אריסתובל, אחרי נסותו עוד הפּעם בעזרת יוליוס קיסר רומה להשיב לו את מלכות יהודה, הומת הוא עם אלכסנדר בנו בידי הרומים אוהבי פּומפּיוס, בשומם רעל במאכלם.
כבוד הורקנוס הזק חולל בעיני העם, אחרי אשר התמכר לאנטיפטר האדומי איש עצתו, וזה האחרון בחלקת לשונו ובערמתו הרבה הטה את לבות הרומים אליו, וישם את הורדוס בנו למושל על הגליל. ואחרי מות אנטיפטר המליכו הרומים את הורדוס על כל ארץ יהודה.
*
אנטיגנוס בן אריסתובל נתן ידו להפּרתים אויבי רומה, ובעזרתם עלה על ירושלים וילכדה; הורקנוס נפל שבי בידי הפרתים וישימו בו מום קבוע לבלי יצלח עוד לכהונה.
אנטיגנוס מלך על יהודה שלש שנים ובשנה הרביעית למלכו התנפּל עליו הורדוס האדומי בחיל רומה כבד מאד ויכבוש את הארץ ואנטיגנוס הומת מות נבל בחרב הרומים.
*
הורדוס היה מושל אכזרי. אחרי לכדו את ירושלים עלה על כסא המלוכה והחרים את כל משפּחת החשמונאים יחד את אוהביהם והנוהים אחריהם.
את מרים החשמונאית בת אלכסנדר בן אריסתובל ואלכסנדרא בת הורקנוס לקח הורדוס לו לאשה, בחשבו, כי בזאת ימצא חן בעיני העם, כי יחשבוהו לנצר ממשפּחת החשמונאים.
אל הורקנוס הזקן, אשר ישב בארץ הפּרתים בשביה, שלח הורדוס מכתב, לאמר:
“שוב נא, אבי, ירושלימה ואיטיב עמך ומשלת אתי יחד על עמנו וארצנו”.
השב התמים נתעה בשוא, ויפת לשוב ירושלימה, ואריסתובל נכדו הצעיר אחי מרים היה לכהן הגדול. עול־הימים הזה לקח את לב כל העם ביפיו וביחוסו. האדומי הביט עליו בעיני חשד ויתנכל עליו להמיתו. ויהי היום, ויקראהו ליריחו קרית משושו, ושם הזמינהו לרחוץ בשרם במי הברכה ויתן אות לעבדיו המרצחים ויטביעו את אלכסנדר גיסו במצולת הברכה, ואתו נגדע הקרן האחרון מבית החשמונאים.
וגם את פּני הורקנוס הזקן לא נשא המרצח האדומי הזה, בשומו עליו עלילה, כי שת ידו בקושרים עליו, ויציגהו לפני שופטיו, ויחרצו משפּט מות על החשמונאי הישיש וימיתוהו.
שתי הרציחות האיומות האלה – של הזקן הורקנוס ואריסתובל נכדו – העלו עליו את חמת כל יושבי הארץ, כיהודים כרומים התמרמרו, וישמיעו את הנבלה הנוראה הזאת לזקני רומה ומושליה. האחרונים הועידו את הורדוס להתיצב לפניהם למשפּט. ויהי בטרם עזבו את ארץ יהודה, הושיב את מרים אשתו ואת אלכסנדריא אמה במבצר אלכסנדרון, וישאר פקודה אכזריה בידי הפּקידים, להמית את שתי הנשים, האם והבת, ברגע בא אליהם השמועה כי הממשלה הרומית חרצה עליו משפּט מות.
*
הורדוס, בערמתו ובנכליו הרבים, גנב גם את לב הקיסר החדש אגוסטוס ויצדיקהו. אז שב המרצח לביתו עוד ביתר עוז ואומץ, ובשובו מלא את סאת רשעתו, ויעש כלה עם בית החשמונאים.
אחד מפּקידי הורדוס גלה את הסוד להמלכה ולאמה על דבר פקודת המלך להרגן, אם הוא יהרג ברומה. ויהי בשוב האכזר להיכלו, הביעה מרים האומללה את שיחה וכעסה לפניו:
"איך תעיז פּניך לדבר אהבים אתי, אחרי שפכך את דמי
הורקנוס סבי, אלכסנדר אבי ואריסתובל אחי, הפּרח הנעים,
אשר לא חטאו לפניך…"
*
ולהורדוס אחות ושולמית שמה. היא היתה אשה מבישה ואכזריה כאחיה. היא הלשינה על מרים לפני אחיה המרצח, כי חושבת היא לשים רעל בכוסו. כן גם נודע לו, כי אחד הפּקידיו מעל בו בגלותו את הסוד על דבר פקודתו להרגה. כל אלה הציתו בו אש קנאה, חשד ונקמה גם יחד. את ראש הפּקיד הסיר מעליו כרגע, ואת מרים הציג לפני כס המשפּט ושופטיו הנבלים מוגי־הלב מהרו לחרוץ משפט מות עליה.
המשפּט האכזרי נמלא, ומרים החשמונאית הנאמנה, היפה והמעונגה, עלתה על במת המטבח בלב מלא ואומץ וגבורה, כיאות להחשמונאית האחרונה.
*
אחרי מות מרים השתובב הורדוס עוד יותר, בינתו הסתתרה ורוח הנוחם הציקהו, ויתרגז על השופטים, אשר מהרו לחרוץ משפּט על מרים – וימיתם. אחרי כן הטיל חשד על אלכסנדרא חותנתו, אשר כמזכרת עון היתה בעיניו – ויוציא גם אותה להורג.
האדומי הערום התאמץ להשיב לו את לב העם ויחדש את בית המקדש, אשר התישן מעת הבנותו זה כחמש מאות שנה. עשרת אלפים בונים, אמנים וחרשים עבדו בבנין הנהדר הזה, אשר ימי בנינו ארכו עד שמונה שנים, ויעל בהודו ויפיו על מקדש זרובבל. התלמוד אומר:
"אמרו: מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה
מימיו". (בבא בתרא ד.)
כל השערים היו מצופּים זהב, הגג היה מכוסה בחניתות חדות מצופּות זהב, לגרש את הצפּרים, ויבריקו מרחוק מזוהר קרני השמש כנוגה אש. חנוכת הבית הוחגה ברוב פאר יותר מחנוכת בית שלמה. אבל היד אשר בנתה את הבית, הכינה גם את הלפּיד להציתו באש ולהחריבו, בזאת אשר העלה את סמל רומה, הנשר הגדול, על שער הבית מלמעלה, לתוגת לב כל שלומי אמוני העם.
את שלשת הכתרים – תורה, כהונה ומלכות – השפּיל ארצה: את הסנהדרין והכהן הגדול הכניע תחתיו ואת המלוכה הסיר מעל ראשי החשמונאים ויאבדם. את משמרת הכהונה הגדולה נתן לשמעון בן ביתוס, אחרי נשאו את בתו היפה לו לאשה תחת מרים החשמונאית.
*
בהיותו בן ששים התמרמר והשתובב העריץ הזקן עוד יותר, רוח הנוחם אכלהו, ושולמית אחותו ופירורס אחיו שנאוהו ויתקשרו עליו. אז הוסיף להתאכזר וירצח על ימין ועל שמאל.
שני בנים נשארו לו ממרים התמה, אלכסנדר ואריסתובל. בגדלם הבינו את אחרית אמם האומללה וישנאו את אביהם תכלית שנאה. אחותו המרשעת שנאה גם את בני מרים ויחד עם אנטיפטר בנו, אשר קראהו בשם אביו ויכנהו בשם “בן מלך”, פּרשו רשתם לרגלי בני מרים. הורדוס סחב את בניו שומרונה, העיר אשר בה בא בברית הנשואים עם מרים אמם, ושם המיתם.
הורדוס חלה ממצוקת נפשו, והקול נשמע, כי מת אחרי שלחו יד בנפשו ואחד ממקורביו הפריעהו מהפק זממו. אנטיפטר חשב, כי עוד מעט ויעלה על כסא המלוכה.
בשמוע הורדוס כי גבורי העם, יהודה בן צפּורי ומתתיהו בן מרגלית, בעזרת חניכיהם, השליכו את נשר רומה לארץ, התעורר וישב לתחיה, ויצו להביאם לפניו, וישאלם:
“מי הסיתכם לעשות כזאת?”
“התורה!” – השיבוהו בגאון.
כרגע נתן צו להמיתם יחד עם אנטיפטר בנו. כאשר שמע הקיסר אגוסטוס הרומי את דבר הרצח האיום הזה, אמר:
“בחרתי היות כלב להורדוס מהיות בנו!”
לפני מותו צוה להשמיש את כל חכמי ישראל, למען יתאבל כל העם ביום מותו.
בן ששים ותשע שנים היה במותו ושלשים ושבע שנים מלך. הרומים כנוהו בשם "הורדוס הגדול" והיהודים – בשם “העבד האדומי”.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.