עם ילדי טהרן 🔗
מה חֶטאם? מדוע נגזר עליהם כה לסבּוֹל בשעה שאנו נֶהנים מכל טוּב?
נִדמה לי, שחוֹב כָבד מוּנח עלינו ואנו צריכים לפָרעוֹ.
אנו והשואה
כִּבּוּשׁים חדשים לבקרים… הגרמנים נסוֹגים. העתון מביא בשורות שהעינַים מאירות לשִׁמען. ותקווֹת עולוֹת לְבוֹא יום הנצחון. הוא הולך וקָרֵב. אך מה לנו ולנצחונות? אנו באֵבל. העולם בשמחה מקַדם את העתון, בשמחה קורא על החדשות בעולם, ולא מדפדף הלאה. אנחנו קוראים את החדשות המשמחות רגע, וכל עין מאירה, אך מיד כָּבֶה האור שוּב, והעין עוברת וקוראת על השמדה אכזרית ומכוּונת של רבבות אלפים יהודים, ואז יאוש מתגנב ללב. האם תבוא גאולתנו אנו בבוא גאולה לאנושות? ושָׁבה תקוה לפַעם, והיאוש חוזר אחריה, ושוב תקוה ואחריה יאוש, וחוזר חלילה.
במלחמת העצמאות 🔗
הגענו למצב של חוֹסר ברירה. אין דרך אחרת. עכשיו מוּכרחים להמשיך להלחם, כי וִתוּר כל שהוא וכניעה כל שהיא פרושם: חסַל סֵדר ארץ ישׂראל.
שׂנאת השׂנאה 🔗
שונאת אני את האידיאַל שבמלחמה, שבהֶרֶג. שונאת אני את השנאה העִורת האומרת: “הרוג, וכל המרבה הרי זה משובח”. לצערי, זוהי הרוח הנושבת אלי מתוך העתוֹנוּת שלנו; מתוך הספרות היומיומית, בירחונים, מתוך הבדיחות והאמרות של ילדי הארץ. לאיזה אפיקים תלך כל השנאה העִורת הזו, אם יבא יום ותחדל מלחמה בארץ? לא אדע.
חזון ישעיהו בן אמוץ 🔗
מתי יבואו הימים הטובים אשר “לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה”, “וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות”? מי יתן ויבאו במהרה בימינו.
מי יודע? אולי לא רחוקה הראשית של האחרית הטובה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.