רקע
צבי הירש מסליאנסקי
משא לחג השבועות

"אמר ר' יוחנן: מלמד שהחזירוה על כל אומה ולשון ולא

קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה". (ע"ז ב.)

 

א. כתים    🔗

על חופּי נהר נ. התנוססה עיר בנויה לתלפיות בבנינים שונים ומוזרים במראיהם ובתבניתם; ארמנותיה וטירותיה הגדולים והרבים לאין מספר המזהירים בשלל צבעים שונים, האירו אור נפלא מנגה יפעת השמש, אשר שלחה את קויה עליהם בהוד יקרת הדרתה; ברחובות ושוקי העיר נשמע קול שאון והמולה מעם רב מאד. האם לא נפלאת היא בעיני הראה, כי בתוך הסינים (החינים) השאננים והעצלים, המבלים כל ימי שנותיהם אך בעצלות ובחבוק ידים, יתעורר פתאום במו רוח רגש ותנועה למהר ולרוץ ארחם איש איש לבדו אל המקום אשר אליו פניהם מועדים, וכל איש מהם יתאמץ לקדם את רעהו ולבוא ראשון אל המקום אשר אליו תכסוף נפשו לבוא, יחפזו, ימהרו, ירוצו כצביים קלים לבל יעבירו את המועד, – הפלא ופלא!

ברחוב רחב בראש הומיות התנשאה גבעה נחמדה ועליה גב בנוי כמו רמים; עמודים מפוארים בפרחים ונצנים בשלל צבעיהם מרהיבי עין יתמכו את הגג הנפלא והנהדר בדגלו המכסה כחפת כבוד על פני כל הככר ההוא. ביראת הכבוד התיצבו כל בני ההמון ויכוננו מבטיהם אל המקום אשר שם עמד כסא רם ונשא מצופה זהב פרוים ומשובץ באבנים יקרות ועל המצע המרוקם בטוב טעם יושב האיש המרומם, הכהן הראשי לכהני אלילי ארץ סינים, מימינו ומשמאלו עומדים ארבעה יועציו, הם ראשי יועצי הארץ, ועל פני כלם דומיה קדושה וטהורה שוררת בעין מפריע.

שם, ממעל לראשיהם, יעופו שני מלאכי יה, אשר שש כנפים שש כנפים למו, ומתחת לכנפיהם תתראינה ידיהם האוחזות מגלה עפה ובקול נעים ונפלא יקראו באזני ההמון את כל הכתוב בה.

השרפים האלה הופיעו משמים ארצה להורות לבני־אדם את תורת אל חי, לפקוח את עיני העורים ההולכים בחשך וטובעים רגליהם במצולת האולת ואור המדע לא יהל עלימו.

המלאכים חדלו לקרוא ויתבוננו על פני ההמון.

אחרי האות הנתן מאת ראש הכהנים, יצא אחד מיועציו רואי פניו ויען ויאמר כדברים האלה:

– כטל השמים תזלנה אמרותיכם היקרות מפּז, עמוק עמוק על תלמי לבבנו וכאור נוגה השמש יאירו על מחשכי נפשותינו המשחתות, אך הואילו נא לתת רשיון להתולעת הנבזה על פני הארץ לשאול את פיכם, שרפי מעלה ואראלי קודש, שאלה אחת: כמה רבבות חוקים ומנהגים שונים תתנו להאנשים אשר יאותו לקחת מידכם את ספר התורה הזה?

– כמה רבבות חוקים? – שנה אחד מהמלאכים את דבריו בתמהון – השאלה הזאת תורנו לדעת, כי לא הבנתם את הגיונותינו, אחרי אשר לא במנהגים ובחוקים נוסדה אמונתנו, כי אם ברגשי אהבה וחסד: לאהוב את ה' ולאהוב את כל בני האדם.

ויפתחו המלאכים עוד פּעם את ספר התורה ויחלו לקרוא את הדברים האלה:

“ועתה ישראל, מה ה' שואל ממך, כי אם ליראה את ה' אלהיך וללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בלכ לבבך ובכל נפשך”.

– אם כן אפוא, – ענה הסיני הנבון – לא נוכל לקחת מכם את התורה הזאת, יען כי בני עמי לא הסכינו מעודם לחמלה ולאהבה, כי אם בזאת כל מעיניהם, להיות אסורים בחבלי מנהגים והבלים מכף רגלם ועד קדקדם; המה יאהבו לשאוף רוח קטב ולא רוח צח, ללכת שובב אחרי שרירות לבם ולרדוף אחרי תענוגות בשרים, כי עוד “השמן לב הסיני מדעת ועיניו השע מראות ואזניו הכבד משמוע, פּן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו!”

 

ב. הודו    🔗

על חופּי נהר גוזן השתרעו יערים רבים מעצי זית וענפי עץ עבות ועל ידם התנשאה העיר העשירה והחשכה “ברדינאנד”. ההיכלים הרבים, אשר במו התנוססו מצבות גדולות ומוצקות, פסילים גבוהים ורמי הקומה, החצובים מאבני שיש ומשוחים בששר, כן גם תמונות מבהילות ונוראות מאד, כלם נעשו במלאכה נשגבה ביתרון הכשר ודעת ואין ערוך אליהם ליופי. ההיכלים הרמים והנשאים האלה היו מלאים מפה לפה אנשים, נשים וטף, הכורעים ברך ומשתחוים ביראה ורעדה מול האלילים האיומים אשר אין כל רוח חיים במו. אור השמש לא הגיה מעולם בהיכליהם החשכים, כי כל חלון וצוהר לא היה למו, בלתי עששית אחת גרשה שמה את צללי החשך וערפּלי האופל. ובכל זאת גם מנוגה האור הכהה הזה התנוצצו והאירו אבני השהם, ישפה וברקת המשובצים בהם באור יקרות ומאד נעלה.

בשוק הגדול, אצל היכל אחד מפואר מאד, נראה מסע המון עם רב מאד. מה יפים ונחמדים המה למראה, בני העם הזה! חסנם כאלון, קומתם לתמר נדמתה, מבנה גויתם איתן וכלו אומר כבוד. הם המה בני ארץ הודו הענוים והמצניעים לכת, אשר הלכו חשכים בעצת כהניהם ונביאיהם הכוזבים. בני העם הזה התאספו כעת מכל קצות הארץ עם ילדיהם וטפּם לכבוד חג האליל האכזר והעריץ “שיוה”. כל התלאות והמצוקות אשר עברו עליהם בדרכם לא הניאום ולא הפריעום מלכת הלאה בצעדי און ועצמה, וישישו וישמחו מאד בבואם אל מחוז חפצם לחוג את החג הקדוש בעיניהם, החג הנורא והאיום, אשר נקבוהו בשם: “חג המרכבה”.

הנה המרכבה הנוראה עמדה הכן. רעדה ופלצות אחזה את כל ההמון בהביטם עליה.

על המרכבה הגדולה והרחבה התנוססה דמות נוראה ואיומה, תבנית שקוץ משומם, הוא צלם האליל הגדול, העבה השמן, לבוש מחלצות ואבנים יקרות וספּירים מזהירים משבצים בו מכף רגלו עד קדקדו.

הוי, אנשים בוערים מדעת! הוי, מאמינים בכל הבל ורעות רוח באמונה אמן! לו פקחתם עיניכם להתבונן היטב בהאליל הנורא הזה, כי אז נוכחתם לדעת, כי כעלוקה ימוץ את לשדכם, כספּכם וזהבכם גם יחד, ואך בדמכם וזיעת אפכם שמתם לו את כל הכבוד הזה!

המרכבה החלה לנוע ממקומה לאט לאט ואנשים רבים אשר יראת האליל על פניהם אבו לכרוע על ברכיהם ולהתנפּל תחת גלגליה ולהיות למרמס למו כדרכם תמיד. אך פּתאום נשמע קול מדבר אליהם כדברים האלה:

“הוי, כסילים ובוערים, הרפּו ושמעו!”

ומול עיני הנביאים והכהנים הנתעים בשוא וכל ההמון המלאים תמהון עפו ודאו המלאכים הקדושים ועיניהם הפיקו אהבה וחמלה. ויפתחו חיש מהר את ספר התורה ויחלו לקרוא באזני העם את דברי אלהים חיים, המלאים אך אהבה חמלה ורחמים.

"אלה החוקים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם – ולא שימות בהם " – קראו המלאכים בהתימם לקרוא את חוקי התורה.

אך לריק עמלו המלאכים. כי העם בקלות דעתו נתעה ללכת שולל אחרי הנביאים המתעים אשר יהגו אך תוך ומרמה, וקול המלאכים נדמה להם כקול קורא במדבר, ולא שמו לבם לדבריהם הטובים אשר הורום. והמלאכים, בראותם כי תקותם נשארה מעל, עפו וידאו הלאה מפּניהם בשברון לב, כי לא יכלו להביט אל תבליתם ומזמתם אשר פעלו ועשו באשמת כהניהם ונביאיהם הנתעים והמתעים, אשר הוליכום בתהו לא דרך, בהורותם למו כי אך בדמי האדם יכפּר האדם את עונו לפי אל אלים.

“הה! בני הודו, תועים אומללים, אבדתם! אבדתם!” – נשמע קול שרפי מעלה בעופם לשמי מרום.

 

ג. צור    🔗

על חוף ים התיכון מעבר המזרח התנשאה עיר גדולה ורחבת ידים, ומחריצות ידי יושביה בהליכות המסחר עלתה מעלה מעלה, עדי אשר היתה לעיר רבתי בגוים. מפּאת מזרח העיר היפה ההיא התנוססו רוכסי הרים גבוהים ורמים ובמרום עוזם לעבי שחקים הגיעו וראשיהם נחפים בשלג עולמים. ומפּאת ים נראה אניה גדולה ורחבת ידים מאד תשוט על פני גלי ים התיכון ועליה התנוסס דגל בצבעים שונים. וממולה על פני החוף היו שתולים עצים רעננים מרהיבי עין.

האניה הזאת היא אנית צור המעטירה, הנודעת בגדלה ויפיה, בתרניה החזקים ומפרשיה הגדולים והרחבים. עוד מעט ותשים לדרך פעמיה ותוביל את מרכלתה, עזבונה ומערבה, כלי זכוכית וכל אבני יקר, מחלצות ושלל צבע רקמתים אל גבולות ארצות ואיים רחוקים ולתתם שמה במחיר כסף וזהב.

נשא נא עינינו להביט על חוף הנהר ונראה המון אנשים רצים רצוא ושוב, זה נושא שק עמוס סחורה מן החוף אל תוך האניה, וזה ירוץ ואוחז גליון בידו, אשר בו ירשום את כל תוצאות מרכלתו ומערבו היוצאות מתחת ידו. כל ההמון איש איש לבצעו מקצהו ידרוש ולא ישעה הצדה להביט ולהתבונן אל כל אשר יעשה סביבו.

על פּני החוף הנפלא הזה, השואן בקול שאון נורא כהמית ים, הופיעו שני המלאכים הנודעים לנו, ומגלת ספר התורה פרושה על ידיהם. אך אין אחד מכל ההמון הזה אשר ישים לבו אליהם וישאלם: מה חפצם ושאלתם?

– מה טוב ומה נעים היה להעם הזה, אשר לחכמתו ולתבונתו אין קצה, אם הואיל להטות אזנו לשמוע בקולנו, להפיץ את נוגה האמונה הטהורה בין העמים החשכים אשר אין כל בינת אדם למו! – קרא מלאך אחד אל רעהו, בראותו את גודל כשרונותיהם ועלילותיהם העצומות והנעלות בכל חרשת מלאכת ומשלח יד.

– לא, – ענה רעהו, – האנשים האלה, אשר גדלו וחנכו מעודם על ברכי המסחר, לא יאבו תת אוזן קשבת לדברינו אשר אך ברוח יסודם ולא יתנו כל פרי ותענוגות החיים ולא יוסיפו כסף וזהב בתוך כיסיהם הרחבים והצמאים להון ועושר; הסוחרים יביטו רק אל השכר ובלא מחיר לא יעשו דבר.

– הבה, נראה! – ענהו רעהו – ננסה נא לדבר אליהם.

– שמע נא, רעי! – אמר המלאך אל איש אחד מסוחרי צור – התתן אוזן קשבת לדברים אחדים טובים ומועילים, אשר נקרא מן הספר הזה?

– זאת לא אוכל, כי עתותי לא בידי הנה, – ענה הסוחר בשאט נפש וכרגע חלף עבר ואיננו.

– אולי אתה, איש נכבד, תקשיב לדברינו? – קראו המלאכים אל הכנעני השני, אשר אחז בידו מאזני מרמה.

ולאשרם פגעו באיש אחד, אשר זה כבר שלח ידו בהון זרים ויקרא שמטה לכל משה ידו ואחרי אשר נמוטו פעמיו בדרכי המסחר, ומאין כל עבודה לו, נאות להקשיב בקולם. המלאכים החלו לקרוא ומרגע לרגע התאספו סביבות האספה הקטנה הזאת המון רב מאד, ויפערו פיהם לשמור את דברי ציר השמים, אשר רמתהו התקוה וידמה בלבבו כי דבריו יעשו תושיה.

– אך הגידו נא, צירים נאמנים, – שסע פתאום איש נשוא פנים בקול רם את דברי המלאך ולא נתנו לכלות את דבריו. כל ההמון נאלמו דום ויביטו איש אל אחיו בתמהון וברוב כבוד והדר פנו דרך ויפלסו נתיבה להשר הגדול העומד בראשם – הגידו נא את החוקים והמשפּטים בספר תורתכם על דבר מקנה וממכר.

– אף כי תורתנו נוסדה רק על אדני חיי הטבע: עבודת אדמה ומרעה צאן, – ענו המלאכים – בכל זאת ימצאו בה משפּטים צדיקים גם בעד הסוחרים.

ויפתחו המלאכים את ספר התורה ויחלו לקרוא כדברים האלה:

“כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק יהיו לכם”.

והשר הישיש חגר בעוז מתניו ובשארית כחו התאושש והתעודד ויען כדברים האלה:

– בשם כל העם אשיב לכם, כי לשוא כל עמלכם פּה, יען כי אמונתכם ותורתכם לא לנו היא. לא לנו לשמור את חוקיה ומשפּטיה, אשר כצורי מכשול ואבני נגף המה על דרכי חיינו ומהם יצא אסון נורא ואיום על כל בני עמנו, אשר אך במסחר ישימו כל מעינם ואך בו כל חיי רוחם ונפשם. באחת! התורה אשר רק על אדני הצדקה והיושר נוסדה לא נאוה לבני צור הכנענים אשר בידם מאזני מרמה. הבו לנו אמונה גבוהה אשר לא תתערב בהליכות המרכולת ולא תחוה דעה בדרכי הקנין והממכר בין איש לרעהו, בלתי באלהים תשים מעוזה להרבות צקון לחש לפניו יום יום, להעלות עולות על מזבחו, להשביעהו מדם פרים וכבשים. אמונה כזאת תישר ותיטב בעינינו ובכל לבנו ונפשנו נעבוד את אלהינו אם אך לא יפריע בחוקיו את דרכי מסחרנו. וגם על בנינו היקרים והנאהבים לנו, גם עליהם לא נחוס אם ידרוש את דמם מאתנו; אך בחוקי המסחר לא יגע לרעה, כי אך הוא כל חפצנו וישענו בארצות החיים ואך בצלו נוכל לחיות חיי עונג ודרור.

בין כה וכה נשמע קול פקודה מראש החובלים להמלחים כי האניה תשים לדרך פעמיה, וכרגע והנה כל איש רץ בחפזה אל אמתחתו וצרור חפציו. האניה שטה על פני הים ועל החוף שבה דומיה שאננה והמלאכים כאשר באו כן שבו בלב מלא רוגז וכעס.

 

ד. בבל    🔗

על חופּי נהר פרת התנוסס העיר רבתי עם, אשר בה התנשאו ארמנות וטירות נשגבות, קירותיהם מחוטבים פסילי אבן מעשי ידי אמן ושיאם הגיעו השמימה, יושביה הגאיונים, אשר כל מעיניהם אך בשוד וחמס להרוס גוים ולהאביד ממלכות, הגדילו ברחובותיה בקול המולה. ומי לא יכיר על חזות פניהם כי המה בני בבל הקדמונים, אשר כתר הגאון התנוסס על ראשיהם? מי לא יבין בראותו את שיא חוסן תפארתם ויקרת הדרתם כי המה הכשדים, הגוי העז והנמהר? כל הגברים עולי הימים והבתולות היפות והענוגות התאספו כעת אל המשתה הגדול בחצר מלכם האדיר והנורא על כל סביביו. הביטו נא על ההוד והיופי אשר יזהירו על פני העלמות הרכות והענוגות הלבושות שני עם עדנים, שמלתיהן הארוכות והסרוחות לרגליהן ארצה מרוקמות בשלל צבעים ממשי וארגמן, ווי זהב עם אבני השוהם והפּנינים המשובצים בהם יבריקו בצמות ראשיהן ועל יפעת גבעת חזיהן לתפארה. אך כל ההון והעושר הזה לא מעמל כפּיהם הנהו, כי בת בבל עניה היתה מראשיתה, ועם כשדים עם לא היה ולא היה לאל ידם להלביש את בנותיהם שני עם עדנים, אך את כל אלה לקחו להם בשוד ורצח בשפכם דמי נקיים למכביר, ובהחריבם ארצות וממלכות וישללו שלל ויבצעו בצע מעשקות.

המון אנשים ונשים יושבים סביב שלחנות גדולים ורחבים, הגברים שותים יין ושכר לשכרה ויהיו הלומי יין. הנשים אוכלות מעדנים וממתקים ומתענגות על רוב הטוב אשר מלכן העריץ והשודד שם לפניהן ותהיינה שמחות ועליזות מאד מאד.

אל הלומי יין ושכורי עונג האלה באו מלאכינו וספר התורה בידיהם להגיד לפניהם דת ודין. ויהי בהחלם לקרוא את הדברים האלה: “המלך לא ירבה לו נשים ולא ירום לבבו על צאן מרעיתו, וגם כסף וזהב לא ירבה לו, לבלי יתגאה וישכח מחוקק”, אז צחוק פרוע התפרץ מפּי הכשדים הפּראים וימלאו שחוק פיהם וישימו תהלה בשלוחי השמים וישליכו שקוצים עליהם ועל תורתם גם יחד. כי השמן לבם מהבין יושר וצדק ואך תוך ומרמה שוד ורצח כל חיתם, ובעברתם כי קשתה גרשו את השרפים הקדושים מעליהם, לבל יפריעום ממשתה נגינתם. זמן כביר חלף עבר והנה גם בת בבל שתתה את כוס התרעלה, כי יד נעלמה כתבה על הקיר לעיני המלך בלשאצר את המלים האחדות האלה:

“מנא, מנא, תקל ופרסין!”

וכרגע והנה חיל פרס ומדי כתרוהו ויגירוהו על ידי חרב.

 

ה. ישראל    🔗

בערבות המדבר, לא רחוק מחופּי ים סוף, אשר שם התרומם בגאון עוזו ההר סיני. סביב ההר המרומם והנשגב הזה השתרעה מסלה אשר בה נדד העם הנודד והשוכן לבדד מימות עולם. אלה המה בני יעקב, אשר זמן רב עבדו עבודת פּרך תחת ידי סבלות מצרים ויכינו שמה את פּארי העמודים אשר יתמכו בגאותם שחקים עד היום הזה לזכרון עולם. העם הזה שם פניו לארצו ולמולדתו לגור שמה ולחיות חיי ישרים.

דומיה קדושה שוררת סביב המקום הקדוש ההוא. בני יעקב סובבים את ההר סיני ביראת הכבוד ויעמדו מרחוק, ובכליון עינים יצפּו ויחכו לשמוע את דברי אלהים חיים.

עמוד קורא! אל תקרב הלום טרם תטהר את לבך להבין ולהשכיל במראה הזה ואז תראה ותוכח כי דבר נפלא וגדול נעשה על ההר הקדוש ההוא, דבר קדוש ונשגב, אשר חדש ושנה את רוח בני האדם מהקצה אל הקצה, דבר אשר לא היה כמוהו ולא יהיה בכל דברי הימים לבני האדם עלי תבל!

שערי השמים נפתחו וחשמל אש כמראה הבזק הופיע בהוד נורא ואיום, ההר גבה וירם מאד מהארץ, דומיה קדושה ואיומה שררה על כל בני העם ויעמדו מרחוק וינועו מרוב אימה ובעותי יה אשר נפלו עליהם בחרדת קודש…

קול ברקים ורעמים נשמע בגלגל, ענני חשרת מים כסו את פּני ההר במעטה ערפל, קול שופר ותרועת קרן היובל הגדול החרידו את כל ההמון העומד בתחתית ההר, עוד מעט והנה כל ההר בוער באש פלדות ויעל עשנו כעשן הכבשן ומנגה נגדו עביו עברו וקרני אור פלסו נתיב למו בין ענני החשך ערפּלי האפל, והנה רכב אלהים יורד משמים ארצה ולפניו רבותים אלפי שנאן, אראלים, שרפים וחשמלים התיצבו כלם על פני ההר, ואדון הנביאים בן עמרם, המחוקק הנפלא החל לדבר והאלהים ענהו בקול. – וכרגע והנה כל העם כאיש אחד ענו בקול עז, קול חוצב להבות אש, “נעשה ונשמע”, וישתחוו כלם בגילה ורעדה ויפלו על פניהם ביראת הכבוד, ה' נסך עליהם רוח חכמה ובינה, רוח עצה ודעת, רוח יראת ה' ואהבת אדם, והמורה הגדול והקדוש משה איש האלהים לקח את ספר התורה בידו וירד מן ההר ויחל להורות וללמד את העם תורת אל חי.

בין כל שרפי קודש אשר עמדו שמה בעת תת ה' את תורת החיים והשלום לעם ישראל, עמדו גם מלאכינו ויתפלאו וישתוממו ויאמרו:

אך האם זמן רב שמר עם ישראל את דברי אל חי הקדושים והטהורים? האם עוד לא חלל את ברית קדשו? העודנו לא נשבת מטהרו? הבה ונראה!

אלפי שנים חלפו ועברו מהעת ההיא.

*

הבוקר אור.

קול הלל וזמרה, קול תודה ורנה נשמע באחת מערי ארץ רוסיה המערבית.

עקבות איש לא נודעו עוד בחוץ, כי כל העם עודם הוזים שוכבים על ערשותיהם ויתענגו על מנוחת הלילה. רק זעיר שם, זעיר שם נראה אור כהה וקפאון מבעד חלונות בתים קטנים ודלים אשר במו יושבים היהודים החרדים לדבר ה' בליל התקדש חג השבועות וקוראים באות נפשם את ספר “תקון השבועות”.

שם מרחוק נשקף בית התפלה, בו התאספו המון עם אמת. על פני הכר הנרחב אשר על יד הבית ההוא עומדים גברים ונשים, בחורים ועלמות, עיניהם נשואות השמימה וקול דממה דקה ישמע מפיהם אשר יפריע את דממת הליל אשר השליך הס על פני כל העיר. אך מי זה העירם משנתם ויביאם הלום? מה הדבר אשר הפריע את מנוחת הבנים והבנות לעזוב את ערש יצועם, הרבודה במרבדים רכים וטובים, בחצות הלילה וללכת אל בית התפלה? מדוע ישאו עיניהם השמימה כמו יחכו אל ציר גואל ומושיע אשר ישלח למו ממרומים? האם יחשבו וידמו בלבבם כי עוד הפּעם יופיע אליהם בן עמרם איש האלהים וספר התורה בידו?

אך לא! לא אל התורה ישימו לבם כי אם אל האמונה הכוזבה אשר מצאה לה מסלות בין ההמון הפּרוע: העם יאמין, כי בלילה הזה, בטרם יאיר השחר אורו, יבקעו השמים רגע אחד וכל איש הזוכה לראות את המחזה הזה יוכל לחלות את פני ה' בתפלה קצרה, ובקשתו תמלא כרגע בלי כל שטן ומפריע.

הנה עת הפּלאות הגיעה!

בין מפלשי העבים החשכים נראה אור בהיר כמראה הבזק, ויאר על פני כל הארץ וכל היקום באור יקרות ומאד נעלה – – – – – – – – – – – –

– – – – – – – – עוד רגע והנה קול רעם בגלגל נשמע והנה השמים התבקעו ותפלה קצרה התפּרצה חיש קל מפּיות כל המצפּים והמחכים על השעה המאושרה הזאת וקול שתי המלים “כל טוב!” צלל בהמולה נוראה מאד – – – – –עוד רגע והנה תמונה יפה ונהדרה בקודש נראתה לעיני כל ההמון, היא תמונת משה איש האלהים, אביר החוזים ואדון המחוקקים.

בן עמרם המחוקק הופיע נגד כל העם ויפתח את פיו ויען ויאמר:

– נוראות נפלאתי! מי היא העדה הנאספה הזאת? מי המה אלה המשכימים קום בטרם עלות השחר לקדם את פּני בקול תרועה והמון חוגג? אהה אלי! האלה המה בני עמי אשר הוצאתי מארץ מצרים? האלה המה אשר בחרתם לך לעם סגולה מכל העמים ותתן למו את תורתך הקדושה והנאורה? אהה ה'! מה זאת?

ואחרי כן והנה קול נורא כקול רעם בגלגל נשמע לאמר:

– לא אכירך, ישראל! לא אדעך, ישורון! האותך הוצאתי מבית העבדים? האם לך נתתי חוקים טובים ומשפּטים צדיקים? האם לך הופעתי באש דת הצדק והאמת? האם בך בחרתי מכל עמי המזרח, אשר נואלו ללכת בשרירות לבם, ורק אותך מצאתי לעם חכם ונבון; מוכה ומעונה מתגרת ידי זדים עריצים אשר לחצוך וימררו את חייך על לא חמס בכפּיך, ובכל זאת לא נשבת מטהרך אז ולא חללת את נזר אבותיך, נזר האמונה באלהי אמן? ואיה אפוא פיך אשר ענית ואמרת בעמדך על הר סיני: “נעשה ונשמע”? איה החסד והרחמים, הצדק והענוה, היושר והצנע לכת, האמת והשלום, החמלה והחנינה, האמונה הטהורה והדת הנקיה, אימו כל אלה? הה, אימו? הה, מאשריך מתעים! מוריך יורוך ללא הועיל ויסכו בך רוח עועים, רוח אמונה כוזבה והבלי שוא ומדוחים, רוח קטב ונגף המלא תועבות חבלי הגוים הקדמונים, המלא רק עושק ומרמה, הרוח המתעה אשר הוליך שולל את הכשדים הקוסמים ובני אשור חוברי שמים ומאמינים בכל דבר כסל רשע; הרוח הזה חלה גם עליך וישחיתך כליל ויגרש ממך את כל המדות הטובות אשר מצאו מסלות למו בלבבך מלפנים וישרשו את נטעי הנעמנים אשר נטעתי על תלמי לבבך בעת נחיתיך מארץ חם לארץ הצבי. הה, שחתך ישראל! כי שתית מים זרים דלוחים ונרפּשים ממעין משחת ומקור אכזב אשר לא יקרו את מימיהם; החלות ללכת בעקבי הגוים אשר לא ידעו את ה' ובדרכיו מאנו לכת. את אנך המסחר החזקת בידיך ככנעני צור ולעשוק תאהב כמוהם, ובנותיך העדינות, אשר מלפנים התימרו בהצנע לכתן עם ה' ואנשים התחקו על עקבות בנות בבל הרודפות קדים, וכל מעיניהן רק בתענוגות בשרים, לשיר, לרקוד ולצאת במחולות המחנים עם בחורי חמד, להתיפּות בלבושי פאר לפי חוקי האפנה (המודה) האחרונה ותורת האסתטיקה אשר מארץ צרפת מוצאה, כי רק הצרפתים הגאיונים כוננוה להדאיב לב ולהכאיב נפש כל איש אשר שאר רוח בו.

– עמי! לו הואלתי לתאר לך שמץ מתועבותיך גם אז יקצרו הימים והשנים תחלפנה ולראשית דברי טרם אבוא. הה! לא אכירך, ישראל, לא אדעך, ישורון!

צללי הלילה פשטו ויעופו, פני הקדים הגיהו אורם, וקוי החרסה החלו לצאת ממחבואם. עוד מעט והנה השמש ביפיה והדרה הופיע על הארץ וכל הדרים עליה, והמחזה פשט ויעף. כל ההמון שבו איש איש לביתו לשמוח ביום מתן תורתם וישכחו את דברי מחוקקם וגואלם, כי יד ההרגל חזקה עליהם ותישנם לבלי יקיצו עוד עד עת קץ…

ובין כה וכה והנה העולם כמנהגו נוהג!…

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47919 יצירות מאת 2673 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20499 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!