָם

חֵן עַל שְׁתִיקָתוֹ תָמִיד. וְהוּא לֹא הִסְתִּיר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ

עָלָיו, וּפַעַם גָּלָה אֶת אָזְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ עַל

הָעֶלֶם הַזָּר וְהַמּוּזָר. "מַרְאֵהוּ – אָמַר הַנָּבִיא הַיָּשִׁישׁ –

כְּחַיַּת יַעַר שֶׁנִלְכְּדָה בִידֵי בְּנֵי אָדָם, וְהֵם אוֹמְרִים

לְטַפְּחָהּ וּלְרַסְנָהּ וּלְהָפְכָהּ לְחַיַּת בַּיִת, אַךְ הִיא

מַבִּיטָה עַל הַכֹּל בְּעֵינֵי זַעַם וּמְבַקֶּשֶׁת עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת

לִבְרוֹחַ אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתָּהּ, אֶל אֲפֵלַת הַיָּעַר".

גַּם שַׂר הַצָּבָא הַזָּקֵן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע,

נֶאֱמַן בֵּית הַמֶּלֶךְ, לֹא אָהַב אֶת הָעֶלֶם הַגֵּא, בַּעַל הַפָּנִים

שֶׁל שַׁלִּיט, אֲשֶׁר לֹא כָרַע וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו מִדֵּי

עָבְרוֹ. גַּם הוּא הִזְהִיר אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לְבַל יְקָרֵב אֵלָיו

אֶת הָעֶלֶם הַזֶּה, כִּי בִּרְבוֹת הַיָּמִים יִהְיֶה לְשָׂטָן לַמֶּלֶךְ

"הַמְּעַט לְךָ – אָמַר בְּנָיָהוּ – הֲדַד הָאֲדוֹמִי וּרְזוֹן בֶּן

אֶלְיָדַע מִדַּמֶּשֶׂק, כִּי עוֹד תּוֹסִיף עֲלֵיהֶם אוֹיֵב בְּקֶרֶב

בֵּיתֶךָ?"

לְעֻמַּת זֹאת הָגוּ חִבָּה אֶל יָרָבְעָם רַבִּים מִן

הַשָּׂרִים בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בִּימֵי מַלְכוּת שְׁלֹמֹה אָבַד

לָהֶם שְׁמָם הַגָּדוֹל כְּגִבּוֹרֵי מִלְחָמָה, כִּי שְׁלֹמֹה שָׂנֵא אֶת

הַמִּלְחָמוֹת וְהִתְאַמֵּץ לְהוֹרִיד אֶת עֶרְכָּם שֶׁל שָׂרֵי הַצָּבָא

הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְאָבִיו. בְּיִחוּד רַבָּה מֹרַת רוּחָם שֶׁל

קְצִינֵי הַצָּבָא הַצְּעִירִים, בְּנֵי הַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר

שָׁאֲפוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם גִּבּוֹרִים בַּמִּלְחָמָה, וּבִימֵי

שְׁלֹמֹה אָפְסָה לָהֶם תִּקְוָה לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחָם

וּגְבוּרָתָם.

אוּלָם כָּל הַשָּׂרִים עִם הַקְּצִינִים לֹא הֵעֵזּוּ

לִפְצוֹת פֶּה וּלְגַלּוֹת מַחֲשֶׁבֶת לִבָּם, כִּי נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד

הַמְרַגְלִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת צַעֲדֵיהֶם וְהִטּוּ אֹזֶן

אֶל כָּל הֶגֶה הַיּוֹצֵא מִפִּיהֶם, וְהֵם יָדְעוּ כִּי לֹא יְנַקֶּה

הַמֶּלֶךְ שְלֹמֹה כָּל אִישׁ הַחוֹתֵר תַּחַת כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ.

עִם בּוֹא יָרָבְעָם לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ עָבְרָה רוּחַ

אַחֶרֶת עַל הַשָּׂרִים וְהַקְּצִינִים. הֵם יָדְעוּ, כִּי הָעֶלֶם מֵהַר

אֶפְרַיִם הוּא אֲהוּב הַמֶּלֶךְ, וּבִרְאוֹתָם כִּי הוּא גִבּוֹר חַיִל

וְשׁוֹאֵף קְרָבוֹת, קֵרְבוּ אוֹתוֹ אֲלֵיהֶם, אַף לֹא נִזְהֲרוּ

בִלְשׁוֹנָם לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו אֶת תְּלוּנוֹתֵיהֶם עַל הַמֶּלֶךְ

שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר עָזַב דַּרְכֵי אָבִיו לְהַכְנִיעַ אֶת הָעַמִּים

הַשְּׁכֵנִים וְהוּא יוֹשֵׁב שַׁאֲנָן בְּבָטְחוֹ בְּמַלְכֵי הָעַמִּים

הַנָּכְרִים, אֲשֶׁר הִתְחַתֵּן בָּהֶם.

– אַיֵּה הֵם הַגִּבּוֹרִים הַגְּדוֹלִים? אַיֵּה עֲדִינוֹ

הָעֶצְנִי? אַיֵּה אֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה? אַיֵּה שַׁמָּא

בֶּן אָגֵא? כֻּלָּם כֻּלָּם הָרְחֲקוּ מֵעִם הַמֶּלֶךְ, וְרַק בְּנָיָהוּ

בֶּן יְהוֹיָדָע לְבַדּוֹ נִשְׁאַר בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ – הִתְאוֹנֵן אַחַד

הַשָּׂרִים הַזְּקֵנִים.

– הַמֶּלֶךְ מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלַיִם נָשִׁים מִבְּנוֹת

הָעַמִּים הַנָּכְרִים, אֲדוֹמִיּוֹת, מוֹאֲבִיּוֹת, צִידוֹנִיּוֹת, וְהֵן

הֵן הַמּוֹשְׁלוֹת עַתָּה בָּאָרֶץ – הִשְׁמִיעַ תְּלוּנָתוֹ קְצִין

צָבָא.

– הַמֶּלֶךְ חוֹשֵׁב, כִּי בְנוֹת הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר

לָקַח לוֹ לְנָשִׁים, תִּהְיֶינָה לוֹ לְמָגֶן, כַּאֲשֶׁר יַעֲלוּ

הוֹרֵיהֶן לַמִּלְחָמָה עַל אַרְצֵנוּ, וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי הַנָּשִׁים

הַנָּכְרִיּוֹת הָאֵלֶּה הֵן אֲשֶׁר תִּפְתַּחְנָה אֶת שַׁעֲרֵי

יְרוּשָׂלַיִם לִפְנֵי הָאוֹיֵב – אָמַר אֶחָד מִיּוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ

הַזְּקֵנִים.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ חֲדָשִׁים בְּאָזְנֵי

יָרָבְעָם. עוֹד בְּשִׁבְתּוֹ בְשִׁילֹה שָׁמַע תְּלוּנוֹת כָּאֵלֶּה עַל

שְׁלֹמֹה מִפִּי בְּנֵי הַנְּבִיאִים, אַךְ בְּשָׁמְעוֹ הַפַּעַם אֶת

הַדְּבָרִים הַנִּמְרָצִים מִפִּי בָאֵי הָאַרְמוֹן, הַשָּׂרִים

וְהַיּוֹעֲצִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק

וַיִּשְׁאַל:

– מַדּוּעַ זָה לֹא נִמְצָא בָכֶם אִישׁ, אֲשֶׁר יִגְלֶה אֶת אֹזֶן הַמֶּלֶךְ עַל הָרָעָה הַזֹּאת?

כֻּלָּם הֶחֱרִישׁוּ וְלֹא עָנוּ דָבָר, וְרַק זָקֵן אֶחָד מִבֵּין הַשָּׂרִים עָנָה בְלַחַשׁ:

– יָשֹׁב תֵּשֵׁב בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ עוֹד חֳדָשִׁים וְיָמִים, אָז תָּבִין וְתֵדָע.

מֵאָז הָיָה יָרָבְעָם מַרְבֶּה מַחֲשָׁבוֹת עַל

הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע, וְהִתְאַמֵּץ לִרְאוֹת וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל

הַנַּעֲשֶׂה בֶּחָצֵר, אוּלָם נִזְהַר בִּלְשׁוֹנוֹ לְהַעֲלוֹת מַחְשְבוֹת

לִבּוֹ עַל שְׂפָתָיו.

אָמְנָם שְלֹמֹה לֹא הִטָּה אֹזֶן אֶל הַדִּבּוֹת עַל

יָרָבְעָם מִפִּי נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, כִּי לִבּוֹ

שָׂמַח לִרְאוֹת אֶת בְּנוֹ רְחַבְעָם, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה

בְּנֶפֶשׁ רֵעוֹ, מוֹסִיף חָכְמָה וָדַעַת מֵאָז בָּא יָרָבְעָם לִהְיוֹת

לוֹ חָבֵר וְרֵעַ, וְעַל כֵּן הֵאִיר לוֹ הַמֶּלֶךְ פָּנִים; אוּלָם הוּא

הוֹסִיף לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הֲלִיכוֹת הָעֶלֶם וּלְהַכִּיר אֶת

דְּרָכָיו.

בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר טִיֵּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בַּגָּן אֲשֶׁר לְיַד הָאַרְמוֹן, עָבַר עַל יַד אַחַד

הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים בְּפִנַּת הַגָּן, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב

תַּחַת הָעֵץ יוֹשֵׁב הָעֶלֶם יָרָבְעָם, עֵינָיו עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה,

רֹאשׁוֹ נָתוּן בֵּין שְׁתֵּי יָדָיו, וְהוּא כֻּלּוֹ שָׁקוּעַ כְּמוֹ

בַחֲלוֹם.

שְׁלֹמֹה עָמַד שָׁעָה קַלָּה וְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי

הָעֶלֶם, אֲשֶׁר בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ; פִּתְאֹם

הֵרִים הָעֶלֶם אֶת רֹאשׁוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַמֶּלֶךְ נִצָּב עָלָיו,

קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וַיִּכְרַע לְפָנָיו.

– מַה לְּךָ בְּנִי כִּי כֹה נִבְהַלְתָּ? – שָׁאַל שְׁלֹמֹה בְּבַת צְחוֹק.

– אֲבָל, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כָּכָה שָׁקַעְתִּי בְּמַחֲשָׁבוֹת, עַד כִּי לֹא רָאִיתִי אֶת זִיו פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.

– לָמָּה זֶה הִשְׁכַּמְתָּ לָקוּם הַיּוֹם, בְּעוֹד אֲשֶׁר כָּל הַבַּיִת שָׁקוּעַ בְּתַרְדֵּמָה? – שָׁאַל הַמֶּלֶך.

– כִּי נָדְדָה שְׁנָתִי בַּלַּיְלָה וְהִתְהַפַּכְתִּי

עַל מִשְׁכָּבִי, וְרַק עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָאתִי הַחוּצָה

וְהָלַכְתִּי אֶל פִּנָּתִי בַּגָּן לְהִתְיַחֵד שָׁם עִם

מַחְשְׁבוֹתָי.

– מַה מְּאֹד חָפַצְתִּי לָדַעַת – אָמַר הַמֶּלֶךְ

בִּצְחוֹק חֵן – מָה הֵן הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר תֵּגְזֹלְנָה שֵׁנָה

מֵעֵינֵי עֶלֶם כָּמוֹךָ?

יָרָבְעָם עָמַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא פָתַח פִּיו. אוּלָם שְׁלֹמֹה תְּפָשׂוֹ בְּיָדוֹ וְאָמַר לוֹ:

– אַל תִּירָא, בְּנִי, מִדַּבֵּר לְפָנַי כָל אֲשֶׁר

בְּלִבֶּךָ. הֵן מִכָּל הָאָרֶץ, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, יָבֹאוּ

אֵלַי מִכָּל קְצוֹת הָעָם לִשְׁאֹל בַּעֲצָתִי וְלִשְׁמוֹעַ אֶת

מִשְׁפָּטָי, וְאַף כִּי אִישׁ הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וּכְאָח הוּא

לִבְנִי.

וְיָרָבְעָם עוֹדֶּנּוּ עוֹמֵד דּוּמָם וְעֵינָיו

מַבִּיטוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ הַדּוֹבֵר אֵלָיו. אַךְ כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ

רְגָעִים אֲחָדִים, וְהָעֶלֶם לֹא פָתַח אֶת פִּיו, קָרָא אֵלָיו הַמֶּלֶךְ

בְּפָנִים נִזְעָמִים:

– רוֹאֶה אֲנִי בְךָ, כִּי דִבְרֵי סֵתֶר בְּלִבְּךָ,

וְלִבְּךָ אֵינֶנּוּ מְגַלֶּה לְפִיךָ, וְעַל כֵּן אַתָּה שָׁקוּעַ כָּל

הַיָּמִים בְּמַחֲשָׁבוֹת, וּבַאֲשֶׁר כִּי יָרֵא אַתָּה פֶּן יַכִּירוּ

בְּפָנֶיךָ אֶת הַצָּפוּן בְּלִבֶּךָ, לָכֵן אַתָּה מִתְבּוֹדֵד בַּגָּן

לְבַדֶּךָ, רַק אַתָּה וְהִרְהוּרֶיךָ. לֹא טוֹב הַדָּבָר, בְּנִי, אִישׁ

תָּם וְיָשָׁר אֵינוֹ מִסְתַּתֵּר מִפְּנֵי בְנֵי אָדָם, וְרַק הָאִישׁ

אֲשֶׁר לִבּוֹ הוֹגֶה מְזִמּוֹת, הוּא יְבַקֶּשׁ לוֹ מַחֲבוֹאִים.

פְּנֵי יָרָבְעָם הָיוּ חִוְרִים, בְּדַבֵּר אֵלָיו

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת דְּבָרָיו, וְהוּא הִשְׁפִּיל עֵינָיו, כִּי לֹא

יָכֹל נְשֹא אֶת מַבַּט הַדּוֹבֵר אֵלָיו; וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה הַמֶּלֶךְ

לְדַבֵּר, הֵרִים הָעֶלֶם עֵינָיו וְאָמַר:

– לֹא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, חָלִילָה לִי, אֵין מְזִמּוֹת

בִּלְבָבִי, אַךְ אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת עוֹלוֹת

עַל לִבִּי וַאֲנִי אוֹהֵב לָשֶׁבֶת בָּדַד וְלַהְגּוֹת

בְּמַחְשְׁבוֹתָי.

– מָה הֵן הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה כִּי אֵדַע? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמַע רֹךְ.

– אַל יִחַר לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ – עָנָה יָרָבְעָם

בְּעֹז – אִם אֲגַלֶּה לוֹ מְעַט מַצְפּוּנֵי לִבִּי. עַל מִשְׁכָּבִי

בַּלֵּילוֹת וּבְשִׁבְתִּי לִבַדִּי יוֹמָם אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת נַפְשִׁי:

מַדּוּעַ זֶה יוֹשֵׁב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ וְלֹא יַעֲשֶׂה

מִלְחָמוֹת בְּאוֹיְבֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד

אָבִיו?

שְׁלֹמֹה הִבִּיט אֶל הָעֶלֶם, וּבַת צְחוֹק הֵאִירָה אֶת פָּנָיו בְּאָמְרוֹ:

– לָמָּה לִי מִלְחָמוֹת, וֵאלֹהִים הֵנִיחַ לָנוּ

מִסָּבִיב, אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רַע; הֲלֹא טוֹב לִי וְלָעָם, כִּי

בָנִיתִי הֵיכָל לֵאלֹהִים וְאֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, בִּירַת

מַלְכוּתִי, פֵּאַרִתִּי בְּאַרְמוֹנוֹת נֶהְדָּרִים.

– אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן. הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת

הָעָם אוֹמְרִים, כִּי שְׂרִידֵי הַגּוֹיִם מִן הַכְּנַעֲנִי וְהָאֱמוֹרִי

וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם

וְהַמֶּלֶךְ הֶעֱלָה אוֹתָם לְמַס עוֹבֵד, הוֹגִים בִּלִבָּם אֵיבָה

לְיִשְׂרָאֵל, וּמִי יוֹדֵעַ אִם בְּאַחַד הַיָּמִים לֹא יִתְלַכְּדוּ

יַחְדָּו וְיַעַרְכוּ עִמָּנוּ מִלְחָמָה, וְעַל כֵּן אַל לַמֶּלֶךְ

לִהְיוֹת שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ, כִּי אִם לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה.

שְׁלֹמֹה שָׁמַע בִּמְנוּחָה אֶת דִּבְרֵי הָעֶלֶם, אַחֲרֵי כֵן שָׂם יָדוֹ עַל שִׁכְמוֹ וּבְנַחַת עָנָה:

– אָמְנָם רָאִיתִי, כִּי גִבּוֹר חַיִל אַתָּה, אַךְ דַּע

לְךָ בְּנִי, כִּי יֶשׁ לִי שָׂרֵי צָבָא, אַנְשֵׁי מִלְחָמָה

מִנְּעוּרֵיהֶם, וְעֵינֵיהֶם פְּקוּחוֹת עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה בָאָרֶץ.

אָכֵן, צְעִירִים לְיָמִים הֵם שׁוֹאֲפִים קְרָבוֹת וְעֵינֵיהֶם רוֹאוֹת

רַק אוֹיְבִים לְהִלָּחֵם בָּהֶם; לֹא כֵן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רָאוּ

הַרְבֵּה חָכְמָה וָדַעַת, הֵם יוֹדְעִים, כִּי עֵת לְהִלָּחֵם וְעֵת

לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם, עֵת לֶאֱהוֹב וְעֵת לִשְׁנוֹא.

יָרָבְעָם הִכִּיר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי הַשִּׂיחָה

הַזֹּאת הִיא לְמוֹרַת רוּחַ לוֹ, וְלָכֵן חָדַל מִדַּבֵּר. וְכַאֲשֶׁר

שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, הַאִם אֵלֶּה הֵן כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו

הַגּוֹזְלוֹת אֶת מְנוּחָתוֹ, עָנָה הָעֶלֶם בִּלְשׁוֹן חָרוּצִים:

– הֲלֹא כֵן דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ: עֵת לַכֹּל, עֵת לְדַבֵּר וְעֵת לַחֲשׁוֹת.

שְׁלֹמֹה נָתַן עֵינָיו בָּעֶלֶם וּבִמְאוֹר פָּנִים אָמַר לוֹ:

– יָדֹעַ יָדַעְתִּי, כִּי גִבּוֹר חַיִל אַתָּה, הַיּוֹם

אֲנִי רוֹאֶה כִּי גַם חָכָם אַתָּה, וְלִבִּי יִשְׂמַח, כִּי בְנִי מָצָא

לוֹ חָבֵר נָבוֹן כָּמוֹךָ.

יָרָבְעָם הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאַחֲרֵי

אֲשֶׁר נִפְרַד שְׁלֹמֹה מֵעָלָיו וְשָׁב אֶל הָאַרְמוֹן, הִבִּיט הָעֶלֶם

אַחֲרָיו וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: אֵין כַּמֶּלֶךְ הַזֶּה חָכָם מִכָּל הָאָדָם.

אַךְ אוֹהֵב מְנוּחוֹת הוּא, בּוֹטֵחַ בְּעַצְמוֹ וּבְכָל אָדָם, וְלֹא כֵן

יִהְיֶה מֶלֶךְ.

 

פֶּרֶק יב: יָרָבְעָם וּרְחַבְעָם    🔗

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְבוֹא יְרָבְעָם לָשֶׁבֶת

בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, קִבֵּל אוֹתוֹ רְחַבְעָם בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת.

הוּא הָיָה עֶלֶם יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה, אַךְ לֹא הָיָה בוֹ הָעֹז

לְדַבֵּר אוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַל דַּעַת עַצְמוֹ. תָּמִיד הָיָה רָגִיל

לִשְׁאֹל עֵצָה מִפִּי אוֹמְנָיו וּמוֹרָיו הָרַבִּים, אֲשֶׁר הִפְקִיד

עָלָיו אָבִיו הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁגִּיחַ עָלָיו עַל כָּל צָעַד. מִפְּנֵי

אָבִיו הַמֶּלֶך פָּחַד רְחַבְעָם מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר עָמַד לְפָנָיו, לֹא

הֵעֵז לִפְתּוֹחַ פֶּה בְּטֶרֶם יִפְנֶה אֵלָיו הַמֶּלֶךְ. מַבַּט עֵינָיו

שֶׁל הָאָב הִפִּיל אֵימָה וָפַחַד עַל הַבֵּן. יֵשׁ אֲשֶׁר מֵאֵן לְמַלֵּא

אֶת פְּקֻדַּת אַחַד הָאוֹמְנִים, אוּלָם דַּי הָיָה לוֹ לִשְׁמוֹעַ מִפִּי

אוֹמְנוֹ אֶת הַמִּילִּים: “סַפֵּר אֲסַפֵּר זֹאת לַמֶּלֶךְ”, לְמַעַן

יַעֲשֶׂה בֶּן הַמֶּלֶךְ כָּל אֲשֶׁר יְצַוּוּ עָלָיו.

הַשָּׂרִים אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ לֹא שָׂמוּ אֵלָיו

לֵב כִּי לֹא מָצְאוּ בּוֹ לֹא חָכְמָה רַבָּה וְלֹא גְבוּרָה רַבָּה. גַּם

הָעֲבָדִים וְהַמְּשָׁרְתִים לֹא הָגוּ אֵלָיו חִבָּה יְתֵרָה, כִּי הָיָה

עֶלֶם רָם לֵב וְהִבִּיט בְּבוּז עַל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא מִמְרוֹם

הָאָרֶץ, אַף הָיָה מְהִיר חֵמָה, וְאוֹי לוֹ לָעֶבֶד אֲשֶׁר לֹא מִהֵר

לַעֲשׁוֹת פְּקֻדָּתוֹ.

וְעַל כֵּן שָׂמַח רְחַבְעָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה כַּאֲשֶׁר

מָצָא לוֹ אָבִיו עֶלֶם בֶּן גִילוֹ לִהְיוֹת לוֹ חָבֵר וָרֵעַ. רְחַבְעָם

קִוָּה, כִּי עַל יְדֵי רֵעוֹ זֶה, הַמְהֻלָּל בְּפִי אָבִיו, יַעֲלֶה

בְיָדוֹ לִפְרֹק מֵעַל צַוָּארוֹ אֶת עֹל הָאוֹמְנִים וְהַמּוֹרִים, גַּם

לֹא יִהְיֶה עוֹד בּוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ, בְּאֵין אִישׁ לִשְׁפּוֹךְ שִׂיחַ

לְפָנָיו.

וְאָמְנָם עַד מְהֵרָה רָאָה רְחַבְעָם, כִּי הָעֶלֶם, אֲשֶׁר בָּחַר אָבִיו לְרֵעַ לוֹ, גִּבּוֹר חַיִל

הוּא וַחֲכַם לֵב. הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל וּמֵבִין הַכֹּל וְעֵינָיו בַּכֹּל.

וְנֶפֶשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ דָּבְקָה בְּרֵעוֹ, וְאַהֲבָתוֹ אֵלָיו גָּדְלָה

מִיּוֹם לְיוֹם. תַּעֲנוּג הַיָה לְרְחַבְעָם לָשֶׁבֶת עִם רֵעוֹ

בְּחַדְרֵי הָאַרְמוֹן, אֲשֶׁר נוֹעַד לָהֶם, וְלִשְׁמוֹעַ מִפִּיו

סִפּוּרִים עַל הַחַיִּים בַּשָּׂדוֹת וּבַכְּפְרִים, אֲשֶׁר בֶּן

הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָם מִיָּמָיו. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיוּ שְנֵיהֶם

יַחְדָּיו מְטַיְלִים בְּגַן הָאַרְמוֹן אוֹ עוֹלִים עַל אַחַד הֶהָרִים

סָבִיב לִירוּשָׁלַיִם, וְיָרָבְעָם הָיָה פּוֹתֵחַ פִּיו לְדַבֵּר

בְּדַעַת רַבָּה עַל כָּל עֵץ, עַל כָּל פֶּרַח, עַל כָּל עוֹף, עַד כִּי

רְחַבְעָם הָיָה מַבִּיט בְּהִתְפָּעֲלוּת עַל חֲבֵרוֹ וְשׁוֹאֵל:

– מֵאַיִן נוֹדְעוּ לְךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?

וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי בְלִבִּי, כִּי רַק אָבִי הַמֶּלֶךְ הוּא הָאֶחָד

הַיּוֹדֵעַ לְדַבֵּר עַל הַכֹּל, עַל הָאֶרֶז וְעַל הָאֵזוֹב, עַל הַפִּיל

וְעַל הַזְבוּב, וְהִנֵּה גַם אַתָּה אִישׁ תְּבוּנָה רַבָּה.

יְרָבְעָם אִם כִּי לֹא הָגָה בְלִבּוֹ אַהֲבָה לְבֶן

הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא מָצָא בוֹ לֹא גְבוּרָה וְלֹא חָכְמָה, הִתְאַמֵּץ

לְהָאִיר אֵלָיו פָּנִים וְלִרְכּוֹשׁ אֶת יְדִידוּתוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר

יָדַע, כִּי בִּגְלָלוֹ לֵב הַמֶּלֶךְ טוֹב אֵלָיו וְרַק הוּא יוּכַל

לְהָגֵן עָלָיו מִפְּנֵי הָעוֹיְנִים אוֹתוֹ בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ.

רְחַבְעָם לֹא חָשַׂךְ פִּיו מֵהַלֵּל לִפְנֵי אָבִיו

הַמֶּלֶךְ אֶת חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ שֶׁל רֵעוֹ בְּכָל עֵת אֲשֶׁר

נִשְׁאַל, אִם יְרָבְעָם מָצָא חֵן בְּעֵינָיו. הוּא לֹא קִנֵּא בּוֹ

בִּרְאוֹתוֹ, כִּי גָדוֹל כְּבוֹדוֹ בְּעֵינֵי הַשָּׂרִים. יַעַן כִּי

הֶאֱמִין בְּכָל לִבּוֹ, כִּי רַק מֵאֲשֶׁר הוּא רֵעַ לְבֶן הַמֶּלֶךְ בָּא

לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה.

אוּלָם לֹא אַחַת הוֹכִיחַ רְחַבְעָם אֶת רֵעוֹ, עַל

אֲשֶׁר מְדַבֵּר הוּא רַכּוֹת עִם הָעֲבָדִים וְהַמְשָרְתִים אֲשֶׁר

בְּאַרְמוֹן וּמַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ לְהִתְהַלֵּךְ עִמָּהֶם כְּאָח.

"אַל לוֹ לְרֵעַ בֶּן הַמֶּלֶך – אָמַר רְחַבְעָם – לְהִתְקָרֵב אֶל בְּנֵי

דַלַּת הָעָם, פֶּן יֵרֵד כְּבוֹדוֹ בְּעֵינֵיהֶם".

וְאָמְנָם הִתְאַמֵּץ יָרָבְעָם לִקְנוֹת אֶת לֵב

הָעֲבָדִים וְהַמְשָׁרְתִים אֲשֶׁר בָּאַרְמוֹן, בְּדַבְּרוֹ עִמָּהֶם

טוֹבוֹת וּבְחָקְרוֹ לָדַעַת חַיֵּי אִישׁ אִישׁ מֵהֶם, מָה הוּא וֹמֵאַיִן

הוּא, וְהֵם הָיוּ מַבִּיטִים אֵלָיו בִּמְאוֹר פָּנִים וּנְכוֹנִים הָיוּ

לָבוֹא לְמַעֲנוֹ בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם.

בֵּין מְשָׁרְתֵי הָאַרְמוֹן אֲשֶׁר נִקְשְׁרָה נַפְשָׁם

בְּנֶפֶשׁ יָרָבְעָם, הָיְתָה אִשָּׁה מִצְרִית אַחַת וּשְׁמָהּ שׁוּעָא.

הִיא הוּבְאָה לְאֶרֶץ יְהוּדָה בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת לְמַלְכוּת

שְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר לָקַח לְאִשָּׁה אֶת בַּת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם,

וְהִיא הֵבִיאָה עִמָּהּ מֵאַרְצָהּ אֲמָהוֹת רַבּוֹת וּבֵינֵיהֶן גַּם אֶת

שׁוּעָא, בַּת אַחַד הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר לְמֶלֶךּ מִצְרַיִם,

וּבַת פַּרְעֹה אָהֲבָה אוֹתָהּ מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר הָלְכָה לְאֶרָץ

יְהוּדָה לָקְחָה עִמָּהּ אֶת שׁוּעָא, וַתְּהִי לָהּ כְּאָחוֹת.

שָׁנִים רַבּוֹת הָיְתָה שׁוּעָא נִכְבָּדָה מְאֹד

בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, יַעַן כִּי כָל בָּאֵי חֲצַר הַמֶּלֶךְ יָדְעוּ,

מָה רַבָּה אֵלֶיהָ אַהֲבַת אֵשֶׁת שְלֹמֹה בַּת פַּרְעֹה, וְכָל

הַשָּׂרִים בִּקְּשׁוּ קִרְבָתָהּ. אוּלָם מֵאָז מֵת הַמֶּלֶךְ פַּרְעֹה,

חוֹתֵן שְׁלֹמֹה, וְתַחְתָּיו עָלָה עַל הַכִּסֵּא הַמֶּלֶךְ שִׁישַׁק,

יָרַד כְּבוֹדָה שֶׁל בַּת פַּרְעֹה בְּאַרְמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעִמָּהּ

יָרְדָה מִגְּדוּלָּתָהּ גַּם שׁוּעָא אוֹמַנְתָּהּ. לְעִיתִּים הָגְתָה

בְּלִבָּהּ מַחֲשָׁבוֹת לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ וְאֶל בֵּית

אָבִיהָ, אַךְ מֵחֶמְלָתָהּ עַל גְבִרְתָּהּ בַּת הַמֶּלֶךְ פַּרְעֹה,

אֲשֶׁר בְּמוֹת עָלֶיהָ אָבִיהָ חָלְתָה וְשָׁכְבָה עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, לֹא

נְתָנָהּ לִבָּהּ לַעֲזוֹב אוֹתָהּ לְבַדָּהּ.

שׁוּעָא הֶעֱרִיצָה מְאֹד אֶת הָעֶלֶם הָאֶפְרָתִי בַּעַל

הַתַּלְתַּלִים הַשְׁחוֹרִים וְעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹצְצוֹת,

וְלִבָּהּ הָיָה מָלֵא תוֹדָה לוֹ עַל הַכָּבוֹד אֲשֶׁר חָלַק לָהּ

כִּלְאַחַת הַגְּבָרוֹת הַכְּבוּדוֹת בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.

וּכְכֹל אֲשֶׁר הוֹסִיף יָרָבְעָם לָשֶׁבֶת בַּחֲצַר

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָלַך וְגָדַל שֵׁם תְּהִלָּתוֹ בְּפִי הַשָּׂרִים

וְהַקְּצִינִים, אֲשֶׁר הִכִּירוּ אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֵם מְבַקְשִׁים לְעוֹרֵר אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

לְשַׁנּוֹת אֶת סִדְרֵי הַמְלוּכָה וּלְהָשִּׁיב עַל כַּנָּם אֶת שָׂרֵי

הַצָּבָא. הֵם יָדְעוּ, כִּי הָאִישׁ הָעוֹמֵד לְמִכְשׁוֹל עַל דַּרְכָּם

הוּא בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, שַׂר הַצָּבָא הַזָּקֵן, אֲשֶׁר שְלֹמֹה

שׁוֹמֵר אֱמוּנִים לוֹ. רֹב הַשָּׂרִים מִגִּבּוֹרֵי הַצָּבָא שָמְרוּ

עֶבְרָתָם לִבְנָיָהוּ עַל אֲשֶׁר הוּא פָּגַע בְּיוֹאָב שַׂר הַצָּבָא

הַזָּקֵן וְהַנַּעֲרָץ, וְכָל הַיָּמִים בִּקְשׁוּ עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת

לְהָסִיר מֵעָלָיו אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ, אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה בְיָדָם.

וּבִרְאוֹתָם עַתָּה אֶת אַהֲבַת הַמֶּלֶךְ אֶל הָאֶפְרָתִי הַצָּעִיר

יָרָבְעָם וּבְשָׁמְעָם מִפִּיו אֶת תְּהִלָּתוֹ, כִּי גִבּוֹר חַיִל הוּא

וְנְבוֹן דָּבָר מֵאֵין כָּמוֹהוּ, הִתְעוֹרְרָה בְלִבָּם תִקְוָה, אוּלַי

זֶה הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר יַצְלִיחַ לְהַדִּיחַ מִשְּׂאֵתוֹ אֶת בְּנָיָהוּ

בֶּן יְהוֹיָדָע.

אוּלָם כַּאֲשֶׁר נִפְגְשׁוּ בְּאַחַד הַיָּמִים

הַשָּׂרִים הָרוֹגְנִים בְּבֵית אַחַד מֵחַבְרֵיהֶם עִם יָרָבְעָם וְגִלּוּ

לְפָנָיו אֶת אֲשֶׁר בְּלִבָּם, שָׁמְעוּ מִפִּי הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר אֶת

דְּבָרוֹ:

– לֹא בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע הָאָשֵׁם כִּי אִם

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָאוֹהֵב שָׁלוֹם וּמְנוּחָה. כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר

יֵשֵׁב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עַל כִּסְאוֹ, לֹא תִהְיֶה מִלְחָמָה עִם

הָעַמִּים.

וְהוּא סִפֵּר לָהֶם אֶת שִׂיחָתוֹ עִם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עַל הַשְּׁאִיפָה לַמִלְחָמָה.

הַשָּׂרִים הֶחֱרִישׁוּ. כֻּלָּם הָגוּ בְלִבָּם

מַחֲשָׁבָה אַחַת, אַךְ אִיש מֵהֶם לֹא הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ

לְהוֹצִיאָהּ מִפִּיו. אוּלָם יָרָבְעָם הִפְסִיק אֶת הַדְּמָמָה

בְּשָׁאֳלוֹ:

– וְאִם יִמָּצֵא אִישׁ, אֲשֶר יְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ

קָשׁוֹת, הַאִם תִּתְמְכוּ בְּיָדוֹ? הַאִם תַּעַמְדוּ לִימִינוֹ? הַאִם

תַּעַזְרוּ לוֹ בְּחָכְמַתְכֶם וּבִגְבוּרַתְכֶם?

הֲמוּלָה קַלָּה קָמָה בֵין שָׂרֵי הַצָּבָא וְאֶחָד מֵהֶם הֵעֵז לִשְׁאֹל:

– מִי הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר יִמְלָאֶנּוּ לִבּוֹ לְדַבֵּר עַזּוֹת עִם הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל?

יָרָבְעָם הֶחֱרִישׁ רֶגַע וְאַחַר עָנָה:

– אוּלַי רְחַבְעָם בֶּן הַמֶּלֶךּ.

– אוֹיָה! – קָרָא אַחַד הַשָּׂרִים – מִשְעֶנֶת קָנֶה

רָצוּץ הוּא. הוּא לֹא יָרַשׁ אֶת גְּבוּרַת אֲבִי־אָבִיו, אַף לֹא אֶת

חָכְמַת אָבִיו. וּמַה תִּקְוָה מִמֶּנּוּ?

עוֹד בַּיּוֹם הַהוּא בָּעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר פָּגְשָׁה

שׁוּעָא אֶת יָרָבְעָם בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, לָחֲשָׁה לוֹ: "שְׁמוֹר פִּיךָ

וּלְשׁוֹנְךָ, דַּע לְךָ, כִּי מְרַגְּלִים רַבִּים שׁוֹמְרִים

צְעָדֶיךָ".

יָרָבְעָם שָׂם לִבּוֹ לַעֲצַת שׁוּעָא וּמָנַע רַגְלָיו

מֵאֲסֵפוֹת הַשָּׂרִים וְהַקְּצִינִים, אַךְ הוּא נִסָּה דְבָרִים אֶל

רְחַבְעָם רֵעוֹ לְתָאֵר לְפָנָיו אֶת הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לָאָרֶץ

מֵאֵת הַשְׁכֵנִים הָאוֹיְבִים, אֲשֶׁר הֵרִימוּ רֹאשׁ, בִּרְאוֹתָם כִּי

סַרָה מֵעֲלֵיהֶם יַד הַבַּרְזֶל שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּוִד, אֲשֶׁר הִכְנִיעַ

אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת מִסָּבִיב, וְהֵם חוֹשְׁבִים עַתָּה מְזִימוֹת

לִפְרוֹק מֵעֲלֵיהֶם עֹל. אוּלָם רְחַבְעָם אָמַר לוֹ, כִּי אָבִיו לֹא

יֹאבֶה וְלֹא יִשְמַע לַעֲרוֹךְ מִלְחָמָה שְׂנוּאַת נַפְשׁוֹ.

– כַּאֲשֶׁר יִשְׁכַּב אָבִי עִם אֲבוֹתָיו – לָחַשׁ

רְחַבְעָם עַל אֹזֶן חֲבֵרוֹ – אֲגָרֵשׁ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע

וְאֶתֵּן אוֹתְךָ עַל הַצָּבָא, אָז תַּעֲשֶׂה מִלְחָמוֹת כְּאַוַּת

נַפְשֶׁךָ.

וְהַמְרַגְּלִים בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הִפְקִיד

בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע לִשְׁמוֹר אֶת צַעֲדֵי הַשָּׂרִים הַחֲשׁוּדִים

בְּעֵינָיו, הֵבִיאוּ אֵלָיו אֶת הַדִּבָּה, כִּי רָאוּ אֲחָדִים מֵהֶם

מִתְלַחֲשִׁים עִם יָרָבְעָם רֵעַ בֶּן הַמֶּלֶךְ. שַׂר הַצָּבָא הַזַּקֵן

לֹא הִתְמַהְמֵהַּ לְסַפֵּר אֶת הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אַף הִזְכִּיר

לוֹ אֶת דְּבָרָיו, כִּי הָעֶלֶם מֵהַר אֶפְרַיִם יָבִיא רָעָה עַל בֵּית

הַמֶּלֶךְ. הַפַּעַם לֹא דָחָה הַמֶּלֶךְ כְּדַרְכּוֹ אֶת הַדִּבּוֹת, כִּי

אִם הִטָּה אֹזֶן אֶל דִּבְרֵי הַשַּׂר הַנֶּאֱמָן לוֹ. הוּא צִוָּה

לִקְרוֹא אֵלָיו אֶת בְּנוֹ רְחַבְעָם וַיִּשְׁאָלֵהוּ עַל הַדָּבָר.

אוּלָם רְחַבְעָם הֶעְתִּיר דְּבָרִים עַל אָבִיו הַמֶּלֶךְ בְּאָמְרוֹ,

כִּי רַבּוּ בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ הָעוֹיְנִים אֶת יָרָבְעָם בִּגְלַל

כְּבוֹדוֹ הָרַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְלָכֵן הֵם מְבַקְשִׁים אֶת

נַפְשׁוֹ, אַךְ הוּא, רְחַבְעָם, לֹא מָצָא בּוֹ כָּל אָוֶן. הַמֶּלֶךְ

שְׁלֹמֹה הִקְשִׁיב אֶל דִּבְרֵי בְנוֹ וַיֹּאמֶר, כִּי יַחְקֹר וְיִדְרֹשׁ

אֶת הַדָּבָר בַּסֵּתֶר, וְאִם יִמָּצֵא בְּיָרָבְעָם עָוֹן, כִּי אָז לֹא

יִנָּקֶה.

וּבְאַחַד הַיָּמִים קָרָא אֵלָיו הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת יָרָבְעָם וַיֹּאמֶר לֹו:

– רוֹאֶה אֲנִי בְךָ, בְּנִי, כִּי פָנֶיךָ לֹא כִּתְמוֹל

שִׁלְשֹׁם. רֹב הַיָּמִים אַתָּה עָצוּב וּמָלֵא רֹגֶז. אֵין זֹאת כִּי

כָלְתָה נַפְשְׁךָ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אִמְּךָ וְאֶת כָּל הַקְּרוֹבִים

אֶל לִבְּךָ, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתָ אוֹתָם זֶה יָמִים רַבִּים. גַּם אִם

יֵשֵׁב אִיש בְּאַרְמוֹן מֶלֶךְ וְגַם אִם יֹאכַל מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, וְגַם

אִם יִשְׂבַּע תַּעֲנוּגוֹת מֶלֶךְ, לֹא תֶחְדַּל נַפְשׁוֹ מִכְּסוֹף אֶל

הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר שָׁם עָבְרוּ יְמֵי יַלְדוּתוֹ, וּמֵהִשְׁתּוֹקֵק

לִרְאוֹת פְּנֵי הוֹרָתוֹ, וְעַתָּה אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, קוּם וְלֵךְ אֶל

כְּפַר מוֹלַדְתְּךָ וְיָשַׁבְתָּ שָׁם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לָנוּחַ

מִשְׁאוֹן קִרְיָה וּמֵהַבְלֵי הֶחָצֵר, וְאַחַר תָּשׁוּב אֵלַי לִהְיוֹת

רֵעַ אָהוּב לִבְנִי וְעֶבֶד נֶאֱמָן לַמֶּלֶךְ.

יָרָבְעָם קִבֵּל בְּתִמָּהוֹן וּבְשִׂמְחָה אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ, כָּרַע לְפָנָיו עַל בִּרְכָּיו וַיֹּאמַר:

– אָכֵן חָכָם אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים,

כִּי הִצְלִיחַ לְגַלּוֹת אֶת מַצְפּוּנֵי לְבָבִי. נָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת

כַּעֲצַת הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ צִוָּה עַל שַׂר הָאַרְמוֹן לָתֵת לְיָרָבְעָם

צֵידָה לַדֶּרֶךְ, גַּם תְּשׁוּרוֹת רַבּוֹת לְהָבִיא לְאִמּוֹ וּלְכֹל

בְּנֵי מִשְׁפַּחְתוֹ; וּמִלְבַד כָּל אֵלֶּה צִוָּה הַמֶּלֶךְ לָתֶת לוֹ

שַׂלְמָה חֲדָשָׁה, כַּאֲשֶׁר יִלְבְּשׁוּ יוֹשְׁבֵי הָאַרְמוֹן לְמַעַן

יַכִּירוּ בוֹ, כִּי הוּא מְקֹרָב לַמֶּלֶךְ.

יָרָבְעָם נִפְרַד מֵעִם רְחַבְעָם רֵעוֹ, אֲשֶׁר הִבִּיט

אֵלָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים, אַךְ לֹא פָתַח פִּיו לְדַבֵּר עִמּוֹ,

מִיִּרְאָתוֹ אֶת חֲמַת אָבִיו הַמֶּלֶךְ.

אוּלָם בַּלַּיְלָה הַהוּא, לִפְנֵי עָזְבוֹ אֶת בֵּית

שְׁלֹמֹה, בָּאָה אֶל יָרָבְעָם שׁוּעָא הַמִּצְרִית בַּלָּאט וַתֹּאמֶר

לוֹ:

– הִנֵּה נוֹדַע לִי, כִּי נִגְלָה בָּאַרְמוֹן קֶשֶׁר עַל

הַמֶּלֶךְ וְאוֹיְבֶיךָ אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ, כִּי גַם יָדְךָ עִם

הַקּוֹשְׁרִים.

פְּנֵי יָרָבְעָם חָוְרוּ וְהוּא לָחַשׁ:

– מָה אֵפוֹא עָלַי לַעֲשׂוֹת?

שׁוּעָא הִבִּיטָה אֵלָיו וַתֹּאמֶר:

– לוּלֵא רֵעֲךָ רְחַבְעָם, אֲשֶׁר דִבֶּר עָלֶיךָ טוֹבוֹת

בְּאָזְנֵי אָבִיו הַמֶּלֶךְ, כִּי אָז הָיָה גוֹרָלְךָ כְּגוֹרַל כָּל

הָאֲנָשִׁים הַמְרִימִים יָד בַּמֶּלֶךְ, אַךְ הַמֶּלֶךְ שְלֹמֹה נֶעְתַּר

לְתַחֲנוּנֵי בְּנוֹ לְשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם מִן הָאַרְמוֹן לִשְׁלֹשָׁה

חֳדָשִׁים, עַד אֲשֶׁר יַחְקֹר אֶת דְּבַר אַשְׁמָתְךָ, וּמִשְׁפָּטְךָ

יֵצֵא אִם לְשֵבֶט אוֹ לְחֶסֶד.

וּבִרְאוֹת הָאִשָּׁה הַמִּצְרִית אֶת פְּנֵי יָרָבְעָם הַנִּבְהָלִים, עוֹדְדָה אֶת רוּחוֹ וַתֹּאמֶר:

– אַל יִפֹּל לִבְּךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל! לֵךְ לְשָׁלוֹם,

וּבַדֶּרֶךְ אַל תְּדַבֵּר עִם אִישׁ, כִּי מְרַגְּלִים שׁוֹמְרִים אֶת

צְעָדֶיךָ. וְדַע, כִּי אָנֹכִי מָגֵן לָךְ. עֵינַי פְּקוּחוֹת וְאָזְנַי

פְּתוּחוֹת, וְהָיָה כִּי אֶרְאֶה אוֹ אֶשְׁמַע עַל סַכָּנָה אוֹרֶבֶת

לְךָ, אֲמַהֵר לְהַזְהִירֶךָ.

יָרָבְעָם אָמַר לְהוֹצִיא מִפִּיו דְּבַר תּוֹדָה

לְאֵשֶׁת חַסְדּוֹ, אַךְ הִיא שָׂמָה אֶצְבַּע עַל שְׂפָתֶיהָ, לְאוֹת כִּי

יֶחֱשֶׁה, וַתְּמַהֵר לַעֲזוֹב אוֹתוֹ.

 

פֶּרֶק יג: עִם אֲחִיָּה הַשִׁילוֹנִי בַּשָּׂדֶה    🔗

יָרָבְעָם גָּמַר בְּלִבּוֹ לָלֶכֶת לְשִׁילֹה לִרְאוֹת

אֶת פְּנֵי הַנָּבִיא אֲחִיָּה וְלִשְׁאֹל עֵצָה מִפִּיו, אִם יִתֵּן אֶת

יָדוֹ לְקְצִינֵי הַצָּבָא הָאוֹמְרִים לִמְרוֹד בַּמֶּלֶךְ שְלֹמֹה. הוּא

יָדַע, כִּי לֵב הַנָּבִיא הַזָּקֵן מָלֵא כַעַס עַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

עַל אֲשֶׁר עָזַב אֶת דַּרְכֵי אֱלֹהִים וּבָנָה בָּמוֹת לְאֱלִילֵי

הַנֵּכָר, וְלָכֵן קִוָּה, כִּי הוּא יִשְׂמַח לִשֵׁמַע דְּבַר הַמֶּרֶד

הַזֶּה. גַּם שָׁאַף לִרְאֹות אֶת פְּנֵי תִּרְצָה אֲהוּבָתוֹ, אֲשֶׁר לֹא

רָאָה אוֹתָה זֶה יָמִים רַבִּים. “מַה מַּרְאֶיהָ עַתָּה”? – הִתְאַמֵּץ

לְתָאֵר בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת דְמוּת הַנַּעֲרָה בַּעֲלַת הָעֵינַיִם

הַשְּׁחוֹרוֹת וְהַפָּנִים הַשּׂוֹחֲקוֹת. – "מַה תֹּאמַר הַיּוֹם

בִּרְאוֹתָה אֶת פָּנָי"? – הִרְהֵר בְּלִבּוֹ, וּכְכֹל אֲשֶׁר הָלַךְ

וְקָרַב אֶל הָעִיר שִׁילֹה, הֵחֵל לִבּוֹ לִדְפּוֹק יוֹתֵר וְיוֹתֵר

מִצִּפִּיָּה לִקְרַאת הַפְּגִישָׁה, אֲשֶׁר נִכְסַף אֵלֶיהָ זֶה

שָׁבוּעוֹת וִירָחִים.

הַלַּיְלָה יָרַד עָלָיו בְּאַחַד הַכְּפָרִים הַקְרוֹבִים

לְשִׁילֹה, וְהוּא לָן שָׁם בְּבֵית אִכָּר טוֹב לֵב, אֲשֶׁר שָׂמַח

לְהַכְנִיס אוֹרֵחַ בְּבֵיתוֹ, וּבְשָׁמְעוֹ כִּי מִירוּשָׁלַיִם הוּא בָא,

יָשַׁב עַל יָדוֹ וְהֶעְתִּיר עָלָיו לְסַפֶּר לוֹ עַל הָאַרְמוֹנוֹת

הַגְדוֹלִים וְעַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, אֲשֶׁר אָסַף שְׁלֹמֹה כְּחוֹל

הַיָּם לָרֹב, אַךְ לֵב יָרָבְעָם לֹא הָלַךְ אַחֲרֵי הַשִּׂיחוֹת, כִּי

הָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ, וְלָכֵן מִהֵר לַעֲלוֹת עַל

מִשְׁכָּבוֹ, עָצַם אֶת עֵינָיו וְנִרְדַּם.

מִמָּחֳרָת אַךְ הֵעִיר הַבֹּקֶר, הֵקִיץ יָרָבְעָם

מִשְּׁנָתוֹ, לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו, שָׂם יַלְקוּטוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְיָצָא

לַדָּרֶךְ. לַשָּׁוְא נִסָּה הָאִכָּר לְהַעְתִּיר עָלָיו, כִּי יֹאכַל

עִמּוֹ פַּת שַׁחֲרִית. הוּא אָץ לָלֶכֶת, כִּי נַפְשׁוֹ הִשְׁתּוֹקְקָה

לִרְאוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים וְאֶת הַמְּקוֹמוֹת הַקְּרוֹבִים וְהַיְקָרִים

לְלִבּוֹ. וְכַאֲשֶׁר הִרְחִיק לָלֶכֶת מִן הַכְּפָר מַהֲלַךְ שְׁתַּיִם

שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, נִפְתְּחוּ כָּל חוּשָׁיו לִקְרַאת הַמּוֹלֶדֶת: אַפּוֹ

הֵרִיחַ רֵיחַ הַשָּׂדוֹת, שֶׁהָיָה רָץ עַל פְּנֵיהֶם בִּהְיוֹתוֹ נַעַר;

עֵינָיו הִתְבּוֹנְנוּ לְכָל הָעֲבָרִים וְתָרוּ אַחֲרֵי מַכָּרִים

וּמוֹדָעִים מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, קְבוּצַת עֵצִים לְיַד הַדֶּרֶךְ,

גַּל אֲבָנִים בְּפֶתַח מְעָרָה, מִקְשָׁה מֻקָּפָה גֶּדֶר אֲבָנִים;

וְהִנֵּה עָלָה בְּאָזְנָיו זִמְזוּם זְבוּבִים וְיַתּוּשִׁים, אֲשֶׁר

עָפוּ אֶל עֵבֶר פָּנָיו, כְּאִילוּ קִדְמוּהוּ בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם

לְשׁוּבוֹ; נִשְׁמַע גַּם צִיּוּץ צִפּוֹר, כְּשׁוֹאֶלֶת: הַאַתָּה זֶה,

יָרִיב?

יָרָבְעָם הִרְחִיב צְעָדָיו, הִבִּיט כֹּה וָכֹה

לִרְאוֹת, אוּלַי יִמְצָא אִישׁ מֵאַנְשֵׁי שִׁילֹה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל

אֲחִיָּה הַנָּבִיא וּבֵיתוֹ. הוּא נָטָע מִּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ וּפָנָה אֶל

הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר מִשָּׁם אָמַר לָלֶכֶת בְּמִשְׁעוֹל יָדוּעַ לוֹ,

הַמְקַצֵּר אֶת הַדָּרֶךְ.

פִּתְאֹם עָמַד עַל מְקוֹמוֹ וְלִבּוֹ פָּג. בִּצְעָדִים

קְטַנִּים אַט אַט הִתְהַלֵּךְ לִקְרָאתוֹ הַנָּבִיא הַזָּקֵן אֲחִיָּה,

רֹאשׁוֹ מוּרָד וְכֻלוֹ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבָה עַד כִּי עֵינַיו לֹא רָאוּ

אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר עָמַד בְּמֶרְחַק כִּבְרַת אֶרֶץ מִמֶּנוּ. אוּלָם

יָרָבְעָם הִכִּירוֹ עוֹד מֵרָחוֹק, בְּטֶרֶם יִרְאֶה אֶת קְלַסְתֵּר

פָּנָיו, עַל פִּי מַהֲלָכוֹ וּתְנוּעוֹת יָדָיו.

וְכַאֲשֶׁר קָרַב הַנָּבִיא אֵלָיו, נָשָׂא יָרָבְעָם קוֹלוֹ וַיִּקְרָא:

– הֲשָׁלוֹם לְךָ, אִישׁ הָאֱלֹהִים?

אֲחִיָּה הַזָּקֵן הֵרִים אֶת עֵינָיו הַכֵּהוֹת וַיִּשְׁאַל בַּחֲרָדָה:

– מִי אַתָּה בְּנִי?

– הַאִם לֹא תַכִּירֵנִי, אָבִי וּמוֹרִי?

אֲחִיָּה נָתַן עֵינָיו הַכֵּהוֹת בָּאִישׁ הַדּוֹבֵר אֵלָיו, וּפִתְאֹם קָרָא בְּרַעַד

– הַאַתָּה זֶה יָרִיב? הַאִם מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַתָּה בּוֹרֵחַ, כִּי הוֹלֵךְ אַתָּה לְבַדֶּךָ?

– הַמֶּלֶךְ אָמְנָם שְׁלָחַנִי בְּשָׁלוֹם – עָנָה יָרָבְעָם – אוּלָם…

וּבְשִׁבְתָּם שְׁנֵיהֶם עַל הָאֶבֶן לָנוּחַ, כִּי עָיַף

הַנָּבִיא הַזָּקֵן, פָּתַח יָרָבְעָם אֶת פִּיו וַיְסַפֶּר לוֹ אֶת

הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים.

אֲחִיָּה הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב אֶל דִבְרֵי הָעֶלֶם,

הִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו הַמַּבִּיעִים עֹז וָהוֹד, וּשְׂפָתָיו לָחֲשׁוּ:

“בְּחִיר אֱלֹהִים, בְּחִיר אֱלֹהִים”. וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה יָרָבְעָם

לְדַבֵּר קָרָא אֵלָיו הַנָּבִיא:

– טוֹב עָשִׂיתָ, בְּנִי, כִּי בָאתָ אֵלָי. לַמּוֹעֵד

הַנָּכוֹן בָּאתָ. רַבּוֹת הָגִיתִי בְּךָ, רַבּוֹת שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ,

רַבּוֹת מְצַפִּים מִמְּךָ, וְטוֹב כִּי תֵדַע, מָה אֱלֹהִים דּוֹרֵש

מֵעִמָּךְ. הֲלֹא תָבִין, בְּנִי, כִּי מֵעִם אֱלֹהִים הָיְתָה נְסִבָּה

לְהוֹלִיכְךָ יְרוּשָׁלַיְמָה וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, לְמַעַן

תִּלְמַד דַּרְכֵי מֶלֶךְ. לֹא חֲלוֹם רֵיק חָלַמְתָּ בִּהְיוֹתְךָ נַעַר,

כִּי תֵשֵׁב עַל כִּסֵּא מְלוּכָה. הֶרְאַנִי אֱלֹהִים, כִּי הַחֲלוֹם

הַזֶּה בֹּא יָבֹא.

פְּנֵי יָרָבְעָם חָוְרוּ מִסַּעֲרַת נֶפֶשׁ, שְׂפָתָיו רָעֲדוּ בְּשָׁאֳלוֹ:

– הַאֻמְנָם אָמַר לְךָ אֱלֹהִים, כִּי אֶמְלֹךְ תַּחַת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה?

– לֹא, בְּנִי, אֱלֹהִים לֹא יִקַּח אֶת הַמַּמְלָכָה

מִידֵי שְׁלֹמֹה, לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ כִּי אִם

מִיַּד בְּנוֹ יִקָּחֶנָּה.

יָרָבְעָם יָשַׁב וְהִקְשִׁיב דּוּמָם אֶל דִּבְרֵי

הַנָּבִיא הַיָּשִׁישׁ, אֲשֶׁר בְּהוֹסִיפוֹ לְדַבֵּר הֵרִים קוֹלוֹ,

וְהַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּיו כְּתוֹכֵחָה, כְּאִילּוּ עָמְדוּ לְפָנָיו

שְׁלֹמֹה עִם שָׂרָיו וְיוֹעֲצָיו, אֲשֶׁר הִכְעִיסוּ אֶת אֱלֹהִים

בְּמַעֲשֵׂיהֶם.

– הֲיוֹדֵעַ אַתָּה בְּנִי, לָמָּה חָרָה אַף ה'

בִּשְׁלֹמֹה? – קָרָא הַנָּבִיא בְּהַבִּיטוֹ אֶל פְּנֵי יָרָבְעָם – יַעַן

אֲשֶׁר עָזַב אֶת אֱלֹהִים וְהִשְׁתַּחֲוָה לָעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי

צִדּוֹנִים, לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב לְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי עַמּוֹן, וְלֹא

הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָוִד אָבִיו…

יָרָבְעָם הִכִּיר בְּעֵינֵי הַנָּבִיא הַנּוֹצְצוֹת

וּבִּשְׂפָתָיו הָרוֹטְטוֹת, כִּי עוֹד דְבָרִים בְּפִיו, וְהוּא לֹא זָע

מִמְּקוֹמוֹ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת, כַּאֲשֶׁר הוֹסִיף אֲחִיָּה

לְדַבֵּר:

– כֹּה אָמַר אֱלֹהִים עָלֶיךָ: אוֹתְךָ אֶקַּח וְהָיִיתָ

מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי, תִּכּוֹן מַלְכוּתְךָ

בְּיָדֶךָ.

יָרָבְעָם לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק, צָנַח מֵעַל הָאֶבֶן,

נָפַל עַל פָּנָיו לְרַגְלֵי הַנָּבִיא, נָשַׁק אֶת שׁוּלֵי אַדַּרְתוֹ

וּבְקוֹל מָלֵא רֶגֶשׁ קָרָא:

– אַחֲלַי, אֲדוֹנִי, אַתָּה תִהְיֶה לִי לְאָב וּלְמוֹרֶה, וְהוֹדַעְתָּ אוֹתִי אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים…

אֲחִיָּה הַזָּקֵן קָם מֵעַל הָאֶבֶן, הֵרִים אֶת הָעֶלֶם

מֵעַל הָאָרֶץ, וְכַאֲשֶׁר עָמַד מִמּוּלוֹ, תָּפַשׂ הַנָּבִיא

בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְנֵים עָשָׂר

קְרָעִים וַיִּקְרָא:

– קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים, כִּי כֹה אָמַר

ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי קוֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה

מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֶת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְלִרְחָבְעָם

אֶתֵּן אֶת שִׁבְטֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, לְמַעַן הֱיוֹת נִיר

לְעַבְדִּי דָוִד כָּל הַיָּמִים.

יָרָבְעָם עָמַד עַל מְקוֹמוֹ כְּנָטוּעַ בְּמַסְמְרִים

וְלֹא הוֹצִיא מִפִּיו הֶגֶה. גַּם אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי צָנַח

אֵין־אוֹנִים עַל הָאֶבֶן, אַחֲרֵי כַלּוֹתוֹ לְהַשְׁמִיעַ אֶת דְּבַר

אֱלֹהִים, וְרַק כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, פָּנָה אֶל יָרָבְעָם

וַיֹּאמַר:

– הָבָה, בְּנִי, אֶשָּׁעֵן עָלֶיךָ וְהָלַכְנוּ שְנֵינו הַבַּיְתָה, כִּי שָׁם מְחַכִּים עַבְדֵי אֱלֹהִים לְבוֹאִי.

הֵמָּה הָלְכוּ וְקָרְבוּ אֶל בֵּית אֲחִיָּה וְהִנֵּה

לִקְרָאתָם תִּרְצָה, כִּי הָיָה לִבָּה חָרֵד עַל זְקֵנָהּ, אֲשֶׂר

הִתְמַהְמֵהַּ הַפַּעַם בַּשָּׂדֶה. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא הִכִּירָה

מֵרָחוֹק אֶת הָעֶלֶם הַהוֹלֵךְ עִם אָבִיהָ הַזָּקֵן, בְּחָשְׁבָהּ כִּי

הוּא אֶחָד מִבְּנֵי הַנְבִיאִים, אַךְ כַּאֲשֶׁר נִגְּשָׁה אֶל שְׁנֵי

הָאֲנָשִׁים, הִבִּיטָה אֶל פְּנֵי הָאִישׁ הַצָּעִיר, וּמִפִּיהָ

הִתְפָּרֵץ קוֹל חֶדְוָה:

– יָרִיב!

וְאֲחִיָּה הַזָּקֵן קָרָא בִּמְאוֹר פָּנִים:

– הִנֵּה הֵבֵאתִי לְךָ אוֹרֵחַ טוֹב וְיָפֶה. מַהֲרִי

הַבַּיְתָה וְעִרְכִי אֶת הַשֻּׁלְחָן, כִּי לֹא בָא אֹכֶל אֶל פִּיו

הַיּוֹם.

תִּרְצָה לֹא גָרְעָה עַיִן מִיָּרָבְעָם וּשְׂפָתֶיהָ

לָחֲשׁוּ: “מַה גָּדַלְתָּ, מַה יָּפִיתָ!” וְגַם יָרָבְעָם הִבִּיט אֶל

הָעַלְמָה הַיָּפָה וְרַבַּת הַחֵן וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: "הֲזֹאת תִּרְצָה

הַקְּטַנָּה וְהַשּׁוֹבֵבָה?

בְּבוֹא שְׁלָשְׁתָּם הַבַּיְתָה, מָצְאוּ שָׁם חֶבֶר

בְּנֵי נְבִיאִים, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ וְנִגְּנוּ בִּכְלֵי שִׁיר,

וְאֶחָד עָמַד עֲלֵיהֶם וְנָשָׂא חָזוֹן, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים קוֹלוֹ,

וְעָנוּ לוֹ הַנּוֹגְנִים בְּצָהֳלָה, וְכַאֲשֶׁר יַשְׁפִּיל קוֹלוֹ,

וְיָרַד גָּם קוֹל כְּלֵי הַשִּׁיר.

כַּאֲשֶׁר נִרְאָה הַנָּבִיא הַזָּקֵן בַּפֶּתַח, קָמוּ

כֻּלָּם לִקְרָאתוֹ, וּמִפִּי עַשְׂרוֹת פִּיּוֹת נִמְלַט קוֹל אֶחָד:

הֲשָׁלוֹם לְךָ, הַנָּבִיא?

אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר שָׁכַב אֲחִיָּה

לָנוּחַ, וּבְנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ, נִשׁאֲרוּ

בַבַּיִת רַק תִּרְצָה וְיָרָבְעָם לְבַדָּם.

שָׁעָה רַבָּה יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם דּוּמָם, כִּי לֹא

יָדְעוּ בַּמֶּה לִפְתֹּחַ מֵרֹב הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיָה בְלִבָּם

לְסַפֶּר זֶה לָזֶה. לָאַחֲרוֹנָה פָתְחָה תִּרְצָה אֶת פִּיהָ

וַתֹּאמַר:

– שְׁמַע נָא יָרִיב…

– אַל תִּקְרְאִי לִי יָרִיב – הִפְסִיקָהּ הָעֶלֶם – כִּי

יָרָבְעָם שְׁמִי, זֶה הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָתַן לִי הַמֶּלֶךְ

שְׁלֹמֹה.

– אָכֵן שֵׁם נָאֶה הוּא – עָנְתָה תִּרְצָה – אַךְ הֲלֹא

תִתֶּן לִי רְשׁוּת לְקָרְאֲךָ בַּשֵּׁם יָרִיב, כַּאֲשֶׁר הִסְכַּנְתִּי

בִּהְיוֹתֵנוּ עוֹד יְלָדִים.

וְהִיא פָתְחָה לְסַפֶּר לוֹ, מָה הִרְבָּה זְקֵנָהּ

לְדַבֵּר עָלָיו תָּמִיד וּמַה נִּכְסְפָה נַפְשׁוֹ לִרְאוֹתוֹ, וְלוּלֵא

שֵׂיבָתוֹ, כִּי אָז הָיָה עוֹלֶה יְרוּשָׁלַיְמָה לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו.

גַּם הִיא, תִּרְצָה, רָאֲתָה אוֹתוֹ, אֶת יָרִיב, בַּחֲלוֹמָהּ פְּעָמִים

אֵין מִסְפָּר וְאֶת קוֹלוֹ שָׁמָעָה.

יָרָבְעָם שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַנַּעֲרָה הַתְּמִימִים, וְהוּא הִבִּיט אֵלֶיהָ בְּרֹךְ וּבְחִבָּה וַיִשְׁאַל:

– הַאִם שָׁמַרְתְּ בְּלִבֵּךְ, תִּרְצָה, אֶת אֱמוּנָתֵךְ, כִּי אֶהְיֶה מֶלֶךְ?

תִּרְצָה הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָנְתָה בְּקוֹל לַחַשׁ:

– אֱמוּנָתְךָ אֱמוּנָתִי.

– וְאַתְּ תִּרְצָה, הֲתַחְפְּצִי לִהְיוֹת מַלְכָּה, מַלְכָּתִי?

תִּרְצָה הִשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ, אַחֲרֵי כֵן עָנְתָה בַּלָּאט:

– הִנֵּה אֲנִי לְשִׁפְחָה לְךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךּ.

– לֹא, תִּרְצָה – קָרָא יָרָבְעָם בְּחֹם – כִּי עַל

כִּסֵּא מַלְכוּת אוֹשִׁיבֵךְ לִימִינִי, וְאַרְמוֹן גָּדוֹל אֶבְנֶה לָךְ,

גַּם אֶת עִיר מַלְכוּתִי אֶקְרָא תִּרְצָה כִּשְׁמֵךְ.

הִיא נָשְׂאָה אֵלָיו עֵינֶיהָ הַמְּלֵאוֹת אַהֲבָה, וְהוּא חִבֵּק וְנָשַׁק לָהּ, בְּאֹמְרוֹ:

– אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר!

 

פֶּרֶק יד: תִּרְצָה מְאֹרָשָׂה לְיָרָבְעָם    🔗

כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב יָרָבְעָם בְּשִׁילֹה לֹא

זָזָה יָדוֹ מִיָּדָהּ שֶׁל תִּרְצָה. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיוּ הוֹלְכִים

יַחְדָּו לְטַיֵּל מִחוּץ לָעִיר, וְאָזְנֵי הַנַּעֲרָה לֹא שָׂבְעוּ מִשְּׁמוֹעַ אֶת סִפּוּרֵי יָרָבְעָם

עַל הַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם וְעַל בֵּית הַמֶּלֶךְ וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ

וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם. גַּם עַל רְחַבְעָם

סִפֶּר לָהּ, כִּי הוּא עֶלֶם טוֹב לֵב, אִם גַּם חֲסַר תְּבוּנָה, וְהוּא

רֵעַ נֶאֱמָן לוֹ וּמַעֲרִיץ אוֹתוֹ.

פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב אֲחִיָּה הַזָּקֵן לְבַדּוֹ עִם יָרָבְעָם, פָּנָה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל:

– הַגִּידָה לִי בְּנִי, הַאִם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בְּתִּרְצָה נֶכְדָּתִי? הַאִם לִבְּךָ נֶאֱמָן אֵלֶיהָ?

יָרָבְעָם הִתְאַדֵּם וּפָתַח בְּגִמְגּוּם:

– אָמְנָם… גַּם הִיא… דִּבַּרְנוּ…

– יוֹדֵעַ אֲנִי – הוֹסִיף הַנָּבִיא הַיָּשִׁישׁ – כִּי

גַם לֵב תִּרְצָה הוֹלֵךְ אַחֲרֶיךָ, וְאָנֹכִי חָלִילָה לִי מִלִּמְנוֹעַ

אוֹתָהּ מִמְּךָ, אַךְ הֲלֹא שָׁמַעְתָּ מִפִּי אֶת דְּבַר אֱלֹהִים

עָלֶיךָ, וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לְנֶכְדָּתִי תִּרְצָה יָאֲתָה

מְלוּכָה.

– הֲיֵשׁ בָּאָרֶץ נַעֲרָה יָפָה וַחֲכָמָה וְטוֹבָה מִתִּרְצָה? – קָרָא הָעֶלֶם בְּחֹם.

– גַּם תִּרְצָה אוֹמֶרֶת, כִּי אֵין בָּאָרֶץ בָּחוּר

טוֹב וְחָכָם מִיָּרִיב – עָנָה הַזָּקֵן בְּלַעַג – כֵּן דִּבְרֵי עֶלֶם

וְעַלְמָה בְּאַהֲבַת נְעוּרִים. אַךְ מַה יִּתֵּן שִׁלּוּחִים לְבִתּוֹ

אִיש עָנִי וְאֶבְיוֹן כָּמוֹנִי?

– לֹא מֹהַר וְלֹא מַתָּן תִּשְׁאַל נַפְשִׁי מִמְּךָ –

קָרָא יָרָבְעָם בְּקוֹל רוֹעֵד – כִּי אִם אֲשֶׁר תִּהְיֶה לִי אָב

וּמוֹרֶה לְהוֹרוֹת לִי אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה בְּעֵינֵי ה', לְמַעַן

אֶהְיֶה רָאוּי לִמְלוּכָה. הֵן אָנֹכִי נַעַר וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה חָכָם

מִכָּל הָאָדָם.

אֲחִיָּה הִבִּיט בִּפְנֵי הָעֶלֶם, אֲשֶׁר הִבִּיעוּ תֹּם

וְיֹשֶר לֵב, וְהַנָּבִיא אָמַר לְעַצְמוֹ בְּלַחַשׁ, אַךְ הַדְּבָרִים

הִגִּיעוּ לְאָזְנֵי יָרָבְעָם הָעוֹמֵד עַל יָדוֹ: "גַּם שְׁלֹמֹה

בְּרֵאשִׁית יָמָיו לֹא שָׁאַל מֵאֵת אֱלֹהִים לֹא עֹשֶׁר וְלֹא כָּבוֹד,

כִּי אִם לֵב שׁוֹמֵעַ… וְאוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיָה לְמֶלֶךְ הָיְתָה

רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ… עָזַב אֶת אֱלֹהֵי דָוִד אָבִיו וְנָטָה אַחֲרֵי

אֱלֹהִים אֲחֵרִים…"

יָרָבְעָם הוֹצִיא מִפִּיו מַעֲנֶה לְדִבְרֵי הַנָּבִיא הַזָּקֵן:

– שְׁלֹמֹה לָקַח לוֹ נָשִׁים רַבּוֹת, וְלָכֵן הָיָה

עָלָיו לַעֲבוֹד אֱלֹהִים רַבִּים, אַךְ אָנֹכִי – תִּרְצָה אַחַת לִי

וִיחִידָה, וְגַם אֱלֹהִים אֶחָד וְיָחִיד יִהְיֶה לִי.

אֲחִיָּה לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק חִבֵּק אֶת הָעֶלֶם,

נָשַׁק לוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּשְׂפָתָיו לָחֲשׁוּ: "מִי יִתֵּן וְהָיָה

לְבָבְךָ זֶה כָּל הַיָּמִים".

עוֹד בָּעֶרֶב הַהוּא, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,

עָשָׂה אֲחִיָּה בְּבֵיתוֹ מִשְׁתֶּה לְכָל בְּנֵי הַנְּבִיאִים,

וְיָרָבְעָם אֵרַשׂ לוֹ אֶת תִּרְצָה נֶכְדָּתוֹ. הַנָּבִיא הַזָּקֵן

בֵּרֵךְ אֶת הַזּוּג, אֲשֶׁר בָּאוּ בִּבְרִית אַהֲבָה, וּבְהִפָּרְדוֹ

מֵעַל יָרָבְעָם, קָרָא אֵלָיו בְּקוֹל מָלֵא תְחִנָּה: "שְׁמָר נָא אֶת

דְּבָרְךָ אֵלַי הַיּוֹם בַּבֹּקֶר".

אַחֲרֵי אֲשֶׁר לָקַח יָרָבְעָם לְאִשָּה אֶת תִּרְצָה

נֶכְדָּתוֹ שֶׁל אֲחִיָּה הַנָּבִיא, הִתְחִיל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ עַל

הַטּוֹב הַצָּפוּי לָהֶם בְּשׁוּבָם שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו יְרוּשָׁלְימָה

כִּי הִיא תִהְיֶה אַחַת הַגְּבָרוֹת הַכְּבוּדוֹת בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ,

אַף תֵּאֵר לְפָנֶיהָ אֶת כָּל הַתַּעֲנוּגוֹת אֲשֶׁר תִּשְׂבַּע בְּעִיר

הַמְלוּכָה.

תִּרְצָה הָיְתָה כְּחוֹלֶמֶת, בְּשָׁמְעָהּ מִפִּי

יָרָבְעָם אֶת תֵּאוּרָיו עַל הָאֹשֶׁר הַצָּפוּי לָהּ, וְלֹא הוֹצִיאָה

הֶגֶה מִפִּיהָ וְרַק עֵינֶיהָ הָיוּ מְלֵאוֹת חֶדְוָה וּשְׂפָתֶיהָ

לָחֲשׁוּ: “אָמֵן, אָמֵן!”

אַךְ בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר רָאָה יָרָבְעָם אֶת

פְּנֵי תִּרְצָה וְהִנֵּה הֵם נוּגִים, פָּנָה אֵלֶיהָ בְּקוֹל מָלֵא רֹךְ

וַיִּשְׁאַל:

– מַה לָּךְ, תַּמָּתִי? לָמָּה תֵעָצֵבִי? הִנֵּה

הוֹלְכִים וּקְרֵבִים הַיָּמִים, אֲשֶׁר נֵלֵךְ יְרוּשָׁלַיְמָה לָשֶׁבֶת

שָׁם יַחְדָּו. הַאֻמְנָם צַר לָךְ לְהִפָּרֵד מֵעַל שִׁילֹה וּמֵעַל בֵּית

זְקֵנֵךְ הַדָּל?

– לֹא זֹאת, יָרִיב – עָנְתָה תִּרְצָה וְעֵינֶיהָ מָלְאוּ

דְמָעוֹת – אַךְ לִבִּי מְבַשֵּׂר לִי רָעָה… זֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים

נִגְזְלָה מְנוּחָתִי… יוֹם וָלַיְלָה אֲנִי רוֹאָה אָסוֹן הוֹלֵךְ

וְקָרֵב אֵלָי… הַלַּיְלָה גַם חָלַמְתִּי חֲלוֹם… וְהִנֵּה רוֹדְפִים

אַחֲרֶיךָ… אַתָּה נָס מִפְּנֵי רוֹדְפֶיךָ… אַתָּה נֶעְלָם

מֵעֵינָי… צָעַקְתִּי בְּכָל כֹּחִי – וָאִיקָץ.

יָרָבְעָם שָׂם יָדוֹ עַל שֶׁכֶם אִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ בְּרֹךְ:

– אֵין זֹאת כִּי אִם מֵאֲשֶׁר יְדוּעוֹת לָךְ הַקּוֹרוֹת

אֶת דָּוִד הַנַּעַר בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שָׁאוּל, פָּחַד

לִבֵּךְ, פֶּן יִהְיֶה גַם גּוֹרָלִי כְּגוֹרָלוֹ.

– אָמְנָם כֵּן – עָנְתָה תִּרְצָה – לֹא אֲכַחֵד מִמְּךָ, כִּי מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה תַּעֲלֶינָה עַל לִבִּי.

– רוֹאֶה אֲנִי בָךְ, יָפָתִי – אָמַר יָרָבְעָם

בִּשְׂחוֹק לַעַג – כִּי לוּ שָׁאַלְתִּי בַּעֲצָתֵךָ, כִּי אָז יָעַצְתְּ

לִי לִבְנוֹת לִי בַּיִת בְּשִׁלֹה וְלִהְיוֹת עוֹבֵד אֲדָמָה כְּאַחַד

הָאִכָּרִים. הַאַף אֵין זֹאת?

תִּרְצָה הִשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ וְעָנְתָה:

– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ חָכָם כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים וְיוֹדֵעַ מַצְפּוּנֵי לֵב אֲמָתוֹ.

יָרָבְעָם פָּרַץ בִּצְחוֹק וְקָרָא:

– לֹא אִיש כָּמוֹנִי יַעֲזֹב אֶת חֲלוֹמוֹ מִימֵי

נְעוּרָיו, אֲשֶׁר לֹא הִרְפָּה מִמֶנּוּ אַף יוֹם אֶחָד. וְאָנֹכִי

קִוִּיתִי, כִּי אַתְּ תַּעַזְרִי לִי לַעֲבוֹר בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה,

הַמְּלֵאָה אַבְנֵי נֶגֶף, הַמּוֹבִילָה אֶל כִּסֵּא מְלוּכָה, וְהִנֵּה

זֶה…

– חֲלוֹמִי אֲנִי הָיָה – עָנְתָה תִּרְצָה – כִּי אַתָּה תִהְיֶה מַלְכִּי וּבֵיתֵנוּ יִהְיֶה מַלְכוּתֵנוּ.

פְּנֵי יָרָבְעָם נַעֲשׂוּ קוֹדְרִים. הוּא הִבִּיט אֶל

הָעַלְמָה הַתְּמִימָה וְהַנְּעִימָה הַיּוֹשֶבֶת מִמּוּלוֹ, וְלִבּוֹ

הִשְׁתּוֹקֵק לְהַלְהִיב אֶת רוּחָהּ בַּחֲלוֹם הַמַּלְכוּת, הַמְמַלֵּא

אֶת כָּל נַפְשׁוֹ, אַךְ הוּא לֹא מָצָא אֶת הַמִּילִּים, אֲשֶׁר בְּכֹחָן

לְהַצִּית לְבָבוֹת וּלְהַטּוֹת לֵב אִישׁ אֶל כָּל רוּחַ; אוּלָם הוּא

רָצָה לְבָאֵר, לְפָחוֹת, אֶת גֹּדֶל שְׁאִיפָתוֹ, לְמַעַן תָּבִין

תִּרְצָה שֶׁלּוֹ אֶת הַצָּפוּי לָהּ בְּדֶרֶךְ חַיֶּיהָ עִמּוֹ.

– הֲיָדַעַתְּ, חֶמְדָּתִי – פָּתַח יָרָבְעָם – כִּי

אֲנִי אֶחָד מֵאֵלֶּה הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹאֲפִים אֶל עָל. עוֹד בִּהְיוֹתִי

יֶלֶד הָיָה תַעֲנוּגִי הַגָּדוֹל לְטַפֵּס עַל הָרִים. יַחַד עִם יַלְדֵי

הַכְּפָר הָיִינוּ עוֹלִים עַל הֶהָרִים הָרָמִים. חֲבֵרַי הָיוּ עוֹמְדִים

בַּחֲצִי הַדֶּרֶך וְיוֹרְדִים לְמַטָּה אֶל הַמִּישׁוֹר, אַךְ אָנֹכִי

שָׁאַפְתִּי לְהַגִּיעַ עַד הַשִּׂיא. עָיַפְתִּי, יָגַעְתִּי אַךְ לֹא

חָדַלְתִּי מִטַּפֵּס מַעְלָה מָעְלָה, כֵּן אָנֹכִי גַם הַיּוֹם. עָלַי

לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת. אִם לֹא כֵן, חַיַּי אֵינָם

חַיִּים.

תִּרְצָה הִבִּיטָה אֶל פְּנֵי יָרָבְעָם, אֲשֶׁר הָיוּ

בָרֶגַע הַזֶה נִלְהָבִים שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ, וְהִיא תָּפְשָׂה אֶת

כַּפּוֹ וּבְקוֹל מָלֵא מְסִירוּת וְאֵמוּן אָמְרָה:

– אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי שְׁאִיפוֹת כָּאֵלֶּה.

בְּבֵית אֲבִי אִמִּי, בְּקֶרֶב לַהֲקַת בְּנֵי הַנְּבִיאִים, לֹא אָהֲבוּ

אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת הַמְּלוּכָה וְלֹא שָמַעְתִּי טוֹבוֹת עֲלֵיהֶם.

אַךְ אִם מִנָּה לִי גוֹרָלִי לִהְיוֹת חֲבֶרְתֵּךְ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֵךְ,

נְכוֹנָה אֲנִי לָלֶכֶת עִמְּךָ אֶל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, לָשֵׂאת יַחַד עִמְּךָ

עָמָל וּתְלָאָה בְּדַרְכְּךָ הַקָּשָׁה, לֹא אִיעַף וְלֹא אִיגַע

מִטַּפֵּס אַחֲרֶיךָ עַל הָהָר, עַד אֲשֶׁר תַּגִּיעַ אֶל הַשִּׂיא.

יָרָבְעָם הֵצִיץ לְתוֹךְ עֵינֶיהָ שֶׁל חֲבֶרְתוֹ

בְּאַהֲבָה וְחֶמְלָה, אַחֲרֵי כֵן חִבֵּק אוֹתָה בִּזְרוֹעוֹתָיו וְקָרָא

בְּהִתְרַגְּשׁוּת:

– מַה טּוֹב לְטַפֵּס עַל הַר בְּלִוְיַת רַעְיָה

נֶאֱמָנָה כָּמוֹךְ, וּמַה טּוֹב יִהְיֶה לִי, בְּהַגִּיעִי אֶל שִׂיא

הָהָר, וְעַל יָדִי תִּהְיִי אַתְּ, תִּרְצָה שֶׁלִּי.

 

פֶּרֶק טו: שׁוּעָא    🔗

בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר שָׁב יָרָבְעָם אֶל בֵּיתוֹ

מִטִּיוּלוֹ בַּשָּׂדֶה לְבַדּוֹ, כְּדַרְכּוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר,

יָצְאָה לִקְרָאתוֹ תִרְצָה וַתֹאמֶר לוֹ:

– זֶה כִשְׁתֵּי שָׁעוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתֵנוּ אִשָּׁה וּמְחַכָּה לְבוֹאֶךָ.

– מַה שְּׁמָהּ וּמֵאַיִן בָּאָה? – שָׁאַל יָרָבְעָם.

– אֶת שְׁמָהּ לֹא הִגִּידָה לִי וְאָנֹכִי לֹא שָאַלְתִּי לִמְקוֹמָהּ – עָנְתָה תִּרְצָה.

כַּאֲשֶׁר בָּא יָרָבְעָם אֶל הַבַּיִת, הֵרִימָה

הָאִשָּׁה הָאַלְמוֹנִית אֶת צְעִיפָהּ מֵעַל פָּנֶיהָ, וְיָרָבְעָם קָרָא

בַּחֲרָדָה:

– שׁוּעָא!

הָאִשָּׁה הַמִּצְרִית הִבִּיטָה אֶל יָרָבְעָם וְאֶל

תִּרְצָה הָעוֹמֶדֶת לִימִינוֹ וּשְׂפָתֶיהָ לָחֲשׁוּ: "אִם אֵין זוֹ בַּת

מֶלֶךְ, הָיֹה תִהְיֶה אֵשֶׁת מֶלֶךְ".

וְיָרָבְעָם עָמַד לְפָנֶיהָ מַחֲרִישׁ וּמְחַכֶּה

לִשְׁמוֹעַ מַה בְּפִיהָ אֵלָיו. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים פָּתְחָה

שׁוּעָא אֶת פִּיהָ וַתֹּאמַר:

– בָּאתִי יָרָבְעָם, לְהִפָּרֵד מִמְּךָ, כִּי בַּיָּמִים

הָאֵלֶּה אֲנִי עוֹזֶבֶת אֶת אֶרֶץ יְהוּדָה לָשׁוּב אֶל מוֹלַדְתִּי

וּבֵית אָבִי.

וְהִיא הוֹסִיפָה לְסַפֶּר לוֹ, כִּי זֶה שָבוּעוֹת

מִסְפָּר מֵתָה גְבִרְתָּה אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה, בַּת הַמֶּלֶךְ פַּרְעֹה,

אֲשֶׁר בְּשֶׁלָּהּ עָזְבָה אֶת מִצְרַיִם לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת,

וְעַתָּה מַה לָהּ וּמִי לָהּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה.

בִּרְאוֹת יָרָבְעָם, כִּי הָאִשָּׁה הַמִּצְרִית

מַבִּיטָה בִּמְבוּכָה עַל תִּרְצָה, וּבַהֲבִינוֹ כִּי יֵשׁ בְּפִיהָ

דְּבַר סֵתֶר לְהַגִּיד לוֹ, רָמַז לְאִשְׁתּוֹ, כִּי תֵצֵא מִן הֶחָדֶר.

וְאָמְנָם כַּאֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם, פָּתְחָה שׁוּעָא אֶת

פִּיהָ וַתֹּאמַר:

– בְּשׂוֹרָה לֹא טוֹבָה בְּפִי, יָרָבְעָם… אַל תֵּלֵךְ

יְרוּשָׁלְימָה וְאַל תַּבֹא בֵּית הַמֶּלֶךְ, כִּי בְּנַפְשְׁךָ

הַדָּבָר.

יָרָבְעָם לָטַש אֶת עֵינָיו וַיִּשְׁאַל חֶרֶשׁ:

– מַה קָּרָה?

– אוֹיָה! – עָנְתָה שׁוּעָא בְּלַחַשׁ – שָמֹעַ

שָמַעְתִּי מִתְלַחֲשִׁים עָלֶיךָ בְּאַרְמוֹן… וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

מְבַקֵּשׁ לְהֲמִיתֶךָ…

פְּנֵי יָרָבְעָם חָוְרוּ בְּשָׁאֳלוֹ:

– מַה פִּשְׁעִי וּמֶה חֲטָאתִי?

– הֲלֹא זוֹכֵר אַתָּה אֶת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ,

כִּי בַחֲצַר הַמֶּלֶךְ רַבּוּ אוֹיְבֶיךָ הַמְבַקְשִׁים רָעָתֶךָ.

וְהִנֵּה עַתָּה הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, כִּי

קְצִינֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ קָשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר

וְגַם יָדְךָ עִם הַקּוֹשְׁרִים, וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לַמֶּלֶךְ,

בָּעֲרָה כָאֵשׁ חֲמָתוֹ וְהוּא קָרָא: מוֹת יוּמַת הַפּוֹחֵז הַזֶּה!

וְלוּלֵא רְחַבְעָם, אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹבוֹת עָלֶיךָ, כִּי אָז הָיָה

גוֹרָלְךָ כְּגוֹרַל יֶתֶר הַקּוֹשְׁרִים. אַךְ יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לֹא יְנַקֶּה אוֹתָךְ. הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִיּוֹאָב

וּמִיֶּתֶר הַגִּבּוֹרִים, אֲשֶׁר חָשַׁד בָּהֶם הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין

לִבָּם נֶאֱמָן עִמוֹ? וְעַל כֵּן לוּ לַעֲצָתִי תִּשְׁמַע אַל תָּשׁוּב

עוֹד יְרוּשָׁלַיְמָה, כִּי לֹא תֵצֵא מִמֶנָּהּ חָי…

יָרָבְעָם הֶחֱרִישׁ שָׁעָה קַלָּה, וְאַחַר אָמַר:

– הֲלֹא אִם לֹא אָשׁוּב יְרוּשָׁלַיְמָה לַמּוֹעֵד, יִשְׁלַח הַמֶּלֶךְ מְרַגְלִים לְבַקְשֵׁנִי בְּשִׁילֹה.

שׁוּעָא הִבִּיטָה אֶל פְּנֵי יָרָבְעָם וַתֹּאמַר:

– אָכֵן צָדַקְתָּ, כִּי לֹא טוֹב לְךָ לָשֶׁבֶת

בְּשִׁילֹה וְעָלֶיךָ לָלֶכֶת לְאַחַד הַמְּקוֹמוֹת הַנִּדָּחִים

וּלְהֵחָבֵא שָׁם עַד…

– עַד מָתַי?

שׁוּעָא שָׁקְעָה בְּמַחֲשָבָה, אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה בְּעֹז:

– עַד אֲשֶׁר תִּמְצָא דֶרֶךְ לִבְרוֹחַ מֵאַרְצֶךָ.

– אָנָה אֶבְרָח? – שָׁאַל יָרָבְעָם.

– מִצְרָיְמָה.

וְכַאֲשֶׁר לָטַשׁ יָרָבְעָם עֵינָיו בְּתִמָּהוֹן, פָּתְחָה הָאִשָּׁה הַמִּצְרִית וַתֹּאמַר:

– אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְךָ, תֵּרֵד מִצְרַיְמָה יַחַד

עִמִּי, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם עַד אֲשֶׁר יִזְרַח כּוֹכָבֶךָ. אָבִי הוּא

אַחַד הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וְהוּא יִתֶּן לְךָ

מַהְלְכִים בֵּין רַבֵּי הַמְלוכָה וְלֹא יְאֻנֶּה לְךָ כָל רָע.

וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה שׁוּעָא, כִּי פְּנֵי יָרָבְעָם

נוּגִים וְעֵינָיו מַבִּיעוֹת דְּאָגָה, תָפְשָׂה בְּיָדוֹ

וַתֹּאמַר:

– לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי מָלֹךְ תִמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל

תַּחַת שְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד בֶּן יִשַׁי תַּחַת שָׁאוּל בֶּן

קִישׁ, כִּי לְךָ יָאֲתָה מְלוּכָה.

יָרָבְעָם הֶעֱמִיד פָּנִים כְּמִשְׁתָּאֶה וַיַּעַן:

– מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי, כִּי אֶתְנַשֵּׂא לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם מִכָּל אָדָם?

הָאִשָּׁה הַמִּצְרִית צָחֲקָה בְּקוֹל וְאָמְרָה:

– הֵן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לֹא לָנֶצַח יִחְיֶה, וּבְמוֹתוֹ

יַעֲלֶה עַל כִּסְאוֹ רְחַבְעָם בְּנוֹ אֲשֶׁר לֹא יִצְלַח לִמְלוּכָה, אָז

תַּגִיעַ שְׁעָתֶךָ.

יָרָבְעָם נִסָּה עוֹד הַפַּעַם לְהָסִיר אֶת הַמַּחֲשָבוֹת הָאֵלֶּה מִלֵּב הָאִשָּׁה הַמִּצְרִית אַךְ הִיא הִפְסִיקָה אֶת דְבַרָיו בְּאָמְרָהּ:

כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה יָשַׁבְתִּי בְּאֶרֶץ יְהוּדָה.

עֵינַי רָאוּ הַרְבֵּה וְאָזְנַי שָמְעוּ הַרְבֵּה, וְלִבִּי יוֹדֵעַ, כִּי

לֵב הָעָם הוֹלֵךְ אַחֲרֵי מֶלֶך גִבּוֹר מִלְחָמָה, וְאַתָּה הוּא

הָאִישׁ. אוּלָם נֶחְדָּל נָא מִזֶּה… הַיָּמִים הַבָּאִים יַגִּידוּ,

אִם צָדַקְתִּי אוֹ לֹא. לְפִי שָׁעָה עָלֶיךָ לְבַקֵּש מִקְלָט לְהִסָּתֵר

שָׁם עַד בּוֹא הַיּוֹם, אֲשֶׁר תוּכַל לִבְרֹחַ.

שׁוּעָא סִפְּרָה לוֹ, כִּי בְּעוֹד שִׁבְעָה יָמִים הִיא

יוֹצֵאת לַדֶּרֶך מִצְרַיְמָה עִם אֹרְחַת מִצְרִים וּפְלֻגַּת

מְשָׁרְתִים, אֲשֶׁר יְלַוּוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּהּ, כָּרָאוּי לְאוֹמֶנֶת

בַּת פַּרְעֹה.

– וְאֲשֶׁר לָכֵן – הוֹסִיפָה שׁוּעָא – אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ

לִמְקוֹם מִקְלָטְךָ אֶת אֶחָד מֵעֲבָדַי הַנֶּאֱמָנִים עִם בִּגְדֵי אִישׁ

מִצְרִי וְאַתָּה תִּתְחַפֵּשׂ כְּאֶחָד מִבְּנֵי לִוְיָתִי וְאִישׁ לֹא

יַכִּירְךָ וְכֹה נֵרֵד בְּשָׁלוֹם מִצְרָיְמָה.

יָרָבְעָם כָּרַע עַל בִּרְכָּיו לִפְנֵי הָאִשָּׁה הַמִּצְרִית וּבְרֹב הִתְרַגְּשׁוּת קָרָא:

– בַּמָּה אֶגְמוֹל לָךְ עַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אַת אוֹמֶרֶת לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי?

הָאִשָּׁה הֶחֱזִיקָה בְּיָדוֹ וַתֹּאמַר:

– מִיּוֹם בּוֹאֲךָ אֶל חֲצַר הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָצָאתָ

חֵן בְּעֵינַי, כִּי עָלִיתָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאַרְמוֹן בְּעֹז רוּחֲךָ

וּבְבִינָתְךָ. וְלֹא רַק אָנֹכִי, כִּי אִם שָׂרִים רַבִּים מֵרוֹאֵי

פְּנֵי הַמֶּלֶךְ נִבְּאוּ לְךָ עֲתִידוֹת. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תֵּשֵׁב עַל

כִּסֵּא הַמְּלוּכָה וּזְכַרְתַּנִי לְטוֹבָה.

יָרָבְעָם אָמַר לְהָשִׁיב לָהּ דָּבָר, אַךְ הִיא נָתְנָה לוֹ אוֹת לְהַחֲרִישׁ וְהוֹסִיפָה:

– אַךְ הִשָּׁמֶר לְךָ לְבִלְתִּי סַפֵּר לְאִיש מִכָּל

אֲשֶׁר דִבַּרְנוּ. גַּם מֵאֵשֶׁת חֵיקְךָ תַּסְתִּיר אֶת הַסּוֹד. וּמָחָר

בַּבֹּקֶר תַּעֲזֹב אֶת שִׁילֹה בַּלָּאט וְאִישׁ אַל יֵדַע בְּצֵאתֶךָ,

וּמִקֵּץ שִׁשָּׁה יָמִים יָבוֹא אֵלֶיךָ אִישׁ מִצְרִי זָקֵן שָׁלוּחַ

מֵעִמִּי, וְיוֹלִיכְךָ אֶל מְקוֹם הָאֹרְחָה, אֲשֶׁר עִמָּה נֵרֵד

מִצְרַיְמָה. וְזֶה לְךָ הָאוֹת, אֲשֶׁר עַל פִּיו תַּכִּיר אֶת שְלִיחִי

הַנֶּאֱמָן, כִּי יִכְרַע לְפָנֶיךָ שָׁלֹש כְּרִיעוֹת, יָשִׂים שְׁתֵּי

אֶצְבָּעוֹת עַל מִצְחוֹ וּבִשְׂפָתָיו יִלְחַשׁ אֶת הַשֵּׁם

שׁוּעָא.

צִלְלֵי הָעֶרֶב יָרְדוּ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְשׁוּעָא אָמְרָה אֶל יָרָבְעָם:

– עָלַי לְמַהֵר וְלָשׁוּב יְרוּשָלַיְמָה, וְאַתָּה

זְכוֹר וְאַל תִּשְׁכַּח אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי

אֵלֶיךָ. חֲזַק וֶאֱמָץ.

יָרָבְעָם אָמַר לְהוֹדוֹת לָהּ שׁוּב עַל חַסְדָּהּ

עִמּוֹ לְהַצִּילוֹ מִמָּוֶת, אַךְ הָאִשָּׁה הִתְחַמְּקָה כְּרֶגַע,

בְּרָמְזָהּ לוֹ בְאֶצְבָּעָהּ, כִּי לֹא יֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ וְלֹא יִפְתַּח

אֶת פִּיו.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, כַּאֲשֶׁר קָם יָרָבְעָם לָצֵאת,

רָאָה אֶת תִּרְצָה אִשְׁתּוֹ עוֹמֶדֶת בַּפָּתַח. הִיא הִכִּירָה

בְּפָנָיו הַנְבוֹכִים, כִּי אָסוֹן קָרָה. וְכַאֲשֶׁר שָׁאֲלָה אוֹתוֹ

בְּעֵינֶיהָ, מַה לּוֹ, חִבֵּק אוֹתָהּ אִישָׁהּ בִזְרוֹעוֹתָיו

וַיֹּאמַר:

– עָלֵינוּ לְהִפָּרֵד כְּרֶגַע, תִּרְצָה… לֹא עֵת

לְהַרְבּוֹת דְבָרִים עָתָּה… אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים,

אָשׁוּב אֵלַיִךְ בְּקָרוֹב, אַךְ אוּלַי יַעֲלֶה בְּגוֹרָלִי לִבְרֹחַ

מִצְרָיְמָה… בֵּין כֹּה וָכֹה עָלַי לְהִמָּלֵט מִזֶּה, כִּי

בְּנַפְשִׁי הוּא… אַל יִוָּדַע לְאִישׁ דָּבָר…

תִּרְצָה לֹא הִסְפִּיקָה לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהָ,

וְיָרָבְעָם נֶעְלַם. הִיא עָמְדָה עַל מְקוֹמָהּ כַּהֲמוּמָה, פָּנֶיהָ

חִוְרִים, עֵינֶיהָ מְלֵאוֹת דִּמְעָה וּשְׂפָתֶיהָ לוֹחֲשׁוֹת: אָכֵן,

אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי בָּא לִי.

 

פֶּרֶק טז: יָרָבְעָם בְּמִצְרַיִם    🔗

כַּאֲשֶׁר בָּא יָרָבְעָם לְעִיר הַבִּירָה בְּמִצְרַיִם,

הוֹלִיכָה אוֹתוֹ שׁוּעַא אֶל אֶחָד מִבְּנֵי מִשׁפַּחְתָּהּ, פַּסָּל

זָקֵן, אֲשֶׁר יָשַׁב בְּפַרְוַר הָעִיר, וּבְהִפָּרְדָהּ מֵעִמוֹ אָמְרָה

לוֹ:

– עִם הָאִיש הַטּוֹב הַזֶּה תֵשֵׁב יָמִים מְעַטִּים, עַד

אֲשֶׁר אֲבַקֵּשׁ וְאֶמְצָא לְךָ דֶרֶךְ לְהַגִּיעַ אֶל הַתִּפְאֶרֶת

הָרְאוּיָה לָךְ. בְּטַח בִּי, יָרָבְעָם, כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ

כָּל אֲשֶׁר בְּיָדִי.

– בַּמֶּה מָצָאתִי חֵן בְּעֵינָיךְ? – שָׁאַל יָרָבְעָם בְּתֹם לֵב – וְאָנֹכִי נָכְרִי לָךְ.

שׁוּעָא הִבִּיטָה אֵלָיו בִּצְחוֹק וַתֹּאמַר:

– אוֹהֶבֶת אֲנִי אֶת הַיֹּפִי, אֶת הַגְּבוּרָה וְאֶת הַחָכְמָה, וְכָל שְׁלֹשֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מָצָאתִי בָךְ.

יָרָבְעָם אָמַר לַעֲנוֹת לָהּ דָּבָר, אַךְ הִיא מִהֲרָה לְהוֹשִׁיט לוֹ יָדָהּ וּלְהִפָּרֵד מִמֶּנוּ בְּאָמְרָהּ:

– יֵשׁ בְּלִבִּי מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת עָלֶיךָ. דַּבֵּר

אֲדַבֵּר עִם אָבִי עָלֶיךָ, אַל נָא תֵעָצֵב וְאַל יֵרַע לִבְּךָ כִּי

כוֹכָבְךָ עוֹד יָעַל.

הַפַּסָּל הַזָּקֵן וּבְנֵי בֵיתוֹ קִבְּלוּ אֶת פְּנֵי

הָעֶלֶם מֵאֶרֶץ יְהוּדָה בְּחִבָּה רַבָּה, אָחֲרֵי אֲשֶׁר שׁוּעָא

הִלְלָה אוֹתוֹ לִפְנֵיהֶם. וְעוֹד מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן דָּבַק לֵב

יָרָבְעָם אַחֲרֵי הָאִישׁ הַזָּקֵן, אֲשֶׁר הָיָה אוֹהֵב שִׂיחָה,

וְשָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הָיָה יוֹשֵׁב עַל יָדוֹ וְשָׁמַע מִפִּיו אֶת

תּוֹלְדוֹת אֱלֹהֵי מִצְרַיִם וְאֶת אַגָּדוֹת הָעָם הַמִּצְרִי.

מְעַט מְעַט הִתְבּוֹנֵן יָרָבְעָם אֶל הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר בַּעַל הַבַּיִת הָיָה עוֹשֶׂה מֵעֵץ

וָאָבֶן, וְכַעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים נִסָּה יָרָבְעָם גַּם הוּא לַעֲשׂוֹת

פֶּסֶל תַּבְנִית שׁוֹר. הַפַּסָּל הַזָּקֵן, בִּרְאוֹתוֹ אֶת מְלֶאכֶת

הָעֶלֶם, קָפַץ מִמְקוֹמוֹ מֵרֹב הִתְפָּעֲלוּת, חִבֵּק אֶת אוֹרְחוֹ

וַיֹּאמֶר לוֹ, כִּי הָיֹה יִהְיֶה לְאַחַד הָאֳמָנִים הַגְּדוֹלִים

בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּשְׁמוֹ יִגְדַּל וְיָרוּם מְאֹד.

בְּאַחַד הַיָּמִים בָּאָה שׁוּעָא אֶל בֵּית הַפַּסָּל

וְעִמָּהּ אִישׁ זָקֵן לָבוּשׁ בִּגְדֵי כֹהֵן מִצְרִי, וּבִּרְאוֹתָהּ אֶת

יָרָבְעָם יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה בַּמְּלָאכָה, נִגְּשָׁה אֵלָיו

וַתֹּאמַר:

– הִנֵּה בָאתִי עִם אָבִי, אֲשֶׁר חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ

לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ. וְהַכֹּהֵן הַזָּקֵן קָרַב אַף הוּא אֶל הָעֶלֶם

הָעִבְרִי, הוֹשִׁיט לוֹ יָדוֹ לְשָׁלוֹם, וּבְהַבִּיטוֹ אֶל הַפֶּסֶל

מַעֲשֵׂה יָדָיו אָמַר אֵלָיו:

– דַּע בְּנִי, כִּי רַק הָאֳמָן הַמַּאֲמִין בֵּאלֹהֵי

אֲבוֹתֵינוּ, הֵם הָאֵלֵים אַפִּיס, אִיזִיס, אוֹזִירִיס, עָלָיו יֵעָרֶה

רוּחַ מִמָּרוֹם לִיצוֹר תְּמוּנָה וּפֶסֶל, אֲשֶׁר בִּרְאוֹת אוֹתָם

עֵינֵי הָאָדָם יִמָּלֵא לִבּוֹ רִגְשׁוֹת קֹדֶש. לֹא כֵן הָאֲנָשִׁים

אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בֵּאלֹהֵינוּ, כִּי עַד עוֹלָם לֹא יִצְלְחוּ

לַעֲשׂוֹת צֶלֶם דְּמוּת אֱלֹהִים, אַף אִם תִּהְיֶינָה יְדֵיהֶם חָרוּצוֹת

עַד מְאֹד. וְלָכֵן טוֹב תַּעֲשֶׂה, בְּנִי, אִם תָּבֹא תְּחִלָּה אֵלַי

לִלְמוֹד וְלָדַעַת אֶת רוּחַ אֱלֹהִים, וְאַחֲרֵי כֵן תַּשְׂכִּיל וְתֵדַע

לְתָאֵר אֶת פְּנֵי אֱלֹהִים.

מֵאָז הָיָה יָרָבְעָם הוֹלֵךְ יוֹם יוֹם אֶל הֵיכַל

הָאֱלִילִים שֶׁל מִצְרַיִם לִרְאוֹת וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַהוֹד

וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁל הַפְּסִילִים הַכַּבִּירִים, מַעֲשֵׂי יְדֵי אֳמָנִים

גְּדוֹלִים. שָׁם הָיָה בָא בִּדְבָרִים עִם הַכֹּהֲנִים וְהַחַרְטֻמִּים,

אֲשֶׁר הַנַּעַר מֵאֶרֶץ יְהוּדָה, יְפֵה הַתֹּאַר וִיפֵה הַמַּרְאֶה,

מָצָא חֵן בְּעֵינֵי כֻלָּם, וְהֵם קִרְבוּהוּ בְּשְׁתֵּי יָדַיִם

וְהִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְתוֹךְ תַּעֲלוּמוֹת הָאֱמוּנָה הַמִּצְרִית, וְלֵב

יָרָבְעָם הָלַךְ וְנִמְשַׁךְ גַּם אַחֲרֵי מַרְאוֹת הַמִּקְדָּשִׁים, גַּם

אַחֲרֵי תּוֹרַת הָאֱלִילִים, אֲשֶׁר הוֹרוּ לוֹ כֹהֲנֵי מִצְרָיִם.

פַּעַם כַּאֲשֶׁר יָשַׁב יָרָבְעָם

בְּבֵית הַכֹּהֵן הַמִּצְרִי הַזָּקֵן, אֲבִי שׁוּעָא, וּבְהַקְשִׁיבוֹ רַב

קֶשֶׁב אֶל תּוֹרַת הָאֵלִים, אָמַר אֵלָיו הַכֹּהֵן:

– רוֹאֶה אֲנִי בְךָ, כִּי נוֹעַדְתָּ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל…

מִפִּי יָרָבְעָם פָּרַץ צְחוֹק.

– לָמָּה זֶה צָחָקְתָּ? – שָאַל הַכֹּהֵן כְּנֶעֱלָב.

– בִּהְיוֹתִי נַעַר קָטָן בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי – עָנָה

יָרָבְעָם – אָמְרוּ עָלַי כִּי נוֹעַדְתִּי לִהְיוֹת נָבִיא. אוּלָם לֹא

אֶהְיֶה לֹא נָבִיא וְלֹא כֹהֵן.

הַכֹּהֵן הַזָּקֵן הֶחֱרִישׁ רְגָעִים אֲחָדִים, הִבִּיט

אֶל פְּנֵי הָעֶלֶם הָאַמִּיצִים וְלָחַשׁ כְּאִילּוּ לְעַצְמוֹ: "אָכֵן,

צָדַק אָחִי מִמֶּנִּי".

אַחֲרֵי כֵן שָׁמַע יָרָבְעָם מִפִּי שׁוּעָא, כִּי

דּוֹדָה, אֲחִי אָבִיהָ, אֶחָד מִשָּׂרֵי הַצָּבָא בְּמִצְרַיִם,

בְּרְאוֹתוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת פְּנֵי יָרָבְעָם, אָמַר אֶל

אָחִיו הַכֹּהֵן: “אֵלֶּה הֵם פְּנֵי גִבּוֹר מִלְחָמָה”.

וְאָמְנָם בַּעֲצַת הַדּוֹד הַזֶּה בָּא יָרָבְעָם

לַעֲבוֹד בְּחֵיל מִצְרַיִם, וְעַד מְהֵרָה קָנָה אֶת לֵב קְצִינֵי

הַצָּבָא בְּתָאֳרוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שֵׁם

בְּמִלְחָמוֹת עִם הָעַמִּים הַקְּטַנִּים, שֶאָמְרוּ לִפְרֹק אֶת עֹל

מִצְרַיִם, הִגִּיעָה תְּהִלָּתוֹ גַם עַד חֲצַר הַמֶּלֶךְ.

בָּעֵת הַהִיא יָשַׁב עַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת

בְּמִצְרַיִם שִׁישַק, אֲשֶׁר מָלַךְ תַּחַת פַּרְעֹה חוֹתֵן הַמֶּלֶךְ

שְׁלֹמֹה. וְהַמֶּלֶךְ שִׁישַק אֲשֶׁר הָיָה אִישׁ מִלְחָמוֹת וְהִכְנִיעַ

אֶת הָעַמִּים הַקְּטַנִּים שִׁכְנֵי אַרְצוֹ, לָטַשׁ עַיִן גַּם עַל אֶרֶץ

יְהוּדָה, אֲשֶׁר יָמִים רַבִּים הָיָה שָׁלוֹם בֵּינָהּ וּבֵין מִצְרָיִם.

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע עַל דְּבַר גִּבּוֹר הַחַיִל מֵאֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר

בָּרַח מֵעִם אֲדוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ, עָלָה בְלִבּוֹ לְקָרֵב אֵלָיו אֶת

הַמּוֹרֵד הַזֶּה, לְמַעַן יִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר בַּמִּלְחָמָה עִם

יְהוּדָה.

וְיָרָבְעָם מָצָא חֵן בְּעֵינֵי שִׁישַק גַּם

בְּמַרְאֵהוּ גַּם בִּדְבָרָיו הַמְחֻכָּמִים וְעַד מְהֵרָה מָצָא לוֹ

מַהְלְכִים בֵּין הַשָּׂרִים וְהַיּוֹעֲצִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ

מִצְרַיִם וּכְבוֹדוֹ הָלַךְ וָרָב.

אוּלָם גַּם אֶת חֶבְרַת הַכֹּהֲנִים לֹא עָזַב יָרָבְעָם,

כִּי לִבּוֹ הָלַךְ אַחֲרֵי תַּעֲלוּמוֹת הָאֵלִים הַמִּצְרִים, וְיוֹם

יוֹם הָיָה הוֹלֵךְ אֶל הַמִּקְדָּשִׁים וְהַהֵיכָלוֹת. גַּם עִם

הַכֹּהֲנִים הִתְהַלֵּךְ כְּאָח וּכְרֵעַ וְהֵם רָאוּ אוֹתוֹ כְּאֶחָד

מִבְּנֵי עַמָּם.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְשִׁבְתּוֹ בְּמִצְרַיִם הָיָה

לִבּוֹ מָלֵא גַעְגּוּעִים עַל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. נַפְשׁוֹ נִכְסְפָה

לִרְאוֹת אֶת הָרֶיהָ וְאֶת עֲמָקֶיהָ, אֶת שָׁמֶיהָ וְאֶת שְׂדוֹתֶיהָ,

אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַיְקָרִים לְלִבּוֹ. אַךְ כְּכֹל אֲשֶׁר הִרְבָּה

לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ גָּלוּתוֹ, כֵּן הָלְכָה וְנִקְשְׁרָה נַפְשׁוֹ יוֹתֵר

וְיוֹתֵר אֶל הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה, עַד אֲשֶׁר

הַכְּאֵב הַגָּדוֹל שֶהָיָה לוֹ בָּעֵת אֲשֶׁר נֶאֱלַץ לִבְרֹחַ

מִצְרַיְמָה, עָבַר לְאַט לְאַט, וְהָאַהֲבָה וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר מָצָא

בָאָרֶץ הַנָּכְרִיָּה הִשְׁכִּיחוּ מִלִבּוֹ מְעַט מְעַט אֶת אֶרֶץ

מוֹלַדְתּוֹ.

רַק נֶפֶשׁ אַחַת אֲשֶׁר עָזַב בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ,

עָמְדָה תָּמִיד לְנֶגֶד עֵינָיו, וּבָהּ הָגָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה גַּם

בִּהְיוֹתוֹ מֻקָּף הֲמוֹן אוֹהֲבִים וּמַעֲרִיצִים – הִיא תִרְצָה

חֲבֶרְתּוֹ וְאֵשֶׁת בְּרִיתוֹ.

 

פֶּרֶק יז: מִקֵּץ חָמֵשׁ שָׁנִים    🔗

אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּרַח יָרָבְעָם מִצְרַיְמָה לֹא עָלָה

עַל לֵב תִּרְצָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי אִישָׁהּ אֶל אֶרֶץ גָּלוּתוֹ. מִלְּבַד

אֲשֶׁר יָרְאָה פֶּן יִוָּדְעוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הַדְּבָרִים בֵּין

אֲחִיָּה זְקֵנָהּ וּבֵין יָרָבְעָם, הִנֵּה לֹא נָתַן לָהּ לִבָּה

לַעֲזוֹב אֶת הַיָּשִׁישׁ לְבַדּוֹ, אֲשֶׁר נַפְשָׁהּ קְשׁוּרָה

בְּנַפְשׁוֹ.

אָמְנָם כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ יְרָחִים אֲחָדִים וְלֹא

נִשְׁלְחוּ מִירוּשָׁלַיִם מְרַגְּלִים לְבַקֵּש אֶת יָרָבְעָם, אֲשֶׁר לֹא

שָׁב לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר אָמַר, נִרְגַּע לֵב תִּרְצָה, וְגַם זְקֵנָהּ,

בִּרְאוֹתוֹ אֶת גַּעְגּוּעֶיהָ הָרַבִּים לְבַעַל נְעוּרֶיהָ, יָעַץ לָהּ

לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלָה לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה אַף הִיא. אוּלָם בָּעֵת

הַהִיא יָלְדָה תִּרְצָה אֶת בְּנָהּ בְּכוֹרָהּ, וְאָז הֵסִירָה מִלִבָּה

כָּל מַחֲשָׁבָה לַעֲזוֹב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת בֵּית זְקֵנָהּ.

וְרַק כַּאֲשֶׁר גָּדַל הַיֶּלֶד, הֶעְתִּיר עָלֶיהָ זְקֵנָהּ אֲחִיָּה,

כִּי טוֹב לָהּ וְלַיֶּלֶד, אִם יֵשְׁבוּ יַחְדָּיו עִם הָאָב וְיַנְעִימוּ

לוֹ אֶת הַחַיִּים בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. "הֵן אֲנִי הַזָּקֵן – אָמַר

אֲחִיָּה – יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עַמִּי וּבִמְקוֹם מוֹלַדְתִּי וְאַל לְךָ

לִדְאֹג לִי; לֹא כֵן יָרָבְעָם, הַיּוֹשֵׁב בּוֹדֵד וְגַלְמוּד בֵּין

זָרִים וְאֵין אִישׁ קָרוֹב לְלִבּוֹ".

תִּרְצָה פִּקְפְּקָה יָמִים

רַבִּים, אִם לִשְׁמֹעַ לַעֲצַת זְקֵנָהּ. אוּלָם לָאַחֲרוֹנָה גָּבְרוּ

בְּלִבָּהּ הַגַּעְגּוּעִים אֶל יָרָבְעָם וְהִיא הֶחְלִיטָה לָקַחַת

עִמָּהּ אֶת יַלְדָּהּ וְלָרֶדֶת מִצְרַיְמָה.

וּבְאַחַד הַיָּמִים כַּאֲשֶׁר הָלַךְ יָרָבְעָם בָּרְחוֹב עִם שׁוּעָא בַּת הַכֹּהֵן הַמִּצְרִי אָמְרָה אֵלָיו:

– הִנֵּה אִשָּׁה עוֹמֶדֶת, וְעִמָּהּ יֶלֶד קָטָן, וְהִיא אֵינָהּ גּוֹרַעַת עַיִן מִמֶּךָ.

יָרָבְעָם נָתַן עֵינָיו בָּאִשָּׁה הַהִיא וְקוֹל חֶדְוָה פָּרַץ מִלִּבּוֹ:

– תִּרְצָה!

– יָרִיב!

הוּא תָּפַשׂ אֶת יָדָהּ וּשְׁנֵיהֶם הָלְכוּ חִישׁ אֶל

בֵּית יָרָבְעָם. לִבּוֹ הָיָה מָלֵא רֶגָשׁ עֲלִיצוּת, עַד אֲשֶׁר לֹא

מָצָא בְּפִיו מִלִּים לְדַבֵּר דָּבָר אֶל רַעְיָתוֹ. וְרַק מֵרֶגַע

לְרֶגַע הִבִּיט אֶל פָּנֶיהָ, כְּאִילוּ אָמַר לְהִוָּכַח, כִּי רוֹאֶה

הוּא אוֹתָהּ בְּהָקִיץ וְלֹא בַּחֲלוֹם.

אוּלָם כַּאֲשֶׁר פָּתְחָה בַּת־לִוְיָתוֹ לְדַבֵּר,

בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ אֶל מְעוֹנוֹ חָלַף הִרְהוּר גִּיל בְּלֵב

יָרָבְעָם: “הַקּוֹל קוֹל תִּרְצָה”.

– עוֹד מֵרָחוֹק הִכַּרְתִּיךָ עַל פִּי תָּאָרְךָ –

סִפְּרָה תִּרְצָה – וְאָמַרְתִּי לִבְנֵנוּ: “הִנֵּה אָבִיךָ הוֹלֵךְ”;

אַךְ בְּעָבְרְךָ עַל פָּנֵינוּ וּבִרְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ וּמַדֶּיךָ,

עָלָה בְּלִבִּי רַעְיוֹן כִּי טָעִיתִי, כִּי לֹא אַתָּה הוּא, הַפָּנִים

פְּנֵי מִצְרִי…

בְּבוֹאָם אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה

תִּרְצָה אֶת הַפְּסִילִים הָרַבִּים אֲשֶׁר שָׁם, שָאֲלָה אֶת

יָרָבְעָם:

– מָה הַגִּלּוּלִים הָאֵלֶּה בְּבֵיתֶךָ?

פְּנֵי יָרָבְעָם אָדְמוּ וְהוּא עָנָה בְּשָׂפָה רָפָה:

– לִבִּי נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי הָאֵלִים הָאֵלֶּה.

תִּרְצָה נָתְנָה בּוֹ עֵינֶיהָ וּבְקוֹל סָפוּג צַעַר אָמְרָה:

– לוּ רָאָה לוּ שָׁמַע זֹאת זְקֵנִי…

וְכַעֲבוֹר רְגָעִים אֲחָדִים הוֹסִיפָה:

– בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר נוֹדַע לָנוּ,

כִּי שְלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שָׁלַח לְהֲמִיתְךָ וְאַתָּה בָּרַחְתָּ מִפָּנָיו

מִצְרָימָה, הִתְאַבַּלְתִּי עָלֶיךָ וּזְקֵנִי לֹא חָדַל מִנַּחֵם אוֹתִי,

כִּי גוֹרָל אֶחָד לְךָ עִם בֶּן יִשַׁי, אֲשֶׁר בָּרַח גַּם הוּא מִפְּנֵי

שָׁאוּל… זְקֵנִי לֹא חָדַל מִדַּבֵּר בְּךָ, כִּי עַל כֵּן כְּבֵן

אַתָּה לוֹ. וּפַעַם אָמַר אֵלַי: "אָכֵן טוֹב הַדָּבָר, טוֹב מְאֹד,

לְאִיש אֲשֶׁר נוֹעַד מֵעִם אֱלֹהִים לִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל עַמּוֹ, כִּי

יִהְיֶה יָמִים רַבִּים גּוֹלֶה וְנִרְדָּף, לְמַעַן יֵדַע וְיַכִּיר אֶת

אַנְשֵׁי הַמָּצוֹק וּמָרֵי הַנָּפֶשׁ. עַל הַמֶּלֶךְ לָדַעַת אֶת עַמּוֹ

מִקָּרוֹב". אוּלָם כַּעֲבוֹר זְמַן מָה שָׁמַעְתִּי אֶת הַזָקֵן מְדַבֵּר

אֶל עַצְמוֹ: "לֹא טוֹב הַדָּבָר, כִּי בָרַח מִצְרָיְמָה… לֹא כֵן

עָשָׂה דָוִד בֶּן יִשַׁי בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל; הוּא הִתְחַבֵּא

בִּמְעָרוֹת וּבִיעָרִים וְלֹא הִרְחִיק לָלֶכֶת מִגְּבוּלוֹת אֶרֶץ

יְהוּדָה; כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר נוֹעַד לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ, עָלָיו לִנְשׁוֹם

תָּמִיד אֶת אֲוִיר אַרְצוֹ, לִדְרוֹךְ בְּרַגְלָיו עַל אַדְמָתָה,

לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי בְנֵי עַמוֹ… מִי יוֹדֵעַ, אִם בְּשֶׁבֶת יָרָבְעָם

יָמִים רַבִּים בְּמִצְרַיִם לֹא יֵלֵךְ לִבּוֹ אַחֲרֵי אֱלִילֵי מִצְרַיִם

וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת עַמּוֹ

מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

יָרָבְעָם שָׁמַע אֶת תּוֹכַחַת תִּרְצָה, וּבְקוֹל רוֹעֵד עָנָה:

– הֲלֹא תַאֲמִינִי לִי, כִּי לֹא שָכַחְתִּי אֶת

מוֹלַדְתִּי. אַף יוֹם אֶחָד לֹא עָבַר עָלַי בְּלִי מַחֲשָׁבָה עַל אֶרֶץ

יְהוּדָה, וְיוֹם יוֹם אֲנִי מִתְפַּלֵּל לְאלֹהִים, כִּי יְשִׁיבֵנִי אֶל

אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי… אָמֹר אָמַרְתִּי לְעוֹרֵר מֶרֶד בַּמֶּלֶךְ

שְׁלֹמֹה, הֵן זְקֵנֵךְ אָמַר לִי בְּשֵׁם אֱלֹהִים, כִּי אֶהְיֶה מֶלֶךְ

עַל יִשְׂרָאֵל…

תִּרְצָה הִפְסִיקָה אוֹתוֹ וַתֹּאמַר:

– זְקֵנִי אָמַר, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה מֶלֶך עַל

יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵיָ חַיָּיו, וְרַק מִידֵי בְנוֹ יִקַּח אֱלֹהִים אֶת

הַמְלוּכָה וּנְתָנָהּ לְאַחֵר.

יָרָבְעָם הִשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ, וְהוּא לָחַשׁ לְעַצְמוֹ:

"מִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה שָׁנִים עוֹד עָלַי לָשֶׁבֶת בַּנֵּכָר וּלְחַכּוֹת

לְכֶתֶר הַמְּלוּכָה עַל עַמִּי". אוּלָם פִּתְאֹם הִתְעוֹדֵד,

וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הָאִשָּׁה הַיּוֹשֶבֶת לִימִינוֹ, קָרָא:

– אִם אַתְּ עִמָּדִי, תִּרְצָה, לֹא יִכְבַּד עָלַי

לָשֶׁבֶת עוֹד יָמִים וְשָׁנִים תַּחַת שְׁמֵי נֵכָר. אַתְּ תִּהְיִי לִי

בִמְקוֹם שֶׁמֶשׁ אַרְצִי, אַתְּ תְּחַזְּקִי אֶת לִבִּי בֵּאלֹהִים, אַתְּ

לֹא תִתְּנִי אוֹתִי לִכְרוֹעַ תַּחַת מַשָּׂא יְגוֹנִי.

תִּרְצָה הִבִּיטָה אֶל אִישָהּ בְּעֵינַיִם מְּלֵאוֹת רֹךְ וְחֶמְלָה וּשְׂפָתֶיהָ לָחָשׁוּ:

– אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

אוּלָם בִּרְבוֹת הַיָּמִים רָאֲתָה תִרְצָה וְנוֹכְחָה, כִּי רַק בְּפִיו דִּבֶּר אֵלֶיהָ יָרָבְעָם עַל

אַהֲבָתוֹ לְמוֹלַדְתּוֹ, אַךְ לִבּוֹ הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַחַיִּים

בְּמִצְרַיִם, וְלִבָּהּ הָיָה מַר לָהּ. וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לָהּ כִּי

אִישָהּ בָּא לַעֲבוֹד בְּחֵיל מִצְרַיִם, לֹא יָכְלָה עוֹד לְהִתְאַפֵּק,

וּבְהַבִּיטָהּ אֵלָיו בִּמְנוֹד רֹאשׁ אָמְרָה אֵלָיו מִתּוֹךְ תּוֹכַחַת

מוּסָר:

– הֲכָכָה יַעֲשֶׂה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּחַ אֶת

עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְלִמְכּוֹר אֶת נַפְשׁוֹ לְתוֹעֲבוֹת

מִצְרָיִם?

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן נִכְלַם יָרָבְעָם מִדִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ וְהוּא עָנָה:

– הַאִם לֹא תָבִינִי, חֶמְדָּתִי, כִּי כָל אֲשֶׁר אֲנִי

עוֹשֶׂה הוּא רַק לִלְמוֹד אֶת מִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה וְאֶת סִדְרֵי

הַצָּבָא וְאֶת מִנְהֲגֵי הָאָרֶץ הַשְּׁכֵנָה לְאַרְצֵנוּ?

אוּלָם תִּרְצָה חָדְלָה לְהַאֲמִין בְּתֹם לִבּוֹ, וּפַעַם אַחַת בַּצַּר לָהּ, אָמְרָה אֵלָָיו:

– יָרִיב מִסְתַּכֶּלֶת אֲנִי בְךָ וְרוֹאָה, כִּי מִיּוֹם לְיוֹם אַתָּה הוֹלֵך וְנֶהְפָּךְ מֵאִישׁ עִבְרִי לְאִישׁ מִצְרִי.

יָרָבְעָם הֶחֱשָׁה רְגָעִים אֲחָדִים, אַחֲרֵי כֵן אָמַר:

– הַמְכַסֶּה אֲנִי מִמֵּךְ אֶת אֲשֶׁר בְּלִבִּי? כְּכָל

אֲשֶׁר יַאַרְכוּ יְמֵי שִׁבְתִּי בְּמִצְרַיִם, הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר

בְּלִבִּי הַיֵּאוּשׁ, כִּי לֹא אָשׁוּב וְאֶרְאֶה עוֹד אֶת אֶרֶץ

מוֹלַדְתִּי. אֵין זֹאת, כִּי הֵתֶל בִּי זְקֵנֵךְ. הַשָּׁנִים עוֹבְרוֹת

וְחוֹלְפוֹת וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עוֹדֶנּוּ חַי, וְאוּלַי יִחְיֶה עַד

עוֹלָם, כִּי הֲלֹא חָכָם הוּא מִכָּל הָאָדָם, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא

מָצָא תַחְבּוּלָה לְנַצֵּחַ אֶת הַמָּוֶת. אָכֵן הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר

חָלַמְתִּי מִיַּלְדוּתִי שָׁוְא הֵם, וְגַם הֶחָזוֹן אֲשֶׁר חָזָה

זְקֵנֵךְ עָלַי אַף הוּא לֹא יָבֹא, וְעַל כֵּן יַעֲלֶה לִפְעָמִים עַל

לִבִּי, אוּלַי טוֹב לִי לִשְׁמוֹעַ בַּעֲצַת מְיוּדָעַי, שָׂרֵי הַצָּבָא

וְכֹהֲנֵי הַהֵיכָלוֹת, לִשְׁכֹּחַ אֶת עַמִּי וּמוֹלַדְתִּי, לְהַכּוֹת

שָׁרָשִׁים בְּאַדְמַת מוֹשָׁבִי כַּיּוֹם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. אִם רַק

אָסִיר מִלִּבִּי אֶת זֵכֶר אֶרֶץ יְהוּדָה הָעֲנִיָּה וְאֶדְבַּק בְּאֶרֶץ

מִצְרַיִם הָעֲשִׁירָה, עָלֹה אֶעֱלֶה לִגְדֻלָּה, כִּי מָצָאתִי חֵן

בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ שִׁישַׁק…

תִּרְצָה נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּבַעְלָהּ הַדּוֹבֵר וַתְּחַכֶּה לַאֲשֶׁר יְדַבֵּר עוֹד.

וְיָרָבְעָם פָּתַח שׁוּב:

– הוֹי תִּרְצָה יָפָתִי, לוּ יָדַעַתְּ, מַה צַּר לִי

עָלָיִךְ. אָמֹר אָמַרְתִּי לָשִׂים כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשֵׁךְ, וְהִנֵּה

זֶה לְקַחְתִּיךְ לִהְיוֹת נוֹדֶדֶת בַּנֵּכָר וְשַׂמְתִּי עַל רֹאשֵׁךְ

זֵר קוֹצִים. פָּנַיִךְ אֲשֶׁר הֵאִירוּ כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָהֳרַיִם אֵיכָה

קָדְרוּ פֹה. הַעַל זֹאת לֹא תִדְאַב נַפְשִׁי?

תִּרְצָה חִבְּקָה אֶת אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר:

– הֲזוֹכֵר אַתָּה, יָרִיב, כִּי אָנֹכִי לֹא בִקַּשְׁתִּי

לְנַפְשִׁי מְלוּכָה? הָאִם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי אַתָּה מַלְכִּי

וַאֲדוֹנִי גַּם אִם נֵשֵׁב בְּאֹהֶל דַּלִּים וּמְאֻשָּׁרָה הָיִיתִי

בַּחַיִּים, לוּ יָשַׁבְנוּ יַחְדָּו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ. כִּי כָל

הַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי פֹה חַיַּי אֵינָם חַיִּים, הַשָּׁמַיִם לֹא שָׁמַי

וְהָאָרֶץ לֹא אַרְצִי. נַפְשִׁי כָלְתָה לְשֶׁמֶשׁ אַרְצִי

וְלַאֲוִירָהּ.

יָרָבְעָם הִתְבּוֹנֵן בְּחֶמְלָה אֶל פְּנֵי אִשְׁתּוֹ וּמִפִּיו הִתְמַלְּטוּ הַמִּילִּים:

– הֲלֹא תָבִינִי, תִּרְצָה, כִּי חֲלוֹם שָׁוְא הוּא. הֵן

יָדַעַתְּ כִּי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מְבַקֵּשׁ לְהֲמִיתֵנִי. אוּלָם אִם

נַפְשֵׁךְ כָּלְתָה אֶל מוֹלַדְתֵּךְ, הֲלֹא תֵלְכִי שָׁמָּה עִם בְּנֵנוּ,

וְאָנֹכִי אֵשֵׁב פֹּה, כִּי כֵן מִנָּה לִי גוֹרָלִי.

תִּרְצָה מִהֲרָה לָשִׂים כַּפָּה עַל פִּיו לְהַשְׁתִּיק

אוֹתוֹ, וּבְכָרְעָהּ לְפָנָיו עַל בִּרְכֶּיהָ אָמְרָה בְּקוֹל רָוֶה

דְּמָעוֹת:

– אַל נָא תְדַבֵּר כֵּן, יָרִיב.

עִמְּךָ אָנֹכִי בַּצָּרָה. גּוֹרָלְךָ גוֹרָלִי. לֹא אֶעֱזָבְךָ לְעוֹלָם.

בַּאֲשֶׁר תֵּשֵׁב אֵשֵׁב גַּם אֲנִי. אַךְ מָה אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת

מֵעִמָּךְ? אִם הִטִּיל עָלֵינוּ הַגּוֹרָל לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

תַּחַת שְׁמֵי נֵכָר, בֵּין עַם נֵכָר, אַל נָא תָמִיר אֶת אֱלֹהֵי

עַמֵּנוּ בֶּאֱלִילֵי הַנֵּכָר, וַאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יִרְאֶה בְעָנְיֵנוּ

וְישִׁיבֵנוּ אֶל אַרְצֵנוּ.

יָרָבְעָם נָעַץ עֵינָיו בִּפְנֵי הָאִשָּׁה הַבּוֹכִיָּה

הַכּוֹרַעַת לְפָנָיו, שָׂם יָדוֹ עַל רֹאשָהּ וּבְקוֹל מָלֵא רֹךְ

קָרָא

– קוּמִי תִּרְצָה, אַל נָא תִבְכִּי. אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה לְמַעֲנֵךְ כָּל אֲשֶׁר תְּבַקְשִׁי מִמֶּנִּי.

מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה חָדַל יָרָבְעָם לְדַבֵּר

בְּאֹזְנֵי אִשְׁתּוֹ עַל רְצוֹנוֹ לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּמִצְרַיִם, אַךְ

הוּא הוֹסִיף לְהִתְהַלֵּךְ עִם כֹּהֲנֵי הַהֵיכָלוֹת וְעִם שָׂרֵי

הַצָּבָא. וְאַף כִּי נִזְהַר מִסַּפֵּר לְתִרְצָה

עַל הָאֵלִים וְעַל כֹּהֲנֵיהֶם, לִבְלִי הַדְאִיב אֶת נַפְשָׁהּ, אַךְ

מֵעֵינֶיהָ לֹא נִסְתְּרוּ דְרָכָיו, וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ מְאֹד,

בִּרְאוֹתָהּ אֶת בַּעְלָהּ שׁוֹכֵחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת תּוֹרַת אֱלֹהֵי

יִשְׂרָאֵל וְלִבּוֹ הוֹלֵךְ אַחֲרֵי אֱלִילֵי מִצְרָיִם, וְאוּלָם הִיא

לֹא יָכְלָה עֲשׂוֹת מְאוּמָה, וְרַק אֶת שְׁנֵי יְלָדֶיהָ, אֲבִיָּה

וְנָדָב, אֲשֶׁר הָאֶחָד נוֹלַד לָהּ בִּיהוּדָה וְהַשֵּׁנִי בְמִצְרַיִם,

שָׁמְרָה מִכָּל מִשְׁמָר, לְבַל תִּדְבַּק בָּהֶם תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם,

וְהִיא ל­א חָדְלָה מִשַּׁנֵּן לָהֶם: עִבְרִים אַתֶּם, יְלָדַי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מוֹלַדְתֵּנוּ – יְהוּדָה וְעִיר קָדְשֵׁנוּ

–יְרוּשָׁלָיִם.

 

פֶּרֶק יח: אַחֲרֵי מוֹ­ת שְׁלֹמֹה    🔗

בְּאַחַד הַיָּמִים בָּא יָרָבְעָם הַבַּיְתָה מִן

הָרְחוֹב, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח וּמְחַכָּה לוֹ,

קָרָא בְּצָהֳלָה:

– הֲשָׁמַעַתְּ, תִּרְצָה יָפָתִי, אֶת הַחֲדָשׁוֹת וְהַנִּצוּרוֹת אֲשֶׁר קָרוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה?

הָאִשָּׁה לָטְשָׁה עֵינֶיהָ בַחֲרָדָה וּבְקוֹל רוֹעֵד שָׁאֲלָה:

– מַה קָּרָה?

– אֹרְחָה בָּאָה מִשָּׁם וְהָאֲנָשִׁים סִפְּרוּ, כִּי

שָׁכַב שְׁלֹמֹה עִם אֲבוֹתָיו וְרְחַבְעָם בְּנוֹ מָלַךְ

תַּחְתָּיו.

תִּרְצָה – פָּג לִבָּהּ וּבָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא

יָכְלָה לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהָ, אַךְ אַחֲרֵי כֵן נָפְלָה עַל צַוְּארֵי

אִישָׁהּ וּבְקוֹל חָנוּק מִדִּמְעוֹת גִּיל קָרְאָה:

– יָרִיב מַחֲמַדִּי, יוֹם גְּאֻלָּתֵנוּ בָּא… עוֹד

מְעַט נָשׁוּב וְנִרְאֶה אֶת אַרְצֵנוּ, אֶת מִקְדָּשֵׁנוּ, אֶת

שְׂדוֹתֵינוּ… אוֹדְךָ, אֱלֹהִים!

כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

נִקְרָא יָרָבְעָם לָבֹא אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ שִׁישַק, וּבְבוֹאוֹ

לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר אֵלָיו:

– שָמֹעַ שָׁמַעְתִּי, כִּי אוֹמֵר אַתָּה לָשׁוּב אֶל אַרְצְךָ וְאֶל מוֹלַדְתֶּךָ. הֲכֵן הוּא?

– כֵּן, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַחֲרֵי מוֹת שְׁלֹמֹה תַּמּוּ יְמֵי גָלוּתִי – עָנָה יָרָבְעָם.

– מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ – הֲלֹא

טוֹב לְךָ לָשֶׁבֶת בֵּין תְּעָלוֹת מִצְרַיִם מֵאֲשֶׁר בֵּין סַלְעֵי

יְהוּדָה.

יָרָבְעָם הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיּאמַר:

– נִכְסְפָה נַפְשִׁי לִרְאוֹת אֶת מוֹלַדְתִּי וְאֶת בֵּית אָבִי.

– אִם כֵּן – קָרָא הַמֶּלֶךְ – לֵךְ אֶל אַרְצְךָ

וְיָשַׁבְתָּ שָׁם שָׁבוּעוֹת אוֹ יְרָחִים, אַחֲרֵי כֵן תָּשׁוּב

מִצְרַיְמָה לַעֲבוֹד בְּחֵיל צְבָאִי כַּאֲשֶׁר עַד כֹּה, כִּי יָקַרְתָּ

בְּעֵינַי מְאֹד.

– אִם בְּנֵי עַמִּי יִתְּנוּ לִי לָשׁוּב – עָנָה יָרָבְעָם – עָשֶׂה אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

עוֹד בַּיּוֹם הַהוּא פָּגַשׁ יָרָבְעָם בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ אֶת מוֹדָעוֹ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אֲבִי

שׁוּעָא, אֲשֶׁר דִּבֶּר תָּמִיד עַל לִבּוֹ לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּמִצְרַיִם,

וְהַכֹּהֵן אָמַר לוֹ:

– מִפִּי בִּתִּי שָמַעְתִּי כִּי אוֹמֵר אַתָּה לָשׁוּב

אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ, לְמַעַן הָסֵב אֶת הַמְּלוּכָה אֵלֶיךָ… לֹא

טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינַי, בְּנִי. הוֹלֵךְ אַתָּה לִקְרַאת מַעֲשֶׁה,

אֲשֶׁר יוּכַל לְהָרִים אוֹתְךָ עַד כִּסֵּא מַלְכוּת, אִם תַּצְלִיחַ, אוֹ

לְהוֹרִידְךָ אֱלֵי קֶבֶר, אִם תִּכָּשֵׁל.

וְכַאֲשֶׁר רָאָה הַכֹּהֵן, כִּי לַשָּׁוְא עֲמָלוֹ

לְהָנִיא אֶת לֵב יָרָבְעָם מֵאַחֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ, פָּנָה אֵלָיו

וַיִּשְׁאַל:

– הֲיֵשׁ לְךָ בְּאַרְצְךָ אִישׁ נָבוֹן, אֲשֶׁר יִהְיֶה עִמְּךָ וְיַנְחֲךָ בַּעֲצָתוֹ?

– יֵשׁ וָיֵשׁ – עָנָה יָרָבְעָם, וּכְרֶגַע הוֹסִיף:

אוּלָם רַע הַדָּבָר כִּי זָקֵן הַאִישׁ מְאֹד וְכִי נְבִיא אֱלֹהִים

הוּא…

הַכֹּהֵן הַמִּצְרִי חָשַׁב רֶגַע וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר:

– שְׁמַע נָא, יָרָבְעָם, בַּצַּר לְךָ תִּשְׁלַח

מִצְרַיְמָה אֵלַי וְאָנֹכִי אָבֹא אֵלֶיךָ אַרְצָה יְהוּדָה לַעֲמוֹד

לִימִינֶךָ. בְּטַח בִּי.

כַּאֲשֶׁר שָׁב יָרָבְעָם לְבֵיתוֹ מֵחֲצַר הַמֶּלֶךְ, יָצְאָה תִּרְצָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמַר:

– בְּבֵיתֵנוּ יוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים לְךָ אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה בָּאוּ מֵאֶרֶץ יְהוּדָה.

אַךְ נִרְאָה יָרָבְעָם בַּפֶּתַח, וְהָאֲנָשִׁים

הִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו, וְהַזָּקֵן אֲשֶׁר בָּהֶם נִגַּשׁ אֵלָיו

וַיִּקְרָא בְּקוֹל:

– הֲשָׁלוֹם לְךָ, בֶּן נְבָט, בֶּן שִׁבְטֵנוּ וּבֶן

אַרְצֵנוּ, יִשְׁפֹּת לְךָ אֱלֹהִים רֹב שָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד

עוֹלָם.

– שָׁלוֹם גַּם לָכֶם, אַחַי, בְּנֵי שִׁבְטִי, מַה יֵּשׁ בְּפִיכֶם אֵלָי? – שָׁאַל יָרָבְעָם.

וְהַזָּקֵן פָּתַח פִּיו וַיֹּאמַר:

– הֵן הִגִּיעָה לְאָזְנְךָ הַשְּׁמוּעָה, כִּי מֵת

אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְתַחְתָּיו מָלַךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ.

וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם

וְהַמְּנוּחָה, שָׂם עָלֵינוּ מִסִּים קָשִׁים מִנְּשׂוֹא, לִבְנוֹת לוֹ

אָרְמוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר וּלְכַלְכֵּל אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת שֻׁלְחָנוֹ, עַד

כִּי כָרַע הָעָם תַּחַת עֹל הַסֶּבֶל. וְעַתָּה אַחֲרֵי מוֹתוֹ אָמַר

הָעָם לְבַקֵּשׁ מֵעִם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ תַּחְתָּיו, כִּי

יָקֵל מֵעֲבוֹדַת אָבִיו הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד. וְהִנֵּה שָׁלְחוּ

אוֹתָנוּ זִקְנֵי שִׁבְטֵנוּ לִקְרוֹא לְךָ, כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ

וְתִהְיֶה לָעָם לְפֶה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם וּלְחַלּוֹת אֶת

פָּנָיו.

יָרָבְעָם שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַצִּיר וַיַּעַן:

– הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּכֶם, אַךְ לִבִּי אוֹמֵר לִי כִּי הַמֶּלֶךְ לֹא יֹאבֶה וְלֹא יִשְׁמַע לָכֶם.

כַּעֲבֹר שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים קָם יָרָבְעָם

וַיֵּלֶךְ עִם הַאֲנָשִׁים בְּנֵי שִׁבְטוֹ לַעֲלוֹת אַרְצָה

יְהוּדָה.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ

רְחַבְעָם, כִּי שָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרַיִּם, שָׁלַח אֶת שָׁלִישׁוֹ

לִקְרֹא לוֹ, וּבְבוֹאוֹ קִבֵּל אֶת פָּנָיו בִּידִידוּת וַיְדַבֵּר אֵלָיו

טוֹבוֹת.

– שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ – אָמַר לוֹ רְחַבְעָם – כִּי

גָדוֹל כְּבוֹדְךָ מְאֹד בְּעֵינֵי שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְכִי מֵאֵן

לְתִתְּךָ לָלֶכֶת מֵאַרְצוֹ.

– אָמְנָם כֵּן הוּא – עָנָה יָרָבְעָם – אוּלָם יָשֹׁב

יָשַׁבְתִּי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְתַחַת שְׁמֵי נֵכָר, רַק בַּאֲשֶׁר

בִּקֵּשׁ אָבִיךָ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת נַפְשִׁי עַל לֹא עָוֹן

בְּכַפִּי, וְאַךְ סָרָה מֵעָלַי אֵימַת הַחֶרֶב מִהַרְתִּי לָשׁוּב אֶל

אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי.

רְחַבְעָם הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו רֶגַע וְאַחַר אָמַר:

– אָמֹר אָמַרְתִּי תָּמִיד בְּאָזְנֵי אָבִי הַמֶּלֶךְ,

עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהַמְּנוּחָה, כִּי לִבְּךָ נֶאֱמָן לְעַמְּךָ

וּלְמַלְכְּךָ, וְרַק שָׁוְא טָפְלוּ עָלֶיךָ אוֹיְבֶיךָ, כִּי מַחֲשֶׁבֶת

מֶרֶד בְּלִבֶּךָ.

יָרָבְעָם הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר:

– אָכֵן הָיָה לֵב אָבִיךָ מָלֵא חֶשֶׁד, כִּי אֵלֶּה

הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם לֹא מַחְשְׁבוֹתָיו זוֹמְמִים

לְהָרִים יָד בּוֹ, וְלֹא טוֹב עשָׂה אָבִיךָ הַמֶּלֶךְ בְּהַרְחִיקֹ

מֵעָלָיו אֶת הַשָּׂרִים וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד וְהִטָּה אֹזֶן

רַק לְדִבְרֵי הַיּוֹעֲצִים הַמְעַטִּים, אֲשֶׁר לֹא הִמְרוּ אֶת פִּיו

וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי הָעָם וּמִשְׁאֲלוֹתָיו.

– אֲבָל – קָרָא רְחַבְעָם – מִי כָמוֹךָ יוֹדֵעַ, מָה רַב

הַכָּבוֹד אֲשֶׁר הָגָה לֵב הָעָם אֶל שְׁלֹמֹה אָבִי בִּגְלַל חָכְמָתוֹ

הַגְּדוֹלָה וְכִי הִצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם כָּל הָעַמִּים

מִסָּבִיב.

– כֵּן, כֵּן – עָנָה יָרָבְעָם – אָמְנָם גָּדוֹל הָיָה

כְבוֹד אָבִיךָ בְּעֵינֵי הָעָם, אַךְ סְלַח לִי אִם אַגִּיד לְךָ, כִּי

אַהֲבָה לֹא הָגָה אֵלָיו לֵב הָעָם.

רְחַבְעָם הֶחֱרִישׁ רְגָעִים אֲחָדִים, שָׁקַע בְּמַחֲשָׁבָה, וְאַחֲרֵי כֵן פָּנָה אֶל יָרָבְעָם וַיִּשְׁאַל:

– בַּמָּה אֵפוֹא יִרְכֹּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת לֵב הָעָם לְאַהֲבָה אוֹתוֹ?

– אַתָּה יוֹדֵעַ – עָנָה יָרָבְעָם – כִּי כָבֵד מְאֹד

עֹל הַמִּסִּים עַל הָעָם וְהוּא כּוֹרֵעַ תַּחַת מַשָּׂא

הָעֲבוֹדָה…

– אָמְנָם הִגִיעוּ לְאָזְנַי שְׁמוּעוֹת – הִפְסִיקוֹ

רְחַבְעָם – כִּי מַרְבִּים הָעָם לְהִתְאוֹנֵן עַל כֹּבֶד הַמִּסִים, אַךְ

בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אָמַר לִי כִּי אַנֲשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל

מְסִיתִים בָּעָם לְעוֹרֵר בּוֹ רוּח מֶרֶד.

– אַל תִּשְׁמַע לְדִבְרֵי בְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, הָרוֹאֶה בְּכָל אִישׁ מוֹ¹⁰ וְאַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיךָ לִבְלִי שְׁמוֹעַ בְּקוֹל הָעָם, כִּי רַע יִהְיֶה לְךָ,

אִם יִכָּשֵׁל כֹּחַ סִבְלוֹ שֶׁל הָעָם.

רְחַבְעָם לֹא גָרַע עַיִן מִן הַדּוֹבֵר כָּל הָעֵת

אֲשֶׁר יָשַׁב לְפָנָיו, וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה יָרָבְעָם לְדַבֵּר, פָּנָה

אֵלָיו הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר:

– טוֹב כִּי בָאתָ אֵלָי. כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ רֵעִים

בִּימֵי נְעוּרֵינוּ, כֵּן נִהְיֶה אַחִים גַּם הַיּוֹם. אַתָּה תִּהְיֶה

לִי יוֹעֵץ נֶאֱמָן לְהָרִים אֶת קֶרֶן מַלְכוּתִי וּלְהָבִיא בְּרָכָה

לְעַמִּי וּלְאַרְצִי.

 

פֶּרֶק יט: הַמֶּרֶד    🔗

אַךְ יָצָא יָרָבְעָם מֵעִם הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם וְאֶל

הָאַרְמוֹן בָּא שַׂר הַצָּבָא הַזָּקֵן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע.

פָּנָיו הָיוּ זוֹעֲפִים וְעֵינָיו מְלֵאוֹת זַעַם וּבְבוֹאוֹ לִפְנֵי

הַמֶּלֶךְ קָרָא:

– שָׁמַעְתִּי, כִּי זֶה עַתָּה יָשַׁב עִמְּךָ הָעֶבֶד

הָאֶפְרָתִי, אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי אָבִיךָ מִצְרַיְמָה, וְאַתָּה

דִבַּרְתָּ עִמּוֹ יְדִידוּת וַתְּשַׁלְּחֵהוּ בְּשָׁלוֹם.

– הֲלֹא רֵעִי מִנֹּעַר הוּא, וְגַם אָבִי מָצָא, כִּי גִבּוֹר חַיִל הוּא וּנְבוֹן דָּבָר…

– אֲבָל – קָרָא שַׂר הַצָּבָא הַזָּקֵן – אַחֲרֵי כֵן רֵאֶה ¹¹וְהִכִּיר אָבִיךָ בְּחָכְמָתוֹ הָרַבָּה, כִּי אוֹמֵר הוּא לִמְרוֹד בַּמֶּלֶךְ, וְעַל כֵּן צִוָּה

לַהֲמִיתוֹ.

– לִבִּי לֹא יַאֲמִין – אָמַר רְחַבְעָם – כִּי

מַחֲשֶׁבֶת מֶרֶד בְּלֵב יָרָבְעָם. הוּא רַק שׁוֹאֵף קְרָבוֹת וְחוֹלֵם

לִהְיוֹת שַׂר צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל.

בְּנָיָהוּ כָּבַשׁ בְּלִבּוֹ אֶת זַעְמוֹ, וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים קָרָא בְּקוֹל רוֹעֵד:

– אָכֵן, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, זָקַנְתִּי וְשַׂבְתִּי וְלֹא אֶצְלַח עוֹד לַעֲמוֹד בְּרֹאשׁ הַצָּבָא, וְעַתָּה יָבֹא בִּמְקוֹמִי בֶן נְבָט, אֲשֶׁר שָׁב מִמִּצְרָיִם

וְהוּא יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בָּחֳרִי אָף. אַחֲרָיו

בָּא נָתָן הַנָּבִיא, וְהַמֶּלֶךְ קָם לִקְרָאתוֹ, וּבְגֶשֶׁת הַנָּבִיא

הַזָּקֵן עַד לִפְנֵי הַכִּסֵּא, שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ:

– מַה לְּךָ הַנָּבִיא?

– בָּאתִי אֵלֶיךָ לְהַגִּיד לְךָ כִּי לֹא תִתֵּן לָעֶבֶד

הָאֶפְרָתִי לָבֹא הָאַרְמוֹנָה. מַחֲשֶׁבֶת מֶרֶד בְּלֵב הָאִישׁ הַזֶּה.

בְּפִיו יְדַבֵּר אֵלֶיךָ יְדִידוּת וּבְלִבּוֹ שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת.

רְחַבְעַם לֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וַיִּקְרָא:

– מַדּוּעַ קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עַל יָרָבְעָם? מֶה עָשָׂה לָכֶם רָעָה?

הַנָּבִיא הַזָּקֵן הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר:

– אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי לִבִּי הָיָה נֶאֱמָן עִם אָבִיךָ

מִיּוֹם עֲלוֹתוֹ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי לִימִינוֹ

בְּרִיבוֹ עִם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעִם שָׂרֵי הַצָּבָא, אֲשֶׁר קָשְׁרוּ

עָלָיו לִבְלִי תֵת לוֹ לִמְלֹךְ תַּחַת אָבִיו. וְהַיּוֹם לִבִּי נֶאֱמָן

גַּם עִמְּךָ, וְעַל כֵּן לֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ לִבִּי, בִּרְאוֹתִי

כִּי אַתָּה מֵקִים לְךָ אוֹיֵב, הַחוֹתֵר תַּחַת כִּסְאֶךָ. תַּחַת

לְכַבּוֹת אֶת אֵשׁ הַמֶרֶד, אַתָּה יוֹצֵק עָלֶיהָ שָׁמֶן.

הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּי הַנָּבִיא עָשׂוּ רֹשֶׁם עַל רְחַבְעָם וְהוּא עָנָה:

– אָנֹכִי אֶחְקֹר וְאֶדְרֹשׁ אֶת הַדָּבָר.

וְהַמְרַגְּלִים אֲשֶׁר שָׁלַח הַמֶּלֶךְ, לִרְאוֹת

וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַנַּעֲשֶׂה בָּעִיר הַבִּירָה, שָׁבוּ אֵלָיו

וַיֹּאמְרוּ, כִּי הָעָם נִקְהָלִים עִם יָרָבְעָם וּמִתְיָעֲצִים, וְעוֹד

מְעַט וְיָבֹאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ.

וְאָמְנָם כַּעֲבוֹר יָמִים אֲחָדִים בָּא יָרָבְעָם

בְּרֹאשׁ קְהַל אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל רְחַבְעָם. רְחַבְעָם

קִבֵּל אֶת יָרָבְעָם בְּפָנִים נִזְעָמִים וַיֹּאמַר:

– מָה יֵשׁ בְּפִיךְ לְהַגִּיד לִי?

יָרָבְעָם עָנָה בְּקוֹל עֹז:

– הָעָם בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ לְבַקֵּשׁ כִּי יָקֵל מֵעָלָיו

אֶת הָעֹל הַכָּבֵד, אֲשֶׁר נָתַן עָלָיו אָבִיו, כִּי קָשֶׁה הוּא

מִנְּשׂוֹא.

– הַאִם בָּחֲרוּ בְךָ לִהְיוֹת לְרֹאשׁ? – שָׁאַל רְחַבְעָם בְּלַעַג.

– אָמְנָם כֵּן, כִּי יוֹדֵעַ הָעָם אֶת הַאֲנָשִׁים הָרָבִים אֶת רִיבוֹ וְהַדּוֹרְשִׁים טוֹבָתוֹ.

– לְכוּ עַתָּה וְשׁוּבוּ אֵלַי בְּעוֹד שְׁלֹשָה יָמִים.

וּרְחַבְעָם אָסַף אֶת כָּל הַשָּׂרִים וְהַיּוֹעֲצִים

הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר עָמְדוּ תָמִיד לִפְנֵי אָבִיו, גַּם אֶת קְצִינֵי

הַצָּבָא, אֲשֶׁר גָּדְלוּ עִמוֹ וַיִּהְיוּ חֲבֵרָיו וְרֵעָיו, לִשְׁאֹל

מִפִּיהֶם עֵצָה, מַה לְּהָשִׁיב לָעָם, כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ אֵלָיו מִקֵּץ

שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים.

וּבְמוֹעֲצַת הַמֶּלֶךְ נֶחְלְקוּ הַשָּׂרִים לִשְׁתֵּי

מִפְלַגּוֹת. אֶחָד מֵרָאשֵׁי הַיּוֹעֲצִים, אִישׁ זָקֵן וְנִכְבָּד

בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, עָנָה:

– לוּ לַעֲצָתִי יִשְׁמַע אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, כִּי אָז

יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם רַכּוֹת. הֲלֹא כֵן אָמַר אָבִיךָ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:

מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה. כֵּן דֶרֶךָ הָעָם, כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן,

אֲשֶׁר בִּדְבָרִים טוֹבִים יִקְחוּ אֶת לִבּוֹ וּבִדְבָרִים קָשִׁים

יַקְשׁוּ אֶת לִבּוֹ.

כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבְּרוּ עוֹד הַרְבֵּה מִן

הַיּוֹעֲצִים הַזְּקֵנִים, אַךְ לְעֻמָּתָם עָמְדוּ קְצִינֵי הַצָּבָא,

אֲשֶׁר יָעֲצוּ לַמֶּלֶךְ לִמְשׁוֹל בְּיָד רָמָה.

– לֹא תֹאבֶה וְלֹא תִשְׁמַע! – קָרָא אֶחָד מֵהֶם – אִם

הַיּוֹם תַּעֲשֶׂה אֶת שְׁאֵלָתָם, יָבֹאוּ מָחָר אֵלֶיךָ לִדְרוֹשׁ עוֹד

וְלֹא יֹאמְרוּ דָי. וְאֲשֶׁר לָכֵן טוֹב לַמֶּלֶךְ, כִּי הָעָם יֵדַע אֶת

יָדוֹ הַקָּשָׁה וְלֹא יָעֵז לִדְרוֹשׁ עוֹד.

וְאֶחָד מֵרֵעֵי רְחַבְעָם, אֲשֶׁר יָדַע אֶת חֻלְשָׁתוֹ לְדַבֵּר בְּמָשָׁל וּבְמְלִיצָה, אָמַר אֵלָיו:

– כֹּה תֹאמַר לָעָם, אֲשֶׁר יָבֹא לְבַקֵּש, כִּי תָקֵל

מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ: קָטֳנִי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי… אָבִי

יִסַּר אֶתְכֶם בְּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם

בָּעַקְרַבִּים…

כַּעֲבֹר שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל

רְחַבְעָם הָעָם עִם יָרָבְעָם, עָנָה וְאָמַר לָהֶם כַּדְּבָרִים אֲשֶׁר

יְעָצוּהוּ חֲבֵרָיו.

הַמַּעֲנֶה הַזֶּה הֶעֱלָה אֶת חֲמַת הָעָם, וְכַאֲשֶׁר

שָאַל יָרָבְעָם אֶת הַהוֹלְכִים עִמּוֹ, מַה יַּעֲשׂוּ עַתָּה, נִשְׁמְעוּ

קוֹלוֹת מִסָּבִיב:

– אִם בֶּן דָּוִד מָאַס בָּנוּ, אַף אָנוּ נִמְאַס בּוֹ. אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יְשְׂרָאֵל!

עַד מְהֵרָה נִשְׁמְעוּ בַּחוּצוֹת וּבָרְחוֹבוֹת

הַקְּרִיאוֹת הָרְגִילוֹת בִּימֵי מֶרֶד בְּבֵית דָּוִד: "מַה לָּנוּ חֵלֶק

בְּדָוִד?" “לֹא נַחֲלָה לָנוּ בְבֶן־יִשָׁי”!

מִיּוֹם לְיוֹם הָלַךְ וְגָבַר הַמֶּרֶד בִּירוּשָׁלָיִם.

הַאֲנָשִׁים הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה עָזְבוּ אֶת עֲבוֹדָתָם

וְהַנְּצִיבִים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם לְכַּלְכֵּל אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ אִישׁ

אִישׁ חֹדֶש בַּשָּׁנָה, בָּאוּ אֶל רְחַבְעָם לְהַגִּיד, כִּי חָדָל הָעָם

לְהָבִיא אֶת הַמִּסִּים. וְכַאֲשֶׁר שָלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת

אֲדֹורָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס לְדַבֵּר אֶל הָעָם, עָלְתָה עָלָיו חֲמַת

הָאֲנָשִׁים עַד כִּי רָגְמוּ אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים וַיָּמֹת.

וְהַשְּׁמוּעָה הִגִּיעָה לְאָזְנֵי רְחַבְעָם, כִּי עַם

רַב נִקְהַל לְיַד הַנַּחַל גִּיחוֹן, וְהֵם אוֹמְרִים לְהַמְלִיךְ אֶת

יָרָבְעָם. בַּעֲצַת נָתָן הַנָּבִיא, יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בַמֶּרְכָּבָה

וַיֵּלֶךְ אֶל אֲסֵפַת הָעָם וּבְבוֹאוֹ אֶל הַמָּקוֹם, יָרַד מֵעַל

הַמֶּרְכָּבָה לָלֶכֶת בָּרֶגֶל וּלְדַבֵּר אֶל הָעָם. אוּלָם כַּאֲשֶׁר

רָאָה אֶת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הַזּוֹעֲפִים וְשָׁמַע אֶת הַקְּרִיאוֹת:

“אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד”, הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַמֶּרְכָּבָה וְלָנוּס

יְרוּשָׁלָיְמָה.

וְרָאשֵׁי הָעָם הִקִּיפוּ אֶת יָרָבְעָם וַיִּקְרְאוּ

אֵלָיו: “אַתָּה תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ”, אַךְ הוּא סֵרֵב וַיַּעַן: "מִי

אֲנִי וּמָה אֲנִי, כִּי אֶהְיֶה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל". וְכַאֲשֶׁר

הֵאִיצוּ בוֹ הָעָם לֵאמֹר: “לֹא, כִּי מָלֹך תִּמְלֹךְ”, קָרָא

אֲלֵיהֶם:

– שְׁמָעוּנִי, אַחַי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, קוּמָה וְנֵלְכָה

שִׁילֹה, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה לְפָנִים מִשְׁכַּן אֱלֹהִים, וְשָׁם יוֹשֵׁב

אֲחִיָּה הַזָּקֵן, נְבִיא הָאֱלֹהִים, וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיו.

– טוֹבָה עֲצַת יָרָבְעָם! – נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת רַבִּים.

בְּבוֹא קָהָל גָּדוֹל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בֵּית

אֲחִיָּה בְּשִׁילֹה, יָצָא אֲלֵיהֶם הַנָּבִיא הַיָּשִׁישׁ וַיִּקְרָא

בְקוֹל גָּדוֹל:

– עוֹד לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָיָה אֵלַי דְבַר ה'

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי קָרֹעַ יִקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּד שְׁלֹמֹה

וְנָתַן אֶת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים בִּידֵי יָרָבְעָם… אַךְ אֱלֹהִים

אָמַר לָקַחַת אֶת הַמְּלוּכָה לֹא מִיַּד שְׁלֹמֹה, כִּי אִם מִיַּד

בְּנוֹ… עַתָּה הֵקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ… הִנֵּה לִפְנֵיכֶם מַלְכְּכֶם,

הוּא יָרָבְעָם בֶּן נְבָט!

הַקָּהָל הָרַב הֵרִיעַ תְּרוּעָה גְדוֹלָה:

• יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶך!

יָרָבְעָם עָמַד עַל הַגִּבְעָה מוּל הָעָם הָרַב הַצּוֹהֵל וְקָרָא בְּעֹז:

– אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי הַיּוֹם לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם.

אָנֹכִי אֶהְיֶה עֶבֶד לָעָם וְלֹא אָדוֹן. לֹא אֲיַסֵּר אֶתְכֶם לֹא

בַּשּׁוֹטִים וְלֹא בָּעַקְרָבִּים, כִּי אִם הָלֹךְ אֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם

לִהְיוֹת לָכֶם לְמוֹרֶה דֶרֶךְ וּלְמָגֵן מִפְּנֵי אוֹיֵב. אָנֹכִי

אֶהְיֶה נֶאֱמָן לָכֶם, אַף אַתֶּם תִּהְיוּ נֶאֱמָנִים לִי.

– יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶךְ! – נִשְׁמְעוּ הַקְּרִיאוֹת לְמַעֲנֶה עַל דִּבְרֵי יָרָבְעָם.

 

פֶּרֶק כ: מְזִמּוֹת יָרָבְעָם    🔗

בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָלַיִם

נֶאֶסְפוּ שָׂרֵי הַצָּבָא, וּבְרֹאשָׁם בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע,

לְהִתְיָעֵץ עַל הַמִּלְחָמָה עִם הַמּוֹרֵד יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, אֲשֶׁר

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִמְליִכוּהוּ עֲלֵיהֶם, וּלְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה

לִרְחַבְעָם.

הַמַּצְבִּיא מָסַר לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, כִּי מֵאָה

וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עוֹשֵׂה מִלְחָמָה מִבֵּית יְהוּדָה

וּמִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין נִקְהֲלוּ וְעוֹמְדִים לָצֵאת לַמִּלְחָמָה.

שָׂרֵי הַצָּבָא הִלְהִיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, כִּי יַעֲמוֹד בְּרֹאשׁ

הַצָּבָא, וְהָיָה כַאֲשֶׁר יִרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכָּם, נִין

לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, יַעַזְבוּ אֶת הָעֶבֶד אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.

אוּלָם רְחַבְעָם לֹא הָלַךְ אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה

הַזֹּאת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִגִּיעָה אֵלָיו הַשְּׁמוּעָה, כִּי שִׁישַׁק

מֶלֶךְ מִצְרַיִם תּוֹמֵךְ בִּידֵי יָרָבְעָם וְהוּא אֲשֶׁר חִזֵּק אֶת

יָדוֹ לִמְרוֹד בְּמַלְכּוֹ.

וּבְעוֹד אֲשֶׁר הַשָּׂרִים וְהַיּוֹעֲצִים דָּנִים זֶה

בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, עָלָה פִּתְאֹם עַל הַבָּמָה אִיש זָקֵן, לָבוּשׁ

אַדֶּרָת שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר עַל מָתְנָיו, וּבֵין הַקָּהָל עָבַר

לַחַשׁ: הֲלֹא זֶה שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים.

וְהַנָּבִיא הַזָּקֵן פָּנָה אֶל הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם וַיֹּאמַר:

– הָיָה אֵלַי דְּבַר הָאֱלֹהִים: אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם

בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶך יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין

וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה'! לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם

אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׁרָאֵל. שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ, כִּי מֵאִתִּי

נִהְיָה הַדָּבָר.

בְּקֶרֶב אַנְשֵׁי הַצָּבָא עָבְרָה תְּלוּנָה עַל הַנָּבִיא, אֲשֶׁר הֵרַך אֶת לֵב הָעָם, אוּלָם רְחַבְעָם קָרָא:

– נְכוֹנִים דִּבְרֵי אִיש הָאֱלֹהִים. לִבִּי אוֹמֵר לִי,

כִּי שׁוּב יָשׁוּב לֵב הָעָם אֵלָי, גַּם בִּימֵי דָוִד אָבִי הָיָה אִישׁ

בְּלִיַּעַל, שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ מִבֵּית בִּנְיָמִין, אֲשֶׁר

מָרַד בְּמַלְכּוֹ, וְסוֹף דָּבָר הָיָה, כִּי הָעָם כָּרַת אֶת רֹאשׁ

הַמּוֹרֵד וְהִשְׁלִיכוֹ בְּעַד הַחוֹמָה. כֵּן תִּהְיֶה גַם אַחֲרִית

יָרָבְעָם.

וּלְאָזְנֵי יָרָבְעָם הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה, כִּי

רְחַבְעָם אוֹמֵר לַעֲלוֹת לַמִּלְחָמָה עָלָיו, וְהוּא מִהֵר לְבַצֵּר אֶת

הָעִיר שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וְלִבְנוֹת אֶת הָעִיר פְּנוּאֵל

וּלְחַזֵּק אֶת חֵיל הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ.

בֵּין כֹּה וָכֹה הָלְכוּ וְקָרְבוּ יְמֵי הַחַגִּים,

אֲשֶׁר בָּהֶם יַעֲלֶה הָעָם יְרוּשָלַיְמָה לְהֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי

הָאֱלֹהִים, וְרַעְיוֹן אֶחָד נֵקֵּר בְּמֹחוֹ שֶׁל יָרָבְעָם וְלֹא נָתַן

לוֹ מְנוּחָה: הֲלֹא אִם יַעֲלֶה הָעָם לַעֲשׂוֹת זְבָחָיו בְּבֵית ה'

בִּירוּשָׁלַיִם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדוֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם

מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגוּנִי…

בְּצַּר לוֹ פָנָה יָרָבְעָם אֶל אֲחִיָּה הַנָּבִיא

בְּשִׁילֹה לְבַקֵּש מִמֶּנּוּ עֵצָה וַאֲחִיָּה אָמַר לוֹ, כִּי טוֹב

יַעֲשֶׂה אִם יִבְנֶה מִשְׁכָּן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּשִׁילֹה,

כַּמִשְׁכָּן אֲשֶׁר הָיָה שָׁם לְפָנִים. אֵין חֵפֶץ לֵאלֹהִים

בְּהֵיכָלוֹת וּבְאַרְמוֹנוֹת, כִּי כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֵלָיו יָבֹא

אִישׁ לִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי אֱלֹהִים קֹדֶשׁ הוּא.

אוּלָם לֵב יָרָבְעָם לֹא שָׁקַט, וְהוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ

סַר וְזָעֵף, וְכֹל הַיָּמִים לֹא חָדַל מִבַּקֵּש תַּחְבּוּלוֹת לְהַטּוֹת

אֶת לֵב הָעָם מֵאַחֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם. הוּא גָמַר

בְּלִבּוֹ לִבְנוֹת עִיר־מְלוּכָה חֲדָשָׁה, וַיִּבְחַר בְּאַחַת הֶעָרִים

לְמַלְכֵי כְנַעַן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ תִּרְצָה, עַל שֵׁם אִשְׁתּוֹ

הָאֲהוּבָה. וְעַל לִבּוֹ עָלָה לְבְנוֹת שָׁם בַּיִת גָּדוֹל לֵאלֹהִים,

כַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָז יֶחְדַּל הָעָם

מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלָיְמָה. אוּלָם יָרָבְעָם יָדַע, כִּי בִּימֵי שְׁלֹמֹה

הָיָה הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַיִם כַּאֲבָנִים וְהָאֲרָזִים נָתַן

בַּשִּׁקְמִים, וּמִכָּל הָאֲרָצוֹת הֵבִיאוּ לוֹ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה

כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּמַה כֹּחוֹ הוּא לְעֻמַּת הַמֶּלֶךְ

הַגָּדוֹל הַהוּא לִבְנוֹת הֵיכַל תִּפְאָרָה כָּמֹהוּ?

וְכַאֲשֶׁר לֹא מָצָא יָרָבְעָם בְּאַרְצוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר

יוּכַל לְגַלּוֹת לְפָנָיו מַצְפּוּנֵי לְבָבוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ

עֵצָה, עָלָה עַל לִבּוֹ זֵכֶר מוֹדָעוֹ הַכֹּהֵן הַמִּצְרִי, אֲבִי

שׁוּעָא, וְהוּא שָׁלַח מַלְאָך מִצְרַיְמָה לְבַקְשׁוֹ, כִּי יָבֹא אֵלָיו

כַּאֲשֶׁר אָמָר.

וּבְאַחַד הַיָּמִים בָּא הַכֹּהֵן הַהוּא תִּרְצָתָה,

וְיָרָבְעָם קִבֵּל אֶת פָּנָיו בְּכָבוֹד רַב וַיִּשְׂמַח מְאֹד לִרְאוֹת

אֶת פְּנֵי הָאִישׁ, אֲשֶׁר קִוָּה לִשְׁמוֹעַ מִפִּיו עֵצָה

וְתוּשִׁיָּה.

הוּא גִלָּה לְפָנָיו אֶת כָּל לִבּוֹ, כִּי הַמַּמְלָכָה

לֹא תִכּוֹן בְּיָדוֹ כָּל עוֹד יַעֲלֶה הָעָם יְרוּשָׁלַיְמָה לִזְבּוֹחַ

זְבָחִים בְּבֵית אֱלֹהִים שָׁם. הָעָם, אָמַר יָרָבְעָם, רָגִיל

לְהִשְׁתַּחֲווֹת בְּמָקוֹם אֶחָד לֵאלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְלַמֶּלֶךְ

בָּאָרֶץ.

– הֲלאֹ תִבְנֶה לְךָ בַּיִת לֵאלֹהִים בְּעִיר הַמְּלוּכָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר לָךְ? – שָׁאַל הַכֹּהֵן.

– אָמְנָם עָלָה עַל לִבִּי כַּדָּבָר הַזֶּה – עָנָה

יָרָבְעָם – אַךְ שַׁבְתִּי וְרָאִיתִי כִּי לֹא קַל הַדָּבָר לְהָסֵב אֶת

לֵב הָעָם מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הָיָה קֹדֶש קָדֳשִׁים לוֹ

וְלַאֲבוֹתָיו, וּמַה גַּם הֵיכָל רָם וְנִשָּׂא כַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בִּירוּשָלָיִם.

הַכֹּהֵן הַמִּצְרִי יָשַׁב שָׁעָה קַלָּה דוּמָם

וְשָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבָה, אַחֲרֵי כֵן תָּפַשׂ אֶת יְדֵי יָרָבְעָם

וַיֹּאמַר:

– אִם אֵין בְּיָדְךָ אָחִי, לָתֵת לְעַמְּךָ מִקְדָּשׁ

אַחֵר, אֲשֶׁר יִתְחָרֶה בְּמִקְדַּשׁ שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלַיִם, אוּלַי

תִּתֶּן לוֹ אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם?

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא הֵבִין יָרָבְעָם אֶת מַחֲשֶׁבֶת

הָאִישׁ הַדּוֹבֵר אֵלָיו, וְכַאֲשֶׁר נָתַן בּוֹ עֵינָיו הַתְּמֵהוֹת

וְהַשּׁוֹאֲלוֹת, אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן הַמִּצְרִי בִּצְחוֹק עַל

שְׂפָתָיו:

– הֲלֹא יוֹדֵעַ אָנֹכִי, כִּי לִבְּךָ הוֹלֵךְ אַחֲרֵי

אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, וְלוּלֵא רַעְיָתְךָ הַיָּפָה, כִּי אָז כְּבָר הָיִיתָ

כֹהֵן בְּאֶחָד מֵהֵיכָלֵינוּ, אוּלַי תְּנַסֶּה הַיּוֹם לְהַטּוֹת אֶת לֵב

עַמְּךָ מֵאַחֲרֵי אֱלֹהָיו וְלָתֶת לוֹ אֶת אֱלֹהֵי מִצְרָיִם?

יָרָבְעָם לֹא מָצָא בְּפִיו מִלִּים לְהָשִׁיב. הָעֵצָה

אֲשֶׁר שָמַע מִפִּי הַכֹּהֵן הַמִּצְרִי אָמְנָם הִדְהִימָה אוֹתוֹ

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, אַךְ כְּכֹל אֲשֶׁר הִרְבָּה לַהְגּוֹת בָּהּ, כֵּן

מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר. הוּא מָצָא בָּהּ אֶת הַדֶּרֶךְ

הָאַחַת לְהָסִיר אֶת לֵב הָעָם מֵאַחֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וּמֵאַחֲרֵי

רְחַבְעָם.

הוּא צִוָּה לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, תַּבְנִית

אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, אֶת הָאֶחָד שָׂם בְּבֵית אֵל וְאֶת הַשֵּׁנִי נָתַן

בְּדָן, וּפְקֻדָּה שָׁלַח בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּכְפָרָיו אֶל כָּל

הָעָם לַעֲלוֹת אֶל שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה וְלִזְבּוֹחַ זְבָחִים

לְאלֹהִים הַחֲדָשִׁים. וּשְּׁלִיחֵי הַמֶּלֶךְ קָרְאוּ אֶל הָעָם: "רַב

לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלָיִם! הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר

הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה יָרָבְעָם כִּי הַדָּבָר

הָרִאשׁוֹן עָלָה בְיָדוֹ וְכִי הָעָם הוֹלֵךְ בְּרָצוֹן אֶל הַמְּקוֹמוֹת

הַחֲדָשִׁים, מִיִּרְאָה לָלֶכֶת יְרוּשָׁלַיְמָה, פֶּן יִפְגְּעוּ בָהֶם

אַנְשֵׁי רְחַבְעָם, עָשָׂה עוֹד צַעַד אֶחָד בַּדֶרֶךְ הַזֹּאת. הוּא

בָנָה בְּבֵית אֵל בָּמוֹת לְהַקְרִיב עֲלֵיהֶן קָרְבָּנוֹת, גַּם עָשָׂה

כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבֵּית לֵוִי. אַחֲרֵי כֵן

עָשָׂה יָרָבְעָם חַג חָדָשׁ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִישָּׁה עָשָׂר

יוֹם לַחֹדֶשׁ, כַּחַג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.

אֶת כָּל הַתִּקּוּנִים הָאֵלֶּה עָשָׂה יָרָבְעָם

בְּחָכְמָה וּבְדָעַת. הוּא יָדַע לִמְשֹׁךְ אֶת לֵב הָעָם בִּדְבָרִים

רַכִּים וּלְהוֹכִיחַ לָהֶם, כִּי רַק אֶת טוֹבָתָם הוּא דוֹרֵשׁ, כִּי

הַהֵיכָלוֹת וְהָאַרְמוֹנוֹת נוֹעֲדוּ רַק לַעֲשִׁירֵי הָעָם וְהוּא רוֹצֶה

לִבְנוֹת בָּתֵּי אֱלֹהִים וּבָמוֹת לְדַלַּת הָעָם, גַּם הוּא אוֹמֵר

לָתֵת אֶת הַכְּהֻנָּה בְּבֵית בָּמוֹת לַאֲנָשִׁים מִכָּל שִׁבְטֵי

יִשְׂרָאֵל וְלֹא רַק לִבְנֵי שֵׁבֶט לֵוִי הָאֶחָד, וְהַחַגִּים

הַחֲדָשִׁים אֲשֶׁר בָּדָה מִלִּבּוֹ אַף הֵם בָּאוּ, לְפִי דְבָרָיו, רַק

לְמַעַן הַרְבּוֹת שִׂמְחָה וָגִיל בְּקֶרֶב הָעָם.

אָמְנָם הָיוּ בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר

דָּאַב לִבָּם לִרְאוֹת אֶת מַעֲשֵׂי יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, אֲשֶׁר הִטָּה

אֶת הָעָם מִדֶּרֶךְ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וּמִזְּמָן לִזְמָן הָיָה בָא

אִישׁ מֵאֶרֶץ יְהוּדָה בִּדְבַר ה' לְהוֹכִיחַ אֶת הָעָם, אַךְ יָרָבְעָם

וַאֲנָשָׁיו לָקְחוּ אֶת לֵב הַהֲמוֹנִים הָרַבִּים, עַד אֲשֶׁר

הַמְּעַטִּים יָרְאוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹלָם.

 

פֶּרֶק כא: תּוֹכַחַת אֲחִיָּה    🔗

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה לְשִׁילֹה הַשְּׁמוּעָה, כִּי הֵקִים

יָרָבְעָם בָּמוֹת לְאלֹהֵי מִצְרַיִם וְשָׂם עֶגְלֵי זָהָב בְּבֵית אֵל

וּבְדָן, קָמָה סְעָרָה גְדוֹלָה בְּקֶרֶב בְּנֵי הַנְבִיאִים אֲשֶׁר

קִנְּאוּ קִנְאָה גְדוֹלָה לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְזִקְנֵי הַנְּבִיאִים,

וּבְרֹאשָׁם עִדּוֹ וּשְׁמַעְיָה, בָּאוּ לִפְנֵי אֲחִיָּה לְסַפֶּר לוֹ

אֶת הַדְּבָרִים וּלְהִוָּעֵץ עִמּוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת.

אֲחִיָּה חָרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת

הַשְּׁמוּעָה הַזּאֹת, וְהַנָּבִיא הַזָּקֵן הִתְעוֹרֵר, וּבְקִנְאַת

אֱלֹהִים קָרָא:

– שָׁלֹחַ אֶשְׁלַח אֶל יָרָבְעָם, כִּי יָבֹא אֵלַי, לְמַעַן אֶשְׁמַע מִפִּיו אֶת הַדָּבָר.

מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים בָּא יָרָבְעָם שִׁילֹה,

וְכַאֲשֶׁר רָאָה אֲחִיָּה אֶת פָּנָיו נָתַן בּוֹ עֵינֵי זַעַם

וַיִּקְרָא:

– הַאֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הֻגַּד לִי עָלֶיךָ, כִּי

בָגַדְתָּ בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַרְחִיק אֶת הָעָם

מִמִּקְדָּשׁוֹ?

יָרָבְעָם הֶחֱרִישׁ רֶגַע וְאַחַר עָנָה:

– אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת רְצוֹן הָעָם, כִּי אֵין לִבּוֹ

לָלֶכֶת מַהֲלָךְ רַב עַד הַבַּיִת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם לִמְצֹא שָׁם

אֶת הָאֱלֹהִים. הָעָם מְבַקֵּשׁ, כִּי אֱלֹהָיו יִהְיֶה קָרוֹב אֵלָיו.

הֲלֹא גַם בְּשִׁילֹה הָיָה מִשְׁכָּן לֵאלֹהִים, וְלָמָּה זֶה תִּקְרָא

בֶּגֶד, אִם צִוִּיתִי לְבַל יֵלֵךְ הָעָם יְרוּשָׁלָיְמָה?

אֲחִיָּה הִתְנוֹדֵד וּבְקוֹל רוֹעֵד קָרָא:

– שָמֹעַ שָמַעְתִּי, כִּי עָשִׂיתָ כֹהֲנִים מִקְצוֹת

הָעָם אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי לֵוִי, וְגַם עָלִיתָ עַל הַמִּזְבֵּחַ

לְהַקְטִיר?

– לֹא אֲכַחֵד, כִּי אָמְנָם כָּכָה עָשִׂיתִי, – עָנָה

יָרָבְעָם – יַעַן אֲשֶׁר אָהַבְתִּי אֶת כָּל הָעָם, כִּי כֻּלָּם

קְדוֹשִׁים בְּעֵינַי, וְלֹא טוֹב הַדָּבָר כִּי בְנֵי שֵׁבֶט אֶחָד

יִתְנַשְּׁאוּ עַל בְּנֵי יֶתֶר הַשְּׁבָטִים.

– אֵלֶּה הָיוּ דִבְרֵי קֹרַח בֶּן

יִצְהָר וְאֲנָשָׁיו, אֲשֶׁר נִקְהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן

בַּמִדְבָּר, וְאַתָּה יוֹדֵעַ אֶת אַחֲרִיתָם? הָאֲדָמָה פָּתְחָה אֶת

פִּיהָ וַתִּבְלַע אוֹתָם…

פְּנֵי יָרָבְעָם חָוְרוּ כַּאֲשֶׁר עָנָה:

– לִבִּי לֹא יַאֲמִין, כִּי אֱלֹהִים לֹא יִרְצֶה אֶת מַעֲשָׂי…

אֲחִיָּה קָם פִּתְאֹם מִמּוֹשָׁבוֹ, עֵינָיו בָּעֲרוּ

כְלַפִּידִים, שַׂעֲרוֹתָיו הַלְּבָנוֹת נִפְנְפוּ בָרוּחַ, בְּהִתְנוֹדֵד

רֹאשׁוֹֹ מִזַּעַם, וּבְקוֹל רַעַם קָרָא:

– אֵיכָכָה תָהִין לְהוֹצִיא שֵׁם אֱלֹהִים מִפִּיךָ?

אַתָּה אֲשֶׁר שַׂמְתָּ עֶגְלֵי זָהָב, אֱלִילֵי מִצְרַיִם, בְּבֵית־אֵל

וּבְדָן! אַלְלַי לִי!

רֶגַע אֶחָד הִשְׁפִּיל יָרָבְעָם אֶת עֵינָיו, כִּי לֹא

יָכֹל לְהַבִּיט אֶל פְּנֵי הַנָּבִיא הַיָּשִׁישׁ, אַךְ אַחֲרֵי כֵן

הִתְעוֹדֵד, זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ וַיַּעַן:

– הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי אוֹהֵב הָעָם אֶת

דְּמוּת עֶגְלֵי הַזָּהָב עַד הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר בְּעֵת צֵאתוֹ

מִמִּצְרַיִם, וְעַל כֵּן עָשִׂיתִי לוֹ אֱלֹהִים כְּלִבּוֹ.

אֲחִיָּה הִבִּיט אֶל הָאִישׁ הַדּוֹבֵר וּבְקוֹל מָלֵא תוֹכָחָה קָשָׁה אָמַר:

– הַעַל כֵּן בָּחַר בְּךָ אֱלֹהִים לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ

יִשְׂרָאֵל, כִּי תַטֶּה אֶת לִבּוֹ מֵאַחֲרָיו וְתִתֶּן לוֹ אֶת הַבְלֵי

מִצְרָיִם?

יָרָבְעָם לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וּמִפִּיו הִתְמַלְּטוּ הַמִּילִּים:

– הָעָם בָּחַר בִּי לְמֶלֶךְ עָלָיו, וְעָלַי לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ.

אֲחִיָּה הֶחֱרִישׁ רְגָעִים אֲחָדִים. זַעְמוֹ חָלַף

וּבִמְקוֹמוֹ בָא רֶגֶשׁ חֶמְלָה וַחֲנִינָה אֶל הָאִישׁ, אֲשֶׁר אָהַב

אוֹתוֹ כְּבֵן וְאֲשֶׁר בּוֹ שָׂם תִּקְוָתוֹ, וְקוֹלוֹ הָיָה סָפוּג רֹךְ

בְּדַבְּרוֹ:

– יָרָבְעָם בְּנִי, אֵיכָה נֶהְפַּך לִבְּךָ וַיְהִי

לְאַחֵר! הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי חָרָה אַף אֱלֹהִים בִּשְׁלֹמֹה, יַעַן

כִּי עֲזָבוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ לָעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִידוֹנִים, לִכְמוֹשׁ

אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכָּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן, וְעַתָּה הִנֵּה

בָּאתָ וַהֲמִירוּתָ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֶגְלֵי הַזָּהָב אֱלִילֵי

מִצְרַיִם. הִנֵּה אָמַרְתָּ, כִּי הָעָם בָּחַר בְּךָ לְמֶלֶךְ, אַךְ

הַאֻמְנָם לֹא תָבִין, כִּי לוּלֵא רְצוֹן הָאֱלֹהִים לֹא הָיָה הָעָם

עוֹזֵב אֶת מַלְכּוֹ לְבֵית דָּוִד לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ?

עַל שִׂפְתֵי יָרָבְעָם נִרְאָה צְחוֹק קַל וְהוּא עָנָה:

– הֲלֹא עַל כֵּן מָאַס הָעָם בְּמַלְכּוֹ, כִּי דִבֶּר

עִמּוֹ קָשׁוֹת וּמֵאֵן לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וְזֶה לִי אוֹת, כִּי

הַמְּלוּכָה תִּכּוֹן רַק בִּידֵי מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִשְׁמַע בְּקוֹל

הָעָם.

אֲחִיָּה כָּבַשׁ אֶת רִגְשׁוֹתָיו וְהִתְאַמֵּץ לְדַבֵּר בְּנַחַת:

– לֹא בְּנִי, עַל הָעָם לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל הַמֶּלֶךְ,

וְעַל הַמֶּלֶךְ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל אֱלֹהִים, כִּי הוּא מֶלֶךְ

הַמְּלָכִים.

יָרָבְעָם פָּרַץ פִּתְאֹם בִּצְחוֹק וְעָנָה עַזּוֹת:

– לָמָּה לִי כֶתֶר מְלוּכָה, אִם לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת

דָּבָר כְּלִבִּי, כִּי אִם לִבְלִי הַטּוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל מִן

הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים?…

הַנָּבִיא הַזָּקֵן הִתְקַצֵּף קֶצֶף גָּדוֹל בְּשָׁמְעֹ

אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים. הוּא הֵרִים אֶת מַטֵּהוּ אֲשֶׁר נִשְׁעַן

עָלָיו, וּבְנוֹפְפוֹ אוֹתוֹ מוּל הַאִישׁ הָעוֹמֵד לְפָנָיו קָרָא

בְּעֹז:

– צֵא מִזֶּה אִישׁ בְּלִיַּעַל… לֹא תוֹסִיף לִרְאוֹת פָּנָי…

בֵּין הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב קָמָה הֲמוּלָּה. יָרָבְעָם

הִפְנָה שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת, וּבְצַעֲדוֹ צְעָדִים אֲחָדִים בָּאָה

לִקְרָאתוֹ תִּרְצָה אִשְׁתּוֹ, וּבִרְאוֹתָה אֶת פָּנָיו הַחִוְרִים

שָׁאָלָה:

– מֶה הָיָה לְךָ?

יָרָבְעָם הִבִּיט עָלֶיהָ וּבִצְחוֹק קַל עָנָה:

– נְבִיא הָאֱלֹהִים הֵרִים אֶת מַטֵּהוּ עַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל…

תִּרְצָה רָצָה בְכָל כֹּחָהּ אֶל אֹהֶל זְקֵנָהּ. הִיא

מָצְאָה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ, וּמִסָּבִיב לוֹ זְקֵנִים אֲחָדִים

מִן הַנְּבִיאִים, וְהוּא מִתְאַבֵּל וְקֹרֵא:

– אַלְלַי לִי!… אָכֵן זָקַנְתִּי מְאֹד וְעֵינַי

כֵּהוֹת… אֵיכָכָה לֹא רָאִיתִי אֶת אֲשֶׁר רָאוּ רַבִּים… רַק

בְּעָרְמָה הִתְהַלֵּךְ עִמִּי בֶּן נְבָט זֶה… בְּפִיו שֵׁם אֱלֹהִים

וּבְלִבּוֹ תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם… אַלְלַי לִי!

וּבִרְאוֹתוֹ אֶת תִּרְצָה בָּאָה הֶחָדְרָה, רָמַז לָהּ

לָגֶשֶׁת אֵלָיו; וּבִגִשְׁתָּה נָפְלָה לִפְנֵי זְקֵנָהּ עַל הָאָרֶץ,

נָשְׁקָה אֶת שׁוּלֵי אַדַּרְתּוֹ וּבְקוֹל בּוֹכִים קָרְאָה:

– סְלַח נָא לַעֲוֹן יָרִיב בַּעְלִי, כִּי חָטָא בִּשְׂפָתָיו אֵלֶיךָ.

– לֹא בִּתִּי, לֹא בִּשְׂפָתָיו חָטָא בַּעְלֵךְ, כִּי

אִם בְּלִבּוֹ, וְלֹא לְפָנַי חָטָא, כִּי אִם לִפְנֵי אֱלֹהֵי

יִשְׂרָאֵל.

– אַךְ אֱלֹהִים אֵל סַלָּח הוּא וְיִשָּׂא לַעֲוֹנוֹ.

הַנָּבִיא הַזָּקֵן הִבִּיט אֶל נֶכְדָּתוֹ, אֲשֶׁר דְּמָעוֹת יָרְדוּ מֵעֵינֶיהָ, וַיֹּאמַר:

– אִישׁ מִתּוֹךְ הָעָם, כִּי יֶחֱטָא לְאלֹהִים, רַק הוּא

לְבַדּוֹ הַחוֹטֵא, אַךְ הַמֶּלֶךְ הַמּוֹרֵד בֵּאלֹהִים הוּא חוֹטֵא

וּמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, כִּי הָעָם הוֹלֵךְ אַחֲרָיו כַּצֹּאן אַחֲרֵי

הָרוֹעֶה.

תִּרְצָה לֹא חָדְלָה מֵהוֹרִיד דִּמְעָה, וּבְסָפְקָהּ כַּפֶּיהָ קָרְאָה כְּאִילוּ לְנַפְשָׁהּ:

– מַה לִּי לַעֲשׂוֹת? מַה לִּי לַעֲשׂוֹת?

הַמִּלִּים הָאֵלֶּה הִגִּיעוּ לְאָזְנֵי הַנָּבִיא הַזָּקֵן וְהוּא עָנָה רְתֵת:

– עָזֹב תַּעַזְבִי, בִּתִּי, אֶת אִישֵׁךְ, כִּי מָאַס בּוֹ אֱלֹהִים…

תִּרְצָה פָּרְצָה בִּבְכִי וַתַּעַן:

– לֹא אוּכַל, אָבִי, לֹא אוּכַל!

אֲחִיָּה נָתַן בָּהּ עֵינָיו הַכֵּהוֹת וּבְקוֹל מָלֵא מְרוֹרוֹת אָמַר:

– לֹא תוּכְלִי לַעֲזוֹב אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר עָזַב אֶת

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל?… הַאִם כֹּה חָשְׁקָה נַפְשֵׁךְ, בִּתִּי, בְּכֶתֶר

הַמְּלוּכָה…? אַךְ אֱלֹהִים יִקַּח מִמֶּנוּ אֶת הַמְּלוּכָה וּנְתָנָהּ

לַטּוֹב מִמֶּנוּ…

תִּרְצָה נָפְלָה עוֹד הַפַּעַם עַל הָאָרֶץ וּמִתּוֹךְ יְלָלָה קָרְאָה:

– לֹא בַּמְּלוּכָה חָשְׁקָה נַפְשִׁי, כִּי אִם בְּיָרִיב

אִישִׁי… הֵן גַּם אַתָּה אָבִי אָהַבְתָּ אוֹתוֹ כְּאַהֲבַת אָב אֶת

בְּנוֹ…

עֵינֵי אֲחִיָּה בָּעֲרוּ בְּאֵשׁ מַשְׂטֵמָה אֶל יָרָבְעָם בְּאָמְרוֹ:

– הַצִּילִי, תִּרְצָה, אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ

יְלָדַיִךְ, כִּי אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם אֱלֹהִים. הוּא יְבַעֵר אֶת בֵית

יָרָבְעָם עַד תֻּמּוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר עִמּוֹ יִסַּפֶה בָּרָעָה אֲשֶׁר

תִּמְצָא אֶת בֵּיתוֹ.

תִּרְצָה קָמָה מֵעַל הָאָרֶץ, מָחֲתָה דִמְעָה מֵעַל פָּנֶיהָ וְהָפְכָה שִׁכְמָה לָלָכֶת.

– תִּרְצָה! – קָרָא אֵלֶיהָ הַנָּבִיא הַזָּקֵן.

הִיא הֶחֱזִירָה פָּנֶיהָ אֵלָיו.

– הֲתָשׁוּבִי אֶל יָרָבְעָם? – שָׁאָל.

– אִם אַתָּה סָר לִבְּךָ מֵאַחֲרָיו, אִם אֱלֹהִים מָאַס

בּוֹ, וְאִם גַּם הָעָם לֹא יֹּאבֶה בּוֹ, אֵיכָכָה אוּכַל לְעָזְבוֹ

לְבַדּוֹ, וְאָנֹכִי הֲלֹא אֵשֶׁת בְּרִיתוֹ!

אֲחִיָּה הֵרִים יָדוֹ וְרָמַז אֶל הַפֶּתַח, וּמִפִּיו פָּרְצוּ דִבְרֵי זַעַם:

– לְכִי, לְכִי לָךְ אֶל אִישֵׁךְ, אַךְ אַל תּוֹסִיפִי

לִרְאוֹת עוֹד אֶת פָּנָי. לֹא בִּתִּי אָתְּ, זוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת פָּנָיִךְ.

אַט אַט יָצְאָה תִּרְצָה מִבֵּית אָבִיהָ הַזָּקֵן, רַגְלֶיהָ מָעֲדוּ וְהִיא מִתְנוֹדֶדֶת כְּשִׁכּוֹרָה.

וּבְעָמְדָהּ בַּחוּץ הִבִּיטוּ עֵינֶיהָ יָמִין

וּשְׂמֹאל, כְּאִלּוּ נִפְרְדָה לָנֶצַח מֵעַל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָבְרוּ

עָלֶיהָ יְמֵי יַלְדוּתָהּ וִיִמֵי נְעוּרֶיהָ.

 

פֶּרֶק כב: מִלְחֲמוֹת יָרָבְעָם    🔗

בַּשָּׁנִים הָרִאשוֹנוֹת לְמַלְכוּת יָרָבְעָם עַל בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל הָיָה לֵב הָעָם קָרוֹב אֵלָיו. הוּא לֹא שָׂם מִסִּים

כְּבֵדִים עַל הָעָם, אַף לֹא הִגְדִּיל אֶת תִּפְאֶרֶת בֵּיתוֹ בִֹכְלֵי

זָהָב וָכָסֶף, כַּאֲשֶׁר בִּימֵי שְׁלֹמֹה. הָעִיר תִּרְצָה, עִיר

הַמְּלוּכָה אֲשֶׁר לוֹ, הָיְתָה כְּלִילַת יֹפִי לֹא בְּאַרְמוֹנוֹת

מְפֹאָרִים וּבִנְיְנֵי עֲנָק, כִּי אִם בַּהֲדַר הַטֶּבַע אֲשֶׁר

סְבִיבוֹתֶיהָ. גַּם קָנָה אֶת לֵב הָעָם בִּגְבוּרָתוֹ בַּמִּלְחָמָה.

הָעַמִּים הַקְּטַנִּים, שִׁכְנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִכְנִיעָם

דָּוִד וְלֹא יָסְפוּ לְהָרִים רֹאש, וַאֲשֶׁר בִּימֵי שְׁלֹמֹה

הִתְעוֹרְרוּ לִפְרֹק מֵעֲלֵיהֶם אֶת עֹל יְהוּדָה, רָאוּ עַתָּה אֶת יָדוֹ

הַחֲזָקָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם, אֲשֶׁר דִּכֵּא כָל נִסָּיוֹן

לִמְרוֹד בּוֹ.

הַתִּקְוָה אֲשֶׁר הָגָה רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה, כִּי

יְמֵי מַלְכוּתוֹ שֶׁל יָרָבְעָם לֹא יַאַרְכוּ וְכִי לֵב הָעָם יָשׁוּב

אֵלָיו, הָלְכָה וְנִכְזָבָה. יָרָבְעָם הִפְקִיד שׁוֹמְרִים נֶאֱמָנִים

עַל הַגְּבוּלוֹת, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ בְעַיִן פְּקוּחָה לְבַל יַעֲלוּ בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַיְמָה, וְיִסַּר קָשֶׁה אֶת הָעוֹבְרִים עַל

פְּקֻדָּתוֹ.

לֵב רְחַבְעָם דָּאַב מְאֹד עַל הַדָּבָר, אַךְ הוּא לֹא

אָבָה שְׁמוֹעַ לַעֲצַת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לוֹ לָצֵאת לַמִלְחָמָה עַל

יָרָבְעָם. מִלְּבַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה רְחָבְעָם אִישׁ מִלְחָמוֹת

מִנְּעוּרָיו, עוֹד שָׁמַר בְּלִבּוֹ אֶת דְּבַר שְׁמַעְיָהוּ אִישׁ

הָאֱלֹהִים, כִּי לֹא יַעֲלֶה וְלֹא יִלָּחֵם עִם אֶחָיו. אוּלָם כַּאֲשֶׁר

שָׁמַע רְחַבְעָם, כִּי יָרָבְעָם מִתְכּוֹנֵן לַעֲלוֹת לַמִּלְחָמָה עַל

יְהוּדָה, בָּנָה עָרֵי מְצוּרוֹת רַבּוֹת בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין, אֶת

בֵּית־לֶחֶם, אֶת בֵּית צוּר וְאֶת שׂוֹכוֹ וְאֶת עֲדֻלָּם וְעוֹד,

וַיִּתֵּן בָּהֵן אוֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶמֶן וָיַיִן, גַּם צִנּוֹת

וּרְמָחִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְרַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לִבָּם

הָיָה שָׁלֵם עִם אֱלֹהִים, עָזְבוּ אֶת נַחֲלוֹתֵיהֶם בְּקֶרֶב

שִׁבְטֵיהֶם, וַיָּבֹאוּ לְחַזֵּק אֶת מַלְכוּת יְהוּדָה.

וּבִרְאוֹת יָרָבְעָם כִּי מְחַזֵּק רְחָבְעָם אֶת

מַלְכוּת יְהוּדָה, יָרֵא לַעֲלוֹת עָלָיו לַמִּלְחָמָה לְבַדּוֹ,

וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים בַּסֵּתֶר אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהַגִּיד

לוֹ, כִּי רְחַבְעָם בּוֹנֶה עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע

אֶת הַדָּבָר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, עָלָה בְּשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים

וּבְחַיִל רַב לְאֵין מִסְפָּר, וַיִּלְכֹּד אֶת עָרֵי הַמְּצֻרוֹת אֲשֶׁר

לִיהוּדָה וַיָּבֹא עַד יְרוּשָלָיִם.

בֶּהָלָה רַבָּה קָמָה בַחֲצַר הַמֶּלֶךְ. כָּל שָׂרֵי

יְהוּדָה נֶאֶסְפוּ יְרוּשָׁלַיְמָה לְטַכֵּס עֵצָה. וּשְׁמַעְיָה

הַנָּבִיא בָּא אֶל רְחַבְעָם וַיֹּאמֶר לוֹ, כִּי אֵין עֵצָה וְאֵין

תַּחְבּוּלָה בִּלְתִּי אִם לְהִכָּנַע לִפְנֵי שִׁישַׁק וְלָתֵת לוֹ

לָבוֹא אֶל הָעִיר. וְאָמְנָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל

יְרוּשָׁלַיִם וַיִּקַּח אֶת אוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית

הַמֶּלֶךְ, אֶת הַכֹּל לָקָח…

הַדָּבָר הַזֶּה הֶעֱלָה אֶת חֲמַת בְּנֵי יְהוּדָה עַל

יָרָבְעָם וּשְׁמוֹ הָיָה לְאָלָה וְלִקְלָלָה בְּפִי הָעָם, עַל אֲשֶׁר

הֵבִיא אֶל עִיר הָאֱלֹהִים וְאֶל מִקְדָּשׁוֹ אֶת הָאוֹיֵב לִשְׁלוֹל

שָׁלָל וְלָבֹז בַּז.

וְיָרָבְעָם אָמְנָם שָׂמַח בְּלִבּוֹ, כִּי שִׁישַׁק

מֶלֶךְ מִצְרַיִם הָרַס אֶת עָרֵי הַמְּצוּרוֹת בִּיהוּדָה, לָקַח אֶת

הָאוֹצָרוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, הִכְנִיעַ אֶת הַמֶּלֶךְ

רְחָבְעָם וְעַל יְדֵי כָל אֵלֶּה חִזֵּק אֶת כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל

יִשְׂרָאֵל. אוּלָם עַד מְהֵרָה רָאָה, כִּי הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר

הָגָה אֵלָיו לֵב הָעָם בָּרִאשׁוֹנָה, הוֹלֶכֶת וְרוֹפָפֶת.

הַדְּאָגָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר דִּכְּאָה

אֶת רוּחוֹ, הָיְתָה בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָעָם נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו אֶל

יְרוּשָׁלָיִם, אֶל בֵּית אֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁם, אֶל הַכֹּהֲנִים מִבְּנֵי

אַהֲרֹן וְאֶל עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם. עֶגְלֵי הַזָּהָב בְּבֵית־אֵל וּבְדָן,

אֲשֶׁר בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת מָשְׁכוּ אֶת לֵב הַכּוֹרְמִים

וְהַיּוֹגְבִים, אָבַד חִנָּם מְעַט מְעַט וַיִּהְיוּ לָהֶם רַק לֶאֱלִילֵי

שַׁעֲשׁוּעִים. אוּלָם צָרָה כִּי בָאָה עַל הָאָרֶץ, בְּהֵעָצֵר

הַשָּׁמַיִם וְלֹא הָיָה מָטָר, וְכָרְעוּ הָאִכָּרִים עַל בִּרְכֵּיהֶם

וְנָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם הַשָּׁמַיְמָה לְעֵבֶר יְרוּשָׁלַיִם. כָּל תְּחִנָּה

אֲשֶׁר הָיְתָה לְאִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּצַּר לוֹ, וּפָרַשׂ

כַּפָּיו אֶל מוּל הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם מִתּוֹךְ אֱמוּנָה, כִּי שָׁם

מִשְׁכַּן אֱלֹהֵי אֱמֶת.

וְיָרָבְעָם לֹא חָדַל מִבַּקֵּשׁ מְזִמוֹת לַעֲלוֹת

לַמִּלְחָמָה עַל יְהוּדָה, אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְכוֹנֵן אֶת כִּסֵּא

מַלְכוּתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ. אוּלָם

לִבּוֹ לֹא בָטַח בְּעַמּוֹ, כִּי יֵלְכוּ אַחֲרָיו בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת,

אִם הוּא יִהְיֶה הַפּוֹתֵחַ בָּהּ. וְעַל כֵּן עָשָׂה מִלְחָמוֹת רַק עִם

הָעָמִּים הַשְּׁכֵנִים מִסָּבִיב וְחִכָּה לְיּוֹם, אֲשֶׁר מַלְכוֹת

יְהוּדָה תִּתְגָּרֶה עִמּוֹ מִלְחָמָה, וְאָז יַכֶּה אוֹתָהּ מַכָּה

נִצָּחַת.

וְהַיּוֹם הַזֶּה בָּא בִּשְׁנַת הַשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה

לְמָלְכוֹ. בָּעֵת הַהִיא מֵת הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם וְעַל כִּסְאוֹ עָלָה

בְּנוֹ אֲבִיָּה. הוּא לֹא הָיָה אוֹהֵב שָׁלוֹם כְּאָבִיו וּכַאֲבִי

אָבִיו, כִּי אִם אִישׁ מִלְחָמָה. וּבִהְיוֹת לִבּוֹ מָלֵא אֵיבָה

עֲצוּמָה לְיָרָבְעָם עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו, יָצָא

בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמַלְכוּתוֹ לְמִלְחָמָה גְדוֹלָה וְכַבִּירָה

עַל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם שָׂשׂ לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה

הַזֹּאת בְּהַאֲמִינוֹ כִּי הַפַּעַם יָבֹא חֲלוֹמוֹ הַגָּדוֹל לָשֶׁבֶת

עַל כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

לִפְנֵי הַמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה בֵּין שְׁנֵי

הַמְּלָכִים עִם צִבְאוֹתֵיהֶם הָרָבִּים, עָמַד אֲבִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה

מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיִּקְרָא אֶל הָעָם

הַמִּלְחָמָה:

"שְׁמָעוּנִי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! הִנֵּה אַתֶּם יוֹצְאִים

לַמִּלְחָמָה עַל אֲחֵיכֶם. מִי הָעוֹמֵד בְּרֹאשְׁכֶם? יָרָבְעָם בֶּן

נְבָט? הֲלֹא הוּא עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד, אֲשֶׁר הֵבִיא אוֹתוֹ אֶל

בֵּיתוֹ, וְהוּא הֵרִים יָד בּוֹ. בּוֹגֵד הוּא הָאִישׁ הַזֶּה! הוּא

בָּגַד בְּמַלְכּוֹ, אֲשֶׁר הֶאֱמִין בּוֹ, בָּגַד בֵּאלֹהֵי אֲבוֹתָיו

וְהֵמִיר אוֹתוֹ בְעֶגְלֵי זָהָב תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, בָּגַד בְּעַמּוֹ

לְהַפְרִיד בֵּין אַחִים, בָּגַד בְּאַרְצוֹ, כִּי הֵבִיא עָלֶיהָ אֶת

שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם! וְהִנֵּה: עִמָּנוּ בְּרֹאשׁ הָאֱלֹהִים

וְכֹהֲנָיו מִבֵּית אַהֲרֹן, וְעִמָּכֶם – עֶגְלֵי זָהָב וְכֹהֲנִים לְלֹא

אֱלֹהִים! אַל תִּלָּחֲמוּ עִם ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם, כִּי לֹא

תַצְלִיחוּ!

וְיָרָבְעָם אֲשֶׁר עָרַךְ אֶת הַמִּלְחָמָה בִּשְׁמוֹנֶה

מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר, הָיָה מָלֵא בִּטָּחוֹן, כִּי חֵיל יְהוּדָה

לֹא יַעֲמוֹד בְּפָנָיו. אוּלָם כַּאֲשֶׁר נִשְמַע קוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת

אֲשֶׁר לַכֹּהֲנִים, נָפַל פַּחַד אֱלֹהִים עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וַיָּנוּסוּ. לַשָּׁוְא הִתְאַמְּצוּ יָרָבְעָם וְשָׂרֵי צִבְאוֹתָיו

לְעוֹדֵד אֶת הָעָם וּלְחַזֵּק אֶת רוּחוֹ – הַמְּנוּסָה לֹא חָדֵלָה.

אֲבִיָּה רָדַף אַחֲרֵי יָרָבְעָם וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים

רַבּוֹת.

אַחֲרֵי הַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת נָפַל לֵב

יָרָבְעָם בְּקִרְבּו, וְהוּא לֹא חָשַׁב עוֹד מַחֲשָׁבָה לְהִלָּחֵם

בַּאֲבִיָּה. מֵאָז תָּקַף אוֹתוֹ רוּחַ יָגוֹן וְהוּא חָדַל לָצֵאת

וְלָבוֹא לִפְנֵי הָעָם כְּדַרְכּוֹ, אַף כָּל דִּבְרֵי מַלְכוּתוֹ רָחֲקוּ

מִלִבּוֹ.

 

פֶּרֶק כג: הַקְלָלָה הַגְּדוֹלָה    🔗

גַּם בְּבֵיתוֹ אֲשֶׁר בּוֹ בִּקֵּשׁ יָרָבְעָם מִקְלָט מֵעָצְבּוֹ וּמִיגוֹנוֹ, לֹא מָצָא רֹב נָחַת. מִיּוֹם אֲשֶׁר עָזְבָה תִּרְצָה אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה אֶת בֵּית זְקֵנָהּ

אֲשֶׁר בְּשִׁילֹה מוֹלַדְתָּה לִבְלִי שׁוּב עוֹד, חָלְפָה רוּחַ

הָעֲלִיצוּת אֲשֶׁר שָׁכְנָה תָּמִיד עַל פָּנֶיהָ וּשְׂשׂוֹן הַחַיִּים

גָּז מִמֶּנָּה. כָּל הַיָּמִים הָיְתָה עֲצוּבָה וְקוֹדֶרֶת, וּשְׂחוֹק

קַל לֹא נִרְאָה עַל שְׂפָתֶיהָ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר מָצָא אוֹתָהּ יָרָבְעָם

שׁוֹפֶכֶת דְּמָעוֹת, אַף כִּי הִתְאַמְּצָה לְהַסְתִּיר מִפְּנֵי

בַּעְלָהּ אֶת יְגוֹנָהּ. יָרָבְעָם לֹא הִרְבָּה לִשְׁאֹל אוֹתָהּ

בְּשֶׁלְמָה הָעַצְבוּת הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, כִּי יָדֹעַ יָדַע, מַה

קְּשׁוּרָה נֶפֶשׁ תִּרְצָה בְּנֶפֶשׁ זְקֵנָהּ, אֲשֶׁר כְּאָב הָיָה לָהּ,

וּמַה גָּדְלָה הַעֲרָצָתָהּ אֵלָיו, וְנַפְשָׁהּ כָּלְתָה לִרְאוֹת אֶת

הוֹד פָּנָיו וְלִשְׁמוֹעַ אֶת נֹעַם קוֹלוֹ.

הַנֶּחָמָה הַגְּדוֹלָה לְיָרָבְעָם וּלְתִרְצָה הָיָה

לָהֶם בְּנָם הַבְּכוֹר, אֲבִיָּה שְׁמוֹ. הַיֶּלֶד הָיָה דוֹמֶה בְּאֹמֶץ

רוֹחוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ לְאָבִיו וּבִיפִי פָּנָיו וּבְרֹךְ נַפְשׁוֹ

לְאִמּוֹ. הוֹרָיו שָׂמוּ בוֹ כָּל תִּקְוָתָם, כִּי הוּא יְרַפֵּא אֶת

שִׁבְרוֹן לִבָּם. הוּא הָיָה אָהוּב וְנַעֲרָץ עַל כָּל הָעָם, אֲשֶׁר

הִתְלַחֲשׁוּ עָלָיו, כִּי בְיָמָיו תְּהִי מַלְכוּת יִשְׁרָאֵל וּמַלְכוּת

יְהוּדָה לְאַחַת, וְהוּא יִהְיֶה לְמֶלֶךְ עַל כָּל שִׁבְטֵי

יִשְׂרָאֵל.

וְכַאֲשֶׁר הָלַךְ הַיֶּלֶד וְגָדַל, גָּדְלָה עוֹד

אַהֲבַת הָעָם אֵלָיו, כִּי שָׁמְעוּ עַל דְּבַר אַהֲבָתוֹ לְאלֹהִים,

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר רָאָה אֶת שׁוֹמְרֵי הַדְּרָכִים מוֹנְעִים

אֶת הָעָם מֵעֲלוֹת יְרוּשָלַיְמָה, בָּא אֶל אָבִיו וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו

לְבַל יַפְרִיעַ אֶת הָעָם מֵעֲלוֹת לְעִיר הַקֹּדֶש. וְיָרָבְעָם לֹא

מָנַע מִבְּנוֹ אֶת שְׁאֵלָתוֹ, אַף כִּי לְמֹרַת רוּחַ הָיָה לוֹ

הַדָּבָר.

בָּעֵת הַהִיא אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִגַּף יָרָבְעָם

בַּמִּלְחָמָה עִם יְהוּדָה, חָלָה אֲבִיָּה בְּנוֹ הָאָהוּב. אַרְמוֹן

הַמֶּלֶךְ עָטָה קַדְרוּת. רוֹפְאִים רַבִּים מִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ בָּאוּ

אֶל חֲצַר הַמֶּלֶךְ, אַךְ בִּידֵי אִישׁ מֵהֶם לֹא עָלָה לְהָבִיא

אֲרוּכָה לַנַּעַר הַחוֹלֶה.

יָרָבְעָם הִתְהַלֵּך כִּמְשֻׁגָּע לְמַרְאֵה בְּנוֹ

הָאָהוּב הַנֶּאֱבָק עִם מַר הַמָּוֶת, וּבַצַּר לוֹ מְאֹד פָּנָה אֶל

אִשׁתּוֹ וַיֹּאמַר:

– תִּרְצָה תַּמָּתִי, אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה, וְרַק בְּיָדֵךְ יֵשׁ לְהַצִּיל אֶת בְּנֵנוּ מִמָּוֶת.

– נְכוֹנָה אֲנִי לָתֵת אֶת נַפְשִׁי כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, לוּ רַק יִחְיֶה מֵחָלְיוֹ.

יָרָבְעָם חָשָׁב רֶגַע וְאַחַר אָמַר:

– קוּמִי נָא, רַעְיָתִי, וְהָלַכְתְּ שִׁילֹה אֶל

זְקֵנֵךְ אֲחִיָּה הַנָּבִיא, כִּי יְחַלֶּה אֶת פְּנֵי אֱלֹהִים

וְהִתְפַּלֵּל בְּעַד בְּנֵנוּ…

– אֵיכָה זֶה – יִבְּבָה תִרְצָה – אוּכַל לְהֵרָאוֹת אֶת

פְּנֵי זְקֵנִי וְהוּא גֵרֵשׁ אוֹתִי מֵעַל פָּנָיו, אַף אָמַר לִי, כִּי

לֹא אוֹסִיף לִדְרוֹךְ עַל סַף בֵּיתוֹ.

– זֹאת עֲשִׂי – עָנָה יָרָבְעָם – אַתְּ תִּתְחַפְּשִׂי

וְתִלְבְּשִׁי בִּגְדֵי אַחַת מִבְּנוֹת הָעָם וְלֹא יֵדְעוּ, כִּי אַתְּ

אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וּבַקְבּוּק

דְּבַשׁ, מִנְחָה לַנָּבִיא, וּבָאת אֵלָיו וְהוּא יַגִּיד לָךְ, מַה

יִהְיֶה לַנָּעַר.

מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת עָשְׂתָה תִרְצָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה

עָלֶיהָ אִישָׁהּ וַתֵּלֶךְ שִׁילֹה. בְּעָבְרָה בִּרְחוֹב הָעִיר, אֲשֶׁר

לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ זֶה שָׁנִים רַבּוֹת הִכִּירָה כָּל בַּיִת וְכָל עֵץ,

וְנִדְמָה לָהּ, כִּי כֻלָּם מַבִּיטִים אֵלֶיהָ וּמְבָרְכִים אוֹתָהּ

בְּשָׁלוֹם, וּבְפָגְשָׁהּ אִישׁ מִבְּנֵי שִׁילֹה שָאֲלָה אוֹתוֹ:

– “אַיֵּה בֵּית אֲחִיָּה”?

כַּאֲשֶׁר הָלְכָה וְקָרְבָה עַד הַבַּיִת, אָמַר לָהּ הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ עִמָּה:

– הֲיָדַעַתְּ כִּי אֲחִיָּה עִוֵּר וְאֵינוֹ יָכֹל

לִרְאוֹת; זָקֵן הָאִישׁ, וְגַם צָרוֹת רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת עָבְרוּ עַל

רֹאשׁוֹ.

לֵב תִּרְצָה פָּעַם בְּקִרְבָּה וְהִיא הִרְהֵרָה: “אִם אֲשַׁנֶּה אֶת קוֹלִי, לֹא יֵדֵע זְקֵנִי מִי אָנִי”.

הִיא נִגְּשָׁה עַד הַבַּיִת, וְאֲחִיָּה הַזָּקֵן שָׁמַע אֶת קוֹל רַגְלֵיהָ וַיִּקְרָא:

– מִי בָא?

תִּרְצָה פָּתְחָה לְדַבֵּר בְּקוֹל אִשָּׁה כָּפְרִית זְקֵנָה, אַךְ הַזָּקֵן הִפְסִיק אוֹתָהּ פִּתְאֹם:

– בּוֹאִי, בּוֹאִי, אֵשֶׁת יָרָבְעָם… לָמָּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה?…

תִּרְצָה נָפְלָה עַל הָאָרֶץ לִפְנֵי הַנָּבָיא ¹²וַתִּשַּׁק אֶת שׁוּלֵי אַדַּרְתּוֹ וּבְקוֹל בּוֹכִים קָרְאָה:

– אָבִי, אֵם אֻמְלָלָה אָנִי…

– יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, בִּתִּי, בְּנֵךְ הַבְכוֹר

חוֹלֶה וְאִישֵךְ שָׁלַח אוֹתָךְ לִשְׁאֹל בֵּאלֹהִים, וּמַדּוּעַ לֹא

יִשְׁאַל בְּעֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל?

– אַךְ אִם הָאָב חָטָא לֵאלֹהִים, לָמָּה יָמוּת הַבֵּן? – קָרְאָה תִרְצָה מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת.

– פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים! – עָנָה אֲחִיָּה בְּקוֹל עָז.

תִּרְצָה הֶחֱרִישָׁה וְרַק עֵינֶיהָ זָלְגוּ דְמָעוֹת. וְאֲחִיָּה עָמַד עַל רַגְלָיו וַיִּקְרָא:

– לְכִי תִּרְצָה, אִמְרִי לְיָרָבְעָם בַּעְלֵךְ: כֹּה

אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימוֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם

וְאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת

מִכָּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, עָשִׂיתָ לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאוֹתִי

הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוֶךָ… לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית

יָרָבְעָם… הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת

בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם…

תִּרְצָה לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק וַתִּקְרָא בְּקוֹל בּוֹכִים:

– תָּבֹא הָרָעָה עָלַי וְעַל אִישִׁי וְעַל כָּל בֵּיתִי, לוּ רַק יִחְיֶה אֲבִיָּה בְּנֵנוּ…

– לֹא בִּתִּי, גְּדוֹלָה חַטַּאת יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא

וְאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל… בִּגְלָלוֹ יִתֹּשׁ אֱלֹהִים אֶת

יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן

לַאֲבוֹתֵיהֶם…

תִּרְצָה לֹא זָזָה מִמְקוֹמָה וְלֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה

מִפִּיהָ גַם אַחֲרֵי כַּלוֹת אֲחִיָּה לְדַבֵּר. וְכַעֲבוֹר רְגָעִים

אֲחָדִים, שָׂם הַנָּבִיא הַזָּקֵן אֶת יָדוֹ עַל רֹאשָהּ וּבְקוֹל מָלֵא

חֶמְלָה אָמַר:

– קוּמִי בִּתִּי, שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ, כִּי עֵינַיִךְ לֹא

תִרְאֶינָה עוֹד אֶת בְּנֵךְ חָי… בְּבוֹא רַגְלַיִךְ הָעִירָה – וּמֵת

הַיָּלֶד…

צְרִיחָה עַזָּה פָּרְצָה מִפִּי הָאֵם הָאֻמְלָלָה וְהִיא עָזְבָה בְּחִפָּזוֹן אֶת הַבָּיִת.

כָּאֲשֶׁר בָּאָה תִּרְצָה, שָׁמְעוּ אָזְנֶיהָ אֶת

הַמִּסְפֵּד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר סָפְדוּ בְּנֵי יִשְׁרָאֵל, בְּהוֹבִילָם

לִקְבָרוֹת אֶת אֲבִיָּה בֶּן יָרָבְעָם. עִמּוֹ נִקְבְּרָה הַתִּקְוָה

לְחַבֵּר אֶת מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִקְרְעָה בִּימֵי יָרָבְעָם

אָבִיו.

סוֹף