אנשי העט מוכרחים להתגונן מפני פּגעי יום יום, מפני כל הדאגות הקטנות עם הגדולות, כמי שמפריח מעליו את הזבוּבים הטורדים, כדי שיוּכלוּ לכתוב בשלוה. נחום סוקולוב, למשל, בהציק לו הנושים בביתו בוארשה, היה בורח לקלן, ושם לא היה פותח את מכתבי אשתו…
אבל יש ו“אבן מאסוּ הבונים היתה לראש פּינה”, יש ודוקא הדברים המפריעים הללו מתגלים כחומר בשביל היוצר. כי על כן היזהרו בדברים המפריעים, שפעמים דוקא מהם תצא היצירה הגדולה!
המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות