“נכסים וערכין” קראתי לקובץ זה – בשם אחד המאמרים, שאני מיחס לו חשיבות מרכזית להכרת השיבושים שבחיי עמנו, באשר הוא עם גלות, ולהארת האידיאל של גאולתו מן הגלותיות. שני הדברים האלה, הכרת הגלותיות והארת האידיאל של הגאולה, הם הם שכמעט כל המאמרים שכונסו כאן מוקדשים להם. סדרם של המאמרים כאן אינו לפי זמן הכתבם והופעתם בראשונה, כי אם לפי הקשר העניני שביניהם, אף על פי שכל מאמר ומאמר נכתב בשעתו כדבר שלם לעצמו ותכנו מסוים לעצמו. כשם שבעולם המוחשי אין דבר מסוים ונבדל לעצמו מבחינה מוחלטת, בלי כל קשר בינו ובין דברים אחרים שבמציאות, כך אין בעולם־המחשבה דבר מסוים לעצמו מבחינה מוחלטת; וכשם שבעולם המוחשי אין יצירות “בראשית”, בחינת יש מאין, אלא כל תופעה שרשיה בתופעה קודמת, כך אין גם בעולם־המחשבה יצירות “בראשית”, אלא כל מחשבה שרשיה במחשבות קודמות, ולא כל מה שקודם ב“כח” קודם ב“פועל”. יש שמחשבות קודמות מובעות במאוחר ומחשבות מאוחרות מובעות במוקדם; יש שמחשבות שקדמו ב“כח” לא מצאו את הצורה להבעתן אלא לאחר זמן ובינתים מצאה את הצורה להבעתה מחשבה, ששרשיה באלו הקודמות. ‏ יש איפוא, שהמאוחר הוא הבסיס למה שהובע במוקדם. לפיכך הקדמתי באן מאמרים שנכתבו ראשונה במאוחר וסידרתי את המאמרים כדומה לסדר פרקים של ספר אחדותי, שהמוקדם בו משמש יסוד לזה שבא אחריו או על כל פנים מבליטו יותר, מבהירו יותר. שני הדברים האלה, שלהם מוקדשים רוב המאמרים שכונסו בקובץ זה – הכרת הגלותיות והארת האידיאל של הגאולה – גם הם אינם אלא דבר אחד: אין לתפוס את כל עיקרה של הגאולה מבלי לתפוס אה כל עיקרה של הגלותיות. א. מ. ב.