בעלי התורות הישנות, כלומר אנשי המוסר העתיק, שאסרו תוקפנוּת, הכּאה והריגה, לא קל להם היה הדבר, שכן נאבקו עם “יצר לב האדם הרע” ונתנו חוקים, שהתנגדו לחיה שבאדם. ברם, זו האחרונה התחכמה לעקוף גופי הלכות אלה וידעה להרווֹת את צמאונה לדם על אף דת החסד והאהבה ודוקא בשמה.

והנה קמו בעלי תורות חדשות, לפיהן הכל מוּתר ואפילו רצוּי. הם ערומים מאוד, הפילוסופים החדשים הללו, ויודעים את נפש בהמתם. הם יודעים, שכוח ההיתר עדיף ושההמונים ירוצו אחריהם. וכך נעשו בן־לילה אנשי שם והוציאו להם מוניטין ללא טרחה יתירה.

עכשיו תארוּ לכם: אם בשם “לא תרצח!” הרבו האנשים לרצוח כל כך, כמה ירצחוּ בשם… “רְצַח!”