רקע
גרשון שופמן
פליטי גרמניה

איש איש ומקצועו, בעלי אומנויות שונות, אומנים טובים, אומנים מומחים. נטולי שרשים “יהדותיים”, הרי הם מתהלכים כאן לא בלי חולשת הדעת, בחינת בנים חורגים, אבל את כל יכלתם, את כל כשרון המעשה שלהם הם תורמים למדינה, מהרופא־הכירורג בבית־החולים הגדול ועד הסנדלר בסדנתו הקטנה.

בידים אמונות הם בונים ומתקנים ומשכללים. הנה נקרא החשמלאי אל אחת הדירות, כדי לתקן איזה קלקול בהארה או במכשירי הבישול האלקטריים. בריכוז כל החושים הוא עובד, בוחן ובודק, מפרק ומרכיב. כאקרובטים ממדרגה ראשונה הם מטפסים ועולים על עמודי הטלגרף הגבוהים, שראשיהם בשמים, ושם הם עושים מה שעושים, כשהם תלויים ועומדים בנס…

על כל מה שעבר עליהם שם, מקום עליהם הנחשול הנאצי, אינם אוהבים לדבר הרבה. במיטב יכלתם הם עושים את שלהם בחשאי, בשתיקה, באורך רוח.

הנה אחד מהם, שען, נראה בחלון־הראוה, כשהוא כפוף על שולחן עבודתו, והמשקפת על עינו האחת. קרחתו החיורת בין אניצי השיבה מזה ומזה, מעידה על כל הסבל הרב, שליוה את עקירתו משם, ברם עכשיו אין הוא רוצה להרהר בשום דבר; עכשיו כל כולו נתון לשעון הזה שבידיו – לתיקון חלק זערורי במולדת העתיקה־החדשה הנבנית והולכת.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות