רקע
ז'יל רנאר
צייד המראות
ז'יל רנאר
תרגום: אבנר בהט (מצרפתית)

הוא מזנק מהמיטה בבוקר השכם, ואינו יוצא אלא אם כן רוחו נקייה, לבו טהור, גופו קל כמו לבוש של קיץ. אין הוא נושא כל צידה. בדרך יגמע את האוויר הצלול בדרך וירחרח את הניחוחות המרעננים. הוא משאיר את הנשק בבית ומסתפק בפקיחת העיניים. אלה משמשות לו כרשתות שבהן נכלאות התמונות מעצמן.

הראשונה השבויה בעיניו היא של הדרך המראה את עצמותיה, חלוקי אבן מלוטשים, ואת מסלולי הגלגלים, עורקים חרוצים בין שתי משוכות עתירות אחווניות ואוכמניות.

אחר כך הוא קולט את מראה הנהר. זה מלבין בעיקוליו, רדום תחת ליטוף הערבות. הוא מנצנץ כאשר דג מפנה את בטנו, כאילו זרק מישהו מטבע כסף, וכאשר יורד גשם דק, הנהר לובש עור ברווז.

בעיניו עולה תמונת החיטה הנעה, האספסת המעוררת תיאבון והאפרים משופעי הפלגים. הוא תופס בדרכו את מעוף העפרוני או החוחית.

אחר כך הוא נכנס אל היער. הוא לא ידע כי הוא מצויד בחושים כה חדים. חיש מהר, רווי בניחוחות, אין הוא מאבד שום רחש חרישי, וכדי לתקשר עם העצים, עצביו מתקשרים אל עורקי העלים.

עד מהרה, רוטט עד מבוכה, הוא קולט יותר מדי, הוא תוסס, פוחד, יוצא מן היער ועוקב מרחוק אחר האיכרים הטפסנים החוזרים אל הכפר.

בחוץ הוא נועץ מבטו לרגע, עד שמנצנצות עיניו, בשמש השוקעת ומתערטלת באופק מבגדי אורה, ענניה נפוצים כערב־רב.

לבסוף, בשובו הביתה, ראשו מלא, הוא מכבה את המנורה, ולפני הירדמו, הוא נהנה לסקור ארוכות את תמונותיו.

צייתניות, הן נולדות מחדש כּראוּת הזיכרון. כל אחת מהן מעוררת בו אחרת, וללא הרף גדלה להקתן הזוהרת בתמונות חדשות, כמו שחגלות, נרדפות ומופרדות כל היום, שרות בערב, מוגנות מסכנה, וקוראות זו לזו בחריצי התלמים.

צייד המראות.png




המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות