זכורני, בבירות אירופה, באולמי הקונצרטים המפוארים, קילקלו לי את התענוג פרצופי המנגנים, תנוּעותיהם והעוויותיהם והפראקים שלהם וכו'. כדי לטעום את המוסיקה בטהרתה, מוכרח הייתי לעצום עיני.
עד שבא הרדיו לעולם – וברוך יהיה. סוף־סוף מוסיקה טהורה, ללא תופעות הלואי הללוּ. המוסיקה כשהיא לעצמה.
ואף־על־פי־כן רצים האנשים אל אוּלמי הקונצרטים גם כיום. צובאים ומתפרצים אל אשנבי הקוּפות בכל כוחותיהם.
למה?
המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות