המעדר: עשה וקווה לטוב.
המכוש: גם אני.
הפרחים: תהיה היום שמש?
החמנית: כן, אם אני רוצה.
המשפך: סליחה, אם אני רוצה, ירד גשם, ואם אני מסיר את המזלף, גשם זלעפות.
הוורדינה: הו! איזה רוח!
הסמוכה: אני כאן.
הפטל: מדוע יש לוורדים קוצים? זה לא לאכילה, ורד.
הקרפיון מן הבריכה: אמירה נאה! משום שאוכלים אותי אני דוקר, באדרה שלי.
החוח: כן, אבל מאוחר מדי.
הוורדינה: אתה חושב שאני יפה?
הצרעה: צריך לראות את התחתונים.
הוורדינה: אז היכנסי.
הדבורה: אומץ לב! כולם אומרים לי שאני עובדת יפה. אני מקווה, בסוף החודש, להיעשות מנהלת יערה.
הסיגליות: אנו כולנו חברות באקדמיה (רמז לאות הצטיינות אקדמאי שצבעו סגול).
הסיגליות הלבנות: סיבה נוספת להיות צנועות, אחיותיי.
האגס: ללא ספק. האם אני מתרברב?
התרד: אני הוא החמציץ.
החמציץ: לא נכון, זה אני.
הבצלצל: הו! כמה זה מסריח.
השום: אני מתערב שזו שוב הציפורן.
האספרגוס: הזרת שלי אומרת לי הכול.
התפוד: אני חושב שזה עתה ילדתי את צאצאי.
עץ התפוח, אל עץ האגס שמולו: זה האגס שלך, האגס שלך, האגס שלך… זה האגס שלך שאני רוצה לייצר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.