רקע
גרשון שופמן
אין לקנא בהם...

על שום מה אין אנו ישנים בלילות? בדרך כלל – מחמת גורמי חוץ, שלא אנו אשמים בהם. אבל קשה מכולם הוא גורם פנים, היינו מדחה, שאנו בעצמנו עשינו. איזה צעד לא נכון מצדנו, שהביא עלינו את כל הרעה הזאת. “האדם עצמו הוא אויבו הגדול ביותר” – אומר הפתגם העממי.

הנה באיזה משא־ומתן עסקי עם הצד שכנגד, תוך חיבור כתב־אמנה וכדומה, נתפסנו לחולשה רגעית ולא קם בנו התוקף הדרוש לא לוַתר – ועתה יש לנו בכיה לדורות! כן, חולשה רגעית היתה בעוכרינו, שנגרמה לנו עי ידי מין היפּנוֹזה, מין סוּגסטיה – והצד שכנגד ניצל אותה! זה המיאוּן לסלוח לעצמנו וצער־החרטה הנורא, המכרסם את לבנו בלי רחמים: “איך נסכלתי כל כך!!”

כנגד מה הכתוב מדבר? כנגד קברניטי מדינות ודיפלומטים, שאין לקנא בהם כל עיקר. אם במשא־ומתן פרטי, בין אדם לחברו, בעסקי יום־יום קלוקלים, מכשולים כאלה גורמים לבעליהם לילות אי־שינה, מה יעשו האישים הללו במשׂאם־ומתנם הם, שעומס המדינה והעם ועתידו מעיק על כתפיהם?! חכמתם, אמנם, עומדת להם, אבל כמה הם צריכים להיות זהירים, שההיסטוריה לא תקרא עליהם את הכתוב שקראה על ר' יוחנן בן זכאי: “משיב חכמים אחור ודעתם יסכל”.

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות