רקע
צ'ארלס דיקנס
דוד קופרפילד
צ'ארלס דיקנס
תרגום: משה בן־אליעזר (מאנגלית)

 

הקדמה מאת המתרגם    🔗

1.jpg

 

I יַלְדוּתוֹ    🔗

טְשַׁרְלְס דִּיקֶנְס נוֹלַד בִּשְׁנַת 1812 בְּעִיר פּוֹרְטְסְמוּט, אֲשֶׁר שָׁם שִׁמֵּשׁ אָבִיו בְּמִשְׂרַת פָּקִיד בַּמִּינִיסְטֶרְיוֹן לְעִנְיְנֵי הַיָּם. בִּהְיוֹת הַיֶּלֶד בֶּן שְׁנָתַיִם עָבְרוּ הוֹרָיו לָגוּר בְּעִיר שָׁטַם.

שֵׁשׁ שָׁנִים יָשְׁבָה מִשְׁפַּחַת דִּיקֶנְס בְּעִיר שָׁטַם. אֵלֶּה הָיוּ יְמֵי הַטּוֹבָה בְּיַלְדוּתוֹ שֶׁל טְשַׁרְלְס. בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד תָּשׁוּשׁ, חֲלוּשׁ עֲצַבִים, לֹא אָהַב אֶת מִשְׂחֲקֵי הַיְּלָדִים הַהוֹמִים וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף בָּהֶם. וְאוּלַי בְּשֶׁל רִפְיוֹן גּוּפוֹ הִתְפַּתַּח בְּקִרְבּוֹ יִתְרוֹן רוּחוֹ: כִּשְׁרוֹנוֹ לְהִסְתַּכֵּל וְדִמְיוֹנוֹ הַיּוֹצֵר. שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הָיָה הַיֶּלֶד יוֹשֵׁב עַל מָקוֹם אֶחָד וּמִתְבּוֹנֵן בְּעֵינָיִם פְּקוּחוֹת אֶל מִשְׂחֲקֵי חֲבֵרָיו, אֶל תַּרְגִּילֵי הַצָּבָא, אֶל הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים עַל פְּנֵי הַבַּיִת.

אֶת אֳמָנוּת הַקְּרִיאָה לָמַד בְּיַנְקוּתוֹ וְנַפְשׁוֹ חָשְׁקָה בִּסְפָרִים. הוּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַמְפֻרְסָמִים: “הַמּוֹכִיחַ מִוִּיקְפִילְד”, “דּוֹן קִשׁוֹט”, “רָבִּינְזוֹן קְרוּזָה”, “אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה”, סִפּוּרֵי מַסָּעוֹת, וְהַסְּפָרִים עוֹרְרוּ אֶת דִּמְיוֹנוֹ הָעַז. לִבּוֹ הָלַךְ אַחֲרֵי גִּבּוֹרֵי הַסִּפּוּרִים וּבְדִמְיוֹנוֹ עָבַר לְעוֹלָמָם. פַּעַם רָאָה אֶת עַצְמוֹ וְהִנֵּה הוּא רָבִּינְזוֹן קְרוּזָה יוֹשֵׁב עַל אִי שָׁמֵם, פַּעַם לָבַשׁ צוּרָה שֶׁל גִּבּוֹר מִלְחָמָה כּוֹבֵשׁ אֲרָצוֹת, וּפַעַם נְשָׂאָהוּ דִמְיוֹנוֹ לְאַרְמוֹן תִּפְאָרָה וְהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ עַל כִּסֵּא מַלְכוּת.

בִּהְיוֹת הַיֶּלֶד בֶּן חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ, לְקָחָהוּ אֶחָד מִקְּרוֹבָיו עִמּוֹ אֶל הַתֵּאַטְרוֹן, וְכָל יְמֵי חַיָּיו לֹא שָׁכַח דִּיקֶנְס אֶת הָרֹשֶׁם הֶעָצוּם שֶׁעָשָׂה עָלָיו הַמַּחֲזֶה בַּתֵּאַטְרוֹן. בְּהַשְׁפָעַת הַתֵּאַטְרוֹן כָּתַב טְשַׁרְלְס הַקָּטֹן טְרָגֶדְיֶה בְּשֵׁם: “מִיסְטַר הַשּׂוּלְטָן בְּהֹדּוּ” וְשִׂחֵק בַמַּחֲזֶה עִם חֲבֵרָיו הַקְּטַנִּים.

כְּבֶן תֵּשַׁע הָיָה טְשַׁרְלְס, כַּאֲשֶׁר עָזְבוּ הוֹרָיו אֶת שָׁטַם וְעָבְרוּ לָשֶׁבֶת בְּלָנְדּוֹן. עִם הֲגִירָה זוֹ כָּלוּ לַנַּעַר יְמֵי הַטּוֹבָה שֶׁל יַלְדוּתוֹ וּבָאוּ לוֹ יְמֵי רָעָה יְמֵי עֹנִי וּמַחֲסוֹר.

אָבִיו הָיָה אִישׁ טוֹב, אוֹהֵב אֶת בְּנֵי בְּיתוֹ וְעוֹשֶׂה בֶּאֱמוּנָה כָּל עֲבוֹדָה, אַךְ עִם זֶה הָיָה קַל דַּעַת, מְבַזְבֵּז כַּסְפּוֹ שֶׁלֹּא לְצֹרֶך, לֹא יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹן. הוּא בִּזְבֵּז אֶת הַהוֹן הַמְּעַט שֶׁיָרַש מֵאָבִיו וְאֶת הַנְּדוּנְיָה שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁקַע בְּחוֹבוֹת, הָיָה לֹוֶה כֶּסֶף בְּרִיבִּית גְדוֹלָה וְנוֹשָׁיו הָלְכוּ וְרַבּוּ. בְּנֵי בֵּיתוֹ בָּאוּ לָגוּר בְּדִירָה קְטַנָּה בְּאַחַת מִן הַשְׁכֻנּוֹת הַדַּלּוֹת בְּלָנְדּוֹן. שָׁם לֹא רָאָה הַיֶּלֶד לֹא גַן וְלֹא כִּכָּר לְמִשְׂחָק, וְתַחַת זֹאת שָׁמְעוּ אָזְנָיו כָּל הַיּוֹם מִפִּי הוֹרָיו אֶת הַמִּילִּים: “שְׁטַר”, “אַרְכָּא”, “עֵסֶק”, אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת לֵב טְשַׁרְלְס הַקָּטֹן אֵימָה וּפָחַד.

בֵּין כֹּה וְכֹה וְהַנּוֹשִׁים הָלְכוּ וָרַבּוּ. יוֹם יוֹם הָיוּ בָּאִים הַחֶנְוָנִי, הָאוֹפֶה, הַקַּצָּב לִתְבֹּע אֶת הַמַּגִּיעַ לָהֶם. לַשָּׁוְא בִּקְשׁוּ הוֹרֵי טְשַׁרְלְס עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לָצֵאת מִן הַמֵּצָר. וְסוֹף סוֹף הַגִּישׁוּ הַנּוֹשִים אֶת תְּבִיעוֹתֵיהֶם לְבֵית־הַדִּין, וַאֲבִי טְשַׁרְלְס דִיקֶנְס הוּשַׂם בְּמַאֲסָר, כְּחֹק לְלֹוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם בַּיָּמִים הָהֵם בְּאַנְגְּלִיָה.

בְּשֶׁבֶת אָבִי הַמִּשְׁפָּחָה בְּמַאֲסָר, הִתְפַּרְנְסוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ בְדֹחַק גָּדוֹל, וַעֲלֵיהֶם הָיָה לִמְכֹּר אוֹ לָתֵת בַּעֲבוֹט מִכְּלֵי הַבָּיִת. כָּל הָעֲסָקִים וְהַמַּשָׂא וְהַמַּתָּן עִם הַתַּגָּרִים וְעִם הַמַּלְוִים הֵטִילָה הָאֵם עַל טְשַׁרְלְס. הַיֶּלֶד הַתָּשׁוּשׁ וְהַבַּיְשָׁן הָיָה אָנוּס לָלֶכֶת אֶל הַחֲנֻיוֹת הַמְזֹהָמוֹת וְלַעֲמֹד עַל הַמִּקָּח עִם הַתַּגָּרִים הָרַמָאִים. אִישׁ לֹא יָדַע וְלֹא הֵבִין, מַה רַב הַצַּעַר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת לֵב הַיֶּלֶד הָרַך הַזֶּה, מַה רַבָּה קִנְאָתוֹ לְמַרְאֵה בְּנֵי גִּילוֹ, הַשָּׁבִים מִבֵּית הַסֵּפֶר. כָּל הַיְלָדִים – חָשַׁב הַיֶּלֶד – לוֹמְדִים וְרוֹכְשִים דַּעַת, רַק אָנֹכִי אֵין לִי אֹשֶׁר זֶה.

וְעַל לִיבּוֹ לֹא עָלָה, כִּי הוּא רוֹכֵש לוֹ דַּעַת מִסֵּפֶר הַחַיִּים, כִּי הַדְּבָרִים שֶׁהוּא רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם בַּשּׁוּק מַשְׂכִּילִים אוֹתוֹ וְנוֹתְנִים אֶת הָעוֹלָם בְּלִבּוֹ, וְיוֹם יָבוֹא אֲשֶׁר הַדַּעַת הַזֹּאת תְּשַׁמֵשׁ לוֹ יְסוֹד לִגְדֻלָּתוֹ.

הַכֹּל יוֹדְעִים, כִּי הַקַּו הָעִקָּרִי אֲשֶׁר בְּסִפְרֵי דִיקֶנְס הוּא הַיַחַס שֶׁל רַחֲמִים אֶל הָעֲלוּבִים, הַנִּדְכָּאִים, הַמְעֻנִּים. וּמִי יוֹדֵעַ, אִם הָיָה לִבּוֹ מָלֵא אַהֲבָה וְרַחֲמִים בְּמִדָּה רַבָּה כָּזוֹ אֶל אַסִּירֵי עֹנִי, לוּלֵא הָיָה בְּיַלְדוּתוֹ עֵד רְאִיָּה לְכָל הַפְּגָעִים הָרָעִים בַּסִּמְטָאוֹת הַדַּלּוֹת אֲשֶׁר בְּלָנְדּוֹן, לוּלֵא נָשָׂא הוּא עַצְמוֹ אֶת מַשָּׂא הָעֹנִי וְהַמַּחֲסוֹר.

רִשְׁמֵי הַיַּלְדוּת חֲקוּקִים עָמֹק בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, וְרִשְׁמֵי יַלְדוּתוֹ שֶׁל טְשַׁרְלְס לֹא נִמְחוּ מִלֵּב הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן, וְהֵם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ יְכֹלֶת לְעוֹרֵר בְּלֵב הַקּוֹרְאִים רְגָשׁוֹת אַהֲבָה וְחֶמְלָה לְכָל אָדָם.

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְצָרַת־נֶפֶשׁ חֲדָשָׁה בָּאָה עַל טְשַׁרְלְס הַקָּטֹן.

אֶחָד מִקְרוֹבֵי מִשְׁפַּחַת דִּיקֶנְס, אֲשֶׁר רָאָה בְּעֳנִי הַבַּיִת, הִצִּיעַ לָקַחַת אֶת הַיֶּלֶד טְשַׁרְלְס לְבֵית מְלַאכְתּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁחָה בִּשְׂכַר שִׁשָּׁה שִילִנְיגִים לְשָׁבוּע. אָבִיו וְאִימּוֹ שָׂמְחוּ מְאֹד עַל הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת וְהֵם לֹא יָדְעוּ אוֹ שִׁעֲרוּ מַה רַבּוּ יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הָעֵר וְהָרַגָּשׁ הַזֶּה.

בֵּית הַמְּלָאכָה הָיָה בִּנְיָן רָעוּעַ וּמְזֹהָם, שֶׁעַכְבְּרִים שׁוֹטְטוּ שָׁם כִּבְנֵי בֵּית. עַל טְשַׁרְלְס הָיָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּמַּרְתֵּף טָחוּב יַחַד עִם עוֹד שְׁנֵי נְעָרִים וּפוֹעֲלִים בּוֹגְרִים אֲחָדִים. עָלָיו הָיָה מֻטָּל לְהַדְבִּיק פִּתְקָאוֹת עַל גַּבֵּי תֵּבוֹת הַמִּשְׁחָה. הַמְּלָאכָה לֹא הָיְתָה קָשָׁה, אַך מְטִילָה שִׁעֲמוּם. בְּיִחוּד נִדְכָּא הַיֶּלֶד מֵחֶבְרַת חֲבֵרָיו לָעֲבוֹדָה, הַבּוֹעֲרִים וְהַגַּסִּים, אֲשֶׁר עִמָּהֶם הָיָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת כָּל יָמָיו.

בְּזִכְרוֹנוֹת יְמֵי חַיָּיו כּוֹתֵב טְשַׁרְלְס דִּיקֶנְס עַל הַתְּקוּפָה הַהִיא:

"רֶגֶשׁ הַצַּעַר וְהָעֶלְבּוֹן נֶחֱרַת כֹּה עָמֹק בְּנַפְשִׁי, עַד אֲשֶׁר גַּם כַּיּוֹם, בִּזְמַן פִּרְסוּמִי, אַשְׁרִי וּכְבוֹדִי, יֵשׁ שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵח אֵת אֲשֶׁר מִסָּבִיב לִי וּמִתּוֹך בַּלָּהוֹת אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בְּדִמְיוֹנִי שָׁרוּי בִּתְקוּפַת יָגוֹן זוֹ בְּחַיָּי. "

דִּיקֶנְס הָיָה אָז כְּבֶן אַחַת־עֶשְׂרֵה אוֹ שְׁתַּיִם־עֶשְׂרֵה. קָטָן־קוֹמָה וְדַל־בָּשָׂר. לְעִיתִּים קְרוֹבוֹת הָיְתָה תּוֹקֶפֶת אוֹתוֹ מַחֲלָתוֹ שֶׁדָּבְקָה בּוֹ בְּיַנְקוּתוֹ וְהוּא נָשָׂא מַכְאוֹבִים קָשִׁים.

יְמֵי הַמְּצוּקָה הָאֵלֶּה אָרְכוּ כְּשָׁלֹשֹ שָׁנִים, וּפִתְאֹם הֵאִיר הַמַּזָּל לוֹ. אָבִיו קִבֵּל יְרֻשָּׁה לֹא גְדוֹלָה, שֶׁנָּתְנָה לוֹ הַיְכֹלֶת לִפְרֹעַ חוֹבוֹתָיו וְלָצֵאת לַחָפְשִׁי מִבֵּית הַסֹּהַר.

הָאָב לֹא אֵחַר לְהוֹצִיא אֶת בְּנוֹ מִבֵּית הַמְּלָאכָה וּלְמָסְרוֹ לְבֵית־סֵפֶר.

“שָׁנִים רַבּוֹת אַחֲרֵי כֵן,” כּוֹתֵב דִּיקֶנְס, “כַּאֲשֶׁר נִזְדַּמֵּן לִי לַעֲבֹר עַל פְּנֵי בֵּית הַמִּסְחָר שֶׁל מִשְׁחָה, הָיִיתִי עוֹבֵר אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב, לְבַל אָרִיחַ אֶת רֵיחַ הַמִּשְׁחָה, הַמַּזְכִּיר לִי אֶת עֲבָרִי.”


 

II חַיָּיו    🔗

שְׁתֵּי שָׁנִים עָשָׂה טְשַׁרְלְס הַקָּטֹן בְּבֵית סִפְרוֹ הֶחָדָשׁ. שְׂשׂוֹן רוּחוֹ שָׁב אֵלָיו, גַּם גּוּפוֹ הָלַך וְחָזָק, וַחֲבֵרָיו אֲהֵבוּהוּ עַל טוּב לִבּוֹ וְעַל בְּדִיחוּת דַּעְתּוֹ.

הַיְרֻשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לְאָבִיו כָּלְתָה, וְדִיקֶנְס הַזָּקֵן הֻכְרַח לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה בְּעִתּוֹן לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ. בֶּן חָמֵשׁ-עֶשְׂרֵה עָזַב טְשַׁרְלְס אֶת בֵּית הַסֵּפֶר וְהָלַך גַּם הוּא לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. הוּא מָצָא לוֹ מִשְׁרַת לַבְלָר אֵצֶל עוֹרֵך דִּין. תִּקְוָתוֹ לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַחֶבְרָה וְלִקְנוֹת לוֹ שֵׁם נִכְזָבָה, וְשׁוּב רָאָה לְפָנָיו בֶּעָתִיד חַיִּים שֶׁל שִׁעֲמוּם, שֶׁל עֹנִי, שֶׁל מַחֲסוֹר.

וְאוּלָם הַפַּעַם לֹא נִכְנָע הָעֶלֶם לְגוֹרָלוֹ וּבִקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לָצֵאת מִן הַמֵּצַר. כְּדֵי לְהִשְׁתַּלֵּם בַּלִמּוּדִים, הָיָה הוֹלֵך יוֹם יוֹם וְיּוֹשֵׁב שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בַּמּוּזֵאוֹן הַבְּרִיטִי וְקוֹרֵא בִּסְפָרִים וְרוֹכֵשׁ לוֹ דָּעַת.

יַחַד עִם זֶה הִתְחִיל דִּיקֶנְס הַצָּעִיר לוֹמֵד אֶת הַסְּטֵנוֹגְרָפִיָּה. בְּעָמָל רַב עָלָה בְּיָדוֹ לִלְמֹד אֶת הָאֳמָנוּת הַזֹּאת, אַך סַבְלָנוּתוֹ הַרַבָּה וּשְׁקִידָתוֹ הַגְּדוֹלָה עָמְדוּ לוֹ, כִּי מִקֵּץ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ נַעֲשָׂה אֶחָד מִבְּחִירֵי הַסְּטֵנוֹגְרָפִים בְּלָנְדּוֹן.

יָמִים רַבִּים לֹא הִצְלִיחַ לִמְצֹא מִשְׁרַת עוֹזֵר בְּעִתּוֹן, וְהוּא חָלַם לִהְיוֹת מְשַׂחֵק עַל בָּמַת הַתֵּאַטְרוֹן, אַך כַּעֲבוֹר זְמַן מָה נִמְצָא לוֹ מָקוֹם שֶׁל רֶפּוֹרְטֶר מִן הַפַּרְלָמֶנְט בְּעִתּוֹן גָּדוֹל, וְהָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בָּלְעָה אֶת כָּל זְמַנּוֹ, עַד אֲשֶׁר עָזַב אֶת חֲלוֹמוֹ עַל הַתֵּאַטְרוֹן.

עֲבוֹדָתוֹ זֹאת הֵבִיאָה אֶת דִּיקֶנְס הַצָּעִיר לַעֲבֹר מִמְקוֹם לַמָּקוֹם, לָבוֹא בִּדְּבָרִים עִם אֲנָשִׁים מִכָּל הַמַּעֲמָדוֹת, לִרְאוֹת מַרְאוֹת שׁוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים, וְכָל זֶה הֶעֱנִיק לוֹ חֹמֶר רָב לִיצִירוֹת רוּחוֹ הַבָּאוֹת.

בִּזְמָן אֶחָד עִם עֲבוֹדָתוֹ בָּעִתּוֹן הִתְחִיל דִּיקֶנְס אֶת פְּעֻלָּתוֹ הַסִּפְרוּתִית. סִפּוּרָיו הָרִאשׁוֹנִים מֵחַיֵּי לָנְדּוֹן, שֶׁהָיָה מַדְפִּיס בְּיַרְחוֹנִים בְּשֵׁם “בּוּץ” ( עַל שֵׁם אָחִיו הַצָּעִיר הֶחָבִיב עָלָיו) וְשֶׁהוֹצִיאָם אַחֲרֵי כֵן בְּקֹבֶץ בֶּן שְׁנֵי חֲלָקִים, קָנוּ לָהֶם שֵׁם טוֹב בִּקְהַל הַקּוֹרְאִים. בַּסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה כְּבָר נִרְאוּ נִיצוֹצוֹת כִּשְׁרוֹנוֹ הַגָּדוֹל, שֶׁבּוֹ קָנָה אֶת עוֹלָמוֹ בְּסִפְרוּת.

הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל דִּיקֶנְס, שֶׁכָּבַשׁ לוֹ בְּבַת אַחַת אֶת עוֹלַם הַקּוֹרְאִים וְהִנְחִיל לִמְחַבְּרוֹ עשֶׁר וְכָבוֹד, הָיָה “כְּתָבֵי הַקְּלוֹבּ שֶׁל הַפִּיקְוִיקִים”.

הָרוֹמַן הַזֶּה שֶׁהָיָה יוֹצֵא חוֹבְרוֹת חוֹבְרוֹת בְּצֵרוֹף צִיּוּרִי־הֲבַאי, הָלַך וְכָבַשׁ אֶת הַלְּבָבוֹת בְּמִדָּה שֶׁלֹּא פִּלֵּל לָהּ הַמְּחַבֵּר. הַחוֹבֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל “הַכְּתָבִים” נִמְכְּרָה בְּמִסְפַּר אַרְבַּעַת אֲלָפִים טְפָסִים, וְהַחוֹבֶרֶת הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה – בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים אָלֶף. בְּבָתֵּי הַמִּסְחָר הָיוּ מוֹכְרִים מִגְּבָּעוֹת, מַקְלוֹת סִיגָּרוֹת la á פִּיקְוִיק; כְּשֶׁהָיוּ נִפְגָשִׁים מוֹדָעִים בִּרְחוֹב הָיוּ שׁוֹאֲלִים וְדָנִים עַל הַגִּיבּוֹרִים בָּרוֹמַן הַזֶּה, כְּאִלּו הָיוּ אֵלֶּה קוֹרוֹת חַיֵּי אֲנָשִׁים קְרוֹבִים לַלֵּב. אֶת “הַפִּיקְוִיקִים” קָרְאוּ אֲנָשִׁים מִכָּל הַגִּילִים וּמִכָּל הַמַּעֲמָדוֹת. קַרְלֵיל מְסַפֵּר עַל כֹּהֵן יָרֵא שָׁמַיִם, שֶׁבָּא אֶל חוֹלֶה נוֹטֶה לָמוּת וְיָשַׁב עִמּוֹ שָׁעָה רַבָּה וְסִפֵּר עַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְעַל עִנְיְנֵי תְּשׁוּבָה. וּפִתְאֹם לָחַשׁ הַחוֹלֶה וְאָמָר: “הַחוֹבֶרֶת הַחֲדָשָׁה שֶׁל פִּיקְוִיק תֵּצֵא בְּעוֹד עֲשָׂרָה יָמִים, אוּלַי יְרַחֲמֵנִי הָאֵל וְאֶזְכֶּה לִחְיוֹת עַד הַיּוֹם הַהוּא, לְמַעַן אוּכַל עוֹד לִקְרֹא בָּהּ.”

תְּקוּפַת הָעֹנִי בְּחַיֵּי דִּיקֶנְס עָבְרָה וְעַל מְקוֹמָהּ בָּאוּ יְמֵי עֹשֶׁר וְכָבוֹד. הַיִסּוּרִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בִּימֵי נְעוּרָיו אִמְּצוּ אֶת רוּחוֹ, עוֹרְרוּ בְּקִרְבּוֹ אֶת הָרָצוֹן הָעַז לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים בַּחַיִּים וּלְנַצְּחָם. כָּל יָמָיו הָיָה סֵמֶל הַדַּיְקָנוּת הַדִּיוּק וְהַסֵּדֶר. פִּתְגָּם הָיָה שָׁגּוּר בְּפִיו: “טוֹב אֲשֶׁר לֹא תַּעֲשֶׂה מִשֶׁתַּעֲשֶׂה דָּבָר לֹא בִּשְׁלֵמוּת”. וְאָמְנָם רָגִיל הָיָה לַעֲשׂוֹת כָּל עֲבוֹדָה בֶּאֱמוּנָה וּבָאַהֲבָה.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִצְלִיחַ סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן, מָצָא דִּיקֶנְס אֶת עַצְמוֹ וְהִכִּיר אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ. הוּא הָיָה מִטִּבְעוֹ שַׁקְדָּן וְעוֹבֵד מִשִּׂמְחָה. בְּמֶשֶׁך אַרְבַּע שָׁנִים כָּתַב דִּיקֶנְס חֲמִישָׁה רוֹמָנִים גְּדוֹלִים, מִלְּבַד הַרְבֵּה סִפּוּרִים קְטַנִּים.

בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל דִּיקֶנְס שָׁכְנָה אַהֲבָה רַבָּה אֶל חַיֵּי מִשְׁפַּחְתּוֹ, אֶל נָוֵהוּ, אֶל חֶבֶר מוֹדָעִים קְרוֹבִים, יַחַד עִם תְּשׁוּקָה עֲצוּמָה לִנְסִיעוֹת, לְשִׁנּוּיֵי מָקוֹם. מִדֵּי שָׁנָה בְּשָּׁנָה הָיָה עוֹרֵך טִיוּלִים וְתִיוּרִים בִּגְּלִילוֹת שׁוֹנִים שֶׁל אַנְגְּלִיָה. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּתְבוּ לוֹ יְדִידָיו מֵאֲמֵרִיקָה, כִּי שְׁמוֹ וְשֵׁם סְפָרָיו מְפֻרְסָמִים מֵעֵבֶר לַיָּם וְקָרְאוּ אוֹתוֹ לָבוֹא וְלִרְאוֹת זֹאת בְּעֵינָיו, עָמַד דִּיקֶנְס וְנָסַע לְאַרְצוֹת־הַבְּרִית.

בַּאֲמֵרִיקָה עָרְכוּ לוֹ לְדִיקֶנְס, פְּגִישָׁה, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא רָאָה בֶּן אֵרָפָּה. לִכְבוֹדוֹ נֶעֶרְכוּ חֲגִיגוֹת וּמִשְׁתָּאוֹת, אֲסֵפוֹת עָם וְהִלּוּלוֹת.

כַּעֲבֹר שָׁנִים אֲחָדוֹת נָסַע דִּיקֶנְס לְאִטַלְיָה וְשָׁם יָשָׁב כְּשָׁנָה בְּאַחַד הָאַרְמוֹנוֹת הַנֶּהְדָּרִים וְעֵינוֹ לֹא שָׂבְעָה מֵרְאוֹת אֶת הֲדָר הַטֶּבַע אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הַהִיא. וּמִקֵּץ שָׁנִים מְעַטּוֹת נָסַע דִּיקֶנְס עִם בֵּיתוֹ לִשְׁוֵיץ וְיָשַׁב שָׁם כְּשָׁנָה שְׁלֵמָה. גַּם בְּפָּרִיס יָשַׁבֹ דִּיקֶנְס זְמַן מָה.

וְאוּלָם עִם כָּל הַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאִים שֶׁרָאָה דִּיקֶנְס בָּאֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, עִם כָּל הַתַּעֲנוּגִים הָרַבִּים שֶׁשָּׂבְעָה נַפְשׁוֹ בְּפִנּוֹת בְּרוּכוֹת הַטֶּבַע, נִמְשַׁךְ לִבּוֹ תָּמִיד לָשׁוּב אֶל רְחוֹבוֹת לָנְדּוֹן וְסִמְטוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא הִכִּיר וְלֹא יָדַע אֶת שְׁבִילֵיהֶן וְאֶת מִשְׁעוֹלֵיהֶן כָּמוֹהוּ.

הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה הִתִּישָׁה אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל וְחַיַּי הַנְּדוּדִים הֶלְאוּ אוֹתוֹ. לַשָּׁוְא פָּצְרוּ בּוֹ יְדִידָיו וּמוֹקִירָיו, כִּי יָנוּחַ וְלֹא יָנוּעַ. נַפְשׁוֹ הַמְּלֵאָה תְּנוּעָה לֹא יָכְלָה לִמְצֹא עֹנֶג בְּחַיֵּי שֶׁקֶט.

בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן חֲמִשִׁים עָלָה בְּלִבּוֹ הָרָצוֹן לִקְרֹא אֶת יְצִירוֹתָיו לִפְנֵי הַקָּהָל. הוּא הָיָה אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַקְּרִיאָה הַמְפֹאָרִים, וּבְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר בָּא דִּיקֶנְס לִקְרֹא בְּפֻמְבִּי אֶת כְּתָבָיו, נָהֲרוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים לִשְׁמֹעַ אֶת מִקְרָאוֹתָיו, שֶׁהִצְטַיְּנוּ בָּאֳמָנוּת רַבָּה.

בַּאֲמֵרִיקָה הָיוּ הָאֲנָשִׁים עוֹמְדִים בְּלֵּילוֹת הַחֹרֶף הַקָּרִים שָׁעוֹת רַבּוֹת לִפְנֵי הַקֻּפָּה, כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּכַרְטִיס. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיוּ מְבִיאִים עִמָּהֶם פַּת עַרְבִית לֶאֱכֹל, כַּר וּמַחֲצֶלֶת לִשְׁכַּב, כְּדֵי שֶׁלֹּא לָעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם “בַּתּוֹר” לְיַד הַקֻּפָּה. זֶרֶם הָאֲנָשִׁים הָיָה כֹּה רַב, עַד כִּי קָטֹן הָיָה כָּל אוּלָם מֵהָכִיל אֶת כָּל הַצְּמֵאִים לִשְׁמֹעַ אֶת מִקְרָא דִּיקֶנְס, וּבְעִיר בְּרוּקְלִין הַסְּמוּכָה לִנְיוּ-יוֹרְק, הִתִּירוּ לַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל לִקְרֹא אֶת יְצִירוֹתָיו לִפְנֵי הַקָּהָל בְּבֵית יִרְאָה מֵעַל הַבִּימָה, אֲשֶׁר הַכֹּהֵן רָגִיל לִדְרֹשׁ שָׁם דְּרָשׁוֹת בַּקֹּדֶשׁ.

כּוֹתְבֵי הַבִּיאוֹגְרָפִיָּה שֶׁל הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל מַקְדִּישִׁים פֶּרֶק מְיֻחָד לְ “דִּיקֶנְס שֶׁבְּעַל־פֶּה”.

הַנְּסִיעוֹת הָרַבּוֹת לְעֵת זִקְנָתוֹ הִתִּישוּ יִוֹתֵר אֶת כֹּחוֹ. חֳדָשִׁים אֲחָדִים יָשַׁב בְּבֵיתוֹ, וּמְעַט מְעַט שָׁב לְאֵיתָנוֹ, עַד כִּי קְרוֹבָיו וּמְיֻדָעָיו חָדְלוֹ לִדְאֹג לִשְׁלוֹמוֹ. אַך בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ חָשׁ פִּתְאֹם תְּשִׁישׁוּת, וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו הָרוֹפְאִים לֹא מָצְאוּ לוֹ כָּל רִפְאוּת. וּבַיּוֹם הַמָּחֳרָת מֵת, וְהוּא בֶּן חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.  

III סְפָרָיו    🔗

דִּיקֶנְס הוּא אֶחָד מִן הַסּוֹפְרִים, שֶׁכָּל הַגִּבּוֹרִים שֶׁנּוֹצְרוּ בְּכֹחַ דִּמְיוֹנוֹ הֵם מְחֻנָּנִים כָּל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַמּוּמִים, הַמְיֻחָדִים לִבְנֵי הָעָם הָאַנְגְּלִי. וְאוּלָם הַסּוֹפֵר יָדַע יַחַד עִם זֹאת לִנְגֹּעַ בְּנִימֵי הַנֶּפֶשׁ המְשֻׁתָּפִים לְכָל בְּנֵי הָאָדָם, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן נַעֲשׂוֹּ גִּבּוֹרָיו קְרוֹבִים וִיקָרִים לֹא רַק לִבְנֵי עַמּוֹ, כִּי אִם גַּם לְכָל בְּנֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וְעוֹד יִתְרוֹן גָּדוֹל מְיֻחָד לְדִיקֶנְס, כְּמוֹ לְכַמָּה מִן הַסּוֹפְרִים רַבֵּי הַכִּשְׁרוֹן אֲשֶׁר בְּסִפְרוּת הָעוֹלָם: חָבִיב הוּא עַל הַקּוֹרְאִים בְּנֵי גִילִים שׁוֹנִים וּמֵעֲמָדוֹת שׁוֹנִים. הַקּוֹרֵא הַמַּשְׂכִּיל מִתְעַנֵּג עַל מַעֲשֵׂי הָאֳמָנוּת הָרַבָּה וְהַדַּקָּה אֲשֶׁר בִּסְפָרָיו, וְהַקּוֹרֵא הַפָּשׁוּט, הַפּוֹעֵל הַלָּנְדּוֹנִי, מוֹצֵא בְּרוֹמָנָיו שֶׁל דִּיקֶנְס עוֹלָם מָלֵא שֶׁל מַעֲשִׂים הַלּוֹקְחִים אֶת לִבּוֹ, שׂוֹנֵא תַּכְלִית שִׂנְאָה אֶת הָאֲנָשִׁים הָרָעִים, הַמְתֹאָרִים בִּידֵי הַסּוֹפֵר, וְאוֹהֵב אַהֲבָה עַזָּה אֶת הַגִּבּוֹרִים הַטּוֹבִים וְהַיָּפִים שֶׁלּוֹ.

שְׁנֵי קַוִּים יְסוֹדִיִּים עוֹבְרִים בְּסִפְרֵי דִּיקֶנְס וְהֵם שֶׁעָשׂוּ אוֹתָם מְפֻרְסָמִים בְּכָל הָעוֹלָם, וְעַל יָדָם קָנָה לוֹ הַמְחַבֵּר שֵׁם גָּדוֹל.

הַקַּו הָאֶחָד הוּא – רוּחַ הַהוּמוֹר, שֶׁבּוֹ הוּא נִגַּשׁ אֶל חֶזְיוֹנוֹת הַחַיִּים. אֵין זֶה שׁוֹט לַעַג לְיַסֵּר בּוֹ אֶת חֻלְשׁוֹת בְּנֵי הָאָדָם, כִּי אִם לִגְלוּג דַּק וְנוֹחַ שֶׁל אִישׁ בַּעַל לֵב טוֹב, הָרוֹאֶה אֲנָשִׁים בָּאִים בַּשָּׁנִים עוֹשִׂים מַעֲשֵׂי יַלְדוּת, הַשּׁוֹמֵעַ בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים דְּבָרִים נְבוּבִים וְחוֹשְׁבִים, כִּי פִּיהֶם יֶּהְגֶּה חָכְמָה.

הַקַּו הַשֵּׁנִי הַמְצַיֵּן אֶת סִפְרֵי דִיקֶנְס הוּא רוּחַ הָאַהֲבָה וְהָרַחֲמִים, שֶׁבּוֹ הוּא מְתָאֵר אֶת חַיֵּי בְּנֵי הָאָדָם עֲלוּבֵי הַגּוֹרָל. בִּסְפָרָיו אָנוּ מוֹצְאִים שׁוּרָה שְׁלֵמָה שֶׁל טִפּוּסִים מִבְּנֵי דַּלַת הָעָם, הַמְעוֹרְרִים בְּחִיצוֹנִיוּתָם זְוָעָה, אַך הַסּוֹפֵר חָשַׂף בְּקִרְבָּם אוֹצָר שָׁלֵם שֶׁל מִדּוֹת טוֹבוֹת, עַד שֶׁהַקּוֹרֵא מִתְמַלֵּא חִבָּה אֶל יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁך אֵלֶּה, וְיַחַד עִם הַמְחַבֵּר הוּא סוֹלֵחַ לַעֲלוּבִים אֵלוּ אֶת הַמִּגְרָעוֹת, שֶׁדָּבְקוּ בָּהֶם עַל יְדֵי חֶלְאַת הַחַיִּים.

הַגִּבּוֹרִים שֶׁיָּצַר דִּיקֶנְס הָיוּ בִּשְׁבִילוֹ לֹא יְצִירֵי דִמְיוֹן אֶלָּא אֲנָשִׁים חַיִּים, שֶׁשָּׁפַך דְּמָעוֹת עַל אֲסוֹנָם וְשָֹמַח בְּשִׂמְחָתָם. בְּמֶשֶׁך הַזְּמָן שֶׁהָיָה דִיקֶנְס כּוֹתֵב רוֹמָן הָיָה רוֹאֶה אֶת “הַגִּבּוֹרִים” כִּקְרוֹבִים וּמְיֻדָּעִים שֶׁבָּאוּ לָגוּר בְּבֵיתוֹ וּלְהִשְׁתַּעְשֵׁע עִמּוֹ, וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסוֹף הַסִּפּוּר, הוּא חָשׁ צַעַר, כִּי עוֹד מְעַט וַיִּפָּרֵד מֵעַל הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת בְּסִפְרוֹ.

רַבִּים וְשׁוֹנִים הֵם הַגִבּוֹרִים אֲשֶׁר בְּסִפּוּרֵי דִּיקֶנְס, כִּי עַיִן חַדָּה הָיְתָה לוֹ לַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל הַזֶּה לִרְאוֹת אֶת הַחַיִּים בְּכָל רִבּוּי גּוֹנֵיהֶם וּמַרְאוֹתֵיהֶם. “הוּא רוֹאֶה עֲשָׂרָה דְבָרִים בְּמָּקוֹם שֶׁאָדָם רָגִיל רוֹאֶה רַק דָּבָר אֶחָד” – הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו מְיֻדָּעָיו.

אֶת טִיב עֲבוֹדָתוֹ בַּסִּפְרוּת תֵּאַר דִּיקֶּנְס עַצְמוֹ בְּאֶחָד מִנְּאוּמָיו: "אֲנִי נוֹסֵעַ בְּעָרִים וּבִכְפָרִים, כָּל יָמַי אֲנִי בַּדָּרֶךְ. נוֹסֵעַ אֲנִי מִטַּעַם הַחֶבְרָה הַגְּדוֹלָה “אוֹהֲבֵי הָאָדָם” וּבֶן לִוְיָתִי הוּא מַר “דִּמְיוֹן”.

אֶת הָרוֹמָן דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, הַנִּתָּן בָּזֶה בְּתַרְגּוּם עִבְרִי, אָהַב דִּיקֶנְס יוֹתֵר מִכָּל סְפָרָיו, עַל כִּי הִשְׁקִיעַ בּוֹ הַרְבֵּה מִזִּכְרוֹנוֹת יְמֵי חַיָּיו, וְהַרְבֵּה מִמַּה שֶׁעָבַר עַל דָּוִד קָפֶּרְפִילְד עָבַר עַל מְחַבְּרוֹ, וְאוּלָם אֵין זוֹ “אַבְטָבִּיאוֹגְרָפִיָּה” – תּוֹלְדוֹת יְמֵי חַיָּיו – שֶׁל דִּיקֶּנְס, כִּי אִם אֶחָד מֵאֵלֶּה הַסְּפָרִים שֶׁאֱמֶת וְחָזוֹן, דִּמְיוֹן וּמְצִיאוּת מְעֹרָבִים זֶה עִם זֶה.

בְּיָמֵינוּ יֵשׁ לָנוּ סִפְרֵי דִיקֶּנְס בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת, מַהֲדוּרוֹת זַלּוֹת לְעֲנִיֵּי הַקּוֹרְאִים וּמַהֲדוּרוֹת יְקָרוֹת לַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים. בַּאֲמֵרִיקָה יָצְאָה מַהֲדוּרַת תִּפְאֶרֶת שֶׁל כִּתְבֵי דִיקֶנְס לְמִלְיוֹנֵרִים, שֶׁמְּחִירָה עוֹלָה 75000 דּוֹלָר. וְאוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם, בִּימֵי חַיֵּי הַמְחַבֵּר, הָיוּ רֹב סְפָרָיו יוֹצְאִים חוֹבְרוֹת חוֹבְרוֹת אַחַת לְחֹדֶשׁ, וְהַקּוֹרְאִים הָיוּ מְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר שֶׁלָּקַח אֶת לִבָּם.

אֶחָד מִבְּנֵי דוֹרוֹ מְסַפֵּר בְּזִכְרוֹנוֹתָיו:

“אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעָמְדָה הַחוֹבֶרֶת שֶׁל דָּוִד קָפֶּרְפִילְד לְהִתְקַבֵּל עַל יְדֵי הַדֹּאַר, קָצְרָה רוּחַ הַקּוֹרְאִים לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יָבוֹא נוֹשֵׂא הָאִגְּרוֹת אֶל בֵּיתָם, כִּי אִם הָיוּ יוֹצְאִים לִקְרָאתוֹ לַחֲטֹף מִיָּדוֹ אֶת הַחוֹבֶרֶת הַכְּחֻלָה הַחֲדָשָׁה שֶׁל “בּוֹץ” (דִיקֶּנְס). חֹדֶשׁ יָמִים רָעֲבוּ לְמָזוֹן רוּחָנִי זֶה, חִכּוֹ, צִפּוּ, הִתְוַכְּחוּ זֶה עִם זֶה. אִם קָפֶּרְפִילְד יִקַּח לְאִשָּׁה אֶת דּוֹרָה אוֹ אֶת אַגְנֶס, שָׂמְחוּ עַל הַחֲלִיפוֹת וְהַתְּמוּרוֹת בְּחַיֵּי מִיקוֹבֶר, הִשְׁתַּתְּפוּ בְּגּוֹרַל כָּל הַגִּבּוֹרִים הַקְּרוֹבִים לְלִבָּם. וּמִי שֶׁזָּכָה לְקַבֵּל רִאשׁוֹן אֶת הַחוֹבֶרֶת הָיָה עוֹמֵד שָׁעָה קַלָּה וְקוֹרֵא בְּקוֹל רָם אֶת קוֹרוֹת קָפֶּרְפִילְד, וַאֲחֵרִים הָיוּ רָצִים בְּחִפָּזוֹן לְבֵיתָם, כְּדֵי לְשַׁתֵּף בְּתַעֲנוּג הַקְּרִיאָה אֶת בְּנֵי בֵּיתָם וּקְרוֹבֵיהֶם, אֲשֶׁר צִפּוּ גַּם הֵם לַחוֹבֶרֶת”.

קְצָת מִן הַמְבַקְּרִים חוֹשְׁבִים אֶת דָּוִד קָפֶּרְפִילְד לְיצִירָתוֹ הַמֻּבְחֶרֶת שֶׁל דִּיקֶנְס; וְיֵשׁ מִן הַמְבַקְּרִים שֶׁמְּבַכְּרִים עָלָיו רוֹמָנִים אֲחֵרִים מִשֶּׁל אוֹתוֹ סֵפֶר. אַך בֵּין קְהַל הַקּוֹרְאִים, וּבְיִחוּד בֵּין בְּנֵי הַנְּעוּרִים, תּוֹפֵס דָּוִד קָפֶּרְפִילְד אֶת הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, וְעַד הַיּוֹם הַהוּא אַחַד הַסְּפָרִים הַחֲבִיבִים עַל הַקּוֹרְאִים לֹא רַק בְּאַנְגְּלִיָה, כִּי עִם בְּכָל הָעוֹלָם. ב.א.


 

כרך ראשון    🔗


 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: יָצָאתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם    🔗

אִם אָנֹכִי אֶהְיֶה הַגִּיבּוֹר שֶׁל תּוֹלְדוֹת־חַיַּי, אוֹ כִּי הַכָּבוֹד הַזֶה יִפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל אִיש אַחֵר – אֶת זֹאת יוֹכִיחוּ הַפְּרָקִים הַבָּאִים. אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא לְסַפֵּר אֶת דִּבְרֵי יְמֵי חַיַּי מִיּוֹם הִוָּלְדִי.

כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ לִי, וַאֲנִי מַאֲמִין בָּזֶה, נוֹלַדְתִּי בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בַּחֲצוֹת־הַלַּיְלָה, בַּשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה. בּוֹ בָּרֶגַע אֲשֶׁר הַשָּׁעוֹן הִשְׁמִיע קוֹל צִלְצוּלוֹ, נִשְׁמַע קוֹל בִּכְיִי הָרִאשׁוֹן.

הַמְיַלֶּדֶת וְכָל הַנָּשִׁים הַחֲכָמוֹת, אֲשֶׁר יָדְעוּ אוֹתִי בְּטֶרֶם נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶן, נִבְּאוּ עָלָי: רֵאשִׁית, כִּי עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת בִּישׁ־גַּדָּא, וְשֵׁנִית, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם נָתְנוּ לִי זְכוּת לִרְאוֹת שֵׁדִים וְרוּחוֹת. שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לְפִי אֱמוּנַת הַנָּשִׁים, הֵם נַחֲלַת הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת אֲשֶׁר יָצְאוּ לַאֲוִיר הָעוֹלָם בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בַּחֲצוֹת הַלָּיְלָה.

עַל דְּבַר מַזָּלִי אִם טוֹב אוֹ רַע, לֹא אַגִּיד עַתָּה מְאוּמָה. יָבוֹאוּ דִבְרֵי יְמֵי חַיַּי וְיָעִידוּ, אִם אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר הָיָה חֲזוֹן הַנָּשִׁים עָלָי. וְאוּלָם עַל אֹדוֹת הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת, הִנֵּה מֵעִיד אֲנִי, כִּי לֹא רָאִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי אוֹתָם, מִלְּבַד בְּדִמְיוֹנוֹת יַלְדוּתִי.

וְאִם נִמְצָא אִישׁ אֲשֶׁר גָּזַל מִמֶּנִּי אֶת הַזְּכוּת לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת – אֵין בְּלִיבִּי עָלָיו כְּלוּם. יְהִי לוֹ אֲשֶׁר לוֹ.

מְקוֹם מוֹלַדְתִּי הוּא בְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן, בִּמְחוֹז סוֹפוֹלְק. יָתוֹם נוֹלַדְתִּי. כִּי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּטֶרֶם נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת אוֹר עוֹלָם, נִסְגְּרוּ עֵינֵי אָבִי לָנֶצַח. מַה דָּאַב לִבִּי בִּימֵי יַלְדוּתִי בְּחָשְׁבִי, כִּי אָבִי לֹא זַכָה לִרְאוֹתִי. וְעוֹד דָּאַב לִבִּי בְּהַבִּיטִי עַל הָאֶבֶן הַלְּבָנָה, מַצֶּבֶת קֶבֶר אָבִי בְּבֵית הָעַלְמִין. הִנֵּה שׁוֹכֵב אָבִי שָׁם גַּלְמוּד בְּלֵיל חֹשֶׁך, בְּעֵת אֲשֶׁר בְּאָהֳלֵנוּ חֹם וְנָעִים, הַמְּנוֹרָה דוֹלֶקֶת וְהָאָח בּוֹעֶרֶת. וְהַדֶּלֶת הִנֵּה סְגוּרָה בְּפָנָיו לְבַל יָבוֹא. כְּאַכְזְרִיּוּת רַבָּה נִרְאָה הַדָּבָר בְּעֵינָי.

דּוֹדַת אָבִי, הֲלֹא הִיא דוֹדָתִי הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר עַל אֹדוֹתֶיהָ עוֹד אֲסַפֵּר הַרְבֵּה, הָיְתָה פְּאֵר מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, שְׁמָהּ מָרַת טְרוֹטְבוּד, אוֹ מָרַת בֶּטְסִי, כַּאֲשֶׁר קָרְאָה אוֹתָהּ אִמִּי הָאֻמְלָלָה, בְּהַבְלִיגָהּ עַל פַּחְדָּה לְהוֹצִיא מִפִּיהָ אֶת שֵׁם הָאִשָּׁה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

הִיא הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאִישׁ צָעִיר מִמֶּנָּה, אֲשֶׁר פָּנָיו הָיוּ יָפִים, אַךְ מַעֲשָׂיו לֹא הָיוּ יָפִים, כִּי הָיָה מַכֶּה אֶת אִשְׁתּוֹ. וּפַעַם אַחַת נָפְלָה קְטָטָה בֵּינֵיהֶם, אָז קָם הַבַּעַל בַּחֲמָתוֹ וְאָמַר לְהַשְׁלִיך אֶת אִשְׁתּוֹ בְּעַד חַלּוֹן הַחֶדֶר אֲשֶׁר בַּקּוֹמָה הַשֵּׁנִית.

הִנֵּה כִּי כֵן נוֹכְחָה דוֹדָתִי, כִּי לֹא זֶה בֶּן־זוּגָהּ, וְלָכֵן נָתְנָה לוֹ חֵלֶק מֵהוֹנָהּ וְקִבְּלָה מִמֶּנּוּ גֵט פִּטּוּרִין. הוּא לָקַח אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף וְהָלַך לְאֶרֶץ הֹדוּ, לָצוּד שָׁם חַיּוֹת. אָמְרוּ עָלָיו, כִּי פַעַם רָאוּ אוֹתוֹ רוֹכֵב עַל פִּיל, וְקוֹפִים מִימִינוּ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. אַך מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים בָּאָה הַשְּׁמוּעָה מֵהֹדּוּ, כִּי מֵת שָׁם הָאִישׁ.

אִם עָשָׂה דָּבָר מוֹתוֹ רשֶׁם עַל דוֹדָתִי – אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ; כִּי אַחֲרֵי גֵרוּשֶׁיהָ שָׁבָה דוֹדָתִי לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם־מִשְׁפַּחַת אָבִיהָ. הִיא בָּנְתָה לָהּ בֵּית בְּאֶחָד הַכְּפָרִים לְיַד חוֹף הַיָּם, הַרְחֵק מִבְּנֵי־אָדָם, וַתֵּשֶׁב שָׁם הִיא וּמְשָׁרַתָּהּ הָאַחַת וַתְּהִי כִּנְזִירָה מִן הַחַיִים וַהֲמוֹנָם.

אָבִי הָיָה, כַּנִּרְאֶה, חָבִיב עָלֶיהָ לְפָנִים מְאֹד. אַך מִיּוֹם שֶׁנָּשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ, הִיא אִמִּי, חָרָה אַפָּה בּוֹ, בְּאָמְרָהּ, כִּי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בָּחַר הִיא “צַעֲצוּעַ שֶׁל דּוֹנַג”. אָמְנָם בְּעֵינֶיהָ לֹא רָאֲתָה אֶת אִמִּי, אַך שָׁמֹע שָׁמְעָה, כִּי הִיא צְעִירָה לְיָמִים וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה לְעֶשְׂרִים, הַדָּבָר הַזֶה הָיָה לָהּ לְמוֹרַת רוּחַ, וּמֵאָז לֹא נִפְגָּשׁוּ אָבִי וְדוֹדָתִי.

אָבִי הָיָה גָּדוֹל בְּשָׁנִים פִּי שְׁנַיִם מֵאִמִּי, גַּם הָיָה רְפֵה־אוֹנִים וְכַעֲבֹר שָׁנָה אַחַת אַחֲרֵי חֲתֻנָּתוֹ הָלַך לְעוֹלָמוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים קֹדֶם שֶׁיָּצָאתִי לָאֲוִיר הָעוֹלָם.

כָּזֶה הָיָה מַצַּב הַדְּבָרִים בְּיּוֹם הַהוּא, בְּאוֹתוֹ יוֹם הַשִּׁשִּׁי, יוֹם הַמְּכֻבָּד, יוֹם הוּלַדְתִּי.

הַיָּמִים יְמֵי חֹרֶף, בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט, אַחֲרֵי שְׁעַת־הַצָּהֳרַיִם, וְאִמִּי יוֹשֶׁבֶת לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, וְהִיא רְפַת־אוֹנִים וּקְשַׁת־רוּחַ, מֵעֵינֶיהָ נָזְלוּ דְּמָעוֹת וְלִבָּה מָלֵא צַעַר וְיָגוֹן עַל גּוֹרָלָהּ וְגוֹרָל הַגֵּר הַקָּטֹן, הַיָּתוֹם מֵאָבִיו, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וַיָּבוֹא לְעוֹלָם, לִחְיוֹת בֵּין זָרִים. וּמַחֲשָׁבָה נוּגָה אַחַת דִּכְּאָה אֶת רוּחָה: אוּלַי נִגְזַר עָלֶיהָ מִן הַשָּׁמַיִם לָמוּת בְלִדְתָּהּ.

וּפִתְאֹם הִבִּיטוּ עֵינֶיהָ אֶל הַחַלּוֹן מִמּוּלָה, וְהִנֵּה אִשָּׁה נָכְרִיָּה הוֹלֶכֶת וּבָאָה דֶּרֶך הַגָּן.

רַעְיוֹן נוֹלַד בְּלֵב אִמִּי, כִּי זוֹ הִיא מָרַת בֶּטְסִי. הַשֶּׁמֶש הַיּוֹרֶדֶת לִפְאַת מַעֲרָב הֵאִירָה מֵעַל גֶּדֶר הַגָּן עַל פְּנֵי אִשָּׁה גְדוֹלָה, הַצּוֹעֶדֶת בְּצַעֲדֵי גָאוֹן וּפָנֶיהָ זוֹעֲפִים – אֵין זֹאת כִּי אִם דּוֹדָתִי הִיא.

וְעוֹד סִמָּן אֶחָד הוֹכִיח, כִּי הָאִשָּׁה הַבָּאָה הִיא הִיא מָרַת בֶּטְסִי. אָבִי זִכְרוֹ לִבְרָכָה, הָיָה מְסַפֵּר תָּמִיד, כִּי מִנְהַג הַדּוֹדָה הוּא לֹא כְּמִנְהַג שְׁאָר בְנֵי אָדָם. וְגַם הַפַּעַם בְּהַגִּיעָה אֶל בֵּיתֵנוּ, לֹא צִלְצְלָה בַּפַּעֲמוֹן, אַף לֹא דָפְקָה עַל הַדֶּלֶת, כִּי אִם קָרְבָה אֶל הַחַלּוֹן וְנִלְחֲצָה בִּקְצֵה חָטְמָהּ אֶל זְכוּכִית־הַחַלּוֹן, עַד כִּי בְּרֶגַע אֶחָד הִלְבִּין קְצֵה־הַחֹטֶם.

לְמַרְאֶיהָ נִבְהֲלָה אִמִּי מְאֹד, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא מָרת בֶּטְסִי גָרְמָה לְכָך, כִּי נוֹלַדְתִּי בָּעֶרֶב־שַׁבָּת.

אִמִּי קָמָה מִמּוֹשָׁבָהּ בַּחֲרָדָה וַתָּסַר אֶל פִּנַּת הַבָּיִת. מָרַת בֶּטְסִי הִסְתַּכְּלָה בַּחֶדֶר וְעֵינֶיהָ תּוֹעוֹת אָנֶה וְאֶנָּה, וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה אֶת פְּנֵי אִמִּי, נִעַנְעָה לָהּ בְּרֹאשָׁהּ בִּרְמִיזָה, כִּי תָקוּם לִפְתֹּחַ לָהּ אֶת הַדֶּלֶת. אִמִּי הָלְכָה אֶל הַפֶּתַח.

“אֵשֶׁת דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, הֲכֵן?” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי.

“כֵּן,” עָנְתָה אִמִּי בְּשָׂפָה רָפָה.

“מָרַת טְרוֹטְבוּד,” שָׁבָה וְאָמְרָה הַאוֹרְחָה, "וַדַּאי שָׁמַעַתְּ אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה.

"אִמִּי עָנְתָה, כִּי כְבָר הָיָה לָהּ הָעֹנֶג לִשְׁמֹעַ אֶת שְׁמָּה, וְאוּלָם פָּנֶיהָ הַנִּבְעָתִים לֹא הֵעִידוּ עַל הָעֹנֶג הָרַב וְהֶעָצוּם אֲשֶׁר בְּנַפְשָׁהּ.

“וּבְכֵן, הֲרֵי הִיא עַתָּה לְפָנַיִךְ!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי.

אִמִּי הִשְׁתַּחַוְתָה לְעֻמָּתָהּ וַתִּקְרָא לָהּ לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר. וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים נִכְנְסוּ אֶל הַחֶדֶר הַהוּא אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יָצְאָה אִמִּי, כִּי בַחֶדֶר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּבַּיִת לֹא הִסִּיקוּ אֶת הַתַּנּוּר מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוּבַל אָבִי לִקְבָרוֹת.

כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ שְׁתֵּיהֶן, וּמָרַת בֶּטְסִי לֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ, לֹא יָכְלָה אִמִּי לְהִתְאַפֵּק וַתִּתֵּן בִּבְכִי קוֹלָהּ.

“אִי – הוֹי! אִי – הוֹי!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי בְּחִפָּזוֹן, “אַל נָא, אַל נָא תִּבְכִּי: חִדְלִי נָא, חֲדָלִי!”

וְאוּלָם אִמִּי לֹא יָכְלָה לַעֲצֹר בְּעַד שֶׁטֶף דִּמְעוֹתֶיה וַתּוֹסֶף לִבְכּוֹת, עַד כִּי הוּקַל מְעַט מֵעַל לִבָּהּ.

“הָסִירִי נָא, בִּתִּי, אֶת הַצְּנִיף מֵעַל רֹאשֵׁךְ,” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “וְאֶחֱזֶה בָּך.”

אִמִּי פָּחֲדָה מְאֹד מִפָּנֶיהָ, עַד כִּי לֹא הֵעֵזָּה לַמְרוֹת אֶת פִּיהָ וְלִבְלִי עֲשׂוֹת אֶת הַפְּקֻדָּה הַמּוּזָרָה שֶׁל דּוֹדָתִי, וְלָכֵן הֵסִירָה מֵעַל רֹאשָׁהּ אֶת הַצְּנִיף, וְיָדֶיהָ רָעֲדוּ עַד כִּי נִפְזְרוּ שַׂעֲרוֹת־רֹאשָׁהּ הַאֲרֻכּוֹת וְהַיָּפוֹת עַל פָּנֶיהָ. “שֹׁמּוּ שָׁמַיִם!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “אָכֵן יָלְדָה קְטַנָּה אָתְּ.”

פְּנֵי אִמִּי אָמְנָם הָיוּ צְעִירִים מְאֹד, עַד כִּי נִרְאֲתָה כְּנַעֲרָה לְמַטָּה מֵעֶשְּׂרִים שָׁנָה. הִיא הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ, כְּאִלּוּ חֵטְא חֲטְאָה בָּזֶה, וַתֹּאמֶר, כִּי אָכֵן הָיְתָה בָּהּ יַד ה' לְהָבִיא עָלֶיהָ אַלְמֹן בְּעוֹדֶנָּה יָלְדָּה, וְגַם הִנֵּה תְּהִי לְאֵם, בִּרְצוֹת ה' בְּעוֹדֶנָּה יָלְדָּה.

מָרַּת בֶּטְסִי יָשְׁבָה דּוּמָם, פָּנֶיהָ נִזְעָמִים, יָדֶיהָ מְשֻׁלָּבוֹת עַל בִּרְכֶּיהָ וְרַגְלֶיהָ נִשְׁעָנוֹת עַל כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר, וְהִיא מַבִּיטָה אֶל הָאָח הַבּוֹעֶרֶת.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” נִשְׁמַע קוֹלָהּ פִּתְאֹם, “מַה זֶה קֵן־עוֹרְבִים?”

“הַאִם כַּוָּנָתֵךְ אֶל שֵׁם בֵּיתֵנוּ, גְּבִרְתִּי?” שָׁאֲלָה אִמִּי.

“קַן־עוֹרְבִים מַה פֵּרוּשׁוֹ?” חָזְרָה מָרַת בֶּטְסִי, “אִלּוּ יְדַעְתֶּם, גַּם אַתְּ, גַּם אִישֵׁךְ, אֶת טִיב הַחַיִּים, כִּי אָז נְתַתָּם אֶת הַבְּכוֹרָה לְלוּל־תַּרְנְגוֹלִים.”

“בָּעֵת אֲשֶׁר קָנָה אִישִׁי, זִכְרוֹ לִבְרָכָה, אֶת הַבַּיִת,” עָנְתָה אִמִּי, “בָּחַר לְכַנּוֹתוֹ בְּשֵׁם זֶה, כִּי לְפִי דַּעְתּוֹ נִמְצְאוּ עוֹרְבִים רַבִּים בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם.”

רוּחַ הָעֶרֶב נָשַׁב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בֵּין הָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר בַּגַן, עַד כִּי גַם אִמִּי גַם דּוֹדָתִי נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶן אֶל הַחַלּוֹן. הָאִילָנוֹת הִשְׁתַּחֲווּ זֶה אֶל זֶה וְנִרְאוּ כַּעֲנָקִים מִתְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם. וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים שֶׁל שֶׁקֶט הִתְעוֹרְרוּ הָעֵצִים בִּסְעָרָה וַיָּרִימוּ לְמַעְלָה אֶת דָּלִיּוֹתֵיהֶם, כְּאִלּו קָמוּ לְהִלָּחֵם עַל נַפְשָׁם מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה הַמְרַחֶפֶת עֲלֵיהֶם, וְהִנֵּה הִשְׁלִיכוּ מֵעַל צַמְרוֹתֵיהֶם קֵינֵי־עוֹרְבִים רְעוּעִים וּמֻכֵּי־סָעַר.

“וְאַיֵּה הַצִּפֳּרִים?” שְׁאֲלָה מָרַת בֶּטְסִי.

“מָה?” – אִמִּי הִרְהֲרָה בְּרֶגַע זֶה בָּעִנְיָן אַחֵר.

“הָעוֹרְבִים מֶה הָיָה עֲלֵיהֶם?” חָזְרָה וְשָׁאֲלָה מָרַת בֶּטְסִי.

“לֹא הָיוּ עוֹרְבִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה מִיּוֹם אֲשֶׁר בָּאנוּ לָגוּר פֹּה” אָמְרָה אִמִּי, “אָמְנָם חָשַׁבְנוּ, דָּוִד שֶׁלִּי חָשַׁב, כִּי מַחֲנֶה רַב שֶׁל עוֹרְבִים יֵשׁ פֹּה, אַך הַקִּנִים הֵם עַתִּיקִים מְאֹד, וְהָעוֹרְבִים כְּבָר עָזְבוּ אוֹתָם זֶה יָמִים רַבִּים.”

“אָכֵן זֶה הוּא קַל דָּעַת!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “הִנֵּה זֶה הוּא דָּוִד קָפֶּרְפִילְד מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ! אָדָם קוֹרֵא לְבֵיתוֹ קֵן־עוֹרְבִים, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בַּמָּקוֹם אַף עוֹרֵב אֶחָד וְרַק בִּרְאוֹתוֹ קֵן הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי עוֹרְבִים מְחֻיָּבִים לָגוּר בְּתוֹכוֹ.”

“דָּוִד קָפֶּרְפִילְד,” עָנְתָה אִמִּי רְתֵת “מֵת, וְאִם תָּעֵזִּי לְגַדֵּף אֶת שְׁמוֹ בְּפָנָי…”

בְּאוֹתוֹ רֶגַע עָלָה עַל לֵב אִמִּי הַטּוֹבָה וְהָאֻמְלָלָה לְהָגֵן בְּעֹז עַל כְּבוֹד אָבִי הַמְחֻלָּל בְּפִי דוֹדָתִי, אַף כִּי קָשָׁה הָיְתָה הַמִּלְחָמָה עִם הָאִשָּׁה הַגְּדוֹלָה וְהַבְּרִיאָה. וְאוּלָם עַד לִידֵי מִלְחָמָה לֹא הִגִּיעַ הַדָּבָר, כִּי אִמִּי קָמָה מֵעַל כִּסְאָהּ, וְאַחֲרֵי רֶגַע חָזְרָה וְיָשְׁבָה עָלָיו בְּאֵין אוֹנִים וַתִּתְעַלָּף.

כַּאֲשֶׁר שָׁב אֵלֶיהָ רוּחָהּ, רָאוּ עֵינֶיהָ אֶת דּוֹדָתִי עוֹמֶדֶת לְיַד הַחַלּוֹן. דִּמְדּוּמֵי הָעֶרֶב חָלְפוּ וְהַלַּיְלָה בָּא, הַחשֶׁך כִּסָּה אֶת הַחֶדֶר.

“וּבְכֵן?” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי בְּקָרְבָהּ אֶל כִּסֵּא אִמִּי, כְּאִלּו לֹא הָיָה דָבָר בֵּינֵיהֶן וְרַק כִּי עָמְדָה רֶגַע לְיַד הַחַלּוֹן לְהָצִיץ בּוֹ אֶל מַרְאֶה הַגָּן, “לְמָתַי אַתְּ מְחַכָּה?”

“לִבִּי מָלֵא חֲרָדָה,” גִּמְגְּמָה אִמִּי, “לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, מֵתָה אָנֹכִי. בָּרִי לִי.”

“לֹא, לֹא, לֹא,” קָרְאָה הַדּוֹדָה " הַדִּמְיוֹן מוֹשֵׁל בָּך. קְחִי כּוֹס טֵה."

“הוֹי, שָׁמַיִם, הַאֻמְנָם יָבִיא לִי הַטֵּה הַצָּלָה?” שְׁאֲלָה אִמִּי בְּקוֹל מָלֵא יֵאוּשׁ.

“וַדַּאי שֶׁיָּבִיא,” עָנְתָה מָרַת בֶּטְסִי, “אֵין אֵלּוּ דִבְרֵי הָבֶל. מַה שֵׁם תִּקְרְאִי לַנַּעֲרָה שֶׁלָּךְ?”

"אֵין אֲנִי יוֹדַעַת, אִם בַּת אוֹ בֵּן אֵלֵד,” עָנְתָה אִמִי בִּתְמִימוּת.

“אֱלֹהִים עִמָּך בִּתִּי!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “לֹא עַל זֹאת שָׁאַלְתִּי אוֹתָך, כִּי אִם: מַה שֵׁם הַנַּעֲרָה הַמְשָׁרֶתֶת בְּבֵיתֶךָ?”

“פֵּגוֹטִי,” עָנְתָה אִמִּי.

“פְּגוֹטִי?!” חָזְרָה מָרַת בֶּטְסִי עַל הַשֵּׁם מִתּוֹך זִלְזוּל, “הֲשָׁמַעַת מִיָּמַיִךְ כִּי יִקְרָא בֶּן־אָדָם לְבִתּוֹ בְּשֵׁם מְשֻׁנֶּה כָּזֶה.”

“זֶה הוּא שָׁם־לְוָי” הִתְנַצְּלָה אִמִּי בְשָׂפָה רָפָה, "אִישִׁי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה רָגִיל לְקָרְאָהּ בְּשֵׁם זֶה, יַעַן כִּי שְׁמָּה הָרִאשׁוֹן הוּא כִּשְׁמִי.

“גְּשִׁי הֲלוֹם, פֵּגוֹטִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּקוֹל בְּפָתְחָהּ אֶת דֶּלֶת הָאוּלָם, “הָבִי טֵה. הִנֵּה גְּבִרְתֵּך חוֹלָה קְצָת. מַהֲרִי, עַל תַּעֲמֹדִי.”

הִיא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ אֶת דָּבָר הַפְּקֻדָּה בְּקוֹל מְצַוֶּה, כְּאִלּו הָיְתָה בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה מִיּוֹם הִבָּנוֹתוֹ. וְאַחֲרֵי עָמְדָהּ שָׁעָה קַלָּהּ בְּפֶתַח לִרְאוֹת אֶת פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר הָלְכָה לְמַלְּאוֹת אֶת הַפְּקֻדָּה, נָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וַתָּשָׁב אֶל מְקוֹמָהּ. יָשְׁבָה עַל כִּסְאָהּ מִמּוּל הָאָח, רַגְלֶיהָ עַל הַכַּרְכֹּב וְיָדֶיהָ מְשֻׁלָּבוֹת עַל בִּרְכֶּיהָ.

“הִנֵּה זֶה דִּבַּרְתְּ עַל אֹדוֹת הַיַּלְדָּה אֲשֶׁר תֵּלְדִי,” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “אֵין כָּל סָפֵק, כִּי יַלְדָּה תֵלֵדִי. לִבִּי אוֹמֵר לִי כִּי כֵן יֶהִי. וּבְכֵן בִּתִּי, לְמִן הָרֶגַע אֲשֶׁר תִּוָּלֵד הַיַּלְדָּה…”

“וְאוּלַי יֶלֶד,” הִרְהִיבָה אִמִּי לְהַפְסִיק אוֹתָהּ.

“הֲלֹא שָׁמַעַתְּ מִפִּי, כִּי לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי בַת תֵּלְדִי!” הָשִׁיבָה דּוֹדָתִי, “אַל נָא תַּרְבִּי בְּוִכּוּחִים עִמִּי, וּבְכֵן מִן הָרֶגַע אֲשֶׁר תֵּלְדִי, בִּתִּי, אֶת הַיַּלְדָּה, אָנֹכִי אֶהְיֶה מָגֵן לָהּ. כְּבַת תִּהְיֶה לִי. וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמֵּךָ, כִּי יִקָּרֵא עָלֶיהָ שְׁמִי: בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד. בֶּטְסִי זוֹ הַקְּטַנָּה תִּגְדַּל וּתְהִי מְאֻשָׁרָה בַּחַיִּים. אִישׁ לֹא יָבוֹא לְהִתְעַלֵּל בְּרִגְשׁוֹתֶיהָ. הִיא תִּלְמַד וְתִקְנֶה חָכְמָה וְדַעַת לְהִזָּהֵר מִפְּנֵי בְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר חֲלָקוֹת בְּפִיהֶם וּשֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבָּם. אָנֹכִי, אָנֹכִי אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ.”

עִם כָּל דִּבּוֹר וְדִבּוֹר אֲשֶׁר הוֹצִיאָה דּוֹדָתִי מִּפִּיהָ, נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ, כְּאִלּו עָמְדוּ לְנֶגֶד עֵינֶיהָ כָּל הָאֲסוֹנוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל רֹאשָׁהּ, וְהִיא הִתְאַמְּצָה לְגָרֵשׁ אוֹתָם בִדְבָרֶיהָ.

אִמִּי לֹא יָדְעָה מַה לַעֲנוֹת. קְצָת חָרְדָה מִפְּנֵי הָאִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת מִמּוּלָהּ, וּמִלְּבַד זֶה הָיָה לִבָּהּ מָלֵא צַעַר וּדְאָגָה עַד כִּי לֹא מָצְאָה מִלִּים בְּפִיהָ.

אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה שֶׁל שְׁתִיקָה, כַּאֲשֶׁר חָדְלָה מָרַת בֶּטְסִי לְנַעְנֵעַ בְרֹאשָׁהּ, שָׁאֲלָה אֶת אִמִּי:

“הַאִם הָיָה דָּוִד טוֹב אֵלֶיךָ, בִּתִּי? הַאִם חֲיִיתֶם יַחְדָּיו בְּשָׁלוֹם?”

“מְאֻשָּׁרִים הָיִינוּ,” עָנְתָה אִמִּי,“אִישִׁי הָיָה טוֹב־לֵב מֵאֵין כָּמוֹהוּ.”

"הוּא פִּנֵּק אוֹתָךְ, הֲכֵן? שָׁאֲלָה מָרַת בֶּטְסִי.

“אָמְנָם כֵּן הוּא, וּבִגְלַל זֶה אֻמְלָלָה אֲנִי שִׁבְעָתַיִם עַתָּה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַרְתִּי גַּלְמוּדָה בָּעוֹלָם,” נֶאֱנְחָה אִמִּי.

“אַל נָא תִּבְכִּי!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “דָּוִד לֹא הָיָה בֶּן־זוּגֵך. וְעַתָּה הַגִּידִי לִי: הֵן יְתוֹמָה הָיִית?”

“כֵּן.”

“אוֹמֶנֶת?”

“כֵּן, אוֹמֶנֶת הָיִיתִי בְּבַיִת אֶחָד, אֲשֶׁר דָּוִד קָפֶּרְפִילְד הָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס שָׁם. אָנֹכִי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינָיו, וְהוּא הִתְקָרֵב אֵלַי, דִּבֵּר דְּבָרִים טוֹבִים, חִבֵּב אוֹתִי, וְלָאַחֲרוֹנָה הִצִּיעַ לְפָנַי לְהִנָּשֵׂא לוֹ. וְכָךְ נִקְשַׁרְנוּ יַחְדָּו.”

“הוֹי מִסְכֵּן!” רָטְנָה מָרַת בֶּטְסִי. וְעֵינֶיה מוּסַבּוֹת אֶל הָאַח הַבּוֹעֶרֶת, הַגִּידִי לִי, הֲקָנִית דַּעַת בְּטֶרֶם נִשֵּׂאת לְאִישׁ?"

“סִלְחִי לִי, גְּבִרְתִּי,” גִּמְגְּמָה אִמִּי.

“רְצוֹנִי לוֹמַר, הֲיוֹדַעַת אַתְּ לְכַלְכֵּל בָּיִת?”

“רַק מְעַט מְאֹד,” עָנְתָה אִמִּי, “מְעַט מֵאֲשֶׁר בַּעֲלַת הַבַּיִת מְחֻיָּבָה לָדַעַת, וְאוּלָם אִישִׁי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה מְלַמֵּד אוֹתִי וַאֲנִי הָיִיתִי תַּלְמִידָה מַקְשִיבָה, וְהוּא הָיָה מוֹרֶה סַבְלָן, וְאִלּוּ לֹא קִדֵּם אוֹתוֹ הַמָּוֶת, כִּי אָז…”

אִמִּי לֹא יָכְלָה לְהוֹסִיף, כִּי פָּרְצָה בְּבֶכִי.

“טוֹב וְיָפֶה!” אָמְרָה מָרַת בֶּטְסִי, "סַפְּרִי עוֹד.

“אָנֹכִי נִהַלְתִי אֶת פִּנְקֵס הַהוֹצָאוֹת יוֹם יוֹם, וּבָעֶרֶב בְָּעֶרֶב הָיִינוּ אֲנִי וְדָוִד אִישִׁי מְבָרְרִים אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת.”

וְשׁוּב פָּרְצָה אִמִּי בִּבְכִי עָצוּם.

“טוֹב טוֹב,” אָמְרָה מָרַת בֶּטְסִי,“אַל נָא תִּבְכִּי”

“בָּרִי לִי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה קְטָטָה נוֹפֶלֶת בֵּינֵנוּ, יַעַן כִּי לֹא הָיָה פֵּרוּד דֵּעוֹת בֵּינֵנוּ.”

הַדְּמָעוֹת פָּרְצוּ מֵעֵינֵי אִמִּי וְלֹא נָתְנוּ אוֹתָהּ לְדַבֵּר עוֹד.

“הַבְּכִי יָבִיא מַחֲלָה עָלַיךְ,” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “וְהַדָּבָר הַזֶּה יִגְרֹם רָעָה גַם לָךְ גַם לַיַּלְדָּה. חֲדָלִי! אַל תּוֹסִיפִי לִבְכּוֹת.”

הַדְּבָרִים שֶׁל טַעַם הָאֵלֶּה הִרְגִּיעוּ קְצָת אֶת נֶפֶשׁ אִמִּי, אַף כִּי מַכְאוֹבֶיה הָלְכוּ וְרַבּוּ. שָׁעָה קַלָּה שְׂרָרָה דְמָמָה, אַחֲרֵי כֵן פָּנְתָהּ מָרַת בֶּטְסִי אֶל אִמִּי וְשָׁאֲלָה:

“כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ לִי, הִנִּיחַ דָּוִד אֶת מְמוֹנוֹ לְקֶרֶן-קַיֶּמֶת. הַאִם דָּאַג גַּם לְךָ?”

“אִישִׁי עָלָיו הַשָּׁלוֹם,” עָנְתָה אִמִּי מִתּוֹך רִפְיוֹן, “הוֹאִיל בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל לִהַנְחִיל לִי חֵלֶק מֵהוֹנוֹ.”

“כַּמָּה!” שָׁאֲלָה דוֹדתִי.

“מֵאָה וְחָמֵשׁ לִירוֹת לְשָׁנָה.”

“גַּם זוֹ לְטוֹבָה,” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי.

בְּרֶגַע זֶה נִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר פֵּגוֹטִי וּבְיָדֶיהָ כּוֹס טֵה וְנֵר. וּבְהַעִיפָהּ עַיִן עַל פְּנֵי אִמִּי רָאֲתָה, כִּי חוֹלָה הִיא – מָרַת בֶּטְסִי לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת זֹאת, כִּי לֹא הָיָה אוֹר בַּחֶדֶר – וְלָכֵן מִהֲרָה וְהוֹלִיכָה אוֹתָהּ אֶל חֲדַר־הָעֲלִיָּה, הוּא חֲדַר־מִשְׁכָּבָהּ, וְתֵכֶף שָׁלְחָה אֶת חָם פֵּגוֹטִי, בֶּן אָחִיָּה אֲשֶׁר גָּר בְּבֵיתֵנוּ זֶה יָמִים אֲחָדִים וְאִמִּי לֹא יָדְעָה, לִקְרֹא לַמְיַלֶּדֶת וְלָרוֹפֵא.

כַּאֲשֶׁר בָּאוּ שְׁנֵי “הַגּוֹאֲלִים” אֶל הַבַּיִת, תָּמְהוּ זֶה אֶל זֶה בִּרְאוֹתָם אִשָּׁה נָכְרִיָּה וַחֲשׁוּבָה יוֹשֶׁבֶת דּוּמָם לְיַד הָאָח, מִגְבַּעְתָּה תְּלוּיָה עַל זְרוֹעָהּ, וְהִיא סוֹתֶמֶת אֶת אָזְנֶיהָ בְּמוֹךְ. פֵּגוֹטִי לֹא יָדְעָה מִי הִיא, אַף אִמִּי לֹא הִגִּידָה מְאוּמָה וְלָכֵן נִרְאֲתָה הָאִשָּׁה בָּאוּלָם כְּפֶלִאית.

הָרוֹפֵא, מַר שִׁילִיףּ שְׁמוֹ, אֲשֶׁר עָלָה אֶל חֲדַר־הַחוֹלָה וְיָּרַד מִשָּׁם בְּהִוָּכְחוֹ כִּי עָלָיו לָשֶׁבֶת בָּאוּלָם כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת יַחַד עִם הָאִשָּׁה הַנָּכְרִיָּה, אָמַר לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ וְלָבוֹא עִמָּהּ בִּדְּבָרִים.

מַר שִׁילִיףּ הָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם וְנוֹחַ מְאֹד לַבְּרִיּוֹת. הוּא הָיָה הוֹלֵך בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת וּמְדַבֵּר בְּנַחַת. גַּם עַל כֶּלֶב רַע לֹא יָכֹל מַר שִׁילִיףּ לְהָרִים אֶת מַטֵּהוּ, אַף אֶת קוֹלוֹ לֹא הֵרִים עָלָיו, כִּי אִם בְּנִמוּס רַב שִׁלְּחוֹ מֵעַל פָּנָיו.

בְּשִׁבְתּוֹ עַתָּה בָּאוּלָם עִם דּוֹדָתִי וּבִרְאוֹתוֹ כִּי סוֹתֶמֶת הִיא אֶת אָזְנָהּ בְּמוֹךְ, מָצָא מָקוֹם לְשִׂיחָה:

“הַאִם צָרֶבֶת בְּאָזְנֵך, גְּבִרְתִּי?”

“מַה?” קָרְאָה דּוֹדָתִי בְּקוֹל רַעַם וְהוֹצִיאָה אֶת הַמּוֹךְ מֵאָזְנָהּ כְּמוֹ פְּקָק.

לְקוֹלָה נָפְלָה אֵימָה גְדוֹלָה עַל הָרוֹפֵא, אַך הוּא חִזֵק אֶת לִבּוֹ וַיִּשְׁאַל שֵׁנִית:

“צָרֶבֶת הִיא, גְּבִרְתִּי?”

“הֲבָלִים!” עָנְתָה דוֹדָתִי וְשׁוּב סָתְמָה בִּפְקָק אֶת אָזְנָהּ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא מָצָא מַר שִׁילִיִףּ אֶת לִבּוֹ לָשׁוּב וְלָבוֹא בִּדְּבָרִים עִם הָאִשָּׁה הַקָּשָׁה, וְלָכֵן יָשַׁב מֵרָחוֹק וְהַבִּיט אֵלֶיהָ פַּעַם בְּפַעַם, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ לִקְרֹא לוֹ שֵׁנִית אֶל הַחוֹלָה.

וּבְשׁוּבוֹ מִשָׁם כַּעֲבֹר רֶבַע שָׁעָה, שָׁמַע קוֹל דּוֹדָתִי קוֹרֵא:

“וּבְכֵן?”

“שֶׁבַח לְאֵל גְבִרְתִּי,” עָנָה מַר שִׁילִיףּ, הַכֹּל הוֹלֵך לְאַט, לְאַט, כַּשּׁוּרָה."

“בָּהּ – אַהּ!” קָרְאָה דּוֹדָתִי מִתּוֹך זִלְזוּל וַתִּסְתֹּם אֶת אָזְנָהּ שֵׁנִית בְּמוֹךְ.

וְשׁוּב קָרְאָה אֶת הָרוֹפֵא לַעֲלוֹת אֶל הַחוֹלָה, וּבְשׁוּבוֹ מִשָּׁם שָׁאֲלָה אוֹתוֹ דוֹדָתִי שׁוּב:

“וּבְכֵן?”

“שֶׁבַח לְאֵל, גְּבִרְתִּי, הַכֹּל הוֹלֵך לְאַט, לְאַט,כַּשּׁוּרָה.”

“יָהּ – אַהּ!” הִרְעִימָה דוֹדָתִי, וּבְקוֹלָהּ נִשְׁמַע זַעַם כְּנֶגֶד הָרוֹפֵא, עַד כִּי לֹא יָכֹל נְשֹא עוֹד, וְלָכֵן בָּחַר לָצֵאת מִן הָאוּלָם וְלָשֶׁבֶת בַּפְּרוֹזְדוֹר, בַּחֲשֵׁכָה, עַד אֲשֶׁר נִקְרָא אֶל הַחוֹלָה.

מַר שִילִיףּ לֹא יָכֹל לִהְיוֹת נוֹטֵר אֵיבָה לְאִישׁ, וּמַה גַם בְּשָׁעָה גְדוֹלָה כָּזוֹ. וְלָכֵן נִכְנַס אֶל הָאוּלָם מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה וּבְקוֹל רַךְ, כְּדַרְכּוֹ, קָרָא אֶל דּוֹדָתִי:

“מַזָּל טוֹב, גְּבִרְתִּי!”

"לָמָּה? שָׁאֲלָה דּוֹדָתִי קָשׁוֹת.

מַר שִילִיףּ נִבְהָל שׁוּב מִפְּנֵי הַקּוֹל הַזּוֹעֵם שֶׁל דּוֹדָתִי, וְלָכֵן כָּרַע לְפָנֶיהָ כְּרִיעָה קַלָהּ וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ קַל, כְּדֵי לְמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיהָ.

“מֶה הָיָה לָאִישׁ הַזֶּה?” קָרְאָה דוֹדָתִי, “לָמָּה הוּא מַחֲשֶׁה.”

“הֵרָגְעִי נָא, גְּבִרְתִּי,” עָנָה מַר שִילִיףּ רַכּוֹת, “אַל רֹגֶז, אַל דְּאָגָה, גְּבִרְתִּי, הֵרָגְעִי.”

נֵס גָּדוֹל הָיָה, כִּי דּוֹדָתִי לֹא אָחֲזָה בּוֹ לְנַעֲנֵעַ אוֹתוֹ בְּדַבְּרוֹ, וְרַק נָתְנָה בּוֹ עֵינֵי זַעַם, עַד כִּי פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עָלָיו. וְכַעֲבֹר פַּחְדּוּ, הִתְעוֹרֵר מַר שִילִיףּ וָאָמָר:

“מְאֻשָׁר אֲנִי לְבַשֵּׂר אוֹתָךְ, גְּבִרְתִּי, אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה כִּי הַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם.”

בָּרְגָעִים אֲשֶׁר דִּבֵּר הָרוֹפֵא אֶת דְּבָרָיו לֹא גָּרְעָה דוֹדָתִי עַיִן מִמֶּנּוּ.

“מַה שְׁלוֹמָהּ?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי, זְרוֹעוֹתֶיהָ שְׁלוּבוֹת וּמִגְבַּעְתָּהּ תְּלוּיָה עַל אַחַת מֵהֶן.

“שָׁלוֹם לָהּ. עוֹד מְעַט וְתָשׁוּב לְאֵיתָנָהּ,” עָנָה מַר שִׁילִיףּ, “אִם רוֹצָה אַתְּ, גְּבִרְתִּי, הוֹאִילִי נָא לָסוּר אֵלֶיהָ וְתִרְאִי אוֹתָהּ.”

“וְהִיא? מָה הִיא?” שָׁאֲלָה דּוֹדָתִי קָשׁוֹת.

מַר שִׁילִיףּ עָמַד לְפָנֶיה, רֹאשׁוֹ נָטוּי הַצִדָּה, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה צִפּוֹר־חֵן.

“הַיַּלְדָּה” קָרְאָה דוֹדָתִי,“זוֹ מַה שְׁלוֹמָהּ?”

“גְּבִרְתִי,” עָנָה מַר שִׁילִיףּ,“הֵן אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי כְבָר יָדַעַתְּ. הֵן בֵּן נוֹלַד.”

דּוֹדָתִי לֹא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ אַף מִלָּה אַחַת, כִּי אִם נָטְלָה אֶת מִגְבַּעְתָּהּ וְחָבְשָׁה אוֹתָהּ לְרֹאשָהּ בְּחִיפָּזוֹן, יָצְאָה מִן הַבַּיִת וְלֹא שָׁבָה עוֹד. נֶעֶלְמָה דוֹדָתִי בַּיּוֹם הַזֶה וְלֹא נִרְאֲתָה בַּמָּקוֹם הַהוּא.

אָנֹכִי שָׁכַבְתִּי בַּעֲרִיסָתִי עַל יַד מִטַּת אִמִּי. בְּעַד הַחַלּוֹן שָׁלַח הַיָּרֵח אֶת קַרְנֵי אוֹרוֹ לְהָאִיר עַל פְּנֵי אֵלֶּה הַתּוֹעִים בְּעֵמֶק הַחַיִּים; וְשָׁם בְּבֵית־הָעַלְמִין זָרַח הַיָּרֵחַ מִמַּעַל לַגַּל הַקָּטֹן אֲשֶׁר מִתַּחְתָּיו שׁוֹכֵב הָאִיש שֶׁגָּרַם לִי לָבֹא לָעוֹלָם.


 

פֶּרֶק שֵׁנִי: אֲנִי מִתְבּוֹנֵן סְבִיבִי    🔗

הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר נֶחְרְתוּ עָמֹק בְּלִבִּי, בְּזָכְרִי הַיּוֹם אֶת יַלְדוּתִי הַשּׁוֹמֵמָה, הֵם פְּנֵי אִמִּי הַנְּעִימִים עִם שַׂעֲרוֹתֶיה הַיָּפוֹת וְתָאֳרָהּ הַנָּאֶה וּפְנֵי פֵּגוֹטִי עִם עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת וּלְחָיֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת כָּל כָּךְ, עַד כִּי פֶּלֶא הָיָה לִי עַל הַצִּפֳרִים שֶׁאֵינָן מְחַטְטוֹת בָּהֶן, כַּאֲשֶׁר בְּתַפּוּחִים אֲדֻמִּים.

אֲנִי זוֹכֵר אֶת שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הָאֵלֶּה בְּעָמְדָן כְּפוּפוֹת אוֹ בְּכָרְעָן זוֹ מוּל זוֹ בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים, וַאֲנִי פּוֹסֵעַ אַט בַּתָּוֶךְ מִן הָאַחַת אֶל הַשֵּׁנִית.

אַל יִפָּלֵא הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַקּוֹרֵא, כִּי זִכְרוֹנִי מַגִּיעַ עַד לְרֵאשִׁית יְמֵי יַלְדוּתִי. כֹּחַ־הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הָאָדָם חָזָק מְאֹד, גַּם רִשְׁמֵי הַיַּלְדוּת הֵם חֲזָקִים שִׁבְעָתַיִם מֵאֲשֶׁר רִשְׁמֵי הַשַׁחֲרוּת.

אַחֲרֵי תְּמוּנוֹת שְׁתֵּי הַנָּשִׁים, אִמִּי וּפֵגוֹטִי עוֹלָה אֵלַי כְּמוֹ מִן הַעֲרָפֶל דְּמוּת בֵּיתֵנוּ. בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה – הַמִּטְבָּח שֶׁל פֵּגוֹטִי, הַפּוֹנֶה אֶל הֶחָצֵר, וּבַתָּוֶך שׁוֹבָךְ שֶׁל יוֹנִים, וְיוֹנִים אֵין בּוֹ, וּבַפִּנָּה מְאוּרָה שֶׁל כֶּלֶב, וְכֶלֶב אֵין בָּה, וְעֵדָה גְדוֹלָה שֶׁל עוֹפוֹת מְטַיֶּלֶת בְּהַרְחָבָה. הִנֵּה עוֹמֵד הַתַּרְנְגוֹל עַל דּוּכָנוֹ לְקְרֹא אֶת קְרִיאָתוֹ, וְהוּא מִסְתַּכֵּל בִּי בְּעֵינֵי־זַעַם עַד כִּי פַּחַד נוֹפֵל עָלָי. גַּם הָאַוָּזִים נְטוּיֵי־הַגָּרוֹן מְטִילִים עָלַי אֵימָה, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הַצַּיָּד בַּחֲלוֹמוֹ חַיּוֹת רָעוֹת.

וּמִן הַמִּטְבָּח דֶּרֶך פְּרוֹזְדּוֹר אָרֹך, עוֹבְרִים אֶל שְׁנֵי חַדְרֵי הָאוּלָם. בְּאֶחָד מֵהֶם אָנוּ יוֹשְׁבִים בָּעֶרֶב, בָּעֶרֶב שְׁלָשְׁתֵּנוּ: אִמִּי וְאָנֹכִי וּפֵגוֹטִי – כִּי אַחֲרֵי כְּלּוֹת עֲבוֹדָתָה בַּמִּטְבָּח הִיא חֲבֵרָה לָנוּ: – וְהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, הַגָּדוֹל וְהַיָּפֶה, הוּא לְמוֹשָׁב לָנוּ בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן, הוּא יוֹם הַמְּנוּחָה. חֶדֶר זֶה הָיָה מְעוֹרֵר בְּלִבִּי תּוּגָה, כִּי פֵּגוֹטִי סִפְּרָה לִי שָׁם עַל דְּבַר יוֹם קְבוּרַת אָבִי וְעַל אֹדוֹת הָאֲנָשִׁים הַלְּבוּשִים שְׁחוֹרִים אֲשֶׁר בָּאוּ אָז אֶל הַבַּיִת. וּפַעַם אַחַת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּעֶרֶב יָשְׁבָה אִמִּי וַתְּסַפֵּר לָנוּ עַל דְּבַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים. אָז נָפְלָה עָלַי אֵימָה רַבָּה, עַד כִּי הוֹצִיאוּ אוֹתִי הַנָּשִׁים מִמִּטָּתִי וְהֶרְאוּ לִי בְּעַד הַחַלּוֹן אֶת בֵּית־הָעַלְמִין, כִּי הַמֵּתִים שׁוֹכְבִים שָׁם בִּמְנוּחָה בְּקִבְרֵיהֶם תַּחַת אוֹר הַיָּרֵחַ.

בֵּית־הָעַלְמִין הוּא לֹא רָחוֹק מִבֵּיתֵנוּ. אֵין בָּעוֹלָם דָּבָר יָרֹק כָּעֵשֶׂב הַיָּרֹק אֲשֶׁר שָׁם; אֵין בָּעוֹלָם צְלָלִים כְּצִלְלֵי הָאִילָנוֹת שָׁם; וְאֵין בָּעוֹלָם שֶׁקֶט כַּשֶׁקֶט אֲשֶׁר בֵּין מַצֵּבוֹת הָאֶבֶן.

הַצֹּאן רוֹעוֹת שָׁם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי קָם בַּבֹּקֶר, כּוֹרֵע בְּמִטָּתי הַקְּטַנָּה, הָעוֹמֶדֶת בְּקֻבָּה בְּתוֹך חֲדַר אִמִּי, וּמַשְׁקִיף הַחוּצָה; וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת אוֹר הַפָּז הַזּוֹרֵח עַל הַשָּׁעוֹן וְשׁוֹאֵל אֶת נַפְשִׁי: הַאִם יִשְׂמַח מוֹרֶה־הַשָּׁעוֹת הַזֶּה, כִּי יוּכַל שׁוּב לְהוֹרוֹת אֶת הַשָׁעוֹת?

וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֶת בֵּיתֵנוּ מִחוּץ, אֶת הַתְּרִיסִים וְאֶת הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל חֲדַר הַמִּטּוֹת, הַנִפְתָּחִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, לְהָבִיא אֶל הַבַּיִת אֶת הָאֲוִיר הַצָּח וְהַנָּעִים; וְהִנֵּה עוֹמְדִים לְנֶגֶד עֵינַי הַקִּנִים הָרְעוּעִים אֲשֶׁר עַל הָאִילָנוֹת בַּגָּן.

הִנֵּה יוֹם קַיִץ וְאָנֹכִי בַּגָּן אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הֶחָצֵר, זֶה הַגַּן הַמֻּקָּף גָּדֵר גְּבוֹהָה, שָׁם נוֹשְׂאִים הָאִילָנוֹת אֶת הַפֵּרוֹת הַיָּפִים וְהַמְשֻׁבָּחִים, אֲשֶׁר אֵין כְּמוֹהֶם בַּגַּנִּים, וְאִמִּי קוֹטֶפֶת מֵהֶם אֶל הַסָּל. אַף אֲנִי עוֹמֵד וְקוֹטֵף בִּגְנֵבָה גַּרְגְּרִים וְנוֹתֵן אֶל פִּי וּמַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל תָּם, לְבַל יַכִּירוּ בְּמַעֲשָׂי.

וְהִנֵה בָּאוּ הָרוּחוֹת וְהַקַּיִץ חָלַף הָלַך לוֹ. וּבְיוֹם חֹרֶף בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָנוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִים בַּבַּיִת, מְפַזְּזִים וּמְכַרְכְּרִים. וְכַאֲשֶׁר תִּיעַף אִמִּי, תֵּשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הָרָפוּד לָנוּחַ וַאֲנִי עוֹמֵד עַל יָדָהּ וּמִתְבּוֹנֵן אֶל קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ וְאֶל פָּנֶיהָ הַיָּפִים. מִי כָּמוֹנִי יוֹדֵעַ, עַד כַּמָּה שָׂמְחָה אִמִּי בְּלִבָּהּ לָדַעַת, כִּי אָכֵן יְפַת־תֹּאַר הִיא.

אֵלֶּה הֵם רִשְׁמֵי יַלְדוּתִי הָרִאשׁוֹנִים. וְרַעְיוֹנִי הָרִאשׁוֹן בְּיַלְדוּתִי הוּא כִּי גַּם אֲנִי גַם אִמִּי פָּחַדְנוּ קְצָת מִפְּנֵי פֵּגוֹטִי, וְעַל פִּי רֹב עָשִׂינוּ הַכֹּל כַּאֲשֶׁר צִוְּתָה אוֹתָנוּ.

פַּעַם אַחַת בָּעֶרֶב יָשַׁבְנוּ אֲנִי וּפֵגוֹטִי לְבַדֵּנוּ בָּאוּלָם עַל יַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת. אָנֹכִי קָרָאתִי לִפְנֵי פֵּגוֹטִי מֵעַל סֵפֶר עַל דְּבַר הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים. אִם קְרִיאָתִי הָיְתָה פְּגוּמָה אוֹ כִּי הַשּׁוֹמַעַת הָיְתָה שְׁקוּעָה בְהַרְהוֹרִים אֲחֵרִים, אַך זוֹכֵר אֲנִי, כִּי בְּגָמְרִי לִקְרֹא חָשְׁבָה פֵּגוֹטִי אֶת הַתַּנִּינִים לְמִין יְרָקוֹת. אָז חָדַלְתִּי מִקְּרֹא וּמַלְאַך־הַשֵּׁנָה בָּא אֵלַי. אַךְ אִמִּי הָלְכָה בָּעֶרֶב הַהוּא אֶל אַחַד הַשְּׁכֵנִים, וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי לֹא אָנוּם עַד שׁוּבָהּ הַבַּיְתָה וְלָכֵן עָמַלְתִּי בְּכָל כֹּחִי לְגָרֵשׁ אֶת הַתְּנוּמָה מֵעַל עֵינָי. וּפִתְאֹם קָרָאתִי אֶל פֵּגוֹטִי:

“פֵּגוֹטִי, האִם הָיִית נְשׂוּאָה לְאִישׁ?”

“אֵל אֱלֹהִים” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אֵי מִזֶּה בָּא רַעְיוֹן זֶה אֵלֶיךָ, דָּדִי?”

הַמַּעֲנֶה הַזֶּה יָצָא מִּפִּיהָ בְּקוֹל עַז כָּל כָּך, אֲשֶׁר עוֹרְרַנִי מִנִּמְנוּמָי. אָז הִפְסִיקָה אֶת עֲבוֹדָתָהּ, וְהַמַּחַט עִם הַחוּט הָאָרֹךְ בְּיָדָהּ.

“אֲבָל הֶהָיִית נְשׁוּאָה לְאִישׁ, פֵּגוֹטִי?” שָׁאַלְתִּי, "הֵן יָפָה אַתְּ, הַאַף אֵין זֹאת? "

וְאָמְנָם הָיְתָה פֵּגוֹטִי בְּעֵינַי אִשָּׁה יָפָה, כִּי יָפְיָהּ הוּא מִמִּין אַחֵר, לֹא מִמִּין הַיֹּפִי שֶׁל אִמִּי.

“לֹא, דָּוִד חֲבִיבִי,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, " יָפָה לֹא הָיִיתִי מֵעוֹלָם. אַך מַה זֶה עָלָה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל עַל אוֹדוֹת נִשּׂוּאִין?"

“אֵינִי יוֹדֵעַ! אֲבָל הַגִּידִי לִי, הֵן אָסוּר לְאִשָּׁה לְהִנָּשֵׂא לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים?”

“וַדַּאי אָסוּר,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בְּלִי פִּקְפּוּק.

“אַךְ אִשָּׁה שֵׁמֵּת עָלֶיהָ אִישָׁהּ, הַיְּכֹלָהּ הִיא לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ אַחֵר, פֵּגוֹטִי?”

“דָּבָר זֶה תָּלוּי בְּדַעַת הָאִשָּׁה.”

אָנֹכִי לֹא גָרַעְתִּי עַיִן מִמֶּנָּה, וְהִיא גַּם הִיא הִסְתַּכְּלָה בְּפָנָי.

“דַּעְתִּי הִיא,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בְּהוֹרִידָהּ עֵינֶיהָ אַחֲרֵי רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה, “כִּי מֵעוֹלָם לֹא נִשֵּׂאתִי וְעַד עוֹלָם לֹא אֶנָּשֵׂא לְאִישׁ, וְזֶהוּ כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לִי לְהַגִּיד לְךָ בְּעִנְיָן זֶה.”

שָׁעָה קַלָּה יָשַׁבְתִּי דוּמָם, וְאַחַר פָּנִיתִי אֶל פֵּגוֹטִי:

“הֵן לֹא תִּכְעֲסִי עָלַי?”

וְאָמְנָם עַל פִּי דְּבָרֶיהָ הַקְּצָרִים וְהַנִּמְרָצִים יָכֹלְתִּי לְחֲשֹׁב, כִּי קוֹצֶפֶת הִיא עָלַי, אַךְ חָשַׁבְתִּי וְטָעִיתִי, כִּי הִנֵּה הִנִּיחָה פֵּגוֹטִי מִיָּדָהּ אֶת עֲבוֹדָתָהּ, אֶת הַפֻּזְמָק אֲשֶׁר סָרְגָה, וּבִזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת חִבְּקָה אוֹתִי וַתִּלְחָצֵנִי אֶל לִבָּהּ בְּאַהֲבָה רַבָּה.

“עַתָּה קְרָא נָא עוֹד עַל דְּבַר הַתַּנְתִּינִים” אָמְרָה אֵלַי פֵּגוֹטִי אֲשֶׁר לֹא בִטְּאָה כָּרָאוּי אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה, יַעַן כִּי לֹא שָׁמְעָה אָז בְּהַקְשָׁבָה.

אָמְנָם לֹא הֵבִין לִבִּי מַדּוּעַ הָיוּ פְּנֵי פֵּגוֹטִי מְשֻׁנִּים בְּרֶגַע זֶה, וְלָמָּה הִשְׁתּוֹקְקָה פִּתְאֹם לָשׁוּב אֶל הַתַּנִּינִים, אַךְ מִהַרְתִּי וָאֶקַּח אֶת הַסֵּפֶר בְּיָדִי, וּבְחֵשֶׁק רַב קָרָאתִי שָׁם עַל דְּבַר בֵּיצֵי הַתַּנִּינִים עַל שְׂפַת הַיָּם, וּבְדִמְיוֹנֵנוּ עָרַכְנוּ צַיִד עַל הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה, רָדַפְנוּ אַחֲרֵיהֶן, הִרְגַּזְנוּ אוֹתָן, תָּקַעְנוּ יְתֵדוֹת חַדּוֹת לְתוֹך לוֹעָן. עַל פִּי הָאֱמֶת הָיִיתִי אָנֹכִי לְבַדִּי הַצַּיָד, כִּי פֵּגוֹטִי הָיְתָה גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת שְׁקוּעָה בְּהַרְהוּרִים, וְלֹא אַחַת מָחֲצָה אֶת פָּנֶיהָ בַּמַּחַט אֲשֶׁר בְּיָדָהּ.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַרְנוּ לִקְרֹא עַל דְּבַר הַתַּנִּינִים, אָמַרְתִּי לְהַתְחִיל בְּעִנְיָן אַחֵר, אַךְ הִנֵּה נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן בַּגַּן, אָז יָצָאנוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת וְאִמִּי בָּאָה. פָּנֶיהָ הָיוּ צְהֻבּוֹת מְאֹד, וְעַל יָדָהּ אִישׁ צָעִיר בַּעַל שַׂעֲרוֹת שְּחוֹרוֹת וְיָפוֹת וּשְׂפָמוֹ גַם הוּא שָׁחוֹר. הָאִישׁ הַזֶּה נִלְוָה עָלֵינוּ גַּם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּשָׁבוּעַ זֶה, בְּצֵאתֵנוּ מִבֵּית הַתְּפִלָּה לָלֶכֶת אֶל בֵּיתֵנוּ.

כַּאֲשֶׁר נִכְנְסָה אִמִּי הַחַדְרָה וְאָמְרָה לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק אוֹתִי, כְּדַרְכָּהּ, הֵעִיר הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר, כִּי אָנֹכִי זָכִיתִי לְכָבוֹד גָּדוֹל מִכְּבוֹד רוֹזְנִים.

“מַה פֵּרוּשָׁם שֶׁל דְּבָרִים אֵלּוּ?” שָׁאָלְתִּי.

אַךְ הָאִישׁ טָפַח לִי בְּחִבָּה עַל רֹאשִׁי. אוּלָם אָנֹכִי לֹא אָהַבְתִּי אוֹתוֹ וְאֶת קוֹלוֹ הָעָב, גַּם קִנֵּאתִי לְאִמִּי כַּאֲשֶׁר נָגְעָה יָדוֹ בְּיָדָהּ. אָז הִשְׁמַטְתִּי אֶת יָדוֹ שֶׁל הַשָּׁחוֹר.

“הוֹ, דָּדִי!” גָּעֲרָה בִּי אִמִּי.

“יֶלֶד יָקָר!” קָרָא הָאִישׁ, “אֵין כָּל פֶּלֶא, אִם הוּא מַעֲרִיץ אֵם כָּזֹאת!”

פְּנֵי אִמִּי הֶאְדִּימוּ קְצָת, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹכִיחָה אוֹתִי רַכּוֹת עַל הַנְהָגָתִי הָרָעָה, פָּנְתָה אֶל הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר לְהַבִּיעַ לוֹ בְּרָכָה עַל אֲשֶׁר טָרַח לְהָבִיא אוֹתָהּ עַד בֵּיתָהּ.

“וּבְכֵן בֵּן יַקִּיר” פָּנָה אֵלַי הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר בְּהַרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ – “לַיְלָה טוֹב”

"לַיְלָה טוֹב! " עָנִיתִי

“הָבָה תֵּן לִי יָדְךָ וְנִהְיֶה יְדִידִים נֶאֱמָנִים!” קָרָא הָאִיש מִתּוֹך חִיּוּך.

יָדִי הַיְמָנִית הָיְתָה חֲבוּקָה בִּידֵי אִמִּי, וְלָכֵן הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי הַשְּׂמָאלִית.

“לֹא זוֹ, דָּדִי!” חִיֵּך אִישׁ.

וְאִמִּי שָׁלְחָה אֶת יָדִי הַיְמָנִית, אַך אָנֹכִי עָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי וּמֵאַנְתִּי לְהוֹשִיט לוֹ אֶת יְמִינִי. אָז לָחַץ הָאִישׁ אֶת יָדִי הַשְּׂמָאלִית בְּחִבָּה וַיֹּאמֶר, כִּי בָּחוּר הָגוּן אֲנִי, וַיֵּלֶך לוֹ.

בְּרֶגַע זֶה, בְּטֶרֶם נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת, רָאִיתִי אֶת הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר בְּגַן, בְּהַבִּיטוֹ אַחֲרָיו אֵלֵינוּ בְּעֵינָיו הַשְׁחוֹרוֹת הַמְבַשְּׂרוֹת רָע.

פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר לֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ וְלֹא הֵנִיעָה אֶצְבַּע קַלָּה כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה, מִהֲרָה לִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת, וְכֻלָּנוּ נִכְנַסְנוּ אֶל הָאוּלָם. אִמִּי לֹא נִגְּשָׁה כְּדַרְכָּהּ לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ לְיַד הָאָח, אַך עָמְדָה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶדֶר, וְהִיא מְשׁוֹרֶרֶת בְּקוֹל דַּק כְּמוֹ לְעַצְמָה.

“הָעֶרֶב בִּלִּית בְּעֹנֶג, גְּבִרְתִּי,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּעָמְדָהּ בְּתוֹך הַחֶדֶר נְטוּעָה כְּמַסְמֵר וְהַמְּנוֹרָה בְּיָדָהּ.

“חֵן חֵן לָךְ, פֵּגוֹטִי,” עָנְתָה אִמִּי בְּקוֹל נָעִים, “אָמְנָם עֹנֶג רַב שָׂבַעְתִּי בָּעֶרֶב הַזֶּה.”

“פָּנִים חֲדָשׁוֹת נָעִים לִרְאוֹת,” אָמְרָה פֵּגוֹטִי.

“כֵּן, נָעִים מְאֹד,” עָנְתָה אִמִּי.

פֵּגוֹטִי הוֹסִיפָה לַעֲמֹד בְּלִי נוּעַ בְּתוֹך הַחֶדֶר, וְאִמִּי לֹא חָדְלָה לְשׁוֹרֵר בְּלַחַשׁ, וְאָנֹכִי אָחוּז שֵׁנָה, וְאוּלָם לֹא יָשַׁנְתִּי, וּלְאָזְנַי הִגִּיעוּ קוֹלוֹת בְּאֵין דְּבָרִים. וְכַאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי מִתּוֹך נִמְנוּמַי, רָאוּ עֵינַי אִמִּי וְאֶת פֵּגוֹטִי וּדְמָעוֹת בְּעֵינֵי שְׁתֵּיהֶן, וְהֵן דָּנוֹת זוֹ עִם זוֹ.

“לֹא אִישׁ כָּזֶה יֶאֱהַב מַר קַפֵּרְפִילְד,” אָמְרָה פֵּגוֹטִי “זוֹ הִיא דַּעְתִּי, עַל זֶה נִשְׁבַּעְתִּי.”

“אֵלַי שֶׁבַּשָּׁמָיִם!” "קָרְאָה אִמִּי. “הֵן מִדַּעְתִּי אֵצֵא עַל יָדֵךָ! מִי רָאָה וּמִי שָׁמַע, כִּי מְשָׁרֶתֶת תִּתְעַמֵּר כָּל כָּך בִּגְבִרְתָּהּ, כַּאֲשֶׁר אַתְּ עוֹשָׂה לִי? הַאֻמְנָם יָלְדָה קְטַנָּה אֲנִי? הַאִם לֹא הָיִיתִי לְאִישׁ?”

“חָלִילָה גְּבִרְתִּי, אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ וָעֵד, כִּי בַּעַל הָיָה לָךְ,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“וּבְכֵן אֵיכָה תָּעֵזִּי,” קָרְאָה אִמִּי. “הֲלֹא תָבִינִי, כִּי אֵין כַּוָּנָתִי לְעַזּוּת, אַך אֵיךְ זֶה יַעֲמֹד בָּךְ לִגְרֹם לִי צַעַר וּלְדַבֵּר אֵלַי דְּבָרִים מָרִים כָּאֵלֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת, כִּי גַּלְמוּדָה אֲנִי בָּעוֹלָם וְאֵין לִי אַף מוֹדַע אֶחָד!”

“הוּא הַדָּבָר,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, “כִּי אֲנִי מְחֻיָּבָה לְהַגִּיד לְךְ: לֹא טוֹב. לֹא! טוֹב תַּעֲשִׂי. לֹא! בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא טוֹב הוּא. לֹא!”

"פֵּגוֹטִי הוֹצִיאָה מִפִּיהָ אֶת קְרִיאוֹתֶיהָ בְּעֹז כָּל כָּך, עַד כִּי הִתְנוֹדְדָה הַמְּנוֹרָה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ וְאָמְרָה לְהִשָּׁמֵט וְלִנְפֹּל.

“כֵּיצַד עָלָה עַל לִבֵּך הָרַעְיוֹן,” קָרְאָה אִמִּי וְדִמְעוֹתֶיהָ פָּרְצוּ מֵעֵינֶיהָ פֶּרֶץ רַב, “עַד כְּדֵי לְדַבֵּר אֵלַי עָוֶל כָּזֶה! אֵיךְ זֶה תְּדַבְּרִי, פֵּגוֹטִי, קָשׁוֹת, כְּאִלּוּ הָיָה הָעִנְיָן כְּבָר נִגְמָר, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ וְחוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת, כִּי מִלְּבַד שִׂיחַת־יְדִידִים אֵין בֵּינֵינוּ כְּלוּם! רְאִי, אַתְּ אוֹמֶרֶת, כִּי הַגְּבָרִים מַעֲרִיצִים אוֹתִי. אַךְ מַה לִי לַעֲשׂוֹת? אִם בְּנֵי־אָדָם הֵם סְכָלִים, מַה פִּשְׁעִי וּמַה חָטָּאתִי? מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת. הַאֻמְנָם תֹּאמְרִי, כִּי אָגֹז אֶת רֹאשִׁי וְאַשְׁחִיר אֶת פָּנַי, אוֹ כִּי אַשְׁחִית אֶת תָּאֳרִי עַל יְדֵי סַפַּחַת אוֹ מִכְוָה אוֹ נְגָעִים אֲחֵרִים? אֶפְשָׁר שֶׁכָּךְ הוּא רְצוֹנֵךְ, פֵּגוֹטִי, וְאוּלַי יִשְׂמַח אָז לִבֵּךְ לְמַרְאֶה הַזֶּה.”

פֵּגוֹטִי שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים הָאֵלֶּה וְלִבָּה חִשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר, עַד כֹּה פָּגְעוּ בָּהּ דִּבְרֵי אִמִּי.

“וְאַתָּה הַבֵּן יַקִּיר לִי,” קָרְאָה אִמִּי בְּגִשְׁתָּה אֶל הַכִּסֵּא הָרָפוּד אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי עָלָיו וּבְגַפְּפָהּ אוֹתִי, “דָּוִד הַקָּטֹן שֶׁלִּי! הִנֵּה זֶה אָמְרוּ עָלַי, כִּי בְּלִבִּי אֵין אַהֲבָה אֶל אוֹצָרִי הַנֶּחְמָד, אֶל בְּנִי יְחִידִי, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הָעוֹלָם!”

“אִישׁ לֹא יֹאמַר כַּדָּבָר הַזֶּה!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי.

“הֵן אַתְּ אָמַרְתְּ זֹאת!” עָנְתָה אִמִּי "הֲלֹא תוֹדִי, כִּי כֵן דִּבַּרְתְּ. הֵן זֶה יוֹצֵא מִתּוֹכַחְתֵּךְ, אִשָּׁה רָעָה, וַעֲוֹנֵךְ גָּדוֹל עוֹד בְּדַעְתֵּךְ, כִּי מֵאַהֲבָתִי אֶל בְּנִי יָחִידִי לֹא קָנִיתִי לִי סוֹכֵך חָדָשׁ, אַף כִּי הַיָּשָׁן כְּבָר מְדֻלְדָּל כֻּלּוֹ.

וּבְהַפְנוֹתָהּ רֹאשָׁהּ אֵלַי מִתּוֹך חִבָּה רַבָּה, נָגְעוּ לְחָיֶיהָ בִּלְחָיַי, וַתֹּאמַר:

“הֵן אֵם רָעָה אָנֹכִי, דָּדִי? אֵם אַכְזְרִיָּה מְבִישָׁה מְלֵאָה עָוֹן אָנֹכִי? אֱמֹר, בְּנִי: ‘כֵּן’; אֱמֹר מַחְמַדִּי: ‘כֵּן’, אָז תֶּאֱהַב אוֹתָךָ פֵּגוֹטִי, וְאָהֲבַת פֵּגוֹטִי יְקָרָה לְךָ שִׁבְעָתַיִם מֵאַהֲבָתִי, הֵן בְּלִבִּי אֵין שׁוּם אַהֲבָה אֵלֶיךָ, בְּנִי?”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּרַצְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ בְּבֶכִי. וְאָנֹכִי הִגְדַּלְתִּי. אַך כֻּלָּנוּ בָּכִינוּ בְּכִי עָצוּם. לִבִּי הָיָה שָׁבוּר, וּבָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים נִרְאֲתָה לִי פֵּגוֹטִי בִּדְמוּת “חַיָּה רָעָה”. אַךְ הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה הַזֹּאת הָיְתָה בְּשָׁעָה זוֹ מְלֵאָה יָגוֹן עַד כִּי לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ.

בַּלַּיְלָה הַהוּא עָלִינוּ עַל מִטּוֹתֵינוּ עֲצוּבִים וְשָׁעָה רַבָּה לֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם, כִּי אַנְחוֹתַי לֹא חָדֵלוֹ, וְכַאֲשֶׁר נֶאֱנַחְתִּי פַּעַם אַחַת אֲנָחָה עֲמֻקָּה, קָרְבָה אִמִּי אֶל מִטָּתִי וַתֵּשֶׁב אֶצְלִי. אַחַר גָּחֲנָה עָלַי וַתְּחַבֵּק אוֹתִי, וְאָנֹכִי נִרְדַּמְתִּי בְּתוֹך זְרוֹעוֹתֶיהָ וְאִישָׁן.

אֵין אֲנִי זוֹכֵר כַּמָּה יָמִים עָבְרוּ עַד אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר שֵׁנִית. הוּא הָלַך עִמָּנוּ לְלַוּוֹתֵנוּ מִבֵּית־הַתְּפִילָה וַיַּסַר אֶל בֵּיתֵנוּ לִרְאוֹת, לְפִי דְּבָרָיו, אֶת פִּרְחֵי הַגֶּרַנְיוּם הַנֶּהְדָּרִים, אֲשֶׁר עָמְדוּ עַל סַף־הַחַלּוֹן בָּאוּלָם. וּבְבוֹאוֹ בִּקֵּשׁ מֵעִם אִמִּי לָתֵת לוֹ צִיץ אֶחָד מִן הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה, אִמִּי עָנְתָה כִּי הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לָקַחַת כַּטּוֹב בְּעֵינָיו אַךְ הוּא מֵאֵן לָקַחַת בְּעַצְמוֹ. אָז קָטְפָה אִמִּי לְמַעֲנוֹ צִיץ אֶחָד וַתִּתֵּן לוֹ, וְהוּא אָמַר, כִּי הַפֶּרַח הַזֶּה יְהִי שָׁמוּר אִתּוֹ לְעוֹלָם. וְאָנֹכִי הִרְהַרְתִי אָז: אָכֵן שׁוֹטֶה גָּדוֹל הוּא עַד בְּלִי דַעַת, כִּי הַפֶּרַח נָבֹל יִבֹּל בְּעוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וְזֵכֶר לֹא יְהִי לוֹ.

פֵּגוֹטִי הָיְתָה מְמַעֶטֶת לָשֶׁבֶת עִמָּנוּ, כְּדַרְכָּהּ בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב, וְאִמִּי פָּחֲדָה מִפָּנֶיהָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּיָּמִים שֶׁעָבָרוּ. אָמְנָם חָיִינוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ כִּידִידִים נֶאֱמָנִים, אַך כְּעֵין מְחִיצָה עָמְדָה בֵּינֵינוּ, וּרְוָחָה לֹא הָיְתָה לָנוּ עוֹד. יֵשׁ אֲשֶׁר עָלָה עַל לִבִּי, כִּי פֵּגוֹטִי מִתְרַעֶמֶת עַל אִמִּי, עַל אֲשֶׁר הִיא לוֹבֶשֶׁת אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת, שֶׁהָיוּ טְמוּנוּת בָּאָרוֹן, אוֹ עַל כִּי הוֹלֶכֶת הִיא יוֹם יוֹם לְבַקֵּר אֶת בֵּית שְׁכֵנֵינוּ, אַך דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא הַשְׁעָרוֹת.

בֵּין כֹּה וְכֹה וְהָאִישׁ בַּעַל הַשָּׂפָם הַשָּׁחוֹר הָיָה בָּא אֶל בֵּיתֵנוּ פַּעַם בְּפַעַם. לִבִּי לֹא הָגָה לוֹ חִבָּה, אַף עֵינִי הָיְתָה צָרָה בּוֹ כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִילָּה. אַך זֶה הָיָה מֵעֵין נְבוּאַת לֵב יֶלֶד, כִּי נִמּוּק נָכוֹן אֲשֶׁר בִּשְׁבִילוֹ הָיָה עָלַי לִשְׂנֹא אוֹתוֹ לֹא יָדַעְתִּי אָז. הֵן יֶלֶד קָטֹן הָיִיתִי, וְרַק אֶל חֶזְיוֹנוֹת בּוֹדְדִים יָכֹלְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן, אַךְ לַצָרֵף אוֹתָם לְרַעְיוֹן אֶחָד הָיָה לְמַעְלָה מִבִּינָתִי.

בְּעֶרֶב אֶחָד, וְאִמִּי לֹא הָיְתָה אָז בַּבַּיִת, יָשַׁבְנוּ אֲנִי וּפֵּגוֹטִי כְּדַרְכֵּנוּ, הִיא עִם הַפֻּזְמָק וְהַחוּט בְּיָדָהּ, וְאָנֹכִי עִם הַסֵּפֶר עַל דְּבַר הַתַּנִּינִים. הִסְתַּכְּלָה בִּי פֵּגוֹטִי שָׁעָה קַלָּה, וְאַחַר שָׁאֲלָה אוֹתִי בְּבַת־צְחוֹק:

“אֲדוֹנִי דָוִד, הֲיֵשׁ עִם לִבְּךָ לִנְסֹע עִמִּי אֶל אָחִי בְּעִיר יַרְמוּת, לְבַלּוֹת שָׁם כִּשְׁבוּעָיִם? הֲלֹא זוֹ הִיא נְסִיעָה שֶׁל תַּעֲנוּג?”

“וְאָחִיךְ אִישׁ טוֹב הוּא?” חָקַרְתִּי בִּזְהִירוּת.

“אֵין טוֹב מִמֶּנּוּ!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “וְשָׁם בְּיַרְמוּת תִּרְאֶה אֶת הַיָּם, אֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַסְּפִינוֹת, אֶת הַדַּיָּגִים וְאֶת הַשַּׁיָּטִים, גַּם תִּמְצָא שָׁם חָבֵר וְרֵעַ, הוּא חָם בֶּן אָחִי.”

לְשֵׁמַע כָּל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה מִפִּי פֵּגוֹטִי רָחַב לִבִּי, וְעָנִיתִי, כִּי אָמְנָם נְסִיעָה שֶׁל תַּעֲנוּג הִיא זוֹ, אַךְ מַה תּאֹמַר אִמִּי לָזֶה?

“הִתְעָרֵב עִמִּי וְאֶתֵּן לְךָ שֶׁקֶל זָהָב,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, אִם לֹא תִּתֵּן לְךָ אִמָּא לָלֶכֶת. אִם רוֹצֶה אַתָּה, אֶשְׁאַל אָנֹכִי אֶת פִּיהָ בְּשׁוּבָה הַבָּיְתָה אָז תִּשְׁמַע."

“אֲבָל מַה תַּעֲשֶׂה אִמִּי לְבַדָּהּ כַּאֲשֶׁר נִסַּע שְׁנֵינוּ?” אָמַרְתִּי בְּתָמְכִי רָאשִׁי בְּכַפּוֹת יָדַי לְאוֹת שֶׁל עִיּוּן רַב, “הֵן אִי אֶפְשָׁר לְעָזְבָהּ יְחִידָה.”

"פֵּגוֹטִי לֹא הָרִימָה רֹאשָׁהּ, כִּי פִּתְאֹם נָעֲצָה עֵינֶיהָ בְּחוֹר קָטֹן שֶׁל הַפֻּזְמָק אֲשֶׁר בְּיָדָהּ. אָז חָזַרְתִּי עַל שְׁאֵלָתִי:

“הֲלֹא אָמַרְתִּי פֵּגוֹטִי, הֵן יָדַעְתְּ, כִּי אִמָּא לֹא תוּכַל לִחְיוֹת בּוֹדֵדָה.”

“אֱלֹהִים עִמְּךָ!” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בַּהֲרִימָה עֵינֶיהָ אֵלַי, “הַאֻמְנָם לֹא הִגַּדְתִּי לְךָ, כִּי אִמְּךָ הוֹלֶכֶת אֶל מָרַת גְּרֵיפֶּר (שֵׁם אַחַת מִן הַשְּׁכֵנוֹת שֶׁלָּנּוּ) לָשֶׁבֶת שָׁם כִּשְׁבוּעַיִם, בְּתוֹךְ שְׁאָר אוֹרְחִים שָׁם?”

אִם כֵּן נָכוֹן אָנֹכִי לָצֵאת לַדָּרֶך. בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם חִכִּיתִי עַד שׁוּב אִמִּי, לְמַעַן הִוָּכַח, כִּי הָרַעְיוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל הַנְּסִיעָה יֵצֵא אֶל הַפֹּעֵל. וְאָמְנָם אִמִּי לֹא תָּמְהָה כְּלָל וּבְלִי שׁוּם טַעֲנָה הִסְכִּימָה. וּבוֹ בַּיּוֹם הֵכִינָה פֵּגוֹטִי צֵידָהּ לַדֶּרֶֹך, וְאִמִּי נָתְנָה לָנוּ כֶּסֶף לְהוֹצְאוֹתֵינוּ בִּימֵי שִׁבְתֵּנוּ בְּיַרְמוּת.

וְהַיּוֹם אֲשֶׁר חִכִּיתִי לוֹ לֹא אֵחַר לָבוֹא. עַד הַיּוֹם הַהוּא הָיָה לִבִּי חָרֵד, פֶּן תִּרְעַד הָאֲדָמָה אוֹ יִתְגַּעֵשׁ הַר־שְׂרֵפָה אוֹ פֻּרְעָנוּת אַחֶרֶת תָּבוֹא לָעוֹלָם, וְאָז יָבוֹא עִכּוּב בִּנְסִיעָתִי. עָלֵינוּ הָיָה לָצֵאת בַּעֲגָלָה לְדַרְכֵּנוּ בַּבֹּקֶר, וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נָדְדָה מְנוּחָתִי. כָּל כָּך צִפִּיתִי לִשְׁעַת נְסִיעָתִי.

גַּם עַתָּה בְּזָכְרִי אֶת זֹאת יִדְאַב לִבִּי כִּי נֶחְפַּזְתִּי כָּל כָּך לַעֲזֹב אֶת נְוֵה־אָשְׁרִי, וְלֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתִּי, כִּי עַד עוֹלָם לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹתוֹ עוֹד.

כַּאֲשֶׁר קָרְבָה הָעֲגָלָה אֶל הַגָּדֵר וְאִמִּי חִבְּקָה וְנָשְׁקָה אוֹתִי, פָּרַצְתִּי בִּבְכִי מִתּוֹך אַהֲבָה רַבָּה אֵלֶיהָ וְאֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם הַהוּא לֹא עֲזָבְתִּיו אַף פַּעַם, וְאִמִּי גַם הִיא יָרְדָה בְּבֶכִי, וְלִבָּהּ דָּפַק כְּלִבִּי.

הָעֲגָלָה כְּבָר זָזָה מִמְּקוֹמָהּ וְאִמִּי יָצְאָה בְּחִפָּזוֹן דֶּרֶך פֶּתַח הַגָּן וַתִּקְרָא לָרַכָּב לַעֲמֹד, לְמַעַן תּוּכַל לְנַשֵּׁק לִי עוֹד. הַזִּכְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה יִהְיוּ יְקָרִים לִי עַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן.

כַּאֲשֶׁר עָמְדָה אִמִּי עַל אֵם הַדֶּרֶך, בָּא לִקְרָאתָהּ מַר מוֹרְדְסְטוֹן (זֶה שֵׁם הָאִישׁ בַּעַל הַשָּׁפָם הַשָּׁחוֹר), וְכַנִּרְאֶה הוֹכִיחַ אוֹתָהּ עַל אֲשֶׁר הִתְרַגְּשָׁה כָּל כָּך. אָנֹכִי הִבַּטְתִּי אַחֲרַי בַּתִּמָּהוֹן: מַה לוֹ וּלְאִמִּי?

יָשַׁבְתִּי בָּעֲגָלָה שָׁקוּעַ בְּדִמְיוֹנוֹת וְעֵינַי מַבִּיטוֹת אֶל פְּנֵי פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר גַּם הִיא שְׁקוּעָה בְּהַרְהוּרִים שֶׁלָהּ.



 

פֶּרֶק שְלִישִׁי: חֲלִיפוֹת בְּחַיָּי    🔗

הַסּוּס אֲשֶׁר הוֹבִילָנוּ לְדַרְכֵּנוּ הָיָה לְפִי דַּעְתִּי הֶעָצֵל מִכָּל הַסּוּסִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. תַּעֲנוּג הָיָה לוֹ, כַּנִּרְאֶה לְהַלְאוֹת אֶת הַנּוֹסְעִים בְּעֶגְלָתוֹ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר נִדְמָה לִי, כִּי הַסּוּס הַזֶּה הָיָה מַשְׁמִיעַ קוֹל צְחוֹק עַל הַנּוֹסְעִים הַמִּתְאוֹנְנִים, אַך בַּעַל־הָעֲגָלָה אָמַר, כִּי זֶה הוּא קוֹל שִׁעוּל.

בַּעַל הָעֲגָלָה יָשַׁב וְרֹאשׁוֹ מוּרָד, יָדָיו עַל בִּרְכָּיו, וְהוּא מְנַמְנֵם כְּסוּסוֹ. וּבְּלִבִּי חָשַׁבְתִּי, כִּי הַסּוּס לְבַדּוֹ הָיָה מוֹצֵא דַּרְכּוֹ לְִיַרְמוּת.

פֵּגוֹטִי הֶחֱזִיקָה עַל בִּרְכֶּיהָ אַרְגָּז מָלֵא מַעֲדַנִּים, אֲשֶׁר הָיָה מַסְפִּיק לָנוּ גַּם לְדֶרֶך רְחוֹקָה, וְאַחֲרֵי אָכְלָהּ לָשׂבַע, הוֹרִידָה סַנְטֵרָהּ עַל הָאַרְגַּז, וְיָדָהּ אוֹחֶזֶת בְּקָצֵהוּ, וַתְּנַמְנֵם גַּם הִיא, וְקוֹל נַחֲרָתָהּ נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק.

בְּדַרְכֵּנוּ זוֹ עָשִׂינוּ כַּמָּה וְכַמָּה סִבּוּבִים, גַּם עָמַדְנוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים לְיַד בָּתֵּי־הַמָּלוֹן, עַד כִּי עָיַפְתִּי, וְלִבִּי שָׂמַח מְאֹד כַּאֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ מֵרָחוֹק אֶת יַרְמוּת. הַמָּקוֹם נִרְאָה לִי רָטֹב וּמָלֵא אֵדִים בִּשְׂאֵתִי עַיִן אֶל הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה וְהַשׁוֹמֵמָה לְיַד הַנָּהָר; וּבְלִבִּי הִשְׁתּוֹמַמְתִּי, אֵיכָכָה זֶה יֵשׁ בָּעוֹלָם מָקוֹם שָׁטוּחַ כָּזֶה, אִם לְפִי תּוֹרַת הַגֵּאוֹגְרָפִיָּה הָאָרֶץ הִיא עֲגֻלָּה. וְאוּלָם חָשַׁבְתִּי כִּי, יַרְמוּת אוּלַי עוֹמֶדֶת עַל אַחַד הַצִּירִים שֶׁל כַּדּוּר הָאֲדָמָה.

כַּאֲשֶׁר קָרַבְנוּ אֶל הָעִיר וּבִרְאוֹתִי אֶת הַמָּקוֹם וְהוּא כֻּלּוֹ מִישׁוֹר, פָּנִיתִי אֶל פֵּגוֹטִי וְאָמַרְתִּי, כִּי הָר אוֹ גֶבַע הָיָה מְפָאֵר אֶת הָעִיר. גַּם הַעִירוֹתִי, כִּי יָפֶה הָיָה יוֹתֵר אִלּוּ הָיְתָה הַיַּבָּשָׁה מֻבְדָּלָה מְעַט מִן הַיָּם, אָז לֹא הָיוּ רוֹאִים אֶת הָעִיר כְּעִסָּה בְּלוּלָה בְּמָיִם. אַך פֵּגוֹטִי עָנְתָה לִי בִּדְּבָרִים נִמְרָצִים, כִּי עָלֵינוּ לְקַבֵּל כָּל דָּבָר כְּמוֹ שֶׁהוּא, וּבְנוֹגֵע לָהּ, הִנֵּה הִיא מִתְגָּאָה, כִּי בַת יַרְמוּת הִיא.

בְּבוֹאֵנוּ אֶל הָרְחוֹב, אֲשֶׁר הָיָה מוּזָר בְּעֵינַי, הִגִּיעַ לְאַפִּי רֵיחַ שֶׁל דָּגִים, קַנְבּוּס, זֶפֶת, עִטְרָן, וְעֵינַי רָאוּ מַלָּחִים עוֹבְרִים וְשָׁבִים וַעֲגָלוֹת מִתְנַהֲלוֹת עַל גַּבֵּי מִרְצֶפֶת הָרְחוֹב, וְהַתְּנוּעָה רַבָּה, אָז הִתְחָרַטְתִּי בְּלִבִּי עַל אֲשֶׁר נָתַתִּי דֹפִי בְּעִיר מְלֵאָה הָמוֹן כָּזוֹ, וְאֶת רִגְשׁוֹת לִבִּי אֵלּוּ גִּלִּיתִי בְּאָזְנֵי פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר שָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי־תְהִלָּתִי בְּעֹנֶג רַב, וַתֹּאמֶר לִי, כִּי הַכֹּל יוֹדְעִים כִּי יַרְמוּת הִיא הָעִיר הַיָּפָה בְּכָל הָעוֹלָם.

“הִנֵּה חָם!” קָרְאָה פִּתְאֹם פֵּגוֹטִי.

וְאָמְנָם חִכָּה לָנוּ חָם בְּבֵית־הַמָּלוֹן; וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתִי שָׁאַל לִשְׁלוֹמִי, כְּאִלּו הָיִיתִי מְיֻדָּעוֹ מִיָּמִים רַבִּים. אָכֵן יָדַע אוֹתִי חָם, אֲשֶׁר הָיָה בְּבֵיתֵנוּ בְּיּוֹם הִוָּלְדִי, אַך אָנֹכִי לֹא יְדַעְתִּיו, כִּי מִן הַיּוֹם הַהוּא לֹא בָא אֵלֵינוּ. וְאוּלָם הַיְדִידוּת גָּבְרָה בֵּינֵינוּ כַּאֲשֶׁר לְקָחַנִי חָם עַל שִׁכְמוֹ לָשֵׂאת אוֹתִי הַבָּיְתָה. הוּא הָיָה עַתָּה בָּחוּר בַּעַל קוֹמָה. כְּתֵפָיו רְחָבוֹת, אַך פָּנָיו כִּפְנֵי נַעַר קָטֹן וְשַׂעֲרוֹתָיו צְהֻבּוֹת וּמְתֻלְתָּלוֹת וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה כֶּבֶשׂ. לָבוּשׁ הָיָה מְעִיל בַּד וּמִכְנְסַיִם שֶׁל בַּד־עָבֶה, אֲשֶׁר הָיוּ יְכֹלִים לָעֲמֹד גַּם בְּאֵין רַגְלַיִם בְּתוֹכָם, וְעַל רֹאשׁוֹ מִין כִּסּוּי דּוֹמֶה לְגַג רָעוּעַ מָשׁוּחַ בְּזֶפֶת.

עָבַרְנוּ דֶּרֶך רְחוֹבוֹת צָרִים, הַמְכֻסִּים קִסְמִים וְתִלֵּי־חוֹל, עַל פְּנֵי בָּתֵּי־עֲבוֹדָה שׁוֹנִים, חֲצֵרוֹת לְבִנְיַן אֳנִיּוֹת וּסְתִירָתָן, כְּבִשְׁנֵי אֵשׁ, בָּתֵּי נַפָּחִים וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה בִּנְיָנִים, עַד אֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל מִישׁוֹר רָחָב לְחוֹף הַיָּם, וְחָם אָמַר לִי:

“הִנֵּה זֶה בֵּיתֵנוּ, אֲדוֹנִי דָּוִד.”

הִבַּטְתִּי סְבִיבוֹתַי לְכָל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם עַד מְלֹא עֵינַי, גַּם לְעֵבֶר הַיָּם גַּם לְעֵבֶר הַנָּהָר, אַךְ עֵינַי לֹא רָאוּ שׁוּם בָּיִת.

אָמְנָם עָמְדָה בְּקִרְבָתֵנוּ עַל הַיַּבָּשָׁה סִירָה גְדוֹלָה וּשְׁחוֹרָה, אוֹ מִין סְפִינָה שֶׁכָּלוּ יָמֶיהָ, וְעַל גַּגָּהּ אֲרֻבַּת־בַּרְזֶל מַעֲלָה עָשָׁן, אַך בֵּית־דִּירָה לֹא נִרְאָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

“הֲלֹא אֵין זֶה בַּיִת, זֶה הַבִּנְיָן הַדּוֹמֶה לִסְפִינָה?” קָרָאתִי.

“זֶה הוּא בֵּיתֵנוּ,” עָנָה חָם.

אִלּוּ נִגְלָה לְעֵינַי אַרְמוֹן־קֶסֶם, כָּזֶה שֶׁבְּסִפּוּרֵי־הָאַגָּדָה, לֹא רָחַב לִבִּי יוֹתֵר. הִנֵּה בְּצַד הַבִּנְיָן דֶּלֶת קְטַנָּה, וְהִנֵה חַלּוֹנוֹת קְטַנִּים, אַך הַקֶּסֶם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא, כִּי אָמְנָם סְפִינָה הִיא זוֹ, אֲשֶׁר עָבְרָה אָרְחוֹת יָמִּים מֵאוֹת פְּעָמִים, וּמֵעוֹלָם לֹא נוֹעֲדָה לִהְיוֹת בֵּית־דִּירָה עַל פְּנֵי הַיַּבָּשָׁה. אִלּוּ הָיָה בִּנְיָן בַּיִת פָּשׁוּט, כִּי אָז אוּלַי הָיָה בְּעֵינַי צַר וּבוֹדֵד וַחֲסַר־רַחֲבוּת, אַך יַעַן כִּי לֹא נוֹעַד לְבֵית דִּירָה, לָכֵן רְאִיתִיו כְּהֵיכַל תִּפְאָרָה.

בַּחֶדֶר פְּנִימָה שָֹרַר נִקָּיוֹן עַד לְהַפְלִיא, שָׁם עָמַד שֻׁלְחָן, שָׁעוֹן עַתִּיק, גַם תֵּבָה גְדוֹלָה, וְעָלֶיהָ טַס שֶׁל טֵה, מֻקָּף כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וּשְׁאָר כְּלֵי־זְכוּכִית. עַל גַּבֵּי הַקִּירוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת תְּמוּנוֹת, מְצֻפּוֹת זְכוּכִית שֶׁל גִּבּוֹרֵי כְּתָבֵי־הַקֹּדֶשׁ. הַחֲשׁוּבוֹת בָּהֶן הָיוּ: “עֲקֵדַת יִצְחָק” וְ“דָנִיֵּאל בְּגֹב הָאֲרָיוֹת”. אַרְגָּזִים וְתֵבוֹת שִמְּשׁוּ לְמוֹשָׁב וּמִלְּאוּ בַּבַּיִת חֶסְרוֹן כִּסְאוֹת.

פֵּגוֹטִי פָּתְחָה דֶלֶת קְטַנָּה לְהַרְאוֹת לִי אֶת חֲדַר מִשְׁכָּבִי. אָכֵן זֶה הָיָה חֲדַר מִשְׁכָּב נִפְלָא וּמְהֻדָּר בִּקְצֵה הַסְּפִינָה, עִם חַלּוֹן קָטֹן, אֲשֶׁר לְפָנִים שָׂמוּ בּוֹ אֶת הַמָּשׁוֹט עִם מִטָּה קְטַנָּה, אֲשֶׁר מִדָּתָהּ כְּמִדַּת הַחֶדֶר, עִם שֻלְחָן קָטֹן אֲשֶׁר עָלָיו עָמַד צְרוֹר שֶׁל צִמְחֵי־יָם נָתוּן בְּתוֹך קְדֵרָה, וְעַל גַבֵּי הַקִּיר רְאִי קָטֹן מֻקָּף קְלִיפַּת־שַׁבְּלוּלִים. הַקִּירוֹת הָיוּ רְחוּצִים וּלְבָנִים כְּחָלָב, גַּם הַמַּצָּעוֹת הָיוּ צְחוֹרִים כַּשָּׁלֶג. וְרַק רֵיחַ שֶׁל דָּגִים וְסַרְטָנִים הָיָה נוֹדֵף מִכָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת, ופֵגוֹטִי אָמְרָה לִי, כִּי אָמְנָם אָחִיהָ מוֹכֵר סַרְטָנִים וּבְבֵתוֹ יֵשׁ תָּמִיד “סְחוֹרָה” זוֹ מִן הַמּוּכָן.

אִשָׁה אַחַת, לְבוּשָׁה סִנָּר לָבָן, קִדְּמָה אֶת פָּנֵינוּ; גַּם יָלְדָּה אַחַת קְטַנָּה וִיפֵיפִיָּה (כֵּן הָיְתָה אָז בְּעֵינַי) יָצְאָה לִקְרָאתֵנוּ, וְכַאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְנַשֵּׁק לָהּ, הִתְחַמְּקָה וּבָרְחָה מִפָּנָי. בֵּין כֹּה וָכֹה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָכַלְנוּ אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם, בָּא אֶל הַבַּיִת אִישׁ שָׂעִיר, בַּעַל פָּנִים יָפוֹת. הוּא קָרָא אֶת פֵּגוֹטִי בְּשֵׁם שֶׁל חִבָּה, גַּם הֶאֱצִיל לָהּ נְשִׁיקָה עֲצוּמָה, אָז הֲבִנוֹתִי, כִּי אָחִיהָ הוּא בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאָמְנָם בְּקָרְבוֹ אֵלַי קָרָא:

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם אֲדוֹנִי! בְּבֵיתֵנוּ לֹא תִמְצָא רַחֲבוּת, אֲבָל תִּמְצָא יְדִידוּת.”

הִבַּעְתִּי לוֹ תּוֹדה וְעָנִיתִי, כִּי מְקַוֶה אֲנִי לִחְיוֹת בְּעֹנֶג בַּמָּקוֹם הַנָּעִים וְהֶחָבִיב הַזֶּה.

“וּמַה שְׁלוֹם אִמְּךָ, אֲדוֹנִי! הֲשָּׁלוֹם לָהּ?” שָׁאַל אֲחִי פֵּגוֹטִי.

עָנִיתִי כִּי שָׁלוֹם לָהּ, וּמִפְּנֵי הַנִּמּוּס הוֹסַפְתִּי, כִּי שָׁלְחָה לוֹ בִּרְכַּת־שָׁלוֹם.

“יִיַּשַּׁר כֹּחֲך, אֲדוֹנִי, עַל הַכָּבוֹד שֶׁחָלַקְתָּ לָנוּ לָבוֹא אֶל בֵּיתֵנוּ, אֲנִי וְהִיא (רָמַז אֶל אֲחוֹתוֹ) וְחָם וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה כֻּלָּנוּ נִשְׁתַּדֵּל כִּי תִּשְׂבַּע עֹנֶג בְּשִׁבְתְּךָ עִמָּנוּ.”

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַר מַר פֵּגוֹטִי אֶת שְׁאִילַת־הַשָּׁלוֹם כָּרָאוּי לְמַכְנִיס־אוֹרְחִים כָּמוֹהוּ, הָלַך לִרְחֹץ אֶת יָדָיו וְאֶת פָּנָיו בְּמַיִם רוֹתְחִים, וּבְשׁוּבוֹ הָיוּ פָּנָיו צְהֻבִּים וַאֲדֻמִּים כִּפְנֵי הַסַּרְטָנִים אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ.

בְּנֵי הַבַּיִת שָׁתוּ טֵה, וְאַחֲרֵי כֵן יָשְׁבוּ אִישׁ אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, בַּעֲלַת הַבַּיִת בְּסִנָּרָה הַלָּבָן יָשְׁבָה אֵצֶל הַתַּנּוּר; פֵּגוֹטִי יָשְׁבָה לְתַקֵּן פֻּזְמְקָאוֹת, כְּדַרְכָּהּ בְּבֵית אִמִּי, וְאָנֹכִי עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר גָּבְרָה עַל פַּחְדָּהּ, יָשַׁבְנוּ יַחְדָּיו עַל הָאַרְגַּז הַנָּמוּך בַּפִּנָּה. חָם יָשַׁב אֶצְלֵנוּ וְהוֹרָה לִי מוֹפְתִים בִּקְלָפִים מְלֻכְלָכִים, וּמַר פֵּגוֹטִי, בַּעַל הַבַּיִת, יָשַׁב מִמּוּלֵנוּ וּמִקְטַרְתּוֹ בְּפִיו. אָז מָצָאתִי שְׁעַת־כֹּשֶר לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְּבָרִים:

“אֲדוֹנִי פֵּגוֹטִי!” קָרָאתִי.

“הִנֵּנִי!” עָנָה הָאִישׁ.

“הַאִם קָרָאתָ אֶת שֵׁם בִּנְךָ חָם, יַעַן כִּי יוֹשֵׁב אַתָּה בְּתֵבָה, כְּמוֹ נֹחַ אָבִי חָם בִּימֵי הַמַּבּוּל?”

מַר פֵּגוֹטִי מָצָא כִּי רַעְיוֹן עָמֹק הָגִיתִי, אַך הוּא עָנָה:

“לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא אָנֹכִי קָרָאתִי לוֹ שֵׁם.”

“וּמִי זֶה קָרָא לוֹ שְׁמוֹ?”

“אָבִיו”

“וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי, כִּי אַתָּה הוּא אָבִיו!”

“לֹא, אָחִי יוֹנָה הָיָה אָבִיו,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

“הַכְּבָר מֵת?” שָׁאַלְתִּי כַּעֲבֹר רֶגַע.

“טָבַע!”

הִשְׁתּוֹמַמְתִּי מְאֹד בְּשָׁמְעִי כִּי מַר פֵּגוֹטִי אֵינֶנּוּ אָבִיו שֶׁל חָם, וּבְלִבִּי הִתְגַנֵּב סָפֵק, אִם לֹא טָעִיתִי גַּם בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לְמִשְׁפַּחְתּוֹ.

“וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה הֲלֹא בִּתְּךָ הִיא” שָׁאַלְתִּי.

“לֹא, אֲדוֹנִי, בַּת אֲחוֹתִי הִיא, וְאָבִיהָ, תָּם גִּיסִי, גַּם הוּא טָבַע.”

“וְלְךָ אֵין בָּנִים?”

“לֹא אֲדוֹנִי,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי בְּחִיּוּךְ קַל, “הֵן רַוָּק אֲנִי.”

"רַוָּק? " קָרָאתִי בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, “וּמִי הִיא הָאִישָּׁה הַזֹּאת?”

“זוֹ הִיא מָרַת גּוּמִיז,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

בְּרֶגַע זֶה רָמְזָה לִי פֵּגוֹטִי אוֹמַנְתִּי, כִּי אֶחְדָּל לִשְׁאֹל. וְרַק בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר בָּאָה פֵּגוֹטִי אֶל חֲדַר־מִשְׁכָּבִי, סִפְּרָה לִי, כִּי חָם וְעֲמִילְיָה הֵם יְתוֹמִים. אֵין לָהֶם אָב וְאֵם, וְאָחִיהָ אִמְּצָם לוֹ כְּבָנִים, וּמָרַת גּוּמִיז הִיא אַלְמָנָה מֵאִישָׁהּ, אֲשֶׁר הָיָה שֻׁתָּף לְאָחִיהָ בְּצֵיד־הַדָּגִים וּמֵת בָּעֹנִי וּבְחֹסֶר-כֹּל. “אָמְנָם אַחִי,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי “גַּם הוּא עָנִי. אַך לִבּוֹ לֵב זָהָב וְנַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ בְּדֹלַח וְאוּלָם שׂוֹנֵא הוּא מְאֹד לִשְׁמֹעַ תְּהִילָּתוֹ בֶּאֱמֹר לוֹ אִישׁ כִּי טוֹב לֵב הוּא. וּפַעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ שִׁבְחוֹ בְּפָנָיו קָצַף קֶצֶף גָּדוֹל, הִכָּה בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן (שֶנִּבְקַע לִשְׁנַיִם), קָפַץ וְנִשְׁבַּע כִּי יִבְרַח מִזֶּה אִם יַגִּיעוּ לְאָזְנָיו שֵׁנִית דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.”

בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה שָׁמַעְתִּי עַל אוֹדוֹת טוּב לִבּוֹ שֶׁל בַּעַל־הַבָּיִת. וּבַעֲלוֹתִי עַל מִשְׁכָּבִי שָׁמַעְתִּי אֶת יִלְלַת הָרוּחַ עַל פְּנֵי הַיָּם, וּבְדִמְיוֹנִי רָאִיתִי אֶת הַגַּלִּים הָעוֹלִים מִן הַתְּהוֹם. אַךְ הִרְהַרְתִּי כִּי דָר אָנֹכִי בָּאֳנִיָּה וְאִם אִישׁ כְּמַר פֵּגוֹטִי הוּא מַחֲסֶה לִי, לֹא אִירָע רָע."

לְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר הִשְׁכַּמְתִּי קוּם וָאֵצֵה הַחוּצָה עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לִלְקֹט אֲבָנִים קְטַנּוֹת עַל חוֹף הַיָּם.

“אָכֵן מָלָּחָה אָתְּ!” אָמַרְתִּי אֶל חֲבֶרְתִּי בִּרְאוֹתִי סִירַת־דּוּגָה עוֹבֶרֶת עַל פָּנֵינוּ.

“לֹא!” עָנְתָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בְּנַעַנְעָה רֹאשָׁה, “אֲנִי יְרֵאָה מִפְּנֵי הַיָּם”

"יְרֵאָה אָתְּ? שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן וּפָנַי הִבִּיעוּ אֹמֶץ לֵב, “וְאָנֹכִי לֹא אֶפְחָד.”

“אַךְ נוֹרָא הוּא הַיָּם!” קָרְאָה עֲמִילְיָה, “אָנֹכִי רָאִיתִי אוֹתוֹ בְּזַעְפּוֹ כַּאֲשֶׁר שִבֵּר לִרְסִיסִים אֳנִיָּה גְדוֹלָה כְּבֵיתֵנוּ וּבָהּ אֲנָשִׁים.”

“הֶן לֹא זוֹ הָאֳנִיָּה, אֲשֶׁר בָּהּ –”

“אֲשֶׁר בָּה טָבַע אָבִי?” קָרְאָה עֲמִילְיָה, “לֹא! אֶת זוֹ לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.”

“וּבְכֵן לֹא יָדַעַתְּ אֶת אָבִיך?” שָׁאָלְתִּי.

“אֵינִי זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ,” עָנְתָה עֲמִילְיָה בִּתְנוּעַת רֹאשׁ.

אָז שָׁפַכְתִּי אֶת לִבִּי לְפָנֶיהָ וְאָמַרְתִּי כִּי גוֹרָל אֶחָד לִשְׁנֵינוּ, כִּי גַּם אָנֹכִי לֹא הִכַּרְתִּי אֶת אָבִי; סִפַּרְתִּי לְחֲבֶרְתִּי כִּי גָר אָנֹכִי עִם אִמִּי, אֲשֶׁר תֶּאֱהַב אוֹתִי אַהֲבַת עוֹלָם; תֵּאַרְתִּי אֶת בֵּית־הָעַלְמִין, הַקָּרוֹב אֶל בֵּיתֵנוּ, וּבוֹ מַצֶּבֶת קֶבֶר אָבִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי רָגִיל לָשֶׁבֶת שָׁם תַּחַת צֵל אִילַן וְלִשְׁמֹעַ אֶת צִפְצוּף הַצִּפֳּרִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. וְעֲמִילְיָה עָנְתָה לִי כִּי הִיא אֻמְלְלָה מִמֶּנִּי, כִּי אִמָּהּ מֵתָה עָלֶיהָ בְּטֶרֶם מֵת אָבִיהָ, אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת קֶבֶר אָבִיהָ, כִּי שׁוֹכֵן הוּא בִּמְצוּלוֹת יָם.

וּמִלְּבַד כָּל אֵלֶּה," הוֹסִיפָה עֲמִילְיָה בְּכָרְעָהּ לִלְקֹט אֶת הָאֲבָנִים הַקְּטַנּוֹת, 'הִנֵּה אָבִיךָ הָיָה עָשִׁיר וְאִמֵּךְ הִיא עֲשִׁירָה, וְאוּלָם אָבִי הָיָה דַּיָּג וְאִמִּי הָיְתָה דַיָּגָה, גַּם דּוֹדִי דָן הוּא דַּיָּג."

"הֲדָן הוּא שְׁמוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי? " שָׁאַלְתִּי, “הַאֻמְנָם אִישׁ טוֹב הוּא?”

“טוֹב?” קָרְאָה עֲמִילְיָה, "אִלּוּ הָיִיתִי עֲשִׁירָה כִּי אָז נָתַתִּי לוֹ בְּמַתָּנָה מְעִיל תְּכֵלֶת עִם כַּפְתּוֹרֵי סַפִּיר, מִכְנְסֵי מֶשִׁי וַאֲפֻדָּה שֶׁל קְטִיפָה אֲדֻמָּה, מִגְבָּעַת בַּעֲלַת שְׁלֹשָׁה קְצָווֹת וְשָׁעוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, וְחוּץ מִזֶּה, – אַרְגָּז מָלֵא כָּסֶף.

"אָנֹכִי אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי מַר פֵּגוֹטִי רָאוּי לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, אַף כִּי דִמְיוֹנִי לֹא יָכֹל לְתָאֵר לִי אֶת הָאִישׁ פֵּגוֹטִי בְּמַלְבּוּשִׁים אֵלּוּ.

עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה עָמְדָה רֶגַע וַתַּבֵּט הַשָׁמַיְמָה מִתּוֹך הַרְהוּרִים עַל אֹדוֹת כָּל הַדְּבָרִים הַיָּפִים שֶׁעָלוּ בְּרַעְיוֹנָה לָתֵת לְדוֹדָהּ הַטּוֹב. וְכַאֲשֶׁר טִיַּלְנוּ שׁוּב וְלִקַּטְנוּ קִסְמִין וּצְרוֹרוֹת שָׁאָלְתִּי:

“רוֹצָה אַתְּ לִהְיוֹת עֲשִׁירָה?”

עֲמִילְיָה הַבִּיטָה אֵלַי בְּחִיוּך וַתַּעַן: “הֵן.”

"מְאֹד מְאֹד אֲנִי רוֹצָה בְּכָך. אָז נִהְיֶה כֻּלָּנוּ בְּנֵי חוֹרִים, גַּם אָנֹכִי, גַּם דּוֹדִי, גַּם חָם, גַּם מָרַת גּוּמִיז. אָז לֹא נִפְחַד כַּאֲשֶׁר תִּתְחוֹלֵל סְעָרָה עַל פְּנֵי הַיָּם וְאָז נוּכַל לַעֲזוֹר לַדַּיָּגִים הָעֲנִיִּים בְּבוֹא עֲלֵיהֶם שׁוֹאָה.

הַצִּיּוּר הַזֶּה מָצָא חֵן בְּעֵינַי וְעַל כֵּן הָיָה נוֹחַ לִי. הִבַּעְתִּי אֶת קוֹרַת רוּחִי בִּמְאוֹר פָּנִים וְעֲמִילְיָה מָצְאָה אֶת לִבָּה לִשְׁאֹל בְּהַצְנֵע:

“הַאִם גַּם אַתָּה לֹא תִירָא מִפְּנֵי הַיָּם?”

הַיָּם הָיָה שָׁקֵט לְמַדַּי עַד לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחִי, וְאוּלָם אֵין סָפֵק, כִּי לוּ רָאוּ עֵינַי גַּל עוֹלֶה וּבָא, הָיִיתִי נוֹשֵׂא רַגְלַי לִבְרֹחַ, בְּזָכְרִי אֶת קְרוֹבֵי הַיַּלְדָּה שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם. וּבְכָל זֹאת אָמַרְתִּי: “לֹא,” אַף הוֹסַפְתִּי: “גַּם אַתְּ כַּנִּרְאֶה, אֵינֵךְ מְפַחֶדֶת, אִם כִּי אָמַרְתְּ כִּי מְפַחֶדֶת אָתְּ.”

כִּי הִתְהַלְּכָה הַיַּלְדָּה סָמוּך מְאֹד לְמִין שֶׂכֶר שֶׁל עֵץ, אֲשֶׁר שׁוֹטַטְנוּ שָׁם, וְאָנֹכִי פָּחַדְתִּי לְבַל תִּפֹּל הַמַּיְמָה.

“בִּכְלָל אֵינִי מְפַחֶדֶת,” קָרְאָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אַך אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת עִם בּוֹא סְעָרָה, וְלִבִּי רוֹעֵד בְּחָשְׁבִי עַל דּוֹדִי דָּן וְעַל חָם, וְנִדְמֶה לִי כִּי שׁוֹמַעַת אֲנִי אוֹתָם קוֹרְאִים לְעֶזְרָה. וְעַל כֵּן רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת עֲשִׁירָה אַך פַּחַד מִפְּנֵי הַמַּיִם אֵין לִי אַף לֹא מִקְצָת. הַבִּיטָה נָא."

הִיא פָּרְצָה מֵעָלַי וְרָצָה לְאֹרֶך קוֹרָה גַבְנוּנִית, אֲשֶׁר הָיְתָה תְּלוּיָה בְּגֹבַהּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּלִי מִסְעָד כָּל שֶׁהוּא. הַמִּקְרֶה הַזֶּה כֹּה נִקְבַּע בְּזִכְרוֹנִי, עַד כִּי אִלּוּ הָיִיתִי צַיָּר הָיִיתִי יָכֹל הַיוֹם לְצַיֵּר אֶת הַמַּחֲזֶה כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּרוּץ עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לִקְרַאת הָאֲבַדּוֹן (כְּפִי שֶׁנִּדְמָה לִי) וְעֵינֶיהָ נְטוּיוֹת לְמֶרְחַקֵּי הַיָּם.

הַגּוּף הַקַּל וְהָעַז וְהַפָּזִיז שָׁב אֵלַי שָׁלֵם, וְכַעֲבֹר רֶגַע לִגְלַגְתִּי עַל פַּחְדִּי וְעַל קוֹל הַצְּעָקָה שֶׁהֲרִימוֹתִי לִבְלִי הוֹעִיל, כִּי אִישׁ לֹא הָיָה בַּמָּקוֹם הַהוּא לְהַצִּיל.

שָׁעָה אֲרֻכָּהּ טִיַּלְנוּ יַחְדָּו וְאָסַפְנוּ דְּבָרִים רַבִּים אֲשֶׁר נִרְאוּ יְקָרִים בְּעֵינֵינוּ וְאַחַר שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה בְּפָנִים מְאִירוֹת וּבְלֵב שָׂמֵחַ.

“אָכֵן שָׁבוּ שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים אֶל הַקֵּן!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּהַבִּיטוֹ אֵלֵינוּ.

אָהַבְתִּי מְאֹד אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וּבְדִמְיוֹנִי הָיְתָה הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה עִם עֵינַי־הַתְּכֵלֶת כְּמַלְאָך. וְלוֹ קָמָה פִּתְאֹם בְּאַחַד הַיָּמִים וּפָרְשָׂה כְּנָפֶיהָ הַקְּטַנוֹת וַתָּעָף לְעֵינַי הַשָּׁמַיְמָה, כִּי אָז לֹא הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינֵי לְמַעְלָה מִדֶּרֶך הַטֶּבַע. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת הָיִינוּ מְטַיְלִים נֶאֱהָבִים בְּעַרְבוֹת יַרְמוּת. הַיָּמִים עָבְרוּ עָלֵינוּ בְּשַׁעֲשׁוּעִים, כְּאִלּו הַזְּמָן עַצְמוֹ הָיָה עוֹד יֶלֶד וְשָׁקוּעַ בְּמִשְׂחָקִים. אָמַרְתִּי לַעֲמִילְיָה כִּי אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָהּ בְּכָל נַפְשִׁי, וְאִם הִיא לֹא תֶּאֱהָבֵנִי אֵין לִי דֶּרֶך אַחֶרֶת רַק לָמוּת בֶּחָרֶב. עֲמִילְיָה אָמְרָה לִי כִּי אוֹהֶבֶת הִיא אוֹתִי, וְאָנֹכִי לֹא הֵטַלְתִּי סָפֵק כִּי כֵן הוּא.

בְּנֵי הַבַּיִת הָיוּ מַבִּיטִים אֵלֵינוּ בַּעֲלִיצוּת בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ יוֹשְׁבִים זֶה בְּצַד זוֹ. “אֵלִי, מַה טוֹב וּמַה יָפֶה?” – הָיָה קוֹרֵא מַר פֵּגוֹטִי מִתּוֹך קוֹרַת רוּחַ בְּהַבִּיטוֹ אֵלֵינוּ.

כֹּה עָבְרוּ עָלַי שְׁנֵי הַשָּׁבוּעוֹת בְּלִי תְּמוּרוֹת. וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַיּוֹם לָשׁוּב אֶל בֵּית אִמִּי. קָשָׁה מְאֹד הָיְתָה עָלַי הַפְּרֵדָה מֵעִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ הָלַכְנוּ שְׁנֵינוּ עַד בּוֹאֵנוּ אֶל בֵּית־הַמָּלוֹן, אֲשֶׁר שָׁם עָמְדָה הָעֲגָלָה, וְאָנֹכִי הִבְטַחְתִּי לָהּ לִכְתֹּב מִן הַדֶּרֶך, וּמִתּוֹך צַעַר רַב נִפְרַדְנוּ.

כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי בְּיַרְמוּת הִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִבֵּית אִמִּי וְזִכְרוֹנוֹ סָר מִלִּבִּי. וְאוּלָם אַךְ פָּנִּיתִי לָלֶכֶת אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, וְהִנֵּה הִתְעוֹרֵר לִבִּי וְאָנֹכִי הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי אֵין לִי בָּעוֹלָם מָקוֹם נָעִים יוֹתֵר מִקַּן מוֹלַדְתִּי וְאֵין לִי בָּעוֹלָם יְדִיד נֶאֱמָן יוֹתֵר מֵאִמִּי הָאֲהוּבָה.

וְהָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה הָלְכוּ וְגָבְרוּ בְּקִרְבִּי מֵרְֶגַּע לְרֶגַע; וּכְכֹל אֲשֶׁר קָרַבְנוּ אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, בָּעֵת אֲשֶׁר נִרְאוּ לְעֵינַי עַל דַרְכֵּנוּ הַצִּיּוֹנִים הַקְרוֹבִים לְלִבִּי, כֵּן הִתְעוֹרְרָה נַפְשִׁי יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְחֵשֶׁק תָּקַף אוֹתִי לִנְפֹּל בִּזְרוֹעוֹת אִמִּי הַטּוֹבָה, וְאוּלָם פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ הִבַּעְתִּי אֶת רַחֲשֵׁי לִבִּי, לֹא הִלְהִיבָה אוֹתִי, אַף גַּם הִתְאַמְּצָה לְהַשְׁקִיט אֶת הֶמְיַת רִגְשׁוֹתַי. פָּנֶיהָ הָיוּ נְבוּכִים.

וְהִנֵּה בָּאנוּ אֶל קֵן־עוֹרְבִים, מְקוֹם מוֹלַדְתִּי. הַיּוֹם הָיָה יוֹם קַר וּמְעֻנָּן וְגֶשֶׁם עָמַד לָרֶדֶת.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְאָנֹכִי מִהַרְתִּי לִקְרַאת אִמִּי, קְצָת שׂוֹחֵק וּקְצָת בּוֹכֶה מֵהִתְרַגְּשׁוּת, אַך עֵינַי רָאוּ מְשָׁרֶתֶת נָכְרִיָּה עוֹמֶדֶת לְפָנָי.

“פֵּגוֹטִי,” קָרָאתִי בְּקוֹל בּוֹכִים, “הַאֻמְנָם לֹא שָׁבָה עוֹד אִמָּא?”

“כֵּן, כֵּן, דָּדִי,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי,“הִיא כְּבָר שָׁבָה הַבַּיְתָה. אַךְ חַכֵּה רֶגַע, דָּדִי, כִּי יֵשׁ לִי דָבָר לְהַגִּיד לָךְ.”

פָּנֶיהָ הָיוּ נִסְעָרִים, וְהִיא לְקָחָהּ אוֹתִי בְּיָדִי וַתְּבִיאֵנִי אֶל הַמִּטְבָּח וַתִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת.

“פֵּגוֹטִי,” קָרָאתִי בַּחֲרָדָה, “מַה קָרָה פֹּה?”

“אֵין דָּבָר, אֵין דָּבָר, דָּוִד חֲבִיבִי,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְהִתְאַמְּצָהּ לְהַעֲמִיד פָּנִים שׁוֹחֲקוֹת.

“אֵין זֹאת, כִּי אָסוֹן קָרָה. אַיֵּה אִמָּא?”

“אִמָּא?” חָזְרָה פֵּגוֹטִי עַל שְׁאֵלָתִי.

“כֵּן. מַדוּעַ זֶה לֹא יָצְאָה לִקְרָאתִי? וְלָמָּה זֶה אָנוּ יוֹשְׁבִים פֹּה? אוֹיָה, פֵּגוֹטִי!” עֵינַי נִמְלְאוּ דְמָעוֹת וְרַגְלַי מָעָדוּ.

“אֱלֹהִים עִמְּךָ!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּחָרְדָהּ אֵלַי “מַה לְךָ? הַגִּידָה מַחְמַדִּי!”

“אִמִּי הוֹלָכֶת לָמוּת? אוֹ אוּלַי כְּבָר מֵתָה?”

פֵּגוֹטִי קָרְאָה בְּקוֹל גָּדוֹל “לֹא” וְאַחַר יָשְׁבָה וְהַשִׁיעוּל תָּקַף אוֹתָהּ, וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי לְפָנֶיהָ מָלֵא צַעַר וְעֵינַי נְשׂוּאוֹת אֵלֶיהָ בְּתַחֲנוּנִים.

“אָכֵן יַקִּירִי, עָלַי הָיָה לְסַפֵּר לְךָ דָבָר זֶה קֹדֶם,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אַךְ לֹא מָצָאתִי שְׁעַת כֹּשֶר, אָמְנָם מְחֻיָּבָה הָיִיתִי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ, אַך לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד.”

"דַּבְּרִי, דַּבְּרִי, פֵּגוֹטִי " קָרָאתִי בְּקֹצֶר־רוּחַ.

“דָּדִי חֲבִיבִי,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי וּנְשִימָתָהּ קָצְרָה וְיָדֶיהָ רָעָדוּ, מַה דַּעְתְֶּךָ? הֵן יֵשׁ לְךָ עַתָּה אָב!"

גּוּפִי רָעַד וּפְנֵי חָוָרוּ. רֶגַע אֶחָד חָלַף כְּסַעַר בְּמֹחִי הָרַעְיוֹן עַל דְּבַר הַקֶּבֶר בְּבֵית־הָעַלְמִין וְעַל אוֹדוֹת תְּחִיַּת־הַמֵּתִים.

“אָב חָדָשׁ?” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי.

“חָדָשׁ?” חָזַרְתִּי עַל דְּבָרֶיהָ.

פֵּגוֹטִי הוֹצִיאָה גְנִיחָה מִלִּבָּהּ וּבְאַחֲזָהּ אוֹתִי בְּיָדִי אָמָרָה:

“קוּמָה וְנֵלְכָה לִרְאוֹתוֹ.”

“לֹא אֶחְפֹּץ לִרְאוֹתוֹ.”

“וְאֶת אִמָּא?” שָׁאֲלָה פֵּגוֹטִי.

אָז פָּסַק סֵרוּבִי וַנֵּלֵךְ יָשָׁר אֶל חֲדַר הָאוּלָם, שָׁם עָזְבָה אוֹתִי פֵּגוֹטִי. בְּצַד אֶחָד לְיַד הָאָח יָשְׁבָה אִמִּי, וּבַצַּד הַשֵּׁנִי – מַר מוֹרְדְסְטוֹן. אִמִּי הִנִּיחָה מִיָּדָהּ אֶת עֲבוֹדָתָהּ וַתָּקָם בְּחִפָּזוֹן מִמּוֹשָׁבָהּ.

“עַתָּה, קְלָרָה יַקִּירָתִי,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, "זִכְרִי! מִשְׁלִי בְּרוּחֵךְ, תָּמִיד תִּמְשְׁלִי בְּרוּחֵךְ! וְאַתָּה דָּדִי " פָּנָה אֵלַי, “מַה שְׁלוֹמֶךָ?”

הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי, וְאַחֲרֵי רֶגַע שֶׁל פִּקְפּוּק נִגַּשְׁתִּי אֶל אִמִּי וְאֲנַשֵּׁק לָהּ. גַּם הִיא נָשְׁקָה לִי, בְּהַחֲלִיקָהּ בְּיָדָהּ עַל שִׁכְמִי, וְאַחַר יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ.

לֹא יָכֹלְתִּי לְהַבִּיט אֵלֶיהָ, לֹא יָכֹלְתִּי לְהַבִּיט אֵלָיו, אַך יָדַעְתִּי כִּי הוּא מִתְבּוֹנֵן אֶל שְׁנֵינוּ. אָז קָרַבְתִּי אֶל הַחַלּוֹן וָאַבֵּט אֶל הַגַּן וְאֶל הַשִּׂיחִים אֲשֶׁר הִרְכִּינוּ רֹאשָׁם מִפְּנֵי הַקֹר.

אַךְ עָלָה בְּיָדִי לְהִתְחַמֵּק מִן הַחֶדֶר טִפַּסְתִּי בְּמַעֲלוֹת אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה. חֲדַר־מִשְׁכָּבִי בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן לֹא הָיָה עוֹד וְעָלַי הָיָה לְשַׁנּוֹת אֶת מְקוֹמִי. מִן הָעֲלִיָּה יָרַדְתִּי שׁוּב. תָּעִיתִי שָׁעָה קַלָּה בֶּחָצֵר לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת, אוּלַי נִשְׁאַר עוֹד זֵכֶר לַיָּמִים הַטּוֹבִים. אַך פִּתְאֹם נִבְהַלְתִּי וָאֶבְרַח, כִּי בַּמְאוּרָה הָרֵיקָה רָבַץ כֶּלֶב גָּדוֹל, קוֹלוֹ עָב וּשְׂעָרוֹ שָחוֹר, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתִי נִמְלָא זַעַם וַיִקְפֹּץ מִמְּקוֹמוֹ לְהִתְנַפֵּל עָלָי.


 

פֶּרֶק רְבִיעִי: נִבְאַשְׁתִּי בְּעֵינֵי בְּנֵי־בֵיתִי    🔗

אִלּוּ הָיָה חֲדַר מִשְׁכָּבִי הֶחָדָש חַי וּמְדַבֵּר, כִּי אָז קְרָאתִיו בַּיּוֹם הַהוּא לְהָעִיד עָלַי, מָה רַב הָיָה מַשָּׂא יְגוֹנִי. עָלִיתִי אֵלָיו, וּלְאָזְנַי עוֹד הִגִּיעַ קוֹל נְבִיחַת הַכֶּלֶב; הִבַּטְתִּי אֶל פְּנֵי הַחֶדֶר בְּעַצְבוּת, אַף הַחֶדֶר הִבִּיט עָלַי כְּעַל זָר. יָשַׁבְתִּי, וְיָדַי הַקְּטַנּוֹת מְשֻׁלָּבוֹת, וְהִרְהַרְתִי.

הִרְהַרְתִּי בִּדְבָרִים רַבִּים וְשׁוֹנִים. חָשַׁבְתִּי עַל אֹדוֹת מַרְאֵה הַחֶדֶר, עַל הַסְּדָקִים אֲשֶׁר בַּתִּקְרָה, עַל הַנְּיָר שֶׁעַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים, עַל הַכְּתָמִים בְּשִׁמְשׁוֹת הַחַלוֹן, עַל הַכִּיוֹר הַצּוֹלֵעַ. כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּכִיתִי רַב בֶּכִי, אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי עַל מָה אֲנִי בּוֹכֶה, מִלְּבַד כִּי הִרְגַּשְׁתִּי קֹר וּבְדִידוּת. וּבְתוֹךְ בְּדִידוּתִי זָכַרְתִּי אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וְאֶת דְּבַר אַהֲבָתִי הָרַבָּה אֵלֶיהָ, כִּי נִפְרַדְתִּי מֵעִמָּהּ לָבוֹא הֲלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁאִישׁ לֹא יָשִׂים לִבּוֹ לִי וְלֹא יָאִיר פָּנָיו אֵלַי, כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה לַעֲשׂוֹת חֲבֶרְתִּי הַקְּטַנָּה. הָרַעְיוֹן הַזֶּה הֵטִיל בִּי תּוּגָה רַבָּה, עַד כִּי הִתְעַטַּפְתִּי בִּשְׂמִיכָתִי וָאֵרָדֵם מִתּוֹךְ דִּמְעָה.

הֱקִיצוֹתִי לַקּוֹל הַקּוֹרֵא: “הִנֵּהוּ!” אָז נָשָׂאתִי אֶת רֹאשִׁי הַקּוֹדֵחַ. אִמִּי וּפֵגוֹטִי בָּאוּ לִרְאוֹת אוֹתִי.

“דָּוִד,” קָרְאָה אִמִּי, “מַה לָךְ?”

נִדְמֶה לִי כִּי שְׁאֵלָה זוֹ בְּפִיהָ מוּזָרָה הִיא, וְלָכֵן עָנִיתִי: “אֵין דָּבָר.” וָאָסֵב אֶת פָּנַי אֶל הַקִּיר לְהַסְתִּיר אֶת שְׂפָתַי הָרוֹעֲדוֹת, אֲשֶׁר דּוֹבְבוּ לָהּ יוֹתֵר מֵאִמְרֵי פִי.

“דָּדִי,” קָרְאָה אִמִּי, “דָּדִי בְּנִי!”

מֵעִיד אֲנִי עָלַי, כִּי כָל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים מִפִּיהָ לֹא הָיוּ מְעוֹרְרִים אֶת נַפְשִׁי כְּאוֹתָהּ הַקְּרִיאָה “בְּנִי.” הִסְתַּרְתִּי דִמְעוֹתַי בַּכַּר, וְכַאֲשֶׁר אָמְרָה אִמִּי לְהַרִים אֶת רֹאשִׁי, דָּחִיתִי אוֹתָהּ בְּיָדִי.

“אֵלֶּה הֵם מַעֲשַׂיִךְ, פֵּגוֹטִי, בַּת בְּלִיַּעַל!” קָרְאָה אִמִּי, “בָּרִי לִי הַדָּבָר. אַךְ אֵיכָכָה זֶה עָמַד בָּךְ לִבֵּךְ לְקוֹמֵם אֶת בְּנִי לָאִישׁ הַיָּקָר לִי? מַה כַּוָּנָתֵךְ בָּזֶה, פֵּגוֹטִי?”

פֵּגוֹטִי הָאֻמְלָלָה נָשְׂאָה כַּפֶּיהָ וְעֵינֶיהָ לַמָּרוֹם וּבְקוֹל בּוֹכִים קָרְאָה:

“אֱלֹהִים לֹא יַחֲשֹׁב לָךְ זֹאת לְעָוֹן, מָרַת קָפֶּרְפִילְד, וְלֹא תֵעָנְשִׁי עַל דְּבָרַיִךְ הַיּוֹם אֵלָי.”

“רַב לָכֶם לְצַעֵר אוֹתִי,” קָרְאָה אִמִּי, “וּלְמָרֵר אֶת חַיַּי בְּיֶרַח הַדְּבַשׁ שֶׁלִּי, בְּעֵת אֲשֶׁר גַּם אוֹיְבִי בְּנֶפֶשׁ לֹא הָיָה מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי לְהִתְעַנֵּג מְעַט עַל אָשְׁרִי. גַּם אַתָּה דָּדִי, בֵּן מֵבִישׁ! וּפֵגוֹטִי הָאַכְזְרִיָּה! הוֹי, אֵלִי בַּשָּׁמָיִם!” קָרְאָה אִמִּי, בְּהַבִּיטָהּ פַּעַם אֵלַי, וּפַעַם אֶל אוֹמַנְתִּי, “מָה רַע הָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ טוֹב וְיָפֶה.”

בְּרֶגַע זֶה הִרְגַּשְׁתִּי לְמַרְגְּלוֹתַי מַגַּע יָד, וַאֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא זוֹ יַד אִמִּי, אַף לֹא יַד פֵּגוֹטִי. וּפִתְאֹם רָאוּ עֵינַי אֶת מַר מוֹרְדְסְטוֹן עוֹמֵד בֵּינֵינוּ וְאוֹמֵר:

“מַה זֹאת, קְלָרָה חֶמְדָּתִי, הַאֻמְנָם שָׁכַחַתְ? תַּקִּיפוּת, יַקִּירָתִי!”

“צַר לִי מְאֹד, אֱדוּאַרְד,” אָמְרָה אִמִּי, “לִבִּי מָלֵא צַעַר.”

“אָכֵן!” עָנָה הָאִישׁ, “שְׁמוּעָה רָעָה הִיא לִי, קְלָרָה!”

“חֲבַל,” קָרְאָה אִמִּי, “עַל שֶׁמַּזָּלִי גָרַם לִסְבֹּל יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ.”

הוּא מָשַׁךְ אוֹתָהּ אֵלָיו, לָחַשׁ דָּבָר בְּאָזְנָהּ וְנָשַׁק לָהּ. וְכַאֲשֶׁר רָאִיתִי אָז אֶת רֹאשׁ אִמִּי נִשְׁעָן עַל כְּתֵפוֹ וְיָדָהּ חוֹבֶקֶת צַוָּארוֹ, יָדַעְתִּי כִּי הִיא בְּיָדוֹ כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר.

“רְדִי, חֶמְדָּתִי, אֶל הָאוּלָם,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “וַאֲנִי וְדָוִד נָבֹא שְׁנֵינוּ יַחְדָּו.” וְכַאֲשֶׁר יָצְאָה אִמִּי, פָּנָה אֶל פֵּגוֹטִי וְאָמָר:

“הֲיוֹדַעַת אַתְּ, מַה שֵׁם גְּבִרְתֵּךְ?”

“הֵן גְּבִרְתִּי הִיא זֶה שָׁנִים רַבּוֹת.” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, “וְעָלַי לָדַעַת אֵפוֹא.”

“אָמְנָם כֵּן הוּא,” הֵשִׁיב הָאִישׁ, “וְאוּלָם בַּעֲלוֹתִי הֲלוֹם שָׁמְעוּ אָזְנַי, כִּי קָרָאת לִגְבִירְתֵּךְ בְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהּ. הִיא נָטְלָה עַתָה אֶת שְׁמִי. הֲתִזְכְּרִי זֹאת?”

פֵּגוֹטִי לֹא עָנְתָה מְאוּמָה, וְרַק שָׁלְחָה עַיִן אֵלָי. רֶגַע אֶחָד עָמְדָה עוֹד וּבִרְאוֹתָהּ כִּי הָאָדוֹן מְחַכֶּה לִיצִיאָתָהּ, עָזְבָה אֶת הַחֶדֶר. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁאַרְנוּ שְׁנֵינוּ לְבַדֵּנוּ, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת, יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא, הֶעֱמִידַנִי לְפָנָיו וְנָעַץ בִּי עֵינָיו. גַּם אָנֹכִי לֹא גָרַעְתִּי עַיִן מִמֶּנּוּ. וּבְזָכְרִי הַיּוֹם אֶת הָרֶגַע, בְּעָמְדִי פָּנִים אֶל פָּנִים עִם הָאִישׁ הַהוּא, נִדְמֶה לִי, כִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי שׁוּב אֶת דְּפִיקוֹת לִבִּי.

“דָּוִד,” קָרָא הָאִישׁ בְּהַדְּקוֹ אֶת שְׂפָתָיו, "אִם יֵשׁ לִי סוּס פֶּרֶא אוֹ כֶּלֶב רַע, מַה תַּקָּנָתוֹ, לְפִי דַעְתֶּךָ?״

“אֵינִי יוֹדֵעַ.”

“מַלְקוֹת.”

שְׂפָתַי הָיוּ נָעוֹת וְקוֹלִי לֹא נִשְׁמַע, אַךְ נְשִׁימָתִי הָלְכָה וְקָצְרָה.

“יִסּוּרִים מְסִירִים אֶת הָעַקְשָׁנוּת. אוֹמֵר אֲנִי לְנַפְשִׁי: מְחֻיָּב אָנֹכִי לִכְבֹּשׁ אֶת הַפֶּרֶא, וִיהִי מָה. גַּם אִם יִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ, לֹא אֶרֶף מִמֶּנּוּ.”

“מַה זֹאת עַל פָּנֶיךָ?”

“רְבָב,” עָנִיתִי.

הוּא יָדַע כָּמוֹנִי, כִּי אֵלּוּ הֵן עִקְבוֹת הַדְּמָעוֹת. וְאוּלָם לוּ שָׁאַל שְאֵלָתוֹ עֶשְׂרִים פְּעָמִים, וּבְכָל פַּעַם הָיִיתִי סוֹפֵג עֶשְׂרִים מַלְקוֹת, גַּם אָז הָיָה נִשְׁבָּר לִבִּי הָרַךְ בְּטֶרֶם הָיָה הָאִישׁ שׁוֹמֵעַ מִפִּי אֶת הוֹדָאָתִי.

“אָכֵן שֵׂכֶל טוֹב יֵשׁ לְךָ, אַף כִּי קָטֹן בַּשָּׁנִים אַתָּה,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן מִתּוֹךְ חִיּוּכוֹ הַקָּשֶׁה הַמְיֻחָד לוֹ, “וַאֲנִי רוֹאֶה, כִּי לִבְּךָ מֵבִין דָּבָר. רְחַץ נָא פָּנֶיךָ, אָדוֹן, וְנֵלֵךְ יַחְדָּו.”

בָּרִי לִי, כִּי לוּ לֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלוֹ, כִּי אָז הָיָה הוֹרֵג אוֹתִי בְּלִי חֶמְלָה.

“קְלָרָה יַקִּירָתִי,” קָרָא הָאִישׁ בְּבוֹאֵנוּ אֶל הַחֶדֶר וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּיָדִי, “מֵעַתָּה לֹא יִגְרֹם לָךְ אָדָם צַעַר וְרוּחֵךְ הַטּוֹבָה תָּשׁוּב אֵלָיִךְ. בְּנֵךְ יֵיטִיב אֶת דַּרְכּוֹ.”

אֱלֹהִים הוּא עֵדִי, כִּי הָיִיתִי מְשַׁפֵּר דַּרְכִּי לְכָל יְמֵי חַיָי, וְאוּלַי הָיָה נִבְרָא לִי לֵב חָדָשׁ, אִלּוּ שָׁמַעְתִּי בְּשָׁעָה זוֹ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל חִבָּה. דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל נִחוּמִים וְחֶמְלָה הָיָה לוֹקֵחַ אֶת לִבִּי הָרַךְ. דִּבּוּר אֶחָד הַמְעוֹרֵר תִּקְוָה כִּי יֵשׁ לִי בֵית מוֹלֶדֶת, הָיָה מְמַלֵּא אֶת נַפְשִׁי רִגְשׁוֹת תּוֹדָה וְכָבוֹד לְאוֹתוֹ הָאִישׁ, תַּחַת רִגְשׁוֹת הָאֵיבָה אֲשֶׁר הָגִיתִי אֵלָיו. וְאוּלָם הַדִּבּוּר הַזֶּה לֹא יָצָא – וְשַׁעְתּוֹ הִנֵּה עָבָרָה.

סָעַדְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ. הוּא חִבֵּב מְאֹד אֶת אִמִּי, אַף הִיא חִבְּבָה אוֹתוֹ. מִתּוֹךְ דִּבְרֵיהֶם נוֹדַע לִי, כִּי אֲחוֹתוֹ הַבְּכִירָה אוֹמֶרֶת לָבוֹא לָשֶׁבֶת עִמָּנוּ בְּבֵיתֵנוּ וְעוֹד בָּעֶרֶב הַזֶּה מְחַכִּים לָהּ שֶׁתָּבוֹא.

אַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה, בְּשִׁבְתֵּנוּ לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, וְאָנֹכִי בִּקַּשְׁתִּי תַּחְבּוּלוֹת לְהִתְחַמֵּק אֶל פֵּגוֹטִי, בְּלִי לְהַעֲלִיב אֶת בַּעַל הַבַּיִת, קָרְבָה מֶרְכָּבָה אֶל גֶּדֶר הַגַּן, וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן יָצָא לְקַדֵּם פְּנֵי הָאוֹרֵחַ. אִמִּי הָלְכָה אַחֲרָיו, וְאָנֹכִי הִתְנַהַלְתִּי אַחֲרֶיהָ, וּבְהַגִּיעֵנוּ אֶל פֶּתַח הָאוּלָם, הָפְכָה אִמִּי פָּנֶיהָ אֵלַי וַתְּחַבֵּק אוֹתִי כְּדַרְכָּהּ וַתִּלְחַשׁ לִי, כִּי עָלַי לֶאֱהֹב אֶת אָבִי הֶחָדָשׁ וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ. הִיא דִבְּרָה אֶת דְּבָרֶיהָ בְּחִפָּזוֹן וּבִלְחִישָׁה, כְּאִלּוּ חֵטְא חָטְאָה, וּבְקָרְבֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם בַּעַל הַבַּיִת, שָׁמְטָה אִמִּי אֶת יָדָהּ מִיָּדִי וַתָּשֶׂם אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹ.

וְאָמְנָם בָּאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, אִשָּׁה נִזְעָמָה, שְׁחוֹרָה כְּאָחִיהָ, אֲשֶׁר דָּמְתָה אֵלָיו בְּפָנֶיהָ וּבְקוֹלָה; גַּבּוֹת עֵינֶיהָ הָיוּ שְׁחוֹרוֹת וְעָבוֹת, כְּאִלּוּ בָּאוּ לָהּ בִּמְקוֹם זָקָן, אֲשֶׁר מָנַע הַטֶּבַע מִבְּנוֹת מִינָהּ. הִיא הֵבִיאָה עִמָּהּ שְׁנֵי אַרְגָּזִים שְׁחוֹרִים, וְעַל גַּבָּם חֲקוּקִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שְׁמָהּ. וְכַאֲשֶׁר שִׁלְּמָה שְׂכַר נְסִיעָה לְבַעַל הַמֶּרְכָּבָה, נָטְלָה אֶת כַּסְפָּהּ מִתּוֹךְ כִּיס שֶׁל בַּרְזֶל אֲשֶׁר הָיָה נָתוּן בְּיַלְקוּט דּוֹמֶה לְכֶלֶא הַתָּלוּי בְּשַׁרְשֶׁרֶת בַּרְזֶל עַל זְרוֹעָהּ. מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אֵשֶת בַּרְזֶל, כאֲשֶׁר הָיִתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

עַד מְהֵרָה נִכְנְסָה הָאוֹרְחָה אֶל הַבַיִת וְהִתְוַדְּעָה אֶל אִמִּי, הִיא גִיסָתָהּ הַחֲדָשָׁה. וּבְהַבִּיטָהּ אֵלַי שָׁאָלָה:

“הֲזֶה הוּא בְּנֵךְ?”

“כֵּן,” עָנְתָה אִמִּי.

“בִּכְלָל אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַנְּעָרִים,” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “מַה שְׁלוֹמְךָ, בָּחוּר?”

אַחֲרֵי פְּגִישָׁה שֶׁל חִבָּה זוֹ עָנִיתִי בְּשָׂפָה רָפָה, כִּי שָׁלוֹם לִי, וְהָאוֹרְחָה גָזְרָה דִינָהּ עָלַי בִּשְׁתֵּי מִלִּים:

“חֲסַר נִמוּס!”

לְאַחַר שֶׁהוֹצִיאָה דְבָרִים אֵלּוּ מִפִּיהָ בִּקְשָׁה לִרְאוֹת אֶת הַחֶדֶר הַמְיֻעָד לָהּ. זֶה הַחֶדֶר אֲשֶׁר הָיָה לִי מִיּוֹם בּוֹאָהּ מְקוֹם מָגוֹר וָפַחַד, אֲשֶׁר שָׁם עָמְדוּ סְגוּרִים תָּמִיד שְׁנֵי הָאַרְגָּזִים הַשְּׁחוֹרִים, וְעַל גַּבֵּי הָרְאִי הָיוּ תְּלוּיוֹת לוּלָאוֹת וְשַׁלְשְׁלָאוֹת, אֲשֶׁר שִׁמְּשׁוּ לְפָאֵר אֶת מַלְבּוּשֵׁי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת, בָּאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֶל בֵּיתֵנוּ לְהִשְׁתַּקֵּעַ. וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם הֵחֵלָּה “לַעֲזֹר” לְאִמִּי. הִיא בָּדְקָה בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת וְהֵבִיאָה סְדָרִים חֲדָשִׁים לְפִי טַעֲמָה. הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן הַמֻּפְלָא שֶׁרָאִיתִי בְּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הָיָה זֶה, כִּי חָשְׁדָה תָּמִיד אֶת הַמְשָׁרְתוֹת, כִּי מַסְתִּירוֹת הֵן אִישׁ בְּפִנָּה חֲבוּיָה בַּבָּיִת. מִתּוֹךְ שִׁגָּעוֹן זֶה הָיְתָה יוֹרֶדֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה אֶל מַרְתֵּף הַפֶּחָם, פּוֹתַחַת דֶּלֶת שֶׁל אָרוֹן וְאֵינָהּ סוֹגֶרֶת, בְּהַאֲמִינָהּ כִּי הִנֵּה מָצְאָה אֶת הַנֶּחְבָּא.

רְגִילָה הָיְתָה לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי הַבַּיִת עוֹד הָיוּ יְשֵׁנִים. פֵּגוֹטִי אָמְרָה עָלֵיהָ, כִּי יְשֵׁנָה הִיא וְעֵינָהּ הָאַחַת פְּקוּחָה. אַךְ הַדָּבָר לֹא נִתְקַבֵּל עַל לִבִּי, כִּי אַחֲרֵי שָׁמְעִי אֶת זֹאת נִסִּיתִי בְּעַצְמִי לַעֲשׂוֹת כֵּן וְרָאִיתִי כִּי אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר בְּשׁוּם אֹפֶן.

בְּבֹקֶר יוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאָהּ קָמָה עִם קְרִיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתַּרְנְגוֹל. וְכַאֲשֶׁר נִכְנְסָה אִמִּי לֶאֱכֹל פַּת־שַׁחֲרִית וְאָמְרָה לִמְזֹג טֵה, צָבְטָה לָהּ מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן צְבִיטָה קַלָּה שֶׁל חִבָּה, בִּמְקוֹם נְשִׁיקָה וַתֹּאמַר:

“הִנֵּה, קְלָרָה יַקִּירָתִי, בָּאתִי הֲלוֹם לְהַסִיר מֵעָלַיִךְ אֶת עֹל הַבָּיִת. עֲנֻגָּה אַתְּ מְאֹד וְקַלַּת דַּעַת, – פְּנֵי אִמִּי אָדְמוּ אַךְ הִיא חִיְּכָה קְצָת, – וְאַל לָךְ לְהִתְעַסֵּק בְּמֶשָׁק הַבַּיִת. אִם טוֹב בְּעֵינַיִךְ, תְּנִי לִי אֶת הַמַּפְתֵּחוֹת, יַקִּירָה, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה הַמַּשְׁגִּיחָה עַל הַכֹּל.”

מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה נָתְנָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֶת הַמַּפְתֵּחוֹת יוֹמָם בַּכֶּלֶא, הוּא יַלְקוּטָהּ, וּבַלַּיְלָה הִטְמִינָה אוֹתָם תַּחַת הַכַּר מְרַאֲשׁוֹתֶיהָ, ואִמִּי לֹא יָדְעָה דָבָר בַּבָּיִת.

אִמִּי לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת בְּאָבְדַן שִׁלְטוֹנָהּ וְלַחֲשׁוֹת. וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת, כַּאֲשֶׁר סִפְּרָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לִפְנֵי אָחִיהָ בְּעִנְיָן אֶחָד שֶׁל כַּלְכָּלַת הַבַּיִת, פָּרְצָה אִמִּי פִּתְאֹם בִּבְכִי וַתֹּאמַר, כִּי מִן הָרָאוּי הָיָה לִשְׁאוֹל גַּם בַּעֲצָתָהּ."

“קְלָרָה!” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּזַעַף, “קְלָרָה! תָּמֵּהַּ אָנִי.”

“הֲנָקֵל לְךָ, אֱדוּאַרְד, לִתְמֹהַּ!” בָּכְתָה אִמִּי, “רָגִיל אַתָּה לְדַבֵּר תָּמִיד עַל הַתַּקִיפוּת, אַךְ אֵינְךָ נוֹתֵן לְאַחֵר לִהְיוֹת תַּקִּיף בְּדַעְתּוֹ.”

עָלַי לְהַגִּיד כִּי מִלָּה זוֹ “תַּקִיפוּת,” הָיְתָה תָּמִיד בְּפִי הָאָח וְהָאָחוֹת, וּבָהּ הִתְפָּאֵרוּ, וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה הוֹכִיחוּ בָּהּ אֶת אִמִּי.

“הֵן נוֹרָא הוּא,” הוֹסִיפָה אִמִּי, “כִּי בְּבֵיתִי…”

“בְּבֵיתֵךְ?” הִפְסִיקָהּ מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “קְלָרָה!”

“כְּלוֹמַר, בְּבֵיתֵנוּ,” עָנְתָה אִמִּי מִתּוֹךְ פַּחַד, “הֲלֹא תָבִין, אֱדוּאַרְד, כִּי אֵין לִי שׁוּם שִׁלְטוֹן בְּבֵיתְךָ בְּעִנְיְנֵי הַמֶּשֶׁק. הֵן עַד יוֹם נִשׂוּאֵינוּ הָיִיתִי הַמּוֹצִיאָה וְהַמְּבִיאָה בַּבָּיִת. תָּבֹא פֵּגוֹטִי וְתָעִיד,” הוֹסִיפָה אִמִּי מִתּוֹךְ אֲנָחָה – “כִּי נִהַלְתִּי אֶת עִנְיְנֵי הַבַּיִת בְּטוּב טַעַם וָדָעַת.”

“אֱדוּאַרְד!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “הַקֵּץ לָזֶה. מָחָר אֲנִי הוֹלֶכֶת.”

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן!” גָּעַר בָּהּ הָאָח, “דֹּמִּי! אֵיכָכָה זֶה תָּעֵזִּי לְהוֹצִיא מִפִּיךְ דְּבָרִים, כְּאִלּוּ לֹא יָדַעַתְּ אֶת טִיבִי?!”

“עֵד אֱלֹהִים,” פָּתְחָה אִמִּי בְּשִׁבְרוֹן רוּחַ וּבְדִמְעוֹת עַיִן, כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי לְהַרְחִיק אֶת מִי שֶׁהוּא. אָנֹכִי אֶּסְבֹּל צַעַר וְיִסּוּרִים אִם יַעֲזֹב אישׁ אֶת בֵּיתִי בְּגְלָלִי. אֵין אֲנִי שׁוֹאֶלֶת הַרְבֵּה. כְּלוּם חַסְרַת תְּבוּנָה אָנֹכִי? רְצוֹנִי רַק, כִּי יִמָּלְכוּ בִּי לִפְעָמִים. לִבִּי מָלֵא תוֹדָה לְכָל מִי שֶׁעוֹזֵר לִי, אַךְ רְצוֹנִי כִּי לִפְעָמִים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, יִשְׁאֲלוּ בַּעֲצָתִי."

“אֱדוּאַרְד!” קְרָאה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן שֵׁנִית, “יָבֹא הַקֵּץ לָזֶה. מָחָר אֲנִי הוֹלֶכֶת.”

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן!” הִרְעִים הָאָח בְּקוֹלוֹ, “הֲתֶחֱשִׁי! אֵיכָכָה זֶה תָּהִינִי לְדַבֵּר כָּכָה?”

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הוֹצִיאָה אֶת מִטְפַּחַת־הָאַף מִכִּלְאָהּ וַתַּגֵּשׁ אוֹתָהּ אֶל עֵינֶיהָ.

“קְלָרָה!” פָּנָה הָאִישׁ אֶל אִמִּי, “פֶּלֶא אַתְּ הַיּוֹם בְּעֵינָי! מִשְׁתּוֹמֵם אֲנִי! כֵּן, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי נוֹשֵׂא אֲנִי אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ נִסָּיוֹן בַּחַיִּים, וְעָלַי לְחַזֵּק אֶת רוּחָהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ תַּקִיפָה וְאַמִּיצָה. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוֹאִילָה אֲחוֹתִי לָבֹא וְלִהְיוֹת לִי לְעֵזֶר וּבִגְלָלִי קִבְּלָה עָלֶיהָ עֲבוֹדָה שֶׁל סוֹכֶנֶת, מְשַׁלְּמִים לָהּ עַתָּה תַּחַת טוֹבָה…”

“הוֹי, אָנָּא, חָנֵנִי, אֱדוּאַרְד,” נֶאֶנְחָה אִמִּי, “אַל נָא תָשֶׁת עָלַי עָוֹן זֶה שֶׁל כְּפִיַּת־טוֹבָה. מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי כְּפוּיַת־טוֹבָה. אִישׁ לֹא יֹאמַר עָלַי כָּזֹאת. אָמְנָם יֵשׁ בִּי עֲוֹנוֹת רַבִּים, אַךְ עָוֹן זֶה אֵין בִּי. אַל נָא, אַל נָא, יַקִּירִי.”

“וְאִם הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן, אֲנִי אוֹמֵר,” הוֹסִיף הָאִישׁ לְאַחַר שֶׁגָּמְרָה אִמִּי אֶת דְּבָרֶיהָ, “מְקַבֶּלֶת בִּשְׂכָרָהּ גִּדּוּפִים, אִי אֶפְשָׁר כִּי רִגְשוֹתַי לֹא יֵעָלְבוּ וְלֹא יִפָּגְעוּ.”

" אַל נָא, מַחֲמַדִּי, אַל תֹּאמַר כָּזֹאת!" הִתְחַנְנָה אִמִּי בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֶיהָ, " אַל נָא, אֱדוּאַרְד! אֵין בִּי כֹּח. רַגְשָׁנִית אָנִי. חֵי רֹאשִׁי כִּי כֵן הוּא. שְׁאַל אֶת פֵּגוֹטִי וְתֹאמַר לְךָ, כִּי רַגְשָׁנִית אָנִי."

“הַדָּבָר הַזֶּה אֵינוֹ מַעֲלֶה וְאֵינוֹ מוֹרִיד, קְלָרָה,” עָנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “לַשָּׁוְא דְּבָרַיִךְ.” “אֲבָל אָנָּא נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ.” קָרְאָה אִמִּי, “חַיַּי אֵינָם חַיִּים בְּתוֹךְ רֹגֶז וּמָדוֹן. לִבִּי יִדְאַב מְאֹד. אֲנִי מְלֵאָה עָוֹן, לֹא אֲכַחֵד, וְטוֹב תַּעֲשֶׂה, אֱדוּאַרְד, בְּהִתְאַמֶּצְךָ לְמָרֵק עֲוֹנִי. וְאַתְּ, הֵנִי, לֹא הוֹסִיף לַמְרוֹת פִּיךְ. אֻמְלָלָה אֶהְיֶה אִם תֹּאמְרִי לַעֲזֹב…”

אִמִּי לֹא יָכְלָה לְדַבֵּר עוֹד, כִּי תָּקְפוּ עָלֶיהָ רִגְשׁוֹתֶיהָ.

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן,” פָּנָה הָאָח אֶל אֲחוֹתוֹ, “מֵעוֹלָם לֹא עָבְרוּ בֵּינֵינוּ דְּבָרִים קָשִׁים. לֹא פִשְׁעִי הוּא, כִּי הָעֶרֶב הַזֶּה אֵרַע מְאֹרָע בִּלְתִּי רָגִיל. אָדָם אַחֵר הֱבִיאֲנִי לִידֵי כָךּ. גַּם לֹא חַטָאתֵךְ הִיא כִּי דִבַּרְתְּ קָשׁוֹת, אָדָם אַחֵר הֱבִיאַךְ לִידֵי כָךְ. אַךְ הָבָה נִתְאַמֵּץ שְׁנֵינוּ לִשְׁכֹחַ אֶת זֹאת.”

וְאַחֲרֵי הוֹצִיאוֹ מִפִּיו אֶת דִּבְרֵי הַחֶסֶד הָאֵלֶּה פָּנָה אֵלַי וְאָמָר: “עִנְיָן זֶה לֹא יָאֶה בִּפְנֵי נַעַר קָטֹן. לֵךְ, דָּוִד, שְׁכַב בְּמִטָּתֶךָ.”

בְּרֹב עָמָל מָצָאתִי אֶת הַפֶּתַח, כִּי דִּמְעוֹתַי הֶאְפִּילוּ עַל עֵינַי, לִבִּי דָאַב מְאֹד עַל אִמִּי הַשְּׁרוּיָה בְּצַעַר. וְאוּלָם מִשַּׁשְׁתִּי בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי אֶל דִירָתִי, וְרוּחַ לֹא הָיָה בִּי לָסוּר, כְּדַרְכִּי, אֶל פֵּגוֹטִי וְלֵאמֹר לָהּ “לַיְלָה טוֹב” וּלְקַבֵּל מִיָּדָהּ נֵר.

כַּעֲבֹר שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר הֱקִיצוֹתִי, כִּי פֵּגוֹטִי בָּאָה לִרְאוֹת אוֹתִי, וְהִיא סִפְּרָה לִי, כִּי אִמִּי קְצָת חוֹלָה, וְכִּי מַר מוֹרְדְסְטוֹן עִם אֲחוֹתוֹ יוֹשְׁבִים לְבַדָּם בָּאוּלָם.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּרִדְתִּי אֶל הָאוּלָם, שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶת קוֹל אִמִּי. בְּרוּחַ נְכֵאָה בִּקְּשָׁה סְלִיחָה וּמְחִילָה מֵאֵת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, וְזוֹ הוֹאִילָה בְּרֹב חַסְדָּהּ לִסְלֹחַ, וְהַשָּׁלוֹם שָׁב אֶל הַבָּיִת. וּמִן הַיוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא הוֹצִיאָה אִמִּי מִפִּיהָ דָבָר טֶרֶם תֵּדַע כִּי כֵן הִיא דַעַת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיִינוּ הוֹלְכִים לְבֵית הַיִּרְאָה, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּאַסִּיר הַמּוּבָל בִּידֵי שׁוֹמְרָיו. מֵאַחֲרַי הָלְכָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לְבוּשָׁה שִׂמְלַת קְטִיפָה שְׁחוֹרָה, אֲשֶׁר נִרְאֲתָה כַּעֲשׂוּיָה מֵאָרִיג שֶׁעַל מִטַּת בַּר־מִינָן; אַחֲרֵי כֵן הָלְכָה אִמִּי, וְאַחֲרֵיהָ אִישָׁהּ. וְאוּלָם אֵין עִמָּנוּ פֵּגוֹטִי, כַּאֲשֶׁר בַּיָּמִים הַטּוֹבִים הָהֵם.

בְּדַרְכִּי הַבַּיְתָה אֲנִי מִתְבּוֹנֵן וְהִנֵּה שְׁכֵנִים אֲחָדִים מַבִּיטִים אַחֲרַי וְאַחֲרֵי אִמִּי וּמִתְלַחֲשִׁים. וְיֵשׁ אֲשֶׁר שְׁלָשְׁתָּם יֵלְכוּ שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ וַאֲנִי מִתְנַהֵל לְבַדִּי אַחֲרֵיהֶם וּמְהַרְהֵר, מַדּוּעַ אֵין רַגְלֵי אִמִּי קַלּוֹת כְּשֶׁהָיוּ וּמַדּוּעַ חָלַף מֵעַל פָּנֶיהָ שְׂשׂוֹן יָפְיָהּ. וְשׁוּב אֲנִי מְהַרְהֵר, אִם הַשְּׁכֵנִים זוֹכְרִים כָּמוֹנִי אֶת הַיָּמִים שֶׁהָיִינוּ מְטַיְּלִים שְׁנֵינוּ יַחְדָּו, אִמִּי וַאֲנִי, וְכָל הַיּוֹם הַקּוֹדֵר אֲנִי שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים כָּאֵלֶּה.

פְּנֵי אִמִּי הָלְכוּ וְדַלּוּ, מְנוּחַת נַפְשָׁהּ סָרָה מִמֶּנָּה וּשְׂשׂוֹן־רוּחָהּ חָלַף וְאֵינֶנּוּ.

בַּיָּמִים הָהֵם הִתְחִילוּ בַּבַּיִת לְהִתְיָעֵץ עַל אֹדוֹתַי, כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִמְסֹר אוֹתִי לְבֵית־הַסֵּפֶר. וְאוּלָם הָעִנְיָן הָיָה תָּלוּי וְעוֹמֵד, וּבֵינָתַיִם לָמַדְתִּי שִׁעוּרַי בְּבֵיתִי.

אֶת הַשִּׁעוּרִים הָאֵלֶּה לֹא אֶשְׁכַּח כָּל יְמֵי חַיָּי! עַל פִּי הַשֵּׁם, הָיְתָה אִמִּי הַמּוֹרָה. וְאוּלָם מַר מוֹרְדְסְטוֹן עִם אֲחוֹתוֹ הָיוּ יוֹשְׁבִים תָּמִיד בִּשְׁעַת לִמּוּדַי וּמַשִׂיאִים עֵצוֹת לְאִמִּי כִּי מְחֻיָּבָה הִיא לִהְיוֹת תַּקִיפָה. כִּשְׁרוֹנוֹת טוֹבִים חָנַנִי אֱלֹהִים, אַף חָשַׁקְתִּי מְאֹד בַּלִּמּוּדִים בְּעֵת אֲשֶׁר הָיִיתִי לְבַדִי עִם אִמִּי. אֶת האל“ף בי”ת לָמַדְתִּי מִתוֹךְ שַׁעֲשׁוּעִים עַל בִּרְכֶּיהָ, וְכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָבַרְתִּי בְּסֵפֶר־הַתַּנִּינִים הָיְתָה בְּעֵינַי כִּזְרוּעָה פְּרָחִים, וְעַל דַּרְכִּי זוֹ שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל אִמִּי הַנָּעִים. וְאוּלָם אוֹתָם הַשִּׁעוּרִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי כֵן גָּזְלוּ אֶת מְנוּחַת לִבִּי וְעִנּוּ אֶת נַפְשִׁי. אֲרֻכִּים וְקָשִׁים הָיוּ, וְרַבִּים מֵהֶם הָיוּ לְמַעְלָה מִבִּינָתִי, עַד כִּי טִמְטְמוּ אֶת לִבִּי וְאֶת מֹחִי.

הָבָה אֲתָאֵר בֹּקֶר אֶחָד מִן הַיָּמִים הָרָעִים הָהֵם.

הִנֵּה אֲנִי נִכְנָס לַחֲדַר־הָאוּלָם אַחֲרֵי פַּת־שַׁחֲרִית עִם סִפְרֵי־הַלִּמּוּד בְּיָדִי, אִמִּי יוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי הַלּוּחַ וּמְחַכָּה לִי. וְאוּלָם מַר מוֹרְדְסְטוֹן גַּם הוּא יוֹשֵׁב לִפְנֵי הַחַלוֹן וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּקוֹרֵא בַּסֵּפֶר. גַּם אֲחוֹתוֹ יוֹשֶׁבֶת לְיַד אִמִּי וְעוֹשָׂה מַה שֶׁעוֹשָׂה. מַרְאֵה פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מַשְׁפִּיעַ עָלַי כָּל כָּךְ, עַד כִּי מִלִּים רַבּוֹת אֲשֶׁר שִׁנַּנְתִּי בְּעָמָל רַב, מִתְחַמְּקוֹת וְנִמְלָטוֹת אַחַת אַחַת מִתּוֹךְ מֹחִי.

אֲנִי מוֹשִׁיט לִידֵי אִמִּי סֵפֶר דִּקְדּוּק אוֹ סֵפֶר הִסְטוֹרְיָה, מְעַיֵּן פַּעַם אַחֲרוֹנָה וּפוֹתֵחַ בְּקוֹל רָם אֶת שִׁעוּרִי. נִתְקָל אֲנִי בְּמִלָּה אֶחָת. מַר מוֹרְדְסְטוֹן נוֹתֵן עַיִן בִּי, וַאֲנִי נִתְקָל בְּמִלָּה שֵׁנִית. מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן שׁוֹלַחַת עַיִן אֵלַי, וַחֲצִי־תְרֵיסָר מִלִּים נִשְׁמָטוֹת וּפוֹרְחוֹת לָהֶן. אָז אֲנִי פּוֹסֵק מִקְּרִיאָתִי. אִמִּי אֵינָהּ מְעִזָּה לְסַיֵּעַ בְּיָדִי, וְהִיא פּוֹנָה אֵלַי בְּתוֹכַחַת אַהֲבָה: “אוֹי דָּדִי, דָּדִי!”

“לֹא כֵן, קְלָרָה,” אוֹמֵר מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “הֲלֹא מְחֻיָּבָה אַתְּ לִהְיוֹת תַּקִּיפָה בְּדַעְתֵּךְ. אַל לָךְ לִקְרֹא: " אוֹי דָּדִי, דָּדִי!” יַלְדוּת הִיא זוֹ. יוֹדֵעַ הַנַּעַר אֶת שִׁעוּרוֹ אוֹ לֹא?"

“וַדַּאי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ,” נוֹפֶלֶת הָאָחוֹת לְתוֹךְ הַדְּבָרִים.

“אָמְנָם, חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, כִּי אֵין הוּא יוֹדֵעַ,” אוֹמֶרֶת אִמִּי.

“וּבְכֵן קְלָרָה, הָשִׁיבִי לוֹ אֶת הַסֵּפֶר וְיֵלֶךְ לַחֲזוֹר עַל שִׁעוּרוֹ עַד שֶׁיֵּדַע אוֹתוֹ,” מְיַעֶצֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“אָכֵן צָדַקְתְּ, יַקִּירָתִי, יָפֶה יָעַצְתְּ. וְאַתָּה דָדִי, לֵךְ וַחֲזֹר וְאַל תְּהִי בוּר.”

אֲנִי נִכְנָע לִרְצוֹן אִמִּי וְחוֹזֵר עַל שִׁעוּרִי, אַךְ לְלֹא תוֹעֶלֶת הוּא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבַּפַּעַם הַשֵׁנִית אֲנִי נִתְקָל בְּאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעָבַרְתִּי עֲלֵיהֶם בְּשָׁלוֹם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, יַעַן כִּי מֹחִי פּוֹסֵק מֵעֲבוֹדָתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת אֶת הָאָח וְהָאָחוֹת יוֹשְׁבִים וּמַבִּיטִים אֶלָי. מְחַשֵּׁב אֲנִי חֶשְׁבּוֹנוֹת, כַּמָּה אַמּוֹת שֶׁל מֶשִׁי יֵשׁ בְּמִגְבַּעְתָּהּ שֶׁל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, וְכַמָּה מְחִיר הַ“חַלַּט” שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן, אוֹ מַעֲלֶה אֲנִי עַל לִבִּי זִכְרוֹן דָבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ, שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ לִי כְּלָל… מַר מוֹרְדְסְטוֹן עוֹשֶׂה הַעֲוָיָה מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ, וְכָמוֹהוּ עוֹשָׂה גַּם מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן. אִמִּי מַבִּיטָה אֲלֵיהֶם בְּהַכְנָעָה, סוֹגֶרֶת אֶת הַסֵּפֶר וּמַנִּיחָה אוֹתוֹ הַצִּדָּה, זוֹקֶפֶת עָלַי חוֹב שֶׁעָלַי לִפְרֹעַ אַחֲרֵי גָמְרִי אֶת יֶתֶר הַשִּׁעוּרִים.

אוּלָם עוֹד מְעַט וְהַחוֹבוֹת יַעֲלוּ וְיִרְבּוּ, הֵם הוֹלְכִים וּגְדֵלִים כְּגַל שָׁלֶג. וּכְכֹל אֲשֶׁר יִגְדַּל הַגַּל, יִגְדַּל טִמְטוּמִי. רוֹאֶה אֲנִי, כִּי אָפְסָה כָּל תִקְוָה ואֲנִי מַרְגִּישׁ כִּי שׁוֹקֵעַ אֲנִי בְּבֹץ שֶׁל בַּעֲרוּת וְאֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה לָצֵאת מִן הַמֵּצַר, וַאֲנִי סוֹמֵךְ עַל מַזָּלִי. מֶבָּטִי עַל אִמִּי וּמֶבַּט אִמִּי עָלַי עִם כָּל מִכְשׁוֹל מְלֵאִים תּוּגָה רַבָּה. וְאוּלָם הַתַּקָּלָה הַגְּדוֹלָה בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּרִים הָאֵלֶּה בָּאָה בַּזְּמָן שֶׁאִמִּי (הַחוֹשֶׁבֶת כִּי אִישׁ לֹא יִרְאֶה זֹאת) מְנַסָּה לָתֵת לִי פִּתְחוֹן פֶּה בְּנִיד שְׂפָתֶיהָ. בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע קוֹל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, אֲשֶׁר אָרְבָה לָהּ, קוֹל מַזְהִיר וְקוֹרֵא:

“קְלָרָה!”

אִמִּי מִתְעוֹרֶרֶת, מִתְאַדֶּמֶת וּמְחַיֶּכֶת מִתּוֹךְ מְבוּכָה.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אֲנִי נִתְקָל וְחוֹזֵר וְנִתְקָל, קָם מַר מוֹרְדְסְטוֹן מֵעַל כִּסְאוֹ, נוֹטֵל אֶת הַסֵּפֶר, טוֹפֵחַ בּוֹ עַל רֹאשִׁי וְדוֹחֵף אוֹתִי מִן הַחֶדֶר.

גַּם כִּי עָבְרוּ עָלַי הַשִּׁעוּרִים בְּלִי מִכְשׁוֹל, עוֹד עָמְדָה לְפָנַי צָרָה גְדוֹלָה בִּדְמוּת שְׁאֵלַת חֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר חִבֵּר מַר מוֹרְדְסְטוֹן בִּשְׁבִילִי. וְזוֹ הִיא: אָדָם שֶׁקָּנָה בַּחֲנוּת חֲמִשָּׁה אֲלָפִים חֲרִיצֵי חָלָב, מְחִיר כָּל אֶחָד מֵהֶם חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת וָחֵצִי, שִׁלֵּם תֵּכֶף בִּמְזֻמָּנִים, וכו' וכו'. כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי, כַּמָּה עָמָל שָׂבַעְתִּי בְּפִתְרוֹן שְׁאֵלָה חֲמוּרָה זוֹ, וּבִשְכַר עֲמָלִי קִבַּלְתִּי פְּרֻסַּת לֶחֶם – תַּבְלִין לִגְבִינָה.

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת אוֹתִי יוֹשֵׁב בָּטֵל, וְתָמִיד הָיְתָה פּוֹנָה לְאִמִּי בְּדִבְרֵי מוּסָר: “קְלָרָה, יַקִּירָתִי, אֵין לְךָ דָּבָר יָפֶה מֵעֲבוֹדָה – תְּנִי לִבְנֵךְ לֶקַח.” עִם נְעָרִים בְּנֵי־גִּילִי נֶאֱסַר עָלַי מִטַּעַם הָאָח וְהָאָחוֹת לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ, יַעַן כִּי לְפִי דַּעְתָּם כָּל הַנְּעָרִים הֵם חֶבֶר מַשְׁחִיתִים.

כֹּה עָבְרוּ עָלַי כְּשִׁשָּה יְרָחִים אוֹ יוֹתֵר, וְאָמְנָם עָתִיד הָיִיתִי לִהְיוֹת בּוּר וְעַם־הָאָרֶץ, גֹּלֶם וַחֲסַר בִּינוֹת, אִלּוּ לֹא הִקְדִּים לִי אֱלֹהִים רְפוּאָה לַמַּכָּה.

אָבִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עָזַב אַחֲרָיו חֲבִילָה שֶׁל סְפָרִים שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים בְּחֶדֶר קָטֹן בָעֲלִיָּה סָמוּךְ לַחֲדַר מִשְׁכָּבִי, וְאִישׁ לֹא בָא אֶל הַפִּנָּה הַהִיא וְלֹא הִפְרִיעַ אוֹתִי לָקַחַת מִן הָאוֹצָר הַגָּנוּז הַהוּא אֶת “רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזָה,” אֶת “דּוֹן קִישׁוֹט,” אֶת “הַמּוֹכִיחַ מִוִּיקְרִילְד” וְעוֹד גִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי שֵׁם, אֲשֶׁר הִתְרָעוּ עִמִּי. הֵם הִלְהִיבוּ אֶת דִּמְיוֹנִי וְעוֹרְרוּ בְּלִבִּי תִּקְוָה, כִּי מִחוּץ לָעוֹלָם הָאָפֵל שֶׁלִּי יֵשׁ עוֹלָם מָלֵא אוֹרָה. סִפּוּרֵי “אֶלֶף לֵילוֹת וְלַיְלָה אֶחָד” נָשְׂאוּ אוֹתִי עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְיָפֶה. וּבְדִמְיוֹנִי רָאִיתִי אֶת עַצְמִי בִּדְמוּת הַגִּבּוֹרִים שֶׁל הַסִּפּוּרִים שֶׁנַּעֲשׂוּ חֲבִיבִים עָלַי בְּטוּב לִבָּם אוֹ בְּאֹמֶץ־רוּחָם; אֶת הָאֲנָשִׁים הָרָעִים וְהָאַכְזָרִים שֶׁבַּסִּפּוּרִים שִׁוִּיתִי לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחִי בִּדְמוּת מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ.

הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה הַתַעֲנוּג הַיְחִידִי בְּחַיָּי. יֵשׁ אֲשֶׁר בְּעֶרֶב קַיִץ, בְּעֵת אֲשֶׁר נְעָרִים בְּנֵי־גִילִי הָיוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִים בַּחֲצַר בֵּית־הָעַלְמִין, הָיִיתִי אָנֹכִי יוֹשֵׁב עַל מִטָּתִי כֻּלִּי שָׁקוּעַ בִּקְרִיאָה. כָּל הַגִּבּוֹרִים שֶׁבַּסִּפּוּרִים חָיוּ בְּדִמְיוֹנִי, וַאֲנִי רָאִיתִי אוֹתָם פַּעַם בְּכֹה וּפַעַם בְּכֹה, אַף נַעֲשֵׂיתִי שֻׁתָּף לְמַעֲשֵׂיהֶם.

בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לָאוּלָם וּסְפָרַי בְּיָדִי, מָצָאתִי אֶת אִמִּי יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ עֲצוּבִים, אַךְ פְּנֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן צְהֻבִּים, וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן עוֹסֵק בְּהֲכָנַת קָנֶה רַךְ וְגָמִישׁ. בְּבוֹאִי חָדַל הָאִישׁ מֵעֲבוֹדָתוֹ, נִעֲנַע אֶת הַקָּנֶה וְהִצְלִיפוֹ בָּאֲוִיר.

“אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, קְלָרָה,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “גַּם אָנֹכִי סָפַגְתִּי מַלְקוֹת.”

“וַדַּאי שֶׁכֵּן הוּא,” נֶעֶנְתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“אָמְנָם יַקִירָתִי,” הֵשִׁיבָה אִמִּי בְּקוֹל מָלֵא צַעַר, “אֲבָל… הַאִם גָּרַם הַדָּבָר טוֹבָה לְאֱדוּאַרְד?”

“וּלְדַעְתֵּךְ גָּרַם לִי הַדָּבָר רָעָה?”

“הוּא הַדָּבָר!” הִתְעָרְבָה הָאָחוֹת.

אִמִּי לֹא הֵעֵזָּה לְהִתְוַכֵּחַ וְלֹא עָנְתָה מְאוּמָה. וְאָנֹכִי הִרְגַּשְׁתִּי כִּי דְבַר הַוִּכּוּחַ נוֹגֵעַ אֶל עַצְמִי וְאֶל בְּשָׂרִי, וּמַה גַּם בִּרְאוֹתִי אֶת עֵינָיו הַזּוֹעֲמוֹת שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“הַיּוֹם, דָּוִד,” פָּנָה אֵלַי וְעֵינָיו הִבְרִיקוּ, “שִׂים אֶת לִבְּךָ יוֹתֵר מִכָּל הַיָּמִים.”

וְשֵׁנִית הִצְלִיף בָּאֲוִיר בַּקָּנֶה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, הִנִּיחוֹ אֶצְלוֹ וְעֵינָיו הִבִּיעוּ אֹמֶץ, וַיִּקַּח אֶת סִפְרוֹ.

הַתְחָלָה זוֹ בִּלְבְּלָה אֶת מֹחִי. הִרְגַּשְׁתִּי לְחֶרְדָּתִי, כִּי הַמִּלִּים שֶׁל שִׁעוּרִי מִתְחַמְּקוֹת לֹא אַחַת אֶחָת, שׁוּרָה שׁוּרָה, כִּי אִם עַמּוּדִים עַמּוּדִים. אֲנִי מִתְאַמֵּץ לַעֲצֹר בַּעֲדָן, אַךְ הֵן נִרְאוּ כְּבוֹרְחוֹת עַל נַפְשָׁן מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

נִכְנַסְתִּי תְּחִלָּה אֶל הַחֶדֶר בְּלֵב מָלֵא תִּקְוָה כִּי הַיּוֹם אֶעֱמֹד יָפֶה בְּנִסָּיוֹן, יַעַן כִּי שִׁנַּנְתִּי אֶת שִׁעוּרִי יָפֶה יָפֶה. אַךְ חָשַׁבְתִּי וְטָעִיתִי. הַהַתְחָלָה הָיְתָה רָעָה, גָּרוּעַ מִמֶּנָּה הַהֶמְשֵׁךְ, וְהַסּוֹף – קָשֶׁה מִשְׁנֵיהֶם. אִמִּי פָּרְצָה בִּבְכִי.

“קְלָרָה!” הִזְהִירָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“רֹאשִׁי יִכְאַב עָלַי, יַקִּירָתִי,” עָנְתָה אִמִּי.

וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן פָּנָה אֵלַי וְאָמַר:

“קוּם, בָּחוּר, וְנַעֲלֶה אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה.”

כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ עִמִּי עַד הַפֶּתַח, נִסְּתָה אִמִּי לַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ, אַךְ מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן גָּעֲרָה בָּהּ: “כְּלוּם מִדַּעְתֵּךְ יָצָאת?” וְאָנֹכִי רָאִיתִי אֶת אִמִּי אוֹטֶמֶת אָזְנֶיהָ, וּמֵאַחֲרַי שָׁמַעְתִּי קוֹל בִּכְיָהּ.

הוּא הָלַךְ עִמִּי אַט וּפָנָיו קָשִׁים עַד בּוֹאֵנוּ אֶל חַדְרִי, – וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה אִישׁ הַבָּא לַעֲשׂוֹת שְׁפָטִים. וְשָׁם שָׂם פִּתְאֹם אֶת רֹאשִׁי תַּחַת זְרוֹעוֹ.

“אֲדוֹנִי, מַר מוֹרְדְסְטוֹן!” קָרָאתִי אֵלָיו, “אַל נָא! אַל נָא תַכֵּנִי! אֲנִי לוֹמֵד וְחוֹזֵר וְלוֹמֵד, אֲדוֹנִי, אַךְ תַּלְמוּדִי אֵינוֹ מִתְקַיֵּם בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה וַאֲחוֹתְךָ יוֹשְׁבִים מִמּוּלִי. חֵי אֱלֹהִים, אֵינִי יָכֹל!”

“הַאֻמְנָם אֵינְךָ יָכֹל?” קָרָא הָאִישׁ, “הָבָה נִרְאֶה.”

הוּא אָחַז אֶת רֹאשִׁי כְּבִצְבָת, אַךְ בְּכָל זֹאת עָלָה בְּיָדִי לְהִשָּׁמֵט וְלַעֲצֹר בַּעֲדוֹ, וְשֵׁנִית הִתְחַנַּנְתִּי לְפָנָיו כִּי לֹא יָרִים יָדוֹ עָלָי. וְאוּלָם רַק רֶגַע אֶחָד אָרַךְ הַדָּבָר, כִּי בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי הִכָּה אוֹתִי בְּכֹח רָב. בּוֹ בְּרֶגַע תָּפַשְׂתִּי בְּשִׁנַּי אֶת הַיָּד הָאוֹחֶזֶת בִּי וּנְשַׁכְתִּיהָ נְשִׁיכָה עֲמֻקָּה. גַּם הַיּוֹם, בְּזָכְרִי זֹאת, תִּכְהֶינָה שִׁנַּי בְּפִי.

אָז הִכָּה אוֹתִי בְּלִי חֶמְלָה, כְּאִלוּ אָמַר לְהָרְגֵנִי. וּבְתוֹךְ הַשָּׁאוֹן וְהַמַּכְאוֹב שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל אִמִּי וּפֵגוֹטִי בְּרוּצָן עַל הַמַּדְרֵגוֹת. אַחֲרֵי כֵן נָדַם הַקּוֹל, וְאֶת הַדֶּלֶת סָגְרוּ אַחֲרָי. שָׁכַבְתִּי עַל הָרִצְפָּה קוֹדֵחַ, פָּרוּעַ, קָרוּעַ וְעָלוּב.

לְאַחַר שֶׁשָּׁבָה נַפְשִׁי מְעַט לִמְנוּחָתָהּ, שָׂרְרָה דְּמָמָה אֲיֻמָּה בַּבָּיִת. וּכְשֹׁךְ מְעַט כַּעֲסִי וּכְאֵבִי, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי חוֹטֵא וּפֹושֵׁעַ.

שָׁעָה אֲרֻכָּה יָשַׁבְתִּי וְהִקְשַׁבְתִּי, אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. זָחַלְתִּי עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה עַד הַגִּיעִי אֶל הָרְאִי וָאַבֵּט בּוֹ, וְהִנֵּה פָּנַי צָבוּ, אָדְמוּ וְכָעֲרוּ, עַד כִּי נִבְהַלְתִּי לְמַרְאֵיהֶם. פְּצָעַי הָיוּ רַבִּים. אַךְ הַיִּסוּרִים הָאֵלֶּה כְּאַיִן הָיוּ לְעֻמַּת הָרַעְיוֹן הַנּוֹרָא, כִּי חוֹטֵא אָנִי. נִדְמָה לִי, כִּי אֵין בָּעוֹלָם כֶּבֶד־עָוֹן כָּמוֹנִי. הַיּוֹם נָטָה לַעֲרֹב וְאָנֹכִי סָגַרְתִּי אֶת הַחַלּוֹן (כָּל הַזְּמָן הָיָה רֹאשִׁי נִשְׁעָן עַל סַף הַחַלוֹן וְאָנֹכִי בָּכִיתִי וְנִמְנַעְתִּי וְהִרְהַרְתְּי חֲלִיפוֹת), וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי מַפְתֵּחַ סוֹבֵב וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בָּאָה וּבְיָדָהּ לֶחֶם וּבָשָׂר וְחָלָב. אֶת כָּל אֵלֶּה הִנִּיחָה עַל הַשֻּׁלְחָן בְּאֵין אֹמֶר, הִבִּיטָה אֵלַי בְּתַקִיפוּת רְאוּיָה לְמוֹפֵת, אַחֲרֵי כֵן חָזְרָה וְיָצְאָה וְסָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ.

בֵּין כֹּה וָכֹה בָּא הָעֶרֶב, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי וְחִכִּיתִי, אוּלַי יָבוֹא עוֹד אִישׁ אֵלָי. אַךְ לְאַחַר שֶׁנּוֹכַחְתִּי כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה לֹא יָבוֹא שׁוּם אִישׁ, פָּשַטְתִּי אֶת בְּגָדַי וְעָלִיתִי עַל מִטָּתִי. וְאָז בָּאוּ לְהָצִיק לִי הָרַעְיוֹנוֹת, מַה יַעֲשׂוּ בִי. הֵן הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי חֵטְא גָּדוֹל הוּא. הַאִם יַאַסְרוּ אוֹתִי בְּשַׁלְשְלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וִישַׁלְּחוּנִי אֶל בֵּית הַסֹּהַר? וְאוּלַי מְרַחֶפֶת סַכָּנָה עַל רֹאשִׁי כִּי יִתְלוּ אוֹתִי עַל הָעֵץ?

עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת יְקִיצָתִי לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר. רֶגַע אֶחָד קָפְצָה עָלַי חֶדְוַת־נֹעַר, וּבָרֶגַע הַשֵּׁנִי הִתְעוֹרֵר בִּי זִכְרוֹן יוֹם אֶתְמֹל עִם כָּל כְּאֵבוֹ. מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן נִכְנְסָה לִפְנֵי קוּמִי עוֹד מִמִּשְכָּבִי וְאָמְרָה אֵלַי בְּלָשׁוֹן קְצָרָה, כִּי הָרְשׁוּת נְתוּנָה לִי לְטַיֵּל בַּגַּן רַק חֲצִי הַשָּׁעָה. אִלּוּ עָלָה בְּיָדִי לִרְאוֹת אֶת אִמִּי לְבַדָּהּ, כִּי אָז נָפַלְתִּי לְפָנֶיהָ עַל בִּרְכַּי לְבַקֵשׁ מִמֶּנָהּ סְלִיחָה. אַךְ הָאָח וְהָאָחוֹת שָׁמְרוּ עָלֶיהָ וְלֹא נָתְנוּ אוֹתִי לִרְאוֹת פָּנֶיהָ.

אֵין מִלִּים בְּפִי עֵטִי לְתָאֵר מָה אָרְכוּ לִי יְמֵי כִּלְאִי. חֲמֵשֶׁת הַיָּמִים הָיוּ כְּחָמֵשׁ שָׁנִים בְּעֵינָי. הִטִּיתִי אֹזֶן לְהַקְשִׁיב כָּל הֲמֻלָּה קְטַנָּה; קוֹל צְעָדִים, צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, סִבּוּב הַדֶּלֶת עַל צִירָהּ, לָחַשׁ דְּבָרִים; קוֹל צְחוֹק, שְׁרִיקָה אוֹ נְגִינָה עוֹלָה מִן הַחוּץ; מַהֲלַךְ הַשָּׁעוֹת בַּלַּיְלָה, בְּעֵת אֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי מִתּוֹךְ רַעְיוֹן כִּי כְּבָר בָּא בֹּקֶר, וְאַחֲרֵי רֶגַע נוֹכַחְתִּי כִּי בְנֵי הַבַּיִת עֵרִים עוֹד וּלְפָנַי לַיְלָה אָרֹךְ; הַחֲלוֹמוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת אֲשֶׁר בִּעֲתוּ אוֹתִי בַּלֵּילוֹת, בּוֹא הַבֹּקֶר, הַצָּהֳרַיִם, הָעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי גִילִי מְשַׂחֲקִים בַּחֲצַר בֵּית־הָעַלְמִין, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם וּמִתְיָרֵא לָגֶשֶׁת אֶל הַחַלּוֹן, לְבַל יִרְאוּנִי הַנְּעָרִים וְיֵדְעוּ כִּי אַסִּיר אָנֹכִי; הָרֶגֶשׁ הַמּוּזָר, כִּי אֵינִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל עַצְמִי, וְהָרֶגֶשׁ הַמְשֻׁנֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּרְאָה אֵלַי אִישׁ מֵבִיא לִי אֹכֶל וּמִתְעַלֵּם; הַגֶּשֶׁם אֲשֶׁר יָרַד בְּזַעַף בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, וְאַחֲרָיו עֲלָטָה גְדוֹלָה, אֲשֶׁר הֵעִיקָה עַל נַפְשִׁי – כָּל אֵלֶּה עוֹמְדִים הַיּוֹם חַיִּים לְפָנַי, כִּי נֶחְרְתוּ עָמֹק עָמֹק בְּזִכְרוֹנִי.

בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן לְשִׁבְתִּי בְּכִלְאִי הֱקִיצוֹתִי לְקוֹל הַקּוֹרֵא בִשְׁמִי. קַמְתִּי בְּמִטָּתִי וּפָשַׁטְתִּי יָדִי לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

“הֲקוֹלֵךְ זֶה, פֵּגוֹטִי?”

אֵין מַעֲנֶה. אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע שָׁמַעְתִּי שֵׁנִית אֶת שְׁמִי, וְהַקּוֹל הָיָה מָלֵא רָז כָּל כָּךְ, עַד כִּי הָיִיתִי יוֹצֵא מִדַּעְתִּי, אִלּוּ לֹא בָא הָרַעְיוֹן אֶל לִבִּי כִּי הַקּוֹל עוֹלֶה בְּעַד חוֹר הַמַּנְעוּל.

קָפַצְתִי מִמִּטָּתִי, מִשַּׁשְׁתִּי בָּאֲפֵלָה עַד קָרְבִי אֶל הַדֶּלֶת. אָז שַׂמְתִּי אֶת שְׂפָתַי עַל חוֹר הַמַּנְעוּל וְלָחַשְׁתִּי:

“הַאַתְּ הִיא, פֵּגוֹטִי חֲבִיבָה?”

“כֵּן, מַחֲמַדִּי,” עָנְתָה, “הִזָּהֵר כְּעַכְבָּר, פֶּן יֶאֱרֹב לָנוּ הֶחָתוּל.”

יָדַעְתִּי, כִּי הֶחָתוּל הִיא מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, אֲשֶׁר חֲדַר־מִשְׁכָּבָהּ הָיָה סָמוּךְ לְחַדְרִי.

“מַה שְׁלוֹם אִמָּא, פֵּגוֹטִי יַקִּירָה! הַאֻמְנָם הִיא קוֹצֶפֶת עָלַי מְאֹד”?

הִטֵּיתִי אָזְנִי לִשְׁמֹעַ אֶת לַחֲשָׁהּ, כַּאֲשֶׁר עָנְתָה לִי: ‘לֹא, לֹא מְאֹד’."

“מָה עֲתִידִים לַעֲשׂוֹת לִי, אוּלַי יָדַעַתְּ, פֵּגוֹטִי?”

“בֵּית־סֵפֶר. סָמוּךְ לְלָנְדּוֹן,” שָׁמַעְתִּי מַעֲנֶה.

“מָתַי?”

“מָחָר.”

“וְאֶת פְּנֵי אִמִּי אֶרְאֶה?”

“כֵּן,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, “בַּבֹּקֶר.”

אָז הִגִּישָׁה פֵּגוֹטִי אֶת פִּיהָ אֶל חוֹר הַמַּנְעוּל, וּמִלִּבָּהּ הַשָׁבוּר יָצְאוּ שִׁבְרֵי דְבָרִים, מְלֵאִים רֶגֶשׁ וְאֵמוּן:

“דָּדִי, חֲבִיבִי, אִם לֹא הָיִיתִי קְרוֹבָה אֵלֶיךָ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, – לֹא הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה, – אֵין זֶה כִּי לֹא אֲהַבְתִּיךָ. אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בְּכָל מְאֹדִי, יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָי. חָשַׁבְתִּי, כִּי כָךְ יִיטַב לְךָ, וְעוֹד יִיטַב לְאָדָם אַחֵר. דָּדִי מַחֲמַדִּי, הֲשׁוֹמֵעַ אָתָּה”?

“הַ־הַ־הַ־הֵן” גָּנַחְתִּי.

“יְחִידִי!” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי בְּחֶמְלָה רַבָּה, “זֶה אֲשֶׁר חָפַצְתִּי לְהַגִּיד לָךְ, כִּי לֹא תִשְׁכָּחֵנִי. כִּי אָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֲךָ עַד עוֹלָם. וַאֲנִי אֶדְאַג לְאִמָּא, דָּדִי, כַּאֲשֶׁר דָּאַגְתִּי לָךְ. בַּבַּיִת הַזֶּה אָגוּר, יָבוֹא יוֹם אֲשֶׁר אִמָּא תִּשָּׁעֵן עָלַי. בִּזְרוֹעוֹת פֵּגוֹטִי הַזְּקֵנָה וְהַסְּכָלָה. אֶכְתֹב אֵלֶיךָ, יַקִּירִי. אַף כִּי אֵינִי מְלֻמֶּדֶת. וַאֲנִי… וַאֲנִי…”

שִׂפְתֵי פֵּגוֹטִי נָגְעוּ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל מִתּוֹךְ נְשִׁיקוֹת אֲשֶׁר לֹא יָכְלָה לְנַשֵּׁק לִי."

“חֵן חֵן לָךְ, פֵּגוֹטִי יַקִּירָה!” קָרַאתִי, “חֵן חֵן לָךְ! אָנָּא עֲשִׂי עִמִּי חֶסֶד וְכִתְבִי אֶל אָחִיךְ, אֶל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אֶל חָם וְאֶל מָרַת גּוּמִיז, כִּי לֹא נַעַר רָע אָנֹכִי, וכִּי אָנֹכִי אוֹהֵב אוֹתָם מְאֹד, בְּיִחוּד אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה.”

פֵּגוֹטִי נִפְרְדָה מֵעִמִּי מִתּוֹךְ הַבְטָחָה לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתִי, וּשְׁנֵינוּ נָשַׁקְנוּ אֶת חוֹר הַמַּנְעוּל בְּאַהֲבָה רַבָּה. יָדַי לִטְפוּ אֶת הַמַּנְעוּל, – אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַדָּבָר – כְּאִלוּ הָיוּ לְעֵינַי פָּנֶיהָ הַחֲבִיבִים וְהָלַכְתִּי לִמְקוֹמִי. מִן הַלַּיְלָה הַהוּא צָמַח בְּלִבִּי רֶגֶשׁ אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לְכַנּוֹתוֹ בְּשֵׁם. פֵּגוֹטִי לֹא מִלְּאָה בְּלִבִּי מְקוֹם אִמִּי; אֵין בָעוֹלָם מְמַלֵּא מָקוֹם זֶה. אַךְ הִרְגַּשְׁתִּי בְּלִבִּי אֵלֶיהָ רֶגֶשׁ, אֲשֶׁר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כָּל יְמֵי חַיַּי לְשּׁום בֶּן אָדָם, וְלוּ מֵתָה פֵּגוֹטִי, כִּי אָז מִי יוֹדֵע, אִם הָיִיתִי יָכֹל לָשֵׂאת אֶת מַשָּׂא יְגוֹנִי.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר נִכְנְסָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן כְּדַרְכָּהּ וְאָמָרה לִי כִּי שׁוֹלְחִים אוֹתִי לְבֵית הַסֵּפֶר. וּבְרִדְתִי אֶל חֲדַר הָאוּלָם לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית, מָצָאתִי שָׁם אֶת אִמִּי, פָּנֶיהָ חִוְרִים וְעֵינֶיהָ אֲדֻמּוֹת מִבֶּכִי. נָפַלְתִּי לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה סְלִיחָה לְנַפְשִׁי הַסּוֹבֶלֶת.

“הוֹי, דָּדִי!” קָרְאָה אִמִּי, “אַתָּה גָרַמְתָּ כְּאֵב לָאִישֹ הֶחָבִיב עָלָי! הֵיטִיבָה אֶת דַּרְכֶּךָ! אֲנִי סוֹלַחַת לְךָ, אַךְ צַר לִי מְאֹד, דָּדִי, כִּי יֵצֶר לִבְּךָ רַע הוּא כָּל כָּך.”

אָכֵן הִטּוּ הָאֲנָשִׁים אֶת לֵב אִמִּי לְהַאֲמִין, כִּי בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֲנִי, וְהַדָּבָר הַזֶּה גוֹרֵם לָהּ צַעַר יוֹתֵר מִצַּעַר הַפְּרֵדָה מִמֶּנִּי. לִבִּי נִמְלָא יָגוֹן. אָכַלְתִּי אֶת פִּתִּי, אַךְ דִּמְעוֹתַי נָטְפוּ עַל לַחְמִי, גַּם יָרְדוּ לְתוֹךְ כּוֹס הַטֵּה אֲשֶׁר לְפָנָי. רָאִיתִי אֶת אִמִּי וְהִיא מִתְבּוֹנֶנֶת אֵלַי, אַךְ מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן נָתְנָה עֵינֶיהָ בָּהּ וְהִיא הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ.

אֶל הַבַּיִת נִכְנַס מַכָּרִי, הוּא בַּעַל הָעֲגָלָה, אֲשֶׁר עָמַד בַּפֶּתַח. נָטַל אֶת אַרְגָּזִי וְנָשָׂא אוֹתוֹ אֶל הַקָּרוֹן.

“לֵךְ לְשָׁלוֹם, דָדִי,” קָרְאָה אֵלַי אִמִּי, “רַק לְטוֹבָתְךָ שׁוֹלְחִים אוֹתְךָ. לֵךְ לְשָׁלוֹם בְּנִי. לִימֵי הַחַגִּים תָּבוֹא אֵלֵינוּ. הֱיֵה־נָא בֵּן מַקְשִׁיב.”

“קְלָרָה!” גָּעֲרָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“עוֹד רֶגַע, הֵנִי יַקִּירָה,” עָנְתָה אִמִּי, אֲשֶׁר אָחֲזָה בִּי – “אֲנִי סוֹלֵחַ לְךָ, יַלְדִּי הַיָּקָר. אֱלֹהִים יְבָרְכֶךָ!”

“קְלָרָה!” חָזְרָה וְגָעֲרָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

אָז הוֹאִילָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בְּטוּבָהּ לְהוֹצִיא אוֹתִי מִן הַבַּיִת וּלְהַגִּיד לִי, כִּי מְקַוָּה הִיא, כִּי אָשׁוּב מִמַּעֲשַׂי הָרָעִים בְּטֶרֶם תַּגִּיעַ לִי אַחֲרִית רָעָה. אָנֹכִי עָלִיתִי אֶל הַקָּרוֹן, וְהַסּוּס הֶעָצֵל הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.


 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: שׁוֹלְחִים אוֹתִי מִבֵּית אִמִּי    🔗

כְּבָר עָבַרְנוּ כַּחֲצִי מִיל, מִטְפַּחַת־הָאַף שֶׁלִּי כֻּלָּהּ רְטֻבָּה מִדְּמָעוֹת, וְהִנֵּה עָמְדָה הָעֲגָלָה פִּתְאֹם.

בְּהַבִּיטִי לָדַעַת עַל מַה זֶה, רָאִיתִי לְתִמְהוֹנִי אֶת פֵּגוֹטִי יוֹצֵאת מֵאַחַת הַפִּנּוֹת וּמְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה אֶל הַקָּרוֹן. הִיא חִבְּקָה אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְאִמְּצָה אוֹתִי בְּכֹחַ רַב אֶל לִבָּהּ. אַף דִּבּוּר אֶחָד לֹא הוֹצִיאָה פֵּגוֹטִי מִפִּיהָ, וְרַק תָּחֲבָה יָדָהּ לְתוּךְ צַלַּחְתָּהּ, הוֹצִיאָה מִשָּׁם צְרוֹר שֶׁל גְּלוּסְקָאוֹת וְשָֹמָה בְּכִיסִי, וְאַרְנָק נָתְנָה בְּיָדִי. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר חִבְּקָה אוֹתִי שֵׁנִית, בַּפַּעַם הַאַחֲרוֹנָה, יָרְדָה מֵעַל הָעֲגָלָה וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.

בַּעַל הָעֲגָלָה הִבִּיט אֵלַי כְּשׁוֹאֵל, אִם תָּשׁוּב עוֹד הָאִשָׁה הַהִיא. עָנִיתִי לוֹ “לֹא”. “וּבְכֵן, לֶךְ לְךָ!” ­– קָרָא אֶל סוּסוֹ הֶעָצֵל, אֲשֶׁר מִהֵר לַעֲשֹוֹת כִּפְקֻדַּת אֲדוֹנָיו.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּכִיתִי רַב בֶּכִי, עָלָה עָל לִבִּי, כִּי בִּכְיִי לֹא יוֹעִיל מְאוּמָה, וּמַה גַּם כִּי הַגִּבּוֹרִים הַחֲבִיבִים שֶׁל הַסִּפּוּרִים אֲשֶׁר קָרָאתִי לֹא שָׁפְכוּ דְמָעוֹת בְּעֵת צָרָתָם. וּבַעַל הָעֲגָלָה, בִּרְאוֹתוֹ כִּי חָדַלְתִּי לִבְכּוֹת, נָתַן לִי עֵצָה לִפְרֹשׂ אֶת מִטְפַּחַת־הָאַף שֶלִּי עַל גַּב הַסּוּס, כְּדֵי לְיַבְּשָּׁה. וְכֵן עָשִׂיתִי.

אָז עָשִׂיתִי בְּדִיקָה בָּאַרְנָק שְׁבְּיָדִי. וְהִנֵּה מָצָאתִי בּוֹ שְׁלֹשָׁה שִׁילִינְגִים נוֹצְצִים, אֲשֶׁר מֹרְטוּ בִּידֵי פֵּגוֹטִי עַד הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק.

וְאוּלָם הָאוֹצָר הַנֶּחְמָד בְּיוֹתֵר הָיוּ שְׁנֵי חֲצָאֵי־כְתָרִים, לוּטִים בְּפִתְקָא קְטַנָּה, וְעָלֶיהָ רָשׁוּם בִּכְתָב־יַד אִמִּי: “לְדָדִי, בְּאַהֲבָה רַבָּה.” לַדָּבָר הַזֶּה לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וּבִקַּשְׁתִּי אֶת בַּעַל־הָעֲגָלָה, כִּי יִתֵּן לִי אֶת מִטְפַּחְתִּי, אַךְ הוּא מֵאֵן לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתִי, וְלָכֵן מָחִיתִי אֶת דִּמְעַת עֵינִי בְּשַׁרְוֻלִּי וְהוֹסַפְתִּי עַל הַדִּמְעָה עוֹד אֲנָחוֹת רַבּוֹת.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה פָּנִיתִי אֶל בַּעַל־הָעֲגָלָה וְשָׁאַלְתִּי אִם הוּא יִסַּע עִמִּי כָּל הַדֶּרֶךְ.

“כָּל הַדֶּרֶך, לְאָן?” תָּמַהּ בַּעַל־הָעֲגָלָה.

“לְשָׁם,” עָנִיתִי.

“אַיֵּה הוּא שָׁם זֶה?”

“סָמוּךְ לְלָנְדּוֹן.”

“סוּסִי זֶה,” הֶרְאָה הָעֶגְלוֹן בְּשוֹטוֹ עַל הַסּוּס, “יְהִי פֶּגֶר תְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר אַף הַחֵצִי מִמַּהַלָךְ־רַב כָּזֶה.”

“וּבְכֵן תִּסַּע עִמִּי רַק עַד יַרְמוּת?” שָׁאָלְתִּי.

“כֵּן הוּא,” עָנָה בַּעַל־הָעֲגָלָה, “וְשָׁם תֵּשֵׁב בְּמֶרְכֶּבֶת־הַדֹּאַר אֲשֶׁר תְּבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא.”

אַחֲרֵי שִׂיחָה אֲרֻכָּה זוֹ, שֶׁהָיְתָה עֲבוֹדָה קָשָׁה לְבַעַל־הָעֲגָלָה הַשַׁתְקָן (מַר בַּרְקִיס שְׁמוֹ), הוֹשַׁטְתִּי לוֹ גְלוּסְקָה אַחַת לְאוֹת יְדִידוּת, וְהוּא בָּלַע אוֹתָהּ בְּבַת אַחַת כְּפִיל, וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאָה אֶל קִרְבּוֹ.

“הַאִם הִיא אוֹפָה זוֹ?” שָׁאַל מַר בַּרְקִיס, וְיָדָיו מוּטָלוֹת עַל בִּרְכָּיו.

“עַל פֵּגוֹטִי תִּשְׁאַל, אֲדוֹנִי?”

“אַהּ! הֵן.”

“כֵּן,” עָנִיתִי, “הִיא הַמְבַשֶׁלֶת וְהִיא הָאוֹפָה בְּבֵיתֵנוּ.”

שָׁעָה קַלָּה יָשַׁב וְהִבִּיט אֶל סוּסוֹ, כְּאִלּוּ רָאָה בּוֹ דָבָר חָדָשׁ וְאַחַר פָּנָה אֵלָי:

“אֵין חָתָן עוֹד?”

“בָּשָׂר אַתָּה אוֹמֵר?” נִדְמָה לִי כִּי מַר בַּרְקִיס רָעֵב, וְהוּא שׁוֹאֵל אִם אֵין בַּחֲבִילָתִּי צֵידָה לַדָּרֶךְ.

“חָתָן,” עָנָה מַר בַּרְקִיס, “הַאִם אֵין גֶּבֶר סוֹבֵב אוֹתָהּ?”

“אֶת פֵּגוֹטִי?”

“אַהּ! הִיא הִיא!”

“לֹא וָלֹא! לֹא הָיָה לָהּ חָתָן.”

וְשׁוּב הִתְבּוֹנֵן מַר בַּרְקִיס אֶל אָזְנֵי הַסּוּס, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה אָמָר:

“הִנֵּה הִיא אוֹפָה הַכֹּל וּמְבַשֶׁלֶת הַכֹּל?”

וְאָנֹכִי עָנִיתִי כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא.

“וּבְכֵן,” פָּנָה אֵלַי מַר בַּרְקִיס, “אָנֹכִי אֹמַר לְךָ דָבָר. אוּלַי תִּכְתֹּב אֵלֶיהָ.”

“וַדַּאי שֶאֶכְתֹּב אֵלֶיהָ.”

“אַהּ,” נַעֲנָה הָאִישׁ בְּנָשׂאוֹ עֵינָיו אֵלָי, “אִם תִּכְתֹּב אֵלֶיהָ, אַל תִּשְׁכַּח לְהוֹסִיף, כִּי בַּרְקִיס רוֹצֶה. הֲתַעֲשֶׂה זֹאת?”

“כִּי בַּרְקִיס רוֹצֶה,” חָזַרְתִּי אַחֲרָיו בִּתְמִימוּת, “וְזֶה הַכֹּל.”

“כֵּן, כֵּן,” עָנָה אַחֲרֵי רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה, “כֵּן, כֵּן, בַּרְקִיס רוֹצֶה.”

“אֲבָל הֵן מָחָר תִּהְיֶה בְּעַצְמְךָ בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן, אֲדוֹנִי בַּרְקִיס, וּבְכֵן תּוּכַל לִמְסֹר לְפֵּגוֹטִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל פֶּה.”

אַךְ הוּא נִעֲנַע בְּרֹאֹשוֹ לְאוֹת כִּי עַל פֶּה אֵינוֹ רוֹצֶה וְשוּב חָזַר עַל בַּקָּשָׁתוֹ כִּי אֶכְתֹּב: “בַּרְקִיס רוֹצֶה,” וְלֹא יוֹתֵר.

וְאָמְנָם בְּשִׁבְתִּי בְּבֵית הַמָּלוֹן אֲשֶׁר בְּיַרְמוּת, קָנִיתִי לִי נְיָר וְכָתַבְתִּי אֶל אוֹמַנְתִּי לֵאמֹר: “פֵּגוֹטִי חֲבִיבָה, בָּאתִי הֲלוֹם בְּשָׁלוֹם. בַּרְקִיס רוֹצֶה, בְּרָכָה לְאִמִּי. אוֹהַבְכֶם דָּוִד. P. S. הוּא אוֹמֵר, כִּי נָחוּץ לוֹ לְהוֹדִיעֵךְ ­– בַּרְקִיס רוֹצֶה.” לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְתִּי עָלַי אֶת הַשְׁלִיחוּת, שָׁקַע מַר בַּרְקִיס בִּשְׁתִיקָה. וַאֲנִי הָיִיתִי עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלָכֵן שָׁכַבְתִּי בָּעֲגָלָה עַל שַׂק תֶּבֶן וָאֵרָדֵם. יָשַׁנְתִּי כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה עַד בּוֹאֵנוּ לְיַרְמוּת.

אוֹתָהּ חָצֵר עַל יַד בֵּית הַמָּלוֹן שֶׁהִגַּעְנוּ אֵלָיו, הָיְתָה זָרָה לִי כָּל כָּךְ, אֲשֶׁר נוֹאַשְׁתִּי מִתִּקְוָתִי לִפְגֹּשׁ פֹּה אֶת אֶחָד מִבְּנֵי בֵּית מַר פֵּגוֹטִי, וְאוַּלי גַּם אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה.

מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר אָמְנָם עָמְדָה בֶּחָצֵר, אַךְ סוּסִים לֹא הָיוּ רְתוּמִים אֵלֶיהָ, אַף לֹא נִרְאָה, כִּי מָוּכָנָה הִיא לָלֶכֶת לְלָנְדּוֹן. עָמַּדְתִּי וְתָמַהְתִּי, מַה יְהִי לְאַרְגָּזִי, שֶׁמַּר בַּרְקִיס הוֹרִידוּ מֵעַל עֶגְלָתוֹ וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֶחָצֵר, וּמַה יְהִי לִי. וְהִנֵּה מִבְּעַד אַחַד הַחַלּוֹנוֹת, שֶׁשָׁם נִרְאוּ עוֹפוֹת שְׁחוּטִים וַחֲתִיכֹות בָּשָׂר, הֵצִיצָה אִשָּׁה וְקָרָאָה:

“הֲזֶה הוּא הָאִישׁ הַקָּטֹן הַבָּא מִבְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן?”

“כֵּן, גְּבִרְתִּי, אָנֹכִי הוּא,” עָנִיתִי.

“מַה שְׁמֶךָ?” שָׁאֲלָה הָאִשּׁה.

“קָפֶּרְפִילְד,” עָנִיתִי.

“אִם כֵּן, לֹא הוּא,” קָרְאָה הָאִשָּׁה “אִישׁ לֹא הִזְמִין פֹּה סְעֻדָּה בִּשְׁבִיל בַּעַל שֵׁם זֶה.”

“וְאוּלַי מוֹרְדְסְטוֹן?” שָׁאָלְתִּי.

“אִם אַתָּה הוּא מַר מוֹרְדְסְטוֹן,” קָרְאָה הָאִשָּׁה, “לָמָּה זֶה קָרָאתָ לְעַצְמְךָ תְּחִלָּה בְּשֵׁם אַחֵר?”

בֵּאַרְתִּי לָאִשָּׁה הַהִיא אֶת הַדָּבָר, וְהִיא צִלְצְלָה בַּפַּעֲמוֹן וְקָרְאָה: וִילְיַאם! הַרְאֵה נָא לָאוֹרֵחַ אֶת חֲדַר הַמִּשְׁתֶּה. וֶּמֶלְצָר בָּא בְּחִפָּזוֹן מִן הַמִּטְבָּח, וְכַנִּרְאֶה, הִתְפַּלֵּא מְאֹד לִרְאוֹת כִּי אֲנִי הַקָּטֹן הוּא הָאוֹרֵחַ.

חֲדַר הַמִּשְׁתֶּה הָיָה אָרֹךְ וְרָחָב, וְעַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים תְּלוּיוֹת מַפּוֹת. אִלּוּ הָיוּ הַמַּפּוֹת הָאֵלֶּה אֲרָצות נָכְרִיּוֹת וְאָנֹכִי הָיִיתִי בָּא אֲלֵיהֶן, גַּם אָז לא הָיִיתִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בּוֹדֵד וְגַלְמוּד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּמָּקוֹם הַזֶּה. יָשַׁנְתִּי סָמוּךְ לַפֶּתַח עַל קְצֵה הַכִּסֵּא וְכוֹבָעִי בְּיָדִי; וַכַאֲשֶׁר פָּרַשׂ הַמֶּלְצָר מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן וְהֵבִיא קְעָרָה וְכַף וּמַזְלֵג וְסַכִּין ­– הַכֹּל לִכְבוֹדִי, הִתְאַדַּמְתִּי מִתּוֹךְ בַּיְשָׁנוּת.

הַמֶּלְצָר הֵבִיא לִי קְצִיצוֹת עִם יְרָקוֹת, וְאַחַר הִגִּישׁ כִּסֵּא אֶל הַשֻלְחָן וּבְפָנִים צְהֻבּוֹת אָמַר אֵלָי:

“עַתָּה, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָן, קוּם שֵׁב נָא!”

הִבַּעְתִּי לוֹ תּוֹדָה וָאֵשֵׁב אֶל הַשֻלְחָן. אַךְ קָשֶׁה הָיָה לִי לִהְיוֹת זָרִיז בְּסַכִּינִי וַּמְזְלֵגִי, אוֹ לִהְיוֹת זָהִיר בַּמָּרָק שֶׁלֹא יַתִּיז, בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלְצָר עָמַד לְנֶגְדִּי וְלֹא גָרַע עַיִן מִמֶנִּי עַד כִּי אָדְמוּ פָנַי בְּכָל רֶגַע. אַךְ נָגַעְתִּי בַּקְּצִיצָה הַשֵׁנִית, וְהַמֶּלְצָר אָמַר אֵלָי:

“הִנֵּה יֵשׁ בִּשְׁבִיְלָך בַּקְבּוּק שֵׁכָר, הַאַגִּישׁ לָךְ?”

עָנִיתִי “הֵן,” וְעַד מְהֵרָה מָזַג הַמֶּלְצָר כּוֹס גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר אָחַז בָּהּ לְמוּל הָאוֹר, וּמַרְאֵה הַמַּשְׁקֶה הָיָה זַךְ מְאֹד.

“בְּחַיַּי!” קָרָא הַמֶּלְצָר, “הִנֵּה הַמַּשְׁקֶה נֶחְמָד לְמַרְאֶה, לֹא כָךְ?”


5.jpg

“אָמְנָם כֵּן הוּא,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ קָל, כִּי שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלְצָר מָלֵא חֶדְוָה. הָאִישׁ הָזֶּה הָיָה בַּעַל עֵינַיִם קוֹרְצוֹת, פָּנָיו זְרוּעִים אֲבַעְבּוּעוֹת, וְשַׂעֲרוֹתָיו עַל רֹאשׁוֹ עוֹמְדוֹת קוֹמְמִיּוּת. וּבְעָמְדוֹ לְנֶגְדִּי, יָדוֹ הָאַחַת עַל מָתְנָיו וְיָדו הַשֵׁנִית אוֹחֶזֶת בַּכּוֹס מִמּוּל הָאוֹר, הָיוּ פָּנָיו מַבְהִיקִים.

“הִנֵּה אֶתְמוֹל עָבַר פֹּה בֶּן אָדָם,” פָּתָח הַמֶּלְצָר, “אִישׁ גִּבּוֹר, שְׁמוֹ כְּדָרְלָעֹמֶר, אוּלַי יָדַעְתָּ אוֹתוֹ?”

“לֹא,” עָנִיתִי, “לֹא יְדַעְתִּיו.”

“הָאִישׁ הָזֶּה בָּא הֲלוֹם,” סִפֵּר הַמֶּלְצָר בְּהַבִּיטוֹ אֶל הָאוֹר מִבַּעַד לַכּוֹס, “וְהִזְמִין לוֹ כּוֹס שֵּכָר, שָׁתָה וְנָפַל מֵת. שֵׁכָר זֶה הוּא עַתִּיק מְאֹד בִּשְבִיל מִי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בּוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת, כֵּיצַד שׁוֹתִים. כֵּן הוּא הַדָּבָר.”

נִבְהַלְתִּי מְאֹד בְּשָׁמְעִי דְבַר הַמְאֹרָע הַזֶּה, וְלָכֵן אָמַרְתִּי אֶל הַמֶּלְצָר, כִּי מוּטָב שֶׁיִּתֵּן לִי מַיִם בִּמְקוֹם שֵׁכָר.

“אַךְ דַּע לְךָ,” אָמַר הַמֶּלְצָר וְלֹא חָדַל לְהַבִּיט אֶל הָאוֹר דֶּרֶךְ הַכּוֹס שֶׁבְּיָדוֹ, וְעֵינוֹ הָאַחַת עֲצוּמָה, “כִּי בַעֲלֵי הַמָּלוֹן מִתְלוֹנְנִים עַל הַמַּזְמִינִים לָהֶם דָּבָר וְאֵינָם נוֹטְלִים אוֹתוֹ. עֶלְבּון הוּא לָהֶם. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶשְׁתֶּה אָנֹכִי אֶת הַשֵׁכָר. אֲנִי רָגִיל בּוֹ, וְהָרְגִילוּת הִיא הַכֹּל. בָּרִי לִי, כִּי הַשֵׁכָר לֹא יִגְּפֵנִי אִם אֶשְׁתֶּה אוֹתוֹ בְּבַת אַחַת וְאֶת רֹאשִׁי אָרִים לְמָעְלָה, הַאֶשְׁתֶּה?”

עָנִיתִי, כִּי חֶסֶד גָּדוֹל יַעֲשֶׂה עִמִּי אִם יְקַבֵּל עָלָיו שְׁתִיָה זוֹ, וְבִלְבָד שֶׁלֹא יְאֻנֶּה לוֹ רָע, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּשׁוּם אֹפֶן אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת גּוֹרֵם בְּמִיתָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הֵרִים הַמֶּלְצָר אֶת רֹאשוֹ וְגָמַע אֶת הַכּוֹס בְּבַת אַחַת הָיָה לִבִּי מָלֵא פַּחַד, פֶּן אֶרְאֶה אוֹתוֹ נוֹפֵל פִּתְאֹם מֵת. אַךְ פַּחְדִּי הָיָה לַשָּׁוְא. אַדְּרַבָּה, פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלְצָר נַעֲשוּ צְהֻבּוֹת יֹותֵר אַחֲרֵי הַשְׁתִיָה.

“מַה זֶה בַּקְּעָרָה לְפָנֶיךָ?” קָרָא הַמֶּלְצָר בְּתַחֲבוֹ אֶת הַמַּזְלֵג בַּבָשָׂר אֲשֶׁר לְפָנַי, “הַאֻמְנָם קְצִיצָה הִיא זוֹ?”

“קְצִיצָה,” עָנִיתִי.

“בָּרוּך הַמָּקוֹם, בָּרוּך הוּא!” קָרָא הַמֶּלְצָר בְּחֶדְוָה, “לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל, כִּי זוֹ הִיא קְצִיצָה. הֵן מַאֲכָל זֶה מֵפִיג אֶת סַם הַשֵכָר. הַאֵין זוֹ אֶצְבַּע אֱלֹהִים?”

וְהוּא נָטַל קְצִיצָה בְּיָדוֹ הָאַחַת וּבַשֵׁנִית ­– תַּפּוּחַ אֲדָמָה וְאָכַל לְתֵאָבוֹן רַב, וַאֲנִי רוֹאֶה וְשָׂמֵחַ. אַחַר נָטַל עוֹד קְצִיצָה וְעוֹד תַּפּוּחַ אֲדָמָה, וְכֵן בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. אַחֲרֵי אָכְלֵנוּ, הֵבִיא לִי פַּרְפֶּרֶת, יָשַׁב לְפָנַי והִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה כְּמִתְיַשֵּׁב בִּדַעְתּוֹ.

“מַה בְּעֵינֶיךָ לֶפֶת זוֹ?” אָמַר אֵלָי בְּקוּמוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ.

“זוֹ הִיא פַּרְפֶּרֶת!” עָנִיתִי.

“פַּרְפֶּרֶת?!” קָרָא בְּחֶדְוָה רַבָּה, “אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, חֵי אֱלֹהִים! הַאֻמְנָם זוֹ הִיא פַּרְפֶּרֶת כְּרוּבִית?”

“הֵן.”

“הֶאָח! פַּרְפֶּרֶת כְּרוּבִית! מִי מִלֵּל לִי,” קָרָא הַמֶּלְצָר בַּקַחְתּוֹ כַּף גְּדוֹלָה, “הֵן מַאֲכָל זֶה הוּא מְשׂושׂ נַפְשִׁי! הָבָה נָא בָּחוּר קָטֹן, נֹאכַל יַחְדָּו וְנִרְאֶה מִי זָרִיז יוֹתֵר.”

הַמֶּלְצָר הָיָה זָרִיז יוֹתֵר. אָמְנָם הוּא זֵרֵז אוֹתִי, אַךְ בְּיָדוֹ הָיְתָה כַּף גְּדוֹלָה וּבְיָדִי כַּף קְטַנָּה, הוּא רָגִיל וַאֲנִי לֹא רָגִיל, גַּם תַּאֲבוֹנוֹ הָיָה גָדוֹל מִתַּאֲבוֹנִי, וְלָכֵן לֹא נִסִּיתִי כְּלָל לְהִתְחָרוֹת עִמּוֹ. מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אָדָם אוֹכֵל פַּרְפֶּרֶת בַּהֲנָאָה מְרֻבָּה כָּזוֹ, שֶׁלֹּא פָסְקָה גַם אַחֲרֵי הָאֲכִילָה.

לְאַחַר שֶׁרָאִיתִי כִּי לֵב הַמֶּלְצָר טוֹב אֵלַי, עָרַבְתִּי אֶת לִבִּי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֵט וְּדיֹו וּנְיָר, לִכְתֹּב אִגֶּרֶת אֶל פֵּגוֹטִי. הוּא הוֹאִיל מִיָּד לְהָבִיא אֵת אֲשֶר בִּקַּשְׁתִּי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרַי כּל אוֹתָהּ שָׁעָה שְׁיָּשַׁבְתִּי וְכָתָבְתִּי. לְאַחַר שֶׁגָּמַרְתִּי שָׁאַל אוֹתִי, לְאָן אֲנִי נוֹסֵעַ לִלְמֹד.

“סָמוּךְ לְלָנְדּוֹן,” עָנִיתִי, כִּי יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָדָעְתִּי.

“אוֹיָה!” קָרָא הַמֶּלְצָר וְעֶינָיו הִבִּיעוּ צַעַר, “לִבִּי עָלֶיךָ, חֲבִיבִי.”

“עַל מַה זֶה?” שָׁאָלְתִּי.

“הוֹי, אֵלִי!” עָנָה הָאִישׁ מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ, “הֵן זֶה הוּא אוֹתוֹ בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁשָׁם שִּבְּרוּ צַלְעוֹת נַעַר אֶחָד, שְׁתֵּי צְלָעוֹת שֶׁל נַעַר קָטֹן. הוּא הָיָה בֶּן… בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אָתָּה?”

בֶּן שְׁמוֹנֶה וָחֵצִי," עָנִיתִי.

"וּבְכֵן בֶּן גִּיְלָך הָיָה. מָלְאוּ לוֹ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, שִׁבְּרוּ לוֹ צֵלַע אַחַת, וְכַעֲבֹר חֲצִי שָׁנָה שִׁבְּרוּ לוֹ צֵלַע שְׁנִיָה ­– וְהַיֶלֶד אֵינֶנּוּ.

לִא יָכֹלְתִּי לְהַעֲלִים מֵעֵין הַמֶּלְצָר, כִּי מְאֹרָע זֶה עוֹשֶׂה עָלַי רֹשֶׁם, וָאֶשְׁאַל אוֹתוֹ אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר. אוּלָם הַמַּעֲנֶה שֶׁלּוֹ לֹא גָרַם לִי נַחַת רוּחַ; כִּי הוּא הוֹצִיא מִפִּיו רַק מִלָּה אַחַת: “מַלְקוֹת”.

קוֹל הַחֲצוֹצְרָה, אֲשֶׁר נִשְׁמַע בֶּחָצֵר לְאוֹת כִּי מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר עוֹמֶדֶת לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, שָׂם קֵץ לְשִׂיחָתֵנוּ, וְאָנֹכִי קַמְתִּי, וְּבֶרֶגשׁ שֶׁל גַּאֲוָה מְעֹרָב בְּבַיְשָׁנוּת הוֹצֵאתִי אֶת הָאַרְנָק וָאֶשְׁאַל אֶת הַמֶּלְצָר, אִם אֵין לִי לְשַׁלֵּם מַשֶּׁהוּ.

“הִנֵּה לָקַחְתָּ גִּלְיוֹן נְיָר לְאִגֶּרֶת,” עָנָה הַמֶּלְצָר, “הַאִם קָנִיתָ מְיָּמֶיךָ נְיָר זֶה?”

עָנִיתִי: “לֹא”, וְהוּא הוֹסִיף:

“נְיָר זֶה יָקָר הוּא מְאֹד, כִּי הַמֶּכֶס עָלָיו רָב. שָׁלֹשׁ פֵּנִיּוֹת מְחִיר הַגִּלָּיוֹן. אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַמֶּכֶס בְּאַרְצֵנוּ! וּמִלְּבַד שַׁי לַמֶּלְצָר אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם מְאוּמָה. הַדְּיוֹ תִּהְיֶה עַל חֶשְׁבּוֹנִי.”

“אָנָּא, בְּבַקָּשָׁה, הַגֵּד לִי מָה אָתָּה… מָה אֲנִי… כַּמָּה צָרִיךְ… כֵּיצַד נוֹהֲגִים לְשַׁלֵּם לַמֶּלְצָר?” גִּמְגַּמְתִּי וּפָנַי הִתְאַדָּמוּ.

“אִילּוּ לֹא הָיִיתִי מְטֻפָּל בְּמִשְׁפָּחָה וְלוּ לֹא הָיוּ בְּנֵי בֵּיתִי חוֹלִים,” עָנָה הַמֶּלְצָר, “כִּי אָז לֹא הָיִיתִי נוֹטֵל אֶלָּא חֲצִי שִׁילִינְג. וְאִלּוּ לֹא הָיָה עָלַי לְפַרְנֵס קְרוֹבִים, זְקֵנִים וְאָחוֹת קְטַנָּה,” הַמֶּלְצָר הִתְרַגֵּש מְאֹד, “לֹא הָיִיתִי נוֹטֵל מִמְּךָ אֲפִילוּ פְּרוּטָה אַחַת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי נוֹתֵן לְךָ דָבָר מוּעָט לְזִכְרוֹן יְדִידוּת. אַךְ מָה אֲנִי וּמַה חַיָּי? מִתְפַּרְנֵס אֲנִי מִשְּׁיָרֵי אֹכֶל, יָשֵׁן אֲנִי עַל הָאָרֶץ,” וְהַמֶּלְצָר הִזִּיל דִּמְעָה מֵעֵינָיו.

גּוֹרַל הָאִישׁ נָגַע עַד לִבִּי, וְאָנֹכִי הִרְגַשְׁתִּי, כִּי אִם אֶתֵּן לַמֶּלְצָר פָּחוֹת מִתֵּשַׁע פֵּנִיּוֹת, אֶהְיֶה אַכְזָר וּקְשֵׁה־לֵב, וְלָכֵן נָתַתִּי לוֹ אֶחָד מִן הַשְּׁלֹשָׁה שִׁילִינְגִים הַנּוֹצְצִים, וְהוּא קִבֵּל אֶת הַמַּטְבֵּעַ מִיָּדִי בִּכְרִיעָה וְתוֹדָה, אַף בָּחַן אוֹתָהּ לְהִוָּכַח אִם אֵין הִיא מְזֻיֶּפֶת.

כַּאֲשֶׁר עָלִיתִי עַל הַמֶּרְכָּבָה, נֶעֱלַבְתִּי קְצָת בִּרְאוֹתִי אֶת הָאֲנָשִׁים חוֹשְׁדִים בִּי כִּי אָנֹכִי לְבַדִּי אָכַלְתִּי אֶת כֹּל הַסְּעֻדָּה. הִנֵּה הֵצִצָה הָאִשָּה מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַמִּטְבָּח, וַתִּקְרָא אֶל מְנַהֵל הָעֲגָלָה: “שְׁמֹר אֶת הַיֶּלֶד, גֵּאוֹרְג, פֶּן תִּתְפַּקַּע בִּטְנוֹ, חַס וְשָׁלוֹם!” וְהַמְשָׁרְתוֹת יְצאוּ אֶל הֶחָצֵר מִתּוֹךְ חוּכָא לִרְאוֹת אֶת הַזּוֹלֵל וְסוֹבֵא הַקָּטָן. גְּדוֹלָה מִזּוֹ: גַּם יְדִידִי הָאֻמְלָל, הוּא הַמֶּלְצָר, אֲשֶׁר רוּחֹו הַטּוֹבָה שָּׁבָה אֵלָיו, עָמַד בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וְיַחַד עִם כֹּל הָעֵדָה הִשְׁתּוֹמֵם גַּם הוּא, וְלֹא נָבוֹךְ כְּלָל, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה דָבָר בֵּינֵינוּ. וְאוּלָם בְּכָל זֹאת לֹא חָדַל לִבִּי הַרַךְ לְהַאֲמִין בִּידִידוּתוֹ.

וְהָעֶלְבּוֹן עוֹד גָּדַל יוֹתֵר, כִּי הָיִיתִי עַל חִנָּם לְלַעַג וְּלְקֶלֶס בְּפִי בַּעַל הָעֲגָלָה וְהַמְנַהֵל. זֶה אוֹמֵר: “הַסּוּסִים מִתְנַהֲלִים לְאִטָּם, עַל כִּי בַּקָּרוֹן יוֹשֵׁב אִישׁ כָּבֵד כָּמוֹנִי,” וְזֶה עוֹנֶה: “מוּטָב הָיָה לְאָדָם כָּזֶה לָשֶׁבֶת וְלִנְסֹע בְּעֶגְלַת מַשָׂא.” עַד מְהֵרָה עָשְׂתָה לָהּ הַשְׁמוּעָה כְּנָפַיִם בֵּין הַנּוֹסְעִים עַל אֹדוֹת הַתֵּאָבוֹן הַנּוֹרָא שֶׁלִּי, וְהָאֲנָשִׁים מָצְאוּ מָקוֹם לְלַגְלֵג וּלְהִתְלוֹצֵץ. הָאֶחָד שָׁאַל אוֹתִי, אִם מְשַׁלְּמִים שְׂכַר לִמּוּד בִּשְבִילִי פִּי שְׁנַיִם אוֹ פִּי שְׁלֹשָׁה; וְהַשֵּׁנִי חָקָר וְדָרַשׁ, אִם עָשׂוּ חוֹזֶה מְיֻחָד עִם הַמּוֹרֶה, כַּמָּה יַלְעִיטֵנִי בְּכָל יוֹם. וְכֵן הַשְּׁלִישִׁי, וְכֵן הָרְבִיעִי.

וְאוּלָם רַע מִכֹּל הָיָה הַדָּבָר, כִּי מִתְבַּיֵּשׁ הָיִיתִי לֶאֱכֹל בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת סָעַדְתִּי בְּבֵית הַמָּלוֹן סְעֻדָּה קַלָּה. וְכַאֲשֶׁר עָמְדָה הָעֲגָלָה לְיַד פֻּנְדָּק וְהַנּוֹסְעִים נִכְנְסוּ לֶאֱכֹל פַּת עַרְבִית, לֹא מָצָאתִי עֹז בְּנַפְשִׁי לִקְנוֹת לִי אֹכֶל, כִּי אִם יָשַׁבְתִּי לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, בְּאֹמְרִי כִּי אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מְאוּם. וְאוּלָם הַדָּבָר הַזֶּה לֹא הִצִּיל אוֹתִי מִן הַהֲלָצוֹת, כִּי אֶחָד מִן הַנּוֹסְעִים, בַּעַל קוֹל צָרוּד וָּפָנִים גַּסִּים, אֲשֶׁר יָשַׁב וְאָכַל כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה, אָמַר עָלַי כִּי דוֹמֶה אֲנִי לְאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, שֶׁאוֹכֵל בְּבַת אַחַת סְעֻדָּה הַמַּסְפֶּקֶת לוֹ לְיָמִים רַבִּים. וְאַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה סָעַד הָאִישׁ אֶת לִבּוֹ יָפֶה יָפֶה.

הָעֲגָלָה שֶׁלָּנוּ יָצְאָה מִיַּרְמוּת אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם. הָיָה עֶרֶב קַיִץ, הָאֲוִיר הָיָה נָעִים, וְכַאֲשֶׁר עָבַרְנוּ דֶרֶךְ כְּפָר, תֵּאַרְתִּי לִי בְּדִמְיוֹנִי אֵת הָנַּעֲשֶׂה בְּתוֹךְ הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים פְּנִימָה וְאֶת מַרְאֵה פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הַגָּרִים שָׁם; וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ נַעֲרֵי הַכְּפָר וְרָצוּ אַחֲרֵינוּ בְּקוֹל צָהֳלָה הִרְהַרְתִּי, אִם אֲבִיהֶם חַי וְאִם מְאֻשָּׁרִים הֵם בְּבֵית מוֹלַדְתָּם. הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מַחֲשָׁבוֹת מִלְּאוּ אֶת לִבִּי. חָשַׁבְתִּי מִתּוֹךְ צַעַר עַל דְּבַר הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו. וְיֵשׁ אֲשֶׁר זָכַרְתִּי אֶת בֵּית אִמִּי וְאֶת פֵּגוֹטִי, אַף הִתְאַמַּצְתִּי לְהַעֲלוֹת בְּלִבִּי אֶת רִגְשׁוֹתַי וְאֶת חַיַּי בְּטֶרֶם נָשַׁכְתִּי אֶת יָדוֹ שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן. אַךְ נִדְמֶה לִי, כִּי כֹּל אֵלֶּה הָיוּ לִפְנֵי יָמִים רַבִּים מְאֹד.

הַלַּיְלָה לֹא הָיָה נָעִים כֹּל כָּךְ כְּמוֹ הָעֶרֶב, יַעַן כִּי שָׂרַר קֹר. אָנֹכִי יָשַׁבְתִּי בַּתָּוֶךְ צָפוּף בֵּין שְׁנֵי נוֹסְעִים, אֲשֶׁר נִרְדְּמוּ וְנִשְׁעֲנוּ עָלַי עַד כִּי חִנְּקוּ אוֹתִי. פְּעָמִים שֶׁלָּחֲצוּ אוֹתִי כֹּל כָּךְ, עַד כִּי לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וָאֶקְרָא: “אוֹי, בְּבַקָּשָׁה!” ­– וְּקִריאתִי לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵיהֶם, כִּי הֵעִירָה אוֹתָם מִשְּׁנָתָם. מִמּוּלִי יָשְׁבָה אִשָּׁה זְקֵנָה עֲטוּפָה אַדֶּרֶת שֵׂעָר, וּמַרְאֶהָ בַּחֲשֵׁכָה כְּמַרְאֵה עֲרֵמָה שֶׁל שָׁחָת. וְלָאִשָּׁה הַהִיא אַרְגָּז שֶׁלֹא מָצְאָה מְקוֹם מְנוּחָה לוֹ, עַד אֲשֶׁר נִמְלְכָה וְהֶעֱמִידָה אוֹתוֹ תָּחַת רַגְלַי, לְהַגְדִּיל אֶת דָּחֳקִי וְּלַהְרבּוֹת אֶת יִסּוּרָי. וְכַאֲשֶׁר זַזְתִּי מִמְּקוֹמִי וְהֵנַעְתִּי רֶגֶל, וְּבתוֹךְ הָאַרְגָּז רָגְזוּ כְּלֵי הַזְּכוּכִית, בָּעֲטָה בִּי הָאִשָּׁה מִתּוֹךְ גְּעָרָה: “אַל תָּנוּעַ!”

אַךְ הִנֵּה עָלָה עַמּוּד הַשָׁחַר. הַנּוֹסְעִים אֲשֶׁר יָשְׁנוּ כָּל הַלַּיְלָה, וְקוֹל נַחֲרָתָם נִשְׁמַע, הֵקִיצוּ אִישׁ אַחֲרֵי רֵעֵהוּ, וּפֶלֶא הָיָה בְּעֵינַי, כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם הִתְאוֹנֵן, כִּי לֹא נָתַן תְּנוּמָה לְעַפְעַפָּיו אַף שָׁעָה קַלָּה. אָכֵן גַּם הַהִתְאוֹנְנוּת הִיא אַחַת מֵחֻלְשׁוֹת בְּנֵי אָדָם.

מַרְאֵה הָעִיר לָנְדּוֹן מֵרָחוֹק הִפְלִיא מְאֹד אֶת נַפְשִׁי, וְּבְדִמְיוֹנִי קָמוּ וְחָיוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים הַגְּדוֹלִים וְהַנִּפְלָאִים שֶׁעָשׂוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה גִבּוֹרֵי הַסִּפּוּרִים הַחֲבִיבִים. אָז גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי אֵין בָּעוֹלָם עִיר נִפְלָאָה כְּלָנְדּוֹן. לְאַט לְאַט קָרְבָה הָעֲגָלָה שֶׁלָּנוּ אֶל רְחוֹב אוּאַיְטְשֶׁפִּיל, וְעָמְדָה לְיַד בֵּית מָלוֹן הַנִּקְרָא “שׁוֹר כָּחֹל” אוֹ “תּוֹר כָּחֹל”.

מְנַהֵל הָעֲגָלָה הִבִּיט אֵלַי, וְאַחַר פָּנָה אֶל סוֹפֵר הַלִּשְׁכָּה בְּבֵית הַמָּלוֹן:

“הַאִם אֵין אִישׁ מַמְתִּין פֹּה לְקַבֵּל נַעַר אֶחָד הָרָשׁוּם בְּשֵׁם מוֹרְדְסְטוֹן, יְלִיד בְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן בִּמְחוֹז סוֹפוֹלְק?”

אֵין מַעֲנֶה.

“שְׁאַל נָא לְקָפֶּרְפִילְד,” בִּקַּשְׁתִּי אֶת הַמְנַהֵל בְּשִׁבְתִּי בַּקָּרוֹן.

“הַאֵין אִישׁ מַמְתִּין פֹּה לְקַבֵּל נַעַר קָטֹן הָרָשׁוּם בְּשֵׁם מוֹרְדְסְטוֹן, יְלִיד בְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן בִּמְחוֹז סוֹפוֹלְק, הַמְכֻנֶּה גַם בְּשֵׁם קֶּפֶּרְפִילְד?”

לֹא. אִישׁ לֹא בָּא. הִבַּטְתִּי סְבִיבוֹתַי בִּדְאָגָה, אַךְ אִישׁ מִן הָעוֹמְדִים לֹא שָׂם לֵב אֵלַי וְאֶל גּוֹרָלִי, מִלְּבַד בֶּן אָדָם אֶחָד שְׁתוּם עַיִן, אֲשֶׁר נָתַן עֵצָה טוֹבָה לָשִׁים עַל צַוָּארִי עֲנָק שֶׁל בַרְזֶל וְּלַהִּניחֵנִי לְמִשְׁמֶרֶת בְּתוֹךְ שְׁאָר הַחֲבִילֹות.

כָּל הַנּוֹסְעִים יָרְדוּ מֵעַל הָעֲגָלָה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר יָרְדָה זוֹ הָאִשָּׁה הַדּוֹמָה לַעֲרֵמַת שָׁחָת עִם הָאַרְגָּז, יָרַדְתִּי גַם אָנֹכִי. עַד מְהֵרָה נִתְרוֹקְנָה הָעֲגָלָה. אֶת הַחֲבִילוֹת הוֹצִיאוּ מִשָּׁם, אֶת מוֹסְרוֹת הַסּוּסִים פִּתֵּחוּ, וְאֶת הָעֲגָלָה עַצְמָהּ סִלְּקוּ הַמְשָׁרְתִים הַצִּדָּה. וְאוָּלם אִישׁ לֹא בָא לִשְׁאֹל עַל הַנַּעַר הַמְאֻבָּק יְלִיד בְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן, מְחוֹז סוֹפוֹלְק.

בּוֹדֵד יוֹתֵר מֵרָבִּינְזוֹן קְרוּזָה, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתוֹ בִּהְיוֹתוֹ בָּדָד, נִכְנַסְתִּי אֶל לִשְׁכַּת הַסּוֹפְרִים, וְעַל פִּי פְּקֻדַּת הַסּוֹפֵר עָבַרְתִּי עַל פֵּני הַשֻׁלְחָן וְיָשַבְתִּי עַל דַּף הַמֹּאזְנַיִם, שֶׁשּׁוֹקְלִים בָּהֶם אֶת הַמַּשָּׂאוֹת. וּבְהַבִּיטִי אֶל הַחֲבִילוֹת הַקְּטַנּוֹת עִם הַגְּדוֹלוֹת וּבְשָׁאֳפִי אֶל אַפִּי אֶת רֵיחַ הָאֻרָוָה, הֵחֵל לַעֲבֹר בְּמֹחִי צָבָא רַב שֶׁל רַעְיוֹנוֹת נוּגִים. מַה יְהִי אִם אִישׁ לֹא יָבוֹא לְקַבְּלֵנִי, כַּמָּה זְמָן אוּכַל לָשֶׁבֶת פֹּה? הֲיַתִּירוּ לִי לְהִשָּׁאֵר פֹּה עַד תֹּם כָּל הַכֶּסֶף אֲשֶׁר בְּכִיסִי? הַאִם אָלִין הַלַּיְלָה פֹּה יַחַד עִם הַצְּרוֹרוֹת וְהַחֲבִילוֹת, אוֹ כִּי בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה יוֹבִילוּ אוֹתִי לְמָקוֹם אַחֵר, וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁיִּפְתְּחוּ אֶת הַלִּשְׁכָּה, יָשִׁיבוּ אוֹתִי הֲלוֹם לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא הַגּוֹאֵל אוֹתִי? וְאֶפְשָׁר שֶׁאֵין פֹּה שׁוּם טָעוּת, וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן עָשָׂה זֹאת בְּכַוַּנָה לְהִפָּטֵר מִמֶּנִי, וּמַה לִי אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת? אִם גַּם יַתִּירוּ לִי לָשֶׁבֶת פֹּה כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ כֶּסֶף בְּכְיסִי, הֲלֹא יְגָרְשׁוּנִי כַּאֲשֶׁר יָבוֹא אֵלַי הָרָעָב. הֵן לֹא טוֹב וְלֹא נָעִים הַדָּבָר לְבָאֵי בֵּית הַמָּלוֹן לִרְאוֹת אִישׁ גֹּוֵעַ בָּרָעָב, וּמִלְּבַד זֹאת עוֹד יְהִי עֲלֵיהֶם לְטַפֵּל בִּקְבוּרָתִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמוּת. וְאִם אָקוּם פִּתְאֹם וַאֲנַסֶּה אֶת כֹּחִי לָשׁוּב אֶל בֵּית אִמִּי, אֵיךְ אֶמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ, וְאֵיכָכָה אוֹכַל לַעֲבֹר בָּרֶגֶל דֶרֶךְ רְחוֹקָה כָּזוֹ, וּמִי יְקַבֵּל אותִ שָׁם, מִלְבַד פֵּגוֹטִי, גַּם כִּי אַגִּיעַ אֶל בֵּית מוֹלַדְתִּי? וְאִם אֶמְצָא פֹּה שַׂר אוֹ פָּקִיד וְאֶגַּשׁ אֵלָיו בְּבַקָּשָׁה לָקַחַת אוֹתִי לַצָּבָא בַּיָּם אוֹ בַּיַּבָּשָׁה, הֲלֹא נַעַר קָטֹן אֲנִי, וְסָפֵק גָּדוֹל אִם יְקַבְּלוּניִ. הָרַעְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה וְרַבִּים הַדּוֹמִים לָהֶם עָבְרוּ בְּמֹחִי הַלּוֹהֵט, וְאֵימָה וָפַּחַד תָּקְפוּ אוֹתִי. אַךְ בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁדַּאֲבוֹן נַפְשִׁי עָלָה מַעְלָה, נִכְנַס אֶל הַלִּשְׁכָּה בֶּן אָדָם אֶחָד וְלָחַשׁ דָּבָר בְּאָזְנֵי הַסּוֹפֵר, וְהַסּוֹפֵר נִגַּשׁ אֵלַי וְנָטַל אוֹתִי מֵעַל הַמֹּאזְנַיִם וּמָסַר אוֹתִי לְיַד הָאִישׁ הַבָּא, כְּאִלּוּ הָיִיתִי דָבָר שֶׁשְּׁקָלוּהוּ בַּמִּשְׁקָל, מְכָרוּהוּ בִּמְחִיר וּמְסָרוּהוּ לְיַד הַקּוֹנֶה.

כַּאֲשֶׁר יָצָאתִי מִתּוֹךְ הַלִּשְׁכָּה יַחַד עִם מַכָּרִי הֶחָדָשׁ, הַעִיפוֹתִי עַיִן עַל פָּנָיו. מַרְאֵהוּ הָיָה דַל לְחָיָיו צוֹמְקוֹת. זְקָנוֹ מְגֻלָּח וּשְׁעַר רֹאשׁוֹ צָהֹב, וְהוּא לָבוּשׁ מְעִיל שָׁחוֹר שֶׁנִּמְחֲתָה צוּרָתוֹ וְשַׁרְוֻלָּיו קְצָרִים, וְלֹבֶן הַמִּטְפַּחַת שֶׁבְּצַוָּארוֹ פָּגוּם מְאֹד.

“הַאַתָּה זֶה הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ?” שָׁאַל הָאִישׁ.

“כֵּן, אֲדוֹנִי,” עָנִיתִי. אָמְנָם לֹא יָדַעְתִּי בָּרוּר, אַךְ שִׁעַרְתִּי כִּי כֵן הוּא.

“וְאָנֹכִי אַחַד הַמּוֹרִים בְּ’בֵית־שָׁלוֹם',” אָמַר אֵלַי הָאִישׁ.

הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לוֹ, וְיִרְאַת הַכָּבוֹד תָּקְפָה אוֹתִי. הִתְבַּיַּשְׁתִּי לִפְנוֹת אֶל אִישׁ מְלֻמָּד וּמֹורֶה בְּ“בֵית־שָׁלוֹם” בְּעִנְיָן שֶׁל מַה בְּכָךְ. אַך כַּאֲשֶׁר עָבַרְנוּ כִּבְרַת אֶרֶץ הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לְהַזְכִּיר, כִּי אֶת אַרְגָּזִי עָזַבְתִּי בְּבֵית הַמָּלוֹן. אָז שַׁבְנוּ, וְהַמּוֹרֶה אָמַר אֶל הַסּוֹפֵר, כִּי בַּצָּהֳרַיִם יָבוֹא אָדָם לָקַחַת אֶת הַחֲבִילָה שֶׁלִּי. ­–

“אָנָּא, אֲדוֹנִי,” פָּנִיתִי אֵלָיו כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, “הַאִם רְחוֹקָה הַדָּרֶךְ?”

“לֹא קָרוֹב הוּא,” עָנָה הָאִישׁ, “כְּשִׁשָּׁה מִילִים עָלֵינוּ לִנְסֹעַ.”

עָיֵף וְיָגֵעַ הָיִיתִי מִטִּלְטוּל הַדֶּרֶך, וְהָרַעְיוֹן כִּי עוֹד לִי לִנְסֹעַ. שִׁשָּׁה מִילִים לֹא הָיָה נָעִים לְנַפְשִׁי. אָז אִמַּצְתִּי אֶת לִבִּי לְגַלּוֹת לַמּוֹרֶה, כִּי לֹא בָא אֹכֶל אֶל פִּי כֹּל הַלַּיְלָה, וְכִי חֶסֶד גָּדוֹל יַעֲשֶׁה עִמִּי, אִם יִתֵּן לִי רְשׁוּת לִקְנוֹת פֹּה דְבַר מַאֲכָל. הוּא הִשְׁתּוֹמֵם לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי ­– וְאַחֲרֵי חָשְׁבוֹ רְגָעִים מְעַטִּים אָמַר אֵלַי, כִּי עָלָיו לָסוּר אֶל בֵּית אִשָּׁה זְקֵנָה, הַדָּרָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְטוֹב לִי כִּי אֶקְנֶה פַּת וְאֶסְעַד בַּבַּיִת הַהוּא, שֶׁשָּׁם יִתְּנוּ לִי גַּם חָלָב.

וְכֵן עָשִׂיתִי. קָנִיתִי לִי לֶחֶם וּבֵיצִים בִּמְחִיר הַשִּׁילִינְג הַנּוֹצֵץ הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר בְּכִיסִי, וְּבלִבִּי חָשַׁבְתִּי, כִּי בְּלָנְדּוֹן קוֹנִים הַכֹּל בְּזֹל גָּדוֹל, וַנֵּלֶךְ יַחְדָּו דֶּרֶךְ רְחוֹב מָלֵא תְּשׁוּאוֹת, אֲשֶׁר בִּלְבְּלוּ אֶת מֹחִי הָרוֹפֵף, גַם עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי גֶשֶׁר גָּדוֹל, הוּא הַגֶּשֶר הַלָּנְדוֹנִי, עַד בּוֹאֵנוּ אֶל אֹהֶל אִשָּׁה עֲנִיָּה, אֲשֶׁר דִּירָתָהּ בְּבֵית “מוֹשַׁב זְקֵנִים”. שֵׁם הַבַּיִת הָיָה חָקוּק עַל לוּחַ אֶבֶן עַל הַשַׁעַר מִלְמָעְלָה.

הַמּוֹרֶה בְּ“בֵית שָׁלוֹם” פָּתַח אַחַת מִן הַדְּלָתוֹת הַקְּטַנּוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁחַלּוֹן קָטֹן אֶחָד לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וְחַלּוֹן שֵׁנִי בְּצִדָּהּ, וְנִכְנַס אֶל אֹהֶל אִשָּׁה זְקֵנָה וַעֲנִיָּה, אֲשֶׁר עָמְדָה וְהֵפִיחָה אֵשׁ לְבַשֵּׁל אֶת אֲרֻחָתָהּ הַדַּלָּה, וּבִרְאוֹתָהּ אֶת הַמּוֹרֶה הַבָּא, פָּסְקָה הָאִשָּׁה מֵעֲבוֹדָתָהּ ומִפִּיָה יָצָא קול: “טְשַׁרְלִי שֶׁלִּי!” אַךְ בִּרְאוֹתָהּ גַּם אוֹתִי בָּאָה בִּמְבוּכָה וּבְקִדָּה קַלָּה קִדְּמָה אֶת פָּנָי.

“אָנָּא, הֲתוּכְלִי לְהָכִין לָאִישׁ הַצָּעָיִר הַזַהּ פַּת שַׁחֲרִית?” שָׁאַל הַמּוֹרֶה בְּ“בֵית שָׁלוֹם”.

“הַאִם אוּכַל?” עָנְתָה הָאִשָּׁה, “וַדַּאי שֶׁאוּכָל.”

אָז עָרַכְתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת לַחְמִי וְאֶת הַבֵּיצִים שֶׁקָּנִיתִי, גַּם חָלָב נָתְנוּ לִי, וְסָעַדְתִּי סְעֻדָּה שְׁלֵמָה, וּבִשְׁעַת אֲכִילָתִי לְתֵאָבוֹן, פָּנְתָה בַּעֲלַת הַבָּיִת אֶל הַמּוֹרֶה:

“הֲיֵשׁ אִתְּךָ הַחֲצוֹצְרָה?”

“כֵּן,” הֵשִׁיב הָאִישׁ.

“אָנָּא, הוֹאִילָה נָא לִתְקֹעַ מְעָט.”

הַמּוֹרֶה לֹא סֵרַב, תָּחַב יָדוֹ לְתוֹךְ צַלַּחְתּוֹ וַיּוֹצֵא מִשָּׁם חֲצוֹצְרָה, חִבֵּר אֶת חֲלָקֶיהָ, וְכַעֲבֹר רֶגַע נִשְׁמְעָה נְגִינָתוֹ. אֵין אִישׁ בָּעוֹלָם אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל לְנַגֵּן בְּאֹפֶן גָּרוּעַ מִמֶּנּוּ. קוֹלוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹךְ הַחֲצוֹצְרָה שֶׁלּוֹ לֹא שָׁמְעָה אֹזֶן בֶּן־אָדָם לֹא בַּטֶּבַע וְלֹא בִּכְלֵי זֶמֶר. לֹא יָדַעְתִּי נְגִינָה זוֹ מַה טִיבָהּ, אַךְ הָרֹשֶׁם אֲשֶׁר עָשְׂתָה עָלַי הָיָה: רֵאשִׁית, כִּי נִזְכַּרְתִּי בְּכָל צָרוֹתַּי וְדַאֲגוֹתַי, וְשֵׁנִית, כִּי תַאֲבוֹן הָאֲכִילָה סָר מִמֶּנִּי, וּשְׁלִישִׁית, כִּי תְנוּמָה נָפְלָה עָלַי, עַד כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. הִנֵּה נֶעֶלְמוּ פִּתְאֹם הַחֶדֶר עִם הָאָרוֹן הַפָּתוּחַ וְעִם הַכִּסְאוֹת הַפְּשׁוּטִים וְעִם הַסֻּלָּם הַקָּטֹן וְעִם נוֹצוֹת הַתֻּכִּי (לוּ יָדַע הַתֻּכִּי אֶת אַחֲרִית נוֹצוֹתָיו!), אֲשֶׁר פֵּאֲרוּ אֶת כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר ­– וַאֲנִי יָשֵׁן. קוֹל הַחֲצוֹצְרָה אֵינִי שׁוֹמֵעַ וּבְאָזְנִי עוֹלֶה רַעַשׁ אוֹפַנִּים וַאֲנִי בַּדָּרֶךְ. פִּתְאֹם הִתְנַדְנְדָה הָעֲגָלָה ­– וְאָנֹכִי הֱקִיצוֹתִי, וְשוּב עוֹלֶה קוֹל הַחֲצוֹצְרָה. הַמּוֹרֶה בְּ“בֵית שָׁלוֹם” יוֹשֵׁב וְרַגְלָיו רְכוּבוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְהוּא תּוֹקֵעַ וְתוֹקֵעַ, וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה עוֹמֶדֶת וּמַאֲזִינָה בְּתַעֲנוּג. אַךְ פִּתְאֹם נֶעֶלְמָה מֵעֵינַי הָאִשָּׁה עִם הַתּוֹקֵעַ וְעִם כָּל הַבָּיִת. אֵין מוֹרֶה, אֵין “בֵּית שָׁלוֹם”, אֵין דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם, מִלְּבַד הַתַרְדֵּמָה.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָשַׁנְתִּי שָׁעָה אֲרֻכָּה, חָדַל הַמּוֹרֶה שֶׁל “בֵּית שָׁלוֹם” לְנַגֵּן, הִטְמִין בְּצַלַּחְתּוֹ אֶת הַחֲצוֹצְרָה וָּפַקד עָלַי לָלֶכֶת אַחֲרָיו. עַד מְהֵרָה מָצָאנוּ עֲגָלָה, וּבִהְיוֹתִי אֲחוּז תְּנוּמָה, הוֹשִׁיבוּ אוֹתִי בְתוֹךְ הַקָּרוֹן, אֲשֶׁר הָיָה רֵיק, וְאָנֹכִי נִשְׁקַעְתִּי בְּשֵנָה, עַד אֲשֶׁר עָלְתָה הַעֲגָלָה עַל גִּבְעָה קְטַנָּה בְּתוֹךְ שִׂיחִים יְרֻקִים וְעָמָדָה. הִגַּעְנוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ.

הָלַכְנוּ אֲנִי וְהַמּוֹרֶה כִּבְרַת אֶרֶץ קְטַנָּה, עַד בּוֹאֵנוּ אֶל בַּיִת מֻקָּף חוֹמָה גְבוֹהָה, אֲשֶׁר נִרְאָה אֵלַי בְּפָנִים זוֹעֲפִים. עַל גַּבֵּי דֶלֶת בַּחוֹמָה הַהִיא הָיָה תָּלוּי לוַּח עֵץ וְעָלָיו חָרוּת: “בֵּית שָׁלוֹם”. וְכַאֲשֶׁר צִלְצַלְנוּ בַּפַּעֲמוֹן, נִשְׁקְפוּ אֵלֵינוּ בְּעַד אֶשְׁנָב פָּנִים זוֲעִמים, פְּנֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר פָּתַח לָנוּ אֶת דֶּלֶת הַשָּׁעַר, וְעֵינַי רָאוּ בֶּן אָדָם בָּרִיא וְגַס, בַּעַל צַוַּאר שׁוֹר, רַקּוֹתָיו בּוֹלְטוֹת, רֹאשׁוֹ גָזוּז וְרֶגֶל עֵץ לוֹ.

“הִנֵּה הַנַּעַר הֶחָדָשׁ,” קָרָא הַמּוֹרֶה.

הָאִישׁ הַפִּסֵּחַ הִתְבּוֹנֵן אֵלַי מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת מֵאַחֲרֵינוּ, לָקַח אִתּוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וְאָנוּ עָבַרְנוּ דֶרֶךְ אִילָנוֹת עֲבֻתִּים אֶל חֲצֵר הַבָּיִת.

“בֵּית שָׁלוֹם” הָיָה בִּנְיַן אֲבָנִים רָבוּעַ עִם אֲגַפִּים סָבִיב, וּמַרְאֵהוּ שׁוֹמֵם וְנֶעֱזָב. בְּכֹל הַמָּקוֹם שָׂרְרָה דְמָמָה, עַד כִּי שָׁאַלְתִּי אֶת מַר מֵיל (זֶה שֵׁם הַמּוֹרֶה), לְאָן הָלְכוּ כָּל הַתַּלְמִידִים הַיּוֹם, וְאוּלָם הַמּוֹרֶה הִבִּיט אֵלַי בְּתִמָּהוֹן עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי כִּי יְמוֹת הַחֹפֶשׁ עַתָּה, וְכָל הַנְּעָרִים נָסְעוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵית מוֹלַדְתּוֹ, גַּם מַר קְרִיקְל, בַּעַל בֵּית הַסֵּפֶר, הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ, יוֹשְׁבִים עַתָּה בִּמְעוֹן קַיִץ לְחוֹף הַיָּם, וְרַק אָנֹכִי שֻׁלַּחְתִּי בְּיָמִים טוֹבִים אֵלּוּ הֲלוֹם לְקַבֵּל עֹנֶשׁ עַל מַעֲשַׂי הָרָעִים. אֶת כָּל הַדְּבָרִים בֵּאֵר לִי הַמּוֹרֶה בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ עִמִּי.

הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל חֲדַר הַלִּמוִּדים אֲשֶׁר נִכְנַסְנוּ אֵלָיו, וְהִנֵּה הוּא מָקוֹם שׁוֹמֵם וְנֶעֱזָב אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא רָאִיתִי מֵעוֹדִי. הִנֵּה שְׁלֹשָׁה טוּרִים אֲרֻכִּים שֶׁל שֻׁלְחָנוֹת, וּמִזֶּה וּמִזֶּה עוֹמְדִים סַפְסָלִים; וְעַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים יְתֵדוֹת אֵין מִסְפָּר לִתְלוֹת בָּהֶן כּוֹבָעִים וְלוּחוֹת. עַל הָרִצְפָּה הַמְלֻכְלָכָה מִתְגּוֹלְלִים גִּלְיוֹנוֹת נְיָר וְחוֹבְרוֹת קְרוּעוֹת, וְעַל הַכָּל אָרַג הָעַכָּבִישׁ אֶת קוּרָיו. שְׁנֵי עַכְבָּרים נֶעֱזָבִיִם, קְטַנִּים וְדַלִּים, מִתְרוֹצְצִים אָנָּה וָאָנָּה בְּמִגְדָּל חָלוּד עָשׂוּי נְיָר עָבֶה וְחוּטֵי בַּרְזֶל, וְהֵם תָּרִים בְּעֵינֵיהֶם הָאֲדֻמּוֹת לְבַקֵּשׁ אֹכֶל כָּל־שֶׁהוּא. צִפּוֹר כְּלוּאָה בִּכְלוּב צַר קוֹפֶצֶת עַל הַבַּד הַשָּׁפָל וְיוֹרֶדֶת מִמֶּנּוּ, אַךְ אֵין הִיא מְזַמֶּרֶת אוֹ מְצַפְצֶפֶת, וְרֵיחַ מְשֻׁנֶּה נוֹדֵף בַּחֶדֶר, רֵיחַ שֶׁל חֲלֻדָּה וְרִקָּבוֹן שֶׁל סְפָרִים עֲבוּשִׁיִם. וּבַכֹּל כִּתְמֵי דְיוֹ רַבִּים, כְּאִלּוּ הָיָה הַבַּיִת כָּל יָמָיו מְחֻסַּר תִּקְרָה, וּמִן הַשָּׁמַיִם יָרַד מָטָר וְשֶׁלֶג שֶׁל דְּיוֹ גַם בִּימוֹת הַחַמָּה גַּם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

מַר מֵיל יָצָא רֶגַע, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בְּחַדְרִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְאָרְכּוֹ וּמִסְתַּכֵּל בְּכֹל דָּבָר. פִּתְאֹם רָאוּ עֵינַי עַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן אֶחָד טַבְלָה קְטַנָּה עֲשׂוּיָה נְיָר עָבֶה, וְעָלֶיהָ כָּתוּב בְּאוֹתָיוֹת גְּדוֹלוֹת וְיָפוֹת: “הִזָּהֲרוּ מִפָּנָיו. הוּא נוֹשֵׁךְ.”

כְּרֶגַע קָפַצְתִּי עַל הַשֻׁלְחָן, בְּחָשְׁבִי כִּי מִתַּחְתִּי רוֹבֵץ כֶּלֶב גָּדוֹל, אוּלָם הֵצַצְתִּי וְהִבַּטְתִּי מִסָּבִיב בְּעֵינַיִם חֲרֵדוֹת, וְכֶלֶב לֹא רָאִיתִי. אַךְ בְּעוֹדֶנִּי מְחַפֵּשׂ אָנֶּה וַאָנָּה, וְהִנֵּה שָׁב מַר מֵיל וַיִּשְׁאָלֵנִי, מָה אֲנִי עוֹמֵד עַל הַשֻּׁלְחָן.

“מִפְּנֵי הַכֶּלֶב אֲנִי יָרֵא, אֲדוֹנִי,” עָנִיתִי.

“כֶּלֶב?” שָׁאַל הַמּוֹרֶה, “אֵיזֶה כֶּלֶב?”

“הַאֵין פֹּה כֶּלֶב?”

“מִי אָמַר לְךָ זֹאת?”

“הֵן פֹּה יֵשׁ אַזְהָרָה, אֲדוֹנִי, מִפְּנֵי כֶּלֶב נוֹשֵׁךְ.”

“לֹא, קָפֶּרְפִילְד,” קָרָא הַמּוֹרֶה בְּרוּחַ נְכֵאָה, “אֵין זֶה כֶּלֶב אֶלָּא יֶלֶד, וְאֶת יָדִי מִלְּאוּ לָשִׂים טַבְלָה זוֹ עַל שִׁכְמֶךָ. צַר לִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת בְּךָ הַתְחָלָה זוֹ, אַךְ חוֹבָתִי הִיא.”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוֹרִיד אוֹתִי מֵעַל הַשֻּׂלְחָן וַיִּקְשֹׁר אֶת הַטַּבְלָה, אֲשֶׁר הוּכְנָה בִּשְׁבִילִי, עַל שִׁכְמִי כְּיַלְקוּט, וְעָלַי הֻטַּל הָעֹנֶשׁ לָשֵׂאת אוֹתָהּ לְאוֹת קָלוֹן.

אֵין אִישׁ יָכֹל לְתָאֵר אֶת יִסּוּרֵי נַפְשִׁי עַל יְדֵי טַבְלָה זוֹ. בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה נִדְמָה לִי, כִּי בֶן אָדָם עוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי וְקוֹרֵא אֶת הַכָּתוּב. הָפַכְתִי פָּנַי וְרָאִיתִי כִּי אֵין אִישׁ, אַךְ הַדָּבָר הַזֶּה לֹא הִרְגִּיעַ אֶת נַפְשִׁי, כִּי בוֹ בָּרֶגַע רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אִישׁ הוֹלֵךְ מֵאֲחוֹרָי. הָאִישׁ הַפִּסֵּחַ, שׁוֹמֵר הֶחָצֵר, הִגְדִּיל עוֹד אֶת מַכְאוֹבִי, כִּי בְּכָל רֶגַע אֲשֶׁר רָאָה אוֹתִי עוֹמֵד וַאֲחוֹרַי אֶל כֹּתֶל אוֹ אִילָן אוֹ בַּיִת, הֵצִיץ מִבַּעַד לְאֶשְׁנַבּוֹ וּבְקוֹל זוֹעֵם קָרָא: "הוֹי אָדוֹן! קָפֶּרְפִילְד! חֲזֹר בְּךָ, חֲזֹר וְהַרְאֵה אֶת אוֹת הַכָּבוֹד עַל שִׁכְמֶךָ, וְאִם לֹא ­– תֵּדַע אֶת יָדִי! וְהַכִּכָּר הַנּוֹעָדָה לְמִשְׂחָק הָיְתָה פְּתוּחָה לְכָל רוּחַ, וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי, כִּי הַמְשָׁרֵת קוֹרֵא, וְהַקַּצָּב קוֹרֵא, וְהָאוֹפֶה קוֹרֵא. וְכָל אִישׁ עוֵבר וָשָׁב בַּבֹּקֶר, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְטַיֵּל, קוֹרֵא אֶת הַדָּבָר, כִּי צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִפְּנַי, כִּי נוֹשֵׁךְ אָנִי. הַחִלּוֹתִי לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי עַצְמִי, כְּאִלּוּ הָיִיתִי חַיָּה רָעָה שֶׁנָּשְׁכָה בַּן אָדָם.

שָׁם בְּכִכַּר הַמִּשְׁחָק עָמְדָה דֶלֶת יְשָׁנָה, אֲשֶׁר הַנְּעָרִים הָיוּ נוֹהֲגִים לַחֲרוֹת עָלֶיהָ איִש אִישׁ אֶת שְׁמוֹ. וְכָל הַדֶּלֶת הָיְתָה מְכֻסָּה כְּתָבוֹת אֵלּוּ, וּבִהְיוֹתִי שָׁרוּי בְּפַחַד מִפְּנֵי קֵץ יְמֵי הַחֹפֶשׁ, כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ הַתַּלְמִידִים, לֹא יָכֹלְתִּי לִקְרֹא אַף שֵׁם אֶחָד בְּלִי שְׁאֹל אֶת עַצְמִי, כֵּיצַד יִקְרָא בַּעַל שֵׁם זֶה אֶת הַדְּבָרִים: “הִזָּהֲרוּ מִפָּנָיו, הוּא נוֹשֵׁךְ.” בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הָאֶחָד קוֹרֵא בְּקוֹל עָב מִתּוֹךְ כַּעַס, וְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּיָרֵא וּמְפַחֵד וּמִתְקַלֵּס בִּי, וְהַשְּׁלִישִי קוֹרֵא בְּנִגּוּן וּבִנְעִימָה. וְעוֹד אֲנִי רוֹאֶה בְּדִמְיוֹנִי אֶת כָּל הַנְּעָרִים ­– אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בְּמִסְפָּר ­– מִתְאַסְּפִים לַאֲסֵפָה וּמַחֲלִיטִים פֶּה אֶחָד לִשְׁלֹחַ אוֹתִי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאִישׁ אִישׁ קוֹרֵא: “כָּכָה יֵעָשֶׂה לַנַּעַר הַנּוֹשֵׁךְ.”

רְגָשׁוֹת כָּאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת לִבִּי בְּשִׁבְתִּי לְיַד הַשֻּׁלְחָן, בְּעָמְדִי בַּחֲדַר בֵּית הַסֵּפֶר וּבְשָׁכְבִי עַל מִטָּתִי. בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי וְהִנֵּה אִמִּי יוֹשֶׁבֶת עִמִּי כְּדַרְכָּהּ אוֹ אֲנִי נוֹסֵעַ בְּקָרוֹן, אוֹ אֲנִי סוֹעֵד יַחַד עִם יְדִידִי הַמֶּלְצָר, וּפִתְאֹם נִרְתָּעִים הַכֹּל מִפְּנַי לְמַרְאֵה הַטַּבְלָה עַל שִׁכְמִי.

בְּתוֹךְ הַשִּׁעֲמוּם שֶׁל חַיַּי וְּבתֹוךְ הַדְּאָגוֹת מִפְּנֵי הַיָּמִים הַבָּאִים כָּלוּ יָמַי בְּיָגוֹן! כָּל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי קוֹרֵא לִפְנֵי מַר מֵיל אֶת שִׁעוּרִי, אַךְ בְּאֵין מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ לְנֶגֶד עֵינַי לֹא הָיוּ הַלִּמּוּדִים קָשִׁים עָלָי. קֹדֶם הַלִּמּוּדִים וְאַחֲרֵיהֶם הָיִיתִי מְטַיֵּל, וְהַפִּסֵּחַ מַשְׁגִּיחַ עָלָי. אֲנִי זוֹכֵר כַּיּוֹם אֶת מַרְאֵה הַבַּיִת וַחֲצֵרוֹ, אֶת הָאֶבֶן הַיְרֻקָּה שֶׁנֻּפְּצָה, אֶת הֶחָבִית הַיְשָׁנָה וְהָרְעוּעָה, אֶת הַגְּזָעִים חַסְרֵי הַמַּרְאֶה שֶׁל אִילָנוֹת מְכֹעָרִים, אֲשֶׁר טִפּוֹת שֶׁל גְּשָׁמִים יָרְדוּ עֲלֵיהֶם בְּשֶׁפַע יוֹתֵר מִקַּרְנֵי הַשָּׁמֶשׁ. בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה בַּצָּהֳרַיִם סָעַדְתִּי יַחַד עִם מַר מֵיל בַּחֲדַר מָזוֹן אָרֹךְ, שֶׁרֵיחַ שׁוּמָן הָיָה נוֹדֵף מִמֶּנּוּ. אַחֲרֵי כֵן עָסַקְנוּ בַּלִּמּוּדִים עַד שְׁעַת הַטֵּה. כָּל הַיּוֹם וְגַם בָּעֶרֶב עַד שֶׁבַע שָעוֹת הָיָה מַר מֵיל יוֹשֵׁב וְעֵטוֹ בְּיָדוֹ וְהוּא רוֹשֵׁם בַּפִּנְקָס וְחוֹשֵׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר. וְכִכְלוֹת עֲבוֹדַת יוֹמוֹ הָיָה מוֹצִיא אֶת הַחֲצוֹצְרָה שֶׁלּוֹ וְתוֹקֵעַ שָׁעָה אֲרֻכָּה. וְיֵש אֲשֶׁר עָלה עַל לִבִּי, כִּי עָתִיד הָאִישׁ הַזֶּה לְהוֹצִיא דֶּרֶךְ חוֹר הַחֲצוֹצְרָה אֶת כָּל נִשְׁמָתוֹ.

הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי יוֹשֵׁב, רֹאשִׁי נִשְׁעָן עַל כַּפִּי, קוֹל נְגִינַת הַמּוֹרֶה עוֹלֶה בְּאָזְנַי, וַאֲנִי מֵכִין אֶת שִׁיעוּרַי לְיוֹם הַמָּחָר. וְשׁוּב אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי סוֹגֵר אֶת סִפְרִי, מַאֲזִין עוֹד אֶל הַנְּגִינָה הָאֲבֵלָה שֶׁל מַר מֵיל, וּמִבַּעַד לַנְּגִינָה הַהִיא אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הֵד קוֹל מוֹלַדְתִּי, אֶת הֶמְיַת הָרוּחַ בְּעַרְבוֹת יַרְמוּת, וַאֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת צַעֲרִי וְאֶת בְּדִידוּתִי. וְשׁוּב אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי עוֹלֶה עַל מִטָּתִי בְּחֶדֶר לֹא נוֹשָׁב, וַאֲנִי יוֹשֵׁב עַל קְצֵה מִטָּתִי וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְדִבּוּר שֶׁל חִבָּה מִפִּי פֵּגוֹטִי. וְשׁוּב אֲנִי רוֶאה אֶת עַצְמִי יוֹרֵד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עַל הַמַּדְרֵגות וּמֵצִיץ בְּעַד חוֹר אֶל הַפַּעֲמוֹן הַתָּלוּי בְּגַג שֶׁל בִּנְיָן סָמוּךְ, הוּא הַפַּעֲמוֹן הַקּוֹרֵא לַתַּלְמִידִים לָבוֹא וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָאָדוֹן קְרִיקְל.

מַר מֵיל לֹא הָיָה מַרְבֶּה שִׂיחָה עִמִּי, אַך לִבּוֹ לֹא הָיָה רַע אֵלָי. נִדְמָה לִי, כִּי חֲבֵרִים אָנוּ בְּאֵין דְּבָרִים בֵּינֵינוּ. שָׁכַחְתִּי לְסַפֵּר, כִּי רָגִיל הָיָה מַר מֵיל לְדַבֵּר עִם עַצְמוֹ, לַחֲרֹק שֵׁן, לְקַמֵּץ אֶגְרוֹף, לָגֹז רֹאשׁוֹ. בַּתְּחִלָּה יָרֵאתִי מִפָּנָיו בִּרְגָעִים אֵלֶּה, אַךְ אַחֲרֵי כֵן הֻרְגַּלְתִּי בַּדָּבָר. ­–


 

פֶּרֶק שִשִּי: חוּג מַכָּרַי הוֹלֵךְ וְרָחָב    🔗

כֹּה עָבְרוּ עָלַי כְּחֹדֶש יָמִים בְּתוֹךְ חַיִּים אֵלּוּ, וְהִנֵּה הֵחֵל הַקִּטֵּעַ לְדַלֵּג בֶּחָצֵר עִם סְמַרְטוּט וּדְלִי־מַיִם בְּיָדוֹ. הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לִי לְאוֹת, כִּי עוֹשִֹים הְַכָנוֹת לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מַר קְרִיקֶל עִם הַתַּלְמִידִים. וְאָמְנָם לֹא טָעִיתִי; כִּי לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְהַקִּטֵּעַ הִגִּיעַ עַד חֲדַר הַלִּמּוּדִים וַיְּגָרֵשׁ מִשָּׁם גַּם אוֹתִי גַם אֶת מַר מֵיל, וְאָנוּ לֹא מָצָאנוּ מְקוֹם מְנוּחָה לָנוּ. גַּם בָּאוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, פָּנִים חֲדָשׁוֹת, אֲשֶׁר הֶעְֶלוּ אֶת הָאָבָק הָרַב, עַד כִּי לֹא חָדַלְתִּי מִזּוֹרֵר, כְּאִלּוּ הָיָה “בֵּית שָׁלוֹם” קֻפְסָה גְדוֹלָה מְלֵאָה טַבַּק.

וּבְאַחַד הַיָּמִים הוֹדִיעַ לִי מַר מֵיל, כִּי הַיּוֹם בָּעֶרֶב יָבוֹא מַר קְרִיקֶל אֶל בֵּיתוֹ; וְאָמְנָם בָּא בָּעֶרֶב וּבְטֶרֶם שֶעָלִיתִי עַל מִטָּתִי הִבְהִיל אוֹתִי הַקִּטֵּעַ לָלֶכֶת וּלְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הָאָדוֹן.

בֵּית הַדִּירָה שֶל מַר קְרִיקֶל הָיָה יָפֶה שִׁבְעָתַיִם מִבֵּית־הַסֵּפֶר, וְכֵן נֶחְמָד סָבִיב לוֹ, בְּעוֹד אֲשֶׁר כִּכַּר־הֶחָצֵר הַנּוֹעָדָה לְמִשְֹחָק הָיְתָה בְּעֵינַי כְּמִדְבָּר קָטֹן. וְאוּלָם אַךְ עָבַרְתִּי אֶת סַף הַבַּיִת נִמְלָא לִבִּי אֵימָה, עַד כִּי לֹא רָאוּ עֵינַי דָבָר מִלְּבַד פְּנֵי מַר קְרִיקְל, אָדָם בָּרִיא עִם שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל שָׁעוֹן עַל חָזֵהוּ, וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא רָם, וּבַקְבּוּק וְכוֹס עוֹמְדִים לַפָנָיו.

“וּבְכֵן!” קָרָא מַר קְרִיקְל, “זֶה הוּא הָעֶלֶם שֶצָּרִיךְ לְהַקְהוֹת אֶת שִׁנָּיו! הֲפֹךְ פָּנָיו!”

הַקִּטֵּעַ אָחַז בְּעָרְפִּי וְהָפַךְ אֶת פָּנַי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת הַטַּבְלָה אֲשֶׁר עַל שִׁכְמִי, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עִיֵּן בָּהּ הָאָדוֹן כָּרָאוּי, הֶחֱזִיר הַקִּטֵּעַ אֶת פָּנַי לְמוּל מַר קְרִיקְל, וְהוּא עַצְמוֹ עָמַד לִימִינוֹ. פְּנֵי מַר קְרִיקְל הָיוּ אֲדֻמִּים כְּאֵשׁ, עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת שְׁקוּעוֹת עָמֹק בְּחוֹרֵיהֶן, עַל מִצְחוֹ גִידִים עָבִים, חָטְמוֹ קָטֹן וְסַנְטֵרוֹ רָחָב. בְּרָאשׁוֹ קָרְחָה וְרַק שְֹעָרוֹת מוּעָטוֹת, שֶׁשֵֹּיבָה זָרְקָה בָּהֶן, יוֹצְאוֹת מֵרַקּוֹתָיו מִזֶּה וּמִזֶּה וְנִקְלָעוֹת יַחַד מִמַּעַל לְמִצְּחוֹ. אוּלָם הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָֹה עָלַי רֹשֶם גָּדוֹל עַד מְאֹד הוּא, כִּי לֹא הָיָה קוֹל לָאִישׁ הַזֶּה, הוּא דִבֵּר בְּלַחַשׁ, וְהַמּוּם הַזֶּה עָשָֹה אֶת פָּנָיו זוֹעְַמִים יוֹתֵר, וְגִידֵי מִצְחוֹ שֹרְגוּ יוֹתֵר בִּשְעַת דִּבּוּרוֹ.

“וְעַתָּה,” שָאַל מַר קְרִיקְל, “מַה מִנְהָגָיו שֶל הַנַּעַר וּמַעְַשָֹיו?”

“לְעֵת עַתָּה אֵין עָלָיו כְּלוּם.” עָנָה הַקִּטֵעַ, “עוֹד לֹא הָיְתָה שְעַת־כֹּשֶר.”

נִדְמֶה לִי, כִּי מַר קְרִיקְל לֹא הָיָה שְֹבַע רָצוֹן, וְהוּא קָרַץ אֵלָי:

“גֶּש הְַלוֹם, אָדוֹן!”

“גֶּש הְַלוֹם!” חָזַר הַקִּטֵּעַ עַל תְּנוּעַת אְַדוֹנָיו.

“מְאֻשָּר אֲנִי לִהְיוֹת מוֹדַע לְאָבִיךָ הַחוֹרֵג,” לָחַשׁ מַר קְרִיקְל בְּאַחֲזוֹ בְּאָזְנִי, “אָדָם הָגוּן הוּא וְתַקִּיף בְּדַעְתּוֹ. הוּא יוֹדֵעַ אוֹתִי, וַאֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ. וְאַתָּה יוֹדֵעַ אוֹתִי? הֶ?” – סִיֵּם מַר קְרִיקְל בְּצָרְמוֹ אֶת אָזְנִי מִתּוֹךְ שְֹחוֹק אַכְזָרִי.

“עֲדַיִן לֹא,” עָנִיתִי וְנִרְתַּעְתִּי מִתּוֹךְ כְּאֵב.

“עֲדַיִן לֹא?” חָזַר מַר קְרִיקְל, “אַךְ עוֹד מְעַט וְתֵדַע, הֶ?”

“עוֹד מְעַט הֶ?” חָזַר גַּם הַקִּטֵּעַ (אַחֲרֵי כֵן נוֹדַע לִי, כִּי הַקִּטֵּעַ, בַּעַל קוֹל רָם, הָיָה הַמֵּלִיץ בֵּין אְַדוֹנָיו וּבֵין הַתַּלְמִידִים).

לִבִּי הָיָה מָלֵא פַחַד, וְלָכֵן עָנִיתִי: “אֲנִי מַאֲמִין!” כָּל אוֹתָהּ שָעָה הָיְתָה אָזְנִי לוֹהֶטֶת. כָּל כָּךְ צָרַם אוֹתָהּ הַמּוֹרֶה.

“הָבָה אַגִּיד לְךָ מִי אָנֹכִי,” לָחַש מַר קְרִיקְל בְּהִפָּרְדוֹ מֵעַל אָזְנִי מִתּוֹךְ צְבִיטָה רַבָּה – עַד כִּי חָשְכוּ עֵינָי, “תַּתָּרִי אָנִי.”

"תַּתָּרִי! חָזַר אַחְַרָיו הַקִּטֵּעַ.

“אִם אֲנִי אוֹמֵר לַעֲשֹוֹת דָּבָר, אֲנִי עוֹשֶֹה אוֹתוֹ,” קָרָא מַר קְרִיקְל, “וְאִם אֲנִי רוֹצֶה כִּי יֵעָשֶֹה דָבָר – יֵעָשֶֹה הַדָּבָר.”

“יֵעָשֶׂה הַדָּבָר,” חָזַר הַקִּטֵּעַ.

“תַּקִּיף אֲנִי בְּדַעְתִּי,” הוֹסִיף מַר קְרִיקְל, "זֶה הוּא טִיבִי. אֲנִי עוֹשֶֹה חוֹבָתִי. זֶה הוּא מִנְהָגִי. הִנֵּה עַצְמִי וּבְשָֹרִי, "– הוּא נָתַן עֵינָיו בְּאִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בַּחֶדֶר – “אִם יִתְקוֹמֵם לִי, אָז לֹא עַצְמִי וּבְשָֹרִי הוּא. גָּרֹש אֲגָרְשֶׁנּוּ מֵעַל פָּנַי. וְעַתָּה, יְדִידִי הַצָּעִיר, יָדֹעַ תֵּדַע אוֹתִי. לֶךְ לְךָ. הוֹצִיאֵהוּ מִזֶּה.”

שְֹבַע רָצוֹן הָיִיתִי, כִּי קִבַּלְתִּי רְשׁוּת לַעְַזֹב אֶת הַבָּיִת. אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ שֶל מַר קְרִיקְל יָשְׁבוּ עְַצוּבוֹת וּבְעֵינֵיהֶן נִרְאוּ דְמָעוֹת, עַד כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת בְּצַעְַרָן. וְאוּלָם עַל לִבִּי עָלָה לְבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁהָיָה חָשׁוּב לִי מְאֹד, וְלָכֵן מָצָאתִי עֹז בְּנַפְשִי לִשְׁאֹל:

“אֲדוֹנִי, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ…”

מַר קְרִיקְל קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ: “הַ? מָה זֹאת?” וְהוּא נָתַן בִּי עֵינָיו לַעְַשֹוֹת אוֹתִי לְגַל שֶׁל עֲצָמוֹת.

“אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי,” גִּמְגַּמְתִּי, "אָנָּא, תִּנָּתֵן לִי רְשׁוּת (אֲנִי חוֹזֵר בִּתְשוּבָה שְלֵמָה וּמִתְחָרֵט עַל הָרַע שֶׁעָשִֹיתִי) לְהָסִיר מֵעַל שִכְמִי אֶת הַטַּבְלָה, בְּטֶרֶם יָבוֹאוֹ הַנְּעָרִים… "

אִם עָשָֹה זֹאת מַר קְרִיקְל בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אוֹ כִּי אָמַר רַק לְהַטִיל אֵימָה עָלַי, אַךְ הוּא קָפַץ מִמּוֹשָׁבוֹ קֹדֶם שֶׁכִּלִּתִי אֶת דְּבָרַי, מָלֵא חֵמָה, וְאָנֹכִי לֹא הִמְתַּנְתִּי עַד שֶׁיְּלַוֶּה אוֹתִי הַקִּטֵעַ וּבָרַחְתִּי עַל נַפְשִׁי מִן הַבַּיִת, וּבְכָל כֹּחִי רַצְתִּי עַד הַגִּיעִי אֶל חֲדַר־מִשְׁכָּבִי, וְשָׁם עָלִיתִי תֵּכֶף עַל מִטָּתִי וְשָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁכַבְתִּי וְגוּפִי רוֹעֵד כֻּלּוֹ.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת שָׁב מַר שַׁרְףּ, הוּא רֹאשׁ־הַמּוֹרִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת סוֹעֵד שַחֲרִית וְעַרְבִית עַל שֻׁלְחַן מַר קְרִיקְל. הוּא הָיָה אָדָם חַלָּשׁ וְעָנֹג, בַּעַל חֹטֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְרֹאשׁוֹ נָטוּי תָּמִיד הַצִּדָּה, כְּאִלּוּ הָיָה קְצָת כָּבֵד מִנְּשֹא לִבְעָלָיו, שַֹעְַרוֹת רֹאשוֹ הָיוּ נוֹצְצוֹת וּמַרְאֵה גַלִּים לָהֶן. אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹדַע לִי, כִּי זוֹ הִיא פֵּאָה נָכְרִית בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה מַר שַׁרְףּ.

סוֹד זֶה גִלָּה לִי הַתַּלְמִיד שֶׁשָּׁב רִאשׁוֹנָה, אֲשֶר הִתְוַדַּע אֵלַי בְּאָמְרוֹ: “אֶת שְׁמִי תִּמְצָא חָרוּת בִּקְצֵה הַדֶּלֶת מִיָּמִין, מִמַּעַל לַבָּרִיחַ”. אָז שָׁאַלְתִּי: “תָּם טְרַדְלֶס?” וְהַנַּעַר עָנָה: “הוּא הוּא”, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁאַל לִשְׁמִי וּלְמִשְׁפַּחְתִּי.

נֵס גָּדוֹל אֵרַע לִי, כִּי טְרַדְלֶס זֶה הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁב אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר. דְּבַר הַטַּבְלָה אֲשֶׁר עַל שִׁכְמִי עוֹרֵר בּוֹ רַק עְַלִיצוּת, עַד כִּי קִדֵּם פְּנֵי כָל נַעַר וְנַעַר תֵּכֶף לְבוֹאוֹ בִּקְרִיאָה: “רְאֵה נָא מִשְֹחָק יָפֶה!” וּבָזֶה הִצִּיל אוֹתִי מִמְּבוּכָה רַבָּה.

וְעוֹד נֵס אֶחָד הָיָה, כִּי רֹב הַתַּלְמִידִים שָׁבוּ עֲצוּבֵי־רוּחַ וְלֹא הָיוּ מֻכְשָׁרִים לְהִתְקַלֵּס בִּי כַּאֲשֶׁר נִרְאֵיתִי. אָמְנָם נִמְצְאוּ אֲחָדִים מֵהֶם, אֲשֶׁר רָקְדוּ סְבִיבִי כְּהֹדִּים פְּרָאִים, וְרַבִּים לֹא יָכְלוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם לִבְלִי קְרַב אֵלַי לְלַטֵּף וּלְפַנֵּק אוֹתִי, כְּדֵי שֶלֹּא אֶשֹּׁךְ, כְּאִלּוּ הָיִיתִי כֶּלֶב מַמָּשׁ, וְגַם קָרְאוּ לִי בְּשֵם “נַשְׁכָן”. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כַּמּוּבָן, הֵבִיאוּ אוֹתִי בִּמְבוּכָה בֵּין הֲמוֹן נְעָרִים זָרִים וְהִזִּילוּ דְמָעוֹת רַבּוֹת מֵעֵינַי, אַךְ בִּכְלָל הָיְתָה הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה נוֹחָה הַרְבֵּה מֵאֲשֶר דִּמִּיתִי.

וְאוּלָם לֹא נִכְנַסְתִּי אֶל חוּג בֵּית־הַסֵפֶר עַד אֲשֶׁר בָּא הַתַּלְמִיד סְטִירְפוֹרְתְּ. הַנַּעַר הַזֶּה קָנָה לוֹ שֵׁם בְּלַמְדָנוּתוֹ הָרַבָּה, אַף הָיָה יְפֵה־תֹאַר וְגָדוֹל מִמֶּנִּי בְּשֵׁשׁ שָׁנִים. כַּאֲשֶׁר הִצִּיגוּנִי לְפָנָיו, כְּמוֹ לִפְנֵי מוֹשֵׁל, וְהוּא עוֹמֵד בַּסֻּכָּה אֲשֶׁר בֶּחָצֵר, שָׁאַל אוֹתִי עַל דְּבַר הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר הֻטַּל עָלַי, אַף הוֹאִיל לְהַבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ, כִּי “לָהֶם הַחֶרְפָּה וְלֹא לִי”, וּבָזֶה קָנָה אֶת לִבִּי לְיָמִים רַבִּים.

“כַּמָּה כֶּסֶף יֵש בְּיָדְךָ, קָפֶּרְפִילְד!” שָׁאַל הָעֶלֶם הַזֶּה בְּלֶכְתּוֹ לִימִינִי, אַחֲרֵי הִתְוַדְּעִי אֵלָיו.


עָנִיתִי, כִּי הוֹנִי מַגִּיעַ לְשִבְעָה שִילִינְגִים.


"מוּטָב הָיָה לְךָ לִמְסֹר אֶת כַּסְפְּךָ לְמִשְׁמֶרֶת בְּיָדִי, "אָמַר אֵלַי, “וְאוּלָם הַדָּבָר תָּלוּי בִּרְצוֹנְךָ, אֵין אוֹנֵס.”


מִהַרְתִּי לְקַבֵּל אֶת הַצָּעָתוֹ, וּבְפָתְחִי אֶת הָאַרְנָק שֶל פֵּגוֹטִי הֲרִיקוֹתִי אֶת כָּל הַכֶּסֶף לִידֵי חֲבֵרִי הֶחָדָשׁ. “אוּלַי אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹצִיא מַשֶּׁהוּ?” שָׁאַל אוֹתִי.

“לֹא, חֵן חֵן לְךָ,” עָנִיתִי.

"אוּלַי יֵש עִם לִבְּךָ לִקְנוֹת בִּמְחִיר שְׁנַיִם שְׁלֹשָה שִׁילִינְגִים בַּקְבּוּק שֶׁל יֵין־צִמּוּקִים וְנִשְׁתֶּה יַחְדָּו בַּחֲדַר־הַמִּטּוֹת. הִנֵּה רָאִיתִי כִּי שְׁכֵנִים קְרוֹבִים אֲנַחְנוּ שָׁם.

אָמְנָם לֹא עָלָה דָבָר זֶה עַל לִבִּי קֹדֶם, אַךְ עָנִיתִי: הֵן, רוֹצֶה אָנִי.

“טוֹב וְיָפֶה.” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “וּבְוַדַּאי תּוֹאִיל לְבַזְבֵּז גַּם שִׁילִינְג אֶחָד לִקְנוֹת עוּגוֹת שְׁקֵדִים. לֹא כָךְ?”

גַּם עַל זֶה עָנִיתִי “הֵן”.

“וְעוֹד שִׁילִינְג אֶחָד לְפַרְפְּרָאוֹת וְעוֹד אֶחָד לְפֵרוֹת?” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ שׁוּב, “רוֹאֶה אֲנִי בְּךָ, קָפֶּרְפִילְד, כִּי נַעַר הָגוּן אָתָּה.”

עָנִיתִי עַל הַדְּבָרִים בְּחִיּוּךְ, כִּי גַם הוּא חִיֵּךְ, אַךְ לִבִּי לֹא הָיָה עִמִּי.

“וּבְכֵן!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֵרוּת כְּכֹל אֲשֶר נוּכַל – וְזֶהוּ הַכֹּל. אָנֹכִי אֶעֱשֶֹה לְמַעַנְךָ כָּל מַה שֶׁבְּכֹחִי. לִי יֵש רְשׁוּת לָצֵאת וְלָבוֹא בְּכָל שָׁעָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה, וַאֲנִי אָבִיא גַם אֶת הַמָּזוֹן.”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָֹם סְטִירְפוֹרְתְּ אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ, וְאֵלַי אָמַר בְּטוּבוֹ כִּי לֹא אֶדְאַג מְאוּמָה. הוּא יִשְׁתַּדֵּל כִּי הַכֹּל יַעְַבֹר בְּשָׁלוֹם.

אָמְנָם בְּפִיו הָיָה שָׁלוֹם, אַךְ בְּרוּחִי לֹא הָיָה שָׁלוֹם, כִּי צַר הָיָה לִי לְבַזְבֵּז אֶת שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר בָּאוּ לִי מִידֵי אִמִּי – אַף כִּי אֶת הַפִּתְקָה, שֶׁבָּהּ הָיוּ הַמַּטְבֵּעוֹת מֻנָּחִים, גָּנַזְתִּי כְּאוֹצָר נֶחְמָד.

כַּאֲשֶׁר עָלִינוּ לַחֲדַר הַמִּטּוֹת, הֵבִיא סְטִירְפוֹרְתְּ אֶת כָּל הַטּוּב אֲשֶׁר קָנָה בִּמְחִיר שִׁבְעַת הַשִּׁילִינְגִים שֶׁלִּי, הִנִּיחַ הַכֹּל עַל מִטָּתִי לְאוֹר הַיָּרֵחַ וְאָמַר אֵלָי:

“הִנֵּה הַכֹּל לְפָנֶיךָ, קָפֶּרְפִילְד, וּבְיָדְךָ לַעֲרֹךְ מִשְתֶּה כְּיַד הַמֶּלֶךְ!”

עַל דַּעְתִּי לֹא עָלָה כְּלָל לִטֹּל אֶת הַכָּבוֹד לְעַצְמִי, לִהְיוֹת בַּעַל הַמִּשְׁתֶּה הַזֶּה, בְּעוֹד הוּא, סְטִירְפוֹרְתְּ, יוֹשֵׁב עִמָּנוּ, וְלָכֵן פָּצַרְתִּי בּוֹ, כִּי יַעֲשֶֹה חֶסֶד עִמִּי לָשֶׁבֶת רֹאשׁ, וְגַם שְׁאָר הַנְּעָרִים שֶׁהָיוּ בַּחֶדֶר מִלְאוּ אַחֲרַי, עַד אֲשֶׁר נֶעְתַּר סְטִירְפוֹרְתְּ לָשֶׁבֶת עַל הַכַּר שֶׁלִּי, וַיְּחַלֵּק אֶת הַמַּעְַדַנִּים לְאִישׁ וָאִישׁ בְּכִשְׁרוֹן רַב, וְאֶת הַיַּיִן מָזַג בְּצִנְצֶנֶת קְטַנָּה וּסְדוּקָה שֶהָיְתָה רְכוּשׁוֹ שֶלּוֹ. אָנֹכִי יָשַׁבְתִּי לִשְֹמֹאלוֹ, וְיֶתֶר הַנְּעָרִים יָשְׁבוּ עַל הַמִּטּוֹת הַסְּמוּכוֹת עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע.

אֲנִי זוֹכֵר כַּיּוֹם אֶת הַמִּשְׁתֶּה הַהוּא כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ וְדִבַּרְנוּ בְּלַחַשׁ אוֹ, יוֹתֵר נָכוֹן, הצם דִּבְּרוּ וְאָנֹכִי הִקְשַבְתִּי בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד. אוֹר הַיָּרֵחַ בָּקַע אֶל הַחֶדֶר בְּעַד הַחַלּוֹן, וְעַל הַקַּרְקַע נִרְאֲתָה דְמוּת־חַלּוֹן לְבָנָה; אַךְ רֹב הַמְסֻבִּים הָיוּ שְרוּיִּים בַּצֵּל, וְרַק לִפְעָמִים הָיָה סְטִירְפוֹרְתְּ מַדְלִיק גַּפְרוּר לְחַפֵּשֹ דְּבַר־מָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאוֹר כָּחֹל הָיָה נִשְפָּךְ עָלֵינוּ פִּתְאֹם, וּכְרֶגַע נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ! הָאַפְלוּלִית בַּחֶדֶר, הַמִּשְתֶּה בַּסֵּתֶר, הַדִּבּוּר בְּלַחַשׁ – כָּל אֵלֶּה נָסְכוּ עָלַי רוּחַ שֶל רָז וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי וְהֶאֱזַנְתִּי אֶל הַשִֹּיחוֹת בְּלֵב מָלֵא גִיל וּרְעָדָה כְּאֶחָד; שָֹמַחְתִּי כִּי כָּל הַנְּעָרִים יוֹשְׁבִים סְמוּכִים אֵלַי כָּל כָּךְ, וּפָחַדְתִּי לִשְׁמֹעַ מִפִּי טְרַדְלֶס, כִּי עֵינָיו רוֹאוֹת בְּפִנַּת הַחֶדֶר שֵׁד אוֹ רוּחַ.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב נוֹדְעוּ לִי דְבָרִים רַבִּים עַל אֹדוֹת בֵּית־הַסֵּפֶר, מוֹרָיו וּמְנַהֲלָיו. וְאָנֹכִי תָּמַהְתִּי מְאֹד וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי, מֵאַיִן יָדְעוּ הַנְּעָרִים אֶת כָּל אֵלֶּה.

שָׁמַעְתִּי, כִּי מַר קְרִיקֶל לֹא הִפְרִיז עַל הַדְּבָרִים בְּקָרְאוֹ לְעַצְמוֹ בְּשֵם תַּתָּרִי. אָכֵן אֵין כָּמוֹהוּ מוֹרֶה עַז וְאַכְזָרִי, הוּא מַכֶּה עַל יָמִין וְעַל שְֹמֹאל וְלֹא יֵדַע רַחֵם. אַךְ מִלְּבַד תּוֹרַת־הַמַּלְקוֹת אֵין הוּא יוֹדֵעַ מְאוּמָה וְעַם הָאָרֶץ גָּמוּר הוּא. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה תַּגָּר בְּאַחַת הֶעָרִים, וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִפְסִיד אֶת הוֹן אִשְׁתּוֹ וְקָרָא שְׁמִטָּה לְנוֹשָׁיו, הָלַךְ וְנָטַל לְעַצְמוֹ שֵם מוֹרֶה.

וְעוֹד שָׁמַעְתִּי, כִּי הָאִישׁ הַקִּטֵּעַ, בַּעַל רֶגֶל הָעֵץ, טוּנְגֵי שְמוֹ, הוּא פֶּרֶא־אָדָם; לְפָנִים הָיָה עוֹזֵר לְמַר קְרִיקְל בַּעֲסָקָיו, אַף יוֹדֵעַ הוּא אֶת כָּל סוֹדוֹתָיו, וּלְאַחַר שֶׁהָיָה בַּעַל הָעֵסֶק לְמוֹרֶה, נַעֲשָֹה עוֹזְרוֹ לְמַשְגִּיחַ, הַשֹּוֹנֵא תַּכְלִית שִֹנְאָה אֶת בֵּית הַסֵּפֶר עִם כָּל תַּלְמִידָיו, וְתַעֲנוּג הוּא לִגְרֹם לָהֶם יִסּוּרִים. גַּם שָׁמַעְתִּי מַעֲשֶֹה בִּבְנוֹ שֶל מַר קְרִיקְל, שֶׁלֹּא חִבֵּב אֶת הַמַּשְׁגִּיחַ טוּנְגֵי. וּבְהְיוֹתוֹ עוֹזֵר בְּבֵית־הַסֵּפֶר הוֹכִיחַ פַּעַם אַחַת אֶת אָבִיו עַל אַכְזְרִיּוּתוֹ הַרַבָּה לְתַלְמִידָיו וְגַם לִבְנֵי בֵיתוֹ, וְעַל זֶה גֹרַשׁ מִבֵּית מוֹלַדְתּוֹ, וּמֵאָז שְרוּיוֹת מָרַת קְרִיקְל וּבִתָּהּ בְּיָגוֹן כָּל הַיָּמִים.

וְאוּלָם הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁשָּׁמַעְתִּי הוּא, כִּי יֵשׁ בְּבֵית־סִפְרֵנוּ תַּלְמִיד אֶחָד, שֶׁמַּר קְרִיקְל לֹא הֵעֵז לִנְגֹּעַ בּוֹ, וְהַתַּלְמִיד הַזֶה הוּא סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר הֵעִיד, כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא הַדָּבָר. אַף הוֹסִיף, כִּי רוֹצֶה הָיָה לִרְאוֹת אֶת מַר קְרִיקְל מֵרִים יָדוֹ עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁאַל מֵאֵת תַּלְמִיד רַךְ־לֵב אֶחָד, מֶה הָיָה עוֹשֶֹה אִלּוּ קָרָה כַּדָּבָר הַזֶּה, הִדְלִיק סְטִירְפוֹרְתְּ גַּפְרוּר, כְּדֵי שֶיִּרְאוּ הַנְּעָרִים אֶת פָּנָיו בִּשְׁעַת תְּשׁוּבָתוֹ, וְעָנָה, כִּי רֵאשִׁית כָּל דָּבָר הָיָה מַשְׁלִיךְ עַל רֹאשׁוֹ הַקֵּרֵחַ אֶת בַּקְבּוּק הַדְּיוֹ, הָעוֹמֵד תָּמִיד עַל כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר. כָּל הַמְסֻבִּים שָׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה בִּנְשִׁימָה עְַצוּרָה.

וְעוֹד שָׁמַעְתִּי, כִּי הַמּוֹרִים מַר מֵיל וּמַר שַרְףּ מְקַבְּלִים שָֹכָר מוּעָט וְנִכְנָעִים הֵם מְאֹד. מַר מֵיל הוּא מוֹרֶה נוֹחַ וְרָצוּי לַתַּלְמִידִים, אַךְ עָנִי וְאֶבְיוֹן הוּא.

בְּשִֹיחוֹת אֵלּוּ וְהַדּוֹמוֹת לָהֶן בִּלִּינוּ אֶת הַמִּשְׁתֶּה עַד שָׁעָה מְאְִחֶרֶת בַּלָּיְלָה. רַבִּים מִן הַקְּרוּאִים, אַחֲרֵי כַּלּוֹתָם לֶאֱכֹל וְלִשְתּוֹת, הָלְכוּ אֶל מִטּוֹתֵיהֶם, וְהַיְּחִידִים אֲשֶׁר אֵחֲרוּ לָשֶׁבֶת וּלְהַקְשִׁיב נִמְלְכוּ גַם הֵם, לָאַחֲרוֹנָה, לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם.

“לַיְלָה טוֹב, קָפֶּרְפִילְד צָעִיר!” אָמַר סְטִירְפוֹרְתְּ, “אָנֹכִי מָגֵן לָךְ.”

“טוֹב לֵב אַתָּה,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ הַכָּרַת טוֹבָה, “לֹא אֶשְׁכַּח חַסְדְּךָ.”

“הַאֵין לְךָ אָחוֹת?” שָאַל סְטִירְפוֹרְתְּ מִתּוֹךְ פִּהוּק.

“לֹא,” עָנִיתִי.

“חְַבָל!” קרָא סְטִירְפוֹרְת, “אִלּוּ הָיְתָה לְךָ אָחוֹת, הָיְתָה בְּוַדַּאי נַעְַרָה יָפָה, עֲנֻגָּה, עֲדִינָה, בַּעֲלַת עֵינַיִם מְאִירוֹת. אָכֵן נַעְַרָה כָּזוֹ הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַכִּיר. לֵיל מְנוּחָה קָפֶּרְפִילְד!”

“לֵיל מְנוּחָה, אֲדוֹנִי!” עָנִיתִי.

עַל מִשְׁכָּבִי עוֹד הִרְהַרְתִּי שָׁעָה רַבָּה בָּעֶלֶם הַזֶּה, גַּם יָשַׁבְתִּי עַל מִטָּתִי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ לְאוֹר הַיָּרֵחַ, כְּשֶׁשָּׁכַב וּפָנָיו הַיָּפִים לְמַעְלָה, וְרֹאשׁוֹ נִשְׁעָן קְצָת עַל זְרוֹעוֹ. הוּא הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּעֵינַי, וְלָכֵן לָקַח אֶת לִבִּי. אַף צֵל אֶחָד שֶל עֲתִידוֹ לֹא יָרַד פָּנָיו הַמּוּאָרִים בְּאוֹר הַיָּרֵחַ, אַף סִמָּן קַל שֶל פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת לֹא רָאִיתִי בְּגַן־הָעֵדֶן, שֶבּוֹ טִיַּלְתִּי בַּחֲלוֹמִי כָּל אוֹתוֹ הַלָּיְלָה.


 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי: הַ“זְּמָן” הָרִאשׁוֹן בְּ“בֵית שָׁלוֹם”    🔗

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת נִפְתַּח בֵּית הַסֵּפֶר. רֹשֶם גָּדוֹל עָשָֹה עָלַי הַמַּרְאֶה, כִּי הַקּוֹלוֹת וְהָרַעַשׁ שֶׁל הַתַּלְמִידִים בַּחֲדַר הַלִּמּוּדִים חָדַל פִּתְאֹם, וְדִמְמַת מָוֶת שָֹרְרָה מִסָּבִיב. כַּאֲשֶׁר נִכְנַס מַר קְרִיקְל אַחַר פַּת שַׁחֲרִית וְעָמַד בַּפֶּתַח וְהִתְבּוֹנֵן אֵלֵינוּ, הָיָה בְּעֵינַי כְּאוֹתוֹ עֲנָק בְּסִפּוּרֵי אַגָּדָה, הַמִּתְבּוֹנֵן אֶל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָקַח בַּשֶּׁבִי.

טוּנְגֵי עָמַד לִימִינוֹ שֶל מַר קְרִיקְל, וְהַפַּעַם לֹא הָיָה עָלָיו לִקְרֹא בְּקוֹל רָם: “הָס!” יַעַן כִּי הַנְּעָרִים יָשְׁבוּ חִדְלֵי תְנוּעָה וְאֵין הַדִּבֵּר בְּפִיהֶם.

אָז פָּתַח מַר קְרִיקְל אֶת פִּיו, וְהַקּוֹל יָצָא מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶל טוּנְגֵי לֵאמֹר:

“שִׁמְעוּ הַנְּעָרִים! 'זְמָן חָדָשׁ’ הִנֵּה בָּא. שִֹימוּ לֵב אֶל דַּרְכֵיכֶם. שׁוּבוּ בְּכֹחַ חָדָשׁ אֶל לִמּוּדֵיכֶם, כִּי אָנֹכִי שַׁבְתִּי בְּכֹחַ חָדָשׁ עִם שִׁבְטִי. נַקֵּה לֹא אֲנַקֶּה. לֹא יוֹעִיל לָכֶם כָּל כֹּפֶר, לֹא תִמְחוּ אֶת הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר אָשִֹים בִּבְשַֹרְכֶם. וְעַתָּה לְכוּ לַעֲבוֹדַתְכֶם, נַעַר נַעַר עַל מְקוֹמוֹ.”

אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַר אֶת נְאוּם הַפְּתִיחָה וְטוּנְגֵי יָצָא מִן הַחֶדֶר קָרַב מַר קְרִיקְל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי וַיֹּאמֶר לִי, כִּי אִם אָנֹכִי קָנִיתִי לִי שֵׁם בִּנְשִׁיכָה הִנֵּה גַּם הוּא קָנָה לוֹ שֵׁם בִּנְשִׁיכָה, וּבְדַבְּרוֹ הֶרְאָה לִי אֶת הַקָּנֶה שֶׁבְּיָדוֹ וְשָׁאַל: שֵׁן זוֹ מָה הִיא? הַאִם חַדָּה הִיא, הֶ? הַאִם בְּרִיאָה הִיא, הֶ? וְאַרְסָּהּ מָה הוּא, הֶ? וּנְשִׁיכָתָהּ מָה הִיא, הֶ? הֲנוֹשֶכֶת הִיא?" וְעִם כָּל שְׁאֵלָה וּשְׁאֵלָה חִלֵּק לִי מַכָּה גְדוֹלָה, עַד כִּי נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָי. עֵינַי נִמְלְאוּ דְמָעוֹת, וְכֹה טָעַמְתִּי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן טַעְַמוֹ שֶל " בֵּית שָׁלוֹם".

וְאוּלָם לֹא אֲכַחֵד, כִּי לֹא אָנֹכִי לְבַדִּי זָכִיתִי לַכָּבוֹד הַזֶּה. נְעָרִים רַבִּים, בְּיִחוּד הַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם, זָכוּ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מַר קְרִיקְל וְאֶת מוּסָרוֹ, וְעַד שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ עוֹד הַלִּמּוּדִים, כְּבָר נִמְלָא הַבַּיִת בֶּכִי.

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אוּמָן נֶהֱנֶה כָּל כָּךְ מֵאוּמָנוּתוֹ כְּמַר קְרִיקְל, תַּעְַנוּג רַב שָֹבַע בִּשְׁעַת הַכּוֹתוֹ אֶת תַּלְמִידָיו, כְּאִיש רָעֵב בִּשְעַת אֲכִילָתוֹ לְתֵאָבוֹן. אִם רָאוּ עֵינָיו נַעַר בַּעַל לְחָיַיִם אְַדֻמּוֹת, לֹא שָקַט לִבּוֹ עַד אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ יִסּוּרִים. וּמַזָּלִי גָרַם לִהְיוֹת יְפֵה פָּנִים, וְלָכֵן הָיְתָה יָדוֹ בִי. גַּם הַיּוֹם, אַחְַרֵי עְַבֹר שָׁנִים רַבּוֹת מִן הָעֵת הַהִיא, בְּזָכְרִי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, יִרְתַּח דָּמִי בְּקִרְבִּי.

עֵדָה שְלֵמָה שֶל נְעָרִים אֻמְלָלִים הָיְתָה כּוֹרְעָה וּמִשְתַּחֲוָה לִפְנֵי אֱלִיל אַכְזָרִי זֶה, אֲשֶׁר הֵטִיל אֵימָתוֹ עְַלֵיהֶם.

הִנֵּה אֲנִי יוֹשֵב לִפְנֵי עַמּוּדִי וְעֵינַי מִסְתַּכְּלוֹת בְּמַר קְרִיקְל בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי נַעַר הַמּוֹחֶה בְּמִטְפַּחַת אֶת עֵינָיו, כְּדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת כְּאֵבוֹ מִן הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֻכָּה. לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת אֲנִי מַסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי מִלִּמּוּדַי, כִּי אִם מִתּוֹךְ פַּחַד הַמֵּבִיא לִידֵי רָצוֹן לָדַעַת עַל מִי מִן הַנְּעָרִים יֻטַּל הַגּוֹרָל לְקַבֵּל אֶת הַמַּכּוֹת, וְאִם סַכָּנָה זוֹ אֵינָהּ מְרַחֶפֶת עָלָי. וּמֵאֲחוֹרַי שוּרָה שְלֵמָה שֶל נְעָרִים קְטַנִּים שְקוּעִים גַּם הֵם בְּהַרְהוֹרִים אֵלּוּ, וְעֵינֵיהֶם נְטוּיוֹת אֶל הַמּוֹרֶה. נָתַן עֵינָיו בְּאוֹתָהּ שוּרָה, הַכֹּל מוֹרִידִים רָאשֵיהֶם לְתוֹךְ הַסְּפָרִים וְגוּפָם רוֹעֵד. אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע אָנוּ מִסְתַּכְּלִים בּוֹ שוּב. חוֹטֵא אֻמְלָל שֶנִּתְפַּשֹ בִּשְגִיאָה עוֹמֵד לִפְנֵי מַר קְרִיקְל בְּחִיל וּרְעָדָה וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְקַבֵּל עָלָיו לְהַבָּא לְדַקְדֵּק בִּכְתִיבָתוֹ, וְזֶה מוֹצִיא מִפִּיו הֲלָצָה קֹדֶם הַמַּלְקוֹת, וְאָנוּ כְּלָבִים קְטַנִּים, מְמַלְּאִים שְֹחוֹק פִּינוּ, כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָאָדוֹן, אַף כִּי פָּנֵינוּ חִוְרִים וְלִבּוֹתֵינוּ מֵתוּ.

וְהִנֵּה יוֹם קַיִץ בַּצָּהֳרַיִם, וְשוּב אֲנִי יוֹשֵב לִפְנֵי עַמּוּדִי, מִסָּבִיב לִי הֲמֻלַּת הַנְּעָרִים, כְּזִמְזוּם שֶל זְבוּבִים. הָרֵיחַ שֶׁל הַבָּשָֹר, אֲשֶׁר אָכַלְנוּ זֶה לֹא כְבָר, עוֹד עוֹלֶה בְּאַפִּי, וְרֹאשִי כָּבֵד עָלַי כְּעוֹפֶרֶת. אֶת חֲצִי חַיַּי הָיִיתִי נוֹתֵן בִּמְחִיר שָׁעָה קַלָּה שֶל שֵׁנָה, וַאֲנִי מַבִּיט בְּעֵין דַּיָּה אֶל פְּנֵי מַר קְרִיקְל וּמִתְעוֹרֵר. אַךְ הַתְּנוּמָה תּוֹקֶפֶת אוֹתִי רֶגַע, אַף כִּי רוֹאֶה אֲנִי כְּמוֹ מִבַּעַד לָעֲרָפֶל אֶת פָּנָיו, וְהוּא פּוֹסֵעַ פְּסִיעוֹת קַלּוֹת מֵאֲחוֹרַי וּמִתְגַּלֶּה אֵלַי בִּסְעָרָה שֶל מַלְקוֹת עַל שִׁכְמִי.

וְהִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד עַל כִּכַּר הַמִּשְֹחָק וְעֵינַי נְטוּיוֹת אֵלָיו. אַף כִּי פָנָיו לֹא יֵרָאוּ, הִנֵּה הַחַלּוֹן הַסָּמוּךְ שֶׁל הַבַּיִת אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב שָם וְסוֹעֵד סְעֻדָּתוֹ מֵטִיל אֵימָה עָלַי כְּעֵינוֹ שֶל מַר קְרִיקְל. בְּשָעָה שֶׁעֵינוֹ מַבִּיטָה דֶרֶךְ זְכוּכִית הַחַלּוֹן, אָז יִדֹּם קוֹלוֹ שֶל הַנַּעַר הָעַז שֶבָּעַזִּים וְרוּחוֹ הַטּוֹבָה תָּסוּר מֵעָלָיו. פַּעַם אַחַת שִֹחֵק טְרַדְלֶס הָאֻמְלָל בֶּחָצֵר, וְכַדּוּרוֹ עָף וְשִׁבֵּר אֶת הַחַלּוֹן וְלִבִּי – זוֹכֵר אֲנִי – נִמְלָא אֵימָה גְדוֹלָה, פֶּן פָּגַע הַכַּדּוּר, חַס וְשָׁלוֹם, בְּרֹאשׁוֹ הַקָּדוֹש שֶל מַר קְרִיקְל.

“טְרַדְלֶס הֶעָלוּב! הַנַּעַר הַזֶּה, הַלָּבוּשׁ מְעִיל תְּכֵלֵת הָדוּק לְגוּפוֹ, עַד כִּי הָיוּ יָדָיו וְרַגְלָיו דּוֹמִים לְנַקְנִיקִים, הָיָה הָעַלִּיז וְהָאֻמְלָל בְּכָל הַנְּעָרִים. הוּא הָיָה תָּמִיד סוֹפֵג מַלְקוֹת – חוֹשֵׁב אֲנִי שֶׁבַּ”זְּמָן" הַהוּא הָיָה לוֹקֶה בְּכָל יוֹם, מִלְּבַד יוֹם חַג אֶחָד, שֶׁהֻכָּה רַק בְּסַרְגֵּל עַל שְׁתֵּי יָדָיו – וְתָמִיד הָיָה הוֹלֵךְ לִכְתֹּב עַל זֶה לְדוֹדוֹ, וְאַף פַּעַם לֹא עָשָֹה כַּדָּבָר הַזֶּה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיָה מַנִּיחַ רֹאשוֹ לְשָעָה קַלָּה עַל שֻׁלְחָנוֹ הַקָּטֹן, שָׁבָה אֵלָיו עֲלִיצוּתוֹ וְשוּב פָּתַח בִּצְחוֹק, וּבְטֶרֶם חָרְבָה עוֹד דִּמְעַת עֵינוֹ הִתְחִיל מְצַיֵּר עַל לוּחַ הַצִּפְחָה שֶלּוֹ שְׁלָדִים. בַּתְּחִלָּה תָּמַהְתִּי מָה הַתַּעֲנוּג שֶׁמּוֹצֵא טְרַדְלֶס בְּצִיוּרֵי שְׁלָדִים, וּזְמָן מַה רָאִיתִי אוֹתוֹ כְּמִין פָּרוּש, הַמְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ בִּסְמָלִים אֵלֶּה שֶל הַמָּוֶת, כִּי יִסּוּרֵי הַמַּלְקוֹת לֹא לַנֶצַח יִהְיוּ. אַךְ עַתָּה אֲנִי חוֹשֵב, כִּי הָיָה עוֹשֶֹה שִֹרְטוּטֵי שְׁלָדִים רַק כַּאֲשֶׁר קַל לְצַיֵּר אוֹתָם וְאֵין צֹרֶךְ לְתָאֵר פַּרְצוּף פָּנִים. –

טְרַדְלֶס זֶה הָיָה נַעַר הָגוּן מְאֹד, אֲשֶׁר חָשַב לוֹ לְחוֹב קָדוֹשׁ לַעֲמֹד לִימִין חֲבֵרָיו. לֹא אַחַת סָבַל בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה. וּמַעְַשֶֹה הָיָה בְּבֵית הַתְּפִלָּה שֶׁסְּטִירְפוֹרְתְּ מִלֵּא צְחוֹק פִּיו, אַךְ הַחֲשָׁד נָפַל עַל טְרַדְלֶס, וְהַמַּשְׁגִּיחַ הוֹצִיא אוֹתוֹ בְּחֶרְפָּה וּלְמָחֳרָת הֵטִילוּ עָלָיו עֹנֶשׁ חָמוּר, אַךְ טְרַדְלֶס לֹא גִלָּה בְּכָל זֹאת אֶת הַסּוֹד וְקִבֵּל אֶת הַיִּסּוּרִים בְּאַהֲבָה, וְאוּלָם הוּא קִבֵּל שָֹכָר רַב עַל מַעְַשֵֹהוּ זֶה. כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ אָמַר עָלָיו: “בֶּן חַיִל הוּא.” בִּמְחִיר תְּהִלָּה כָּזוֹ מִפִּי סְטִירְפוֹרְתְּ הָיִיתִי נָכוֹן לָבוֹא בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם, אַף כִּי אֵינֶנִי אַמִּיץ לֵב כִּטְרַדְלֶס חֲבֵרִי, הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּשָנִים.

אַחַד הַתַּעְַנוּגִים הַגְּדוֹלִים בְּחַיַּי הָיָה לִרְאוֹת אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ הוֹלֵךְ שְׁלוּב זְרוֹעַ עִם הָעַלְמָה קְרִיקְל לְבֵית הַתְּפִלָּה. לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי מָרַת קְרִיקְל דוֹמָה בְּיָפְיָהּ אֶל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְאָנֹכִי לֹא אֲהַבְתִּיהָ (לֹא נוֹעַזְתִּי), אַךְ חָשַבְתִּי אוֹתָה לְנַעֲרָה נָאָה מְאֹד מְאֹד, וַאֲשֶׁר לַאֲצִילוּת – אֵין כָּמוֹהָ. וְכַאֲשֶׁר הָלַךְ סְטִירְפוֹרְתְּ, לָבוּש מִכְנָסַיִם לְבָנִים, וְהוּא נוֹשֵֹא בְּיָדוֹ אֶת הַסּוֹכֵךְ מִמַּעַל לְרֹאשָׁהּ, הָיִיתִי מָלֵא גָאוֹן, כִּי מוֹדֵע הוּא לִי, אַף חָשַבְתִּי, כִּי אֵין לָהּ אֶלָּא לְהַעֲרִיץ אוֹתוֹ בְּכָל לְבָבָהּ. מַר שַׁרְףּ וּמַר מֵיל הָיוּ שְׁנֵיהֶם אִישִים חֲשוּבִים בְּעֵינַי, אַךְ לְעֻמַּת סְטִירְפוֹרְתְּ הָיוּ כִּשְנֵי כּוֹכָבִים לְעֻמַּת הַשֶּׁמֶשׁ.

סְטִירְפוֹרְתְּ הוֹסִיף לְהָגֵן עָלַי וַיְהִי לִי לִידִיד נֶאְֶמָן, לֹא הָיָה נַעַר אֲשֶׁר הֵעֵז לִנְגֹּעַ בְּמִי שֶסְּטִירְפוֹרְתְּ הוֹגֶה לוֹ חִבָּה. אָמְנָם בְּיָדוֹ לֹא הָיָה לְהָגֵן עָלַי מִפְּנֵי מַר קְרִיקְל אֲשֶׁר הִתְנַהֵג עִמִּי בְּאַכְזְרִיּוּת יְתֵרָה. אַךְ הוּא חִזֵּק אֶת לִבִּי, וִידִידוּתוֹ נָתְנָה לִי כֹּחַ וְאוֹן לָשֵאת אֶת גּוֹרָלִי.

יִתְרוֹן אֶחָד, רַק אֶחָד, הָיָה לִי עַל יְדֵי הָאַכְזְרִיּוּת הַיְּתֵרָה שֶל מַר קְרִיקְל. הַטַּבְלָה אֲשֶׁר עַל שִׁכְמִי הִפְרִיעָה אוֹתוֹ לַחְבֹּט אוֹתִי בְּעָבְרוֹ עַל פָּנַי, וְעַל כֵּן צִוָּה עַד מְהֵרָה לְהָסִיר אוֹתָהּ מֵעָלַי וְשׁוּב לֹא רְאִיתִיהָ.

מְאֹרָע אֶחָד גָּרַם לְחַזֵּק יוֹתֵר אֶת הַיְּדִידוּת בֵּינִי וּבֵין סְטִירְפוֹרְתְּ, וְלִבִּי נִמְלָא גָאוֹן וְחֶדְוָה, אַף כִּי לִפְעָמִים הָיָה לִי הַדָּבָר לְמַשָּׂא.

וְזֶה הַדָּבָר: פַּעַם אַחַת נִזְרַק מִפִּי בִּשְׁעַת שִֹיחָה פָּסוּק אֶחָד מִסִּפּוּר שֶׁקָּרָאתִי. סְטִירְפוֹרְתְּ לֹא אָמַר כְּלוּם בְּאוֹתָהּ שָעָה, אַךְ בָּעֶרֶב, קֹדֶם שֶׁעָלִיתִי עַל מִטָּתִי, שָׁאַל אוֹתִי, אִם אֵין הַסֵּפֶר הַזֶּה תַּחַת יָדִי.

עָנִיתִי “לֹא” וּבֵאַרְתִּי לוֹ, מָתַי וְאֵיךְ קָרָאתִי אֶת הַסֵּפֶר הַהוּא וְעוֹד סְפָרִים רַבִּים אֲשֶׁר כִּנִּיתִי אֶת שְׁמוֹתָם.

“וְאַתָּה זוֹכֵר אֶת תָּכְנָם?” שָאַל סְטִירְפוֹרְתְּ.

“כֵּן,” עָנִיתִי, וְאָמְנָם כֹּחַ זִכְרוֹנִי יָפֶה, וְהַדְּבָרִים שֶׁקָּרָאתִי פַּעַם אַחַת שְׁמוּרִים הֵיטֵב בְּזִכְרוֹנִי.

“אִם כֵּן, הָבָה אַגִּיד לְךָ דָבָר, קָפֶּרְפִילְד.” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “עָלֶיךָ לְסַפֵּר לִי אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה. אֵין אֲנִי יָכֹל לְהֵרָדֵם בִּתְחִלַּת הַלָּיְלָה, אַף רָגִיל אָנֹכִי לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר. וְלָכֵן תָּבוֹא אֵלַי לְסַפֵּר סִפּוּרִים, וְהָיָה לָנוּ מֵעֵין 'אֶלֶף לֵילוֹת וְאֶחָד’.”

בְּשִֹמְחָה רַבָּה קִבַּלְתִּי עָלַי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ עֶרֶב עָשִֹינוּ אֶת הַהַתְחָלָה. אֵינִי זוֹכֵר הַיּוֹם, כַּמָּה פְּגִימוֹת פָּגַמְתִּי בְּדִבְרֵי הַסּוֹפְרִים הַחֲבִיבִים שֶׁמָּסַרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי וְסִגְנוֹנִי; וְאוּלָם בְּלִבִּי קִנְנָה אַהֲבָה עֲמֻקָּה אֲלֵיהֶם, אַף חַנַּנִי אֱלֹהִים כִּשְׁרוֹן לְסַפֵּר כָּל דָּבָר בְּסִגְנוֹן פָּשׁוּט וּמוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב, וְלָכֵן מַצְאוּ סִפּוּרֵי שֶׁלִּי חֵן רָב.

הַדָּבָר הָרַע שֶׁנִּמְצָא בְּשַׁעֲשׁוּעִים אֵלּוּ הוּא, כִּי פְּעָמִים שֶׁהָיִיתִי מְנַמְנֵם בַּלֵּילוֹת אוֹ שָׁרוּי בְּעַצְבוּת וְלֹא הָיָה בִּי רוּחַ לְסַפֵּר סִפּוּרִים, אַךְ מֻכְרַח הָיִיתִי לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב רֵיקָם אֶת פְּנֵי סְטִירְפוֹרְתְּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר בַּבֹּקֶר, בְּשָׁכְבִי עַל מִטָּתִי הָיִיתִי רוֹצֶה לָנוּם עוֹד שָׁעָה קַלָּה עַד שֶׁיְּצַלְצֵל הַפַּעֲמוֹן, אַךְ סְטִירְפוֹרְתְּ הֵאִיץ בִּי לָקוּם לַעֲבוֹדָתִי, עֲבוֹדַת מְסַפֵּר, וּבִשְֹכָרִי הָיָה הוּא מְבָאֵר לִי אֶת כָּל הַדָבָר הַקָּשֶׁה בַּלִּמּוּדִים. וְאוּלָם עֵד אֱלֹהִים, כִּי כָּל מַה שֶעָשִֹיתִי לֹא עָשִֹיתִי בִּשְבִיל מַתַּן שָֹכָר אוֹ מִתּוֹךְ יִרְאָה, כִּי אִם מִתּוֹךְ אַהֲבָתִי הָעַזָּה אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ, וְקוֹרַת הָרוּחַ שֶגָּרַמְתִּי לוֹ הָיְתָה שְֹכָרִי.

סְטִירְפוֹרְתְּ גַּם הוּא הָגָה לִי חִבָּה, אֲשֶׁר נוֹדְעָה לִי בְּיִחוּד בַּיּוֹם שֶׁקִּבַּלְתִּי מִכְתָּב מִפֵּגוֹטִי אוֹמַנְתִּי, וְעִם הַמִּכְתָּב נִשְׁלְחָה אֵלַי עוּגָה, מֻנָּחָה בְּקֵן שֶל תַּפּוּחֵי זָהָב, וּמִלְבַד זֹאת שְׁנֵי בַּקְבּוּקִים שֶל יֵין בִּכּוּרִים. אֶת הָאוֹצָר הַזֶּה, כַּנָּהוּג, מָסַרְתִּי לִידֵי סְטִירְפוֹרְתְּ, אַף בִּקַּשְׁתִּיו, כִּי יְחַלֵּק אוֹתוֹ בֵּין הַחֲבֵרִים. אַךְ הוּא עָנָה וְאָמַר לִי:

“שְׁמַע נָא, קָפֶּרְפִילְד, אֶת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ. הַיַּיִן הַזֶּה יְהִי שָׁמוּר לְךָ לְהָשִׁיב נַפְשֶׁךָ.”

לַשָּׁוְא בִּקַּשְׁתִּיו כִּי יֶחְדַּל מִן הָרַעְיוֹן הַזֶּה. הוּא עָמַד עַל דַּעְתּוֹ, בְּאָמְרוֹ, כִּי לֹא אַחַת הִתְבּוֹנֵן אֶל גְּרוֹנִי הַנִּחָר בִּשְׁעַת סַפְּרִי אֶת סִפּוּרָי. הוּא גָנַז אֶת הַיַּיִן בְּאַרְגָּזוֹ, וְהָיָה מוֹזֵג לִי כּוֹס קְטַנָּה בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, לְאַחַר שֶׁנִּרְאָה לוֹ כִּי עָיֵף אֲנִי, וּפְעָמִים שֶׁהָיָה נוֹתֵן לְתוֹךְ הַיַּיִן מִיץ תַּפּוּחִים, וְאָנֹכִי הָיִיתִי שׁוֹתֶה אֶת הַמַּשְׁקֶה בְּתַעֲנוּג כִּפְלַיִם, עַל כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ מְטַפֵּל בִּי כָּל כָּךְ.

שָׁבוּעוֹת עָבְרוּ וִירָחִים חָלְפוּ, אָנֹכִי הָיִיתִי מְסַפֵּר סִפּוּר אַחֲרֵי סִפּוּר. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיוּ הַחֲבֵרִים מִתְאַסְפִים בְּחַדְרִי בִּשְׁעַת חֲשֵׁכָה לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרַי וְאָנֹכִי קָנִיתִי לִי בִּגְלַל זֶה שֵׁם טוֹב בְּתוֹכָם, גַּם הָגוּ לִי כָּבוֹד, אַף כִּי הָיִיתִי הַצָּעִיר בָּהֶם.

הַמּוֹרֶה מֵיל הָיָה מְחַבֵּב אוֹתִי, וְגַם אֲנִי הָגִיתִי לוֹ חִבָּה, וְלִבִּי הָיָה מָלֵא צַעַר, בִּרְאוֹתִי אֶת יְדִידִי סְטִירְפוֹרְתְּ רָגִיל לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ וּלְהַעֲלִיב בְּרִגְשׁוֹתָיו. הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נָתַן לִי מְנוּחָה יָמִים רַבִּים, יַעַן כִּי אָנֹכִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהַסְתִּיר דָּבָר מִסְּטִירְפוֹרְתְּ וּפַעַם גִּלִּיתִי לוֹ אֶת דְּבַר בִּקּוּרִי עִם הַמּוֹרֶה מֵיל בְּאֹהֶל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וּמִתְיָרֵא הָיִיתִי לְבַל יְפַרְסֵם סְטִירְפוֹרְתְּ אֶת הַדָּבָר בָּרַבִּים.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאָכַלְתִּי פַּת שַׁחֲרִית בְּאֹהֶל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וְיָשַׁנְתִּי בְּצֵל הַנּוֹצוֹת שֶל הַתֻּכִּי לְקוֹל הַחֲצוֹצְרָה, לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי עָתִיד בִּקּוּרִי זֶה לְהָבִיא לִידֵי מְאֹרָע גָּדוֹל.

וְכָךְ הָיָה מַעְַשֶֹה. פַּעַם אַחַת הָיָה מַר קְרִיקְל חוֹלֶה קְצָת וְנִשְאָר יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ. הַדָּבָר הַזֶּה, כַּמּוּבָן נָסַךְ עַל כָּל הַתַּלְמִידִים רוּחַ חֶדְוָה עַד כִּי הֵקִימוּ שָׁאוֹן רַב בְּבֵית הַסֵּפֶר. הִגִּיעַ לִידֵי כָךְ, שֶקָּשֶׁה הָיָה לַעֲצֹר בַּעֲדָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁטּוּנְגֵי הַנּוֹרָא עִם רֶגֶל הָעֵץ שֶלּוֹ נִכְנַס פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְרָשַׁם שְׁמוֹת רָאשֵׁי הַפּוֹרְעִים, לֹא עָשָֹה הַדָבָר רֹשֶם, יָדְעוּ הַתַּלְמִידִים, כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עֲתִידִים הֵם מָחָר לְמַלְקוֹת, וְלָכֵן פָּרְקוּ הַיּוֹם אֶת הָעֹל מֵעַל צַוָּארָם.

אוֹתוֹ יוֹם שַׁבָּת הָיָה, יוֹם שֶׁמְּמַעֲטִים בְּלִמּוּדִים. אַךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְרִיעַ אֶת מְנוּחָתוֹ שֶׁל מַר קְרִיקְל אִם יָבֹאוּ הַנְּעָרִים לְשַֹחֵק בֶּחָצֵר, לָכֵן נִתַּן צָו לְשֶׁבֶת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְהַגּוֹרַל נָפַל עַל מֵיל לְפַקֵּחַ בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַסְּדָרִים. דּוֹמֶה הָיָה מַר מֵיל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְשׁוֹר־בָּר אוֹ לְדֹב, שֶׁסְּבָבוּהוּ עֲדַת כְּלָבִים. אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּדִמְיוֹנִי וְהִנֵּה הוּא תּוֹמֵךְ בְּיָדוֹ אֶת רֹאשׁוֹ הַכּוֹאֵב וּמוֹרִידוֹ עַל הַסֵּפֶר הַמֻנָּח עַל עַמּוּדוֹ וּמִתְאַמֵּץ לְהַמְשִׁיךְ אֶת עֲבוֹדָתוֹ הַמְיַגַּעַת בְּתוֹךְ הַשָּׁאוֹן וְהָרַעַשׁ הַמַּחֲרִישׁ אָזְנָיִם. נְעָרִים קוֹפְצִים מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם וְרָצִים אֶל חַבְרֵיהֶם לְשַֹחֵק בְּמִשְֹחַק “הֶחָתוּל וְהָעַכְבָּר”; אֵלֶּה צוֹחֲקִים וְאֵלֶּה שָׁרִים, אֵלֶּה מְמַלְלִים וְאֵלֶה מְרַקְּדִים, אֵלֶּה מְיַלְלִים וְאֵלֶּה מְתוֹפְפִים בְּרַגְלֵיהֶם; וּנְעָרִים רָצִים מִסָּבִיב לַמּוֹרֶה, מְעַוִּים פְּנֵיהֶם לְעֻמָּתוֹ, מְחַקִּים תְּנוּעוֹתָיו, מְלַגְלְגִים עַל מַלְבּוּשָׁיו, עַל נְעָלָיו, עַל אִמּוֹ, עַל כָּל הַנּוֹגֵעַ אֵלָיו.

“הָס!” קָרָא מֵיל פִּתְאֹם, בְּקוּמוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ וּבְטָפְחוֹ בְּיָדוֹ עַל גַּבֵּי הַסֵּפֶר הַמֻּנָּח לְפָנָיו, “מַה זֹאת? אֵין כֹּחַ עוֹד לִסְבֹּל. הֵן מִדַּעְתִּי אֵצֵא. לָמָּה תַּעְַשֹוּ לִי כָּכָה, הַנְּעָרִים?”

אָנֹכִי עָמַדְתִּי אָז עַל יָדוֹ וְרָאִיתִי אֶת עֵינָיו הַמְּשׁוֹטְטוֹת בַּחֶדֶר, גַּם אֶת הַנְּעָרִים אֲשֶׁר חָדְלוּ פִּתְאֹם מִן הַשָּׁאוֹן, מִקְצָתָם תְּמֵהִים, מִקְצָתָם חֲרֵדִים וּמִקְצָתָם מְהַרְהֲרִים בִּתְשוּבָה.

מְקוֹמוֹ שֶל סְטִירְפוֹרְתְּ הָיָה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶדֶר הָאָרֹךְ. הוּא עָמַד סָמוּךְ לַכֹּתֶל וְעֵינָיו נְטוּיוֹת אֶל מַר מֵיל, יָדָיו תְּחוּבוֹת בְּכִיסָיו וּשְֹפָתָיו פְּתוּחוֹת כְּמוּכָנוֹת לִשְׁרִיקָה. מַר מֵיל נָתַן עֵינָיו בּוֹ:

“הַס סְטִירְפוֹרְתְּ!”

“הַס אַּתָּה!” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “אֶל מִי תְּדַבֵּר כָּכָה?”

“שֵׁב עַל מְקוֹמְךָ?” קָרָא מַר מֵיל.

“אַתָּה שֵׁב,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “וַעֲסֹק בַּעֲסָקֶיךָ.”

הַדְּבָרִים עָשֹוּ רֹשֶם עַל הַנְּעָרִים, וְאוּלָם מַר מֵיל הָיָה חִוֵּר כָּל כָּךְ, עַד כִּי אִישׁ לֹא הֵעֵז לְהַפְרִיעַ אֶת הַדְּמָמָה.


2.jpg

“אִם חוֹשֵׁב אַתָּה, סְטִירְפוֹרְתְּ.” קָרָא מַר מֵיל, “כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת הַשְׁפָּעָתְךָ עַל הַתַּלְמִידִים (וּבְדַבְּרוֹ הִנִּיחַ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אֶת יָדוֹ עַל רֹאשִׁי) אוֹ כִּי לֹא רָאִיתִי לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים, כַּאֲשֶׁר הֵסַתָּ אֶת חֲבֵרֶיךָ לְהַרְעִימֵנִי – טוֹעֶה אַתָּה.”

“אֵין אֲנִי טוֹרֵחַ כְּלָל לַחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתֶיךָ,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ בִּקְרִירוּת, “וּבְכֵן אֵינִי בָּא לִכְלָל טָעוּת.”

“וְאִם אַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּת זוֹ שֶל מְפֻנָּק,” הוֹסִיף מַר מֵיל וּשְֹפָתָיו רָעְַדוּ מְאֹד, "לְהַעֲלִיב אָדָם הָגוּן… " “מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא?” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ.

פִּתְאֹם נִשְמַע קוֹל:

“הַבּוּז לְךָ סְטִירְפוֹרְתְּ!”

וְהַקּוֹל קוֹל טְרַדְלֶס; אַךְ מַר מֵיל רָמַז לוֹ כִּי יֶחְדָּל, וְהוּא הֵחֵל לְדַבֵּר רְתֵת:

“… לְהַעְַלִיב אָדָם הָגוּן, אֻמְלָל בַּחַיִּים, אֲדוֹנִי, אָדָם שֶׁלֹּא עָשָֹה לְךָ רָעָה, וְאַתָּה הֵן גָּדוֹל בַּשָּׁנִים וּבַר־דַּעַת הִנְךָ, עַד כְּדֵי לְהָכִין עוֹד טְעָמִים, כִּי עֶלְבּוֹן זֶה אָסוּר – נְבָלָה אַתָּה עוֹשֶֹה, דְּבַר בְּלִיָּעַל, וְעַתָּה שֵׁב אוֹ עְַמֹד כִּרְצוֹנְךָ, אֲדוֹנִי.”

אָז קָרַב סְטִירְפוֹרְתְּ וְקָרָא:

“שְמַע נָא, מַר מֵיל, הִנֵּה אַגִּיד לְךָ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה. אִם מְלָאֲךָ לִבְּךָ לִקְרֹא לִי נָבָל אוֹ בֶּן בְּלִיַּעַל, הֲרֵי אַתָּה קַבְּצָן נִבְזֶה. אָמְנָם קַבְּצָן אַתָּה תָּמִיד, דַּע לְךָ זֹאת, אַךְ בְּגָדְפְךָ אוֹתִי, הְַרֵי גַם נִבְזֶה אַתָּה.”

לֹא בָּרִי מַה שֶׁהָיָה בָּרֶגַּע הַהוּא, אִם הִתְנַפְּלוּ זֶה עַל זֶה אוֹ לֹא, אַךְ רָאִיתִי אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים עוֹמְדִים כִּקְפוּאִים, דּומְמִים, כְּאִלּוּ נֶהֶפְכוּ לְאָבֶן; וְהִנֵּה נִגְלָה בְּתוֹכֵנוּ מַר קְרִיקְל, וְטוּנְגֵי לִימִינוֹ, וְאִשְתּוֹ וּבִתּוֹ עוֹמְדוֹת בַּפֶּתַח וּמִתְבּוֹנְנוֹת מִתּוֹךְ פָּחַד.

“מַר מֵיל,” קָרָא מַר קְרִיקְל בְּאַחֲזוֹ בִּזְרוֹעוֹ, וְלַחֲשׁוֹ נִשְׁמַע הַפַּעַם כְּקוֹל צָלוּל, “הֵן לֹא אָבְדָה בִּינָתֶּךָ?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא,” עָנָה הַמּוֹרֶה בְּנַעַנְעוֹ רֹאשוֹ וּבְשַׁפְשְׁפוֹ יָדָיו מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה, "לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא, בִּינָתִי עָמְדָה לִי, אֲנִי… לֹא, מַר קְרִיקְל, בִּינָתִי לֹא אָבְדָה, אֲנִי… בִּינָתִי עָמְדָה לִי, אֲדוֹנִי, אֲנִי… מוּטָב הָיָה אִלּוּ בַּנְתָּ אַתָּה, מַר קְרִיקְל… זֶה… זֶה… הָיָה יָפֶה, אֲדוֹנִי, וּבְיֹשֶׁר, אֲדוֹנִי… אָז לֹא בָאָה כָּל הַצָּרָה הַזֹּאת, אֲדוֹנִי… "

מַר קְרִיקְל לֹא גָרַע עַיִן מִן הַדּוֹבֵר, שָֹם יָדוֹ עַל כֶּתֶף טוּנְגֵי וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם מוֹשָׁבוֹ עַל הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר נִעְַנַע רֹאשׁוֹ וְשִׁפְשֵׁף יָדָיו וְלֹא חָדֵל מֵהִתְרַגֵּשׁ, פָּנָה אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ וְאָמָר:

“אִם אָדָם זֶה אֵינוֹ מְסֻגָּל לְבָאֵר דָּבָר, סַפֵּר נָא אַתָּה, מַה קָרָה פֹּה.”

רֶגַע אֶחָד נִמְנַע סְטִירְפוֹרְתְּ לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה; הוּא הִבִּיט אֶל אִיש רִיבוֹ בְּקֶצֶף וּבוּז וְשָׁתָק. מַה גָּדוֹל וְרָם הָיָה אָז בְּעֵינַי בְּאוֹתָה שָעָה לְעֻמַּת מַר מֵיל הַדַּל וְהַנִּדְכָּא.

“מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בִּדְבָרָיו עָלַי, כִּי מְפֻנָּק אָנִי?” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ לָאַחֲרוֹנָה.

“מְפֻנָּק?” חָזַר מַר קְרִיקְל וְגִידֵי מִצְחוֹ שֹרְגוּ בְּרֶגַע אֶחָד, “מִי זֶה קָרָא אוֹתְךָ בְּשֵׁם מְפֻנָּק?”

“הָאִיש הַזֶּה.” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ.

“אָנָּא, מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתְךָ בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֲדוֹנִי?” שָׁאַל מַר קְרִיקְל בְּהַפְנוֹתוֹ רֹאשׁו אֶל הַמּוֹרֶה.

“כַּוָּנָתִי הָיְתָה, מַר קְרִיקְל,” עָנָה הַנִּשְׁאָל בְּקוֹל שָׁפָל “כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, הַיְנוּ, כִּי אֵין רְשׁוּת לְשׁוּם תַּלְמִיד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה שֶהוּא מְפֻנָּק, כְּדֵי לְהַשְפִּיל אֶת כְּבוֹדִי.”

“לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדֶךָ?” קָרָא מַר קְרִיקְל, “הוֹי, שָׁמָיִם! אַךְ אֶשְׁאָלְךָ נָא אֲדוֹנִי, פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי,” וְהוּא שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְסָגַר עַפְעַפָּיו, עַד כִּי לֹא נִרְאוּ בַּעֲדָן כִּמְעַט עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת, “אִם יָצָא מִפִּיךָ דָבָר עַל אֹדוֹת מְפֻנָּקִים, כְּלוּם חַסְתָּ עַל כְּבוֹדִי? עַל כְּבוֹדִי, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר קְרִיקְל, פָּשַׁט פִּתְאֹם רֹאשׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ שוּב, “עַל כְּבוֹד רֹאשׁ בֵּית הַסֵּפֶר וְנוֹתֵן לַחְמֶךָ.”

“אֶפְשָׁר שֶׁדִּבּוּר זֶה יָצָא מִפִּי שֶׁלֹּא בְּדַעַת, מוֹדֶה אֲנִי.” קָרָא מַר מֵיל, “וְאִלּוּ הָיִיתִי מְיֻשָּׁב, לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר זֹאת.”

נַעֲנָה סְטִירְפוֹרְתְּ וְאָמָר:

“וְעוֹד אָמַר, כִּי נָבָל אֲנִי, וְעוֹד אָמַר, כִּי בֶּן בְּלִיַעַל אֲנִי, וְאָז קָרָאתִי אוֹתוֹ בְּשֵׁם קַבְּצָן. אֶפְשָׁר שֶבְּיִשּׁוּב הַדַּעַת לֹא הָיִיתִי מוֹצִיא מִפִּי דִבּוּר זֶה, אַךְ עַתָּה נָכוֹן אֲנִי לְקַבֵּל אֶת הָאַחֲרָיוּת עַל הַדָּבָר שֶׁאָמָרְתִּי.”

הַנְּאוּם הַזֶּה הַמָּלֵא גָאוֹן עָשָֹה רֹשֶם עַל כָּל הַנְּעָרִים. קָמָה בֵּינֵיהֶם הְַמְִלָּה קַלָּה, אַךְ אִיש לֹא דִבֵּר דָּבָר."

“מִשְׁתּוֹמֵם אֲנִי, סְטִירְפוֹרְתְּ – אַף כִּי רָאוּי אַתָּה לִתְהִלָּה עַל גִּלּוּי לִבְּךָ,” קָרָא מַר קְרִיקְל, “כִּי כִּנִּיתָ בְּשֵם מְגֻנֶּה כָּזֶה אֶת הָאִישׁ הַמְכַהֵן בְּ’בֵית שָׁלוֹם' וּמְקַבֵּל שְֹכַר עְַבוֹדָתוֹ.”

עַל פְּנֵי סְטִירְפוֹרְתְּ נִרְאָה חִיּוּךְ קָל.

“אֵין זֶה מַעֲנֶה, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר קְרִיקְל, “אֲנִי מַמְתִּין לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ, סְטִירְפוֹרְתְּ, דְּבָרִים בְּרוּרִים יוֹתֵר.”

“הִנֵּה יַכְחִישׁ אֶת דְּבָרַי.” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ.

“הֶעָלָיו לְהוֹכִיחַ, כִּי לֹא קַבְּצָן הוּא?” קָרָא בְּקוֹל מַר קְרִיקְל, “כְּלוּם מְבַקֵּשׁ הוּא נְדָבוֹת מֵאִישׁ?”

“אִם אֵין הוּא עַצְמוֹ קַבְּצָן, אֲבָל הַקָּרוֹב אֵלָיו קַבְּצָן,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “וַהֲלֹא אַחַת הִיא.”

הוּא הִבִּיט אֵלַי, וּפָנַי אָדְמוּ וְלִבִּי הִכַּנִי; אַךְ עֵינֵי מַר מֵיל הָיוּ נְטוּיוֹת אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ, וְהוּא לֹא חָדַל לְלַטֵּף אֶת כְּתֵפִי, בְּעָמְדִי עַל יָדוֹ.

“רוֹאֶה אֲנִי, מַר קְרִיקְל, כִּי מְחַכֶּה אַתָּה לְיֶתֶר בֵּאוּר,” הוֹסִיף סְטִירְפוֹרְתְּ, "כִּי אַגִּיד לְךָ אֶת כַּוָּנָתִי. וּבְכֵן הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר, כִּי אִמּוֹ שֶׁל זֶה מִתְפַּרְנֶסֶת מִן הַצְּדָקָה בְּבֵית,מוֹשַב זְקֵנִים'. "

מַר מֵיל לֹא חָדַל לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְיָדָיו לִטְּפוּ אֶת כְּתֵפִי, וּשְֹפָתָיו לָחֲשוּ: “אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.”

אָז פָּנָה מַר קְרִיקְל אֶל הַמּוֹרֶה, וּמִצְחוֹ הַמְקֻמָּט הִבִּיעַ חָרוֹן, אַף כִּי הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּיו בְּנִמּוּס מְעֻשֶּׂה.

“עַתָּה, אֲדוֹנִי, הִנֵּה שָמַעְתָּ אֶת דִּבְרֵי הָעֶלֶם הַזֶּה, הוֹאֶל נָא, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, לְהָסִיר מִמְּךָ לְזוּת שְֹפָתַיִם לְעֵינֵי כָּל הַתַּלְמִידִים.”

“דְּבָרָיו אֱמֶת, אֲדוֹנִי,” עָנָה מַר מֵיל מִתּוֹךְ הַדְּמָמָה שֶׁשָֹּרְרָה מִסָּבִיב, “וְאֵין אֲנִי מַכְחִישׁ אוֹתָם.”

“אֲבָל אָנָּא בְּטוּבְךָ לְהוֹדִיעַ בִּפְנֵי הַקָּהָל.” קָרָא מַר קְרִיקְל, בְּהַטּוֹתוֹ רֹאשׁוֹ הַצִּדָּה וּבְנָשְֹאוֹ עֵינָיו אֶל קְהַל הַנְּעָרִים, “הַאִם יָדַעְתִּי זֹאת רֶגַע אֶחָד קֹדֶם.”

“חוֹשֵב אְַנִי, כִּי לֹא זָר הָיָה לְךָ הַדָּבָר.”

“מַחְַשָבָה זוֹ מִנַּיִן לְךָ, בֶּן אָדָם?” קָרָא מַר קְרִיקְל.

“נִרְאֶה לִי, כִּי יָדֹעַ יָדַעְתָּ אֶת דַּלּוּתִי.” עָנָה הַמּוֹרֶה, “הֵן אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת עְַמָלִי וְאֶת שְֹכָרִי עִמָּךְ.”

“אִם הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי כָךְ, אָז נִרְאֶה לִי.” קָרָא מַר קְרִיקְל, וְגִידֵי מִצְחוֹ שֹרְגוּ מְאֹד, “כִּי חָשַׁבְתָּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶה לְבֵית צְדָקָה. וּבְכֵן מַר מֵיל, נִפָּרֵד אֵפוֹא. דָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טוֹב.”

“אֵין לְךָ שָעָה טוֹבָה כְּשָעָה זוֹ.” עָנָה מַר מֵיל.

“טוֹבָה וְיָפָה לְךָ, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר קְרִיקְל.

“וּבְכֵן הוֹלֵךְ אֲנִי מֵעִמָּךְ, מַר קְרִיקְל, וּמֵעִם כֻּלְּכֶם,” אָמַר מַר מֵיל בְּהַבִּיטוֹ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, “וְאַתָּה, סְטִירְפוֹרְתְּ, בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ? – יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה, אֲשֶׁר תִּכָּלֵם מִמַּעֲשֶֹיךָ הַיּוֹם. לְעֵת עַתָּה לֹא הָיִיתִי בּוֹחֵר בְּךָ לִידִיד לִי אוֹ לְאִישׁ הַקָּרוֹב אֶל לִבִּי.”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָטַל מַר מֵיל מִתּוֹךְ תֵּבַת הַשֻּׁלְחָן אֶת הַחְַצוֹצְרָה שֶׁלּוֹ וַחֲבִילָה קְטַנָּה שֶל סְפָרִים, עָזַב אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְמִי שֶׁיָּבוֹא אַחְַרָיו וְיָצָא מִבֵּית הַסֵּפֶר עִם הַצְּרוֹר הַדַּל שֶׁל מִטַּלְטְלָיו תַּחַת זְרוֹעוֹ. וְאָז נָשָֹא מַר קְרִיקְל נְאוּם מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶל טוּנְגֵי, וּבַנְּאוּם הַזֶּה הִלֵּל מְאֹד אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ עַל אֲשֶׁר הֵגֵן עַל כְּבוֹד “בֵּית־שָׁלוֹם”, אַף הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ לְאוֹת רָצוֹן, וְאָנוּ כֻּלָּנוּ קָרָאנוּ שָלֹש פְּעָמִים “הֵידָד” בְּקוֹל רָם, כַּנִּרְאֶה, לִכְבוֹדוֹ שֶל סְטִירְפוֹרְתְּ – מִלְּבַד הַתַּלְמִיד טְרַדְלֶס, שֶׁפָּרַשׁ וּבָכָה עַל פְּרֵדָתוֹ שֶל מַר מֵיל, וְעַל הֶעָוֹן הַזֶּה סָפַג מַלְקוֹת מִידֵי מַר קְרִיקְל, אֲשֶׁר שָב אֶל עַרְשֹוֹ.

נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ בַּחֲדַר הַלִּמּוּדִים וְהִבַּטְנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כְּאוֹבְדֵי עֵצוֹת. לִבִּי הָיָה מָלֵא צַעַר וַחֲרָטָה, עַל כִּי אָנֹכִי גָרַמְתִּי לְכָל אוֹתוֹ הַמְאֹרָע, וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא הָיִיתִי שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת, לוּלֵא יָרֵאתִי לְהַעֲלִיב בָּזֶה אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנִּי. עַל טְרַדְלֶס גָּדַל קִצְפּוֹ מְאֹד, וַיֹּאמֶר, כִּי יָפֶה שֶׁהִלְקוּ אוֹתוֹ. כָּךְ נָאֶה לוֹ.

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.” עָנָה טְרַדְלֶס, “אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי כִּי עָוֶל גָּדוֹל נַעֲשָֹה לְמַר מֵיל.”

“מִי עָשָֹה לוֹ עָוֶל, אִשָּׁה מְצֵרָה?” שָׁאַל סְטִירְפוֹרְתְּ.

“אָתָּה,” עָנָה טְרַדְלֶס

“וְכִי מֶה עָשִׂיתִי לוֹ?” שָׁאַל סְטִירְפוֹרְתְּ.

“מֶה עָשִֹיתָ?” עָנָה טְרַדְלֶס, “הַמְעַט לְךָ, כִּי פָּגַעְתָּ בְּרִגְשׁוֹתָיו וְעוֹד נָטַלְתָּ מִמֶּנּוּ אֶת פַּרְנָסָתוֹ.”

“רִגְשׁוֹתָיו!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ מִתּוֹךְ בּוּז, “בָּרִי לִי, כִּי רִגְשׁוֹתָיו יָנוּחוּ בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, רִגְשׁוֹתָיו אֵינָם רַכִּים כְּרִגְשׁוֹתֶיךָ, מָרַת טְרַדְלֶס. וּפַרְנָסָתוֹ – הֵן זוֹ הָיְתָה בְּרֶוַח וּבְכָבוֹד, לֹא כָךְ? – דַּע לְךָ כִּי אֶכְתֹּב אֶל אִמִּי, וְהִיא תִתֵּן לוֹ סְכוּם שֶל כֶּסֶף.”

הַדָּבָר הַזֶּה נֶחֱשַב בְּעֵינֵינוּ לְמַעֲשֵֹה חֶסֶד מֵאֵין כָּמוֹהוּ. אִמּוֹ שֶל סְטִירְפוֹרְתְּ. יָדַעְנוּ הִיא אַלְמָנָה עֲשִׁירָה, אֲשֶׁר לֹא מָנְעָה מִבְּנָהּ כֹּל אֲשֶׁר שָׁאַל מִמֶּנָּה. וְלָכֵן יָרַד כְּבוֹד טְרַדְלֶס בְּעֵינֵינוּ, וּכְבוֹדוֹ שֶל סְטִירְפוֹרְתְּ עָלָה עַד לְגָבְהֵי שְׁחָקִים, וּמַה גַּם כִּי הִגִּיד לָנוּ, כִּי רַק בְּשֶׁלָּנוּ בָּא בְּרִיב עִם מַר מֵיל.

אַךְ בָּעֶרֶב הַהוּא, בְּשִׁבְתִּי כְּדַרְכִּי לְסַפֵּר סִפּוּרַי, עָלָה בְּאָזְנִי קוֹל הַחֲצוֹצְרָה שֶׁל מַר מֵיל, קוֹל הוֹגֶה נְכָאִים. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עָיֵף סְטִירְפוֹרְתְּ, וְאָנֹכִי עָלִיתִי עַל מִטָּתִי, רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת הַמּוֹרֶה תּוֹקֵעַ בְּנִגּוּן מָלֵא עֶצֶב, עַד כִּי נִשְׁבַּר לִבִּי.

וְאוּלָם עַד מְהֵרָה שָׁכַחְתִּי אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲלוּת רַבָּה, בִּרְאוֹתִי אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ בָּא בִּמְקוֹם מוֹרֶה לְמֶשֶךּ יָמִים אְַחָדִים, עַד שֶׁבָּא מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ שֶל מַר מֵיל. הַמּוֹרֶה הֶחָדָשׁ הִתְוַדַּע אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר הֵעִיד עָלָיו בְּפָנֵינוּ, כִּי “מֻפְלָג” הוּא. וְאַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי כָּרָאוּי פֵּרוּשָׁהּ שֶל מִלָּה זוֹ, נִמְלָא לִבִּי כָּבוֹד אֶל הַמּוֹרֶה, וְלֹא הֵטַלְתִּי שׁוּם סָפֵק, כִּי לַמְדָן גָּדוֹל הוּא, אַף כִּי לֹא הָיָה מְטַפֵּל בִּי כְּמַר מֵיל.

בְּאוֹתוֹ הַ“זְּמָן” אֵרַע עוֹד מְאֹרָע אֶחָד, יוֹצֵא מִגֶּדֶר הַחַיִּים הַשּׁוֹמְמִים שֶל בֵּית הַסֵּפֶר, מְאֹרָע שֶעָשָׂה רֹשֶם גָּדוֹל עַל נַפְשִי.

בְּאַחַד הַיְָּמִים, בַּצָּהֳרַיִם, בְּשָׁעָה שֶׁכֻּלָּנוּ הָיִינוּ שְרוּיִים בְּצַעַר, וּמַר קְרִיקְל הִכָּה עַל יָמִין וְעַל שְֹמֹאל, נִכְנַס טוּנְגֵי וְקָרָא בְּקוֹלוֹ הַגַּס, כְּדַרְכּוֹ:

“אוֹרְחִים בָּאוּ אֶל קָפֶּרְפִילְד!”

וְאַחֲרֵי כֵן לָחַשׁ בְּאָזְנֵי מַר קְרִיקְל, מִי הֵם הָאוֹרְחִים, וְאָנֹכִי קִבַּלְתִּי רְשׁוּת לָצֵאת. בְּחִפָּזוֹן רַב עָזַבְתִּי אֶת חֲדַר הַלִּמּוּדִים, וְלִבִּי הָרַךְ פָּג בְּלֶכְתִּי אֶל אוּלָם הָאוֹרְחִים כַּאֲשֶׁר חָלַף רַעְיוֹן בְּמֹחִי, אוּלַי אִמִּי הִיא זוֹ שֶבָּאָה, וּבְקָרְבִי אֶל הַדֶּלֶת עָמַדְתִּי רֶגַע וְלֹא נָגַעְתִּי בַּמַּנְעוּל, וְלִבִּי הָלַם.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לֹא רָאִיתִי אִישׁ. וְאוּלָם בְּהִתְבּוֹנְנִי מִסָּבִיב רָאוּ עֵינַי, לְתִמְהוֹנִי, מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶת מַר פֵּגוֹטִי וְחָם עוֹמְדִים צְפוּפִים זֶה בְּצַד זֶה, כּוֹבְעֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וְהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמָּתִי. לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק, אַךְ צְחוֹק זֶה בָּא לִי מִתּוֹךְ גִּיל לְמַרְאֵה הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְלֹא מִתּוֹךְ לִגְלוּג אֶל מִנְהָגָם הַזָּר. נָתַתִּי לָהֶם שָׁלוֹם וְהֶחֱזִירוּ לִי שָׁלוֹם בִּידִידוּת רַבָּה, וְאָנֹכִי לֹא חָדַלְתִּי לִצְחֹק, עַד כִּי זָלְגוּ עֵינַי דְּמָעוֹת.

וּמַר פֵּגוֹטִי, בִּרְאוֹתוֹ דִמְעָה בְּעֵינַי, רָמַז אֶל חָם, כִּי יִפְתַּח פִּיו לְדַבֵּר.

“אַל דְּמָעוֹת, מַר דָּדִי!” קָרָא חָם בְּאֹפֶן דִּבּוּרוֹ הַמְּיֻחָד לוֹ, “הִנֵּה בָּחוּר גָּדוֹל אָתָּה!”

“הַאֻמְנָם גָּדָלְתִּי?” אָמַרְתִּי בִּמְחוֹתִי דִּמְעָה מֵעֵינָי.

“כֵּן, מַר דָּדִי! – הַאִם לֹא גָדָל?” אָמַר חָם אֶל דּוֹדוֹ

“גָּדַל, גָּדָל!” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

הֵם הֵבִיאוּ אוֹתִי שוּב לִידֵי צְחוֹק; אָז צָחַקְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ בְּפֶה מָלֵא עַד כִּי הָיִיתִי בְּסַכָּנָה לִבְכּוֹת עוֹד פַּעַם.

“אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה, מַר פֵּגוֹטִי, מַה שְׁלוֹם אִמָּא?” שָׁאַלְתִּי “וּמַה שְלוֹם אוֹמַנְתִּי הַיְקָרָה, זוֹ פֵּגוֹטִי הַחְַבִיבָה?”

“שֶׁבַח לָאֵל!” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

“וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה?”

“שֶׁבַח לָאֵל!” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

שָׁעָה קַלָּה שָֹרְרָה דְמָמָה, אַחֲרֵי כֵן הוֹצִיא מַר פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ כִּיסוֹ שְנֵי סַרְטְנֵי־יָם גְּדוֹלִים וּקְרַבּ כַּבִּיר, וְיַלְקוּט בַּד מָלֵא סַרְטָנִים קְטַנִּים וְהֶעֱמִיסָם עַל זְרוֹעוֹת חָם, וְאֵלַי אָמָר:

“אָנָּא, קַח לְךָ זֶה לִתְשׁוּרָה, לְזִכְרוֹן הַיָּמִים שֶׁיָּשַׁבְתָּ בְּבֵיתֵנוּ. לֹא הָיָה לָנוּ מִלְּבַד זֶה דָבָר לְהַגִּיד לָךְ.”

אָמַרְתִּי לָהֶם תּוֹדָה, וּמַר פֵּגוֹטִי, בְּהַבִּיטוֹ אֶל חָם שֶעָמַד עֲמוּס סַרְטָנִים וְלֹא יָכֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, פָּנָה אֵלַי וְאָמָר:

“הָלַכְנוּ בְּסִירָה מִיַּרְמוּת לִגְרִיבְסֶן. אֲחוֹתִי כָּתְבָה אֵלַי שֵׁם הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְכָתְבָה, כִּי בְּבוֹאִי לִגְרִיבְסֶן אָסוּר לִרְאוֹת אֶת מַר דָּדִי וְלִמְסֹר לוֹ בְּרָכָה בִּשְמָהּ וְלֵאמֹר לוֹ, כִּי בְּנֵי בֵיתוֹ בְּרִיאִים וּשְלֵמִים, וְכַאֲשֶׁר אָשוּב תִּכְתֹּב עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אֶל אְַחוֹתִי, כִּי רָאִינוּ אוֹתְךָ וְכִי שָׁלוֹם לָךְ. וְכָךְ עָשִֹינוּ.”

הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּי מַר פֵּגוֹטִי מְטֹרָפִים וּמְסֻלְסָלִים, עַד כִּי לֹא בְּנָקֵל עָמַדְתִּי עַל פֵּרוּשָׁם. אַחֲרֵי כֵן הִבַּעְתִּי לוֹ תּוֹדָה מִקֶּרֶב לִבִּי, אַף אָמַרְתִּי לוֹ, וּפָנַי אָדְמוּ, כִּי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וַדַּאי שֶׁנֶּהֶפְכָה וְהָיְתָה לְאַחֶרֶת מֵאָז שֶׁלָּקַטְנוּ עִמָּהּ יַחְדָּו אֲבָנִים קְטַנּוֹת עַל שְֹפַת הַיָּם.

“הִנֵּה הִיא הוֹלֶכֶת וְנַעֲשֵֹית אִשָּׁה. כֵּן הַדָּבָר,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “שְׁאַל אוֹתוֹ.” הוּא רָמַז עַל חָם, אֲשֶׁר עָמַד וְעוֹר פָּנָיו קָרַן.

“פָּנֶיהָ מַה יָפוּ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, וּפָנָיו גַּם הוּא אוֹרוּ.

“מְלֻמֶּדֶת הִיא!” נַעֲנָה חָם.

“וּכְתָב יָדָהּ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “הָאוֹתָיוֹת הֵן שְׁחוֹרוֹת, גְּדוֹלוֹת, מְאִירוֹת עֵינָיִם.”

תַּעֲנוּג גָּדוֹל הָיָה לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בְּהִתְפַּעֲלוּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר עַל אֹדוֹת חֲבִיבָתוֹ הַקְּטַנָּה. הִנֵּה הוּא עוֹמֵד עַתָּה לְנֶגֶד עֵינָי: פָּנָיו הַגַּסִּים וְהַשְּעִירִים מְאִירִים מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְגָאוֹן, אֲשֶׁר אֵין בְּיָדִי לְתָאֳרָם. עֵינָיו הַיְשָרוֹת נוֹצְצוֹת וּמַזְהִירוֹת כְּאִלּוּ בְּמַעֲמָקָן נוֹבֵעַ מַעְיָן שֶל אוֹרָה. חָזֵהוּ הָרָחָב מִתְרוֹמֵם מִתּוֹךְ עֹנֶג. יָדָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהַפְּתוּחוֹת נִקְמָצוֹת לְאֶגְרוֹף, בְּשָׁעָה שֶׁדְּבָרָיו יוֹצְאִים מִן הַלֵּב, וְאֶגְרוֹף יְמִינוֹ נִרְאָה בְּעֵינֵי גַּמָּד כָּמוֹנִי כְּפַטִּיש שֶל חָרַש בַּרְזֶל.

גַּם פְּנֵי חָם הָיוּ כְּבֵדִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הָיוּ מְסַפְּרִים עוֹד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּשִׁבְחָהּ שֶל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אִלּוּ לֹא נִכְנַס פִּתְאֹם סְטִירְפוֹרְתְּ, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתִי עוֹמֵד בַּפִּנָּה וְסָח עִם שְנֵי אֲנָשִׁים זָרִים, חָדַל מִנִּגּוּנוֹ שֶהָיָה בְּפִיו וְאָמָר: “לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה פֹּה קָפֶּרְפִילְד.” אַף הִפְנָה שִכְמוֹ לָצֵאת.

אִם נִכְנְסָה בִּי רוּחַ שֶל גַּאֲוָה עַל שֶׁיֵּשׁ לִי חָבֵר חָשוּב כִּסְטִירְפוֹרְתְּ, אוֹ כִּי בָא אֵלַי רָצוֹן לְבָאֵר לַחֲבֵרִי זֶה, מֵאַיִן בָּא אֵלַי יְדִיד כְּמַר פֵּגוֹטִי, – אַךְ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קָרָאתִי:

“אָנָּא, אַל תֵּלֵךְ, סְטִירְפוֹרְתְּ, הִנֵּה שְׁנֵי שַׁיָּטִים מִיַּרְמוּת – אֲנָשִׁים קְרוֹבִים מְאֹד – קְרוֹבֵי אוֹמַנְתִּי, וְהֵמָּה בָּאוּ מִגְּרִיבְסֶן לִרְאוֹת אֶת פָּנָי.”

“הֲכֵן?” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ וְחָזַר, “יִשְֹמַח לִבִּי לְהִתְוַדַּע אֲלֵיהֶם.”

“מַה שְׁלוֹמְכֶם”?

חֲבֵרִי לָקַח כָּל לֵב בַּהֲלִכוֹתָיו הַנְּעִימוֹת. שְֹשֹוֹן רוּחוֹ, קוֹלוֹ הֶעָרֵב, יְפִי תָּאֳרוֹ, אוֹר פָּנָיו – כָּל אֵלֶּה נָסְכוּ קֶסֶם עַל כָּל רוֹאָיו, וְלֹא רַבִּים יָכְלוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַקֶּסֶם הַזֶּה. גַּם בְּעֵינֵי הָאֲנָשִים הַפְּשוּטִים, פֵּגוֹטִי וְחָם, מָצָא סְטִירְפוֹרְתְּ חֵן, וּבְרֶגַע אֶחָד הָיוּ נְכוֹנִים לִפְתֹחַ לְפָנָיו אֶת לִבָּם.

“כַּאֲשֶׁר תִּכְתְּבוּ עָלַי אֶל בְּנֵי בֵיתִי,” אָמַרְתִּי אֶל אוֹרְחַי, “תּוֹאִילוֹ להוֹסִיף, כִּי מַר סְטִירְפוֹרְתְּ מִתְהַלֵּךְ עִמִּי בְּחִבָּה רַבָּה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ, מָה הָיִיתִי עוֹשֶֹה פֹּה, לוּלֵא הוּא שֶׁהָיָה עִמָּדִי.”

“הֲבָלִים!” נַעֲנָה סְטִירְפוֹרְתְּ בְּבַת צְחוֹק, “אַל נָא תִּכְתְּבוּ דְבָרִים אֵלּוּ.”

“וְאִם יוֹאִיל מַר סְטִירְפוֹרְתְּ,” הוֹסַפְתִּי, “לַעֲבֹר בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים דֶּרֶךְ גְּלִילוֹת נוֹרְפוֹלְק אוֹ סוֹפוֹלְק, בְּעֵת שֶׁאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמּוֹ, אָז דְּעוּ לָכֶם, כִּי אָבִיא אוֹתוֹ לְיַרְמוּת, אִם יְהִי רָצוֹן מִלְפָנָיו, לְהַרְאוֹתוֹ אֶת בֵּיתְכֶם. מִיָּמֶיךָ, סְטִירְפוֹרְתְּ, לֹא רָאוּ עֵינֶיךָ בַּיִת נִפְלָא כָּזֶה, הַבָּנוּי מִסְפִינָה.”

“בָּנוּי הוּא מִסְּפִינָה, הַאֻמְנָם?” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “אָכֵן זֶה הוּא בַּיִת נָאֶה לְמַלָּח מִלֵּדָה.”

“הֵן, הֵן,” נַעֲנָה חָם בְּהִתְפַּעְַלוּת, “כֵּן דִּבַּרְתָּ, עֶלֶם צָעִיר. אָדוֹן דָּדִי, יָפֶה אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ הַצָּעִיר, מַלָּח מִלֵּדָה! כֵּן! כֵּן! זֶה הוּא אֱמֶת!”

גַּם מַר פֵּגוֹטִי הָיָה שְֹבַע רָצוֹן לִשְׁמֹעַ שִׁבְחוֹ לֹא פָּחוֹת מִבֶּן אָחִיו, אַף כִּי הָעַנְוָה לֹא הִתִּירָה לוֹ לְהַבִּיעַ אֶת שִׂמְחָתוֹ בְּקוֹל רָם.

“הָהּ, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ כְּרִיעָה וְקִדָּה, “חֵן חֵן לְךָ, אֲדוֹנִי! חֵן חֵן! אֲנִי עוֹשֶֹה בְּחַיַּי רַק מַה שֶבְּכֹחִי לַעְַשֹוֹת, אֲדוֹנִי.”

“הַטּוֹב בָּאֲנָשִים אֵינוֹ יָכֹל לַעֲשֹוֹת יוֹתֵר, מַר פֵּגוֹטִי.” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר יָדַע כְּבָר אֶת שֵׁם אִישׁ שִֹיחוֹ.

“בָּרִי לִי.” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּנַעַנְעוֹ רֹאשׁוֹ, “כִּי כָל מַה שֶׁאַתָּה, אֲדוֹנִי, עוֹשֶֹה, טוֹב וְיָפֶה הוּא מְאֹד. חֵן חֵן לְךָ, אֲדוֹנִי, לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת דְּבָרֶיךָ הַטּוֹבִים אֵלָי. אָדָם פָּשוּט אֲנִי, אֲדוֹנִי. אַךְ מַכְנִיס אוֹרְחִים אָנִי. בְּבֵיתִי אֵין פְּאֵר אֲדוֹנִי, אְַבָל פָּתוּחַ הוּא לְאוֹרְחִים, אִם תּוֹאִיל לָסוּר אֵלֵינוּ עִם מַר דָּדִי, נְקַבֵּל אֶתְכֶם בְּחִבָּה רַבָּה. אֲבָל, סִלְחוּ נָא, הִנֵּה יֵשׁ לִי הַיּוֹם תִּשְׁעָה קַבִּים שֶל שִֹיחָה, שָלוֹם לָכֶם!”

גַּם חָם יָצָא אַחֲרָיו מִתּוֹךְ בִּרְכַּת שָׁלוֹם, וְכֹה נִפְרַדְנוּ זֶה מִזֶּה בְּלֵב שָלֵם. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הָיָה עִם לִבִּי לְסַפֵּר לִסְטִירְפוֹרְתְּ עַל אֹדוֹת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וְהַיָּפָה, אַךְ מִתְבַּיֵש הָיִיתִי לְהַעֲלוֹת אֶת שְׁמָהּ עַל שְֹפָתַי, גַּם יָרֵאתִי פֶּן יְלַגְלֵג סְטִירְפוֹרְתְּ עָלָי.

אֶת הַסַּרְטָנִים הַצְּלוּיִים הֶעֱבַרְנוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא בִּגְנֵבָה אֶל חֲדַר הַמִּשְׁכָּב, אַף עָרַכְנוּ סְעֻדָּה גְדוֹלָה, וְרַק טְרַדְלֶס הָאֻמְלָל חָלָה בַּלַּיְלָה הַהוּא אַחֲרֵי אֲכִילָה גַסָּה מִבְּשַֹר סַרְטַן־הַיָּם, וְנוֹסָף עַל הַסַּמְמָנִים שֶׁשָּׁתָה, סָפַג עוֹד מַלְקוֹת בְּמִסְפָּר רָב, עַל שֶׁלֹּא גִלָּה אֶת סוֹד מַחֲלָתוֹ.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְמֵי הַ“זְּמָן” הַהוּא הְַלֹא הֵם בְּזִכְרוֹנִי תַּעֲרֹבֶת שֶל עָמָל וּתְלָאָה בְּחַיָּי. הַקַּיִץ עוֹבֵר וִימֵי הַגְּשָׁמִים בָּאִים; בְּקוּמִי מִמִּטָּתִי בַּבֹּקֶר אֲנִי רוֹעֵד מִצִּנָּה, וּבַלַּיְלָה בַּעֲלוֹתִי עַל מִשְׁכָּבִי שִׁנַּי נוֹקְשׁוֹת מִקֹּר; בָּעֶרֶב מְאִירָה מְנוֹרָה קְטַנָּה אֶת חֲדַר הַלִּמּוּדִים, וְהַחֹם מְעַט, וּבַבֹּקֶר שֹוֹרֵר שָם קֹר מַרְתֵּף; עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְעַת הַסְּעֻדָּה עוֹלֶה הַיּוֹם בְּשַֹר שוֹר אוֹ אַיִל – צָלִי, וּמָחָר – מְבֻשָּׁל, וּמָחֳרָתַיִם – שוּב צָלִי, וְעֵינַי רוֹאוֹת רַק סִפְרֵי לִמּוּד, שִׁבְרֵי לוּחוֹת, חוֹבְרוֹת וְכִתְמֵי דְמָעוֹת עֲלֵיהֶן, מַלְקוֹת, חֲבִיטוֹת, גְּזִיזַת שֵֹעָר, שִׁעֲמוּם – וְעַל הַכֹּל שְׁרוּיָה עָב שְׁחוֹרָה שֶל דְּיוֹ.

וְאוּלָם זוֹכֵר אֲנִי הֵיטֵב, כִּי הָרַעְיוֹן עַל דְּבַר הַחַגִּים, זֶה הָרַעְיוֹן אֲשֶׁר יָמִים רַבִּים הָיָה מְרֻחָק מֵאִתָּנוּ מֶרְחָק רַב, הָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֵלֵינוּ, הָלַךְ וְגָדַל לְעֵינֵינוּ. הִנֵּה כְּבָר מַהֲלָךְ חֹדֶשׁ יָמִים בֵּינֵינוּ, וְהִנֵּה זֶה שָׁבוּעַ יָמִים מַפְרִיד בֵּינֵינוּ, וְהִנֵּה רַק יָמִים מִסְפָּר. לִבִּי הִתְחִיל מְפַחֵד, פֶּן לֹא יִתְּנוּנִי לִנְסֹעַ אֶל בֵּית אִמִּי; גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִגִּיד לִי סְטִירְפוֹרְתְּ, כִּי בְּוַדַּאי אֲקַבֵּל רְשוּת לִנְסֹעַ, הֵחֵל לְהָצִיק לִי הָרַעְיוֹן, אוּלַי יִקְרֵנִי אָסוֹן, כִּי תִּשָּׁבֵר לִי רֶגֶל בֵּינְתַּיִם.

אָז הִנֵּה הוֹלֵךְ וּבָא יוֹם הַנְּסִיעָה. מָחֳרָתַיִם, מָחָר, הַיּוֹם, עוֹד שָׁעוֹת מִסְפָּר, בָּעֶרֶב – וְהִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן הַהוֹלֵךְ לְיַרְמוּת, וַאֲנִי נוֹסֵעַ אֶל בֵּית מוֹלַדְתִּי.

כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה הָיִיתִי מְנַמְנֵם, גַּם בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת בָּא אֵלַי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי רֶגַע רָאוּ עֵינַי בְּעַד הַחַלּוֹן כִּכָּר אַחֶרֶת, לֹא זוֹ שֶל “בֵּית שָׁלוֹם”, וְהַקּוֹל אֲשֶׁר עָלָה בְּאָזְנַי, לֹא קוֹלוֹ שֶל מַר קְרִיקְל הוּא, בְּהַלְקוֹתוֹ אֶת טְרַדְלֶס חֲבֵרִי, כִּי אִם קוֹל הָעֶגְלוֹן הוּא, הַמְזָרֵז אֶת סוּסָיו. –


 

פֶּרֶק שְׁמִינִי: יְמֵי הַחַג שֶלִּי.    🔗

יוֹם אֶחָד בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר אֶל בֵּית הַמָּלוֹן בְּיַרְמוּת, לֹא זֶה שֶׁיְּדִידִי הַמֶּלְצַר מְשָׁרֵת שָׁם, וְהִכְנִיסוּ אוֹתִי לְחֶדֶר קָטֹן וְאָנֹכִי הָיִיתִי אֲחוּז־צִנָּה, עָלִיתִי עַל הַמִּטָּה, פָּרַשְֹתִּי עַל גּוּפִי אֶת הַשְּׂמִיכָה וְנִרְדַּמְתִּי.

מַר בַּרְקִיס, זֶה הָעֶגְלוֹן, הָיָה צָרִיךְ לָבוֹא בַּשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית בַּבֹּקֶר, אַךְ אָנֹכִי הְֶקִיצוֹתִי בַּשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית, בְּעוֹד עֵינַי תּוֹעוֹת מְעַט מֵחֹסֶר־מְנוּחָה בַּלַּיְלָה, וַאֲנִי נָכוֹן לַדָּרֶךְ. הָעֶגְלוֹן קִדֵּם אֶת פָּנַי כְּאִלּוּ רַק חֲמִשָּׁה רְגָעִים עָבְרוּ מִשָּׁעָה שֶיָּשַׁבְנוּ יַחְדָיו, כְּאִלּוּ יָצָאתִי רַק לְרֶגַע לִפְרֹט מַטְבֵּעַ שֶל כֶּסֶף אוֹ לִקְנוֹת עוּגָה.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר מָצָאנוּ מְנוּחָה, אֲנִי עִם אַרְגָּזִי, בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה וְגַם הַעֶגְלוֹן יָשַב עַל מְקוֹמוֹ, זָז הַסּוּס הֶעָצֵל וּפָסַע לוֹ, כְּדַרְכּוֹ פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת.

“פָּנֶיךָ טוֹבִים. מַר בַּרְקִיס.” אָמַרְתִּי אֵלָיו, כְּדֵי לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְבָרִים.

מַר בַּרְקִיס מָחָה אֶת לְחָיָיו בְּשַׁרְוֻלּוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְבּוֹנֵן אֶל שַׁרְוֻלּוֹ, כְּאִלּוּ רָצָה לִרְאוֹת בּוֹ סִמָּן שֶׁל יֹפִי, אַךְ לֹא עָנָה דָבָר עַל שְׁאִילַת שָׁלוֹם שֶלִּי.

“אֶת בַּקָּשָׁתְךָ עָשִׂיתִי, מַר בַּרְקִיס,” אָמַרְתִּי לוֹ, “וְכָתַבְתִּי אֶל פֵּגוֹטִי.”

“אַהּ!” עָנָה מַר בַּרְקִיס.

נִרְאֶה הָיָה, כִּי מַר בַּרְקִיס שָׁרוּי בְּרֹגֶז וְהוּא עוֹנֶה בְּלִי חֶמְדָּה.

“הַאִם לֹא עָשִֹיתִי יָפֶה מַר בַּרְקִיס?” שָׁאַלְתִּי כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה שֶׁל יִשּׁוּב הַדָּעַת.

“אִי, לֹא,” עָנָה מַר בַּרְקִיס.

“שְׁלִיחוּתִי לֹא הָיְתָה יָפָה?”

“אֶפְשָר שֶׁהַשְּׁלִיחוּת הָיְתָה יָפָה,” עָנָה מַר בַּרְקִיס, “אַךְ קֵץ לֹא בָא.”

לֹא הֲבִינוֹתִי אֶת כַּוָּנַת דְּבָרָיו, וְלָכֵן חָזַרְתִּי בְּדֶרֶךְ שְׁאֵלָה:

“לֹא בָא קֵץ?”

“לֹא, שׁוּם קֵץ לֹא בָא,” בֵּאֵר לִי הָאִיש, “אֵין מַעֲנֶה.”

“הַאִם חִכִּיתָ לְמַעֲנֶה?” שָׁאַלְתִּי בְּפָקְחִי עֵינַי, כִּי אוֹר חָדָשׁ זָרַח עָלַי.

“אִם אִישׁ אוֹמֵר, כִּי הוּא רוֹצֶה,” עָנָה מַר בַּרְקִיס בְּנָשְֹאוֹ עֵינָיו אֵלַי, ”זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי הָאִישׁ מְחַכֶּה לְמַעֲנֶה."

“וּבְכֵן מַר בַּרְקִיס?”

“וּבְכֵן.” עָנָה הָעֶגְלוֹן בְּהַפְנוֹתוֹ רֹאשוֹ שוּב לְעֵבֶר אָזְנָיו שֶל סוּסוֹ, “הִנֵּה מְחַכֶּה אִישׁ זֶה לְמַעֲנֶה מֵאָז וְעַד הַיּוֹם.”

“הַאִם אָמַרְתָּ לָהּ דְּבָרִים אֵלּוּ, מַר בַּרְקִיס?”

“לֹא,” נָהַם הָעֶגְלוֹן אַחֲרֵי הִרְהוּר קַל, “אֵין לִי רְשוּת לָלֶכֶת וּלְדַבֵּר אֵלֶיהָ. מִיָּמַי לֹא דִבַּרְתִּי עִמָּהּ פָּנִים אֶל פָּנִים, לֹא אֵלֵךְ לֵאמֹר לָהּ דָּבָר זֶה.”

“אוּלַי תִּמְסֹר אֶת דְּבָרֶיךָ אֵלֶיהָ עַל יָדִי, מַר בַּרְקִיס?” שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק.

“אִם יֵש עִם לִבְּךָ. אֱמֹר לָהּ,” קָרָא הָעֶגְלוֹן בְּהַבִּיטוֹ אֵלַי הַבָּטָה קַלָּה, “כִּי בַּרְקִיס מְחַכֶּה לְמַעֲנֶה. אֱמֹר־נָא מַה שְׁמָהּ?”

“שֵׁם אוֹמַנְתִּי?”

“אַהּ”, עָנָה מַר בַּרְקִיס בְּנִדְנוּד־רֹאש.

“פֵּגוֹטִי.”

“זֶה שְׁמָהּ אוֹ שֵׁם מִשְׁפַּחְתָּהּ?” שָאַל מַר בַּרְקִיס.

“זֶה הוּא שֵׁם מִשְׁפַּחְתָּהּ, וּשְמָהּ – קְלָרָה.”

“כֵּן הוּא!” קָרָא הָעֶגְלוֹן. נִרְאֶה הָיָה, כִּי שָקַע בְּהַרְהוֹרִים. שָׁעָה קַלָּה יָשַׁב, שְׂפָתָיו נָעוּ וְקוֹלוֹ לֹא נִשְמָע.

“וּבְכֵן,” קָרָא לָאַחֲרוֹנָה, “כֹּה תֹּאמַר: 'פֵּגוֹטִי! בַּרְקִיס מְחַכֶּה לְמַעֲנֶה’. וְאִם הִיא תֹּאמַר: ‘אֵיזֶה מַעֲנֶה?’ אָז תֹּאמַר אַתָּה: ’עַל הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ’. וְאִם תֹּאמַר הִיא: 'מָה הַדָּבָר הַזֶּה?’ אָז תֹּאמַר אַתָּה: ’בַּרְקִיס רוֹצֶה’.”

וּלְיֶתֶר בֵּאוּר שָׁלַח מַר בַּרְקִיס אֶת יָדוֹ, בְּדַבְּרוֹ אֶת דְּבָרָיו הַנִּמְרָצִים, עַד כִּי דָחַף אוֹתִי בְּצִדִּי. וְאַחֲרֵי כֵן הִפְנָה שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ, כְּדַרְכּוֹ, לְעֵבֶר סוּסוֹ, וְלֹא דִבֵּר דָּבָר בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. וְרַק כַּעֲבֹר חֲצִי שָעָה, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ חֲתִיכַת קַרְטוֹן וַיִרְשֹׁם עַל כִּסּוּי־הָעֲגָלָה פְּנִימָה אֶת הַשֵּׁם: “קְלָרָה פֵּגוֹטִי” – כַּנִּרְאֶה, לְזִכָּרוֹן נָעִים.

הוֹי, מַה מוּזָר הָיָה הָרֶגֶשׁ בְּלִבִּי בְּנָסְעִי אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי אֲשֶׁר סָר חִנּוֹ. כָּל דָּבָר שֶׁרָאוּ עֵינַי הֶעֱלָה עַל לִּבִּי אֶת זֵכֶר בֵּית־מוֹלַדְתִּי בִּימֵי אָשְׁרִי אֲשֶׁר גָּזוּ כַּחֲלוֹם וְלֹא אוֹסִיף לִרְאוֹתָם עוֹד! אֵלֶּה הַיָּמִים הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר אִמִּי וְאָנֹכִי וּפֵגוֹטִי יָשַׁבְנוּ יַחְדָּיו וְאִישׁ לֹא עָמַד בֵּינֵינוּ, קָמוּ וְחָיוּ לְעֵינַי עַתָּה בִּשְׁעַת נְסִיעָתִי, עַד כִּי עָלָה עַל לִבִּי הָרַעְיוֹן לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי לָמָּה אֲנִי נוֹסֵעַ? וְאוּלַי טוֹב הָיָה לִי לָשֶׁבֶת הַרְחֵק מִזֶּה בְּחֶבְרַת סְטִירְפוֹרְתְּ וְלִשְׁכֹּחַ אֶת בֵּית־מוֹלַדְתִּי.

אוּלָם הִנֵּה אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ, וְעוֹד מְעַט וַאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי בֵּיתֵנוּ, אֲשֶׁר הָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים וְהַמְקֹרָחִים נוֹשְֹאִים כַּפֵּיהֶם בְּתוֹךְ אֲוִיר־הַחֹרֶף הַקַּר וּשְׁבָרִים שֶל קִנֵּי עוֹרְבִים רְעוּעִים נִשָֹּאִים בָּרוּחַ.

בַּעַל הָעְַגָלָה פֵּרֵק אֶת אַרְגָּזִי וְשָֹם אוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ לְיַד גֶּדֶר הַגָּן, וְאָנֹכִי עָבַרְתִּי בַּמִּשְׁעוֹל לְאֹרֶךְ בֵּיתֵנוּ, בַּהֲצִיצִי אֶל הַחַלּוֹנוֹת מִתּוֹךְ פַּחַד, אוּלַי אֶרְאֶה אֶת מַר מוֹרְדְסְטוֹן אוֹ אֶת אֲחוֹתוֹ. וְאוּלָם הַפָּנִים הָאֵלֶּה לֹא נִרְאוּ; אָז נִגַּשְׁתִּי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת, וּבְיָדְעִי כִּי בְשָׁעָה זוֹ, בֵּין הָעַרְבַּיִם, הַדֶּלֶת לֹא נְעוּלָה, נִכְנַסְתִּי אַט בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת.

בְּאָזְנִי עָלָה קוֹל עָרֵב, קוֹל אִמִּי. הִיא שָׁרָה בְּקוֹל דַּק, וְלִבִּי הִתְעוֹרֵר. אֶת הַקּוֹל הַזֶּה שָׁמַעְתִּי בְּעוֹדֶנִּי תִּינוֹק מוּטָל בִּזְרוֹעוֹת אִמִּי. הַנִּגּוּן אָמְנָם חָדָשׁ לִי, וּבְכָל זֹאת הוּא חַי וְקַיָּם בְּלִבִּי, וְהוּא דוֹמֶה לִידִיד יָשָׁן, אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלַי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים.

עַל פִּי הַקּוֹל הַבּוֹדֵד וְהַנּוּגֶה אָמַר לִי לִבִּי, כִּי אִמִּי יוֹשֶׁבֶת לְבַדָּהּ בַּחֶדֶר. אָז נִכְנַסְתִּי אָט. הִיא יָשְׁבָה לְיַד הָאָח וְהֵנִיקָה יֶלֶד, אֲשֶׁר יָדוֹ הַפְּעוֹטָה חִבְּקָה אֶת צַוָּארָהּ. עֵינֶיהָ הָיוּ נְעוּצוֹת בִּפְנֵי הַתִּינוֹק, וּמִפִּיהָ יוֹצֵא קוֹל זֶמֶר. וְאָמְנָם לֹא הָיָה אִישׁ בַּחֶדֶר מִלְּבַדָּהּ.


3.jpg

פָּתַחְתִּי שְֹפָתַי, וְהִיא קָפְצָה מִתּוֹךְ רְעָדָה. אַךְ בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי קָרְאָה: “דָּדִי חֲבִיבִי, בְּנִי יַקִּירִי!” וַתָּקָם לִקְרָאתִי, וְהִיא כָּרְעָה לָאָרֶץ וַתִּשַּׁק לִי, וְאֶת רֹאשִׁי שָֹמָה בְּחֵיקָהּ לְיַד הַיְצִיר הַקָּטֹן שֶׁשָּׁכַב, וַתַּגֵּש אֶת יָדוֹ הַפְּעוּטָה אֶל שְֹפָתָי.

הָהּ, לוּ מַתִּי. לוּ מַתִּי בָּרֶגַּע הַהוּא עִם רִגְשׁוֹתַי הַטְּהוֹרִים בְּלִבִּי! כִּי אָז הָיִיתִי מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּיָּמִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי כֵן.

“אָחִיךָ הוּא,” קָרְאָה אִמִּי בְּלַטְפָהּ אוֹתִי, דָּדִי, בּן־שַׁעֲשׁוּעָי! יֶלֶד טִפּוּחָי!"

וְהִיא הוֹסִיפָה לְנַשֵׁק לִי וּלְחַבֵּק אֶת צַוָּארִי, עַד אֲשֶׁר פָּרְצָה פֵּגוֹטִי וַתִּפֹּל עַל הָאָרֶץ לְרַגְלֵינוּ, וּבְמֶשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה הָיְתָה כְּמִשְׁתּוֹלָלָה.

כַּנִּרְאֶה, לֹא חִכּוּ בְּשָׁעָה זוֹ לְבוֹאִי, כִּי בַּעַל הָעֲגָלָה מִהֵר הַיּוֹם לָבוֹא. מַר מוֹרְדְסוֹן עִם אֲחוֹתוֹ הָלְכוּ לְבַקֵּר אֶת אַחַד הַשְּׁכֵנִים, וְהֵם יָשׁוּבוּ רַק בַּלָּיְלָה. אָכֵן לְאֹשֶר כָּזֶה לֹא צִפִּיתִי. לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי נוּכַל שְׁלָשְׁתֵּנוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו בְּאֵין מַפְרִיעַ. וּבְדִמְיוֹנִי הָיָה, כְּאִלּוּ שָׁבוּ הַיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁעָבְרוּ.

סָעַדְנוּ יַחְדָּו עַל יַד הָאָח. פֵּגוֹטִי אָמְרָה לָלֶכֶת אֶל הַמִּטְבָּח, אַךְ אִמִּי לֹא נָתְנָה אוֹתָהּ לַעֲשֹוֹת זֹאת, וְהִיא יָשְבָה עִמָּנוּ. אָז הִגִּישָׁה לִי אֶת הַפִּנְכָּה הַיְשָׁנָה שֶלִּי, שֶׁעָלֶיהָ צִיּוּר שֶל אֳנִיַּת־מִלְחָמָה, זוֹ הַפִּנְכָּה שֶׁפֵּגוֹטִי הִטְמִינָה אוֹתָהּ וְשָׁמְרָה עָלֶיהָ מִכָּל מִשְׁמָר כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי בַּנֵּכָר. גַּם הַכּוֹס שֶלִּי, עִם הַשֵּׁם “דָּוִד” הֶחָקוּק עָלֶיהָ, גַּם הַסַּכִּין הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי, גַּם הַמַּזְלֵג הַקָּטֹן שֶלִּי.

בְּשִׁבְתֵּנוּ לְיַד הַשֻׁלְחָן, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי הִגִּיעָה שְׁעַת־הַכֹּשֶר לְדַבֵּר אֶל פֵּגוֹטִי עַל אֹדוֹת מַר בַּרְקִיס. אַךְ טֶרֶם כִּלִּיתִי אֶת דְּבָרַי, פָּרְצָה פֵּגוֹטִי בְּקוֹל צְחוֹק וַתְּכַס אֶת פָּנֶיהָ בְּסִנָּרָהּ.

“פֵּגוֹטִי,” שָאְַלָה אִמִּי, “מַה זֶה הָיָה לָךְ?”

פֵּגוֹטִי הוֹסִיפָה לִצְחוֹק בִּמְלֹא פִּיהָ, וְאֶת סִנָּרָהּ לֹא הֵסִירָה מֵעַל פָּנֶיהָ כְּאִלּוּ הָיָה רֹאשָׁהּ נָתוּן בְּתוֹךְ שַֹק.

“מָה אַתְּ עוֹשָֹה, אִשָּׁה סְכָלָה?” תָּמְהָה אִמִּי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

“הוֹי, הַגֶּבֶר!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “הוּא אוֹמֵר לָקַחַת אוֹתִי לְאִשָּׁה.”

“הֵן שִׁדּוּךְ הָגוּן הוּא, לֹא כָךְ?” שָׁאֲלָה אִמִּי.

“הָהּ, אֵינִי יוֹדַעַת!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אַל תִּשְׁאָלִינִי. אֵינִי רוֹצָה בּוֹ בְּעַד כָּל הוֹן. בְּכָל בַּעַל אֵינִי רוֹצָה.”

“אִם כֵּן מַדּוּעַ זֶה לֹא תֹאמְרִי לוֹ, אֵשֶת לֹא־בִינוֹת?” שָׁאֲלָה אִמִּי.

“מָה אֹמַר לוֹ?” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בְּהַשְׁקִיפָהּ מִתּוֹךְ סִנָּרָהּ, “הֵן הוּא לֹא אָמַר לִי דָבָר בְּעִנְיָן זֶה. וְיָפֶה עָשָֹה. אִלּוּ הֵעֵז פָּנָיו לְדַבֵּר עִמִּי, כִּי אָז הִכִּיתִיו בְּחֶרְפָּה עַל לֶחְיוֹ.”

לְחָיֶיה הִיא הָיוּ אֲדֻמּוֹת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶן לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי, אַךְ הִיא כִּסְתָּה פָּנֶיהָ שׁוּב בְּסִנָּרָהּ, וְשׁוּב מִלְאָה שְֹחוֹק פִּיהָ, פַּעַם וּפַעְַמַיִם, וְאַחֲרֵי כֵן חָזְרָה לִסְעֻדָּתָהּ.

אֶת פְּנֵי אִמִּי רָאִיתִי וְהִנֵּה כֻּסּוּ עָב, אַף כִּי חִיְּכָה כַּאֲשֶׁר הִבִּיטָה פֵּגוֹטִי אֵלֶיהָ. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה רָאִיתִי וְהִנֵּה שֻׁנּוּ פָּנֶיהָ. אָמְנָם יָפִים הָיוּ גַם הַיּוֹם. אַךְ מַה נוּגִים וּמַה עֲנֻגִּים הָיוּ, כַּפֶּיהָ הָיוּ דַּקּוֹת וּלְבָנוֹת וְנִרְאוּ לִי כִּשְׁקוּפוֹת, וְאוּלָם הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּא בְּרוּחָהּ, אֲשֶׁר הָיָה עָצוּב וְחָרַד. לָאַחֲרוֹנָה שָֹמָה אִמִּי אֶת יָדָּהּ עַל זְרוֹעַ הַמְּשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר:

“פֵּגוֹטִי, חֲבִיבָה, הֵן לֹא תִנָּשְֹאִי לְאִישׁ?”

“אָנֹכִי, גְּבִרְתִּי?” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בְּלָטְשָהּ עֵינֶיהָ, “אֱלֹהִים עִמָּךְ! מַה זֶה עָלָה עַל דַּעְתֵּךְ?”

“לֹא עַתָּה, עַל כָּל פָּנִים?” שָׁאֲלָה אִמִּי בְּקוֹל רַךְ.

“לְעוֹלָם!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי.

אָז לָקְחָה אִמִּי אֶת יָדָּהּ וַתֹּאמַר:

“אַל נָא תַּעַזְבִינִי, פֵּגוֹטִי. שְׁבִי עִמִּי, אוּלַי לֹא לְאֹרֶךְ יָמִים. מָה אֶעֱשֶֹה בִּלְעָדָיִךְ?!”

“הֶאָנֹכִי אֶעֶזְבֵךְ, אוֹצָרִי?” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “לֹא אֶעֱשֶֹה זֹאת בְּעַד כָּל הוֹן. אֵי מִזֶּה בָּא רַעְיוֹן־רוּחַ כָּזֶה אֶל רֹאשֵׁךְ הַקָּטֹן?” (פֵּגוֹטִי הִסְכִּינָה לְדַבֵּר לִפְעָמִים אֶל אִמִּי כְּדַבֵּר אֶל תִּינוֹקֶת).

אִמִּי לֹא עָנְתָה דָבָר, וְרַק שְֹפָתֶיהָ לָחֲשׁוּ: “חֵן חֵן”. וּפֵגוֹטִי הוֹסִיפָה לְדַבֵּר בְּסִגְנוֹנָהּ:

“הֶאָנֹכִי אֶעֶזְבֵךְ? הָבָה אֶרְאֶה נָא. פֵּגוֹטִי תֵּלֵךְ מֵעִמָּךְ? אִישׁ לֹא יִזְכֶּה לִרְאוֹת זֹאת! לֹא, לֹא, לֹא” – קָרְאָה פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ נַעְנוּעַ רֹאשׁ וְנִדְנוּד יָד – “הָיֹה לֹא תִהְיֶה; יֵשׁ חֲתוּלִים הָרוֹצִים מְאֹד כִּי פֵּגוֹטִי תַּעֲזֹב אֶת הַבָּיִת. אַךְ אַל יִשְֹמָחוּ. מוּטָב שֶׁיִּקְצְפוּ מְעָט. וְאָנֹכִי אֵשֵׁב עִמָּךְ, גְּבִרְתִּי, עַד אֲשֶׁר אַזְקִין וְכֹחַ לֹא יִהְיֶה בִּי עוֹד. וּלְאַחַר שֶׁתֶּחְדַּלְנָה אָזְנַי לִשְׁמֹעַ וְעֵינַי לִרְאוֹת, וְרַגְלַי לֹא תוּכַלְנָה לָלֶכֶת וְהַפֶּה לֹא יוּכַל לְדַבֵּר מֵחֹסֶר שִׁנַּיִם, וְלֹא אֶצְלַח לְכָל מְלָאכָה – אָז אָבוֹא אֶל דָּדִי שֶלִּי לְבַקֵּשׁ כִּי יִקָּחֵנִי אֵלָיו.”

“וְאָנֹכִי, פֵּגוֹטִי,” אָמַרְתִּי, “אֶשְֹמַח לִקְרָאתֵךְ וַאֲקַדֵּם אֶת פָּנַיִךְ כִּפְנֵי מַלְכָּה.”

“יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים וְיִשְמְרֶךָ!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אֲנִי יוֹדַעַת אֶת לִבְּךָ הַטּוֹב, חֲבִיבִי.”

וְהִיא מִהֲרָה לְשַׁלֵּם לִי מֵרֹאשׁ בִּנְשִׁיקוֹתֶיהָ שְֹכַר מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, שֶׁעָתִיד אֲנִי לְקַיֵּם. אַחֲרֵי כֵן כִּסְתָה שוּב אֶת פָּנֶיהָ בְּסִנָּרָהּ וּמִלְאָה פִּיהָ צְחוֹק עַל הָאִיש בַּרְקִיס; אַחְַרֵי כֵן לָקְחָה אֶת הַתִּינוֹק עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ וְנִעַנְעָה אוֹתוֹ; וְאַחֲרֵי כֵן הֵסִירָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן אֶת שְׁיָרֵי הַסְּעֻדָּה; וְאַחֲרֵי כֵן בָּאָה עִם כְּלֵי הַתְּפִירָה שֶלָּהּ וְיָשְבָה לַעֲשֹוֹת מְלָאכָה, כְּמוֹ בַּיָּמִים מִקֶּדֶם.

כֻּלָּנוּ יָשַׁבְנוּ מִסָּבִיב לָאָח הַבּוֹעֶרֶת וְשֹוֹחַחְנוּ, סִפַּרְתִּי לָהֶן עַל אֹדוֹת הַמּוֹרֶה הַקָּשֶה מַר קְרִיקְל, וְהֵן הִשְתַּתְפוּ בְּצַעֲרָם שֶל הַתַּלְמִידִים; סִפַּרְתִּי לָהֶן, כַּמָּה נָאֶה הוּא סְטִירְפוֹרְתְּ וּמָה רַב חַסְדּוֹ עִמִּי, וּפֵגוֹטִי אָמְרָה כִּי נְכוֹנָה הִיא לָלֶכֶת בָּרֶגֶל שֶׁבַע פַּרְסָאוֹת, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָעֶלֶם הַטּוֹב הַזֶּה. וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ הַתִּינוֹק לָקַחְתִּי אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתַי וְהִשְׁתַּעְשַׁעְתִּי עִמּוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה, עַד אֲשֶׁר נִרְדַּם שׁוּב. אַחֲרֵי כֵן זָחַלְתִּי וָאֶגַּש אֶל אִמִּי כְּדַרְכִּי בַּיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁעָבְרוּ, חִבַּקְתִּי אֶת מָתְנֶיהָ, וְאֶת לְחָיַי הַקְּטַנּוֹת וְהָאֲדֻמּוֹת סָמַכְתִּי עַל כְּתֵפֶיהָ, וְעוֹד הַפַּעַם הִרְגַּשְׁתִּי עַל פָּנַי אֶת מַגַּע שַֹעֲרוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת, כְּמַגַּע כַּנְפֵי מַלְאָךְ מִן הַשָּמַיִם, וְשוּב הָיִיתִי מְאֻשָּׁר.

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיָּשַבְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בָּאָח הַבּוֹעֶרֶת וְרָאִיתִי בְּתוֹךְ הַגֶּחָלִים הָאֲדֻמּוֹת הַלּוֹחֲשוֹת מַרְאוֹת שוֹנִים, הַחִלּוֹתִי לְהַאֲמִין, כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָזַבְתִּי אֶת בֵּית אִמִּי, כִּי מַר מוֹרְדְסְטוֹן עִם אֲחוֹתוֹ אֵינָם בִּלְתִּי אִם כַּמַּרְאוֹת הָאֵלֶּה הַמּוֹפִיעִים וְנֶעֱלָמִים כְּתֹם הָאֵשׁ, וּבָעוֹלָם שֶל מַמָּשׁ אֵין דָּבָר מִלְּבַד אִמִּי, פֵּגוֹטִי וְאָנֹכִי.

פֵּגוֹטִי יָשְׁבָה וְעָסְקָה בְּתִקּוּן פֻּזְמָק. עַל שְֹמֹאלָהּ נָתוּן הַפֻּזְמָק כְּנַעַל־יָד וּבִימִינָהּ הַמַּחַט עִם הַחוּט, וְהִיא עוֹשָֹה מְלַאכְתָּהּ לְאוֹר הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת עַל הָאָח. עַד הַיּוֹם קָשֶׁה לִי לְהָבִין, מֵאַיִן לָקְחָה לָהּ פֵּגוֹטִי אוֹצָר שֶל פֻּזְמְקָאוֹת הַצְּרִיכִים תִּקּוּן, כִּי מִימֵי יַנְקוּתִי רָאוּ אוֹתָהּ עֵינַי עֲסוּקָה תָּמִיד רַק בִּמְלָאכָה זוֹ.

“הִנֵּה אֲנִי מְהַרְהֶרֶת,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר לִפְעָמִים נִצְנְצוּ בְּלִבָּהּ הַרְהוֹרִים רְחוֹקִים, “מֶה הָיָה לְדוֹדָתוֹ הַזְּקֵנָה שֶל דָּדִי?”

“אֱלֹהִים, עִמָּךְ, פֵּגוֹטִי!” עָנְתָה אִמִּי כְּאִלּוּ הִתְעוֹרְרָה מֵחֲלוֹם, “רַק אִוֶּלֶת תְּדַבֵּרִי!”

“אָמְנָם כֵּן, אֲבָל הַרְהוֹר זֶה בָּא אֶל לִבִּי, גְּבִרְתִּי,” הִתְנַצְּלָה פֵּגוֹטִי.

“אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ עָבַר בְּמֹחֵךְ הַרְהוֹר זֶה?” שָׁאֲלָה אִמִּי, “הַאֵין בָּעוֹלָם הַרְהוֹר יָפֶה מִזֶּה?”

“אֵינִי יוֹדַעַת,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, “אֵין זֹאת, כִּי מֹחִי נָבוּב, אְַבָל מָה אֶעֱשֶֹה וְאֵין בְּיָדִי לִבְחֹר בְּהַרְהוֹרָי. הֵם בָּאִים לֹא־קְרוּאִים וְהוֹלְכִים בְּשָׁעָה שֶׁרוֹצִים. כֵּן הוּא גַם עִם הַרְהוֹר זֶה: מֶה הָיָה לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה בָּעֵת הַהִיא?”

“כַּמָּה טִפְּשִית אַתְּ פֵּגוֹטִי!” עָנְתָה אִמִּי, “כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יֹאמַר כִּי מִשְׁתּוֹקֶקֶת אַתְּ לִרְאוֹת אוֹתָם עוֹד פַּעַם בְּבֵיתֵנוּ.”

“חַס וְשָלוֹם!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי.

“אִם כֵּן” עָנְתָה, “חִדְלִי מִדַּבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים. מָרַת בֶּטְסִי סָגְרָה עַצְמָה בְּבֵיתָהּ אֲשֶׁר לְחוֹף הַיָּם, וְשָׁם תֵּשֵׁב כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ; בְּכָל אֹפֶן אֵין לְהַאֲמִין, כִּי תָשׁוּב עוֹד פַּעַם אֵלֵינוּ.”

“לֹא!” מִלְמְלָה פֵּגוֹטִי, “אֵין לְהַאֲמִין כְּלָל. אַךְ הִנֵּה הִרְהַרְתִּי אִם תָּמוּת אִשָּׁה זוֹ, הֲתַשְׁאִיר יְרֻשָּׁה כָּל־שֶהִיא לְדָדִי?”

“אֱלֹהִים יִשְׁמְרֵנוּ, פֵּגוֹטִי!” קָרְאָה אִמִּי, “אֵשֶת לֹא־בִּינוֹת אַתְּ! הֵן אַתְּ יוֹדַעַת, כִּי הָאִשָּׁה הַהִיא נֶעֶלְבָה עֶלְבּוֹן גָּדוֹל עַל יְדֵי הַיֶּלֶד בְּהִוָּלְדוֹ?”

“לְפִי דַעְתִּי, הָיְתָה עַתָּה נוֹחָה לְהִתְפַּיֵּס,” הֵעִירָה פֵּגוֹטִי.

“מַדּוּעַ זֶה יֵהָפֵךְ לִבָּהּ עָתָּה?” שָאְַלָה אִמִּי קָשוֹת.

“כַּוָּנָתִי, עַתָּה, כְּשֶׁיֵּשׁ לְדָדִי אָח,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

אִמִּי הֵרִימָה קוֹל בּוֹכִים, אַף הִתְפַּלְאָה, כֵּיצַד הֵעֵזָה פֵּגוֹטִי לְהוֹצִיא מִפִּיהָ דְבָרִים כָּאֵלֶה.

“אִי לָךְ, אִשָּׁה רָעַת עָיִן! מֶה עָשָֹה הַתִּינוֹק הַתָּמִים לָךְ אוֹ לְמִי שֶׁהוּא רָעָה?” קָרְאָה אִמִּי, טוֹב כִּי תֵלְכִי מִזֶּה וְתִנָּשְֹאִי לְמַר בַּרְקִיס! זֶה הָעֶגְלוֹן, לָמָּה לֹא תֵלְכִי אַחֲרָיו?"

“אִם אֶעֱשֶֹה זֹאת, תִּשְֹמַח מְאֹד מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“הוֹי, מָה רַע לִבֵּךְ, פֵּגוֹטִי!” קָרְאָה אִמִּי, “הִנֵּה אַתְּ עוֹיֶנֶת אֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן עַל לֹא דָבָר. מְעוֹרֶרֶת אַתְּ רַק צְחוֹק בְּקִנְאָתֵךְ בָּהּ. אֶפְשָׁר שֶׁרוֹצָה אַתְּ, כִּי הַמַּפְתֵּחוֹת יִהְיוּ מְסוּרִים בְּיָדֵךְ, וְאַתְּ תִּהְיִי הַמּוֹצִיאָה וְהַמְּבִיאָה בַּבָּיִת? בְּלֵב אִשָּׁה כָּמוֹךְ יוּכַל לְהִוָּלֵד רָצוֹן כָּזֶה, וְאַתְּ הֵן יָדַעַתְּ, כִּי כָל מַה שֶׁהִיא עוֹשָֹה אֵינוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ חִבָּה אֵלַי! בָּרִי לִי, פֵּגוֹטִי, כִּי לִבֵּךְ יוֹדֵעַ זֹאת.”

פֵּגוֹטִי מִלְמְלָה דִבּוּר מֵעֵין: “מִן הַשָּׁמַיִם יְשַׁלְּמוּ לָהּ שְֹכַר מַעֲשֶֹיהָ הַטּוֹבִים”.

“אֲנִי יוֹדַעַת מַה בְּלִבֵּךְ, אִשָּׁה רָעָה.” קָרְאָה אִמִּי, "אֲנִי מְבִינָה לְרוּחֵךְ, פֵּגוֹטִי. אֵיךְ לֹא תֵבוֹשִׁי וְלֹא תִכָּלֵמִי! הִנֵּה בָּא עַתָּה לְיָדֵנוּ עִנְיַן מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, וְאַתְּ, פֵּגוֹטִי, לֹא תִמָּלְטִי מִמֶּנוּ. הַאֻמְנָם לֹא שָׁמַעַתְּ, כַּאֲשֶׁר אָמְרָה וְחָזְרָה וְאָמְרָה, כִּי לְפִי דַעְתָּהּ אֲנִי קַלַּת דַּעַת וְאִשָּׁה… "

“יְפַת־תֹּאַר,” סִיְּמָה פֵּגוֹטִי.

“וּבְכֵן,” הֵשִׁיבָה אִמִּי מִתּוֹךְ קְצָת־חִיּוּךְ, “אִם הִיא אָמְרָה כָּךְ בִּבְלִי דַעַת, מַה פִּשְׁעִי אָנֹכִי?”

“אֵין אִישׁ מַאֲשִים אוֹתָךְ כְּלָל,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“לֹא שֶׁבַח לָאֵל!” הֵשִׁיבָה אִמִּי, “אֲבָל הַאִם לֹא שָׁמַעַתְּ מִפִּיהָ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים, כִּי בִּגְלַל זֹאת הִיא רוֹצָה לְהָסִיר מֵעָלַי אֶת עֹל הַבָּיִת, הַקָּשֶׁה מְאֹד לְאִשָּׁה כָּמוֹנִי, שֶׁאֵינָהּ בְּקִיאָה בַהֲלִיכוֹת הַבַּיִת? הַאֻמְנָם אֵין הִיא עוֹשָֹה כָּל עֲבוֹדָה בַּבָּיִת. עוֹלָה אֶל הָעֲלִיָּה וְיוֹרֶדֶת אֶל הַמַּרְתֵּף וְהוֹלֶכֶת לְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶאֵינָם מוֹסִיפִים תַּעֲנוּג? וְאַתְּ מְרַמֶּזֶת בִּדְבָרַיִךְ, כִּי בְּכָל אֵלֶּה אֵין שוּם קָרְבָּן?”

“אֵין אֲנִי מְרַמֶּזֶת כְּלָל,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“אַל תְּכַחֲדִי, פֵּגוֹטִי,” הֵשִׁיבָה אִמִּי, "אַתְּ מְדַבֶּרֶת תָּמִיד בִּרְמָזִים. זֶה דַרְכֵּךְ כָּל הַיָּמִים! אַחַת בְּפֶה וְאַחַת בַּלֵּב. גַּם בְּדַבְּרֵךְ עַל כַּוָּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת שֶל מַר מוֹרְדְסְטוֹן… "

“מֵעוֹלָם לֹא דִבַּרְתִּי עַל זֶה,” הִפְסִיקָה פֵּגוֹטִי.

“לֹא, פֵּגוֹטִי,” הֵשִׁיבָה אִמִּי, “גַּם עַל זֶה דִבַּרְתְּ בִּרְמָזִים, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמָרְתִּי. זֶה הוּא טִבְעֵךְ. מִדָּה רָעָה זוֹ יֵש בָּךְ. פִּיךְ וְלִבֵּךְ אֵינָם שָׁוִים. הִנֵּה זֶה אָמַרְתִּי, כִּי מְבִינָה אֲנִי לָךְ, וְאַתְּ יוֹדַעַת, כִּי כֵן הוּא. בְּפִיךְ אַתְּ מְדַבֶּרֶת דֹּפִי בְּמַר מוֹרְדְסְטוֹן, וּבְלִבֵּךְ אַתְּ יוֹדַעַת כָּמוֹנִי, כִּי כָל מַעֲשָֹיו טוֹבִים וּנְכוֹנִים. אִם אוּלַי נִרְאֶה, כִּי מִתְהַלֵּךְ הוּא קָשֶׁה עִם מִי שֶׁהוּא, אֵין זֶה אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ. אֵין סָפֵק, כִּי אוֹהֵב הוּא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בִּגְלָלִי; וְכָל מַה שֶהוּא עוֹשֶֹה אֵינוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ. הוּא מְסֻגָּל יוֹתֵר מִמֶּנִּי לָדוּן עַל טִיבוֹ. הֵן אָנֹכִי רַק אִשְָּׁה רְפַת אוֹנִים, קַלַּת דַּעַת, וְהוּא גֶבֶר אַמִּיץ וּנְבוֹן דָּבָר. וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה צַעַר אֲנִי גוֹרֶמֶת לוֹ” – עֵינֵי אִמִּי נִמְלְאוּ דְמָעוֹת. כְּדַרְכָּהּ, – “וְלִבִּי מְחֻיָּב לִהְיוֹת מָלֵא תּוֹדָה לוֹ. וְגַם בְּהַרְהוֹרַי אֲנִי צְרִיכָה לְהַצְדִּיק מַעֲשָֹיו, וְאִם אֵינִי עוֹשָֹה כֵן, אוֹי לִי וַאֲבוֹי לְנַפְשִי.”

פֵּגוֹטִי יָשְבָה שוֹתֶקֶת מִמּוּל הָאָח וְסַנְטֵרָהּ עַל גַּבֵּי הַפֻּזְמָק אֲשֶׁר בְּיָדָהּ.

“הַיּוֹצֵא מִזֶּה, פֵּגוֹטִי,” קָרְאָה אִמִּי בְּשַׁנּוֹתָהּ אֶת קוֹלָהּ. “אַל נָא תְּהִי מְרִיבָה בֵּינֵינוּ, יַעַן כִּי אֵין בִּי כֹּחַ לִסְבֹּל, הֲלֹא אַתְּ יְדִידָתִי הַיְּחִידָה הַנֶּאֱמָנָה, לִבִּי יוֹדֵעַ זֹאת. וְאִם אֲנִי מְגַדֶּפֶת אוֹתָךְ, פֵּגוֹטִי, בְּשֵם אֵשֶׁת לֹא־בִּינוֹת אוֹ רָעַת לֵב אוֹ כַדּוֹמֶה לָזֶה, הֵן בְּלִבִּי אֲנִי יוֹדַעַת, כִּי יְדִידָה נֶאֱמָנָה אַתְּ לִי כָּל הַיָּמִים, מֵאָז הֱבִיאַנִי מַר קָפֶּרְפִילְד אּת הַבַּיִת הַזֶּה, וְאַתְּ יָצָאת לִקְרָאתִי.”

פֵּגוֹטִי הִבִּיעָה אֶת יְדִידוּתָהּ הַנֶּאְֶמָנָה אֶל אִמִּי בְּחַבְּקָהּ אוֹתִי חֲבִיקוֹת נֶאְֶמָנוֹת. בָּרִי לִי עַתָּה, כִּי הָאִשָּׁה הַזֹּאת הֵבִיאָה לִידֵי שִֹיחָה זוֹ בְּכַוָּנָה לְהָקֵל מֵעַל אִמִּי אֶת מַשָּׂא יְגוֹנָהּ בְּשָׁפְכָהּ אֶת מְרִי לִבָּהּ. וְאָמְנָם נַעֲשֹוּ פְּנֵי אִמִּי נוֹחִים יוֹתֵר אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

לְאַחַר שְתִיַּת טֵה הוֹסִיפוּ אֵש עַל הָאָח וְהִגְדִּילוּ אֶת אוֹר הַמְּנוֹרָה וְאָנֹכִי קָרָאתִי לִפְנֵי פֵּגוֹטִי פֶּרֶק אֶחָד “מִסֵּפֶר הַתַּנִּינִים” לְזֵכֶר הַיָּמִים הַטּוֹבִים שֶעָבָרוּ (הַסֵּפֶר הָיָה טָמוּן בְּצַלַּחְתָּהּ וְשָׁמוּר כְּאוֹצָר נֶחְמָד). אַחֲרֵי כֵן סִפַּרְתִּי עוֹד עַל דְּבַר “בֵּית־שָׁלוֹם”, וְשִֹיחָתִי הִתְגַּלְגְּלָה שׁוּב עַל אֹדוֹת סְטִירְפוֹרְתְּ חֲבֵרִי אֲשֶׁר הָיָה מִבְחַר הֶגְיוֹנָי. כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים מְאֹד. וְהָעֶרֶב הַהוּא, הָאַחֲרוֹן בְּמִינוֹ, הִשְׁלִים פֶּרֶק אֶחָד מִסֵּפֶר חַיַּי, וְעַד עוֹלָם לֹא יִמָּחֶה מִזִּכְרוֹנִי.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָעֲשִֹירִית, וּלְאָזְנֵינוּ הִגִּיעַ קוֹל שְׁרִיקַת מֶרְכָּבָה. כֻּלָּנוּ קַמְנוּ, וְאִמִּי אָמְרָה אֵלַי בְּחִפָּזוֹן, כִּי מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ גוֹעֲרִים בִּנְעָרִים קְטַנִּים הַמְאַחֲרִים שֶׁבֶת בַּלַּיְלָה, וְלָכֵן טוֹב אֶעֱשֶֹה, אִם אֶעֱלֶה תֵּכֶף עַל מִטָּתִי. נָשַקְתִּי לְאִמִּי וְעָלִיתִי אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה, הוּא חֲדַר מִשְׁכָּבִי, וְנֵר בְּיָדִי, לִפְנֵי בוֹא הָאָח וְהָאָחוֹת. וּבְשִׁבְתִּי סָגוּר בְּחַדְרִי רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי, וְהִנֵּה הִכְנִיסוּ אִתָּם הָאֲנָשִׁים אּל הַבַּיִת רוּחַ קֹר, אֲשֶׁר גֵּרַשׁ אֶת הַחֹם שֶׁשָֹרַר שָׁם כָּל הַיּוֹם.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר רָאִיתִי אֶת עַצְמִי נָבוֹךְ, בְּשָעָה שֶהָיָה עָלַי לָרֶדֶת אֶל הָאוּלָם לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית, יַעַן כִּי אֶת פְּנֵי מַר מוֹרְדְסְטוֹן לֹא רָאוּ עֵינַי מִן הַיּוֹם הַהוּא, שֶבּוֹ עָשִֹיתִי אֶת הַמַּעְַשֶֹה הָרָע. וְאוּלָם הֵן צָרִיךְ הָיִיתִי לָרֶדֶת, וְלָכֵן חָגַרְתִּי כֹּחִי וּפָסַעְתִּי פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת, אַךְ נִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרַי, וְכֵן בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִישִׁית. עַד אֲשֶׁר הִתְאַמַּצְתִּי וְנִכְנַסְתִּי לַחֲדַר הָאֹכֶל.

הוּא עָמַד לְיַד הָאָח, וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן מָזְגָה טֵה. וְכַאֲשֶׁר נִכְנַסְתִּי, נָעַץ עֵינָיו בִּי, אַךְ לֹא הוֹצִיא מִפִּיו מִלָּה, כְּאִלּוּ לֹא יָדַע אוֹתִי.

נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו, אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה שֶל מְבוּכָה, וְאָמָרְתִּי: “סְלַח נָא, אֲדוֹנִי, אֲנִי מִתְחָרֵט עַל עֲוֹנִי, וַאֲנִי מְקַוֶּה, כִּי סָלֹחַ תִּסְלַח לִי.”

“אֶשְֹמַח לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ, דָּוִד, כִּי מִתְחָרֵט אָתָּה,” עָנָה הָאִישׁ.

הַיָּד אֲשֶׁר הוֹשִׁיט לִי הָיְתָה זוֹ שֶנָּשָׁכְתִּי. לֹא יָכֹלְתִּי לִגְרֹעַ עַיִן מִן הַבַּהֶרֶת הָאֲדֻמָּה, שֶׁנִּשְׁאָרָה בִּמְקוֹם הַפֶּצַע. אַךְ כֶּתֶם זֶה לֹא הָיָה אָדֹם כָּל כָּךְ, כְּמוֹ הָאֹדֶם אֲשֶׁר כִּסָּה אֶת לְחָיַי בִּרְאוֹתִי אֶת פָּנָיו הַזּוֹעֲפִים.

“וּמַה שְׁלוֹמֵךְ, אַתְּ, גְּבִרְתִּי?” פָּנִיתִי אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“אַהּ, לֹא כְלוּם,” גָּנְחָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בְּהוֹשִיטָהּ לִי כַּף שֶל טֵה בִּמְקוֹם כַּף יָדָהּ, “כַּמָּה יֶאֶרְכוּ יְמֵי חֻפְשֶׁךָ?”

“חֹדֶש יָמִים, גְּבִרְתִּי.”

“מֵאֵימָתַי?”

“מִן הַיּוֹם הַזֶּה.”

“אָהּ!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “אִם כֵּן כְּבָר עָבַר יוֹם אֶחָד.”

וְהִיא לָקְחָה אֶת “הַלּוּחַ” וַתִּמְחֹק מִשָּׁם יוֹם אֶחָד. וְכֵן עָשְׂתָה בַּבֹּקֶר. עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמִסְפַּר עֲשָֹרָה יָמִים הָיוּ פָנֶיהָ זֹעֲפִים, מֵעֲשָֹרָה וְאֵילָךְ הִצְהִיבוּ פָּנֶיהָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה לַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הִבְהִיקוּ פָּנֶיהָ.

עֹד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן גָּרַם מַזָּלִי לְזַעְזֵעַ אֶת נַפְשָׁהּ שֶׁל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, זוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁלֹּא הָיְתָה נוֹחָה כְּלָל לְהִתְרַגְּשׁוּת. בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה בָּאוּלָם עִם אִמִּי נִכְנַסְתִּי אָנֹכִי, וּבִרְאוֹתִי אֶת הַתִּינוֹק בְּחֵיק אִמִּי, נָטַלְתִּי אוֹתוֹ בְּחִבָּה רַבָּה עַל זְרוֹעוֹתָי. פִּתְאֹם הִשְׁמִיעָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן זְעָקָה גְדוֹלָה, עַד כִּי חָרַדְתִּי.

“הֵנִי יַקִּירָתִי!” קָרְאָה אִמִּי.

“אֵלִי בַּשָּׁמַיִם, קְלָרָה, הֲרוֹאָה אָתְּ?” צָעֲקָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“מָה אֶרְאֶה, הֵנִי יַקִּירָתִי?” שָאֲלָה אִמִּי, “וְאַיֵּה?”

“הֲלֹא הוּא נָטַל!” צָעֲקָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “הַנַּעַר נָטַל אֶת הַתִּינוֹק.”

הִיא הָיְתָה מְלֵאָה פַּחַד, אַךְ הִתְחַזְּקָה וַתַּחֲטֲף אֶת הַתִּינוֹק מִיָּדִי. אַחֲרֵי כֵן הִתְעַלְּפָה וַתִּשְׁכַּב חוֹלָה שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, עַד כִּי מִהֲרוּ לָתֵת לָהּ יֵין־שָֹרָף לְהָשִׁיב נַפְשָׁהּ, וּלְאַחַר שֶׁקָּמָה מֵחָלְיָהּ, קִבַּלְתִּי מִמֶּנָּה פְּקֻדָּה נִמְרָצָה לְבַל אָעֵז מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לִנְגֹּעַ בַּתִּינוֹק. וְאִמִּי הָאֻמְלָלָה מִהֲרָה לְאַשֵּׁר אֶת הַפְּקֻדָּה, אַף כִּי רָאִיתִי בְּפָנֶיהָ, כִּי לִבָּהּ לֹא יְדַבֵּר כֵּן.

וְעוֹד פַּעַם אַחַת הָיָה אוֹתוֹ תִּינוֹק חָבִיב – כִּי בֶּאְֶמֶת הָיָה חָבִיב עָלַי בִּגְלַל אִמֵּנּוּ – הַגּוֹרֵם לְכָךְ, כִּי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן נִמְלְאָה חֵמָה. הַתִּינוֹק הָיָה מוּטָל בְּחֵיק אִמִּי, וְהִיא הִסְתַּכְּלָה בְּעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת וַתִּקְרָא:

“דָּדִי, קְרַב הֵנָּה!” וַתַּבֵּט אֶל עֵינָי.

רָאִיתִי וְהִנֵּה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הִנִּיחָה מִיָּדָהּ אֶת חֲרוּזֵי פְּנִינֶיהָ אֲשֶׁר טִפְּלָה בָּהֶם.

“דְּעוּ לָכֶם.” קָרְאָה אִמִּי בְּנַחַת, “כִּי עֵינֵי שְנֵיהֶם דּוֹמוֹת וְהַצֶּבַע שֶלָּהֶן צֶבַע עֵינַי הוּא. אָכֵן נִפְלָא הַדָּבָר, כַּמָּה הֵם דּוֹמִים זֶה לָזֶה.”

“מַה זֶה תְּדַבְּרִי, קְלָרָה?” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“הֵנִי יַקִּירָתִי,” עָנְתָה אִמִּי בְּשָֹפָה רָפָה, כִּי נִפְחֲדָה מֵהַקּוֹל הַקָּשֶׁה שֶׁל הַשְּׁאֵלָה, “לְפִי דַעְתִּי, הִנֵּה עֵינֵי הַתִּינוֹק וְעֵינֵי דָדִי דוֹמוֹת דִּמְיוֹן גָּמוּר.”

“קְלָרָה!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, בְּקוּמָהּ מִמּוֹשָבָהּ בְּכַעַס, “לִפְעָמִים אַתְּ שוֹטָה גְמוּרָה.”

“הֵנִי יַקִּירָתִי!” נִסְתָה אִמִּי לְהַרְגִּיעַ אוֹתָה.

“שוֹטָה גְמוּרָה!” חָזְרָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “כְּלוּם בַּר־דַּעַת יָכֹל לִמְצֹא דִמְיוֹן בֵּין הַיֶּלֶד שֶׁל אָחִי וּבֵין הַנַּעַר שֶׁלָּךְ? אֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל. אֵינָם דּוֹמִים זֶה לָזֶה אֲפִילוּ בְּמַשֶּׁהוּ, נִבְדָּלִים הֵם הֶבְדֵּל גָּמוּר. וְלִבִּי מָלֵא תִקְוָה, כִּי כָךְ יְהִי כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. וְהִנֵּה בָּאת אָתְּ… לֹא, לֹא אוּכַל לָשֶׁבֶת פֹּה וְלִשְׁמֹעַ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.”

וְהִיא קָמָה בָּחֳרִי אַף וַתֵּצֵא מִן הַחֶדֶר, וְאֶת הַדֶּלֶת סָגְרָה אַחֲרֶיהָ בְּרַעַשׁ.

קִצּוּר הַדְּבָרִים, לֹא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, אַף לֹא בְּעֵינֵי עַצְמִי, כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר אֲהֵבוּנִי הִסְתִּירוּ אַהֲבָתָם בְּקִרְבָּם, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר שְֹנֵאוּנִי גִלּוּ לִי אֶת שִֹנְאָתָם בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר הָלַכְתִּי כָּל הַיָּמִים זוֹעֵף, קוֹדֵר וְשׁוֹמֵם.

הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי אֲנִי גוֹרֵם לָהֶם אִי־נַחַת, כְּמוֹ שֶהֵם גּוֹרְמִים לִי אִי־נָחַת. יֵש אֲשֶׁר הָיִיתִי נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר בְּשָׁעָה שֶיָּשְׁבוּ שָׁם וְעָסְקוּ יַחְדָּו בְּשִֹיחָה; גַּם פְּנֵי אִמִּי הָיוּ מַבְהִיקוֹת, וְאוּלָם מִן הָרֶגַע אֲשֶׁר רַגְלַי דָרְכוּ עַל מִפְתַּן הַחֶדֶר, עָלָה עֲנַן תּוּגָה וְכִסָּה אֶת פָּנֶיהָ. אִם הָיָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן עַלִּיז, סָרָה עְַלִיצוּתוֹ לְמַרְאֵה פָּנָי; וְהַרוּחַ הָרָעָה שֶהָיְתָה שׁוֹרָה עַל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, חָזְקָה עָלֶיהָ עִם בּוֹאִי. וְלִבִּי יָדַע מְאֹד, כִּי אִמִּי סוֹבֶלֶת מֵעֲוֹנוֹתָי. הִיא יָרְאָה לְדַבֵּר אוֹ גַם לְהַבִּיט אֵלַי בְּחִבָּה, לְבַל תִּגְרֹם לָהֶם עֶלְבּוֹן בְּמַעֲשֶֹיהָ אֵלֶּה, וְאַחֲרֵי כֵן יְהִי לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לְהַטִּיף לִי מוּסָר. יָדַעְתִּי כִּי הִיא מְפַחֶדֶת, אוּלַי אֶגְרֹם אָנֹכִי לָהֶם עֶלְבּוֹן כָּל שֶׁהוּא, וְלָכֵן הִיא מִתְבּוֹנֶנֶת בַּחֲרָדָה אֶל כָּל תְּנוּעוֹתָי.

בִּגְלַל כָּל אֵלֶּה גָמַרְתִּי בְּלִבִּי לְהִתְרַחֵק מֵהֶם עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד, בִּשְׁעוֹת הַחֹרֶף, הָיִיתִי יוֹשֵׁב לְבַדִּי בְּחַדְרִי הַשּׁוֹמֵם עָטוּף בְּאַדַּרְתִּי וְשָׁקוּעַ בִּקְרִיאָה.

בָּעֶרֶב הָיִיתִי בָּא לִפְעָמִים וְיוֹשֵׁב בַּמִּטְבָּח יַחַד עִם פֵּגוֹטִי. בַּמָּקוֹם הַזֶּה רָוַח לִי וְלֹא יָרֵאתִי לִהְיוֹת מַה שֶׁהִנֵּנִי. אַךְ תַּחְבּוּלוֹתַי הָיוּ לְמוֹרַת רוּחַ לְיוֹשְׁבֵי הָאוּלָם. שָׁם הֶחֱלִיטוּ לָשִֹים קֵץ לְמִנְהָגַי הָרָעִים. הֵן בִּי הִשְתַּמְּשוּ לְחַנֵּךְ אֶת אִמִּי וּלְהַעֲמִידָהּ בְּנִסְיוֹנוֹת, וְלָכֵן חָשְבוּ וּמָצְאוּ כִּי לֹא טוֹב הוּא, אִם יִפָּקֵד מְקוֹמִי בָּאוּלָם.

“דָּוִד!” אָמַר אֵלַי מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּאַחַד הַיָּמִים, אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם כְּשֶׁאָמַרְתִּי לַעֲזֹב אֶת הָאוּלָם, כְּדַרְכִּי – “צַר לִי לִרְאוֹת אוֹתְךָ סַר וְזוֹעֵף תָּמִיד.”

“זוֹעֵף כְּדֹב!” הוֹסִיפָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

עָמַדְתִּי שׁוֹתֵק וְהוֹרַדְתִּי אֶת רָאשִׁי.

“דַּע לְךָ, דָּוִד,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “כִּי מִדָּה זוֹ שֶׁל עַצְבוּת הִיא הָרָעָה בְּכָל הַמִּדּוֹת.”

“לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי,” הֵעִירָה אֲחוֹתוֹ, “נַעַר קְשֵׁה עֹרֶף וּבַעַל מִדּוֹת רָעוֹת כָּמוֹהוּ. הַאֵין גַּם אַתְּ קְלָרָה יַקִּירָתִי, רוֹאָה זֹאת?”

“סִלְחִי לִי, הֵנִי חֲבִיבָה,” עָנְתָה אִמִּי, “הַאֻמְנָם בָּרִי לָךְ – עוֹד הַפַּעַם סִלְחִי לִי – כִּי אַתְּ יוֹדַעַת אֶת נֶפֶשׁ דָּדִי?”

“חֶרְפָּה הִיא לִי, קְלָרָה,” הֵשִיבָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “אִם לֹא אוּכַל לְהָבִין אֶת נֶפֶשׁ הַנַּעַר הַזֶּה אוֹ נֶפֶשׁ נַעַר כָּל שֶהוּא. אָמְנָם לֹא אֶתְפָּאֵר בְּחָכְמָתִי הָרַבָּה, אֲבָל בִּינַת אָדָם יֵשׁ לִי.”

“אֵין סָפֵק, הֵנִי יַקִּירָתִי,” הִתְנַצְּלָה אִמִּי. "כִּי בִינָה יְתֵרָה… "

“חִדְלִי נָא, חִדְלִי, קְלָרָה,” שִׁסְּעָה אוֹתָהּ מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן מִתּוֹךְ רֹגֶז.

“אֲבָל לֹא אָנֹכִי לְבַדִּי,” קָרְאָה אִמִּי, “כִּי אִם הַכֹּל יוֹדְעִים זֹאת. הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מִמֵּךְ, וּתְבוּנָתֵךְ עָמְדָה לִי לֹא אַחַת, עַד כִּי אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ עֶרְכֵּךְ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וְלָכֵן אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ בְּהַדְרַת כָּבוֹד, הֵנִּי יַקִּירָתִי, הַאֲמִינִי לִי.”

“נַנִּיחַ, קְלָרָה, כִּי אֲנִי אֵינִי מְבִינָה אֶת נֶפֶשׁ הַנַּעַר,” הֵשִׁיבָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “נַנִּיחַ, אִם טוֹב בְּעֵינַיִךְ, כִּי אֵינִי מְסֻגָּלָה כְּלָל לְכָךְ, כִּי חָכְמַת הַנַּעַר שֶׁלָּךְ עֲמֻקָּה מְאֹד, אַךְ אֶפְשָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָחִי דֵי תְבוּנָה עַד כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת קְצֵה תְּכוּנָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר, וַהֲרֵי אָחִי הוּא שֶׁפָּתַח לְדַבֵּר בָּעִנְיָן הַזֶּה וְאַתְּ הִפְסַקְתְּ אוֹתוֹ בָּאֶמְצַע.”

“לְפִי דַעְתִּי, קְלָרָה,” נַעֲנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּקוֹל קָשֶׁה, “מוּטָב שֶׁיָּדוּנוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן אֲנָשִׁים הַנּוֹגְעִים בַּדָבָר פָּחוֹת מִמֵּךְ.”

“אֱדוּאַרְד,” עָנְתָה אִמִּי בְּהַכְנָעָה, "יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי בְּכָל הָעִנְיָנִים אַתָּה מֻכְשָׁר לָדוּן יוֹתֵר מִמֶּנִי, וְרַק אָמַרְתִּי… "

“שְׁטוּת אָמַרְתְּ,” הֵשִׁיב הָאִישׁ, “לְהַבָּא, קְלָרָה, הִזָּהֲרִי בִּדְבָרַיִךְ.”

שִֹפְתֵי אִמִּי נָעוּ בְּאָמְרָהּ: “כֵּן, אֱדוּאַרְד, יַקִּירִי,” אַךְ קוֹלָהּ לֹא נִשְׁמָע.

“צַר לִי, דָּוִד, לִרְאוֹת,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּנַעֲצוֹ עֵינָיו בִּי, “כִּי סַר וְזָעֵף אַתָּה תָּמִיד. מִדָּה זוֹ לֹא תִכּוֹן לְפָנָי. אַתָּה מְחֻיָּב לְשָׁרְשָׁהּ מִלִבְּךָ, וְגַם אָנוּ מְחֻיָּבִים לְתַקֵן אוֹתָךְ.”

“סְלַח לִי, אֲדוֹנִי,” גִּמְגַּמְתִּי, הֵן לֹא הָיִיתִי זוֹעֵף כְּלָל מִיּוֹם שוּבִי הְַלוֹם."

“אַל תְּבַקֵּש מַחֲסֶה בַּשֶּׁקֶר!” קָרָא הָאִישׁ בְּקוֹל עַז, עַד כִּי אִמִּי שָׁלְחָה יָדָהּ הָרוֹעֶדֶת, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְהָגֵן עָלַי, “הֵן רָגִיל אַתָּה לָשֶׁבֶת בָּדָד בַּחֲדָר מִשְׁכָּבְךָ, תַּחַת אֲשֶׁר עָלֶיךָ לָשֶׁבֶת עִמָּנוּ פֹּה. אַתָּה מִתְבּוֹדֵד בְּחַדְרֶךָ. מֵעַתָּה דַּע לְךָ, אַחַת דִּבַּרְתִּי, כִּי רְצוֹנִי לִרְאוֹתְךָ יוֹשֵׁב פֹּה וְלֹא שָׁם. וְעוֹד אֲנִי דוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי תְהִי בֵּן מַקְשִׁיב. הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת יָדִי. כָּךְ הוּא רְצוֹנִי.”

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הוֹצִיאָה מִפִּיהָ מִין חוּכָה צְרוּדָה.

“אֲנִי רוֹצֶה, כִּי תַחֲלֹק כָּבוֹד לִגְדוֹלִים מִמְּךָ וְתִשְׁמַע בְּקוֹלִי, בְּקוֹל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן וּבְקוֹל אִמֶּךָ. אַל יְהִי הַחֶדֶר הַזֶּה כִּמְנֻגָּע בִּגְלָלֶךָ. שֵׁב נָא.”

הוּא שִׁעְבֵּד אוֹתִי כְּכֶלֶב, וְאָנֹכִי נִכְנַעְתִּי לִרְצוֹנוֹ כְּכֶלֶב.

“וְעוֹד דָּבָר אֶחָד,” הוֹסִיף הָאִישׁ, “הִנֵּה רוֹאֶה אֲנִי, כִּי דַרְכְּךָ לְהִתְרָעוֹת עִם אֲנָשִׁים פְּחוּתִים. אַל נָא תִּתְחַבֵּר עִם מְשָׁרְתֵי הַבָּיִת. הַמִּטְבָּח לֹא יְתַקֵּן אֶת נִשְׁמָתְךָ וְלֹא יְלַמֶּדְךָ מִדּוֹת טוֹבוֹת. וְעַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַמְּסִיתָה אוֹתְךָ אֵין רְצוֹנִי לְדַבֵּר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אַתְּ, קְלָרָה,” וְהוּא פָנָה אֶל אִמִּי, “עַל פִּי הֶרְגֵּל יָשָן וְדִמְיוֹן שָׁוְא נוֹטֶה חֶסֶד אֵלֶיהָ, וּבְשׁוּם אֹפֶן אִי אֶפְשָׁר לְהַפְרִיד בֵּינֵיכֶן.”

“אָכֵן זֶה הוּא רֶגֶשׁ מַתְעֶה שֶׁאִי אֶפְשָר לְבָאֲרוֹ!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

רַק זֹאת אֲנִי אוֹמֵר לְךָ," פָּנָה הָאִישׁ שׁוּב אֵלָי, “כִּי אֵין דַּעְתִּי נוֹחָה מִידִידוּתְךָ עִם מָרַת פֵּגוֹטִי, וְלָכֵן עָלֶיךָ לַעֲזֹב אוֹתָהּ. וְעַתָּה, דָּוִד, הְַלֹא תָבִין וְתֵדַע, כִּי אוֹי לְךָ, אִם לֹא תִשְׁמֹר לְקַיֵּם אֶת מִצְוָתִי לְכָל דִּקְדּוּקֶיהָ.”

כֵּן, אֲנִי מֵבִין וְיוֹדֵעַ, אוּלַי יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהוּא מְשַׁעֵר, בְּיחוּד בְּכָל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ אֶל אִמִּי הָאֻמְלָלָה, וַאֲנִי שׁוֹמֵר אֶת פְּקֻדָּתוֹ לְכָל פְּרָטֶיהָ. אֵין אֲנִי נִמְלָט עוֹד אֶל חַדְרִי הַבּוֹדֵד; אֵין אֲנִי מְבַקֵּש עוֹד מַחֲסֶה בְּצֵל פֵּגוֹטִי; וְיוֹם יוֹם אֲנִי יוֹשֵׁב בַּחֲדַר הָאוּלָם וּמְצַפֶּה לְחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה, לִשְׁעַת שֵׁנָה.

הוֹי, מָה רַב הַשִּׁעֲמוּם לָשֶׁבֶת שָׁעוֹת רְצוּפוֹת בַּמָּקוֹם הַהוּא, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה לְהָנִיעַ יָד אוֹ רֶגֶל, שֶׁמָּא תִּתְאוֹנֵן מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הָרְגִילָה לְבַקֵּשׁ לִי תּוֹאֲנוֹת, עַל הוֹלְלוּתִי; וְיֵש בּוֹ סַכָּנָה לְהָרִים עַיִן, שֶׁמָּא תִּפְגַּע, חַס וְשָׁלוֹם, בִּפְנֵי אִישׁ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וּמְצָאַנִי עָוֹן! מַה קָשֶׁה לְשֶׁבֶת וּלְהַאֲזִין אֶל נְקִישׁוֹת הַשָּׁעוֹן, לְהִתְבּוֹנֵן אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הַיּוֹשֶׁבֶת וְחוֹרֶזֶת פְּנִינֵי־פֶּלֶד נוֹצְצוֹת; לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה זוֹ, אִם עֲתִידָה הִיא לְהִנָּשֵֹא, וּמִי יִהְיֶה הַגֶּבֶר הָאֻמְלָל שֶיִּזְכֶּה בָּהּ; לִסְפֹּר וְלִמְנוֹת אֶת חֶלְקֵי הַכַּרְכֹּב שֶׁעַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר; לָשֵֹאת עַיִן אֶל הַתִּקְרָה וּלְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיּוּרִים וְהַשִֹרְטוּטִים אֲשֶׁר שָׁם.

וְיֵשׁ שֶׁהָיִיתִי יוֹצֵא יְחִידִי לְטַיֵּל בִּימֵי גְשָׁמִים וְרוּחוֹת עַל פְּנֵי רְחוֹבוֹת נִרְפָּשִׁים, וּמֵאֲחוֹרַי נִגְרָר הַחֶדֶר, שֶׁשָּׁם יוֹשְׁבִים מַר מוֹרְדְסְטוֹן עִם אֲחוֹתוֹ, זֶה הַמַּשָּא הַכָּבֵד, שֶׁמַּזָּלִי הֶעֱמִיס עַל שִׁכְמִי, זוֹ הָרוּחַ הָרָעָה שֶׁאֵין תַּחְבּוּלָה לְהַבְרִיחָהּ, זֶה נֵטֶל הָאֶבֶן, הַמֵּעִיק עַל רוּחִי וּמְטַמְטֵם אֶת לִבִּי.

הִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב דּוּמָם וְנָבוֹךְ לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן וְסוֹעֵד, וְתָמִיד אֲנִי חָשׁ, כִּי יֵשׁ כָּאן סַכִּין מְיֻתָּר וּמַזְלֵג מְיֻתֶּרֶת – אֵלֶּה שֶׁלִּי; וְיֵשׁ כָּאן כִּסֵּא מְיֻתָּר וּקְעָרָה מְיֻתָּרָה – אֵלֶּה שֶׁלִּי; וְאִישׁ אֶחָד מְיֻתָּר פֹּה, וְהָאִישׁ הַזֶּה אֲנִי הוּא.

וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁהִדְלִיקוּ אֶת הַנֵּרוֹת, וְעָלַי הָיָה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה, לֹא נוֹעַזְתִּי לִקְרֹא בַּסֵּפֶר לְשֵׁם תַּעֲנוּג, וְרַק נִשְׁקַעְתִּי בְּסֵפֶר שַׁאֲלוֹת חֶשְׁבּוֹן; אַךְ לוּחוֹת הַמִּדָּה וְהַמִּשְׁקָל לָבְשׁוּ בְּדִמְיוֹנִי צוּרָה שֶל נְגִינוֹת, וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא נִקְלְטוּ בְּמֹחִי, כִּי אִם נִכְנְסוּ בְּדֶרֶךְ אָזְנִי הָאַחַת וְיָצְאוּ מִיָּד בְּדֶרֶךְ אָזְנִי הַשֵּׁנִית.

הוֹי, כַּמָּה פְּעָמִים נִכְשַׁלְתִּי בְּפִהוּק וְגִמְגוּם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי זָהִיר מְאֹד! כַּמָה פְעָמִים הִתְעוֹרַרְתִּי בַּחֲרָדָה מִתּוֹךְ תְּנוּמָה. אַף פַּעַם אַחַת לֹא זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ מַעֲנֶה עַל הֶעָרָה קַלָּה שֶׁיָּצְאָה מִפִּי לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ הָיִיתִי, עַד שֶׁאֵין כַּדַּאי לָשִֹים לֵב אֵלָי, וּבְכָל זֹאת עָמַדְתִּי לְשָֹטָן עַל דֶּרֶךְ כָּל אָדָם.

וּמַה גְּדוֹלָה הָיְתָה יְשׁוּעָתִי, כַּאֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן עַל הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית, וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן נָתְנָה לִי פְּקֻדָּה לַעֲלוֹת עַל מִטָּתִי.

כֹּה עָבְרוּ עָלַי יְמֵי הַחַגִּים, עַד אֲשֶׁר בָּא אוֹתוֹ הַבֹּקֶר, שֶׁמָּרַת מוֹרְדְסְטוֹן אָמְרָה: “הִנֵּה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן,” וַתִּתֵּן לִי כּוֹס־טֵה אַחֲרוֹנָה.

לֹא נִצְטָעַרְתִּי עַל שֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם לָלֶכֶת מִזֶּה. נַפְשִׁי הָיְתָה שְׁרוּיָה כָּל הַיָּמִים בְּתוֹךְ תְּנוּמָה, וְעַתָּה הִתְעוֹרְרָה לְזֵכֶר חֲבֵרִי סְטִירְפוֹרְתְּ, אַף כִּי מַר קְרִיקְל אוֹרֵב מֵאֲחוֹרָיו. וְשׁוּב בָּא מַר בַּרְקִיס וְעָמַד לְיַד גֶּדֶר הַגָּן; וְשׁוּב נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בְּקָרְאָהּ: “קְלָרָה!” בְּשָׁעָה שֶׁכָּרְעָה אִמִּי לְחַבְּקֵנִי לִפְנֵי הִפָּרְדִי מִמֶּנָּה.

נָשַׁקְתִּי לְאִמִּי וּלְאָחִי הַקָּטֹן, וְצַעַר גָּדוֹל תָּקַף אוֹתִי. אַךְ לֹא עַל הַפְּרֵדָה הָיָה לִבִּי דַוָּי, יַעַן כִּי כָל יְמֵי שִׁבְתִּי פֹּה הֵן הִפְרִידָה תְּהוֹם בֵּינִי וּבֵין אִמִּי, וְלֹא הַנְּשִׁיקוֹת הַחַמּוֹת שֶׁל אִמִּי נֶחְרְתוּ עָמֹק בְּזִכְרוֹנִי, אַךְ אוֹתָם הָרְגָעִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי הַנְּשִׁיקוֹת הָאֵלֶּה.

כְּבָר יָשַׁבְתִּי בְּתוֹךְ הַקָּרוֹן, וּלְאָזְנִי הִגִּיעַ קוֹל קוֹרֵא בִּשְׁמִי. הִבַּטְתִּי לַאֲחוֹרַי וְהִנֵּה אִמִּי עוֹמֶדֶת לְבַדָּה לְיַד גֶּדֶר הַגָּן, וְהִיא אוֹחֶזֶת בַּתִּינוֹק לְנֶגֶד עֵינָי. הַיּוֹם הָיָה קַר, הָאֲוִיר שׁוֹקֵט; וְאַף שַֹעֲרָה אַחַת עַל רֹאשָׁהּ לֹא זָזָה, אַף לֹא קֶמֶט אֶחָד בְּשִֹמְלָתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדָה וְהִסְתַּכְּלָה בִּי, בְּאַחֲזָהּ אֶת הַתִּינוֹק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.

כֹּה נֶעֶלְמָה אִמִּי מֵעֵינָי. וּבַמַּרְאֶה הַזֶּה רְאִיתִיהָ אַחֲרֵי כֵן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וְהִיא עוֹמֶדֶת דּוּמָם לְיַד מִטָּתִי, עֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בִּי וּפָנֶיהָ נוּגִים, כְּמוֹ בַּיּוֹם הַהוּא – וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ הִיא אוֹחֶזֶת אֶת תִּינוֹקָהּ.


 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: זִכְרוֹן יוֹם הוּלַדְתִּי    🔗

אֲנִי מְדַלֵּג עַל כָּל הַמְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר עַד הַחַג שֶׁל יוֹם הוּלַדְתִּי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֹדֶש שְׁבָט. אֵין אֲנִי זוֹכֵר כְּלוּם, מִלְּבַד אֶת רִגְשֵׁי אַהֲבָתִי אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ, שֶׁהָלְכוּ וְגָבְרוּ בְּלִבִּי. הוּא עָזַב אֶת כָּתְלֵי בֵּית־הַסֵּפֶר בְּסוֹף “הַזְּמָן” אוֹ קֹּדֶם, וּכְבוֹדוֹ גָדַל בְּעֵינַי שִׁבְעָתָיִם. אוּלָם מִלְּבַד זֹאת אֵינִי זוֹכֵר מְאוּמָה. זֵכֶר הַמְאֹרָע הַגָּדוֹל שֶׁל הַיָּמִים הָאֵלֶּה בִּלַּע בְּלִבִּי אֶת זֵכֶר כָּל הַמְאֹרָעוֹת הַקְּטָנִּים, עַד כִּי לֹא נוֹדְעוּ עִקְּבוֹתֵיהֶם.

קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין, כִּי מֶשֶׁךְ שֶׁל שְׁנֵי יְרָחִים שְׁלֵמִים עָבַר מִיּוֹם שׁוּבִי לְ“בֵית־שָׁלוֹם” עַד בּוֹא יוֹם הִוָּלְדִי. אַךְ אֲנִי מַאֲמִין בְּכָךְ, יַעַן כִּי עֻבְדָּה הִיא, שֶׁכֵּן הָיָה. לוּלֵא כֵן, הָיִיתִי חוֹשֵׁב, כִּי לֹא הָיָה רֶוַח כְּלָל בֵּין שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה, וְהֵם בָּאוּ רְצוּפִים זֶה אַחַר זֶה.

זוֹכֵר אֲנִי הֵיטֵב אֶת טִיבוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַהוּא! עֲרָפֶל פָּרוּשׁ עַל הָאָרֶץ, הַכְּפוֹר חוֹדֵר בָּאֲוִיר כְּרוּחַ רָעָה; פְּאוֹתַי הָרְטֻבּוֹת מְדֻבָקוֹת אֶל לְחָיָי. אֲנִי מַבִּיט לְאֹרֶךְ חֲדַר־הַלִּמּוּדִים, אֲשֶׁר נֵר כֵּהֶה מֵאִיר לוֹ בְּבֹקֶר מְעֻנַּן זֶה; וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאֵד הָעוֹלֶה וּמִתְפַּתֵּל בָּאֲוִיר, כְּשֶׁהַתַּלְמִידִים נוֹשְׁפִים עַל אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וּמְתוֹפְפִים בְּרַגְלֵיהֶם עַל גַבֵּי הָרִצְפָּה לְהִתְחַמֵּם.

הַדָּבָר הָיָה אַחֲרֵי פַּת שַׁחֲרִית, וְהַתַּלְמִידִים נִקְרְאוּ לָבוֹא מִכִּכַּר הַמִּשְׂחָק אֶל חֲדַר הַלִּמּוּדִים. נִכְנַס מַר שַׁרְף וְקָרָא:

“יָבוֹא דָוִד קָפֶּרְפִילְד אֶל הָאוּלַם.”

צִפִּיתִי לְקַבֵּל מֵאֵת פֵּגוֹטִי סַל מָלֵא מִגְדָּנוֹת, וְלָכֵן שָׂמַחְתִּי מְאֹד עַל הַבְּשׂוֹרָה. אֲחָדִים מִן הַנְּעָרִים סְבִיבוֹתַי נִגְּשׁוּ אֵלַי לְבַקְּשֵׁנִי, כִּי לֹּא אֶשְׁכָּחֵם בְּחַלְּקִי אֶת הַמַּעֲדַנִּים לַחֲבֵרִים, וְאָנֹּכִי מִהַרְתִּי לָרוּץ בְּחֶדְוָה רַבָּה.

"אַל נָא תְּמהֵר, דָּוִד, " קרא מַר שַׁרְף, “לּא תְּאחֵר מְאוּמה, בְּנִי, אַל לְךָ לְמַהֵר.”

אָמְנָם יָכְלוּ הַדְּבָרִים הָרַכִּים הָאֵלֶּה לְהַפְלִיאֵנִי, אִלּוּ בָּאָה מַחֲשָׁבָה כָּל־שֶׁהִיא אֶל לִבִּי; אַךְ מַחֲשָׁבָה זוֹ בָּאָה אֵלַי רַק אַחֲרֵי כֵן. מִהַרְתִּי אֶל הָאוּלָם, וְשָׁם מָצָאתִי אֶת מַר קְרִיקְל יוֹשֵׁב וְסוֹעֵד פַּת שַׁחֲרִית, וְהַקָּנֶה וְהָעִתּוֹן מֻנָּחִים לְפָנָיו, וּמָרַת קְרִיקְל עוֹמֶדֶת וּבְיָדֶיהָ מִכְתָּב פָּתוּח, אַךְ מִגְדָּנוֹת אֵינָן.

“דָּוִד קָפֶּרְפִילְד.” קָרְאָה מָרַת קְרִיקְל בְּהוֹשִיבָהּ אוֹתִי עַל הַסַּפָּה וְהִיא יָשְׁבָה לִימִינִי, “רוֹצָה אֲנִי לְדַבֵּר עִמְּךָ הַיּוֹם, יֵשׁ לִי דָבָר לְהַגִּיד לְךָ, בְּנִי.”

מַר קְרִיקְל, שֶׁאֵלָיו הִתְבּוֹנַנְתִּי, נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְלֹא הִבִּיט אֵלַי, וְסָתַם אֲנָחָה בְּפִיו עַל־יְדֵי פְרֻסַּת לֶחֶם מְרוּחָה בְּחֶמְאָה.

“נַעַר אַתָּה, בְּנִי, וְלֹא יָדַעְתָּ עוֹד אֶת חֲלִיפוֹת הַחַיִּים,” אָמְרָה אֵלַי מָרַת קְרִיקְל, “דּוֹר הוֹלךְ וְדוֹר בָּא. אַךְ כֻּלָּנוּ מְחֻיָּבִים לָדַעַת זֹאת, דָּוִד, מִי בְּנַעֲרוּתוֹ וּמִי בְּזִקְנָתוֹ וּמִי בְּכָל יְמֵי חַיָּיו.”

הִבַּטְתִּי אֵלֶיהָ בְּתִמָּהוֹן.

“בְּעֵת שֶׁבָּאתָ הֲלוֹם, מִקֵּץ יְמֵי הַחֹפֶשׁ,” שָׁאֲלָה מָרַת קְרִיקְל כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, “הַאִם הָיוּ כָּל בְּנֵי־בֵיתְךָ בְּרִיאִים?”

וְאַחֲרֵי דּוּמִיּה קְצָרָה הוֹסִיפָה:

“הַאִם הָיְתָה אִמְּךָ בֲּרִיאָה?”

רֶטֶט עָבַר בְּכָל גּוּפִי, אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי בְּשֶׁלְּמָה הוּא, וְלֹא חָדַלְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ, וְלֹא פָּתַחְתִּי פִּי לַעֲנוֹת לָהּ.

“יַעַן כִּי,” אָמְרָה הָאִשָּׁה, “צַר לִי לְהַגִּיד לְךָ אֵת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בַּבֹּקֶר הַזֶּה, כִּי אִמְּךָ חוֹלָה מְאֹד.”

עַב־עָנָן עָמַד בֵּינִי וּבֵין מָרַת קְרִיקְל, וְתֹאַר פָּנֶיהָ כְּמוֹ הָלַךְ וְהִתְרַחֵק מֵעֵינָי. אַחַר הִרְגַּשְׁתִּי עַל לְחָיַי דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת אֲשֶׁר יָרְדוּ וְחָזְרוּ וְיָרְדוּ מֵעֵינָי.

“הִיא חוֹלָה מְסֻכֶּנֶת” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה.

עַתָּה יָדַעְתִּי הַכֹּל.

“הִיא מֵתָה.”

דִּבּוּר זֶה מְיֻתָּר הָיָה. עוֹד בְּטֶרֶם שְׁמַעְתִּיו מִפִּיהָ פָּרַצְתִּי בִּבְכִי מַר וְרָאִיתִי אֶת עַצְמִי יָתוֹם עָלוּב בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל.

מָרַת קְרִיקְל הָיְתָה נוֹחָה מְאֹד אֵלָי. כָּל הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי בְּבֵיתַהּ עַל יָדָהּ וּפְעָמִים שֶׁעָזְבָה אוֹתִי לְבַדִּי. בָּכִיתִי רַב בֶּכִי עַד אֲשֶׁר נִרְדַּמְתִּי, וּלְאַחַר שֶׁהֱקִיצוֹתִי חָזַרְתִּי וּבָכִיתִי. וְכַאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי לִבְכּוֹת עוֹד הַחִלּוֹתִי לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, צַעַר קָשֶׁה מְאֹד הֵעִיק עַל לִבִּי, וּכְאֵבִי חָזָק מְאֹד, וְאֵין מָזוֹר לוֹ.

וּבְכָל זֹאת הָיוּ מחְשְׁבוֹתַי קַלּוֹת. הֵן לֹא הִתְרַכְּזוּ מִסָּבִיב לַאֲסוֹנִי שֶׁהֵעִיק עַל לִבִּי, אַךְ רִפְרְפוּ מִמַּעַל לוֹ. הִרְהַרְתִּי עַל בֵּיתֵנוּ שֶׁשָּׁמַם וְנִסְגַּר עַתָּה, הִרְהַרְתִּי בַּיֶּלֶד הַקָּטֹן, שֶׁחָלָה זֶה יָמִים אֲחָדִים, וְכַנִּרְאֶה מֵת גַם הוּא. הִרְהַרְתִּי עַל אֹדוֹת קִבְרוֹ שֶל אָבִי בְּבֵית־הָעַלְמִין לְיַד בֵּיתֵנוּ וְעַל אִמִּי שֶׁתָּנוּחַ בְּצִלָּם שֶׁל הָאִילָנוֹת הַיְדוּעִים לִי כָּל כָּךְ.

וְכַאֲשֶׁר נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בַּבַּיִת, עָמַדְתִּי עַל כִּסֵא והִסְתַּכַּלְתִּי בָּרְאִי לִרְאוֹת אֶת עֵינַי שֶׁאָדְמוּ מִבְּכִי וְאֶת פָּנַי הַמַּבִּיעִים יָגוֹן. וְכַעֲבֹר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת חָשַׁבְתִּי, אִם תִּזַּלְנָה עוֹד דִּמְעוֹתַי, וּמַה יַרְעִישׁ אֶת לִבִּי יוֹתֵר מִכֹּל, כַּאֲשֶׁר אֶקְרַב אֶל בֵּית־מוֹלַדְתִּי — כִּי עָתִיד הָיִיתִי לִנְסֹע לְיוֹם־הַקְבוּרָה שֶׁל אִמִּי. וְאָנֹכִי רָאִיתִי אֶת עַצְמִי חָשׁוּב בְּתוֹךְ שְׁאָר הַנְּעָרִים, וִיגוֹנִי עָשָׂה אוֹתִי בְּעֵינַי לְאָדָם גָּדוֹל.

לֹא הָיָה נַעַר תְקוּף־צַעַר כָּמוֹנִי. אַךְ זוֹכֵר אֲנִי, כִּי הַחֲשִׁיבוּת שֶׁבְּצַעַר זֶה גָרְמָה לִי מִין הֲנָאָה בְּשָׁעָה שֶׁטִּיַלְתִּי עַל פְּנֵי כִּכַּר הַמִּשְׂחָק בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בַּצָּהֳרַיִם, וְהַנְּעָרִים עוֹדָם יוֹשְׁבִים בַּחֲדַר הַלִּמּוּדִים. בִּרְאוֹתִי אוֹתָם מְצִיצִים עָלַי בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת, בְּעָבְרָם וּבְשׁוּבָם, הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים שֶׁל עַצְבוּת וְהָלַכְתִּי אַט, וּלְאַחַר גְּמַר הַלִּמּוּדִים, בְּשָעָה שֶהַנְּעָרִים בָּאוּ עִמִּי בִּדְבָרִים, הֶחֱזַקְתִּי טוֹבָה לְעַצְמִי עַל שֶׁאֵינִי מִתְגָּאֶה עֲלֵיהֶם וּמְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד כְּמִנְהָגִי יוֹם יוֹם.

עָתִיד הָיִיתִי לִנְסֹע אֶל בֵּית־מוֹלַדְתִּי בְּלֵיל הַמָּחֳרָת לֹא בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר, כִּי אִם בְּעֶגְלַת אִכָּרִים, שֶׁעוֹבְרִים בָּהּ מַהֲלַךְ לֹא רָב. בָּעֶרֶב הַזֶּה לֹא סִפַּרְתִּי סִפּוּרַי, וּטְרַדְלֶס חֲבֵרִי אָמַר לְהַשְׁאִיל לִי אֶת הַכֶּסֶת שֶׁלּוֹ. לֹא יָדַעְתִּי, עַל מָה הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת חֶסֶד זֶה עִמִּי, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִי כֶּסֶת שֶׁלִּי; וְאוּלָם זֶה הָיָה כָּל רְכוּשׁוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן, וְהוּא רָצָה לְהַבִּיעַ בַּמֶּה שֶׁהוּא אֶת הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בְּצַעֲרִי.

מִמָּחֳרַת הַיּוֹם אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם עָזַבְתִּי אֶת “בֵּית שָׁלוֹם.” לֹא עָלָה אָז עַל דָּעְתִּי, כִּי לֹא אָשׁוּב עוֹד אֵלָיו, כָּל הַלַּיְלָה נָסַעְנוּ אַט, וְרַק בַּשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית אוֹ הָעֲשִׂירִית בַּבֹּקֶר הִגַּעְנוּ לְיַרְמוּת. צִפִּיתִי לִמְצֹא אֶת מַר בַּרְקִיס, אַךְ הוּא לֹא הָיָה שָׁם, וּבִמְקוֹמוֹ בָּא לִקְרָאתִי אָדָם זָקֵן וְגוּץ, בְּרִיא־בָשָׂר וּבַעַל פָּנִים צְהֻבּוֹת, לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְכוֹבַע רְחַב־שׁוּלַיִם בְּרֹאשׁוֹ.

“הָעֶלֶם קָפֶּרְפִילְד?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי.”

“לֶךְ נָא־עִמִּי, אָדוֹן צָעִיר, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ,” קָרָא הָאִישׁ בְּפָתְחוֹ אֶת הַדֶּלֶת, “וְאָנֹכִי אֶקָּחֲךָ אֶל בֵּית מוֹלַדְתֶּךָ.”

שַׂמְתִּי אֶת כַּפִּי בְּתוֹךְ כַּפּוֹ, אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי, מִי הַאִישׁ הַזֶּה, ונֵּלֶךְ וַנָּבֹא אֶל חֲנוּת אַחַת בִּרְחוֹב צַר, וְעַל גַּבַָּה רָשׁוּם:

" עָמְרִי, מוֹכֵר אָרִיג, חַיָּט, תַּגָּר, עוֹשֶׂה מַכְשִׁירֵי קְבוּרָה וְכו'."

זוֹ הָיְתָה חֲנוּת קְטַנָּה וְצָרָה, וּבָהּ הַרְבֵּה מִינִים שֶל בְּגָדִים תְּפוּרִים וְעַל סַף חַלּוֹן אֶחָד מֻנָּחִים כּוֹבָעִים וּמִצְנָפוֹת.

בָּאנוּ לְתוֹךְ חֶדֶר קָטֹן מֵאֲחוֹרֵי הַחֲנוּת. שָׁם יָשְׁבוּ שָׁלֹשׁ נְעָרוֹת וְעָסְקוּ בִּתְפִירָה. עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵיהֶן נֶעֶרְמוּ גְזָרִים שֶׁל אָרִיג שָחוֹר, וְעַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע מִתְגַּלְגְּלִים קְרָעִים קְטַנִּים וּפִסּוֹת קְטַנּוֹת. הַחֹם הָיָה רַב בַּחֶדֶר וְרֵיחַ מַחֲנִיק נוֹדֵף מִשָׁם.

שָׁלשׁ הַנְּעָרוֹת שֶׁהָיוּ, כַּנִּרְאֶה, טְרוּדוֹת מְאֹד בַּעֲבוֹדָתָן הֵרִימוּ רֹאשָׁן לְהַבִּיט אֵלַי, וְאַחַר הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן; חַט־חוּט, חַט־חוּט. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עָלָה מִבֵיּת הַמְּלָאכָה, הָעוֹמֵד בְּחָצֵר קְטַנָּה הַסְּמוּכָה לַחַלּוֹן, קוֹל פַּטִּישׁ הוֹלֵם בְּלִי הֶרֶף; רַט־טַט, רַט־טַט, רַט־טַט.

“וּבְכֵן,” פָּנָה מְנַהֲלִי אֶל אַחַת מִן הַנְּעָרוֹת, “מָה הִיא הָעֲבוֹדָה, מִינִי?”

“אַל תִּירָא, אָבִי,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה בַּעֲלִיצוּת וְלֹא הִבִּיטָה בְּפָנָיו, “הַכֹּל יִהְיֶה מוּכָן בִּזְמַנּוֹ.”

מַר עָמְרִי הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ רְחַב־הַשּׁוּלַיִם וְיָשַׁב וְנָשַׁם בִּכְבֵדוּת, כִּי בָּרִיא וְשָׁמֵן הָיָה הָאִישׁ, וּרְגָעִים מוּעָטִים עָבְרוּ עַד אֲשֶׁר יָכֹל לְהוֹצִיא מִפִּיו:

“טוֹב וְיָפֶה.”

“אַבָּא,” קָרְאָה מִינִי, “אַתָּה מְקַבֵּל כָּל דָּבָר בְּאַהֲבָה.”

“אֵין תּוֹעֶלֶת אִם לֹא נַעֲשֶׂה כֵּן, יַקִּירָתִי,” עָנָה מַר עָמְרִי, “וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר הוּנַח לִי מְעַט מִשִּׁעוּלִי, עָלַי לָמֹד אֶת גּוּפוֹ שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם קָטֹן זֶה. הֲתֵלֵךְ עִמִּי אֶל הַחֲנוּת, מַר קָפֶּרְפִילְד?”

הָלַכְתִּי אַחֲרֵי מַר עָמְרִי, וְאַחֲריֵ אֲשֶׁר הֶרְאָה לִי כַּמָּה וְכַמָּה מִינִים שֶׁל אָרִיג, שֶׁהָיוּ לְפִי דְּבָרָיו מֻבְחָר מִן הַמֻּבְחָר, וְאֵין נָאִים מֵהֶם לְבִגְדֵי אֵבֶל, מָדַד אֶת קוֹמָתִי וְעָבְיִי וְרָשַם הַכֹּל בְּפִנְקָס. לְאַחַר שֶׁגָּמַר עֲבוֹדָתוֹ זוֹ, הֵעִיר אוֹתִי לְהִתְבּוֹנֵן אל מַרְכֻּלְתּוֹ וְלרְאוֹת אֶת הַמּוֹדוֹת, “שֶׁזֶּה עַתָּה נִתְחַדְּשׁוּ,” וְאֶת אֵלֶּה שֶׁזֶּה עַתָּה נִתְיַשֶּׁנוּ."

“וּבִגְלַל אֵלֶּה אָנוּ מַפְסִידִים כֶּסֶף לֹא מְעַט,” קָרָא מַר עָמְרִי, “אַךְ הַמּוֹדוֹת דּוֹמוֹת לִבְנֵי אָדָם: הֵן בָּאוֹת, אֵין יוֹדֵעַ מָתַי, מֵאַיִן וְלָמָּה, וְהֵן עוֹבְרוֹת, וְאֵין יוֹדֵעַ מָתַי, מֵאַיִן וְלָמָּה. כָּל דָּבָר הוּא, לְדַעְתִּי, כְּמוֹ בַּעַל־חַי, אִם תְּעַיֵּן הֵיטֵב בְּכָךְ.”

שָׁרוּי הָיִיתִי בְּצַעַר גָּדוֹל וְלֹא יָכֹלְתִּי לָדוּן בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁאוּלַי הָיָה לְמַעְלָה מִבִּינָתִי בִּכְלָל, וּמַר עָמְרִי הֱבִיאַנִי שׁוּב אֶל הָאוּלָם. אַחַר כָּךְ גָּחַן לְמַטָּה בְּדֶרֶךְ סוּלָם וְקָרָא: “הָבִיאוּ טֵה וְלֶחֶם.” וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי מִסָּבִיב לִי, הִרְהַרְתִּי וְהֶאֱזַנְתִּי אל הָרִשְׁרוּשׁ בַּחֶדֶר וְאֶל קוֹל הַפַּטִּישׁ שֶׁעָלָה מִן הֶחָצֵר, עַד אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אֹכֶל וְשָׁמוּ לְפָנָי.

“מַכִּיר הָיִיתִי אוֹתְךָ,” קָרָא מַר עָמְרִי בְּהַמְתִּינוֹ שָׁעָה קַלָּה עַד שֶׁנָּגַעְתִּי בַּלֶּחֶם הַמֻּנָּח לְפָנַי, כִּי מַרְאֵה הָאָרִיג הַשָּׁחוֹר נָטַל מִמֶּנִּי אֶת תַּאֲבוֹנִי, “מַכִּירְךָ אֲנִי מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, יְדִידִי הַצָּעִיר.”

“הַאֻמְנָם, אֲדוֹנִי?”

“כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ יְדַעְתִּיךָ,” אָמַר מַר עָמְרִי, “וְעוֹד קֹדֶם שֶׁרָאִיתִי אוֹר חַיִּים יָדַעְתִּי גַם אֶת אָבִיךָ שִׁעוּר קוֹמָתוֹ, — חָמֵשׁ רַגְלַיִם וּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים וּמֶחֱצָה.”

“רַט־רַט, רַט־רַט, רַט־רַט,” “נִשְׁמַע הַקּוֹל מִן הֶחָצֵר.”

“אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה, אֲדוֹנִי, מַה שְׁלוֹם אָחִי הַקָּטֹן?” שְׁאִלְתִּיו.

מַר עָמְרִי נִעֲנַע בְּרֹאשוֹ.

“רַט־רַט, רַט־רַט, רַט־רַט,”

"הַיֶּלֶד מוּטָל בִּזְרוֹעוֹת אִמּוֹ, " עָנָה הָאִישׁ.

“אוֹי, תִּינוֹק עָלוּב! הָאֻמְנָם מֵת הַיֶּלֶד?”

“אַל תִּדְאַג, אִם אֵין בְּיָדְךָ לְהוֹשִׁיע,” עָנָה מַר עָמְרִי, “כֵּן הַיֶּלֶד מֵת.”

לַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה הַזֹּאת הִתְעוֹרֵר כְּאֵבִי. עָזַבְתִּי אֶת פַת־הַשַּׁחֲרִית אֲשֶׁר אַךְ טָעַמְתִּי מִמֶּנּוּ, וָאֵלֵךְ וָאֵשֵׁב אֶל שֻׁלְחָן אַחֵר בְּפִנַּת הַחֶדֶר הַקָּטֹן, וּמִינִי מִהֲרָה לְסַלֵּק מֵעָלָיו אֶת הָאָרִיג, לְבַל אַרְטִיב אוֹתוֹ בְּדִמְעוֹתָי. נַעֲרָה טוֹבַת־לֵב הָיְתָה מִינִי זוֹ, אַף לִטְּפָה בְּרַחֲמִים רַבִּים אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי לַהֲסִירָן מֵעַל עֵינַי, אַךְ רוּחַ שָׂשׂוֹן מִלֵּא אוֹתָהּ, כִּי עוֹד מְעַט וְתִגְמֹר אֶת עֲבוֹדָתָהּ וְתֵלֵךְ לָשׂוּחַ, וְלָכֵן לֹא יָכְלָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרִי.

בֵּינָתַיִם חָדַל הַקּוֹל הָעוֹלֶה מִן הֶחָצֵר, וְאִישׁ צָעִיר־לְיָמִים יְפֵה־מַרְאֶה בָּא הַחַדְרָה, בְּיָדוֹ פַּטִּישׁ וּפִיו מָלֵא מַסְמְרוֹת קְטַנִּים, אֲשֶׁר הוֹצִיאָם בְּפָתְחוֹ שְׂפָתָיו לְדַבֵּר.

“וּבְכֵן יוֹרָם,” קָרָא מַר עָמְרִי, “מָה עֲבוֹדָתֶך?”

“תַּם וְנִשְׁלַם, אֲדוֹנִי,” עָנָה יוֹרָם.

“אֵין זֹאת, כִּי עָשִׂיתָ מְלַאכְתְּךָ בַּלַּיְלָה לְאוֹר הַנֵּר, בְּשָׁעָה שֶׁאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי בַּקְּלוּבּ. הֲכֵן הוּא?” שָׁאַל מַר עָמְרִי בְּעָצְמוֹ עֵינוֹ הָאֶחָת.

“כֵּן” עָנָה יוֹרָם, “לְאַחַר שֶׁאָמַרְתָּ, כִּי אִם תִּגָּמֵר הָעֲבוֹדָה, נִסַּע לְטַיֵּל שְׁלָֹשְׁתֵּנוּ: מִינִי וְאָנֹכִי… וְאָתָּה.”

“אָהּ! לְדַעְתִּי, עָלָה עַל לִבְּכֶם לַעֲזֹב אוֹתִי, אֶת הַזָּקֵן, בַּבַּיִת,” קָרָא מַר עָמְרִי מִתּוֹךְ צְחוֹק שֶׁהֱבִיאוֹ לִידֵי שִׁעוּל.

“וּבְכֵן,” חָזַר וְאָמַר הָאִישׁ הַצָּעִיר, “עָמַלְתִּי עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, עַד שֶׁכִּלִּיתִּי עַתָּה אֶת מְלַאכְתִּי. וְאַתָּה, אֲדוֹנִי, קוּם וְרָאִיתָ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי.”

“אֲנִי הוֹלֵךְ,” עָנָה מַר עָמְרִי בְּקוּמוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ, “וְאַתָּה יַקִּירִי,” פָּנָה אֵלַי, " אוּלַי יֵשׁ עִם לִבְּךָ לִרְאוֹת אֶת…"

“לֹא אַבָּא,” הִפְסִיקָה אוֹתוֹ מִינִי.

“אָמֹר אָמַרְתִּי, בִּתִּי, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה יִנְעַם לוֹ,” קָרָא מַר עָמְרִי, “אַךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַדִּין עִמָּךְ.”

לֹא אוּכַל לְהַגִּיד, מֵאַיִן יָדַעְתִּי כִּי הוֹלְכִים הֵם לִ‏רְאוֹת אֶת אֲרוֹן אִ‏מִּי, אִמִּי הַיְקָרָה. מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי קוֹל מְלָאכָה זוֹ, לֹא רָאִיתִי צוּרַת אָרוֹן שֶׁל מֵת, וּבְכָל זֹאת אָמַר לִי לִבִּי, מַה קוֹל הַפַּטִּישׁ הָעוֹלֶה מִן הֶחָצֶר, וּכְשֶׁנִּכְנַס הָאִישׁ הַצָּעִיר, יָדַעְתִּי, כִּי הוּא הוּא שֶׁעָשָׂה אֶת הָאָרוֹן.

גַּם עֲבוֹדַת הַתְּפִירָה כָּלְתָה, וּשְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת יָצְאוּ מִבֵּית־הַמְּלָאכָה אֶל הַחֲנוּת, וְרַק מִינִי נִשְׁאֲרה לֶאֱסֹף אֶת הַבְּגָדִים הַתְּפוּרִים וְלִצְרֹר אוֹתָם בִּשְׁנֵי אַרְגָּזִים. וּבַעֲשׂוֹתָהּ מְלַאכְתָּהּ זוֹ כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ וַתָּשַׁר בְּקוֹל דַּק נִגּוּן עַלִּיז. יוֹרָם, הוּא חֲתָנָהּ, בָּא אֶל הַחֶדֶר וְנָשַׁק לָהּ בִּגְנֵבָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה טְרוּדָה (אֵלַי לֹא שָׂם לֵב כְּלָל) וַיֹּאמֶר, כִּי אָבִיהָ הָלַךְ לְהָבִיא עֲגָלָה, וְעָלָיו לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ מַהֵר לָצֵאת לַדָּרֶךְ. אַחֲרֵי כֵן יָצָא, וּמִינִי שָׂמָה אֶת בֵּית־אֶצְבָּעָהּ וְאֶת הַמִּסְפָּרַיִם בְּכִיסָהּ, וְאֶת הַמַּחַט עִם חוּט שָׁחוֹר תָּחֲבָה בְּשִׂמְלָתָה, וַתִּלְבַּשׁ בִּזְרִיזוּת אֶת מְעִילָהּ וַתַּעֲמֹד לְנֹכַח הָרְאִי הַקָּטֹן הַתָּלוּי מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, בּוֹ רָאִיתִי אֶת דְּמוּת פָּנֶיהָ הַיָּפִים.

אֶל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֳתְבּוֹנַנְתִּי בְּשִׁבְתִּי בְּפִנָּה אֶל הַשֻּׁלְחָן וְרֹאשִׁי תָּמוּךְ בְּכַפִי, וַאֲנִי מְהַרְהֵר הַרְהוּרִים שׁונִים. עַד מְהֵרָה קָרְבָה הָעֲגָלָה אֶל פְּנֵי הַחֲנוּת, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׂמוּ בָּהּ אֵת הָאַרְגָּזִים, עָלִיתִי אָנֹכִי, וְאַחֲרַי שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים. הָעֲגָלָה הָיְתָה גְדוֹלָה וּרְחָבָה, עַד כִי יָשַׁבְנוּ כֻּלָנוּ בִּרְוָחָה.

מִיָּמַי לֹא יָדַעְתִּי בְּלִבִּי רֶגֶשׁ זָר (עַתָּה, אוּלַי, חָכַמְתִּי יוֹתֵר), כְּמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְתִּי עִם הָאֲנָשִׁים הָהֵם וְרָאִיתִי אוֹתָם שָׂשִׂים עַל טִיּוּלָם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵכִינוּ בִּגְדֵי־אֵבֶל. לֹא קָצַפְתִּי עֲלֵיהֶם, אַךְ פָּחַדְתִּי מִפְּנֵיהֶם, כְּאִלּוּ נָפַלְתִּי בִּידֵי בְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין שׁוּם דִּמְיוֹן בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם. הֵם הָיו מְלֵאִים גִּיל. הַזָּקֵן יָשַׁב בִּמְקוֹם רַכָּב, וּשְׁנֵי הַצְּעִירִים יָשְׁבוּ מֵאֲחוֹרָיו; וּבְשָׁעָה שֶׁפָּנָה אֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים, נָטוּ זֶה מֵעֵבֶר מִזֶּה מֵעֵבֶר מִזֶּה וְהִקְשִׁיבוּ לְכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו: גַּם עִמִּי הָיוּ בָּאִים בִּדְבָרִים אִלּוּ לֹא נִתְרַחַקְתִּי מֵהֶם וְנִסְתַּרְתִּי בְּפִנָתִּי, מָלֵא רֹגֶז עַל הָאֲנָשִׁים הָעוֹסְקִים בְּשִׂיחוֹת אֲהָבִים וְדִבְרֵי הוֹלְלוּת בְּשָׁעָה זוֹ; וּפֶלֶא הָיָה בּעֵינַי, כִּי מִן השָּׁמַיִם לֹא נֶעֶנְשׁוּ על קְשִׁי לִבָּם.

וְכַאֲשֶׁר עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים בַּמָּלוֹן לָתֵת מִסְפּוֹא לַסּוּס, גַּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהִתְעַלֵּס מְעַט, לֹא הָלַכְתִּי אַחֲרֵיהֶם וְלֹא חִלַּלְתִּי אֶת צוֹמִי, וּלְאַחַר שֶׁקָּרַבְנוּ אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, מִהַרְתִּי לָרֶדֶת מֵעַל הָעֲגָלָה, לְבַל אֶעֱבֹר בְּחֶבְרָתָם שֶׁל אֵלּוּ לִפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת הָאֲטוּמִים, שֶׁנִּרְאוּ אֵלַי כְּעִוְרִים, כְּאִלוּ נִטַּל מְאוֹר עֵינֵיהֶם. הוֹי, מַה נוֹחַ הָיָה לִבִּי לְהִתְעוֹרֵר, עַד כִּי נִפְתַּח בְּרֶגַע אֶחָד מַעְיַן דִּמְעוֹתַי — רַק לְמַרְאֵה הַחַלּוֹן שֶׁל חֲדַר אִמִּי ושֶׁל הַחֲדֶר הַסָּמוּךְ לוֹ, שֶׁהָיָה חַדְרִי שֶׁלִּי בִּימֵי אָשְׁרִי.

עֹוד בְּטֶרֶם דָּרכְתִּי עַל סַף הַבַּיִת, כְּבָר הָיִיתִי חָבוּק בִּזְרוֹעוֹת פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר הֱבִיאַתְנִי אֶל הֵחֶדֶר. כָּל יְגוֹנָהּ הַטָּמוּן הִתְפָּרֵץ מִלִּבָּה בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי רֶגַע רִאשׁוֹן. אַךְ עַד מְהֵרָה הִבְלִיגָה עַל יְגוֹנָה, ותְּדַבֵּר בְּלַחַשׁ, וַתֵּלֶךְ אַט, כְּאִלּוּ יָרְאָה לְהַפְרִיעַ אֶת מְנוּחַת הַמֵּת. אַחֲרֵי כֵן נוֹדַע לִי, כִּי הָאִשָּׁה הַטוֹבָה הַזֹאת לֹא שָׁכְבָה בְּמִטָּתָהּ זֶה יָמִים רַבִּים. גַּם עַתָּה יָשְׁבָה כָּל הַלַּיְלָה בְּחַדְרָהּ שֶׁל הַנִּפְטָרָה. “כָּל זְמָן שֶׁחֶמְדַּת לִבִּי שׁוֹכֶבֶת עַל הָאָרֶץ,” אָמְרָה “לֹא אֶעֱזֹב אוֹתָהּ לְבַדָּהּ.”

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶל הָאוּלָם, מָצָאתִי אֶת מַר מוֹרְדְסְטוֹן יוֹשֵׁב עַל כִסְאוֹ לְיַד הָאָח, וְהוּא בּוֹכֶה בּחֲשַׁאי וְשָׁקוּע בְּהַרְהוֹרִים. הוּא לֹא הֵרִים עֵינָיו לְהַבִּיט אֵלָי. וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, שֶׁיָּשְׁבָה לִפְנֵי שֻׁלְחָנָהּ וְעָסְקָה בִּכְתִיבָה, וּלְפָנֶיהָ הֲמוֹן גִּלְיוֹנוֹת מִכְתָּבִים, הוֹשִׁיטָה לִי אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַקָּרוֹת כְּמַסְמְרִים ותִּשְׁאָלֵנִי בְּקוֹל לַחֲשָׁה הַיָּבֵשׁ, אִם מָדְדוּ אוֹתִי בִּשְׁבִיל בִּגְדֵי הָאֵבֶל.

“כֵּן” עָנִיתִי.

“וְאֶת כָּתְנוֹתֶיךָ,” הוֹסִיפָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לִשְׁאֹל, “הַאִם הֵבֵאתָ עִמָּךְ?”

“כֵּן, גְּבִרְתִּי, אֶת כָּל בְּגָדַי הֵבֵאתִי.”

ואֵלֶּה הָיוּ כָּל דִּבְרֵי־הַתַּנְחוּמִים שֶלִּבָּהּ הָאַמִּיץ מָצָא לֵאמֹר לִי. אֵין כָּל סָפֵק בְּעֵינַי, כִּי תַּעֲנוּג מְיֻחד הָיָה לָהּ לְאִשָּׁה זוֹ לְהִתְהַדֵּר בְּשָׁעָה זוֹ בְּאוֹצַר הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת שֶׁלָּהּ, שֶׁנּקְרְאוּ בְּפִיהָ בְּשֵׁם אֹמֶץ־רוּחַ, שִׁלְטוֹן בְּנֶפֶשׁ, דֵּעָה צְלוּלָה, שֵׁכֶל קַר. הִיא הָיְתָה מְלֵאָה גַאֲוָה עַל כִּשְׁרוֹנָהּ הַמַּעֲשִׂי; גַּם עַתָּה לֹא עָסְקָה אֶלָּא בְּעֵט וּדְיוֹ, וְשׁוּם דָּבָר לֹא הִטָּה אוֹתָהּ מִדַּרְכָּהּ. כָּל הַיּוֹם, מִן הַבֹּקֶר עַד הַלַּיְלָה, יָשְׁבָה לִפְנֵי שֻׁלְחָנָהּ וְכָתְבָה, וְדבּוּרָהּ עם כָּל אָדָם הָיָה קָשֶׁה כְּמו תָּמִיד. אַף קַו אֶחָד לֹא זָע בְּפָנֶיהָ, אַף נְעִימָה קַלָּה לֹא נִשְׁמְעָה בְקוֹלָהּ. אַף קֶמֶט כָּל־שֶׁהוּא לֹא נִרְאָה בְשִׂמְלָתָהּ.

אָחִיהָ הָיָה נוֹטֵל לִפְעָמִים סֵפֶר, אַךְ רָאִיתִי, כִּי לֹא קָרָא בּוֹ אַף פַּעַם אַחַת, הָיָה פּותְחוֹ וּמַבִּיט בּוֹ ועוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּקוֹרֵא, אַךְ שָׁעָה שְׁלֵמָה הוּא יוֹשֵׁב וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ אַף דַּף אֶחָד, וְאַחַר הוּא מַנִּיחוֹ וּמִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר אָנֶּה וָאָנָּה. אָנֹכִי הָיִיתִי יוֹשֵׁב, יָדַי מְשֻׁלָּבוֹת וְעֵינַי מִתְבּוֹנְנוֹת אֶל הָאִישׁ, וַאֲנִי מוֹנֶה אֶת צְעָדָיו שָׁעָה אַחֲרֵי שָׁעָה. פְּעָמִים שֶׁהָיָה פּוֹנֶה בְּדִבּוּר אֶל אֲחוֹתוֹ, אַךְ אֵלַי לֹא דִבֵּר מְאוּמָה. וּבְכָל הַבַּיִת, שֶׁדִּמְמַת־מָוֶת שָׂררָה בוֹ, הָיָה הוּא הָאֶחָד, מִלְּבַד שְׁעוֹן הַקִּיר, בַּעַל תְּנוּעָה.

בְּאוֹתָם הַיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי הַקְּבוּרָה לֹא רָאִיתִי אֶת פֵּגוֹטִי בִּלְתִּי אִם מְעַט, כִּי כָל הַיּוֹם הָיְתָה כְּלוּאָה בַּחֶדֶר שֶׁשָּׁם שָׁכְבָה אִמִּי עִם תִּינוֹקָהּ, וְרַק בַּלַּיְלָה הָיְתָה בָּאָה וְיוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי מִטָּתִי עַד שֶׁאִישַן.

יוֹם אוֹ יוֹמַיִם לִפְנֵי הַקְּבוּרָה לָקְחָה אוֹתִי פֵּגוֹטִי אֶל הַחֶדֶר הַהוּא. אֲנִי זוֹכֵר רַק, כִּי מִתַּחַת לֹבֶן־סָדִין, עַל מִטָּה מֻקָּפָה טֹהַר נֶהְדָּר וְהוֹד קֹדֶש, רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת זוֹ שֶׁבִּגְלָלָהּ ירְדָה הַדּוּמִיָּה בַּבָּיִת. וְכַאֲשֶׁר נִסְּתָה פֵּגוֹטִי לְהָרִים בְּנַחַת אֶת הַמִּכְסֶה, צָעַקְתִּי בְּקוֹל: לֹא; לֹא! — וָאֶתְפֹּשׂ בְּיָדָהּ.

אִלּוּ הָיָה אֶתְמֹל יוֹם־הַקְּבוּרָה, לֹא הָיִיתִי זוֹכְרוֹ לְכָל פְּרָטָיו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַתָּה אַחֲרֵי עֲבֹר שָׁנִים רַבּוֹת: — הָאֲוִיר בַּחֲדַר הָאוּלָם, בְּדָרְכִי עַל הַמִּפְתָּן, אוֹר הַמְּנוֹרוֹת הַדּוֹלְקוֹת, זִיו הַיַּיִן בַּבַּקְבּוּקִים, מַרְאֵה הַכּוֹסוֹת וְהַקְּעָרוֹת, הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַתּוּפִינִים, הַבֹּשֶׂם הַנּוֹדֵף מִשִּׁמְלַת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, שְׁחוֹר בִּגְדֵי הָאֵבֶל.

הָרוֹפֵא מַר שִׁילִיף, שֶׁהָיָה בֵּין הַמְלַוִּים, נִגַּשׁ אֵלַי וְשָׁאַל בְּחִבָּה:

“מַה שְׁלוֹמוֹ שֶׁל דָּדִי?”

לֹא יָכֹלְתִּי לֵאמֹר לוֹ כִּי שָׁלוֹם לִי, וְרַק הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי, וְהוּא אֲחָזָה בְּכַפּוֹ. וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן עוֹבֶרֶת, פָּנָה אֵלֶיהָ וְאָמָר:

“הִנֵּה יְדִידֵנוּ הַקְּטַנִּים סְבִיבֵנוּ נַעֲשִׂים גְּדוֹלִים. הֵם הוֹלְכִים וּגְדֵלִים שֶׁלֹּא מִידִיעָתֵנוּ. כָּךְ הוּא סֵדֶר הָעוֹלָם!”

וְאוּלָם מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן עָנְתָה עַל דְּבָרָיו בְּקֶמֶט־מֵצַח וּבְקִדָה קַלָּה בִּלְבָד. הָרוֹפֵא הֵנֶּעֱלָב סָר אֶל קֶרֶן זָוִית, בְּאַחֲזוֹ בְּיָדִי, וְלֹא פָּתַח שׁוּב אֶת פִּיו.

אֲנִי רוֹאֶה דָבָר זֶה, יַעַן כִּי מִטִּבְעִי הוּא לְהִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה סְבִיבִי, לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי שָׂם לֵב אֶל הַנּוֹגֵע לְעַצְמִי.

נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, וּמַר עָמְרִי עִם חֲבֵריו הִתְחִילוּ לְזָרֵז אוֹתָנוּ. נִכְנְסוּ נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה, הֵם אֵלֶּה לְבוּשֵׁי הַשְּׁחוֹרִים שֶׁפֵּגוֹטִי סִפְּרָה לִי עֲלֵיהֶם זֶה כְּבָר, כִּי הוֹצִיאוּ גַם אֶת אָבִי מִן הַחֶדֶר הַזֶּה לְהוֹבִילוֹ לִקְבָרוֹת.

חֲבוּרָה קְטַנָּה שֶׁל מְלַוִּים הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי הַמִּטָּה. נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עִם מַשָּׁאָם כְּבָר עוֹמְדִים בַּגָּן; הֵם הוֹלְכִים לְפָנֵינוּ לְאֹרֶךְ הַמִּשְׁעוֹל, עוֹבְרִים לְיַד הָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים, יוֹצְאִים דֶּרֶךְ פֶּתַח הַגֶּן וּבֶאִים אֶל בֵּית־הָעַלְמִין, אֲשֶׁר שָׁם הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ בְּינְקוּתִי אֶת רִנְנַת הַצִּפֳּרִים בְּבֹקֶר קַיִץ.

עוֹמְדִים אָנוּ מִסָּבִיב לַקֶּבֶר. הַיּוֹם הַזֶּה מְשֻׁנֶּה בְּעֵינַי מִכָּל הַיָּמִים. גַּם אוֹר הַשֶּׁמשׁ עֵין עַצְבוּת לוֹ. ומסּבִיב שׂוֹרֶרֶת דְּמָמָה קְדוֹשָׁה, זוֹ שֶׁבָּאָה הֲלוֹם מִן הַבַּיִת יַחַד עִם זוֹ שֶׁטּוֹמְנִים עַתָּה בָּאֲדָמָה. וּבְעוֹדֶנּוּ עוֹמְדִים גְלוּיֵי רֹאשׁ, אֲנִי שׁוֹמֵע אֶת קוֹל הַכֹּהֵן, הַקּוֹל הָעוֹלֶה כְּמוֹ מֵרָחוֹק וְקוֹרֵא בָּרוּר: “אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה” נְאוּם ה'! וְאַחַר אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֲנָחוֹת; וּבְעָמְדִי בֵּין הַמֲלַוִּים אֲנִי רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה וְהַנּאֱמָנָה, זוֹ פֵּגוֹטִי, הַיְקָרָה לִי מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְלִבִּי הָרַךְ בָּטוּחַ, כִּי אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם יַעֲנֶה וְיֹאמֶר אֵלֶיהָ: “שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֵךְ!”

בֵּין קְהַל הַמְלַוִּים יֵשׁ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים יְדוּעִים לִי; מֵהֶם שֶׁרָאִיתִי בְּינְקוּתִי בְּבֵית־הַתְּפִלָּה, וּמֵהֶם שֶׁרָאוּ אֶת אִמִּי בִּנְעוּרֶיהָ הַפּוֹרְחִים, בְּיוֹם בּוֹאָה לָגוּר בַּכְּפָר הַזֶּה. לִבִּי מָלֵא צַעֲרִי הַגָּדוֹל, וּבְכָל זֹאת אֲנִי מִתְבּוֹנֵן וְרוֹאֶה כָּל אִישׁ וְאִישׁ, אֲפִילוּ אֶת מִינִי, הַמְּצִיצָה בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת אֶל חֲתָנָהּ הָעוֹמֵד סָמוּךְ אֵלָי.

וְהִנֵּה תַּם הַכֹּל, נִסְתַּם הַקֶּבֶר, וְאָנוּ עוֹזְבִים אֶת בֵּית־הָעַלְמִין. בֵּיתֵנוּ עוֹמֵד לְעֵינֵינוּ בְּלִי שׁוּם שִׁנּוּי בְּכָל יָפְיוֹ, זֶה הַבַּיִת הַקָּשׁוּר בְּדִמְיוֹנִי עִם זוֹ שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ בִּימֵי עֲלוּמֶיהָ, וְכָל צַעֲרִי שֶׁל אוֹתָם הַיָּמִים כְּאַיִן הוּא לְעֻמַּת צַעֲרִי בְּשָּׁעָה זוֹ. אַךְ הֵם מוֹבִילִים אוֹתִי ומַר שִׁילִיף פּוֹנֶה אֵלַי בִּדְבָרִים, יוֹצֵק מְעַט מַיִם לְתוֹךְ פִּי. וּבְבַקְּשִּׁי מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לָלֶכֶת אֶל חַדְרִי, הוּא שׁוֹלֵחַ אוֹתִי בְּרַחֲמִים רַבִּים.

כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, הֲרֵי הֵם בְּעֵינַי כְּאִלּוּ קָרוּ בְּיוֹם אתְמוֹל. הַרְבֵּה מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּחַיַּי אַחֲרֵי כֵן, כְּבָר צָלְלוּ בּתְהוֹם הַשִּׁכְחָה, וְרַק זֶה לְבַדּוֹ עוֹמֵד אֵיתָן, כְּסֶלַע בְּלֶב יָם.

יָדַעְתִּי כִּי פֵּגוֹטִי תָּבוֹא אֶל חַדְרִי. דּוּמִיּת הַיּוֹם הָיְתָה נוֹחָה לִשְׁנֵינוּ. הִיא בָּאָה וְיָשְׁבָה אֶצְלִי עַל יַד מִטָּתִי הַקְּטַנָּה וַתֹּאחֶז בְּיָדִי. פְּעָמִים שֶׁהִגִּישָׁה אוֹתָהּ אֶל שְׂפָתֶיהָ, וּפְעָמִים שֶׁלִטְּפָה אוֹתָהּ בְּיָדֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁשִּׁעַשְׁעָה אֶת אָחִי הַקָּטֹן. אַחֲרֵי כֵן סִפְּרָה לִי, עַל פִּי דַרְכָּהּ, אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים אֶל אוֹתוֹ הַמְאֹרָע.

“זֶה יָמִים רַבִּים,” פָּתְחָה פֵּגוֹטִי “לֹא הָיָה שָׁלוֹם בְּרוּחָהּ. לִבָּהּ הָיָה דַוָּי, וְאֹשֶׁר רָחוֹק מִמֶּנָּה. כְּשֶׁנּוֹלַד לָהּ הַיֶּלֶד, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי יוּנַח לָהּ. אַךְ פָּנֶיהָ דַלּוּ מְאֹד וּמִיּוֹם לְיוֹם דָּעֲכוּ חַיֶּיהָ. קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד לָהּ הַיֶּלֶד הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בָּדָד וּבוֹכָה, וְאַחֲרֵי כֵן הָיְתָה רְגִילָה לְזַמֵּר בְּקוֹל דַּק כָּל כָּךְ, שֶׁפַּעַם אַחַת, בְּשָׁמְעִי אֶת הַקּוֹל הַזֶּה, נִדְמֶה לִי, כִּי עוֹלֶה הוּא בָּאֲוִיר וּמִתְרוֹמֵם לָרָקִיעַ.”

“אַחֲרֵי כֵן,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי לְסַפֵּר, “נָפַל רוּחָה וְלִבָּה חָרֵד. בְּאוֹתָם הַיָּמִים הָיָה כָּל דִּבּוּר קָשֶׁה גוֹרֵם לָה יִסּוּרִים, אַךְ עִמִּי הִתְהַלְּכָה כְּמוֹ בְּיָמִים מִקֶּדֶם, לִבָּהּ לֹא סָר מֵאֲחֲרֵי פֵּגוֹטִי שֶׁלָּהּ הַסְּכָלָה. הוֹי יָפָתי תַּמָּתִי!”

כָּאן עָמְדָה פֵּגוֹטִי וַתַּחֲלֵק שָׁעָה קַלָּה בְּרֹךְ וּבְחִבָּה אֶת יָדִי.

“הַיוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁרָאִיתִי אֶת קְלַסְתֵּר פָּנֶיהָ בִּדְמוּת זוֹ שֶׁהָיְתָה לָהּ לְפָנִים, הָיָה אוֹתוֹ יוֹם, שֶׁאַתָּה מֶחֲמַדִּי, בָּאתָ אֵל בֵּית־מוֹלַדְתֶּךָ. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתָנוּ, אָמְרָה אֵלָי:,עַד עוֹלָם לֹא אֶרְאֶה עוֹד אֶת בְּנִי מֶחְמַדִי. לִבִּי אוֹמֵר לִי כֵן‘. וְאוּלָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא הִגִּידָה לְאִישׁ חוּץ מִמֶּנִּי, אַף הִתְאַמְּצָה לְהִתְעוֹרֵר וּלְהַעֲמִיד פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת. רַק פַּעַם אַחַת, כְּשָׁבוּע יָמִים קֹּדֶם הַמְאֹרָע, אָמְרָה אֶל אִישָׁהּ: “חֲבִיבִי, הוֹלֶכֶת אֲנִי לָמוּת,” וּבַלַּיְלָה הַהוּא, בְּהַשְׁכִּיבִי אוֹתָהּ בְּמִטָּתָהּ, אָמְרָה אֵלָי:, פֵּגוֹטִי, עַתָּה רָוַח לִי. בַּעֲלִי הָאֻמְלָל שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, אַף יוֹסִיף לְהַאֲמִין בָּהֶם יוֹתֵר מִיּוֹם אֶל יוֹם, עַד אֲשֶׁר יִתֹּם הַכֹּל. עֲיֵפָה אָנִי, אִם תַּרְדֵּמָה תִּפֹּל עָלַי, שְׁבִי עַל יָדִי בִּשְׁעַת שְׁנָתִי. אַל נָא תַּעַזְבִינִי. אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אֶת שְׁנֵי יְלָדָי, וְהוּא יָגֵן וְיִשְׁמֹר עַל בְּנִי הַיָּתוֹם מֵאָבִיו.’”

“וְאָמְנָם מִן הַלַּיְלָה הַהוּא וָהָלְאָה לֹא עָזַבְתִּי מִטָּתָהּ,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי, "הִיא הָיְתָה בָּאָה בִּדְבָרִים עִם שְׁנֵי אֵלֶּה שֶׁבָּאוּלָם, יַעַן כִּי אָהֲבָה אוֹתָם. לִבָּהּ הָיָה מָלֵא אַהֲבָה אֶל כָּל מִי שֶׁהָיָה קָרוֹב לָהּ. וְאוּלָם בְּכָל שָׁעָה שֶׁהָלְכוּ מֵעִמָּהּ, הָיְתָה פּוֹנָה רַק אֵלַי, כְּאִלּוּ רַק בְּחֶבְרַת פֵּגוֹטִי מָצְאָה מְנוּחָה, וּמֵעוֹלָם לֹא נִרְדְּמָה אִם לֹא יָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ. בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן, בָּעֶרֶב, נָשְׁקָה לִי ואָמָרָה: “אִם יָמוּת גַּם תִּינוֹקִי, פֵּגוֹטִי, אָנָּא שִׂימִי אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתַי וְיַחְדָּו נָנוּחַ בַּקֶּבֶר (וְכֵן הָיָה, כִּי הַתִּנוֹק חַי רַק יוֹם אֶחָד אַחֲרֵי מוֹת אִמּוֹ), יָבוֹא נָא בְּנִי יְחִידִי הָאָהוּב לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ לִמְקוֹם מְנוּחָתֵנוּ, וְאַתּ הַגִּידִי לוֹ, כִּי לִפְנֵי מוֹתָהּ בֵּרְכָה אוֹתוֹ אִמּוֹ לֹא בְּרָכָה אַחַת, כִּי אִם אֶלֶף בְּרָכוֹת.”

וְשׁוּב שְׁתִיקָה: וְשׁוּב לִטְּפָה פֵּגוֹטִי אֶת יָדִי.

“בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי, “הִתְעוֹרְרָה ותְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי מְעַט מַיִם לִשְׁתּוֹת, וְאַחֲרֵי אַשֶׁר שָׁתְתָה, שָׁלְחָה אֵלַי חִיוּךְ מָלֵא צַעַר. הוֹי, הַיָּפָה, מַה נְעִימוֹת הָיו כָּל תְנוּעוֹתֶיהָ!… וּמִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, אָמְרָה אֵלַי, כִּי מַר קָפֶּרְפִילְד הָיָה טוֹב וְרַך אֵלֶיהָ, וְהַכֹּל קִבֵּל בְּאַהֲבָה, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁנָּפַל רוּחָהּ, כִּי לֵב אוֹהֵב טוֹב וְיָפֶה מִכָּל חָכְמָה וְכִי בָּה מָצָא אֶת הָאשֶׁר. וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרָה אֵלָי: פֵּגוֹטִי, יַקִּירָתִי, גְּשִׁי אֵלָי. שִׂימִי יָדֵךְ הַטּוֹבָה תַּחַת רֹאשִׁי וְאַמְּצִינִי אֶל לִבֵּךְ, כִּי פָנַיִךְ מִתְרַחֲקִים מִמֶּנִּי, וַאֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת קְרוֹבָה אֵלָיִךְ.” עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר בִּקְשָׁה מִמּנִֶּי. הָהּ, דָּדִי! בָּא הַיּוֹם שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתִי, “כִּי הִיא תִּשְׂמַח לְהַנִּיחַ רֹאשָׁהּ עַל זְרוֹעַ הַמְשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה וְהַסְּכָלָה,” וְהִיא עָצְמָה עֵינֶיהָ לָנֶצַח, וּפָנֶיהָ כִּפְנֵי תִינוֹק נִרְדָּם!"

כֹּה גָמְרָה פֵּגוֹטִי אֶת סִפּוּרָהּ. מִן הָרֶגַע אֲשֶׁר נוֹדַע לִי כִּי מֵתָה אִמִּי, גָּזוּ מִלִּבִּי מַרְאוֹת חַיֶּיהָ בּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. מִן הַרֶגַע הַהוּא אֲנִי זוֹכֵר רַק אֶת תֹּאַר פְּנֵי אִמִּי עַל פִּי רִשְׁמֵי ינְקוּתִי, אוֹתוֹ הַתֹּאַר שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם, בְּעֵּת שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לְסַלְסֵל בִּשְׂעָרָהּ וּלְפַזֵּז עִמִּי בָּאוּלָם בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפְּרָה לִי פֵּגוֹטִי לֹא הֶעֱלוּ בְּדִמְיוֹנִי אֶת יְמֵי הַתְּקוּפָה הַמְאֻחָרָה וְלֹא טִשְׁטְשׁוּ אֶת זֵכֶר הַתְּקוּפָה הַקְּדוּמָה. אוּלַי יִפָּלֵא הַדָּבָר, אַךְ כֵּן הוּא. בְּמוֹתָה שָׁבָה אִמִּי אֶל שַׁלְוַת נְעוּרֶיהָ, וְכָל שֶׁעָבַר עָלֶיהָ אַחֲרֵי כֵן נִמְחָה כָּעָב.

הָאֵם הַשּׁוֹכֶנֶת עַתָּה בַּקֶּבֶר הִיא אִמִּי שֶׁל יְמֵי יַלְדוּתִי. וְהַיְצִיר הַקָּטֹן הַמּוּטָל בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, אֲנִי הוּא, בְּצוּרָה זוֹ שֶׁהָיְתָה לִי אָז, אֲנִי הוּא שֶׁמָּצָאתִי מְנוּחַת־עוֹלָם בִּזְרוֹעוֹת הוֹרָתִי.


 

פֶּרֶק עֲשִׁירִי: יָתוֹם נֶעֱזָב אָנִי. דוֹאגִים לִי    🔗

הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשְׂתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן כְּתֹם יְמֵי הָאֵבֶל, בְּשָׁעָה שֶׁהָאוֹר מִן הַחוּץ חָדַר שׁוּב אֶל בֵּיתֵנוּ בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת, הָיָה לְהוֹדִיע את פֵּגוֹטִי, כִּי מִקֵּץ חֹדֶשׁ יָמִים עָלֶיהָ לְבַקֵּשׁ לָהּ מִשְׂרָה אַחֶרֶת, וְאַף כִּי שָׂנְאָה פֵּגוֹטִי מְאֹד אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, בָּרִי לִי, כִּי בִּגְלָלִי נְכוֹנָה הָיְתָה לָשֶׁבֶת פֹּה וְלֹא הָיְתָה בּוֹחֶרֶת בְּמָקוֹם אַחֵר הַטּוֹב שֶׁבְּכָל הַעוֹלַם. וְאוּלַם עַתָּה הִגִּידָה לִי, כִּי עוֹד מְעַט וְנִפָּרֵד זֶה מִזּוֹ. נִחַמְנוּ זֶה אֶת זוֹ בְּכָל לֵב.

עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹת עֲתִידִי לֹא נאֱמַר דָּבָר וְלֹא נַעֲשָׂה דָּבָר. חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי נוֹחַ הָיָה לָהֶם אִלּוּ יָכְלוּ לָתֵת גַּם לִי פִּטּוּרִין בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶש יָמִים. פַּעַם אַחַת עָרַבְתִּי אֶת לִבִּי לִשְׁאֹל אֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, מָתַי אָשׁוּב לְבֵית־הַסֵּפֶר, וְהִיא עָנְתָה לִי קָשׁוֹת, וְאָמְרָה כִּי לְפִי דַעְתָּהּ לֹא אָשׁוּב שָׁמָּה כְּלָל. יוֹתֵר מִזֶּה לֹא שָׁמַעְתִּי מְאוּמָה. גַּם אֲנִי גַם פֵּגוֹטִי נִכְסַפְנוּ מְֹאד לָדַעַת, מָה אוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת בִּי, וְאוּלָם לֹא הִיא וְלֹא אֲנִי לֹא יָכֹלְנוּ לְהַצִיל דָּבָר כָּל־שֶׁהוּא בּעִניָן זֶה.

שִׁנּוּי אֶחָד שֶׁבָּא בְּחַיַּי, אֲשֶׁר הֵקֵל מֵעָלַי אֶת עֻלִּי הַכָּבֵד, יָכֹל הָיָה לְבַשֵּׂר לִי רַע לַעֲתִידִי, אִלּוּ הָיִיתִי מְסֻגָּל לְהָבִין תּוֹכוֹ שֶׁל דָּבָר. הַמּוֹסָרוֹת שֶׁהוּשְׂמוּ עַל צַוָּארִי הוּסְרוּ כָּלִיל. אִישׁ לֹא גָזַר עָלַי לָשֶׁבֶת כָּלוּא כָּל הַיּוֹם בְּתוֹךְ שִׁעֲמוּם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְתִּי לִפְעָמִים בָּאוּלָם פָּקְדָה עָלי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לָצֵאת מִשָּׁם. אִישׁ לֹא מָנַע בַּעֲדִי לָשֶׁבֶת בְּחֶבְרָתָּהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי. אִישׁ לֹא שָׁאַל עָלַי וְאִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ אוֹתִי. בַּתְּחִלָּה הָיִיתִי מִתְיָרֵא, שֶׁמָּא יִקַּח מַר מוֹרְדְסְטוֹן שׁוּב בְּיָדוֹ אֶת עֵסֶק הַחִנּוּךְ שֶׁלִּי אוֹ יִמְסֹר אוֹתִי לִרְשׁוּתָה שֶׁל אֲחוֹתוֹ. אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹכַחְתִּי כִּי שָׁוְא הָיָה פַּחְדִּי וְכִי עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת עָזוּב לְנַפְשִׁי.

לֹא אָבוֹא לְסַפֵּר, כִּי הַדָּבָר שֶׁנִּגְלָה לִי גָרַם לִי צַעַר בַּיָּמִים הָהֵם. שָׁרוּי הָיִיתִי אָז תָּמִיד בְּיָגוֹן עַל מוֹת אִמִּי, וְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁמִּחוּץ לָזֶה הָיוּ רְחוֹקִים מִלִּבִּי. רַק זֹאת אֲנִי זוֹכֵר, כִּי פְּעָמִים הָיִיתִי מְהַרְהֵר בִּשְׁעַת בַּטָּלָה, מַה יְהִי בְּסוֹפִי אִם לֹא יְלַמְּדוּנִי עוֹד וְלֹא יִדְאֲגוּ לִי, הֲלֹא אָז עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת בּוּר וְעַם הָאָרֶץ. וְיֵשׁ שֶׁבָּא הַרְהוֹר אֶל לִבִּי לָנוּס מִזֶּה בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּאוֹתוֹ הַגִּבּוֹר שֶׁל אַחַד הַסִּפּוּרִים שֶׁקָּרָאתִי, וּלְבַקֵּשׁ מַזָּלִי. אַךְ כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ בִּלְתִּי אִם חֶזְיוֹנוֹת רֶגַע, חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ, אֲשֶׁר נִרְאוּ אֵלַי לִפְעָמִים כְּאִלּוּ חֲקוּקִים אוֹ כְּתוּבִים עַל גַּבֵּי קִיר חַדְרִי, וְכַעֲבֹר רֶגַע נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם.

"פֵּגוֹטִי " אָמַרְתִּי אֵלֶיהָ פַּעַם אַחַת בְּלַחַשׁ בְּשִׁבְתִּיּ עִמָּהּ בַּמִּטְבָּח לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הָאָח, “הִנֵּה מַר מוֹרְדְסְטוֹן אֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי. אָמְנָם מעוֹלָם לֹא הָיִיתִי חָבִיב עָלָיו, אַךְ עַתָּה לֹא יוּכַל רְאוֹת פָּנָי.”

“אוּלַי מֶרֹב צַעֲרוֹ?” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּהַחֲלִיקָה אֶת שְׂעַר רֹאשִׁי.

“לֹא זֹאת, פֵּגוֹטִי, בָּרִי לִי. גַּם לִבִּי מָלֵא צַעַר. אִלּוּ הֶאֱמַנְתִּי כִּי מִתּוֹךְ צַעַר הוּא זוֹעֵף, לֹא הָיִיתִי דוֹאֵג כְּלוּם, אַךְ לֹא זֹאת, הָהּ, לֹא זֹאת.”

“מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, כּי לֹא זֹאת?” שָׁאֲלָה פֵּגוֹטִי אַחֲרֵי שְׁתִיקָה קַלָּה.

"הָהּ צַעֲרוֹ שֶׁלּוֹ עִנְיָן אַחֵר הוּא. שָׁרוּי בְּצַעַר הוּא בְּשִׁבְתּוֹ בָּאוּלָם עִם אֲחוֹתוֹ, וּבוֹ בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי נִכְנָס פָּנָיו מַבִּיעִים עוֹד רֶגֶשׁ אֶחָד.

“מָה?” שָׁאֲלָה פֵּגוֹטִי.

“חֵמָה,” עָנִיתִי, וְשֶׁלֹּא מִדַּעַת חִקִּיתִי אֶת מַרְאֵה מִצְחוֹ הַמִּתְקַמֵּט, אִלּוּ הָיָה בְּלִבּוֹ רַק צַעַר, לֹא הָיָה מָלֵא חֵמָה. הִנֵּה הַצַּעַר שֶׁלִּי מְרַכֵּךְ אֶת לִבִּי."

פֵּגוֹטִי לֹא עָנְתָה כְּלוּם רְגָעִים מוּעָטִים, וְאָנֹכִי חִמַּמְתִּי אֶת יָדִי מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה כָּמוֹהָ.

“דָּדִי,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי לָאַחֲרוֹנָה.

“הִנֵּנִי. מָה?”

“הִנֵּה נִסִּיתִי, יַקִּירִי, לְבַקֵּשׁ עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת, נָאוֹת וְשֶׁאֵינָן נָאוֹת, לִמְצֹא לִי עֲבוֹדָה פֹּה, בּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן, אַךְ כָּל יְגִיעִי לַשָּׁוְא. יַקִּירִי, יָגַעְתִּי ולֹא מָצָאתִי.”

“וּמַה דַּעְתָּךְ אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת, פֵּגוֹטִי?” שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה רַבָּה. “הֲתֵלְכִי לְבַקֵּשׁ לָךְ עֲבוֹדָה בְּמָקוֹם אַחֵר?”

“לְדַעְתִּי אֶהְיֶה מֻכְרָחָה לִנְסֹע לְיַרְמוּת וְלָשֶׁבֶת שָׁם,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“מַה טוֹב הַדָּבָר!” קָרָאתִי בְּשִׂמְחָה, “אִלּוּ הִרְחַקְתְּ מִזֶּה כִּי אָז נֶעֱלַמְתְּ מֵעֵינָי. וְעַתָּה הִנֵּה עָתִיד אֲנִי לְהִתְרָאוֹת עִמָּךְ פַּעַם בְּפַעַם, פֵּגוֹטִי יְקָרָה וּנְעִימָה. הֵן לֹא תֵשְׁבִי בִּקְצֵה תֵבֵל. הַאַף אֵין זֹאת?”

“אַדְּרַבָּה, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּהִתְעוֹרְרוּת לִבָּה, “כָּל הַיָּמִים שֶׁתֵּשֵב פֹּה, אִישׁוֹן עֵינִי, אָבֹא הֲלוֹם בְּכָל שָׁבוּעַ, כָּל יְמֵי חַיָּי!”

כְּמוֹ אֶבֶן כְּבֵדָה הוּסְרָה מֵעַל לִבִּי בְּשָׁמְעִי אֶת הַבְטָחָתָהּ שֶׁל אוֹמַנְתִּי. וְאוּלָם לֹא זֶה הָיָה הַכּל, כִּי פֵּגוֹטִי הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

“הִנֵּה, דָּדִי, אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל בֵּית אָחִי, תְּחִלָּה — לָשֶׁבֶת שָׁם כִּשְׁבוּעַיִם, לְהִתְבּוֹנֵן וּלְסַדֵּר אֶת עִנְיָנַי וְלָשׁוּב אֶל עַצְמִי, וְעַתָּה אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, אוּלַי, אִם אֵין דַּעְתָּם נוֹחָה מִמְּךָ, יִתְּנוּ אוֹתְךָ לָלֶכֶת עִמִּי יַחְדָּו.”

אִם הָיָה בָּעוֹלָם דָּבָר, אֲשֶׁר יָכֹל לִגְרֹם לִי תַּעֲנוּג בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין זֶה כִּי אִם הָרַעְיוֹן עַל אֹדוֹת נְסִיעָה זוֹ. לִבִּי נִתְמַלֵּא שַׁלְוָה בְּזָכְרִי כִּי עוֹד פַּעַם אֶרְאֶה אֶת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הַיְשָׁרִים, הַהוֹגִים לִי חִבָּה, וְשׁוּב יָבוֹאוּ לִי הַיָּמִים הַנְּעִימִים עַל שְׂפַת הַיָּם, בְּעֵת שֶׁהַפַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל וְהַסְּפִינוֹת בּוֹקְעוֹת לָהֶן דֶּרֶךְ בְּעַד הָעֲרָפֶל, וְשׁוּב אֲטַיֵּל עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אָנֶּה וָאָנָּה. אֲסַפֵּר לָהּ אֶת נִגְעֵי לְבָבִי וּנְלַקֵּט יַחְדֶּו אֲבָנִים קְטַנּוֹת לְשַׁעֲשׁוּעִים.

רַק דְּאָגָה אַחַת תָּקְפָה אוֹתִי: אוּלַי לֹא תִּתֵּן לִי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן רְשׁוּת לִנְסֹעַ. אוּלָם עַד מְהֵרָה נִפְזַר גַּם הֶעָנָן הַזֶּה, כִּי הִנֵּה בִּשְׁעַת שִׂיחָתֵנוּ נִכְנְסָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֶל הַמִּטְבָּח לְחַטֵּט שָׁם בַּאֲרוֹן הַמְזוֹנוֹת לִפְנֵי פַּת עַרְבִית, ופֵּגוֹטִי הִתְאַזְּרָה עֹז כַּאֲשֶׁר לֹא פִלַּלְתִּי, וַתִּשְאַל אֶת הָאִשָּׁה מִיָּד עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

“הַנַּעַר יִהְיֶה שָׁם הוֹלֵךְ בָּטֵל,” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בְּהַבִּיטָהּ לְתוֹךְ קְדֵרָה מְלֵאָה קִשּׁוּאִים כְּבוּשִׁים, “וְהַבַּטָּלָה הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל רַע, אַךְ בָּרִי לִי, כִּי גַם פֹּה גַם שָׁם גַּם בּכָל מָקוֹם יִהְיֶה הַנַּעַר הוֹלֵךְ בָּטֵל.”

רָאִיתִי כִּי בְּפִי פֵּגוֹטִי הָיָה מוּכָן מַעֲנֶה קָשֶׁה עַל דְּבָרֶיהָ, אַךְ הִיא הִתְאַפְּקָה בִּגְלָלִי וְלֹא עָנְתָה דָּבָר.

“הְמְמְ…” הוֹסִיפָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן וְעֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בַּקִּשׁוּאִים, " דָּבָר זֶה חָשׁוּב מִכָּל הַדְּבָרִים. חָשׁוּב הוּא מְאֹד, כִּי אִישׁ לֹא יפְרִיעַ אֶת מְנוּחָתוֹ שֶׁל אָחִי, וְלָכֵן מוּטָב שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַנַּעַר בַּבָּיִת. יִסַּע לוֹ."

אָמַרְתִּי לָהּ חֵן חֵן. אַךְ פָּנַי לֹא הִבִּיעוּ שׁוּם אוֹת שֶׁל שִׂמְחָה, כִּי יָרֵא יָרֵאתִי פֶּן תָּשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתָּהּ הַטּוֹבָה. וְאָמְנָם הָיָה מָקוֹם לַחֲשָׁשׁ זֶה, כַּאֲשֶׁר נָתְנָה בִּי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֶת עֵינֶיה הַשְּׁחוֹרוֹת הַחֲמוּצוֹת, כְּאִלּוּ סָפְגוּ לְתוֹכָן אֶת טַעַם הַקִּשׁוּאִים שֶׁבַּקְּדֵרָה. אוּלָם הָרִשְׁיוֹן נִתַּן וְלֹא הוּשַׁב אָחוֹר. וּמִקֵּץ חֹדֶשׁ יָמִים הָיִינוּ אֲנִי ופֵּגוֹטִי נְכוֹנִים לַדָּרֶךְ.

מַר בַּרְקִיס בָּא אֶל הַבַּיִת לָקַחַת אֶת אַרְגָּזֶיהָ שֶׁל פֵּגוֹטִי. קֹדֶם לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ עוֹבֵר דֶּרֶךְ פֶּתַח הַגָּן, וְרַק בַּפַּעַם הזַֹּאת נִכְנַס הַבָּיְתָה. וְכַאֲשֶׁר הֶעֱמִיס עַל שִׁכְמוֹ אֶת הָאַרְגָּז הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, שָׁלַח אֵלַי מֶבַּט שֶׁהִבִּיע מַחֲשָׁבָה, אִם בִּכְלָל הָיוּ פָּנָיו שֶׁל מַר בַּרְקִיס מְסֻגָּלִים לְהַבִּיעַ מַחֲשָׁבוֹת.

פֵּגוֹטִי הָיְתָה, כַּמּוּבָן, עֲצוּבָה מְאֹד בְּעָזְבָהּ אֶת הַבַּיִת שֶׁהָיָה מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שָׁנִים רַבּוֹת וַאֲשֶׁר בּוֹ צָמְחוּ וְגָדְלוּ בְּלִבָּהּ רִגְשׁוֹת הָאַהֲבָה הָעֲמֻקִּים אֶל אִמִּי וְאֵלָי. הִיא הִשְׁכִּימָה בַּבֹּקֶר וַתֵּלֶךְ אֶל בֵּית הָעַלְמִין, אַחֲרֵי כֵן עָלְתָה וְיָשְׁבָה בָּעֲגָלָה וּמִטְפַּחְתָּהּ עַל עֵינֶיהָ.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה פֵּגוֹטִי נוּגָה, לֹא נָע וְלֹא זָע מַר בַּרְקִיס. הוּא יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ נָטוּעַ כְּגֹלֶם בְּלִי רוּחַ חַיִּים, אַךְ לְאַחַר שֶׁהִתְחִילָה פֵּגוֹטִי מִתְבּוֹנֶנֶת סָבִיב וְקוֹלָה נִשְׁמַע בְּדַבְּרָהּ אֵלַי, הֵנִיעַ מַר בַּרְקִיס רֹאשׁוֹ וְחִיֵּךְ פְּעָמִים אֲחָדוֹת בְּקוֹל רָם. לֹא יָדַעְתִּי, אֶל מִי אוֹ אֶל מַה כִּוֵן הָאִישׁ בְּחִיוּכוֹ זֶה.

"הִנֵּה יוֹם בָּהִיר הַיּוֹם, מַר בַּרְקִיס, " אָמַרְתִּי מִפְּנֵי הַנִּמּוּס.

“הֵן, לֹא רַע,” עָנָה מַר בַּרְקִיס, אֲשֶׁר שָׁקַל כָּל דִּבּוּרָיו תָּמִיד אַף מִעֵט בָּהֶם.

“עַתָּה הוּנַח לָהּ לְפֵּגוֹטִי,” אָמַרְתִּי אֵלָיו, כְּדֵי לִגְרֹם לוֹ הֲנָאָה.

“כֵּן הוּא” עָנָה מַר בַּרְקִיס.

שָׁעָה קַלָּה הִרְהֵר בְּעִנְיָן זֶה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ, וְאַחַר הִבִּיט בִּפְנֵי פֵּגוֹטִי וְשָׁאָל:

“יֵשׁ לָךְ עַתָּה נַחַת־רוּחַ?”

צָחֲקָה פֵּגוֹטִי וְעָנְתָה: הֵן.

מַר בַּרְקִיס קָרַב וְיָשַׁב סָמוּךְ אֵלֵינוּ, וּמֵרֶגַע לְרֶגַע חָזַר וְשָׁאַל אֶת פֵּגוֹטִי “אִם יֵשׁ לָהּ נַחַת רוּחַ,” בִּשְׁאֵלָה זוֹ מָצָא תַּחְבוּלָה לְהַבִּיעַ אֶת רוּחוֹ בְּלִי מִלִּים רַבּוֹת.

בּדֶרֶךְ עָמַדְנוּ כְּשָׁעָה בַּמָּלוֹן לִסְעֹד אֶת לִבֵּנוּ, וְכַאֲשֶׁר בָּאנוּ לְיַרְמוּת הָיִינוּ עֲיֵפִים וִיגֵעִים מְאֹד.

מַר פֵּגוֹטִי וְחָם חִכּוּ לָנוּ שָׁם בַּמָּלוֹן. הֵם קִדְּמוּ פָּנֵינוּ בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה, גַּם נָתְנוּ שָׁלוֹם לְמַר בַּרְקִיס, כָּל אֶחָד נָטַל חֲבִילָה מֵחֲבִילוֹת פֵּגוֹטִי וַנֵּלֶךְ יָחַד, וְהִנֵּה מַר בַּרְקִיס נוֹתֵן לִי אוֹת בְּאֶצְבָּעוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו אֶל יַד הַשָּׁעַר.

“אוֹמֵר אֲנִי לְךָ,” מִלְמֵל מַר בַּרְקִיס, “הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.”

הִבַּטְתִּי בְּפָנָיו. וּכְדֵי לְהִתְרָאוֹת כְּמֵבִין וְיוֹדֵע דָּבָר, עָנִיתִי: “אָהּ”

“עוֹד לֹא בָא קֵץ,” אָמַר מַר בַּרְקִיס, “אֲבָל הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.”

וְשׁוּב עָנִיתִי: “אָהּ!”

“יוֹדֵעַ אַתָּה, מִי רוֹצֶה?” קָרָא יְדִידִי, " בַּרְקִיס, בַּרְקִיס עַצְמוֹ."

נִעֲנַעְתִּי בְּרֹאשִי לְאוֹת שֶׁל הַסְכָּמָה.

“הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה,” חָזַר מַר בַּרְקִיס בְּחַבְּקוֹ יָדִי, “יְדִיד נֶאֱמָן אַתָּה לִי. יָפֶה עָשִׂיתָ תְּחִלָּה. הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.”

וְיוֹתֵר שֶׁהִתְאמֵּץ מר בַּרְקִיס לְבָרֵר וּלְפָרֵשׁ דְּבָרָיו, נעֲשׂוּ לִי סְתוּמִים יוֹתֵר. פָּנָיו לֹא הִבִּיעוּ מְאוּמָה, וְאךְ לשָּׁוְא הִסְתּכּלְתִּי בָּהם. דּוֹמִים הָיוּ לְצוּרָה שֶׁל שָׁעוֹן שֶׁעָמד מִלָּכֶת.

פֵּגוֹטִי קָרְאָה לִי לָבֹא, וְכַאֲשֶׁר הָלַכְנוּ יַחְדָּו, שָׁאֲלָה אוֹתִי, מָה אָמַר לִי הָאִישׁ, וְאָנֹכִי עָנִיתִי כִּי אָמַר: “הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.”

“אָכֵן חֲסַר בּוּשָׁה הוּא,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אַךְ יְהִי אֱלֹהִים עִמּוֹ! וְאַתָּה, דָּדִי יַקִּירִי, מַה דַּעְתְּךָ עָלַי, אִלּוּ אָמַרְתִּי לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ?”

“אֲבָל… הֲלֹא גַּם אָז, פֵּגוֹטִי, תֹּאֱהָבִי אוֹתִי כְּמוֹ עָתָּה?” עָנִיתִי אַחַר שָׁעָה קַלָּה שֶׁל מַחֲשָׁבָה.

לְתִמְהוֹנָם שֶׁל הָעוֹבְרִים בָּרְחוֹב וְגַם לְתִמְהוֹן קְרוֹבֶיהָ שֶׁהָלְכוּ לְָפָנֵינוּ, עָמְדָה הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה פִּתְאֹם וַתְּחַבֵּק אוֹתִי בְּאַהֲבָה רַבָּה ותִּשָּׁבַע כִּי אַהֲבַת עוֹלָם תֹּאֱהַב אוֹתִי.

הַגִּידָה לִי מַחֲמַדִּי, מַה תֹּאמַר עַל זֶה? חָזְרָה פֵּגוֹטִי וְשָׁאֲלָה לְאַחַר שֶׁהוֹסַפְנוּ לָלֶכֶת.

“הֲיֵשׁ בְּדַעְתֵּךְ לְהִנָּשֵׂא לְמַר בַּרְקִיס?”

“כֵּן,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“לְפִי דַעְתִּי, שִׁדּוּךְ הָגוּן הוּא. הֲיָדַעַתְּ, פֵּגוֹטִי, הֵן תָּמִיד יִהְיוּ מוּכָנִים לָךְ סוּס וַעֲגָלָה לְהוֹבִיל אוֹתָךְ חִנָּם בְּכָל עֵת שֶׁתִּרְצִי לִרְאוֹת פָּנָי.”

“מָה רַבָּה חָכְמַת הַנָּעַר!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּהִתְפַּעֲלוּת, “זֶה חֹדֶשׁ יָמִים אֲנִי מְהַרְהֶרֶת בַּדָּבָר, כֵּן מַחֲמַדִּי. חוּץ מִכָּל זֹאת, טוֹב לִי לִהְיוֹת בַּת־חוֹרִין וְנָעִים לִי לְטַפֵּל בְּעִנְיְנֵי בֵּיתִי מִלְּשָׁרֵת בְּבֵית זָרִים. וּמִי יוֹדֵע אִם אֶצְלַח לִהְיוֹת עַתָּה מְשָׁרֶתֶת אֵצֶל אֲחֵרִים. וְעַל הַכֹּל, הֵן אָגוּר סָמוּךְ לִמְקוֹם מְגוּרֵי יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָי,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה, “וּבְיָדִי תְּהִי יְכֹלֶת לִרְאוֹתוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה שֶׁאֶרְצֶה, וּלְאַחַר שֶׁיָּבוֹא יוֹמִי לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, אֶמְצָא מְנוּחָה לֹא הַרְחֵק מִקִּבְרָה שֶׁל חֶמְדַּת־לִבִּי.”

שָׁעָה קַלָּה לֹא דִבַּרְנוּ דָּבָר, לא אֲנִי ולֹא הִיא.

“וְאוּלָם חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּיִשּׁוּב הַדָּעַת, “אִם לֹא יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי דָּדִי שֶׁלִי, וַאֲפִילוּ אִם כָּל הָעוֹלָם יְדַבְּרוּ עַל לִבִּי הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר, וַאֲפִילוּ אִם טַבַּעַת הַקִּדּוּשִין תְּהִי מֻנַּחַת בְּכִיסִי יָמִים רַבִּים.”

“הַבִּיטִּי אֵלָי, פֵּגוֹטִי.” עָנִיתִי, “וְרָאִית בְּפָנַי כִּי טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינָי! בְּכָל לִבִּי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ: מַזָּל־טוֹב.”

וּבְכֵן, חַיֵּי־רוּחִי," קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּחַבְּקָהּ אוֹתִי, “הִנֵּה חָשַׁבְתִּי בְּעִנְיָן זֶה יָמִים וְלֵילוֹת וּמְצָאתִיו טוֹב לְפָנָי; וּבְכָל זֹאת עוֹד אֲעַיֵּן בַּדָּבָר, אַף אֶתְיָעֵץ עִם אָחִי. וּלְפִי שָׁעָה יְהִי הַדָּבָר רַק בֵּינִי וּבֵינֶךָ. בַּרְקִיס הוּא אָדָם פָּשׁוּט וְטוֹב לֵב,” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה, “וְאִם אֶשְׁתַּדֵּל לְמַלְּאוֹת אֶת חוֹבָתִי לוֹ, אָז אֲנִי מְקַוֶּה, כִּי “תְהִי לִי נַחַת־רוּחַ” וְ”הַכֹּל יְהִי טוֹב וְיָפֶה."

פֵּגוֹטִי מִלְאָה פִּיהָ צְחוֹק בְּהַזְכִּירָהּ אֶת הַדִּבּוּרִים הַשְּׁגוּרִים בְּפִי מַר בַּרְקִיס. אַף אֲנִי צָחַקְתִּי צְחוֹק רַב, וְכָל הַדֶּרֶךְ הָיִינוּ שְׁרוּיִים שְׁנֵינוּ בַּעֲלִיזוּת, עַד אֲשֶׁר נִגְלָה לְעֵינֵינוּ אָהֳלוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי.

הַכֹּל נִרְאָה אֵלַי כְּשֶׁהָיָה, מִלְּבַד מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּץ הָאֹהֶל קְצָת בְּעֵינָי. בְּתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה לֹא בָּא שׁוּם שִׁנּוּי. בָּאתִי אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר לְהִתְבּוֹנֵן מִסָּבִיב לִי, וְהִנֵּה שָׁם בְּקֶרֶן זָוִית מָצָאתִי מֻנָּחִים סַרְטָנִים גְּדוֹלִים עִם קְטַנִּים, וְגַם עַתָּה הֵם דְּבוּקִים וַאֲחוּזִים זֶה בָּזֶה וּמַרְאֵיהֶם וְטִיבָם לֹא נִשְׁתַּנּוּ.

אַךְ עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אֵינֶנָּה, וְלָכֵן שָׁאַלְתִּי עָלֶיהָ אֶת מַר פֵּגוֹטִי.

“הֲרֵי הִיא בְּבֵית־הַסֵּפר, אֲדוֹנִי,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי בִּמְחוֹתוֹ זֵעָה מֵעַל מִצְחוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָיֵף מִמַּשָּׂא הָאַרְגָּז שֶׁל אֲחוֹתוֹ. “הִיא תָּשׁוּב”, וּבְדַבְּרוֹ הִבִּיט עַל פְּנֵי שְׁעוֹן הַקִּיר, בְּעוֹד עֶשְׂרִים רְגָעִים אוֹ חֲצִי שָׁעָה. כֻּלָּנוּ מַרְגִּישִׁים בְּחֶסְרוֹנָהּ, בְּרוּכָה תִּהְיֶה!"

לֹא עָבְרוּ רְגָעִים רַבִּים וּלְעֵינַי נִרְאֲתָה מֵרָחוֹק דְּמוּת־נַעֲרָה וְעַד מְהֵרָה הִכָּרְתִּי אֶת פְּנֵי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. גַם עַתָּה הָיְתָה בְּרִיָּה קְּטַנָּה, אַף כִּי גָדְלָה מְעָט. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הָלְכָה וְקָרְבָה אֵלַי, וְרָאִיתִי אֶת עֵינֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּחֻלוֹת יוֹתֵר, אֶת פָּנֶיהָ הַיָּפוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מְאִירוֹת יוֹתֵר, וְאֶת כָּל גּוּפָהּ. שֶׁנַּעֲשֶׂה נָאֶה וְרַךְ יוֹתֵר, תָּקַף אוֹתִי רֶגֶשׁ מוּזָר, אֲשֶׁר עוֹרֵר בִּי רָצוֹן לְהִתְרָאוֹת כְּאִלּוּ לֹא הִכַּרְתִּיהָ וְלַעֲבֹר עַל פָּנֶיהָ.

עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לֹא שָׂמָה לֵב אֶל הַדָּבָר הַזֶּה. אָמְנָם עֵינֶיהָ רָאוּ אוֹתִי יָפֶה, אַךְ תַּחַת לָסוּר וְלִקְרֹא בִּשְׁמִי, נָשְׂאָה אֶת רַגלֶיהָ וַתָּנָס מִתּוֹך צְחוֹק. רָדַפְתִּי אָחֲרֶיהָ, אַךְ הִיא רָצָה כְּאַיָּלָה, עַד אֲשֶׁר הִשַּׂגְתִּי אוֹתָהּ סָמוּךְ לאֹהֶל מִשְׁכָּנָהּ.

“הוֹי, הַאַתָּה הוּא זֶה?” שָׁאֲלָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה.

“הַאֻמְנָם לֹא יָדַעַתְּ, עֲמִילְיָה, כִּי אֲנִי הוּא?” אָמַרְתִּי.

“ואַתָּה הַאִם לֹא יָדַעְתָּ, כִּי אֲנִי הִיא?” עָנְתָה עֲמִילְיָה.

אָמַרְתִּי לְנַשֵּׁק לָהּ, אַךְ הִיא כִּסְּתָה אֶת שִׂפְתוֹתֶיהָ שָׁנִי בְּכַפֶּיהָ וַתֹּאמֶר, כִּי לֹא תִינוֹקֶת הִיא וַתִּתְחַּמֵק מִמֶּנִּי וַתִּבְרַח אֶל הַבַּיִת מִתּוֹךְ צְחוֹק גָּדוֹל יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה.

כַּנּרְאֶֶה מָצְאָה הַקְּטַנָּה עֹנֶג לְנַפְשָׁהּ לְהַרְעִימֵנִי, וְהַשִּׁנּוּי הַזֶּה שֶׁבָּא בְרוּחָהּ הִדְאִיבַנִי מְאֹד. עָרְכוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן לְמִשְׁתֵּה טֵה וְהַתֵּבָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ עָמְדָה בִּמְקוֹמָהּ, אַךְ עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לֹא נִגְּשָׁה לָשֶׁבֶת אֶצְלִי, כִּי אִם הָלְכָה וְיָשְׁבָה עַל יַד דּוֹדָהּ וַתְּכַס בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ אֶת פָּנָיו, וְלֹא חָדְלָה מִצְּחוֹק.

“חֲתַלְתוּל!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּהַחֲלִיקוֹ אוֹתָהּ בְּיָדוֹ הַגַּסָּה.

“אָמְנָם כֵּן הוּא! כֵּן!” נַעֲנָה חָם, וְהוּא הִבִּיט עַל הַקְּטַנָּה שָׁעָה קַלָּה מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲלוּת וְחֶדְוָה, וּפָנָיו אָדְמוּ כְּאֵשׁ.

כָּל בְּנִי הַבַּית פִּנְּקוּ אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה: וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם פִּנֵּק אוֹתָה מַר פֵּגוֹטִי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. לִבּוֹ הָלַךְ שְׁבִי בְּכָל שָׁעָה שֶׁקָּרְבָה אֵלָיו הַקְּטַנָּה וְהִנִּיחָה לֶחְיָהּ הָרַכָּה עַל פָּנָיו הַמְגֻדָּלִים. כָּך נִדמֶה לִי בִּראוֹתִי אוֹתָהּ עוֹשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה. וְאָמְנָם הִיא הָיְתָה עֲנֻגָּה וּנְעִימָה כָּל כָּך, וכָל דְּבָריהָ וְכָל מַעֲשֶׂיהָ הָיוּ פִּקְחִים וּתְמִימִים כְּאֶחָד, עַד אֲשֶׁר צָדָה גַם אֶת נַפְשִׁי יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

אַף לִבָּהּ הָיָה רַחוּם מְאֹד. בְּשִׁבְתֵּנוּ מִסָּבִיב לָאָח, אַחֲרֵי מִשְׁתֵּה הַטֵּה, וּמַר פֵּגוֹטִי, שֶׁיָּשַׁב וְעִשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ, הִזְכִּיר דֶּרֶךְ אַגַּב אֶת אֲסוֹנִי, כִּי נִתְיַתַּמְתִּי, נִרְאוּ דְמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ שֶׁל עֲמִילְיָה, וְהִיא הִבִּיטָה אֵלַי בְּרַחֲמִים רַבִּים, עַד אֲשֶׁר נִמְלָא לִבִּי רֹב תּוֹדָה אֵלֶיהָ.

“אָהּ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בַּהֲרִימוֹ אֶת תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ שֶׁל הַקְּטַנָּה, אשֶׁר יָרְדוּ עַל יָדוֹ כְּשִׁפְעַת מַיִם, “הִנֵּה גַם זוֹ יְתוֹמָה, אֲדוֹניִ, וְהִנֵּה” — הוֹסִיף מַר פֵּגוֹטִי וְטָפַח עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל חָם, “גַּם זֶה יָתוֹם, אַף כִּי בְּפָנָיו לֹא יַכִּיר זֹאת אִישׁ.”

“לוּ הָיָה לִי מָגֵן כָּמוֹךָ, מַר פֵּגוֹטִי,” אָמַרְתִּי בְּנַעַנְעִי רֹאשִׁי, “לֹא הָיִיתִי גַם אָנֹכִי מַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ בְּיַתְמוּתִי.”

“יָפֶה אָמַרְתָּ, מַר דָּוִד!” קָרָא חָם בְהִתְפַּעֲלוּת, “הֵידָד! יָפֶה אָמַרְתָּ: אֵין כְדוֹדֵנוּ! הֵידָד!”

וְהוּא הֶחֱזִיר טְפִיחָה לְמַר פֵּגוֹטִי, וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה קָרְבָה וַתְנַשֵׁק לְדוֹדָה.

“מַה שְׁלוֹם יְדִידֶךָ?” שָׁאַל מַר פֵּגוֹטִי.

“סְטִירְפוֹרְת?” אָמָרְתִּי.

“זֶה שְׁמוֹ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בִּפְנוֹתוֹ אֶל חָם, “יָדַעְתִּי, כִּי יֵשׁ לוֹ שֵׁם בַּדּוֹמֶה לָזֶה, אַךְ שְׁכַחְתִּיו. מַה שְׁלוֹמוֹ?”

“שָׁלוֹם לוֹ!” עָנִיתִי.

“אָכֵן זָהוּ יְדִיד!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, בְּשַׁלְּחוֹ אֶת עֲשַׁן מִקְטְרְתּוֹ, “יְדִיד מֵאֶרֶץ הַיְדִידִים! חֵי אֱלֹהִים, תַּעֲנוּג גָּדוֹל לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו!”

“אָמְנָם יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֶה הוּא, לֹא כֵן?” אָמַרְתִּי, וְלִבִּי הִתְעוֹרֵר בְּשָׁמְעִי תְּהִלַּת רֵעִי.

“מֵאֵין כּמוֹהוּ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “הוּא מָגֵן עָלֶיךָ, כְּמוֹ… אֵינִי יוֹדֵעַ אֶל מִי אֲדַמֶּה אוֹתוֹ. אַמִּיץ לֵב הוּא!”

“כֵּן, זֶה הוּא טִיבוֹ,” אָמַרְתִּי, “לִבּוֹ כְּלֵב הָאֲרִי, וְקָשֶׁה לְתָאֵר, עַד כַּמָּה רַב חַסְדּוֹ.”

“וּלְפִי דַעְתִּי,” נַעֲנָה מַר פֵּגוֹטִי בְּהַבִיטוֹ אֵלַי בְּעַד עֲשַׁן מִקְטַרְתּוֹ, “גַּם בַּ’נְּקֻדּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת' יָדָיו רָב לוֹ יוֹתֵר מִכָּל חֲבֵרָיו.”

“כֵּן,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, “הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל. מְלֻמָּד הוּא עַד לְהַפְלִיא.”

“אָכֵן זֶה הוּא יְדִיד!” חָזַר וְאָמַר מַר פֵּגוֹטִי בְּנַעֲנוּעַ רֹאשׁ.

“אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם נֶעְלָם מִמֶּנּוּ!” הוֹסַפְתִּי לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, “כָּל חִידָה קָשָׁה הוּא פּוֹתֵר כְּהֶרֶף עיִן. בְּמִשְׂחַק הַקְּרִיקֶט אֵין אֳמָן כָּמוֹהוּ. וּבִשְׁאָר מִשְׂחָקִים הוּא הַמְנַצֵּחַ תָּמִיד.”

מַר פֵּגוֹטִי נִעֲנַע שׁוּב בְּרֹאשׁו, כְּאִלּוּ אָמָר: “וַדַּאי שֶׁכֵּן הוּא.”

“גַּם נוֹאֵם נִפְלָא הוּא!” הוֹסַפְתִּי, “הַלּוֹקֵחַ כָּל לֵב בִּדְבָרָיו. וּלְתָאֵר לָכֶם אֶת נְעִימוּת זִמְרוֹתָיו אֵין בְּפִי מִלִים.”

וְשׁוּב נִעֲנַע מר פֵּגוֹטִי בְּרֹאשׁוֹ, כְּאוֹמֵר: “לֹא הֵטַלְתּי שׁוּם סָפֵק בְּדָּבָר זֶה.”

וְאָנֹכִי לֹא חָדַלְתִּי מִלִּמְנוֹת אֶת שְׁבָחָיו שֶׁל רֵעִי, כִּי הָעִנְיָן הַזֶּה הָיָה מִן הַחֲבִיביִם עָלַי מְאֹד.

“הוּא אִישׁ נְדִיב לֵב, רַב חֶסֶד, עֲדִין רוּחַ, וְאֵין דֵּי מִלִּים לְתַנּוֹת אֶת תְּהִלָּתוֹ. בָּרִי לִי, כִּי עַד עוֹלָם לֹא אוּכַל לִגְמֹל לוֹ כְּפָעֳלוֹ עַל כָּל הַטוֹב וְהַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמִּי בְּהִתְרָעוֹתוֹ אִתִּי אַף כִּי קָטֹן וְדַל אָנֹכִי מִמֶּנּוּ.”

בִּמְרוּצַת דְּבָרַי נָחוּ עֵינַי פִּתְאֹם עַל פָּנֶיהָ שֶׁל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר יָשְבָה אֶל הַשֻּלְחָן וְהִקְשִיבָה רַב קֶשֶׁב, נְשִימָתָהּ עֲצוּרָה, עֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת כְּסַפִּירִים, וְהָאֹדֶם פּוֹרֵחַ בִּלְחָיֶיהָ. פָּנֶיהָ הָיוּ מַבְהִיקִים וְיָפִים כָּל כָּךְ, אֲשֶׁר עָצַרְתִּי בִּדְבָרַי מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת, גַּם הַמְסֻבִּים נָתְנוּ בָּה עֵינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר הִפְסַקְתִּי בְּדִבּוּרִי, וַיַבִּיטוּ אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

" עֲמִילְיָה הֲרֵי הִיא כָּמוֹנִי," קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “גַּם הִיא נִכְסְפָה לִרְאוֹת פָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ בָּחוּר.”

עֲמִילְיָה בָּאָה בִּמְבוּכָה עֵקֶב אֲשֶׁר הִסְתַּכְּלוּ בָּה וַתַּשְׁפֵּל אֶת רֹאשָׁהּ וּפָנֶיהָ אָדְמוּ יוֹתֵר. וְכַאֲשֶׁר הֵצִיצָה בְּעַד תַּלְתַּלֶּיהָ הַמְפֻזָּרִים וַתֵּרֶא וְהִנֵּה לֹא חָדְלוּ הָאֲנָשִׁים מֵהַבִּיט אֵלֶיהָ (בָּרִי לִי, כִּי שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הָיִיתִי יָכֹל לָשֶׁבֶת בְּלִי תְּנוּעָה וּלְהִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ), קָמָה מִמְּקוֹמָה וַתִּבְרַח ותִּסָּתֶר מֵעֵינֵינוּ, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשָּעָה לַעֲלוֹת עַל הַמִּטָּה.

אָנֹכִי שָכַבְתִּי בְּמִטּתִָי הַקְּטַנָּה בְּיַרְכְּתֵי הַסִּירָה, אֲשֲר שָׁם יָשַׁנְתִּי אָז בִּהְיוֹתִי פֹּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְהָרוּחַ הֵילִילָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם גַּם בַּלַּיְלָה הַזֶּה. אַךְ דִּמְיוֹנִי תֵּאֵר לִי, כִּי הַרוּחַ מְעוֹרֶרֶת הַפַּעַם קִינָה עַל אֵלֶּה שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם. עַתָּה לֹא הִרְהַרְתִּי לֹא עַל אֹדוֹת הַיָּם, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בַּלַּיְלָה וְיָצִיף אֶת סִירָתֵנוּ, כִּי אִם עַל אֹדוֹת בֵּית מוֹלַדְתִּי אֲשֶׁר אָבַד מִמֶּנִּי לְעוֹלָמִים מֵאָז שָׁמַעְתִּי אֶת יִלְלַת הָרוּחַ הַזֹּאת בַּלַּיְלָה הַהוּא.

זוכֵר אֲנִי, כִּי כּאֲשֶׁר שָׁקְטָה מְעַט הֶמְיַת הָרוּחַ וְהַמַּיִם בְּאָזְנַי, הִתְפַּלַּלְתִּי בְּתוֹךְ שְׁאָר תְּפִלּוֹת הָעַרְבִית, כִּי אֶגְדַּל וְאֶזְכֶּה לְחֻפָּה עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה רַבָּה נִרְדַּמְתִּי וָאִישָׁן.

הַיָּמִים חָלְפוּ וְעָבְרוּ בַּנְּעִימִים, כַּאֲשֶׁר בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת, מִלְּבַד, — אָמְנָם “לְבַד” זֶה חָשׁוּב הָיָה, — כִּי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וְאָנֹכִי לֹא טִיַּלְנוּ עַל שְׂפַת הַיָּם. הִיא הָיְתָה טְרוּדָה יוֹמָם בְּלִמּוּדֶיהָ וּבָעֶרֶב עָסְקָה בִּמְלֶאכֶת יָד, וְרֹב הַיּוֹם לֹא יָשְׁבָה בַּבָּיִת. אַךְ לִבִּי אָמַר לִי, כִּי אִלּוּ גַם לֹא הָיְתָה טְרוּדָה, הָיְתָה מִתְרַחֶקֶת מִמֶּנִּי. עֲמִילְיָה הָיְתָה שׁוֹבֵבָה וּמְלֵאָה תַּהְפּוּכוֹת, וַתְּהִי דוֹמָה יוֹתֵר לְאִשָּׁה קְּטַנָּה מֵאֲשֶׁר לְתִינוֹקֶת. בְּמֶשֶׁך שָׁנָה וּמַשֶׁהוּ רָחֲקָה מִמֶּנִּי מַהֲלָךְ רָב. הִיא הָיְתָה מְחַבֶּבֶת אוֹתִי אַךְ לִגְלְגָה עָלַי וַתְּעַנֶּה אֶת נַפְשִׁי. וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר יָצָאתִי לִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ בְּדֶרֶךְ חֲזִירָתָהּ מִבֵּית־הַסֵּפֶר, הִתְחַמְּקָה וַתֵּלֶךְ הַבַּיְתָה בְּנָתִיב אַחֵר, וּבְשׁוּבִי נִכְלָם עָמְדָה לְיַד הַפֶּתַח וֶתִּצְחָק.

רְגָעִים נְעִימִים הָיוּ לִי רַק בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בְּפֵתֶח הַבַּיִת בְּשַׁלְוָה. הִיא עוֹסֶקֶת בִּמְלָאכָה וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלֶיהָ עַל מַעֲלוֹת הָעֵץ וְקוֹרֵא לְפָנֶיהָ בַּסֵּפֶר. נִדְמָה לִי אוֹתָהּ שָׁעָה, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הֵאִירָה הַשֶּׁמשׁ בְּזִיו נָעִים כִּבְיוֹם אָבִיב זֶה, מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אָדָם פָּנִים מְאִירוֹת, כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה הַיּוֹם בְּפֶתַח הַסִּירָה הָרְעוּעָה; מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ עֵינַי שָׁמַיִם טְהוֹרִים כָּאֵלֶּה וּמַיִם זַכִּים כָּאֵלֶּה וָאֳניּוֹת נֶהְדָּרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁשָּׁטוֹת עַתָּה בַּאֲוְיר זָהָב.

עוֹד בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם בּוֹאֵנוּ הוֹפִיעַ מַר בַּרְקִיס בְּבֵיתֵנוּ וְתַחַת זְרוֹעוֹ חֲבִילָה קְּטַנָּה שֶׁל תַּפּוּחֵי זָהָב, צְרוּרִים בְּמִטְפַּחַת, וְהוּא הִנִּיחַ אֶת הַצְּרוֹר בְּלִי דַבֵּר דָּבָר, וְרַק לְאַחַר שֶׁיָּצָא לָחַשׁ לְחָם, כִּי זוֹ הִיא תְּשׁוּרָה מֵאִתּוֹ לְפֵּגוֹטִי.

וכֹה הָיָה נוֹהֵג בָּעֶרֶב בָעָרֶב. הַתְּשׁוּרוֹת הָיוּ שׁוֹנוֹת; גַּם תַּפּוּחִים, גַּם עוֹף צָלוּי, גַּם נְזָמִים, גַּם צִפּוֹר בִּכְלוּב. וּבְבוֹאוֹ לֹא דִבֵּר דָּבָר, כִּי אִם יָשַׁב לְיַד הָאָח יְשִׁיבָה קְבוּעָה בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּמוֹ בְּקָרוֹן שֶׁלּוֹ, מִמּוֹל פֵּגוֹטִי וְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַמְּלָאכָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה.

סוֹף סוֹף קָרַב הַיּוֹם לַעֲזֹב אֶת יַרְמוּת וְלָשׁוּב אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, ופֵּגוֹטִי אָמְרָה לִי בְּעֶרֶב אֶחָד, כִּי מָחָר הִיא יוֹצֵאת יַחְדָּו עִם מַר בַּרְקִיס לְשֵׁם טִיוּל שֶׁל חַג, וַאֲנִי עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה נִלָּוֶה עֲלֵיהֶם. בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנָתִי מִצִּפִּיָּה אֶל הַיּוֹם הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאֲבַלֶּה אוֹתוֹ כֻּלּוֹ בְּחֵבְרֶת עֲמִילְיָה. כֻּלָּנוּ הִשְכַּמְנוּ לָקוּם בַּבֹּקֶר, וּבַשָּׁעָה שֶׁאָכַלְנוּ פַּת שַׁחֲרִית, נִרְאָה מֵרָחוֹק מַר בַּרְקִיס נוֹסֵעַ בְּעגְלָתוֹ וְקָרֵב אֶל בֵּיתֵנוּ.

פֵּגוֹטִי הָיְתָה לְבוּשָׁה כְּדַרְכָּה בִּגְדֵי הָאֵבֶל שֶׁלָּהּ, אַךְ מַר בַּרְקִיס הָיָה לָבוּשׁ מְעִיל חָדָשׁ, אֲשֶׁר הַחַיָּט לֹא קִמֵּץ בְּמִדָּתוֹ וְהַשַּׁרְוֻלִּים הָיוּ אֲרֻכִּים עַד כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ בִּמְקוֹם נַעֲלֵי יָד גַּם בִּימוֹת הַחֹרֶף, וְהַצַוָּארוֹן הַזָּקוּף הָיָה גָבוֹהּ כָּל כָּךְ, אֲשֶׁר דָּחַק אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ, הַכַּפְתּוֹרִים הַנּוֹצְצִים בִּמְעִילוֹ גַם הֵם הָיוּ גְדוֹלִים מְאֹד בְּמִדָּתָם.

בְּנֵי הַבַּיִת יָצְאוּ אַחֲרֵינוּ לְבָרֵךְ אוֹתָנוּ עַל דַּרְכֵּנוּ. עָלִינוּ עַל הָעֲגָלָה לִנְסֹע. הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִּי, כִּי מַר פֵּגוֹטִי עוֹמֵד וּבְיָדוֹ נַעַל, וְהוּא נָכוֹן לִזְרֹק אוֹתָהּ מֵאַחֲרֵינוּ לְסִמָּן שֶׁל מַזָּל. הוּא מָסַר אֶת הַנַּעַל לְמָרַת גּוּמִיז, כִּי תְקַיֵּם הִיא אֶת הַמִּנְהָג; בַּתְּחִלָּה סֵרְבָה הָאִשָּׁה הָעֲלוּבָה לַעֲשׂוֹת זֹאת, בְּאָמְרָהּ כִּי אֵין הִיא בַּת־מַזָּל, אַךְ אַחֲרֵי כֵן נֶעְתְּרָה וְזָרְקָה אֶת הַנַּעַל מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, כְּדַרְכָּהּ. מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה עָמְדָה הָעֲגָלָה לִפְנֵי בֵּית־כְּנִיסָה, וּמַר בַּרְקִיס יָרַד וְקָשַׁר אֶת סוּסוֹ אֶל כְּלוֹנָס אֶחָד, וַיָּבוֹא הוּא וּפֵּגוֹטִי אֶל הַבַּיִת פּנִימָה, וַאֲנִי עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה נִשְׁאַרְנוּ לָשֶׁבֶת בָּעֲגָלָה. אָנֹכִי חִבַּקְתִּי אֶת עֲמִילְיָה וָאֹמַר לָהּ כִּי בְּקָרוֹב אֲנִי הוֹלֵךְ מִזֶּה, וְלָכֵן עָלֵינוּ לִהְיוֹת קְרוֹבִים זֶה לְזוֹ כָּל הַיּוֹם. עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לֹא סֵרְבָה, אַף נָתְנָה לִי רְשׁוּת לְנַשֵּׂק אוֹתָהּ, וְהַדָּבָר הַזֶּה מִלֵּא אֶת נַפְשִׁי אֹשֶׁר. אָמַרְתִּי לָהּ — זוֹכֵר אֲנִי — כִּי עַד עוֹלָם לֹא אֹהַב אַחֶרֶת וְכִי נָכוֹן אֲנִי לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ אֶת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יָעֵז לְבַקֵּש אַהֲבָתָהּ.

הוֹי, כַּמָּה לִגְלְגָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה עָלַי וְעַל דְּבָרָי! הִיא הֶעֱמִידָה פָּנִים שֶׁל אִשָּׁה גְדוֹלָה וּפִקְחִית, וְהַיְפֵיְפִיּה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת הוֹצִיאָה מִפִּיהָ: “בָּחוּר שׁוֹטֶה.” וַתִּצְחַק בְּקוֹל נָעִים כָּל כָּך, אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי בִּגְלָלוֹ אֶת הָעֶלְבּוֹן וְלֹא גָרַעְתִּי עַיִן מִפָּנֶיהָ הַנּחֱמָדִים.

מַר בַּרְקִיס ופֵּגוֹטִי שָׁהוּ שָׁעָה רַבָּה בְּבֵית־הַכְּנִיסָה, אַךְ סוֹף יָצְאוּ אֵלֵינוּ, וְאַחַר נָסַעְנוּ לִנְאוֹת דֶּשֶׁא.

בִּהְיוֹתֵנוּ בַּדֶּרֶךְ, פָּנָה אֵלַי מַר בַּרְקִיס וְאָמַר מִתּוֹךְ קְרִיצוֹת־עָיִן:

6.jpg

"מָה הַשֵׁם אשֶׁר רָשַׁמְתִּי אָז עַל כַּפֹרֶת הַקָרוֹן?

“קְלָרָה פֵּגוֹטִי,” עָנִיתִי.

"מָה הַשֵּׁם שֶׁהָיִיתִי רושֵׁם הַיּום אִלּוּ הָיְתָה כַּפֹּרֶת מִמַּעַל לָעֲגָלָה?

“עוֹד הַפַּעַם קְלָרָה פֵּגוֹטִי,” חִוִּיתִי דַעְתִּי.

" קְלָרָה פֵּגוֹטִי בַּרְקִיס," הֵשִׁיב הָאִישׁ בְּפָרְצוֹ בְּקוֹל צְחוֹק אַדִּיר אֲשֶׁר זִעֲזַע אֶת הָעֲגָלָה.

אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה נִכְנְסוּ לְבֵּית־הַכְּנִיסָה לְשֵׁם נְשְׂוּאִין. פֵּגוֹטִי גָמְרָה בְּלִבָּה לִבְלִי עֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר בְּפֻמְבִּי, וְלָכֵן לֹא הִזְמִינָה עֵדִים רַבִּים אֶל בֵּית־הַכְּנִיסָה. עַתָּה, כַּאֲשֶׁר גִּלָּה מַר בַּרְקִיס אֶת הַסּוֹד פִּתְאֹם, בָּאָה פֵּגוֹטִי בִּמְבוּכָה וַתֹּאמֶר, כִּי לִבָּהּ יִשְׂמַח מְאֹד עַל אֲשֶׁר תַּם וְנִשְׁלַם כָּל הָעִנְיָן.

אַחֲרֵי כֵן בָּאנוּ אֶל בֵּית מָלוֹן קָטֹן וְשָׁם סָעַדְנוּ סְעֻּדָּה יָפָה לִכְבוֹד הַחֲתֻנּה, וְכָל הַיּוֹם עָבַר עָלֵינוּ בַּנְּעִימִים. פֵּגוֹטִי הָיְתָה נוֹחָה וּשְׁלֵוָה בְּכָל הַיָּמִים, כְּאִלּוּ לֹא בָא שׁוּם שִׁנּוּי בְּחַיֶּיהָ, כְּאִלּוּ רְגִילָה הָיְתָה בְּמֶשֶׁך עֶשֶׂר שָׁנִים לעֲמֹד יוֹם יוֹם תַּחַת הַחֻפָּה. קֹדֶם לְמִשְׁתֵּה הַטֵּה יָצְאָה פֵּגוֹטִי עִמִּי וְעִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לְטַיֵּל קְצָת, וּמַר בַּרְקִיס יָשַׁב בִּמְנוּחָה שֶׁל פִּילוֹסוֹף וְעִשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ מִתּוֹךְ הֲנָאָה מְרֻבָּה וַיְהִי שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים עַל אֹדוֹת הָאֹשֶׁר הַצָּפוּי לוֹ, וְהַהַרְהוֹרִים עוֹרְרוּ בּוֹ, כַּנִּרְאֶה אֶת תַּאֲבוֹן הָאֲכִילָה, כִּי כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל אָכִילָה גַּסֶּה עִם הטֵּה, אַף כִּי זֶה לֹא כְּבָר גָּמַר אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם.

בֵּין הָעַרְבַּיִם עָלִינוּ שׁוּב אֶל הַמֶּרְכָּבָה וַנִּסָּע הַבַּיְתָה בְּנַחַת, וְעֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת הַשָּׁמַיְמָה, אֶל הַכּוֹכָבִים הַמְּצִיצִים עָלֵינוּ. הַשִּׂיחָה נִתְגַּלְגְּלָה עַל אֹדוֹת הַכּוֹכָבִים, וְאָנֹכִי הָיִיתִי רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים, אַף גִּלִּיתִי לְמַר בַּרְקִיס עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים בְּסַפְּרִי לוֹ אֵת כָּל אֲשֶר יָדַעְתִּי עַל דְּבַר הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וְהוּא שָׁמַע אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת וְהֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּי. כִּי כָבוֹד רַב הָגָה לֵב הָאִישׁ הַזֶּה אֶל כִּשְׁרוֹנוֹתַי וּבְפָנַי סִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ כִּי “פּרוֹפֵסוֹר” אֲנִי — הַיְנוּ: גָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים.

לְאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה הַשִּׂיחָה עַל דְּבַר הַכוֹכָבִים, הִתְעַטַּפְנוּ אֲנִי וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בִּשְׂמִיכָה עַתִּיקָה וַנֵּשֶׁב שְׁנֵינוּ יַחְדֶּו שׁוֹתְקִים. הוֹי, מָה אָהַבְתִּי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת! כָּל הַדֶּרֶךְ תֵּאַרְתִי לִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת רֹב הָאֹשֶׁר לָקַחַת אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לִי לָאִשָּׁה וְלָלֶכֶת עִמָּהּ לִמְקוֹם אֵין אִישׁ וְלִחְיוֹת שָׁם יַחְדָּו בֵּין הַשָּׂדוֹת וְהָאִילָנוֹת. עַד עוֹלָם לֹא נַזְקִין, עַד עוֹלָם לֹא נֵדַע דְּאָגָה, וְתָמִיד נִהְיה תְּמִימִים כִּילָדִים, וְכָל הַיָּמִים נְטַיֵּל שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ עַל פְּנֵי הַכָּרִים הָעֲטוּפִים דֶּשֶׁא, וּמִמַּעַל לְרֹאשֵׁינוּ שֶׁמֶשׁ בְּרָכָה, וּבַלַּיְלָה נִשְׁכַּב בְּתֹם וּבְשַׁלְוָה עַל מַצַּע עֵשֶׂב; וְכַאֲשֶׁר נִגְוַע וְנָמוּת, תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים לִקְבֹּר אוֹתָנוּ וְלִסְפֹּד לָנוּ.


אֵלֶּה הָיוּ חֲלוֹמוֹת־בְּהָקִיץ בּעֶָרֶב הַהוּא, חֲלוֹמוֹת תֹּם וטֹהַר, אָכֵן יִשְׂמַח לִבִּי, כִּי בְיוֹם חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי הַטּוֹבָה הָלְכוּ עִמָּהּ שְׁנֵי מַלְאֲכֵי תֹּם, כָּמוֹנִי וְכַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, לְשַׁלְּחָהּ עַד בֵּית אִישָׁהּ.

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בָּעֶרֶב שַׁבְנוּ אֶל בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר בַּסִּירָה, וְשָׁם נִפְרְדוּ מֵעָלֵינוּ מַר בַּרְקִיס ואִשְׁתֹּו וַיֵּלְכוּ אֶל בֵּיתָם שֶׁלָּהֶם. רַק אָז הִרגַּשׁתִּי בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה, כִּי אָבְדָה לִי פֵּגוֹטִי. וּמִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה צַעַר הָיָה לִבִּי מָלֵא בָּעֶרֶב הַהוּא, אִלּוּ לַנְתִּי בְּבַיִת אַחֵר, שֶׁעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת בְּצֵל קוֹרָתוֹ.

מַר פֵּגוֹטִי וְחָם יָדְעוּ, כַּנִּרְאֶה, אֵת אֲשֶׁר בְּלִבִּי בְּשָׁעָה זוֹ, וְאָכֵן הִשְׁתַּדְּלוּ בְּדִבְרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם לְגָרֵשׁ אֶת הָעַצְבוּת מֵעַל פָּנָי. עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בָּאָה וְיָשְׁבָה אֶצְלִי עַל הַתֵּבָה, זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּכָל יְמֵי הֱיוֹתִי פֹּה. הִנֵּה כִּי כֵן בָּא סִיּוּם נִפְלָא לַיּוֹם הַנִּפְלָא הַזֶּה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא גָּאוּ הַמַּיִם וּמַר פֵּגוֹטִי עִם חָם יָצְאוּ אֶל הַיָּם לָצוּד דָּגִים, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בַּבַּיִת לִהְיוֹת מָגֵן לעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. הוֹי, מַה נִכְסְפָה נַפְשִׁי כִּי יִתְנַפֵּל בַּלַּיְלָה הַזֶּה עַל הַבַּית אֲרִי אוֹ נָחָש אוֹ חַיָּה רָעָה כָּל שֶׁהִיא, וְאָנֹכִי אֵצֵא לִקְרַאת הַטּוֹרֵף לְהִלָּחֵם עִמּוֹ וְאֶנְחַל כְּבוֹד גִּבּוֹר בְּנִצְחוֹנִי. אַךְ שׁוּם חַיָּה טוֹרֶפֶת לֹא עָבְרָה בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּעַרְבוּת יַרְמוּת, וְלָכֵן לֹא נִשְׁאַר לִי בִּלְתִּי אִם לְהֵרָדֵם וְלִרְאוֹת בַּחֲלוֹם נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים.

כְּאוֹר הַבֹּקֶר בָּאָה פֵּגוֹטִי וַתַּעֲמֹד מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹנִי ותָּעַר אוֹתִי כְּדַרְכָּה, כְּאִלּוּ מַר בַּרְקִיס בַּעַל הָעֲגָלָה לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא. אֶלָּא חֲלוֹם הָיָה, כִּשְׁאָר חֲלוֹמוֹתָי. אַחֲרֵי פַּת שַׁחֲרִית לָקְחָה אוֹתִי פֵּגוֹטִי עִמָּהּ ונֵּלֶךְ יַחְדָּו אֶל דִּירָתָהּ שֶׁלָה. מִכָּל כְּלֵי הַבַּיִת הַקָּטֹן וְהַנָּקִי הַזֶּה מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי מְאֹד תֵּבָה שְׁחוֹרָה אַחַת שֶׁעָמְדָה בָּאוּלָם, וּבְפָתְחִי אוֹתָהּ מָצָאתִי סֵפֶר עָבֶה ובוֹ צִיוּרִים רַבִּים. וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלאָה הָיָה לִי הַסֵּפֶר הַזֶה מִבְחַר שַׁעֲשׁוּעַי בְּבוֹאִי אֶל בֵּית פֵּגוֹטִי.

לַנְתִּי בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּאוֹתוֹ בַּיִת בַּחֲדַר עֲלִיָּה קָטֹן, אֲשֶׁר לְפִי דִבְרֵי פֵּגוֹטִי, נוֹעַד רַק לִי, וְכָל הַיָּמִים יְהִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לִכְבוֹדִי.

“עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה,” אָמְרָה פֵּגוֹטִי, "כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי בַּבַיִּת הַזֶּה, תִּמְצָא אַתָּה, מַחֲמַדִּי, אֶת הַחֶדֶר הַקָּטֹן הַזֶּה פָּנוּי, כְּאִלוּ בְּכָל שָׁעָה אֲנִי מְחַכָּה לְקַדֵּם פָּנֶיךָ. כָּל יוֹם וָיוֹם אֲסַדֵּר אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁרְגִילָה הָיִיתִי לְסַדֵּר אֶת חַדְרְךָ הַקָּטֹן בְּבֵית אִמְּךָ, מַחֲמַדִּי. גַּם כִּי תַּרְחִיק לִנְדֹד לְאֶרֶץ חִינָה, יָדֹע תֵּדַע כִּי הַחֶדֶר הַזֶּה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְךָ תָּמִיד.

רָאִיתִי כִּי דְבָרֶיהָ שֶׁל אוֹמַנְתִּי יוֹצְאִים מִן הַלֵּב, וְלָכֵן הוֹדֵיתִי לָהּ מִקֶּרֶב לִבִּי, אַף כִּי לֹא בְּרֹב דְּבָרִים. כִּי בּיוֹם הַהוּא הָיָה עָלַי לַעֲזֹב אֶת יַרְמוּת. מַר בַּרְקִיס ופֵּגוֹטִי יָשְׁבוּ עִמִּי בָּעֲגָלָה ונִּסַּע יַחְדָּו, וְכַאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ עָזְבוּ אוֹתִי הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ לְיַד גֶּדֶר הַגַּן שֶׁל בֵּיתֵנוּ וַיָּשׁוּבוּ. מַה מוּזָר הָיָה לִי הָרֶגֶשׁ בִּרְאוֹתִי אֶת הָעֲגָלָה עוֹבֶרֶת וּפֵּגוֹטִי הוֹלֶכֶת מֵעִמִּי וְעוֹזֶבֶת אוֹתִי לְבַדִּי תַּחַת הָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים, סָמוּךְ לְאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁאֵין עַתָּה שָׁם אִישׁ שֶׁיֶֹּאֱהַב אוֹ יְחַבֵּב אוֹתִי.

מֵעַתַּה הָיִיתִי נֶעֱזָב לְנַפְשִׁי, בּוֹדֵד וְגַלְמוּד. אֵין אִישׁ פּוֹנֶה אֵלַי בִּדְבָרִים, אֵין לִי חָבֵר וְרֵע בֶּן גִּילִי. אֲנִי מִתְבּוֹדֵד עִם מַחְשְׁבוֹתַי וְהַרְהוֹרָי.

אֶת חֲצִי חַיַּי הָיִיתִי נוֹתֵן אִלּוּ שָׁלְחוּ אוֹתִי לִלְמֹד תּוֹרָה לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. לוּ יְהִי מִפִּי מוֹרֶה קָשֶׁה שֶׁבַּקָּשִׁים! אוּלָם אֵין שׁוּם תִּקְוָה מְשַׂחֶקֶת לְפָנַי כִּי יִמָּלֵא חֶפְצִי זֶה. הֵן שׂוֹנְאִים לִי הָאֲנָשִׁים פֹּה, מַבִּיטִים עַָלַי בְּעַיִן רָעָה, רוֹאִים אוֹתִי כִּמְיֻתָּר בַּבָּיִת. אָמְנָם עֲסָקָיו שֶל מַר מוֹרְדְסְטוֹן הָיוּ, כַּנִּרְאֶה, לֹא יָפִים בָּעֵת הַהִיא, אַךְ לֹא זֶהוּ הָעִקָּר. רַע הוּא, כִּי לֹא יָכֹל כַּלְכֵּל אוֹתִי, וְכַאֲשֶׁר הִתְרַחֵק מִמֶּנִּי כֵּן הִתְאַמֵּץ לְהַרְחִיק מִלִּבּוֹ אֶת הָרַעְיוֹן, כִּי חָב הוּא לִי מַשֶּׁהוּ, חוֹבַת הַנֶּפֶשׁ, וְהַדָּבָר הַזֶּה עָלָה בְּיָדוֹ.

אָמְנָם בָּעֵת הַהִיא לֹא עָשׂוּ לִי רָעָה. לֹא הִכּוּ אוֹתִי, אַף לֹא רָעַבְתִּי לַלָּחֶם. וְאוּלָם הָעָוֶל שֶׁנַּעֲשָׂה לִי לֹא חָדַל אַף רֶגַע. יוֹם אַחֲרֵי יוֹם, שָׁבוּעַ אַחֲרֵי שָׁבוּעַ, חֹדֶשׁ אַחֲרֵי חֹדֶשׁ, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי יָתוֹם נֶעֱזָב, אֲשֶׁר אֵין אִישׁ שָׁם אֵלָיו לֵב. פְּעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי זֵכֶר הַיָּמִים הָהֵם, מֶה הָיָה אִלּוּ חָלִיתִי וְנָפַלְתִּי לְמִשְׁכָּב. הַאִם הָיִיתִי שׁוֹכֵב עִם יִסּוּרַי בְּחַדְרִי הַבּוֹדֵד עַד יְצִיאַת נִשְׁמָתִי, אוֹ כִּי מִי שֶׁהוּא הָיָה בָּא לְהָחִישׁ לִי עֵזֶר.

אִם הָיָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ בַּבַּיִת, הָיִיתִי סוֹעֵד יַחַד עִמָּהֶם, וְאִם לֹא — אָכַלְתִּי פִּתִּי לְבַדִּי. כָּל הַיָּמִים שׁוֹטַטְתִּי בַּמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים לְבֵיתֵנוּ, וְאִישׁ לֹא שָׁמַר צְעָדַי, אַךְ מָנֹעַ מָנְעוּ מִמֶּנִּי לְהִתְרָעוֹת עִם מִי שֶׁהוּא, אוּלַי מִיִּרְאָה פֶּן אֶתְאוֹנֵן עַל הָאָח אוֹ עַל הָאָחוֹת. מִטַּעַם זֶה נָתְנוּ לִי רְשׁוּת רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָרוֹפֵא שִׁילִיף, אַלְמָן מֵאִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר הָיָה מַזְמִין אוֹתִי אֶל בֵּיתוֹ פַּעַם בְּפָעַם.

מֵאוֹתוֹ טַעַם, בְּצֵרוּף הַטִּינָא שֶׁהָיְתָה בְּלִבָּם אֶל פֵּגוֹטִי, לֹא שְׁלָחוּנִי אֶל בֵּיתָהּ. וּפֵּגוֹטִי, הָאִשָּה הַטּוֹבָה, שָׁמְרָה לִי הַבְטָחָתָהּ. פַּעַם בַּשָּׁבוּעַ הָיְתָה בָּאָה אֵלַי אוֹ נִפְגֶּשֶׁת עִמִּי סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ, וּמֵעוֹלָם לֹא בָּאָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת; וְאוּלָם מָה רַב הָיָה מַפַּח נַפְשִׁי כַּאֲשֶׁר אָסְרוּ עָלַי לְבַקֵּר בְּבֵיתָהּ.

אַךְ פְּעָמִים שֶׁקִּבַּלְתִּי רְשׁוּת לָלֶכֶת אֶל בֵּיתָה וְאָז מָצָאתִי, כִּי מַר בַּרְקִיס הוּא קַמְצָן נוֹרָא, אוֹ כַּאֲשֶׁר קָרְאָה לוֹ פֵּגוֹטִי בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה: “קוֹפֵץ יָד.” מַטְמוֹן גָּדוֹל הָיָה שָׁמוּר לוֹ בְּתוֹךְ אַרְגָּז שֶׁעָמַד תַּחַת הַמִּטָּה, וְשֶׁהָיָה מָלֵא לְפִי דְבָרָיו בְּגָדִים בָּלִים וּמִכְנָסַיִם קְרוּעִים. בְּאַרְגָּז זֶה טָמַן מַר בַּרְקִיס אֶת מְמוֹנוֹ הָרַב מֵעֵין זָרִים, וּבְתַחְבּוּלוֹת רַבּוֹת עָלָה בִּידֵי פֵּגוֹטִי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה לְהוֹצְאוֹת הַבָּיִת.

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים הָיָה לִבִּי צַעַר, כִּי תַמּוּ כָל תִּקְוֹותַי וְכִי גַלְמוּד וְנֶעֱזָב אָנֹכִי, וְצַעֲרִי הָיָה גָדוֹל שִׁבְעָתַיִם, לוּלֵא הַסְּפָרִים הָעַתִּיקִים, הֵם יְדִידַי הַנֶּאֱמָנִים, אֲשֶׁר חָזַרְתִּי עֲלֵיהֶם כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים עַד אֵין מִסְפָּר.

עַתָּה אֲנִי מַגִּיעַ אֶל אוֹתוֹ הַפֶּרֶק מִסֵּפֶר חַיַּי אֲשֶׁר לָנֶצַח לֹא יִמָּחֶה זִכְרוֹנוֹ מִלִּבִּי, יַעַן כִּי דִבְרֵי יְמֵי חַיַּי בִּכְלָל שְׁמוּרִים בְּלִבִּי, וּמַה גַּם כִּי פְעָמִים רַבּוֹת מְאֹד עוֹלֶה לְפָנַי זִכָּרוֹן זֶה, הַמַּשְׁכִּיחַ מִלִּבִּי כַּמָּה וְכַמָּה זִכְרוֹנוֹת אֲחֵרִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים תָּעִיתִי בְּאֵין מַטָּרָה בַּחוּץ, וְשָׁרוּי הָיִיתִי בְּעַצְבוּת, הַבָּאָה מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם, וְהִנֵּה לִקְרָאתִי בִּקְצֵה הָרְחוֹב, סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ, מַר מוֹרְדְסְטוֹן הוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל עִם אִישׁ זָר. אָמַרְתִּי לַעֲבֹר עַל פָּנָיו מִתּוֹךְ מְבוּכָה, אַךְ הַזָּר קָרָא אֵלַי:

“הֲשָׁלוֹם בָּחוּר?! מַה מַעֲשֶׂיךָ?”

זֶה הָיָה אֶחָד מִידִידֵי מַר מוֹרְדְסְטוֹן, מַר קְוִינְיָן שְׁמוֹ.

וּבְדַבְּרוֹ שָׂם יָדוֹ עַל שִׁכְמִי ויִּמְשְׁכֵנִי לָלֶכֶת אַחֲרָיו. לֹא יָדַעְתִּי מַה לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו וָאֶסְתַכֵּל מִתּוֹךְ מְבוּכָה בְּפָנָיו שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“לְעֵת עַתָּה הוּא יוֹשֵׁב־בָּטֶל,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “אֵין אִישׁ מַשְׁגִּיח עָלָיו, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה לַעֲשׂוֹת בּוֹ. בִּכְלָל, זֶה הוּא נַעַר קְשֵׁה עֹרֶף מְאֹד.”

רֶגַע אֶחַד הִבִּיט אֵלַי בְּעֵין זַעַם, אַחֲרֵי כֵן נֶעֶלְמָה הָעַיִן תַּחַת הַגַּבּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת, וְהוּא פָּנָה מֵעָלַי בְּרֶגֶש בּוּז.

“הְמְ…” קָרָא מַר קְוִינְיָן בִּרְאוֹתוֹ אֶת פְּנֵי שְׁנֵינוּ, “יוֹם נָאֶה הַיּוֹם!”

שָׁעָה קלָּה שָׂרְרָה דְמָמָה וְאָנֹכִי בִּקַשְׁתִּי עֵצוֹת לְחַלֵּץ אֶת שִׁכְמִי מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ ולְהִתְחַמֵּק, אַךְ הוּא קָרָא:

“לְפִי דַעְתִּי, בֵּן חָרוּץ הוּא, לֹא כָךְ?”

“אַהּ! חָרוּץ הוּא יוֹתֵר מִדַּי,” נַעֲנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “וְאַתָּה מוּטָב לְךָ לְהַרְפּוֹת מִמִֶנּוּ. הוּא לֹא יְבָרֶכְךָ עַל שֶׁעָצַרְתָּ אוֹתוֹ.”

אַחֲרֵי הָרֶמֶז הַזֶּה הִרְפָּה מַר קְוִינְיָן מִמֶּנִי, וְאָנֹכִי מִהַרְתִּי לְעָזְבוֹ וְלָלֶכֶת הַבָּיְתָה. בְּהַגִּיעִי עַד גֶּדֶר הַגַּן, רָאִיתִי מֵרָחוֹק וְהִנֵּה מַר מוֹרְדְסְטוֹן עוֹמֵד נִשְׁעָן עַל יַד בֵית־הַכְּנִיסָה, וּמַר קְוִינְיָן מְדַבֵּר אֵלָיו, וְהֵם מַבִּיטִים אַחֲרַי, וַאֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי בִּי יָשִׂיחוּ.

מַר קְוִינְיָן לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּבֵיתֵנוּ. וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם, לְאַחַר שֶׁאָכַלְתִּי פַּת שַׁחֲרִית וָאָקוּם מִמְּקוֹמִי לַעֲזֹב אֶת הַחֶדֶר, קָרָא לִי מַר מוֹרְדְסְטוֹן לָגֶשֶׁת אֵלָיו. הוּא יָשַׁב בְּכֹבֶד־רֹאשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן, וַאֲחוֹתוֹ יָשְׁבָה סָמוּךְ לוֹ. מַר קְוִינְיָן עָמַד וְיַדַיו תְּחוּבוֹת בְּכִיסֵי בִּגְדוֹ וְהוּא מַבִּיט בְּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה. עָמַדְתִּי וָאֶתְבּוֹנֵן אֶל כָּל אֵלֶּה.

“דָּוִד” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “עוֹלָמוֹ שֶל צָעִיר לְיָמִים הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא הָעוֹלָם שֶׁל חֲלוֹמוֹת וְשֶׁל בַּטָּלָה.”

“כָּזֶה שֶׁאַתָּה שָׁרוּי בּוֹ,” הוֹסִיפָה אֲחוֹתוֹ.

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן, אָנָּא, הַנִּיחִי לִי… וּבְכֶן, דָּוִד, עוֹלמוֹ שֶׁל צָעִיר, אֲנִי אוֹמֵר, צָרִיךְ שֶׁיְּהִי עוֹלָם שֶׁל מַעֲשֶׂה וְלֹא שֶׁל חֲלוֹמוֹת וְשֶׁל בַּטָּלָה. וְעֶלֶם כַּמוֹךַָ, בַּעַל מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁצְּרִיכוֹת תִּקּוּן, וַדַּאי שֶׁמְּחֻיָב לָבוֹא בְּמַגָּע וּמַשָּׂא עִם אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, כְּדֵי לִלְמֹד מֵהֶם דַּעַת וּלְהִתְרַגֵּל בְּמִנְהָגִים טוֹבִים.”

“בְּעוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה אֵין מָקוֹם לְקַשְׁיוּת עֹרֶף,” נֶעֶנְתָה אֲחוֹתוֹ, “מִדָּה מְגֻנָּה זוֹ צָרִיךְ לַעֲקֹר מִן הַשֹּׁרֶשׁ, עַד בִּלְתִּי הַשְׁאִיר זֵכֶר לָהּ, כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת!”

מַר מוֹרְדְסְטוֹן נָתַן עֵינָיו בַּאֲחוֹתוֹ, קְצָת בְּמִין גְּעָרָה וּקְצָת בְּמִין הַסְכָּמָה לִדְבָרֶיהָ, וְאַחַר הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“לְפִי דַעְתִּי, לֹא נִסְתָּר מִמְּךָ, דָּוִד, כִּי לֹא עָשִׁיר אֲנִי. בְּכָל אֹפֶן, הֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה הַיּוֹם דָּבָר זֶה. כְּבָר לָמַדְתָּ קְרֹא וּכְתֹב. שְׂכַר הַלִּמּוּד עוֹלֶה בְּכֶסֶף רָב. אַךְ אִלּוּ גַם לֹא כֵן, וַאֲפִילוּ הָיָה בְּיָדִי לְשַׁלֵּם שְׂכַר לִמּוּד, אֵין הַדָּבָר כַּדַּאי, לְפִי דַעְתִּי, כִּי תּוֹסִיף לָשֶׁבֶת עַל סַפְסַל בֵּית הַסֵּפֶר. אַתָּה אֵין לְךָ אֶלָּא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם הַחַיִּים, וְאַשְׁרֵי חֶלְקְךָ, אִם תַּקְדִּים לָצֵאת לְמִלְחָמָה זוֹ.”

כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁעָלָה אָז עַל דַּעְתִּי, כִּי כְבָר הִסְפַּקְתִּי בִּימֵי עָנְיִי לְהַתְחִיל בְּמִלְחָמָה זוֹ, וְאוּלַי עוֹלֶה רַעְיוֹן זֶה בְּלִבִּי רַק הַיּוֹם, בְּכָתְבִי אֶת הַטּוּרִים הָאֵלֶּה.

“הֵן שָׁמַעְתָּ לִפְעָמִים אֶת שֵׁם בֵּית הַמִּסְחָר,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“בֵּית מִסְחָר שֶׁל מִי?” שָׁאַלְתִּי.

שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן ןגְרִינְבֵי, זֶה עֵסֶק הַיַיִן," עָנָה הָאִישׁ.

כַּנִּרְאֶה, הִבִּיעוּ עֵינַי בְּרֶגעַ זֶה פִּקְפּוּק, כִּי הוּא הוֹסִיף:

“וַדַּאי שֶׁשָמַעְתָּ מְשִׂיחִים בַּבַּיִת עַל אֹדוֹת הַמִּסְחָר, הָעֵסֶק, הַיֶּקֶב, הַנָּמֵל אוֹ מַשֶּׁהוּ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ.”

אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתִי דָבָר מִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַךְ אֵינִי זוֹכֵר מָתָי," עָנִיתִי.

“אַחַת הִיא מָתַי שָׁמַעְתָּ,” עָנָה הָאִישׁ, " הִנֵּה מַר קְוִינְיָן הוּא הַמְנַהֵל שֶׁל הַמִּסְחָר הַזֶּה."

נָשָׂאתִי עֵינַי בְּיִרְאַת־הַכָּבוֹד אֶל אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָמַד לִפְנֵי הַחַלּוֹן.

" מַר קְוִינְיָן סָח לִי, כִּי בְּבֵית־הַמִּסְחָר מְשָׁרְתִים נְעָרִים זָרִים, וּמַדּוּעַ יִגָּרַע חֶלְקְךָ, כִּי לֹא תִמְצָא לְךָ גַּם אַתָּה שָׁם עֲבוֹדָה?"

“אִם אֵין לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת, מוֹרְדְסְטוֹן,” נַעֲנָה מַר קְוִינְיָן בְּלַחַשׁ בְּהַפְנוֹתוֹ רֹאשׁוֹ.

וְאוּלָם מַר מוֹרְדְסְטוֹן לֹא שָׂם לֵב אֶל הֶעָרָתוֹ, וּבְקֹצֶר־רוּח וּבְפָנִים זוֹעֲפִים חָזַר וְאָמַר:

“בִּשְׂכַר עֲבוֹדָתְךָ תְּקַבֵּל שָׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְגַם מְעַט כֶּסֶף לְהוֹצָאוֹת קְטַנּוֹת. וּשְׂכַר דִּירָה (שֶׁכְּבָר יָעַדְתִּי לְךָ) נָכוֹן אֲנִי לְשַׁלֵּם. גַּם כְּלֵי לָבָן וּמַלְבּוּשִׁים יִנָּתְנוּ לְךָ, עַד אֲשֶׁר תִּשְׂתַּכֵּר לִקְנוֹת אוֹתָם בְּכַסְפֶּךָ. וּבְכֵן, דָּוִד, תִּסַּע עִם מַר קְוִינְיָן לְלָנְדּוֹן וְשָׁם תַּתְחִיל לִהְיוֹת עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמֶךָ.”

“קִצּוּר הַדָּבָר: דּוֹאֲגִים לְתַכְלִיתְךָ,” הִתְעָרְבָה בַּדְּבָרִים הָאָחוֹת, “וְאַתָּה עֲשֵׂה נָא אֶת חוֹבָתֶךָ.”

וְאף כִּי בָּרִי הָיָה לִי הַדָּבָר, כִּי כָל מַה שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִמֶּנִּי, אֵין אֲנִי זוֹכֵר היּוֹם, אִם שָׂמַחְתִּי אוֹ נֶעֱצַבְתִּי בְּשָׁמְעִי אֶת הַבְּשׂוֹרָה. קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי מִתּוֹךְ מְבוּכָתִי הָיִיתִי תָּלוּי בֵּין שְׁנֵי הָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה, בֵּין שִׂמְחָה וָעֶצֶב. וְאוּלָם לֹא הָיָה לִי פְּנַאי לְבָרֵר יָפֶה אֶת רִגְשׁוֹת לִבִּי, יַעַן כִּי לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָיָה עַל קְוִינְיָן לָצֵאת לְדַרְכּוֹ.

וְהִנֵּה בָּא הַיּוֹם, ואֲנִי יוֹשֵׁב בְּעֶגְלַת הַדֹּאַר. עַל רֹאשִׁי כּוֹבַע לָבָן וּמָעוּךְ, וּפַס שָׁחוֹר מַקִּיף אוֹתוֹ לְזֵכֶר אֵבֶל אִמִּי; לָבוּשׁ אֲנִי מְעִיל שָחוֹר, וְעַל בְּשָׂרִי מִכְנְסֵי־בַּד עָבִים, הַנָּאִים מְאֹד, לְפִי דַעְתָּהּ שֶׁל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, לְאָדָם הַהוֹלֵךְ לַעֲרֹךְ קְרָב עִם הַחַיִּים. כָּל רְכוּשִׁי צָבוּר וְנָתוּן בְּאַרְגָּז קָטֹן הַמֻּנָּח לְפָנָי. אֲנִי הַיָּתוֹם הַבּוֹדֵד וְהַנֶּעֶזָב נוֹסֵע עִם מַר קְוִינְיָן לְלָנְדּוֹן!

הִנֵּה בֵּיתֵנוּ וּבֵית־הַכְּנִיסָה הוֹלְכִים וּמִתְעַלְּמִים מִן הָעַיִן בְּתוֹךְ הַמֶּרְחָק. הִנֵּה גַם בֵּית־הַקְּבָרוֹת אשֶׁר בֵין הָאִילָנוֹת הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק מִמֶּנִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר. עוֹד מְעַט וְרֹאשׁ־הַמִּגְדּל אֲשֶׁר לְבֵית־הַכְּנִיסָה חֶדַל לְהֵרָאוֹת וְעֵינַי רוֹאוֹת רַק שָׁמַיִם רֵיקִים.


 

פֶּרֶק אַחַד־עָשָׂר: אֲנִי עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמִי וְחַיַּי עָלַי לְמַשָּׂא    🔗

עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת הָעוֹלָם וְהַחַיִּים, וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יַפְלִיאֵנִי עוֹד. אַךְ בַּיָּמִים הָהֵם, וּבְמִקְצָת גַּם עַתָּה, הָיָה לְפֶלֶא בְּעֵינַי, כִּי הַשְׁלֵךְ הִשְׁלִיכוּ אוֹתִי בְּעוֹדֶנִּי יֶלֶד. אֱלֹהִים חַנַּנִי כִּשְׁרוֹנוֹת טוֹבִים וְלֵב מֵבִין כָּל דָּבָר; גַּם הָיִיתִי חָרוּץ, מָהִיר וְעָדִין. וְנַפְשִׁי הָיְתָה נוֹחָה לָחוּשׁ עֶלְבּוֹן, לָכֵן תָּמַהְתִּי מְאֹד, כִּי הַכֹּל סָרּו מֵעָלַי וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָשִׂים עָלַי עַיִן לְטוֹבָה, אַךְ כֵּן הָיָה הַדָּבָר, וְנַעַר בֶּן עֶשֶׂר הָלַךְ וְנַעֲשָׂה מְשָׁרֵת בְּמִסְחָרוֹ שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי.

בֵּית־הַמִּסְחָר הָזֶּה עָמַד סָמוּךְ אֶל הַנָּהָר. בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה אוֹתוֹ הָרְחוֹב צַר וְשָׁמֵם, וְהַבַּיִת נִמְצָא בְּקָצֵהוּ. זֶה הָיָה בִּנְיָן רָעוּעַ, וְנָמֵל סָמוּךְ לוֹ, אֲשֶׁר בַּעֲלוֹת הַנָּהָר וְשָׁטְפוּ אוֹתֹו הַמַּיִם, וְכַאֲשֶׁר חָסְרוּ הַמַּיִם, כִּסָּה הַבֹּץ אֶת הַמָּקוֹם, וְהָעַכְבָּרִים פָּרוּ וְרָבוּ שָׁם מְאֹד מְאֹד. הַחֲדָרִים הָאֲפֵלִים מִן הֶעָשָׁן וְהַדֹּמֶן, הָרִצְּפָּה הָרְעוּעָה, שְׁרִיקוֹת הָעַכְבָּרִים בְּתוֹךְ הַמַּרְתֵּף, הַדֹּמֶן וְהָרָקָב בְּכָל הַמָּקוֹם, – כָּל אֵלֶּה הֵם בְּדִמְיוֹנִי לֹא מַחֲזוֹת שֶׁרְאִיתִים לִפְנֵי כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים, כִּי אִם דְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹאֶה הַיּוֹם. הִנֵּה הֵם עוֹמְדִים וְקַיָּמִים עַתָּה לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחִי, כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָרַע, בְּשָׁעָה שֶׁדָּרְכוּ רַגְלַי רִאשׁוֹנָה עַל מִפְתַּן הַבַּיִת, וְכַפִּי הָרוֹעֶדֶת נְתוּנָה בְּכַפּוֹ שֶׁל קְוִינְיָן.

בֵּית־הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי הָיָה שׁוֹלֵחַ יַיִן וְשֵׁכָר בָּאֳנִיוֹת לְאֶרֶץ הֹדּוּ. וּפֹה רָאוּ עֵינַי הֲמוֹן בַּקְבּוּקִים רֵיקִים וּמְשָׁרְתִים עוֹמְדִים וּבוֹדְקִים אוֹתָם לְמוּל הָאוֹר; אֶת הַשְּׁלֵמִים מַצִּיגִים לְבָד וְאֶת הַפְּגוּמִים מַשְׁלִיכִים הָלְאָה. אַחֲרֵי כֵן שׁוֹטְפִים וּמְמָרְקִים אֶת הַבַּקְבּוּקִים, מְמַלְאִים אוֹתָם יַיִן אוֹ שֵׁכָר, סוֹתְמִים אוֹתָם בִּפְקָקִים, מַנִּיחִים עַל פִּיֶהם חוֹתָם, מַדְבִּיקִים עַל גַּבָּם פִּתְקָאוֹת, וֹלְבַסּוֹף חוֹבְשִׁים אוֹתָם בְּאַרְגָּזִים. כָּל הַמְּלָאכָה הַזֹּאת נֶעֶשְׂתָה בִּידֵי נְעָרִים, וַאֲנִי בָּאתִי לִהְיוֹת כְּאֶחָד מֵהֶם.

שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה נְעָרִים מְשָׁרְתִים הָיִינוּ בְּבֵית הַמִּסְחָר. מְקוֹם עֲבוֹדָתִי הָיָה קָבוּעַ בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, אֲשֶׁר מַר קְוִינְיָן יָכֹל הָיָה לְהַשְׁגִיחַ עָלַי שָׁם בְּעַד הַחַלּוֹן הַקָּטֹן שֶׁל אָהֳלוֹ בְּעָמְדוֹ לְיַד שֻׁלְחָנוֹ.

בַּבֹּקֶר הָרִאשׁוֹן לִימֵי עֲמִידָתִי בִּרְשׁוּת עַצְמִי, שֻׁלַח אֵלַי הַנַּעַר הַמְשָׁרֵת הָרִאשׁוֹן לְלַמְּדֵנִי אֶת הַמְּלָאכָה. שֵׁם הַנַּעַר הָיָה מִיקְ וַלְקֶר, וְהוּא לָבוּשׁ סִנָּר קָרוּעַ וְכוֹבַע עָשׂוּי־נְיָר בְּרֹאשׁוֹ. מִיָּד עָמַד וְסִפֵּר, כִּי אָבִיו הוּא שַׁיָּט, וּבִימֵי חַג הוּא לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי תִּפְאָרָה, וְעוֹד סִפֵּר לִי כִּי חֲבֵרֵנוּ הָאַחֵר, הָעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ אִתָּנוּ, שְׁמוֹ בֻּלְבּוּס הַקִּמְחִי, – שֵׁם תָּמוּהָּ מְאֹד. אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹדַע לִי כִּי אֵין זֶה שְׁמוֹ אֶלָּא כִּנוּיוֹ בְּבֵית־הַמִסְחָר, עַל שֵׁם גּוּפוֹ הַקָּטֹן וְהֶעָגלֹ כְּבֻלְבּוּס וּמַרְאֵה־פָּנָיו הַלָּבָן הַדּוֹמֶה לְקֶמַח. אָבִיו שֶׁל זֶה סַפָּן, אַךְ חוּץ מִזֶּה הוּא גַם מְכַבֵּה־אֵשׁ וְעוֹמֶד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ לְיַד אַחַד הַתֵּאַטְרָאוֹת.

אֵין מִלִּים לְתָאֵר אֶת יִסּוּרֵי נַפְשִׁי הַטְּמִירִים, בְּעֵת אֲשֶׁר נִשְׁקַעְתִּי לְבֵין חֶבְרָה זוֹ. שִׁוִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת חֳבֵרַי הַחֲדָשִׁים לְעֻמַּת אֵלֶּה שֶׁהָיוּ לִי בִּימֵי אָשְׁרִי, כְּמוֹ סְטִירְפוֹרְתְּ, טְרַדְלֶס וְכַדּוֹמֶה. כָּל תִּקְווֹתַי הַנְּעִימוֹת לִגְדֹּול וְלִהְיוֹת חָכָם וּמְפֻרְסָם בָּעוֹלָם הִנֵּה נִכְזְבוּ וְגָזוּ. עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי אָפְסָה מִמֶּנִּי כָּל תִּקְוָה וּמַשָּׂא־נֶפֶשׁ, וּכְלִמָּה כִּסְתָה פָּנַי לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי נַעַר־מְשָׁרֵת, וְלִבִּי הָרַךְ הָיָה מָלֵא צַעַר בְּבוֹא אֵלַי הָרַעְיֹון, כִּי מִיּוֹם לְיוֹם, מְעַט מְעַט, יִשְׁכְחוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ עוֹד כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְתִּי, כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁהָגִיתִי, כָּל הַדַּעַת שֶׁקָּנִיתִי, כָּל מַה שֶׁרֹומֶם אֶת רוּחִי וְשִׁעְשַׁע אֶת נַפְשִׁי.

כָּל הָרְגָּשׁוֹת הָאֵלֶּה אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר בִּדְבָרִים. וְכָל פַּעַם אֲשֶׁר סָר מִמֶּנִי מִיק וַלְקֶר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הִתְעָרְבוּ דִמְעוֹתַי בְּתוֹךְ הַמַּיִם שֶׁנּוֹעֲדוּ לִשְׁטֹף אֶת הַבַּקְבּוּקִים, וּפַעַם בְּפַעַם הִתְפָּרצָה מִלִּבִּי אֲנָחָה, כְּאִלּוּ בְּקִיעַ נִגְלָה בְּלִבִּי אֲשֶׁר חִשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר.

הַשָּׁעוֹן הִשְׁמִיעַ עַל הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְָרֵה וָחֵצִי, כָּל הָאֲנָשִׁים הֵכִינוּ אֶת עַצְמָם לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם, וּמַר קְוִינְיָן רָמַז אֵלַי בְּעַד חַלּוֹנוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו. וּבְהִכָּנְסִי אֶל אָהֳלוֹ, מָצָאתִי שָׁם אִישׁ רָם הַקּוֹמָה כְּבֶן אַרְבָּעִים, לָבוּשׁ מְעִיל קָנֹם וּמִכְנָסַיִם שְׁחוֹרִים. עַל רֹאשׁוֹ הַסְּגַלְגַּל אֵין זֵכֶר לְשֵׂעָר, וּפָנָיו רְחָבִים מְאֹד. בְּגָדָיו הָיוּ מְטֻלָּאִים, אַךְ צַוְּארוֹן־כֻּתָּנְתּוֹ שָׁת עָלָיו חֲשִׁיבוּת. בְּיָדוֹ מַטֵּה תִּפְאָרָה וְעַל חָזֵהוּ תָּלוּי זוּג מִשְׁקָפַיִם, הָעֲשׂוּיִים לְנוֹי, נוֹדַע לִי אַחֲרֵי כֵן, כִּי הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְעִתִּים רְחוֹקוֹת אַךְ לֹא רָאָה דָבָר בַּעֲדָן.

“זֶה הוּא הַנָּעַר,” קָרָא מַר קְוִינְיָן בְּהַצְבִּיעוֹ עָלַי.

“זֶה הוּא אֵפוֹא,” אָמַר הָאִישׁ הַזָּר בְּקוֹל שֵּׁישׁ בּוֹ מֵעֵין נְעִימוּת וּבְמַרְאֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵעֵין חֲשִׁיבוּת, וְדָבָר זֶה עָשָׂה רֹשֶׁם עָלַי, “מַר קָפֶּרְפִילְד. הֲשָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי?”

עָנִיתִי לוֹ שָׁלוֹם, אַף כִּי מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֶת הַשָּׁמַיִם, כִּי לֹא הָיָה שָׁלוֹם בְּרוּחִי, אַךְ בִּימֵי חַיַּי אָז לֹא אָהַבְתִּי לְהִתְאוֹנֵן בְּאָזְנֵי אֲחֵרִים.

“הִנֵּה,” קָרָא הָאִישׁ הָזָּר, "קִיבַּלְתִּי מִכְתָּב מֵאֵת מַר מוֹרְדְסְטוֹן, וּבוֹ הוּא מַבִּיעַ רְצוֹנוֹ לִמְצֹא בְּצֵל קוֹרַת בֵּיתִי חֶדֶר אֶחָד, אֲשֶׁר אִוָּה לְמוֹשָׁב… קִצּוּר הַדְּבָרִים: אֲשֶׁר יִהְיֶה חֲדַר מִשְׁכָּב לְעֶלֶם הַצּוֹעֵד עַתָּה עַל מִפְתַּן הַחַיִּים.

“זֶה הוּא מַר מִיקוֹבֶר,” קָרָא מַר קְוִינְיָן אלי.

“אָכֵן,” נַעֲנָה הַזָּר, “זֶה שְׁמִי וְזֶה זִכְרִי.”

“מַר מִיקוֹבֶר,” הוֹסִיף מַר קְוִינְיָן, “הוּא מוֹדַע לְמַר מוֹרְדְסְטוֹן. הוּא מִבָּאֵי בֵּית הַמִּסְחָר שֶׁלָּנוּ, וְלָכֵן הוֹאִיל מַר מוֹרְדְסְטוֹן לְיַעֵד לְךָ דִירָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה.”

“תָּוִי וְנָוִי הוּא,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, בְּמִגְרַשׁ וִינְדְזוֹר, “קִצּוּר הַדָּבָר”, הוֹסִיף בַּחֲשִׁיבוּת הַמְיֻחֶדֶת לוֹ וּבְאֵמוּן־רוּחַ, “אֲנִי דָר שָׁם בַּמָּקוֹם הַהוּא.”

הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לוֹ.

“וְיַעַן כִּי,” פָּתַח וְאָמַר מַר מִיקוֹבֶר, “גֵּר אַתָּה בְעִיר הַבִּירָה הַזֹּאת, וְעוֹד לֹא לָמַדְתָּ אֶת דְּרָכֶיהָ וּנְתִיבוֹתֶיהָ וּשְׁבִילֶיהָ, עַד כְּדֵי לָדַעַת אֶת מוֹצָאֵי וּמְבוֹאֵי “בָּבֶל הַחֲדָשָׁה,” בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ וְחוּצוֹתֶיהָ… קִצּוּר הַדָּבָר: יֵשׁ לַחֲשֹׁש, שֶׁמָּא תֵּתַע בְּלֶכְתְּךָ, לָכֵן אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי בְּאַהֲבָה לָבוֹא הֲלוֹם בָּעֶרֶב וּלְהוֹבֳילְךָ אֶל בֵּיתִי, לְמַעַן תֵּדַע לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַקְּצָרָה.”

הוֹדֵיתִי לוֹ בְּכָל לֵב עַל הַחֶסֶד שֶׁהוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי הַיּוֹם.

“בְּכַמָּה שָׁעוֹת,” שָׁאַל מַר מִיקוֹבֶר, “עָלַי…”

“בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת,” עָנה מַר קְוִינְיָן קְצָרוֹת.

“בּוֹא אָבוֹא אֵפוֹא בְּשָׁעָה זוֹ,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “עַתָּה שָׁלוֹם לְכֻלְּכֶם. לֹא אוֹסִיף לְהַטְרִיד אֶתְכֶם.”

וְהוּא חָבַשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ, נָטַל מַטֵּהוּ בְּיָדוֹ וְיָצָא בְּקוֹמָה זְקוּפָה מִן הַבַּיִת וְנִגּוּן דַּק בְּפִיו.

מַר קְוִינְיָן קָצַב לִי שְׂכַר־עֲבוֹדָתִי בְּבֵית־הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי סַךְ שִׁשָׁה שִׁילִינְגִים לְשָׁבוּעַ, וְאוּלַי שִׁבְעָה. אַךְ קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי בַּתְּחִלָּה הָיָה שְׂכָרִי שִׁשָּׁה שִׁילִינְגִים, וְרַק כַּעֲבֹר זְמָן־מָה הוֹסִיפוּ שִׁילִינְג אֶחָד עַל שְׂכָרִי, הוּא נָתַן לִי מֵרֹאשׁ שְׂכָר שֶׁל שָׁבוּעַ יָמִים. חֲצִי הַשִּׁילִינְג נָתַתִּי לְבֻלְּבּוּס חֲבֵרִי, כִּי יִשָּׂא אֶת מְטַּלְטְלַי אֶל דִּירָתִי הַחֲדָשָׁה, וּבַחֲצִי שִׁילִינְג אָכַלְתִי סְעֻדַּת־צָהֳרָיִם. וְאַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה, כְּשֶׁנִשְׁאַר לִי פְּנַאי, יָצָאתִי לְטַיֵּל עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת.

בַּשָּׁעָה הַמְיֻעֶדֶת בָּעֶרֶב בָּא מַר מִיקוֹבֶר. רָחַצְתִּי אֶת יָדַי וְאֶת פָּנַי לִכְבוֹדוֹ שֶׁל בֶּן לִוְיָתִי, וַנֵּצֵא יַחְדָו לָלֶכֶת אֶל בֵּיתֵנוּ. מַר מִיקֹובֶר קָרָא בְּשֵׁם אֶת הָרְחוֹבוֹת שֶׁעָבַרְנוּ בָּהֶם, גַּם נָתַן לִי סִמָּנִים, לְהַכִּיר עַל פִּיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ, לְמַעַן לֹא אֵתַע בְּשׁוּבִי מָחָר בַּבֹּקֶר אֶל בֵּית־הַמִּסְחָר.

כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל בִּיתֹו אֲשֶׁר בְּמִגְרַשׁ וִינְדְזוֹר, שֶׁהָיָה גַם הוּא מְטֻלָּא כִּבְעָלָיו וְעָדוּי מִן הַחוּץ כָּמוֹהוּ, הִצִּיגַנִי מַר מִיקֹוֶבר לִפְנֵי אִשְּׁתּוֹ, אִשָּׁה דַּלַּת־בָּשָׂר וְרָעַת־מַרְאֶה, לֹא צְעִירָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה בַּחֲדַר הָאוּלָם וְתִינוֹק מוּטָל בְּחֵיקָהּ.

מִלְּבַד תִּינֹוק זֶה יָשְׁבוּ בַּחֶדֶר עוֹד יֶלֶד אֶחָד כְּבֶן אַרְבַּע וְיַלְדָּה אַחַת כְּבַת שָׁלֹש. חַדְרִי שֶׁלִּי הָיָה בָּעֲלִיָּה, חֶדֶר צַר וְקִירוֹתָיו מְצֻיָּרִים צִיוּרִים, שֶׁנִרְאוּ בְּדִמְיוֹנִי כְּעֵין עוּגוֹת, וּבְתוֹךְ הַחֶדֶר רְהִיטִים דַּלִּים מְאֹד.

“מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי,” אָמְרָה אֵלַי מָרַת מִיקוֹבֶר, בְּקוּמָהּ מִמְּקוֹמָהּ לְהַרְאוֹת לִי אֶת דִּירָתִי וּבְשִׁבְתָּהּ לָנוּחַ, “קֹדֶם שֶׁנִּשֵׂאתִי לְאִישׁ, בִּנְעוּרַי בֵּית אָבִי וְאִמִּי, כִּי יָבוֹא יוֹם אֲשֶׁר אֶהְיֶה מֻכְרָחָה לְהַשְּׂכִּיר חֶדֶר בְּבֵיתִי לְדַיָּר. אַךְ יַעַן כִּי מַר מִיקוֹבֶר שָׁרוּי עַתָּה בִּמְצוּקָה, עָלַי לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל רִגְשׁוֹת לִבִּי לְמַעֲנוֹ.”

“כֵּן, גְּבִרְתִּי,” עָנִיתִי.

“עַתָּה עָצְמוּ מְאֹד הַצָּרוֹת שֶׁל אִישִׁי,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “וּמִי יוֹדֵעַ אִם יִגְבַּר עֲלֵיהֶן. בִּנְעוּרַי בֵּית אָבִי וְאִמִּי לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה ‘צָרוֹת’, אַךְ, – אֵין חָכָם כְּבַעַל הַנִּסָּיוֹן, – הָיָה אוֹמֵר אָבִי.”

מַר מִיקוֹבֶר כְּבָר שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלָאכוֹת רַבּוֹת; עַתָּה הָיָה רוֹכֵל בְּבָתִים שׁוֹנִים, אַךְ “פַּרְנָסָה” לֹא מָצָא בַּעֲמָלוֹ.

“הַנּוֹשִׁים הָרַבִּים,” הוֹסִיפָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “גוֹזְלִים מִמֶּנוּ מְנוּחָתוֹ. אַךְ כַּאֲשֶׁר יוֹצִיאוּ מַיִם מִן הַסֶּלַע, כֵּן יוֹצִיאוּ הַיּוֹם פְּרוּטָה מֵאֵת מִיקוֹבֶר, וְרַק הוֹצְאוֹת־הַמִּשְׁפָּט יְהִי עֲלֵיהֶם לְשַׁלֵּם.”

אִם שָׁפְכָה מָרַת מִיקֹובֶר אֶת שִׂיחָהּ לִפְנֵי נַעַר קָטֹן כָּמוֹנִי, אֵין זֹאת אֶלָּא מִשּׁוּם שֵׁהָיִיתִי עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמִי כְּגָדוֹל; וְאוּלַי הָיָה לִבָּהּ מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, עַד אֲשֶׁר הָיְתָה שׁוֹפֶכֶת שִׂיחַ גַּם לִפְנֵי הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁלֹא מָצְאָה אִישׁ שֶׁיַּטֶּה אֹזֶן לִדְבָרֶיהָ, אַךְ בֵּין כֹּה וּבֵן כֹּה זָכִיתִי אָנֹכִי לִהְיוֹת שׁוֹמֵעַ תָּמִיד אֶת סִפּוּרֵי־הַפְּגָעִים שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר.

בֵּין הַנּוֹשִׁים הָרַבִּים שֶׁהָיוּ מַקִּיפִים אֶת מַר מִיקוֹבֶר אֲנִי זוֹכֵר רַצְעָן אֶחָד, שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים וּבָא בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית בַּבֹּקֶר וְקוֹרֵא: “קוּם נָא, מַר מִיקוֹבֶר! הֲלֹא חַי אַתָּה עוֹד. הֲתִפְרַע חוֹבְךָ? אַל תִּתְחַבֵּא! הַבּוּז לְךָ, פּוֹשֵׁט רֶגֶל, לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם.” לֹא שָׁמַע מַעֲנֶה, הָיָה עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת, מִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת וְעַל הַחַלּוֹנוֹת, מְחָרֵף וּמְגַדֵּף: “נוֹכְלִים,” “זוֹלְלִים,” “חַמְסָנִים.”

בְּכָל שָׁעָה שֶׁל מְצוּקָה כָּזוֹ הָיָה מַר מִיקוֹבֶר בּוֹכֶה בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשוֹ לָמוּת, אַךְ כַּעֲבֹר הָרֶגַע שֶׁל סַכָּנָה אוֹרוּ פָּנָיו וְהָיָה יוֹשֵׁב לֶאֱכֹל סְעֻדָּתוֹ כְּאָדָם שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם דְּאָגָה. כֵֹן הָיָה הָאִישׁ וְכֵן הָיְתָה גַם אִשְׁתּוֹ. וּבְבֵית הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיִיתִי מְבַלֶּה אֶת שְׁעוֹת הַפְּנַאי שֶׁלִּי.

אֶת סְעֻדַּת הַבֹּקֶר שֶׁלִּי, לֶחֶם וְחָלָב, הָיִיתִי קוֹנֶה בְּעַצְמִי, וְעוֹד פְּרֻסַּת לֶחֶם וּגְבִינָה הָיִיתִי מֵכִין לִסְעֻדַּת הָעֶרֶב, בְּשֹוּבִי אֶל מְעוֹנִי. וּבְכָל זֹאת רַבּוּ הוֹצְאוֹתַי עַל הַכְנְסוֹתַי, וְקָשֶׁה הָיָה לִי לְהִתְפַּרְנֵס בְּשִּׁשָּׁה שִׁילִינְגִים שָׁבוּעַ יָמִים. מֵהַיּוֹם הַשֵּׁנִי בַּבֹּקֶר וְעַד יוֹם הַשַּׁבָּת בָּעֶרֶב הָיִיתִי לְבַדִּי, אֵין יוֹעֵץ, אֵין מְנַהֵל, אֵין מְעוֹדֵד, אֵין מְנַחֵם, אֵין עוֹזֵר וְאֵין תּוֹמֵךְ.

יַלְדוּת הָיְתָה בִּי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרִי. וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּלֶכְתִּי בַּבֹּקֶר אֶל בֵּית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי וּבְעָבְרִי עַל פְּנֵי בֵּית־מַאֲפֶה וּבִרְאוֹתִי בְּעַד הַחַלּוֹן גְּלֻסְקָאוֹת אוֹ עוּגוֹת, תָּקַף עָלַי יִצְרִי וְהָיִיתִי קוֹנֶה אַחַת מֵהֶן, וְאָז הָיִיתִי מֻכְרָח לְוַתֵּר עַל סְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם.

יֶלֶד הָיִיתִי, יֶלֶד קָטֹן, וּבְבוֹאִי לִפְעָמִים אֶל בֵּית־מַרְזֵחַ לִשְׁתּוֹת כּוֹס שֵׁכָר, אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, הָיוּ הַמְשָׁרְתִים מַבִּיטִים אֵלַי בְּתִמָּהוֹן וְחוֹשְׁשִׁים לָתֵת לִי שֵׁכָר.

פַּעַם אַחַת בָּעֶרֶב, זוֹכֵר אֲנִי, נִכְנַסְתִּי אֶל בֵּית יַיִן וּפָנִיתִי אֶל בַּעַל־הַבָּיִת:

“הוֹאִילָה לָתֵת לִי כּוֹס שֵׁכָר מִן הַמֻּבְחָר.”

“שֵׁכָר זֶה מְחִירוֹ שְׁתֵּי פֵּנִיוֹת וָחֵצִי,” עָנָה הָאִישׁ.

“וּבְכֵן,” אָמַרְתִּי, בְּהוֹשִׁיטִי לוֹ אֶת הַכֶּסֶף, “הָבָה לִי כּוֹס מִן הַשֵּׁכָר הַזֶּה.”

בַּעַל־הַבַּיִת הִתְבּוֹנֵן אֵלַי מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי, וְחִיוּךְ קַל נִרְאָה עַל פָּנָיו. אַחַר הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְלָחַשׁ דְּבַר־מָה בְּאָזְנֵי אִשְׁתּוֹ, וְהִיא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ, וְיָדֶיהָ עוֹסְקוֹת בִּמְלָאכָה, וַתִּתֵּן גַּם הִיא עֵינֶיהָ בִּי. בָּאתִי בֵּמְבוּכָה, בִּרְאוֹתִי אוֹתָם מַבִּיטִים אֵלָי. אַחֲרֵי כֵן שְׁאֵלוּנִי הַרְבֵּה שְׁאִלוֹת: מַה שְׁמִי, בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי, אַיֵּה דִירָתִי, בָּמָּה אֲנִי עוֹסֵק וְאֵיך בָּאתִּי הֲלוֹם. וְאָנֹכִי עָנִיתִי עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת, בְּלִי לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מִי שֶׁהוּא. נָתְנוּ לִי שֵׁכָר, אַף כִּי לֹא מִן הַמֻּבְחָר, וְהָאִשָּׁה יָצְאָה אֵלַי, גָּחֲנָה וְהֵשִׁיבָה לִי אֶת כַּסְפִּי, אַף נָשְׁקָה לִי עַל רֹאשִׁי, קְצָת מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲלוּת וּקְצָת מִתּוֹךְ רַחֲמִים.

אֵין אֲנִי מַפְרִיז עַל הַמִּדָּה, בְּתָאֳרִי אֶת רֹב יִסּוּרֵי נַפְשִׁי בַּיָּמִים הָהֵם, אַף אֵינִי מְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁל גֻּזְמָה עַל אֹדוֹת הֶעָמָל וְהַתְּלָאָה שֶׁל חַיַּי, רַק זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי מִן הַבֹּקֶר עַד הַלַּיְלָה עָבַדְתִּי יַחַד עִם כָּל הַפּוֹעֲלִים הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים; מְהַלֵּךְ הָיִיתִי בָּרְחוֹבוֹת רָעֵב לְמֶחֱצָה; וְלוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים עִמָּדִי, הַנָּקֵל הָיָה לִי בַּיָּמִים הָהֵם לְהִתְחָבֵּר עִם גַּנָּבִים אוֹ לִהְיוֹת בֶּן בְּלִי שֵׁם.

וְאוּלָם עוֹמֵד הָיִיתִי עַל מִשְׁמַרְתִּי בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וְּגִרְינְבִי, מַר קְִוינְיָן הִטָּה אֵלַי חֶסֶד וַיְהִי מִתְהַלֵּךְ עִמָּדִי בְּיֶתֶר נִמּוּס מְאֲשֶׁר עִם שְׁאָר הַמְשָׁרְתִים. אַךְ אָנֹכִי לֹא הִגַּדְתִּי לְאִישׁ מְאוֹמָה, מִי וּמַה אֲנִי וּמֵאַיִן בָּאתִי, אַף לֹא הִכִּירוּ בִּי, כִּי מִשְׁמַרְתִּי פֹּה לְמַשָּׂא עָלָי. אֶת צַעֲרִי וְאֶת יִסּוּרַי יָדַעְתִּי רַק אֲנִי לְבַדִּי. לְסַפֵּר אֶת רֹב יִסּוּרֵי נַפְשִׁי הוּא לְמַעְלָה מִכֹּחִי, כַֹאֲשֶׁר כְּבָר אָמָרְתִּי. אַךְ אֶת צַעֲרִי הִסְתַּרְתִּי בְּלִבִּי וְלֹא גִלִּיתִיו עַל פָּנָי. יָדַעְתִּי מֵרֹאשׁ, כִּי נָכוֹן אֲנִי לְעֶלְבּוֹן וָבוּז, אִם לֹא אֶלְמַד לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתִי בִּזְרִיזוּת כִּשְׁאָר חֲבֵרַי. וְאָמְנָם לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, וְאָנֹכִי הָיִיתִי מָהיִר וְחָרוּץ בִּמְלַאכְתִּי כְּכָל אֶחָד מִן הַנְּעָרִים הַמְשָׁרְתִים. וְאַף כִּי הָיִיתִי כְּמוֹהֶם לְכָל דָּבָר, בְּכָל זֹאת נִבְדַּלְתִּי מֵהֶם בְּנִמּוּסַי וּבְמִנְהָגַי אֲשֶׁר הָיוּ כִּתְהוֹם מַפְרִידָה בֵּינֵינוּ. כָּל הַמְשָׁרְתִים, הַגְּדוֹלִים עִם הַקְּטַנִּים, הָיוּ רְגִילִים לְכַנּוֹת אוֹתִי בְּשֵׁם “אָדוֹן קָטֹן אוֹ בֶּן־חוֹרִין.” פַּעַם אַחַת נִסָּה “בֻּלְבּוּס הַקִּמְחִי,” לְהֵתְקוֹמֵם לִי, עַל אֲשֶׁר מִתְפַּנֵּק אֲנִי, אַך מִיק וַלְקֶר הֵגֵן עָלַי וְהִשְׁתִּיק אוֹתוֹ.

כְּבָר נוֹאַשְׁתִּי מִן הָרַעְיוֹן לְהִנָּצֵל מִן הַמַּצָּב הַזֶּה, אַף חָדַלְתִּי לַהֲגוֹת בּוֹ, וְאוּלָם אַף רֶגַע אֶחָד לּא עָלָה עַל לִבִּי לְקַבֵּל אֶת יִסּוּרַי בְּאַהֲבָה וּלְהַשְׁלִים עִם גּוֹרָלִי, וְרַק נָשָׂאתִי בְּדוּמִיָּה אֶת מַשָּׂא יְגוֹנִי. אַךְ לְפֵגוֹטִי לֹא גִלִּיתִי אֶת הָאֱמֶת (אַף כִּי הַרְבֵּה מִכְתָּבִים שָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ) קְצָת מִתּוֹךְ אַהֲבָה אֵלֶיהָ, שֶׁלֹא לִגְרֹם לָהּ צַעַר, וּקְצָת מֵחֲמַת בּוּשָׁה, שֶׁכָּךְ עָלְתָה לִי.

וְאִם מְעַט הָיָה לִי צַעַר שֶׁל עַצְמִי, הִנֵּה נוֹסְפוּ עָלַי גַם צָרוֹתָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר. בְּתוֹךְ בְּדִידוּתִי נִקְשַׁרְתִּי בַּעֲבוֹתות אַהֲבָה אֶל בְּנֵי הַבָּיִת הַזֶּה, לִבִּי הָיָה מָלֵא דְאָגָה, כִּי אֵין לָהֶם פַּרְנָסָה וְהַנוֹשִׁים הָרַבִּים לוֹחֲצִים אוֹתָם.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, זֶה זְמָן שִׂמְחָתִי, – קְצָת מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ לְבֵיתִי וּבַכִּיס שִׁשָּׁה שִׁילִינְגִים שְׁלֵמִים, שְׂכַר הַשָּׁבוּעַ, וּמַבִּיט בְּעַד חַלּוֹנוֹת הַמַּחְסָנִים וּמוֹנֶה אֶת הַדְּבָרִים הַיָּפִים שֶׁאֶפְשָׁר לִי לִקְנוֹת בַּסְּכוּם הַגָּדוֹל שֶׁיֵשׁ בְּכִיסִי, וּקְצָת מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי עוֹזֵב בַּיּוֹם הַהוּא בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת אֶת בֵּית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי, – וְגַם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, זֶה יוֹם מְנוּחָתִי, בְּשִׁבְתִּי בִּמְעוֹנִי לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית בִּמְתִינוּת, הָיְתָה מָרַת מִיקוֹבֶר יוֹשֶׁבֶת לְפָנַי וּמְסַפֶּרֶת לִי בְּרֹב דְּבָרִים אֶת נִגְעֵי לִבָּהּ.

פְּעָמִים שֶׁהָיוּ מַזְמִינִים אוֹתִי אֶל שֻׁלְחָנָם לִסְעֹד עִמָּהֶם, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּהַזְמָנָה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּדַעְתִּי, כִּי הָאוֹפֶה וְהַקַצָּב אֵינָם נוֹתְנִים הַרְבֵּה בְּהַקָּפָה, וְהַסְּעֻדָּה אֵינָה מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ.

בְּאַחַד הַיָּמִים גִּלְּתָה לְפָנַי מָרַת מִיקוֹבֶר אֶת כָּל לִבָּהּ לֵאמֹר:

“דַע לְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד, כִּי בְּעֵינֵינוּ אֵין אַתָּה דַיָּר זָר, כִּי אִם בֶּן־בַּיִת, וְלָכֵן אֲנִי נוֹטֶלֶת רְשׁוּת לְסַפֵּר לְךָ, כִּי בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ… בְּעִנְיָנָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר הִגִּיעַ הַמַּשְׁבֵּר.”

הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה הַזֹּאת גָּרְמָה לִי רֹב צַעַר, וְאָנֹכִי הִבַּטְתִּי אֶל מָרַת מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר עֵינֶיהָ אָדְמוּ מִבֶּכִי.

“מִלְבַד נֵתַח אֶחָד שֶׁל גְּבִינָה,” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה, “אֵין אַף פֵּרוּר אֶחָד בַּמְּזָוֶה. רְגִילָה אֲנִי לְהִשְׁתַּמֵּש בַּמִּלָּה מְזָוֶה מִימֵי נְעוּרַי בְּבֵית אָבִי וְאִמִּי, אַף כִּי עַתָּה אֵין לָהּ מָקוֹם פֹּה. רְצוֹנִי לוֹמַר: אֵין בְּבֵיתִי אֲפִילוּ פְּרֻסַּת לָחֶם.”

“אִי שָׁמַיִם!” קָרָאתִי בְּשִׁבְרוֹן לֵב.

בְּכִיסִי הָיוּ אָז שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה שִׁילִינְגִים, – וְעַל פִּי זֹאת יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי אוֹתוֹ יוֹם רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת הָיָה, – וְאָנֹכִי מִהַרְתִּי בְּיָד רוֹעֶדֶת לְהוֹשִׁיט אֶת הוֹנִי לְיָדָהּ שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר וָאֲבַקְשָׁהּ לְקַבֵּל מִמֶּנִי הַלְוָאָה קְטַנָּה זוֹ. אַךְ הָאִשָּׁה נָשְׁקָה לִי וַתְּצַוֵּנִי לְהָשִׁיב כַּסְפִּי אֶל כִּיסִי, בְּאָמְרָהּ, כִּי דָבָר זֶה לֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתָּהּ.

“לֹא, דָּוִד קָפֶּרְפִילְד יַקִּירִי,” קָרְאָה, “חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה! אַךְ הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי לֹא קַל־דַּעַת אַתָּה וְיוֹדֵעַ לִשְׁמֹר סוֹד, וְלָכֵן הוֹאִילָה נָא לַעֲשׂוֹת חֶסֶד אַחֵר עִמָּדִי, וּבָזֶה תַּצִּיל אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ.”

בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵת מָרַת מִיקוֹבֶר לְהַגִּיד לִי, מַה דְּבַר בַּקָּשָׁתָהּ מִמֶּנִי.

“הִנֵּה הָיוּ לִי כְּלֵי כֶסֶף,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “שֵׁשׁ כּוֹסוֹת, שְׁנֵי פַּכִּים, וְאֶת כָּל אֵלֶּה נָתַתִּי בַּעֲבוֹט בִּזְמַנִים שׁוֹנִים, בְּעֶצֶם יָדִי עָשִׂיתִי זֹאת, רָז זֶה אֲנִי מְגַלָּה רַק לְךָ. אַךְ עַתָּה אֲנִי כְּלוּאָה בַּבַּיִת בִּגְלַל יְלָדַי, וּמִלְבַד זֹאת קָשֶׁה לִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי אֶת יְמֵי חַיַּי בְּבֵית אָבִי וְאִמִּי, וּמַר מִיקוֹבֶר הֵן לֹא לְפִי כְּבוֹדוֹ הוּא לְטַפֵּל בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה. וְלָכֵן, מַר קָפֶּרְפִילְד, אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ…”

עַתָּה הֵבַנְתִּי, מַה מָרַת מִיקוֹבֶר שׁוֹאֶלֶת מֵעִמִּי, וָאֲבַקֵשׁ מֵאִתָּהּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי כִּרְצוֹנָהּ. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ עֶרֶב עָשִׂיתִי אֶת הַהַתְחָלָה וָאֵצֵא לִמְכֹּר כְּלִי מִכְּלֵי הַבָּיִת. אַחֲרֵי כֵן הָיִיתִי נוֹטֵל עִמִּי בַֹבֹּקֶר, בְּצֵאתִי לַעֲבוֹדָתִי, מַה־שֶׁהוּא מִן הַמִּטַּלְטְלִין, כְּדֵי לִמְכֹּר אוֹ לָתֵת בַּעֲבוֹט.

קְבוּצָה קְטַנָּה שֶׁל סְפָרִים הָיְתָה לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר, זוֹ שֶׁנִּקְרְאָה בְּפִיו בְּשֵׁם “סִפְרִיָּה,” וְהַסְּפָרִים הָאֵלֶּה עָזְבוּ רִאשׁוֹנָה אֶת הַבָּיִת. נָשָׂאתִי אוֹתָם זֶה אַחַר זֶה אֶל הַתַּגָּר, שֶׁגָּר סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ, וְהוּא הָיָה קוֹנֶה אוֹתָם מִיָּדִי בַּחֲצִי חִנָּם.

גַּם בְּבֵית־הַמַּשְׁכּוֹנוֹת הִתְחִילוּ מַכִּירִים בִּי. הַסּוֹפֵר שֶׁיָּשָׁב שָׁם בַּלִּשְׁכָּה הָרִאשׁוֹנָה לִפְנֵי שֻׁלְחָנוֹ הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בִּי, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה שׁוּאֵל אוֹתִי שְׁאֵלַת חֶשְׁבּוֹן, בְּשָעָה שֶׁהָיָה מְטַפֵּל בְּעִנְיָנָי.

סוֹף סוֹף בָּאוּ עֲסָקָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר עַד מַשְׁבֵּר, כִּי נוֹשָׁיו הָרַבִּים תָּבְעוּ אוֹתוֹ לְדִין. וּבְאַחַד הַיַּמִים, בַּעֲלוֹת הַבֹּקֶר, נִתְפַּס וְהוּבַל לְבֵית־הַסֹּהַר. בִּשְׁעַת יְצִיאָתוֹ מִבֵּיתוֹ אָמַר לִי, כִּי הַיּוֹם שָֹׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ עַל שְֹמֵי חַיָּיו וְעוֹלָמוֹ חָשַׁך בַּעֲדוֹ. וְאָמְנָם חָשַׁבְתִּי, כִּי לִבּוֹ נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים, וְגַם לִבִּי אֲנִי נִשְׁבַּר בְּקִרְבִּי, אַךְ לְאַחַר כֵּן שָׁמַעְתִּי, כִּי רָאוּ אוֹתוֹ מְצַחֵק עִם חֲבֵרָיו הָאַסִּירִים.

בָּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת, בַּשָׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן לְשֶׁבֶת מַר מִיקוֹבֶר בְּבֵית־הָאַסּוּרִים, הָיָה עָלַי לָלֶכֶת אֵלָיו לְבַקְּרוֹ וְלִסְעֹד עִמּוֹ. עָבַרְתִּי דֶּרֶך רְחוֹבוֹת רַבִּים וְסִמְטָאוֹת רַבּוֹת, עַד אֲשֶׁר בָּאתִי אֶל כִּכָּר רְחָבָה, וּמִשָׁם הָלַכְתִּי עַד מִגְרָשׁ גָּדוֹל, וּבְקָצֵהוּ רָאוּ עֵינַי בֵּנְיָן מֻקָּף חוֹמָה, – הוּא בֵּית הַסֹּהָר.

מַר מִיקוֹבֶר חִכָּה לְבוֹאִי, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת פָּנַי זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, וְיַחְדָּו עָלִינוּ אֶל חַדְרוֹ בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה. הוּא אָמַר אֵלַי, כֵּי עָלַי לְהִתְבּוֹנֵן אֶל גּוֹרָלוֹ וְלָקַחַת מוּסָר: אִם בֶּן אָדָם מַכְנִיס מֵאָה שְׁקָלִים לְשָׁנָה וּמוֹצִיא תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה שְׁקָלִים וַחֲצִי הַשֶׁקֶל, – אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ; אַךְ אִם הוּא מַכְנִיס מֵאָה שְׁקָלִים וּמוֹצִיא מֵאָה שְׁקָלִים וַחֲצִי הַשֶּׁקֶל, אוֹ לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָוָה מִמֶּנִי שִׁילִינְג אֶחָד לִקְנוֹת שֵׁכָר, וַיִתֶּן לִי שְׁטָר חוֹב כָּתוּב וְחָתוּם בְּעֶצֶם יָדוֹ, וְשׁוּב הִצְהִיבוּ פָּנָיו.

סָעַדְתִּי עִם מַר מִיקוֹבֶר סְעֻדָּה דַלָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה נְעִימָה לִי בְּכָל זֹאת. אַחֲרֵי כֵן שַׁבְתִּי אֶל מָרַת מִיקוֹבֶר לְסַפֵּר לָהּ עַל אֹדוֹת אִישָׁהּ. וּבָרֶגַע הָרִאשׁוֹן בְּעָמְדִי לְפָנֶיהָ הִתְעַלְּפָה, אַךְ כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה שָׁב רוּחָה אֵלֶיהָ וַתָּכֶן לָהּ מַטְעַמִּים וַתֹּאכַל, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ וְסִפַּרְתִּי לָהּ אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאִיתִי.

אֵינִי יוֹדֵעַ, מִי מָכַר אֶת הָרְהִיטִים לְפַרְנָסַת בְּנֵי הַבָּיִת. אָנֹכִי לֹא לָקַחְתִּי חֵלֶק בִּמְכִירָה זוֹ. וְאוּלָם כָּל הָרְהִיטִים נִמְכְּרוּ בְּיוֹם אֶחָד וְהוּצְאוּ מִן הַבָּיִת; לֹא נִשְׁאֲרוּ בִֹלְתִּי אִם מִטָּה אַחַת, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה כִּסְאוֹת וְשֻׁלְחָן בְּחֲדַר־הַמְבַשְׁלוֹת. וּבְבַיִת רֵיק זֶה יָשַׁבְתִּי עִם מָרַת מִיקוֹבֶר וִילָדֶיהָ יָמִים רַבִּים, אֵינִי זוֹכֵר כַּמָּה.

לָאַחֲרוֹנָה הֶחְלִיט מַר מִיקוֹבֶר לְהַעְתִּיק דִּירָתוֹ לְבֵית־הַסֹּהַר, שֶׁשָּׁם יָעֲדוּ לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד. הִנֵּה כִּי כֵן נִתְרוֹקֵן הַבָּיִת, וְאָנֹכִי מָסַרְתִּי אֶת הַמַּפְתֵחַ לְבַעַל־הַבָּיִת, אֲשֶׁר שָׁמַח מְאֹד, כִּי הַשְּׁכֵנִים הָעֲנִיִים עָזְבוּ אֶת בֵּיתוֹ.

וְאָנֹכִי שָׂכַרְתִּי לִי דִירָה קְטַנָּה בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לְבֵית־הָאֲסוּרִים, כִּי עַל יְדֵי הַפְּגָעִים נִקְשַׁרְתִּי בְּקֶשֶׁר יְדִידוּת אֶל בְּנֵי בֵית מִיקוֹבֶר, וְקָשֶׁה הָיָה לִי לְהִפָּרֵד מֵהֶם. אָמְנָם דִּירָתִי הַקְּטֶנָּה הָיְתָה בַּעֲלִיַּת־גָּג. אַךְ בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי כִּי עַתָּה הוּנַח לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר מִכָּל מְצוּקוֹתָיו, הָיָה חַדֲרִי בְּעֵינַי כְּגַן עֵדֶן.

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים הָיִיתִי עוֹבֵד בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְביִ. יוֹם יוֹם הָיִיתִי עוֹשֶׂה אֶת מְלָאכְתִּי, יוֹם יוֹם הָיִיתִי רוֹאֶה אֶת “חֲבֵרַי,” וְאַף יוֹם אֶחָד לֹא חָדַל לִבִּי לְהַרְגִּישׁ כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה, כִּי לֹא לְכָךְ נוֹצָרְתִּי.

אַךְ לְאָשְׁרִי לֹא הִתְרָעֵיתִי בָּעֵת הַהִיא עִם אִישׁ, לֹא בָּאתִי בִּדְבָרִים עִם הַנְּעָרִים שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּבֵית־הַסֹּהַר, אוֹ עִם אֵלֶּה שֶׁפָּגַשְׁתִּי בִּשְׁעַת טִיוּלַי בָּרְחוֹבוֹת. כְּמִקֹּדֶם הָיִיתִי בֹּודֵד, וְאֶת צַעַר חַיַּי נָשָׂאתִי לְבַדִּי, וְאֶת לִבִּי לֹא גִלִּיתִי לְאִישׁ.

רַק שֳׁנּוּי אֶחָד בָּא אָז בְּחַיַּי, כִּי מְעַט מְעַט נַעֲשׂוּ בְּגָדַי קְרוּעִים וּפְרוּעִים. אַךְ לְעֻמַּת זֹאת נֶחֱלַצְתִּי מִן הַדְּאָגוֹת לְמַר מִיקוֹבֶר וּבֵיתוֹ, יַעַן כִּי קְרוֹבָיו אוֹ מְיֻדָּעָיו הִתְעוֹרְרוּ לַעֲזֹר לוֹ בַּצָּרָה, וְהוּא חַי בְּבֵית הַסֹּהַר בִּמְנוּחָה, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא יָדַע בְּכָל יְמֵי הֱיוֹתוֹ בֶּן־חוֹרִין.

וְאַף כִּי כְּבָר עָבַר הַמַּשְׁבֵּר עַל “עִנְיָנָיו” שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר, לֹא חָדְלוּ נוֹשָׁיו לְאַיֵּם עָלָיו וְלִגְזֹל מְנוּחָתוֹ. אַךְ גַּם זֶה עָבַר, וּמָרַת מִיקוֹבֶר בִּשְּׂרָה אוֹתִי, מִפִּי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, כִּי בֵית הַדִּין עָתִיד לְהַכִּיר אֶת מַר מִיקוֹבֶר לְבַעַל־חוֹב שֶׁרוֹצֶה לִפְרוֹעַ וְאֵינוֹ יָכֹל, וּמִקֵץ שִׁשָּׁה שַׁבוּעוֹת יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי מִמַּאֲסָרוֹ.

“וְאָז,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד, “אֵין כָּל סָפֵק, כִּי עָלֹה אֶעֱלֶה, בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, מַעְלָה מָעְלָה, וּפֶרֶק חָדָשׁ יִפָּתַח בְּסֵפֶר חַיַּי, אִם רַק גַּלְגַּל מַזָּלִי יַעֲלֶה.”

עוֹד זִכָּרוֹן אֶחָד, הָרָאוּי לְהֵרָשֵׁם בַּסֵּפֶר, אֲנִי רוֹצֶה לְהַעֲלוֹת פֹּה.

בִּימֵי שִׁבְתּוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר בְּבֵית־הַסֹּהַר עָלָה עַל לִבּוֹ הָרַעְיוֹן לִשְׁלֹחַ אִגֶרֶת בַּקָּשָׁה אֶל בֵּית הַנִבְחָרִים, כִּי יְשַׁנוּ לְטוֹבָה אֶת הַחֹק עַל אֹדוֹת הַמַּאֲסָר לְלֹוִים וְאֵינָם מְשַׁלְמִים.

כַּאֲשֶׁר הִצִּיעַ מַר מִיקוֹבֶר אֶת הַדָּבָר “בַּקְּלוּב” שֶׁל בֵֹּית־הַסֹּהַר, אֲשֶׁר כְּבוֹדוֹ הָיָה גָדוֹל שָׁם מְאֹד, נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְקַבְּלוֹ בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה.

וּמַר מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר הָיָה זָרִיז מְאֹד בְּכָל הָעִנְיָנִים, חוּץ מֵעִנְיְנֵי עַצְמוֹ, יָשַׁב וְכָתַב אֶת הָאִגֶּרֵת הַזֹּאת “בִּמְלִיצוּת” רַבּוֹת, כְּיַד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו. וּבְעֶרֶב אֶחָד הִתְחִילוּ הָאַסִּירִים נִכְנָסִים לְחַדְרוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר, לֹא כֻּלָּם בְּבַת אַחַת, כִּי הַחֶדֶר הָיָה צַר מֵהֲכִילָם, אֶלָּא בָּזֶה אַחַר זֶה, וְאֶחָד מִידִידֵי הַמְחַבֵּר, מַר הוֹפְקִינְס שְׁמוֹ, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לִקְרֹא לְכָל אִישׁ אֶת דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת, לְמַעַן יַחְתֹּם אֶת שְׁמוֹ.

גַּם אָנֹכִי הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד. בַּשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה הַהִיא עָמַדְתִּי בְּפִנָּה וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל מַר הוֹפְקִינְס, אֲשֶׁר פָּנָיו הִבְהִיקוּ מֵרֹב תַּעֲנוּג מִדֵּי קָרְאוֹ פַּעַם בְּפַעַם אֶת הָאִגֶּרֶת. נִכָּר הָיָה, כִּי נָכוֹן הָאִישׁ לְקָרְאָהּ בְּלִי לֵאוּת עַד אֶלֶף פְּעָמִים, אִלּוּ נִמְצְאוּ אֶלֶף אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַקְשִׁיבוּ אֶל קְרִיאָתוֹ.

עַד הַיּוֹם אֲנִי זוֹכֵר קְצָת מִן הַמְּלִיצוֹת הַיָּפוֹת, שֶׁמַר הוֹפְקִיְנס קָרָא אוֹתָן בְּהַטְעָמָה מְיֻחָדָה, כְּגוֹן: “נִבְחֲרֵי הָעָם, אֵלֶּה הַיּוֹשְׁבִים לְכִסְאוֹת בְּהֵיכַל הַצֶּדֶק,” “תַּגִּיעַ נָא בַּקָּשָׁתֵנוּ עַד שַׁעַר הַכָּבוֹד,” “אֲנַחְנוּ הַנְּתִינִים הָאֻמְלָלִים שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ.” – כְּאִלּוּ הָיוּ הַדְּבָרִים עֲרֵבִים לְחִכּוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא וְגְָרְמוּ לוֹ הֲנָאָה רַבָּה.

וּמַר מִיקוֹבֶר עָמַד וְהִקְשִׁיב אֶל הַדְּבָרִים בִּקְצָת יְהִירוּת שֶׁל מְחַבֵּר וְאֶת עֵינָיו נָתַן בַּמַּסְמְרוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל.

עַתָּה בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי אֶת דִּבְרֵי הַיָּמִים הָהֵם, אֲנִי זוֹכֵר, בְּשׁוּבִי בַּלַּיְלָה הַהוּא מִן הָאֲסֵפָה וְהָלַכְתִּי לְבַדִּי, יָצַרְתִּי לִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת עוֹלָמוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַנֶּאֱסָפִים, עוֹלָם שֶׁל דִּמְיוֹן וְשֶׁל מְצִיאוּת מְעֹרָבִים יָחַד. –


 

פֶּרֶק שְׁנֵים־עָשָׂר: רַעְיוֹן גָּדוֹל מְנַצְנֵץ בְּמֹחִי    🔗

סוֹף סוֹף בָּא הַיּוֹם אֲשֶׁר מַר מִיקוֹבֶר עָמַד לִפנֵי הַשּׁוֹפְטִים, וּלְשִׂמְחָתִי הָרַבָּה יָצָא זַכַּאי בְּדִינוֹ. נוֹשָׁיו הִטּוּ אֵלָיו חֶסֶד, גַּם הָאִישׁ הַקָּשֶׁה שֶׁבָּהֶם, הוּא הָרַצְעָן, עָמַד וְהוֹדִיעַ, – כַּאֲשֶׁר סִפְּרָה לִי מָרַת מִיקוֹבֶר, – כִּי אֵין בְּלִבּוֹ שׁוּם טִינָא עַל מַר מִיקוֹבֶר, וְרַק אִם אָדָם לֹוֶה כֶּסֶף מִמֶּנוּ דִין הוּא שֶׁיִפְרַע חוֹבוֹ. כָּךְ הוּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְפִי דַעְתּוֹ.

מַר מִיקוֹבֶר שָׁב מִבֵּית־הַמִּשְׁפָּט אֶל בֵּית־הַסֹּהַר, כִּי לֹא נַעֲשׂוּ עוֹד כָּל הַנִּמּוּסִים הַנְּהוּגִים קֹדֶם הַשִּׁחֲרוּר. וְהַ“קְּלוּבּ” שֶׁל בֵּית־הַסֹּהַר קִדֵּם אֶת פְּנֵי מַר מִיקוֹבֶר בְּחֶדְוָה רַבָּה, אַף עָרְכוּ לִכְבוֹדוֹ בָּעֶרֶב הַהוּא מִשְׁתֶּה. אַךְ מָרַת מִיקוֹבֶר נִשְׁאֲרָה בְּחַדְרָהּ עִם יְלָדֶיהָ, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי עִמָּהֶם, וְיַחְדָו אָכַלְנוּ פַּת־עַרְבִית.

“לִכְבוֹד הָעֶרֶב הַזֶּה,” קָרְאָה אֵלַי מָרַת מִיקוֹבֶר, “אֲנִי מוֹזֶגֶת לְךָ עוֹד כּוֹס שֵׁכָר, וְנִשְׁתֶּה יַחַד לְזֵכֶר נִשְׁמַת אָבִי וְאִמִּי.”

“הָאֻמְנָם כְּבָר נִפְטָרוּ?” שָׁאַלְתִּי לְאַחַר שְׁתוֹתִי אֶת הַכּוֹס שֶׁל זִכָּרוֹן.

“אִמִּי מֵתָה עָלַי,” עָנְתָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “בְּטֶרֶם בָּאוּ הַפְּגָעִים עַל מַר מִיקוֹבֶר, קֹדֶם שֶׁתָּקְפוּ עָלֵינוּ הַצָּרוֹת. וְאָבִי חַי עוֹד שָׁנִים מִסְפָּר, אַף תָּמַךְ לֹא אַחַת בִּידֵי מַר מִיקוֹבֶר, וְאַחֲרֵי כֵן הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, לְדַאֲבוֹן לֵב מַכִּירָיו וּמְיֻדָּעָיו.”

מָרַת מִיקוֹבֶר נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ, אַף הוֹרִידָה דִמְעָה עַל רֹאשׁ הַיֶּלֶד אֲשֶׁר נִקְרָה לְפָנֶיהָ.

עַתָּה מָצָאתִי שְׁעַת־הַכֹּשֶׁר לִשְׁאֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה מְאֹד אֶל לִבִּי.

“תְּנִי לִי רְשׁוּת לִשְׁאֹל אוֹתָךְ, גְּבִרְתִּי, מַה יֵשׁ בְּדַעְתְּכֶם לַעֲשׂוֹת עַתָּה, לְאַחַר שֶׁתַּמוּ כָֹל צָרוֹתָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר, וְהוּא יָצָא לְחָפְשִׁי. הַכְּבָר הֶחֱלַטְתֶּם דָּבָר בְּעִנְיָן זֶה?”

“בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי,” עָנְתָה הָאִשָּׁה, שֶׁהָיְתָה רְגִילָה תָּמִיד לְהַזְכִּיר בִּדְבָרֶיהָ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אַף כִּי לֹא יָדַעתִּי, מִי וּמַה הֵם, “בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי אוֹמְרִים, כִּי רָאוּי לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר לַעֲזֹב אֶת לָנְדּוֹן עִיר־הַבִּירָה וְלַעֲבֹר אֶל אַחַת מֵעָרֵי הַשָּׂדֶה, כִּי שָׁם יֵשׁ מָקוֹם רָחָב לְכִשְׁרוֹנוֹ. מַר מִיקוֹבֶר הוּא אָדָם גָּדוֹל, בַּעַל כִּשְׁרוֹן כַּבִּיר, מַר קָפֶּרְפִילְד.”

עָנִיתִי לָהּ, כִּי אֵין אֲנִי מְפַקְפֵּק בְּדָבָר זֶה.

“כֵּן, כִּשְׁרוֹן כַּבִּיר יְשׁ לוֹ,” חָזְרָה וְאָמְרָה מַרֶת מִיקוֹבֶר, “וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתִּי אוֹמְרִים, כִּי יֵלֵךְ לְעִיר פְלִימוּת. שֶׁשָּׁם יֵשׁ לָהֶם יָד וָשֵׁם וּלְפִי דִבְרֵיהֶם עָלָיו לְהִזְדָּרֵז וְלִנְסֹעַ תֵּכֶף אֶל הָעִיר הַהִיא.”

“לְמַעַן יְהִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְמִשְׂרָתוֹ?” שָׁאָלְתִּי.

"אָמְנָם כֵּן, "עָנְתָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “עָלָיו לִהְיוֹת מוּכָן וּמְזֻמָּן, אוּלַי יַעֲלֶה וְיָרוּם גַּלְגַּל מַזָּלוֹ.”

“וְאַתְּ, גְּבִרְתִּי הֲתֵלְכִי עִמּוֹ?”

מְאֹרָעוֹת הַיּוֹם, טִרְדוֹת הַיְלָדִים, וְאוּלַי גַם שְׁתִיַת הַשֵּׁכָר, – כָּל אֵלֶּה זִעַזְעוּ מְאֹד אֶת עַצְבֵי מָרַת מִיקוֹבֶר, וְהִיא פָּרְצָה בִּבְכִי גָּדוֹל וַתַּעַן:

“עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱזֹב אֶת מַר מִיקוֹבֶר. אָמְנָם הוּא הִסְתִּיר מִמֶּנִּי בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים אֶת מְצוּקוֹתָיו, כִּי אָמַר בְּדִמְיוֹנוֹ הַכַּבִּיר לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶן; אָמְנָם עֲנָק־הַפְּנִינִים וְטַבַּעַת הַזָּהָב, יְרֻשַּׁת אִמִּי, נִמְכְּרוּ עַל יָדוֹ בְּפָחוֹת מֵחֲצִי מְחִירָם, גַּם שְׁאָר הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁלִּי, מַתְּנַת אָבִי, נִמְכְּרוּ בַּחֲצִי חִנָּם, – אַךְ עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱזֹב אֶת מֶר מִיקוֹבֶר. לֹא!” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר לְיֶתֶר תֹּקֶף “עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה! לַשָּׁוְא דִּבַּת בְּנֵי אָדָם!”

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי נָבוֹךְ מְאֹד, – כְּאִלּוּ חָשְׁבָה מָרַת מִיקוֹבֶר, כִּי אָנֹכִי מֵסִית אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, וָאַבֵּט אֵלֶיהָ בְּפָחַד.

“אָמְנָם מַר מִיקוֹבֶר יֵשׁ לוֹ מִגְרָעוֹת. לֹא אֲכַחֵד כִּי אֵין הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. לֹא אֲכַחֵד, כִּי הוּא הִסְתִּיר מִמֶּנִּי אֶת מְקוֹר הַכְנָסוֹתָיו גַּם אֶת שְׁטָרֵי חוֹבוֹתָיו, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה,” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה בְּהִסְתַּכְּלָהּ בַּכֹּתֶל, “אַךְ עַד עוֹלָם לֹא אֶעְזֹב אֶת מַר מִיקוֹבֶר!”

מָרַת מִיקוֹבֶר הֵרִימָה קוֹלָהּ עַד כִּי פַּחַד נָפַל עָלָי וָאָרוּץ אֶל חֲדַר “הַקְּלוּבּ” לְהַבְהִיל אֶת מַר מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר יָשַׁב שָׁם בֵּין חֲבֵרִים וְהֵטִיב אֶת לִבּוֹ בְּיַיִן וּמַעֲדַנִּים וּפָתַח בְּזֶמֶר יָפֶה. אַךְ בְּשָׁמְעוֹ מִפִּי, כִּי אִשְׁתּוֹ מִתְעַלֶּפֶת, פָּרַץ בִּבְכִי וַיְמַהֵר לָלֶכֶת עִמִּי אֶל חַדְרוֹ, בְּעָזְבוֹ אֶת הַמְסֻבִּים.

“עֶמַהּ, מַלְאָכִי!” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “מֶה הָיָה לָךְ?”

“עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱזֹב אֶת מַר מִיקוֹבֶר!” צָעֲקָה הָאִשָּׁה.

“אִישׁוֹן עֵינַי!” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר בְּחַבְּקוֹ אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו, אֵין אֲנִי מְפַקְפֵּק כְּלָל בְּאֵמוּן רוֹחֵךְ."

אַךְ הִיא לֹא חָדְלָה לְיַבֵּב:

“הֵן הוּא אָבִי יְלָדַי! הֵן הוּא אַלוּף נְעוּרָי! עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱזְבֶנוּ!”

לִבּוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר הִתְעוֹרֵר לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי הָאֵמוּן מִפִּי רַעְיָתוֹ (וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי וְהוֹרַדְתִּי דְמָעוֹת), עַד אֲשֶׁר כָּרַע לְפָנֶיהָ וַיִּתְחַנֵּן אֵלֶיהָ, כִּי תִּשָּׂא עֵינֶיהָ וְתֶחְדַּל מִבֶּכִי. וְאוּלָם כְּכֹל אֲשֶׁר רַבּוּ תַּחְנוּנָיו, כֵּן הִשְׁפִּילָה מָרַת מִיקוֹבֶר עֵינֶיהָ יוֹתֵר לָאָרֶץ וַתְּיַלֵּל מָר. וְלֹא יָכֹל עוֹד מַר מִיקוֹבֶר לְהִתְאַפֵּק, וְדִמְעוֹת עֵינָיו הִתְעָרְבוּ בְּדִמְעוֹת אִשְׁתּוֹ וּבְדִמְעוֹתָי אֲנִי. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִשְׁכִּיב אֶת רַעְיָתוֹ בַּמִּטָּה, יָצָא אֵלַי אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר וְיָשַׁב עַל יָדִי. אָנֹכִי אָמַרְתִּי לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ תֵּכֶף, אַךְ הוּא לֹא אָבָה שְׁמוֹעַ, וַיִפְצַר בִּי כִּי אֵשֵׁב עִמּוֹ עַד שְׁעַת נְעִילַת הַשַּׁעַר, כְּדַרְכִּי תָּמִיד.

“מַה שְׁלוֹמָהּ שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר?” שָׁאָלְתִּי.

“אֵין שָׁלוֹם לָהּ,” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר בְּנַעַנְעוֹ רֹאשׁוֹ, “רֹגֶז עֲצָבִים. הוֹי, יוֹם נוֹרָא הָיָה הַיּוֹם הַזֶּה! עַתָּה נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ, – הַכֹּל הָלְכוּ מֵאִתָּנוּ.”

מַר מִיקוֹבֶר לָחַץ אֶת כַּפִּי, נֶאֱנַח וְאַחַר הִזִּיל דְּמָעוֹת. לִבִּי הִתְעוֹרֵר מְאֹד וְנִתְמַלֵּא צָעַר. קַוֵּה קִוִּיתִי, כִּי הַיּוֹם הַזֶּה, יוֹם הַגְּאֻלָּה, אֲשֶׁר צִפִּינוּ אֵלָיו זֶה כַּמָּה, יְהִי לָנוּ יוֹם־שִׂמְחָה, אַךְ מַר מִיקוֹבֶר וְאִשְׁתּוֹ הִסְכִּינוּ, כַּנִּרְאֶה, עִם מְצוּקוֹתֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר רָאוּ אֶת עַצְמָם אוֹבְדִים לְאַחַר שֶׁנֶּחְלְצוּ מֵהֶן. כָּל שְׂשׂוֹן רוּחָם נֶעְלַם, וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת פְּנֵיהֶם מַבִּיעִים־יֵאוּשׁ כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא. וּלְאַחַר שֶׁנִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, קֹדֶם נְעִילַת הַשַּׁעַר, וּמַר מִיקוֹבֶר יָצָא אַחֲרַי לְלַווֹתֵנִי עַד הַפֶּתַח, הָיָה לִבִּי מְפַחֵד לְעָזְבוֹ לְבַדּוֹ. כָּל כָּךְ הָיוּ פָּנָיו מְדֻכָּאִים.

וְאוּלָם בְּתוֹךְ כָּל הַמְּבוּכָה וְהַתּוּגָה אֲשֶׁר הִקִּיפוּ אוֹתָנוּ שֶׁלֹא מִדַּעְתִּי, יָדַע לִבִּי יְדִיעָה בְּרוּרָה, כִּי מַר מִיקוֹבֶר וּבְנֵי־בֵיתוֹ עֲתִידִים לַעֲזֹב אֶת לָנְדּוֹן וְעוֹד מְעַט וְיִפָּרְדוּ מִמֶּנִּי. בַּדָּבָר הַזֶּה הִרְהַרְתִּי בְּלֶכְתִּי לְבֵיתִי בַּלָּיְלָה הַהוּא. אַחֲרֵי כֵן בְּשָׁכְבִי עַל מִטָּתִי וְהַשֵּׁנָה נָדְדָה מֵעֵינַי, וְאָז נִצְנֵץ בְּמֹחִי אוֹתוֹ רַעְיוֹן, אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ בָּא אֵלַי, אֲשֶׁר הָלַךְ וְגָדַל וְלָבַשׁ צוּרָה שֶׁל הַחְלָטָה.

כְּבָר הִסְכַּנְתִּי עִם בֵּית מִיקוֹבֶר, גַּם הִתְרָעֵיתִי אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, עַד כְּדֵי לָקַחַת חֵלֶק בְּדַאֲגוֹתֵיהֶם, וּבִלְעֲדֵיהֶם לֹא הָיָה לִי כָּל חָבֵר וִידִיד. וּבְהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי, כִּי עַתָּה עָלַי לְבַקֵּשׁ לִי דִירָה חֲדָשָׁה וְלָבוֹא בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי, כְּאִלּוּ רַק בְּרֶגַע זֶה הוּטַלְתִּי לְתוֹךְ הַחַיִּים הַנּוֹרָאִים שֶׁלִּי, אֲשֶׁר כְּבָר יָדַעְתִּי אֶת טִיבָם וְטָעַמְתִּי אֶת מְרִירוּתָם. כָּל רֳגְשׁוֹת לִבִּי הַמְדֻכָּאִים, כָּל חֶרְפַֹת־מַצָּבִי שֶׁנָּשָׂאתִי בְּתוֹךְ לִבִּי, הִתְעוֹרְרוּ עַתָּה בְּרֹב כֹּחַ וְיִסּוּרֵי־נַפְשִׁי גָדְלוּ וְעָצְמוּ מְאֹד. וְאָנֹכִי גָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי חַיִּים כָּאֵלֶּה אֵינָם חַיִּים.

בָּרִי הָיָה לִי, כִּי לֹא אֶנָּצֵל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, אִם לֹא אָקוּם וְאֶבְרַח מִמֶּנּוּ. כָּל אוֹתָם הַיָּמִים לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר מֵאֵת מַר מוֹרְדְסְטוֹן. וְרַק שְׁתַּיִם שָׁלֹש פְּעָמִים קִבַּלְתִּי חֲבִילוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל בְּגָדִים מְטֻלָּאִים בְּצֵרוּף אִגֶּרֶת קְטַנָּה מֵאֵת ה. מ. הַמַּבִּיעָה אֶת תִּקְוָתָהּ, כִּי ד. ק. מָסוּר בְּכָל נַפְשׁוֹ לְמִשְׁמַרְתּוֹ וּמְמַלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ בֶּאֱמוּנָה, כְּאִלּוּ אֵין לִי בְּעוֹלָמִי כְּלוּם מִלְּבַד הָעֲבוֹדָה בְּבֵית־מִסְחָרוֹ שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בָּאוּ מַר מִיקוֹבֶר וְאִשְׁתּוֹ וִילָדָיו לָגוּר שָׁבוּעַ יָמִים בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁשָּׁם הָיְתָה דִּירָתוֹ, עַד אֲשֶׁר יָכִינוּ אֶת עַצְמָם לִנְסֹעַ לְעִיר פְלֵימוּת. מַר מִיקוֹבֶר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בַּא אֶל בֵּית־הַמִּסְחָר בַּצָּהֳרַיִם לְהַגִּיד לְמַר קְוִינְיָן כִּי עוֹזֵב הוּא אֶת לָנְדוֹן וְעָלָיו לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי, וְדֶרֶךְ־אַגַּב סִפֵּר בְּשִׁבְחִי וַיְהַלֵּל אֶת מַעֲשַׂי הַטּוֹבִים. בּוֹ בַּיּוֹם קָרָא מַר קְוִינְיָן אֵלָיו אֶת בַּעַל־הָעֲגָלָה טִיפוּ, אִישׁ נָשׂוּי שְׁבְּבֵיתוֹ נִמְצָא חֶדֶר לְדַיָּר, וַיִּמְסְרֵנִי לְיָדוֹ. וְהַדָּבָר נִגְמַר בֵּינֵינוּ בְּלִי מִלִּים רַבּוֹת, כְּאִלּוּ קִבַּלְתִּי בְּרָצוֹן אֶת הַדִּירָה הַחֲדָשָׁה, אַף כִּי בְּלִבִּי כְּבָר נִגְמְלָה הַהַחְלָטָה, שֶׁצָּמְחָה בְּיוֹם אֶתְמֹל.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַ הַיָּמִים שֶׁיָּשַׁבְתִּי יַחַד עִם מַר מִיקוֹבֶר תַּחַת גַּג אֶחַד הָיִיתִי מוֹצִיא אֶת הָעֲרָבִים בְּחֶבְרַת בְּנֵי־בֵּיתוֹ, וְנַפְשִׁי נִקְשְׁרָה בְּנַפְשָׁם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. בְּיוֹם הַמְּנוּחָה שֶׁלִּי הָאַחֲרוֹן הִזְמִינוּ אוֹתִי לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנָם, וּמָרַת מִיקוֹבֶר הֵכִינָה לִכְבוֹד הַיּוֹם מַטְּעַמִּים רַבִּים. אָנֹכִי קָנִיתִי סוּס שֶׁל עֵץ צִבְעוֹנִי, מַתְּנַת־פְּרֵדָה לְוִילְקִינְס בֶּן־מִיקוֹבֶר הַקָּטֹן, וּבֻבָּה יָפָה לְעֶמַהּ בַּת־מִיקוֹבֶר הַקְּטַנָּה.

כָּל הַיּוֹם הַהוּא עָבַר עָלֵינוּ בְּעֹנֶג, אַף כִּי לֵב כֻּלָנוּ הָיָה מָלֵא צַעַר הַפְּרֵדָה, הָעֲתִידָה לָבוֹא בְּקָרוֹב.

"בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אַעֲלֶה עַל לִבִּי זֵכֶר יְמֵי מְצוּקוֹתָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “יַעֲלֶה עַל לִבִּי גַם זִכְרוֹנְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד. כָּל הַיָּמִים הִתְהַלַּכְתָ עִמָּנוּ בְּאַחֲוָה וְרֵעוּת, לֹא דַיָּר הָיִיתָ בְּבֵיתֵנוּ כִּי אִם יְדִיד נֶאֱמָן.”

“יַקִּירָתִי,” נַעֲנָה מַר מִיקוֹבֶר, “הֵנֵּה קָפֶּרְפִילְד מוֹדָעֵנוּ יֵשׁ לוֹ לֵב לָחוּשׁ בְּצַעַר חֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר הֶעָנָן כִּסָּה אֶת שְׁמֵי חַיָּיו, וּמֹחַ חוֹשֵב נָתַן לוֹ אֱלֹהִים וְיַד נְדִיבָה לְ… קִצּוּר הַדָּבָר: הוּא מְחֻנָּן כִּשְׁרוֹן לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחָסֶד.”

אָנּכִי הִבַּעְתִי תּוֹדָתִי עַל דִּבְרֵי הַתְּהִלָּה שֶׁפִּזְּרוּ לִי, אַף אָמַרְתִּי, כִּי צַר לִי מְאֹד עַל אֲשֶׁר נִפָּרֵד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.

“יְדִידִי הַצָּעִיר,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “גָּדוֹל בַּשָּׁנִים אֲנִי מִמְּךָ, הַרְבֵּה רָאִיתִי בְּחַיַּי, הַרְבֵּה מְצוּקוֹת עָבְרוּ עָלָי. לְפִי שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר יַעֲלֶה וְיָרוּם גַּלְגַּל מַזָּלִי (שֶׁאֲנִי מְחַכֶּה לְכָךְ בְּכָל יוֹם), אֵין בְּיָדִי לָתֵת לְךָ לְזִכָּרוֹן, בְּטֶרֶם הִפָּרְדִי מֵעִמְּךָ, בִּלְתִּי אִם עֵצָה טוֹבָה. וַעֲצָתִי תִּיקַר בְּעֵינֶיךָ, עַל כִּי אָנֹכִי הָיִיתִי תּוֹעֶה, וְעַתָּה הֲרֵי אֲנִי – כָּאן כִּסָּה עֲנַן־תּוּגָה אֶת פְּנֵי מַר מִיקוֹבֶר, שֶֹׁהָיוּ עַד עַתָּה עַלִּיזִים – עוֹמֵד לְפָנֶיךָ אוֹבֵד־דָּרֶךְ.”

“מִיקוֹבֶר אֲהוּבִי!” הִרְגִּיעָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ.

“אוֹמֵר אֲנִי,” הוֹסִיף מַר מִיקוֹבֶר וּפָנָיו הִצְהִיבוּ שׁוּב, “כִּי אוֹבֵד דֶֹּרֶך אָנֹכִי. וְעַתָּה עֲצָתִי לְךָ אֱמוּנָה: אַל תִּדְחֶה לְיוֹם מָחָר אֶת אֲשֶׁר תּוֹכַל לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם. מִי שֶׁדּוֹחֶה עֲבוֹדָתוֹ לְאַחַר זְמָן, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.”

“אֵלֶּה הֵם אִמְרֵי אָבִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם,” אָמְרָה מָרַת מִיקוֹבֶר.

“דְּבָרִים אֵלּוּ,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “אָמַר אָבִיךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר הֵאִיץ בִּי לָשֵׂאת אוֹתָךְ לִי לְאִשָּׁה, חֲבִיבָתִי…”

מַר מִיקוֹבֶר הִבִּיט בִּפְנֵי רַעְיָתוֹ וְהוֹסִיף:

“אֵין אֲנִי מִתְחָרֵט עַל זֶה, חַס וְשָׁלוֹם. אַדְּרַבָּה, אִישׁוֹן עֵינִי, אֲנִי מְאֻשָּׁר מְאֹד.”

וְאַחַר שָׁקַע רֶגַע בְּמַחֲשָׁבָה וַיִפֶן אֵלָי:

"וַעֲצָתִי הַשְּׁנִיָּה הֲלֹא שָׁמַעְתָּ מִפִּי פַּעַם אֶחָת. אִם אַתָּה מַכְנִיס לְשָׁנָה מֵאָה שְׁקָלִים וּמוֹצִיא תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה וָחֵצִי – אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לְךָ; אֲבָל אִם אַתָּה מַכְנִיס מֵאָה שְׁקָלִים וּמוֹצִיא מֵאָה שְׁקָלִים וַחֲצִי הַשֶּׁקֶל – אוֹי וַאֲבוֹי לְךָ. הַפְּרָחִים יֳבֹּלוּ, הֶעָלִים יִפֹּלוּ, הַחַיִּים יִקְמֹלוּ. קִצּוּר הַדָּבָר: אַחֲרִיתְךָ עֲדֵי אוֹבֵד, כָּמוֹנִי הַיּוֹם!

מַר מִיקוֹבֶר הֵרִים אֶת כּוֹסוֹ וְשָׁתָה אֶת הַשֵּׁכָר מִתּוֹךְ עֲלִיזוּת רַבָּה, אַף זִמֵּר זֶמֶר קַל.

וְאָנֹכִי לֹא חָדַלְתִּי לְהַבְטִיחַ לוֹ, כִּי דְבָרָיו חֲרוּתִים עַל לוּחַ לִבִּי. גַּם פָּנַי הֵעִידוּ עַל רְגשׁוֹתַי בְּשָׁעָה זוֹ.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת פָּגַשְׁתִּי אֶת בְּנֵי בִיתוֹ שֶׁל מִיקוֹבֶר עוֹלִים בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר, וּבְלֵב כּוֹאֵב רָאִיתִי אוֹתָם, כְּשֶׁיָשְׁבוּ אִישׁ אִישֹ עַל מְקוֹמוֹ.

“מַר קָפֶּרְפִילְד,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים וְיִשְׁמְרֶךָ! דַּע לְךָ, כִּי לֹא שְׁכַחְתִּיךָ וְלֹא אֶשְׁכָּחֲךָ עַד עוֹלָם, אִם יְהִי אֱלֹהִים עִמָּדִי.”

“קָפֶּרְפִילְד,” קָרָא גַם מַר מִיקוֹבֶר, “שָׁלוֹם! בְּרָכָה וְהַצְלָחָה! אִם בַּיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ, אֶשְׁמַע מֵרָחוֹק, כִּי זֵכֶר גּוֹרָלִי הַמַּר שָׁמַר אוֹתְךָ מִפִּגְעֵי הַחַיִּים, לְבַל תִֹכַּשֵׂל כָּמוֹנִי, אָז יֵדַע לִבִּי, כִּי לֹא לַשָּׁוְא חָיִיתִי עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְאִם יַעֲלֶה וְיָרוּם גַּלְגַּל מַזָּלִי (אֲשֶׁר לְכָךְ אֲנִי מְצַפֶּה בְּכָל יוֹם) אָז אֶחֱשֹׁב לִי לְאֹשֶר רַב לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ טוֹב.”

בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה מָרַת מִיקוֹבֶר עִם יְלָדֶיהָ בַּמֶּרְכָּבָה, וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָּרְחוֹב וָאַבֵּט בְּגַעְגּוּעִים עַל הַנּוֹסְעִים, נִפְקְחוּ עֵינֵי הָאִשָּׁה וַתֵּרְא אֶת עֲמִידָתִי הַדַּלָּה. וְהִיא רָמְזָה אֵלַי לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל הַמֶּרְכָּבָה, וּמֶבָּט שֶׁל אֵם רָאִיתִי בְּעֵינֶיהָ, וּבְחַבְּקָהּ אֶת צַוָּארִי הֶאֱצִילָה לִי נְשִׁיקָה חַמָּה כְּאִלּוּ הָיִיתִי בֵּן לָהּ. בְּעָמָל רַב הִסְפַּקְתִּי לָרֶדֶת מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר זָזָה תֵּכֶף מִמְּקוֹמָהּ, וְהַנּוֹסְעִים נִפְנְפוּ בְּמִטְפְּחוֹתֵיהֶם.

כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים נֶעֶלְמָה הַמֶּרְכָּבָה מֵעֵינָי, וְאָנֹכִי שַׁבְתִּי אֶל עֲבוֹדָתִי בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי.

וְאוּלָם בְּשׁוּבִי הָיְתָה הַמַּחֲשָֹבָה בְּלִבִּי, כִּי לֹא אֵשֵׁב שָׁם יָמִים רַבִּים. לֹא, אַחַת גָּמַרְתִּי – לְהִמָּלֵט. בְּאֹפֶן זֶה אוֹ אַחֵר אֶבְרַח מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאֶלֶךְ אֶל עָרֵי הַמְּדִינָה לְבַקֵּשׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַקְּרוֹבָה הַיְחִידָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעוֹלָם, זוֹ דוֹדָתִי בֶּטְסִי, וּלְפָנֶיהָ אֶשְׁפֹּךְ אֶת מְרִי שִׂיחִי.

כְּבָר אָמַרְתִּי, כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ בָּא הָרַעְיוֹן הַזֶּה אֶל לִבִּי. אַךְ הוּא קִנֵּן עָמֹק עָמֹק בְּנַפְשִׁי, וְהוּא נַעֲשָׂה לִי מַטְרַת חַיַּי, אֲשֶׁר שָׁאַפְתִּי אֵלֶיהָ בְּכָל כֹּחַ נַפְשִׁי, כֶּאֲשֶׁר לֹא שָׁאַפְתִּי כֵּן אֶל שׁוּם מַטָּרָה אַחֶרֶת בִּימֵי חַיַּי אַחֲרֵי כֵן. אָמְנָם לִבִּי לֹא הָיָה מָלֵא תִּקְוָה, כִּי אַצְלִיחַ בְּדַרְכִּי, אַךְ גָּמַרְתִּי לְהוֹצִיא אֶת רַעְיוֹנִי לִפְעֻלּוֹת וִיהִי מָה.

מִן הַלַּיְלָה הַהוּא אֲשֶׁר נוֹלַד בְּלִבִּי הָרַעְיוֹן וַיִגְזֹל אֶת שְׁנָתִי, הֶעֱלֵיתִי בְּדִמְיוֹנִי כַּמָּה וְכַמָּה פְּעַמִים אֶת הַסִּפּוּר הַיָּשָׁן שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אִמִּי הָאֻמְלָלָה עַל דְּבַר קוֹרוֹת יוֹם הִוָּלְדִי. סִפּוּר זֶה הָיְתָה רְגִילָה אִמִּי לְסַפֵּר וְלַחֲזֹר וּלְסַפֵּר לִי בְּיַנְקוּתִי, עַד כִּי הָיָה שָׁגוּר עַל פִּי. בְּאוֹתוֹ סִפּוּר הוֹפִיעָה דוֹדָתִי בִּדְמוּת אִשָּׁה קָשָׁה וּמְטִילָה אֵימָה וַתֵּעָלֵם כַּחֲזוֹן לָיִל. וְאוּלָם פְּרָט אֶחָד קָטֹן הָיָה בַּסִּפּוּר הַזֶּה, וְהוּא הֵעִיר בְּלִבִּי אֹמֶץ וְתִקְוָה.

לֹא יָכֹלְתִּי לְהַסִּיחַ דַּעְתִּי מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר סִפְּרָה אִמִּי דֶרֶךְ אַגָּב, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁנִרְדְּמַה הִרְגִּישָׁה יָד רַכָּה נוֹגַעַת בָּהּ וּמְלַטֶּפֶת אֶת שְׂעַר רֹאשָׁהּ, וְהַיָּד יַד דוֹדָתִי הִיא.

אֶפְשָׁר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה רַק חֲזוֹן לִבָּהּ שֶׁל אִמִּי, אַךְ אָנֹכִי אָחַזְתִּי בּוֹ, וּבְדִמְיוֹנִי תֶּאַרְתִּי אֶת דּוֹדָתִי “הַנּוֹרָאָה”, אֲשֶׁר נַפְשָׁהּ הִתְעוֹרְרָה לְמַרְאֵה הַיֹּפִי שֶׁל אִמִּי וְלִבִּי שָׁב אֵלֶיהָ בְּאַהֲבָה וְחֶמְלָה, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הַזִּכָּרוֹן הַקָּטֹן הַזֶּה הוּא שֶׁגָּרַם לְאוֹתוֹ הָרַעְיוֹן שֶׁיָבוֹא אֶל לִבִּי.

אַךְ יַעַן כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֶת מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל מָרַת בֶּטְסִי, לָכֵן שָׁלַחְתִּי מִכְתָּב אָרֹך אֶל פֵּגוֹטִי אוֹמַנְתִּי, וְדֶרֶךְ אַגַּב שְׁאַלְתִּיהָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה, אוּלַי הִיא זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ. כָּתַבְתִּי לָהּ, כִּי שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי עַל אֹדוֹת אִשָּׁה כָּזוֹ הַיּוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹם פְּלוּנִי אַלְמוֹנִי, וַאֲנִי תָּאֵב אֵפוֹא לָדַעַת, אִם זוֹ הִיא אוֹתָהּ הָאִשָּׁה. וּבַמִכְתָּב הַהוּא בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵת פֵּגוֹטִי, אוּלַי יֵשׁ בְּיָדָהּ לִשְׁלֹחַ לִי הַלְוָאָה חֲצִי גִינֵיאָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכַּח חַסְדָּהּ זֶה עַד עוֹלָם. אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי הַכֶּסֶף דָּרוּשׁ לְעִנְיָן חָשׁוּב מְאֹד, שֶׁעַל אֹדוֹתָיו אֲסַפֵּר לָהּ בְּפַעַם אַחֶרֶת.

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְאָנֹכִי קִבַּלְתִּי מַעֲנֶה מֵאֵת פֵּגוֹטִי, וּמִכְתָּבָהּ הָיָה, כְּמוֹ תָּמִיד, מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו דִּבְרֵי אַהֲבָה אֵלָי. גַּם שָׁלְחָה לִי חֲצִי גִינֵיאָה, כַּאֲשֶׁר בִֹקַּשְׁתִּי (מְשַׁעֵר אֲנִי, בְּכַמָֹה עָמָל עָלָה הַדָּבָר בְּיָדָה, עַד שֶׁהֹוצִיאָה מַטְבֵּעַ זֶה מִידֵי בַּעֲלָהּ הַקַּמְצָן), אַף הוֹדִיעָה לִי, כִּי מָרַת בֶּטְסִי יוֹשֶׁבֶת בִּסְבִיבוֹת הָעִיר דּוֹבֶר, אַךְ אֵין הִיא יוֹדַעַת, אִם בְּעִיר דּוֹבֶר גּוּפָהּ אוֹ בַּעֲיָרָה אַחַת הַסְּמוּכָה לָהּ. חָקַרְתִּי מִפִּי אַחַד הָאֲנָשִׁים, וְהוּא הִגִּיד לִי, כִּי הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְדוֹבֶר מְחֻבָּרוֹת אֵלֶיהָ וְלֹא קָשֶׁה לִמְצֹא אוֹתָן, וְלָכֵן גָּמַרְתִּי לַעֲשׂוֹת דַּרְכִּי בְּסוֹף שָׁבוּעַ זֶה.

נַעַר יָשָׁר הָיִיתִי וְלֹא חָפַצְתִּי, כִּי יִזְכְּרוּ שְׁמִי לְרָעָה בְּבֵית הַמִסְּחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי, לָכֵן גָּמַרְתִּי בְּדַעְתִּי לְהִשָׁאֵר פֹּה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְיַעַן כִּי קִבַּלְתִּי שְׂכַר הַשָּׁבוּעַ מֵרֹאשׁ, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאִי הֲלוֹם, לָכֵן הֶחֱלַטְתִּי שֶׁלֹא לְקַבֵּל בְּשָׁבוּעַ זֶה שְׂכַר עֲבוֹדָתִי, וּבִשְׁבִיל כָּךְ לָוִיתִי מִפֵּגוֹטִי אֶת חֲצִי הַגִּינֵיאָה, כְּדֵי שֶׁלֹא אֵצֵא לַדֶֹרֶךְ בְּאֵין פְּרוּטָה בְּכִיסִי.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּשָׁעָה שֶׁעָמַדְנוּ כֻּלָנוּ בְּבֵית הַמִּסְחָר וְחִכִּינוּ לְקַבֵּל שָׂכָר, פָּנִיתִי אֶל מִיק וַלְקֶר בְּבַקָּשָׁה, כִּי בְּהַגִּיעַ תּוֹרוֹ לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ יוֹאֶל־נָא לְהַגִּיד לְמַר קְוִינְיָן, כִּי אָנֹכִי הָלַכְתִּי מִזֶּה לְהַעֲבִיר אֶת מִטַּלְטְלַי לְדִירָתִי הַחֲדָשָׁה. אָמַרְתִּי שָׁלוֹם גַּם לְבֻלְבּוּס הַקִּמְחִי וָאֵצֵא בְּחִפָּזוֹן.

אַרְגָּזִי הָיָה מֻנָּח בְּבֵית דִּירָתִי מֵעֵבֶר לַנָּהָר, וְאָנֹכִי רָשַׁמְתִּי עַל גַּבֵּי פִּתְקָה מִן הַפִּתְקָאוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּסְחָר, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים לְהַדְּבִּיק עַל הֶחָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן, אֶת הַמִּלִים: “הָאָדוֹן דָּוִד. דּוֹבֶר. עַד שֶׁיָּבוֹא לְקַבֵּל”.

פִּתְקָה זוֹ הָיְתָה מוּכָנָה בְּכִיסִי עַל מְנָת לְשִׂימָהּ עַל אַרְגָּזִי, לְאַחַר שֶׁאוֹצִיאוֹ מִבֵּיתִי. וּבְלֶכְתִּי לִמְעוֹנִי תָּרוּ עֵינַי סְבִיבִי לִמְצֹא אִישׁ, אֲשֶׁר יַעֲזֹר לְהַמְצִיא אֶת אַרְגָּזִי אֶל בֵּית הַדֹּאָר.

וּבְאַחַד הָרְחוֹבוֹת רָאִיתִי בָּחוּר בַּעַל רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת עוֹמֵד לְיַד עֲגָלָה פְּשׁוּטָה וּקְטַנָּה הָרְתוּמָה לַחֲמוֹר. אַךְ בְּהִתְבּוֹנְנִי אֵלָיו, נֶעֱלָב וַיִּקְרָא:

“מַה לְךָ?”

נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וָאֹמַר, כִּי אֵין לִי, חַס וְשָׁלוֹם, שׁוּם כַּוָּנָה זָרָה, וְרַק אֲנִי מְבַקֵּשׁ אִישׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לִי עֲבוֹדָה קַלָּה.

“מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת?” שָׁאַל הַבָּחוּר אֶרֶךְ־הָרַגְלַיִם.

“לְהַעֲבִיר אַרְגָּז מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,” עָנִיתִי.

“אַרְגָּז זֶה אֵיפֹה הוּא וּמַה טִיבוֹ?” שָׁאַל שׁוּב אוֹתוֹ בָּחוּר.

אָמַרְתִּי לוֹ, כֵּי רְצוֹנִי לְהַעֲבִיר אַרְגָּז קָטֹן מִמְּעוֹנִי אֶל בֵּית הַדֹּאַר בִּמְחִיר שֵׁשׁ פֵּנִיּוֹת.

“כִּדְבָרֶיךָ!” קָרָה הַבָּחוּר אֶרֶךְ־הָרַגְלַיִם וַיִּקְפֹּץ אֶל תּוֹךְ עֶגְלָתוֹ וַיַּצְלֵף בְּשׁוֹטוֹ עַל חֲמוֹרוֹ. הַחֲמוֹר מִהֵר לָרוּץ, וְאָנֹכִי רַצְתִּי אַחֲרָיו בְּכָל כֹּחִי.

פָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ בָּחוּר וְהֲלִיכוֹתָיו הָיוּ חֲשׁוּדִים מְאֹד בְּעֵינָי. אַךְ כֵּיוָן שֶׁ“הָעֵסֶק” נִגְמַר, עָלִיתִי עִמּוֹ אֶל הָעֲלִיָּה, הִיא דִירָתִי, וַנּוֹרֵד מִשָּׁם אֶת הָאַרְגָּז עַל מְנַת לָשִׂים אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה.

אֶת הַפִּתְקָּה עִם כְּתָבְתִּי לֹא חָפַצְתִּי לְהַדְבִּיק אֶל הָאַרְגָּז בִּהְיוֹתִי בַּבַֹיִת, כְּדֵי שֶׁלֹא יִוָּדַע סוֹדִי לְאִישׁ מִבְּנֵי הַבַּיִת, וְלָכֵן בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵת הַבָּחוּר בַּעַל־הָעֲגָלָה, כִּי יַעֲמֹד רֶגַע לִפְנֵי חוֹמַת בֵּית־הַסֹּהַר.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹדָם בְּפִי, וּבַעַל־הָעֲגָלָה נָס מִן הַמָּקוֹם בִּקְפִיצוֹת מְשֻׁנּוֹת, כְּאִלּוּ הוּא וַחֲמוֹרוֹ וְאַרְגָּזִי כֻּלָּם יָצְאוּ מִדַּעְתָּם. נְשִׁימָתִי קָצְרָה בְּרָדְפִי אַחֲרָיו וּבְקָרְאִי אֵלָיו, אַךְ הוּא לֹא חָדַל לָרוּץ, עַד אֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַמְיֻעָד, הוּא בֵּית־הַדֹּאַר.

בִּהְיוֹתִי עָיֵף וְנִרְגָּשׁ, נִשְׁמַט הַמַּטְבֵּעַ־שֶׁל־זָהָב מִכִּיסִי, בְּהוֹצִיאִי מִשָּׁם אֶת הַפִּתְקָה. נָתַתִּי אֶת הַמַּטְבֵּעַ לְתוֹךְ פִּי, כְּדֵי שֶׁלֹא יֹאבַד מִמֶּנִּי וּבְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת הִדְבַּקְתִּי אֶת הַפֵּתְקָה עַל גַּבֵּי אַרְגָּזִי. פִּתְאֹם חַשְׁתִּי מַכָּה רַבָּה תַּחַת סַנְטֵרִי, וְהַמַּטְבֵּעַ נָפַל מִפִּי לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל הַבָּחוּר אֶרֶךְ־הָרַגְלָיִם.

“מַה?” קָרָא הַבּחוּר בְּתָפְשׂוֹ בְּצַוְּארוֹן מְעִילִי, וְשִׁנָּיו חָרְקוּ, זֶה הוּא עִנְיָן לַמִּשְׁטָרָה! פּוֹחֵז קָטֹן, אֶל הַמִּשְׁטָרָה!"

“הָשִׁיבָה נָא לִי אֶת כַּסְפִּי,” אָמַרְתִּי מִתּוֹךְ פַּחַד, “וְהַנִּיחָה לִי.”

“הָלֹךְ תֵּלֵךְ עִמִּי אֶל הַמִּשְׁטָרָה!” קָרָא הַבָּחוּר, שָׁם עָלֶיךָ לְהוֹכִיחַ, כִּי הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ הוּא!"

“תֵּן לִי אֶת אַרְגָּזִי וְאֶת כַּסְפִּי!” קָרָאתִי וָאֶפְרֹץ בְּבֶכִי.

אַךְ הַבָּחוּר לֹא חָדַל לְאַיֵם עָלַי בַּמִּשְׁטָרָה. פִּתְאֹם שִׁנָּה אֶת טַעְמוֹ וַיִקְפֹּץ לְתוֹךְ עֶגְלָתוֹ וַיִּשֶׁב עַל אַרְגָּזִי, וּמִתּוֹךְ קְרִיאָה, כִּי נוֹסֵעַ הוּא אֶל הַמִּשְׁטָרָה, בָּרַח מִן הַמָּקוֹם.

רַצְתִּי אַחֲרָיו בְּכָל כֹּחִי, וְאוּלָם נְשִׁימָתִי קָצְרָה וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהָרִים קוֹל, גַּם יָרֵאתִי לִצְעֹק פֶּן יַעַצְרוּנִי. כַּחֲצִי פַּרְסָה רָדַפְתִּי אַחֲרֵי הַחַמְסָן, וְכִמְעַט שֶׁנִרְמַסְתִּי בְּרַגְלֵי הַסּוּסִים. הִנֵּה כְּבָר נֶעְלָם מֵעֵינַי וְהִנֵּה נִרְאָה אֵלַי שׁוּב וְהִנֵּה נֶעְלָם עוֹד פַּעַם, הִנֵּה יָרְדָה מַכַּת־שׁוֹט עַל גֵוִי וְהִנֵּה עָלָה קוֹל גִּדּוּפִים בְּאָזְנַי, הִנֵּה אֲנִי נוֹפֵל לְתוֹךְ הַבּוֹץ וְקָם מַהֵר וְרָץ, הִנֵּה אֲנִי נֶאֱחָז בִּזְרוֹעוֹת אִישׁ עוֹבֵר, וְהִנֵּה אֲנִי נִתְקָל בְּעַמּוּד שֶׁל עֵץ.

לָאַחֲרוֹנָה גָּבַר עָלַי הַפַּחַד, וְהַחֹם הִתִּישׁ אֶת כֹּחִי, גַּם יָרֵאתִי פֶּן אֶתָּפֵשׂ בַּכַּף כְּאָדָם חָשׁוּד. וְלָכֵן עָזַבְתִּי אֶת הַבָּחוּר לְנַפְשׁוֹ עִם אַרְגָּזִי וְעִם כַּסְפִּי, וּמִתּוֹךְ אֲנָחוֹת וּדְמָעוֹת, בְּלִי עֲמֹד רֶגַע, שַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְדוֹבֶר, לְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת דּוֹדָתִי.


 

פֶּרֶק שְׁלשָׁה־עָשָׂר: תּוֹצְאוֹת הַחְלָטָתִי    🔗

לְאַחַר שֶׁחָדַלְתִּי מֵרְדֹף אַחֲרֵי הַבָּחוּר, גּוֹזֵל הוֹנִי, גָּמַרְתִּי בְּלִבֵּי לָלֶכֶת בָּרֶגֶל אֶל הָעִיר דּוֹבֶר, וָאֵפֶן לִגְרִינְוִיטְשׁ. כָּל מַחְשְׁבוֹתַי הַפְּזוּרוֹת נֶאֶסְפוֹ יַחַד מִסָּבִיב לְרַעְיוֹן זֶה. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה בָּאתִי אֶל מִגְרַשׁ אֶחָד, לִפְנֵי נַחַל קָטֹן. שָׁם יָשַׁבְתִּי לָנוּחַ מְעַט, בְּהְיוֹתִי אֵין־אוֹנִים, עָיֵף וְיָגֵעַ מִן הֶעָמָל וְהַתְּלָאָה אֲשֶׁר שָׂבַעְתִּי הַיּוֹם, וְכֹחַ לֹא הָיָה בִּי עוֹד לִבְכּוֹת עַל אָבְדַן רְכוּשִׁי וְכַסְפִּי.

בֵּין כֹּה וָכֹה רַד הַיּוֹם, וּבְעוֹדֶנִּי יוֹשֵׁב לָנוּחַ שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַשָֹּעוֹן קוֹרֵא עֶשֶׂר. וְאוּלָם, לְאָשְׁרִי, הָיָה מֶזֶג הָאֲוִיר חַם, כִּי הַלַּיְלָה לֵיל קָיִץ.

כַּאֲשֶׂר שָׁבָה אֵלַי רוּחִי וְרָוַח לִי מְעַט, קַמְתִּי מִמְקוֹמִי וָאֵלֵךְ הָלְאָה. וּבְתוֹךְ כָּל הַמְּצוּקָה הַזֹּאת לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי הָרַעְיוֹן לָשׁוּב אָחוֹר. מְסֻפָּקְנִי, אִם הָיָה עוֹלֶה רַעְיוֹן כָּזֶה עַל לִבִּי, גַּם אִלּוּ הִשְׂתָּרְעוּ לְפָנֵי שְׂדוֹת־שֶׁלֶג.

אוּלָם בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי, כִּי כָל הוֹנִי עוֹלֶה לְשָׁלשׁ פְּרוֹטוֹת (שֶׁנִשְׁאֲרוּ בְּכִיסִי בְּמוֹצָאֵי־שָׁבָּת), גָּדְלוּ מְאֹד יִסּוּרֵי נַפְשִׁי. בִּשְׁעַת הֲלִיכָתִּי תֵּאַרְתִּי לִי בְּדִמְיוֹנִי, כִּי בְּעוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יוֹדִיעוּ הָעִתּוֹנִים עַל אֹדוֹת נַעַר, אֲשֶׁר נִמְצָא מֵת תַּחַת הַגָּדֵר, וְהַנַעַר הַזֶּה אֲנִי הוּא. אַךְ בִּשְׁאֵרִית כֹּחי הִתְנַהַלְתִּי הָלְאָה, עַד אֲשֶׁר עָבַרְתִּי בְּמִקְרֶה עַל פְּנֵי חֲנוּת קְטַנָּה, וְעַל פִּתְחָהּ רָשׁוּם, כִּי פֹּה קוֹנִים בִּגְדֵי גְבָרִים וְשִֹׂמְלוֹת נָשִׁים, וּמְחִיר הָגוּן יִנָתֵן בְּעַד סְמַרְטוּטִים, עֲצָמוֹת וּשְׁיָרֵי־מִטְבָּח. בַּעַל הַחֲנוּת יָשַׁב לְיַד הַפֶּתַח בְּלִי מְעִיל עָלָיו וְעִשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ. עַל הַתִּקְרָה הַנְּמוּכָה בְּתוֹךְ הַחֲנוּת הָיוּ תּוּיִים מְעִילִים וּמִכְנָסַיִם, וְרַק נֵר כֵּהֶה הָיָה דוֹלֵק שָׁם לְהָאִיר אֶת הֶחָצֵר, וְלָכֵן נִרְאָה בְּדִמְיוֹנִי, כְּאִלוּ הָאִישׁ הַזֶּה הוּא בַּעַל נְקָמוֹת, אֲשֶׁר תָּלָה אֶת כָּל אוֹיְבָיו, וְעַתָּה הוּא יוֹשֵׁב וּמִתְעַנֵּג לְמַרְאֵה פֹּעַל־כַּפָּיו. יְדִידוּתִי עִם מַר מִיקוֹבֶר וְאִשְׁתּוֹ עָמְדָה לִי לְלַמְּדֵנִי מִפִּי הַנִּסָּיוֹן, כִּי יֵשׁ תַּחְבּוּלָה לְהַשְׁקִיט לִזְמָן־מַה אֶת רֹגֶז הַקֵּיבָה. סַרְתִּי אֶל הַסִמְטָה הַסְּמוּכָה, פָּשַׁטְתִּי מֵעָלַי אֶת חֲזִיָּתִי, כְּרַכְתִּיהָ יָפֶה יָפֶה וָאֵשֵׁב אֶל פֶּתַח הַחֲנוּת.

''אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי.'' אָמַרְתִּי, "נָכוֹן אֲנִי לִמְכֹּר זֹאת בִּמְחִיר הָגוּן.''

מַר דוֹלוֹבִי – שֵׁם זֶה הָיָה רָשׁוּם עַל פֶּתַח הַחֲנוּת – נָטַל מִיָּדִי אֶת הַחֲזִיָּה, הִנִּיחַ אֶת מִקְטַרְתּו, נִכְנַס אֶל הַחֲנוּת וְאָנֹכִי אַחֲרָיו. מָחַט בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אֶת פְּתִילַת הַנֵּר, פָּרַשׂ אֶת הַבֶּגֶד עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחַן, בָּדַק אוֹתוֹ יָפֶה לְאוֹר הַנֵר, וְלָאַחֲרוֹנָה פָּנָה אֵלַי וְאָמָר:

“מָה הַמְּחִיר אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ בְּעַד הַחֲזִיָּה הַפְּעוֹטָה הַזֹּאת?”

"אָ, וַדַּאי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בָּזֶה יוֹתֵר מִמֶּנִי,'' עָנִיתִי מִתּוֹךְ עַנְוָה.

"אֵין אֲנִי יָכֹל לִהְיוֹת קוֹנֶה וּמוֹכֵר בְּבַת־אֶחָת,'' קָרָא מַר דוֹלוֹבִי, ''נָקְבָה אַתָּה אֶת מְחִיר הַבֶּגֶד הַפָּעוֹט שֶׁלָּךְ.''

“לוּ יְהִי שְׁמוֹנָה־עֶשְׂרֵה פֵּנִיּוֹת,” עָנִיתִי לְאַחַר פִּקְפּוּק קְצָת.

מַר דוֹלוֹבִי כָּרַךְ אֶת הַחֲזִיָּה וְהֶחְזִירָהּ לְיָדִי.

“הֲרֵי אֲנִי עוֹכֵר בְּנֵי־בֵיתִי,” אָמַר הָאִישׁ, “אִם אֶתֵּן לְךָ גַם תֵּשַׁע פֵּנִיּוֹת.”

אָכֵן עֵסֶק רַע הוּא, אִם אָנֹכִי, אִישׁ זָר, אגְרֹם לְכֶךְ, כִּי מַר דוֹלוֹבִי יְהִי בִּגְלָלִי עוֹכֵר בֵּיתוֹ. וְאוּלָם הַהֶכְרַח הֱבִיאַנִי לִידֵי כָךְ, וְלָכֵן אָמַרְתִּי לוֹ, כּי יוֹאִיל לָתֵת לי תֵּשַׁע פֵּנִיּוֹת.

אָכֵן עֵסֶק רַע הוּא, אִם אָנֹכִי, אִישׁ זָר, אֶגְרֹם לְכָךְ, כִּי מַר דוֹלוֹבִי יְהִי בִּגְלָלִי עוֹכֵר בֵּיתוֹ. וְאוּלָם הַהֶכְרַח הֱבִיאַנִי לִידֵי כָךְ, וְלָכֵן אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי יוֹאִיל לָתֵת לִי תֵּשַע פֵּנִיּוֹת. מַר דּוֹלוֹבִי נָתַן לִי אֶת הַכֶּסֶף מִתּוֹךְ תְּלוּנָה קַלָּה. אָמַרְתִּי לוֹ ''לַיְלָה טוֹב'' וַאֵצֵא מִן הַחֲנוּת.

הוֹנִי נִתְרַבָּה, אַךְ מַלְבּוּשַׁי נִתְמַעֵטוּ. וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁפָּרַפְתִּי אֶת מְעִילִי לֹא הִכִּיר אִישׁ בְּחֶסְרוֹן הַחֲזִיָּה שֶׁלִּי.

עַל פִּי הָאֱמֶת, אָמַר לִי לִבִּי, כִּי בְּקָרוֹב עָתִיד אֲנִי לְהִפָּרֵד גַּם מֵעִם מְעִילִי, וְכִי נִגְזַר עָלַי לָלֶכֶת בְּדַרְכִּי עַד דּוֹבֶר לָבוּשׁ רַק כֻּתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם, וְהַלְוַאי שֶׁאַגִּיעַ לִמְחוֹז־חֶפְצִי בְּמַלְבּוּשִׁים אֵלּוּ.

אוּלָם הָרַעְיוֹן הַזֶּה לֹא הִרְבָּה לְהַצִיק לִי. מִלְּבַד רֶגֶשׁ־הַפַּחַד, כִּי עוֹד דֶּרֶךְ גְדוֹלָה וַאֲרֻכָּה לְפָנַי, וְרֶגֶשׁ הַכְּאֵב, כִּי הַבָּחוּר בַּעַל הַחֲמוֹר עֲכָרַנִי, לֹא הָיוּ בְּלִבִּי הַרְהוֹרִים עַל אֹדוֹת הַמִּכְשׁוֹלִים הָרַבִּים הָעוֹמְדִים עַל דַּרְכִּי הַקָּשָׁה, כַּאֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת רַגְלַי וָאֵלַךְ.

עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם עוֹמֵד ''בֵּית־שָׁלוֹם'', הוּא בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁלָּמַדְתִּי בּוֹ, וְרַעְיוֹן בָּא אֶל לִבִּי לָלוּן הַלַּיְלָה מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה, בְּאַחַת הַפִּנוֹת, שֶׁשָּׁם הָיָה עוֹמֵד כְּרִי שֶׁל שָׁחָת. נִדְמֶה לִי, כִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, סָמוּךְ לַחֲדַר הַמִּשְׁכָּב שֶׁל הַתַּלְמִידִים, אֲשֶׁר שָׁם הָיִיתִי רָגִיל לְסַפֵּר סִפּוּרַי, לֹא אֶהְיֶה בּוֹדֵד, אַף כִּי הַנְּעָרִים שָׁם וַדַּאי כְּבָר נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא יָדְעוּ כְּלָל אֶת דְּבַר מְצִיאוּתִי.

עָיֵף וְיָגֵעַ הָיִיתִי מֵעֲמַל הַיּוֹם אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָרַבְתִּי אֶל ''בֵּית־שָׁלוֹם'' בִּקַּשְׁתִּי וּמָצָאתִי אֶת הַכְּרִי שֶׁל שָׁחָת אֲשֶׁר בַּפִּנָּה וָאֶשְׁכָּב שָׁם. אַךְ קֹדֶם שֶׁשָּׁכַבְתִּי סָבַבְתִּי אֶת הַחוֹמָה, הֵצַצְתִּי בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת, וְהִנֵּה חֹשֶךְ וּדְמָמָה בַּבָּיִת. וְעַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת רֶגֶשׁ הַבְּדִידוּת אֲשֶׁר תָּקַף אֶת נַפְשִׁי, כַּאֲשֶׁר שָכַבְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ בְּאֵין גַּג מֵעַל לְרֹאשִׁי.

הַתַּרְדֵּמָה נָפְלָה בַּלַּיְלָה הַהוּא גַם עָלַי, כְּמוֹ עַל כָּל הַנִּדָּחִים, אֲשֶׁר דַּלְתוֹת הַבָּתִּים סְגוּרוֹת בִּפְנֵיהֶם וְהַכְּלָבִים יֶחֶרְצוּ לְשׁוֹנָם עֲלֵיהֶם dir=“rtl”>– וָאִישָׁן. בַחֲלוֹמִי וְהִנֵּה אֲנִי בְּ''בֵית–שָׁלוֹם''. מִסָּבִיב לְמִטָּתִי עוֹמְדִים הַתַּלְמִידִים וּמַאֲזִינִים אֶל סִפּוּרַי, וְכַאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי פִּתְאֹם מִשְּׁנָתִי, לָחַשׁוּ שְׂפָתַי אֶת הַשֵּׁם סְטִירְפוֹרְתְּ, וָאַבֵּט הַשָּׁמַיְמָה אֶל הַכּוֹכָבִים הַנּוֹצְצִים וּמַבְרִיקִים מִמַּעַל לְרֹאשִׁי. וּבְהַעַלוֹתִי עַל לִבִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרַנִי וּמְקוֹם שִׁבְתִּי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, תָּקַף אוֹתִי רֶגֶשׁ שֶׁל אֵימָה אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי טִיבוֹ, וְעַל דַּעְתִּי עָלָה לָקוּם וְלָלֶכֶת אֶל אֲשֶׁר אֵלֵךְ. אַךְ מַרְאֵה הַכּוֹכָבִים הַמַּזְהִירִים בְּזֹהַר כֵּהֶה, וּרְצוּעַת הָאוֹר הַחִוֵּר עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הִרְגִּיעוּ מְעַט אֶת לִבִּי. עַפְעַפֵּי עֵינַי נִסְגְּרוּ וָאִישַׁן שֵׁנִית, אַף כִּי בְּתוֹךְ שְׁנָתִי חָדַר קֹר הַלַּיְלָה אֶל גּוּפִי, וְרַק קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַחַמּוֹת יַחַד עִם צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן שֶׁל ''בֵּית־שָׁלוֹם'' הֶעִירוּנִי מִתַּרְדֵּמָתִּי.

אִלּוּ יָדַעְתִּי, כִּי טִיפוֹרְתְּ עוֹדֵנּוּ לוֹמֵד בְּבֵית סֵפֶר זֶה, כִּי אָז אָרַבְתִּי לוֹ עַד אֲשֶׁר הָיָה יוֹצֵא לְבַדּוֹ, כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו אֶת מְרִי שִׂיחִי. אַךְ יָדַעְתִּי, כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ כְּבָר עָזַב אֶת כָּתְלֵי "בֵּית־שָׁלוֹם''. וּמִי לִי שָׁם? אָמְנָם אֶפְשָׁר, כִּי טְרַדְלֶס עוֹדֶנּוֹ שָׁם, אַךְ גַּם דָּבָר זֶה מוּטַל בְּסָפֵק, מִלְבַד זֹאת לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי הַנַּעַר הַזֶּה הוּא שׁוֹמֵר סוֹד אוֹ בַּעַל הַצְלָחָה, אַף כִּי לִבּוֹ הַטּוֹב הָיָה נֶאֱמָן לי, עַד כְּדֵי לָקַחַת חֵלֶק בְּצַעֲרִי.

וּבְכֵן זָחַלְתִּי וָאֵלֵךְ מֵעִם חוֹמַת בֵּית־הַסֵּפֶר בְּשָׁעָה שֶׁתַּלְמִידֵי מַר קְרִיקְל קָמוּ מִשְּׁנָתָם, וָאֵצֵא לְדַרְכִּי, אֶל הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְדוֹבֶר, זוֹ הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה הַמַעֲלָה אָבָק, אֲשֶׁר יְדַעְתִּיהָ בִּהְיוֹתִּי אֶחָד מִתַּלְמִידֵי ''בֵּית־שָׁלוֹם'', וַאֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי עָתִיד אֲנִי בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים לַעֲבֹר בָּה בְּרֶגֶל, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׁה הַיוֹם.

בִּשְׁעַת תְּפִלַּת הַבֹּקֶר שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַפַּעֲמוֹן הַעוֹלֶה מִבָּתֵּי הַכְּנִיסָה, אַף פָּגַשְׁתִּי בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל. עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי בֵּית־כְּנִיסָה אֶחָד מָלֵא מִתְפַּלְלִים, קוֹל רִנָּה עָלָה מִשָּׁם בְּאָזְנַי, וְהַשּׁוֹעֵר עָמַד בְּצַד הָאִילָנוֹת, וּבְהַאְפִילוֹ בְּיָדוֹ עַל עֵינָיו הִתְבּוֹנֵן אֵלַי בְּעָבְרִי עַל פָּנָיו. בַּכֹּל וְעַל הַכֹּל שָׂרְרָה מְנוּחַת הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, וְרַק מִמֶּנִי נִגְזְלָה הַמְּנוּחָה. הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּחוֹטֵא וּפּוֹשֵׁע לֵאלֹהִים, כִּי דָבְקוּ בִּי הָאָבָק וְהָרֶפֶשׁ, וַאֲנִי הוֹלֵךְ פָּרוּעַ. לִבִּי נָפַל בְּקִרְבִּי. לוּלֵא קְלַסְתֵּר פְּנֵי אִמִּי הָיָפֶה בִּנְעוּרֶיהָ, זֶה הַקְּלַסְתֵּר שֶׁחַי בְּדִמְיוֹנִי, וְזֵכֶר דִּמְעוֹתֶיהָ בְּשִׁבְתָּהּ לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, אֵלֶּה הַדְּמָעוֹת אֲשֶׁר עוֹרְרוּ אֶת לֵב דּוֹדָתִי, מִי יוֹדֵעַ אִם הָיִיתִי עוֹצֵר כֹּחַ לָלֶכֶת גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. וְאוּלָם מַלְאָכִי הַטוֹב הָלַךְ לְפָנַי, וְלָכֵן צָעַדְתִּי הָלְאָה.

בְּאוֹתוֹ יוֹם עָבַרְתִּי עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה מִיל בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ, וּמַהֲלָךְ רַב כָּזֶה הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְאִישׁ כָּמוֹנִי, שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל בַּהֲלִיכָה. עִם עֶרֶב הִגַּעְתִּי אֶל הַגֶּשֶׁר לְיָד הָעִיר רָטְשֶׁסְטֶר, וַאֲנִי עָעֵף וּנְכֵה רַגְלָיִם. אָכַלְתִּי פַּת לֶחֶם שֶׁקָּנִיתִי לַאֲרֻחַת־הַעָרֶב. עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי בַּיִת, שֶׁעַל פִּתְחוֹ הָיָה שֶׁלֶט: ''מְלוֹן אוֹרְחִים''. חָשַׁקְתִּי מְאֹד לָבוֹא אֶל הַבַּיִת הַהוּא וְלָלוּן שָׁם, אַךְ חָס הָיִיתִי לְהוֹצִיא שְׁתַּיִם שָׁלֹש פְּרוּטוֹת לִשְׂכַר לִינָה, וְיוֹתֵר מִזֶּה יָרֵא לְהִפָּגֵשׁ עִם אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים, שֶׁהָיִיתִי נִזְהָר מֵהֶם תָּמִיד. לָכֵן גָּמַרְתִּי לָלוּן גַּם בַּלַּיְלָה הַזֶּה תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ. הִתְנַהַלְתִּי בִּכְבֵדוּת אֶל הַמִּבְצָר מִחוּץ לַעִיר, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ בַּלַּיְלָה עִם בִּנְיָנָיו, עִם גְּשָׁרָיו וְעִם סְפִינוֹתָיו הָיָה כַּחֲזוֹן חֲלוֹם – וָאָבוֹא עַד סֹלְלָה אַחַת עָטוּפָה דֶשֶׁא, הַפּוֹנָה אֶל סִמְטָה, אֲשֶׁר שָׁם הִתְהַלֵּךְ אָנֶּה וֶאֶנָּה הַשּׁוֹמֵר. שָׁם שָׁכַבְתִּי סָמוּךְ לִקְנֵה־קֶלַע, וָאֶשְׂמַח בְּלִבִּי בְּשָׁמְעִי צַעֲדֵי הַחַיָּל הַהוֹלֵךְ, אַף כִּי יָדַע הָאִישׁ הַזֶּה עַל דְּבָר מְצִיאוּתִי לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָדְעוּ תַּלְמִידֵי ''בֵּית־שָׁלוֹם'', בְּשָׁכְבִי אֶמֶשׁ מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה, וָאִישָׁן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

בַּבֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי לְקוֹל מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם שֶׁל תֻּפִּים וְצַעֲדֵי חַיָּלִים. רֹאשִׁי הָיָה עָלַי כְּגַלְגַּל וְרַגְלַי פְּצוּעוֹת, וּבְרִדְתִּי אֶל הַסִּמְטָה הַצָּרָה נִדְמֶה לִי, כִּי מֻקָּף אֲנִי מכָּל עֲבָרִים.

רָאִיתִּי וְנָתַתִּי אֶל לִבִּי, כִּי עָלַי לַעֲבֹר הַיּוֹם הַזֶּה מַהֲלָך לֹא רַב, לְמַעַן יְהִי לִי דֵי אוֹנִים לַעֲשוֹת דַּרְכִּי הָלְאָה וּלְהַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצִי, לָכֵן גָּמַרְתִּי לָנוֹחַ מְעַט בַּיּום הַזֶּה וּלְהִתְעַסֵּק בִּמְכִירַת מְעִילִי. וּבְכֵן פָּשַׁטְתִּי מֵעָלַי אֶת מְעִילִי לְהִוָּכַח, כִּי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִחְיוֹת גַּם בְּאֵין מְעִיל עָלָיו. נְשָׂאתִיו תַּחַת זְרוֹעִי וָאֵלֵךְ לְבַקֵּש אֶת הַחֲנֻיּוֹת לְמִמְכַּר בְּגָדִים בָּלִים.

שׁוּק מְיֻחָד הָיָה לְמִסְחָר זֶה שֶׁל בְּגָדִים בָּלִים, וְהַחֶנְוָנִים הָרַבִּים יָשְׁבוֹ אִישׁ אִישׁ פֶּתַח חֲנוּתוֹ וְצִפּוּ לְמוֹכֵר שֶׁיָּבוֹא. אַךְ כָּל הַתַּגָּרִים הָאֵלֶּה תָּלוּ לְמַרְאִית עַיִן בְּפֶתַח חֲנֻיּוֹתֵיהֶם בֶּגֶד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מִבִּגְדֵי שְׁרָד עִם כְּתֵפוֹת מָשְׁזָרוֹת כֶּסֶף, וְלָכֵן יָרֵאתִי לָגֶשֶׁת עִם מְעִילִי הַדַּל אֶל הַחֲנֻיּוֹת הָעֲשִׁירוֹת הָאֵלֶה, וָאֲבַקֵּשׁ לִי חֲנוּת דַּלָּה.

עַנְוְתָנוּתִי הֵבִיאָה אוֹתִי לְבַקֵּשׁ חֲנוּת, שֶׁקּוֹנִים וּמוֹכְרִם בָּה בִּגְדֵי מַלָּחִים, וְלִמְנֹעַ רַגְלִי מִן הַסּוֹחֲרִים הַיַּחְסָנִים. לָאַחֲרוֹנָה מָצָאתִי לִי חֲנוּת הוֹגֶנֶת בִּקְצֵה אַחַר הָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים וְהַמְלֻכְלָכִים, סָמוּךְ לְחָצֵר שֶׁעָלוּ בָּהּ קוֹצִים, וְעַל גַּבֵּי הַגָּדֵר שֶׁמִּמּוּלָה הָיוּ תְּלוּיִים בְּגָדִים שׁוֹנִים, שֶׁלֹא מָצְאוּ מָקוֹם לָהֶם בְּתוֹךְ הַחֲנוּת פְּנִימָה. וּבַחֲנוּת רָאִיתִי, מִלְבַד מַלְבּוּשִׁים בָּלִים, גַּם כְּלֵי מַתֶּכֶת שֶׁהֶעֱלוּ חֲלֻדָּה, גַּם כּוֹבָעִים קָשִׁים, גַּם דַּפֵּי בַּרְזֶל וַעֲלֵיהֶם מַפְתֵּחוֹת חֲלֻדִּים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֵין מִסְפָּר, עַד אֲשֶׁר הָיוּ מַסְפִּיקִים, דוֹמֶה, לִפְתֹּחַ בָּהֶם אֶת כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

יָרַדְתִּי בְּמַעֲלוֹת אֲחָדוֹת לְתוֹךְ הַחֲנוּת הַצָּרָה וְהַנְּמוּכָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר סְמַרְטוּטִים הֶאְפִּילוּ עַל חַלּוֹנָהּ הַקָּטֹן, וְהַאוֹר לֹא חָדַר בּעֲדוֹ אַף מְעָט. לִבִּי הָיָה רוֹעֵד. וְהִנֵּה מִן הַחוֹר הַמְזֹהָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַחֲנוּת יוֹצֵא אֵלַי אִישׁ שֵׂיבָה, רֹאשׁוֹ פָּרוּעַ, וְהוּא תּוֹפֵשׂ אוֹתִי בְּשְׂעֲרוֹתַי.

זֶה הָיָה אִישׁ זָקֵן וּמַרְאֵהו נוֹרָא, וְהוּא לָבוּשׁ אֲפֻדָּה חַמָּה, וְרֵיחַ יַיִן נוֹדֵף מִמֶּנּוּ. מִטָּתוֹ שֶׁעָמְדָה בַּחוֹר הָאָפֵל, שֶׁמִּשָּׁם יָצָא, הָיְתָה מְכֻסָּה בִּשְׂמִיכָה מְזוֹהָמָה וּקְרוּעָה, וּבְעַד חַלּוֹן קָטֹן אַחֵר נִרְאֲתָה הֶחָצֵר עִם הַקוֹצִים.

''אוֹי, מַה רְצוֹנְךָ?" הֵרִים הַזָּקֵן קוֹלוֹ בִּצְרִיחָה מְשֻׁנָּה, “אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי, מַה רְצוֹנְךָ? אוֹי, רֵיאָתִי וּכְבֵדִי, מַה רְצוֹנְךָ, אוֹי, גוּרְאוּ, גוּרְרוּ!”

פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עָלַי לְמִשְׁמַע הַצְּרִיחוֹת הַמְשֻׁנּוֹת הָאֵלֶּה, וּבִיִחוּד אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי פֵּרוּשָׁן, וְשֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ בִּגְרוֹנוֹ. מֵרֹב פַּחַד לֹא יָכֹלְתִּי לִפְצוֹת פֶּה, וְהָאִישׁ הַזָּקֵן לֹא הִרְפָּה מִשַּׂעֲרוֹתַי וְלֹא חָדַל מִקְּרֹא:

“אוֹי, מַה רְצוֹנֶךָ? אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי, מַה רְצוֹנֶךָ? אוֹי, רֵיאָתִי וּכְבֵדִי, מַה רְצוֹנֶךָ? אוֹי, גוּרוּ גוּרְרוּ!”

הַמִּלִּים נֶעְתְּקוּ מִפִּיו בְּרֹב אוֹנִים, עַד אֲשֶׁר נִדְמָה, כִּי עֵינָיו יוֹצְאוֹת מֵחוֹרֵיהֶן.

“רְצוֹנִי לָדַעַת,” עָנִיתִי וְגוּפִי רוֹעֵד, “אִם תּוֹאִיל לִקְנוֹת מִמֶּנִי מְעִיל?”

“אוֹי, הָבָה נִרְאֶה, מָה הַמְּעִיל הַזֶּה,” צָרַח הַזָּקֵן, “אוֹי, לִבִּי בּוֹעֵר בְּאֵשׁ, הָבָה אֶת הַמְּעִיל! אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי, הוֹצֵא אֵלַי אֶת הַמְּעִיל! מַה טִיבוֹ?!”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה הֵסִיר מֵעַל רֹאשִׁי אֶת יָדוֹ הָרוֹעֶדֶת מִזֹּקֶן, שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לְצִפֹּרֶן שֶׁל עוֹף טוֹרֵף, וַיָּשֶׂם עַל חָטְמוֹ זוּג מִשְׁקָפַיִם גְּדוֹלִים, שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ נוֹי לְעֵינָיו הַטְּרוּטוֹת. “אוֹי, מָה הַמְּחִיר שֶׁל מְעִיל זֶה?” קָרָא הַזָּקֵן לְאַחַר שֶׁבָּדַק אוֹתוֹ בְּדִיקָה יָפָה, “אוֹי, גוּרְרוּ־רוּ! מַה מְחִירוֹ שֶׁל מְעִיל זֶה?”

“חֲצִי הַכֶּתֶר” עָנִיתִי בְּהִתְעוֹדְדִי קְצָת.

“אוֹי, רֵיאָתִי וּכְבֵדִי,” צָרַח הַזָּקֵן, “לֹא! אוֹי, עֵינַי, לֹא! אוֹי, אֲבָרַי, לֹא! שְׁמוֹנָה־עֶשְׂרֵה פֵּנִיּוֹת, גּוּרְרוּ!”

כָּל שָׁעָה שֶׁהוֹצִיא הַזָּקֵן קְרִיאָה מְשֻׁנָּה כָּזוֹ, נִרְאָה כְּאִלּוּ עֵינָיו אוֹמְרוֹת לָצֵאת מֵחוֹרֵיהֶן. קוֹלוֹ הָיָה דוֹמֶה לְפֶּרֶץ רוּחַ, שֶׁעוֹלֶה תְּחִלָּה בִּדְמָמָה וּמִתְנַשֵּׂא אַחֲרֵי כֵן בְּרַעַשׁ וְסוּפָה וְיוֹרֵד שׁוּב. דִּמְיוֹן אַחֵר לֹא מָצָאתִי לוֹ.

“וּבְכֵן,” אָמַרְתִּי, כְּדֵי לִגְמֹר אֶת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן עִם הַזָּקֵן, “לוּ יְהִי כִּדְבָרֵיךָ! תֵּן שְׁמוֹנֶה־עֶשְׁרֵה פֵּנִיּוֹת.”

“אוֹי, כְּבֵדִי!” צָרַח הָאִישׁ הַזָּקֵן, בְּשִׂמוֹ אֶת הַמְּעִיל עַל גַּבֵּי אַחַד הַדַּפִּים, “צֵא מִן הַחֲנוּת! אוֹי, רֵיאָתִי, צֵא מִן הַחֲנוּת! אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי – גּוּרְרוּ! כֶּסֶף אַל תְּבַקֵּשׁ. עֲשֵׂה עִמִּי חֲלִיפִין.”

מִיָּמַי לֹא תְּקָפַנִי פַּחַד נוֹרָא כְּמוֹ בְּשָׁעָה זוֹ, אַךְ אָזַרְתִּי כֹּחַ וַאֹמַר לוֹ כִּי רַק בְּמָעוֹת אֲנִי רוֹצֶה, וְשׁוּם דָּבָר לּא יִצְלַח לִי לִמְאוּמָה. וְאוּלָם נָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וְלָצֵאת מִן הַחֲנוּת וְלָשֶׁבֶת וּלְהַמְתִּין בַּחוּץ, עַד שֶׁיִּתֵּן לִי אֶת הַכֶּסֶף, מְחִיר מְעִילִי, וְאֵין אֲנִי מֵאִיץ בּוֹ.

וּבְכֵן יָצָאתִי הַחוּצָה וָאֵשֵׁב בְּצֵל בְּאַחַת הַפִּנּוֹת. יָשַּׁבְתִּי שָׁם שָׁעוֹת רַבּוֹת, עַד אֲשֶׁר הַצֵּל עָזַב מְקוֹמוֹ לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָאוֹר פָּנָה וְהַצֵּל שָׁב, וַאֲנִי עוֹדֶנִּי יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין לְקַבֵּל כָּסֶף.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי שִׁכּוֹר אוֹ מְשֻׁגָּע כָּאִישׁ הַזָּקֵן הַזֶּה. בִּשְׁכֻנָּתוֹ הָיָה מְפֻרְסָם וְהַקּוֹל יָצָא עָלָיו כִּי מָכַר אֶת נִשְׁמָתוֹ לַשָּׁטָן. הַדָּבָר נוֹדַע לִי כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, בִּרְאוֹתִי חֶבֶר נְעָרִים מִתְאַסְּפִים וּבָאִים, מַקִּיפִים אֶת הַחֲנוּת וְקוֹרְאִים בְּקוֹל אֶל הַזָּקֵן כִּי יֵצֵא וְיָבִיא לָהֶם מְעַט מִן הַזָּהָב.

''לֹא עָנִי אַתָּה, טְשַׁרְלִי, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מַעֲמִיד פָּנֶיךָ," קָרְאוּ הַנְּעָרִים, "הוֹצֵא אֵלֵינוּ אֶת זְהָבְךָ. תֵּן לָנוּ מִן הַזָּהָב שֶׁלָּקַחְתָּ מִידֵי הַשָּׂטָן בִּמְחִיר נִשְׁמָתֶךָ. צֵא נָא! הִנֵּה הַזָּהָב טָמוּן שָׁם בַּמַחְצֶלֶת אֲשֶׁר עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה. קָחֵהוּ מִשָּׁם וּתְנָה לָנוּ מְעָט.''

וְאַחַד הַנְעָרִים מוֹשִׁיט לוֹ מֵרַחוֹק סַכִּין, כִּי יְפַתֵּחַ בּוֹ אֶת הַתְּפָר שֶׁל הַמַחֲצֶלֶת.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַדּוֹמִים לָהֶם הֶעֱלוּ אֶת חֲמַת הַזָּקֵן, עַד אֲשֶׁר הָיָה קָם בְּזַעַף לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַנְעָרִים לְהַכּוֹתָם, וְהֵם בָּרְחוּ מִפָּנָיו, בָּרְחוּ וְחָזָרוּ. פְּעָמִים שֶׁהָיָה הַזָּקֵן נִגָּשׁ אֵלַי בְּחֵמָה וְהוּא נָכוֹן לְקָרְעֵנִי כְּדָּג בְּחָשְׁבוֹ אוֹתִי לְאֶחָד מִן הַנְּעָרִים הַמִּתְגָּרִים בּוֹ. אַךְ לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנִן אֵלַי קְצָת הִכִּירַנִי וַיֵרֶף מִמֶּנִּי, וַיָּשָׁב אֶל חֲנוּתוֹ לִשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ. וּלְאָזְנַי הִגִּיעוּ קְרִיאוֹתָיו הַמְשֻׁנּוֹת עִם ה“אוֹי” לִפְנֵיהֶן וְהַ“גּוּרְרוּ” אַחֲרֵיהֶן.

וְאִם מְעַט לִי כָּל זֹאת, בָּאוּ הַנְּעָרִים הַפּוֹחֲזִים לְהוֹסִיף יָגוֹן עַל יְגוֹנִי, כִּי בְּשִׁבְתִּי כָּל הַיּוֹם לְיַד חֲנוּתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, בְּאֵין מְעִיל עָלַי, חָשְׁבוֹ אוֹתִי לִמְשָׁרֵת בַּחֲנוּת זוֹ, וְלָכֵן הִתְעַלְלוּ בִּי וַיְמָרְרוּ אוֹתִי.

בַּעַל הַחֲנוּת נִסָּה פְּעָמִים אֲחָדוֹת לִפְתּוֹת אוֹתִי, כִּי אֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֲלִיפִין וַיָּשֶׂם לְפָנַי בִּמְחִיר מְעִילִי שְׁוֶה־כֶּסֶף בִּמְקוֹם כָּסֶף.

פַּעַם יָצָא אֵלַי וּבְיַדוֹ חַכָּה וּפַעַם הוֹשִׁיט לִי כִּנוֹר, וּפַעַם נָתַן לִי חֲצוֹצְרָה, אַךְ אָנֹכִי עָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי, כִּי אֵין צֹרֶךְ לִי בְּשׁוּם דָּבָר. וּבִדְמָעוֹת עַל עֵינַי הִתְחַנַּנְתִּי לְפָנָיו, כִּי יִתֵּן לִי כֶּסֶף אוֹ יָשִׁיב לִי אֶת מְעִילִי.

לָאַחֲרוֹנָה נִמְלַךְ וְהִתְחִיל מְשַׁלֵּם לִי פְּרוּטוֹת וַחֲצִי פְרוּטוֹת. וּבְמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת הִגִּיעַ עַד שִׁילִינְג שָׁלֵם.

“אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי!” צָרַח הַזָּקֵן כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, בַּהֲגִיחוּ מִחוֹרוֹ. “הֲתִקַּח מִיָּדִי שְׁתֵּי פֵּנִיּוֹת?”

“לֹא אוּכַל!”! עָנִיתִי, “בְּאֵין כֶּסֶף אָמוּת בָּרָעָב,”

“אוֹי, רֵיאָתִי וּכְבֵדִי, הֲתִקַּח שָׁלֹשׁ?”

“לֹא הָיִיתִי לוֹקֵחַ מִיָּדְךָ מְאוּמָה, לוּלֵא עָנְיִי,” עָנִיתִי “הֵן חַיַּי תְּלוּאִים בַּכֶּסֶף הַזֶּה.”

''אוֹי, גּוּרְרוּ!" צָרַח הַזָּקֵן שׁוּב, “הֲתִקַּח אַרְבַּע?”

רְפֵה־אוֹנִים וּנְכֵה רוּחַ הָיִיתִי וָאֶגְמֹר לָקַחַת אֶת אַרְבַּע הַפֵּנִיּוֹת. בְּקַבְּלִי מִיָּדוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעוֹת בְּיָדִי הַרוֹעֶדֶת, הָלַכְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, רָעֵב וְצָמֵא יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. אַךְ לְאַחַר שֶׁאָכַלְתִּי פַּת לֶחֶם שָׁב רוּחִי אֵלַי וָאֵלֵךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא דֶרֶךְ שִׁבְעָה מִילִים.

גַּם בַּלַיְלָה הַהוּא שָׁכַבְתִּי לָנוּחַ בַּשָּׂדֶה עַל גַּבֵּי כְּרִי שֶׁל שָׁחָת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי הַפְּצוּעוֹת בְּנַחַל קָטֹן וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶן תַּחְבּשֶׁת שֶׁל עָלִים יְרוֹקִים.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר בְּקוּמִי מִשְּׁנָתִי לַעֲשׂוֹת דַּרְכִּי הָלְאָה, רָאִיתִי לְפָנַי שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל גַּנֵּי־כִּישׁוּת וְגַנֵּי־פֵרוֹת. וְהַיָּמִים יְמֵי סוֹף הַקַּיִץ, וּמִן הַפַּרְדֵּסִים הֵצִיצוּ הַתַּפּוּחִים הַבְּשֵׁלִים וּבִמְקוֹמוֹת מוּעָטִים כְּבָר בָּאוּ בּוֹצְרֵי הַכִּישׁוּת. הַמָּקוֹם מָצָא חֵן בְּעֵינַי מְאֹד, וּבְלִבִּי גָּמַרְתִּי לָלוּן בַּלַּיְלָה הַהוּא בֵּין הַכִּישוּת, וּמַרְאֵה הַשִּׂיחִים הַמִּשְׂתַּגְשְׂגִים עוֹדֵד אֶת רוּחִי וַיָּפֶג אֶת בְּדִידוּתִי.

אוֹתוֹ הַיּוֹם רַבּוּ בַּדֶּרֶךְ אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים אֲשֶׁר הֵטִילוּ עָלַי אֵימָה רַבָּה. מַרְאֵה פְּנֵיהֶם שֶׁל אֲחָדִים הָיָה כְּמַרְאֵה חַמְסָנִים, וְהֵם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּי בְּעָבְרִי עַל פְּנֵיהֶם, וְיֵשׁ אֲשֶׁר עָמְדוּ וְקָרְאוּ אַחֲרַי לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם וּלְדַבֵּר עִמָּהֶם, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתִי רַגְלַי וָאֶבְרַח, הִשְׁלִיכוּ עָלַי אֲבָנִים.

זוֹכֵר אֲנִי כַּיּוֹם בָּחוּר אֶחָד – “חָרַשׁ־נְחֹשֶׁת”, כַּאֲשֶׁר הֵעִידוּ עָלָיו כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ – שֶׁפָּגַעְתִּי בַּדֶּרֶךְ, וְעַל יָדוֹ הָלְכָה אִשָּׁה אֶחָת. וְכַאֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן הַהֵלֶךְ מִסָּבִיב וַיַּרְא אוֹתִי, הִרְעִים בְּקוֹלוֹ עָלָי: “עֲמֹד!” עַד אֲשֶׁר נִבְהַלְתִּי וָאֶעֱמֹד.

''גְּשָׁה אֵלַי, בֵּן בְּלִי שֵׁם," קָרָא חָרַשׁ־הַנְּחֹשֶת, “וְאִם לֹא, אֲרַטֵּשׁ אֶת בִּטְנֶךָ.”

רָאִיתִי כִּי אֵין מָנוֹס וָאֶגַּשׁ אֶל חָרַשׁ־הַנְּחֹשֶׁת, לְמַעַן יִשָּׂא אֶת פָּנָי, וַאֵרֶא כִּי עֵינָהּ הָאַחַת שֶׁל הָאִשָּׁה פְּצוּעָה

“לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?” שָׁאַל חָרַשֹׁ־הַנְּחשֶׁת, בְּתָפְשׂוֹ בְּיָדָיו הַמְפֻחָמוֹת בְּפִי כֻּתָּנְתִּי.

''לְעִיר דּוֹבֵר אֲנִי הוֹלֵךְ,'' עָנִיתִי.

''מֵאַיִן תָּבוֹא?" שָׁאַל הָאִישׁ שֵׁנִית, בְּאַחֲזוֹ בְּחָזְקָה אֶת אֶת1 כְּנַף כֻּתָּנְתִּי, לְבַל אֶשָּׁמֵט מִיָּדוֹ.

''מִלָּנְדּוֹן אֲנִי בָּא," עָנִיתִי.

''וּמַה מְלַאכְתֶּךָ?" שָׁאַל חָרַשׁ־הַנְּחֹשֶת, “הֵן גַּנָב אָתָּה?”

“לֹא־א!” עָנִיתִי.

“שַׁקֵּר תְּשַׁקֵּר, בֶּן כֶּלֶב!” גָּעַר בִּי חָרַשׁ־הַנְּחשֶׁת, “וְאִם תָּעֵז פָּנֶיךָ לְהִתְפָּאֵר וּלְהִתְהַדֵּר בְּתֻמָּתְךָ, אֲרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתֶּיךָ,”

הוּא הִרְפָּה מִמֶּנִי רֶגַע, בְּאַיְּמוֹ עָלַי בְּיָדוֹ, וְאַחַר הִתְבּוֹנֵן אֵלַי מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי.

“הֲיֵשׁ בְּיָדְךָ מָעוֹת, כְּדֵי לִקְנוֹת בַּקְבּוּק שֵׁכָר?” שָׁאַל חָרַשׁ הַנְחשֶׁת, “אִם יֵשׁ, תֵּן מַהֵר, וָלֹא – וְלָקַחְתִּי בְּחָזְקָה.”

נָכוֹן הָיִיתִי מֵרֹב פַּחַד לְהוֹצִיא מִכִּיסִי אֶת פְּרוּטוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת וְלָתֵת לוֹ, לוּלֵא פָּגַשְׁתִּי אֶת מֶבַּט עֵינֵי הָאִשָּׁה וְרָאִיתִי נִיד קַל שֶׁל רֹאשָׁהּ וּמֵעֵין לַחַשׁ שֶׁל שְׂפָתֶיהָ: “לֹא”.

“נַעַר עָנִי אֲנִי,” קָרָאתִי בְּקוֹל רַךְ, “וּבְיָדִי אֵין מְאוּמָה.”

“מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים?” שָׁאַל חָרַשׁ־הַנְחֹשֶת בְּתִתּוֹ בִּי עַיִן זוֹעֶמֶת, עַד אֲשֶׁר נִדְמֶה לִי, רוֹאֶה הוּא אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר בְּכִיסִי.

“אֲדוֹנִי,” גִּמְגַּמְתִּי.

“מִי נָתַן לְךָ מִטְפַּחַת מֶשִׁי זוֹ שֶׁל אָחִי?” קָרָא חָרַשׁ־הַנְּחשֶׁת, “הָבָה הֲלוֹם!”

וּכְהֶרֶף עַיִן קָרַע מֵעַל צַוָּארִי אֶת מִטְפַּחַת הַמֶּשִׁי שֶׁלִּי וַיִּתְּנֶהָ לָאִשָּׁה הַהוֹלֶכֶת עַל יָדוֹ.

הָאִשָּׁה פָּרְצָה בִּשְׂחוֹק, כְּאִלּוּ הָיָה כָּל הַדָּבָר בְּעֵינֶיהָ רַק בְּדִיחָה קַלָּה, וַתַּשְׁלֵךְ אֵלַי אֶת מִטְפַּחְתִּי, וְשוּב רָאִיתִי נִיד שְׂפָתֶיהָ לֵאמֹר: “בְּרַח!” אַךְ בְּטֶרֶם הֲרִימוֹתִי רֶגֶל, וְהִנֵּה חָרַשׁ הַנּחשֶׁת חָטַף מִיָּדִי אֶת הַמִּטְפַּחַת בְּחֹזֶק יָד, עַד כִּי נִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרַי, וְהוּא כָּרַךְ אֶת הַמִּטְפַּחַת עַל צַוָּארוֹ, וְאֶת הָאִשָּׁה חֵרֵף וְגִדֵּף, גַּם הִכָּה אוֹתָהּ.

עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת מַרְאֶה הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה בְּנָפְלָהּ לָאָרֶץ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ מִתְגּוֹלֶלֶת בְּעָפָר. לֹא אֶשְׁכַּח גַּם אֶת אֲשֶׁר רָאִיתִי מֵרָחוֹק כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבָה הָאִשָּׁה בְּצַד הַדֶּרֶךְ וּמָחַתָה בּכְנַף שִׂמְלָתָה אֶת הַדָּם מֵעַל פָּנֶיה, וְהָאִישׁ הָלַךְ לְדַרְכּוֹ הָלְאָה.

מְאֹרָע זֶה הֵטִיל עָלַי אֵימָה רַבָּה, עַד כִּי אַחֲרֵי כֵן, בִּרְאוֹתִי מֵרָחוֹק אִישׁ הוֹלֵךְ לִקְרָאתִי, סַרְתִּי הַצִּדָּה וָאֲבַקֵּשׁ לִי מְקוֹם־מַחֲבוֹא לְהִסָּתֵר שָׁם עַד אֲשֶׁר תַּעֲבֹר הַסַכָּנָה. הַדָּבָר הַזֶּה קָרָה לְעִתִּים קרוֹבוֹת מאֹד, וְלָכֵן עִכֵּב הַרְבֵּה עָלַי אֶת הַדֶּרֶךְ.

אַךְ עַל הַמִּכְשׁוֹל הַזֶּה כְּמוֹ עַל שְׁאָר הַמִּכְשׁוֹלִים בְּדַרְכִּי הַקָּשָׁה, הִתְגַּבַּרְתִּי בְּסִיּוּעַ הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב הַהוֹלֵךְ לְפָנַי, הוּא קְלַסְתֵּר פְּנֵי אִמִּי הַיָּפָה בִּנְעוּרֶיהָ, קֹדֶם שֶׁיָצָאתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם. פָּנִים אֵלּוּ הָלְכוּ עִמִּי יוֹמָם וָלָיְלָה. רָאִיתִי אוֹתָם בְּשָׁכְבִי בָּדָד בְּתוֹךְ הַכִּישׁוּת; וּבַהֲקִיצִי בַּבֹּקֶר עָמְדוּ שׁוּב לְנֶגֶד עֵינָי; וּבְלֶכְתִּי בַּדֶּרֶךְ כָּל הַיּוֹם נִגְלוּ אֵלַי פְּנֵי אִמִּי בְּכָל רֶגַע. וּבְהַגִּיעִי עַד גִּבְעוֹת הַחוֹל אֲשֶׁר בְּקִרְבַת הַעִיר דּוֹבֶר, עוֹרֵר בְּלִבִּי קְלַסְתֵּר פְּנֵי אִמִּי אֶת הַתִּקְוָה, כִּי הִצְלִיחַ אֱלֹהִים דַּרְכִּי, וּמָתַח חוּט שֶׁל חֵן עַל הַמָּקוֹם הַשּׁוֹמֵם הַזֶּה. וְהֶחָזוֹן הַזֶּה לֹא עֲזָבַנִי עַד הָרֶגַע הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר בּוֹ דָרְכוּ רַגְלַי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לִנְדוּדַי עַל אַדְמַת דּוֹבֶר, הָעִיר אֲשֶׁר אֵלֶיהָ נָשָׂאתִי אֶת נַפְשִׁי. וְאוּלָם, נִפְלָא הַדָּבָר, אַךְ עָמַדְתִּי עַל אַדְמַת הַמָּקוֹם הַנִּכְסָף, נְעָלַי קְרוּעוֹת, גּוּפִי עָרֹם לְמֶחֱצָה, רֹאשִׁי פָּרוּעַ, וְהִנֵּה גָּז וְנֶעְלָם מִמֶּנִּי חֲזוֹנִי כַּחֲלוֹם לַיְלָה, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי בָּדָד וַחֲסַר תּקְוָה.

הַחִלּוֹתִי לַחֲקֹר וְלדְרֹש עַל דְּבַר דּוֹדָתִי. פָּנִיתִי אֶל הַמַּלָּחִים אֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי רִאשׁוֹנָה. אַךְ הֵם הִתְקַלְּסוּ בִּי וַיְדַבְּרוּ אֵלַי מַהֲתַלּוֹת. הָאֶחָד אָמַר לִי, כִּי דוֹדָתִי עָלְתָה עַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל הַמֵּאִיר בַּיָּם; הַשֵּׁנִי אָמַר לִי, כִּי דוֹדָתִי יָרְדָה בִּמְצוּלוֹת הַיָּם; הַשְּׁלִישִׁי אָמַר לִי, כִּי הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּבֵית־הַסֹּהַר בַּעֲוֹן גְּנֵבַת־יְלָדִים; וְהָרְבִיעִי אָמַר לִי כִּי רָאָה אֶת דּוֹדָתִי רוֹכֶבֶת עַל מַטְאֲטֵא בִּשְׁעַת הַסְּעָרָה הָאַחֲרוֹנָה.

בַּעֲלֵי הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר אֲלֵיהֶם פָּנִיתִי אַחֲרֵי כֵן, גַּם הֵם פִּטְרוּנִי בִּבְדִיחוֹת וּמַהֲתַלּוֹת עַל פִּי דַרְכָּם, וְהַחֶנְוָנִים אֲשֶׁר מַרְאֶה פָּנַי וּמַלְבּוּשַׁי לֹא מָצָא חִן בְּעֵינֵיהֶם, עָנוּ לִי עוֹד בְּטֶרֶם שֶׁשָׁמְעוּ מִפִּי אֶת שְׁאֵלָתִי, כִּי אֵין לָהֶם כְּלוּם בִּשְׁבִילִי.

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי גַלְמוּד וְנֶעֱזָב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל יְמֵי נְדוּדָי. הַכֶּסֶף אָזַל מִכִּיסִי עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה, וּבְיָדִי אֵין מְאוּמָה לִמְכֹּר אוֹ לָתֵת בַּעֲבוֹט. רָעֵב, צָמֵא וְלָבוּשׁ סְחָבוֹת אֲנִי, וְהַמַּטָּרָה עוֹד רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹתִי בְּלָנְדּוֹן.

הַבֹּקֶר עָבַר עָלַי בַּחֲקִירוֹת וּדְרִישׁוֹת אֵלּוּ, וַאֲנִי עַל מִפְתַּן אַחַת הַחֲנֻיּוֹת הָרֵיקוֹת סָמוּךְ לְמִגְרָשׁ הַשּׁוּק וְחוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת, מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי. וְהִנֵּה עָבְרָה עַל פָּנַי מֶרְכָּבָה קַלָּה וְעָמְדָה רֶגַע. פָּנָיו שֶׁל הָעֶגְלוֹן נִרְאוּ לִי טוֹבִים וְנוֹחִים, וְהַדָּבָר הַזֶּה עוֹרֵר אֶת לִבִּי לִפְנוֹת אִלָיו בִּשְׁאֵלָה, אוּלַי יַגִּיד לִי אֶת מְקוֹם מְגוּרֵי הָאִשָּׁה מָרַת בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד. שְׁאֵלָה זוֹ הָיְתָה שְׁגוּרָה כָּל כָּךְ עַל פִּי, אֲשֶׁר נִמְלְטָה מֵעַל שְׂפָתַי בְּלִי רוּחַ חַיִּים.

“טְרוֹטְבוּד?” עָנָה הָאִישׁ, “הַמְתֵּן נָא. שֵׁם זֶה יָדוּעַ לִי, אִשָּׁה זְקֵנָה הִיא זוֹ?”

“כֵּן,” עָנִיתִי, “הִיא הִיא,”

“קוֹמָתָהּ זְקוּפָה?” שָׁאַל הָאִישׁ שׁוּב בְּזָקְפוֹ קוֹמָתוֹ הוּא.

“כֵּן,” עָנִיתִי, “אָמְנָם כֵּן הוּא.”

“וּבְיָדָה יַלְקוּט,” שָׁאַל הָעֶגְלוֹן, “יַלְקוּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָקוֹם רָחָב, וּפָנֶיהָ זוֹעֲפִים וְעֵינֵי זַעַם לָהּ?”

לִבִּי פָּג בְּקִרְבִּי, כְּאִלּוּ עַל פִּי כָּל הַסִּמָּנִים הָאֵלֶה בָּרִי הָיָה לִי, כִּי זוֹ הִיא דוֹדָתִי שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ.

“אִם כֵּן, שְׁמָעֵנִי נָא” קָרָא אֵלַי הָאִישׁ, “עָלֹה תַּעֲלֶה בָּזֶה (וּבְדַבְּרוֹ הֶרְאָה בְּשׁוֹטוֹ לְעֵבֶר הַגִּבְעָה) וּפָנִיתָ לְךָ הַיְּמִינָה, וְהָלַכְתָּ עַד אֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל הַבָּתִּים הָעוֹמְדִים עַל שְׁפַת הַנָּהָר. שָׁם תִּשְׁאַל לְשֵׁם דּוֹדָתְךָ וְיַגִּידוּ לְךָ. לְפִי דַעְתִּי, אֵין תִּקְוָה, כִּי הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּעֲמֹד לְךָ בַּצָּרָה. הֵא לְךָ פְּרוּטָה,”

קִבַּלְתִּי מִידֵי הָאִיש הַטּוֹב אֶת נִדְבָתוֹ בְּתוֹדָה, אֶקְנֶה לִי פַּת לֶחֶם לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנִי. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר סָעַדְתִּי מְעַט אֶת לִבִּי שַׁמְתִּי פְּעָמַי אֶל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹרָה לִי יְדִידִי הֶחָדָש. עָבַרְתִּי מַהֲלָךְ רַב, וְעֵינַי לֹא רָאוּ שׁוּם בָּיִת. אַךְ לָאַחֲרוֹנָה הִגַּעְתִּי אֶל שׁוּרַת בָּתִּים, וָאָבוֹא אֶל חֲנוּת קְטַנָּה (זוֹ שֶׁקּוֹרְאִים בְּמְקוֹמוֹתֵינוּ “חֲנוּת לְכָל דָּבָר”) וָאֶשְׁאַל, אוּלַי יוֹדְעִים הֵם אֵיפֹה גָרָה מָרַת טְרוֹטְבוּד.

פָּנִיתִי בִּשְׁאֵלָתִי אֶל הַחֶנְוָנִי, אֲשֶׁר עָמַד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לִפְנֵי שֻׁלְחַן הַמִּמְכָּר וַיִשְׁקֹל בְּמֹאזְנַיִם אֹרֶז בִּשְׁבִיל עַלְמָה צְעִירָה אַחַת, שֶׁהִמְתִּינָה שָׁם, וְזוֹ חָשְׁבָה, כִּי אֵלֶיהָ אֲנִי פּוֹנֶה בִּשְׁאֵלָתִי, וְלָכֵן הֶחְזִירָה פָּנֶיהָ אֵלַי וְעָנְתָה:

“עַל גְּבִרְתִּי תִּשְׁאָל? מָה לְךָ אֵלֶיהָ, עֶלֶם?”

“יֵשׁ לִי דָבָר אֵלֶיהָ,” קָרָאתִי, “אִם טוֹב בְּעֵינָיִךְ.”

“הַאֻמְנָם תֹּאמַר לְבַקֵּשׁ נְדָבָה מִמֶּנָּה?” שָׁאֲלָה הָעַלְמָה.

“לֹא” עָנִיתִי, “חָלִילָה לִי.”

אַךְ פִּתְאֹם זָכַרְתִּי, כִּי בֶּאֱמֶת הֵן בָּאתִי הֲלוֹם אֶל דּוֹדָתִי לְבַקֵשׁ חֶסֶד, וְלָכֵן הֶחֱרַשְׁתִּי מִתּוֹךְ מְבוּכָה וָאַרְגִּישׁ כּי פָנַי אָדְמוּ כָּאֵשׁ.

הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁל דּוֹדָתִי, כְּפִי שֶׁהִתְוַדְּעָה אֵלַי בְּדִבּוּרָהּ, שָׂמָה אֶת הָאֹרֶז בְּתוֹךְ סַלָּה וַתֵּצֵא מִן הַחֲנוּת, בְּאָמְרָהּ אֵלַי, כִּי אֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ, אִם טוֹב בְּעֵינַי, אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל מָרַת טְרוֹטְבוּד.

לֹא סֵרַבְתִּי וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵי הָעַלְמָה, אַף כִּי בְּשָׁעָה זוֹ הָיָה לִבִּי נִרְעָשׁ כָּל כָּךְ, עַד כִּי בִּרְכַּי פָּקוּ.

הָלַכְנוּ יַחְדָּו עַד אֲשֶׁר בָּאנוּ אֶל בֵּית־כְּפָר נֶהְדָּר, אֲשֶׁר לוֹ חַלּוֹנוֹת יָפִים כְּמַרְאֵה חֲצִי עִגּוּל, לְפָנָיו חָצֵר קְטַנָּה אוֹ גַן־נָעוּל, אֲשֶׁר עֵינֵי עֲקֶרֶת הַבַּיִת שׁוֹמְרוֹת עָלָיו, וְרֵיחַ שֶׁל פְּרָחִים נוֹדֵף לְמֵרָחוֹק.

“הִנֵה זֶה בֵּיתָהּ שֶׁל מָרַת טְרוֹטְבוּד,” קָרְאָה אֵלַי הָעַלְמָה, “וְעַתָּה אֵין לִי כְּלוּם לְהַגִּיד לָךְ.”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶחְפְּזָה הָעַלְמָה לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְסַלֵּק אֶת הַאַחֲרָיוּת עַל שֶׁבָּאתִי, וַתַּעֲזֹב אוֹתִי לְבַדִּי לִפְנֵי גֶדֶר הַגָּן.

עָמַדְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי מֵרָחוֹק בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל הָאוּלָם, וְדֶרֶךְ וִילוֹן פָּרוּשׂ עָלָיו לְמֶחֱצָה רָאוּ עֵינַי שֻׁלְחַן קָטֹן וְכִסֵּא גָדוֹל וְדִמְיוֹנִי תֵּאַר אֶת דוֹדָתִי הַיּוֹשֶׁבֶת בְּשָׁעָה זוֹ וּפָנֶיהָ אֵימָה.

מַרְאֵה נְעָלַי הָיָה נוֹרָא. הַסֻּלְיוֹת נָפְלוּ מִתַּחְתָּן, וְהָעוֹר עֲלֵיהֶן נִפְקַע וְנִקְרַע, עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה לָהֶן עוֹד צוּרַת נַעַל, הַכּוֹבַע עַל רֹאשִׁי (שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ לִי כִּפָּה בַּלַּיְלָה) הָיָה מָעוּךְ וְרָסוּק כָּל כָּךְ, עַד כִּי יַכִּירֶנוּ מְקוֹמוֹ בְּגַּל שֶׁל אַשְׁפָּה. כֻּתָּנְתִּי לְעוֹרִי וּמִכְנָסַי עַל בְּשָׂרִי הָיוּ מְזֹהָמִים מִזֵּעָה, טַל, עֵשֶׂב וַעֲפַר הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר שָׁכַבְתִּי עָלֶיהָ בְּלֵילוֹת נְדוּדַי, וְעַל הַכֹּל – קְרוּעִים וּפְרוּמִים, עַד כִּי יָכְלוּ לְשַׁמֵּשׁ מִפְלֶצֶת לְהַבְרִיחַ אֶת הַצִּפָּרִים מִגַּנָהּ שֶׁל דּוֹדָתִי. עַל רֹאשִׁי לֹא עָלָה מַסְרֵק מִיּוֹם עָזְבִי אֶת לָנְדּוֹן, פָּנַי, צַוָּארִי וְיָדַי הָיוּ שְׁזוּפִים מִשֶּׁמֶשׁ וּמַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֶה עוֹר הַכּוּשִׁי. מִכַּף רַגְלִי עַד רֹאשִׁי הָיִיתִי לָבָן מִן הַסִּיד וְהָאָבָק, אֲשֶׁר דָּבְקוּ בִּי, כְּאִלּוּ זֶּה עַתָּה יָצָאתִי מִבּוֹר סִיד.

וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מַרְאֶה גוּפִי בְּשָׁעָה זוֹ, וְעָלַי לְהִתְוַדֵּע בְּצוּרָה זוֹ אֶל דּוֹדָתִי, אֶל הָאִשָּׁה הַקָּשָׁה. מַה הָרֹשֶם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה עָלֶיהָ?

הַדְּמָמָה אֲשֶׁר שָׂרְרָה בַּחֲדַר הָאוּלָם, שֶׁהֵצַצְתִּי אֵלָיו בְּעַד הַחַלּוֹן, הֵבִיאָה אוֹתִי, לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה, לִידֵי מַחְשָׁבָה, כִּי דוֹדָתִי אֵינָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם, וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי אֶל הַחַלּוֹן הַסָּמוּךְ, וְהִנֵּה לְעֵינַי אִישׁ יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֶה, אֲשֶׁר שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ, וְהוּא עוֹצֵם עֵינוֹ הָאַחַת, מְנַעְנֵעַ לִי בְּרֹאשׁוֹ וּמְרַמֵּז לִי וְקוֹרֵץ בְּעֵינָיו, צוֹחֵק רֶגַע וְהוֹלֵךְ לוֹ.

רוּחִי הָיָה נִסְעָר מְאֹד, וְעַתָּה נוֹסַף עָלַי הַמַּרְאֶה הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה, אֲשֶׁר זִעֲזַע אֶת נַפְשִׁי עַד הַיְסוֹד. וּכְבָר עָלָה עַל דַּעְתִּי לְהִתְחַמֵּק, וּכְבָר בִּקַּשְׁתִי עֵצוֹת, מַה לַעֲשׂוֹת עַתָּה, וְהִנֵּה אִשָּׁה חֲשׁוּבָה יוֹצֵאת מִן הַבָּיִת. עַל גַּבֵּי מִצְנַפְתָּהּ קְשׁוּרָה מִטְפַּחַת, עַל יָדֶיהָ נַעֲלֵי יָד שֶׁל גַּנָּנִים, יַלְקוּט תָּלוּי לָהּ לְפָנֶיהָ וּבְיָדָה הִיא אוֹחֶזֶת מַעְדֵּר.

כְּרֶגַע הִכַּרְתִּי, כִּי זוֹ הִיא דוֹדָתִי מָרַת בֶּטְסִי. הִיא יָצְאָה מִבֵּיתָה בְּצַעֲדִי גָאוֹן, כַּאֲשֶׁר אָהֲבָה אִמִּי לְתָאֵר אֶת צְעָדֶיהָ בְּבוֹאָהּ דֶּרֶךְ הַגַּן אֶל בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר בְּ“קֵן־עוֹרְבִים” בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן.

“גֶּשׁ הָלְאָה!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי בְּנַעְנְעָה רֹאשָׁהּ וּבַהֲרִימָהּ לְמַעְלָה בַּאֲוִיר אֶת מַעְדֵּרָהּ, “לֵךְ מִזֶּה! אֵין מָקוֹם פֹּה לִנְעָרִים!”

הִבַּטְתִּי אַחֲרֶיהָ, וְלִבִּי חָרֵד. כַּאֲשֶׁר קָרְבָה אֶל קְצֵה הַגַּן וַתִּכְרַע שָׁם לַעֲקֹר שׂרֶשׁ עֵשֶׂב רַע, נִגַּשְׁתִּי אֵלֶיהָ בַּלָאט, וּבְלִבִּי אֵין אַף נִיצוֹץ קַל שֶׁל אֹמֶץ, כִּי אִם יֵאוּשׁ אֵין קֵץ, וָאֶגַּע בָּה בְּאֶצְבָּעִי.

“אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ, גְּבִרְתִּי,” פָּתָחְתִּי.

הִיא קָמָה בַּחֲרָדָה וַתִּתֶּן בִּי עֵינֶיהָ.

“אֶמְצָא חֵן בְּעֵינַיִךְ, דּוֹדָתִי.”

“אִי!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי בְּקוֹל תִּמָּהוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא שָׁמְעוּ אָזְנַי מִיָּמָי.

“אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ, דּוֹדָתִי, שְׁאֵרֵךְ אֲנִי.”

“הוֹי, אֵלִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי וַתֵּשֶׁב עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע בַּגָּן.

“דָּוִד קָפֶּרְפִילְד מִבְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן אֲנִי אֲשֶׁר בְּסוֹפוֹלְק. אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הוֹאַלְתְּ לָבוֹא בְּלֵיל הִוָּלְדִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אִמִּי. אֻמְלָל אֲנִי מְאֹד מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר מֵתָה עָלַי אִמִּי. יָתוֹם נֶעֱזָב אֲנִי. תּוֹרָה לֹא לָמַדְתִּי, מְשֻׁלָּח אֲנִי לְנַפְשִׁי, עוֹבֵד הָיִיתִי עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנֶת לִי, לָכֵן בָּרַחְתִּי וָאָבוֹא הַיּוֹם אֶל בֵּיתֵךְ. בְּרֵאשִׁית דַּרְכִי שָׁדְדוּ אוֹתִי, אַחֲרֵי כֵן שִׁשָּׁה יָמִים וָאָלִין בַּחוּץ כָּל יְמֵי נְדוּדַי…”

4.jpg

כֹּחִי עֲזָבַנִי פִּתְאֹם, רַק בִּתְנוּעַת יָד כִּילִיתִי אֶת דְּבָרַי, כְּאִלּוּ קָרָאתִי אֶת מַלְבּוּשַׁי וְאֶת מַרְאֵה פָּנַי לְהָעִיד עָלַי, כַּמָּה עָמָל וְיָגוֹן שָׂבַעְתִּי, וָאֶפְרֹץ בִּבְכִי רָב, כְּאִלּוּ נִפְתַּח מַעְיַן דִּמְעוֹתָי אֲשֶׁר הָיָה סָתוּם כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ הַזֶּה.

דּוֹדָתִי יָשְׁבָה עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וְהִסְתַּכְּלָה בִּי, וּפָנֶיהָ לֹא הִבִּיעוּ בְּדַבְּרִי כִּי אִם תִּמָּהוֹן רָב. אַךְ כַּאֲשֶׁר הַחִלּוֹתִי לִבְכּוֹת קָמָה מִמְקוֹמָה בְּחִפָּזוֹן רַב, אָחֲזָה בְּצַוְּארוֹנִי וַתְּבִיאֵנִי אֶל הַבָּיִת.

רֵאשִׁית מַעֲשֶׂיהָ הָיָה לִפְתֹּחַ אֲרוֹן־מָזוֹן גָּדוֹל וּלְהוֹצִיא מִשָּׁם בַּקְבּוּקִים רַבִּים וְלָצֶקֶת אֶל פִּי מְלֹא כַּף מִזֶּה וּמְלֹא כַּף מִזֶּה. מְשַׁעֵר אֲנִי, כִּי לָקְחָה דוֹדָתִי מִכֹּל הַבָּא בְּיָדָהּ, יַעַן כִּי חִכִּי טָעַם מֵי אָנִיס וּמְרַק עֲפִיאָן וְחֹמֶץ־חַזֶּרֶת.

אַךְ גַּם לְאַחַר כָּל הַמַּטְעַמִּים הָאֵלֶּה שֶׁהֵשִׁיבוּ אֶת נַפְשִׁי לֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ לִמְנֹעַ בְּעַד אַנְחוֹתַי, וְלָכֵן הִשְׁכִּיבָה אוֹתִי דוֹדָתִי עַל גַּבִֵּי הַסַּפָּה בְּקָשְׁרָהּ לְרֹאשִׁי מִטְפַּחַת וּבְשִׂימָהּ מִתַּחַת לְרַגְלִי אֶת מִטְפַּחַת־רֹאשָׁהּ, כְּדֵי שֶׁלֹא אֲלַכְלֵךְ אֶת עֲטֶיפַת הַסַּפָּה. אַחֲרֵי כֵן יָשְׁבָה מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ הַיָּרוֹק, אֲשֶׁר מִשָּׁם לֹא נִרְאוּ אֵלַי פָּנֶיהָ, וְרַק אֶת קוֹלָהּ שָׁמַעְתִּי פַּעַם בְּפָעַם; “הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ” הַקְּרִיאוֹת הָאֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּיהָ כְּחִצִּים מִקֶּשֶׁת.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה צִלְצְלָה דוֹדָתִי בְּפַעֲמוֹן וַתִּקְרָא: “יוֹנֶט!” וְהַמְשָׁרֶתֶת נִכְנְסָה.

“עֲלִי נָא וּפִקְדִי בִּשְׁמִי אֶת מַר דִּיק, וְאָמַרְתְּ לוֹ, כִּי יֵשׁ לִי דָבָר אֵלָיו”.

הַמְשָׁרֶתֶת הִתְבּוֹנְנָה אֵלַי בְּתִמָּהוֹן, בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי שוֹכֵב סָרוּחַ עַל הַסּפָּה (יָרֵאתִי לְהָנִיד יָד אוֹ רֶגֶל, לִבְלִי עוֹרֵר אֶת חֲמַת דּוֹדָתִי) וַתֵּצֵא לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדַּת גְּבִרְתָּהּ.

דּוֹדָתִי הִתְהַלְּכָה עַל פְּנֵי הַחֶדֶר אָנֶּה וָאָנָּה, יָדֶיהָ שְׁלוּבוֹת לַאֲחוֹרֶיהָ, עַד אֲשֶׁר נִכְנַס מִתּוֹךְ חִיּוּךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ, אֲשֶׁר נִשְׁקַף אֵלַי בְּעַד הַחַלּוֹן.

“מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אַל נָא תַּעֲשֶׂה עַצְמְךָ שׁוֹטֶה, כִּי אֵין חָכָם וְנָבוֹן כָּמוֹךָ, לִכְשֶׁתִּרְצֶה. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים זֹאת. וּבְכֵן אַל תִּשְׁתַּטֶּה, כִּי לֹא אַאֲמִין בָּזֶה.”

כְּרֶגַע הֶעֱמִיד הָאִישׁ פָּנִים כְּבֵדִים וַיַּבֵּט עָלַי, וַיְהִי בְּעֵינַי כִּמְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ, לְבַל אֲסַפֵּר עַל אֹדוֹתָיו מְאוּמָה מִכֹּל אֲשֶׁר רְאִיתִיו עוֹשֶׂה בְּעַד חַלּוֹן חַדְרוֹ.

“מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי שׁוּב, “הֵן שָׁמַעְתָּ מִפִּי אֶת שֵׁם דָּוִד קָפֶּרְפִילְד. אַל נָא תֹּאמַר, כִּי כֹּחַ זִכְרוֹנְךָ חַלָּשׁ. אֲנִי וְאַתָּה יוֹדְעִים כִּי לֹא כֵן הַדָּבָר.”

“דָּוִד קָפֶּרְפִילְד?” שָׁאַל מַר דִּיק אֲשֶׁר, כַּנִּרְאֶה, לֹא זָכַר יָפֶה אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה, “קָפֶּרְפִילְד דָּוִד! כֵּן, כֵּן! וַדַּאי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר הֵיטֵב.”

“וּבְכֵן,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “הִנֵּה הַנַּעַר הַזֶּה הוּא בְּנוֹ, דּוֹמֶה הָיָה בְּפָנָיו אֶל אָבִיו, לוּלֵא הָיוּ פָּנָיו כִּפְנֵי אִמּוֹ.”

“בְּנוֹ?” שָׁאַל מַר דִּיק, “בֶּן דָּוִד? הֲכֵן הוּא?”

“כֵּן,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “וְהַנַּעַר הַזֶּה עָשָׂה מַעֲשֶׂה יָפֶה: נָטַל וּבָרַח לוֹ. הוֹי! אֲחוֹתוֹ בֶּטְסִי לֹא הָיְתָה בּוֹרַחַת.”

דּוֹדָתִי נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ וַדָּאוּת גְּמוּרָה, כִּי בֶּטְסִי אֲחוֹתִי – זוֹ שֶׁלֹּא בָּאָה לְעוֹלָם – הָיְתָה בַּעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

“הוֹי!” נַעֲנָה מַר דִּיק, “הַאֻמְנָם בָּרִי לָךְ הַדָּבָר, כִּי יַלְדָּה זוֹ לֹא הָיְתָה בּוֹרַחַת?”

“אֱלֹהִים יִשְׁמְרֵנִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי מִתּוֹךְ רֹגֶז, “מַה בֶּן אָדָם זֶה סָח? הַאֻמְנָם יֵשׁ סָפֵק בְּכָךְ, כִּי הִיא לֹא הָיְתָה עוֹשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה? הֵן הִיא הָיְתָה חוֹסָה בְּצִלִּי, בְּצֵל דוֹדָתָה כְּאֵם לָהּ, אֲשֶׁר הָיְתָה שׁוֹמֶרֶת עָלֶיהָ מִכָּל פֶּגַע. וְאֵיכָכָה זֶה, שֹׁד וַאֲבַדּוֹן, הָיָה עוֹלֶה עַל לֵב בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד לִבְרֹחַ מִמֶּנִּי?”

“וַדַּאי לֹא!” עָנָה מַר דִּיק.

“טוֹב וְיָפֶה,” קִָרְאָה דוֹדָתִי, “הִנֵה שִׂכְלְךָ חַד כְּאִזְמֵל שֶׁל מְנַתֵּחַ, וְלָמָּה תְּדַבֵּר לִפְעָמִים דִּבְרֵי הֶבֶל? וְעַתָּה רְאֵה נָא אֶת דָּוִד זֶה הַקָּטֹן וְעוּץ לִי עֵצָה, מַה לַעֲשׂוֹת לוֹ?”

“מַה לַעֲשׂוֹת לוֹ?” חָזַר מַר דִּיק עַל שְׁאֵלַת דּוֹדָתִי מִתּוֹךְ מְבוּכָה, “אָכֵן שְׁאֵלָה הִיא: מַה לַעֲשׂוֹת?”

“כֵּן,” עָנְתָה דוֹדָתִי מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ וַתִּשְׁלַח אֶצְבַּע לְמוּל מַר דִּיק, “הֲלֹא אֶשְׁמַע מִפִּיךָ עֵצָה טוֹבָה? פְּתַח פִּיךָ.”

“לוּ הָיִיתִי בּמְקוֹמֵךְ,” עָנָה מר דֵּיק כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, בְּנָתְנוֹ עֵינָיו בִּי, “כִּי אָז…”

מַרְאֶה פָּנַי הֵעִיר בּוֹ פִּתְאֹם מַחֲשָׁבָה חָרוּצָה, וְהוּא הוֹסִיף:

“כֵּי אָז הָיִיתִי רוֹחֵץ אוֹתוֹ, קֹדֶם כֹּל!”

“יוֹנֶט!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּקְרִיאַת נִצָּחוֹן, אֲשֶׁר לֹא הֵבַנְתִּי אָז מַה טִיבָהּ, “מַר דִּיק הוּא חָכָם וְנָבוֹן מִכֻּלָנוּ. הָכִינִי אַמְבֵּט.”

וְאַף עַל פִּי שֶׁשִּׂיחָה זוֹ הָיְתָה קְרוֹבָה מְאֹד אֶל עַצְמִי וְאֶל בְּשָׁרִי, לֹא יָכֹלְתִּי לִמְנֹעַ אֶת עַצְמִי מֵהִתְבּוֹנֵן אֶל פְּנֵי אַנְשֵׁי הַבַּיִת: אֶל דּוֹדָתִי, אֶל מַר דִּיק וְיוֹנֶט, וְגַם אֶל מַעֲרֶכֶת הַבָּיִת.

דּוֹדָתִי הָיְתָה אִשָּׁה גְדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה, פָּנֶיהָ קָשִׁים אַךְ לֹא זוֹעֲמִים. פָּנֶיהָ, קוֹלָהּ, מַלְבּוּשֶׁיהָ, תְּנוּעוֹתֶיהָ, הִבִּיעוּ קַשְׁיוֹת, וְאֵין פֶּלֶא אִם עָשְׂתָה רשֶׁם נוֹרָא עַל אִמִּי הָרַכָּה, בְּהַרְאוֹתָהּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. וְאוּלָם תָּוֵי פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ חֲשִׁיבוּת בְּמִדָּה מְרֻבָּה, אַף כִּי הֵעִידוּ גַם עַל תַּקִיפוּת שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּיִחוּד אֶל עֵינֶיהָ הַמְלֵאוֹת חַיִּים וְהַמְּפִיקוֹת אוֹרָה. שְׂעָרוֹתֶיהָ־שֵׂיבָה הָיוּ סְרוּקוֹת וּסְדוּרוֹת עַל רֹאשָׁה מִזֶּה, וַעֲלֵיהֶן שָׁבִיס, כַּאֲשֶׁר חָבְשׁוּ לְרֹאשָׁן הַנָּשִׁים בַּיָּמִים הָהֵם, הַקָּשׁוּר בְּמִקְלְעוֹת מֶשִׁי תַּחַת סַנְטֵרָהּ; שִׂמְלָתָהּ הַכְּחֻלָּה הָיְתָה מְפֹאָרָה, אַךְ תְּפוּרָה בְּאֹּפֶן זֶה, כְּאִלּוּ חָפְצָה דוֹדָתִי לִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה בְּמַהֲלָכָהּ. זוֹכֵר אֲנִי, כִּי אָז חָשַׁבְתִּי אֶת דּוֹדָתִי, עַל פִּי מַלְבּוּשֶׁיהָ, לְרוֹכֶבֶת עַל סוּס. עַל צִדָּהּ נָשְׂאָה שָׁעוֹן שֶׁל גֶּבֶר (כָּךְ שִׁעַרְתִּי עַל פִּי מִדַּת גָּדְלוֹ) וְשַׁרְשֶׁרֶת יָאָה לוֹ. עַל צַוָּארָהּ עֲנָק בַּד, שֶׁנִּרְאָה כְּעֵין צַוָּארוֹן, וְעַל כַּפּוֹת יָדֶיהָ כְּמִין מַנְקֵטִים מְגֹהָצִים.

מַר דִּיק הָיָה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי אִישׁ שֵׂיבָה וּפָנָיו מַבְהִיקִים. עַל זֶה לֹא הָיָה לִי עוֹד מַה לְהוֹסִיף, לוּלֵא הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל רֹאשׁוֹ הַנָּטוּי הַצִּדָּה בְּאֹפֶן מְשֻנֶּה – לֹא מֵחֲמַת זִקְנָה. דּוֹמֶה הָיָה בָּזֶה יוֹתֵר אֶל אֶחָד מִתַּלְמִידֵי מַר קְרִיקְל, לְאַחַר שֶׁסָפַג מַלְקוֹת. עֵינָיו הַגְדוֹלוֹת וְהָאֲפוֹרוֹת הִבְרִיקוּ בְּמֶבָּט תּוֹעֶה, וּמִנְהָגָיו בִּכְלָל הָיוּ מְשֻׁנִּים בְּעֵינָי. הַכְנָעָתוֹ מִפְּנֵי דוֹדָתִי, שִׁמְחָתוֹ בְּשָׁמְעוֹ מִפִּיהָ תְּהִלָּתוֹ – כָּל אֵלֶּה הֵבִיאוּ אוֹתִי לִידֵי רַעְיוֹן, כִּי קְצָת מְטֹרָף הוּא הָאִישׁ הַזֶּה, אַף כִּי תָּמַהְתִּי מְאֹד עַל הַדָּבָר, מֵאַיִן בָּא אֶל בֵּית דּוֹדָתִי וּמַה לוֹ פֹּה. לָבוּשׁ הָיָה בִּגְדֵי כָבוֹד כְּאַחַד הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים, וְשָׁעוֹן שֶׁל זָהָב תָּלוּי בְּצִדּוֹ, וְּבְכִיסוֹ מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף, שֶׁהוּא מְקַשְׁקֵשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ רוֹצֶה הוּא לְהִתְגָּאוֹת בְּעָשְׁרוֹ.

יוֹנֶט הָיְתָה עַלְמָה יָפָה כְּבַת תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה אוֹ עֶשְׂרִים. וְכָל הֲלִיכוֹתֶיהָ הָיוּ נוֹחוֹת וְחֵן שָׁפוּךְ עַל כָּל מַעֲשֶׂיהָ. אַחֲרֵי כֵן נוֹדַע לִי כִּי הִיא הָיְתָה אַחַת מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר דּוֹדָתִי לָקְחָה אֶל בֵּיתָהּ לְחַנֵּךְ אוֹתָהּ בְּרוּחַ שִׂנְאָה אֶל מִין הַגְּבָרִים.

מַרְאֵה הַחֶדֶר אַף הוּא הָיָה נָאֶה, כְּמַרְאֵה פְּנֵי דוֹדָתִי וְיוֹנֶט, וּבְהַעֲלוֹתִי הַיּוֹם עַל לִבִּי אֶת זֵכֶר הַשָּׁעָה הַהִיא, מַגִּיעַ אֶל אַפִּי רֵיחַ הַיָּם מְעֹרָב עִם רֵיחַ הַפְּרָחִים, אֲשֶׁר הָיָה נוֹדֵף מִסָּבִיב לְבַּיִת הַהוּא. וַאֲנִי רוֹאֶה בְּעֵינֵי רוּחִי אֶת הָרְהִיטִים הָעַתִּיקִים, הַמְמֹרָקִים וְהַמְמֹרָטִים עַד הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק, אֶת הַכִּסֵּא וְאֶת הַשֻּׁלְחָן שֶׁל דּוֹדָתִי, הָעוֹמְדִים בְּלִי נוֹעַ תַּחַת הַמָּסָךְ הֶעָגֹל וְהַיָּרֹק לְיַד הַחַלּוֹן בִּדְמוּת קֶשֶׁת, אֶת הַמַּרְבַד שֶׁל צֶמֶר, הֶחָתוּל, אֶת דּוּד הַנְּחֹשֶׁת, אֶת שְׁתֵּי הַקָּנָרִיוֹת, אֶת כְּלֵי הַזְּכוּכִית הַיְקָרִים, אֶת הָאַגָּן עִם הַפְּרָחִים הַנּוֹבְלִים, אֶת הָאָרוֹן הַגָּדוֹל הַמֵּכִיל בְּקִרְבּוֹ כָּל מִינֵי בַּקְבּוּקִים וּצְלוֹחִיּוֹת, – וּבְתוֹךְ כָּל הַפְּאֵר הַזֶּה שׁוֹכֵב אָנֹכִי, נַעַר פָּרוּעַ, עַל הַסַּפָּה, מִתְבּוֹנֵן אֶל סְבִיבוֹתָי.

יוֹנֶט הָלְכָה לְהָכִין אֶת הָאַמְבֵּט, וְהִנֵּה, לְתִמְהוֹנִי הַגָּדוֹל, קָדְרוּ פִּתְאֹם פְנֵי דוֹדָתִי שֶׁהִבִּיעוּ עַד עַתָּה מְנוּחָה, וַתִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: “יוֹנֶט! חֲמוֹרִים!”

וּבְרֶגַע יָרְדָה יוֹנֶט מֵעַל הַמַּעֲלוֹת בְּחִפָּזוֹן רַב, כְּאִלּוּ אֵשׁ אָחֲזָה בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת אֶל הַמִּגְרָשׁ הֶעַָטוּף דֶּשֶׁא אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת, וַתְּגָרֵשׁ מִשָׁם שְׁתֵּי נָשִׁים רוֹכְבוֹת עַל חֲמוֹרִים, אֲשֶׁר הֵעֵזּוּ לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נֶחְפְּזָה גַם דוֹדָתִי מִן הַבַּיִת וַתִּתְפֹּשׂ בְּרֶסֶן חֲמוֹר שְׁלִישִׁי, אֲשׁר רָכַב עָלָיו נַעַר, וַתְּגָרְשֵׁהוּ הָלְאָה, וַתִּצְרֹם יָפֶה אֶת אֹזֶן הַחֲמוֹר, אֲשֶׁר הֵעֵז לַעֲבֹר אֶת הַתְּחוּם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֵינִי יוֹדֵעַ, אִם עַל פִּי חֹק לֹא נָתְנָה דוֹדָתִי לַעֲבֹר בִּגְבוּל הַמִּגְרָשׁ שֶׁלָּהּ, אוֹ אוּלַי עָשְׂתָה דִין זֶה לְעַצְמָהּ. וְאוּלָם בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אוֹי לוֹ לַחֲמוֹר, שֶׁהֵעֵז לַעֲבֹר עַל אִסּוּר זֶה. דּוֹדָתִי לֹּא נִקְּתָה אוֹתוֹ. גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה טְרוּדָה בִּמְלַאכְתָּהּ, גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּשִׂיחָה – מַרְאֵה חֲמוֹר עוֹבֵר בִּגְבוּלָהּ בִּלְבֵּל אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וּמַעֲשֶׂיהָ. בְּפִנּוֹת חֲבוּיוֹת עָמְדוּ מוּכָנִים כַּדֵּי מַיִם וּמִזְרְקוֹת מַיִם לִשְׁפֹּךְ עַל רָאשֵׁי הַנְעָרִים שֶׁעָבְרוּ חֹק. גַּם מַקְלוֹת הָיוּ מֻנָּחִים בַּפְּרוֹזְדוֹר מֵאֲחוֹרֵי הַפֶּתַח, כְּדֵי לְהִלָּחֵם עִם הַחֲמוֹרִים וְעִם הַנְּעָרִים הָרוֹכְבִים עֲלֵיהֶם.

תִּגְרוֹת אֵלּוּ הָיוּ מְצוּיוֹת מְאֹד, אוּלַי עָשׂוּ זֹאת הַחַמָּרִים בְּכַוָּנָה לְשֵׁם שְׂחוֹק וְהוֹלְלוּת, וְאוּלַי נִמְצְאוּ בֵּין הַחֲמוֹרִים פִּקְחִים, שֶׁרָאוּ תַּעֲנוּג לְעַצְמָם לָלֶכֶת דַּוְקָא בַּדֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עֲלֵיהֶם. מִי יוֹדֵעַ, אַךְ עַד שֶׁהוּכַן הָאַמְבֵּט בִּשְׁבִילִי פָּרְצוּ שָׁלֹשׁ תִּגְרוֹת, וְדוֹדָתִי עָשְׁתָה שְׁפָטִים בְּאַחַד הַנְּעַרִים שֶׁרָכַב עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר.

הָאַמְבֵּט גָּרַם לִי הַנָאָה רַבָּה וְהֵשִיב נַפְשִׁי, כִּי הִנֵּה מִתּוֹךְ שְׁכִיבָה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה הָיִיתִי חַשׁ בְּכָל אֵבָרַי, גַּם הָיִיתִי עָיֵף וְרַצוּץ כָּל כָּךְ, עַד כִּי לֹא הָיָה בֳּי כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלַי חֲמִשָּׁה רְגָעִים רְצוּפִים.

לְאַחַר שֶׁהִתְרַחַצְתִּי, הִלְבִּישׁוּ אוֹתִי הַנָּשִׁים, דּוֹדָתִי וְיוֹנֶט, כֻּתֹּנֶת רְחָבָה וּמִכְנָסַיִם רְחָבִים, שֶׁשָּׁאֲלוּ מֵאֵת מַר דִּיק, גַּם עָטְפוּ אוֹתִי בִּשְׁתַּיִם שָׁלשׁ מִטְפָּחוֹת, עַד אֲשֶׁר חַם לִי מְאֹד. וּבִהְיוֹתִי אֲחוּז שֵנָה, שָׁכַבְתִּי שׁוּב עַל הַסַּפָּה וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עָלָי.

אוּלַי הָיָה הַדָּבָר רַק חֲלוֹם שֶׁרָאִיתִי מֵהַרְהוֹרֵי לִבִּי, אַךְ הָרֶגֶשׁ הָיָה בְּנַפְשִׁי, כִּי בָּאָה דוֹדָתִי וְגָחֲנָה עָלַי, סִלְקָה אֶת קְוֻצּוֹת רֹאשִׁי מֵעַל פָּנַי, הִתְקִינָה אֶת הַכָּר מְרַאֲשׁוֹתַי, וְאַחַר הִסְתַּכְּלָה בִּי. נִדְמֶה לִי, כִּי אָזְנַי שָׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים “נַעַר יָפֶה” אוֹ “נַעַר מִסְכֵּן”, וְאוּלָם בַּהֲקִיצִי מָצָאתִי אֶת דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ תַּחַת הַמָּסָךְ הַיָרוֹק וּמַבִּיטָה בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל הַיָּם.

לְאַחַר שֶׁהֱקִיצוֹתִי סָעַדְנוּ אֲרֻחַת הַצָּהָרָיִם. הִגִּישׁוּ בְּשַׂר עוֹף צָלוּי וּפַשְׁטִידָה, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי אֶל הַשֻּׁלְחָן עָטוּף וְכָרוּךְ בִּבְגָדַי, וּמַרְאֵה עוֹף צָלוּי גַּם לִי, וְקָשֶׁה הָיָה לִי לְהָנִיעַ יָד, אַךְ כֵּיוָן שֶׁדּוֹדָתִי בִּכְבוֹדָה וּבְעַצְמָה טָרְחָה לִכְרֹךְ אוֹתִי, קִבַּלְתִּי יִסּוּרַי בְּאַהֲבָה.

כָּל אוֹתָה שָׁעָה נִכְסַפְתִּי לָדַעַת, מַה יֵעָשֶׂה בִּי, אַךְ דּוֹדָתִי יָשְׁבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן שׁוֹתֶקֶת, וְרַק כַּאֲשֶׁר נָתְנָה עֵינֶיהָ בִּי, בְּשִׁבְתִּי מִמּוּלָהּ, הוֹצִיאָה מִפִּיהָ: “הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ!” וְהַדִּבּוּר הַזֶּה לֹא הֵבִיא לִי נֶחָמָה.

הַמַּפָּה הוּסְרָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וּבַקְבּוּק יַיִן הוּבָא לְקִנּוּחַ־סְעֻדָּה. דּוֹדָתִי שָׁלְחָה לִקְרֹא שֵׁנִית אֶת מַר דִּיק, אֲשֶׁר נִטְפַּל אֵלֵינוּ וְהֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁל נָבוֹן בְּכָל שָׁעָה שֶׁפָּקְדָה עָלָיו דּוֹדָתִי לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרִי שֶׁיָּצָא מִפִּי, בַּעֲנוֹתִי עַל כַּמָּה שְׁאֵלוֹת.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא גָרְעָה דוֹדָתִי עַיִן מִמַּר דִּיק. לוּלֵא כֵן, אֲנִי חוֹשֵב, הָיָה נִרְדָּם. וּבְכָל שָׁעָה שֶׁנִּרְאָה עַל פְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה חִיּוּךְ, נֶעְלַם מִיָּד מַרְאֵה הַקְּמָטִים שֶׁל רֹגֶז עַל מֵצַח דּוֹדָתִי.

“מֶה הָיָה לָהּ לְאוֹתָהּ אִשָּׁה אֻמְלָלָה, כִּי הָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר?” קָרְאָה דוֹדָתִי, לְאַחַר שֶׁכִּלִּיתִי לְדַבֵּר, “קָשֶׁה לִי לְהָבִין.”

“אוּלַי אָהֲבָה אֶת אִישָׁהּ הַשֵּׁנִי?” שָׁאָל מַר דִּיק.

“אָהֲבָה?!” חָזְרָה דוֹדָתִי, “מַה טִיבָהּ שֶׁל אַהֲבָה זוֹ? וְעַל מַה וְלָמָּה אָהֲבָה אוֹתוֹ?”'

“וְאֶפְשָׁר,” חִיֵּךְ מַר דִּיק לְאַחַר הִרְהוּר קַל, “שֶׁעָשְׂתָה זֹאת לְשֵׁם תַּעֲנוּג?”

“אָכֵן תַּעֲנוּג הוּא!” עָנְתָה דוֹדָּתִי, “תַּעֲנוּג גָּדוֹל וְנוֹרָא הוּא לְרִיבָה תַּמָּה לָתֵת לִבָּהּ בְּמַתָּנָה לְאִישׁ דּוֹמֶה לְכֶלֶב וְלָדַעַת, כִּי סוֹף סוֹף יִתְעַמֵּר בָּהּ. רְצוֹנִי לָדַעַת, לָמָּה הָיָה לָהּ לְהִנָּשֵׁא שֵׁנִית. הֵן כְּבָר הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאִישׁ. וּלְעֵינֶיהָ הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, זֶה שֶׁהָיָה רָץ אַחֲרֵי נָשִׁים יָפוֹת מַרְאֶה. וְהֵן כְּבָר הָיָה לָהּ יֶלֶד. וּמָה עוֹד?”

מַר דִּיק קָרַץ בַּסֵּתֶר אֵלַי, כְּאִלּוּ הִבִּיעַ אֶת תִּמְהוֹנוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

“גַּם יֶלֶד יָלְדָה לֹא בְּחָכְמָה!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “הֵיכָן נֶעֶלְמָה אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַזֶּה, בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד? הִיא לֹא בָּאָה לְעוֹלָם. אַל תַּפְסִיקוּ אוֹתִי!”

מַר דִּיק יָשַׁב בְּפַחַד.

“הָאִישׁ הַקָּטֹן, הָרוֹפֵא, זֶה שֶרֹאשׁוֹ נָטוּי הַצִּדָּה,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “שִׁילִיףּ, אוֹ אֵיךְ שֶׁקוֹרְאִים אוֹתוֹ, לָמָּה יָשַׁב הוּא שָׁם? כָּל מַה שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא הָיָה אֶלָּא לְבַשֵּׂר לִי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בְּקוֹל צָרוּד, כִּי יֶלֶד נוֹלַד. יֶלֶד! הוֹי, שׁוֹטִים שֶׁבְּשׁוֹטִים!”

הַדְּבָרִים הָאֲחֲרוֹנִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי דוֹדָתִי בְּחֵמָה הֵטִילוּ אֵימָה עַל מַר דִּיק. לֹא אֲכַחֵד, כִּי גַם אָנֹכִי חָרַדְתִּי קְצַת.

“וְאִם מְעַט הָיָה כָּל זֶה, כִּי לֹא נָתְנָה אוֹר חַיִּים לְאֲחוֹתוֹ שֶׁל הַנַעַר, לְבֶטְסִי טְרוֹטְבוּד,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “הִנֵּה יָצְאָה וְהָיְתָה שֵׁנִית לְאִישׁ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּחֳרָה בְּבַעַל, אֲשֶׁר כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, מוֹרְד־שָׂטָן, וְגָזְלָה אוֹר חַיִּים גַּם מִבְּנָהּ הַיָּחִיד! הַיוֹצֵא מִזֶּה כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְכָל בַּר־דַּעַת לִרְאוֹת מֵרֹאשׁ, כִּי הָיָה הַנַּעַר מְשֻׁלָּח לְנַפְשׁוֹ, וְעוֹד בְּטֶרֶם גָּדַל נַעֲשָׂה נָע וְנָד כְּקָיִן.”

מַר דִּיק הִסֱתַּכֵּל בְּפָנַי לְהִוָּכַח אִם בֶּאֱמֶת אֲנִי דוֹמֶה לְקַיִן.

“גַּם הָאִשָּׁה הַהִיא, בַּעֲלַת הַשֵּׁם הַמְשֻׁנֶּה,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “זוֹ פֵּגוֹטִי, גַּם הִיא יָצְאָה וְהָיְתָה לְאִישׁ, כְּאִלּוּ לֹא יָדְעָה וְלֹא רָאֲתָה מָה רַבָּה הָרָעָה הַבָּאָה מִתּוֹךְ הַנְּשׂוּאִין. וְאוּלָם מְקַוָּה אֲנִי,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “כִּי בַּעֲלָהּ הוּא אֶחָד מֵאֵלֶּה הַנְּבָלִים, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם נִכְתָּבִים בָּעִתּוֹנִים, וְהוּא יְשַׁלֵּם לָהּ כְּדֵי אִוַּלְתָּהּ.”

לֹא יָכֹלְתִּי נְשׂוֹא עוֹד בְּשָׁמְעִי אֶת גִּדּוּפֵי דוֹדָתִי כְּלַפֵּי אוֹמַנְתִּי וְאֶת דְּבַר הַנְבוּאָה שֶׁלָּהּ עַל אֹדוֹת גּוֹרָלָהּ, וְלָכֵן קַמְתִּי וָאֹמַר לְדוֹדָתִי, כִּי טוֹעָה הִיא, כִּי אֵין בָּעוֹלָם כְּפֵגוֹטִי אִשָּׁה טוֹבַת לֵב וְנֶאֱמָנַת־רוּחַ, מְסוּרָה בְּכָל נַפְשָׁהּ וְידִידָה בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם. הִיא אָהֲבָה בְּכָל מְאֹדָהּ אֶת אִמֵּי וְאוהֶבֶת גַּם אוֹתִי.

אִמִּי שָׂמָה אֶת רֹאשָׁהּ בִּרְגָעֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים לְחַיֶּיהָ עַל זְרוֹעָה שֶׁל הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וְעַל פָּנֶיהָ הִטְבִּיעָה אִמִּי אֶת נְשִׁיקָתָה הָאַחֲרוֹנָה.

וְעוֹד הָיָה בְּלִבִּי לֵאמֹר, כִּי בֵּיתָהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי הוּא בֵּיתִי וְכֹל אֲשֶׁר לָהּ לִי הוּא, וְכִי נָכוֹן הָיִיתִי לַחֲסוֹת בְּצֵל קוֹרָתָהּ לוּלֵא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה עֲנִיָּה הִיא. וְאוּלָם הִפְסַקְתִּי בְּדִבּוּרִי, כִּי בְּהַעֲלוֹתִי עַל שְׂפָתַי אֶת הַשֵּׁמוֹת הַחֲבִיבִים, הִתְעוֹרֵר לִבִּי וָאָלִיט פָּנַי בְּכַפִּי, אֲשֶׁר שַׂמֱתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן.

“טוֹב וְיָפֶה!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “נָאֶה הַדָּבָר לִשְׁמֹעַ אֶת הַנַּעַר מֵגֵן עַל זוֹ שֶׁהָיְתָה מְגִנָּה עָלָיו… יוֹנֶט, חֲמוֹרִים!”

לוּלֵא הַחֲמוֹרִים הַשּׁוֹטִים הָאֵלֶּה, מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בָאָה בַּיּוֹם הַהוּא גְאֻלָּה לְנַפְשִׁי. דּוֹדָתִי שָׂמָה יָדָהּ עַל שִׁכְמִי וְלִבִּי נִמְלָא אֹמֶץ עַד כְּדֵי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה, כִּי תַעֲשֶׂה חֶסֶד עִמָּדִי וְתָגֵן עָלָי. וְאוּלָם הַהַפְסָקָה, שֶׁבָּאָה פִּתְאֹם בִּגְלַל הַחֲמוֹרִים שֶׁנִרְאוּ עַל פְּנֵי הַכִּכָּר, שָׂמָה קֵץ לְרִגְשׁוֹת לִבִּי, וְדוֹדָתִי הֵחֵלָּה לָדוּן עִם מַר דִּיק עַל אֹדוֹת הַתַּחְבּוּלוֹת, שֶׁבְּדַעְתָּהּ לְבַקֵשׁ בְּמִלְחַמְתָּהּ עִם הַחֲמוֹרִים וּמַנְהִיגֵיהֶם.

לְאַחַר מִשְׁתֵּה הַטֵּה יָשַׁבְנוּ לְיַד הַחַלּוֹן עַד שְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים, וְיוֹנֶט הֵבִיאָה הַחַדְרָה נֵרוֹת דּוֹלְקִים וְהוֹרִידָה אֶת הַוִּילוֹנוֹת עַל גַּבֵּי הַחַלּוֹנוֹת.

“וְעַתָּה, מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּכֹבֶד־רֹאשׁ, בְּשָׁלְחָהּ אֶצְבַּע, “הֲרֵי אֲנִי פּוֹנָה אֵלֶיךָ בִּשְׁאֵלָה שֵׁנִית. הַבֵּט־נָא וּרְאֵה אֶת פְּנֵי הַנַּעַר.”

“בֶּן דָּוִד?” שָׁאַל מַר דִּיק, וּפָנָיו הִבִּיעוּ כֹּבֶד־רֹאשׁ.

“כֵּן,” הֵשִׁיבָה דּוֹדָתִי, “מֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה לוֹ?”

“לוֹ? לְבֶן דָּוִד?” חָזַר מַר דִּיק.

“כֵּן,” הֵשִׁיבָה דּוֹדָתִי, “לִבְנוֹ שֶׁל דָּוִד.”

“הָהּ!” קָרָא מַר דִּיק, “אָנֹכִי, מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה אָנִי?… הָיִיתִי נוֹטֵל וּמוֹלִיךְ אוֹתוֹ לַחֲדַר הַמִּטּוֹת.”

“יוֹנֶט!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּאוֹתָה הַקְרִיאָה שֶׁל נִצָּחוֹן, שֶׁשָּׁמַעְתִי כְּבָר פָּעַם אַחַת, “מַר דִּיק נָבוֹן מִכֻּלָּנוּ! הַמִּטָּה כְּבָר מֻצַּעַת, נַשְׁכִּיב נָא אֶת הַנַּעַר.”

יוֹנֶט הוֹדִיעָה כִּי הַמִּטָּה מֻצַּעַת, וְלָכֵן לְקָחוּנִי וְהוֹבִילוּנִי כְּשָׁבוּי. דוֹדָתִי הָלְכָה לְפָנַי וְיוֹנֶט מֵאַחֲרָי. כַּאֲשֶׁר עָלִינוּ בַּמַעֲלוֹת הֵרִיחָה דוֹדָתִי רֵיחַ שָׁל עָשָׁן, וְיוֹנֶט בֵּאֲרָה לָהּ כִּי זֶה עַתָּה שָׂרְפָה בְּאֵשׁ אֶת בְּגָדַי הַקְרוּעִים. הַדָּבָר הַזֶּה עוֹרֵר קְצָת תִּקְוָה בְּלִבִּי.

לְאַחַר שֶׁעָלִינוּ אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבִי אָמְרָה לִי דוֹדָתִי, כִּי יֵשׁ פֹּה רַק זְנַב־נֵר, שֶׁיְּהִי דּוֹלֵק חֲמִשָּׁה רְגָעִים, וְהַנָשִׁים יָצְאוּ וְסָגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָי.

בְּזָכְרִי הַיּוֹם אֶת כָּל אֵלֶה עוֹלֶה רַעְיוֹן עַל לִבִּי, כִּי דוֹדָתִי שֶׁלֹּא יָדְעָה מַה טִיבִי, חָשְבָה בִּתְמִימוּת, כִּי מִטִּבְעִי “בּוֹרֵחַ” אֲנִי וְלָכֵן שָׂמָה עָלַי מִשְׁמַר.

חֲדַר מִשְׁכָּבִי הָיָה יָפֶה אַף נָעִים. מְקוֹמוֹ בַּעֲלִיַּת הַבַּיִת וְהוּא נִשְׁקַף עַל פְּנֵי הַיָּם, אֲשֶׁר הַיָּרֵחַ הִפִּיל אוֹרוֹ עָלָיו.

זוֹכֵר אֲנִי, כִּי לְאַחַר שֶׁקָּרָאתִי תְּפִלַּת הַלַּיְּלָה וּלְאַחַר שֶׁכָּבָה הַנֵר עוֹד שָׁכַבְתִּי שָׁעָה רַבָּה בְּעֵינַים פְּקוּחוֹת וָאֶתְבּוֹנֵן אֶל אוֹר הַיָרֵחַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם, כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לִקְרֹא מֵעָלָיו, כְּמוֹ מֵעַל סֵפֶר הָאוֹרָה, אֶת עֲתִידוֹת חַיַּי, אוֹ קִוִּיתִי לִרְאוֹת אֶת אִמִּי עִם תִּנוֹקָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם בְּנָתִיב זֶה שֶׁל אוֹרָה, בְּאוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁרָאוּ עֵינַי אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

זָכוּרְנִי, כִּי רֶגֶשׁ הַקֹּדֶשׁ נֶהְפַךְ בְּלִבִּי לְרֶגֶשׁ מְנוּחָה לְמַרְאֵה הַמִּטָּה עִם הַמַּרְבַד הַלָּבָן וְעִם הַכָּרִים הָרַכִּים וְעִם הַסָּדִין הַצָחוֹר.

זָכוּרְנִי, כִּי עָלוּ עַל לִבִּי כָּל הַמְקוֹמוֹת הַשּׁוֹמְמִים, שֶׁשָּׁכַבְתִּי שָׁם תַּחַת כִּפַּת הָרַקִיעַ, וָאֶתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים כִּי לֹא יַעַזְבֶנִי עוֹד לִהְיוֹת נָע וְנָד, וּבְלִבִּי נָדַרְתִּי לִבְלִי שְׁכֹחַ אֶת נֶפֶשׁ הַנוֹדֵד.

וַאֲנִי זוֹכֵר כִּי לְאַט לְאַט שַׁטְתִּי בְּדִמְיוֹנִי עַל פְּנֵי רְצוּעַת הָאוֹר בַּמַּיִם, עַד בּוֹאִי אֶל עוֹלָם הַחֲלוֹמוֹת…


 

כרך שני    🔗

 

פֶּרֶק אַרְבָּעָה־עָשָׂר: מַחְשְׁבוֹת דּוֹדָתִי עָלָי    🔗

כַּאֲשֶׁר יָרַדְתִּי לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר אֶל חֲדַר הָאֹכֶל מָצָאתִי אֶת דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן וְהִיא שְׁקוּעָה בְּמַחֲשָׁבוֹת, וְרַק עִם בּוֹאִי הִתְעוֹרְרָה. בָּרִי הָיָה לִי כִּי חוֹשֶׁבֶת הִיא עַתָּה מַחֲשָׁבוֹת עָלַי, וְלָכֵן עוֹד גָּדְלָה יוֹתֵר תְּשׁוּקָתִי לָדַעַת, מַה יֵעָשֶׂה בִּי. אַךְ לֹא הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לְהַבִּיעַ בִּדְבָרִים אֶת תְּשׁוּקָתִי, לְבַל אַרְגִּיז אֶת רוּחַ דּוֹדָתִי.

וְאוּלָם עֵינַי לֹא נִכְנְעוּ לִרְצוֹנִי כְּמוֹ לְשׁוֹנִי, וְלָכֵן הִבִּיטוּ רֶגַע רֶגַע בִּפְנֵי דּוֹדָתִי כָּל שְׁעַת הַסְּעֻדָּה. וּבְכָל פַּעַם אֲשֶׁר הֲרִימוֹתִי עֵינֵי אֵלֶיהָ, פָּגַשְׁתִּי אֶת מֶבָּטָהּ הַשָּׁלוּחַ אֵלַי – וְהִיא נָתְנָה בִּי עֵינֶיהָ, כְּאִלּוּ יָשַׁבְתִּי בְּרִחוּק מָקוֹם מִמֶּנָּה וְלֹא לְיַד שֻׁלְחָן קָטֹן סָמוּךְ לָהּ.

לְאַחַר שֶׁגָּמְרָה סְעֻדָּתָהּ, יָשְׁבָה דוֹדָתִי בְּרַחֲבוּת עַל כִּסְאָהּ, הִשְׁפִּילָה אֶת גַּבּוֹתֶיהָ, שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ וַתִּתֵּן בִּי אֶת עֵינֶיהָ מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת רַבָּה מְאֹד, עַד כִּי בָּאתִי בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה. לֹא כִּלִּיתִי עוֹד לֶאֱכֹל פַּת־שַׁחֲרִית, וְלָכֵן עָלָה עַל לִבִּי לְהַסְתִּיר מְבוּכָתִי בְּהוֹסִיפִי לֶאֱכֹל, אַךְ סַכִּינִי פָּגְעָה בְּמַזְלֵגִי, וְהַמַּזְלֵג עָלָה עַל סַכִּינִי, הַבָּשָׂר נִשְׁמַט מֵעַל הַמַּזְלֵג וְלֹא יָרַד אֶל פִּי, וְהַטֵּה שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ גְּרוֹנִי הָלַךְ בְּדֶרֶךְ לֹא יְשָׁרָה וְהֵבִיא אוֹתִי לִידֵי חֲנִיקָה. חָדַלְתִּי מֵאֱכֹל וָאֵשֵׁב דּוּמָם וּפָנַי אָדְמוּ, וְדוֹדָתִי מוֹסִיפָה לְהִסְתַּכֵּל בִּי.

“שְׁמָעֵנִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי כַּעֲבֹר שָׁעָה רַבָּה.

הֲרִימוֹתִי עֵינַי וָאַבֵּט אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ יִרְאַת הַכָּבוֹד.

“הִנֵּה כָּתַבְתִּי אֵלָיו,” קָרְאָה דוֹדָתִי.

אֶל?…"

“אֶל אָבִיךָ הַחוֹרֵג,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “שָׁלַחְתִּי אֵלָיו מִכְתָּב, וַאֲקַוֶּה כִּי יָשִׂים אֵלָיו לֵב, וְאִם לֹא – יֵדַע אֶת תְּנוּאָתִי. הַאֲמִינָה.”

“הַאִם יוֹדֵעַ הוּא אֶת מְקוֹם מְגוּרֵי עָתָּה?” שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ פַּחַד.

“הֵן כָּתַבְתִּי לוֹ,” עָנְתָה דוֹדָתִי.

“הַאֻמְנָם… יִמְסְרוּנִי… לְיָדוֹ?” שָׁאַלְתִּי בַּחֲרָדָה.

“אֵינִי יוֹדַעַת,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “נִרְאֶה.”

“הָהּ! מַה יְהִי עָלָי?” קָרָאתִי, “אוֹי לִי אִם אָשׁוּב אֶל בֵּית מַר מוֹרְדְסְטוֹן.”

“הֲלֹא אָמַרְתִּי: אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד,” עָנְתָה דוֹדָתִי בְּנַעֲנוּעַ רֹאשׁ, “אֵין בְּיָדִי לְהַגִּיד לְךָ ‘הֵן’ אוֹ ‘לֹא’. נִרְאֶה.”

לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָפַל רוּחִי בְּקִרְבִּי וְלִבִּי נִתְמַלֵּא יָגוֹן וָצַעַר. אַךְ דּוֹדָתִי, כְּאִלּוּ לֹא שָׂמָה לֵב אֵלַי כְּלָל, חָגְרָה עַל שִׂמְלָתָהּ סִנָּר רָחָב, אֲשֶׁר נָטְלָה מִתּוֹךְ הָאָרוֹן, רָחֲצָה בְּיָדֶיהָ אֶת הַכּוֹסוֹת שֶׁל טֵה וְסִדְּרָה אוֹתָן עַל הַמָּקוֹם הַמְיֻעָד לָהֶן. סִלְּקָה אֶת הַמַּפָּה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְכָרְכָה אוֹתָהּ וְקָרְאָה לְיוֹנֶט, כִּי תִּקָּחֶהָ. אַחֲרֵי כֵן לָבְשָׁה נַעֲלֵי־יָד, לָקְחָה מַטְאֲטֵא קָטֹן וַתָּסַר אֶת הַפֵּרוֹרִים הַקְּטַנִּים מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וַתְּנַקֶּה אֶת כְּלֵי הַבַּיִת מִכָּל אָבָק, אַף כִּי הַכֹּל הָיָה נָקִי גַּם קֹדֶם.

וּלְאַחֵר שֶׁגָּמְרָה אֶת מְלַאכְתָּהּ וַתֵּרֶא כִּי טוֹב, פָּשְׁטָה אֶת הַסִּנָּר וְחָלְצָה אֶת נַעֲלֵי הַיָּד וַתָּשֶׁב אוֹתָם לִמְקוֹמֵם בְּפִנַּת הָאָרוֹן, אֲשֶׁר מִשָּׁם לֻקָּחוּ, אַחֲרֵי כֵן יָשְׁבָה לְיַד שֻׁלְחַן עֲבוֹדָתָהּ, אֲשֶׁר לְיַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, וְהַמָּסָךְ הַיָּרֹק בֵּינָהּ וּבֵין הָאוֹר.

“עֲלֵה נָא אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה,” אָמְרָה אֵלַי דּוֹדָתִי, בְּהַשְׁחִילָהּ חוּט בְּקוּף הַמַּחַט, “וּפָקַדְתָּ בִּשְׁמִי לְשָׁלוֹם אֶת מַר דִּיק, וְשָׁאַלְתָּ מַה בִּדְבַר סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.”

קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁלִיחוּתִי.

“מְשַׁעֶרֶת אֲנִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּהִתְבּוֹנְנָהּ אֵלַי כְּאִלּוּ מַשְׁחִילָה חוּט לַמַּחַט, “כִּי לְדַעְתְּךָ דִּיק הוּא שֵׁם קָצָר.”

“כָּךְ חָשַׁבְתִּי אֶתְמֹל,” הוֹדֵיתִי.

“אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ כִּי אֵין לוֹ שֵׁם אַחֵר, אָרֹךְ, הַמְשַׁמֵּשׁ שֵׁם כָּבוֹד,” אָמְרָה דּוֹדָתִי בְּפָנִים מַסְבִּירוֹת, “שֵׁם הָאָדוֹן הוּא מַר רִיכַרְד בַּבְלִי, זֶה שְׁמוֹ.”

כְּבָר אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי בִּהְיוֹתִי נַעַר נָאֶה לִי לַחֲלֹק כָּבוֹד לָאִישׁ וְלִקְרֹא לוֹ בִּשְׁמוֹ הַמָּלֵא, בְּשֵׁם הַכָּבוֹד, אַךְ דּוֹדָתִי הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

“וְאוּלָם אַל נָא תִּקְרָא לוֹ בַּשֵּׁם הַזֶּה. הוּא לֹא יוּכַל כַּלְכֵּל אוֹתוֹ. זוֹ הִיא אַחַת מִסְּגֻלּוֹתָיו. כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מְבִינָה אֲנִי אֶת הַדָּבָר. כַּמָּה אֲנָשִׁים הַנִּקְרָאִים בַּשֵּׁם הַזֶּה עָשׂוּ לוֹ רָעָה רַבָּה, וְלָכֵן מְתַעֵב הוּא אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה. מַר דִּיק שְׁמוֹ כַּיּוֹם פֹּה וּבְכָל מָקוֹם – אִם יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁהוּא, אַף כִּי לֹא יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה. וּבְכֵן שִׂים אֶל לִבְּךָ, בְּנִי, כִּי לֹא תִּקְרָאֵהוּ אֶלָּא בְּשֵׁם דִּיק.”

הִבְטַחְתִּי לְדוֹדָתִי לַעֲשׂוֹת כְּמִצְוָתָהּ וְהָלַכְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁלִיחוּתִי.

מָצָאתִי אֶת מַר דִּיק יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב בְּעֵט גָּדוֹל, וּלְפָנָיו צְבוּרִים הֲמוֹן גִּלְיוֹנוֹת וּבַקְבּוּקִים מְלֵאִים דְּיוֹ עוֹמְדִים עַל הַשֻּׁלְחָן.

הוּא שָׂמַח מְאֹד לִקְרָאתִי.

“בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ!” קָרָא מַר דִּיק בְּהַנִּיחוֹ אֶת עֵטוֹ מִיָּדוֹ, “מַה נִשְׁמַע בָּעוֹלָם? הָבָה אֲגַלֶּה לְךָ סוֹד,” הוֹסִיף מַר דִּיק בְּלַחַשׁ, “אֵינִי רוֹצֶה לְפַרְסֵם אֶת הַדָּבָר בְּרַבִּים. אֲבָל…” כָּאן קָרַץ אֵלַי וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי, “הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יָצָא מִדַּעְתּוֹ. כָּל הָעוֹלָם הוּא בֵּית מְשֻׁגָּעִים!” קָרָא מַר דִּיק וַיִּקַּח מְלֹא אֶצְבָּעוֹ מִקֻּפְסַת הַטַּבַּק אֲשֶׁר לְפָנָיו וַיַּגֵּשׁ אֶל אַפּוֹ.

לֹא חִוִּיתִי אֶת דַּעְתִּי בִּשְׁאֵלָה זוֹ וָאֶמְסֹר לוֹ אֶת פְּקֻדַּת דּוֹדָתִי.

“שָׁלוֹם לִי. וְאַתָּה אֱמֹר נָא גַם לָהּ שָׁלוֹם. עָשִׂיתִי הַתְחָלָה,” קָרָא מַר דִּיק בְּשִׂימוֹ יָדוֹ בֵּין שֵׂיבַת רֹאשׁוֹ וּבְזָרְקוֹ מֶבָּט עַל צִבּוּר הַגִּלְיוֹנוֹת.

“הֲלָמַדְתָּ בְּבֵית־סֵפֶר?” שְׁאֵלַנִי מַר דִּיק.

“כֵּן, אֲדוֹנִי,” עָנִיתִי, “זְמָן מְעָט.”

“אוּלַי זוֹכֵר אָתָּה,” קָרָא מַר דִּיק בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְּפָנֵי וּבְקַחְתּוֹ עֵט לִרְשֹׁם אֶת הַדְּבָרִים, “בְּאֵיזוֹ שָׁנָה כָּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ קַרְל הָרִאשׁוֹן?”

“כֵּן,” עָנִיתִי, “כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁזֶּה הָיָה בִּשְׁנַת 1649.”

“הְמְ…” הֵשִׁיב מַר דִּיק בְּהִתְגָּרְדוֹ בְּעֵטוֹ מֵאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ וּבְהִתְבּוֹנְנוֹ אֵלַי מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק, “כָּךְ אוֹמְרִים הַסְּפָרִים; אַךְ אֵינִי מֵבִין, כֵּיצַד אֶפְשָׁר הַדָּבָר. הֵן אִם קָרָה הַדָּבָר הַזֶּה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, אֵיכָכָה זֶה בָּאוּ הָאֲנָשִׁים מִסָּבִיב לוֹ לִידֵי טָעוּת, לְהָסִיר דְאָגוֹת אֲחָדוֹת מֵעַל רֹאשׁוֹ – אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִכְרְתָה – וּלְהַעֲמִיסָן עַל רֹאשִׁי?”

שְׁאֵלָה זוֹ הֵבִיאָה אוֹתִי בִּמְבוּכָה רַבָּה, וְאָנֹכִי לֹא יָכֹלְתִּי לְבָאֵר לוֹ דָּבָר בְּעִנְיַן זֶה.

“מוּזָר הַדָּבָר מְאֹד,” קָרָא מַר דִּיק וּמֶבָּטוֹ יָרַד עַל כְּתָב־הַיָּד וְיָדוֹ שׁוּב בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, “כִּי בְּשׁוּם אֹפָן אֵינִי יָכֹל לְיַשֵּׁב אֶת הָעִנְיָן. מֵעוֹלָם לֹא עָלָה בְּיָדִי לְבָאֵר וּלְלַבֵּן אֶת הַדָּבָר. אַךְ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. לֹא כְּלוּם הוּא!” קָרָא בַּעֲלִיצוּת וְעוֹדֵד אֶת נַפְשׁוֹ, “עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד! אֱמֹר שָׁלוֹם לְמָרַת טְרוֹטְבוּד, גַּם לִי שָׁלוֹם רָב.”

בְּהִפָּרְדִי מִמֶּנּוּ הֶרְאָה לִי בְּאֶצְבָּעוֹ עַל נְחַשׁ נְיָר.

“מָה הַנָּחָשׁ הַזֶּה בְּעֵינֶיךָ?” שָׁאַל מַר דִּיק.

“יָפֶה מְאֹד, מַעֲשֵׂה אֳמָן,” עָנִיתִי.

“מַעֲשֵׂה יָדַי הוּא. אֲנִי וְאַתָּה נַפְרִיחַ אֶת הַנָּחָשׁ הַזֶּה בָּאֲוִיר. הָרוֹאֶה אַתָּה אֵת הַכָּרוּךְ עָלָיו?”

הִתְבּוֹנַנְתִּי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה נְחַשׁ הַנְּיָר כָּרוּךְ בְּגִלְיוֹנוֹת שֶׁל כְּתָבֵי יָד, וְהַכְּתָב יָפֶה מְאֹד.

“הַחוּט הַזֶּה אָרֹךְ מְאֹד,” קָרָא מַר דִּיק, “וּבְהִתְרוֹמֵם נְחַשׁ הַנְּיָר לְמַעְלָה, הוּא נוֹשֵׂא עִמּוֹ אֶת כְּתָּבָי. זוֹ הִיא תַּחְבּוּלָה שֶׁלִּי לְפַרְסֵם בָּעוֹלָם אֶת מַחְשְׁבוֹתָי. אָמְנָם אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֵלָיו יַגִּיעוּ דְבָרָי. זֶה תָּלוּי בְּסִבּוֹת רַבּוֹת, כְּגוֹן נְטִיַּת הָרוּחַ וְכַדּוֹמֶה. אַךְ רַב לִי אִם הַנָּחָשׁ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי.”

פָּנָיו הָיוּ נוֹחִים וּנְעִימִים, אַף הִבִּיעוּ חֲשִׁיבוּת יַחַד עִם רוּחַ עֲלוּמִים, עַד אֲשֶׁר עָלָה עַל לִבִּי, כִּי צְחוֹק עוֹשֶׂה לִי הָאִישׁ בִּדְבָרָיו, כְּדֵי לְבַדֵּחַ אֶת דַּעְתִּי. לָכֵן מִלֵּאתִי פִּי שְׂחוֹק, וְגַם הוּא צָחַק, וָאֶפָּרֵד מֵעָלָיו בִּידִידוּת.

“וּבְכֵן, בְּנִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי אֵלַי בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה, “מַה שְׁלוֹמוֹ שֶׁל מַר דִּיק?”

עָנִיתִי לָהּ, כִּי שָׁלוֹם לוֹ וְכִי פָּקַד גַּם אוֹתָהּ לְשָׁלוֹם.

“מַה דַּעְתְּךָ עַל הָאִישׁ הַזֶּה?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

אֵינִי יוֹדֵעַ, לָמָּה בָּא הָרַעְיוֹן אֶל לִבִּי לְכַחֵד תַּחַת לְשׁוֹנִי אֶת מַחֲשַׁבְתִּי, וְעָנִיתִי, כִּי אָדָם הָגוּן הוּא מַר דִּיק. אַךְ דּוֹדָתִי הִכִּירָה בִּי, כִּי פוֹטֵר אֲנִי אוֹתָהּ בְּמַה־בְּכָךְ, וְלָכֵן הִנִּיחָה אֶת עֲבוֹדָתָהּ עַל בִּרְכֶּיהָ, שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ וַתֹּאמַר:

“שְׁמַע נָא! בָּרִי לִי, כִּי אֲחוֹתְךָ בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִי כֹּל אֲשֶׁר בְּלִבָּהּ, בְּלִי כַּחֵד דָּבָר. אַף אַתָּה הֱיֵה כָּמוֹהָ דוֹבֵר אֱמֶת וְהַגֵּד לִי.”

“הַאִם הוּא… כְּלוֹמַר, מַר דִּיק…” אֲנִי שׁוֹאֵל בְּלִי דַּעַת, “דּוֹדָתִי, הַאִם אֵין הוּא מְטֹרָף קְצָת?” גִּמְגַּמְתִּי וָאַרְגִּישׁ כִּי נָגַעְתִּי בְּעִנְיָן רָע.

“לֹא דֻּבִּים וְלֹא יַעַר!” עָנְתָה דוֹדָתִי.

“הַאֻמְנָם?” אָמַרְתִּי בְּשָׂפָה רָפָה.

“אֶפְשָׁר שֶׁמַר דִּיק הוּא חָסֵר מַה שֶׁהוּא, אַךְ לֹא חֲסַר־דֵּעָה הוּא,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

עַל הַדְּבָרִים הַנִּמְרָצִים הָאֵלֶּה לֹא מָצָאתִי בִּלְתִּי אִם לְהָשִׁיב עוֹד פַּעַם בְּשָׂפָה רָפָה: “אָכֵן!”

“הַקּוֹל יָצָא עָלָיו, כִּי מְטֹרָף הוּא,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אֲנִי שְׂמֵחָה עַל שֶׁיָּצָא קוֹל זֶה, לוּלֵא כֵן לֹא זָכִיתִי לִהְיוֹת בְּחֶבְרָתוֹ וְלֵיהָנוֹת מִתְּבוּנָתוֹ זֶה עֶשֶׂר שָׁנִים וְיוֹתֵר, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר אֲחוֹתְךָ בֶּטְסִי הִכְזִיבָה אֶת תִּקְווֹתָי.”

“הַאֻמְנָם זֶה שָׁנִים רַבּוֹת יוֹשֵׁב מַר דִּיק בְּבֵיתֵךְ?” שָׁאָלְתִּי.

“אָכֵן בְּנֵי אָדָם מְהֻגָּנִים הֵם אֵלֶּה שֶׁהֵעֵזּוּ לְכַנּוֹת אֶת מַר דִּיק בְּשֵׁם ‘מְטֹרָף’”, הוֹסִיפָה דוֹדָתִי לְדַבֵּר, “מַר דִּיק הוּא קְרוֹבִי, וְלוּלֵא אָנֹכִי שֶׁעָמַדְתִּי לוֹ, הָיָה אָחִיו נוֹטֵל מִמֶּנּוּ אֶת נַפְשׁוֹ.”

הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים – קְצָת צְבִיעוּת הָיְתָה בִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה – כְּאִלּוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נְכוֹנִים בְּעֵינַי כִּנְכוֹן הַיּוֹם.

“שׁוֹטֶה זֶה!” קָרְאָה דוֹדָתִי מִתּוֹךְ רֹגֶז, “בִּשְׁבִיל שֶׁאָחִיו הוּא אִישׁ מוּזָר – אַף כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם מוּזָרִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ – לֹא רָצָה לְהִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְבֵית מְשֻׁגָּעִים, אַף כִּי אֲבִיהֶם הִנְחִיל לוֹ קֹדֶם מוֹתוֹ נַחֲלָה קְטַנָּה. אוּלָם גַּם הָאָב, שֶׁחָשַׁב אֶת בְּנוֹ לְשׁוֹטֶה, הָיָה בְּלִי סָפֵק שׁוֹטֶה גָדוֹל!”

גַּם הַפַּעַם שָׁתַקְתִּי, וּפָנֵי הִבִּיעוּ הַסְכָּמָה גְמוּרָה לְכָל דִּבְרֵי דוֹדָתִי.

“וְאָז קַמְתִּי אָנֹכִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “וְאָמַרְתִּי: אָחִיךָ הוּא אִישׁ נָבוֹן – נָבוֹן הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמְּךָ – תֵּן לוֹ אֶת חֵלֶק יְרֻשָּׁתוֹ, וְהוּא יָבוֹא לָגוּר בְּבֵיתִי. אָנֹכִי אַשְׁגִּיחַ עָלָיו וְלֹא אֶתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בְּאַכְזְרִיּוּת, כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. אַחֲרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן אָרֹךְ נֵאוֹת לִי הָאָח, וּמֵאָז מִתְגוֹרֵר מַר דִּיק בְּבֵיתִי. אֵין נוֹחַ לַבְּרִיּוֹת כָּמוֹהוּ, אֵין יְדִיד נֶאֱמָן כָּמוֹהוּ. וְאֶת תְּבוּנָתוֹ הָרַבָּה – רַק אֲנִי יוֹדַעַת.”

דּוֹדָתִי הֶחֱלִיקָה בְּיָדָהּ עַל שִׂמְלָתָהּ וְנִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְהָסִיר מֵעַל בִּגְדָהּ וּמִתּוֹךְ רֹאשָׁה אֶת יַחֲסָהּ אֶל כָּל הָעוֹלָם.

“אָחוֹת אֲהוּבָה הָיְתָה לוֹ,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “נַעֲרָה חֲבִיבָה וְלִבָּהּ טוֹב אֵלָיו מְאֹד. אַךְ הִיא עָשְׂתָה מַה שֶׁכָּל הַנְּעָרוֹת עוֹשׂוֹת – הָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ. וְהוּא עָשָׂה מַה שֶׁכֻּלָּם עוֹשִׂים – נָטַל אֶת נִשְׁמָתָהּ. הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה רֹשֶׁם מְדַכֵּא עַל מַר דִּיק (וְזֶה אֵינוֹ שִׁגָּעוֹן, סוֹבֶרֶת אֲנִי), עַד כִּי – נוֹסָף עַל פַּחְדּוֹ מִפְּנֵי אָחִיו וְרֶגֶשׁ הַזָּרוּת אֵלָיו – תָּקְפָה אוֹתוֹ קַדַּחַת. הַדָּבָר הָיָה לִפְנֵי בּוֹאוֹ לָגוּר בְּבֵיתִי, אַךְ זִכְרוֹן הַדָּבָר הַזֶּה מְדַכֵּא אֶת רוּחוֹ עַד הַיּוֹם. הַאִם אָמַר לְךָ מַשֶּׁהוּ עַל דְּבַר הַמֶּלֶךְ קַרְל הָרִאשׁוֹן, בְּנִי?”

“כֵּן, דּוֹדָתִי.”

“הָהּ!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּמַעֲכָה אֶת אַפָּהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה שְׁרוּיָה בִּמְבוּכָה קַלָּה, “כָּל זֶה הוּא רַק מָשָׁל וּמְלִיצָה. הוּא תּוֹלֶה מַחֲלָתוֹ בַּטְּרָדּוֹת וּבַדְּאָגוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְזוֹ הִיא צוּרַת הַדִּבּוּר אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ. וּמַדּוּעַ אָסוּר לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, אִם הִיא נוֹחָה לוֹ?”

“וַדַּאי, דּוֹדָתִי,” אָמַרְתִּי.

“אֵין זוֹ לְשׁוֹן אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “וְלֹא מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם. אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת, וְעַל כֵּן עוֹמֶדֶת אֲנִי עַל דַּעְתִּי, כִּי לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִפָּקֵד הַדָּבָר בְּסֵפֶר זִכְרוֹנוֹתָיו.”

“הַאִם כּוֹתֵב הוּא סֵפֶר עַל קוֹרוֹת יְמֵי חַיָּיו?” שָׁאָלְתִּי.

“כֵּן, בְּנִי,” עָנְתָה דוֹדָתִי וּמָעֲכָה שׁוּב אֶת חָטְמָהּ, “הוּא כּוֹתֵב סִפְרוֹ לִכְבוֹד רֹאשׁ הַלּוֹרְדִים וְנוֹגֵעַ גַּם בְּעִנְיָנָיו הַפְּרָטִיִּים שֶׁלּוֹ. סוֹבֶרֶת אֲנִי, כִּי בְּקָרוֹב יִגְמֹר אֶת סִפְרוֹ. עַד עַתָּה הָיָה מַכְנִיס אֶת מְלִיצָתוֹ לְתוֹךְ סִפְרוֹ, אֲבָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; יֵשׁ לוֹ, לַפָּחוֹת, עִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ.”

וְאָמְנָם כֵּן. נוֹכַחְתִּי בַּיָּמִים הַבָּאִים, כִּי מַר דִּיק עָמַל וְיָגַע עֶשֶׂר שָׁנִים וְיוֹתֵר לְהַרְחִיק אֶת קַרְל הָרִאשׁוֹן מִגְּבוּל סִפְרוֹ, אַךְ הוּא שָׁב תָּמִיד וְנִכְנַס וְעוֹדֶנּוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

“וְשׁוּב אֲנִי אוֹמֶרֶת,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֵת עֶרֶךְ נַפְשׁוֹ כָּמוֹנִי; זוֹ הִיא בְּרִיָּה נוֹחָה וַחֲבִיבָה מֵאֵין כָּמוֹהָ בְּכָל הָעוֹלָם. אִם הוּא מַפְרִיחַ לִפְעָמִים נְחַשׁ נְיָר, מַה בְּכָךְ? גַּם פְרַנְקְלִין הָיָה מַפְרִיחַ נְחַשׁ נְיָר, וְהוּא הֲלֹא הָיָה אָדָם גָּדוֹל.”

רָאִיתִי כִּי כָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יוֹצְאִים מִלִּבָּהּ שֶׁל דּוֹדָתִי, אֲשֶׁר גּוֹרַל מַר דִּיק קָרוֹב לָהּ, וְהִיא מְרַחֶמֶת אֶת הָאִישׁ הַזֶּה.

אַךְ לֹא אֲכַחֵד, כִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁהֵעִידוּ עַל לִבָּהּ הַטּוֹב שֶׁל דּוֹדָתִי, עוֹרְרוּ בְּנַפְשִׁי אֶת הַתִּקְוָה, כִּי עֲתִידָה הִיא לְהַטּוֹת חַסְדָּהּ גַּם אֵלַי, וּמִלְּבַד זֶה הוֹעִילוּ הַדְּבָרִים לִפְקֹחַ אֶת עֵינַי, לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת, כִּי יַחַד עִם הַמִּנְהָגִים הַמְּשֻׁנִּים שֶׁל דּוֹדָתִי יֵשׁ בָּהּ מִדּוֹת נַעֲלוֹת, שֶׁבִּגְלָלָן הִיא רְאוּיָה לְכָבוֹד וְאֵמוּן. הַפַּחַד מִפָּנֶיהָ סָר מְעַט מְעַט מִלִּבִּי, וְעַל מְקוֹמוֹ בָּא רֶגֶשׁ הַחִבָּה אֵלֶיהָ.

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עָלַי בְּצִפִּיָּה לְמַעֲנֶה מֵאֵת מַר מוֹרְדְסְטוֹן גָּבְרָה בְּלִבִּי הַתְּשׁוּקָה לָדַעַת, מַה דּוֹדָתִי חוֹשֶׁבֶת עָלַי, וְאוּלָם הִתְאַמַּצְתִּי לְהַסְתִּיר בְּקִרְבִּי אֶת סַעֲרַת נַפְשִׁי וּלְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל אִישׁ מְנוּחָה. מַר דִּיק הָיָה נָכוֹן לָצֵאת עִמִּי הַחוּצָה לְהַפְרִיחַ בַּאֲוִיר אֶת נְחַשׁ הַנְּיָר, לוּלֵא הָיוּ עָלַי אוֹתָם הַמַּלְבּוּשִׁים הָרְחָבִים שֶׁהִלְבִּישׁוּנִי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאִי הֲלוֹם אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, וּבִגְלָלָם הָיִיתִי אָנוּס לָשֶׁבֶת בָּיִת.

סוֹף סוֹף בָּא הַמַּעֲנֶה מֵאֵת מוֹרְדְסְטוֹן, וְדוֹדָתִי הוֹדִיעָה אוֹתִי לְחֶרְדָּתִי הָרַבָּה, כִּי הָאָח וְהָאָחוֹת עֲתִידִים לָבוֹא מָחָר בִּכְבוֹדָם וּבְעַצְמָם לָשֵׂאת וְלָתֵת עַל אֹדוֹתָי.

בְּיוֹם הַמָּחָר יָשַׁבְתִּי לָבוּשׁ בְּגָדַי הַמְשֻׁנִּים, שָׁרוּי בֵּין תִּקְוָה וָפַחַד. מָנִיתִי אֶת הַשָּׁעוֹת וְאֶת הָרְגָעִים, לִבִּי פָּעַם, פָּנַי אָדְמוּ, בְּתָאֳרִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת מַרְאֵה הַפָּנִים הַזּוֹעֲמִים שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ.

דּוֹדָתִי הָיְתָה בַּיּוֹם הַהוּא קָשָׁה קְצָת יוֹתֵר בְּדִבּוּרֶיהָ, אַךְ מִלְּבַד הַדָּבָר הַזֶּה לֹא רָאִיתִי בָּהּ שׁוּם אוֹת עַל הֲכָנוֹתֶיהָ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הָאוֹרֵחַ שֶׁכָּכָה פָּחַדְתִּי מִפָּנָיו. הִיא יָשְׁבָה עַל הָעֲבוֹדָה לְיַד הַחַלּוֹן וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי אֶצְלָהּ, וּמַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּלִבִּי עַל מַה שֶׁיָּבוֹא וְלֹא יָבוֹא לִי עַל יְדֵי בִּקּוּרוֹ שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן, עַד הַצָּהֳרָיִם. סְעֻדָּתֵנוּ נִדְחֲתָה לְשָׁעָה לֹא קְבוּעָה; אַךְ כַּאֲשֶׁר עָבְרָה שָׁעָה רַבָּה, צִוְּתָה דּוֹדָתִי לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן, וּפִתְאֹם הִשְׁמִיעָה צְוָחָה עַל הַחֲמוֹרִים, וּלְפַחְדִּי וּלְתִמְהוֹנִי רָאִיתִי אֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן רוֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְעוֹבֶרֶת בִּמְנוּחָה אֶת כִּכַּר הַדֶּשֶׁא הַקָּדוֹשׁ, וְהִיא עָמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת וְהִבִּיטָה מִסָּבִיב.

“גְּשִׁי הָלְאָה!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּנַעַנְעָהּ בְּרֹאשָׁה וּבְאֶגְרוֹפָהּ בְּעַד הַחַלוֹן, “אֵין לָךְ רְשׁוּת לַעֲבֹר פֹּה. אֵיכָכָה נוֹעַזְתְּ? גְּשִׁי הָלְאָה! הָהּ, מְחֻצָּפָה אָתְּ!”

דּוֹדָתִי הָיְתָה מְרֻגֶּזֶת כָּל כָּךְ לְמַרְאֶה הַקְּרִירוּת עַל פְּנֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, הַמַּבִּיטָה מִסָּבִיב לָהּ, עַד אֲשֶׁר הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֵין בְּכֹחָהּ לְהָנִיעַ יָד אוֹ רֶגֶל וְלָקוּם כְּדַרְכָּהּ לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַחֲמוֹר. אָנֹכִי מִהַרְתִּי לְהוֹדִיעַ לָהּ, מִי הִיא הַבָּאָה, וְכִי הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ אַט (כִּי הַדֶּרֶךְ הָיְתָה תְּלוּלָה וְקָשָׁה) מַר מוֹרְדְסְטוֹן הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

“אַחַת הִיא לִי, מִי הוּא!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּקוֹל, בְּהוֹסִיפָהּ לְנַעֲנֵעַ בְּרֹאשָׁהּ וּבְיָדֶיהָ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ שְׁאִילַת שָׁלוֹם לְאוֹרְחִים, “אָסוּר לְשׁוּם אִישׁ לַעֲבֹר פֹּה. לֹא אֶתֵּן רְשׁוּת. סוּרוּ מִזֶּה! יוֹנֶט, הַטִּי אוֹתוֹ, הוֹצִיאִיהוּ מִזֶּה!”

וְאָנֹכִי הֵצַצְתִּי וְרָאִיתִי מֵאֲחוֹרֵי דוֹדָתִי מִין מַחֲזֵה מִלְחָמָה; הַחֲמוֹר מִתְעַקֵּשׁ, עוֹמֵד עַל אַרְבַּע רַגְלָיו כְּנָטוּעַ, יוֹנֶט מְנַסָּה לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הַצִּדָּה בָּרֶסֶן, מַר מוֹרְדְסְטוֹן מִתְאַמֵּץ לְהַצְעִידוֹ לְפָנִים, מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן מַכָּה עַל יוֹנֶט בַּסּוֹכֵךְ, וּקְהַל נְעָרִים שֶׁנֶּאֶסְפוּ וּבָאוּ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה קָרְאוּ קְרִיאוֹת הֵידָד. אַךְ פִּתְאֹם הִכִּירָה דוֹדָתִי בֵּין הַנְּעָרִים אֶת בַּעַל הַחֲמוֹר, הוּא אֲשֶׁר הָיָה תָּמִיד מַרְעִים אוֹתָהּ, אַף כִּי הָיָה נַעַר כְּבֶן עֶשֶׂר, וְהִיא נֶחְפְּזָה לָצֵאת, פָּרְצָה אֵלָיו, תָּפְשָׂה בּוֹ, מָשְׁכָה אוֹתוֹ, כְּשֶׁמְּעִילוֹ מָפְשָׁל עַל רֹאשׁוֹ וְעִקְבֵי נְעָלָיו חוֹרְשִׁים בַּקַּרְקַע, לְתוֹךְ הַגַּן, וּפָקְדָהּ עַל יוֹנֶט לִקְרֹא לַשּׁוֹטֵר וְלַשּׁוֹפֵט, לְמַעַן יִשְׁפְּטוּ אֶת הַחוֹטֵא בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה. אַךְ שִׂמְחַת דּוֹדָתִי לֹא אָרְכָה, כִּי הַשּׁוֹבָב הַקָּטֹן, אֲשֶׁר יָדַע נְכָלִים וּמְזִמּוֹת לֹא שָׁעֲרָה דּוֹדָתִי, מָצָא חִישׁ תַּחְבּוּלָה לְהִתְחַמֵּק, בְּהַשְׁאִירוֹ עִקְּבוֹת נְעָלָיו הַמְסֻמָּרוֹת בַּעֲרוּגּוֹת הַפְּרָחִים וּבְהַצִּילוֹ אֶת חֲמוֹרוֹ יַחַד עִמּוֹ.

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֲשֶׁר יָרְדָה בֵּינָתַיִם מֵעַל הַחֲמוֹר, עָמְדָה יַחַד עִם אָחִיהָ בִּמְבוֹא הַבַּיִת וְחִכְּתָה עַד אֲשֶׁר תּוֹאִיל דּוֹדָתִי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם. דּוֹדָתִי הָיְתָה מְרֻגָּזָה אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה, עָבְרָה עַל פְּנֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחָה בָּהֶם, עַד אֲשֶׁר בָּאָה יוֹנֶט וְהוֹדִיעָה עֲלֵיהֶם.

“הַאִם עָלַי לָצֵאת מִן הַחֶדֶר?” שָׁאַלְתִּי בִּרְעָדָה.

“לֹא!” עָנְתָה דּוֹדָתִי, “לֹא וָלֹא.”

וְהִיא דָחֲפָה אוֹתִי לְתוֹךְ פִּנָּה, סָמוּךְ לִמְקוֹם מוֹשָׁבָה, וַתֶּסָךְ בַּעֲדִי בְּכִסֵּא וְשָׁם עָמַדְתִּי כְּשָׁבוּי אוֹ כְּנֶאֱשָׁם כָּל שְׁעַת הָרְאָיוֹן, וּמִתּוֹךְ כִּלְאִי זֶה רָאִיתִי אֶת מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ, בְּבוֹאָם הֶחָדְרָה.

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּנָתְנָהּ בּוֹ עַיִן חוֹדֶרֶת, “הַאַתָּה זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר נָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת אַלְמָנָתוֹ שֶׁל דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, הוּא בֶּן אָחִי הַמָּנוֹחַ, אֲשֶׁר יָשַׁב בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן, ‘בְּקֵן עוֹרְבִים’ – אֱלֹהִים יוֹדֵעַ, מַה טִיבוֹ שֶׁל שֵׁם זֶה.”

“אָנֹכִי הוּא,” עָנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“הֲלֹא תִּסְלַח לִי, אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי, “אִם אַגִּיד לְךָ, כִּי לְפִי דַּעְתִּי מוּטָב הָיָה, אִלּוּ הֲנִיחוֹתָ לָהּ לְתִינוֹקֶת אֻמְלָלָה זוֹ.”

“כֵּן הָיוּ דְבָרַי תָּמִיד,” נֶעֶנְתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “כִּי קְלָרָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ, הָיְתָה תִּינוֹקֶת, וּבְוַדַּאי מוּטָב הָיָה לוֹ לְאָחִי, אִלּוּ לֹא נָשָׂא אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.”

דּוֹדָתִי שָׁלְחָה לִקְרֹא אֶת מַר דִּיק, וְהוּא בָּא וְיָשַׁב בֵּין הָאוֹרְחִים.

“זֶה הוּא יְדִיד נֶאֱמָן לִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אֲשֶׁר יַנְחֵנִי תָּמִיד בַּעֲצָתוֹ.”

וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן פָּתַח וְאָמַר:

“מָרַת טְרוֹטְבוּד, בְּקַבְּלִי אֶת מִכְתָּבֵךְ, חָשַׁבְתִּי לִי לְחוֹב לְעַצְמִי, וְיוֹתֵר מִזֶּה אֲנִי חוֹלֵק כָּבוֹד לָךְ…”

“חֵן חֵן,” הִפְסִיקָה אוֹתוֹ דוֹדָתִי בְּמֶבָּט נוֹקֵב, “אֲנִי מוֹחֶלֶת לְךָ עַל כְּבוֹדִי.”

“וְלָכֵן גָּמַרְתִּי,” הוֹסִיף מַר מוֹרְדְסְטוֹן לְדַבֵּר, “לָבוֹא וּלְסַפֵּר עִמָּךְ בְּעַל פֶּה, אַף כִּי קָשֶׁה לִי הַדֶּרֶךְ. הַנַּעַר הַפּוֹחֵז הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּרַח מִדּוֹרְשֵׁי טוֹבָתוֹ וְנָטַשׁ אֶת עֲבוֹדָתוֹ…”

“וּבָא הֲלוֹם לָבוּשׁ סְחָבוֹת, לְחֶרְפָּתוֹ וְלִקְלוֹנוֹ”, נִכְנְסָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לְתוֹךְ דִּבְרֵי אָחִיהָ.

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן,” קָרָא הָאָח, “אָנָּא, אֶל תַּפְסִיקִינִי, הִנֵּה הַנַּעַר הַשּׁוֹבָב הַזֶּה, מָרַת טְרוֹטְבוּד, הָיָה בְּבֵיתֵנוּ הַגּוֹרֵם לִדְאָגוֹת וּקְטָטוֹת גַּם בְּחַיֵּי רַעְיָתִי, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, גַּם אַחֲרֵי מוֹתָהּ. קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא, אֵינוֹ מְקַבֵּל מָרוּת, עוֹמֵד הוּא עַל דַּעְתּוֹ. שְׁנֵינוּ, אֲנִי וַאֲחוֹתִי, הִתְאַמַּצְנוּ לְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתָיו הָרָעוֹת. אַךְ כָּל עֲמָלֵנוּ הָיָה לַשָּׁוְא. וְלָכֵן מָצָאתִי, כְּלוֹמַר, מָצָאנוּ שְׁנֵינוּ – כִּי גַם אֲחוֹתִי הִסְכִּימָה לְדַעְתִּי – כִּי מוּטָב לָנוּ, אִם תִּשְׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָנִים הָאֵלֶּה מִפִּינוּ.”

“אָמְנָם עַל דִּבְרֵי אָחִי אֵין לִי לְהוֹסִיף,” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “אַךְ רוֹצָה אֲנִי לְהָעִיר, כִּי אֵין בְּכָל הָעוֹלָם נַעַר פּוֹחֵז וְשׁוֹבָב כַּנַּעַר הַזֶּה.”

“דִּין קָשֶׁה!” נֶעֶנְתָה דוֹדָתִי קְצָרוֹת.

“יֵשׁ לִי,” הוֹסִיף מַר מוֹרְדְסְטוֹן, אֲשֶׁר פָּנָיו נַעֲשׂוּ קוֹדְרִים כְּכֹל אֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן יוֹתֵר אֶל פְּנֵי דוֹדָתִי שֶׁלֹּא גָּרְעָה עַיִן מִמֶּנּוּ, “יֵשׁ לִי שִׁטָּה שֶׁלִּי בְּחִנּוּךְ הַנַּעַר. שִׁטָּה זוֹ נוֹסְדָה בְּמִקְצָת עַל יְדִיעוֹתַי בְּטִיבוֹ וּתְכוּנָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר, וּקְצָת – עַל יְדִיעוֹתַי בְּהוֹנִי וּרְכוּשִׁי. אֲנִי נוֹטֵל עַל עַצְמִי אֶת הָאַחֲרָיוּת לְמַעֲשֵׂי, וְאֵינִי מְחֻיָּב לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מִי שֶׁהוּא. רַב לִי, כִּי שָׁלַחְתִּי אֶת הַנַּעַר אֶל בֵּית יְדִידִי לְסַפֵּחַ אוֹתוֹ לְבֵית מִסְחָר הָגוּן. אַךְ הוּא מָאַס בַּעֲבוֹדָה וַיִּבְרַח, וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אַחַת עִם אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים, וַיָּבוֹא לָבוּשׁ סְחָבוֹת אֶל בֵּיתֵךְ, גְּבִרְתִּי, לְהִתְאוֹנֵן לְפָנַיִךְ עָלָי. וְלָכֵן תּוֹאִילִי נָא לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת הַתּוֹצָאוֹת הָרָעוֹת, שֶׁעֲתִידוֹת לָבוֹא – כְּפִי שְׁלִּבִּי אוֹמֵר לִי – אִם תִּתְמְכִי בּוֹ וּבִתְלוּנָתוֹ עָלָי.”

“אֲבָל קֹדֶם כֹּל,” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי, “הָבָה נְדַבֵּר עַל אֹדוֹת בֵּית הַמִּסְחָר הֶהָגוּן שֶׁאָמָרְתָּ. הַגִּידָה נָא לִי, הֲגַם אֶת בִּנְךָ הָיִיתָ מוֹסֵר לְשַׁרֵת בְּבֵית מִסְחָר זֶה?”

“בָּרִי לִי, כִּי בְּנוֹ שֶׁל אָחִי,” נֶעֶנְתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “הָיָה בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת.”

“אַךְ אִלּוּ הָיְתָה אֵם הַנַּעַר הַזֶּה בֵּין הַחַיִּים – הֲגַם אָז הָיָה בָּא לַעֲבֹד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בְּבֵית מִסְחָר ‘הָגוּן’ זֶה?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

“מַאֲמִין אֲנִי,” עָנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּקִדָּה קַלָּה, “כִּי קְלָרָה לֹא הָיְתָה מְעַרְעֶרֶת עַל הַדָּבָר שֶׁחָרַצְנוּ אֲנִי וַאֲחוֹתִי.”

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אִשְּׁרָה אֶת דִּבְרֵי אָחִיהָ בְּמִלְמוּל שְׂפָתֶיהָ.

“הְמְ…” קָרְאָה דוֹדָתִי, “תִּינוֹקֶת אֻמְלָלָה!”

וְכַעֲבֹר רֶגַע שָׁאֲלָה:

“הַאֻמְנָם עִם מוֹת הַתִּינוֹקֶת מֵת גַּם רְכוּשָׁהּ?”

“מֵת גַּם רְכוּשָׁהּ,” הֵשִׁיב מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“הַאֵין שׁוּם צַוָּאָה אֲשֶׁר עַל פִּיהָ תַּעֲבֹר הַנַּחֲלָה, זֶה ‘קֵן הָעוֹרְבִים’ בְּלִי עוֹרְבִים – לִבְנָהּ יְחִידָה?”

“הַנַּחֲלָה הַזֹּאת קָמָה לָהּ מֵאִישָּׁה הָרִאשׁוֹן בְּלִי שׁוּם תְּנָאִים,” פָּתַח מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

אַךְ דּוֹדָתִי הִפְסִיקָה אוֹתוֹ מִתּוֹךְ כַּעַס וְקֹצֶר רוּחַ:

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! אַךְ לְמוֹתָר לְךָ לְסַפֵּר לִי זֹאת, בֶּן אָדָם. הַנַּחֲלָה קָמָה לָהּ בְּלִי תְּנָאִים! דָּוִד קָפֶּרְפִילְד לֹא רָאָה אֶת הַנּוֹלָד! וְלָכֵן הִנְחִיל הוֹנוֹ בְּלִי תְּנָאִים. אַךְ לְאַחַר שֶׁאִשְׁתּוֹ יָצְאָה וְהָיְתָה שֵׁנִית לְאִישׁ, לְאַחַר שֶׁעָשְׂתָה אֶת הַצַּעַד, שֶׁהֵבִיא עָלֶיהָ שׁוֹאָה – הַאֻמְנָם לֹא נִמְצָא אִישׁ, אֲשֶׁר יָבוֹא לְהָגֵן עַל זְכוּתוֹ שֶׁל הַיָּתוֹם?”

“אִשְׁתִּי, נִשְׁמָתָהּ עֵדֶן, אָהֲבָה בְּכָל נַפְשָׁהּ אֶת אִישָּׁה הַשֵּׁנִי,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “וְלָכֵן בָּטְחָה בּוֹ.”

“אִשְׁתְּךָ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם,” עָנְתָה דוֹדָתִי בִּמְנוֹד רֹאשׁ, “הָיְתָה תִּינוֹקֶת רַכָּה וְאֻמְלָלָה, שֶׁלֹּא יָדְעָה אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הַחַיִּים, וְלָכֵן בָּאָה עָלֶיהָ כָּל הֲרָעָה הַזֹּאת. וְעַתָּה, אֲדוֹנִי, מַה יֵשׁ לְךָ עוֹד לְהַגִּיד?”

“אֵין לִי לְהַגִּיד מְאוּמָה, מָרַת טְרוֹטְבוּד,” הֵשִׁיב הָאִישׁ, “רַק כִּי בָּאתִי הֲלוֹם לָקַחַת אֶת דָּוִד אֶל בֵּיתִי. שׁוֹב יָשׁוּב אֵלַי בְּלִי שׁוּם תְּנָאִים, וְאָנֹכִי אֶעֱשֶׂה בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינָי. לֹא בָּאתִי הֲלוֹם לְהַבְטִיחַ הַבְטָחוֹת וְלָתֵת עֲרֻבָּה לְמִי שֶׁהוּא. הָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ, גְּבִרְתִּי, לְקַבֵּל אֶת תְּלוּנָתוֹ עָלַי וּלְהַצְדִּיק אֶת בְּרִיחָתוֹ. עַל פִּי מִנְהָגֵךְ עִמָּנוּ, יֵשׁ לִי רְשׁוּת לַחֲשֹׁב כִּי רַעְיוֹן כָּזֶה לֹא רָחוֹק מִלִּבֵּךְ, וְאוּלָם הַעִידוֹתִי בָּךְ הַיּוֹם, כִּי אִם תִּתְמְכִי בּוֹ הַפַּעַם הַזֹּאת, עָלַיִךְ לְסַעֲדוֹ תָּמִיד, וְאִם תַּעַמְדִי הַיּוֹם בֵּינִי וּבֵינוֹ, עָלַיִךְ לְכַלְכְּלוֹ כָּל הַיָּמִים. אֵין אֲנִי מְהַתֵּל בְּאִישׁ וְאֵינִי רוֹצֶה כִּי יְהַתְּלוּ בִּי. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה בָּאתִי הֲלוֹם לָקַחַת אֶת הַנָּעַר. הֲנָכוֹן הוּא לָלֶכֶת עִמָּדִי? אִם לֹא – אַחַת הִיא לִי, מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁהוּא – בֵּיתִי סָגוּר לְפָנָיו עַד עוֹלָם וּבְוַדַּאי תִּפְתְּחִי אַתְּ לְפָנָיו אֶת דַּלְתֵי בֵּיתֵךְ.”

דּוֹדָתִי הִקְשִׁיבָה אֶל הַדְּבָרִים קֶשֶׁב רַב, בְּשִׁבְתָּהּ זְקוּפָה, יָדֶיהָ שְׁלוּבוֹת עַל בִּרְכֶּיהָ וְעֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בָּאִישׁ הַדּוֹבֵר. וּלְאַחַר שֶׁכִּלָּה אֶת דְּבָרָיו, הִפְנְתָה דוֹדָתִי אֶת רֹאשָׁה אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן וַתֹּאמַר:

“וְאַתְּ גְּבִרְתִּי, מַה יֵשׁ לָךְ לְהוֹסִיף?”

“בֶּאֱמֶת, מָרַת טְרוֹטְבוּד,” עָנְתָה הָאָחוֹת. “כָּל מַה שֶׁהָיָה בְּלִבִּי לְהַגִּיד, כְּבָר הִגִּיד אָחִי, וְכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁהָיָה עִם לִבִּי לְסַפֵּר, כְּבָר סִפֵּר אָחִי בְּשָׂפָה בְּרוּרָה, עַד אֲשֶׁר אֵין לִי מַה לְהוֹסִיף. לֹא נִשְׁאַר לִי בִּלְתִּי אִם לְהַבִּיעַ לָךְ אֶת תּוֹדָתִי הָרַבָּה עַל הַנִּמּוּס הָרַב שֶׁבּוֹ קִדַּמְתְּ אֶת פָּנֵינוּ.”

דּוֹדָתִי לֹא שָׂמָה לֵב כְּלָל אֶל הָאִירוֹנְיָה אֲשֶׁר בְּפִי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן וַתֵּפֶן אֵלָי:

“וּמַה יֹאמַר הַנַּעַר? הֲתֵלֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, דָּוִד?”

עָנִיתִי “לֹא” וָאֶתְחַנֵּן לְפָנֶיהָ, כִּי לֹא תִּתְּנֵנִי לָלֶכֶת עִם הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא הִתְהַלְּכוּ עִמָּדִי בִּידִידוּת. הֵם הֵם אֲשֶׁר הִתְעַמְּרוּ בְּאִמִּי עַל אֲשֶׁר אָהֲבָה אוֹתִי, וּבִגְלָלִי הֵצִיקוּ

לָהּ. עַל הַדָּבָר הַזֶּה תָּעִיד גַּם פֵּגוֹטִי. אֻמְלָל הָיִיתִי, כַּאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין אִישׁ אִם יְסַפְּרוּ לוֹ.


8.jpg

וְעוֹד הַפַּעַם שָׁפַכְתִּי אֶת תְּחִנָּתִי לִפְנֵי דוֹדָתִי – אֵינִי זוֹכֵר הַיּוֹם אֶת הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ אָז מִפִּי, אַךְ מְעוֹרְרֵי לֵב הָיוּ – כִּי תָגֵן עָלַי וְתַעֲמֹד לִי, אִם לֹא לְמַעֲנִי, – לְמַעַן אָבִי, זִכְרוֹ לִבְרָכָה.

“מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “מַה לִי לַעֲשׂוֹת לַנַּעֵר הַזֶּה?”

מַר דִּיק הִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה, הִמְתִּין, אַחֵר חָרַץ וְאָמַר:

“יִקְרְאוּ לַחַיָּט וְיִתְפֹּר לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים.”

“מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי בִּקְרִיאַת נִצָּחוֹן, “תֵּן לִי אֶת יָדֶךָ. אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתֶךָ.”

אַחֲרֵי כֵן צִוְּתָה אוֹתִי לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ, וַתִּקְרָא אֶל מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ:

“צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם, אֲדוֹנָי! אָנֹכִי אֶדְאַג לַנָּעַר. וְאִם, כְּדִבְרֵיכֶם, רַע הוּא מְאֹד, אֶעֱשֶׂה לְמַעֲנוֹ לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אַתֶּם. אַךְ אֵין אֲנִי מַאֲמִינָה בָּכֶם וּבְדִבְרֵיכֶם.”

“מָרַת טְרוֹטְבוּד,” הֵשִׁיב מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּקוּמוֹ מִמְּקוֹמוֹ, “לוּלֵא פְּנֵי אִשָּׁה אֲנִי נוֹשֵׂא…”

“חֲדַל מִדִּבְרֵי הָבֶל!” הִפְסִיקָה אוֹתוֹ דוֹדָתִי.

וְאַחַר רֶגַע הוֹסִיפָה וַתֹּאמַר:

“הַחוֹשֵׁב אַתָּה, כִּי אֵינִי יוֹדַעַת, מַה מָרִים הָיוּ חַיָּיו שֶׁל יֶלֶד יָתוֹם, אֻמְלָל, גַּלְמוּד? הַאֻמְנָם תֹּאמַר, כִּי אֵינִי יוֹדַעַת, מַה מַר הָיָה לָהּ לְאוֹתָהּ תִּינוֹקֶת נְעִימָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לְשָׂטָן לָהּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה – וַתְּדַבֵּר אֵלֶיהָ חֲלָקוֹת, וַתְּהִי בְּעֵינֶיהָ אָדָם רַךְ, אֲשֶׁר אֵין בְּיָדוֹ לִנְגֹּעַ לָרָעָה בִּזְבוּב שֶׁעַל הַכֹּתֶל?”

“הוֹי שִׂפְתֵי חֵן!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

אַךְ דוֹדָתִי לֹא שָׂמָה אֵלֶיהָ לֵב גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וַתּוֹסָף:

“הַאֻמְנָם תֹּאמַר, כִּי אֵינִי מְבִינָה אֶת נַפְשְׁךָ, כְּאִלּוּ רְאִיתִיךָ וִידַעְתִּיךָ זֶה יָמִים רַבִּים? הָהּ, אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים! מִי נָעִים וְעָנֹג כְּמַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּהִפָּגְשׁוֹ עִם אִשָּׁה צְעִירָה? אֵין תָּמִים וְצַדִּיק כָּמוֹהוּ. שְׂפָתָיו נוֹטְפוֹת נֹפֶת, אִמְרִי פִּיו אַהֲבָה, לִבּוֹ מָלֵא אַהֲבָה גַּם אֶל בֶּן הָאִשָּׁה הָאֲהוּבָה! הוּא יְהִי לוֹ כְּאָב, וְיַחְדָּו יְטַיְּלוּ בְּגַן עֵדֶן. לֹא כֵן? הוֹי, לֵךְ מֵעִמִּי, לֵךְ!” קָרְאָה דוֹדָתִי.

“מִיָּמַי לֹא שָׁמְעוּ אָזְנֵי דְּבָרִים גַּסִּים כָּאֵלֶּה,” נֶעֶנְתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן. וְדוֹדָתִי הוֹסִיפָה:

“אַךְ לְאַחֵר שֶׁגָּנַבְתָּ אֶת לִבָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ הַתִּינוֹקֶת הַשּׁוֹטָה – סְלַח לִי, אֱלֹהִים, עַל חַטַּאת שְׂפָתַי – וְהִיא הָלְכָה אַחֲרֶיךָ אֶל כָּל אֲשֶׁר הִטִּיתָ אוֹתָהּ (כִּי טֶרֶם יָדְעָה אֶת יָדְךָ הַקָּשָׁה), הַחִלּוֹתָ לִכְבֹּשׁ אֶת רוּחָהּ, לֹא כֵן? הַחִלּוֹתָ לְרוֹצֵץ אֶת נַפְשָׁהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה צִפּוֹר נִלְכֶּדֶת וְיוֹשֶׁבֶת בִּכְלוּב, וַתְּמָרֵר אֶת חַיֶּיהָ, וַתַּכְרַח אוֹתָהּ לִרְקֹד עַל פִּי נִגּוּנֶךָ?”

“שִׁגָּעוֹן הוּא זֶה אוֹ שִׁכָּרוֹן!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן מִתּוֹךְ כַּעַס, עַל אֲשֶׁר לֹא פָּנְתָה אֵלֶיהָ דוֹדָתִי בִּדְבָרֶיהָ, “אֵין זֶה אֶלָּא שִׁכָּרוֹן.”

וְאוּלָם דּוֹדָתִי לֹא שָׂמָה לֵב כְּלָל אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, כְּאִלּוּ לֹא אָמְרָה כְּלוּם.

“מַר מוֹרְדְסְטוֹן,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּשָׁלְחָה אֶצְבַּע לְמוּלוֹ, “אַתָּה הָיִיתָ אַכְזָר וְלֹא חָמַלְתָּ עַל הַתִּינוֹקֶת הַתְּמִימָה, וּבִגְלָלְךָ נִשְׁבַּר לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ. לִבָּהּ הָיָה מָלֵא אָהֲבָה – זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת; יָדַעְתִּי זֹאת שָׁנִים רַבּוֹת עוֹד בְּטֶרֶם נִפְגַּשְׁתָּ עִמָּהּ. וְאַתָּה הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בְּחֻלְשָׁתָהּ זוֹ לְמָרֵר אֶת חַיֶּיהָ, לְדַכֵּא אֶת רוּחָהּ וּלְהוֹרִידָהּ שְׁאוֹלָה. הִנֵּה הִגַּדְתִּי לְךָ הַיּוֹם אֶת הָאֱמֶת, אִם טוֹב וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ.”

וְכַעֲבֹר רֶגַע הוֹסִיפָה:

“בָּרִי הָיָה לִי שָׁנִים רַבּוֹת קֹדֶם שֶׁנִּפְגַּשְׁתָּ עִמָּהּ – (לָמָּה פָּגְשָׁה אוֹתְךָ, לַאֲסוֹנָהּ – אֵלֶּה הֵם דַּרְכֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁאֵין אָנוּ יְכֹלִים לַהֲבִינָם), כִּי עֲתִידָה אִשָּׁה רַכָּה וַעֲנֻגָּה זוֹ לְהִנָּשֵׂא שֵׁנִית לְאִישׁ, וְאוּלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי מַזָּלָהּ יְהִי רַע כָּל כָּךְ. הַדָּבָר הָיָה בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, זֶה הַיֶּלֶד הָאֻמְלָל, שֶׁבִּגְלָלוֹ בָּאוּ עָלֶיהָ אַחֲרֵי כֵן יִסּוּרִים רַבִּים מִיָּדֶיךָ.”

מַר מוֹרְדְסְטוֹן עָמַד כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה בַּפִּנָּה וְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי דוֹדָתִי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ. אַךְ אָנֹכִי הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי פָנָיו קָדְרוּ בְּשָׁמְעוֹ תּוֹכַחַת דּוֹדָתִי.

“צֵאתְךָ לְשָׁלוֹם, אֲדוֹנִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “וְלֶכְתְּךָ לְשָׁלוֹם! וְאַתְּ, גְבִרְתִּי,” פָּנְתָה דוֹדָתִי פִתְאֹם אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “לְכִי לָךְ וְאַל תּוֹסִיפִי לִרְאוֹת אֶת פָּנָי.”

רַק צַיָּר, וְלֹא צַיָּר רָגִיל, יָכֹל הָיָה לְתָאֵר אֶת פְּנֵי דוֹדָתִי, בְּשָׁעָה שֶׁהִבִּיעָה אֶת רִגְשׁוֹת לִבָּהּ גָּלוּי, שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְאֶת פְּנֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אוּלָם צוּרַת הַדִּבּוּר, גַּם תֹּכֶן הָעִנְיָן, הָיוּ מְלֵאִים מֶרֶץ, עַד כִּי לֹא הִרְהִיבָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶם.

שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ יָצְאוּ הָאָח וְהָאָחוֹת מִן הַבַּיִת קוֹמְמִיּוּת, וְדוֹדָתִי הִבִּיטָה אַחֲרֵיהֶם בְּעַד הַחַלּוֹן לִרְאוֹת, אִם לֹא עָבַר חֲמוֹרָם בִּגְבוּלָהּ.

לְאָשְׁרִי, לֹא עָבַר בַּיּוֹם הַהוּא אַף חַמוֹר אֶחָד בִּגְבוּל דוֹדָתִי, וְלָכֵן הָיוּ פָּנֶיהָ טוֹבִים וְנוֹחִים, עַד אֲשֶׁר הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לְחַבְּקָהּ וּלְנַשְׁקָהּ וּלְהוֹדוֹת לָהּ עַל הַחֶסֶד, שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי. אַחֲרֵי כֵן לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ שֶׁל מַר דִּיק, וְגַם הוּא לָחַץ אֶת יָדִי בְּחִבָּה רַבָּה, וְכָל הָעֶרֶב הָיִינוּ שְׂמֵחִים וְטוּבֵי לֵב עַל הַסִּיּוּם הַטּוֹב שֶׁל הַשִּׂיחָה בֵּין דּוֹדָתִי וּבֵין הָאוֹרְחִים.

“דַּע לְךָ, מַר דִּיק, כִּי יַחְדָּו עִמָּדִי תִּהְיֶה גַם אַתָּה מְפַקֵּחַ עַל הַיֶּלֶד הַזֶּה,” קָרְאָה דוֹדָתִי.

“יִשְׂמַח לִבִּי לִהְיוֹת מְפַקֵּחַ עַל בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד,” עָנָה מַר דִּיק.

“טוֹב מְאֹד,” חָזְרָה וְאָמְרָה דוֹדָתִי, “הָעִנְיָּן הַזֶּה כְּבָר נִגְמַר, וְעַתָּה, מַר דִּיק, דַּע לְךָ, כִּי יֵשׁ בְּדַעְתִּי לִקְרֹא אֶת הַנַּעַר בְּשֵׁם טְרוֹטְבוּד.”

“וַדַּאי, וַדַּאי, נִקְרָא לוֹ בְּשֵׁם טְרוֹטְבוּד. וַדַּאי,” קָרָא מַר דִּיק, “שְׁמוֹ יִקָּרֵא בֶּן דָּוִד טְרוֹטְבוּד.”

“טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד יִהְיֶה שְׁמוֹ,” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי.

“אָמְנָם כֵּן, וַדַּאי שֶׁכֵּן הוּא. טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה מַר דִּיק מִתּוֹךְ מְבוּכָה קְצָת.

דּוֹדָתִי הֶחֱזִיקָה בִּשְׁמִי הֶחָדָשׁ, עַד כִּי עַל הַבְּגָדִים הַמְּעַטִּים שֶׁקָּנוּ בִּשְׁבִילִי בְּאוֹתוֹ יוֹם, בְּטֶרֶם לָבְשִׁי אוֹתָם, רָשְׁמָה בְּעֶצֶם יָדָהּ בִּדְיוֹ שֶׁלֹּא תִּמָּחֵק: טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד. גַּם הָחְלַט הַדָּבָר, כִּי שְׁמִי זֶה יְהִי רָשׁוּם עַל כָּל הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁעֲתִידָהּ דוֹדָתִי לִקְנוֹת לִי.

הִנֵּה כִּי כֵּן רָכַשְׁתִּי לִי עַל מִפְתַּן הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים גַּם שֵׁם חָדָשׁ, אַף לָבַשְׁתִּי בְּגָדִים חֲדָשִׁים. עַתָּה כַּאֲשֶׁר גָּזוּ מִלִּבִּי כָּל הַסְּפֵקוֹת, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי יָמִים לֹא מְעַטִּים כְּאִישׁ הַשָּׁרוּי בְּעוֹלָם שֶׁל חֲלוֹמוֹת. לֹא הִרְהַרְתִּי כְּלוּם עַל אֹדוֹת אֶפָּטְרָפְּסַי הַמּוּזָרִים, דּוֹדָתִי וּמַר דִּיק, וְלִבִּי הָיָה רֵיק מִכָּל הַרְהוֹר עַל דְּבַר עֲתִידִי.

רַק שְׁנֵי דְבָרִים בְּרוּרִים קִנְנוּ בְּנַפְשִׁי. בָּרוּר הָיָה כִּי פֶּרֶק חַיַּי בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן תַּם וְנִשְׁלֵם, וְדִבְרֵי יְמֵי חַיַּי בָּעֵת הַהִיא נִרְאוּ לִי בְּעַד הָעֲרָפֶל, בְּמֶרְחָק רַב מִמֶּנִּי. וְעוֹד הָיָה בָּרוּר, כִּי יָרַד הַמָּסָךְ עַל חַיַּי בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי.

מִן הַיּוֹם הַהוּא לֹא הֵרִים אִישׁ אֶת הַמָּסָךְ הַזֶּה. וְגַם אָנֹכִי בְּסִפּוּרִי זֶה לֹא הֲרִימוֹתִיו בִּלְתִּי אִם מְעַט. זִכְרוֹן הַתְּקוּפָה הַהִיא קָשׁוּר בְּלִבִּי עִם זִכְרוֹן עָמָל וּתְלָאָה, יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ וְיֵאוּשׁ נוֹרָא, עַד כִּי לֹא הָיָה בִּי רוּחַ לַחֲקֹר וְלִקְבֹּעַ בְּדִיּוּק, כַּמָּה אָרְכוּ יְמֵי תְּקוּפָה זוֹ בְּחַיָּי. אִם שָׁנָה, אִם פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר – אֵינִי יוֹדֵעַ.

רַב לִי, כִּי הָלְכָה מִמֶּנִּי וְלֹא תָּשׁוּב עוֹד.


 

פֶּרֶק חֲמִשָּׁה־עָשָׂר: הַתְחָלָה חֲדָשָׁה    🔗

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְאָנֹכִי הִתְרָעֵיתִי עִם מַר דִּיק, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר גָּמַר אֶת עֲבוֹדַת יוֹמוֹ, הָיָה יוֹצֵא עִמִּי הַחוּצָה לְהַפְרִיחַ בַּאֲוִיר אֶת נְחַשׁ הַנְּיָר.

מַר דִּיק הָיָה יוֹשֵׁב יוֹם יוֹם וְכוֹתֵב סֵפֶר־זִכְרוֹנוֹת. אַךְ תָּמִיד הָיְתָה עַרְבּוּבְיָה בָּאָה בִּכְתָבָיו, וְלָכֵן הָיָה קוֹרֵעַ אוֹתָם וְחוֹזֵר וּמַתְחִיל מִפֶּרֶק רִאשׁוֹן. סַבְלָנוּתוֹ הָרַבָּה שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה הִפְלִיאָה אֶת לִבִּי. לְמִי נוֹעַד סֵפֶר־הַזִּכְרוֹנוֹת הַזֶּה? וּמַה יֵעָשֶׂה בּוֹ? – שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ לֹא הֶעֱסִיקוּ אֶת מֹחוֹ שֶׁל מַר דִּיק. וְאָמְנָם לְמוֹתָר הֵן, כִּי אִם מֵאָה שָׁנָה יִחְיֶה עוֹד מַר דִּיק, בָּרִי הוּא, כִּי לֹא יִגְמֹר אֶת סִפְרוֹ.

אָכֵן תַּעֲנוּג הָיָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה בְּהַפְרִיחוֹ בַּאֲוִיר אֶת נְחַשׁ הַנְּיָר, אֲשֶׁר עָלָה לִמְרוֹם הָרָקִיעַ. פָּנָיו לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם נוֹחִים וּמְאִירִים כְּמוֹ בְּשָׁעָה זוֹ. וּבִרְאוֹתִי אוֹתוֹ עוֹמֵד וְעֵינָיו נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם, נִדְמָה לִי לִפְעָמִים, כִּי גַם רוּחוֹ מִתְעַלָּה לְמַעְלָה יַחַד עִם נְחַשׁ הַנְּיָר. וּבְשָׁעָה שֶׁהַנָּחָשׁ הָיָה יוֹרֵד לְאַט לְאַט מַטָּה מַטָּה, הָיָה מַר דִּיק מִתְעוֹרֵר מְעַט מְעַט כְּמוֹ מֵחֲלוֹם. וְכַאֲשֶׁר נָח הַנָּחָשׁ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כַּמֵּת, נִרְאָה לִי, כְּאִלּוּ גַם מַר דִּיק יָרַד מִמָּרוֹם וְנָפַל לָאָרֶץ, וּבְכָל לִבִּי הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּצַעֲרוֹ.

וּבָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיְּדִידוּתִי עִם מַר דִּיק הָלְכָה וְחָזְקָה, הָלַךְ וְגָדֵל חִנִּי גַּם בְּעֵינֵי דוֹדָתִי. הִגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי כָךְ, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת מוּעָטִים קִצְּרָה אֶת שְׁמִי הֶחָדָשׁ – סִמָּן שֶׁל חִבָּה יְתֵרָה, – וַתִּקְרָא לִי בְּשֵׁם טְרוֹט. וּבְלִבִּי הִתְעוֹרְרָה הַתִּקְוָה, כִּי אִם יְהִי הַדָּבָר הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ כָּךְ, עָתִיד אֲנִי לָרֶשֶׁת בְּלִבָּהּ שֶׁל דּוֹדָתִי אֶת מָקוֹם אֲחוֹתִי בֶּטְסִי טְרוֹטבוּד.

“טְרוֹט,” קָרְאָה אֵלַי פַּעַם אַחַת דּוֹדָתִי, “אַל לָנוּ לִשְׁכֹּחַ, כִּי לִלְמֹד תּוֹרָה אַתָּה צָרִיךְ.”

כְּבָר דָּאַגְתִּי עַל כִּי הוֹלֵךְ בָּטֵל אֲנִי, וְלָכֵן שָׂמַחְתִּי מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת דִבְרֵי דוֹדָתִי.

“הֲיֵשׁ עִם לִבְּךָ לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר בְּקֶנְטֶרְבּוֹרִי?” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי.

עָנִיתִי, כִּי נָכוֹן אֲנִי בְּחֵפֶץ לֵב לָלֶכֶת לָעִיר הַהִיא, הַסְּמוּכָה לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל דּוֹדָתִי.

“טוֹב וְיָפֶה. הַנָּכוֹן אַתָּה לִנְסֹעַ מָחָר?”

הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לִרְאוֹת אֶת דּוֹדָתִי אוֹמֶרֶת וְעוֹשָׂה, וְלָכֵן לֹא תָּמַהְתִּי כְּלָל עַל אֲשֶׁר פִּתְאֹם הָיָה הַדָּבָר, וְעָנִיתִי: “הֵן.”

“טוֹב וְיָפֶה!” חָזְרָה וְאָמְרָה דוֹדָתִי, "יוֹנֶט, שִׂכְרִי מֶרְכָּבָה לְמָחָר בַּבֹּקֶר לַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית, וְהַלַּיְלָה תִּצְרְרִי אֶת הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל מַר טְרוֹטבוּד, כִּי נוֹסְעִים אָנוּ מָחָר.

לִבִּי עָלֵץ מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת הַפְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה, אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע הִרְהַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה עַל אֲשֶׁר דּוֹאֵג אֲנִי רַק לְעַצְמִי. כִּי הִנֵּה הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי אֶת פְּנֵי מַר דִּיק, וְהִנֵּה קָדְרוּ, בְּהִוָּדַע לוֹ, כִּי בְּקָרוֹב נִפָּרֵד אִישׁ מֵעַל רֵעֵהוּ, וּבָעֶרֶב הַהוּא, כְּשֶׁיָּשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן לְשַׂחֵק עִם דּוֹדָתִי בְּקֻבְיָה, הָיָה מְבֻלְבָּל כָּל כָּךְ וְטָעָה פְּעָמִים רַבּוֹת, עַד אֲשֶׁר גָּעֲרָה בּוֹ דוֹדָתִי וְחָדְלָה לְשַׂחֵק עִמּוֹ.

אַךְ לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע מַר דִּיק מִפִּי דוֹדָתִי, כִּי עָתִיד אֲנִי לִפְעָמִים לָבֹא אֶל בֵּיתָהּ בִּימֵי־שַׁבָּתוֹת, וְהוּא, מַר דִּיק, עָתִיד לִנְסֹעַ אֵלַי בְּכָל יוֹם רְבִיעִי, – נָחָה דַּעְתּוֹ.

אַךְ מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר, בִּשְׁעַת פְּרֵדָתִי מִמֶּנּוּ, הִתְעַצֵּב מַר דִּיק עוֹד פַּעַם, וַיֹּאמֶר לְנַחֵם אֶת נַפְשׁוֹ בְּתִתּוֹ לִי לְמַזְכֶּרֶת אֶת כָּל הוֹנוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב, אַךְ דּוֹדָתִי נָתְנָה לִי רְשׁוּת לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ לֹא יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִים, וְרַק אַחֲרֵי הַפְצָרוֹתָיו נֶעְתְּרָה דוֹדָתִי וַתִּתֶּן לִי רְשׁוּת לְקַבֵּל עֲשָׂרָה. בַּחוּץ נִפְרַדְנוּ זֶה מִזֶּה בְּאַחֲוָה וְרֵעוּת, וּמַר דִּיק לֹא נִכְנַס הַבַּיְתָה קֹדֶם שֶׁנֶּעֶלְמָה הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלָּנוּ מֵעֵינָיו.

דּוֹדָתִי, אֲשֶׁר לֹא שָׂמָה לֵב לְמַה שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת, אָחֲזָה בְּיָדָהּ אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וַתֵּשֶׁב עַל מְקוֹם הָעֶגְלוֹן וַתִּנְהַג אֶת הַסּוּס בְּחָרִיצוּת רַבָּה, לְבַל יִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאל.

כַּאֲשֶׁר יָצָאנוּ מִן הָעִיר וַנִּסַּע בְּדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, פָּנְתָה דוֹדָתִי אֵלַי, בְּשִׁבְתִּי עַל גִּבְעָה קְטַנָּה שֶׁל כָּרִים, וַתִּשְׁאַל:

“הַאִם מְאֻשָּׁר אָתָּה?”

“מְאֻשָּׁר מְאֹד: חֵן חֵן לָךְ, דּוֹדָתִי,” עָנִיתִי.

פְּנֵי דוֹדָתִי הִצְהִיבוּ, וְיַעַן כִּי שְׁתֵּי יָדֶיהָ הָיוּ עֲסוּקוֹת, טָפְחָה לִי עַל רֹאשִׁי בְּשׁוֹטָהּ.

“הַאִם בֵּית־סֵפֶר גָּדוֹל הוּא?” שָׁאַלְתִּי.

“אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד מְאוּמָה,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “תְּחִלָּה נָסוּר אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד.”

“הַזֶּה הוּא בַּעַל בֵּית־הַסֵּפֶר?” שָׁאַלְתִּי.

לֹא, טְרוֹט," עָנְתָה דוֹדָתִי, “לוֹ יֵשׁ לִשְׁכַּת סוֹפְרִים.”

לֹא חָקַרְתִּי וְלֹא דָרַשְׁתִּי עוֹד, אַף דּוֹדָתִי לֹא הוֹסִיפָה לְסַפֵּר לִי מְאוּמָה עַל אֹדוֹת הָאִישׁ הַזֶּה, וַנַּעֲסֹק בְּשִׂיחוֹת אֲחֵרוֹת עַד אֲשֶׁר בָּאנוּ אֶל הֵעִיר קֶנְטֶרְבּוֹרִי.

הַיּוֹם הָיָה יוֹם־שׁוּק, וְדוֹדָתִי מָצְאָה מָקוֹם לְהַרְאוֹת אֶת עֹז רוּחָהּ בְּפָרְצָהּ לָהּ דֶּרֶךְ בֵּין הָעֲגָלוֹת, הָעֲרֵבוֹת, עֲרֵמוֹת הַיֶּרֶק וּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁעָמְדוּ עַל מִגְרַשׁ הַשּׁוּק לִמְכִירָה. בְּנֵי הַשּׁוּק שֶׁעָמְדוּ מִסָּבִיב לֹא נָחָה דַּעְתָּם מִנְּסִיעַת מֶרְכַבְתֵּנוּ דֶרֶךְ גְּבוּלָם, וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרֵינוּ גִדּוּפִים, אַךְ דּוֹדָתִי לֹא שָׂמָה לֵב כְּלָל אֲלֵיהֶם. הִיא הָיְתָה עוֹבֶרֶת בִּמְנוּחָה כָּזוֹ גַם בִּגְבוּל אוֹיֵב.

סוֹף סוֹף עָמְדָה מֶרְכַּבְתֵּנוּ לִפְנֵי בַּיִת עַתִּיק מְאֹד, הַבּוֹלֵט אֶל הָרְחוֹב, וְהַקּוֹרוֹת שֶׁקְּצֵיהֶן מְחֻטָּבִים גַּם הֵן בּוֹלְטוֹת, וְיוֹתֵר מִזֶּה בּוֹלְטִים חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת הַנְּמוּכִים עִם הַשְּׂבָכוֹת עַל גַּבָּם, עַד כִּי הַבַּיִת כֻּלּוֹ נִרְאָה בְּדִמְיוֹנִי כְּאִלּוּ גָחֵן לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה עַל מִרְצֶפֶת הָרְחוֹב לְפָנָיו.

מַרְאֵה הַבַּיִת מִבַּחוּץ הָיָה נָקִי מְאֹד. מַנְעוּל הַנְּחֹשֶׁת הָעַתִּיק אֲשֶׁר עַל הַדֶּלֶת, עִם הַקִּשּׁוּטִים תַּבְנִית פֵּרוֹת וּפְרָחִים מַעֲשֵׂה־חוֹטֵב, הָיָה נוֹצֵץ כְּכוֹכָב, שְׁתֵּי מַעֲלוֹת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר בְּסַף הַבַּיִת הָיוּ צְחוֹרוֹת, כְּאִלּוּ כֻּסּוּ בַּד לָבָּן; וְכָל הַפִּנּוֹת וְכָל הַזָּוִיּוֹת, הַקִּשּׁוּטִים וְהַכַּרְכֻּבִּים, הָאֶשְׁנַבִּים וְהַחַלּוֹנוֹת הַמְפֹאֲרִים הָיוּ נְקַיֵּים כַּשֶּׁלֶג הַיּוֹרֵד עַל הַגִּבְעָה.

כַּאֲשֶׁר עָמְדָה הַמֶּרְכָּבָה לִפְנֵי הַפֶּתַח וְעֵינַי נָטוּ אֶל הַבַּיִת, רָאִיתִי וְהִנֵּה פָּנִים חִוְרִים כְּמֵת נִרְאוּ בְּחַלּוֹן קָטֹן אֲשֶׁר בַּקּוֹמָה הַתַּחְתִּית (בְּבִנְיָן קָטֹן, כְּעֵין מִגְדָּל, בִּקְצֵה הַבַּיִת) וְנֶעֶלְמוּ כְּרֶגַע. וּבְעוֹד רֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת בִּדְמוּת קֶשֶׁת וּבַעַל הַפָּנִים הָאֵלֶּה יָצָא אֵלֵינוּ. וְאָמְנָם הָיוּ פָּנָיו חִוְרִים כִּפְנֵי מֵת, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאָה לִי בְּעַד הַחַלּוֹן, אַךְ בְּגִידִי פָנָיו נִרְאֲתָה מִן אַדְמוּמִית, כְּמוֹ בְּעוֹר שֶׁל אֲנָשִׁים צְהֻבֵּי־שֵׂעָר.

הָאִישׁ הַזֶּה גַּם הָיָה צָהֹב – בָּחוּר כְּבֵן חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, (לְפִי הַשְׁעָרָתִי עַתָּה) אַךְ מַרְאֵהוּ כְּגָדוֹל בְּשָׁנִים יוֹתֵר. שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ גְזוּזוֹת וּקְצָרוֹת כְּשִׁלְפֵי שָׂדֶה; עֵינָיו טְרוּטוֹת וְרִיסִים אֵין לָהֶן, וְרַק זֵכֶר קָטֹן שֶׁל גַּבּוֹת יֵשׁ לוֹ, עַד כִּי הָיוּ הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה חֲסֵרוֹת מַחֲסֶה וְצֵל; וְזוֹכֵר אֲנִי, כִּי תָּמַהְתִּי מְאֹד בְּהַרְהֲרִי, כֵּיצַד יָשַׁן בֶּן אָדָם זֶה. הוּא הָיָה בַּעַל קוֹמָה וְאִישׁ גֶּרֶם, לָבוּשׁ שֶׁחוֹרִים, מְעִילוֹ פָּרוּף עַד הַצַּוָּאר, וְיָדַיִם לוֹ אֲרֻכּוֹת וּצְנוּמוֹת כִּידֵי יֶלֶד.

“הַאִם מַר וִיקְפִילְד בְּבֵיתוֹ, אוּרִיָּה הִיףּ?” שָׁאֲלָה דּוֹדָתִי.

“בְּבֵיתוֹ הוּא, גְּבִרְתִּי,” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ, “וְאִם טוֹב בְּעֵינַיִךְ, סוּרִי נָא אֶל הַחֶדֶר הַהוּא.”

וּבְדַבְּרוֹ הוֹרָה בְּיָדוֹ הַצְּנוּמָה עַל הַחֶדֶר שֶׁכִּוֵּן אֵלָיו.

יָרַדְנוּ מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה, וְאֶת הַסּוּס מָסַרְנוּ עַל יַד אוּרִיָּה הִיףּ, וַנָּבֹא אֶל חֶדֶר אָרֹךְ וְנָמוּךְ, אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹתָיו פּוֹנִים אֶל הָרְחוֹב.

עַל גַּבֵּי הַקִּיר, מִמּוּל הָאָח הַגְּדוֹלָה וְהָעַתִּיקָה, הָיוּ תְּלוּיוֹת שְׁתֵּי תְּמוּנוֹת, הָאַחַת: פְּנֵי אִישׁ שֵׂיבָה (אַף כִּי לֹא נִרְאָה כְּאִישׁ זָקֵן) וְגַבּוֹת עֵינָיו שְׁחוֹרוֹת, וְהוּא מַבִּיט עַל צְרוֹר גִּלְיוֹנוֹת כְּרוּכִים יַחְדָּו וּקְשׁוּרִים בְּחוּט שָׁנִי, וְהַשֵּׁנִית: פְּנֵי אִשָּׁה, אֲשֶׁר נִשְׁקְפוּ אֵלַי בְּעֵינַיִם מַבִּיעוֹת שַׁלְוָה וָנֹעַם.

וּבְעוֹדֶנִּי מַבִּיט אַחֲרֵי אוּרִיָּה הִיףּ נִפְתְּחָה דֶלֶת בִּקְצֶה הַחֶדֶר, וְאִישׁ יָצָא לִקְרָאתֵנוּ. לְמַרְאֵהוּ נָטוּ עֵינַי אֶל הַתְּמוּנָה עַל גַּבֵּי הַקִּיר, לִרְאוֹת אִם לֹא יָצְאָה מִמִּסְגַּרְתָּהּ וְעָמְדָה לְפָנֵינוּ חַיָּה, אַךְ הַתְּמוּנָה הָיְתָה תְּלוּיָה עַל מְקוֹמָהּ. וְכַאֲשֶׁר הָלַךְ וְקָרַב אֵלֵינוּ הָאִישׁ, רָאִיתִי כִּי זָקֵן מְעַט מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִיֵּר הַצַּיָּר אֶת תְּמוּנָתוֹ.

“מָרַת בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד,” קָרָא הָאִישׁ, “אָנָּא, בּוֹאִי, טָרוּד הָיִיתִי שָׁעָה קַלָּה, הֲלֹא תִּסְלְחִי לִי. הֵן יָדַעַתְּ אֶת נִמּוּקָי. אֵין בְּחַיַּי אֶלָּא נִמּוּק אֶחָד.”

דּוֹדָתִי אָמְרָה לוֹ חֵן חֵן וַנָּבֹא אֶל חַדְרוֹ, אֲשֶׁר מַרְאֵה לִשְׁכַּת סוֹפְרִים לוֹ, עִם הַפִּנְקָסִים, הַגִּלְיוֹנוֹת וְהַמַּחְבָּרוֹת. חַלּוֹנוֹתָיו פּוֹנִים אֶל גַּן, וְסָמוּךְ לַכֹּתֶל עוֹמֵד אֲרוֹן בַּרְזֶל.

“וּבְכֵן, מָרַת טְרוֹטְבוּד,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, זֶה הָאִישׁ שֶׁיָּצָא לִקְרָאתֵנוּ (עוֹרֵךְ־דִּין וְנֶאֱמַן בֵּיתוֹ שֶׁל אִישׁ עָשִׁיר), “מָה הָרוּחַ שֶׁהֵבִיאָה אוֹתָךְ הֲלוֹם? אֲקַוֶּה, כִּי לֹא רוּחַ רָעָה הִיא זוֹ.”

“לֹא,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “הַפַּעַם לֹא בָּאתִי לִשְׁאֹל בְּעִנְיְנֵי דָת וָדִין.”

“טוֹב וְיָפֶה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “יִשְׂמַח לִבִּי כִּי בָאת לְרַגְלֵי עִנְיָנִים נְעִימִים יוֹתֵר.”

שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הָיוּ עַתָּה לְבָנוֹת, אַף כִּי גַבּוֹת עֵינָיו עוֹדָן שְׁחוֹרוֹת, פָּנָיו הָיוּ נְעִימִים מְאֹד וְנִרְאוּ לִי יָפִים. הָאַדְמוּמִית בִּלְחָיָיו עוֹרְרָה בִּי מַחֲשָׁבָה, עַל פִּי הַקַּבָּלָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי מִפֵּגוֹטִי, כִּי מָצוּי הוּא הָאִישׁ אֵצֶל יַיִן אָדֹם; נִדְמָה לִי, כִּי גַם קוֹלוֹ גַם כְּרֵסוֹ מְעִידִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים נְקִיִּים מְאֹד, וְכָל מַרְאֵהוּ הָיָה נָאֶה.

“זֶה הוּא בֶּן אָחִי,” קָרְאָה דּוֹדָתִי.

“לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל, כִּי בֶּן־אָח לָךְ,” עָנָה מַר וִיקְפִילְד.

כְּלוֹמַר, בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אָחִי הוּא הַנַּעַר הַזֶּה," אָמְרָה דוֹדָתִי.

“בְּחַיַּי, גַּם לֹא יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ לָךְ קָרוֹב כָּזֶה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד.

“הִנֵּה אִמַּצְתִּיו לִי כְּבֵן,” עָנְתָה דוֹדָתִי בְּנִדְנוּד יָד, כְּאוֹמֶרֶת: אַחַת הִיא לָהּ, אִם יָדַע אוֹ לֹא יֶדַע, “וְאָבִיא אוֹתוֹ הֲלוֹם לְמָסְרוֹ לְבֵית־סֵפֶר, שֶׁבּוֹ יִתְחַנֵּךְ וְיִקְנֶה דַעַת. וְעַתָּה הַגִּידָה לִי, אֵיפֹה אֶמְצָא בֵּית סֵפֶר כָּזֶה, מַה הוּא, וְעוֹד וָעוֹד.”

“קֹדֶם שֶׁאַשִּׂיא לָךְ עֵצָה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “אֶשְׁאָלְךָ שְׁאֵלָתִי הַיְשָׁנָה, הַיְדוּעַה לָךְ: מָה הַנִּמּוּק שֶׁיֵּשׁ לָךְ בְּמַעֲשָׂיִךְ.”

“יִגְעַר בְּךָ הַשָּׂטָן!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אָדָם צוֹלֵל בְּמַיִם אַדִּירִים לְהַעֲלוֹת נִמּוּקִים, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְנֶגֶד עֵינָיו! רוֹצָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַנַּעַר מְאֻשָּׁר וּמוֹעִיל בַּחַיִּים.”

“לְפִי דַעְתִּי, אֵין זֶה אֶלָּא נִמּוּק מְעֹרָב,” עָנָה מַר וִיקְפִילְד, בְּנַעַנְעוֹ בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ קָל.

“הַקֵּץ לְדִבְרֵי רוּחַ!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “לְפִי דְּבָרֶיךָ, יֵשׁ לְךָ בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ רַק נִמּוּק אֶחָד בָּרוּר. אֲבָל הֵן לֹא תֹּאמַר בְּלִבְּךָ, כִּי אַתָּה הוּא הָאִישׁ הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, הַיּוֹדֵעַ בָּרוּר אֵת אֲשֶׁר לְפָנָיו?”

“הוֹי, אוּלָם הַנִּמּוּק הָאֶחָד שֶׁיֵּשׁ לִי הוּא הַיְסוֹד שֶׁל כָּל חַיֵּי,” הֵשִׁיב הָאִישׁ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “בְּנֵי אָדָם יֵשׁ לָהֶם נִמּוּקִים לַעֲשָׂרוֹת וּלְמֵאוֹת, וְלִי יֵשׁ רַק אֶחָד וּמְיֻחָד. זֶה הוּא הַהֶבְדֵּל. אַךְ דָּבָר זֶה אֵינוֹ מִן הָעִנְיָן הַפַּעַם. הֲלֹא תְּבַקְּשִׁי בֵּית־סֵפֶר? וְרוֹצָה אַתְּ, עַל פִּי נִמּוּקַיִךְ, לִמְצֹא אֶת הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם.”

דּוֹדָתִי נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ לְאוֹת שֶׁל הַסְכָּמָה.

“בְּבֵית־הַסֵּפֶר הַמֻּבְחָר שֶׁיֵּשׁ בְּעִירֵנוּ,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “לֹא יוּכַל בֶּן אָחִיךְ לִמְצֹא לוֹ מָעוֹן וּמָזוֹן.”

“הַאִם לֹא יִמְצָא זֹאת בְּבַיִת אַחֵר?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

מַר וִיקְפִילְד עָנָה כִּי אֶפְשָׁר הַדָּבָר. וְאַחֵר מַשָּׂא־וּמַתָּן קָצָר הִצִּיעַ לִפְנֵי דּוֹדָתִי, כִּי תֵלֵךְ עִמּוֹ לִרְאוֹת בְּעֵינֶיהָ אֶת בֵּית־הַסֵּפֶר לָדַעַת אֶת טִיבוֹ, גַּם יֵלְכוּ יַחְדָּו לְבַקֵּשׁ לִי אַכְסַנְיָה הֲגוּנָה. דּוֹדָתִי הִסְכִּימָה, וּכְבָר הָיִינוּ נְכוֹנִים שְׁלָשְׁתֵּנוּ לָצֵאת מִן הַבַּיִת, אַךְ מַר וִיקְפִילְד אָמַר:

“אוּלַי יֵשׁ לוֹ לִידִידֵנוּ הַקָּטֹן נִמּוּק לִבְלִי לֶכֶת עִמָּנוּ? מוּטָב לוֹ שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת.”

תְּחִלָּה לֹא אָבְתָה דוֹדָתִי שְׁמֹעַ, אַךְ לְאַחַר שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ, כִּי רְצוֹנִי לְהִשָּׁאֵר פֹּה, הִסְכִּימָה לְכָךְ, וָאָשׁוּב אֶל חֲדַר הַלִּשְׁכָּה וָאֵשֵׁב שָׁם עַל כִּסְּאִי לְהַמְתִּין עַד שׁוּבָם.

כִּסְּאִי עָמַד נוֹכַח מִשְׁעוֹל צַר, מוֹבִיל אֶל חֶדֶר קָטֹן, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב אוּרִיָּה הִיףּ וְעָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ לְאַחַר שֶׁהִכְנִיס אֶת הַסּוּס אֶל הָאֻרְוָה. מִתְּחִלָּה נִדְמָה לִי, כִּי אֵין הוּא רוֹאֶה אוֹתִי, כִּי צְרוֹר הַגִּלְיוֹנוֹת וְהַכְּתָבִים הַתְּלוּיִים עַל גַּבֵּי הַקִּיר הִפְסִיקוּ בֵּינֵינוּ, אַךְ אַחֲרֵי כֵן נוֹכַחְתִּי, כִּי לֹא גָּרַע הָאִישׁ עֵינָיו מִמֶּנִּי. לַשָּׁוְא הִתְאַמַּצְתִּי לְהִסָּתֵר מִפָּנָיו, בְּעָמְדִי לְיַד הַקִּיר לְהִסְתַּכֵּל בְּמַפַּת־הָאָרֶץ אוֹ בְּשָׁקְעִי בָּעִתּוֹן הַמֻּנָּח לְפָנָי. עֵינָיו הטְרוּטות שֶׁל אוּרִיָּה הִיףּ, שֶׁנִּרְאוּ לִי כִּשְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת אֲדֻמּוֹת, תָּרוּ אַחֲרָי, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהֲרִימוֹתִי עֵינַי לְמוּלָן, רָאִיתִי אוֹתָן עוֹלוֹת אוֹ יוֹרְדוֹת.

סוֹף סוֹף בָּאָה גְאֻלָּתִי, כִּי שָׁבוּ דוֹדָתִי וּמַר וִיקְפִילְד לְאַחַר שֶׁשָּׁהוּ שָׁעָה רַבָּה. בֵּית־הַסֵּפֶר אָמְנָם מָצָא חֵן בְּעֵינֵי דּוֹדָתִי, אַךְ אַכְסַנְיָה נָאָה לִי לֹא נִמְצָאָה.

“אָכֵן עִנְיָן רָע הוּא, טְרוֹט,” קָרְאָה אֵלַי דּוֹדָתִי, “וְאֵינִי יוֹדַעַת מַה לַעֲשׂוֹת.”

“אָמְנָם מִכְשׁוֹל קָטֹן הוּא עַל דַּרְכֵּךְ,” נַעְנָה מַר וִיקְפִילְד, “אַךְ אָנֹכִי אַגִּיד לָךְ, מָרַת טְרוֹטְבוּד, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי.”

“מָה?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

“יֵשֵׁב בֶּן אָחִיךְ לְפִי שָׁעָה בְּבֵיתִי, נַעַר שָׁקֵט הוּא, אֲשֶׁר לֹא יַפְרִיעַ מְנוּחָתִי, וּבֵיתִי הוּא מְרֻוָּח וְשַׁאֲנָן כְּבֵית נְזִירִים. יֵשֶׁב־נָא הַנַּעַר עִמָּנוּ.”

רָאִיתִי בִּפְנֵי דוֹדָתִי, כִּי הַצָּעָה זוֹ מָצְאָה חֵן בְּעֵינֶיהָ מְאֹד, אַךְ מִפְּנֵי הַנִּמּוּס לֹא אָמְרָה מִיָּד “הֵן.”

“שְׁמָעִינִי, מָרַת טְרוֹטְבוּד,” הוֹסִיף מַר וִיקְפִילְד, “זוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לָצֵאת מִן הַמֵּצָר. הֲלֹא אָמַרְתִּי, כִּי הַדָּבָר הוּא רַק לְפִי שָׁעָה. אִם נִרְאֶה כִּי לֹא טוֹב הוּא לְאֶחָד מֵאִתָּנוּ, יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת בֵּיתִי. וּבֵינָתַיִם יְהִי לוֹ פְּנַאי לְבַקֵּשׁ לוֹ דִירָה אַחֶרֶת נָאָה מִזּוֹ. אֵין טוֹב לָךְ אֵפוֹא מֵאֲשֶׁר לְהַשְׁאִיר לְעֵת עַתָּה אֶת הַנַּעַר בְּבֵיתֵנוּ.”

“אַסִּירַת תּוֹדָה אֲנִי לְךָ” עָנְתָה דוֹדָתִי, “וְהוּא גַם הוּא… אֲבָל…”

“שְׁמָעִינִי! הֵן אֲנִי מֵבִין אֶת כַּוָּנָתֵךְ,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “אֵין אַתְּ רוֹצָה בְּמַתְּנַת חִנָּם, מָרַת טְרוֹטְבוּד. וּבְכֵן הָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ לְשַׁלֵּם שְׂכַר אֲרֻחָתוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינַיִךְ, אָמְנָם לֹא אַרְבֶּה מְאֹד בִּמְחִיר דִירָתִי, אַךְ שַׁלֵּם תְּשַׁלְּמִי, אִם רְצוֹנֵךְ בְּכָךְ.”

“אִם כֵּן,” עָנְתָה דוֹדָתִי," אֶשְׂמַח מְאֹד לְהַשְׁאִירוֹ בְּבֵיתֶךָ, אַף כִּי חַסְדְּךָ עִמָּדִי לֹא יִמְעֵט גַּם עָתָּה."

“קוּמוּ אֵפוֹא וְנִרְאֶה אֶת פְּנֵי בַּעֲלַת־בֵּיתִי הַקְּטַנָּה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד.

עָלִינוּ בְּמַעֲלוֹת עַתִּיקוֹת וְנָאוֹת אֶל חֲדַר־אוֹרְחִים עַתִּיק, אֲשֶׁר בּוֹ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה חַלּוֹנוֹת, הַנִּשְׁקָפִים אֶל הָרְחוֹב. רְהִיטֵי הַחֶדֶר אַף הֵם הָיוּ עַתִּיקִים וְנָאִים, עִם פְּסַנְתֵּר יָפֶה וְעִם עֲצִיצֵי־פְרָחִים. וְכָל הַחֶדֶר נִרְאָה כְּאִלּוּ עָשׂוּי הוּא פִּנּוֹת וְזָוִיּוֹת רַבּוֹת, וּבְכָל אַחַת מֵהֶן עָמַד שֻׁלְחָן קָטֹן אוֹ אָרוֹן יָפֶה, שִׁדָּה שֶׁל סְפָרִים מְפֹאָרָה אוֹ דַּרְגָּשׁ מְרֻפָּד. כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי עֵינַי בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, נִדְמָה לִי, כִּי זוֹ הִיא הַיּוֹתֵר נְעִימָה בְּכָל הַחֶדֶר, אַךְ נָשָׂאתִי עֵינֵי וָאֶרְאֶה פִּנָּה שֵׁנִית נְעִימָה מִמֶּנָּה. וּבַכֹּל וְעַל הַכֹּל שָׂרַר הַנִּקָּיוֹן הַנִּפְלָא, אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל הַבַּיִת מִבַּחוּץ.

מַר וִיקְפִילְד הִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת בִּקְצֵה אַחַד הַקִּירוֹת, וְנַעֲרָה כְּבַת גִּילִי יָצְאָה לִקְרָאתוֹ וַתְּנַשֵּׁק לוֹ. בְּפָנֶיהָ רָאִיתִי אוֹתָהּ הַשַּׁלְוָה וְאוֹתוֹ הַנֹּעַם, אֲשֶׁר בִּפְנֵי הָאִשָּׁה, שֶׁאֶת תְּמוּנָתָהּ רָאִיתִי בַּחֶדֶר הַתַּחְתּוֹן. נִדְמָה לִי, כִּי הַתְּמוּנָה גָדְלָה וַתְּהִי לְאִשָּׁה, וְאוּלָם גּוּף הָאִשָּׁה נִשְׁאַר בְּיַלְדוּתוֹ.

אָמְנָם פָּנֶיהָ שֶׁל הַיַּלְדָּה הָיוּ מַבְהִיקִים וְהִבִּיעוּ אֹשֶׁר, אַךְ עַל כָּל הֲלִיכוֹתֶיהָ הָיְתָה שְׁפוּכָה שַׁלְוָה, רוּחַ תֹּם וְעַנְוָה, אֲשֶׁר לֹא שָׁכַחְתִּי וְלֹא אֶשְׁכַּח כָּל יְמֵי חַיָּי.

“זוֹ הִיא בַּעֲלַת בֵּיתִי הַקְּטַנָּה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “בִּתִּי אַגְנֶס.”

וּבְשָׁמְעִי אֶת קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים, וּבִרְאוֹתִי אֶת פָּנָיו, בְּשָׁעָה שֶׁאָחַז בִּידֵי הַקְּטַנָּה, יָדַע לִבִּי, מָה הוּא הַנִּמּוּק הַיָּחִיד, יְסוֹד חַיָּיו שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה.

פְּנֵי הַנַּעֲרָה הָיוּ כְּבֵדִים וּמְתוּנִים, כְּמוֹ שֶׁיָּאֶה לְבַעֲלַת בַּיִת עַתִּיק זֶה, וּצְרוֹר שֶׁל מַפְתֵּחוֹת תָּלוּי לָהּ בְּצִדָּהּ.

הִיא שָׁמְעָה בְּפָנִים יָפוֹת מִפִּי אָבִיהָ אֶת הַדְּבָרִים עַל אֹדוֹתָי. וּבְכַלוֹתוֹ לְדַבֵּר, הִצִּיעָה לִפְנֵי דוֹדָתִי לַעֲלוֹת אֶל הַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה וְלִרְאוֹת אֶת הַחֶדֶר הַמְיֻחָד לִי. עָלִינוּ כֻּלָּנוּ יַחְדָּו, וְהִיא הָלְכָה לְפָנֵינוּ. הַחֶדֶר הָיָה נָאֶה וְנָעִים מְאֹד.

גַּם אֲנִי גַּם דּוֹדָתִי שָׂמַחְנוּ מְאֹד, כִּי הִקְרָה אֱלֹהִים לְפָנֵינוּ בַּיִת כָּזֶה, וַנֵּרֵד אֶל חֲדַר הָאֹרְחִים מִתּוֹךְ קוֹרַת־רוּחַ.

דּוֹדָתִי מֵאֲנָה לְהִשָּׁאֵר עַד סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, בְּאָמְרָהּ כִּי נֶחְפְּזָה הִיא לָשׁוּב לְבֵיתָהּ. וּמַר וִיקְפִילְד אֲשֶׁר יָדַע כִּי דוֹדָתִי רְגִילָה לַעֲמֹד עַל דַּעְתָּהּ, לֹא הִפְצִיר בָּהּ, וְרַק הִגִּישׁוּ לְפָנֶיהָ פַּרְפְּרָאוֹת, כִּי תִּסְעַד מְעַט אֶת לִבָּהּ.

אַגְנֶס שָׁבָה אֶל אוֹמַנְתָּהּ, וּמַר וִיקְפִילְד שָׁב אֶל לִשְׁכָּתוֹ, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי עִם דּוֹדָתִי בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה קֹדֶם פְּרִידָתֵנוּ.

הִיא אָמְרָה לִי, כִּי בְּבֵיתוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד לֹא אֶחְסַר לִי מְאוּמָה: וּבְטֶרֶם תִּפָּרֵד מֵעִמִּי דִבְּרָה אֵלַי דִּבְרֵי חִבָּה וַתִּתֶּן־לִי עֵצוֹת טוֹבוֹת.

“טְרוֹט,” גָּמְרָה דוֹדָתִי אֶת דְּבָרֶיהָ, “יִהְיוּ נָא מַעֲשֶׂיךָ נָאִים לְךָ וְלִי וּלְמַר דִּיק, וֵאלֹהִים יְהִי עִמָּךְ.”

לִבִּי הָיָה מָלֵא רֶגֶשׁ תּוֹדָה, וּמִפִּי יָצְאוּ הַמִּלִּים “חֵן חֵן,” וָאֶשְׁלַח אֶת בִּרְכָּתִי שָׁלוֹם לְמַר דִּיק.

“אַל נָא, בְּנִי,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “תַּעֲשֶׂה נְבָלָה, אַל נָא תּוֹצִיא מִפִּיךְ דְּבַר שֶׁקֶר, אַל נָא תַּקְשֶׁה אֶת לִבֶּךָ. הַרְחֵק, טְרוֹט, מִשָּׁלֹשׁ הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, אָז יִבְטַח לִבִּי בָּךְ.”

הִבְטַחְתִּי לָהּ, עַד כַּמָּה שֶׁהָיָה בְּיָדִי, כִּי לֹא אַכְזִיב אֶת תִּקְוָתָהּ וְלֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת חַסְדָהּ עִמָּדִי.

“הִנֵּה הַמֶּרְכָּבָה עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַפֶּתַח,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אֲנִי הוֹלֶכֶת, וְאַתָּה שֵׁב נָא פֹּה.”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חִבְּקָה אוֹתִי דוֹדָתִי בְּחִפָּזוֹן וַתֵּצֵא מִן הַבַּיִת, וְאֶת הַדֶּלֶת סָגְרָה אַחֲרָי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עָלָה עַל לִבִּי, כִּי הִרְגַּזְתִּי בְּמַשֶּׁהוּ אֶת רוּחַ דּוֹדָתִי, וְלָכֵן מִהֲרָה לְהִפָּרֵד מֵעָלַי; אַךְ בְּהַבִּיטִי אֶל הָרְחוֹב וּבִרְאוֹתִי אֶת דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת בַּמֶּרְכָּבָה וְעֵינֶיהָ מָשְׁפָּלוֹת, בַּנְתִּי לְרוּחָהּ וְדַנְתִּי אוֹתָהּ לְכַף זְכוּת.

בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת, זְמַן סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם בְּבֵיתוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד, הִתְעוֹרַרְתִּי וָאָכִין אֶת עַצְמִי לְסַכִּינִי וּלְמַזְלֵגִי.

אַגְנֶס הִמְתִּינָה בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים, וְאַחֲרֵי כֵן יָצְאָה מִשָּׁם יַחַד עִם אָבִיהָ, וַתֵּשֶׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן מִמּוּלוֹ. סָפֵק הוּא, אִם הָיָה אָדָם זֶה אוֹכֵל פִּתּוֹ בְּאֵין בִּתּוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו.

אַחֲרֵי הַסְעֻדָּה יָרַדְנוּ אַל חֲדַר הָאוֹרְחִים. שָׁם בְּפִנָּה נְעִימָה הֶעֱמִידָה אַגְנֶס עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי אָבִיהָ כּוֹסוֹת וּבַקְבּוּק יַיִן. וְהִרְהוּר בָּא אֶל לִבִּי, כִּי יַיִן זֶה לֹא הָיָה נוֹתֵן רֵיחַ, אִלּוּ הִגִּישָׁה אוֹתוֹ יָד אַחֶרֶת.

מַר וִיקְפִילְד יֵשֵׁב כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת לִפְנֵי יֵינוֹ וַיִּשְׁתְּ מִמֶּנּוּ לֹא מְעַט, וּבָהּ בְּשָׁעָה יָשְׁבָה אַגְנֶס לִפְנֵי הַפְּסַנְתֵּר, נִגְּנָה וְשׂוֹחֲחָה עִם אָבִיהָ וְעִמִּי.

הָאָב הָיָה עַל פִּי רֹב עַלִּיז וְטוֹב לֵב, אַךְ פְּעָמִים נָחוּ עֵינָיו עַל בִּתּוֹ, וְהוּא שָׁקַע בְּהַרְהוֹרִים וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. אַךְ בִּתּוֹ הִכִּירָה בָּזֶה תֵּכֶף וַתֵּפֶן אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה אוֹ קָרְבָה אֵלָיו בְּחִבָּה, וְאָז הִתְעוֹרֵר מִמַּחְשְׁבוֹתָיו וַיּוֹסֵף לִשְׁתּוֹת אֶת יֵינוֹ.

לַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ הֵכִינָה אַגְנֶס מִשְׁתֵּה־טֵה, וְהִיא יָשְׁבָה בָּרֹאשׁ לִמְזוֹג כּוֹסוֹת לְכֻלָּנוּ. וְכַעֲבֹר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת קָרְבָה אֶל אָבִיהָ, וְהוּא חִבְּקָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְנָשַׁק לָהּ קֹדֶם שֶׁהָלְכָה אֶל חֲדַר־הַמִּטּוֹת. אָז סָר אֶל לִשְׁכָּתוֹ, אֲשֶׁר נֵרוֹת הָדְלְקוּ שָׁם. אַף אָנֹכִי עָלִיתִי אֶל חַדְרִי.

אַךְ בְּמֶשֶׁךְ הָעֶרֶב יָרַדְתִּי אֶל הַפֶּתַח וָאֲטַיֵּל שָׁעָה קַלָּה לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב לְהַבִּיט עוֹד אֶל הַבָּתִּים הָעַתִּיקִים. וּבְלִבִּי הִרְהַרְתִּי, כִּי בִימֵי נְדוּדַי עָבַרְתִּי דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת, אַף עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בּוֹ הַיּוֹם, וְלֹא עָלָה כְּלָל עַל לִבִּי, כִּי פֹּה אֶמְצָא אֶת הַמְּנוּחָה.

בְּשׁוּבִי רָאִיתִי אֶת אוּרִיָּה הִיףּ סוֹגֵר אֶת דַּלְתוֹת הַלִּשְׁכָּה. לִבִּי הָיָה מָלֵא יְדִידוּת אֶל כָּל בְּנֵי הָאָדָם, לָכֵן נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו לְדַבֵּר עִמּוֹ, וּבְהִפָּרְדִי מִמֶּנּוּ הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי. אַךְ אוֹי, מַה מְזֻהָמָה הָיְתָה יָד זוֹ! טְמֵאָה לְמַגָּע וּמְאוּסָה לְמַרְאֶה! שָׁעָה רַבָּה אַחֲרֵי כֵן שִׁפְשַׁפְתִּי אֶת יָדִי לְחַמְמָהּ וְלִמְחוֹת מֵעָלֶיהָ אֶת רֹשֶׁם יָדוֹ שֶׁל זֶה.

יָד זוֹ עוֹרְרָה בִּי גֹעַל נֶפֶשׁ, עַד כִּי בְּבוֹאִי אֶל חַדְרִי הִרְגַּשְׁתִּי עוֹד אֶת קְרִירוּתָהּ וְלֵחוּתָהּ. וּבְעָמְדִי נִשְׁעָן עַל סַף־הַחַלּוֹן וּבִרְאוֹתִי בִּקְצֵה הַקּוֹרָה תַּבְנִית גֻּלְגֹּלֶת, נִדְמָה לִי, כִּי אוּרִיָּה הִיףּ מִסְתַּתֵּר שָׁם, וָאֲמַהֵר לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן.


 

פֶּרֶק שִׁשָּׁה־עָשָׂר: נַעַר חָדָשׁ אֲנִי לְכָל דָּבָר    🔗

בַּיּוֹם הַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, לְאַחַר פַּת שַׁחֲרִית, נִכְנַסְתִּי שׁוּב לְתוֹרָה, הָלַכְתִּי אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר בְּלִוְיַת מַר וִיקְפִילְד, וַנָּבֹא אֶל בִּנְיָן גָּדוֹל הַמֻּקָּף חָצֵר, וְהַבָּיִת כֻּלּוֹ אוֹמֵר חֲשִׁיבוּת, עַד כִּי גַם הָעוֹרְבִים וְהַתּוֹרִים, הַיּוֹרְדִים מֵעַל מִגְדְּלֵי בֵּית־הַכְּנִיסָה עַל כִּכַּר הֶחָצֵר לִלְקֹט שָׁם פֵּרוֹרִים, מְטַיְּלִים מִתּוֹך חֲשִׁיבוּת רַבָּה. עַד מְהֵרָה הִתְוַדַּעְתִּי אֶל מְחַנְּכִי הֶחָדָשׁ, דָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג.

לְמַרְאִית עַיִן הָיָה הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג חָלוּד, כְּמוֹ שַׁעַר הַבַּרְזֶל מִחוּץ לַבַּיִת, וּפָנָיו הִבִּיעוּ כֹּבֶד וּמְתִינוּת רַבָּה. הוּא יָשַׁב בַּחֲדַר הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ. בְּגָדָיו לֹא הָיוּ נְקִיִּים מְאֹד, שַׂעֲרוֹת רֹאֹשׁוֹ לֹא הָיוּ סְרוּקוֹת כָּרָאוּי, נְעָלָיו לֹא הָיוּ פְּרוּפוֹת, וְנִרְאוּ כְּאִלּוּ פָּתְחוּ פִּיהֶן מִתּוֹךְ פִּהוּק. וְכַאֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו בִּי, עָלָה עַל לִבִּי זֵכֶר הַסּוּס הַזָּקֵן וְהָעִוֵּר שֶׁהָיָה מְלַחֵךְ אֶת הָעֵשֶׂב בִּשְׂדֵה הַקְּבָרוֹת אֲשֶׁר בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן.

הוּא הוֹשִׁיט לִי יָדוֹ לְשָׁלוֹם, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי מַה לַעֲשׂוֹת, כִּי נְבוּכוֹתִי מְאֹד.

חֲדַר הַלִּמּוּדִים הָיָה חֶדֶר נָאֶה וּמְרֻוָּחַ בִּקְצֵה הַבַּיִת וְחַלּוֹנוֹתָיו סְמוּכִים אֶל גַּן נָעוּל שֶׁל הַדָּקְטוֹר, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִרְאוּ הַשְּׁזִיפִים הַבְּשֵׁלִים לְיַד הַכֹּתֶל הַדְּרוֹמִי. כַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים נְעָרִים יָשְׁבוּ לְפָנַי סִפְרֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַסְנוּ. כֻּלָּם קָמוּ מִמּוֹשָׁבָם לְבָרֵךְ אֶת הַדָּקְטוֹר בִּרְכַּת הַבֹּקֶר, וּבִרְאוֹתָם אֶת מַר וִיקְפִילְד בָּא עִמִּי נִשְׁאָרוּ עוֹמְדִים.

“הִנֵּה תַּלְמִיד חָדָשׁ, אֲדוֹנַי הַצְּעִירִים,” קָרָא הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, “טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד שְׁמוֹ.”

אֶחָד מִן הַנְּעָרִים, אֲדַמְס שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה “הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן”, יָצָא לִקְרָאתִי לְבָרְכֵנִי בְּשֵׁם כָּל הַחֲבֵרִים, מַרְאֵהוּ הָיָה כְּמַּרְאֵה כֹּהֵן צָעִיר בְּצַוְּרוֹנוֹ הַלָּבָן, אַךְ פָּנָיו הָיוּ נוֹחִים וּמְאִירִים. הוּא הֶרְאָה לִי אֶת מְקוֹם מוֹשָׁבִי, אַף הִצִּיגַנִי לִפְנֵי הַמּוֹרִים בְּדִבְרֵי חֵן, אֲשֶׁר הָיוּ מְסֻגָּלִים לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחִי, אִלּוֹ הָיָה רוּחִי מְסֻגָל לְהֵרָגַע.

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זָר וּמוּזָר פֹּה. נִדְמָה לִי, כִּי זֶה שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד לֹא יָשַׁבְתִּי בֵּין נְעָרִים בְּגִילִי, אַף לֹא הָיוּ לִי חֲבֵרִים אֲחֵרִים, מִלְּבַד מִיק וַלְקֶר וּבוּלְבּוּס הַקִּמְחִי. לִבִּי יָדַע, כִּי עֵינֵי רָאוּ מַרְאוֹת כָּאֵלֶה, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא יִרְאֶה אַף אֶחָד מֵהַנְּעָרִים הַיּוֹשְׁבִים פֹּה. וְעַל רֹאשִׁי עָבְרוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה תְּלָאוֹת, כְּאִלּוּ הָיִיתִי גָּדוֹל בַּשָּׁנִים. וְלָכֵן נִדְמָה לִי, כִּי הוֹנָאָה הִיא זוֹ לָבוֹא הֲלוֹם וְלַשֶׁבֶת כְּתַלְמִיד קָטֹן וְתָמִים.

בִּימֵי מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי, אִם רַבִּים אוֹ מְעַטִּים הָיוּ, שָׁכַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׂחֲקֵי הַנְּעָרִים וְשֵׁעֲשוּעֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר הָיִיתִי עַתָּה לֹא מָהִיר וְלֹא חָרוּץ בְּמִשְׂחַק פָּשׁוּט שֶׁבַּפְּשׁוּטִים, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְתִּי לְפָנִים נִשְׁכְּחוּ מִלִּבִּי מִתּוֹךְ הַדְּאָגוֹת הַפְּעוֹטוֹת, אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת חַיַּי יוֹמָם וָלַיְלָה, עַד כִּי עַתָּה בְּעָמְדִי לַבְּחִינוֹת לֹא יָדַעְתִּי מְאוּמָה, וְלָכֵן הֱשִׁיבוּנִי בַּמַּחְלָקָה הַנְּמוּכָה שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר.

רַבָּה הָיְתָה דַאֲגָתִי, בְּזָכְרִי כִּי חָסֵר אֲנִי דַעַת, מַה שֶׁנַּעַר בֶּן גִּילִי מֵחֻיָּב לִקְנוֹת, וְאוּלָם דַּאֲגָתִי גָדְלָה שִׁבְעָתַיִם, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי, כִּי הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי יוֹדֵע מַרְחִיקִים אוֹתִי מֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מִן הַדְּבָרִים שֶׁאֵינִי יוֹדֵע.

הִרְהַרְתִּי: מֶה הָיוּ אוֹמְרִים הַנְּעָרִים, אִלּוּ יָדְעוּ, כִּי יוֹצֵא וְנִכְנָס הָיִיתִי בְּבֵית הַסֹּהַר? וּמִי בְּכָל הַנְּעָרִים יֵשׁ לוֹ כָּמוֹנִי מוֹדַע כְּמַר מִיקוֹבֶר אֲשֶׁר לָקַחְתִּי חֵלֶק בִּמְכִירוֹתָיו, בְּמַשְׁכְּנוֹתָיו, וּבִסְעֻדּוֹתָיו?

וּמִי יוֹדֵע, – הִרְהַרְתִּי שׁוּב, –אוּלַי רָאָה אוֹתִי אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים בְּעָבְרִי דֶרֶךְ קֶנְטֶרְבּוֹרִי אוֹבֵד דֶּרֶךְ וְלָבוּשׁ סְחָבוֹת, וְהִיא יַכִּירֵנִי הַיּוֹם? וּמַה יֹאמְרוּ אֵלֶּה הַנְּעָרִים, אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא נֶחֱשָׁב בְעֵינֵיהֶם, בְּהִוָּדַע לָהֶם, אֵיךְ קָבַצְתִּי אֶת פְּרוּטוֹתַי לִקְנוֹת פַּת לֶחֶם אוֹ כּוֹס שֵׁכָר? וּמַה גָּדוֹל וְעָצוּם הָיָה הָרֹשֶׁם, אִלּוּ נוֹדַע לַנְּעָרִים הַתְּמִימִים הָאֵלֶּה, לְחֶרְפָּתִי, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת חַיֵּי לָנְדּוֹן וְחוּצוֹתֶיהָ בְּכָל כִּעוּרָם?

כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה חָלְפוּ בְּמֹחִי בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְשִׁבְתִּי בְּבֵית סִפְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, עַד אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמַנְתִּי בִּתְנוּעָה קַלָּה שֶׁלִּי, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁקָּרַב אֵלַי אֶחָד מֵחֲבֵרַי, הִתְכַּנַּסְתִּי לְתוֹךְ עַצְמִי, וְכִכְלוֹת הַלִּמּוּדִים מִהַרְתִּי לָצֵאת מִבֵּית־הַסֵּפֶר, כְּדֵי שֶׁלּא לְהִפָּגֵשׁ עִם מִי שֶׁהוּא וּלְהוֹצִיא מִפִּי דָּבָר אֲשֶׁר יְגַלֶּה קְלוֹנִי בָּרַבִּים.

וְאוּלָם בְּבֵיתוֹ הָעַתִּיק שֶׁל מַר וִיקְפִילְד מָצָאתִי אֶת הַמַּרְגּוֹעַ וּבְשָׁעָה שֶׁקָּרַבְתִּי אֶל הַבַּיִת עִם סִפְרֵי הַלִּמּוּד תַּחַת זְרוֹעִי, הַחִילֹותִי לְהַרְגִּישׁ, כִּי מְבוּכָתִי חוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת. וּבְבוֹאִי אֶל חַדְרִי הַמְרֻוָּח רָוַח גַּם לְנַפְשִׁי, כְּאִלּוּ יָרַד צֵל עָב מֵעַל הַמַּעֲלוֹת וַיְכַס אֶת סְפֵקוֹתַי וְאֶת חֶרְדָּתִי. יָשַׁבְתִּי וָאֲשַׁנֵּן בִּשְׁקִידָה רַבָּה אֶת שִׁעוּרַי עַד שְׁעַת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם (הַלִּמּוּדִים הָיוּ נִגְמָרִים בַּשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית). וָאֵרֵד אֶל חֲדַר הָאֹכֶל בְּלֵב מָלֵא תִּקְוָה, כִּי עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת אָדָם הָגוּן.

אַגְנֶס יָשְׁבָה בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים וְהִמְתִּינָה לְאָבִיהָ, שֶׁהָיָה טָרוּד בְּלִשְׁכָּתוֹ בְּעִנְיָנָיו. הִיא פָּגְשָׁה אוֹתִי בְּחִיּוּכָהּ הַנָּעִים וֵתִּשְׁאָלֵנִי, מַה בֵּית־הַסֵּפֶר בְּעֵינַי. עָנִיתִי לָהּ, כִּי לְעֵת עַתָּה אֲנִי רוֹאֶה שָׁם אֶת עַצְמִי כְּזָר קְצָת, אַךְ אֲקַוֶּה, כִּי יִיטַב לִי מְאֹד.

“וְאַתְּ לֹא תִּלְמְדִי מְאוּמָה?” שָׁאַלְתִּי, “הֲכֵן?”

“אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכָל יוֹם.”

“אֵין זֹאת, כִּי בְּבֵיתֵךְ אַתְּ לוֹמֶדֶת. לֹא כָךְ?”

“אַבָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁלֹחֹ אוֹתִי לְבֵית־סֵפֶר,” עָנְתָה, “עֲקֶרֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ מְחֻיָּבָה לָשֶׁבֶת תָּמִיד בְּבֵיתוֹ.”

“לִבּוֹ מָלֵא אַהֲבָה אֵלַיִךְ, כְּפִי שֶׁרוֹאֶה אֲנִי.”

הִיא נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ “הֵן,” וַתִּגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת לְהַקְשִׁיב אֶל קוֹל צְעָדָיו, לְמַעַן תֵּצֵא עַל הַמַּעֲלוֹת לִקְרָאתוֹ לְקַדֵּם פָּנָיו, אַךְ הָאָב לֹא יָצָא עוֹד מִלִּשְׁכָּתוֹ, וְלָכֵן שָׁבָה אַגְנֶס אֵלָי.

“אִמִּי מֵתָה עָלַי בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתִּי,” קָרְאָה בְּקוֹלָהּ הַנּוֹחַ, “וְרַק אֶת פַּרְצוּפָהּ אֲנִי יוֹדַעַת. אֶתְמוֹל רָאִיתִי כִּי הִתְבּוֹנַנְתָּ אֶל הַתְּמוּנָה. הַאִם יָדַעְתָּ, כִּי פַּרְצוּף אִמִּי זֶה?”

עָנִיתִי לָהּ “הֵן.” יַעַן כִּי פָּנֶיהָ דוֹמִים מְאֹד לְפַרְצוּף הַפָּנִים הַהוּא.

“גַּם אַבָּא אוֹמֵר כָּךְ.” קָרְאָה אַגְנֶס בְּנַחַת־רוּחַ, “אַךְ הַסְכֵּת! הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ!”

פָּנֶיהָ הַנָּאִים הִבְהִיקוּ מֵחֲמַת עֹנֶג בְּצֵאתָהּ לִקְרַאת אֲבִיהָ וּשְׁלוּבֵי זְרוֹעַ נִכְנְסוּ אֶל חֲדַר הָאֹכֶל. הוּא נָתַן לִי שָׁלוֹם בְּפָנִים יָפוֹת, וַיֹּאמֶר לִי, כִּי מְאֻשָּׁר אֲנִי, אֲשֶׁר בָּאתִי לְלְמֹד מִפִּי הַדָּקְטוֹר סְטְרֹונְג, אֶחָד מִבְּנֵי הָעֲלִיָּה.

לְאַחַר סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם הָיִינוּ יוֹרְדִים אֶל הַחֶדֶר הַתַּחְתּוֹן, אֲשֶׁר שָׁם שָׂרַר סֵדֶר הַיּוֹם הַקָּבוּעַ. אַגְנֶס הִגִּישָׁה לִפְנֵי אָבִיהָ בְּפִנָּה מְיֻחָדָה כּוֹסוֹת וּבַקְבּוּק. הוּא יָשַׁב וְשָׁתָה מִן הַיַּיִן לֹא מְעַט, וְהִיא נִגְּנָה עַל הַפְּסַנְתֵּר לְפָנָיו, יָשְׁבָה אֶצְלוֹ, עָסְקָה בִּמְלָאכָה אוֹ בְּשִׂיחָה, אוֹ שִׂחֲקָה עִמִּי בְּמִשְׂחַק הַדֹּומִינָה. בְּשָׁעָה קְבוּעָה הֵכִינָה טֶה. וְאַחֲרֵי כֵן, כַּאֲשֶׁר לָקַחְתִּי אֶת סְפָרַי לְשַׁנֵּן אֶת לִמּוּדַי, בֵּאֲרָה לִי אַגְנֶס כָּל הַדָּבָר הַקָּשֶׁה (אֲשֶׁר הָיָה קַל בְּעֵינֵיהָ), גַּם הוֹרְתָה לִי אֶת דַּרְכֵי הַלִּמּוּד.

בְּכָתְבִי הַיּוֹם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּדִמְיוֹנִי עִם הֲלִיכוֹתֶיהָ הַמְּתוּנוֹת, הַנְּעִימוֹת, הַצְּנוּעוֹת, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ הָרַךְ וְהֶעָדִין. בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵלָּה לְהִתְגַּלּוֹת אוֹתָהּ הַהַשְׁפָּעָה הַטּוֹבָה, שֶׁהִשְׁפִּיעָה עָלַי הָאִשָּׁה הַזֹּאת בְּכָל יְמֵי חַיַּי. אָהַבְתִּי אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְאֶת אַגְנֶס לֹא אָהַבְתִּי, – לֹא, לֹא בְּדֶרֶךְ זוֹ, – אַךְ יוֹדֵע אֲנִי בְנַפְשִׁי, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁעָמְדָּה אַגְנֶס, הָיוּ עוֹמְדִים מַלְאֲכֵי הַטּוֹב, הַמְּנוּחָה וְהָאֱמֶת. וּבִרְאוֹתִי אֶת פָּנֶיהָ יָרְדָה עָלַי וְעַל סְבִיבוֹתַי קֶרֶן אוֹרָה.

הִגִּיעָה שְׁעַת הָעֶרֶב, וְהִיא עָזְבָה אוֹתָנוּ, וְאָנֹכִי הוֹשַׁטְתִּי יָדִי לְמַר וִיקְפִילְד קֹדֶם שֶׁעָלִיתִי אֶל חַדְרִי, אַךְ הוּא טָפַח בְּחִבָּה עַל שִׁכְמִי וְיִשְׁאַל:

“הֲיֵשׁ בְּדַעְתְּךָ טְרוֹטְבוּד, לָגוּר בְּבֵיתֵנוּ אוֹ כִּי תְּבַקֵּשׁ לְךָ דִּירָה אַחֶרֶת?”

“עִמָּכֶם אָגוּר,” עָנִיתִי קְצָרוֹת.

“הֲכֵן גָּמַרְתָּ בְּלִבֶּךָ?”

“אִם רַק טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי.”

“חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, בְּנִי, כִּי תָקוּץ נַּפְשְׁךָ בְּחַיֵּי הַשִּׁעֲמוּם אֲשֶׁר בְּבֵיתֵנוּ,” קְרָא מַר וִיקְפִילְד.

"אִם לֹא קָצָה בָּהֶם אַגְנֶס, לֹא אָקוּץ גַּם אָנֹכִי.

“אַגְנֶס?!” קְרָא הָאִישׁ בְּגִשְׁתּוֹ אַט אֶל הָאָח, “אַגְנֶס!”

בָּעֶרֶב הַהוּא שָׁתָה הַרְבֵּה, עַד אֲשֶׁר מָלְאוּ עֵינָיו דָּם, הוּא הֶאֱהִיל עַתָּה בְּיָדוֹ עַל עֵינָיו, אַךְ הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל פָּנָיו שָׁעָה קַלָּה קֹדֶם.

“תָּמֵהַּ אָנֹכִי,” נָהַם הָאִישׁ, “אִם תָּקוּץ אַגְנֶס בִּי! הַאִם אָנֹכִי אָקוּץ בָּהּ?! אֲבָל עִנְיָן זֶה אַחֵר הוּא, אַחֵר לְגַמְרֵי.”

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִבֵּר לְעַצְמוֹ, וְלָכֵן לֹא עָנִיתִי מְאוּמָה.

“בֵּיתִי עַתִּיק וְשׁוֹמֵם,” הוֹסִיף לְדַבֵּר, "חַיַּי חֲסֵרִים עִנְיָן, אַךְ בִּתִּי מְחֻיָּבָה לָשֶׁבֶת אֶצְלִי. חַיַּי אֵינָם חַיִּים בְּאֵין הִיא עִמָדִי. הָרַעֲיוֹן כִּי אֶפְשָׁר שֶׁאָמוּת וְאֶעֱזֹב לַאֲנָחוֹת אֶת בִּתִּי יְחִידָתִי, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיְּחִידָתִי תָּמוּת וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר גַּלְמוּד, יַחֲרִיד לִפְעָמִים אֶת לִבִּי כְּשֶׁד בַּלָּהוֹת וִידַכֵּא אֶת רוּחִי בְּרִגְעֵי אֹשֶׁר, עַד אֲשֶׁר אָנוּס אֲנִי לְהַטְבִּיעַ אֶת יְגוֹנִי ב…

הוּא לֹא כִלָּה אֶת דְּבָרוֹ, כִּי אִם שָׁב בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם קֹדֶם, וְשֶׁלּא מִדַּעַת הֵרִים אֶת יָדוֹ לְהָרִיק אֶל כּוֹסוֹ מִן הַבַּקְבּוּק הָרֵיק. אַחַר פָּסַע שׁוּב אַט וְחָזַר אֶל הָאָח.

“יְגוֹנִי קָשֶׁה מִנְּשֹׂוא גַּם בִּהְיוֹת בִּתִּי עִמָּדִי,” קְרָא הָאִישׁ, “וּמַה יְהִי אֵפוֹא עָלַי אִם הִיא תַּעַזְבֵנִי? לֹא, לֹא, לֹא, לֹא אוּכַל לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה.”

וְשׁוּב עָמַד נִשְׁעָן לְיַד הָאָח שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרָיו. וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי אִם עָלַי לָלָכֶת מִזֶּה וּלְעָזְבוֹ לְבַדּוֹ אוֹ לָשֶׁבֶת דּוּמָם עַל מְקוֹמִי, עַד אֲשֶׁר יִתְעוֹרֵר הָאִישׁ מֵחֲלוֹמוֹתָיו. סוֹף סוֹף הִתְעוֹרֵר וַיַּבֵּט סְבִיבוֹתָיו בַּחֶדֶר וַיַּרְא אוֹתִי.

“אוֹמֵר אַתָּה לָשֶׁבֶת עִמָּנוּ, טְרוֹטְבוּד?” קְרָא הָאִישׁ בְּקוֹלוֹ הָרָגִיל כְּאִלּוּ עָנָה עַל דָּבָר שֶׁיָּצָא מִפִּי. “יִשְׂמַח לִבִּי עַל הַדָּבָר הַזֶּה. חָבֵר הָגוּן אַתָּה לִשְׁנֵינוּ. טוֹב כִּי תָּגוּר בְּבֵיתֵנוּ. טוֹב לִי, טוֹב לְאַגְנֶס, וְאוּלָם יִיטַב לְכֻלָּנוּ.”

“אֵין טוֹב לִי מִזֶּה, אֲדוֹנִי,” עָנִיֹתִי, “מְאֻשָּׁר אֲנִי, כִּי מַזָּלִי הֱבִיאַנִי אֶל בֵּיתְךָ.”

“עֶלֶם הָגוּן אַתָּה!” קְרָא מַר וִיקְפִילְד, “כָּל זְמַן שֶׁלִּבְּךָ זֶה יְהִי אֵלֵינוּ, תָּגוּר בְּבֵיתֵנוּ.”

וְהוּא טָפַח לִי בְּחִבָּה עַל שִׁכְמִי וְאָמַר לִי, כִּי אִם יֵשׁ עִם לִיבִּי לְלְמֹד אוֹ לִקְרֹא לְאַחַר שֶׁאַגְנֶס תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ, הָרְשׁוּת בִּידֵי לְהִכָּנֵס אֶל חַדְרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב שָׁם וְלָשֶׁבֶת בְּחֶבְרָתוֹ, אִם נְעִימָה הִיא לִי.

אָמַרְתִּי לוֹ חֵן חֵן עַל דְּבָרָיו הַטּוֹבִים אֵלַי, אַף הָיָה בְּדַעְתִּי לָלֶכֶת אַחֲרָיו עוֹד בּוֹ בָּעֶרֶב אֶל חַדְרוֹ עִם הַסֵּפֶר שֶׁבְּיָדִי, אַךְ בְּרִדְתִּי מֵעַל הַמַּעֲלוֹת רָאִיתִי אוֹר בַּחֲדַר הַלִּשְׁכָּה, וְלִבִּי מְשָׁכַנִי אֶל אוּרִיָּה הִיף, אֲשֶׁר הָיָה לְחִידָה בְּעֵינַי.

מָצָאתִי אֶת אוּרִיָּה הִיףּ יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בְּסֵּפֶר גָּדוֹל וְעָבֶה בְּעִיּוּן רַב, וּבִשְׁעַת קְרִיאָתוֹ הוּא מַעֲבִיר אֶצְבָּעוֹ עַל כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה וּמַשְׁאִיר כְּתָמִים שְׁחוֹרִים עַל דַּפֵּי הַסֵּפֶר.

“הַאִם אַתָּה2 עוֹסֵק בַּעֲבוֹדָתְךָ עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, אוּרִיָּה?” שָׁאַלְתִּי.

“כֵּן, אֲדוֹנִי קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה אוּרִיָּה.

“בַּמֶּה אַתָּה עוֹסֵק?”

“אֲנִי מְשַׁנֵּן אֶת תּוֹרַת הַמִּשְׁפָּטִים.”

“אָכֵן מְלֻמָּד גָּדוֹל אַתָּה בְּתוֹרָה זוֹ?” קָרָאתִי אֵלָיו, לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּכַּלְתִּי בְּפָנָיו שָׁעָה קַלָּה.

“אֲנִי?” עָנָה אוּרִיָּה, “לֹא מַר קָפֶּרְפִילְד, מַה אֲנִי וּמַה חַיָּי!”

רָאִיתִי כִּי הוּא מְשַׁפְשֵׁף יָדָיו זוֹ בְּזוֹ, כְּדֵי לְחַמְמָן וּלְנַגְּבָן, אַף מָחָה אוֹתָן רֶגַע רֶגַע בְּמִטְפַּחְתּוֹ אֲשֶׁר בְּכִיסוֹ.

“אֲנִי יוֹדֵעַ מְאֹד,” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ מִתּוֹךְ עַנְוָה, “כִּי דַל שֶׁבְּדַלִּים אָנֹכִי, יִתְהַלְּכוּ אֲחֵרִים בִּגְדוֹלוֹת וְלֹא אֲנִי. עֲנִי בֶּן עֲנִיִּים אָנִי. אָבִי הָיָה קוֹבֵר מֵתִים, וְעַתָּה אֲנִי גָּר עִם אִמִּי בְּאֹהֶל דַּל, וְשֶׁבַח לָאֵל הַמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.”

“וְאָבִיךָ אַיֵּהוּ עַתָּה3?” “הוּא חוֹסֶה בְּצֵל שַׁדַּי,” עָנָה אוּרִיָּה הִיףּ, “אַךְ אָבִי יְתוֹמִים, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, לֹא עָזַב חַסְדּוֹ מֵעִמִּי וַיְבִיאֵנִי עַד הֲלוֹם, אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד.”

שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, כַּמָּה זְמָן הוּא יוֹשֵׁב בְּבַיִת זֶה.

זֶה אַרְבַּע שָׁנִים, אֲדוֹנִי," עָנָה אוּרִיָּה הִיףּ בְּסָגְרוֹ אֶת סִפְרוֹ, לְאַחַר שֶׁעָשָׂה סִמָּן עַל הַדַּף שֶׁעָמַד בּוֹ, “מִקֵּץ שָׁנָה אַחַת לְמוֹת אָבִי לְקָחַנִי מַר וִיקְפִילְד אֶל בֵּיתוֹ, וּבְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל הוֹאִיל לְסָפְחֵנִי אֶל לִשְׁכָּתוֹ.”

“וְעִם גְּמַר שְׁנוֹת לִמּוּדֶיךָ עָתִיד אַתָּה לִהְיוֹת עוֹרֵךְ־דִּין מֻבְהָק?” שָׁאַלְתִּי.

“בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,” עָנָה אוּרִיָּה.

“וְאוּלָם יָבוֹא יוֹם אֲשֶׁר תְּהִי שֻׁתָּף לְמַר וִיקְפִילְד בַּעֲסָקָיו,” אָמַרְתִּי, כְּדֵי לִגְרֹם לוֹ נַחַת רוּחַ, “וְיִקָּרֵא שֶׁם הַבַּיִת הַזֶּה: ‘שֶׁל וִיקְפִילְד וְהִיףּ אוֹ שֶׁל הִיףּ וּוִיקְפִילְד.’”

“לֹא, לֹא, מַר קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה אוּרִיָּה בְּנַעַנְעוֹ רֹאשׁוֹ, “קָטֹנְתִּי מִכָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה!”

וְאָמְנָם קָטֹן מְאֹד הָיָה בְּעֵינַי הָאִישׁ הַזֶּה, בְּשִׁבְתּוֹ כָּפוּף עִם פִּיו הַפָּעוּר וְעִם הַקְּמָטִים בִּלְחָיָיו.

“מַר וִיקְפִילְד אָדָם גָּדוֹל,” קָרָא אוּרִיָּה, “בָּרִי לִי, כִּי לוּ יָשַׁבְתָּ עִמּו כָּמוֹנִי יָמִים רַבִּים, הָיִיתָ מַכִּיר בִּגְדֻלָּתּוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי.”

עָנִיתִי כִּי אָמְנָם מְכַבֵּד אֲנִי מְאֹד אֶת מַר וִיקְפִילְד, אַךְ לֹא יְדַעְתִּיו עַד עַתָּה, אָף כִּי מוֹדַע הוּא לְדוֹדָתִי.

“כֵּן, מַר קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה אוּרִיָּה, “גַּם דּוֹדָתְךָ אִשָּׁה חֲשׁוּבָה מְאֹד.”

בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אוּרִיָּה הִיףּ מְדַבֵּר בַּהִתְפַּעֲלוּת, הָיָה גּוּפוֹ מִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ וּפָנָיו מִתְעַקְּמִים, עַד אֲשֶׁר עוֹרֵר בְּקִרְבִּי גֹעַל נֶפֶשׁ, וְלָכֵן לֹא נָחָה רוּחִי מִן הַתְּהִלּוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁפִּזֵּר הָאִישׁ הַזֶּה לְדוֹדָתִי.

“אָכֵן אִשָּׁה גְדוֹלָה הִיא!” חָזַר וְאָמַר אוּרִיָּה וּכְפִי שֶׁרָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי, הִיא אוֹהֶבֶת אַהֲבָה רַבָּה אֶת אַגְנֶס."

עָנִיתִי “הֵן,” אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֶת לֵב דּוֹדָתִי אֶל אַגְנֶס, יִסְלַח לִי אֱלהִים!"

“גַּם אַתָּה, מַר קָפֶּרְפִילְד,” הוֹסִיף אוּרִיָּה לְדַבֵּר, “הֵן יֶהְגֶּה לִבְּךָ אַהֲבָה אֶל אַגְנֶס.”

“כָּל יוֹדְעֶיהָ מְחַבְּבִים אוֹתָהּ,” עָנִיתִי.

“הָהּ, אוֹדְךָ מַר קָפֶּרְפִילְד.” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ, אוֹדְךָ עַל דְּבָרֶיךָ! אֱמֶת הַדָּבָר! גַּם אֲנִי הַדַּל יוֹדֵע כִּי אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר! הָהּ, יִיּשַׁר כֹּחֶךָ!"

וּבְדַבְּרוֹ צָנַח מֵעַל כִּסְאוֹ וַיִּתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ. בְּהַבִּיעוֹ אֶת רַגְשָׁנוּתוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ.

“אִמִּי תַּמְתִּין לִי,” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ בְּהַבִּיטוֹ עַל הַשָּׁעוֹן הַקָּטֹן וְהַלָּבָן שֶׁהוֹצִיא מִכִּיסוֹ, “וְתִדְאַג מֶה הָיָה לִבְנָהּ. אָמְנָם עֲנִיִּים אָנוּ, מַר קָפֶּרְפִילְד, אַךְ לִבּוֹתֵינוּ מְלֵאִים אַהֲבָה. אִם תּוֹאִיל בְּטוּבְךָ לָסוּר אֶל בֵּיתֵנוּ לִשְׁתּוֹת כּוֹס טֵה, נִהְיֶה מְאֻשָּׁרִים גַּם אִמִּי גַּם אָנֹכִי.”

הִבְטַחְתִּיו לָסוּר אֶל בֵּיתוֹ.

“חֵן חֵן לְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד,” קְרָא אוּרִיָּה בְּהַנִּיחוֹ אֶת סִפְרוֹ בָּאָרוֹן, “הֲתֵשֵׁב עִמָּנּוּ פֹּה יָמִים רַבִּים?”

עָנִיתִי, כִּי יֵשׁ בְּדַעְתִּי לָגוּר בַּבַּיִת הַזֶּה כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי בְּבֵית־הַסֵּפֶר.

“הָאֻמְנָם?!” קְרָא אוּרִיָּה, “וּלְאַחַר שֶׁתִּגְּמֹר אֶת חָק לִמּוּדְךָ וַדַּאי שֶׁתְּהִי שֻּׁתָּף בֵּעֲסָקָיו שֶׁל מַר וִיקְפִילְד.”

עָנִיתִי לוֹ כִּי רַעֲיוֹן זֶה לֹא עָלָה מֵעוֹלָם עַל דַּעְתִּי. אַף אִישׁ מִן הַקְּרוֹבִים אֵלַי, הַדּוֹאֲגִים לְגוֹרָלִי, לֹא הָגָה בַּדָּבָר הַזֶּה. אַךְ אוּרִיָּה עָמַד עַל דַּעְתּוֹ וְהֵשִׁיב: "לֹא, מַר קָפֶּרְפִילְד, אַתָּה תִּרְאֶה, כִּי נְבוּאָתִי בּוֹא תָּבוֹא, וְהוּא קָרָא וְחָזַר וּקָרָא אֶת קְרִיאוֹתָיו עַד אֲשֶׁר כִּבָּה אֶת הַנֵּר, נִגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת וְנָעַל אוֹתָהּ. אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיט לִי בְּתוֹךְ חֲשֵׁכָה אֶת יָדוֹ, אֲשֶׁר נָגְעָה בְּכַפִי כַּדָּג, וְאָנֹכִי מִשַּׁשְׁתִּי בַּאֲפֵלָה עַד הַגִּיעִי אֶל חַדְרִי, וּבְדַרְכֹּי נִתְקַלְתִּי בְּכִסֵּא.

וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בִּעֲתוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים, וְהִנֵּה אוּרִיָּה הִיףּ יוֹרֵד בָּאֳנִיַּת שׁוֹדְדִים וּמִתְנַפֵּל עַל בֵּיתוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי וְגוֹזֵל מִשָּׁם אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְהוּא מוֹבִיל אוֹתָהּ יַחַד עִמָּדִי לְהַטְבִּיעֵנוּ בַּיָּם הַגָּדוֹל.

מְעַט מְעַט שָׁבָה אֵלַי מְנוּחַת לִבִּי. מִיּוֹם לְיוֹם רָחֲקָה מִמֶּנִּי חֶרְדָּתִי, וּבְמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם רָאִיתִי עַצְמִי בֶּן־בַּיִת בְּתוֹךְ חֲבֵרַי הַחֲדָשִׁים. אָמְנָם לֹא הָיִיתִי עוֹד מָהִיר כְּמוֹהֶם בַּמִּשְׂחָק וְחָרוּץ כְּמוֹהֶם בַּלִּמּוּדִים, אַךְ קִּוִּיתִי, כִּי הַהֶרְגֵּל וְהַשְּׁקִידָה יַעַמְדוּ לִי לְרוֹמְמֵנִי. וְאָמְנָם שַׁקְדָן הָיִיתִי בְּכָל דָּבָר, עַד כִּי בְּמֶשֶׁךְ זְמָן קָצָר נִדְמָה לִי, כִּי חַיַּי בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי לֹא הָיוּ אֶלָּא חֲלוֹם רַע, וְחַיַּי הַיּוֹם בְּבֵית־הַסֵּפֶר הוֹלְכִים וְנִמְשָׁכִים זֶה שָׁנִים רַבּוֹת.

בֵּית־סִפְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג הָיָה טוֹב עַד מְאֹד, יִתְרוֹן לוֹ מִזֶּה שֶׁל מַר קִרִיקְל כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, הַטּוֹב מִן הָרָע. כֹּבֶד־רֹאשׁ וַחֲשִׁיבוּת שָׂרְרוּ בּוֹ יַחַד. כָּל הַתַּלְמִידִים הָיוּ בְּחֶזְקַת נֶאֱמָנִים וּמְהֻגָנִים, אֲשֶׁר לֹא יַעֲשׂוּ עָוֶל. וְהָאֵמוּן הַזֶּה הֶרְאָה נִפְלְאוֹת, כֻּלָּנוּ הִרְגַּשְׁנוּ כִּי אִישׁ אִישׁ מֵאִתָּנוּ מְחֻיָּב לְהִתְאַמֵּץ לְבַל יְחֻלַּל כְּבוֹד בֵּית סִפְרֵנוּ אֲשֶׁר הָיָה חָבִיב עָלֵינוּ מְאֹד. לָמַדְנוּ בְּחֵשֶׁק רַב, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה תַּלְמִידִים רְאוּיִם לוֹ. עָרַכְנוּ מִשְׂחָקִים יָפִים בִּשְׁעוֹת הַפְּנַאי וְחֹפֶשׂ רַב נִתַּן לָנוּ, וּבָעִיר הָיוּ חוֹלְקִים כָּבוֹד לְבֵית־סִפְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג וְתַלְמִידָיו.

מִפִּי הַתַּלְמִידִים הַוָּתִיקִים, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, נוֹדָע לִי, כִּי הוּא שָׁקוּעַ תָּמִיד בַּמַּחֲשָׁבוֹת בְּבַקְּשׁוֹ שָׁרָשִׁים יְוָנִיִּים. תְּחִלָּה אָמַרְתִּי בְּלִבִּי בִּתְמִימוּתִי, כִּי הַדָּקְטוֹר עוֹסֵק “בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים,” וּמַה גַּם כִּי רְאִיתִיו תָּמִיד מַבִּיט לָאָרֶץ בִּשְׁעַת טִיּוּלוֹ בַּגָּן. רַק אַחֲרֵי כֵן הֲבִינוֹתִי, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת “שָׁרְשֵי הַלָּשׁוֹן הַיְּוָנִית,” וְכִי מְחַבֵּר הוּא מִלּוֹן יְוָנִי גָדוֹל, וְהַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן, הוּא אֲדַמְס, שֶׁהָיָה מֻמְחֶה בְּתוֹרַת הַחֶשְׁבּוֹן, סִפֵּר לִי, כִּי הַמִּלּוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה, “עַל פִּי תָּכְנִיתוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר וְשִׁטָּתוֹ,” עָתִיד לִהְיוֹת נִגְמָר בְּמֶשֶׁךְ אֶלֶף שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים.

וְאוּלָם כָּל הַתַּלְמִידִים הֶעֱרִיצוּ אֶת הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, כִּי הָיָה הָאִישׁ טוֹב לֵב וְנוּחַ לַבְּרִיּוֹת מֵאֵין כָּמוֹהוּ, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם אָהַבְתִּי אָנֹכִי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וְלִבִּי הָגָה לוֹ כָּבוֹד אֵין קֵץ.


 

פֶּרֶק שִׁבְעָה־עָשָׂר: גַּלְגַּל חוֹזֵר    🔗

מִיּוֹם בָּרְחִי מִלָּנְדּוֹן לֹא קָרָאתִי בְּשֵׁם פֵּגוֹטִי. וְאוּלָם כָּתֹב כָּתַבְתִּי אֵלֶיהָ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתִי. מִכְתָּב רִאשׁוֹן שָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ בְּבוֹאִי אֶל הָעִיר דּוֹבֶר לְבֵית דּוֹדָתִי. וְאַחֲרֵי כֵן, כַּאֲשֶׁר גָּמְרָה דּוֹדָתִי לְאַמְּצֵנִי כְּבֵן לָהּ, כָּתַבְתִּי לְפֵגוֹטִי בְּיֶתֶר אֲרִיכוּת. וּלְאַחַר שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבֵית סִפְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרֹונְג שָׁלַחְתִּי אֶל פֵּגוֹטִי מְגִלָּה אֲרֻכָּה לְהוֹדִיעַ לָהּ עַל אֹדוֹת אָשְׁרִי בַּהֹוֶה וְתִקְווֹתַי לֶעָתִיד. יַחַד עִם מִכְתָב זֶה פָּרַעְתִּי לָהּ אֶת חֲצִי הַגִּינֵיאָה אֲשֶׁר לָוִיתִי מִמֶּנָּה. וּבָרוּךְ יִהְיֶה מַר דִּיק, אֲשֶׁר גָּרַם לִי אֶת הַתַּעֲנוּג הַזֶּה בְּכַסְפּוֹ, אֲשֶׁר נָתַן לִי בְּמַתָּנָה בְּיוֹם הִפָּרְדִי מִמֶנּוּ. הַפַּעַם גִּלִּיתִי לְפֵגוֹטִי אֶת דְּבַר הָאָסוֹן שֶׁקָּרָנִי עִם הַבָּחוּר בַּעַל הַחֲמוֹר.

פֵּגוֹטִי עָנְתָה עַל כָּל מִכְתָּבַי בְּדִיּוּק, כְּאַחַד הַסּוֹחֲרִים, אַךְ לֹא בְּקִצּוּר. בְּיִחוּד הִתְאַמְּצָה לְהַבִּיעַ לִי אֶת כָּל אֲשֶׁר הִרְגִּישׁ לִבָּה בְּקָרְאָהּ אֶת קוֹרוֹת נְדוּדָי. אַךְ כֹּחַ הָרֶגֶשׁ שֶׁל פֵּגוֹטִי לֹא הֻבַּע בִדְבָרֶיהָ הַטְּרוּפִים וְהַמְבֻלְבָּלִים, כִּי אִם בְּאוֹתָם הַכְּתָמִים, שֶׁכִּסּוּ אֶת גִּלְיוֹנוֹת מִכְתָּבָהּ. אֵלֶּה הֵעִידוּ, כִּי הַרְבֵּה דְמָעוֹת שָׁפְכָה אוֹמַנְתִּי הַטּוֹבָה, בְּכָתְבָהּ אֵלַי אֶת דְּבָרֶיהָ, וּמַה לִי עוֹד?

מִתּוֹךְ דְּבָרֶיהָ הִכַּרְתִּי, כִּי לִבָּהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי עוֹד לֹא שָׁלֵם עִם דּוֹדָתִי. קָשֶׁה הָיָה לָהּ לְהַאֲמִין, כִּי מָרַת בֶּטְסִי, שֶׁנֶּחְשְׁבָה בְּעֵינֶיהָ כָּל הַיָּמִים לְאִשָּׁה אֲיֻמָּה, הִיא בֶּאֱמֶת טוֹבַת לֵב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפֵּגוֹטִי חָשְׁשָׁה, כִּי עָלַי יִהְיֶה בְּקָרוֹב עוֹד פַּעַם לִבְרֹחַ מִמְּקוֹמִי. דָּבָר זֶה לָמַדְתִּי מִתּוֹךְ הָרֶמֶז שֶׁרָמְזָה לִי פֵּגוֹטִי בְּמִכְתָּבָהּ, כִּי שְׂכַר הַנְּסִיעָה לְיַרְמוּת הִיא נְכוֹנָה לְשַׁלֵּם.

בְּשׂוֹרָה רָעָה הֵבִיא לִי מִכְתָּבָהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי, כִּי כְלֵי הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ נִמְכְּרוּ בְּפֻמְבִּי, וּמַר מוֹרְדְסְטֹון עִם אֲחוֹתו עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם וּבֵיתֵנוּ סָגוּר וְעוֹמֵד לִשְׂכִירָה אוֹ לִמְכִירָה.

אֱלהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ, כִּי הַבַּיִת הַזֶּה חָדַל לִהְיוֹת בֵּיתִי מִיּוֹם שֶׁבָּאוּ לָשֶׁבֶת בּוֹ הָאָח וְהָאָחוֹת, וּבְכָל זֹאת דָּאַב לִבִּי בְּשָׁמְעִי כִּי נֶעֱזַב הַבַּיִת הֶחָבִיב הַזֶּה. צַר לִי עַל הַגַּן, שֶׁיַּעֲלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים רָעִים, וְהֶעָלִים הַנּוֹשְׁרִים מִן הָאִילָנוֹת יְכַסּוּ אֶת מִשְׁעוֹלָיו. בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הָרוּחַ הַמְיַלֵּל בְּלֵילוֹת הַחֹרֶף, בִּסְבִיבוֹת הַבַּיִת הַשּׁוֹמֵם, וְאֶת טִפּוֹת הַמָּטָר הַקָּרוֹת, הַמִּתְדַּפְּקוֹת עַל שִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹנוֹת; אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיָּרֵחַ, הַשּׁוֹלֵחַ בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה צִלְלֵי בַּלָּהוֹת עַל פְּנֵי קִירוֹת הַחֲדָרִים הַשּׁוֹמְמִים. וְשׁוּב עָלָה עַל לִבִּי זֵכֶר הַקֶּבֶר בְּבֵית הָעַלְמִין תַּחַת הָעֵץ. עַתָּה נִדְמָה לִי, כְּאִלּוּ מֵת גַּם הַבַּיִת, לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם אָבִי וְאִמִּי.

מִלְּבַד זֹאת לֹא רַבּוּ הַחֲדָשׁוֹת בְּמִכְתָּבָה שֶׁל פֵּגוֹטִי, מַר בַּרְקִיס הוּא, לְפִי דְּבָרֶיהָ, אִישׁ טוֹב, אִם גַּם קַמְצָן קְצָת, אַךְ כָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ חֲטָאָיו. וְיֵשׁ לָהּ רַב (מַה יֵשׁ לָהּ – אֵינִי יוֹדֵע), וְחַדְרִי הַקָּטֹן בְּבֵיתָהּ עוֹמֵד מוּכָן לְפָנַי, וּמַר פֵּגוֹטִי בָּרִיא, וְגַם חָם בָּרִיא, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לֹא רָצְתָה לִשְׁלֹחַ לִי בְּעַצְמָהּ בִּרְכַּת אַהֲבָה, אַךְ הִיא נָתְנָה רְשׁוּת לְדוֹדָתָהּ לִשְׁלֹחַ, אִם רְצוֹנָהּ בְּכָךְ.

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי מְחֻיָּב לְהוֹדִיעַ אֶת כָּל הַדְּבָרִים לְדוֹדָתִי, אַךְ לֹא גִּלִּיתִי לָהּ עַל דְּבַר עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, יַעַן כִּי לִבִּי הַגִּיד לִי, כִּי דּוֹדָתִי לֹא תְּחַבֵּב אֶת יְדִידָתִי זוֹ.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיְתָה דוֹדָתִי בָּאָה פַּעַם בַּפַּעַם לְקֶנְטֶרְבּוֹרִי לְבַקְרֵנִי, וּבוֹאָהּ הָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת מִנְהָגַי, אַךְ לְאַחַר שֶׁנּוֹכְחָה, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, גַּם שָׁמְעָה מִפִּי כָּל יוֹדְעַי אֶת תְּהִלָּתִי, כִּי עוֹשֶׂה אֲנִי חַיִל בְּלִמּוּדַי, חָדְלָה לָבוֹא, וּלְעֻמַּת זֹאת הָיִיתִי אָנֹכִי נוֹסֵעַ אֶל בֵּיתָהּ בְּדוֹבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם בַּחֹדֶשׁ.

גַּם מַר דִּיק הָיָה בָּא אֵלַי פַּעֲמַיִם בַּחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, וְלָן אֶצְלִי עַד יוֹם הַמָּחֳרָת. וַאֲשֶׁר לָכֵן הָיָה מֵבִיא אִתּוֹ אֶת גִּלְיוֹנוֹתָיו וְאֶת מַכְשִׁירֵי הַכְּתִיבָה, כְּדֵי לֹא לְבַטֵּל אֲפִילו יוֹם אֶחָד מִכְּתִיבַת סֵפֶר הַזִכְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁעָתִיד בְּקָרוֹב, לְפִי דְּבָרָיו, לִרְאוֹת אוֹר הַדְּפוּס.

מַר דִּיק הָיָה חוֹבֵב דֻּבְשָׁנִיּוֹת. וְלְמַּעַן אֲשֶׁר יִנְעֲמוּ לוֹ בִּקּוּרָיו בְּבֵיתִי, צִוְּתָה אוֹתִי דּוֹדָתִי לִקְנוֹת אֵצֶל אוֹפֶה אֶחָד דֻּבְשָׁנִיֹות עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁלּא אֲבַזְבֵּז עַל זֶה יוֹתֵר מִשִּׁילִינְג לְיוֹם. הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם מִשְׁלֹחַ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים מִבֵּית הַמָּלוֹן אֶל דּוֹדָתִי שֶׁתְּשַׁלֵּם עַל פִּיהֶם, עוֹרְרוּ בְּקִרְבִּי חֲשָׁד, כִּי נָתְנוּ לוֹ כֶּסֶף רַק לְצַלְצֵל בּוֹ וְלֹא לְבַזְבְּזוֹ. אַחֲרֵי חֲקִירָה וּדְרִישָׁה מָצֵאתִי, כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא, אוֹ לַפָּחוּת תְּנַאי הֻתְנָה בֵּינוֹ וּבֵין דּוֹדָתִי, כִּי יִתֵּן לָהּ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל הוֹצְאוֹתָיו. וְיַעַן כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לַמְרוֹת אֶת פִּיהָ וְתָמִיד הִתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָהּ, לָכֵן הָיָה זָהִיר מְאֹד שֶׁלּא לְהוֹצִיאִ פְּרוּטָה יְתֵרָה. בַּדָּבָר הַזֶּה, כְּמוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים, הֶאֱמִין מַר דִּיק, כִּי דוֹדָתִי הִיא הָאִשָּׁה הַחֲכָמָה וְהַמֻּפְלָאָה בְּכָל הַנָּשִׁים; וְאֶת זֶה הָיָה אוֹמֵר לִי תָּמִיד בְּסוֹד וּבִלְחִישָׁה.

“טְרוֹטְבוּד,” אָמַר אֵלַי מַר דִּיק בְּאַחָד הַיָּמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר גִלָּה לִי סוֹד זֶה, וּפָנָיו הִבִּיעוּ מִסְתּוֹרִין, “מַי זֶה הָאִישׁ הַמִּתְחַבֵּא מֵאַחֲרֵי בֵּיתֵנוּ וּמֵטִיל עָלֶיָה אֵימָה?”

“אֵימָה עַל דּוֹדָתִי?”

מַר דִּיק נָד בְּרֹאשׁוֹ.

“חָשֹׁב חָשַׁבְתִּי, כִּי אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יַפְחִיד אוֹתָהּ, כִּי הֲלֹא הִיא, – פֹּה פָּתַח לְדַבֵּר בְּלַחַשׁ, – אַל תְּסַפֵּר דָּבָר, הַחֲכָּמָה וְהַנִּפְלָאָה בַּנָּשִׁים.”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִרְתַּע לְאָחוֹר לִרְאוֹת אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁעָשָׂה עָלַי תֵּאוּר זֶה.

“בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּא,” קָרָא מַר דִּיק, “חַכֵּה רֶגַע… הֲלֹא בִּשְׁנַת אֶלֶף שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע הֵמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ קַרְל. הֵן כָּךְ אָמַרְתָּ לִי?”

“כֵּן אֲדוֹנִי.”

“אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד אֶפְשָׁר הַדָּבָר,” קְרָא מַר דִּיק בִּמְבוּכָה וּבְנַעֲנוּעַ רֹאשׁ, “אֵינִי חוֹשֵׁב, כִּי זָקֵן אֲנִי כָּל כָּךְ.”

“הַאֻמְנָם בַּשָּׁנָה הַהִיא נִגְלָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אֲדוֹנִי?” שָׁאַלְתִּי.

“אָכֵן,” קְרָא מַר דִּיק, “אֵינִי מֵבִין, כֵּיצַד הָיָה הַדָּבָר בַּשָּׁנָה הַהִיא. טְרוֹטְבוּד, הַאִם לָמַדְתָּ אֶת דְּבַר הַתַּאֲרִיךְ הַזֶּה בְּסֵּפֶר הַהִיסְטוֹרְיָה?”

“כֵּן אֲדוֹנִי.”

“אֲנִי מְשַׁעֵר, כִּי פְּעָמִים שֶׁהַהִיסְטוֹרְיָה מְשַׁקֶּרֶת, הֲלֹא?” קְרָא מַר דִּיק מִתּוֹךְ זִיק שֶׁל תִּקְוָה.

“חַס וְשָׁלוֹם! לֹא, אֲדוֹנִי!” עָנִיֹתיִ בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה. צָעִיר לְיָמִים הָיִיתִי וְאִישׁ אֱמוּנִים, וְלִבִּי חָשַׁב כֵּן.

“אֵינִי יוֹדֵע אֵפוֹא פֵּשֶׁר דָּבָר,” קְרָא מַר דִּיק בְּנַעַנְעוֹ בְּרֹאשׁוֹ, “יֵשׁ כָּאן מִשְׁגֶּה כָּל שֶּׁהוּא. עַל כָּל פָּנִים, הָיָה הַדָּבָר זְמַן מוּעָט אַחֲרֵי הַטָּעוּת שֶׁטָּעוּ לָשִׂים חֵלֶק מִדַּאֲגוֹת הַמֶּלֶךְ קַרְל עַל רָאשִׁי, וְהָאִישׁ הַהוּא בָּא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי מִשְׁתֵּה טֵה יָצָאתִי עִם מָרַת טְרוֹטְבוּד, עִם חֲשֵׁכָה, וְהִנֵּה הוּא פֹּה, סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ.”

,הוּא הִתְהַלֵּךְ שָׁם?" שָׁאַלְתִּי.

“הִתְהַלֵּךְ?” חָזַר מַר דִּיק עַל שְׁאֵלָתִי, “הָבָה אֶרְאֶה. עָלַי לַחְשֹׁב קְצָת בַּדָּבָר. לֹא, לֹא; הוּא לֹא הִתְהַלֵּךְ.”

כְּדֵי לְהוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר שָׁאַלְתִּי, מֶה עָשָׂה הָאִישׁ הַהוּא.

“הוּא הָיָה כְּלֹא הָיָה,” קְרָא מַר דִּיק, “עַד אֲשֶׁר נִגַּשׂ מֵאֲחוֹרֵיהּ וְלָחַשׁ לָהּ מַשֶּׁהוּ. הִיא הֵסֵבָּה פָּנֶיהָ וְהִתְעַלְּפָה, וְאָנֹכִי עוֹמֵד וּמַבִּיט אֵלָיו וְהוּא הָלַךְ לוֹ; אַךְ מֵאָז הוּא מִתְחַבֵּא בְּמָקוֹם שֶׁהוּא (מִתַּחַת לַאֲדָמָה אוֹ בְּמִסְתָּרִים אֲחֵרִים), וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא.”

“הַאִם הָיָה מִתְחַבֵּא תָּמִיד מֵאָז?” שָׁאַלְתִּי.

“וַדַּאי שֶׁכֵּן,” עָנָה מַר דִּיק מִתּוֹךְ נַעֲנוּעַ רֹאשׁ, “הוּא לֹא יָצָא מִמַּחֲבוֹאוֹ עַד אֶמֶשׁ! יָצָאתִי אֶמֶשׁ עִם דּוֹדָתְךָ וְהוּא בָּא שׁוּב מֵאֲחוֹרֵיהָ, וְאָנֹכִי הִכַּרְתִיו.”

“וְשׁוּב הֵטִיל אֵימָה עַל דּוֹדָתִי?”

“הִיא רָעֲדָה בְּכָל גּוּפָהּ,” עָנָה מַר דִּיק בְּתָאֳרוֹ אֶת הַפַּחַד בְּנִקּוּשׁ הַשִּׁנַּיִם, “אָחֲזָה בַּמִסְעָד, צָעָקָה. אוּלָם, טְרוֹטְבוּד, קְרַב אֵלַי,” – הוּא הִגִּישׁ אוֹתִי סָמוּךְ לוֹ, כְּדֵי לְסַפֵּר עִמִּי בְּלַחַשׁ, “מַדוּעַ זֶה נָתְנָה לוֹ כֶּסֶף לְאוֹר הַיָּרֵחַ, נַעֲרִי?”

“אוּלַי הָיָה קַבְּצָן,” אָמַרְתִּי.

מַר דִּיק נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ, כְּאִלּוּ דָחָה בְּהֶחְלֵט הַשְׁעָרָתִי זוֹ; אַחֲרֵי אֲשֶׁר חָזַר פְּעָמִים רַבּוֹת עַל הַדְּבָרִים: “לֹא קַבְּצָן, לֹא קַבְּצָן, לֹא קַבְּצָן!” פָּתַח וְסִפֵּר לִי, כִּי בְּעַד חַלּוֹנוֹ רָאָה אַחֲרֵי כֵן בַּלַּיְלָה וְהִנֵּה דּוֹדָתִי נוֹתֶנֶת כֶּסֶף לָאִישׁ הַזֶּה דֶרֶך גֶּדֶר הַגַּן לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וְאַחַר נֶעֱלַם, אוּלַי שׁוּב יָרַד תְּהוֹמוֹת, – וְאֵינֶנּוּ, וְדוֹדָתִי נֶחְפְּזָה לָשׁוּב בַּסֵּתֶר הַבַּיְתָה, וּמִמָּחֲרַת הַיּוֹם הָיוּ פָּנֶיהָ זוֹעֲפִים, וְהַדָּבָר הַזֶּה גָּרַם צַעַר לְמַר דִּיק.

בַּתְּחִלָּה לֹא הֶאֱמַנְתִּי אַף רֶגַע בְּדִבְרֵי הַסִּפּוּר וְחָשַׁבְתִּי אֶת הַפֶּלֶא הַזֶּה לַחֲזוֹן דִּמְיוֹנוֹ שֶׁל מַר דִּיק, לְאֶחָד חָבֵר לַמֶּלֶךְ הָאֻמְלָל, שֶׁגָּרַם לוֹ טְרָדוֹת וּדְאָגוֹת; אַךְ לְאַחַר קְצָת עִיּוּן, עָלְתָה בְּלִבִּי הַשְּׁעָרָה, כִּי נַעֲשָׂה נִסָּיוֹן פַּעֲמַיִם לְהוֹצִיא אֶת מַר דִּיק הֶעָלוּב מֵרְשׁוּתָהּ שֶׁל דּוֹדָתִי, וְיַעַן כִּי יָדַעְתִּי אֶת חִבַּת דּוֹדָתִי אֵלָיו מִפִּיהָ עַצְמָהּ אֶפְשָׁר, שֶׁנָּתְנָה פִּדְיוֹן כֶּסֶף, כִּי יִתְּנוּ לוֹ לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם וּבִמְנוּחָה. וּבַאֲשֶׁר כִּי נִקְשְׁרָה נַפְשִׁי בְּנֶפֶשׁ מַר דִּיק וְדָאַגְתִּי לִשְׁלוֹמוֹ, חָזְקָה בְּקִרְבִּי הַשְׁעָרָתִי וּזְמַן רַב הָיִיתִי בְּכָל יוֹם רְבִיעִי חָרֵד, פֶּן לֹא יָבוֹא הַפַּעַם כְּדַרְכּוֹ, בְּמֶרְכֶּבֶת, הַדֹּאַר. וְאוּלָם הוּא בָּא תָּמִיד, הַשֵּׂיבָה בְּרֹאשׁוֹ, הַצְּחוֹק בְּעֵינָיו וְהִַנַּחַת עַל פָּנָיו. וְאָף פַּעַם לֹא סִפֵּר לִי עוֹד עַל הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ בְיָדוֹ לְהָטִיל אֵימָה עַל דּוֹדָתִי.

לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְמַר דִּיק כִּימֵי רְבִיעִי אֵלֶּה, וְגַם לִי גָרְמוּ הַיָּמִים עֹנֶג לֹא מְעָט. עַד מְהֵרָה קָנָה לוֹ מַר דִּיק שֵׁם טוֹב בֵּין כָּל הַתַּלְמִידִים. וְאַף כִּי לֹא הִשְׁתַּתֵּף בְּמַעֲשֶׂה בְּשׁוּם מִשְׂחָק, לְבַד בְּהַפְרָחַת נְחַשׁ הַנְּיָר בַּאֲוִיר, הִתְעַנְיֵן מְאֹד בְּכָל מִשְׂחָקֵינוּ וְנַפְתוּלֵינוּ כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ, כַּמָּה פְּעָמִים רָאִיתִי אוֹתוֹ עוֹמֵד וְעֵינָיו נְעוּצוֹת בַּכַּדּוּר הַמִּתְגַּלְגֵּל, וְהוּא עוֹצֵר בְּעַד נְשִׁימָתוֹ בְּרֶגַע שֶׁל מַשְׁבֵּר! כַּמָּה פְעָמִים רָאִיתִי אוֹתוֹ בִּימֵי הַקַּיִץ עוֹלֶה עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה לִרְאוֹת מִשָּׁם אֶת כָּל כִּכַּר הַמִּשְׂחָק, וְהוּא מָלֵא חֶדְוָה בְּשָׁעָה זוֹ, עַד כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל עוֹלָמוֹ! כַּמָּה פְעָמִים רָאִיתִי אוֹתוֹ בִּימֵי הַחֹרֶף שׁוֹקֵעַ בַּשֶּׁלֶג וְחָטְמוֹ כָּחֹל מִצִּנָּה, כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַנְּעָרִים הַמַּחֲלִיקִים עַל פְּנֵי הַקֶּרַח!

חָבִיב הָיָה מַר דִּיק עַל כָּל הַתַּלְמִידִים. לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ אֳמָן גָּדוֹל לִדְבָרִים קְטַנִּים, וּבְיִחוּד הֶרְאָה נִפְלָאוֹת בְּמַעֲשֵׂי חוּטִים וְתֶבֶן, עַד אֲשֶר הֶאֱמִינוּ הַנְּעָרִים, כִּי אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא יִבְרָא מַר דִּיק מִן הַחֹמֶר הַזֶּה.

לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְשֵׁם מַר דִּיק הִגִּיעַ עַד הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג. הַדָּקְטוֹר שְׁאֵלַנִי עַל אֹדוֹתָיו, וְאָנֹכִי סִפַּרְתִּי לוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יָדַעְתִּי מִפִּי דּוֹדָתִי. וְעַל יָדִי הִתְוַדְּעוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים זֶה לָזֶה. מַר דִּיק קִבֵּל רְשׁוּת לָסוּר אֶל בֵּית הַסֵּפֶר בְּיוֹם בּוֹאוֹ לְבַקְרֵנִי.

אַחֲרֵי כֵן הִתְרָעָה מַר דִּיק עִם הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, וְיַחְדָּו הָיוּ מְטַיְּלִים אַנֶּה וָאָנָּה בַּגַּן בְּשׁוּרַת הָאִילָנוֹת שֶׁנִּקְרְאָה עַל שֵׁם הַדָּקְטוֹר. מַר דִּיק הָיָה מָלֵא גִיל וְגָאוֹן בְּטַיְּלוֹ לְיַד הַדָּקְטוֹר, אֲשֶׁר נֶחֱשַׁב בְּעֵינָיו לַפִּילוֹסוֹף הַגָּדוֹל בְּכָל הַדּוֹרוֹת וּבְכָל הַזְּמַנִּים. וְהַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג אַף הוּא הִתְחִיל מְגַלֶּה בְּאָזְנֵי מַר דִּיק חִדּוּשֵׁי מַדָּע בְּשָׁרְשֵׁי הַלָּשׁוֹן הַיְּוָנִית. טִיּוּל זֶה שֶׁל שְׁנֵי הַזְּקָנִים הָאֵלֶּה הָיָה אֶחָד מִן הַמַּרְאוֹת הַנֶּהְדָּרִים בְּיוֹתֵר שֶׁרָאוּ עֵינֵי בִּימֵי חַיָּי.

וְיַעַן כִּי הָיָה מַר דִּיק יוֹצֵא וְנִכְנָס בְּבֵית דִּירָתִי, הִתְרָעָה גַּם אֶל אַגְנֶס, גַּם הִתְוַדַּע אֶל אוּרִיָּה הִיףּ.

יְדִידוּתוֹ אֵלַי הָלְכָה וְגָדֵלָה. אָמְנָם עַל פִּי פְּקֻדַּת דּוֹדָתִי הָיָה מַר דִּיק הָ“אֶפָּטְרָפּוּס” שֶׁלִּי, שֶׁמְּחֻיָּב לְהַשְׁגִּיחַ עָלָי. אַךְ לְמַעֲשֶׂה לֹא הֵרִים מַר דִּיק אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּטֶרֶם שָׁאֳלוֹ בַּעֲצָתִי. וּכְכֹל אֲשֶׁר יְעַצְתִּיו כֵּן עָשָׂה. כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר הָיִיתִי בְּעֵינֵי מַר דִּיק אָדָם גָּדוֹל כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, עוֹד גָּדַל כְּבוֹדִי בְּעֵינָיו, בְּהַאֲמִינוֹ כִּי הַחָכְמָה בָּאָה לִי בִּיְרֻשָּׁה מִדּוֹדָתִי.

בְּאַחַד הַיָּמִים פָּגַשְׁתִּי בָּרְחוֹב אֶת אוּרִיָּה הִיףּ, הוּא פָּנָה אֵלַי כְּדַרְכּוֹ, בְּהַכְנָעָה רַבָּה וְאָמַר:

“הֲלֹא תָּסוּר, אֲדוֹנִי, אֶל אָהֳלִי הַדַּל, אַף כִּי קָטֹנְתִּי מִכָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה.”

לֹא יָדַעְתִּי אָז בְנַפְשִׁי, אִם רָצוּי לִי הָאִישׁ הַזֶּה אוֹ כִּי תּוֹעֵבָה הוּא לִי, אוּלָם קָשֶׁה הָיָה לִי הָרַעְיוֹן, כִּי אֶהְיֶה בְּעֵינֵי הָאִישׁ בַּעַל גַּאֲוָה, וְלָכֵן אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי עוֹד בָּעֶרֶב הַזֶּה אָסוּר אֶל בֵּיתוֹ.

בָּאתִי אֶל בַּיִת קָטֹן, אֲשֶׁר הַדַּלִּוּת קִנְּנָה בּוֹ, וְאוּרִיָּה הִצִּיגַנִי לְפָנַי אִמּוֹ. פְּנֵי הָאִשָּׁה הַזֹּאת הָיוּ דּוֹמִים בַּכֹּל לִפְנֵי בְּנָהּ.

“הַיּוֹם הַזֶּה, בְּנִי,” קָרָאָה הָאֵם, “יְהִי לְךָ יוֹם חַג, כִּי עַל כֵּן הוֹאִיל מַר קָפֶּרְפִילְד לָבוֹא בְּצֵל קוֹרָתֶךָ.”

אַחֲרֵי כֵן יָשַׁבְנוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן, וּבַעֲלַת הַבַּיִת שָׂמָה לְפָנַי טֵה וּפַרְפְּרָאוֹת. עַד מְהֵרָה נִתְגַּלְגְּלָה בֵּינֵינוּ שִׂיחָה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן. פָּתְחוּ בְּעִנְיַן דּוֹדוֹת, וְאָנֹכִי סִפַּרְתִּי לָהֶם עַל דְּבַר דּוֹדָתִי. אַחַר עָבְרוּ אֶל עִנְיַן אָבוֹת וְאִמּוֹת, וְאָנֹכִי דִבַּרְתִּי לְתֻמִּי עַל אֹדוֹת אָבִי וְאִמִּי; אַחַר סָחָה מָרַת הִיףּ, לִבְנָהּ בְּעִנְיַן אָבוֹת חוֹרְגִים, וְאָנֹכִי הַחִלּוֹתִי לְסַפֵּר עַל דְּבַר אָבִי חוֹרְגִי…

אַךְ פִּתְאֹם עָמַדְתִּי מִדַּבֵּר, כִּי זָכַרְתִּי אֶת אֲשֶׁר הִזְהִירַתְנִי דוֹדָתִי לְבַל אֲסַפֵּר לְאִישׁ מְאוּמָה מִתּוֹלְדוֹת יְמֵי חַיָּי. וּבְכָל זֹאת עָלָה בִּידֵי הַבֵּן וְאִמּוֹ לְהוֹצִיא מִפִּי הַרְבֵּה דְבָרִים, שֶׁמּוּטָב הָיָה לִי אִלּוּ לֹא דִבַּרְתִּי אוֹתָם. אַךְ הֲיַעֲמֹד פְּקָק רַךְ בִּפְנֵי שְׁנֵי מַחְלְצִים? אוֹ אִם תַּעֲמֹד שֵׁן רַכָּה בִּפְנֵי שְׁתֵּי צְבָתוֹת? כֵּן הָיִיתִי אָנֹכִי בִּפְנֵי אוּרִיָּה הִיףּ וְאִמּוֹ.

לְאַחַר שֶׁנּוֹדָע לָהֶם הַכֹּל אֹדוֹתַי, פָּתְחוּ בְשִׁירָה עַל דְּבַר מַר וִיקְפִילְד וּבֵיתוֹ, עֲסָקָיו וּמִנְהָגָיו, יְגוֹנוֹ עַל מוֹת אִשְׁתּוֹ וְאַהֲבָתוֹ אֶל בִּתּוֹ, הֲלִיכוֹת בֵּיתוֹ וְחֻלְשָׁתוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן רָב.

שִׂיחָה זוֹ הָיְתָה כְּמִין כַדּוּר הַמִּתְגַּלְגֵּל מִיַּד הַבֵּן אֶל יַד הַאֵם וְחוֹזֵר חֲלִילָה.

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי כְּיוֹשֵׁב בְּכֶלֶא בְּאֵין מוֹצָא. וּפִתְאֹם עָבַר אָדָם אֶחָד לְפָנַי הַחַלּוֹן אֲשֶׁר הָיָה פָּתוּחַ, כִּי חַם מְאֹד בַּבַּיִת, הוּא עָמַד רֶגַע וְהִתְבּוֹנֵן, אַחַר נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר שֶׁיָּשַׁבְנוּ בּוֹ.

“הַאַתָּה זֶה יְדִידִי קָפֶּרְפִילְד!?”

אָכֵן מִיקוֹבֶר הוּא הָאִישׁ הַזֶּה. הוּא בְּקוֹלוֹ הַמָּלֵא הִתְפַּעֲלוּת, בְּקוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה, בְּפָנָיו הַמַּבִּיעִים חֲשִׁיבוּת, בַמַּקֵּל הַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ.

אָמְנָם לֹא עָלַץ לִבִּי מְאֹד עַל הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת, אַךְ בְּרֶגַע זֶה שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי יְדִידִי הַיָּשָׁן.

לְאַחַר שֶׁהִתְוַדֵּעַ מַר מִיקוֹבֶר אֶל אוּרִיָּה הִיףּ וּפָתַח, כְּדַרְכּוֹ, בִּמְּלִיצָה עַל אֹדוֹת הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם וְעַל אֹדוֹת הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל רֹאשׁוֹ, הִתְאַמַּצְתִּי אָנֹכִי לִגְמֹר אֶת הַשִּׂיחָה, כְּדֵי לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת.

מַר מִיקוֹבֶר סָר אֶל פֻּנְדָּק קָטֹן, שָׁם מָצָאתִי גַּם אֶת מָרַת מִיקוֹבֶר וְהִיא שָׂמְחָה מְאֹד לִקְרָאתִי, וַתְּסַפֵּר לִי בְּרֹב דְּבָרִים אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר נִפְרַדְנוּ. “הֵם בָּאוּ לְעִיר פְלִימוּת, אַךְ מַר מִיקוֹבֶר לֹא מָצָא שָׂם מָקוֹם הָרָאוי לוֹ עַל פִּי כִּשְׁרוֹנוֹתָיו, וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר הִשִּׂיאוּ לָהּ עֵצָה לִנְסֹעַ לְעִיר מֵידְוֵי, אֲשֶׁר שָׁם מִכְרֵה הַפֶּחָם. אַךְ בְּבוֹאָם אֶל הָעִיר הַהִיא רָאוּ, כִּי מִלְּבָד כִּשְׁרוֹנוֹת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר, דּוֹרֵשׁ עֵסֶק הַפֶּחָם גַּם כֶּסֶף, וְדָבָר זֶה אֵין לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר, וְלָכֵן עָמְדוּ וְהֶחֱלִיטוּ לָשׁוּב לְלָנְדּוֹן, אַךְ בְּעָבְרָם דֶּרֶךְ קֶנְטֶרְבּוֹרִי, חָשְׁבוּ וּמָצְאוּ כִּי כַּדַּאי הַדָּבָר מִפְּנֵּי כַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים לִשְׁהוֹת יוֹם אוֹ יוֹמַיִם בָּעִיר הַזֹּאת, וְאוּלַי יַעֲלֶה פֹּה מַזָּלוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר.”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִזְמִינָה אוֹתִי מָרַת מִיקוֹבֶר לָבוֹא מָחָר בָּעֶרֶב לִסְעֹד עִמָּהֶם סְעֻדַּת רֵעִים לְזֵכֶר יְדִידוּתֵנוּ הַנֶּאֱמָנָה.

בָּעֶרֶב הַנּוֹעָד יָשַׁבְתִּי בְּחַדְרוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר בַּפֻּנְדַּק הַקָּטֹן, וְיַחְדָּו אָכַלְנוּ מִן הַמַּטְעַמִּים וְשָׁתִינוּ מִן הַיַּיִן שֶׁהֵכִינָה מָרַת מִיקוֹבֶר לִכְבוֹד הָעֶרֶב הַגָּדוֹל הַזֶּה, גַּם שַׁרְנוּ בְּשִׁירִים, וּמַר מִיקוֹבֶר סָח לִי, כִּי מָחָר עָלָיו לְקַבֵּל מִלָּנְדּוֹן סְכוּם כֶּסֶף וְאָז יִסַּע לְדַרְכּוֹ.

אַךְ לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, קֹדֶם שֶׁיָּצָאתִי מִבֵּיתִי, קִבָּלְתִּי אִגֶּרֶת קְטַנָּה מֵאֶת מַר מִיקוֹבֶר, וּבָהּ כָּתוּב לֵאמֹר:

"יְדִידִי הַיָקָר וְהַצָּעִיר!

נָפַל הַפּוּר – וְגוֹרָלִי נֶחֱרַץ. אֶתְמֹל הִסְתַּרְתִּי אֶת מַפַּח נַפְשִׁי תַּחַת צְעִיף הַהוֹלְלוּת וָלֹא גִלִיתִי אֶת אָזְנְךָ, כִּי נִכְזְבָה תִּקְוָתִי לְהִבָּנוֹת! בְּעָמָל רַב, אֲשֶׁר יֵלֶא עֵטִי לְסַפְּרוֹ וְנַפְשִׁי תֶּהֱמֶה לְזִכְרוֹ, עָלָה בְּיָדִי לְדַבֵר עַל לֵב הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ הַמָּזוֹן, כִּי יִקַּח מִיָּדִי שְׁטָר בִּמְקוֹם כֶּסֶף. זְמַן הַפֵּרָעוֹן הוּא בְּעוֹד אַרְבָּעָה־עָשָׂר יוֹם, אַךְ יוֹדֵע אֲנִי, כִּי אֵין בְּיָדִי לִפְרֹעַ חוֹבִי, וְאַחֲרִיתִי עֲדֵי אוֹבֵד. עָלָה הַכּוֹרֵת, הוּנַף הַגַּרְזֶן וְהָעֵץ הָאַדִּיר נִגְדַּע לָאָרֶץ.

יְהִי נָא גוֹרָל הָאִישׁ הַדּוֹבֵר בְּךָ הַיּוֹם, קָפֶּרְפִילְד יַקִּירִי, לְנֶגֶד עֵינֶיךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּבִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה לָקַחְתִּי אֶת עֵטִי בְּיָדִי. וְהָיָה אִם תָּקוּם תִּקְוָתִי זֹאת, אָז יַחְדֹּר קֶרֶן אוֹר אֶל חֶשְׁכַּת עוֹלָמִי בְּיֶתֶר יְמֵי חַיַּי, אַף כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם אַאֲרִיךְ יָמִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים, יְדִידִי,

אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִפִּי

יְדִידְךָ הָאֻמְלָל

וִילְקִינְס מִיקוֹבֶר."

הַמִּכְתָּב הַזֶּה עוֹרֵר מְאֹד אֶת לִבִּי, וְלָכֵן מִהַרְתִּי אֶל הַפֻּנְדַּק לְנַחֵם אֶת מַר מִיקוֹבֶר מִיגוֹנוֹ, אַךְ בְּלֶכְתִּי רָאִיתִי מֶרְכָּבָה נוֹסַעַת, וּמַר מִיקוֹבֶר עִם רַעְיָתוֹ יוֹשְׁבִים טוֹבֵי לֵב וּצְהוּבֵי פָנִים, וְהֵם מְפַצְחִים אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ וְאוֹכְלִים, סַרְתִּי אֶל הַסִּמְטָה הַסְּמוּכָה, כְּדֵי שֶׁלּא יִרְאוּנִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וַאֲמַהֵר לָלֶכֶת אֶל בֵּית סִפְרִי.


 

פֶּרֶק שְׁמוֹנָה־עָשָׂר: זִכְרוֹנוֹת נְעוּרִים    🔗

יְמֵי תַּלְמוּדִי! יְמֵי פְּרִיחָתִי – הַיָּמִים שֶׁלּא רָאִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי בַּעֲלוֹתִי מַעְלָה מַעְלָה – יְמֵי הַמַּעֲבָר מִן הַיַּלְדוּת אֶל הַבַּחֲרוּת! הָבָה אֲבַקֵּשׁ לִי עַתָּה בַּשִּׂרְטוֹן אֲשֶׁר עָלָה בִּמְקוֹם הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף הַזֶּה, אוּלַי אֶמְצָא צִיּוּנִים לִזְכֹּר עַל יָדָם אֶת דִּבְרֵי הַיָּמִים הָהֵם.

רֶגַע אֶחָד – וְהִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב עַל מְקוֹמִי הַקָּבוּעַ בְּבֵית־הַכְּנֵסִיָּה, אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ נֶאֱסָפִים כָּל הַתַּלְמִידִים לְהִתְפַּלֵּל. רֵיחַ הָאֲדָמָה, הָאֲוִיר חֲסַר־שֶׁמֶשׁ, רֶגֶשׁ הַנְּזִירוּת מִן הָעוֹלָם, נְגִינוֹת הָעוּגָב הָעוֹלוֹת מִן הַיְצִיעוֹת הַשְּׁחוֹרִים וְהַלְּבָנִים שֶׁל בֵּית־הַתְפִלָה – כָּל אֵלֶּה הֵן כְּנָפַיִם לְדִמְיוֹנִי לָעוּף בָּהֶן וְלָשׁוּב אֶל הַיָּמִים הָהֵם, אֲשֶׁר יֵרָאוּ אֵלַי קְצָת בְּהָקִיץ וּקְצָת בַּחֲלוֹם.

כְּבָר חָדַלְתִּי מִהְיוֹת הַתַּלְמִיד הָאַחֲרוֹן בְּבֵית־הַסֵּפֶר, בְּמֶשֶׁךְ יְרָחִים מִסְפָּר עָשִׂיתִי חַיִל בְּלִמּוּדַי, עַד אֲשֶׁר עָלִיתִי עַל רַבִּים מֵחֲבֵרָי. וְאוּלָם הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן הוּא בְּעֵינַי אַחַד הָעֲנָקִים אֲשֶׁר עַד עוֹלָם לֹא אַגִּיעַ אֶל גָּבְהוֹ. אָמְנָם אַגְנֶס אוֹמֶרֶת: “לֹא”, אַךְ אֲנִי אוֹמֵר: “הֵן”, וּמוֹכִיחַ לָהּ, עַד כַּמָּה גָּדוֹל וָרָם הוּא הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן, מַה רַבָּה חָכְמָתוֹ וּמַה עֲמֻקָּה בִּינָתוֹ, עַד שֶׁעָלָה לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה זוֹ. אַךְ לְפִי דְבָרֶיהָ שֶׁל אַגְנֶס, יָכוֹל אוֹכַל גַּם אָנֹכִי, הַנַּעַר הַבַּעַר, לִזְכּוֹת לְשֵׁם זֶה בִּרְבוֹת הַיָּמִים.

אֲדַמְס, זֶה הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ חָבֵר לִי וְאֵינוֹ מֵגֵן עָלַי, כִּסְטִירְפוֹרְתְּ בְּשַׁעְתּוֹ, אַךְ לִבִּי מָלֵא אֵלָיו יִרְאַת הַכָּבוֹד. וּפְעָמִים שֶׁאֲנִי מְהַרְהֵר, מַה יְהֵא עָלָיו לְאַחַר שֶׁיַּעֲזֹב אֶת כָּתְלֵי בֵּית־הַסֵּפֶר, וּמַה יְהִי מַרְאֵה הָעוֹלָם, לְאַחַר שֶׁאָדָם זֶה יָבוֹא אֵלָיו.

אַךְ מִי זֹאת עוֹלָה אֵלַי בְּדִּמְיוֹנִי? הֲלֹא זוֹ הִיא הַיַּלְדָּה שֶׁפֶהֶרְד, אֲשֶׁר אֲהַבְתִּיהָ.

יַלְדָּה זוֹ הִיא חֲנִיכַת הַפֶּנְסְיוֹן שֶׁל מָרַת נִיטִינְגַל – וַאֲנִי מַעֲרִיץ אוֹתָהּ. קְטַנָּה הִיא, פָּנֶיהָ עֲגֻלִּים, רֹאשָׁהּ תַּלְתַּלִים, הִיא בָּאָה בְּתּוֹךְ שְׁאָר הַתַּלְמִידוֹת אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה. אֵין אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַמִּלִּים בַּ“סִּדוּר” שֶׁלִּי, כִּי עֵינֵי נְעוּצוֹת בִּפְנֵי יָפָתִי, וּמִתּוֹךְ נְגִינוֹת הַיְלָדוֹת, הָעוֹמְדוֹת עַל הַדּוּכָן, אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל שֶׁפְהֶרְד הַקְּטַנָּה, וַאֲנִי מַעֲלֶה אֶת שְׁמָהּ עַל שְׂפָתַי גַּם בְּתוֹךְ תְפִלָּתִי. וּבְשִׁבְּתִּי לְבַדִּי בְּחַדְרִי אֲנִי קוֹרֵא לִפְעָמִים: “הָהּ שֶׁפְהֶרְד תַּמָּתִי!” בִּהְיוֹת לִבִּי מָלֵא אַהֲבָה עַל כָּל גְּדוֹתָיו.

יָמִים רַבִּים פִּקְפַּקְתִּי אִם לֵב אֲהוּבָתִי טוֹב אֵלַי, עַד אֲשֶׁר הֵאִיר לִי מַזָּלִי, כִּי נִפְגַּשְׁתִּי עִמָּהּ בַּחֲדַר הַמְּחוֹלוֹת וְזָכִיתִי לָצֵאת עִמָּהּ בְּמָחוֹל. כַּאֲשֶׁר נָגַעְתִּי בְּנַעֲלֵי־הַיָּד שֶׁל שֶׁפְהֶרְד הַקְּטַנָּה, חַשְׁתִּי כִּי רֶטֶט חָלַף דֶּרֶךְ הַשַּׁרְוֹל שֶׁל יַד יְמִינִי וְעָלָה עַד שְׂעַר רֹאשִׁי, לֹא דִבַּרְתִּי בְּאָזְנֶיהָ דִבְרֵי נֹעַם, אַךְ בְּאֵין אֹמֶר יָדַעְנוּ שְׁנֵינוּ, כִּי נוֹצַרְנוּ לִהְיוֹת יַחְדָּו כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ.

לָמָּה זֶה נָתַתִּי בַּסֵּתֶר לַיַּלְדָּה שֶׁפְהֶרְד שְׁנֵים־עָשָׂר אֱגוֹזֵי פֶּרֶךְ, שֶׁקָּשִׁים לְפַצְחָם וְטַעֲמָם כְּטַעַם הַשֶּׁמֶן? הֲלֹא זֶה אוֹת אַהֲבָתִי אֵלֶיהָ. גַּם תּוּפִינִים, גַּם תַּפּוּחֵי זָהָב אֵין מִסְפָּר נָתַתִּי לָהּ. וּפַעַם אַחַת, בִּהְיוֹתֵנוּ בַּמֶּלְתָּחָה, נָשַׁקְתִּי לָהּ. מָה רַב אָשְׁרִי! וּמַה רַב הָיָה יְגוֹנִי בַּיּוֹם הַמָּחֳרָת בְּהַגִּיעַ אֵלַי הַשְּׁמוּעָה, כִּי אֲהוּבַת נַפְשִׁי נֶעֶנְשָׁה בִּידֵי הַמְחַנֶּכֶת.

שֶׁפְהֶרְד הַקְּטַנָּה הָיְתָה חֲזוֹן רוּחִי וּמַשָּׂא־נַפְשִׁי בְּחַיַּי, וּמַדּוּעַ זֶה נִפְרַדְתִּי מֵעָלֶיהָ? גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב! רוּחַ רָעָה עָבְרָה בֵּינֵינוּ, לְאָזְנִי הִגִּיעָה דִּבָּה, כִּי שֶׁפְהֶרְד מָאֲסָה בִּי וַתִּתֵּן עֵינֶיהָ בַּנַּעַר יוֹחָנָן – זֶה הַנַּעַר חֲסַר־הַלֵּב! – אַךְ אָמְרָה, כִּי אֵין לִבָּהּ אֵלָי. תְּהוֹם עֲמֻקָּה נִפְתְּחָה בֵּינִי וּבֵין שֶׁפְהֶרְד! וְלָאַחֲרוֹנָה הִנֵּה פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ יוֹם אֶחָד בְּצֵאתָהּ מִבֵּית הַפֶּנְסְיוֹן שֶׁל מָרַת נִיטִינְגַל, וּבְעָבְרָהּ עַל פָּנַי נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֶל רְעוּתָהּ וַתִּצְחַק. עַתָּה תָּם הַכּוֹל. בָּא הַקֵּץ לְאַהֲבַת עוֹלָם. שֵׁם הַיַּלְדָּה שֶׁפְהֶרְד נֶעְלַם מִתְּפִלַת הַבֹּקֶר שֶׁלִּי וְזִכְרָהּ יִמָּחֶה מִלִּבִּי.

וְהִנֵּה גָּדַלְתִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יַפְרִיעַ מְנוּחַת נַפְשִׁי. אֵין אֲנִי נוֹתֵן עַיִן בַּנְּעֲרוֹת הַקְּטַנּוֹת אֲשֶׁר בַּפֶּנְסְיוֹן, לוּ גַּם תִּהְיֶינָה יָפוֹת שִׁבְעָתָיִם, מַה לִי וְלָהֶן? אֶת הַמְּחוֹלוֹת חוֹשֵׁב אֲנִי לְעִנְיָין רֵיק, שֶׁנָּאֶה רַק לַנְּעָרוֹת וְלֹא לִנְעָרִים. אֲנִי לוֹמֵד בִּשְׁקִידָה רַבָּה אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית; אֵינִי מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרִי וְאֵינִי עוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים. הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג מְנַבֵּא, כִּי עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת אָדָם גָּדוֹל, שָׁמַע זֹּאת מַר דִּיק וְלִבּוֹ עָלַץ בְּקִרְבּוֹ, וְדוֹדָתִי שָׁלְחָה לִי גִינֵיאָה לְאוֹת חִבָּה.

דִּמְיוֹנִי מֵעָלֶה לְפָנַי אֶת צִלּוֹ שֶׁל נַעַר הַקַּצָּבִים. מִי הוּא הַנַּעַר הַזֶּה? הוּא הַנַּעַר, אֲשֶׁר מִפָּנָיו חָרְדוּ כָּל נַעֲרֵי קֶנְטֶרְבּוּרִי. אָמְרוּ עָלָיו, כִּי מוֹשֵׁחַ הוּא אֶת גּוּפוֹ בְּחֵלֶב שֶׁל פָּר וְזֶה הוּא סוֹד כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְאֵין אִישׁ יָכֹל לַעֲמֹד בְּפָנָיו. פָּנִים גַּסִּים לוֹ, עָרְפּוֹ שָׁמֵן לְחָיָיו, אֲדֻמּוֹת, עֵינָיו זוֹעֲמוֹת וּלְשׁוֹנוֹ כְּחֶרֶב חַדָּה. וְלָשׁוֹן זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת לוֹ לְחָרֵף וּלְגַדֵּף אֶת תַּלְמִידַי הַדָּקְטוֹר סְטְרֹונְג. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִיֵּם, כִּי יַרְאֶה לָהֶם אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה, אַף קָרָא בִּשְׁמוֹת הַנְּעָרִים (גַּם שְׁמִי נִפְקַד בְּתוֹכָם), אֲשֶׁר יוּכַל לְרוֹצְצָם וּלְדַכְּאָם בְּיָד אֶחָת. בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב הָיָה אוֹרֵב לַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים וְהַחַלָּשִׁים לְהַמְטִיר עַל ראֹשָׁם מַהֲלוּמוֹת, וְאוֹתִי קָרָא לָצֵאת לִקְרָאָתוֹ לִקְרָב. בִּגְלַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְהִלָּחֵם עִם הַמְגַדֵּף הַזֶּה.

בְּעֶרֶב יוֹם קַיִץ נוֹעַדְתִּי עִם אִישׁ רִיבִי בְּבִקְעָה עֲטוּפָה־דֶשֶׁא בִּקְצֵה אַחַת הַחוֹמוֹת. עִמִּי יַחְדָּו בָּאוּ בְּחִירִי חֲבֵרָי, וְהַנַּעַר הַקַּצָּב בָּא בְּלִוְיַת שְׁנֵי קַצָּבִים מֵרֵעָיו, נַעַר הַמּוֹזֵג וְנַעַר מְנַקֵּה הָאֲרֻבּוֹת. כָּל הַהֲכָנוֹת אֶל הַקְּרָב כְּבָר נִגְמְרוּ, וְהַקַּצָּב וְאָנֹכִי עוֹמְדִים זֶה מוּל זֶה. בָּרֶגַע הָאֶחָד אֲנִי חָשׁ פִּתְאֹם, כִּי אַלְפֵי נִיצוֹצוֹת נִתָּזִים מֵעֵינִי הַשְּׂמָאלִית, וּבָרֶגַע הַשֵּׁנִי אֵינִי רוֹאֶה עוֹד אֶת הַחוֹמָה, אֵינִי רוֹאֶה אֶת מְקוֹמִי, אֵינִי רוֹאֶה אִישׁ סְבִיבִי. קָשֶׁה לִי לְהַכִּיר, מִי אָנֹכִי וּמִי הַקַּצָּב, כִּי מִתְפַּתְּלִים וּמִתְעַקְּלִים אָנוּ שְׁנֵינוּ זֶה בָּזֶה עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב הַנִּרְמָס. יֵשׁ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַקַּצָּב פָּצוּעַ עַד זוֹב דָּם וּפָנָיו מַבִּיעִים עֹז; יֵשׁ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה דָּבָר, וַאֲנִי צוֹנֵחַ בְּאֵין אוֹנִים עַל בִּרְכֵּי חֲבֵרַי; וְיֵשׁ שֶׁאֲנִי מִשְׂתַּעֵר בְּחֵמָה שְׁפוּכָה עַל אוֹיְבִי, אַךְ בִּרְכַּי כּוֹשְׁלוֹת, וְהוּא עוֹמֵד אֵיתָן. וְהִנֵּה אֲנִי מִתְעוֹרֵר, רָאשִׁי עָלַי כְּגַלְגַּל, כְּאִלּוּ הֻכֵּיתִי בְּתִמָּהוֹן, וְהִנֵּה הַקַּצָּב הוֹלֵךְ לוֹ. וּבַהֲלִיכָתוֹ הוּא לוֹבֵשׁ אֶת מְעִילוֹ, וַחֲבֵרָיו מְקַדְּמִים פָּנָיו בִּבְרָכָה, וְזֶה לִי הָאוֹת, כִּי אָכֵן הוּא הַמְּנַצֵּחַ.

חֲבֵרַי הוֹבִילוּנִי אֶל בֵּיתִי מֻכֶּה וּמְדֻכָּא. הִנֵּה שָׂמוּ תַּחְבֹּשֶׁת עַל עֵינַי, מָרְחוּ אוֹתִי בְּחֹמֶץ וּבְיַיִן, וַאֲנִי רוֹאֶה, כִּי שְׂפָתִי הָעֶלְיוֹנָה בָּצְקָה וְעָלְתָה מְאֹד. שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים אֲנִי יוֹשֵׁב בַּיִת, פָּנַי רָעִים, וּמִמַּעַל לְעֵינַי זֵר יָרוֹק. רוּחִי נָפַל בְּקִרְבִּי, לוּלֵא אַגְנֶס שֶׁהָיְתָה לִי לְאָחוֹת רַחְמָנִיָּה, הַמְּנַחֶמֶת אוֹתִי בִּיגוֹנִי, קוֹרְאָה בְּאָזְנַי סִפּוּרִים וּמַנְעִימָה אֶת חַיַּי וּמְקִלָּה מֵעָלַי מַשָּׂא צָרָתִי. לִפְנֵי אַגְנֶס אֲנִי מְגַלֶּה אֶת כָּל לִבִּי תָּמִיד, וְגַם הַפַּעַם אֲנִי מְסַפֵּר לָהּ אֶת דְּבַר הָעֶלְבּוֹנוֹת אֲשֶׁר שָׂבַעְתִּי מִידֵי הַקַּצָּב, אֶת הַגִּדּוּפִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו, וְהִיא מְבִינָה וּמַסְכִּימָה, כִּי לֹא הָיְתָה לִי דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, בִּלְתִּי אִם לָצֵאת לִקְרָב עִם הַמְגַדֵּף הַזֶּה. וְאוּלָם רָעַד אוֹחֵז אוֹתָהּ בְּזָכְרָהּ אֶת אֲשֶׁר עָלָה לִי בְּמִלְחַמְתִּי זוֹ.

וְהִנֵּה עָבְרוּ יָמִים וְחָלְפוּ שָׁנִים. אֲדַמְס אֵינֶנּוּ עוֹד “הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן”, כִּי זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁעָזַב אֶת כָּתְלֵי בֵּית הַסֵּפֶר, וּכְבָר קָם דּוֹר חָדָשׁ, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת אֲדַמְס. וּפַעַם אַחַת בָּא לְבַקֵּר אֶת הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, וּמִלְּבַדִּי הָיוּ מְעַטִּים מְאֹד בֵּין הַתַּלְמִידִים, שֶׁיָּדְעוּ מִי הוּא הָאִישׁ הַצָּעִיר הַזֶּה. הוּא מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת עוֹרֵךְ־דִּין וְלָשֵׂאת עַל רֹאשׁוֹ פֵאָה נָכְרִית, כְּמִנְהַג הַדַּיָּנִים. וְנִפְלָא הַדָּבָר בְּעֵינַי, כִּי רָאִיתִי לְפָנַי בֶּן אָדָם צָנוּעַ וּמַרְאֵהוּ אֵינוֹ מֵטִיל אֵימָה. הוּא לֹא נִסָּה לְהַרְגִּיז מוֹסְדוֹת אֶרֶץ, כִּי כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, כְּאִלּוּ לֹא בָּא אֲדַמְס לָעוֹלָם.

בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי רוֹאֶה צָבָא רַב שֶׁל גִבּוֹרִים וּמְשׁוֹרְרִים שֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת עוֹבְרִים לְפָנַי,וְאֵין מִסְפָּר לָהֶם, וְהֵם מְמַלְּאִים אֶת כָּל חֲלַל עוֹלָמִי. וּמַה אֲנִי זוֹכֵר עוֹד עוד?

הִנֵּה אָנֹכִי עַתָּה הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן! אֲנִי מַבִּיט לְמַּטָּה בְּעַנְוְתָנוּת אֶל שׁוּרַת הַנְּעָר