הָהָר וְהַיָּם. 🔗
I 🔗
הַמַּשָּא אֲשֶׁר נָשָא אֱבִיזוֹהַר לִפְנֵי קְהַל עֲדַת בְּנֵי עַמּוֹ; לֹא נָבִיא הָיָה אֲבִיזוֹהַר, כִּי-אִם אִישׁ הָרוּחַ, וְרַבִּים מֵאֶחָיו חֲשָׁבוּהוּ לְנָבִיא.
וּבְחָשְׁבָם אוֹתוֹ לְנָבִיא, וַיְבַקְשׁוּ חָזוֹן מִמֶּנּוּ, וְחָזוֹן לֹא הָיָה אִתּוֹ; בַּצַּר לָהֶם דָּרְשׁוּ לַעֲצָתוֹ וְלֹא יָדְעוּ, כִּי גַּם-הוּא אֹבַד עֵצוֹת הִנֵּהוּ.
וַיְהִי כִּי-הֵצִיקוּ לוֹ יוֹם-יוֹם, וַיִּבְרַח אֲבִיזוֹהַר מִפְּנֵיהֶם; וַיִּסָּתֵר בְּאַחַת הַמְּעָרוֹת בְּיַרְכְּתֵי הָהָר, אֲשֶׁר בַּמָּקוֹם הַהוּא.
אֶפֶס כִּי גַם בְּשִׁבְתּוׁ בָדָד, לֹא-חָדַל מִדְּרוֹש בִּשְׁלוֹם אֶחָיו וַיֵדַע מִכָּל אֲשֶׁר אִתָּם; צָרָתָם נָגְעָה עַד-לִבּוֹ תָּמִיד, אַךְ לֹא-מָצָא עֵצָה בְנַפְשׁוֹ, בַּמֶּה לְהוֹשִׁיעָם.
וּבַיָּמִים הָהֵם עֵת-צָרָה הָיְתָה לְאֶחָיו, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא הָיְתָה, לְמִיּוֹם אֲשֶׁר נִתְּשׁוּ מֵעַל אַדְמָתָם. לָנוּד מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה.
כִּי בִתְעוֹתָם בָּאֲרָצוֹת לְבַקֵּשׁ מִחְיָה לְנַפְשָׁם, וַיָּקוּמוּ עֲלֵיהֶם גוֹיִם רַבִּים לְהַכְחִידָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבְכָל אֲשֶׁר בָּאוּ, שָׁמְעוּ אֶת-חֶרְפָּתָם לֵאמֹר: אֶת-לַחְמֵנוּ אַתֶּם אוֹכְלִים וְאֶת מֵימֵינוּ אַתֶּם שוֹתִים, צְאוּ לָכֶם מִזֶה.
וַיְהִי בִהְיוֹתָם נִרְדָּפִים עַל צַוָּארָם, וַיָּבֹאוּ אֶל עֲרָבַת-חוֹל אַחַת עַל שְׂפַת יַם גָּדוֹל וּרְחַב-יָדַיִם לְרַגְלֵי הַר-גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא מְאֹד.
וּבְכֵן בָּאוּ בֵין הַמְּצָרִים: מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם הָיָה לָהֶם הָאוֹיֵב לְהַחֲרִיד אֶת-מְנוּחָתָם; לִפְנֵיהֶם יָם סוֹעֵר בִּשְׁאוֹן גַּלָּיו, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם סֶלַע הָהָר, מִתְנַשֵּׂא כְחוֹמָה בְצוּרָה עַד לֵב הַשָּׁמָיִם, חוֹל קוֹדֵחַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם, וּשְמֵי-בַרְזֶל עַל-רֹאשָׁם.
רְעֵבִים וּצְמֵאִים יָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ תַּחְתָּיו, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לָלֶכֶת אָנֶה וָאָנָה; רְעֵבִים וּצְמֵאִים הִתְעַלְפוּ הַיְלָדִים בְּחֵיק אִמּוֹתֵיהֶם עַל מַצַע-חוֹל קוֹדֵחַ מֵחוֹם הַשֶּׁמֶשׁ.
בַּצַר לָהֶם, וַיִּזְכְּרוּ אֶת אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָהֶם נְבִיאֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם: כִּי עוֹד יָבוֹא יוֹם, וְהָעָם הַנּוֹדֵד יָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, אֲשֶׁר שָׁם עַל-רֹאשׁ הָהָר.
אָז תַּעֲבוֹר הָרוּחַ עַל-נְעָרִים וּזְקֵנִים, עַל-בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת יַחַד, וַיָּחֵלוּ לְהִתְנַבֵּא בַמַּחֲנֶה; וַתְּהִי נְבוּאָתָם כִּצְרִי-גִּלְעָד לְפִצְעֵי הָעָם הָאוֹבֵד בְּעָנְיוֹ.
כִּי יֵדְעוּ הַנְּבִיאִים לָפַחַת רוּחַ-חַיִּים בְּלֵב הַמִּתְעַלְפִים מֵרָעָב; וַיָּעִירוּ תִקְוֹת חֲדָשׁוֹת בְּלֵב הַנּוֹאָשִׁים מִתִּקְוָה.
וַיִהְיוּ הַנְּבִיאִים מַטִּיפִים לָעָם הַשְׁכֵּם וְהַטֵּף, כִּי יַעְפִּילוּ לַעֲלוֹת הָהָרָה, כִּי כְגַן עֵדֶן הָאָרֶץ שָׁם עַל-רֹאשׁ הָהָר, כִּי שָׁם יֵשְׁבוּ לָבֶטַח, וְלֹא יֶחֶרְדוּ מִפַּחַד אוֹיֵב.
וְהָעָם הֶאֱזִין הִקְשִׁיב לְדִבְרֵי נְבִיאָיו, אֲשֶׁר הָיוּ כִּצְרִי-גִּלְעָד לְמַכּוֹתָיו; הוּא הֶאֱזִין הִקְשִׁיב וְלֹא מָשׁ מִמְקוֹמוֹ.
כִּי הֵן לֹא עוֹף הוּא הָאָדָם אוֹ רֶמֶשׂ בַּעַל-כְּנָפָיִם, כִּי יוּכַל לַעֲלוֹת עַל צוּק-סֶלַע אֵיתָן, הַמִּתְנַשֵּׁא כְחוֹמַת אֲנָךְ אֶל לֵב הַשָּׁמַיִם, בְּאֵין כָּל מִשְׁעוֹל וּמְסִלָּה.
וְאַנְשֵׁי-חַיִל מִקְּצוֹת הָעָם נִסּוּ אֶת-כֹּחָם לַעֲלוֹת הָהָרָה, וַיְטַפְּסוּ עַל-הַסֶּלַע בִידֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, אַךְ לֹא הֶחֱזִיקוּ מָעְמָד וַיִפְּלוּ אֲחֹרַנִּית; וַיִּהְיוּ שְׂמֵחִים, כִּי בְנָפְלָם עַל-עֲרֵמַת הַחוֹל, אֲשֶׁר בְּמוֹרַד הָהָר, לֹא-נִשְׁבְּרָה מַפְרַקְתָּם.
וְיֵשׁ, אֲשֶׁר עָצְרוּ כֹחַ לַעֲלוֹת עַד רׁאשׁ הַסֶּלַע, אוּלָם יוֹשְׁבֵי הָהָר לׁא-נְתָנוּם לַעֲלוֹת, וַיַּשְׁלִיכוּ אֲבָנִים עֲלֵיהֶם, עַד כִּי נֶאֶנְסוּ לָשׁוּב עַל עֲקֵבָם; וַיִּהְיוּ שְׂמֶחִים, כִּי לֹא-נִשְׁבְּרָה גֻּלְּגָּלְתָּם וְכִי הָיְתָה לָהֶם נַפְשָׁם לְשָׁלָל.
וּבְכֹל זֹאת לֹא-חָדְלוּ הַנְּבִיאִים מֵהַטֵּף לְהָעָם הַשְׁכֵּם וְהַטֵּף לֵאמֹר: עָלֹה נַעֲלֶה וְגַם יָכוֹל נוּכָל.
וּמִסְפַּר הַנְּבִיאִים הָלַךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל מִיּוֹם לְיוֹם. וְהָעָם הֶאֱזִין הִקְשִׁיב לְדִבְרֵיהֶם, אֲשֶׁר הָיוּ כִּצְרִי-גִּלְעָד לְמַכּוֹתָיו; וְאַף-כִּי-לֹא-עָלְתָה אֲרוּכָה לָהֶם, אַךְ אֶת-מַכְאוֹבָיו לֹא-חָשׁ הָעָם כְּמִלְּפָנִים וַיַּחְשׁוֹב זֹאת לִנְבִיאָיו לִצְדָקָה.
וְאַנְשֵׁי-בְּרִית אֲבִיזוֹהַר, בִּרְאוֹתָם, כִּי נִפְקַד מְקוֹמוֹ בֵין הַנְּבִיאִים, וַיִּתְמְהו= אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: מַה-זֶה הָיָה לַאֲבִיזוֹהַר, כִּי לֹא-יִתְנַבֵּא בַמַּחֲנֶה?
הֲלֹא נָבִיא וְאִישׁ שְׂפָתַיִם הָיָה מִנְּעוּרָיו וְאֶת טוֹבַת עַמּוֹ הֲלֹא שִׁוָּה לְנֶגְדּוֹ תָמִיד; הַאֻמְנָם בָּגַד בּוֹ כַיוֹם וַיֶחְדַּל מִדְּאוֹג לְאָשְׁרוֹ?
וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים לְבַקֵּשׁ אֶת אֲבִיזוֹהַר, וַיִּמְצְאוּהוּ שׁוֹכֵב נִרְדָּם בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה; וַיִּקְרְבוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ לוֹ: מַה לְּךָ, אֲבִיזוֹהַר, כִּי נִרְדַּמְתָּ? הַעֵת לִשְׁכַּב בְּחִבּוּק יָדָיִם?
קוּם צֵא לִפְנֵי הָעָם, קְרָא אֵלָיוֹ וְהִנָּבֵא לוֹ. אוּלַי יִתְעוֹדֵד, אוּלַי יִתְאַזֶּר-עוֹז לַעֲלוֹת הָהָרָה.
וַיַּעַן אֲבִיזוֹהַר וַיֹאמֶר אֲלֵיהֶם: לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן-נָבִיא כִּי-אִם אִישׁ אֻמְלָל וְאֹבַד עֵצָה אָנֹכִי.
וְאֵיךְ אֶתְנַבֵּא בַמַּחֲנֶה, וַחֲזוֹן-אֱמֶת אֵין בְּלִבִּי, וּמַה אָעוּצָה לָעָם, וַעֲצַת תּוּשִׁיָה רָחֲקָה מִמֶּנִּי?
הַחַסְרֵי נְבִיאִים אַתֶּם? אוֹ הַמְעַט מִכֶּם אַנְשֵׁי-לָשׁוֹן וְחוֹצְבֵי לַהֲבוֹת-אֵשׁ בְּדִבְרֵיהֶם? וְאִם הֵם לֹא יָפִיחוּ רוּחַ-גְּבוּרָה בְּלֵב הָעָם, אָנֹכִי מָה כִּי אָבוֹא אָחֲרֵיהֶם?
הַנִּיחוּ לִי אֵפוֹא, אַחי, לָשֶׁבֶת בָּדָד וְלִדּוֹם; הוֹי, הַרְפּוּ הַרְפּוּ מִמֶּנִּי, וַעֲרִירִי אֶגְוַע בְלַחַץ מְזִימוֹתַי הַנּוּגוֹת;
וַיַעֲנוּ הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: לֹא, לֹא-נֶרֶף מִמֶּךָ, עַד-אִם דִבַּרְתָּ אֶת-כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבְךָ.
הֲנִתַּם לִגְוֹעַ פֹּה בְמִדְבַּר הַחוֹל? אִם נִוָּאֵשׁ כָּלָה מִמַּשְׂאַת נַפְשֵׁנוּ? הֵן בְּתִּקְוָתֵנוּ זֹאת חָיִינוּ כָּל-הַיָּמִים, עַתָּה הִנֵּה תִנְדוֹף וְתִכְלֶה כְּטַל-בֹּקֶר בְּחַרְבוֹנֵי קָיִץ.
עוּרָה, לָמָּה תֶחֱרַשׁ אִישׁ הָרוּחַ! הַאֻמְנָם אֵין מִלָּה בִלְשׁוֹנְךָ לְנַחֵם אֶת עַמְּךָ זוּ אָהָבְתָּ?
וּבְדַבְּרָם וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ מִתַּחַת לַאֲצִילֵי יָדָיו וַיּוֹצִיאוּהוּ בְחָזְקָה מִן הַמְּעָרָה וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת לְעֵינֵי כָל הָעָם וַיּאֹמְרוּ לוֹ: דַּבֵּר!
II 🔗
וַיִּשָּׂא אֲבִיזוֹהַר אֶת עֵינָיו וַיַּבֵּט עַל-פְּנֵי כָּל-הָעֲרָבָה מִסָּבִיב, אַחֲרֵי-כֵן פָּתַח אֶת-פִּיהוּ וַיּאֹמַר:
לַשָּׁוְא, אַחַי, הֶחֱרַדְתֶּם מְנוּחָתִי, וַאֲנִי קְצַר-יָדַיִם לְהוֹשִׁיעֲכֶם; לַשָּׁוְא תְבַקְשׁוּ חָזוֹן מִמֶּנִּי, וַאֲנִי עֲרַל-שְׂפָתַיִם לְנַחֶמְכֶם.
הֵן נוֹחַם תְּבַקְשׁוּ מֶנִּי וְלֹא עֵצָה; לִשְׂפַת-חֲלָקוֹת תַּעֲרוֹג נַפְשְׁכֶם לְמַעַן הַצְדִיק אֶת-רִפְיוֹן יֶדְכֶם.
הָבָה אֲלַמְדָה לְשׁוֹנִי שָׁקֶר, אַבִּיעַ חָזוֹן וְלֹא מִלִּבִּי; וְאַתֶּם, אַחַי, הַאֲזִינוּ, וְתָגֵלְנָה כִלְיוֹתֵיכֶם.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, אַחַי, וּמִתַּחַת לַאֲצִילֵי יְדֵיכֶם כַּנְפֵי-נֶשֶׁר לָכֶם תִּצְמַחְנָה; אֶל-מְרוֹמֵי הָהָר תָּעוּפוּ, – תָּעוּפוּ וְלֹא-תִיעָפוּ.
גַּם-עָיֵף בָּכֶם וְכוֹשֵׁל, גַּם-עִוֵּר וּפִסֵּחַ יַחְדָּו, כֻּלָּם כַּנְּשָׁרִים יַעֲלוּ אבֶר; אֶל-מְרוֹמֵי הָהָר יָעוּפוּ, יָעוּפוּ וְלֹא-יִיעָפוּ.
שָׁם אוֹיְבֵיכֶם לָכֶם יַשְׁלִימוּ, וּלְצִבְאוֹתֵיכֶם יְפַנּוּ מָקוֹם;
וְאִם אֲבָנִים בָּכֶם יַשְׁלִיכוּ, וְהָיוּ לְאַבְנֵי-שׁוֹהַם וּבָרֶקֶת, לְמַעַן הוֹן וָעוֹשֶׁר תִּצְבּוֹרוּ.
וְהָאָרֶץ שָׁם בִּמְרוֹם-הָהָר, כַּגָּן בְּעֵדֶן תְּהִי לִפְנֵיכֶם, אַדְמָתָהּ עַפְרוֹת-זָהָב, וְהַרֲרֵי-כֶסֶף גִבְעוֹתֶיהָ, נַהֲרֵי-שֶׁמֶן נְחָלֶיהָ, וּבִצּוֹתֶיהָ דְּבַשׁ וְחֶמְאָה.
שַׁדְמוֹת-בָּר תִּקְצוֹרוֹ וְלֹא זְרַעְתֶּם, וּמִבְּצִיר-עֲנָבִים יַיִן עַתִּיק תִּינָקוּ; כָּכָה תִחְיוּ וְכָכָה תִּתְעַנָּגוּ, בְּלִי-כָּל-עָצָב וְזֵעַת אַפָּיִם.
הוֹי, לוּ כָזֹאת לָכֶם נֵבֵּאתִי, נְבִיא-אֱמֶת אֲזַי תִּקְרָאוּנִי, אֲזַי לִדְבָרַי תִּמְחֲאוּ-כָף, וְעַל-פְּנֵי-כָל-הָעָם אִכָּבֵדָה.
הֵן רַק לִמְחוֹא-כָף, יָדַיִם לָכֶם נִתָּנוּ, אַךְ לֹא לַעֲשׂוֹת תּוּשִׁיָה, וּפֶה לָכֶם לִקְרוֹא הֵידָד, וְלָשִׁיר אֶת שִׁיר-הַתִּקֱוָה.
זֶה הַשִּׁיר לְיַשֵּׁן אֶתְכֶם, כְּגָמֻל עַל-בִּרְכֵּי אִמּוֹ, זֶה הַשִּׁיר לִמְסוֹךְ עֲלֵיכֶם תַּרְדֵּמָה וַחֲלוֹמוֹת נְעִימִים.
כִּי לַאֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תִּשְׁאָפוּ וְלַאֲשֶׁר לֹא-תַשִּׂיג יֶדְכֶם, וּמֵאֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם לַעֲשׂוֹת תֶּחְדָּלוּ, לְמַעַן הַאֲרִיךְ יָגוֹן וּמְצוּקָה.
רַב לָכֶם שֶׁבֶת בֵּין-הַמְּצָרִים, וְלֶאֱכוֹל אִישׁ בְּשַׂר זְרוֹעוֹ; רַב לָכֶם הִתְרַפֵּק עַל-צוּק-סֶלַע וּלְחַבֵּק רוּחַ בִּזְרוֹעוֹתֵיכֶם.
הָסֵבּוֹ, אַחַי, הָסֵבּוֹ עֵינֵיכֶם מִן-הָהָר, בּוֹ עֲלוֹת בַּל-תּוּכָלוּ; לְנֶגְדְּכֶם הַבִּיטוּ, אֶל-פְּנֵי-הַיָּם רְחַב הַיָּדָיִם.
לְכַנְפֵי נְשָׁרִים תִּתְאַו נַפְשְׁכֶם, הוֹי, מִי יִתֵּן וְהָיוּ לָכֶם עֵינֵי-נְשָׁרִים, לְמַעַן לְמֵרָחוֹק תַּבִּיטוּ, לְמַעַן תִּרְאוּ אֶת-הַצָפוּן לִבְנֵי-אֱנוֹשׁ, אֶת הַצָפוּן מֵעֵבֶר לַיָּם וְהֲמוֹן גַּלָּיו וּמֵעֵבֶר לַזְּמַן וַהֲמוֹן מְסִבּוֹתָיו.
כִּי-הִנֵּה הַבִּיטוּ אֶל-הַיָּם רְחַב הַיָּדָיִם, שָׁם אִיִּים רַבִּים מְפֻזָרִים הֵנָה וָהֵנָה. אִיִּים נוֹשָׁבִים מֵאָדָם וּתְשׂוּאָה מְלֵאִים וְאִיִּים שֹׁמֵמִים וְרֵקִים מֵאֵין יוֹשֵׁב.
שִׂימוּ נַפְשְׁכֶם בְּכַפְּכֶם וּרְדוּ הַיָּמָּה, בְּיָדוּ הַפְקִידוּ רוּחֲכֶם וְאַל-תֵּחָתּוּ, כִּי-לֹא-יִבְגוֹד הַיָּם בַּבּוֹטְחִים בּוֹ.
עַל-בָּמֳתֵי גַּלָּיו יִשָּׂאֲכֶם, יִנְהָגְכֶם, יְבִיאֲכֶם אֶל-אִי שָמֵם, אֶל-אֶרֶץ לֹא-נוֹדָעָה, וּתְהִי אַדְמָתָהּ לִמְחוֹז חֶפְצְכֶם.
שָׁם תִּמְצְאוּ מְנוּחָה, שָׁם גַּם-עֲבוֹדָה תִמְצָאוּ. כִּי-רַק בָּעֲבוֹדָה מְנוּחָה לְנַפְשְׁכֶם הַנַּהֲלָאָה, שֶׁרַבַּת שָׂבְעָה-לָהּ חֶרְפָּה וּנְדוּדִים.
גַּן בְּעֵדֶן לֹא יְחַכֶּה שָׁם לְבוֹאֲכֶם, אַתֶּם לְבַדְּכֶם תִּטְעוּ נְטִיעָיו, אִם-אַךְ יָדַיִם חֲרוּצוֹת לָכֶם. מִגַּן נָטַע אֱלֹהִים גוֹרַשׁ הָאָדָם, מִגַּן נָטַע הָאָדָם לֹא-בִמְהֵרָה יְגוֹרָשׁ.
הִנֵּה תֹאמְרוּ בִלְבַבְכֶם: “רְאוּ מָה אֲבִיזוֹהַר מְנַבֵּא לָנוּ! רַבּוֹת סָבַלְנוּ וְרַבּוֹת נָשָׂאנוּ, וּמַה הַגְּמוּל אֲשֶׁר יוּשַׁב לָנוּ? אַךְ עָמָל וְזֵעַת אַפָּיִם?”.
“לִסְחוֹר אֶת-הָאָרֶץ לִמַדְנוּ מִנּוֹעַר, לַחֲשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת וּלְחַבֵּל תַּחְבּוּלוֹת; וּמַה תִּסְכּוֹן לָנוּ אֶרֶץ לֹא-נוֹשָׁבָה, בַּאֲשֶׁר אֵין שָׂכָר לִפְעוּלָתֵנוּ”.
“רַק בַּאֲשֶׁר תִּפְרַח הַדָּעַת, שָׁם נִפְרַח פָּרוֹחַ, וּבַאֲשֶׁר תִּשְׂגֶא הַקּוּלְטוּרָה, שָׁם נִשָּׂא פֶּרִי גַּם-אָנוּ; אַךְ בְּאֶפֶס דַּעַת וְקּוּלְטוּרָה כֻּלָּנוּ כְחָצִיר נִבּוֹל וּכְצִיץ הַשָּׂדֶה בְחַרְבוֹנֵי-קָיִץ”.
הוֹי, דּוֹר חוֹשֵׁב-מַחֲשָׁבוֹת וּרְפֵה-יָדָיִם! לֹא לַשָּׁוְא לְגֶפֶן דָּמִיתָ, כִּי כְגֶפֶן רַכָּה וַעֲנוּגָה הָיִיתָ מֵאָז, כְּגֶפֶן רַבַּת-הַשָּׂרִיגִים וַאֲשֶׁר אָרְכוּ דָלִיּוֹתֶיהָ.
אִם עַל-עֵץ רַעֲנָן תִּתְרַפָּק, אָז תּוּכַל עֲמוֹד גַּם-תִּשְׂגֶא וְתַעַשׁ פְּרִי-הִלּוּלִים; אוּלָם אִם-גַּלְמוּדָה מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְנָפְלָה אֵין-אוֹנִים אָרְצָה, וְנִטְשׁוּ דָלִיּוֹתֶיהָ עַל-פְּנֵי-הָאֲדָמָה, וְהָיְתָה לְמִרְמָס לְחַיַּת הַשָּׂדֶה.
כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ כָּל-הַיָּמִים וּמַשְׂאוֹת נַפְשְׁךָ לֹא נִכְחֲדוּ מִמֶּנִּי: “עָרִים גְּדוֹלוֹת וְטוֹבוֹת, אֲשֶׁר לֹא-בָנִיתָ, וּבָתִים מְלֵאִים כָּל-טוֹב, אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ, בּוֹרוֹת חֲצוּבִים, אֲשֶׁר לֹא חָצָבְתָּ וּכְרָמִים וְזֵיתִים, אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ”!
הוֹי, עַם אֶבְיו-ן וּרְפֵה יָדָיִם! הֵן מֵאָז נִטַּשְׁתָּ מְעַל אַדְמָתֶךָ תָּעִיתָ אֶל “עָרִים גְּדוֹלוֹת וְטוֹבוֹת, אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ”, וַתְּסַגֵּל לְךָ קוּלְטוּרוֹת, אֲשֶׁר לֹא בָרָאתָ, וּמַה גּוֹרָלְךָ הַיּוֹם?
“בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר”, לְעָשְׁרוֹ יוֹסִיפוּ לִוְיַת חֵן, וְאַתָּה תִמַּק בְּעָנְיֶךָ. מְעַט מְעַט יִתְבּוֹלְלוּ בְקִרְבּוֹ וְיִשָּׁמֵדוּ יִמַּסּוּ כְּהִמּוֹס הַמֶּלַח בַּמָּיִם.
לוּלֵי אוֹיְבֶיךָ שֶׁהָיוּ לְךָ, אֲזַי כְּבָר נִגְזַרְתָּ מֵאֶרֶץ הַחַיִּים; אֶפֶס רוּחַ תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶם וִיגָרְשׁוּךָ מִן גֵּו, וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל.
זֹאת הִיא פְּרִי אַהֲבָתְךָ לְ“עָרִים גְּדוֹלוֹת וְטוֹבוֹת, אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ”: אוֹ תִרְאֶה אֶת חַיֶּיךָ תְלוּאִים לְךָ מִנֶּגֶד, אוֹ תִשְׂבַּע נְדוּדִים כָּל הַיָּמִים; בְּחַר לְךָ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלֶּה, הוֹי, דוֹר חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וּרְפֵה יָדַיִם!
חשון, תרס"ג
-
הפרשיות הראשונות האלה מחזון אביזוהר נמסרו לדפוס עוד לפני הקונגרס הששי, והרעיון העצור בהן הוא הוא הרעיון המונח ביסודו של הספור “היוגב אשר גורש מאחוזתו”, שנדפס ב“השלח” לחדש אקטאבר משנת 1902. אולם מפני שמיד אחרי זה קפץ עלינו רוגזה של אוגנדה החליט המחבר לכלא את נבואתו – אף כי היו החזיונות האלה אז כדבר בעתו. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.