הקדמה מאת המתרגם    🔗

 

I יַלְדוּתוֹ    🔗

טְשַׁרְלְס דִּיקֶנְס נוֹלַד בִּשְׁנַת 1812 בְּעִיר פּוֹרְטְסְמוּט, אֲשֶׁר שָׁם שִׁמֵּשׁ אָבִיו בְּמִשְׂרַת פָּקִיד בַּמִּינִיסְטֶרְיוֹן לְעִנְיְנֵי הַיָּם. בִּהְיוֹת הַיֶּלֶד בֶּן שְׁנָתַיִם עָבְרוּ הוֹרָיו לָגוּר בְּעִיר שָׁטַם.

שֵׁשׁ שָׁנִים יָשְׁבָה מִשְׁפַּחַת דִּיקֶנְס בְּעִיר שָׁטַם. אֵלֶּה הָיוּ יְמֵי הַטּוֹבָה בְּיַלְדוּתוֹ שֶׁל טְשַׁרְלְס. בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד תָּשׁוּשׁ, חֲלוּשׁ עֲצַבִים, לֹא אָהַב אֶת מִשְׂחֲקֵי הַיְּלָדִים הַהוֹמִים וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף בָּהֶם. וְאוּלַי בְּשֶׁל רִפְיוֹן גּוּפוֹ הִתְפַּתַּח בְּקִרְבּוֹ יִתְרוֹן רוּחוֹ: כִּשְׁרוֹנוֹ לְהִסְתַּכֵּל וְדִמְיוֹנוֹ הַיּוֹצֵר. שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הָיָה הַיֶּלֶד יוֹשֵׁב עַל מָקוֹם אֶחָד וּמִתְבּוֹנֵן בְּעֵינָיִם פְּקוּחוֹת אֶל מִשְׂחֲקֵי חֲבֵרָיו, אֶל תַּרְגִּילֵי הַצָּבָא, אֶל הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים עַל פְּנֵי הַבַּיִת.

אֶת אֳמָנוּת הַקְּרִיאָה לָמַד בְּיַנְקוּתוֹ וְנַפְשׁוֹ חָשְׁקָה בִּסְפָרִים. הוּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַמְפֻרְסָמִים: “הַמּוֹכִיחַ מִוִּיקְפִילְד”, “דּוֹן קִשׁוֹט”, “רָבִּינְזוֹן קְרוּזָה”, “אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה”, סִפּוּרֵי מַסָּעוֹת, וְהַסְּפָרִים עוֹרְרוּ אֶת דִּמְיוֹנוֹ הָעַז. לִבּוֹ הָלַךְ אַחֲרֵי גִּבּוֹרֵי הַסִּפּוּרִים וּבְדִמְיוֹנוֹ עָבַר לְעוֹלָמָם. פַּעַם רָאָה אֶת עַצְמוֹ וְהִנֵּה הוּא רָבִּינְזוֹן קְרוּזָה יוֹשֵׁב עַל אִי שָׁמֵם, פַּעַם לָבַשׁ צוּרָה שֶׁל גִּבּוֹר מִלְחָמָה כּוֹבֵשׁ אֲרָצוֹת, וּפַעַם נְשָׂאָהוּ דִמְיוֹנוֹ לְאַרְמוֹן תִּפְאָרָה וְהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ עַל כִּסֵּא מַלְכוּת.

בִּהְיוֹת הַיֶּלֶד בֶּן חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ, לְקָחָהוּ אֶחָד מִקְּרוֹבָיו עִמּוֹ אֶל הַתֵּאַטְרוֹן, וְכָל יְמֵי חַיָּיו לֹא שָׁכַח דִּיקֶנְס אֶת הָרֹשֶׁם הֶעָצוּם שֶׁעָשָׂה עָלָיו הַמַּחֲזֶה בַּתֵּאַטְרוֹן. בְּהַשְׁפָעַת הַתֵּאַטְרוֹן כָּתַב טְשַׁרְלְס הַקָּטֹן טְרָגֶדְיֶה בְּשֵׁם: “מִיסְטַר הַשּׂוּלְטָן בְּהֹדּוּ” וְשִׂחֵק בַמַּחֲזֶה עִם חֲבֵרָיו הַקְּטַנִּים.

כְּבֶן תֵּשַׁע הָיָה טְשַׁרְלְס, כַּאֲשֶׁר עָזְבוּ הוֹרָיו אֶת שָׁטַם וְעָבְרוּ לָשֶׁבֶת בְּלָנְדּוֹן. עִם הֲגִירָה זוֹ כָּלוּ לַנַּעַר יְמֵי הַטּוֹבָה שֶׁל יַלְדוּתוֹ וּבָאוּ לוֹ יְמֵי רָעָה יְמֵי עֹנִי וּמַחֲסוֹר.

אָבִיו הָיָה אִישׁ טוֹב, אוֹהֵב אֶת בְּנֵי בְּיתוֹ וְעוֹשֶׂה בֶּאֱמוּנָה כָּל עֲבוֹדָה, אַךְ עִם זֶה הָיָה קַל דַּעַת, מְבַזְבֵּז כַּסְפּוֹ שֶׁלֹּא לְצֹרֶך, לֹא יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹן. הוּא בִּזְבֵּז אֶת הַהוֹן הַמְּעַט שֶׁיָרַש מֵאָבִיו וְאֶת הַנְּדוּנְיָה שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁקַע בְּחוֹבוֹת, הָיָה לֹוֶה כֶּסֶף בְּרִיבִּית גְדוֹלָה וְנוֹשָׁיו הָלְכוּ וְרַבּוּ. בְּנֵי בֵּיתוֹ בָּאוּ לָגוּר בְּדִירָה קְטַנָּה בְּאַחַת מִן הַשְׁכֻנּוֹת הַדַּלּוֹת בְּלָנְדּוֹן. שָׁם לֹא רָאָה הַיֶּלֶד לֹא גַן וְלֹא כִּכָּר לְמִשְׂחָק, וְתַחַת זֹאת שָׁמְעוּ אָזְנָיו כָּל הַיּוֹם מִפִּי הוֹרָיו אֶת הַמִּילִּים: “שְׁטַר”, “אַרְכָּא”, “עֵסֶק”, אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת לֵב טְשַׁרְלְס הַקָּטֹן אֵימָה וּפָחַד.

בֵּין כֹּה וְכֹה וְהַנּוֹשִׁים הָלְכוּ וָרַבּוּ. יוֹם יוֹם הָיוּ בָּאִים הַחֶנְוָנִי, הָאוֹפֶה, הַקַּצָּב לִתְבֹּע אֶת הַמַּגִּיעַ לָהֶם. לַשָּׁוְא בִּקְשׁוּ הוֹרֵי טְשַׁרְלְס עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לָצֵאת מִן הַמֵּצָר. וְסוֹף סוֹף הַגִּישׁוּ הַנּוֹשִים אֶת תְּבִיעוֹתֵיהֶם לְבֵית־הַדִּין, וַאֲבִי טְשַׁרְלְס דִיקֶנְס הוּשַׂם בְּמַאֲסָר, כְּחֹק לְלֹוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם בַּיָּמִים הָהֵם בְּאַנְגְּלִיָה.

בְּשֶׁבֶת אָבִי הַמִּשְׁפָּחָה בְּמַאֲסָר, הִתְפַּרְנְסוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ בְדֹחַק גָּדוֹל, וַעֲלֵיהֶם הָיָה לִמְכֹּר אוֹ לָתֵת בַּעֲבוֹט מִכְּלֵי הַבָּיִת. כָּל הָעֲסָקִים וְהַמַּשָׂא וְהַמַּתָּן עִם הַתַּגָּרִים וְעִם הַמַּלְוִים הֵטִילָה הָאֵם עַל טְשַׁרְלְס. הַיֶּלֶד הַתָּשׁוּשׁ וְהַבַּיְשָׁן הָיָה אָנוּס לָלֶכֶת אֶל הַחֲנֻיוֹת הַמְזֹהָמוֹת וְלַעֲמֹד עַל הַמִּקָּח עִם הַתַּגָּרִים הָרַמָאִים. אִישׁ לֹא יָדַע וְלֹא הֵבִין, מַה רַב הַצַּעַר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת לֵב הַיֶּלֶד הָרַך הַזֶּה, מַה רַבָּה קִנְאָתוֹ לְמַרְאֵה בְּנֵי גִּילוֹ, הַשָּׁבִים מִבֵּית הַסֵּפֶר. כָּל הַיְלָדִים – חָשַׁב הַיֶּלֶד – לוֹמְדִים וְרוֹכְשִים דַּעַת, רַק אָנֹכִי אֵין לִי אֹשֶׁר זֶה.

וְעַל לִיבּוֹ לֹא עָלָה, כִּי הוּא רוֹכֵש לוֹ דַּעַת מִסֵּפֶר הַחַיִּים, כִּי הַדְּבָרִים שֶׁהוּא רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם בַּשּׁוּק מַשְׂכִּילִים אוֹתוֹ וְנוֹתְנִים אֶת הָעוֹלָם בְּלִבּוֹ, וְיוֹם יָבוֹא אֲשֶׁר הַדַּעַת הַזֹּאת תְּשַׁמֵשׁ לוֹ יְסוֹד לִגְדֻלָּתוֹ.

הַכֹּל יוֹדְעִים, כִּי הַקַּו הָעִקָּרִי אֲשֶׁר בְּסִפְרֵי דִיקֶנְס הוּא הַיַחַס שֶׁל רַחֲמִים אֶל הָעֲלוּבִים, הַנִּדְכָּאִים, הַמְעֻנִּים. וּמִי יוֹדֵעַ, אִם הָיָה לִבּוֹ מָלֵא אַהֲבָה וְרַחֲמִים בְּמִדָּה רַבָּה כָּזוֹ אֶל אַסִּירֵי עֹנִי, לוּלֵא הָיָה בְּיַלְדוּתוֹ עֵד רְאִיָּה לְכָל הַפְּגָעִים הָרָעִים בַּסִּמְטָאוֹת הַדַּלּוֹת אֲשֶׁר בְּלָנְדּוֹן, לוּלֵא נָשָׂא הוּא עַצְמוֹ אֶת מַשָּׂא הָעֹנִי וְהַמַּחֲסוֹר.

רִשְׁמֵי הַיַּלְדוּת חֲקוּקִים עָמֹק בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, וְרִשְׁמֵי יַלְדוּתוֹ שֶׁל טְשַׁרְלְס לֹא נִמְחוּ מִלֵּב הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן, וְהֵם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ יְכֹלֶת לְעוֹרֵר בְּלֵב הַקּוֹרְאִים רְגָשׁוֹת אַהֲבָה וְחֶמְלָה לְכָל אָדָם.

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְצָרַת־נֶפֶשׁ חֲדָשָׁה בָּאָה עַל טְשַׁרְלְס הַקָּטֹן.

אֶחָד מִקְרוֹבֵי מִשְׁפַּחַת דִּיקֶנְס, אֲשֶׁר רָאָה בְּעֳנִי הַבַּיִת, הִצִּיעַ לָקַחַת אֶת הַיֶּלֶד טְשַׁרְלְס לְבֵית מְלַאכְתּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁחָה בִּשְׂכַר שִׁשָּׁה שִילִנְיגִים לְשָׁבוּע. אָבִיו וְאִימּוֹ שָׂמְחוּ מְאֹד עַל הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת וְהֵם לֹא יָדְעוּ אוֹ שִׁעֲרוּ מַה רַבּוּ יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הָעֵר וְהָרַגָּשׁ הַזֶּה.

בֵּית הַמְּלָאכָה הָיָה בִּנְיָן רָעוּעַ וּמְזֹהָם, שֶׁעַכְבְּרִים שׁוֹטְטוּ שָׁם כִּבְנֵי בֵּית. עַל טְשַׁרְלְס הָיָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּמַּרְתֵּף טָחוּב יַחַד עִם עוֹד שְׁנֵי נְעָרִים וּפוֹעֲלִים בּוֹגְרִים אֲחָדִים. עָלָיו הָיָה מֻטָּל לְהַדְבִּיק פִּתְקָאוֹת עַל גַּבֵּי תֵּבוֹת הַמִּשְׁחָה. הַמְּלָאכָה לֹא הָיְתָה קָשָׁה, אַך מְטִילָה שִׁעֲמוּם. בְּיִחוּד נִדְכָּא הַיֶּלֶד מֵחֶבְרַת חֲבֵרָיו לָעֲבוֹדָה, הַבּוֹעֲרִים וְהַגַּסִּים, אֲשֶׁר עִמָּהֶם הָיָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת כָּל יָמָיו.

בְּזִכְרוֹנוֹת יְמֵי חַיָּיו כּוֹתֵב טְשַׁרְלְס דִּיקֶנְס עַל הַתְּקוּפָה הַהִיא:

"רֶגֶשׁ הַצַּעַר וְהָעֶלְבּוֹן נֶחֱרַת כֹּה עָמֹק בְּנַפְשִׁי, עַד אֲשֶׁר גַּם כַּיּוֹם, בִּזְמַן פִּרְסוּמִי, אַשְׁרִי וּכְבוֹדִי, יֵשׁ שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵח אֵת אֲשֶׁר מִסָּבִיב לִי וּמִתּוֹך בַּלָּהוֹת אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בְּדִמְיוֹנִי שָׁרוּי בִּתְקוּפַת יָגוֹן זוֹ בְּחַיָּי. "

דִּיקֶנְס הָיָה אָז כְּבֶן אַחַת־עֶשְׂרֵה אוֹ שְׁתַּיִם־עֶשְׂרֵה. קָטָן־קוֹמָה וְדַל־בָּשָׂר. לְעִיתִּים קְרוֹבוֹת הָיְתָה תּוֹקֶפֶת אוֹתוֹ מַחֲלָתוֹ שֶׁדָּבְקָה בּוֹ בְּיַנְקוּתוֹ וְהוּא נָשָׂא מַכְאוֹבִים קָשִׁים.

יְמֵי הַמְּצוּקָה הָאֵלֶּה אָרְכוּ כְּשָׁלֹשֹ שָׁנִים, וּפִתְאֹם הֵאִיר הַמַּזָּל לוֹ. אָבִיו קִבֵּל יְרֻשָּׁה לֹא גְדוֹלָה, שֶׁנָּתְנָה לוֹ הַיְכֹלֶת לִפְרֹעַ חוֹבוֹתָיו וְלָצֵאת לַחָפְשִׁי מִבֵּית הַסֹּהַר.

הָאָב לֹא אֵחַר לְהוֹצִיא אֶת בְּנוֹ מִבֵּית הַמְּלָאכָה וּלְמָסְרוֹ לְבֵית־סֵפֶר.

“שָׁנִים רַבּוֹת אַחֲרֵי כֵן,” כּוֹתֵב דִּיקֶנְס, “כַּאֲשֶׁר נִזְדַּמֵּן לִי לַעֲבֹר עַל פְּנֵי בֵּית הַמִּסְחָר שֶׁל מִשְׁחָה, הָיִיתִי עוֹבֵר אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב, לְבַל אָרִיחַ אֶת רֵיחַ הַמִּשְׁחָה, הַמַּזְכִּיר לִי אֶת עֲבָרִי.”

 

II חַיָּיו    🔗

שְׁתֵּי שָׁנִים עָשָׂה טְשַׁרְלְס הַקָּטֹן בְּבֵית סִפְרוֹ הֶחָדָשׁ. שְׂשׂוֹן רוּחוֹ שָׁב אֵלָיו, גַּם גּוּפוֹ הָלַך וְחָזָק, וַחֲבֵרָיו אֲהֵבוּהוּ עַל טוּב לִבּוֹ וְעַל בְּדִיחוּת דַּעְתּוֹ.

הַיְרֻשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לְאָבִיו כָּלְתָה, וְדִיקֶנְס הַזָּקֵן הֻכְרַח לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה בְּעִתּוֹן לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ. בֶּן חָמֵשׁ-עֶשְׂרֵה עָזַב טְשַׁרְלְס אֶת בֵּית הַסֵּפֶר וְהָלַך גַּם הוּא לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. הוּא מָצָא לוֹ מִשְׁרַת לַבְלָר אֵצֶל עוֹרֵך דִּין. תִּקְוָתוֹ לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַחֶבְרָה וְלִקְנוֹת לוֹ שֵׁם נִכְזָבָה, וְשׁוּב רָאָה לְפָנָיו בֶּעָתִיד חַיִּים שֶׁל שִׁעֲמוּם, שֶׁל עֹנִי, שֶׁל מַחֲסוֹר.

וְאוּלָם הַפַּעַם לֹא נִכְנָע הָעֶלֶם לְגוֹרָלוֹ וּבִקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לָצֵאת מִן הַמֵּצַר. כְּדֵי לְהִשְׁתַּלֵּם בַּלִמּוּדִים, הָיָה הוֹלֵך יוֹם יוֹם וְיּוֹשֵׁב שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בַּמּוּזֵאוֹן הַבְּרִיטִי וְקוֹרֵא בִּסְפָרִים וְרוֹכֵשׁ לוֹ דָּעַת.

יַחַד עִם זֶה הִתְחִיל דִּיקֶנְס הַצָּעִיר לוֹמֵד אֶת הַסְּטֵנוֹגְרָפִיָּה. בְּעָמָל רַב עָלָה בְּיָדוֹ לִלְמֹד אֶת הָאֳמָנוּת הַזֹּאת, אַך סַבְלָנוּתוֹ הַרַבָּה וּשְׁקִידָתוֹ הַגְּדוֹלָה עָמְדוּ לוֹ, כִּי מִקֵּץ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ נַעֲשָׂה אֶחָד מִבְּחִירֵי הַסְּטֵנוֹגְרָפִים בְּלָנְדּוֹן.

יָמִים רַבִּים לֹא הִצְלִיחַ לִמְצֹא מִשְׁרַת עוֹזֵר בְּעִתּוֹן, וְהוּא חָלַם לִהְיוֹת מְשַׂחֵק עַל בָּמַת הַתֵּאַטְרוֹן, אַך כַּעֲבוֹר זְמַן מָה נִמְצָא לוֹ מָקוֹם שֶׁל רֶפּוֹרְטֶר מִן הַפַּרְלָמֶנְט בְּעִתּוֹן גָּדוֹל, וְהָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בָּלְעָה אֶת כָּל זְמַנּוֹ, עַד אֲשֶׁר עָזַב אֶת חֲלוֹמוֹ עַל הַתֵּאַטְרוֹן.

עֲבוֹדָתוֹ זֹאת הֵבִיאָה אֶת דִּיקֶנְס הַצָּעִיר לַעֲבֹר מִמְקוֹם לַמָּקוֹם, לָבוֹא בִּדְּבָרִים עִם אֲנָשִׁים מִכָּל הַמַּעֲמָדוֹת, לִרְאוֹת מַרְאוֹת שׁוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים, וְכָל זֶה הֶעֱנִיק לוֹ חֹמֶר רָב לִיצִירוֹת רוּחוֹ הַבָּאוֹת.

בִּזְמָן אֶחָד עִם עֲבוֹדָתוֹ בָּעִתּוֹן הִתְחִיל דִּיקֶנְס אֶת פְּעֻלָּתוֹ הַסִּפְרוּתִית. סִפּוּרָיו הָרִאשׁוֹנִים מֵחַיֵּי לָנְדּוֹן, שֶׁהָיָה מַדְפִּיס בְּיַרְחוֹנִים בְּשֵׁם “בּוּץ” ( עַל שֵׁם אָחִיו הַצָּעִיר הֶחָבִיב עָלָיו) וְשֶׁהוֹצִיאָם אַחֲרֵי כֵן בְּקֹבֶץ בֶּן שְׁנֵי חֲלָקִים, קָנוּ לָהֶם שֵׁם טוֹב בִּקְהַל הַקּוֹרְאִים. בַּסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה כְּבָר נִרְאוּ נִיצוֹצוֹת כִּשְׁרוֹנוֹ הַגָּדוֹל, שֶׁבּוֹ קָנָה אֶת עוֹלָמוֹ בְּסִפְרוּת.

הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל דִּיקֶנְס, שֶׁכָּבַשׁ לוֹ בְּבַת אַחַת אֶת עוֹלַם הַקּוֹרְאִים וְהִנְחִיל לִמְחַבְּרוֹ עשֶׁר וְכָבוֹד, הָיָה “כְּתָבֵי הַקְּלוֹבּ שֶׁל הַפִּיקְוִיקִים”.

הָרוֹמַן הַזֶּה שֶׁהָיָה יוֹצֵא חוֹבְרוֹת חוֹבְרוֹת בְּצֵרוֹף צִיּוּרִי־הֲבַאי, הָלַך וְכָבַשׁ אֶת הַלְּבָבוֹת בְּמִדָּה שֶׁלֹּא פִּלֵּל לָהּ הַמְּחַבֵּר. הַחוֹבֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל “הַכְּתָבִים” נִמְכְּרָה בְּמִסְפַּר אַרְבַּעַת אֲלָפִים טְפָסִים, וְהַחוֹבֶרֶת הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה – בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים אָלֶף. בְּבָתֵּי הַמִּסְחָר הָיוּ מוֹכְרִים מִגְּבָּעוֹת, מַקְלוֹת סִיגָּרוֹת á la פִּיקְוִיק; כְּשֶׁהָיוּ נִפְגָשִׁים מוֹדָעִים בִּרְחוֹב הָיוּ שׁוֹאֲלִים וְדָנִים עַל הַגִּיבּוֹרִים בָּרוֹמַן הַזֶּה, כְּאִלּו הָיוּ אֵלֶּה קוֹרוֹת חַיֵּי אֲנָשִׁים קְרוֹבִים לַלֵּב. אֶת “הַפִּיקְוִיקִים” קָרְאוּ אֲנָשִׁים מִכָּל הַגִּילִים וּמִכָּל הַמַּעֲמָדוֹת. קַרְלֵיל מְסַפֵּר עַל כֹּהֵן יָרֵא שָׁמַיִם, שֶׁבָּא אֶל חוֹלֶה נוֹטֶה לָמוּת וְיָשַׁב עִמּוֹ שָׁעָה רַבָּה וְסִפֵּר עַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְעַל עִנְיְנֵי תְּשׁוּבָה. וּפִתְאֹם לָחַשׁ הַחוֹלֶה וְאָמָר: “הַחוֹבֶרֶת הַחֲדָשָׁה שֶׁל פִּיקְוִיק תֵּצֵא בְּעוֹד עֲשָׂרָה יָמִים, אוּלַי יְרַחֲמֵנִי הָאֵל וְאֶזְכֶּה לִחְיוֹת עַד הַיּוֹם הַהוּא, לְמַעַן אוּכַל עוֹד לִקְרֹא בָּהּ.”

תְּקוּפַת הָעֹנִי בְּחַיֵּי דִּיקֶנְס עָבְרָה וְעַל מְקוֹמָהּ בָּאוּ יְמֵי עֹשֶׁר וְכָבוֹד. הַיִסּוּרִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בִּימֵי נְעוּרָיו אִמְּצוּ אֶת רוּחוֹ, עוֹרְרוּ בְּקִרְבּוֹ אֶת הָרָצוֹן הָעַז לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים בַּחַיִּים וּלְנַצְּחָם. כָּל יָמָיו הָיָה סֵמֶל הַדַּיְקָנוּת הַדִּיוּק וְהַסֵּדֶר. פִּתְגָּם הָיָה שָׁגּוּר בְּפִיו: “טוֹב אֲשֶׁר לֹא תַּעֲשֶׂה מִשֶׁתַּעֲשֶׂה דָּבָר לֹא בִּשְׁלֵמוּת”. וְאָמְנָם רָגִיל הָיָה לַעֲשׂוֹת כָּל עֲבוֹדָה בֶּאֱמוּנָה וּבָאַהֲבָה.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִצְלִיחַ סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן, מָצָא דִּיקֶנְס אֶת עַצְמוֹ וְהִכִּיר אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ. הוּא הָיָה מִטִּבְעוֹ שַׁקְדָּן וְעוֹבֵד מִשִּׂמְחָה. בְּמֶשֶׁך אַרְבַּע שָׁנִים כָּתַב דִּיקֶנְס חֲמִישָׁה רוֹמָנִים גְּדוֹלִים, מִלְּבַד הַרְבֵּה סִפּוּרִים קְטַנִּים.

בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל דִּיקֶנְס שָׁכְנָה אַהֲבָה רַבָּה אֶל חַיֵּי מִשְׁפַּחְתּוֹ, אֶל נָוֵהוּ, אֶל חֶבֶר מוֹדָעִים קְרוֹבִים, יַחַד עִם תְּשׁוּקָה עֲצוּמָה לִנְסִיעוֹת, לְשִׁנּוּיֵי מָקוֹם. מִדֵּי שָׁנָה בְּשָּׁנָה הָיָה עוֹרֵך טִיוּלִים וְתִיוּרִים בִּגְּלִילוֹת שׁוֹנִים שֶׁל אַנְגְּלִיָה. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּתְבוּ לוֹ יְדִידָיו מֵאֲמֵרִיקָה, כִּי שְׁמוֹ וְשֵׁם סְפָרָיו מְפֻרְסָמִים מֵעֵבֶר לַיָּם וְקָרְאוּ אוֹתוֹ לָבוֹא וְלִרְאוֹת זֹאת בְּעֵינָיו, עָמַד דִּיקֶנְס וְנָסַע לְאַרְצוֹת־הַבְּרִית.

בַּאֲמֵרִיקָה עָרְכוּ לוֹ לְדִיקֶנְס, פְּגִישָׁה, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא רָאָה בֶּן אֵרָפָּה. לִכְבוֹדוֹ נֶעֶרְכוּ חֲגִיגוֹת וּמִשְׁתָּאוֹת, אֲסֵפוֹת עָם וְהִלּוּלוֹת.

כַּעֲבֹר שָׁנִים אֲחָדוֹת נָסַע דִּיקֶנְס לְאִטַלְיָה וְשָׁם יָשָׁב כְּשָׁנָה בְּאַחַד הָאַרְמוֹנוֹת הַנֶּהְדָּרִים וְעֵינוֹ לֹא שָׂבְעָה מֵרְאוֹת אֶת הֲדָר הַטֶּבַע אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הַהִיא. וּמִקֵּץ שָׁנִים מְעַטּוֹת נָסַע דִּיקֶנְס עִם בֵּיתוֹ לִשְׁוֵיץ וְיָשַׁב שָׁם כְּשָׁנָה שְׁלֵמָה. גַּם בְּפָּרִיס יָשַׁבֹ דִּיקֶנְס זְמַן מָה.

וְאוּלָם עִם כָּל הַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאִים שֶׁרָאָה דִּיקֶנְס בָּאֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, עִם כָּל הַתַּעֲנוּגִים הָרַבִּים שֶׁשָּׂבְעָה נַפְשׁוֹ בְּפִנּוֹת בְּרוּכוֹת הַטֶּבַע, נִמְשַׁךְ לִבּוֹ תָּמִיד לָשׁוּב אֶל רְחוֹבוֹת לָנְדּוֹן וְסִמְטוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא הִכִּיר וְלֹא יָדַע אֶת שְׁבִילֵיהֶן וְאֶת מִשְׁעוֹלֵיהֶן כָּמוֹהוּ.

הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה הִתִּישָׁה אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל וְחַיַּי הַנְּדוּדִים הֶלְאוּ אוֹתוֹ. לַשָּׁוְא פָּצְרוּ בּוֹ יְדִידָיו וּמוֹקִירָיו, כִּי יָנוּחַ וְלֹא יָנוּעַ. נַפְשׁוֹ הַמְּלֵאָה תְּנוּעָה לֹא יָכְלָה לִמְצֹא עֹנֶג בְּחַיֵּי שֶׁקֶט.

בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן חֲמִשִׁים עָלָה בְּלִבּוֹ הָרָצוֹן לִקְרֹא אֶת יְצִירוֹתָיו לִפְנֵי הַקָּהָל. הוּא הָיָה אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַקְּרִיאָה הַמְפֹאָרִים, וּבְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר בָּא דִּיקֶנְס לִקְרֹא בְּפֻמְבִּי אֶת כְּתָבָיו, נָהֲרוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים לִשְׁמֹעַ אֶת מִקְרָאוֹתָיו, שֶׁהִצְטַיְּנוּ בָּאֳמָנוּת רַבָּה.

בַּאֲמֵרִיקָה הָיוּ הָאֲנָשִׁים עוֹמְדִים בְּלֵּילוֹת הַחֹרֶף הַקָּרִים שָׁעוֹת רַבּוֹת לִפְנֵי הַקֻּפָּה, כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּכַרְטִיס. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיוּ מְבִיאִים עִמָּהֶם פַּת עַרְבִית לֶאֱכֹל, כַּר וּמַחֲצֶלֶת לִשְׁכַּב, כְּדֵי שֶׁלֹּא לָעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם “בַּתּוֹר” לְיַד הַקֻּפָּה. זֶרֶם הָאֲנָשִׁים הָיָה כֹּה רַב, עַד כִּי קָטֹן הָיָה כָּל אוּלָם מֵהָכִיל אֶת כָּל הַצְּמֵאִים לִשְׁמֹעַ אֶת מִקְרָא דִּיקֶנְס, וּבְעִיר בְּרוּקְלִין הַסְּמוּכָה לִנְיוּ-יוֹרְק, הִתִּירוּ לַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל לִקְרֹא אֶת יְצִירוֹתָיו לִפְנֵי הַקָּהָל בְּבֵית יִרְאָה מֵעַל הַבִּימָה, אֲשֶׁר הַכֹּהֵן רָגִיל לִדְרֹשׁ שָׁם דְּרָשׁוֹת בַּקֹּדֶשׁ.

כּוֹתְבֵי הַבִּיאוֹגְרָפִיָּה שֶׁל הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל מַקְדִּישִׁים פֶּרֶק מְיֻחָד לְ “דִּיקֶנְס שֶׁבְּעַל־פֶּה”.

הַנְּסִיעוֹת הָרַבּוֹת לְעֵת זִקְנָתוֹ הִתִּישוּ יִוֹתֵר אֶת כֹּחוֹ. חֳדָשִׁים אֲחָדִים יָשַׁב בְּבֵיתוֹ, וּמְעַט מְעַט שָׁב לְאֵיתָנוֹ, עַד כִּי קְרוֹבָיו וּמְיֻדָעָיו חָדְלוֹ לִדְאֹג לִשְׁלוֹמוֹ. אַך בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ חָשׁ פִּתְאֹם תְּשִׁישׁוּת, וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו הָרוֹפְאִים לֹא מָצְאוּ לוֹ כָּל רִפְאוּת. וּבַיּוֹם הַמָּחֳרָת מֵת, וְהוּא בֶּן חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.  

III סְפָרָיו    🔗

דִּיקֶנְס הוּא אֶחָד מִן הַסּוֹפְרִים, שֶׁכָּל הַגִּבּוֹרִים שֶׁנּוֹצְרוּ בְּכֹחַ דִּמְיוֹנוֹ הֵם מְחֻנָּנִים כָּל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַמּוּמִים, הַמְיֻחָדִים לִבְנֵי הָעָם הָאַנְגְּלִי. וְאוּלָם הַסּוֹפֵר יָדַע יַחַד עִם זֹאת לִנְגֹּעַ בְּנִימֵי הַנֶּפֶשׁ המְשֻׁתָּפִים לְכָל בְּנֵי הָאָדָם, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן נַעֲשׂוּ גִּבּוֹרָיו קְרוֹבִים וִיקָרִים לֹא רַק לִבְנֵי עַמּוֹ, כִּי אִם גַּם לְכָל בְּנֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וְעוֹד יִתְרוֹן גָּדוֹל מְיֻחָד לְדִיקֶנְס, כְּמוֹ לְכַמָּה מִן הַסּוֹפְרִים רַבֵּי הַכִּשְׁרוֹן אֲשֶׁר בְּסִפְרוּת הָעוֹלָם: חָבִיב הוּא עַל הַקּוֹרְאִים בְּנֵי גִילִים שׁוֹנִים וּמֵעֲמָדוֹת שׁוֹנִים. הַקּוֹרֵא הַמַּשְׂכִּיל מִתְעַנֵּג עַל מַעֲשֵׂי הָאֳמָנוּת הָרַבָּה וְהַדַּקָּה אֲשֶׁר בִּסְפָרָיו, וְהַקּוֹרֵא הַפָּשׁוּט, הַפּוֹעֵל הַלָּנְדּוֹנִי, מוֹצֵא בְּרוֹמָנָיו שֶׁל דִּיקֶנְס עוֹלָם מָלֵא שֶׁל מַעֲשִׂים הַלּוֹקְחִים אֶת לִבּוֹ, שׂוֹנֵא תַּכְלִית שִׂנְאָה אֶת הָאֲנָשִׁים הָרָעִים, הַמְתֹאָרִים בִּידֵי הַסּוֹפֵר, וְאוֹהֵב אַהֲבָה עַזָּה אֶת הַגִּבּוֹרִים הַטּוֹבִים וְהַיָּפִים שֶׁלּוֹ.

שְׁנֵי קַוִּים יְסוֹדִיִּים עוֹבְרִים בְּסִפְרֵי דִּיקֶנְס וְהֵם שֶׁעָשׂוּ אוֹתָם מְפֻרְסָמִים בְּכָל הָעוֹלָם, וְעַל יָדָם קָנָה לוֹ הַמְחַבֵּר שֵׁם גָּדוֹל.

הַקַּו הָאֶחָד הוּא – רוּחַ הַהוּמוֹר, שֶׁבּוֹ הוּא נִגַּשׁ אֶל חֶזְיוֹנוֹת הַחַיִּים. אֵין זֶה שׁוֹט לַעַג לְיַסֵּר בּוֹ אֶת חֻלְשׁוֹת בְּנֵי הָאָדָם, כִּי אִם לִגְלוּג דַּק וְנוֹחַ שֶׁל אִישׁ בַּעַל לֵב טוֹב, הָרוֹאֶה אֲנָשִׁים בָּאִים בַּשָּׁנִים עוֹשִׂים מַעֲשֵׂי יַלְדוּת, הַשּׁוֹמֵעַ בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים דְּבָרִים נְבוּבִים וְחוֹשְׁבִים, כִּי פִּיהֶם יֶּהְגֶּה חָכְמָה.

הַקַּו הַשֵּׁנִי הַמְצַיֵּן אֶת סִפְרֵי דִיקֶנְס הוּא רוּחַ הָאַהֲבָה וְהָרַחֲמִים, שֶׁבּוֹ הוּא מְתָאֵר אֶת חַיֵּי בְּנֵי הָאָדָם עֲלוּבֵי הַגּוֹרָל. בִּסְפָרָיו אָנוּ מוֹצְאִים שׁוּרָה שְׁלֵמָה שֶׁל טִפּוּסִים מִבְּנֵי דַּלַת הָעָם, הַמְעוֹרְרִים בְּחִיצוֹנִיוּתָם זְוָעָה, אַך הַסּוֹפֵר חָשַׂף בְּקִרְבָּם אוֹצָר שָׁלֵם שֶׁל מִדּוֹת טוֹבוֹת, עַד שֶׁהַקּוֹרֵא מִתְמַלֵּא חִבָּה אֶל יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁך אֵלֶּה, וְיַחַד עִם הַמְחַבֵּר הוּא סוֹלֵחַ לַעֲלוּבִים אֵלוּ אֶת הַמִּגְרָעוֹת, שֶׁדָּבְקוּ בָּהֶם עַל יְדֵי חֶלְאַת הַחַיִּים.

הַגִּבּוֹרִים שֶׁיָּצַר דִּיקֶנְס הָיוּ בִּשְׁבִילוֹ לֹא יְצִירֵי דִמְיוֹן אֶלָּא אֲנָשִׁים חַיִּים, שֶׁשָּׁפַך דְּמָעוֹת עַל אֲסוֹנָם וְשָֹמַח בְּשִׂמְחָתָם. בְּמֶשֶׁך הַזְּמָן שֶׁהָיָה דִיקֶנְס כּוֹתֵב רוֹמָן הָיָה רוֹאֶה אֶת “הַגִּבּוֹרִים” כִּקְרוֹבִים וּמְיֻדָּעִים שֶׁבָּאוּ לָגוּר בְּבֵיתוֹ וּלְהִשְׁתַּעְשֵׁע עִמּוֹ, וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסוֹף הַסִּפּוּר, הוּא חָשׁ צַעַר, כִּי עוֹד מְעַט וַיִּפָּרֵד מֵעַל הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת בְּסִפְרוֹ.

רַבִּים וְשׁוֹנִים הֵם הַגִבּוֹרִים אֲשֶׁר בְּסִפּוּרֵי דִּיקֶנְס, כִּי עַיִן חַדָּה הָיְתָה לוֹ לַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל הַזֶּה לִרְאוֹת אֶת הַחַיִּים בְּכָל רִבּוּי גּוֹנֵיהֶם וּמַרְאוֹתֵיהֶם. “הוּא רוֹאֶה עֲשָׂרָה דְבָרִים בְּמָּקוֹם שֶׁאָדָם רָגִיל רוֹאֶה רַק דָּבָר אֶחָד” – הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו מְיֻדָּעָיו.

אֶת טִיב עֲבוֹדָתוֹ בַּסִּפְרוּת תֵּאַר דִּיקֶּנְס עַצְמוֹ בְּאֶחָד מִנְּאוּמָיו: "אֲנִי נוֹסֵעַ בְּעָרִים וּבִכְפָרִים, כָּל יָמַי אֲנִי בַּדָּרֶךְ. נוֹסֵעַ אֲנִי מִטַּעַם הַחֶבְרָה הַגְּדוֹלָה “אוֹהֲבֵי הָאָדָם” וּבֶן לִוְיָתִי הוּא מַר “דִּמְיוֹן”.

אֶת הָרוֹמָן דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, הַנִּתָּן בָּזֶה בְּתַרְגּוּם עִבְרִי, אָהַב דִּיקֶנְס יוֹתֵר מִכָּל סְפָרָיו, עַל כִּי הִשְׁקִיעַ בּוֹ הַרְבֵּה מִזִּכְרוֹנוֹת יְמֵי חַיָּיו, וְהַרְבֵּה מִמַּה שֶׁעָבַר עַל דָּוִד קָפֶּרְפִילְד עָבַר עַל מְחַבְּרוֹ, וְאוּלָם אֵין זוֹ “אַבְטָבִּיאוֹגְרָפִיָּה” – תּוֹלְדוֹת יְמֵי חַיָּיו – שֶׁל דִּיקֶּנְס, כִּי אִם אֶחָד מֵאֵלֶּה הַסְּפָרִים שֶׁאֱמֶת וְחָזוֹן, דִּמְיוֹן וּמְצִיאוּת מְעֹרָבִים זֶה עִם זֶה.

בְּיָמֵינוּ יֵשׁ לָנוּ סִפְרֵי דִיקֶּנְס בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת, מַהֲדוּרוֹת זֹלּוֹת לְעֲנִיֵּי הַקּוֹרְאִים וּמַהֲדוּרוֹת יְקָרוֹת לַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים. בַּאֲמֵרִיקָה יָצְאָה מַהֲדוּרַת תִּפְאֶרֶת שֶׁל כִּתְבֵי דִיקֶנְס לְמִלְיוֹנֵרִים, שֶׁמְּחִירָה עוֹלָה 75000 דּוֹלָר. וְאוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם, בִּימֵי חַיֵּי הַמְחַבֵּר, הָיוּ רֹב סְפָרָיו יוֹצְאִים חוֹבְרוֹת חוֹבְרוֹת אַחַת לְחֹדֶשׁ, וְהַקּוֹרְאִים הָיוּ מְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר שֶׁלָּקַח אֶת לִבָּם.

אֶחָד מִבְּנֵי דוֹרוֹ מְסַפֵּר בְּזִכְרוֹנוֹתָיו:

“אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעָמְדָה הַחוֹבֶרֶת שֶׁל דָּוִד קָפֶּרְפִילְד לְהִתְקַבֵּל עַל יְדֵי הַדֹּאַר, קָצְרָה רוּחַ הַקּוֹרְאִים לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יָבוֹא נוֹשֵׂא הָאִגְּרוֹת אֶל בֵּיתָם, כִּי אִם הָיוּ יוֹצְאִים לִקְרָאתוֹ לַחֲטֹף מִיָּדוֹ אֶת הַחוֹבֶרֶת הַכְּחֻלָה הַחֲדָשָׁה שֶׁל “בּוֹץ” (דִיקֶּנְס). חֹדֶשׁ יָמִים רָעֲבוּ לְמָזוֹן רוּחָנִי זֶה, חִכּוֹ, צִפּוּ, הִתְוַכְּחוּ זֶה עִם זֶה. אִם קָפֶּרְפִילְד יִקַּח לְאִשָּׁה אֶת דּוֹרָה אוֹ אֶת אַגְנֶס, שָׂמְחוּ עַל הַחֲלִיפוֹת וְהַתְּמוּרוֹת בְּחַיֵּי מִיקוֹבֶר, הִשְׁתַּתְּפוּ בְּגּוֹרַל כָּל הַגִּבּוֹרִים הַקְּרוֹבִים לְלִבָּם. וּמִי שֶׁזָּכָה לְקַבֵּל רִאשׁוֹן אֶת הַחוֹבֶרֶת הָיָה עוֹמֵד שָׁעָה קַלָּה וְקוֹרֵא בְּקוֹל רָם אֶת קוֹרוֹת קָפֶּרְפִילְד, וַאֲחֵרִים הָיוּ רָצִים בְּחִפָּזוֹן לְבֵיתָם, כְּדֵי לְשַׁתֵּף בְּתַעֲנוּג הַקְּרִיאָה אֶת בְּנֵי בֵּיתָם וּקְרוֹבֵיהֶם, אֲשֶׁר צִפּוּ גַּם הֵם לַחוֹבֶרֶת”.

קְצָת מִן הַמְבַקְּרִים חוֹשְׁבִים אֶת דָּוִד קָפֶּרְפִילְד לְיצִירָתוֹ הַמֻּבְחֶרֶת שֶׁל דִּיקֶנְס; וְיֵשׁ מִן הַמְבַקְּרִים שֶׁמְּבַכְּרִים עָלָיו רוֹמָנִים אֲחֵרִים מִשֶּׁל אוֹתוֹ סֵפֶר. אַך בֵּין קְהַל הַקּוֹרְאִים, וּבְיִחוּד בֵּין בְּנֵי הַנְּעוּרִים, תּוֹפֵס דָּוִד קָפֶּרְפִילְד אֶת הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, וְעַד הַיּוֹם הַהוּא אַחַד הַסְּפָרִים הַחֲבִיבִים עַל הַקּוֹרְאִים לֹא רַק בְּאַנְגְּלִיָה, כִּי עִם בְּכָל הָעוֹלָם. ב.א.

 

כרך ראשון    🔗

 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: יָצָאתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם    🔗

אִם אָנֹכִי אֶהְיֶה הַגִּיבּוֹר שֶׁל תּוֹלְדוֹת־חַיַּי, אוֹ כִּי הַכָּבוֹד הַזֶה יִפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל אִיש אַחֵר – אֶת זֹאת יוֹכִיחוּ הַפְּרָקִים הַבָּאִים. אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא לְסַפֵּר אֶת דִּבְרֵי יְמֵי חַיַּי מִיּוֹם הִוָּלְדִי.

כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ לִי, וַאֲנִי מַאֲמִין בָּזֶה, נוֹלַדְתִּי בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בַּחֲצוֹת־הַלַּיְלָה, בַּשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה. בּוֹ בָּרֶגַע אֲשֶׁר הַשָּׁעוֹן הִשְׁמִיע קוֹל צִלְצוּלוֹ, נִשְׁמַע קוֹל בִּכְיִי הָרִאשׁוֹן.

הַמְיַלֶּדֶת וְכָל הַנָּשִׁים הַחֲכָמוֹת, אֲשֶׁר יָדְעוּ אוֹתִי בְּטֶרֶם נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶן, נִבְּאוּ עָלָי: רֵאשִׁית, כִּי עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת בִּישׁ־גַּדָּא, וְשֵׁנִית, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם נָתְנוּ לִי זְכוּת לִרְאוֹת שֵׁדִים וְרוּחוֹת. שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לְפִי אֱמוּנַת הַנָּשִׁים, הֵם נַחֲלַת הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת אֲשֶׁר יָצְאוּ לַאֲוִיר הָעוֹלָם בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בַּחֲצוֹת הַלָּיְלָה.

עַל דְּבַר מַזָּלִי אִם טוֹב אוֹ רַע, לֹא אַגִּיד עַתָּה מְאוּמָה. יָבוֹאוּ דִבְרֵי יְמֵי חַיַּי וְיָעִידוּ, אִם אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר הָיָה חֲזוֹן הַנָּשִׁים עָלָי. וְאוּלָם עַל אֹדוֹת הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת, הִנֵּה מֵעִיד אֲנִי, כִּי לֹא רָאִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי אוֹתָם, מִלְּבַד בְּדִמְיוֹנוֹת יַלְדוּתִי.

וְאִם נִמְצָא אִישׁ אֲשֶׁר גָּזַל מִמֶּנִּי אֶת הַזְּכוּת לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת – אֵין בְּלִיבִּי עָלָיו כְּלוּם. יְהִי לוֹ אֲשֶׁר לוֹ.

מְקוֹם מוֹלַדְתִּי הוּא בְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן, בִּמְחוֹז סוֹפוֹלְק. יָתוֹם נוֹלַדְתִּי. כִּי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּטֶרֶם נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת אוֹר עוֹלָם, נִסְגְּרוּ עֵינֵי אָבִי לָנֶצַח. מַה דָּאַב לִבִּי בִּימֵי יַלְדוּתִי בְּחָשְׁבִי, כִּי אָבִי לֹא זַכָה לִרְאוֹתִי. וְעוֹד דָּאַב לִבִּי בְּהַבִּיטִי עַל הָאֶבֶן הַלְּבָנָה, מַצֶּבֶת קֶבֶר אָבִי בְּבֵית הָעַלְמִין. הִנֵּה שׁוֹכֵב אָבִי שָׁם גַּלְמוּד בְּלֵיל חֹשֶׁך, בְּעֵת אֲשֶׁר בְּאָהֳלֵנוּ חֹם וְנָעִים, הַמְּנוֹרָה דוֹלֶקֶת וְהָאָח בּוֹעֶרֶת. וְהַדֶּלֶת הִנֵּה סְגוּרָה בְּפָנָיו לְבַל יָבוֹא. כְּאַכְזְרִיּוּת רַבָּה נִרְאָה הַדָּבָר בְּעֵינָי.

דּוֹדַת אָבִי, הֲלֹא הִיא דוֹדָתִי הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר עַל אֹדוֹתֶיהָ עוֹד אֲסַפֵּר הַרְבֵּה, הָיְתָה פְּאֵר מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, שְׁמָהּ מָרַת טְרוֹטְבוּד, אוֹ מָרַת בֶּטְסִי, כַּאֲשֶׁר קָרְאָה אוֹתָהּ אִמִּי הָאֻמְלָלָה, בְּהַבְלִיגָהּ עַל פַּחְדָּה לְהוֹצִיא מִפִּיהָ אֶת שֵׁם הָאִשָּׁה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

הִיא הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאִישׁ צָעִיר מִמֶּנָּה, אֲשֶׁר פָּנָיו הָיוּ יָפִים, אַךְ מַעֲשָׂיו לֹא הָיוּ יָפִים, כִּי הָיָה מַכֶּה אֶת אִשְׁתּוֹ. וּפַעַם אַחַת נָפְלָה קְטָטָה בֵּינֵיהֶם, אָז קָם הַבַּעַל בַּחֲמָתוֹ וְאָמַר לְהַשְׁלִיך אֶת אִשְׁתּוֹ בְּעַד חַלּוֹן הַחֶדֶר אֲשֶׁר בַּקּוֹמָה הַשֵּׁנִית.

הִנֵּה כִּי כֵן נוֹכְחָה דוֹדָתִי, כִּי לֹא זֶה בֶּן־זוּגָהּ, וְלָכֵן נָתְנָה לוֹ חֵלֶק מֵהוֹנָהּ וְקִבְּלָה מִמֶּנּוּ גֵט פִּטּוּרִין. הוּא לָקַח אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף וְהָלַך לְאֶרֶץ הֹדוּ, לָצוּד שָׁם חַיּוֹת. אָמְרוּ עָלָיו, כִּי פַעַם רָאוּ אוֹתוֹ רוֹכֵב עַל פִּיל, וְקוֹפִים מִימִינוּ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. אַך מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים בָּאָה הַשְּׁמוּעָה מֵהֹדּוּ, כִּי מֵת שָׁם הָאִישׁ.

אִם עָשָׂה דָּבָר מוֹתוֹ רשֶׁם עַל דוֹדָתִי – אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ; כִּי אַחֲרֵי גֵרוּשֶׁיהָ שָׁבָה דוֹדָתִי לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם־מִשְׁפַּחַת אָבִיהָ. הִיא בָּנְתָה לָהּ בֵּית בְּאֶחָד הַכְּפָרִים לְיַד חוֹף הַיָּם, הַרְחֵק מִבְּנֵי־אָדָם, וַתֵּשֶׁב שָׁם הִיא וּמְשָׁרַתָּהּ הָאַחַת וַתְּהִי כִּנְזִירָה מִן הַחַיִים וַהֲמוֹנָם.

אָבִי הָיָה, כַּנִּרְאֶה, חָבִיב עָלֶיהָ לְפָנִים מְאֹד. אַך מִיּוֹם שֶׁנָּשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ, הִיא אִמִּי, חָרָה אַפָּה בּוֹ, בְּאָמְרָהּ, כִּי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בָּחַר הִיא “צַעֲצוּעַ שֶׁל דּוֹנַג”. אָמְנָם בְּעֵינֶיהָ לֹא רָאֲתָה אֶת אִמִּי, אַך שָׁמֹע שָׁמְעָה, כִּי הִיא צְעִירָה לְיָמִים וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה לְעֶשְׂרִים, הַדָּבָר הַזֶה הָיָה לָהּ לְמוֹרַת רוּחַ, וּמֵאָז לֹא נִפְגָּשׁוּ אָבִי וְדוֹדָתִי.

אָבִי הָיָה גָּדוֹל בְּשָׁנִים פִּי שְׁנַיִם מֵאִמִּי, גַּם הָיָה רְפֵה־אוֹנִים וְכַעֲבֹר שָׁנָה אַחַת אַחֲרֵי חֲתֻנָּתוֹ הָלַך לְעוֹלָמוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים קֹדֶם שֶׁיָּצָאתִי לָאֲוִיר הָעוֹלָם.

כָּזֶה הָיָה מַצַּב הַדְּבָרִים בְּיּוֹם הַהוּא, בְּאוֹתוֹ יוֹם הַשִּׁשִּׁי, יוֹם הַמְּכֻבָּד, יוֹם הוּלַדְתִּי.

הַיָּמִים יְמֵי חֹרֶף, בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט, אַחֲרֵי שְׁעַת־הַצָּהֳרַיִם, וְאִמִּי יוֹשֶׁבֶת לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, וְהִיא רְפַת־אוֹנִים וּקְשַׁת־רוּחַ, מֵעֵינֶיהָ נָזְלוּ דְּמָעוֹת וְלִבָּה מָלֵא צַעַר וְיָגוֹן עַל גּוֹרָלָהּ וְגוֹרָל הַגֵּר הַקָּטֹן, הַיָּתוֹם מֵאָבִיו, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וַיָּבוֹא לְעוֹלָם, לִחְיוֹת בֵּין זָרִים. וּמַחֲשָׁבָה נוּגָה אַחַת דִּכְּאָה אֶת רוּחָה: אוּלַי נִגְזַר עָלֶיהָ מִן הַשָּׁמַיִם לָמוּת בְלִדְתָּהּ.

וּפִתְאֹם הִבִּיטוּ עֵינֶיהָ אֶל הַחַלּוֹן מִמּוּלָה, וְהִנֵּה אִשָּׁה נָכְרִיָּה הוֹלֶכֶת וּבָאָה דֶּרֶך הַגָּן.

רַעְיוֹן נוֹלַד בְּלֵב אִמִּי, כִּי זוֹ הִיא מָרַת בֶּטְסִי. הַשֶּׁמֶש הַיּוֹרֶדֶת לִפְאַת מַעֲרָב הֵאִירָה מֵעַל גֶּדֶר הַגָּן עַל פְּנֵי אִשָּׁה גְדוֹלָה, הַצּוֹעֶדֶת בְּצַעֲדֵי גָאוֹן וּפָנֶיהָ זוֹעֲפִים – אֵין זֹאת כִּי אִם דּוֹדָתִי הִיא.

וְעוֹד סִמָּן אֶחָד הוֹכִיח, כִּי הָאִשָּׁה הַבָּאָה הִיא הִיא מָרַת בֶּטְסִי. אָבִי זִכְרוֹ לִבְרָכָה, הָיָה מְסַפֵּר תָּמִיד, כִּי מִנְהַג הַדּוֹדָה הוּא לֹא כְּמִנְהַג שְׁאָר בְנֵי אָדָם. וְגַם הַפַּעַם בְּהַגִּיעָה אֶל בֵּיתֵנוּ, לֹא צִלְצְלָה בַּפַּעֲמוֹן, אַף לֹא דָפְקָה עַל הַדֶּלֶת, כִּי אִם קָרְבָה אֶל הַחַלּוֹן וְנִלְחֲצָה בִּקְצֵה חָטְמָהּ אֶל זְכוּכִית־הַחַלּוֹן, עַד כִּי בְּרֶגַע אֶחָד הִלְבִּין קְצֵה־הַחֹטֶם.

לְמַרְאֶיהָ נִבְהֲלָה אִמִּי מְאֹד, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא מָרת בֶּטְסִי גָרְמָה לְכָך, כִּי נוֹלַדְתִּי בָּעֶרֶב־שַׁבָּת.

אִמִּי קָמָה מִמּוֹשָׁבָהּ בַּחֲרָדָה וַתָּסַר אֶל פִּנַּת הַבָּיִת. מָרַת בֶּטְסִי הִסְתַּכְּלָה בַּחֶדֶר וְעֵינֶיהָ תּוֹעוֹת אָנֶה וְאֶנָּה, וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה אֶת פְּנֵי אִמִּי, נִעַנְעָה לָהּ בְּרֹאשָׁהּ בִּרְמִיזָה, כִּי תָקוּם לִפְתֹּחַ לָהּ אֶת הַדֶּלֶת. אִמִּי הָלְכָה אֶל הַפֶּתַח.

“אֵשֶׁת דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, הֲכֵן?” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי.

“כֵּן,” עָנְתָה אִמִּי בְּשָׂפָה רָפָה.

“מָרַת טְרוֹטְבוּד,” שָׁבָה וְאָמְרָה הַאוֹרְחָה, "וַדַּאי שָׁמַעַתְּ אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה.

"אִמִּי עָנְתָה, כִּי כְבָר הָיָה לָהּ הָעֹנֶג לִשְׁמֹעַ אֶת שְׁמָּה, וְאוּלָם פָּנֶיהָ הַנִּבְעָתִים לֹא הֵעִידוּ עַל הָעֹנֶג הָרַב וְהֶעָצוּם אֲשֶׁר בְּנַפְשָׁהּ.

“וּבְכֵן, הֲרֵי הִיא עַתָּה לְפָנַיִךְ!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי.

אִמִּי הִשְׁתַּחַוְתָה לְעֻמָּתָהּ וַתִּקְרָא לָהּ לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר. וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים נִכְנְסוּ אֶל הַחֶדֶר הַהוּא אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יָצְאָה אִמִּי, כִּי בַחֶדֶר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּבַּיִת לֹא הִסִּיקוּ אֶת הַתַּנּוּר מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוּבַל אָבִי לִקְבָרוֹת.

כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ שְׁתֵּיהֶן, וּמָרַת בֶּטְסִי לֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ, לֹא יָכְלָה אִמִּי לְהִתְאַפֵּק וַתִּתֵּן בִּבְכִי קוֹלָהּ.

“אִי – הוֹי! אִי – הוֹי!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי בְּחִפָּזוֹן, “אַל נָא, אַל נָא תִּבְכִּי: חִדְלִי נָא, חֲדָלִי!”

וְאוּלָם אִמִּי לֹא יָכְלָה לַעֲצֹר בְּעַד שֶׁטֶף דִּמְעוֹתֶיה וַתּוֹסֶף לִבְכּוֹת, עַד כִּי הוּקַל מְעַט מֵעַל לִבָּהּ.

“הָסִירִי נָא, בִּתִּי, אֶת הַצְּנִיף מֵעַל רֹאשֵׁךְ,” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “וְאֶחֱזֶה בָּך.”

אִמִּי פָּחֲדָה מְאֹד מִפָּנֶיהָ, עַד כִּי לֹא הֵעֵזָּה לַמְרוֹת אֶת פִּיהָ וְלִבְלִי עֲשׂוֹת אֶת הַפְּקֻדָּה הַמּוּזָרָה שֶׁל דּוֹדָתִי, וְלָכֵן הֵסִירָה מֵעַל רֹאשָׁהּ אֶת הַצְּנִיף, וְיָדֶיהָ רָעֲדוּ עַד כִּי נִפְזְרוּ שַׂעֲרוֹת־רֹאשָׁהּ הַאֲרֻכּוֹת וְהַיָּפוֹת עַל פָּנֶיהָ. “שֹׁמּוּ שָׁמַיִם!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “אָכֵן יָלְדָה קְטַנָּה אָתְּ.”

פְּנֵי אִמִּי אָמְנָם הָיוּ צְעִירִים מְאֹד, עַד כִּי נִרְאֲתָה כְּנַעֲרָה לְמַטָּה מֵעֶשְּׂרִים שָׁנָה. הִיא הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ, כְּאִלּוּ חֵטְא חֲטְאָה בָּזֶה, וַתֹּאמֶר, כִּי אָכֵן הָיְתָה בָּהּ יַד ה' לְהָבִיא עָלֶיהָ אַלְמֹן בְּעוֹדֶנָּה יָלְדָּה, וְגַם הִנֵּה תְּהִי לְאֵם, בִּרְצוֹת ה' בְּעוֹדֶנָּה יָלְדָּה.

מָרַּת בֶּטְסִי יָשְׁבָה דּוּמָם, פָּנֶיהָ נִזְעָמִים, יָדֶיהָ מְשֻׁלָּבוֹת עַל בִּרְכֶּיהָ וְרַגְלֶיהָ נִשְׁעָנוֹת עַל כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר, וְהִיא מַבִּיטָה אֶל הָאָח הַבּוֹעֶרֶת.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” נִשְׁמַע קוֹלָהּ פִּתְאֹם, “מַה זֶה קֵן־עוֹרְבִים?”

“הַאִם כַּוָּנָתֵךְ אֶל שֵׁם בֵּיתֵנוּ, גְּבִרְתִּי?” שָׁאֲלָה אִמִּי.

“קַן־עוֹרְבִים מַה פֵּרוּשׁוֹ?” חָזְרָה מָרַת בֶּטְסִי, “אִלּוּ יְדַעְתֶּם, גַּם אַתְּ, גַּם אִישֵׁךְ, אֶת טִיב הַחַיִּים, כִּי אָז נְתַתָּם אֶת הַבְּכוֹרָה לְלוּל־תַּרְנְגוֹלִים.”

“בָּעֵת אֲשֶׁר קָנָה אִישִׁי, זִכְרוֹ לִבְרָכָה, אֶת הַבַּיִת,” עָנְתָה אִמִּי, “בָּחַר לְכַנּוֹתוֹ בְּשֵׁם זֶה, כִּי לְפִי דַּעְתּוֹ נִמְצְאוּ עוֹרְבִים רַבִּים בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם.”

רוּחַ הָעֶרֶב נָשַׁב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בֵּין הָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר בַּגַן, עַד כִּי גַם אִמִּי גַם דּוֹדָתִי נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶן אֶל הַחַלּוֹן. הָאִילָנוֹת הִשְׁתַּחֲווּ זֶה אֶל זֶה וְנִרְאוּ כַּעֲנָקִים מִתְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם. וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים שֶׁל שֶׁקֶט הִתְעוֹרְרוּ הָעֵצִים בִּסְעָרָה וַיָּרִימוּ לְמַעְלָה אֶת דָּלִיּוֹתֵיהֶם, כְּאִלּו קָמוּ לְהִלָּחֵם עַל נַפְשָׁם מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה הַמְרַחֶפֶת עֲלֵיהֶם, וְהִנֵּה הִשְׁלִיכוּ מֵעַל צַמְרוֹתֵיהֶם קֵינֵי־עוֹרְבִים רְעוּעִים וּמֻכֵּי־סָעַר.

“וְאַיֵּה הַצִּפֳּרִים?” שְׁאֲלָה מָרַת בֶּטְסִי.

“מָה?” – אִמִּי הִרְהֲרָה בְּרֶגַע זֶה בָּעִנְיָן אַחֵר.

“הָעוֹרְבִים מֶה הָיָה עֲלֵיהֶם?” חָזְרָה וְשָׁאֲלָה מָרַת בֶּטְסִי.

“לֹא הָיוּ עוֹרְבִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה מִיּוֹם אֲשֶׁר בָּאנוּ לָגוּר פֹּה” אָמְרָה אִמִּי, “אָמְנָם חָשַׁבְנוּ, דָּוִד שֶׁלִּי חָשַׁב, כִּי מַחֲנֶה רַב שֶׁל עוֹרְבִים יֵשׁ פֹּה, אַך הַקִּנִים הֵם עַתִּיקִים מְאֹד, וְהָעוֹרְבִים כְּבָר עָזְבוּ אוֹתָם זֶה יָמִים רַבִּים.”

“אָכֵן זֶה הוּא קַל דָּעַת!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “הִנֵּה זֶה הוּא דָּוִד קָפֶּרְפִילְד מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ! אָדָם קוֹרֵא לְבֵיתוֹ קֵן־עוֹרְבִים, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בַּמָּקוֹם אַף עוֹרֵב אֶחָד וְרַק בִּרְאוֹתוֹ קֵן הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי עוֹרְבִים מְחֻיָּבִים לָגוּר בְּתוֹכוֹ.”

“דָּוִד קָפֶּרְפִילְד,” עָנְתָה אִמִּי רְתֵת “מֵת, וְאִם תָּעֵזִּי לְגַדֵּף אֶת שְׁמוֹ בְּפָנָי…”

בְּאוֹתוֹ רֶגַע עָלָה עַל לֵב אִמִּי הַטּוֹבָה וְהָאֻמְלָלָה לְהָגֵן בְּעֹז עַל כְּבוֹד אָבִי הַמְחֻלָּל בְּפִי דוֹדָתִי, אַף כִּי קָשָׁה הָיְתָה הַמִּלְחָמָה עִם הָאִשָּׁה הַגְּדוֹלָה וְהַבְּרִיאָה. וְאוּלָם עַד לִידֵי מִלְחָמָה לֹא הִגִּיעַ הַדָּבָר, כִּי אִמִּי קָמָה מֵעַל כִּסְאָהּ, וְאַחֲרֵי רֶגַע חָזְרָה וְיָשְׁבָה עָלָיו בְּאֵין אוֹנִים וַתִּתְעַלָּף.

כַּאֲשֶׁר שָׁב אֵלֶיהָ רוּחָהּ, רָאוּ עֵינֶיהָ אֶת דּוֹדָתִי עוֹמֶדֶת לְיַד הַחַלּוֹן. דִּמְדּוּמֵי הָעֶרֶב חָלְפוּ וְהַלַּיְלָה בָּא, הַחשֶׁך כִּסָּה אֶת הַחֶדֶר.

“וּבְכֵן?” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי בְּקָרְבָהּ אֶל כִּסֵּא אִמִּי, כְּאִלּו לֹא הָיָה דָבָר בֵּינֵיהֶן וְרַק כִּי עָמְדָה רֶגַע לְיַד הַחַלּוֹן לְהָצִיץ בּוֹ אֶל מַרְאֶה הַגָּן, “לְמָתַי אַתְּ מְחַכָּה?”

“לִבִּי מָלֵא חֲרָדָה,” גִּמְגְּמָה אִמִּי, “לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, מֵתָה אָנֹכִי. בָּרִי לִי.”

“לֹא, לֹא, לֹא,” קָרְאָה הַדּוֹדָה " הַדִּמְיוֹן מוֹשֵׁל בָּך. קְחִי כּוֹס טֵה."

“הוֹי, שָׁמַיִם, הַאֻמְנָם יָבִיא לִי הַטֵּה הַצָּלָה?” שְׁאֲלָה אִמִּי בְּקוֹל מָלֵא יֵאוּשׁ.

“וַדַּאי שֶׁיָּבִיא,” עָנְתָה מָרַת בֶּטְסִי, “אֵין אֵלּוּ דִבְרֵי הָבֶל. מַה שֵׁם תִּקְרְאִי לַנַּעֲרָה שֶׁלָּךְ?”

"אֵין אֲנִי יוֹדַעַת, אִם בַּת אוֹ בֵּן אֵלֵד,” עָנְתָה אִמִי בִּתְמִימוּת.

“אֱלֹהִים עִמָּך בִּתִּי!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “לֹא עַל זֹאת שָׁאַלְתִּי אוֹתָך, כִּי אִם: מַה שֵׁם הַנַּעֲרָה הַמְשָׁרֶתֶת בְּבֵיתֶךָ?”

“פֵּגוֹטִי,” עָנְתָה אִמִּי.

“פְּגוֹטִי?!” חָזְרָה מָרַת בֶּטְסִי עַל הַשֵּׁם מִתּוֹך זִלְזוּל, “הֲשָׁמַעַת מִיָּמַיִךְ כִּי יִקְרָא בֶּן־אָדָם לְבִתּוֹ בְּשֵׁם מְשֻׁנֶּה כָּזֶה.”

“זֶה הוּא שָׁם־לְוָי” הִתְנַצְּלָה אִמִּי בְשָׂפָה רָפָה, "אִישִׁי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה רָגִיל לְקָרְאָהּ בְּשֵׁם זֶה, יַעַן כִּי שְׁמָּה הָרִאשׁוֹן הוּא כִּשְׁמִי.

“גְּשִׁי הֲלוֹם, פֵּגוֹטִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּקוֹל בְּפָתְחָהּ אֶת דֶּלֶת הָאוּלָם, “הָבִי טֵה. הִנֵּה גְּבִרְתֵּך חוֹלָה קְצָת. מַהֲרִי, עַל תַּעֲמֹדִי.”

הִיא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ אֶת דָּבָר הַפְּקֻדָּה בְּקוֹל מְצַוֶּה, כְּאִלּו הָיְתָה בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה מִיּוֹם הִבָּנוֹתוֹ. וְאַחֲרֵי עָמְדָהּ שָׁעָה קַלָּהּ בְּפֶתַח לִרְאוֹת אֶת פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר הָלְכָה לְמַלְּאוֹת אֶת הַפְּקֻדָּה, נָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וַתָּשָׁב אֶל מְקוֹמָהּ. יָשְׁבָה עַל כִּסְאָהּ מִמּוּל הָאָח, רַגְלֶיהָ עַל הַכַּרְכֹּב וְיָדֶיהָ מְשֻׁלָּבוֹת עַל בִּרְכֶּיהָ.

“הִנֵּה זֶה דִּבַּרְתְּ עַל אֹדוֹת הַיַּלְדָּה אֲשֶׁר תֵּלְדִי,” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “אֵין כָּל סָפֵק, כִּי יַלְדָּה תֵלֵדִי. לִבִּי אוֹמֵר לִי כִּי כֵן יֶהִי. וּבְכֵן בִּתִּי, לְמִן הָרֶגַע אֲשֶׁר תִּוָּלֵד הַיַּלְדָּה…”

“וְאוּלַי יֶלֶד,” הִרְהִיבָה אִמִּי לְהַפְסִיק אוֹתָהּ.

“הֲלֹא שָׁמַעַתְּ מִפִּי, כִּי לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי בַת תֵּלְדִי!” הָשִׁיבָה דּוֹדָתִי, “אַל נָא תַּרְבִּי בְּוִכּוּחִים עִמִּי, וּבְכֵן מִן הָרֶגַע אֲשֶׁר תֵּלְדִי, בִּתִּי, אֶת הַיַּלְדָּה, אָנֹכִי אֶהְיֶה מָגֵן לָהּ. כְּבַת תִּהְיֶה לִי. וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמֵּךָ, כִּי יִקָּרֵא עָלֶיהָ שְׁמִי: בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד. בֶּטְסִי זוֹ הַקְּטַנָּה תִּגְדַּל וּתְהִי מְאֻשָׁרָה בַּחַיִּים. אִישׁ לֹא יָבוֹא לְהִתְעַלֵּל בְּרִגְשׁוֹתֶיהָ. הִיא תִּלְמַד וְתִקְנֶה חָכְמָה וְדַעַת לְהִזָּהֵר מִפְּנֵי בְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר חֲלָקוֹת בְּפִיהֶם וּשֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבָּם. אָנֹכִי, אָנֹכִי אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ.”

עִם כָּל דִּבּוֹר וְדִבּוֹר אֲשֶׁר הוֹצִיאָה דּוֹדָתִי מִּפִּיהָ, נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ, כְּאִלּו עָמְדוּ לְנֶגֶד עֵינֶיהָ כָּל הָאֲסוֹנוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל רֹאשָׁהּ, וְהִיא הִתְאַמְּצָה לְגָרֵשׁ אוֹתָם בִדְבָרֶיהָ.

אִמִּי לֹא יָדְעָה מַה לַעֲנוֹת. קְצָת חָרְדָה מִפְּנֵי הָאִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת מִמּוּלָהּ, וּמִלְּבַד זֶה הָיָה לִבָּהּ מָלֵא צַעַר וּדְאָגָה עַד כִּי לֹא מָצְאָה מִלִּים בְּפִיהָ.

אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה שֶׁל שְׁתִיקָה, כַּאֲשֶׁר חָדְלָה מָרַת בֶּטְסִי לְנַעְנֵעַ בְרֹאשָׁהּ, שָׁאֲלָה אֶת אִמִּי:

“הַאִם הָיָה דָּוִד טוֹב אֵלֶיךָ, בִּתִּי? הַאִם חֲיִיתֶם יַחְדָּיו בְּשָׁלוֹם?”

“מְאֻשָּׁרִים הָיִינוּ,” עָנְתָה אִמִּי,“אִישִׁי הָיָה טוֹב־לֵב מֵאֵין כָּמוֹהוּ.”

"הוּא פִּנֵּק אוֹתָךְ, הֲכֵן? שָׁאֲלָה מָרַת בֶּטְסִי.

“אָמְנָם כֵּן הוּא, וּבִגְלַל זֶה אֻמְלָלָה אֲנִי שִׁבְעָתַיִם עַתָּה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַרְתִּי גַּלְמוּדָה בָּעוֹלָם,” נֶאֱנְחָה אִמִּי.

“אַל נָא תִּבְכִּי!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “דָּוִד לֹא הָיָה בֶּן־זוּגֵך. וְעַתָּה הַגִּידִי לִי: הֵן יְתוֹמָה הָיִית?”

“כֵּן.”

“אוֹמֶנֶת?”

“כֵּן, אוֹמֶנֶת הָיִיתִי בְּבַיִת אֶחָד, אֲשֶׁר דָּוִד קָפֶּרְפִילְד הָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס שָׁם. אָנֹכִי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינָיו, וְהוּא הִתְקָרֵב אֵלַי, דִּבֵּר דְּבָרִים טוֹבִים, חִבֵּב אוֹתִי, וְלָאַחֲרוֹנָה הִצִּיעַ לְפָנַי לְהִנָּשֵׂא לוֹ. וְכָךְ נִקְשַׁרְנוּ יַחְדָּו.”

“הוֹי מִסְכֵּן!” רָטְנָה מָרַת בֶּטְסִי. וְעֵינֶיה מוּסַבּוֹת אֶל הָאַח הַבּוֹעֶרֶת, הַגִּידִי לִי, הֲקָנִית דַּעַת בְּטֶרֶם נִשֵּׂאת לְאִישׁ?"

“סִלְחִי לִי, גְּבִרְתִּי,” גִּמְגְּמָה אִמִּי.

“רְצוֹנִי לוֹמַר, הֲיוֹדַעַת אַתְּ לְכַלְכֵּל בָּיִת?”

“רַק מְעַט מְאֹד,” עָנְתָה אִמִּי, “מְעַט מֵאֲשֶׁר בַּעֲלַת הַבַּיִת מְחֻיָּבָה לָדַעַת, וְאוּלָם אִישִׁי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה מְלַמֵּד אוֹתִי וַאֲנִי הָיִיתִי תַּלְמִידָה מַקְשִיבָה, וְהוּא הָיָה מוֹרֶה סַבְלָן, וְאִלּוּ לֹא קִדֵּם אוֹתוֹ הַמָּוֶת, כִּי אָז…”

אִמִּי לֹא יָכְלָה לְהוֹסִיף, כִּי פָּרְצָה בְּבֶכִי.

“טוֹב וְיָפֶה!” אָמְרָה מָרַת בֶּטְסִי, "סַפְּרִי עוֹד.

“אָנֹכִי נִהַלְתִי אֶת פִּנְקֵס הַהוֹצָאוֹת יוֹם יוֹם, וּבָעֶרֶב בְָּעֶרֶב הָיִינוּ אֲנִי וְדָוִד אִישִׁי מְבָרְרִים אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת.”

וְשׁוּב פָּרְצָה אִמִּי בִּבְכִי עָצוּם.

“טוֹב טוֹב,” אָמְרָה מָרַת בֶּטְסִי,“אַל נָא תִּבְכִּי”

“בָּרִי לִי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה קְטָטָה נוֹפֶלֶת בֵּינֵנוּ, יַעַן כִּי לֹא הָיָה פֵּרוּד דֵּעוֹת בֵּינֵנוּ.”

הַדְּמָעוֹת פָּרְצוּ מֵעֵינֵי אִמִּי וְלֹא נָתְנוּ אוֹתָהּ לְדַבֵּר עוֹד.

“הַבְּכִי יָבִיא מַחֲלָה עָלַיךְ,” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי, “וְהַדָּבָר הַזֶּה יִגְרֹם רָעָה גַם לָךְ גַם לַיַּלְדָּה. חֲדָלִי! אַל תּוֹסִיפִי לִבְכּוֹת.”

הַדְּבָרִים שֶׁל טַעַם הָאֵלֶּה הִרְגִּיעוּ קְצָת אֶת נֶפֶשׁ אִמִּי, אַף כִּי מַכְאוֹבֶיה הָלְכוּ וְרַבּוּ. שָׁעָה קַלָּה שְׂרָרָה דְמָמָה, אַחֲרֵי כֵן פָּנְתָהּ מָרַת בֶּטְסִי אֶל אִמִּי וְשָׁאֲלָה:

“כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ לִי, הִנִּיחַ דָּוִד אֶת מְמוֹנוֹ לְקֶרֶן-קַיֶּמֶת. הַאִם דָּאַג גַּם לְךָ?”

“אִישִׁי עָלָיו הַשָּׁלוֹם,” עָנְתָה אִמִּי מִתּוֹך רִפְיוֹן, “הוֹאִיל בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל לִהַנְחִיל לִי חֵלֶק מֵהוֹנוֹ.”

“כַּמָּה!” שָׁאֲלָה דוֹדתִי.

“מֵאָה וְחָמֵשׁ לִירוֹת לְשָׁנָה.”

“גַּם זוֹ לְטוֹבָה,” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי.

בְּרֶגַע זֶה נִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר פֵּגוֹטִי וּבְיָדֶיהָ כּוֹס טֵה וְנֵר. וּבְהַעִיפָהּ עַיִן עַל פְּנֵי אִמִּי רָאֲתָה, כִּי חוֹלָה הִיא – מָרַת בֶּטְסִי לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת זֹאת, כִּי לֹא הָיָה אוֹר בַּחֶדֶר – וְלָכֵן מִהֲרָה וְהוֹלִיכָה אוֹתָהּ אֶל חֲדַר־הָעֲלִיָּה, הוּא חֲדַר־מִשְׁכָּבָהּ, וְתֵכֶף שָׁלְחָה אֶת חָם פֵּגוֹטִי, בֶּן אָחִיָּה אֲשֶׁר גָּר בְּבֵיתֵנוּ זֶה יָמִים אֲחָדִים וְאִמִּי לֹא יָדְעָה, לִקְרֹא לַמְיַלֶּדֶת וְלָרוֹפֵא.

כַּאֲשֶׁר בָּאוּ שְׁנֵי “הַגּוֹאֲלִים” אֶל הַבַּיִת, תָּמְהוּ זֶה אֶל זֶה בִּרְאוֹתָם אִשָּׁה נָכְרִיָּה וַחֲשׁוּבָה יוֹשֶׁבֶת דּוּמָם לְיַד הָאָח, מִגְבַּעְתָּה תְּלוּיָה עַל זְרוֹעָהּ, וְהִיא סוֹתֶמֶת אֶת אָזְנֶיהָ בְּמוֹךְ. פֵּגוֹטִי לֹא יָדְעָה מִי הִיא, אַף אִמִּי לֹא הִגִּידָה מְאוּמָה וְלָכֵן נִרְאֲתָה הָאִשָּׁה בָּאוּלָם כְּפֶלִאית.

הָרוֹפֵא, מַר שִׁילִיףּ שְׁמוֹ, אֲשֶׁר עָלָה אֶל חֲדַר־הַחוֹלָה וְיָּרַד מִשָּׁם בְּהִוָּכְחוֹ כִּי עָלָיו לָשֶׁבֶת בָּאוּלָם כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת יַחַד עִם הָאִשָּׁה הַנָּכְרִיָּה, אָמַר לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ וְלָבוֹא עִמָּהּ בִּדְּבָרִים.

מַר שִׁילִיףּ הָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם וְנוֹחַ מְאֹד לַבְּרִיּוֹת. הוּא הָיָה הוֹלֵך בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת וּמְדַבֵּר בְּנַחַת. גַּם עַל כֶּלֶב רַע לֹא יָכֹל מַר שִׁילִיףּ לְהָרִים אֶת מַטֵּהוּ, אַף אֶת קוֹלוֹ לֹא הֵרִים עָלָיו, כִּי אִם בְּנִמוּס רַב שִׁלְּחוֹ מֵעַל פָּנָיו.

בְּשִׁבְתּוֹ עַתָּה בָּאוּלָם עִם דּוֹדָתִי וּבִרְאוֹתוֹ כִּי סוֹתֶמֶת הִיא אֶת אָזְנָהּ בְּמוֹךְ, מָצָא מָקוֹם לְשִׂיחָה:

“הַאִם צָרֶבֶת בְּאָזְנֵך, גְּבִרְתִּי?”

“מַה?” קָרְאָה דּוֹדָתִי בְּקוֹל רַעַם וְהוֹצִיאָה אֶת הַמּוֹךְ מֵאָזְנָהּ כְּמוֹ פְּקָק.

לְקוֹלָה נָפְלָה אֵימָה גְדוֹלָה עַל הָרוֹפֵא, אַך הוּא חִזֵק אֶת לִבּוֹ וַיִּשְׁאַל שֵׁנִית:

“צָרֶבֶת הִיא, גְּבִרְתִּי?”

“הֲבָלִים!” עָנְתָה דוֹדָתִי וְשׁוּב סָתְמָה בִּפְקָק אֶת אָזְנָהּ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא מָצָא מַר שִׁילִיִףּ אֶת לִבּוֹ לָשׁוּב וְלָבוֹא בִּדְּבָרִים עִם הָאִשָּׁה הַקָּשָׁה, וְלָכֵן יָשַׁב מֵרָחוֹק וְהַבִּיט אֵלֶיהָ פַּעַם בְּפַעַם, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ לִקְרֹא לוֹ שֵׁנִית אֶל הַחוֹלָה.

וּבְשׁוּבוֹ מִשָׁם כַּעֲבֹר רֶבַע שָׁעָה, שָׁמַע קוֹל דּוֹדָתִי קוֹרֵא:

“וּבְכֵן?”

“שֶׁבַח לְאֵל גְבִרְתִּי,” עָנָה מַר שִׁילִיףּ, הַכֹּל הוֹלֵך לְאַט, לְאַט, כַּשּׁוּרָה."

“בָּהּ – אַהּ!” קָרְאָה דּוֹדָתִי מִתּוֹך זִלְזוּל וַתִּסְתֹּם אֶת אָזְנָהּ שֵׁנִית בְּמוֹךְ.

וְשׁוּב קָרְאָה אֶת הָרוֹפֵא לַעֲלוֹת אֶל הַחוֹלָה, וּבְשׁוּבוֹ מִשָּׁם שָׁאֲלָה אוֹתוֹ דוֹדָתִי שׁוּב:

“וּבְכֵן?”

“שֶׁבַח לְאֵל, גְּבִרְתִּי, הַכֹּל הוֹלֵך לְאַט, לְאַט,כַּשּׁוּרָה.”

“יָהּ – אַהּ!” הִרְעִימָה דוֹדָתִי, וּבְקוֹלָהּ נִשְׁמַע זַעַם כְּנֶגֶד הָרוֹפֵא, עַד כִּי לֹא יָכֹל נְשֹא עוֹד, וְלָכֵן בָּחַר לָצֵאת מִן הָאוּלָם וְלָשֶׁבֶת בַּפְּרוֹזְדוֹר, בַּחֲשֵׁכָה, עַד אֲשֶׁר נִקְרָא אֶל הַחוֹלָה.

מַר שִילִיףּ לֹא יָכֹל לִהְיוֹת נוֹטֵר אֵיבָה לְאִישׁ, וּמַה גַם בְּשָׁעָה גְדוֹלָה כָּזוֹ. וְלָכֵן נִכְנַס אֶל הָאוּלָם מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה וּבְקוֹל רַךְ, כְּדַרְכּוֹ, קָרָא אֶל דּוֹדָתִי:

“מַזָּל טוֹב, גְּבִרְתִּי!”

"לָמָּה? שָׁאֲלָה דּוֹדָתִי קָשׁוֹת.

מַר שִילִיףּ נִבְהָל שׁוּב מִפְּנֵי הַקּוֹל הַזּוֹעֵם שֶׁל דּוֹדָתִי, וְלָכֵן כָּרַע לְפָנֶיהָ כְּרִיעָה קַלָהּ וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ קַל, כְּדֵי לְמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיהָ.

“מֶה הָיָה לָאִישׁ הַזֶּה?” קָרְאָה דוֹדָתִי, “לָמָּה הוּא מַחֲשֶׁה.”

“הֵרָגְעִי נָא, גְּבִרְתִּי,” עָנָה מַר שִילִיףּ רַכּוֹת, “אַל רֹגֶז, אַל דְּאָגָה, גְּבִרְתִּי, הֵרָגְעִי.”

נֵס גָּדוֹל הָיָה, כִּי דּוֹדָתִי לֹא אָחֲזָה בּוֹ לְנַעֲנֵעַ אוֹתוֹ בְּדַבְּרוֹ, וְרַק נָתְנָה בּוֹ עֵינֵי זַעַם, עַד כִּי פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עָלָיו. וְכַעֲבֹר פַּחְדּוּ, הִתְעוֹרֵר מַר שִילִיףּ וָאָמָר:

“מְאֻשָׁר אֲנִי לְבַשֵּׂר אוֹתָךְ, גְּבִרְתִּי, אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה כִּי הַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם.”

בָּרְגָעִים אֲשֶׁר דִּבֵּר הָרוֹפֵא אֶת דְּבָרָיו לֹא גָּרְעָה דוֹדָתִי עַיִן מִמֶּנּוּ.

“מַה שְׁלוֹמָהּ?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי, זְרוֹעוֹתֶיהָ שְׁלוּבוֹת וּמִגְבַּעְתָּהּ תְּלוּיָה עַל אַחַת מֵהֶן.

“שָׁלוֹם לָהּ. עוֹד מְעַט וְתָשׁוּב לְאֵיתָנָהּ,” עָנָה מַר שִׁילִיףּ, “אִם רוֹצָה אַתְּ, גְּבִרְתִּי, הוֹאִילִי נָא לָסוּר אֵלֶיהָ וְתִרְאִי אוֹתָהּ.”

“וְהִיא? מָה הִיא?” שָׁאֲלָה דּוֹדָתִי קָשׁוֹת.

מַר שִׁילִיףּ עָמַד לְפָנֶיה, רֹאשׁוֹ נָטוּי הַצִדָּה, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה צִפּוֹר־חֵן.

“הַיַּלְדָּה” קָרְאָה דוֹדָתִי,“זוֹ מַה שְׁלוֹמָהּ?”

“גְּבִרְתִי,” עָנָה מַר שִׁילִיףּ,“הֵן אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי כְבָר יָדַעַתְּ. הֵן בֵּן נוֹלַד.”

דּוֹדָתִי לֹא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ אַף מִלָּה אַחַת, כִּי אִם נָטְלָה אֶת מִגְבַּעְתָּהּ וְחָבְשָׁה אוֹתָהּ לְרֹאשָהּ בְּחִיפָּזוֹן, יָצְאָה מִן הַבַּיִת וְלֹא שָׁבָה עוֹד. נֶעֶלְמָה דוֹדָתִי בַּיּוֹם הַזֶה וְלֹא נִרְאֲתָה בַּמָּקוֹם הַהוּא.

אָנֹכִי שָׁכַבְתִּי בַּעֲרִיסָתִי עַל יַד מִטַּת אִמִּי. בְּעַד הַחַלּוֹן שָׁלַח הַיָּרֵח אֶת קַרְנֵי אוֹרוֹ לְהָאִיר עַל פְּנֵי אֵלֶּה הַתּוֹעִים בְּעֵמֶק הַחַיִּים; וְשָׁם בְּבֵית־הָעַלְמִין זָרַח הַיָּרֵחַ מִמַּעַל לַגַּל הַקָּטֹן אֲשֶׁר מִתַּחְתָּיו שׁוֹכֵב הָאִיש שֶׁגָּרַם לִי לָבֹא לָעוֹלָם.

 

פֶּרֶק שֵׁנִי: אֲנִי מִתְבּוֹנֵן סְבִיבִי    🔗

הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר נֶחְרְתוּ עָמֹק בְּלִבִּי, בְּזָכְרִי הַיּוֹם אֶת יַלְדוּתִי הַשּׁוֹמֵמָה, הֵם פְּנֵי אִמִּי הַנְּעִימִים עִם שַׂעֲרוֹתֶיה הַיָּפוֹת וְתָאֳרָהּ הַנָּאֶה וּפְנֵי פֵּגוֹטִי עִם עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת וּלְחָיֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת כָּל כָּךְ, עַד כִּי פֶּלֶא הָיָה לִי עַל הַצִּפֳרִים שֶׁאֵינָן מְחַטְטוֹת בָּהֶן, כַּאֲשֶׁר בְּתַפּוּחִים אֲדֻמִּים.

אֲנִי זוֹכֵר אֶת שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הָאֵלֶּה בְּעָמְדָן כְּפוּפוֹת אוֹ בְּכָרְעָן זוֹ מוּל זוֹ בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים, וַאֲנִי פּוֹסֵעַ אַט בַּתָּוֶךְ מִן הָאַחַת אֶל הַשֵּׁנִית.

אַל יִפָּלֵא הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַקּוֹרֵא, כִּי זִכְרוֹנִי מַגִּיעַ עַד לְרֵאשִׁית יְמֵי יַלְדוּתִי. כֹּחַ־הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הָאָדָם חָזָק מְאֹד, גַּם רִשְׁמֵי הַיַּלְדוּת הֵם חֲזָקִים שִׁבְעָתַיִם מֵאֲשֶׁר רִשְׁמֵי הַשַׁחֲרוּת.

אַחֲרֵי תְּמוּנוֹת שְׁתֵּי הַנָּשִׁים, אִמִּי וּפֵגוֹטִי עוֹלָה אֵלַי כְּמוֹ מִן הַעֲרָפֶל דְּמוּת בֵּיתֵנוּ. בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה – הַמִּטְבָּח שֶׁל פֵּגוֹטִי, הַפּוֹנֶה אֶל הֶחָצֵר, וּבַתָּוֶך שׁוֹבָךְ שֶׁל יוֹנִים, וְיוֹנִים אֵין בּוֹ, וּבַפִּנָּה מְאוּרָה שֶׁל כֶּלֶב, וְכֶלֶב אֵין בָּה, וְעֵדָה גְדוֹלָה שֶׁל עוֹפוֹת מְטַיֶּלֶת בְּהַרְחָבָה. הִנֵּה עוֹמֵד הַתַּרְנְגוֹל עַל דּוּכָנוֹ לְקְרֹא אֶת קְרִיאָתוֹ, וְהוּא מִסְתַּכֵּל בִּי בְּעֵינֵי־זַעַם עַד כִּי פַּחַד נוֹפֵל עָלָי. גַּם הָאַוָּזִים נְטוּיֵי־הַגָּרוֹן מְטִילִים עָלַי אֵימָה, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הַצַּיָּד בַּחֲלוֹמוֹ חַיּוֹת רָעוֹת.

וּמִן הַמִּטְבָּח דֶּרֶך פְּרוֹזְדּוֹר אָרֹך, עוֹבְרִים אֶל שְׁנֵי חַדְרֵי הָאוּלָם. בְּאֶחָד מֵהֶם אָנוּ יוֹשְׁבִים בָּעֶרֶב, בָּעֶרֶב שְׁלָשְׁתֵּנוּ: אִמִּי וְאָנֹכִי וּפֵגוֹטִי – כִּי אַחֲרֵי כְּלּוֹת עֲבוֹדָתָה בַּמִּטְבָּח הִיא חֲבֵרָה לָנוּ: – וְהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, הַגָּדוֹל וְהַיָּפֶה, הוּא לְמוֹשָׁב לָנוּ בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן, הוּא יוֹם הַמְּנוּחָה. חֶדֶר זֶה הָיָה מְעוֹרֵר בְּלִבִּי תּוּגָה, כִּי פֵּגוֹטִי סִפְּרָה לִי שָׁם עַל דְּבַר יוֹם קְבוּרַת אָבִי וְעַל אֹדוֹת הָאֲנָשִׁים הַלְּבוּשִים שְׁחוֹרִים אֲשֶׁר בָּאוּ אָז אֶל הַבַּיִת. וּפַעַם אַחַת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּעֶרֶב יָשְׁבָה אִמִּי וַתְּסַפֵּר לָנוּ עַל דְּבַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים. אָז נָפְלָה עָלַי אֵימָה רַבָּה, עַד כִּי הוֹצִיאוּ אוֹתִי הַנָּשִׁים מִמִּטָּתִי וְהֶרְאוּ לִי בְּעַד הַחַלּוֹן אֶת בֵּית־הָעַלְמִין, כִּי הַמֵּתִים שׁוֹכְבִים שָׁם בִּמְנוּחָה בְּקִבְרֵיהֶם תַּחַת אוֹר הַיָּרֵחַ.

בֵּית־הָעַלְמִין הוּא לֹא רָחוֹק מִבֵּיתֵנוּ. אֵין בָּעוֹלָם דָּבָר יָרֹק כָּעֵשֶׂב הַיָּרֹק אֲשֶׁר שָׁם; אֵין בָּעוֹלָם צְלָלִים כְּצִלְלֵי הָאִילָנוֹת שָׁם; וְאֵין בָּעוֹלָם שֶׁקֶט כַּשֶׁקֶט אֲשֶׁר בֵּין מַצֵּבוֹת הָאֶבֶן.

הַצֹּאן רוֹעוֹת שָׁם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי קָם בַּבֹּקֶר, כּוֹרֵע בְּמִטָּתי הַקְּטַנָּה, הָעוֹמֶדֶת בְּקֻבָּה בְּתוֹך חֲדַר אִמִּי, וּמַשְׁקִיף הַחוּצָה; וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת אוֹר הַפָּז הַזּוֹרֵח עַל הַשָּׁעוֹן וְשׁוֹאֵל אֶת נַפְשִׁי: הַאִם יִשְׂמַח מוֹרֶה־הַשָּׁעוֹת הַזֶּה, כִּי יוּכַל שׁוּב לְהוֹרוֹת אֶת הַשָׁעוֹת?

וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֶת בֵּיתֵנוּ מִחוּץ, אֶת הַתְּרִיסִים וְאֶת הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל חֲדַר הַמִּטּוֹת, הַנִפְתָּחִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, לְהָבִיא אֶל הַבַּיִת אֶת הָאֲוִיר הַצָּח וְהַנָּעִים; וְהִנֵּה עוֹמְדִים לְנֶגֶד עֵינַי הַקִּנִים הָרְעוּעִים אֲשֶׁר עַל הָאִילָנוֹת בַּגָּן.

הִנֵּה יוֹם קַיִץ וְאָנֹכִי בַּגָּן אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הֶחָצֵר, זֶה הַגַּן הַמֻּקָּף גָּדֵר גְּבוֹהָה, שָׁם נוֹשְׂאִים הָאִילָנוֹת אֶת הַפֵּרוֹת הַיָּפִים וְהַמְשֻׁבָּחִים, אֲשֶׁר אֵין כְּמוֹהֶם בַּגַּנִּים, וְאִמִּי קוֹטֶפֶת מֵהֶם אֶל הַסָּל. אַף אֲנִי עוֹמֵד וְקוֹטֵף בִּגְנֵבָה גַּרְגְּרִים וְנוֹתֵן אֶל פִּי וּמַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל תָּם, לְבַל יַכִּירוּ בְּמַעֲשָׂי.

וְהִנֵה בָּאוּ הָרוּחוֹת וְהַקַּיִץ חָלַף הָלַך לוֹ. וּבְיוֹם חֹרֶף בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָנוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִים בַּבַּיִת, מְפַזְּזִים וּמְכַרְכְּרִים. וְכַאֲשֶׁר תִּיעַף אִמִּי, תֵּשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הָרָפוּד לָנוּחַ וַאֲנִי עוֹמֵד עַל יָדָהּ וּמִתְבּוֹנֵן אֶל קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ וְאֶל פָּנֶיהָ הַיָּפִים. מִי כָּמוֹנִי יוֹדֵעַ, עַד כַּמָּה שָׂמְחָה אִמִּי בְּלִבָּהּ לָדַעַת, כִּי אָכֵן יְפַת־תֹּאַר הִיא.

אֵלֶּה הֵם רִשְׁמֵי יַלְדוּתִי הָרִאשׁוֹנִים. וְרַעְיוֹנִי הָרִאשׁוֹן בְּיַלְדוּתִי הוּא כִּי גַּם אֲנִי גַם אִמִּי פָּחַדְנוּ קְצָת מִפְּנֵי פֵּגוֹטִי, וְעַל פִּי רֹב עָשִׂינוּ הַכֹּל כַּאֲשֶׁר צִוְּתָה אוֹתָנוּ.

פַּעַם אַחַת בָּעֶרֶב יָשַׁבְנוּ אֲנִי וּפֵגוֹטִי לְבַדֵּנוּ בָּאוּלָם עַל יַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת. אָנֹכִי קָרָאתִי לִפְנֵי פֵּגוֹטִי מֵעַל סֵפֶר עַל דְּבַר הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים. אִם קְרִיאָתִי הָיְתָה פְּגוּמָה אוֹ כִּי הַשּׁוֹמַעַת הָיְתָה שְׁקוּעָה בְהַרְהוֹרִים אֲחֵרִים, אַך זוֹכֵר אֲנִי, כִּי בְּגָמְרִי לִקְרֹא חָשְׁבָה פֵּגוֹטִי אֶת הַתַּנִּינִים לְמִין יְרָקוֹת. אָז חָדַלְתִּי מִקְּרֹא וּמַלְאַך־הַשֵּׁנָה בָּא אֵלַי. אַךְ אִמִּי הָלְכָה בָּעֶרֶב הַהוּא אֶל אַחַד הַשְּׁכֵנִים, וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי לֹא אָנוּם עַד שׁוּבָהּ הַבַּיְתָה וְלָכֵן עָמַלְתִּי בְּכָל כֹּחִי לְגָרֵשׁ אֶת הַתְּנוּמָה מֵעַל עֵינָי. וּפִתְאֹם קָרָאתִי אֶל פֵּגוֹטִי:

“פֵּגוֹטִי, האִם הָיִית נְשׂוּאָה לְאִישׁ?”

“אֵל אֱלֹהִים” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אֵי מִזֶּה בָּא רַעְיוֹן זֶה אֵלֶיךָ, דָּדִי?”

הַמַּעֲנֶה הַזֶּה יָצָא מִּפִּיהָ בְּקוֹל עַז כָּל כָּך, אֲשֶׁר עוֹרְרַנִי מִנִּמְנוּמָי. אָז הִפְסִיקָה אֶת עֲבוֹדָתָהּ, וְהַמַּחַט עִם הַחוּט הָאָרֹךְ בְּיָדָהּ.

“אֲבָל הֶהָיִית נְשׁוּאָה לְאִישׁ, פֵּגוֹטִי?” שָׁאַלְתִּי, "הֵן יָפָה אַתְּ, הַאַף אֵין זֹאת? "

וְאָמְנָם הָיְתָה פֵּגוֹטִי בְּעֵינַי אִשָּׁה יָפָה, כִּי יָפְיָהּ הוּא מִמִּין אַחֵר, לֹא מִמִּין הַיֹּפִי שֶׁל אִמִּי.

“לֹא, דָּוִד חֲבִיבִי,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, " יָפָה לֹא הָיִיתִי מֵעוֹלָם. אַך מַה זֶה עָלָה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל עַל אוֹדוֹת נִשּׂוּאִין?"

“אֵינִי יוֹדֵעַ! אֲבָל הַגִּידִי לִי, הֵן אָסוּר לְאִשָּׁה לְהִנָּשֵׂא לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים?”

“וַדַּאי אָסוּר,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בְּלִי פִּקְפּוּק.

“אַךְ אִשָּׁה שֵׁמֵּת עָלֶיהָ אִישָׁהּ, הַיְּכֹלָהּ הִיא לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ אַחֵר, פֵּגוֹטִי?”

“דָּבָר זֶה תָּלוּי בְּדַעַת הָאִשָּׁה.”

אָנֹכִי לֹא גָרַעְתִּי עַיִן מִמֶּנָּה, וְהִיא גַּם הִיא הִסְתַּכְּלָה בְּפָנָי.

“דַּעְתִּי הִיא,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בְּהוֹרִידָהּ עֵינֶיהָ אַחֲרֵי רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה, “כִּי מֵעוֹלָם לֹא נִשֵּׂאתִי וְעַד עוֹלָם לֹא אֶנָּשֵׂא לְאִישׁ, וְזֶהוּ כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לִי לְהַגִּיד לְךָ בְּעִנְיָן זֶה.”

שָׁעָה קַלָּה יָשַׁבְתִּי דוּמָם, וְאַחַר פָּנִיתִי אֶל פֵּגוֹטִי:

“הֵן לֹא תִּכְעֲסִי עָלַי?”

וְאָמְנָם עַל פִּי דְּבָרֶיהָ הַקְּצָרִים וְהַנִּמְרָצִים יָכֹלְתִּי לְחֲשֹׁב, כִּי קוֹצֶפֶת הִיא עָלַי, אַךְ חָשַׁבְתִּי וְטָעִיתִי, כִּי הִנֵּה הִנִּיחָה פֵּגוֹטִי מִיָּדָהּ אֶת עֲבוֹדָתָהּ, אֶת הַפֻּזְמָק אֲשֶׁר סָרְגָה, וּבִזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת חִבְּקָה אוֹתִי וַתִּלְחָצֵנִי אֶל לִבָּהּ בְּאַהֲבָה רַבָּה.

“עַתָּה קְרָא נָא עוֹד עַל דְּבַר הַתַּנְתִּינִים” אָמְרָה אֵלַי פֵּגוֹטִי אֲשֶׁר לֹא בִטְּאָה כָּרָאוּי אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה, יַעַן כִּי לֹא שָׁמְעָה אָז בְּהַקְשָׁבָה.

אָמְנָם לֹא הֵבִין לִבִּי מַדּוּעַ הָיוּ פְּנֵי פֵּגוֹטִי מְשֻׁנִּים בְּרֶגַע זֶה, וְלָמָּה הִשְׁתּוֹקְקָה פִּתְאֹם לָשׁוּב אֶל הַתַּנִּינִים, אַךְ מִהַרְתִּי וָאֶקַּח אֶת הַסֵּפֶר בְּיָדִי, וּבְחֵשֶׁק רַב קָרָאתִי שָׁם עַל דְּבַר בֵּיצֵי הַתַּנִּינִים עַל שְׂפַת הַיָּם, וּבְדִמְיוֹנֵנוּ עָרַכְנוּ צַיִד עַל הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה, רָדַפְנוּ אַחֲרֵיהֶן, הִרְגַּזְנוּ אוֹתָן, תָּקַעְנוּ יְתֵדוֹת חַדּוֹת לְתוֹך לוֹעָן. עַל פִּי הָאֱמֶת הָיִיתִי אָנֹכִי לְבַדִּי הַצַּיָד, כִּי פֵּגוֹטִי הָיְתָה גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת שְׁקוּעָה בְּהַרְהוּרִים, וְלֹא אַחַת מָחֲצָה אֶת פָּנֶיהָ בַּמַּחַט אֲשֶׁר בְּיָדָהּ.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַרְנוּ לִקְרֹא עַל דְּבַר הַתַּנִּינִים, אָמַרְתִּי לְהַתְחִיל בְּעִנְיָן אַחֵר, אַךְ הִנֵּה נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן בַּגַּן, אָז יָצָאנוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת וְאִמִּי בָּאָה. פָּנֶיהָ הָיוּ צְהֻבּוֹת מְאֹד, וְעַל יָדָהּ אִישׁ צָעִיר בַּעַל שַׂעֲרוֹת שְּחוֹרוֹת וְיָפוֹת וּשְׂפָמוֹ גַם הוּא שָׁחוֹר. הָאִישׁ הַזֶּה נִלְוָה עָלֵינוּ גַּם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּשָׁבוּעַ זֶה, בְּצֵאתֵנוּ מִבֵּית הַתְּפִלָּה לָלֶכֶת אֶל בֵּיתֵנוּ.

כַּאֲשֶׁר נִכְנְסָה אִמִּי הַחַדְרָה וְאָמְרָה לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק אוֹתִי, כְּדַרְכָּהּ, הֵעִיר הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר, כִּי אָנֹכִי זָכִיתִי לְכָבוֹד גָּדוֹל מִכְּבוֹד רוֹזְנִים.

“מַה פֵּרוּשָׁם שֶׁל דְּבָרִים אֵלּוּ?” שָׁאָלְתִּי.

אַךְ הָאִישׁ טָפַח לִי בְּחִבָּה עַל רֹאשִׁי. אוּלָם אָנֹכִי לֹא אָהַבְתִּי אוֹתוֹ וְאֶת קוֹלוֹ הָעָב, גַּם קִנֵּאתִי לְאִמִּי כַּאֲשֶׁר נָגְעָה יָדוֹ בְּיָדָהּ. אָז הִשְׁמַטְתִּי אֶת יָדוֹ שֶׁל הַשָּׁחוֹר.

“הוֹ, דָּדִי!” גָּעֲרָה בִּי אִמִּי.

“יֶלֶד יָקָר!” קָרָא הָאִישׁ, “אֵין כָּל פֶּלֶא, אִם הוּא מַעֲרִיץ אֵם כָּזֹאת!”

פְּנֵי אִמִּי הֶאְדִּימוּ קְצָת, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹכִיחָה אוֹתִי רַכּוֹת עַל הַנְהָגָתִי הָרָעָה, פָּנְתָה אֶל הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר לְהַבִּיעַ לוֹ בְּרָכָה עַל אֲשֶׁר טָרַח לְהָבִיא אוֹתָהּ עַד בֵּיתָהּ.

“וּבְכֵן בֵּן יַקִּיר” פָּנָה אֵלַי הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר בְּהַרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ – “לַיְלָה טוֹב”

"לַיְלָה טוֹב! " עָנִיתִי

“הָבָה תֵּן לִי יָדְךָ וְנִהְיֶה יְדִידִים נֶאֱמָנִים!” קָרָא הָאִיש מִתּוֹך חִיּוּך.

יָדִי הַיְמָנִית הָיְתָה חֲבוּקָה בִּידֵי אִמִּי, וְלָכֵן הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי הַשְּׂמָאלִית.

“לֹא זוֹ, דָּדִי!” חִיֵּך אִישׁ.

וְאִמִּי שָׁלְחָה אֶת יָדִי הַיְמָנִית, אַך אָנֹכִי עָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי וּמֵאַנְתִּי לְהוֹשִיט לוֹ אֶת יְמִינִי. אָז לָחַץ הָאִישׁ אֶת יָדִי הַשְּׂמָאלִית בְּחִבָּה וַיֹּאמֶר, כִּי בָּחוּר הָגוּן אֲנִי, וַיֵּלֶך לוֹ.

בְּרֶגַע זֶה, בְּטֶרֶם נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת, רָאִיתִי אֶת הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר בְּגַן, בְּהַבִּיטוֹ אַחֲרָיו אֵלֵינוּ בְּעֵינָיו הַשְׁחוֹרוֹת הַמְבַשְּׂרוֹת רָע.

פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר לֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ וְלֹא הֵנִיעָה אֶצְבַּע קַלָּה כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה, מִהֲרָה לִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת, וְכֻלָּנוּ נִכְנַסְנוּ אֶל הָאוּלָם. אִמִּי לֹא נִגְּשָׁה כְּדַרְכָּהּ לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ לְיַד הָאָח, אַך עָמְדָה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶדֶר, וְהִיא מְשׁוֹרֶרֶת בְּקוֹל דַּק כְּמוֹ לְעַצְמָה.

“הָעֶרֶב בִּלִּית בְּעֹנֶג, גְּבִרְתִּי,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּעָמְדָהּ בְּתוֹך הַחֶדֶר נְטוּעָה כְּמַסְמֵר וְהַמְּנוֹרָה בְּיָדָהּ.

“חֵן חֵן לָךְ, פֵּגוֹטִי,” עָנְתָה אִמִּי בְּקוֹל נָעִים, “אָמְנָם עֹנֶג רַב שָׂבַעְתִּי בָּעֶרֶב הַזֶּה.”

“פָּנִים חֲדָשׁוֹת נָעִים לִרְאוֹת,” אָמְרָה פֵּגוֹטִי.

“כֵּן, נָעִים מְאֹד,” עָנְתָה אִמִּי.

פֵּגוֹטִי הוֹסִיפָה לַעֲמֹד בְּלִי נוּעַ בְּתוֹך הַחֶדֶר, וְאִמִּי לֹא חָדְלָה לְשׁוֹרֵר בְּלַחַשׁ, וְאָנֹכִי אָחוּז שֵׁנָה, וְאוּלָם לֹא יָשַׁנְתִּי, וּלְאָזְנַי הִגִּיעוּ קוֹלוֹת בְּאֵין דְּבָרִים. וְכַאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי מִתּוֹך נִמְנוּמַי, רָאוּ עֵינַי אִמִּי וְאֶת פֵּגוֹטִי וּדְמָעוֹת בְּעֵינֵי שְׁתֵּיהֶן, וְהֵן דָּנוֹת זוֹ עִם זוֹ.

“לֹא אִישׁ כָּזֶה יֶאֱהַב מַר קַפֵּרְפִילְד,” אָמְרָה פֵּגוֹטִי “זוֹ הִיא דַּעְתִּי, עַל זֶה נִשְׁבַּעְתִּי.”

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם!” "קָרְאָה אִמִּי. “הֵן מִדַּעְתִּי אֵצֵא עַל יָדֵךָ! מִי רָאָה וּמִי שָׁמַע, כִּי מְשָׁרֶתֶת תִּתְעַמֵּר כָּל כָּך בִּגְבִרְתָּהּ, כַּאֲשֶׁר אַתְּ עוֹשָׂה לִי? הַאֻמְנָם יָלְדָה קְטַנָּה אֲנִי? הַאִם לֹא הָיִיתִי לְאִישׁ?”

“חָלִילָה גְּבִרְתִּי, אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ וָעֵד, כִּי בַּעַל הָיָה לָךְ,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“וּבְכֵן אֵיכָה תָּעֵזִּי,” קָרְאָה אִמִּי. “הֲלֹא תָבִינִי, כִּי אֵין כַּוָּנָתִי לְעַזּוּת, אַך אֵיךְ זֶה יַעֲמֹד בָּךְ לִגְרֹם לִי צַעַר וּלְדַבֵּר אֵלַי דְּבָרִים מָרִים כָּאֵלֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת, כִּי גַּלְמוּדָה אֲנִי בָּעוֹלָם וְאֵין לִי אַף מוֹדַע אֶחָד!”

“הוּא הַדָּבָר,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, “כִּי אֲנִי מְחֻיָּבָה לְהַגִּיד לְךְ: לֹא טוֹב. לֹא! טוֹב תַּעֲשִׂי. לֹא! בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא טוֹב הוּא. לֹא!”

"פֵּגוֹטִי הוֹצִיאָה מִפִּיהָ אֶת קְרִיאוֹתֶיהָ בְּעֹז כָּל כָּך, עַד כִּי הִתְנוֹדְדָה הַמְּנוֹרָה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ וְאָמְרָה לְהִשָּׁמֵט וְלִנְפֹּל.

“כֵּיצַד עָלָה עַל לִבֵּך הָרַעְיוֹן,” קָרְאָה אִמִּי וְדִמְעוֹתֶיהָ פָּרְצוּ מֵעֵינֶיהָ פֶּרֶץ רַב, “עַד כְּדֵי לְדַבֵּר אֵלַי עָוֶל כָּזֶה! אֵיךְ זֶה תְּדַבְּרִי, פֵּגוֹטִי, קָשׁוֹת, כְּאִלּוּ הָיָה הָעִנְיָן כְּבָר נִגְמָר, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ וְחוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת, כִּי מִלְּבַד שִׂיחַת־יְדִידִים אֵין בֵּינֵינוּ כְּלוּם! רְאִי, אַתְּ אוֹמֶרֶת, כִּי הַגְּבָרִים מַעֲרִיצִים אוֹתִי. אַךְ מַה לִי לַעֲשׂוֹת? אִם בְּנֵי־אָדָם הֵם סְכָלִים, מַה פִּשְׁעִי וּמַה חָטָּאתִי? מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת. הַאֻמְנָם תֹּאמְרִי, כִּי אָגֹז אֶת רֹאשִׁי וְאַשְׁחִיר אֶת פָּנַי, אוֹ כִּי אַשְׁחִית אֶת תָּאֳרִי עַל יְדֵי סַפַּחַת אוֹ מִכְוָה אוֹ נְגָעִים אֲחֵרִים? אֶפְשָׁר שֶׁכָּךְ הוּא רְצוֹנֵךְ, פֵּגוֹטִי, וְאוּלַי יִשְׂמַח אָז לִבֵּךְ לְמַרְאֶה הַזֶּה.”

פֵּגוֹטִי שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים הָאֵלֶּה וְלִבָּה חִשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר, עַד כֹּה פָּגְעוּ בָּהּ דִּבְרֵי אִמִּי.

“וְאַתָּה הַבֵּן יַקִּיר לִי,” קָרְאָה אִמִּי בְּגִשְׁתָּה אֶל הַכִּסֵּא הָרָפוּד אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי עָלָיו וּבְגַפְּפָהּ אוֹתִי, “דָּוִד הַקָּטֹן שֶׁלִּי! הִנֵּה זֶה אָמְרוּ עָלַי, כִּי בְּלִבִּי אֵין אַהֲבָה אֶל אוֹצָרִי הַנֶּחְמָד, אֶל בְּנִי יְחִידִי, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הָעוֹלָם!”

“אִישׁ לֹא יֹאמַר כַּדָּבָר הַזֶּה!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי.

“הֵן אַתְּ אָמַרְתְּ זֹאת!” עָנְתָה אִמִּי "הֲלֹא תוֹדִי, כִּי כֵן דִּבַּרְתְּ. הֵן זֶה יוֹצֵא מִתּוֹכַחְתֵּךְ, אִשָּׁה רָעָה, וַעֲוֹנֵךְ גָּדוֹל עוֹד בְּדַעְתֵּךְ, כִּי מֵאַהֲבָתִי אֶל בְּנִי יָחִידִי לֹא קָנִיתִי לִי סוֹכֵך חָדָשׁ, אַף כִּי הַיָּשָׁן כְּבָר מְדֻלְדָּל כֻּלּוֹ.

וּבְהַפְנוֹתָהּ רֹאשָׁהּ אֵלַי מִתּוֹך חִבָּה רַבָּה, נָגְעוּ לְחָיֶיהָ בִּלְחָיַי, וַתֹּאמַר:

“הֵן אֵם רָעָה אָנֹכִי, דָּדִי? אֵם אַכְזְרִיָּה מְבִישָׁה מְלֵאָה עָוֹן אָנֹכִי? אֱמֹר, בְּנִי: ‘כֵּן’; אֱמֹר מַחְמַדִּי: ‘כֵּן’, אָז תֶּאֱהַב אוֹתָךָ פֵּגוֹטִי, וְאָהֲבַת פֵּגוֹטִי יְקָרָה לְךָ שִׁבְעָתַיִם מֵאַהֲבָתִי, הֵן בְּלִבִּי אֵין שׁוּם אַהֲבָה אֵלֶיךָ, בְּנִי?”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּרַצְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ בְּבֶכִי. וְאָנֹכִי הִגְדַּלְתִּי. אַך כֻּלָּנוּ בָּכִינוּ בְּכִי עָצוּם. לִבִּי הָיָה שָׁבוּר, וּבָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים נִרְאֲתָה לִי פֵּגוֹטִי בִּדְמוּת “חַיָּה רָעָה”. אַךְ הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה הַזֹּאת הָיְתָה בְּשָׁעָה זוֹ מְלֵאָה יָגוֹן עַד כִּי לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ.

בַּלַּיְלָה הַהוּא עָלִינוּ עַל מִטּוֹתֵינוּ עֲצוּבִים וְשָׁעָה רַבָּה לֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם, כִּי אַנְחוֹתַי לֹא חָדֵלוֹ, וְכַאֲשֶׁר נֶאֱנַחְתִּי פַּעַם אַחַת אֲנָחָה עֲמֻקָּה, קָרְבָה אִמִּי אֶל מִטָּתִי וַתֵּשֶׁב אֶצְלִי. אַחַר גָּחֲנָה עָלַי וַתְּחַבֵּק אוֹתִי, וְאָנֹכִי נִרְדַּמְתִּי בְּתוֹך זְרוֹעוֹתֶיהָ וְאִישָׁן.

אֵין אֲנִי זוֹכֵר כַּמָּה יָמִים עָבְרוּ עַד אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר שֵׁנִית. הוּא הָלַך עִמָּנוּ לְלַוּוֹתֵנוּ מִבֵּית־הַתְּפִילָה וַיַּסַר אֶל בֵּיתֵנוּ לִרְאוֹת, לְפִי דְּבָרָיו, אֶת פִּרְחֵי הַגֶּרַנְיוּם הַנֶּהְדָּרִים, אֲשֶׁר עָמְדוּ עַל סַף־הַחַלּוֹן בָּאוּלָם. וּבְבוֹאוֹ בִּקֵּשׁ מֵעִם אִמִּי לָתֵת לוֹ צִיץ אֶחָד מִן הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה, אִמִּי עָנְתָה כִּי הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לָקַחַת כַּטּוֹב בְּעֵינָיו אַךְ הוּא מֵאֵן לָקַחַת בְּעַצְמוֹ. אָז קָטְפָה אִמִּי לְמַעֲנוֹ צִיץ אֶחָד וַתִּתֵּן לוֹ, וְהוּא אָמַר, כִּי הַפֶּרַח הַזֶּה יְהִי שָׁמוּר אִתּוֹ לְעוֹלָם. וְאָנֹכִי הִרְהַרְתִי אָז: אָכֵן שׁוֹטֶה גָּדוֹל הוּא עַד בְּלִי דַעַת, כִּי הַפֶּרַח נָבֹל יִבֹּל בְּעוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וְזֵכֶר לֹא יְהִי לוֹ.

פֵּגוֹטִי הָיְתָה מְמַעֶטֶת לָשֶׁבֶת עִמָּנוּ, כְּדַרְכָּהּ בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב, וְאִמִּי פָּחֲדָה מִפָּנֶיהָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּיָּמִים שֶׁעָבָרוּ. אָמְנָם חָיִינוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ כִּידִידִים נֶאֱמָנִים, אַך כְּעֵין מְחִיצָה עָמְדָה בֵּינֵינוּ, וּרְוָחָה לֹא הָיְתָה לָנוּ עוֹד. יֵשׁ אֲשֶׁר עָלָה עַל לִבִּי, כִּי פֵּגוֹטִי מִתְרַעֶמֶת עַל אִמִּי, עַל אֲשֶׁר הִיא לוֹבֶשֶׁת אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת, שֶׁהָיוּ טְמוּנוּת בָּאָרוֹן, אוֹ עַל כִּי הוֹלֶכֶת הִיא יוֹם יוֹם לְבַקֵּר אֶת בֵּית שְׁכֵנֵינוּ, אַך דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא הַשְׁעָרוֹת.

בֵּין כֹּה וְכֹה וְהָאִישׁ בַּעַל הַשָּׂפָם הַשָּׁחוֹר הָיָה בָּא אֶל בֵּיתֵנוּ פַּעַם בְּפַעַם. לִבִּי לֹא הָגָה לוֹ חִבָּה, אַף עֵינִי הָיְתָה צָרָה בּוֹ כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִילָּה. אַך זֶה הָיָה מֵעֵין נְבוּאַת לֵב יֶלֶד, כִּי נִמּוּק נָכוֹן אֲשֶׁר בִּשְׁבִילוֹ הָיָה עָלַי לִשְׂנֹא אוֹתוֹ לֹא יָדַעְתִּי אָז. הֵן יֶלֶד קָטֹן הָיִיתִי, וְרַק אֶל חֶזְיוֹנוֹת בּוֹדְדִים יָכֹלְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן, אַךְ לַצָרֵף אוֹתָם לְרַעְיוֹן אֶחָד הָיָה לְמַעְלָה מִבִּינָתִי.

בְּעֶרֶב אֶחָד, וְאִמִּי לֹא הָיְתָה אָז בַּבַּיִת, יָשַׁבְנוּ אֲנִי וּפֵּגוֹטִי כְּדַרְכֵּנוּ, הִיא עִם הַפֻּזְמָק וְהַחוּט בְּיָדָהּ, וְאָנֹכִי עִם הַסֵּפֶר עַל דְּבַר הַתַּנִּינִים. הִסְתַּכְּלָה בִּי פֵּגוֹטִי שָׁעָה קַלָּה, וְאַחַר שָׁאֲלָה אוֹתִי בְּבַת־צְחוֹק:

“אֲדוֹנִי דָוִד, הֲיֵשׁ עִם לִבְּךָ לִנְסֹע עִמִּי אֶל אָחִי בְּעִיר יַרְמוּת, לְבַלּוֹת שָׁם כִּשְׁבוּעָיִם? הֲלֹא זוֹ הִיא נְסִיעָה שֶׁל תַּעֲנוּג?”

“וְאָחִיךְ אִישׁ טוֹב הוּא?” חָקַרְתִּי בִּזְהִירוּת.

“אֵין טוֹב מִמֶּנּוּ!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “וְשָׁם בְּיַרְמוּת תִּרְאֶה אֶת הַיָּם, אֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַסְּפִינוֹת, אֶת הַדַּיָּגִים וְאֶת הַשַּׁיָּטִים, גַּם תִּמְצָא שָׁם חָבֵר וְרֵעַ, הוּא חָם בֶּן אָחִי.”

לְשֵׁמַע כָּל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה מִפִּי פֵּגוֹטִי רָחַב לִבִּי, וְעָנִיתִי, כִּי אָמְנָם נְסִיעָה שֶׁל תַּעֲנוּג הִיא זוֹ, אַךְ מַה תּאֹמַר אִמִּי לָזֶה?

“הִתְעָרֵב עִמִּי וְאֶתֵּן לְךָ שֶׁקֶל זָהָב,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, אִם לֹא תִּתֵּן לְךָ אִמָּא לָלֶכֶת. אִם רוֹצֶה אַתָּה, אֶשְׁאַל אָנֹכִי אֶת פִּיהָ בְּשׁוּבָה הַבָּיְתָה אָז תִּשְׁמַע."

“אֲבָל מַה תַּעֲשֶׂה אִמִּי לְבַדָּהּ כַּאֲשֶׁר נִסַּע שְׁנֵינוּ?” אָמַרְתִּי בְּתָמְכִי רָאשִׁי בְּכַפּוֹת יָדַי לְאוֹת שֶׁל עִיּוּן רַב, “הֵן אִי אֶפְשָׁר לְעָזְבָהּ יְחִידָה.”

"פֵּגוֹטִי לֹא הָרִימָה רֹאשָׁהּ, כִּי פִּתְאֹם נָעֲצָה עֵינֶיהָ בְּחוֹר קָטֹן שֶׁל הַפֻּזְמָק אֲשֶׁר בְּיָדָהּ. אָז חָזַרְתִּי עַל שְׁאֵלָתִי:

“הֲלֹא אָמַרְתִּי פֵּגוֹטִי, הֵן יָדַעְתְּ, כִּי אִמָּא לֹא תוּכַל לִחְיוֹת בּוֹדֵדָה.”

“אֱלֹהִים עִמְּךָ!” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בַּהֲרִימָה עֵינֶיהָ אֵלַי, “הַאֻמְנָם לֹא הִגַּדְתִּי לְךָ, כִּי אִמְּךָ הוֹלֶכֶת אֶל מָרַת גְּרֵיפֶּר (שֵׁם אַחַת מִן הַשְּׁכֵנוֹת שֶׁלָּנּוּ) לָשֶׁבֶת שָׁם כִּשְׁבוּעַיִם, בְּתוֹךְ שְׁאָר אוֹרְחִים שָׁם?”

אִם כֵּן נָכוֹן אָנֹכִי לָצֵאת לַדָּרֶך. בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם חִכִּיתִי עַד שׁוּב אִמִּי, לְמַעַן הִוָּכַח, כִּי הָרַעְיוֹן הַגָּדוֹל שֶׁל הַנְּסִיעָה יֵצֵא אֶל הַפֹּעֵל. וְאָמְנָם אִמִּי לֹא תָּמְהָה כְּלָל וּבְלִי שׁוּם טַעֲנָה הִסְכִּימָה. וּבוֹ בַּיּוֹם הֵכִינָה פֵּגוֹטִי צֵידָהּ לַדֶּרֶֹך, וְאִמִּי נָתְנָה לָנוּ כֶּסֶף לְהוֹצְאוֹתֵינוּ בִּימֵי שִׁבְתֵּנוּ בְּיַרְמוּת.

וְהַיּוֹם אֲשֶׁר חִכִּיתִי לוֹ לֹא אֵחַר לָבוֹא. עַד הַיּוֹם הַהוּא הָיָה לִבִּי חָרֵד, פֶּן תִּרְעַד הָאֲדָמָה אוֹ יִתְגַּעֵשׁ הַר־שְׂרֵפָה אוֹ פֻּרְעָנוּת אַחֶרֶת תָּבוֹא לָעוֹלָם, וְאָז יָבוֹא עִכּוּב בִּנְסִיעָתִי. עָלֵינוּ הָיָה לָצֵאת בַּעֲגָלָה לְדַרְכֵּנוּ בַּבֹּקֶר, וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נָדְדָה מְנוּחָתִי. כָּל כָּך צִפִּיתִי לִשְׁעַת נְסִיעָתִי.

גַּם עַתָּה בְּזָכְרִי אֶת זֹאת יִדְאַב לִבִּי כִּי נֶחְפַּזְתִּי כָּל כָּך לַעֲזֹב אֶת נְוֵה־אָשְׁרִי, וְלֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתִּי, כִּי עַד עוֹלָם לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹתוֹ עוֹד.

כַּאֲשֶׁר קָרְבָה הָעֲגָלָה אֶל הַגָּדֵר וְאִמִּי חִבְּקָה וְנָשְׁקָה אוֹתִי, פָּרַצְתִּי בִּבְכִי מִתּוֹך אַהֲבָה רַבָּה אֵלֶיהָ וְאֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי אֲשֶׁר עַד הַיּוֹם הַהוּא לֹא עֲזָבְתִּיו אַף פַּעַם, וְאִמִּי גַם הִיא יָרְדָה בְּבֶכִי, וְלִבָּהּ דָּפַק כְּלִבִּי.

הָעֲגָלָה כְּבָר זָזָה מִמְּקוֹמָהּ וְאִמִּי יָצְאָה בְּחִפָּזוֹן דֶּרֶך פֶּתַח הַגָּן וַתִּקְרָא לָרַכָּב לַעֲמֹד, לְמַעַן תּוּכַל לְנַשֵּׁק לִי עוֹד. הַזִּכְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה יִהְיוּ יְקָרִים לִי עַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן.

כַּאֲשֶׁר עָמְדָה אִמִּי עַל אֵם הַדֶּרֶך, בָּא לִקְרָאתָהּ מַר מוֹרְדְסְטוֹן (זֶה שֵׁם הָאִישׁ בַּעַל הַשָּׁפָם הַשָּׁחוֹר), וְכַנִּרְאֶה הוֹכִיחַ אוֹתָהּ עַל אֲשֶׁר הִתְרַגְּשָׁה כָּל כָּך. אָנֹכִי הִבַּטְתִּי אַחֲרַי בַּתִּמָּהוֹן: מַה לוֹ וּלְאִמִּי?

יָשַׁבְתִּי בָּעֲגָלָה שָׁקוּעַ בְּדִמְיוֹנוֹת וְעֵינַי מַבִּיטוֹת אֶל פְּנֵי פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר גַּם הִיא שְׁקוּעָה בְּהַרְהוּרִים שֶׁלָהּ.

 

פֶּרֶק שְלִישִׁי: חֲלִיפוֹת בְּחַיָּי    🔗

הַסּוּס אֲשֶׁר הוֹבִילָנוּ לְדַרְכֵּנוּ הָיָה לְפִי דַּעְתִּי הֶעָצֵל מִכָּל הַסּוּסִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. תַּעֲנוּג הָיָה לוֹ, כַּנִּרְאֶה לְהַלְאוֹת אֶת הַנּוֹסְעִים בְּעֶגְלָתוֹ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר נִדְמָה לִי, כִּי הַסּוּס הַזֶּה הָיָה מַשְׁמִיעַ קוֹל צְחוֹק עַל הַנּוֹסְעִים הַמִּתְאוֹנְנִים, אַך בַּעַל־הָעֲגָלָה אָמַר, כִּי זֶה הוּא קוֹל שִׁעוּל.

בַּעַל הָעֲגָלָה יָשַׁב וְרֹאשׁוֹ מוּרָד, יָדָיו עַל בִּרְכָּיו, וְהוּא מְנַמְנֵם כְּסוּסוֹ. וּבְּלִבִּי חָשַׁבְתִּי, כִּי הַסּוּס לְבַדּוֹ הָיָה מוֹצֵא דַּרְכּוֹ לְִיַרְמוּת.

פֵּגוֹטִי הֶחֱזִיקָה עַל בִּרְכֶּיהָ אַרְגָּז מָלֵא מַעֲדַנִּים, אֲשֶׁר הָיָה מַסְפִּיק לָנוּ גַּם לְדֶרֶך רְחוֹקָה, וְאַחֲרֵי אָכְלָהּ לָשׂבַע, הוֹרִידָה סַנְטֵרָהּ עַל הָאַרְגַּז, וְיָדָהּ אוֹחֶזֶת בְּקָצֵהוּ, וַתְּנַמְנֵם גַּם הִיא, וְקוֹל נַחֲרָתָהּ נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק.

בְּדַרְכֵּנוּ זוֹ עָשִׂינוּ כַּמָּה וְכַמָּה סִבּוּבִים, גַּם עָמַדְנוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים לְיַד בָּתֵּי־הַמָּלוֹן, עַד כִּי עָיַפְתִּי, וְלִבִּי שָׂמַח מְאֹד כַּאֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ מֵרָחוֹק אֶת יַרְמוּת. הַמָּקוֹם נִרְאָה לִי רָטֹב וּמָלֵא אֵדִים בִּשְׂאֵתִי עַיִן אֶל הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה וְהַשׁוֹמֵמָה לְיַד הַנָּהָר; וּבְלִבִּי הִשְׁתּוֹמַמְתִּי, אֵיכָכָה זֶה יֵשׁ בָּעוֹלָם מָקוֹם שָׁטוּחַ כָּזֶה, אִם לְפִי תּוֹרַת הַגֵּאוֹגְרָפִיָּה הָאָרֶץ הִיא עֲגֻלָּה. וְאוּלָם חָשַׁבְתִּי כִּי, יַרְמוּת אוּלַי עוֹמֶדֶת עַל אַחַד הַצִּירִים שֶׁל כַּדּוּר הָאֲדָמָה.

כַּאֲשֶׁר קָרַבְנוּ אֶל הָעִיר וּבִרְאוֹתִי אֶת הַמָּקוֹם וְהוּא כֻּלּוֹ מִישׁוֹר, פָּנִיתִי אֶל פֵּגוֹטִי וְאָמַרְתִּי, כִּי הָר אוֹ גֶבַע הָיָה מְפָאֵר אֶת הָעִיר. גַּם הַעִירוֹתִי, כִּי יָפֶה הָיָה יוֹתֵר אִלּוּ הָיְתָה הַיַּבָּשָׁה מֻבְדָּלָה מְעַט מִן הַיָּם, אָז לֹא הָיוּ רוֹאִים אֶת הָעִיר כְּעִסָּה בְּלוּלָה בְּמָיִם. אַך פֵּגוֹטִי עָנְתָה לִי בִּדְּבָרִים נִמְרָצִים, כִּי עָלֵינוּ לְקַבֵּל כָּל דָּבָר כְּמוֹ שֶׁהוּא, וּבְנוֹגֵע לָהּ, הִנֵּה הִיא מִתְגָּאָה, כִּי בַת יַרְמוּת הִיא.

בְּבוֹאֵנוּ אֶל הָרְחוֹב, אֲשֶׁר הָיָה מוּזָר בְּעֵינַי, הִגִּיעַ לְאַפִּי רֵיחַ שֶׁל דָּגִים, קַנְבּוּס, זֶפֶת, עִטְרָן, וְעֵינַי רָאוּ מַלָּחִים עוֹבְרִים וְשָׁבִים וַעֲגָלוֹת מִתְנַהֲלוֹת עַל גַּבֵּי מִרְצֶפֶת הָרְחוֹב, וְהַתְּנוּעָה רַבָּה, אָז הִתְחָרַטְתִּי בְּלִבִּי עַל אֲשֶׁר נָתַתִּי דֹפִי בְּעִיר מְלֵאָה הָמוֹן כָּזוֹ, וְאֶת רִגְשׁוֹת לִבִּי אֵלּוּ גִּלִּיתִי בְּאָזְנֵי פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר שָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי־תְהִלָּתִי בְּעֹנֶג רַב, וַתֹּאמֶר לִי, כִּי הַכֹּל יוֹדְעִים כִּי יַרְמוּת הִיא הָעִיר הַיָּפָה בְּכָל הָעוֹלָם.

“הִנֵּה חָם!” קָרְאָה פִּתְאֹם פֵּגוֹטִי.

וְאָמְנָם חִכָּה לָנוּ חָם בְּבֵית־הַמָּלוֹן; וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתִי שָׁאַל לִשְׁלוֹמִי, כְּאִלּו הָיִיתִי מְיֻדָּעוֹ מִיָּמִים רַבִּים. אָכֵן יָדַע אוֹתִי חָם, אֲשֶׁר הָיָה בְּבֵיתֵנוּ בְּיּוֹם הִוָּלְדִי, אַך אָנֹכִי לֹא יְדַעְתִּיו, כִּי מִן הַיּוֹם הַהוּא לֹא בָא אֵלֵינוּ. וְאוּלָם הַיְדִידוּת גָּבְרָה בֵּינֵינוּ כַּאֲשֶׁר לְקָחַנִי חָם עַל שִׁכְמוֹ לָשֵׂאת אוֹתִי הַבָּיְתָה. הוּא הָיָה עַתָּה בָּחוּר בַּעַל קוֹמָה. כְּתֵפָיו רְחָבוֹת, אַך פָּנָיו כִּפְנֵי נַעַר קָטֹן וְשַׂעֲרוֹתָיו צְהֻבּוֹת וּמְתֻלְתָּלוֹת וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה כֶּבֶשׂ. לָבוּשׁ הָיָה מְעִיל בַּד וּמִכְנְסַיִם שֶׁל בַּד־עָבֶה, אֲשֶׁר הָיוּ יְכֹלִים לָעֲמֹד גַּם בְּאֵין רַגְלַיִם בְּתוֹכָם, וְעַל רֹאשׁוֹ מִין כִּסּוּי דּוֹמֶה לְגַג רָעוּעַ מָשׁוּחַ בְּזֶפֶת.

עָבַרְנוּ דֶּרֶך רְחוֹבוֹת צָרִים, הַמְכֻסִּים קִסְמִים וְתִלֵּי־חוֹל, עַל פְּנֵי בָּתֵּי־עֲבוֹדָה שׁוֹנִים, חֲצֵרוֹת לְבִנְיַן אֳנִיּוֹת וּסְתִירָתָן, כְּבִשְׁנֵי אֵשׁ, בָּתֵּי נַפָּחִים וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה בִּנְיָנִים, עַד אֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל מִישׁוֹר רָחָב לְחוֹף הַיָּם, וְחָם אָמַר לִי:

“הִנֵּה זֶה בֵּיתֵנוּ, אֲדוֹנִי דָּוִד.”

הִבַּטְתִּי סְבִיבוֹתַי לְכָל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם עַד מְלֹא עֵינַי, גַּם לְעֵבֶר הַיָּם גַּם לְעֵבֶר הַנָּהָר, אַךְ עֵינַי לֹא רָאוּ שׁוּם בָּיִת.

אָמְנָם עָמְדָה בְּקִרְבָתֵנוּ עַל הַיַּבָּשָׁה סִירָה גְדוֹלָה וּשְׁחוֹרָה, אוֹ מִין סְפִינָה שֶׁכָּלוּ יָמֶיהָ, וְעַל גַּגָּהּ אֲרֻבַּת־בַּרְזֶל מַעֲלָה עָשָׁן, אַך בֵּית־דִּירָה לֹא נִרְאָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

“הֲלֹא אֵין זֶה בַּיִת, זֶה הַבִּנְיָן הַדּוֹמֶה לִסְפִינָה?” קָרָאתִי.

“זֶה הוּא בֵּיתֵנוּ,” עָנָה חָם.

אִלּוּ נִגְלָה לְעֵינַי אַרְמוֹן־קֶסֶם, כָּזֶה שֶׁבְּסִפּוּרֵי־הָאַגָּדָה, לֹא רָחַב לִבִּי יוֹתֵר. הִנֵּה בְּצַד הַבִּנְיָן דֶּלֶת קְטַנָּה, וְהִנֵה חַלּוֹנוֹת קְטַנִּים, אַך הַקֶּסֶם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא, כִּי אָמְנָם סְפִינָה הִיא זוֹ, אֲשֶׁר עָבְרָה אָרְחוֹת יָמִּים מֵאוֹת פְּעָמִים, וּמֵעוֹלָם לֹא נוֹעֲדָה לִהְיוֹת בֵּית־דִּירָה עַל פְּנֵי הַיַּבָּשָׁה. אִלּוּ הָיָה בִּנְיָן בַּיִת פָּשׁוּט, כִּי אָז אוּלַי הָיָה בְּעֵינַי צַר וּבוֹדֵד וַחֲסַר־רַחֲבוּת, אַך יַעַן כִּי לֹא נוֹעַד לְבֵית דִּירָה, לָכֵן רְאִיתִיו כְּהֵיכַל תִּפְאָרָה.

בַּחֶדֶר פְּנִימָה שָֹרַר נִקָּיוֹן עַד לְהַפְלִיא, שָׁם עָמַד שֻׁלְחָן, שָׁעוֹן עַתִּיק, גַם תֵּבָה גְדוֹלָה, וְעָלֶיהָ טַס שֶׁל טֵה, מֻקָּף כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וּשְׁאָר כְּלֵי־זְכוּכִית. עַל גַּבֵּי הַקִּירוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת תְּמוּנוֹת, מְצֻפּוֹת זְכוּכִית שֶׁל גִּבּוֹרֵי כְּתָבֵי־הַקֹּדֶשׁ. הַחֲשׁוּבוֹת בָּהֶן הָיוּ: “עֲקֵדַת יִצְחָק” וְ“דָנִיֵּאל בְּגֹב הָאֲרָיוֹת”. אַרְגָּזִים וְתֵבוֹת שִמְּשׁוּ לְמוֹשָׁב וּמִלְּאוּ בַּבַּיִת חֶסְרוֹן כִּסְאוֹת.

פֵּגוֹטִי פָּתְחָה דֶלֶת קְטַנָּה לְהַרְאוֹת לִי אֶת חֲדַר מִשְׁכָּבִי. אָכֵן זֶה הָיָה חֲדַר מִשְׁכָּב נִפְלָא וּמְהֻדָּר בִּקְצֵה הַסְּפִינָה, עִם חַלּוֹן קָטֹן, אֲשֶׁר לְפָנִים שָׂמוּ בּוֹ אֶת הַמָּשׁוֹט עִם מִטָּה קְטַנָּה, אֲשֶׁר מִדָּתָהּ כְּמִדַּת הַחֶדֶר, עִם שֻלְחָן קָטֹן אֲשֶׁר עָלָיו עָמַד צְרוֹר שֶׁל צִמְחֵי־יָם נָתוּן בְּתוֹך קְדֵרָה, וְעַל גַבֵּי הַקִּיר רְאִי קָטֹן מֻקָּף קְלִיפַּת־שַׁבְּלוּלִים. הַקִּירוֹת הָיוּ רְחוּצִים וּלְבָנִים כְּחָלָב, גַּם הַמַּצָּעוֹת הָיוּ צְחוֹרִים כַּשָּׁלֶג. וְרַק רֵיחַ שֶׁל דָּגִים וְסַרְטָנִים הָיָה נוֹדֵף מִכָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת, ופֵגוֹטִי אָמְרָה לִי, כִּי אָמְנָם אָחִיהָ מוֹכֵר סַרְטָנִים וּבְבֵתוֹ יֵשׁ תָּמִיד “סְחוֹרָה” זוֹ מִן הַמּוּכָן.

אִשָׁה אַחַת, לְבוּשָׁה סִנָּר לָבָן, קִדְּמָה אֶת פָּנֵינוּ; גַּם יָלְדָּה אַחַת קְטַנָּה וִיפֵיפִיָּה (כֵּן הָיְתָה אָז בְּעֵינַי) יָצְאָה לִקְרָאתֵנוּ, וְכַאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְנַשֵּׁק לָהּ, הִתְחַמְּקָה וּבָרְחָה מִפָּנָי. בֵּין כֹּה וָכֹה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָכַלְנוּ אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם, בָּא אֶל הַבַּיִת אִישׁ שָׂעִיר, בַּעַל פָּנִים יָפוֹת. הוּא קָרָא אֶת פֵּגוֹטִי בְּשֵׁם שֶׁל חִבָּה, גַּם הֶאֱצִיל לָהּ נְשִׁיקָה עֲצוּמָה, אָז הֲבִנוֹתִי, כִּי אָחִיהָ הוּא בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאָמְנָם בְּקָרְבוֹ אֵלַי קָרָא:

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם אֲדוֹנִי! בְּבֵיתֵנוּ לֹא תִמְצָא רַחֲבוּת, אֲבָל תִּמְצָא יְדִידוּת.”

הִבַּעְתִּי לוֹ תּוֹדה וְעָנִיתִי, כִּי מְקַוֶה אֲנִי לִחְיוֹת בְּעֹנֶג בַּמָּקוֹם הַנָּעִים וְהֶחָבִיב הַזֶּה.

“וּמַה שְׁלוֹם אִמְּךָ, אֲדוֹנִי! הֲשָּׁלוֹם לָהּ?” שָׁאַל אֲחִי פֵּגוֹטִי.

עָנִיתִי כִּי שָׁלוֹם לָהּ, וּמִפְּנֵי הַנִּמּוּס הוֹסַפְתִּי, כִּי שָׁלְחָה לוֹ בִּרְכַּת־שָׁלוֹם.

“יִיַּשַּׁר כֹּחֲך, אֲדוֹנִי, עַל הַכָּבוֹד שֶׁחָלַקְתָּ לָנוּ לָבוֹא אֶל בֵּיתֵנוּ, אֲנִי וְהִיא (רָמַז אֶל אֲחוֹתוֹ) וְחָם וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה כֻּלָּנוּ נִשְׁתַּדֵּל כִּי תִּשְׂבַּע עֹנֶג בְּשִׁבְתְּךָ עִמָּנוּ.”

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַר מַר פֵּגוֹטִי אֶת שְׁאִילַת־הַשָּׁלוֹם כָּרָאוּי לְמַכְנִיס־אוֹרְחִים כָּמוֹהוּ, הָלַך לִרְחֹץ אֶת יָדָיו וְאֶת פָּנָיו בְּמַיִם רוֹתְחִים, וּבְשׁוּבוֹ הָיוּ פָּנָיו צְהֻבִּים וַאֲדֻמִּים כִּפְנֵי הַסַּרְטָנִים אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ.

בְּנֵי הַבַּיִת שָׁתוּ טֵה, וְאַחֲרֵי כֵן יָשְׁבוּ אִישׁ אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, בַּעֲלַת הַבַּיִת בְּסִנָּרָה הַלָּבָן יָשְׁבָה אֵצֶל הַתַּנּוּר; פֵּגוֹטִי יָשְׁבָה לְתַקֵּן פֻּזְמְקָאוֹת, כְּדַרְכָּהּ בְּבֵית אִמִּי, וְאָנֹכִי עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר גָּבְרָה עַל פַּחְדָּהּ, יָשַׁבְנוּ יַחְדָּיו עַל הָאַרְגַּז הַנָּמוּך בַּפִּנָּה. חָם יָשַׁב אֶצְלֵנוּ וְהוֹרָה לִי מוֹפְתִים בִּקְלָפִים מְלֻכְלָכִים, וּמַר פֵּגוֹטִי, בַּעַל הַבַּיִת, יָשַׁב מִמּוּלֵנוּ וּמִקְטַרְתּוֹ בְּפִיו. אָז מָצָאתִי שְׁעַת־כֹּשֶר לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְּבָרִים:

“אֲדוֹנִי פֵּגוֹטִי!” קָרָאתִי.

“הִנֵּנִי!” עָנָה הָאִישׁ.

“הַאִם קָרָאתָ אֶת שֵׁם בִּנְךָ חָם, יַעַן כִּי יוֹשֵׁב אַתָּה בְּתֵבָה, כְּמוֹ נֹחַ אָבִי חָם בִּימֵי הַמַּבּוּל?”

מַר פֵּגוֹטִי מָצָא כִּי רַעְיוֹן עָמֹק הָגִיתִי, אַך הוּא עָנָה:

“לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא אָנֹכִי קָרָאתִי לוֹ שֵׁם.”

“וּמִי זֶה קָרָא לוֹ שְׁמוֹ?”

“אָבִיו”

“וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי, כִּי אַתָּה הוּא אָבִיו!”

“לֹא, אָחִי יוֹנָה הָיָה אָבִיו,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

“הַכְּבָר מֵת?” שָׁאַלְתִּי כַּעֲבֹר רֶגַע.

“טָבַע!”

הִשְׁתּוֹמַמְתִּי מְאֹד בְּשָׁמְעִי כִּי מַר פֵּגוֹטִי אֵינֶנּוּ אָבִיו שֶׁל חָם, וּבְלִבִּי הִתְגַנֵּב סָפֵק, אִם לֹא טָעִיתִי גַּם בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לְמִשְׁפַּחְתּוֹ.

“וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה הֲלֹא בִּתְּךָ הִיא” שָׁאַלְתִּי.

“לֹא, אֲדוֹנִי, בַּת אֲחוֹתִי הִיא, וְאָבִיהָ, תָּם גִּיסִי, גַּם הוּא טָבַע.”

“וְלְךָ אֵין בָּנִים?”

“לֹא אֲדוֹנִי,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי בְּחִיּוּךְ קַל, “הֵן רַוָּק אֲנִי.”

"רַוָּק? " קָרָאתִי בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, “וּמִי הִיא הָאִישָּׁה הַזֹּאת?”

“זוֹ הִיא מָרַת גּוּמִיז,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

בְּרֶגַע זֶה רָמְזָה לִי פֵּגוֹטִי אוֹמַנְתִּי, כִּי אֶחְדָּל לִשְׁאֹל. וְרַק בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר בָּאָה פֵּגוֹטִי אֶל חֲדַר־מִשְׁכָּבִי, סִפְּרָה לִי, כִּי חָם וְעֲמִילְיָה הֵם יְתוֹמִים. אֵין לָהֶם אָב וְאֵם, וְאָחִיהָ אִמְּצָם לוֹ כְּבָנִים, וּמָרַת גּוּמִיז הִיא אַלְמָנָה מֵאִישָׁהּ, אֲשֶׁר הָיָה שֻׁתָּף לְאָחִיהָ בְּצֵיד־הַדָּגִים וּמֵת בָּעֹנִי וּבְחֹסֶר-כֹּל. “אָמְנָם אַחִי,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי “גַּם הוּא עָנִי. אַך לִבּוֹ לֵב זָהָב וְנַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ בְּדֹלַח וְאוּלָם שׂוֹנֵא הוּא מְאֹד לִשְׁמֹעַ תְּהִילָּתוֹ בֶּאֱמֹר לוֹ אִישׁ כִּי טוֹב לֵב הוּא. וּפַעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר סִפְּרוּ שִׁבְחוֹ בְּפָנָיו קָצַף קֶצֶף גָּדוֹל, הִכָּה בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן (שֶנִּבְקַע לִשְׁנַיִם), קָפַץ וְנִשְׁבַּע כִּי יִבְרַח מִזֶּה אִם יַגִּיעוּ לְאָזְנָיו שֵׁנִית דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.”

בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה שָׁמַעְתִּי עַל אוֹדוֹת טוּב לִבּוֹ שֶׁל בַּעַל־הַבָּיִת. וּבַעֲלוֹתִי עַל מִשְׁכָּבִי שָׁמַעְתִּי אֶת יִלְלַת הָרוּחַ עַל פְּנֵי הַיָּם, וּבְדִמְיוֹנִי רָאִיתִי אֶת הַגַּלִּים הָעוֹלִים מִן הַתְּהוֹם. אַךְ הִרְהַרְתִּי כִּי דָר אָנֹכִי בָּאֳנִיָּה וְאִם אִישׁ כְּמַר פֵּגוֹטִי הוּא מַחֲסֶה לִי, לֹא אִירָע רָע."

לְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר הִשְׁכַּמְתִּי קוּם וָאֵצֵה הַחוּצָה עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לִלְקֹט אֲבָנִים קְטַנּוֹת עַל חוֹף הַיָּם.

“אָכֵן מָלָּחָה אָתְּ!” אָמַרְתִּי אֶל חֲבֶרְתִּי בִּרְאוֹתִי סִירַת־דּוּגָה עוֹבֶרֶת עַל פָּנֵינוּ.

“לֹא!” עָנְתָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בְּנַעַנְעָה רֹאשָׁה, “אֲנִי יְרֵאָה מִפְּנֵי הַיָּם”

"יְרֵאָה אָתְּ? שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן וּפָנַי הִבִּיעוּ אֹמֶץ לֵב, “וְאָנֹכִי לֹא אֶפְחָד.”

“אַךְ נוֹרָא הוּא הַיָּם!” קָרְאָה עֲמִילְיָה, “אָנֹכִי רָאִיתִי אוֹתוֹ בְּזַעְפּוֹ כַּאֲשֶׁר שִבֵּר לִרְסִיסִים אֳנִיָּה גְדוֹלָה כְּבֵיתֵנוּ וּבָהּ אֲנָשִׁים.”

“הֶן לֹא זוֹ הָאֳנִיָּה, אֲשֶׁר בָּהּ –”

“אֲשֶׁר בָּה טָבַע אָבִי?” קָרְאָה עֲמִילְיָה, “לֹא! אֶת זוֹ לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.”

“וּבְכֵן לֹא יָדַעַתְּ אֶת אָבִיך?” שָׁאָלְתִּי.

“אֵינִי זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ,” עָנְתָה עֲמִילְיָה בִּתְנוּעַת רֹאשׁ.

אָז שָׁפַכְתִּי אֶת לִבִּי לְפָנֶיהָ וְאָמַרְתִּי כִּי גוֹרָל אֶחָד לִשְׁנֵינוּ, כִּי גַּם אָנֹכִי לֹא הִכַּרְתִּי אֶת אָבִי; סִפַּרְתִּי לְחֲבֶרְתִּי כִּי גָר אָנֹכִי עִם אִמִּי, אֲשֶׁר תֶּאֱהַב אוֹתִי אַהֲבַת עוֹלָם; תֵּאַרְתִּי אֶת בֵּית־הָעַלְמִין, הַקָּרוֹב אֶל בֵּיתֵנוּ, וּבוֹ מַצֶּבֶת קֶבֶר אָבִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי רָגִיל לָשֶׁבֶת שָׁם תַּחַת צֵל אִילַן וְלִשְׁמֹעַ אֶת צִפְצוּף הַצִּפֳּרִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. וְעֲמִילְיָה עָנְתָה לִי כִּי הִיא אֻמְלְלָה מִמֶּנִּי, כִּי אִמָּהּ מֵתָה עָלֶיהָ בְּטֶרֶם מֵת אָבִיהָ, אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת קֶבֶר אָבִיהָ, כִּי שׁוֹכֵן הוּא בִּמְצוּלוֹת יָם.

וּמִלְּבַד כָּל אֵלֶּה," הוֹסִיפָה עֲמִילְיָה בְּכָרְעָהּ לִלְקֹט אֶת הָאֲבָנִים הַקְּטַנּוֹת, 'הִנֵּה אָבִיךָ הָיָה עָשִׁיר וְאִמֵּךְ הִיא עֲשִׁירָה, וְאוּלָם אָבִי הָיָה דַּיָּג וְאִמִּי הָיְתָה דַיָּגָה, גַּם דּוֹדִי דָן הוּא דַּיָּג."

"הֲדָן הוּא שְׁמוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי? " שָׁאַלְתִּי, “הַאֻמְנָם אִישׁ טוֹב הוּא?”

“טוֹב?” קָרְאָה עֲמִילְיָה, "אִלּוּ הָיִיתִי עֲשִׁירָה כִּי אָז נָתַתִּי לוֹ בְּמַתָּנָה מְעִיל תְּכֵלֶת עִם כַּפְתּוֹרֵי סַפִּיר, מִכְנְסֵי מֶשִׁי וַאֲפֻדָּה שֶׁל קְטִיפָה אֲדֻמָּה, מִגְבָּעַת בַּעֲלַת שְׁלֹשָׁה קְצָווֹת וְשָׁעוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, וְחוּץ מִזֶּה, – אַרְגָּז מָלֵא כָּסֶף.

"אָנֹכִי אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי מַר פֵּגוֹטִי רָאוּי לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, אַף כִּי דִמְיוֹנִי לֹא יָכֹל לְתָאֵר לִי אֶת הָאִישׁ פֵּגוֹטִי בְּמַלְבּוּשִׁים אֵלּוּ.

עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה עָמְדָה רֶגַע וַתַּבֵּט הַשָׁמַיְמָה מִתּוֹך הַרְהוּרִים עַל אֹדוֹת כָּל הַדְּבָרִים הַיָּפִים שֶׁעָלוּ בְּרַעְיוֹנָה לָתֵת לְדוֹדָהּ הַטּוֹב. וְכַאֲשֶׁר טִיַּלְנוּ שׁוּב וְלִקַּטְנוּ קִסְמִין וּצְרוֹרוֹת שָׁאָלְתִּי:

“רוֹצָה אַתְּ לִהְיוֹת עֲשִׁירָה?”

עֲמִילְיָה הַבִּיטָה אֵלַי בְּחִיוּך וַתַּעַן: “הֵן.”

"מְאֹד מְאֹד אֲנִי רוֹצָה בְּכָך. אָז נִהְיֶה כֻּלָּנוּ בְּנֵי חוֹרִים, גַּם אָנֹכִי, גַּם דּוֹדִי, גַּם חָם, גַּם מָרַת גּוּמִיז. אָז לֹא נִפְחַד כַּאֲשֶׁר תִּתְחוֹלֵל סְעָרָה עַל פְּנֵי הַיָּם וְאָז נוּכַל לַעֲזוֹר לַדַּיָּגִים הָעֲנִיִּים בְּבוֹא עֲלֵיהֶם שׁוֹאָה.

הַצִּיּוּר הַזֶּה מָצָא חֵן בְּעֵינַי וְעַל כֵּן הָיָה נוֹחַ לִי. הִבַּעְתִּי אֶת קוֹרַת רוּחִי בִּמְאוֹר פָּנִים וְעֲמִילְיָה מָצְאָה אֶת לִבָּה לִשְׁאֹל בְּהַצְנֵע:

“הַאִם גַּם אַתָּה לֹא תִירָא מִפְּנֵי הַיָּם?”

הַיָּם הָיָה שָׁקֵט לְמַדַּי עַד לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחִי, וְאוּלָם אֵין סָפֵק, כִּי לוּ רָאוּ עֵינַי גַּל עוֹלֶה וּבָא, הָיִיתִי נוֹשֵׂא רַגְלַי לִבְרֹחַ, בְּזָכְרִי אֶת קְרוֹבֵי הַיַּלְדָּה שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם. וּבְכָל זֹאת אָמַרְתִּי: “לֹא,” אַף הוֹסַפְתִּי: “גַּם אַתְּ כַּנִּרְאֶה, אֵינֵךְ מְפַחֶדֶת, אִם כִּי אָמַרְתְּ כִּי מְפַחֶדֶת אָתְּ.”

כִּי הִתְהַלְּכָה הַיַּלְדָּה סָמוּך מְאֹד לְמִין שֶׂכֶר שֶׁל עֵץ, אֲשֶׁר שׁוֹטַטְנוּ שָׁם, וְאָנֹכִי פָּחַדְתִּי לְבַל תִּפֹּל הַמַּיְמָה.

“בִּכְלָל אֵינִי מְפַחֶדֶת,” קָרְאָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אַך אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת עִם בּוֹא סְעָרָה, וְלִבִּי רוֹעֵד בְּחָשְׁבִי עַל דּוֹדִי דָּן וְעַל חָם, וְנִדְמֶה לִי כִּי שׁוֹמַעַת אֲנִי אוֹתָם קוֹרְאִים לְעֶזְרָה. וְעַל כֵּן רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת עֲשִׁירָה אַך פַּחַד מִפְּנֵי הַמַּיִם אֵין לִי אַף לֹא מִקְצָת. הַבִּיטָה נָא."

הִיא פָּרְצָה מֵעָלַי וְרָצָה לְאֹרֶך קוֹרָה גַבְנוּנִית, אֲשֶׁר הָיְתָה תְּלוּיָה בְּגֹבַהּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּלִי מִסְעָד כָּל שֶׁהוּא. הַמִּקְרֶה הַזֶּה כֹּה נִקְבַּע בְּזִכְרוֹנִי, עַד כִּי אִלּוּ הָיִיתִי צַיָּר הָיִיתִי יָכֹל הַיוֹם לְצַיֵּר אֶת הַמַּחֲזֶה כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּרוּץ עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לִקְרַאת הָאֲבַדּוֹן (כְּפִי שֶׁנִּדְמָה לִי) וְעֵינֶיהָ נְטוּיוֹת לְמֶרְחַקֵּי הַיָּם.

הַגּוּף הַקַּל וְהָעַז וְהַפָּזִיז שָׁב אֵלַי שָׁלֵם, וְכַעֲבֹר רֶגַע לִגְלַגְתִּי עַל פַּחְדִּי וְעַל קוֹל הַצְּעָקָה שֶׁהֲרִימוֹתִי לִבְלִי הוֹעִיל, כִּי אִישׁ לֹא הָיָה בַּמָּקוֹם הַהוּא לְהַצִּיל.

שָׁעָה אֲרֻכָּהּ טִיַּלְנוּ יַחְדָּו וְאָסַפְנוּ דְּבָרִים רַבִּים אֲשֶׁר נִרְאוּ יְקָרִים בְּעֵינֵינוּ וְאַחַר שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה בְּפָנִים מְאִירוֹת וּבְלֵב שָׂמֵחַ.

“אָכֵן שָׁבוּ שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים אֶל הַקֵּן!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּהַבִּיטוֹ אֵלֵינוּ.

אָהַבְתִּי מְאֹד אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וּבְדִמְיוֹנִי הָיְתָה הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה עִם עֵינַי־הַתְּכֵלֶת כְּמַלְאָך. וְלוֹ קָמָה פִּתְאֹם בְּאַחַד הַיָּמִים וּפָרְשָׂה כְּנָפֶיהָ הַקְּטַנוֹת וַתָּעָף לְעֵינַי הַשָּׁמַיְמָה, כִּי אָז לֹא הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינֵי לְמַעְלָה מִדֶּרֶך הַטֶּבַע. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת הָיִינוּ מְטַיְלִים נֶאֱהָבִים בְּעַרְבוֹת יַרְמוּת. הַיָּמִים עָבְרוּ עָלֵינוּ בְּשַׁעֲשׁוּעִים, כְּאִלּו הַזְּמָן עַצְמוֹ הָיָה עוֹד יֶלֶד וְשָׁקוּעַ בְּמִשְׂחָקִים. אָמַרְתִּי לַעֲמִילְיָה כִּי אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָהּ בְּכָל נַפְשִׁי, וְאִם הִיא לֹא תֶּאֱהָבֵנִי אֵין לִי דֶּרֶך אַחֶרֶת רַק לָמוּת בֶּחָרֶב. עֲמִילְיָה אָמְרָה לִי כִּי אוֹהֶבֶת הִיא אוֹתִי, וְאָנֹכִי לֹא הֵטַלְתִּי סָפֵק כִּי כֵן הוּא.

בְּנֵי הַבַּיִת הָיוּ מַבִּיטִים אֵלֵינוּ בַּעֲלִיצוּת בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ יוֹשְׁבִים זֶה בְּצַד זוֹ. “אֵלִי, מַה טוֹב וּמַה יָפֶה?” – הָיָה קוֹרֵא מַר פֵּגוֹטִי מִתּוֹך קוֹרַת רוּחַ בְּהַבִּיטוֹ אֵלֵינוּ.

כֹּה עָבְרוּ עָלַי שְׁנֵי הַשָּׁבוּעוֹת בְּלִי תְּמוּרוֹת. וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַיּוֹם לָשׁוּב אֶל בֵּית אִמִּי. קָשָׁה מְאֹד הָיְתָה עָלַי הַפְּרֵדָה מֵעִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ הָלַכְנוּ שְׁנֵינוּ עַד בּוֹאֵנוּ אֶל בֵּית־הַמָּלוֹן, אֲשֶׁר שָׁם עָמְדָה הָעֲגָלָה, וְאָנֹכִי הִבְטַחְתִּי לָהּ לִכְתֹּב מִן הַדֶּרֶך, וּמִתּוֹך צַעַר רַב נִפְרַדְנוּ.

כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי בְּיַרְמוּת הִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִבֵּית אִמִּי וְזִכְרוֹנוֹ סָר מִלִּבִּי. וְאוּלָם אַךְ פָּנִּיתִי לָלֶכֶת אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, וְהִנֵּה הִתְעוֹרֵר לִבִּי וְאָנֹכִי הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי אֵין לִי בָּעוֹלָם מָקוֹם נָעִים יוֹתֵר מִקַּן מוֹלַדְתִּי וְאֵין לִי בָּעוֹלָם יְדִיד נֶאֱמָן יוֹתֵר מֵאִמִּי הָאֲהוּבָה.

וְהָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה הָלְכוּ וְגָבְרוּ בְּקִרְבִּי מֵרְֶגַּע לְרֶגַע; וּכְכֹל אֲשֶׁר קָרַבְנוּ אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, בָּעֵת אֲשֶׁר נִרְאוּ לְעֵינַי עַל דַרְכֵּנוּ הַצִּיּוֹנִים הַקְרוֹבִים לְלִבִּי, כֵּן הִתְעוֹרְרָה נַפְשִׁי יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְחֵשֶׁק תָּקַף אוֹתִי לִנְפֹּל בִּזְרוֹעוֹת אִמִּי הַטּוֹבָה, וְאוּלָם פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ הִבַּעְתִּי אֶת רַחֲשֵׁי לִבִּי, לֹא הִלְהִיבָה אוֹתִי, אַף גַּם הִתְאַמְּצָה לְהַשְׁקִיט אֶת הֶמְיַת רִגְשׁוֹתַי. פָּנֶיהָ הָיוּ נְבוּכִים.

וְהִנֵּה בָּאנוּ אֶל קֵן־עוֹרְבִים, מְקוֹם מוֹלַדְתִּי. הַיּוֹם הָיָה יוֹם קַר וּמְעֻנָּן וְגֶשֶׁם עָמַד לָרֶדֶת.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְאָנֹכִי מִהַרְתִּי לִקְרַאת אִמִּי, קְצָת שׂוֹחֵק וּקְצָת בּוֹכֶה מֵהִתְרַגְּשׁוּת, אַך עֵינַי רָאוּ מְשָׁרֶתֶת נָכְרִיָּה עוֹמֶדֶת לְפָנָי.

“פֵּגוֹטִי,” קָרָאתִי בְּקוֹל בּוֹכִים, “הַאֻמְנָם לֹא שָׁבָה עוֹד אִמָּא?”

“כֵּן, כֵּן, דָּדִי,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי,“הִיא כְּבָר שָׁבָה הַבַּיְתָה. אַךְ חַכֵּה רֶגַע, דָּדִי, כִּי יֵשׁ לִי דָבָר לְהַגִּיד לָךְ.”

פָּנֶיהָ הָיוּ נִסְעָרִים, וְהִיא לְקָחָהּ אוֹתִי בְּיָדִי וַתְּבִיאֵנִי אֶל הַמִּטְבָּח וַתִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת.

“פֵּגוֹטִי,” קָרָאתִי בַּחֲרָדָה, “מַה קָרָה פֹּה?”

“אֵין דָּבָר, אֵין דָּבָר, דָּוִד חֲבִיבִי,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְהִתְאַמְּצָהּ לְהַעֲמִיד פָּנִים שׁוֹחֲקוֹת.

“אֵין זֹאת, כִּי אָסוֹן קָרָה. אַיֵּה אִמָּא?”

“אִמָּא?” חָזְרָה פֵּגוֹטִי עַל שְׁאֵלָתִי.

“כֵּן. מַדוּעַ זֶה לֹא יָצְאָה לִקְרָאתִי? וְלָמָּה זֶה אָנוּ יוֹשְׁבִים פֹּה? אוֹיָה, פֵּגוֹטִי!” עֵינַי נִמְלְאוּ דְמָעוֹת וְרַגְלַי מָעָדוּ.

“אֱלֹהִים עִמְּךָ!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּחָרְדָהּ אֵלַי “מַה לְךָ? הַגִּידָה מַחְמַדִּי!”

“אִמִּי הוֹלָכֶת לָמוּת? אוֹ אוּלַי כְּבָר מֵתָה?”

פֵּגוֹטִי קָרְאָה בְּקוֹל גָּדוֹל “לֹא” וְאַחַר יָשְׁבָה וְהַשִׁיעוּל תָּקַף אוֹתָהּ, וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי לְפָנֶיהָ מָלֵא צַעַר וְעֵינַי נְשׂוּאוֹת אֵלֶיהָ בְּתַחֲנוּנִים.

“אָכֵן יַקִּירִי, עָלַי הָיָה לְסַפֵּר לְךָ דָבָר זֶה קֹדֶם,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אַךְ לֹא מָצָאתִי שְׁעַת כֹּשֶר, אָמְנָם מְחֻיָּבָה הָיִיתִי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ, אַך לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד.”

"דַּבְּרִי, דַּבְּרִי, פֵּגוֹטִי " קָרָאתִי בְּקֹצֶר־רוּחַ.

“דָּדִי חֲבִיבִי,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי וּנְשִימָתָהּ קָצְרָה וְיָדֶיהָ רָעָדוּ, מַה דַּעְתְֶּךָ? הֵן יֵשׁ לְךָ עַתָּה אָב!"

גּוּפִי רָעַד וּפְנֵי חָוָרוּ. רֶגַע אֶחָד חָלַף כְּסַעַר בְּמֹחִי הָרַעְיוֹן עַל דְּבַר הַקֶּבֶר בְּבֵית־הָעַלְמִין וְעַל אוֹדוֹת תְּחִיַּת־הַמֵּתִים.

“אָב חָדָשׁ?” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי.

“חָדָשׁ?” חָזַרְתִּי עַל דְּבָרֶיהָ.

פֵּגוֹטִי הוֹצִיאָה גְנִיחָה מִלִּבָּהּ וּבְאַחֲזָהּ אוֹתִי בְּיָדִי אָמָרָה:

“קוּמָה וְנֵלְכָה לִרְאוֹתוֹ.”

“לֹא אֶחְפֹּץ לִרְאוֹתוֹ.”

“וְאֶת אִמָּא?” שָׁאֲלָה פֵּגוֹטִי.

אָז פָּסַק סֵרוּבִי וַנֵּלֵךְ יָשָׁר אֶל חֲדַר הָאוּלָם, שָׁם עָזְבָה אוֹתִי פֵּגוֹטִי. בְּצַד אֶחָד לְיַד הָאָח יָשְׁבָה אִמִּי, וּבַצַּד הַשֵּׁנִי – מַר מוֹרְדְסְטוֹן. אִמִּי הִנִּיחָה מִיָּדָהּ אֶת עֲבוֹדָתָהּ וַתָּקָם בְּחִפָּזוֹן מִמּוֹשָׁבָהּ.

“עַתָּה, קְלָרָה יַקִּירָתִי,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, "זִכְרִי! מִשְׁלִי בְּרוּחֵךְ, תָּמִיד תִּמְשְׁלִי בְּרוּחֵךְ! וְאַתָּה דָּדִי " פָּנָה אֵלַי, “מַה שְׁלוֹמֶךָ?”

הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי, וְאַחֲרֵי רֶגַע שֶׁל פִּקְפּוּק נִגַּשְׁתִּי אֶל אִמִּי וְאֲנַשֵּׁק לָהּ. גַּם הִיא נָשְׁקָה לִי, בְּהַחֲלִיקָהּ בְּיָדָהּ עַל שִׁכְמִי, וְאַחַר יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ.

לֹא יָכֹלְתִּי לְהַבִּיט אֵלֶיהָ, לֹא יָכֹלְתִּי לְהַבִּיט אֵלָיו, אַך יָדַעְתִּי כִּי הוּא מִתְבּוֹנֵן אֶל שְׁנֵינוּ. אָז קָרַבְתִּי אֶל הַחַלּוֹן וָאַבֵּט אֶל הַגַּן וְאֶל הַשִּׂיחִים אֲשֶׁר הִרְכִּינוּ רֹאשָׁם מִפְּנֵי הַקֹר.

אַךְ עָלָה בְּיָדִי לְהִתְחַמֵּק מִן הַחֶדֶר טִפַּסְתִּי בְּמַעֲלוֹת אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה. חֲדַר־מִשְׁכָּבִי בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן לֹא הָיָה עוֹד וְעָלַי הָיָה לְשַׁנּוֹת אֶת מְקוֹמִי. מִן הָעֲלִיָּה יָרַדְתִּי שׁוּב. תָּעִיתִי שָׁעָה קַלָּה בֶּחָצֵר לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת, אוּלַי נִשְׁאַר עוֹד זֵכֶר לַיָּמִים הַטּוֹבִים. אַך פִּתְאֹם נִבְהַלְתִּי וָאֶבְרַח, כִּי בַּמְאוּרָה הָרֵיקָה רָבַץ כֶּלֶב גָּדוֹל, קוֹלוֹ עָב וּשְׂעָרוֹ שָחוֹר, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתִי נִמְלָא זַעַם וַיִקְפֹּץ מִמְּקוֹמוֹ לְהִתְנַפֵּל עָלָי.

 

פֶּרֶק רְבִיעִי: נִבְאַשְׁתִּי בְּעֵינֵי בְּנֵי־בֵיתִי    🔗

אִלּוּ הָיָה חֲדַר מִשְׁכָּבִי הֶחָדָש חַי וּמְדַבֵּר, כִּי אָז קְרָאתִיו בַּיּוֹם הַהוּא לְהָעִיד עָלַי, מָה רַב הָיָה מַשָּׂא יְגוֹנִי. עָלִיתִי אֵלָיו, וּלְאָזְנַי עוֹד הִגִּיעַ קוֹל נְבִיחַת הַכֶּלֶב; הִבַּטְתִּי אֶל פְּנֵי הַחֶדֶר בְּעַצְבוּת, אַף הַחֶדֶר הִבִּיט עָלַי כְּעַל זָר. יָשַׁבְתִּי, וְיָדַי הַקְּטַנּוֹת מְשֻׁלָּבוֹת, וְהִרְהַרְתִי.

הִרְהַרְתִּי בִּדְבָרִים רַבִּים וְשׁוֹנִים. חָשַׁבְתִּי עַל אֹדוֹת מַרְאֵה הַחֶדֶר, עַל הַסְּדָקִים אֲשֶׁר בַּתִּקְרָה, עַל הַנְּיָר שֶׁעַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים, עַל הַכְּתָמִים בְּשִׁמְשׁוֹת הַחַלוֹן, עַל הַכִּיוֹר הַצּוֹלֵעַ. כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּכִיתִי רַב בֶּכִי, אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי עַל מָה אֲנִי בּוֹכֶה, מִלְּבַד כִּי הִרְגַּשְׁתִּי קֹר וּבְדִידוּת. וּבְתוֹךְ בְּדִידוּתִי זָכַרְתִּי אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וְאֶת דְּבַר אַהֲבָתִי הָרַבָּה אֵלֶיהָ, כִּי נִפְרַדְתִּי מֵעִמָּהּ לָבוֹא הֲלוֹם, לְמָקוֹם שֶׁאִישׁ לֹא יָשִׂים לִבּוֹ לִי וְלֹא יָאִיר פָּנָיו אֵלַי, כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה לַעֲשׂוֹת חֲבֶרְתִּי הַקְּטַנָּה. הָרַעְיוֹן הַזֶּה הֵטִיל בִּי תּוּגָה רַבָּה, עַד כִּי הִתְעַטַּפְתִּי בִּשְׂמִיכָתִי וָאֵרָדֵם מִתּוֹךְ דִּמְעָה.

הֱקִיצוֹתִי לַקּוֹל הַקּוֹרֵא: “הִנֵּהוּ!” אָז נָשָׂאתִי אֶת רֹאשִׁי הַקּוֹדֵחַ. אִמִּי וּפֵגוֹטִי בָּאוּ לִרְאוֹת אוֹתִי.

“דָּוִד,” קָרְאָה אִמִּי, “מַה לָךְ?”

נִדְמֶה לִי כִּי שְׁאֵלָה זוֹ בְּפִיהָ מוּזָרָה הִיא, וְלָכֵן עָנִיתִי: “אֵין דָּבָר.” וָאָסֵב אֶת פָּנַי אֶל הַקִּיר לְהַסְתִּיר אֶת שְׂפָתַי הָרוֹעֲדוֹת, אֲשֶׁר דּוֹבְבוּ לָהּ יוֹתֵר מֵאִמְרֵי פִי.

“דָּדִי,” קָרְאָה אִמִּי, “דָּדִי בְּנִי!”

מֵעִיד אֲנִי עָלַי, כִּי כָל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים מִפִּיהָ לֹא הָיוּ מְעוֹרְרִים אֶת נַפְשִׁי כְּאוֹתָהּ הַקְּרִיאָה “בְּנִי.” הִסְתַּרְתִּי דִמְעוֹתַי בַּכַּר, וְכַאֲשֶׁר אָמְרָה אִמִּי לְהַרִים אֶת רֹאשִׁי, דָּחִיתִי אוֹתָהּ בְּיָדִי.

“אֵלֶּה הֵם מַעֲשַׂיִךְ, פֵּגוֹטִי, בַּת בְּלִיַּעַל!” קָרְאָה אִמִּי, “בָּרִי לִי הַדָּבָר. אַךְ אֵיכָכָה זֶה עָמַד בָּךְ לִבֵּךְ לְקוֹמֵם אֶת בְּנִי לָאִישׁ הַיָּקָר לִי? מַה כַּוָּנָתֵךְ בָּזֶה, פֵּגוֹטִי?”

פֵּגוֹטִי הָאֻמְלָלָה נָשְׂאָה כַּפֶּיהָ וְעֵינֶיהָ לַמָּרוֹם וּבְקוֹל בּוֹכִים קָרְאָה:

“אֱלֹהִים לֹא יַחֲשֹׁב לָךְ זֹאת לְעָוֹן, מָרַת קָפֶּרְפִילְד, וְלֹא תֵעָנְשִׁי עַל דְּבָרַיִךְ הַיּוֹם אֵלָי.”

“רַב לָכֶם לְצַעֵר אוֹתִי,” קָרְאָה אִמִּי, “וּלְמָרֵר אֶת חַיַּי בְּיֶרַח הַדְּבַשׁ שֶׁלִּי, בְּעֵת אֲשֶׁר גַּם אוֹיְבִי בְּנֶפֶשׁ לֹא הָיָה מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי לְהִתְעַנֵּג מְעַט עַל אָשְׁרִי. גַּם אַתָּה דָּדִי, בֵּן מֵבִישׁ! וּפֵגוֹטִי הָאַכְזְרִיָּה! הוֹי, אֵלִי בַּשָּׁמָיִם!” קָרְאָה אִמִּי, בְּהַבִּיטָהּ פַּעַם אֵלַי, וּפַעַם אֶל אוֹמַנְתִּי, “מָה רַע הָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ טוֹב וְיָפֶה.”

בְּרֶגַע זֶה הִרְגַּשְׁתִּי לְמַרְגְּלוֹתַי מַגַּע יָד, וַאֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא זוֹ יַד אִמִּי, אַף לֹא יַד פֵּגוֹטִי. וּפִתְאֹם רָאוּ עֵינַי אֶת מַר מוֹרְדְסְטוֹן עוֹמֵד בֵּינֵינוּ וְאוֹמֵר:

“מַה זֹאת, קְלָרָה חֶמְדָּתִי, הַאֻמְנָם שָׁכַחַתְ? תַּקִּיפוּת, יַקִּירָתִי!”

“צַר לִי מְאֹד, אֱדוּאַרְד,” אָמְרָה אִמִּי, “לִבִּי מָלֵא צַעַר.”

“אָכֵן!” עָנָה הָאִישׁ, “שְׁמוּעָה רָעָה הִיא לִי, קְלָרָה!”

“חֲבַל,” קָרְאָה אִמִּי, “עַל שֶׁמַּזָּלִי גָרַם לִסְבֹּל יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ.”

הוּא מָשַׁךְ אוֹתָהּ אֵלָיו, לָחַשׁ דָּבָר בְּאָזְנָהּ וְנָשַׁק לָהּ. וְכַאֲשֶׁר רָאִיתִי אָז אֶת רֹאשׁ אִמִּי נִשְׁעָן עַל כְּתֵפוֹ וְיָדָהּ חוֹבֶקֶת צַוָּארוֹ, יָדַעְתִּי כִּי הִיא בְּיָדוֹ כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר.

“רְדִי, חֶמְדָּתִי, אֶל הָאוּלָם,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “וַאֲנִי וְדָוִד נָבֹא שְׁנֵינוּ יַחְדָּו.” וְכַאֲשֶׁר יָצְאָה אִמִּי, פָּנָה אֶל פֵּגוֹטִי וְאָמָר:

“הֲיוֹדַעַת אַתְּ, מַה שֵׁם גְּבִרְתֵּךְ?”

“הֵן גְּבִרְתִּי הִיא זֶה שָׁנִים רַבּוֹת.” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, “וְעָלַי לָדַעַת אֵפוֹא.”

“אָמְנָם כֵּן הוּא,” הֵשִׁיב הָאִישׁ, “וְאוּלָם בַּעֲלוֹתִי הֲלוֹם שָׁמְעוּ אָזְנַי, כִּי קָרָאת לִגְבִירְתֵּךְ בְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהּ. הִיא נָטְלָה עַתָה אֶת שְׁמִי. הֲתִזְכְּרִי זֹאת?”

פֵּגוֹטִי לֹא עָנְתָה מְאוּמָה, וְרַק שָׁלְחָה עַיִן אֵלָי. רֶגַע אֶחָד עָמְדָה עוֹד וּבִרְאוֹתָהּ כִּי הָאָדוֹן מְחַכֶּה לִיצִיאָתָהּ, עָזְבָה אֶת הַחֶדֶר. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁאַרְנוּ שְׁנֵינוּ לְבַדֵּנוּ, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת, יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא, הֶעֱמִידַנִי לְפָנָיו וְנָעַץ בִּי עֵינָיו. גַּם אָנֹכִי לֹא גָרַעְתִּי עַיִן מִמֶּנּוּ. וּבְזָכְרִי הַיּוֹם אֶת הָרֶגַע, בְּעָמְדִי פָּנִים אֶל פָּנִים עִם הָאִישׁ הַהוּא, נִדְמֶה לִי, כִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי שׁוּב אֶת דְּפִיקוֹת לִבִּי.

“דָּוִד,” קָרָא הָאִישׁ בְּהַדְּקוֹ אֶת שְׂפָתָיו, "אִם יֵשׁ לִי סוּס פֶּרֶא אוֹ כֶּלֶב רַע, מַה תַּקָּנָתוֹ, לְפִי דַעְתֶּךָ?״

“אֵינִי יוֹדֵעַ.”

“מַלְקוֹת.”

שְׂפָתַי הָיוּ נָעוֹת וְקוֹלִי לֹא נִשְׁמַע, אַךְ נְשִׁימָתִי הָלְכָה וְקָצְרָה.

“יִסּוּרִים מְסִירִים אֶת הָעַקְשָׁנוּת. אוֹמֵר אֲנִי לְנַפְשִׁי: מְחֻיָּב אָנֹכִי לִכְבֹּשׁ אֶת הַפֶּרֶא, וִיהִי מָה. גַּם אִם יִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ, לֹא אֶרֶף מִמֶּנּוּ.”

“מַה זֹאת עַל פָּנֶיךָ?”

“רְבָב,” עָנִיתִי.

הוּא יָדַע כָּמוֹנִי, כִּי אֵלּוּ הֵן עִקְבוֹת הַדְּמָעוֹת. וְאוּלָם לוּ שָׁאַל שְאֵלָתוֹ עֶשְׂרִים פְּעָמִים, וּבְכָל פַּעַם הָיִיתִי סוֹפֵג עֶשְׂרִים מַלְקוֹת, גַּם אָז הָיָה נִשְׁבָּר לִבִּי הָרַךְ בְּטֶרֶם הָיָה הָאִישׁ שׁוֹמֵעַ מִפִּי אֶת הוֹדָאָתִי.

“אָכֵן שֵׂכֶל טוֹב יֵשׁ לְךָ, אַף כִּי קָטֹן בַּשָּׁנִים אַתָּה,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן מִתּוֹךְ חִיּוּכוֹ הַקָּשֶׁה הַמְיֻחָד לוֹ, “וַאֲנִי רוֹאֶה, כִּי לִבְּךָ מֵבִין דָּבָר. רְחַץ נָא פָּנֶיךָ, אָדוֹן, וְנֵלֵךְ יַחְדָּו.”

בָּרִי לִי, כִּי לוּ לֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלוֹ, כִּי אָז הָיָה הוֹרֵג אוֹתִי בְּלִי חֶמְלָה.

“קְלָרָה יַקִּירָתִי,” קָרָא הָאִישׁ בְּבוֹאֵנוּ אֶל הַחֶדֶר וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּיָדִי, “מֵעַתָּה לֹא יִגְרֹם לָךְ אָדָם צַעַר וְרוּחֵךְ הַטּוֹבָה תָּשׁוּב אֵלָיִךְ. בְּנֵךְ יֵיטִיב אֶת דַּרְכּוֹ.”

אֱלֹהִים הוּא עֵדִי, כִּי הָיִיתִי מְשַׁפֵּר דַּרְכִּי לְכָל יְמֵי חַיָי, וְאוּלַי הָיָה נִבְרָא לִי לֵב חָדָשׁ, אִלּוּ שָׁמַעְתִּי בְּשָׁעָה זוֹ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל חִבָּה. דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל נִחוּמִים וְחֶמְלָה הָיָה לוֹקֵחַ אֶת לִבִּי הָרַךְ. דִּבּוּר אֶחָד הַמְעוֹרֵר תִּקְוָה כִּי יֵשׁ לִי בֵית מוֹלֶדֶת, הָיָה מְמַלֵּא אֶת נַפְשִׁי רִגְשׁוֹת תּוֹדָה וְכָבוֹד לְאוֹתוֹ הָאִישׁ, תַּחַת רִגְשׁוֹת הָאֵיבָה אֲשֶׁר הָגִיתִי אֵלָיו. וְאוּלָם הַדִּבּוּר הַזֶּה לֹא יָצָא – וְשַׁעְתּוֹ הִנֵּה עָבָרָה.

סָעַדְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ. הוּא חִבֵּב מְאֹד אֶת אִמִּי, אַף הִיא חִבְּבָה אוֹתוֹ. מִתּוֹךְ דִּבְרֵיהֶם נוֹדַע לִי, כִּי אֲחוֹתוֹ הַבְּכִירָה אוֹמֶרֶת לָבוֹא לָשֶׁבֶת עִמָּנוּ בְּבֵיתֵנוּ וְעוֹד בָּעֶרֶב הַזֶּה מְחַכִּים לָהּ שֶׁתָּבוֹא.

אַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה, בְּשִׁבְתֵּנוּ לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, וְאָנֹכִי בִּקַּשְׁתִּי תַּחְבּוּלוֹת לְהִתְחַמֵּק אֶל פֵּגוֹטִי, בְּלִי לְהַעֲלִיב אֶת בַּעַל הַבַּיִת, קָרְבָה מֶרְכָּבָה אֶל גֶּדֶר הַגַּן, וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן יָצָא לְקַדֵּם פְּנֵי הָאוֹרֵחַ. אִמִּי הָלְכָה אַחֲרָיו, וְאָנֹכִי הִתְנַהַלְתִּי אַחֲרֶיהָ, וּבְהַגִּיעֵנוּ אֶל פֶּתַח הָאוּלָם, הָפְכָה אִמִּי פָּנֶיהָ אֵלַי וַתְּחַבֵּק אוֹתִי כְּדַרְכָּהּ וַתִּלְחַשׁ לִי, כִּי עָלַי לֶאֱהֹב אֶת אָבִי הֶחָדָשׁ וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ. הִיא דִבְּרָה אֶת דְּבָרֶיהָ בְּחִפָּזוֹן וּבִלְחִישָׁה, כְּאִלּוּ חֵטְא חָטְאָה, וּבְקָרְבֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם בַּעַל הַבַּיִת, שָׁמְטָה אִמִּי אֶת יָדָהּ מִיָּדִי וַתָּשֶׂם אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹ.

וְאָמְנָם בָּאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, אִשָּׁה נִזְעָמָה, שְׁחוֹרָה כְּאָחִיהָ, אֲשֶׁר דָּמְתָה אֵלָיו בְּפָנֶיהָ וּבְקוֹלָה; גַּבּוֹת עֵינֶיהָ הָיוּ שְׁחוֹרוֹת וְעָבוֹת, כְּאִלּוּ בָּאוּ לָהּ בִּמְקוֹם זָקָן, אֲשֶׁר מָנַע הַטֶּבַע מִבְּנוֹת מִינָהּ. הִיא הֵבִיאָה עִמָּהּ שְׁנֵי אַרְגָּזִים שְׁחוֹרִים, וְעַל גַּבָּם חֲקוּקִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שְׁמָהּ. וְכַאֲשֶׁר שִׁלְּמָה שְׂכַר נְסִיעָה לְבַעַל הַמֶּרְכָּבָה, נָטְלָה אֶת כַּסְפָּהּ מִתּוֹךְ כִּיס שֶׁל בַּרְזֶל אֲשֶׁר הָיָה נָתוּן בְּיַלְקוּט דּוֹמֶה לְכֶלֶא הַתָּלוּי בְּשַׁרְשֶׁרֶת בַּרְזֶל עַל זְרוֹעָהּ. מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אֵשֶת בַּרְזֶל, כאֲשֶׁר הָיִתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

עַד מְהֵרָה נִכְנְסָה הָאוֹרְחָה אֶל הַבַיִת וְהִתְוַדְּעָה אֶל אִמִּי, הִיא גִיסָתָהּ הַחֲדָשָׁה. וּבְהַבִּיטָהּ אֵלַי שָׁאָלָה:

“הֲזֶה הוּא בְּנֵךְ?”

“כֵּן,” עָנְתָה אִמִּי.

“בִּכְלָל אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַנְּעָרִים,” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “מַה שְׁלוֹמְךָ, בָּחוּר?”

אַחֲרֵי פְּגִישָׁה שֶׁל חִבָּה זוֹ עָנִיתִי בְּשָׂפָה רָפָה, כִּי שָׁלוֹם לִי, וְהָאוֹרְחָה גָזְרָה דִינָהּ עָלַי בִּשְׁתֵּי מִלִּים:

“חֲסַר נִמוּס!”

לְאַחַר שֶׁהוֹצִיאָה דְבָרִים אֵלּוּ מִפִּיהָ בִּקְשָׁה לִרְאוֹת אֶת הַחֶדֶר הַמְיֻעָד לָהּ. זֶה הַחֶדֶר אֲשֶׁר הָיָה לִי מִיּוֹם בּוֹאָהּ מְקוֹם מָגוֹר וָפַחַד, אֲשֶׁר שָׁם עָמְדוּ סְגוּרִים תָּמִיד שְׁנֵי הָאַרְגָּזִים הַשְּׁחוֹרִים, וְעַל גַּבֵּי הָרְאִי הָיוּ תְּלוּיוֹת לוּלָאוֹת וְשַׁלְשְׁלָאוֹת, אֲשֶׁר שִׁמְּשׁוּ לְפָאֵר אֶת מַלְבּוּשֵׁי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת, בָּאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֶל בֵּיתֵנוּ לְהִשְׁתַּקֵּעַ. וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם הֵחֵלָּה “לַעֲזֹר” לְאִמִּי. הִיא בָּדְקָה בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת וְהֵבִיאָה סְדָרִים חֲדָשִׁים לְפִי טַעֲמָה. הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן הַמֻּפְלָא שֶׁרָאִיתִי בְּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הָיָה זֶה, כִּי חָשְׁדָה תָּמִיד אֶת הַמְשָׁרְתוֹת, כִּי מַסְתִּירוֹת הֵן אִישׁ בְּפִנָּה חֲבוּיָה בַּבָּיִת. מִתּוֹךְ שִׁגָּעוֹן זֶה הָיְתָה יוֹרֶדֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה אֶל מַרְתֵּף הַפֶּחָם, פּוֹתַחַת דֶּלֶת שֶׁל אָרוֹן וְאֵינָהּ סוֹגֶרֶת, בְּהַאֲמִינָהּ כִּי הִנֵּה מָצְאָה אֶת הַנֶּחְבָּא.

רְגִילָה הָיְתָה לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי הַבַּיִת עוֹד הָיוּ יְשֵׁנִים. פֵּגוֹטִי אָמְרָה עָלֵיהָ, כִּי יְשֵׁנָה הִיא וְעֵינָהּ הָאַחַת פְּקוּחָה. אַךְ הַדָּבָר לֹא נִתְקַבֵּל עַל לִבִּי, כִּי אַחֲרֵי שָׁמְעִי אֶת זֹאת נִסִּיתִי בְּעַצְמִי לַעֲשׂוֹת כֵּן וְרָאִיתִי כִּי אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר בְּשׁוּם אֹפֶן.

בְּבֹקֶר יוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאָהּ קָמָה עִם קְרִיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתַּרְנְגוֹל. וְכַאֲשֶׁר נִכְנְסָה אִמִּי לֶאֱכֹל פַּת־שַׁחֲרִית וְאָמְרָה לִמְזֹג טֵה, צָבְטָה לָהּ מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן צְבִיטָה קַלָּה שֶׁל חִבָּה, בִּמְקוֹם נְשִׁיקָה וַתֹּאמַר:

“הִנֵּה, קְלָרָה יַקִּירָתִי, בָּאתִי הֲלוֹם לְהַסִיר מֵעָלַיִךְ אֶת עֹל הַבָּיִת. עֲנֻגָּה אַתְּ מְאֹד וְקַלַּת דַּעַת, – פְּנֵי אִמִּי אָדְמוּ אַךְ הִיא חִיְּכָה קְצָת, – וְאַל לָךְ לְהִתְעַסֵּק בְּמֶשָׁק הַבַּיִת. אִם טוֹב בְּעֵינַיִךְ, תְּנִי לִי אֶת הַמַּפְתֵּחוֹת, יַקִּירָה, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה הַמַּשְׁגִּיחָה עַל הַכֹּל.”

מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה נָתְנָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֶת הַמַּפְתֵּחוֹת יוֹמָם בַּכֶּלֶא, הוּא יַלְקוּטָהּ, וּבַלַּיְלָה הִטְמִינָה אוֹתָם תַּחַת הַכַּר מְרַאֲשׁוֹתֶיהָ, ואִמִּי לֹא יָדְעָה דָבָר בַּבָּיִת.

אִמִּי לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת בְּאָבְדַן שִׁלְטוֹנָהּ וְלַחֲשׁוֹת. וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת, כַּאֲשֶׁר סִפְּרָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לִפְנֵי אָחִיהָ בְּעִנְיָן אֶחָד שֶׁל כַּלְכָּלַת הַבַּיִת, פָּרְצָה אִמִּי פִּתְאֹם בִּבְכִי וַתֹּאמַר, כִּי מִן הָרָאוּי הָיָה לִשְׁאוֹל גַּם בַּעֲצָתָהּ."

“קְלָרָה!” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּזַעַף, “קְלָרָה! תָּמֵּהַּ אָנִי.”

“הֲנָקֵל לְךָ, אֱדוּאַרְד, לִתְמֹהַּ!” בָּכְתָה אִמִּי, “רָגִיל אַתָּה לְדַבֵּר תָּמִיד עַל הַתַּקִיפוּת, אַךְ אֵינְךָ נוֹתֵן לְאַחֵר לִהְיוֹת תַּקִּיף בְּדַעְתּוֹ.”

עָלַי לְהַגִּיד כִּי מִלָּה זוֹ “תַּקִיפוּת,” הָיְתָה תָּמִיד בְּפִי הָאָח וְהָאָחוֹת, וּבָהּ הִתְפָּאֵרוּ, וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה הוֹכִיחוּ בָּהּ אֶת אִמִּי.

“הֵן נוֹרָא הוּא,” הוֹסִיפָה אִמִּי, “כִּי בְּבֵיתִי…”

“בְּבֵיתֵךְ?” הִפְסִיקָהּ מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “קְלָרָה!”

“כְּלוֹמַר, בְּבֵיתֵנוּ,” עָנְתָה אִמִּי מִתּוֹךְ פַּחַד, “הֲלֹא תָבִין, אֱדוּאַרְד, כִּי אֵין לִי שׁוּם שִׁלְטוֹן בְּבֵיתְךָ בְּעִנְיְנֵי הַמֶּשֶׁק. הֵן עַד יוֹם נִשׂוּאֵינוּ הָיִיתִי הַמּוֹצִיאָה וְהַמְּבִיאָה בַּבָּיִת. תָּבֹא פֵּגוֹטִי וְתָעִיד,” הוֹסִיפָה אִמִּי מִתּוֹךְ אֲנָחָה – “כִּי נִהַלְתִּי אֶת עִנְיְנֵי הַבַּיִת בְּטוּב טַעַם וָדָעַת.”

“אֱדוּאַרְד!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “הַקֵּץ לָזֶה. מָחָר אֲנִי הוֹלֶכֶת.”

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן!” גָּעַר בָּהּ הָאָח, “דֹּמִּי! אֵיכָכָה זֶה תָּעֵזִּי לְהוֹצִיא מִפִּיךְ דְּבָרִים, כְּאִלּוּ לֹא יָדַעַתְּ אֶת טִיבִי?!”

“עֵד אֱלֹהִים,” פָּתְחָה אִמִּי בְּשִׁבְרוֹן רוּחַ וּבְדִמְעוֹת עַיִן, כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי לְהַרְחִיק אֶת מִי שֶׁהוּא. אָנֹכִי אֶּסְבֹּל צַעַר וְיִסּוּרִים אִם יַעֲזֹב אישׁ אֶת בֵּיתִי בְּגְלָלִי. אֵין אֲנִי שׁוֹאֶלֶת הַרְבֵּה. כְּלוּם חַסְרַת תְּבוּנָה אָנֹכִי? רְצוֹנִי רַק, כִּי יִמָּלְכוּ בִּי לִפְעָמִים. לִבִּי מָלֵא תוֹדָה לְכָל מִי שֶׁעוֹזֵר לִי, אַךְ רְצוֹנִי כִּי לִפְעָמִים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, יִשְׁאֲלוּ בַּעֲצָתִי."

“אֱדוּאַרְד!” קְרָאה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן שֵׁנִית, “יָבֹא הַקֵּץ לָזֶה. מָחָר אֲנִי הוֹלֶכֶת.”

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן!” הִרְעִים הָאָח בְּקוֹלוֹ, “הֲתֶחֱשִׁי! אֵיכָכָה זֶה תָּהִינִי לְדַבֵּר כָּכָה?”

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הוֹצִיאָה אֶת מִטְפַּחַת־הָאַף מִכִּלְאָהּ וַתַּגֵּשׁ אוֹתָהּ אֶל עֵינֶיהָ.

“קְלָרָה!” פָּנָה הָאִישׁ אֶל אִמִּי, “פֶּלֶא אַתְּ הַיּוֹם בְּעֵינָי! מִשְׁתּוֹמֵם אֲנִי! כֵּן, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי נוֹשֵׂא אֲנִי אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ נִסָּיוֹן בַּחַיִּים, וְעָלַי לְחַזֵּק אֶת רוּחָהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ תַּקִיפָה וְאַמִּיצָה. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוֹאִילָה אֲחוֹתִי לָבֹא וְלִהְיוֹת לִי לְעֵזֶר וּבִגְלָלִי קִבְּלָה עָלֶיהָ עֲבוֹדָה שֶׁל סוֹכֶנֶת, מְשַׁלְּמִים לָהּ עַתָּה תַּחַת טוֹבָה…”

“הוֹי, אָנָּא, חָנֵנִי, אֱדוּאַרְד,” נֶאֶנְחָה אִמִּי, “אַל נָא תָשֶׁת עָלַי עָוֹן זֶה שֶׁל כְּפִיַּת־טוֹבָה. מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי כְּפוּיַת־טוֹבָה. אִישׁ לֹא יֹאמַר עָלַי כָּזֹאת. אָמְנָם יֵשׁ בִּי עֲוֹנוֹת רַבִּים, אַךְ עָוֹן זֶה אֵין בִּי. אַל נָא, אַל נָא, יַקִּירִי.”

“וְאִם הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן, אֲנִי אוֹמֵר,” הוֹסִיף הָאִישׁ לְאַחַר שֶׁגָּמְרָה אִמִּי אֶת דְּבָרֶיהָ, “מְקַבֶּלֶת בִּשְׂכָרָהּ גִּדּוּפִים, אִי אֶפְשָׁר כִּי רִגְשוֹתַי לֹא יֵעָלְבוּ וְלֹא יִפָּגְעוּ.”

" אַל נָא, מַחֲמַדִּי, אַל תֹּאמַר כָּזֹאת!" הִתְחַנְנָה אִמִּי בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֶיהָ, " אַל נָא, אֱדוּאַרְד! אֵין בִּי כֹּח. רַגְשָׁנִית אָנִי. חֵי רֹאשִׁי כִּי כֵן הוּא. שְׁאַל אֶת פֵּגוֹטִי וְתֹאמַר לְךָ, כִּי רַגְשָׁנִית אָנִי."

“הַדָּבָר הַזֶּה אֵינוֹ מַעֲלֶה וְאֵינוֹ מוֹרִיד, קְלָרָה,” עָנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “לַשָּׁוְא דְּבָרַיִךְ.” “אֲבָל אָנָּא נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ.” קָרְאָה אִמִּי, “חַיַּי אֵינָם חַיִּים בְּתוֹךְ רֹגֶז וּמָדוֹן. לִבִּי יִדְאַב מְאֹד. אֲנִי מְלֵאָה עָוֹן, לֹא אֲכַחֵד, וְטוֹב תַּעֲשֶׂה, אֱדוּאַרְד, בְּהִתְאַמֶּצְךָ לְמָרֵק עֲוֹנִי. וְאַתְּ, הֵנִי, לֹא הוֹסִיף לַמְרוֹת פִּיךְ. אֻמְלָלָה אֶהְיֶה אִם תֹּאמְרִי לַעֲזֹב…”

אִמִּי לֹא יָכְלָה לְדַבֵּר עוֹד, כִּי תָּקְפוּ עָלֶיהָ רִגְשׁוֹתֶיהָ.

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן,” פָּנָה הָאָח אֶל אֲחוֹתוֹ, “מֵעוֹלָם לֹא עָבְרוּ בֵּינֵינוּ דְּבָרִים קָשִׁים. לֹא פִשְׁעִי הוּא, כִּי הָעֶרֶב הַזֶּה אֵרַע מְאֹרָע בִּלְתִּי רָגִיל. אָדָם אַחֵר הֱבִיאֲנִי לִידֵי כָךּ. גַּם לֹא חַטָאתֵךְ הִיא כִּי דִבַּרְתְּ קָשׁוֹת, אָדָם אַחֵר הֱבִיאַךְ לִידֵי כָךְ. אַךְ הָבָה נִתְאַמֵּץ שְׁנֵינוּ לִשְׁכֹחַ אֶת זֹאת.”

וְאַחֲרֵי הוֹצִיאוֹ מִפִּיו אֶת דִּבְרֵי הַחֶסֶד הָאֵלֶּה פָּנָה אֵלַי וְאָמָר: “עִנְיָן זֶה לֹא יָאֶה בִּפְנֵי נַעַר קָטֹן. לֵךְ, דָּוִד, שְׁכַב בְּמִטָּתֶךָ.”

בְּרֹב עָמָל מָצָאתִי אֶת הַפֶּתַח, כִּי דִּמְעוֹתַי הֶאְפִּילוּ עַל עֵינַי, לִבִּי דָאַב מְאֹד עַל אִמִּי הַשְּׁרוּיָה בְּצַעַר. וְאוּלָם מִשַּׁשְׁתִּי בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי אֶל דִירָתִי, וְרוּחַ לֹא הָיָה בִּי לָסוּר, כְּדַרְכִּי, אֶל פֵּגוֹטִי וְלֵאמֹר לָהּ “לַיְלָה טוֹב” וּלְקַבֵּל מִיָּדָהּ נֵר.

כַּעֲבֹר שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר הֱקִיצוֹתִי, כִּי פֵּגוֹטִי בָּאָה לִרְאוֹת אוֹתִי, וְהִיא סִפְּרָה לִי, כִּי אִמִּי קְצָת חוֹלָה, וְכִּי מַר מוֹרְדְסְטוֹן עִם אֲחוֹתוֹ יוֹשְׁבִים לְבַדָּם בָּאוּלָם.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּרִדְתִּי אֶל הָאוּלָם, שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶת קוֹל אִמִּי. בְּרוּחַ נְכֵאָה בִּקְּשָׁה סְלִיחָה וּמְחִילָה מֵאֵת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, וְזוֹ הוֹאִילָה בְּרֹב חַסְדָּהּ לִסְלֹחַ, וְהַשָּׁלוֹם שָׁב אֶל הַבָּיִת. וּמִן הַיוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא הוֹצִיאָה אִמִּי מִפִּיהָ דָבָר טֶרֶם תֵּדַע כִּי כֵן הִיא דַעַת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיִינוּ הוֹלְכִים לְבֵית הַיִּרְאָה, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּאַסִּיר הַמּוּבָל בִּידֵי שׁוֹמְרָיו. מֵאַחֲרַי הָלְכָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לְבוּשָׁה שִׂמְלַת קְטִיפָה שְׁחוֹרָה, אֲשֶׁר נִרְאֲתָה כַּעֲשׂוּיָה מֵאָרִיג שֶׁעַל מִטַּת בַּר־מִינָן; אַחֲרֵי כֵן הָלְכָה אִמִּי, וְאַחֲרֵיהָ אִישָׁהּ. וְאוּלָם אֵין עִמָּנוּ פֵּגוֹטִי, כַּאֲשֶׁר בַּיָּמִים הַטּוֹבִים הָהֵם.

בְּדַרְכִּי הַבַּיְתָה אֲנִי מִתְבּוֹנֵן וְהִנֵּה שְׁכֵנִים אֲחָדִים מַבִּיטִים אַחֲרַי וְאַחֲרֵי אִמִּי וּמִתְלַחֲשִׁים. וְיֵשׁ אֲשֶׁר שְׁלָשְׁתָּם יֵלְכוּ שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ וַאֲנִי מִתְנַהֵל לְבַדִּי אַחֲרֵיהֶם וּמְהַרְהֵר, מַדּוּעַ אֵין רַגְלֵי אִמִּי קַלּוֹת כְּשֶׁהָיוּ וּמַדּוּעַ חָלַף מֵעַל פָּנֶיהָ שְׂשׂוֹן יָפְיָהּ. וְשׁוּב אֲנִי מְהַרְהֵר, אִם הַשְּׁכֵנִים זוֹכְרִים כָּמוֹנִי אֶת הַיָּמִים שֶׁהָיִינוּ מְטַיְּלִים שְׁנֵינוּ יַחְדָּו, אִמִּי וַאֲנִי, וְכָל הַיּוֹם הַקּוֹדֵר אֲנִי שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים כָּאֵלֶּה.

פְּנֵי אִמִּי הָלְכוּ וְדַלּוּ, מְנוּחַת נַפְשָׁהּ סָרָה מִמֶּנָּה וּשְׂשׂוֹן־רוּחָהּ חָלַף וְאֵינֶנּוּ.

בַּיָּמִים הָהֵם הִתְחִילוּ בַּבַּיִת לְהִתְיָעֵץ עַל אֹדוֹתַי, כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִמְסֹר אוֹתִי לְבֵית־הַסֵּפֶר. וְאוּלָם הָעִנְיָן הָיָה תָּלוּי וְעוֹמֵד, וּבֵינָתַיִם לָמַדְתִּי שִׁעוּרַי בְּבֵיתִי.

אֶת הַשִּׁעוּרִים הָאֵלֶּה לֹא אֶשְׁכַּח כָּל יְמֵי חַיָּי! עַל פִּי הַשֵּׁם, הָיְתָה אִמִּי הַמּוֹרָה. וְאוּלָם מַר מוֹרְדְסְטוֹן עִם אֲחוֹתוֹ הָיוּ יוֹשְׁבִים תָּמִיד בִּשְׁעַת לִמּוּדַי וּמַשִׂיאִים עֵצוֹת לְאִמִּי כִּי מְחֻיָּבָה הִיא לִהְיוֹת תַּקִיפָה. כִּשְׁרוֹנוֹת טוֹבִים חָנַנִי אֱלֹהִים, אַף חָשַׁקְתִּי מְאֹד בַּלִּמּוּדִים בְּעֵת אֲשֶׁר הָיִיתִי לְבַדִי עִם אִמִּי. אֶת האל“ף בי”ת לָמַדְתִּי מִתוֹךְ שַׁעֲשׁוּעִים עַל בִּרְכֶּיהָ, וְכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָבַרְתִּי בְּסֵפֶר־הַתַּנִּינִים הָיְתָה בְּעֵינַי כִּזְרוּעָה פְּרָחִים, וְעַל דַּרְכִּי זוֹ שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל אִמִּי הַנָּעִים. וְאוּלָם אוֹתָם הַשִּׁעוּרִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי כֵן גָּזְלוּ אֶת מְנוּחַת לִבִּי וְעִנּוּ אֶת נַפְשִׁי. אֲרֻכִּים וְקָשִׁים הָיוּ, וְרַבִּים מֵהֶם הָיוּ לְמַעְלָה מִבִּינָתִי, עַד כִּי טִמְטְמוּ אֶת לִבִּי וְאֶת מֹחִי.

הָבָה אֲתָאֵר בֹּקֶר אֶחָד מִן הַיָּמִים הָרָעִים הָהֵם.

הִנֵּה אֲנִי נִכְנָס לַחֲדַר־הָאוּלָם אַחֲרֵי פַּת־שַׁחֲרִית עִם סִפְרֵי־הַלִּמּוּד בְּיָדִי, אִמִּי יוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי הַלּוּחַ וּמְחַכָּה לִי. וְאוּלָם מַר מוֹרְדְסְטוֹן גַּם הוּא יוֹשֵׁב לִפְנֵי הַחַלוֹן וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּקוֹרֵא בַּסֵּפֶר. גַּם אֲחוֹתוֹ יוֹשֶׁבֶת לְיַד אִמִּי וְעוֹשָׂה מַה שֶׁעוֹשָׂה. מַרְאֵה פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מַשְׁפִּיעַ עָלַי כָּל כָּךְ, עַד כִּי מִלִּים רַבּוֹת אֲשֶׁר שִׁנַּנְתִּי בְּעָמָל רַב, מִתְחַמְּקוֹת וְנִמְלָטוֹת אַחַת אַחַת מִתּוֹךְ מֹחִי.

אֲנִי מוֹשִׁיט לִידֵי אִמִּי סֵפֶר דִּקְדּוּק אוֹ סֵפֶר הִסְטוֹרְיָה, מְעַיֵּן פַּעַם אַחֲרוֹנָה וּפוֹתֵחַ בְּקוֹל רָם אֶת שִׁעוּרִי. נִתְקָל אֲנִי בְּמִלָּה אֶחָת. מַר מוֹרְדְסְטוֹן נוֹתֵן עַיִן בִּי, וַאֲנִי נִתְקָל בְּמִלָּה שֵׁנִית. מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן שׁוֹלַחַת עַיִן אֵלַי, וַחֲצִי־תְרֵיסָר מִלִּים נִשְׁמָטוֹת וּפוֹרְחוֹת לָהֶן. אָז אֲנִי פּוֹסֵק מִקְּרִיאָתִי. אִמִּי אֵינָהּ מְעִזָּה לְסַיֵּעַ בְּיָדִי, וְהִיא פּוֹנָה אֵלַי בְּתוֹכַחַת אַהֲבָה: “אוֹי דָּדִי, דָּדִי!”

“לֹא כֵן, קְלָרָה,” אוֹמֵר מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “הֲלֹא מְחֻיָּבָה אַתְּ לִהְיוֹת תַּקִּיפָה בְּדַעְתֵּךְ. אַל לָךְ לִקְרֹא: " אוֹי דָּדִי, דָּדִי!” יַלְדוּת הִיא זוֹ. יוֹדֵעַ הַנַּעַר אֶת שִׁעוּרוֹ אוֹ לֹא?"

“וַדַּאי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ,” נוֹפֶלֶת הָאָחוֹת לְתוֹךְ הַדְּבָרִים.

“אָמְנָם, חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, כִּי אֵין הוּא יוֹדֵעַ,” אוֹמֶרֶת אִמִּי.

“וּבְכֵן קְלָרָה, הָשִׁיבִי לוֹ אֶת הַסֵּפֶר וְיֵלֶךְ לַחֲזוֹר עַל שִׁעוּרוֹ עַד שֶׁיֵּדַע אוֹתוֹ,” מְיַעֶצֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“אָכֵן צָדַקְתְּ, יַקִּירָתִי, יָפֶה יָעַצְתְּ. וְאַתָּה דָדִי, לֵךְ וַחֲזֹר וְאַל תְּהִי בוּר.”

אֲנִי נִכְנָע לִרְצוֹן אִמִּי וְחוֹזֵר עַל שִׁעוּרִי, אַךְ לְלֹא תוֹעֶלֶת הוּא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבַּפַּעַם הַשֵׁנִית אֲנִי נִתְקָל בְּאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעָבַרְתִּי עֲלֵיהֶם בְּשָׁלוֹם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, יַעַן כִּי מֹחִי פּוֹסֵק מֵעֲבוֹדָתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת אֶת הָאָח וְהָאָחוֹת יוֹשְׁבִים וּמַבִּיטִים אֶלָי. מְחַשֵּׁב אֲנִי חֶשְׁבּוֹנוֹת, כַּמָּה אַמּוֹת שֶׁל מֶשִׁי יֵשׁ בְּמִגְבַּעְתָּהּ שֶׁל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, וְכַמָּה מְחִיר הַ“חַלַּט” שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן, אוֹ מַעֲלֶה אֲנִי עַל לִבִּי זִכְרוֹן דָבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ, שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ לִי כְּלָל… מַר מוֹרְדְסְטוֹן עוֹשֶׂה הַעֲוָיָה מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ, וְכָמוֹהוּ עוֹשָׂה גַּם מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן. אִמִּי מַבִּיטָה אֲלֵיהֶם בְּהַכְנָעָה, סוֹגֶרֶת אֶת הַסֵּפֶר וּמַנִּיחָה אוֹתוֹ הַצִּדָּה, זוֹקֶפֶת עָלַי חוֹב שֶׁעָלַי לִפְרֹעַ אַחֲרֵי גָמְרִי אֶת יֶתֶר הַשִּׁעוּרִים.

אוּלָם עוֹד מְעַט וְהַחוֹבוֹת יַעֲלוּ וְיִרְבּוּ, הֵם הוֹלְכִים וּגְדֵלִים כְּגַל שָׁלֶג. וּכְכֹל אֲשֶׁר יִגְדַּל הַגַּל, יִגְדַּל טִמְטוּמִי. רוֹאֶה אֲנִי, כִּי אָפְסָה כָּל תִקְוָה ואֲנִי מַרְגִּישׁ כִּי שׁוֹקֵעַ אֲנִי בְּבֹץ שֶׁל בַּעֲרוּת וְאֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה לָצֵאת מִן הַמֵּצַר, וַאֲנִי סוֹמֵךְ עַל מַזָּלִי. מֶבָּטִי עַל אִמִּי וּמֶבַּט אִמִּי עָלַי עִם כָּל מִכְשׁוֹל מְלֵאִים תּוּגָה רַבָּה. וְאוּלָם הַתַּקָּלָה הַגְּדוֹלָה בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּרִים הָאֵלֶּה בָּאָה בַּזְּמָן שֶׁאִמִּי (הַחוֹשֶׁבֶת כִּי אִישׁ לֹא יִרְאֶה זֹאת) מְנַסָּה לָתֵת לִי פִּתְחוֹן פֶּה בְּנִיד שְׂפָתֶיהָ. בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע קוֹל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, אֲשֶׁר אָרְבָה לָהּ, קוֹל מַזְהִיר וְקוֹרֵא:

“קְלָרָה!”

אִמִּי מִתְעוֹרֶרֶת, מִתְאַדֶּמֶת וּמְחַיֶּכֶת מִתּוֹךְ מְבוּכָה.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אֲנִי נִתְקָל וְחוֹזֵר וְנִתְקָל, קָם מַר מוֹרְדְסְטוֹן מֵעַל כִּסְאוֹ, נוֹטֵל אֶת הַסֵּפֶר, טוֹפֵחַ בּוֹ עַל רֹאשִׁי וְדוֹחֵף אוֹתִי מִן הַחֶדֶר.

גַּם כִּי עָבְרוּ עָלַי הַשִּׁעוּרִים בְּלִי מִכְשׁוֹל, עוֹד עָמְדָה לְפָנַי צָרָה גְדוֹלָה בִּדְמוּת שְׁאֵלַת חֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר חִבֵּר מַר מוֹרְדְסְטוֹן בִּשְׁבִילִי. וְזוֹ הִיא: אָדָם שֶׁקָּנָה בַּחֲנוּת חֲמִשָּׁה אֲלָפִים חֲרִיצֵי חָלָב, מְחִיר כָּל אֶחָד מֵהֶם חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת וָחֵצִי, שִׁלֵּם תֵּכֶף בִּמְזֻמָּנִים, וכו' וכו'. כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי, כַּמָּה עָמָל שָׂבַעְתִּי בְּפִתְרוֹן שְׁאֵלָה חֲמוּרָה זוֹ, וּבִשְכַר עֲמָלִי קִבַּלְתִּי פְּרֻסַּת לֶחֶם – תַּבְלִין לִגְבִינָה.

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת אוֹתִי יוֹשֵׁב בָּטֵל, וְתָמִיד הָיְתָה פּוֹנָה לְאִמִּי בְּדִבְרֵי מוּסָר: “קְלָרָה, יַקִּירָתִי, אֵין לְךָ דָּבָר יָפֶה מֵעֲבוֹדָה – תְּנִי לִבְנֵךְ לֶקַח.” עִם נְעָרִים בְּנֵי־גִּילִי נֶאֱסַר עָלַי מִטַּעַם הָאָח וְהָאָחוֹת לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ, יַעַן כִּי לְפִי דַּעְתָּם כָּל הַנְּעָרִים הֵם חֶבֶר מַשְׁחִיתִים.

כֹּה עָבְרוּ עָלַי כְּשִׁשָּה יְרָחִים אוֹ יוֹתֵר, וְאָמְנָם עָתִיד הָיִיתִי לִהְיוֹת בּוּר וְעַם־הָאָרֶץ, גֹּלֶם וַחֲסַר בִּינוֹת, אִלּוּ לֹא הִקְדִּים לִי אֱלֹהִים רְפוּאָה לַמַּכָּה.

אָבִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עָזַב אַחֲרָיו חֲבִילָה שֶׁל סְפָרִים שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים בְּחֶדֶר קָטֹן בָעֲלִיָּה סָמוּךְ לַחֲדַר מִשְׁכָּבִי, וְאִישׁ לֹא בָא אֶל הַפִּנָּה הַהִיא וְלֹא הִפְרִיעַ אוֹתִי לָקַחַת מִן הָאוֹצָר הַגָּנוּז הַהוּא אֶת “רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזָה,” אֶת “דּוֹן קִישׁוֹט,” אֶת “הַמּוֹכִיחַ מִוִּיקְרִילְד” וְעוֹד גִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי שֵׁם, אֲשֶׁר הִתְרָעוּ עִמִּי. הֵם הִלְהִיבוּ אֶת דִּמְיוֹנִי וְעוֹרְרוּ בְּלִבִּי תִּקְוָה, כִּי מִחוּץ לָעוֹלָם הָאָפֵל שֶׁלִּי יֵשׁ עוֹלָם מָלֵא אוֹרָה. סִפּוּרֵי “אֶלֶף לֵילוֹת וְלַיְלָה אֶחָד” נָשְׂאוּ אוֹתִי עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְיָפֶה. וּבְדִמְיוֹנִי רָאִיתִי אֶת עַצְמִי בִּדְמוּת הַגִּבּוֹרִים שֶׁל הַסִּפּוּרִים שֶׁנַּעֲשׂוּ חֲבִיבִים עָלַי בְּטוּב לִבָּם אוֹ בְּאֹמֶץ־רוּחָם; אֶת הָאֲנָשִׁים הָרָעִים וְהָאַכְזָרִים שֶׁבַּסִּפּוּרִים שִׁוִּיתִי לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחִי בִּדְמוּת מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ.

הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה הַתַעֲנוּג הַיְחִידִי בְּחַיָּי. יֵשׁ אֲשֶׁר בְּעֶרֶב קַיִץ, בְּעֵת אֲשֶׁר נְעָרִים בְּנֵי־גִילִי הָיוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִים בַּחֲצַר בֵּית־הָעַלְמִין, הָיִיתִי אָנֹכִי יוֹשֵׁב עַל מִטָּתִי כֻּלִּי שָׁקוּעַ בִּקְרִיאָה. כָּל הַגִּבּוֹרִים שֶׁבַּסִּפּוּרִים חָיוּ בְּדִמְיוֹנִי, וַאֲנִי רָאִיתִי אוֹתָם פַּעַם בְּכֹה וּפַעַם בְּכֹה, אַף נַעֲשֵׂיתִי שֻׁתָּף לְמַעֲשֵׂיהֶם.

בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לָאוּלָם וּסְפָרַי בְּיָדִי, מָצָאתִי אֶת אִמִּי יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ עֲצוּבִים, אַךְ פְּנֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן צְהֻבִּים, וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן עוֹסֵק בְּהֲכָנַת קָנֶה רַךְ וְגָמִישׁ. בְּבוֹאִי חָדַל הָאִישׁ מֵעֲבוֹדָתוֹ, נִעֲנַע אֶת הַקָּנֶה וְהִצְלִיפוֹ בָּאֲוִיר.

“אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, קְלָרָה,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “גַּם אָנֹכִי סָפַגְתִּי מַלְקוֹת.”

“וַדַּאי שֶׁכֵּן הוּא,” נֶעֶנְתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“אָמְנָם יַקִירָתִי,” הֵשִׁיבָה אִמִּי בְּקוֹל מָלֵא צַעַר, “אֲבָל… הַאִם גָּרַם הַדָּבָר טוֹבָה לְאֱדוּאַרְד?”

“וּלְדַעְתֵּךְ גָּרַם לִי הַדָּבָר רָעָה?”

“הוּא הַדָּבָר!” הִתְעָרְבָה הָאָחוֹת.

אִמִּי לֹא הֵעֵזָּה לְהִתְוַכֵּחַ וְלֹא עָנְתָה מְאוּמָה. וְאָנֹכִי הִרְגַּשְׁתִּי כִּי דְבַר הַוִּכּוּחַ נוֹגֵעַ אֶל עַצְמִי וְאֶל בְּשָׂרִי, וּמַה גַּם בִּרְאוֹתִי אֶת עֵינָיו הַזּוֹעֲמוֹת שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“הַיּוֹם, דָּוִד,” פָּנָה אֵלַי וְעֵינָיו הִבְרִיקוּ, “שִׂים אֶת לִבְּךָ יוֹתֵר מִכָּל הַיָּמִים.”

וְשֵׁנִית הִצְלִיף בָּאֲוִיר בַּקָּנֶה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, הִנִּיחוֹ אֶצְלוֹ וְעֵינָיו הִבִּיעוּ אֹמֶץ, וַיִּקַּח אֶת סִפְרוֹ.

הַתְחָלָה זוֹ בִּלְבְּלָה אֶת מֹחִי. הִרְגַּשְׁתִּי לְחֶרְדָּתִי, כִּי הַמִּלִּים שֶׁל שִׁעוּרִי מִתְחַמְּקוֹת לֹא אַחַת אֶחָת, שׁוּרָה שׁוּרָה, כִּי אִם עַמּוּדִים עַמּוּדִים. אֲנִי מִתְאַמֵּץ לַעֲצֹר בַּעֲדָן, אַךְ הֵן נִרְאוּ כְּבוֹרְחוֹת עַל נַפְשָׁן מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

נִכְנַסְתִּי תְּחִלָּה אֶל הַחֶדֶר בְּלֵב מָלֵא תִּקְוָה כִּי הַיּוֹם אֶעֱמֹד יָפֶה בְּנִסָּיוֹן, יַעַן כִּי שִׁנַּנְתִּי אֶת שִׁעוּרִי יָפֶה יָפֶה. אַךְ חָשַׁבְתִּי וְטָעִיתִי. הַהַתְחָלָה הָיְתָה רָעָה, גָּרוּעַ מִמֶּנָּה הַהֶמְשֵׁךְ, וְהַסּוֹף – קָשֶׁה מִשְׁנֵיהֶם. אִמִּי פָּרְצָה בִּבְכִי.

“קְלָרָה!” הִזְהִירָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“רֹאשִׁי יִכְאַב עָלַי, יַקִּירָתִי,” עָנְתָה אִמִּי.

וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן פָּנָה אֵלַי וְאָמַר:

“קוּם, בָּחוּר, וְנַעֲלֶה אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה.”

כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ עִמִּי עַד הַפֶּתַח, נִסְּתָה אִמִּי לַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ, אַךְ מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן גָּעֲרָה בָּהּ: “כְּלוּם מִדַּעְתֵּךְ יָצָאת?” וְאָנֹכִי רָאִיתִי אֶת אִמִּי אוֹטֶמֶת אָזְנֶיהָ, וּמֵאַחֲרַי שָׁמַעְתִּי קוֹל בִּכְיָהּ.

הוּא הָלַךְ עִמִּי אַט וּפָנָיו קָשִׁים עַד בּוֹאֵנוּ אֶל חַדְרִי, – וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה אִישׁ הַבָּא לַעֲשׂוֹת שְׁפָטִים. וְשָׁם שָׂם פִּתְאֹם אֶת רֹאשִׁי תַּחַת זְרוֹעוֹ.

“אֲדוֹנִי, מַר מוֹרְדְסְטוֹן!” קָרָאתִי אֵלָיו, “אַל נָא! אַל נָא תַכֵּנִי! אֲנִי לוֹמֵד וְחוֹזֵר וְלוֹמֵד, אֲדוֹנִי, אַךְ תַּלְמוּדִי אֵינוֹ מִתְקַיֵּם בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה וַאֲחוֹתְךָ יוֹשְׁבִים מִמּוּלִי. חֵי אֱלֹהִים, אֵינִי יָכֹל!”

“הַאֻמְנָם אֵינְךָ יָכֹל?” קָרָא הָאִישׁ, “הָבָה נִרְאֶה.”

הוּא אָחַז אֶת רֹאשִׁי כְּבִצְבָת, אַךְ בְּכָל זֹאת עָלָה בְּיָדִי לְהִשָּׁמֵט וְלַעֲצֹר בַּעֲדוֹ, וְשֵׁנִית הִתְחַנַּנְתִּי לְפָנָיו כִּי לֹא יָרִים יָדוֹ עָלָי. וְאוּלָם רַק רֶגַע אֶחָד אָרַךְ הַדָּבָר, כִּי בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי הִכָּה אוֹתִי בְּכֹח רָב. בּוֹ בְּרֶגַע תָּפַשְׂתִּי בְּשִׁנַּי אֶת הַיָּד הָאוֹחֶזֶת בִּי וּנְשַׁכְתִּיהָ נְשִׁיכָה עֲמֻקָּה. גַּם הַיּוֹם, בְּזָכְרִי זֹאת, תִּכְהֶינָה שִׁנַּי בְּפִי.

אָז הִכָּה אוֹתִי בְּלִי חֶמְלָה, כְּאִלוּ אָמַר לְהָרְגֵנִי. וּבְתוֹךְ הַשָּׁאוֹן וְהַמַּכְאוֹב שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל אִמִּי וּפֵגוֹטִי בְּרוּצָן עַל הַמַּדְרֵגוֹת. אַחֲרֵי כֵן נָדַם הַקּוֹל, וְאֶת הַדֶּלֶת סָגְרוּ אַחֲרָי. שָׁכַבְתִּי עַל הָרִצְפָּה קוֹדֵחַ, פָּרוּעַ, קָרוּעַ וְעָלוּב.

לְאַחַר שֶׁשָּׁבָה נַפְשִׁי מְעַט לִמְנוּחָתָהּ, שָׂרְרָה דְּמָמָה אֲיֻמָּה בַּבָּיִת. וּכְשֹׁךְ מְעַט כַּעֲסִי וּכְאֵבִי, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי חוֹטֵא וּפֹושֵׁעַ.

שָׁעָה אֲרֻכָּה יָשַׁבְתִּי וְהִקְשַׁבְתִּי, אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. זָחַלְתִּי עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה עַד הַגִּיעִי אֶל הָרְאִי וָאַבֵּט בּוֹ, וְהִנֵּה פָּנַי צָבוּ, אָדְמוּ וְכָעֲרוּ, עַד כִּי נִבְהַלְתִּי לְמַרְאֵיהֶם. פְּצָעַי הָיוּ רַבִּים. אַךְ הַיִּסוּרִים הָאֵלֶּה כְּאַיִן הָיוּ לְעֻמַּת הָרַעְיוֹן הַנּוֹרָא, כִּי חוֹטֵא אָנִי. נִדְמָה לִי, כִּי אֵין בָּעוֹלָם כֶּבֶד־עָוֹן כָּמוֹנִי. הַיּוֹם נָטָה לַעֲרֹב וְאָנֹכִי סָגַרְתִּי אֶת הַחַלּוֹן (כָּל הַזְּמָן הָיָה רֹאשִׁי נִשְׁעָן עַל סַף הַחַלוֹן וְאָנֹכִי בָּכִיתִי וְנִמְנַעְתִּי וְהִרְהַרְתְּי חֲלִיפוֹת), וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי מַפְתֵּחַ סוֹבֵב וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בָּאָה וּבְיָדָהּ לֶחֶם וּבָשָׂר וְחָלָב. אֶת כָּל אֵלֶּה הִנִּיחָה עַל הַשֻּׁלְחָן בְּאֵין אֹמֶר, הִבִּיטָה אֵלַי בְּתַקִיפוּת רְאוּיָה לְמוֹפֵת, אַחֲרֵי כֵן חָזְרָה וְיָצְאָה וְסָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ.

בֵּין כֹּה וָכֹה בָּא הָעֶרֶב, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי וְחִכִּיתִי, אוּלַי יָבוֹא עוֹד אִישׁ אֵלָי. אַךְ לְאַחַר שֶׁנּוֹכַחְתִּי כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה לֹא יָבוֹא שׁוּם אִישׁ, פָּשַטְתִּי אֶת בְּגָדַי וְעָלִיתִי עַל מִטָּתִי. וְאָז בָּאוּ לְהָצִיק לִי הָרַעְיוֹנוֹת, מַה יַעֲשׂוּ בִי. הֵן הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי חֵטְא גָּדוֹל הוּא. הַאִם יַאַסְרוּ אוֹתִי בְּשַׁלְשְלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וִישַׁלְּחוּנִי אֶל בֵּית הַסֹּהַר? וְאוּלַי מְרַחֶפֶת סַכָּנָה עַל רֹאשִׁי כִּי יִתְלוּ אוֹתִי עַל הָעֵץ?

עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת יְקִיצָתִי לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר. רֶגַע אֶחָד קָפְצָה עָלַי חֶדְוַת־נֹעַר, וּבָרֶגַע הַשֵּׁנִי הִתְעוֹרֵר בִּי זִכְרוֹן יוֹם אֶתְמֹל עִם כָּל כְּאֵבוֹ. מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן נִכְנְסָה לִפְנֵי קוּמִי עוֹד מִמִּשְכָּבִי וְאָמְרָה אֵלַי בְּלָשׁוֹן קְצָרָה, כִּי הָרְשׁוּת נְתוּנָה לִי לְטַיֵּל בַּגַּן רַק חֲצִי הַשָּׁעָה. אִלּוּ עָלָה בְּיָדִי לִרְאוֹת אֶת אִמִּי לְבַדָּהּ, כִּי אָז נָפַלְתִּי לְפָנֶיהָ עַל בִּרְכַּי לְבַקֵשׁ מִמֶּנָהּ סְלִיחָה. אַךְ הָאָח וְהָאָחוֹת שָׁמְרוּ עָלֶיהָ וְלֹא נָתְנוּ אוֹתִי לִרְאוֹת פָּנֶיהָ.

אֵין מִלִּים בְּפִי עֵטִי לְתָאֵר מָה אָרְכוּ לִי יְמֵי כִּלְאִי. חֲמֵשֶׁת הַיָּמִים הָיוּ כְּחָמֵשׁ שָׁנִים בְּעֵינָי. הִטִּיתִי אֹזֶן לְהַקְשִׁיב כָּל הֲמֻלָּה קְטַנָּה; קוֹל צְעָדִים, צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, סִבּוּב הַדֶּלֶת עַל צִירָהּ, לָחַשׁ דְּבָרִים; קוֹל צְחוֹק, שְׁרִיקָה אוֹ נְגִינָה עוֹלָה מִן הַחוּץ; מַהֲלַךְ הַשָּׁעוֹת בַּלַּיְלָה, בְּעֵת אֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי מִתּוֹךְ רַעְיוֹן כִּי כְּבָר בָּא בֹּקֶר, וְאַחֲרֵי רֶגַע נוֹכַחְתִּי כִּי בְנֵי הַבַּיִת עֵרִים עוֹד וּלְפָנַי לַיְלָה אָרֹךְ; הַחֲלוֹמוֹת וְהַחֶזְיוֹנוֹת אֲשֶׁר בִּעֲתוּ אוֹתִי בַּלֵּילוֹת, בּוֹא הַבֹּקֶר, הַצָּהֳרַיִם, הָעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי גִילִי מְשַׂחֲקִים בַּחֲצַר בֵּית־הָעַלְמִין, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם וּמִתְיָרֵא לָגֶשֶׁת אֶל הַחַלּוֹן, לְבַל יִרְאוּנִי הַנְּעָרִים וְיֵדְעוּ כִּי אַסִּיר אָנֹכִי; הָרֶגֶשׁ הַמּוּזָר, כִּי אֵינִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל עַצְמִי, וְהָרֶגֶשׁ הַמְשֻׁנֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּרְאָה אֵלַי אִישׁ מֵבִיא לִי אֹכֶל וּמִתְעַלֵּם; הַגֶּשֶׁם אֲשֶׁר יָרַד בְּזַעַף בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, וְאַחֲרָיו עֲלָטָה גְדוֹלָה, אֲשֶׁר הֵעִיקָה עַל נַפְשִׁי – כָּל אֵלֶּה עוֹמְדִים הַיּוֹם חַיִּים לְפָנַי, כִּי נֶחְרְתוּ עָמֹק עָמֹק בְּזִכְרוֹנִי.

בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן לְשִׁבְתִּי בְּכִלְאִי הֱקִיצוֹתִי לְקוֹל הַקּוֹרֵא בִשְׁמִי. קַמְתִּי בְּמִטָּתִי וּפָשַׁטְתִּי יָדִי לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

“הֲקוֹלֵךְ זֶה, פֵּגוֹטִי?”

אֵין מַעֲנֶה. אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע שָׁמַעְתִּי שֵׁנִית אֶת שְׁמִי, וְהַקּוֹל הָיָה מָלֵא רָז כָּל כָּךְ, עַד כִּי הָיִיתִי יוֹצֵא מִדַּעְתִּי, אִלּוּ לֹא בָא הָרַעְיוֹן אֶל לִבִּי כִּי הַקּוֹל עוֹלֶה בְּעַד חוֹר הַמַּנְעוּל.

קָפַצְתִי מִמִּטָּתִי, מִשַּׁשְׁתִּי בָּאֲפֵלָה עַד קָרְבִי אֶל הַדֶּלֶת. אָז שַׂמְתִּי אֶת שְׂפָתַי עַל חוֹר הַמַּנְעוּל וְלָחַשְׁתִּי:

“הַאַתְּ הִיא, פֵּגוֹטִי חֲבִיבָה?”

“כֵּן, מַחֲמַדִּי,” עָנְתָה, “הִזָּהֵר כְּעַכְבָּר, פֶּן יֶאֱרֹב לָנוּ הֶחָתוּל.”

יָדַעְתִּי, כִּי הֶחָתוּל הִיא מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, אֲשֶׁר חֲדַר־מִשְׁכָּבָהּ הָיָה סָמוּךְ לְחַדְרִי.

“מַה שְׁלוֹם אִמָּא, פֵּגוֹטִי יַקִּירָה! הַאֻמְנָם הִיא קוֹצֶפֶת עָלַי מְאֹד”?

הִטֵּיתִי אָזְנִי לִשְׁמֹעַ אֶת לַחֲשָׁהּ, כַּאֲשֶׁר עָנְתָה לִי: ‘לֹא, לֹא מְאֹד’."

“מָה עֲתִידִים לַעֲשׂוֹת לִי, אוּלַי יָדַעַתְּ, פֵּגוֹטִי?”

“בֵּית־סֵפֶר. סָמוּךְ לְלָנְדּוֹן,” שָׁמַעְתִּי מַעֲנֶה.

“מָתַי?”

“מָחָר.”

“וְאֶת פְּנֵי אִמִּי אֶרְאֶה?”

“כֵּן,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, “בַּבֹּקֶר.”

אָז הִגִּישָׁה פֵּגוֹטִי אֶת פִּיהָ אֶל חוֹר הַמַּנְעוּל, וּמִלִּבָּהּ הַשָׁבוּר יָצְאוּ שִׁבְרֵי דְבָרִים, מְלֵאִים רֶגֶשׁ וְאֵמוּן:

“דָּדִי, חֲבִיבִי, אִם לֹא הָיִיתִי קְרוֹבָה אֵלֶיךָ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, – לֹא הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה, – אֵין זֶה כִּי לֹא אֲהַבְתִּיךָ. אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בְּכָל מְאֹדִי, יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָי. חָשַׁבְתִּי, כִּי כָךְ יִיטַב לְךָ, וְעוֹד יִיטַב לְאָדָם אַחֵר. דָּדִי מַחֲמַדִּי, הֲשׁוֹמֵעַ אָתָּה”?

“הַ־הַ־הַ־הֵן” גָּנַחְתִּי.

“יְחִידִי!” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי בְּחֶמְלָה רַבָּה, “זֶה אֲשֶׁר חָפַצְתִּי לְהַגִּיד לָךְ, כִּי לֹא תִשְׁכָּחֵנִי. כִּי אָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֲךָ עַד עוֹלָם. וַאֲנִי אֶדְאַג לְאִמָּא, דָּדִי, כַּאֲשֶׁר דָּאַגְתִּי לָךְ. בַּבַּיִת הַזֶּה אָגוּר, יָבוֹא יוֹם אֲשֶׁר אִמָּא תִּשָּׁעֵן עָלַי. בִּזְרוֹעוֹת פֵּגוֹטִי הַזְּקֵנָה וְהַסְּכָלָה. אֶכְתֹב אֵלֶיךָ, יַקִּירִי. אַף כִּי אֵינִי מְלֻמֶּדֶת. וַאֲנִי… וַאֲנִי…”

שִׂפְתֵי פֵּגוֹטִי נָגְעוּ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל מִתּוֹךְ נְשִׁיקוֹת אֲשֶׁר לֹא יָכְלָה לְנַשֵּׁק לִי."

“חֵן חֵן לָךְ, פֵּגוֹטִי יַקִּירָה!” קָרַאתִי, “חֵן חֵן לָךְ! אָנָּא עֲשִׂי עִמִּי חֶסֶד וְכִתְבִי אֶל אָחִיךְ, אֶל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אֶל חָם וְאֶל מָרַת גּוּמִיז, כִּי לֹא נַעַר רָע אָנֹכִי, וכִּי אָנֹכִי אוֹהֵב אוֹתָם מְאֹד, בְּיִחוּד אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה.”

פֵּגוֹטִי נִפְרְדָה מֵעִמִּי מִתּוֹךְ הַבְטָחָה לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתִי, וּשְׁנֵינוּ נָשַׁקְנוּ אֶת חוֹר הַמַּנְעוּל בְּאַהֲבָה רַבָּה. יָדַי לִטְפוּ אֶת הַמַּנְעוּל, – אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַדָּבָר – כְּאִלוּ הָיוּ לְעֵינַי פָּנֶיהָ הַחֲבִיבִים וְהָלַכְתִּי לִמְקוֹמִי. מִן הַלַּיְלָה הַהוּא צָמַח בְּלִבִּי רֶגֶשׁ אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לְכַנּוֹתוֹ בְּשֵׁם. פֵּגוֹטִי לֹא מִלְּאָה בְּלִבִּי מְקוֹם אִמִּי; אֵין בָעוֹלָם מְמַלֵּא מָקוֹם זֶה. אַךְ הִרְגַּשְׁתִּי בְּלִבִּי אֵלֶיהָ רֶגֶשׁ, אֲשֶׁר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כָּל יְמֵי חַיַּי לְשּׁום בֶּן אָדָם, וְלוּ מֵתָה פֵּגוֹטִי, כִּי אָז מִי יוֹדֵע, אִם הָיִיתִי יָכֹל לָשֵׂאת אֶת מַשָּׂא יְגוֹנִי.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר נִכְנְסָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן כְּדַרְכָּהּ וְאָמָרה לִי כִּי שׁוֹלְחִים אוֹתִי לְבֵית הַסֵּפֶר. וּבְרִדְתִי אֶל חֲדַר הָאוּלָם לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית, מָצָאתִי שָׁם אֶת אִמִּי, פָּנֶיהָ חִוְרִים וְעֵינֶיהָ אֲדֻמּוֹת מִבֶּכִי. נָפַלְתִּי לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה סְלִיחָה לְנַפְשִׁי הַסּוֹבֶלֶת.

“הוֹי, דָּדִי!” קָרְאָה אִמִּי, “אַתָּה גָרַמְתָּ כְּאֵב לָאִישֹ הֶחָבִיב עָלָי! הֵיטִיבָה אֶת דַּרְכֶּךָ! אֲנִי סוֹלַחַת לְךָ, אַךְ צַר לִי מְאֹד, דָּדִי, כִּי יֵצֶר לִבְּךָ רַע הוּא כָּל כָּך.”

אָכֵן הִטּוּ הָאֲנָשִׁים אֶת לֵב אִמִּי לְהַאֲמִין, כִּי בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֲנִי, וְהַדָּבָר הַזֶּה גוֹרֵם לָהּ צַעַר יוֹתֵר מִצַּעַר הַפְּרֵדָה מִמֶּנִּי. לִבִּי נִמְלָא יָגוֹן. אָכַלְתִּי אֶת פִּתִּי, אַךְ דִּמְעוֹתַי נָטְפוּ עַל לַחְמִי, גַּם יָרְדוּ לְתוֹךְ כּוֹס הַטֵּה אֲשֶׁר לְפָנָי. רָאִיתִי אֶת אִמִּי וְהִיא מִתְבּוֹנֶנֶת אֵלַי, אַךְ מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן נָתְנָה עֵינֶיהָ בָּהּ וְהִיא הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ.

אֶל הַבַּיִת נִכְנַס מַכָּרִי, הוּא בַּעַל הָעֲגָלָה, אֲשֶׁר עָמַד בַּפֶּתַח. נָטַל אֶת אַרְגָּזִי וְנָשָׂא אוֹתוֹ אֶל הַקָּרוֹן.

“לֵךְ לְשָׁלוֹם, דָדִי,” קָרְאָה אֵלַי אִמִּי, “רַק לְטוֹבָתְךָ שׁוֹלְחִים אוֹתְךָ. לֵךְ לְשָׁלוֹם בְּנִי. לִימֵי הַחַגִּים תָּבוֹא אֵלֵינוּ. הֱיֵה־נָא בֵּן מַקְשִׁיב.”

“קְלָרָה!” גָּעֲרָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“עוֹד רֶגַע, הֵנִי יַקִּירָה,” עָנְתָה אִמִּי, אֲשֶׁר אָחֲזָה בִּי – “אֲנִי סוֹלֵחַ לְךָ, יַלְדִּי הַיָּקָר. אֱלֹהִים יְבָרְכֶךָ!”

“קְלָרָה!” חָזְרָה וְגָעֲרָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

אָז הוֹאִילָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בְּטוּבָהּ לְהוֹצִיא אוֹתִי מִן הַבַּיִת וּלְהַגִּיד לִי, כִּי מְקַוָּה הִיא, כִּי אָשׁוּב מִמַּעֲשַׂי הָרָעִים בְּטֶרֶם תַּגִּיעַ לִי אַחֲרִית רָעָה. אָנֹכִי עָלִיתִי אֶל הַקָּרוֹן, וְהַסּוּס הֶעָצֵל הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: שׁוֹלְחִים אוֹתִי מִבֵּית אִמִּי    🔗

כְּבָר עָבַרְנוּ כַּחֲצִי מִיל, מִטְפַּחַת־הָאַף שֶׁלִּי כֻּלָּהּ רְטֻבָּה מִדְּמָעוֹת, וְהִנֵּה עָמְדָה הָעֲגָלָה פִּתְאֹם.

בְּהַבִּיטִי לָדַעַת עַל מַה זֶה, רָאִיתִי לְתִמְהוֹנִי אֶת פֵּגוֹטִי יוֹצֵאת מֵאַחַת הַפִּנּוֹת וּמְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה אֶל הַקָּרוֹן. הִיא חִבְּקָה אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְאִמְּצָה אוֹתִי בְּכֹחַ רַב אֶל לִבָּהּ. אַף דִּבּוּר אֶחָד לֹא הוֹצִיאָה פֵּגוֹטִי מִפִּיהָ, וְרַק תָּחֲבָה יָדָהּ לְתוּךְ צַלַּחְתָּהּ, הוֹצִיאָה מִשָּׁם צְרוֹר שֶׁל גְּלוּסְקָאוֹת וְשָֹמָה בְּכִיסִי, וְאַרְנָק נָתְנָה בְּיָדִי. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר חִבְּקָה אוֹתִי שֵׁנִית, בַּפַּעַם הַאַחֲרוֹנָה, יָרְדָה מֵעַל הָעֲגָלָה וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.

בַּעַל הָעֲגָלָה הִבִּיט אֵלַי כְּשׁוֹאֵל, אִם תָּשׁוּב עוֹד הָאִשָׁה הַהִיא. עָנִיתִי לוֹ “לֹא”. “וּבְכֵן, לֶךְ לְךָ!” ­– קָרָא אֶל סוּסוֹ הֶעָצֵל, אֲשֶׁר מִהֵר לַעֲשֹוֹת כִּפְקֻדַּת אֲדוֹנָיו.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּכִיתִי רַב בֶּכִי, עָלָה עָל לִבִּי, כִּי בִּכְיִי לֹא יוֹעִיל מְאוּמָה, וּמַה גַּם כִּי הַגִּבּוֹרִים הַחֲבִיבִים שֶׁל הַסִּפּוּרִים אֲשֶׁר קָרָאתִי לֹא שָׁפְכוּ דְמָעוֹת בְּעֵת צָרָתָם. וּבַעַל הָעֲגָלָה, בִּרְאוֹתוֹ כִּי חָדַלְתִּי לִבְכּוֹת, נָתַן לִי עֵצָה לִפְרֹשׂ אֶת מִטְפַּחַת־הָאַף שֶלִּי עַל גַּב הַסּוּס, כְּדֵי לְיַבְּשָּׁה. וְכֵן עָשִׂיתִי.

אָז עָשִׂיתִי בְּדִיקָה בָּאַרְנָק שְׁבְּיָדִי. וְהִנֵּה מָצָאתִי בּוֹ שְׁלֹשָׁה שִׁילִינְגִים נוֹצְצִים, אֲשֶׁר מֹרְטוּ בִּידֵי פֵּגוֹטִי עַד הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק.

וְאוּלָם הָאוֹצָר הַנֶּחְמָד בְּיוֹתֵר הָיוּ שְׁנֵי חֲצָאֵי־כְתָרִים, לוּטִים בְּפִתְקָא קְטַנָּה, וְעָלֶיהָ רָשׁוּם בִּכְתָב־יַד אִמִּי: “לְדָדִי, בְּאַהֲבָה רַבָּה.” לַדָּבָר הַזֶּה לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וּבִקַּשְׁתִּי אֶת בַּעַל־הָעֲגָלָה, כִּי יִתֵּן לִי אֶת מִטְפַּחְתִּי, אַךְ הוּא מֵאֵן לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתִי, וְלָכֵן מָחִיתִי אֶת דִּמְעַת עֵינִי בְּשַׁרְוֻלִּי וְהוֹסַפְתִּי עַל הַדִּמְעָה עוֹד אֲנָחוֹת רַבּוֹת.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה פָּנִיתִי אֶל בַּעַל־הָעֲגָלָה וְשָׁאַלְתִּי אִם הוּא יִסַּע עִמִּי כָּל הַדֶּרֶךְ.

“כָּל הַדֶּרֶך, לְאָן?” תָּמַהּ בַּעַל־הָעֲגָלָה.

“לְשָׁם,” עָנִיתִי.

“אַיֵּה הוּא שָׁם זֶה?”

“סָמוּךְ לְלָנְדּוֹן.”

“סוּסִי זֶה,” הֶרְאָה הָעֶגְלוֹן בְּשוֹטוֹ עַל הַסּוּס, “יְהִי פֶּגֶר תְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר אַף הַחֵצִי מִמַּהַלָךְ־רַב כָּזֶה.”

“וּבְכֵן תִּסַּע עִמִּי רַק עַד יַרְמוּת?” שָׁאָלְתִּי.

“כֵּן הוּא,” עָנָה בַּעַל־הָעֲגָלָה, “וְשָׁם תֵּשֵׁב בְּמֶרְכֶּבֶת־הַדֹּאַר אֲשֶׁר תְּבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא.”

אַחֲרֵי שִׂיחָה אֲרֻכָּה זוֹ, שֶׁהָיְתָה עֲבוֹדָה קָשָׁה לְבַעַל־הָעֲגָלָה הַשַׁתְקָן (מַר בַּרְקִיס שְׁמוֹ), הוֹשַׁטְתִּי לוֹ גְלוּסְקָה אַחַת לְאוֹת יְדִידוּת, וְהוּא בָּלַע אוֹתָהּ בְּבַת אַחַת כְּפִיל, וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאָה אֶל קִרְבּוֹ.

“הַאִם הִיא אוֹפָה זוֹ?” שָׁאַל מַר בַּרְקִיס, וְיָדָיו מוּטָלוֹת עַל בִּרְכָּיו.

“עַל פֵּגוֹטִי תִּשְׁאַל, אֲדוֹנִי?”

“אַהּ! הֵן.”

“כֵּן,” עָנִיתִי, “הִיא הַמְבַשֶׁלֶת וְהִיא הָאוֹפָה בְּבֵיתֵנוּ.”

שָׁעָה קַלָּה יָשַׁב וְהִבִּיט אֶל סוּסוֹ, כְּאִלּוּ רָאָה בּוֹ דָבָר חָדָשׁ וְאַחַר פָּנָה אֵלָי:

“אֵין חָתָן עוֹד?”

“בָּשָׂר אַתָּה אוֹמֵר?” נִדְמָה לִי כִּי מַר בַּרְקִיס רָעֵב, וְהוּא שׁוֹאֵל אִם אֵין בַּחֲבִילָתִּי צֵידָה לַדָּרֶךְ.

“חָתָן,” עָנָה מַר בַּרְקִיס, “הַאִם אֵין גֶּבֶר סוֹבֵב אוֹתָהּ?”

“אֶת פֵּגוֹטִי?”

“אַהּ! הִיא הִיא!”

“לֹא וָלֹא! לֹא הָיָה לָהּ חָתָן.”

וְשׁוּב הִתְבּוֹנֵן מַר בַּרְקִיס אֶל אָזְנֵי הַסּוּס, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה אָמָר:

“הִנֵּה הִיא אוֹפָה הַכֹּל וּמְבַשֶׁלֶת הַכֹּל?”

וְאָנֹכִי עָנִיתִי כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא.

“וּבְכֵן,” פָּנָה אֵלַי מַר בַּרְקִיס, “אָנֹכִי אֹמַר לְךָ דָבָר. אוּלַי תִּכְתֹּב אֵלֶיהָ.”

“וַדַּאי שֶאֶכְתֹּב אֵלֶיהָ.”

“אַהּ,” נַעֲנָה הָאִישׁ בְּנָשׂאוֹ עֵינָיו אֵלָי, “אִם תִּכְתֹּב אֵלֶיהָ, אַל תִּשְׁכַּח לְהוֹסִיף, כִּי בַּרְקִיס רוֹצֶה. הֲתַעֲשֶׂה זֹאת?”

“כִּי בַּרְקִיס רוֹצֶה,” חָזַרְתִּי אַחֲרָיו בִּתְמִימוּת, “וְזֶה הַכֹּל.”

“כֵּן, כֵּן,” עָנָה אַחֲרֵי רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה, “כֵּן, כֵּן, בַּרְקִיס רוֹצֶה.”

“אֲבָל הֵן מָחָר תִּהְיֶה בְּעַצְמְךָ בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן, אֲדוֹנִי בַּרְקִיס, וּבְכֵן תּוּכַל לִמְסֹר לְפֵּגוֹטִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל פֶּה.”

אַךְ הוּא נִעֲנַע בְּרֹאֹשוֹ לְאוֹת כִּי עַל פֶּה אֵינוֹ רוֹצֶה וְשוּב חָזַר עַל בַּקָּשָׁתוֹ כִּי אֶכְתֹּב: “בַּרְקִיס רוֹצֶה,” וְלֹא יוֹתֵר.

וְאָמְנָם בְּשִׁבְתִּי בְּבֵית הַמָּלוֹן אֲשֶׁר בְּיַרְמוּת, קָנִיתִי לִי נְיָר וְכָתַבְתִּי אֶל אוֹמַנְתִּי לֵאמֹר: “פֵּגוֹטִי חֲבִיבָה, בָּאתִי הֲלוֹם בְּשָׁלוֹם. בַּרְקִיס רוֹצֶה, בְּרָכָה לְאִמִּי. אוֹהַבְכֶם דָּוִד. P. S. הוּא אוֹמֵר, כִּי נָחוּץ לוֹ לְהוֹדִיעֵךְ ­– בַּרְקִיס רוֹצֶה.” לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְתִּי עָלַי אֶת הַשְׁלִיחוּת, שָׁקַע מַר בַּרְקִיס בִּשְׁתִיקָה. וַאֲנִי הָיִיתִי עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלָכֵן שָׁכַבְתִּי בָּעֲגָלָה עַל שַׂק תֶּבֶן וָאֵרָדֵם. יָשַׁנְתִּי כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה עַד בּוֹאֵנוּ לְיַרְמוּת.

אוֹתָהּ חָצֵר עַל יַד בֵּית הַמָּלוֹן שֶׁהִגַּעְנוּ אֵלָיו, הָיְתָה זָרָה לִי כָּל כָּךְ, אֲשֶׁר נוֹאַשְׁתִּי מִתִּקְוָתִי לִפְגֹּשׁ פֹּה אֶת אֶחָד מִבְּנֵי בֵּית מַר פֵּגוֹטִי, וְאוַּלי גַּם אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה.

מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר אָמְנָם עָמְדָה בֶּחָצֵר, אַךְ סוּסִים לֹא הָיוּ רְתוּמִים אֵלֶיהָ, אַף לֹא נִרְאָה, כִּי מָוּכָנָה הִיא לָלֶכֶת לְלָנְדּוֹן. עָמַּדְתִּי וְתָמַהְתִּי, מַה יְהִי לְאַרְגָּזִי, שֶׁמַּר בַּרְקִיס הוֹרִידוּ מֵעַל עֶגְלָתוֹ וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע הֶחָצֵר, וּמַה יְהִי לִי. וְהִנֵּה מִבְּעַד אַחַד הַחַלּוֹנוֹת, שֶׁשָׁם נִרְאוּ עוֹפוֹת שְׁחוּטִים וַחֲתִיכֹות בָּשָׂר, הֵצִיצָה אִשָּׁה וְקָרָאָה:

“הֲזֶה הוּא הָאִישׁ הַקָּטֹן הַבָּא מִבְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן?”

“כֵּן, גְּבִרְתִּי, אָנֹכִי הוּא,” עָנִיתִי.

“מַה שְׁמֶךָ?” שָׁאֲלָה הָאִשּׁה.

“קָפֶּרְפִילְד,” עָנִיתִי.

“אִם כֵּן, לֹא הוּא,” קָרְאָה הָאִשָּׁה “אִישׁ לֹא הִזְמִין פֹּה סְעֻדָּה בִּשְׁבִיל בַּעַל שֵׁם זֶה.”

“וְאוּלַי מוֹרְדְסְטוֹן?” שָׁאָלְתִּי.

“אִם אַתָּה הוּא מַר מוֹרְדְסְטוֹן,” קָרְאָה הָאִשָּׁה, “לָמָּה זֶה קָרָאתָ לְעַצְמְךָ תְּחִלָּה בְּשֵׁם אַחֵר?”

בֵּאַרְתִּי לָאִשָּׁה הַהִיא אֶת הַדָּבָר, וְהִיא צִלְצְלָה בַּפַּעֲמוֹן וְקָרְאָה: וִילְיַאם! הַרְאֵה נָא לָאוֹרֵחַ אֶת חֲדַר הַמִּשְׁתֶּה. וֶּמֶלְצָר בָּא בְּחִפָּזוֹן מִן הַמִּטְבָּח, וְכַנִּרְאֶה, הִתְפַּלֵּא מְאֹד לִרְאוֹת כִּי אֲנִי הַקָּטֹן הוּא הָאוֹרֵחַ.

חֲדַר הַמִּשְׁתֶּה הָיָה אָרֹךְ וְרָחָב, וְעַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים תְּלוּיוֹת מַפּוֹת. אִלּוּ הָיוּ הַמַּפּוֹת הָאֵלֶּה אֲרָצות נָכְרִיּוֹת וְאָנֹכִי הָיִיתִי בָּא אֲלֵיהֶן, גַּם אָז לא הָיִיתִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בּוֹדֵד וְגַלְמוּד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּמָּקוֹם הַזֶּה. יָשַׁנְתִּי סָמוּךְ לַפֶּתַח עַל קְצֵה הַכִּסֵּא וְכוֹבָעִי בְּיָדִי; וַכַאֲשֶׁר פָּרַשׂ הַמֶּלְצָר מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן וְהֵבִיא קְעָרָה וְכַף וּמַזְלֵג וְסַכִּין ­– הַכֹּל לִכְבוֹדִי, הִתְאַדַּמְתִּי מִתּוֹךְ בַּיְשָׁנוּת.

הַמֶּלְצָר הֵבִיא לִי קְצִיצוֹת עִם יְרָקוֹת, וְאַחַר הִגִּישׁ כִּסֵּא אֶל הַשֻלְחָן וּבְפָנִים צְהֻבּוֹת אָמַר אֵלָי:

“עַתָּה, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָן, קוּם שֵׁב נָא!”

הִבַּעְתִּי לוֹ תּוֹדָה וָאֵשֵׁב אֶל הַשֻלְחָן. אַךְ קָשֶׁה הָיָה לִי לִהְיוֹת זָרִיז בְּסַכִּינִי וַּמְזְלֵגִי, אוֹ לִהְיוֹת זָהִיר בַּמָּרָק שֶׁלֹא יַתִּיז, בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלְצָר עָמַד לְנֶגְדִּי וְלֹא גָרַע עַיִן מִמֶנִּי עַד כִּי אָדְמוּ פָנַי בְּכָל רֶגַע. אַךְ נָגַעְתִּי בַּקְּצִיצָה הַשֵׁנִית, וְהַמֶּלְצָר אָמַר אֵלָי:

“הִנֵּה יֵשׁ בִּשְׁבִיְלָך בַּקְבּוּק שֵׁכָר, הַאַגִּישׁ לָךְ?”

עָנִיתִי “הֵן,” וְעַד מְהֵרָה מָזַג הַמֶּלְצָר כּוֹס גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר אָחַז בָּהּ לְמוּל הָאוֹר, וּמַרְאֵה הַמַּשְׁקֶה הָיָה זַךְ מְאֹד.

“בְּחַיַּי!” קָרָא הַמֶּלְצָר, “הִנֵּה הַמַּשְׁקֶה נֶחְמָד לְמַרְאֶה, לֹא כָךְ?”

“אָמְנָם כֵּן הוּא,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ קָל, כִּי שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלְצָר מָלֵא חֶדְוָה. הָאִישׁ הָזֶּה הָיָה בַּעַל עֵינַיִם קוֹרְצוֹת, פָּנָיו זְרוּעִים אֲבַעְבּוּעוֹת, וְשַׂעֲרוֹתָיו עַל רֹאשׁוֹ עוֹמְדוֹת קוֹמְמִיּוּת. וּבְעָמְדוֹ לְנֶגְדִּי, יָדוֹ הָאַחַת עַל מָתְנָיו וְיָדו הַשֵׁנִית אוֹחֶזֶת בַּכּוֹס מִמּוּל הָאוֹר, הָיוּ פָּנָיו מַבְהִיקִים.

“הִנֵּה אֶתְמוֹל עָבַר פֹּה בֶּן אָדָם,” פָּתָח הַמֶּלְצָר, “אִישׁ גִּבּוֹר, שְׁמוֹ כְּדָרְלָעֹמֶר, אוּלַי יָדַעְתָּ אוֹתוֹ?”

“לֹא,” עָנִיתִי, “לֹא יְדַעְתִּיו.”

“הָאִישׁ הָזֶּה בָּא הֲלוֹם,” סִפֵּר הַמֶּלְצָר בְּהַבִּיטוֹ אֶל הָאוֹר מִבַּעַד לַכּוֹס, “וְהִזְמִין לוֹ כּוֹס שֵּכָר, שָׁתָה וְנָפַל מֵת. שֵׁכָר זֶה הוּא עַתִּיק מְאֹד בִּשְבִיל מִי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בּוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת, כֵּיצַד שׁוֹתִים. כֵּן הוּא הַדָּבָר.”

נִבְהַלְתִּי מְאֹד בְּשָׁמְעִי דְבַר הַמְאֹרָע הַזֶּה, וְלָכֵן אָמַרְתִּי אֶל הַמֶּלְצָר, כִּי מוּטָב שֶׁיִּתֵּן לִי מַיִם בִּמְקוֹם שֵׁכָר.

“אַךְ דַּע לְךָ,” אָמַר הַמֶּלְצָר וְלֹא חָדַל לְהַבִּיט אֶל הָאוֹר דֶּרֶךְ הַכּוֹס שֶׁבְּיָדוֹ, וְעֵינוֹ הָאַחַת עֲצוּמָה, “כִּי בַעֲלֵי הַמָּלוֹן מִתְלוֹנְנִים עַל הַמַּזְמִינִים לָהֶם דָּבָר וְאֵינָם נוֹטְלִים אוֹתוֹ. עֶלְבּון הוּא לָהֶם. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶשְׁתֶּה אָנֹכִי אֶת הַשֵׁכָר. אֲנִי רָגִיל בּוֹ, וְהָרְגִילוּת הִיא הַכֹּל. בָּרִי לִי, כִּי הַשֵׁכָר לֹא יִגְּפֵנִי אִם אֶשְׁתֶּה אוֹתוֹ בְּבַת אַחַת וְאֶת רֹאשִׁי אָרִים לְמָעְלָה, הַאֶשְׁתֶּה?”

עָנִיתִי, כִּי חֶסֶד גָּדוֹל יַעֲשֶׂה עִמִּי אִם יְקַבֵּל עָלָיו שְׁתִיָה זוֹ, וְבִלְבָד שֶׁלֹא יְאֻנֶּה לוֹ רָע, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּשׁוּם אֹפֶן אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת גּוֹרֵם בְּמִיתָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הֵרִים הַמֶּלְצָר אֶת רֹאשוֹ וְגָמַע אֶת הַכּוֹס בְּבַת אַחַת הָיָה לִבִּי מָלֵא פַּחַד, פֶּן אֶרְאֶה אוֹתוֹ נוֹפֵל פִּתְאֹם מֵת. אַךְ פַּחְדִּי הָיָה לַשָּׁוְא. אַדְּרַבָּה, פָּנָיו שֶׁל הַמֶּלְצָר נַעֲשוּ צְהֻבּוֹת יֹותֵר אַחֲרֵי הַשְׁתִיָה.

“מַה זֶה בַּקְּעָרָה לְפָנֶיךָ?” קָרָא הַמֶּלְצָר בְּתַחֲבוֹ אֶת הַמַּזְלֵג בַּבָשָׂר אֲשֶׁר לְפָנַי, “הַאֻמְנָם קְצִיצָה הִיא זוֹ?”

“קְצִיצָה,” עָנִיתִי.

“בָּרוּך הַמָּקוֹם, בָּרוּך הוּא!” קָרָא הַמֶּלְצָר בְּחֶדְוָה, “לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל, כִּי זוֹ הִיא קְצִיצָה. הֵן מַאֲכָל זֶה מֵפִיג אֶת סַם הַשֵכָר. הַאֵין זוֹ אֶצְבַּע אֱלֹהִים?”

וְהוּא נָטַל קְצִיצָה בְּיָדוֹ הָאַחַת וּבַשֵׁנִית ­– תַּפּוּחַ אֲדָמָה וְאָכַל לְתֵאָבוֹן רַב, וַאֲנִי רוֹאֶה וְשָׂמֵחַ. אַחַר נָטַל עוֹד קְצִיצָה וְעוֹד תַּפּוּחַ אֲדָמָה, וְכֵן בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. אַחֲרֵי אָכְלֵנוּ, הֵבִיא לִי פַּרְפֶּרֶת, יָשַׁב לְפָנַי והִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה כְּמִתְיַשֵּׁב בִּדַעְתּוֹ.

“מַה בְּעֵינֶיךָ לֶפֶת זוֹ?” אָמַר אֵלָי בְּקוּמוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ.

“זוֹ הִיא פַּרְפֶּרֶת!” עָנִיתִי.

“פַּרְפֶּרֶת?!” קָרָא בְּחֶדְוָה רַבָּה, “אָכֵן אֱמֶת הַדָּבָר, חֵי אֱלֹהִים! הַאֻמְנָם זוֹ הִיא פַּרְפֶּרֶת כְּרוּבִית?”

“הֵן.”

“הֶאָח! פַּרְפֶּרֶת כְּרוּבִית! מִי מִלֵּל לִי,” קָרָא הַמֶּלְצָר בַּקַחְתּוֹ כַּף גְּדוֹלָה, “הֵן מַאֲכָל זֶה הוּא מְשׂושׂ נַפְשִׁי! הָבָה נָא בָּחוּר קָטֹן, נֹאכַל יַחְדָּו וְנִרְאֶה מִי זָרִיז יוֹתֵר.”

הַמֶּלְצָר הָיָה זָרִיז יוֹתֵר. אָמְנָם הוּא זֵרֵז אוֹתִי, אַךְ בְּיָדוֹ הָיְתָה כַּף גְּדוֹלָה וּבְיָדִי כַּף קְטַנָּה, הוּא רָגִיל וַאֲנִי לֹא רָגִיל, גַּם תַּאֲבוֹנוֹ הָיָה גָדוֹל מִתַּאֲבוֹנִי, וְלָכֵן לֹא נִסִּיתִי כְּלָל לְהִתְחָרוֹת עִמּוֹ. מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אָדָם אוֹכֵל פַּרְפֶּרֶת בַּהֲנָאָה מְרֻבָּה כָּזוֹ, שֶׁלֹּא פָסְקָה גַם אַחֲרֵי הָאֲכִילָה.

לְאַחַר שֶׁרָאִיתִי כִּי לֵב הַמֶּלְצָר טוֹב אֵלַי, עָרַבְתִּי אֶת לִבִּי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עֵט וְּדיֹו וּנְיָר, לִכְתֹּב אִגֶּרֶת אֶל פֵּגוֹטִי. הוּא הוֹאִיל מִיָּד לְהָבִיא אֵת אֲשֶר בִּקַּשְׁתִּי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרַי כּל אוֹתָהּ שָׁעָה שְׁיָּשַׁבְתִּי וְכָתָבְתִּי. לְאַחַר שֶׁגָּמַרְתִּי שָׁאַל אוֹתִי, לְאָן אֲנִי נוֹסֵעַ לִלְמֹד.

“סָמוּךְ לְלָנְדּוֹן,” עָנִיתִי, כִּי יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָדָעְתִּי.

“אוֹיָה!” קָרָא הַמֶּלְצָר וְעֶינָיו הִבִּיעוּ צַעַר, “לִבִּי עָלֶיךָ, חֲבִיבִי.”

“עַל מַה זֶה?” שָׁאָלְתִּי.

“הוֹי, אֵלִי!” עָנָה הָאִישׁ מִתּוֹךְ מְנוֹד רֹאשׁ, “הֵן זֶה הוּא אוֹתוֹ בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁשָׁם שִּבְּרוּ צַלְעוֹת נַעַר אֶחָד, שְׁתֵּי צְלָעוֹת שֶׁל נַעַר קָטֹן. הוּא הָיָה בֶּן… בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אָתָּה?”

בֶּן שְׁמוֹנֶה וָחֵצִי," עָנִיתִי.

"וּבְכֵן בֶּן גִּיְלָך הָיָה. מָלְאוּ לוֹ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, שִׁבְּרוּ לוֹ צֵלַע אַחַת, וְכַעֲבֹר חֲצִי שָׁנָה שִׁבְּרוּ לוֹ צֵלַע שְׁנִיָה ­– וְהַיֶלֶד אֵינֶנּוּ.

לִא יָכֹלְתִּי לְהַעֲלִים מֵעֵין הַמֶּלְצָר, כִּי מְאֹרָע זֶה עוֹשֶׂה עָלַי רֹשֶׁם, וָאֶשְׁאַל אוֹתוֹ אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר. אוּלָם הַמַּעֲנֶה שֶׁלּוֹ לֹא גָרַם לִי נַחַת רוּחַ; כִּי הוּא הוֹצִיא מִפִּיו רַק מִלָּה אַחַת: “מַלְקוֹת”.

קוֹל הַחֲצוֹצְרָה, אֲשֶׁר נִשְׁמַע בֶּחָצֵר לְאוֹת כִּי מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר עוֹמֶדֶת לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, שָׂם קֵץ לְשִׂיחָתֵנוּ, וְאָנֹכִי קַמְתִּי, וְּבֶרֶגשׁ שֶׁל גַּאֲוָה מְעֹרָב בְּבַיְשָׁנוּת הוֹצֵאתִי אֶת הָאַרְנָק וָאֶשְׁאַל אֶת הַמֶּלְצָר, אִם אֵין לִי לְשַׁלֵּם מַשֶּׁהוּ.

“הִנֵּה לָקַחְתָּ גִּלְיוֹן נְיָר לְאִגֶּרֶת,” עָנָה הַמֶּלְצָר, “הַאִם קָנִיתָ מְיָּמֶיךָ נְיָר זֶה?”

עָנִיתִי: “לֹא”, וְהוּא הוֹסִיף:

“נְיָר זֶה יָקָר הוּא מְאֹד, כִּי הַמֶּכֶס עָלָיו רָב. שָׁלֹשׁ פֵּנִיּוֹת מְחִיר הַגִּלָּיוֹן. אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַמֶּכֶס בְּאַרְצֵנוּ! וּמִלְּבַד שַׁי לַמֶּלְצָר אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם מְאוּמָה. הַדְּיוֹ תִּהְיֶה עַל חֶשְׁבּוֹנִי.”

“אָנָּא, בְּבַקָּשָׁה, הַגֵּד לִי מָה אָתָּה… מָה אֲנִי… כַּמָּה צָרִיךְ… כֵּיצַד נוֹהֲגִים לְשַׁלֵּם לַמֶּלְצָר?” גִּמְגַּמְתִּי וּפָנַי הִתְאַדָּמוּ.

“אִילּוּ לֹא הָיִיתִי מְטֻפָּל בְּמִשְׁפָּחָה וְלוּ לֹא הָיוּ בְּנֵי בֵּיתִי חוֹלִים,” עָנָה הַמֶּלְצָר, “כִּי אָז לֹא הָיִיתִי נוֹטֵל אֶלָּא חֲצִי שִׁילִינְג. וְאִלּוּ לֹא הָיָה עָלַי לְפַרְנֵס קְרוֹבִים, זְקֵנִים וְאָחוֹת קְטַנָּה,” הַמֶּלְצָר הִתְרַגֵּש מְאֹד, “לֹא הָיִיתִי נוֹטֵל מִמְּךָ אֲפִילוּ פְּרוּטָה אַחַת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי נוֹתֵן לְךָ דָבָר מוּעָט לְזִכְרוֹן יְדִידוּת. אַךְ מָה אֲנִי וּמַה חַיָּי? מִתְפַּרְנֵס אֲנִי מִשְּׁיָרֵי אֹכֶל, יָשֵׁן אֲנִי עַל הָאָרֶץ,” וְהַמֶּלְצָר הִזִּיל דִּמְעָה מֵעֵינָיו.

גּוֹרַל הָאִישׁ נָגַע עַד לִבִּי, וְאָנֹכִי הִרְגַשְׁתִּי, כִּי אִם אֶתֵּן לַמֶּלְצָר פָּחוֹת מִתֵּשַׁע פֵּנִיּוֹת, אֶהְיֶה אַכְזָר וּקְשֵׁה־לֵב, וְלָכֵן נָתַתִּי לוֹ אֶחָד מִן הַשְּׁלֹשָׁה שִׁילִינְגִים הַנּוֹצְצִים, וְהוּא קִבֵּל אֶת הַמַּטְבֵּעַ מִיָּדִי בִּכְרִיעָה וְתוֹדָה, אַף בָּחַן אוֹתָהּ לְהִוָּכַח אִם אֵין הִיא מְזֻיֶּפֶת.

כַּאֲשֶׁר עָלִיתִי עַל הַמֶּרְכָּבָה, נֶעֱלַבְתִּי קְצָת בִּרְאוֹתִי אֶת הָאֲנָשִׁים חוֹשְׁדִים בִּי כִּי אָנֹכִי לְבַדִּי אָכַלְתִּי אֶת כֹּל הַסְּעֻדָּה. הִנֵּה הֵצִצָה הָאִשָּה מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַמִּטְבָּח, וַתִּקְרָא אֶל מְנַהֵל הָעֲגָלָה: “שְׁמֹר אֶת הַיֶּלֶד, גֵּאוֹרְג, פֶּן תִּתְפַּקַּע בִּטְנוֹ, חַס וְשָׁלוֹם!” וְהַמְשָׁרְתוֹת יְצאוּ אֶל הֶחָצֵר מִתּוֹךְ חוּכָא לִרְאוֹת אֶת הַזּוֹלֵל וְסוֹבֵא הַקָּטָן. גְּדוֹלָה מִזּוֹ: גַּם יְדִידִי הָאֻמְלָל, הוּא הַמֶּלְצָר, אֲשֶׁר רוּחֹו הַטּוֹבָה שָּׁבָה אֵלָיו, עָמַד בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וְיַחַד עִם כֹּל הָעֵדָה הִשְׁתּוֹמֵם גַּם הוּא, וְלֹא נָבוֹךְ כְּלָל, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה דָבָר בֵּינֵינוּ. וְאוּלָם בְּכָל זֹאת לֹא חָדַל לִבִּי הַרַךְ לְהַאֲמִין בִּידִידוּתוֹ.

וְהָעֶלְבּוֹן עוֹד גָּדַל יוֹתֵר, כִּי הָיִיתִי עַל חִנָּם לְלַעַג וְּלְקֶלֶס בְּפִי בַּעַל הָעֲגָלָה וְהַמְנַהֵל. זֶה אוֹמֵר: “הַסּוּסִים מִתְנַהֲלִים לְאִטָּם, עַל כִּי בַּקָּרוֹן יוֹשֵׁב אִישׁ כָּבֵד כָּמוֹנִי,” וְזֶה עוֹנֶה: “מוּטָב הָיָה לְאָדָם כָּזֶה לָשֶׁבֶת וְלִנְסֹע בְּעֶגְלַת מַשָׂא.” עַד מְהֵרָה עָשְׂתָה לָהּ הַשְׁמוּעָה כְּנָפַיִם בֵּין הַנּוֹסְעִים עַל אֹדוֹת הַתֵּאָבוֹן הַנּוֹרָא שֶׁלִּי, וְהָאֲנָשִׁים מָצְאוּ מָקוֹם לְלַגְלֵג וּלְהִתְלוֹצֵץ. הָאֶחָד שָׁאַל אוֹתִי, אִם מְשַׁלְּמִים שְׂכַר לִמּוּד בִּשְבִילִי פִּי שְׁנַיִם אוֹ פִּי שְׁלֹשָׁה; וְהַשֵּׁנִי חָקָר וְדָרַשׁ, אִם עָשׂוּ חוֹזֶה מְיֻחָד עִם הַמּוֹרֶה, כַּמָּה יַלְעִיטֵנִי בְּכָל יוֹם. וְכֵן הַשְּׁלִישִׁי, וְכֵן הָרְבִיעִי.

וְאוּלָם רַע מִכֹּל הָיָה הַדָּבָר, כִּי מִתְבַּיֵּשׁ הָיִיתִי לֶאֱכֹל בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת סָעַדְתִּי בְּבֵית הַמָּלוֹן סְעֻדָּה קַלָּה. וְכַאֲשֶׁר עָמְדָה הָעֲגָלָה לְיַד פֻּנְדָּק וְהַנּוֹסְעִים נִכְנְסוּ לֶאֱכֹל פַּת עַרְבִית, לֹא מָצָאתִי עֹז בְּנַפְשִׁי לִקְנוֹת לִי אֹכֶל, כִּי אִם יָשַׁבְתִּי לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, בְּאֹמְרִי כִּי אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מְאוּם. וְאוּלָם הַדָּבָר הַזֶּה לֹא הִצִּיל אוֹתִי מִן הַהֲלָצוֹת, כִּי אֶחָד מִן הַנּוֹסְעִים, בַּעַל קוֹל צָרוּד וָּפָנִים גַּסִּים, אֲשֶׁר יָשַׁב וְאָכַל כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה, אָמַר עָלַי כִּי דוֹמֶה אֲנִי לְאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, שֶׁאוֹכֵל בְּבַת אַחַת סְעֻדָּה הַמַּסְפֶּקֶת לוֹ לְיָמִים רַבִּים. וְאַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה סָעַד הָאִישׁ אֶת לִבּוֹ יָפֶה יָפֶה.

הָעֲגָלָה שֶׁלָּנוּ יָצְאָה מִיַּרְמוּת אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם. הָיָה עֶרֶב קַיִץ, הָאֲוִיר הָיָה נָעִים, וְכַאֲשֶׁר עָבַרְנוּ דֶרֶךְ כְּפָר, תֵּאַרְתִּי לִי בְּדִמְיוֹנִי אֵת הָנַּעֲשֶׂה בְּתוֹךְ הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים פְּנִימָה וְאֶת מַרְאֵה פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הַגָּרִים שָׁם; וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ נַעֲרֵי הַכְּפָר וְרָצוּ אַחֲרֵינוּ בְּקוֹל צָהֳלָה הִרְהַרְתִּי, אִם אֲבִיהֶם חַי וְאִם מְאֻשָּׁרִים הֵם בְּבֵית מוֹלַדְתָּם. הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מַחֲשָׁבוֹת מִלְּאוּ אֶת לִבִּי. חָשַׁבְתִּי מִתּוֹךְ צַעַר עַל דְּבַר הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו. וְיֵשׁ אֲשֶׁר זָכַרְתִּי אֶת בֵּית אִמִּי וְאֶת פֵּגוֹטִי, אַף הִתְאַמַּצְתִּי לְהַעֲלוֹת בְּלִבִּי אֶת רִגְשׁוֹתַי וְאֶת חַיַּי בְּטֶרֶם נָשַׁכְתִּי אֶת יָדוֹ שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן. אַךְ נִדְמֶה לִי, כִּי כֹּל אֵלֶּה הָיוּ לִפְנֵי יָמִים רַבִּים מְאֹד.

הַלַּיְלָה לֹא הָיָה נָעִים כֹּל כָּךְ כְּמוֹ הָעֶרֶב, יַעַן כִּי שָׂרַר קֹר. אָנֹכִי יָשַׁבְתִּי בַּתָּוֶךְ צָפוּף בֵּין שְׁנֵי נוֹסְעִים, אֲשֶׁר נִרְדְּמוּ וְנִשְׁעֲנוּ עָלַי עַד כִּי חִנְּקוּ אוֹתִי. פְּעָמִים שֶׁלָּחֲצוּ אוֹתִי כֹּל כָּךְ, עַד כִּי לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וָאֶקְרָא: “אוֹי, בְּבַקָּשָׁה!” ­– וְּקִריאתִי לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵיהֶם, כִּי הֵעִירָה אוֹתָם מִשְּׁנָתָם. מִמּוּלִי יָשְׁבָה אִשָּׁה זְקֵנָה עֲטוּפָה אַדֶּרֶת שֵׂעָר, וּמַרְאֶהָ בַּחֲשֵׁכָה כְּמַרְאֵה עֲרֵמָה שֶׁל שָׁחָת. וְלָאִשָּׁה הַהִיא אַרְגָּז שֶׁלֹא מָצְאָה מְקוֹם מְנוּחָה לוֹ, עַד אֲשֶׁר נִמְלְכָה וְהֶעֱמִידָה אוֹתוֹ תָּחַת רַגְלַי, לְהַגְדִּיל אֶת דָּחֳקִי וְּלַהְרבּוֹת אֶת יִסּוּרָי. וְכַאֲשֶׁר זַזְתִּי מִמְּקוֹמִי וְהֵנַעְתִּי רֶגֶל, וְּבתוֹךְ הָאַרְגָּז רָגְזוּ כְּלֵי הַזְּכוּכִית, בָּעֲטָה בִּי הָאִשָּׁה מִתּוֹךְ גְּעָרָה: “אַל תָּנוּעַ!”

אַךְ הִנֵּה עָלָה עַמּוּד הַשָׁחַר. הַנּוֹסְעִים אֲשֶׁר יָשְׁנוּ כָּל הַלַּיְלָה, וְקוֹל נַחֲרָתָם נִשְׁמַע, הֵקִיצוּ אִישׁ אַחֲרֵי רֵעֵהוּ, וּפֶלֶא הָיָה בְּעֵינַי, כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם הִתְאוֹנֵן, כִּי לֹא נָתַן תְּנוּמָה לְעַפְעַפָּיו אַף שָׁעָה קַלָּה. אָכֵן גַּם הַהִתְאוֹנְנוּת הִיא אַחַת מֵחֻלְשׁוֹת בְּנֵי אָדָם.

מַרְאֵה הָעִיר לָנְדּוֹן מֵרָחוֹק הִפְלִיא מְאֹד אֶת נַפְשִׁי, וְּבְדִמְיוֹנִי קָמוּ וְחָיוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים הַגְּדוֹלִים וְהַנִּפְלָאִים שֶׁעָשׂוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה גִבּוֹרֵי הַסִּפּוּרִים הַחֲבִיבִים. אָז גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי אֵין בָּעוֹלָם עִיר נִפְלָאָה כְּלָנְדּוֹן. לְאַט לְאַט קָרְבָה הָעֲגָלָה שֶׁלָּנוּ אֶל רְחוֹב אוּאַיְטְשֶׁפִּיל, וְעָמְדָה לְיַד בֵּית מָלוֹן הַנִּקְרָא “שׁוֹר כָּחֹל” אוֹ “תּוֹר כָּחֹל”.

מְנַהֵל הָעֲגָלָה הִבִּיט אֵלַי, וְאַחַר פָּנָה אֶל סוֹפֵר הַלִּשְׁכָּה בְּבֵית הַמָּלוֹן:

“הַאִם אֵין אִישׁ מַמְתִּין פֹּה לְקַבֵּל נַעַר אֶחָד הָרָשׁוּם בְּשֵׁם מוֹרְדְסְטוֹן, יְלִיד בְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן בִּמְחוֹז סוֹפוֹלְק?”

אֵין מַעֲנֶה.

“שְׁאַל נָא לְקָפֶּרְפִילְד,” בִּקַּשְׁתִּי אֶת הַמְנַהֵל בְּשִׁבְתִּי בַּקָּרוֹן.

“הַאֵין אִישׁ מַמְתִּין פֹּה לְקַבֵּל נַעַר קָטֹן הָרָשׁוּם בְּשֵׁם מוֹרְדְסְטוֹן, יְלִיד בְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן בִּמְחוֹז סוֹפוֹלְק, הַמְכֻנֶּה גַם בְּשֵׁם קֶּפֶּרְפִילְד?”

לֹא. אִישׁ לֹא בָּא. הִבַּטְתִּי סְבִיבוֹתַי בִּדְאָגָה, אַךְ אִישׁ מִן הָעוֹמְדִים לֹא שָׂם לֵב אֵלַי וְאֶל גּוֹרָלִי, מִלְּבַד בֶּן אָדָם אֶחָד שְׁתוּם עַיִן, אֲשֶׁר נָתַן עֵצָה טוֹבָה לָשִׁים עַל צַוָּארִי עֲנָק שֶׁל בַרְזֶל וְּלַהִּניחֵנִי לְמִשְׁמֶרֶת בְּתוֹךְ שְׁאָר הַחֲבִילֹות.

כָּל הַנּוֹסְעִים יָרְדוּ מֵעַל הָעֲגָלָה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר יָרְדָה זוֹ הָאִשָּׁה הַדּוֹמָה לַעֲרֵמַת שָׁחָת עִם הָאַרְגָּז, יָרַדְתִּי גַם אָנֹכִי. עַד מְהֵרָה נִתְרוֹקְנָה הָעֲגָלָה. אֶת הַחֲבִילוֹת הוֹצִיאוּ מִשָּׁם, אֶת מוֹסְרוֹת הַסּוּסִים פִּתֵּחוּ, וְאֶת הָעֲגָלָה עַצְמָהּ סִלְּקוּ הַמְשָׁרְתִים הַצִּדָּה. וְאוָּלם אִישׁ לֹא בָא לִשְׁאֹל עַל הַנַּעַר הַמְאֻבָּק יְלִיד בְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן, מְחוֹז סוֹפוֹלְק.

בּוֹדֵד יוֹתֵר מֵרָבִּינְזוֹן קְרוּזָה, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתוֹ בִּהְיוֹתוֹ בָּדָד, נִכְנַסְתִּי אֶל לִשְׁכַּת הַסּוֹפְרִים, וְעַל פִּי פְּקֻדַּת הַסּוֹפֵר עָבַרְתִּי עַל פֵּני הַשֻׁלְחָן וְיָשַבְתִּי עַל דַּף הַמֹּאזְנַיִם, שֶׁשּׁוֹקְלִים בָּהֶם אֶת הַמַּשָּׂאוֹת. וּבְהַבִּיטִי אֶל הַחֲבִילוֹת הַקְּטַנּוֹת עִם הַגְּדוֹלוֹת וּבְשָׁאֳפִי אֶל אַפִּי אֶת רֵיחַ הָאֻרָוָה, הֵחֵל לַעֲבֹר בְּמֹחִי צָבָא רַב שֶׁל רַעְיוֹנוֹת נוּגִים. מַה יְהִי אִם אִישׁ לֹא יָבוֹא לְקַבְּלֵנִי, כַּמָּה זְמָן אוּכַל לָשֶׁבֶת פֹּה? הֲיַתִּירוּ לִי לְהִשָּׁאֵר פֹּה עַד תֹּם כָּל הַכֶּסֶף אֲשֶׁר בְּכִיסִי? הַאִם אָלִין הַלַּיְלָה פֹּה יַחַד עִם הַצְּרוֹרוֹת וְהַחֲבִילוֹת, אוֹ כִּי בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה יוֹבִילוּ אוֹתִי לְמָקוֹם אַחֵר, וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁיִּפְתְּחוּ אֶת הַלִּשְׁכָּה, יָשִׁיבוּ אוֹתִי הֲלוֹם לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא הַגּוֹאֵל אוֹתִי? וְאֶפְשָׁר שֶׁאֵין פֹּה שׁוּם טָעוּת, וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן עָשָׂה זֹאת בְּכַוַּנָה לְהִפָּטֵר מִמֶּנִי, וּמַה לִי אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת? אִם גַּם יַתִּירוּ לִי לָשֶׁבֶת פֹּה כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ כֶּסֶף בְּכְיסִי, הֲלֹא יְגָרְשׁוּנִי כַּאֲשֶׁר יָבוֹא אֵלַי הָרָעָב. הֵן לֹא טוֹב וְלֹא נָעִים הַדָּבָר לְבָאֵי בֵּית הַמָּלוֹן לִרְאוֹת אִישׁ גֹּוֵעַ בָּרָעָב, וּמִלְּבַד זֹאת עוֹד יְהִי עֲלֵיהֶם לְטַפֵּל בִּקְבוּרָתִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמוּת. וְאִם אָקוּם פִּתְאֹם וַאֲנַסֶּה אֶת כֹּחִי לָשׁוּב אֶל בֵּית אִמִּי, אֵיךְ אֶמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ, וְאֵיכָכָה אוֹכַל לַעֲבֹר בָּרֶגֶל דֶרֶךְ רְחוֹקָה כָּזוֹ, וּמִי יְקַבֵּל אותִ שָׁם, מִלְבַד פֵּגוֹטִי, גַּם כִּי אַגִּיעַ אֶל בֵּית מוֹלַדְתִּי? וְאִם אֶמְצָא פֹּה שַׂר אוֹ פָּקִיד וְאֶגַּשׁ אֵלָיו בְּבַקָּשָׁה לָקַחַת אוֹתִי לַצָּבָא בַּיָּם אוֹ בַּיַּבָּשָׁה, הֲלֹא נַעַר קָטֹן אֲנִי, וְסָפֵק גָּדוֹל אִם יְקַבְּלוּניִ. הָרַעְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה וְרַבִּים הַדּוֹמִים לָהֶם עָבְרוּ בְּמֹחִי הַלּוֹהֵט, וְאֵימָה וָפַּחַד תָּקְפוּ אוֹתִי. אַךְ בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁדַּאֲבוֹן נַפְשִׁי עָלָה מַעְלָה, נִכְנַס אֶל הַלִּשְׁכָּה בֶּן אָדָם אֶחָד וְלָחַשׁ דָּבָר בְּאָזְנֵי הַסּוֹפֵר, וְהַסּוֹפֵר נִגַּשׁ אֵלַי וְנָטַל אוֹתִי מֵעַל הַמֹּאזְנַיִם וּמָסַר אוֹתִי לְיַד הָאִישׁ הַבָּא, כְּאִלּוּ הָיִיתִי דָבָר שֶׁשְּׁקָלוּהוּ בַּמִּשְׁקָל, מְכָרוּהוּ בִּמְחִיר וּמְסָרוּהוּ לְיַד הַקּוֹנֶה.

כַּאֲשֶׁר יָצָאתִי מִתּוֹךְ הַלִּשְׁכָּה יַחַד עִם מַכָּרִי הֶחָדָשׁ, הַעִיפוֹתִי עַיִן עַל פָּנָיו. מַרְאֵהוּ הָיָה דַל לְחָיָיו צוֹמְקוֹת. זְקָנוֹ מְגֻלָּח וּשְׁעַר רֹאשׁוֹ צָהֹב, וְהוּא לָבוּשׁ מְעִיל שָׁחוֹר שֶׁנִּמְחֲתָה צוּרָתוֹ וְשַׁרְוֻלָּיו קְצָרִים, וְלֹבֶן הַמִּטְפַּחַת שֶׁבְּצַוָּארוֹ פָּגוּם מְאֹד.

“הַאַתָּה זֶה הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ?” שָׁאַל הָאִישׁ.

“כֵּן, אֲדוֹנִי,” עָנִיתִי. אָמְנָם לֹא יָדַעְתִּי בָּרוּר, אַךְ שִׁעַרְתִּי כִּי כֵן הוּא.

“וְאָנֹכִי אַחַד הַמּוֹרִים בְּ’בֵית־שָׁלוֹם',” אָמַר אֵלַי הָאִישׁ.

הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לוֹ, וְיִרְאַת הַכָּבוֹד תָּקְפָה אוֹתִי. הִתְבַּיַּשְׁתִּי לִפְנוֹת אֶל אִישׁ מְלֻמָּד וּמֹורֶה בְּ“בֵית־שָׁלוֹם” בְּעִנְיָן שֶׁל מַה בְּכָךְ. אַך כַּאֲשֶׁר עָבַרְנוּ כִּבְרַת אֶרֶץ הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לְהַזְכִּיר, כִּי אֶת אַרְגָּזִי עָזַבְתִּי בְּבֵית הַמָּלוֹן. אָז שַׁבְנוּ, וְהַמּוֹרֶה אָמַר אֶל הַסּוֹפֵר, כִּי בַּצָּהֳרַיִם יָבוֹא אָדָם לָקַחַת אֶת הַחֲבִילָה שֶׁלִּי. ­–

“אָנָּא, אֲדוֹנִי,” פָּנִיתִי אֵלָיו כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, “הַאִם רְחוֹקָה הַדָּרֶךְ?”

“לֹא קָרוֹב הוּא,” עָנָה הָאִישׁ, “כְּשִׁשָּׁה מִילִים עָלֵינוּ לִנְסֹעַ.”

עָיֵף וְיָגֵעַ הָיִיתִי מִטִּלְטוּל הַדֶּרֶך, וְהָרַעְיוֹן כִּי עוֹד לִי לִנְסֹעַ. שִׁשָּׁה מִילִים לֹא הָיָה נָעִים לְנַפְשִׁי. אָז אִמַּצְתִּי אֶת לִבִּי לְגַלּוֹת לַמּוֹרֶה, כִּי לֹא בָא אֹכֶל אֶל פִּי כֹּל הַלַּיְלָה, וְכִי חֶסֶד גָּדוֹל יַעֲשֶׁה עִמִּי, אִם יִתֵּן לִי רְשׁוּת לִקְנוֹת פֹּה דְבַר מַאֲכָל. הוּא הִשְׁתּוֹמֵם לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי ­– וְאַחֲרֵי חָשְׁבוֹ רְגָעִים מְעַטִּים אָמַר אֵלַי, כִּי עָלָיו לָסוּר אֶל בֵּית אִשָּׁה זְקֵנָה, הַדָּרָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְטוֹב לִי כִּי אֶקְנֶה פַּת וְאֶסְעַד בַּבַּיִת הַהוּא, שֶׁשָּׁם יִתְּנוּ לִי גַּם חָלָב.

וְכֵן עָשִׂיתִי. קָנִיתִי לִי לֶחֶם וּבֵיצִים בִּמְחִיר הַשִּׁילִינְג הַנּוֹצֵץ הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר בְּכִיסִי, וְּבלִבִּי חָשַׁבְתִּי, כִּי בְּלָנְדּוֹן קוֹנִים הַכֹּל בְּזֹל גָּדוֹל, וַנֵּלֶךְ יַחְדָּו דֶּרֶךְ רְחוֹב מָלֵא תְּשׁוּאוֹת, אֲשֶׁר בִּלְבְּלוּ אֶת מֹחִי הָרוֹפֵף, גַם עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי גֶשֶׁר גָּדוֹל, הוּא הַגֶּשֶר הַלָּנְדוֹנִי, עַד בּוֹאֵנוּ אֶל אֹהֶל אִשָּׁה עֲנִיָּה, אֲשֶׁר דִּירָתָהּ בְּבֵית “מוֹשַׁב זְקֵנִים”. שֵׁם הַבַּיִת הָיָה חָקוּק עַל לוּחַ אֶבֶן עַל הַשַׁעַר מִלְמָעְלָה.

הַמּוֹרֶה בְּ“בֵית שָׁלוֹם” פָּתַח אַחַת מִן הַדְּלָתוֹת הַקְּטַנּוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁחַלּוֹן קָטֹן אֶחָד לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וְחַלּוֹן שֵׁנִי בְּצִדָּהּ, וְנִכְנַס אֶל אֹהֶל אִשָּׁה זְקֵנָה וַעֲנִיָּה, אֲשֶׁר עָמְדָה וְהֵפִיחָה אֵשׁ לְבַשֵּׁל אֶת אֲרֻחָתָהּ הַדַּלָּה, וּבִרְאוֹתָהּ אֶת הַמּוֹרֶה הַבָּא, פָּסְקָה הָאִשָּׁה מֵעֲבוֹדָתָהּ ומִפִּיָה יָצָא קול: “טְשַׁרְלִי שֶׁלִּי!” אַךְ בִּרְאוֹתָהּ גַּם אוֹתִי בָּאָה בִּמְבוּכָה וּבְקִדָּה קַלָּה קִדְּמָה אֶת פָּנָי.

“אָנָּא, הֲתוּכְלִי לְהָכִין לָאִישׁ הַצָּעָיִר הַזַהּ פַּת שַׁחֲרִית?” שָׁאַל הַמּוֹרֶה בְּ“בֵית שָׁלוֹם”.

“הַאִם אוּכַל?” עָנְתָה הָאִשָּׁה, “וַדַּאי שֶׁאוּכָל.”

אָז עָרַכְתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת לַחְמִי וְאֶת הַבֵּיצִים שֶׁקָּנִיתִי, גַּם חָלָב נָתְנוּ לִי, וְסָעַדְתִּי סְעֻדָּה שְׁלֵמָה, וּבִשְׁעַת אֲכִילָתִי לְתֵאָבוֹן, פָּנְתָה בַּעֲלַת הַבָּיִת אֶל הַמּוֹרֶה:

“הֲיֵשׁ אִתְּךָ הַחֲצוֹצְרָה?”

“כֵּן,” הֵשִׁיב הָאִישׁ.

“אָנָּא, הוֹאִילָה נָא לִתְקֹעַ מְעָט.”

הַמּוֹרֶה לֹא סֵרַב, תָּחַב יָדוֹ לְתוֹךְ צַלַּחְתּוֹ וַיּוֹצֵא מִשָּׁם חֲצוֹצְרָה, חִבֵּר אֶת חֲלָקֶיהָ, וְכַעֲבֹר רֶגַע נִשְׁמְעָה נְגִינָתוֹ. אֵין אִישׁ בָּעוֹלָם אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל לְנַגֵּן בְּאֹפֶן גָּרוּעַ מִמֶּנּוּ. קוֹלוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹךְ הַחֲצוֹצְרָה שֶׁלּוֹ לֹא שָׁמְעָה אֹזֶן בֶּן־אָדָם לֹא בַּטֶּבַע וְלֹא בִּכְלֵי זֶמֶר. לֹא יָדַעְתִּי נְגִינָה זוֹ מַה טִיבָהּ, אַךְ הָרֹשֶׁם אֲשֶׁר עָשְׂתָה עָלַי הָיָה: רֵאשִׁית, כִּי נִזְכַּרְתִּי בְּכָל צָרוֹתַּי וְדַאֲגוֹתַי, וְשֵׁנִית, כִּי תַאֲבוֹן הָאֲכִילָה סָר מִמֶּנִּי, וּשְׁלִישִׁית, כִּי תְנוּמָה נָפְלָה עָלַי, עַד כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. הִנֵּה נֶעֶלְמוּ פִּתְאֹם הַחֶדֶר עִם הָאָרוֹן הַפָּתוּחַ וְעִם הַכִּסְאוֹת הַפְּשׁוּטִים וְעִם הַסֻּלָּם הַקָּטֹן וְעִם נוֹצוֹת הַתֻּכִּי (לוּ יָדַע הַתֻּכִּי אֶת אַחֲרִית נוֹצוֹתָיו!), אֲשֶׁר פֵּאֲרוּ אֶת כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר ­– וַאֲנִי יָשֵׁן. קוֹל הַחֲצוֹצְרָה אֵינִי שׁוֹמֵעַ וּבְאָזְנִי עוֹלֶה רַעַשׁ אוֹפַנִּים וַאֲנִי בַּדָּרֶךְ. פִּתְאֹם הִתְנַדְנְדָה הָעֲגָלָה ­– וְאָנֹכִי הֱקִיצוֹתִי, וְשוּב עוֹלֶה קוֹל הַחֲצוֹצְרָה. הַמּוֹרֶה בְּ“בֵית שָׁלוֹם” יוֹשֵׁב וְרַגְלָיו רְכוּבוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְהוּא תּוֹקֵעַ וְתוֹקֵעַ, וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה עוֹמֶדֶת וּמַאֲזִינָה בְּתַעֲנוּג. אַךְ פִּתְאֹם נֶעֶלְמָה מֵעֵינַי הָאִשָּׁה עִם הַתּוֹקֵעַ וְעִם כָּל הַבָּיִת. אֵין מוֹרֶה, אֵין “בֵּית שָׁלוֹם”, אֵין דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם, מִלְּבַד הַתַרְדֵּמָה.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָשַׁנְתִּי שָׁעָה אֲרֻכָּה, חָדַל הַמּוֹרֶה שֶׁל “בֵּית שָׁלוֹם” לְנַגֵּן, הִטְמִין בְּצַלַּחְתּוֹ אֶת הַחֲצוֹצְרָה וָּפַקד עָלַי לָלֶכֶת אַחֲרָיו. עַד מְהֵרָה מָצָאנוּ עֲגָלָה, וּבִהְיוֹתִי אֲחוּז תְּנוּמָה, הוֹשִׁיבוּ אוֹתִי בְתוֹךְ הַקָּרוֹן, אֲשֶׁר הָיָה רֵיק, וְאָנֹכִי נִשְׁקַעְתִּי בְּשֵנָה, עַד אֲשֶׁר עָלְתָה הַעֲגָלָה עַל גִּבְעָה קְטַנָּה בְּתוֹךְ שִׂיחִים יְרֻקִים וְעָמָדָה. הִגַּעְנוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ.

הָלַכְנוּ אֲנִי וְהַמּוֹרֶה כִּבְרַת אֶרֶץ קְטַנָּה, עַד בּוֹאֵנוּ אֶל בַּיִת מֻקָּף חוֹמָה גְבוֹהָה, אֲשֶׁר נִרְאָה אֵלַי בְּפָנִים זוֹעֲפִים. עַל גַּבֵּי דֶלֶת בַּחוֹמָה הַהִיא הָיָה תָּלוּי לוַּח עֵץ וְעָלָיו חָרוּת: “בֵּית שָׁלוֹם”. וְכַאֲשֶׁר צִלְצַלְנוּ בַּפַּעֲמוֹן, נִשְׁקְפוּ אֵלֵינוּ בְּעַד אֶשְׁנָב פָּנִים זוֲעִמים, פְּנֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר פָּתַח לָנוּ אֶת דֶּלֶת הַשָּׁעַר, וְעֵינַי רָאוּ בֶּן אָדָם בָּרִיא וְגַס, בַּעַל צַוַּאר שׁוֹר, רַקּוֹתָיו בּוֹלְטוֹת, רֹאשׁוֹ גָזוּז וְרֶגֶל עֵץ לוֹ.

“הִנֵּה הַנַּעַר הֶחָדָשׁ,” קָרָא הַמּוֹרֶה.

הָאִישׁ הַפִּסֵּחַ הִתְבּוֹנֵן אֵלַי מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת מֵאַחֲרֵינוּ, לָקַח אִתּוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וְאָנוּ עָבַרְנוּ דֶרֶךְ אִילָנוֹת עֲבֻתִּים אֶל חֲצֵר הַבָּיִת.

“בֵּית שָׁלוֹם” הָיָה בִּנְיַן אֲבָנִים רָבוּעַ עִם אֲגַפִּים סָבִיב, וּמַרְאֵהוּ שׁוֹמֵם וְנֶעֱזָב. בְּכֹל הַמָּקוֹם שָׂרְרָה דְמָמָה, עַד כִּי שָׁאַלְתִּי אֶת מַר מֵיל (זֶה שֵׁם הַמּוֹרֶה), לְאָן הָלְכוּ כָּל הַתַּלְמִידִים הַיּוֹם, וְאוּלָם הַמּוֹרֶה הִבִּיט אֵלַי בְּתִמָּהוֹן עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי כִּי יְמוֹת הַחֹפֶשׁ עַתָּה, וְכָל הַנְּעָרִים נָסְעוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵית מוֹלַדְתּוֹ, גַּם מַר קְרִיקְל, בַּעַל בֵּית הַסֵּפֶר, הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ, יוֹשְׁבִים עַתָּה בִּמְעוֹן קַיִץ לְחוֹף הַיָּם, וְרַק אָנֹכִי שֻׁלַּחְתִּי בְּיָמִים טוֹבִים אֵלּוּ הֲלוֹם לְקַבֵּל עֹנֶשׁ עַל מַעֲשַׂי הָרָעִים. אֶת כָּל הַדְּבָרִים בֵּאֵר לִי הַמּוֹרֶה בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ עִמִּי.

הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל חֲדַר הַלִּמוִּדים אֲשֶׁר נִכְנַסְנוּ אֵלָיו, וְהִנֵּה הוּא מָקוֹם שׁוֹמֵם וְנֶעֱזָב אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא רָאִיתִי מֵעוֹדִי. הִנֵּה שְׁלֹשָׁה טוּרִים אֲרֻכִּים שֶׁל שֻׁלְחָנוֹת, וּמִזֶּה וּמִזֶּה עוֹמְדִים סַפְסָלִים; וְעַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים יְתֵדוֹת אֵין מִסְפָּר לִתְלוֹת בָּהֶן כּוֹבָעִים וְלוּחוֹת. עַל הָרִצְפָּה הַמְלֻכְלָכָה מִתְגּוֹלְלִים גִּלְיוֹנוֹת נְיָר וְחוֹבְרוֹת קְרוּעוֹת, וְעַל הַכָּל אָרַג הָעַכָּבִישׁ אֶת קוּרָיו. שְׁנֵי עַכְבָּרים נֶעֱזָבִיִם, קְטַנִּים וְדַלִּים, מִתְרוֹצְצִים אָנָּה וָאָנָּה בְּמִגְדָּל חָלוּד עָשׂוּי נְיָר עָבֶה וְחוּטֵי בַּרְזֶל, וְהֵם תָּרִים בְּעֵינֵיהֶם הָאֲדֻמּוֹת לְבַקֵּשׁ אֹכֶל כָּל־שֶׁהוּא. צִפּוֹר כְּלוּאָה בִּכְלוּב צַר קוֹפֶצֶת עַל הַבַּד הַשָּׁפָל וְיוֹרֶדֶת מִמֶּנּוּ, אַךְ אֵין הִיא מְזַמֶּרֶת אוֹ מְצַפְצֶפֶת, וְרֵיחַ מְשֻׁנֶּה נוֹדֵף בַּחֶדֶר, רֵיחַ שֶׁל חֲלֻדָּה וְרִקָּבוֹן שֶׁל סְפָרִים עֲבוּשִׁיִם. וּבַכֹּל כִּתְמֵי דְיוֹ רַבִּים, כְּאִלּוּ הָיָה הַבַּיִת כָּל יָמָיו מְחֻסַּר תִּקְרָה, וּמִן הַשָּׁמַיִם יָרַד מָטָר וְשֶׁלֶג שֶׁל דְּיוֹ גַם בִּימוֹת הַחַמָּה גַּם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

מַר מֵיל יָצָא רֶגַע, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בְּחַדְרִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְאָרְכּוֹ וּמִסְתַּכֵּל בְּכֹל דָּבָר. פִּתְאֹם רָאוּ עֵינַי עַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן אֶחָד טַבְלָה קְטַנָּה עֲשׂוּיָה נְיָר עָבֶה, וְעָלֶיהָ כָּתוּב בְּאוֹתָיוֹת גְּדוֹלוֹת וְיָפוֹת: “הִזָּהֲרוּ מִפָּנָיו. הוּא נוֹשֵׁךְ.”

כְּרֶגַע קָפַצְתִּי עַל הַשֻׁלְחָן, בְּחָשְׁבִי כִּי מִתַּחְתִּי רוֹבֵץ כֶּלֶב גָּדוֹל, אוּלָם הֵצַצְתִּי וְהִבַּטְתִּי מִסָּבִיב בְּעֵינַיִם חֲרֵדוֹת, וְכֶלֶב לֹא רָאִיתִי. אַךְ בְּעוֹדֶנִּי מְחַפֵּשׂ אָנֶּה וַאָנָּה, וְהִנֵּה שָׁב מַר מֵיל וַיִּשְׁאָלֵנִי, מָה אֲנִי עוֹמֵד עַל הַשֻּׁלְחָן.

“מִפְּנֵי הַכֶּלֶב אֲנִי יָרֵא, אֲדוֹנִי,” עָנִיתִי.

“כֶּלֶב?” שָׁאַל הַמּוֹרֶה, “אֵיזֶה כֶּלֶב?”

“הַאֵין פֹּה כֶּלֶב?”

“מִי אָמַר לְךָ זֹאת?”

“הֵן פֹּה יֵשׁ אַזְהָרָה, אֲדוֹנִי, מִפְּנֵי כֶּלֶב נוֹשֵׁךְ.”

“לֹא, קָפֶּרְפִילְד,” קָרָא הַמּוֹרֶה בְּרוּחַ נְכֵאָה, “אֵין זֶה כֶּלֶב אֶלָּא יֶלֶד, וְאֶת יָדִי מִלְּאוּ לָשִׂים טַבְלָה זוֹ עַל שִׁכְמֶךָ. צַר לִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת בְּךָ הַתְחָלָה זוֹ, אַךְ חוֹבָתִי הִיא.”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוֹרִיד אוֹתִי מֵעַל הַשֻּׂלְחָן וַיִּקְשֹׁר אֶת הַטַּבְלָה, אֲשֶׁר הוּכְנָה בִּשְׁבִילִי, עַל שִׁכְמִי כְּיַלְקוּט, וְעָלַי הֻטַּל הָעֹנֶשׁ לָשֵׂאת אוֹתָהּ לְאוֹת קָלוֹן.

אֵין אִישׁ יָכֹל לְתָאֵר אֶת יִסּוּרֵי נַפְשִׁי עַל יְדֵי טַבְלָה זוֹ. בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה נִדְמָה לִי, כִּי בֶן אָדָם עוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי וְקוֹרֵא אֶת הַכָּתוּב. הָפַכְתִי פָּנַי וְרָאִיתִי כִּי אֵין אִישׁ, אַךְ הַדָּבָר הַזֶּה לֹא הִרְגִּיעַ אֶת נַפְשִׁי, כִּי בוֹ בָּרֶגַע רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אִישׁ הוֹלֵךְ מֵאֲחוֹרָי. הָאִישׁ הַפִּסֵּחַ, שׁוֹמֵר הֶחָצֵר, הִגְדִּיל עוֹד אֶת מַכְאוֹבִי, כִּי בְּכָל רֶגַע אֲשֶׁר רָאָה אוֹתִי עוֹמֵד וַאֲחוֹרַי אֶל כֹּתֶל אוֹ אִילָן אוֹ בַּיִת, הֵצִיץ מִבַּעַד לְאֶשְׁנַבּוֹ וּבְקוֹל זוֹעֵם קָרָא: "הוֹי אָדוֹן! קָפֶּרְפִילְד! חֲזֹר בְּךָ, חֲזֹר וְהַרְאֵה אֶת אוֹת הַכָּבוֹד עַל שִׁכְמֶךָ, וְאִם לֹא ­– תֵּדַע אֶת יָדִי! וְהַכִּכָּר הַנּוֹעָדָה לְמִשְׂחָק הָיְתָה פְּתוּחָה לְכָל רוּחַ, וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי, כִּי הַמְשָׁרֵת קוֹרֵא, וְהַקַּצָּב קוֹרֵא, וְהָאוֹפֶה קוֹרֵא. וְכָל אִישׁ עוֵבר וָשָׁב בַּבֹּקֶר, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְטַיֵּל, קוֹרֵא אֶת הַדָּבָר, כִּי צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִפְּנַי, כִּי נוֹשֵׁךְ אָנִי. הַחִלּוֹתִי לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי עַצְמִי, כְּאִלּוּ הָיִיתִי חַיָּה רָעָה שֶׁנָּשְׁכָה בַּן אָדָם.

שָׁם בְּכִכַּר הַמִּשְׁחָק עָמְדָה דֶלֶת יְשָׁנָה, אֲשֶׁר הַנְּעָרִים הָיוּ נוֹהֲגִים לַחֲרוֹת עָלֶיהָ איִש אִישׁ אֶת שְׁמוֹ. וְכָל הַדֶּלֶת הָיְתָה מְכֻסָּה כְּתָבוֹת אֵלּוּ, וּבִהְיוֹתִי שָׁרוּי בְּפַחַד מִפְּנֵי קֵץ יְמֵי הַחֹפֶשׁ, כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ הַתַּלְמִידִים, לֹא יָכֹלְתִּי לִקְרֹא אַף שֵׁם אֶחָד בְּלִי שְׁאֹל אֶת עַצְמִי, כֵּיצַד יִקְרָא בַּעַל שֵׁם זֶה אֶת הַדְּבָרִים: “הִזָּהֲרוּ מִפָּנָיו, הוּא נוֹשֵׁךְ.” בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הָאֶחָד קוֹרֵא בְּקוֹל עָב מִתּוֹךְ כַּעַס, וְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּיָרֵא וּמְפַחֵד וּמִתְקַלֵּס בִּי, וְהַשְּׁלִישִי קוֹרֵא בְּנִגּוּן וּבִנְעִימָה. וְעוֹד אֲנִי רוֹאֶה בְּדִמְיוֹנִי אֶת כָּל הַנְּעָרִים ­– אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בְּמִסְפָּר ­– מִתְאַסְּפִים לַאֲסֵפָה וּמַחֲלִיטִים פֶּה אֶחָד לִשְׁלֹחַ אוֹתִי מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאִישׁ אִישׁ קוֹרֵא: “כָּכָה יֵעָשֶׂה לַנַּעַר הַנּוֹשֵׁךְ.”

רְגָשׁוֹת כָּאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת לִבִּי בְּשִׁבְתִּי לְיַד הַשֻּׁלְחָן, בְּעָמְדִי בַּחֲדַר בֵּית הַסֵּפֶר וּבְשָׁכְבִי עַל מִטָּתִי. בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי וְהִנֵּה אִמִּי יוֹשֶׁבֶת עִמִּי כְּדַרְכָּהּ אוֹ אֲנִי נוֹסֵעַ בְּקָרוֹן, אוֹ אֲנִי סוֹעֵד יַחַד עִם יְדִידִי הַמֶּלְצָר, וּפִתְאֹם נִרְתָּעִים הַכֹּל מִפְּנַי לְמַרְאֵה הַטַּבְלָה עַל שִׁכְמִי.

בְּתוֹךְ הַשִּׁעֲמוּם שֶׁל חַיַּי וְּבתֹוךְ הַדְּאָגוֹת מִפְּנֵי הַיָּמִים הַבָּאִים כָּלוּ יָמַי בְּיָגוֹן! כָּל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי קוֹרֵא לִפְנֵי מַר מֵיל אֶת שִׁעוּרִי, אַךְ בְּאֵין מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ לְנֶגֶד עֵינַי לֹא הָיוּ הַלִּמּוּדִים קָשִׁים עָלָי. קֹדֶם הַלִּמּוּדִים וְאַחֲרֵיהֶם הָיִיתִי מְטַיֵּל, וְהַפִּסֵּחַ מַשְׁגִּיחַ עָלָי. אֲנִי זוֹכֵר כַּיּוֹם אֶת מַרְאֵה הַבַּיִת וַחֲצֵרוֹ, אֶת הָאֶבֶן הַיְרֻקָּה שֶׁנֻּפְּצָה, אֶת הֶחָבִית הַיְשָׁנָה וְהָרְעוּעָה, אֶת הַגְּזָעִים חַסְרֵי הַמַּרְאֶה שֶׁל אִילָנוֹת מְכֹעָרִים, אֲשֶׁר טִפּוֹת שֶׁל גְּשָׁמִים יָרְדוּ עֲלֵיהֶם בְּשֶׁפַע יוֹתֵר מִקַּרְנֵי הַשָּׁמֶשׁ. בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה בַּצָּהֳרַיִם סָעַדְתִּי יַחַד עִם מַר מֵיל בַּחֲדַר מָזוֹן אָרֹךְ, שֶׁרֵיחַ שׁוּמָן הָיָה נוֹדֵף מִמֶּנּוּ. אַחֲרֵי כֵן עָסַקְנוּ בַּלִּמּוּדִים עַד שְׁעַת הַטֵּה. כָּל הַיּוֹם וְגַם בָּעֶרֶב עַד שֶׁבַע שָעוֹת הָיָה מַר מֵיל יוֹשֵׁב וְעֵטוֹ בְּיָדוֹ וְהוּא רוֹשֵׁם בַּפִּנְקָס וְחוֹשֵׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר. וְכִכְלוֹת עֲבוֹדַת יוֹמוֹ הָיָה מוֹצִיא אֶת הַחֲצוֹצְרָה שֶׁלּוֹ וְתוֹקֵעַ שָׁעָה אֲרֻכָּה. וְיֵש אֲשֶׁר עָלה עַל לִבִּי, כִּי עָתִיד הָאִישׁ הַזֶּה לְהוֹצִיא דֶּרֶךְ חוֹר הַחֲצוֹצְרָה אֶת כָּל נִשְׁמָתוֹ.

הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי יוֹשֵׁב, רֹאשִׁי נִשְׁעָן עַל כַּפִּי, קוֹל נְגִינַת הַמּוֹרֶה עוֹלֶה בְּאָזְנַי, וַאֲנִי מֵכִין אֶת שִׁיעוּרַי לְיוֹם הַמָּחָר. וְשׁוּב אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי סוֹגֵר אֶת סִפְרִי, מַאֲזִין עוֹד אֶל הַנְּגִינָה הָאֲבֵלָה שֶׁל מַר מֵיל, וּמִבַּעַד לַנְּגִינָה הַהִיא אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הֵד קוֹל מוֹלַדְתִּי, אֶת הֶמְיַת הָרוּחַ בְּעַרְבוֹת יַרְמוּת, וַאֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת צַעֲרִי וְאֶת בְּדִידוּתִי. וְשׁוּב אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי עוֹלֶה עַל מִטָּתִי בְּחֶדֶר לֹא נוֹשָׁב, וַאֲנִי יוֹשֵׁב עַל קְצֵה מִטָּתִי וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְדִבּוּר שֶׁל חִבָּה מִפִּי פֵּגוֹטִי. וְשׁוּב אֲנִי רוֶאה אֶת עַצְמִי יוֹרֵד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עַל הַמַּדְרֵגות וּמֵצִיץ בְּעַד חוֹר אֶל הַפַּעֲמוֹן הַתָּלוּי בְּגַג שֶׁל בִּנְיָן סָמוּךְ, הוּא הַפַּעֲמוֹן הַקּוֹרֵא לַתַּלְמִידִים לָבוֹא וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָאָדוֹן קְרִיקְל.

מַר מֵיל לֹא הָיָה מַרְבֶּה שִׂיחָה עִמִּי, אַך לִבּוֹ לֹא הָיָה רַע אֵלָי. נִדְמָה לִי, כִּי חֲבֵרִים אָנוּ בְּאֵין דְּבָרִים בֵּינֵינוּ. שָׁכַחְתִּי לְסַפֵּר, כִּי רָגִיל הָיָה מַר מֵיל לְדַבֵּר עִם עַצְמוֹ, לַחֲרֹק שֵׁן, לְקַמֵּץ אֶגְרוֹף, לָגֹז רֹאשׁוֹ. בַּתְּחִלָּה יָרֵאתִי מִפָּנָיו בִּרְגָעִים אֵלֶּה, אַךְ אַחֲרֵי כֵן הֻרְגַּלְתִּי בַּדָּבָר. ­–

 

פֶּרֶק שִשִּי: חוּג מַכָּרַי הוֹלֵךְ וְרָחָב    🔗

כֹּה עָבְרוּ עָלַי כְּחֹדֶש יָמִים בְּתוֹךְ חַיִּים אֵלּוּ, וְהִנֵּה הֵחֵל הַקִּטֵּעַ לְדַלֵּג בֶּחָצֵר עִם סְמַרְטוּט וּדְלִי־מַיִם בְּיָדוֹ. הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לִי לְאוֹת, כִּי עוֹשִֹים הְַכָנוֹת לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מַר קְרִיקֶל עִם הַתַּלְמִידִים. וְאָמְנָם לֹא טָעִיתִי; כִּי לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְהַקִּטֵּעַ הִגִּיעַ עַד חֲדַר הַלִּמּוּדִים וַיְּגָרֵשׁ מִשָּׁם גַּם אוֹתִי גַם אֶת מַר מֵיל, וְאָנוּ לֹא מָצָאנוּ מְקוֹם מְנוּחָה לָנוּ. גַּם בָּאוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, פָּנִים חֲדָשׁוֹת, אֲשֶׁר הֶעְֶלוּ אֶת הָאָבָק הָרַב, עַד כִּי לֹא חָדַלְתִּי מִזּוֹרֵר, כְּאִלּוּ הָיָה “בֵּית שָׁלוֹם” קֻפְסָה גְדוֹלָה מְלֵאָה טַבַּק.

וּבְאַחַד הַיָּמִים הוֹדִיעַ לִי מַר מֵיל, כִּי הַיּוֹם בָּעֶרֶב יָבוֹא מַר קְרִיקֶל אֶל בֵּיתוֹ; וְאָמְנָם בָּא בָּעֶרֶב וּבְטֶרֶם שֶעָלִיתִי עַל מִטָּתִי הִבְהִיל אוֹתִי הַקִּטֵּעַ לָלֶכֶת וּלְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הָאָדוֹן.

בֵּית הַדִּירָה שֶל מַר קְרִיקֶל הָיָה יָפֶה שִׁבְעָתַיִם מִבֵּית־הַסֵּפֶר, וְכֵן נֶחְמָד סָבִיב לוֹ, בְּעוֹד אֲשֶׁר כִּכַּר־הֶחָצֵר הַנּוֹעָדָה לְמִשְֹחָק הָיְתָה בְּעֵינַי כְּמִדְבָּר קָטֹן. וְאוּלָם אַךְ עָבַרְתִּי אֶת סַף הַבַּיִת נִמְלָא לִבִּי אֵימָה, עַד כִּי לֹא רָאוּ עֵינַי דָבָר מִלְּבַד פְּנֵי מַר קְרִיקְל, אָדָם בָּרִיא עִם שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל שָׁעוֹן עַל חָזֵהוּ, וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא רָם, וּבַקְבּוּק וְכוֹס עוֹמְדִים לַפָנָיו.

“וּבְכֵן!” קָרָא מַר קְרִיקְל, “זֶה הוּא הָעֶלֶם שֶצָּרִיךְ לְהַקְהוֹת אֶת שִׁנָּיו! הֲפֹךְ פָּנָיו!”

הַקִּטֵּעַ אָחַז בְּעָרְפִּי וְהָפַךְ אֶת פָּנַי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת הַטַּבְלָה אֲשֶׁר עַל שִׁכְמִי, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עִיֵּן בָּהּ הָאָדוֹן כָּרָאוּי, הֶחֱזִיר הַקִּטֵּעַ אֶת פָּנַי לְמוּל מַר קְרִיקְל, וְהוּא עַצְמוֹ עָמַד לִימִינוֹ. פְּנֵי מַר קְרִיקְל הָיוּ אֲדֻמִּים כְּאֵשׁ, עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת שְׁקוּעוֹת עָמֹק בְּחוֹרֵיהֶן, עַל מִצְחוֹ גִידִים עָבִים, חָטְמוֹ קָטֹן וְסַנְטֵרוֹ רָחָב. בְּרָאשׁוֹ קָרְחָה וְרַק שְֹעָרוֹת מוּעָטוֹת, שֶׁשֵֹּיבָה זָרְקָה בָּהֶן, יוֹצְאוֹת מֵרַקּוֹתָיו מִזֶּה וּמִזֶּה וְנִקְלָעוֹת יַחַד מִמַּעַל לְמִצְּחוֹ. אוּלָם הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָֹה עָלַי רֹשֶם גָּדוֹל עַד מְאֹד הוּא, כִּי לֹא הָיָה קוֹל לָאִישׁ הַזֶּה, הוּא דִבֵּר בְּלַחַשׁ, וְהַמּוּם הַזֶּה עָשָֹה אֶת פָּנָיו זוֹעְַמִים יוֹתֵר, וְגִידֵי מִצְחוֹ שֹרְגוּ יוֹתֵר בִּשְעַת דִּבּוּרוֹ.

“וְעַתָּה,” שָאַל מַר קְרִיקְל, “מַה מִנְהָגָיו שֶל הַנַּעַר וּמַעְַשָֹיו?”

“לְעֵת עַתָּה אֵין עָלָיו כְּלוּם.” עָנָה הַקִּטֵעַ, “עוֹד לֹא הָיְתָה שְעַת־כֹּשֶר.”

נִדְמֶה לִי, כִּי מַר קְרִיקְל לֹא הָיָה שְֹבַע רָצוֹן, וְהוּא קָרַץ אֵלָי:

“גֶּש הְַלוֹם, אָדוֹן!”

“גֶּש הְַלוֹם!” חָזַר הַקִּטֵּעַ עַל תְּנוּעַת אְַדוֹנָיו.

“מְאֻשָּר אֲנִי לִהְיוֹת מוֹדַע לְאָבִיךָ הַחוֹרֵג,” לָחַשׁ מַר קְרִיקְל בְּאַחֲזוֹ בְּאָזְנִי, “אָדָם הָגוּן הוּא וְתַקִּיף בְּדַעְתּוֹ. הוּא יוֹדֵעַ אוֹתִי, וַאֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ. וְאַתָּה יוֹדֵעַ אוֹתִי? הֶ?” – סִיֵּם מַר קְרִיקְל בְּצָרְמוֹ אֶת אָזְנִי מִתּוֹךְ שְֹחוֹק אַכְזָרִי.

“עֲדַיִן לֹא,” עָנִיתִי וְנִרְתַּעְתִּי מִתּוֹךְ כְּאֵב.

“עֲדַיִן לֹא?” חָזַר מַר קְרִיקְל, “אַךְ עוֹד מְעַט וְתֵדַע, הֶ?”

“עוֹד מְעַט הֶ?” חָזַר גַּם הַקִּטֵּעַ (אַחֲרֵי כֵן נוֹדַע לִי, כִּי הַקִּטֵּעַ, בַּעַל קוֹל רָם, הָיָה הַמֵּלִיץ בֵּין אְַדוֹנָיו וּבֵין הַתַּלְמִידִים).

לִבִּי הָיָה מָלֵא פַחַד, וְלָכֵן עָנִיתִי: “אֲנִי מַאֲמִין!” כָּל אוֹתָהּ שָעָה הָיְתָה אָזְנִי לוֹהֶטֶת. כָּל כָּךְ צָרַם אוֹתָהּ הַמּוֹרֶה.

“הָבָה אַגִּיד לְךָ מִי אָנֹכִי,” לָחַש מַר קְרִיקְל בְּהִפָּרְדוֹ מֵעַל אָזְנִי מִתּוֹךְ צְבִיטָה רַבָּה – עַד כִּי חָשְכוּ עֵינָי, “תַּתָּרִי אָנִי.”

"תַּתָּרִי! חָזַר אַחְַרָיו הַקִּטֵּעַ.

“אִם אֲנִי אוֹמֵר לַעֲשֹוֹת דָּבָר, אֲנִי עוֹשֶֹה אוֹתוֹ,” קָרָא מַר קְרִיקְל, “וְאִם אֲנִי רוֹצֶה כִּי יֵעָשֶֹה דָבָר – יֵעָשֶֹה הַדָּבָר.”

“יֵעָשֶׂה הַדָּבָר,” חָזַר הַקִּטֵּעַ.

“תַּקִּיף אֲנִי בְּדַעְתִּי,” הוֹסִיף מַר קְרִיקְל, "זֶה הוּא טִיבִי. אֲנִי עוֹשֶֹה חוֹבָתִי. זֶה הוּא מִנְהָגִי. הִנֵּה עַצְמִי וּבְשָֹרִי, "– הוּא נָתַן עֵינָיו בְּאִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בַּחֶדֶר – “אִם יִתְקוֹמֵם לִי, אָז לֹא עַצְמִי וּבְשָֹרִי הוּא. גָּרֹש אֲגָרְשֶׁנּוּ מֵעַל פָּנַי. וְעַתָּה, יְדִידִי הַצָּעִיר, יָדֹעַ תֵּדַע אוֹתִי. לֶךְ לְךָ. הוֹצִיאֵהוּ מִזֶּה.”

שְֹבַע רָצוֹן הָיִיתִי, כִּי קִבַּלְתִּי רְשׁוּת לַעְַזֹב אֶת הַבָּיִת. אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ שֶל מַר קְרִיקְל יָשְׁבוּ עְַצוּבוֹת וּבְעֵינֵיהֶן נִרְאוּ דְמָעוֹת, עַד כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת בְּצַעְַרָן. וְאוּלָם עַל לִבִּי עָלָה לְבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁהָיָה חָשׁוּב לִי מְאֹד, וְלָכֵן מָצָאתִי עֹז בְּנַפְשִי לִשְׁאֹל:

“אֲדוֹנִי, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ…”

מַר קְרִיקְל קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ: “הַ? מָה זֹאת?” וְהוּא נָתַן בִּי עֵינָיו לַעְַשֹוֹת אוֹתִי לְגַל שֶׁל עֲצָמוֹת.

“אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי,” גִּמְגַּמְתִּי, "אָנָּא, תִּנָּתֵן לִי רְשׁוּת (אֲנִי חוֹזֵר בִּתְשוּבָה שְלֵמָה וּמִתְחָרֵט עַל הָרַע שֶׁעָשִֹיתִי) לְהָסִיר מֵעַל שִכְמִי אֶת הַטַּבְלָה, בְּטֶרֶם יָבוֹאוֹ הַנְּעָרִים… "

אִם עָשָֹה זֹאת מַר קְרִיקְל בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אוֹ כִּי אָמַר רַק לְהַטִיל אֵימָה עָלַי, אַךְ הוּא קָפַץ מִמּוֹשָׁבוֹ קֹדֶם שֶׁכִּלִּתִי אֶת דְּבָרַי, מָלֵא חֵמָה, וְאָנֹכִי לֹא הִמְתַּנְתִּי עַד שֶׁיְּלַוֶּה אוֹתִי הַקִּטֵעַ וּבָרַחְתִּי עַל נַפְשִׁי מִן הַבַּיִת, וּבְכָל כֹּחִי רַצְתִּי עַד הַגִּיעִי אֶל חֲדַר־מִשְׁכָּבִי, וְשָׁם עָלִיתִי תֵּכֶף עַל מִטָּתִי וְשָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁכַבְתִּי וְגוּפִי רוֹעֵד כֻּלּוֹ.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת שָׁב מַר שַׁרְףּ, הוּא רֹאשׁ־הַמּוֹרִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת סוֹעֵד שַחֲרִית וְעַרְבִית עַל שֻׁלְחַן מַר קְרִיקְל. הוּא הָיָה אָדָם חַלָּשׁ וְעָנֹג, בַּעַל חֹטֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְרֹאשׁוֹ נָטוּי תָּמִיד הַצִּדָּה, כְּאִלּוּ הָיָה קְצָת כָּבֵד מִנְּשֹא לִבְעָלָיו, שַֹעְַרוֹת רֹאשוֹ הָיוּ נוֹצְצוֹת וּמַרְאֵה גַלִּים לָהֶן. אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹדַע לִי, כִּי זוֹ הִיא פֵּאָה נָכְרִית בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה מַר שַׁרְףּ.

סוֹד זֶה גִלָּה לִי הַתַּלְמִיד שֶׁשָּׁב רִאשׁוֹנָה, אֲשֶר הִתְוַדַּע אֵלַי בְּאָמְרוֹ: “אֶת שְׁמִי תִּמְצָא חָרוּת בִּקְצֵה הַדֶּלֶת מִיָּמִין, מִמַּעַל לַבָּרִיחַ”. אָז שָׁאַלְתִּי: “תָּם טְרַדְלֶס?” וְהַנַּעַר עָנָה: “הוּא הוּא”, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁאַל לִשְׁמִי וּלְמִשְׁפַּחְתִּי.

נֵס גָּדוֹל אֵרַע לִי, כִּי טְרַדְלֶס זֶה הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁב אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר. דְּבַר הַטַּבְלָה אֲשֶׁר עַל שִׁכְמִי עוֹרֵר בּוֹ רַק עְַלִיצוּת, עַד כִּי קִדֵּם פְּנֵי כָל נַעַר וְנַעַר תֵּכֶף לְבוֹאוֹ בִּקְרִיאָה: “רְאֵה נָא מִשְֹחָק יָפֶה!” וּבָזֶה הִצִּיל אוֹתִי מִמְּבוּכָה רַבָּה.

וְעוֹד נֵס אֶחָד הָיָה, כִּי רֹב הַתַּלְמִידִים שָׁבוּ עֲצוּבֵי־רוּחַ וְלֹא הָיוּ מֻכְשָׁרִים לְהִתְקַלֵּס בִּי כַּאֲשֶׁר נִרְאֵיתִי. אָמְנָם נִמְצְאוּ אֲחָדִים מֵהֶם, אֲשֶׁר רָקְדוּ סְבִיבִי כְּהֹדִּים פְּרָאִים, וְרַבִּים לֹא יָכְלוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם לִבְלִי קְרַב אֵלַי לְלַטֵּף וּלְפַנֵּק אוֹתִי, כְּדֵי שֶלֹּא אֶשֹּׁךְ, כְּאִלּוּ הָיִיתִי כֶּלֶב מַמָּשׁ, וְגַם קָרְאוּ לִי בְּשֵם “נַשְׁכָן”. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כַּמּוּבָן, הֵבִיאוּ אוֹתִי בִּמְבוּכָה בֵּין הֲמוֹן נְעָרִים זָרִים וְהִזִּילוּ דְמָעוֹת רַבּוֹת מֵעֵינַי, אַךְ בִּכְלָל הָיְתָה הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה נוֹחָה הַרְבֵּה מֵאֲשֶר דִּמִּיתִי.

וְאוּלָם לֹא נִכְנַסְתִּי אֶל חוּג בֵּית־הַסֵפֶר עַד אֲשֶׁר בָּא הַתַּלְמִיד סְטִירְפוֹרְתְּ. הַנַּעַר הַזֶּה קָנָה לוֹ שֵׁם בְּלַמְדָנוּתוֹ הָרַבָּה, אַף הָיָה יְפֵה־תֹאַר וְגָדוֹל מִמֶּנִּי בְּשֵׁשׁ שָׁנִים. כַּאֲשֶׁר הִצִּיגוּנִי לְפָנָיו, כְּמוֹ לִפְנֵי מוֹשֵׁל, וְהוּא עוֹמֵד בַּסֻּכָּה אֲשֶׁר בֶּחָצֵר, שָׁאַל אוֹתִי עַל דְּבַר הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר הֻטַּל עָלַי, אַף הוֹאִיל לְהַבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ, כִּי “לָהֶם הַחֶרְפָּה וְלֹא לִי”, וּבָזֶה קָנָה אֶת לִבִּי לְיָמִים רַבִּים.

“כַּמָּה כֶּסֶף יֵש בְּיָדְךָ, קָפֶּרְפִילְד!” שָׁאַל הָעֶלֶם הַזֶּה בְּלֶכְתּוֹ לִימִינִי, אַחֲרֵי הִתְוַדְּעִי אֵלָיו.

עָנִיתִי, כִּי הוֹנִי מַגִּיעַ לְשִבְעָה שִילִינְגִים.

"מוּטָב הָיָה לְךָ לִמְסֹר אֶת כַּסְפְּךָ לְמִשְׁמֶרֶת בְּיָדִי, "אָמַר אֵלַי, “וְאוּלָם הַדָּבָר תָּלוּי בִּרְצוֹנְךָ, אֵין אוֹנֵס.”

מִהַרְתִּי לְקַבֵּל אֶת הַצָּעָתוֹ, וּבְפָתְחִי אֶת הָאַרְנָק שֶל פֵּגוֹטִי הֲרִיקוֹתִי אֶת כָּל הַכֶּסֶף לִידֵי חֲבֵרִי הֶחָדָשׁ. “אוּלַי אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹצִיא מַשֶּׁהוּ?” שָׁאַל אוֹתִי.

“לֹא, חֵן חֵן לְךָ,” עָנִיתִי.

"אוּלַי יֵש עִם לִבְּךָ לִקְנוֹת בִּמְחִיר שְׁנַיִם שְׁלֹשָה שִׁילִינְגִים בַּקְבּוּק שֶׁל יֵין־צִמּוּקִים וְנִשְׁתֶּה יַחְדָּו בַּחֲדַר־הַמִּטּוֹת. הִנֵּה רָאִיתִי כִּי שְׁכֵנִים קְרוֹבִים אֲנַחְנוּ שָׁם.

אָמְנָם לֹא עָלָה דָבָר זֶה עַל לִבִּי קֹדֶם, אַךְ עָנִיתִי: הֵן, רוֹצֶה אָנִי.

“טוֹב וְיָפֶה.” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “וּבְוַדַּאי תּוֹאִיל לְבַזְבֵּז גַּם שִׁילִינְג אֶחָד לִקְנוֹת עוּגוֹת שְׁקֵדִים. לֹא כָךְ?”

גַּם עַל זֶה עָנִיתִי “הֵן”.

“וְעוֹד שִׁילִינְג אֶחָד לְפַרְפְּרָאוֹת וְעוֹד אֶחָד לְפֵרוֹת?” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ שׁוּב, “רוֹאֶה אֲנִי בְּךָ, קָפֶּרְפִילְד, כִּי נַעַר הָגוּן אָתָּה.”

עָנִיתִי עַל הַדְּבָרִים בְּחִיּוּךְ, כִּי גַם הוּא חִיֵּךְ, אַךְ לִבִּי לֹא הָיָה עִמִּי.

“וּבְכֵן!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֵרוּת כְּכֹל אֲשֶר נוּכַל – וְזֶהוּ הַכֹּל. אָנֹכִי אֶעֱשֶֹה לְמַעַנְךָ כָּל מַה שֶׁבְּכֹחִי. לִי יֵש רְשׁוּת לָצֵאת וְלָבוֹא בְּכָל שָׁעָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה, וַאֲנִי אָבִיא גַם אֶת הַמָּזוֹן.”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָֹם סְטִירְפוֹרְתְּ אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ, וְאֵלַי אָמַר בְּטוּבוֹ כִּי לֹא אֶדְאַג מְאוּמָה. הוּא יִשְׁתַּדֵּל כִּי הַכֹּל יַעְַבֹר בְּשָׁלוֹם.

אָמְנָם בְּפִיו הָיָה שָׁלוֹם, אַךְ בְּרוּחִי לֹא הָיָה שָׁלוֹם, כִּי צַר הָיָה לִי לְבַזְבֵּז אֶת שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר בָּאוּ לִי מִידֵי אִמִּי – אַף כִּי אֶת הַפִּתְקָה, שֶׁבָּהּ הָיוּ הַמַּטְבֵּעוֹת מֻנָּחִים, גָּנַזְתִּי כְּאוֹצָר נֶחְמָד.

כַּאֲשֶׁר עָלִינוּ לַחֲדַר הַמִּטּוֹת, הֵבִיא סְטִירְפוֹרְתְּ אֶת כָּל הַטּוּב אֲשֶׁר קָנָה בִּמְחִיר שִׁבְעַת הַשִּׁילִינְגִים שֶׁלִּי, הִנִּיחַ הַכֹּל עַל מִטָּתִי לְאוֹר הַיָּרֵחַ וְאָמַר אֵלָי:

“הִנֵּה הַכֹּל לְפָנֶיךָ, קָפֶּרְפִילְד, וּבְיָדְךָ לַעֲרֹךְ מִשְתֶּה כְּיַד הַמֶּלֶךְ!”

עַל דַּעְתִּי לֹא עָלָה כְּלָל לִטֹּל אֶת הַכָּבוֹד לְעַצְמִי, לִהְיוֹת בַּעַל הַמִּשְׁתֶּה הַזֶּה, בְּעוֹד הוּא, סְטִירְפוֹרְתְּ, יוֹשֵׁב עִמָּנוּ, וְלָכֵן פָּצַרְתִּי בּוֹ, כִּי יַעֲשֶֹה חֶסֶד עִמִּי לָשֶׁבֶת רֹאשׁ, וְגַם שְׁאָר הַנְּעָרִים שֶׁהָיוּ בַּחֶדֶר מִלְאוּ אַחֲרַי, עַד אֲשֶׁר נֶעְתַּר סְטִירְפוֹרְתְּ לָשֶׁבֶת עַל הַכַּר שֶׁלִּי, וַיְּחַלֵּק אֶת הַמַּעְַדַנִּים לְאִישׁ וָאִישׁ בְּכִשְׁרוֹן רַב, וְאֶת הַיַּיִן מָזַג בְּצִנְצֶנֶת קְטַנָּה וּסְדוּקָה שֶהָיְתָה רְכוּשׁוֹ שֶלּוֹ. אָנֹכִי יָשַׁבְתִּי לִשְֹמֹאלוֹ, וְיֶתֶר הַנְּעָרִים יָשְׁבוּ עַל הַמִּטּוֹת הַסְּמוּכוֹת עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע.

אֲנִי זוֹכֵר כַּיּוֹם אֶת הַמִּשְׁתֶּה הַהוּא כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ וְדִבַּרְנוּ בְּלַחַשׁ אוֹ, יוֹתֵר נָכוֹן, הצם דִּבְּרוּ וְאָנֹכִי הִקְשַבְתִּי בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד. אוֹר הַיָּרֵחַ בָּקַע אֶל הַחֶדֶר בְּעַד הַחַלּוֹן, וְעַל הַקַּרְקַע נִרְאֲתָה דְמוּת־חַלּוֹן לְבָנָה; אַךְ רֹב הַמְסֻבִּים הָיוּ שְרוּיִּים בַּצֵּל, וְרַק לִפְעָמִים הָיָה סְטִירְפוֹרְתְּ מַדְלִיק גַּפְרוּר לְחַפֵּשֹ דְּבַר־מָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאוֹר כָּחֹל הָיָה נִשְפָּךְ עָלֵינוּ פִּתְאֹם, וּכְרֶגַע נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ! הָאַפְלוּלִית בַּחֶדֶר, הַמִּשְתֶּה בַּסֵּתֶר, הַדִּבּוּר בְּלַחַשׁ – כָּל אֵלֶּה נָסְכוּ עָלַי רוּחַ שֶל רָז וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי וְהֶאֱזַנְתִּי אֶל הַשִֹּיחוֹת בְּלֵב מָלֵא גִיל וּרְעָדָה כְּאֶחָד; שָֹמַחְתִּי כִּי כָּל הַנְּעָרִים יוֹשְׁבִים סְמוּכִים אֵלַי כָּל כָּךְ, וּפָחַדְתִּי לִשְׁמֹעַ מִפִּי טְרַדְלֶס, כִּי עֵינָיו רוֹאוֹת בְּפִנַּת הַחֶדֶר שֵׁד אוֹ רוּחַ.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב נוֹדְעוּ לִי דְבָרִים רַבִּים עַל אֹדוֹת בֵּית־הַסֵּפֶר, מוֹרָיו וּמְנַהֲלָיו. וְאָנֹכִי תָּמַהְתִּי מְאֹד וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי, מֵאַיִן יָדְעוּ הַנְּעָרִים אֶת כָּל אֵלֶּה.

שָׁמַעְתִּי, כִּי מַר קְרִיקֶל לֹא הִפְרִיז עַל הַדְּבָרִים בְּקָרְאוֹ לְעַצְמוֹ בְּשֵם תַּתָּרִי. אָכֵן אֵין כָּמוֹהוּ מוֹרֶה עַז וְאַכְזָרִי, הוּא מַכֶּה עַל יָמִין וְעַל שְֹמֹאל וְלֹא יֵדַע רַחֵם. אַךְ מִלְּבַד תּוֹרַת־הַמַּלְקוֹת אֵין הוּא יוֹדֵעַ מְאוּמָה וְעַם הָאָרֶץ גָּמוּר הוּא. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה תַּגָּר בְּאַחַת הֶעָרִים, וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִפְסִיד אֶת הוֹן אִשְׁתּוֹ וְקָרָא שְׁמִטָּה לְנוֹשָׁיו, הָלַךְ וְנָטַל לְעַצְמוֹ שֵם מוֹרֶה.

וְעוֹד שָׁמַעְתִּי, כִּי הָאִישׁ הַקִּטֵּעַ, בַּעַל רֶגֶל הָעֵץ, טוּנְגֵי שְמוֹ, הוּא פֶּרֶא־אָדָם; לְפָנִים הָיָה עוֹזֵר לְמַר קְרִיקְל בַּעֲסָקָיו, אַף יוֹדֵעַ הוּא אֶת כָּל סוֹדוֹתָיו, וּלְאַחַר שֶׁהָיָה בַּעַל הָעֵסֶק לְמוֹרֶה, נַעֲשָֹה עוֹזְרוֹ לְמַשְגִּיחַ, הַשֹּוֹנֵא תַּכְלִית שִֹנְאָה אֶת בֵּית הַסֵּפֶר עִם כָּל תַּלְמִידָיו, וְתַעֲנוּג הוּא לִגְרֹם לָהֶם יִסּוּרִים. גַּם שָׁמַעְתִּי מַעֲשֶֹה בִּבְנוֹ שֶל מַר קְרִיקְל, שֶׁלֹּא חִבֵּב אֶת הַמַּשְׁגִּיחַ טוּנְגֵי. וּבְהְיוֹתוֹ עוֹזֵר בְּבֵית־הַסֵּפֶר הוֹכִיחַ פַּעַם אַחַת אֶת אָבִיו עַל אַכְזְרִיּוּתוֹ הַרַבָּה לְתַלְמִידָיו וְגַם לִבְנֵי בֵיתוֹ, וְעַל זֶה גֹרַשׁ מִבֵּית מוֹלַדְתּוֹ, וּמֵאָז שְרוּיוֹת מָרַת קְרִיקְל וּבִתָּהּ בְּיָגוֹן כָּל הַיָּמִים.

וְאוּלָם הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁשָּׁמַעְתִּי הוּא, כִּי יֵשׁ בְּבֵית־סִפְרֵנוּ תַּלְמִיד אֶחָד, שֶׁמַּר קְרִיקְל לֹא הֵעֵז לִנְגֹּעַ בּוֹ, וְהַתַּלְמִיד הַזֶה הוּא סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר הֵעִיד, כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא הַדָּבָר. אַף הוֹסִיף, כִּי רוֹצֶה הָיָה לִרְאוֹת אֶת מַר קְרִיקְל מֵרִים יָדוֹ עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁאַל מֵאֵת תַּלְמִיד רַךְ־לֵב אֶחָד, מֶה הָיָה עוֹשֶֹה אִלּוּ קָרָה כַּדָּבָר הַזֶּה, הִדְלִיק סְטִירְפוֹרְתְּ גַּפְרוּר, כְּדֵי שֶיִּרְאוּ הַנְּעָרִים אֶת פָּנָיו בִּשְׁעַת תְּשׁוּבָתוֹ, וְעָנָה, כִּי רֵאשִׁית כָּל דָּבָר הָיָה מַשְׁלִיךְ עַל רֹאשׁוֹ הַקֵּרֵחַ אֶת בַּקְבּוּק הַדְּיוֹ, הָעוֹמֵד תָּמִיד עַל כַּרְכֹּב הַתַּנּוּר. כָּל הַמְסֻבִּים שָׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה בִּנְשִׁימָה עְַצוּרָה.

וְעוֹד שָׁמַעְתִּי, כִּי הַמּוֹרִים מַר מֵיל וּמַר שַרְףּ מְקַבְּלִים שָֹכָר מוּעָט וְנִכְנָעִים הֵם מְאֹד. מַר מֵיל הוּא מוֹרֶה נוֹחַ וְרָצוּי לַתַּלְמִידִים, אַךְ עָנִי וְאֶבְיוֹן הוּא.

בְּשִֹיחוֹת אֵלּוּ וְהַדּוֹמוֹת לָהֶן בִּלִּינוּ אֶת הַמִּשְׁתֶּה עַד שָׁעָה מְאְִחֶרֶת בַּלָּיְלָה. רַבִּים מִן הַקְּרוּאִים, אַחֲרֵי כַּלּוֹתָם לֶאֱכֹל וְלִשְתּוֹת, הָלְכוּ אֶל מִטּוֹתֵיהֶם, וְהַיְּחִידִים אֲשֶׁר אֵחֲרוּ לָשֶׁבֶת וּלְהַקְשִׁיב נִמְלְכוּ גַם הֵם, לָאַחֲרוֹנָה, לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם.

“לַיְלָה טוֹב, קָפֶּרְפִילְד צָעִיר!” אָמַר סְטִירְפוֹרְתְּ, “אָנֹכִי מָגֵן לָךְ.”

“טוֹב לֵב אַתָּה,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ הַכָּרַת טוֹבָה, “לֹא אֶשְׁכַּח חַסְדְּךָ.”

“הַאֵין לְךָ אָחוֹת?” שָאַל סְטִירְפוֹרְתְּ מִתּוֹךְ פִּהוּק.

“לֹא,” עָנִיתִי.

“חְַבָל!” קרָא סְטִירְפוֹרְת, “אִלּוּ הָיְתָה לְךָ אָחוֹת, הָיְתָה בְּוַדַּאי נַעְַרָה יָפָה, עֲנֻגָּה, עֲדִינָה, בַּעֲלַת עֵינַיִם מְאִירוֹת. אָכֵן נַעְַרָה כָּזוֹ הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַכִּיר. לֵיל מְנוּחָה קָפֶּרְפִילְד!”

“לֵיל מְנוּחָה, אֲדוֹנִי!” עָנִיתִי.

עַל מִשְׁכָּבִי עוֹד הִרְהַרְתִּי שָׁעָה רַבָּה בָּעֶלֶם הַזֶּה, גַּם יָשַׁבְתִּי עַל מִטָּתִי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ לְאוֹר הַיָּרֵחַ, כְּשֶׁשָּׁכַב וּפָנָיו הַיָּפִים לְמַעְלָה, וְרֹאשׁוֹ נִשְׁעָן קְצָת עַל זְרוֹעוֹ. הוּא הָיָה אָדָם גָּדוֹל בְּעֵינַי, וְלָכֵן לָקַח אֶת לִבִּי. אַף צֵל אֶחָד שֶל עֲתִידוֹ לֹא יָרַד פָּנָיו הַמּוּאָרִים בְּאוֹר הַיָּרֵחַ, אַף סִמָּן קַל שֶל פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת לֹא רָאִיתִי בְּגַן־הָעֵדֶן, שֶבּוֹ טִיַּלְתִּי בַּחֲלוֹמִי כָּל אוֹתוֹ הַלָּיְלָה.

 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי: הַ“זְּמָן” הָרִאשׁוֹן בְּ“בֵית שָׁלוֹם”    🔗

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת נִפְתַּח בֵּית הַסֵּפֶר. רֹשֶם גָּדוֹל עָשָֹה עָלַי הַמַּרְאֶה, כִּי הַקּוֹלוֹת וְהָרַעַשׁ שֶׁל הַתַּלְמִידִים בַּחֲדַר הַלִּמּוּדִים חָדַל פִּתְאֹם, וְדִמְמַת מָוֶת שָֹרְרָה מִסָּבִיב. כַּאֲשֶׁר נִכְנַס מַר קְרִיקְל אַחַר פַּת שַׁחֲרִית וְעָמַד בַּפֶּתַח וְהִתְבּוֹנֵן אֵלֵינוּ, הָיָה בְּעֵינַי כְּאוֹתוֹ עֲנָק בְּסִפּוּרֵי אַגָּדָה, הַמִּתְבּוֹנֵן אֶל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָקַח בַּשֶּׁבִי.

טוּנְגֵי עָמַד לִימִינוֹ שֶל מַר קְרִיקְל, וְהַפַּעַם לֹא הָיָה עָלָיו לִקְרֹא בְּקוֹל רָם: “הָס!” יַעַן כִּי הַנְּעָרִים יָשְׁבוּ חִדְלֵי תְנוּעָה וְאֵין הַדִּבֵּר בְּפִיהֶם.

אָז פָּתַח מַר קְרִיקְל אֶת פִּיו, וְהַקּוֹל יָצָא מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶל טוּנְגֵי לֵאמֹר:

“שִׁמְעוּ הַנְּעָרִים! 'זְמָן חָדָשׁ’ הִנֵּה בָּא. שִֹימוּ לֵב אֶל דַּרְכֵיכֶם. שׁוּבוּ בְּכֹחַ חָדָשׁ אֶל לִמּוּדֵיכֶם, כִּי אָנֹכִי שַׁבְתִּי בְּכֹחַ חָדָשׁ עִם שִׁבְטִי. נַקֵּה לֹא אֲנַקֶּה. לֹא יוֹעִיל לָכֶם כָּל כֹּפֶר, לֹא תִמְחוּ אֶת הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר אָשִֹים בִּבְשַֹרְכֶם. וְעַתָּה לְכוּ לַעֲבוֹדַתְכֶם, נַעַר נַעַר עַל מְקוֹמוֹ.”

אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַר אֶת נְאוּם הַפְּתִיחָה וְטוּנְגֵי יָצָא מִן הַחֶדֶר קָרַב מַר קְרִיקְל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי וַיֹּאמֶר לִי, כִּי אִם אָנֹכִי קָנִיתִי לִי שֵׁם בִּנְשִׁיכָה הִנֵּה גַּם הוּא קָנָה לוֹ שֵׁם בִּנְשִׁיכָה, וּבְדַבְּרוֹ הֶרְאָה לִי אֶת הַקָּנֶה שֶׁבְּיָדוֹ וְשָׁאַל: שֵׁן זוֹ מָה הִיא? הַאִם חַדָּה הִיא, הֶ? הַאִם בְּרִיאָה הִיא, הֶ? וְאַרְסָּהּ מָה הוּא, הֶ? וּנְשִׁיכָתָהּ מָה הִיא, הֶ? הֲנוֹשֶכֶת הִיא?" וְעִם כָּל שְׁאֵלָה וּשְׁאֵלָה חִלֵּק לִי מַכָּה גְדוֹלָה, עַד כִּי נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָי. עֵינַי נִמְלְאוּ דְמָעוֹת, וְכֹה טָעַמְתִּי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן טַעְַמוֹ שֶל " בֵּית שָׁלוֹם".

וְאוּלָם לֹא אֲכַחֵד, כִּי לֹא אָנֹכִי לְבַדִּי זָכִיתִי לַכָּבוֹד הַזֶּה. נְעָרִים רַבִּים, בְּיִחוּד הַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם, זָכוּ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מַר קְרִיקְל וְאֶת מוּסָרוֹ, וְעַד שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ עוֹד הַלִּמּוּדִים, כְּבָר נִמְלָא הַבַּיִת בֶּכִי.

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אוּמָן נֶהֱנֶה כָּל כָּךְ מֵאוּמָנוּתוֹ כְּמַר קְרִיקְל, תַּעְַנוּג רַב שָֹבַע בִּשְׁעַת הַכּוֹתוֹ אֶת תַּלְמִידָיו, כְּאִיש רָעֵב בִּשְעַת אֲכִילָתוֹ לְתֵאָבוֹן. אִם רָאוּ עֵינָיו נַעַר בַּעַל לְחָיַיִם אְַדֻמּוֹת, לֹא שָקַט לִבּוֹ עַד אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ יִסּוּרִים. וּמַזָּלִי גָרַם לִהְיוֹת יְפֵה פָּנִים, וְלָכֵן הָיְתָה יָדוֹ בִי. גַּם הַיּוֹם, אַחְַרֵי עְַבֹר שָׁנִים רַבּוֹת מִן הָעֵת הַהִיא, בְּזָכְרִי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, יִרְתַּח דָּמִי בְּקִרְבִּי.

עֵדָה שְלֵמָה שֶל נְעָרִים אֻמְלָלִים הָיְתָה כּוֹרְעָה וּמִשְתַּחֲוָה לִפְנֵי אֱלִיל אַכְזָרִי זֶה, אֲשֶׁר הֵטִיל אֵימָתוֹ עְַלֵיהֶם.

הִנֵּה אֲנִי יוֹשֵב לִפְנֵי עַמּוּדִי וְעֵינַי מִסְתַּכְּלוֹת בְּמַר קְרִיקְל בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי נַעַר הַמּוֹחֶה בְּמִטְפַּחַת אֶת עֵינָיו, כְּדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת כְּאֵבוֹ מִן הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֻכָּה. לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת אֲנִי מַסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי מִלִּמּוּדַי, כִּי אִם מִתּוֹךְ פַּחַד הַמֵּבִיא לִידֵי רָצוֹן לָדַעַת עַל מִי מִן הַנְּעָרִים יֻטַּל הַגּוֹרָל לְקַבֵּל אֶת הַמַּכּוֹת, וְאִם סַכָּנָה זוֹ אֵינָהּ מְרַחֶפֶת עָלָי. וּמֵאֲחוֹרַי שוּרָה שְלֵמָה שֶל נְעָרִים קְטַנִּים שְקוּעִים גַּם הֵם בְּהַרְהוֹרִים אֵלּוּ, וְעֵינֵיהֶם נְטוּיוֹת אֶל הַמּוֹרֶה. נָתַן עֵינָיו בְּאוֹתָהּ שוּרָה, הַכֹּל מוֹרִידִים רָאשֵיהֶם לְתוֹךְ הַסְּפָרִים וְגוּפָם רוֹעֵד. אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע אָנוּ מִסְתַּכְּלִים בּוֹ שוּב. חוֹטֵא אֻמְלָל שֶנִּתְפַּשֹ בִּשְגִיאָה עוֹמֵד לִפְנֵי מַר קְרִיקְל בְּחִיל וּרְעָדָה וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְקַבֵּל עָלָיו לְהַבָּא לְדַקְדֵּק בִּכְתִיבָתוֹ, וְזֶה מוֹצִיא מִפִּיו הֲלָצָה קֹדֶם הַמַּלְקוֹת, וְאָנוּ כְּלָבִים קְטַנִּים, מְמַלְּאִים שְֹחוֹק פִּינוּ, כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָאָדוֹן, אַף כִּי פָּנֵינוּ חִוְרִים וְלִבּוֹתֵינוּ מֵתוּ.

וְהִנֵּה יוֹם קַיִץ בַּצָּהֳרַיִם, וְשוּב אֲנִי יוֹשֵב לִפְנֵי עַמּוּדִי, מִסָּבִיב לִי הֲמֻלַּת הַנְּעָרִים, כְּזִמְזוּם שֶל זְבוּבִים. הָרֵיחַ שֶׁל הַבָּשָֹר, אֲשֶׁר אָכַלְנוּ זֶה לֹא כְבָר, עוֹד עוֹלֶה בְּאַפִּי, וְרֹאשִי כָּבֵד עָלַי כְּעוֹפֶרֶת. אֶת חֲצִי חַיַּי הָיִיתִי נוֹתֵן בִּמְחִיר שָׁעָה קַלָּה שֶל שֵׁנָה, וַאֲנִי מַבִּיט בְּעֵין דַּיָּה אֶל פְּנֵי מַר קְרִיקְל וּמִתְעוֹרֵר. אַךְ הַתְּנוּמָה תּוֹקֶפֶת אוֹתִי רֶגַע, אַף כִּי רוֹאֶה אֲנִי כְּמוֹ מִבַּעַד לָעֲרָפֶל אֶת פָּנָיו, וְהוּא פּוֹסֵעַ פְּסִיעוֹת קַלּוֹת מֵאֲחוֹרַי וּמִתְגַּלֶּה אֵלַי בִּסְעָרָה שֶל מַלְקוֹת עַל שִׁכְמִי.

וְהִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד עַל כִּכַּר הַמִּשְֹחָק וְעֵינַי נְטוּיוֹת אֵלָיו. אַף כִּי פָנָיו לֹא יֵרָאוּ, הִנֵּה הַחַלּוֹן הַסָּמוּךְ שֶׁל הַבַּיִת אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב שָם וְסוֹעֵד סְעֻדָּתוֹ מֵטִיל אֵימָה עָלַי כְּעֵינוֹ שֶל מַר קְרִיקְל. בְּשָעָה שֶׁעֵינוֹ מַבִּיטָה דֶרֶךְ זְכוּכִית הַחַלּוֹן, אָז יִדֹּם קוֹלוֹ שֶל הַנַּעַר הָעַז שֶבָּעַזִּים וְרוּחוֹ הַטּוֹבָה תָּסוּר מֵעָלָיו. פַּעַם אַחַת שִֹחֵק טְרַדְלֶס הָאֻמְלָל בֶּחָצֵר, וְכַדּוּרוֹ עָף וְשִׁבֵּר אֶת הַחַלּוֹן וְלִבִּי – זוֹכֵר אֲנִי – נִמְלָא אֵימָה גְדוֹלָה, פֶּן פָּגַע הַכַּדּוּר, חַס וְשָׁלוֹם, בְּרֹאשׁוֹ הַקָּדוֹש שֶל מַר קְרִיקְל.

“טְרַדְלֶס הֶעָלוּב! הַנַּעַר הַזֶּה, הַלָּבוּשׁ מְעִיל תְּכֵלֵת הָדוּק לְגוּפוֹ, עַד כִּי הָיוּ יָדָיו וְרַגְלָיו דּוֹמִים לְנַקְנִיקִים, הָיָה הָעַלִּיז וְהָאֻמְלָל בְּכָל הַנְּעָרִים. הוּא הָיָה תָּמִיד סוֹפֵג מַלְקוֹת – חוֹשֵׁב אֲנִי שֶׁבַּ”זְּמָן" הַהוּא הָיָה לוֹקֶה בְּכָל יוֹם, מִלְּבַד יוֹם חַג אֶחָד, שֶׁהֻכָּה רַק בְּסַרְגֵּל עַל שְׁתֵּי יָדָיו – וְתָמִיד הָיָה הוֹלֵךְ לִכְתֹּב עַל זֶה לְדוֹדוֹ, וְאַף פַּעַם לֹא עָשָֹה כַּדָּבָר הַזֶּה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיָה מַנִּיחַ רֹאשוֹ לְשָעָה קַלָּה עַל שֻׁלְחָנוֹ הַקָּטֹן, שָׁבָה אֵלָיו עֲלִיצוּתוֹ וְשוּב פָּתַח בִּצְחוֹק, וּבְטֶרֶם חָרְבָה עוֹד דִּמְעַת עֵינוֹ הִתְחִיל מְצַיֵּר עַל לוּחַ הַצִּפְחָה שֶלּוֹ שְׁלָדִים. בַּתְּחִלָּה תָּמַהְתִּי מָה הַתַּעֲנוּג שֶׁמּוֹצֵא טְרַדְלֶס בְּצִיוּרֵי שְׁלָדִים, וּזְמָן מַה רָאִיתִי אוֹתוֹ כְּמִין פָּרוּש, הַמְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ בִּסְמָלִים אֵלֶּה שֶל הַמָּוֶת, כִּי יִסּוּרֵי הַמַּלְקוֹת לֹא לַנֶצַח יִהְיוּ. אַךְ עַתָּה אֲנִי חוֹשֵב, כִּי הָיָה עוֹשֶֹה שִֹרְטוּטֵי שְׁלָדִים רַק כַּאֲשֶׁר קַל לְצַיֵּר אוֹתָם וְאֵין צֹרֶךְ לְתָאֵר פַּרְצוּף פָּנִים. –

טְרַדְלֶס זֶה הָיָה נַעַר הָגוּן מְאֹד, אֲשֶׁר חָשַב לוֹ לְחוֹב קָדוֹשׁ לַעֲמֹד לִימִין חֲבֵרָיו. לֹא אַחַת סָבַל בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה. וּמַעְַשֶֹה הָיָה בְּבֵית הַתְּפִלָּה שֶׁסְּטִירְפוֹרְתְּ מִלֵּא צְחוֹק פִּיו, אַךְ הַחֲשָׁד נָפַל עַל טְרַדְלֶס, וְהַמַּשְׁגִּיחַ הוֹצִיא אוֹתוֹ בְּחֶרְפָּה וּלְמָחֳרָת הֵטִילוּ עָלָיו עֹנֶשׁ חָמוּר, אַךְ טְרַדְלֶס לֹא גִלָּה בְּכָל זֹאת אֶת הַסּוֹד וְקִבֵּל אֶת הַיִּסּוּרִים בְּאַהֲבָה, וְאוּלָם הוּא קִבֵּל שָֹכָר רַב עַל מַעְַשֵֹהוּ זֶה. כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ אָמַר עָלָיו: “בֶּן חַיִל הוּא.” בִּמְחִיר תְּהִלָּה כָּזוֹ מִפִּי סְטִירְפוֹרְתְּ הָיִיתִי נָכוֹן לָבוֹא בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם, אַף כִּי אֵינֶנִי אַמִּיץ לֵב כִּטְרַדְלֶס חֲבֵרִי, הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּשָנִים.

אַחַד הַתַּעְַנוּגִים הַגְּדוֹלִים בְּחַיַּי הָיָה לִרְאוֹת אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ הוֹלֵךְ שְׁלוּב זְרוֹעַ עִם הָעַלְמָה קְרִיקְל לְבֵית הַתְּפִלָּה. לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי מָרַת קְרִיקְל דוֹמָה בְּיָפְיָהּ אֶל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְאָנֹכִי לֹא אֲהַבְתִּיהָ (לֹא נוֹעַזְתִּי), אַךְ חָשַבְתִּי אוֹתָה לְנַעֲרָה נָאָה מְאֹד מְאֹד, וַאֲשֶׁר לַאֲצִילוּת – אֵין כָּמוֹהָ. וְכַאֲשֶׁר הָלַךְ סְטִירְפוֹרְתְּ, לָבוּש מִכְנָסַיִם לְבָנִים, וְהוּא נוֹשֵֹא בְּיָדוֹ אֶת הַסּוֹכֵךְ מִמַּעַל לְרֹאשָׁהּ, הָיִיתִי מָלֵא גָאוֹן, כִּי מוֹדֵע הוּא לִי, אַף חָשַבְתִּי, כִּי אֵין לָהּ אֶלָּא לְהַעֲרִיץ אוֹתוֹ בְּכָל לְבָבָהּ. מַר שַׁרְףּ וּמַר מֵיל הָיוּ שְׁנֵיהֶם אִישִים חֲשוּבִים בְּעֵינַי, אַךְ לְעֻמַּת סְטִירְפוֹרְתְּ הָיוּ כִּשְנֵי כּוֹכָבִים לְעֻמַּת הַשֶּׁמֶשׁ.

סְטִירְפוֹרְתְּ הוֹסִיף לְהָגֵן עָלַי וַיְהִי לִי לִידִיד נֶאְֶמָן, לֹא הָיָה נַעַר אֲשֶׁר הֵעֵז לִנְגֹּעַ בְּמִי שֶסְּטִירְפוֹרְתְּ הוֹגֶה לוֹ חִבָּה. אָמְנָם בְּיָדוֹ לֹא הָיָה לְהָגֵן עָלַי מִפְּנֵי מַר קְרִיקְל אֲשֶׁר הִתְנַהֵג עִמִּי בְּאַכְזְרִיּוּת יְתֵרָה. אַךְ הוּא חִזֵּק אֶת לִבִּי, וִידִידוּתוֹ נָתְנָה לִי כֹּחַ וְאוֹן לָשֵאת אֶת גּוֹרָלִי.

יִתְרוֹן אֶחָד, רַק אֶחָד, הָיָה לִי עַל יְדֵי הָאַכְזְרִיּוּת הַיְּתֵרָה שֶל מַר קְרִיקְל. הַטַּבְלָה אֲשֶׁר עַל שִׁכְמִי הִפְרִיעָה אוֹתוֹ לַחְבֹּט אוֹתִי בְּעָבְרוֹ עַל פָּנַי, וְעַל כֵּן צִוָּה עַד מְהֵרָה לְהָסִיר אוֹתָהּ מֵעָלַי וְשׁוּב לֹא רְאִיתִיהָ.

מְאֹרָע אֶחָד גָּרַם לְחַזֵּק יוֹתֵר אֶת הַיְּדִידוּת בֵּינִי וּבֵין סְטִירְפוֹרְתְּ, וְלִבִּי נִמְלָא גָאוֹן וְחֶדְוָה, אַף כִּי לִפְעָמִים הָיָה לִי הַדָּבָר לְמַשָּׂא.

וְזֶה הַדָּבָר: פַּעַם אַחַת נִזְרַק מִפִּי בִּשְׁעַת שִֹיחָה פָּסוּק אֶחָד מִסִּפּוּר שֶׁקָּרָאתִי. סְטִירְפוֹרְתְּ לֹא אָמַר כְּלוּם בְּאוֹתָהּ שָעָה, אַךְ בָּעֶרֶב, קֹדֶם שֶׁעָלִיתִי עַל מִטָּתִי, שָׁאַל אוֹתִי, אִם אֵין הַסֵּפֶר הַזֶּה תַּחַת יָדִי.

עָנִיתִי “לֹא” וּבֵאַרְתִּי לוֹ, מָתַי וְאֵיךְ קָרָאתִי אֶת הַסֵּפֶר הַהוּא וְעוֹד סְפָרִים רַבִּים אֲשֶׁר כִּנִּיתִי אֶת שְׁמוֹתָם.

“וְאַתָּה זוֹכֵר אֶת תָּכְנָם?” שָאַל סְטִירְפוֹרְתְּ.

“כֵּן,” עָנִיתִי, וְאָמְנָם כֹּחַ זִכְרוֹנִי יָפֶה, וְהַדְּבָרִים שֶׁקָּרָאתִי פַּעַם אַחַת שְׁמוּרִים הֵיטֵב בְּזִכְרוֹנִי.

“אִם כֵּן, הָבָה אַגִּיד לְךָ דָבָר, קָפֶּרְפִילְד.” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “עָלֶיךָ לְסַפֵּר לִי אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה. אֵין אֲנִי יָכֹל לְהֵרָדֵם בִּתְחִלַּת הַלָּיְלָה, אַף רָגִיל אָנֹכִי לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר. וְלָכֵן תָּבוֹא אֵלַי לְסַפֵּר סִפּוּרִים, וְהָיָה לָנוּ מֵעֵין 'אֶלֶף לֵילוֹת וְאֶחָד’.”

בְּשִֹמְחָה רַבָּה קִבַּלְתִּי עָלַי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ עֶרֶב עָשִֹינוּ אֶת הַהַתְחָלָה. אֵינִי זוֹכֵר הַיּוֹם, כַּמָּה פְּגִימוֹת פָּגַמְתִּי בְּדִבְרֵי הַסּוֹפְרִים הַחֲבִיבִים שֶׁמָּסַרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי וְסִגְנוֹנִי; וְאוּלָם בְּלִבִּי קִנְנָה אַהֲבָה עֲמֻקָּה אֲלֵיהֶם, אַף חַנַּנִי אֱלֹהִים כִּשְׁרוֹן לְסַפֵּר כָּל דָּבָר בְּסִגְנוֹן פָּשׁוּט וּמוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב, וְלָכֵן מַצְאוּ סִפּוּרֵי שֶׁלִּי חֵן רָב.

הַדָּבָר הָרַע שֶׁנִּמְצָא בְּשַׁעֲשׁוּעִים אֵלּוּ הוּא, כִּי פְּעָמִים שֶׁהָיִיתִי מְנַמְנֵם בַּלֵּילוֹת אוֹ שָׁרוּי בְּעַצְבוּת וְלֹא הָיָה בִּי רוּחַ לְסַפֵּר סִפּוּרִים, אַךְ מֻכְרַח הָיִיתִי לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב רֵיקָם אֶת פְּנֵי סְטִירְפוֹרְתְּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר בַּבֹּקֶר, בְּשָׁכְבִי עַל מִטָּתִי הָיִיתִי רוֹצֶה לָנוּם עוֹד שָׁעָה קַלָּה עַד שֶׁיְּצַלְצֵל הַפַּעֲמוֹן, אַךְ סְטִירְפוֹרְתְּ הֵאִיץ בִּי לָקוּם לַעֲבוֹדָתִי, עֲבוֹדַת מְסַפֵּר, וּבִשְֹכָרִי הָיָה הוּא מְבָאֵר לִי אֶת כָּל הַדָבָר הַקָּשֶׁה בַּלִּמּוּדִים. וְאוּלָם עֵד אֱלֹהִים, כִּי כָּל מַה שֶעָשִֹיתִי לֹא עָשִֹיתִי בִּשְבִיל מַתַּן שָֹכָר אוֹ מִתּוֹךְ יִרְאָה, כִּי אִם מִתּוֹךְ אַהֲבָתִי הָעַזָּה אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ, וְקוֹרַת הָרוּחַ שֶגָּרַמְתִּי לוֹ הָיְתָה שְֹכָרִי.

סְטִירְפוֹרְתְּ גַּם הוּא הָגָה לִי חִבָּה, אֲשֶׁר נוֹדְעָה לִי בְּיִחוּד בַּיּוֹם שֶׁקִּבַּלְתִּי מִכְתָּב מִפֵּגוֹטִי אוֹמַנְתִּי, וְעִם הַמִּכְתָּב נִשְׁלְחָה אֵלַי עוּגָה, מֻנָּחָה בְּקֵן שֶל תַּפּוּחֵי זָהָב, וּמִלְבַד זֹאת שְׁנֵי בַּקְבּוּקִים שֶל יֵין בִּכּוּרִים. אֶת הָאוֹצָר הַזֶּה, כַּנָּהוּג, מָסַרְתִּי לִידֵי סְטִירְפוֹרְתְּ, אַף בִּקַּשְׁתִּיו, כִּי יְחַלֵּק אוֹתוֹ בֵּין הַחֲבֵרִים. אַךְ הוּא עָנָה וְאָמַר לִי:

“שְׁמַע נָא, קָפֶּרְפִילְד, אֶת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ. הַיַּיִן הַזֶּה יְהִי שָׁמוּר לְךָ לְהָשִׁיב נַפְשֶׁךָ.”

לַשָּׁוְא בִּקַּשְׁתִּיו כִּי יֶחְדַּל מִן הָרַעְיוֹן הַזֶּה. הוּא עָמַד עַל דַּעְתּוֹ, בְּאָמְרוֹ, כִּי לֹא אַחַת הִתְבּוֹנֵן אֶל גְּרוֹנִי הַנִּחָר בִּשְׁעַת סַפְּרִי אֶת סִפּוּרָי. הוּא גָנַז אֶת הַיַּיִן בְּאַרְגָּזוֹ, וְהָיָה מוֹזֵג לִי כּוֹס קְטַנָּה בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, לְאַחַר שֶׁנִּרְאָה לוֹ כִּי עָיֵף אֲנִי, וּפְעָמִים שֶׁהָיָה נוֹתֵן לְתוֹךְ הַיַּיִן מִיץ תַּפּוּחִים, וְאָנֹכִי הָיִיתִי שׁוֹתֶה אֶת הַמַּשְׁקֶה בְּתַעֲנוּג כִּפְלַיִם, עַל כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ מְטַפֵּל בִּי כָּל כָּךְ.

שָׁבוּעוֹת עָבְרוּ וִירָחִים חָלְפוּ, אָנֹכִי הָיִיתִי מְסַפֵּר סִפּוּר אַחֲרֵי סִפּוּר. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיוּ הַחֲבֵרִים מִתְאַסְפִים בְּחַדְרִי בִּשְׁעַת חֲשֵׁכָה לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרַי וְאָנֹכִי קָנִיתִי לִי בִּגְלַל זֶה שֵׁם טוֹב בְּתוֹכָם, גַּם הָגוּ לִי כָּבוֹד, אַף כִּי הָיִיתִי הַצָּעִיר בָּהֶם.

הַמּוֹרֶה מֵיל הָיָה מְחַבֵּב אוֹתִי, וְגַם אֲנִי הָגִיתִי לוֹ חִבָּה, וְלִבִּי הָיָה מָלֵא צַעַר, בִּרְאוֹתִי אֶת יְדִידִי סְטִירְפוֹרְתְּ רָגִיל לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ וּלְהַעֲלִיב בְּרִגְשׁוֹתָיו. הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נָתַן לִי מְנוּחָה יָמִים רַבִּים, יַעַן כִּי אָנֹכִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהַסְתִּיר דָּבָר מִסְּטִירְפוֹרְתְּ וּפַעַם גִּלִּיתִי לוֹ אֶת דְּבַר בִּקּוּרִי עִם הַמּוֹרֶה מֵיל בְּאֹהֶל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וּמִתְיָרֵא הָיִיתִי לְבַל יְפַרְסֵם סְטִירְפוֹרְתְּ אֶת הַדָּבָר בָּרַבִּים.

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאָכַלְתִּי פַּת שַׁחֲרִית בְּאֹהֶל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וְיָשַׁנְתִּי בְּצֵל הַנּוֹצוֹת שֶל הַתֻּכִּי לְקוֹל הַחֲצוֹצְרָה, לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי עָתִיד בִּקּוּרִי זֶה לְהָבִיא לִידֵי מְאֹרָע גָּדוֹל.

וְכָךְ הָיָה מַעְַשֶֹה. פַּעַם אַחַת הָיָה מַר קְרִיקְל חוֹלֶה קְצָת וְנִשְאָר יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ. הַדָּבָר הַזֶּה, כַּמּוּבָן נָסַךְ עַל כָּל הַתַּלְמִידִים רוּחַ חֶדְוָה עַד כִּי הֵקִימוּ שָׁאוֹן רַב בְּבֵית הַסֵּפֶר. הִגִּיעַ לִידֵי כָךְ, שֶקָּשֶׁה הָיָה לַעֲצֹר בַּעֲדָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁטּוּנְגֵי הַנּוֹרָא עִם רֶגֶל הָעֵץ שֶלּוֹ נִכְנַס פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְרָשַׁם שְׁמוֹת רָאשֵׁי הַפּוֹרְעִים, לֹא עָשָֹה הַדָבָר רֹשֶם, יָדְעוּ הַתַּלְמִידִים, כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עֲתִידִים הֵם מָחָר לְמַלְקוֹת, וְלָכֵן פָּרְקוּ הַיּוֹם אֶת הָעֹל מֵעַל צַוָּארָם.

אוֹתוֹ יוֹם שַׁבָּת הָיָה, יוֹם שֶׁמְּמַעֲטִים בְּלִמּוּדִים. אַךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְרִיעַ אֶת מְנוּחָתוֹ שֶׁל מַר קְרִיקְל אִם יָבֹאוּ הַנְּעָרִים לְשַֹחֵק בֶּחָצֵר, לָכֵן נִתַּן צָו לְשֶׁבֶת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְהַגּוֹרַל נָפַל עַל מֵיל לְפַקֵּחַ בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַסְּדָרִים. דּוֹמֶה הָיָה מַר מֵיל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְשׁוֹר־בָּר אוֹ לְדֹב, שֶׁסְּבָבוּהוּ עֲדַת כְּלָבִים. אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּדִמְיוֹנִי וְהִנֵּה הוּא תּוֹמֵךְ בְּיָדוֹ אֶת רֹאשׁוֹ הַכּוֹאֵב וּמוֹרִידוֹ עַל הַסֵּפֶר הַמֻנָּח עַל עַמּוּדוֹ וּמִתְאַמֵּץ לְהַמְשִׁיךְ אֶת עֲבוֹדָתוֹ הַמְיַגַּעַת בְּתוֹךְ הַשָּׁאוֹן וְהָרַעַשׁ הַמַּחֲרִישׁ אָזְנָיִם. נְעָרִים קוֹפְצִים מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם וְרָצִים אֶל חַבְרֵיהֶם לְשַֹחֵק בְּמִשְֹחַק “הֶחָתוּל וְהָעַכְבָּר”; אֵלֶּה צוֹחֲקִים וְאֵלֶּה שָׁרִים, אֵלֶּה מְמַלְלִים וְאֵלֶה מְרַקְּדִים, אֵלֶּה מְיַלְלִים וְאֵלֶּה מְתוֹפְפִים בְּרַגְלֵיהֶם; וּנְעָרִים רָצִים מִסָּבִיב לַמּוֹרֶה, מְעַוִּים פְּנֵיהֶם לְעֻמָּתוֹ, מְחַקִּים תְּנוּעוֹתָיו, מְלַגְלְגִים עַל מַלְבּוּשָׁיו, עַל נְעָלָיו, עַל אִמּוֹ, עַל כָּל הַנּוֹגֵעַ אֵלָיו.

“הָס!” קָרָא מֵיל פִּתְאֹם, בְּקוּמוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ וּבְטָפְחוֹ בְּיָדוֹ עַל גַּבֵּי הַסֵּפֶר הַמֻּנָּח לְפָנָיו, “מַה זֹאת? אֵין כֹּחַ עוֹד לִסְבֹּל. הֵן מִדַּעְתִּי אֵצֵא. לָמָּה תַּעְַשֹוּ לִי כָּכָה, הַנְּעָרִים?”

אָנֹכִי עָמַדְתִּי אָז עַל יָדוֹ וְרָאִיתִי אֶת עֵינָיו הַמְּשׁוֹטְטוֹת בַּחֶדֶר, גַּם אֶת הַנְּעָרִים אֲשֶׁר חָדְלוּ פִּתְאֹם מִן הַשָּׁאוֹן, מִקְצָתָם תְּמֵהִים, מִקְצָתָם חֲרֵדִים וּמִקְצָתָם מְהַרְהֲרִים בִּתְשוּבָה.

מְקוֹמוֹ שֶל סְטִירְפוֹרְתְּ הָיָה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶדֶר הָאָרֹךְ. הוּא עָמַד סָמוּךְ לַכֹּתֶל וְעֵינָיו נְטוּיוֹת אֶל מַר מֵיל, יָדָיו תְּחוּבוֹת בְּכִיסָיו וּשְֹפָתָיו פְּתוּחוֹת כְּמוּכָנוֹת לִשְׁרִיקָה. מַר מֵיל נָתַן עֵינָיו בּוֹ:

“הַס סְטִירְפוֹרְתְּ!”

“הַס אַּתָּה!” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “אֶל מִי תְּדַבֵּר כָּכָה?”

“שֵׁב עַל מְקוֹמְךָ?” קָרָא מַר מֵיל.

“אַתָּה שֵׁב,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “וַעֲסֹק בַּעֲסָקֶיךָ.”

הַדְּבָרִים עָשֹוּ רֹשֶם עַל הַנְּעָרִים, וְאוּלָם מַר מֵיל הָיָה חִוֵּר כָּל כָּךְ, עַד כִּי אִישׁ לֹא הֵעֵז לְהַפְרִיעַ אֶת הַדְּמָמָה.

“אִם חוֹשֵׁב אַתָּה, סְטִירְפוֹרְתְּ.” קָרָא מַר מֵיל, “כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת הַשְׁפָּעָתְךָ עַל הַתַּלְמִידִים (וּבְדַבְּרוֹ הִנִּיחַ שֶׁלֹּא מִדַּעַת אֶת יָדוֹ עַל רֹאשִׁי) אוֹ כִּי לֹא רָאִיתִי לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים, כַּאֲשֶׁר הֵסַתָּ אֶת חֲבֵרֶיךָ לְהַרְעִימֵנִי – טוֹעֶה אַתָּה.”

“אֵין אֲנִי טוֹרֵחַ כְּלָל לַחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתֶיךָ,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ בִּקְרִירוּת, “וּבְכֵן אֵינִי בָּא לִכְלָל טָעוּת.”

“וְאִם אַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּת זוֹ שֶל מְפֻנָּק,” הוֹסִיף מַר מֵיל וּשְֹפָתָיו רָעְַדוּ מְאֹד, "לְהַעֲלִיב אָדָם הָגוּן… " “מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא?” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ.

פִּתְאֹם נִשְמַע קוֹל:

“הַבּוּז לְךָ סְטִירְפוֹרְתְּ!”

וְהַקּוֹל קוֹל טְרַדְלֶס; אַךְ מַר מֵיל רָמַז לוֹ כִּי יֶחְדָּל, וְהוּא הֵחֵל לְדַבֵּר רְתֵת:

“… לְהַעְַלִיב אָדָם הָגוּן, אֻמְלָל בַּחַיִּים, אֲדוֹנִי, אָדָם שֶׁלֹּא עָשָֹה לְךָ רָעָה, וְאַתָּה הֵן גָּדוֹל בַּשָּׁנִים וּבַר־דַּעַת הִנְךָ, עַד כְּדֵי לְהָכִין עוֹד טְעָמִים, כִּי עֶלְבּוֹן זֶה אָסוּר – נְבָלָה אַתָּה עוֹשֶֹה, דְּבַר בְּלִיָּעַל, וְעַתָּה שֵׁב אוֹ עְַמֹד כִּרְצוֹנְךָ, אֲדוֹנִי.”

אָז קָרַב סְטִירְפוֹרְתְּ וְקָרָא:

“שְמַע נָא, מַר מֵיל, הִנֵּה אַגִּיד לְךָ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה. אִם מְלָאֲךָ לִבְּךָ לִקְרֹא לִי נָבָל אוֹ בֶּן בְּלִיַּעַל, הֲרֵי אַתָּה קַבְּצָן נִבְזֶה. אָמְנָם קַבְּצָן אַתָּה תָּמִיד, דַּע לְךָ זֹאת, אַךְ בְּגָדְפְךָ אוֹתִי, הְַרֵי גַם נִבְזֶה אַתָּה.”

לֹא בָּרִי מַה שֶׁהָיָה בָּרֶגַּע הַהוּא, אִם הִתְנַפְּלוּ זֶה עַל זֶה אוֹ לֹא, אַךְ רָאִיתִי אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים עוֹמְדִים כִּקְפוּאִים, דּומְמִים, כְּאִלּוּ נֶהֶפְכוּ לְאָבֶן; וְהִנֵּה נִגְלָה בְּתוֹכֵנוּ מַר קְרִיקְל, וְטוּנְגֵי לִימִינוֹ, וְאִשְתּוֹ וּבִתּוֹ עוֹמְדוֹת בַּפֶּתַח וּמִתְבּוֹנְנוֹת מִתּוֹךְ פָּחַד.

“מַר מֵיל,” קָרָא מַר קְרִיקְל בְּאַחֲזוֹ בִּזְרוֹעוֹ, וְלַחֲשׁוֹ נִשְׁמַע הַפַּעַם כְּקוֹל צָלוּל, “הֵן לֹא אָבְדָה בִּינָתֶּךָ?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא,” עָנָה הַמּוֹרֶה בְּנַעַנְעוֹ רֹאשוֹ וּבְשַׁפְשְׁפוֹ יָדָיו מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה, "לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא, בִּינָתִי עָמְדָה לִי, אֲנִי… לֹא, מַר קְרִיקְל, בִּינָתִי לֹא אָבְדָה, אֲנִי… בִּינָתִי עָמְדָה לִי, אֲדוֹנִי, אֲנִי… מוּטָב הָיָה אִלּוּ בַּנְתָּ אַתָּה, מַר קְרִיקְל… זֶה… זֶה… הָיָה יָפֶה, אֲדוֹנִי, וּבְיֹשֶׁר, אֲדוֹנִי… אָז לֹא בָאָה כָּל הַצָּרָה הַזֹּאת, אֲדוֹנִי… "

מַר קְרִיקְל לֹא גָרַע עַיִן מִן הַדּוֹבֵר, שָֹם יָדוֹ עַל כֶּתֶף טוּנְגֵי וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם מוֹשָׁבוֹ עַל הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר נִעְַנַע רֹאשׁוֹ וְשִׁפְשֵׁף יָדָיו וְלֹא חָדֵל מֵהִתְרַגֵּשׁ, פָּנָה אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ וְאָמָר:

“אִם אָדָם זֶה אֵינוֹ מְסֻגָּל לְבָאֵר דָּבָר, סַפֵּר נָא אַתָּה, מַה קָרָה פֹּה.”

רֶגַע אֶחָד נִמְנַע סְטִירְפוֹרְתְּ לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה; הוּא הִבִּיט אֶל אִיש רִיבוֹ בְּקֶצֶף וּבוּז וְשָׁתָק. מַה גָּדוֹל וְרָם הָיָה אָז בְּעֵינַי בְּאוֹתָה שָעָה לְעֻמַּת מַר מֵיל הַדַּל וְהַנִּדְכָּא.

“מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בִּדְבָרָיו עָלַי, כִּי מְפֻנָּק אָנִי?” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ לָאַחֲרוֹנָה.

“מְפֻנָּק?” חָזַר מַר קְרִיקְל וְגִידֵי מִצְחוֹ שֹרְגוּ בְּרֶגַע אֶחָד, “מִי זֶה קָרָא אוֹתְךָ בְּשֵׁם מְפֻנָּק?”

“הָאִיש הַזֶּה.” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ.

“אָנָּא, מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתְךָ בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֲדוֹנִי?” שָׁאַל מַר קְרִיקְל בְּהַפְנוֹתוֹ רֹאשׁו אֶל הַמּוֹרֶה.

“כַּוָּנָתִי הָיְתָה, מַר קְרִיקְל,” עָנָה הַנִּשְׁאָל בְּקוֹל שָׁפָל “כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, הַיְנוּ, כִּי אֵין רְשׁוּת לְשׁוּם תַּלְמִיד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה שֶהוּא מְפֻנָּק, כְּדֵי לְהַשְפִּיל אֶת כְּבוֹדִי.”

“לְהַשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹדֶךָ?” קָרָא מַר קְרִיקְל, “הוֹי, שָׁמָיִם! אַךְ אֶשְׁאָלְךָ נָא אֲדוֹנִי, פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי,” וְהוּא שִׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ וְסָגַר עַפְעַפָּיו, עַד כִּי לֹא נִרְאוּ בַּעֲדָן כִּמְעַט עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת, “אִם יָצָא מִפִּיךָ דָבָר עַל אֹדוֹת מְפֻנָּקִים, כְּלוּם חַסְתָּ עַל כְּבוֹדִי? עַל כְּבוֹדִי, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר קְרִיקְל, פָּשַׁט פִּתְאֹם רֹאשׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ שוּב, “עַל כְּבוֹד רֹאשׁ בֵּית הַסֵּפֶר וְנוֹתֵן לַחְמֶךָ.”

“אֶפְשָׁר שֶׁדִּבּוּר זֶה יָצָא מִפִּי שֶׁלֹּא בְּדַעַת, מוֹדֶה אֲנִי.” קָרָא מַר מֵיל, “וְאִלּוּ הָיִיתִי מְיֻשָּׁב, לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר זֹאת.”

נַעֲנָה סְטִירְפוֹרְתְּ וְאָמָר:

“וְעוֹד אָמַר, כִּי נָבָל אֲנִי, וְעוֹד אָמַר, כִּי בֶּן בְּלִיַעַל אֲנִי, וְאָז קָרָאתִי אוֹתוֹ בְּשֵׁם קַבְּצָן. אֶפְשָׁר שֶבְּיִשּׁוּב הַדַּעַת לֹא הָיִיתִי מוֹצִיא מִפִּי דִבּוּר זֶה, אַךְ עַתָּה נָכוֹן אֲנִי לְקַבֵּל אֶת הָאַחֲרָיוּת עַל הַדָּבָר שֶׁאָמָרְתִּי.”

הַנְּאוּם הַזֶּה הַמָּלֵא גָאוֹן עָשָֹה רֹשֶם עַל כָּל הַנְּעָרִים. קָמָה בֵּינֵיהֶם הְַמְִלָּה קַלָּה, אַךְ אִיש לֹא דִבֵּר דָּבָר."

“מִשְׁתּוֹמֵם אֲנִי, סְטִירְפוֹרְתְּ – אַף כִּי רָאוּי אַתָּה לִתְהִלָּה עַל גִּלּוּי לִבְּךָ,” קָרָא מַר קְרִיקְל, “כִּי כִּנִּיתָ בְּשֵם מְגֻנֶּה כָּזֶה אֶת הָאִישׁ הַמְכַהֵן בְּ’בֵית שָׁלוֹם' וּמְקַבֵּל שְֹכַר עְַבוֹדָתוֹ.”

עַל פְּנֵי סְטִירְפוֹרְתְּ נִרְאָה חִיּוּךְ קָל.

“אֵין זֶה מַעֲנֶה, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר קְרִיקְל, “אֲנִי מַמְתִּין לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ, סְטִירְפוֹרְתְּ, דְּבָרִים בְּרוּרִים יוֹתֵר.”

“הִנֵּה יַכְחִישׁ אֶת דְּבָרַי.” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ.

“הֶעָלָיו לְהוֹכִיחַ, כִּי לֹא קַבְּצָן הוּא?” קָרָא בְּקוֹל מַר קְרִיקְל, “כְּלוּם מְבַקֵּשׁ הוּא נְדָבוֹת מֵאִישׁ?”

“אִם אֵין הוּא עַצְמוֹ קַבְּצָן, אֲבָל הַקָּרוֹב אֵלָיו קַבְּצָן,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “וַהֲלֹא אַחַת הִיא.”

הוּא הִבִּיט אֵלַי, וּפָנַי אָדְמוּ וְלִבִּי הִכַּנִי; אַךְ עֵינֵי מַר מֵיל הָיוּ נְטוּיוֹת אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ, וְהוּא לֹא חָדַל לְלַטֵּף אֶת כְּתֵפִי, בְּעָמְדִי עַל יָדוֹ.

“רוֹאֶה אֲנִי, מַר קְרִיקְל, כִּי מְחַכֶּה אַתָּה לְיֶתֶר בֵּאוּר,” הוֹסִיף סְטִירְפוֹרְתְּ, "כִּי אַגִּיד לְךָ אֶת כַּוָּנָתִי. וּבְכֵן הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר, כִּי אִמּוֹ שֶׁל זֶה מִתְפַּרְנֶסֶת מִן הַצְּדָקָה בְּבֵית,מוֹשַב זְקֵנִים'. "

מַר מֵיל לֹא חָדַל לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְיָדָיו לִטְּפוּ אֶת כְּתֵפִי, וּשְֹפָתָיו לָחֲשוּ: “אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.”

אָז פָּנָה מַר קְרִיקְל אֶל הַמּוֹרֶה, וּמִצְחוֹ הַמְקֻמָּט הִבִּיעַ חָרוֹן, אַף כִּי הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּיו בְּנִמּוּס מְעֻשֶּׂה.

“עַתָּה, אֲדוֹנִי, הִנֵּה שָמַעְתָּ אֶת דִּבְרֵי הָעֶלֶם הַזֶּה, הוֹאֶל נָא, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, לְהָסִיר מִמְּךָ לְזוּת שְֹפָתַיִם לְעֵינֵי כָּל הַתַּלְמִידִים.”

“דְּבָרָיו אֱמֶת, אֲדוֹנִי,” עָנָה מַר מֵיל מִתּוֹךְ הַדְּמָמָה שֶׁשָֹּרְרָה מִסָּבִיב, “וְאֵין אֲנִי מַכְחִישׁ אוֹתָם.”

“אֲבָל אָנָּא בְּטוּבְךָ לְהוֹדִיעַ בִּפְנֵי הַקָּהָל.” קָרָא מַר קְרִיקְל, בְּהַטּוֹתוֹ רֹאשׁוֹ הַצִּדָּה וּבְנָשְֹאוֹ עֵינָיו אֶל קְהַל הַנְּעָרִים, “הַאִם יָדַעְתִּי זֹאת רֶגַע אֶחָד קֹדֶם.”

“חוֹשֵב אְַנִי, כִּי לֹא זָר הָיָה לְךָ הַדָּבָר.”

“מַחְַשָבָה זוֹ מִנַּיִן לְךָ, בֶּן אָדָם?” קָרָא מַר קְרִיקְל.

“נִרְאֶה לִי, כִּי יָדֹעַ יָדַעְתָּ אֶת דַּלּוּתִי.” עָנָה הַמּוֹרֶה, “הֵן אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת עְַמָלִי וְאֶת שְֹכָרִי עִמָּךְ.”

“אִם הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי כָךְ, אָז נִרְאֶה לִי.” קָרָא מַר קְרִיקְל, וְגִידֵי מִצְחוֹ שֹרְגוּ מְאֹד, “כִּי חָשַׁבְתָּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶה לְבֵית צְדָקָה. וּבְכֵן מַר מֵיל, נִפָּרֵד אֵפוֹא. דָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טוֹב.”

“אֵין לְךָ שָעָה טוֹבָה כְּשָעָה זוֹ.” עָנָה מַר מֵיל.

“טוֹבָה וְיָפָה לְךָ, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר קְרִיקְל.

“וּבְכֵן הוֹלֵךְ אֲנִי מֵעִמָּךְ, מַר קְרִיקְל, וּמֵעִם כֻּלְּכֶם,” אָמַר מַר מֵיל בְּהַבִּיטוֹ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, “וְאַתָּה, סְטִירְפוֹרְתְּ, בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ? – יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה, אֲשֶׁר תִּכָּלֵם מִמַּעֲשֶֹיךָ הַיּוֹם. לְעֵת עַתָּה לֹא הָיִיתִי בּוֹחֵר בְּךָ לִידִיד לִי אוֹ לְאִישׁ הַקָּרוֹב אֶל לִבִּי.”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָטַל מַר מֵיל מִתּוֹךְ תֵּבַת הַשֻּׁלְחָן אֶת הַחְַצוֹצְרָה שֶׁלּוֹ וַחֲבִילָה קְטַנָּה שֶל סְפָרִים, עָזַב אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְמִי שֶׁיָּבוֹא אַחְַרָיו וְיָצָא מִבֵּית הַסֵּפֶר עִם הַצְּרוֹר הַדַּל שֶׁל מִטַּלְטְלָיו תַּחַת זְרוֹעוֹ. וְאָז נָשָֹא מַר קְרִיקְל נְאוּם מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶל טוּנְגֵי, וּבַנְּאוּם הַזֶּה הִלֵּל מְאֹד אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ עַל אֲשֶׁר הֵגֵן עַל כְּבוֹד “בֵּית־שָׁלוֹם”, אַף הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ לְאוֹת רָצוֹן, וְאָנוּ כֻּלָּנוּ קָרָאנוּ שָלֹש פְּעָמִים “הֵידָד” בְּקוֹל רָם, כַּנִּרְאֶה, לִכְבוֹדוֹ שֶל סְטִירְפוֹרְתְּ – מִלְּבַד הַתַּלְמִיד טְרַדְלֶס, שֶׁפָּרַשׁ וּבָכָה עַל פְּרֵדָתוֹ שֶל מַר מֵיל, וְעַל הֶעָוֹן הַזֶּה סָפַג מַלְקוֹת מִידֵי מַר קְרִיקְל, אֲשֶׁר שָב אֶל עַרְשֹוֹ.

נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ בַּחֲדַר הַלִּמּוּדִים וְהִבַּטְנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כְּאוֹבְדֵי עֵצוֹת. לִבִּי הָיָה מָלֵא צַעַר וַחֲרָטָה, עַל כִּי אָנֹכִי גָרַמְתִּי לְכָל אוֹתוֹ הַמְאֹרָע, וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא הָיִיתִי שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת, לוּלֵא יָרֵאתִי לְהַעֲלִיב בָּזֶה אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנִּי. עַל טְרַדְלֶס גָּדַל קִצְפּוֹ מְאֹד, וַיֹּאמֶר, כִּי יָפֶה שֶׁהִלְקוּ אוֹתוֹ. כָּךְ נָאֶה לוֹ.

“אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.” עָנָה טְרַדְלֶס, “אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי כִּי עָוֶל גָּדוֹל נַעֲשָֹה לְמַר מֵיל.”

“מִי עָשָֹה לוֹ עָוֶל, אִשָּׁה מְצֵרָה?” שָׁאַל סְטִירְפוֹרְתְּ.

“אָתָּה,” עָנָה טְרַדְלֶס

“וְכִי מֶה עָשִׂיתִי לוֹ?” שָׁאַל סְטִירְפוֹרְתְּ.

“מֶה עָשִֹיתָ?” עָנָה טְרַדְלֶס, “הַמְעַט לְךָ, כִּי פָּגַעְתָּ בְּרִגְשׁוֹתָיו וְעוֹד נָטַלְתָּ מִמֶּנּוּ אֶת פַּרְנָסָתוֹ.”

“רִגְשׁוֹתָיו!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ מִתּוֹךְ בּוּז, “בָּרִי לִי, כִּי רִגְשׁוֹתָיו יָנוּחוּ בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, רִגְשׁוֹתָיו אֵינָם רַכִּים כְּרִגְשׁוֹתֶיךָ, מָרַת טְרַדְלֶס. וּפַרְנָסָתוֹ – הֵן זוֹ הָיְתָה בְּרֶוַח וּבְכָבוֹד, לֹא כָךְ? – דַּע לְךָ כִּי אֶכְתֹּב אֶל אִמִּי, וְהִיא תִתֵּן לוֹ סְכוּם שֶל כֶּסֶף.”

הַדָּבָר הַזֶּה נֶחֱשַב בְּעֵינֵינוּ לְמַעֲשֵֹה חֶסֶד מֵאֵין כָּמוֹהוּ. אִמּוֹ שֶל סְטִירְפוֹרְתְּ. יָדַעְנוּ הִיא אַלְמָנָה עֲשִׁירָה, אֲשֶׁר לֹא מָנְעָה מִבְּנָהּ כֹּל אֲשֶׁר שָׁאַל מִמֶּנָּה. וְלָכֵן יָרַד כְּבוֹד טְרַדְלֶס בְּעֵינֵינוּ, וּכְבוֹדוֹ שֶל סְטִירְפוֹרְתְּ עָלָה עַד לְגָבְהֵי שְׁחָקִים, וּמַה גַּם כִּי הִגִּיד לָנוּ, כִּי רַק בְּשֶׁלָּנוּ בָּא בְּרִיב עִם מַר מֵיל.

אַךְ בָּעֶרֶב הַהוּא, בְּשִׁבְתִּי כְּדַרְכִּי לְסַפֵּר סִפּוּרַי, עָלָה בְּאָזְנִי קוֹל הַחֲצוֹצְרָה שֶׁל מַר מֵיל, קוֹל הוֹגֶה נְכָאִים. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עָיֵף סְטִירְפוֹרְתְּ, וְאָנֹכִי עָלִיתִי עַל מִטָּתִי, רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת הַמּוֹרֶה תּוֹקֵעַ בְּנִגּוּן מָלֵא עֶצֶב, עַד כִּי נִשְׁבַּר לִבִּי.

וְאוּלָם עַד מְהֵרָה שָׁכַחְתִּי אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲלוּת רַבָּה, בִּרְאוֹתִי אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ בָּא בִּמְקוֹם מוֹרֶה לְמֶשֶךּ יָמִים אְַחָדִים, עַד שֶׁבָּא מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ שֶל מַר מֵיל. הַמּוֹרֶה הֶחָדָשׁ הִתְוַדַּע אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר הֵעִיד עָלָיו בְּפָנֵינוּ, כִּי “מֻפְלָג” הוּא. וְאַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי כָּרָאוּי פֵּרוּשָׁהּ שֶל מִלָּה זוֹ, נִמְלָא לִבִּי כָּבוֹד אֶל הַמּוֹרֶה, וְלֹא הֵטַלְתִּי שׁוּם סָפֵק, כִּי לַמְדָן גָּדוֹל הוּא, אַף כִּי לֹא הָיָה מְטַפֵּל בִּי כְּמַר מֵיל.

בְּאוֹתוֹ הַ“זְּמָן” אֵרַע עוֹד מְאֹרָע אֶחָד, יוֹצֵא מִגֶּדֶר הַחַיִּים הַשּׁוֹמְמִים שֶל בֵּית הַסֵּפֶר, מְאֹרָע שֶעָשָׂה רֹשֶם גָּדוֹל עַל נַפְשִי.

בְּאַחַד הַיְָּמִים, בַּצָּהֳרַיִם, בְּשָׁעָה שֶׁכֻּלָּנוּ הָיִינוּ שְרוּיִים בְּצַעַר, וּמַר קְרִיקְל הִכָּה עַל יָמִין וְעַל שְֹמֹאל, נִכְנַס טוּנְגֵי וְקָרָא בְּקוֹלוֹ הַגַּס, כְּדַרְכּוֹ:

“אוֹרְחִים בָּאוּ אֶל קָפֶּרְפִילְד!”

וְאַחֲרֵי כֵן לָחַשׁ בְּאָזְנֵי מַר קְרִיקְל, מִי הֵם הָאוֹרְחִים, וְאָנֹכִי קִבַּלְתִּי רְשׁוּת לָצֵאת. בְּחִפָּזוֹן רַב עָזַבְתִּי אֶת חֲדַר הַלִּמּוּדִים, וְלִבִּי הָרַךְ פָּג בְּלֶכְתִּי אֶל אוּלָם הָאוֹרְחִים כַּאֲשֶׁר חָלַף רַעְיוֹן בְּמֹחִי, אוּלַי אִמִּי הִיא זוֹ שֶבָּאָה, וּבְקָרְבִי אֶל הַדֶּלֶת עָמַדְתִּי רֶגַע וְלֹא נָגַעְתִּי בַּמַּנְעוּל, וְלִבִּי הָלַם.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לֹא רָאִיתִי אִישׁ. וְאוּלָם בְּהִתְבּוֹנְנִי מִסָּבִיב רָאוּ עֵינַי, לְתִמְהוֹנִי, מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶת מַר פֵּגוֹטִי וְחָם עוֹמְדִים צְפוּפִים זֶה בְּצַד זֶה, כּוֹבְעֵיהֶם בִּידֵיהֶם, וְהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמָּתִי. לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק, אַךְ צְחוֹק זֶה בָּא לִי מִתּוֹךְ גִּיל לְמַרְאֵה הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְלֹא מִתּוֹךְ לִגְלוּג אֶל מִנְהָגָם הַזָּר. נָתַתִּי לָהֶם שָׁלוֹם וְהֶחֱזִירוּ לִי שָׁלוֹם בִּידִידוּת רַבָּה, וְאָנֹכִי לֹא חָדַלְתִּי לִצְחֹק, עַד כִּי זָלְגוּ עֵינַי דְּמָעוֹת.

וּמַר פֵּגוֹטִי, בִּרְאוֹתוֹ דִמְעָה בְּעֵינַי, רָמַז אֶל חָם, כִּי יִפְתַּח פִּיו לְדַבֵּר.

“אַל דְּמָעוֹת, מַר דָּדִי!” קָרָא חָם בְּאֹפֶן דִּבּוּרוֹ הַמְּיֻחָד לוֹ, “הִנֵּה בָּחוּר גָּדוֹל אָתָּה!”

“הַאֻמְנָם גָּדָלְתִּי?” אָמַרְתִּי בִּמְחוֹתִי דִּמְעָה מֵעֵינָי.

“כֵּן, מַר דָּדִי! – הַאִם לֹא גָדָל?” אָמַר חָם אֶל דּוֹדוֹ

“גָּדַל, גָּדָל!” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

הֵם הֵבִיאוּ אוֹתִי שוּב לִידֵי צְחוֹק; אָז צָחַקְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ בְּפֶה מָלֵא עַד כִּי הָיִיתִי בְּסַכָּנָה לִבְכּוֹת עוֹד פַּעַם.

“אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה, מַר פֵּגוֹטִי, מַה שְׁלוֹם אִמָּא?” שָׁאַלְתִּי “וּמַה שְלוֹם אוֹמַנְתִּי הַיְקָרָה, זוֹ פֵּגוֹטִי הַחְַבִיבָה?”

“שֶׁבַח לָאֵל!” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

“וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה?”

“שֶׁבַח לָאֵל!” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

שָׁעָה קַלָּה שָֹרְרָה דְמָמָה, אַחֲרֵי כֵן הוֹצִיא מַר פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ כִּיסוֹ שְנֵי סַרְטְנֵי־יָם גְּדוֹלִים וּקְרַבּ כַּבִּיר, וְיַלְקוּט בַּד מָלֵא סַרְטָנִים קְטַנִּים וְהֶעֱמִיסָם עַל זְרוֹעוֹת חָם, וְאֵלַי אָמָר:

“אָנָּא, קַח לְךָ זֶה לִתְשׁוּרָה, לְזִכְרוֹן הַיָּמִים שֶׁיָּשַׁבְתָּ בְּבֵיתֵנוּ. לֹא הָיָה לָנוּ מִלְּבַד זֶה דָבָר לְהַגִּיד לָךְ.”

אָמַרְתִּי לָהֶם תּוֹדָה, וּמַר פֵּגוֹטִי, בְּהַבִּיטוֹ אֶל חָם שֶעָמַד עֲמוּס סַרְטָנִים וְלֹא יָכֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, פָּנָה אֵלַי וְאָמָר:

“הָלַכְנוּ בְּסִירָה מִיַּרְמוּת לִגְרִיבְסֶן. אֲחוֹתִי כָּתְבָה אֵלַי שֵׁם הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְכָתְבָה, כִּי בְּבוֹאִי לִגְרִיבְסֶן אָסוּר לִרְאוֹת אֶת מַר דָּדִי וְלִמְסֹר לוֹ בְּרָכָה בִּשְמָהּ וְלֵאמֹר לוֹ, כִּי בְּנֵי בֵיתוֹ בְּרִיאִים וּשְלֵמִים, וְכַאֲשֶׁר אָשוּב תִּכְתֹּב עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אֶל אְַחוֹתִי, כִּי רָאִינוּ אוֹתְךָ וְכִי שָׁלוֹם לָךְ. וְכָךְ עָשִֹינוּ.”

הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּי מַר פֵּגוֹטִי מְטֹרָפִים וּמְסֻלְסָלִים, עַד כִּי לֹא בְּנָקֵל עָמַדְתִּי עַל פֵּרוּשָׁם. אַחֲרֵי כֵן הִבַּעְתִּי לוֹ תּוֹדָה מִקֶּרֶב לִבִּי, אַף אָמַרְתִּי לוֹ, וּפָנַי אָדְמוּ, כִּי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וַדַּאי שֶׁנֶּהֶפְכָה וְהָיְתָה לְאַחֶרֶת מֵאָז שֶׁלָּקַטְנוּ עִמָּהּ יַחְדָּו אֲבָנִים קְטַנּוֹת עַל שְֹפַת הַיָּם.

“הִנֵּה הִיא הוֹלֶכֶת וְנַעֲשֵֹית אִשָּׁה. כֵּן הַדָּבָר,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “שְׁאַל אוֹתוֹ.” הוּא רָמַז עַל חָם, אֲשֶׁר עָמַד וְעוֹר פָּנָיו קָרַן.

“פָּנֶיהָ מַה יָפוּ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, וּפָנָיו גַּם הוּא אוֹרוּ.

“מְלֻמֶּדֶת הִיא!” נַעֲנָה חָם.

“וּכְתָב יָדָהּ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “הָאוֹתָיוֹת הֵן שְׁחוֹרוֹת, גְּדוֹלוֹת, מְאִירוֹת עֵינָיִם.”

תַּעֲנוּג גָּדוֹל הָיָה לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בְּהִתְפַּעֲלוּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר עַל אֹדוֹת חֲבִיבָתוֹ הַקְּטַנָּה. הִנֵּה הוּא עוֹמֵד עַתָּה לְנֶגֶד עֵינָי: פָּנָיו הַגַּסִּים וְהַשְּעִירִים מְאִירִים מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְגָאוֹן, אֲשֶׁר אֵין בְּיָדִי לְתָאֳרָם. עֵינָיו הַיְשָרוֹת נוֹצְצוֹת וּמַזְהִירוֹת כְּאִלּוּ בְּמַעֲמָקָן נוֹבֵעַ מַעְיָן שֶל אוֹרָה. חָזֵהוּ הָרָחָב מִתְרוֹמֵם מִתּוֹךְ עֹנֶג. יָדָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהַפְּתוּחוֹת נִקְמָצוֹת לְאֶגְרוֹף, בְּשָׁעָה שֶׁדְּבָרָיו יוֹצְאִים מִן הַלֵּב, וְאֶגְרוֹף יְמִינוֹ נִרְאָה בְּעֵינֵי גַּמָּד כָּמוֹנִי כְּפַטִּיש שֶל חָרַש בַּרְזֶל.

גַּם פְּנֵי חָם הָיוּ כְּבֵדִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הָיוּ מְסַפְּרִים עוֹד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּשִׁבְחָהּ שֶל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אִלּוּ לֹא נִכְנַס פִּתְאֹם סְטִירְפוֹרְתְּ, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתִי עוֹמֵד בַּפִּנָּה וְסָח עִם שְנֵי אֲנָשִׁים זָרִים, חָדַל מִנִּגּוּנוֹ שֶהָיָה בְּפִיו וְאָמָר: “לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה פֹּה קָפֶּרְפִילְד.” אַף הִפְנָה שִכְמוֹ לָצֵאת.

אִם נִכְנְסָה בִּי רוּחַ שֶל גַּאֲוָה עַל שֶׁיֵּשׁ לִי חָבֵר חָשוּב כִּסְטִירְפוֹרְתְּ, אוֹ כִּי בָא אֵלַי רָצוֹן לְבָאֵר לַחֲבֵרִי זֶה, מֵאַיִן בָּא אֵלַי יְדִיד כְּמַר פֵּגוֹטִי, – אַךְ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קָרָאתִי:

“אָנָּא, אַל תֵּלֵךְ, סְטִירְפוֹרְתְּ, הִנֵּה שְׁנֵי שַׁיָּטִים מִיַּרְמוּת – אֲנָשִׁים קְרוֹבִים מְאֹד – קְרוֹבֵי אוֹמַנְתִּי, וְהֵמָּה בָּאוּ מִגְּרִיבְסֶן לִרְאוֹת אֶת פָּנָי.”

“הֲכֵן?” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ וְחָזַר, “יִשְֹמַח לִבִּי לְהִתְוַדַּע אֲלֵיהֶם.”

“מַה שְׁלוֹמְכֶם”?

חֲבֵרִי לָקַח כָּל לֵב בַּהֲלִכוֹתָיו הַנְּעִימוֹת. שְֹשֹוֹן רוּחוֹ, קוֹלוֹ הֶעָרֵב, יְפִי תָּאֳרוֹ, אוֹר פָּנָיו – כָּל אֵלֶּה נָסְכוּ קֶסֶם עַל כָּל רוֹאָיו, וְלֹא רַבִּים יָכְלוּ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַקֶּסֶם הַזֶּה. גַּם בְּעֵינֵי הָאֲנָשִים הַפְּשוּטִים, פֵּגוֹטִי וְחָם, מָצָא סְטִירְפוֹרְתְּ חֵן, וּבְרֶגַע אֶחָד הָיוּ נְכוֹנִים לִפְתֹחַ לְפָנָיו אֶת לִבָּם.

“כַּאֲשֶׁר תִּכְתְּבוּ עָלַי אֶל בְּנֵי בֵיתִי,” אָמַרְתִּי אֶל אוֹרְחַי, “תּוֹאִילוֹ להוֹסִיף, כִּי מַר סְטִירְפוֹרְתְּ מִתְהַלֵּךְ עִמִּי בְּחִבָּה רַבָּה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ, מָה הָיִיתִי עוֹשֶֹה פֹּה, לוּלֵא הוּא שֶׁהָיָה עִמָּדִי.”

“הֲבָלִים!” נַעֲנָה סְטִירְפוֹרְתְּ בְּבַת צְחוֹק, “אַל נָא תִּכְתְּבוּ דְבָרִים אֵלּוּ.”

“וְאִם יוֹאִיל מַר סְטִירְפוֹרְתְּ,” הוֹסַפְתִּי, “לַעֲבֹר בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים דֶּרֶךְ גְּלִילוֹת נוֹרְפוֹלְק אוֹ סוֹפוֹלְק, בְּעֵת שֶׁאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמּוֹ, אָז דְּעוּ לָכֶם, כִּי אָבִיא אוֹתוֹ לְיַרְמוּת, אִם יְהִי רָצוֹן מִלְפָנָיו, לְהַרְאוֹתוֹ אֶת בֵּיתְכֶם. מִיָּמֶיךָ, סְטִירְפוֹרְתְּ, לֹא רָאוּ עֵינֶיךָ בַּיִת נִפְלָא כָּזֶה, הַבָּנוּי מִסְפִינָה.”

“בָּנוּי הוּא מִסְּפִינָה, הַאֻמְנָם?” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “אָכֵן זֶה הוּא בַּיִת נָאֶה לְמַלָּח מִלֵּדָה.”

“הֵן, הֵן,” נַעֲנָה חָם בְּהִתְפַּעְַלוּת, “כֵּן דִּבַּרְתָּ, עֶלֶם צָעִיר. אָדוֹן דָּדִי, יָפֶה אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ הַצָּעִיר, מַלָּח מִלֵּדָה! כֵּן! כֵּן! זֶה הוּא אֱמֶת!”

גַּם מַר פֵּגוֹטִי הָיָה שְֹבַע רָצוֹן לִשְׁמֹעַ שִׁבְחוֹ לֹא פָּחוֹת מִבֶּן אָחִיו, אַף כִּי הָעַנְוָה לֹא הִתִּירָה לוֹ לְהַבִּיעַ אֶת שִׂמְחָתוֹ בְּקוֹל רָם.

“הָהּ, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ כְּרִיעָה וְקִדָּה, “חֵן חֵן לְךָ, אֲדוֹנִי! חֵן חֵן! אֲנִי עוֹשֶֹה בְּחַיַּי רַק מַה שֶבְּכֹחִי לַעְַשֹוֹת, אֲדוֹנִי.”

“הַטּוֹב בָּאֲנָשִים אֵינוֹ יָכֹל לַעֲשֹוֹת יוֹתֵר, מַר פֵּגוֹטִי.” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר יָדַע כְּבָר אֶת שֵׁם אִישׁ שִֹיחוֹ.

“בָּרִי לִי.” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּנַעַנְעוֹ רֹאשׁוֹ, “כִּי כָל מַה שֶׁאַתָּה, אֲדוֹנִי, עוֹשֶֹה, טוֹב וְיָפֶה הוּא מְאֹד. חֵן חֵן לְךָ, אֲדוֹנִי, לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת דְּבָרֶיךָ הַטּוֹבִים אֵלָי. אָדָם פָּשוּט אֲנִי, אֲדוֹנִי. אַךְ מַכְנִיס אוֹרְחִים אָנִי. בְּבֵיתִי אֵין פְּאֵר אֲדוֹנִי, אְַבָל פָּתוּחַ הוּא לְאוֹרְחִים, אִם תּוֹאִיל לָסוּר אֵלֵינוּ עִם מַר דָּדִי, נְקַבֵּל אֶתְכֶם בְּחִבָּה רַבָּה. אֲבָל, סִלְחוּ נָא, הִנֵּה יֵשׁ לִי הַיּוֹם תִּשְׁעָה קַבִּים שֶל שִֹיחָה, שָלוֹם לָכֶם!”

גַּם חָם יָצָא אַחֲרָיו מִתּוֹךְ בִּרְכַּת שָׁלוֹם, וְכֹה נִפְרַדְנוּ זֶה מִזֶּה בְּלֵב שָלֵם. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הָיָה עִם לִבִּי לְסַפֵּר לִסְטִירְפוֹרְתְּ עַל אֹדוֹת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וְהַיָּפָה, אַךְ מִתְבַּיֵש הָיִיתִי לְהַעֲלוֹת אֶת שְׁמָהּ עַל שְֹפָתַי, גַּם יָרֵאתִי פֶּן יְלַגְלֵג סְטִירְפוֹרְתְּ עָלָי.

אֶת הַסַּרְטָנִים הַצְּלוּיִים הֶעֱבַרְנוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא בִּגְנֵבָה אֶל חֲדַר הַמִּשְׁכָּב, אַף עָרַכְנוּ סְעֻדָּה גְדוֹלָה, וְרַק טְרַדְלֶס הָאֻמְלָל חָלָה בַּלַּיְלָה הַהוּא אַחֲרֵי אֲכִילָה גַסָּה מִבְּשַֹר סַרְטַן־הַיָּם, וְנוֹסָף עַל הַסַּמְמָנִים שֶׁשָּׁתָה, סָפַג עוֹד מַלְקוֹת בְּמִסְפָּר רָב, עַל שֶׁלֹּא גִלָּה אֶת סוֹד מַחֲלָתוֹ.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְמֵי הַ“זְּמָן” הַהוּא הְַלֹא הֵם בְּזִכְרוֹנִי תַּעֲרֹבֶת שֶל עָמָל וּתְלָאָה בְּחַיָּי. הַקַּיִץ עוֹבֵר וִימֵי הַגְּשָׁמִים בָּאִים; בְּקוּמִי מִמִּטָּתִי בַּבֹּקֶר אֲנִי רוֹעֵד מִצִּנָּה, וּבַלַּיְלָה בַּעֲלוֹתִי עַל מִשְׁכָּבִי שִׁנַּי נוֹקְשׁוֹת מִקֹּר; בָּעֶרֶב מְאִירָה מְנוֹרָה קְטַנָּה אֶת חֲדַר הַלִּמּוּדִים, וְהַחֹם מְעַט, וּבַבֹּקֶר שֹוֹרֵר שָם קֹר מַרְתֵּף; עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְעַת הַסְּעֻדָּה עוֹלֶה הַיּוֹם בְּשַֹר שוֹר אוֹ אַיִל – צָלִי, וּמָחָר – מְבֻשָּׁל, וּמָחֳרָתַיִם – שוּב צָלִי, וְעֵינַי רוֹאוֹת רַק סִפְרֵי לִמּוּד, שִׁבְרֵי לוּחוֹת, חוֹבְרוֹת וְכִתְמֵי דְמָעוֹת עֲלֵיהֶן, מַלְקוֹת, חֲבִיטוֹת, גְּזִיזַת שֵֹעָר, שִׁעֲמוּם – וְעַל הַכֹּל שְׁרוּיָה עָב שְׁחוֹרָה שֶל דְּיוֹ.

וְאוּלָם זוֹכֵר אֲנִי הֵיטֵב, כִּי הָרַעְיוֹן עַל דְּבַר הַחַגִּים, זֶה הָרַעְיוֹן אֲשֶׁר יָמִים רַבִּים הָיָה מְרֻחָק מֵאִתָּנוּ מֶרְחָק רַב, הָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֵלֵינוּ, הָלַךְ וְגָדַל לְעֵינֵינוּ. הִנֵּה כְּבָר מַהֲלָךְ חֹדֶשׁ יָמִים בֵּינֵינוּ, וְהִנֵּה זֶה שָׁבוּעַ יָמִים מַפְרִיד בֵּינֵינוּ, וְהִנֵּה רַק יָמִים מִסְפָּר. לִבִּי הִתְחִיל מְפַחֵד, פֶּן לֹא יִתְּנוּנִי לִנְסֹעַ אֶל בֵּית אִמִּי; גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִגִּיד לִי סְטִירְפוֹרְתְּ, כִּי בְּוַדַּאי אֲקַבֵּל רְשוּת לִנְסֹעַ, הֵחֵל לְהָצִיק לִי הָרַעְיוֹן, אוּלַי יִקְרֵנִי אָסוֹן, כִּי תִּשָּׁבֵר לִי רֶגֶל בֵּינְתַּיִם.

אָז הִנֵּה הוֹלֵךְ וּבָא יוֹם הַנְּסִיעָה. מָחֳרָתַיִם, מָחָר, הַיּוֹם, עוֹד שָׁעוֹת מִסְפָּר, בָּעֶרֶב – וְהִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן הַהוֹלֵךְ לְיַרְמוּת, וַאֲנִי נוֹסֵעַ אֶל בֵּית מוֹלַדְתִּי.

כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה הָיִיתִי מְנַמְנֵם, גַּם בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת בָּא אֵלַי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי רֶגַע רָאוּ עֵינַי בְּעַד הַחַלּוֹן כִּכָּר אַחֶרֶת, לֹא זוֹ שֶל “בֵּית שָׁלוֹם”, וְהַקּוֹל אֲשֶׁר עָלָה בְּאָזְנַי, לֹא קוֹלוֹ שֶל מַר קְרִיקְל הוּא, בְּהַלְקוֹתוֹ אֶת טְרַדְלֶס חֲבֵרִי, כִּי אִם קוֹל הָעֶגְלוֹן הוּא, הַמְזָרֵז אֶת סוּסָיו. –

 

פֶּרֶק שְׁמִינִי: יְמֵי הַחַג שֶלִּי.    🔗

יוֹם אֶחָד בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר אֶל בֵּית הַמָּלוֹן בְּיַרְמוּת, לֹא זֶה שֶׁיְּדִידִי הַמֶּלְצַר מְשָׁרֵת שָׁם, וְהִכְנִיסוּ אוֹתִי לְחֶדֶר קָטֹן וְאָנֹכִי הָיִיתִי אֲחוּז־צִנָּה, עָלִיתִי עַל הַמִּטָּה, פָּרַשְֹתִּי עַל גּוּפִי אֶת הַשְּׂמִיכָה וְנִרְדַּמְתִּי.

מַר בַּרְקִיס, זֶה הָעֶגְלוֹן, הָיָה צָרִיךְ לָבוֹא בַּשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית בַּבֹּקֶר, אַךְ אָנֹכִי הְֶקִיצוֹתִי בַּשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית, בְּעוֹד עֵינַי תּוֹעוֹת מְעַט מֵחֹסֶר־מְנוּחָה בַּלַּיְלָה, וַאֲנִי נָכוֹן לַדָּרֶךְ. הָעֶגְלוֹן קִדֵּם אֶת פָּנַי כְּאִלּוּ רַק חֲמִשָּׁה רְגָעִים עָבְרוּ מִשָּׁעָה שֶיָּשַׁבְנוּ יַחְדָיו, כְּאִלּוּ יָצָאתִי רַק לְרֶגַע לִפְרֹט מַטְבֵּעַ שֶל כֶּסֶף אוֹ לִקְנוֹת עוּגָה.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר מָצָאנוּ מְנוּחָה, אֲנִי עִם אַרְגָּזִי, בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה וְגַם הַעֶגְלוֹן יָשַב עַל מְקוֹמוֹ, זָז הַסּוּס הֶעָצֵל וּפָסַע לוֹ, כְּדַרְכּוֹ פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת.

“פָּנֶיךָ טוֹבִים. מַר בַּרְקִיס.” אָמַרְתִּי אֵלָיו, כְּדֵי לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְבָרִים.

מַר בַּרְקִיס מָחָה אֶת לְחָיָיו בְּשַׁרְוֻלּוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְבּוֹנֵן אֶל שַׁרְוֻלּוֹ, כְּאִלּוּ רָצָה לִרְאוֹת בּוֹ סִמָּן שֶׁל יֹפִי, אַךְ לֹא עָנָה דָבָר עַל שְׁאִילַת שָׁלוֹם שֶלִּי.

“אֶת בַּקָּשָׁתְךָ עָשִׂיתִי, מַר בַּרְקִיס,” אָמַרְתִּי לוֹ, “וְכָתַבְתִּי אֶל פֵּגוֹטִי.”

“אַהּ!” עָנָה מַר בַּרְקִיס.

נִרְאֶה הָיָה, כִּי מַר בַּרְקִיס שָׁרוּי בְּרֹגֶז וְהוּא עוֹנֶה בְּלִי חֶמְדָּה.

“הַאִם לֹא עָשִֹיתִי יָפֶה מַר בַּרְקִיס?” שָׁאַלְתִּי כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה שֶׁל יִשּׁוּב הַדָּעַת.

“אִי, לֹא,” עָנָה מַר בַּרְקִיס.

“שְׁלִיחוּתִי לֹא הָיְתָה יָפָה?”

“אֶפְשָר שֶׁהַשְּׁלִיחוּת הָיְתָה יָפָה,” עָנָה מַר בַּרְקִיס, “אַךְ קֵץ לֹא בָא.”

לֹא הֲבִינוֹתִי אֶת כַּוָּנַת דְּבָרָיו, וְלָכֵן חָזַרְתִּי בְּדֶרֶךְ שְׁאֵלָה:

“לֹא בָא קֵץ?”

“לֹא, שׁוּם קֵץ לֹא בָא,” בֵּאֵר לִי הָאִיש, “אֵין מַעֲנֶה.”

“הַאִם חִכִּיתָ לְמַעֲנֶה?” שָׁאַלְתִּי בְּפָקְחִי עֵינַי, כִּי אוֹר חָדָשׁ זָרַח עָלַי.

“אִם אִישׁ אוֹמֵר, כִּי הוּא רוֹצֶה,” עָנָה מַר בַּרְקִיס בְּנָשְֹאוֹ עֵינָיו אֵלַי, ”זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי הָאִישׁ מְחַכֶּה לְמַעֲנֶה."

“וּבְכֵן מַר בַּרְקִיס?”

“וּבְכֵן.” עָנָה הָעֶגְלוֹן בְּהַפְנוֹתוֹ רֹאשוֹ שוּב לְעֵבֶר אָזְנָיו שֶל סוּסוֹ, “הִנֵּה מְחַכֶּה אִישׁ זֶה לְמַעֲנֶה מֵאָז וְעַד הַיּוֹם.”

“הַאִם אָמַרְתָּ לָהּ דְּבָרִים אֵלּוּ, מַר בַּרְקִיס?”

“לֹא,” נָהַם הָעֶגְלוֹן אַחֲרֵי הִרְהוּר קַל, “אֵין לִי רְשוּת לָלֶכֶת וּלְדַבֵּר אֵלֶיהָ. מִיָּמַי לֹא דִבַּרְתִּי עִמָּהּ פָּנִים אֶל פָּנִים, לֹא אֵלֵךְ לֵאמֹר לָהּ דָּבָר זֶה.”

“אוּלַי תִּמְסֹר אֶת דְּבָרֶיךָ אֵלֶיהָ עַל יָדִי, מַר בַּרְקִיס?” שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק.

“אִם יֵש עִם לִבְּךָ. אֱמֹר לָהּ,” קָרָא הָעֶגְלוֹן בְּהַבִּיטוֹ אֵלַי הַבָּטָה קַלָּה, “כִּי בַּרְקִיס מְחַכֶּה לְמַעֲנֶה. אֱמֹר־נָא מַה שְׁמָהּ?”

“שֵׁם אוֹמַנְתִּי?”

“אַהּ”, עָנָה מַר בַּרְקִיס בְּנִדְנוּד־רֹאש.

“פֵּגוֹטִי.”

“זֶה שְׁמָהּ אוֹ שֵׁם מִשְׁפַּחְתָּהּ?” שָאַל מַר בַּרְקִיס.

“זֶה הוּא שֵׁם מִשְׁפַּחְתָּהּ, וּשְמָהּ – קְלָרָה.”

“כֵּן הוּא!” קָרָא הָעֶגְלוֹן. נִרְאֶה הָיָה, כִּי שָקַע בְּהַרְהוֹרִים. שָׁעָה קַלָּה יָשַׁב, שְׂפָתָיו נָעוּ וְקוֹלוֹ לֹא נִשְמָע.

“וּבְכֵן,” קָרָא לָאַחֲרוֹנָה, “כֹּה תֹּאמַר: 'פֵּגוֹטִי! בַּרְקִיס מְחַכֶּה לְמַעֲנֶה’. וְאִם הִיא תֹּאמַר: ‘אֵיזֶה מַעֲנֶה?’ אָז תֹּאמַר אַתָּה: ’עַל הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ’. וְאִם תֹּאמַר הִיא: 'מָה הַדָּבָר הַזֶּה?’ אָז תֹּאמַר אַתָּה: ’בַּרְקִיס רוֹצֶה’.”

וּלְיֶתֶר בֵּאוּר שָׁלַח מַר בַּרְקִיס אֶת יָדוֹ, בְּדַבְּרוֹ אֶת דְּבָרָיו הַנִּמְרָצִים, עַד כִּי דָחַף אוֹתִי בְּצִדִּי. וְאַחֲרֵי כֵן הִפְנָה שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ, כְּדַרְכּוֹ, לְעֵבֶר סוּסוֹ, וְלֹא דִבֵּר דָּבָר בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. וְרַק כַּעֲבֹר חֲצִי שָעָה, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ חֲתִיכַת קַרְטוֹן וַיִרְשֹׁם עַל כִּסּוּי־הָעֲגָלָה פְּנִימָה אֶת הַשֵּׁם: “קְלָרָה פֵּגוֹטִי” – כַּנִּרְאֶה, לְזִכָּרוֹן נָעִים.

הוֹי, מַה מוּזָר הָיָה הָרֶגֶשׁ בְּלִבִּי בְּנָסְעִי אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי אֲשֶׁר סָר חִנּוֹ. כָּל דָּבָר שֶׁרָאוּ עֵינַי הֶעֱלָה עַל לִּבִּי אֶת זֵכֶר בֵּית־מוֹלַדְתִּי בִּימֵי אָשְׁרִי אֲשֶׁר גָּזוּ כַּחֲלוֹם וְלֹא אוֹסִיף לִרְאוֹתָם עוֹד! אֵלֶּה הַיָּמִים הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר אִמִּי וְאָנֹכִי וּפֵגוֹטִי יָשַׁבְנוּ יַחְדָּיו וְאִישׁ לֹא עָמַד בֵּינֵינוּ, קָמוּ וְחָיוּ לְעֵינַי עַתָּה בִּשְׁעַת נְסִיעָתִי, עַד כִּי עָלָה עַל לִבִּי הָרַעְיוֹן לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי לָמָּה אֲנִי נוֹסֵעַ? וְאוּלַי טוֹב הָיָה לִי לָשֶׁבֶת הַרְחֵק מִזֶּה בְּחֶבְרַת סְטִירְפוֹרְתְּ וְלִשְׁכֹּחַ אֶת בֵּית־מוֹלַדְתִּי.

אוּלָם הִנֵּה אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ, וְעוֹד מְעַט וַאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי בֵּיתֵנוּ, אֲשֶׁר הָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים וְהַמְקֹרָחִים נוֹשְֹאִים כַּפֵּיהֶם בְּתוֹךְ אֲוִיר־הַחֹרֶף הַקַּר וּשְׁבָרִים שֶל קִנֵּי עוֹרְבִים רְעוּעִים נִשָֹּאִים בָּרוּחַ.

בַּעַל הָעְַגָלָה פֵּרֵק אֶת אַרְגָּזִי וְשָֹם אוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ לְיַד גֶּדֶר הַגָּן, וְאָנֹכִי עָבַרְתִּי בַּמִּשְׁעוֹל לְאֹרֶךְ בֵּיתֵנוּ, בַּהֲצִיצִי אֶל הַחַלּוֹנוֹת מִתּוֹךְ פַּחַד, אוּלַי אֶרְאֶה אֶת מַר מוֹרְדְסְטוֹן אוֹ אֶת אֲחוֹתוֹ. וְאוּלָם הַפָּנִים הָאֵלֶּה לֹא נִרְאוּ; אָז נִגַּשְׁתִּי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת, וּבְיָדְעִי כִּי בְשָׁעָה זוֹ, בֵּין הָעַרְבַּיִם, הַדֶּלֶת לֹא נְעוּלָה, נִכְנַסְתִּי אַט בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת.

בְּאָזְנִי עָלָה קוֹל עָרֵב, קוֹל אִמִּי. הִיא שָׁרָה בְּקוֹל דַּק, וְלִבִּי הִתְעוֹרֵר. אֶת הַקּוֹל הַזֶּה שָׁמַעְתִּי בְּעוֹדֶנִּי תִּינוֹק מוּטָל בִּזְרוֹעוֹת אִמִּי. הַנִּגּוּן אָמְנָם חָדָשׁ לִי, וּבְכָל זֹאת הוּא חַי וְקַיָּם בְּלִבִּי, וְהוּא דוֹמֶה לִידִיד יָשָׁן, אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלַי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים.

עַל פִּי הַקּוֹל הַבּוֹדֵד וְהַנּוּגֶה אָמַר לִי לִבִּי, כִּי אִמִּי יוֹשֶׁבֶת לְבַדָּהּ בַּחֶדֶר. אָז נִכְנַסְתִּי אָט. הִיא יָשְׁבָה לְיַד הָאָח וְהֵנִיקָה יֶלֶד, אֲשֶׁר יָדוֹ הַפְּעוֹטָה חִבְּקָה אֶת צַוָּארָהּ. עֵינֶיהָ הָיוּ נְעוּצוֹת בִּפְנֵי הַתִּינוֹק, וּמִפִּיהָ יוֹצֵא קוֹל זֶמֶר. וְאָמְנָם לֹא הָיָה אִישׁ בַּחֶדֶר מִלְּבַדָּהּ.

פָּתַחְתִּי שְֹפָתַי, וְהִיא קָפְצָה מִתּוֹךְ רְעָדָה. אַךְ בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי קָרְאָה: “דָּדִי חֲבִיבִי, בְּנִי יַקִּירִי!” וַתָּקָם לִקְרָאתִי, וְהִיא כָּרְעָה לָאָרֶץ וַתִּשַּׁק לִי, וְאֶת רֹאשִׁי שָֹמָה בְּחֵיקָהּ לְיַד הַיְצִיר הַקָּטֹן שֶׁשָּׁכַב, וַתַּגֵּש אֶת יָדוֹ הַפְּעוּטָה אֶל שְֹפָתָי.

הָהּ, לוּ מַתִּי. לוּ מַתִּי בָּרֶגַּע הַהוּא עִם רִגְשׁוֹתַי הַטְּהוֹרִים בְּלִבִּי! כִּי אָז הָיִיתִי מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּיָּמִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי כֵן.

“אָחִיךָ הוּא,” קָרְאָה אִמִּי בְּלַטְפָהּ אוֹתִי, דָּדִי, בּן־שַׁעֲשׁוּעָי! יֶלֶד טִפּוּחָי!"

וְהִיא הוֹסִיפָה לְנַשֵׁק לִי וּלְחַבֵּק אֶת צַוָּארִי, עַד אֲשֶׁר פָּרְצָה פֵּגוֹטִי וַתִּפֹּל עַל הָאָרֶץ לְרַגְלֵינוּ, וּבְמֶשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה הָיְתָה כְּמִשְׁתּוֹלָלָה.

כַּנִּרְאֶה, לֹא חִכּוּ בְּשָׁעָה זוֹ לְבוֹאִי, כִּי בַּעַל הָעֲגָלָה מִהֵר הַיּוֹם לָבוֹא. מַר מוֹרְדְסוֹן עִם אֲחוֹתוֹ הָלְכוּ לְבַקֵּר אֶת אַחַד הַשְּׁכֵנִים, וְהֵם יָשׁוּבוּ רַק בַּלָּיְלָה. אָכֵן לְאֹשֶר כָּזֶה לֹא צִפִּיתִי. לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי נוּכַל שְׁלָשְׁתֵּנוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו בְּאֵין מַפְרִיעַ. וּבְדִמְיוֹנִי הָיָה, כְּאִלּוּ שָׁבוּ הַיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁעָבְרוּ.

סָעַדְנוּ יַחְדָּו עַל יַד הָאָח. פֵּגוֹטִי אָמְרָה לָלֶכֶת אֶל הַמִּטְבָּח, אַךְ אִמִּי לֹא נָתְנָה אוֹתָהּ לַעֲשֹוֹת זֹאת, וְהִיא יָשְבָה עִמָּנוּ. אָז הִגִּישָׁה לִי אֶת הַפִּנְכָּה הַיְשָׁנָה שֶלִּי, שֶׁעָלֶיהָ צִיּוּר שֶל אֳנִיַּת־מִלְחָמָה, זוֹ הַפִּנְכָּה שֶׁפֵּגוֹטִי הִטְמִינָה אוֹתָהּ וְשָׁמְרָה עָלֶיהָ מִכָּל מִשְׁמָר כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי בַּנֵּכָר. גַּם הַכּוֹס שֶלִּי, עִם הַשֵּׁם “דָּוִד” הֶחָקוּק עָלֶיהָ, גַּם הַסַּכִּין הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי, גַּם הַמַּזְלֵג הַקָּטֹן שֶלִּי.

בְּשִׁבְתֵּנוּ לְיַד הַשֻׁלְחָן, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי הִגִּיעָה שְׁעַת־הַכֹּשֶר לְדַבֵּר אֶל פֵּגוֹטִי עַל אֹדוֹת מַר בַּרְקִיס. אַךְ טֶרֶם כִּלִּיתִי אֶת דְּבָרַי, פָּרְצָה פֵּגוֹטִי בְּקוֹל צְחוֹק וַתְּכַס אֶת פָּנֶיהָ בְּסִנָּרָהּ.

“פֵּגוֹטִי,” שָאְַלָה אִמִּי, “מַה זֶה הָיָה לָךְ?”

פֵּגוֹטִי הוֹסִיפָה לִצְחוֹק בִּמְלֹא פִּיהָ, וְאֶת סִנָּרָהּ לֹא הֵסִירָה מֵעַל פָּנֶיהָ כְּאִלּוּ הָיָה רֹאשָׁהּ נָתוּן בְּתוֹךְ שַֹק.

“מָה אַתְּ עוֹשָֹה, אִשָּׁה סְכָלָה?” תָּמְהָה אִמִּי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

“הוֹי, הַגֶּבֶר!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “הוּא אוֹמֵר לָקַחַת אוֹתִי לְאִשָּׁה.”

“הֵן שִׁדּוּךְ הָגוּן הוּא, לֹא כָךְ?” שָׁאֲלָה אִמִּי.

“הָהּ, אֵינִי יוֹדַעַת!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אַל תִּשְׁאָלִינִי. אֵינִי רוֹצָה בּוֹ בְּעַד כָּל הוֹן. בְּכָל בַּעַל אֵינִי רוֹצָה.”

“אִם כֵּן מַדּוּעַ זֶה לֹא תֹאמְרִי לוֹ, אֵשֶת לֹא־בִינוֹת?” שָׁאֲלָה אִמִּי.

“מָה אֹמַר לוֹ?” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בְּהַשְׁקִיפָהּ מִתּוֹךְ סִנָּרָהּ, “הֵן הוּא לֹא אָמַר לִי דָבָר בְּעִנְיָן זֶה. וְיָפֶה עָשָֹה. אִלּוּ הֵעֵז פָּנָיו לְדַבֵּר עִמִּי, כִּי אָז הִכִּיתִיו בְּחֶרְפָּה עַל לֶחְיוֹ.”

לְחָיֶיה הִיא הָיוּ אֲדֻמּוֹת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶן לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי, אַךְ הִיא כִּסְתָּה פָּנֶיהָ שׁוּב בְּסִנָּרָהּ, וְשׁוּב מִלְאָה שְֹחוֹק פִּיהָ, פַּעַם וּפַעְַמַיִם, וְאַחֲרֵי כֵן חָזְרָה לִסְעֻדָּתָהּ.

אֶת פְּנֵי אִמִּי רָאִיתִי וְהִנֵּה כֻּסּוּ עָב, אַף כִּי חִיְּכָה כַּאֲשֶׁר הִבִּיטָה פֵּגוֹטִי אֵלֶיהָ. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה רָאִיתִי וְהִנֵּה שֻׁנּוּ פָּנֶיהָ. אָמְנָם יָפִים הָיוּ גַם הַיּוֹם. אַךְ מַה נוּגִים וּמַה עֲנֻגִּים הָיוּ, כַּפֶּיהָ הָיוּ דַּקּוֹת וּלְבָנוֹת וְנִרְאוּ לִי כִּשְׁקוּפוֹת, וְאוּלָם הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בָּא בְּרוּחָהּ, אֲשֶׁר הָיָה עָצוּב וְחָרַד. לָאַחֲרוֹנָה שָֹמָה אִמִּי אֶת יָדָּהּ עַל זְרוֹעַ הַמְּשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר:

“פֵּגוֹטִי, חֲבִיבָה, הֵן לֹא תִנָּשְֹאִי לְאִישׁ?”

“אָנֹכִי, גְּבִרְתִּי?” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בְּלָטְשָהּ עֵינֶיהָ, “אֱלֹהִים עִמָּךְ! מַה זֶה עָלָה עַל דַּעְתֵּךְ?”

“לֹא עַתָּה, עַל כָּל פָּנִים?” שָׁאֲלָה אִמִּי בְּקוֹל רַךְ.

“לְעוֹלָם!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי.

אָז לָקְחָה אִמִּי אֶת יָדָּהּ וַתֹּאמַר:

“אַל נָא תַּעַזְבִינִי, פֵּגוֹטִי. שְׁבִי עִמִּי, אוּלַי לֹא לְאֹרֶךְ יָמִים. מָה אֶעֱשֶֹה בִּלְעָדָיִךְ?!”

“הֶאָנֹכִי אֶעֶזְבֵךְ, אוֹצָרִי?” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “לֹא אֶעֱשֶֹה זֹאת בְּעַד כָּל הוֹן. אֵי מִזֶּה בָּא רַעְיוֹן־רוּחַ כָּזֶה אֶל רֹאשֵׁךְ הַקָּטֹן?” (פֵּגוֹטִי הִסְכִּינָה לְדַבֵּר לִפְעָמִים אֶל אִמִּי כְּדַבֵּר אֶל תִּינוֹקֶת).

אִמִּי לֹא עָנְתָה דָבָר, וְרַק שְֹפָתֶיהָ לָחֲשׁוּ: “חֵן חֵן”. וּפֵגוֹטִי הוֹסִיפָה לְדַבֵּר בְּסִגְנוֹנָהּ:

“הֶאָנֹכִי אֶעֶזְבֵךְ? הָבָה אֶרְאֶה נָא. פֵּגוֹטִי תֵּלֵךְ מֵעִמָּךְ? אִישׁ לֹא יִזְכֶּה לִרְאוֹת זֹאת! לֹא, לֹא, לֹא” – קָרְאָה פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ נַעְנוּעַ רֹאשׁ וְנִדְנוּד יָד – “הָיֹה לֹא תִהְיֶה; יֵשׁ חֲתוּלִים הָרוֹצִים מְאֹד כִּי פֵּגוֹטִי תַּעֲזֹב אֶת הַבָּיִת. אַךְ אַל יִשְֹמָחוּ. מוּטָב שֶׁיִּקְצְפוּ מְעָט. וְאָנֹכִי אֵשֵׁב עִמָּךְ, גְּבִרְתִּי, עַד אֲשֶׁר אַזְקִין וְכֹחַ לֹא יִהְיֶה בִּי עוֹד. וּלְאַחַר שֶׁתֶּחְדַּלְנָה אָזְנַי לִשְׁמֹעַ וְעֵינַי לִרְאוֹת, וְרַגְלַי לֹא תוּכַלְנָה לָלֶכֶת וְהַפֶּה לֹא יוּכַל לְדַבֵּר מֵחֹסֶר שִׁנַּיִם, וְלֹא אֶצְלַח לְכָל מְלָאכָה – אָז אָבוֹא אֶל דָּדִי שֶלִּי לְבַקֵּשׁ כִּי יִקָּחֵנִי אֵלָיו.”

“וְאָנֹכִי, פֵּגוֹטִי,” אָמַרְתִּי, “אֶשְֹמַח לִקְרָאתֵךְ וַאֲקַדֵּם אֶת פָּנַיִךְ כִּפְנֵי מַלְכָּה.”

“יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים וְיִשְמְרֶךָ!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אֲנִי יוֹדַעַת אֶת לִבְּךָ הַטּוֹב, חֲבִיבִי.”

וְהִיא מִהֲרָה לְשַׁלֵּם לִי מֵרֹאשׁ בִּנְשִׁיקוֹתֶיהָ שְֹכַר מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, שֶׁעָתִיד אֲנִי לְקַיֵּם. אַחֲרֵי כֵן כִּסְתָה שוּב אֶת פָּנֶיהָ בְּסִנָּרָהּ וּמִלְאָה פִּיהָ צְחוֹק עַל הָאִיש בַּרְקִיס; אַחְַרֵי כֵן לָקְחָה אֶת הַתִּינוֹק עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ וְנִעַנְעָה אוֹתוֹ; וְאַחֲרֵי כֵן הֵסִירָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן אֶת שְׁיָרֵי הַסְּעֻדָּה; וְאַחֲרֵי כֵן בָּאָה עִם כְּלֵי הַתְּפִירָה שֶלָּהּ וְיָשְבָה לַעֲשֹוֹת מְלָאכָה, כְּמוֹ בַּיָּמִים מִקֶּדֶם.

כֻּלָּנוּ יָשַׁבְנוּ מִסָּבִיב לָאָח הַבּוֹעֶרֶת וְשֹוֹחַחְנוּ, סִפַּרְתִּי לָהֶן עַל אֹדוֹת הַמּוֹרֶה הַקָּשֶה מַר קְרִיקְל, וְהֵן הִשְתַּתְפוּ בְּצַעֲרָם שֶל הַתַּלְמִידִים; סִפַּרְתִּי לָהֶן, כַּמָּה נָאֶה הוּא סְטִירְפוֹרְתְּ וּמָה רַב חַסְדּוֹ עִמִּי, וּפֵגוֹטִי אָמְרָה כִּי נְכוֹנָה הִיא לָלֶכֶת בָּרֶגֶל שֶׁבַע פַּרְסָאוֹת, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָעֶלֶם הַטּוֹב הַזֶּה. וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ הַתִּינוֹק לָקַחְתִּי אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתַי וְהִשְׁתַּעְשַׁעְתִּי עִמּוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה, עַד אֲשֶׁר נִרְדַּם שׁוּב. אַחֲרֵי כֵן זָחַלְתִּי וָאֶגַּש אֶל אִמִּי כְּדַרְכִּי בַּיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁעָבְרוּ, חִבַּקְתִּי אֶת מָתְנֶיהָ, וְאֶת לְחָיַי הַקְּטַנּוֹת וְהָאֲדֻמּוֹת סָמַכְתִּי עַל כְּתֵפֶיהָ, וְעוֹד הַפַּעַם הִרְגַּשְׁתִּי עַל פָּנַי אֶת מַגַּע שַֹעֲרוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת, כְּמַגַּע כַּנְפֵי מַלְאָךְ מִן הַשָּמַיִם, וְשוּב הָיִיתִי מְאֻשָּׁר.

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיָּשַבְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בָּאָח הַבּוֹעֶרֶת וְרָאִיתִי בְּתוֹךְ הַגֶּחָלִים הָאֲדֻמּוֹת הַלּוֹחֲשוֹת מַרְאוֹת שוֹנִים, הַחִלּוֹתִי לְהַאֲמִין, כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָזַבְתִּי אֶת בֵּית אִמִּי, כִּי מַר מוֹרְדְסְטוֹן עִם אֲחוֹתוֹ אֵינָם בִּלְתִּי אִם כַּמַּרְאוֹת הָאֵלֶּה הַמּוֹפִיעִים וְנֶעֱלָמִים כְּתֹם הָאֵשׁ, וּבָעוֹלָם שֶל מַמָּשׁ אֵין דָּבָר מִלְּבַד אִמִּי, פֵּגוֹטִי וְאָנֹכִי.

פֵּגוֹטִי יָשְׁבָה וְעָסְקָה בְּתִקּוּן פֻּזְמָק. עַל שְֹמֹאלָהּ נָתוּן הַפֻּזְמָק כְּנַעַל־יָד וּבִימִינָהּ הַמַּחַט עִם הַחוּט, וְהִיא עוֹשָֹה מְלַאכְתָּהּ לְאוֹר הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת עַל הָאָח. עַד הַיּוֹם קָשֶׁה לִי לְהָבִין, מֵאַיִן לָקְחָה לָהּ פֵּגוֹטִי אוֹצָר שֶל פֻּזְמְקָאוֹת הַצְּרִיכִים תִּקּוּן, כִּי מִימֵי יַנְקוּתִי רָאוּ אוֹתָהּ עֵינַי עֲסוּקָה תָּמִיד רַק בִּמְלָאכָה זוֹ.

“הִנֵּה אֲנִי מְהַרְהֶרֶת,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר לִפְעָמִים נִצְנְצוּ בְּלִבָּהּ הַרְהוֹרִים רְחוֹקִים, “מֶה הָיָה לְדוֹדָתוֹ הַזְּקֵנָה שֶל דָּדִי?”

“אֱלֹהִים, עִמָּךְ, פֵּגוֹטִי!” עָנְתָה אִמִּי כְּאִלּוּ הִתְעוֹרְרָה מֵחֲלוֹם, “רַק אִוֶּלֶת תְּדַבֵּרִי!”

“אָמְנָם כֵּן, אֲבָל הַרְהוֹר זֶה בָּא אֶל לִבִּי, גְּבִרְתִּי,” הִתְנַצְּלָה פֵּגוֹטִי.

“אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ עָבַר בְּמֹחֵךְ הַרְהוֹר זֶה?” שָׁאֲלָה אִמִּי, “הַאֵין בָּעוֹלָם הַרְהוֹר יָפֶה מִזֶּה?”

“אֵינִי יוֹדַעַת,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, “אֵין זֹאת, כִּי מֹחִי נָבוּב, אְַבָל מָה אֶעֱשֶֹה וְאֵין בְּיָדִי לִבְחֹר בְּהַרְהוֹרָי. הֵם בָּאִים לֹא־קְרוּאִים וְהוֹלְכִים בְּשָׁעָה שֶׁרוֹצִים. כֵּן הוּא גַם עִם הַרְהוֹר זֶה: מֶה הָיָה לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה בָּעֵת הַהִיא?”

“כַּמָּה טִפְּשִית אַתְּ פֵּגוֹטִי!” עָנְתָה אִמִּי, “כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יֹאמַר כִּי מִשְׁתּוֹקֶקֶת אַתְּ לִרְאוֹת אוֹתָם עוֹד פַּעַם בְּבֵיתֵנוּ.”

“חַס וְשָלוֹם!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי.

“אִם כֵּן” עָנְתָה, “חִדְלִי מִדַּבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים. מָרַת בֶּטְסִי סָגְרָה עַצְמָה בְּבֵיתָהּ אֲשֶׁר לְחוֹף הַיָּם, וְשָׁם תֵּשֵׁב כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ; בְּכָל אֹפֶן אֵין לְהַאֲמִין, כִּי תָשׁוּב עוֹד פַּעַם אֵלֵינוּ.”

“לֹא!” מִלְמְלָה פֵּגוֹטִי, “אֵין לְהַאֲמִין כְּלָל. אַךְ הִנֵּה הִרְהַרְתִּי אִם תָּמוּת אִשָּׁה זוֹ, הֲתַשְׁאִיר יְרֻשָּׁה כָּל־שֶהִיא לְדָדִי?”

“אֱלֹהִים יִשְׁמְרֵנוּ, פֵּגוֹטִי!” קָרְאָה אִמִּי, “אֵשֶת לֹא־בִּינוֹת אַתְּ! הֵן אַתְּ יוֹדַעַת, כִּי הָאִשָּׁה הַהִיא נֶעֶלְבָה עֶלְבּוֹן גָּדוֹל עַל יְדֵי הַיֶּלֶד בְּהִוָּלְדוֹ?”

“לְפִי דַעְתִּי, הָיְתָה עַתָּה נוֹחָה לְהִתְפַּיֵּס,” הֵעִירָה פֵּגוֹטִי.

“מַדּוּעַ זֶה יֵהָפֵךְ לִבָּהּ עָתָּה?” שָאְַלָה אִמִּי קָשוֹת.

“כַּוָּנָתִי, עַתָּה, כְּשֶׁיֵּשׁ לְדָדִי אָח,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

אִמִּי הֵרִימָה קוֹל בּוֹכִים, אַף הִתְפַּלְאָה, כֵּיצַד הֵעֵזָה פֵּגוֹטִי לְהוֹצִיא מִפִּיהָ דְבָרִים כָּאֵלֶה.

“אִי לָךְ, אִשָּׁה רָעַת עָיִן! מֶה עָשָֹה הַתִּינוֹק הַתָּמִים לָךְ אוֹ לְמִי שֶׁהוּא רָעָה?” קָרְאָה אִמִּי, טוֹב כִּי תֵלְכִי מִזֶּה וְתִנָּשְֹאִי לְמַר בַּרְקִיס! זֶה הָעֶגְלוֹן, לָמָּה לֹא תֵלְכִי אַחֲרָיו?"

“אִם אֶעֱשֶֹה זֹאת, תִּשְֹמַח מְאֹד מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“הוֹי, מָה רַע לִבֵּךְ, פֵּגוֹטִי!” קָרְאָה אִמִּי, “הִנֵּה אַתְּ עוֹיֶנֶת אֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן עַל לֹא דָבָר. מְעוֹרֶרֶת אַתְּ רַק צְחוֹק בְּקִנְאָתֵךְ בָּהּ. אֶפְשָׁר שֶׁרוֹצָה אַתְּ, כִּי הַמַּפְתֵּחוֹת יִהְיוּ מְסוּרִים בְּיָדֵךְ, וְאַתְּ תִּהְיִי הַמּוֹצִיאָה וְהַמְּבִיאָה בַּבָּיִת? בְּלֵב אִשָּׁה כָּמוֹךְ יוּכַל לְהִוָּלֵד רָצוֹן כָּזֶה, וְאַתְּ הֵן יָדַעַתְּ, כִּי כָל מַה שֶׁהִיא עוֹשָֹה אֵינוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ חִבָּה אֵלַי! בָּרִי לִי, פֵּגוֹטִי, כִּי לִבֵּךְ יוֹדֵעַ זֹאת.”

פֵּגוֹטִי מִלְמְלָה דִבּוּר מֵעֵין: “מִן הַשָּׁמַיִם יְשַׁלְּמוּ לָהּ שְֹכַר מַעֲשֶֹיהָ הַטּוֹבִים”.

“אֲנִי יוֹדַעַת מַה בְּלִבֵּךְ, אִשָּׁה רָעָה.” קָרְאָה אִמִּי, "אֲנִי מְבִינָה לְרוּחֵךְ, פֵּגוֹטִי. אֵיךְ לֹא תֵבוֹשִׁי וְלֹא תִכָּלֵמִי! הִנֵּה בָּא עַתָּה לְיָדֵנוּ עִנְיַן מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, וְאַתְּ, פֵּגוֹטִי, לֹא תִמָּלְטִי מִמֶּנוּ. הַאֻמְנָם לֹא שָׁמַעַתְּ, כַּאֲשֶׁר אָמְרָה וְחָזְרָה וְאָמְרָה, כִּי לְפִי דַעְתָּהּ אֲנִי קַלַּת דַּעַת וְאִשָּׁה… "

“יְפַת־תֹּאַר,” סִיְּמָה פֵּגוֹטִי.

“וּבְכֵן,” הֵשִׁיבָה אִמִּי מִתּוֹךְ קְצָת־חִיּוּךְ, “אִם הִיא אָמְרָה כָּךְ בִּבְלִי דַעַת, מַה פִּשְׁעִי אָנֹכִי?”

“אֵין אִישׁ מַאֲשִים אוֹתָךְ כְּלָל,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“לֹא שֶׁבַח לָאֵל!” הֵשִׁיבָה אִמִּי, “אֲבָל הַאִם לֹא שָׁמַעַתְּ מִפִּיהָ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים, כִּי בִּגְלַל זֹאת הִיא רוֹצָה לְהָסִיר מֵעָלַי אֶת עֹל הַבָּיִת, הַקָּשֶׁה מְאֹד לְאִשָּׁה כָּמוֹנִי, שֶׁאֵינָהּ בְּקִיאָה בַהֲלִיכוֹת הַבַּיִת? הַאֻמְנָם אֵין הִיא עוֹשָֹה כָּל עֲבוֹדָה בַּבָּיִת. עוֹלָה אֶל הָעֲלִיָּה וְיוֹרֶדֶת אֶל הַמַּרְתֵּף וְהוֹלֶכֶת לְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶאֵינָם מוֹסִיפִים תַּעֲנוּג? וְאַתְּ מְרַמֶּזֶת בִּדְבָרַיִךְ, כִּי בְּכָל אֵלֶּה אֵין שוּם קָרְבָּן?”

“אֵין אֲנִי מְרַמֶּזֶת כְּלָל,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“אַל תְּכַחֲדִי, פֵּגוֹטִי,” הֵשִׁיבָה אִמִּי, "אַתְּ מְדַבֶּרֶת תָּמִיד בִּרְמָזִים. זֶה דַרְכֵּךְ כָּל הַיָּמִים! אַחַת בְּפֶה וְאַחַת בַּלֵּב. גַּם בְּדַבְּרֵךְ עַל כַּוָּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת שֶל מַר מוֹרְדְסְטוֹן… "

“מֵעוֹלָם לֹא דִבַּרְתִּי עַל זֶה,” הִפְסִיקָה פֵּגוֹטִי.

“לֹא, פֵּגוֹטִי,” הֵשִׁיבָה אִמִּי, “גַּם עַל זֶה דִבַּרְתְּ בִּרְמָזִים, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמָרְתִּי. זֶה הוּא טִבְעֵךְ. מִדָּה רָעָה זוֹ יֵש בָּךְ. פִּיךְ וְלִבֵּךְ אֵינָם שָׁוִים. הִנֵּה זֶה אָמַרְתִּי, כִּי מְבִינָה אֲנִי לָךְ, וְאַתְּ יוֹדַעַת, כִּי כֵן הוּא. בְּפִיךְ אַתְּ מְדַבֶּרֶת דֹּפִי בְּמַר מוֹרְדְסְטוֹן, וּבְלִבֵּךְ אַתְּ יוֹדַעַת כָּמוֹנִי, כִּי כָל מַעֲשָֹיו טוֹבִים וּנְכוֹנִים. אִם אוּלַי נִרְאֶה, כִּי מִתְהַלֵּךְ הוּא קָשֶׁה עִם מִי שֶׁהוּא, אֵין זֶה אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ. אֵין סָפֵק, כִּי אוֹהֵב הוּא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בִּגְלָלִי; וְכָל מַה שֶהוּא עוֹשֶֹה אֵינוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ. הוּא מְסֻגָּל יוֹתֵר מִמֶּנִּי לָדוּן עַל טִיבוֹ. הֵן אָנֹכִי רַק אִשְָּׁה רְפַת אוֹנִים, קַלַּת דַּעַת, וְהוּא גֶבֶר אַמִּיץ וּנְבוֹן דָּבָר. וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה צַעַר אֲנִי גוֹרֶמֶת לוֹ” – עֵינֵי אִמִּי נִמְלְאוּ דְמָעוֹת. כְּדַרְכָּהּ, – “וְלִבִּי מְחֻיָּב לִהְיוֹת מָלֵא תּוֹדָה לוֹ. וְגַם בְּהַרְהוֹרַי אֲנִי צְרִיכָה לְהַצְדִּיק מַעֲשָֹיו, וְאִם אֵינִי עוֹשָֹה כֵן, אוֹי לִי וַאֲבוֹי לְנַפְשִי.”

פֵּגוֹטִי יָשְבָה שוֹתֶקֶת מִמּוּל הָאָח וְסַנְטֵרָהּ עַל גַּבֵּי הַפֻּזְמָק אֲשֶׁר בְּיָדָהּ.

“הַיּוֹצֵא מִזֶּה, פֵּגוֹטִי,” קָרְאָה אִמִּי בְּשַׁנּוֹתָהּ אֶת קוֹלָהּ. “אַל נָא תְּהִי מְרִיבָה בֵּינֵינוּ, יַעַן כִּי אֵין בִּי כֹּחַ לִסְבֹּל, הֲלֹא אַתְּ יְדִידָתִי הַיְּחִידָה הַנֶּאֱמָנָה, לִבִּי יוֹדֵעַ זֹאת. וְאִם אֲנִי מְגַדֶּפֶת אוֹתָךְ, פֵּגוֹטִי, בְּשֵם אֵשֶׁת לֹא־בִּינוֹת אוֹ רָעַת לֵב אוֹ כַדּוֹמֶה לָזֶה, הֵן בְּלִבִּי אֲנִי יוֹדַעַת, כִּי יְדִידָה נֶאֱמָנָה אַתְּ לִי כָּל הַיָּמִים, מֵאָז הֱבִיאַנִי מַר קָפֶּרְפִילְד אּת הַבַּיִת הַזֶּה, וְאַתְּ יָצָאת לִקְרָאתִי.”

פֵּגוֹטִי הִבִּיעָה אֶת יְדִידוּתָהּ הַנֶּאְֶמָנָה אֶל אִמִּי בְּחַבְּקָהּ אוֹתִי חֲבִיקוֹת נֶאְֶמָנוֹת. בָּרִי לִי עַתָּה, כִּי הָאִשָּׁה הַזֹּאת הֵבִיאָה לִידֵי שִֹיחָה זוֹ בְּכַוָּנָה לְהָקֵל מֵעַל אִמִּי אֶת מַשָּׂא יְגוֹנָהּ בְּשָׁפְכָהּ אֶת מְרִי לִבָּהּ. וְאָמְנָם נַעֲשֹוּ פְּנֵי אִמִּי נוֹחִים יוֹתֵר אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

לְאַחַר שְתִיַּת טֵה הוֹסִיפוּ אֵש עַל הָאָח וְהִגְדִּילוּ אֶת אוֹר הַמְּנוֹרָה וְאָנֹכִי קָרָאתִי לִפְנֵי פֵּגוֹטִי פֶּרֶק אֶחָד “מִסֵּפֶר הַתַּנִּינִים” לְזֵכֶר הַיָּמִים הַטּוֹבִים שֶעָבָרוּ (הַסֵּפֶר הָיָה טָמוּן בְּצַלַּחְתָּהּ וְשָׁמוּר כְּאוֹצָר נֶחְמָד). אַחֲרֵי כֵן סִפַּרְתִּי עוֹד עַל דְּבַר “בֵּית־שָׁלוֹם”, וְשִֹיחָתִי הִתְגַּלְגְּלָה שׁוּב עַל אֹדוֹת סְטִירְפוֹרְתְּ חֲבֵרִי אֲשֶׁר הָיָה מִבְחַר הֶגְיוֹנָי. כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים מְאֹד. וְהָעֶרֶב הַהוּא, הָאַחֲרוֹן בְּמִינוֹ, הִשְׁלִים פֶּרֶק אֶחָד מִסֵּפֶר חַיַּי, וְעַד עוֹלָם לֹא יִמָּחֶה מִזִּכְרוֹנִי.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָעֲשִֹירִית, וּלְאָזְנֵינוּ הִגִּיעַ קוֹל שְׁרִיקַת מֶרְכָּבָה. כֻּלָּנוּ קַמְנוּ, וְאִמִּי אָמְרָה אֵלַי בְּחִפָּזוֹן, כִּי מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ גוֹעֲרִים בִּנְעָרִים קְטַנִּים הַמְאַחֲרִים שֶׁבֶת בַּלַּיְלָה, וְלָכֵן טוֹב אֶעֱשֶֹה, אִם אֶעֱלֶה תֵּכֶף עַל מִטָּתִי. נָשַקְתִּי לְאִמִּי וְעָלִיתִי אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה, הוּא חֲדַר מִשְׁכָּבִי, וְנֵר בְּיָדִי, לִפְנֵי בוֹא הָאָח וְהָאָחוֹת. וּבְשִׁבְתִּי סָגוּר בְּחַדְרִי רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי, וְהִנֵּה הִכְנִיסוּ אִתָּם הָאֲנָשִׁים אּל הַבַּיִת רוּחַ קֹר, אֲשֶׁר גֵּרַשׁ אֶת הַחֹם שֶׁשָֹרַר שָׁם כָּל הַיּוֹם.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר רָאִיתִי אֶת עַצְמִי נָבוֹךְ, בְּשָעָה שֶהָיָה עָלַי לָרֶדֶת אֶל הָאוּלָם לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית, יַעַן כִּי אֶת פְּנֵי מַר מוֹרְדְסְטוֹן לֹא רָאוּ עֵינַי מִן הַיּוֹם הַהוּא, שֶבּוֹ עָשִֹיתִי אֶת הַמַּעְַשֶֹה הָרָע. וְאוּלָם הֵן צָרִיךְ הָיִיתִי לָרֶדֶת, וְלָכֵן חָגַרְתִּי כֹּחִי וּפָסַעְתִּי פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת, אַךְ נִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרַי, וְכֵן בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִישִׁית. עַד אֲשֶׁר הִתְאַמַּצְתִּי וְנִכְנַסְתִּי לַחֲדַר הָאֹכֶל.

הוּא עָמַד לְיַד הָאָח, וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן מָזְגָה טֵה. וְכַאֲשֶׁר נִכְנַסְתִּי, נָעַץ עֵינָיו בִּי, אַךְ לֹא הוֹצִיא מִפִּיו מִלָּה, כְּאִלּוּ לֹא יָדַע אוֹתִי.

נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו, אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה שֶל מְבוּכָה, וְאָמָרְתִּי: “סְלַח נָא, אֲדוֹנִי, אֲנִי מִתְחָרֵט עַל עֲוֹנִי, וַאֲנִי מְקַוֶּה, כִּי סָלֹחַ תִּסְלַח לִי.”

“אֶשְֹמַח לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ, דָּוִד, כִּי מִתְחָרֵט אָתָּה,” עָנָה הָאִישׁ.

הַיָּד אֲשֶׁר הוֹשִׁיט לִי הָיְתָה זוֹ שֶנָּשָׁכְתִּי. לֹא יָכֹלְתִּי לִגְרֹעַ עַיִן מִן הַבַּהֶרֶת הָאֲדֻמָּה, שֶׁנִּשְׁאָרָה בִּמְקוֹם הַפֶּצַע. אַךְ כֶּתֶם זֶה לֹא הָיָה אָדֹם כָּל כָּךְ, כְּמוֹ הָאֹדֶם אֲשֶׁר כִּסָּה אֶת לְחָיַי בִּרְאוֹתִי אֶת פָּנָיו הַזּוֹעֲפִים.

“וּמַה שְׁלוֹמֵךְ, אַתְּ, גְּבִרְתִּי?” פָּנִיתִי אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“אַהּ, לֹא כְלוּם,” גָּנְחָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בְּהוֹשִיטָהּ לִי כַּף שֶל טֵה בִּמְקוֹם כַּף יָדָהּ, “כַּמָּה יֶאֶרְכוּ יְמֵי חֻפְשֶׁךָ?”

“חֹדֶש יָמִים, גְּבִרְתִּי.”

“מֵאֵימָתַי?”

“מִן הַיּוֹם הַזֶּה.”

“אָהּ!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “אִם כֵּן כְּבָר עָבַר יוֹם אֶחָד.”

וְהִיא לָקְחָה אֶת “הַלּוּחַ” וַתִּמְחֹק מִשָּׁם יוֹם אֶחָד. וְכֵן עָשְׂתָה בַּבֹּקֶר. עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמִסְפַּר עֲשָֹרָה יָמִים הָיוּ פָנֶיהָ זֹעֲפִים, מֵעֲשָֹרָה וְאֵילָךְ הִצְהִיבוּ פָּנֶיהָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה לַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הִבְהִיקוּ פָּנֶיהָ.

עֹד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן גָּרַם מַזָּלִי לְזַעְזֵעַ אֶת נַפְשָׁהּ שֶׁל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, זוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁלֹּא הָיְתָה נוֹחָה כְּלָל לְהִתְרַגְּשׁוּת. בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה בָּאוּלָם עִם אִמִּי נִכְנַסְתִּי אָנֹכִי, וּבִרְאוֹתִי אֶת הַתִּינוֹק בְּחֵיק אִמִּי, נָטַלְתִּי אוֹתוֹ בְּחִבָּה רַבָּה עַל זְרוֹעוֹתָי. פִּתְאֹם הִשְׁמִיעָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן זְעָקָה גְדוֹלָה, עַד כִּי חָרַדְתִּי.

“הֵנִי יַקִּירָתִי!” קָרְאָה אִמִּי.

“אֵלִי בַּשָּׁמַיִם, קְלָרָה, הֲרוֹאָה אָתְּ?” צָעֲקָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“מָה אֶרְאֶה, הֵנִי יַקִּירָתִי?” שָאֲלָה אִמִּי, “וְאַיֵּה?”

“הֲלֹא הוּא נָטַל!” צָעֲקָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “הַנַּעַר נָטַל אֶת הַתִּינוֹק.”

הִיא הָיְתָה מְלֵאָה פַּחַד, אַךְ הִתְחַזְּקָה וַתַּחֲטֲף אֶת הַתִּינוֹק מִיָּדִי. אַחֲרֵי כֵן הִתְעַלְּפָה וַתִּשְׁכַּב חוֹלָה שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, עַד כִּי מִהֲרוּ לָתֵת לָהּ יֵין־שָֹרָף לְהָשִׁיב נַפְשָׁהּ, וּלְאַחַר שֶׁקָּמָה מֵחָלְיָהּ, קִבַּלְתִּי מִמֶּנָּה פְּקֻדָּה נִמְרָצָה לְבַל אָעֵז מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לִנְגֹּעַ בַּתִּינוֹק. וְאִמִּי הָאֻמְלָלָה מִהֲרָה לְאַשֵּׁר אֶת הַפְּקֻדָּה, אַף כִּי רָאִיתִי בְּפָנֶיהָ, כִּי לִבָּהּ לֹא יְדַבֵּר כֵּן.

וְעוֹד פַּעַם אַחַת הָיָה אוֹתוֹ תִּינוֹק חָבִיב – כִּי בֶּאְֶמֶת הָיָה חָבִיב עָלַי בִּגְלַל אִמֵּנּוּ – הַגּוֹרֵם לְכָךְ, כִּי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן נִמְלְאָה חֵמָה. הַתִּינוֹק הָיָה מוּטָל בְּחֵיק אִמִּי, וְהִיא הִסְתַּכְּלָה בְּעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת וַתִּקְרָא:

“דָּדִי, קְרַב הֵנָּה!” וַתַּבֵּט אֶל עֵינָי.

רָאִיתִי וְהִנֵּה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הִנִּיחָה מִיָּדָהּ אֶת חֲרוּזֵי פְּנִינֶיהָ אֲשֶׁר טִפְּלָה בָּהֶם.

“דְּעוּ לָכֶם.” קָרְאָה אִמִּי בְּנַחַת, “כִּי עֵינֵי שְנֵיהֶם דּוֹמוֹת וְהַצֶּבַע שֶלָּהֶן צֶבַע עֵינַי הוּא. אָכֵן נִפְלָא הַדָּבָר, כַּמָּה הֵם דּוֹמִים זֶה לָזֶה.”

“מַה זֶה תְּדַבְּרִי, קְלָרָה?” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

“הֵנִי יַקִּירָתִי,” עָנְתָה אִמִּי בְּשָֹפָה רָפָה, כִּי נִפְחֲדָה מֵהַקּוֹל הַקָּשֶׁה שֶׁל הַשְּׁאֵלָה, “לְפִי דַעְתִּי, הִנֵּה עֵינֵי הַתִּינוֹק וְעֵינֵי דָדִי דוֹמוֹת דִּמְיוֹן גָּמוּר.”

“קְלָרָה!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, בְּקוּמָהּ מִמּוֹשָבָהּ בְּכַעַס, “לִפְעָמִים אַתְּ שוֹטָה גְמוּרָה.”

“הֵנִי יַקִּירָתִי!” נִסְתָה אִמִּי לְהַרְגִּיעַ אוֹתָה.

“שוֹטָה גְמוּרָה!” חָזְרָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “כְּלוּם בַּר־דַּעַת יָכֹל לִמְצֹא דִמְיוֹן בֵּין הַיֶּלֶד שֶׁל אָחִי וּבֵין הַנַּעַר שֶׁלָּךְ? אֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל. אֵינָם דּוֹמִים זֶה לָזֶה אֲפִילוּ בְּמַשֶּׁהוּ, נִבְדָּלִים הֵם הֶבְדֵּל גָּמוּר. וְלִבִּי מָלֵא תִקְוָה, כִּי כָךְ יְהִי כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. וְהִנֵּה בָּאת אָתְּ… לֹא, לֹא אוּכַל לָשֶׁבֶת פֹּה וְלִשְׁמֹעַ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.”

וְהִיא קָמָה בָּחֳרִי אַף וַתֵּצֵא מִן הַחֶדֶר, וְאֶת הַדֶּלֶת סָגְרָה אַחֲרֶיהָ בְּרַעַשׁ.

קִצּוּר הַדְּבָרִים, לֹא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, אַף לֹא בְּעֵינֵי עַצְמִי, כִּי אֵלֶּה אֲשֶׁר אֲהֵבוּנִי הִסְתִּירוּ אַהֲבָתָם בְּקִרְבָּם, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר שְֹנֵאוּנִי גִלּוּ לִי אֶת שִֹנְאָתָם בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר הָלַכְתִּי כָּל הַיָּמִים זוֹעֵף, קוֹדֵר וְשׁוֹמֵם.

הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי אֲנִי גוֹרֵם לָהֶם אִי־נַחַת, כְּמוֹ שֶהֵם גּוֹרְמִים לִי אִי־נָחַת. יֵש אֲשֶׁר הָיִיתִי נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר בְּשָׁעָה שֶיָּשְׁבוּ שָׁם וְעָסְקוּ יַחְדָּו בְּשִֹיחָה; גַּם פְּנֵי אִמִּי הָיוּ מַבְהִיקוֹת, וְאוּלָם מִן הָרֶגַע אֲשֶׁר רַגְלַי דָרְכוּ עַל מִפְתַּן הַחֶדֶר, עָלָה עֲנַן תּוּגָה וְכִסָּה אֶת פָּנֶיהָ. אִם הָיָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן עַלִּיז, סָרָה עְַלִיצוּתוֹ לְמַרְאֵה פָּנָי; וְהַרוּחַ הָרָעָה שֶהָיְתָה שׁוֹרָה עַל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, חָזְקָה עָלֶיהָ עִם בּוֹאִי. וְלִבִּי יָדַע מְאֹד, כִּי אִמִּי סוֹבֶלֶת מֵעֲוֹנוֹתָי. הִיא יָרְאָה לְדַבֵּר אוֹ גַם לְהַבִּיט אֵלַי בְּחִבָּה, לְבַל תִּגְרֹם לָהֶם עֶלְבּוֹן בְּמַעֲשֶֹיהָ אֵלֶּה, וְאַחֲרֵי כֵן יְהִי לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לְהַטִּיף לִי מוּסָר. יָדַעְתִּי כִּי הִיא מְפַחֶדֶת, אוּלַי אֶגְרֹם אָנֹכִי לָהֶם עֶלְבּוֹן כָּל שֶׁהוּא, וְלָכֵן הִיא מִתְבּוֹנֶנֶת בַּחֲרָדָה אֶל כָּל תְּנוּעוֹתָי.

בִּגְלַל כָּל אֵלֶּה גָמַרְתִּי בְּלִבִּי לְהִתְרַחֵק מֵהֶם עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד, בִּשְׁעוֹת הַחֹרֶף, הָיִיתִי יוֹשֵׁב לְבַדִּי בְּחַדְרִי הַשּׁוֹמֵם עָטוּף בְּאַדַּרְתִּי וְשָׁקוּעַ בִּקְרִיאָה.

בָּעֶרֶב הָיִיתִי בָּא לִפְעָמִים וְיוֹשֵׁב בַּמִּטְבָּח יַחַד עִם פֵּגוֹטִי. בַּמָּקוֹם הַזֶּה רָוַח לִי וְלֹא יָרֵאתִי לִהְיוֹת מַה שֶׁהִנֵּנִי. אַךְ תַּחְבּוּלוֹתַי הָיוּ לְמוֹרַת רוּחַ לְיוֹשְׁבֵי הָאוּלָם. שָׁם הֶחֱלִיטוּ לָשִֹים קֵץ לְמִנְהָגַי הָרָעִים. הֵן בִּי הִשְתַּמְּשוּ לְחַנֵּךְ אֶת אִמִּי וּלְהַעֲמִידָהּ בְּנִסְיוֹנוֹת, וְלָכֵן חָשְבוּ וּמָצְאוּ כִּי לֹא טוֹב הוּא, אִם יִפָּקֵד מְקוֹמִי בָּאוּלָם.

“דָּוִד!” אָמַר אֵלַי מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּאַחַד הַיָּמִים, אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם כְּשֶׁאָמַרְתִּי לַעֲזֹב אֶת הָאוּלָם, כְּדַרְכִּי – “צַר לִי לִרְאוֹת אוֹתְךָ סַר וְזוֹעֵף תָּמִיד.”

“זוֹעֵף כְּדֹב!” הוֹסִיפָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

עָמַדְתִּי שׁוֹתֵק וְהוֹרַדְתִּי אֶת רָאשִׁי.

“דַּע לְךָ, דָּוִד,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “כִּי מִדָּה זוֹ שֶׁל עַצְבוּת הִיא הָרָעָה בְּכָל הַמִּדּוֹת.”

“לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי,” הֵעִירָה אֲחוֹתוֹ, “נַעַר קְשֵׁה עֹרֶף וּבַעַל מִדּוֹת רָעוֹת כָּמוֹהוּ. הַאֵין גַּם אַתְּ קְלָרָה יַקִּירָתִי, רוֹאָה זֹאת?”

“סִלְחִי לִי, הֵנִי חֲבִיבָה,” עָנְתָה אִמִּי, “הַאֻמְנָם בָּרִי לָךְ – עוֹד הַפַּעַם סִלְחִי לִי – כִּי אַתְּ יוֹדַעַת אֶת נֶפֶשׁ דָּדִי?”

“חֶרְפָּה הִיא לִי, קְלָרָה,” הֵשִיבָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “אִם לֹא אוּכַל לְהָבִין אֶת נֶפֶשׁ הַנַּעַר הַזֶּה אוֹ נֶפֶשׁ נַעַר כָּל שֶהוּא. אָמְנָם לֹא אֶתְפָּאֵר בְּחָכְמָתִי הָרַבָּה, אֲבָל בִּינַת אָדָם יֵשׁ לִי.”

“אֵין סָפֵק, הֵנִי יַקִּירָתִי,” הִתְנַצְּלָה אִמִּי. "כִּי בִינָה יְתֵרָה… "

“חִדְלִי נָא, חִדְלִי, קְלָרָה,” שִׁסְּעָה אוֹתָהּ מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן מִתּוֹךְ רֹגֶז.

“אֲבָל לֹא אָנֹכִי לְבַדִּי,” קָרְאָה אִמִּי, “כִּי אִם הַכֹּל יוֹדְעִים זֹאת. הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מִמֵּךְ, וּתְבוּנָתֵךְ עָמְדָה לִי לֹא אַחַת, עַד כִּי אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ עֶרְכֵּךְ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וְלָכֵן אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ בְּהַדְרַת כָּבוֹד, הֵנִּי יַקִּירָתִי, הַאֲמִינִי לִי.”

“נַנִּיחַ, קְלָרָה, כִּי אֲנִי אֵינִי מְבִינָה אֶת נֶפֶשׁ הַנַּעַר,” הֵשִׁיבָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “נַנִּיחַ, אִם טוֹב בְּעֵינַיִךְ, כִּי אֵינִי מְסֻגָּלָה כְּלָל לְכָךְ, כִּי חָכְמַת הַנַּעַר שֶׁלָּךְ עֲמֻקָּה מְאֹד, אַךְ אֶפְשָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָחִי דֵי תְבוּנָה עַד כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת קְצֵה תְּכוּנָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר, וַהֲרֵי אָחִי הוּא שֶׁפָּתַח לְדַבֵּר בָּעִנְיָן הַזֶּה וְאַתְּ הִפְסַקְתְּ אוֹתוֹ בָּאֶמְצַע.”

“לְפִי דַעְתִּי, קְלָרָה,” נַעֲנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּקוֹל קָשֶׁה, “מוּטָב שֶׁיָּדוּנוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן אֲנָשִׁים הַנּוֹגְעִים בַּדָבָר פָּחוֹת מִמֵּךְ.”

“אֱדוּאַרְד,” עָנְתָה אִמִּי בְּהַכְנָעָה, "יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי בְּכָל הָעִנְיָנִים אַתָּה מֻכְשָׁר לָדוּן יוֹתֵר מִמֶּנִי, וְרַק אָמַרְתִּי… "

“שְׁטוּת אָמַרְתְּ,” הֵשִׁיב הָאִישׁ, “לְהַבָּא, קְלָרָה, הִזָּהֲרִי בִּדְבָרַיִךְ.”

שִֹפְתֵי אִמִּי נָעוּ בְּאָמְרָהּ: “כֵּן, אֱדוּאַרְד, יַקִּירִי,” אַךְ קוֹלָהּ לֹא נִשְׁמָע.

“צַר לִי, דָּוִד, לִרְאוֹת,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּנַעֲצוֹ עֵינָיו בִּי, “כִּי סַר וְזָעֵף אַתָּה תָּמִיד. מִדָּה זוֹ לֹא תִכּוֹן לְפָנָי. אַתָּה מְחֻיָּב לְשָׁרְשָׁהּ מִלִבְּךָ, וְגַם אָנוּ מְחֻיָּבִים לְתַקֵן אוֹתָךְ.”

“סְלַח לִי, אֲדוֹנִי,” גִּמְגַּמְתִּי, הֵן לֹא הָיִיתִי זוֹעֵף כְּלָל מִיּוֹם שוּבִי הְַלוֹם."

“אַל תְּבַקֵּש מַחֲסֶה בַּשֶּׁקֶר!” קָרָא הָאִישׁ בְּקוֹל עַז, עַד כִּי אִמִּי שָׁלְחָה יָדָהּ הָרוֹעֶדֶת, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְהָגֵן עָלַי, “הֵן רָגִיל אַתָּה לָשֶׁבֶת בָּדָד בַּחֲדָר מִשְׁכָּבְךָ, תַּחַת אֲשֶׁר עָלֶיךָ לָשֶׁבֶת עִמָּנוּ פֹּה. אַתָּה מִתְבּוֹדֵד בְּחַדְרֶךָ. מֵעַתָּה דַּע לְךָ, אַחַת דִּבַּרְתִּי, כִּי רְצוֹנִי לִרְאוֹתְךָ יוֹשֵׁב פֹּה וְלֹא שָׁם. וְעוֹד אֲנִי דוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי תְהִי בֵּן מַקְשִׁיב. הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת יָדִי. כָּךְ הוּא רְצוֹנִי.”

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הוֹצִיאָה מִפִּיהָ מִין חוּכָה צְרוּדָה.

“אֲנִי רוֹצֶה, כִּי תַחֲלֹק כָּבוֹד לִגְדוֹלִים מִמְּךָ וְתִשְׁמַע בְּקוֹלִי, בְּקוֹל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן וּבְקוֹל אִמֶּךָ. אַל יְהִי הַחֶדֶר הַזֶּה כִּמְנֻגָּע בִּגְלָלֶךָ. שֵׁב נָא.”

הוּא שִׁעְבֵּד אוֹתִי כְּכֶלֶב, וְאָנֹכִי נִכְנַעְתִּי לִרְצוֹנוֹ כְּכֶלֶב.

“וְעוֹד דָּבָר אֶחָד,” הוֹסִיף הָאִישׁ, “הִנֵּה רוֹאֶה אֲנִי, כִּי דַרְכְּךָ לְהִתְרָעוֹת עִם אֲנָשִׁים פְּחוּתִים. אַל נָא תִּתְחַבֵּר עִם מְשָׁרְתֵי הַבָּיִת. הַמִּטְבָּח לֹא יְתַקֵּן אֶת נִשְׁמָתְךָ וְלֹא יְלַמֶּדְךָ מִדּוֹת טוֹבוֹת. וְעַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַמְּסִיתָה אוֹתְךָ אֵין רְצוֹנִי לְדַבֵּר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אַתְּ, קְלָרָה,” וְהוּא פָנָה אֶל אִמִּי, “עַל פִּי הֶרְגֵּל יָשָן וְדִמְיוֹן שָׁוְא נוֹטֶה חֶסֶד אֵלֶיהָ, וּבְשׁוּם אֹפֶן אִי אֶפְשָׁר לְהַפְרִיד בֵּינֵיכֶן.”

“אָכֵן זֶה הוּא רֶגֶשׁ מַתְעֶה שֶׁאִי אֶפְשָר לְבָאֲרוֹ!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

רַק זֹאת אֲנִי אוֹמֵר לְךָ," פָּנָה הָאִישׁ שׁוּב אֵלָי, “כִּי אֵין דַּעְתִּי נוֹחָה מִידִידוּתְךָ עִם מָרַת פֵּגוֹטִי, וְלָכֵן עָלֶיךָ לַעֲזֹב אוֹתָהּ. וְעַתָּה, דָּוִד, הְַלֹא תָבִין וְתֵדַע, כִּי אוֹי לְךָ, אִם לֹא תִשְׁמֹר לְקַיֵּם אֶת מִצְוָתִי לְכָל דִּקְדּוּקֶיהָ.”

כֵּן, אֲנִי מֵבִין וְיוֹדֵעַ, אוּלַי יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהוּא מְשַׁעֵר, בְּיחוּד בְּכָל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ אֶל אִמִּי הָאֻמְלָלָה, וַאֲנִי שׁוֹמֵר אֶת פְּקֻדָּתוֹ לְכָל פְּרָטֶיהָ. אֵין אֲנִי נִמְלָט עוֹד אֶל חַדְרִי הַבּוֹדֵד; אֵין אֲנִי מְבַקֵּש עוֹד מַחֲסֶה בְּצֵל פֵּגוֹטִי; וְיוֹם יוֹם אֲנִי יוֹשֵׁב בַּחֲדַר הָאוּלָם וּמְצַפֶּה לְחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה, לִשְׁעַת שֵׁנָה.

הוֹי, מָה רַב הַשִּׁעֲמוּם לָשֶׁבֶת שָׁעוֹת רְצוּפוֹת בַּמָּקוֹם הַהוּא, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה לְהָנִיעַ יָד אוֹ רֶגֶל, שֶׁמָּא תִּתְאוֹנֵן מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הָרְגִילָה לְבַקֵּשׁ לִי תּוֹאֲנוֹת, עַל הוֹלְלוּתִי; וְיֵש בּוֹ סַכָּנָה לְהָרִים עַיִן, שֶׁמָּא תִּפְגַּע, חַס וְשָׁלוֹם, בִּפְנֵי אִישׁ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וּמְצָאַנִי עָוֹן! מַה קָשֶׁה לְשֶׁבֶת וּלְהַאֲזִין אֶל נְקִישׁוֹת הַשָּׁעוֹן, לְהִתְבּוֹנֵן אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הַיּוֹשֶׁבֶת וְחוֹרֶזֶת פְּנִינֵי־פֶּלֶד נוֹצְצוֹת; לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה זוֹ, אִם עֲתִידָה הִיא לְהִנָּשֵֹא, וּמִי יִהְיֶה הַגֶּבֶר הָאֻמְלָל שֶיִּזְכֶּה בָּהּ; לִסְפֹּר וְלִמְנוֹת אֶת חֶלְקֵי הַכַּרְכֹּב שֶׁעַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר; לָשֵֹאת עַיִן אֶל הַתִּקְרָה וּלְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיּוּרִים וְהַשִֹרְטוּטִים אֲשֶׁר שָׁם.

וְיֵשׁ שֶׁהָיִיתִי יוֹצֵא יְחִידִי לְטַיֵּל בִּימֵי גְשָׁמִים וְרוּחוֹת עַל פְּנֵי רְחוֹבוֹת נִרְפָּשִׁים, וּמֵאֲחוֹרַי נִגְרָר הַחֶדֶר, שֶׁשָּׁם יוֹשְׁבִים מַר מוֹרְדְסְטוֹן עִם אֲחוֹתוֹ, זֶה הַמַּשָּא הַכָּבֵד, שֶׁמַּזָּלִי הֶעֱמִיס עַל שִׁכְמִי, זוֹ הָרוּחַ הָרָעָה שֶׁאֵין תַּחְבּוּלָה לְהַבְרִיחָהּ, זֶה נֵטֶל הָאֶבֶן, הַמֵּעִיק עַל רוּחִי וּמְטַמְטֵם אֶת לִבִּי.

הִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב דּוּמָם וְנָבוֹךְ לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן וְסוֹעֵד, וְתָמִיד אֲנִי חָשׁ, כִּי יֵשׁ כָּאן סַכִּין מְיֻתָּר וּמַזְלֵג מְיֻתֶּרֶת – אֵלֶּה שֶׁלִּי; וְיֵשׁ כָּאן כִּסֵּא מְיֻתָּר וּקְעָרָה מְיֻתָּרָה – אֵלֶּה שֶׁלִּי; וְאִישׁ אֶחָד מְיֻתָּר פֹּה, וְהָאִישׁ הַזֶּה אֲנִי הוּא.

וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁהִדְלִיקוּ אֶת הַנֵּרוֹת, וְעָלַי הָיָה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה, לֹא נוֹעַזְתִּי לִקְרֹא בַּסֵּפֶר לְשֵׁם תַּעֲנוּג, וְרַק נִשְׁקַעְתִּי בְּסֵפֶר שַׁאֲלוֹת חֶשְׁבּוֹן; אַךְ לוּחוֹת הַמִּדָּה וְהַמִּשְׁקָל לָבְשׁוּ בְּדִמְיוֹנִי צוּרָה שֶל נְגִינוֹת, וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא נִקְלְטוּ בְּמֹחִי, כִּי אִם נִכְנְסוּ בְּדֶרֶךְ אָזְנִי הָאַחַת וְיָצְאוּ מִיָּד בְּדֶרֶךְ אָזְנִי הַשֵּׁנִית.

הוֹי, כַּמָּה פְּעָמִים נִכְשַׁלְתִּי בְּפִהוּק וְגִמְגוּם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי זָהִיר מְאֹד! כַּמָה פְעָמִים הִתְעוֹרַרְתִּי בַּחֲרָדָה מִתּוֹךְ תְּנוּמָה. אַף פַּעַם אַחַת לֹא זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ מַעֲנֶה עַל הֶעָרָה קַלָּה שֶׁיָּצְאָה מִפִּי לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ הָיִיתִי, עַד שֶׁאֵין כַּדַּאי לָשִֹים לֵב אֵלָי, וּבְכָל זֹאת עָמַדְתִּי לְשָֹטָן עַל דֶּרֶךְ כָּל אָדָם.

וּמַה גְּדוֹלָה הָיְתָה יְשׁוּעָתִי, כַּאֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן עַל הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית, וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן נָתְנָה לִי פְּקֻדָּה לַעֲלוֹת עַל מִטָּתִי.

כֹּה עָבְרוּ עָלַי יְמֵי הַחַגִּים, עַד אֲשֶׁר בָּא אוֹתוֹ הַבֹּקֶר, שֶׁמָּרַת מוֹרְדְסְטוֹן אָמְרָה: “הִנֵּה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן,” וַתִּתֵּן לִי כּוֹס־טֵה אַחֲרוֹנָה.

לֹא נִצְטָעַרְתִּי עַל שֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם לָלֶכֶת מִזֶּה. נַפְשִׁי הָיְתָה שְׁרוּיָה כָּל הַיָּמִים בְּתוֹךְ תְּנוּמָה, וְעַתָּה הִתְעוֹרְרָה לְזֵכֶר חֲבֵרִי סְטִירְפוֹרְתְּ, אַף כִּי מַר קְרִיקְל אוֹרֵב מֵאֲחוֹרָיו. וְשׁוּב בָּא מַר בַּרְקִיס וְעָמַד לְיַד גֶּדֶר הַגָּן; וְשׁוּב נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בְּקָרְאָהּ: “קְלָרָה!” בְּשָׁעָה שֶׁכָּרְעָה אִמִּי לְחַבְּקֵנִי לִפְנֵי הִפָּרְדִי מִמֶּנָּה.

נָשַׁקְתִּי לְאִמִּי וּלְאָחִי הַקָּטֹן, וְצַעַר גָּדוֹל תָּקַף אוֹתִי. אַךְ לֹא עַל הַפְּרֵדָה הָיָה לִבִּי דַוָּי, יַעַן כִּי כָל יְמֵי שִׁבְתִּי פֹּה הֵן הִפְרִידָה תְּהוֹם בֵּינִי וּבֵין אִמִּי, וְלֹא הַנְּשִׁיקוֹת הַחַמּוֹת שֶׁל אִמִּי נֶחְרְתוּ עָמֹק בְּזִכְרוֹנִי, אַךְ אוֹתָם הָרְגָעִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי הַנְּשִׁיקוֹת הָאֵלֶּה.

כְּבָר יָשַׁבְתִּי בְּתוֹךְ הַקָּרוֹן, וּלְאָזְנִי הִגִּיעַ קוֹל קוֹרֵא בִּשְׁמִי. הִבַּטְתִּי לַאֲחוֹרַי וְהִנֵּה אִמִּי עוֹמֶדֶת לְבַדָּה לְיַד גֶּדֶר הַגָּן, וְהִיא אוֹחֶזֶת בַּתִּינוֹק לְנֶגֶד עֵינָי. הַיּוֹם הָיָה קַר, הָאֲוִיר שׁוֹקֵט; וְאַף שַֹעֲרָה אַחַת עַל רֹאשָׁהּ לֹא זָזָה, אַף לֹא קֶמֶט אֶחָד בְּשִֹמְלָתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדָה וְהִסְתַּכְּלָה בִּי, בְּאַחֲזָהּ אֶת הַתִּינוֹק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.

כֹּה נֶעֶלְמָה אִמִּי מֵעֵינָי. וּבַמַּרְאֶה הַזֶּה רְאִיתִיהָ אַחֲרֵי כֵן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וְהִיא עוֹמֶדֶת דּוּמָם לְיַד מִטָּתִי, עֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בִּי וּפָנֶיהָ נוּגִים, כְּמוֹ בַּיּוֹם הַהוּא – וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ הִיא אוֹחֶזֶת אֶת תִּינוֹקָהּ.

 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: זִכְרוֹן יוֹם הוּלַדְתִּי    🔗

אֲנִי מְדַלֵּג עַל כָּל הַמְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר עַד הַחַג שֶׁל יוֹם הוּלַדְתִּי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֹדֶש שְׁבָט. אֵין אֲנִי זוֹכֵר כְּלוּם, מִלְּבַד אֶת רִגְשֵׁי אַהֲבָתִי אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ, שֶׁהָלְכוּ וְגָבְרוּ בְּלִבִּי. הוּא עָזַב אֶת כָּתְלֵי בֵּית־הַסֵּפֶר בְּסוֹף “הַזְּמָן” אוֹ קֹּדֶם, וּכְבוֹדוֹ גָדַל בְּעֵינַי שִׁבְעָתָיִם. אוּלָם מִלְּבַד זֹאת אֵינִי זוֹכֵר מְאוּמָה. זֵכֶר הַמְאֹרָע הַגָּדוֹל שֶׁל הַיָּמִים הָאֵלֶּה בִּלַּע בְּלִבִּי אֶת זֵכֶר כָּל הַמְאֹרָעוֹת הַקְּטָנִּים, עַד כִּי לֹא נוֹדְעוּ עִקְּבוֹתֵיהֶם.

קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין, כִּי מֶשֶׁךְ שֶׁל שְׁנֵי יְרָחִים שְׁלֵמִים עָבַר מִיּוֹם שׁוּבִי לְ“בֵית־שָׁלוֹם” עַד בּוֹא יוֹם הִוָּלְדִי. אַךְ אֲנִי מַאֲמִין בְּכָךְ, יַעַן כִּי עֻבְדָּה הִיא, שֶׁכֵּן הָיָה. לוּלֵא כֵן, הָיִיתִי חוֹשֵׁב, כִּי לֹא הָיָה רֶוַח כְּלָל בֵּין שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה, וְהֵם בָּאוּ רְצוּפִים זֶה אַחַר זֶה.

זוֹכֵר אֲנִי הֵיטֵב אֶת טִיבוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַהוּא! עֲרָפֶל פָּרוּשׁ עַל הָאָרֶץ, הַכְּפוֹר חוֹדֵר בָּאֲוִיר כְּרוּחַ רָעָה; פְּאוֹתַי הָרְטֻבּוֹת מְדֻבָקוֹת אֶל לְחָיָי. אֲנִי מַבִּיט לְאֹרֶךְ חֲדַר־הַלִּמּוּדִים, אֲשֶׁר נֵר כֵּהֶה מֵאִיר לוֹ בְּבֹקֶר מְעֻנַּן זֶה; וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאֵד הָעוֹלֶה וּמִתְפַּתֵּל בָּאֲוִיר, כְּשֶׁהַתַּלְמִידִים נוֹשְׁפִים עַל אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וּמְתוֹפְפִים בְּרַגְלֵיהֶם עַל גַבֵּי הָרִצְפָּה לְהִתְחַמֵּם.

הַדָּבָר הָיָה אַחֲרֵי פַּת שַׁחֲרִית, וְהַתַּלְמִידִים נִקְרְאוּ לָבוֹא מִכִּכַּר הַמִּשְׂחָק אֶל חֲדַר הַלִּמּוּדִים. נִכְנַס מַר שַׁרְף וְקָרָא:

“יָבוֹא דָוִד קָפֶּרְפִילְד אֶל הָאוּלַם.”

צִפִּיתִי לְקַבֵּל מֵאֵת פֵּגוֹטִי סַל מָלֵא מִגְדָּנוֹת, וְלָכֵן שָׂמַחְתִּי מְאֹד עַל הַבְּשׂוֹרָה. אֲחָדִים מִן הַנְּעָרִים סְבִיבוֹתַי נִגְּשׁוּ אֵלַי לְבַקְּשֵׁנִי, כִּי לֹּא אֶשְׁכָּחֵם בְּחַלְּקִי אֶת הַמַּעֲדַנִּים לַחֲבֵרִים, וְאָנֹּכִי מִהַרְתִּי לָרוּץ בְּחֶדְוָה רַבָּה.

"אַל נָא תְּמהֵר, דָּוִד, " קרא מַר שַׁרְף, “לּא תְּאחֵר מְאוּמה, בְּנִי, אַל לְךָ לְמַהֵר.”

אָמְנָם יָכְלוּ הַדְּבָרִים הָרַכִּים הָאֵלֶּה לְהַפְלִיאֵנִי, אִלּוּ בָּאָה מַחֲשָׁבָה כָּל־שֶׁהִיא אֶל לִבִּי; אַךְ מַחֲשָׁבָה זוֹ בָּאָה אֵלַי רַק אַחֲרֵי כֵן. מִהַרְתִּי אֶל הָאוּלָם, וְשָׁם מָצָאתִי אֶת מַר קְרִיקְל יוֹשֵׁב וְסוֹעֵד פַּת שַׁחֲרִית, וְהַקָּנֶה וְהָעִתּוֹן מֻנָּחִים לְפָנָיו, וּמָרַת קְרִיקְל עוֹמֶדֶת וּבְיָדֶיהָ מִכְתָּב פָּתוּח, אַךְ מִגְדָּנוֹת אֵינָן.

“דָּוִד קָפֶּרְפִילְד.” קָרְאָה מָרַת קְרִיקְל בְּהוֹשִיבָהּ אוֹתִי עַל הַסַּפָּה וְהִיא יָשְׁבָה לִימִינִי, “רוֹצָה אֲנִי לְדַבֵּר עִמְּךָ הַיּוֹם, יֵשׁ לִי דָבָר לְהַגִּיד לְךָ, בְּנִי.”

מַר קְרִיקְל, שֶׁאֵלָיו הִתְבּוֹנַנְתִּי, נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְלֹא הִבִּיט אֵלַי, וְסָתַם אֲנָחָה בְּפִיו עַל־יְדֵי פְרֻסַּת לֶחֶם מְרוּחָה בְּחֶמְאָה.

“נַעַר אַתָּה, בְּנִי, וְלֹא יָדַעְתָּ עוֹד אֶת חֲלִיפוֹת הַחַיִּים,” אָמְרָה אֵלַי מָרַת קְרִיקְל, “דּוֹר הוֹלךְ וְדוֹר בָּא. אַךְ כֻּלָּנוּ מְחֻיָּבִים לָדַעַת זֹאת, דָּוִד, מִי בְּנַעֲרוּתוֹ וּמִי בְּזִקְנָתוֹ וּמִי בְּכָל יְמֵי חַיָּיו.”

הִבַּטְתִּי אֵלֶיהָ בְּתִמָּהוֹן.

“בְּעֵת שֶׁבָּאתָ הֲלוֹם, מִקֵּץ יְמֵי הַחֹפֶשׁ,” שָׁאֲלָה מָרַת קְרִיקְל כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, “הַאִם הָיוּ כָּל בְּנֵי־בֵיתְךָ בְּרִיאִים?”

וְאַחֲרֵי דּוּמִיּה קְצָרָה הוֹסִיפָה:

“הַאִם הָיְתָה אִמְּךָ בֲּרִיאָה?”

רֶטֶט עָבַר בְּכָל גּוּפִי, אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי בְּשֶׁלְּמָה הוּא, וְלֹא חָדַלְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ, וְלֹא פָּתַחְתִּי פִּי לַעֲנוֹת לָהּ.

“יַעַן כִּי,” אָמְרָה הָאִשָּׁה, “צַר לִי לְהַגִּיד לְךָ אֵת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בַּבֹּקֶר הַזֶּה, כִּי אִמְּךָ חוֹלָה מְאֹד.”

עַב־עָנָן עָמַד בֵּינִי וּבֵין מָרַת קְרִיקְל, וְתֹאַר פָּנֶיהָ כְּמוֹ הָלַךְ וְהִתְרַחֵק מֵעֵינָי. אַחַר הִרְגַּשְׁתִּי עַל לְחָיַי דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת אֲשֶׁר יָרְדוּ וְחָזְרוּ וְיָרְדוּ מֵעֵינָי.

“הִיא חוֹלָה מְסֻכֶּנֶת” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה.

עַתָּה יָדַעְתִּי הַכֹּל.

“הִיא מֵתָה.”

דִּבּוּר זֶה מְיֻתָּר הָיָה. עוֹד בְּטֶרֶם שְׁמַעְתִּיו מִפִּיהָ פָּרַצְתִּי בִּבְכִי מַר וְרָאִיתִי אֶת עַצְמִי יָתוֹם עָלוּב בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל.

מָרַת קְרִיקְל הָיְתָה נוֹחָה מְאֹד אֵלָי. כָּל הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי בְּבֵיתַהּ עַל יָדָהּ וּפְעָמִים שֶׁעָזְבָה אוֹתִי לְבַדִּי. בָּכִיתִי רַב בֶּכִי עַד אֲשֶׁר נִרְדַּמְתִּי, וּלְאַחַר שֶׁהֱקִיצוֹתִי חָזַרְתִּי וּבָכִיתִי. וְכַאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי לִבְכּוֹת עוֹד הַחִלּוֹתִי לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, צַעַר קָשֶׁה מְאֹד הֵעִיק עַל לִבִּי, וּכְאֵבִי חָזָק מְאֹד, וְאֵין מָזוֹר לוֹ.

וּבְכָל זֹאת הָיוּ מחְשְׁבוֹתַי קַלּוֹת. הֵן לֹא הִתְרַכְּזוּ מִסָּבִיב לַאֲסוֹנִי שֶׁהֵעִיק עַל לִבִּי, אַךְ רִפְרְפוּ מִמַּעַל לוֹ. הִרְהַרְתִּי עַל בֵּיתֵנוּ שֶׁשָּׁמַם וְנִסְגַּר עַתָּה, הִרְהַרְתִּי בַּיֶּלֶד הַקָּטֹן, שֶׁחָלָה זֶה יָמִים אֲחָדִים, וְכַנִּרְאֶה מֵת גַם הוּא. הִרְהַרְתִּי עַל אֹדוֹת קִבְרוֹ שֶל אָבִי בְּבֵית־הָעַלְמִין לְיַד בֵּיתֵנוּ וְעַל אִמִּי שֶׁתָּנוּחַ בְּצִלָּם שֶׁל הָאִילָנוֹת הַיְדוּעִים לִי כָּל כָּךְ.

וְכַאֲשֶׁר נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בַּבַּיִת, עָמַדְתִּי עַל כִּסֵא והִסְתַּכַּלְתִּי בָּרְאִי לִרְאוֹת אֶת עֵינַי שֶׁאָדְמוּ מִבְּכִי וְאֶת פָּנַי הַמַּבִּיעִים יָגוֹן. וְכַעֲבֹר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת חָשַׁבְתִּי, אִם תִּזַּלְנָה עוֹד דִּמְעוֹתַי, וּמַה יַרְעִישׁ אֶת לִבִּי יוֹתֵר מִכֹּל, כַּאֲשֶׁר אֶקְרַב אֶל בֵּית־מוֹלַדְתִּי — כִּי עָתִיד הָיִיתִי לִנְסֹע לְיוֹם־הַקְבוּרָה שֶׁל אִמִּי. וְאָנֹכִי רָאִיתִי אֶת עַצְמִי חָשׁוּב בְּתוֹךְ שְׁאָר הַנְּעָרִים, וִיגוֹנִי עָשָׂה אוֹתִי בְּעֵינַי לְאָדָם גָּדוֹל.

לֹא הָיָה נַעַר תְקוּף־צַעַר כָּמוֹנִי. אַךְ זוֹכֵר אֲנִי, כִּי הַחֲשִׁיבוּת שֶׁבְּצַעַר זֶה גָרְמָה לִי מִין הֲנָאָה בְּשָׁעָה שֶׁטִּיַלְתִּי עַל פְּנֵי כִּכַּר הַמִּשְׂחָק בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בַּצָּהֳרַיִם, וְהַנְּעָרִים עוֹדָם יוֹשְׁבִים בַּחֲדַר הַלִּמּוּדִים. בִּרְאוֹתִי אוֹתָם מְצִיצִים עָלַי בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת, בְּעָבְרָם וּבְשׁוּבָם, הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים שֶׁל עַצְבוּת וְהָלַכְתִּי אַט, וּלְאַחַר גְּמַר הַלִּמּוּדִים, בְּשָעָה שֶהַנְּעָרִים בָּאוּ עִמִּי בִּדְבָרִים, הֶחֱזַקְתִּי טוֹבָה לְעַצְמִי עַל שֶׁאֵינִי מִתְגָּאֶה עֲלֵיהֶם וּמְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד כְּמִנְהָגִי יוֹם יוֹם.

עָתִיד הָיִיתִי לִנְסֹע אֶל בֵּית־מוֹלַדְתִּי בְּלֵיל הַמָּחֳרָת לֹא בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר, כִּי אִם בְּעֶגְלַת אִכָּרִים, שֶׁעוֹבְרִים בָּהּ מַהֲלַךְ לֹא רָב. בָּעֶרֶב הַזֶּה לֹא סִפַּרְתִּי סִפּוּרַי, וּטְרַדְלֶס חֲבֵרִי אָמַר לְהַשְׁאִיל לִי אֶת הַכֶּסֶת שֶׁלּוֹ. לֹא יָדַעְתִּי, עַל מָה הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת חֶסֶד זֶה עִמִּי, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִי כֶּסֶת שֶׁלִּי; וְאוּלָם זֶה הָיָה כָּל רְכוּשׁוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן, וְהוּא רָצָה לְהַבִּיעַ בַּמֶּה שֶׁהוּא אֶת הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בְּצַעֲרִי.

מִמָּחֳרַת הַיּוֹם אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם עָזַבְתִּי אֶת “בֵּית שָׁלוֹם.” לֹא עָלָה אָז עַל דָּעְתִּי, כִּי לֹא אָשׁוּב עוֹד אֵלָיו, כָּל הַלַּיְלָה נָסַעְנוּ אַט, וְרַק בַּשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית אוֹ הָעֲשִׂירִית בַּבֹּקֶר הִגַּעְנוּ לְיַרְמוּת. צִפִּיתִי לִמְצֹא אֶת מַר בַּרְקִיס, אַךְ הוּא לֹא הָיָה שָׁם, וּבִמְקוֹמוֹ בָּא לִקְרָאתִי אָדָם זָקֵן וְגוּץ, בְּרִיא־בָשָׂר וּבַעַל פָּנִים צְהֻבּוֹת, לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְכוֹבַע רְחַב־שׁוּלַיִם בְּרֹאשׁוֹ.

“הָעֶלֶם קָפֶּרְפִילְד?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי.”

“לֶךְ נָא־עִמִּי, אָדוֹן צָעִיר, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ,” קָרָא הָאִישׁ בְּפָתְחוֹ אֶת הַדֶּלֶת, “וְאָנֹכִי אֶקָּחֲךָ אֶל בֵּית מוֹלַדְתֶּךָ.”

שַׂמְתִּי אֶת כַּפִּי בְּתוֹךְ כַּפּוֹ, אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי, מִי הַאִישׁ הַזֶּה, ונֵּלֶךְ וַנָּבֹא אֶל חֲנוּת אַחַת בִּרְחוֹב צַר, וְעַל גַּבַָּה רָשׁוּם:

" עָמְרִי, מוֹכֵר אָרִיג, חַיָּט, תַּגָּר, עוֹשֶׂה מַכְשִׁירֵי קְבוּרָה וְכו'."

זוֹ הָיְתָה חֲנוּת קְטַנָּה וְצָרָה, וּבָהּ הַרְבֵּה מִינִים שֶל בְּגָדִים תְּפוּרִים וְעַל סַף חַלּוֹן אֶחָד מֻנָּחִים כּוֹבָעִים וּמִצְנָפוֹת.

בָּאנוּ לְתוֹךְ חֶדֶר קָטֹן מֵאֲחוֹרֵי הַחֲנוּת. שָׁם יָשְׁבוּ שָׁלֹשׁ נְעָרוֹת וְעָסְקוּ בִּתְפִירָה. עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵיהֶן נֶעֶרְמוּ גְזָרִים שֶׁל אָרִיג שָחוֹר, וְעַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע מִתְגַּלְגְּלִים קְרָעִים קְטַנִּים וּפִסּוֹת קְטַנּוֹת. הַחֹם הָיָה רַב בַּחֶדֶר וְרֵיחַ מַחֲנִיק נוֹדֵף מִשָׁם.

שָׁלשׁ הַנְּעָרוֹת שֶׁהָיוּ, כַּנִּרְאֶה, טְרוּדוֹת מְאֹד בַּעֲבוֹדָתָן הֵרִימוּ רֹאשָׁן לְהַבִּיט אֵלַי, וְאַחַר הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן; חַט־חוּט, חַט־חוּט. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עָלָה מִבֵיּת הַמְּלָאכָה, הָעוֹמֵד בְּחָצֵר קְטַנָּה הַסְּמוּכָה לַחַלּוֹן, קוֹל פַּטִּישׁ הוֹלֵם בְּלִי הֶרֶף; רַט־טַט, רַט־טַט, רַט־טַט.

“וּבְכֵן,” פָּנָה מְנַהֲלִי אֶל אַחַת מִן הַנְּעָרוֹת, “מָה הִיא הָעֲבוֹדָה, מִינִי?”

“אַל תִּירָא, אָבִי,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה בַּעֲלִיצוּת וְלֹא הִבִּיטָה בְּפָנָיו, “הַכֹּל יִהְיֶה מוּכָן בִּזְמַנּוֹ.”

מַר עָמְרִי הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ רְחַב־הַשּׁוּלַיִם וְיָשַׁב וְנָשַׁם בִּכְבֵדוּת, כִּי בָּרִיא וְשָׁמֵן הָיָה הָאִישׁ, וּרְגָעִים מוּעָטִים עָבְרוּ עַד אֲשֶׁר יָכֹל לְהוֹצִיא מִפִּיו:

“טוֹב וְיָפֶה.”

“אַבָּא,” קָרְאָה מִינִי, “אַתָּה מְקַבֵּל כָּל דָּבָר בְּאַהֲבָה.”

“אֵין תּוֹעֶלֶת אִם לֹא נַעֲשֶׂה כֵּן, יַקִּירָתִי,” עָנָה מַר עָמְרִי, “וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר הוּנַח לִי מְעַט מִשִּׁעוּלִי, עָלַי לָמֹד אֶת גּוּפוֹ שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם קָטֹן זֶה. הֲתֵלֵךְ עִמִּי אֶל הַחֲנוּת, מַר קָפֶּרְפִילְד?”

הָלַכְתִּי אַחֲרֵי מַר עָמְרִי, וְאַחֲריֵ אֲשֶׁר הֶרְאָה לִי כַּמָּה וְכַמָּה מִינִים שֶׁל אָרִיג, שֶׁהָיוּ לְפִי דְּבָרָיו מֻבְחָר מִן הַמֻּבְחָר, וְאֵין נָאִים מֵהֶם לְבִגְדֵי אֵבֶל, מָדַד אֶת קוֹמָתִי וְעָבְיִי וְרָשַם הַכֹּל בְּפִנְקָס. לְאַחַר שֶׁגָּמַר עֲבוֹדָתוֹ זוֹ, הֵעִיר אוֹתִי לְהִתְבּוֹנֵן אל מַרְכֻּלְתּוֹ וְלרְאוֹת אֶת הַמּוֹדוֹת, “שֶׁזֶּה עַתָּה נִתְחַדְּשׁוּ,” וְאֶת אֵלֶּה שֶׁזֶּה עַתָּה נִתְיַשֶּׁנוּ."

“וּבִגְלַל אֵלֶּה אָנוּ מַפְסִידִים כֶּסֶף לֹא מְעַט,” קָרָא מַר עָמְרִי, “אַךְ הַמּוֹדוֹת דּוֹמוֹת לִבְנֵי אָדָם: הֵן בָּאוֹת, אֵין יוֹדֵעַ מָתַי, מֵאַיִן וְלָמָּה, וְהֵן עוֹבְרוֹת, וְאֵין יוֹדֵעַ מָתַי, מֵאַיִן וְלָמָּה. כָּל דָּבָר הוּא, לְדַעְתִּי, כְּמוֹ בַּעַל־חַי, אִם תְּעַיֵּן הֵיטֵב בְּכָךְ.”

שָׁרוּי הָיִיתִי בְּצַעַר גָּדוֹל וְלֹא יָכֹלְתִּי לָדוּן בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁאוּלַי הָיָה לְמַעְלָה מִבִּינָתִי בִּכְלָל, וּמַר עָמְרִי הֱבִיאַנִי שׁוּב אֶל הָאוּלָם. אַחַר כָּךְ גָּחַן לְמַטָּה בְּדֶרֶךְ סוּלָם וְקָרָא: “הָבִיאוּ טֵה וְלֶחֶם.” וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי מִסָּבִיב לִי, הִרְהַרְתִּי וְהֶאֱזַנְתִּי אל הָרִשְׁרוּשׁ בַּחֶדֶר וְאֶל קוֹל הַפַּטִּישׁ שֶׁעָלָה מִן הֶחָצֵר, עַד אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אֹכֶל וְשָׁמוּ לְפָנָי.

“מַכִּיר הָיִיתִי אוֹתְךָ,” קָרָא מַר עָמְרִי בְּהַמְתִּינוֹ שָׁעָה קַלָּה עַד שֶׁנָּגַעְתִּי בַּלֶּחֶם הַמֻּנָּח לְפָנַי, כִּי מַרְאֵה הָאָרִיג הַשָּׁחוֹר נָטַל מִמֶּנִּי אֶת תַּאֲבוֹנִי, “מַכִּירְךָ אֲנִי מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, יְדִידִי הַצָּעִיר.”

“הַאֻמְנָם, אֲדוֹנִי?”

“כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ יְדַעְתִּיךָ,” אָמַר מַר עָמְרִי, “וְעוֹד קֹדֶם שֶׁרָאִיתִי אוֹר חַיִּים יָדַעְתִּי גַם אֶת אָבִיךָ שִׁעוּר קוֹמָתוֹ, — חָמֵשׁ רַגְלַיִם וּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים וּמֶחֱצָה.”

“רַט־רַט, רַט־רַט, רַט־רַט,” “נִשְׁמַע הַקּוֹל מִן הֶחָצֵר.”

“אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה, אֲדוֹנִי, מַה שְׁלוֹם אָחִי הַקָּטֹן?” שְׁאִלְתִּיו.

מַר עָמְרִי נִעֲנַע בְּרֹאשוֹ.

“רַט־רַט, רַט־רַט, רַט־רַט,”

"הַיֶּלֶד מוּטָל בִּזְרוֹעוֹת אִמּוֹ, " עָנָה הָאִישׁ.

“אוֹי, תִּינוֹק עָלוּב! הָאֻמְנָם מֵת הַיֶּלֶד?”

“אַל תִּדְאַג, אִם אֵין בְּיָדְךָ לְהוֹשִׁיע,” עָנָה מַר עָמְרִי, “כֵּן הַיֶּלֶד מֵת.”

לַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה הַזֹּאת הִתְעוֹרֵר כְּאֵבִי. עָזַבְתִּי אֶת פַת־הַשַּׁחֲרִית אֲשֶׁר אַךְ טָעַמְתִּי מִמֶּנּוּ, וָאֵלֵךְ וָאֵשֵׁב אֶל שֻׁלְחָן אַחֵר בְּפִנַּת הַחֶדֶר הַקָּטֹן, וּמִינִי מִהֲרָה לְסַלֵּק מֵעָלָיו אֶת הָאָרִיג, לְבַל אַרְטִיב אוֹתוֹ בְּדִמְעוֹתָי. נַעֲרָה טוֹבַת־לֵב הָיְתָה מִינִי זוֹ, אַף לִטְּפָה בְּרַחֲמִים רַבִּים אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי לַהֲסִירָן מֵעַל עֵינַי, אַךְ רוּחַ שָׂשׂוֹן מִלֵּא אוֹתָהּ, כִּי עוֹד מְעַט וְתִגְמֹר אֶת עֲבוֹדָתָהּ וְתֵלֵךְ לָשׂוּחַ, וְלָכֵן לֹא יָכְלָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרִי.

בֵּינָתַיִם חָדַל הַקּוֹל הָעוֹלֶה מִן הֶחָצֵר, וְאִישׁ צָעִיר־לְיָמִים יְפֵה־מַרְאֶה בָּא הַחַדְרָה, בְּיָדוֹ פַּטִּישׁ וּפִיו מָלֵא מַסְמְרוֹת קְטַנִּים, אֲשֶׁר הוֹצִיאָם בְּפָתְחוֹ שְׂפָתָיו לְדַבֵּר.

“וּבְכֵן יוֹרָם,” קָרָא מַר עָמְרִי, “מָה עֲבוֹדָתֶך?”

“תַּם וְנִשְׁלַם, אֲדוֹנִי,” עָנָה יוֹרָם.

“אֵין זֹאת, כִּי עָשִׂיתָ מְלַאכְתְּךָ בַּלַּיְלָה לְאוֹר הַנֵּר, בְּשָׁעָה שֶׁאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי בַּקְּלוּבּ. הֲכֵן הוּא?” שָׁאַל מַר עָמְרִי בְּעָצְמוֹ עֵינוֹ הָאֶחָת.

“כֵּן” עָנָה יוֹרָם, “לְאַחַר שֶׁאָמַרְתָּ, כִּי אִם תִּגָּמֵר הָעֲבוֹדָה, נִסַּע לְטַיֵּל שְׁלָֹשְׁתֵּנוּ: מִינִי וְאָנֹכִי… וְאָתָּה.”

“אָהּ! לְדַעְתִּי, עָלָה עַל לִבְּכֶם לַעֲזֹב אוֹתִי, אֶת הַזָּקֵן, בַּבַּיִת,” קָרָא מַר עָמְרִי מִתּוֹךְ צְחוֹק שֶׁהֱבִיאוֹ לִידֵי שִׁעוּל.

“וּבְכֵן,” חָזַר וְאָמַר הָאִישׁ הַצָּעִיר, “עָמַלְתִּי עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, עַד שֶׁכִּלִּיתִּי עַתָּה אֶת מְלַאכְתִּי. וְאַתָּה, אֲדוֹנִי, קוּם וְרָאִיתָ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי.”

“אֲנִי הוֹלֵךְ,” עָנָה מַר עָמְרִי בְּקוּמוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ, “וְאַתָּה יַקִּירִי,” פָּנָה אֵלַי, " אוּלַי יֵשׁ עִם לִבְּךָ לִרְאוֹת אֶת…"

“לֹא אַבָּא,” הִפְסִיקָה אוֹתוֹ מִינִי.

“אָמֹר אָמַרְתִּי, בִּתִּי, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה יִנְעַם לוֹ,” קָרָא מַר עָמְרִי, “אַךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַדִּין עִמָּךְ.”

לֹא אוּכַל לְהַגִּיד, מֵאַיִן יָדַעְתִּי כִּי הוֹלְכִים הֵם לִ‏רְאוֹת אֶת אֲרוֹן אִ‏מִּי, אִמִּי הַיְקָרָה. מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי קוֹל מְלָאכָה זוֹ, לֹא רָאִיתִי צוּרַת אָרוֹן שֶׁל מֵת, וּבְכָל זֹאת אָמַר לִי לִבִּי, מַה קוֹל הַפַּטִּישׁ הָעוֹלֶה מִן הֶחָצֶר, וּכְשֶׁנִּכְנַס הָאִישׁ הַצָּעִיר, יָדַעְתִּי, כִּי הוּא הוּא שֶׁעָשָׂה אֶת הָאָרוֹן.

גַּם עֲבוֹדַת הַתְּפִירָה כָּלְתָה, וּשְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת יָצְאוּ מִבֵּית־הַמְּלָאכָה אֶל הַחֲנוּת, וְרַק מִינִי נִשְׁאֲרה לֶאֱסֹף אֶת הַבְּגָדִים הַתְּפוּרִים וְלִצְרֹר אוֹתָם בִּשְׁנֵי אַרְגָּזִים. וּבַעֲשׂוֹתָהּ מְלַאכְתָּהּ זוֹ כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ וַתָּשַׁר בְּקוֹל דַּק נִגּוּן עַלִּיז. יוֹרָם, הוּא חֲתָנָהּ, בָּא אֶל הַחֶדֶר וְנָשַׁק לָהּ בִּגְנֵבָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה טְרוּדָה (אֵלַי לֹא שָׂם לֵב כְּלָל) וַיֹּאמֶר, כִּי אָבִיהָ הָלַךְ לְהָבִיא עֲגָלָה, וְעָלָיו לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ מַהֵר לָצֵאת לַדָּרֶךְ. אַחֲרֵי כֵן יָצָא, וּמִינִי שָׂמָה אֶת בֵּית־אֶצְבָּעָהּ וְאֶת הַמִּסְפָּרַיִם בְּכִיסָהּ, וְאֶת הַמַּחַט עִם חוּט שָׁחוֹר תָּחֲבָה בְּשִׂמְלָתָה, וַתִּלְבַּשׁ בִּזְרִיזוּת אֶת מְעִילָהּ וַתַּעֲמֹד לְנֹכַח הָרְאִי הַקָּטֹן הַתָּלוּי מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, בּוֹ רָאִיתִי אֶת דְּמוּת פָּנֶיהָ הַיָּפִים.

אֶל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֳתְבּוֹנַנְתִּי בְּשִׁבְתִּי בְּפִנָּה אֶל הַשֻּׁלְחָן וְרֹאשִׁי תָּמוּךְ בְּכַפִי, וַאֲנִי מְהַרְהֵר הַרְהוּרִים שׁונִים. עַד מְהֵרָה קָרְבָה הָעֲגָלָה אֶל פְּנֵי הַחֲנוּת, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׂמוּ בָּהּ אֵת הָאַרְגָּזִים, עָלִיתִי אָנֹכִי, וְאַחֲרַי שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים. הָעֲגָלָה הָיְתָה גְדוֹלָה וּרְחָבָה, עַד כִי יָשַׁבְנוּ כֻּלָנוּ בִּרְוָחָה.

מִיָּמַי לֹא יָדַעְתִּי בְּלִבִּי רֶגֶשׁ זָר (עַתָּה, אוּלַי, חָכַמְתִּי יוֹתֵר), כְּמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְתִּי עִם הָאֲנָשִׁים הָהֵם וְרָאִיתִי אוֹתָם שָׂשִׂים עַל טִיּוּלָם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵכִינוּ בִּגְדֵי־אֵבֶל. לֹא קָצַפְתִּי עֲלֵיהֶם, אַךְ פָּחַדְתִּי מִפְּנֵיהֶם, כְּאִלּוּ נָפַלְתִּי בִּידֵי בְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין שׁוּם דִּמְיוֹן בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם. הֵם הָיו מְלֵאִים גִּיל. הַזָּקֵן יָשַׁב בִּמְקוֹם רַכָּב, וּשְׁנֵי הַצְּעִירִים יָשְׁבוּ מֵאֲחוֹרָיו; וּבְשָׁעָה שֶׁפָּנָה אֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים, נָטוּ זֶה מֵעֵבֶר מִזֶּה מֵעֵבֶר מִזֶּה וְהִקְשִׁיבוּ לְכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו: גַּם עִמִּי הָיוּ בָּאִים בִּדְבָרִים אִלּוּ לֹא נִתְרַחַקְתִּי מֵהֶם וְנִסְתַּרְתִּי בְּפִנָתִּי, מָלֵא רֹגֶז עַל הָאֲנָשִׁים הָעוֹסְקִים בְּשִׂיחוֹת אֲהָבִים וְדִבְרֵי הוֹלְלוּת בְּשָׁעָה זוֹ; וּפֶלֶא הָיָה בּעֵינַי, כִּי מִן השָּׁמַיִם לֹא נֶעֶנְשׁוּ על קְשִׁי לִבָּם.

וְכַאֲשֶׁר עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים בַּמָּלוֹן לָתֵת מִסְפּוֹא לַסּוּס, גַּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהִתְעַלֵּס מְעַט, לֹא הָלַכְתִּי אַחֲרֵיהֶם וְלֹא חִלַּלְתִּי אֶת צוֹמִי, וּלְאַחַר שֶׁקָּרַבְנוּ אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, מִהַרְתִּי לָרֶדֶת מֵעַל הָעֲגָלָה, לְבַל אֶעֱבֹר בְּחֶבְרָתָם שֶׁל אֵלּוּ לִפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת הָאֲטוּמִים, שֶׁנִּרְאוּ אֵלַי כְּעִוְרִים, כְּאִלוּ נִטַּל מְאוֹר עֵינֵיהֶם. הוֹי, מַה נוֹחַ הָיָה לִבִּי לְהִתְעוֹרֵר, עַד כִּי נִפְתַּח בְּרֶגַע אֶחָד מַעְיַן דִּמְעוֹתַי — רַק לְמַרְאֵה הַחַלּוֹן שֶׁל חֲדַר אִמִּי ושֶׁל הַחֲדֶר הַסָּמוּךְ לוֹ, שֶׁהָיָה חַדְרִי שֶׁלִּי בִּימֵי אָשְׁרִי.

עֹוד בְּטֶרֶם דָּרכְתִּי עַל סַף הַבַּיִת, כְּבָר הָיִיתִי חָבוּק בִּזְרוֹעוֹת פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר הֱבִיאַתְנִי אֶל הֵחֶדֶר. כָּל יְגוֹנָהּ הַטָּמוּן הִתְפָּרֵץ מִלִּבָּה בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי רֶגַע רִאשׁוֹן. אַךְ עַד מְהֵרָה הִבְלִיגָה עַל יְגוֹנָה, ותְּדַבֵּר בְּלַחַשׁ, וַתֵּלֶךְ אַט, כְּאִלּוּ יָרְאָה לְהַפְרִיעַ אֶת מְנוּחַת הַמֵּת. אַחֲרֵי כֵן נוֹדַע לִי, כִּי הָאִשָּׁה הַטוֹבָה הַזֹאת לֹא שָׁכְבָה בְּמִטָּתָהּ זֶה יָמִים רַבִּים. גַּם עַתָּה יָשְׁבָה כָּל הַלַּיְלָה בְּחַדְרָהּ שֶׁל הַנִּפְטָרָה. “כָּל זְמָן שֶׁחֶמְדַּת לִבִּי שׁוֹכֶבֶת עַל הָאָרֶץ,” אָמְרָה “לֹא אֶעֱזֹב אוֹתָהּ לְבַדָּהּ.”

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶל הָאוּלָם, מָצָאתִי אֶת מַר מוֹרְדְסְטוֹן יוֹשֵׁב עַל כִסְאוֹ לְיַד הָאָח, וְהוּא בּוֹכֶה בּחֲשַׁאי וְשָׁקוּע בְּהַרְהוֹרִים. הוּא לֹא הֵרִים עֵינָיו לְהַבִּיט אֵלָי. וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, שֶׁיָּשְׁבָה לִפְנֵי שֻׁלְחָנָהּ וְעָסְקָה בִּכְתִיבָה, וּלְפָנֶיהָ הֲמוֹן גִּלְיוֹנוֹת מִכְתָּבִים, הוֹשִׁיטָה לִי אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַקָּרוֹת כְּמַסְמְרִים ותִּשְׁאָלֵנִי בְּקוֹל לַחֲשָׁה הַיָּבֵשׁ, אִם מָדְדוּ אוֹתִי בִּשְׁבִיל בִּגְדֵי הָאֵבֶל.

“כֵּן” עָנִיתִי.

“וְאֶת כָּתְנוֹתֶיךָ,” הוֹסִיפָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לִשְׁאֹל, “הַאִם הֵבֵאתָ עִמָּךְ?”

“כֵּן, גְּבִרְתִּי, אֶת כָּל בְּגָדַי הֵבֵאתִי.”

ואֵלֶּה הָיוּ כָּל דִּבְרֵי־הַתַּנְחוּמִים שֶלִּבָּהּ הָאַמִּיץ מָצָא לֵאמֹר לִי. אֵין כָּל סָפֵק בְּעֵינַי, כִּי תַּעֲנוּג מְיֻחד הָיָה לָהּ לְאִשָּׁה זוֹ לְהִתְהַדֵּר בְּשָׁעָה זוֹ בְּאוֹצַר הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת שֶׁלָּהּ, שֶׁנּקְרְאוּ בְּפִיהָ בְּשֵׁם אֹמֶץ־רוּחַ, שִׁלְטוֹן בְּנֶפֶשׁ, דֵּעָה צְלוּלָה, שֵׁכֶל קַר. הִיא הָיְתָה מְלֵאָה גַאֲוָה עַל כִּשְׁרוֹנָהּ הַמַּעֲשִׂי; גַּם עַתָּה לֹא עָסְקָה אֶלָּא בְּעֵט וּדְיוֹ, וְשׁוּם דָּבָר לֹא הִטָּה אוֹתָהּ מִדַּרְכָּהּ. כָּל הַיּוֹם, מִן הַבֹּקֶר עַד הַלַּיְלָה, יָשְׁבָה לִפְנֵי שֻׁלְחָנָהּ וְכָתְבָה, וְדבּוּרָהּ עם כָּל אָדָם הָיָה קָשֶׁה כְּמו תָּמִיד. אַף קַו אֶחָד לֹא זָע בְּפָנֶיהָ, אַף נְעִימָה קַלָּה לֹא נִשְׁמְעָה בְקוֹלָהּ. אַף קֶמֶט כָּל־שֶׁהוּא לֹא נִרְאָה בְשִׂמְלָתָהּ.

אָחִיהָ הָיָה נוֹטֵל לִפְעָמִים סֵפֶר, אַךְ רָאִיתִי, כִּי לֹא קָרָא בּוֹ אַף פַּעַם אַחַת, הָיָה פּותְחוֹ וּמַבִּיט בּוֹ ועוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּקוֹרֵא, אַךְ שָׁעָה שְׁלֵמָה הוּא יוֹשֵׁב וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ אַף דַּף אֶחָד, וְאַחַר הוּא מַנִּיחוֹ וּמִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר אָנֶּה וָאָנָּה. אָנֹכִי הָיִיתִי יוֹשֵׁב, יָדַי מְשֻׁלָּבוֹת וְעֵינַי מִתְבּוֹנְנוֹת אֶל הָאִישׁ, וַאֲנִי מוֹנֶה אֶת צְעָדָיו שָׁעָה אַחֲרֵי שָׁעָה. פְּעָמִים שֶׁהָיָה פּוֹנֶה בְּדִבּוּר אֶל אֲחוֹתוֹ, אַךְ אֵלַי לֹא דִבֵּר מְאוּמָה. וּבְכָל הַבַּיִת, שֶׁדִּמְמַת־מָוֶת שָׂררָה בוֹ, הָיָה הוּא הָאֶחָד, מִלְּבַד שְׁעוֹן הַקִּיר, בַּעַל תְּנוּעָה.

בְּאוֹתָם הַיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי הַקְּבוּרָה לֹא רָאִיתִי אֶת פֵּגוֹטִי בִּלְתִּי אִם מְעַט, כִּי כָל הַיּוֹם הָיְתָה כְּלוּאָה בַּחֶדֶר שֶׁשָּׁם שָׁכְבָה אִמִּי עִם תִּינוֹקָהּ, וְרַק בַּלַּיְלָה הָיְתָה בָּאָה וְיוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי מִטָּתִי עַד שֶׁאִישַן.

יוֹם אוֹ יוֹמַיִם לִפְנֵי הַקְּבוּרָה לָקְחָה אוֹתִי פֵּגוֹטִי אֶל הַחֶדֶר הַהוּא. אֲנִי זוֹכֵר רַק, כִּי מִתַּחַת לֹבֶן־סָדִין, עַל מִטָּה מֻקָּפָה טֹהַר נֶהְדָּר וְהוֹד קֹדֶש, רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת זוֹ שֶׁבִּגְלָלָהּ ירְדָה הַדּוּמִיָּה בַּבָּיִת. וְכַאֲשֶׁר נִסְּתָה פֵּגוֹטִי לְהָרִים בְּנַחַת אֶת הַמִּכְסֶה, צָעַקְתִּי בְּקוֹל: לֹא; לֹא! — וָאֶתְפֹּשׂ בְּיָדָהּ.

אִלּוּ הָיָה אֶתְמֹל יוֹם־הַקְּבוּרָה, לֹא הָיִיתִי זוֹכְרוֹ לְכָל פְּרָטָיו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַתָּה אַחֲרֵי עֲבֹר שָׁנִים רַבּוֹת: — הָאֲוִיר בַּחֲדַר הָאוּלָם, בְּדָרְכִי עַל הַמִּפְתָּן, אוֹר הַמְּנוֹרוֹת הַדּוֹלְקוֹת, זִיו הַיַּיִן בַּבַּקְבּוּקִים, מַרְאֵה הַכּוֹסוֹת וְהַקְּעָרוֹת, הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַתּוּפִינִים, הַבֹּשֶׂם הַנּוֹדֵף מִשִּׁמְלַת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, שְׁחוֹר בִּגְדֵי הָאֵבֶל.

הָרוֹפֵא מַר שִׁילִיף, שֶׁהָיָה בֵּין הַמְלַוִּים, נִגַּשׁ אֵלַי וְשָׁאַל בְּחִבָּה:

“מַה שְׁלוֹמוֹ שֶׁל דָּדִי?”

לֹא יָכֹלְתִּי לֵאמֹר לוֹ כִּי שָׁלוֹם לִי, וְרַק הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי, וְהוּא אֲחָזָה בְּכַפּוֹ. וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן עוֹבֶרֶת, פָּנָה אֵלֶיהָ וְאָמָר:

“הִנֵּה יְדִידֵנוּ הַקְּטַנִּים סְבִיבֵנוּ נַעֲשִׂים גְּדוֹלִים. הֵם הוֹלְכִים וּגְדֵלִים שֶׁלֹּא מִידִיעָתֵנוּ. כָּךְ הוּא סֵדֶר הָעוֹלָם!”

וְאוּלָם מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן עָנְתָה עַל דְּבָרָיו בְּקֶמֶט־מֵצַח וּבְקִדָה קַלָּה בִּלְבָד. הָרוֹפֵא הֵנֶּעֱלָב סָר אֶל קֶרֶן זָוִית, בְּאַחֲזוֹ בְּיָדִי, וְלֹא פָּתַח שׁוּב אֶת פִּיו.

אֲנִי רוֹאֶה דָבָר זֶה, יַעַן כִּי מִטִּבְעִי הוּא לְהִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה סְבִיבִי, לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי שָׂם לֵב אֶל הַנּוֹגֵע לְעַצְמִי.

נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, וּמַר עָמְרִי עִם חֲבֵריו הִתְחִילוּ לְזָרֵז אוֹתָנוּ. נִכְנְסוּ נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה, הֵם אֵלֶּה לְבוּשֵׁי הַשְּׁחוֹרִים שֶׁפֵּגוֹטִי סִפְּרָה לִי עֲלֵיהֶם זֶה כְּבָר, כִּי הוֹצִיאוּ גַם אֶת אָבִי מִן הַחֶדֶר הַזֶּה לְהוֹבִילוֹ לִקְבָרוֹת.

חֲבוּרָה קְטַנָּה שֶׁל מְלַוִּים הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי הַמִּטָּה. נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עִם מַשָּׁאָם כְּבָר עוֹמְדִים בַּגָּן; הֵם הוֹלְכִים לְפָנֵינוּ לְאֹרֶךְ הַמִּשְׁעוֹל, עוֹבְרִים לְיַד הָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים, יוֹצְאִים דֶּרֶךְ פֶּתַח הַגֶּן וּבֶאִים אֶל בֵּית־הָעַלְמִין, אֲשֶׁר שָׁם הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ בְּינְקוּתִי אֶת רִנְנַת הַצִּפֳּרִים בְּבֹקֶר קַיִץ.

עוֹמְדִים אָנוּ מִסָּבִיב לַקֶּבֶר. הַיּוֹם הַזֶּה מְשֻׁנֶּה בְּעֵינַי מִכָּל הַיָּמִים. גַּם אוֹר הַשֶּׁמשׁ עֵין עַצְבוּת לוֹ. ומסּבִיב שׂוֹרֶרֶת דְּמָמָה קְדוֹשָׁה, זוֹ שֶׁבָּאָה הֲלוֹם מִן הַבַּיִת יַחַד עִם זוֹ שֶׁטּוֹמְנִים עַתָּה בָּאֲדָמָה. וּבְעוֹדֶנּוּ עוֹמְדִים גְלוּיֵי רֹאשׁ, אֲנִי שׁוֹמֵע אֶת קוֹל הַכֹּהֵן, הַקּוֹל הָעוֹלֶה כְּמוֹ מֵרָחוֹק וְקוֹרֵא בָּרוּר: “אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה” נְאוּם ה'! וְאַחַר אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֲנָחוֹת; וּבְעָמְדִי בֵּין הַמֲלַוִּים אֲנִי רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה וְהַנּאֱמָנָה, זוֹ פֵּגוֹטִי, הַיְקָרָה לִי מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְלִבִּי הָרַךְ בָּטוּחַ, כִּי אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם יַעֲנֶה וְיֹאמֶר אֵלֶיהָ: “שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֵךְ!”

בֵּין קְהַל הַמְלַוִּים יֵשׁ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים יְדוּעִים לִי; מֵהֶם שֶׁרָאִיתִי בְּינְקוּתִי בְּבֵית־הַתְּפִלָּה, וּמֵהֶם שֶׁרָאוּ אֶת אִמִּי בִּנְעוּרֶיהָ הַפּוֹרְחִים, בְּיוֹם בּוֹאָה לָגוּר בַּכְּפָר הַזֶּה. לִבִּי מָלֵא צַעֲרִי הַגָּדוֹל, וּבְכָל זֹאת אֲנִי מִתְבּוֹנֵן וְרוֹאֶה כָּל אִישׁ וְאִישׁ, אֲפִילוּ אֶת מִינִי, הַמְּצִיצָה בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת אֶל חֲתָנָהּ הָעוֹמֵד סָמוּךְ אֵלָי.

וְהִנֵּה תַּם הַכֹּל, נִסְתַּם הַקֶּבֶר, וְאָנוּ עוֹזְבִים אֶת בֵּית־הָעַלְמִין. בֵּיתֵנוּ עוֹמֵד לְעֵינֵינוּ בְּלִי שׁוּם שִׁנּוּי בְּכָל יָפְיוֹ, זֶה הַבַּיִת הַקָּשׁוּר בְּדִמְיוֹנִי עִם זוֹ שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ בִּימֵי עֲלוּמֶיהָ, וְכָל צַעֲרִי שֶׁל אוֹתָם הַיָּמִים כְּאַיִן הוּא לְעֻמַּת צַעֲרִי בְּשָּׁעָה זוֹ. אַךְ הֵם מוֹבִילִים אוֹתִי ומַר שִׁילִיף פּוֹנֶה אֵלַי בִּדְבָרִים, יוֹצֵק מְעַט מַיִם לְתוֹךְ פִּי. וּבְבַקְּשִּׁי מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לָלֶכֶת אֶל חַדְרִי, הוּא שׁוֹלֵחַ אוֹתִי בְּרַחֲמִים רַבִּים.

כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, הֲרֵי הֵם בְּעֵינַי כְּאִלּוּ קָרוּ בְּיוֹם אתְמוֹל. הַרְבֵּה מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּחַיַּי אַחֲרֵי כֵן, כְּבָר צָלְלוּ בּתְהוֹם הַשִּׁכְחָה, וְרַק זֶה לְבַדּוֹ עוֹמֵד אֵיתָן, כְּסֶלַע בְּלֶב יָם.

יָדַעְתִּי כִּי פֵּגוֹטִי תָּבוֹא אֶל חַדְרִי. דּוּמִיּת הַיּוֹם הָיְתָה נוֹחָה לִשְׁנֵינוּ. הִיא בָּאָה וְיָשְׁבָה אֶצְלִי עַל יַד מִטָּתִי הַקְּטַנָּה וַתֹּאחֶז בְּיָדִי. פְּעָמִים שֶׁהִגִּישָׁה אוֹתָהּ אֶל שְׂפָתֶיהָ, וּפְעָמִים שֶׁלִטְּפָה אוֹתָהּ בְּיָדֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁשִּׁעַשְׁעָה אֶת אָחִי הַקָּטֹן. אַחֲרֵי כֵן סִפְּרָה לִי, עַל פִּי דַרְכָּהּ, אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים אֶל אוֹתוֹ הַמְאֹרָע.

“זֶה יָמִים רַבִּים,” פָּתְחָה פֵּגוֹטִי “לֹא הָיָה שָׁלוֹם בְּרוּחָהּ. לִבָּהּ הָיָה דַוָּי, וְאֹשֶׁר רָחוֹק מִמֶּנָּה. כְּשֶׁנּוֹלַד לָהּ הַיֶּלֶד, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי יוּנַח לָהּ. אַךְ פָּנֶיהָ דַלּוּ מְאֹד וּמִיּוֹם לְיוֹם דָּעֲכוּ חַיֶּיהָ. קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד לָהּ הַיֶּלֶד הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בָּדָד וּבוֹכָה, וְאַחֲרֵי כֵן הָיְתָה רְגִילָה לְזַמֵּר בְּקוֹל דַּק כָּל כָּךְ, שֶׁפַּעַם אַחַת, בְּשָׁמְעִי אֶת הַקּוֹל הַזֶּה, נִדְמֶה לִי, כִּי עוֹלֶה הוּא בָּאֲוִיר וּמִתְרוֹמֵם לָרָקִיעַ.”

“אַחֲרֵי כֵן,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי לְסַפֵּר, “נָפַל רוּחָה וְלִבָּה חָרֵד. בְּאוֹתָם הַיָּמִים הָיָה כָּל דִּבּוּר קָשֶׁה גוֹרֵם לָה יִסּוּרִים, אַךְ עִמִּי הִתְהַלְּכָה כְּמוֹ בְּיָמִים מִקֶּדֶם, לִבָּהּ לֹא סָר מֵאֲחֲרֵי פֵּגוֹטִי שֶׁלָּהּ הַסְּכָלָה. הוֹי יָפָתי תַּמָּתִי!”

כָּאן עָמְדָה פֵּגוֹטִי וַתַּחֲלֵק שָׁעָה קַלָּה בְּרֹךְ וּבְחִבָּה אֶת יָדִי.

“הַיוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁרָאִיתִי אֶת קְלַסְתֵּר פָּנֶיהָ בִּדְמוּת זוֹ שֶׁהָיְתָה לָהּ לְפָנִים, הָיָה אוֹתוֹ יוֹם, שֶׁאַתָּה מֶחֲמַדִּי, בָּאתָ אֵל בֵּית־מוֹלַדְתֶּךָ. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתָנוּ, אָמְרָה אֵלָי:,עַד עוֹלָם לֹא אֶרְאֶה עוֹד אֶת בְּנִי מֶחְמַדִי. לִבִּי אוֹמֵר לִי כֵן‘. וְאוּלָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא הִגִּידָה לְאִישׁ חוּץ מִמֶּנִּי, אַף הִתְאַמְּצָה לְהִתְעוֹרֵר וּלְהַעֲמִיד פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת. רַק פַּעַם אַחַת, כְּשָׁבוּע יָמִים קֹּדֶם הַמְאֹרָע, אָמְרָה אֶל אִישָׁהּ: “חֲבִיבִי, הוֹלֶכֶת אֲנִי לָמוּת,” וּבַלַּיְלָה הַהוּא, בְּהַשְׁכִּיבִי אוֹתָהּ בְּמִטָּתָהּ, אָמְרָה אֵלָי:, פֵּגוֹטִי, עַתָּה רָוַח לִי. בַּעֲלִי הָאֻמְלָל שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, אַף יוֹסִיף לְהַאֲמִין בָּהֶם יוֹתֵר מִיּוֹם אֶל יוֹם, עַד אֲשֶׁר יִתֹּם הַכֹּל. עֲיֵפָה אָנִי, אִם תַּרְדֵּמָה תִּפֹּל עָלַי, שְׁבִי עַל יָדִי בִּשְׁעַת שְׁנָתִי. אַל נָא תַּעַזְבִינִי. אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אֶת שְׁנֵי יְלָדָי, וְהוּא יָגֵן וְיִשְׁמֹר עַל בְּנִי הַיָּתוֹם מֵאָבִיו.’”

“וְאָמְנָם מִן הַלַּיְלָה הַהוּא וָהָלְאָה לֹא עָזַבְתִּי מִטָּתָהּ,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי, "הִיא הָיְתָה בָּאָה בִּדְבָרִים עִם שְׁנֵי אֵלֶּה שֶׁבָּאוּלָם, יַעַן כִּי אָהֲבָה אוֹתָם. לִבָּהּ הָיָה מָלֵא אַהֲבָה אֶל כָּל מִי שֶׁהָיָה קָרוֹב לָהּ. וְאוּלָם בְּכָל שָׁעָה שֶׁהָלְכוּ מֵעִמָּהּ, הָיְתָה פּוֹנָה רַק אֵלַי, כְּאִלּוּ רַק בְּחֶבְרַת פֵּגוֹטִי מָצְאָה מְנוּחָה, וּמֵעוֹלָם לֹא נִרְדְּמָה אִם לֹא יָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ. בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן, בָּעֶרֶב, נָשְׁקָה לִי ואָמָרָה: “אִם יָמוּת גַּם תִּינוֹקִי, פֵּגוֹטִי, אָנָּא שִׂימִי אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתַי וְיַחְדָּו נָנוּחַ בַּקֶּבֶר (וְכֵן הָיָה, כִּי הַתִּנוֹק חַי רַק יוֹם אֶחָד אַחֲרֵי מוֹת אִמּוֹ), יָבוֹא נָא בְּנִי יְחִידִי הָאָהוּב לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ לִמְקוֹם מְנוּחָתֵנוּ, וְאַתּ הַגִּידִי לוֹ, כִּי לִפְנֵי מוֹתָהּ בֵּרְכָה אוֹתוֹ אִמּוֹ לֹא בְּרָכָה אַחַת, כִּי אִם אֶלֶף בְּרָכוֹת.”

וְשׁוּב שְׁתִיקָה: וְשׁוּב לִטְּפָה פֵּגוֹטִי אֶת יָדִי.

“בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי, “הִתְעוֹרְרָה ותְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי מְעַט מַיִם לִשְׁתּוֹת, וְאַחֲרֵי אַשֶׁר שָׁתְתָה, שָׁלְחָה אֵלַי חִיוּךְ מָלֵא צַעַר. הוֹי, הַיָּפָה, מַה נְעִימוֹת הָיו כָּל תְנוּעוֹתֶיהָ!… וּמִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, אָמְרָה אֵלַי, כִּי מַר קָפֶּרְפִילְד הָיָה טוֹב וְרַך אֵלֶיהָ, וְהַכֹּל קִבֵּל בְּאַהֲבָה, וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁנָּפַל רוּחָהּ, כִּי לֵב אוֹהֵב טוֹב וְיָפֶה מִכָּל חָכְמָה וְכִי בָּה מָצָא אֶת הָאשֶׁר. וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרָה אֵלָי: פֵּגוֹטִי, יַקִּירָתִי, גְּשִׁי אֵלָי. שִׂימִי יָדֵךְ הַטּוֹבָה תַּחַת רֹאשִׁי וְאַמְּצִינִי אֶל לִבֵּךְ, כִּי פָנַיִךְ מִתְרַחֲקִים מִמֶּנִּי, וַאֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת קְרוֹבָה אֵלָיִךְ.” עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר בִּקְשָׁה מִמּנִֶּי. הָהּ, דָּדִי! בָּא הַיּוֹם שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתִי, “כִּי הִיא תִּשְׂמַח לְהַנִּיחַ רֹאשָׁהּ עַל זְרוֹעַ הַמְשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה וְהַסְּכָלָה,” וְהִיא עָצְמָה עֵינֶיהָ לָנֶצַח, וּפָנֶיהָ כִּפְנֵי תִינוֹק נִרְדָּם!"

כֹּה גָמְרָה פֵּגוֹטִי אֶת סִפּוּרָהּ. מִן הָרֶגַע אֲשֶׁר נוֹדַע לִי כִּי מֵתָה אִמִּי, גָּזוּ מִלִּבִּי מַרְאוֹת חַיֶּיהָ בּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. מִן הַרֶגַע הַהוּא אֲנִי זוֹכֵר רַק אֶת תֹּאַר פְּנֵי אִמִּי עַל פִּי רִשְׁמֵי ינְקוּתִי, אוֹתוֹ הַתֹּאַר שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם, בְּעֵּת שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לְסַלְסֵל בִּשְׂעָרָהּ וּלְפַזֵּז עִמִּי בָּאוּלָם בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפְּרָה לִי פֵּגוֹטִי לֹא הֶעֱלוּ בְּדִמְיוֹנִי אֶת יְמֵי הַתְּקוּפָה הַמְאֻחָרָה וְלֹא טִשְׁטְשׁוּ אֶת זֵכֶר הַתְּקוּפָה הַקְּדוּמָה. אוּלַי יִפָּלֵא הַדָּבָר, אַךְ כֵּן הוּא. בְּמוֹתָה שָׁבָה אִמִּי אֶל שַׁלְוַת נְעוּרֶיהָ, וְכָל שֶׁעָבַר עָלֶיהָ אַחֲרֵי כֵן נִמְחָה כָּעָב.

הָאֵם הַשּׁוֹכֶנֶת עַתָּה בַּקֶּבֶר הִיא אִמִּי שֶׁל יְמֵי יַלְדוּתִי. וְהַיְצִיר הַקָּטֹן הַמּוּטָל בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, אֲנִי הוּא, בְּצוּרָה זוֹ שֶׁהָיְתָה לִי אָז, אֲנִי הוּא שֶׁמָּצָאתִי מְנוּחַת־עוֹלָם בִּזְרוֹעוֹת הוֹרָתִי.

 

פֶּרֶק עֲשִׁירִי: יָתוֹם נֶעֱזָב אָנִי. דוֹאגִים לִי    🔗

הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשְׂתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן כְּתֹם יְמֵי הָאֵבֶל, בְּשָׁעָה שֶׁהָאוֹר מִן הַחוּץ חָדַר שׁוּב אֶל בֵּיתֵנוּ בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת, הָיָה לְהוֹדִיע את פֵּגוֹטִי, כִּי מִקֵּץ חֹדֶשׁ יָמִים עָלֶיהָ לְבַקֵּשׁ לָהּ מִשְׂרָה אַחֶרֶת, וְאַף כִּי שָׂנְאָה פֵּגוֹטִי מְאֹד אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, בָּרִי לִי, כִּי בִּגְלָלִי נְכוֹנָה הָיְתָה לָשֶׁבֶת פֹּה וְלֹא הָיְתָה בּוֹחֶרֶת בְּמָקוֹם אַחֵר הַטּוֹב שֶׁבְּכָל הַעוֹלַם. וְאוּלַם עַתָּה הִגִּידָה לִי, כִּי עוֹד מְעַט וְנִפָּרֵד זֶה מִזּוֹ. נִחַמְנוּ זֶה אֶת זוֹ בְּכָל לֵב.

עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹת עֲתִידִי לֹא נאֱמַר דָּבָר וְלֹא נַעֲשָׂה דָּבָר. חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי נוֹחַ הָיָה לָהֶם אִלּוּ יָכְלוּ לָתֵת גַּם לִי פִּטּוּרִין בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶש יָמִים. פַּעַם אַחַת עָרַבְתִּי אֶת לִבִּי לִשְׁאֹל אֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, מָתַי אָשׁוּב לְבֵית־הַסֵּפֶר, וְהִיא עָנְתָה לִי קָשׁוֹת, וְאָמְרָה כִּי לְפִי דַעְתָּהּ לֹא אָשׁוּב שָׁמָּה כְּלָל. יוֹתֵר מִזֶּה לֹא שָׁמַעְתִּי מְאוּמָה. גַּם אֲנִי גַם פֵּגוֹטִי נִכְסַפְנוּ מְֹאד לָדַעַת, מָה אוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת בִּי, וְאוּלָם לֹא הִיא וְלֹא אֲנִי לֹא יָכֹלְנוּ לְהַצִיל דָּבָר כָּל־שֶׁהוּא בּעִניָן זֶה.

שִׁנּוּי אֶחָד שֶׁבָּא בְּחַיַּי, אֲשֶׁר הֵקֵל מֵעָלַי אֶת עֻלִּי הַכָּבֵד, יָכֹל הָיָה לְבַשֵּׂר לִי רַע לַעֲתִידִי, אִלּוּ הָיִיתִי מְסֻגָּל לְהָבִין תּוֹכוֹ שֶׁל דָּבָר. הַמּוֹסָרוֹת שֶׁהוּשְׂמוּ עַל צַוָּארִי הוּסְרוּ כָּלִיל. אִישׁ לֹא גָזַר עָלַי לָשֶׁבֶת כָּלוּא כָּל הַיּוֹם בְּתוֹךְ שִׁעֲמוּם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְתִּי לִפְעָמִים בָּאוּלָם פָּקְדָה עָלי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לָצֵאת מִשָּׁם. אִישׁ לֹא מָנַע בַּעֲדִי לָשֶׁבֶת בְּחֶבְרָתָּהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי. אִישׁ לֹא שָׁאַל עָלַי וְאִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ אוֹתִי. בַּתְּחִלָּה הָיִיתִי מִתְיָרֵא, שֶׁמָּא יִקַּח מַר מוֹרְדְסְטוֹן שׁוּב בְּיָדוֹ אֶת עֵסֶק הַחִנּוּךְ שֶׁלִּי אוֹ יִמְסֹר אוֹתִי לִרְשׁוּתָה שֶׁל אֲחוֹתוֹ. אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹכַחְתִּי כִּי שָׁוְא הָיָה פַּחְדִּי וְכִי עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת עָזוּב לְנַפְשִׁי.

לֹא אָבוֹא לְסַפֵּר, כִּי הַדָּבָר שֶׁנִּגְלָה לִי גָרַם לִי צַעַר בַּיָּמִים הָהֵם. שָׁרוּי הָיִיתִי אָז תָּמִיד בְּיָגוֹן עַל מוֹת אִמִּי, וְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁמִּחוּץ לָזֶה הָיוּ רְחוֹקִים מִלִּבִּי. רַק זֹאת אֲנִי זוֹכֵר, כִּי פְּעָמִים הָיִיתִי מְהַרְהֵר בִּשְׁעַת בַּטָּלָה, מַה יְהִי בְּסוֹפִי אִם לֹא יְלַמְּדוּנִי עוֹד וְלֹא יִדְאֲגוּ לִי, הֲלֹא אָז עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת בּוּר וְעַם הָאָרֶץ. וְיֵשׁ שֶׁבָּא הַרְהוֹר אֶל לִבִּי לָנוּס מִזֶּה בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּאוֹתוֹ הַגִּבּוֹר שֶׁל אַחַד הַסִּפּוּרִים שֶׁקָּרָאתִי, וּלְבַקֵּשׁ מַזָּלִי. אַךְ כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ בִּלְתִּי אִם חֶזְיוֹנוֹת רֶגַע, חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ, אֲשֶׁר נִרְאוּ אֵלַי לִפְעָמִים כְּאִלּוּ חֲקוּקִים אוֹ כְּתוּבִים עַל גַּבֵּי קִיר חַדְרִי, וְכַעֲבֹר רֶגַע נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם.

"פֵּגוֹטִי " אָמַרְתִּי אֵלֶיהָ פַּעַם אַחַת בְּלַחַשׁ בְּשִׁבְתִּיּ עִמָּהּ בַּמִּטְבָּח לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הָאָח, “הִנֵּה מַר מוֹרְדְסְטוֹן אֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי. אָמְנָם מעוֹלָם לֹא הָיִיתִי חָבִיב עָלָיו, אַךְ עַתָּה לֹא יוּכַל רְאוֹת פָּנָי.”

“אוּלַי מֶרֹב צַעֲרוֹ?” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּהַחֲלִיקָה אֶת שְׂעַר רֹאשִׁי.

“לֹא זֹאת, פֵּגוֹטִי, בָּרִי לִי. גַּם לִבִּי מָלֵא צַעַר. אִלּוּ הֶאֱמַנְתִּי כִּי מִתּוֹךְ צַעַר הוּא זוֹעֵף, לֹא הָיִיתִי דוֹאֵג כְּלוּם, אַךְ לֹא זֹאת, הָהּ, לֹא זֹאת.”

“מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, כּי לֹא זֹאת?” שָׁאֲלָה פֵּגוֹטִי אַחֲרֵי שְׁתִיקָה קַלָּה.

"הָהּ צַעֲרוֹ שֶׁלּוֹ עִנְיָן אַחֵר הוּא. שָׁרוּי בְּצַעַר הוּא בְּשִׁבְתּוֹ בָּאוּלָם עִם אֲחוֹתוֹ, וּבוֹ בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי נִכְנָס פָּנָיו מַבִּיעִים עוֹד רֶגֶשׁ אֶחָד.

“מָה?” שָׁאֲלָה פֵּגוֹטִי.

“חֵמָה,” עָנִיתִי, וְשֶׁלֹּא מִדַּעַת חִקִּיתִי אֶת מַרְאֵה מִצְחוֹ הַמִּתְקַמֵּט, אִלּוּ הָיָה בְּלִבּוֹ רַק צַעַר, לֹא הָיָה מָלֵא חֵמָה. הִנֵּה הַצַּעַר שֶׁלִּי מְרַכֵּךְ אֶת לִבִּי."

פֵּגוֹטִי לֹא עָנְתָה כְּלוּם רְגָעִים מוּעָטִים, וְאָנֹכִי חִמַּמְתִּי אֶת יָדִי מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה כָּמוֹהָ.

“דָּדִי,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי לָאַחֲרוֹנָה.

“הִנֵּנִי. מָה?”

“הִנֵּה נִסִּיתִי, יַקִּירִי, לְבַקֵּשׁ עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת, נָאוֹת וְשֶׁאֵינָן נָאוֹת, לִמְצֹא לִי עֲבוֹדָה פֹּה, בּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן, אַךְ כָּל יְגִיעִי לַשָּׁוְא. יַקִּירִי, יָגַעְתִּי ולֹא מָצָאתִי.”

“וּמַה דַּעְתָּךְ אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת, פֵּגוֹטִי?” שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה רַבָּה. “הֲתֵלְכִי לְבַקֵּשׁ לָךְ עֲבוֹדָה בְּמָקוֹם אַחֵר?”

“לְדַעְתִּי אֶהְיֶה מֻכְרָחָה לִנְסֹע לְיַרְמוּת וְלָשֶׁבֶת שָׁם,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“מַה טוֹב הַדָּבָר!” קָרָאתִי בְּשִׂמְחָה, “אִלּוּ הִרְחַקְתְּ מִזֶּה כִּי אָז נֶעֱלַמְתְּ מֵעֵינָי. וְעַתָּה הִנֵּה עָתִיד אֲנִי לְהִתְרָאוֹת עִמָּךְ פַּעַם בְּפַעַם, פֵּגוֹטִי יְקָרָה וּנְעִימָה. הֵן לֹא תֵשְׁבִי בִּקְצֵה תֵבֵל. הַאַף אֵין זֹאת?”

“אַדְּרַבָּה, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּהִתְעוֹרְרוּת לִבָּה, “כָּל הַיָּמִים שֶׁתֵּשֵב פֹּה, אִישׁוֹן עֵינִי, אָבֹא הֲלוֹם בְּכָל שָׁבוּעַ, כָּל יְמֵי חַיָּי!”

כְּמוֹ אֶבֶן כְּבֵדָה הוּסְרָה מֵעַל לִבִּי בְּשָׁמְעִי אֶת הַבְטָחָתָהּ שֶׁל אוֹמַנְתִּי. וְאוּלָם לֹא זֶה הָיָה הַכּל, כִּי פֵּגוֹטִי הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

“הִנֵּה, דָּדִי, אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל בֵּית אָחִי, תְּחִלָּה — לָשֶׁבֶת שָׁם כִּשְׁבוּעַיִם, לְהִתְבּוֹנֵן וּלְסַדֵּר אֶת עִנְיָנַי וְלָשׁוּב אֶל עַצְמִי, וְעַתָּה אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, אוּלַי, אִם אֵין דַּעְתָּם נוֹחָה מִמְּךָ, יִתְּנוּ אוֹתְךָ לָלֶכֶת עִמִּי יַחְדָּו.”

אִם הָיָה בָּעוֹלָם דָּבָר, אֲשֶׁר יָכֹל לִגְרֹם לִי תַּעֲנוּג בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין זֶה כִּי אִם הָרַעְיוֹן עַל אֹדוֹת נְסִיעָה זוֹ. לִבִּי נִתְמַלֵּא שַׁלְוָה בְּזָכְרִי כִּי עוֹד פַּעַם אֶרְאֶה אֶת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הַיְשָׁרִים, הַהוֹגִים לִי חִבָּה, וְשׁוּב יָבוֹאוּ לִי הַיָּמִים הַנְּעִימִים עַל שְׂפַת הַיָּם, בְּעֵת שֶׁהַפַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל וְהַסְּפִינוֹת בּוֹקְעוֹת לָהֶן דֶּרֶךְ בְּעַד הָעֲרָפֶל, וְשׁוּב אֲטַיֵּל עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אָנֶּה וָאָנָּה. אֲסַפֵּר לָהּ אֶת נִגְעֵי לְבָבִי וּנְלַקֵּט יַחְדֶּו אֲבָנִים קְטַנּוֹת לְשַׁעֲשׁוּעִים.

רַק דְּאָגָה אַחַת תָּקְפָה אוֹתִי: אוּלַי לֹא תִּתֵּן לִי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן רְשׁוּת לִנְסֹעַ. אוּלָם עַד מְהֵרָה נִפְזַר גַּם הֶעָנָן הַזֶּה, כִּי הִנֵּה בִּשְׁעַת שִׂיחָתֵנוּ נִכְנְסָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֶל הַמִּטְבָּח לְחַטֵּט שָׁם בַּאֲרוֹן הַמְזוֹנוֹת לִפְנֵי פַּת עַרְבִית, ופֵּגוֹטִי הִתְאַזְּרָה עֹז כַּאֲשֶׁר לֹא פִלַּלְתִּי, וַתִּשְאַל אֶת הָאִשָּׁה מִיָּד עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

“הַנַּעַר יִהְיֶה שָׁם הוֹלֵךְ בָּטֵל,” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בְּהַבִּיטָהּ לְתוֹךְ קְדֵרָה מְלֵאָה קִשּׁוּאִים כְּבוּשִׁים, “וְהַבַּטָּלָה הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל רַע, אַךְ בָּרִי לִי, כִּי גַם פֹּה גַם שָׁם גַּם בּכָל מָקוֹם יִהְיֶה הַנַּעַר הוֹלֵךְ בָּטֵל.”

רָאִיתִי כִּי בְּפִי פֵּגוֹטִי הָיָה מוּכָן מַעֲנֶה קָשֶׁה עַל דְּבָרֶיהָ, אַךְ הִיא הִתְאַפְּקָה בִּגְלָלִי וְלֹא עָנְתָה דָּבָר.

“הְמְמְ…” הוֹסִיפָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן וְעֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בַּקִּשׁוּאִים, " דָּבָר זֶה חָשׁוּב מִכָּל הַדְּבָרִים. חָשׁוּב הוּא מְאֹד, כִּי אִישׁ לֹא יפְרִיעַ אֶת מְנוּחָתוֹ שֶׁל אָחִי, וְלָכֵן מוּטָב שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַנַּעַר בַּבָּיִת. יִסַּע לוֹ."

אָמַרְתִּי לָהּ חֵן חֵן. אַךְ פָּנַי לֹא הִבִּיעוּ שׁוּם אוֹת שֶׁל שִׂמְחָה, כִּי יָרֵא יָרֵאתִי פֶּן תָּשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתָּהּ הַטּוֹבָה. וְאָמְנָם הָיָה מָקוֹם לַחֲשָׁשׁ זֶה, כַּאֲשֶׁר נָתְנָה בִּי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֶת עֵינֶיה הַשְּׁחוֹרוֹת הַחֲמוּצוֹת, כְּאִלּוּ סָפְגוּ לְתוֹכָן אֶת טַעַם הַקִּשׁוּאִים שֶׁבַּקְּדֵרָה. אוּלָם הָרִשְׁיוֹן נִתַּן וְלֹא הוּשַׁב אָחוֹר. וּמִקֵּץ חֹדֶשׁ יָמִים הָיִינוּ אֲנִי ופֵּגוֹטִי נְכוֹנִים לַדָּרֶךְ.

מַר בַּרְקִיס בָּא אֶל הַבַּיִת לָקַחַת אֶת אַרְגָּזֶיהָ שֶׁל פֵּגוֹטִי. קֹדֶם לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ עוֹבֵר דֶּרֶךְ פֶּתַח הַגָּן, וְרַק בַּפַּעַם הזַֹּאת נִכְנַס הַבָּיְתָה. וְכַאֲשֶׁר הֶעֱמִיס עַל שִׁכְמוֹ אֶת הָאַרְגָּז הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, שָׁלַח אֵלַי מֶבַּט שֶׁהִבִּיע מַחֲשָׁבָה, אִם בִּכְלָל הָיוּ פָּנָיו שֶׁל מַר בַּרְקִיס מְסֻגָּלִים לְהַבִּיעַ מַחֲשָׁבוֹת.

פֵּגוֹטִי הָיְתָה, כַּמּוּבָן, עֲצוּבָה מְאֹד בְּעָזְבָהּ אֶת הַבַּיִת שֶׁהָיָה מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שָׁנִים רַבּוֹת וַאֲשֶׁר בּוֹ צָמְחוּ וְגָדְלוּ בְּלִבָּהּ רִגְשׁוֹת הָאַהֲבָה הָעֲמֻקִּים אֶל אִמִּי וְאֵלָי. הִיא הִשְׁכִּימָה בַּבֹּקֶר וַתֵּלֶךְ אֶל בֵּית הָעַלְמִין, אַחֲרֵי כֵן עָלְתָה וְיָשְׁבָה בָּעֲגָלָה וּמִטְפַּחְתָּהּ עַל עֵינֶיהָ.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה פֵּגוֹטִי נוּגָה, לֹא נָע וְלֹא זָע מַר בַּרְקִיס. הוּא יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ נָטוּעַ כְּגֹלֶם בְּלִי רוּחַ חַיִּים, אַךְ לְאַחַר שֶׁהִתְחִילָה פֵּגוֹטִי מִתְבּוֹנֶנֶת סָבִיב וְקוֹלָה נִשְׁמַע בְּדַבְּרָהּ אֵלַי, הֵנִיעַ מַר בַּרְקִיס רֹאשׁוֹ וְחִיֵּךְ פְּעָמִים אֲחָדוֹת בְּקוֹל רָם. לֹא יָדַעְתִּי, אֶל מִי אוֹ אֶל מַה כִּוֵן הָאִישׁ בְּחִיוּכוֹ זֶה.

"הִנֵּה יוֹם בָּהִיר הַיּוֹם, מַר בַּרְקִיס, " אָמַרְתִּי מִפְּנֵי הַנִּמּוּס.

“הֵן, לֹא רַע,” עָנָה מַר בַּרְקִיס, אֲשֶׁר שָׁקַל כָּל דִּבּוּרָיו תָּמִיד אַף מִעֵט בָּהֶם.

“עַתָּה הוּנַח לָהּ לְפֵּגוֹטִי,” אָמַרְתִּי אֵלָיו, כְּדֵי לִגְרֹם לוֹ הֲנָאָה.

“כֵּן הוּא” עָנָה מַר בַּרְקִיס.

שָׁעָה קַלָּה הִרְהֵר בְּעִנְיָן זֶה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ, וְאַחַר הִבִּיט בִּפְנֵי פֵּגוֹטִי וְשָׁאָל:

“יֵשׁ לָךְ עַתָּה נַחַת־רוּחַ?”

צָחֲקָה פֵּגוֹטִי וְעָנְתָה: הֵן.

מַר בַּרְקִיס קָרַב וְיָשַׁב סָמוּךְ אֵלֵינוּ, וּמֵרֶגַע לְרֶגַע חָזַר וְשָׁאַל אֶת פֵּגוֹטִי “אִם יֵשׁ לָהּ נַחַת רוּחַ,” בִּשְׁאֵלָה זוֹ מָצָא תַּחְבוּלָה לְהַבִּיעַ אֶת רוּחוֹ בְּלִי מִלִּים רַבּוֹת.

בּדֶרֶךְ עָמַדְנוּ כְּשָׁעָה בַּמָּלוֹן לִסְעֹד אֶת לִבֵּנוּ, וְכַאֲשֶׁר בָּאנוּ לְיַרְמוּת הָיִינוּ עֲיֵפִים וִיגֵעִים מְאֹד.

מַר פֵּגוֹטִי וְחָם חִכּוּ לָנוּ שָׁם בַּמָּלוֹן. הֵם קִדְּמוּ פָּנֵינוּ בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה, גַּם נָתְנוּ שָׁלוֹם לְמַר בַּרְקִיס, כָּל אֶחָד נָטַל חֲבִילָה מֵחֲבִילוֹת פֵּגוֹטִי וַנֵּלֶךְ יָחַד, וְהִנֵּה מַר בַּרְקִיס נוֹתֵן לִי אוֹת בְּאֶצְבָּעוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו אֶל יַד הַשָּׁעַר.

“אוֹמֵר אֲנִי לְךָ,” מִלְמֵל מַר בַּרְקִיס, “הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.”

הִבַּטְתִּי בְּפָנָיו. וּכְדֵי לְהִתְרָאוֹת כְּמֵבִין וְיוֹדֵע דָּבָר, עָנִיתִי: “אָהּ”

“עוֹד לֹא בָא קֵץ,” אָמַר מַר בַּרְקִיס, “אֲבָל הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.”

וְשׁוּב עָנִיתִי: “אָהּ!”

“יוֹדֵעַ אַתָּה, מִי רוֹצֶה?” קָרָא יְדִידִי, " בַּרְקִיס, בַּרְקִיס עַצְמוֹ."

נִעֲנַעְתִּי בְּרֹאשִי לְאוֹת שֶׁל הַסְכָּמָה.

“הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה,” חָזַר מַר בַּרְקִיס בְּחַבְּקוֹ יָדִי, “יְדִיד נֶאֱמָן אַתָּה לִי. יָפֶה עָשִׂיתָ תְּחִלָּה. הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.”

וְיוֹתֵר שֶׁהִתְאמֵּץ מר בַּרְקִיס לְבָרֵר וּלְפָרֵשׁ דְּבָרָיו, נעֲשׂוּ לִי סְתוּמִים יוֹתֵר. פָּנָיו לֹא הִבִּיעוּ מְאוּמָה, וְאךְ לשָּׁוְא הִסְתּכּלְתִּי בָּהם. דּוֹמִים הָיוּ לְצוּרָה שֶׁל שָׁעוֹן שֶׁעָמד מִלָּכֶת.

פֵּגוֹטִי קָרְאָה לִי לָבֹא, וְכַאֲשֶׁר הָלַכְנוּ יַחְדָּו, שָׁאֲלָה אוֹתִי, מָה אָמַר לִי הָאִישׁ, וְאָנֹכִי עָנִיתִי כִּי אָמַר: “הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה.”

“אָכֵן חֲסַר בּוּשָׁה הוּא,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “אַךְ יְהִי אֱלֹהִים עִמּוֹ! וְאַתָּה, דָּדִי יַקִּירִי, מַה דַּעְתְּךָ עָלַי, אִלּוּ אָמַרְתִּי לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ?”

“אֲבָל… הֲלֹא גַּם אָז, פֵּגוֹטִי, תֹּאֱהָבִי אוֹתִי כְּמוֹ עָתָּה?” עָנִיתִי אַחַר שָׁעָה קַלָּה שֶׁל מַחֲשָׁבָה.

לְתִמְהוֹנָם שֶׁל הָעוֹבְרִים בָּרְחוֹב וְגַם לְתִמְהוֹן קְרוֹבֶיהָ שֶׁהָלְכוּ לְָפָנֵינוּ, עָמְדָה הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה פִּתְאֹם וַתְּחַבֵּק אוֹתִי בְּאַהֲבָה רַבָּה ותִּשָּׁבַע כִּי אַהֲבַת עוֹלָם תֹּאֱהַב אוֹתִי.

הַגִּידָה לִי מַחֲמַדִּי, מַה תֹּאמַר עַל זֶה? חָזְרָה פֵּגוֹטִי וְשָׁאֲלָה לְאַחַר שֶׁהוֹסַפְנוּ לָלֶכֶת.

“הֲיֵשׁ בְּדַעְתֵּךְ לְהִנָּשֵׂא לְמַר בַּרְקִיס?”

“כֵּן,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי.

“לְפִי דַעְתִּי, שִׁדּוּךְ הָגוּן הוּא. הֲיָדַעַתְּ, פֵּגוֹטִי, הֵן תָּמִיד יִהְיוּ מוּכָנִים לָךְ סוּס וַעֲגָלָה לְהוֹבִיל אוֹתָךְ חִנָּם בְּכָל עֵת שֶׁתִּרְצִי לִרְאוֹת פָּנָי.”

“מָה רַבָּה חָכְמַת הַנָּעַר!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּהִתְפַּעֲלוּת, “זֶה חֹדֶשׁ יָמִים אֲנִי מְהַרְהֶרֶת בַּדָּבָר, כֵּן מַחֲמַדִּי. חוּץ מִכָּל זֹאת, טוֹב לִי לִהְיוֹת בַּת־חוֹרִין וְנָעִים לִי לְטַפֵּל בְּעִנְיְנֵי בֵּיתִי מִלְּשָׁרֵת בְּבֵית זָרִים. וּמִי יוֹדֵע אִם אֶצְלַח לִהְיוֹת עַתָּה מְשָׁרֶתֶת אֵצֶל אֲחֵרִים. וְעַל הַכֹּל, הֵן אָגוּר סָמוּךְ לִמְקוֹם מְגוּרֵי יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָי,” הוֹסִיפָה פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה, “וּבְיָדִי תְּהִי יְכֹלֶת לִרְאוֹתוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה שֶׁאֶרְצֶה, וּלְאַחַר שֶׁיָּבוֹא יוֹמִי לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, אֶמְצָא מְנוּחָה לֹא הַרְחֵק מִקִּבְרָה שֶׁל חֶמְדַּת־לִבִּי.”

שָׁעָה קַלָּה לֹא דִבַּרְנוּ דָּבָר, לא אֲנִי ולֹא הִיא.

“וְאוּלָם חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּיִשּׁוּב הַדָּעַת, “אִם לֹא יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי דָּדִי שֶׁלִי, וַאֲפִילוּ אִם כָּל הָעוֹלָם יְדַבְּרוּ עַל לִבִּי הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר, וַאֲפִילוּ אִם טַבַּעַת הַקִּדּוּשִין תְּהִי מֻנַּחַת בְּכִיסִי יָמִים רַבִּים.”

“הַבִּיטִּי אֵלָי, פֵּגוֹטִי.” עָנִיתִי, “וְרָאִית בְּפָנַי כִּי טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינָי! בְּכָל לִבִּי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ: מַזָּל־טוֹב.”

וּבְכֵן, חַיֵּי־רוּחִי," קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּחַבְּקָהּ אוֹתִי, “הִנֵּה חָשַׁבְתִּי בְּעִנְיָן זֶה יָמִים וְלֵילוֹת וּמְצָאתִיו טוֹב לְפָנָי; וּבְכָל זֹאת עוֹד אֲעַיֵּן בַּדָּבָר, אַף אֶתְיָעֵץ עִם אָחִי. וּלְפִי שָׁעָה יְהִי הַדָּבָר רַק בֵּינִי וּבֵינֶךָ. בַּרְקִיס הוּא אָדָם פָּשׁוּט וְטוֹב לֵב,” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה, “וְאִם אֶשְׁתַּדֵּל לְמַלְּאוֹת אֶת חוֹבָתִי לוֹ, אָז אֲנִי מְקַוֶּה, כִּי “תְהִי לִי נַחַת־רוּחַ” וְ”הַכֹּל יְהִי טוֹב וְיָפֶה."

פֵּגוֹטִי מִלְאָה פִּיהָ צְחוֹק בְּהַזְכִּירָהּ אֶת הַדִּבּוּרִים הַשְּׁגוּרִים בְּפִי מַר בַּרְקִיס. אַף אֲנִי צָחַקְתִּי צְחוֹק רַב, וְכָל הַדֶּרֶךְ הָיִינוּ שְׁרוּיִים שְׁנֵינוּ בַּעֲלִיזוּת, עַד אֲשֶׁר נִגְלָה לְעֵינֵינוּ אָהֳלוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי.

הַכֹּל נִרְאָה אֵלַי כְּשֶׁהָיָה, מִלְּבַד מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּץ הָאֹהֶל קְצָת בְּעֵינָי. בְּתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה לֹא בָּא שׁוּם שִׁנּוּי. בָּאתִי אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר לְהִתְבּוֹנֵן מִסָּבִיב לִי, וְהִנֵּה שָׁם בְּקֶרֶן זָוִית מָצָאתִי מֻנָּחִים סַרְטָנִים גְּדוֹלִים עִם קְטַנִּים, וְגַם עַתָּה הֵם דְּבוּקִים וַאֲחוּזִים זֶה בָּזֶה וּמַרְאֵיהֶם וְטִיבָם לֹא נִשְׁתַּנּוּ.

אַךְ עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אֵינֶנָּה, וְלָכֵן שָׁאַלְתִּי עָלֶיהָ אֶת מַר פֵּגוֹטִי.

“הֲרֵי הִיא בְּבֵית־הַסֵּפר, אֲדוֹנִי,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי בִּמְחוֹתוֹ זֵעָה מֵעַל מִצְחוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָיֵף מִמַּשָּׂא הָאַרְגָּז שֶׁל אֲחוֹתוֹ. “הִיא תָּשׁוּב”, וּבְדַבְּרוֹ הִבִּיט עַל פְּנֵי שְׁעוֹן הַקִּיר, בְּעוֹד עֶשְׂרִים רְגָעִים אוֹ חֲצִי שָׁעָה. כֻּלָּנוּ מַרְגִּישִׁים בְּחֶסְרוֹנָהּ, בְּרוּכָה תִּהְיֶה!"

לֹא עָבְרוּ רְגָעִים רַבִּים וּלְעֵינַי נִרְאֲתָה מֵרָחוֹק דְּמוּת־נַעֲרָה וְעַד מְהֵרָה הִכָּרְתִּי אֶת פְּנֵי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. גַם עַתָּה הָיְתָה בְּרִיָּה קְּטַנָּה, אַף כִּי גָדְלָה מְעָט. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הָלְכָה וְקָרְבָה אֵלַי, וְרָאִיתִי אֶת עֵינֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּחֻלוֹת יוֹתֵר, אֶת פָּנֶיהָ הַיָּפוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מְאִירוֹת יוֹתֵר, וְאֶת כָּל גּוּפָהּ. שֶׁנַּעֲשֶׂה נָאֶה וְרַךְ יוֹתֵר, תָּקַף אוֹתִי רֶגֶשׁ מוּזָר, אֲשֶׁר עוֹרֵר בִּי רָצוֹן לְהִתְרָאוֹת כְּאִלּוּ לֹא הִכַּרְתִּיהָ וְלַעֲבֹר עַל פָּנֶיהָ.

עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לֹא שָׂמָה לֵב אֶל הַדָּבָר הַזֶּה. אָמְנָם עֵינֶיהָ רָאוּ אוֹתִי יָפֶה, אַךְ תַּחַת לָסוּר וְלִקְרֹא בִּשְׁמִי, נָשְׂאָה אֶת רַגלֶיהָ וַתָּנָס מִתּוֹך צְחוֹק. רָדַפְתִּי אָחֲרֶיהָ, אַךְ הִיא רָצָה כְּאַיָּלָה, עַד אֲשֶׁר הִשַּׂגְתִּי אוֹתָהּ סָמוּךְ לאֹהֶל מִשְׁכָּנָהּ.

“הוֹי, הַאַתָּה הוּא זֶה?” שָׁאֲלָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה.

“הַאֻמְנָם לֹא יָדַעַתְּ, עֲמִילְיָה, כִּי אֲנִי הוּא?” אָמַרְתִּי.

“ואַתָּה הַאִם לֹא יָדַעְתָּ, כִּי אֲנִי הִיא?” עָנְתָה עֲמִילְיָה.

אָמַרְתִּי לְנַשֵּׁק לָהּ, אַךְ הִיא כִּסְּתָה אֶת שִׂפְתוֹתֶיהָ שָׁנִי בְּכַפֶּיהָ וַתֹּאמֶר, כִּי לֹא תִינוֹקֶת הִיא וַתִּתְחַּמֵק מִמֶּנִּי וַתִּבְרַח אֶל הַבַּיִת מִתּוֹךְ צְחוֹק גָּדוֹל יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה.

כַּנּרְאֶֶה מָצְאָה הַקְּטַנָּה עֹנֶג לְנַפְשָׁהּ לְהַרְעִימֵנִי, וְהַשִּׁנּוּי הַזֶּה שֶׁבָּא בְרוּחָהּ הִדְאִיבַנִי מְאֹד. עָרְכוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן לְמִשְׁתֵּה טֵה וְהַתֵּבָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ עָמְדָה בִּמְקוֹמָהּ, אַךְ עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לֹא נִגְּשָׁה לָשֶׁבֶת אֶצְלִי, כִּי אִם הָלְכָה וְיָשְׁבָה עַל יַד דּוֹדָהּ וַתְּכַס בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ אֶת פָּנָיו, וְלֹא חָדְלָה מִצְּחוֹק.

“חֲתַלְתוּל!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּהַחֲלִיקוֹ אוֹתָהּ בְּיָדוֹ הַגַּסָּה.

“אָמְנָם כֵּן הוּא! כֵּן!” נַעֲנָה חָם, וְהוּא הִבִּיט עַל הַקְּטַנָּה שָׁעָה קַלָּה מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲלוּת וְחֶדְוָה, וּפָנָיו אָדְמוּ כְּאֵשׁ.

כָּל בְּנִי הַבַּית פִּנְּקוּ אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה: וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם פִּנֵּק אוֹתָה מַר פֵּגוֹטִי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. לִבּוֹ הָלַךְ שְׁבִי בְּכָל שָׁעָה שֶׁקָּרְבָה אֵלָיו הַקְּטַנָּה וְהִנִּיחָה לֶחְיָהּ הָרַכָּה עַל פָּנָיו הַמְגֻדָּלִים. כָּך נִדמֶה לִי בִּראוֹתִי אוֹתָהּ עוֹשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה. וְאָמְנָם הִיא הָיְתָה עֲנֻגָּה וּנְעִימָה כָּל כָּך, וכָל דְּבָריהָ וְכָל מַעֲשֶׂיהָ הָיוּ פִּקְחִים וּתְמִימִים כְּאֶחָד, עַד אֲשֶׁר צָדָה גַם אֶת נַפְשִׁי יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

אַף לִבָּהּ הָיָה רַחוּם מְאֹד. בְּשִׁבְתֵּנוּ מִסָּבִיב לָאָח, אַחֲרֵי מִשְׁתֵּה הַטֵּה, וּמַר פֵּגוֹטִי, שֶׁיָּשַׁב וְעִשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ, הִזְכִּיר דֶּרֶךְ אַגַּב אֶת אֲסוֹנִי, כִּי נִתְיַתַּמְתִּי, נִרְאוּ דְמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ שֶׁל עֲמִילְיָה, וְהִיא הִבִּיטָה אֵלַי בְּרַחֲמִים רַבִּים, עַד אֲשֶׁר נִמְלָא לִבִּי רֹב תּוֹדָה אֵלֶיהָ.

“אָהּ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בַּהֲרִימוֹ אֶת תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ שֶׁל הַקְּטַנָּה, אשֶׁר יָרְדוּ עַל יָדוֹ כְּשִׁפְעַת מַיִם, “הִנֵּה גַם זוֹ יְתוֹמָה, אֲדוֹניִ, וְהִנֵּה” — הוֹסִיף מַר פֵּגוֹטִי וְטָפַח עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל חָם, “גַּם זֶה יָתוֹם, אַף כִּי בְּפָנָיו לֹא יַכִּיר זֹאת אִישׁ.”

“לוּ הָיָה לִי מָגֵן כָּמוֹךָ, מַר פֵּגוֹטִי,” אָמַרְתִּי בְּנַעַנְעִי רֹאשִׁי, “לֹא הָיִיתִי גַם אָנֹכִי מַרְגִּישׁ כָּל כָּךְ בְּיַתְמוּתִי.”

“יָפֶה אָמַרְתָּ, מַר דָּוִד!” קָרָא חָם בְהִתְפַּעֲלוּת, “הֵידָד! יָפֶה אָמַרְתָּ: אֵין כְדוֹדֵנוּ! הֵידָד!”

וְהוּא הֶחֱזִיר טְפִיחָה לְמַר פֵּגוֹטִי, וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה קָרְבָה וַתְנַשֵׁק לְדוֹדָה.

“מַה שְׁלוֹם יְדִידֶךָ?” שָׁאַל מַר פֵּגוֹטִי.

“סְטִירְפוֹרְת?” אָמָרְתִּי.

“זֶה שְׁמוֹ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בִּפְנוֹתוֹ אֶל חָם, “יָדַעְתִּי, כִּי יֵשׁ לוֹ שֵׁם בַּדּוֹמֶה לָזֶה, אַךְ שְׁכַחְתִּיו. מַה שְׁלוֹמוֹ?”

“שָׁלוֹם לוֹ!” עָנִיתִי.

“אָכֵן זָהוּ יְדִיד!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, בְּשַׁלְּחוֹ אֶת עֲשַׁן מִקְטְרְתּוֹ, “יְדִיד מֵאֶרֶץ הַיְדִידִים! חֵי אֱלֹהִים, תַּעֲנוּג גָּדוֹל לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו!”

“אָמְנָם יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֶה הוּא, לֹא כֵן?” אָמַרְתִּי, וְלִבִּי הִתְעוֹרֵר בְּשָׁמְעִי תְּהִלַּת רֵעִי.

“מֵאֵין כּמוֹהוּ!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “הוּא מָגֵן עָלֶיךָ, כְּמוֹ… אֵינִי יוֹדֵעַ אֶל מִי אֲדַמֶּה אוֹתוֹ. אַמִּיץ לֵב הוּא!”

“כֵּן, זֶה הוּא טִיבוֹ,” אָמַרְתִּי, “לִבּוֹ כְּלֵב הָאֲרִי, וְקָשֶׁה לְתָאֵר, עַד כַּמָּה רַב חַסְדּוֹ.”

“וּלְפִי דַעְתִּי,” נַעֲנָה מַר פֵּגוֹטִי בְּהַבִיטוֹ אֵלַי בְּעַד עֲשַׁן מִקְטַרְתּוֹ, “גַּם בַּ’נְּקֻדּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת' יָדָיו רָב לוֹ יוֹתֵר מִכָּל חֲבֵרָיו.”

“כֵּן,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, “הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל. מְלֻמָּד הוּא עַד לְהַפְלִיא.”

“אָכֵן זֶה הוּא יְדִיד!” חָזַר וְאָמַר מַר פֵּגוֹטִי בְּנַעֲנוּעַ רֹאשׁ.

“אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם נֶעְלָם מִמֶּנּוּ!” הוֹסַפְתִּי לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, “כָּל חִידָה קָשָׁה הוּא פּוֹתֵר כְּהֶרֶף עיִן. בְּמִשְׂחַק הַקְּרִיקֶט אֵין אֳמָן כָּמוֹהוּ. וּבִשְׁאָר מִשְׂחָקִים הוּא הַמְנַצֵּחַ תָּמִיד.”

מַר פֵּגוֹטִי נִעֲנַע שׁוּב בְּרֹאשׁו, כְּאִלּוּ אָמָר: “וַדַּאי שֶׁכֵּן הוּא.”

“גַּם נוֹאֵם נִפְלָא הוּא!” הוֹסַפְתִּי, “הַלּוֹקֵחַ כָּל לֵב בִּדְבָרָיו. וּלְתָאֵר לָכֶם אֶת נְעִימוּת זִמְרוֹתָיו אֵין בְּפִי מִלִים.”

וְשׁוּב נִעֲנַע מר פֵּגוֹטִי בְּרֹאשׁוֹ, כְּאוֹמֵר: “לֹא הֵטַלְתּי שׁוּם סָפֵק בְּדָּבָר זֶה.”

וְאָנֹכִי לֹא חָדַלְתִּי מִלִּמְנוֹת אֶת שְׁבָחָיו שֶׁל רֵעִי, כִּי הָעִנְיָן הַזֶּה הָיָה מִן הַחֲבִיביִם עָלַי מְאֹד.

“הוּא אִישׁ נְדִיב לֵב, רַב חֶסֶד, עֲדִין רוּחַ, וְאֵין דֵּי מִלִּים לְתַנּוֹת אֶת תְּהִלָּתוֹ. בָּרִי לִי, כִּי עַד עוֹלָם לֹא אוּכַל לִגְמֹל לוֹ כְּפָעֳלוֹ עַל כָּל הַטוֹב וְהַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמִּי בְּהִתְרָעוֹתוֹ אִתִּי אַף כִּי קָטֹן וְדַל אָנֹכִי מִמֶּנּוּ.”

בִּמְרוּצַת דְּבָרַי נָחוּ עֵינַי פִּתְאֹם עַל פָּנֶיהָ שֶׁל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר יָשְבָה אֶל הַשֻּלְחָן וְהִקְשִיבָה רַב קֶשֶׁב, נְשִימָתָהּ עֲצוּרָה, עֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת כְּסַפִּירִים, וְהָאֹדֶם פּוֹרֵחַ בִּלְחָיֶיהָ. פָּנֶיהָ הָיוּ מַבְהִיקִים וְיָפִים כָּל כָּךְ, אֲשֶׁר עָצַרְתִּי בִּדְבָרַי מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת, גַּם הַמְסֻבִּים נָתְנוּ בָּה עֵינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר הִפְסַקְתִּי בְּדִבּוּרִי, וַיַבִּיטוּ אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

" עֲמִילְיָה הֲרֵי הִיא כָּמוֹנִי," קָרְאָה פֵּגוֹטִי, “גַּם הִיא נִכְסְפָה לִרְאוֹת פָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ בָּחוּר.”

עֲמִילְיָה בָּאָה בִּמְבוּכָה עֵקֶב אֲשֶׁר הִסְתַּכְּלוּ בָּה וַתַּשְׁפֵּל אֶת רֹאשָׁהּ וּפָנֶיהָ אָדְמוּ יוֹתֵר. וְכַאֲשֶׁר הֵצִיצָה בְּעַד תַּלְתַּלֶּיהָ הַמְפֻזָּרִים וַתֵּרֶא וְהִנֵּה לֹא חָדְלוּ הָאֲנָשִׁים מֵהַבִּיט אֵלֶיהָ (בָּרִי לִי, כִּי שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הָיִיתִי יָכֹל לָשֶׁבֶת בְּלִי תְּנוּעָה וּלְהִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ), קָמָה מִמְּקוֹמָה וַתִּבְרַח ותִּסָּתֶר מֵעֵינֵינוּ, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשָּעָה לַעֲלוֹת עַל הַמִּטָּה.

אָנֹכִי שָכַבְתִּי בְּמִטּתִָי הַקְּטַנָּה בְּיַרְכְּתֵי הַסִּירָה, אֲשֲר שָׁם יָשַׁנְתִּי אָז בִּהְיוֹתִי פֹּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְהָרוּחַ הֵילִילָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם גַּם בַּלַּיְלָה הַזֶּה. אַךְ דִּמְיוֹנִי תֵּאֵר לִי, כִּי הַרוּחַ מְעוֹרֶרֶת הַפַּעַם קִינָה עַל אֵלֶּה שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם. עַתָּה לֹא הִרְהַרְתִּי לֹא עַל אֹדוֹת הַיָּם, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בַּלַּיְלָה וְיָצִיף אֶת סִירָתֵנוּ, כִּי אִם עַל אֹדוֹת בֵּית מוֹלַדְתִּי אֲשֶׁר אָבַד מִמֶּנִּי לְעוֹלָמִים מֵאָז שָׁמַעְתִּי אֶת יִלְלַת הָרוּחַ הַזֹּאת בַּלַּיְלָה הַהוּא.

זוכֵר אֲנִי, כִּי כּאֲשֶׁר שָׁקְטָה מְעַט הֶמְיַת הָרוּחַ וְהַמַּיִם בְּאָזְנַי, הִתְפַּלַּלְתִּי בְּתוֹךְ שְׁאָר תְּפִלּוֹת הָעַרְבִית, כִּי אֶגְדַּל וְאֶזְכֶּה לְחֻפָּה עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה רַבָּה נִרְדַּמְתִּי וָאִישָׁן.

הַיָּמִים חָלְפוּ וְעָבְרוּ בַּנְּעִימִים, כַּאֲשֶׁר בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת, מִלְּבַד, — אָמְנָם “לְבַד” זֶה חָשׁוּב הָיָה, — כִּי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וְאָנֹכִי לֹא טִיַּלְנוּ עַל שְׂפַת הַיָּם. הִיא הָיְתָה טְרוּדָה יוֹמָם בְּלִמּוּדֶיהָ וּבָעֶרֶב עָסְקָה בִּמְלֶאכֶת יָד, וְרֹב הַיּוֹם לֹא יָשְׁבָה בַּבָּיִת. אַךְ לִבִּי אָמַר לִי, כִּי אִלּוּ גַם לֹא הָיְתָה טְרוּדָה, הָיְתָה מִתְרַחֶקֶת מִמֶּנִּי. עֲמִילְיָה הָיְתָה שׁוֹבֵבָה וּמְלֵאָה תַּהְפּוּכוֹת, וַתְּהִי דוֹמָה יוֹתֵר לְאִשָּׁה קְּטַנָּה מֵאֲשֶׁר לְתִינוֹקֶת. בְּמֶשֶׁך שָׁנָה וּמַשֶׁהוּ רָחֲקָה מִמֶּנִּי מַהֲלָךְ רָב. הִיא הָיְתָה מְחַבֶּבֶת אוֹתִי אַךְ לִגְלְגָה עָלַי וַתְּעַנֶּה אֶת נַפְשִׁי. וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר יָצָאתִי לִפְגֹּשׁ אוֹתָהּ בְּדֶרֶךְ חֲזִירָתָהּ מִבֵּית־הַסֵּפֶר, הִתְחַמְּקָה וַתֵּלֶךְ הַבַּיְתָה בְּנָתִיב אַחֵר, וּבְשׁוּבִי נִכְלָם עָמְדָה לְיַד הַפֶּתַח וֶתִּצְחָק.

רְגָעִים נְעִימִים הָיוּ לִי רַק בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בְּפֵתֶח הַבַּיִת בְּשַׁלְוָה. הִיא עוֹסֶקֶת בִּמְלָאכָה וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלֶיהָ עַל מַעֲלוֹת הָעֵץ וְקוֹרֵא לְפָנֶיהָ בַּסֵּפֶר. נִדְמָה לִי אוֹתָהּ שָׁעָה, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הֵאִירָה הַשֶּׁמשׁ בְּזִיו נָעִים כִּבְיוֹם אָבִיב זֶה, מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אָדָם פָּנִים מְאִירוֹת, כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה הַיּוֹם בְּפֶתַח הַסִּירָה הָרְעוּעָה; מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ עֵינַי שָׁמַיִם טְהוֹרִים כָּאֵלֶּה וּמַיִם זַכִּים כָּאֵלֶּה וָאֳניּוֹת נֶהְדָּרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁשָּׁטוֹת עַתָּה בַּאֲוְיר זָהָב.

עוֹד בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם בּוֹאֵנוּ הוֹפִיעַ מַר בַּרְקִיס בְּבֵיתֵנוּ וְתַחַת זְרוֹעוֹ חֲבִילָה קְּטַנָּה שֶׁל תַּפּוּחֵי זָהָב, צְרוּרִים בְּמִטְפַּחַת, וְהוּא הִנִּיחַ אֶת הַצְּרוֹר בְּלִי דַבֵּר דָּבָר, וְרַק לְאַחַר שֶׁיָּצָא לָחַשׁ לְחָם, כִּי זוֹ הִיא תְּשׁוּרָה מֵאִתּוֹ לְפֵּגוֹטִי.

וכֹה הָיָה נוֹהֵג בָּעֶרֶב בָעָרֶב. הַתְּשׁוּרוֹת הָיוּ שׁוֹנוֹת; גַּם תַּפּוּחִים, גַּם עוֹף צָלוּי, גַּם נְזָמִים, גַּם צִפּוֹר בִּכְלוּב. וּבְבוֹאוֹ לֹא דִבֵּר דָּבָר, כִּי אִם יָשַׁב לְיַד הָאָח יְשִׁיבָה קְבוּעָה בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּמוֹ בְּקָרוֹן שֶׁלּוֹ, מִמּוֹל פֵּגוֹטִי וְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַמְּלָאכָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה.

סוֹף סוֹף קָרַב הַיּוֹם לַעֲזֹב אֶת יַרְמוּת וְלָשׁוּב אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, ופֵּגוֹטִי אָמְרָה לִי בְּעֶרֶב אֶחָד, כִּי מָחָר הִיא יוֹצֵאת יַחְדָּו עִם מַר בַּרְקִיס לְשֵׁם טִיוּל שֶׁל חַג, וַאֲנִי עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה נִלָּוֶה עֲלֵיהֶם. בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנָתִי מִצִּפִּיָּה אֶל הַיּוֹם הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאֲבַלֶּה אוֹתוֹ כֻּלּוֹ בְּחֵבְרֶת עֲמִילְיָה. כֻּלָּנוּ הִשְכַּמְנוּ לָקוּם בַּבֹּקֶר, וּבַשָּׁעָה שֶׁאָכַלְנוּ פַּת שַׁחֲרִית, נִרְאָה מֵרָחוֹק מַר בַּרְקִיס נוֹסֵעַ בְּעגְלָתוֹ וְקָרֵב אֶל בֵּיתֵנוּ.

פֵּגוֹטִי הָיְתָה לְבוּשָׁה כְּדַרְכָּה בִּגְדֵי הָאֵבֶל שֶׁלָּהּ, אַךְ מַר בַּרְקִיס הָיָה לָבוּשׁ מְעִיל חָדָשׁ, אֲשֶׁר הַחַיָּט לֹא קִמֵּץ בְּמִדָּתוֹ וְהַשַּׁרְוֻלִּים הָיוּ אֲרֻכִּים עַד כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ בִּמְקוֹם נַעֲלֵי יָד גַּם בִּימוֹת הַחֹרֶף, וְהַצַוָּארוֹן הַזָּקוּף הָיָה גָבוֹהּ כָּל כָּךְ, אֲשֶׁר דָּחַק אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ, הַכַּפְתּוֹרִים הַנּוֹצְצִים בִּמְעִילוֹ גַם הֵם הָיוּ גְדוֹלִים מְאֹד בְּמִדָּתָם.

בְּנֵי הַבַּיִת יָצְאוּ אַחֲרֵינוּ לְבָרֵךְ אוֹתָנוּ עַל דַּרְכֵּנוּ. עָלִינוּ עַל הָעֲגָלָה לִנְסֹע. הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִּי, כִּי מַר פֵּגוֹטִי עוֹמֵד וּבְיָדוֹ נַעַל, וְהוּא נָכוֹן לִזְרֹק אוֹתָהּ מֵאַחֲרֵינוּ לְסִמָּן שֶׁל מַזָּל. הוּא מָסַר אֶת הַנַּעַל לְמָרַת גּוּמִיז, כִּי תְקַיֵּם הִיא אֶת הַמִּנְהָג; בַּתְּחִלָּה סֵרְבָה הָאִשָּׁה הָעֲלוּבָה לַעֲשׂוֹת זֹאת, בְּאָמְרָהּ כִּי אֵין הִיא בַּת־מַזָּל, אַךְ אַחֲרֵי כֵן נֶעְתְּרָה וְזָרְקָה אֶת הַנַּעַל מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, כְּדַרְכָּהּ. מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה עָמְדָה הָעֲגָלָה לִפְנֵי בֵּית־כְּנִיסָה, וּמַר בַּרְקִיס יָרַד וְקָשַׁר אֶת סוּסוֹ אֶל כְּלוֹנָס אֶחָד, וַיָּבוֹא הוּא וּפֵּגוֹטִי אֶל הַבַּיִת פּנִימָה, וַאֲנִי עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה נִשְׁאַרְנוּ לָשֶׁבֶת בָּעֲגָלָה. אָנֹכִי חִבַּקְתִּי אֶת עֲמִילְיָה וָאֹמַר לָהּ כִּי בְּקָרוֹב אֲנִי הוֹלֵךְ מִזֶּה, וְלָכֵן עָלֵינוּ לִהְיוֹת קְרוֹבִים זֶה לְזוֹ כָּל הַיּוֹם. עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לֹא סֵרְבָה, אַף נָתְנָה לִי רְשׁוּת לְנַשֵּׂק אוֹתָהּ, וְהַדָּבָר הַזֶּה מִלֵּא אֶת נַפְשִׁי אֹשֶׁר. אָמַרְתִּי לָהּ — זוֹכֵר אֲנִי — כִּי עַד עוֹלָם לֹא אֹהַב אַחֶרֶת וְכִי נָכוֹן אֲנִי לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ אֶת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יָעֵז לְבַקֵּש אַהֲבָתָהּ.

הוֹי, כַּמָּה לִגְלְגָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה עָלַי וְעַל דְּבָרָי! הִיא הֶעֱמִידָה פָּנִים שֶׁל אִשָּׁה גְדוֹלָה וּפִקְחִית, וְהַיְפֵיְפִיּה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת הוֹצִיאָה מִפִּיהָ: “בָּחוּר שׁוֹטֶה.” וַתִּצְחַק בְּקוֹל נָעִים כָּל כָּך, אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי בִּגְלָלוֹ אֶת הָעֶלְבּוֹן וְלֹא גָרַעְתִּי עַיִן מִפָּנֶיהָ הַנּחֱמָדִים.

מַר בַּרְקִיס ופֵּגוֹטִי שָׁהוּ שָׁעָה רַבָּה בְּבֵית־הַכְּנִיסָה, אַךְ סוֹף יָצְאוּ אֵלֵינוּ, וְאַחַר נָסַעְנוּ לִנְאוֹת דֶּשֶׁא.

בִּהְיוֹתֵנוּ בַּדֶּרֶךְ, פָּנָה אֵלַי מַר בַּרְקִיס וְאָמַר מִתּוֹךְ קְרִיצוֹת־עָיִן:

"מָה הַשֵׁם אשֶׁר רָשַׁמְתִּי אָז עַל כַּפֹרֶת הַקָרוֹן?

“קְלָרָה פֵּגוֹטִי,” עָנִיתִי.

"מָה הַשֵּׁם שֶׁהָיִיתִי רושֵׁם הַיּום אִלּוּ הָיְתָה כַּפֹּרֶת מִמַּעַל לָעֲגָלָה?

“עוֹד הַפַּעַם קְלָרָה פֵּגוֹטִי,” חִוִּיתִי דַעְתִּי.

" קְלָרָה פֵּגוֹטִי בַּרְקִיס," הֵשִׁיב הָאִישׁ בְּפָרְצוֹ בְּקוֹל צְחוֹק אַדִּיר אֲשֶׁר זִעֲזַע אֶת הָעֲגָלָה.

אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה נִכְנְסוּ לְבֵּית־הַכְּנִיסָה לְשֵׁם נְשְׂוּאִין. פֵּגוֹטִי גָמְרָה בְּלִבָּה לִבְלִי עֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר בְּפֻמְבִּי, וְלָכֵן לֹא הִזְמִינָה עֵדִים רַבִּים אֶל בֵּית־הַכְּנִיסָה. עַתָּה, כַּאֲשֶׁר גִּלָּה מַר בַּרְקִיס אֶת הַסּוֹד פִּתְאֹם, בָּאָה פֵּגוֹטִי בִּמְבוּכָה וַתֹּאמֶר, כִּי לִבָּהּ יִשְׂמַח מְאֹד עַל אֲשֶׁר תַּם וְנִשְׁלַם כָּל הָעִנְיָן.

אַחֲרֵי כֵן בָּאנוּ אֶל בֵּית מָלוֹן קָטֹן וְשָׁם סָעַדְנוּ סְעֻּדָּה יָפָה לִכְבוֹד הַחֲתֻנּה, וְכָל הַיּוֹם עָבַר עָלֵינוּ בַּנְּעִימִים. פֵּגוֹטִי הָיְתָה נוֹחָה וּשְׁלֵוָה בְּכָל הַיָּמִים, כְּאִלּוּ לֹא בָא שׁוּם שִׁנּוּי בְּחַיֶּיהָ, כְּאִלּוּ רְגִילָה הָיְתָה בְּמֶשֶׁך עֶשֶׂר שָׁנִים לעֲמֹד יוֹם יוֹם תַּחַת הַחֻפָּה. קֹדֶם לְמִשְׁתֵּה הַטֵּה יָצְאָה פֵּגוֹטִי עִמִּי וְעִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לְטַיֵּל קְצָת, וּמַר בַּרְקִיס יָשַׁב בִּמְנוּחָה שֶׁל פִּילוֹסוֹף וְעִשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ מִתּוֹךְ הֲנָאָה מְרֻבָּה וַיְהִי שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים עַל אֹדוֹת הָאֹשֶׁר הַצָּפוּי לוֹ, וְהַהַרְהוֹרִים עוֹרְרוּ בּוֹ, כַּנִּרְאֶה אֶת תַּאֲבוֹן הָאֲכִילָה, כִּי כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל אָכִילָה גַּסֶּה עִם הטֵּה, אַף כִּי זֶה לֹא כְּבָר גָּמַר אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם.

בֵּין הָעַרְבַּיִם עָלִינוּ שׁוּב אֶל הַמֶּרְכָּבָה וַנִּסָּע הַבַּיְתָה בְּנַחַת, וְעֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת הַשָּׁמַיְמָה, אֶל הַכּוֹכָבִים הַמְּצִיצִים עָלֵינוּ. הַשִּׂיחָה נִתְגַּלְגְּלָה עַל אֹדוֹת הַכּוֹכָבִים, וְאָנֹכִי הָיִיתִי רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים, אַף גִּלִּיתִי לְמַר בַּרְקִיס עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים בְּסַפְּרִי לוֹ אֵת כָּל אֲשֶר יָדַעְתִּי עַל דְּבַר הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וְהוּא שָׁמַע אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת וְהֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּי. כִּי כָבוֹד רַב הָגָה לֵב הָאִישׁ הַזֶּה אֶל כִּשְׁרוֹנוֹתַי וּבְפָנַי סִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ כִּי “פּרוֹפֵסוֹר” אֲנִי — הַיְנוּ: גָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים.

לְאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה הַשִּׂיחָה עַל דְּבַר הַכוֹכָבִים, הִתְעַטַּפְנוּ אֲנִי וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בִּשְׂמִיכָה עַתִּיקָה וַנֵּשֶׁב שְׁנֵינוּ יַחְדֶּו שׁוֹתְקִים. הוֹי, מָה אָהַבְתִּי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת! כָּל הַדֶּרֶךְ תֵּאַרְתִי לִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת רֹב הָאֹשֶׁר לָקַחַת אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לִי לָאִשָּׁה וְלָלֶכֶת עִמָּהּ לִמְקוֹם אֵין אִישׁ וְלִחְיוֹת שָׁם יַחְדָּו בֵּין הַשָּׂדוֹת וְהָאִילָנוֹת. עַד עוֹלָם לֹא נַזְקִין, עַד עוֹלָם לֹא נֵדַע דְּאָגָה, וְתָמִיד נִהְיה תְּמִימִים כִּילָדִים, וְכָל הַיָּמִים נְטַיֵּל שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ עַל פְּנֵי הַכָּרִים הָעֲטוּפִים דֶּשֶׁא, וּמִמַּעַל לְרֹאשֵׁינוּ שֶׁמֶשׁ בְּרָכָה, וּבַלַּיְלָה נִשְׁכַּב בְּתֹם וּבְשַׁלְוָה עַל מַצַּע עֵשֶׂב; וְכַאֲשֶׁר נִגְוַע וְנָמוּת, תָּבֹאנָה הַצִּפֳּרִים לִקְבֹּר אוֹתָנוּ וְלִסְפֹּד לָנוּ.

אֵלֶּה הָיוּ חֲלוֹמוֹת־בְּהָקִיץ בּעֶָרֶב הַהוּא, חֲלוֹמוֹת תֹּם וטֹהַר, אָכֵן יִשְׂמַח לִבִּי, כִּי בְיוֹם חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי הַטּוֹבָה הָלְכוּ עִמָּהּ שְׁנֵי מַלְאֲכֵי תֹּם, כָּמוֹנִי וְכַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, לְשַׁלְּחָהּ עַד בֵּית אִישָׁהּ.

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בָּעֶרֶב שַׁבְנוּ אֶל בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר בַּסִּירָה, וְשָׁם נִפְרְדוּ מֵעָלֵינוּ מַר בַּרְקִיס ואִשְׁתֹּו וַיֵּלְכוּ אֶל בֵּיתָם שֶׁלָּהֶם. רַק אָז הִרגַּשׁתִּי בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה, כִּי אָבְדָה לִי פֵּגוֹטִי. וּמִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה צַעַר הָיָה לִבִּי מָלֵא בָּעֶרֶב הַהוּא, אִלּוּ לַנְתִּי בְּבַיִת אַחֵר, שֶׁעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת בְּצֵל קוֹרָתוֹ.

מַר פֵּגוֹטִי וְחָם יָדְעוּ, כַּנִּרְאֶה, אֵת אֲשֶׁר בְּלִבִּי בְּשָׁעָה זוֹ, וְאָכֵן הִשְׁתַּדְּלוּ בְּדִבְרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם לְגָרֵשׁ אֶת הָעַצְבוּת מֵעַל פָּנָי. עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בָּאָה וְיָשְׁבָה אֶצְלִי עַל הַתֵּבָה, זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּכָל יְמֵי הֱיוֹתִי פֹּה. הִנֵּה כִּי כֵן בָּא סִיּוּם נִפְלָא לַיּוֹם הַנִּפְלָא הַזֶּה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא גָּאוּ הַמַּיִם וּמַר פֵּגוֹטִי עִם חָם יָצְאוּ אֶל הַיָּם לָצוּד דָּגִים, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בַּבַּיִת לִהְיוֹת מָגֵן לעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. הוֹי, מַה נִכְסְפָה נַפְשִׁי כִּי יִתְנַפֵּל בַּלַּיְלָה הַזֶּה עַל הַבַּית אֲרִי אוֹ נָחָש אוֹ חַיָּה רָעָה כָּל שֶׁהִיא, וְאָנֹכִי אֵצֵא לִקְרַאת הַטּוֹרֵף לְהִלָּחֵם עִמּוֹ וְאֶנְחַל כְּבוֹד גִּבּוֹר בְּנִצְחוֹנִי. אַךְ שׁוּם חַיָּה טוֹרֶפֶת לֹא עָבְרָה בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּעַרְבוּת יַרְמוּת, וְלָכֵן לֹא נִשְׁאַר לִי בִּלְתִּי אִם לְהֵרָדֵם וְלִרְאוֹת בַּחֲלוֹם נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים.

כְּאוֹר הַבֹּקֶר בָּאָה פֵּגוֹטִי וַתַּעֲמֹד מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹנִי ותָּעַר אוֹתִי כְּדַרְכָּה, כְּאִלּוּ מַר בַּרְקִיס בַּעַל הָעֲגָלָה לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא. אֶלָּא חֲלוֹם הָיָה, כִּשְׁאָר חֲלוֹמוֹתָי. אַחֲרֵי פַּת שַׁחֲרִית לָקְחָה אוֹתִי פֵּגוֹטִי עִמָּהּ ונֵּלֶךְ יַחְדָּו אֶל דִּירָתָהּ שֶׁלָה. מִכָּל כְּלֵי הַבַּיִת הַקָּטֹן וְהַנָּקִי הַזֶּה מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי מְאֹד תֵּבָה שְׁחוֹרָה אַחַת שֶׁעָמְדָה בָּאוּלָם, וּבְפָתְחִי אוֹתָהּ מָצָאתִי סֵפֶר עָבֶה ובוֹ צִיוּרִים רַבִּים. וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלאָה הָיָה לִי הַסֵּפֶר הַזֶה מִבְחַר שַׁעֲשׁוּעַי בְּבוֹאִי אֶל בֵּית פֵּגוֹטִי.

לַנְתִּי בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּאוֹתוֹ בַּיִת בַּחֲדַר עֲלִיָּה קָטֹן, אֲשֶׁר לְפִי דִבְרֵי פֵּגוֹטִי, נוֹעַד רַק לִי, וְכָל הַיָּמִים יְהִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לִכְבוֹדִי.

“עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה,” אָמְרָה פֵּגוֹטִי, "כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי בַּבַיִּת הַזֶּה, תִּמְצָא אַתָּה, מַחֲמַדִּי, אֶת הַחֶדֶר הַקָּטֹן הַזֶּה פָּנוּי, כְּאִלוּ בְּכָל שָׁעָה אֲנִי מְחַכָּה לְקַדֵּם פָּנֶיךָ. כָּל יוֹם וָיוֹם אֲסַדֵּר אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁרְגִילָה הָיִיתִי לְסַדֵּר אֶת חַדְרְךָ הַקָּטֹן בְּבֵית אִמְּךָ, מַחֲמַדִּי. גַּם כִּי תַּרְחִיק לִנְדֹד לְאֶרֶץ חִינָה, יָדֹע תֵּדַע כִּי הַחֶדֶר הַזֶּה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְךָ תָּמִיד.

רָאִיתִי כִּי דְבָרֶיהָ שֶׁל אוֹמַנְתִּי יוֹצְאִים מִן הַלֵּב, וְלָכֵן הוֹדֵיתִי לָהּ מִקֶּרֶב לִבִּי, אַף כִּי לֹא בְּרֹב דְּבָרִים. כִּי בּיוֹם הַהוּא הָיָה עָלַי לַעֲזֹב אֶת יַרְמוּת. מַר בַּרְקִיס ופֵּגוֹטִי יָשְׁבוּ עִמִּי בָּעֲגָלָה ונִּסַּע יַחְדָּו, וְכַאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ עָזְבוּ אוֹתִי הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ לְיַד גֶּדֶר הַגַּן שֶׁל בֵּיתֵנוּ וַיָּשׁוּבוּ. מַה מוּזָר הָיָה לִי הָרֶגֶשׁ בִּרְאוֹתִי אֶת הָעֲגָלָה עוֹבֶרֶת וּפֵּגוֹטִי הוֹלֶכֶת מֵעִמִּי וְעוֹזֶבֶת אוֹתִי לְבַדִּי תַּחַת הָאִילָנוֹת הַזְּקֵנִים, סָמוּךְ לְאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁאֵין עַתָּה שָׁם אִישׁ שֶׁיֶֹּאֱהַב אוֹ יְחַבֵּב אוֹתִי.

מֵעַתַּה הָיִיתִי נֶעֱזָב לְנַפְשִׁי, בּוֹדֵד וְגַלְמוּד. אֵין אִישׁ פּוֹנֶה אֵלַי בִּדְבָרִים, אֵין לִי חָבֵר וְרֵע בֶּן גִּילִי. אֲנִי מִתְבּוֹדֵד עִם מַחְשְׁבוֹתַי וְהַרְהוֹרָי.

אֶת חֲצִי חַיַּי הָיִיתִי נוֹתֵן אִלּוּ שָׁלְחוּ אוֹתִי לִלְמֹד תּוֹרָה לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. לוּ יְהִי מִפִּי מוֹרֶה קָשֶׁה שֶׁבַּקָּשִׁים! אוּלָם אֵין שׁוּם תִּקְוָה מְשַׂחֶקֶת לְפָנַי כִּי יִמָּלֵא חֶפְצִי זֶה. הֵן שׂוֹנְאִים לִי הָאֲנָשִׁים פֹּה, מַבִּיטִים עַָלַי בְּעַיִן רָעָה, רוֹאִים אוֹתִי כִּמְיֻתָּר בַּבָּיִת. אָמְנָם עֲסָקָיו שֶל מַר מוֹרְדְסְטוֹן הָיוּ, כַּנִּרְאֶה, לֹא יָפִים בָּעֵת הַהִיא, אַךְ לֹא זֶהוּ הָעִקָּר. רַע הוּא, כִּי לֹא יָכֹל כַּלְכֵּל אוֹתִי, וְכַאֲשֶׁר הִתְרַחֵק מִמֶּנִּי כֵּן הִתְאַמֵּץ לְהַרְחִיק מִלִּבּוֹ אֶת הָרַעְיוֹן, כִּי חָב הוּא לִי מַשֶּׁהוּ, חוֹבַת הַנֶּפֶשׁ, וְהַדָּבָר הַזֶּה עָלָה בְּיָדוֹ.

אָמְנָם בָּעֵת הַהִיא לֹא עָשׂוּ לִי רָעָה. לֹא הִכּוּ אוֹתִי, אַף לֹא רָעַבְתִּי לַלָּחֶם. וְאוּלָם הָעָוֶל שֶׁנַּעֲשָׂה לִי לֹא חָדַל אַף רֶגַע. יוֹם אַחֲרֵי יוֹם, שָׁבוּעַ אַחֲרֵי שָׁבוּעַ, חֹדֶשׁ אַחֲרֵי חֹדֶשׁ, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי יָתוֹם נֶעֱזָב, אֲשֶׁר אֵין אִישׁ שָׁם אֵלָיו לֵב. פְּעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי זֵכֶר הַיָּמִים הָהֵם, מֶה הָיָה אִלּוּ חָלִיתִי וְנָפַלְתִּי לְמִשְׁכָּב. הַאִם הָיִיתִי שׁוֹכֵב עִם יִסּוּרַי בְּחַדְרִי הַבּוֹדֵד עַד יְצִיאַת נִשְׁמָתִי, אוֹ כִּי מִי שֶׁהוּא הָיָה בָּא לְהָחִישׁ לִי עֵזֶר.

אִם הָיָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ בַּבַּיִת, הָיִיתִי סוֹעֵד יַחַד עִמָּהֶם, וְאִם לֹא — אָכַלְתִּי פִּתִּי לְבַדִּי. כָּל הַיָּמִים שׁוֹטַטְתִּי בַּמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים לְבֵיתֵנוּ, וְאִישׁ לֹא שָׁמַר צְעָדַי, אַךְ מָנֹעַ מָנְעוּ מִמֶּנִּי לְהִתְרָעוֹת עִם מִי שֶׁהוּא, אוּלַי מִיִּרְאָה פֶּן אֶתְאוֹנֵן עַל הָאָח אוֹ עַל הָאָחוֹת. מִטַּעַם זֶה נָתְנוּ לִי רְשׁוּת רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָרוֹפֵא שִׁילִיף, אַלְמָן מֵאִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר הָיָה מַזְמִין אוֹתִי אֶל בֵּיתוֹ פַּעַם בְּפָעַם.

מֵאוֹתוֹ טַעַם, בְּצֵרוּף הַטִּינָא שֶׁהָיְתָה בְּלִבָּם אֶל פֵּגוֹטִי, לֹא שְׁלָחוּנִי אֶל בֵּיתָהּ. וּפֵּגוֹטִי, הָאִשָּה הַטּוֹבָה, שָׁמְרָה לִי הַבְטָחָתָהּ. פַּעַם בַּשָּׁבוּעַ הָיְתָה בָּאָה אֵלַי אוֹ נִפְגֶּשֶׁת עִמִּי סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ, וּמֵעוֹלָם לֹא בָּאָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת; וְאוּלָם מָה רַב הָיָה מַפַּח נַפְשִׁי כַּאֲשֶׁר אָסְרוּ עָלַי לְבַקֵּר בְּבֵיתָהּ.

אַךְ פְּעָמִים שֶׁקִּבַּלְתִּי רְשׁוּת לָלֶכֶת אֶל בֵּיתָה וְאָז מָצָאתִי, כִּי מַר בַּרְקִיס הוּא קַמְצָן נוֹרָא, אוֹ כַּאֲשֶׁר קָרְאָה לוֹ פֵּגוֹטִי בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה: “קוֹפֵץ יָד.” מַטְמוֹן גָּדוֹל הָיָה שָׁמוּר לוֹ בְּתוֹךְ אַרְגָּז שֶׁעָמַד תַּחַת הַמִּטָּה, וְשֶׁהָיָה מָלֵא לְפִי דְבָרָיו בְּגָדִים בָּלִים וּמִכְנָסַיִם קְרוּעִים. בְּאַרְגָּז זֶה טָמַן מַר בַּרְקִיס אֶת מְמוֹנוֹ הָרַב מֵעֵין זָרִים, וּבְתַחְבּוּלוֹת רַבּוֹת עָלָה בִּידֵי פֵּגוֹטִי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה לְהוֹצְאוֹת הַבָּיִת.

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים הָיָה לִבִּי צַעַר, כִּי תַמּוּ כָל תִּקְוֹותַי וְכִי גַלְמוּד וְנֶעֱזָב אָנֹכִי, וְצַעֲרִי הָיָה גָדוֹל שִׁבְעָתַיִם, לוּלֵא הַסְּפָרִים הָעַתִּיקִים, הֵם יְדִידַי הַנֶּאֱמָנִים, אֲשֶׁר חָזַרְתִּי עֲלֵיהֶם כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים עַד אֵין מִסְפָּר.

עַתָּה אֲנִי מַגִּיעַ אֶל אוֹתוֹ הַפֶּרֶק מִסֵּפֶר חַיַּי אֲשֶׁר לָנֶצַח לֹא יִמָּחֶה זִכְרוֹנוֹ מִלִּבִּי, יַעַן כִּי דִבְרֵי יְמֵי חַיַּי בִּכְלָל שְׁמוּרִים בְּלִבִּי, וּמַה גַּם כִּי פְעָמִים רַבּוֹת מְאֹד עוֹלֶה לְפָנַי זִכָּרוֹן זֶה, הַמַּשְׁכִּיחַ מִלִּבִּי כַּמָּה וְכַמָּה זִכְרוֹנוֹת אֲחֵרִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים תָּעִיתִי בְּאֵין מַטָּרָה בַּחוּץ, וְשָׁרוּי הָיִיתִי בְּעַצְבוּת, הַבָּאָה מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם, וְהִנֵּה לִקְרָאתִי בִּקְצֵה הָרְחוֹב, סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ, מַר מוֹרְדְסְטוֹן הוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל עִם אִישׁ זָר. אָמַרְתִּי לַעֲבֹר עַל פָּנָיו מִתּוֹךְ מְבוּכָה, אַךְ הַזָּר קָרָא אֵלַי:

“הֲשָׁלוֹם בָּחוּר?! מַה מַעֲשֶׂיךָ?”

זֶה הָיָה אֶחָד מִידִידֵי מַר מוֹרְדְסְטוֹן, מַר קְוִינְיָן שְׁמוֹ.

וּבְדַבְּרוֹ שָׂם יָדוֹ עַל שִׁכְמִי ויִּמְשְׁכֵנִי לָלֶכֶת אַחֲרָיו. לֹא יָדַעְתִּי מַה לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו וָאֶסְתַכֵּל מִתּוֹךְ מְבוּכָה בְּפָנָיו שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“לְעֵת עַתָּה הוּא יוֹשֵׁב־בָּטֶל,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “אֵין אִישׁ מַשְׁגִּיח עָלָיו, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה לַעֲשׂוֹת בּוֹ. בִּכְלָל, זֶה הוּא נַעַר קְשֵׁה עֹרֶף מְאֹד.”

רֶגַע אֶחַד הִבִּיט אֵלַי בְּעֵין זַעַם, אַחֲרֵי כֵן נֶעֶלְמָה הָעַיִן תַּחַת הַגַּבּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת, וְהוּא פָּנָה מֵעָלַי בְּרֶגֶש בּוּז.

“הְמְ…” קָרָא מַר קְוִינְיָן בִּרְאוֹתוֹ אֶת פְּנֵי שְׁנֵינוּ, “יוֹם נָאֶה הַיּוֹם!”

שָׁעָה קלָּה שָׂרְרָה דְמָמָה וְאָנֹכִי בִּקַשְׁתִּי עֵצוֹת לְחַלֵּץ אֶת שִׁכְמִי מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ ולְהִתְחַמֵּק, אַךְ הוּא קָרָא:

“לְפִי דַעְתִּי, בֵּן חָרוּץ הוּא, לֹא כָךְ?”

“אַהּ! חָרוּץ הוּא יוֹתֵר מִדַּי,” נַעֲנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “וְאַתָּה מוּטָב לְךָ לְהַרְפּוֹת מִמִֶנּוּ. הוּא לֹא יְבָרֶכְךָ עַל שֶׁעָצַרְתָּ אוֹתוֹ.”

אַחֲרֵי הָרֶמֶז הַזֶּה הִרְפָּה מַר קְוִינְיָן מִמֶּנִי, וְאָנֹכִי מִהַרְתִּי לְעָזְבוֹ וְלָלֶכֶת הַבָּיְתָה. בְּהַגִּיעִי עַד גֶּדֶר הַגַּן, רָאִיתִי מֵרָחוֹק וְהִנֵּה מַר מוֹרְדְסְטוֹן עוֹמֵד נִשְׁעָן עַל יַד בֵית־הַכְּנִיסָה, וּמַר קְוִינְיָן מְדַבֵּר אֵלָיו, וְהֵם מַבִּיטִים אַחֲרַי, וַאֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי בִּי יָשִׂיחוּ.

מַר קְוִינְיָן לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּבֵיתֵנוּ. וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם, לְאַחַר שֶׁאָכַלְתִּי פַּת שַׁחֲרִית וָאָקוּם מִמְּקוֹמִי לַעֲזֹב אֶת הַחֶדֶר, קָרָא לִי מַר מוֹרְדְסְטוֹן לָגֶשֶׁת אֵלָיו. הוּא יָשַׁב בְּכֹבֶד־רֹאשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן, וַאֲחוֹתוֹ יָשְׁבָה סָמוּךְ לוֹ. מַר קְוִינְיָן עָמַד וְיַדַיו תְּחוּבוֹת בְּכִיסֵי בִּגְדוֹ וְהוּא מַבִּיט בְּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה. עָמַדְתִּי וָאֶתְבּוֹנֵן אֶל כָּל אֵלֶּה.

“דָּוִד” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “עוֹלָמוֹ שֶל צָעִיר לְיָמִים הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא הָעוֹלָם שֶׁל חֲלוֹמוֹת וְשֶׁל בַּטָּלָה.”

“כָּזֶה שֶׁאַתָּה שָׁרוּי בּוֹ,” הוֹסִיפָה אֲחוֹתוֹ.

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן, אָנָּא, הַנִּיחִי לִי… וּבְכֶן, דָּוִד, עוֹלמוֹ שֶׁל צָעִיר, אֲנִי אוֹמֵר, צָרִיךְ שֶׁיְּהִי עוֹלָם שֶׁל מַעֲשֶׂה וְלֹא שֶׁל חֲלוֹמוֹת וְשֶׁל בַּטָּלָה. וְעֶלֶם כַּמוֹךַָ, בַּעַל מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁצְּרִיכוֹת תִּקּוּן, וַדַּאי שֶׁמְּחֻיָב לָבוֹא בְּמַגָּע וּמַשָּׂא עִם אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, כְּדֵי לִלְמֹד מֵהֶם דַּעַת וּלְהִתְרַגֵּל בְּמִנְהָגִים טוֹבִים.”

“בְּעוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה אֵין מָקוֹם לְקַשְׁיוּת עֹרֶף,” נֶעֶנְתָה אֲחוֹתוֹ, “מִדָּה מְגֻנָּה זוֹ צָרִיךְ לַעֲקֹר מִן הַשֹּׁרֶשׁ, עַד בִּלְתִּי הַשְׁאִיר זֵכֶר לָהּ, כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת!”

מַר מוֹרְדְסְטוֹן נָתַן עֵינָיו בַּאֲחוֹתוֹ, קְצָת בְּמִין גְּעָרָה וּקְצָת בְּמִין הַסְכָּמָה לִדְבָרֶיהָ, וְאַחַר הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“לְפִי דַעְתִּי, לֹא נִסְתָּר מִמְּךָ, דָּוִד, כִּי לֹא עָשִׁיר אֲנִי. בְּכָל אֹפֶן, הֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה הַיּוֹם דָּבָר זֶה. כְּבָר לָמַדְתָּ קְרֹא וּכְתֹב. שְׂכַר הַלִּמּוּד עוֹלֶה בְּכֶסֶף רָב. אַךְ אִלּוּ גַם לֹא כֵן, וַאֲפִילוּ הָיָה בְּיָדִי לְשַׁלֵּם שְׂכַר לִמּוּד, אֵין הַדָּבָר כַּדַּאי, לְפִי דַעְתִּי, כִּי תּוֹסִיף לָשֶׁבֶת עַל סַפְסַל בֵּית הַסֵּפֶר. אַתָּה אֵין לְךָ אֶלָּא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם הַחַיִּים, וְאַשְׁרֵי חֶלְקְךָ, אִם תַּקְדִּים לָצֵאת לְמִלְחָמָה זוֹ.”

כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁעָלָה אָז עַל דַּעְתִּי, כִּי כְבָר הִסְפַּקְתִּי בִּימֵי עָנְיִי לְהַתְחִיל בְּמִלְחָמָה זוֹ, וְאוּלַי עוֹלֶה רַעְיוֹן זֶה בְּלִבִּי רַק הַיּוֹם, בְּכָתְבִי אֶת הַטּוּרִים הָאֵלֶּה.

“הֵן שָׁמַעְתָּ לִפְעָמִים אֶת שֵׁם בֵּית הַמִּסְחָר,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“בֵּית מִסְחָר שֶׁל מִי?” שָׁאַלְתִּי.

שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן ןגְרִינְבֵי, זֶה עֵסֶק הַיַיִן," עָנָה הָאִישׁ.

כַּנִּרְאֶה, הִבִּיעוּ עֵינַי בְּרֶגעַ זֶה פִּקְפּוּק, כִּי הוּא הוֹסִיף:

“וַדַּאי שֶׁשָמַעְתָּ מְשִׂיחִים בַּבַּיִת עַל אֹדוֹת הַמִּסְחָר, הָעֵסֶק, הַיֶּקֶב, הַנָּמֵל אוֹ מַשֶּׁהוּ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ.”

אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתִי דָבָר מִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַךְ אֵינִי זוֹכֵר מָתָי," עָנִיתִי.

“אַחַת הִיא מָתַי שָׁמַעְתָּ,” עָנָה הָאִישׁ, " הִנֵּה מַר קְוִינְיָן הוּא הַמְנַהֵל שֶׁל הַמִּסְחָר הַזֶּה."

נָשָׂאתִי עֵינַי בְּיִרְאַת־הַכָּבוֹד אֶל אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָמַד לִפְנֵי הַחַלּוֹן.

" מַר קְוִינְיָן סָח לִי, כִּי בְּבֵית־הַמִּסְחָר מְשָׁרְתִים נְעָרִים זָרִים, וּמַדּוּעַ יִגָּרַע חֶלְקְךָ, כִּי לֹא תִמְצָא לְךָ גַּם אַתָּה שָׁם עֲבוֹדָה?"

“אִם אֵין לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת, מוֹרְדְסְטוֹן,” נַעֲנָה מַר קְוִינְיָן בְּלַחַשׁ בְּהַפְנוֹתוֹ רֹאשׁוֹ.

וְאוּלָם מַר מוֹרְדְסְטוֹן לֹא שָׂם לֵב אֶל הֶעָרָתוֹ, וּבְקֹצֶר־רוּח וּבְפָנִים זוֹעֲפִים חָזַר וְאָמַר:

“בִּשְׂכַר עֲבוֹדָתְךָ תְּקַבֵּל שָׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְגַם מְעַט כֶּסֶף לְהוֹצָאוֹת קְטַנּוֹת. וּשְׂכַר דִּירָה (שֶׁכְּבָר יָעַדְתִּי לְךָ) נָכוֹן אֲנִי לְשַׁלֵּם. גַּם כְּלֵי לָבָן וּמַלְבּוּשִׁים יִנָּתְנוּ לְךָ, עַד אֲשֶׁר תִּשְׂתַּכֵּר לִקְנוֹת אוֹתָם בְּכַסְפֶּךָ. וּבְכֵן, דָּוִד, תִּסַּע עִם מַר קְוִינְיָן לְלָנְדּוֹן וְשָׁם תַּתְחִיל לִהְיוֹת עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמֶךָ.”

“קִצּוּר הַדָּבָר: דּוֹאֲגִים לְתַכְלִיתְךָ,” הִתְעָרְבָה בַּדְּבָרִים הָאָחוֹת, “וְאַתָּה עֲשֵׂה נָא אֶת חוֹבָתֶךָ.”

וְאף כִּי בָּרִי הָיָה לִי הַדָּבָר, כִּי כָל מַה שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִמֶּנִּי, אֵין אֲנִי זוֹכֵר היּוֹם, אִם שָׂמַחְתִּי אוֹ נֶעֱצַבְתִּי בְּשָׁמְעִי אֶת הַבְּשׂוֹרָה. קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי מִתּוֹךְ מְבוּכָתִי הָיִיתִי תָּלוּי בֵּין שְׁנֵי הָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה, בֵּין שִׂמְחָה וָעֶצֶב. וְאוּלָם לֹא הָיָה לִי פְּנַאי לְבָרֵר יָפֶה אֶת רִגְשׁוֹת לִבִּי, יַעַן כִּי לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָיָה עַל קְוִינְיָן לָצֵאת לְדַרְכּוֹ.

וְהִנֵּה בָּא הַיּוֹם, ואֲנִי יוֹשֵׁב בְּעֶגְלַת הַדֹּאַר. עַל רֹאשִׁי כּוֹבַע לָבָן וּמָעוּךְ, וּפַס שָׁחוֹר מַקִּיף אוֹתוֹ לְזֵכֶר אֵבֶל אִמִּי; לָבוּשׁ אֲנִי מְעִיל שָחוֹר, וְעַל בְּשָׂרִי מִכְנְסֵי־בַּד עָבִים, הַנָּאִים מְאֹד, לְפִי דַעְתָּהּ שֶׁל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, לְאָדָם הַהוֹלֵךְ לַעֲרֹךְ קְרָב עִם הַחַיִּים. כָּל רְכוּשִׁי צָבוּר וְנָתוּן בְּאַרְגָּז קָטֹן הַמֻּנָּח לְפָנָי. אֲנִי הַיָּתוֹם הַבּוֹדֵד וְהַנֶּעֶזָב נוֹסֵע עִם מַר קְוִינְיָן לְלָנְדּוֹן!

הִנֵּה בֵּיתֵנוּ וּבֵית־הַכְּנִיסָה הוֹלְכִים וּמִתְעַלְּמִים מִן הָעַיִן בְּתוֹךְ הַמֶּרְחָק. הִנֵּה גַם בֵּית־הַקְּבָרוֹת אשֶׁר בֵין הָאִילָנוֹת הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק מִמֶּנִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר. עוֹד מְעַט וְרֹאשׁ־הַמִּגְדּל אֲשֶׁר לְבֵית־הַכְּנִיסָה חֶדַל לְהֵרָאוֹת וְעֵינַי רוֹאוֹת רַק שָׁמַיִם רֵיקִים.

 

פֶּרֶק אַחַד־עָשָׂר: אֲנִי עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמִי וְחַיַּי עָלַי לְמַשָּׂא    🔗

עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת הָעוֹלָם וְהַחַיִּים, וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יַפְלִיאֵנִי עוֹד. אַךְ בַּיָּמִים הָהֵם, וּבְמִקְצָת גַּם עַתָּה, הָיָה לְפֶלֶא בְּעֵינַי, כִּי הַשְׁלֵךְ הִשְׁלִיכוּ אוֹתִי בְּעוֹדֶנִּי יֶלֶד. אֱלֹהִים חַנַּנִי כִּשְׁרוֹנוֹת טוֹבִים וְלֵב מֵבִין כָּל דָּבָר; גַּם הָיִיתִי חָרוּץ, מָהִיר וְעָדִין. וְנַפְשִׁי הָיְתָה נוֹחָה לָחוּשׁ עֶלְבּוֹן, לָכֵן תָּמַהְתִּי מְאֹד, כִּי הַכֹּל סָרּו מֵעָלַי וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָשִׂים עָלַי עַיִן לְטוֹבָה, אַךְ כֵּן הָיָה הַדָּבָר, וְנַעַר בֶּן עֶשֶׂר הָלַךְ וְנַעֲשָׂה מְשָׁרֵת בְּמִסְחָרוֹ שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי.

בֵּית־הַמִּסְחָר הָזֶּה עָמַד סָמוּךְ אֶל הַנָּהָר. בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה אוֹתוֹ הָרְחוֹב צַר וְשָׁמֵם, וְהַבַּיִת נִמְצָא בְּקָצֵהוּ. זֶה הָיָה בִּנְיָן רָעוּעַ, וְנָמֵל סָמוּךְ לוֹ, אֲשֶׁר בַּעֲלוֹת הַנָּהָר וְשָׁטְפוּ אוֹתֹו הַמַּיִם, וְכַאֲשֶׁר חָסְרוּ הַמַּיִם, כִּסָּה הַבֹּץ אֶת הַמָּקוֹם, וְהָעַכְבָּרִים פָּרוּ וְרָבוּ שָׁם מְאֹד מְאֹד. הַחֲדָרִים הָאֲפֵלִים מִן הֶעָשָׁן וְהַדֹּמֶן, הָרִצְּפָּה הָרְעוּעָה, שְׁרִיקוֹת הָעַכְבָּרִים בְּתוֹךְ הַמַּרְתֵּף, הַדֹּמֶן וְהָרָקָב בְּכָל הַמָּקוֹם, – כָּל אֵלֶּה הֵם בְּדִמְיוֹנִי לֹא מַחֲזוֹת שֶׁרְאִיתִים לִפְנֵי כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים, כִּי אִם דְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹאֶה הַיּוֹם. הִנֵּה הֵם עוֹמְדִים וְקַיָּמִים עַתָּה לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחִי, כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הָרַע, בְּשָׁעָה שֶׁדָּרְכוּ רַגְלַי רִאשׁוֹנָה עַל מִפְתַּן הַבַּיִת, וְכַפִּי הָרוֹעֶדֶת נְתוּנָה בְּכַפּוֹ שֶׁל קְוִינְיָן.

בֵּית־הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי הָיָה שׁוֹלֵחַ יַיִן וְשֵׁכָר בָּאֳנִיוֹת לְאֶרֶץ הֹדּוּ. וּפֹה רָאוּ עֵינַי הֲמוֹן בַּקְבּוּקִים רֵיקִים וּמְשָׁרְתִים עוֹמְדִים וּבוֹדְקִים אוֹתָם לְמוּל הָאוֹר; אֶת הַשְּׁלֵמִים מַצִּיגִים לְבָד וְאֶת הַפְּגוּמִים מַשְׁלִיכִים הָלְאָה. אַחֲרֵי כֵן שׁוֹטְפִים וּמְמָרְקִים אֶת הַבַּקְבּוּקִים, מְמַלְאִים אוֹתָם יַיִן אוֹ שֵׁכָר, סוֹתְמִים אוֹתָם בִּפְקָקִים, מַנִּיחִים עַל פִּיֶהם חוֹתָם, מַדְבִּיקִים עַל גַּבָּם פִּתְקָאוֹת, וֹלְבַסּוֹף חוֹבְשִׁים אוֹתָם בְּאַרְגָּזִים. כָּל הַמְּלָאכָה הַזֹּאת נֶעֶשְׂתָה בִּידֵי נְעָרִים, וַאֲנִי בָּאתִי לִהְיוֹת כְּאֶחָד מֵהֶם.

שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה נְעָרִים מְשָׁרְתִים הָיִינוּ בְּבֵית הַמִּסְחָר. מְקוֹם עֲבוֹדָתִי הָיָה קָבוּעַ בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, אֲשֶׁר מַר קְוִינְיָן יָכֹל הָיָה לְהַשְׁגִיחַ עָלַי שָׁם בְּעַד הַחַלּוֹן הַקָּטֹן שֶׁל אָהֳלוֹ בְּעָמְדוֹ לְיַד שֻׁלְחָנוֹ.

בַּבֹּקֶר הָרִאשׁוֹן לִימֵי עֲמִידָתִי בִּרְשׁוּת עַצְמִי, שֻׁלַח אֵלַי הַנַּעַר הַמְשָׁרֵת הָרִאשׁוֹן לְלַמְּדֵנִי אֶת הַמְּלָאכָה. שֵׁם הַנַּעַר הָיָה מִיקְ וַלְקֶר, וְהוּא לָבוּשׁ סִנָּר קָרוּעַ וְכוֹבַע עָשׂוּי־נְיָר בְּרֹאשׁוֹ. מִיָּד עָמַד וְסִפֵּר, כִּי אָבִיו הוּא שַׁיָּט, וּבִימֵי חַג הוּא לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי תִּפְאָרָה, וְעוֹד סִפֵּר לִי כִּי חֲבֵרֵנוּ הָאַחֵר, הָעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ אִתָּנוּ, שְׁמוֹ בֻּלְבּוּס הַקִּמְחִי, – שֵׁם תָּמוּהָּ מְאֹד. אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹדַע לִי כִּי אֵין זֶה שְׁמוֹ אֶלָּא כִּנוּיוֹ בְּבֵית־הַמִסְחָר, עַל שֵׁם גּוּפוֹ הַקָּטֹן וְהֶעָגלֹ כְּבֻלְבּוּס וּמַרְאֵה־פָּנָיו הַלָּבָן הַדּוֹמֶה לְקֶמַח. אָבִיו שֶׁל זֶה סַפָּן, אַךְ חוּץ מִזֶּה הוּא גַם מְכַבֵּה־אֵשׁ וְעוֹמֶד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ לְיַד אַחַד הַתֵּאַטְרָאוֹת.

אֵין מִלִּים לְתָאֵר אֶת יִסּוּרֵי נַפְשִׁי הַטְּמִירִים, בְּעֵת אֲשֶׁר נִשְׁקַעְתִּי לְבֵין חֶבְרָה זוֹ. שִׁוִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת חֳבֵרַי הַחֲדָשִׁים לְעֻמַּת אֵלֶּה שֶׁהָיוּ לִי בִּימֵי אָשְׁרִי, כְּמוֹ סְטִירְפוֹרְתְּ, טְרַדְלֶס וְכַדּוֹמֶה. כָּל תִּקְווֹתַי הַנְּעִימוֹת לִגְדֹּול וְלִהְיוֹת חָכָם וּמְפֻרְסָם בָּעוֹלָם הִנֵּה נִכְזְבוּ וְגָזוּ. עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי אָפְסָה מִמֶּנִּי כָּל תִּקְוָה וּמַשָּׂא־נֶפֶשׁ, וּכְלִמָּה כִּסְתָה פָּנַי לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי נַעַר־מְשָׁרֵת, וְלִבִּי הָרַךְ הָיָה מָלֵא צַעַר בְּבוֹא אֵלַי הָרַעְיֹון, כִּי מִיּוֹם לְיוֹם, מְעַט מְעַט, יִשְׁכְחוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ עוֹד כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְתִּי, כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁהָגִיתִי, כָּל הַדַּעַת שֶׁקָּנִיתִי, כָּל מַה שֶׁרֹומֶם אֶת רוּחִי וְשִׁעְשַׁע אֶת נַפְשִׁי.

כָּל הָרְגָּשׁוֹת הָאֵלֶּה אִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר בִּדְבָרִים. וְכָל פַּעַם אֲשֶׁר סָר מִמֶּנִי מִיק וַלְקֶר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הִתְעָרְבוּ דִמְעוֹתַי בְּתוֹךְ הַמַּיִם שֶׁנּוֹעֲדוּ לִשְׁטֹף אֶת הַבַּקְבּוּקִים, וּפַעַם בְּפַעַם הִתְפָּרצָה מִלִּבִּי אֲנָחָה, כְּאִלּוּ בְּקִיעַ נִגְלָה בְּלִבִּי אֲשֶׁר חִשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר.

הַשָּׁעוֹן הִשְׁמִיעַ עַל הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְָרֵה וָחֵצִי, כָּל הָאֲנָשִׁים הֵכִינוּ אֶת עַצְמָם לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם, וּמַר קְוִינְיָן רָמַז אֵלַי בְּעַד חַלּוֹנוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו. וּבְהִכָּנְסִי אֶל אָהֳלוֹ, מָצָאתִי שָׁם אִישׁ רָם הַקּוֹמָה כְּבֶן אַרְבָּעִים, לָבוּשׁ מְעִיל קָנֹם וּמִכְנָסַיִם שְׁחוֹרִים. עַל רֹאשׁוֹ הַסְּגַלְגַּל אֵין זֵכֶר לְשֵׂעָר, וּפָנָיו רְחָבִים מְאֹד. בְּגָדָיו הָיוּ מְטֻלָּאִים, אַךְ צַוְּארוֹן־כֻּתָּנְתּוֹ שָׁת עָלָיו חֲשִׁיבוּת. בְּיָדוֹ מַטֵּה תִּפְאָרָה וְעַל חָזֵהוּ תָּלוּי זוּג מִשְׁקָפַיִם, הָעֲשׂוּיִים לְנוֹי, נוֹדַע לִי אַחֲרֵי כֵן, כִּי הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְעִתִּים רְחוֹקוֹת אַךְ לֹא רָאָה דָבָר בַּעֲדָן.

“זֶה הוּא הַנָּעַר,” קָרָא מַר קְוִינְיָן בְּהַצְבִּיעוֹ עָלַי.

“זֶה הוּא אֵפוֹא,” אָמַר הָאִישׁ הַזָּר בְּקוֹל שֵּׁישׁ בּוֹ מֵעֵין נְעִימוּת וּבְמַרְאֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵעֵין חֲשִׁיבוּת, וְדָבָר זֶה עָשָׂה רֹשֶׁם עָלַי, “מַר קָפֶּרְפִילְד. הֲשָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי?”

עָנִיתִי לוֹ שָׁלוֹם, אַף כִּי מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֶת הַשָּׁמַיִם, כִּי לֹא הָיָה שָׁלוֹם בְּרוּחִי, אַךְ בִּימֵי חַיַּי אָז לֹא אָהַבְתִּי לְהִתְאוֹנֵן בְּאָזְנֵי אֲחֵרִים.

“הִנֵּה,” קָרָא הָאִישׁ הָזָּר, "קִיבַּלְתִּי מִכְתָּב מֵאֵת מַר מוֹרְדְסְטוֹן, וּבוֹ הוּא מַבִּיעַ רְצוֹנוֹ לִמְצֹא בְּצֵל קוֹרַת בֵּיתִי חֶדֶר אֶחָד, אֲשֶׁר אִוָּה לְמוֹשָׁב… קִצּוּר הַדְּבָרִים: אֲשֶׁר יִהְיֶה חֲדַר מִשְׁכָּב לְעֶלֶם הַצּוֹעֵד עַתָּה עַל מִפְתַּן הַחַיִּים.

“זֶה הוּא מַר מִיקוֹבֶר,” קָרָא מַר קְוִינְיָן אלי.

“אָכֵן,” נַעֲנָה הַזָּר, “זֶה שְׁמִי וְזֶה זִכְרִי.”

“מַר מִיקוֹבֶר,” הוֹסִיף מַר קְוִינְיָן, “הוּא מוֹדַע לְמַר מוֹרְדְסְטוֹן. הוּא מִבָּאֵי בֵּית הַמִּסְחָר שֶׁלָּנוּ, וְלָכֵן הוֹאִיל מַר מוֹרְדְסְטוֹן לְיַעֵד לְךָ דִירָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה.”

“תָּוִי וְנָוִי הוּא,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, בְּמִגְרַשׁ וִינְדְזוֹר, “קִצּוּר הַדָּבָר”, הוֹסִיף בַּחֲשִׁיבוּת הַמְיֻחֶדֶת לוֹ וּבְאֵמוּן־רוּחַ, “אֲנִי דָר שָׁם בַּמָּקוֹם הַהוּא.”

הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לוֹ.

“וְיַעַן כִּי,” פָּתַח וְאָמַר מַר מִיקוֹבֶר, “גֵּר אַתָּה בְעִיר הַבִּירָה הַזֹּאת, וְעוֹד לֹא לָמַדְתָּ אֶת דְּרָכֶיהָ וּנְתִיבוֹתֶיהָ וּשְׁבִילֶיהָ, עַד כְּדֵי לָדַעַת אֶת מוֹצָאֵי וּמְבוֹאֵי “בָּבֶל הַחֲדָשָׁה,” בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ וְחוּצוֹתֶיהָ… קִצּוּר הַדָּבָר: יֵשׁ לַחֲשֹׁש, שֶׁמָּא תֵּתַע בְּלֶכְתְּךָ, לָכֵן אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי בְּאַהֲבָה לָבוֹא הֲלוֹם בָּעֶרֶב וּלְהוֹבֳילְךָ אֶל בֵּיתִי, לְמַעַן תֵּדַע לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַקְּצָרָה.”

הוֹדֵיתִי לוֹ בְּכָל לֵב עַל הַחֶסֶד שֶׁהוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי הַיּוֹם.

“בְּכַמָּה שָׁעוֹת,” שָׁאַל מַר מִיקוֹבֶר, “עָלַי…”

“בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת,” עָנה מַר קְוִינְיָן קְצָרוֹת.

“בּוֹא אָבוֹא אֵפוֹא בְּשָׁעָה זוֹ,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “עַתָּה שָׁלוֹם לְכֻלְּכֶם. לֹא אוֹסִיף לְהַטְרִיד אֶתְכֶם.”

וְהוּא חָבַשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ, נָטַל מַטֵּהוּ בְּיָדוֹ וְיָצָא בְּקוֹמָה זְקוּפָה מִן הַבַּיִת וְנִגּוּן דַּק בְּפִיו.

מַר קְוִינְיָן קָצַב לִי שְׂכַר־עֲבוֹדָתִי בְּבֵית־הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי סַךְ שִׁשָׁה שִׁילִינְגִים לְשָׁבוּעַ, וְאוּלַי שִׁבְעָה. אַךְ קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי בַּתְּחִלָּה הָיָה שְׂכָרִי שִׁשָּׁה שִׁילִינְגִים, וְרַק כַּעֲבֹר זְמָן־מָה הוֹסִיפוּ שִׁילִינְג אֶחָד עַל שְׂכָרִי, הוּא נָתַן לִי מֵרֹאשׁ שְׂכָר שֶׁל שָׁבוּעַ יָמִים. חֲצִי הַשִּׁילִינְג נָתַתִּי לְבֻלְּבּוּס חֲבֵרִי, כִּי יִשָּׂא אֶת מְטַּלְטְלַי אֶל דִּירָתִי הַחֲדָשָׁה, וּבַחֲצִי שִׁילִינְג אָכַלְתִי סְעֻדַּת־צָהֳרָיִם. וְאַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה, כְּשֶׁנִשְׁאַר לִי פְּנַאי, יָצָאתִי לְטַיֵּל עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת.

בַּשָּׁעָה הַמְיֻעֶדֶת בָּעֶרֶב בָּא מַר מִיקוֹבֶר. רָחַצְתִּי אֶת יָדַי וְאֶת פָּנַי לִכְבוֹדוֹ שֶׁל בֶּן לִוְיָתִי, וַנֵּצֵא יַחְדָו לָלֶכֶת אֶל בֵּיתֵנוּ. מַר מִיקֹובֶר קָרָא בְּשֵׁם אֶת הָרְחוֹבוֹת שֶׁעָבַרְנוּ בָּהֶם, גַּם נָתַן לִי סִמָּנִים, לְהַכִּיר עַל פִּיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ, לְמַעַן לֹא אֵתַע בְּשׁוּבִי מָחָר בַּבֹּקֶר אֶל בֵּית־הַמִּסְחָר.

כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל בִּיתֹו אֲשֶׁר בְּמִגְרַשׁ וִינְדְזוֹר, שֶׁהָיָה גַם הוּא מְטֻלָּא כִּבְעָלָיו וְעָדוּי מִן הַחוּץ כָּמוֹהוּ, הִצִּיגַנִי מַר מִיקֹוֶבר לִפְנֵי אִשְּׁתּוֹ, אִשָּׁה דַּלַּת־בָּשָׂר וְרָעַת־מַרְאֶה, לֹא צְעִירָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה בַּחֲדַר הָאוּלָם וְתִינוֹק מוּטָל בְּחֵיקָהּ.

מִלְּבַד תִּינֹוק זֶה יָשְׁבוּ בַּחֶדֶר עוֹד יֶלֶד אֶחָד כְּבֶן אַרְבַּע וְיַלְדָּה אַחַת כְּבַת שָׁלֹש. חַדְרִי שֶׁלִּי הָיָה בָּעֲלִיָּה, חֶדֶר צַר וְקִירוֹתָיו מְצֻיָּרִים צִיוּרִים, שֶׁנִרְאוּ בְּדִמְיוֹנִי כְּעֵין עוּגוֹת, וּבְתוֹךְ הַחֶדֶר רְהִיטִים דַּלִּים מְאֹד.

“מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי,” אָמְרָה אֵלַי מָרַת מִיקוֹבֶר, בְּקוּמָהּ מִמְּקוֹמָהּ לְהַרְאוֹת לִי אֶת דִּירָתִי וּבְשִׁבְתָּהּ לָנוּחַ, “קֹדֶם שֶׁנִּשֵׂאתִי לְאִישׁ, בִּנְעוּרַי בֵּית אָבִי וְאִמִּי, כִּי יָבוֹא יוֹם אֲשֶׁר אֶהְיֶה מֻכְרָחָה לְהַשְּׂכִּיר חֶדֶר בְּבֵיתִי לְדַיָּר. אַךְ יַעַן כִּי מַר מִיקוֹבֶר שָׁרוּי עַתָּה בִּמְצוּקָה, עָלַי לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל רִגְשׁוֹת לִבִּי לְמַעֲנוֹ.”

“כֵּן, גְּבִרְתִּי,” עָנִיתִי.

“עַתָּה עָצְמוּ מְאֹד הַצָּרוֹת שֶׁל אִישִׁי,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “וּמִי יוֹדֵעַ אִם יִגְבַּר עֲלֵיהֶן. בִּנְעוּרַי בֵּית אָבִי וְאִמִּי לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה ‘צָרוֹת’, אַךְ, – אֵין חָכָם כְּבַעַל הַנִּסָּיוֹן, – הָיָה אוֹמֵר אָבִי.”

מַר מִיקוֹבֶר כְּבָר שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלָאכוֹת רַבּוֹת; עַתָּה הָיָה רוֹכֵל בְּבָתִים שׁוֹנִים, אַךְ “פַּרְנָסָה” לֹא מָצָא בַּעֲמָלוֹ.

“הַנּוֹשִׁים הָרַבִּים,” הוֹסִיפָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “גוֹזְלִים מִמֶּנוּ מְנוּחָתוֹ. אַךְ כַּאֲשֶׁר יוֹצִיאוּ מַיִם מִן הַסֶּלַע, כֵּן יוֹצִיאוּ הַיּוֹם פְּרוּטָה מֵאֵת מִיקוֹבֶר, וְרַק הוֹצְאוֹת־הַמִּשְׁפָּט יְהִי עֲלֵיהֶם לְשַׁלֵּם.”

אִם שָׁפְכָה מָרַת מִיקֹובֶר אֶת שִׂיחָהּ לִפְנֵי נַעַר קָטֹן כָּמוֹנִי, אֵין זֹאת אֶלָּא מִשּׁוּם שֵׁהָיִיתִי עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמִי כְּגָדוֹל; וְאוּלַי הָיָה לִבָּהּ מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, עַד אֲשֶׁר הָיְתָה שׁוֹפֶכֶת שִׂיחַ גַּם לִפְנֵי הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁלֹא מָצְאָה אִישׁ שֶׁיַּטֶּה אֹזֶן לִדְבָרֶיהָ, אַךְ בֵּין כֹּה וּבֵן כֹּה זָכִיתִי אָנֹכִי לִהְיוֹת שׁוֹמֵעַ תָּמִיד אֶת סִפּוּרֵי־הַפְּגָעִים שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר.

בֵּין הַנּוֹשִׁים הָרַבִּים שֶׁהָיוּ מַקִּיפִים אֶת מַר מִיקוֹבֶר אֲנִי זוֹכֵר רַצְעָן אֶחָד, שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים וּבָא בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית בַּבֹּקֶר וְקוֹרֵא: “קוּם נָא, מַר מִיקוֹבֶר! הֲלֹא חַי אַתָּה עוֹד. הֲתִפְרַע חוֹבְךָ? אַל תִּתְחַבֵּא! הַבּוּז לְךָ, פּוֹשֵׁט רֶגֶל, לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם.” לֹא שָׁמַע מַעֲנֶה, הָיָה עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת, מִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת וְעַל הַחַלּוֹנוֹת, מְחָרֵף וּמְגַדֵּף: “נוֹכְלִים,” “זוֹלְלִים,” “חַמְסָנִים.”

בְּכָל שָׁעָה שֶׁל מְצוּקָה כָּזוֹ הָיָה מַר מִיקוֹבֶר בּוֹכֶה בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשוֹ לָמוּת, אַךְ כַּעֲבֹר הָרֶגַע שֶׁל סַכָּנָה אוֹרוּ פָּנָיו וְהָיָה יוֹשֵׁב לֶאֱכֹל סְעֻדָּתוֹ כְּאָדָם שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם דְּאָגָה. כֵֹן הָיָה הָאִישׁ וְכֵן הָיְתָה גַם אִשְׁתּוֹ. וּבְבֵית הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיִיתִי מְבַלֶּה אֶת שְׁעוֹת הַפְּנַאי שֶׁלִּי.

אֶת סְעֻדַּת הַבֹּקֶר שֶׁלִּי, לֶחֶם וְחָלָב, הָיִיתִי קוֹנֶה בְּעַצְמִי, וְעוֹד פְּרֻסַּת לֶחֶם וּגְבִינָה הָיִיתִי מֵכִין לִסְעֻדַּת הָעֶרֶב, בְּשֹוּבִי אֶל מְעוֹנִי. וּבְכָל זֹאת רַבּוּ הוֹצְאוֹתַי עַל הַכְנְסוֹתַי, וְקָשֶׁה הָיָה לִי לְהִתְפַּרְנֵס בְּשִּׁשָּׁה שִׁילִינְגִים שָׁבוּעַ יָמִים. מֵהַיּוֹם הַשֵּׁנִי בַּבֹּקֶר וְעַד יוֹם הַשַּׁבָּת בָּעֶרֶב הָיִיתִי לְבַדִּי, אֵין יוֹעֵץ, אֵין מְנַהֵל, אֵין מְעוֹדֵד, אֵין מְנַחֵם, אֵין עוֹזֵר וְאֵין תּוֹמֵךְ.

יַלְדוּת הָיְתָה בִּי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרִי. וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּלֶכְתִּי בַּבֹּקֶר אֶל בֵּית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי וּבְעָבְרִי עַל פְּנֵי בֵּית־מַאֲפֶה וּבִרְאוֹתִי בְּעַד הַחַלּוֹן גְּלֻסְקָאוֹת אוֹ עוּגוֹת, תָּקַף עָלַי יִצְרִי וְהָיִיתִי קוֹנֶה אַחַת מֵהֶן, וְאָז הָיִיתִי מֻכְרָח לְוַתֵּר עַל סְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם.

יֶלֶד הָיִיתִי, יֶלֶד קָטֹן, וּבְבוֹאִי לִפְעָמִים אֶל בֵּית־מַרְזֵחַ לִשְׁתּוֹת כּוֹס שֵׁכָר, אַחֲרֵי סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, הָיוּ הַמְשָׁרְתִים מַבִּיטִים אֵלַי בְּתִמָּהוֹן וְחוֹשְׁשִׁים לָתֵת לִי שֵׁכָר.

פַּעַם אַחַת בָּעֶרֶב, זוֹכֵר אֲנִי, נִכְנַסְתִּי אֶל בֵּית יַיִן וּפָנִיתִי אֶל בַּעַל־הַבָּיִת:

“הוֹאִילָה לָתֵת לִי כּוֹס שֵׁכָר מִן הַמֻּבְחָר.”

“שֵׁכָר זֶה מְחִירוֹ שְׁתֵּי פֵּנִיוֹת וָחֵצִי,” עָנָה הָאִישׁ.

“וּבְכֵן,” אָמַרְתִּי, בְּהוֹשִׁיטִי לוֹ אֶת הַכֶּסֶף, “הָבָה לִי כּוֹס מִן הַשֵּׁכָר הַזֶּה.”

בַּעַל־הַבַּיִת הִתְבּוֹנֵן אֵלַי מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי, וְחִיוּךְ קַל נִרְאָה עַל פָּנָיו. אַחַר הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְלָחַשׁ דְּבַר־מָה בְּאָזְנֵי אִשְׁתּוֹ, וְהִיא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ, וְיָדֶיהָ עוֹסְקוֹת בִּמְלָאכָה, וַתִּתֵּן גַּם הִיא עֵינֶיהָ בִּי. בָּאתִי בֵּמְבוּכָה, בִּרְאוֹתִי אוֹתָם מַבִּיטִים אֵלָי. אַחֲרֵי כֵן שְׁאֵלוּנִי הַרְבֵּה שְׁאִלוֹת: מַה שְׁמִי, בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי, אַיֵּה דִירָתִי, בָּמָּה אֲנִי עוֹסֵק וְאֵיך בָּאתִּי הֲלוֹם. וְאָנֹכִי עָנִיתִי עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת, בְּלִי לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מִי שֶׁהוּא. נָתְנוּ לִי שֵׁכָר, אַף כִּי לֹא מִן הַמֻּבְחָר, וְהָאִשָּׁה יָצְאָה אֵלַי, גָּחֲנָה וְהֵשִׁיבָה לִי אֶת כַּסְפִּי, אַף נָשְׁקָה לִי עַל רֹאשִׁי, קְצָת מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲלוּת וּקְצָת מִתּוֹךְ רַחֲמִים.

אֵין אֲנִי מַפְרִיז עַל הַמִּדָּה, בְּתָאֳרִי אֶת רֹב יִסּוּרֵי נַפְשִׁי בַּיָּמִים הָהֵם, אַף אֵינִי מְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁל גֻּזְמָה עַל אֹדוֹת הֶעָמָל וְהַתְּלָאָה שֶׁל חַיַּי, רַק זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי מִן הַבֹּקֶר עַד הַלַּיְלָה עָבַדְתִּי יַחַד עִם כָּל הַפּוֹעֲלִים הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים; מְהַלֵּךְ הָיִיתִי בָּרְחוֹבוֹת רָעֵב לְמֶחֱצָה; וְלוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים עִמָּדִי, הַנָּקֵל הָיָה לִי בַּיָּמִים הָהֵם לְהִתְחָבֵּר עִם גַּנָּבִים אוֹ לִהְיוֹת בֶּן בְּלִי שֵׁם.

וְאוּלָם עוֹמֵד הָיִיתִי עַל מִשְׁמַרְתִּי בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וְּגִרְינְבִי, מַר קְִוינְיָן הִטָּה אֵלַי חֶסֶד וַיְהִי מִתְהַלֵּךְ עִמָּדִי בְּיֶתֶר נִמּוּס מְאֲשֶׁר עִם שְׁאָר הַמְשָׁרְתִים. אַךְ אָנֹכִי לֹא הִגַּדְתִּי לְאִישׁ מְאוֹמָה, מִי וּמַה אֲנִי וּמֵאַיִן בָּאתִי, אַף לֹא הִכִּירוּ בִּי, כִּי מִשְׁמַרְתִּי פֹּה לְמַשָּׂא עָלָי. אֶת צַעֲרִי וְאֶת יִסּוּרַי יָדַעְתִּי רַק אֲנִי לְבַדִּי. לְסַפֵּר אֶת רֹב יִסּוּרֵי נַפְשִׁי הוּא לְמַעְלָה מִכֹּחִי, כַֹאֲשֶׁר כְּבָר אָמָרְתִּי. אַךְ אֶת צַעֲרִי הִסְתַּרְתִּי בְּלִבִּי וְלֹא גִלִּיתִיו עַל פָּנָי. יָדַעְתִּי מֵרֹאשׁ, כִּי נָכוֹן אֲנִי לְעֶלְבּוֹן וָבוּז, אִם לֹא אֶלְמַד לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתִי בִּזְרִיזוּת כִּשְׁאָר חֲבֵרַי. וְאָמְנָם לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, וְאָנֹכִי הָיִיתִי מָהיִר וְחָרוּץ בִּמְלַאכְתִּי כְּכָל אֶחָד מִן הַנְּעָרִים הַמְשָׁרְתִים. וְאַף כִּי הָיִיתִי כְּמוֹהֶם לְכָל דָּבָר, בְּכָל זֹאת נִבְדַּלְתִּי מֵהֶם בְּנִמּוּסַי וּבְמִנְהָגַי אֲשֶׁר הָיוּ כִּתְהוֹם מַפְרִידָה בֵּינֵינוּ. כָּל הַמְשָׁרְתִים, הַגְּדוֹלִים עִם הַקְּטַנִּים, הָיוּ רְגִילִים לְכַנּוֹת אוֹתִי בְּשֵׁם “אָדוֹן קָטֹן אוֹ בֶּן־חוֹרִין.” פַּעַם אַחַת נִסָּה “בֻּלְבּוּס הַקִּמְחִי,” לְהֵתְקוֹמֵם לִי, עַל אֲשֶׁר מִתְפַּנֵּק אֲנִי, אַך מִיק וַלְקֶר הֵגֵן עָלַי וְהִשְׁתִּיק אוֹתוֹ.

כְּבָר נוֹאַשְׁתִּי מִן הָרַעְיוֹן לְהִנָּצֵל מִן הַמַּצָּב הַזֶּה, אַף חָדַלְתִּי לַהֲגוֹת בּוֹ, וְאוּלָם אַף רֶגַע אֶחָד לּא עָלָה עַל לִבִּי לְקַבֵּל אֶת יִסּוּרַי בְּאַהֲבָה וּלְהַשְׁלִים עִם גּוֹרָלִי, וְרַק נָשָׂאתִי בְּדוּמִיָּה אֶת מַשָּׂא יְגוֹנִי. אַךְ לְפֵגוֹטִי לֹא גִלִּיתִי אֶת הָאֱמֶת (אַף כִּי הַרְבֵּה מִכְתָּבִים שָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ) קְצָת מִתּוֹךְ אַהֲבָה אֵלֶיהָ, שֶׁלֹא לִגְרֹם לָהּ צַעַר, וּקְצָת מֵחֲמַת בּוּשָׁה, שֶׁכָּךְ עָלְתָה לִי.

וְאִם מְעַט הָיָה לִי צַעַר שֶׁל עַצְמִי, הִנֵּה נוֹסְפוּ עָלַי גַם צָרוֹתָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר. בְּתוֹךְ בְּדִידוּתִי נִקְשַׁרְתִּי בַּעֲבוֹתות אַהֲבָה אֶל בְּנֵי הַבָּיִת הַזֶּה, לִבִּי הָיָה מָלֵא דְאָגָה, כִּי אֵין לָהֶם פַּרְנָסָה וְהַנוֹשִׁים הָרַבִּים לוֹחֲצִים אוֹתָם.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, זֶה זְמָן שִׂמְחָתִי, – קְצָת מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ לְבֵיתִי וּבַכִּיס שִׁשָּׁה שִׁילִינְגִים שְׁלֵמִים, שְׂכַר הַשָּׁבוּעַ, וּמַבִּיט בְּעַד חַלּוֹנוֹת הַמַּחְסָנִים וּמוֹנֶה אֶת הַדְּבָרִים הַיָּפִים שֶׁאֶפְשָׁר לִי לִקְנוֹת בַּסְּכוּם הַגָּדוֹל שֶׁיֵשׁ בְּכִיסִי, וּקְצָת מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי עוֹזֵב בַּיּוֹם הַהוּא בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת אֶת בֵּית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי, – וְגַם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, זֶה יוֹם מְנוּחָתִי, בְּשִׁבְתִּי בִּמְעוֹנִי לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית בִּמְתִינוּת, הָיְתָה מָרַת מִיקוֹבֶר יוֹשֶׁבֶת לְפָנַי וּמְסַפֶּרֶת לִי בְּרֹב דְּבָרִים אֶת נִגְעֵי לִבָּהּ.

פְּעָמִים שֶׁהָיוּ מַזְמִינִים אוֹתִי אֶל שֻׁלְחָנָם לִסְעֹד עִמָּהֶם, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּהַזְמָנָה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּדַעְתִּי, כִּי הָאוֹפֶה וְהַקַצָּב אֵינָם נוֹתְנִים הַרְבֵּה בְּהַקָּפָה, וְהַסְּעֻדָּה אֵינָה מַסְפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ.

בְּאַחַד הַיָּמִים גִּלְּתָה לְפָנַי מָרַת מִיקוֹבֶר אֶת כָּל לִבָּהּ לֵאמֹר:

“דַע לְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד, כִּי בְּעֵינֵינוּ אֵין אַתָּה דַיָּר זָר, כִּי אִם בֶּן־בַּיִת, וְלָכֵן אֲנִי נוֹטֶלֶת רְשׁוּת לְסַפֵּר לְךָ, כִּי בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ… בְּעִנְיָנָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר הִגִּיעַ הַמַּשְׁבֵּר.”

הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה הַזֹּאת גָּרְמָה לִי רֹב צַעַר, וְאָנֹכִי הִבַּטְתִּי אֶל מָרַת מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר עֵינֶיהָ אָדְמוּ מִבֶּכִי.

“מִלְבַד נֵתַח אֶחָד שֶׁל גְּבִינָה,” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה, “אֵין אַף פֵּרוּר אֶחָד בַּמְּזָוֶה. רְגִילָה אֲנִי לְהִשְׁתַּמֵּש בַּמִּלָּה מְזָוֶה מִימֵי נְעוּרַי בְּבֵית אָבִי וְאִמִּי, אַף כִּי עַתָּה אֵין לָהּ מָקוֹם פֹּה. רְצוֹנִי לוֹמַר: אֵין בְּבֵיתִי אֲפִילוּ פְּרֻסַּת לָחֶם.”

“אִי שָׁמַיִם!” קָרָאתִי בְּשִׁבְרוֹן לֵב.

בְּכִיסִי הָיוּ אָז שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה שִׁילִינְגִים, – וְעַל פִּי זֹאת יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי אוֹתוֹ יוֹם רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת הָיָה, – וְאָנֹכִי מִהַרְתִּי בְּיָד רוֹעֶדֶת לְהוֹשִׁיט אֶת הוֹנִי לְיָדָהּ שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר וָאֲבַקְשָׁהּ לְקַבֵּל מִמֶּנִי הַלְוָאָה קְטַנָּה זוֹ. אַךְ הָאִשָּׁה נָשְׁקָה לִי וַתְּצַוֵּנִי לְהָשִׁיב כַּסְפִּי אֶל כִּיסִי, בְּאָמְרָהּ, כִּי דָבָר זֶה לֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתָּהּ.

“לֹא, דָּוִד קָפֶּרְפִילְד יַקִּירִי,” קָרְאָה, “חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה! אַךְ הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי לֹא קַל־דַּעַת אַתָּה וְיוֹדֵעַ לִשְׁמֹר סוֹד, וְלָכֵן הוֹאִילָה נָא לַעֲשׂוֹת חֶסֶד אַחֵר עִמָּדִי, וּבָזֶה תַּצִּיל אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ.”

בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵת מָרַת מִיקוֹבֶר לְהַגִּיד לִי, מַה דְּבַר בַּקָּשָׁתָהּ מִמֶּנִי.

“הִנֵּה הָיוּ לִי כְּלֵי כֶסֶף,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “שֵׁשׁ כּוֹסוֹת, שְׁנֵי פַּכִּים, וְאֶת כָּל אֵלֶּה נָתַתִּי בַּעֲבוֹט בִּזְמַנִים שׁוֹנִים, בְּעֶצֶם יָדִי עָשִׂיתִי זֹאת, רָז זֶה אֲנִי מְגַלָּה רַק לְךָ. אַךְ עַתָּה אֲנִי כְּלוּאָה בַּבַּיִת בִּגְלַל יְלָדַי, וּמִלְבַד זֹאת קָשֶׁה לִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי אֶת יְמֵי חַיַּי בְּבֵית אָבִי וְאִמִּי, וּמַר מִיקוֹבֶר הֵן לֹא לְפִי כְּבוֹדוֹ הוּא לְטַפֵּל בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה. וְלָכֵן, מַר קָפֶּרְפִילְד, אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ…”

עַתָּה הֵבַנְתִּי, מַה מָרַת מִיקוֹבֶר שׁוֹאֶלֶת מֵעִמִּי, וָאֲבַקֵשׁ מֵאִתָּהּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי כִּרְצוֹנָהּ. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ עֶרֶב עָשִׂיתִי אֶת הַהַתְחָלָה וָאֵצֵא לִמְכֹּר כְּלִי מִכְּלֵי הַבָּיִת. אַחֲרֵי כֵן הָיִיתִי נוֹטֵל עִמִּי בַֹבֹּקֶר, בְּצֵאתִי לַעֲבוֹדָתִי, מַה־שֶׁהוּא מִן הַמִּטַּלְטְלִין, כְּדֵי לִמְכֹּר אוֹ לָתֵת בַּעֲבוֹט.

קְבוּצָה קְטַנָּה שֶׁל סְפָרִים הָיְתָה לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר, זוֹ שֶׁנִּקְרְאָה בְּפִיו בְּשֵׁם “סִפְרִיָּה,” וְהַסְּפָרִים הָאֵלֶּה עָזְבוּ רִאשׁוֹנָה אֶת הַבָּיִת. נָשָׂאתִי אוֹתָם זֶה אַחַר זֶה אֶל הַתַּגָּר, שֶׁגָּר סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ, וְהוּא הָיָה קוֹנֶה אוֹתָם מִיָּדִי בַּחֲצִי חִנָּם.

גַּם בְּבֵית־הַמַּשְׁכּוֹנוֹת הִתְחִילוּ מַכִּירִים בִּי. הַסּוֹפֵר שֶׁיָּשָׁב שָׁם בַּלִּשְׁכָּה הָרִאשׁוֹנָה לִפְנֵי שֻׁלְחָנוֹ הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בִּי, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה שׁוּאֵל אוֹתִי שְׁאֵלַת חֶשְׁבּוֹן, בְּשָעָה שֶׁהָיָה מְטַפֵּל בְּעִנְיָנָי.

סוֹף סוֹף בָּאוּ עֲסָקָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר עַד מַשְׁבֵּר, כִּי נוֹשָׁיו הָרַבִּים תָּבְעוּ אוֹתוֹ לְדִין. וּבְאַחַד הַיַּמִים, בַּעֲלוֹת הַבֹּקֶר, נִתְפַּס וְהוּבַל לְבֵית־הַסֹּהַר. בִּשְׁעַת יְצִיאָתוֹ מִבֵּיתוֹ אָמַר לִי, כִּי הַיּוֹם שָֹׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ עַל שְֹמֵי חַיָּיו וְעוֹלָמוֹ חָשַׁך בַּעֲדוֹ. וְאָמְנָם חָשַׁבְתִּי, כִּי לִבּוֹ נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים, וְגַם לִבִּי אֲנִי נִשְׁבַּר בְּקִרְבִּי, אַךְ לְאַחַר כֵּן שָׁמַעְתִּי, כִּי רָאוּ אוֹתוֹ מְצַחֵק עִם חֲבֵרָיו הָאַסִּירִים.

בָּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת, בַּשָׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן לְשֶׁבֶת מַר מִיקוֹבֶר בְּבֵית־הָאַסּוּרִים, הָיָה עָלַי לָלֶכֶת אֵלָיו לְבַקְּרוֹ וְלִסְעֹד עִמּוֹ. עָבַרְתִּי דֶּרֶך רְחוֹבוֹת רַבִּים וְסִמְטָאוֹת רַבּוֹת, עַד אֲשֶׁר בָּאתִי אֶל כִּכָּר רְחָבָה, וּמִשָׁם הָלַכְתִּי עַד מִגְרָשׁ גָּדוֹל, וּבְקָצֵהוּ רָאוּ עֵינַי בֵּנְיָן מֻקָּף חוֹמָה, – הוּא בֵּית הַסֹּהָר.

מַר מִיקוֹבֶר חִכָּה לְבוֹאִי, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת פָּנַי זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, וְיַחְדָּו עָלִינוּ אֶל חַדְרוֹ בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה. הוּא אָמַר אֵלַי, כֵּי עָלַי לְהִתְבּוֹנֵן אֶל גּוֹרָלוֹ וְלָקַחַת מוּסָר: אִם בֶּן אָדָם מַכְנִיס מֵאָה שְׁקָלִים לְשָׁנָה וּמוֹצִיא תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה שְׁקָלִים וַחֲצִי הַשֶׁקֶל, – אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ; אַךְ אִם הוּא מַכְנִיס מֵאָה שְׁקָלִים וּמוֹצִיא מֵאָה שְׁקָלִים וַחֲצִי הַשֶּׁקֶל, אוֹ לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָוָה מִמֶּנִי שִׁילִינְג אֶחָד לִקְנוֹת שֵׁכָר, וַיִתֶּן לִי שְׁטָר חוֹב כָּתוּב וְחָתוּם בְּעֶצֶם יָדוֹ, וְשׁוּב הִצְהִיבוּ פָּנָיו.

סָעַדְתִּי עִם מַר מִיקוֹבֶר סְעֻדָּה דַלָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה נְעִימָה לִי בְּכָל זֹאת. אַחֲרֵי כֵן שַׁבְתִּי אֶל מָרַת מִיקוֹבֶר לְסַפֵּר לָהּ עַל אֹדוֹת אִישָׁהּ. וּבָרֶגַע הָרִאשׁוֹן בְּעָמְדִי לְפָנֶיהָ הִתְעַלְּפָה, אַךְ כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה שָׁב רוּחָה אֵלֶיהָ וַתָּכֶן לָהּ מַטְעַמִּים וַתֹּאכַל, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ וְסִפַּרְתִּי לָהּ אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאִיתִי.

אֵינִי יוֹדֵעַ, מִי מָכַר אֶת הָרְהִיטִים לְפַרְנָסַת בְּנֵי הַבָּיִת. אָנֹכִי לֹא לָקַחְתִּי חֵלֶק בִּמְכִירָה זוֹ. וְאוּלָם כָּל הָרְהִיטִים נִמְכְּרוּ בְּיוֹם אֶחָד וְהוּצְאוּ מִן הַבָּיִת; לֹא נִשְׁאֲרוּ בִֹלְתִּי אִם מִטָּה אַחַת, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה כִּסְאוֹת וְשֻׁלְחָן בְּחֲדַר־הַמְבַשְׁלוֹת. וּבְבַיִת רֵיק זֶה יָשַׁבְתִּי עִם מָרַת מִיקוֹבֶר וִילָדֶיהָ יָמִים רַבִּים, אֵינִי זוֹכֵר כַּמָּה.

לָאַחֲרוֹנָה הֶחְלִיט מַר מִיקוֹבֶר לְהַעְתִּיק דִּירָתוֹ לְבֵית־הַסֹּהַר, שֶׁשָּׁם יָעֲדוּ לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד. הִנֵּה כִּי כֵן נִתְרוֹקֵן הַבָּיִת, וְאָנֹכִי מָסַרְתִּי אֶת הַמַּפְתֵחַ לְבַעַל־הַבָּיִת, אֲשֶׁר שָׁמַח מְאֹד, כִּי הַשְּׁכֵנִים הָעֲנִיִים עָזְבוּ אֶת בֵּיתוֹ.

וְאָנֹכִי שָׂכַרְתִּי לִי דִירָה קְטַנָּה בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לְבֵית־הָאֲסוּרִים, כִּי עַל יְדֵי הַפְּגָעִים נִקְשַׁרְתִּי בְּקֶשֶׁר יְדִידוּת אֶל בְּנֵי בֵית מִיקוֹבֶר, וְקָשֶׁה הָיָה לִי לְהִפָּרֵד מֵהֶם. אָמְנָם דִּירָתִי הַקְּטֶנָּה הָיְתָה בַּעֲלִיַּת־גָּג. אַךְ בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי כִּי עַתָּה הוּנַח לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר מִכָּל מְצוּקוֹתָיו, הָיָה חַדֲרִי בְּעֵינַי כְּגַן עֵדֶן.

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים הָיִיתִי עוֹבֵד בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְביִ. יוֹם יוֹם הָיִיתִי עוֹשֶׂה אֶת מְלָאכְתִּי, יוֹם יוֹם הָיִיתִי רוֹאֶה אֶת “חֲבֵרַי,” וְאַף יוֹם אֶחָד לֹא חָדַל לִבִּי לְהַרְגִּישׁ כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה, כִּי לֹא לְכָךְ נוֹצָרְתִּי.

אַךְ לְאָשְׁרִי לֹא הִתְרָעֵיתִי בָּעֵת הַהִיא עִם אִישׁ, לֹא בָּאתִי בִּדְבָרִים עִם הַנְּעָרִים שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּבֵית־הַסֹּהַר, אוֹ עִם אֵלֶּה שֶׁפָּגַשְׁתִּי בִּשְׁעַת טִיוּלַי בָּרְחוֹבוֹת. כְּמִקֹּדֶם הָיִיתִי בֹּודֵד, וְאֶת צַעַר חַיַּי נָשָׂאתִי לְבַדִּי, וְאֶת לִבִּי לֹא גִלִּיתִי לְאִישׁ.

רַק שֳׁנּוּי אֶחָד בָּא אָז בְּחַיַּי, כִּי מְעַט מְעַט נַעֲשׂוּ בְּגָדַי קְרוּעִים וּפְרוּעִים. אַךְ לְעֻמַּת זֹאת נֶחֱלַצְתִּי מִן הַדְּאָגוֹת לְמַר מִיקוֹבֶר וּבֵיתוֹ, יַעַן כִּי קְרוֹבָיו אוֹ מְיֻדָּעָיו הִתְעוֹרְרוּ לַעֲזֹר לוֹ בַּצָּרָה, וְהוּא חַי בְּבֵית הַסֹּהַר בִּמְנוּחָה, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא יָדַע בְּכָל יְמֵי הֱיוֹתוֹ בֶּן־חוֹרִין.

וְאַף כִּי כְּבָר עָבַר הַמַּשְׁבֵּר עַל “עִנְיָנָיו” שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר, לֹא חָדְלוּ נוֹשָׁיו לְאַיֵּם עָלָיו וְלִגְזֹל מְנוּחָתוֹ. אַךְ גַּם זֶה עָבַר, וּמָרַת מִיקוֹבֶר בִּשְּׂרָה אוֹתִי, מִפִּי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, כִּי בֵית הַדִּין עָתִיד לְהַכִּיר אֶת מַר מִיקוֹבֶר לְבַעַל־חוֹב שֶׁרוֹצֶה לִפְרוֹעַ וְאֵינוֹ יָכֹל, וּמִקֵץ שִׁשָּׁה שַׁבוּעוֹת יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי מִמַּאֲסָרוֹ.

“וְאָז,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד, “אֵין כָּל סָפֵק, כִּי עָלֹה אֶעֱלֶה, בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, מַעְלָה מָעְלָה, וּפֶרֶק חָדָשׁ יִפָּתַח בְּסֵפֶר חַיַּי, אִם רַק גַּלְגַּל מַזָּלִי יַעֲלֶה.”

עוֹד זִכָּרוֹן אֶחָד, הָרָאוּי לְהֵרָשֵׁם בַּסֵּפֶר, אֲנִי רוֹצֶה לְהַעֲלוֹת פֹּה.

בִּימֵי שִׁבְתּוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר בְּבֵית־הַסֹּהַר עָלָה עַל לִבּוֹ הָרַעְיוֹן לִשְׁלֹחַ אִגֶרֶת בַּקָּשָׁה אֶל בֵּית הַנִבְחָרִים, כִּי יְשַׁנוּ לְטוֹבָה אֶת הַחֹק עַל אֹדוֹת הַמַּאֲסָר לְלֹוִים וְאֵינָם מְשַׁלְמִים.

כַּאֲשֶׁר הִצִּיעַ מַר מִיקוֹבֶר אֶת הַדָּבָר “בַּקְּלוּב” שֶׁל בֵֹּית־הַסֹּהַר, אֲשֶׁר כְּבוֹדוֹ הָיָה גָדוֹל שָׁם מְאֹד, נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְקַבְּלוֹ בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה.

וּמַר מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר הָיָה זָרִיז מְאֹד בְּכָל הָעִנְיָנִים, חוּץ מֵעִנְיְנֵי עַצְמוֹ, יָשַׁב וְכָתַב אֶת הָאִגֶּרֵת הַזֹּאת “בִּמְלִיצוּת” רַבּוֹת, כְּיַד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו. וּבְעֶרֶב אֶחָד הִתְחִילוּ הָאַסִּירִים נִכְנָסִים לְחַדְרוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר, לֹא כֻּלָּם בְּבַת אַחַת, כִּי הַחֶדֶר הָיָה צַר מֵהֲכִילָם, אֶלָּא בָּזֶה אַחַר זֶה, וְאֶחָד מִידִידֵי הַמְחַבֵּר, מַר הוֹפְקִינְס שְׁמוֹ, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לִקְרֹא לְכָל אִישׁ אֶת דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת, לְמַעַן יַחְתֹּם אֶת שְׁמוֹ.

גַּם אָנֹכִי הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד. בַּשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה הַהִיא עָמַדְתִּי בְּפִנָּה וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל מַר הוֹפְקִינְס, אֲשֶׁר פָּנָיו הִבְהִיקוּ מֵרֹב תַּעֲנוּג מִדֵּי קָרְאוֹ פַּעַם בְּפַעַם אֶת הָאִגֶּרֶת. נִכָּר הָיָה, כִּי נָכוֹן הָאִישׁ לְקָרְאָהּ בְּלִי לֵאוּת עַד אֶלֶף פְּעָמִים, אִלּוּ נִמְצְאוּ אֶלֶף אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַקְשִׁיבוּ אֶל קְרִיאָתוֹ.

עַד הַיּוֹם אֲנִי זוֹכֵר קְצָת מִן הַמְּלִיצוֹת הַיָּפוֹת, שֶׁמַר הוֹפְקִיְנס קָרָא אוֹתָן בְּהַטְעָמָה מְיֻחָדָה, כְּגוֹן: “נִבְחֲרֵי הָעָם, אֵלֶּה הַיּוֹשְׁבִים לְכִסְאוֹת בְּהֵיכַל הַצֶּדֶק,” “תַּגִּיעַ נָא בַּקָּשָׁתֵנוּ עַד שַׁעַר הַכָּבוֹד,” “אֲנַחְנוּ הַנְּתִינִים הָאֻמְלָלִים שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ.” – כְּאִלּוּ הָיוּ הַדְּבָרִים עֲרֵבִים לְחִכּוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא וְגְָרְמוּ לוֹ הֲנָאָה רַבָּה.

וּמַר מִיקוֹבֶר עָמַד וְהִקְשִׁיב אֶל הַדְּבָרִים בִּקְצָת יְהִירוּת שֶׁל מְחַבֵּר וְאֶת עֵינָיו נָתַן בַּמַּסְמְרוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל.

עַתָּה בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי אֶת דִּבְרֵי הַיָּמִים הָהֵם, אֲנִי זוֹכֵר, בְּשׁוּבִי בַּלַּיְלָה הַהוּא מִן הָאֲסֵפָה וְהָלַכְתִּי לְבַדִּי, יָצַרְתִּי לִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת עוֹלָמוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַנֶּאֱסָפִים, עוֹלָם שֶׁל דִּמְיוֹן וְשֶׁל מְצִיאוּת מְעֹרָבִים יָחַד. –

 

פֶּרֶק שְׁנֵים־עָשָׂר: רַעְיוֹן גָּדוֹל מְנַצְנֵץ בְּמֹחִי    🔗

סוֹף סוֹף בָּא הַיּוֹם אֲשֶׁר מַר מִיקוֹבֶר עָמַד לִפנֵי הַשּׁוֹפְטִים, וּלְשִׂמְחָתִי הָרַבָּה יָצָא זַכַּאי בְּדִינוֹ. נוֹשָׁיו הִטּוּ אֵלָיו חֶסֶד, גַּם הָאִישׁ הַקָּשֶׁה שֶׁבָּהֶם, הוּא הָרַצְעָן, עָמַד וְהוֹדִיעַ, – כַּאֲשֶׁר סִפְּרָה לִי מָרַת מִיקוֹבֶר, – כִּי אֵין בְּלִבּוֹ שׁוּם טִינָא עַל מַר מִיקוֹבֶר, וְרַק אִם אָדָם לֹוֶה כֶּסֶף מִמֶּנוּ דִין הוּא שֶׁיִפְרַע חוֹבוֹ. כָּךְ הוּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְפִי דַעְתּוֹ.

מַר מִיקוֹבֶר שָׁב מִבֵּית־הַמִּשְׁפָּט אֶל בֵּית־הַסֹּהַר, כִּי לֹא נַעֲשׂוּ עוֹד כָּל הַנִּמּוּסִים הַנְּהוּגִים קֹדֶם הַשִּׁחֲרוּר. וְהַ“קְּלוּבּ” שֶׁל בֵּית־הַסֹּהַר קִדֵּם אֶת פְּנֵי מַר מִיקוֹבֶר בְּחֶדְוָה רַבָּה, אַף עָרְכוּ לִכְבוֹדוֹ בָּעֶרֶב הַהוּא מִשְׁתֶּה. אַךְ מָרַת מִיקוֹבֶר נִשְׁאֲרָה בְּחַדְרָהּ עִם יְלָדֶיהָ, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי עִמָּהֶם, וְיַחְדָו אָכַלְנוּ פַּת־עַרְבִית.

“לִכְבוֹד הָעֶרֶב הַזֶּה,” קָרְאָה אֵלַי מָרַת מִיקוֹבֶר, “אֲנִי מוֹזֶגֶת לְךָ עוֹד כּוֹס שֵׁכָר, וְנִשְׁתֶּה יַחַד לְזֵכֶר נִשְׁמַת אָבִי וְאִמִּי.”

“הָאֻמְנָם כְּבָר נִפְטָרוּ?” שָׁאַלְתִּי לְאַחַר שְׁתוֹתִי אֶת הַכּוֹס שֶׁל זִכָּרוֹן.

“אִמִּי מֵתָה עָלַי,” עָנְתָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “בְּטֶרֶם בָּאוּ הַפְּגָעִים עַל מַר מִיקוֹבֶר, קֹדֶם שֶׁתָּקְפוּ עָלֵינוּ הַצָּרוֹת. וְאָבִי חַי עוֹד שָׁנִים מִסְפָּר, אַף תָּמַךְ לֹא אַחַת בִּידֵי מַר מִיקוֹבֶר, וְאַחֲרֵי כֵן הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, לְדַאֲבוֹן לֵב מַכִּירָיו וּמְיֻדָּעָיו.”

מָרַת מִיקוֹבֶר נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ, אַף הוֹרִידָה דִמְעָה עַל רֹאשׁ הַיֶּלֶד אֲשֶׁר נִקְרָה לְפָנֶיהָ.

עַתָּה מָצָאתִי שְׁעַת־הַכֹּשֶׁר לִשְׁאֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה מְאֹד אֶל לִבִּי.

“תְּנִי לִי רְשׁוּת לִשְׁאֹל אוֹתָךְ, גְּבִרְתִּי, מַה יֵשׁ בְּדַעְתְּכֶם לַעֲשׂוֹת עַתָּה, לְאַחַר שֶׁתַּמוּ כָֹל צָרוֹתָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר, וְהוּא יָצָא לְחָפְשִׁי. הַכְּבָר הֶחֱלַטְתֶּם דָּבָר בְּעִנְיָן זֶה?”

“בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי,” עָנְתָה הָאִשָּׁה, שֶׁהָיְתָה רְגִילָה תָּמִיד לְהַזְכִּיר בִּדְבָרֶיהָ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אַף כִּי לֹא יָדַעתִּי, מִי וּמַה הֵם, “בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי אוֹמְרִים, כִּי רָאוּי לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר לַעֲזֹב אֶת לָנְדּוֹן עִיר־הַבִּירָה וְלַעֲבֹר אֶל אַחַת מֵעָרֵי הַשָּׂדֶה, כִּי שָׁם יֵשׁ מָקוֹם רָחָב לְכִשְׁרוֹנוֹ. מַר מִיקוֹבֶר הוּא אָדָם גָּדוֹל, בַּעַל כִּשְׁרוֹן כַּבִּיר, מַר קָפֶּרְפִילְד.”

עָנִיתִי לָהּ, כִּי אֵין אֲנִי מְפַקְפֵּק בְּדָבָר זֶה.

“כֵּן, כִּשְׁרוֹן כַּבִּיר יְשׁ לוֹ,” חָזְרָה וְאָמְרָה מַרֶת מִיקוֹבֶר, “וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתִּי אוֹמְרִים, כִּי יֵלֵךְ לְעִיר פְלִימוּת. שֶׁשָּׁם יֵשׁ לָהֶם יָד וָשֵׁם וּלְפִי דִבְרֵיהֶם עָלָיו לְהִזְדָּרֵז וְלִנְסֹעַ תֵּכֶף אֶל הָעִיר הַהִיא.”

“לְמַעַן יְהִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְמִשְׂרָתוֹ?” שָׁאָלְתִּי.

"אָמְנָם כֵּן, "עָנְתָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “עָלָיו לִהְיוֹת מוּכָן וּמְזֻמָּן, אוּלַי יַעֲלֶה וְיָרוּם גַּלְגַּל מַזָּלוֹ.”

“וְאַתְּ, גְּבִרְתִּי הֲתֵלְכִי עִמּוֹ?”

מְאֹרָעוֹת הַיּוֹם, טִרְדוֹת הַיְלָדִים, וְאוּלַי גַם שְׁתִיַת הַשֵּׁכָר, – כָּל אֵלֶּה זִעַזְעוּ מְאֹד אֶת עַצְבֵי מָרַת מִיקוֹבֶר, וְהִיא פָּרְצָה בִּבְכִי גָּדוֹל וַתַּעַן:

“עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱזֹב אֶת מַר מִיקוֹבֶר. אָמְנָם הוּא הִסְתִּיר מִמֶּנִּי בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים אֶת מְצוּקוֹתָיו, כִּי אָמַר בְּדִמְיוֹנוֹ הַכַּבִּיר לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶן; אָמְנָם עֲנָק־הַפְּנִינִים וְטַבַּעַת הַזָּהָב, יְרֻשַּׁת אִמִּי, נִמְכְּרוּ עַל יָדוֹ בְּפָחוֹת מֵחֲצִי מְחִירָם, גַּם שְׁאָר הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁלִּי, מַתְּנַת אָבִי, נִמְכְּרוּ בַּחֲצִי חִנָּם, – אַךְ עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱזֹב אֶת מֶר מִיקוֹבֶר. לֹא!” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר לְיֶתֶר תֹּקֶף “עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה! לַשָּׁוְא דִּבַּת בְּנֵי אָדָם!”

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי נָבוֹךְ מְאֹד, – כְּאִלּוּ חָשְׁבָה מָרַת מִיקוֹבֶר, כִּי אָנֹכִי מֵסִית אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, וָאַבֵּט אֵלֶיהָ בְּפָחַד.

“אָמְנָם מַר מִיקוֹבֶר יֵשׁ לוֹ מִגְרָעוֹת. לֹא אֲכַחֵד כִּי אֵין הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. לֹא אֲכַחֵד, כִּי הוּא הִסְתִּיר מִמֶּנִּי אֶת מְקוֹר הַכְנָסוֹתָיו גַּם אֶת שְׁטָרֵי חוֹבוֹתָיו, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה,” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה בְּהִסְתַּכְּלָהּ בַּכֹּתֶל, “אַךְ עַד עוֹלָם לֹא אֶעְזֹב אֶת מַר מִיקוֹבֶר!”

מָרַת מִיקוֹבֶר הֵרִימָה קוֹלָהּ עַד כִּי פַּחַד נָפַל עָלָי וָאָרוּץ אֶל חֲדַר “הַקְּלוּבּ” לְהַבְהִיל אֶת מַר מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר יָשַׁב שָׁם בֵּין חֲבֵרִים וְהֵטִיב אֶת לִבּוֹ בְּיַיִן וּמַעֲדַנִּים וּפָתַח בְּזֶמֶר יָפֶה. אַךְ בְּשָׁמְעוֹ מִפִּי, כִּי אִשְׁתּוֹ מִתְעַלֶּפֶת, פָּרַץ בִּבְכִי וַיְמַהֵר לָלֶכֶת עִמִּי אֶל חַדְרוֹ, בְּעָזְבוֹ אֶת הַמְסֻבִּים.

“עֶמַהּ, מַלְאָכִי!” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “מֶה הָיָה לָךְ?”

“עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱזֹב אֶת מַר מִיקוֹבֶר!” צָעֲקָה הָאִשָּׁה.

“אִישׁוֹן עֵינַי!” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר בְּחַבְּקוֹ אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו, אֵין אֲנִי מְפַקְפֵּק כְּלָל בְּאֵמוּן רוֹחֵךְ."

אַךְ הִיא לֹא חָדְלָה לְיַבֵּב:

“הֵן הוּא אָבִי יְלָדַי! הֵן הוּא אַלוּף נְעוּרָי! עַד עוֹלָם לֹא אֶעֱזְבֶנוּ!”

לִבּוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר הִתְעוֹרֵר לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי הָאֵמוּן מִפִּי רַעְיָתוֹ (וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי וְהוֹרַדְתִּי דְמָעוֹת), עַד אֲשֶׁר כָּרַע לְפָנֶיהָ וַיִּתְחַנֵּן אֵלֶיהָ, כִּי תִּשָּׂא עֵינֶיהָ וְתֶחְדַּל מִבֶּכִי. וְאוּלָם כְּכֹל אֲשֶׁר רַבּוּ תַּחְנוּנָיו, כֵּן הִשְׁפִּילָה מָרַת מִיקוֹבֶר עֵינֶיהָ יוֹתֵר לָאָרֶץ וַתְּיַלֵּל מָר. וְלֹא יָכֹל עוֹד מַר מִיקוֹבֶר לְהִתְאַפֵּק, וְדִמְעוֹת עֵינָיו הִתְעָרְבוּ בְּדִמְעוֹת אִשְׁתּוֹ וּבְדִמְעוֹתָי אֲנִי. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִשְׁכִּיב אֶת רַעְיָתוֹ בַּמִּטָּה, יָצָא אֵלַי אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר וְיָשַׁב עַל יָדִי. אָנֹכִי אָמַרְתִּי לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ תֵּכֶף, אַךְ הוּא לֹא אָבָה שְׁמוֹעַ, וַיִפְצַר בִּי כִּי אֵשֵׁב עִמּוֹ עַד שְׁעַת נְעִילַת הַשַּׁעַר, כְּדַרְכִּי תָּמִיד.

“מַה שְׁלוֹמָהּ שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר?” שָׁאָלְתִּי.

“אֵין שָׁלוֹם לָהּ,” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר בְּנַעַנְעוֹ רֹאשׁוֹ, “רֹגֶז עֲצָבִים. הוֹי, יוֹם נוֹרָא הָיָה הַיּוֹם הַזֶּה! עַתָּה נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ, – הַכֹּל הָלְכוּ מֵאִתָּנוּ.”

מַר מִיקוֹבֶר לָחַץ אֶת כַּפִּי, נֶאֱנַח וְאַחַר הִזִּיל דְּמָעוֹת. לִבִּי הִתְעוֹרֵר מְאֹד וְנִתְמַלֵּא צָעַר. קַוֵּה קִוִּיתִי, כִּי הַיּוֹם הַזֶּה, יוֹם הַגְּאֻלָּה, אֲשֶׁר צִפִּינוּ אֵלָיו זֶה כַּמָּה, יְהִי לָנוּ יוֹם־שִׂמְחָה, אַךְ מַר מִיקוֹבֶר וְאִשְׁתּוֹ הִסְכִּינוּ, כַּנִּרְאֶה, עִם מְצוּקוֹתֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר רָאוּ אֶת עַצְמָם אוֹבְדִים לְאַחַר שֶׁנֶּחְלְצוּ מֵהֶן. כָּל שְׂשׂוֹן רוּחָם נֶעְלַם, וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת פְּנֵיהֶם מַבִּיעִים־יֵאוּשׁ כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא. וּלְאַחַר שֶׁנִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, קֹדֶם נְעִילַת הַשַּׁעַר, וּמַר מִיקוֹבֶר יָצָא אַחֲרַי לְלַווֹתֵנִי עַד הַפֶּתַח, הָיָה לִבִּי מְפַחֵד לְעָזְבוֹ לְבַדּוֹ. כָּל כָּךְ הָיוּ פָּנָיו מְדֻכָּאִים.

וְאוּלָם בְּתוֹךְ כָּל הַמְּבוּכָה וְהַתּוּגָה אֲשֶׁר הִקִּיפוּ אוֹתָנוּ שֶׁלֹא מִדַּעְתִּי, יָדַע לִבִּי יְדִיעָה בְּרוּרָה, כִּי מַר מִיקוֹבֶר וּבְנֵי־בֵיתוֹ עֲתִידִים לַעֲזֹב אֶת לָנְדּוֹן וְעוֹד מְעַט וְיִפָּרְדוּ מִמֶּנִּי. בַּדָּבָר הַזֶּה הִרְהַרְתִּי בְּלֶכְתִּי לְבֵיתִי בַּלָּיְלָה הַהוּא. אַחֲרֵי כֵן בְּשָׁכְבִי עַל מִטָּתִי וְהַשֵּׁנָה נָדְדָה מֵעֵינַי, וְאָז נִצְנֵץ בְּמֹחִי אוֹתוֹ רַעְיוֹן, אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ בָּא אֵלַי, אֲשֶׁר הָלַךְ וְגָדַל וְלָבַשׁ צוּרָה שֶׁל הַחְלָטָה.

כְּבָר הִסְכַּנְתִּי עִם בֵּית מִיקוֹבֶר, גַּם הִתְרָעֵיתִי אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, עַד כְּדֵי לָקַחַת חֵלֶק בְּדַאֲגוֹתֵיהֶם, וּבִלְעֲדֵיהֶם לֹא הָיָה לִי כָּל חָבֵר וִידִיד. וּבְהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי, כִּי עַתָּה עָלַי לְבַקֵּשׁ לִי דִירָה חֲדָשָׁה וְלָבוֹא בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי, כְּאִלּוּ רַק בְּרֶגַע זֶה הוּטַלְתִּי לְתוֹךְ הַחַיִּים הַנּוֹרָאִים שֶׁלִּי, אֲשֶׁר כְּבָר יָדַעְתִּי אֶת טִיבָם וְטָעַמְתִּי אֶת מְרִירוּתָם. כָּל רֳגְשׁוֹת לִבִּי הַמְדֻכָּאִים, כָּל חֶרְפַֹת־מַצָּבִי שֶׁנָּשָׂאתִי בְּתוֹךְ לִבִּי, הִתְעוֹרְרוּ עַתָּה בְּרֹב כֹּחַ וְיִסּוּרֵי־נַפְשִׁי גָדְלוּ וְעָצְמוּ מְאֹד. וְאָנֹכִי גָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי חַיִּים כָּאֵלֶּה אֵינָם חַיִּים.

בָּרִי הָיָה לִי, כִּי לֹא אֶנָּצֵל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, אִם לֹא אָקוּם וְאֶבְרַח מִמֶּנּוּ. כָּל אוֹתָם הַיָּמִים לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר מֵאֵת מַר מוֹרְדְסְטוֹן. וְרַק שְׁתַּיִם שָׁלֹש פְּעָמִים קִבַּלְתִּי חֲבִילוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל בְּגָדִים מְטֻלָּאִים בְּצֵרוּף אִגֶּרֶת קְטַנָּה מֵאֵת ה. מ. הַמַּבִּיעָה אֶת תִּקְוָתָהּ, כִּי ד. ק. מָסוּר בְּכָל נַפְשׁוֹ לְמִשְׁמַרְתּוֹ וּמְמַלֵּא אֶת חוֹבָתוֹ בֶּאֱמוּנָה, כְּאִלּוּ אֵין לִי בְּעוֹלָמִי כְּלוּם מִלְּבַד הָעֲבוֹדָה בְּבֵית־מִסְחָרוֹ שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בָּאוּ מַר מִיקוֹבֶר וְאִשְׁתּוֹ וִילָדָיו לָגוּר שָׁבוּעַ יָמִים בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁשָּׁם הָיְתָה דִּירָתוֹ, עַד אֲשֶׁר יָכִינוּ אֶת עַצְמָם לִנְסֹעַ לְעִיר פְלֵימוּת. מַר מִיקוֹבֶר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בַּא אֶל בֵּית־הַמִּסְחָר בַּצָּהֳרַיִם לְהַגִּיד לְמַר קְוִינְיָן כִּי עוֹזֵב הוּא אֶת לָנְדוֹן וְעָלָיו לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי, וְדֶרֶךְ־אַגַּב סִפֵּר בְּשִׁבְחִי וַיְהַלֵּל אֶת מַעֲשַׂי הַטּוֹבִים. בּוֹ בַּיּוֹם קָרָא מַר קְוִינְיָן אֵלָיו אֶת בַּעַל־הָעֲגָלָה טִיפוּ, אִישׁ נָשׂוּי שְׁבְּבֵיתוֹ נִמְצָא חֶדֶר לְדַיָּר, וַיִּמְסְרֵנִי לְיָדוֹ. וְהַדָּבָר נִגְמַר בֵּינֵינוּ בְּלִי מִלִּים רַבּוֹת, כְּאִלּוּ קִבַּלְתִּי בְּרָצוֹן אֶת הַדִּירָה הַחֲדָשָׁה, אַף כִּי בְּלִבִּי כְּבָר נִגְמְלָה הַהַחְלָטָה, שֶׁצָּמְחָה בְּיוֹם אֶתְמֹל.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַ הַיָּמִים שֶׁיָּשַׁבְתִּי יַחַד עִם מַר מִיקוֹבֶר תַּחַת גַּג אֶחַד הָיִיתִי מוֹצִיא אֶת הָעֲרָבִים בְּחֶבְרַת בְּנֵי־בֵּיתוֹ, וְנַפְשִׁי נִקְשְׁרָה בְּנַפְשָׁם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. בְּיוֹם הַמְּנוּחָה שֶׁלִּי הָאַחֲרוֹן הִזְמִינוּ אוֹתִי לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנָם, וּמָרַת מִיקוֹבֶר הֵכִינָה לִכְבוֹד הַיּוֹם מַטְּעַמִּים רַבִּים. אָנֹכִי קָנִיתִי סוּס שֶׁל עֵץ צִבְעוֹנִי, מַתְּנַת־פְּרֵדָה לְוִילְקִינְס בֶּן־מִיקוֹבֶר הַקָּטֹן, וּבֻבָּה יָפָה לְעֶמַהּ בַּת־מִיקוֹבֶר הַקְּטַנָּה.

כָּל הַיּוֹם הַהוּא עָבַר עָלֵינוּ בְּעֹנֶג, אַף כִּי לֵב כֻּלָנוּ הָיָה מָלֵא צַעַר הַפְּרֵדָה, הָעֲתִידָה לָבוֹא בְּקָרוֹב.

"בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אַעֲלֶה עַל לִבִּי זֵכֶר יְמֵי מְצוּקוֹתָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “יַעֲלֶה עַל לִבִּי גַם זִכְרוֹנְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד. כָּל הַיָּמִים הִתְהַלַּכְתָ עִמָּנוּ בְּאַחֲוָה וְרֵעוּת, לֹא דַיָּר הָיִיתָ בְּבֵיתֵנוּ כִּי אִם יְדִיד נֶאֱמָן.”

“יַקִּירָתִי,” נַעֲנָה מַר מִיקוֹבֶר, “הֵנֵּה קָפֶּרְפִילְד מוֹדָעֵנוּ יֵשׁ לוֹ לֵב לָחוּשׁ בְּצַעַר חֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר הֶעָנָן כִּסָּה אֶת שְׁמֵי חַיָּיו, וּמֹחַ חוֹשֵב נָתַן לוֹ אֱלֹהִים וְיַד נְדִיבָה לְ… קִצּוּר הַדָּבָר: הוּא מְחֻנָּן כִּשְׁרוֹן לַעֲשׂוֹת טוֹב וָחָסֶד.”

אָנּכִי הִבַּעְתִי תּוֹדָתִי עַל דִּבְרֵי הַתְּהִלָּה שֶׁפִּזְּרוּ לִי, אַף אָמַרְתִּי, כִּי צַר לִי מְאֹד עַל אֲשֶׁר נִפָּרֵד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.

“יְדִידִי הַצָּעִיר,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “גָּדוֹל בַּשָּׁנִים אֲנִי מִמְּךָ, הַרְבֵּה רָאִיתִי בְּחַיַּי, הַרְבֵּה מְצוּקוֹת עָבְרוּ עָלָי. לְפִי שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר יַעֲלֶה וְיָרוּם גַּלְגַּל מַזָּלִי (שֶׁאֲנִי מְחַכֶּה לְכָךְ בְּכָל יוֹם), אֵין בְּיָדִי לָתֵת לְךָ לְזִכָּרוֹן, בְּטֶרֶם הִפָּרְדִי מֵעִמְּךָ, בִּלְתִּי אִם עֵצָה טוֹבָה. וַעֲצָתִי תִּיקַר בְּעֵינֶיךָ, עַל כִּי אָנֹכִי הָיִיתִי תּוֹעֶה, וְעַתָּה הֲרֵי אֲנִי – כָּאן כִּסָּה עֲנַן־תּוּגָה אֶת פְּנֵי מַר מִיקוֹבֶר, שֶֹׁהָיוּ עַד עַתָּה עַלִּיזִים – עוֹמֵד לְפָנֶיךָ אוֹבֵד־דָּרֶךְ.”

“מִיקוֹבֶר אֲהוּבִי!” הִרְגִּיעָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ.

“אוֹמֵר אֲנִי,” הוֹסִיף מַר מִיקוֹבֶר וּפָנָיו הִצְהִיבוּ שׁוּב, “כִּי אוֹבֵד דֶֹּרֶך אָנֹכִי. וְעַתָּה עֲצָתִי לְךָ אֱמוּנָה: אַל תִּדְחֶה לְיוֹם מָחָר אֶת אֲשֶׁר תּוֹכַל לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם. מִי שֶׁדּוֹחֶה עֲבוֹדָתוֹ לְאַחַר זְמָן, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.”

“אֵלֶּה הֵם אִמְרֵי אָבִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם,” אָמְרָה מָרַת מִיקוֹבֶר.

“דְּבָרִים אֵלּוּ,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “אָמַר אָבִיךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר הֵאִיץ בִּי לָשֵׂאת אוֹתָךְ לִי לְאִשָּׁה, חֲבִיבָתִי…”

מַר מִיקוֹבֶר הִבִּיט בִּפְנֵי רַעְיָתוֹ וְהוֹסִיף:

“אֵין אֲנִי מִתְחָרֵט עַל זֶה, חַס וְשָׁלוֹם. אַדְּרַבָּה, אִישׁוֹן עֵינִי, אֲנִי מְאֻשָּׁר מְאֹד.”

וְאַחַר שָׁקַע רֶגַע בְּמַחֲשָׁבָה וַיִפֶן אֵלָי:

"וַעֲצָתִי הַשְּׁנִיָּה הֲלֹא שָׁמַעְתָּ מִפִּי פַּעַם אֶחָת. אִם אַתָּה מַכְנִיס לְשָׁנָה מֵאָה שְׁקָלִים וּמוֹצִיא תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה וָחֵצִי – אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לְךָ; אֲבָל אִם אַתָּה מַכְנִיס מֵאָה שְׁקָלִים וּמוֹצִיא מֵאָה שְׁקָלִים וַחֲצִי הַשֶּׁקֶל – אוֹי וַאֲבוֹי לְךָ. הַפְּרָחִים יֳבֹּלוּ, הֶעָלִים יִפֹּלוּ, הַחַיִּים יִקְמֹלוּ. קִצּוּר הַדָּבָר: אַחֲרִיתְךָ עֲדֵי אוֹבֵד, כָּמוֹנִי הַיּוֹם!

מַר מִיקוֹבֶר הֵרִים אֶת כּוֹסוֹ וְשָׁתָה אֶת הַשֵּׁכָר מִתּוֹךְ עֲלִיזוּת רַבָּה, אַף זִמֵּר זֶמֶר קַל.

וְאָנֹכִי לֹא חָדַלְתִּי לְהַבְטִיחַ לוֹ, כִּי דְבָרָיו חֲרוּתִים עַל לוּחַ לִבִּי. גַּם פָּנַי הֵעִידוּ עַל רְגשׁוֹתַי בְּשָׁעָה זוֹ.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת פָּגַשְׁתִּי אֶת בְּנֵי בִיתוֹ שֶׁל מִיקוֹבֶר עוֹלִים בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר, וּבְלֵב כּוֹאֵב רָאִיתִי אוֹתָם, כְּשֶׁיָשְׁבוּ אִישׁ אִישֹ עַל מְקוֹמוֹ.

“מַר קָפֶּרְפִילְד,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים וְיִשְׁמְרֶךָ! דַּע לְךָ, כִּי לֹא שְׁכַחְתִּיךָ וְלֹא אֶשְׁכָּחֲךָ עַד עוֹלָם, אִם יְהִי אֱלֹהִים עִמָּדִי.”

“קָפֶּרְפִילְד,” קָרָא גַם מַר מִיקוֹבֶר, “שָׁלוֹם! בְּרָכָה וְהַצְלָחָה! אִם בַּיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ, אֶשְׁמַע מֵרָחוֹק, כִּי זֵכֶר גּוֹרָלִי הַמַּר שָׁמַר אוֹתְךָ מִפִּגְעֵי הַחַיִּים, לְבַל תִֹכַּשֵׂל כָּמוֹנִי, אָז יֵדַע לִבִּי, כִּי לֹא לַשָּׁוְא חָיִיתִי עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְאִם יַעֲלֶה וְיָרוּם גַּלְגַּל מַזָּלִי (אֲשֶׁר לְכָךְ אֲנִי מְצַפֶּה בְּכָל יוֹם) אָז אֶחֱשֹׁב לִי לְאֹשֶר רַב לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ טוֹב.”

בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה מָרַת מִיקוֹבֶר עִם יְלָדֶיהָ בַּמֶּרְכָּבָה, וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָּרְחוֹב וָאַבֵּט בְּגַעְגּוּעִים עַל הַנּוֹסְעִים, נִפְקְחוּ עֵינֵי הָאִשָּׁה וַתֵּרְא אֶת עֲמִידָתִי הַדַּלָּה. וְהִיא רָמְזָה אֵלַי לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל הַמֶּרְכָּבָה, וּמֶבָּט שֶׁל אֵם רָאִיתִי בְּעֵינֶיהָ, וּבְחַבְּקָהּ אֶת צַוָּארִי הֶאֱצִילָה לִי נְשִׁיקָה חַמָּה כְּאִלּוּ הָיִיתִי בֵּן לָהּ. בְּעָמָל רַב הִסְפַּקְתִּי לָרֶדֶת מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה אֲשֶׁר זָזָה תֵּכֶף מִמְּקוֹמָהּ, וְהַנּוֹסְעִים נִפְנְפוּ בְּמִטְפְּחוֹתֵיהֶם.

כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים נֶעֶלְמָה הַמֶּרְכָּבָה מֵעֵינָי, וְאָנֹכִי שַׁבְתִּי אֶל עֲבוֹדָתִי בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי.

וְאוּלָם בְּשׁוּבִי הָיְתָה הַמַּחֲשָֹבָה בְּלִבִּי, כִּי לֹא אֵשֵׁב שָׁם יָמִים רַבִּים. לֹא, אַחַת גָּמַרְתִּי – לְהִמָּלֵט. בְּאֹפֶן זֶה אוֹ אַחֵר אֶבְרַח מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאֶלֶךְ אֶל עָרֵי הַמְּדִינָה לְבַקֵּשׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַקְּרוֹבָה הַיְחִידָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעוֹלָם, זוֹ דוֹדָתִי בֶּטְסִי, וּלְפָנֶיהָ אֶשְׁפֹּךְ אֶת מְרִי שִׂיחִי.

כְּבָר אָמַרְתִּי, כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ בָּא הָרַעְיוֹן הַזֶּה אֶל לִבִּי. אַךְ הוּא קִנֵּן עָמֹק עָמֹק בְּנַפְשִׁי, וְהוּא נַעֲשָׂה לִי מַטְרַת חַיַּי, אֲשֶׁר שָׁאַפְתִּי אֵלֶיהָ בְּכָל כֹּחַ נַפְשִׁי, כֶּאֲשֶׁר לֹא שָׁאַפְתִּי כֵּן אֶל שׁוּם מַטָּרָה אַחֶרֶת בִּימֵי חַיַּי אַחֲרֵי כֵן. אָמְנָם לִבִּי לֹא הָיָה מָלֵא תִּקְוָה, כִּי אַצְלִיחַ בְּדַרְכִּי, אַךְ גָּמַרְתִּי לְהוֹצִיא אֶת רַעְיוֹנִי לִפְעֻלּוֹת וִיהִי מָה.

מִן הַלַּיְלָה הַהוּא אֲשֶׁר נוֹלַד בְּלִבִּי הָרַעְיוֹן וַיִגְזֹל אֶת שְׁנָתִי, הֶעֱלֵיתִי בְּדִמְיוֹנִי כַּמָּה וְכַמָּה פְּעַמִים אֶת הַסִּפּוּר הַיָּשָׁן שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אִמִּי הָאֻמְלָלָה עַל דְּבַר קוֹרוֹת יוֹם הִוָּלְדִי. סִפּוּר זֶה הָיְתָה רְגִילָה אִמִּי לְסַפֵּר וְלַחֲזֹר וּלְסַפֵּר לִי בְּיַנְקוּתִי, עַד כִּי הָיָה שָׁגוּר עַל פִּי. בְּאוֹתוֹ סִפּוּר הוֹפִיעָה דוֹדָתִי בִּדְמוּת אִשָּׁה קָשָׁה וּמְטִילָה אֵימָה וַתֵּעָלֵם כַּחֲזוֹן לָיִל. וְאוּלָם פְּרָט אֶחָד קָטֹן הָיָה בַּסִּפּוּר הַזֶּה, וְהוּא הֵעִיר בְּלִבִּי אֹמֶץ וְתִקְוָה.

לֹא יָכֹלְתִּי לְהַסִּיחַ דַּעְתִּי מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר סִפְּרָה אִמִּי דֶרֶךְ אַגָּב, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁנִרְדְּמַה הִרְגִּישָׁה יָד רַכָּה נוֹגַעַת בָּהּ וּמְלַטֶּפֶת אֶת שְׂעַר רֹאשָׁהּ, וְהַיָּד יַד דוֹדָתִי הִיא.

אֶפְשָׁר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה רַק חֲזוֹן לִבָּהּ שֶׁל אִמִּי, אַךְ אָנֹכִי אָחַזְתִּי בּוֹ, וּבְדִמְיוֹנִי תֶּאַרְתִּי אֶת דּוֹדָתִי “הַנּוֹרָאָה”, אֲשֶׁר נַפְשָׁהּ הִתְעוֹרְרָה לְמַרְאֵה הַיֹּפִי שֶׁל אִמִּי וְלִבִּי שָׁב אֵלֶיהָ בְּאַהֲבָה וְחֶמְלָה, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הַזִּכָּרוֹן הַקָּטֹן הַזֶּה הוּא שֶׁגָּרַם לְאוֹתוֹ הָרַעְיוֹן שֶׁיָבוֹא אֶל לִבִּי.

אַךְ יַעַן כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֶת מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל מָרַת בֶּטְסִי, לָכֵן שָׁלַחְתִּי מִכְתָּב אָרֹך אֶל פֵּגוֹטִי אוֹמַנְתִּי, וְדֶרֶךְ אַגַּב שְׁאַלְתִּיהָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה, אוּלַי הִיא זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ. כָּתַבְתִּי לָהּ, כִּי שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי עַל אֹדוֹת אִשָּׁה כָּזוֹ הַיּוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹם פְּלוּנִי אַלְמוֹנִי, וַאֲנִי תָּאֵב אֵפוֹא לָדַעַת, אִם זוֹ הִיא אוֹתָהּ הָאִשָּׁה. וּבַמִכְתָּב הַהוּא בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵת פֵּגוֹטִי, אוּלַי יֵשׁ בְּיָדָהּ לִשְׁלֹחַ לִי הַלְוָאָה חֲצִי גִינֵיאָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכַּח חַסְדָּהּ זֶה עַד עוֹלָם. אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי הַכֶּסֶף דָּרוּשׁ לְעִנְיָן חָשׁוּב מְאֹד, שֶׁעַל אֹדוֹתָיו אֲסַפֵּר לָהּ בְּפַעַם אַחֶרֶת.

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְאָנֹכִי קִבַּלְתִּי מַעֲנֶה מֵאֵת פֵּגוֹטִי, וּמִכְתָּבָהּ הָיָה, כְּמוֹ תָּמִיד, מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו דִּבְרֵי אַהֲבָה אֵלָי. גַּם שָׁלְחָה לִי חֲצִי גִינֵיאָה, כַּאֲשֶׁר בִֹקַּשְׁתִּי (מְשַׁעֵר אֲנִי, בְּכַמָֹה עָמָל עָלָה הַדָּבָר בְּיָדָה, עַד שֶׁהֹוצִיאָה מַטְבֵּעַ זֶה מִידֵי בַּעֲלָהּ הַקַּמְצָן), אַף הוֹדִיעָה לִי, כִּי מָרַת בֶּטְסִי יוֹשֶׁבֶת בִּסְבִיבוֹת הָעִיר דּוֹבֶר, אַךְ אֵין הִיא יוֹדַעַת, אִם בְּעִיר דּוֹבֶר גּוּפָהּ אוֹ בַּעֲיָרָה אַחַת הַסְּמוּכָה לָהּ. חָקַרְתִּי מִפִּי אַחַד הָאֲנָשִׁים, וְהוּא הִגִּיד לִי, כִּי הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְדוֹבֶר מְחֻבָּרוֹת אֵלֶיהָ וְלֹא קָשֶׁה לִמְצֹא אוֹתָן, וְלָכֵן גָּמַרְתִּי לַעֲשׂוֹת דַּרְכִּי בְּסוֹף שָׁבוּעַ זֶה.

נַעַר יָשָׁר הָיִיתִי וְלֹא חָפַצְתִּי, כִּי יִזְכְּרוּ שְׁמִי לְרָעָה בְּבֵית הַמִסְּחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי, לָכֵן גָּמַרְתִּי בְּדַעְתִּי לְהִשָׁאֵר פֹּה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְיַעַן כִּי קִבַּלְתִּי שְׂכַר הַשָּׁבוּעַ מֵרֹאשׁ, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאִי הֲלוֹם, לָכֵן הֶחֱלַטְתִּי שֶׁלֹא לְקַבֵּל בְּשָׁבוּעַ זֶה שְׂכַר עֲבוֹדָתִי, וּבִשְׁבִיל כָּךְ לָוִיתִי מִפֵּגוֹטִי אֶת חֲצִי הַגִּינֵיאָה, כְּדֵי שֶׁלֹא אֵצֵא לַדֶֹרֶךְ בְּאֵין פְּרוּטָה בְּכִיסִי.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּשָׁעָה שֶׁעָמַדְנוּ כֻּלָנוּ בְּבֵית הַמִּסְחָר וְחִכִּינוּ לְקַבֵּל שָׂכָר, פָּנִיתִי אֶל מִיק וַלְקֶר בְּבַקָּשָׁה, כִּי בְּהַגִּיעַ תּוֹרוֹ לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ יוֹאֶל־נָא לְהַגִּיד לְמַר קְוִינְיָן, כִּי אָנֹכִי הָלַכְתִּי מִזֶּה לְהַעֲבִיר אֶת מִטַּלְטְלַי לְדִירָתִי הַחֲדָשָׁה. אָמַרְתִּי שָׁלוֹם גַּם לְבֻלְבּוּס הַקִּמְחִי וָאֵצֵא בְּחִפָּזוֹן.

אַרְגָּזִי הָיָה מֻנָּח בְּבֵית דִּירָתִי מֵעֵבֶר לַנָּהָר, וְאָנֹכִי רָשַׁמְתִּי עַל גַּבֵּי פִּתְקָה מִן הַפִּתְקָאוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּסְחָר, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים לְהַדְּבִּיק עַל הֶחָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן, אֶת הַמִּלִים: “הָאָדוֹן דָּוִד. דּוֹבֶר. עַד שֶׁיָּבוֹא לְקַבֵּל”.

פִּתְקָה זוֹ הָיְתָה מוּכָנָה בְּכִיסִי עַל מְנָת לְשִׂימָהּ עַל אַרְגָּזִי, לְאַחַר שֶׁאוֹצִיאוֹ מִבֵּיתִי. וּבְלֶכְתִּי לִמְעוֹנִי תָּרוּ עֵינַי סְבִיבִי לִמְצֹא אִישׁ, אֲשֶׁר יַעֲזֹר לְהַמְצִיא אֶת אַרְגָּזִי אֶל בֵּית הַדֹּאָר.

וּבְאַחַד הָרְחוֹבוֹת רָאִיתִי בָּחוּר בַּעַל רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת עוֹמֵד לְיַד עֲגָלָה פְּשׁוּטָה וּקְטַנָּה הָרְתוּמָה לַחֲמוֹר. אַךְ בְּהִתְבּוֹנְנִי אֵלָיו, נֶעֱלָב וַיִּקְרָא:

“מַה לְךָ?”

נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וָאֹמַר, כִּי אֵין לִי, חַס וְשָׁלוֹם, שׁוּם כַּוָּנָה זָרָה, וְרַק אֲנִי מְבַקֵּשׁ אִישׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה לִי עֲבוֹדָה קַלָּה.

“מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת?” שָׁאַל הַבָּחוּר אֶרֶךְ־הָרַגְלַיִם.

“לְהַעֲבִיר אַרְגָּז מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,” עָנִיתִי.

“אַרְגָּז זֶה אֵיפֹה הוּא וּמַה טִיבוֹ?” שָׁאַל שׁוּב אוֹתוֹ בָּחוּר.

אָמַרְתִּי לוֹ, כֵּי רְצוֹנִי לְהַעֲבִיר אַרְגָּז קָטֹן מִמְּעוֹנִי אֶל בֵּית הַדֹּאַר בִּמְחִיר שֵׁשׁ פֵּנִיּוֹת.

“כִּדְבָרֶיךָ!” קָרָה הַבָּחוּר אֶרֶךְ־הָרַגְלַיִם וַיִּקְפֹּץ אֶל תּוֹךְ עֶגְלָתוֹ וַיַּצְלֵף בְּשׁוֹטוֹ עַל חֲמוֹרוֹ. הַחֲמוֹר מִהֵר לָרוּץ, וְאָנֹכִי רַצְתִּי אַחֲרָיו בְּכָל כֹּחִי.

פָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ בָּחוּר וְהֲלִיכוֹתָיו הָיוּ חֲשׁוּדִים מְאֹד בְּעֵינָי. אַךְ כֵּיוָן שֶׁ“הָעֵסֶק” נִגְמַר, עָלִיתִי עִמּוֹ אֶל הָעֲלִיָּה, הִיא דִירָתִי, וַנּוֹרֵד מִשָּׁם אֶת הָאַרְגָּז עַל מְנַת לָשִׂים אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה.

אֶת הַפִּתְקָּה עִם כְּתָבְתִּי לֹא חָפַצְתִּי לְהַדְבִּיק אֶל הָאַרְגָּז בִּהְיוֹתִי בַּבַֹיִת, כְּדֵי שֶׁלֹא יִוָּדַע סוֹדִי לְאִישׁ מִבְּנֵי הַבַּיִת, וְלָכֵן בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵת הַבָּחוּר בַּעַל־הָעֲגָלָה, כִּי יַעֲמֹד רֶגַע לִפְנֵי חוֹמַת בֵּית־הַסֹּהַר.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹדָם בְּפִי, וּבַעַל־הָעֲגָלָה נָס מִן הַמָּקוֹם בִּקְפִיצוֹת מְשֻׁנּוֹת, כְּאִלּוּ הוּא וַחֲמוֹרוֹ וְאַרְגָּזִי כֻּלָּם יָצְאוּ מִדַּעְתָּם. נְשִׁימָתִי קָצְרָה בְּרָדְפִי אַחֲרָיו וּבְקָרְאִי אֵלָיו, אַךְ הוּא לֹא חָדַל לָרוּץ, עַד אֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַמְיֻעָד, הוּא בֵּית־הַדֹּאַר.

בִּהְיוֹתִי עָיֵף וְנִרְגָּשׁ, נִשְׁמַט הַמַּטְבֵּעַ־שֶׁל־זָהָב מִכִּיסִי, בְּהוֹצִיאִי מִשָּׁם אֶת הַפִּתְקָה. נָתַתִּי אֶת הַמַּטְבֵּעַ לְתוֹךְ פִּי, כְּדֵי שֶׁלֹא יֹאבַד מִמֶּנִּי וּבְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת הִדְבַּקְתִּי אֶת הַפֵּתְקָה עַל גַּבֵּי אַרְגָּזִי. פִּתְאֹם חַשְׁתִּי מַכָּה רַבָּה תַּחַת סַנְטֵרִי, וְהַמַּטְבֵּעַ נָפַל מִפִּי לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל הַבָּחוּר אֶרֶךְ־הָרַגְלָיִם.

“מַה?” קָרָא הַבּחוּר בְּתָפְשׂוֹ בְּצַוְּארוֹן מְעִילִי, וְשִׁנָּיו חָרְקוּ, זֶה הוּא עִנְיָן לַמִּשְׁטָרָה! פּוֹחֵז קָטֹן, אֶל הַמִּשְׁטָרָה!"

“הָשִׁיבָה נָא לִי אֶת כַּסְפִּי,” אָמַרְתִּי מִתּוֹךְ פַּחַד, “וְהַנִּיחָה לִי.”

“הָלֹךְ תֵּלֵךְ עִמִּי אֶל הַמִּשְׁטָרָה!” קָרָא הַבָּחוּר, שָׁם עָלֶיךָ לְהוֹכִיחַ, כִּי הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ הוּא!"

“תֵּן לִי אֶת אַרְגָּזִי וְאֶת כַּסְפִּי!” קָרָאתִי וָאֶפְרֹץ בְּבֶכִי.

אַךְ הַבָּחוּר לֹא חָדַל לְאַיֵם עָלַי בַּמִּשְׁטָרָה. פִּתְאֹם שִׁנָּה אֶת טַעְמוֹ וַיִקְפֹּץ לְתוֹךְ עֶגְלָתוֹ וַיִּשֶׁב עַל אַרְגָּזִי, וּמִתּוֹךְ קְרִיאָה, כִּי נוֹסֵעַ הוּא אֶל הַמִּשְׁטָרָה, בָּרַח מִן הַמָּקוֹם.

רַצְתִּי אַחֲרָיו בְּכָל כֹּחִי, וְאוּלָם נְשִׁימָתִי קָצְרָה וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהָרִים קוֹל, גַּם יָרֵאתִי לִצְעֹק פֶּן יַעַצְרוּנִי. כַּחֲצִי פַּרְסָה רָדַפְתִּי אַחֲרֵי הַחַמְסָן, וְכִמְעַט שֶׁנִרְמַסְתִּי בְּרַגְלֵי הַסּוּסִים. הִנֵּה כְּבָר נֶעְלָם מֵעֵינַי וְהִנֵּה נִרְאָה אֵלַי שׁוּב וְהִנֵּה נֶעְלָם עוֹד פַּעַם, הִנֵּה יָרְדָה מַכַּת־שׁוֹט עַל גֵוִי וְהִנֵּה עָלָה קוֹל גִּדּוּפִים בְּאָזְנַי, הִנֵּה אֲנִי נוֹפֵל לְתוֹךְ הַבּוֹץ וְקָם מַהֵר וְרָץ, הִנֵּה אֲנִי נֶאֱחָז בִּזְרוֹעוֹת אִישׁ עוֹבֵר, וְהִנֵּה אֲנִי נִתְקָל בְּעַמּוּד שֶׁל עֵץ.

לָאַחֲרוֹנָה גָּבַר עָלַי הַפַּחַד, וְהַחֹם הִתִּישׁ אֶת כֹּחִי, גַּם יָרֵאתִי פֶּן אֶתָּפֵשׂ בַּכַּף כְּאָדָם חָשׁוּד. וְלָכֵן עָזַבְתִּי אֶת הַבָּחוּר לְנַפְשׁוֹ עִם אַרְגָּזִי וְעִם כַּסְפִּי, וּמִתּוֹךְ אֲנָחוֹת וּדְמָעוֹת, בְּלִי עֲמֹד רֶגַע, שַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְדוֹבֶר, לְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת דּוֹדָתִי.

 

פֶּרֶק שְׁלשָׁה־עָשָׂר: תּוֹצְאוֹת הַחְלָטָתִי    🔗

לְאַחַר שֶׁחָדַלְתִּי מֵרְדֹף אַחֲרֵי הַבָּחוּר, גּוֹזֵל הוֹנִי, גָּמַרְתִּי בְּלִבֵּי לָלֶכֶת בָּרֶגֶל אֶל הָעִיר דּוֹבֶר, וָאֵפֶן לִגְרִינְוִיטְשׁ. כָּל מַחְשְׁבוֹתַי הַפְּזוּרוֹת נֶאֶסְפוֹ יַחַד מִסָּבִיב לְרַעְיוֹן זֶה. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה בָּאתִי אֶל מִגְרַשׁ אֶחָד, לִפְנֵי נַחַל קָטֹן. שָׁם יָשַׁבְתִּי לָנוּחַ מְעַט, בְּהְיוֹתִי אֵין־אוֹנִים, עָיֵף וְיָגֵעַ מִן הֶעָמָל וְהַתְּלָאָה אֲשֶׁר שָׂבַעְתִּי הַיּוֹם, וְכֹחַ לֹא הָיָה בִּי עוֹד לִבְכּוֹת עַל אָבְדַן רְכוּשִׁי וְכַסְפִּי.

בֵּין כֹּה וָכֹה רַד הַיּוֹם, וּבְעוֹדֶנִּי יוֹשֵׁב לָנוּחַ שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַשָֹּעוֹן קוֹרֵא עֶשֶׂר. וְאוּלָם, לְאָשְׁרִי, הָיָה מֶזֶג הָאֲוִיר חַם, כִּי הַלַּיְלָה לֵיל קָיִץ.

כַּאֲשֶׂר שָׁבָה אֵלַי רוּחִי וְרָוַח לִי מְעַט, קַמְתִּי מִמְקוֹמִי וָאֵלֵךְ הָלְאָה. וּבְתוֹךְ כָּל הַמְּצוּקָה הַזֹּאת לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי הָרַעְיוֹן לָשׁוּב אָחוֹר. מְסֻפָּקְנִי, אִם הָיָה עוֹלֶה רַעְיוֹן כָּזֶה עַל לִבִּי, גַּם אִלּוּ הִשְׂתָּרְעוּ לְפָנֵי שְׂדוֹת־שֶׁלֶג.

אוּלָם בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי, כִּי כָל הוֹנִי עוֹלֶה לְשָׁלשׁ פְּרוֹטוֹת (שֶׁנִשְׁאֲרוּ בְּכִיסִי בְּמוֹצָאֵי־שָׁבָּת), גָּדְלוּ מְאֹד יִסּוּרֵי נַפְשִׁי. בִּשְׁעַת הֲלִיכָתִּי תֵּאַרְתִּי לִי בְּדִמְיוֹנִי, כִּי בְּעוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יוֹדִיעוּ הָעִתּוֹנִים עַל אֹדוֹת נַעַר, אֲשֶׁר נִמְצָא מֵת תַּחַת הַגָּדֵר, וְהַנַעַר הַזֶּה אֲנִי הוּא. אַךְ בִּשְׁאֵרִית כֹּחי הִתְנַהַלְתִּי הָלְאָה, עַד אֲשֶׁר עָבַרְתִּי בְּמִקְרֶה עַל פְּנֵי חֲנוּת קְטַנָּה, וְעַל פִּתְחָהּ רָשׁוּם, כִּי פֹּה קוֹנִים בִּגְדֵי גְבָרִים וְשִֹׂמְלוֹת נָשִׁים, וּמְחִיר הָגוּן יִנָתֵן בְּעַד סְמַרְטוּטִים, עֲצָמוֹת וּשְׁיָרֵי־מִטְבָּח. בַּעַל הַחֲנוּת יָשַׁב לְיַד הַפֶּתַח בְּלִי מְעִיל עָלָיו וְעִשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ. עַל הַתִּקְרָה הַנְּמוּכָה בְּתוֹךְ הַחֲנוּת הָיוּ תּוּיִים מְעִילִים וּמִכְנָסַיִם, וְרַק נֵר כֵּהֶה הָיָה דוֹלֵק שָׁם לְהָאִיר אֶת הֶחָצֵר, וְלָכֵן נִרְאָה בְּדִמְיוֹנִי, כְּאִלוּ הָאִישׁ הַזֶּה הוּא בַּעַל נְקָמוֹת, אֲשֶׁר תָּלָה אֶת כָּל אוֹיְבָיו, וְעַתָּה הוּא יוֹשֵׁב וּמִתְעַנֵּג לְמַרְאֵה פֹּעַל־כַּפָּיו. יְדִידוּתִי עִם מַר מִיקוֹבֶר וְאִשְׁתּוֹ עָמְדָה לִי לְלַמְּדֵנִי מִפִּי הַנִּסָּיוֹן, כִּי יֵשׁ תַּחְבּוּלָה לְהַשְׁקִיט לִזְמָן־מַה אֶת רֹגֶז הַקֵּיבָה. סַרְתִּי אֶל הַסִמְטָה הַסְּמוּכָה, פָּשַׁטְתִּי מֵעָלַי אֶת חֲזִיָּתִי, כְּרַכְתִּיהָ יָפֶה יָפֶה וָאֵשֵׁב אֶל פֶּתַח הַחֲנוּת.

''אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי.'' אָמַרְתִּי, "נָכוֹן אֲנִי לִמְכֹּר זֹאת בִּמְחִיר הָגוּן.''

מַר דוֹלוֹבִי – שֵׁם זֶה הָיָה רָשׁוּם עַל פֶּתַח הַחֲנוּת – נָטַל מִיָּדִי אֶת הַחֲזִיָּה, הִנִּיחַ אֶת מִקְטַרְתּו, נִכְנַס אֶל הַחֲנוּת וְאָנֹכִי אַחֲרָיו. מָחַט בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אֶת פְּתִילַת הַנֵּר, פָּרַשׂ אֶת הַבֶּגֶד עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחַן, בָּדַק אוֹתוֹ יָפֶה לְאוֹר הַנֵר, וְלָאַחֲרוֹנָה פָּנָה אֵלַי וְאָמָר:

“מָה הַמְּחִיר אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ בְּעַד הַחֲזִיָּה הַפְּעוֹטָה הַזֹּאת?”

"אָ, וַדַּאי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ בָּזֶה יוֹתֵר מִמֶּנִי,'' עָנִיתִי מִתּוֹךְ עַנְוָה.

"אֵין אֲנִי יָכֹל לִהְיוֹת קוֹנֶה וּמוֹכֵר בְּבַת־אֶחָת,'' קָרָא מַר דוֹלוֹבִי, ''נָקְבָה אַתָּה אֶת מְחִיר הַבֶּגֶד הַפָּעוֹט שֶׁלָּךְ.''

“לוּ יְהִי שְׁמוֹנָה־עֶשְׂרֵה פֵּנִיּוֹת,” עָנִיתִי לְאַחַר פִּקְפּוּק קְצָת.

מַר דוֹלוֹבִי כָּרַךְ אֶת הַחֲזִיָּה וְהֶחְזִירָהּ לְיָדִי.

“הֲרֵי אֲנִי עוֹכֵר בְּנֵי־בֵיתִי,” אָמַר הָאִישׁ, “אִם אֶתֵּן לְךָ גַם תֵּשַׁע פֵּנִיּוֹת.”

אָכֵן עֵסֶק רַע הוּא, אִם אָנֹכִי, אִישׁ זָר, אגְרֹם לְכֶךְ, כִּי מַר דוֹלוֹבִי יְהִי בִּגְלָלִי עוֹכֵר בֵּיתוֹ. וְאוּלָם הַהֶכְרַח הֱבִיאַנִי לִידֵי כָךְ, וְלָכֵן אָמַרְתִּי לוֹ, כּי יוֹאִיל לָתֵת לי תֵּשַׁע פֵּנִיּוֹת.

אָכֵן עֵסֶק רַע הוּא, אִם אָנֹכִי, אִישׁ זָר, אֶגְרֹם לְכָךְ, כִּי מַר דוֹלוֹבִי יְהִי בִּגְלָלִי עוֹכֵר בֵּיתוֹ. וְאוּלָם הַהֶכְרַח הֱבִיאַנִי לִידֵי כָךְ, וְלָכֵן אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי יוֹאִיל לָתֵת לִי תֵּשַע פֵּנִיּוֹת. מַר דּוֹלוֹבִי נָתַן לִי אֶת הַכֶּסֶף מִתּוֹךְ תְּלוּנָה קַלָּה. אָמַרְתִּי לוֹ ''לַיְלָה טוֹב'' וַאֵצֵא מִן הַחֲנוּת.

הוֹנִי נִתְרַבָּה, אַךְ מַלְבּוּשַׁי נִתְמַעֵטוּ. וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁפָּרַפְתִּי אֶת מְעִילִי לֹא הִכִּיר אִישׁ בְּחֶסְרוֹן הַחֲזִיָּה שֶׁלִּי.

עַל פִּי הָאֱמֶת, אָמַר לִי לִבִּי, כִּי בְּקָרוֹב עָתִיד אֲנִי לְהִפָּרֵד גַּם מֵעִם מְעִילִי, וְכִי נִגְזַר עָלַי לָלֶכֶת בְּדַרְכִּי עַד דּוֹבֶר לָבוּשׁ רַק כֻּתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם, וְהַלְוַאי שֶׁאַגִּיעַ לִמְחוֹז־חֶפְצִי בְּמַלְבּוּשִׁים אֵלּוּ.

אוּלָם הָרַעְיוֹן הַזֶּה לֹא הִרְבָּה לְהַצִיק לִי. מִלְּבַד רֶגֶשׁ־הַפַּחַד, כִּי עוֹד דֶּרֶךְ גְדוֹלָה וַאֲרֻכָּה לְפָנַי, וְרֶגֶשׁ הַכְּאֵב, כִּי הַבָּחוּר בַּעַל הַחֲמוֹר עֲכָרַנִי, לֹא הָיוּ בְּלִבִּי הַרְהוֹרִים עַל אֹדוֹת הַמִּכְשׁוֹלִים הָרַבִּים הָעוֹמְדִים עַל דַּרְכִּי הַקָּשָׁה, כַּאֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת רַגְלַי וָאֵלַךְ.

עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם עוֹמֵד ''בֵּית־שָׁלוֹם'', הוּא בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁלָּמַדְתִּי בּוֹ, וְרַעְיוֹן בָּא אֶל לִבִּי לָלוּן הַלַּיְלָה מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה, בְּאַחַת הַפִּנוֹת, שֶׁשָּׁם הָיָה עוֹמֵד כְּרִי שֶׁל שָׁחָת. נִדְמֶה לִי, כִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, סָמוּךְ לַחֲדַר הַמִּשְׁכָּב שֶׁל הַתַּלְמִידִים, אֲשֶׁר שָׁם הָיִיתִי רָגִיל לְסַפֵּר סִפּוּרַי, לֹא אֶהְיֶה בּוֹדֵד, אַף כִּי הַנְּעָרִים שָׁם וַדַּאי כְּבָר נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא יָדְעוּ כְּלָל אֶת דְּבַר מְצִיאוּתִי.

עָיֵף וְיָגֵעַ הָיִיתִי מֵעֲמַל הַיּוֹם אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָרַבְתִּי אֶל ''בֵּית־שָׁלוֹם'' בִּקַּשְׁתִּי וּמָצָאתִי אֶת הַכְּרִי שֶׁל שָׁחָת אֲשֶׁר בַּפִּנָּה וָאֶשְׁכָּב שָׁם. אַךְ קֹדֶם שֶׁשָּׁכַבְתִּי סָבַבְתִּי אֶת הַחוֹמָה, הֵצַצְתִּי בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת, וְהִנֵּה חֹשֶךְ וּדְמָמָה בַּבָּיִת. וְעַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת רֶגֶשׁ הַבְּדִידוּת אֲשֶׁר תָּקַף אֶת נַפְשִׁי, כַּאֲשֶׁר שָכַבְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ בְּאֵין גַּג מֵעַל לְרֹאשִׁי.

הַתַּרְדֵּמָה נָפְלָה בַּלַּיְלָה הַהוּא גַם עָלַי, כְּמוֹ עַל כָּל הַנִּדָּחִים, אֲשֶׁר דַּלְתוֹת הַבָּתִּים סְגוּרוֹת בִּפְנֵיהֶם וְהַכְּלָבִים יֶחֶרְצוּ לְשׁוֹנָם עֲלֵיהֶם dir=“rtl”>– וָאִישָׁן. בַחֲלוֹמִי וְהִנֵּה אֲנִי בְּ''בֵית–שָׁלוֹם''. מִסָּבִיב לְמִטָּתִי עוֹמְדִים הַתַּלְמִידִים וּמַאֲזִינִים אֶל סִפּוּרַי, וְכַאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי פִּתְאֹם מִשְּׁנָתִי, לָחַשׁוּ שְׂפָתַי אֶת הַשֵּׁם סְטִירְפוֹרְתְּ, וָאַבֵּט הַשָּׁמַיְמָה אֶל הַכּוֹכָבִים הַנּוֹצְצִים וּמַבְרִיקִים מִמַּעַל לְרֹאשִׁי. וּבְהַעַלוֹתִי עַל לִבִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרַנִי וּמְקוֹם שִׁבְתִּי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, תָּקַף אוֹתִי רֶגֶשׁ שֶׁל אֵימָה אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי טִיבוֹ, וְעַל דַּעְתִּי עָלָה לָקוּם וְלָלֶכֶת אֶל אֲשֶׁר אֵלֵךְ. אַךְ מַרְאֵה הַכּוֹכָבִים הַמַּזְהִירִים בְּזֹהַר כֵּהֶה, וּרְצוּעַת הָאוֹר הַחִוֵּר עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הִרְגִּיעוּ מְעַט אֶת לִבִּי. עַפְעַפֵּי עֵינַי נִסְגְּרוּ וָאִישַׁן שֵׁנִית, אַף כִּי בְּתוֹךְ שְׁנָתִי חָדַר קֹר הַלַּיְלָה אֶל גּוּפִי, וְרַק קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַחַמּוֹת יַחַד עִם צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן שֶׁל ''בֵּית־שָׁלוֹם'' הֶעִירוּנִי מִתַּרְדֵּמָתִּי.

אִלּוּ יָדַעְתִּי, כִּי טִיפוֹרְתְּ עוֹדֵנּוּ לוֹמֵד בְּבֵית סֵפֶר זֶה, כִּי אָז אָרַבְתִּי לוֹ עַד אֲשֶׁר הָיָה יוֹצֵא לְבַדּוֹ, כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו אֶת מְרִי שִׂיחִי. אַךְ יָדַעְתִּי, כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ כְּבָר עָזַב אֶת כָּתְלֵי "בֵּית־שָׁלוֹם''. וּמִי לִי שָׁם? אָמְנָם אֶפְשָׁר, כִּי טְרַדְלֶס עוֹדֶנּוֹ שָׁם, אַךְ גַּם דָּבָר זֶה מוּטַל בְּסָפֵק, מִלְבַד זֹאת לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי הַנַּעַר הַזֶּה הוּא שׁוֹמֵר סוֹד אוֹ בַּעַל הַצְלָחָה, אַף כִּי לִבּוֹ הַטּוֹב הָיָה נֶאֱמָן לי, עַד כְּדֵי לָקַחַת חֵלֶק בְּצַעֲרִי.

וּבְכֵן זָחַלְתִּי וָאֵלֵךְ מֵעִם חוֹמַת בֵּית־הַסֵּפֶר בְּשָׁעָה שֶׁתַּלְמִידֵי מַר קְרִיקְל קָמוּ מִשְּׁנָתָם, וָאֵצֵא לְדַרְכִּי, אֶל הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְדוֹבֶר, זוֹ הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה הַמַעֲלָה אָבָק, אֲשֶׁר יְדַעְתִּיהָ בִּהְיוֹתִּי אֶחָד מִתַּלְמִידֵי ''בֵּית־שָׁלוֹם'', וַאֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי עָתִיד אֲנִי בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים לַעֲבֹר בָּה בְּרֶגֶל, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׁה הַיוֹם.

בִּשְׁעַת תְּפִלַּת הַבֹּקֶר שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַפַּעֲמוֹן הַעוֹלֶה מִבָּתֵּי הַכְּנִיסָה, אַף פָּגַשְׁתִּי בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל. עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי בֵּית־כְּנִיסָה אֶחָד מָלֵא מִתְפַּלְלִים, קוֹל רִנָּה עָלָה מִשָּׁם בְּאָזְנַי, וְהַשּׁוֹעֵר עָמַד בְּצַד הָאִילָנוֹת, וּבְהַאְפִילוֹ בְּיָדוֹ עַל עֵינָיו הִתְבּוֹנֵן אֵלַי בְּעָבְרִי עַל פָּנָיו. בַּכֹּל וְעַל הַכֹּל שָׂרְרָה מְנוּחַת הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, וְרַק מִמֶּנִי נִגְזְלָה הַמְּנוּחָה. הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּחוֹטֵא וּפּוֹשֵׁע לֵאלֹהִים, כִּי דָבְקוּ בִּי הָאָבָק וְהָרֶפֶשׁ, וַאֲנִי הוֹלֵךְ פָּרוּעַ. לִבִּי נָפַל בְּקִרְבִּי. לוּלֵא קְלַסְתֵּר פְּנֵי אִמִּי הָיָפֶה בִּנְעוּרֶיהָ, זֶה הַקְּלַסְתֵּר שֶׁחַי בְּדִמְיוֹנִי, וְזֵכֶר דִּמְעוֹתֶיהָ בְּשִׁבְתָּהּ לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, אֵלֶּה הַדְּמָעוֹת אֲשֶׁר עוֹרְרוּ אֶת לֵב דּוֹדָתִי, מִי יוֹדֵעַ אִם הָיִיתִי עוֹצֵר כֹּחַ לָלֶכֶת גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. וְאוּלָם מַלְאָכִי הַטוֹב הָלַךְ לְפָנַי, וְלָכֵן צָעַדְתִּי הָלְאָה.

בְּאוֹתוֹ יוֹם עָבַרְתִּי עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה מִיל בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ, וּמַהֲלָךְ רַב כָּזֶה הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְאִישׁ כָּמוֹנִי, שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל בַּהֲלִיכָה. עִם עֶרֶב הִגַּעְתִּי אֶל הַגֶּשֶׁר לְיָד הָעִיר רָטְשֶׁסְטֶר, וַאֲנִי עָעֵף וּנְכֵה רַגְלָיִם. אָכַלְתִּי פַּת לֶחֶם שֶׁקָּנִיתִי לַאֲרֻחַת־הַעָרֶב. עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי בַּיִת, שֶׁעַל פִּתְחוֹ הָיָה שֶׁלֶט: ''מְלוֹן אוֹרְחִים''. חָשַׁקְתִּי מְאֹד לָבוֹא אֶל הַבַּיִת הַהוּא וְלָלוּן שָׁם, אַךְ חָס הָיִיתִי לְהוֹצִיא שְׁתַּיִם שָׁלֹש פְּרוּטוֹת לִשְׂכַר לִינָה, וְיוֹתֵר מִזֶּה יָרֵא לְהִפָּגֵשׁ עִם אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים, שֶׁהָיִיתִי נִזְהָר מֵהֶם תָּמִיד. לָכֵן גָּמַרְתִּי לָלוּן גַּם בַּלַּיְלָה הַזֶּה תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ. הִתְנַהַלְתִּי בִּכְבֵדוּת אֶל הַמִּבְצָר מִחוּץ לַעִיר, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ בַּלַּיְלָה עִם בִּנְיָנָיו, עִם גְּשָׁרָיו וְעִם סְפִינוֹתָיו הָיָה כַּחֲזוֹן חֲלוֹם – וָאָבוֹא עַד סֹלְלָה אַחַת עָטוּפָה דֶשֶׁא, הַפּוֹנָה אֶל סִמְטָה, אֲשֶׁר שָׁם הִתְהַלֵּךְ אָנֶּה וֶאֶנָּה הַשּׁוֹמֵר. שָׁם שָׁכַבְתִּי סָמוּךְ לִקְנֵה־קֶלַע, וָאֶשְׂמַח בְּלִבִּי בְּשָׁמְעִי צַעֲדֵי הַחַיָּל הַהוֹלֵךְ, אַף כִּי יָדַע הָאִישׁ הַזֶּה עַל דְּבָר מְצִיאוּתִי לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָדְעוּ תַּלְמִידֵי ''בֵּית־שָׁלוֹם'', בְּשָׁכְבִי אֶמֶשׁ מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה, וָאִישָׁן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

בַּבֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי לְקוֹל מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם שֶׁל תֻּפִּים וְצַעֲדֵי חַיָּלִים. רֹאשִׁי הָיָה עָלַי כְּגַלְגַּל וְרַגְלַי פְּצוּעוֹת, וּבְרִדְתִּי אֶל הַסִּמְטָה הַצָּרָה נִדְמֶה לִי, כִּי מֻקָּף אֲנִי מכָּל עֲבָרִים.

רָאִיתִּי וְנָתַתִּי אֶל לִבִּי, כִּי עָלַי לַעֲבֹר הַיּוֹם הַזֶּה מַהֲלָך לֹא רַב, לְמַעַן יְהִי לִי דֵי אוֹנִים לַעֲשוֹת דַּרְכִּי הָלְאָה וּלְהַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצִי, לָכֵן גָּמַרְתִּי לָנוֹחַ מְעַט בַּיּום הַזֶּה וּלְהִתְעַסֵּק בִּמְכִירַת מְעִילִי. וּבְכֵן פָּשַׁטְתִּי מֵעָלַי אֶת מְעִילִי לְהִוָּכַח, כִּי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִחְיוֹת גַּם בְּאֵין מְעִיל עָלָיו. נְשָׂאתִיו תַּחַת זְרוֹעִי וָאֵלֵךְ לְבַקֵּש אֶת הַחֲנֻיּוֹת לְמִמְכַּר בְּגָדִים בָּלִים.

שׁוּק מְיֻחָד הָיָה לְמִסְחָר זֶה שֶׁל בְּגָדִים בָּלִים, וְהַחֶנְוָנִים הָרַבִּים יָשְׁבוֹ אִישׁ אִישׁ פֶּתַח חֲנוּתוֹ וְצִפּוּ לְמוֹכֵר שֶׁיָּבוֹא. אַךְ כָּל הַתַּגָּרִים הָאֵלֶּה תָּלוּ לְמַרְאִית עַיִן בְּפֶתַח חֲנֻיּוֹתֵיהֶם בֶּגֶד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מִבִּגְדֵי שְׁרָד עִם כְּתֵפוֹת מָשְׁזָרוֹת כֶּסֶף, וְלָכֵן יָרֵאתִי לָגֶשֶׁת עִם מְעִילִי הַדַּל אֶל הַחֲנֻיּוֹת הָעֲשִׁירוֹת הָאֵלֶה, וָאֲבַקֵּשׁ לִי חֲנוּת דַּלָּה.

עַנְוְתָנוּתִי הֵבִיאָה אוֹתִי לְבַקֵּשׁ חֲנוּת, שֶׁקּוֹנִים וּמוֹכְרִם בָּה בִּגְדֵי מַלָּחִים, וְלִמְנֹעַ רַגְלִי מִן הַסּוֹחֲרִים הַיַּחְסָנִים. לָאַחֲרוֹנָה מָצָאתִי לִי חֲנוּת הוֹגֶנֶת בִּקְצֵה אַחַר הָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים וְהַמְלֻכְלָכִים, סָמוּךְ לְחָצֵר שֶׁעָלוּ בָּהּ קוֹצִים, וְעַל גַּבֵּי הַגָּדֵר שֶׁמִּמּוּלָה הָיוּ תְּלוּיִים בְּגָדִים שׁוֹנִים, שֶׁלֹא מָצְאוּ מָקוֹם לָהֶם בְּתוֹךְ הַחֲנוּת פְּנִימָה. וּבַחֲנוּת רָאִיתִי, מִלְבַד מַלְבּוּשִׁים בָּלִים, גַּם כְּלֵי מַתֶּכֶת שֶׁהֶעֱלוּ חֲלֻדָּה, גַּם כּוֹבָעִים קָשִׁים, גַּם דַּפֵּי בַּרְזֶל וַעֲלֵיהֶם מַפְתֵּחוֹת חֲלֻדִּים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֵין מִסְפָּר, עַד אֲשֶׁר הָיוּ מַסְפִּיקִים, דוֹמֶה, לִפְתֹּחַ בָּהֶם אֶת כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

יָרַדְתִּי בְּמַעֲלוֹת אֲחָדוֹת לְתוֹךְ הַחֲנוּת הַצָּרָה וְהַנְּמוּכָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר סְמַרְטוּטִים הֶאְפִּילוּ עַל חַלּוֹנָהּ הַקָּטֹן, וְהַאוֹר לֹא חָדַר בּעֲדוֹ אַף מְעָט. לִבִּי הָיָה רוֹעֵד. וְהִנֵּה מִן הַחוֹר הַמְזֹהָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַחֲנוּת יוֹצֵא אֵלַי אִישׁ שֵׂיבָה, רֹאשׁוֹ פָּרוּעַ, וְהוּא תּוֹפֵשׂ אוֹתִי בְּשְׂעֲרוֹתַי.

זֶה הָיָה אִישׁ זָקֵן וּמַרְאֵהו נוֹרָא, וְהוּא לָבוּשׁ אֲפֻדָּה חַמָּה, וְרֵיחַ יַיִן נוֹדֵף מִמֶּנּוּ. מִטָּתוֹ שֶׁעָמְדָה בַּחוֹר הָאָפֵל, שֶׁמִּשָּׁם יָצָא, הָיְתָה מְכֻסָּה בִּשְׂמִיכָה מְזוֹהָמָה וּקְרוּעָה, וּבְעַד חַלּוֹן קָטֹן אַחֵר נִרְאֲתָה הֶחָצֵר עִם הַקוֹצִים.

''אוֹי, מַה רְצוֹנְךָ?" הֵרִים הַזָּקֵן קוֹלוֹ בִּצְרִיחָה מְשֻׁנָּה, “אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי, מַה רְצוֹנְךָ? אוֹי, רֵיאָתִי וּכְבֵדִי, מַה רְצוֹנְךָ, אוֹי, גוּרְאוּ, גוּרְרוּ!”

פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עָלַי לְמִשְׁמַע הַצְּרִיחוֹת הַמְשֻׁנּוֹת הָאֵלֶּה, וּבִיִחוּד אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי פֵּרוּשָׁן, וְשֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ בִּגְרוֹנוֹ. מֵרֹב פַּחַד לֹא יָכֹלְתִּי לִפְצוֹת פֶּה, וְהָאִישׁ הַזָּקֵן לֹא הִרְפָּה מִשַּׂעֲרוֹתַי וְלֹא חָדַל מִקְּרֹא:

“אוֹי, מַה רְצוֹנֶךָ? אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי, מַה רְצוֹנֶךָ? אוֹי, רֵיאָתִי וּכְבֵדִי, מַה רְצוֹנֶךָ? אוֹי, גוּרוּ גוּרְרוּ!”

הַמִּלִּים נֶעְתְּקוּ מִפִּיו בְּרֹב אוֹנִים, עַד אֲשֶׁר נִדְמָה, כִּי עֵינָיו יוֹצְאוֹת מֵחוֹרֵיהֶן.

“רְצוֹנִי לָדַעַת,” עָנִיתִי וְגוּפִי רוֹעֵד, “אִם תּוֹאִיל לִקְנוֹת מִמֶּנִי מְעִיל?”

“אוֹי, הָבָה נִרְאֶה, מָה הַמְּעִיל הַזֶּה,” צָרַח הַזָּקֵן, “אוֹי, לִבִּי בּוֹעֵר בְּאֵשׁ, הָבָה אֶת הַמְּעִיל! אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי, הוֹצֵא אֵלַי אֶת הַמְּעִיל! מַה טִיבוֹ?!”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה הֵסִיר מֵעַל רֹאשִׁי אֶת יָדוֹ הָרוֹעֶדֶת מִזֹּקֶן, שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לְצִפֹּרֶן שֶׁל עוֹף טוֹרֵף, וַיָּשֶׂם עַל חָטְמוֹ זוּג מִשְׁקָפַיִם גְּדוֹלִים, שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ נוֹי לְעֵינָיו הַטְּרוּטוֹת. “אוֹי, מָה הַמְּחִיר שֶׁל מְעִיל זֶה?” קָרָא הַזָּקֵן לְאַחַר שֶׁבָּדַק אוֹתוֹ בְּדִיקָה יָפָה, “אוֹי, גוּרְרוּ־רוּ! מַה מְחִירוֹ שֶׁל מְעִיל זֶה?”

“חֲצִי הַכֶּתֶר” עָנִיתִי בְּהִתְעוֹדְדִי קְצָת.

“אוֹי, רֵיאָתִי וּכְבֵדִי,” צָרַח הַזָּקֵן, “לֹא! אוֹי, עֵינַי, לֹא! אוֹי, אֲבָרַי, לֹא! שְׁמוֹנָה־עֶשְׂרֵה פֵּנִיּוֹת, גּוּרְרוּ!”

כָּל שָׁעָה שֶׁהוֹצִיא הַזָּקֵן קְרִיאָה מְשֻׁנָּה כָּזוֹ, נִרְאָה כְּאִלּוּ עֵינָיו אוֹמְרוֹת לָצֵאת מֵחוֹרֵיהֶן. קוֹלוֹ הָיָה דוֹמֶה לְפֶּרֶץ רוּחַ, שֶׁעוֹלֶה תְּחִלָּה בִּדְמָמָה וּמִתְנַשֵּׂא אַחֲרֵי כֵן בְּרַעַשׁ וְסוּפָה וְיוֹרֵד שׁוּב. דִּמְיוֹן אַחֵר לֹא מָצָאתִי לוֹ.

“וּבְכֵן,” אָמַרְתִּי, כְּדֵי לִגְמֹר אֶת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן עִם הַזָּקֵן, “לוּ יְהִי כִּדְבָרֵיךָ! תֵּן שְׁמוֹנֶה־עֶשְׁרֵה פֵּנִיּוֹת.”

“אוֹי, כְּבֵדִי!” צָרַח הָאִישׁ הַזָּקֵן, בְּשִׂמוֹ אֶת הַמְּעִיל עַל גַּבֵּי אַחַד הַדַּפִּים, “צֵא מִן הַחֲנוּת! אוֹי, רֵיאָתִי, צֵא מִן הַחֲנוּת! אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי – גּוּרְרוּ! כֶּסֶף אַל תְּבַקֵּשׁ. עֲשֵׂה עִמִּי חֲלִיפִין.”

מִיָּמַי לֹא תְּקָפַנִי פַּחַד נוֹרָא כְּמוֹ בְּשָׁעָה זוֹ, אַךְ אָזַרְתִּי כֹּחַ וַאֹמַר לוֹ כִּי רַק בְּמָעוֹת אֲנִי רוֹצֶה, וְשׁוּם דָּבָר לּא יִצְלַח לִי לִמְאוּמָה. וְאוּלָם נָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וְלָצֵאת מִן הַחֲנוּת וְלָשֶׁבֶת וּלְהַמְתִּין בַּחוּץ, עַד שֶׁיִּתֵּן לִי אֶת הַכֶּסֶף, מְחִיר מְעִילִי, וְאֵין אֲנִי מֵאִיץ בּוֹ.

וּבְכֵן יָצָאתִי הַחוּצָה וָאֵשֵׁב בְּצֵל בְּאַחַת הַפִּנּוֹת. יָשַּׁבְתִּי שָׁם שָׁעוֹת רַבּוֹת, עַד אֲשֶׁר הַצֵּל עָזַב מְקוֹמוֹ לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָאוֹר פָּנָה וְהַצֵּל שָׁב, וַאֲנִי עוֹדֶנִּי יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין לְקַבֵּל כָּסֶף.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי שִׁכּוֹר אוֹ מְשֻׁגָּע כָּאִישׁ הַזָּקֵן הַזֶּה. בִּשְׁכֻנָּתוֹ הָיָה מְפֻרְסָם וְהַקּוֹל יָצָא עָלָיו כִּי מָכַר אֶת נִשְׁמָתוֹ לַשָּׁטָן. הַדָּבָר נוֹדַע לִי כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, בִּרְאוֹתִי חֶבֶר נְעָרִים מִתְאַסְּפִים וּבָאִים, מַקִּיפִים אֶת הַחֲנוּת וְקוֹרְאִים בְּקוֹל אֶל הַזָּקֵן כִּי יֵצֵא וְיָבִיא לָהֶם מְעַט מִן הַזָּהָב.

''לֹא עָנִי אַתָּה, טְשַׁרְלִי, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מַעֲמִיד פָּנֶיךָ," קָרְאוּ הַנְּעָרִים, "הוֹצֵא אֵלֵינוּ אֶת זְהָבְךָ. תֵּן לָנוּ מִן הַזָּהָב שֶׁלָּקַחְתָּ מִידֵי הַשָּׂטָן בִּמְחִיר נִשְׁמָתֶךָ. צֵא נָא! הִנֵּה הַזָּהָב טָמוּן שָׁם בַּמַחְצֶלֶת אֲשֶׁר עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה. קָחֵהוּ מִשָּׁם וּתְנָה לָנוּ מְעָט.''

וְאַחַד הַנְעָרִים מוֹשִׁיט לוֹ מֵרַחוֹק סַכִּין, כִּי יְפַתֵּחַ בּוֹ אֶת הַתְּפָר שֶׁל הַמַחֲצֶלֶת.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַדּוֹמִים לָהֶם הֶעֱלוּ אֶת חֲמַת הַזָּקֵן, עַד אֲשֶׁר הָיָה קָם בְּזַעַף לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַנְעָרִים לְהַכּוֹתָם, וְהֵם בָּרְחוּ מִפָּנָיו, בָּרְחוּ וְחָזָרוּ. פְּעָמִים שֶׁהָיָה הַזָּקֵן נִגָּשׁ אֵלַי בְּחֵמָה וְהוּא נָכוֹן לְקָרְעֵנִי כְּדָּג בְּחָשְׁבוֹ אוֹתִי לְאֶחָד מִן הַנְּעָרִים הַמִּתְגָּרִים בּוֹ. אַךְ לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנִן אֵלַי קְצָת הִכִּירַנִי וַיֵרֶף מִמֶּנִּי, וַיָּשָׁב אֶל חֲנוּתוֹ לִשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ. וּלְאָזְנַי הִגִּיעוּ קְרִיאוֹתָיו הַמְשֻׁנּוֹת עִם ה“אוֹי” לִפְנֵיהֶן וְהַ“גּוּרְרוּ” אַחֲרֵיהֶן.

וְאִם מְעַט לִי כָּל זֹאת, בָּאוּ הַנְּעָרִים הַפּוֹחֲזִים לְהוֹסִיף יָגוֹן עַל יְגוֹנִי, כִּי בְּשִׁבְתִּי כָּל הַיּוֹם לְיַד חֲנוּתוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, בְּאֵין מְעִיל עָלַי, חָשְׁבוֹ אוֹתִי לִמְשָׁרֵת בַּחֲנוּת זוֹ, וְלָכֵן הִתְעַלְלוּ בִּי וַיְמָרְרוּ אוֹתִי.

בַּעַל הַחֲנוּת נִסָּה פְּעָמִים אֲחָדוֹת לִפְתּוֹת אוֹתִי, כִּי אֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֲלִיפִין וַיָּשֶׂם לְפָנַי בִּמְחִיר מְעִילִי שְׁוֶה־כֶּסֶף בִּמְקוֹם כָּסֶף.

פַּעַם יָצָא אֵלַי וּבְיַדוֹ חַכָּה וּפַעַם הוֹשִׁיט לִי כִּנוֹר, וּפַעַם נָתַן לִי חֲצוֹצְרָה, אַךְ אָנֹכִי עָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי, כִּי אֵין צֹרֶךְ לִי בְּשׁוּם דָּבָר. וּבִדְמָעוֹת עַל עֵינַי הִתְחַנַּנְתִּי לְפָנָיו, כִּי יִתֵּן לִי כֶּסֶף אוֹ יָשִׁיב לִי אֶת מְעִילִי.

לָאַחֲרוֹנָה נִמְלַךְ וְהִתְחִיל מְשַׁלֵּם לִי פְּרוּטוֹת וַחֲצִי פְרוּטוֹת. וּבְמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת הִגִּיעַ עַד שִׁילִינְג שָׁלֵם.

“אוֹי, עֵינַי וַאֲבָרַי!” צָרַח הַזָּקֵן כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, בַּהֲגִיחוּ מִחוֹרוֹ. “הֲתִקַּח מִיָּדִי שְׁתֵּי פֵּנִיּוֹת?”

“לֹא אוּכַל!”! עָנִיתִי, “בְּאֵין כֶּסֶף אָמוּת בָּרָעָב,”

“אוֹי, רֵיאָתִי וּכְבֵדִי, הֲתִקַּח שָׁלֹשׁ?”

“לֹא הָיִיתִי לוֹקֵחַ מִיָּדְךָ מְאוּמָה, לוּלֵא עָנְיִי,” עָנִיתִי “הֵן חַיַּי תְּלוּאִים בַּכֶּסֶף הַזֶּה.”

''אוֹי, גּוּרְרוּ!" צָרַח הַזָּקֵן שׁוּב, “הֲתִקַּח אַרְבַּע?”

רְפֵה־אוֹנִים וּנְכֵה רוּחַ הָיִיתִי וָאֶגְמֹר לָקַחַת אֶת אַרְבַּע הַפֵּנִיּוֹת. בְּקַבְּלִי מִיָּדוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעוֹת בְּיָדִי הַרוֹעֶדֶת, הָלַכְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, רָעֵב וְצָמֵא יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. אַךְ לְאַחַר שֶׁאָכַלְתִּי פַּת לֶחֶם שָׁב רוּחִי אֵלַי וָאֵלֵךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא דֶרֶךְ שִׁבְעָה מִילִים.

גַּם בַּלַיְלָה הַהוּא שָׁכַבְתִּי לָנוּחַ בַּשָּׂדֶה עַל גַּבֵּי כְּרִי שֶׁל שָׁחָת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי הַפְּצוּעוֹת בְּנַחַל קָטֹן וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶן תַּחְבּשֶׁת שֶׁל עָלִים יְרוֹקִים.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר בְּקוּמִי מִשְּׁנָתִי לַעֲשׂוֹת דַּרְכִּי הָלְאָה, רָאִיתִי לְפָנַי שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל גַּנֵּי־כִּישׁוּת וְגַנֵּי־פֵרוֹת. וְהַיָּמִים יְמֵי סוֹף הַקַּיִץ, וּמִן הַפַּרְדֵּסִים הֵצִיצוּ הַתַּפּוּחִים הַבְּשֵׁלִים וּבִמְקוֹמוֹת מוּעָטִים כְּבָר בָּאוּ בּוֹצְרֵי הַכִּישׁוּת. הַמָּקוֹם מָצָא חֵן בְּעֵינַי מְאֹד, וּבְלִבִּי גָּמַרְתִּי לָלוּן בַּלַּיְלָה הַהוּא בֵּין הַכִּישוּת, וּמַרְאֵה הַשִּׂיחִים הַמִּשְׂתַּגְשְׂגִים עוֹדֵד אֶת רוּחִי וַיָּפֶג אֶת בְּדִידוּתִי.

אוֹתוֹ הַיּוֹם רַבּוּ בַּדֶּרֶךְ אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים אֲשֶׁר הֵטִילוּ עָלַי אֵימָה רַבָּה. מַרְאֵה פְּנֵיהֶם שֶׁל אֲחָדִים הָיָה כְּמַרְאֵה חַמְסָנִים, וְהֵם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּי בְּעָבְרִי עַל פְּנֵיהֶם, וְיֵשׁ אֲשֶׁר עָמְדוּ וְקָרְאוּ אַחֲרַי לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם וּלְדַבֵּר עִמָּהֶם, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתִי רַגְלַי וָאֶבְרַח, הִשְׁלִיכוּ עָלַי אֲבָנִים.

זוֹכֵר אֲנִי כַּיּוֹם בָּחוּר אֶחָד – “חָרַשׁ־נְחֹשֶׁת”, כַּאֲשֶׁר הֵעִידוּ עָלָיו כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ – שֶׁפָּגַעְתִּי בַּדֶּרֶךְ, וְעַל יָדוֹ הָלְכָה אִשָּׁה אֶחָת. וְכַאֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן הַהֵלֶךְ מִסָּבִיב וַיַּרְא אוֹתִי, הִרְעִים בְּקוֹלוֹ עָלָי: “עֲמֹד!” עַד אֲשֶׁר נִבְהַלְתִּי וָאֶעֱמֹד.

''גְּשָׁה אֵלַי, בֵּן בְּלִי שֵׁם," קָרָא חָרַשׁ־הַנְּחֹשֶת, “וְאִם לֹא, אֲרַטֵּשׁ אֶת בִּטְנֶךָ.”

רָאִיתִי כִּי אֵין מָנוֹס וָאֶגַּשׁ אֶל חָרַשׁ־הַנְּחֹשֶׁת, לְמַעַן יִשָּׂא אֶת פָּנָי, וַאֵרֶא כִּי עֵינָהּ הָאַחַת שֶׁל הָאִשָּׁה פְּצוּעָה

“לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?” שָׁאַל חָרַשֹׁ־הַנְּחשֶׁת, בְּתָפְשׂוֹ בְּיָדָיו הַמְפֻחָמוֹת בְּפִי כֻּתָּנְתִּי.

''לְעִיר דּוֹבֵר אֲנִי הוֹלֵךְ,'' עָנִיתִי.

''מֵאַיִן תָּבוֹא?" שָׁאַל הָאִישׁ שֵׁנִית, בְּאַחֲזוֹ בְּחָזְקָה אֶת אֶת¹ כְּנַף כֻּתָּנְתִּי, לְבַל אֶשָּׁמֵט מִיָּדוֹ.

''מִלָּנְדּוֹן אֲנִי בָּא," עָנִיתִי.

''וּמַה מְלַאכְתֶּךָ?" שָׁאַל חָרַשׁ־הַנְּחֹשֶת, “הֵן גַּנָב אָתָּה?”

“לֹא־א!” עָנִיתִי.

“שַׁקֵּר תְּשַׁקֵּר, בֶּן כֶּלֶב!” גָּעַר בִּי חָרַשׁ־הַנְּחשֶׁת, “וְאִם תָּעֵז פָּנֶיךָ לְהִתְפָּאֵר וּלְהִתְהַדֵּר בְּתֻמָּתְךָ, אֲרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתֶּיךָ,”

הוּא הִרְפָּה מִמֶּנִי רֶגַע, בְּאַיְּמוֹ עָלַי בְּיָדוֹ, וְאַחַר הִתְבּוֹנֵן אֵלַי מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי.

“הֲיֵשׁ בְּיָדְךָ מָעוֹת, כְּדֵי לִקְנוֹת בַּקְבּוּק שֵׁכָר?” שָׁאַל חָרַשׁ הַנְחשֶׁת, “אִם יֵשׁ, תֵּן מַהֵר, וָלֹא – וְלָקַחְתִּי בְּחָזְקָה.”

נָכוֹן הָיִיתִי מֵרֹב פַּחַד לְהוֹצִיא מִכִּיסִי אֶת פְּרוּטוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת וְלָתֵת לוֹ, לוּלֵא פָּגַשְׁתִּי אֶת מֶבַּט עֵינֵי הָאִשָּׁה וְרָאִיתִי נִיד קַל שֶׁל רֹאשָׁהּ וּמֵעֵין לַחַשׁ שֶׁל שְׂפָתֶיהָ: “לֹא”.

“נַעַר עָנִי אֲנִי,” קָרָאתִי בְּקוֹל רַךְ, “וּבְיָדִי אֵין מְאוּמָה.”

“מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים?” שָׁאַל חָרַשׁ־הַנְחֹשֶת בְּתִתּוֹ בִּי עַיִן זוֹעֶמֶת, עַד אֲשֶׁר נִדְמֶה לִי, רוֹאֶה הוּא אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר בְּכִיסִי.

“אֲדוֹנִי,” גִּמְגַּמְתִּי.

“מִי נָתַן לְךָ מִטְפַּחַת מֶשִׁי זוֹ שֶׁל אָחִי?” קָרָא חָרַשׁ־הַנְּחשֶׁת, “הָבָה הֲלוֹם!”

וּכְהֶרֶף עַיִן קָרַע מֵעַל צַוָּארִי אֶת מִטְפַּחַת הַמֶּשִׁי שֶׁלִּי וַיִּתְּנֶהָ לָאִשָּׁה הַהוֹלֶכֶת עַל יָדוֹ.

הָאִשָּׁה פָּרְצָה בִּשְׂחוֹק, כְּאִלּוּ הָיָה כָּל הַדָּבָר בְּעֵינֶיהָ רַק בְּדִיחָה קַלָּה, וַתַּשְׁלֵךְ אֵלַי אֶת מִטְפַּחְתִּי, וְשוּב רָאִיתִי נִיד שְׂפָתֶיהָ לֵאמֹר: “בְּרַח!” אַךְ בְּטֶרֶם הֲרִימוֹתִי רֶגֶל, וְהִנֵּה חָרַשׁ הַנּחשֶׁת חָטַף מִיָּדִי אֶת הַמִּטְפַּחַת בְּחֹזֶק יָד, עַד כִּי נִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרַי, וְהוּא כָּרַךְ אֶת הַמִּטְפַּחַת עַל צַוָּארוֹ, וְאֶת הָאִשָּׁה חֵרֵף וְגִדֵּף, גַּם הִכָּה אוֹתָהּ.

עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת מַרְאֶה הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה בְּנָפְלָהּ לָאָרֶץ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ מִתְגּוֹלֶלֶת בְּעָפָר. לֹא אֶשְׁכַּח גַּם אֶת אֲשֶׁר רָאִיתִי מֵרָחוֹק כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבָה הָאִשָּׁה בְּצַד הַדֶּרֶךְ וּמָחַתָה בּכְנַף שִׂמְלָתָה אֶת הַדָּם מֵעַל פָּנֶיה, וְהָאִישׁ הָלַךְ לְדַרְכּוֹ הָלְאָה.

מְאֹרָע זֶה הֵטִיל עָלַי אֵימָה רַבָּה, עַד כִּי אַחֲרֵי כֵן, בִּרְאוֹתִי מֵרָחוֹק אִישׁ הוֹלֵךְ לִקְרָאתִי, סַרְתִּי הַצִּדָּה וָאֲבַקֵּשׁ לִי מְקוֹם־מַחֲבוֹא לְהִסָּתֵר שָׁם עַד אֲשֶׁר תַּעֲבֹר הַסַכָּנָה. הַדָּבָר הַזֶּה קָרָה לְעִתִּים קרוֹבוֹת מאֹד, וְלָכֵן עִכֵּב הַרְבֵּה עָלַי אֶת הַדֶּרֶךְ.

אַךְ עַל הַמִּכְשׁוֹל הַזֶּה כְּמוֹ עַל שְׁאָר הַמִּכְשׁוֹלִים בְּדַרְכִּי הַקָּשָׁה, הִתְגַּבַּרְתִּי בְּסִיּוּעַ הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב הַהוֹלֵךְ לְפָנַי, הוּא קְלַסְתֵּר פְּנֵי אִמִּי הַיָּפָה בִּנְעוּרֶיהָ, קֹדֶם שֶׁיָצָאתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם. פָּנִים אֵלּוּ הָלְכוּ עִמִּי יוֹמָם וָלָיְלָה. רָאִיתִי אוֹתָם בְּשָׁכְבִי בָּדָד בְּתוֹךְ הַכִּישׁוּת; וּבַהֲקִיצִי בַּבֹּקֶר עָמְדוּ שׁוּב לְנֶגֶד עֵינָי; וּבְלֶכְתִּי בַּדֶּרֶךְ כָּל הַיּוֹם נִגְלוּ אֵלַי פְּנֵי אִמִּי בְּכָל רֶגַע. וּבְהַגִּיעִי עַד גִּבְעוֹת הַחוֹל אֲשֶׁר בְּקִרְבַת הַעִיר דּוֹבֶר, עוֹרֵר בְּלִבִּי קְלַסְתֵּר פְּנֵי אִמִּי אֶת הַתִּקְוָה, כִּי הִצְלִיחַ אֱלֹהִים דַּרְכִּי, וּמָתַח חוּט שֶׁל חֵן עַל הַמָּקוֹם הַשּׁוֹמֵם הַזֶּה. וְהֶחָזוֹן הַזֶּה לֹא עֲזָבַנִי עַד הָרֶגַע הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר בּוֹ דָרְכוּ רַגְלַי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לִנְדוּדַי עַל אַדְמַת דּוֹבֶר, הָעִיר אֲשֶׁר אֵלֶיהָ נָשָׂאתִי אֶת נַפְשִׁי. וְאוּלָם, נִפְלָא הַדָּבָר, אַךְ עָמַדְתִּי עַל אַדְמַת הַמָּקוֹם הַנִּכְסָף, נְעָלַי קְרוּעוֹת, גּוּפִי עָרֹם לְמֶחֱצָה, רֹאשִׁי פָּרוּעַ, וְהִנֵּה גָּז וְנֶעְלָם מִמֶּנִּי חֲזוֹנִי כַּחֲלוֹם לַיְלָה, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי בָּדָד וַחֲסַר תּקְוָה.

הַחִלּוֹתִי לַחֲקֹר וְלדְרֹש עַל דְּבַר דּוֹדָתִי. פָּנִיתִי אֶל הַמַּלָּחִים אֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי רִאשׁוֹנָה. אַךְ הֵם הִתְקַלְּסוּ בִּי וַיְדַבְּרוּ אֵלַי מַהֲתַלּוֹת. הָאֶחָד אָמַר לִי, כִּי דוֹדָתִי עָלְתָה עַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל הַמֵּאִיר בַּיָּם; הַשֵּׁנִי אָמַר לִי, כִּי דוֹדָתִי יָרְדָה בִּמְצוּלוֹת הַיָּם; הַשְּׁלִישִׁי אָמַר לִי, כִּי הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּבֵית־הַסֹּהַר בַּעֲוֹן גְּנֵבַת־יְלָדִים; וְהָרְבִיעִי אָמַר לִי כִּי רָאָה אֶת דּוֹדָתִי רוֹכֶבֶת עַל מַטְאֲטֵא בִּשְׁעַת הַסְּעָרָה הָאַחֲרוֹנָה.

בַּעֲלֵי הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר אֲלֵיהֶם פָּנִיתִי אַחֲרֵי כֵן, גַּם הֵם פִּטְרוּנִי בִּבְדִיחוֹת וּמַהֲתַלּוֹת עַל פִּי דַרְכָּם, וְהַחֶנְוָנִים אֲשֶׁר מַרְאֶה פָּנַי וּמַלְבּוּשַׁי לֹא מָצָא חִן בְּעֵינֵיהֶם, עָנוּ לִי עוֹד בְּטֶרֶם שֶׁשָׁמְעוּ מִפִּי אֶת שְׁאֵלָתִי, כִּי אֵין לָהֶם כְּלוּם בִּשְׁבִילִי.

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי גַלְמוּד וְנֶעֱזָב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל יְמֵי נְדוּדָי. הַכֶּסֶף אָזַל מִכִּיסִי עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה, וּבְיָדִי אֵין מְאוּמָה לִמְכֹּר אוֹ לָתֵת בַּעֲבוֹט. רָעֵב, צָמֵא וְלָבוּשׁ סְחָבוֹת אֲנִי, וְהַמַּטָּרָה עוֹד רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹתִי בְּלָנְדּוֹן.

הַבֹּקֶר עָבַר עָלַי בַּחֲקִירוֹת וּדְרִישׁוֹת אֵלּוּ, וַאֲנִי עַל מִפְתַּן אַחַת הַחֲנֻיּוֹת הָרֵיקוֹת סָמוּךְ לְמִגְרָשׁ הַשּׁוּק וְחוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת, מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי. וְהִנֵּה עָבְרָה עַל פָּנַי מֶרְכָּבָה קַלָּה וְעָמְדָה רֶגַע. פָּנָיו שֶׁל הָעֶגְלוֹן נִרְאוּ לִי טוֹבִים וְנוֹחִים, וְהַדָּבָר הַזֶּה עוֹרֵר אֶת לִבִּי לִפְנוֹת אִלָיו בִּשְׁאֵלָה, אוּלַי יַגִּיד לִי אֶת מְקוֹם מְגוּרֵי הָאִשָּׁה מָרַת בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד. שְׁאֵלָה זוֹ הָיְתָה שְׁגוּרָה כָּל כָּךְ עַל פִּי, אֲשֶׁר נִמְלְטָה מֵעַל שְׂפָתַי בְּלִי רוּחַ חַיִּים.

“טְרוֹטְבוּד?” עָנָה הָאִישׁ, “הַמְתֵּן נָא. שֵׁם זֶה יָדוּעַ לִי, אִשָּׁה זְקֵנָה הִיא זוֹ?”

“כֵּן,” עָנִיתִי, “הִיא הִיא,”

“קוֹמָתָהּ זְקוּפָה?” שָׁאַל הָאִישׁ שׁוּב בְּזָקְפוֹ קוֹמָתוֹ הוּא.

“כֵּן,” עָנִיתִי, “אָמְנָם כֵּן הוּא.”

“וּבְיָדָה יַלְקוּט,” שָׁאַל הָעֶגְלוֹן, “יַלְקוּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָקוֹם רָחָב, וּפָנֶיהָ זוֹעֲפִים וְעֵינֵי זַעַם לָהּ?”

לִבִּי פָּג בְּקִרְבִּי, כְּאִלּוּ עַל פִּי כָּל הַסִּמָּנִים הָאֵלֶה בָּרִי הָיָה לִי, כִּי זוֹ הִיא דוֹדָתִי שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ.

“אִם כֵּן, שְׁמָעֵנִי נָא” קָרָא אֵלַי הָאִישׁ, “עָלֹה תַּעֲלֶה בָּזֶה (וּבְדַבְּרוֹ הֶרְאָה בְּשׁוֹטוֹ לְעֵבֶר הַגִּבְעָה) וּפָנִיתָ לְךָ הַיְּמִינָה, וְהָלַכְתָּ עַד אֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל הַבָּתִּים הָעוֹמְדִים עַל שְׁפַת הַנָּהָר. שָׁם תִּשְׁאַל לְשֵׁם דּוֹדָתְךָ וְיַגִּידוּ לְךָ. לְפִי דַעְתִּי, אֵין תִּקְוָה, כִּי הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּעֲמֹד לְךָ בַּצָּרָה. הֵא לְךָ פְּרוּטָה,”

קִבַּלְתִּי מִידֵי הָאִיש הַטּוֹב אֶת נִדְבָתוֹ בְּתוֹדָה, אֶקְנֶה לִי פַּת לֶחֶם לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנִי. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר סָעַדְתִּי מְעַט אֶת לִבִּי שַׁמְתִּי פְּעָמַי אֶל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹרָה לִי יְדִידִי הֶחָדָש. עָבַרְתִּי מַהֲלָךְ רַב, וְעֵינַי לֹא רָאוּ שׁוּם בָּיִת. אַךְ לָאַחֲרוֹנָה הִגַּעְתִּי אֶל שׁוּרַת בָּתִּים, וָאָבוֹא אֶל חֲנוּת קְטַנָּה (זוֹ שֶׁקּוֹרְאִים בְּמְקוֹמוֹתֵינוּ “חֲנוּת לְכָל דָּבָר”) וָאֶשְׁאַל, אוּלַי יוֹדְעִים הֵם אֵיפֹה גָרָה מָרַת טְרוֹטְבוּד.

פָּנִיתִי בִּשְׁאֵלָתִי אֶל הַחֶנְוָנִי, אֲשֶׁר עָמַד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לִפְנֵי שֻׁלְחַן הַמִּמְכָּר וַיִשְׁקֹל בְּמֹאזְנַיִם אֹרֶז בִּשְׁבִיל עַלְמָה צְעִירָה אַחַת, שֶׁהִמְתִּינָה שָׁם, וְזוֹ חָשְׁבָה, כִּי אֵלֶיהָ אֲנִי פּוֹנֶה בִּשְׁאֵלָתִי, וְלָכֵן הֶחְזִירָה פָּנֶיהָ אֵלַי וְעָנְתָה:

“עַל גְּבִרְתִּי תִּשְׁאָל? מָה לְךָ אֵלֶיהָ, עֶלֶם?”

“יֵשׁ לִי דָבָר אֵלֶיהָ,” קָרָאתִי, “אִם טוֹב בְּעֵינָיִךְ.”

“הַאֻמְנָם תֹּאמַר לְבַקֵּשׁ נְדָבָה מִמֶּנָּה?” שָׁאֲלָה הָעַלְמָה.

“לֹא” עָנִיתִי, “חָלִילָה לִי.”

אַךְ פִּתְאֹם זָכַרְתִּי, כִּי בֶּאֱמֶת הֵן בָּאתִי הֲלוֹם אֶל דּוֹדָתִי לְבַקֵשׁ חֶסֶד, וְלָכֵן הֶחֱרַשְׁתִּי מִתּוֹךְ מְבוּכָה וָאַרְגִּישׁ כּי פָנַי אָדְמוּ כָּאֵשׁ.

הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁל דּוֹדָתִי, כְּפִי שֶׁהִתְוַדְּעָה אֵלַי בְּדִבּוּרָהּ, שָׂמָה אֶת הָאֹרֶז בְּתוֹךְ סַלָּה וַתֵּצֵא מִן הַחֲנוּת, בְּאָמְרָהּ אֵלַי, כִּי אֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ, אִם טוֹב בְּעֵינַי, אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל מָרַת טְרוֹטְבוּד.

לֹא סֵרַבְתִּי וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵי הָעַלְמָה, אַף כִּי בְּשָׁעָה זוֹ הָיָה לִבִּי נִרְעָשׁ כָּל כָּךְ, עַד כִּי בִּרְכַּי פָּקוּ.

הָלַכְנוּ יַחְדָּו עַד אֲשֶׁר בָּאנוּ אֶל בֵּית־כְּפָר נֶהְדָּר, אֲשֶׁר לוֹ חַלּוֹנוֹת יָפִים כְּמַרְאֵה חֲצִי עִגּוּל, לְפָנָיו חָצֵר קְטַנָּה אוֹ גַן־נָעוּל, אֲשֶׁר עֵינֵי עֲקֶרֶת הַבַּיִת שׁוֹמְרוֹת עָלָיו, וְרֵיחַ שֶׁל פְּרָחִים נוֹדֵף לְמֵרָחוֹק.

“הִנֵה זֶה בֵּיתָהּ שֶׁל מָרַת טְרוֹטְבוּד,” קָרְאָה אֵלַי הָעַלְמָה, “וְעַתָּה אֵין לִי כְּלוּם לְהַגִּיד לָךְ.”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶחְפְּזָה הָעַלְמָה לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּיִת, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְסַלֵּק אֶת הַאַחֲרָיוּת עַל שֶׁבָּאתִי, וַתַּעֲזֹב אוֹתִי לְבַדִּי לִפְנֵי גֶדֶר הַגָּן.

עָמַדְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי מֵרָחוֹק בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל הָאוּלָם, וְדֶרֶךְ וִילוֹן פָּרוּשׂ עָלָיו לְמֶחֱצָה רָאוּ עֵינַי שֻׁלְחַן קָטֹן וְכִסֵּא גָדוֹל וְדִמְיוֹנִי תֵּאַר אֶת דוֹדָתִי הַיּוֹשֶׁבֶת בְּשָׁעָה זוֹ וּפָנֶיהָ אֵימָה.

מַרְאֵה נְעָלַי הָיָה נוֹרָא. הַסֻּלְיוֹת נָפְלוּ מִתַּחְתָּן, וְהָעוֹר עֲלֵיהֶן נִפְקַע וְנִקְרַע, עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה לָהֶן עוֹד צוּרַת נַעַל, הַכּוֹבַע עַל רֹאשִׁי (שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ לִי כִּפָּה בַּלַּיְלָה) הָיָה מָעוּךְ וְרָסוּק כָּל כָּךְ, עַד כִּי יַכִּירֶנוּ מְקוֹמוֹ בְּגַּל שֶׁל אַשְׁפָּה. כֻּתָּנְתִּי לְעוֹרִי וּמִכְנָסַי עַל בְּשָׂרִי הָיוּ מְזֹהָמִים מִזֵּעָה, טַל, עֵשֶׂב וַעֲפַר הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר שָׁכַבְתִּי עָלֶיהָ בְּלֵילוֹת נְדוּדַי, וְעַל הַכֹּל – קְרוּעִים וּפְרוּמִים, עַד כִּי יָכְלוּ לְשַׁמֵּשׁ מִפְלֶצֶת לְהַבְרִיחַ אֶת הַצִּפָּרִים מִגַּנָהּ שֶׁל דּוֹדָתִי. עַל רֹאשִׁי לֹא עָלָה מַסְרֵק מִיּוֹם עָזְבִי אֶת לָנְדּוֹן, פָּנַי, צַוָּארִי וְיָדַי הָיוּ שְׁזוּפִים מִשֶּׁמֶשׁ וּמַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֶה עוֹר הַכּוּשִׁי. מִכַּף רַגְלִי עַד רֹאשִׁי הָיִיתִי לָבָן מִן הַסִּיד וְהָאָבָק, אֲשֶׁר דָּבְקוּ בִּי, כְּאִלּוּ זֶּה עַתָּה יָצָאתִי מִבּוֹר סִיד.

וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מַרְאֶה גוּפִי בְּשָׁעָה זוֹ, וְעָלַי לְהִתְוַדֵּע בְּצוּרָה זוֹ אֶל דּוֹדָתִי, אֶל הָאִשָּׁה הַקָּשָׁה. מַה הָרֹשֶם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה עָלֶיהָ?

הַדְּמָמָה אֲשֶׁר שָׂרְרָה בַּחֲדַר הָאוּלָם, שֶׁהֵצַצְתִּי אֵלָיו בְּעַד הַחַלּוֹן, הֵבִיאָה אוֹתִי, לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה, לִידֵי מַחְשָׁבָה, כִּי דוֹדָתִי אֵינָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם, וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי אֶל הַחַלּוֹן הַסָּמוּךְ, וְהִנֵּה לְעֵינַי אִישׁ יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֶה, אֲשֶׁר שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ, וְהוּא עוֹצֵם עֵינוֹ הָאַחַת, מְנַעְנֵעַ לִי בְּרֹאשׁוֹ וּמְרַמֵּז לִי וְקוֹרֵץ בְּעֵינָיו, צוֹחֵק רֶגַע וְהוֹלֵךְ לוֹ.

רוּחִי הָיָה נִסְעָר מְאֹד, וְעַתָּה נוֹסַף עָלַי הַמַּרְאֶה הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה, אֲשֶׁר זִעֲזַע אֶת נַפְשִׁי עַד הַיְסוֹד. וּכְבָר עָלָה עַל דַּעְתִּי לְהִתְחַמֵּק, וּכְבָר בִּקַּשְׁתִי עֵצוֹת, מַה לַעֲשׂוֹת עַתָּה, וְהִנֵּה אִשָּׁה חֲשׁוּבָה יוֹצֵאת מִן הַבָּיִת. עַל גַּבֵּי מִצְנַפְתָּהּ קְשׁוּרָה מִטְפַּחַת, עַל יָדֶיהָ נַעֲלֵי יָד שֶׁל גַּנָּנִים, יַלְקוּט תָּלוּי לָהּ לְפָנֶיהָ וּבְיָדָה הִיא אוֹחֶזֶת מַעְדֵּר.

כְּרֶגַע הִכַּרְתִּי, כִּי זוֹ הִיא דוֹדָתִי מָרַת בֶּטְסִי. הִיא יָצְאָה מִבֵּיתָה בְּצַעֲדִי גָאוֹן, כַּאֲשֶׁר אָהֲבָה אִמִּי לְתָאֵר אֶת צְעָדֶיהָ בְּבוֹאָהּ דֶּרֶךְ הַגַּן אֶל בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר בְּ“קֵן־עוֹרְבִים” בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן.

“גֶּשׁ הָלְאָה!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי בְּנַעְנְעָה רֹאשָׁהּ וּבַהֲרִימָהּ לְמַעְלָה בַּאֲוִיר אֶת מַעְדֵּרָהּ, “לֵךְ מִזֶּה! אֵין מָקוֹם פֹּה לִנְעָרִים!”

הִבַּטְתִּי אַחֲרֶיהָ, וְלִבִּי חָרֵד. כַּאֲשֶׁר קָרְבָה אֶל קְצֵה הַגַּן וַתִּכְרַע שָׁם לַעֲקֹר שׂרֶשׁ עֵשֶׂב רַע, נִגַּשְׁתִּי אֵלֶיהָ בַּלָאט, וּבְלִבִּי אֵין אַף נִיצוֹץ קַל שֶׁל אֹמֶץ, כִּי אִם יֵאוּשׁ אֵין קֵץ, וָאֶגַּע בָּה בְּאֶצְבָּעִי.

“אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ, גְּבִרְתִּי,” פָּתָחְתִּי.

הִיא קָמָה בַּחֲרָדָה וַתִּתֶּן בִּי עֵינֶיהָ.

“אֶמְצָא חֵן בְּעֵינַיִךְ, דּוֹדָתִי.”

“אִי!” קָרְאָה מָרַת בֶּטְסִי בְּקוֹל תִּמָּהוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא שָׁמְעוּ אָזְנַי מִיָּמָי.

“אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ, דּוֹדָתִי, שְׁאֵרֵךְ אֲנִי.”

“הוֹי, אֵלִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי וַתֵּשֶׁב עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע בַּגָּן.

“דָּוִד קָפֶּרְפִילְד מִבְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן אֲנִי אֲשֶׁר בְּסוֹפוֹלְק. אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הוֹאַלְתְּ לָבוֹא בְּלֵיל הִוָּלְדִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אִמִּי. אֻמְלָל אֲנִי מְאֹד מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר מֵתָה עָלַי אִמִּי. יָתוֹם נֶעֱזָב אֲנִי. תּוֹרָה לֹא לָמַדְתִּי, מְשֻׁלָּח אֲנִי לְנַפְשִׁי, עוֹבֵד הָיִיתִי עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנֶת לִי, לָכֵן בָּרַחְתִּי וָאָבוֹא הַיּוֹם אֶל בֵּיתֵךְ. בְּרֵאשִׁית דַּרְכִי שָׁדְדוּ אוֹתִי, אַחֲרֵי כֵן שִׁשָּׁה יָמִים וָאָלִין בַּחוּץ כָּל יְמֵי נְדוּדַי…”

כֹּחִי עֲזָבַנִי פִּתְאֹם, רַק בִּתְנוּעַת יָד כִּילִיתִי אֶת דְּבָרַי, כְּאִלּוּ קָרָאתִי אֶת מַלְבּוּשַׁי וְאֶת מַרְאֵה פָּנַי לְהָעִיד עָלַי, כַּמָּה עָמָל וְיָגוֹן שָׂבַעְתִּי, וָאֶפְרֹץ בִּבְכִי רָב, כְּאִלּוּ נִפְתַּח מַעְיַן דִּמְעוֹתָי אֲשֶׁר הָיָה סָתוּם כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ הַזֶּה.

דּוֹדָתִי יָשְׁבָה עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וְהִסְתַּכְּלָה בִּי, וּפָנֶיהָ לֹא הִבִּיעוּ בְּדַבְּרִי כִּי אִם תִּמָּהוֹן רָב. אַךְ כַּאֲשֶׁר הַחִלּוֹתִי לִבְכּוֹת קָמָה מִמְקוֹמָה בְּחִפָּזוֹן רַב, אָחֲזָה בְּצַוְּארוֹנִי וַתְּבִיאֵנִי אֶל הַבָּיִת.

רֵאשִׁית מַעֲשֶׂיהָ הָיָה לִפְתֹּחַ אֲרוֹן־מָזוֹן גָּדוֹל וּלְהוֹצִיא מִשָּׁם בַּקְבּוּקִים רַבִּים וְלָצֶקֶת אֶל פִּי מְלֹא כַּף מִזֶּה וּמְלֹא כַּף מִזֶּה. מְשַׁעֵר אֲנִי, כִּי לָקְחָה דוֹדָתִי מִכֹּל הַבָּא בְּיָדָהּ, יַעַן כִּי חִכִּי טָעַם מֵי אָנִיס וּמְרַק עֲפִיאָן וְחֹמֶץ־חַזֶּרֶת.

אַךְ גַּם לְאַחַר כָּל הַמַּטְעַמִּים הָאֵלֶּה שֶׁהֵשִׁיבוּ אֶת נַפְשִׁי לֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ לִמְנֹעַ בְּעַד אַנְחוֹתַי, וְלָכֵן הִשְׁכִּיבָה אוֹתִי דוֹדָתִי עַל גַּבִֵּי הַסַּפָּה בְּקָשְׁרָהּ לְרֹאשִׁי מִטְפַּחַת וּבְשִׂימָהּ מִתַּחַת לְרַגְלִי אֶת מִטְפַּחַת־רֹאשָׁהּ, כְּדֵי שֶׁלֹא אֲלַכְלֵךְ אֶת עֲטֶיפַת הַסַּפָּה. אַחֲרֵי כֵן יָשְׁבָה מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ הַיָּרוֹק, אֲשֶׁר מִשָּׁם לֹא נִרְאוּ אֵלַי פָּנֶיהָ, וְרַק אֶת קוֹלָהּ שָׁמַעְתִּי פַּעַם בְּפָעַם; “הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ” הַקְּרִיאוֹת הָאֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּיהָ כְּחִצִּים מִקֶּשֶׁת.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה צִלְצְלָה דוֹדָתִי בְּפַעֲמוֹן וַתִּקְרָא: “יוֹנֶט!” וְהַמְשָׁרֶתֶת נִכְנְסָה.

“עֲלִי נָא וּפִקְדִי בִּשְׁמִי אֶת מַר דִּיק, וְאָמַרְתְּ לוֹ, כִּי יֵשׁ לִי דָבָר אֵלָיו”.

הַמְשָׁרֶתֶת הִתְבּוֹנְנָה אֵלַי בְּתִמָּהוֹן, בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי שוֹכֵב סָרוּחַ עַל הַסּפָּה (יָרֵאתִי לְהָנִיד יָד אוֹ רֶגֶל, לִבְלִי עוֹרֵר אֶת חֲמַת דּוֹדָתִי) וַתֵּצֵא לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדַּת גְּבִרְתָּהּ.

דּוֹדָתִי הִתְהַלְּכָה עַל פְּנֵי הַחֶדֶר אָנֶּה וָאָנָּה, יָדֶיהָ שְׁלוּבוֹת לַאֲחוֹרֶיהָ, עַד אֲשֶׁר נִכְנַס מִתּוֹךְ חִיּוּךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ, אֲשֶׁר נִשְׁקַף אֵלַי בְּעַד הַחַלּוֹן.

“מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אַל נָא תַּעֲשֶׂה עַצְמְךָ שׁוֹטֶה, כִּי אֵין חָכָם וְנָבוֹן כָּמוֹךָ, לִכְשֶׁתִּרְצֶה. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים זֹאת. וּבְכֵן אַל תִּשְׁתַּטֶּה, כִּי לֹא אַאֲמִין בָּזֶה.”

כְּרֶגַע הֶעֱמִיד הָאִישׁ פָּנִים כְּבֵדִים וַיַּבֵּט עָלַי, וַיְהִי בְּעֵינַי כִּמְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ, לְבַל אֲסַפֵּר עַל אֹדוֹתָיו מְאוּמָה מִכֹּל אֲשֶׁר רְאִיתִיו עוֹשֶׂה בְּעַד חַלּוֹן חַדְרוֹ.

“מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי שׁוּב, “הֵן שָׁמַעְתָּ מִפִּי אֶת שֵׁם דָּוִד קָפֶּרְפִילְד. אַל נָא תֹּאמַר, כִּי כֹּחַ זִכְרוֹנְךָ חַלָּשׁ. אֲנִי וְאַתָּה יוֹדְעִים כִּי לֹא כֵן הַדָּבָר.”

“דָּוִד קָפֶּרְפִילְד?” שָׁאַל מַר דִּיק אֲשֶׁר, כַּנִּרְאֶה, לֹא זָכַר יָפֶה אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה, “קָפֶּרְפִילְד דָּוִד! כֵּן, כֵּן! וַדַּאי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר הֵיטֵב.”

“וּבְכֵן,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “הִנֵּה הַנַּעַר הַזֶּה הוּא בְּנוֹ, דּוֹמֶה הָיָה בְּפָנָיו אֶל אָבִיו, לוּלֵא הָיוּ פָּנָיו כִּפְנֵי אִמּוֹ.”

“בְּנוֹ?” שָׁאַל מַר דִּיק, “בֶּן דָּוִד? הֲכֵן הוּא?”

“כֵּן,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “וְהַנַּעַר הַזֶּה עָשָׂה מַעֲשֶׂה יָפֶה: נָטַל וּבָרַח לוֹ. הוֹי! אֲחוֹתוֹ בֶּטְסִי לֹא הָיְתָה בּוֹרַחַת.”

דּוֹדָתִי נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ וַדָּאוּת גְּמוּרָה, כִּי בֶּטְסִי אֲחוֹתִי – זוֹ שֶׁלֹּא בָּאָה לְעוֹלָם – הָיְתָה בַּעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

“הוֹי!” נַעֲנָה מַר דִּיק, “הַאֻמְנָם בָּרִי לָךְ הַדָּבָר, כִּי יַלְדָּה זוֹ לֹא הָיְתָה בּוֹרַחַת?”

“אֱלֹהִים יִשְׁמְרֵנִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי מִתּוֹךְ רֹגֶז, “מַה בֶּן אָדָם זֶה סָח? הַאֻמְנָם יֵשׁ סָפֵק בְּכָךְ, כִּי הִיא לֹא הָיְתָה עוֹשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה? הֵן הִיא הָיְתָה חוֹסָה בְּצִלִּי, בְּצֵל דוֹדָתָה כְּאֵם לָהּ, אֲשֶׁר הָיְתָה שׁוֹמֶרֶת עָלֶיהָ מִכָּל פֶּגַע. וְאֵיכָכָה זֶה, שֹׁד וַאֲבַדּוֹן, הָיָה עוֹלֶה עַל לֵב בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד לִבְרֹחַ מִמֶּנִּי?”

“וַדַּאי לֹא!” עָנָה מַר דִּיק.

“טוֹב וְיָפֶה,” קִָרְאָה דוֹדָתִי, “הִנֵה שִׂכְלְךָ חַד כְּאִזְמֵל שֶׁל מְנַתֵּחַ, וְלָמָּה תְּדַבֵּר לִפְעָמִים דִּבְרֵי הֶבֶל? וְעַתָּה רְאֵה נָא אֶת דָּוִד זֶה הַקָּטֹן וְעוּץ לִי עֵצָה, מַה לַעֲשׂוֹת לוֹ?”

“מַה לַעֲשׂוֹת לוֹ?” חָזַר מַר דִּיק עַל שְׁאֵלַת דּוֹדָתִי מִתּוֹךְ מְבוּכָה, “אָכֵן שְׁאֵלָה הִיא: מַה לַעֲשׂוֹת?”

“כֵּן,” עָנְתָה דוֹדָתִי מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ וַתִּשְׁלַח אֶצְבַּע לְמוּל מַר דִּיק, “הֲלֹא אֶשְׁמַע מִפִּיךָ עֵצָה טוֹבָה? פְּתַח פִּיךָ.”

“לוּ הָיִיתִי בּמְקוֹמֵךְ,” עָנָה מר דֵּיק כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, בְּנָתְנוֹ עֵינָיו בִּי, “כִּי אָז…”

מַרְאֶה פָּנַי הֵעִיר בּוֹ פִּתְאֹם מַחֲשָׁבָה חָרוּצָה, וְהוּא הוֹסִיף:

“כֵּי אָז הָיִיתִי רוֹחֵץ אוֹתוֹ, קֹדֶם כֹּל!”

“יוֹנֶט!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּקְרִיאַת נִצָּחוֹן, אֲשֶׁר לֹא הֵבַנְתִּי אָז מַה טִיבָהּ, “מַר דִּיק הוּא חָכָם וְנָבוֹן מִכֻּלָנוּ. הָכִינִי אַמְבֵּט.”

וְאַף עַל פִּי שֶׁשִּׂיחָה זוֹ הָיְתָה קְרוֹבָה מְאֹד אֶל עַצְמִי וְאֶל בְּשָׁרִי, לֹא יָכֹלְתִּי לִמְנֹעַ אֶת עַצְמִי מֵהִתְבּוֹנֵן אֶל פְּנֵי אַנְשֵׁי הַבַּיִת: אֶל דּוֹדָתִי, אֶל מַר דִּיק וְיוֹנֶט, וְגַם אֶל מַעֲרֶכֶת הַבָּיִת.

דּוֹדָתִי הָיְתָה אִשָּׁה גְדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה, פָּנֶיהָ קָשִׁים אַךְ לֹא זוֹעֲמִים. פָּנֶיהָ, קוֹלָהּ, מַלְבּוּשֶׁיהָ, תְּנוּעוֹתֶיהָ, הִבִּיעוּ קַשְׁיוֹת, וְאֵין פֶּלֶא אִם עָשְׂתָה רשֶׁם נוֹרָא עַל אִמִּי הָרַכָּה, בְּהַרְאוֹתָהּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. וְאוּלָם תָּוֵי פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ חֲשִׁיבוּת בְּמִדָּה מְרֻבָּה, אַף כִּי הֵעִידוּ גַם עַל תַּקִיפוּת שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּיִחוּד אֶל עֵינֶיהָ הַמְלֵאוֹת חַיִּים וְהַמְּפִיקוֹת אוֹרָה. שְׂעָרוֹתֶיהָ־שֵׂיבָה הָיוּ סְרוּקוֹת וּסְדוּרוֹת עַל רֹאשָׁה מִזֶּה, וַעֲלֵיהֶן שָׁבִיס, כַּאֲשֶׁר חָבְשׁוּ לְרֹאשָׁן הַנָּשִׁים בַּיָּמִים הָהֵם, הַקָּשׁוּר בְּמִקְלְעוֹת מֶשִׁי תַּחַת סַנְטֵרָהּ; שִׂמְלָתָהּ הַכְּחֻלָּה הָיְתָה מְפֹאָרָה, אַךְ תְּפוּרָה בְּאֹּפֶן זֶה, כְּאִלּוּ חָפְצָה דוֹדָתִי לִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה בְּמַהֲלָכָהּ. זוֹכֵר אֲנִי, כִּי אָז חָשַׁבְתִּי אֶת דּוֹדָתִי, עַל פִּי מַלְבּוּשֶׁיהָ, לְרוֹכֶבֶת עַל סוּס. עַל צִדָּהּ נָשְׂאָה שָׁעוֹן שֶׁל גֶּבֶר (כָּךְ שִׁעַרְתִּי עַל פִּי מִדַּת גָּדְלוֹ) וְשַׁרְשֶׁרֶת יָאָה לוֹ. עַל צַוָּארָהּ עֲנָק בַּד, שֶׁנִּרְאָה כְּעֵין צַוָּארוֹן, וְעַל כַּפּוֹת יָדֶיהָ כְּמִין מַנְקֵטִים מְגֹהָצִים.

מַר דִּיק הָיָה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי אִישׁ שֵׂיבָה וּפָנָיו מַבְהִיקִים. עַל זֶה לֹא הָיָה לִי עוֹד מַה לְהוֹסִיף, לוּלֵא הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל רֹאשׁוֹ הַנָּטוּי הַצִּדָּה בְּאֹפֶן מְשֻנֶּה – לֹא מֵחֲמַת זִקְנָה. דּוֹמֶה הָיָה בָּזֶה יוֹתֵר אֶל אֶחָד מִתַּלְמִידֵי מַר קְרִיקְל, לְאַחַר שֶׁסָפַג מַלְקוֹת. עֵינָיו הַגְדוֹלוֹת וְהָאֲפוֹרוֹת הִבְרִיקוּ בְּמֶבָּט תּוֹעֶה, וּמִנְהָגָיו בִּכְלָל הָיוּ מְשֻׁנִּים בְּעֵינָי. הַכְנָעָתוֹ מִפְּנֵי דוֹדָתִי, שִׁמְחָתוֹ בְּשָׁמְעוֹ מִפִּיהָ תְּהִלָּתוֹ – כָּל אֵלֶּה הֵבִיאוּ אוֹתִי לִידֵי רַעְיוֹן, כִּי קְצָת מְטֹרָף הוּא הָאִישׁ הַזֶּה, אַף כִּי תָּמַהְתִּי מְאֹד עַל הַדָּבָר, מֵאַיִן בָּא אֶל בֵּית דּוֹדָתִי וּמַה לוֹ פֹּה. לָבוּשׁ הָיָה בִּגְדֵי כָבוֹד כְּאַחַד הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים, וְשָׁעוֹן שֶׁל זָהָב תָּלוּי בְּצִדּוֹ, וְּבְכִיסוֹ מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף, שֶׁהוּא מְקַשְׁקֵשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ רוֹצֶה הוּא לְהִתְגָּאוֹת בְּעָשְׁרוֹ.

יוֹנֶט הָיְתָה עַלְמָה יָפָה כְּבַת תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה אוֹ עֶשְׂרִים. וְכָל הֲלִיכוֹתֶיהָ הָיוּ נוֹחוֹת וְחֵן שָׁפוּךְ עַל כָּל מַעֲשֶׂיהָ. אַחֲרֵי כֵן נוֹדַע לִי כִּי הִיא הָיְתָה אַחַת מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר דּוֹדָתִי לָקְחָה אֶל בֵּיתָהּ לְחַנֵּךְ אוֹתָהּ בְּרוּחַ שִׂנְאָה אֶל מִין הַגְּבָרִים.

מַרְאֵה הַחֶדֶר אַף הוּא הָיָה נָאֶה, כְּמַרְאֵה פְּנֵי דוֹדָתִי וְיוֹנֶט, וּבְהַעֲלוֹתִי הַיּוֹם עַל לִבִּי אֶת זֵכֶר הַשָּׁעָה הַהִיא, מַגִּיעַ אֶל אַפִּי רֵיחַ הַיָּם מְעֹרָב עִם רֵיחַ הַפְּרָחִים, אֲשֶׁר הָיָה נוֹדֵף מִסָּבִיב לְבַּיִת הַהוּא. וַאֲנִי רוֹאֶה בְּעֵינֵי רוּחִי אֶת הָרְהִיטִים הָעַתִּיקִים, הַמְמֹרָקִים וְהַמְמֹרָטִים עַד הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק, אֶת הַכִּסֵּא וְאֶת הַשֻּׁלְחָן שֶׁל דּוֹדָתִי, הָעוֹמְדִים בְּלִי נוֹעַ תַּחַת הַמָּסָךְ הֶעָגֹל וְהַיָּרֹק לְיַד הַחַלּוֹן בִּדְמוּת קֶשֶׁת, אֶת הַמַּרְבַד שֶׁל צֶמֶר, הֶחָתוּל, אֶת דּוּד הַנְּחֹשֶׁת, אֶת שְׁתֵּי הַקָּנָרִיוֹת, אֶת כְּלֵי הַזְּכוּכִית הַיְקָרִים, אֶת הָאַגָּן עִם הַפְּרָחִים הַנּוֹבְלִים, אֶת הָאָרוֹן הַגָּדוֹל הַמֵּכִיל בְּקִרְבּוֹ כָּל מִינֵי בַּקְבּוּקִים וּצְלוֹחִיּוֹת, – וּבְתוֹךְ כָּל הַפְּאֵר הַזֶּה שׁוֹכֵב אָנֹכִי, נַעַר פָּרוּעַ, עַל הַסַּפָּה, מִתְבּוֹנֵן אֶל סְבִיבוֹתָי.

יוֹנֶט הָלְכָה לְהָכִין אֶת הָאַמְבֵּט, וְהִנֵּה, לְתִמְהוֹנִי הַגָּדוֹל, קָדְרוּ פִּתְאֹם פְנֵי דוֹדָתִי שֶׁהִבִּיעוּ עַד עַתָּה מְנוּחָה, וַתִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: “יוֹנֶט! חֲמוֹרִים!”

וּבְרֶגַע יָרְדָה יוֹנֶט מֵעַל הַמַּעֲלוֹת בְּחִפָּזוֹן רַב, כְּאִלּוּ אֵשׁ אָחֲזָה בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת אֶל הַמִּגְרָשׁ הֶעַָטוּף דֶּשֶׁא אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת, וַתְּגָרֵשׁ מִשָׁם שְׁתֵּי נָשִׁים רוֹכְבוֹת עַל חֲמוֹרִים, אֲשֶׁר הֵעֵזּוּ לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נֶחְפְּזָה גַם דוֹדָתִי מִן הַבַּיִת וַתִּתְפֹּשׂ בְּרֶסֶן חֲמוֹר שְׁלִישִׁי, אֲשׁר רָכַב עָלָיו נַעַר, וַתְּגָרְשֵׁהוּ הָלְאָה, וַתִּצְרֹם יָפֶה אֶת אֹזֶן הַחֲמוֹר, אֲשֶׁר הֵעֵז לַעֲבֹר אֶת הַתְּחוּם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֵינִי יוֹדֵעַ, אִם עַל פִּי חֹק לֹא נָתְנָה דוֹדָתִי לַעֲבֹר בִּגְבוּל הַמִּגְרָשׁ שֶׁלָּהּ, אוֹ אוּלַי עָשְׂתָה דִין זֶה לְעַצְמָהּ. וְאוּלָם בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אוֹי לוֹ לַחֲמוֹר, שֶׁהֵעֵז לַעֲבֹר עַל אִסּוּר זֶה. דּוֹדָתִי לֹּא נִקְּתָה אוֹתוֹ. גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה טְרוּדָה בִּמְלַאכְתָּהּ, גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּשִׂיחָה – מַרְאֵה חֲמוֹר עוֹבֵר בִּגְבוּלָהּ בִּלְבֵּל אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וּמַעֲשֶׂיהָ. בְּפִנּוֹת חֲבוּיוֹת עָמְדוּ מוּכָנִים כַּדֵּי מַיִם וּמִזְרְקוֹת מַיִם לִשְׁפֹּךְ עַל רָאשֵׁי הַנְעָרִים שֶׁעָבְרוּ חֹק. גַּם מַקְלוֹת הָיוּ מֻנָּחִים בַּפְּרוֹזְדוֹר מֵאֲחוֹרֵי הַפֶּתַח, כְּדֵי לְהִלָּחֵם עִם הַחֲמוֹרִים וְעִם הַנְּעָרִים הָרוֹכְבִים עֲלֵיהֶם.

תִּגְרוֹת אֵלּוּ הָיוּ מְצוּיוֹת מְאֹד, אוּלַי עָשׂוּ זֹאת הַחַמָּרִים בְּכַוָּנָה לְשֵׁם שְׂחוֹק וְהוֹלְלוּת, וְאוּלַי נִמְצְאוּ בֵּין הַחֲמוֹרִים פִּקְחִים, שֶׁרָאוּ תַּעֲנוּג לְעַצְמָם לָלֶכֶת דַּוְקָא בַּדֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה עֲלֵיהֶם. מִי יוֹדֵעַ, אַךְ עַד שֶׁהוּכַן הָאַמְבֵּט בִּשְׁבִילִי פָּרְצוּ שָׁלֹשׁ תִּגְרוֹת, וְדוֹדָתִי עָשְׁתָה שְׁפָטִים בְּאַחַד הַנְּעַרִים שֶׁרָכַב עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר.

הָאַמְבֵּט גָּרַם לִי הַנָאָה רַבָּה וְהֵשִיב נַפְשִׁי, כִּי הִנֵּה מִתּוֹךְ שְׁכִיבָה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה הָיִיתִי חַשׁ בְּכָל אֵבָרַי, גַּם הָיִיתִי עָיֵף וְרַצוּץ כָּל כָּךְ, עַד כִּי לֹא הָיָה בֳּי כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלַי חֲמִשָּׁה רְגָעִים רְצוּפִים.

לְאַחַר שֶׁהִתְרַחַצְתִּי, הִלְבִּישׁוּ אוֹתִי הַנָּשִׁים, דּוֹדָתִי וְיוֹנֶט, כֻּתֹּנֶת רְחָבָה וּמִכְנָסַיִם רְחָבִים, שֶׁשָּׁאֲלוּ מֵאֵת מַר דִּיק, גַּם עָטְפוּ אוֹתִי בִּשְׁתַּיִם שָׁלשׁ מִטְפָּחוֹת, עַד אֲשֶׁר חַם לִי מְאֹד. וּבִהְיוֹתִי אֲחוּז שֵנָה, שָׁכַבְתִּי שׁוּב עַל הַסַּפָּה וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עָלָי.

אוּלַי הָיָה הַדָּבָר רַק חֲלוֹם שֶׁרָאִיתִי מֵהַרְהוֹרֵי לִבִּי, אַךְ הָרֶגֶשׁ הָיָה בְּנַפְשִׁי, כִּי בָּאָה דוֹדָתִי וְגָחֲנָה עָלַי, סִלְקָה אֶת קְוֻצּוֹת רֹאשִׁי מֵעַל פָּנַי, הִתְקִינָה אֶת הַכָּר מְרַאֲשׁוֹתַי, וְאַחַר הִסְתַּכְּלָה בִּי. נִדְמֶה לִי, כִּי אָזְנַי שָׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים “נַעַר יָפֶה” אוֹ “נַעַר מִסְכֵּן”, וְאוּלָם בַּהֲקִיצִי מָצָאתִי אֶת דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ תַּחַת הַמָּסָךְ הַיָרוֹק וּמַבִּיטָה בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל הַיָּם.

לְאַחַר שֶׁהֱקִיצוֹתִי סָעַדְנוּ אֲרֻחַת הַצָּהָרָיִם. הִגִּישׁוּ בְּשַׂר עוֹף צָלוּי וּפַשְׁטִידָה, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי אֶל הַשֻּׁלְחָן עָטוּף וְכָרוּךְ בִּבְגָדַי, וּמַרְאֵה עוֹף צָלוּי גַּם לִי, וְקָשֶׁה הָיָה לִי לְהָנִיעַ יָד, אַךְ כֵּיוָן שֶׁדּוֹדָתִי בִּכְבוֹדָה וּבְעַצְמָה טָרְחָה לִכְרֹךְ אוֹתִי, קִבַּלְתִּי יִסּוּרַי בְּאַהֲבָה.

כָּל אוֹתָה שָׁעָה נִכְסַפְתִּי לָדַעַת, מַה יֵעָשֶׂה בִּי, אַךְ דּוֹדָתִי יָשְׁבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן שׁוֹתֶקֶת, וְרַק כַּאֲשֶׁר נָתְנָה עֵינֶיהָ בִּי, בְּשִׁבְתִּי מִמּוּלָהּ, הוֹצִיאָה מִפִּיהָ: “הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ!” וְהַדִּבּוּר הַזֶּה לֹא הֵבִיא לִי נֶחָמָה.

הַמַּפָּה הוּסְרָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וּבַקְבּוּק יַיִן הוּבָא לְקִנּוּחַ־סְעֻדָּה. דּוֹדָתִי שָׁלְחָה לִקְרֹא שֵׁנִית אֶת מַר דִּיק, אֲשֶׁר נִטְפַּל אֵלֵינוּ וְהֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁל נָבוֹן בְּכָל שָׁעָה שֶׁפָּקְדָה עָלָיו דּוֹדָתִי לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרִי שֶׁיָּצָא מִפִּי, בַּעֲנוֹתִי עַל כַּמָּה שְׁאֵלוֹת.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא גָרְעָה דוֹדָתִי עַיִן מִמַּר דִּיק. לוּלֵא כֵן, אֲנִי חוֹשֵב, הָיָה נִרְדָּם. וּבְכָל שָׁעָה שֶׁנִּרְאָה עַל פְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה חִיּוּךְ, נֶעְלַם מִיָּד מַרְאֵה הַקְּמָטִים שֶׁל רֹגֶז עַל מֵצַח דּוֹדָתִי.

“מֶה הָיָה לָהּ לְאוֹתָהּ אִשָּׁה אֻמְלָלָה, כִּי הָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר?” קָרְאָה דוֹדָתִי, לְאַחַר שֶׁכִּלִּיתִי לְדַבֵּר, “קָשֶׁה לִי לְהָבִין.”

“אוּלַי אָהֲבָה אֶת אִישָׁהּ הַשֵּׁנִי?” שָׁאָל מַר דִּיק.

“אָהֲבָה?!” חָזְרָה דוֹדָתִי, “מַה טִיבָהּ שֶׁל אַהֲבָה זוֹ? וְעַל מַה וְלָמָּה אָהֲבָה אוֹתוֹ?”'

“וְאֶפְשָׁר,” חִיֵּךְ מַר דִּיק לְאַחַר הִרְהוּר קַל, “שֶׁעָשְׂתָה זֹאת לְשֵׁם תַּעֲנוּג?”

“אָכֵן תַּעֲנוּג הוּא!” עָנְתָה דוֹדָּתִי, “תַּעֲנוּג גָּדוֹל וְנוֹרָא הוּא לְרִיבָה תַּמָּה לָתֵת לִבָּהּ בְּמַתָּנָה לְאִישׁ דּוֹמֶה לְכֶלֶב וְלָדַעַת, כִּי סוֹף סוֹף יִתְעַמֵּר בָּהּ. רְצוֹנִי לָדַעַת, לָמָּה הָיָה לָהּ לְהִנָּשֵׁא שֵׁנִית. הֵן כְּבָר הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאִישׁ. וּלְעֵינֶיהָ הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, זֶה שֶׁהָיָה רָץ אַחֲרֵי נָשִׁים יָפוֹת מַרְאֶה. וְהֵן כְּבָר הָיָה לָהּ יֶלֶד. וּמָה עוֹד?”

מַר דִּיק קָרַץ בַּסֵּתֶר אֵלַי, כְּאִלּוּ הִבִּיעַ אֶת תִּמְהוֹנוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

“גַּם יֶלֶד יָלְדָה לֹא בְּחָכְמָה!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “הֵיכָן נֶעֶלְמָה אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַזֶּה, בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד? הִיא לֹא בָּאָה לְעוֹלָם. אַל תַּפְסִיקוּ אוֹתִי!”

מַר דִּיק יָשַׁב בְּפַחַד.

“הָאִישׁ הַקָּטֹן, הָרוֹפֵא, זֶה שֶרֹאשׁוֹ נָטוּי הַצִּדָּה,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “שִׁילִיףּ, אוֹ אֵיךְ שֶׁקוֹרְאִים אוֹתוֹ, לָמָּה יָשַׁב הוּא שָׁם? כָּל מַה שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא הָיָה אֶלָּא לְבַשֵּׂר לִי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בְּקוֹל צָרוּד, כִּי יֶלֶד נוֹלַד. יֶלֶד! הוֹי, שׁוֹטִים שֶׁבְּשׁוֹטִים!”

הַדְּבָרִים הָאֲחֲרוֹנִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי דוֹדָתִי בְּחֵמָה הֵטִילוּ אֵימָה עַל מַר דִּיק. לֹא אֲכַחֵד, כִּי גַם אָנֹכִי חָרַדְתִּי קְצַת.

“וְאִם מְעַט הָיָה כָּל זֶה, כִּי לֹא נָתְנָה אוֹר חַיִּים לְאֲחוֹתוֹ שֶׁל הַנַעַר, לְבֶטְסִי טְרוֹטְבוּד,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “הִנֵּה יָצְאָה וְהָיְתָה שֵׁנִית לְאִישׁ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּחֳרָה בְּבַעַל, אֲשֶׁר כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא, מוֹרְד־שָׂטָן, וְגָזְלָה אוֹר חַיִּים גַּם מִבְּנָהּ הַיָּחִיד! הַיוֹצֵא מִזֶּה כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְכָל בַּר־דַּעַת לִרְאוֹת מֵרֹאשׁ, כִּי הָיָה הַנַּעַר מְשֻׁלָּח לְנַפְשׁוֹ, וְעוֹד בְּטֶרֶם גָּדַל נַעֲשָׂה נָע וְנָד כְּקָיִן.”

מַר דִּיק הִסֱתַּכֵּל בְּפָנַי לְהִוָּכַח אִם בֶּאֱמֶת אֲנִי דוֹמֶה לְקַיִן.

“גַּם הָאִשָּׁה הַהִיא, בַּעֲלַת הַשֵּׁם הַמְשֻׁנֶּה,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “זוֹ פֵּגוֹטִי, גַּם הִיא יָצְאָה וְהָיְתָה לְאִישׁ, כְּאִלּוּ לֹא יָדְעָה וְלֹא רָאֲתָה מָה רַבָּה הָרָעָה הַבָּאָה מִתּוֹךְ הַנְּשׂוּאִין. וְאוּלָם מְקַוָּה אֲנִי,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “כִּי בַּעֲלָהּ הוּא אֶחָד מֵאֵלֶּה הַנְּבָלִים, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם נִכְתָּבִים בָּעִתּוֹנִים, וְהוּא יְשַׁלֵּם לָהּ כְּדֵי אִוַּלְתָּהּ.”

לֹא יָכֹלְתִּי נְשׂוֹא עוֹד בְּשָׁמְעִי אֶת גִּדּוּפֵי דוֹדָתִי כְּלַפֵּי אוֹמַנְתִּי וְאֶת דְּבַר הַנְבוּאָה שֶׁלָּהּ עַל אֹדוֹת גּוֹרָלָהּ, וְלָכֵן קַמְתִּי וָאֹמַר לְדוֹדָתִי, כִּי טוֹעָה הִיא, כִּי אֵין בָּעוֹלָם כְּפֵגוֹטִי אִשָּׁה טוֹבַת לֵב וְנֶאֱמָנַת־רוּחַ, מְסוּרָה בְּכָל נַפְשָׁהּ וְידִידָה בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם. הִיא אָהֲבָה בְּכָל מְאֹדָהּ אֶת אִמֵּי וְאוהֶבֶת גַּם אוֹתִי.

אִמִּי שָׂמָה אֶת רֹאשָׁהּ בִּרְגָעֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים לְחַיֶּיהָ עַל זְרוֹעָה שֶׁל הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וְעַל פָּנֶיהָ הִטְבִּיעָה אִמִּי אֶת נְשִׁיקָתָה הָאַחֲרוֹנָה.

וְעוֹד הָיָה בְּלִבִּי לֵאמֹר, כִּי בֵּיתָהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי הוּא בֵּיתִי וְכֹל אֲשֶׁר לָהּ לִי הוּא, וְכִי נָכוֹן הָיִיתִי לַחֲסוֹת בְּצֵל קוֹרָתָהּ לוּלֵא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה עֲנִיָּה הִיא. וְאוּלָם הִפְסַקְתִּי בְּדִבּוּרִי, כִּי בְּהַעֲלוֹתִי עַל שְׂפָתַי אֶת הַשֵּׁמוֹת הַחֲבִיבִים, הִתְעוֹרֵר לִבִּי וָאָלִיט פָּנַי בְּכַפִּי, אֲשֶׁר שַׂמֱתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן.

“טוֹב וְיָפֶה!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “נָאֶה הַדָּבָר לִשְׁמֹעַ אֶת הַנַּעַר מֵגֵן עַל זוֹ שֶׁהָיְתָה מְגִנָּה עָלָיו… יוֹנֶט, חֲמוֹרִים!”

לוּלֵא הַחֲמוֹרִים הַשּׁוֹטִים הָאֵלֶּה, מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בָאָה בַּיּוֹם הַהוּא גְאֻלָּה לְנַפְשִׁי. דּוֹדָתִי שָׂמָה יָדָהּ עַל שִׁכְמִי וְלִבִּי נִמְלָא אֹמֶץ עַד כְּדֵי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה, כִּי תַעֲשֶׂה חֶסֶד עִמָּדִי וְתָגֵן עָלָי. וְאוּלָם הַהַפְסָקָה, שֶׁבָּאָה פִּתְאֹם בִּגְלַל הַחֲמוֹרִים שֶׁנִרְאוּ עַל פְּנֵי הַכִּכָּר, שָׂמָה קֵץ לְרִגְשׁוֹת לִבִּי, וְדוֹדָתִי הֵחֵלָּה לָדוּן עִם מַר דִּיק עַל אֹדוֹת הַתַּחְבּוּלוֹת, שֶׁבְּדַעְתָּהּ לְבַקֵשׁ בְּמִלְחַמְתָּהּ עִם הַחֲמוֹרִים וּמַנְהִיגֵיהֶם.

לְאַחַר מִשְׁתֵּה הַטֵּה יָשַׁבְנוּ לְיַד הַחַלּוֹן עַד שְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים, וְיוֹנֶט הֵבִיאָה הַחַדְרָה נֵרוֹת דּוֹלְקִים וְהוֹרִידָה אֶת הַוִּילוֹנוֹת עַל גַּבֵּי הַחַלּוֹנוֹת.

“וְעַתָּה, מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּכֹבֶד־רֹאשׁ, בְּשָׁלְחָהּ אֶצְבַּע, “הֲרֵי אֲנִי פּוֹנָה אֵלֶיךָ בִּשְׁאֵלָה שֵׁנִית. הַבֵּט־נָא וּרְאֵה אֶת פְּנֵי הַנַּעַר.”

“בֶּן דָּוִד?” שָׁאַל מַר דִּיק, וּפָנָיו הִבִּיעוּ כֹּבֶד־רֹאשׁ.

“כֵּן,” הֵשִׁיבָה דּוֹדָתִי, “מֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה לוֹ?”

“לוֹ? לְבֶן דָּוִד?” חָזַר מַר דִּיק.

“כֵּן,” הֵשִׁיבָה דּוֹדָתִי, “לִבְנוֹ שֶׁל דָּוִד.”

“הָהּ!” קָרָא מַר דִּיק, “אָנֹכִי, מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה אָנִי?… הָיִיתִי נוֹטֵל וּמוֹלִיךְ אוֹתוֹ לַחֲדַר הַמִּטּוֹת.”

“יוֹנֶט!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּאוֹתָה הַקְרִיאָה שֶׁל נִצָּחוֹן, שֶׁשָּׁמַעְתִי כְּבָר פָּעַם אַחַת, “מַר דִּיק נָבוֹן מִכֻּלָּנוּ! הַמִּטָּה כְּבָר מֻצַּעַת, נַשְׁכִּיב נָא אֶת הַנַּעַר.”

יוֹנֶט הוֹדִיעָה כִּי הַמִּטָּה מֻצַּעַת, וְלָכֵן לְקָחוּנִי וְהוֹבִילוּנִי כְּשָׁבוּי. דוֹדָתִי הָלְכָה לְפָנַי וְיוֹנֶט מֵאַחֲרָי. כַּאֲשֶׁר עָלִינוּ בַּמַעֲלוֹת הֵרִיחָה דוֹדָתִי רֵיחַ שָׁל עָשָׁן, וְיוֹנֶט בֵּאֲרָה לָהּ כִּי זֶה עַתָּה שָׂרְפָה בְּאֵשׁ אֶת בְּגָדַי הַקְרוּעִים. הַדָּבָר הַזֶּה עוֹרֵר קְצָת תִּקְוָה בְּלִבִּי.

לְאַחַר שֶׁעָלִינוּ אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבִי אָמְרָה לִי דוֹדָתִי, כִּי יֵשׁ פֹּה רַק זְנַב־נֵר, שֶׁיְּהִי דּוֹלֵק חֲמִשָּׁה רְגָעִים, וְהַנָשִׁים יָצְאוּ וְסָגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָי.

בְּזָכְרִי הַיּוֹם אֶת כָּל אֵלֶה עוֹלֶה רַעְיוֹן עַל לִבִּי, כִּי דוֹדָתִי שֶׁלֹּא יָדְעָה מַה טִיבִי, חָשְבָה בִּתְמִימוּת, כִּי מִטִּבְעִי “בּוֹרֵחַ” אֲנִי וְלָכֵן שָׂמָה עָלַי מִשְׁמַר.

חֲדַר מִשְׁכָּבִי הָיָה יָפֶה אַף נָעִים. מְקוֹמוֹ בַּעֲלִיַּת הַבַּיִת וְהוּא נִשְׁקַף עַל פְּנֵי הַיָּם, אֲשֶׁר הַיָּרֵחַ הִפִּיל אוֹרוֹ עָלָיו.

זוֹכֵר אֲנִי, כִּי לְאַחַר שֶׁקָּרָאתִי תְּפִלַּת הַלַּיְּלָה וּלְאַחַר שֶׁכָּבָה הַנֵר עוֹד שָׁכַבְתִּי שָׁעָה רַבָּה בְּעֵינַים פְּקוּחוֹת וָאֶתְבּוֹנֵן אֶל אוֹר הַיָרֵחַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם, כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לִקְרֹא מֵעָלָיו, כְּמוֹ מֵעַל סֵפֶר הָאוֹרָה, אֶת עֲתִידוֹת חַיַּי, אוֹ קִוִּיתִי לִרְאוֹת אֶת אִמִּי עִם תִּנוֹקָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם בְּנָתִיב זֶה שֶׁל אוֹרָה, בְּאוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁרָאוּ עֵינַי אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

זָכוּרְנִי, כִּי רֶגֶשׁ הַקֹּדֶשׁ נֶהְפַךְ בְּלִבִּי לְרֶגֶשׁ מְנוּחָה לְמַרְאֵה הַמִּטָּה עִם הַמַּרְבַד הַלָּבָן וְעִם הַכָּרִים הָרַכִּים וְעִם הַסָּדִין הַצָחוֹר.

זָכוּרְנִי, כִּי עָלוּ עַל לִבִּי כָּל הַמְקוֹמוֹת הַשּׁוֹמְמִים, שֶׁשָּׁכַבְתִּי שָׁם תַּחַת כִּפַּת הָרַקִיעַ, וָאֶתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים כִּי לֹא יַעַזְבֶנִי עוֹד לִהְיוֹת נָע וְנָד, וּבְלִבִּי נָדַרְתִּי לִבְלִי שְׁכֹחַ אֶת נֶפֶשׁ הַנוֹדֵד.

וַאֲנִי זוֹכֵר כִּי לְאַט לְאַט שַׁטְתִּי בְּדִמְיוֹנִי עַל פְּנֵי רְצוּעַת הָאוֹר בַּמַּיִם, עַד בּוֹאִי אֶל עוֹלָם הַחֲלוֹמוֹת…

 

כרך שני    🔗

 

פֶּרֶק אַרְבָּעָה־עָשָׂר: מַחְשְׁבוֹת דּוֹדָתִי עָלָי    🔗

כַּאֲשֶׁר יָרַדְתִּי לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר אֶל חֲדַר הָאֹכֶל מָצָאתִי אֶת דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן וְהִיא שְׁקוּעָה בְּמַחֲשָׁבוֹת, וְרַק עִם בּוֹאִי הִתְעוֹרְרָה. בָּרִי הָיָה לִי כִּי חוֹשֶׁבֶת הִיא עַתָּה מַחֲשָׁבוֹת עָלַי, וְלָכֵן עוֹד גָּדְלָה יוֹתֵר תְּשׁוּקָתִי לָדַעַת, מַה יֵעָשֶׂה בִּי. אַךְ לֹא הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לְהַבִּיעַ בִּדְבָרִים אֶת תְּשׁוּקָתִי, לְבַל אַרְגִּיז אֶת רוּחַ דּוֹדָתִי.

וְאוּלָם עֵינַי לֹא נִכְנְעוּ לִרְצוֹנִי כְּמוֹ לְשׁוֹנִי, וְלָכֵן הִבִּיטוּ רֶגַע רֶגַע בִּפְנֵי דּוֹדָתִי כָּל שְׁעַת הַסְּעֻדָּה. וּבְכָל פַּעַם אֲשֶׁר הֲרִימוֹתִי עֵינֵי אֵלֶיהָ, פָּגַשְׁתִּי אֶת מֶבָּטָהּ הַשָּׁלוּחַ אֵלַי – וְהִיא נָתְנָה בִּי עֵינֶיהָ, כְּאִלּוּ יָשַׁבְתִּי בְּרִחוּק מָקוֹם מִמֶּנָּה וְלֹא לְיַד שֻׁלְחָן קָטֹן סָמוּךְ לָהּ.

לְאַחַר שֶׁגָּמְרָה סְעֻדָּתָהּ, יָשְׁבָה דוֹדָתִי בְּרַחֲבוּת עַל כִּסְאָהּ, הִשְׁפִּילָה אֶת גַּבּוֹתֶיהָ, שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ וַתִּתֵּן בִּי אֶת עֵינֶיהָ מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת רַבָּה מְאֹד, עַד כִּי בָּאתִי בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה. לֹא כִּלִּיתִי עוֹד לֶאֱכֹל פַּת־שַׁחֲרִית, וְלָכֵן עָלָה עַל לִבִּי לְהַסְתִּיר מְבוּכָתִי בְּהוֹסִיפִי לֶאֱכֹל, אַךְ סַכִּינִי פָּגְעָה בְּמַזְלֵגִי, וְהַמַּזְלֵג עָלָה עַל סַכִּינִי, הַבָּשָׂר נִשְׁמַט מֵעַל הַמַּזְלֵג וְלֹא יָרַד אֶל פִּי, וְהַטֵּה שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ גְּרוֹנִי הָלַךְ בְּדֶרֶךְ לֹא יְשָׁרָה וְהֵבִיא אוֹתִי לִידֵי חֲנִיקָה. חָדַלְתִּי מֵאֱכֹל וָאֵשֵׁב דּוּמָם וּפָנַי אָדְמוּ, וְדוֹדָתִי מוֹסִיפָה לְהִסְתַּכֵּל בִּי.

“שְׁמָעֵנִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי כַּעֲבֹר שָׁעָה רַבָּה.

הֲרִימוֹתִי עֵינַי וָאַבֵּט אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ יִרְאַת הַכָּבוֹד.

“הִנֵּה כָּתַבְתִּי אֵלָיו,” קָרְאָה דוֹדָתִי.

אֶל?…"

“אֶל אָבִיךָ הַחוֹרֵג,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “שָׁלַחְתִּי אֵלָיו מִכְתָּב, וַאֲקַוֶּה כִּי יָשִׂים אֵלָיו לֵב, וְאִם לֹא – יֵדַע אֶת תְּנוּאָתִי. הַאֲמִינָה.”

“הַאִם יוֹדֵעַ הוּא אֶת מְקוֹם מְגוּרֵי עָתָּה?” שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ פַּחַד.

“הֵן כָּתַבְתִּי לוֹ,” עָנְתָה דוֹדָתִי.

“הַאֻמְנָם… יִמְסְרוּנִי… לְיָדוֹ?” שָׁאַלְתִּי בַּחֲרָדָה.

“אֵינִי יוֹדַעַת,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “נִרְאֶה.”

“הָהּ! מַה יְהִי עָלָי?” קָרָאתִי, “אוֹי לִי אִם אָשׁוּב אֶל בֵּית מַר מוֹרְדְסְטוֹן.”

“הֲלֹא אָמַרְתִּי: אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד,” עָנְתָה דוֹדָתִי בְּנַעֲנוּעַ רֹאשׁ, “אֵין בְּיָדִי לְהַגִּיד לְךָ ‘הֵן’ אוֹ ‘לֹא’. נִרְאֶה.”

לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָפַל רוּחִי בְּקִרְבִּי וְלִבִּי נִתְמַלֵּא יָגוֹן וָצַעַר. אַךְ דּוֹדָתִי, כְּאִלּוּ לֹא שָׂמָה לֵב אֵלַי כְּלָל, חָגְרָה עַל שִׂמְלָתָהּ סִנָּר רָחָב, אֲשֶׁר נָטְלָה מִתּוֹךְ הָאָרוֹן, רָחֲצָה בְּיָדֶיהָ אֶת הַכּוֹסוֹת שֶׁל טֵה וְסִדְּרָה אוֹתָן עַל הַמָּקוֹם הַמְיֻעָד לָהֶן. סִלְּקָה אֶת הַמַּפָּה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְכָרְכָה אוֹתָהּ וְקָרְאָה לְיוֹנֶט, כִּי תִּקָּחֶהָ. אַחֲרֵי כֵן לָבְשָׁה נַעֲלֵי־יָד, לָקְחָה מַטְאֲטֵא קָטֹן וַתָּסַר אֶת הַפֵּרוֹרִים הַקְּטַנִּים מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וַתְּנַקֶּה אֶת כְּלֵי הַבַּיִת מִכָּל אָבָק, אַף כִּי הַכֹּל הָיָה נָקִי גַּם קֹדֶם.

וּלְאַחֵר שֶׁגָּמְרָה אֶת מְלַאכְתָּהּ וַתֵּרֶא כִּי טוֹב, פָּשְׁטָה אֶת הַסִּנָּר וְחָלְצָה אֶת נַעֲלֵי הַיָּד וַתָּשֶׁב אוֹתָם לִמְקוֹמֵם בְּפִנַּת הָאָרוֹן, אֲשֶׁר מִשָּׁם לֻקָּחוּ, אַחֲרֵי כֵן יָשְׁבָה לְיַד שֻׁלְחַן עֲבוֹדָתָהּ, אֲשֶׁר לְיַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, וְהַמָּסָךְ הַיָּרֹק בֵּינָהּ וּבֵין הָאוֹר.

“עֲלֵה נָא אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה,” אָמְרָה אֵלַי דּוֹדָתִי, בְּהַשְׁחִילָהּ חוּט בְּקוּף הַמַּחַט, “וּפָקַדְתָּ בִּשְׁמִי לְשָׁלוֹם אֶת מַר דִּיק, וְשָׁאַלְתָּ מַה בִּדְבַר סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.”

קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁלִיחוּתִי.

“מְשַׁעֶרֶת אֲנִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּהִתְבּוֹנְנָהּ אֵלַי כְּאִלּוּ מַשְׁחִילָה חוּט לַמַּחַט, “כִּי לְדַעְתְּךָ דִּיק הוּא שֵׁם קָצָר.”

“כָּךְ חָשַׁבְתִּי אֶתְמֹל,” הוֹדֵיתִי.

“אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ כִּי אֵין לוֹ שֵׁם אַחֵר, אָרֹךְ, הַמְשַׁמֵּשׁ שֵׁם כָּבוֹד,” אָמְרָה דּוֹדָתִי בְּפָנִים מַסְבִּירוֹת, “שֵׁם הָאָדוֹן הוּא מַר רִיכַרְד בַּבְלִי, זֶה שְׁמוֹ.”

כְּבָר אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי בִּהְיוֹתִי נַעַר נָאֶה לִי לַחֲלֹק כָּבוֹד לָאִישׁ וְלִקְרֹא לוֹ בִּשְׁמוֹ הַמָּלֵא, בְּשֵׁם הַכָּבוֹד, אַךְ דּוֹדָתִי הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

“וְאוּלָם אַל נָא תִּקְרָא לוֹ בַּשֵּׁם הַזֶּה. הוּא לֹא יוּכַל כַּלְכֵּל אוֹתוֹ. זוֹ הִיא אַחַת מִסְּגֻלּוֹתָיו. כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מְבִינָה אֲנִי אֶת הַדָּבָר. כַּמָּה אֲנָשִׁים הַנִּקְרָאִים בַּשֵּׁם הַזֶּה עָשׂוּ לוֹ רָעָה רַבָּה, וְלָכֵן מְתַעֵב הוּא אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה. מַר דִּיק שְׁמוֹ כַּיּוֹם פֹּה וּבְכָל מָקוֹם – אִם יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁהוּא, אַף כִּי לֹא יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה. וּבְכֵן שִׂים אֶל לִבְּךָ, בְּנִי, כִּי לֹא תִּקְרָאֵהוּ אֶלָּא בְּשֵׁם דִּיק.”

הִבְטַחְתִּי לְדוֹדָתִי לַעֲשׂוֹת כְּמִצְוָתָהּ וְהָלַכְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁלִיחוּתִי.

מָצָאתִי אֶת מַר דִּיק יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב בְּעֵט גָּדוֹל, וּלְפָנָיו צְבוּרִים הֲמוֹן גִּלְיוֹנוֹת וּבַקְבּוּקִים מְלֵאִים דְּיוֹ עוֹמְדִים עַל הַשֻּׁלְחָן.

הוּא שָׂמַח מְאֹד לִקְרָאתִי.

“בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ!” קָרָא מַר דִּיק בְּהַנִּיחוֹ אֶת עֵטוֹ מִיָּדוֹ, “מַה נִשְׁמַע בָּעוֹלָם? הָבָה אֲגַלֶּה לְךָ סוֹד,” הוֹסִיף מַר דִּיק בְּלַחַשׁ, “אֵינִי רוֹצֶה לְפַרְסֵם אֶת הַדָּבָר בְּרַבִּים. אֲבָל…” כָּאן קָרַץ אֵלַי וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי, “הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יָצָא מִדַּעְתּוֹ. כָּל הָעוֹלָם הוּא בֵּית מְשֻׁגָּעִים!” קָרָא מַר דִּיק וַיִּקַּח מְלֹא אֶצְבָּעוֹ מִקֻּפְסַת הַטַּבַּק אֲשֶׁר לְפָנָיו וַיַּגֵּשׁ אֶל אַפּוֹ.

לֹא חִוִּיתִי אֶת דַּעְתִּי בִּשְׁאֵלָה זוֹ וָאֶמְסֹר לוֹ אֶת פְּקֻדַּת דּוֹדָתִי.

“שָׁלוֹם לִי. וְאַתָּה אֱמֹר נָא גַם לָהּ שָׁלוֹם. עָשִׂיתִי הַתְחָלָה,” קָרָא מַר דִּיק בְּשִׂימוֹ יָדוֹ בֵּין שֵׂיבַת רֹאשׁוֹ וּבְזָרְקוֹ מֶבָּט עַל צִבּוּר הַגִּלְיוֹנוֹת.

“הֲלָמַדְתָּ בְּבֵית־סֵפֶר?” שְׁאֵלַנִי מַר דִּיק.

“כֵּן, אֲדוֹנִי,” עָנִיתִי, “זְמָן מְעָט.”

“אוּלַי זוֹכֵר אָתָּה,” קָרָא מַר דִּיק בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְּפָנֵי וּבְקַחְתּוֹ עֵט לִרְשֹׁם אֶת הַדְּבָרִים, “בְּאֵיזוֹ שָׁנָה כָּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ קַרְל הָרִאשׁוֹן?”

“כֵּן,” עָנִיתִי, “כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁזֶּה הָיָה בִּשְׁנַת 1649.”

“הְמְ…” הֵשִׁיב מַר דִּיק בְּהִתְגָּרְדוֹ בְּעֵטוֹ מֵאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ וּבְהִתְבּוֹנְנוֹ אֵלַי מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק, “כָּךְ אוֹמְרִים הַסְּפָרִים; אַךְ אֵינִי מֵבִין, כֵּיצַד אֶפְשָׁר הַדָּבָר. הֵן אִם קָרָה הַדָּבָר הַזֶּה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, אֵיכָכָה זֶה בָּאוּ הָאֲנָשִׁים מִסָּבִיב לוֹ לִידֵי טָעוּת, לְהָסִיר דְאָגוֹת אֲחָדוֹת מֵעַל רֹאשׁוֹ – אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִכְרְתָה – וּלְהַעֲמִיסָן עַל רֹאשִׁי?”

שְׁאֵלָה זוֹ הֵבִיאָה אוֹתִי בִּמְבוּכָה רַבָּה, וְאָנֹכִי לֹא יָכֹלְתִּי לְבָאֵר לוֹ דָּבָר בְּעִנְיַן זֶה.

“מוּזָר הַדָּבָר מְאֹד,” קָרָא מַר דִּיק וּמֶבָּטוֹ יָרַד עַל כְּתָב־הַיָּד וְיָדוֹ שׁוּב בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ, “כִּי בְּשׁוּם אֹפָן אֵינִי יָכֹל לְיַשֵּׁב אֶת הָעִנְיָן. מֵעוֹלָם לֹא עָלָה בְּיָדִי לְבָאֵר וּלְלַבֵּן אֶת הַדָּבָר. אַךְ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. לֹא כְּלוּם הוּא!” קָרָא בַּעֲלִיצוּת וְעוֹדֵד אֶת נַפְשׁוֹ, “עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד! אֱמֹר שָׁלוֹם לְמָרַת טְרוֹטְבוּד, גַּם לִי שָׁלוֹם רָב.”

בְּהִפָּרְדִי מִמֶּנּוּ הֶרְאָה לִי בְּאֶצְבָּעוֹ עַל נְחַשׁ נְיָר.

“מָה הַנָּחָשׁ הַזֶּה בְּעֵינֶיךָ?” שָׁאַל מַר דִּיק.

“יָפֶה מְאֹד, מַעֲשֵׂה אֳמָן,” עָנִיתִי.

“מַעֲשֵׂה יָדַי הוּא. אֲנִי וְאַתָּה נַפְרִיחַ אֶת הַנָּחָשׁ הַזֶּה בָּאֲוִיר. הָרוֹאֶה אַתָּה אֵת הַכָּרוּךְ עָלָיו?”

הִתְבּוֹנַנְתִּי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה נְחַשׁ הַנְּיָר כָּרוּךְ בְּגִלְיוֹנוֹת שֶׁל כְּתָבֵי יָד, וְהַכְּתָב יָפֶה מְאֹד.

“הַחוּט הַזֶּה אָרֹךְ מְאֹד,” קָרָא מַר דִּיק, “וּבְהִתְרוֹמֵם נְחַשׁ הַנְּיָר לְמַעְלָה, הוּא נוֹשֵׂא עִמּוֹ אֶת כְּתָּבָי. זוֹ הִיא תַּחְבּוּלָה שֶׁלִּי לְפַרְסֵם בָּעוֹלָם אֶת מַחְשְׁבוֹתָי. אָמְנָם אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֵלָיו יַגִּיעוּ דְבָרָי. זֶה תָּלוּי בְּסִבּוֹת רַבּוֹת, כְּגוֹן נְטִיַּת הָרוּחַ וְכַדּוֹמֶה. אַךְ רַב לִי אִם הַנָּחָשׁ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי.”

פָּנָיו הָיוּ נוֹחִים וּנְעִימִים, אַף הִבִּיעוּ חֲשִׁיבוּת יַחַד עִם רוּחַ עֲלוּמִים, עַד אֲשֶׁר עָלָה עַל לִבִּי, כִּי צְחוֹק עוֹשֶׂה לִי הָאִישׁ בִּדְבָרָיו, כְּדֵי לְבַדֵּחַ אֶת דַּעְתִּי. לָכֵן מִלֵּאתִי פִּי שְׂחוֹק, וְגַם הוּא צָחַק, וָאֶפָּרֵד מֵעָלָיו בִּידִידוּת.

“וּבְכֵן, בְּנִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי אֵלַי בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה, “מַה שְׁלוֹמוֹ שֶׁל מַר דִּיק?”

עָנִיתִי לָהּ, כִּי שָׁלוֹם לוֹ וְכִי פָּקַד גַּם אוֹתָהּ לְשָׁלוֹם.

“מַה דַּעְתְּךָ עַל הָאִישׁ הַזֶּה?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

אֵינִי יוֹדֵעַ, לָמָּה בָּא הָרַעְיוֹן אֶל לִבִּי לְכַחֵד תַּחַת לְשׁוֹנִי אֶת מַחֲשַׁבְתִּי, וְעָנִיתִי, כִּי אָדָם הָגוּן הוּא מַר דִּיק. אַךְ דּוֹדָתִי הִכִּירָה בִּי, כִּי פוֹטֵר אֲנִי אוֹתָהּ בְּמַה־בְּכָךְ, וְלָכֵן הִנִּיחָה אֶת עֲבוֹדָתָהּ עַל בִּרְכֶּיהָ, שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ וַתֹּאמַר:

“שְׁמַע נָא! בָּרִי לִי, כִּי אֲחוֹתְךָ בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִי כֹּל אֲשֶׁר בְּלִבָּהּ, בְּלִי כַּחֵד דָּבָר. אַף אַתָּה הֱיֵה כָּמוֹהָ דוֹבֵר אֱמֶת וְהַגֵּד לִי.”

“הַאִם הוּא… כְּלוֹמַר, מַר דִּיק…” אֲנִי שׁוֹאֵל בְּלִי דַּעַת, “דּוֹדָתִי, הַאִם אֵין הוּא מְטֹרָף קְצָת?” גִּמְגַּמְתִּי וָאַרְגִּישׁ כִּי נָגַעְתִּי בְּעִנְיָן רָע.

“לֹא דֻּבִּים וְלֹא יַעַר!” עָנְתָה דוֹדָתִי.

“הַאֻמְנָם?” אָמַרְתִּי בְּשָׂפָה רָפָה.

“אֶפְשָׁר שֶׁמַר דִּיק הוּא חָסֵר מַה שֶׁהוּא, אַךְ לֹא חֲסַר־דֵּעָה הוּא,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

עַל הַדְּבָרִים הַנִּמְרָצִים הָאֵלֶּה לֹא מָצָאתִי בִּלְתִּי אִם לְהָשִׁיב עוֹד פַּעַם בְּשָׂפָה רָפָה: “אָכֵן!”

“הַקּוֹל יָצָא עָלָיו, כִּי מְטֹרָף הוּא,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אֲנִי שְׂמֵחָה עַל שֶׁיָּצָא קוֹל זֶה, לוּלֵא כֵן לֹא זָכִיתִי לִהְיוֹת בְּחֶבְרָתוֹ וְלֵיהָנוֹת מִתְּבוּנָתוֹ זֶה עֶשֶׂר שָׁנִים וְיוֹתֵר, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר אֲחוֹתְךָ בֶּטְסִי הִכְזִיבָה אֶת תִּקְווֹתָי.”

“הַאֻמְנָם זֶה שָׁנִים רַבּוֹת יוֹשֵׁב מַר דִּיק בְּבֵיתֵךְ?” שָׁאָלְתִּי.

“אָכֵן בְּנֵי אָדָם מְהֻגָּנִים הֵם אֵלֶּה שֶׁהֵעֵזּוּ לְכַנּוֹת אֶת מַר דִּיק בְּשֵׁם ‘מְטֹרָף’”, הוֹסִיפָה דוֹדָתִי לְדַבֵּר, “מַר דִּיק הוּא קְרוֹבִי, וְלוּלֵא אָנֹכִי שֶׁעָמַדְתִּי לוֹ, הָיָה אָחִיו נוֹטֵל מִמֶּנּוּ אֶת נַפְשׁוֹ.”

הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים – קְצָת צְבִיעוּת הָיְתָה בִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה – כְּאִלּוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נְכוֹנִים בְּעֵינַי כִּנְכוֹן הַיּוֹם.

“שׁוֹטֶה זֶה!” קָרְאָה דוֹדָתִי מִתּוֹךְ רֹגֶז, “בִּשְׁבִיל שֶׁאָחִיו הוּא אִישׁ מוּזָר – אַף כִּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם מוּזָרִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ – לֹא רָצָה לְהִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְבֵית מְשֻׁגָּעִים, אַף כִּי אֲבִיהֶם הִנְחִיל לוֹ קֹדֶם מוֹתוֹ נַחֲלָה קְטַנָּה. אוּלָם גַּם הָאָב, שֶׁחָשַׁב אֶת בְּנוֹ לְשׁוֹטֶה, הָיָה בְּלִי סָפֵק שׁוֹטֶה גָדוֹל!”

גַּם הַפַּעַם שָׁתַקְתִּי, וּפָנֵי הִבִּיעוּ הַסְכָּמָה גְמוּרָה לְכָל דִּבְרֵי דוֹדָתִי.

“וְאָז קַמְתִּי אָנֹכִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “וְאָמַרְתִּי: אָחִיךָ הוּא אִישׁ נָבוֹן – נָבוֹן הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמְּךָ – תֵּן לוֹ אֶת חֵלֶק יְרֻשָּׁתוֹ, וְהוּא יָבוֹא לָגוּר בְּבֵיתִי. אָנֹכִי אַשְׁגִּיחַ עָלָיו וְלֹא אֶתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בְּאַכְזְרִיּוּת, כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. אַחֲרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן אָרֹךְ נֵאוֹת לִי הָאָח, וּמֵאָז מִתְגוֹרֵר מַר דִּיק בְּבֵיתִי. אֵין נוֹחַ לַבְּרִיּוֹת כָּמוֹהוּ, אֵין יְדִיד נֶאֱמָן כָּמוֹהוּ. וְאֶת תְּבוּנָתוֹ הָרַבָּה – רַק אֲנִי יוֹדַעַת.”

דּוֹדָתִי הֶחֱלִיקָה בְּיָדָהּ עַל שִׂמְלָתָהּ וְנִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְהָסִיר מֵעַל בִּגְדָהּ וּמִתּוֹךְ רֹאשָׁה אֶת יַחֲסָהּ אֶל כָּל הָעוֹלָם.

“אָחוֹת אֲהוּבָה הָיְתָה לוֹ,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “נַעֲרָה חֲבִיבָה וְלִבָּהּ טוֹב אֵלָיו מְאֹד. אַךְ הִיא עָשְׂתָה מַה שֶׁכָּל הַנְּעָרוֹת עוֹשׂוֹת – הָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ. וְהוּא עָשָׂה מַה שֶׁכֻּלָּם עוֹשִׂים – נָטַל אֶת נִשְׁמָתָהּ. הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה רֹשֶׁם מְדַכֵּא עַל מַר דִּיק (וְזֶה אֵינוֹ שִׁגָּעוֹן, סוֹבֶרֶת אֲנִי), עַד כִּי – נוֹסָף עַל פַּחְדּוֹ מִפְּנֵי אָחִיו וְרֶגֶשׁ הַזָּרוּת אֵלָיו – תָּקְפָה אוֹתוֹ קַדַּחַת. הַדָּבָר הָיָה לִפְנֵי בּוֹאוֹ לָגוּר בְּבֵיתִי, אַךְ זִכְרוֹן הַדָּבָר הַזֶּה מְדַכֵּא אֶת רוּחוֹ עַד הַיּוֹם. הַאִם אָמַר לְךָ מַשֶּׁהוּ עַל דְּבַר הַמֶּלֶךְ קַרְל הָרִאשׁוֹן, בְּנִי?”

“כֵּן, דּוֹדָתִי.”

“הָהּ!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּמַעֲכָה אֶת אַפָּהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה שְׁרוּיָה בִּמְבוּכָה קַלָּה, “כָּל זֶה הוּא רַק מָשָׁל וּמְלִיצָה. הוּא תּוֹלֶה מַחֲלָתוֹ בַּטְּרָדּוֹת וּבַדְּאָגוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְזוֹ הִיא צוּרַת הַדִּבּוּר אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ. וּמַדּוּעַ אָסוּר לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, אִם הִיא נוֹחָה לוֹ?”

“וַדַּאי, דּוֹדָתִי,” אָמַרְתִּי.

“אֵין זוֹ לְשׁוֹן אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “וְלֹא מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם. אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת, וְעַל כֵּן עוֹמֶדֶת אֲנִי עַל דַּעְתִּי, כִּי לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִפָּקֵד הַדָּבָר בְּסֵפֶר זִכְרוֹנוֹתָיו.”

“הַאִם כּוֹתֵב הוּא סֵפֶר עַל קוֹרוֹת יְמֵי חַיָּיו?” שָׁאָלְתִּי.

“כֵּן, בְּנִי,” עָנְתָה דוֹדָתִי וּמָעֲכָה שׁוּב אֶת חָטְמָהּ, “הוּא כּוֹתֵב סִפְרוֹ לִכְבוֹד רֹאשׁ הַלּוֹרְדִים וְנוֹגֵעַ גַּם בְּעִנְיָנָיו הַפְּרָטִיִּים שֶׁלּוֹ. סוֹבֶרֶת אֲנִי, כִּי בְּקָרוֹב יִגְמֹר אֶת סִפְרוֹ. עַד עַתָּה הָיָה מַכְנִיס אֶת מְלִיצָתוֹ לְתוֹךְ סִפְרוֹ, אֲבָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; יֵשׁ לוֹ, לַפָּחוֹת, עִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ.”

וְאָמְנָם כֵּן. נוֹכַחְתִּי בַּיָּמִים הַבָּאִים, כִּי מַר דִּיק עָמַל וְיָגַע עֶשֶׂר שָׁנִים וְיוֹתֵר לְהַרְחִיק אֶת קַרְל הָרִאשׁוֹן מִגְּבוּל סִפְרוֹ, אַךְ הוּא שָׁב תָּמִיד וְנִכְנַס וְעוֹדֶנּוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

“וְשׁוּב אֲנִי אוֹמֶרֶת,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֵת עֶרֶךְ נַפְשׁוֹ כָּמוֹנִי; זוֹ הִיא בְּרִיָּה נוֹחָה וַחֲבִיבָה מֵאֵין כָּמוֹהָ בְּכָל הָעוֹלָם. אִם הוּא מַפְרִיחַ לִפְעָמִים נְחַשׁ נְיָר, מַה בְּכָךְ? גַּם פְרַנְקְלִין הָיָה מַפְרִיחַ נְחַשׁ נְיָר, וְהוּא הֲלֹא הָיָה אָדָם גָּדוֹל.”

רָאִיתִי כִּי כָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יוֹצְאִים מִלִּבָּהּ שֶׁל דּוֹדָתִי, אֲשֶׁר גּוֹרַל מַר דִּיק קָרוֹב לָהּ, וְהִיא מְרַחֶמֶת אֶת הָאִישׁ הַזֶּה.

אַךְ לֹא אֲכַחֵד, כִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁהֵעִידוּ עַל לִבָּהּ הַטּוֹב שֶׁל דּוֹדָתִי, עוֹרְרוּ בְּנַפְשִׁי אֶת הַתִּקְוָה, כִּי עֲתִידָה הִיא לְהַטּוֹת חַסְדָּהּ גַּם אֵלַי, וּמִלְּבַד זֶה הוֹעִילוּ הַדְּבָרִים לִפְקֹחַ אֶת עֵינַי, לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת, כִּי יַחַד עִם הַמִּנְהָגִים הַמְּשֻׁנִּים שֶׁל דּוֹדָתִי יֵשׁ בָּהּ מִדּוֹת נַעֲלוֹת, שֶׁבִּגְלָלָן הִיא רְאוּיָה לְכָבוֹד וְאֵמוּן. הַפַּחַד מִפָּנֶיהָ סָר מְעַט מְעַט מִלִּבִּי, וְעַל מְקוֹמוֹ בָּא רֶגֶשׁ הַחִבָּה אֵלֶיהָ.

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עָלַי בְּצִפִּיָּה לְמַעֲנֶה מֵאֵת מַר מוֹרְדְסְטוֹן גָּבְרָה בְּלִבִּי הַתְּשׁוּקָה לָדַעַת, מַה דּוֹדָתִי חוֹשֶׁבֶת עָלַי, וְאוּלָם הִתְאַמַּצְתִּי לְהַסְתִּיר בְּקִרְבִּי אֶת סַעֲרַת נַפְשִׁי וּלְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל אִישׁ מְנוּחָה. מַר דִּיק הָיָה נָכוֹן לָצֵאת עִמִּי הַחוּצָה לְהַפְרִיחַ בַּאֲוִיר אֶת נְחַשׁ הַנְּיָר, לוּלֵא הָיוּ עָלַי אוֹתָם הַמַּלְבּוּשִׁים הָרְחָבִים שֶׁהִלְבִּישׁוּנִי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאִי הֲלוֹם אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, וּבִגְלָלָם הָיִיתִי אָנוּס לָשֶׁבֶת בָּיִת.

סוֹף סוֹף בָּא הַמַּעֲנֶה מֵאֵת מוֹרְדְסְטוֹן, וְדוֹדָתִי הוֹדִיעָה אוֹתִי לְחֶרְדָּתִי הָרַבָּה, כִּי הָאָח וְהָאָחוֹת עֲתִידִים לָבוֹא מָחָר בִּכְבוֹדָם וּבְעַצְמָם לָשֵׂאת וְלָתֵת עַל אֹדוֹתָי.

בְּיוֹם הַמָּחָר יָשַׁבְתִּי לָבוּשׁ בְּגָדַי הַמְשֻׁנִּים, שָׁרוּי בֵּין תִּקְוָה וָפַחַד. מָנִיתִי אֶת הַשָּׁעוֹת וְאֶת הָרְגָעִים, לִבִּי פָּעַם, פָּנַי אָדְמוּ, בְּתָאֳרִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת מַרְאֵה הַפָּנִים הַזּוֹעֲמִים שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ.

דּוֹדָתִי הָיְתָה בַּיּוֹם הַהוּא קָשָׁה קְצָת יוֹתֵר בְּדִבּוּרֶיהָ, אַךְ מִלְּבַד הַדָּבָר הַזֶּה לֹא רָאִיתִי בָּהּ שׁוּם אוֹת עַל הֲכָנוֹתֶיהָ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הָאוֹרֵחַ שֶׁכָּכָה פָּחַדְתִּי מִפָּנָיו. הִיא יָשְׁבָה עַל הָעֲבוֹדָה לְיַד הַחַלּוֹן וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי אֶצְלָהּ, וּמַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּלִבִּי עַל מַה שֶׁיָּבוֹא וְלֹא יָבוֹא לִי עַל יְדֵי בִּקּוּרוֹ שֶׁל מַר מוֹרְדְסְטוֹן, עַד הַצָּהֳרָיִם. סְעֻדָּתֵנוּ נִדְחֲתָה לְשָׁעָה לֹא קְבוּעָה; אַךְ כַּאֲשֶׁר עָבְרָה שָׁעָה רַבָּה, צִוְּתָה דּוֹדָתִי לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן, וּפִתְאֹם הִשְׁמִיעָה צְוָחָה עַל הַחֲמוֹרִים, וּלְפַחְדִּי וּלְתִמְהוֹנִי רָאִיתִי אֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן רוֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְעוֹבֶרֶת בִּמְנוּחָה אֶת כִּכַּר הַדֶּשֶׁא הַקָּדוֹשׁ, וְהִיא עָמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת וְהִבִּיטָה מִסָּבִיב.

“גְּשִׁי הָלְאָה!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּנַעַנְעָהּ בְּרֹאשָׁה וּבְאֶגְרוֹפָהּ בְּעַד הַחַלוֹן, “אֵין לָךְ רְשׁוּת לַעֲבֹר פֹּה. אֵיכָכָה נוֹעַזְתְּ? גְּשִׁי הָלְאָה! הָהּ, מְחֻצָּפָה אָתְּ!”

דּוֹדָתִי הָיְתָה מְרֻגֶּזֶת כָּל כָּךְ לְמַרְאֶה הַקְּרִירוּת עַל פְּנֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, הַמַּבִּיטָה מִסָּבִיב לָהּ, עַד אֲשֶׁר הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֵין בְּכֹחָהּ לְהָנִיעַ יָד אוֹ רֶגֶל וְלָקוּם כְּדַרְכָּהּ לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַחֲמוֹר. אָנֹכִי מִהַרְתִּי לְהוֹדִיעַ לָהּ, מִי הִיא הַבָּאָה, וְכִי הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ אַט (כִּי הַדֶּרֶךְ הָיְתָה תְּלוּלָה וְקָשָׁה) מַר מוֹרְדְסְטוֹן הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

“אַחַת הִיא לִי, מִי הוּא!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּקוֹל, בְּהוֹסִיפָהּ לְנַעֲנֵעַ בְּרֹאשָׁהּ וּבְיָדֶיהָ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ שְׁאִילַת שָׁלוֹם לְאוֹרְחִים, “אָסוּר לְשׁוּם אִישׁ לַעֲבֹר פֹּה. לֹא אֶתֵּן רְשׁוּת. סוּרוּ מִזֶּה! יוֹנֶט, הַטִּי אוֹתוֹ, הוֹצִיאִיהוּ מִזֶּה!”

וְאָנֹכִי הֵצַצְתִּי וְרָאִיתִי מֵאֲחוֹרֵי דוֹדָתִי מִין מַחֲזֵה מִלְחָמָה; הַחֲמוֹר מִתְעַקֵּשׁ, עוֹמֵד עַל אַרְבַּע רַגְלָיו כְּנָטוּעַ, יוֹנֶט מְנַסָּה לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הַצִּדָּה בָּרֶסֶן, מַר מוֹרְדְסְטוֹן מִתְאַמֵּץ לְהַצְעִידוֹ לְפָנִים, מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן מַכָּה עַל יוֹנֶט בַּסּוֹכֵךְ, וּקְהַל נְעָרִים שֶׁנֶּאֶסְפוּ וּבָאוּ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה קָרְאוּ קְרִיאוֹת הֵידָד. אַךְ פִּתְאֹם הִכִּירָה דוֹדָתִי בֵּין הַנְּעָרִים אֶת בַּעַל הַחֲמוֹר, הוּא אֲשֶׁר הָיָה תָּמִיד מַרְעִים אוֹתָהּ, אַף כִּי הָיָה נַעַר כְּבֶן עֶשֶׂר, וְהִיא נֶחְפְּזָה לָצֵאת, פָּרְצָה אֵלָיו, תָּפְשָׂה בּוֹ, מָשְׁכָה אוֹתוֹ, כְּשֶׁמְּעִילוֹ מָפְשָׁל עַל רֹאשׁוֹ וְעִקְבֵי נְעָלָיו חוֹרְשִׁים בַּקַּרְקַע, לְתוֹךְ הַגַּן, וּפָקְדָהּ עַל יוֹנֶט לִקְרֹא לַשּׁוֹטֵר וְלַשּׁוֹפֵט, לְמַעַן יִשְׁפְּטוּ אֶת הַחוֹטֵא בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה. אַךְ שִׂמְחַת דּוֹדָתִי לֹא אָרְכָה, כִּי הַשּׁוֹבָב הַקָּטֹן, אֲשֶׁר יָדַע נְכָלִים וּמְזִמּוֹת לֹא שָׁעֲרָה דּוֹדָתִי, מָצָא חִישׁ תַּחְבּוּלָה לְהִתְחַמֵּק, בְּהַשְׁאִירוֹ עִקְּבוֹת נְעָלָיו הַמְסֻמָּרוֹת בַּעֲרוּגּוֹת הַפְּרָחִים וּבְהַצִּילוֹ אֶת חֲמוֹרוֹ יַחַד עִמּוֹ.

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אֲשֶׁר יָרְדָה בֵּינָתַיִם מֵעַל הַחֲמוֹר, עָמְדָה יַחַד עִם אָחִיהָ בִּמְבוֹא הַבַּיִת וְחִכְּתָה עַד אֲשֶׁר תּוֹאִיל דּוֹדָתִי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם. דּוֹדָתִי הָיְתָה מְרֻגָּזָה אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה, עָבְרָה עַל פְּנֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחָה בָּהֶם, עַד אֲשֶׁר בָּאָה יוֹנֶט וְהוֹדִיעָה עֲלֵיהֶם.

“הַאִם עָלַי לָצֵאת מִן הַחֶדֶר?” שָׁאַלְתִּי בִּרְעָדָה.

“לֹא!” עָנְתָה דּוֹדָתִי, “לֹא וָלֹא.”

וְהִיא דָחֲפָה אוֹתִי לְתוֹךְ פִּנָּה, סָמוּךְ לִמְקוֹם מוֹשָׁבָה, וַתֶּסָךְ בַּעֲדִי בְּכִסֵּא וְשָׁם עָמַדְתִּי כְּשָׁבוּי אוֹ כְּנֶאֱשָׁם כָּל שְׁעַת הָרְאָיוֹן, וּמִתּוֹךְ כִּלְאִי זֶה רָאִיתִי אֶת מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ, בְּבוֹאָם הֶחָדְרָה.

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּנָתְנָהּ בּוֹ עַיִן חוֹדֶרֶת, “הַאַתָּה זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר נָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת אַלְמָנָתוֹ שֶׁל דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, הוּא בֶּן אָחִי הַמָּנוֹחַ, אֲשֶׁר יָשַׁב בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן, ‘בְּקֵן עוֹרְבִים’ – אֱלֹהִים יוֹדֵעַ, מַה טִיבוֹ שֶׁל שֵׁם זֶה.”

“אָנֹכִי הוּא,” עָנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“הֲלֹא תִּסְלַח לִי, אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי, “אִם אַגִּיד לְךָ, כִּי לְפִי דַּעְתִּי מוּטָב הָיָה, אִלּוּ הֲנִיחוֹתָ לָהּ לְתִינוֹקֶת אֻמְלָלָה זוֹ.”

“כֵּן הָיוּ דְבָרַי תָּמִיד,” נֶעֶנְתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “כִּי קְלָרָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ, הָיְתָה תִּינוֹקֶת, וּבְוַדַּאי מוּטָב הָיָה לוֹ לְאָחִי, אִלּוּ לֹא נָשָׂא אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.”

דּוֹדָתִי שָׁלְחָה לִקְרֹא אֶת מַר דִּיק, וְהוּא בָּא וְיָשַׁב בֵּין הָאוֹרְחִים.

“זֶה הוּא יְדִיד נֶאֱמָן לִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אֲשֶׁר יַנְחֵנִי תָּמִיד בַּעֲצָתוֹ.”

וּמַר מוֹרְדְסְטוֹן פָּתַח וְאָמַר:

“מָרַת טְרוֹטְבוּד, בְּקַבְּלִי אֶת מִכְתָּבֵךְ, חָשַׁבְתִּי לִי לְחוֹב לְעַצְמִי, וְיוֹתֵר מִזֶּה אֲנִי חוֹלֵק כָּבוֹד לָךְ…”

“חֵן חֵן,” הִפְסִיקָה אוֹתוֹ דוֹדָתִי בְּמֶבָּט נוֹקֵב, “אֲנִי מוֹחֶלֶת לְךָ עַל כְּבוֹדִי.”

“וְלָכֵן גָּמַרְתִּי,” הוֹסִיף מַר מוֹרְדְסְטוֹן לְדַבֵּר, “לָבוֹא וּלְסַפֵּר עִמָּךְ בְּעַל פֶּה, אַף כִּי קָשֶׁה לִי הַדֶּרֶךְ. הַנַּעַר הַפּוֹחֵז הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּרַח מִדּוֹרְשֵׁי טוֹבָתוֹ וְנָטַשׁ אֶת עֲבוֹדָתוֹ…”

“וּבָא הֲלוֹם לָבוּשׁ סְחָבוֹת, לְחֶרְפָּתוֹ וְלִקְלוֹנוֹ”, נִכְנְסָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לְתוֹךְ דִּבְרֵי אָחִיהָ.

“הֵנִי מוֹרְדְסְטוֹן,” קָרָא הָאָח, “אָנָּא, אֶל תַּפְסִיקִינִי, הִנֵּה הַנַּעַר הַשּׁוֹבָב הַזֶּה, מָרַת טְרוֹטְבוּד, הָיָה בְּבֵיתֵנוּ הַגּוֹרֵם לִדְאָגוֹת וּקְטָטוֹת גַּם בְּחַיֵּי רַעְיָתִי, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, גַּם אַחֲרֵי מוֹתָהּ. קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא, אֵינוֹ מְקַבֵּל מָרוּת, עוֹמֵד הוּא עַל דַּעְתּוֹ. שְׁנֵינוּ, אֲנִי וַאֲחוֹתִי, הִתְאַמַּצְנוּ לְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתָיו הָרָעוֹת. אַךְ כָּל עֲמָלֵנוּ הָיָה לַשָּׁוְא. וְלָכֵן מָצָאתִי, כְּלוֹמַר, מָצָאנוּ שְׁנֵינוּ – כִּי גַם אֲחוֹתִי הִסְכִּימָה לְדַעְתִּי – כִּי מוּטָב לָנוּ, אִם תִּשְׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָנִים הָאֵלֶּה מִפִּינוּ.”

“אָמְנָם עַל דִּבְרֵי אָחִי אֵין לִי לְהוֹסִיף,” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “אַךְ רוֹצָה אֲנִי לְהָעִיר, כִּי אֵין בְּכָל הָעוֹלָם נַעַר פּוֹחֵז וְשׁוֹבָב כַּנַּעַר הַזֶּה.”

“דִּין קָשֶׁה!” נֶעֶנְתָה דוֹדָתִי קְצָרוֹת.

“יֵשׁ לִי,” הוֹסִיף מַר מוֹרְדְסְטוֹן, אֲשֶׁר פָּנָיו נַעֲשׂוּ קוֹדְרִים כְּכֹל אֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן יוֹתֵר אֶל פְּנֵי דוֹדָתִי שֶׁלֹּא גָּרְעָה עַיִן מִמֶּנּוּ, “יֵשׁ לִי שִׁטָּה שֶׁלִּי בְּחִנּוּךְ הַנַּעַר. שִׁטָּה זוֹ נוֹסְדָה בְּמִקְצָת עַל יְדִיעוֹתַי בְּטִיבוֹ וּתְכוּנָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר, וּקְצָת – עַל יְדִיעוֹתַי בְּהוֹנִי וּרְכוּשִׁי. אֲנִי נוֹטֵל עַל עַצְמִי אֶת הָאַחֲרָיוּת לְמַעֲשֵׂי, וְאֵינִי מְחֻיָּב לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מִי שֶׁהוּא. רַב לִי, כִּי שָׁלַחְתִּי אֶת הַנַּעַר אֶל בֵּית יְדִידִי לְסַפֵּחַ אוֹתוֹ לְבֵית מִסְחָר הָגוּן. אַךְ הוּא מָאַס בַּעֲבוֹדָה וַיִּבְרַח, וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אַחַת עִם אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים, וַיָּבוֹא לָבוּשׁ סְחָבוֹת אֶל בֵּיתֵךְ, גְּבִרְתִּי, לְהִתְאוֹנֵן לְפָנַיִךְ עָלָי. וְלָכֵן תּוֹאִילִי נָא לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת הַתּוֹצָאוֹת הָרָעוֹת, שֶׁעֲתִידוֹת לָבוֹא – כְּפִי שְׁלִּבִּי אוֹמֵר לִי – אִם תִּתְמְכִי בּוֹ וּבִתְלוּנָתוֹ עָלָי.”

“אֲבָל קֹדֶם כֹּל,” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי, “הָבָה נְדַבֵּר עַל אֹדוֹת בֵּית הַמִּסְחָר הֶהָגוּן שֶׁאָמָרְתָּ. הַגִּידָה נָא לִי, הֲגַם אֶת בִּנְךָ הָיִיתָ מוֹסֵר לְשַׁרֵת בְּבֵית מִסְחָר זֶה?”

“בָּרִי לִי, כִּי בְּנוֹ שֶׁל אָחִי,” נֶעֶנְתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “הָיָה בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת.”

“אַךְ אִלּוּ הָיְתָה אֵם הַנַּעַר הַזֶּה בֵּין הַחַיִּים – הֲגַם אָז הָיָה בָּא לַעֲבֹד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בְּבֵית מִסְחָר ‘הָגוּן’ זֶה?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

“מַאֲמִין אֲנִי,” עָנָה מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּקִדָּה קַלָּה, “כִּי קְלָרָה לֹא הָיְתָה מְעַרְעֶרֶת עַל הַדָּבָר שֶׁחָרַצְנוּ אֲנִי וַאֲחוֹתִי.”

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן אִשְּׁרָה אֶת דִּבְרֵי אָחִיהָ בְּמִלְמוּל שְׂפָתֶיהָ.

“הְמְ…” קָרְאָה דוֹדָתִי, “תִּינוֹקֶת אֻמְלָלָה!”

וְכַעֲבֹר רֶגַע שָׁאֲלָה:

“הַאֻמְנָם עִם מוֹת הַתִּינוֹקֶת מֵת גַּם רְכוּשָׁהּ?”

“מֵת גַּם רְכוּשָׁהּ,” הֵשִׁיב מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

“הַאֵין שׁוּם צַוָּאָה אֲשֶׁר עַל פִּיהָ תַּעֲבֹר הַנַּחֲלָה, זֶה ‘קֵן הָעוֹרְבִים’ בְּלִי עוֹרְבִים – לִבְנָהּ יְחִידָה?”

“הַנַּחֲלָה הַזֹּאת קָמָה לָהּ מֵאִישָּׁה הָרִאשׁוֹן בְּלִי שׁוּם תְּנָאִים,” פָּתַח מַר מוֹרְדְסְטוֹן.

אַךְ דּוֹדָתִי הִפְסִיקָה אוֹתוֹ מִתּוֹךְ כַּעַס וְקֹצֶר רוּחַ:

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! אַךְ לְמוֹתָר לְךָ לְסַפֵּר לִי זֹאת, בֶּן אָדָם. הַנַּחֲלָה קָמָה לָהּ בְּלִי תְּנָאִים! דָּוִד קָפֶּרְפִילְד לֹא רָאָה אֶת הַנּוֹלָד! וְלָכֵן הִנְחִיל הוֹנוֹ בְּלִי תְּנָאִים. אַךְ לְאַחַר שֶׁאִשְׁתּוֹ יָצְאָה וְהָיְתָה שֵׁנִית לְאִישׁ, לְאַחַר שֶׁעָשְׂתָה אֶת הַצַּעַד, שֶׁהֵבִיא עָלֶיהָ שׁוֹאָה – הַאֻמְנָם לֹא נִמְצָא אִישׁ, אֲשֶׁר יָבוֹא לְהָגֵן עַל זְכוּתוֹ שֶׁל הַיָּתוֹם?”

“אִשְׁתִּי, נִשְׁמָתָהּ עֵדֶן, אָהֲבָה בְּכָל נַפְשָׁהּ אֶת אִישָּׁה הַשֵּׁנִי,” קָרָא מַר מוֹרְדְסְטוֹן, “וְלָכֵן בָּטְחָה בּוֹ.”

“אִשְׁתְּךָ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם,” עָנְתָה דוֹדָתִי בִּמְנוֹד רֹאשׁ, “הָיְתָה תִּינוֹקֶת רַכָּה וְאֻמְלָלָה, שֶׁלֹּא יָדְעָה אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הַחַיִּים, וְלָכֵן בָּאָה עָלֶיהָ כָּל הֲרָעָה הַזֹּאת. וְעַתָּה, אֲדוֹנִי, מַה יֵשׁ לְךָ עוֹד לְהַגִּיד?”

“אֵין לִי לְהַגִּיד מְאוּמָה, מָרַת טְרוֹטְבוּד,” הֵשִׁיב הָאִישׁ, “רַק כִּי בָּאתִי הֲלוֹם לָקַחַת אֶת דָּוִד אֶל בֵּיתִי. שׁוֹב יָשׁוּב אֵלַי בְּלִי שׁוּם תְּנָאִים, וְאָנֹכִי אֶעֱשֶׂה בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינָי. לֹא בָּאתִי הֲלוֹם לְהַבְטִיחַ הַבְטָחוֹת וְלָתֵת עֲרֻבָּה לְמִי שֶׁהוּא. הָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ, גְּבִרְתִּי, לְקַבֵּל אֶת תְּלוּנָתוֹ עָלַי וּלְהַצְדִּיק אֶת בְּרִיחָתוֹ. עַל פִּי מִנְהָגֵךְ עִמָּנוּ, יֵשׁ לִי רְשׁוּת לַחֲשֹׁב כִּי רַעְיוֹן כָּזֶה לֹא רָחוֹק מִלִּבֵּךְ, וְאוּלָם הַעִידוֹתִי בָּךְ הַיּוֹם, כִּי אִם תִּתְמְכִי בּוֹ הַפַּעַם הַזֹּאת, עָלַיִךְ לְסַעֲדוֹ תָּמִיד, וְאִם תַּעַמְדִי הַיּוֹם בֵּינִי וּבֵינוֹ, עָלַיִךְ לְכַלְכְּלוֹ כָּל הַיָּמִים. אֵין אֲנִי מְהַתֵּל בְּאִישׁ וְאֵינִי רוֹצֶה כִּי יְהַתְּלוּ בִּי. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה בָּאתִי הֲלוֹם לָקַחַת אֶת הַנָּעַר. הֲנָכוֹן הוּא לָלֶכֶת עִמָּדִי? אִם לֹא – אַחַת הִיא לִי, מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁהוּא – בֵּיתִי סָגוּר לְפָנָיו עַד עוֹלָם וּבְוַדַּאי תִּפְתְּחִי אַתְּ לְפָנָיו אֶת דַּלְתֵי בֵּיתֵךְ.”

דּוֹדָתִי הִקְשִׁיבָה אֶל הַדְּבָרִים קֶשֶׁב רַב, בְּשִׁבְתָּהּ זְקוּפָה, יָדֶיהָ שְׁלוּבוֹת עַל בִּרְכֶּיהָ וְעֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בָּאִישׁ הַדּוֹבֵר. וּלְאַחַר שֶׁכִּלָּה אֶת דְּבָרָיו, הִפְנְתָה דוֹדָתִי אֶת רֹאשָׁה אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן וַתֹּאמַר:

“וְאַתְּ גְּבִרְתִּי, מַה יֵשׁ לָךְ לְהוֹסִיף?”

“בֶּאֱמֶת, מָרַת טְרוֹטְבוּד,” עָנְתָה הָאָחוֹת. “כָּל מַה שֶׁהָיָה בְּלִבִּי לְהַגִּיד, כְּבָר הִגִּיד אָחִי, וְכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁהָיָה עִם לִבִּי לְסַפֵּר, כְּבָר סִפֵּר אָחִי בְּשָׂפָה בְּרוּרָה, עַד אֲשֶׁר אֵין לִי מַה לְהוֹסִיף. לֹא נִשְׁאַר לִי בִּלְתִּי אִם לְהַבִּיעַ לָךְ אֶת תּוֹדָתִי הָרַבָּה עַל הַנִּמּוּס הָרַב שֶׁבּוֹ קִדַּמְתְּ אֶת פָּנֵינוּ.”

דּוֹדָתִי לֹא שָׂמָה לֵב כְּלָל אֶל הָאִירוֹנְיָה אֲשֶׁר בְּפִי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן וַתֵּפֶן אֵלָי:

“וּמַה יֹאמַר הַנַּעַר? הֲתֵלֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, דָּוִד?”

עָנִיתִי “לֹא” וָאֶתְחַנֵּן לְפָנֶיהָ, כִּי לֹא תִּתְּנֵנִי לָלֶכֶת עִם הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא הִתְהַלְּכוּ עִמָּדִי בִּידִידוּת. הֵם הֵם אֲשֶׁר הִתְעַמְּרוּ בְּאִמִּי עַל אֲשֶׁר אָהֲבָה אוֹתִי, וּבִגְלָלִי הֵצִיקוּ

לָהּ. עַל הַדָּבָר הַזֶּה תָּעִיד גַּם פֵּגוֹטִי. אֻמְלָל הָיִיתִי, כַּאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין אִישׁ אִם יְסַפְּרוּ לוֹ.

וְעוֹד הַפַּעַם שָׁפַכְתִּי אֶת תְּחִנָּתִי לִפְנֵי דוֹדָתִי – אֵינִי זוֹכֵר הַיּוֹם אֶת הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ אָז מִפִּי, אַךְ מְעוֹרְרֵי לֵב הָיוּ – כִּי תָגֵן עָלַי וְתַעֲמֹד לִי, אִם לֹא לְמַעֲנִי, – לְמַעַן אָבִי, זִכְרוֹ לִבְרָכָה.

“מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “מַה לִי לַעֲשׂוֹת לַנַּעֵר הַזֶּה?”

מַר דִּיק הִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה, הִמְתִּין, אַחֵר חָרַץ וְאָמַר:

“יִקְרְאוּ לַחַיָּט וְיִתְפֹּר לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים.”

“מַר דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי בִּקְרִיאַת נִצָּחוֹן, “תֵּן לִי אֶת יָדֶךָ. אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתֶךָ.”

אַחֲרֵי כֵן צִוְּתָה אוֹתִי לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ, וַתִּקְרָא אֶל מַר מוֹרְדְסְטוֹן וַאֲחוֹתוֹ:

“צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם, אֲדוֹנָי! אָנֹכִי אֶדְאַג לַנָּעַר. וְאִם, כְּדִבְרֵיכֶם, רַע הוּא מְאֹד, אֶעֱשֶׂה לְמַעֲנוֹ לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אַתֶּם. אַךְ אֵין אֲנִי מַאֲמִינָה בָּכֶם וּבְדִבְרֵיכֶם.”

“מָרַת טְרוֹטְבוּד,” הֵשִׁיב מַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּקוּמוֹ מִמְּקוֹמוֹ, “לוּלֵא פְּנֵי אִשָּׁה אֲנִי נוֹשֵׂא…”

“חֲדַל מִדִּבְרֵי הָבֶל!” הִפְסִיקָה אוֹתוֹ דוֹדָתִי.

וְאַחַר רֶגַע הוֹסִיפָה וַתֹּאמַר:

“הַחוֹשֵׁב אַתָּה, כִּי אֵינִי יוֹדַעַת, מַה מָרִים הָיוּ חַיָּיו שֶׁל יֶלֶד יָתוֹם, אֻמְלָל, גַּלְמוּד? הַאֻמְנָם תֹּאמַר, כִּי אֵינִי יוֹדַעַת, מַה מַר הָיָה לָהּ לְאוֹתָהּ תִּינוֹקֶת נְעִימָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לְשָׂטָן לָהּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה – וַתְּדַבֵּר אֵלֶיהָ חֲלָקוֹת, וַתְּהִי בְּעֵינֶיהָ אָדָם רַךְ, אֲשֶׁר אֵין בְּיָדוֹ לִנְגֹּעַ לָרָעָה בִּזְבוּב שֶׁעַל הַכֹּתֶל?”

“הוֹי שִׂפְתֵי חֵן!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.

אַךְ דוֹדָתִי לֹא שָׂמָה אֵלֶיהָ לֵב גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וַתּוֹסָף:

“הַאֻמְנָם תֹּאמַר, כִּי אֵינִי מְבִינָה אֶת נַפְשְׁךָ, כְּאִלּוּ רְאִיתִיךָ וִידַעְתִּיךָ זֶה יָמִים רַבִּים? הָהּ, אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים! מִי נָעִים וְעָנֹג כְּמַר מוֹרְדְסְטוֹן בְּהִפָּגְשׁוֹ עִם אִשָּׁה צְעִירָה? אֵין תָּמִים וְצַדִּיק כָּמוֹהוּ. שְׂפָתָיו נוֹטְפוֹת נֹפֶת, אִמְרִי פִּיו אַהֲבָה, לִבּוֹ מָלֵא אַהֲבָה גַּם אֶל בֶּן הָאִשָּׁה הָאֲהוּבָה! הוּא יְהִי לוֹ כְּאָב, וְיַחְדָּו יְטַיְּלוּ בְּגַן עֵדֶן. לֹא כֵן? הוֹי, לֵךְ מֵעִמִּי, לֵךְ!” קָרְאָה דוֹדָתִי.

“מִיָּמַי לֹא שָׁמְעוּ אָזְנֵי דְּבָרִים גַּסִּים כָּאֵלֶּה,” נֶעֶנְתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן. וְדוֹדָתִי הוֹסִיפָה:

“אַךְ לְאַחֵר שֶׁגָּנַבְתָּ אֶת לִבָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ הַתִּינוֹקֶת הַשּׁוֹטָה – סְלַח לִי, אֱלֹהִים, עַל חַטַּאת שְׂפָתַי – וְהִיא הָלְכָה אַחֲרֶיךָ אֶל כָּל אֲשֶׁר הִטִּיתָ אוֹתָהּ (כִּי טֶרֶם יָדְעָה אֶת יָדְךָ הַקָּשָׁה), הַחִלּוֹתָ לִכְבֹּשׁ אֶת רוּחָהּ, לֹא כֵן? הַחִלּוֹתָ לְרוֹצֵץ אֶת נַפְשָׁהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה צִפּוֹר נִלְכֶּדֶת וְיוֹשֶׁבֶת בִּכְלוּב, וַתְּמָרֵר אֶת חַיֶּיהָ, וַתַּכְרַח אוֹתָהּ לִרְקֹד עַל פִּי נִגּוּנֶךָ?”

“שִׁגָּעוֹן הוּא זֶה אוֹ שִׁכָּרוֹן!” קָרְאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן מִתּוֹךְ כַּעַס, עַל אֲשֶׁר לֹא פָּנְתָה אֵלֶיהָ דוֹדָתִי בִּדְבָרֶיהָ, “אֵין זֶה אֶלָּא שִׁכָּרוֹן.”

וְאוּלָם דּוֹדָתִי לֹא שָׂמָה לֵב כְּלָל אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, כְּאִלּוּ לֹא אָמְרָה כְּלוּם.

“מַר מוֹרְדְסְטוֹן,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּשָׁלְחָה אֶצְבַּע לְמוּלוֹ, “אַתָּה הָיִיתָ אַכְזָר וְלֹא חָמַלְתָּ עַל הַתִּינוֹקֶת הַתְּמִימָה, וּבִגְלָלְךָ נִשְׁבַּר לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ. לִבָּהּ הָיָה מָלֵא אָהֲבָה – זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת; יָדַעְתִּי זֹאת שָׁנִים רַבּוֹת עוֹד בְּטֶרֶם נִפְגַּשְׁתָּ עִמָּהּ. וְאַתָּה הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בְּחֻלְשָׁתָהּ זוֹ לְמָרֵר אֶת חַיֶּיהָ, לְדַכֵּא אֶת רוּחָהּ וּלְהוֹרִידָהּ שְׁאוֹלָה. הִנֵּה הִגַּדְתִּי לְךָ הַיּוֹם אֶת הָאֱמֶת, אִם טוֹב וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ.”

וְכַעֲבֹר רֶגַע הוֹסִיפָה:

“בָּרִי הָיָה לִי שָׁנִים רַבּוֹת קֹדֶם שֶׁנִּפְגַּשְׁתָּ עִמָּהּ – (לָמָּה פָּגְשָׁה אוֹתְךָ, לַאֲסוֹנָהּ – אֵלֶּה הֵם דַּרְכֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁאֵין אָנוּ יְכֹלִים לַהֲבִינָם), כִּי עֲתִידָה אִשָּׁה רַכָּה וַעֲנֻגָּה זוֹ לְהִנָּשֵׂא שֵׁנִית לְאִישׁ, וְאוּלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי מַזָּלָהּ יְהִי רַע כָּל כָּךְ. הַדָּבָר הָיָה בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, זֶה הַיֶּלֶד הָאֻמְלָל, שֶׁבִּגְלָלוֹ בָּאוּ עָלֶיהָ אַחֲרֵי כֵן יִסּוּרִים רַבִּים מִיָּדֶיךָ.”

מַר מוֹרְדְסְטוֹן עָמַד כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה בַּפִּנָּה וְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי דוֹדָתִי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ. אַךְ אָנֹכִי הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי פָנָיו קָדְרוּ בְּשָׁמְעוֹ תּוֹכַחַת דּוֹדָתִי.

“צֵאתְךָ לְשָׁלוֹם, אֲדוֹנִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “וְלֶכְתְּךָ לְשָׁלוֹם! וְאַתְּ, גְבִרְתִּי,” פָּנְתָה דוֹדָתִי פִתְאֹם אֶל מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, “לְכִי לָךְ וְאַל תּוֹסִיפִי לִרְאוֹת אֶת פָּנָי.”

רַק צַיָּר, וְלֹא צַיָּר רָגִיל, יָכֹל הָיָה לְתָאֵר אֶת פְּנֵי דוֹדָתִי, בְּשָׁעָה שֶׁהִבִּיעָה אֶת רִגְשׁוֹת לִבָּהּ גָּלוּי, שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְאֶת פְּנֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אוּלָם צוּרַת הַדִּבּוּר, גַּם תֹּכֶן הָעִנְיָן, הָיוּ מְלֵאִים מֶרֶץ, עַד כִּי לֹא הִרְהִיבָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶם.

שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ יָצְאוּ הָאָח וְהָאָחוֹת מִן הַבַּיִת קוֹמְמִיּוּת, וְדוֹדָתִי הִבִּיטָה אַחֲרֵיהֶם בְּעַד הַחַלּוֹן לִרְאוֹת, אִם לֹא עָבַר חֲמוֹרָם בִּגְבוּלָהּ.

לְאָשְׁרִי, לֹא עָבַר בַּיּוֹם הַהוּא אַף חַמוֹר אֶחָד בִּגְבוּל דוֹדָתִי, וְלָכֵן הָיוּ פָּנֶיהָ טוֹבִים וְנוֹחִים, עַד אֲשֶׁר הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לְחַבְּקָהּ וּלְנַשְׁקָהּ וּלְהוֹדוֹת לָהּ עַל הַחֶסֶד, שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי. אַחֲרֵי כֵן לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ שֶׁל מַר דִּיק, וְגַם הוּא לָחַץ אֶת יָדִי בְּחִבָּה רַבָּה, וְכָל הָעֶרֶב הָיִינוּ שְׂמֵחִים וְטוּבֵי לֵב עַל הַסִּיּוּם הַטּוֹב שֶׁל הַשִּׂיחָה בֵּין דּוֹדָתִי וּבֵין הָאוֹרְחִים.

“דַּע לְךָ, מַר דִּיק, כִּי יַחְדָּו עִמָּדִי תִּהְיֶה גַם אַתָּה מְפַקֵּחַ עַל הַיֶּלֶד הַזֶּה,” קָרְאָה דוֹדָתִי.

“יִשְׂמַח לִבִּי לִהְיוֹת מְפַקֵּחַ עַל בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד,” עָנָה מַר דִּיק.

“טוֹב מְאֹד,” חָזְרָה וְאָמְרָה דוֹדָתִי, “הָעִנְיָּן הַזֶּה כְּבָר נִגְמַר, וְעַתָּה, מַר דִּיק, דַּע לְךָ, כִּי יֵשׁ בְּדַעְתִּי לִקְרֹא אֶת הַנַּעַר בְּשֵׁם טְרוֹטְבוּד.”

“וַדַּאי, וַדַּאי, נִקְרָא לוֹ בְּשֵׁם טְרוֹטְבוּד. וַדַּאי,” קָרָא מַר דִּיק, “שְׁמוֹ יִקָּרֵא בֶּן דָּוִד טְרוֹטְבוּד.”

“טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד יִהְיֶה שְׁמוֹ,” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי.

“אָמְנָם כֵּן, וַדַּאי שֶׁכֵּן הוּא. טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה מַר דִּיק מִתּוֹךְ מְבוּכָה קְצָת.

דּוֹדָתִי הֶחֱזִיקָה בִּשְׁמִי הֶחָדָשׁ, עַד כִּי עַל הַבְּגָדִים הַמְּעַטִּים שֶׁקָּנוּ בִּשְׁבִילִי בְּאוֹתוֹ יוֹם, בְּטֶרֶם לָבְשִׁי אוֹתָם, רָשְׁמָה בְּעֶצֶם יָדָהּ בִּדְיוֹ שֶׁלֹּא תִּמָּחֵק: טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד. גַּם הָחְלַט הַדָּבָר, כִּי שְׁמִי זֶה יְהִי רָשׁוּם עַל כָּל הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁעֲתִידָהּ דוֹדָתִי לִקְנוֹת לִי.

הִנֵּה כִּי כֵּן רָכַשְׁתִּי לִי עַל מִפְתַּן הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים גַּם שֵׁם חָדָשׁ, אַף לָבַשְׁתִּי בְּגָדִים חֲדָשִׁים. עַתָּה כַּאֲשֶׁר גָּזוּ מִלִּבִּי כָּל הַסְּפֵקוֹת, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי יָמִים לֹא מְעַטִּים כְּאִישׁ הַשָּׁרוּי בְּעוֹלָם שֶׁל חֲלוֹמוֹת. לֹא הִרְהַרְתִּי כְּלוּם עַל אֹדוֹת אֶפָּטְרָפְּסַי הַמּוּזָרִים, דּוֹדָתִי וּמַר דִּיק, וְלִבִּי הָיָה רֵיק מִכָּל הַרְהוֹר עַל דְּבַר עֲתִידִי.

רַק שְׁנֵי דְבָרִים בְּרוּרִים קִנְנוּ בְּנַפְשִׁי. בָּרוּר הָיָה כִּי פֶּרֶק חַיַּי בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן תַּם וְנִשְׁלֵם, וְדִבְרֵי יְמֵי חַיַּי בָּעֵת הַהִיא נִרְאוּ לִי בְּעַד הָעֲרָפֶל, בְּמֶרְחָק רַב מִמֶּנִּי. וְעוֹד הָיָה בָּרוּר, כִּי יָרַד הַמָּסָךְ עַל חַיַּי בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי.

מִן הַיּוֹם הַהוּא לֹא הֵרִים אִישׁ אֶת הַמָּסָךְ הַזֶּה. וְגַם אָנֹכִי בְּסִפּוּרִי זֶה לֹא הֲרִימוֹתִיו בִּלְתִּי אִם מְעַט. זִכְרוֹן הַתְּקוּפָה הַהִיא קָשׁוּר בְּלִבִּי עִם זִכְרוֹן עָמָל וּתְלָאָה, יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ וְיֵאוּשׁ נוֹרָא, עַד כִּי לֹא הָיָה בִּי רוּחַ לַחֲקֹר וְלִקְבֹּעַ בְּדִיּוּק, כַּמָּה אָרְכוּ יְמֵי תְּקוּפָה זוֹ בְּחַיָּי. אִם שָׁנָה, אִם פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר – אֵינִי יוֹדֵעַ.

רַב לִי, כִּי הָלְכָה מִמֶּנִּי וְלֹא תָּשׁוּב עוֹד.

 

פֶּרֶק חֲמִשָּׁה־עָשָׂר: הַתְחָלָה חֲדָשָׁה    🔗

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְאָנֹכִי הִתְרָעֵיתִי עִם מַר דִּיק, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר גָּמַר אֶת עֲבוֹדַת יוֹמוֹ, הָיָה יוֹצֵא עִמִּי הַחוּצָה לְהַפְרִיחַ בַּאֲוִיר אֶת נְחַשׁ הַנְּיָר.

מַר דִּיק הָיָה יוֹשֵׁב יוֹם יוֹם וְכוֹתֵב סֵפֶר־זִכְרוֹנוֹת. אַךְ תָּמִיד הָיְתָה עַרְבּוּבְיָה בָּאָה בִּכְתָבָיו, וְלָכֵן הָיָה קוֹרֵעַ אוֹתָם וְחוֹזֵר וּמַתְחִיל מִפֶּרֶק רִאשׁוֹן. סַבְלָנוּתוֹ הָרַבָּה שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה הִפְלִיאָה אֶת לִבִּי. לְמִי נוֹעַד סֵפֶר־הַזִּכְרוֹנוֹת הַזֶּה? וּמַה יֵעָשֶׂה בּוֹ? – שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ לֹא הֶעֱסִיקוּ אֶת מֹחוֹ שֶׁל מַר דִּיק. וְאָמְנָם לְמוֹתָר הֵן, כִּי אִם מֵאָה שָׁנָה יִחְיֶה עוֹד מַר דִּיק, בָּרִי הוּא, כִּי לֹא יִגְמֹר אֶת סִפְרוֹ.

אָכֵן תַּעֲנוּג הָיָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה בְּהַפְרִיחוֹ בַּאֲוִיר אֶת נְחַשׁ הַנְּיָר, אֲשֶׁר עָלָה לִמְרוֹם הָרָקִיעַ. פָּנָיו לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם נוֹחִים וּמְאִירִים כְּמוֹ בְּשָׁעָה זוֹ. וּבִרְאוֹתִי אוֹתוֹ עוֹמֵד וְעֵינָיו נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם, נִדְמָה לִי לִפְעָמִים, כִּי גַם רוּחוֹ מִתְעַלָּה לְמַעְלָה יַחַד עִם נְחַשׁ הַנְּיָר. וּבְשָׁעָה שֶׁהַנָּחָשׁ הָיָה יוֹרֵד לְאַט לְאַט מַטָּה מַטָּה, הָיָה מַר דִּיק מִתְעוֹרֵר מְעַט מְעַט כְּמוֹ מֵחֲלוֹם. וְכַאֲשֶׁר נָח הַנָּחָשׁ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כַּמֵּת, נִרְאָה לִי, כְּאִלּוּ גַם מַר דִּיק יָרַד מִמָּרוֹם וְנָפַל לָאָרֶץ, וּבְכָל לִבִּי הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּצַעֲרוֹ.

וּבָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיְּדִידוּתִי עִם מַר דִּיק הָלְכָה וְחָזְקָה, הָלַךְ וְגָדֵל חִנִּי גַּם בְּעֵינֵי דוֹדָתִי. הִגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי כָךְ, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת מוּעָטִים קִצְּרָה אֶת שְׁמִי הֶחָדָשׁ – סִמָּן שֶׁל חִבָּה יְתֵרָה, – וַתִּקְרָא לִי בְּשֵׁם טְרוֹט. וּבְלִבִּי הִתְעוֹרְרָה הַתִּקְוָה, כִּי אִם יְהִי הַדָּבָר הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ כָּךְ, עָתִיד אֲנִי לָרֶשֶׁת בְּלִבָּהּ שֶׁל דּוֹדָתִי אֶת מָקוֹם אֲחוֹתִי בֶּטְסִי טְרוֹטבוּד.

“טְרוֹט,” קָרְאָה אֵלַי פַּעַם אַחַת דּוֹדָתִי, “אַל לָנוּ לִשְׁכֹּחַ, כִּי לִלְמֹד תּוֹרָה אַתָּה צָרִיךְ.”

כְּבָר דָּאַגְתִּי עַל כִּי הוֹלֵךְ בָּטֵל אֲנִי, וְלָכֵן שָׂמַחְתִּי מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת דִבְרֵי דוֹדָתִי.

“הֲיֵשׁ עִם לִבְּךָ לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר בְּקֶנְטֶרְבּוֹרִי?” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי.

עָנִיתִי, כִּי נָכוֹן אֲנִי בְּחֵפֶץ לֵב לָלֶכֶת לָעִיר הַהִיא, הַסְּמוּכָה לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל דּוֹדָתִי.

“טוֹב וְיָפֶה. הַנָּכוֹן אַתָּה לִנְסֹעַ מָחָר?”

הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לִרְאוֹת אֶת דּוֹדָתִי אוֹמֶרֶת וְעוֹשָׂה, וְלָכֵן לֹא תָּמַהְתִּי כְּלָל עַל אֲשֶׁר פִּתְאֹם הָיָה הַדָּבָר, וְעָנִיתִי: “הֵן.”

“טוֹב וְיָפֶה!” חָזְרָה וְאָמְרָה דוֹדָתִי, "יוֹנֶט, שִׂכְרִי מֶרְכָּבָה לְמָחָר בַּבֹּקֶר לַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית, וְהַלַּיְלָה תִּצְרְרִי אֶת הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל מַר טְרוֹטבוּד, כִּי נוֹסְעִים אָנוּ מָחָר.

לִבִּי עָלֵץ מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת הַפְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה, אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע הִרְהַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה עַל אֲשֶׁר דּוֹאֵג אֲנִי רַק לְעַצְמִי. כִּי הִנֵּה הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי אֶת פְּנֵי מַר דִּיק, וְהִנֵּה קָדְרוּ, בְּהִוָּדַע לוֹ, כִּי בְּקָרוֹב נִפָּרֵד אִישׁ מֵעַל רֵעֵהוּ, וּבָעֶרֶב הַהוּא, כְּשֶׁיָּשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן לְשַׂחֵק עִם דּוֹדָתִי בְּקֻבְיָה, הָיָה מְבֻלְבָּל כָּל כָּךְ וְטָעָה פְּעָמִים רַבּוֹת, עַד אֲשֶׁר גָּעֲרָה בּוֹ דוֹדָתִי וְחָדְלָה לְשַׂחֵק עִמּוֹ.

אַךְ לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע מַר דִּיק מִפִּי דוֹדָתִי, כִּי עָתִיד אֲנִי לִפְעָמִים לָבֹא אֶל בֵּיתָהּ בִּימֵי־שַׁבָּתוֹת, וְהוּא, מַר דִּיק, עָתִיד לִנְסֹעַ אֵלַי בְּכָל יוֹם רְבִיעִי, – נָחָה דַּעְתּוֹ.

אַךְ מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר, בִּשְׁעַת פְּרֵדָתִי מִמֶּנּוּ, הִתְעַצֵּב מַר דִּיק עוֹד פַּעַם, וַיֹּאמֶר לְנַחֵם אֶת נַפְשׁוֹ בְּתִתּוֹ לִי לְמַזְכֶּרֶת אֶת כָּל הוֹנוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב, אַךְ דּוֹדָתִי נָתְנָה לִי רְשׁוּת לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ לֹא יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִים, וְרַק אַחֲרֵי הַפְצָרוֹתָיו נֶעְתְּרָה דוֹדָתִי וַתִּתֶּן לִי רְשׁוּת לְקַבֵּל עֲשָׂרָה. בַּחוּץ נִפְרַדְנוּ זֶה מִזֶּה בְּאַחֲוָה וְרֵעוּת, וּמַר דִּיק לֹא נִכְנַס הַבַּיְתָה קֹדֶם שֶׁנֶּעֶלְמָה הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלָּנוּ מֵעֵינָיו.

דּוֹדָתִי, אֲשֶׁר לֹא שָׂמָה לֵב לְמַה שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת, אָחֲזָה בְּיָדָהּ אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וַתֵּשֶׁב עַל מְקוֹם הָעֶגְלוֹן וַתִּנְהַג אֶת הַסּוּס בְּחָרִיצוּת רַבָּה, לְבַל יִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאל.

כַּאֲשֶׁר יָצָאנוּ מִן הָעִיר וַנִּסַּע בְּדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, פָּנְתָה דוֹדָתִי אֵלַי, בְּשִׁבְתִּי עַל גִּבְעָה קְטַנָּה שֶׁל כָּרִים, וַתִּשְׁאַל:

“הַאִם מְאֻשָּׁר אָתָּה?”

“מְאֻשָּׁר מְאֹד: חֵן חֵן לָךְ, דּוֹדָתִי,” עָנִיתִי.

פְּנֵי דוֹדָתִי הִצְהִיבוּ, וְיַעַן כִּי שְׁתֵּי יָדֶיהָ הָיוּ עֲסוּקוֹת, טָפְחָה לִי עַל רֹאשִׁי בְּשׁוֹטָהּ.

“הַאִם בֵּית־סֵפֶר גָּדוֹל הוּא?” שָׁאַלְתִּי.

“אֵינִי יוֹדַעַת עוֹד מְאוּמָה,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “תְּחִלָּה נָסוּר אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד.”

“הַזֶּה הוּא בַּעַל בֵּית־הַסֵּפֶר?” שָׁאַלְתִּי.

לֹא, טְרוֹט," עָנְתָה דוֹדָתִי, “לוֹ יֵשׁ לִשְׁכַּת סוֹפְרִים.”

לֹא חָקַרְתִּי וְלֹא דָרַשְׁתִּי עוֹד, אַף דּוֹדָתִי לֹא הוֹסִיפָה לְסַפֵּר לִי מְאוּמָה עַל אֹדוֹת הָאִישׁ הַזֶּה, וַנַּעֲסֹק בְּשִׂיחוֹת אֲחֵרוֹת עַד אֲשֶׁר בָּאנוּ אֶל הֵעִיר קֶנְטֶרְבּוֹרִי.

הַיּוֹם הָיָה יוֹם־שׁוּק, וְדוֹדָתִי מָצְאָה מָקוֹם לְהַרְאוֹת אֶת עֹז רוּחָהּ בְּפָרְצָהּ לָהּ דֶּרֶךְ בֵּין הָעֲגָלוֹת, הָעֲרֵבוֹת, עֲרֵמוֹת הַיֶּרֶק וּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁעָמְדוּ עַל מִגְרַשׁ הַשּׁוּק לִמְכִירָה. בְּנֵי הַשּׁוּק שֶׁעָמְדוּ מִסָּבִיב לֹא נָחָה דַּעְתָּם מִנְּסִיעַת מֶרְכַבְתֵּנוּ דֶרֶךְ גְּבוּלָם, וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרֵינוּ גִדּוּפִים, אַךְ דּוֹדָתִי לֹא שָׂמָה לֵב כְּלָל אֲלֵיהֶם. הִיא הָיְתָה עוֹבֶרֶת בִּמְנוּחָה כָּזוֹ גַם בִּגְבוּל אוֹיֵב.

סוֹף סוֹף עָמְדָה מֶרְכַּבְתֵּנוּ לִפְנֵי בַּיִת עַתִּיק מְאֹד, הַבּוֹלֵט אֶל הָרְחוֹב, וְהַקּוֹרוֹת שֶׁקְּצֵיהֶן מְחֻטָּבִים גַּם הֵן בּוֹלְטוֹת, וְיוֹתֵר מִזֶּה בּוֹלְטִים חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת הַנְּמוּכִים עִם הַשְּׂבָכוֹת עַל גַּבָּם, עַד כִּי הַבַּיִת כֻּלּוֹ נִרְאָה בְּדִמְיוֹנִי כְּאִלּוּ גָחֵן לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה עַל מִרְצֶפֶת הָרְחוֹב לְפָנָיו.

מַרְאֵה הַבַּיִת מִבַּחוּץ הָיָה נָקִי מְאֹד. מַנְעוּל הַנְּחֹשֶׁת הָעַתִּיק אֲשֶׁר עַל הַדֶּלֶת, עִם הַקִּשּׁוּטִים תַּבְנִית פֵּרוֹת וּפְרָחִים מַעֲשֵׂה־חוֹטֵב, הָיָה נוֹצֵץ כְּכוֹכָב, שְׁתֵּי מַעֲלוֹת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר בְּסַף הַבַּיִת הָיוּ צְחוֹרוֹת, כְּאִלּוּ כֻּסּוּ בַּד לָבָּן; וְכָל הַפִּנּוֹת וְכָל הַזָּוִיּוֹת, הַקִּשּׁוּטִים וְהַכַּרְכֻּבִּים, הָאֶשְׁנַבִּים וְהַחַלּוֹנוֹת הַמְפֹאֲרִים הָיוּ נְקַיֵּים כַּשֶּׁלֶג הַיּוֹרֵד עַל הַגִּבְעָה.

כַּאֲשֶׁר עָמְדָה הַמֶּרְכָּבָה לִפְנֵי הַפֶּתַח וְעֵינַי נָטוּ אֶל הַבַּיִת, רָאִיתִי וְהִנֵּה פָּנִים חִוְרִים כְּמֵת נִרְאוּ בְּחַלּוֹן קָטֹן אֲשֶׁר בַּקּוֹמָה הַתַּחְתִּית (בְּבִנְיָן קָטֹן, כְּעֵין מִגְדָּל, בִּקְצֵה הַבַּיִת) וְנֶעֶלְמוּ כְּרֶגַע. וּבְעוֹד רֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת בִּדְמוּת קֶשֶׁת וּבַעַל הַפָּנִים הָאֵלֶּה יָצָא אֵלֵינוּ. וְאָמְנָם הָיוּ פָּנָיו חִוְרִים כִּפְנֵי מֵת, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאָה לִי בְּעַד הַחַלּוֹן, אַךְ בְּגִידִי פָנָיו נִרְאֲתָה מִן אַדְמוּמִית, כְּמוֹ בְּעוֹר שֶׁל אֲנָשִׁים צְהֻבֵּי־שֵׂעָר.

הָאִישׁ הַזֶּה גַּם הָיָה צָהֹב – בָּחוּר כְּבֵן חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, (לְפִי הַשְׁעָרָתִי עַתָּה) אַךְ מַרְאֵהוּ כְּגָדוֹל בְּשָׁנִים יוֹתֵר. שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ גְזוּזוֹת וּקְצָרוֹת כְּשִׁלְפֵי שָׂדֶה; עֵינָיו טְרוּטוֹת וְרִיסִים אֵין לָהֶן, וְרַק זֵכֶר קָטֹן שֶׁל גַּבּוֹת יֵשׁ לוֹ, עַד כִּי הָיוּ הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה חֲסֵרוֹת מַחֲסֶה וְצֵל; וְזוֹכֵר אֲנִי, כִּי תָּמַהְתִּי מְאֹד בְּהַרְהֲרִי, כֵּיצַד יָשַׁן בֶּן אָדָם זֶה. הוּא הָיָה בַּעַל קוֹמָה וְאִישׁ גֶּרֶם, לָבוּשׁ שֶׁחוֹרִים, מְעִילוֹ פָּרוּף עַד הַצַּוָּאר, וְיָדַיִם לוֹ אֲרֻכּוֹת וּצְנוּמוֹת כִּידֵי יֶלֶד.

“הַאִם מַר וִיקְפִילְד בְּבֵיתוֹ, אוּרִיָּה הִיףּ?” שָׁאֲלָה דּוֹדָתִי.

“בְּבֵיתוֹ הוּא, גְּבִרְתִּי,” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ, “וְאִם טוֹב בְּעֵינַיִךְ, סוּרִי נָא אֶל הַחֶדֶר הַהוּא.”

וּבְדַבְּרוֹ הוֹרָה בְּיָדוֹ הַצְּנוּמָה עַל הַחֶדֶר שֶׁכִּוֵּן אֵלָיו.

יָרַדְנוּ מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה, וְאֶת הַסּוּס מָסַרְנוּ עַל יַד אוּרִיָּה הִיףּ, וַנָּבֹא אֶל חֶדֶר אָרֹךְ וְנָמוּךְ, אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹתָיו פּוֹנִים אֶל הָרְחוֹב.

עַל גַּבֵּי הַקִּיר, מִמּוּל הָאָח הַגְּדוֹלָה וְהָעַתִּיקָה, הָיוּ תְּלוּיוֹת שְׁתֵּי תְּמוּנוֹת, הָאַחַת: פְּנֵי אִישׁ שֵׂיבָה (אַף כִּי לֹא נִרְאָה כְּאִישׁ זָקֵן) וְגַבּוֹת עֵינָיו שְׁחוֹרוֹת, וְהוּא מַבִּיט עַל צְרוֹר גִּלְיוֹנוֹת כְּרוּכִים יַחְדָּו וּקְשׁוּרִים בְּחוּט שָׁנִי, וְהַשֵּׁנִית: פְּנֵי אִשָּׁה, אֲשֶׁר נִשְׁקְפוּ אֵלַי בְּעֵינַיִם מַבִּיעוֹת שַׁלְוָה וָנֹעַם.

וּבְעוֹדֶנִּי מַבִּיט אַחֲרֵי אוּרִיָּה הִיףּ נִפְתְּחָה דֶלֶת בִּקְצֶה הַחֶדֶר, וְאִישׁ יָצָא לִקְרָאתֵנוּ. לְמַרְאֵהוּ נָטוּ עֵינַי אֶל הַתְּמוּנָה עַל גַּבֵּי הַקִּיר, לִרְאוֹת אִם לֹא יָצְאָה מִמִּסְגַּרְתָּהּ וְעָמְדָה לְפָנֵינוּ חַיָּה, אַךְ הַתְּמוּנָה הָיְתָה תְּלוּיָה עַל מְקוֹמָהּ. וְכַאֲשֶׁר הָלַךְ וְקָרַב אֵלֵינוּ הָאִישׁ, רָאִיתִי כִּי זָקֵן מְעַט מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִיֵּר הַצַּיָּר אֶת תְּמוּנָתוֹ.

“מָרַת בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד,” קָרָא הָאִישׁ, “אָנָּא, בּוֹאִי, טָרוּד הָיִיתִי שָׁעָה קַלָּה, הֲלֹא תִּסְלְחִי לִי. הֵן יָדַעַתְּ אֶת נִמּוּקָי. אֵין בְּחַיַּי אֶלָּא נִמּוּק אֶחָד.”

דּוֹדָתִי אָמְרָה לוֹ חֵן חֵן וַנָּבֹא אֶל חַדְרוֹ, אֲשֶׁר מַרְאֵה לִשְׁכַּת סוֹפְרִים לוֹ, עִם הַפִּנְקָסִים, הַגִּלְיוֹנוֹת וְהַמַּחְבָּרוֹת. חַלּוֹנוֹתָיו פּוֹנִים אֶל גַּן, וְסָמוּךְ לַכֹּתֶל עוֹמֵד אֲרוֹן בַּרְזֶל.

“וּבְכֵן, מָרַת טְרוֹטְבוּד,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, זֶה הָאִישׁ שֶׁיָּצָא לִקְרָאתֵנוּ (עוֹרֵךְ־דִּין וְנֶאֱמַן בֵּיתוֹ שֶׁל אִישׁ עָשִׁיר), “מָה הָרוּחַ שֶׁהֵבִיאָה אוֹתָךְ הֲלוֹם? אֲקַוֶּה, כִּי לֹא רוּחַ רָעָה הִיא זוֹ.”

“לֹא,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “הַפַּעַם לֹא בָּאתִי לִשְׁאֹל בְּעִנְיְנֵי דָת וָדִין.”

“טוֹב וְיָפֶה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “יִשְׂמַח לִבִּי כִּי בָאת לְרַגְלֵי עִנְיָנִים נְעִימִים יוֹתֵר.”

שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הָיוּ עַתָּה לְבָנוֹת, אַף כִּי גַבּוֹת עֵינָיו עוֹדָן שְׁחוֹרוֹת, פָּנָיו הָיוּ נְעִימִים מְאֹד וְנִרְאוּ לִי יָפִים. הָאַדְמוּמִית בִּלְחָיָיו עוֹרְרָה בִּי מַחֲשָׁבָה, עַל פִּי הַקַּבָּלָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי מִפֵּגוֹטִי, כִּי מָצוּי הוּא הָאִישׁ אֵצֶל יַיִן אָדֹם; נִדְמָה לִי, כִּי גַם קוֹלוֹ גַם כְּרֵסוֹ מְעִידִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים נְקִיִּים מְאֹד, וְכָל מַרְאֵהוּ הָיָה נָאֶה.

“זֶה הוּא בֶּן אָחִי,” קָרְאָה דּוֹדָתִי.

“לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל, כִּי בֶּן־אָח לָךְ,” עָנָה מַר וִיקְפִילְד.

כְּלוֹמַר, בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אָחִי הוּא הַנַּעַר הַזֶּה," אָמְרָה דוֹדָתִי.

“בְּחַיַּי, גַּם לֹא יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ לָךְ קָרוֹב כָּזֶה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד.

“הִנֵּה אִמַּצְתִּיו לִי כְּבֵן,” עָנְתָה דוֹדָתִי בְּנִדְנוּד יָד, כְּאוֹמֶרֶת: אַחַת הִיא לָהּ, אִם יָדַע אוֹ לֹא יֶדַע, “וְאָבִיא אוֹתוֹ הֲלוֹם לְמָסְרוֹ לְבֵית־סֵפֶר, שֶׁבּוֹ יִתְחַנֵּךְ וְיִקְנֶה דַעַת. וְעַתָּה הַגִּידָה לִי, אֵיפֹה אֶמְצָא בֵּית סֵפֶר כָּזֶה, מַה הוּא, וְעוֹד וָעוֹד.”

“קֹדֶם שֶׁאַשִּׂיא לָךְ עֵצָה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “אֶשְׁאָלְךָ שְׁאֵלָתִי הַיְשָׁנָה, הַיְדוּעַה לָךְ: מָה הַנִּמּוּק שֶׁיֵּשׁ לָךְ בְּמַעֲשָׂיִךְ.”

“יִגְעַר בְּךָ הַשָּׂטָן!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אָדָם צוֹלֵל בְּמַיִם אַדִּירִים לְהַעֲלוֹת נִמּוּקִים, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְנֶגֶד עֵינָיו! רוֹצָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַנַּעַר מְאֻשָּׁר וּמוֹעִיל בַּחַיִּים.”

“לְפִי דַעְתִּי, אֵין זֶה אֶלָּא נִמּוּק מְעֹרָב,” עָנָה מַר וִיקְפִילְד, בְּנַעַנְעוֹ בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ קָל.

“הַקֵּץ לְדִבְרֵי רוּחַ!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “לְפִי דְּבָרֶיךָ, יֵשׁ לְךָ בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ רַק נִמּוּק אֶחָד בָּרוּר. אֲבָל הֵן לֹא תֹּאמַר בְּלִבְּךָ, כִּי אַתָּה הוּא הָאִישׁ הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, הַיּוֹדֵעַ בָּרוּר אֵת אֲשֶׁר לְפָנָיו?”

“הוֹי, אוּלָם הַנִּמּוּק הָאֶחָד שֶׁיֵּשׁ לִי הוּא הַיְסוֹד שֶׁל כָּל חַיֵּי,” הֵשִׁיב הָאִישׁ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “בְּנֵי אָדָם יֵשׁ לָהֶם נִמּוּקִים לַעֲשָׂרוֹת וּלְמֵאוֹת, וְלִי יֵשׁ רַק אֶחָד וּמְיֻחָד. זֶה הוּא הַהֶבְדֵּל. אַךְ דָּבָר זֶה אֵינוֹ מִן הָעִנְיָן הַפַּעַם. הֲלֹא תְּבַקְּשִׁי בֵּית־סֵפֶר? וְרוֹצָה אַתְּ, עַל פִּי נִמּוּקַיִךְ, לִמְצֹא אֶת הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם.”

דּוֹדָתִי נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ לְאוֹת שֶׁל הַסְכָּמָה.

“בְּבֵית־הַסֵּפֶר הַמֻּבְחָר שֶׁיֵּשׁ בְּעִירֵנוּ,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “לֹא יוּכַל בֶּן אָחִיךְ לִמְצֹא לוֹ מָעוֹן וּמָזוֹן.”

“הַאִם לֹא יִמְצָא זֹאת בְּבַיִת אַחֵר?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

מַר וִיקְפִילְד עָנָה כִּי אֶפְשָׁר הַדָּבָר. וְאַחֵר מַשָּׂא־וּמַתָּן קָצָר הִצִּיעַ לִפְנֵי דּוֹדָתִי, כִּי תֵלֵךְ עִמּוֹ לִרְאוֹת בְּעֵינֶיהָ אֶת בֵּית־הַסֵּפֶר לָדַעַת אֶת טִיבוֹ, גַּם יֵלְכוּ יַחְדָּו לְבַקֵּשׁ לִי אַכְסַנְיָה הֲגוּנָה. דּוֹדָתִי הִסְכִּימָה, וּכְבָר הָיִינוּ נְכוֹנִים שְׁלָשְׁתֵּנוּ לָצֵאת מִן הַבַּיִת, אַךְ מַר וִיקְפִילְד אָמַר:

“אוּלַי יֵשׁ לוֹ לִידִידֵנוּ הַקָּטֹן נִמּוּק לִבְלִי לֶכֶת עִמָּנוּ? מוּטָב לוֹ שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת.”

תְּחִלָּה לֹא אָבְתָה דוֹדָתִי שְׁמֹעַ, אַךְ לְאַחַר שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ, כִּי רְצוֹנִי לְהִשָּׁאֵר פֹּה, הִסְכִּימָה לְכָךְ, וָאָשׁוּב אֶל חֲדַר הַלִּשְׁכָּה וָאֵשֵׁב שָׁם עַל כִּסְּאִי לְהַמְתִּין עַד שׁוּבָם.

כִּסְּאִי עָמַד נוֹכַח מִשְׁעוֹל צַר, מוֹבִיל אֶל חֶדֶר קָטֹן, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב אוּרִיָּה הִיףּ וְעָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ לְאַחַר שֶׁהִכְנִיס אֶת הַסּוּס אֶל הָאֻרְוָה. מִתְּחִלָּה נִדְמָה לִי, כִּי אֵין הוּא רוֹאֶה אוֹתִי, כִּי צְרוֹר הַגִּלְיוֹנוֹת וְהַכְּתָבִים הַתְּלוּיִים עַל גַּבֵּי הַקִּיר הִפְסִיקוּ בֵּינֵינוּ, אַךְ אַחֲרֵי כֵן נוֹכַחְתִּי, כִּי לֹא גָּרַע הָאִישׁ עֵינָיו מִמֶּנִּי. לַשָּׁוְא הִתְאַמַּצְתִּי לְהִסָּתֵר מִפָּנָיו, בְּעָמְדִי לְיַד הַקִּיר לְהִסְתַּכֵּל בְּמַפַּת־הָאָרֶץ אוֹ בְּשָׁקְעִי בָּעִתּוֹן הַמֻּנָּח לְפָנָי. עֵינָיו הטְרוּטות שֶׁל אוּרִיָּה הִיףּ, שֶׁנִּרְאוּ לִי כִּשְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת אֲדֻמּוֹת, תָּרוּ אַחֲרָי, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהֲרִימוֹתִי עֵינַי לְמוּלָן, רָאִיתִי אוֹתָן עוֹלוֹת אוֹ יוֹרְדוֹת.

סוֹף סוֹף בָּאָה גְאֻלָּתִי, כִּי שָׁבוּ דוֹדָתִי וּמַר וִיקְפִילְד לְאַחַר שֶׁשָּׁהוּ שָׁעָה רַבָּה. בֵּית־הַסֵּפֶר אָמְנָם מָצָא חֵן בְּעֵינֵי דּוֹדָתִי, אַךְ אַכְסַנְיָה נָאָה לִי לֹא נִמְצָאָה.

“אָכֵן עִנְיָן רָע הוּא, טְרוֹט,” קָרְאָה אֵלַי דּוֹדָתִי, “וְאֵינִי יוֹדַעַת מַה לַעֲשׂוֹת.”

“אָמְנָם מִכְשׁוֹל קָטֹן הוּא עַל דַּרְכֵּךְ,” נַעְנָה מַר וִיקְפִילְד, “אַךְ אָנֹכִי אַגִּיד לָךְ, מָרַת טְרוֹטְבוּד, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי.”

“מָה?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

“יֵשֵׁב בֶּן אָחִיךְ לְפִי שָׁעָה בְּבֵיתִי, נַעַר שָׁקֵט הוּא, אֲשֶׁר לֹא יַפְרִיעַ מְנוּחָתִי, וּבֵיתִי הוּא מְרֻוָּח וְשַׁאֲנָן כְּבֵית נְזִירִים. יֵשֶׁב־נָא הַנַּעַר עִמָּנוּ.”

רָאִיתִי בִּפְנֵי דוֹדָתִי, כִּי הַצָּעָה זוֹ מָצְאָה חֵן בְּעֵינֶיהָ מְאֹד, אַךְ מִפְּנֵי הַנִּמּוּס לֹא אָמְרָה מִיָּד “הֵן.”

“שְׁמָעִינִי, מָרַת טְרוֹטְבוּד,” הוֹסִיף מַר וִיקְפִילְד, “זוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לָצֵאת מִן הַמֵּצָר. הֲלֹא אָמַרְתִּי, כִּי הַדָּבָר הוּא רַק לְפִי שָׁעָה. אִם נִרְאֶה כִּי לֹא טוֹב הוּא לְאֶחָד מֵאִתָּנוּ, יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת בֵּיתִי. וּבֵינָתַיִם יְהִי לוֹ פְּנַאי לְבַקֵּשׁ לוֹ דִירָה אַחֶרֶת נָאָה מִזּוֹ. אֵין טוֹב לָךְ אֵפוֹא מֵאֲשֶׁר לְהַשְׁאִיר לְעֵת עַתָּה אֶת הַנַּעַר בְּבֵיתֵנוּ.”

“אַסִּירַת תּוֹדָה אֲנִי לְךָ” עָנְתָה דוֹדָתִי, “וְהוּא גַם הוּא… אֲבָל…”

“שְׁמָעִינִי! הֵן אֲנִי מֵבִין אֶת כַּוָּנָתֵךְ,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “אֵין אַתְּ רוֹצָה בְּמַתְּנַת חִנָּם, מָרַת טְרוֹטְבוּד. וּבְכֵן הָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ לְשַׁלֵּם שְׂכַר אֲרֻחָתוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינַיִךְ, אָמְנָם לֹא אַרְבֶּה מְאֹד בִּמְחִיר דִירָתִי, אַךְ שַׁלֵּם תְּשַׁלְּמִי, אִם רְצוֹנֵךְ בְּכָךְ.”

“אִם כֵּן,” עָנְתָה דוֹדָתִי," אֶשְׂמַח מְאֹד לְהַשְׁאִירוֹ בְּבֵיתֶךָ, אַף כִּי חַסְדְּךָ עִמָּדִי לֹא יִמְעֵט גַּם עָתָּה."

“קוּמוּ אֵפוֹא וְנִרְאֶה אֶת פְּנֵי בַּעֲלַת־בֵּיתִי הַקְּטַנָּה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד.

עָלִינוּ בְּמַעֲלוֹת עַתִּיקוֹת וְנָאוֹת אֶל חֲדַר־אוֹרְחִים עַתִּיק, אֲשֶׁר בּוֹ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה חַלּוֹנוֹת, הַנִּשְׁקָפִים אֶל הָרְחוֹב. רְהִיטֵי הַחֶדֶר אַף הֵם הָיוּ עַתִּיקִים וְנָאִים, עִם פְּסַנְתֵּר יָפֶה וְעִם עֲצִיצֵי־פְרָחִים. וְכָל הַחֶדֶר נִרְאָה כְּאִלּוּ עָשׂוּי הוּא פִּנּוֹת וְזָוִיּוֹת רַבּוֹת, וּבְכָל אַחַת מֵהֶן עָמַד שֻׁלְחָן קָטֹן אוֹ אָרוֹן יָפֶה, שִׁדָּה שֶׁל סְפָרִים מְפֹאָרָה אוֹ דַּרְגָּשׁ מְרֻפָּד. כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי עֵינַי בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, נִדְמָה לִי, כִּי זוֹ הִיא הַיּוֹתֵר נְעִימָה בְּכָל הַחֶדֶר, אַךְ נָשָׂאתִי עֵינֵי וָאֶרְאֶה פִּנָּה שֵׁנִית נְעִימָה מִמֶּנָּה. וּבַכֹּל וְעַל הַכֹּל שָׂרַר הַנִּקָּיוֹן הַנִּפְלָא, אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל הַבַּיִת מִבַּחוּץ.

מַר וִיקְפִילְד הִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת בִּקְצֵה אַחַד הַקִּירוֹת, וְנַעֲרָה כְּבַת גִּילִי יָצְאָה לִקְרָאתוֹ וַתְּנַשֵּׁק לוֹ. בְּפָנֶיהָ רָאִיתִי אוֹתָהּ הַשַּׁלְוָה וְאוֹתוֹ הַנֹּעַם, אֲשֶׁר בִּפְנֵי הָאִשָּׁה, שֶׁאֶת תְּמוּנָתָהּ רָאִיתִי בַּחֶדֶר הַתַּחְתּוֹן. נִדְמָה לִי, כִּי הַתְּמוּנָה גָדְלָה וַתְּהִי לְאִשָּׁה, וְאוּלָם גּוּף הָאִשָּׁה נִשְׁאַר בְּיַלְדוּתוֹ.

אָמְנָם פָּנֶיהָ שֶׁל הַיַּלְדָּה הָיוּ מַבְהִיקִים וְהִבִּיעוּ אֹשֶׁר, אַךְ עַל כָּל הֲלִיכוֹתֶיהָ הָיְתָה שְׁפוּכָה שַׁלְוָה, רוּחַ תֹּם וְעַנְוָה, אֲשֶׁר לֹא שָׁכַחְתִּי וְלֹא אֶשְׁכַּח כָּל יְמֵי חַיָּי.

“זוֹ הִיא בַּעֲלַת בֵּיתִי הַקְּטַנָּה,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “בִּתִּי אַגְנֶס.”

וּבְשָׁמְעִי אֶת קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים, וּבִרְאוֹתִי אֶת פָּנָיו, בְּשָׁעָה שֶׁאָחַז בִּידֵי הַקְּטַנָּה, יָדַע לִבִּי, מָה הוּא הַנִּמּוּק הַיָּחִיד, יְסוֹד חַיָּיו שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה.

פְּנֵי הַנַּעֲרָה הָיוּ כְּבֵדִים וּמְתוּנִים, כְּמוֹ שֶׁיָּאֶה לְבַעֲלַת בַּיִת עַתִּיק זֶה, וּצְרוֹר שֶׁל מַפְתֵּחוֹת תָּלוּי לָהּ בְּצִדָּהּ.

הִיא שָׁמְעָה בְּפָנִים יָפוֹת מִפִּי אָבִיהָ אֶת הַדְּבָרִים עַל אֹדוֹתָי. וּבְכַלוֹתוֹ לְדַבֵּר, הִצִּיעָה לִפְנֵי דוֹדָתִי לַעֲלוֹת אֶל הַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה וְלִרְאוֹת אֶת הַחֶדֶר הַמְיֻחָד לִי. עָלִינוּ כֻּלָּנוּ יַחְדָּו, וְהִיא הָלְכָה לְפָנֵינוּ. הַחֶדֶר הָיָה נָאֶה וְנָעִים מְאֹד.

גַּם אֲנִי גַּם דּוֹדָתִי שָׂמַחְנוּ מְאֹד, כִּי הִקְרָה אֱלֹהִים לְפָנֵינוּ בַּיִת כָּזֶה, וַנֵּרֵד אֶל חֲדַר הָאֹרְחִים מִתּוֹךְ קוֹרַת־רוּחַ.

דּוֹדָתִי מֵאֲנָה לְהִשָּׁאֵר עַד סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, בְּאָמְרָהּ כִּי נֶחְפְּזָה הִיא לָשׁוּב לְבֵיתָהּ. וּמַר וִיקְפִילְד אֲשֶׁר יָדַע כִּי דוֹדָתִי רְגִילָה לַעֲמֹד עַל דַּעְתָּהּ, לֹא הִפְצִיר בָּהּ, וְרַק הִגִּישׁוּ לְפָנֶיהָ פַּרְפְּרָאוֹת, כִּי תִּסְעַד מְעַט אֶת לִבָּהּ.

אַגְנֶס שָׁבָה אֶל אוֹמַנְתָּהּ, וּמַר וִיקְפִילְד שָׁב אֶל לִשְׁכָּתוֹ, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי עִם דּוֹדָתִי בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה קֹדֶם פְּרִידָתֵנוּ.

הִיא אָמְרָה לִי, כִּי בְּבֵיתוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד לֹא אֶחְסַר לִי מְאוּמָה: וּבְטֶרֶם תִּפָּרֵד מֵעִמִּי דִבְּרָה אֵלַי דִּבְרֵי חִבָּה וַתִּתֶּן־לִי עֵצוֹת טוֹבוֹת.

“טְרוֹט,” גָּמְרָה דוֹדָתִי אֶת דְּבָרֶיהָ, “יִהְיוּ נָא מַעֲשֶׂיךָ נָאִים לְךָ וְלִי וּלְמַר דִּיק, וֵאלֹהִים יְהִי עִמָּךְ.”

לִבִּי הָיָה מָלֵא רֶגֶשׁ תּוֹדָה, וּמִפִּי יָצְאוּ הַמִּלִּים “חֵן חֵן,” וָאֶשְׁלַח אֶת בִּרְכָּתִי שָׁלוֹם לְמַר דִּיק.

“אַל נָא, בְּנִי,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “תַּעֲשֶׂה נְבָלָה, אַל נָא תּוֹצִיא מִפִּיךְ דְּבַר שֶׁקֶר, אַל נָא תַּקְשֶׁה אֶת לִבֶּךָ. הַרְחֵק, טְרוֹט, מִשָּׁלֹשׁ הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, אָז יִבְטַח לִבִּי בָּךְ.”

הִבְטַחְתִּי לָהּ, עַד כַּמָּה שֶׁהָיָה בְּיָדִי, כִּי לֹא אַכְזִיב אֶת תִּקְוָתָהּ וְלֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת חַסְדָהּ עִמָּדִי.

“הִנֵּה הַמֶּרְכָּבָה עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַפֶּתַח,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “אֲנִי הוֹלֶכֶת, וְאַתָּה שֵׁב נָא פֹּה.”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חִבְּקָה אוֹתִי דוֹדָתִי בְּחִפָּזוֹן וַתֵּצֵא מִן הַבַּיִת, וְאֶת הַדֶּלֶת סָגְרָה אַחֲרָי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עָלָה עַל לִבִּי, כִּי הִרְגַּזְתִּי בְּמַשֶּׁהוּ אֶת רוּחַ דּוֹדָתִי, וְלָכֵן מִהֲרָה לְהִפָּרֵד מֵעָלַי; אַךְ בְּהַבִּיטִי אֶל הָרְחוֹב וּבִרְאוֹתִי אֶת דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת בַּמֶּרְכָּבָה וְעֵינֶיהָ מָשְׁפָּלוֹת, בַּנְתִּי לְרוּחָהּ וְדַנְתִּי אוֹתָהּ לְכַף זְכוּת.

בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת, זְמַן סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם בְּבֵיתוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד, הִתְעוֹרַרְתִּי וָאָכִין אֶת עַצְמִי לְסַכִּינִי וּלְמַזְלֵגִי.

אַגְנֶס הִמְתִּינָה בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים, וְאַחֲרֵי כֵן יָצְאָה מִשָּׁם יַחַד עִם אָבִיהָ, וַתֵּשֶׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן מִמּוּלוֹ. סָפֵק הוּא, אִם הָיָה אָדָם זֶה אוֹכֵל פִּתּוֹ בְּאֵין בִּתּוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו.

אַחֲרֵי הַסְעֻדָּה יָרַדְנוּ אַל חֲדַר הָאוֹרְחִים. שָׁם בְּפִנָּה נְעִימָה הֶעֱמִידָה אַגְנֶס עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי אָבִיהָ כּוֹסוֹת וּבַקְבּוּק יַיִן. וְהִרְהוּר בָּא אֶל לִבִּי, כִּי יַיִן זֶה לֹא הָיָה נוֹתֵן רֵיחַ, אִלּוּ הִגִּישָׁה אוֹתוֹ יָד אַחֶרֶת.

מַר וִיקְפִילְד יֵשֵׁב כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת לִפְנֵי יֵינוֹ וַיִּשְׁתְּ מִמֶּנּוּ לֹא מְעַט, וּבָהּ בְּשָׁעָה יָשְׁבָה אַגְנֶס לִפְנֵי הַפְּסַנְתֵּר, נִגְּנָה וְשׂוֹחֲחָה עִם אָבִיהָ וְעִמִּי.

הָאָב הָיָה עַל פִּי רֹב עַלִּיז וְטוֹב לֵב, אַךְ פְּעָמִים נָחוּ עֵינָיו עַל בִּתּוֹ, וְהוּא שָׁקַע בְּהַרְהוֹרִים וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. אַךְ בִּתּוֹ הִכִּירָה בָּזֶה תֵּכֶף וַתֵּפֶן אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה אוֹ קָרְבָה אֵלָיו בְּחִבָּה, וְאָז הִתְעוֹרֵר מִמַּחְשְׁבוֹתָיו וַיּוֹסֵף לִשְׁתּוֹת אֶת יֵינוֹ.

לַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ הֵכִינָה אַגְנֶס מִשְׁתֵּה־טֵה, וְהִיא יָשְׁבָה בָּרֹאשׁ לִמְזוֹג כּוֹסוֹת לְכֻלָּנוּ. וְכַעֲבֹר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת קָרְבָה אֶל אָבִיהָ, וְהוּא חִבְּקָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְנָשַׁק לָהּ קֹדֶם שֶׁהָלְכָה אֶל חֲדַר־הַמִּטּוֹת. אָז סָר אֶל לִשְׁכָּתוֹ, אֲשֶׁר נֵרוֹת הָדְלְקוּ שָׁם. אַף אָנֹכִי עָלִיתִי אֶל חַדְרִי.

אַךְ בְּמֶשֶׁךְ הָעֶרֶב יָרַדְתִּי אֶל הַפֶּתַח וָאֲטַיֵּל שָׁעָה קַלָּה לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב לְהַבִּיט עוֹד אֶל הַבָּתִּים הָעַתִּיקִים. וּבְלִבִּי הִרְהַרְתִּי, כִּי בִימֵי נְדוּדַי עָבַרְתִּי דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת, אַף עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בּוֹ הַיּוֹם, וְלֹא עָלָה כְּלָל עַל לִבִּי, כִּי פֹּה אֶמְצָא אֶת הַמְּנוּחָה.

בְּשׁוּבִי רָאִיתִי אֶת אוּרִיָּה הִיףּ סוֹגֵר אֶת דַּלְתוֹת הַלִּשְׁכָּה. לִבִּי הָיָה מָלֵא יְדִידוּת אֶל כָּל בְּנֵי הָאָדָם, לָכֵן נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו לְדַבֵּר עִמּוֹ, וּבְהִפָּרְדִי מִמֶּנּוּ הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי. אַךְ אוֹי, מַה מְזֻהָמָה הָיְתָה יָד זוֹ! טְמֵאָה לְמַגָּע וּמְאוּסָה לְמַרְאֶה! שָׁעָה רַבָּה אַחֲרֵי כֵן שִׁפְשַׁפְתִּי אֶת יָדִי לְחַמְמָהּ וְלִמְחוֹת מֵעָלֶיהָ אֶת רֹשֶׁם יָדוֹ שֶׁל זֶה.

יָד זוֹ עוֹרְרָה בִּי גֹעַל נֶפֶשׁ, עַד כִּי בְּבוֹאִי אֶל חַדְרִי הִרְגַּשְׁתִּי עוֹד אֶת קְרִירוּתָהּ וְלֵחוּתָהּ. וּבְעָמְדִי נִשְׁעָן עַל סַף־הַחַלּוֹן וּבִרְאוֹתִי בִּקְצֵה הַקּוֹרָה תַּבְנִית גֻּלְגֹּלֶת, נִדְמָה לִי, כִּי אוּרִיָּה הִיףּ מִסְתַּתֵּר שָׁם, וָאֲמַהֵר לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן.

 

פֶּרֶק שִׁשָּׁה־עָשָׂר: נַעַר חָדָשׁ אֲנִי לְכָל דָּבָר    🔗

בַּיּוֹם הַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, לְאַחַר פַּת שַׁחֲרִית, נִכְנַסְתִּי שׁוּב לְתוֹרָה, הָלַכְתִּי אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר בְּלִוְיַת מַר וִיקְפִילְד, וַנָּבֹא אֶל בִּנְיָן גָּדוֹל הַמֻּקָּף חָצֵר, וְהַבָּיִת כֻּלּוֹ אוֹמֵר חֲשִׁיבוּת, עַד כִּי גַם הָעוֹרְבִים וְהַתּוֹרִים, הַיּוֹרְדִים מֵעַל מִגְדְּלֵי בֵּית־הַכְּנִיסָה עַל כִּכַּר הֶחָצֵר לִלְקֹט שָׁם פֵּרוֹרִים, מְטַיְּלִים מִתּוֹך חֲשִׁיבוּת רַבָּה. עַד מְהֵרָה הִתְוַדַּעְתִּי אֶל מְחַנְּכִי הֶחָדָשׁ, דָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג.

לְמַרְאִית עַיִן הָיָה הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג חָלוּד, כְּמוֹ שַׁעַר הַבַּרְזֶל מִחוּץ לַבַּיִת, וּפָנָיו הִבִּיעוּ כֹּבֶד וּמְתִינוּת רַבָּה. הוּא יָשַׁב בַּחֲדַר הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ. בְּגָדָיו לֹא הָיוּ נְקִיִּים מְאֹד, שַׂעֲרוֹת רֹאֹשׁוֹ לֹא הָיוּ סְרוּקוֹת כָּרָאוּי, נְעָלָיו לֹא הָיוּ פְּרוּפוֹת, וְנִרְאוּ כְּאִלּוּ פָּתְחוּ פִּיהֶן מִתּוֹךְ פִּהוּק. וְכַאֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו בִּי, עָלָה עַל לִבִּי זֵכֶר הַסּוּס הַזָּקֵן וְהָעִוֵּר שֶׁהָיָה מְלַחֵךְ אֶת הָעֵשֶׂב בִּשְׂדֵה הַקְּבָרוֹת אֲשֶׁר בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן.

הוּא הוֹשִׁיט לִי יָדוֹ לְשָׁלוֹם, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי מַה לַעֲשׂוֹת, כִּי נְבוּכוֹתִי מְאֹד.

חֲדַר הַלִּמּוּדִים הָיָה חֶדֶר נָאֶה וּמְרֻוָּחַ בִּקְצֵה הַבַּיִת וְחַלּוֹנוֹתָיו סְמוּכִים אֶל גַּן נָעוּל שֶׁל הַדָּקְטוֹר, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִרְאוּ הַשְּׁזִיפִים הַבְּשֵׁלִים לְיַד הַכֹּתֶל הַדְּרוֹמִי. כַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים נְעָרִים יָשְׁבוּ לְפָנַי סִפְרֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַסְנוּ. כֻּלָּם קָמוּ מִמּוֹשָׁבָם לְבָרֵךְ אֶת הַדָּקְטוֹר בִּרְכַּת הַבֹּקֶר, וּבִרְאוֹתָם אֶת מַר וִיקְפִילְד בָּא עִמִּי נִשְׁאָרוּ עוֹמְדִים.

“הִנֵּה תַּלְמִיד חָדָשׁ, אֲדוֹנַי הַצְּעִירִים,” קָרָא הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, “טְרוֹטְבוּד קָפֶּרְפִילְד שְׁמוֹ.”

אֶחָד מִן הַנְּעָרִים, אֲדַמְס שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה “הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן”, יָצָא לִקְרָאתִי לְבָרְכֵנִי בְּשֵׁם כָּל הַחֲבֵרִים, מַרְאֵהוּ הָיָה כְּמַּרְאֵה כֹּהֵן צָעִיר בְּצַוְּרוֹנוֹ הַלָּבָן, אַךְ פָּנָיו הָיוּ נוֹחִים וּמְאִירִים. הוּא הֶרְאָה לִי אֶת מְקוֹם מוֹשָׁבִי, אַף הִצִּיגַנִי לִפְנֵי הַמּוֹרִים בְּדִבְרֵי חֵן, אֲשֶׁר הָיוּ מְסֻגָּלִים לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחִי, אִלּוֹ הָיָה רוּחִי מְסֻגָל לְהֵרָגַע.

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זָר וּמוּזָר פֹּה. נִדְמָה לִי, כִּי זֶה שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד לֹא יָשַׁבְתִּי בֵּין נְעָרִים בְּגִילִי, אַף לֹא הָיוּ לִי חֲבֵרִים אֲחֵרִים, מִלְּבַד מִיק וַלְקֶר וּבוּלְבּוּס הַקִּמְחִי. לִבִּי יָדַע, כִּי עֵינֵי רָאוּ מַרְאוֹת כָּאֵלֶה, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא יִרְאֶה אַף אֶחָד מֵהַנְּעָרִים הַיּוֹשְׁבִים פֹּה. וְעַל רֹאשִׁי עָבְרוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה תְּלָאוֹת, כְּאִלּוּ הָיִיתִי גָּדוֹל בַּשָּׁנִים. וְלָכֵן נִדְמָה לִי, כִּי הוֹנָאָה הִיא זוֹ לָבוֹא הֲלוֹם וְלַשֶׁבֶת כְּתַלְמִיד קָטֹן וְתָמִים.

בִּימֵי מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי, אִם רַבִּים אוֹ מְעַטִּים הָיוּ, שָׁכַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׂחֲקֵי הַנְּעָרִים וְשֵׁעֲשוּעֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר הָיִיתִי עַתָּה לֹא מָהִיר וְלֹא חָרוּץ בְּמִשְׂחַק פָּשׁוּט שֶׁבַּפְּשׁוּטִים, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְתִּי לְפָנִים נִשְׁכְּחוּ מִלִּבִּי מִתּוֹךְ הַדְּאָגוֹת הַפְּעוֹטוֹת, אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת חַיַּי יוֹמָם וָלַיְלָה, עַד כִּי עַתָּה בְּעָמְדִי לַבְּחִינוֹת לֹא יָדַעְתִּי מְאוּמָה, וְלָכֵן הֱשִׁיבוּנִי בַּמַּחְלָקָה הַנְּמוּכָה שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר.

רַבָּה הָיְתָה דַאֲגָתִי, בְּזָכְרִי כִּי חָסֵר אֲנִי דַעַת, מַה שֶׁנַּעַר בֶּן גִּילִי מֵחֻיָּב לִקְנוֹת, וְאוּלָם דַּאֲגָתִי גָדְלָה שִׁבְעָתַיִם, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי, כִּי הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי יוֹדֵע מַרְחִיקִים אוֹתִי מֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מִן הַדְּבָרִים שֶׁאֵינִי יוֹדֵע.

הִרְהַרְתִּי: מֶה הָיוּ אוֹמְרִים הַנְּעָרִים, אִלּוּ יָדְעוּ, כִּי יוֹצֵא וְנִכְנָס הָיִיתִי בְּבֵית הַסֹּהַר? וּמִי בְּכָל הַנְּעָרִים יֵשׁ לוֹ כָּמוֹנִי מוֹדַע כְּמַר מִיקוֹבֶר אֲשֶׁר לָקַחְתִּי חֵלֶק בִּמְכִירוֹתָיו, בְּמַשְׁכְּנוֹתָיו, וּבִסְעֻדּוֹתָיו?

וּמִי יוֹדֵע, – הִרְהַרְתִּי שׁוּב, –אוּלַי רָאָה אוֹתִי אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים בְּעָבְרִי דֶרֶךְ קֶנְטֶרְבּוֹרִי אוֹבֵד דֶּרֶךְ וְלָבוּשׁ סְחָבוֹת, וְהִיא יַכִּירֵנִי הַיּוֹם? וּמַה יֹאמְרוּ אֵלֶּה הַנְּעָרִים, אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא נֶחֱשָׁב בְעֵינֵיהֶם, בְּהִוָּדַע לָהֶם, אֵיךְ קָבַצְתִּי אֶת פְּרוּטוֹתַי לִקְנוֹת פַּת לֶחֶם אוֹ כּוֹס שֵׁכָר? וּמַה גָּדוֹל וְעָצוּם הָיָה הָרֹשֶׁם, אִלּוּ נוֹדַע לַנְּעָרִים הַתְּמִימִים הָאֵלֶּה, לְחֶרְפָּתִי, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת חַיֵּי לָנְדּוֹן וְחוּצוֹתֶיהָ בְּכָל כִּעוּרָם?

כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה חָלְפוּ בְּמֹחִי בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְשִׁבְתִּי בְּבֵית סִפְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, עַד אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמַנְתִּי בִּתְנוּעָה קַלָּה שֶׁלִּי, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁקָּרַב אֵלַי אֶחָד מֵחֲבֵרַי, הִתְכַּנַּסְתִּי לְתוֹךְ עַצְמִי, וְכִכְלוֹת הַלִּמּוּדִים מִהַרְתִּי לָצֵאת מִבֵּית־הַסֵּפֶר, כְּדֵי שֶׁלּא לְהִפָּגֵשׁ עִם מִי שֶׁהוּא וּלְהוֹצִיא מִפִּי דָּבָר אֲשֶׁר יְגַלֶּה קְלוֹנִי בָּרַבִּים.

וְאוּלָם בְּבֵיתוֹ הָעַתִּיק שֶׁל מַר וִיקְפִילְד מָצָאתִי אֶת הַמַּרְגּוֹעַ וּבְשָׁעָה שֶׁקָּרַבְתִּי אֶל הַבַּיִת עִם סִפְרֵי הַלִּמּוּד תַּחַת זְרוֹעִי, הַחִילֹותִי לְהַרְגִּישׁ, כִּי מְבוּכָתִי חוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת. וּבְבוֹאִי אֶל חַדְרִי הַמְרֻוָּח רָוַח גַּם לְנַפְשִׁי, כְּאִלּוּ יָרַד צֵל עָב מֵעַל הַמַּעֲלוֹת וַיְכַס אֶת סְפֵקוֹתַי וְאֶת חֶרְדָּתִי. יָשַׁבְתִּי וָאֲשַׁנֵּן בִּשְׁקִידָה רַבָּה אֶת שִׁעוּרַי עַד שְׁעַת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם (הַלִּמּוּדִים הָיוּ נִגְמָרִים בַּשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית). וָאֵרֵד אֶל חֲדַר הָאֹכֶל בְּלֵב מָלֵא תִּקְוָה, כִּי עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת אָדָם הָגוּן.

אַגְנֶס יָשְׁבָה בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים וְהִמְתִּינָה לְאָבִיהָ, שֶׁהָיָה טָרוּד בְּלִשְׁכָּתוֹ בְּעִנְיָנָיו. הִיא פָּגְשָׁה אוֹתִי בְּחִיּוּכָהּ הַנָּעִים וֵתִּשְׁאָלֵנִי, מַה בֵּית־הַסֵּפֶר בְּעֵינַי. עָנִיתִי לָהּ, כִּי לְעֵת עַתָּה אֲנִי רוֹאֶה שָׁם אֶת עַצְמִי כְּזָר קְצָת, אַךְ אֲקַוֶּה, כִּי יִיטַב לִי מְאֹד.

“וְאַתְּ לֹא תִּלְמְדִי מְאוּמָה?” שָׁאַלְתִּי, “הֲכֵן?”

“אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכָל יוֹם.”

“אֵין זֹאת, כִּי בְּבֵיתֵךְ אַתְּ לוֹמֶדֶת. לֹא כָךְ?”

“אַבָּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁלֹחֹ אוֹתִי לְבֵית־סֵפֶר,” עָנְתָה, “עֲקֶרֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ מְחֻיָּבָה לָשֶׁבֶת תָּמִיד בְּבֵיתוֹ.”

“לִבּוֹ מָלֵא אַהֲבָה אֵלַיִךְ, כְּפִי שֶׁרוֹאֶה אֲנִי.”

הִיא נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ “הֵן,” וַתִּגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת לְהַקְשִׁיב אֶל קוֹל צְעָדָיו, לְמַעַן תֵּצֵא עַל הַמַּעֲלוֹת לִקְרָאתוֹ לְקַדֵּם פָּנָיו, אַךְ הָאָב לֹא יָצָא עוֹד מִלִּשְׁכָּתוֹ, וְלָכֵן שָׁבָה אַגְנֶס אֵלָי.

“אִמִּי מֵתָה עָלַי בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתִּי,” קָרְאָה בְּקוֹלָהּ הַנּוֹחַ, “וְרַק אֶת פַּרְצוּפָהּ אֲנִי יוֹדַעַת. אֶתְמוֹל רָאִיתִי כִּי הִתְבּוֹנַנְתָּ אֶל הַתְּמוּנָה. הַאִם יָדַעְתָּ, כִּי פַּרְצוּף אִמִּי זֶה?”

עָנִיתִי לָהּ “הֵן.” יַעַן כִּי פָּנֶיהָ דוֹמִים מְאֹד לְפַרְצוּף הַפָּנִים הַהוּא.

“גַּם אַבָּא אוֹמֵר כָּךְ.” קָרְאָה אַגְנֶס בְּנַחַת־רוּחַ, “אַךְ הַסְכֵּת! הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ!”

פָּנֶיהָ הַנָּאִים הִבְהִיקוּ מֵחֲמַת עֹנֶג בְּצֵאתָהּ לִקְרַאת אֲבִיהָ וּשְׁלוּבֵי זְרוֹעַ נִכְנְסוּ אֶל חֲדַר הָאֹכֶל. הוּא נָתַן לִי שָׁלוֹם בְּפָנִים יָפוֹת, וַיֹּאמֶר לִי, כִּי מְאֻשָּׁר אֲנִי, אֲשֶׁר בָּאתִי לְלְמֹד מִפִּי הַדָּקְטוֹר סְטְרֹונְג, אֶחָד מִבְּנֵי הָעֲלִיָּה.

לְאַחַר סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם הָיִינוּ יוֹרְדִים אֶל הַחֶדֶר הַתַּחְתּוֹן, אֲשֶׁר שָׁם שָׂרַר סֵדֶר הַיּוֹם הַקָּבוּעַ. אַגְנֶס הִגִּישָׁה לִפְנֵי אָבִיהָ בְּפִנָּה מְיֻחָדָה כּוֹסוֹת וּבַקְבּוּק. הוּא יָשַׁב וְשָׁתָה מִן הַיַּיִן לֹא מְעַט, וְהִיא נִגְּנָה עַל הַפְּסַנְתֵּר לְפָנָיו, יָשְׁבָה אֶצְלוֹ, עָסְקָה בִּמְלָאכָה אוֹ בְּשִׂיחָה, אוֹ שִׂחֲקָה עִמִּי בְּמִשְׂחַק הַדֹּומִינָה. בְּשָׁעָה קְבוּעָה הֵכִינָה טֶה. וְאַחֲרֵי כֵן, כַּאֲשֶׁר לָקַחְתִּי אֶת סְפָרַי לְשַׁנֵּן אֶת לִמּוּדַי, בֵּאֲרָה לִי אַגְנֶס כָּל הַדָּבָר הַקָּשֶׁה (אֲשֶׁר הָיָה קַל בְּעֵינֵיהָ), גַּם הוֹרְתָה לִי אֶת דַּרְכֵי הַלִּמּוּד.

בְּכָתְבִי הַיּוֹם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּדִמְיוֹנִי עִם הֲלִיכוֹתֶיהָ הַמְּתוּנוֹת, הַנְּעִימוֹת, הַצְּנוּעוֹת, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ הָרַךְ וְהֶעָדִין. בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵלָּה לְהִתְגַּלּוֹת אוֹתָהּ הַהַשְׁפָּעָה הַטּוֹבָה, שֶׁהִשְׁפִּיעָה עָלַי הָאִשָּׁה הַזֹּאת בְּכָל יְמֵי חַיַּי. אָהַבְתִּי אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְאֶת אַגְנֶס לֹא אָהַבְתִּי, – לֹא, לֹא בְּדֶרֶךְ זוֹ, – אַךְ יוֹדֵע אֲנִי בְנַפְשִׁי, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁעָמְדָּה אַגְנֶס, הָיוּ עוֹמְדִים מַלְאֲכֵי הַטּוֹב, הַמְּנוּחָה וְהָאֱמֶת. וּבִרְאוֹתִי אֶת פָּנֶיהָ יָרְדָה עָלַי וְעַל סְבִיבוֹתַי קֶרֶן אוֹרָה.

הִגִּיעָה שְׁעַת הָעֶרֶב, וְהִיא עָזְבָה אוֹתָנוּ, וְאָנֹכִי הוֹשַׁטְתִּי יָדִי לְמַר וִיקְפִילְד קֹדֶם שֶׁעָלִיתִי אֶל חַדְרִי, אַךְ הוּא טָפַח בְּחִבָּה עַל שִׁכְמִי וְיִשְׁאַל:

“הֲיֵשׁ בְּדַעְתְּךָ טְרוֹטְבוּד, לָגוּר בְּבֵיתֵנוּ אוֹ כִּי תְּבַקֵּשׁ לְךָ דִּירָה אַחֶרֶת?”

“עִמָּכֶם אָגוּר,” עָנִיתִי קְצָרוֹת.

“הֲכֵן גָּמַרְתָּ בְּלִבֶּךָ?”

“אִם רַק טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי.”

“חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, בְּנִי, כִּי תָקוּץ נַּפְשְׁךָ בְּחַיֵּי הַשִּׁעֲמוּם אֲשֶׁר בְּבֵיתֵנוּ,” קְרָא מַר וִיקְפִילְד.

"אִם לֹא קָצָה בָּהֶם אַגְנֶס, לֹא אָקוּץ גַּם אָנֹכִי.

“אַגְנֶס?!” קְרָא הָאִישׁ בְּגִשְׁתּוֹ אַט אֶל הָאָח, “אַגְנֶס!”

בָּעֶרֶב הַהוּא שָׁתָה הַרְבֵּה, עַד אֲשֶׁר מָלְאוּ עֵינָיו דָּם, הוּא הֶאֱהִיל עַתָּה בְּיָדוֹ עַל עֵינָיו, אַךְ הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל פָּנָיו שָׁעָה קַלָּה קֹדֶם.

“תָּמֵהַּ אָנֹכִי,” נָהַם הָאִישׁ, “אִם תָּקוּץ אַגְנֶס בִּי! הַאִם אָנֹכִי אָקוּץ בָּהּ?! אֲבָל עִנְיָן זֶה אַחֵר הוּא, אַחֵר לְגַמְרֵי.”

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִבֵּר לְעַצְמוֹ, וְלָכֵן לֹא עָנִיתִי מְאוּמָה.

“בֵּיתִי עַתִּיק וְשׁוֹמֵם,” הוֹסִיף לְדַבֵּר, "חַיַּי חֲסֵרִים עִנְיָן, אַךְ בִּתִּי מְחֻיָּבָה לָשֶׁבֶת אֶצְלִי. חַיַּי אֵינָם חַיִּים בְּאֵין הִיא עִמָדִי. הָרַעֲיוֹן כִּי אֶפְשָׁר שֶׁאָמוּת וְאֶעֱזֹב לַאֲנָחוֹת אֶת בִּתִּי יְחִידָתִי, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיְּחִידָתִי תָּמוּת וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר גַּלְמוּד, יַחֲרִיד לִפְעָמִים אֶת לִבִּי כְּשֶׁד בַּלָּהוֹת וִידַכֵּא אֶת רוּחִי בְּרִגְעֵי אֹשֶׁר, עַד אֲשֶׁר אָנוּס אֲנִי לְהַטְבִּיעַ אֶת יְגוֹנִי ב…

הוּא לֹא כִלָּה אֶת דְּבָרוֹ, כִּי אִם שָׁב בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם קֹדֶם, וְשֶׁלּא מִדַּעַת הֵרִים אֶת יָדוֹ לְהָרִיק אֶל כּוֹסוֹ מִן הַבַּקְבּוּק הָרֵיק. אַחַר פָּסַע שׁוּב אַט וְחָזַר אֶל הָאָח.

“יְגוֹנִי קָשֶׁה מִנְּשֹׂוא גַּם בִּהְיוֹת בִּתִּי עִמָּדִי,” קְרָא הָאִישׁ, “וּמַה יְהִי אֵפוֹא עָלַי אִם הִיא תַּעַזְבֵנִי? לֹא, לֹא, לֹא, לֹא אוּכַל לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה.”

וְשׁוּב עָמַד נִשְׁעָן לְיַד הָאָח שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרָיו. וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי אִם עָלַי לָלָכֶת מִזֶּה וּלְעָזְבוֹ לְבַדּוֹ אוֹ לָשֶׁבֶת דּוּמָם עַל מְקוֹמִי, עַד אֲשֶׁר יִתְעוֹרֵר הָאִישׁ מֵחֲלוֹמוֹתָיו. סוֹף סוֹף הִתְעוֹרֵר וַיַּבֵּט סְבִיבוֹתָיו בַּחֶדֶר וַיַּרְא אוֹתִי.

“אוֹמֵר אַתָּה לָשֶׁבֶת עִמָּנוּ, טְרוֹטְבוּד?” קְרָא הָאִישׁ בְּקוֹלוֹ הָרָגִיל כְּאִלּוּ עָנָה עַל דָּבָר שֶׁיָּצָא מִפִּי. “יִשְׂמַח לִבִּי עַל הַדָּבָר הַזֶּה. חָבֵר הָגוּן אַתָּה לִשְׁנֵינוּ. טוֹב כִּי תָּגוּר בְּבֵיתֵנוּ. טוֹב לִי, טוֹב לְאַגְנֶס, וְאוּלָם יִיטַב לְכֻלָּנוּ.”

“אֵין טוֹב לִי מִזֶּה, אֲדוֹנִי,” עָנִיֹתִי, “מְאֻשָּׁר אֲנִי, כִּי מַזָּלִי הֱבִיאַנִי אֶל בֵּיתְךָ.”

“עֶלֶם הָגוּן אַתָּה!” קְרָא מַר וִיקְפִילְד, “כָּל זְמַן שֶׁלִּבְּךָ זֶה יְהִי אֵלֵינוּ, תָּגוּר בְּבֵיתֵנוּ.”

וְהוּא טָפַח לִי בְּחִבָּה עַל שִׁכְמִי וְאָמַר לִי, כִּי אִם יֵשׁ עִם לִיבִּי לְלְמֹד אוֹ לִקְרֹא לְאַחַר שֶׁאַגְנֶס תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ, הָרְשׁוּת בִּידֵי לְהִכָּנֵס אֶל חַדְרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב שָׁם וְלָשֶׁבֶת בְּחֶבְרָתוֹ, אִם נְעִימָה הִיא לִי.

אָמַרְתִּי לוֹ חֵן חֵן עַל דְּבָרָיו הַטּוֹבִים אֵלַי, אַף הָיָה בְּדַעְתִּי לָלֶכֶת אַחֲרָיו עוֹד בּוֹ בָּעֶרֶב אֶל חַדְרוֹ עִם הַסֵּפֶר שֶׁבְּיָדִי, אַךְ בְּרִדְתִּי מֵעַל הַמַּעֲלוֹת רָאִיתִי אוֹר בַּחֲדַר הַלִּשְׁכָּה, וְלִבִּי מְשָׁכַנִי אֶל אוּרִיָּה הִיף, אֲשֶׁר הָיָה לְחִידָה בְּעֵינַי.

מָצָאתִי אֶת אוּרִיָּה הִיףּ יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בְּסֵּפֶר גָּדוֹל וְעָבֶה בְּעִיּוּן רַב, וּבִשְׁעַת קְרִיאָתוֹ הוּא מַעֲבִיר אֶצְבָּעוֹ עַל כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה וּמַשְׁאִיר כְּתָמִים שְׁחוֹרִים עַל דַּפֵּי הַסֵּפֶר.

“הַאִם אַתָּה² עוֹסֵק בַּעֲבוֹדָתְךָ עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, אוּרִיָּה?” שָׁאַלְתִּי.

“כֵּן, אֲדוֹנִי קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה אוּרִיָּה.

“בַּמֶּה אַתָּה עוֹסֵק?”

“אֲנִי מְשַׁנֵּן אֶת תּוֹרַת הַמִּשְׁפָּטִים.”

“אָכֵן מְלֻמָּד גָּדוֹל אַתָּה בְּתוֹרָה זוֹ?” קָרָאתִי אֵלָיו, לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּכַּלְתִּי בְּפָנָיו שָׁעָה קַלָּה.

“אֲנִי?” עָנָה אוּרִיָּה, “לֹא מַר קָפֶּרְפִילְד, מַה אֲנִי וּמַה חַיָּי!”

רָאִיתִי כִּי הוּא מְשַׁפְשֵׁף יָדָיו זוֹ בְּזוֹ, כְּדֵי לְחַמְמָן וּלְנַגְּבָן, אַף מָחָה אוֹתָן רֶגַע רֶגַע בְּמִטְפַּחְתּוֹ אֲשֶׁר בְּכִיסוֹ.

“אֲנִי יוֹדֵעַ מְאֹד,” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ מִתּוֹךְ עַנְוָה, “כִּי דַל שֶׁבְּדַלִּים אָנֹכִי, יִתְהַלְּכוּ אֲחֵרִים בִּגְדוֹלוֹת וְלֹא אֲנִי. עֲנִי בֶּן עֲנִיִּים אָנִי. אָבִי הָיָה קוֹבֵר מֵתִים, וְעַתָּה אֲנִי גָּר עִם אִמִּי בְּאֹהֶל דַּל, וְשֶׁבַח לָאֵל הַמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.”

“וְאָבִיךָ אַיֵּהוּ עַתָּה³?” “הוּא חוֹסֶה בְּצֵל שַׁדַּי,” עָנָה אוּרִיָּה הִיףּ, “אַךְ אָבִי יְתוֹמִים, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, לֹא עָזַב חַסְדּוֹ מֵעִמִּי וַיְבִיאֵנִי עַד הֲלוֹם, אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד.”

שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, כַּמָּה זְמָן הוּא יוֹשֵׁב בְּבַיִת זֶה.

זֶה אַרְבַּע שָׁנִים, אֲדוֹנִי," עָנָה אוּרִיָּה הִיףּ בְּסָגְרוֹ אֶת סִפְרוֹ, לְאַחַר שֶׁעָשָׂה סִמָּן עַל הַדַּף שֶׁעָמַד בּוֹ, “מִקֵּץ שָׁנָה אַחַת לְמוֹת אָבִי לְקָחַנִי מַר וִיקְפִילְד אֶל בֵּיתוֹ, וּבְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל הוֹאִיל לְסָפְחֵנִי אֶל לִשְׁכָּתוֹ.”

“וְעִם גְּמַר שְׁנוֹת לִמּוּדֶיךָ עָתִיד אַתָּה לִהְיוֹת עוֹרֵךְ־דִּין מֻבְהָק?” שָׁאַלְתִּי.

“בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,” עָנָה אוּרִיָּה.

“וְאוּלָם יָבוֹא יוֹם אֲשֶׁר תְּהִי שֻׁתָּף לְמַר וִיקְפִילְד בַּעֲסָקָיו,” אָמַרְתִּי, כְּדֵי לִגְרֹם לוֹ נַחַת רוּחַ, “וְיִקָּרֵא שֶׁם הַבַּיִת הַזֶּה: ‘שֶׁל וִיקְפִילְד וְהִיףּ אוֹ שֶׁל הִיףּ וּוִיקְפִילְד.’”

“לֹא, לֹא, מַר קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה אוּרִיָּה בְּנַעַנְעוֹ רֹאשׁוֹ, “קָטֹנְתִּי מִכָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה!”

וְאָמְנָם קָטֹן מְאֹד הָיָה בְּעֵינַי הָאִישׁ הַזֶּה, בְּשִׁבְתּוֹ כָּפוּף עִם פִּיו הַפָּעוּר וְעִם הַקְּמָטִים בִּלְחָיָיו.

“מַר וִיקְפִילְד אָדָם גָּדוֹל,” קָרָא אוּרִיָּה, “בָּרִי לִי, כִּי לוּ יָשַׁבְתָּ עִמּו כָּמוֹנִי יָמִים רַבִּים, הָיִיתָ מַכִּיר בִּגְדֻלָּתּוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי.”

עָנִיתִי כִּי אָמְנָם מְכַבֵּד אֲנִי מְאֹד אֶת מַר וִיקְפִילְד, אַךְ לֹא יְדַעְתִּיו עַד עַתָּה, אָף כִּי מוֹדַע הוּא לְדוֹדָתִי.

“כֵּן, מַר קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה אוּרִיָּה, “גַּם דּוֹדָתְךָ אִשָּׁה חֲשׁוּבָה מְאֹד.”

בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אוּרִיָּה הִיףּ מְדַבֵּר בַּהִתְפַּעֲלוּת, הָיָה גּוּפוֹ מִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ וּפָנָיו מִתְעַקְּמִים, עַד אֲשֶׁר עוֹרֵר בְּקִרְבִּי גֹעַל נֶפֶשׁ, וְלָכֵן לֹא נָחָה רוּחִי מִן הַתְּהִלּוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁפִּזֵּר הָאִישׁ הַזֶּה לְדוֹדָתִי.

“אָכֵן אִשָּׁה גְדוֹלָה הִיא!” חָזַר וְאָמַר אוּרִיָּה וּכְפִי שֶׁרָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי, הִיא אוֹהֶבֶת אַהֲבָה רַבָּה אֶת אַגְנֶס."

עָנִיתִי “הֵן,” אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֶת לֵב דּוֹדָתִי אֶל אַגְנֶס, יִסְלַח לִי אֱלהִים!"

“גַּם אַתָּה, מַר קָפֶּרְפִילְד,” הוֹסִיף אוּרִיָּה לְדַבֵּר, “הֵן יֶהְגֶּה לִבְּךָ אַהֲבָה אֶל אַגְנֶס.”

“כָּל יוֹדְעֶיהָ מְחַבְּבִים אוֹתָהּ,” עָנִיתִי.

“הָהּ, אוֹדְךָ מַר קָפֶּרְפִילְד.” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ, אוֹדְךָ עַל דְּבָרֶיךָ! אֱמֶת הַדָּבָר! גַּם אֲנִי הַדַּל יוֹדֵע כִּי אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר! הָהּ, יִיּשַׁר כֹּחֶךָ!"

וּבְדַבְּרוֹ צָנַח מֵעַל כִּסְאוֹ וַיִּתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ. בְּהַבִּיעוֹ אֶת רַגְשָׁנוּתוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ.

“אִמִּי תַּמְתִּין לִי,” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ בְּהַבִּיטוֹ עַל הַשָּׁעוֹן הַקָּטֹן וְהַלָּבָן שֶׁהוֹצִיא מִכִּיסוֹ, “וְתִדְאַג מֶה הָיָה לִבְנָהּ. אָמְנָם עֲנִיִּים אָנוּ, מַר קָפֶּרְפִילְד, אַךְ לִבּוֹתֵינוּ מְלֵאִים אַהֲבָה. אִם תּוֹאִיל בְּטוּבְךָ לָסוּר אֶל בֵּיתֵנוּ לִשְׁתּוֹת כּוֹס טֵה, נִהְיֶה מְאֻשָּׁרִים גַּם אִמִּי גַּם אָנֹכִי.”

הִבְטַחְתִּיו לָסוּר אֶל בֵּיתוֹ.

“חֵן חֵן לְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד,” קְרָא אוּרִיָּה בְּהַנִּיחוֹ אֶת סִפְרוֹ בָּאָרוֹן, “הֲתֵשֵׁב עִמָּנּוּ פֹּה יָמִים רַבִּים?”

עָנִיתִי, כִּי יֵשׁ בְּדַעְתִּי לָגוּר בַּבַּיִת הַזֶּה כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי בְּבֵית־הַסֵּפֶר.

“הָאֻמְנָם?!” קְרָא אוּרִיָּה, “וּלְאַחַר שֶׁתִּגְּמֹר אֶת חָק לִמּוּדְךָ וַדַּאי שֶׁתְּהִי שֻּׁתָּף בֵּעֲסָקָיו שֶׁל מַר וִיקְפִילְד.”

עָנִיתִי לוֹ כִּי רַעֲיוֹן זֶה לֹא עָלָה מֵעוֹלָם עַל דַּעְתִּי. אַף אִישׁ מִן הַקְּרוֹבִים אֵלַי, הַדּוֹאֲגִים לְגוֹרָלִי, לֹא הָגָה בַּדָּבָר הַזֶּה. אַךְ אוּרִיָּה עָמַד עַל דַּעְתּוֹ וְהֵשִׁיב: "לֹא, מַר קָפֶּרְפִילְד, אַתָּה תִּרְאֶה, כִּי נְבוּאָתִי בּוֹא תָּבוֹא, וְהוּא קָרָא וְחָזַר וּקָרָא אֶת קְרִיאוֹתָיו עַד אֲשֶׁר כִּבָּה אֶת הַנֵּר, נִגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת וְנָעַל אוֹתָהּ. אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיט לִי בְּתוֹךְ חֲשֵׁכָה אֶת יָדוֹ, אֲשֶׁר נָגְעָה בְּכַפִי כַּדָּג, וְאָנֹכִי מִשַּׁשְׁתִּי בַּאֲפֵלָה עַד הַגִּיעִי אֶל חַדְרִי, וּבְדַרְכֹּי נִתְקַלְתִּי בְּכִסֵּא.

וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה בִּעֲתוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים, וְהִנֵּה אוּרִיָּה הִיףּ יוֹרֵד בָּאֳנִיַּת שׁוֹדְדִים וּמִתְנַפֵּל עַל בֵּיתוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי וְגוֹזֵל מִשָּׁם אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְהוּא מוֹבִיל אוֹתָהּ יַחַד עִמָּדִי לְהַטְבִּיעֵנוּ בַּיָּם הַגָּדוֹל.

מְעַט מְעַט שָׁבָה אֵלַי מְנוּחַת לִבִּי. מִיּוֹם לְיוֹם רָחֲקָה מִמֶּנִּי חֶרְדָּתִי, וּבְמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם רָאִיתִי עַצְמִי בֶּן־בַּיִת בְּתוֹךְ חֲבֵרַי הַחֲדָשִׁים. אָמְנָם לֹא הָיִיתִי עוֹד מָהִיר כְּמוֹהֶם בַּמִּשְׂחָק וְחָרוּץ כְּמוֹהֶם בַּלִּמּוּדִים, אַךְ קִּוִּיתִי, כִּי הַהֶרְגֵּל וְהַשְּׁקִידָה יַעַמְדוּ לִי לְרוֹמְמֵנִי. וְאָמְנָם שַׁקְדָן הָיִיתִי בְּכָל דָּבָר, עַד כִּי בְּמֶשֶׁךְ זְמָן קָצָר נִדְמָה לִי, כִּי חַיַּי בְּבֵית הַמִּסְחָר שֶׁל מוֹרְדְסְטוֹן וּגְרִינְבֵי לֹא הָיוּ אֶלָּא חֲלוֹם רַע, וְחַיַּי הַיּוֹם בְּבֵית־הַסֵּפֶר הוֹלְכִים וְנִמְשָׁכִים זֶה שָׁנִים רַבּוֹת.

בֵּית־סִפְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג הָיָה טוֹב עַד מְאֹד, יִתְרוֹן לוֹ מִזֶּה שֶׁל מַר קִרִיקְל כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, הַטּוֹב מִן הָרָע. כֹּבֶד־רֹאשׁ וַחֲשִׁיבוּת שָׂרְרוּ בּוֹ יַחַד. כָּל הַתַּלְמִידִים הָיוּ בְּחֶזְקַת נֶאֱמָנִים וּמְהֻגָנִים, אֲשֶׁר לֹא יַעֲשׂוּ עָוֶל. וְהָאֵמוּן הַזֶּה הֶרְאָה נִפְלְאוֹת, כֻּלָּנוּ הִרְגַּשְׁנוּ כִּי אִישׁ אִישׁ מֵאִתָּנוּ מְחֻיָּב לְהִתְאַמֵּץ לְבַל יְחֻלַּל כְּבוֹד בֵּית סִפְרֵנוּ אֲשֶׁר הָיָה חָבִיב עָלֵינוּ מְאֹד. לָמַדְנוּ בְּחֵשֶׁק רַב, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה תַּלְמִידִים רְאוּיִם לוֹ. עָרַכְנוּ מִשְׂחָקִים יָפִים בִּשְׁעוֹת הַפְּנַאי וְחֹפֶשׂ רַב נִתַּן לָנוּ, וּבָעִיר הָיוּ חוֹלְקִים כָּבוֹד לְבֵית־סִפְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג וְתַלְמִידָיו.

מִפִּי הַתַּלְמִידִים הַוָּתִיקִים, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, נוֹדָע לִי, כִּי הוּא שָׁקוּעַ תָּמִיד בַּמַּחֲשָׁבוֹת בְּבַקְּשׁוֹ שָׁרָשִׁים יְוָנִיִּים. תְּחִלָּה אָמַרְתִּי בְּלִבִּי בִּתְמִימוּתִי, כִּי הַדָּקְטוֹר עוֹסֵק “בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים,” וּמַה גַּם כִּי רְאִיתִיו תָּמִיד מַבִּיט לָאָרֶץ בִּשְׁעַת טִיּוּלוֹ בַּגָּן. רַק אַחֲרֵי כֵן הֲבִינוֹתִי, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת “שָׁרְשֵי הַלָּשׁוֹן הַיְּוָנִית,” וְכִי מְחַבֵּר הוּא מִלּוֹן יְוָנִי גָדוֹל, וְהַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן, הוּא אֲדַמְס, שֶׁהָיָה מֻמְחֶה בְּתוֹרַת הַחֶשְׁבּוֹן, סִפֵּר לִי, כִּי הַמִּלּוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה, “עַל פִּי תָּכְנִיתוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר וְשִׁטָּתוֹ,” עָתִיד לִהְיוֹת נִגְמָר בְּמֶשֶׁךְ אֶלֶף שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים.

וְאוּלָם כָּל הַתַּלְמִידִים הֶעֱרִיצוּ אֶת הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, כִּי הָיָה הָאִישׁ טוֹב לֵב וְנוּחַ לַבְּרִיּוֹת מֵאֵין כָּמוֹהוּ, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם אָהַבְתִּי אָנֹכִי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וְלִבִּי הָגָה לוֹ כָּבוֹד אֵין קֵץ.

 

פֶּרֶק שִׁבְעָה־עָשָׂר: גַּלְגַּל חוֹזֵר    🔗

מִיּוֹם בָּרְחִי מִלָּנְדּוֹן לֹא קָרָאתִי בְּשֵׁם פֵּגוֹטִי. וְאוּלָם כָּתֹב כָּתַבְתִּי אֵלֶיהָ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתִי. מִכְתָּב רִאשׁוֹן שָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ בְּבוֹאִי אֶל הָעִיר דּוֹבֶר לְבֵית דּוֹדָתִי. וְאַחֲרֵי כֵן, כַּאֲשֶׁר גָּמְרָה דּוֹדָתִי לְאַמְּצֵנִי כְּבֵן לָהּ, כָּתַבְתִּי לְפֵגוֹטִי בְּיֶתֶר אֲרִיכוּת. וּלְאַחַר שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבֵית סִפְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרֹונְג שָׁלַחְתִּי אֶל פֵּגוֹטִי מְגִלָּה אֲרֻכָּה לְהוֹדִיעַ לָהּ עַל אֹדוֹת אָשְׁרִי בַּהֹוֶה וְתִקְווֹתַי לֶעָתִיד. יַחַד עִם מִכְתָב זֶה פָּרַעְתִּי לָהּ אֶת חֲצִי הַגִּינֵיאָה אֲשֶׁר לָוִיתִי מִמֶּנָּה. וּבָרוּךְ יִהְיֶה מַר דִּיק, אֲשֶׁר גָּרַם לִי אֶת הַתַּעֲנוּג הַזֶּה בְּכַסְפּוֹ, אֲשֶׁר נָתַן לִי בְּמַתָּנָה בְּיוֹם הִפָּרְדִי מִמֶנּוּ. הַפַּעַם גִּלִּיתִי לְפֵגוֹטִי אֶת דְּבַר הָאָסוֹן שֶׁקָּרָנִי עִם הַבָּחוּר בַּעַל הַחֲמוֹר.

פֵּגוֹטִי עָנְתָה עַל כָּל מִכְתָּבַי בְּדִיּוּק, כְּאַחַד הַסּוֹחֲרִים, אַךְ לֹא בְּקִצּוּר. בְּיִחוּד הִתְאַמְּצָה לְהַבִּיעַ לִי אֶת כָּל אֲשֶׁר הִרְגִּישׁ לִבָּה בְּקָרְאָהּ אֶת קוֹרוֹת נְדוּדָי. אַךְ כֹּחַ הָרֶגֶשׁ שֶׁל פֵּגוֹטִי לֹא הֻבַּע בִדְבָרֶיהָ הַטְּרוּפִים וְהַמְבֻלְבָּלִים, כִּי אִם בְּאוֹתָם הַכְּתָמִים, שֶׁכִּסּוּ אֶת גִּלְיוֹנוֹת מִכְתָּבָהּ. אֵלֶּה הֵעִידוּ, כִּי הַרְבֵּה דְמָעוֹת שָׁפְכָה אוֹמַנְתִּי הַטּוֹבָה, בְּכָתְבָהּ אֵלַי אֶת דְּבָרֶיהָ, וּמַה לִי עוֹד?

מִתּוֹךְ דְּבָרֶיהָ הִכַּרְתִּי, כִּי לִבָּהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי עוֹד לֹא שָׁלֵם עִם דּוֹדָתִי. קָשֶׁה הָיָה לָהּ לְהַאֲמִין, כִּי מָרַת בֶּטְסִי, שֶׁנֶּחְשְׁבָה בְּעֵינֶיהָ כָּל הַיָּמִים לְאִשָּׁה אֲיֻמָּה, הִיא בֶּאֱמֶת טוֹבַת לֵב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפֵּגוֹטִי חָשְׁשָׁה, כִּי עָלַי יִהְיֶה בְּקָרוֹב עוֹד פַּעַם לִבְרֹחַ מִמְּקוֹמִי. דָּבָר זֶה לָמַדְתִּי מִתּוֹךְ הָרֶמֶז שֶׁרָמְזָה לִי פֵּגוֹטִי בְּמִכְתָּבָהּ, כִּי שְׂכַר הַנְּסִיעָה לְיַרְמוּת הִיא נְכוֹנָה לְשַׁלֵּם.

בְּשׂוֹרָה רָעָה הֵבִיא לִי מִכְתָּבָהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי, כִּי כְלֵי הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ נִמְכְּרוּ בְּפֻמְבִּי, וּמַר מוֹרְדְסְטֹון עִם אֲחוֹתו עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם וּבֵיתֵנוּ סָגוּר וְעוֹמֵד לִשְׂכִירָה אוֹ לִמְכִירָה.

אֱלהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ, כִּי הַבַּיִת הַזֶּה חָדַל לִהְיוֹת בֵּיתִי מִיּוֹם שֶׁבָּאוּ לָשֶׁבֶת בּוֹ הָאָח וְהָאָחוֹת, וּבְכָל זֹאת דָּאַב לִבִּי בְּשָׁמְעִי כִּי נֶעֱזַב הַבַּיִת הֶחָבִיב הַזֶּה. צַר לִי עַל הַגַּן, שֶׁיַּעֲלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים רָעִים, וְהֶעָלִים הַנּוֹשְׁרִים מִן הָאִילָנוֹת יְכַסּוּ אֶת מִשְׁעוֹלָיו. בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הָרוּחַ הַמְיַלֵּל בְּלֵילוֹת הַחֹרֶף, בִּסְבִיבוֹת הַבַּיִת הַשּׁוֹמֵם, וְאֶת טִפּוֹת הַמָּטָר הַקָּרוֹת, הַמִּתְדַּפְּקוֹת עַל שִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹנוֹת; אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיָּרֵחַ, הַשּׁוֹלֵחַ בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה צִלְלֵי בַּלָּהוֹת עַל פְּנֵי קִירוֹת הַחֲדָרִים הַשּׁוֹמְמִים. וְשׁוּב עָלָה עַל לִבִּי זֵכֶר הַקֶּבֶר בְּבֵית הָעַלְמִין תַּחַת הָעֵץ. עַתָּה נִדְמָה לִי, כְּאִלּוּ מֵת גַּם הַבַּיִת, לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם אָבִי וְאִמִּי.

מִלְּבַד זֹאת לֹא רַבּוּ הַחֲדָשׁוֹת בְּמִכְתָּבָה שֶׁל פֵּגוֹטִי, מַר בַּרְקִיס הוּא, לְפִי דְּבָרֶיהָ, אִישׁ טוֹב, אִם גַּם קַמְצָן קְצָת, אַךְ כָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ חֲטָאָיו. וְיֵשׁ לָהּ רַב (מַה יֵשׁ לָהּ – אֵינִי יוֹדֵע), וְחַדְרִי הַקָּטֹן בְּבֵיתָהּ עוֹמֵד מוּכָן לְפָנַי, וּמַר פֵּגוֹטִי בָּרִיא, וְגַם חָם בָּרִיא, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לֹא רָצְתָה לִשְׁלֹחַ לִי בְּעַצְמָהּ בִּרְכַּת אַהֲבָה, אַךְ הִיא נָתְנָה רְשׁוּת לְדוֹדָתָהּ לִשְׁלֹחַ, אִם רְצוֹנָהּ בְּכָךְ.

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי מְחֻיָּב לְהוֹדִיעַ אֶת כָּל הַדְּבָרִים לְדוֹדָתִי, אַךְ לֹא גִּלִּיתִי לָהּ עַל דְּבַר עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, יַעַן כִּי לִבִּי הַגִּיד לִי, כִּי דּוֹדָתִי לֹא תְּחַבֵּב אֶת יְדִידָתִי זוֹ.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיְתָה דוֹדָתִי בָּאָה פַּעַם בַּפַּעַם לְקֶנְטֶרְבּוֹרִי לְבַקְרֵנִי, וּבוֹאָהּ הָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת מִנְהָגַי, אַךְ לְאַחַר שֶׁנּוֹכְחָה, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, גַּם שָׁמְעָה מִפִּי כָּל יוֹדְעַי אֶת תְּהִלָּתִי, כִּי עוֹשֶׂה אֲנִי חַיִל בְּלִמּוּדַי, חָדְלָה לָבוֹא, וּלְעֻמַּת זֹאת הָיִיתִי אָנֹכִי נוֹסֵעַ אֶל בֵּיתָהּ בְּדוֹבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם בַּחֹדֶשׁ.

גַּם מַר דִּיק הָיָה בָּא אֵלַי פַּעֲמַיִם בַּחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, וְלָן אֶצְלִי עַד יוֹם הַמָּחֳרָת. וַאֲשֶׁר לָכֵן הָיָה מֵבִיא אִתּוֹ אֶת גִּלְיוֹנוֹתָיו וְאֶת מַכְשִׁירֵי הַכְּתִיבָה, כְּדֵי לֹא לְבַטֵּל אֲפִילו יוֹם אֶחָד מִכְּתִיבַת סֵפֶר הַזִכְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁעָתִיד בְּקָרוֹב, לְפִי דְּבָרָיו, לִרְאוֹת אוֹר הַדְּפוּס.

מַר דִּיק הָיָה חוֹבֵב דֻּבְשָׁנִיּוֹת. וְלְמַּעַן אֲשֶׁר יִנְעֲמוּ לוֹ בִּקּוּרָיו בְּבֵיתִי, צִוְּתָה אוֹתִי דּוֹדָתִי לִקְנוֹת אֵצֶל אוֹפֶה אֶחָד דֻּבְשָׁנִיֹות עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁלּא אֲבַזְבֵּז עַל זֶה יוֹתֵר מִשִּׁילִינְג לְיוֹם. הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם מִשְׁלֹחַ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים מִבֵּית הַמָּלוֹן אֶל דּוֹדָתִי שֶׁתְּשַׁלֵּם עַל פִּיהֶם, עוֹרְרוּ בְּקִרְבִּי חֲשָׁד, כִּי נָתְנוּ לוֹ כֶּסֶף רַק לְצַלְצֵל בּוֹ וְלֹא לְבַזְבְּזוֹ. אַחֲרֵי חֲקִירָה וּדְרִישָׁה מָצֵאתִי, כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא, אוֹ לַפָּחוּת תְּנַאי הֻתְנָה בֵּינוֹ וּבֵין דּוֹדָתִי, כִּי יִתֵּן לָהּ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל הוֹצְאוֹתָיו. וְיַעַן כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לַמְרוֹת אֶת פִּיהָ וְתָמִיד הִתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָהּ, לָכֵן הָיָה זָהִיר מְאֹד שֶׁלּא לְהוֹצִיאִ פְּרוּטָה יְתֵרָה. בַּדָּבָר הַזֶּה, כְּמוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים, הֶאֱמִין מַר דִּיק, כִּי דוֹדָתִי הִיא הָאִשָּׁה הַחֲכָמָה וְהַמֻּפְלָאָה בְּכָל הַנָּשִׁים; וְאֶת זֶה הָיָה אוֹמֵר לִי תָּמִיד בְּסוֹד וּבִלְחִישָׁה.

“טְרוֹטְבוּד,” אָמַר אֵלַי מַר דִּיק בְּאַחָד הַיָּמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר גִלָּה לִי סוֹד זֶה, וּפָנָיו הִבִּיעוּ מִסְתּוֹרִין, “מַי זֶה הָאִישׁ הַמִּתְחַבֵּא מֵאַחֲרֵי בֵּיתֵנוּ וּמֵטִיל עָלֶיָה אֵימָה?”

“אֵימָה עַל דּוֹדָתִי?”

מַר דִּיק נָד בְּרֹאשׁוֹ.

“חָשֹׁב חָשַׁבְתִּי, כִּי אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יַפְחִיד אוֹתָהּ, כִּי הֲלֹא הִיא, – פֹּה פָּתַח לְדַבֵּר בְּלַחַשׁ, – אַל תְּסַפֵּר דָּבָר, הַחֲכָּמָה וְהַנִּפְלָאָה בַּנָּשִׁים.”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִרְתַּע לְאָחוֹר לִרְאוֹת אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁעָשָׂה עָלַי תֵּאוּר זֶה.

“בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּא,” קָרָא מַר דִּיק, “חַכֵּה רֶגַע… הֲלֹא בִּשְׁנַת אֶלֶף שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע הֵמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ קַרְל. הֵן כָּךְ אָמַרְתָּ לִי?”

“כֵּן אֲדוֹנִי.”

“אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד אֶפְשָׁר הַדָּבָר,” קְרָא מַר דִּיק בִּמְבוּכָה וּבְנַעֲנוּעַ רֹאשׁ, “אֵינִי חוֹשֵׁב, כִּי זָקֵן אֲנִי כָּל כָּךְ.”

“הַאֻמְנָם בַּשָּׁנָה הַהִיא נִגְלָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אֲדוֹנִי?” שָׁאַלְתִּי.

“אָכֵן,” קְרָא מַר דִּיק, “אֵינִי מֵבִין, כֵּיצַד הָיָה הַדָּבָר בַּשָּׁנָה הַהִיא. טְרוֹטְבוּד, הַאִם לָמַדְתָּ אֶת דְּבַר הַתַּאֲרִיךְ הַזֶּה בְּסֵּפֶר הַהִיסְטוֹרְיָה?”

“כֵּן אֲדוֹנִי.”

“אֲנִי מְשַׁעֵר, כִּי פְּעָמִים שֶׁהַהִיסְטוֹרְיָה מְשַׁקֶּרֶת, הֲלֹא?” קְרָא מַר דִּיק מִתּוֹךְ זִיק שֶׁל תִּקְוָה.

“חַס וְשָׁלוֹם! לֹא, אֲדוֹנִי!” עָנִיֹתיִ בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה. צָעִיר לְיָמִים הָיִיתִי וְאִישׁ אֱמוּנִים, וְלִבִּי חָשַׁב כֵּן.

“אֵינִי יוֹדֵע אֵפוֹא פֵּשֶׁר דָּבָר,” קְרָא מַר דִּיק בְּנַעַנְעוֹ בְּרֹאשׁוֹ, “יֵשׁ כָּאן מִשְׁגֶּה כָּל שֶּׁהוּא. עַל כָּל פָּנִים, הָיָה הַדָּבָר זְמַן מוּעָט אַחֲרֵי הַטָּעוּת שֶׁטָּעוּ לָשִׂים חֵלֶק מִדַּאֲגוֹת הַמֶּלֶךְ קַרְל עַל רָאשִׁי, וְהָאִישׁ הַהוּא בָּא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי מִשְׁתֵּה טֵה יָצָאתִי עִם מָרַת טְרוֹטְבוּד, עִם חֲשֵׁכָה, וְהִנֵּה הוּא פֹּה, סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ.”

,הוּא הִתְהַלֵּךְ שָׁם?" שָׁאַלְתִּי.

“הִתְהַלֵּךְ?” חָזַר מַר דִּיק עַל שְׁאֵלָתִי, “הָבָה אֶרְאֶה. עָלַי לַחְשֹׁב קְצָת בַּדָּבָר. לֹא, לֹא; הוּא לֹא הִתְהַלֵּךְ.”

כְּדֵי לְהוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר שָׁאַלְתִּי, מֶה עָשָׂה הָאִישׁ הַהוּא.

“הוּא הָיָה כְּלֹא הָיָה,” קְרָא מַר דִּיק, “עַד אֲשֶׁר נִגַּשׂ מֵאֲחוֹרֵיהּ וְלָחַשׁ לָהּ מַשֶּׁהוּ. הִיא הֵסֵבָּה פָּנֶיהָ וְהִתְעַלְּפָה, וְאָנֹכִי עוֹמֵד וּמַבִּיט אֵלָיו וְהוּא הָלַךְ לוֹ; אַךְ מֵאָז הוּא מִתְחַבֵּא בְּמָקוֹם שֶׁהוּא (מִתַּחַת לַאֲדָמָה אוֹ בְּמִסְתָּרִים אֲחֵרִים), וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא.”

“הַאִם הָיָה מִתְחַבֵּא תָּמִיד מֵאָז?” שָׁאַלְתִּי.

“וַדַּאי שֶׁכֵּן,” עָנָה מַר דִּיק מִתּוֹךְ נַעֲנוּעַ רֹאשׁ, “הוּא לֹא יָצָא מִמַּחֲבוֹאוֹ עַד אֶמֶשׁ! יָצָאתִי אֶמֶשׁ עִם דּוֹדָתְךָ וְהוּא בָּא שׁוּב מֵאֲחוֹרֵיהָ, וְאָנֹכִי הִכַּרְתִיו.”

“וְשׁוּב הֵטִיל אֵימָה עַל דּוֹדָתִי?”

“הִיא רָעֲדָה בְּכָל גּוּפָהּ,” עָנָה מַר דִּיק בְּתָאֳרוֹ אֶת הַפַּחַד בְּנִקּוּשׁ הַשִּׁנַּיִם, “אָחֲזָה בַּמִסְעָד, צָעָקָה. אוּלָם, טְרוֹטְבוּד, קְרַב אֵלַי,” – הוּא הִגִּישׁ אוֹתִי סָמוּךְ לוֹ, כְּדֵי לְסַפֵּר עִמִּי בְּלַחַשׁ, “מַדוּעַ זֶה נָתְנָה לוֹ כֶּסֶף לְאוֹר הַיָּרֵחַ, נַעֲרִי?”

“אוּלַי הָיָה קַבְּצָן,” אָמַרְתִּי.

מַר דִּיק נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ, כְּאִלּוּ דָחָה בְּהֶחְלֵט הַשְׁעָרָתִי זוֹ; אַחֲרֵי אֲשֶׁר חָזַר פְּעָמִים רַבּוֹת עַל הַדְּבָרִים: “לֹא קַבְּצָן, לֹא קַבְּצָן, לֹא קַבְּצָן!” פָּתַח וְסִפֵּר לִי, כִּי בְּעַד חַלּוֹנוֹ רָאָה אַחֲרֵי כֵן בַּלַּיְלָה וְהִנֵּה דּוֹדָתִי נוֹתֶנֶת כֶּסֶף לָאִישׁ הַזֶּה דֶרֶך גֶּדֶר הַגַּן לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וְאַחַר נֶעֱלַם, אוּלַי שׁוּב יָרַד תְּהוֹמוֹת, – וְאֵינֶנּוּ, וְדוֹדָתִי נֶחְפְּזָה לָשׁוּב בַּסֵּתֶר הַבַּיְתָה, וּמִמָּחֲרַת הַיּוֹם הָיוּ פָּנֶיהָ זוֹעֲפִים, וְהַדָּבָר הַזֶּה גָּרַם צַעַר לְמַר דִּיק.

בַּתְּחִלָּה לֹא הֶאֱמַנְתִּי אַף רֶגַע בְּדִבְרֵי הַסִּפּוּר וְחָשַׁבְתִּי אֶת הַפֶּלֶא הַזֶּה לַחֲזוֹן דִּמְיוֹנוֹ שֶׁל מַר דִּיק, לְאֶחָד חָבֵר לַמֶּלֶךְ הָאֻמְלָל, שֶׁגָּרַם לוֹ טְרָדוֹת וּדְאָגוֹת; אַךְ לְאַחַר קְצָת עִיּוּן, עָלְתָה בְּלִבִּי הַשְּׁעָרָה, כִּי נַעֲשָׂה נִסָּיוֹן פַּעֲמַיִם לְהוֹצִיא אֶת מַר דִּיק הֶעָלוּב מֵרְשׁוּתָהּ שֶׁל דּוֹדָתִי, וְיַעַן כִּי יָדַעְתִּי אֶת חִבַּת דּוֹדָתִי אֵלָיו מִפִּיהָ עַצְמָהּ אֶפְשָׁר, שֶׁנָּתְנָה פִּדְיוֹן כֶּסֶף, כִּי יִתְּנוּ לוֹ לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם וּבִמְנוּחָה. וּבַאֲשֶׁר כִּי נִקְשְׁרָה נַפְשִׁי בְּנֶפֶשׁ מַר דִּיק וְדָאַגְתִּי לִשְׁלוֹמוֹ, חָזְקָה בְּקִרְבִּי הַשְׁעָרָתִי וּזְמַן רַב הָיִיתִי בְּכָל יוֹם רְבִיעִי חָרֵד, פֶּן לֹא יָבוֹא הַפַּעַם כְּדַרְכּוֹ, בְּמֶרְכֶּבֶת, הַדֹּאַר. וְאוּלָם הוּא בָּא תָּמִיד, הַשֵּׂיבָה בְּרֹאשׁוֹ, הַצְּחוֹק בְּעֵינָיו וְהִַנַּחַת עַל פָּנָיו. וְאָף פַּעַם לֹא סִפֵּר לִי עוֹד עַל הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ בְיָדוֹ לְהָטִיל אֵימָה עַל דּוֹדָתִי.

לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְמַר דִּיק כִּימֵי רְבִיעִי אֵלֶּה, וְגַם לִי גָרְמוּ הַיָּמִים עֹנֶג לֹא מְעָט. עַד מְהֵרָה קָנָה לוֹ מַר דִּיק שֵׁם טוֹב בֵּין כָּל הַתַּלְמִידִים. וְאַף כִּי לֹא הִשְׁתַּתֵּף בְּמַעֲשֶׂה בְּשׁוּם מִשְׂחָק, לְבַד בְּהַפְרָחַת נְחַשׁ הַנְּיָר בַּאֲוִיר, הִתְעַנְיֵן מְאֹד בְּכָל מִשְׂחָקֵינוּ וְנַפְתוּלֵינוּ כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ, כַּמָּה פְּעָמִים רָאִיתִי אוֹתוֹ עוֹמֵד וְעֵינָיו נְעוּצוֹת בַּכַּדּוּר הַמִּתְגַּלְגֵּל, וְהוּא עוֹצֵר בְּעַד נְשִׁימָתוֹ בְּרֶגַע שֶׁל מַשְׁבֵּר! כַּמָּה פְעָמִים רָאִיתִי אוֹתוֹ בִּימֵי הַקַּיִץ עוֹלֶה עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה לִרְאוֹת מִשָּׁם אֶת כָּל כִּכַּר הַמִּשְׂחָק, וְהוּא מָלֵא חֶדְוָה בְּשָׁעָה זוֹ, עַד כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל עוֹלָמוֹ! כַּמָּה פְעָמִים רָאִיתִי אוֹתוֹ בִּימֵי הַחֹרֶף שׁוֹקֵעַ בַּשֶּׁלֶג וְחָטְמוֹ כָּחֹל מִצִּנָּה, כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַנְּעָרִים הַמַּחֲלִיקִים עַל פְּנֵי הַקֶּרַח!

חָבִיב הָיָה מַר דִּיק עַל כָּל הַתַּלְמִידִים. לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ אֳמָן גָּדוֹל לִדְבָרִים קְטַנִּים, וּבְיִחוּד הֶרְאָה נִפְלָאוֹת בְּמַעֲשֵׂי חוּטִים וְתֶבֶן, עַד אֲשֶר הֶאֱמִינוּ הַנְּעָרִים, כִּי אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא יִבְרָא מַר דִּיק מִן הַחֹמֶר הַזֶּה.

לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְשֵׁם מַר דִּיק הִגִּיעַ עַד הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג. הַדָּקְטוֹר שְׁאֵלַנִי עַל אֹדוֹתָיו, וְאָנֹכִי סִפַּרְתִּי לוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יָדַעְתִּי מִפִּי דּוֹדָתִי. וְעַל יָדִי הִתְוַדְּעוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים זֶה לָזֶה. מַר דִּיק קִבֵּל רְשׁוּת לָסוּר אֶל בֵּית הַסֵּפֶר בְּיוֹם בּוֹאוֹ לְבַקְרֵנִי.

אַחֲרֵי כֵן הִתְרָעָה מַר דִּיק עִם הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, וְיַחְדָּו הָיוּ מְטַיְּלִים אַנֶּה וָאָנָּה בַּגַּן בְּשׁוּרַת הָאִילָנוֹת שֶׁנִּקְרְאָה עַל שֵׁם הַדָּקְטוֹר. מַר דִּיק הָיָה מָלֵא גִיל וְגָאוֹן בְּטַיְּלוֹ לְיַד הַדָּקְטוֹר, אֲשֶׁר נֶחֱשַׁב בְּעֵינָיו לַפִּילוֹסוֹף הַגָּדוֹל בְּכָל הַדּוֹרוֹת וּבְכָל הַזְּמַנִּים. וְהַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג אַף הוּא הִתְחִיל מְגַלֶּה בְּאָזְנֵי מַר דִּיק חִדּוּשֵׁי מַדָּע בְּשָׁרְשֵׁי הַלָּשׁוֹן הַיְּוָנִית. טִיּוּל זֶה שֶׁל שְׁנֵי הַזְּקָנִים הָאֵלֶּה הָיָה אֶחָד מִן הַמַּרְאוֹת הַנֶּהְדָּרִים בְּיוֹתֵר שֶׁרָאוּ עֵינֵי בִּימֵי חַיָּי.

וְיַעַן כִּי הָיָה מַר דִּיק יוֹצֵא וְנִכְנָס בְּבֵית דִּירָתִי, הִתְרָעָה גַּם אֶל אַגְנֶס, גַּם הִתְוַדַּע אֶל אוּרִיָּה הִיףּ.

יְדִידוּתוֹ אֵלַי הָלְכָה וְגָדֵלָה. אָמְנָם עַל פִּי פְּקֻדַּת דּוֹדָתִי הָיָה מַר דִּיק הָ“אֶפָּטְרָפּוּס” שֶׁלִּי, שֶׁמְּחֻיָּב לְהַשְׁגִּיחַ עָלָי. אַךְ לְמַעֲשֶׂה לֹא הֵרִים מַר דִּיק אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּטֶרֶם שָׁאֳלוֹ בַּעֲצָתִי. וּכְכֹל אֲשֶׁר יְעַצְתִּיו כֵּן עָשָׂה. כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר הָיִיתִי בְּעֵינֵי מַר דִּיק אָדָם גָּדוֹל כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, עוֹד גָּדַל כְּבוֹדִי בְּעֵינָיו, בְּהַאֲמִינוֹ כִּי הַחָכְמָה בָּאָה לִי בִּיְרֻשָּׁה מִדּוֹדָתִי.

בְּאַחַד הַיָּמִים פָּגַשְׁתִּי בָּרְחוֹב אֶת אוּרִיָּה הִיףּ, הוּא פָּנָה אֵלַי כְּדַרְכּוֹ, בְּהַכְנָעָה רַבָּה וְאָמַר:

“הֲלֹא תָּסוּר, אֲדוֹנִי, אֶל אָהֳלִי הַדַּל, אַף כִּי קָטֹנְתִּי מִכָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה.”

לֹא יָדַעְתִּי אָז בְנַפְשִׁי, אִם רָצוּי לִי הָאִישׁ הַזֶּה אוֹ כִּי תּוֹעֵבָה הוּא לִי, אוּלָם קָשֶׁה הָיָה לִי הָרַעְיוֹן, כִּי אֶהְיֶה בְּעֵינֵי הָאִישׁ בַּעַל גַּאֲוָה, וְלָכֵן אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי עוֹד בָּעֶרֶב הַזֶּה אָסוּר אֶל בֵּיתוֹ.

בָּאתִי אֶל בַּיִת קָטֹן, אֲשֶׁר הַדַּלִּוּת קִנְּנָה בּוֹ, וְאוּרִיָּה הִצִּיגַנִי לְפָנַי אִמּוֹ. פְּנֵי הָאִשָּׁה הַזֹּאת הָיוּ דּוֹמִים בַּכֹּל לִפְנֵי בְּנָהּ.

“הַיּוֹם הַזֶּה, בְּנִי,” קָרָאָה הָאֵם, “יְהִי לְךָ יוֹם חַג, כִּי עַל כֵּן הוֹאִיל מַר קָפֶּרְפִילְד לָבוֹא בְּצֵל קוֹרָתֶךָ.”

אַחֲרֵי כֵן יָשַׁבְנוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן, וּבַעֲלַת הַבַּיִת שָׂמָה לְפָנַי טֵה וּפַרְפְּרָאוֹת. עַד מְהֵרָה נִתְגַּלְגְּלָה בֵּינֵינוּ שִׂיחָה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן. פָּתְחוּ בְּעִנְיַן דּוֹדוֹת, וְאָנֹכִי סִפַּרְתִּי לָהֶם עַל דְּבַר דּוֹדָתִי. אַחַר עָבְרוּ אֶל עִנְיַן אָבוֹת וְאִמּוֹת, וְאָנֹכִי דִבַּרְתִּי לְתֻמִּי עַל אֹדוֹת אָבִי וְאִמִּי; אַחַר סָחָה מָרַת הִיףּ, לִבְנָהּ בְּעִנְיַן אָבוֹת חוֹרְגִים, וְאָנֹכִי הַחִלּוֹתִי לְסַפֵּר עַל דְּבַר אָבִי חוֹרְגִי…

אַךְ פִּתְאֹם עָמַדְתִּי מִדַּבֵּר, כִּי זָכַרְתִּי אֶת אֲשֶׁר הִזְהִירַתְנִי דוֹדָתִי לְבַל אֲסַפֵּר לְאִישׁ מְאוּמָה מִתּוֹלְדוֹת יְמֵי חַיָּי. וּבְכָל זֹאת עָלָה בִּידֵי הַבֵּן וְאִמּוֹ לְהוֹצִיא מִפִּי הַרְבֵּה דְבָרִים, שֶׁמּוּטָב הָיָה לִי אִלּוּ לֹא דִבַּרְתִּי אוֹתָם. אַךְ הֲיַעֲמֹד פְּקָק רַךְ בִּפְנֵי שְׁנֵי מַחְלְצִים? אוֹ אִם תַּעֲמֹד שֵׁן רַכָּה בִּפְנֵי שְׁתֵּי צְבָתוֹת? כֵּן הָיִיתִי אָנֹכִי בִּפְנֵי אוּרִיָּה הִיףּ וְאִמּוֹ.

לְאַחַר שֶׁנּוֹדָע לָהֶם הַכֹּל אֹדוֹתַי, פָּתְחוּ בְשִׁירָה עַל דְּבַר מַר וִיקְפִילְד וּבֵיתוֹ, עֲסָקָיו וּמִנְהָגָיו, יְגוֹנוֹ עַל מוֹת אִשְׁתּוֹ וְאַהֲבָתוֹ אֶל בִּתּוֹ, הֲלִיכוֹת בֵּיתוֹ וְחֻלְשָׁתוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן רָב.

שִׂיחָה זוֹ הָיְתָה כְּמִין כַדּוּר הַמִּתְגַּלְגֵּל מִיַּד הַבֵּן אֶל יַד הַאֵם וְחוֹזֵר חֲלִילָה.

רָאִיתִי אֶת עַצְמִי כְּיוֹשֵׁב בְּכֶלֶא בְּאֵין מוֹצָא. וּפִתְאֹם עָבַר אָדָם אֶחָד לְפָנַי הַחַלּוֹן אֲשֶׁר הָיָה פָּתוּחַ, כִּי חַם מְאֹד בַּבַּיִת, הוּא עָמַד רֶגַע וְהִתְבּוֹנֵן, אַחַר נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר שֶׁיָּשַׁבְנוּ בּוֹ.

“הַאַתָּה זֶה יְדִידִי קָפֶּרְפִילְד!?”

אָכֵן מִיקוֹבֶר הוּא הָאִישׁ הַזֶּה. הוּא בְּקוֹלוֹ הַמָּלֵא הִתְפַּעֲלוּת, בְּקוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה, בְּפָנָיו הַמַּבִּיעִים חֲשִׁיבוּת, בַמַּקֵּל הַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ.

אָמְנָם לֹא עָלַץ לִבִּי מְאֹד עַל הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת, אַךְ בְּרֶגַע זֶה שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי יְדִידִי הַיָּשָׁן.

לְאַחַר שֶׁהִתְוַדֵּעַ מַר מִיקוֹבֶר אֶל אוּרִיָּה הִיףּ וּפָתַח, כְּדַרְכּוֹ, בִּמְּלִיצָה עַל אֹדוֹת הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם וְעַל אֹדוֹת הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל רֹאשׁוֹ, הִתְאַמַּצְתִּי אָנֹכִי לִגְמֹר אֶת הַשִּׂיחָה, כְּדֵי לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת.

מַר מִיקוֹבֶר סָר אֶל פֻּנְדָּק קָטֹן, שָׁם מָצָאתִי גַּם אֶת מָרַת מִיקוֹבֶר וְהִיא שָׂמְחָה מְאֹד לִקְרָאתִי, וַתְּסַפֵּר לִי בְּרֹב דְּבָרִים אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר נִפְרַדְנוּ. “הֵם בָּאוּ לְעִיר פְלִימוּת, אַךְ מַר מִיקוֹבֶר לֹא מָצָא שָׂם מָקוֹם הָרָאוי לוֹ עַל פִּי כִּשְׁרוֹנוֹתָיו, וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר הִשִּׂיאוּ לָהּ עֵצָה לִנְסֹעַ לְעִיר מֵידְוֵי, אֲשֶׁר שָׁם מִכְרֵה הַפֶּחָם. אַךְ בְּבוֹאָם אֶל הָעִיר הַהִיא רָאוּ, כִּי מִלְּבָד כִּשְׁרוֹנוֹת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר, דּוֹרֵשׁ עֵסֶק הַפֶּחָם גַּם כֶּסֶף, וְדָבָר זֶה אֵין לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר, וְלָכֵן עָמְדוּ וְהֶחֱלִיטוּ לָשׁוּב לְלָנְדּוֹן, אַךְ בְּעָבְרָם דֶּרֶךְ קֶנְטֶרְבּוֹרִי, חָשְׁבוּ וּמָצְאוּ כִּי כַּדַּאי הַדָּבָר מִפְּנֵּי כַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים לִשְׁהוֹת יוֹם אוֹ יוֹמַיִם בָּעִיר הַזֹּאת, וְאוּלַי יַעֲלֶה פֹּה מַזָּלוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר.”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִזְמִינָה אוֹתִי מָרַת מִיקוֹבֶר לָבוֹא מָחָר בָּעֶרֶב לִסְעֹד עִמָּהֶם סְעֻדַּת רֵעִים לְזֵכֶר יְדִידוּתֵנוּ הַנֶּאֱמָנָה.

בָּעֶרֶב הַנּוֹעָד יָשַׁבְתִּי בְּחַדְרוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר בַּפֻּנְדַּק הַקָּטֹן, וְיַחְדָּו אָכַלְנוּ מִן הַמַּטְעַמִּים וְשָׁתִינוּ מִן הַיַּיִן שֶׁהֵכִינָה מָרַת מִיקוֹבֶר לִכְבוֹד הָעֶרֶב הַגָּדוֹל הַזֶּה, גַּם שַׁרְנוּ בְּשִׁירִים, וּמַר מִיקוֹבֶר סָח לִי, כִּי מָחָר עָלָיו לְקַבֵּל מִלָּנְדּוֹן סְכוּם כֶּסֶף וְאָז יִסַּע לְדַרְכּוֹ.

אַךְ לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, קֹדֶם שֶׁיָּצָאתִי מִבֵּיתִי, קִבָּלְתִּי אִגֶּרֶת קְטַנָּה מֵאֶת מַר מִיקוֹבֶר, וּבָהּ כָּתוּב לֵאמֹר:

"יְדִידִי הַיָקָר וְהַצָּעִיר!

נָפַל הַפּוּר – וְגוֹרָלִי נֶחֱרַץ. אֶתְמֹל הִסְתַּרְתִּי אֶת מַפַּח נַפְשִׁי תַּחַת צְעִיף הַהוֹלְלוּת וָלֹא גִלִיתִי אֶת אָזְנְךָ, כִּי נִכְזְבָה תִּקְוָתִי לְהִבָּנוֹת! בְּעָמָל רַב, אֲשֶׁר יֵלֶא עֵטִי לְסַפְּרוֹ וְנַפְשִׁי תֶּהֱמֶה לְזִכְרוֹ, עָלָה בְּיָדִי לְדַבֵר עַל לֵב הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ הַמָּזוֹן, כִּי יִקַּח מִיָּדִי שְׁטָר בִּמְקוֹם כֶּסֶף. זְמַן הַפֵּרָעוֹן הוּא בְּעוֹד אַרְבָּעָה־עָשָׂר יוֹם, אַךְ יוֹדֵע אֲנִי, כִּי אֵין בְּיָדִי לִפְרֹעַ חוֹבִי, וְאַחֲרִיתִי עֲדֵי אוֹבֵד. עָלָה הַכּוֹרֵת, הוּנַף הַגַּרְזֶן וְהָעֵץ הָאַדִּיר נִגְדַּע לָאָרֶץ.

יְהִי נָא גוֹרָל הָאִישׁ הַדּוֹבֵר בְּךָ הַיּוֹם, קָפֶּרְפִילְד יַקִּירִי, לְנֶגֶד עֵינֶיךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּבִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה לָקַחְתִּי אֶת עֵטִי בְּיָדִי. וְהָיָה אִם תָּקוּם תִּקְוָתִי זֹאת, אָז יַחְדֹּר קֶרֶן אוֹר אֶל חֶשְׁכַּת עוֹלָמִי בְּיֶתֶר יְמֵי חַיַּי, אַף כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם אַאֲרִיךְ יָמִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים, יְדִידִי,

אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִפִּי

יְדִידְךָ הָאֻמְלָל

וִילְקִינְס מִיקוֹבֶר."

הַמִּכְתָּב הַזֶּה עוֹרֵר מְאֹד אֶת לִבִּי, וְלָכֵן מִהַרְתִּי אֶל הַפֻּנְדַּק לְנַחֵם אֶת מַר מִיקוֹבֶר מִיגוֹנוֹ, אַךְ בְּלֶכְתִּי רָאִיתִי מֶרְכָּבָה נוֹסַעַת, וּמַר מִיקוֹבֶר עִם רַעְיָתוֹ יוֹשְׁבִים טוֹבֵי לֵב וּצְהוּבֵי פָנִים, וְהֵם מְפַצְחִים אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ וְאוֹכְלִים, סַרְתִּי אֶל הַסִּמְטָה הַסְּמוּכָה, כְּדֵי שֶׁלּא יִרְאוּנִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וַאֲמַהֵר לָלֶכֶת אֶל בֵּית סִפְרִי.

 

פֶּרֶק שְׁמוֹנָה־עָשָׂר: זִכְרוֹנוֹת נְעוּרִים    🔗

יְמֵי תַּלְמוּדִי! יְמֵי פְּרִיחָתִי – הַיָּמִים שֶׁלּא רָאִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי בַּעֲלוֹתִי מַעְלָה מַעְלָה – יְמֵי הַמַּעֲבָר מִן הַיַּלְדוּת אֶל הַבַּחֲרוּת! הָבָה אֲבַקֵּשׁ לִי עַתָּה בַּשִּׂרְטוֹן אֲשֶׁר עָלָה בִּמְקוֹם הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף הַזֶּה, אוּלַי אֶמְצָא צִיּוּנִים לִזְכֹּר עַל יָדָם אֶת דִּבְרֵי הַיָּמִים הָהֵם.

רֶגַע אֶחָד – וְהִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב עַל מְקוֹמִי הַקָּבוּעַ בְּבֵית־הַכְּנֵסִיָּה, אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ נֶאֱסָפִים כָּל הַתַּלְמִידִים לְהִתְפַּלֵּל. רֵיחַ הָאֲדָמָה, הָאֲוִיר חֲסַר־שֶׁמֶשׁ, רֶגֶשׁ הַנְּזִירוּת מִן הָעוֹלָם, נְגִינוֹת הָעוּגָב הָעוֹלוֹת מִן הַיְצִיעוֹת הַשְּׁחוֹרִים וְהַלְּבָנִים שֶׁל בֵּית־הַתְפִלָה – כָּל אֵלֶּה הֵן כְּנָפַיִם לְדִמְיוֹנִי לָעוּף בָּהֶן וְלָשׁוּב אֶל הַיָּמִים הָהֵם, אֲשֶׁר יֵרָאוּ אֵלַי קְצָת בְּהָקִיץ וּקְצָת בַּחֲלוֹם.

כְּבָר חָדַלְתִּי מִהְיוֹת הַתַּלְמִיד הָאַחֲרוֹן בְּבֵית־הַסֵּפֶר, בְּמֶשֶׁךְ יְרָחִים מִסְפָּר עָשִׂיתִי חַיִל בְּלִמּוּדַי, עַד אֲשֶׁר עָלִיתִי עַל רַבִּים מֵחֲבֵרָי. וְאוּלָם הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן הוּא בְּעֵינַי אַחַד הָעֲנָקִים אֲשֶׁר עַד עוֹלָם לֹא אַגִּיעַ אֶל גָּבְהוֹ. אָמְנָם אַגְנֶס אוֹמֶרֶת: “לֹא”, אַךְ אֲנִי אוֹמֵר: “הֵן”, וּמוֹכִיחַ לָהּ, עַד כַּמָּה גָּדוֹל וָרָם הוּא הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן, מַה רַבָּה חָכְמָתוֹ וּמַה עֲמֻקָּה בִּינָתוֹ, עַד שֶׁעָלָה לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה זוֹ. אַךְ לְפִי דְבָרֶיהָ שֶׁל אַגְנֶס, יָכוֹל אוֹכַל גַּם אָנֹכִי, הַנַּעַר הַבַּעַר, לִזְכּוֹת לְשֵׁם זֶה בִּרְבוֹת הַיָּמִים.

אֲדַמְס, זֶה הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ חָבֵר לִי וְאֵינוֹ מֵגֵן עָלַי, כִּסְטִירְפוֹרְתְּ בְּשַׁעְתּוֹ, אַךְ לִבִּי מָלֵא אֵלָיו יִרְאַת הַכָּבוֹד. וּפְעָמִים שֶׁאֲנִי מְהַרְהֵר, מַה יְהֵא עָלָיו לְאַחַר שֶׁיַּעֲזֹב אֶת כָּתְלֵי בֵּית־הַסֵּפֶר, וּמַה יְהִי מַרְאֵה הָעוֹלָם, לְאַחַר שֶׁאָדָם זֶה יָבוֹא אֵלָיו.

אַךְ מִי זֹאת עוֹלָה אֵלַי בְּדִּמְיוֹנִי? הֲלֹא זוֹ הִיא הַיַּלְדָּה שֶׁפֶהֶרְד, אֲשֶׁר אֲהַבְתִּיהָ.

יַלְדָּה זוֹ הִיא חֲנִיכַת הַפֶּנְסְיוֹן שֶׁל מָרַת נִיטִינְגַל – וַאֲנִי מַעֲרִיץ אוֹתָהּ. קְטַנָּה הִיא, פָּנֶיהָ עֲגֻלִּים, רֹאשָׁהּ תַּלְתַּלִים, הִיא בָּאָה בְּתּוֹךְ שְׁאָר הַתַּלְמִידוֹת אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה. אֵין אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַמִּלִּים בַּ“סִּדוּר” שֶׁלִּי, כִּי עֵינֵי נְעוּצוֹת בִּפְנֵי יָפָתִי, וּמִתּוֹךְ נְגִינוֹת הַיְלָדוֹת, הָעוֹמְדוֹת עַל הַדּוּכָן, אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל שֶׁפְהֶרְד הַקְּטַנָּה, וַאֲנִי מַעֲלֶה אֶת שְׁמָהּ עַל שְׂפָתַי גַּם בְּתוֹךְ תְפִלָּתִי. וּבְשִׁבְּתִּי לְבַדִּי בְּחַדְרִי אֲנִי קוֹרֵא לִפְעָמִים: “הָהּ שֶׁפְהֶרְד תַּמָּתִי!” בִּהְיוֹת לִבִּי מָלֵא אַהֲבָה עַל כָּל גְּדוֹתָיו.

יָמִים רַבִּים פִּקְפַּקְתִּי אִם לֵב אֲהוּבָתִי טוֹב אֵלַי, עַד אֲשֶׁר הֵאִיר לִי מַזָּלִי, כִּי נִפְגַּשְׁתִּי עִמָּהּ בַּחֲדַר הַמְּחוֹלוֹת וְזָכִיתִי לָצֵאת עִמָּהּ בְּמָחוֹל. כַּאֲשֶׁר נָגַעְתִּי בְּנַעֲלֵי־הַיָּד שֶׁל שֶׁפְהֶרְד הַקְּטַנָּה, חַשְׁתִּי כִּי רֶטֶט חָלַף דֶּרֶךְ הַשַּׁרְוֹל שֶׁל יַד יְמִינִי וְעָלָה עַד שְׂעַר רֹאשִׁי, לֹא דִבַּרְתִּי בְּאָזְנֶיהָ דִבְרֵי נֹעַם, אַךְ בְּאֵין אֹמֶר יָדַעְנוּ שְׁנֵינוּ, כִּי נוֹצַרְנוּ לִהְיוֹת יַחְדָּו כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ.

לָמָּה זֶה נָתַתִּי בַּסֵּתֶר לַיַּלְדָּה שֶׁפְהֶרְד שְׁנֵים־עָשָׂר אֱגוֹזֵי פֶּרֶךְ, שֶׁקָּשִׁים לְפַצְחָם וְטַעֲמָם כְּטַעַם הַשֶּׁמֶן? הֲלֹא זֶה אוֹת אַהֲבָתִי אֵלֶיהָ. גַּם תּוּפִינִים, גַּם תַּפּוּחֵי זָהָב אֵין מִסְפָּר נָתַתִּי לָהּ. וּפַעַם אַחַת, בִּהְיוֹתֵנוּ בַּמֶּלְתָּחָה, נָשַׁקְתִּי לָהּ. מָה רַב אָשְׁרִי! וּמַה רַב הָיָה יְגוֹנִי בַּיּוֹם הַמָּחֳרָת בְּהַגִּיעַ אֵלַי הַשְּׁמוּעָה, כִּי אֲהוּבַת נַפְשִׁי נֶעֶנְשָׁה בִּידֵי הַמְחַנֶּכֶת.

שֶׁפְהֶרְד הַקְּטַנָּה הָיְתָה חֲזוֹן רוּחִי וּמַשָּׂא־נַפְשִׁי בְּחַיַּי, וּמַדּוּעַ זֶה נִפְרַדְתִּי מֵעָלֶיהָ? גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב! רוּחַ רָעָה עָבְרָה בֵּינֵינוּ, לְאָזְנִי הִגִּיעָה דִּבָּה, כִּי שֶׁפְהֶרְד מָאֲסָה בִּי וַתִּתֵּן עֵינֶיהָ בַּנַּעַר יוֹחָנָן – זֶה הַנַּעַר חֲסַר־הַלֵּב! – אַךְ אָמְרָה, כִּי אֵין לִבָּהּ אֵלָי. תְּהוֹם עֲמֻקָּה נִפְתְּחָה בֵּינִי וּבֵין שֶׁפְהֶרְד! וְלָאַחֲרוֹנָה הִנֵּה פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ יוֹם אֶחָד בְּצֵאתָהּ מִבֵּית הַפֶּנְסְיוֹן שֶׁל מָרַת נִיטִינְגַל, וּבְעָבְרָהּ עַל פָּנַי נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֶל רְעוּתָהּ וַתִּצְחַק. עַתָּה תָּם הַכּוֹל. בָּא הַקֵּץ לְאַהֲבַת עוֹלָם. שֵׁם הַיַּלְדָּה שֶׁפְהֶרְד נֶעְלַם מִתְּפִלַת הַבֹּקֶר שֶׁלִּי וְזִכְרָהּ יִמָּחֶה מִלִּבִּי.

וְהִנֵּה גָּדַלְתִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יַפְרִיעַ מְנוּחַת נַפְשִׁי. אֵין אֲנִי נוֹתֵן עַיִן בַּנְּעֲרוֹת הַקְּטַנּוֹת אֲשֶׁר בַּפֶּנְסְיוֹן, לוּ גַּם תִּהְיֶינָה יָפוֹת שִׁבְעָתָיִם, מַה לִי וְלָהֶן? אֶת הַמְּחוֹלוֹת חוֹשֵׁב אֲנִי לְעִנְיָין רֵיק, שֶׁנָּאֶה רַק לַנְּעָרוֹת וְלֹא לִנְעָרִים. אֲנִי לוֹמֵד בִּשְׁקִידָה רַבָּה אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוֹמִית; אֵינִי מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרִי וְאֵינִי עוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים. הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג מְנַבֵּא, כִּי עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת אָדָם גָּדוֹל, שָׁמַע זֹּאת מַר דִּיק וְלִבּוֹ עָלַץ בְּקִרְבּוֹ, וְדוֹדָתִי שָׁלְחָה לִי גִינֵיאָה לְאוֹת חִבָּה.

דִּמְיוֹנִי מֵעָלֶה לְפָנַי אֶת צִלּוֹ שֶׁל נַעַר הַקַּצָּבִים. מִי הוּא הַנַּעַר הַזֶּה? הוּא הַנַּעַר, אֲשֶׁר מִפָּנָיו חָרְדוּ כָּל נַעֲרֵי קֶנְטֶרְבּוּרִי. אָמְרוּ עָלָיו, כִּי מוֹשֵׁחַ הוּא אֶת גּוּפוֹ בְּחֵלֶב שֶׁל פָּר וְזֶה הוּא סוֹד כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְאֵין אִישׁ יָכֹל לַעֲמֹד בְּפָנָיו. פָּנִים גַּסִּים לוֹ, עָרְפּוֹ שָׁמֵן לְחָיָיו, אֲדֻמּוֹת, עֵינָיו זוֹעֲמוֹת וּלְשׁוֹנוֹ כְּחֶרֶב חַדָּה. וְלָשׁוֹן זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת לוֹ לְחָרֵף וּלְגַדֵּף אֶת תַּלְמִידַי הַדָּקְטוֹר סְטְרֹונְג. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִיֵּם, כִּי יַרְאֶה לָהֶם אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה, אַף קָרָא בִּשְׁמוֹת הַנְּעָרִים (גַּם שְׁמִי נִפְקַד בְּתוֹכָם), אֲשֶׁר יוּכַל לְרוֹצְצָם וּלְדַכְּאָם בְּיָד אֶחָת. בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב הָיָה אוֹרֵב לַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים וְהַחַלָּשִׁים לְהַמְטִיר עַל ראֹשָׁם מַהֲלוּמוֹת, וְאוֹתִי קָרָא לָצֵאת לִקְרָאָתוֹ לִקְרָב. בִּגְלַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְהִלָּחֵם עִם הַמְגַדֵּף הַזֶּה.

בְּעֶרֶב יוֹם קַיִץ נוֹעַדְתִּי עִם אִישׁ רִיבִי בְּבִקְעָה עֲטוּפָה־דֶשֶׁא בִּקְצֵה אַחַת הַחוֹמוֹת. עִמִּי יַחְדָּו בָּאוּ בְּחִירִי חֲבֵרָי, וְהַנַּעַר הַקַּצָּב בָּא בְּלִוְיַת שְׁנֵי קַצָּבִים מֵרֵעָיו, נַעַר הַמּוֹזֵג וְנַעַר מְנַקֵּה הָאֲרֻבּוֹת. כָּל הַהֲכָנוֹת אֶל הַקְּרָב כְּבָר נִגְמְרוּ, וְהַקַּצָּב וְאָנֹכִי עוֹמְדִים זֶה מוּל זֶה. בָּרֶגַע הָאֶחָד אֲנִי חָשׁ פִּתְאֹם, כִּי אַלְפֵי נִיצוֹצוֹת נִתָּזִים מֵעֵינִי הַשְּׂמָאלִית, וּבָרֶגַע הַשֵּׁנִי אֵינִי רוֹאֶה עוֹד אֶת הַחוֹמָה, אֵינִי רוֹאֶה אֶת מְקוֹמִי, אֵינִי רוֹאֶה אִישׁ סְבִיבִי. קָשֶׁה לִי לְהַכִּיר, מִי אָנֹכִי וּמִי הַקַּצָּב, כִּי מִתְפַּתְּלִים וּמִתְעַקְּלִים אָנוּ שְׁנֵינוּ זֶה בָּזֶה עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב הַנִּרְמָס. יֵשׁ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַקַּצָּב פָּצוּעַ עַד זוֹב דָּם וּפָנָיו מַבִּיעִים עֹז; יֵשׁ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה דָּבָר, וַאֲנִי צוֹנֵחַ בְּאֵין אוֹנִים עַל בִּרְכֵּי חֲבֵרַי; וְיֵשׁ שֶׁאֲנִי מִשְׂתַּעֵר בְּחֵמָה שְׁפוּכָה עַל אוֹיְבִי, אַךְ בִּרְכַּי כּוֹשְׁלוֹת, וְהוּא עוֹמֵד אֵיתָן. וְהִנֵּה אֲנִי מִתְעוֹרֵר, רָאשִׁי עָלַי כְּגַלְגַּל, כְּאִלּוּ הֻכֵּיתִי בְּתִמָּהוֹן, וְהִנֵּה הַקַּצָּב הוֹלֵךְ לוֹ. וּבַהֲלִיכָתוֹ הוּא לוֹבֵשׁ אֶת מְעִילוֹ, וַחֲבֵרָיו מְקַדְּמִים פָּנָיו בִּבְרָכָה, וְזֶה לִי הָאוֹת, כִּי אָכֵן הוּא הַמְּנַצֵּחַ.

חֲבֵרַי הוֹבִילוּנִי אֶל בֵּיתִי מֻכֶּה וּמְדֻכָּא. הִנֵּה שָׂמוּ תַּחְבֹּשֶׁת עַל עֵינַי, מָרְחוּ אוֹתִי בְּחֹמֶץ וּבְיַיִן, וַאֲנִי רוֹאֶה, כִּי שְׂפָתִי הָעֶלְיוֹנָה בָּצְקָה וְעָלְתָה מְאֹד. שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים אֲנִי יוֹשֵׁב בַּיִת, פָּנַי רָעִים, וּמִמַּעַל לְעֵינַי זֵר יָרוֹק. רוּחִי נָפַל בְּקִרְבִּי, לוּלֵא אַגְנֶס שֶׁהָיְתָה לִי לְאָחוֹת רַחְמָנִיָּה, הַמְּנַחֶמֶת אוֹתִי בִּיגוֹנִי, קוֹרְאָה בְּאָזְנַי סִפּוּרִים וּמַנְעִימָה אֶת חַיַּי וּמְקִלָּה מֵעָלַי מַשָּׂא צָרָתִי. לִפְנֵי אַגְנֶס אֲנִי מְגַלֶּה אֶת כָּל לִבִּי תָּמִיד, וְגַם הַפַּעַם אֲנִי מְסַפֵּר לָהּ אֶת דְּבַר הָעֶלְבּוֹנוֹת אֲשֶׁר שָׂבַעְתִּי מִידֵי הַקַּצָּב, אֶת הַגִּדּוּפִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו, וְהִיא מְבִינָה וּמַסְכִּימָה, כִּי לֹא הָיְתָה לִי דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, בִּלְתִּי אִם לָצֵאת לִקְרָב עִם הַמְגַדֵּף הַזֶּה. וְאוּלָם רָעַד אוֹחֵז אוֹתָהּ בְּזָכְרָהּ אֶת אֲשֶׁר עָלָה לִי בְּמִלְחַמְתִּי זוֹ.

וְהִנֵּה עָבְרוּ יָמִים וְחָלְפוּ שָׁנִים. אֲדַמְס אֵינֶנּוּ עוֹד “הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן”, כִּי זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁעָזַב אֶת כָּתְלֵי בֵּית הַסֵּפֶר, וּכְבָר קָם דּוֹר חָדָשׁ, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת אֲדַמְס. וּפַעַם אַחַת בָּא לְבַקֵּר אֶת הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, וּמִלְּבַדִּי הָיוּ מְעַטִּים מְאֹד בֵּין הַתַּלְמִידִים, שֶׁיָּדְעוּ מִי הוּא הָאִישׁ הַצָּעִיר הַזֶּה. הוּא מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת עוֹרֵךְ־דִּין וְלָשֵׂאת עַל רֹאשׁוֹ פֵאָה נָכְרִית, כְּמִנְהַג הַדַּיָּנִים. וְנִפְלָא הַדָּבָר בְּעֵינַי, כִּי רָאִיתִי לְפָנַי בֶּן אָדָם צָנוּעַ וּמַרְאֵהוּ אֵינוֹ מֵטִיל אֵימָה. הוּא לֹא נִסָּה לְהַרְגִּיז מוֹסְדוֹת אֶרֶץ, כִּי כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, כְּאִלּוּ לֹא בָּא אֲדַמְס לָעוֹלָם.

בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי רוֹאֶה צָבָא רַב שֶׁל גִבּוֹרִים וּמְשׁוֹרְרִים שֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת עוֹבְרִים לְפָנַי,וְאֵין מִסְפָּר לָהֶם, וְהֵם מְמַלְּאִים אֶת כָּל חֲלַל עוֹלָמִי. וּמַה אֲנִי זוֹכֵר עוֹד עוד?

הִנֵּה אָנֹכִי עַתָּה הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן! אֲנִי מַבִּיט לְמַּטָּה בְּעַנְוְתָנוּת אֶל שׁוּרַת הַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים מִמֶּנִּי, וּלְמַרְאֶה פְּנֵי אֲחָדִים מֵהֶם עוֹלֶה עַל לִבִּי זֵכֶר הַיּוֹם שֶׁהָיִיתִי כְּמוֹהֶם, בְּבוֹאִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הֲלוֹם. הַנַּעַר הַקָּטֹן הַהוּא נִרְאֶה לִי עַתָּה לֹא כְּחֵלֶק מֵעַצְמִי. הֲרֵי הוּא בְּזִכְרוֹנִי כְּדָבָר שֶּׁעָבַר עַל פָּנַי בְּדֶרֶךְ חַיַּי, כְּדָבָר שֶׁעָמַד מִחוּץ לְעַצְמִי וְלֹא בְּתוֹךְ עַצְמִי, וַאֲנִי מְהַרְהֵר בּוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה אָדָם אַחֵר.

וְהַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה, זוֹ שֶׁרָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאִי אֶל בֵּית מַר וִיקְפִילְד, אַיָּהּ? גַּם הִיא נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָּה. בִּמְקוֹמָהּ מִתְהַלֶּכֶת בַּבַּיִת כִּדְמוּת הַתְּמוּנָה הַתְּלוּיָה בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים, לֹא דְמוּת קְטַנָּה. אַגְנֶס, אֲחוֹתִי הַנְּעִימָה, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לָהּ בְּמַחְשְׁבוֹתַי, זוֹ יְדִידָתִי וְיוֹעַצְתִּי, זֶה הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב לְכָל מִי שֶּׁמְּקַבֵּל הַשְׁפָּעָה מֵרוּחָהּ הַשָּׁלֵו וְהַנּוֹחַ – הִיא גָדְלָה וַתְּהִי לָאִשָּׁה.

מָה הֵן שְׁאַר הַחֲלִיפוֹת שֶׁבְּאוּ בְּחַיָּי, מִלְּבַד הַשִּׁנוּי בְּקוֹמָה וּבְמַרְאֶה, וּמִלְּבַד הַדַּעַת שֶׁקָּנִיתִי בְּכָל אוֹתָם הַיָּמִים? בְּכִיסִי שָׁעוֹן שֶׁל זָהָב הַתָּלוּי בְּשַׁרְשֶׁרֶת, עַל אֶצְבָּעִי הַקְּטַנָּה טַבַּעַת שֶׁל זָהָב, אֲנִי לוֹבֵשׁ מְעִיל אֶרֶךְ־כְּנָפַיִם, וַאֲנִי מְסַלְסֵל בִשְׂעָרִי – כָּל זֶה סִמָּן רַע הוּא. הַאֻמְנָם נִלְכַּדְתִּי שֵׁנִית בְּפַח הָאַהֲבָה? כֵּן. אֲנִי מַעֲרִיץ אֶת מָרַת לַרְקִינְס הַבְּכִירָה.

מָרַת לַרְקִינְס זוֹ אֵינֶנָּה נַעֲרָה קְטַנָּה. הִיא אִשָּׁה יְפַת־תֹּאַר, בַּעֲלַת קוֹמָה וְעֵינֶיהָ שְׁחוֹרוֹת. הֲרֵי הִיא כְּבַת שְׁלֹשִׁים. וְאַהֲבָתִי אֵלֶיהָ לֹא תֵדַע גְּבוּל.

מָרַת לַרְקִינְס זוֹ יֵשׁ לָהּ שִׂיחַ וְשִׂיג עִם פְּקִידֵי צָבָא. הַדָּבָר הַזֶּה גּוֹרֵם לִי יִסּוּרִים. אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ בָּאָה בִּדְבָרִים עִמָּהֶם, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם בְּעָבְרָם אֶת מִרְצֶפֶת הָרְחוֹב, כְּדֵי לְהִפָּגֵשׁ עִמָּהּ. הִיא צוֹחֶקֶת וְדוֹבֶבֶת, וּנְעִימָה לִי פְּגִישָׁה זוֹ. גַּם אָנֹכִי מְבַזְבֵּז זְמַן רַב בַּהֲלִיכָתִי אָנֶּה וָאָנָּה, אוּלַי אֶפָּגֵשׁ עִמָּהּ. אִם זוֹכֶה אֲנִי פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ וְלֵאמֹר לָהּ “שָׁלוֹם”, אֵין מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי, כִּי עַל כֵּן מוֹדָע אֲנִי לְאָבִיהָ. שְׁאִילַת שָׁלוֹם זוֹ – הוּא הַגְּמוּל בְּעַד יִסּוּרֵי נַפְשִׁי, בְּדַעְתִּי כִּי אֶמֶשׁ יָצְאָה בִּמְחוֹלוֹת עִם פְּקִידֵי הַצָּבָא. אֲנִי רָאוּי לִגְמוּל זֶה, אִם יֵשׁ צֶדֶק בָּעוֹלָם.

אַהֲבָתִי נוֹטֶלֶת מִמֶּנִּי אֶת תַּאֲבוֹנִי. בִּגְלָלָהּ אֲנִי עוֹנֵד תָּמִיד עַל צַוָּארִי אֶת מִטְפַּחַת הַמֶּשִׁי הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּי. אֲנִי לוֹבֵשׁ אֶת בִּגְדֵי הַחֲמוּדוֹת אֲשֶׁר לִי, וְאֶת נְעָלַי אֲנִי מְגַהֵץ שֶׁבַע בַּיּוֹם. וְהַכֹּל כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְעֵינֵי מָרַת לַרְקִינְס. כָּל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ אֵלֶיהָ, כֹּל מַה שֶׁקָּרוֹב לָהּ, יָקָר לִי. בַּיּוֹם שֶׁאֵינִי זוֹכֶה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ, הֲרֵי אֲנִי מְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא אֶת אָבִיהָ (אָדָם זָקֵן, אֲשֶׁר סַנְטֵרוֹ כָּפוּל וְעֵינוֹ הָאַחַת סְתוּמָה) וְשׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וּבִשְׁלוֹם בְּנֵי בֵּיתוֹ.

תָּמִיד מֵצִיק לִי הָרַעְיוֹן: צָעִיר אֲנִי מְאֹד לְיָמִים. הֲרֵי אֲנִי רַק בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה. אַךְ מַה בְּכָךְ? וּמִלְּבַד זֹאת הֵן הַיָּמִים חוֹלְפִים מַהֵר, וּבְקָרוֹב, עוֹד שָׁנִים מוּעָטוֹת, אֶהְיֶה בֵּן עֶשְׂרִים וְאֶחָת.

בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב אֲנִי הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי בֵּיתָהּ שֶׁל מָרַת לַרְקִינְס, אַף כִּי לִבִּי יִשָּׁבֵר לִרְסִיסִים בִּרְאוֹתִי פְּקִידֵי צָבָא נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים שָׁם, וּבַחֲדַר הָאוֹרְחִים יוֹשֶׁבֶת מָרַת לַרְקִינְס וּפוֹרֶטֶת עַל הָעוּגָב.

וּפְעָמִים שֶׁבַּלַּיְלָה, בַּשָּׁעָה שֶׁבְּנֵי הַבַּיִת יְשֵׁנִים כְּבָר, אֲנִי סוֹבֵב אֶת הַבַּיִת וּמְנַחֵשׁ לָדַעַת אֶת חַדְרָהּ שֶׁל מָרַת לַרְקִינְס. מַה טוֹב הָיָה, לוּ נָפְלָה דְלֵקָה בַּבָּיִת. כָּל הַקָּהָל הַנֶּאֱסָף עוֹמֵד נִדְהָם. וְהִנֵּה אֲנִי בּוֹקֵעַ לִי דֶרֶךְ בֵּין הֶהָמוֹן, עוֹלֶה בְּסֻלָּם אֶל חַלּוֹן חַדְרָהּ וּמַצִּיל אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתַי מִתּוֹךְ לֶהָבוֹת הָאֵשׁ. אַחֲרֵי כֵן אֲנִי עוֹלֶה שֵׁנִית אֶל חַדְרָהּ לָקַחַת מִשָּׁם אֶת חֲפָצֶיהָ, וְהַלֶּהָבָה אוֹכֶלֶת אוֹתִי. בְּכְלָל, אֵין אַהֲבָתִי תְּלוּיָה בְּדָבָר, רַק תְּשׁוּקָה אַחַת מִלְּאָה לִבִּי: מַי יִּתֵּן וְתִרְאֶה מָרַת לַרְקִינְס אֶת אֹמֶץ רוּחִי – וְאַחַר אָמוּתָה.

כָּל זֶה הוּא בִּכְלָל, אֲבָל לֹא תָּמִיד. יֵשׁ אֲשֶׁר חֶזְיוֹנוֹת בְּהִירִים יוֹתֵר עוֹלִים אֵלָי. בַּיּוֹם שֶׁאֲנִי לוֹבֵשׁ אֶת בְּגָדַי (עֲבוֹדָה שֶׁל שְׁתֵּי שָׁעוֹת) לִכְבוֹד הַמִּשְׁתֶּה הַגָּדוֹל בְּבֵית מַר לַרְקִינְס (זֶה שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת אֲנִי מְצַפֶּה לְחַג זֶה), אֲנִי זָן אֶת דִּמְיוֹנִי בְּחֶזְיוֹנוֹת נְעִימִים. הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי מָרַת לַרְקִינְס וּמְגַלֶּה לָהּ אֶת לִבִּי. הִיא מוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל שִׁכְמִי וְאוֹמֶרֶת: “הָהּ מַר קָפֶּרְפִילְד, הָאָמְנָם אַאֲמִינָה לְמִּשְׁמַע אָזְנַי?” וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר יוֹצֵא לִקְרָאתִי מַר לַרְקִינְס וְאוֹמֵר: “קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי, בִּתִּי סִפְרָה לִי הַכֹּל. בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה צָעִיר לֹא הִפְסַדְתָּ. הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יַפְרִיעַ אֶת אָשְׁרְכֶם. הֲרֵי לְךָ עֶשְׂרִים אֶלֶף לִטְרָאוֹת נְדוּנְיָה, וּבִרְכָתִי נְתוּנָה לָכֶם!” וְגַם דּוֹדָתִי בָּאָה לְבָרֵךְ אוֹתָנוּ וְלִבָּהּ מָלֵא חֶדְוָה. וּמַר דִּיק עִם הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג הֵם הַשּׁוֹשְׁבִינִים שֶׁלִּי.

בָּאתִי אֶל הַבַּיִת אֲשֶׁר נָסַךְ עָלַי קֶסֶם, וְהוּא מָלֵא אוֹרָה, נְגִינָה, פְּרָחִים, פְּקִידֵי צָבָא (כִּצְנִינִים הֵם בְעֵינָי), וּמְרַת לַרְקִינְס הַבְּכִירָה מַזְהִירָה שָׁם בְּזִיו יָּפְיָהּ. הִיא לְבוּשָׁה שִׂמְלַת תְּכֵלֶת, וּבִשְׂעַר רֹאשָׁהּ פְּרָחִים כְּחֻלִּים – הֵם פִּרְחֵי זִכְרִינִי. לָמָּה לָהּ הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה? כְּאִלּוּ יֵשׁ אָדָם בָּעוֹלָם אֲשֶׁר יִשְׁכָּחֶנָּה!

זֶה הַמִּשְׁתֶּה הָרִאשׁוֹן לִגְדוֹלִים שֶׁנִּקְרֵאתִי אֵלָיו, וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי נָבוֹךְ קְצָת, כִּי אֵין אִישׁ נִגָּשׁ אֵלַי, מִלְּבַד בַּעַל־הַבַּיִת, מַר לַרְקִינְס, הַשּׁוֹאֵל אוֹתִי לִשְׁלוֹם חֲבֵרַי בְּבֵית הַסֵּפֶר. אָכֵן לֹא מֵחָכְמָה עָשָׂה זֹאת. הֵן לֹא בָּאתִּי הֲלוֹם לִשְׁמֹעַ חֶרְפָּתִי.

אַךְ לְאַחַר שֶׁעָמַדְתִּי שָׁעָה קַלָּה בַּפֶּתַח וָלֹא גָּרַעְתִּי עֵינַי מֵחֶמְדַּת לִבִּי, קָרְבָה אֵלַי – מָרַת לַרְקִינְס הַבְּכִירָה בְּעַצְמָהּ! – וְשָׁאֲלָה אוֹתִי בְּשִׂפְתֵי חֵן, אִם יוֹצֵא בְּמָחוֹל אָנִי.

מִתּוֹךְ קִדָּה גִמְגַּמְתִּי:

“עִמָּךְ אֵצֵא, גְּבִרְתִּי.”

“וְלֹא עִם אַחֶרֶת?” שָׁאֲלָה מָרַת לַרְקִינְס.

“הַמָּחוֹל עִם אַחֶרֶת לֹא יִגְרֹם לִי עֹנֶג.”

צָחֲקָה מָרַת לַרְקִינְס וּפָנֶיהָ אָדְמוּ (וְאוּלַי נִדְמֶה לִי כֵּן) וַתֹּאמַר: “בַּמָּחוֹל הַשֵּׁנִי נְכוֹנָה אֲנִי לָצֵאת עִמָּךְ.”

וְהָרֶגַע אֲשֶׁר צִפִּיתִי אֵלָיו בָּא הַמָּחוֹל הַשֵּׁנִי הוּא מְחוֹל הַוַּלְס, וּמָרַת לַרְקִינְס שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי:

“הַיּוֹדֵעַ אַתָּה לָצֵאת בְּמָחוֹל זֶה? אִם לֹא, הִנֵּה הַקַּפִּיטַן בֵּילִי…”

אַךְ לֹא. עַל פִּי מִקְרֶה, מֻמְחֶה אֲנִי לְמָחוֹל זֶה. הַקַּפִּיטַן בֵּילִי רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ אֻמְלָל. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, מַה לִי וְלוֹ? גַּם אָנֹכִי הָיִיתִי אֻמְלָל, וְעַתָּה אֲנִי יוֹצֵא בְּמָחוֹל עִם מָרַת לַרְקִינְס! אֵינִי רוֹאֶה אֶת הַמָּקוֹם. אֵינִי שׁוֹמֵעַ דָּבָר, אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת הַזְּמָן. רַק זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי טָס אָנֹכִי בַּחֲלַל הָאֲוִיר יַחַד עִם מַלְאָךְ כָּחֹל וְנַפְשִׁי מְלֵאָה עֲדָנִים, וְהִנֵּה הִגַּעְנוּ אֶל חֶדֶר קָטֹן וַנֵּשֶׁב שְׁנֵינוּ עַל הַסַּפָּה. הִיא נָתְנָה עֵינֶיהָ בַּפֶּרַח הָאָדֹם הַתָּחוּב בַּלּוּלָאָה שֶׁל בִּגְדִי. מִהַרְתִּי לְהוֹשִׁיט לָהּ אֶת הַפֶּרַח וְאָמַרְתִּי:

“בִּמְחִיר הַפֶּרַח הַזֶּה אֲבַקֵּשׁ מִמֵּךָ הַרְבֵּה מְאֹד.”

“הָאֻמְנָם? מָה הַמְּחִיר אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ?” שָׁאֲלָה מָרַת לַרְקִינְס.

“פֶּרַח אֶחָד מִפְּרָחַיִךְ, וְאָנֹכִי אֶנְצְרֵהוּ כְּבָבַת עֵינִי.”

“אָכֵן עֶלֶם אַמִּיץ אַתָּה,” קָרְאָה מָרַת לַרְקִינְס, “הֵא לָךְ.”

וְהִיא נָתְנָה לִי בְּפָנִים יָפוֹת אֶחָד מִפְּרַחֶיהָ. הִגַּשְׁתִיו אֶל שְׂפָתַי וְאַחַר שַׂמְּתִּיו עַל לִבִּי. מָרַת לַרְקִינְס שָׂמָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ אֶת יָדָהּ תַּחַת זְרוֹעִי וַתֹּאמַר:

“עַתָּה קוּם וְנָשׁוּבָה אֶל הַקַּפִּיטַן בֵּילִי.”

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי בָּעֶרֶב הַהוּא, וְהִנֵּה קָרְבָה אֵלַי מָרַת לַרְקִינְס שֵׁנִית שְׁלוּבַת זְרוֹעַ עִם אִישׁ זָקֵן, שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק בִּקְלָפִים כָּל אוֹתוֹ הָעֶרֶב.

“הֲרֵי זֶה יְדִידִי הָאַמִּיץ! מַר שֶׁסְטְל רוֹצֶה לְהִתְוַדַּע אֵלֶיךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד.”

מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הֵבַנְתִּי, כִּי אָדָם זֶה הוּא מוֹדַע לָהּ, וָאֶשְׂמַח מְאֹד.

“אָכֵן בַּעַל טַעַם טוֹב אַתָּה, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר שֶׁסְטְל, וּבִגְלָל זֶה גָדַל כְּבוֹדְךָ בְּעֵינָי. הֲרֵי אֲנִי בַּעַל שָׂדוֹת שֶׁל כִּישׁוּת (וְהוּא קָרָא בְּשֵׁם אֲחֻזָּתוֹ), וְאִם תַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹתֵינוּ, הוֹאֶל־נָא לָסוּר אֵלֵינוּ וְיָשַׁבְתָּ עִמָּנוּ כְּכָל אֲשֶׁר יְהִי עִם לִבֶּךָ."

אָמַרְתִּי חֵן חֵן לְמַר שֶׁסְטְל וָאֶלְחָץ אֶת כַּפּוֹ. אֵין זֶה כִּי אִם חֲלוֹם טוֹב. הִנֵּה אֲנִי יוֹצֵא שֵׁנִית בְּמָחוֹל עִם מָרַת לַרְקִינְס. וְהִיא אוֹמֶרֶת, כִּי מְחוֹלֵל יָפֶה אֲנִי. בָּעֶרֶב הַהוּא אֲנִי שָׁב אֶל בֵּיתִי בְּלֵב מָלֵא אֹשֶׁר, וְכָל הַלַּיְלָה אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בְּדִמְיוֹנִי יוֹצֵא בְּמָחוֹל עִם הָעַלְמָה, אֲשֶׁר כְּמַלְאָךְ הִיא בְּעֵינָי. יָמִים אֲחָדִים אַחֲרֵי כֵּן אֲנִי שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים נְעִימִים; אַךְ אֵין אֲנִי פּוֹגֵשׁ אֶת מַלְאָכִי בָּרְחוֹב זֶה יָמִים מִסְפָּר. רַק הַפֶּרַח הַנּוֹבֵל הוּא נֶחֱמָתִי הַיְחִידָה וְהַקְּטַנָּה בְּתוֹךְ גַּעְגּוּעַי הָרַבִּים.

“טְרוֹטְבוּד,” קָרְאָה אַגְנֶס בְּאַחַד הַיָּמִים, לְאַחַר סְעֻדַּת־הַצָּהֳרָיִם, “הֲיַגִּיד לְךָ לִבְּךָ, מִי עָתִיד מָחָר לָחֹג חַג הַחֲתֻנָּה? זוֹ אַחַת מִן הַבְּרִיּוֹת שֶׁאַתָּה מַעֲרִיץ.”

“אֵין זֹאת כִּי אַתְּ הִיא זוֹ, אַגְנֶס?”

“לֹא אָנֹכִי!” קָרְאָה בַּהֲסִבָּה אֶת פָּנֶיהָ הַיָּפוֹת אֵלַי, “הַכַּלָּה הִיא מָרַת לַרְקִינְס הַבְּכִירָה.”

“וְהֶחָתָן הוּא הַקַּפִּיטַן בֵּילִי?” נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ לִשְׁאֹל.

“לֹא, הֶחָתָן אֵינוֹ פְּקִיד צָבָא, כִּי אִם נוֹטֵעַ כִּישׁוּת.”

שָׁבוּעַ אוֹ שְׁבוּעַיִם אֲנִי שָׁרוּי בְּיָגוֹן. אֲנִי מֵסִיר אֶת טַבַּעְתִּי מֵעַל אֶצְבָּעִי, אֲנִי לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי חֹל שֶׁלִּי, אֲנִי מְמַעֵט בְּתִסְרֹקֶת שְׂעָרִי, וַאֲנִי מְבַכֶּה אֶת הַפֶּרַח הַנּוֹבֵל שֶׁל מָרַת לַרְקִינְס.

וְיַעַן כִּי בָּעֵת הַהִיא הָיוּ לִי הַחַיִּים לְמַשָּׂא, קִבַּלָתִּי בְּרָצוֹן אֶת הַזְּמָנָתוֹ שֶׁל הַקַּצָּב אִישׁ רִיבִי לָצֵאת עִמּו שֵׁנִית לִקְרָב. הִשְׁלַכְתִּי מֵעַל פָּנַי אֶת הַפֶּרַח הַנּוֹבֵל וָאֵלֵךְ לְהִלָּחֵם עִם אוֹיְבִי. וְהַפַּעַם הִכְרַעְתִּיו, וְזֵר הַנִּצָחוֹן עַל רֹאשִׁי.

לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וְלִבִּי הִתְעוֹרֵר. שֵׁנִית שַׂמְתִּי אֶת טַבַּעַת הַזָּהָב עַל אֶצְבָּעִי, וְשׁוּב הַחִלּוֹתִי לְסַלְסֵל בִּשְׂעָרִי. אֵלֶּה הֵם הַזִכְרוֹנוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַתְּקוּפָה הַהִיא, וְאָנֹכִי אָז כְּבֶן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

 

פֶּרֶק תִּשְׁעָה־עָשָׂר: אֲנִי מִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹתַי    🔗

סָפֵק הוּא לִי, אִם שָׂמַחְתִּי בְּלִבִּי אוֹ נֶעֱצַבְתִי, כַּאֲשֶׁר כָּלוּ יְמֵי תַּלְמוּדִי וְהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לַעֲזוֹב אֶת בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנג.

אָמְנָם הָיִיתִי מְאֻשָׁר כָּל יְמֵי שִׁבְתִּי פֹּה, אָהַבְתִּי אֶת הַדָּקְטוֹר הֶחָבִיב, גַּם קָנִיתי לִי שֵׁם טוֹב וּקְצָת פִּרְסוּם בָּעוֹלָם הַקָּטֹן הַזֶּה. הִנֵּה כִּי כֵן צַר הָיָה לִי לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. וְאוּלָם מִטְּעָמים אֲחֵרִים, בִּלְתִּי בְרוּרִים לְעַצְמִי, תָּקַף אוֹתִי גִיל. מִבַּעַד לָעֲרָפֶל רָאִיתי את הַיָּמִים אֲשֶׁר אֶהְיֶה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמִי. הָבוּ גֹדֶל לְאִישׁ כָּזֶה! מָה רַבּוּ הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים אֲשֶׁר יִרְאֶה וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אִישׁ הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, וּמָה עָצְמָה הַשְׁפָּעָתוֹ עַל בּנֵי הָאָדָם הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ.

כָּל הַחֶזְיוֹנוֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה לָקְחוּ אֶת לִבִּי. וְלָכֵן עָזַבְתִּי אֶת בֵּית הַסֵּפֶר בְּלִי דְּאָגָה. פְּרֵדָה זוֹ לֹא גָרְמָה לִי צַעַר כְּמוֹ שְׁאַר הַפְּרֵדוֹת בִּימֵי חַיָּי.

בַּיָּמִים הָהֵם יָדַעְתִּי אֶת הַחַיִּים מְעַט מאֹד אוֹ לֹא כְּלוּם. הַחַיִּים הָיוּ בְּעֵינַי מֵעֵין סֵפֶר אַגָּדָה, שֶׁאֲנִי בָּא עַתָּה לִקְרֹא אֶת פִּרְקוֹ הָרִאשׁוֹן.

הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה נוֹעַצְנוּ יַחְדָּו, אֲנִי וְדוֹדָתִי, עַל דְּבַר טִיב הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר לָהּ אַקְדִּישׁ אֶת חַיָּי. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה אוֹ יוֹתֵר בִּקַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ לִבִּי מַעֲנֶה עַל הַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאֲלָה דוֹדָתִי: “מָה הִיא הָאוּמָנוּת הַחֲבִיבָה עָלַי?” אַךְ אֵין שׁוּם אוּמָנוּת אַחַת, הַחֲבִיבָה לִי יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָאוּמָנֻיּוֹת. אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִלְמֹד עַל פִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֶת תּוֹרַת מַהֲלַךְ הָאֳנִיּוֹת וְלַעֲמֹד אַחֲרֵי כֵן בְּרֹאשׁ חֶבֶר תָּרִים, הַסּוֹבְבִים אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶרֶץ חֲדָשָׁה – כִּי אָז רָאִיתִי אֶת עַצְמִי יָאֶה לְכָךְ. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁנִּסִים וְנִפְלָאוֹת אֵלּוּ לֹא יַעֲשֶׂה לִי אֱלֹהִים, אֵין אֲנִי מְבַקֵשׁ אֶלָּא אוּמָנוּת כָּל שֶׁהִיא, שֶׁלֹא תְּהִי לְמַשָּׂא עַל דוֹדָתִי וְשֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת חוֹבָתִּי עַד כַּמָּה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי.

“טְרוֹט, שְׁמַע נָא, בְּנִי, אֶת אֲשֶׁר אֹמַר לְךָ,” קָרְאָה אֵלַי דּוֹדָתִי בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד, לְאַחַר שֶׁכְּבָר עָזַבְתִּי אֶת בֵּית הַסֵּפֶר, “עֲדַיִן לֹא מָצָאנוּ פִּתְרוֹן לַשְּׁאֵלָה הַקָּשָׁה, וְיַעַן כִּי עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר מִטָּעוּת, עַד כַּמָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵנוּ, לָכֵן דַּעְתִּי, כִּי נַמְתִּין קְצָת עַד שֶׁנַּחְלִיט דָּבָר, וּבֵינָתַיִם תִּתְאַמֵּץ לְעַיֵּן בַּדָּבָר מִתּוֹךְ הַשְׁקָפָה אַחֶרֶת וְלֹא עַל פִּי רוּחוֹ שֶׁל תַּלְמִיד בֵּית־סֵפֶר.”

“כִּדְּבָרַיִךְ, דוֹדָתִי.”

“רַעְיוֹן בָּא אֶל לִבִּי,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי לְדַבֵּר, “כִּי לְאַחַר שֶׁתֵּצֵא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָהָלְךָ וְתִרְאֶה אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הַחַיִּים, יַעֲלֶה בְּיָדְךָ לָדַעַת אֶת עַצְמְךָ וּלְהַחֲלִיט דָּבָר. לְפִי דַעְתִּי, עָלֶיךָ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, לַעֲבֹר מְעַט בָּאָרֶץ, לָבוֹא בֵּין אֲנָשִׁים, לִרְאוֹת, לְמָשָׁל, אֶת פְּנֵי הָאִשָּׁה הַמְשֻׁנָּה, אֲשֶׁר לָהּ הַשֵּׁם הַפֶּרֶא (דּוֹדָתִי לֹא יָכְלָה לִסְלֹחַ עַד הַיּוֹם לְאוֹמַנְתִּי, כִּי נִקְרְאָה פֵּגוֹטִי).”

“אֵין כַּדָּבָר הַזֶּה רָצוּי לִי, דּוֹדָתִי.”

“וּבְכֵן,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “כִּוַּנְתִּי לְדַעְתֶּךָ. אֵין פֶּלֶא, כִּי לְךָ רָצוּי הַדָּבָר מְאֹד. הֲרֵי זֶה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וּבְדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל. וַאֲנִי מַאֲמִינָה, כִּי בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ בֶּעָתִיד, בְּנִי, לֹא תִטֶּה מִדֶּרֶךְ זוֹ.”

“אֲקַוֶּה, כִּי כֵן יֶהִי.”

“אֲחוֹתְךָ בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “הָיְתָה הוֹלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב מֵאֵין כָּמוֹהָ. מִי יתֵּן וְהָיִיתָ אַתָּה אָח רָאוּי לָהּ.”

“אֲנִי מֱקַוֶּה לִהְיוֹת בֶּן־אָח רָאוּי לָךְ, דוֹדָתִי, וְהַדָּבָר הַזֶּה דַי לִי.”

“חֲבַל, חֲבַל, כִּי אִמְּךָ הָרַכָּה וְהָעֲנֻּגָּה אֵינֶנּה עַתָּה בֵּין הַחַיִּים,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּהִסְתַּכְּלָהּ בִּי, “לְמַרְאֵה בְּנָהּ הַנֶּחֱמָד הָיָה לִבָּה מִתְמַלֵּא גַאֲוָה, עַד כִּי מֹחָהּ הַקָּטֹן הָיָה מִתְבַּלְבֵּל בִּלְבּוּל גָּמוּר. בְּחַיֵּי רֹאשִׁי, טְרוֹטְבוּד, בִּרְאוֹתִי פָּנֶיךָ, עוֹמֶדֶת לְנֶגֶד עֵינַי דְּמוּת אִמֶּךָ.”

“אֲקַוֶּה כִּי זוֹכֶרֶת אַתְּ אֶת אִמִּי בְּזִכָּרוֹן טוֹב, דּוֹדָתִי,” אָמָרְתִּי.

“פָּנָיו דּוֹמִים לִפְנֵי אִמּוֹ, דִּיק,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּרֶגֶשׁ, “אֵלֶּה הֵם קַוֵּי הַפָּנִים שֶׁל הָאִשָּׁה הָעֲנֻגָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאוּ לְעֵינַי בְּאוֹתוֹ יוֹם בַּצָּהֳרָיִם. אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! הִנֵּה דְמוּת אִמּוֹ אֲנִי רוֹאָה מִתּוֹךְ עֵינָיו, בְּהַבִּיטוֹ אֵלָי.”

“הַאֻמְנָם?” שָׁאַל מַר דִּיק.

“אֲבָל גַּם לְדָוִד הוּא דוֹמֶה,” חָרְצָה דוֹדָתִי

“הֲרֵי דָּוִד דוֹמֶה לְדָוִד!” נַעֲנָה מַר דִּיק.

“וְאוּלָם תְּפִלָּתִי, טְרוֹט,” גָּמְרָה דוֹדָתִי, “כִּי תְּהִי בֶּן חַיִל – אֵין כַוָּנָתִי לְכֹחַ הַגּוּף אֶלָּא לְכֹּחַ הַרוּחַ – אֵיזֶהוּ בֶּן חַיִל, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ הָרָצוֹן, אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, הֵן שֶׁלּוֹ הֵן וְלָאו שֶׁלּוֹ לָאו,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּנַעַנְעָה רֹאשָׁהּ וּבְקַמְּצָהּ יָדָהּ, “אִישׁ אֲשֶׁר רוּחוֹ נְכוֹנָה וְלִבּוֹ אַמִּיץ, אֲשֶׁר כָּל מַעֲשָׂיו הוּא עוֹשֶׂה עַל פִּי שִׂכְלוֹ וְלֹא בְּהַשְׁפָּעַת אָדָם אוֹ דָבָר כָּל שֶׁהוּא, מִי יִתֵּן וְהָיִיתָ אִישׁ אֲשֶׁר כָּזֶה, אִלּוּ הָיוּ אָבִיךָ וְאִמְּךָ אֲנָשִׁים כָּאֵלֶה, חַי אֱלֹהִים, הָיָה טוֹב לָהֶם וְטוֹב לָנוּ.”

הִבַּעְתִּי לָהּ אֶת תִּקְוָתִי, כִּי אָמְנָם אֶשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ אֲשֶׁר כָּזֶה.

וּכְדֵי שֶׁבְּרֵאשִׁית דַּרְכְּךָ תִּלְמַד לִסְמֹךְ עַל כֹּחַ עַצְמְךָ וְלַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר עַל פִּי רוּחֲךָ," קָרְאָה דוֹדָתִי, “הֲרֵי גָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי תֵּצֵא לַדֶּרֶךְ לְבַדְךָ. תְּחִילָּה עָלָה בְּדַעְתִּי לִשְׁלֹחַ עִמְּךָ אֶת מַר דִּיק, אַךְ אַחֲרֵי הָעִיּוּן נִמְלַכְתִּי, כִּי מוּטָב יְהִי אִם יִשָּׁאֵר מַר דִּיק בְּבֵיתִי לִהְיוֹת מָגֵן לִי.”

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן נֶעֱצַב מַר דִּיק אֶל לִבּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא יֵלֵךְ עִמִּי, אַךְ בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי זָכַר אֶת הַכָּבוֹד הָרַב שֶׁנָּפַל בְּגוֹרָלוֹ לִהְיוֹת מָגֵן לְאִשָּׁה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ בְּכָל הָעוֹלָם, וּפָנָיו הִצְהִיבוּ.

“וְחוּץ מִזֶּה,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “הֲרֵי סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.”

“הָהּ, וַדַּאי שֶׁכֵּן הוּא,” עָנָה מַר דִּיק בְּחִפָּזוֹן, “דַּעַ לְךָ, טְרוֹטְבוּד, כִּי בִמְהֵרָה בְּקָרוֹב עָלַי לִגְּמֹר אֶת סִפְרִי, וְיהִי מָה.”

הִנֵּה כִּי כֵן נָתְנָה לִי דוֹדָתִי הַטּוֹבָה צְרוֹר כֶּסֶף גַּם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וַתִּשְׁלָחֵנִי בְּשָׁלוֹם לְמַסָּעִי. בְּטֶרֶם הִפָּרְדִי מֵעִמָּהּ, הִשִּׂיאָה לִי דוֹדָתִי עֵצוֹת טוֹבוֹת, גַּם הֶעֱנִיקָה לִי נְשִׁיקוֹת חַמּוֹת, אַף אָמְרָה לִי, כִּי לְפִי דַּעְתָּה טוֹב לִי לִשְׁהוֹת בְּלָנְדּוֹן עִיר הַבִּירָה יָמִים מִסְפָּר, בַהֲלִיכָתִי לִמְקוֹם מוֹלַדְתִּי אוֹ בַחֲזִירָתִי מִשָּׁם, יַעַן כִּי הָעִקָּר הוּא לִי לְהִתְבּוֹנֵן קְצָת אֶל הַחַיִּים וְאֶל הָעוֹלָם.

קִצּוּר הַדָּבָר, בֶּן חוֹרִין אֲנִי בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת אוֹ חֹדֶשׁ יָמִים, וְהָרְשׁוּת בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר עִם לִבִּי. דּוֹדָתִי לֹא חָשְׁבָה לְהַגְבִּיל אַף בִּמְעַט אֶת חֻפְשָׁתִי, וְרַק דָּרְשָׁה מִמֶּנִּי כִּי אֶכְתֹּב לָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּבוּעַ אֶת קוֹרוֹת דַּרְכִּי.

קֹדֶם כָּל נָסַעְתִּי לְקֶנְטֶרְבּוֹרִי לָקַחַת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה מֵאֵת אַגְנֶס וְאָבִיהָ (אֶת חַדְרִי בְּבֵיתָם לֹא נָטַשְׁתִי עוֹד), גַּם מֵאֵת הַדָּקְטוֹר הֶחָבִיב. אַגְנֶס שָׂמְחָה מְאֹד לִקְרָאתִי וַתֹּאמֶר לִי, כִּי הַבַּיִת לָבַשׁ צוּרָה אַחֶרֶת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר עֲזַבְתִּיו.

“דְּעִי לָךְ, אַגְנֶס, כִּי גַם אָנֹכִי לָבַשְׁתִּי צוּרָה אַחֶרֶת לְאַחַר שֶׁעָזַבְתִּי אֶת בֵּיתֵךְ,” קָרָאתִי, “כִּי חָסְרָה לִי יָד יְמִינִי, בְּאֵין אַתְּ עִמָּדִי. וְאוּלָם לֹא יָפֶה אָמַרְתִּי, כִּי המֹּחַ וְהַלֵּב הֲלֹא אֵינָם מֻנָּחִים בְּיַד יְמִינִי. כָּל יוֹדְעַיִךְ, לֹא רַק אַנֹכִי, יִשְׁאֲלוּ בַּעֲצָתֵךְ וְיִנְהֲגוּ עַל פִּיךְ.”

“כָּל יוֹדְעַי יְדַבְּרוּ אֵלַי חֲלָקוֹת, וְגַם אַתָּה בְּתוֹכָם,” עָנְתָה אַגְנֶס מִתּוֹך חִיוּךְ.

“לֹא, בֶּאֱמֶת אֵין כָּמוֹךְ בְּכָל הַנָּשִׁים, טוֹבָה וַעֲדִינָה אָתְּ: בִּינָה, יְתֵרָה יֵשׁ לָךְ, וְכָל דְבָרַיִךְ נְכוֹנִים.”

“אָכֵן אַתָּה מְדַבֵּר הַיּוֹם,” קָרְאָה אַגְנֶס בְּשִׁבְתָּה לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתָּה וּצְחוֹק נָעִים פָּרַץ מִפִּיהָ, “כְּאִלּוּ עָמְדָה לְפָנֶיךָ מָרַת לַרְקִינְס.”

“הוֹי!” עָנִיתִי, וּפָנַי אָדְמוּ לְזֵכֶר אֲהוּבָתִי הַכְּחֻלָּה, “לֹא טוֹב אַתְּ עוֹשָׂה לְלַגְלֵג עָלַי בּבָטְחִי בָּךְ. וְאוּלָם כָּל יְמֵי חַיַּי לֹא אֶחְדַּל לִבְטֹחַ בָּךְ, אַגְנֶס. לְפָנַיִךְ אֶשְׁפֹּךְ שִׂיחִי – אִם תַּטִּי לִי אֹזֶן – בְּבוֹא עָלַי אָסוֹן אוֹ בְהִלָּכְדִי בְּפַח הָאַהֲבָה. סַפֵּר אֲסַפֵּר לָךְ הַכָּל. גַם אִם אֶהְיֶה אוֹהֵב אִשָׁה בּכָל מְאֹדִי.”

“אָכֵן, הֵן תָּמִיד אַתָּה אוֹהֵב בּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ,” קָרְאָה אַגְנֶס מִתּוֹךְ צְחוֹק.

“הוֹי! כָּל אֵלֶּה הָיוּ מַעֲשֵׂי יַלְדוּת אוֹ מַעֲשֵׂי נַעֲרוּת,” עָנִיתִי בְּצַחֲקִי גַם אָנִי, אַךְ פָּנַי אָדְמוּ קְצָת מִבּוּשָׁה, “וְאוּלָם עַתָּה נִשְׁתַּנּוּ הַזְּמַנִּים, וְיוֹם יָבוֹא, אֲשֶׁר לִבִּי יֶאֱהַב אַהֲבָה רַבָּה. פֶּלֶא הוּא לִי, כִּי אַתְּ, אַגְנֶס, לֹא אָהַבְתּ אִישׁ עַד הַיּוֹם.”

אַגְנֶס צָחֲקָה שׁוּב וַתְּנַעְנֵעַ בְּרֹאשָׁהּ: “הֵן”.

“הוֹי! יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי לֹא אָהַבְתְּ עוֹד!” אָמַרְתִּי “לוּלֵא כֵן, כִּי אָז הָיִית מְסַפֶּרֶת לִי. לְכָל הַפָּחוֹת (רָאִיתִי וְהִנֵּה אָדְמוּ פָּנֶיהָ), הָיִית מְרַמֶּזֶת לִי עַל הַדָּבָר. וְאוּלָם אֵין אִישׁ מִכָּל בָּאֵי בֵּיתְכֶם, אֲשֶׁר יְהִי רָאוּי לְאַהֲבָתֵךְ, אַגְנֶס. אִישׁ כָּזֶה, בַּעַל רוּחַ נְדִיבָה, עָתִיד לָבוֹא וְלַעֲמֹד לְפָנָי. דְּעִי לָךְ, כִּי מֵהַיוֹם וָהָלְאָה תִּהְיֶינָה עֵינַי פְּקוּחוֹת עַל כָּל הַגְּבָרִים הַמַּעֲרִיצים אוֹתָךְ, וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה אֶשְׁאַל מֵעִם הָאִישׁ אֲשֶׁר יִקְנֶה את לִבֵּךְ.”

שָׁעָה רַבָּה יָשַׁבְנוּ וְעָסַקְנוּ בְּשִׂיחָה זוֹ, שֶׁמִּקְצָתָהּ דִּבְרֵי שְׂחוֹק וּמִקְצָתָהּ דּבָרִים הַיוֹצְאִים מִן הַלֵּב, כְּמִנְהָגֵנוּ זֶה יָמִים רַבִּים, מִזְּמַן יַלְדוּתֵנוּ. וְאוּלָם פִּתְאֹם נָשְׂאָה אַגְנֶס אֶת עֵינֶיהָ אֵלַי, וְקוֹלָה הָיָה שׁוֹנֶה בְּאָמְרָהּ:

“טְרוֹטְבוּד, אֶשְׁאָלְךָ דָבָר, אֲשֶׁר מִי יוֹדֵע מָתַי יָבוֹא הַמִּקְרֶה לְיָדִי לְדַבֵּר עִמְּךָ אֹדוֹתָיו. וּמִבִּלְעָדֶיךָ אֵין אִישׁ אֲשֶׁר אֶשְׁאָלֵהוּ: הַאִם הִתְבּוֹנַנְתָּ, כִּי שִׁנּוּי הוֹלֵך וּבָא בְּרוּחוֹ שֶׁל אַבָּא?”

אָמְנָם הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַדָּבָר, אַף הִרְהַרְתִּי בּוֹ לֹא אֶחָת. הַכָּרַת פָּנַי בְּרֶגַעַ זֶה עָנְתָה בִּי, כִּי כֵן הוּא. וְאַגְנֶס הִשְׁפִּילָה כְּרֶגַע אֶת עֵינֶיהָ, אֲשֶׁר דְּמָעוֹת נוֹצְצוּ בָּהֶן.

“הַגִּידָה נָא לִי, מַה זֹאת?” קָרְאָה אֵלַי בְּקוֹל שָׁפָל.

“לְפִי דַעְתִּי.. הַאִם אַגִּיד לָךְ, אַגְנֶס, אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לִבִּי, מֵאַהֲבָתִי אֶל אָבִיךְ?”

“כֵּן,” עָנְתָה.

“לְפִי דַעְתִּי, הוּא עוֹכֵר אֶת נַפְשׁוֹ עַל יְדֵי הֶרְגֵּלוֹ, שֶׁהוֹלֵךְ וְרַעַ מִיּוֹם בּוֹאִי הֲלוֹם. הוּא מְרֻגַּז־עֲצָבִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וְאוּלַי חֲזוֹן דִּמְיוֹנִי הוּא.”

“לֹא דִמְיוֹן הוּא,” עָנְתָה אַגְנֶס בִּמְנוֹד רֹאשׁ.

“יָדָיו רוֹעֲדוֹת, לְשׁוֹנוֹ מְגֻמְגָּמָה וְעִינָיו תּוֹעוֹת. גַּם רָאִיתִי וְהִתְבּונַנְתִּי, כִּי דַּוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁבְּרוּחוֹ אֵין מְנוּחָה, קוֹרְאִים אוֹתוֹ אֶל הַלִּשְׁכָּה.”

“אוּרִיָּה הוּא הַקּוֹרֵא,” עָנְתָה אַגְנֶס.

“כֵּן. בְּיִחוּד, כַּנִּרְאֶה, מְדַכֵּא אֶת רוּחַ אָבִיךְ הָרֶגֶשׁ, כִּי לֹא טוֹב הוּא עוֹשֶׂה, כִּי לֹא יָפֶה דִּבֵּר, כִּי אֲחֵרִים רָאוּ אוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ. וְהָרֶגֶשׁ הַזֶּה מְדַכֵּא אֶת גוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, עַד כִּי נָפְלוּ פָּנָיו וְרוּחוֹ נָפַל, אַל נָא תִּפְחֲדִי, אַגְנֶס, אִם אֲסַפֵּר לָךְ, כִּי אֶתְמֹל בָּעֶרֶב מָצָאתִי אֶת אָבִיךְ יוֹשֵׁב לִפְנֵי שֻׁלְחָנוֹ וְשׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת כְּיֶלֶד קָטֹן.”

עוֹד לֹא כִּלִּיתִי אֶת דְבָרַי, וְהיא שָׂמָה אֶת יָדָהּ הָרַכָּה לְפִי, וּכְרֶגַע יָצְאָה לִקְרַאת אָבִיהָ, אֲשֶׁר נִרְאָה בְּפֶתַח הַחֶדֶר, וַתִּתְרַפֵּק עָלָיו. אֲרֶשֶׁת פָּנֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁהִבִּיטָה אֵלַי עוֹרְרָה אֶת לִבִּי מְאֹד. בְּפָנֶיהָ רָאִיתִי חִבָּה רַבָּה אֶל אָבִיהָ, וְעֵינֶיהָ הַיָּפוֹת הִבִּיעוּ רֶגֶשׁ תּוֹדָה לוֹ עַל אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ וְדַאֲגָתוֹ לָהּ. וְעֵינֶיהָ כְּאִלּוּ הִתְחַנְנוּ אֵלַי, כִּי אֶתְהַלֵּךְ עִם אָבִיהָ בְּרֹךְ וּבְנֹעַם, וְלִבִּי יְהִי טוֹב אֵלָיו, וְלֹא אָדוּן אוֹתוֹ לְכַף חוֹבָה. לִבָּהּ הָגָה גַם גָּאוֹן גַּם אַהֲבָה לְמַרְאֶה אָבִיהָ, וְעִם זֶה הָיְתָה נַפְשָׁהּ מְלֵאָה רַחֲמִים עָלָיו. וְאֶת כָּל הָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה חָפְצָה לָתֵת גַּם בְּלִבִּי, בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים, רַק בּמֶבַּט עֵינֶיהָ בִּלְבָד.

מִמָּחֲרַת הַיּוֹם נִפְרַדְתִּי מֵעִם הַבַּיִת הָעַתִּיק, אֲשֶׁר הָרוּחַ הַטּוֹבָה שֶׁל אַגְנֶס שׁוֹרָה עָלָיו. אֵין סָפֵק, כִּי שׁוּב אָשׁוּב בְּקָרוֹב לִרְאוֹת אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, וְאוּלַי אָלִין לִינוֹת רַבּוֹת בְּחַדְרִי אֲשֵׁר בּוֹ. אַךְ יְמֵי מְגוּרַי בַּבַּיִת הַזֶּה הִנֵּה תַּמּוּ עַתָּה יַחַד עִם יְמֵי תַּלְמוּדִי אֲשֶׁר חָלָפוּ. וּבְצָרְרִי בְּרוּחַ נְכֵאָה אֶת שְׁיָרֵי סְפָרַי וּבְגָדַי, כְּדֵי לְשַׁלְּחָם לְדוֹבֶר, עָזַר אוּרִיָּה הִיףּ עַל יָדִי בְּחֵשֶׁק מְרֻבֶּה, וְעַל לִבִּי עָלָה הָרַעְיוֹן, כִּי הוּא מָלֵא שִׂמְחָה עַל עָזְבִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה.

בְהִפְָּרְדִי מֵעַל אַגְנֶס וְאָבִיהָ, הִתְאַמַּצְתִּי לְהַעֲמִיד פָּנִים, כּאִלּוּ לִבִּי שׁוֹקֵט. עָלִיתִי עַל הַמֶּרְכָּבָה הַהוֹלֶכֶת לְלָנְדּוֹן, וּבְעָבְרִי דֶּרֶךְ הָעִיר, הָיָה לִבִּי מָלא חֲנִינָה וּסְלִיחָה לְכָל אָדָם, עַד כִּי עָלָה בּדַעְתִּי לְהַשְׁלִים עִם אוֹיְבִי הַקַּצָּב וְלָתֵת לוֹ חֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִים דְּמֵי־שֵׁכָר. אַךְ לְאַחַר שֶׁרָאִיתִי אֶת פָּנָיו הַזּוֹעֲפִים שֶׁל אוֹתוֹ בָּחוּר, בְעָמְדוּ בּבֵית הַמַּקּוֹלִין וּמַרְאֵהוּ מְכֹעָר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִכִּיתִי אֶת שִׁנּוֹ בְמִלְחַמְתִּי בּוֹ, שַׁבְתִּי מִמַּחֲשַׁבְתִּי זוֹ.

רַעְיוֹנִי הָרִאשׁוֹן בְּצֵאתִי מִן הָעִיר הָיָה, כְּפִי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר, לְהֵרָאוֹת לְעֵינֵי בַּעַל הָעֲגָלָה כְּגָדוֹל בְּשָׁנִים וּלְדַבֵּר בְּקוֹל גַּס. הַדָּבָר הַזֶּה עָלָה בְּיָדִי בְּעָמָל רַב, אַךְ לֹא יָכֹלְֹתִּי לְוַתֵּר עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹל זֶה יָאֶה לְגָדוֹל.

“הַאִם הוֹלֵךְ אַתָּה לְמַסָּעֶיךָ, אֲדוֹנִי?” שָׁאַל הָעֶגְלוֹן. “כֵּן,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ גַּדְלוּת, “אֲנִי הוֹלֵךְ לָנְדּוֹנָה, וּמִשָּׁם אֲנִי נוסֵעַ לְסוֹפוֹלְק.”

“לָצוּד צָיִד?” שָׁאַל הָעֶגְלוֹן. גַּם הוּא יָדַעַ כָּמוֹנִי כִּי בְּעוֹנָה זוֹ אֵין צָדִים חַיּוֹת וְעוֹפוֹת, אַךְ שְׁאֵלָה זוֹ גָרְמָה לִי בְּכָל זֹאת הֲנָאָה מְרֻבָּה.

“אֵינִי יוֹדֵע,” עָנִיתִי כִּמְפַקְפֵּק, “אִם אֶשְׁלַח חֵץ אוֹ לֹא.”

“אוֹמְרִים, כִּי הַצִּפֳּרִים נוֹדְדוֹת עַתָּה מִן הַיְּעַרִים,” קָרָא בַּעַל הָעֲגָלָה. “וַדַּאי שֶׁכֵּן הוּא,” עָנִיתִי כְּמֻמְחֶה לְאוֹתוֹ עִנְיָן. “הַאִם סוֹפוֹלְק הוּא מְקוֹם מוֹלַדְתֶּךָ?”

“כֵּן,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת, “סוֹפוֹלְק הוּא מְקוֹם מוֹלַדְתִּי.”

“אוֹמְרִים, כִּי הַפַּשְׁטִידוֹת בִּמְחוֹז זֶה עֲרֵבוֹת מְאֹד.”

עַד הַיּוֹם הַהוּא לֹא יָדַעְתִּי כְּלָל, כִּי מְחוֹז מוֹלַדְתִּי מְפֻרְסָם בָּעוֹלָם בְּתַעֲשִׂיָּה שֶׁל פַּשְׁטִידוֹת, אַךְ רָאִיתי אֶת עַצְמִי מְחֻיָּב לְהֵרָאוֹת כְּיַדְעָן גַם בְּעִנְיָן זֶה, וְלָכֵן נִעֲנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי וְאָמָרְתִּי:

“אָמְנָם כֵּן הוּא.”

“אֵין בְכָל הָעוֹלָם כְּסוּסֵי סוֹפוֹלְק,” קָרָא אֵלַי בַּעַל הָעֲגָלָה, “סוּס הַבָּא מִסּוֹפוֹלְק, אִם רַק בֶּן מִין מְשֻׁבָּח הוּא, לֹא יְסֻלֶּא בְּפָז מְחִירוֹ. הֲיוֹדֵעַ אַתָּה בְּטִיב סוּסִים?”

“לֹא,” עָנִיתִי, “לֹא הַרְבֵּה.”

“הִנֵּה פֹּה עִמָּנוּ יֵשׁ אָדוֹן אֶחָד, הַיּוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרַי,” הוֹסִיף הָעֶגְלוֹן לְדַבֵּר, “שֶׁהוּא מֻמְחֶה מְאֹד בְּעִנְיַן סוּסִים.”

הָאָדוֹן הַמְדֻבָּר שֶׁיָּשַׁב מִמּוּלִי הָיָה בַּעַל פָּנִים מְגֻשָּמִים וְעֵינוֹ הָאַחַת פּוֹזֶלֶת. עַל רֹאשׁוֹ מִגְבַּעַת לְבָנָה בַּעֲלַת שׁוּלַיִם צָרִים, וּבְרַגְלָיו מַגָּפַיִם אֲרֻכִּים מְאֹד. בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָעֶגְלוֹן, עָנָה וְאָמָר:

“אֵין מִין סוּסִים וְאֵין מִין כְּלָבִים שֶׁלֹא רָאוּ עֵינָי, סוּסִים וּכְלָבִים – מַשָּׁא נַפְשִׁי. הֵם הֵם בֵּיתִי, אִשְׁתִּי וִילָדַי… אֵין בְּעוֹלָמִי לֹא קְרִיאָה וְלֹא כְתִיבָה וְלֹא שְׁאָר חָכְמוֹת…”

“הַאֵין אִישׁ חָשׁוּב כָּזֶה רָאוּי לָשֶׁבֶת בְּמַעֲלֵה הַמֶרְכָּבָה?” לָחַשׁ בַּעַל הָעֲגָלָה בְּאָזְנִי.

הֶעָרָה זוֹ שִׁמְּשָׁה לִי רֶמֶז, כִּי מִן הָרָאוּי לִי לְפַנּוֹת מְקוֹמִי לְאָדָם גָּדוֹל זֶה. וּכְרֶגַע עָזַבְתִּי אֶת מוֹשָׁבִי הַנָּאֶה.

“אָכֵן,” קָרָא הָעֶגְלוֹן, “כָּךְ יְהֵא יָאֶה יוֹתֵר.”

אֶת הַדָּבָר הַקָּטֹן הַזֶּה רָאִיתי תָּמִיד כְּמַפָּלָה רִאשׁוֹנָה בְּחַיָּי. מְקוֹם מוֹשַׁבִי הַנָּאֶה בַּמֶּרְכָּבָה קָנִיתִי בְּכֶסֶף מָלֵא. גַּם לָבַשְׁתִּי לִכְבוֹד הַמָּקוֹם הַזֶּה, הַמְיֻעָד לִגְדוֹלִים, אַדֶּרֶת רְחָבָה לְנוֹי. רָאִיתִי אֶת עַצְמִי כְּאָדָם חָשׁוּב הַיּוֹשֵׁב בָּרֹאש. וְהִנֵּה לֹא עָבְרָה שָׁעָה רַבָּה, וְאֶת מְקוֹמִי הִנַּחְתִּי לְאָדָם פָּרוּעַ שֶׁעֵינוֹ פּוֹזֶלֶת, לְאָדָם שֶׁכָּל יִחוּסוֹ הוּא, כִּי רֵיחַ שֶׁל אֻרְווֹת סוּסִים נוֹדֵף מִמֶּנּוּ וּמוֹדַע לִכְלָבִים הוּא.

“סִמָּן רַע הוּא לִי,” הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי, וְרוּחִי נָפַל בְּקִרְבִּי. לַשָוְא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְדַבֵּר מִתּוֹךְ טַבּוּרִי, בְקוֹל גַּס, כּדֵי שֶׁאֵרָאֶה כְּגָדוֹל בְּשָנִים. רָאִיתִי, כִּי צָעִיר לְיָמִים אֲנִי בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.

וּבְכָל זֹאת נָעִים הָיָה לִי לָשֶׁבֶת בְּמֶרְכָּבָה רְתוּמָה לְאַרְבָּעָה סוּסִים. אָדָם בֶּן תּוֹרָה אֲנִי, מַלְבּוּשַׁי מְהֻדָּרִים, וּבְכִיסִי צְרוֹר כֶּסֶף; וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּדַּרְכִּי אֶל כָּל הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר עָבַרְתִּי בָּהֶם בָּרֶגֶל בִּימֵי עָנְיִי וּמְרוּדִי. כָּל אֶבֶן, כָּל צִיוּן עוֹרֵר בִּי מַחֲשָבָה. וּבִרְאוֹתִי אֶת הָאוֹרְחִים־פּוֹרְחִים עִם פַּרְצוּפָם הַמְיֻחָד לָהֶם, שֶׁעָבְרוּ עַל פָּנֵינוּ, נִדְמָה לִי, כִּי רוֹאֶה אֲנִי אֶת חָרֶשׁ־הַנְּחֹשֶׁת בְּאַחֲזוֹ בּפִי כֻּתָּנְתִּי. וְכַאֲשֶׁר עָבְרָה הָמֶּרְכָּבָה דֶרֶךְ שׁוּק שֶׂטַם, הֵצַצְתִּי אֶל אוֹתָה הַסִּמְטָה, אֲשֶׁר שָׁם דָּר הַחֶנְוָנִי הַמְטֹרָף, לְהַכִּיר את הַמָּקוֹם שֶׁיָשַׁבְתִּי שָׁם בַּחַמָּה וּבַצֵּל וְהִמְתַּנְתִּי לְקַבֵּל מְחִיר מְעִילִי שֶׁמָּכַרְתִּי. וְכַאֲשֶׁר קָרַבְנוּ אֶל לָנְדּוֹן, וְהַמֶּרְכָּבָה עָבְרָה עַל פְּנֵי “בֵּית־שָׁלוֹם”, זֶה הַמָּקוֹם שֶׁמַּר קְרִיקְל מוֹשֵׁל שָׁם, נָכוֹן הָיִיתִי לָתֵת כָּל אֲשֶׁר לִי בִּמְחִיר הָרִשְיוֹן לָבוֹא אֶל הַבַּיִת הַזֶּה וּלְהַלְקוֹת יָפֶה יָפֶה אֶת הַמְחַנֵּךְ וּלְהוֹצִיא לַחָפְשִי אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים, הַכְּלוּאִים שָׁם כְּצִפֳּרִים בִּכְלוּב.

הִגַּעְנוּ עַד הַמָּלוֹן “צְלָב הַזָּהָב”, אֲשֶׁר הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם בִּנְיָן עַתִּיק שֶׁעָמַד בִּרְחוב צָר. הַמֶּלְצָר הֱבִיאַנִי אֶל חֲדַר־הַקָּפֶה, וְהַמְשָׁרֶתֶת הוֹלִיכַתְנִי אֶל חֲדַר־מִשְׁכָּבִי, אֲשֶר רֵיחַ שֶׁל זֶבֶל נָדַף מִמֶּנּוּ, וְאַפְלוּלִית שֶׁל מְעָרַת־קֶבֶר שָׂרְרָה בּוֹ. וְעוֹד הַפַּעַם רָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי כִּי צָעִיר לְיָמִים אֲנִי, וְלָכֵן אֵין אִישׁ חוֹלֵק לִי כָּבוֹד כָּל שֶׁהוּא, הַמְשָׁרֶתֶת אֵינָהּ שָׂמָה לֵב אֵלַי כְּלָל, וְהַמֶּלְצָר מְדַבֵּר עִמִּי בְּלָשׁוֹן שֶׁל בֶּן־בַּיִת וּמַשִּׂיא לִי עֵצוֹת.

“עַתָּה,” קָרָא אֵלַי הַמֶּלְצָר, “מַה תֹּאכַל לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם? עוּלֵי יָמִים רְגִילִים לֶאֱכֹל בְּשַׂר עוֹף. הַאֶתֵּן לָךְ?”

עָנִיתִי לוֹ מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת, עַד כַּמָּה שֶׁיָּכֹלְתִּי, כִּי לְחִכִּי לֹא יִטְעַם בְּשַׂר עוֹף.

“הַאֻמְנָם?” שָׁאַל הַמֶּלְצָר, "עוּלֵי יָמִים אֵינָם מְחַבְּבִים בְּשַׂר שׁוֹר וּבְשַׂר שֶׂה. הַאַגִּיש לְךָ אֵיפוֹא קְצִיצָה שֶׁל בְּשַׂר עֵגֶל?

אָמַרְתִּי הֵן, כִּי לֹא יָדַעְתִּי בַּמֶּה לִבְחֹר. אַחֲרֵי כֵן פָּקַדְתִּי בְּקוֹל גַּס, כְּמוֹ שֶׁנָּאֶה לְגָדוֹל בְּשָׁנִים, לְהַגִּישׁ לִי אֶת הַבָּשָׂר הַצָּלוּי עִם תַּפּוּחֵי אֲדָמָה וְעִם שְׁאָר יְרָקוֹת; גַּם צִוִּיתִי אֶת הַמֶּלְצָר לִשְׁאוֹל אֶת פִּי בַּעַל הַפֻּנְדָּק, אִם לֹא נִתְקַבְּלוֹ מִכְתָּבִים עַל שֵׁם רַבָּן דָּוִד קָפֶּרְפִילְד. אָמְנָם לֹא חִכִּיתִי לְשׁוּם מִכְתָּב, אַךְ נִדְמָה לִי, כִּי עַל יְדֵי כָךְ יִגְדַּל כְּבוֹדִי בְּעֵינֵי הַמֶּלְצָר.

עַד מְהֵרָה שָׁב אֵלַי וּבְפִיו מַעֲנֶה, כִּי לֹא בָּא שׁוּם מִכְתָּב (וְאָנֹכִי הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים שֶׁל תָּמֵהַּ), וַיִפְרֹשׂ מַפָּה עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן לְיַד הָאָח. בִּשְׁעַת מְלַאכְתּוֹ שָׁאַל אוֹתִי, מָה הַיַּיִן אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה. וְכַאֲשֶׁר עָנִיתִי: “יִַיִן אָדֹם”, הָלַךְ הַמֶּלְצָר אֶל אֲחוֹרֵי הַמְּחִיצָה, שֶׁשָּׁם חַדְרוֹ, וּמִלֵּא שָׁם מִשְּׁיָרֵי הַצְּלוֹחִיּוֹת לְתוֹךְ בַּקְבּוּק, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי וְקָרָאתִי בָּעִתּוֹן. כַּאֲשֶׁר טָעַמְתִּי מְעַט מִן הַיַּיִן הַמָּזוּג, לֹא נָעַם לְחִכִּי, אַךְ, לְחֶרְפָּתִי, לֹא עָרַבְתִּי אֶת לִבִּי לְהִתְלוֹנֵן וּשְׁתִיתִיו.

אַחֲרֵי הַסְּעֻדָה, וְלִבִּי טוֹב עָלַי מְֹאד (סִמָּן הוּא שֶׁגַּם יַיִן מָהוּל יְשַׂמַּח לְבַב אֲנוֹש), עָלָה בְּדַעְתִּי לָלֶכֶת אֶל הַתֵּאַטְרוֹן. בָּאתִי אֶל קוֹבֶנְט־גַרְדֶן. בָּעֶרֶב הַהוּא הִצִּיגוּ שָׁם עַל הַבָּמָה מַחֲזֶה מֵחַיֵּי הָרוֹמָאִים הַקַּדְמוֹנִים. רָאִיתִי אֶת יוּלְיוּס קֵיסָר בַּמַחֲזֶה. מָה רָחַב לִבִּי לִרְאוֹת בְּעֵינַי אֶת הָרוֹמָאִים הַנְּדִיבִים עוֹמְדִים חַיִּים לְפָנַי, נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים, כְּדֵי לִגְרֹם לִי עֹנֶג, תַּחַת אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֵּפֶר הִכְבִּידוּ עָלַי אֶת הָעֹל לְשַׁנֵּן אֶת מַעֲשֵׂי תָּקְפָּם וּגְבוּרָתָם. וְאוּלָם הַתַּעֲרֹבֶת שֶׁל דִּמְיוֹן וּמְצִיאוּת, שֶׁפַע אוֹרָה וְשִׁירָה, הַמַּנְגִּינוֹת, קְהַל הָרוֹאִים, חֲלִיפוֹת הַמַּחֲזוֹת בְּכָל קִשּׁוּטָם וּפְאֵרָם – כָּל אֵלֶּה הִקְסִימוּ אֶת נָפְשִׁי וּפָתְחוּ לְפָנַי שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן, עַד אֲשֶׁר בְּצֵאתִי אַחֲרֵי כֵן, בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה, מִבֵּית הַתֵּאַטְרוֹן אֶל הָרְחוֹב הַדָּלוּחַ מִגֶּשֶׁם, הָיִיתִי בְּעֵינַי, כְּאִלּוּ יָרַדְתִּי מֵעַל הֶעָבִים, אֲשֶׁר עַל כַּנְפֵיהֶם דָּאִיתִי לְעוֹלָמוֹת רְחוֹקִים, וְנָפַלְתִּי לְתוֹךְ עוֹלָם שֶׁל שָׁאוֹן, בֹּץ, אוֹר־כֵּהֶה, מָטָר וְגֶשֶׁם, שִׁקְשׁוּק עֲגָלוֹת, רַעַשׁ נַעֲלֵי עֵץ, כִּעוּר וְכָל רָע.

שָׁעָה קַלָּה עָמַדְתִּי בָּרְחוֹב אוֹבֵד דֶּרֶךְ, כְּאִלּוּ בֶאֱמֶת הָיִיתִי בֶּן עוֹלָם זָר, אַךְ הַדְּחִיפוֹת בְּצַד וּבְכָתֵף הֱשִׁיבוּנִי תֵּכֶף אֶל עוֹלָם הָמְּצִיאוּת, וָאָשִׂים פְּעָמַי אֶל בֵּית מְלוֹנִי. וּבַדֶּרֶךְ הִרְהַרְתִּי בַּמַּחֲזוֹת שֶׁרָאוּ עֵינַי; וְגַם בְּשָׁעָה שֶׁאָכַלְתִּי פַּת עַרְבִית לֹא חָדַלְתִּי מֵהַרְהֵר בָּהֶם, וְעֵינַי נְטוּיוֹת אֶל הָאָח, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה אַחַר חֲצוֹת הַלָּיְלָה.

לִבִּי הָיָה מָלֵא מִמַּרְאֵה עֵינַי וּמִמִּשְׁמַע אָזְנַי, עַד אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי, מָתַי עָבַר עַל פָּנַי אִישׁ צָעִיר, בַּעַל קוֹמָה וִיפֵה תֹּאַר, לָבוּשׁ הָדָר, וְהוּא נִרְאָה לִי כְּמַכָּר. אַךְ אָנֹכִי הוֹסַפְתִּי לָשֶׁבֶת לְיַד הָאָח שָׁקוּעַ בְּהַרְהוּרִים.

סוֹף סוֹף קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי לַעֲלוֹת עַל מִטָּתִי, לְשִׁמְחַת לִבּוֹ שֶׁל הַמֶּלְצָר הַמְנַמְנֵם, אֲשֶׁר יָשַׁב כָּל אוֹתָה שָׁעָה בְּחַדְרוֹ הַקָּטֹן וְנִלְחַם עִם הַשֵּׁנָה שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ. בְּלֶכְתִּי אֶל עֵבֶר הַפֶּתַח, עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי הָאִישׁ הַצָּעִיר שֶׁנִּכְנַס וְרָאִיתִי אוֹתוֹ. פָּסַעתִּי פְּסִיעָה קְטַנָּה לַאֲחוֹרַי וָאַבִּיט אֵלָיו שֵׁנִית. הוּא לֹא הִכִּירַנִי, אַךְ אָנֹכִי הִכַּרְתִּיו כְּרֶגַע.

בְּשָׁעָה אַחֶרֶת אֶפְשָׁר שֶהָיִיתִי חָסֵר עֹז־רוֹחַ לָגֶשֶׁת וּלְהִתְוַדַּע אֵלָיו וְהָיִיתִי דוֹחֶה אֶת הַדָּבָר עַד יוֹם הַמָּחָר, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הָיָה אוֹבֵד לִי, אַךְ בָּעֵת שֶׁלִּבִּי הָיָה מָלֵא חֶזְיוֹנוֹת מֵאֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי בַּתֵּאטְרוֹן, עָלָה לְפָנַי זֵכֶר הַיָּמִים שֶׁהוּא הָיָה מָגִנִּי וִידִידִי, וְאַהֲבָתִי אֵלָיו הִתְעוֹרְרָה בְּנַפְשִׁי בְּכָל תָּקְפָּהּ, עַד כִּי הִתְעוֹרַרְתִּי וָאֶגַּשׁ אֵלָיו בְּלֵב הוֹלֵם וָאוֹמַר:

“סְטִירְפוֹרְתְּ! שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!”

הוּא הִבִּיט אֵלַי – זֶהוּ מֶבָּטוֹ הַיָּדוּעַ לִי – אַךְ בְּפָנָיו לֹא רָאִיתִי, כִּי זוֹכֵר הוּא אוֹתִי.

“הַאֻמְנָם לֹא תִּזְכְּרֵנִי?” שָׁאָלְתִּי.

“אֵל אֱלֹהִים!” קָרָא פִּתְאֹם, “הֲלֹא זֶה הוּא קָפּרֶפִילְד הַקָּטֹן.”

אָחַזְתִּי בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְלֹא הִרְפֵּיתִי מֵהֶן, וְלוּלֵא הַבּוּשָׁה וְהַיִּרְאָה, שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינָיו, הָיִיתִי נוֹפֵל עַל צַוָּארָיו וּבוֹכֶה.

“מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי מָלֵא שִׂמְחָה כָּל כָּךְ, סְטִירְפוֹרְתְּ יַקִּירִי! מֶה עָלַץ לִבִּי בִּרְאוֹתִי הַיּוֹם אֶת פָּנֶיךָ!”

“גַּם אָנֹכִי שָׁמֵחַ לִרְאוֹתֶךָ!” קָרָא בְּלַחֲצוֹ אֶת יָדִי בְּחִבָּה, “אַךְ לָמָּה זֶה קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי, הִתְרַגַּשְׁתָּ כָּל כָּךְ?”

וְאוּלָם הוּא שָׂמַח מְאֹד לִרְאוֹת, עַד כַּמָּה עוֹרְרָה בְּלִבִּי שִׂמְחָה הַפְּגִישָה עִמּוֹ.

מָחִיתִי מֵעַל עֵינַי אֶת הַדְּמָעוֹת, שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ לְהַחְלָטָתִי וְיָצְאוּ, וְעַל פָּנַי נִרְאֶה חִיּוּךְ עָקוּם, וַנֵּשֵׁב שְׁנֵינוּ יַחְדָּו זֶה בְּצַד זֶה.

“אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ בָּאתָ הֲלוֹם?” שָׁאַל סְטִירְפוֹרְתְּ, בְּטָפְחוֹ בְּחִבָּה עַל שִׁכְמִי.

“מִקֶּנְטֶרְבּוּרִי בָּאתִי הַיּוֹם. שָׁם מְקוֹם מְגוּרֵי דוֹדָתִי, אֲשֶׁר אִמְּצַתְנִי כְּבֵן לָהּ, וְשָׁם גָּמַרְתִּי חֹק לִמּוּדַי. וְאַתָּה, סְטִירְפוֹרְתְּ, מֵאַיִן וּלְאָן?”

“אֲנִי לוֹמֵד בּאוֹקְסְפוְֹרד, זֹאת אוֹמֶרֶת: אֳנִי יוֹשֵׁב שָׁם מִזְּמָן לִזְמָן בְּתוֹךְ שִׁעֲמוּם נוֹרָא, וְכָעֵת אֲנִי הוֹלֵךְ הֲלִיכָה שֶׁל חוֹבָה אֶל בֵּית אִמִּי. כַּמָּה נָאִים פָּנֶיךָ, קָפֶּרְפִילְד! מִסְתַּכֵּל אֲנִי בְּךָ וְרוֹאֶה, כִּי לֹא שֻׁנֵּיתָ אַף בִּמְעָט, רַק כִּי גָדַלְתָּ.”

“אֲנֹכי הִכַּרְתִּיךָ כְּרֶגַע,” אָמַרְתִּי, “וְאֵין פֶּלֶא, זֵכֶר אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ לֹא יִמָּחֶה בִּמְהֵרָה.”

הוּא צָחַק בְּהַעֲבִירוֹ יָדוֹ עַל תַּלְתַּלֵּי רֹאשׁוֹ, וַיאֹמַר: “כֵּן, אֲנִי נוֹסֵעַ הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, נְסִיעָה שׁל חוֹבָה. אִמִּי דָּרָה מִחוּץ לָעִיר, לֹא הַרְחֵק מִזֶּה. וְיַעַן כִּי הַדְּרָכִים מְקֻלְקָלוֹת עַתָּה, וּבְבֵיתֵנוּ שׂוֹרֵר הַשִּׁעֲמוּם, לָכֵן בָּחַרְתִּי לָלוּן הַלַּיְלָה בַּכְּרָךְ וְלָלֶכֶת מָחָר לַדָּרֶךְ. זֶה לִי בָּעִיר רַק שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וּכְבָר הִסְפַּקְתִּי לְנַמְנֵם וּלְפַהֵק יָפֶה בַּתֵּאַטְרוֹן.”

“גַּם אָנֹכִי יָשַׁבְתִי הָעֶרֶב בַּתֵּאַטְרוֹן,” קָרָאתִי, “בְּקוֹבֶנְט־גַרְדֶן. מָה רַב הָעֹנֶג אֲשֶׁר שָׂבָעְתִּי, מַמָּש גַּן עֵדֶן.”

סְטִירְפוֹרְתְּ צָחַק מְלֹא פִּיו.

“דָּדִי חֲבִיבִי,” קָרָא בְּטָפְחוֹ לִי שׁוּב עַל שִׁכְמִי, “הֲרֵי אַתָּה כְּפֶרַח מַרְגָּנִית. פֶּרַח זֶה הַצּוֹמֵחַ בַּשָּׂדֶה נֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵינוֹ רַעֲנָן מִמֶּךָּ! הֵן גַּם אָנֹכִי יָשַׁבְתִּי בְּתֵאַטְרוֹן זֶה, וּמִיָּמַי לֹא רָאִיתִי מַחֲזֶה חֲסַר־טַעַם כְּבָעֶרֶב הַזֶּה. אָדוֹן, גֶּשׁ הֵנָּה!”

בַּדְבָרִים הָאַחֲרוֹנִים פָּנָה סְטִירְפוֹרְתְּ אֶל הַמֶּלְצָר, אֲשֶׁר עָמַד מֵרָחוֹק וְהִתְבּוֹנֵן אֵלֵינוּ, בְּהִתְוַדְּעֵנוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת הַקּוֹל הַקּוֹרֵא אֵלָיו, קָרַב מִתּוֹךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

“מַה טִיבוֹ שֶׁל הַחֶדֶר אֲשֶׁר יָעַדְתָּ לְרֵעִי מַר קָפֶּרְפִילְד?” שָׁאַל סְטִירְפוֹרְתְּ.

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, מַה שְׁאֵלָתֶךָ?”

“אַיֵּה חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ? כְּלוֹמַר, מַה הַמִּסְפָּר שֶׁל הַחֶדֶר? הֲלֹא תָּבִין אֶת כַּוָּנָתִי,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ.

“אָכֵן, אֲדוֹנִי,” הֵשִׁב הֹמֶּלְצָר בְּקוֹל שֶׁל הִתְנַצְּלוּת, “מַר קָפֶּרפִילד דָּר לְעֵת עַתָּה בַּחֶדֶר מִסְפָּר אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה.”

“אִיכָכָה זֶה נוֹעַזְתָּ,” גָּעַר בּוֹ סְטִירְפוֹרְתְּ, “לָתֵת לְמַר קָפֶּרְפִילְד דִּירָה בִּמְעָרָה זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֻרָוָה?”

“סְלַח נָא, אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיב הַמֶּלְצָר שׁוּב בְּהִתְנַצְּלוּת, “כִּי לֹא יָדַעְנוּ אֶת טִיבוֹ שֶׁל מַר קָפֶּרְפִילְד. אִם טוֹב בּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי, נָכוֹן אֲנִי לָתֵת לְמַר קָפֶּרְפִילְד אֶת הַמִּסְפָּר שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם, סָמוּךְ לְחַדְרֶךָ.”

“וַדַּאי שֶׁטוֹב הוּא בְּעֵינָי,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “מַהֵר נָא וַעֲשֵׁה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.”

הַמֶּלְצָר לֹא אֵחַר לְהַעֲבִיר אֶת יַלְקוּטִי אֶל הַחֶדֶר הַהוּא. סְטִירְפוֹרְתְּ לִגְלֵג עָלַי עַל שֶׁלֹּא מָחִיתִי, כְּשֶׁנָּתְנוּ לִי מָעוֹן צָר, טָפַח לִי עַל שִׁכְמִי וְהִזְמִין אוֹתִי לְמָחָר לֶאֱכֹל עִמוֹ יַחְדָּו פַּת שַׁחֲרִית. הַזְמָנָה זוֹ קִבַּלְתִּי מִתּוֹךְ גַּאֲוָה וְשִׁמְחָה כְּאֶחָת.

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת לָקַחְנוּ נֵרוֹת וַנַּעַל אֶל חֲדָרֵינוּ אֲשֶׁר בַּקּוֹמָה הַשֵּׁנִית. שָׁם לְיַד פֶּתַח חַדְרוֹ שֶׁל חֲבֵרִי נִפְרַדְתִּי מֵעָלָיו בִּידִידוּת רַבָּה. חַדְרִי הֶחָדָשׁ הָיָה מְרֻוָּח וְיָפֶה, וְהַמִּטָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָמְדָה בּוֹ נִרְאֲתָה לִי כְּשָׁדֶה רְחַב־יָדַיִם.

פֹּה עַל גִבְעָה שֶׁל כָּרִים וּכְסָתוֹת שָׁכַבְתִּי וָאֵרָדֵם מִתּוֹךְ תַּעֲנוּג. וּבַחֲלוֹמִי רָאִיתִי אֶת רוֹמִי הָעַתִּיקָה, אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ, אֶת יְדִידַי, וָאִישַׁן עַד הַבֹּקֶר, עַד הַשָּׁעָה שֶהִגִּיעַ לָאָזְנַי קוֹל רַעַשׁ הַמֶּרְכָּבוֹת בְּעָבְרָן עַל פְּנֵי מִרְצֶפֶת הָרְחוֹב, וְנִדְמָה לִי, כְּאִלּוּ שׁוֹמֵעַ אֲנִי בַּחֲלוֹם קוֹל רְעָמִים.

 

פֶּרֶק עֶשְׁרִים: בֵּית מוֹלַדְתּוֹ שֶׁל סְטִירְפוֹרְתְּ    🔗

לְמָחֳרָת בַּשָּׁעָה הַשְׁמִינִית בַּבֹּקֶר הִתְדַּפְּקָה הַמְשָׁרֶתֶת עַל דֶּלֶת חַדְרִי וְהוֹדִיעָה, כִּי הֵבִיאָה לִי מַיִם חַמִּים לְתִגְלַחַת. בּוֹשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי לְהָרִים פָּנַי, כִּי – אֲהָהּ! – הֲלֹא זָקָן אֵין לִי. וְהַחֲשָׁשׁ, כִּי הַמְשָׁרֶתֶת כִּוְּנָה בִּדְבָרֶיהָ לְלַגְלֵג עָלַי, דִּכֵּא אֶת רוּחִי כָּל אוֹתָה שָׁעָה שֶׁעָסַקְתִּי בְּתִלְבָּשְׁתִּי. וְאַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁיָּרַדְתִּי מֵעַל הַמַּעֲלוֹת לָבוֹא אֶל חֲדַר הָאֹכֶל, וְעָבַרְתִּי עַל פָּנֶיהָ שֶׁל הַמְשָׁרֶתֶת, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי כְּחוֹטֵא וּפָנַי הִבִּיעוּ הַכְנָעָה. וּבְשָׁמְעִי אֶת קוֹלָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁטִּאַטְאָה אֶת הַחֶדֶר, עָמַדְתִּי וּפָנַי אֶל הַקִּיר וָאֶתְבּוֹנֵן אֶל תְּמוּנַת הַמֶּלֶךְ קַרְל, כּדֵי שֶׁלֹא אֵרָאֶה בִּקְלוֹנִי, כִּי עוּל יָמִים אֲנִי כָּל כָּךְ בְּלִי חֲתִימַת זָקָן, עַד אֲשֶׁר נִגַּשׁ אֵלַי הַמֶּלְצָר וְאָמַר, כִּי חֲבֵרִי מַמְתִּין לִי.

אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ מָצָאתִי יוֹשֵׁב לֹא בַּחֲדַר הַקָּפֶה, כִּי אִם בְּחֶדֶר מְיֻחָד וְנָאֶה, הַמְקֻשָּׁט בְּוִילָאוֹת אֲדֻמִים וּמְרֻפָּד בְּמַרְבַדִּים תּוּרְקִים, וְהָאָח בּוֹעֶרֶת שָׁם יָפֶה, וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בְּהָדָר. וּבָרְאִי הַקָּטֹן וְהֶעָגֹל, אֲשֶׁר מִמַּעַל לַמִּזְנוֹן, נִשְׁקְפָה בָּבוֹאָה קְטַנָּה שֶׁל הַחֶדֶר עִם הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ וְעִם הָאָח הַבּוֹעֶרֶת וְעִם סְטִירְפוֹרְתְּ.

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הָיִיתִי שָׁרוּי בִּמְבוּכָה, בִּרְאוֹתִי עַד כַּמָּה עוֹלֶה חֲבֵרִי עָלַי גַּם בְּתַקִּיפוּתוֹ גַם בְּכָל דָּבַר (וְגִילוֹ אַף בִּכְלָל), אַךְ אֶפָּטְרָפְּסוּתוֹ הַנְּעִימָה שָׂמָה עַד מְהֵרָה קֵץ לִמְבוּכָתִי, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה רָאִיתִי אֶת עַצְמִי כְּבֶן־בָּיִת. יָשַׁבְתִּי מִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה הַפֻּנְדָּק הַשּׁוֹמֵם, שֶׁלָּבַשׁ הַיּוֹם בַּבֹּקֶר צוּרָה אַחֶרֶת, גַּם הַמֶּלְצָר, שֶׁאֶתְמֹל דִּבֵּר עִמָּדִי כְּקָרוֹב אוֹ גוֹאֵל, עָמַד הַיּוֹם בְּנִמּוּס רַב, כְּעֶבֶד לִפְנֵי אֲדוֹנָיו.

“וְעַתָּה, קָפֶרְפִילְד,” פָּנָה אֵלַי סְטִירְפוֹרְתְּ, כְּשֶׁנִּשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ, “פְּתַח פִּיךָ וְסַפֵּר לִי מַה מַעֲשֶׂיךָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְכָל הַקּוֹרוֹת אוֹתְךָ. כָּל הַנּוֹגֵעַ לְךָ הוּא בְּעֵינַי כְּנוֹגֵעַ אֶל עַצְמִי.”

שָׂמַחְתִּי שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל אֲשֶׁר סְטִירְפוֹרְתְּ מִשְׁתַּתֵּף עַד הַיּוֹם בְּגוֹרָלִי, וָאֲסַפֵּר לוֹ אֶת דְּבַר הַצָּעַת דוֹדָתִי לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, וּמַה תַּכְלִיתָהּ שֶׁל נְסִיעָה זוֹ.

“אִם כֵּן, אֵינְךָ אָץ לְדַרְכֶּךָ,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “קוּם אֵיפוֹא וְלֵךְ עִמִּי אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתִּי הַיְגֵיט, ויָשַׁבְנוּ שָׁם יוֹם או יוֹמַיִם יַחְדָו. אִמִּי תִּמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ – אָמְנָם מִתְגָּאָה הִיא, כִּי בֵּן לָהּ כָּמוֹנִי, אַךְ לַדָּבָר הַזֶּה תִּסְלַח לָהּ – וְגַם אַתָּה תִּמְצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ.”

“מִי יִתֵּן וְיֵאָמְנוּ דְבָרֶיךָ!” עָנִיתִי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

“הָהּ, כָּל מִי שֶׁמְּחַבֵּב אוֹתִי, מֻבְטָח לוֹ, שֶׁיִּמְצָא חֵן בּעֵינֵי אִמִּי,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ.

“אִם כֵּן, אֲקַוֶּה כִּי תְּחַבְּבֵנִי אִמְּךָ חִבָּה יְתֵרָה,” עָנִיתִי.

“טוֹב, אֵיפוֹא!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “לֵךְ עִמִּי וְתִוָּכֵחַ. וּלְעֵת עַתָּה אוֹבִילְךָ לִרְאוֹת אֶת הָאֲרָיוֹת וְהַבְּרִיּוֹת (‘יָרוֹק’ כָּמוֹךָ יִמְצָא תַּעֲנוּג רַב בַּמַּחֲזֶה הַזֶּה), וּבָעֶרֶב נִסַּעַ בְּמֶרְכָּבָה לְהַיְגֵיט.”

קָשֶׁה הָיָה לִי לְהַאֲמִין כִּי כָּל זֶה אֵינוֹ חֲלוֹם. נִדְמָה לִי, כִּי עוֹד מְעַט וְאִיקַץ בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה, וְשׁוּב אֶרְאֶה אֶת חֲדַר הַקָּפֶה הַשּׁוֹמֵם עִם הַמֶּלְצָר הַ“מְחֻתָּן” עִמִּי.

לְאַחַר שֶׁכָּתַבְתִּי לְדוֹדָתִי, כִּי הִצְלִיחַ אֱלֹהִים דַּרְכִּי, בְּפָגְשִׁי אֶת חֲבֵרִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְעַל פִּי הַזְמָנָתוֹ נוֹסֵעַ אֲנִי אֶל בֵּית אִמּוֹ, הָלַכְתִּי עִם סְטִירְפוֹרְתְּ אֶל הַמּוּזֵיאוֹן, וְשָׁם רָאִיתִי וְנוֹכַחְתִּי מָה רַבּוּ וְעָצְמוּ יְדיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרִי בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים, ועַד כַּמָּה אֵין הוּא מִתְהַדֵּר בָּהֶן.

“מֻבְטָחְנִי, סְטִירְפוֹרְתְּ,” קָרָאתִי, “כִּי עָתִיד אַתָּה לְקַבֵּל בּבֵית מִדְרָשְׁךָ צִיּוּן שֶׁל עֲלִיָּה, וְאוּלַי כְּבָר יֵשׁ לְךָ צִיּוֹן זֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לְתִפְאֶרֶת לְרַבּוֹתֶיךָ וַחֲבֵרֶיךָ.”

“צִיּוּן שֶׁל עֲלִיָּה לִי?!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “לֹא, לֹא לִי, מַרְגָּנִית חֲבִיבִי! הֵן לֹא תֵּעָלֵב אִם אֶקְרָאֲךָ בְּשֵׁם זֶה.”

“לֹא וָלֹא!” עָנִיתִי.

“בֵּן חָכָם אַתָּה, מַרְגָּנִית יַקִּירִי!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “אֵין בְּלִבִּי רָצוֹן כָּל שֶׁהוּא לְ’הִתְעַלּוֹת' בְּדֶרֶךְ זוֹ. רַב לִי, כִּי רָכַשְׁתִּי דַעַת בְּמִדָּה זוֹ, עַד כְּדֵי לִהְיוֹת אִישׁ־שִׁעֲמוּם בְּחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם.”

“אַךְ הַכָּבוֹד…” פָּתַחְתִּי.

“הוֹי, מַרְגָּנִית בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ בִּצְחוֹק מִטּוּב לֵב, “הַאֻמְנָם כַּדַּאי הוּא לִי לִטְרוֹחַ, כְּדֵי שֶׁתְּרֵיסָר מְטֻמְטָמִים יִלְטְשׁוּ עֵינֵיהֶם וְיִפְעֲרוּ פִּיהֶם וְיָרִימוּ יְדֵיהֶם לְמַרְאֵה פָּנָי? מְוַתֵּר אֲנִי עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה. יִזְכֶּה בּוֹ אִישׁ אַחֵר, אִם תַּעֲנוּג הוּא לוֹ וְאִם הוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו. אֵינִי מְקַנֵּא בְּאָשְׁרוֹ.”

בּוֹשְׁתִּי מִטָּעוּתִי, וָאֶשְׁתַּדֵּל לְהַשִּׁיאוֹ לְעִנְיָן אַחֵר. וְהַדָּבָר הַזֶּה עָלָה בְּיָדִי בְּלִי עָמָל, כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ הָיָה רָגִיל לִקְפֹּץ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּקַלּוּת רַבָּה.

אַחֲרֵי כֵן סָעַדְנוּ מְעַט אֶת לִבֵּנוּ; וְיוֹם הַחֹרֶף הַקָצָר כְּבָר רַד, כַּאֲשֶׁר עָמְדָה הַמֶּרְכָּבָה עַל רֹאשׁ גִּבְעָה לִפְנֵי בֵּית חוֹמָה עַתִּיק בְּהַיְגֵיט. אִשָּׁה נָאָה בָּאָה בַּיָּמִים, מְהֻדָּרָה בַּהֲלִיכוֹתֶיהָ, יָצְאָה לִקְרָאתֵנוּ. הִיא חִיבְּקָה אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ וַתִּקְרָאֵהוּ בְּשֵׁם “גֶ’מְס יַקִּירִי”, וְהוּא הִצִּיגַנִי לִפְנֵי הָאִשָּׁה הַזּאֹת, הִיא אִמּוֹ, אֲשֶׁר נָתְנָה לִי שָׁלוֹם.

הַבַּיִת הָיָה עַתִּיק, וְשֶׁקֶט וְסֵדֶר שָׂרְרוּ בּוֹ. בְּעַד הַחַלּוֹן רָאִיתִי אֶת הָעִיר לָנְדּוֹן מִשְֹתָּרַעַת בַּמֶּרְחָק כַּעֲנַן עֲרָפֶל, אֲשֶׁר אוֹרוֹת קְטַנִּים נוֹצְצִים בּוֹ פֹּה וָשָׁם. הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הָרְהִיטִים הַמְהֻדָּרִים, אֶל מַעֲשֵׂי הָרִקְמָה וְאֶל הַתְּמוּנוֹת הַתְּלוּיוֹת עַל הַקִּיר, עַד אֲשֶׁר נִקְרֵאתִי אֶל הַשֻּׁלְחָן לִסְעֹד.

עוֹד אִשָּׁה אַחַת רָאוּ עֵינַי בַּבַּיִת הַהוּא, אֲשֶׁר הִצִּיגוּהָ לְפָנַי בְּשֵׁם הַגְבֶרֶת דַּרְטְל, אַךְ סְטִירְפוֹרְתְּ וְאִמּוֹ קָרְאוּ לָהּ רוֹזָה. הִיא הָיְתָה כְּבַת שְׁלֹשִׁים, בַּעֲלַת קוֹמָה, גּוּפָה צָנוּם, שְׂעָרָה וְעֵינֶיהָ שְׁחוֹרִים וּפָנֶיהָ מַבִּיעִים מְרִירוּת נֶפֶשׁ וְרֹגֶז־לֵב.

פַּעַם בְּפַעַם הִתְעָרְבָה רוֹזָה בְּשִׂיחָתֵנוּ, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא הִבִּיעָה אֶת דַּעְתָּהּ, כִּי אִם קָרְאָה וְחָזְרָה וְקָרְאָה: “הָאֻמְנָם כֵּן?” “אָכֵן, לֹא יָדָעְתִּי!”

בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה סִפַּרְתִּי לַחֲבֵרִי, כִּי יֵשׁ עִם לִבִּי לְבַקֵּר אֶת אוֹמַנְתִּי הַזְּקֵנָה וְלִרְאוֹת אֶת מַר פֵּגוֹטִי וּבֵיתוֹ, זֶה הַמַּלָּח שֶׁבָּא אֵלַי לְ“בֵית־שָׁלוֹם”.

“אַהּ! זֶה הָאָדָם הַפָּשוּט?!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “הֲלֹא הוּא בָּא יַחְדָּו עִם בְּנוֹ, לֹא כָּךְ?”

“לֹא, אֵין זֶה בְּנוֹ, כִּי אִם בֶּן אָחִיו,” עָנִיתִי, “אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבֵן. גַּם בַּת־אָחוֹת יֵשׁ לוֹ, נַעֲרָה יָפָה וּנְעִימָה. וְכָל הַבַּיִת (אוֹ הַסְּפִינָה הָעוֹמֶדֶת בַּיַּבָּשָׁה בִּמְקוֹם בַּיִת) מָלֵא טוֹב וָחֶסֶד. לוּ רָאִיתָ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּבֵיתָם, הָיָה לִבְּךָ מִתְמַלֵא גִיל.”

“הֲכֵן אַתָּה חוֹשֵׁב?” שָׁאַל סְטִירְפוֹרְתְּ, “הָבָה אֵלֵךְ עִמְּךָ וְאֶרְאֶה, כֵּיצַד חַיִּים בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ. וּמִלְּבַד זֹאת אֲקַבֵּל תַּעֲנוּג בְּנָסְעִי עִמְךָ יַחְדָּו, מַרְגָּנִית, חֲבִיבִי.”

הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת הִגְדִּילָה אֶת שִׂמְחַת לִבִּי עַד אֵין קֵץ.

וְאוּלָם הַגְּבֶרֶת דַּרְטְל, אֲשֶׁר עֵינֶיהָ הַנּוֹצְצוֹת הָיוּ נְעוּצוֹת בָּנוּ, בְּשָׁמְעָהּ מִפִּי חֲבֵרִי אֶת הַדְּבָרִים “בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ”, הִתְעָרְבָה בְּשִׁיחָתֵנוֹ.

“הַאֻמְנָם כֵן? אָנָּא, הַגִּידָה לִי, מַה נִשְׁתַּנּוּ בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ?” קָרְאָה.

“מַה כַּוָּנָתֵךְ וּמַה שְׁאֵלָתֵךְ?” שָאַל סְטִירְפוֹרְתְּ.

“כַוָּנָתִי אֶל בּנֵי אָדָם הַלָּלוֹ, הַאִם הֵם בְּהֵמוֹת או חַיּוֹת אוֹ בְּרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת? שׁוֹאֶלֶת אֲנִי מֵחֹסֶר דָּעַת.”

“אָכֵן יֵש הֶבְדֵּל רַב מאֹד בֵּינָם וּבֵינֵינוּ,” עָנָה סטִירְפוֹרְתְּ בְּקֹר־רוּחַ, “אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, כִּי דַּקֵּי רֶגֶשׁ הֵם כָּמוֹנוּ. בְּרִגְשוֹתֵיהֶם לֹא קַל לִפְגֹּעַ. מְשַׁעֵר אֲנִי, כִּי בַּעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת הֵם כָּךְ אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת עֲלֵיהֶם, לַפָּחוֹת, וְאֵין אֲנִי רוֹצֶה לִסְתֹּר אֶת הַדְּבָרִים. אֲבָל אֵין לָהֶם נְשָׁמוֹת עֲדִינוֹת וַעֲלֵיהֶם לְשַׁבֵּחַ לְיוֹצְרָם עַל שֶׁלֹּא קַל לִמְחֹץ אֶת עוֹרָם הַגַּס וְאֶת נִשְׁמָתָם הַגַּסָּה.”

“הַאֻמְנָם כֵּן?” קָרְאָה מָרַת דַּרְטְל, “אָכֵן, מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה וְנֶחָמָה כָּזוֹ. נֶחָמָה! הֲלֹא תַעֲנוּג הוּא לָדַעַת, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם יִסּוֹרִים אֵין הֵם מַרְגִּישִׁים! וּפְעָמִים שֶׁדָּאַגְתִּי לְגוֹרָלָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ; אַךְ עַתָּה סָרָה דַאֲגָתִּי מִלִּבִּי כָּלִיל. מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׁכַּלְתִּי. הָיוּ לִי סְפֵקוֹת, אַךְ עַתָּה הֻתָּרוֹ. עַד הַיּוֹם לֹא יָדַעְתִּי וְהַיּוֹם הִנֵּה אֲנִי יוֹדַעַת. וְהַדָּבָר הַזֶּה מוֹכִיחַ, כִּי חַיָּב אָדָם לִשְׁאֹל, הַאֵין זֹאת?”

אָנֹכִי חָשַׁבְתִּי, כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ אָמַר מַה שֶׁאָמַר בְּדֶרֶךְ שֶׁל הֲלָצָה אוֹ כְּדֵי לְהַקְנִיט אֶת מָרַת דַּרְטְל, אַף הֶאֱמַנְתִּי, כִּי יְסַפֵּר זֹאת לְפָנַי אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלְכָה מֵעִמָּנוּ וּשְׁנֵינוּ יָשַׁבְנוּ לְבַדֵּנוּ לְיַד הָאָח. אַךְ הוּא רַק שָׁאַל אוֹתִי, מַה דַּעְתִּי עָלֶיהָ.

“הִיא פִּקְחִית מְאֹד, לֹא כֵן?” אָמָרְתִּי.

“פִּקְחִית?! הִיא מַעֲלָה כָּל דָּבָר בְּמַשְׁחֶזֶת.” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “וּמְחַדֶּדֶת אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהִסְפִּיקָה לְחַדֵּד אֶת פָּנֶיהָ וְאֶת תָּאֳרָהּ. הִיא בָּלְתָּה מֵרֹב חִדוּד. כֻּלָּה אֵינָה אֶלָא לַהַב.”

“מַה טִיבָהּ שֶׁל הַצַּלֶקֶת אֲשֶׁר עַל שְׂפָתָהּ?” שָׁאָלְתִּי.

סְטִירְפוֹרְתְּ הִשְׁפִּיל עֵינָיו, רֶגַע אֶחָד שָׁתָק.

“אִי, מַעֲשֵׁי יָדַי הוּא,” הֵשִׁיב, “אֲנִי עָשִׁיתִי זֹאת.”

“בְּשׁוֹגֵג?”

“לֹא, נַעַר הָיִיתִי וְהִיא הִרְגִּיזַתְנִי, זָרַקְתִּי פַּטִּישׁ בְּפָנֶיהָ. אָכֵן שֵׁד קָטֹן הָיִיתִי.”

צַר הָיָה לִי מְאֹד עַל אֲשֶׁר נָגַעְתִּי בְּנוֹשֵׁא מַכְאִיב זֶה, אַךְ הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב.

“מְאָז הִיא נוֹשְׂאָה עַל פָּנֶיהָ צִיּוּן זֶה, כְּפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “וְהִיא תִּשָּׁא אוֹתוֹ עַד רִדְתָּהּ קֶבֶר, אִם תִּמְצָא בּוֹ מְנוּחָה, אף כִּי קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין, כִּי תִּמְצָא מָנוֹחַ בִּזְמָן שֶׁהוּא וּבְמָקוֹם שֶׁהוּא. הִיא הָיְתָה יְתוֹמָה מֵאִמָּהּ, קְרוֹבָה מִמִּשְׁפַּחַת אָבִי. וְאַחֲרֵי מוֹת אָבִיהָ לָקְחָה אוֹתָהּ אִמִּי, שֶׁנִּתְאַלְמְנָה בָּעֵת הַהִיא, לִהְיוֹת לָהּ לְחֶבְרָה. יֵשׁ לָהּ הוֹן שֶׁל אֲלָפִים אֲחָדִים לִירוֹת וְהִיא מוֹסִיפָה בְּכָל שָׁנָה אֶת הָרִבִּית עַל הַקֶּרֶן. אֵלֶּה תוֹלְדוֹת מָרַת דַרְטְל.”

“וְאֵין סָפֵק בְּעֵינַי,” קָרָאתִי, “כִּי הִיא אוהֶבֶת אוֹתְךָ כְּאָח?”

"הְמְ!… " עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְּתוֹךְ הָאֵשׁ, “לֹא כָּל הָאַחִים אֲהוּבִים בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ אַהֲבָה… אַך הָרֵם כּוֹסְךָ, קָפֶּרְפִילְד! הָבָה נִשְתֶּה לְחַיֵּי הַמַּרְגָּנִיוֹת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, לִכְבוֹדְךָ, וּלְחַיֵּי הַחֲבַצָּלוֹת בַּיַּעַר, לִכְבוֹדִי אוֹ לִקְלוֹנִי!”

הַחִיוּךְ הֶעָגוּם שֶׁהָיָה פָּרוּשׂ עַל פָּנָיו גָּז אַחֲרֵי הוֹצִיאוֹ אֶת הַדְּבָרִים הַמְבֻדָּחִים וְהוּא שָׁב לִהְיוֹת טוֹב לֵב וְלוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת כְּשֶׁהָיָה.

כַּאֲשֶׁר עָלִינוּ לְמִשְׁתֵּה טֵה לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק, בְּלִי הַבִּיט אֶל הַצַּלֶּקֶת מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ מָר. עַד מְהֵרָה הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי הַצַּלֶקֶת הַזֹּאת הִיא הַמָּקוֹם הָרַגִּישׁ בְּפָנֶיהָ, וְכִי בְּשָׁעָה שֶׁפָּנֶיהָ יֶחֱוָרוּ יָבוֹא מִיָּד שִׁנּוּי בַּצֶּלֶקֶת, הַלּוֹבֶשֶׁת צוּרָה שֶׁל רְצוּעָה כְּעֵין הָעוֹפֶרֶת וּמִשְׂתָּרַעַת לְכָל אָרְכָּה. נָפְלָה קְטָטָה קְטַנָּה בֵּינָהּ וּבֵין סְטִירְפוֹרְתְּ בִּשְׁעַת הַמִּשְׂחָק וְהִיא נִמְלְאָה חֵמָה, אָז רָאִיתִי אֶת הַצַּלֶּקֶת מִתְגַּלָּה כְּאוֹתוֹ הַכְּתָב הָעַתִּיק עַל הַקִּיר בְּמִשְׁתֵּה בַּלְשַׁאצַּר.

לֹא הִתְפַּלֵּאתִי כְּלָל בִּרְאוֹתִי, כִּי אִמּוֹ שֶׂל סְטִירְפוֹרְתְּ מַעֲרִיצָה אֶת בְּנָה. דּוֹמֶה הָיָה, כִּי בִּלְעָדָיו אֵין לָה בָּעוֹלָם דָּבָר שֶׁכַּדַּאי לְטַפֵּל בּוֹ. הִיא הֶרְאֲתָה לִי אֶת תְּמוּנָתוֹ מִימֵי יַנְקוּתוֹ, וְהַתְּמוּנָה מְשֻׁבֶּצֶת בְּמִסְגֶּרֶת קְטַנָה יַחַד עִם קְוֻצָּה שֶׁל שְׂעַר רֹאשׁוֹ; וְעוֹד רָאִיתִי תְּמוּנָה אַחַת, זֶה פַּרְצוּפוֹ שֶׁל סְטִירְפוֹרְתְּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים שֶׁהִתְוַדַּעְתִּי אֵלָיו בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה; וְעַל לִבָּהּ נָשְׂאָה הָאֵם אֶת תְּמוּנַת בְּנָהּ, כְּמוֹ שֶׁהוּא הַיּוֹם. כָּל מִכְתָּבָיו שֶׁכָּתַב אֵלֶיהָ מִימֵי יַלְדוּתוֹ וְעַד הַיּוֹם מֻנָּחִים לְמִשְׁמֶרֶת בְּאַרְגָּז מְיֻחָד סָמוּךְ לְכִסֵּא מוֹשָׁבָה לְיַד הָאָח. נְכוֹנָה הָיְתָה לִקְרֹא בְּאָזְנַי אֲחָדִים מֵהֶם, וְגַם אָנֹכִי הָיִיתִי מַקְשִׁיב בְּעֹנֶג רַב לִקְרִיאָה זוֹ, לוּלֵא בָּא סְטִירְפוֹרְתְּ וְעִכֵּב אֶת הַקְּרִיאָה.

“בְּנִי אָמַר לִי, כִּי בְּבֵית סִפְרוֹ שֶׁל מַר קְרִיקְל הִתְרָעֵיתָ עִמּוֹ,” קָרְאָה אֵלַי מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ כְּשֶׁנִּשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ בַּחֶדֶר, “אָמְנָם זוֹכֶרֶת אֲנִי, כִּי בָּעֵת הַהִיא הָיָה מְסַפֵּר עַל אֹדוֹת חָבֵר צָעִיר מִמֶּנּוּ שֶׁלָּקַח אֶת לִבּוֹ, אַךְ כְּפִי הַנִּרְאֶה, לֹא נִקְבַּע שִׁמְךָ בְּזִכְרוֹנִי.”

“בְּנֵךְ הִתְהַלֵךְ עִמִי בַּיָּמִים הָהֵם בְּרוּחַ נְדִיבָה,” אָמַרְתִּי, “וְאָנֹכִי הָיִיתִי זָקוּק לְרֵעַ אֲשֶׁר כָּזֶה. לוּלֵא הוּא שֶׁהָיָה לִי, כִּי אָז אָבַדְתִּי בְּעָנְיִי.”

“כָּל יָמָיו הוּא נְדִיב רוּחַ,” עָנְתָה מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ בְּגָאוֹן.

אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ, כִּי בְּכָל לִבִּי חָתַמְתִּי עַל הַדְּבָרִים הַאֵלֶּה. גַם הָאִשָּׁה הִכִּירָה בִּי, כִּי לִבִּי שָׁלֵם עִם בְּנָה, וְלָכֵן הָיוּ דְבָרִיהָ אֵלַי נוֹחִים וְרַכִּים, רַק בְּשָׁעָה שֶׁסָּחָה עַל אֹדוֹת בְּנָה הִבִּיעוּ פָּנֶיהָ גָאוֹן.

“בֵּית הַסֵּפֶר הַהוּא לֹא הָיָה הָגוּן כְּלָל וּכְלָל לִבְנִי” קָרְאָה מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ, “יָדֹעַ יָדַעְתִּי זֹאת. אַךְ מִטְּעָמִים יְדוּעִים לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵירָה אַחֶרֶת. עַל פִּי רוּחוֹ הַסּוֹעֵר, אֵין בְּנִי נוֹחַ לְקַבֵּל מָרוּת, וְלָכֵן צְרִיכָה הָיִיתִי לְבַקֵּשׁ לוֹ מְחַנֵּךְ, אֲשֶׁר יַכִּיר בְּרוּם עֶרְכּוֹ וְיוֹאִיל לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן בְּנִי. מְחַנֵּךְ כָּזֶה מָצָאתִי בּ’בֵית שָׁלוֹם'.”

יָדַעְתִּי אֶת מַר קְרִיקְל וְאֶת שִׂיחוֹ, אַף תִּעַבְתִיו בְּלִבִּי. וְאוּלָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה לֹא בָּזִיתִי אוֹתוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחָשַׁבְתִּי לוֹ לִצְדָקָה, כִּי לֹא נִסָּה לְהַכְנִיעַ אֶת הָאִישׁ שֶׁלֹּא יִכָּנֵעַ.

“בְּבֵית הַסֵּפֶר הַהוּא,” הוֹסִיפָה הָאִשָּה לְדַבֵּר, “רָאָה בְּנִי אֶת עַצְמוֹ בֶּן חוֹרִין, וְהַדָּבָר הַזֶה עָמַד לוֹ לְחַדֵּד אֶת כִּשְרוֹנוֹתָיו וּלְהַרְבּוֹת אֶת שְׁקִידָתוֹ. מַה שֶׁאֵין כֵּן, אִלּוּ בָֹאוּ לְשַׁעְבֵּד אֶת רוּחוֹ. כָּךְ הוּא טִבְעו.”

בּכָל לִבִּי הִסְכַּמְתִּי, כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא טִבְעוֹ שֶׁל חֲבֵרִי.

“סָח לִי בְּנִי,” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה עוֹד, “כִּי אוֹהֵב אַתָּה אוֹתוֹ בְּכָל מְאֹדְֶךָ, וְכַאֲשֶׁר נִפְגַּשְׁתֶּם אֶתְמֹל בְּבֵית הַמָּלוֹן זָלְגוּ עֵינֶיךָ דִּמְעוֹת שִׂמְחָה, בְּהִתְוַדַּע בְּנִי אֵלֶיךָ. אָמְנָם לֹא אֶעֱשֶׂה שֶׁקֶר בְּנַפְשִׁי לֵאמֹר לְךָ, כִּי תָּמַהְתִּי מְאֹד עַל אֲשֶׁר יֵשׁ בְּכֹחַ בְּנִי לְעוֹרֵר רְגָשׁוֹת כָּאֵלֶּה. וְאוּלָם לֹא אוּכַל לַעֲבֹר בִּקְרִירוּת רוּחַ עַל פְּנֵי הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֵבִין לְהַעֲרִיךְ כָּרָאוּי אֶת נֶפֶשׁ בְּנִי, וְלָכֵן יִשְׂמַח לִבִּי לִרְאוֹתְךָ בְּבֵיתִי, וְדַע לְךָ, כִּי גַם לֵב בְּנִי יֶהְגֶּה לְךָ יְדִידוּת רַבָּה, וְיָכֹל אַתָּה לִבְטֹחַ בּוֹ תָּמִיד.”

כַּעֲבֹר זְמָן־מָה אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָלְכוּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים לַחֲדַר הַמִּטּוֹת, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי עִם סְטִירְפוֹרְתְּ יַחְדָּו כַּחֲצִי שָׁעָה וְעָסַקְנוּ בְּשִׁיחָה עַל אֹדוֹת חֲבֵרֵינוּ.

חֲדַר מִשְׁכָּבִי הָיָה סָמוּךְ לְחַדְרוֹ שֶׁל סְטִירְפוֹרְתְּ. בְּכָל פִּנּוֹת הַחֶדֶר שֶׁל חֲבֵרִי שָׂרְרָה הָרַחֲבוּת. הַכִּסְאוֹת הָרְפוּדִים, הַמַּרְבַדִּים הָרַכִּים, הַקִּשּׁוּטִים וְהַצַּעֲצוּעִים – עַל הַכֹּל נִרְאֶה הָיָה כִי יַד אֵם אוֹהֶבֶת עָמְלָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמָּעוֹן הַזֶּה מְקוֹם עֵדֶן לִבְנָהּ אֲהוּבָהּ. וּמֵעַל גַּבֵּי הַקִּיר, מִבַּעַד לְמִסְגֶּרֶת שֶׁל תְּמוּנָה, הֵצִיצוּ עֵינַיִם יָפוֹת, כְּאִלּוּ צוֹפִיּוֹת הֵן עַל בְּנָה גַּם בִּשְׁעַת שְׁנָתוֹ.

בְבוֹאִי אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבִי הַמָּלֵא אוֹר בָּהִיר, יָשַׁבְתִּי שָׁעָה קַלָּה לְהַרְהֵר עַל אֹדוֹת אָשְׁרִי. אַךְ בַּהֲרִימִי עֵינַי, וְהִנֵּה מִמַּעַל לְכַרְכֹּב הַתַּנוּר מַבִּיטִים אֵלַי פְּנֵי רוֹזָה הַזּוֹעֲמִים מִתּוֹךְ הַתְּמוּנָה הַתְּלוּיָה שָׁם.

הוֹי, לָמָּה שָׂמוּ תְּמוּנָה זוֹ בְּחַדְרִי? הַמַּרְאֶה הַזֶּה עָכַר אֶת רוּחִי. מִהַרְתִּי לִפְשֹׁט אֶת בְּגָדַי וְלַעֲלוֹת עַל הַמִּטָּה. אַךְ גַּם לְאַחַר שֶׁנִרְדַּמְתִּי, לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ אֶת פַּרְצוּפָה שֶׁל רוֹזָה. וּבַחֲלוֹמוֹת הַלַּיְלָה הַהוּא עָלוּ תָּמִיד עַל שְׂפָתַי הַמִּלִּים: “הַאֻמְנָם כֵּן הוּא?” “אָכֵן לֹא יָדַעְתִּי!” אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי מַה פֵּרוּשָׁן שֶׁל שְׁאֵלוֹת אֵלוּ.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד: עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה    🔗

שְׁבוּעַ הַיָּמִים עָבְרוּ עֲלֵינוּ בְּעֹנֶג. סְטִירְפוֹרְתְּ אֲשֶׁר יָדַע הַכֹּל, לִמֵּד אוֹתִי לִרְכֹּב עַל סוּסִים, לְהִשְׁתַּמֵּש בִּכְלֵי זַיִן, לְהִלָּחֵם מִלְחֶמֶת אֶגְרוֹף. הַיָּמִים חָלְפוּ מַהֵר לְאִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי, הַמָּלֵא הִתְפַּעֲלוּת. וּבְכָל זֹאת הִסְפַּקְתִּי בַּיָּמִים הַמְּעַטִּים הָאֵלֶּה לְהַכִּיר יָפֶה אֶת חֲבֵרִי וְלַעֲמֹד עַל טִיבוֹ, כְאִלּוּ יָשַׁבְתִּי בְחֶבְרָתוֹ יָמִים רַבִּים. הוּא הִתְהַלֵּךְ עִמָּדִי בְּרֹךְ, כְּמִנְהַג הַגָּדוֹל עִם הַקָּטֹן. וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא פָּגַע כְּלָל בִּכְבוֹדִי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִצִּיל אוֹתִי מֵרֶגֶשׁ שֶׁל קִנְאָה, בִּרְאוֹתִי עַד כַּמָּה הוּא עוֹלֶה עָלַי בְּכָל דָּבָר. שָׂמַחְתִּי מְאֹד בְּלִבִּי, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה הוֹגֶה לִי יְדִידוּת, אַף הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲנִי הוּא יְדִידוֹ הֶחָבִיב מִכֹּל.

מְשָׁרֵת אֶחָד הָיָה בַבַּיִת הַהוּא, אִישׁ שֶׁעַל פִּי רֹב עָמַד לְשָׁרֵת לִפְנֵי סְטִירְפוֹרְתְּ, וּבְמַרְאֵהוּ הָיָה מְנֻמָּס לְמוֹפֵת. הוּא הָיָה מְמַעֵט בְּדִבּוּר, מְהַלֵּךְ אַט, עוֹשֶׂה הַכֹּל בְּנַחַת, בְּיִרְאַת כָּבוֹד, בִּתְשׂוּמֶת־לֵב, נִמְצָא בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְרָשׁ וְנֶעְלָם בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִדְרָשׁ, אַךְ עוֹלָה עַל הַכֹּל הִיא הַנִּמּוּסִיוּת שֶׁלּוֹ. פָּנָיו לֹא הָיוּ נָאִים, עָרְפּוֹ קָשֶׁה, רֹאשׁוֹ עָגֹל עִם שְעָרוֹת קְצָרוֹת וּדְבוּקוֹת לִצְדָעָיו, קוֹלוֹ רַךְ בְּדַבְּרוֹ; אַךְ כָּל דָבָר שֶׁעָשָׂה עָשָׂה בְּנִמּוּס. הוּא הִקִּיף אֶת עַצְמוֹ אֲוִיר שֶׁל נִמּוּסִיּוּת וְהָיָה שָׁרוּי בּוֹ. קָשֶׁה הָיָה לְהַטִּיל עָלָיו עֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה, הַדָּבָר נִרְאָה כִּפְגִיעָה בִכְבוֹדוֹ שֶׁל הָאָדָם הַמְּנֻמָּס הַזֶּה. רָאִיתִי כִי הַמְשָׁרְתוֹת בַּבַּיִת יוֹדְעוֹת זֹאת, וְלָכֵן הֵן עוֹשׂוֹת בְּעַצְמָן עֲבוֹדָה זוֹ בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לְיַד הָאָח וְקוֹרֵא עִתּוֹן.

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אִישׁ כָּבוּשׁ בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ כָּמוֹהוּ. וְהַדָּבָר הַזֶּה, כְּמוֹ שְׁאָר סְגֻלּוֹתָיו, הוֹסִיף לוֹ חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה. גַּם זֶה שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע אֶת שְׁמוֹ, רַק אֶת שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ לִיטִימֶר, שִׁמֵּשׁ חֵלֶק מִן הַנִּמּוּסִיוּת שֶׁלּוֹ.

בֶּן כַּמָּה הָיָה – קָשֶׁה הָיָה לִי לְשַׁעֵר. עַל פִּי מַרְאֵהוּ הַמְּנֻמָּס אֶפְשָׁר הָיָה לְחָשְׁבוֹ לְבֶן חֲמִשִּׁים וְגַם לְבֶן שְׁלֹשִׁים.

לִיטִימֶר נִכְנַס בַּבֹּקֶר לְחַדְרִי וַאֲנִי עוֹד בְּמִטָּתִי, הֵבִיא לִי מַיִם לִרְחִיצָה וְסִדֵּר אֶת בְּגָדַי. כַּאֲשֶׁר סִלַּקְתִּי אֶת הַמָּסָךְ וְהֵצַצְתִּי מִתּוֹךְ מִטָּתִי, רָאִיתִי אוֹתוֹ עוֹמֵד בְּנִמּוּס, בְּלִי זוּעַ מִפְּנֵי רוּחַ הַקֹּר שֶׁל הַחֹרֶף, אוֹחֵז בְּיָדוֹ אֶת שְׁתֵּי נְעָלַי וּמַשִּׁיב אָבָק קַל מֵעַל בִּגְדִי שֶׁהִנִּיחוֹ בִּזְהִירוּת רַבָּה כְּתִינוֹק.

שָׁאַלְתִּי לוֹ לְשָׁלוֹם וְשָׁאַלְתִּי כַּמָּה הַשָּׁעָה. הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ בְּנִמּוּס רַב אֶת שְׁעוֹנוֹ, פָּתַח אֶת הַכִּסּוּי בִּזְהִירוּת יְתֵרָה, נָתַן עַיִן בְּלוּחַ הַמִּסְפָּרִים וְהִבִּיט כְּשׁוֹאֵל בְּאוּרִים וְתוּמִים, סָגַר שׁוּב וְהוֹצִיא מִפִּיו:

“אֶמְצָא חֵן, הַשָּׁעָה שֶׁבַע וָחֵצִי.”

אַחַר הוֹסִיף:

“מַר סְטִירְפוֹרְתְּ הוֹאִיל לִשְאֹל, הֶעָרְבָה לְךָ מְנוּחָתְךָ הַלַּיְלָה, אֲדוֹנִי.”

“חֵן חֵן,” עָנִיתִי, “יָפֶה מְאדֹ. וּמַה שְׁלוֹם מַר סְטִירְפוֹרְתְּ?”

“תּוֹדָה, שָׁלוֹם לוֹ. הֲיֵשׁ לִי עוֹד דָּבָר לַעֲשׂוֹת לְמַעַן כְּבוֹדוֹ?”

“לֹא כְּלוּם, תּוֹדָה.” “תּוֹדָה לִכְבוֹדוֹ, אֶמְצָא חֵן.”

וּמִתּוֹךְ קִדָּה וְנַעֲנוּעַ רֹאשׁ יָצָא מֵחַדְרִי וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת בַּחֲשַׁאי, כְּאִלּוּ נִרְדַּמְתִּי וְחַיַּי תְּלוּיִים בְּשֵׁנָה זוֹ.

שִׂיחָה זוֹ בֵינִי וּבֵינוֹ חָזְרָה בְּכָל בֹּקֶר, לֹא נוֹסַף עָלֶיהָ מְאוּם וְלאֹ נִגְרַע מִמֶּנָּה מְאוּם. וְאִם יְדִידוּתוֹ שֶׁל סְטִירְפוֹרְתְּ אוֹ שִׂיחוֹתֶיהָ שֶׁל מָרַת דַרְטְל הִגְדִּילוּ אֶת עֶרְכִּי בְּעֵינַי, הִנֵּה בִּפְנֵי הַמְשָׁרֵת הַזֶּה, הֶחָשׁוּב וְהַמְּנֻּמָּס, קָטֹנְתִּי שׁוּב.

הֶאֱרַכְתִּי בְּתֵאוּרֵי הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי עָשָׂה עָלַי רֹשֶׁם עַז בָּעֵת הַהִיא, גַּם יֵשׁ בָּזֶה צֹרֶךְ בִּשְׁבִיל הַדְּבָרִים שֶׁיָּבוֹאוּ.

סְטִירְפוֹרְתְּ גָּמַר בְּלִבּוֹ לָלֶכֶת עִמִּי לְמַסָּעִי, וְיוֹם הַנְּסִיעָה הִנֵּה בָּא. בִּידִידוּת רַבָּה נִפְרַדְתִּי מֵעַל אֵם חֲבֵרִי, אֲשֶׁר לִוְּתָה אֶת בְּנָהּ מִתּוֹךְ בְּרָכָה.

לְיַרְמוּת הָלַכְנוּ בְּמִרְכֶּבֶת הַדֹּאַר. אֵין מִלִּים בְּפִי לְתָאֵר אֶת רִגְשׁוֹת לִבִּי, בְּשׁוּבִי לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם הֶחָבִיב הַזֶּה. זוֹכֵר אֲנִי, כִּי בְּעָבְרֵנוּ דֶרֶךְ הָרְחוֹבוֹת הָאֲפֵלִים וּבְקָרְבֵנוּ אֶל הַפֻּנְדָּק וּסְטִירְפוֹרְתְּ אָמַר אֵלַי, כִּי הַ“מְּאוּרָה” הַזֹּאת טוֹבָה מְאֹד בְּעֵינָיו, שָׂמַח לִבִּי שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל כְּבוֹדָהּ שֶׁל יַרְמוּת.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הִשְׁכִּים סְטִירְפוֹרְתְּ וְהָלַךְ לְטַיֵּל לְבַדּוֹ עַל שְׂפַת הַיָּם, וּלְפִי דְּבָרָיו – בְּשׁוּבוֹ – כְּבָר הִסְפִּיק לְהִתְוַדַּע אֶל כַּמָּה וְכַמָה מִן הַמַּלָּחִים יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם. יֶתֶר עַל כֵּן, הוּא רָאָה מֵרָחוֹק עָשָׁן עוֹלֶה מֵאַחַת הָאֲרֻבּוֹת, וּבָרִי לוֹ, כִּי עֵינָיו רָאוּ אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי, וּבְלִבּוֹ נוֹלַד רָצוֹן לָבוֹא אֶל הַבַּיִת הַהוּא וּלְהִתְוַדַּע אֶל הָאֲנָשִׁים.

“לְמָתַי יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ, מַרְגָּנִית, לְהוֹלִיכֵנִי שָׁמָּה?” שָׁאַל סְטִירְפוֹרְתְּ, “הֲרֵי אֲנִי בִּרְשׁוּתֶךָ. עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר עִם לִבֶּךָ.”

“לְפִי דַעְתִּי, סְטִירְפוֹרְתְּ, טוֹב כִּי נָבוֹא אֲלֵיהֶם בָּעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי הַבַּיִת יוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לָאָח. רוֹצֶה אֲנִי, כִּי תִּרְאֶה אֶת הָאֲנָשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁל קוֹרַת־רוּחַ לָהֶם. מַחֲזֶה נָעִים הוּא.”

“לוּ יְהִי כֵן!” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “הָעֶרֶב נֵלֵךְ.”

“לֹא יִוָּדַע לָהֶם מְאוּמָה, כִּי אָנוּ פֹּה,” אָמַרְתִּי מִתּוֹךְ תַּעֲנוּג, “תְּהִי לָהֶם פְּתִיעָה בָּעֶרֶב הַזֶּה.”

“הָהּ, וַדַּאי שֶׁכֵּן הוּא!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “רַק הַפְּתִיעָה תִּגְרֹם לָנוּ שַׁעֲשׁוּעִים. הָבָה נִרְאֶה אֶת הָאֲנָשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁאֵין זָר עִמָּהֶם. וְכָעֵת לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? חוֹשֵׁב אֲנִי, כִי יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לָלֶכֶת אֶל בֵּית אוֹמַנְתֶּךָ.”

“כֵּן,” עָנִיתִי, “קֹדֶם כֹּל, עָלַי לִרְאוֹת אֶת פֵּגוֹטִי.”

“טוֹב וְיָפֶה,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ בְּהַבִּיטוֹ עַל שְׁעוֹנוֹ, “הֲרֵי אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ לְחָפְשִׁי לִזְמָן שֶׁל שְׁתֵּי שָׁעוֹת. כִּמְדֻמֶּנִי, כִּי בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן הַזֶּה תִּגְמֹר אֶת שְׁאִילַת הַשָּׁלוֹם.”

עָנִיתִי לוֹ מִתּוֹךְ צְחוֹק, כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא, אַךְ מִקֵּץ שְׁתֵּי שָׁעוֹת יָבוֹא גַם הוּא אֵלֵינוּ וְיִרְאֶה, כִּי שְׁמוֹ הָלַךְ לְפָנָיו, וּפֵגוֹטִי תְּקַדֵּם אֶת פָּנָיו בְּכָבוֹד לֹא פָּחוֹת מִמֶּנִּי.

“אֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֵלֵךְ,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֶעֱשֶׂה. הַגֵּד נָא לִי אֶת מְקוֹם מְגוּרֵי אוֹמַנְתֶּךָ, וְכַעֲבֹר שְׁתֵּי שָׁעוֹת אָבוֹא וְאֶתְוַדַּע בִּדְמוּת שֶׁל אָדָם סֶנְטִימֶנְטַלִּי, שֶׁל לֵץ, הַכֹּל כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.”

לְאַחַר שֶׁנָּתַתִּי לַחֲבֵרִי סִמָּנִים מֻבְהָקִים לִמְצֹא עַל יָדָם אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל מַר בַּרְקִיס בַּעַל הָעֲגָלָה, יָצָאתִי הַחוּצָה לְבַדִּי. הָאֲוִיר הָיָה צַח וּבָהִיר; פְּנֵי הָאֲדָמָה הָיוּ יְבֵשִׁים; מַרְאֵה הַיָּם טָהוֹר וָזַךְ; הַשֶׁמֶשׁ שָׁלְחָה מִמָּרוֹם שֶׁפַע שֶׁל אוֹרָה, אַף כִּי קִמְּצָה בְּחֹם; וְכָל אֲשֶׁר מִסָּבִיב הָיָה מָלֵא רַעֲנַנּוּת וְחִיּוּת. גַּם אָנֹכִי הָיִיתִי רַעֲנָן וּמָלֵא חַיִּים, בְּזָכְרִי כִּי שָׁרוּי אֲנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה. נָכוֹן הָיִיתִי לִלְחֹץ בְּחִבָּה אֶת יְדֵי כָּל עוֹבֵר וָשָׁב שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּדַרְכִּי.

הָרְחוֹבוֹת אָמְנָם נִרְאוּ לִי צָרִים. כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הָרְחוֹבוֹת שֶׁרָאִינוּ בִּימֵי יַלְדוּתֵנוּ – לִהְיוֹת צָרִים בְּשׁוּבֵנוּ אֲלֵיהֶם אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת. אַךְ לֹא שָׁכַחְתִּי מְאוּמָה מֵאֲשֶׁר בָּהֶם. הַכֹּל נִרְאָה בְּעֵינַי, כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁתַּנָּה כְּלוּם, עַד אֲשֶׁר הִגַּעְתִּי אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל מַר עָמְרִי. עַל הַשֶּׁלֶט הָיָה כָּתוּב עַתָּה: “עָמְרִי וְיוֹרָם”, אַךְ שְׁאָר הַדְּבָרִים נִשְׁאֲרוּ כְּשֶׁהָיוּ.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה עַל הַשֶּׁלֶט מֵעֵבֶר הָרְחוֹב, נִמְשְׁכוּ רַגְלַי מֵאֲלֵיהֶן אֶל הַחֲנוּת הַהִיא, עָבַרְתִּי וְהֵצַצְתִּי לְתוֹכָהּ. מָצָאתִי שָׁם אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה מַרְקִידָה תִּינֹוק בִּזְרוֹעֹתֶיהָ וְיֶלֶד אַחֵר נֶאֱחָז בְּסִנָּרָה. בְּלִי עָמָל הִכַּרְתִּי, כִי זוֹ הִיא מִינִי וְאֵלֶּה הֵם יְלָדֶיהָ. דֶּלֶת הַזְּכוּכִית שֶׁל חֲדַר הָעֲבוֹדָה לֹא הָיְתָה פְּתוּחָה, אַךְ מִן הֶחָצֵר עָלָה אֵלַי קוֹל עָמוּם. הַנְּעִימָה הַיְּשָׁנָה, כְּאִלּוּ לֹא פָּסְקָה מֵעוֹלָם.

“הֲיֵשׁ מַר עָמְרִי בְּבֵיתֹו?” שָׁאַלְתִּי בְּהִכָּנְסִי, “אִם יֵשׁ, הָיִיתִי רוֹצֶה לִרְאוֹת פָּנָיו רֶגַע.”

“כֵּן, כֵּן, בְּבֵיתֹו הוּא,” עָנְתָה מִינִי, “בְּמֶזֶג אֲוִיר זֶה, הַקָּשֶׁה לְמַחֲלַת הַנְּשִׁימָה שֶׁלּוֹ, אֵין הוּא יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ. יֵהוּא, קְרָא נָא לְסַבָּא!”

הַיֶּלֶד, שֶׁנֶּאֱחַז בַּסִּנָּר שֶׁל אִמּוֹ, הוֹצִיא מִגְּרוֹנוֹ קוֹל רָם, עַד כִּי נִכְלַם מִן הַהֵד וְהִסְתִּיר פָּנָיו בְּשִׂמְלַת אִמּוֹ, לְגֹדֶל הִתְפַּעֲלוּתָהּ. שָׁמַעְתִּי אִישׁ נוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף בִּכְבֵדוּת בָּא אֵלֵינוּ, וְעַד מְהֵרָה עָמַד לְפָנַי מַר עָמְרִי, שֶנְּשִׁימָתוֹ אָמְנָם קָצְרָה מִכְּפִי שֶׁהָיְתָה, אַךְ הוּא לֹא זָקַן מְאֹד לְפִי מַרְאֵהוּ.

“לְשָרֶתְךָ, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר עָמְרִי, “מַה שְׁאֵלָתְךָ, אֲדוֹנִי?”

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַר עָמְרִי,” קָרָאתִי בְּהוֹשִׁיטִי לוֹ אֶת יָדִי, “לִבְּךָ הָיָה טוֹב אֵלַי בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִים, בָּעֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי, חוֹשֵׁשְׁנִי, לֹא עָמַדְתִּי עַל כָּךְ.”

“הַאֻמְנָם?” הֵשִׁיב הַזָּקֵן, “יִשְׂמַח לִבִּי לִשְׁמֹעַ זֹאת מִפִּיךָ, אַךְ אֵינִי זוֹכֵר מָתַי הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה. הַאִם בָּרִי לְךָ, כִּי אֲנִי הוּא?”

“בָּרִי.”

“סוֹבֵרְנִי, כִּי כֹּחַ זִכְרוֹנִי קָצָר, כַּאֲשֶׁר קָצְרָה נְשִׁימָתִי,” קָרָא מַר עָמְרִי בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְּפָנַי וּבְנַעַנְעוֹ בְּרֹאשׁוֹ, “אֵין אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָךְ.”

“הַאִם לֹא תִּזְכֹּר, כִּי בָּאתָ בְּמֶרְכָּבָה לַהֲבִיאֵנִי, וְכִי אָכַלְתִּי פַּת שַׁחֲרִית בְּבֵיתְךָ, וְכִי נָסַעְנוּ יַחְדָּו לִבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן: אַתָּה, אֲנִי, מָרַת יוֹרָם, וּמַר יוֹרָם, אֲשֶׁר לֹא הָיָה עוֹד אָז בַּעֲלָהּ?”

“רִבּוֹן הָעוֹלָמִים!” קָרָא מַר עָמְרִי, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַהַפְתָּעָה גָּרְמָה לוֹ הַתְקָפָה שֶׁל שֵׁעוּל, “הַאֻמְנָם? מִינִי, יַקִּירָתִי, אוּלַי תִּזְכְּרִי אַתְּ? הָאֱלֹהִים, כֵּן, דּוֹמֶה, שֶׁהַנִּפְטֶרֶת הָיְתָה אִשָּׁה?”

“אִמִּי,” עָנִיתִי.

“אָ, כֵּן!” קָרָא מַר עָמְרִי בְּנָגְעוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ בִּמְעִילִי, “וְעוֹד הָיָה יֶלֶד קָטֹן שֶׁמֵּת. שְׁנֵיהֶם נִקְבְּרוּ יַחְדָּו. כֵּן, שָׁם בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן. אֵלִי! וּמֶה הָיָה לְךָ מֵאָז וְעַד הַיּוֹם?”

אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי שָׁלוֹם לִי, אַף שָׁאַלְתִּי לִשְׁלוֹמוֹ.

“אָסוּר לְהִתְאוֹנֵן,” עָנָה מַר עָמְרִי, “נְשִׁימָתִי הוֹלֶכֶת וּקְצָרָה, אֲבָל כָּךְ דֶּרֶךְ הָאָדָם לְעֵת זִקְנָה. אֲנִי מְקַבֵּל כָּל דָּבָר בְּאַהֲבָה. זוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה לָאָדָם, לֹא כָּךְ?”

וְשׁוּב הִשְׁתַּעֵל מַר עָמְרִי אַחֲרֵי צַחֲקוֹ, וּבִתּוֹ שֶׁעָמְדָה עַל יָדוֹ וְהִרְקִידָה אֶת יַלְדָּהּ עַל הַשֻּׁלְחָן עָזְרָה לוֹ לְהָשִׁיב רוּחוֹ.

“אֵלִי!” קָרָא מַר עָמְרִי, “כֵּן, נָכוֹן הַדָּבָר! שְׁנֵי מֵתִים הָיוּ. וְהַיּוֹם הַהוּא, בַּנְּסִיעָה הַהִיא, הֲלֹא תַּאֲמִין לִי, נִקְבַּע לְיוֹם חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל מִינִי עִם יוֹרָם. ‘קְבַע לַיּוֹם הַזֶּה’, בִּקֵּש יוֹרָם. ‘כֵּן, עֲשֵׂה זֹאת, אַבָּא’. בִּקְּשָׁה מִינִי. וְהַיּוֹם הִנֵּה הוּא שֻׁתָּף בְּמִסְחָרִי. וְהַבֵּט נָא: הִנֵּה הַיֶּלֶד הַצָּעִיר!”

מִינִי צָחֲקָה וְתִקְּנָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ עַל צְדָעֶיהָ, כַּאֲשֶׁר נָתַן אָבִיהָ אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתָיו לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, שֶׁרָקַד עַל הַשֻּׁלְחָן.

“אוּלַי תֹּאכַל עִמָּנוּ?” שָׁאַל בַּעַל הַבַּיִת.

הוֹדֵיתִי לוֹ, אַךְ סֵרַבְתִּי.

“הָבָה” קָרָא מַר עָמְרִי, “אִשְׁתּוֹ שֶׁל בַּרְקִיס הָעֶגְלוֹן, אֲחוֹתוֹ שֶׁל פֵּגוֹטִי הַסַּפָּן, יֵשׁ לָהּ מַגָּע כָּל שֶׁהוּא לְמִשְׁפַּחְתֶּךָ? הִיא הָיְתָה מְשָׁרֶתֶת בְּבֵיתְכֶם?”

מַר עָמְרִי שָׂמַח לִשְׁמֹעַ מִפִּי כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא.

אֲנִי מַאֲמִין, כִּי כֹּחַ נְשִׁימָתִי יֶחֱזַק, כְּשֵׁם שֶׁחָזַק כֹּחַ זִכְרוֹנִי," קָרָא מַר עָמְרִי, “וּבְכֵן, אֲדוֹנִי, יֵשׁ עִמָּנוּ פֹּה, בְּבֵית הַמְּלָאכָה, נַעֲרָה קְרוֹבָה לָהּ, וְהִיא בַּעֲלַת טַעַם בְּעֶסְקֵי שְׂמָלוֹת, עַד שֶׁתּוּכַל לְהִתְחָרוֹת בָּזֶה עִם נְסִיכָה.”

“הַאִם לֹא עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה הִיא?” שָׁאָלְתִּי.

“שְׁמָהּ עֲמִילְיָה,” קָרָא מַר עָמְרִי, “וְגַם קְטַנָּה הִיא. אַךְ הֲלֹא תַּאֲמִין לִי, יֵשׁ לָהּ לִקְטַנָּה זוֹ פָּנִים, שֶׁמַּחֲצִית הַנָּשִׁים מִבְּנוֹת הָעִיר הַזֹאת שׂוֹטְמוֹת אוֹתָהּ עַל יָפְיָהּ.”

“הֲבָלִים, אַבָּא!” קָרְאָה מִינִי.

“חֲבִיבָתִי,” עָנָה מַר עָמְרִי, “הֵן לֹא אָמַרְתִּי כִּי אַתְּ בְּתוֹכָן,” הוּא קָרַץ אֵלַי בְּעֵינָיו, “אַךְ אוֹמֵר אֲנִי, כִּי הַחֲצִי מִנְּשֵׁי יַרְמוּת וַחֲמִשָּׁה מִילִים סְבִיבוֹתֶיהָ עוֹיְנוֹת אֶת הַנַּעֲרָה הַהִיא.”

“עֲלֶיהָ הָיָה לִחְיוֹת חַיֵּי עַנְוָה, אַבָּא,” קָרְאָה מִינִי, “וְלֹא לָתֵת תּוֹאֲנָה בְּפִי הַבְּרִיוֹת לְדַבֵּר בָּהּ סָרָה, אַף לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בָּהּ.”

“הַנָּשִׁים לֹא הָיוּ מְדַבְּרוֹת בָּהּ?” הֵשִׁיב מַר עָמְרִי, “לֹא הָיוּ מְדַבְּרוֹת! אֵין אַתְּ יוֹדַעַת אֶת הַחַיִּים. הֲאִם לֹא תְּדַבֵּר אִשָּׁה רָעָה בַּחֲבֶרְתָּהּ, בְּיִחוּד אִם הִיא בַּעֲלַת פָּנִים יָפִים?”

אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹצִיא מַר עָמְרִי מִפִּיו אֶת הַהֲלָצָה הַזֹּאת, תָּקַף אוֹתוֹ שִׁעוּל חָזָק וּנְשִׁימָתוֹ נֶעְתְּקָה מִמֶּנּוּ, עַד כִּי נִדְמָה לִי, כִּי בָּא קִצּוֹ. אַךְ סוֹף סוֹף שָׁבָה רוּחוֹ אֵלָיו, אַף כִּי לֹא חָדַל לְהִשְׁתָּעֵל וְכֹחוֹ תַּש כָּל כָּךְ, עַד כִּי הֻכְרַח לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא לִפְנֵי שֻׁלְחַן־הַמֶּכֶר.

“מֵבִין אַתָּה,” קָרָא אֵלַי בִּמְחוֹתוֹ מִצְחוֹ וּבְנָשְׁמוֹ בִּכְבֵדוּת, “הִיא אֵינָהּ מִתְחַבֶּרֶת לְשׁוּם אָדָם, לֹא בִּקְּשָׁה חֲבֵרִים וּמְיֻדָּעִים אוֹ יְדִיד לָהּ. וַאֲשֶׁר לָכֵן יָצָא הַקּוֹל, כִּי עֲמִילְיָה חוֹלֶמֶת לִהְיוֹת גְּבֶרֶת כְּבוּדָה. דַּעְתִּי הִיא, כִּי הַדִּבָּה הַזֹּאת יָצְאָה וַדַּאי מִתּוֹךְ שֶׁאָמְרָה פַּעַם בְּבֵית הַסֵּפֶר, כִּי אִלּוּ הָיְתָה ‘לֵידִי’ (גְּבֶרֶת כְּבוּדָה) הָיְתָה עוֹשָׂה בִּשְׁבִיל דּוֹדָהּ זֹה וָזֶה וְהָיְתָה קוֹנָה בִּשְׁבִילוֹ כָּךְ וְכָךְ דְּבָרִים נָאִים.”

“הַאֲמִינָה לִי, מַר עָמְרִי,” קָרָאתִי, “כִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבְּרָה אֵלַי בִּהְיוֹתֵנוּ שְׁנֵינוּ יְלָדִים קְטַנִּים.”

מַר עָמְרִי נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְשִׁפְשֵׁף אֶת סַנְטֵרוֹ.

“כָּךְ, כָּךְ. חוּץ מִזֶּה הִיא יוֹדַעַת בִּמְחִיר פְּרוּטוֹת לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים נָאִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֲחֵרִים, הַמּוֹצִיאִים דִנָּרִים, וְהַדָּבָר הַזֶּה מְעוֹרֵר קִטְרוּג. יֶתֶר עַל כֵּן, הִיא אַחַת מֵאֵלֶּה שֶׁהַבְּרִיּוֹת קוֹרְאִים לָהֶם צִפְרוֹנִיִּים⁴: אֵין⁵ הִיא יוֹדַעַת יָפֶה, מַה הִיא רוֹצָה, וְאֵינָהּ יְכֹלָה לְהִשְׁתַּעְבֵּד לִרְצוֹן אֲחֵרִים. יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יִסַפֵּר אִישׁ בִּגְנוּתָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה, לֹא כֵן, מִינִי?”

“כֵּן, אַבָּא, אֲבָל זֶה הוּא דַי, לְפִי דַּעְתִּי.”

“הִנֵּה כִּי כֵן,” אָמַר מַר עָמְרִי, “כַּאֲשֶׁר קִבְּלָה מִשְׂרָה לְשָרֵת לִפְנֵי אִשָּׁה זְקֵנָה וְקַפְּדָנִית, לֹא נִכְנְעָה כָּרָאוּי וְעָזְבָה אוֹתָהּ. וְהִנֵּה בָּאָה אֵלֵינוּ לִלְמֹד אֶת הַמְּלָאכָה לְמֶשֶׁךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. קָרוֹב לִשְׁנָתַיִם כְּבָר עָבְרוּ וְהִיא נַעֲרָה חָרוּצָה לְהַפְלִיא. טוֹבָה מֵעֶשֶׂר נְעָרוֹת! מִינִי, הַאֵין הִיא טוֹבָה מֵעֶשֶׂר נְעָרוֹת?”

“כֵּן, אַבָּא,” עָנְתָה מִינִי, “אַל יֹאמְרוּ, כִּי אֲנִי גוֹרַעַת מֵעֶרְכָּהּ!”

“טוֹב מְאֹד!” קָרָא מַר עָמְרִי, “יָפֶה אָמָרְתְּ. וּבְכֵן, אִיש צָעִיר,” הוֹסִיף כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים, “כְּדֵי שֶׁלֹא תֹּאמַר עָלַי בִּלְבָבְךָ, כִּי נְשִׁימָתִי קְצָרָה וְשִׂיחָתִי אֲרֻכָּה, אֲנִי אוֹמֵר: תָּם.”

וְיַעַן כִּי כָּל אוֹתָהּ שִׂיחָה נֶאֶמְרָה בְּקוֹל נָמוּךְ, הָיָה בָּרִי לִי, כִּי עֲמִילְיָה יָשְׁבָה בְּקֵרוּב מָקוֹם, וְאַף מַר עָמְרִי אָמַר לִי כֵּן, וְהוֹרָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַדֶּלֶת הַפּוֹנָה אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי. שָׁאַלְתִּי רְשׁוּת לְהָצִיץ וּבְעַד זְכוּכִית הַדֶּלֶת רְאִיתִיהָ יוֹשֶׁבֶת עַל עֲבוֹדָתָהּ. רָאִיתִי בְּעֵינַי בְּרִיָּה קְטַנָּה וְנָאָה עַד מְאֹד עִם עֵינֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת, אֲשֶׁר הִבִּיטוּ אֶל לִבִּי בְּיַלְדוּתִי וְעַתָּה הִיא מַצְהִיבָה פָּנִים אֶל תִּינוֹקָהּ שֶׁל מִינִי הַמְצַחֵק עַל יָדָהּ. פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ הַרְבֵּה מִן הָרָצוֹן הַתַּקִּיף וְהַרְבֵּה מִן הָעַקְשָׁנוּת. אַךְ בְּעֵינֵיהָ הַנְּעִימוֹת נִשְׁקְפוּ הַטּוֹב וְהָאֹשֶׁר שֶׁל חַיֵּי יְשָׁרִים.

“אוּלַי יֵשׁ עִם לִבְּךָ לָסוּר וּלְדַבֵּר עִמָּהּ?” שָׁאַל מַר עָמְרִי, “סוּרָה נָא, אֲדוֹנִי! הֱוֵה פֹּה כְּבֶן־בָּיִת!”

הִתְבַּיַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה; חוֹשֵׁשׁ הָיִיתִי לְהָבִיא אוֹתָהּ בִּמְבוּכָה, וְלֹא פָּחוֹת מִזֶּה חָשַׁשְׁתִּי מִפְּנֵי מְבוּכָתִי אֲנִי; רַק שָׁאַלְתִּי בְּכַמָּה שָׁעוֹת הִיא מַשְׁלִימָה מְלַאכְתָּהּ בָּעֶרֶב, לְמַעַן אֲשֶׁר אוּכַל לְכַוֵּן אֶת בִּקּוּרִי בְּבֵיתָהּ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִפְרַדְתִּי מֵעִם מַר עָמְרִי וּמֵעִם בִּתּוֹ הַיָּפָה וִילָדֶיהָ הַקְּטַנִּים, הָלַכְתִּי אֶל פֵּגוֹטִי אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מַר בַּרְקִיס מָצָאתִי אֶת אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה עוֹמֶדֶת בַּמִּטְבָּח וּמְבַשֶּׁלֶת אֲרֻחַת הַצָּהֳרָיִם. כַּאֲשֶׁר הִתְדַּפַּקְתִּי, פָּתְחָה לִי אֶת הַדֶּלֶת וַתִּשְׁאָלֵנִי, מַה אֲנִי מְבַקֵּשׁ, הִבַּטְתִּי אֶל פָּנֶיהָ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, אַךְ הִיא לֹא הֵשִׁיבָה לִי חִיּוּךְ. אָמְנָם לֹא חָדַלְתִּי לִכְתֹּב אֶל אוֹמַנְתִּי מִכְתָּבִים, אַךְ הִנֵּה זֶה עָבְרוּ שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי פָּנֶיהָ.

“הֲיֵשׁ מַר בַּרְקִיס בְּבֵיתוֹ?” שָׁאַלְתִּי, בְּהִתְאַמְּצִי לְדַבֵּר אֵלֶיהָ בְּקוֹל קָשֶׁה.

“בְּבֵיתוֹ הוּא, אֲדוֹנִי,” עָנְתָה פֵּגוֹטִי, אַךְ שׁוֹכֵב הוּא עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כִּי חוֹלֶה הוּא אֶת רַגְלָיו."

“הָאִם לֹא יֵלֵךְ עַתָּה לִבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן?” שָׁאָלְתִּי.

“בַּזְּמָן שֶׁבָּרִיא הוּא, הוֹלֵךְ הוּא,” עָנְתָה.

“וְאַתְּ, מָרַת בַּרְקִיס, הֲתֵלְכִי לִבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן?”

הִיא נָתְנָה בִּי עֵינֶיהָ, וְרֶטֶט קַל עָבַר בְּפָנֶיהָ.

“כִּי הִנֵּה חָפַצְתִּי לַחֲקֹר דָּבָר,” הוֹסַפְתִּי, “עַל אֹדוֹת בַּיִת אֶחָד שָׁם, הַמְּכֻנֶּה ‘קַן עוֹרְבִים’.”

הִיא פָּסְעָה פְּסִיעָה אַחַת לַאֲחוֹרֶיהָ וַתִּפְרֹשׂ כַּפֶּיהָ מִתּוֹךְ פַּחַד, כְּאִלּוּ נִרְתְּעָה מִפָּנָי.

“פֵּגוֹטִי!” קָרָאתִי אֵלֶיהָ.

“בְּנִי מַחֲמַדִּי!” קָרְאָה הִיא.

וּמִתּוֹךְ פֶּרֶץ דְּמָעוֹת נָפַלְנוּ זֶה בִּזְרוֹעוֹת זֶה.

דְּבָרֶיהָ וּמַעֲשֶׂיהָ הַמּוּזָרִים, צְחוֹקָהּ וּבִכְיָהּ לְמַרְאֵה פָּנַי, שִׂמְחָתָהּ וִיגוֹנָה (עַל אֲשֶׁר לֹא זָכְתָה זוֹ הָאִשָּׁה, שֶׁיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת גְאוֹנָהּ, לְחַבְּקֵנִי הַיּוֹם) כָּל אֵלֶה אֵין בְּיָדִי לְסַפֵּר כְּמוֹ. לֹא אִכְפַּת לִי, אִם יַלְדוּת הָיְתָה בִּי לְדַבֵּר וְלַעֲשׂוֹת כָּמוֹהָ. מֵעִיד אֲנִי עָלַי, כִּי מִיָּמַי לֹא צָחַקְתִּי וְלֹא בָּכִיתִי בְּלֵב שָׁלֵם כָּל כָּךְ, כְּמוֹ בַּבֹּקֶר הַהוּא.

“בַּרְקִיס יְהִי מָלֵא שִׂמְחָה,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בִּמְחוֹתָהּ אֶת עֵינֶיהָ בְּסִנָּרָהּ, “הַדָּבָר הַזֶּה יָבִיא לוֹ רְפוּאָה יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה קַבִּין שֶׁל סַמֵּי מִשְׁחָה. הַאֵלֵךְ לְהַגִּיד לוֹ, כִּי אַתָּה פֹּה? הֲתַעֲלֶה עִמִּי, חֲבִיבִי, לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה?”

עָלִינוּ שְׁנֵינוּ אֶל חֲדַר־הָעֲלִיָּה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִקְדִּימָה פֵּגוֹטִי לְהוֹדִיעַ אֶת דְּבַר בּוֹאִי, נִכְנַסְתִּי וְעָמַדְתִּי לִפְנֵי מִטַּת הַחוֹלֶה.

מַר בַּרְקִיס קִדֵּם אֶת פָּנַי בְּחֶדְוָה. מַחֲלָתוֹ הָיְתָה קָשָׁה, עַד כִּי לֹא יָכֹל לְהוֹשִׁיט לִי יָדוֹ לְשָׁלוֹם. אַךְ הוּא בִּקְשַנִי, כִּי אָנִיעַ בְּצִיצִית מִצְנַפְתּוֹ לְשָׁלוֹם, וְאָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת רְצוֹנוֹ בְּאַהֲבָה, וְכַאֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי לְיַד מִטָּתוֹ, אָמַר לִי, כִּי רוֹאֶה הוּא עַתָּה בְּדִמְיוֹנוֹ, כְּאִלּוּ הוּא מוֹבִיל אוֹתִי בְּעֶגְלָתוֹ לִבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן. "הֲזּוֹכֵר אַתָּה, אֲדוֹנִי, אֶת הַשֵּׁם שֶׁרָשַׁמְתִּי עַל מִכְסֵה עֶגְלָתִי?, פָּנָה אֵלַי מַר בַּרְקִיס וְשָׁאַל בְּחִיּוּךְ חַלָּש.

“זוֹכֵרְנִי, מַר בַּרְקִיס, כִּי שִׂיחָה רַבָּה הָיְתָה בֵּינֵינוּ בְּעִנְיָן זֶה.”

“יָמִים רַבִּים חָזַרְתִּי אַחֲרֵי הָאִשָּׁה, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר בַּרְקִיס.

“יָמִים רַבִּים,” עָנִיתִי.

“וְאֵין אֲנִי מִתְחָרֵט עַל זֶה,” קָרָא מַר בַּרְקִיס, “זוֹכֵר אַתָּה, אֲדֹונִי, מַה שֶׁאָמַרְתָּ לִי, כִּי אוֹפָה הִיא כָּל מִינֵי גְלֻסְקָאוֹת וּמְבַשֶּלֶת כָּל מִינֵי תַּבְשִׁילִים?”

“כֵּן, אֲנִי זוֹכֵר יָפֶה,” עָנִיתִי.

“וְזֶה הָיָה אֱמֶת,” קָרָא מַר בַּרְקִיס בַּהֲנִיעוֹ אֶת מִצְנַפְתּוֹ לְסִמָּן שֶׁל הַדְגָּשָׁה, “וְיַצִּיב וְנָכוֹן.”

מַר בַּרְקִיס נָשָׂא עֵינָיו אֵלַי, כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי הַסְכָּמָה עַל דְּבָרָיו, וְאָנֹכִי נָתַתִּי לוֹ.

“אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר,” חָזַר וְאָמַר מַר בַּרְקִיס, “אֲנִי הַגֶּבֶר הֶעָנִי, הַשּׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, יוֹדֵעַ זֹאת, הֲלֹא גֶבֶר עָנִי אֲנִי, אֲדוֹנִי?”

“צַר לִי מְאֹד עַל זֶה, מַר בַּרְקִיס.”

“עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי,” קָרָא מַר בַּרְקִיס.

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹצִיא הַחוֹלֶה בְּעָמָל לְאַט לְאַט אֶת יַד יְמִינוֹ מִתַּחַת הַשְּׁמִיכָה, וּבִתְנוּעָה בְּלִי כַּוָּנָה אָחַז בַּמַּטֶּה, שֶהָיָה קָשׁוּר קֶשֶׁר קַל לְצַד הַמִּטָּה. לְאַחַר שֶׁגִשֵּׁשׁ בַּמַּטֶּה מִסָּבִיב, וּפָנָיו הִבִּיעוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חֲרָדָה, נָגַע מִתּוֹךְ דְּפִיקָה קַלָּה בָּאַרְגָּז, אֲשֶׁר קָצֵהוּ נִרְאָה אֵלַי כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה. אַחֲרֵי כֵן נִרְגְעוּ פָנָיו.

"אֵין אֵלּוּ אֶלָּא סְמַרְטוּטִים, " קָרָא מַר בַּרְקִיס.

“הָהּ!” קָרָאתִי.

“מַה טוֹב הָיָה, אֲדוֹנִי, אִלּוּ הָיָה בּוֹ מָמוֹן,” קָרָא מַר בַּרְקִיס.

“הַלְוַאי,” עָנִיתִי.

“אַךְ אֵין מָמוֹן,” קָרָא מַר בַּרְקִיס בְּפָקְחוֹ שְׁתֵּי עֵינָיו לִרְוָחָה.

הִבַּעְתִּי לוֹ אֶת אֱמוּנָתִי הַשְּלֵמָה בִּדְבָרָיו, וְהוּא פָּנָה מִתּוֹךְ חִבָּה אֶל אִשְׁתּוֹ וְאָמַר:

“אֵין כְּמָרַת ק. פ. בַּרְקִיס אֵשֶׁת חַיִל. הִיא לְמַעְלָה מִכָּל הַתְּהִלּוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת! הוֹאִילִי, יַקִּירָתִי, לְהָכִין הַיּוֹם לִכְבוֹד הָאוֹרֵחַ סְעֻדָּה יָפָה, לְמַעַן נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה וְנִשְׂמַח, הֲתַעֲשִׂי כֵּן?”

עִם לִבִּי הָיָה לִמְנֹעַ בְּעַד הַטִּרְחָה לִכְבוֹדִי, אַךְ בִּרְאוֹתִי מִנֶּגֶד אֶת פְּנֵי פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר הִבִּיעוּ צַעַר, הִתְאַפַּקְתִּי וְלֹא דִּבַּרְתִּי דָבָר.

“יֵשׁ לִי בְּאֵיזֶה מָקוֹם מְעַט כֶּסֶף,” קָרָא הַחוֹלֶה אֶל אִשְׁתּוֹ, “אַךְ עָיֵף אֲנִי קְצָת. אִם תּוֹאִילוּ, אַתְּ וּמַר דָּוִד, לָצֵאת לְשָׁעָה קַלָּה, אָז אֲנַמְנֵם רְגָעִים אֲחָדִים וְאָנוּחַ, אַחַר אֶמְצָא אֶת הַכֶּסֶף.”

עָשִׂינוּ כְּבַקָּשָׁתוֹ וְיָצָאנוּ מִן הַחֶדֶר. בְּעָמְדֵנוּ בַּחוּץ לְיַד הַפֶּתַח, הוֹדִיעָה לִי פֵּגוֹטִי, כִּי “קַמְצָנוּתוֹ,” שֶׁל בַּעֲלָהּ גָּבְרָה בִּימֵי חָלְיוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהוֹצִיא מַטְבֵּעַ מִכֶּסֶף חֶסְכוֹנוֹ, הוּא סוֹבֵל מְאֹד. מִתּוֹךְ יִסּוּרִים קָשִׁים הוּא יוֹרֵד בְּעַצְמוֹ מֵעַל מִטָּתוֹ, כְּדֵי לָקַחַת בְּיָדוֹ מַטְבֵּעַ מִן הָאַרְגָּז הַמְּשֻׁמָּר.

וְאָמְנָם הִגִּיעוּ לְאָזְנֵינוּ אֲנָחוֹת חֲנוּקוֹת, יַעַן כִּי עָרְמָתוֹ זוֹ גָרְמָה לוֹ כְּאֵב בְּכָל אֲבָרָיו. עֵינֵי פֵּגוֹטִי הִבִּיעוּ הִשְתַּתְּפוּת בְּצַעֲרוֹ, אַךְ הִיא אָמְרָה, כִּי “נְדִיבוּתוֹ,” הַיּוֹם תָּקֵל אֶת מַכְאוֹבָיו, וְלָכֵן אֵין לְהַפְסִיקוֹ.

הִנֵּה כִּי כֵן הוֹסִיף מַר בַּרְקִיס לְהֵאָנַח מִתּוֹךְ מֵכְאוֹבָיו, עַד אֲשֶׁר עָלָה שׁוּב עַל מִטָּתוֹ וַיִּשְׁכַּב. אָז קָרָא לָנוּ לָשׁוּב אֶל הַחֶדֶר, בְּאָמְרוֹ, כִּי כְבָר הֵקִיץ מִנִּמְנוּמוֹ, וּבְיָדוֹ הוֹצִיא גִינֵיאָה שֶׁל זָהָב מִתַּחַת הַכַּר. שִׂמְחָתוֹ עַל אֲשֶׁר עָלָה בְּיָדוֹ לְרַמּוֹתֵנוּ וּלְהַסְתִּיר מֵעֵינֵינוּ אֶת סוֹד אַרְגָּזוֹ הָיְתָה לוֹ, כַּנִּרְאֶה, שִׁלּוּמִים בְּעַד יִסּוּרָיו הַקָּשִׁים שֶׁנָּשָׂא.

הִקְדַּמְתִּי לְהוֹדִיעַ לְפֵגוֹטִי אֶת דְּבַר בּוֹאוֹ שֶׁל סְטִירְפוֹרְתְּ, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה נִכְנַס. בָּרִי לִי, כִּי אוֹמַנְתִּי לֹא הִבְדִּילָה בֵּין אַנְשֵׁי חַסְדָהּ וּבֵין יְדִידַי, וּנְכוֹנָה הָיְתָה לְקַבֵּל פָּנָיו בְּתוֹדָה וְכָבוֹד. וְאוּלָם רוּחוֹ הַטּוֹבָה, יְפִי תָּאֳרוֹ, כִּשְׁרוֹנוֹ לָקַחַת לֵב כָּל רוֹאָיו, וְעַל הַכֹּל: הֲלִיכוֹתָיו הַנְּעִימוֹת עִמִּי, – כָּל אֵלֶּה עָמְדוּ לוֹ לְחַבְּבוֹ עַל פֵּגוֹטִי עוֹד בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן לְשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתָהּ.

סְטִירְפוֹרְתְּ הוֹאִיל לִסְעֹד עִמָּנוּ בַּיּוֹם הַהוּא. הוּא הִכְנִיס אֶל הַבַּיִת אוֹר וַאֲוִיר, כְּאִלּוּ הָיָה בֶּן־שָׁמָיִם. כָּל דְּבָרָיו וְכָל מַעֲשָׂיו קָנוּ לֵב הָאֲנָשִׁים. עֲלִיזִים וְטוּבֵי לֵב יָשַׁבְנוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְסָעַדְנוּ לִבֵּנוּ וְכַאֲשֶׁר הִזְכִּירָה לִי פֵּגוֹטִי, כִּי “חַדְרִי,” בְּבֵיתָהּ עוֹמֵד עַד הַיּוֹם מוּכָן לִי, הִתְעָרֵב סְטִירְפוֹרְתְּ בְּשִׂיחָתֵנוּ וַיֹּאמַר:

“מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי תָּלִין פֹּה כָּל יְמֵי הֱיוֹתְךָ בְּיַרְמוּת, וְאָנֹכִי אֵשֵׁב בְּבֵית הַמָּלוֹן.”

“אַךְ לֹא כָּךְ עוֹשִׂים לְבֶן־לְוָיָה,” נִסִּיתִי לְהָשִׁיב, “לִנְסֹעַ עִמּוֹ דֶּרֶךְ רְחוֹקָה וּלְעָזְבוֹ אַחֲרֵי כֵן לְבַדּוֹ.”

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “אַל נָא תִּדְאַג לִי. מוּטָב שֶׁתְּבַטֵּל מִנְהָג, מֵאֲשֶׁר תְּבַטֵּל רְצוֹנֶךָ.”

יָשַׁבְנוּ עוֹד שָׁעָה רַבָּה, וּסְטִירְפוֹרְתְּ נִגְלָה לְעֵינֵינוּ בְּכָל יְפִי רוּחוֹ. הָרָצוֹן לִמְצֹא חֵן עוֹרֵר אֶת נַפְשׁוֹ. אִלּוּ בָּא אֵלַי אָז אָדָם וְאָמַר לִי, כִּי כָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא שָׁעֲשׁוּעִים, שֶׁחֲבֵרִי עוֹסֵק בָּהֶם לְשֵׁם הִתְעוֹרְרוּת רֶגַע, לְשֵׁם הִתְאַבְּקוּת שֶׁל רוּחַ, כְּדֵי לִכְבֹּשׁ דָּבָר קַל, שֶׁכַּעֲבֹר רֶגַע יַשְׁלִיכֵהוּ מֵעַל פָּנָיו, אִלּוּ שָׁמַעְתִּי מִפִּי אִישׁ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיִיתִי מִתְמַלֵּא חֵמָה עַד לְהַשְׁחִית.

בַּשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית עָזַבְנוּ אֶת הַבַּיִת וַנֵּלֶךְ אֶל שְׂפַת הַיָּם לָבוֹא אֶל סְפִינָתוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי.

הָרוּחַ סָעַר בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּלֶכְתֵּנוּ בְּתוֹךְ חֲשֵׁכָה עַל פְּנֵי חֹל הַחֹרֶף, וְעַל לִבִּי עָלָה זֵכֶר הָעֶרֶב הָרִאשׁוֹן לְבוֹאִי אֶל בֵּית מַר פֵּגוֹטִי.

“אָכֵן שׁוֹמֵם הַמָּקוֹם הַזֶּה, סְטִירְפוֹרְתְּ,” קָרָאתִי.

“זֶה הוּא שִׁמָּמוֹן בְּתוֹךְ חֲשֵׁכָה,” עָנָה “וְהַיָּם הִנֵּה הוֹמֶה, כְּאִלּוּ שׁוֹאֵף לְבָלְעֵנוּ. הֲזוֹ הִיא הַסְּפִינָה, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹר שָׁם?”

“זוֹ הִיא,” עָנִיתִי.

“וְאֶת זוֹ רָאִיתִי הַיֹּום בַּבֹּקֶר,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “רַגְלַי הוֹלִיכוּנִי שֶׁלֹּא מִדַּעְתִּי.”

יוֹתֵר לֹא דִּבַּרְנוּ מְאוּמָה בְקָרְבֵנוּ אֶל הָאוֹר. נִגַּשְׁנוּ עַד הַפֶּתַח לְאַט, אָחַזְתִּי בְּכַף הַמַּנְעוּל וָאֶלְחַש לִסְטִירְפוֹרְתְּ, כִּי יֵלֵךְ אַחֲרַי.

הֲמֻלָּה שֶׁל קוֹלוֹת נִשְׁמְעָה מִתּוֹךְ הַבַּיִת, וּבָרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְנוּ שָׁמַעְנוּ קוֹל מְחִיאַת כַּפָּיִם. פְּנֵי מַר פֵּגוֹטִי הִזְהִירוּ מֵרֹב נַחַת, וּפִיו מָלֵא צְחוֹק שֶׁל שִׂמְחָה, וּזְרוֹעוֹתָיו הַחֲזָקוֹת פְּשׁוּטוֹת, כְּאִלּוּ מוּכָנוֹת הֵן לְחַבֵּק אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. פָּנָיו שֶׁל חָם הִבִּיעוּ רְגָשׁוֹת שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת וְחֶדְוָה וּבַיְשָׁנוּת מְעֹרָבִים יַחַד, וְהוּא אוֹחֵז בִּידֵי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, כְּאִלּוּ הוּא מַצִּיג אוֹתָהּ לִפְנֵי מַר פֵּגוֹטִי. וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה עַצְמָהּ עוֹמֶדֶת וּפָנֶיהָ מַאְדִּימוֹת כְּנִכְלֶמֶת, אַךְ הִיא שְׁמֵחָה בְּשִׂמְחָתוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי, כַּאֲשֶׁר הִבִּיעוּ עֵינֶיהָ הַשּׂוֹחֲקוֹת, וּבוֹ בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְנוּ (הִיא רָאֲתָה אֶת פָּנֵינוּ רִאשׁוֹנָה הָיְתָה נְכוֹנָה לְהֵחָלֵץ מִידֵי חָם וְלִנְפּוֹל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹת מַר פֵּגוֹטִי). כָּךְ הָיָה מַרְאֵה בְּנֵי הַבַּיִת בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַסְנוּ מִתּוֹךְ חֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה וְקָרָתוֹ אֶל הָאֹהֶל הַחַם וְהַמָּלֵא אוֹרָה.

הַתְּמוּנָה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת נֶעֶלְמָה בּוֹ בָּרֶגַע אֲשֶׁר בָּאנוּ. נֶעֶלְמָה וַתְּהִי כְּלֹא הָיָתָה. וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי הַבַּיִת הַמִּשְׁתָּאִים, פָּנִים אֶל פָּנִים עִם מַר פֵּגוֹטִי, וְיָדִי מוּשָׁטָה לוֹ. וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל חָם:

“מַר דָּדִי! הֲלֹא זֶהוּ מַר דָּדִי!”

בְּרֶגַע אֶחָד הָיִינוּ נוֹתְנִים שָׁלוֹם זֶה לָזֶה, שׁוֹאֲלִים זֶה בִּשְׁלוֹם זֶה, שְׂמֵחִים זֶה בָּזֶה וּמְמַלְלִים כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד. מַר פֵּגוֹטִי הָיָה מָלֵא גָאוֹן וְחֶדְוָה לִרְאוֹת אוֹתָנוּ בְּבֵיתוֹ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָדַע מַה לְדַבֵּר וּמַה לַעֲשׂוֹת. לָחַץ אֶת יָדִי, אַחַר כָּךְ אֶת יְדֵי סְטִירְפוֹרְתְּ, וְשׁוּב לָחַץ אֶת יָדִי, מָעַךְ בֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הַפְּרוּעוֹת, צָחַק מִתּוֹךְ גִּיל וְדִיצָה, עַד כִּי תַּעֲנוּג הָיָה לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הָאִישׁ הַזֶּה.

“הוֹי, כִּי יָבוֹאוּ אֶל בֵּיתִי שְנֵי בַּחוּרִים,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “בַּלַּיְלָה הַזֶּה הַטּוֹב מִכָּל הַלֵּילוֹת שֶׁל יְמֵי חַיַּי, – זֶה הוּא דָּבָר שֶׁלֹּא פִּלָּלְתִּי, חֵי אֱלֹהִים! עֲמִילְיָה, חֶמְדָּתִי, קִרְבִי אֵלָי! גְּשִׁי נָא, בַּת טִפּוּחָי! הֲרֵי זֶה הוּא חֲבֵרוֹ שֶׁל מַר דָּדִי, יַקִּירָתִי! הֲלֹא זֶה הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר שָׁמַעַתְּ אֶת שְׁמוֹ. הִנֵּה בָּא אֵלֵינוּ יַחְדָּו עִם מַר דָּדִי בְּלַיִל זֶה הַמְאֻשָּׁר מִכָּל הַלֵּילוֹת בְּחַיֵּי דּוֹדֶךְ. הֵידָד, לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים!”

לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת נְאוּמוֹ שֶׁיָּצָא מִפִּיו בִּנְשִׁימָה אַחַת מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲלוּת וְתַעֲנוּג, שָׂם מַר פֵּגוֹטִי אֵת יָדוֹ פַּעַם עַל לֶחְיָהּ הַיְמָנִית וּפַעַם עַל לֶחְיָהּ הַשְּׂמָאלִית שֶׁל בַּת אֲחוֹתוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אָצַל לָהּ עֲּתֶרֶת נְשִׁיקוֹת, לָחַץ אוֹתָהּ בְּרֹךְ וְגָאוֹן אֶל חָזֵהוּ, וַיְלַטֵּף אוֹתָהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה יָדוֹ יַד אֵם. וְכַאֲשֶׁר נֶחְלְצָה עֲמִילְיָה וַתִּבְרַח אֶל הַחֶדֶר הַקָּטֹן, אֲשֶׁר הָיָה לְפָנִים חֲדַר מִשְׁכָּבִי, הִבִּיט מַר פֵּגוֹטִי אֵלֵינוּ וּפָנָיו הִבִּיעוּ קוֹרַת־רוּחַ וַעֲלִיצוּת לֵב.

“עֲמִילְיָה זוֹ הַקְּטַנָה שֶׁלָּנוּ,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר הִקְשִׁיב אֶל דְּבָרָיו קֶשֶׁב רַב, “הִיא בְּבֵיתֵנוּ, כְּמוֹ מָאוֹר בַּשָּׁמָיִם. לֹא בִּתִי הִיא. בָּנִים לֹא הָיוּ לִי, אַךְ אֲהַבְתִּיהָ כְּבַת. בִּינָה זֹאת, אֲדוֹנִי! אִי אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב יוֹתֵר!”

“אֲנִי מֵבִין,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ.

“יָדַעְתִּי כִּי תָבִין, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “הִנֵה מַר דָּדִי זוֹכֵר מַה שֶׁהָיְתָה לָנוּ עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וּגַם אַתָּה תּוּכַל לִשְׁפֹּט עַל זֶה, לְפִי מַרְאֵה עֵינֶיךָ הַיּוֹם. אַךְ אִישׁ מִכֶּם לֹא יָבִין כְּמוֹ, מַה הִיא לְלִבִּי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, מַה שֶׁהָיְתָה וּמַה שֶׁתִּהְיֶה. הֲרֵי אֲנִי אָדָם פָּשׁוּט. אַךְ אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָבִין, מַה הִיא עֲמִילְיָה לִי.”

מַר פֵּגוֹטִי מָעַךְ שׁוּב אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, מְעֵין הַקְדָּמָה אֶל הַדְּבָרִים שֶׁרָצָה לְסַפֵּר, וּבְשִימוֹ יָדָיו עַל שְׁתֵּי בִּרְכָּיו, פָּתַח וְאָמַר:

“יֵשׁ אָדָם אֶחָד הַיּוֹדֵעַ אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ מִיּוֹם אֲשֶׁר טָבַע אָבִיהָ בַּיָּם; הוּא רָאָה אוֹתָהּ תָּמִיד, בִּימֵי יַלְדּוּתָהּ, בִּימֵי נַעֲרוּתָהּ, בִּימֵי בַּגְרוּתָהּ. אָדָם זֶה אֵינוֹ בַּעַל צוּרָה,” הוֹסִיף מַר פֵּגוֹטִי, “בְּצַלְמִי כִּדְמוּתִי הוּא, – פָּשׁוּט, מָלוּחַ כְּמֵי הַיָּם, אַךְ בִּכְלָל הוּא בַּר־נָשׁ יָשָׁר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב.”

חָם יָשַׁב וְגִחֵךְ כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁדּוֹדוֹ נָשָא אֶת נְאוּמוֹ. הוּא יָדַע, כִּי הַדְּבָרִים מְכֻוָּנִים אֵלָיו.

“כָּל מַה שֶׁבָּחוּר שָׂעִיר זֶה, בָּרוּךְ יִהְיֶה, אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה,” קָרָא מַר פֵגוֹטִי וּפָנָיו הִבְהִיקוּ, “הֲרֵי הוּא מְכַוֵּן כְּנֶגֶד עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. הוּא חוֹזֵר אַחֲרֶיהָ, הוּא עֶבֶד לָהּ, הוּא עוֹזֵב בִּשְׁבִילָהּ כָּל מַה שֶׁעֹנֶג הוּא לוֹ, כָּל לִבּוֹ נָתוּן לָהּ, וְעַתָּה הִנֵּה בָּגְרָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ, וַאֲנִי רוֹצֶה כִּי תִנָּשֵׂא לְאִישׁ אֲשֶׁר תֶּחֱסֶה בְּצִלּוֹ. אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹם מוֹתִי. זָקַנְתִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה אֶחְיֶה עוֹד עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. אַךְ עַל זֹאת אֲנִי מִתְפַּלֵּל: בְּלֵיל סַעַר עַל שְׂפַת הַיָּם, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְיֹאמַר לִי, כִּי הִגִּיעָה שַׁעְתִּי לַעֲזֹב אֶת הָעוֹלָם, יְהִי לִבִּי שׁוֹקֵט, בְּדַעְתִּי, כִּי יֵשׁ בָּעוֹלָם אִישׁ, שֶׁלִּבּוֹ נֶאֱמָן עִם עֲמִילְיָה שֶׁלִּי, בְּרוּכָה תִּהְיֶה, וּכָל זְמָן שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ חַי, לֹא יְאֻנֶּה לָהּ כָּל רָע.”

מַר פֵּגוֹטִי הֵרִים אֶת יַד יְמִינוֹ וְנִפְנֵף בָּהּ, כְּאִלּוּ הֵגֵן עַל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה שֶׁלּוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר קָרַץ אֶל חָם, אֲשֶׁר לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנּוּ, הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“וּבְכֵן! יְעַצְתִּיו לְדַבֵּר עִם עֲמִילְיָה. אֲבָל בָּחוּר גָּדוֹל זֶה הוּא בַּיְשָׁן יוֹתֵר מִיֶּלֶד קָטֹן. לָכֵן דִּבַּרְתִּי אָנֹכִי, כָּךְ וְכָךְ. ‘כֵּיצַד’, אוֹמֶרֶת לִי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, 'חָם? חָם יְהִי חֲתָנִי? הוּא, שֶׁיָּדַעְתִּי אוֹתוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, וְחָבִיב הוּא עָלַי מְאֹד. הוֹי, דּוֹדִי! לֹא אוּכַל לְהִנָּשֵׂא לוֹ! הוּא בָּחוּר טוֹב לֵב כָּל כָּךְ!” נָשַׁקְתִּי לָהּ וְשׁוּב לֹא אָמַרְתִּי לָהּ כְּלוּם בְּעִנְיָן זֶה. ‘יַקִּירָתִי, הָרְשׁוּת, בְּיָדֵךְ לִבְחֹר כְּכָל אֲשֶׁר עִם לִבֵּךְ, חָפְשִׁיָּה אַתְּ כְּצִפּוֹר דְּרֹור’. אַחַר כָּךְ פָּנִיתִי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי: ‘רְצוֹנִי הָיָה שֶׁיְּהִי כָּךְ, אַךְ הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר. אֲבָל יְכֹלִים אַתֶּם שְׁנֵיכֶם לָשֶׁבֶת עִמָּדִי כְּמִקֶּדֶם, וְאֵלֶיךָ אֲנִי אוֹמֵר: הֱיֵה לָהּ כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ, כְּמוֹ שֶׁנָּאֶה לְגֶבֶר,’ וְהוּא עָנָה לִי, בְּחַבְּקוֹ אֶת כַּפִּי: ‘כֵּן אֶהְיֶה!’ וְאָמְנָם שָׁמַר אֶת דְּבָרוֹ, – כְּאִישׁ הַכָּבוֹד וּכְאִישׁ הַלֵּב, בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ, וּמִנְהָגוֹ עִמָּהּ בַּבַּיִת כְּמִנְהָגוֹ מִקֹּדֶם."

פְּנֵי מַר פֵּגוֹטִי אֲשֶׁר נִשְׁתַּנּוּ חֲלִיפוֹת, הַכֹּל לְפִי מַדְרְגוֹת סִפּוּרוֹ, שָׁבוּ לִהְיוֹת נוֹחִים וּמַצְהִיבִים כְּשֶׁהָיוּ, וְהוּא פָּנָה בִּדְבָרָיו פַּעַם אֵלַי וּפַעַם אַל סְטִירְפוֹרְתְּ:

“וּלְפֶתַע פִּתְאֹם, בְּעֶרֶב אֶחָד, שָׁבָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה מֵעֲבוֹדָתָהּ הַבַּיְתָה, וְהוּא עוֹמֵד עִמָּהּ! תֹּאמְרוּ: מַה בְּכָךְ? הֲלֹא הוּא שָׁמַר עָלֶיהָ כְּאָח, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּבְכָל הַזְּמַנִּים. אַךְ הַבָּחוּר הַשָּׂעִיר הַזֶּה אָחַז בְּיָדָהּ וְקָרָא אֵלַי מָלֵא חֶדְוָה: “הַבִּיטָה! הִנֵה זוֹ תְּהִי אִשְׁתִּי הַקְּטַנָּה!” אַף הִיא אָמְרָה, קְצָת מִתּוֹךְ מֹרֶךְ, קְצָת בִּשְׂחוֹק וּקְצָת בְּקוֹל: “כֵּן דּוֹדִי! אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ?” הַשְּׁמַעְתֶּם? אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינָי?” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, בְּהַפְשִׁילוֹ רֹאשׁוֹ, כְּשֶׁהוֹצִיא מִפִּיו דְּבָרִים אֵלּוּ, "אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! הֲלֹא זֶה הָיָה מַשָּׂא נַפְשִׁי, וְאֵין דָּבָר יוֹתֵר טוֹב בְּעֵינָי, וְהִיא אוֹמֶרֶת: “אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ! הִנֵּה נָתַתִּי אֶל לִבִּי וְעִיַּנְתִּי בַּדָּבָר וּמָצָאתִי כִּי אֶהְיֶה לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה וְנֶאֱמָנָה, כִּי הוּא בָּחוּר יָקָר וָטוֹב.” בְּרֶגַע הַזֶּה נִתְמַלֵּא הַבַּיִת אוֹרָה וְשִׂמְחָה, “וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְאַתֶּם נִכְנַסְתֶּם! וְעַתָּה,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “הֲרֵי לִפְנֵיכֶם הֶחָתָן שֶׁל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְהַכַּלָּה בָּרְחָה לְרֶגַע.”

חָם הִתְנוֹדֵד, כִּי מַר פֵּגוֹטִי טָפַח לוֹ עַל שִׁכְמוֹ מִתּוֹךְ חֶדְוָה יְתֵרָה, לְאוֹת חִבָּה וִידִידוּת, אַךְ בְּהַרְגִּישׁוֹ, כִּי מְחֻיָּב הוּא לְדַבֵּר אֵלֵינוּ דְּבָרִים אֲחָדִים, הִתְאַזֵּר עֹז וּפָתַח בְּגִמְגּוּם רַב וְאָמָר:

“הִיא הָיְתָה עוֹד קְטַנָּה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ אַתָּה, מַר דָּדִי, כְּשֶׁבָּאתָ אֵלֵינוּ רִאשׁוֹנָה… וְאָנֹכִי חָשַׁבְתִּי עָלֶיהָ, מַה תְּהִי כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל… אֲנִי רָאִיתִי, אֲדוֹנִי, כַּאֲשֶׁר צָמְחָה וְגָדְלָה… כְּמוֹ פֶּרַח. אֲנִי נָכוֹן לָתֵת אֶת חַיַּי בַּעֲדָהּ… מַר דָּדִי… בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם אָבוֹא לְמַעֲנָהּ… הִיא לִי יוֹתֵר… אֲדוֹנִי… מֵאֲשֶׁר… הִיא לִי כָּל אֲשֶׁר חָלַמְתִּי… עוֹד יוֹתֵר…. אֵינִי יָכֹל לְהַבִּיעַ זֹאת בִּדְבָרִים, אֲנִי… אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ מְאֹד. אֵין אִישׁ בְּכָל הָאָרֶץ… אַף לֹא בְּכָל עוֹבְרֵי יַמִּים… אֲשֶׁר יוּכַל לֶאֱהֹב אוֹתָהּ יוֹתֵר מִשֶּׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ… אַף כִּי אִישׁ אַחֵר… הָיָה יָכֹל לְדַבֵּר יָפֶה מִמֶּנִּי אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ…”

חִזָּיוֹן מְעוֹרֵר לֵב הָיָה לִרְאוֹת בָּחוּר מְגֻשָּׁם כְּחָם רוֹעֵד תַּחַת מַשָּׂא הָרֶגֶשׁ שֶׁל אַהֲבָה אֶל הַבְּרִיָּה הַקְּטַנָה וְהַיָּפָה אֲשֶׁר לָקְחָה אֶת לִבּוֹ. גַּם הָאֵמוּן אֲשֶׁר נָתְנוּ בָּנוּ הָאֲנָשִׁים הַיְּשָׁרִים הָאֵלֶּה, לִשְפֹּךְ לְפָנֵינוּ אֶת לִבָּם, הָיָה לִי לִמְקוֹר תַּעֲנוּג, וּבִכְלָל עָשָׂה עָלַי כָּל הַסִּפּוּר רֹשֶם חָזָק. אֶפְשָׁר, שֶׁזִּכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי הִגְדִּילוּ בְּשָׁעָה זוֹ אֶת כֹּחַ רִגְשׁוֹתַי, וְאוּלַי הִרְהַרְתִּי אָז בְּאַהֲבַת יַלְדוּתִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אַךְ זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי נַפְשִׁי הָיְתָה מְלֵאָה עֵדֶן, בִּרְאוֹתִי אֶת הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים בְּרֶגַע אָשְׁרָם, וְלִבִּי חָרֵד רֶגַע, פֶּן יָבוֹא אָסוֹן וְיַהֲרוֹס אֶת הָאֹהֶל הַשַּׁאֲנָן הַזֶּה.

מֵרֹב רִגְשׁוֹתַי בִּי לֹא מָצָאתִי מִלִּים בְּפִי לְבָרֵךְ אֶת הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה בְּיוֹם שִׂמְחָתָם. אַךְ סְטִירְפוֹרְתְּ עָשָׂה אֶת הַדָּבָר, כְּדַרְכּוֹ, בְּכִשְׁרוֹן רַב, עַד אֲשֶׁר כַּעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים הָיִינוּ כֻּלָּנוּ שְׂמֵחִים וְטוּבֵי לֵב, כָּרָאוּי לְשָׁעָה זוֹ.

“מַר פֵּגוֹטִי,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “אִישׁ תָּם וְיָשָׁר אַתָּה, וְרָאוּי אַתָּה לְאֹשֶׁר זֶה שֶׁמִּנָּה לְךָ אֱלֹהִים בָּעֶרֶב הַזֶּה. הָבָה לִי יָדֶךָ! וְאַתָּה, חָם חֲבִיבִי, מַזָּל־טוֹב לְךָ! תֵּן לִי יָדֶךָ! מַרְגָּנִית,” פָּנָה אֵלַי, “הַגְדֵּל נָא אֶת הַמְּדוּרָה בָּאָח, וְתִבְעָר הָאֵשׁ בְּחֶדְוָה! מַר פֵּגוֹטִי, הוֹאִילָה נָא לְהָשִׁיב הֲלוֹם אֶת בַּת אֲחוֹתְךָ (אֲשֶׁר לָהּ פִּנִּיתִי מָקוֹם בַּפִּנָּה), וְאִם לֹא, – אֵלֵךְ מִזֶּה. אֵין רְצוֹנִי, כִּי בִּגְלָלִי יִפָּקֵד מְקוֹם אִישׁ בְּאָהָלְךָ בְּלֵיל גִּיל כָּזֶה, – וּמַה גַּם מָקוֹם חָשׁוּב כָּל כָּךְ, – בְּעַד כָּל הוֹן לֹא אֶשָּׁאֵר פֹּה.”

מַר פֵגוֹטִי קָם וְהָלַךְ אֶל הַחֶדֶר שֶׁהָיָה שֶׁלִּי, לְהָבִיא אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. תְּחִלָּה סֵרְבָה לָבוֹא, וְחָם הָלַךְ לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ. סוֹף סוֹף נִכְנְסָה הַחַדְרָה, וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ מְבוּכָה וּבַיְשָׁנוּת. אַךְ עַד מְהֵרָה הִבְלִיגָה עַל מְבוּכָתָהּ, לְאַחַר שֶׁרָאֲתָה, כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ מְדַבֵּר אֵלֶיהָ בְּנִמּוּס וְכָבוֹד. הוּא הִשְׂכִּיל לְהַבְלִיעַ כָּל דָּבָר לֹא נָעִים לָהּ; עִם מַר פֵּגוֹטִי עָסַק בְּשִׂיחָה עַל אֹדוֹת אֳנִיּוֹת וּסְפִינוֹת, גֵּאוּת הַיָּם וְצֵיד הַדָּגִים; אֵלַי פָּנָה בִּדְבָרִים עַל אֹדוֹת פְּגִישָׁתֵנוּ עִם מַר פֵּגוֹטִי “בְּבֵית־שָׁלוֹם;” וּפִיו הָיָה מָלֵא תְהִלּוֹת הַדִּירָה בַּסִּירָה וְכָל הַנּוֹגֵּעַ לָהּ. וּדְבָרָיו הָיוּ נוֹחִים וּנְעִימִים עַד אֲשֶׁר מְעַט מְעַט נִמְשַׁכְנוּ כֻּלָּנוּ לְתוֹךְ חוּג קֶסֶם, וְהַשִּׂיחָה הִקִּיפָה אֶת כָּל הַמְסֻבִּים.

עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אָמְנָם הִמְעִיטָה בִּדְבָרִים בָּעֶרֶב הַהוּא, אַךְ עֵינֶיהָ הָיוּ פְּקוּחוֹת, אָזְנֶיהָ קַשּׁוּבוֹת, פָּנֶיהָ צְהֻבּוֹת, וְיָפְיָהּ לוֹקֵחַ לֵב. סְטִירְפוֹרְתְּ סִפֵּר מַעֲשֶׂה בֶּאֳנִיָּה שֶׁנִּשְבְּרָה (בְּתּוֹךְ שִׂיחָתוֹ עִם מַר פֵּגוֹטִי), כְּאִלּוּ רָאָה אֶת הַכֹּל בְּעֵינָיו וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה לֹא גָּרְעָה עַיִן מִמֶּנּוּ כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּאִלּוּ גַּם הִיא רוֹאָה אֶת הַמַּחֲזֶה. אַחֲרֵי כֵן סָח מְאֹרַע מְבַדֵּחַ שֶׁאֵרַע לוֹ, וְהַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּיו מִתּוֹךְ הִתּוּל רַב, כְּאִלּוּ קָרוּ בְּיוֹם אֶתְמֹל, וַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה מִלְּאָה צְחוֹק פִּיהָ, עַד כִּי נִשְׁמַע צְלִיל קוֹלָהּ הַנָּעִים בְּכָל הָאֹהֶל. גַּם כֻּלָּנוּ ( וּסְטִירְפוֹרְתְּ אַף עִמָּנוּ) צָחַקְנוּ מִתּוֹךְ עֹנֶג וְטוּב לֵב. לְבַסּוֹף פָּתַח מַר פֵּגוֹטִי, עַל פִּי בַּקָּשָׁתוֹ⁶, וְשָׁר, אוֹ צָרַח, אֶת שִׁירַת הַמַּלָּחִים: “יֶהְמֶה הָרוּחַ, יִסְעַר הַסַּעַר, סַעַר, סָעַר,” וּסְטִירְפוֹרְתְּ אַף הוּא שָׁר שִׁירַת מַלָּח בְּרֶגֶשׁ רָב וּבִנְעִימָה רַבָּה, עַד אֲשֶׁר בְּדִמְיוֹנִי שָׁמַעְתִּי אֶת הֶמְיַת הָרוּחַ הַסּוֹבֵב אֶת הַבַּיִת וּמַקְשִׁיב אֶל הַדְּמָמָה.

כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹדְדָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, פָּנְתָה אֵלַי בִּדְבָרִים. זָכַרְנוּ אֶת טִיּוּלֵנוּ עַל שְׂפַת הַיָּם, בְּלָקְטֵנוּ אֲבָנִים קְטַנּוֹת וְקִנֵּי שַׁבְּלוּלִים. שְׁאִלְתִּיהָ אִם הִיא זוֹכֶרֶת אֶת אַהֲבָתִי הָרַבָּה אֵלֶיהָ בַּיָּמִים הָהֵם. צָחַקְנוּ שְׁנֵינוּ וּפָנֵינוּ הֶאְדִּימוּ לְזֵכֶר יְמֵי יַלְדוּתֵנוּ, תּוֹר הַחֲלוֹמוֹת. סְטִירְפוֹרְתְּ הִתְבּוֹנֵן אֵלֵינוּ כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. הִגִּיעָה חֲצוֹת לַיְלָה כַּאֲשֶׁר קַמְנוּ לָלֶכֶת. בִּסְּעֻדַּת־הָעֶרֶב אָכַלְנוּ בִּסְקְוִיט וְדָגִים מְיֻבָּשִׁים, וּסְטִירְפוֹרְתְּ הוֹצִיא מִכִּיסוֹ בַּקְבּוּק שֶׁל יַיִן הוֹלַנְדִי, וְכֻלָּנוּ שָׁתִינוּ “לְחַיִּים,” נִפְרַדְנוּ מִתּוֹךְ חִבָּה; וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת אֶל הַפֶּתַח לְהָאִיר לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ, רָאִיתִי אֶת עֵינֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, בְּהַבִּיטָהּ אַחֲרֵינוּ, וְאֶת קוֹלָהּ הַנָּעִים שָׁמַעְתִּי, בְּקָרְאָהּ אֵלֵינוּ לְהִזָּהֵר בַּהֲלִיכָתֵנוּ.

“זוֹ הִיא יְפַת מַרְאֶה לוֹקַחַת לֵב!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ בְּאַחֲזוֹ בִּזְרוֹעִי. “אָכֵן מָקוֹם נָאֶה הוּא וַאֲנָשִׁים נָאִים בּוֹ, וְיָפֶה לָשֶׁבֶת בְּחֶבְרָתָם.”

“מַה נָעִים גּוֹרָלֵנוּ,” עָנִיתִי, “כִּי בָּאנוּ בְּשָׁעָה מֻצְלָחָה זוֹ! מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי בְּנֵי אָדָם מְאֻשָּׁרִים כְּמוֹהֶם. מַה טוֹב לִרְאוֹת זֹאת וְלָקַחַת חֵלֶק בְּשִׂמְחַת יְשָׁרִים!”

“הֶחָתָן הוּא טִפֵּשׁ וְלֹא יָאֶה לְנַעֲרָה יָפָה אֲשֶׁר כָּזוֹ, הֲאֵין זֹאת?” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ אֵלָי.

כָּל הָעֶרֶב הִתְהַלֵּךְ עִם חָם בִּידִידוּת, וּדְבָרָיו אֶל הָאֲנָשִׁים הָיוּ נְעִימִים וַחֲבִיבִים, וְלָכֵן נִדְהַמְתִּי לִשְׁמֹעַ בְּרֶגַע זֶה מִפִּיו דִבּוּר קַר, אֲשֶׁר לֹא פִּלַּלְתִּי, אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע הֵצַצְתִּי לְתוֹךְ עֵינָיו הַצּוֹחֲקוֹת, וְלִבִּי הִתְעוֹרֵר.

“סְטִירְפוֹרְתְּ!” קָרָאתִי אֵלָיו, “הִנֵּה לָצוֹן חָמַדְתָּ לְךָ הַפַּעַם! יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת לִבְּךָ בִּרְאוֹתִי, עַד כַּמָּה אַתָּה מֵבִין אֶת רוּחַ כָּל אָדָם, עַד כַּמָּה אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת נָפֶשׁ הַדַּיָּג הַתָּם, עַד כַּמָּה אַתָּה חוֹדֵר לְלֵב אִשָּׁה כְּאוֹמַנְתִּי. אֲנִי אוֹמֵר אֶל לִבִּי: אֵין רֶגֶשׁ שֶׁל שִׂמְחָה אוֹ שֶׁל צַעַר, אֲשֶׁר לֹא יִגַּע אֶל נַפְשְׁךָ, אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁתַּתֵּף בּוֹ. וּבִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲנִי מַעֲרִיץ וְאוֹהֵב אוֹתְךָ שִׁבְעָתָיִם!”

הוּא עָמַד רֶגַע וְהִבִּיט בְּפָנַי וְאָמָר:

“מַרְגָּנִית, אֲנִי מַאֲמִין, כִּי דְבָרֶיךָ יוֹצְאִים מִן הַלֵּב, מִלֵּב טוֹב שֶׁנָּתַן לְךָ אֱלֹהִים. הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ כֻּלָּנוּ כֵן!”

וְכַעֲבֹר רֶגַע נִשְמַע קוֹלוֹ, בְּשׁוֹרְרוֹ אֶת שִׁירַת הַמַּלָּחִים שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי, וּבִפְסִיעוֹת גַּסּוֹת הָלַכְנוּ בַּדֶרֶךְ הָעוֹלָה לְיַרְמוּת. –

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְנַיִם: חֶזְיוֹנוֹת יְשָׁנִים וַאֲנָשִׁים חֲדָשִׁים    🔗

כִּשְׁבוּעַיִם יָשַׁבְנוּ אֲנִי וּסְטִירְפוֹרְתְּ בַּמְּחוֹז הַהוּא. עַל פִּי רֹב הָיִינוּ יוֹשְׁבִים יַחְדָּו, אַךְ פְּעָמִים שֶׁהָיִינוּ נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה. הוּא הָיָה אוֹהֵב שַׁיִט, וְאָנֹכִי – יוֹשֵׁב אֹהֶל. וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר יָצָא עִם מַר פֵּגוֹטִי בְּסִירָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, נִשְׁאַרְתִּי אָנֹכִי לְבַדִּי עַל הַחוֹף. לֹא אֵחַרְתִּי לָשֶׁבֶת בַּלֵּילוֹת, יַעַן כִּי דִירָתִי הָיְתָה בְּבֵית פֵּגוֹטִי אוֹמַנְתִּי, וְאָנֹכִי לֹא חָפַצְתִּי לְהַטְרִיד אֶת הָעֲלוּבָה, בְּדַעְתִּי עַד כַּמָּה הִיא עֲיֵפָה מֵעֲמָל הַיּוֹם לְיַד מִטַּת בַּעֲלָהּ הַחוֹלֶה. וְאוּלָם סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר הָיָה דָר בְּבֵית מָלוֹן, הָיָה בֶּן חוֹרִין. וְאָמְנָם שָׁמַעְתִּי, כִּי הוּא עוֹרֵךְ סְעֻדּוֹת לַמַּלָּחִים בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ שֶׁלָּהֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יָשֵׁן כְּבָר, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי מַלָּח בְּלֵילוֹת יָרֵחַ וְשָׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם עַד אוֹר הַבֹּקֶר. יָדַעְתִּי אֶת רוּחַ חֲבֵרִי הַשׂוֹנֵא מְנוּחָה וְהַשּׁוֹאֵף פְּעֻלּוֹת, כִּי הוּא מוֹצֵא עֹנֶג בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה וּבְטִיּוּלֵי חֹרֶף וּבְכָל עִנְיָן הַמְעוֹרֵר אוֹתוֹ. וְלָכֵן לֹא הִפְלִיאוּ אוֹתִי מַעֲלָלָיו כְּלָל וּכְלָל.

מִלְּבַד זֹאת הָיִיתִי אוֹהֵב לָלֶכֶת לִבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן, מְקוֹם מוֹלַדְתִּי, לְבַקֵּר אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁשָּׁם עָבְרוּ עָלַי יְמֵי יַלְדוּתִי. וּסְטִירְפוֹרְתְּ, כַּמּוּבָן, לֹא מָצָא חֵפֶץ בְּטִיּוּלִים אֵלּוּ. וְלָכֵן יֵשׁ שֶׁהָיִיתִי יוֹצֵא בַּבֹּקֶר וְשָׁב בָּעֶרֶב, וְהוּא נִשְׁאַר לְבַדּוֹ. לֹא יָדַעְתִּי, בַּמֶּה הוּא עוֹסֵק כָּל הַיּוֹם, רַק זֹאת שָׁמַעְתִּי, כִי הוּא קָנָה לוֹ שֵׁם בֵּין אֲנְשֵׁי הַמָּקוֹם וְיֵשׁ לוֹ תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת לְגָרֵשׁ אֶת הַשִּעֲמוּם וּלְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת נַפְשׁוֹ.

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיִיתִי אָנֹכִי מְטַיֵּל יְחִידִי בַּדֶּרֶךְ וּמְבַקֵּש אֶת עִקְּבוֹת יַלְדוּתִי, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת בְּלִבִּי אֶת זֵכֶר הַיָּמִים הָהֵם. שָׁעָה אֲרֻכָּה הָיִיתִי עוֹמֵד לְיַד הַקֶּבֶר תַּחַת הָאִילָן, זֶה קֶבֶר אָבִי הַמָּנוֹחַ – אֲשֶׁר אֵלָיו הִתְבּוֹנַנְתִּי בִּימֵי יַנְקוּתִי בְּלֵב מָלֵא צַעַר, וַאֲשֶׁר עָלָיו עָמַדְתִּי מָלֵא יָגוֹן כַּאֲשֶר פָּתַח פִּיו לִבְלוֹעַ גַם אֶת אִמִּי וְתִינוֹקָהּ. פֵּגוֹטִי הַנֶּאֱמָנָה שָׁמְרָה עַל הַקֶּבֶר הַזֶּה, גַּם נָטְעָה סְבִיבוֹ גַּן פְּרָחִים. מְקוֹמוֹ הָיָה בְּפִנָּה שׁוֹקֶטֶת, הַרְחֵק מְעַט מִשְּׂדֵה בֵּית הָעַלְמִין. בְּשָׁעוֹת אֵלּוּ הָיָה לִבִּי מָלֵא הַרְהוֹרִים עַל דְּבַר עֲתִידִי וְעַל אֹדוֹת הַמַּעֲשִׂים הַכַּבִּירִים שֶׁאֶעֱשֶׂה בְּחַיָּי. נִדְמָה לִי, כִּי בָּאתִי אֶל בֵּית מוֹלַדְתִּי לָשֶׁבֶת עַל יַד אִמִּי הַחַיָּה וְלִבְנוֹת בְּפָנֶיהָ אֶת מִגְדְּלֵי דִמְיוֹנִי.

שִׁנּוּיִים גְּדוֹלִים בָּאוּ בְּבֵית מוֹלַדְתִּי, הַקִּנִים הָרְעוּעִים, שֶׁהַעוֹרְבִים עֲזָבוּם זֶה כְּבָר, נֶהֶרְסוּ כָּלִיל; וְהָאִילָנוֹת שֶנִּגְדְּעוּ עֲנָפִים רַבִּים מֵהֶם פָּשְטוּ אֶת צוּרָתָם. בְּגַנֵּנוּ עָלוּ עֲשָׂבִים רָעִים, וְרֹב חַלּוֹנוֹת בֵּיתֵנוּ הַשָּׁמֵם אֲטוּמִים.

בְּרֶדֶת שֶׁמֶשׁ־הַחֹרֶף הָיִיתִי קָם לָשׁוּב אֶל חֲבֵרִי. הַדֶּרֶךְ הַקְּרוֹבָה לְיַרְמוּת הָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי, שָׁם הָיָה סְטִירְפוֹרְתְּ מַמְתִּין לִי בְּשׁוּבִי, וְיַחְדָּו הָיִינוּ הוֹלְכִים הָעִירָה לִסְעֹד.

פַּעַם אַחַת אֵחַרְתִּי לָשֶׁבֶת בִּבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן, – כִּי בַּיּוֹם הַהוּא הָיִיתִי שָׁם בַּפַּעַם הַאַחֲרוֹנָה, וּבְהִכַּנְסִי, כְּדַרְכִּי, לְבֵיתוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי, מָצָאתִי אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת. הוּא הָיָה שָׁקוּעַ כָּל כָּךְ בְּהַרְהוֹרִים, עַד כִּי לֹא הִרְגִּישׁ כְלָל בְּבוֹאִי. נִגַּשְּתִּי אֵלָיו לְהַבִּיט בְּפָנָיו, אַךְ רֹאשׁוֹ הָיָה מוּרָד, וְהוּא שָׁרוּי בְּעוֹלָם שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת.

כַּאֲשֶׁר שַׂמְתִּי יָדִי עַל שִׁכְמוֹ, הִתְנוֹדֵד, עַד כִּי רַעַד אֲחָזַנִי גַם אָנִי.

“הִנֵּה נִגְלֵיתָ אֵלַי,” קָרָא מִתּוֹךְ רֹגֶז, “כְּשֵׁד בַּלָּהוֹת.”

“הֵן הָיָה עָלַי לְהוֹדִיעַ דְּבַר בּוֹאִי,” עָנִיתִי, “הַאֻמְנָם הוֹרַדְתִּיךָ מִבֵּין הַכּוֹכָבִים?”

“לֹא,” הֵשִׁיב, “לֹא.”

“מֵאַיִן אֵפוֹא בָּאתָ?” קָרָאתִי בְּשִבְתִּי עַל יָדוֹ.

“מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בַּתְּמוּנוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הָאֵשׁ.” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ.

“וְלָמָּה זֶה תַּעֲלִים אוֹתָן מֵעֵינָי?” קָרָאתִי, לְאַחַר שֶׁמִּהֵר לְהַגְדִּיל אֶת הַמְּדוּרָה בְּהוֹסִיפוֹ גֶזֶר עֵץ, וְזִיקֹות שֶׁל אֵשׁ הִתְפָּרְצוּ לַחֲלָל הָאֲוִיר.

“עֵינֶיךָ לֹא תִרְאֶינָה אוֹתָן,” הֵשִׁיב סְטִירְפוֹרְתְּ, “הוֹי מַה שָׂנֵאתִי שָׁעָה זוֹ שֶׁל בֵּין הַשְמָשׁוֹת, שָׁעָה שֶׁלֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה. מַה אֵחַרְתָּ לָבוֹא הַיֹּום. אֵיפֹה הָיִיתָ?”

“נִפְרַדְתִּי הַיּוֹם מֵעַל מְקוֹמוֹת טִיּוּלַי,” עָנִיתִי.

“וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי פֹּה,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ מִסָּבִיב לוֹ, “וְהִרְהַרְתִּי, לְמַרְאֵה הַשִּׁמָּמוֹן בַּמָּקֹום הַזֶּה, כִּי כָל הַאֲנָשִׁים שֶׁרָאִינוּ פֹּה בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן לְבוֹאֵנוּ בִּשְׁעַת שִׂמְחָתָם מֵתוּ אוֹ נֶעֶלְמוּ, אוֹ אָסוֹן נוֹרָא בָּא עֲלֵיהֶם. דָּוִד, לָמָּה מָנַע אֱלֹהִים מִמֶּנִּי אָב מֵבִין?”

“מֶה הָיָה לְךָ, סְטִירְפוֹרְתְּ חֲבִיבִי?”

“בְּכָל לִבִּי אֲנִי שׁוֹאֵל מַדְרִיךְ?” קָרָא “בְּכָל לִבִּי אֲנִי רוֹצֶה לְהַדְרִיךְ אֶת עַצְמִי!”

דִּכְדּוּךְ שֶׁל נֶפֶשׁ הֻבַּע בְּפָנָיו, עַד כִּי הֵבִיא אוֹתִי לִידֵי הִשְׁתּוֹמְמוּת. מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי אֶרְאֶה אוֹתוֹ בְּכָךְ.

“בּוֹחֵר הָיִיתִי לִהְיוֹת אִישׁ עָנִי כְּפֵגוֹטִי אוֹ בָּחוּר טִפֵּשׁ כְּבֶן אָחִיו,” קָרָא בְּקוּמוֹ וּבְהִשָּׁעֲנוֹ עַל כַּרְכֹּב הָאָח, וּפָנָיו אֶל הָאֵשׁ, “מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת אָדָם עָשִׁיר שִׁבְעָתַיִם וְחָכָם שִׁבְעָתַיִם מִמֶּנִּי וּלְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרִים שֶׁל נֶפֶשׁ כָּמוֹנִי הַיּוֹם, בְּשִׁבְתִּי בְּסִירָה־דִּירָה זוֹ!”

הַשִּׁנּוּי שֶׁבָּא בְּרוּחוֹ בִּלְבֵּל אוֹתִי כָּל כָּךְ, עַד כִּי בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא הוֹצֵאתִי מִפִּי דָבָר. כִּי אִם הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו בְּעָמְדוֹ עָגוּם לְיַד הָאָח וְרֹאשׁוֹ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ, וְהוּא מַבִּיט לְתוֹךְ הָאֵשׁ. לָאַחֲרוֹנָה בִּקַּשְׁתִּיו בְּשֵׁם יְדִידוּתֵנוּ לְסַפֵּר לִי, מָה הֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי עַצְבוּת זוֹ, וְאִם אֵין בְּיָדִי לְהַשִּׂיא לוֹ עֵצָה, הִנֵּה אֶשְתַּתֵּף, לַפָּחוֹת בְּצָעֲרוֹ.

אַךְ טֶרֶם כִּלִּיתִי לְדַבֵּר, וְהוּא הִתְעוֹדֵד, צָחַק מִתּוֹךְ מְרִירוּת, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁבָה רוּחוֹ הַטּוֹבָה אֵלָיו.

“הֲבֵל הֲבָלִים, מַרְגָּנִית, אֵין דָּבָר!” עָנָה, "הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ בְּבֵית הַמָּלוֹן בְּלָנְדּוֹן, כִּי פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מֵטִיל שִׁעֲמוּם עַל עַצְמִי. בָּרָאתִי לִי חֶזְיוֹן לָיְלָה. בְּשָׁעוֹת שֶׁל דִּמְדּוּמִים וְשֶׁל שִמָּמוֹן בָּאִים אֵלַי לְבַעֲתֵנִי צַלְמֵי דִּמְיוֹנִי. אֵלּוּ הֵן הַבְּרִיּוֹת אֲשֶׁר בְּהַגָּדוֹת אוֹמַנְתִּי בִּימֵי יַלְדוּתִי.

וְאַחַר רֶגַע הוֹסִיף:

“וּבְכָל זֹאת אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר לְךָ, דָּוִד, כִּי מוּטָב הָיָה לִי וְלָעוֹלָם, אִלּוּ הָיָה לִי אָב תַּקִּיף וְדַעְתָּן.”

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנָיו כְּבֵדִים כָּל כָּךְ כְּמוֹ בָּרֶגַע שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

“הַקֵּץ לְדִבְרֵי רוּחַ!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ בְּנַעַנְעוֹ יָדוֹ, כְּאִלּוּ גֵרֵשׁ מִפָּנָיו רוּחַ רָעָה, “הָרֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה עָבַר, – וְלִבִּי שָׁב אֵלָי. נֵלְכָה לִסְעֹד, מַרְגָּנִית. חֲבַל, כִּי דְבָרַי אוּלַי הִשְׁבִּיתוּ אֶת תֵּאֲבוֹנֶךָ.”

“אַךְ אָנָּה הָלְכוּ כָּל בְּנֵי הַבָּיִת?” שָׁאַלְתִּי.

“אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ!” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “בְּסוּרִי הֲלוֹם לְהַמְתִּין לְךָ, לֹא מָצָאתִי אִישׁ, וָאֵשֵׁב לְבַדִּי שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרָי.”

עַד מְהֵרָה יָצָאנוּ מִן הַבַּיִת לָלֶכֶת הָעִירָה. בַּדֶּרֶךְ קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ אֵלָי:

“וּבְכֵן עוֹזְבִים אָנוּ מָחָר אֶת מְקוֹם טִיּוּלֵנוּ זֶה, הֲכֵן?”

“כֵּן גָּמַרְתִּי,” עָנִיתִי, “וּכְבָר קָנִיתִי לָנוּ מְקוֹמוֹת בְּעֶגְלַת הַדֹּאַר.”

“הָהּ, הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “בְּנוֹגֵעַ לִי, הִנֵּה כְּבָר שָׁכַחְתִּי, כִּי יֵשׁ בָּעוֹלָם עִנְיָנִים אֲחֵרִים מִלְּבַד הַטִּיּוּל בְּסִירָה עַל פְּנֵי הַיָּם. מִי יִתֵּן וְלֹא הָיוּ לִי עִנְיָנִים אֲחֵרִים.”

“הַחַיִּים פֹּה יָנִיחוּ אֶת דַּעְתֶּךָ, כּל זְמָן שֶׁחֲדָשִׁים הֵם לְךְ,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ צְחוֹק.

“אָמְנָם כֵּן,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “אַף כִּי לֹא פִּלַּלְתִּי לְשְׁמֹעַ הֶעָרָה עוֹקֶצֶת זוֹ מִפִּי רֵעִי הַתָּמִים. אָכֵן! לֹא אֲכַחֵד, כִּי אִישׁ הָרֶגַע אֲנִי. כֵּן אָנֹכִי. אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי לִנְגֹּד אֶת הַבַּרְזֶל, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹתֵחַ. הִנֵּה לָמַדְתִּי פֹּה עֲבוֹדַת מַלָּח, עַד אֲשֶׁר יֵשׁ בְּיָדִי הַיּוֹם לְנַהֵל סְפִינָה עַל פְּנֵי יָם זֶה.”

“מַר פֵּגוֹטִי אוֹמֵר, כִּי אִישׁ הַמּוֹפֵת אַתָּה,” עָנִיתִי.

“מוֹפֵת לְעוֹבְרֵי יַמִּים, הֲכֵן?” צָחַק סְטִירְפוֹרְתְּ.

“כֵּן הָיוּ דְּבָרָיו, וְאַתָּה יוֹדֵעַ, כִּי כֵן דִּבֵּר. הֵן אֵין כָּמוֹךָ זָרִיז וְחָרוּץ בְּכָל עֲבוֹדָה. וְהַדָּבָר שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְּךָ, סְטִירְפוֹרְתְּ, מַפְלִיא אֶת לִבִּי, וְחוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי יָכֹל אַתָּה לִמְצֹא סִפּוּק־נֶפֶשׁ בְּכִשְׁרוֹנְךָ זֶה.”

“סִפּוּק נֶפֶשׁ?” עָנָה מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, “לֹא, אֵין דָּבָר אֲשֶׁר אֶמְצָא בֹּו סִפּוּק נֶפֶשׁ, מִלְבַד תְּמִימוּתְךָ, מַרְגָּנִית חֲבִיבִי. וַאֲשֶׁר לְכִשָּׁרוֹן, הִנֵּה מִיָּמַי לֹא לָמַדְתִּי אֶת הָאֳמָנוּת לִקְשֹׁר אֶת עַצְמִי אֶל אֶחָד מִן הַגַּלְגַּלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶם סוֹבְבִים יְמֵי חַיֵּינוּ. לֹא קָנִיתִי לִי חָכְמָה זוֹ בִּימֵי תַּלְמוּדִי הָרָעִים, וְעַתָּה אֵין לִבִּי אֵלֶיהָ. הֲיוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי קָנִיתִי לִי פֹּה אֳנִיָּה?”

“מַה נִפְלָא אַתָּה, סְטִירְפוֹרְתְּ!” קָרָאתִי בְּעָמְדִי רֶגַע, “הֲאֻמְנָם אַתָּה אוֹמֵר לָשׁוּב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ,” הֵשִׁיב, “הַמָּקוֹם הַזֶּה מָצָא חֵן בְּעֵינַי מְאֹד, עַל כָּל פָּנִים, קָנִיתִי לִי אֳנִיָּה שֶׁעָמְדָה לִמְכִירָה, וּמַר פֵּגוֹטִי יְהִי הַמְּמֻנֶּה עָלֶיהָ כָּל הַיָּמִים שֶׁלֹּא אֶמָּצֵא פֹּה.”

“עַתָּה אֲנִי מֵבִין אֶת כַּוָּנָתְךָ, סְטִירְפוֹרְתְּ,” קָרָאתִי מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲלוּת, “בְּפִיךָ אַתָּה אוֹמֵר, כִּי קָנִיתָ לְךָ אֳנִיָּה זוֹ וּבְלִבְּךָ חָשַׁבְתָּ לְתִתָּהּ בְּמַתָּנָה לְמַר פֵּגוֹטִי. מַדּוּעַ זֶה לֹא עָלָה הַדָּבָר עַל לִבִּי קֹדֶם? הוֹי, סְטִירְפוֹרְתְּ יַקִּירִי, אֵין מִלִּים בְּפִי לְהַבִּיעַ לְךָ אֶת הֶגְיוֹן לִבִּי לְמַרְאֵה נְדִיבוּתֶךָ.”

“הָס!” עָנָה, וּפָנָיו הֶאֱדִּימוּ, “אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּמַעֵט בִּדְּבָרִים.”

“אִם לֹא יָדַעְתִּי, הַאִם לֹא אָמַרְתִּי,” קָרָאתִי, “כִּי אֵין שָׂשׂוֹן וְאֵין יָגוֹן אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הֵד בְּלִבְּךָ הַנָּדִיב?”

“הֵן, הֵן,” עָנָה, “אָמֹר אָמַרְתָּ לִי כָּל זֹאת. אֲבָל נֶחְדַּל נָא. הִרְבֵּינוּ מְאֹד בִּדְּבָרִים!”

יָרֵאתִי לְהַעֲלִיבוֹ בְּדִבּוּר בִּרְאוֹתִי עַד כַּמָּה הוּא מִתְרַחֵק מִן הַתְּהִלּוֹת, אַךְ לֹא חָדַלְתִּי לְהַרְהֵר בּוֹ כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָלַכְנוּ יַחְדָּו.

“אֳנִיָּה זוֹ שֶׁקָּנִיתִי צְרִיכָה תִּקּוּן וְקִשּׁוּט, וּכְבָר פָּקַדְתִּי לְפָאֲרָהּ וּלְשַׁכְלְלָהּ כָּרָאוּי. הַאִם סִפַּרְתִּי לְךָ, כִּי לִיטִימֶר יָבוֹא הֵנָּה?”

“לֹא.”

“כֵּן הַדָּבָר. הוּא יָבוֹא מָחָר בַּבֹּקֶר וּבְיָדוֹ מִכְתָּב מֵאֵת אִמִּי.”

כַּאֲשֶׁר נִפְגְּשׁוּ מֶבָּטֵינוּ, הִתְבּוֹנַנְתִּי כִּי פָּנָיו חָוְרוּ עַד הַשְּׂפָתַיִם, אַף כִּי עֵינָיו הָיוּ נְעוּצוֹת בִּי. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי נָפְלָה קְטָטָה בֵּינֹו וּבֵין אִמּוֹ וּבְשֶׁל זֶה הָיָה שָׁרוּי בְּעַצְבוּת זוֹ, שֶׁרְאִיתִיו בְּבֵית פֵּגוֹטִי. רָמַזְתִּי לוֹ עַל זֶה.

“הָהּ, לֹא!” עָנָה בְּנַעֲנוּעַ רֹאשׁ וּבְקוֹל צְחוֹק. לֹא דֻּבִּים וְלֹא יַעַר! אָכֵן, בּוֹא יָבוֹא מְשָׁרְתִי הַנֶּאֱמָן."

“הַנֶּאֱמָן לְמִנְהָגָיו?” שָׁאָלְתִּי.

“כֵּן,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “הַשּׁוֹקֵט וְהַקַּר כַּצִּיר הַצְּפוֹנִי. הוּא יִשְׁקֹד עַל תִּקּוּן הָאֳנִיָּה, אַף יִקְרָא לָהּ שֵׁם חָדָשׁ. עַד הַיּוֹם הָיָה שְׁמָהּ “עוֹף הַסַּעַר.” אַךְ מַה לוֹ לְמַר פֵּגוֹטִי וּלְעוֹף זֶה? שֵׁם חָדָשׁ נִקְרָא לָהּ.”

“מָה הַשֵּׁם הַזֶּה?” שָׁאָלְתִּי.

“עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה.”

עַל פִּי מֶבַּט־עֵינָיו רָאִיתִי, כִּי לֹא יִנְעַם לוֹ, אִם אוֹסִיף לְפַזֵּר לוֹ תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְאוּלָם תָּוֵי פָּנַי הִבִּיעוּ אֶת הַרְהוֹרֵי לִבִּי, וְהוּא הִתְעוֹרֵר וְרוּחוֹ הַטּוֹבָה שָׁבָה אֵלָיו.

“רְאֵה נָא,” קָרָא אֵלַי בְּהַבִּיטוֹ לְפָנֵינוּ, “הִנֵּה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ הוֹלֶכֶת לִקְרָאתֵנוּ! וְהַבָּחוּר הַהוּא עִמָּהּ. בְּחַיַּי, אַבִּיר בְּאַבִּירִים הוּא. אֶת אֲהוּבָתוֹ לֹא יַעֲזֹב!”

חָם הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם בּוֹנֶה אֳנִיּוֹת, כִּי מִיַּלְדוּתוֹ אָהַב מְלָאכָה זוֹ, עַד אֲשֶׁר הִשְׁתַּלֵּם בָּהּ וַיְהִי לְאוּמָן. עַתָּה שָׁב מֵעֲבוֹדָתוֹ, פָּנָיו הִבִּיעוּ אֹמֶץ, כָּרָאוּי לְאִישׁ הַבָּא לִהְיוֹת מָגֵן וּמַחֲסֶה לַבְּרִיָּה הָעֲנֻגָּה הַהוֹלֶכֶת עַל יָדוֹ. עֵינָיו הִבִּיעוּ תָּם־לֵב, גָּאוֹן וְאַהֲבָה אֶל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְהַדָּבָר הַזֶּה מָתַח עָלָיו חוּט שֶׁל חֵן בְּעֵינַי, וּבְקָרְבָם אֵלֵינוּ, הִרְהַרְתִּי, כִּי אֵין צֶמֶד נָעִים כְּמוֹהֶם.

עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה חָלְצָה יָדָהּ מִתַּחַת זְרוֹעַ אֲרוּסָהּ, כַּאֲשֶׁר עָמַדְנוּ רֶגַע לְדַבֵּר עִמָּהֶם. הִיא הוֹשִׁיטָה יָדָהּ לְסְטִירְפוֹרְתְּ וְלִי, וּפָנֶיהָ הֶאְדִּימוּ, וְכַאֲשֶׁר הָלְכָה מְאִתָּנוּ לֹא אָחֲזָה עוֹד בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל חָם, כִּי אִם הָלְכָה לְבַדָּהּ בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת, כִּשְׁרוּיָה בִּמְבוּכָה. פִּתְאֹם עָבְרָה עַל פָּנֵינוּ, וְהִיא הוֹלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, אִשָּׁה צְעִירָה, אֲשֶׁר לֹא רָאִינוּ בְּקָרְבָהּ, אַךְ בִּרְאוֹתִי אֶת פָּנֶיהָ בְּעָבְרָהּ נִדְמָה לִי, כִּי לֹא זָרִים הֵם לִי. הִיא הָיְתָה לְבוּשָׁה בְּגָדִים קַלִּים, גּוּפָהּ דַל וּמַרְאֶהָ עָלוּב. נִרְאֶה הָיָה, כִּי בְּשָׁעָה זוֹ אֵין הִיא מַשְׁגִּיחָה בָּרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת וְכָל מַחֲשַׁבְתָּהּ הִיא לָלֶכֶת אַחֲרֵי שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים. וְכַאֲשֶׁר בָּלַע מֶרְחַק הַמִּישׁוֹר הַקּוֹדֵר אֶת שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת וְהוּא חָצַץ בֵּינֵינוּ וּבֵין הַיָּם וְהֶעָבִים, גָּזָה גַּם דְּמוּת הָאִשָּׁה הַנַּעְלָמָה וְלֹא קָרְבָה אֶל הַשְּׁתַּיִם שֶׁהָלְכוּ לְפָנֶיהָ.

“זֶה הוּא צֵל שָׁחוֹר, הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הַנַּעֲרָה,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ בְּעָמְדוֹ, “מַה טִיבוֹ?”

הוּא דִּבֵּר בְּקוֹל נָמוּךְ, אֲשֶׁר נִדְמָה לִי מוּזָר מְאֹד.

“וַדַּאי הִיא חוֹזֶרֶת אַחֲרֵיהֶם לְבַקֵּשׁ נְדָבָה,” חִוִּיתִי אֶת דַּעְתִּי.

“אֵין זוֹ קַבְּצָנִית; הִיא לָבְשָׁה צוּרָה שֶׁל בְּרִיָּה שֶׁרָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי. אֲבָל אֵי מִזֶּה בָּאָה?”

“סוֹבֵר אֲנִי, כִּי הֵגִיחָה מֵאַחֲרֵי הַחוֹמָה הַזֹּאת,” אָמַרְתִּי בְּעָבְרֵנוּ בַּדֶּרֶךְ עַל פְּנֵי חוֹמָה.

“עַתָּה גָּזָה וְאֵינֶנָּה!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ בְּהַבִּיטוֹ מֵאֲחוֹרָיו, “וְעִמָּהּ יַחֲלֹף כָּל אָסוֹן. עַתָּה לְכוּ וְנֵלֵךְ לִסְעֹד.”

אַךְ הוּא הוֹסִיף לְהַבִּיט אַחֲרָיו, וּמִזְּמָן לִזְמָן הוֹצִיא מִפִּיו דִבּוּרִים מְקֻטָּעִים בְּכָל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָלַכְנוּ בַּדֶּרֶךְ; וְהוּא שָׁכַח אֶת הַמַּרְאֶה רַק בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְנוּ לִפְנֵי הָאָח וְהַנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים לֶאֱכֹל אֶת סְעֻדָּתֵנוּ.

בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא, בְּשׁוּבִי אֶל בֵּית מַר בַּרְקִיס, הִשְׁתּוֹמַמְתִּי לִרְאוֹת אֶת חָם הוֹלֵךְ אָנֶּה וָאָנָה לִפְנֵי הַבַּיִת, וְעוֹד יוֹתֵר גָּדְלָה הִשְׁתּוֹמְמוּתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו, כִּי עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַבָּיִת. שְׁאִלְתִּיו, מַדּוּעַ לֹא נִכְנַס גַּם הוּא וְלָמָּה הוּא מִתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּחוּץ?

“רוֹאֶה אַתָּה, מַר דָּדִי.” הֵשִׁיב בְּדֶרֶךְ פִּקְפּוּק, “הִנֵּה עֲמִילְיָה יֵשׁ לָהּ שִׂיחַ עִם אָדָם.”

“לְפִי דַעְתִּי,” אָמַרְתִּי בְּבַת צְחוֹק, “דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ רָאוּי לְךָ לִהְיוֹת שָׁם, חָם.”

“אָכֵן, מַר דָּדִי, בְּדֶרֶךְ כְּלָל כָּך צָרִיךְ לִהְיוֹת,” הֵשִׁיב, “אַךְ הִנֵּה,” מַר דָּדִי," וְהוּא הִנְמִיךְ קוֹלוֹ, “שָׁם בַּחוּרָה אַחַת, בַּחוּרָה, שֶׁהָיְתָה יְדִידָה לַעֲמִילְיָה וְשֶׁאֵין לָהּ לְהַבָּא עֵסֶק עִמָּהּ.”

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נָפַל אוֹר עַל פְּנֵי הַדְּמוּת שֶׁרָאִיתִי הוֹלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם זֶה לִפְנֵי שָׁעוֹת מוּעָטוֹת.

“זוֹ הִיא תּוֹלַעַת עֲלוּבָה, מַר דָּדִי,” קָרָא חָם, “הַנִּרְמֶסֶת בְּרַגְלֵי כָּל הָעִיר, גַּם דַּלַּת הָעָם גַּם עֲשִׁירֵי עָם. הַבְּרִיּוֹת נִרְתָּעִים מִפָּנֶיהָ בְּפַחַד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מִפְּנֵי בַּר־מִינָן.”

“הַאִם לֹא אוֹתָהּ רָאִיתִי הָעֶרֶב עַל גַּבֵּי הַחוֹלוֹת, אַחֲרֵי פָּגְשֵׁנוּ אֶתְכֶם, חָם?”

“הִיא הָלְכָה אַחֲרֵינוּ?” קָרָא חָם, “יֵשׁ לְשַׁעֵר, שֶׁכֵּן הוּא מַר דָּדִי. אָמְנָם לֹא יָדַעְתִּי אָז, כִּי הִיא הוֹלֶכֶת מֵאַחֲרֵינוּ. אֲבָל זֶה לֹא כְּבָר בָּאָה אֶל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וּבִרְאוֹתָהּ אוֹר בְּעַד הַחַלּוֹן הִתְדַּפְּקָה וְקָרְאָה בְּלַחַשׁ: “עֲמִילְיָה, עֲמִילְיָה, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, חוּסִי עָלַי, הֲלֹא לֵב אִשָּׁה לָךְ. לְפָנִים הָיִיתִי גַּם אֲנִי כָּמוֹךְ!” אֵלֶּה הָיוּ דְבָרִים מְעוֹרְרִים אֶת הַלֵּב, מַר דָּדִי.”

“אָמְנָם כֵּן, חָם. וּמֶה עָשְׂתָה עֲמִילְיָה?”

“עֲמִילְיָה אָמְרָה: הַאַתְּ הִיא, מַרְתָּה? הַאֻמְנָם אַתְּ הִיא, מַרְתָּה?” כִּי הָיָה זְמָן שֶׁעָבְדוּ יַחְדָּו אֵצֶל מַר עָמְרִי."

“עַתָּה נִזְכַּרְתִּי,” קָרָאתִי בְּזָכְרִי אַחַת מִן הַנְּעָרוֹת שֶׁרָאִיתִי בְּבִקּוּרִי הָרִאשׁוֹן, “זוֹכֵר אֲנִי יָפֶה.”

“מַרְתָּה אֶנְדֶל שְׁמָהּ,” קָרָא חָם, “הִיא גְדוֹלָה בִּשְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שָׁנִים מֵעֲמִילְיָה, אַךְ שְׁתֵּיהֶן לָמְדוּ יַחְדָּו בְּבֵית הַסֵּפֶר.”

“מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי שְׁמָהּ,” אָמַרְתִּי.

“הָעִנְיָן כָּךְ הוּא, מַר דָּדִי,” קָרָא חָם, “כָּל הַדָּבָר כָּלוּל בְּמִלִּים אֵלּוּ: “עֲמִילְיָה עֲמִילְיָה, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, חוּסִי עָלָי! לְפָנִים הָיִיתִי כָּמוֹךְ!” הִיא הִשְתּוֹקְקָה לְדַבֵּר עִם עֲמִילְיָה, וְעֲמִילְיָה לֹא יָכְלָה לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתָהּ, כִּי דוֹדָהּ הָאָהוּב בָּא הַבַּיְתָה, וְהוּא, דַּע לְךָ, מַר דָּדִי, – קָרָא חָם בְּכֹבֶד־רֹאשׁ, – בְּכָל טוּב לִבּוֹ וְרֹךְ נַפְשׁוֹ, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת, אַף אִם יִתְּנוּ לוֹ כָּל אוֹצְרוֹת הַיָּם, אֶת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ.”

הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, יָדַעְתִּי כִּי כֵן הוּא.

“וּבְכֵן,” הִמְשִׁיךְ חָם, “כָּתְבָה עֲמִילְיָה בְּעִפָּרוֹן עַל פִסַּת נְיָר וְהוֹשִׁיטָה לָהּ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. אֶת הַפִּתְקָה הַזֹּאת, אָמְרָה, תָּבִיאִי אֶל דּוֹדָתִי מָרַת בַּרְקִיס וְהִיא תּוֹשִׁיב אוֹתָךְ לְיַד הָאָח לְמַעֲנִי, עַד אֲשֶׁר יֵצֵא הַדּוֹד וְאָז אוּכַל לָבוֹא. אַחֲרֵי כֵן סָחָה לִי מָה שֶׁסַּחְתִּי לְךָ, מַר דָּדִי, וּבִקְּשָׁה מִמֶּנִּי לַהֲבִיאָהּ הֵנָּה. מַה יֵשׁ לִי לָעֲשׂוֹת? אָמְנָם לֹא טוֹב לָהּ לְהִתְחַבֵּר עִם נַעֲרָה כָּזֹאת, אַךְ אֵין בְּיָדִי לַהֲנִּיאָהּ בְּשָׁעָה שֶׁדִּמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ.”

הוּא שָׂם יָדוֹ בְּכִיס חֲזִיָּתוֹ וְהוֹצִיא מִשָּׁם בִּזְהִירוּת רַבָּה אַרְנָק קָטֹן וְנָאֶה.

“וְאִלּוּ יָכֹלְתִּי לַהֲנִיאָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַדְּמָעוֹת עוֹמְדוֹת בְּעֵינֶיהָ, מַר דָּדִי,” קָרָא חָם וְשָׂם אֶת הָאַרְנָק בִּזְהִירוּת עַל כַּף יָדוֹ, “אֵיכָכָה זֶה יָכֹלְתִּי לְסָרֵב לִבְלִי קַחַת אֶת זֶה שֶׁנָּתְנָה לִי לָשֵׂאת? וַאֲנִי הֵן יָדַעְתִּי לְשֵׁם מָה. חֵפֶץ נֶחְמָד כָּל כָּךְ, – קָרָא חָם, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ אֶל הָאַרְנָק, – וְכֶסֶף בּוֹ אַךְ מְעָט. הוֹי, עֲמִילְיָה, תַּמָּתִי!”

לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ בְּחִבָּה, בְּאֵין אֹמֶר, וּרְגָעִים אֲחָדִים הָלַכְנוּ יַחְדָּו שׁוֹתְקִים. אַחֲרֵי כֵן נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּפֵגוֹטִי רָמְזָה לְחָם שֶׁיָּבוֹא. אָנֹכִי אָמַרְתִּי לַעֲבֹר, אַךְ הִיא בָּאָה וּבִקְשָׁה גַם אוֹתִי לְהִכָּנֵס. וְגַם עַתָּה הָיָה עִם לִבִּי לִפְסֹחַ עַל הַחֶדֶר אֲשֶׁר בּוֹ יָשְׁבוּ כֻּלָּם, לוּלֵא הָיָה זֶה הַמִּטְבָּח הַמְּרֻצָּף, וּבְהִכָּנְסִי עָמַדְתִּי שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנִי בְּתוֹךְ הַחֲבוּרָה.

הַנַּעֲרָה – זוֹ שֶׁרְאִיתִיהָ עַל הַחוֹלוֹת, – רָבְצָה לֹא רָחוֹק מִן הָאָח עַל הָרִצְפָּה וְרֹאשָׁהּ וּזְרוֹעָהּ נִשְׁעָנִים עַל כִּסֵּא. מִתּוֹךְ יְשִׁיבָה זוֹ שִעַרְתִּי, כִּי עֲמִילְיָה קָמָה זֶה עַתָּה מֵעַל הַכִּסֵּא וְרֹאשׁ הַנַּעֲרָה הָעֲלוּבָה הָיָה מוּטָל בְּחֵיקָהּ. אֶת פְּנֵי הַנַּעֲרָה לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת יָפֶה, בְּשֶׁל שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַפְּרוּעוֹת וְיוֹרְדוֹת, כְּאִלּוּ חִטְּטָה בָּהֶן בְּיָדֶיהָ. וְאוּלָם זֹאת רָאִיתִי, כִּי צְעִירָה הָיְתָה וּצְהַבְהַבָּה. פֵּגוֹטִי בָּכְתָה, וְכָמוֹהָ גַּם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה. אִישׁ לֹא הוֹצִיא מִפִּיו מִלָּה בְּרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְנוּ, וְקוֹל הַשָּׁעוֹן⁷ עַל הַקִּיר נִשְמַע בְּכִפְלַיִם בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה הַזֹּאת. עֲמִילְיָה הִפְסִיקָה רִאשׁוֹנָה אֶת הַדְּמָמָה.

“מַרְתָּה רוֹצָה לִנְסֹעַ לָנְדּוֹנָה,” אָמְרָה אֶל חָם.

“מַדּוּעַ בָּחֲרָה בְּלָנְדוֹן?” שָׁאַל חָם.

הוּא עָמַד בֵּין שְׁתֵּיהֶן וְהִבִּיט אֶל זוֹ הָרוֹבֶצֶת עַל הָרִצְפָּה בְּרֶגֶשׁ מְעֹרָב שֶל חֶמְלָה וְקִנְאָה, כִּי הִיא חֲבֶרְתָּהּ שֶׁל הָעַלְמָה הָאֲהוּבָה. אֶת הַתְּמוּנָה הַזֹּאת אֶזְכֹּר כָּל יְמֵי חַיָּי. שְׁנֵי אֵלֶּה דִבְּרוּ אַט, כְּאִלּוּ לִפְנֵיהֶם חוֹלָה, בְּקוֹל עָמוּם, כָּבוּש, אֲשֶׁר נִשְׁמַע בָּרוּר, אַף כִּי הָיָה מְעֵין לְחִישָה.

“יָפֶה שָׁם מֵאֲשֶׁר פֹּה,” נִשְׁמַע קוֹל שְלִישִׁי, קוֹל רָם, קוֹלָהּ שֶׁל מַרְתָּה, אַף כִּי לֹא זָעָה, “שָׁם אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אוֹתִי, וּפֹה הַכֹּל יוֹדְעִים אוֹתִי.”

“מַה תַּעֲשֶׂה שָׁם?” שָׁאַל חָם.

הִיא הֵרִימָה רֹאשָׁהּ וַתַּבֵּט אֵלָיו רֶגַע מִתּוֹךְ צַעַר, אַחֲרֵי כֵן הִשְׁפִּילָה אוֹתוֹ שׁוּב וְלָפְתָה אֶת עָרְפָּהּ בְּיָדָהּ, כְּאִשָּׁה אֲחוּזָה קַדַּחַת אוֹ כִּתְקוּפַת יִסּוּרִים מֵחֲמַת חֵץ שֶׁפָּגַע בָּהּ.

“הִיא תְּתְאַמֵּץ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר,” קָרְאָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, “אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל אֲשֶׁר אָמְרָה לָנוּ. הֲכֵן הוּא, דּוֹדָה?”

פֵּגוֹטִי נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ הִשְׁתַּתְּפוּת.

“אָנֹכִי אֶתְאַמֵּץ,” קָרְאָה מַרְתָּה, “אִם תְּסַיְּעוּ בְּיָדִי. לֹא אֶעֱשֶׂה רַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשִׂיתִי פֹּה. שָׁם אֵיטִיב דַּרְכִּי. הָהּ!” קָרְאָה בְּרֶטֶט שֶׁל צַעַר, “שָׂאוּנִי הָלְאָה מִן הָרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶר כָּל הָעִיר יוֹדַעַת אוֹתִי מִיַּלְדוּתִי!”

כָּאֲשֶׁר אָחֲזָה עֲמִילְיָה בְּיָדוֹ שֶׁל חָם, רָאִיתִי וְהִנֵּה הוּא מוֹשִׁיט לָהּ אַרְנָק בַּד קָטֹן. הִיא לָקְחָה אוֹתוֹ, בְּחָשְׁבָהּ כִּי זֶה הוּא הָאַרְנָק שֶׁלָהּ, וּפָסְעָה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לְפָנִים, אַךְ עַד מְהֵרָה הִכִּירָה בְּטָעוּתָהּ, שָׁבָה אֵלָיו בְּעָמְדוֹ סָמוּךְ לִי וְהֶרְאֲתָה לוֹ."

“שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ, עֲמִילְיָה,” שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ אוֹמֵר, “אֵין לִי בָּעוֹלָם כְּלוּם, שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ, יַקִּירָתִי. אֵין לִי תַּעֲנוּג אַחֵר מֵאֲשֶׁר לִגְרֹם לָךְ נַחַת רוּחַ!”

דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינֶיהָ שׁוּב, אַךְ הִיא פָּנְתָה וְהָלְכָה אֶל מַרְתָּה. אֵינִי יוֹדֵעַ מַה נָתְנָה לָהּ. רָאִיתִי בְּגַחֲנָהּ עָלֶיהָ וּבְשִׂימָהּ כֶּסֶף בְּחֵיקָהּ. הִיא לָחֲשָׁה לָהּ מַשֶּׁהוּ, כְּאִלּוּ שָׁאֲלָה אִם זֶה דַי. “יוֹתֵר מִדַּי.” הֵשִׁיבָה הַהִיא, לָקְחָה אֶת יָדָהּ וְנָשְׁקָה. אַחֲרַי כֵן קָמָה מַרְתָּה, אָסְפָה אֶת מִטְפַּחְתָּהּ, עָטְפָה בָּהּ אֶת פָּנֶיהָ וְקָרְבָה אַט אֶל הַדֶּלֶת. הִיא עָמְדָה רֶגַע בְּטֶרֶם צֵאתָהּ, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְדַבֵּר דָּבָר אוֹ לְהָשִׁיב, אַךְ לֹא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ מִלָּה. עֲטוּפָה בְּמִטְפַּחְתָּהּ, מִתּוֹךְ בְּכִי בַּחֲשַׁאי יָצְאָה מִן הַבַּיִת.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת, הִבִּיטָה עֲמִילְיָה אֶל שְׁלָשְׁתֵּנוּ מִתּוֹךְ דְּאָבָה, הִסְתִּירָה פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ, וְקוֹל בִּכְיָהּ נִשְׁמַע.

“אַל נָא, עֲמִילְיָה!” קָרָא חָם בְּטָפְחוֹ בְּחִבָּה עַל שִׁכְמָהּ, “אַל נָא, יַקִּירָתִי! אַל נָא תִּבְכִּי, יָפָתִי!”

“הָהּ, חָם!” קָרְאָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה בְּהוֹסִיפָה לִבְכּוֹת, “אֵין אֲנִי נַעֲרָה טוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לִי לִהְיוֹת! יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי לִבִּי אֵינוֹ מָלֵא לִפְעָמִים תּוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת!”

“הֵן, הֵן, לִבֵּךְ נֶאֱמָן תָּמִיד, בָּרִי לִי,” קָרָא חָם.

“לֹא, לֹא, לֹא!” קָרְאָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה מִתּוֹךְ אֲנָחוֹת וְנַעֲנוּעַ רֹאשׁ, “אֵין אֲנִי נַעֲרָה טוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לִי לִהְיוֹת.” וְהִיא הוֹסִיפָה לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת, כְּאִלּוּ חִשֵּׁב לִבָּהּ לְהִשָּׁבֵר.

“אֲנִי מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְרָעָה בְּאַהֲבָתְךָ, יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי כֵן הוּא!” קָרְאָה מִתּוֹךְ אֲנָחָה, “לִבִּי רַע אֵלֶיךָ לִפְעָמִים, רוּחִי לֹא נֶאֱמָנָה אִתְּךָ, בְּעוֹד אֲשֶׁר עָלַי הַחוֹבָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת. אַתָּה לֹא כֵן עִמָּדִי. לָמָּה זֶה אֲשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה, בְּעוֹד אֲשֶׁר עָלַי לַעֲזֹב אֶת כָּל מַחְשָׁבוֹתַי וּלְהַרְהֵר תָּמִיד בַּמֶּה לִגְמֹל לְךָ בְּכָל טוּבְךָ וְלַעֲשׂוֹתְךָ מְאֻשָּׁר!”

“כֵּן עָשִׂית, יַקִּירָתִי, כָּל הַיָּמִים!” קָרָא חָם, “מְאֻשָּׁר אֲנִי לְמַרְאֶה פָּנָיִךְ. מְאֻשָּׁר אֲנִי בְּכָל שָׁעָה שֶׁאֲנִי מְהַרְהֵר בָּךְ.”

“הָהּ, אֵין זֶה דָי!” קָרְאָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, “זֶה הוּא מִפְּנֵי שֶלִּבְּךָ אַתָּה טוֹב וְלֹא לִבִּי אָנִי! הָהּ, חֲבִיבִי, מוּטָב הָיָה לְךָ, אִלּוּ מָצָאתָ אִשָּׁה אַחֶרֶת נֶאֱמָנָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֲגוּנָה מִמֶּנִּי, אֲשֶׁר הָיְתָה מְסוּרָה אֵלֶיךָ בְּכָל נַפְשָׁהּ, וְלִבָּהּ לֹא הָיָה הֲפַכְפָּךְ כְּלִבִּי, וְדַעְתָּהּ לֹא הָיְתָה קַלָּה כְּדַעְתִּי!” “לֵב רַךְ וְעָנֹג,” לָחֲשׁוּ שִׂפְתֵּי חָם⁸, “חֶמְלָתִי לָךְ.” “אָנָּא, דּוֹדָתִי,” נֶאֶנְחָה עֲמִילְיָה, “גְּשִׁי אֵלַי, וְאָשִׂים אֶת רֹאשִׁי עַל שִׁכְמֵךְ. מַה אֻמְלָלָה אֲנִי בָּעֶרֶב הַזֶּה! הָהּ, אֵינֶנִּי נַעֲרָה טוֹבָה כָּרָאוּי, לֹא טוֹבָה אֲנִי, בָּרִי לִי!”

פֵּגוֹטִי הִקְרִיבָה אֶת כִּסְאָהּ לְיַד הָאָח, וַעֲמִילְיָה כָּרְעָה לְפָנֶיהָ, יָדֶיהָ חִבְּקוּ אֶת צַוָּארָהּ, וְעֵינֵיהָ הִבִּיטוּ בְּפָנֶיהָ.

“הָהּ דּוֹדָתִי, אָנָּא, עִזְרִינִי נָא! וְאַתָּה, חָם חֲבִיבִי, קוּמָה לְעֶזְרָתִי! מַר דָּוִד, עֲשֵׂה לְמַעַן יְדִידוּתֵנוּ וְהוֹשִׁיעָה נָא! אֲנִי רוֹצָה, כִּי לִבִּי יְהִי מָלֵא רֶגֶשׁ תּוֹדָה לְמֵיטִיבִי. אֲנִי רוֹצָה לָחוּשׁ, מַה רַב הָאֹשֶׁר לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ טוֹב וְלִחְיוֹת חַיֵּי שָׁלוֹם, אוֹי לִי, אוֹי לִי! לִבִּי, לִבִּי!”

הִיא שָׂמָה אֶת פָּנֶיהָ עַל שֶׁכֶם אוֹמַנְתִּי הַזְּקֵנָה, וְכָאֲשֶׁר חָדְלָה מִתַּחֲנוּנֶיהָ, אֲשֶׁר נִשְׁמְעוּ בָּהֶם הִתְרַפְּקוּת שֶׁל אִשָּׁה וְהִתְחַטְּאוּת שֶׁל יֶלֶד, בָּכְתָה חֶרֶשׁ, וְאוֹמַנְתִּי הַזְּקֵנָה נִעַנְעָה אוֹתָהּ כְּתִינוֹק.

מְעַט מְעַט שָׁקַט רוּחָהּ. נִחַמְנוּ אוֹתָהּ בִּדְבָרִים לְעוֹדֵד רוּחָהּ, גַּם הִתְאַמַּצְנוּ לְבַדֵּחַ אֶת דַּעְתָּהּ, עַד אֲשֶׁר הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ אֵלֵינוּ וּפָתְחָה בִּדְבָרִים. וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה נִרְאָה גַם חִיּוּךְ קַל עַל פָּנֶיהָ, וְאַחֲרָיו נִשְׁמַע גַּם צְחוֹקָהּ. אַחַר קָמָה בִּמְבוּכָה, וְפֵגוֹטִי מְלַטֶּפֶת עוֹד אֶת תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ, וַתִּמַּח אֶת הַדְּמָעוֹת מֵעַל עֵינֶיהָ, וַתְּתַקֵּן אֶת בְּגָדֶיהָ, לְבַל יַכִּיר בָּהּ דוֹדָהּ, בְּשׁוּבוֹ⁹ הַבַּיְתָה, כִּי בָּכָתָה. בָּעֶרֶב הַהוּא רְאִיתִיהָ בַּעֲשׂוֹתָהּ דָּבָר, אֲשֶׁר עַד אָז לֹא רָאִיתִי. הִיא נִגְּשָׁה אֶל בְּחִירָהּ וַתְּנַשֵּׁק לוֹ, וַתְּחַבֵּק אוֹתוֹ, כְּאִלּוּ רָאֲתָה בּוֹ אֶת מַגִּנָּהּ הַטּוֹב.

וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם מִן הַבַּיִת, הִבַּטְתִּי אַחֲרֵיהֶם לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה נִלְחֲצָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה אֶל בֶּן זוּגָהּ, וְהִיא אוֹחֶזֶת בִּזְרוֹעוֹ בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ, כְּאִלּוּ יָרְאָה פֶּן יַפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה: רֵאשִׁית יְמֵי עֲמִידָתִי בִּרְשׁוּת עַצְמִי    🔗

כַּאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי בַּבֹּקֶר, הִרְהַרְתִּי הַרְבֵּה בַּעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וְזַעֲזוּעֶיהָ בְּלֵיל אֶתְמוֹל, אַחֲרֵי יְצִיאַת מַרְתָּה. הִרְגַּשְׁתִּי, כְּאִלּוּ גִלּוּ לִי מִתּוֹךְ אֵמוּן סוֹד הַבַּיִת הַזֶּה, סוֹד הַלֵּב הֶעָדִין, וְחָטֹא אֶחֱטָא אִם אֲגַלֶּה סוֹד זֶה גַם לִסְטִירְפוֹרְתְּ. אֵין בְּלִבִּי רְגָשׁוֹת עֲדִינִים לְאִישׁ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִבְרִיָּה נָאָה זוֹ, שֶׁהָיְתָה חֲבֵרַת יַלְדוּתִי וְשֶׁהָגִיתִי לַהּ תָּמִיד, וְעַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן אֶהְגֶּה לָהּ, אַהֲבָה רַבָּה. אִם אֲגַלֶּה בְּאָזְנֵי אִישׁ, — וְלוּ גַם יְהִי זֶה סְטִירְפוֹרְתְּ, — אֶת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא יָכְלָה לְכָבְשָׁם בְּשָׁעָה שֶׁלִּבָּהּ נִפְתַּח לְפָנַי בְּמִקְרֶה, אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה גַם, חָטֹא אֶחֱטָא לְנַפְשִׁי וּלְזֵכֶר יְמֵי יַלְדוּתֵנוּ הַזַּכִּים. וְעַל כֵּן הֶחֱלַטְתִּי לִשְׁמֹר אֶת הַדְּבָרִים בְּלִבִּי; וְסוֹדָהּ זֶה הוֹסִיף לִדְמוּתָהּ חֵן חָדָשׁ.

בְּשִׁבְתִּי לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית, מָסְרוּ לְיָדִי מִכְתָּב מִדּוֹדָתִי. וְאַחֲרֵי קָרְאִי בּוֹ גָמַרְתִּי בְּלִבִּי לְהִתְיַעֵץ עִם סְטִירְפוֹרְתְּ חֲבֵרִי עַל אֹדוֹת דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַהִיא בִּשְׁעַת נְסִיעָתֵנוּ.

בְּעָזְבֵנוּ אֶת יַרְמוּת, בָּאוּ כָּל מַכָּרֵינוּ לְבָרֵךְ אוֹתָנוּ. נִפְרַדְתִּי מֵעִם יְדִידַי בְּגַעְגּוּעִים רַבִּים, וְלִבִּי הָיָה מָלֵא הֲמוֹן רְגָשׁוֹת, שֶׁלֹּא אֵדַע לִקְרֹא לָהֶם בְּשֵׁם.

שָׁעָה קַלָּה יָשַׁבְנוּ בַּקָּרוֹן בְּלִי דַבֵּר דָּבָר. סְטִירְפוֹרְתְּ הָיָה שׁוֹתֵק שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ, וְאָנֹכִי הָיִיתִי שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים, מָתַי אָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וּמַה יִקְרֶה בַּיָּמִים הָעֲתִידִים לָבוֹא. וְהִנֵּה הִתְעוֹרֵר סְטִירְפוֹרְתְּ, וּכְרֶגַע שָׁב אֵלָיו חֵשֶׁק הַדִּבּוּר, וְהוּא נָגַע בִּי וַיֹּאמַר:

“פְּתַח פִּיךָ, דָּוִד. מָה הַמִּכְתָּב שֶׁקִּבַּלְתָּ הַיּוֹם בַּבֹּקֶר?”

“הַמִּכְתָּב הוּא מִדּוֹדָתִי,” עָנִיתִי.

“מָה הֵם דְּבָרְיהָ, שֶׁיֵּשׁ לְךָ לָדוּן בָּהֶם?”

“הִיא בָּאָה לְהַזְכִּיר לִי,” עָנִיתִי, “כִּי תַּכְלִית נְסִיעָתִי הָיְתָה לְהִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹתַי וּלְחַשֵּׁב אֶת דַּרְכִּי.”

“בְּוַדַּאי כְּבָר עָשִׂיתָ כַּדָּבָר הַזֶּה?”

“אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר לִי לֵאמֹר, כִּי כֵן הוּא. וְעַל פִּי הָאֱמֶת, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, כִּי שָׁכַחְתִּי אֶת תַּכְלִית נְסִיעָתִי.”

“וּבְכֵן! הַבֶּט נָא עַתָּה סְבִיבוֹתֶיךָ, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנְךָ,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “הַבֵּט יָמִינָה וְרָאִיתָ אַדְמַת מִישׁוֹר, וּבֹץ לֹא מְעַט תִּמְצָא בָּהּ; וְאִם לִשְׂמֹאל תִּשָּׂא עֵינֶיךָ, וְרָאִיתָ כַּמַּרְאֶה הַזֶּה אֲשֶׁר לְיָמִין. הַבֵּט לְפָנִים, וְלֹא תִּמְצָא שׁוּם שִׁנּוּי; וְאִם לְאָחוֹר תַּבִּיט, וְהִנֵּה גַם שָׁם אֵין מְאוּמָה.”

צָחַקְתִּי לִדְבָרָיו וְעָנִיתִי, כִּי בְּכָל הַמַּרְאוֹת הָאֵלֶּה אֵינִי רוֹאֶה אֶת הָאוּמָנוּת שֶׁאֶבְחַר בָּהּ, וְאוּלַי זֶה הוּא מִפְּנֵי שֶׁמִּסָּבִיב לִי הַכֹּל מִישׁוֹר.

“וּמַה דַעְתָּהּ שֶׁל דּוֹדָתֵנוּ בְּעִנְיָן זֶה?” שָׁאַל סְטִירְפוֹרְתְּ, “הַאִם הִיא מַשִּׂיאָה לְךָ עֵצָה?”

“כֵּן,” עָנִיתִי, “הִיא שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי בְּמִכְתָּבָהּ, אִם רְצוֹנִי לִהְיוֹת פְּרוֹקְטוֹר. מַה דַּעְתֶּךָ?”

“אֵינִי יוֹדֵעַ,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ בִּקְרִירוּת, “לְפִי דַעְתִּי, יָכֹל אַתָּה לִבְחֹר בְּאוּמָנוּת זוֹ, כְּמוֹ בְּאוּמָנוּת אַחֶרֶת.”

לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק בְּשָׁמְעִי מִפִּיו, כִּי לְדַעְתּוֹ כָּל הָאוּמָנֻיּוֹת שָׁווֹת וְאֵין בֵּין זוֹ לְזוֹ כְּלוּם.

“פְּרוֹקְטוֹר זֶה מַה טִיבוֹ, סְטִירְפוֹרְתְּ?” שָׁאָלְתִּי.

“פְּרוֹקְטוֹר הוּא מִין דַּיָּן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵית־דִּין לְעִנְיְנֵי נְזִירִים,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “גַּם הוּא מֻמְחֶה בְּהִלְכוֹת יְרֻשּׁוֹת וְדִינֵי נִשׂוּאִין, לְפִי דַעְתִּי, טוֹב לְךָ לְהִסָּפֵחַ אֶל כְּהֻנָּה זוֹ, שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָהּ וְגַם לְכָבוֹד תְּהִי לָךְ.”

סְטִירְפוֹרְתְּ, “גַּם הוּא מֻמְחֶה בְּהִלְכוֹת יְרֻשּׁוֹת וְדִינֵי נְשׂוּאִין, לְפִי דַעְתִּי, טוֹב לְךָ לְהִסָּפֵחַ אֶל כְּהֻנָּה זוֹ, שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ וְגַם לְכָבוֹד תְּהִי לָךְ.”

סְטִירְפוֹרְתְּ הוֹסִיף לְדַבֵּר מִתּוֹךְ לִגְלוּג עַל בֵּית־דִּין זֶה שֶׁעָבַר זְמַנּוֹ, וּבְשִׂיחוֹת מֵעֵין בְּדִיחוֹת בִּלִּינוּ אֶת שְׁעַת הַנְּסִיעָה, עַד בּוֹאֵנוּ לָנְדּוֹנָה, אֲשֶׁר שָׁם חִכְּתָה לִי דוֹדָתִי בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמָּלוֹן.

אִלּוּ סָבַבְתִּי אֶת כַּדוּר הָאָרֶץ מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתִי לַדֶּרֶךְ, לֹא גָדְלָה יוֹתֵר שִׂמְחַת הַפְּגִישָׁה עִם דּוֹדָתִי, מֵאֲשֶׁר בַּיּוֹם הַהוּא. דּוֹדָדִי בָּכְתָה בְּחַבְּקָהּ אוֹתִי, אַף כִּי הֶעֱמִידָה פָּנִים שׂוֹחֲקִים וַתֹּאמֶר, כִּי אִמִּי, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, זֶה הַיְצִיר הָרַךְ, הָיְתָה בְּוַדַּאי שׁוֹפֶכֶת דְּמָעוֹת בְּמִקְרֶה כָּזֶה.

לְאַחַר שֶׁסָּעַדְנוּ סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, פָּנְתָה אֵלַי דּוֹדָתִי וַתִּשְׁאַל:

“וּבְכֵן, טְרוֹט, מַה דַּעְתְּךָ בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת ‘פְּרוֹקְטוֹר?’ וְאוּלַי עֲדַיִן לֹא הִסְפַּקְתָּ לְעַיֵּן בְּעִנְיָן זֶה?”

“לֹא, דּוֹדָתִי. כְּבָר חָשַׁבְתִּי לֹא מְעַט עַל אֹדוֹת הַצָּעָתֵךְ זוֹ, גַּם דַּנְתִּי בָּהּ עִם סְטִירְפוֹרְתְּ חֲבֵרִי, וְהִיא מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי מְאֹד.”

“יָפֶה!” קָרְאָה דּוֹדָתִי, “יִשְׂמַח גַּם לִבִּי.”

“אַךְ יֵשׁ בָּזֶה רַק מִכְשׁוֹל אֶחָד, דּוֹדָתִי.”

“מָה הוּא?” שָׁאָלָה.

“כְּפִי שֶׁאֲנִי מְשַׁעֵר, תַּעֲלֶה הַזְכוּת לְכַהֵן בְּמִשְׂרָה זוֹ בְּהוֹן רָב?”

“כְּבָר חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “וְעָלַי יְהִי לְשַׁלֵּם בִּמְחִיר מִשְׂרָה זוֹ אֶלֶף לִטְרוֹת.”

“הִנֵּה כִּי כֵן, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה,” קָרָאתִי בְּהַקְרִיבִי אֶת כִּסְאִי אֶל מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ, “קָשֶׁה לִי לְהַעֲמִיד עָלַיִךְ מַשָּׂא כָּבֵד זֶה. הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה בִּזְבַּזְתְּ עַל חִנּוּכִי, וְכָל מַחֲסוֹרִי הָיָה עָלָיִךְ. גָּדוֹל הָיָה חַסְדֵּךְ עִמָּדִי. וְאוּלָם כָּעֵת הֵן יֵשׁ הַרְבֵּה דְרָכִים בַּחַיִּים אֲשֶׁר אוּכַל לִבְחֹר, וּבִיגִיעַ כַּפַּי וּבַעֲמַל רוּחִי יָכֹל אוּכַל לַעֲשׂוֹת חָיִל. אוּלַי טוֹב לִי לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ כָּזוֹ? הַאֻמְנָם בָּרִי לָךְ, כִּי יֵשׁ בְּיָדֵךְ לְבַזְבֵּז מָמוֹן רָב? אֲנִי שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ, אִמִּי הַשֵּׁנִית, לְעַיֵּן בַּדָּבָר בְּטֶרֶם תִּגְמְרִי אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה.”

דּוֹדָתִי כִּלְתָה לֶאֱכֹל קִנּוּחַ־סְעֻדָּה, וְלֹא גָרְעָה עַיִן מִמֶּנִּי כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה. אַחֲרֵי כֵן שִׁלְּבָה יָדֶיהָ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתֹּאמַר:

“אִם יֵשׁ לִי תַּכְלִית בַּחַיִּים, טְרוֹט בְּנִי, אֵין זוֹ אֶלָּא לְהִתְאַמֵּץ כִּי תְּהִי אִישׁ טוֹב וְיָשָׁר, — וּמְאֻשָּׁר.”

הִיא עָמְדָה רֶגַע, לָקְחָה אֶת יָדִי בְּיָדֶיהָ וַתּוֹסֶף:

“לַשָּׁוְא, טְרוֹט, יַעֲלֶה הָאָדָם אֶת זֵכֶר הֶעָבַר, אִם אֵין הוּא מַשְׁפִּיעַ עַל הַהֹוֶה. אוּלַי הָיָה עָלַי לְהִתְרָעוֹת יוֹתֵר עִם אָבִיךָ, זִכְרוֹ לִבְרָכָה. אוּלַי צְרִיכָה הָיִיתִי לְרַחֵם עַל אִמְּךָ הָאֻמְלָלָה, גַּם לְאַחַר שֶׁאֲחוֹתְךָ בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד הִכְזִיבָה אֶת תִּקְוָתִי. כַּאֲשֶׁר בָּאתָ אֵלַי, נַעַר קָטֹן, נָע וָנָד, קְרוּעַ בְּגָדִים וְיָחֵף, בָּאוּ אֶל לִבִּי הַהַרְהוֹרִים הָאֵלֶּה. מִן הַיּוֹם הַהוּא וְעַד עַתָּה, טְרוֹט, שַׂמְתִּי כָּל מַעְיָנַי בְּךָ, עָלֶיךָ גַאֲוָתִי וּבְךָ שִׂמְחָתִי, אֵין לִי שׁוּם קָרוֹב וְגוֹאֵל, אֲשֶׁר יִירַשׁ אוֹתִי. אַתָּה הוּא בְּנִי, אֲשֶׁר אִמַּצְתִּי לִי, וּבְךָ אֶבְטַח, כִּי תִּסְלַח לִי עַל כָּל רַגְזָנוּתִי וְכַעֲסָנוּתִי, וְתַעֲשָׂה טוֹב וָחֶסֶד עִם הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר אֲבִיב חַיֶּיהָ עָבַר עָלֶיהָ לְלֹא נַחַת, הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשְׂתָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה עִמָּךְ.”

זוֹ לִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּי דוֹדָתִי דְבָרִים עַל אֹדוֹת יְמֵי חַיֶּיהָ בֶּעָבָר. שְׁעַת רָצוֹן הָיְתָה לָהּ לִפְתֹּחַ לְפָנַי אֶת סְגוֹר לִבָּהּ. וְהָדָּבָר הַזֶּה עוֹד הִגְדִּיל אֶת אַהֲבָתִי אֵלֶיהָ וְאֶת כְּבוֹדָהּ בְּעֵינָי.

“וּבְכֵן נִגְמַר הַדָּבָר בֵּינֵינוּ,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “מָחָר בַּבֹּקֶר נֵלֵךְ אֶל מְקוֹם כְּהֻנָּתֶךָ.”

שָׁעָה אֲרֻכָּה לִפְנֵי עֲלוֹתֵנוּ עַל הַמִּטָּה יָשַׁבְנוּ לְיַד הָאָח וְעָסַקְנוּ בְּשִׂיחָה. אָנֹכִי יָשַׁבְתִּי בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ לַחֲדַר דּוֹדָתִי, וּבְמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה דָפְקָה כַּמָּה פְעָמִים עַל דַּלְתִּי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר שָׁמְעָה בַּחוּץ קוֹל צִלְצוּל מֶרְכָּבָה אוֹ רַעַשׁ עֲגָלָה וְהִיא שָׁאֲלָה, אִם אֵינִי שׁוֹמֵֵעַ קוֹל מְכַבֵּי הָאֵשׁ. — דּוֹדָתִי פָּחֲדָה מְאֹד מִפְּנֵי בְּעֵרָה. אַךְ עִם בֹּקֶר נִרְדְּמָה וְגַם לִי נָתְנָה לָנוּחַ.

מִמָּחֳרָת לְעֵת הַצָּהֳרַיִם יָצָאנוּ יַחְדָּו אֶל הַמִּשְׂרָד שֶׁל הָאֲדוֹנִים סְפֶנְלוֹן וְיוֹרְקִינְס, אֲשֶׁר שָׁם מְקוֹם כְּהֻנָּתִי. דּוֹדָתִי, אֲשֶׁר חָשְׁבָה אֶת לָנְדּוֹן לְעִיר שֶׁל גַּנָּבִים וְכָל אִישׁ שֶׁפָּגְשָׁה הָיָה בְּעֵינֶיהָ בְּחֶזְקַת גַּנָּב, מָסְרָה לִי לְפִקָּדוֹן אֶת כִּיסָהּ, שֶׁבּוֹ הָיוּ עֶשֶׂר גִינֵיאוֹת וּקְצָת מַטְבֵּעוֹת שֶׁל כָּסֶף.

עָמַדְנוּ שָׁעָה קַלָּה בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת לִפְנֵי בֵּית מִסְחָר שֶׁל צַעֲצוּעִים לְהִתְבּוֹנֵן, וְאַחֲרֵי כֵן הָלַכְנוּ לְדַרְכֵּנוּ. בּוֹ בָּרֶגַע אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לָסוּר אֶל הָרְחוֹב רָאִיתִי וְהִנֵּה דוֹדָתִי עָצְרָה אֶת מַהֲלָכָהּ וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ פַּחַד. אוֹתָה שָׁעָה הִתְבּוֹנַנְתִּי כִּי אִישׁ חָשׁוּד, לָבוּשׁ קְרָעִים, אֲשֶׁר עָמַד רֶגַע וְנָתַן עַיִן בָּנוּ בְּעָבְרֵנוּ, הוֹלֵךְ עַתָּה אַחֲרֵינוּ סָמוּךְ לָנוּ, עַד אֲשֶׁר נָגַע בְּדוֹדָתִי.

“טְרוֹט! טְרוֹט יַקִּירִי!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּלַחַשׁ אָיֹם וְלָחֲצָה אֶת זְרוֹעִי, “אֵינִי יוֹדַעַת מַה לִי לַעֲשׂוֹת.”

“אַל תִּירָאִי,” אָמַרְתִּי, “אֵין פַּחַד לְנֶגְדֵּנוּ. סוּרִי נָא לַחֲנוּת וְאָנֹכִי אֲסַלֵּק חִישׁ אֶת הַבָּחוּר הַזֶּה.”

“אַל נָא, אַל נָא, יַלְדִּי!” הֵשִׁיבָה לִי, “אַל תְּדַבֵּר אֵלָיו מִטּוֹב וְעַד רָע. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, אֲנִי מְצַוָּה עָלֶיךָ!”

“בְּשֵׁם אֱלהִים, דּוֹדָתִי,” אָמַרְתִּי, “אֵין זֶה אֶלָּא קַבְּצָן חָצוּף.”

“אִי אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הוּא!” עָנְתָה דוֹדָתִי, “אִי עַתָּה יוֹדֵעַ מִי הוּא! אִי עַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁאָמָרְתָּ!”

עָמַדְנוּ בִּמְבוֹא שַׁעַר, וְאַף הוּא עָמָד.

“אַל תַּבֵּט אֵלָיו,” קָרְאָה דוֹדָתִי, בַּהֲסִבִּי רֹאשִׁי בְּכַעַס, “אַךְ קַח לִי, יַקִּירִי, מֶרְכָּבָה וְחִכִּיתָ לִי לְיַד בֵּית הַיִּרְאָה שֶׁל פּוֹלוּס הַקָּדוֹשׁ.”

“לְחַכּוֹת לָךְ?” חָזַרְתִּי בִּשְׁאֵלָה.

“כֵּן,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “עָלַי לִנְסֹעַ לְבַדִּי. עָלַי לִנְסֹעַ עִמּוֹ.”

“עִמּוֹ, דּוֹדָה? עִם הָאִישׁ הָזֶּה?”

“דַּעְתִּי צְלוּלָה,” הֵשִׁיבָה, “וַאֲנִי לְךָ, כִּי מְחֻיָּבָה אָנִי. קַח לִי מֶרְכָּבָה!”

אַף כִּי רַבָּה מְאֹד הִשְׁתּוֹמְמוֹתִי עַל הַדָּבָר, הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי אֵין לִי רְשׁוּת לְסָרֵב לִפְקֻדָּה תַּקִּיפָה כָּזוֹ. מִהַרְתִּי לָלֶכֶת מַהֲלַךְ פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת וְקָרָאתִי לְכִרְכָּרָה שֶׁעָבְרָה רֵיקָה. וּבְטֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לַעֲזֹר לָהּ קָפְצָה דוֹדָתִי לְתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה וְהָאִישׁ אַחֲרֶיהָ. הִיא נִפְנְפָה אֵלַי בְּיָדָהּ מִתּוֹךְ פְּקֻדָּה לָלֶכֶת מִזֶּה, עַד כִּי בִּהְיוֹתִי נָבוּךְ, עָזַבְתִּי מִיָּד אֶת הַמָּקוֹם. וּלְאָזְנַי עוֹד הִגִּיעוּ דִבְרֵי דוֹדָתִי אֶל הָרַכָּב: “סַע יָשָׁר! סַע לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא!” וְהַמֶּרְכָּבָה עָבְרָה עַל פָּנַי בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב.

עַל לִבִּי עָלוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַר לִי מַר דִּיק וַאֲשֶׁר חֲשַׁבְתִּים לְדִבְרֵי הֲזָיָה. לֹא הָיָה לִי שׁוּם סָפֵק, כִּי זֶה הוּא הָאִישׁ שֶׁעַל אֹדוֹתָיו סִפֵּר לִי מַר דִּיק בְּתַעֲלוּמָה, אַף כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְתָאֵר לִי, בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל לְהַשְׁפִּיעַ עַל דּוֹדָתִי. אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָמַדְתִּי מְחַכֶּה כַּחֲצִי שָׁעָה בַּחֲצַר הַקְּבָרוֹת, רָאִיתִי אֶת הַמֶּרְכָּבָה בְּשׁוּבָהּ. הָרַכָּב עָמַד סָמוּךְ לִי וְדוֹדָתִי יָשְׁבָה בְּתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה לְבַדָּהּ.

לִבָּהּ לֹא נִרְגַע עוֹד מִן הָרֹגֶז וְהִיא לֹא יָכְלָה לָלֶכֶת עִמִּי אֶל הַמָּקוֹם הַנּוֹעָד. הִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי לָשֶׁבֶת בַּמֶּרְכָּבָה עִמָּהּ וְלֵאמֹר לָרַכָּב, כִּי יִסַּע אַט שָׁעָה קַלָּה הֵנָּה וָהֵנָּה. יוֹתֵר מִזֶּה לֹא דִבְּרָה, מִלְבַד אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה! “בְּנִי הַיָּקָר, אַל תִּשְׁאָלֵנִי מָה הַדָּבָר וְאַל תַּעֲלֶה אוֹתוֹ עַל פִּיךָ.”

סוֹף סוֹף שָּב רוּחָהּ אֵלֶיהָ וְהִיא אָמְרָה אֵלַי, כִּי יְכֹלִים אָנוּ לָצֵאת. וְכַאֲשֶׁר נָתְנָה לִי אֶת כִּיסָהּ לְשַׁלֵּם לָרַכָּב, מָצָאתִי וְרָאִיתִי, כִּי הַגִּינֵאוֹת אָפְסוּ וְאֵינָן, נִשְׁאֲרוּ רַק הַמַּטְבֵּעוֹת שֶׁל כָּסֶף. דֶּרֶךְ סִמְטָה צָרָה בָּאנוּ אֶל חָצֵר רְחָבָה, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד בִּנְיָן עַתִּיק וָרָם. נִכְנַסְנוּ אֶל הַלִּשְׁכָּה, וְאֶחָד מִן הַסּוֹפְרִים הוֹלִיךְ אוֹתָנוּ אֶל חֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל מַר סְפֶנְלוֹן, הוּא רֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה, הַמְמֻנֶּה עַל עֶסְקֵי בֵּית־דִּין.

מַר סְפֶנְלוֹן הָיָה אִישׁ נְשׂוּא פָנִים, הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, וְעֵינָיו מַבִּיעוֹת חֲשִׁיבוּת רַבָּה.

“הִנֵּה מָרַת טְרוֹטְבוּד שָׁמְעָה מִפִּי דֶרֶךְ אַגַּב,” קָרָא אֵלַי הָאִישׁ, לְאַחַר שֶׁהִתְוַדַּעְנוּ זֶה לָזֶה, “כִּי יֵשׁ בַּלִּשְׁכָּה שֶׁלִּי מִשְׂרָה פְּנוּיָה, וַתֹּאמֶר לִי, כִּי יֵשׁ לָהּ בֶּן־אָח הָרָאוּי לְמִשְׂרָה זוֹ. הַאַתָּה הוּא זֶה, אֲשֶׁר יֵשׁ עִם לִבְּךָ לְהִסָּפֵחַ עָלֵינוּ?”

“כֵּן,” עָנִיתִי, "אַךְ רוֹצֶה הָיִיתִי לַעֲבֹד תְּחִלָּה חֹדֶשׁ יָמִים לְשֵׁם נִסָּיוֹן, לָדַעַת אִם הָגוּן אֲנִי לְמִשְׂרָה זוֹ וְאִם הֲגוּנָה הִיא לִי.

“הָהּ, וַדַּאי! וַדַּאי!” קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ, “תָּמִיד אָנוּ נוֹתְנִים בַּמּוֹסָד הַזֶּה חֹדֶשׁ לְשֵׁם נִסָּיוֹן. כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, הָיִיתִי נוֹתֵן בְּשִׂמְחָה חָדְשַׁיִם, שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, זְמָן בִּלְתִּי מֻגְבָּל, אֲבָל… הֵן יֵשׁ לִי שֻׁתָּף, מַר יוֹרְקִינְס.”

“וּשְׂכַר הַלִּמּוּד הוּא אֶלֶף לִירוֹת, אֲדוֹנִי?” שָׁאָלְתִּי.

“שְׂכַר הַלִּמּוּד הוּא אֶלֶף לִירוֹת,” עָנָה מַר סְפֶנְלוֹ, "כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי כְּבַר לְמָרַת טְרוּטְבוּד. אֵין אֲנִי אוֹהֵב כֶּסֶף כְּלָל, לֹא כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם; אַךְ מַר יוֹרְקִינְס יֵשׁ לוֹ דֵעָה אַחֶרֶת בְּעִנְיָן זֶה, וַאֲנִי מְחֻיָּב לְצַיֵּת לִדְבָרָיו, וּלְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל מַר יוֹרְקִינְס, אֶלֶף לִירוֹת מְחִיר מוּעָט הוּא.

“סוֹבֵר אֲנִי, אֲדוֹנִי,” קָרָאתִי מִתּוֹךְ תִּקְוָה לַחֲסֹךְ מְעַט מִכֶּסֶף דּוֹדָתִי, “כִּי אֵין זֶה מִן הַמִּנְהָג פֹּה. אִם פָּקִיד נִמְצָא הָגוּן מְאֹד וְיוֹדֵעַ יָפֶה אֶת מְלַאכְתּוֹ, — פָּנַי אָדְמוּ מִן הַדְּבָרִים, שֶׁנִּרְאוּ כְּאִלּוּ אֲנִי מְהַלֵּל לְעַצְמִי, — סוֹבֵר אֲנִי, כִּי בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ נוֹתְנִים לוֹ…”

מַר סְפֶנְלוֹ הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ צַוְּרוֹנוֹ הַקָּשֶׁה לְנַעֲנֵעַ בּוֹ, וּבְטֶרֶם גָּמַרְתִּי אֶת דִּבּוּרִי “שָׂכָר,” עָנָה וְאָמָר:

“לֹא, אִלּוּ הָיִיתִי בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁלִּי, מַר קָפֶּרְפִילְד, הָיִיתִי מוֹצֵא מָקוֹם לְעַיֵּן בַּדָּבָר, אַךְ מַר יוֹרְקִינְס עוֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ.”

הַשֵּׁם הַנּוֹרָא יוֹרְקִינְס הֵטִיל עָלַי אֵימָה. אַךְ אַחֲרֵי כֵן מָצָאתִי וְרָאִיתִי, כִּי זֶה הָיָה אָדָם נוֹחַ וּכְבַד־תְּנוּעָה קְצַת וְתַפְקִידוֹ בָּעֵסֶק הָיָה לַעֲמֹד מֵאָחוֹר וְלָשֵׂאת עַל עַצְמוֹ אֶת הַשֵּׁם קְשֵׁה עֹרֶף לִבְלִי חוּס. אִם בָּא פָּקִיד לְבַקֵּשׁ כִּי יַעֲלוּ אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ, הָיָה הוּא הַמְמָּאֵן לְמַלֵּא אֶת הַבַּקָּשָׁה, וְאִם הִתְמַהְמַהּ אֶחָד לְשַׁלֵּם אֶת הַמַּגִּיעַ מִמֶּנּוּ הָיָה מַר יוֹרְקִינְס הַנּוֹשֶׁה, וְאַף כִּי הַדָּבָר הָיָה לְמוֹרַת רוּחַ וּלְדַאֲבוֹן לֵב לְמַר סְפֶנְלוֹ, לֹא יָדַע מַר יוֹרְקִינְס רַחֵם. לִבּוֹ וְיָדוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב סְפֶנְלוֹ הָיוּ פְּתוּחִים תָּמִיד, לוּלֵא הַמַּלְאָךְ הָרַע יוֹרְקִינְס. כַּאֲשֶׁר בָּאתִי בַּיָּמִים, לָמַדְתִּי מִפִּי הַנִּסִּיוֹן בַּחַיִּים, כִּי כַּמָּה אֲנָשִׁים עוֹשִׂים עֲסָקִים לְפִי הַשִּׁטָּה הַזֹּאת שֶׁל סְפֶנְלוֹ וְיוֹרְקִינְס.

גָּמַרְנוּ בֵּינֵינוּ, כִּי עָלַי לְהַתְחִיל אֶת הַחֹדֶשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן לְכָל זְמָן שֶׁאֶרְצֶה וְכִי דוֹדָתִי אֵינָהּ מְחֻיָּבָה לָשֶׁבֶת בָּעִיר כָּל יְמֵי הַחֹדֶשׁ. אֶת הַחוֹזֶה יִשְׁלְחוּ אֵלֶיהָ לַחֲתִימָה אֶל מְקוֹם מְגוּרֶיהָ. וְאַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קִבֵּל מַר סְפֶנְלוֹ עַל עַצְמוֹ לְהַרְאוֹת לִי אֶת מְקוֹם עֲבוֹדָתִי.

מַר סְפֶנְלוֹ הוֹלִיכַנִי אֶל לִשְׁכַּת בֵּית הַדִֹּין, אֲשֶׁר שָׁם יוֹשְׁבִים הַדַּיָּנִים עַל כִּסְאוֹתֵיהֶם, גַּם הֶרְאָה לִי אֶת כָּל מוֹצָאֵי הַבַּיִת וּמְבוֹאָיו, כְּדֵי שֶׁאַכִּיר בְּטִיב הַמּוֹסָד שֶׁעָתִיד אֲנִי לְכַהֵן בְּתוֹכוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן שַׁבְתִּי עִם דּוֹדָתִי אֶל בֵּית הַמָּלוֹן.

יָדַעְתִּי, כִּי לֵב דּוֹדָתִי מָלֵא גַּעְגּוּעִים אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל מַר דִּיק, גַּם אֵין דַּעְתָּהּ נוֹחָה מִן הַכְּרָךְ וּמִנְהָגָיו, וְלָכֵן דִּבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ, כִּי יְכֹלָה הִיא עַתָּה לָשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר נִגְמַר הָעִנְיָן בִּדְבַר מִשְׂרָתִי.

אַךְ הִיא הוֹצִיאָה מְכִּיסָהּ גֶּזֶר שֶׁל עִתּוֹן, שֶׁבּוֹ מָצְאָה מוֹדָעָה עַל אֹדוֹת דִּירָה לְאִישׁ צָעִיר, חֲנִיךְ בֵּית־דִּין.

“דִּירָה זוֹ, לְפִי דַעְתִּי, תְּהִי נָאָה לְךָ,” קָרְאָה דוֹדָתִי.

וְשׁוּב חָבְשָׁה אֶת מִגְבַּעְתָּהּ לְרֹאשָׁהּ וַתֵּלֵךְ עִמִּי אֶל הָרְחוֹב בּ. עַל פִּי הַכָּתוּב בַּמּוֹדָעָה.

הִגַּעְנוּ אֶל הַבַּיִת, וְלִקְרָאתֵּנוּ יָצְאָה אִשָּׁה חֲשׁוּבָה, מָרַת קְרוּףּ שְׁמָהּ.

“הוֹאִילִי נָא לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת הַדִּירָה,” קָרְאָה דוֹדָתִי.

“בִּשְׁבִיל אִישׁ צָעִיר זֶה?” שָׁאֲלָה מָרַת קְרוּףּ.

“כֵּן, בִּשְׁבִיל בֶּן אָחִי זֶה,” עָנְתָה דוֹדָתִי.

“דִּירָה נָאָה וַהֲגוּנָה לוֹ!” קָרְאָה מָרַת קְרוּףּ.

וּבְכֵן עָלִינוּ בְּמַעֲלוֹת, עַד אֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל הַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה, נִכְנַסְנוּ אֶל פְּרוֹזְדוֹר אָפֵל לְמֶחֱצָה, וּמִשָּׁם בָּאנוּ אֶל טְרַקְלִין קָטֹן, וְסָמוּךְ לוֹ חֲדַר הַמִּטּוֹת. הָרְהִיטִים הָיוּ יְשָׁנִים, אַךְ לֹא מָצָאתִי בָּהֶם פְּגָם. וְעַל הַכֹּל מָצְאָה הַדִּירָה חֵן בְּעֵינַי, כִּי חַלּוֹנוֹתֶיהָ פּוֹנִים אֶל הַנָּהָר.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָשְׁרָה הַדִּירָה בְּעֵינַי, יָצְאָה דוֹדָתִי לְדַבֵּר עִם מָרַת קְרוּףּ בַּעֲלַת הַבַּיִת עַל אֹדוֹת הַתְּנָאִים. וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי עַל הַסַּפָּה, וְלִבִּי לֹא הֶאֱמִין, כִּי אָמְנָם עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת בַּעַל דִּירָה נָאָה זוֹ. שְׁתֵּי הַנָּשִׁים דָּנוּ זוֹ עִם זוֹ שָׁעָה מְרֻבָּה, וְאַחַר נִכְנְסוּ אֶל הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ יָשַׁבְתִּי, וּבִפְנֵיהֶן רָאִיתִי, כִּי הָעִנְיָן בָּא לִידֵי גְמָר.

“וְאֵלֶּה הָרְהִיטִים הֵם שֶׁל הַדַּיָּר הַקּוֹדֵם?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

“כֵּן,” עָנְתָה מָרַת קְרוּףּ.

“אַיֵּה הוּא עַתָּה הָאִישׁ הַזֶּה?” חָקְרָה דוֹדָתִי.

שִׁעוּל מַטְרִיד תָּקַף אֶת מָרַת קְרוּףּ, מִתּוֹךְ שִׁעוּלָהּ הוֹצִיאָה מִלִּים בִּכְבֵדוּת:

“הוּא חָלָה פֹּה, גְּבִרְתִּי, ו… כְּחִי־כְּחִי־כְּחִי… אוֹי לִי!… וָמֵת!” “הוֹי! מַה טִיבָה שֶׁל מַחֲלָתוֹ?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי בְּפַחַד.

“אָכֵן גְּבִרְתִּי, הָאִישׁ הַזֶּה מֵת,” קָרְאָה מָרַת קְרוּףּ, “מֵחֲמַת הַיַּיִן וְהֶעָשָׁן…”

“עָשָׁן? הַאֻמְנָם קִיטוֹר הָאֲרֻבָּה פָּגַע בּוֹ?” שָׁאֲלָה דּוֹדָתִי.

“לֹא, גְּבִרְתִּי,” הֵשִׁיבָה מָרַת קְרוּףּ, “זֶה הָיָה עָשָׁן שֶׁל סִיגָרוֹת וּפַפִּירוֹסוֹת.”

“אִם כֵּן,” נָחָה דַעְתָּה שֶׁל דּוֹדָתִי, “אֵין זוֹ מַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת, טְרוֹט, אַל תִּירַא.”

“וַדַּאי לֹא,” עָנִיתִי.

רָאֲתָה דוֹדָתִי, כִּי הַמָּעוֹן הַזֶּה לָקַח אֶת לִבִּי, שָׂכְרָה אוֹתוֹ לְחֹדֶשׁ יָמִים בִּתְנַאי, כִּי הָרְשׁוּת בְּיָדִי לָגוּר בּוֹ שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ. מָרַת קְרוּףּ קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ לְסַפֵּק לִי מָזוֹן וְלִדְאֹג לִי, וְהִיא הִבְטִיחָה לִשְׁמֹר עָלַי, וּכְבֵן אֶהְיֶה לָהּ. וּלְפִי דְּבָרֶיהָ, שָׁלְחוּ לָהּ מִן הַשָּׁמַיִם דַּיָּר טוֹב, אֲשֶׁר תּוּכַל לִדְאֹג לוֹ.

בְּשׁוּבֵנוּ אֶל בֵּית הַמָּלוֹן, הִבִּיעָה לִי דוֹדָתִי אֶת תִּקְוָתָהּ, כִּי עֲמִידָתִי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה בִּרְשׁוּת עַצְמִי תּוֹסִיף לִי אֹמֶץ־רוּחַ וֶאֱמוּנָה בְּכֹחִי — רַק זֶה אֲנִי חָסֵר. וְעַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָזְרָה דוֹדָתִי כַּמָּה פְעָמִים בַּיּוֹם הַהוּא וְגַם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, עַד אֲשֶׁר יָשְׁבָה בַּמֶּרְכָּבָה הַהוֹלֶכֶת לְדוֹבֶר.

לְאַחַר שֶׁנָּסְעָה דוֹדָתִי, בָּאתִי לָגוּר בְּדִירָתִי הַחֲדָשָׁה. וּבְהַבִּיטִי אֶל הַמְּקוֹמוֹת הָהֵם, עָלָה עַל לִבִּי זֵכֶר הַיָּמִים הָרָעִים, שֶׁהָיִיתִי תּוֹעֶה פֹּה אֻמְלָל וְנֶעֱזָב. וּמָה רַב אָשְׁרִי, כִּי עַתָּה הִגִּיעוּ לִי יָמִים טוֹבִים, יְמֵי תִּקְוָה וָנַחַת.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: הוֹלְלוּתִי הָרִאשׁוֹנָה    🔗

מַה טוֹב וּמַה נָעִים לָשֶׁבֶת בְּדִירָה נָאָה! כַּאֲשֶׁר סָגַרְתִּי אֶת דֶּלֶת “אַרְמוֹנִי”, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי כְּרָבִּינְזוֹן קְרוּזָה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה לוֹ אֶת מִבְצָרוֹ וְכִלָּה אֶת עֲבוֹדָתוֹ. מָה רַב הָעֹנֶג לְטַיֵּל בָּרְחוֹב, בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּפְתֵּחוֹת שֶׁל הַבַּיִת מֻנָּחִים בְּכִיסֶךָ, וְהָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לְהַזְמִין אֶת חֲבֵרְךָ אֶל בֵּיתְךָ, בְּלִי אֲשֶׁר תִּדְחַק רַגְלֵי אִישׁ. וּמִלְּבַד כָּל זֶה, כַּמָּה נָעִים לוֹ לָאָדָם לָצֵאת וְלָבוֹא בְּכָל זְמָן שֶׁלִּבּוֹ רוֹצֶה, לָלֶכֶת לְכָל מָקוֹם שֶׁלִּבּוֹ רוֹצֶה, בְּלִי שְׁאֹל פִּי אִישׁ. כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶּה, אֲנִי אוֹמֵר, נְעִימִים וְנִפְלָאִים מְאֹד. אַךְ לֹא אֲכַחֵד, בְּכָל זֹאת, כִּי הָיוּ שָׁעוֹת, שֶׁהָיִיתִי שָׁרוּי בְּתוֹךְ שִׁעֲמוּם.

טוֹב וְנָעִים הָיָה לִי בַּבֹּקֶר, בְּיִחוּד בְּבֹקֶר בָּהִיר. לְאוֹר הַיּוֹם רָאִיתִי אֶת עַצְמִי רַעֲנָן, חָפְשִׁי, עַלִּיז; וְעוֹד רַעֲנָן יוֹתֵר וְחָפְשִׁי יוֹתֵר הָיִיתִי לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. אַךְ בְּרֶדֶת הַיּוֹם, נִדְמָה לִי, כִּי גַם אוֹר חַיַּי יוֹרֵד. אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיךְ הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי לְאוֹר הַנֵּר דָּעַךְ רוּחִי. שָׁעָה זוֹ הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי בּוֹדֵד אֲנִי. אַגְנֶס חָסְרָה לִי. בִּמְקוֹם הָאוֹצָר שֶׁל אֵמוּן וְחִבָּה, מָצָאתִי רֵיקָנוּת אֲיֻמָּה. וְעַל לִבִּי עָלָה זֵכֶר הַדַּיָּר שֶׁקָּדַם לִי, זֶה שֶׁמֵּת מֵחֲמַת מַשְׁקֶה וְעָשָׁן. מַה טוֹב הָיָה, לוּ נִשְׁאַר הָאִישׁ הַזֶּה בַּחַיִּים, כִּי אָז לֹא בָּאתִי לָרֶשֶׁת אֶת דִּירָתוֹ.

כַּעֲבֹר שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי, כְּאִלּוּ דָר אֲנִי פֹּה זֶה שָׁנָה תְּמִימָה, אַף כִּי לֹא גָדַלְתִּי מְעַט מִן הַמְּעָט, וּצְעִירוּתִי גָרְמָה לִי יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ כְּקֹדֶם.

סְטִירְפוֹרְתְּ לֹא סָר אֵלַי, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ, וְלָכֵן עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי חוֹלֶה הוּא. וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי לְהַיְגֵיט, מְקוֹם מְגוּרֵי אִמּוֹ. מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ שָׂמְחָה מְאֹד לִקְרָאתִי, וַתֹּאמֶר לִי, כִּי בְּנָהּ הָלַךְ עִם אֶחָד מֵחָבֵרָיו לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרָם, הַגָּר בְּעִיר סט. אַלְבֶנְס, וּמָחָר יָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ. אַהֲבָתִי אֵלָיו הָיְתָה רַבָּה כָּל כָּךְ, עַד כִּי בָּא אֶל לִבִּי רֶגֶשׁ קִנְאָה לוֹ, כִּי הִתְרָעָה עִם חֲבֵרִים אֲחֵרִים.

בַּעֲלַת הַבַּיִת פָּצְרָה בִּי לָשֶׁבֶת עִמָּהּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְלִסְעֹד וְכָל אוֹתָה שָׁעָה עָסַקְנוּ בְּשִׂיחָה עַל דְּבַר בְּנָהּ. סִפַּרְתִּי לָהּ, מַה גָּדַל כְּבוֹדוֹ בְּעֵינֵי יוֹשְׁבֵי יַרְמוּת, וּמָה כֹּחוֹ לִקְנוֹת לֵב אֲנָשִׁים.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, בְּעוֹדֶנִֹּי יוֹשֵׁב בִּמְעוֹנִי וְשׁוֹתֶה אֶת הַקָּפֶה שֶׁל בֹּקֶר, וְהִנֵּה סְטִירְפוֹרְתְּ בָּא.

“סְטִירְפוֹרְתְּ יַקִּירִי,” קָרָאתִי, “כְּבָר חָשַׁבְתִּי, כִּי לֹא אוֹסִיף לִרְאוֹתְךָ עוֹד.”

“בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִיאוּנִי מִבֵּיתִי,” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “בַּיוֹם הַשֵּׁנִי לְבוֹאִי. הוֹי, מַרְגָּנִית, מַרְאֲךָ פֹּה כְּמַרְאֵה רַוָּק זָקֵן!”

הֶרְאֵיתִי לוֹ אֶת כָּל הֲדַר דִּירָתִי מִתּוֹךְ קְצָת גָּאוֹן, וְהוּא הִלֵּל מְאֹד אֶת הַכֹּל.

“שְׁמַע נָא, בָּחוּר נָאֶה,” קָרָא אֵלַי, “יֵשׁ בְּדַעְתִּי לִקְבֹּעַ דִּירָתִי בְּבֵיתְךָ כָּל יְמֵי שִׁבְתִּי בְּלָנְדּוֹן, עַד אֲשֶׁר תְּגָרֵשׁ אוֹתִי.”

הַבְּשׂוֹרָה הַזֹאת גָּרְמָה לִי עֹנֶג אֵין קֵץ. וְאָנֹכִי עָנִיתִי לוֹ, כִּי אִם יַמְתִּין עַד שֶׁאֲגָרְשֵׁהוּ, עָלָיו יְהִי לְהַמְתִּין עַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן.

“אַךְ לְעֵת עַתָּה,” קָרָאתִי, וְיָדִי אָחֲזָה בַּפַּעֲמוֹן, “שֶׁב נָא, וּמָרַת קְרוּףּ תָּכִין לְךָ קָפֶה, גַּם תֹּאכַל עִמִּי פַּת שַׁחֲרִית.”

“לֹא, לֹא!” עָנָה סְטִירְפוֹרְתְּ, “אַל תְּצַלְצֵל! לֹא אוּכַל! אֲנִי הוֹלֵךְ לִסְעֹד עִם שְׁנֵי חֲבֵרַי אֶל הַמָּלוֹן הַמְפֹאָר, ‘פִּיזָה’.”

“אַךְ הֲלֹא תָּשׁוּב אֵלַי לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם?” שָׁאַלְתִּי.

“גַּם זֶה לֹא אוּכַל, חֵי נַפְשִׁי, אָמְנָם רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, אַךְ מֻכְרָח אֲנִי לָשֶׁבֶת יַחְדָּו עִם שְׁנֵי חֲבֵרָי. שְׁלָשְׁתֵּנוּ מְחֻיָּבִים מָחָר בַּבֹּקֶר לִהְיוֹת בַּחֲבוּרָה אֶחָת.”

“אִם כֵּן בּוֹא עִמָּהֶם יַחְדָּו אֵלָי,” עָנִיתִי, “מַה דַּעְתְּךָ, הַאִם יֵלְכוּ הַבַּחוּרִים הָאֵלֶּה?”

“אֵין שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ, “אֲבָל הֵן טִרְחָה יְתֵרָה הִיא לָךְ. מוּטָב שֶׁתֵּלֵךְ לִסְעֹד עִמָּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.”

"בְּעַד כְּל הוֹן לֹא אֵלֵךְ. הֵן יֵשׁ לִי דִירָה חֲדָשָׁה, וְצָרִיךְ אֲנִי לַעֲרֹךְ ‘חֲנֻכַּת הַבַּיִת’, וְאֵין לִי שְׁעַת כּשֶׁר יָפָה מִזּוֹ. לְאַחַר שֶׁדִּירָתִי מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי סְטִירְפוֹרְתְּ, מִשְׁתּוֹקֵק אֲנִי, כִּי יִרְאוּ גַם אֲחֵרִים בְּתִפְאַרְתִּי. וַאֲשֶׁר לָכֵן הֶעְתַּרְתִּי עַל חֲבֵרִי, כִּי יָבוֹא יַחְדָּו עִם חֲבֵרָיו אֵלָי. יָעַדְתִּי אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם לַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית.

מָרַת קְרוּףּ הוֹאִילָה בְּחַסְדָּהּ הַגָּדוֹל לַעֲרֹךְ אֶת הַסְּעֻדָּה בְּבָשָׂר וְדָגִים וְכָל מִינֵי מַטְעַמִּים, וְגַם יַיִן קָנְתָה לָרֹב, כָּרָאוּי לִכְבוֹד אוֹרְחִים הֲגוּנִים.

בַּשָּׁעָה הַמְיֻעֶדֶת בָּאוּ הַקְּרוּאִים. שֵׁם הֶחָבֵר הָאֶחָד גְּרֵינְגֶ’ר וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מַרְקְהֶם. שְׁנֵיהֶם הָיוּ בַּחוּרִים עַלִּיזִים וּמְלֵאֵי־חַיִּים. מַרְקְהֶם הָיָה עֶלֶם כְּבֶן עֶשְׂרִים, וְהוּא הָיָה רָגִיל לְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ בְּגוּף שְׁלִישִׁי וְלֹא כִּמְדַבֵּר בַּעֲדוֹ.

“אָדָם יָכֹל לִחְיוֹת פֹּה בְּרֹב נַחַת, מַר קָפֶּרְפִילְד,” קָרָא מַרְקְהֶם, בְּכַוְּנוֹ אֶל עַצְמוֹ.

“כֵּן, יָפֶה הוֹא הַמָּקוֹם הַזֶּה,” עָנִיתִי, “וְהַחֲדָרִים הֵם נָאִים וּמְרֻוָּחִים מְאֹד.”

“בָּרִי לִי, כִּי הֵבֵאתָ עִמְּךָ תֵּאָבוֹן לַאֲכִילָה,” אָמַר אֵלָיו סְטִירְפוֹרְתְּ.

“בְּחַיֵּי רֹאשִׁי,” עָנָה מַרְקְהֶם, “הַכְּרָךְ מְסֻגָּל לְעוֹרֵר תַּאֲבוֹנוֹ שֶׁל אָדָם. אָדָם רָעֵב כָּל הַיּוֹם. אָדָם אוֹכֵל תָּדִיר.”

שָׁעָה רִאשׁוֹנָה רָאִיתִי אֶת עַצְמִי נָבוֹךְ בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים. וְכַאֲשֶׁר עָרְכוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן, בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵת סְטִירְפוֹרְתְּ, כִּי יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי מִמּוּלוֹ. הַסְּעֻדָּה עָלְתָה יָפֶה, הַיַּיִן הָיָה לָרֹב, הַמַּטְעַמִּים הָיוּ עֲרֵבִים, וְהַמִּשְׁתֶּה עָבַר בְּעֹנֶג.

וּכְטוֹב לִבִּי בַּיַּיִן, פָּתַחְתִּי פִּי; סִפַּרְתִּי דְבָרִים שׁוֹנִים שֶׁכְּבָר נִשְׁכְּחוּ מִלִּבִּי; נָשָׂאתִי נְאוּמִים, כַּאֲשֶׁר לֹא הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת; צָחַקְתִּי צְחוֹק גָּדוֹל לְכָל בְּדִיחָה שֶׁיָּצְאָה מִפִּי אוֹ מִפִּי אַחֵר; גָּעַרְתִּי בִּסְטִירְפוֹרְתְּ עַל אֲשֶׁר הוּא מְמַעֵט לִשְׁתּוֹת וּלְהַשְׁקוֹת; הוֹדַעְתִּי, כִּי נָכוֹן אֲנִי לָלֶכֶת לְאָכְּסְפוֹרְד; גַּם הִזְמַנְתִּי אֶת הַחֲבֵרִים לְמִשְׁתֶּה מַמָּשׁ כָּזֶה, שֶׁאֲנִי עָתִיד לַעֲרֹךְ פַּעַם בְּשָׁבוּעַ.

וּכְכֹל אֲשֶׁר הוֹסַפְתִּי לִשְׁתּוֹת, כֵּן רַבּוּ דְבָרָי. נָשָׂאתִי כֵּוֹס לְחַיֵּי סְטִירְפוֹרְתְּ. אָמַרְתִּי, כִּי הוּא רֵעִי הַטּוֹב שֶׁבַּטּוֹבִים, מָגֵן יַלְדוּתִי וִידִיד נְעוּרָי. אָמַרְתִּי, כִּי יִשְׂמַח לִבִּי לִשְׁתּוֹת “לְחַיִּים” לִכְבוֹד סְטִירֱפוֹרְתְּ. אָמַרְתִּי, כִּי חַסְדּוֹ עִמָּדִי גָדוֹל, עַד אֵין כֹּחַ בְּיָדִי לִגְמֹל לוֹ כְּפָעֳלוֹ, וּכְבוֹדוֹ בְּעֵינַי גָּדוֹל, עַד אֵין מִלִּים בְּפִי לְהַבִּיעַ. גָּמַרְתִּי אֶת נְאוּמִי: “יְחִי סְטִירְפוֹרְתְּ! יְבָרְכֵהוּ אֱלֹהִים! הֵידָד!” שָׁתִינוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁלשׁ לִכְבוֹדוֹ, וְעוֹד פַּעַם אַחַת לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן, וְשׁוּב פַּעַם אַחַת לְשֵׁם סִיוּם. אַחֲרֵי כֵן שָׁבַרְתִּי אֶת כּוֹסִי, וְסָבַבְתִּי אֶת הַשֻּׁלְחָן, כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ וּלְחַבֵּק אֶת יָדוֹ וְלֵאמֹר לוֹ רַק שְׁתֵּי מִלִּים: סְטִירְפוֹרְתְּ, אַתָּה כּוֹכָב מֵאִיר בְּחַיַּי.

פִּתְאֹם שָׁמְעוּ אָזְנַי קוֹל זֶמֶר, מַרְקְהֵם הוּא הַשָּׁר, וְשִׁירָתוֹ: “דְאָגָה בְּלֵב הָאָדָם”… וּכְכַלּוֹתוֹ לָשִׁיר קָרָא: “לְחַיֵּי הַנָּשִׁים!” אָז קַמְתִּי מָלֵא חֵמָה וּמָחִיתִי. אָמַרְתִּי, כִּי לֹא אֶתֵּן לְאִישׁ בְּבֵיתִי לְהוֹצִיא מִפִּיו בִּטּוּי “נָשִׁים” בִּמְקוֹם “גְּבִירוֹת!” וּבִרְאוֹתִי כִּי פְנֵי סְטִירְפוֹרְתְּ וּגְרִינְגֶר מַבִּיעִים לִגְלוּג¹⁰ — עָלַי אוֹ עָלָיו אוֹ עַל שְׁנֵינוּ — גָּדַל קִצְפִּי יוֹתֵר. הוּא עוֹנֶה, כִּי אֵין רְשׁוּת לְפַקֵּד עַל הָאָדָם, וְאָנֹכִי אוֹמֵר, כִּי מְחֻיָּב הוּא לִשְׁמֹעַ לִפְקֻדָּתִי. הוּא עוֹנֶה, כִּי אֵין רְשׁוּת לְהַעֲלִיב אֶת הָאָדָם. וְאָנֹכִי אוֹמֵר, כִּי אָמְנָם כֵּנִים דְּבָרָיו. כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלַי, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא בְּצֵל קוֹרָתִי, וּמִדַּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. וְהוּא עוֹנֶה, כִּי אֵין זוֹ פְּגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם לְהוֹדוֹת, כִּי בָּחוּר דָּגוּל מֵרְבָבָה אָנִי. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁתִיתִי “לְחַיִּים” לִכְבוֹדוֹ.

אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים הֵחֵל לְעַשֵּׁן. אַחֲרָיו הָלְכוּ כָּל הַמְסֻבִּים, וְגַם אֲנִי בְּתוֹכָם, אַף כִּי הֶעָשָׁן עוֹרֵר בְּקִרְבִּי תֵּעוּב. סְטִירְפוֹרְתְּ נָשָׂא נְאוּם לִכְבוֹדִי, וְהַדְּבָרִים נָגְעוּ אֶל נַפְשִׁי עַד כִּי זָלְגוּ עֵינַי דְּמָעוֹת. עָנִיתִי בְּדִבְרֵי תּוֹדָה וְהִזְמַנְתִּי אֶת הַמְסֻבִּים לָבוֹא אֶל בֵּיתִי בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב, לְמַעַן נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה וְנִתְעַלֵּס יַחְדָּו. וּמֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת רָאִיתִי אֶת עַצְמִי מְחֻיָּב לִשְׁתּוֹת כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְמִי שֶׁהוּא. נָשָׂאתִי כּוֹס לְחַיֵּי דוֹדָתִי מָרַת בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד, הַטּוֹבָה מִכָּל בְּנוֹת מִינָהּ!

אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ עַל סַף הַחַלּוֹן בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת שֶׁלִּי, כְּדֵי לְצַנֵּן אֶת מִצְחוֹ הַלּוֹהֵט, וְרוּחַ צַח יְנַשֵּׁב בְּפָנָיו. אֲנִי הוּא הָאֶחָד. פָּנִיתִי בְּדִבְרֵי מוּסָר אֶל עַצְמִי: “קָפֶּרְפִילְד, לָמָּה לְךָ לְעַשֵּׁן? הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי אָסוּר לְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת.” אַחֲרֵי כֵן, הִסְתַּכֵּל אָדָם אֶחָד בָּרְאִי וְהִתְבּוֹנֵן אֶל תָּוֵי פָנָיו. גַּם הָאֶחָד הַזֶּה אֲנִי הוּא. פָּנַי הָיוּ חִוְרִים. עֵינַי הִבִּיעוּ טֵרוּף וְשַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי — רַק הֵן בִּלְבָד — נִרְאוּ סְבוּאוֹת.

וְאֶחָד מִן הַמְסֻבִּים קוֹרֵא אֵלַי: “הָבָה, קָפֶּרְפִילְד, וְנֵלְכָה אֶל הַתֵּאַטְרוֹן!” וּכְרֶגַע נֶעְלַם מֵעֵינַי חֲדַר הַמִּטּוֹת, וְשׁוּב אֲנִי עוֹמֵד לְיַד הַשֻּׁלְחָן עִם הַכּוֹסוֹת. הַמְּנוֹרָה דוֹלֶקֶת. גְרִינְגֶר מִימִינִי, מַרְקְהֶם וּסְטִירְפוֹרְתְּ מִלְּפָנַי — וְכֻלָּם יוֹשְׁבִים בָּעֲרָפֶל, הַרְחֵק מִמֶּנִּי. אֶל הַתֵּאַטְרוֹן? הָלֹךְ נֵלֵךְ. אֵין טוֹב מִזֶּה. קוּמוּ וְנֵלֵכָה! אַךְ, יִסְלְחוּ לִי הָמְסֻבִּים — יֵצְאוּ הֵם רִאשׁוֹנָה וַאֲנִי אַחֲרֵיהֶם, יַעַן כִּי עָלַי לְכַבּוֹת אֶת הַמְּנוֹרָה, מִפְּנֵי סַכָּנָה שֶׁל דְּלֵקָה.

בְּתוֹךְ הַמְּבוּכָה שֶׁל הַחֲשֵׁכָה נֶעֶלְמָה הַדֶּלֶת מֵעֵינָי. גִּשַּׁשְׁתִּי וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הַפֶּתַח עַל יַד יְרִיעוֹת הַחַלּוֹן, עַד אֲשֶׁר אָחַז סְטִירְפוֹרְתְּ, מִתּוֹךְ גִּחוּךְ, בִּזְרוֹעִי וַיּוֹצִיאֵנִי הַחוּצָה. יָרַדְנוּ מֵעַל הַמַּעֲלוֹת, אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו. סָמוּךְ לְרַגְלֵי הַמַּדְרֵגוֹת נִכְשַׁל אֶחָד, נִתְגַּלְגֵּל וְנָפַל. וְעוֹד אֶחָד אָמַר, כִּי קָפֶּרְפִילְד הוּא שֶׁנָּפָל, תְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי מִתּוֹךְ רֹגֶז, כִּי שְׁמוּעַת שָׁוְא הִיא, אַךְ לְאַחַר שֶׁמָּצָאתִי אֶת עַצְמִי שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן בַּפְּרוֹזְדוֹר, הַחִלּוֹתִי לְהַאֲמִין, כִּי יֵשׁ מִקְצָת אֱמֶת בִּשְׁמוּעָה זוֹ.

לֵיל עֲרָפֶל הָיָה הַלַּיְלָה, וְעִגּוּלִים גְּדוֹלִים נִרְאוּ מִסָּבִיב לַפַּנָּסִים הַמְּאִירִים בָּרְחוֹב! אָמְרוּ, כִּי מֶזֶג הָאֲוִיר לַח. אֲנִי חָשׁ, כִּי צִנָּה אוֹחֶזֶת אוֹתִי. סְטִירְפוֹרְתְּ עוֹמֵד עִמִּי לְיַד הַפַּנָּס וּמְנַקֶּה אֶת בְּגָדַי מִן הָאָבָק וּמְתַקֵּן אֶת כּוֹבָעִי, שֶׁאָדָם אַחֵר הֱבִיאוֹ בְּאֹרַח פֶּלֶא. סְטִירְפוֹרְתְּ שׁוֹאֵל: “הֲשָׁלוֹם לְךָ, קָפֶּרְפִילְד?” וַאֲנִי עוֹנֶה: “כֹּה לֶחָי”.

אִישׁ אֶחָד, הַיּוֹשֵׁב בְּשׁוֹבָךְ שֶׁל יוֹנִים, הִבִּיט אֶל הָעֲרָפֶל וְלָקַח מָעוֹת מִידֵי מִי שֶׁהוּא, וְשָׁאַל אִם גַּם אָנֹכִי מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁשִּׁלְּמוּ בִּשְׁבִילָם, וּפִקְפֵּק בְּדָבָר זֶה. וְאַחֲרֵי כֵן עָלִינוּ לְמַעְלָה וְנִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ תֵּאַטְרוֹן חַם מְאֹד, הֵצַצְנוּ לַבַּיִת הַתַּחְתּוֹן, שֶׁנִּרְאָה בְּעֵינַי כְּמָלֵא עָשָׁן, וְהָאֲנָשִׁים שֶׁמִּלְּאוּ אֶת הַבַּיִת מִפֶּה לָפֶה אֵין פָּנִים לָהֶם. שָׁם הָיְתָה גַּם בָּמָה גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר נִרְאֲתָה בְּעֵינַי נְקִיָּה וַחֲלָקָה מְאֹד לְעֻמַּת פְּנֵי הָרְחוֹב. וְעַל הַבָּמָה עָמְדוּ בְּנֵי אָדָם וְדִבְּרוּ מַה שֶׁדִּבְּרוּ, אַךְ מְאוּמָה לֹא הֲבִינוֹתִי. שִׁפְעַת אוֹרָה מִלְּאָה אֶת הַבַּיִת, נִשְׁמַע קוֹל נוֹגְנִים, נִרְאוּ פְּנֵי נָשִׁים בַּיְצִיעוֹת, וְעוֹד וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים לֹא נוֹדָעִים לִי. כָּל הַבִּנְיָן הָיָה בְּעֵינַי, כְּאִלוּ הוּא צָף וּמִתְנוֹדֵד, נוֹטָה לְכָאן וּלְכָאן, וְאָנֹכִי הֶחֱזַקְתִּי בּוֹ, לְמַעַן יוּכַל עֲמֹד.

עַל פִּי עֲצָתוֹ שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה, גָּמַרְנוּ לָרֶדֶת מַטָּה וּלְהִכָּנֵס אֶל הַתָּאִים הַמְפֹאָרִים, אֲשֶׁר שָׁם הַנָּשִׁים. נִכְנַסְנוּ אֶל אַחַד הַתָּאִים הָאֵלֶּה, וְכַאֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי הוֹצֵאתִי מִפִּי דִבּוּר, וְהִנֵּה הַקָּהָל מִסָּבִיב קוֹרֵא: “הָס!” וְהַנָּשִׁים נוֹתְנוֹת בִּי עֵינֵי רֹגֶז — וּפִתְאֹם — הוֹי, אֵלִי! אֲנִי רוֹאֶה אֶת אַגְנֶס יוֹשֶׁבֶת בַּתָּא הַזֶּה, וְעַל יָדָהּ אִישׁ וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי מִי הֵם. גַּם עַתָּה אֲנִי רוֹאֶה בְּדִמְיוֹנִי אֶת מֶבַּט עֵינֶיהָ אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֵלַי בָּרֶגַע הַהוּא, זֶה הַמֶּבָּט הַמָּלֵא חֶמְלָה וְתִמָּהוֹן.

“אַגְנֶס!” קָרָאתִי בְּקוֹל עָמוּם, “יָהּ אֵלִי וְגוֹאֲלִי! אַגְנֶס!”

“אָנָּא! הָס!” עָנְתָה אַגְנֶס, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי עַל מַה כָּל הַחֲרָדָה, “הֲלֹא מְבַלְבֵּל אַתָּה אֶת הָרוֹאִים. הַבֵּט אֶל הַבָּמָה!”

הִתְאַמַּצְתִּי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָהּ וָאֶתְבּוֹנֵן אֶל הַבָּמָה, גַּם הִטֵּיתִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ דָּבָר מִן הַדְּבָרִים הַמְדֻבָּרִים שָׁם. אַךְ לַשָּׁוְא, בֵּינָתַיִם הִבַּטְתִּי שׁוּב אֶל אַגְנֶס דֶּרֶךְ אַגַּב, וְהִנֵּה הִיא נִדְחֲקָה לְתוֹךְ פִּנָּתָהּ וְאֶת יָדָהּ שָׂמָה עַל מִצְחָהּ.

“אַגְנֶס!” קָרָאתִי, “חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁחוֹלָה אַתְּ.”

“כֵּן, כֵּן. אַל תִּדְאַג לִי, טְרוֹטְבוּד,” עָנְתָה, “שְׁמַע נָא! הֲיֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לָלֶכֶת מִזֶּה מַהֵר?”

“לֶכֶת מִזֶּה מַהֵר?” חָזַרְתִּי עַל שְׁאֵלָתָהּ.

“כֵּן.”

עָנִיתִי לָהּ מִתּוֹךְ שְׁטוּת, כִּי מַמְתִּין אֲנִי לְלַוּוֹת אוֹתָהּ. אַגְנֶס הִבִּיטָה אֵלַי רֶגַע וַתֹּאמֶר אֵלַי בְּלַחַשׁ:

“יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי תַּעֲשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתִי, אִם אַגִּיד לְךָ, כִּי חֲשׁוּבָה הִיא לִי מְאֹד. לֵךְ מִזֶּה עַתָּה, טְרוֹטְבוּד, עֲשֵׂה זֹאת לְמַעֲנִי, וּבַקֵּשׁ מֵאֵת חֲבֵרֶיךָ, כִּי יוֹבִילוּךָ אֶל בֵּיתֶךָ.”

הַשְׁפָּעָתָהּ גָדְלָה עָלַי כָּל כָּךְ, עַד כִּי קַמְתִּי בְּבשֶׁת פָּנִים, אָמַרְתִּי לָהּ: “לָה טָב!” (כְּלוֹמַר: לַיְלָה טוֹב!) וְיָצָאתִי. חֲבֵרַי הָלְכוּ אַחֲרַי, וְעַל יְדֵי קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ עָבַרְתִּי בִּפְסִיעָה אַחַת מִן הַתֵּאַטְרוֹן אֶל חֲדַר הַמִּטּוֹת שֶׁלִּי, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה עִמִּי רַק סְטִירְפוֹרְתְּ וְהוּא עָזַר לִי לְהִתְפַּשֵּׁט אֶת בְּגָדָי. סִפַּרְתִּי לוֹ כִּי אַגְנֶס אֲחוֹתִי הִיא, אַף הִשְׁבַּעְתִּיו, כִּי יָבִיא בַּקְבּוּק שֶׁל יַיִן וְנִשְׁתֶּה יַחְדָּו.

מִי זֶה שׁוֹכֵב בְּמִטָּתִי, אוֹמֵר אֲמִירוֹת מְשֻׁנּוֹת וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים מְשֻׁנִּים וְחוֹלֵם בְּהָקִיץ כַּאֲחוּז קַדַּחַת — וְהַמִּטָּה מִתְנוֹדֶדֶת, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמָּיִם! לֹא אֲנִי הוּא, כִּי אִם אָדָם אַחֵר. וּמְעַט מְעַט הוֹלֵךְ אָדָם אַחֵר זֶה וּמִתְעַלֵּם, וּבִמְקוֹמוֹ שׁוֹכֵב אָנֹכִי קוֹדֵחַ, וַאֲנִי חָשׁ כְּאִלּוּ עוֹרִי עַל עַצְמוֹתַי נַעֲשֶׂה קָשֶׁה כְּקֶרֶשׁ עֵץ; לְשׁוֹנִי בְּפִי — קַרְקַע שֶׁל דוּד, שֶׁהֶעֱלָה זֻהֲמָה מֵחֲמַת שִׁמּוּשׁ וְרֵיחַ קִטּוֹר נוֹדֵף מִמֶּנּוּ; כַּפֵּי יָדִי — שְׁנֵי לוּחוֹת מַתֶּכֶת רוֹתְחִים, שֶׁהַקֶּרַח לא יְצַנֵּן אוֹתָם.

וּמָה רַבּוּ יִסּוּרֵי נַפְשִׁי, מַה גָדוֹל הַנֹּחַם וּמַה גְדוֹלָה הַחֶרְפָּה שֶׁחַשְׁתִּי בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, כַּאֲשֶׁר שָׁבָה בִּינָתִי אֵלָי! חָרַדְתִּי בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי, כִּי חָטָאתִי אֶתְמֹל חֲטָאִים לְמֵאוֹת, שֶׁאֵין לָהֶם כַּפָּרָה, זָכַרְתִּי אֶת הַמֶּבָּט הַחוֹדֵר שֶׁל עֵינֵי אַגְנֶס, בְּהַבִּיטָהּ אֵלָי; צַעַר מִלֵּא אֶת לִבִּי, עַל אֲשֶׁר אֵין בְּיָדִי לְהִפָּגֵשׁ עִמָּהּ, כִּי לֹא יָדַעְתִּי — רֹאשׁ חֲמוֹר לִי! — וְלֹא שְׁאִלְתִּיהָ, לָמָהּ בָּאָה לָנְדּוֹנָה וְאֵיפֹה הִיא גָרָה פֹּה. גֹּעַל נַפְשִׁי לְמַרְאֵה הַחֶדֶר, אֲשֶׁר שָׁם נֶעֱרַךְ מִשְׁתֵּה הַהוֹלְלוּת, כְּאֵב רֹאשִׁי, רֵיחַ הֶעָשָׁן, מַרְאֵה הַכּוֹסוֹת, רִפְיוֹן גּוּפִי — עַד כִּי קָשֶׁה לִי לָקוּם מֵעַל מִטָּתִי! הוֹי, מַה קָשֶׁה הָיָה לִי יוֹם זֶה!

וּבָעֶרֶב שֶׁבָּא אַחֲרָיו, כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, וּלְפָנַי הַבָּשָׂר הַצָּלוּי וְהַמְטֻגָּן, שֶׁהֵכִינָה לִי מָרַת קְרוּףּ, עָלָה עַל לִבִּי זֵכֶר הַדַּיָּר שֶׁקָּדַם לִי, שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו וַאֲנִי עָתִיד לָרֶשֶׁת גּוֹרָלוֹ, כַּאֲשֶׁר יָרַשְׁתִּי אֶת דִּירָתוֹ. וְרַעְיוֹן נוֹלַד בְּמֹחִי לְמַהֵר וְלָלֶכֶת לְדוֹבֶר וּלְהִתְוַדּוֹת עַל הַכֹּל לִפְנֵי דּוֹדָתִי.

מַה נוֹרָא הָיָה הָעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר נִכְנְסָה מָרַת קְרוּףּ לְפַנּוֹת אֶת הַחֶדֶר וְלָקַחַת אֶת הַבַּקְבּוּקִים וְהַכּוֹסוֹת! נָכוֹן הָיִיתִי לְהִתְנַפֵּל לְפָנֶיהָ וְלִשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי: “הָהּ, צַר לִי! אֻמְלָל אָנִי!” אַךְ פִּקְפַּקְתִּי, אִם אִשָּׁה כְּמָרַת קְרוּףּ מְסֻגָּלָה לְהָבִין אֶת צַעַר לִבִּי.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה: הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב וְהַמַּלְאָךְ הָרַע    🔗

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, אַחֲרֵי הַיּוֹם הָרַע, יוֹם שֶׁל כְּאֵב רֹאשׁ, יוֹם שֶׁל יִסּוּרֵי־גּוּף וְיִסּוּרֵי־נֶפֶשׁ, קַמְתִּי בַּבֹּקֶר וְיָצָאתִי מִפֶּתַח בֵּיתִי. בְּלִבִּי עִרְבּוּבְיָה שֶׁל רַעְיוֹנוֹת עַל אֹדוֹת זְמַן הַמִּשְׁתֶּה, שֶׁנִּרְאָה לִי כְּעָבָר רָחוֹק, כְּאִלּוּ מַחֲנֶה שֶׁל עֲנָקִים נָטְלוּ מוֹט גָּדוֹל וְדָחוּ אֶת יוֹם הַשִׁלְשֹׁם לְאָחוֹר, מַהֲלָךְ חֳדָשִׁים אֲחָדִים. וְהִנֵּה רָאִיתִי נוֹשֵׂא־אִגְרוֹת הוֹלֵךְ וּבְיָדוֹ מִכְתָּב. תְחִלָּה פָּסַע פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ אוֹתִי עַל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת עוֹמֵד וּמַבִּיט אֵלָיו, מִהֵר לִקְרָאתִי וְעָמַד לְפָנַי, כְּאִישׁ שֶׁעָיַף בִּמְרוּצָתוֹ.

“מַר ט. קָפֶּרְפִילְד,” קָרָא נוֹשֵׂא־הָאִגְרוֹת בְּגִשְׁתּוֹ אֵלַי, לִבִּי אָמַר לִי, כִּי הַמִּכְתָּב הוּא מֵאֵת אַגְנֶס, וְנַפְשִׁי הִתְעוֹרְרָה מְאֹד, עַד כִּי שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמִי. אַךְ בְּכָל זֹאת אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא מַר קָפֶּרְפִילְד, וְהוּא הֶאֱמִין לִי וּמָסַר לְיָדִי אֶת הַמִּכְתָּב, אֲשֶׁר עָלַי, לְפִי דְבָרָיו, לְהָשִׁיב עָלָיו. עֲזַבְתִּיו עַל הָרָחְבָּה שֶׁל הַמַּעֲלוֹת, כִּי יַמְתִּין קְצָת, וְאָנֹכִי נִכְנַסְתִּי שׁוּב אֶל חַדְרִי, וְלִבִּי הוֹמֶה מֵהִתְרַגְּשׁוּת, עַד אֲשֶׁר הִנַּחְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב עַל שֻׁלְחָנִי לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל חִיצוֹנִיּוּתוֹ, וְרַק אַחֲרֵי כֵן הִרְהַבְתִּי עֹז לְפָתְחוֹ.

לְאַחַר שֶׁפְּתַחְתִּיו רָאִיתִי, כִּי מִכְתָּב שָׁלוֹם הוּא, וְאֵין בּוֹ אַף רֶמֶז לְאוֹתוֹ הַמְּאֹרָע בַּתֵּאַטְרוֹן. וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב: “טְרוֹטְבוּד חֲבִיבִי. אֲנִי יוֹשֶׁבֶת פֹּה בְּבֵיתוֹ שֶׁל סוֹכֵן אָבִי, מַר וָטֶרְבְּרוּק, בִּרְחוֹב עַלִּי, הוֹלְבּוֹרְן. הוֹאֶל נָא לָסוּר אֵלַי הַיּוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה. יְדִידָתְךָ הַנֶּאֱמָנָה אַגְנֶס.”

שָׁעָה קַלָּה עָבְרָה עַד אֲשֶׁר עָלָה בְּיָדִי לִכְתֹּב מַעֲנֶה כָּרָאוּי. אֵינִי יוֹדֵעַ, מַה חָשַׁב עָלַי נוֹשֵׂא־הָאִגְּרּוֹת. אֶפְשָׁר שֶׁחָשַׁב, כִּי לוֹמֵד אֲנִי עַתָּה מְלֶאכֶת הַכְּתִיבָה. עָרַכְתִּי כַּחֲצִי תְּרֵיסָר נֻסְחָאוֹת. נֻסָּח רִאשׁוֹן: “אֵיכָכָה אוּכַל לְקַוּוֹת, אַגְנֶס יַקִּירָתִי, כִּי הָרֹשֶׁם הָרַע יִמָּחֶה מֵעַל לוּחַ לִבֵּךְ…” אַךְ לֹא נֻסָּח זֶה מָצָא חֵן בְּעֵינַי וְנִפְסָל. פָּתַחְתִּי בְּנֻסָּח אַחֵר: “כְּבָר הֵעִיר שֶׁקְסְפִּיר, כִּי אוֹיְבוֹ שֶׁל אָדָם אוֹרֵב לוֹ בְּתוֹךְ פִּיו…” אַךְ גַם פְּתִיחָה זוֹ לֹא יָשְׁרָה בְּעֵינָי. נִסִּיתִי אַחֲרֵי כֵן לְחַבֵּר שִׁיר עַל פִּי מִשְׁקָל שֶׁל שֵׁשׁ תְּנוּעוֹת: “הָהּ, אַגְנֶס, אַל נָא תִּזְכֹּרִי…” אַךְ לֹא מָצָאתִי חָרוּז נָאֶה לַמִּלָּה “תִּזְכֹּרִי”, וְלָכֵן עָזַבְתִּי גַם נֻסָּח זֶה. וְאוּלָם לְאַחַר נִסְיוֹנוֹת רַבִּים כָּתַבְתִּי לֵאמֹר: “אַגְנֶס יַקִּירָתִי. מִכְתָּבֵךְ טוֹב וְנָעִים כָּמוֹךְ, וּמַה יֵשׁ לוֹ עוֹד שֶׁבַח גָּדוֹל מִזֶּה? סוֹּר אָסוּר אֶל בֵּיתֵךְ בַּשָּׁעָה הָרְבִיעִית. בְּרִגְשׁוֹת חִבָּה וְצַעַר ט. ק..”

אַגְנֶס קִדְּמָה אוֹתִי בְּפָנִים יָפוֹת. זָכַרְתִּי אֶת יְמֵי תַּלְמוּדִי הַבְּהִירִים וְהַנָּאִים, וּלְעֻמָּתָם עָלָה עַל לִבִּי זֵכֶר הָעֶרֶב שֶׁל הוֹלְלוֹת וְשִׁכָּרוֹן – וּכְלִמָּה כִּסְּתָה פָּנָי. בִּדְבָרִים יוֹצְאִים מִן הַלֵּב, – וְגַם דְּמָעוֹת זָלְגוּ עֵינַי – שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי לִפְנֵי אַגְנֶס.

“אִלּוּ רָאָה אָדָם אַחֵר בְּקַלְקָלָתִי,” קָרָאתִי בְּשִׁבְרוֹן לֵב, “כִּי אָז לֹא גָדַל צַעֲרִי כָּל כָּךְ. אַךְ אַתְּ הֲלֹא רָאִיתָ אוֹתִי בְּכָךְ! מִי יִתֵּן וָמַתִּי קֹדֶם.”

הִיא שָׂמָה אֶת יָדָהּ הָרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה עַל זְרוֹעִי, וּמַגָּע יָדָהּ הֵבִיא לִי תַּנְחוּמִים. לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וָאַגִּישׁ יָדָהּ לְפִי וּנְשַׁקְתִּיהָ.

“שֵׁב נָא,” קָרְאָה אַגְנֶס בְּהִתְעוֹדְדוּת, “אַל תִּתְעַצֵּב אֶל לִבְּךָ טְרוֹטְבוּד. אִם בִּי לֹא יִבְטַח לִבְּךָ, מִי יַעֲמֹד לָךְ?”

“אַגְנֶס!” עָנִיתִי, “אַתְּ מַלְאָכִי הַטּוֹב!”

חִיּוּךְ שֶׁל עַצְבוּת נִרְאָה עַל פָּנֶיהָ, וְהִיא הֵנִדָה רֹאשָׁהּ.

“כֵּן אַגְנֶס, אַגְנֶס הַטּוֹבָה! תָּמִיד הָיִית לִי מַלְאָךְ טוֹב!”

“אִם כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא,” הֵשִׁיבָה אַגְנֶס, “אָז יֵשׁ דָּבָר אֶחָד, שֶׁאֲנִי מְחֻיָּבָה לִשְׁמָרְךָ מִמֶּנוּ.”

הִבַּטְתִּי אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ שְׁאֵלָה, אַךְ בְּלִבִּי נִצְנְצָה מֵעֵין נְבוּאָה לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בְּלִבָּהּ עָלָי.

“אֲנִי מְחֻיָּבָה,” קָרְאָה אַגְנֶס בְּנָתְנָהּ עֵינֶיהָ בִּי, “לִשְׁמֹר אוֹתָךְ מִפְּנֵי מַלְאָכְךָ הָרָע.”

“אַגְנֶס יַקִּירָתִי,” פָּתַחְתִּי, “אִם כַּוָּנָתֵךָ אֶל סְטִירְפוֹרְתְּ…”

“כֵּן, טְרוֹטְבוּד, הוּא הוּא.”

“אָז אַגְנֶס, טוֹעָה אַתְּ מְאֹד מְאֹד. הַהוּא מַלְאָךְ רַע לִי אוֹ לְמִי־שֶׁהוּא! הֵן הוּא מוֹרֵה־דַּרְכִּי, מָגִנִּי וְיִשְׁעִי, יְדִיד לִי! אַגְנֶס יַקִּירָתִי, הָאֵין זֶה עָוֶל, שֶׁלֹּא נָאֶה לָךְ, לָדוּן עָלָיו עַל פִּי מַה שֶׁרָאוּ עֵינַיִךְ בִּי בְּאוֹתוֹ לַיְלָה?”

“לֹא, אֵינִי דָנָה עָלָיו עַל פִּי מַה שֶׁרָאִיתִי בְּךָ בַּלַּיְלָה הַהוּא,” עָנְתָה בִּמְנוּחָה.

“אֵם כֵּן, מַה רַעַ מָצָאת בּוֹ?”

“אֲנִי דָנָה עָלָיו עַל פִּי דְבָרִים קְטַנִּים כְּשֶׁהֵם לְעַצְמָם, אַךְ כְּשֶׁהֵם מִצְטָרְפִים יַחְדָּו, יֵשׁ לָהֶם עֵרֶךְ בָּעֵינָי. אֲנִי דָנָה עָלָיו קְצָת עַל פִּי סִפּוּרֶיךָ הַנִּלְהָבִים וְעַל פִּי הַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלֶיךָ.”

קוֹלָהּ הַצָּנוּעַ בְּדַבְּרָהּ נָגַע בְּמֵיתָר אֶחָד בְּלִבִּי, אֲשֶׁר הִתְעוֹרֵר. פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ תָּמִיד אֱמוּנָה, אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁגָּבַר בָּהּ רֶגֶשׁ זֶה, הָיוּ דְבָרֶיהָ נוֹקְבִים וְיוֹרְדִים, עַד אֲשֶׁר שִׁעְבְּדָה אֶת רוּחִי. יָשַׁבְתִּי וְהִבַּטְתִּי אֵלֶיהָ. כַּאֲשֶׁר הוֹרִידָה עֵינֶיהָ עַל מְלֶאכֶת יָדָהּ, נִדְמָה לִי, כִּי אָזְנָי שׁוֹמְעוֹת עוֹד אֶת צִלְצוּל דְּבָרֶיהָ. וּפְנֵי סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר לִבִּי הָגָה לוֹ חִבָּה רָבָּה, הוּעַמּוּ בְּעֵינָי.

“אָמְנָם לֹא לְנַעֲרָהּ כָּמוֹנִי,” קָרְאָה אַגְנֶס בַּהֲרִימָהּ עֵינֶיהָ אֵלַי, “אֲשֶׁר כָּל יָמֶיהָ יָשְׁבָה בַּיִת וְלֹא רָאֲתָה אֶת הָעוֹלָם, לְהִשִּׂיא לְךָ עֵצָה אוֹ גַם לְחַוּוֹת דֵּעָה. אַךְ זוֹכֶרֶת אֲנִי, כִּי גָדַלְנוּ יַחְדָּו, וְלִבִּי מָלֵא אֵמוּן לָךְ. וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מוֹסִיפִים לִי אֹמֶץ לְדַבֵּר כַּאֲשֶׁר עִם לִבִּי. בָּרִי לִי, כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי. אֵין לִי שׁוּם סָפֵק בָּזֶה. לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי קָנִיתָ לְךָ חָבֵר רָע.”

וְשׁוּב הִבַּטְתִּי אֵלֶיהָ, וְשׁוּב הִקְשַׁבְתִּי אַחֲרֵי כַּלוֹתָהּ לְדַבֵּר, וְשׁוּב הוּעַמּוּ בְּעֵינַי פְּנֵי סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר לִבִּי הָמָה לוֹ.

“אֵין אֲנִי פְּתַיָּה כָּל כָּךְ לְהַאֲמִין,” קָרְאָה אַגְנֶס כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, "כִּי יָכֹל אַתָּה, אוֹ רוֹצֶה אַתָּה, בְּפַעַם אַחַת לְשַׁנּוֹת רֶגֶשׁ שֶׁנֶּהְפַּך בְּקִרְבְּךָ לֶאֱמוּנָה, וּמַה גַּם רֶגֶשׁ כָּזֶה, אֲשֶׁר הִכָּה שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים בְּלִבְּךָ הַנֶּאֱמָן. וְאָמְנָם אֵין צֹרֶךְ בָּזֶה כְּלָל. רַק זֹאת בִּקַּשְׁתִּי, טְרוֹטְבוּד, אִם יַעֲלֶה לִפְעָמִים זִכְרִי עַל לִבְּךָ… כְּלוֹמַר… תִּקְּנָה אַגְנֶס אֶת דְּבָרֶיהָ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ נָעִים, לְאַחַר שֶׁרָאֲתָה כִּי נָכוֹן אֲנִי לִמְחוֹת, “בְּכָל שָׁעָה שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנִי לְפָנֶיךָ – זְכֹר נָא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ הַיּוֹם. הֲלֹא תִּסְלַח לִי עַל כָּל אֵלֶּה?”

“סָלֹחַ אֶסְלַח לָךְ אַגְנֶס,” עָנִיתִי, “לְאַחַר שֶׁתַּכִּירִי בְּטָעוּתֵךְ וְתֶאֱהָבִי אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ כָּמוֹנִי.”

“וְלֹא קֹדֶם לָכֵן?” שָׁאֲלָה אַגְנֶס.

רָאִיתִי כִּי צֵל עָבַר עַל פָּנֶיהָ בְּהַעֲלוֹתִי עַל שְׂפָתַי אֶת שֵׁם חֲבֵרִי. אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע הִצְהִיבוּ פָּנֶיהָ, וְשׁוּב יָשַׁבְנוּ יַחְדָּו וְשׂוֹחַחְנוּ כַּאֲשֶׁר בַּיָּמִים שֶׁעָבָרוּ.

“וּמָתַי אַגְנֶס,” שָׁאַלְתִּי אָנֹכִי, “תִּסְלְחִי לִי אֶת חֶטְאִי בַּנֶּשֶׁף הַהוּא?”

“בְּכָל עֵת שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹ עַל לִבִּי,” עָנְתָה אַגְנֶס.

רְצוֹנָהּ הָיָה לְהַסִּיחַ דַּעְתָּהּ מִכָּל הַמְאֹרָע, אַךְ הוּא הֵעִיק מְאֹד עַל לִבִּי, וְלָכֵן סִפַּרְתִּי לָהּ אֶת כָּל קוֹרוֹת הָעֶרֶב הַהוּא, עַד אֲשֶׁר הִגַּעְתִּי אֶל הַתֵּאַטְרוֹן. וְדֶרֶךְ אַגַּב מִלֵּאתִי פִּי תְּהִלַּת סְטִירְפוֹרְתְּ, אֲשֶׁר הֱבִיאַנִי אֶל בֵּיתִי וְשָׁמַר עָלָי.

“אֵל נָא תִּשְׁכַּח,” קָרְאָה אַגְנֶס אֵלַי בְּאָמְרָהּ לָשִׁים קֵץ לְעִנְיָן זֶה וְלַעֲבֹר לְעִנְיָן אַחֵר, “כִּי מְחֻיָּב אַתָּה לְסַפֵּר לִי הַכָּל לֹא רַק בְּשָׁעָה שֶׁפָּגַע בְּךָ הָאָסוֹן, כִּי אִם גַּם בְּשָׁעָה שֶׁפָּגְעָה בְּךָ הָאַהֲבָה. מִי יָרַשׁ בְּלִבְּךָ, טְרוֹטְבוּד, מִקּוֹמָה שֶׁל מָרַת לַרְקִינְס?”

“לִבִּי פָּנוּי, אַגְנֶס, חֵי רֹאשִׁי.”

הִיא הִסְתַּכְּלָה בִּי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ. אַחֲרֵי כֵן שָׁאֲלָה אוֹתִי, רָאִיתִי פֹּה אֶת אוּרִיָּה.

“אוּרִיָּה הִיףּ?” עָנִיתִי, “לֹא, הַאֻמְנָם בְּלָנְדּוֹן הוּא?”

“הוּא בָּא הֲלוֹם יוֹם יוֹם,” קָרְאָה אַגְנֶס, “הוּא בָּא לְלָנְדּוֹי בְּטֶרֶם שֶׁבָּאתִי אָנֹכִי. יְרֵאָה אֲנִי, טְרוֹטְבוּד, כִּי בָּא לְרַגְלֵי עֲסָקִים שׁוֹנִים.”

“רוֹאֶה אֲנִי, אַגְנֶס,” עָנִיתִי, “כִּי רוּחֵךְ נֶעְכָּר עַל יְדֵי עֲסָקִים אֵלּוּ. מָה טִיבָם?”

אַגְנֶס הִנִּיחָה הַצִּדָּה אֶת מְלַאכְתָּהּ, אֶת יָדֶיהָ שִׁלְּבָה זוֹ בַּזּוֹ, וּבְהַבִּיטָהּ אֵלַי בְּעֵינֶיהָ הַיָּפוֹת וְהַטּוֹבוֹת מִתּוֹךְ עַצְבוּת אָמְרָה:

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, כִּי הוּא בָּא לִהְיוֹת שֻׁתָּף לְאָבִי.”

“מַה? אוּרִיָּה? הַבָּחוּר הַמְכֹעָר וְהַשָּׁפָל הַזֶּה מְטַפֵּס לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה כָּזוֹ?!” קָרָאתִי מִתּוֹךְ רֹגֶז, הַאֻמְנָם לֹא מָחִית, אַגְנֶס, כְּנֶגֶד הַדָּבָר הַזֶּה? שִׂימִי אֶל לִבֵּךָ, מַה הִיא שֻׁתָּפוּת זוֹ. הָיֹה לֹא תִּהְיֶה. עָלַיִךְ לִמְנֹעַ אֶת אָבִיךְ מֵעֲשׂוֹת צַעַד רַע כָּזֶה. מְחֻיָּבָה אַתְּ לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד."

אַגְנֶס הוֹסִיפָה לְהַבִּיט אֵלַי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ קַל עַל הִתְעוֹרְרוּתִי בִּשְׁעַת דִּבּוּרִי, אַחֲרֵי כֵן עָנְתָה בִּמְנוֹד־רֹאשׁ:

“הַזּוֹכֵר אַתָּה אֵת שִׂיחָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה עַל אֹדוֹת אַבָּא? שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים אַחֲרֵי כֵן רָמַז לִי אָבִי עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְסַפֵּר לָךְ הַיּוֹם. צַר הָיָה לִי לִרְאוֹת אֶת הַמִּלְחָמָה בֵּין רְצוֹנוֹ לְבָאֵר לִי, כִּי לְטוֹבָתוֹ הַדָּבָר הַזֶּה, וּבֵין אִי־יְכָלְתּוֹ לְכַחֵד מִמֶּנִּי, כִּי מֻכְרָח הוּא לַעֲשׂוֹת זֹאת. לִבִּי נִמְלָא צַעַר.”

“מֻכְרָח הוּא אַגְנֶס! מִי זֶה מַכְרִיחוֹ?”

“אוּרִיָּה,” עָנְתָה אַגְנֶס לְאַחַר פִּקְפּוּק רֶגַע, נַעֲשָׂה יָד יְמִינוֹ שֶׁל אַבָּא. עָרוּם הוּא וּבַעַל מְזִמּוֹת. הוּא יָדַע לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֻלְשָׁתוֹ שֶׁל אַבָּא וּלְהִגְדִּילָה וּלְהוֹצִיא מִמֶּנָּה תּוֹעֶלֶת לְעַצְמוֹ עַד אֲשֶׁר, – לֹא אֲכַחֵד מִמְּךָ, טְרוֹטְבוּד, – הֵטִיל אֵימָה עַל אָבִי."

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִבִּיעוּ לִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אָמְרָה, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָדְעָה, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָשָׁדָה. רָאִיתִי זֹאת בָּרוּר. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַדְאִיב רוּחָהּ וְלִשְׁאֹל לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, בְּדַעְתִּי כִּי מַסְתִּירָה הִיא מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָבִיהָ. חַשְׁתִּי, כִּי הַדָּבָר הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ זֶה זְמַן רַב, וּכְכֹל אֲשֶׁר הוֹסַפְתִּי לְהַרְהֵר, כֵּן הִרְגַּשְׁתִּי יוֹתֵר, כִּי זֶה זְמַן רַב נִמְשָׁךְ הַדָּבָר. יָשַׁבְתִּי דּוּמָם.

“כֹּחַ שִׁלְטוֹנוֹ עַל אַבָּא רַב מְאֹד.” קָרְאָה אַגְנֶס, “בְּפִיו הוּא עַנְוְתָן וְדוֹרֵשׁ־טוֹב, אַךְ בְּלִבּוֹ הוּא שׁוֹאֵף לְשִׁלְטוֹן, וְחוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, כִּי שִׁלְטוֹנוֹ יָמִיט רָעָה עָלֵינוּ.”

גִדַּפְתִּיו בְּשֵׁם כֶּלֶב, כְּדֵי לְשַׁכֵּךְ מְעַט אֶת חֲמָתִי בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה.

“בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁל שִׂיחָתִי עִם אַבָּא,” הוֹסִיפָה אַגְנֶס, “בָּא אוּרִיָּה אֶל אַבָּא וְאָמַר, כִּי עוֹזֵב הוּא אֶת מִשְׂרָתוֹ בַּלִּשְׁכָּה. אָמְנָם צַר לוֹ, אַךְ רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת לְבֵיתוֹ. אָבִי הָיָה מְדֻכָּא מְאֹד אוֹתָהּ שָׁעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא רְאִיתִיו בְּכָךְ מִיָּמָי. וְלָכֵן הִתְעוֹדֵד בְּשָׁמְעוֹ, כִּי נָכוֹן אוּרִיָּה לִהְיוֹת שֻׁתָּף לוֹ, אַף כִּי הִרְגִּישׁ גַּם עֶלְבּוֹן גַּם בּוּשָׁה.”

“אֲבָל מַה דַּעְתֵּךְ אַתְּ עַל הַדָּבָר הַזֶּה, אַגְנֶס?”

“יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי אָבִי דּוֹרֵשׁ מְנוּחָה, וְלָכֵן חָשַׁבְתִּי, כִּי נָחוּץ לְהָבִיא קָרְבָּן זֶה. מְקַוָּה אֲנִי, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה יָקֵל מֵעַל אַבָּא אֶת מַשָּׂא חַיָּיו, וְנַפְשׁוֹ תִּמְצָא מַרְגּוֹעַ עַל יְדֵי. הוֹי, טְרוֹטְבוּד!” נָשְׂאָה אַגְנֶס קוֹלָהּ בְּהַסְתִּירָה פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ, וּדְמָעוֹת פָּרְצוּ מֵעֵינֶיהָ, פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה, כִּי אֲנִי אֲשֵׁמָה בְּכָל הָרָעָה שֶׁבָּאָה עַל אָבִי. יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי רַק מֵאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה אֵלַי נֶהְפַּך לִבּוֹ. אֲנִי רוֹאָה, כִּי בִּגְלָלִי הִקְרִיב אֶת כָּל הַיָּקָר לוֹ וְהֶחָבִיב עָלָיו. כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְכָל מַעֲשָׂיו מְכֻוָּנִים רַק אֵלָי. וְהָרַעְיוֹן הָאֶחָד וְהַמְּיֻחָד לִי בִּלַּע אֶת כָּל כֹּחוֹ וְכָל רוּחוֹ. וּבַמָּה אֲשַׁלֵּם לוֹ?! הֲיָכֹל אוּכַל לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָרַד מַטָּה בִּגְלָלִי?"

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אֶת אַגְנֶס בּוֹכָה. אָמְנָם רָאִיתִי דִּמְעוֹת שִׂמְחָה בְּעֵינֶיהָ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי בָּא מִבֵּית־הַסֵּפֶר וְאוֹת כָּבוֹד בְּיָדִי; הַדְּמָעוֹת נוֹצְצוּ בְּעֵינֶיהָ גַּם בְּיוֹם הִפָּרְדִי מִמֶּנָּה; וּבְדַבְּרָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עַל אֹדוֹת אָבִיהָ, הֵסֵבָּה רֹאשָׁהּ לְהַסְתִּיר דִּמְעָה בְּעֵינֶיהָ. אַךְ מִיָּמַי לֹא רְאִיתִיהָ שְׁרוּיָה בְּצַעַר כָּזֶה. וְאָנֹכִי לֹא מָצָאתִי מִלִּים בְּפִי לְנַחֲמָהּ, בִּלְתִּי אִם לְהַגִּיד לָהּ מִתּוֹךְ שְׁטוּת: “אָנָּא, אַגְנֶס, אַל נָא! אַל נָא, אֲחוֹתִי הַיְקָרָה!”

וְאוּלָם אַגְנֶס עָלְתָה עָלַי בְּרוּחָהּ, עַד אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה זְקוּקָה הַרְבֵּה לְתַנְחוּמִין שֶׁלִּי. שַׁלְוַת רוּחָהּ, זוֹ הַשַּׁלְוָה אֲשֶׁר הִבְדִּילָה אוֹתָהּ מִכָּל הַנָּשִׁים, שָׁבָה אֵלֶיהָ, כְּאִלּוּ גָּז הֶעָנָן מֵעַל הַשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים.

עוֹד מְעַט וְלֹא נוּכַל לְדַבֵּר בְּאֵין אִישׁ עִמָּנוּ," קָרְאָה אַגְנֶס, “וְלָכֵן אֲבַקֶּשְׁךָ אֵפוֹא, טְרוֹטְבוּד, בִּשְׁעַת־הַכֹּשֶׁר לְהִתְהַלֵּךְ עִם אוּרִיָּה בִּידִידוּת, אַף כִּי אֵינוֹ רָאוּי לָהּ. אַל תִּדְחֶה אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיִם. עֲשֵׂה זֹאת לְמַעַן אָבִי וּלְמַעֲנִי.”

בַּיּוֹם הַהוּא עָמַדְתִּי בַּנִּסָּיוֹן. כַּאֲשֶׁר נִפְגַּשְׁתִּי עִם אוּרִיָּה הִיףּ, נָתַתִּי לוֹ שָׁלוֹם, אַף כִּי נַפְשִׁי תִּעֲבָה אוֹתוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִזְמַנְתִּיו, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, אֶל דִּירָתִי.

הָהּ, מַר קָפֶּרְפִילְד," קָרָא אוּרִיָּה כְּדַרְכּוֹ מִתּוֹךְ עַנְוְתָנוּת, לָמָּה אֶהְיֶה עָלֶיךָ לְמַשָּׂא."

“לֹא לְמַשָּׂא תְּהִי לִי,” עָנִיתִי, “אִם רְצוֹנְךָ, סוּר אֶל בֵּיתִי.” “בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי,” עָנָה אוּרִיָּה בְּהִתְפַּתְּלוּת.

וּבָעֶרֶב הָלַכְנוּ יַחְדָּו אֶל מֵעוֹנִי. מַרְאֵהוּ הַמְכֹעָר שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה, דְּבָרָיו הַנִּפְתָּלִים וְכָל הִלְכוֹתָיו עוֹרְרוּ בְּקִרְבִּי גֹּעַל־נֶפֶשׁ, עַד כִּי נָכוֹן הָיִיתִי לִירוֹק בַּפָּנָיו וְלִבְרֹחַ. אַךְ קְלַסְתֵּר פָּנֶיהָ שֶׁל אַגְנֶס וּמִדָּת הַכְנָסַת אוֹרְחִים מָנְעוּ בַּעֲדִי לַעְשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. וְיוֹתֵר שֶׁהִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו, אֶל עֵינָיו הַטְּרוּטוֹת, אֶל שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הָאֲדֻמּוֹת, אֶל תְּנוּעוֹתָיו הַמְשֻׁנּוֹת, הָלַךְ וְגָבַר בְּלִבִּי רֶגֶשׁ הַשִּׂנְאָה אֵלָיו. צַר הָיָה לִי לִרְאוֹתוֹ בְּבֵיתִי. צָעִיר לְיָמִים הָיִיתִי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַסְתִּיר רִגְשׁוֹתַי בְּקִרְבִּי.

לְאַחַר שֶׁיָּשַׁב עַל הַסַּפָּה וְשָׁתָה אֶת הַקָּפֶה אֲשֶׁר הִגַּשְׁתִּי לוֹ, פָּנָה אֵלַי וְאָמַר:

“חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי שָׁמַעְתָּ, אֲדוֹנִי, עַל אֹדוֹת הַתְּמוּרָה שֶׁבָּאָה בְּחַיָּי.”

“כֵּן,” עָנִיתִי, "שָׁמַעְתִּי קְצָת. “יִשְׂמַח לִבִּי מְאֹד, כִּי מָרַת אַגְנֶס תֵּדַע אֶת הַדָּבָר,” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ.

נָכוֹן הָיִיתִי לִמְלֹג אוֹתוֹ בְּרוֹתְחִים אוֹ לְרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ בְּשָׁמְעִי מִפִּיו אֶת הַשֵּׁם הַיָּקָר לִי. אַךְ לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה.

“נָבִיא אַתָּה, מַר קָפֶּרְפִילְד,” הוֹסִיף אוּרִיָּה לְדַבֵּר, “רוֹאֶה עֲתִידוֹת אַתָּה! זוֹכֵר אַתָּה, כִּי אָמַרְתָּ אֵלַי בְּאַחַד הַיָּמִים, כִּי עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת שֻׁתָּפוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד? נְבוּאָה נִזְרְקָה אָז מִפִּיךָ. אֶפְשָׁר שֶׁנִּשְׁכַּח הַדָּבָר מִלִּבְּךָ, אַךְ בְּלִבּוֹ שֶׁל אִישׁ עָנִי כָּמוֹנִי שָׁמוּר דָּבָר כָּזֶה לְאֹרֶךְ יָמִים.”

“זוֹכֵרְנִי אָמְנָם,” עָנִיתִי, “כִּי יָצָא מִפִּי דָּבָר זֶה, אַךְ לֹא עָלָה עַל לִבִּי כִּי עָתִיד הוּא לָבוֹא.”

“הָהּ!” עָנָה אוּרִיָּה בְּרַגְשָׁנוּת, “מִי זֶה יָכֹל לְהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ אֶת הַדָּבָר? גַם אָנֹכִי בְּעַצְמִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי. זוֹכֵר אֲנִי אֵת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ אָז, כִּי קָטֹנְתִּי מְאֹד מִן הַכָּבוֹד הַזֶּה. וְאָנֹכִי חָשַׁבְתִּי כֵּן בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים.”

הוּא יָשַׁב וְהִבִּיט אֶל הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, וְאָנֹכִי הִתְבּוֹנַנְתִּי אַל הַעַוְיוֹת פָּנָיו.

אַךְ גַם הָאִישׁ הַקָּטָן שֶׁבִּקְטַנִּים," הוֹסִיף אוּרִיָּה לְדַבֵּר, “יָכֹל לִהְיוֹת כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה. יִשְׂמַח לִבִּי לָדַעַת, כִּי כְּלִי כָּזֶה הָיִיתִי אָנֹכִי לְמַר וִיקְפִילְד, וְעוֹד עָתִיד אֲנִי לְהָבִיא לוֹ בְּרָכָה מְרֻבָּה. אָדָם יָקָר הוּא, אֲדוֹנִי, אַךְ לֹא זָהִיר הוּא בְּמַעֲשָׂיו.”

“צַר לִי מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר,” עָנִיתִי.

“צַר לִי מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר,” עָנִיתִי.

“כֵּן,” קָרָא אוּרִיָּה, “חֲבָל עַל אַגְנֶס! אוּלַי אֵין אַתָּה זוֹכֵר, מַר קָפֶּרְפִילְד, אַךְ אָנֹכִי זוֹכֵר יָפֶה אֶת דְּבָרֶיךָ בְּאַחַד הַיָּמִים, כִּי כָל אִישׁ הַיּוֹדֵעַ אוֹתָהּ מַעֲרִיצָהּ. הֲשָׁכַחְתָּ?”

“לֹא,” עָנִיתִי בְּקוֹל יָבֵשׁ.

“הָהּ, אוֹדְךָ אֲדוֹנִי!” קָרָא אוּרִיָּה, “אַתָּה הוּא הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הֵפִיחַ בְּלִבִּי אֶת זִיק הַשְּׁאִיפָה לִגְדוֹלוֹת.”

שָׁעָה קַלָּה שָׁתַקְנוּ, לָאַחֲרוֹנָה קָרָאתִי אָנֹכִי:

“וּבְכֵן, מַר הִיףּ, הִנֵּה, לְפִי דְּבָרֶיךָ, מַר וִיקְפִילְד, זֶה הָאִישׁ הַשָּׁקוּל כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ, הוּא קַל־דָּעַת.”

“קָל־דָּעַת מְאֹד, מַר קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה אוּרִיָּה מִתּוֹךְ אֲנָחָה צְנוּעָה. “מְאֹד מְאֹד! אַךְ הוֹאִילָה נָא לִקְרֹא לִי אוּרִיָּה. הַשֵּׁם הַזֶּה מַעֲלֶה לְפָנַי אֶת יְמֵי יַלְדוּתִי.”

“לוֹ יְהִי כֵן, אוּרִיָּה,” הוֹצֵאתִי מִפִּי אֶת הַשֵּׁם לֹא בִּנְעִימוֹת רַבָּה.

“חֵן חֵן לְךָ,” עָנָה בְּחֹם, “אוֹדְךָ מַר קָפֶּרְפִילְד! נָשַׁב עָלַי רוּחַ אָבִיב, עָלָה בְּאָזְנַי צִלְצוּל פַּעֲמוֹן, בְּשָׁמְעִי מִפִּיךָ אֶת הַשֵּׁם אוּרִיָּה. סְלִיחָה, בַּמֶּה אָנוּ עֲסוּקִים בְּשִׂיחָתֵנוּ?”

“בְּמַר וִיקְפִילְד,” אָמַרְתִּי.

“הָהּ, כֵּן,” קָרָא אוּרִיָּה, “אֵין הוּא זָהִיר בְּמַעֲשָׂיו כְּלָל, מַר קָפֶּרְפִילְד. חֲבַל, חֲבָל! זֶה הוּא עִנְיָן שֶׁלֹּא הָיִיתִי נוֹגֵעַ בּוֹ בִּפְנֵי אָדָם אַחֵר, חוּץ מִמֶּךָ. לוּ הָיָה אִישׁ אַחֵר בִּמְקוֹמִי בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, כִּי אָז קַל הָיָה לְמַעֵךְ אֶת מַר וִיקְפִילְד, זֶה הָאָדָם הֶחָשׁוּב, בְּאֶצְבַּע אֶחָת.”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים הוֹשִׁיט אֶת כַּף יָדוֹ הַמְּאוּסָה עַל שֻׁלְחָנִי וְדָחַק אֶת אֶצְבָּעוֹ.

אִלּוּ נִגְזַר עָלַי לִרְאוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵעַ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד, כִּי אָז, חוֹשֵׁב אֲנִי, לֹא הָיִיתִי שׂוֹנֵא אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּרֶגַע זֶה.

“כֵּן הוּא, מַר קָפֶּרְפִילְד,” הוֹסִיף אוּרִיָּה לְדַבֵּר בְּקוֹל מְלַחֲשִׁים, “אֵין שׁוּם סָפֵק בְּדָבָר זֶה. אָדָם אַחֵר הָיָה מֵבִיא אֶת מַר וִיקְפִילְד לִידֵי אֲבַדּוֹן, קָלוֹן וְעוֹד וְעוֹד. מַר וִיקְפִילְד יוֹדֵעַ זֹאת. אָנֹכִי הוּא הַדַּל וְהָאֶבְיוֹן, וְהוּא מַעֲלֶה אוֹתִי לְמַדְרֵגָה שֶׁלֹּא חָלַמְתִּי מִיָּמַי לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. מָה רָבָּה תּוֹדָתִי לוֹ!”

זוֹכֵר אֲנִי יָפֶה, מֶה הָלַם לִבִּי בִּרְאוֹתִי אֶת פָּנָיו הַגַּסִּים שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה לְאוֹר הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, וְהוּא מֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְשִׂיחָה.

“מַר קָפֶּרְפִילְד,” פָּתַח אוּרִיָּה, “אַךְ אוּלַי מַפְרִיעַ אֲנִי אוֹתָךְ.”

“אֵינְךָ מַפְרִיעֵנִי,” עָנִיתִי, “רָגִיל אֲנִי לַעֲלוֹת עַל הַמִּטָּה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת.”

“חֵן חֵן לְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד! לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר פָּנִיתָ אֵלַי בִּדְבָרִים, עָלִיתִי בָּעֵינָי. אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת מָךְ־עֶרְכִּי גַם הַיּוֹם. הַאִם לֹא תֶּחְדַּל לְחָשְׁבֵנִי לְעַנְוְתָן, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֲגַלֶּה לְךָ סוֹדִי, מַר קָפֶּרְפִילְד?”

“לֹא,” עָנִיתִי בְּהִתְאַמְּצוּת.

“חֵן חֵן לָךְ!” וְהוּא הוֹצִיא אֶת מִטְפַּחְתּוֹ מִכִּיסוֹ וְהִתְחִיל מְנַגֵּב אֶת כַּפּוֹת יָדָיו, “מָרַת אַגְנֶס הָיְתָה בָּעֶרֶב הַזֶּה יָפָה מְאֹד. הַאִם לֹא כֵן?”

“לְפִי דַּעְתִּי, יָפָה הִיא תָּמִיד, וְעוֹלָה הִיא עַל כָּל הַנָּשִׁים גַם בְּיָפְיָהּ גַּם בְּרוּחָהּ,” עָנִיתִי.

“חֵן חֵן לָךְ! אֱמֶת דִּבַּרְתָּ!” קָרָא אוּרִיָּה, “בְּכָל לִבִּי אֲנִי אוֹמֵר: חֵן חֵן לָךְ!”

“עַל מַה זֹאת?” קָרָאתִי בְּקוֹל, “לָמָּה לְךָ לְהוֹדוֹת לִי?”

“אָכֵן, מַר קָפֶּרְפִילְד,” עָנָה אוּרִיָּה, “זֶה הוּא הַסּוֹד שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְגַלּוֹת לָךְ. אָמְנָם דַּל אֲנִי, וּמִשְׁפַּחְתִּי דָּלָה, וְאָהֳלִי דַּל, אַךְ פַּרְצוּפָהּ שֶׁל אַגְנֶס חָקוּק עַל לוּחַ לִבִּי זֶה שָׁנִים רַבּוֹת. הָהּ, מַר קָפֶּרְפִילְד, מָה רַבָּה הָאַהֲבָה בְּלִבִּי אֶל כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר דָּרְכוּ בּוֹ רַגְלֵי אַגְנֶס שֶׁלִּי.”

בַּחֲרוֹן אַפִּי נָכוֹן הָיִיתִי לַחֲטֹף אֶת הָאוּד הַבּוֹעֵר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וּלְהַשְׁלִיךְ עַל רֹאשׁ הַחַיָּה הָאֲדֻמָּה הַזֹּאת. גּוּפוֹ הָלַךְ וְגָדַל בְּעֵינַי, הַחֶדֶר כֻּלּוֹ נִמְלָא הֵד קוֹלוֹ וְרֶגֶשׁ מוּזָר תָּקַף אוֹתִי, – כִּי כָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָרוּ לֹא הַיּוֹם, רַק בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים, וְכִי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אוֹמֵר הָאִישׁ לְסַפֵּר לִי.

רֶגַע אֶחָד הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל פָּנָיו שֶׁהִבִּיעוּ כֹּחַ שִׁלְטוֹנוֹ. זָכַרְתִּי אֶת דִּבְרֵי אַגְנֶס אֵלַי, כִּי עָלַי לְהִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בְּנֹעַם, וְלָכֵן הִתְאַפַּקְתִּי וָאֶשְׁאַל אוֹתוֹ בְּקוֹל רַךְ, אִם גִּלָּה אֶת לִבּוֹ לִפְנֵי אַגְנֶס.

“לֹא, מַר קָפֶּרְפִילְד!” עָנָה אוּרִיָּה, “לֹא אֲדוֹנִי! אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ סוֹדִי חוּץ מִמֶּךָ. הֵן זֶה עַתָּה הַחִלּוֹתִי לַעֲלוֹת מִשֵּׁפֶל מַצָּבִי. וְכָל תִּקְוָתִי, כִּי עֲתִידָהּ אַגְנֶס לִרְאוֹת, מָה רַבָּה הַתּוֹעֶלֶת שֶׁאֲנִי מֵבִיא לְאָבִיהָ (בָּרִי לִי, כִּי אָמְנָם יֵשׁ בְּיָדִי לְהָבִיא לוֹ תּוֹעֶלֶת), כִּי סוֹלֵל אֲנִי אֶת הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו וּמַחֲזִיק בְּיָדוֹ. הִיא כְּרוּכָה מְאֹד אַחֲרֵי אָבִיהָ (אֵין כָּמוֹהָ בַּת טוֹבָה), וּמַאֲמִין אֲנִי כִּי לְמַעַן אָבִיהָ תִּדְבַּק נַפְשָׁהּ גַּם בִּי.”

הֵבַנְתִּי בְּרֶגַע זֶה אֶת כָּל מְזִמּוֹתָיו שֶׁל הַנָּבָל הַזֶּה, וְעַל מַה הוּא מְגַלֶּה עַתָּה סוֹדוֹ.

“אִם תּוֹאִיל, מַר קָפֶּרְפִילְד, לִשְׁמֹר אֶת סוֹדִי,” הוֹסִיף אוּרִיָּה לְדַבֵּר, “וּבִכְלָל לֹא תַעֲמֹד לִי לְשָׂטָן, וְיָדַעְתִּי כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ. הֵן לֹא תִּדְרֹשׁ רָעָתִי. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי לֵב טוֹב לְךָ, אַךְ יַעַן כִּי יְדַעְתָּנִי רַק בִּימֵי דַלּוּתִי, אוּלַי יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ רַעְיוֹן לַעֲמֹד בֵּינִי וּבֵין אַגְנֶס שֶׁלִּי. אֲנִי קוֹרֵא אוֹתָהּ ‘שֶׁלִּי’, מַר קָפֶּרְפִילְד. יֵשׁ שִׁיר אֶחָד: ‘לָמָּה לִי כֶּתֶר מַלְכוּת, אִם אַתְּ שֶׁלִּי’ אֲקַוֶּה, כִּי בְּקָרוֹב אוּכַל לֵאמֹר כֵּן.”

אַגְנֶס חֲבִיבָה! אֱלֹהִים נָתַן לָךְ לֵב מָלֵא אַהֲבָה וְחֵן רַב בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיִךְ. הַאֻמְנָם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, כִּי נוֹעַדְתְּ לִהְיוֹת לְאִשָּׁה לָאִישׁ הֶעָלוּב הַזֶּה?!

לְעֵת עַתָּה, אֶל נָא בְּחִפָּזוֹן, מַר קָפֶּרְפִילְד," הוֹסִיף אוּרִיָּה לְדַבֵּר בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְתִּי דּוּמָם וְהִרְהַרְתִּי בּוֹ, “אַגְנֶס שֶׁלִּי הִיא צְעִירָה לְיָמִים. גַם אִמִּי גַּם אָנֹכִי עֲתִידִים עוֹד לְפַנּוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ וּלְהָכִין הַכָּל עַד שֶׁתַּגִּיעַ שְׁעַת־הַכֹּשֶׁר. וּבֵינָתַיִם אֶשְׁתַּמֵּשׁ מְעַט מְעַט בְּכָל מִקְרֶה לְהוֹדִיעַ לָהּ עַל דְּבַר תִּקְווֹתָי. הָהּ, מָה רַבָּה תּוֹדָתִי לְךָ עַל אֵמוּן רוּחֶךָ! יִשְׂמַח לִבִּי מְאֹד לָדַעַת, כִּי מֵבִין אַתָּה אֶת מַצַּב הַדְּבָרִים, וְלִבְטֹחַ בְּךָ, כִּי לֹא תַעֲמֹד לִי לְשָׂטָן.”

הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שָׁעוֹן שֶׁל כֶּסֶף, הִבִּיט אֵלָיו רֶגַע וְקָרָא:

"אֵל אֱלֹהִים! בְּתוֹךְ הַשִּׂיחָה שֶׁל יְדִידוּת לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כְּלָל, כִּי גָּז הַלַּיְלָה. הֲלֹא כְּבָר עָבְרָה הַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה אַחַר חֲצוֹת.

עָנִיתִי לוֹ, כִּי אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְאוּלָם הוּא חָשַׁב רֶגַע וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא:

“אוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁאֲנִי דָר בּוֹ פֹּה, הוּא סָגוּר כְּבָר בְּשָׁעָה זוֹ.”

“חֲבָל,” עָנִיתִי, “כִּי בְּבֵיתִי אֵין רַק אֶלָּא מִטָּה אַחַת, וְאָנֹכִי…”

“הָהּ, מִטָּה לַאו דַּוְקָא,” הִפְסִיקַנִי אוּרִיָּה, “אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶשְׁכַּב נָא עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע לִפְנֵי הָאָח.”

“אִם כֵּן,” הֵשַׁבְתִּי, אָנָּא שְׁכַב בְּמִטָּתִי, וְאָנֹכִי אֶשְׁכַּב לִפְנֵי הָאָח."

אַךְ אוּרִיָּה הֵחֵל שׁוּב לְדַבֵּר עַל “מָךְ עָרְכּוֹ”, וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא רָצָה לִשְׁכַּב בַּחֲדַר הַמַּטֶּה שֶׁלִּי, וְלָכֵן לָקַחְתִּי אֶת הַמַּחֲצֶלֶת מֵעַל הַסַּפָּה, אֶת הַכְּסָתוֹת, אֶת הַמַּפָּה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בִּגְדִי הָעֶלְיוֹן – וְהִצַּעְתִּי לוֹ מַצָּע עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע, וּפִיו לֹא פָּסַק לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל אֶת טוּב לִבִּי.

עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַלַּיְלָה הַהוּא. לֹא אֶשְׁכַּח אֶת כָּל יִסּוּרֵי נַפְשִׁי עַל מִשְׁכָּבִי. הִתְהַפַּכְתִּי מִצַּד אֶל צַד, וּשְׁנָתִי נִגְזָלָה. הָרַעְיוֹנוֹת עַל אֹדוֹת אַגְנֶס וְגוֹרָלָהּ הֵעִיקוּ עַל לִבִּי. הִרְהַרְתִּי, מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת וּמַה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת. אוֹי לִי אִם אֹמַר, אוֹי לִי אִם לֹא אֹמַר. וְסוֹף סוֹף גָּמַרְתִּי, כִּי אֵין טוֹב לִי בִּלְתִּי אִם לְהַעֲלִים מִמֶּנָּה אֶת הַדָּבָר, לִבְלִי הַדְאִיב אֶת נַפְשָׁהּ. וְכַאֲשֶׁר נִרְדַּמְתִּי רֶגַע, עָמְדָה לְנֶגְדִּי דְּמוּת אַגְנֶס עִם עֵינֶיהָ הַנְּעִימוֹת, וְאָבִיהָ עוֹמֵד עַל יָדָהּ וּמַבִּיט אֵלֶיהָ בְּאַהֲבָה רַבָּה, וּשְׁנֵיהֶם נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם אֵלַי, וַאֲנִי מִתְמַלֵּא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם. וּבַהֲקִיצִי עָלָה עַל לִבִּי, כִּי בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ שׁוֹכֵב אוּרִיָּה, וְהָרַעְיוֹן הַזֶּה מֵעִיק מְאֹד עַל לִבִּי כְּצֶלֶם בַּלָּהוֹת וּמֵטִיל עָלַי אֵימָה, כְּאִלּוּ בָּא אֶל בֵּיתִי שֵׁד בִּדְמוּת אָדָם.

בִּהְיוֹתִי נִים וְלֹא נִים, הִבְהִלַנִי הָרַעְיוֹן, כִּי אָמְנָם חָטַפְתִּי אֶת הָאוּד מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְהִשְׁלַכְתִּי עַל רֹאשׁ הָאִישׁ הַשָּׂנוּא. יָדַעְתִּי כִּי אֵין זֶה אֶלָּא רַעְיוֹן שָׁוְא, וּבְכָל זֹאת יָרַדְתִּי מֵעַל מִטָּתִי, כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת אוּרִיָּה. הוּא שָׁכַב פְּרַקְדָּן, רַגְלָיו פְּשׁוּטוֹת, פִּיו פָּעוּר, וְהוּא נוֹחֵר וְנוֹשֵׁף. מַרְאֵה פָּנָיו הָיָה מְכֹעָר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תֵּאַר אוֹתוֹ דִמְיוֹנִי, וּפַעַם בְּפַעַם יָרַדְתִּי מֵעַל מִטָּתִי, כְּדֵי לְהַבִּיט אֵלָיו מִתּוֹךְ שִׂנְאָה. הוֹי, מָה אָרַך לִי הַלַּיְלָה הַהוּא – אֵין קֵץ לוֹ, אֵין אַף סִמָּן קַל לְאוֹר הַבֹּקֶר עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הָאֲפֵלִים.

כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיו יוֹרֵד מֵעַל הַמַּעֲלוֹת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם (שֶׁבַח לָאֵל! הוּא סֵרַב לֶאֱכֹל עִמִּי פַּת־שַׁחֲרִית), נִדְמָה לִי, כִּי רוֹאֶה אֲנִי אֶת הַלַּיְלָה חוֹלֵף. וְאַחֲרֵי כֵן כְּשֶׁיָּצָאתִי מִבֵּיתִי, בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵת בַּעֲלַת הַבַּיִת לִפְתֹּחַ אֶת הַחַלּוֹנוֹת, כִּי תֵעָלֵם מִתּוֹךְ חַדְרִי רוּחוֹ הָרָעָה שֶׁל אוּרִיָּה. –

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׁשָׁה: אֲנִי נוֹפֵל בַּשֶּׁבִי    🔗

כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים שָׁבָה אַגְנֶס אֶל בֵּית אָבִיהָ, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי. זָכַרְתִּי אֶת דְּבָרֶיהָ אֵלַי, כִּי מֵאַהֲבָתָהּ אֶל אָבִיהָ הִסְכִּימָה, כִּי יָבוֹא אוּרִיָּה הִיףּ לִהְיוֹת שֻׁתָּף בַּעֲסָקָיו, לְמַעַן יִרְוַח לוֹ. וְאוּלָם עַל פָּנֶיהָ לֹא רָאִיתִי אַף סִמָּן קַל, כִּי חוֹשֶׁשֶׁת הִיא לַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לָהּ מֵאֵת אוּרִיָּה, וְלָכֵן לֹא מָצָאתִי עֹז בְּלִבִּי לְגַלּוֹת אֶת אָזְנָהּ מִכָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְלִגְזֹל אֶת מְנוּחָתָהּ.

בֵּין כֹּה וָכֹה עָבְרוּ הַיָּמִים, יְמֵי הַ“נִּסָּיוֹן”, וְאָנֹכִי גָּמַרְתִּי לְקַבֵּל עָלַי אֶת הַמִּשְׂרָה שֶׁל “פְּרוֹקְטוֹר”. אֶת דִּירָתִי שָׁכַרְתִּי לִזְמָן שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ, דּוֹדָתִי קָצְבָה לִי תִּשְׁעִים לִטְרָה לְשָׁנָה לְפַרְנָסָתִי, וְהָאֲמָנָה נֶעֶשְׂתָה בֵּינִי וּבֵין מַר סְפֶנְלוֹ.

בּוֹ בַּיּוֹם אָמַר אֵלַי מַר סְפֶנְלוֹ, רֹאשׁ הַלִּשְׁכָּה, כִּי יִשְׂמַח לִבּוֹ לְהַזְמִין אוֹתִי אֶל בֵּיתוֹ אֲשֶׁר בְּנוֹרְבוּד, לָחֹג אֶת יוֹם הִתְחַבְּרוּתֵנוּ, אַךְ הוּא דוֹחֶה אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁתָּשׁוּב בִּתּוֹ הַיְחִידָה, הַלּוֹמֶדֶת בְּעִיר פָּרִיז. יָדַעְתִּי, כִּי אַלְמָן הוּא מַר סְפֶנְלוֹ מֵאִשְׁתּוֹ, וְלוֹ רַק בַּת אֶחָת.

וְאָמְנָם שָׁמַר מַר סְפֶנְלוֹ אֶת הַבְטָחָתוֹ. כָּעֲבֹר שָׁבוּעַ אוֹ שְׁבוּעַיִם אָמַר אֵלַי מַר סְפֶנְלוֹ, כִּי אִם טוֹב בְּעֵינַי לְכַבְּדֵהוּ, אֵלֵךְ עִמּוֹ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֶל בֵּיתוֹ וְאֵשֵׁב לִי שֵׁם עַד יוֹם הַשֵּׁנִי בַּבֹּקֶר. כַּמּוּבָן, קִבַּלְתִּי הַזְמָנָה זוֹ בְּרָצוֹן רַב, וְהוּא הוֹאִיל לָקַחַת אוֹתִי בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו לַהֲשִׁיבֵנִי.

רֹב עוֹזְרֵי הַלִּשְׁכָּה קִנְּאוּ בְּהַצְלָחָתִי, כִּי זָכִיתִי לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה. בֵּיתוֹ שֶׁל מַר סְפֶנְלוֹ הָיָה בְּעֵינֵיהֶם מֵעֵין אַרְמוֹן אַגָּדִי. אָמְרוּ עָלָיו עַל מַר סְפֶנְלוֹ, כִּי הוּא סוֹעֵד בִּכְלִי כֶסֶף וּבִכְלִי זָהָב, וְחַדְרֵי בֵּיתוֹ מְלֵאִים הוֹד וְהָדָר.

בַּדֶּרֶךְ בָּא מַר סְפֶנְלוֹ עִמִּי בִּדְבָרִים עַל אֹדוֹת כְּהֻנָּתִי הַחֲדָשָׁה. לְפִי דְבָרָיו, אֵין בָּעוֹלָם אוּמָנוּת נְקִיָּה וּמְפֹאָרָה כִּ“פְרוֹקְטוֹר”. מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאוּמָנוּת זוֹ, הֲרֵי הוּא מֵבִיא טוֹבָה רַבָּה לְעַצְמוֹ וְגוֹרֵם לְקִיּוּם הַמְּדִינָה וְאָשְׁרָהּ.

הִקְשַׁבְתִּי אֶל דְּבָרָיו מִתּוֹךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וּמִפְּנֵי הַנִּמּוּס נִעֲנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי, אַף כִּי פִּקְפַּקְתִּי קְצָת בַּדָּבָר, אִם אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא “פְּרוֹקְטוֹר”. וּבְשִׂיחָה שֶׁל יְדִידוּת בִּלִּינוּ כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל הַבַּיִת.

גַּן נָעִים נָטוּעַ לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל מַר סְפֶנְלוֹ. אָמְנָם עוֹנָה זוֹ אֵינָהּ יָפָה לְגַנִּים, אַךְ נִרְאֶה הָיָה, כִּי יָד חָרוּצָה מְטַפֶּלֶת בּוֹ, וְהוּא מָלֵא קֶסֶם גַם הַיּוֹם. עֵינַי רָאוּ מִשְׁעוֹל הָדוּר, קְבוּצוֹת שֶׁל אִילָנוֹת, מִרְפֶּסֶת נָאָה, מֻקָּפָה שִׂיחִים, וּפְרָחִים גְּדֵלִים שָׁם בִּימֵי הַקָּיִץ.

“פֹּה מִתְבּוֹדֶדֶת הָעַלְמָה מָרַת סְפֶנְלוֹ,” הִרְהַרְתִּי. “אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם!”

בָּאנוּ אֶל בַּיִת מָלֵא אוֹרָה דֶרֶךְ פְּרוֹזְדּוֹר, אֲשֶׁר שָׁם רָאִיתִי כּוֹבָעִים לְמִינֵיהֶם, מְעִילִים, אַדָּרוֹת, סוֹכְכִים וּמַטּוֹת. “אַיֵּה מָרַת דּוֹרָה?” שָׁאַל מַר סְפֶנְלוֹ אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת. “דּוֹרָה!” הִרְהַרְתִּי, “מַה נָאֶה שֵׁם זֶה!”

נִכְנַסְנוּ לַחֶדֶר הַסָּמוּךְ וָאֶשְׁמַע קוֹל אוֹמֵר: “מַר קָפֶּרְפִילְד, דּוֹרָה בִּתִּי עִם חֲבֶרְתָּהּ!” הַקּוֹל קוֹל סְפֶנְלוֹ, אֵין סָפֵק, אַךְ אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי וְגַם לֹא שַׂמְתִּי לִבִּי. בְּרֶגַע אֶחָד נֶעְלַם הַכֹּל מִמֶּנִּי. גּוֹרָלִי נֶחֱרָץ. שָׁבוּי וְעֶבֶד אָנִי. אָהַבְתִּי אֶת מָרַת סְפֶנְלוֹ עַד לְשִׁגָּעוֹן!

אֵין הִיא בְּעֵינַי בַּת אָדָם. מַלְאַךְ שָׁמַיִם הִיא, בַּת גַּלִּים, אֵין שֵׁם לָהּ. עַיִן לֹא רָאֲתָה כָּמוֹהָ, וְכָל לִבִּי עוֹרֵג אֵלֶיהָ. בְּרֶגַע אֶחָד נָפַלְתִּי לְתוֹךְ תְּהוֹם שֶׁל אַהֲבָה. אֵין שְׁהוּת לְהַבִּיט לְאָחוֹר, לַעֲמֹד, לָתֵת עָיִן. יָרַדְתִּי רֹאשִׁי וְרֻבִּי הַתְּהוֹמָה, בְּטֶרֶם הוֹצֵאתִי מִפִּי דָבָר אֵלֶיהָ.

“אָנֹכִי,” וְהַקּוֹל הַזֶּה לֹא זָר לִי, “רָאִיתִי אֶת מַר קָפֶּרְפִילְד קֹדֶם שֶׁבָּא הֲלוֹם.”

הַקּוֹל לֹא קוֹל דּוֹרָה הוּא. לֹא. חֲבֶרְתָּהּ הִיא הַדּוֹבֶרֶת, מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן!"

לֹא הִשְׁתּוֹמַמְתִּי. אֵינִי מְסֻגָּל כְּלָל לְהִשְׁתּוֹמְמוּת כָּל־שֶׁהִיא. אֵין שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתּוֹמֵם עָלָיו, מִלְּבַד סְפֶנְלוֹ. אָמַרְתִּי: “הַשָּׁלוֹם לָךְ מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן?” וְהִיא עָנְתָה: “שָׁלוֹם!” שָׁאַלְתִּי: “מַה שָׁלוֹם מַר מוֹרְדְסְטוֹן?” וְהִיא הֵשִׁיבָה: “חֵן חֵן, אָחִי הוּא בָּרִיא.”

מַר סְפֶנְלוֹ, אֲשֶׁר לֹא פִּלֵּל לִרְאוֹת כִּי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן יוֹדַעַת אוֹתִי, פָּתַח וְאָמַר:

"יִשְׂמַח לִבִּי, כִּי מַכִּירִים אַתֶּם זֶה אֶת זוֹ.

“כֵּן,” עָנְתָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן בְּפָנִים זוֹעֲפִים, “יָדַעְתִּי אֶת מַר קָפֶּרְפִילְד. זֶה הָיָה בִּימֵי יַלְדוּתוֹ. מִן הָעֵת הַהִיא בָּאוּ תְּמוּרוֹת רַבּוֹת. נִפְרַדְנוּ. לֹא הָיִיתִי מַכִּרוֹ עָתָּה.”

עָנִיתִי, כִּי אָנֹכִי הָיִיתִי מַכִּיר פָּנֶיהָ בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם. וְאָמְנָם כֵּן הוּא.

“מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן,” קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ אֵלַי, "הוֹאִילָה לְקַבֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמִּשְׂרָה לִהְיוֹת חֲבֶרֶת לְדוֹרָה בִּתִּי, אֲשֶׁר, לְצַעֲרִי אֵין לָהּ אֵם, וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הִיא שׁוֹמְרָהּ וּמָגִנָּה.

רַעְיוֹן בָּא אֶל לִבִּי לְהִתְפַּלֵּל, כִּי אֱלֹהִים יִשְׁמֹר אֶת דּוֹרָה וְיָגֵן עָלֶיהָ מִפְּנֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן. אַךְ לִבִּי הָיָה מָלֵא אָהֲבָה, עַד כִּי לֹא הָיָה בּוֹ מָקוֹם לְרַעֲיוֹנוֹת אֲחֵרִים. הִבַּטְתִּי לְתוֹךְ עֵינֵי דוֹרָה וָאֶרְאֶה, כִּי אֵין לִבָּהּ אֶל חֲבֶרְתָּהּ וּמָגִנָּהּ. וּבֵינָתַיִם נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן, וּמַר סְפֶנְלוֹ אָמַר לִי, כִּי קוֹרְאִים אוֹתָנוּ לְהָכִין עַצְמֵנוּ לִסְעֻדָּה.

נִכְנַסְתִּי לְחַדְרִי לִלְבֹּשׁ בֶּגֶד, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהָרִים יָד אוֹ רֶגֶל. לִפְנֵי עֵינֵי רוּחִי עָמְדָה תְּמוּנַת דּוֹרָה, זוֹ הַנַּעֲרָה בְּהִירַת הָעֵינַיִם, הַנְּעִימָה וְהַחֲבִיבָה.

וְשׁוּב נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן. מִהַרְתִּי לְהִתְעוֹרֵר מִדִּמְיוֹנוֹתַי וְלִלְבֹּשׁ אֶת בִּגְדִּי וְלָרֶדֶת אַל חֲדַר הָאֹכֶל. שָׁם כְּבָר יָשְׁבוּ קְרוּאִים אֲחָדִים. דּוֹרָה עָמְדָה וְשׂוֹחֲחָה עִם אִישׁ זָקֵן, אֲשֶׁר שֵׂיבָה בְּרֹאשׁוֹ. זָקֵן הָיָה הָאִישׁ, זָקֵן מְאֹד, וּלְפִי דְּבָרָיו כְּבָר יֵשׁ לוֹ בְּנֵי רִבֵּעִים – אַךְ קַנֵּא קִנֵּאתִי אוֹתוֹ.

נַפְשִׁי לֹא יָדְעָה מְנוּחָה! קִנֵּאתִי כָּל אִישׁ. קָשֶׁה הָיָה לִי הָרַעְיוֹן, כִּי אִישׁ אַחֵר יוֹדֵעַ אֶת מָרַת סְפֶנְלוֹ חוּץ מִמֶּנִּי. הִתְרַגַּזְתִּי בְּשָׁמְעִי שִׂיחָה בְּעִנְיָן שֶׁאֵין לִי חֵלֶק בּוֹ. כְּשֶׁפָּנָה אֵלַי אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים, אָדָם מְנֻמָּס, וְשָׁאַל, אִם רוֹאָה אֲנִי רִאשׁוֹנָה אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, נָכוֹן הָיִיתִי לְקָרְעוֹ כַּדָּג.

אֵין אָנִי זוֹכֵר, מִי הָיָה בֵּין הַמְּסֻבִּים מִלְּבַד דּוֹרָה. אֵין אָנִי יוֹדֵעַ, מַה הֵם הַמַּטְעַמִּים שֶׁהִגִּישׁוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן. לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר, חוּץ מִדּוֹרָה. יָשַׁבְתִּי סָמוּךְ לָהּ, דִּבַּרְתִּי עִמָּהּ. קוֹלָהּ הַדַּק מוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב, חִיּוּכָהּ הַנָּעִים לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת, וְכָל דְּבָרֶיהָ הָעֲרֵבִים – אֵין דּוֹמֶה לָהֶם. קְטַנָּה הִיא, וְגַם זֶה הוֹסִיף לָהּ לִוְיַת חֵן בְּעֵינָי.

כְּשֶׁיָּצְאָה מִן הַחֶדֶר יַחַד עִם מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, הָיָה לִבִּי חָרֵד, פֶּן תַּלְשִׁין עָלַי אוֹתָהּ הָאִשָּׁה אוֹיַבְתִּי. זֶה הָאִישׁ הַקֵּרֵחַ, שֶׁיָּשַׁב אֶצְלִי, סִפֵּר לִי בַּאֲרִיכוּת עַל אֹדוֹת עֶסְקֵי גַנִּים. לְאָזְנַי הִגִּיעוּ מִלִּים: גַּן, גַּנָּן, אַךְ כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיִיתִי מְטַיֵּל עִם דּוֹרָה בְּגַן הָעֵדֶן.

אַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה, בְּשִׁבְתִּי בַּטְּרַקְלִין, קָרְאָה אוֹתִי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הַצִּדָּה, וְתֹאמַר אֵלַי בְּלָחַשׁ:

“דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, לֹא אֲכַחֵד, כִּי בְּיַלְדוּתְךָ אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי עָתִיד רַע נִשְׁקָף לָּךְ. אוּלַי טָעִיתִי, וְאוּלַי בָּא שִׁנּוּי בְּרוּחֶךָ: אֵין זֶה מֵעִנְיָנֵנוּ עַתָּה. תַּקִּיפָה אָנִי בְּדַעְתִּי, וְאֵין חֲלִיפוֹת בְּרוּחִי. הָרְשׁוּת בְּיָדִי לָדוּן אוֹתְךָ לְפִי דַּעְתִּי, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְךָ רְשׁוּת לָדוּן אוֹתִי לְפִי דַּעְתֶּךָ.”

נִעֲנַעְתִּי לָהּ בְּרֹאשִׁי.

וְהִיא הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

“אַךְ פֵּרוּד הַדֵּעוֹת שֶׁלָּנוּ אַל נָא יַטִּיל קְטָטָה בֵּינֵינוּ. עַל פִּי מְסִבּוֹת הַחַיִּים נִפְגַּשְׁנוּ פֹּה, וְאוּלַי עֲתִידִים אָנוּ לְהִפָּגֵשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר, אַל נָא יִוָּדַע לְאִישׁ, כִּי קְרוֹבִים הָיִינוּ. טוֹב הַדָּבָר לִשְׁנֵינוּ. הֲתַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתִי?”

“מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן,” עָנִיתִי, “אָמְנָם חוֹשֵׁב אֲנִי, וְכֵן אֶחְשֹּׁב כָּל יְמֵי חַיָּי, כִּי גַם אַתְּ גַּם אָחִיךָ הִתְהַלַּכְתֶּם עִמִּי וְעִם אִמִּי בְּאַכְזָרִיּוּת. אֲבָל נָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתֵךְ.”

הִיא סָגְרָה אֶת עֵינֶיהָ וְהִרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ. אַחֲרֵי כֵן נָגְעוּ קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַקָּרוֹת בְּכַף יָדִי וַתֵּלֶךְ מִמֶּנִּי.

כָּל מַה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ עַל אֹדוֹת הָעֶרֶב הַזֶּה הוּא, כִּי אָזְנַי שָׁמְעוּ מִפִּי מַלְכַּת לִבִּי זְמִירוֹת בִּלְשׁוֹן צָרְפַת, כִּי נַפְשִׁי הִתְמוֹגְגָה מֵרֹב תַּעֲנוּג, כִּי לֹא טָעַמְתִּי מְאוּמָה מִן הַמַּעֲדַנִּים וּמִן הַיַּיִן, כִּי בְּעָזָבָהּ אֶת הַטְּרַקְלִין הוֹשִׁיטָה לִי דוֹרָה אֶת יָדָהּ הָעֲנֻגָּה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ נָעִים, כִּי הִבַּטְתִּי דֶרֶךְ הִלּוּכִי אֶל הָרְאִי וּפָנַי הִבִּיעוּ סִכְלוּת, כִּי עָלִיתִי עַל מִטָּתִי חֲסַר־אוֹנִים, וּבַבֹּקֶר קַמְתִּי חֲסַר־דֵּעָה.

בֹּקֶר בָּהִיר הָיָה, וְאָנֹכִי יָצָאתִי אֶל הַגַּן לְטַיֵּל בְּמִשְׁעוֹלָיו וּלְתָאֵר בְּדִמְיוֹנִי אֶת פַּרְצוּף הַפָּנִים הַחֲבִיבִים. בְּדַרְכִּי פָּגַשְׁתִּי אֶת כַּלְבָּהּ הַקָּטֹן, אֲשֶׁר שְׁמוֹ צוֹנִי (צוֹעֲנִי). נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו בְּרֹךְ, כִּי גַם אוֹתוֹ אָהַבְתִּי בִּגְלָלָהּ, אַךְ הוּא חָרַק לִי בְּשִׁנָּיו וְסָר מֵעָלַי, נָכוֹן לִנְבֹּחַ כְּנֶגְדִּי, סִמָּן שֶׁיְּדִידוּתִי אֵינָהּ רְצוּיָה לוֹ.

וּבְעוֹדֶנִּי מְטַיֵּל בַּגַּן וּמְהַרְהֵר מָה רַב הָיָה אָשְׁרִי, אִלּוּ זָכִיתִי לְאָרֵשׂ אֶת הַנַּעֲרָה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת, לִקְרֹא לָהּ “דּוֹרָה”, לִכְתֹּב אֵלֶיהָ, לְהַעֲרִיץ אוֹתָהּ, לָדַעַת כִּי בִּי הֲגִיגָהּ תָּמִיד (הֲיֵשׁ בָּעוֹלָם אֹשֶׁר גָּדוֹל מִזֶּה?) – וְהִנֵּה הִגַּעְתִּי אֶל אַחַת הַפִּנּוֹת, וְשָׁם פְּגַשְׁתִּיהָ.

“אָכֵן… הִשְׁכַּמְתְּ… מָרַת סְפֶנְלוֹ,” גִּמְגַּמְתִּי.

“שִׁעֲמוּם בַּבַּיִת,” עָנְתָה, “וּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הִיא חֲסְרַת־לֵב! הִיא אוֹמֶרֶת, כִּי אָסוּר לָצֵאת הַחוּצָה בְּטֶרֶם יָבְשָׁה הָאֲדָמָה מִטַּל־בֹּקֶר. אָסוּר! וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי לְאַבָּא, כִּי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, יוֹם הַמְּנוּחָה, מְחֻיָּבָה אֲנִי לָצֵאת. מִלְּבַד זֹאת, הֵן שָׁעָה זוֹ הִיא הַיָּפָה מִכָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם. הַאַף אֵין זֹאת?”

הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי וְעָנִיתִי מִתּוֹךְ גִּמְגּוּם, כִּי אָמְנָם יָפָה וּנְעִימָה הִיא עַתָּה בְּעֵינַי שָׁעָה זוֹ, אַף כִּי רֶגַע אֶחָד קֹדֶם רָאוּ עֵינַי רַק עֲרָפֶל.

“הַאִם חֲלָקוֹת תְּדַבֵּר אֵלָי?” שָׁאֲלָה דּוֹרָה, “אוֹ כִּי בָּא שִׁנּוּי בְּמֶזֶג הָאֲוִיר?”

הֵשַׁבְתִּי בְּיֶתֶר גִּמְגּוּם, כִּי לֹא חֲלָקוֹת דִּבַּרְתִּי, רַק דִּבְרֵי אֱמֶת, הַשִּׁנּוּי בָּא – בֵּאַרְתִּי מִתּוֹךְ בַּיְשָׁנוֹת – לֹא בְּמֶזֶג הָאֲוִיר, כִּי אִם בְּרִגְשׁוֹת לִבִּי.

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי תַּלְתַּלִים – עַיִן לֹא רָאֲתָה כְּמוֹהֶם! – כְּאוֹתָם שֶׁעַל רֹאשׁ הַנַּעֲרָה, שֶׁהִסְתִּירָה בָּהֶם אֶת פָּנֶיהָ שֶׁהֶאְדִּימוּ. וְהַמִּגְבַּעַת שֶׁל תֶּבֶן עִם הַלּוּלָאוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת אֲשֶׁר עַל גַּבֵּי הַתַּלְתַּלִים – הוֹי, מִי יִתֶּן לִי אוֹצָר נֶחְמָד כָּזֶה בְּבֵיתִי לְשָׁמְרוֹ מִכָּל מִשְׁמָר.

“הֲזֶה אַךְ בָּאתָ מִפָּרִיז?” שָׁאָלְתִּי.

“כֵּן,” עָנְתָה, “וְאַתָּה אֲדוֹנִי, הָיִיתָ שָׁם מִיָּמֶיךָ?”

“לֹא.”

“הָהּ, מֻבְטָחְנִי, כִּי תֵּלֵךְ אֶל הָעִיר הַזֹּאת, וְהִיא תִּמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ.”

מַה צַר לִי, כִּי עָלָה עַל לִבָּהּ רַעְיוֹן כָּזֶה. הֶאָנֹכִי אֵלֵךְ מִזֶּה? הָיֹה לֹא תִּהְיֶה. שׂוֹנֵא אֲנִי אֶת פָּרִיז; אֶרֶץ צָרְפַת תּוֹעֵבָה הִיא לִי. וְאָמְנָם אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי בְּעַד כָּל הוֹן לֹא אֶעֱזֹב כָּעֵת אֶת אַנְגְּלִיָּה. אֵין כֹּחַ בָּעוֹלָם אֲשֶׁר יִמְשְׁכֵנִי מִזֶּה. הִיא הֵנִיעָה שׁוּב תַּלְתַּלַּי רֹאשָׁהּ, וּבֵינָתַיִם קָרַב אֵלֵינוּ בְּחִפָּזוֹן הַכֶּלֶב הַקָּטֹן.

הוּא קִנֵּא אוֹתִי קִנְאָה קָשָׁה, וְנָכוֹן הָיָה לִנְבֹּחַ כְּנֶגְדִּי, אַךְ הִיא לָקְחָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְלִטְּפָה אוֹתוֹ, וְהוּא לֹא חָדַל מִזַּעְפּוֹ. נִסִּיתִי לִנְגֹּעַ בּוֹ, אַךְ הוּא סֵרַב, וּבִגְלַל זֶה סָפַג מַלְקוֹת מִדֵּי גְבִרְתּוֹ. צַר הָיָה לִי לִרְאוֹתוֹ לוֹקֶה, וְהוּא קוֹרֵץ בְּעֵינָיו וּמְלַקֵּק אֶת יָדָהּ וְנוֹהֵם נְהִימָה קַלָּה. סוֹף סוֹף שָׁכְכָה חֲמָתוֹ – וַנֵּלֵךְ הָלְאָה לִרְאוֹת אֶת גַּן־הַחֹרֶף.

“הֲלֹא אֵינְךָ מוֹדַע לְמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, הֲכֵן?” קָרְאָה דוֹרָה, “הוֹי חֲבִיבִי!” (שְׁתֵּי הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת הָיוּ מְכֻוָּנוֹת אֶל הַכֶּלֶב הַקָּטֹן הָהּ, לוּ זָכִיתִי לָהֶן אָנֹכִי!)

“לֹא,” עָנִיתִי, “שֶׁבַח לָאֵל.”

“אִשָּׁה זוֹ מְטִילָה שִׁעֲמוּם,” קָרְאָה דּוֹרָה בְּרֹגֶז, “קָשֶׁה לִי לְהָבִין, מֶה הָיָה לְאָבִי, כִּי בָּחַר בָּהּ לִהְיוֹת לִי חֲבֶרֶת. לָמָּה לִי מָגֵן? בָּרִי לִי, כִּי אֵין לִי שׁוּם צֹרֶךְ בְּמָגֵן. צוֹנִי יוּכַל לְהָגֵן עָלַי יוֹתֵר מִמָּרַת מוֹרְדְסְטוֹן. הֲתָגֵן עָלַי, צוֹנִי חֲבִיבִי?”

הַכְּלַבְלַב קָרַץ בְּעֵינָיו, כַּאֲשֶׁר נָשְׁקָה לוֹ אֲדוֹנָתוֹ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁנִּרְאָה כְּעֵין כַּדּוּר.

“אָבִי קוֹרֵא לָהּ בְּשֵׁם יְדִידָה נֶאֱמָנָה לִי, אַךְ הִיא אֵינָהּ רְאוּיָה לְכָךְ. הָאַף אֵין זֹאת, צוֹנִי? לֹא נִבְחַר, אֲנִי וְצוֹנִי, בַּאֲנָשִׁים זְעוּמִים לִידִידִים לָנוּ. אָנוּ בּוֹטְחִים רַק בָּאֲנָשִׁים הַחֲבִיבִים עָלֵינוּ, וְיוֹדְעִים אָנוּ לִמְצֹא לָנוּ בְּעַצְמֵנוּ יְדִידִים וְלֹא נִקַּח מֵאֲשֶׁר מָצְאוּ אֲחֵרִים לָנוּ. הֲכֵן דִּבַּרְתִּי, צוֹנִי?”

צוֹנִי הוֹצִיא מִפִּיו נְהִימָה קַלָּה בִּמְקוֹם מַעֲנֶה. וּבְנוֹגֵעַ לִי, הִנֵּה כָּל מִלָּה וּמִלָּה חִזְּקָה אֶת כַּבְלֵי אַהֲבָתִי אֶל דּוֹרָה.

“מָה רַב הַצַּעַר, כִּי בִּמְקוֹם אֵם, שֶׁלֻּקְּחָה מִמֶּנִּי, נָתְנוּ לִי אִשָּׁה זְקֵנָה זְעוּמָה כְּמָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, הַשּׁוֹמֶרֶת אֶת צְעָדַי. אַךְ אַל דְּאָגָה, צוֹנִי! הָאִשָּׁה הַזֹּאת לֹא תִּקְנֶה אֶת לִבִּי, וְאָנוּ נַעֲשֶׂה הַכָּל כַּטוֹב בְּעֵינֵינוּ, עַל אַפָּהּ וְעַל חֲמָתָהּ, עַד אֲשֶׁר תָּקוֹץ בָּנוּ – לֹא כָּךְ צוֹנִי?”

נֵס גָּדוֹל אֵרַע לִי, כִּי הִגַּעְנוּ בּוֹ בָּרֶגַע אֶל גַּן־הַחֹרֶף. לוּלֵא כֵן, כָּרַעְתִּי לְפָנֶיהָ עַל בִּרְכַּי, וְכָל חֲלוֹמוֹתַי וְתִקְווֹתַי הָיוּ בְּטֵלִים בַּיּוֹם הַהוּא.

שָׁעָה קַלָּה טִיַּלְנוּ בְּגַן־הַחֹרֶף. דּוֹרָה עָמְדָה פַּעַם בְּפַעַם לְיַד אַחַד הַפְּרָחִים לְהָרִיחַ בּוֹ, וְגַם לְצוֹנִי נָתְנָה לְהָרִיחַ. וְהִנֵּה בָּאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, אֲשֶׁר יָצְאָה לְבַקְּשֵׁנוּ, וַתּאֹחֶז בִּזְרוֹעַ דּוֹרָה, וְיַחְדָּו שַׁבְנוּ לֶאֱכֹל פַּת־שַׁחֲרִית.

כַּמָּה כּוֹסוֹת טֶה שָׁתִיתִי, יַעַן כִּי דוֹרָה הִגִּישָׁה אוֹתָן לִי, אֵינִי יוֹדֵעַ. אַךְ זֹאת אֲנִי זוֹכֵר, כִּי שָׁתִיתִי בְּלִי הֶרֶף, כַּסּוֹבֵא אֶת יֵינוֹ. אַחֲרֵי כֵן הָלַכְנוּ כֻּלָּנוּ אֶל בֵּית הַיִּרְאָה. יָשַׁבְתִּי וְשָׁמַעְתִּי שָׂם אֶת דְּרָשַׁת הַכֹּהֵן, וּבִדְבָרָיו שָׁמַעְתִּי, כַּמּוּבָן, אֶת שֵׁם דּוֹרָה.

יוֹם מְנוּחָה הָיָה לָנוּ. אוֹרְחִים לֹא בָּאוּ. טִיַּלְנוּ. סָעַדְנוּ אַרְבַּעְתֵּנוּ. וּבָעֶרֶב יָשַׁבְנוּ לְעַיֵּן בִּסְפָרִים וּבְצִיּוּרִים. מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הִשְׁגִּיחָה עָלֵינוּ, אַךְ לֹא שַׂמְנוּ אֵלֶיהָ לֵב. וְעַל מִשְׁכָּבִי בַּלַּיְלָה הַהוּא חִבַּקְתִּי בְּדִמְיוֹנִי אֶת מַר סְפֶנְלוֹ כְּאָב לִי.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הִשְׁכַּמְנוּ לָשׁוּב הָעִירָה. כָּל הַיּוֹם הַהוּא הָיִיתִי שָׁרוּי בְּעוֹלָם שֶׁל חֲלוֹמוֹת וְדִמְיוֹנוֹת. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָעֶרֶב, וּמַר סְפֶנְלוֹ שָׁב לְבַדּוֹ אֶל בֵּיתוֹ, הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּמַלָּח שֶׁסְּפִינָתוֹ הִפְלִיגָה וְהוּא נִשְׁאַר יְחִידִי עַל אִי שׁוֹמֵם.

מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה הָיוּ כָּל מַחְשְׁבוֹתַי וְכָל מַעֲשַׂי מְכֻוָּנִים אֶל דּוֹרָה. קָנִיתִי לִי רְבִידִים לְקַשֵּׁט אֶת עַצְמִי, נָעַלְתִּי נַעֲלַיִם צָרוֹת בְּרַגְלַי, שֶׁגָּרְמוּ לִי כְּאֵב – וְהַכָּל כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי דּוֹרָה. אֶל כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר הָלַכְתִּי – רִחֲפָה לְפָנַי צוּרָתָהּ שֶׁל דּוֹרָה. יוֹם יוֹם טִיַּלְתִּי בָּרְחוֹבוֹת, אוּלַי אֶפְגֹּשׁ אוֹתָהּ. אֶת הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְנוֹרְדְבוּד יָדַעְתִּי לְכָל שְׁבִילֶיהָ. עוֹבֵר הָיִיתִי לִפְנֵי הַחֲנֻיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, מְטַיֵּל הָיִיתִי בְּפַרְדֵּס אָנֶּה וָאָנָה – אוּלַי תִּרְאֶינָה עֵינַי אוֹתָהּ. פְּעָמִים שֶׁהָיְתָה חוֹלֶפֶת עַל פָּנַי יַחַד עִם מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, וּבְשׁוּבִי הַבַּיְתָה אַחֲרֵי פְּגִישָׁה כָּזוֹ, הָיִיתִי שָׁרוּי בְּצַעַר, כִּי לֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיהָ מְאוּמָה, וְהִיא לֹא יָדְעָה כְּלָל מָה אָהַבְתִּי אוֹתָהּ. קִוִּיתִי, כִּי יַזְמִין אוֹתִי מַר סְפֶנְלוֹ שֵׁנִית אֶל בֵּיתוֹ, אַךְ יָמִים עָבְרוּ וְשָׁבוּעוֹת חָלְפוּ – וְתִקְוָתִי לֹא בָּאָה.

אֶת סוֹד אַהֲבָתִי לֹא גִּלִּיתִי לְאִישׁ. גַם לְאַגְנֶס, יְדִידָתִי הַנֶּאֱמָנָה, לֹא כָּתַבְתִּי בִּלְתִּי אִם דְּבַר בִּקּוּרִי בְּבֵיתוֹ שֶׁל מַר סְפֶנְלוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת יְחִידָה.

וְאוּלָם עֵינֶיהָ שֶׁל מָרַת קְרוּףּ, בַּעֲלַת דִּירָתִי, חוֹדְרוֹת אֶל מִסְּתְּרֵי הַלֵּב. פַּעַם אַחַת נִכְנְסָה אֵלַי בָּעֶרֶב לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי מְעַט יֵין־שְׂרָף לִרְפוּאָה. וּבִרְאוֹתָהּ אוֹתִי יוֹשֵׁב וּפָנַי עֲצוּבִים, פָּנְתָה אֵלַי וְאָמְרָה:

“עוּרָה, אֲדוֹנִי, צַר לִי לִרְאוֹתְךָ בְּכָךְ, הֲלֹא אֵם אָנֹכִי.”

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא יָדַעְתִּי אֶל מָה הִיא מְכַוֶּנֶת בִדְבָרֶיהָ, וְלָכֵן גִּחַכְתִּי עַד כַּמָּה שֶׁהָיָה בְּכֹחִי שָׁעָה זוֹ.

“סְלַח נָא לִי, אֲדוֹנִי,” קָרְאָה מָרַת קְרוּףּ, “אֲנִי יוֹדַעַת מַה טִיבָהּ שֶׁל עַצְבוּת זוֹ. יַד אִשָּׁה בְּאֶמְצַע.”

“מָרַת קְרוּףּ,” עָנִיתִי וּפָנַי אָדָמוּ.

“יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים! חֲזָק וֶאֱמָץ!” קָרְאָה מָרַת קְרוּףּ בְּנִדְנוּד רֹאשׁ, לְעוֹדֵד אֶת רוּחִי, אַל נָא תִּוָּאֵשׁ, אֲדוֹנִי! אִם הִיא לֹא עָנְתָה לְךָ אַהֲבָה, תִּמְצָא אַחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה. בָּחוּר יָפֶה אַתָּה, מַר קָפֶּרְפִיל, (זֶה הָיָה שְׁמִי בְּפִיהָ), וְעָלֶיךָ לָדַעַת אֶת עֶרְכֶּךָ."

“מַה זֶה עָלָה עַל דַּעְתֵּךְ, כִּי יָד אִשָּׁה בְּאֶמְצַע?” שָׁאַלְתִּי.

“מַר קָפֶּרְפִיל,” עָנְתָה מָרַת קְרוּףּ מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ רַב, “הֲלֹא אֵם אָנֹכִי.”

“אֲבָל מִנַּיִן לָךְ הַשְׁעָרָה זוֹ, מָרַת קְרוּףּ?” שָׁאַלְתִּי עוֹד.

“אֲדוֹנִי,” הַשִׁיבָה מָרַת קְרוּףּ מִתּוֹךְ קְצָת רֹגֶז, “גַּם מִלְּבַדְּךָ דָּרוּ בַּחוּרִים בְּבֵיתִי. זֶה הַכְּלָל: יֵשׁ רַוָּק מִתְקַשֵּׁט וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּתִלְבָּשְׁתּוֹ, יֵשׁ מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מְסַלְסֵל, יֵשׁ אוֹהֵב נַעֲלַיִם צָרוֹת וְיֵשׁ אוֹהֵב רְחָבוֹת. הַדָּבָר תָּלוּי בְּטִבְעוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁבָּחוּר נוֹטֶה לְקִיצוֹנִיּוּת בְּצַד זֶה אוֹ בְּצַד זֶה – הֲרֵי יַד אִשָּׁה בְּאֶמְצַע.”

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּיהָ שֶׁל מָרַת קְרוּףּ בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה, עַד כִּי נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָי.

“הִנֵּה,” הוֹסִיפָה מָרַת קְרוּףּ לְדַבֵּר, “אוֹתוֹ הַבָּחוּר שֶׁדָּר בְּבֵיתִי קֹדֶם לְךָ, זֶה שֶׁמֶּת, נָתַן עֵינָיו בְּנַעֲרָה מְשָׁרֶתֶת, וּמֵאָז הִתְחִיל לוֹבֵשׁ חָזִיָּה צָרָה אַף כִּי בְּרִיא בָּשָׂר הָיָה מְאֹד.”

“מָרַת קְרוּףּ,” קָרָאתִי, “אָנָּא, אַל תְּחַלְּלִי אֶת שֵׁם הַנַּעֲרָה בְּדִמְיוֹן זֶה אֶל מְשָׁרֶתֶת אוֹ בְּדוֹמָה לָהּ.”

“מַר קָפֶּרְפִיל,” עָנְתָה מָרַת קְרוּףּ, "אֵם אָנֹכִי, סְלַח לִי, אִם נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לֹא־קְרוּאָה. אֵין זֶה מִמִּנְהָגַי, אֲבָל צָעִיר לְיָמִים אַתָּה, מַר קָפֶּרְפִיל, וְלִבִּי צַר עָלֶיךָ. שְׁמַע לַעֲצָתִי וְיִיטַב לָךְ. עוּרָה נָא, הַסֵּר דְּאָגָה מִלִּבְּךָ, וְדַע אֶת עֶרְכֶּךָ. אִם יֵשׁ לְךָ פְּנַאי, אֲדוֹנִי, קוּם וַעֲסֹק בְּמִשְׂחַק הַקּוֹנָאוֹת, שֶׁיָּפֶה לַגּוּף וְיָפֶה לַנָּפֶשׁ.

מָרַת קְרוּףּ עָזְבָה אֶת חַדְרִי מִתּוֹךְ קִדָּה, וְכָל דְּבָרֶיהָ נִרְאוּ לִי בְּטֵלִים. וְאוּלָם מֵהֶם לָמַדְתִּי, כִּי לְהַבָּא עָלַי לְהַסְתִּיר אֶת סוֹדִי עָמֹק עָמֹק בְּלִבִּי. –

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה: תָּמִי טְרַדְלֶס    🔗

אִם שָׁמַעְתִּי לַעֲצַת הַגְּבֶרֶת קְרוּףּ לְבַקֵּשׁ רֵעִים, וְאוּלַי מֵחֲמַת טַעַם אַחֵר, אַךְ רַעְיוֹן עָלָה בְּלִבִּי מִמָּחֳרָת הַשִּׂיחָה לָלֶכֶת וְלִרְאוֹת אֶת חֲבֵרִי טְרַדְלֶס. הוּא גָר בִּרְחוֹב קָטֹן קָרוֹב לְבֵית־הַסֵּפֶר הַוֶּטֶרִינָרִי, אֲשֶׁר שָׁם יוֹשְׁבִים בְּעִקָּר – לְפִי דִּבְרֵי אַחַד הַלַּבְלָרִים שֶׁלָּנוּ – הָאֲדוֹנִים הַסְּטוּדֶנְטִים, הַקּוֹנִים חֲמוֹרִים לֹא לְשֵׁם רְכִיבָה אֶלָּא לְשֵׁם נִסְיוֹנוֹת. לַבְלָר זֵה תֵּאֵר לִי אֶת הַדֶּרֶךְ לְהַגִּיעַ שָׁמָּה, וְאַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי לְבַקֵּר אֵת חֲבֵר יַלְדוּתִי.

מָצָאתִי וְרָאִיתִי, כִּי הָרְחוֹב הַזֶּה אֵינוֹ לְפִי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים שֶׁל טְרַדְלֶס. יוֹשְׁבֵי הָרְחוֹב הָיוּ נוֹטִים כַּנִּרְאֶה, לְהַשְׁלִיךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים כָּל דָּבָר שֶׁאֵין לָהֶם חֵפֶץ בּוֹ, וְעַל כֵּן הָיָה הָרְחוֹב לֹא רַק מְזֹהָם וּמְסֹאָב, כִּי אִם גַּם קָשֶׁה לָעֲבֹר בּוֹ מֵחֲמַת עֲלֵי־הַכְּרוּב הַמְפֻזָּרִים עַל כָּל צַעַד. אַךְ לֹא רַק שְׁיָרֵי יְרָקוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ שָׁם; בְּלֶכְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת דִּירַת חֲבֵרִי, נִתְקַלְתִּי בְּנַעַל בְּלוּיָה, מַחֲבַת מְעוּכָה, כּוֹבַע שָׁחוֹר וְסוֹכֵך מְרֻסָּק אֲבָרִים.

מַרְאֵה הַמָּקוֹם בִּכְלָל הֶעֱלָה בְּזִכְרוֹנִי אֶת הַיָּמִים שֶׁיָּשַׁבְתִּי עִם הָאָדוֹן וְהַגְּבֶרֶת לְבֵית מִיקוֹבֶר. צוּרַת הַבַּיִת שֶׁנִּגַּשְׁתִּי אֵלָיו צוּרָה שֶׁל אֲצִילוּת שֶׁיָּרְדָה, שֶׁבָּהּ נִבְדָּל מִשְּׁאָר בָּתֵּי הָרְחוֹב – אַף כִּי כֻּלָּם הָיוּ בְּנוּיִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד – הִזְכִּירָה לִי יוֹתֵר אֶת בֵּית מִיקוֹבֶר. וְנִקְרֹה נִקְרֵיתִי לָגֶשֶׁת אֶל הַדֶּלֶת בְּהִפָּתְחָהּ לִפְנֵי הַחַלְבָן, וְהַשִּׂיחָה אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי הִגְבִּירָה בִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת זִכְרוֹן מַר מִיקוֹבֶר וְאִשְׁתּוֹ.

הַחַלְבָן פָּנָה אֶל נַעֲרָה מְשָׁרֶתֶת צְעִירָה לְיָמִים וְשָׁאַל:

“מַה יְהֵא עַל הַחֶשְׁבּוֹן הַקָּטֹן שֶׁלָּנוּ?”

“הָאָדוֹן אָמַר, כִּי בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב יְסַלֵּק”, נִשְׁמַע מַעֲנֶה.

“כִּי הִנֵּה”, הִמְשִׁיךְ הַחַלְבָן דִּבּוּרוֹ כְּאִלּוּ לֹא שָׁמַע מַעֲנֶה, וּדְבָרָיו, כַּנִּרְאֶה, הָיוּ מְכֻוָּנִים לֹא לַמְשָׁרֶתֶת, אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, כִּי נָתַן עֵינָיו בַּחֶדֶר פְּנִימָה – “הַחֶשְׁבּוֹן הַקָּטֹן עוֹלֶה וְעוֹלֶה, וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁ, כִּי יַעֲלֶה הַשָּׁמָיְמָה וְלֹא יֵרֵד אֵלָי. וְזֶה אֵינוֹ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי, דְּעוּ לָכֶם!” – סִיֵּם הַחַלְבָן בְּקוֹל רָם וּבְקָרְצוֹ עַיִן אֶל פֶּתַח הַחֶדֶר פְּנִימָה.

פָּנָיו שֶׁל הַדּוֹבֵר הָיוּ נָאִים יוֹתֵר לְקַצָּב אוֹ לְסוֹחֵר יַיִן, מֵאֲשֶׁר לְמוֹכֵר חָלָב.

קוֹלָהּ שֶׁל הַמְשָׁרֶתֶת הַצְּעִירָה תַּשׁ, אַךְ עַל פִּי נִיד שְׂפָתֶיהָ נִדְמָה לִי, כִּי חָזְרָה עַל הַבְטָחַת אֲדוֹנֶיהָ לִפְרֹעַ בְּקָרוֹב.

“שִׁמְעִי נָא”, קָרָא הַחַלְבָן בְּנָתְנוֹ עֵינָיו בָּהּ וּבְתָפְשׂוֹ בְּסַנְטֵרָהּ, “הֲיֵשׁ לָךְ חֵשֶׁק לִשְׁתּוֹת חָלָב?”

“כֵּן,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה.

“יָפֶה!” קָרָא הַחַלְבָן, “אִם כֵּן, לֹא תְּקַבְּלִי מָחָר אַף טִפָּה אֶחָת. הֲשָׁמַעַתְּ? אַף לֹא טִפָּה אַחַת שֶׁל חָלָב לֹא אֶתֵּן מָחָר.”

נִדְמָה לִי, כִּי הַנַּעֲרָה שָׂמְחָה עַל זֶה שֶׁתְּקַבֵּל מְעַט חָלָב הַיּוֹם. וְהַחַלְבָן, אַחֲרֵי הִבִּיטוֹ אֵלֶיהָ בִּמְנוֹד רֹאשׁ, פָּתַח בְּלִי חֶמְדָה אֶת כַּד הֶחָלָב שֶׁלּוֹ וְיָצַק מִתּוֹכָהּ מְשׂוּרָה לְתוֹךְ הַפַּךְ אֲשֶׁר בִּידֵי הַנַּעֲרָה. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָצָא בִּתְלוּנָה וְהִתְחִיל מַכְרִיז עַל סְחוֹרָתוֹ בָּרְחוֹב.

“הַאִם פֹּה גָּר מַר טְרַדְלֶס?” שָׁאַלְתִּי.

קוֹל טָמִיר מִקְצֵה הַחֶדֶר עָנָה “כֵּן”, וְאַחֲרָיו חָזְרָה הַנַּעֲרָה הַמְשָׁרֶתֶת וְאָמְרָה “כֵּן”.

“הַאִם בְּבֵיתוֹ הוּא?” שָׁאַלְתִּי.

וְשׁוּב נִשְׁמַע הַקּוֹל הַטָּמִיר וְאַחֲרָיו הֵד הַמְשָׁרֶתֶת “הֵן”. נִכְנַסְתִּי אֶל הַבַּיִת וּבְלִוְיַת הַמְשָׁרֶתֶת עָלִיתִי בַּמַּעֲלוֹת; בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי פֶּתַח הַטְּרַקְלִין הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי עַיִן טְמִירָה צוֹפָה אֵלַי. וַדַּאי זוֹ שֶׁל בַּעַל הַקּוֹל הַטָּמִיר.

כַּאֲשֶׁר עָלִיתִי בַּשָּׁלָב הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַמַּעֲלוֹת – הַבַּיִת הָיָה בֶּן קוֹמָה אַחַת וַעֲלִיָּהָ – יָצָא טְרַדְלֶס לִקְרָאתִי. הוּא שָׂמַח לִרְאוֹת פָּנַי וְקִדֵּם אוֹתִי בְּאַהֲבָה רַבָּה וְהוֹלִיכַנִי אֶל חָדְרוֹ הַקָּטֹן. חַלּוֹנוֹתָיו הָיוּ פּוֹנִים אֶל הָרְחוֹב וּמַרְאֵהוּ הָיָה נָאֶה מְאֹד, אַף כִּי כְּלֵי בַּיִת עָמְדוּ שָׁם מְעַט. זֶה הָיָה חַדְרוֹ הַיָּחִיד, כְּפִי שֶׁרָאִיתִי, כִּי בּוֹ עָמְדָה סַפָּה לְמִשְׁכָּב וּלְמוֹשָׁב, וְהַמִּבְרָשׁוֹת הָיוּ מֻנָּחוֹת עַל מַדָּף אֶחָד עִם הַסְּפָרִים. שֻׁלְחָנוֹ הָיָה מְכֻסֶּה גִּלְיוֹנוֹת, הַרְבֵּה מַכְשִׁירִים קְטַנִּים, מַעֲשֵׂה יָדָיו – לְקַשֵּׁט בָּהֶם אֶת אֲרוֹנוֹ, לָשִׁים בָּהֶם אֶת נְעָלָיו, לְהַטְמִין בָּהֶם אֶת כֵּלָיו, – הֵעִידוּ עִי לְפָנַי עוֹמֵד טְרַדְלֶס חֲבֵרִי, זֶה שֶׁהָיָה רָגִיל בְּבֵית־הַסֵּפֶר לַעֲשׂוֹת כְּלוּבִים לָצוּד בָּהֶם זְבוּבִים אוֹ לְנַחֵם אֶת נַפְשׁוֹ אַחֲרֵי מַלְקוֹת בְּצִיּוּרֵי שְׁלָדִים.

בְּפִנָּה אַחַת בַּחֶדֶר עָמַד מַשֶּׁהוּ מְכֻסֶּה יָפֶה בְּבַד לָבָן. קָשֶׁה הָיָה לִי לְנַחֵשׁ וְלָדַעַת מַה גָנוּז שָׁם.

“טְרַדְלֶס”, קָרָאתִי בְּחַבְּקִי שׁוּב אֶת יָדוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי, “מַה יִשְׂמַח לִבִּי לִרְאוֹת פָּנֶיךָ.”

“גַם שִׂמְחָתִי אֲנִי רָבָּה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ, קָפֶּרְפִילְד”, עָנָה, “חָבֵר שֶׁכְּמוֹתָךְ טוֹב לְקַבֵּל בַּבַּיִת וְלֹא בְּמִשְׂרָד.”

“הַאָמְנָם יֵשׁ לְךָ מִשְׂרָד?” שָׁאַלְתִּי.

“כֵּן, יֵשׁ לִי רֶבַע שֶׁל מִשְׂרָד, רֶבַע שֶׁל פְּרוֹזְדּוֹר וְרֶבַע שֶׁל לַבְלָר”, עָנָה טְרַדְלֶס, "שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים וְאָנֹכִי הָרְבִיעִי הִתְאַחֲדוּ וְשָׂכְרוּ לָהֶם מִשְׂרָד – מַעֲשֶׂה בַּעֲלֵי עֲסָקִים – וְגַם הַלַּבְלָר הוּא מִשֻּׁתָּף לְכֻלָּנוּ.

“שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה מַתְקִין עַצְמְךָ לִהְיוֹת עוֹרֵךְ־דִּין?” שָׁאַלְתִּי.

“כֵּן”, עָנָה טְרַדְלֶס בְּשַׁפְשְׁפוֹ יָדָיו זוֹ בְּזוֹ אַט, “אֲנִי מַתְקִין עַצְמִי לִהְיוֹת עוֹרֵךְ־דִּין. לְפִי הָאֱמֶת הִתְחַלְתִּי בְּלִמּוּדִים אֵלּוּ אַחֲרֵי הַפְסָקָה אֲרֻכָּה. אָמְנָם נִרְשַׁמְתִּי זֶה לִפְנֵי זְמַן רַב, אַךְ הַתַּשְׁלוּם שֶׁל מֵאָה לִירוֹת הוּא מָמוֹן רַב!” קָרָא טְרַדְלֶס בִּצְרִיחָה, כְּאִלּוּ עָקְרוּ לוֹ שֵׁן.

“הַיּוֹדֵעַ אַתָּה, טְרַדְלֶס, מַה שֶׁעוֹלֶה עַל לִבִּי בְּשִׁבְתִּי פֹּה וּבְהַבִּיטִי אֵלֶיךָ?” שָׁאַלְתִּי.

“לֹא,” עָנָה.

“מַלְבּוּשְׁךָ הַכָּחֹל שֶׁהָיִיתָ לוֹבֵשׁ.”

“חַי אֱלֹהִים, אֲנִי זוֹכְרוֹ,” קָרָא טְרַדְלֶס בִּצְחוֹק, “זֶה שֶׁהִדֵּק אֶת יָדַי וְרַגְלָי. אֵלַי! אָכֵן, יָמִים טוֹבִים הָיוּ אָז, לֹא כָךְ?”

“אֲנִי חוֹשֵׁב, כִּי בִּידֵי מוֹרֵנוּ הָיָה לַעֲשׂוֹת לָנוּ אֶת הַיָּמִים הָהֵם טוֹבִים יוֹתֵר,” עָנִיתִי.

“אוּלַי כֵּן הוּא,” אָמַר טְרַדְלֶס, “אֲבָל, הָעֲבוֹדָה, שָׂבַעְנוּ רַב נַחַת. הַזּוֹכֵר אַתָּה אֶת הַלֵּילוֹת בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת? אֶת סְעֻדּוֹת הַחֲבֵרִים? אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁהָיִיתָ מְסַפֵּר? הָהּ, הָהּ! הַאִם זוֹכֵר אַתָּה אֶת הַיּוֹם שֶׁהֻכֵּיתִי עַל בִּכְיִי לְגוֹרָלוֹ שֶׁל מַר מֶל? קְרִיקְל הַזָּקֵן! חָשְׁקָה נַפְשִׁי לִרְאוֹת גַּם פָּנָיו עוֹד פָּעַם!”

“הוּא הָיָה אַכְזָרִי לְךָ, טְרַדְלֶס”, קָרָאתִי בְּרֹגֶז, כִּי דְּבָרָיו הָרַכִּים הֶעֱלוּ בְּדִמְיוֹנִי זֵכֶר הַמַּלְקוֹת שֶׁהָיָה סוֹפֵג.

“הֲכֵן הוּא, לְדַעְתֶּךָ?” הֵשִׁיב טְרַדְלֶס, “אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה קְצָת קָשֶׁה. אַךְ הֲלֹא כָּל זֶה עָבַר, זֶה יָמִים רַבִּים. חֵמָה אֵין לִי עָלָיו!”

“כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁדּוֹד הָיָה לְךָ שֶׁגִּדֵּל אוֹתָךְ?” שָׁאַלְתִּי.

“אָמְנָם כֵּן, וְדוֹד זֶה הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ יָמִים מוּעָטִים אַחֲרֵי עָזְבִי אֶת בֵּית־הַסֵּפֶר. הוּא הָיָה סוֹחֵר בְּגָדִים, גָּמַר עֲסָקָיו וְאִמֶּץ אוֹתִי לִהְיוֹת יוֹרְשׁוֹ, אַךְ כַּאֲשֶׁר גָּדַלְתִּי לֹא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינָיו.”

הוּא סִפֵּר לִי אֶת הַדְּבָרִים בְּנַחַת, כְּאִלּוּ נָגְעוּ בְּאִישׁ אַחֵר, וְאָנֹכִי שָׁאַלְתִּי בְּתִמָּהוֹן:

“הָאֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי אֱמֶת?”

“הָהּ, קָפֶּרְפִילְד יַקִּירִי, אֱמֶת מָרָה הִיא”, עָנָה טְרַדְלֶס, “דּוֹדִי לֹא אָהַב אוֹתִי. לְפִי דְּבָרָיו, לֹא מִלֵּאתִי אֶת הַתִּקְווֹת שֶׁתָּלָה בִּי, וּבְכֵן הָלַךְ וְנָשָׂא לוֹ לְאִשָּׁה אֶת סוֹכֶנֶת בֵּיתוֹ.”

"וּמֶה עָשִׂיתָ אַתָּה? שָׁאַלְתִּי.

“לֹא כְּלוּם”, עָנָה טְרַדְלֶס, “יָשַׁבְתִּי בְּבֵיתוֹ וְחִכִּיתִי עַד אֲשֶׁר אֶמְצָא מָקוֹם לְהִתְפַּרְנֵס, וּבֵינָתַיִם חָלָה דוֹדִי אֶת קֵיבָתוֹ – וָמֵת, וְאִשְׁתּוֹ יָצְאָה וְהָיְתָה לְאִישׁ צָעִיר, וְאָנֹכִי יָצָאתִי וְיָדַי עַל רֹאשִׁי.”

“לֹא קִבַּלְתָּ מְאוּמָה מִן הַיְּרֻשָּׁה?”

“פָּטוּר בְּלֹא כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר”, עָנָה טְרַדְלֶס, “נָתֹן נָתְנוּ לִי חֲמִשִּׁים לִירוֹת. אַךְ שׁוּם אוּמָנוּת לֹא לִמְּדוּנִי, וּבְכֵן לֹא יָדַעְתִּי מַה לַעֲשׂוֹת, לְנַפְשִׁי. וְאוּלָם אֱלֹהִים הִזְמִין לִי חָבֵר, בְּנוֹ שֶׁל עוֹרְךָ־דִּין וְעַל יָדוֹ מָצָאתִי עֲבוֹדָה לְהַעְתִּיק כְּתָבֵי בֵּית־דִּין. וְאַתָּה יָדַעְתָּ, קָפֶּרְפִילְד, כִּי עוֹשֶׂה אֲנִי מְלָאכוֹת כְּאֵלֶּה בִּזְרִיזוּת וּבִשְׁקִידָה. כִּי כֵן נוֹלָד בְּלִבִּי הָרַעְיוֹן לִלְמֹד תּוֹרַת הַמִּשְׁפָּטִים. בֵּינָתַיִם הִתְוַדַּעְתִּי לְמוֹכֵר סְפָרִים, הַמּוֹצִיא לְאוֹר סֵפֶר כָּל בּוֹ, וְאַף הוּא נָתַן לִי עֲבוֹדָה. הֲרֵי אֲנִי – אָמַר טְרַדְלֶס בְּעַנְוָה – מֻמְחֶה לְהַעְתִּיק וּלְסַדֵּר דִּבְרֵי אֲחֵרִים, אֲבָל אֵין לִי כִּשְׁרוֹן כָּל שֶׁהוּא לְהַמְצִיא דָבָר מִשֶּׁלִּי. וְכָךְ עָלָה בְּיָדִי בְּחַיֵּי צִמְצוּם לִקְבֹּץ עַל יָד מֵאָה לִירוֹת, וְשֶׁבַח לָאֵל, הִנֵּה הִכְנַסְתִּי אֶת הַתַּשְׁלוּם – אַף כִּי מָמוֹן רַב הוּא! לְפִי שָׁעָה אֲנִי מִתְפַּרְנֵס מֵעֲבוֹדַת הַהַעְתָּקָה, אַךְ אֲנִי מְקַוֶּה, כִּי בְּקָרוֹב אֶמְצָא לִי עֲבוֹדָה בְּעִתּוֹן, וְאָז יְהִי אָשְׁרִי מָלֵא. וְעוֹד רָז אֶחָד אֲגַלֶּה לְךָ, קָפֶּרְפִילְד, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לִבִּי מָלֵא שִׂמְחָה לְמַרְאֵה פָּנֶיךָ הַטּוֹבִים וְהַנּוֹחִים וְלֹא אוּכַל לְכַסּוֹת מִמְּךָ דָּבָר. דַע לְךָ, כִּי מְאֹרָשׂ אָנִי.”

“מְאֹרָשׂ?! (‘הָהּ, דּוֹרָה!’ הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי).”

“הִיא בַּת כֹּהֵן,” הוֹסִיף טְרַדְלֶס, “וְלָהּ תֵּשַׁע אֲחָיוֹת. כֵּן. נַעֲרָה חֲבִיבָה הִיא, גְדוֹלָה קְצָת בְּשָׁנִים מִמֶּנִּי, אַךְ נַעֲרָהּ יְקָרָה. אָמְנָם יֶאֶרְכוּ הַיָּמִים עַד חֲתֻנָּתֵנוּ, אַךְ הַסִּסְמָא שֶׁלָּנוּ: “חַכֵּה וְקַוֵּה!” אוֹמְרִים אָנוּ תָּמִיד: “חַכֵּה וְקַוֵּה”. דִּבּוּר זֶה שָׁגוּר בְּפִינוּ. וְהִיא, אֲרוּסָתִי, נְכוֹנָה לְחַכּוֹת לִי שִׁשִּׁים שָׁנָה – וְעוֹד יוֹתֵר.”

טְרַדְלֶס קָם מֵעַל כִּסְּאוֹ, וּמִתּוֹךְ חִיּוּךְ נִצָּחוֹן שָׂם יָדוֹ עַל הַבַּד הַלָּבָן שֶׁרָאִיתִי בְּחַדְרוֹ.

“אַל נָא יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ”, קָרָא אֵלַי, “כִּי לֹא עָשִׂינוּ שׁוּם הַתְחָלָה לְמֶשֶׁק. לֹא, לֹא, יֵשׁ לָנוּ הַתְחָלָה. הִנֵּה – וְהוּא סִלֵּק אֶת הַבַּד בִּזְהִירוּת וּבְגָאוֹן – שְׁנֵי כְּלֵי בַּיִת לְהַתְחָלָה. אֶת הֶעָצִיץ הַזֶּה עִם הַכֵּן קָנְתָה הִיא. עָתִיד הוּא לַעֲמֹד עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן בַּטְּרַקְלִין, עִם שָׁתִיל בְּתוֹכוֹ – וְזֶה יְהִי יָפֶה! וְאֶת הַשֻּׁלְחָן הַקָּטֹן וְהֶעָגֹל עִם לוּחַ הַשַּׁיִשׁ עַל גַּבּוֹ קָנִיתִי אָנֹכִי. יֵשׁ צֹרֶךְ לִפְעָמִים לְהַנִּיחַ סֵפֶר, אוֹ מִי שֶׁהוּא בָּא לְבֵיתְךָ וְאַתָּה רוֹצֶה לְהַעֲמִיד כּוֹס טֶה – וַהֲרֵי לְךָ מָקוֹם נָאֶה.”

שִׁבַּחְתִּי אֶת שְׁנֵי הַכֵּלִים וּטְרַדְלֶס כִּסָּה אוֹתָם בְּבַד מִתּוֹךְ זְהִירוּת וְאַחַר אָמַר:

“אָמְנָם מְעַט הוּא מִכְּלֵי הַבַּיִת, אֲבָל מַשֶּׁהוּ יֵשׁ. עוֹד יֵשׁ צֹרֶךְ לִרְכֹּשׁ מַפּוֹת וּמִטּוֹת וּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁל עֵץ וְשֶׁל בַּרְזֶל, אֲבָל – חַכֵּה וְקַוֵּה! הָעִקָּר הוּא, כִּי נַעֲרָה מְצֻיָּנָה הִיא.”

“אָנִי מַאֲמִין”, אָמַרְתִּי.

“לְפִי שָׁעָה”, קָרָא טְרַדְלֶס בְּשׁוּבוֹ אֶל כִּסְּאוֹ, אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט. אֵינִי מַכְנִיס הַרְבֵּה וְאֵינִי מוֹצִיא הַרְבֵּה. בִּכְלָל אֲנִי סוֹעֵד עַל שֻׁלְחָן בַּעֲלֵי הַבַּיִת לְמַטָּה, אֲנָשִׁים יְשָׁרִים וְטוֹבִים, גַם הָאָדוֹן גַּם הַגְּבֶרֶת מִיקוֹבֶר רָאוּ הַרְבֵּה בַּחַיִּים וְחֶבְרָתָם נְעִימָה מְאֹד."

“טְרַדְלֶס חֲבִיבִי!” קָרָאתִי בְּחִפָּזוֹן, “מָה אַתָּה סָח.”

טְרַדְלֶס הִבִּיט אֵלַי בְּתִמָּהוֹן וְלֹא הֵבִין מֶה אֲנִי סָח.

“הָאָדוֹן וְהַגְּבֶרֶת מִיקוֹבֶר!” חָזַרְתִּי, “הֲלֹא הֵם יְדִידַי וּמְיֻדָּעַי!”

נִשְׁמְעָה דְפִיקָה כְּפוּלָה בַּדֶּלֶת, זוֹ הַדְּפִיקָה הַזְּכוּרָה לִי יָפֶה מִימֵי שִׁבְתִּי בְּבֵית מִיקוֹבֶר, וְכָל סָפֵק גָּז מִלִּבִּי, כִּי אֵלֶּה הֵם מוֹדָעַי הַיְּשָׁנִים. בִּקַּשְׁתִּי אֶת טְרַדְלֶס לְהַזְמִין אֶת בַּעַל דִּירָתוֹ. טְרַדְלֶס קָרָא לוֹ מֵעַל הַמַּעֲקֶה, וּמַר מִיקוֹבֶר – שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה מְאוּמָה: אוֹתָם הַבְּגָדִים הַצָּרִים, אוֹתוֹ הַמַּקֵּל, הַצַּוָּארוֹן, הַמִּשְׁקָפַיִם, הַכָּל כְּשֶׁהָיָה – נִכְנַס מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת וּזְהִירוּת שֶׁל צָעִיר.

“אֲבַקֵּשׁ סְלִיחָתְךָ מַר טְרַדְלֶס”, קָרָא מַר מִיקוֹבֶר בְּקוֹלוֹ הַיָּדוּעַ לִי, בְּהַפְסִיקוֹ נִגּוּן בְּלַחַשׁ, “לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי הַבַּיִת בָּא בְּצֵל קוֹרָתֶךָ.”

מַר מִיקוֹבֶר הִשְׁתַּחֲוָה אֵלַי וְהֵרִים אֶת צַוְּארוֹן כֻּתָּנְתּוֹ.

“הַשָּׁלוֹם לְךָ, מַר מִיקוֹבֶר?” קָרָאתִי.

“אֲדוֹנִי”, עָנָה הָאִישׁ, “חֵן חֵן לְךָ, אָנִי בְּקַו הַבְּרִיאוּת.”

“וְהַגְּבֶרֶת מִיקוֹבֶר?” הוֹסַפְתִּי לִשְׁאֹל.

“אֲדוֹנִי, גַם הִיא, שֶׁבַח לָאֵל, בְּקַו הַבְּרִיאוּת.”

“וְהַיְּלָדִים?”

“אֲדוֹנִי”, עָנָה מַר מִיקוֹבֶר, “יִשְׂמַח לִבִּי לְהַגִּיד לְךָ, כִּי גַם הֵם חוֹסִים בְּצֵל הַשָּׁלוֹם.”

כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא הִכִּירַנִי מַר מִיקוֹבֶר, אַף כִּי עָמַד פָּנִים אֶל פָּנִים לְמוּלִי. אַךְ אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה אֶת חִיּוּכִי וְהִתְבּוֹנֵן אֶל תָּוֵי פָּנַי, נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו וְקָרָא:

“אֵלִי בַּשָּׁמַיִם, מַר טְרַדְלֶס! לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי מוֹדַע אַתָּה לִידִיד נְעוּרַי, לַחֲבֵרִי בַּיָּמִים עָבָרוּ! יַקִּירָתִי!” קָרָא מֵעַל הַמַּעֲקֶה אֶל מָרַת מִיקוֹבֶר, “בְּחַדְרוֹ שֶׁל מַר טְרַדְלֶס יוֹשֵׁב אִישׁ שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה לְהִתְוַדַּע אֵלַיִךְ תַּמָּתִי.”

מַר מִיקוֹבֶר נִכְנַס שׁוּב הַחַדְרָה וְחִבֵּק עוֹד פַּעַם אֶת יָדִי.

"וּמַה שְׁלוֹם יְדִידֵנוּ הַדָּקְטוֹר וְכָל חוּג יְדִידֵינוּ בְּקֶנְטֶרְבּוּרִי?

“שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְכֻלָּם”, עָנִיתִי.

“יִשְׂמַח לִבִּי לִשְׁמֹעַ זֹאת”, קָרָא מִיקוֹבֶר. וְאַחֲרֵי כֵן הוֹסִיף: “הִנֵּה מָצָאתָ אוֹתָנוּ קָפֶּרְפִילְד, בְּתוֹךְ בַּיִת דַּל, וְאוּלָם הֵן יוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי חַיַּי עָלָה בְּיָדִי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַתְּלָאָה וּלְנַצֵּחַ אֶת הַמִּכְשׁוֹלִים אֲשֶׁר עָמְדוּ עַל דַּרְכִּי. וְאַף גַּם זֶה לֹא נִכְחַד מִמְּךָ, כִּי הָיוּ תְּקוּפוֹת בְּחַיַּי, אֲשֶׁר נִדְרַשׁ מִמֶּנִּי לְהֵחָבֵא כִּמְעַט קָט, עַד אֲשֶׁר יַעֲלֶה שׁוּב הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר; הַשָּׁעָה הַזֹּאת הִיא שְׁעַת מַשְׁבֵּר בְּחַיֵּי הָאָדָם. גַּם עַתָּה נִרְתַּעְתִּי רֶגַע לְאָחוֹר, לְמַעַן אֲשֶׁר אוּכַל לִקְפֹּץ קְפִיצָה גְדוֹלָה לְפָנִים.”

אוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסָה מָרַת מִיקוֹבֶר, פָּנֶיהָ מְגֹאָלִים יוֹתֵר מִשֶּׁהָיוּ, וְאוּלַי נִדְמָה לִי עַתָּה כָּךְ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻרְגַּלְתִּי לִרְאוֹת פָּנִים כָּאֵלֶּה, וְאוּלָם עַל יָדֶיהָ הָיוּ כְּסָיוֹת חוּמוֹת.

“רַעְיָתִי הַיְּקָרָה”, קָרָא מַר מִיקוֹבֶר בְּהוֹלִיכוֹ אוֹתָהּ אֵלַי, “הִנֵּה אָדוֹן אֶחָד וּשְׁמוֹ קָפֶּרְפִילְד, הָרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ אֶת יְדִידוּתוֹ עִמָּךְ.”

מוּטָב הָיָה אִלּוּ הִשְׂכִּיל הַבַּעַל לְסַפֵּר לְאִשְׁתּוֹ לְאַט, כִּי בִּהְיוֹת הַגְּבֶרֶת מִיקוֹבֶר רְפַת־אוֹנִים וּבְשָׁמְעָהּ פִּתְאֹם דְּבַר שִׂמְחָה תָּקְפוּ עָלֶיהָ רִגְשׁוֹתֶיהָ וּקְרוֹבָה הָיְתָה לְהִתְעַלֵּף, עַד אֲשֶׁר חָרַד מַר מִיקוֹבֶר לְהָבִיא לָהּ מַיִם לְהַרְטִיב אֶת מִצְחָהּ. עַד מְהֵרָה שָׁב אֵלֶיהָ רוּחָהּ וְהִיא הִבִּיעָה אֶת שִׂמְחָתָהּ הָרַבָּה לִרְאוֹת אֶת פָּנָי. כַּחֲצִי שָׁעָה בִּלִּינוּ בְּשִׂיחָה, שָׁאַלְתִּי עַל הַיְלָדִים, וְהַאֵם סִפְּרָה לִי, כִּי גָדְלוּ וְהָיוּ לַעֲנָקִים מַמָּשׁ.

מַר מִיקוֹבֶר הֶעְתִּיר עָלַי לִסְעֹד עִמָּהֶם. וְאָמְנָם לֹא הָיִיתִי מְסָרֵב, אַךְ בְּעֵינֵי מָרַת מִיקוֹבֶר רָאִיתִי דְאָגָה פֶּן לֹא יַסְפִּיק הַבָּשָׂר שֶׁהֵכִינָה לַסְּעֻדָּה, וְעַל כֵּן אָמַרְתִּי, כִּי מֻזְמָן אֲנִי בְּמָקוֹם אַחֵר. הִתְבּוֹנַנְתִּי כִּי צָהֲלוּ פָּנֶיהָ שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר וְלָכֵן עָמַדְתִּי עַל סֵרוּבִי.

וְאוּלָם אָנֹכִי בִּקַּשְׁתִּי אֶת טְרַדְלֶס וְאֶת בֵּית מִיקוֹבֶר לִקְבֹּעַ יוֹם, אֲשֶׁר יָבוֹאוּ כֻּלָּם אֶל בֵּיתִי לִסְעֹד עִמִּי. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִקְבַּע הַיּוֹם, נִפְרַדְתִּי מֵהֶם וְיָצָאתִי.

מַר מִיקוֹבֶר אָמַר, כִּי יֵשׁ עִם לִבּוֹ לְהַרָאוֹת לִי דֶרֶךְ קְרוֹבָה יוֹתֵר, וּבְנִמּוּק זֶה הִשְׁתַּמֵּשׁ לָצֵאת עִמִּי וּלְדַבֵּר אֵלַי מִלִּים אֲחָדוֹת שֶׁלֹּא בִּפְנֵי אֲחֵרִים.

“קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי”, קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, "הֲלֹא לְמוֹתָר לְהַגִּיד לְךָ, כִּי הַזֹּהַר הַקּוֹרֵן מִפְּנֵי יְדִידֵנוּ טְרַדְלֶס הוּא הָאוֹר הַמֵּאִיר בְּחֶשְׁכַּת חַיֵּינוּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה. הֲלֹא תָּבִין, כִּי הַכּוֹבֶסֶת הַדָּרָה מֵעֵבֶר מִזֶּה וְהַשּׁוֹטֵר הַדָּר מֵעֵבֶר מִזֶּה אֵינָם רֵעִים לִי וְלַגְּבֶרֶת מִיקוֹבֶר. בַּזְּמַן הַזֶּה, יְדִידִי, אֲנִי עוֹסֵק בִּסְחַר הַדָּגָן. הָעֵסֶק הַזֶּה אֵינוֹ מַעֲשִׁיר אֶת בְּעָלָיו, בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: אֵינוֹ מַכְנִיס הַרְבֵּה, וְאֲשֶׁר לָכֵן אֲנִי נָתוּן כָּעֵת בִּמְצוּקָה הַבָּאָה מִתּוֹךְ חֹסֶר כָּסֶף. וְאוּלָם יִשְׂמַח לִבִּי לְבַשֶּׂרְךָ, כִּי הַתִּקְוָה מְשַׂחֶקֶת לְפָנַי לִמְצֹא תַּחְבּוּלָה (אַף כִּי אֵין לִי עוֹד רְשׁוּת לְגַלּוֹת מָה הִיא) לְהוֹצִיא לַמֶּרְחָב אוֹתִי וְאֶת בֵּיתִי וְאֶת יְדִידֵנוּ טְרַדְלֶס, אֲשֶׁר נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ. וְאַף אֶת זֶה אֲגַלֶּה לְךָ, כִּי הַגְּבֶרֶת מִיקוֹבֶר עוֹמֶדֶת בְּקָרוֹב לְהוֹסִיף עֵרָבוֹן עַל אַהֲבָתֵנוּ – בִּקְצָרָה, לְהַרְבּוֹת זַרְעֵנוּ. אָמְנָם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁל מָרַת מִיקוֹבֶר הִבִּיעוּ אֶת רֻגְזָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אַךְ אָנֹכִי הֲשִׁיבוֹתִי אֲמָרַי לָהֶם, כִּי אֵין זֶה עֶסְקָם וַאֲנִי דּוֹחֶה בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ אֶת דִּבְרֵיהֶם.

אַחֲרֵי שִׂיחָה זוֹ לָחַץ מַר מִיקוֹבֶר אֶת יָדִי וְנִפְרַד מֵעָלַי בְּשָׁלוֹם.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה: נַפְתּוּלֵי מַר מִיקוֹבֶר    🔗

לַיּוֹם הַמְיֻעָד בָּאוּ אֶל בֵּיתִי שְׁלשֶׁת קְרוּאַי, מַר מִיקוֹבֶר, מָרַת מִיקוֹבֶר וּטְרַדְלֶס. דִּירָתִי מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָּם, וְאַף כִּי הַסְּעֻדָּה שֶׁהֵכִינָה לָנוּ מָרַת קְרוּף לֹא עָלְתָה יָפֶה, הִנֵּה בְּעֶזְרַת מַר מִיקוֹבֶר, הַמֻּמְחֶה לְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, מָצָאנוּ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר קִלְקְלָה בַּעֲלַת דִּירָתִי, וְאָנוּ יָשַׁבְנוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

וּבְעוֹדֶנּוּ מִתְעַנְּגִים עַל הַמִּשְׁתֶּה, וְהִנֵּה נִרְאָה בַּחֶדֶר אִישׁ זָר, עוֹמֵד וּמִגְבַּעְתּוֹ בְּיָדוֹ, וְהָאִישׁ הַזֶּה הוּא לִיטִימֶר.

“מָה אֵרַע?” שָׁאָלְתִּי.

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, כִּי בָּאתִי פִּתְאֹם. הַאֵין אֲדוֹנִי פֹּה?”

“לֹא.”

“הַאִם לֹא רָאִיתָ אוֹתוֹ, אֲדוֹנִי?”

“לֹא. הַאֻמְנָם לֹא בָּאתָ מֵעִמּוֹ?”

“לֹא.”

“הַאִם אָמַר לְךָ כִּי תִּמְצָאֵהוּ פֹּה?”

“אָמְנָם לֹא כֵן, אַךְ אִם אֵינֶנּוּ פֹּה הַיּוֹם, סוֹבֵרְנִי כִּי יָבוֹא מָחָר.”

כַּאֲשֶׁר רָאָה לִיטִימֶר, כִּי אָנוּ מְטַפְּלִים בִּסְעֻדָּה, עָמַד וְהִגִּישׁ לְפָנֵינוּ אֶת הַמַּאֲכָלִים, אַךְ הוּא עַצְמוֹ סֵרַב לֶאֱכֹל עִמָּנוּ.

“הַאִם סְטִירְפוֹרְתְּ בָּא מֵאָכְּסְפוֹרְד?” שָׁאַלְתִּי אֶת הַמְשָׁרֵת.

“סוֹבֵר אֲנִי, כִּי יָבוֹא מָחָר, טָעִיתִי בְּחָשְׁבִי כִּי יָבוֹא הַיּוֹם,” עָנָה לִיטִימֶר שֶׁלֹּא מִמִּין הַשְּׁאֵלָה.

“אִם תִּרְאֶה אוֹתוֹ רִאשׁוֹן…” אָמָרְתִּי.

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, אֵינִי חוֹשֵׁב, כִּי אָנֹכִי אֶרְאֶה אוֹתוֹ רִאשׁוֹן.”

“אֲבָל אִם תִּרְאֵהוּ,” אָמַרְתִּי, “אָנָּא אֱמֹר לוֹ, כִּי צַר לִי עַל אֲשֶׁר לֹא הָיָה עִמָּנוּ הַיּוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁחֲבֵר בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ יָשַׁב פֹּה.”

הַמְּשָׁרֵת הִשְׁתַּחֲוָה לְעֻמַּת טְרַדְלֶס, וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָגֶשֶׁת אֶל הַדֶּלֶת, שְׁאִלְתִּיו:

“הֲיָשַׁבְתָּ יָמִים רַבִּים בְּיַרְמוּת?”

“לֹא, אֲדוֹנִי.”

“וְאַתָּה רָאִיתָ אֶת הַסִּירָה מְתֻקָּנָה?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי, הֲלֹא לְשֵׁם כָּךְ יָשַׁבְתִּי שָׁם.”

הוּא נִפְרַד מֵעִמָּנוּ וּרְוָחָה הָיְתָה לָנוּ. קְרוּאַי הִתְעוֹדְדוּ, הִתְעוֹרְרוּ, וְאָנוּ הִמְשַׁכְנוּ אֶת הַמִּשְׁתֶּה בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב טוֹב.

וּכְטוֹב לֵב הַמְסֻבִּים בַּיַּיִן פָּתְחָה מָרַת מִיקוֹבֶר וְאָמְרָה:

“אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ, מַר קָפֶּרְפִילְד, – כִּי גַם מַר טְרַדְלֶס בֶּן-בַּיִת הוּא לָנוּ, – חָשְׁקָה נַפְשִׁי לִשְׁמֹעַ דַּעְתְּכֶם עַל עֲתִידוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר. אָמַרְתִּי וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לְמַר מִיקוֹבֶר, כִּי עֵסֶק הַדָּגָן לֹא לוֹ הוּא, לֹא לְכָךְ נוֹצָר.”

כֻּלָּנוּ הִסְכַּמְנוּ לִדְבָרֶיהָ, וּמָרַת מִיקוֹבֶר, מִתּוֹךְ גַּאֲוָה עַל בִּינָתָהּ הַיְתֵרָה וְעַל רֹב חָכְמָתָהּ, הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

“וּבְכֵן, אִם לֹא דָגָן, מַה נָאֶה לוֹ? שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: עֵסֶק פֶּחָם? טְעִיתֶם. כְּבָר הוֹרָה לָנוּ הַנִּסָּיוֹן, כִּי לֹא בְּדֶרֶךְ זוֹ יַצְלִיחַ.”

מַר מִיקוֹבֶר, שֶׁיָּשַׁב עַל כִּסְּאוֹ וְיָדָיו בְּכִיסָיו, הֵצִיץ אֵלֵינוּ, נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ, כְּאוֹמֵר: הַדְּבָרִים בְּרוּרִים.

“עִסְקֵי הַדָּגָן וְהַפֶּחָם,” הִמְשִׁיכָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “שְׁנֵיהֶם לֹא טוֹבִים. וּבְהִתְבּוֹנְנִי אֶל הָעוֹלָם. אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת נַפְשִׁי: מַה הַדָּבָר הַמַּתְאִים לְנַפְשׁוֹ הַמְיֻחָדָה שֶׁל אִישׁ כְּמַר מִיקוֹבֶר?”

מִתּוֹךְ נְהִימָה קַלָּה הִבַּעְנוּ אֲנִי וּטְרַדְלֶס אֶת הַסְכָּמָתֵנוּ לִתְהִלַּת מַר מִיקוֹבֶר.

“לֹא אֲכַסֶּה מִמְּךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “כִּי יָמִים רַבִּים חָשַׁבְתִּי אֶת עֵסֶק הַשֵּׁכָר יָאֶה לְמַר מִיקוֹבֶר. הָעֵסֶק הַזֶּה הוּא גָּדוֹל וְיָאֶה לְאָדָם גָּדוֹל. וְהָרְוָחִים, אָמְרוּ לִי, עֲצוּמִים מְאֹד! אַךְ מַה תּוֹעֶלֶת בָּרַעְיוֹן הַזֶּה, אִם בַּעֲלֵי בָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת לְשֵׁכָר לֹא הוֹאִילוּ גַם לְהָשִׁיב עַל מִכְתָּבָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר הִצִּיעַ לָהֶם אֶת שֵׁרוּתוֹ? וַאֲנִי מַאֲמִינָה, כִּי נִמּוּסָיו…”

הְמְ… יַקִּירָתִי," הִפְסִיק אוֹתָהּ מַר מִיקוֹבֶר.

“חֲבִיבִי,” קָרְאָה מָרַת מִיקוֹבֶר בְּשִׂימָהּ יָדָהּ עַל יָדוֹ, “דֹּם! אוֹמֶרֶת אֲנִי, מַר קָפֶּרְפִילְד, כִּי נִמּוּסָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר מַכְשִׁירִים אוֹתוֹ לְעִסְקֵי בַּנְק. אִלּוּ לְמָשָׁל, הָיָה לִי עֵסֶק עִם בַּנְק הָיוּ הַנִּמּוּסִים שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר כְּבָא-כֹּחַ הַבַּנְק מַגְבִּירִים בְּלִבִּי אֶת הָאֵמוּן לַבַּנְק הַזֶּה. אַךְ מַה תּוֹעֶלֶת בָּרַעְיוֹן זֶה, אִם בַּעֲלֵי הַבַּנְקִים אֵינָם מְבִינִים מַה טוֹב לָהֶם וְדוֹחִים אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר אוֹ מְשִׁיבִים עַל הַצָּעוֹתָיו בְּחֻצְפָּה? וְאִם תֹּאמַר, נְיַסֵּד לָנוּ בֵּית בַּנְק חָדָשׁ? אָמְנָם יְכֹלִים הָיוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי הָעֲשִׁירִים לְהַפְקִיד כַּסְפָם בִּידֵי מַר מִיקוֹבֶר, אֲבָל מַה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת, אִם הֵם אֵינָם רוֹצִים בְּכָךְ? וּבְכֵן חָזְרָה הַשְּׁאֵלָה לִמְקוֹמָהּ: מַה נַעֲשֶׂה?”

נִעֲנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי לְאוֹת הַסְכָּמָה וּטְרַדְלֶס אַף הוּא עָשָׂה כָּמוֹנִי.

“הַיּוֹצֵא לָנוּ מִדְּבָרֵינוּ,” הִמְשִׁיכָה מָרַת מִיקוֹבֶר. “כִּי מְחֻיָּבִים אָנוּ לִחְיוֹת. לֹא כֵן!”

עָנִיתִי: “וַדַּאי,” אַף טְרַדְלֶס עָנָה אַחֲרַי “וַדַּאי,” וְאָנֹכִי הוֹסַפְתִּי בְּחָכְמָה, כִּי אָדָם מְחֻיָּב אוֹ לִחְיוֹת אוֹ לָמוּת.

“הוּא אֲשֶׁר אָמָרְתִּי.” פָּתְחָה שׁוּב מָרַת מִיקוֹבֶר, “אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּאֵין פַּרְנָסָה קְבוּעָה. וְכַמָּה פְּעָמִים דִּבַּרְתִּי אֶל מַר מִיקוֹבֶר, כִּי אֵין לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יַעֲלֶה מֵאֵלָיו גַּלְגַּל הַחוֹזֵר, אֶלָּא יֵשׁ לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ בְּיָדֵנוּ.”

שְׁנֵינוּ, אֲנִי וּטְרַדְלֶס, מָחָאנוּ כַּף לִדְבָרֶיהָ.

“וּבְכֵן, שִׁמְעוּ נָא אֶת עֲצָתִי. הִנֵּה אִישׁ כְּמַר מִיקוֹבֶר בַּעַל כִּשְׁרוֹנוֹת רַבִּים וְשׁוֹנִים, – הָיִיתִי אוֹמֶרֶת: גָּאוֹן, לוּלֵא חָשַׁשְׁתִּי…”

שְׁנֵינוּ קָרָאנוּ: “הֵן, הֵן.”

“וְהִנֵּה מַר מִיקוֹבֶר זֶה שָׁרוּי בְּלִי מִשְׂרָה וּבְלִי פַּרְנְסָה. מִי הָאַחֲרַאי לְכָךְ? בְּמִי הָאָשָׁם? בָּרוּר, כִּי הָעוֹלָם אָשֵׁם. וְעַל כֵן אֲנִי רוֹצֶה לְפַרְסֵם אֶת מַעֲשֶׂה הָעָוֶל הַזֶּה בָּעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁהָעוֹלָם יְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת. עַל מַר מִיקוֹבֶר הַחוֹבָה לָצֵאת לִפְנֵי הָעוֹלָם וְלִקְרֹא בְּקוֹל רָם: הָבוּ לִי אִישׁ לְהִתְעָרֵב עִמּוֹ וְנִרְאֶה מִי יִגְבַּר.”

נָטַלְתִּי רְשׁוּת לְעַצְמִי לִשְׁאֹל אֶת מָרַת מִיקוֹבֶר, אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יֵעָשֶׂה הַדָּבָר.

“עַל יְדֵי מוֹדָעוֹת בָּעִתּוֹנִים,” עָנְתָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “לְפִי דַעְתִּי, חוֹבָה מֻטֶּלֶת עַל מַר מִיקוֹבֶר לְטוֹבָתוֹ, לְטוֹבַת בְּנֵי בֵּיתוֹ וְגַם לְטוֹבַת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בּוֹ, לְפַרְסֵם טִיבוֹ בָּעִתּוֹנִים, לְתָאֵר אֶת צוּרָתוֹ, אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו, אֶת יִתְרוֹנוֹתָיו, וּלְהוֹסִיף: תְּנוּ לִי מִשְׂרָהּ… כְּתָבְתִּי…”

מַר מִיקוֹבֶר לָחַשׁ וְאָמַר לִי:

“זוֹ הִיא הַתַּחְבּוּלָה לָצֵאת לַמֶּרְחָב, שֶׁרָמַזְתִּי עָלֶיהָ בִּשְׁעַת פְּגִישָׁתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.”

הַעִירוֹתִי מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק, כִּי מוֹדָעוֹת בָּעִתּוֹנִים עוֹלוֹת בְּיֹקֶר, אַךְ מָרַת מִיקוֹבֶר הֵשִׁיבָה, כִּי בִּשְׁבִיל עִנְיָן חָשׁוּב וּבָטוּחַ זֶה כַּדַאי לִלְווֹת כֶּסֶף בִּשְׁטָר, וְכָל בַּנְק יְנַכֶּה אֶת הַשְּׁטָר, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁטָר הֲלֹא בָּטוּחַ מֵאֵין כָּמֹהוּ.

הַגְּבֶרֶת מִיקוֹבֶר סִיְּמָה אֶת נְאוּמָהּ:

"לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי הִגִּיעָה שַׁעְתּוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר לַעֲלוֹת, וְזוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ. אָמְנָם רַק אִשָּׁה אֲנִי וּבְשַׁאֲלוֹת הַכֶּסֶף רוֹאִים אֶת הַגְּבָרִים לְמֻמְחִים בְּיוֹתֵר, אַךְ זוֹכֶרֶת אֲנִי, כִּי בִּנְעוּרַי בֵּית הוֹרֵי הָיָה אַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אוֹמֵר עָלָי: “עֶמַהּ הִיא חַלָּשָׁה בְּגוּפָהּ אַךְ כַּבִּירָה בְּרוּחָהּ.”

גָּמְרָה דְּבָרֶיהָ וְיָצְאָה אֶל חֲדַר הַמִּטּוֹת. מִתּוֹךְ רִגְשׁוֹת כָּבוֹד לָאִשָּׁה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, אֵשֶׁת חַיִל, סִפַּרְתִּי בְּשִׁבְחָהּ בְּאָזְנֵי בַּעֲלָהּ, וּטְרַדְלֶס אַף הוּא עָשָׂה כָּמוֹנִי. מַר מִיקוֹבֶר הִתְלַהֵב וְדִבֵּר גְּבוֹהָה בְּשָׂפָה נִמְלָצָה עַל הַחַיִּים וְעַל הָאָדָם, פִּזֵּר תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לִטְרַדְלֶס וְלָזוֹ אֲשֶׁר לָקְחָה אֶת לִבּוֹ.

בִּשְׁעַת דִּיצָה זוֹ גִלִּיתִי אַף אֲנִי אֶת סוֹדִי, כִּי לִבִּי הָלַךְ שֶׁבִי אַחֲרֵי נַעֲרָה וּשְׁמָהּ ד. מַר מִיקוֹבֶר לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה וְקָרָא לְמָרַת מִיקוֹבֶר, שֶׁתָּבוֹא לִשְׁמֹעַ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

בְּעֶשֶׂר אוֹ בְּאַחַת-עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת עָזְבוּ הַקְּרוּאִים אֶת בֵּיתִי. מָצָאתִי רֶגַע כֹּשֶׁר לְהַטּוֹת אֶת טְרַדְלֶס הַצִּדָּה וְלִלְחֹשׁ לוֹ:

“מַר מִיקוֹבֶר אִישׁ טוֹב הוּא וְאֵין כַּוָּנָתִי לְהָרַע לוֹ, אַךְ אִלּוּ הָיִיתִי בִּמְקוֹמְךָ, לֹא הָיִיתִי מַלְוֶה לוֹ מְאוּמָה.”

“קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי,” עָנָה טְרַדְלֶס בְּחִיּוּךְ, “אֵין לִי מְאוּמָה לְהַלְווֹת לוֹ.”

“אֲבָל שֵׁם יֵשׁ לְךָ,” אָמַרְתִּי.

“הָהּ! הֲגַם זֶה אֶפְשָׁר לְהַלְווֹת?” שָׁאַל טְרַדְלֶס בְּשָׁקְעוֹ בְּמַחֲשָׁבָה.

“וַדַּאי.”

“אָכֵן,” קָרָא טְרַדְלֶס, "חֵן חֵן לְךָ, אַךְ חוֹשֵׁשְׁנִי, כִּי אַזְהָרָתְךָ אֵחֲרָה לָבוֹא.

“אֲקַוֶּה כִּי לֹא יְאֻנֶּה לְךָ כָּל רָע עַל יָדוֹ,” אָמַרְתִּי.

“וְלִי אֵין תִּקְוָה זוֹ,” קָרָא טְרַדְלֶס.

שַׁבְתִּי אֶל חַדְרִי, יָשַׁבְתִּי לְיַד הָאָח וְשָׁקַעְתִּי בְּהַרְהוֹרִים עַל מִיקוֹבֶר וִידִידוּתֵנוּ, וְהִנֵּה שָׁמְעוּ אָזְנַי קוֹל צְעָדִים בַּמַּעֲלוֹת. תְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי, כִּי טְרַדְלֶס שָׁב לְבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁאָבַד לָהּ לְמָרַת מִיקוֹבֶר, אַךְ כְּכֹל אֲשֶׁר קָרְבוּ הַצְּעָדִים הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי לִבִּי דּוֹפֵק בְּחָזְקָה וְהַדָּם עוֹלֶה בְּפָנָי: אֵלֶּה הָיוּ צַעֲדֵי סְטִירְפוֹרְתְּ.

דִּבְרֵי אַגְנֶס הָיוּ תָּמִיד יְקָרִים בְּעֵינַי וּמֵעוֹלָם לֹא עָזְבָה אֶת מִקְדַּשׁ מַחְשְׁבוֹתַי, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה מְקוֹמָהּ מִימֵי יַלְדוּתִי. אַךְ כַּאֲשֶׁר נִכְנַס חֲבֵרִי וְעָמַד לְפָנַי וְיָדוֹ שְׁלוּחָה אֵלַי, הָפַךְ הַצֵּל אֲשֶׁר נָפַל עָלָיו לְאוֹר וְלִבִּי נִמְלָא מְבוּכָה וּבוּשָׁה עַל אֲשֶׁר חָשַׁדְתִּי בָּאִישׁ הַזֶּה שֶׁכָּכָה אֲהַבְתִּיו. לֹא עַל אַגְנֶס הִתְרַעַמְתִּי, עַל מַלְאָךְ טוֹב זֶה שֶׁל חַיַּי, כִּי אִם אֶת עַצְמִי הוֹכַחְתִּי עַל אֲשֶׁר פָּגַעְתִּי בִּכְבוֹדוֹ בְּמַחֲשָׁבָה.

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַרְגָּנִית, הַשַּׁתְקָן!” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ בְּנַעַנְעוֹ בְּחִבָּה אֶת יָדִי, “וּמַה זֶה? שׁוּב מִשְׁתֶּה בְּבֵיתְךָ, הוֹלֵל?!” וְעֵינוֹ הַבְּהִירָה תָּרָה בַּחֶדֶר מִסָּבִיב, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב עַל הַסַּפָּה מִמּוּלִי וְנִעֵר אֶת הָאֵשׁ אֲשֶׁר בָּאָח.

“הִפְתַּעְתַּנִי,” קָרָאתִי בְּהַחֲזִירִי לוֹ שָׁלוֹם, “עַד כִּי נֶעֶתְּקוּ מִלִּים מִפִּי.”

סִפַּרְתִּי לוֹ עַל הַקְּרוּאִים שֶׁסָּעֲדוּ בְּבֵיתִי, תֵּאַרְתִּי לְפָנָיו אֶת פַּרְצוּפוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר, וְהוּא צָחַק וְאָמַר, כִּי רָאוּי לְהִתְוַדַּע אֶל אָדָם כָּזֶה. אַף אָמַרְתִּי לוֹ עַל טְרַדְלֶס, זֶה הֶחָבֵר שֶׁלֹּא הָיָה חָבִיב עָלָיו.

“הִנֵּה מַרְגָּנִית,” קָרָא סְטִירְפוֹרְתְּ בְּשִׁבְתּוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן, “אֲנִי רוֹאֶה פֹּה סְעֻדַּת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. הָבָה אֶסְעַד גַּם אֲנִי אֶת לִבִּי, כִּי בָּא אֲנִי מִיַּרְמוּת.”

“וְאָנֹכִי חָשַׁבְתִּי, כִּי מֵאָכְּסְפוֹרְד בָּאתָ?”

“לֹא, אֲנִי מוֹצֵא, כִּי הַמַּסָּעוֹת בַּיָּם יָפִים יוֹתֵר.”

“הַאִם יָשַׁבְתָּ זְמַן רָב בְּיַרְמוּת?”

“לֹא,” עָנָה, “כְּשָׁבוּעַ יָמִים בְּעֶרֶךְ.”

“וּמַה שְׁלוֹם יְדִידֵינוּ שָׁם? עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה עוֹד לֹא נִשְּׂאָה?”

“עוֹד לֹא. אַךְ חוֹשֵׁבְנִי, כִּי עוֹמֶדֶת הִיא לְהִנָּשֵׂא בְּעוֹד שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים אוֹ יְרָחִים אֲחָדִים. לֹא רָאִיתִי הַרְבֵּה אֶת הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ. דֶּרֶךְ אַגַּב,” קָרָא בְּהַנִּיחוֹ מִיָּדוֹ אֶת הַמַּזְלֵג וּבְמַשְׁשׁוֹ בְּכִיסוֹ, “יֵשׁ לִי מִכְתָּב אֵלֶיךָ.”

“מִמִּי?”

“מֵאֵת אוֹמַנְתְּךָ הַזְּקֵנָה,” עָנָה בְּהוֹצִיאוֹ חֲבִילַת נְיָרוֹת מִכִּיסוֹ, “זֶה הַזָּקֵן מַה-שְׁמוֹ חוֹלֶה מְאֹד וְזֶה הוּא תֹּכֶן מִכְתָּבָהּ.”

“אֶל בַּרְקִיס נִתְכַּוַּנְתָּ?”

“כֵּן!” עָנָה בְּמַשְׁשׁוֹ שׁוּב בְּכִיסָיו, “כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁהִגִּיעָה שַׁעְתּוֹ שֶׁל בַּרְקִיס הֶעָלוּב. רָאִיתִי שָׁם אֶת הָרוֹקֵחַ אוֹ אֶת הַחוֹבֵשׁ, הַמְטַפֵּל בַּחוֹלֶה, וְאָמַר לִי, כִּי הָעֶגְלוֹן בַּרְקִיס עוֹמֵד לִנְסֹעַ נְסִיעָתוֹ הַאֲרֻכָּה וְהָאַחֲרוֹנָה. שִׂים נָא יָדְךָ בְּכִיס מְעִילִי אֲשֶׁר עַל הַכִּסֵּא שָׁם וּמָצָאתָ אֶת הַמִּכְתָּב.”

“הִנֵּה הוּא!” אָמַרְתִּי.

וְאָמְנָם מִפֵּגוֹטִי בָּא. הַכְּתָב הָיָה קָשֶׁה לִקְרִיאָה יוֹתֵר מִכְּפִי הָרָגִיל וְהַמִּכְתָּב קָצָר. הִיא כּוֹתֶבֶת, כִּי בַּעֲלָהּ הוּא לְאַחֵר יֵאוּשׁ. עַל צַעֲרָהּ וְעַל עֲמָלָהּ לֹא נֶאֱמַר דָבָר, אַךְ הִיא סִפְּרָה הַרְבֵּה בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה.

בְּקָרְאִי אֶת הַמִּכְתָּב הִמְשִׁיךְ סְטִירְפוֹרְתְּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

“עִנְיָן רַע הוּא,” קָרָא בְּכַלּוֹתִי לִקְרֹא, “אַךְ הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת יוֹם יוֹם וּבְנֵי אָדָם מֵתִים בְּכָל רֶגַע וְאֵין לָנוּ לְפַחֵד מִפְּנֵי הַצָּפוּי לְכָל אָדָם. אִם נַעֲצֹר בְּעַד מַהֲלָכֵנוּ בְּכָל שָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל הָאוֹרֵחַ הַלֹּא-קָרוּא דּוֹפֵק בְּחַלּוֹנוֹ שֶׁל זֶה אוֹ זֶה, לֹא נַגִּיעַ לְעוֹלָם לְשׁוּם דָּבָר. לֹא! עָלֹה נַעֲלֶה! אִם בִּפְסִיעוֹת גַּסּוֹת, אִם בִּצְעָדִים קַלִּים, הַכֹּל לְפִי הַצֹּרֶךְ, אַךְ – לַעֲלוֹת! לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים וּלְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה?”

“לְאֵיזוֹ מַטָּרָה?” שָׁאָלְתִּי.

“לְזוֹ שֶׁאָדָם הִצִּיב לוֹ,” עָנָה.

“שְׁמַע נָא סְטִירְפוֹרְתְּ,” אָמַרְתִּי, “יֵשׁ עִם לִבִּי לִנְסֹעַ וְלִרְאוֹת אֶת אוֹמַנְתִּי. אָמְנָם אֵין בְּיָדִי לַעֲזֹר לָהּ אוֹ לְהָבִיא לָהּ טוֹבָה, אַךְ נָפְשָׁה כֹּה קְשׁוּרָה בְּנַפְשִׁי, עַד כִּי תִּמְצָא סַעַד וְנֹחַם לְמַרְאֵה פָּנָי. וַאֲנִי חוֹשֵׁב, כִּי רְאוּיָה הִיא לְכָךְ. מַה דַּעְתֶּךָ?”

פָּנָיו הִבִּיעוּ מַחֲשָׁבָה רַבָּה; שָׁעָה קַלָּה הִרְהֵר וְאַחַר עָנָה בְּקוֹל נָמוּךְ:

“יָפֶה. סַע. אִם לֹא יוֹעִיל לֹא יַזִּיק.”

“לוּלֵא שַׁבְתָּ מִשָּׁם זֶה עַתָּה,” אָמַרְתִּי, “כִּי אָז בִּקַּשְׁתִּיךָ לְהִלָּווֹת עָלַי בִּנְסִיעָה זוֹ.”

“כֵּן, אֲנִי נוֹסֵעַ הַלַּיְלָה לְהַיְגֵיט,” עָנָה, “זֶה יָמִים רַבִּים לֹא רָאִיתִי אֶת פְּנֵי אִמִּי, וְחֵטְא הוּא, כִּי אֵין בָּעוֹלָם אִישׁ אוֹהֵב אוֹתִי אַהֲבָה רַבָּה כָּמוֹהָ.”

פִּתְאֹם פָּנָה אֵלַי וְאָמָר:

“אוֹמֵר אַתָּה לִנְסֹעַ מָחָר?”

“כֵּן.”

“הוֹאֶל נָא לִדְחוֹת נְסִיעָתְךָ עַד מָחֳרָתַיִם, וְיוֹם אֶחָד תְּבַלֶּה עִמִּי בְּבֵית אִמִּי, אַחַר תֵּלֵךְ לְיַרְמוּת. מִי יוֹדֵעַ מָתַי נָשׁוּב לִרְאוֹת אִישׁ אֶת אָחִיו, וְעַל כֵּן הָבָה, אֱמֹר: מָחֳרָתָיִם!”

הִסְכַּמְתִּי לַעֲשׂוֹת כְּבַקָּשָׁתוֹ. הוּא לָבַשׁ אֶת מְעִילוֹ, הִדְלִיק סִיגָרָה וְיָצָא, אַף אָנֹכִי יָצָאתִי לְלַוּוֹת אוֹתוֹ עַד הַכְּבִישׁ. כָּל הַזְּמַן הָיָה מְבֻדָּח, וְכַאֲשֶׁר נִפְרַדְנוּ וְאָנֹכִי הִבַּטְתִּי אַחֲרָיו וְרָאִיתִי אֶת צְעָדָיו הַכַּבִּירִים זָכַרְתִּי אֶת דְבָרָיו: “לַעֲלוֹת עָלֹה, לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים וּלְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה,” וּבְלִבִּי הִתְפַּלַּלְתִּי עָלָיו בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי יַצִּיב לוֹ מַטָּרָה נַעֲלָה.

בְּשׁוּבִי אֶל חַדְרִי, נָשַׁר מִכִּיס בִּגְדִּי מִכְתָּב מֵאֵת מַר מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר תָּקַע לְיָדִי הָעֶרֶב בַּחֲשַׁאי וְאָנֹכִי הִסַּחְתִּי דַעְתִּי מִמֶּנּוּ. פָּתַחְתִּי אֶת הָאִגֶּרֶת, שֶׁנִּכְתְּבָה שָׁעָה וָחֵצִי לִפְנֵי סְעֻדַּת הָעֶרֶב.

וְאֵלֶּה דִבְרֵי הַמִּכְתָּב:

אֲדוֹנִי, ‘אֵינֶנִּי מַרְהִיב עֹז לִכְתֹּב יְדִידִי,’ קָפֶּרְפִילְד!" "מִן הַהֶכְרַח הוּא לְהוֹדִיעֲךָ, כִּי הֶחָתוּם מַטָּה הוּא מְדֻכְדָּךְ. אוּלַי רָאִיתָ בְּפָנַי מַאֲמַצִּים לְהַעֲלִים מִמְּךָ אֶת דְּבַר הָרָעָה, אַךְ כָּלוּ כָּל תִּקְווֹתַי, שָׁקְעָה שִׁמְשִׁי, וְהֶחָתוּם מַטָּה מְדֻכְדָּךְ.

"הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹלִים עַל הַגִּלָּיוֹן בִּמְחִיצָּתוֹ שֶׁל אָדָם סָבוּא יַיִן, אֲשֶׁר בָּא אֵלַי מֵאֵת הַנּוֹשֶׁה. בַּר-נַשׁ זֶה יֵשׁ לוֹ זְכוּת, עַל יְדֵי כֹּחַ וְהַרְשָׁאָה, לִגְבּוֹת שְׂכַר דִּירָה שֶׁלֹּא שֻׁלַּם. וְהוּא אוֹמֵר לָקַחַת לְפִרְעוֹן הַחוֹב לֹא רַק אֶת כְּלֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הֶחָתוּם מַטָּה, כִּי אִם גַּם אֶת רְכוּשׁוֹ שֶׁל הַדַּיָּר, הוּא מַר תּוֹמַס טְרַדְלֶס.

“וּלְמַלֵּא אֶת כּוֹס הַיְגוֹנִים, ‘לְפִי בִּטּוּיוֹ שֶׁל אַחַד הַמְּשׁוֹרְרִים,’ בָּא הָאָסוֹן, כִּי הַשְּׁטָר עַל סְכוּם עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ לִירוֹת וְאַרְבָּעָה שִׁילִינְגִים, שֶׁמַּר תּוֹמַס טְרַדְלֶס הָיָה עָרֵב בְּעַד הֶחָתוּם מַטָּה, לֹא נִפְרַע.”

"אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַאִם יֵשׁ לִי לְהוֹסִיף, כִּי עָפָר וָאֵפֶר יֻצַּע

עַל רֹאשׁ

הָאֻמְלָל

וִילְקִינְס

מִיקוֹבֶר."

טְרַדְלֶס עֲלוּבִי! יָדַעְתִּי אֶת מַר מִיקוֹבֶר וְאֶת שִׂיחוֹ; יָדַעְתִּי, כִּי הוּא יִמְצָא בְּקָרוֹב תַּנְחוּמִים. אַךְ שְׁנָתִי נָדְדָה בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי אֶת גּוֹרָלוֹ שֶׁל טְרַדְלֶס וְאֶת גּוֹרָלָהּ שֶׁל אֲרוּסָתוֹ בַּת הַכֹּהֵן, הַנְּכוֹנָה לְחַכּוֹת לוֹ עַד שִׁשִּׁים שָׁנָה וְעוֹד יוֹתֵר.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה: אֲבֵדָה    🔗

יוֹם אֶחָד וְלַיְלָה אֶחָד יָשַׁבְתִּי בְּבֵית אִמּוֹ שֶׁל סְטִירְפוֹרְתְּ. נִפְרַדְתִּי מֵעַל בְּנֵי הַבַּיִת בִּידִידוּת, וּמִמָּחֳרָת עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר יָצָאתִי לְדַרְכִּי.

בָּאתִי לְיַרְמוּת בָּעֶרֶב וָאָסוּר אֶל בֵּית-מָלוֹן. יָדַעְתִּי כִּי הַחֶדֶר הַמְּיֻחָד, זֶה חַדְרִי, בְּבֵית פֵּגוֹטִי, אֵינוֹ פָּנוּי כָּעֵת, אִם הָאוֹרֵחַ הַגָּדוֹל, זֶה שֶׁכָּל הַחַיִּים מְפַנִּים לוֹ מָקוֹם, הוֹלֵךְ וּבָא אֶל בֵּיתָהּ.

בַּשָׁעָה הָעֲשִׂירִית יָצָאתִי הַחוּצָה. בְּבוֹאִי עַד בֵּיתוֹ שֶׁל מַר בַּרְקִיס, דָּפַקְתִּי בַּלָּאט עַל הַדֶּלֶת, וּמַר פֵּגוֹטִי יָצָא לִקְרָאתִי. הוּא לֹא הִשְׁתּוֹמֵם לִרְאוֹת אוֹתִי, אַף אוֹמַנְתִּי לֹא הִתְפַּלְּאָה עַל זֶה. אָכֵן – חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי – הַפְּתִיעָה הַנּוֹרָאָה הָעֲתִידָה לָבוֹא בַּבַּיִת הַזֶּה דּוֹחָה מִפָּנֶיהָ כָּל הַפְּתִיעוֹת.

נָתַתִּי שָׁלוֹם לְמַר פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר נָעַל אֶת הַדֶּלֶת, וָאָסוּר אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל. שָׁם לְיַד הָאָח יָשְׁבָה עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְכַפּוֹת יָדֶיהָ עַל פָּנֶיהָ. חָם עָמַד עַל יָדָהּ.

דִּבַּרְנוּ בְּלַחַשׁ, וְרֶגַע רֶגַע הִקְשַׁבְנוּ אֶל כָּל הֲמֻלָּה קְטַנָּה בַּחֲדַר הָעֲלִיָּה, אֲשֶׁר שָׁם שָׁכַב הַחוֹלֶה.

יָפֶה עָשִׂיתָ, מַר דָּוִד, שֶׁבָּאתָ," קָרָא מַר פֵּגוֹטִי.

“יָפֶה מְאֹד,” נַעֲנָה גַּם חָם.

“עֲמִילְיָה יַקִּירָתִי,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “שְׂאִי עֵינַיִךְ, רְאִי, הֵן מַר דָּוִד בָּא! עוּרִי נָא, חֶמְדָּתִי! הָאֵין בְּפִיךְ דָּבָר אֶל מַר דָּוִד?”

רָאִיתִי כִּי רֶטֶט חָלַף בְּכָל גּוּפָה. וּבְהוֹשִׁיטָה לִי יָדָהּ, אֲשֶׁר רָעֲדָה בְּכַפִּי, חַשְׁתִּי אֶת קְרִירוּתָהּ. וְאַחַר צָנְחָה מֵעַל הַכִּסֵּא, קָרְבָה אֶל דּוֹדָהּ, כֻּלָּהּ רוֹעֶדֶת, וַתִּתְרַפֵּק עָלָיו.

“הָרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּהַחֲלִיקוֹ בְּיָדוֹ הַגַּסָּה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת, “קָשֶׁה לָהּ לִרְאוֹת יָגוֹן זֶה. כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל נְעוּרִים, מַר דָּוִד, שֶׁלֹּא רָאוּ עוֹד הַרְבֵּה, שֶׁלֵּב רַךְ לָהֶם, כְּלֵב צִפּוֹרֵי הַקְּטַנָּה. דֶּרֶךְ הַטֶּבַע הוּא.”

הִיא הוֹסִיפָה לְהִתְרַפֵּק עָלָיו, אַךְ לֹא הֵרִימָה פָּנֶיהָ וְלֹא דִבְּרָה דָבָר.

“הַשָּׁעָה מְאֻחָרָה, חֲבִיבָתִי,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “וְחָם הִנֵּה בָּא לָקַחַת אוֹתָךְ הַבַּיְתָה. הִנֵּה! לְכִי, בִּתִּי, עִם חָבִיב זֶה! מַה לָךְ, עֲמִילְיָה? הַגִּידִי, חֶמְדָּתִי.”

צְלִיל קוֹלָהּ לֹא הִגִּיעַ לְאָזְנַי, אַךְ הוּא הִרְכִּין רֹאשׁוֹ כְּמַקְשִׁיב, וְאַחַר אָמָר:

“הֲרוֹצָה אַתְּ לְהִשָּׁאֵר עִם דּוֹדֵךְ? אֶת זֶה אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי? רוֹצָה אַתְּ, חֶמְדָּתִי, לָשֶׁבֶת עִם דּוֹדֵךְ? בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאִישֵׁךְ, זֶה שֶׁבְּקָרוֹב יְהִי אִישֵׁךְ, עוֹמֵד פֹּה לְקַחְתֵּךְ הַבָּיְתָה? אִישׁ לֹא יַאֲמִין, כִּי עֲנֻגָּה זוֹ כְּרוּכָה כָּל כָּךְ אַחֲרֵי אָדָם גַּס כָּמוֹנִי,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּהִתְבּוֹנְנוֹ מִתּוֹךְ גַּאֲוָה אֵלֵינוּ, “אַךְ אֵין בְּיָם מֶלַח בְּמִדָּה רַבָּה כְּזוֹ הַחִבָּה שֶׁיֵּשׁ בְּלִבָּהּ אֶל דּוֹדָהּ – כָּזוֹ הִיא עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, הַפְּתַיָּה!”

“רְצוֹנָהּ שֶׁל עֲמִילְיָה יָפֶה, מַר דָּוִד!” נַעֲנָה חָם, “אִם רְצוֹנָהּ שֶׁל עֲמִילְיָה בְּכָךְ, וְגַם מִפְּנֵי שֶׁרוֹעֶדֶת הִיא, נָכוֹן גַּם אֲנִי לָשֶׁבֶת פֹּה עַד יוֹם מָחָר. גַּם אָנֹכִי אֶשָּׁאֵר פֹּה.”

“לֹא, לֹא,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “לֹא לְךָ, לֹא לְךָ. אַל לְאָדָם נָשׂוּי כָּמוֹךָ – הָעוֹמֵד לִהְיוֹת נָשׂוּי – לְבַטֵּל יוֹם מֵעֲבוֹדָה. אִי אֶפְשָׁר לְךָ לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי מְלָאכוֹת: לִשְׁמֹר וְלַעֲבֹד. לֹא כֵן. לֵךְ אַתָּה הַבַּיְתָה וּשְׁכָב. הֵן לֹא תִּירָא, פֶּן יִקְרֶה אָסוֹן אֶת עֲמִילְיָה.”

חָם שָׁמַע לַעֲצַת דּוֹדוֹ, חָבַשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ וְיָצָא. גַּם בְּשָׁעָה שֶׁנָּשַׁק לָהּ הִתְרַפְּקָה עַל דּוֹדָהּ, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְהִסָּתֵר מִפְּנֵי אֲרוּסָהּ, בְּחִיר לִבָּהּ. סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת בַּלָּט, וּבְשׁוּבִי אֶל הַחֶדֶר, מָצָאתִי אֶת מַר פֵּגוֹטִי סָח עִם עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה.

“עַתָּה אֲנִי הוֹלֵךְ לְהַגִּיד לְדוֹדָתֵךְ, כִּי מַר דָּוִד בָּא, לְמַעַן תִּשְׂמַח,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “וְאַתְּ, בִּתִּי, שְׁבִי פֹּה לְיַד הָאָח וְחַמְמִי אֶת יָדַיִךְ הַקָּרוֹת כִּכְפוֹר. אַל לָךְ לִהְיוֹת חֲרֵדָה כָּל כָּךְ וּמְלֵאָה צַעַר. מָה? רוֹצָה אַתְּ לָלֶכֶת עִמָּדִי? הָבָה! לְכִי עִמִּי, לֵכִי! אִלּוּ הָשְׁלַךְ הַדּוֹד שֶׁלָּהּ מִבֵּיתוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר, מַר דָּוִד,” אָמַר אֵלַי מַר פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ גַּאֲוָה, “גַּם אָז, אֲנִי מַאֲמִין, הָיְתָה עֲמִילְיָה הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו! אַךְ בְּקָרוֹב, בְּקָרוֹב יָבוֹא אַחֵר בִּמְקוֹמִי… אִישׁ אַחֵר יָבוֹא בְּקָרוֹב, עֲמִילְיָה!”

שָׁעָה קַלָּה יָשַׁבְתִּי לְיַד הָאָח וְהִרְהַרְתִּי, מֶה הָיָה לַעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, כִּי אֵימַת-מָוֶת נָפְלָה עָלֶיהָ. לִבִּי אָמַר לִי, כִּי יֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ. אַךְ הִנֵּה נִכְנְסָה פֵּגוֹטִי וַתְּחַבֵּק אוֹתִי, וּפִיהָ מָלֵא בְּרָכוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת עַל אֲשֶׁר הָיִיתִי לָהּ לְמֵשִׁיב-נֶפֶשׁ בִּשְׁעַת יְגוֹנָהּ הַגָּדוֹל. אַחַר כָּךְ קָרְאָה לִי לַעֲלוֹת אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה, וּמִתּוֹךְ אֲנָחָה סִפְּרָה לִי, כִּי מַר בַּרְקִיס מְחַבֵּב אוֹתִי וּמַעֲרִיץ אוֹתִי, כִּי דִבֵּר בִּי פְּעָמִים רַבּוֹת קֹדֶם שֶׁנִּדְהַם, וְהִיא מַאֲמִינָה, כִּי לְאַחַר שֶׁתָּשׁוּב רוּחוֹ אֵלָיו יִשְׂמַח מְאֹד לִרְאוֹתֵנִי, אִם יֵשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר שֶׁיָּכֹל לְעוֹרֵר בּוֹ שִׂמְחָה.

וְאוּלָם בִּרְאוֹתִי בְּעֵינַי אֶת הַחוֹלֶה, הָיִיתִי מְסֻפָּק מְאֹד, אִם תָּשׁוּב רוּחוֹ אֵלָיו. הוּא שָׁכַב וְרֹאשׁוֹ וּכְתֵפָיו נִשְׁעָנִים עַל הָאַרְגָּז. שְׁכִיבָה זוֹ גָּרְמָה לוֹ יִסּוּרִים. אַךְ, כְּפִי שֶׁסִּפְּרוּ לִי, אֵין הוּא רוֹצֶה בְּשׁוּם אֹפֶן לָזוּז. מִיּוֹם שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ הַיְּכֹלֶת לָרֶדֶת מֵעַל הַמִּטָּה וְלִפְתֹּחַ אֶת הָאַרְגָּז אוֹ לִבְדֹּק אוֹתוֹ בְּמַטֵּהוּ, בִּקֵּשׁ שֶׁיַּעֲמִידוּ אֶת אַרְגָּזוֹ עַל הַכִּסֵּא סָמוּךְ לִמְרַאֲשׁוֹתָיו וְהוּא מִשֵּׁשׁ אוֹתוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה. כָּל הָעוֹלָם וְכָל הַחַיִּים נֶעֶלְמוּ בְּתוֹךְ הַכָּרָתוֹ, וְרַק הָאַרְגָּז נִשְׁאָר. וּדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו הָיוּ: “אֵין שָׁם אֶלָּא סְמַרְטוּטִים!”

“בַּרְקִיס, חֲבִיבִי!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּגַחֲנָהּ אֵלָיו, וַאֲנִי וּמַר פֵּגוֹטִי עָמַדְנוּ מַרְגְּלוֹתָיו, “הֲלֹא פֹּה עוֹמֵד יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעַי, בֵּן יַקִּיר לִי, מַר דָּדִי, זֶה שֶׁהָיָה הַשַּׁדְכָן שֶׁלָּנוּ, בַּרְקִיס! זֶה שֶׁבְּיָדוֹ שָׁלַחְתָּ אֵלַי אִגֶּרֶת, זוֹכֵר אָתָּה? הֲיֵשׁ עִם לִבְּךָ לְדַבֵּר עִם מַר דָּדִי?”

וְאוּלָם הוּא שָׁכַב דּוֹמֵם וַחֲסֵר הַכָּרָה, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הָאַרְגָּז הָעוֹמֵד סָמוּךְ לוֹ.

“עִם גְּמַר עֲלִיַּת הַמַּיִם תַּעֲלֶה נִשְׁמָתוֹ הַשָּׁמַיְמָה,” קָרָא אֵלַי מַר פֵּגוֹטִי, שֶׁעָמַד עַל יָדִי.

עֵינַי הָיוּ דוֹמְעוֹת, אַךְ בְּלַחַשׁ שָׁאַלְתִּי: “עִם עֲלִיַּת מֵי הַיָּם?”

“כֵּן, כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַיּוֹשְׁבִים לְחוֹף יָם,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “אֵין הֵם יְכֹלִים לָמוּת, אֶלָּא אִם כֵּן יָשׁוּבוּ הַמַּיִם שֶׁעָלוּ, וּכְמוֹ כֵן הֵם נוֹלָדִים בְּשָׁעָה שֶׁל גֵּאוּת הַמָּיִם. גַּם בַּרְקִיס יַעֲלֶה הַשָּׁמַיְמָה עִם גְּמַר עֲלִיַּת הַמָּיִם. בַּשָּׁעָה הָרְבִיעִית יֵרְדוּ הַמַּיִם וְיַעַמְדוּ חֲצִי שָׁעָה. אִם יִחְיֶה עוֹד עַד עֲלוֹת הַמַּיִם, יְהִי מֻכְרָח לְהַמְתִּין עַד רֶדֶת הַמַּיִם שֵׁנִית.”

שָׁעָה רַבָּה עָמַדְנוּ לְיַד מִטָּתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה. וְהִנֵּה הִתְחִיל מְדַמְדֵּם בְּקוֹל רָפֶה, וְכַנִּרְאֶה, עָלָה לְפָנָיו זִכְרוֹנִי.

“הִנֵּה שָׁבָה אֵלָיו הַכָּרָתוֹ,” קָרְאָה פֵּגוֹטִי.

מַר פֵּגוֹטִי נָגַע בִּי וְלָחַשׁ לִי: “עוֹד מְעַט וּשְׁנֵיהֶם יִתַּמּוּ, הוּא וְגֵאוּת הַמָּיִם.”

“בַּרְקִיס, חֲבִיבִי!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי.

“ק. פ. בַּרְקִיס,” קָרָא הַחוֹלֶה בְּקוֹל חָלוּשׁ, “אֵין בָּעוֹלָם אִשָּׁה טוֹבָה מִמֶּנָּה.”

“רְאֵה נָא!” קָרְאָה אֵלָיו פֵּגוֹטִי, כִּי הַחוֹלֶה פָּקַח אֶת עֵינָיו, “הֲלֹא פֹּה עִמָּנוּ מַר דָּדִי.”

אָמַרְתִּי לְשָׁאֳלוֹ, אִם הִכִּירַנִי, אַךְ הוּא הִתְאַמֵּץ לְהוֹשִׁיט לִי יָדוֹ, וּמִפִּיו יָצָא דִבּוּר בְּלִוְיַת חִיּוּךְ נָעִים: “בַּרְקִיס רוֹצֶה!”

בְּרֶגַע זֶה יָרְדוּ הַמַּיִם בַּיָּם, וְנִשְׁמַת בַּרְקִיס עָלְתָה הַשָּׁמָיְמָה.

 

פֶּרֶק שְׁלשִׁים: הָאֲבֵדָה הַגְּדוֹלָה    🔗

עַל פִּי בַּקָּשָׁתָהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי, נִשְׁאַרְתִּי לָשֶׁבֶת בְּיַרְמוּת עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בַּעַל הָעֲגָלָה הַמִּסְכֵּן יִסַּע נְסִיעָה אַחֲרוֹנָה לִבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן. שָׁם קָנְתָה לָהּ פֵּגוֹטִי אֲחֻזַּת קֶבֶר בְּבֵית-הָעַלְמִין סָמוּךְ לְקִבְרָהּ שֶׁל “חֶמְדַּת לִבָּהּ” – כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה לִקְרֹא אֶת אִמִּי, וְשָׁם יָנוּחַ גַּם מַר בַּרְקִיס אִישָׁהּ.

עָשִׂיתִי כָּל מָה שֶׁבְּיָדִי לְנַחֵם אֶת פֵּגוֹטִי וּלְעוֹדְדָהּ, וְלִבִּי הָיָה מָלֵא רִגְשׁוֹת תּוֹדָה אֶל הָאִשָּׁה הַזֹּאת בִּגְלַל חִבָּתָהּ אֵלָי. אַף נָטַלְתִּי עַל עַצְמִי לְטַפֵּל בְּצַוָּאָתוֹ שֶׁל מַר בַּרְקִיס.

לִכְבוֹדִי אֲנִי צָרִיךְ לְסַפֵּר, כִּי עַל פִּי עֲצָתִי בִּקְּשׁוּ אֶת הַצַּוָּאָה בְּתוֹךְ הָאַרְגָּז. וּלְאַחַר חִפּוּשׂ מְרֻבֶּה נִמְצָא הַגִּלָּיוֹן בְּאַמְתַּחַת שֶׁל מִסְפּוֹא, שֶׁהָיְתָה מֻנָּחָה בָּאַרְגָּז. שָׁם בְּתוֹךְ שָׁחָת נִמְצָא גַּם שָׁעוֹן שֶׁל זָהָב עִם שַׁרְשֶׁרֶת וְחוֹתָם, זֶה הָעֲדִי שֶׁנָּשָׂא מַר בַּרְקִיס בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וְאִישׁ לֹא רָאָהוּ לִפְנֵי הַיּוֹם הַהוּא וְאַחֲרָיו; חֹטֶר קָטָן שֶׁל כֶּסֶף בִּדְמוּת רֶגֶל; שְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע גִּינֵיאוֹת שֶׁל זָהָב, שְׁתֵּי מֵאוֹת וְעֶשֶׂר לִיטְרָאוֹת בִּשְׁטָרוֹת הַמְּדִינָה, וְשׁוֹבְרוֹת אֲחָדִים שֶׁל בֵּית הַבַּנְק; פַּרְסַת-בַּרְזֶל חֲלֻדָּה, אֲסִימוֹן שֶׁנִּפְסַל, קֵן-שַׁבְּלוּל וְעוֹד דְּבָרִים קְטַנִּים.

יָמִים וְשָׁנִים הוֹבִיל מַר בַּרְקִיס אֶת אַרְגָּזוֹ זֶה עִמּוֹ בְּעֶגְלָתוֹ אֶל כָּל מָקוֹם שֶׁנָּסַע. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְרַנְנוּ הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו, הָיָה מַר בַּרְקִיס אוֹמֵר, כִּי פִּקָּדוֹן הוּא זֶה בְּיָדוֹ מֵאֵת אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ “בְּלֶקְבּוֹי”, וְאֶת הַשֵּׁם הַזֶּה חָרַת עַל כִּסּוּי הָאַרְגָּז.

וְכָל אוֹתָן הַשָּׁנִים הָיָה מַר בַּרְקִיס צוֹבֵר הוֹן, אֲשֶׁר עָזַב עַתָּה לְמִי שֶׁרָאוּי לוֹ. כָּל הוֹנוֹ עָלָה לִשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים לִטְרָה. אֶת הַשְּׁלִישׁ מִזֶּה הִנִּיחַ לְמַר פֵּגוֹטִי, שֶׁיְּהִי נֶהֱנָה מִן הַרִבִּית כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּלְאַחַר מוֹתוֹ יְחֻלַּק הַכֶּסֶף בֵּין מָרַת פֵּגוֹטִי, עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה וּבֵינִי, אוֹ יִנָּתֵן לְיוֹרְשֵׁינוּ חֵלֶק כְּחֵלֶק. כָּל הַשְּׁאָר עוֹבֵר לִידֵי פֵּגוֹטִי, שֶׁהִיא הָאֶפָּטְרָפֶּס, הַמְמֻנָּה לְקַיֵּם רְצוֹן הַמֵּת.

שָׁבוּעַ יָמִים שֶׁלִּפְנֵי הַקְּבוּרָה עָבַר עָלַי בִּטְרָדוֹת לְהָבִיא אֶת הָעִנְיָנִים בְּסֵדֶר, בְּשִׂיחוֹת עִם פֵּגוֹטִי עַל אֹדוֹת הֶעָתִיד, וְכָל אוֹתָם הַיָּמִים לֹא רָאִיתִי אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, אַךְ אָמְרוּ לִי, כִּי בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם יוּחַג יוֹם חֲתֻנָּתָהּ.

יוֹם הַקְּבוּרָה עָבַר עָלַי בְּלִי נִמּוּסִים מְקֻבָּלִים. לֹא לָבַשְׁתִּי שְׁחוֹרִים, לֹא עָטַפְתִּי שְׁחוֹרִים לְהַפְחִיד אֶת הַצִּפֳּרִים. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם יָצָאתִי לִבְלוֹנְדֶרְסְטוֹן, בָּאתִי אֶל בֵּית-הָעַלְמִין, שָׁם עָמְדוּ פֵּגוֹטִי וְאָחִיהָ. מִלְּבַדָּם לֹא הָיָה אִישׁ, וּבַחֲשַׁאי הוּרַד הָעֶגְלוֹן אֶל קִבְרוֹ. וְכִכְלוֹת הַכֹּל, הָלַכְנוּ עַל פְּנֵי שְׂדֵה-הַקְּבָרוֹת, וְאָנֹכִי קָטַפְתִּי עָלִים רַעֲנַנִּים מֵעַל הָאִילָן הָעוֹמֵד עַל קֶבֶר אִמִּי.

אֵימָה נוֹפֶלֶת עָלָי. עָנָן כָּבֵד רוֹבֵץ עַל הָעִיר אֲשֶׁר אֵלֶיהָ שַׂמְתִּי פְּעָמָי. יָרֵאתִי לִקְרַב אֵלֶיהָ. קָשֶׁה לִי מְאֹד לְהַעֲלוֹת עַל לִבִּי אֶת אֲשֶׁר קָרָה בְּלֵיל הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה.

לֹא תִּגְדַּל הָרָעָה, אִם אֶכְתֹּב אֶת קוֹרוֹת הַלַּיְלָה הַהוּא, אַף לֹא יִיטַב לְאִישׁ, אִם אֶמְנַע אֶת עֵטִי מִלְּסַפֵּר אֶת הַדְּבָרִים. הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב.

אוֹמַנְתִּי הַזְּקֵנָה אָמְרָה לָלֶכֶת עִמִּי בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לָנְדּוֹנָה עַל עִסְקֵי הַצַּוָּאָה, וּבְכֵן גָּמַרְנוּ לְהִוָּעֵד יַחְדָּו בָּעֶרֶב הַזֶּה בְּסִירָתוֹ-דִּירָתוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי. הָאָח וְהָאָחוֹת שָׁבוּ אֶל בֵּיתָם, וְאָנֹכִי יָצָאתִי לְשֵׁם טִיּוּל. בַּצָּהֳרַיִם סָעַדְתִּי בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמָּזוֹן הַמְפֹאָרִים, וּבָעֶרֶב שַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל בֵּית מַר פֵּגוֹטִי.

מְנוּחָה נְעִימָה שָׂרְרָה בָּאֹהֶל הַהוּא. מַר פֵּגוֹטִי יָשַׁב וְעִשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ, וְהַנָּשִׁים הֵכִינוּ אֶת סְעֻדַּת הָעֶרֶב. בָּאָח הָיְתָה בּוֹעֶרֶת הָאֵשׁ וְהֵפִיצָה אוֹר בָּהִיר. מְקוֹמָהּ הַקָּבוּעַ שֶׁל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה הָיָה מוּכָן בִּשְׁבִילָהּ, וְחָם הָלַךְ לַהֲבִיאָהּ, כְּדַרְכּוֹ, מִבֵּיתוֹ שֶׁל מַר עָמְרִי, אֲשֶׁר שָׁם יָשְׁבָה עֲמִילְיָה.

“אַתָּה, מַר דָּוִד, בָּאתָ רִאשׁוֹן!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי אֵלַי בְּפָנִים יָפוֹת, " הָסֵר מְעִילְךָ, אִם לַח הוּא."

“חֵן חֵן לְךָ, מַר פֵּגוֹטִי,” עָנִיתִי בְּהוֹשִׁיטִי לוֹ אֶת מְעִילִי, “יָבֵשׁ הוּא.”

“שֵׁב נָא, אֲדוֹנִי,” קָרָא אֵלַי מַר פֵּגוֹטִי, “יוֹדֵעַ אַתָּה, כַּמָּה חָבִיב אַתָּה עָלֵינוּ, בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ!”

“חֵן חֵן לְךָ, מַר פֵּגוֹטִי. יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת לִבְּךָ הַטּוֹב אֵלָי. וְאַתְּ, אוֹמַנְתִּי הַזְּקֵנָה, מַה שְׁלוֹמֵךְ?” קָרָאתִי בְּנָשְׁקִי לָהּ.

“חַא, חַא!” גִּחֵךְ מַר פֵּגוֹטִי בְּשִׁבְתּוֹ סָמוּךְ לָנוּ וּבְשַׁפְשְׁפוֹ יָדָיו מִתּוֹךְ רְוָחָה, לְאַחַר הַצַּעַר שֶׁתָּקַף אֶת לִבּוֹ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, “אֵין אִשָּׁה בָּעוֹלָם,” וְכָךְ אָמַרְתִּי לָהּ, “אֲשֶׁר יְהִי שָׁלוֹם בְּרוּחָהּ כָּמוֹהָ! הִיא מִלְּאָה חוֹבָתָהּ לַמָּנוֹחַ, וְהוּא יָדַע זֹאת; וְהַמָּנוֹחַ שִׁלֵּם לָהּ כְּפָעֳלָהּ, בְּדָאֳגוֹ לָהּ כְּמוֹ שֶׁדָּאֲגָה הִיא לוֹ, וְ… וְ… וְהַכֹּל בָּא בְּשָׁלוֹם.”

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה הִבִּיט מַר פֵּגוֹטִי אֶל שְׁעוֹן הַקִּיר, קָם מִמְקוֹמוֹ, מָחַט אֶת הַנֵּר וְהֶעֱמִידוֹ בַּחַלּוֹן.

“תָּמֵהַּ אַתָּה, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי אֵלַי מִתּוֹךְ נַחַת-רוּחַ, “נֵר זֶה לָמָּה הוּא? זֶה הוּא לְשֵׁם עֲמִילְיָה. הַדֶּרֶךְ אֵינָהּ סְלוּלָה כָּל כָּךְ. וּבַזְּמָן שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בַּבַּיִת אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לָבוֹא, אֲנִי מַעֲמִיד נֵר בַּחַלּוֹן. הֲרוֹאֶה אַתָּה,” פָּנָה אֵלַי מַר פֵּגוֹטִי בַּעֲלִיצוּת, “בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת! הִיא אוֹמֶרֶת, עֲמִילְיָה אוֹמֶרֶת: “הִנֵּה בֵּיתֵנוּ!” וְעוֹד הִיא אוֹמֶרֶת: “הַדּוֹד יוֹשֵׁב בַּבַּיִת,” כִּי אִם אֵינֶנִּי בַּבַּיִת, אֵין נֵר בַּחַלּוֹן.”

“יֶלֶד אַתָּה!” קָרְאָה פֵּגוֹטִי בְּקוֹל חִבָּה אֶל אָחִיהָ הַטּוֹב."

“אוּלַי כֵּן הוּא, אַף כִּי לֹא מַרְאֵה יֶלֶד לִי. אֲבָל הָרֵי כָּל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ אֶל עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, קָרוֹב אֵלָי. אֲנִי מוֹצֵא אֶת צַעֲצוּעֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ לָהּ בִּימֵי יַלְדוּתָהּ, וְרוֹאֶה אוֹתָם כִּכְלֵי-קֹדֶשׁ. נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בְּנַפְשָׁהּ, וְחַיַּי תְּלוּאִים בְּחַיֶּיהָ. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי בְּקָרוֹב תִּנָּשֵׂא עֲמִילְיָה שֶׁלִּי וְתֵצֵא מִבֵּיתִי. אַךְ תָּמִיד, תָּמִיד, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֶהְיֶה, אֲפִילוּ אִם עֲמִילְיָה תֵּשֵׁב בְּמָקוֹם אַחֵר, אַעֲמִיד נֵר בְּחַלּוֹן בֵּיתִי, וְאָנֹכִי אֵשֵׁב וַאֲחַכֶּה לָהּ בְּדִמְיוֹנִי שֶׁתָּבוֹא… אַךְ הִנֵּה הִיא הוֹלֶכֶת וּבָאָה!”

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְחָם בָּא לְבַדּוֹ. הַגֶּשֶׁם יָרַד בַּחוּץ, כִּי כּוֹבָעוֹ וּבְגָדָיו הָיוּ רְטֻבִּים.

“אַיֵּה עֲמִילְיָה?” שָׁאַל מַר פֵּגוֹטִי.

חָם הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ, כְּאִלּוּ עָמְדָה עֲמִילְיָה בַּחוּץ. מַר פֵּגוֹטִי נָטַל אֶת הַנֵּר מֵעַל הַחַלּוֹן, מָחַט אוֹתוֹ וְהֶעֱמִידוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, חָם עָמַד בְּלִי תְּנוּעָה, וְהִנֵּה אָמַר אֵלָי:

“מַר דָּוִד, הוֹאִילָה נָא לָצֵאת רֶגַע וְרָאִיתָ אֶת הַדָּבָר שֶׁהֵבֵאנוּ לְךָ אֲנִי וַעֲמִילְיָה.”

יָצָאנוּ שְׁנֵינוּ. כַּאֲשֶׁר עָבַרְתִּי עַל פָּנָיו, רָאִיתִי לְתִמְהוֹנִי וּלְפַחְדִּי כִּי חִוֵּר הוּא כַּמֵּת. הוּא הֵאִיץ בִּי לָצֵאת, וַיִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֵינוּ.

“חָם, מַה קָרָה?”

“מַר דָּוִד!…” וְהוּא פָּרַץ בִּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב.

לְמַרְאֵה הַצַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה נִדְהַמְתִּי. אֵינִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁחָשַׁבְתִּי וּמַה שֶׁחָשַׁשְׁתִּי. עֵינַי הָיוּ נְטוּיוֹת רַק אֵלָיו.

“חָם! עֶלֶם טוֹב! בְּשֵׁם ה', הַגִּידָה לִי, מַה קָרָה?”

“מַר דָּוִד חֲבִיבִי… תִּקְוַת לִבִּי וּמַשָּׂא נַפְשִׁי… הִיא, שֶׁנָּכוֹן הָיִיתִי, וְגַם עַתָּה נָכוֹן אֲנִי, לָמוּת בַּעֲדָהּ… הִיא הָלָכָה!”

“הָלָכָה? לְאָן?”

“עֲמִילְיָה בָּרְחָה! הָהּ, מַר דָּוִד, שִׂים אֶל לִבְּךָ, מַה גָּדוֹל אֲסוֹן בְּרִיחָתָהּ, אִם אֲנִי מִתְפַּלֵּל לֵאלֹהֵי הָרַחֲמִים שֶׁיִּשְׁלַח לָהּ אֶת הַמָּוֶת, וְאַל יָבִיא אוֹתָהּ לִידֵי בּוּשָׁה וּכְלִמָּה!”

עוֹד הַיּוֹם אֲנִי רוֹאֶה בְּדִמְיוֹנִי אֶת עֵינָיו הַנְּשׂוּאוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם, אֶת יָדָיו הַשְּׁלוּבוֹת בָּרֶגַע שֶׁשְּׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה, אֶת אֵימַת הַמָּוֶת בְּכָל מַרְאֵהוּ.

“הֲלֹא אִישׁ חָכָם אַתָּה,” קָרָא בְּחִפָּזוֹן, “וְיוֹדֵעַ אַתָּה אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּשָׁר. עוּץ נָא, מָה אַגִּיד לִבְנֵי הַבַּיִת. אֵיכָכָה אָבִיא לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה?”

רָאִיתִי כִּי הַדֶּלֶת הִתְנוֹעֲעָה, וּבְלִבִּי הָיָה לִנְגֹּעַ בַּבָּרִיחַ, כְּדֵי לְעַכֵּב רֶגַע בְּעַד מַהֲלַךְ הָאָסוֹן, אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדִי. מַר פֵּגוֹטִי פָּגַע בָּנוּ. גַּם אִם אֶחְיֶה חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַשִּׁנּוּי שֶׁבָּא בְּפָנָיו, כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָנוּ.

זוֹכֵר אֲנִי יְלָלָה גְדוֹלָה וְקוֹל בֶּכִי. הַנָּשִׁים עוֹמְדוֹת סָבִיב לוֹ, וְכֻלָּנוּ עוֹמְדִים בֶּחָדֶר, בְּיָדִי גִּלָּיוֹן, שֶׁנָּתַן לִי חָם. מַר פֵּגוֹטִי עוֹמֵד, חֲזִיָּתוֹ פְּרוּמָה, שַׂעֲרוֹתָיו פְּרוּעוֹת, פָּנָיו וּשְׂפָתָיו חִוְרִים, וְדָם זָב עַל חָזֵהוּ (הַדָּם פָּרַץ מִפִּיו), וְהוּא נוֹתֵן עֵינָיו בִּי.

“קְרָא נָא, אֲדוֹנִי,” הוּא אוֹמֵר אֵלַי בְּלַחַשׁ, “מִלָּה בְּמִלָּה, אָנָּא. אֵינִי יוֹדֵעַ, אִם אָבִין אֶת הַדְּבָרִים.”

וּבְתוֹךְ דִּמְמַת מָוֶת קָרָאתִי מֵעַל גִּלָּיוֹן מָכְתָּם אֶת דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב לֵאמֹר:

“בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה, חָם, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אוֹתִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁזָּכִיתִי לְכָךְ גַּם בִּהְיוֹת לִבִּי תָּם, תִּקְרָא אֶת מִכְתָּבִי זֶה, כְּבָר אֶהְיֶה רְחוֹקָה מִמֶּךָּ.”

“אֶהְיֶה רְחוֹקָה מִמְּךָ,” חָזַר מַר פֵּגוֹטִי בְּלַחַשׁ, “עֲמֹד! עֲמִילְיָה בָּרְחָה. יָפֶה!”

“אִם אֲנִי עוֹזֶבֶת אֶת בֵּית מוֹלַדְתִּי – בֵּית מוֹלַדְתִּי הֶחָבִיב – לֹא אָשׁוּב עוֹד אֵלָיו, עַד אֲשֶׁר יְשִׁיבֵנִי הוּא בְּתוֹר אֵשֶׁת-בְּרִיתוֹ. הַמִּכְתָּב הַזֶּה יָבוֹא לְיָדְךָ בַּלַּיְלָה, כַּעֲבֹר שָׁעוֹת רַבּוֹת לִנְסִיעָתִי מִזֶּה. הָהּ, לוּ יָדַעְתָּ אֶת מַכְאוֹבַי לִבִּי. בָּגַדְתִּי בְּךָ מְאֹד, וַאֲנִי יוֹדַעַת, כִּי עַד עוֹלָם לֹא תִּסְלַח לִי, אַךְ לוּ יָדַעְתָּ אֶת יִסּוּרֵי נַפְשִׁי! אֵין בִּי כֹּחַ לִכְתֹּב עַל אֹדוֹת עַצְמִי, הִשְׁבַּעְתִּי אוֹתְךָ בְּשֵׁם כָּל קֹדֶשׁ, כִּי תֹּאמַר לְדוֹדִי, כִּי מִיָּמַי לֹא הָיָה לִבִּי מָלֵא אַהֲבָה אֵלָיו כִּבְשָׁעָה זוֹ. הָהּ, אַל תִּזְכֹּר אֶת אַהֲבָתְךָ הָרַבָּה אֵלַי וְאֶת חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל עִמִּי. אַל תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ, כִּי קָרַב יוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ. יָבוֹא נָא הָרַעְיוֹן אֶל לִבְּךָ, כִּי מַתִּי בְּיַלְדוּתִי וְנִקְבַּרְתִּי. הִתְפַּלֵּל עָלַי, חוּסָה עַל דּוֹדִי! הִגִּידָה לוֹ, כִּי לִבִּי מָלֵא אַהֲבָה אֵלָיו, נַחֵם אוֹתוֹ. בְּחַר לְךָ נַעֲרָה טוֹבָה אֲשֶׁר בָּהּ יִמְצָא דּוֹדִי תַּנְחוּמִין עָלַי, וַאֲשֶׁר לִבָּהּ יְהִי נֶאֱמָן לְךָ, וּתְהִי רְאוּיָה לָךְ. אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אֶת כֻּלְּכֶם! אֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת בַּעַדְכֶם תָּמִיד. דִּמְעָתִי הָאַחֲרוֹנָה וְדִבּוּרִי הָאַחֲרוֹן אֲנִי שׁוֹלַחַת לְדוֹדִי!”

מַר פֵּגוֹטִי עוֹד עָמַד רְגָעִים רַבִּים לְאַחַר שֶׁכָּלְתָה קְרִיאָתִי, וְעֵינָיו נְעוּצוֹת בִּי. לָאַחֲרוֹנָה הִרְהַבְתִּי עֹז לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וּלְדַבֵּר עַל לִבּוֹ, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, כִּי יִתְעוֹדֵד. הוּא הֵשִׁיב: “חֵן חֵן, אֲדוֹנִי,” אַךְ מִמְּקוֹמוֹ לֹא זָז.

חָם פָּנָה אֵלָיו בִּדְבָרִים. אַךְ לִבּוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי הָיָה מָלֵא צַעַר, עַד כִּי סָפַק כַּפָּיו. וְהוּא הוֹסִיף לַעֲמֹד בְּלִי נוֹעַ, וְאִישׁ לֹא הֵעֵז לְהַפְרִיעוֹ.

מְעַט מְעַט גָּרַע עֵינָיו מִפָּנַי, כְּאִלּוּ הִתְעוֹרֵר מֵחֲזוֹן דִּמְיוֹנוֹ, וְהִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר אַנֶּה וָאָנָּה. אַחַר קָרָא בְּלָחַשׁ:

“מִי הוּא הָאִישׁ? רְצוֹנִי לָדַעַת מַה שְׁמוֹ.”

חָם הִבִּיט אֵלַי, וּפִתְאֹם חַשְׁתִּי כִּי אֵימָה נָפְלָה עָלַי, עַד אֲשֶׁר נִרְתַּעְתִּי לַאֲחוֹרָי.

“אֵין זֹאת, כִּי יַד גֶּבֶר בָּאֶמְצַע,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “מִי הוּא?”

“מַר דָּוִד,” הִתְחַנֵּן חָם, “צֵא נָא רֶגַע, וְאָנֹכִי אַגִּיד לוֹ מַה שֶׁיֵּשׁ לִי לְהַגִּיד. אַל לְךָ, אֲדוֹנִי, לִשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר.”

וְשׁוּב חַשְׁתִּי אֶת הָאֵימָה. צָנַחְתִּי עַל הַכִּסֵּא. נִסִּיתִי לְהוֹצִיא מִפִּי מִלָּה, אַךְ לְשׁוֹנִי דָּבְקָה לְחִכִּי וְעֵינַי חָשֵׁכוּ.

“רְצוֹנִי לָדַעַת אֶת שְׁמוֹ!” שָׁמַעְתִּי קוֹל קוֹרֵא עוֹד פַּעַם.

“בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים,” עָנָה חָם בְּגִמְגּוּם, “שָׁהָה פֹּה מְשָׁרֵת אֶחָד, וְעִמּוֹ אָדוֹן אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶם בְּעֵצָה אֶחָת.”

מַר פֵּגוֹטִי עָמַד עַל מְקוֹמוֹ, אַךְ עֵינָיו הָיוּ נְעוּצוֹת בְּחָם הַדּוֹבֵר.

"אֶת הַמְּשָׁרֵת הוֹסִיף חָם לְדַבֵּר, “רָאוּ בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן מְטַיֵּל עִם… עִם הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה שֶׁלָּנוּ. זֶה שָׁבוּעַ יָמִים אוֹ יוֹתֵר הָיָה מִתְחַבֵּא פֹּה. אָמְרוּ, כִּי הָלַךְ מִזֶּה, אַךְ הוּא הִתְחַבֵּא. אָנָּא, מַר דָּוִד, אַל תַּעֲמֹד פֹּה!”

חַשְׁתִּי כִּי יְדֵי פֵּגוֹטִי חִבְּקוּ צַוָּארִי, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לָזוּז מִמְּקוֹמִי, גַּם אִלּוּ נָפַל הַבַּיִת עָלָי.

“קֹדֶם שֶׁעָלָה הַיּוֹם עַמּוּד הַשַּׁחַר,” הוֹסִיף חָם לְדַבֵּר, “עָמְדָה מֶרְכָּבָה רְתוּמָה לְסוּסִים מִחוּץ לָעִיר, בַּדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת לְנוֹרְבִיטְשׁ. הַמְּשָׁרֵת הָלַךְ לְשָׁם וְשָׁב מִשָּׁם, וְחָזַר וְהָלַךְ לְשָׁם. הָאָדוֹן יָשַׁב בַּמֶּרְכָּבָה, הוּא הוּא הָאִישׁ.”

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּהַרְתִּיעוֹ לַאֲחוֹרָיו וּבְפָשְׁטוֹ יָדָיו, כְּאִלּוּ אָמַר לַעֲצֹר בְּעַד הָאֵימָה שֶׁנָּפְלָה עָלָיו, “אַל תֹּאמְרוּ לִי, כִּי שֵׁם הָאִישׁ – סְטִירְפוֹרְתְּ!”

“מַר דָּוִד,” קָרָא חָם בְּקוֹל מְדֻכָּא, “לֹא בְּךָ הֶעָוֹן… חָלִילָה לִי מֵהַאֲשִׁים אוֹתְךָ… אַךְ שְׁמוֹ – סְטִירְפוֹרְתְּ, וְהוּא בֶּן-בְּלִיָּעַל!”

מַר פֵּגוֹטִי לֹא הִשְׁמִיעַ קוֹלוֹ, לֹא הִזִּיל דִּמְעָה, לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ, עַד אֲשֶׁר הִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם וְהֵסִיר אֶת מְעִילוֹ הֶעָבֶה מֵעַל הַיָּתֵד אֲשֶׁר בַּפִּנָּה.

“עִזְרוּנִי! שׁוֹאָה בָּאָה עָלַי וְאֵין בִּי כֹּחַ,” קָרָא בְּקֹצֶר רוּחַ, “עִזְרוּנִי. יָפֶה. וְעַתָּה הָבוּ לִי אֶת כּוֹבָעִי!”

חָם שָׁאַל אוֹתוֹ, לְאָן הוּא הוֹלֵךְ.

“אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת אֲחוֹתִי. אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲמִילְיָה שֶׁלִּי. תְּחִלָּה אֵלֵךְ לְהוֹרִיד תְּהוֹמָה אוֹתָהּ סְפִינָה, תַּחַת אֲשֶׁר צָרִיךְ הָיִיתִי לְטַבֵּעַ אוֹתוֹ, חַי נַפְשִׁי, אִלּוּ עָלָה עַל לִבִּי מְעַט מִזִּמְמָתוֹ. כְּשֶׁיָּשַׁב אָז מִמּוּלִי,” קָרָא הַדּוֹבֵר בְּקוֹל פֶּרֶא בְּקָפְצוֹ יַד יְמִינוֹ לְאֶגְרוֹף, “פָּנִים אֶל פָּנִים, הָיִיתִי מוֹרִידוֹ אֶל הַתְּהוֹם, וְכָךְ נָאֶה לוֹ. וְעַתָּה אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת אֲחוֹתִי.”

לְאָן?" קָרָא חָם בְּעָמְדוֹ לְיַד הַדֶּלֶת.

“לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם! אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת אֲחוֹתִי בְּכָל פִּנּוֹת הָעוֹלָם. אֲנִי הוֹלֵךְ לִמְצֹא אֶת בַּת אֲחוֹתִי הָאֻמְלָלָה בִּקְלוֹנָהּ וְלַהֲשִׁיבָהּ אֵלָי. אַל יַעֲצֹר אִישׁ בַּעֲדִי! הֲלֹא אָמַרְתִּי: הָלֹךְ אֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת אֲחוֹתִי!”

בְּעָמָל רַב עָלָה בִּידֵי הַנָּשִׁים לְהַרְגִּיעוֹ וּלְדַבֵּר עַל לִבּוֹ, כִּי יָלִין הַלַּיְלָה בְּבֵיתוֹ. וְהוּא נֶעְתַּר וַיֵּשֶׁב עַל מְקוֹמוֹ.

תְּחִלָּה תָּקַף אוֹתִי הָרָצוֹן לִכְרֹעַ עַל בִּרְכַּי וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מֵאֵת הָאֲנָשִׁים עַל הַצַּעַר שֶׁגָּרַמְתִּי לָהֶם וּלְקַלֵּל אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ. אַךְ בְּשָׁמְעִי אֶת קוֹל בְּכִי מַר פֵּגוֹטִי, נָמַס לִבִּי, וּמַשָּׂא יְגוֹנִי הוּקַל מְעַט – וָאֵבְךְּ גַּם אָנִי. –

 

פֶּרֶק שְׁלשִׁים וְאֶחָד: רֵאשִׁית דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה    🔗

הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם בְּכָל הָעִיר. בְּעָבְרִי בְּיוֹם הַמָּחֳרָת בָּרְחוֹבוֹת, שָׁמַעְתִּי שִׂיחַת הַבְּרִיּוֹת לִפְנֵי פִּתְחֵי בָּתֵּיהֶם, אֵלֶּה דָנוּ אֶת עֲמִילְיָה לְכַף חוֹבָה, וְאֵלֶּה שָׁפְכוּ חֲמָתָם עַל סְטִירְפוֹרְתְּ, וְאוּלָם עַל אֹדוֹת אָבִיהָ הַשֵּׁנִי וַאֲרוּסָהּ הָיוּ הַכֹּל בְּדֵעָה אֶחָת. הַכֹּל הִשְׁתַּתְּפוּ בְּצַעֲרָם שֶׁל שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַיְּשָׁרִים הָאֵלֶּה, וְכַאֲשֶׁר עָבְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת עַל פְּנֵי הַחוֹף, עָמְדוּ הַמַּלָּחִים וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵיהֶם מִתּוֹךְ כָּבוֹד וְחֶמְלָה.

עַל שְׂפַת הַיָּם פָּגַשְׁתִּי אוֹתָם. קַל הָיָה לְהַכִּיר בִּפְנֵיהֶם כִּי שְׁנָתָם נָדְדָה מֵעֵינֵיהֶם. קוֹמָתוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי נִכְפְּפָה בְּלַיְלָה אֶחָד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל הַיָּמִים הָרַבִּים שֶׁיְּדַעְתִּיו. פְּנֵי שְׁנֵיהֶם הִבִּיעוּ לֵאוּת, אַךְ מֵעֵינֵיהֶם נִשְׁקְפָה כַּבְדָנוּת, וּמַרְאֵיהֶם שָׁלֵו כְּמַרְאֵה הַיָּם, אֲשֶׁר הִשְׂתָּרַע בְּשָׁעָה זוֹ תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם וְאֵין גַּלִּים עָלָיו, וְרַק מֵימָיו מִתְנַדְנְדִים, כְּאִלּוּ הָיָה הַיָּם נוֹשֵׁם בִּשְׁעַת מְנוּחָתוֹ, וּרְצוּעָה שֶׁל אוֹרָה יוֹצֵאת מִמַּחֲבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וּמְקַשֶּׁרֶת אוֹתוֹ עִם הָאֹפֶק.

“הִנֵּה דִּבַּרְנוּ אֲרֻכּוֹת, אֲדוֹנִי,” קָרָא אֵלַי מַר פֵּגוֹטִי, אַחֲרֵי שֶׁטִּיַּלְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחְדָּו שָׁעָה קַלָּה בְּתוֹךְ שְׁתִיקָה, “מַה יֵשׁ לָנוּ לַעֲשׂוֹת וּמַה אֵין לָנוּ לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה כְּבָר אָנוּ רוֹאִים דַּרְכֵּנוּ.”

בָּרֶגַע הַזֶּה הֵצַצְתִּי בְּמִקְרֶה עַל חָם, אֲשֶׁר הִבִּיט אֶל הַיָּם, אֶל הָאוֹר הַנִּרְאֶה מֵרָחוֹק, וְרַעְיוֹן אֵימָה בָּא אֶל לִבִּי. אָמְנָם פָּנָיו לֹא הִבִּיעוּ כַּעַס, וְרַק תֹּקֵף רָב. אַךְ לְמַרְאֵהוּ בְּרֶגַע זֶה הִרְהַרְתִּי: אִם יִפְגַּע בִּסְטִירְפוֹרְתְּ, יַהֲרֹג אוֹתוֹ.

“אֶת חוֹבָתִי, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, "אֶעֱשֶׂה. אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת… – הוּא הִפְסִיק וְהוֹסִיף בְּקוֹל חָזָק: הָלֹךְ אֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ. זֹאת חוֹבָתִי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה.

הוּא נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר שְׁאִלְתִּיו, אֵיפֹה לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ, וְאַחַר שְׁאֵלַנִי, אִם הוֹלֵךְ אֲנִי מָחָר לְלָנְדּוֹן. עָנִיתִי, כִּי בְּדַעְתִּי הָיָה לָשֶׁבֶת פֹּה יָמִים מִסְפָּר, אוּלַי אוּכַל לְהָבִיא לוֹ תּוֹעֶלֶת, אַךְ נָכוֹן אֲנִי לָלֶכֶת מִזֶּה בְּכָל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה."

“רְצוֹנִי לָלֶכֶת עִמְּךָ, אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיב מַר פֵּגוֹטִי, “וְאִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, נֵלֵךְ מָחָר.” וְשׁוּב טִיַּלְנוּ שָׁעָה קַלָּה בְּתוֹךְ שְׁתִיקָה.

“חָם זֶה,” פָּתַח מַר פֵּגוֹטִי, “יוֹסִיף לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, וְהוּא יָדוּר בְּבֵית אֲחוֹתִי, וְהַסִּירָה הַיְשָׁנָה שָׁם…”

“הַאֻמְנָם תַּעֲזֹב אֶת הַסִּירָה, מַר פֵּגוֹטִי?” שָׁאַלְתִּי רַכּוֹת.

“אֵין מְקוֹמִי פֹּה, אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיב מַר פֵּגוֹטִי, “הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ יָרְדָה סִירָה אֶל הַתְּהוֹם בְּלֵיל חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, וְאוּלָם לֹא, לֹא אֲדוֹנִי, אֵינִי אוֹמֵר, כִּי סִירָתִי תִּשּׁוֹמֵם. חַס וְשָׁלוֹם.”

עוֹד שָׁעָה קַלָּה טִיַּלְנוּ שׁוֹתְקִים, וּמַר פֵּגוֹטִי בֵּאֵר אֶת דְּבָרָיו:

“רְצוֹנִי, אֲדוֹנִי, כִּי סִירָתִי תַּעֲמֹד יוֹם וָלַיְלָה, קַיִץ וָחֹרֶף, כַּאֲשֶׁר עָמְדָה מִן הַיּוֹם שֶׁהִיא דָרָה שָׁם. וְאִם תָּשׁוּב מִנְּדוּדֶיהָ, אֵינִי רוֹצֶה כִּי בֵּיתָהּ יִדְחֶה אוֹתָהּ, אֶלָּא יִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ, וְיָסֹךְ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הָרוּחוֹת וּמִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְהִיא תָּבוֹא וְתֵשֵׁב עַל מְקוֹמָהּ לִפְנֵי הָאָח. בַּבַּיִת לֹא יִהְיֶה אִישׁ מִלְּבַד מָרַת גּוּמִיז', שְׁכֶנְתֵּנוּ, הַמְחַבֶּבֶת אוֹתָהּ, וְלָכֶן תַּבְלִיג עַל פַּחְדָּהּ וְתָבוֹא וְתִשְׁכַּב בְּמִטָּה לָנוּחַ מְעָצְבָּהּ. כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה, עִם בּוֹא הָעֶרֶב, יַעֲמֹד בַּחַלּוֹן הַנֵּר הַדּוֹלֵק, כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה לִרְאוֹתוֹ, וִיהִי כְּקוֹרֵא אֵלֶיהָ: שׁוּבִי בִּתִּי, שׁוּבִי! וְאִם בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, חָם, תִּשָּׁמַע דְּפִיקָה (דְּפִיקָה קַלָּה) עַל דֶּלֶת דּוֹדָתְךָ עִם חֲשֵׁכָה, אַל תֵּצֵא אַתָּה לִפְתֹּחַ. תִּרְאֶה הִיא, דּוֹדָתְךָ, – וְלֹא אַתָּה, אֶת יַלְדָּתִי הָעֲלוּבָה.”

הוּא הָלַךְ לְפָנֵינוּ וְהִרְחִיק מִמֶּנּוּ מְעָט. וְשׁוּב הִבַּטְתִּי אֶל פְּנֵי חָם, וְעֵינָיו, אֲשֶׁר הִבִּיטוּ אֶל הַמֶּרְחָק, הִבִּיעוּ אוֹתוֹ תֹּקֶף כְּקֹדֶם.

נָגַעְתִּי בִּזְרוֹעוֹ. שְׁתֵּי פְּעָמִים קָרָאתִי בִּשְׁמוֹ בְּקוֹל רָם, כְּאִלּוּ עוֹרַרְתִּי אֶת הַיָּשֵׁן, עַד אֲשֶׁר פָּנָה אֵלָי. וְכַאֲשֶׁר שְׁאִלְתִּיו, מָה הֵן מַחְשְׁבוֹתָיו, עָנָה וְאָמָר:

“מְהַרְהֵר אֲנִי בְּמַה שֶׁלְּפָנַי, מַר דָּוִד, בָּזֶה הַמֶּרְחָק,” וְהוּא רָמַז בְּעֵינָיו אֶל הַיָּם.

"אֶל הַחַיִּים הָעֲתִידִים לְךָ אַתָּה מְכַוֵּן בִּדְבָרֶיךָ? שָׁאָלְתִּי.

“הוֹי, מַר דָּוִד, אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד, אַךְ לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי מִשָּׁם יָבוֹא קִצִּי…”

“אֵיזֶה קֵץ?” שָׁאַלְתִּי בַּחֲרָדָה.

“אֵינִי יוֹדֵעַ,” עָנָה מִתּוֹךְ הַרְהוֹר, “חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי פֹּה צָמְחָה רֵאשִׁיתִי וּפֹה תָּבוֹא אַחֲרִיתִי. אַךְ אַל תִירָא, מַר דָּוִד!” הוֹסִיף חָם, כְּאִלּוּ עָנָה עַל מַחֲשֶׁבֶת לִבִּי, “אַל תָּשִׂים לִבְּךָ לִדְבָרָי. דַּעְתִּי נִטְרָפָה. מְבֻלְבָּל אֲנִי, דִּבַּרְתִּי לֹא בְּדָעַת.”

קָרַבְנוּ אֶל מַר פֵּגוֹטִי וַנֵּלֶךְ יַחְדָּו. אִישׁ לֹא דִּבֵּר מְאוּמָה.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הָלַכְנוּ יַחְדָּו אֶל בֵּית הַדֹּאַר, לִנְסֹעַ מִשָּׁם בְּמֶרְכָּבָה לְלָנְדּוֹן. שָׁם חִכּוּ לָנוּ חָם וּמָרַת גּוּמִיז' לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ.

“מַר דָּוִד,” לָחַשׁ לִי חָם בְּשָׁעָה שֶׁמַּר פֵּגוֹטִי שָׂם אֶת יַלְקוּטוֹ בְּתוֹךְ הַחֲבִילוֹת שֶׁל הַנּוֹסְעִים, “חַיָּיו שֶׁל זֶה רְצוּצִים. אֵין הוּא יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ; אֵין הוּא יוֹדֵעַ מַה לְפָנָיו חַיָּיו אֵינָם חַיִּים, אִם לֹא יִמְצָא אֵת אֲשֶׁר הוּא מְבַקֵּשׁ. בָּרִי לִי, כִּי אַתָּה, מַר דָּוִד, יְדִיד לוֹ.”

“הַאֲמִינָה, כִּי לִבִּי יְהִי נֶאֱמָן לוֹ,” עָנִיתִי, בְּחַבְּקִי אֶת יָדוֹ.

“חֵן-חֵן לְךָ, אֲדוֹנִי, וְעוֹד דָּבָר אֶחָד. יֵשׁ לִי אוּמָנוּת יָפָה כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ, אֲדוֹנִי, וְעַתָּה אֵין לִי דֶרֶךְ לְהוֹצִיא מַה שֶׁאֲנִי מִשְׂתַּכֵּר. וְאֵין לִי צֹרֶךְ בְּמָמוֹן, מִלְּבַד לְפַרְנָסָתִי. וּבְכֵן, אִם תִּדְאַג לְמַחְסוֹרוֹ שֶׁל דּוֹדִי, אֶעֱשֶׂה מְלַאכְתִּי בְּרוּחַ טוֹבָה. בִּכְלָל, דַּע לְךָ, מַר דָּוִד, כִּי כָל הַיָּמִים אֶעֱסֹק בַּעֲבוֹדָה וְאֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר.”

אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי אֵינִי מֵטִיל שׁוּם סָפֵק בָּזֶה, וְכִי מְקַוֶּה אֲנִי כִּי יָבוֹאוּ לוֹ יָמִים, אֲשֶׁר יִמְצָא תַּנְחוּמִין וְיַחְדְּלוּ יְמֵי בְּדִידוּתוֹ.

“לֹא, אֲדוֹנִי,” עָנָה בִּמְנוֹד רֹאשׁ, “הַכֹּל עָבַר, הַכֹּל חָלַף, אֲדוֹנִי. אֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְמַלֵּא אֶת הַמָּקוֹם הָרֵיק. אַךְ הֲלֹא זָכֹר תִּזְכֹּר אֶת בַּקָּשָׁתִי עַל דְּבַר דּוֹדִי?”

רֵאשִׁית מַעֲשַׂי, בְּבוֹאֵנוּ לָנְדּוֹנָה, הָיָה לְבַקֵּשׁ מָלוֹן לְמַר פֵּגוֹטִי וַאֲחוֹתוֹ, אַף מָצָאתִי לָהֶם בֵּית מָלוֹן סָמוּךְ לִמְעוֹנִי. עוֹד בִּהְיוֹתֵנוּ בַּדֶּרֶךְ הִגִּיד לִי מַר פֵּגוֹטִי, כִּי יֵשׁ עִם לִבּוֹ לָלֶכֶת תְּחִלָּה לְהַיְגֵיט, לְבֵית אִמּוֹ שֶׁל סְטִירְפוֹרְתְּ, וְלָכֵן שָׁלַחְתִּי לָהּ לְאִשָּׁה זוֹ מִכְתָּב, לְהוֹדִיעָהּ כִּי מָחָר בַּצָּהֳרַיִם נָבוֹא אֶל בֵּיתָהּ. בְּמִכְתָּבִי הִתְאַמַּצְתִּי לְבָאֵר לָהּ אֶת הַדָּבָר וּלְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ, כִּי תּוֹאִיל לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הָאִישׁ הֶעָנִי וְהַיָּשָׁר, וְאַף קָבַעְתִּי אֶת שְׁעֵת בּוֹאֵנוּ.

רֶגֶשׁ שֶׁל צַעַר תָּקַף אוֹתִי בְּבוֹאִי אֶל הַבַּיִת, אֲשֶׁר לִפְנֵי זְמָן-מָה בִּלִּיתִי בּוֹ יְמֵי תַּעֲנוּגִים, וְעַתָּה נִרְאָה לִי כְּאִלּוּ נֶחֱרַב וְשָׁמֵם.

מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ יָשְׁבָה בַּטְּרַקְלִין עַל כִּסְאָה הַמְרֻפָּד, וְרוֹזָה דַרְטְל עָמְדָה מֵאֲחוֹרֶיהָ.

בִּפְנֵי הָאֵם רָאִיתִי, כִּי יָדְעָה הַכֹּל מִפִּי בְּנָהּ. פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים וְהִבִּיעוּ צַעַר רַב. רְגָעִים אֲחָדִים שָׂרְרָה דּוּמִיָּה. הִיא רָמְזָה לְמַר פֵּגוֹטִי כִּי יֵשֵׁב, אַךְ הוּא עָנָה בְּלַחַשׁ: “לֹא לִי לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת הַזֶּה. מוּטָב שֶׁאֶעֱמֹד.” וְאַחֲרֵי שְׁתִיקָה קְצָרָה, פָּתְחָה מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ:

“יָדַעְתִּי, לְצַעֲרִי, בְּשֶׁלְּמָה בָּאתָ. אַךְ מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת?”

הוּא שָׂם אֶת כּוֹבָעוֹ תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ, מִשֵּׁשׁ בְּכִיסוֹ וְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת מִכְתָּבָהּ שֶׁל עֲמִילְיָה, גָּלַל אוֹתוֹ וְהוֹשִׁיטוֹ לָהּ.

“קִרְאִי נָא זֹאת, גְּבִרְתִּי. זֶה הוּא כְּתָבָהּ שֶׁל בַּת אֲחוֹתִי!”

הִיא קָרְאָה אֶת הַמִּכְתָּב בְּקֹר רוּחַ, וְהֵשִׁיבָה אוֹתוֹ לְיָדוֹ.

“עַד אֲשֶׁר יְשִׁיבֵנִי הוּא בְּתוֹר אֵשֶׁת בְּרִיתוֹ,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, "כָּךְ כָּתוּב בַּמִּכְתָּב. “וְעַתָּה בָּאתִי הֲלוֹם, גְּבִרְתִּי, לָדַעַת, אִם יְקַיֵּם בְּנֵךְ אֶת דְּבָרוֹ?”

“לֹא,” עָנְתָה.

“מַדּוּעַ?” שָׁאַל מַר פֵּגוֹטִי.

“אִי אֶפְשָׁר. הוּא יַעֲטֶה קָלוֹן עַל עַצְמוֹ. הֵן יָדַעְתָּ, כִּי הִיא עוֹמֶדֶת לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.”

“יְרִימֶנָּה אֵלָיו!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי.

“הִיא לֹא לָמְדָה וְלֹא חֻנְּכָה.”

“אֵינִי יוֹדֵעַ הֵן אוֹ לָאו,” הֵשִׁיב פֵּגוֹטִי, “אֲבָל יְלַמְּדֶנָּה עָתָּה!”

“אִם תַּכְרִיחֵנִי אֹמַר דְבָרִים בְּרוּרִים, אַף כִּי קָשֶׁה לִי לְאָמְרָם, דַּע לְךָ, כִּי בִּגְלַל קְרוֹבֶיהָ הָעֲנִיִּים בִּלְבָד אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר.”

“שְׁמָעִינִי, גְּבִרְתִּי!” הֵשִׁיב מַר פֵּגוֹטִי בְּנַחַת וּבִמְתִינוּת, “אַתְּ יוֹדַעַת, מַה זֹאת אַהֲבַת אֵם לִבְנָהּ. אַף אֲנִי יוֹדֵעַ. אִלּוּ הָיְתָה בִּתִּי, יְחִידָתִי, לֹא הָיָה לִבִּי מָלֵא יוֹתֵר אַהֲבָה אֵלֶיהָ. אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה זֶה שְׁכֹל. אֲנִי יוֹדֵעַ. כָּל אוֹצְרוֹת תֵּבֵל, לוּ הָיוּ בְּיָדִי, הָיִיתִי נוֹתֵן, כְּדֵי לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָי! אַךְ הַצִּילוּ אוֹתָהּ מִן הַחֶרְפָּה, וְאָנוּ, קְרוֹבֶיהָ, לֹא נַעֲטֶה עָלֶיהָ חֶרְפָּה לְעוֹלָם. אִישׁ מֵאִתָּנוּ, מִכָּל אֵלֶּה שֶׁיָּדְעוּ אוֹתָהּ מִיַּלְדוּתָהּ, שֶׁחָיוּ עִמָּהּ שָׁנִים רַבּוֹת, שֶׁרָאוּ בָּהּ כָּל עוֹלָמָם, אִישׁ לֹא יָבוֹא לְהַבִּיט שׁוּב אֶל פָּנֶיהָ הַיָּפִים. כֻּלָּנוּ נַסְכִּים לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה, כֻּלָּנוּ נַשְׁלִים עִם הָרַעְיוֹן, כִּי רְחוֹקָה הִיא מִמֶּנּוּ, כִּי חַיָּה הִיא תַּחַת שָׁמַיִם אֲחֵרִים וְתַחַת שֶׁמֶשׁ אַחֶרֶת. כֻּלָּנוּ נִשְׂמַח לַחֲשׁוֹב, כִּי מְאֻשָּׁרָה הִיא בְּאִישָׁהּ – וְאוּלַי בִּילָדֶיהָ הַקְּטַנִּים – וּנְחַכֶּה לִקְרַאת הַיּוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ נַעֲמֹד כֻּלָּנוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים, הַמַּשְׁוֶה קָטֹן וְגָדוֹל.”

הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב הָאֵלֶּה עָשׂוּ רֹשֶׁם עַל מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ. אָמְנָם פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ עוֹד גָּאוֹן, אַךְ בְּקוֹלָהּ נִשְׁמְעָה נְעִימָה רַכָּה כַּאֲשֶׁר עָנָתָה:

“אֵינִי מַצְדִּיקָה, אַף אֵינִי מַאֲשִׁימָה. אַךְ צַר לִי לַחֲזֹר עַל מַה שֶׁאָמַרְתִּי: הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר. שִׁדּוּךְ זֶה יָבִיא רָעָה עַל בְּנִי, יַטֶּה אוֹתוֹ מִמְּסִלַּת חַיָּיו וְיַהֲרֹס אֶת כָּל עֲתִידוֹ. וְלָכֵן אֵין שׁוּם סָפֵק, כִּי לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר. אַךְ אִם יֵשׁ שִׁלּוּמִים…”

“מַבִּיט אֲנִי אֶל פָּנַיִךְ, גְּבִרְתִּי,” הֵשִׁיב מַר פֵּגוֹטִי מִתּוֹךְ עֹז וְרֹךְ כְּאֶחָד, “הַדּוֹמִים אֶל פְּנֵי הָאִישׁ שֶׁרָאִיתִי בְּבֵיתִי, סִירָתִי, לְיַד הָאָח, וְהוּא מַבִּיעַ לִי חִבָּה וִידִידוּת בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁלִּבּוֹ הָגָה בְּגִידָה. אֲנִי יוֹצֵא מִדַּעְתִּי בְּזָכְרִי אֶת זֹאת! וְצַר לִי שִׁבְעָתַיִם, אִם דְּמוּת הַפָּנִים הָאֵלֶּה לֹא תִּכָּלֵם בִּפְנֵי הָרַעְיוֹן לְשַׁלֵּם לִי מָמוֹן בְּעַד כְּבוֹד בִּתִּי אֲשֶׁר חֻלַּל וְחַיֶּיהָ אֲשֶׁר נֶהֶרָסוּ. אוֹי לוֹ לָעוֹלָם, אִם כָּךְ הִיא מַחֲשָׁבָה שֶׁל גְּבִירָה!”

בְּרֶגַע אֶחָד שֻׁנּוּ פָּנֶיהָ. אֹדֶם שֶׁל זַעַם כִּסָּה אֶת לְחָיֶיהָ, וּבְאַחֲזָהּ בְּמִסְעַד הַכִּסֵּא, קָרְאָה בְּקוֹל מָלֵא רֹגֶז:

“וּמָה הַשִּׁלּוּמִים אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי עַל אֲשֶׁר פָּתַחְתָּ תְּהוֹם מַפְרִידָה בֵּינִי וּבֵין בְּנִי? מָה הִיא אַהֲבָתְךָ לְעֻמַּת אַהֲבָתִי? מָה הוּא צַעַר-הַפְּרֵדָה שֶׁלְּךָ לְעֻמַּת זֶה שֶׁלִּי?”

מָרַת רוֹזָה נָגְעָה בָּהּ וְגָחֲנָה עָלֶיהָ לִלְחֹשׁ לָהּ דָּבָר, לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ, אַךְ הִיא לֹא אָבְתָה שְׁמֹעַ.

“הַרְפִּי, רוֹזָה! יִשְׁמַע נָא הָאִישׁ אֶת דִּבְרֵי פִּי! בְּנִי זֶה, תַּכְלִית חַיַּי, אֲשֶׁר לוֹ הִקְדַּשְׁתִּי כָּל לִבִּי, אֲשֶׁר מִימֵי יַלְדוּתוֹ לֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ דָּבָר, אֲשֶׁר נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, – עָזַב אוֹתִי פִּתְאֹם וְהָלַךְ אַחֲרֵי רִיבָה עֲנִיָּה! חֵלֶף אֱמוּנָתִי בּוֹ בָּגַד בִּי בִּגְלָלָהּ וַיַּעֲזֹב אוֹתִי! שְׁרִירוּת לִבּוֹ הִיא לְמַעְלָהּ בְּעֵינָיו מִכִּבּוּד אֵם, אַהֲבַת אֵם וְרֶגֶשׁ תּוֹדָה עַל כָּל שֶׁעָשִׂיתִי לְמַעֲנוֹ. וְאָנֹכִי קִוִּיתִי, כִּי חוֹבָתוֹ זוֹ תִּקְשְׁרֵהוּ אֵלַי לָנֶצַח! הַאֵין זֶה עֶלְבּוֹן?”

שׁוּב נִסְּתָה רוֹזָה לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ, אַךְ עֲמָלָהּ הָיָה לַשָּׁוְא.

“הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ, רוֹזָה, דֹּמִּי! אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ לְהַקְרִיב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בִּשְׁבִיל דָּבָר קָטֹן, יֵשׁ בְּיָדִי לְהַקְרִיב כָּל אֲשֶׁר לִי בִּשְׁבִיל דָּבָר גָּדוֹל. יֵלֵךְ לוֹ אֶל אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָלֶכֶת! אוּלַי חוֹשֵׁב הוּא, כִּי בִּרְבוֹת הַיָּמִים יָסוּר חֲרוֹן אַפִּי מִמֶּנּוּ? אִם כֵּן, הוּא יוֹדֵעַ מְעַט אֶת לֵב אִמּוֹ. יַעֲזֹב נָא הַיּוֹם אֶת שִׁגְעוֹנוֹ, וְיָשׁוּב אֵלָי. וְאִם לֹא יַעֲזֹב עַתָּה, אַל יוֹסֶף לָבוֹא אֵלַי, חַי אוֹ מֵת, כָּל זְמָן שֶׁאוּכַל לְהָרִים יָד כְּנֶגְדּוֹ. וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִפָּרֵד מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, יָבוֹא וְיִכְרַע לְפָנֵי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָתִי. זוֹ הִיא זְכוּתִי. יֵשׁ לִי רְשׁוּת לִדְרֹשׁ זֹאת. עַד כֹּה גָדֵל הַפֵּרוּד בֵּינֵינוּ! הַאֵין זֶה,” גָּמְרָה אֶת דְּבָרֶיהָ, בְּהַבִּיטָה אֶל פְּנֵי אוֹרְחָהּ מִתּוֹךְ גָּאוֹן וְרֹגֶז, “הַאֵין זֶה עֶלְבּוֹן?”

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁרָאִיתִי אֶת הָאֵם וְשָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרֶיהָ, נִדְמָה לִי כִּי אֲנִי רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַבֵּן, בְּהַתְרִיסוֹ כְּנֶגְדָּהּ. כָּל הַתֹּקֶף וְכָל הָעֹז שֶׁרָאִיתִי בְּרוּחַ הַבֵּן, רָאִיתִי עַתָּה בְּרוּחַ הָאֵם.

הִיא פָּנְתָה אֵלַי וְאָמְרָה. כִּי לְמוֹתָר הֵם כָּל הַדְּבָרִים וְכִי טוֹב לָשִׂים קֵץ לִרְאָיוֹן זֶה: וְאַחַר קָמָה מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת וַתֹּאמֶר לַעֲזֹב אֶת הַטְּרַקְלִין, אַךְ מַר פֵּגוֹטִי פָּנָה אֵלֶיהָ וְאָמָר:

“אַל נָא, גְּבִרְתִּי, אַל תִּירָאִי. לֹא אוֹסִיף עוֹד. אֵין לִי לְהַגִּיד מְאוּמָה, גְּבִרְתִּי,” בְּאֵין תִּקְוָה בָּאתִי הֲלוֹם וּבְאֵין תִּקְוָה אֵלֵךְ מִזֶּה. עָשִׂיתִי מַה שֶׁהָיִיתִי מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת, אַךְ לֹא עָלָה עַל לִבִּי. כִּי תֵצֵא לִי טוֹב מִן הַבַּיִת הַזֶּה, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יָצְאָה לִי הָרָעָה הַגְּדוֹלָה."

וְהוּא עָזַב אֶת הַבַּיִת. וְכַאֲשֶׁר נִלְוֵיתִי אֵלָיו אָמַר לִי, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר כִּלָּה אֶת מַעֲשֵׂהוּ בְּלָנְדּוֹן גָּמַר בְּלִבּוֹ לָצֵאת בַּלַּיְלָה הַזֶּה לְדַרְכּוֹ, שְׁאִלְתִּיו: “לְאָן הוּא אוֹמֵר לָלֶכֶת?” וְהוּא עָנָה לִי: “אֲנִי הוֹלֵךְ, אֲדוֹנִי, לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת אֲחוֹתִי.”

שַׁבְנוּ אֶל בֵּית הַמָּלוֹן הַקָּטֹן, וּפֵגוֹטִי סָחָה לִי, כִּי אָחִיהָ אָמַר גַּם לָהּ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַר אֵלַי, אַךְ הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת כָּמוֹנִי, לְאָן הוּא פּוֹנֶה לָלֶכֶת.

אַחֲרֵי שֶׁסָּעַדְנוּ יַחְדָּו קָם מַר פֵּגוֹטִי וְלָקַח מִידֵי אֲחוֹתוֹ צְרוֹר כֶּסֶף, דֵּי פַּרְנָסָתוֹ חֹדֶשׁ יָמִים, שָׂם אֶת יַלְקוּטוֹ עַל שִׁכְמוֹ. אָמַר לָנוּ “שָׁלוֹם,” וְיָצָא.

“אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתְךָ בְּכָל טוֹב,” קָרָא בְּחַבְּקוֹ אֶת אֲחוֹתוֹ, “וְגַם אַתָּה, מַר דָּוִד, בָּרוּךְ תִּהְיֶה: אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת אֲחוֹתִי, בָּאֲרָצוֹת הַקְּרוֹבוֹת וְהָרְחוֹקוֹת. אִם תָּשׁוּב בְּעֵת הֱיוֹתִי בַּדֶּרֶךְ, הוֹי, תִּקְוַת שָׁוְא הִיא! אוֹ כִּי אָנֹכִי אָשִׁיב אוֹתָהּ, רְצוֹנִי כִּי תֵּשֵׁב עִמִּי כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ בְּמָקוֹם אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁמַע נְזִיפָה. וְאִם אָסוֹן יִפְגַּע בִּי בַּדֶּרֶךְ, זִכְרוּ כִּי דְבָרַי הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ: לֹא סָרָה מִלִּבִּי הָאַהֲבָה אֶל בַּת שַׁעֲשׁוּעַי וַאֲנִי סוֹלֵחַ לָהּ?”

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹצִיא מִפִּיו בְּהִתְלַהֲבוּת וְרֹאשׁוֹ גָלוּי, וְאַחַר חָבַשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ, יָרַד מֵעַל הַמַּעֲלוֹת וְיָצָא. הָלַכְנוּ אַחֲרָיו עַד הַפֶּתַח. הָיָה עֶרֶב חַם, שָׁעָה שֶׁבָּאָה הַפְסָקָה קְטַנָּה שֶׁל שְׁאוֹן הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים בָּרְחוֹב הַמְפֻלָּשׁ לְסִמְטָאוֹת, וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם אָדְמוּ מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. הוּא נָטָה יְחִידִי אֶל קְצֵה הָרְחוֹב הַשָּׁרוּי בַּצֵּל וְנֶעְלַם בְּתוֹךְ זֹהַר הָאוֹרָה.

בְּבוֹא שָׁעָה זוֹ שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, בַּהֲקִיצִי בַּלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי, בְּהַבִּיטִי אֶל פְּנֵי הַיָּרֵחַ אוֹ הַכּוֹכָבִים, בְּהַאֲזִינִי אֶל יִלְלַת הָרוּחַ אוֹ אֶל טִפְטוּף הַמָּטָר, עוֹמֶדֶת לְנֶגֶד עֵינַי תְּמוּנַת הַנּוֹדֵד הַזֶּה וּבְאָזְנַי מְצַלְצְלִים הַדְּבָרִים:

“אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת אֲחוֹתִי בָּאֲרָצוֹת הַקְּרוֹבוֹת וְהָרְחוֹקוֹת. אִם יִפְגַּע בִּי אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ זִכְרוּ כִּי דְבָרַי הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ: לֹא סָרָה מִלִּבִּי הָאַהֲבָה אֶל בַּת שַׁעֲשׁוּעַי וַאֲנִי סוֹלֵחַ לָהּ!”

 

פֶּרֶק שְׁלשִׁים ושְׁנַיִם: נְעִימוֹת    🔗

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים הָיָה לִבִּי מָלֵא אַהֲבָה אֶל דּוֹרָה. בָּהּ מָצָאתִי לִי מִפְלָט מִכָּל דַּאֲגוֹתַי, וְהִיא נָתְנָה שִׁלּוּמִים לְנַפְשִׁי עַל רֵעִי שֶׁאָבַד לִי.

כְּכָל אֲשֶׁר גָּדְלָה חֶמְלָתִי עַל עַצְמִי וְעַל אֲחֵרִים, כֵּן רַבָּה בְּלִבִּי הַתְּשׁוּקָה לְבַקֵּשׁ תַּנְחוּמִין בְּמַרְאֵה פְּנֵי דוֹרָה. וְיוֹתֵר שֶׁרַבּוּ הַתְּלָאוֹת וְהַמַּכְאוֹבִים עַל הָאָרֶץ, זָרַח כּוֹכָבָהּ שֶׁל דּוֹרָה בְּאוֹר בָּהִיר עַל יְמֵי חַיָּי. הִיא הָיְתָה בְּעֵינַי כְּבַת שָׁמַיִם, וְלוּ אָמַר לִי אִישׁ, כִּי דוֹרָה הִיא עַלְמָה כְּכָל הָעֲלָמוֹת, הָיִיתִי בָּז לוֹ בְּלִבִּי.

שָׁקוּעַ הָיִיתִי רֹאשִׁי וְרֻבִּי בְּדוֹרָה, אִם אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן. לֹא רַק לִבִּי הָיָה מָלֵא אַהֲבָה, כִּי אִם כָּל גּוּפִי וְנִשְׁמָתִי שָׂבְעוּ נְעִימוֹת. בָּהּ רָאִיתִי אֶת כָּל עוֹלָמִי.

בְּשׁוּבִי אֶל בֵּיתִי, יָצָאתִי רֵאשִׁית דָּבָר, לְנוֹרְבוּד, וּבְמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת סָבַבְתִּי לְאוֹר הַיָּרֵחַ אֶת בֵּיתָהּ שֶׁל דּוֹרָה, הֵצַצְתִּי בְּעַד חַגְוי הַגָּדֵר, שָׁלַחְתִּי נְשִׁיקוֹת לְמוּל הַחַלּוֹנוֹת הַמּוּאָרִים, וּבְלִבִּי קָרָאתִי אֶל מַלְאַךְ הַלַּיְלָה, כְּדֶרֶךְ הָאוֹהֲבִים, כִּי יִשְׁמֹר אֶת דּוֹרָה שֶׁלִּי, – אֵינִי יוֹדֵעַ בָּרוּר, אִם מִפְּנֵי הָאֵשׁ אוֹ מִפְּנֵי הָעַכְבָּרִים, אֲשֶׁר הֵטִילוּ פַּחַד עַל דּוֹרָה.

וְיַעַן כִּי לִבִּי הָיָה מָלֵא אַהֲבָה עַל כָּל גְּדוֹתָיו, אֵין כָּל פֶּלֶא, אִם גִּלִּיתִי אֶת אָזְנִי לְפֵגוֹטִי הַנֶּאֱמָנָה לִי, כַּאֲשֶׁר בָּאָה פַּעַם אַחַת אֶל בֵּיתִי לְסַדֵּר אֶת כֵּלָי. מֵרֹב חִבָּתָהּ אֵלַי, לֹא יָכְלָה פֵּגוֹטִי לְהָבִין אֶת דַּאֲגוֹתַי וּסְפֵקוֹתָי. “הָעַלְמָה תִּרְאֶה אֶת עַצְמָהּ מְאֻשָּׁרָה,” אָמְרָה פֵּגוֹטִי, “כִּי יֵשׁ לָהּ בָּחוּר כָּמוֹנִי. וְאָבִיהָ – כְּלוּם מְצַפֶּה הוּא לִמְצֹא לְבִתּוֹ חָתָן טוֹב וְיָפֶה מִמֶּנִּי?”

וְרַק לְאַחַר שֶׁבֵּאַרְתִּי לְאוֹמַנְתִּי, מִי הוּא מַר סְפֶנְלוֹ וּמַה מַעֲלָתוֹ, הֵבִינָה כִּי אָמְנָם יֵשׁ לִי עַל מַה לִדְאֹג.

בְּאַחַד הַיָּמִים, מִתּוֹךְ שִׂיחָה אֲרֻכָּה בְּעִנְיְנֵי דָּת-וָדִין, הִגִּיד לִי מַר סְפֶנְלוֹ דֶּרֶךְ אַגַּב, כִּי בְּשָׁבוּעַ זֶה חָל יוֹם הוּלַדְתָּהּ שֶׁל דּוֹרָה בִּתּוֹ, וְלָכֵן יִשְׂמַח לִבּוֹ, אִם אָבוֹא אֶל בֵּיתוֹ לָקַחַת חֵלֶק בְּמַסָּע שֶׁל טִיּוּל לִכְבוֹד הַיּוֹם הַזֶּה. לִבִּי פָּג לְמִשְׁמַע הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת. וּבְקַבְּלִי מִמָּחֳרָת הַיּוֹם אִגֶּרֶת כְּתוּבָה בְּעֶצֶם יְדֵי דוֹרָה: “בִּרְשׁוּת אָבִי. זָכֹר תִּזְכֹּר אֶת הַיּוֹם,” יָצָאתִי מִדַּעְתִּי. וְעַד בּוֹא הַיּוֹם הַגָּדוֹל הַהוּא הָיִיתִי אֲחוּז שִׁגָּעוֹן שֶׁל אַהֲבָה.

הֲכִינוֹתִי אֶת עַצְמִי לִקְרַאת הַמְאֹרָע הֶחָשׁוּב הַזֶּה. הָעֲנָק שֶׁקָּנִיתִי לְצַוָּארִי הָיָה מִן הַמֻּבְחָר, וְהַנַּעֲלַיִם שֶׁנָּעַלְתִּי הָיוּ צָרוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁיָּכְלוּ לְשַׁמֵּשׁ עִנּוּי לְסַגְפָן. בַּבֹּקֶר בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית יָצָאתִי אֶל הַשּׁוּק וְקָנִיתִי צְרוֹר פְּרָחִים לְדוֹרָה; וּבַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית רָכַבְתִּי עַל סוּסִי הַיָּפֶה שֶׁשָּׂכַרְתִּי בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְנוֹרְבוּד, וּצְרוֹר הַפְּרָחִים בְּמִגְבַּעְתִּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבֹּל, חַס וְשָׁלוֹם.

מַה יָפָה הָיְתָה דוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה עַל כִּסֵּא הַגַּן תַּחַת עֵץ הַלִּילָךְ, מִגְבַּעַת לְבָנָה בְּרֹאשָׁהּ, שִׂמְלַת תְּכֵלֶת עַל גּוּפָה, רוּחַ הַבֹּקֶר נוֹשֵׁב, וְהַפַּרְפַּרִים עָפִים הֵנָּה וָהֵנָּה!

עַל יָדָהּ יָשְׁבָה עוֹד עַלְמָה, גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה בְּשָׁנִים, מַרְאֶהָ כְּבַת עֶשְׂרִים. מָרַת מִילְס שְׁמָהּ, וְדוֹרָה קוֹרְאָה לָהּ יוּלְיָה, כִּי הִיא יְדִידָתָהּ הַקְּרוֹבָה לָהּ. אַשְׁרֵי חֶלְקָהּ!

“חֵן חֵן לְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד! מַה נָאִים הֵם פְּרָחִים אֵלּוּ!” קָרְאָה אֵלַי דּוֹרָה.

בְּלִבִּי הָיָה לֵאמֹר (וְאֶת הַדְּבָרִים שִׁנַּנְתִּי בְּלֶכְתִּי בַּדֶּרֶךְ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים), כִּי גַם אָנֹכִי חָשַׁבְתִּי אֶת הַפְּרָחִים לְיָפִים, עַד שֶׁבָּאתִי הֲלוֹם וְרָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ. אַךְ הַמִּלִּים נֶעְתְּקוּ מִפִּי. עֶשְׁתּוֹנוֹתַי אָבְדוּ, וְנַפְשִׁי יָצְאָה בְּדַבְּרָהּ.

דּוֹרָה הִגִּישָׁה אֶת פְּרָחֵי אֶל אַפּוֹ שֶׁל צוֹנִי, כִּי יָרִיחַ בָּהֶם. הַכֶּלֶב הַקָּטֹן סֵרַב וְלֹא אָבָה לְהָרִיחַ. דּוֹרָה צָחֲקָה בְּכָל פֶּה וְאָמְרָה לְהַכְרִיחוֹ כִּי יָרִיחַ. צוֹנִי הִתְקַצֵּף וְנָשַׁךְ בְּשִׁנָּיו אֶת הַפְּרָחִים. דּוֹרָה הִכְּתָה אֶת הַנַּשְׁכָן, נָטְלָה אֶת הַפְּרָחִים וְקָרְאָה: “הוֹי פְּרָחַי הַנָּאִים!” מִתּוֹךְ חֶמְלָה רַבָּה, כְּאִלּוּ אָחַז צוֹנִי בִּי. מִי יִתֵּן וְעָשָׂה כֵן!

“הֲלֹא תִּשְׂמַח לִשְׁמֹעַ, מַר קָפֶּרְפִילְד,” קָרְאָה דּוֹרָה, “כִּי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הָרַגְזָנִית אֵינֶנָּהּ פֹּה. הִיא נָסְעָה אֶל אָחִיהָ הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְעִמּוֹ תֵּשֵׁב כִּשְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת. הַאֵין זֶה תַּעֲנוּג?”

עָנִיתִי, כִּי אָמְנָם תַּעֲנוּג הוּא לָהּ, וְכָל מַה שֶׁגּוֹרֵם תַּעֲנוּג לָהּ, גּוֹרֵם תַּעֲנוּג גַּם לִי. מָרַת מִילְס הֶעֱמִידָה פָּנִים שֶׁל גָּדוֹל בַּשָּׁנִים וְלִגְלְגָה עָלֵינוּ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

"אִשָּׁה זוֹ הִיא בְּרִיָּה מְכֹעָרָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא רָאִיתִי, קָרְאָה דּוֹרָה, “הֵן לֹא תַּאֲמִינִי, יוּלְיָה, עַד כַּמָּה לִבָּהּ רַע וְרוּחָהּ מָר.”

“יוֹדַעַת אֲנִי אֶת בְּנֵי הָאָדָם, חֲבִיבָתִי,” עָנְתָה מָרַת מִילְס.

“אָמְנָם כֵּן, חֶמְדָּתִי, אַתְּ תָּבִינִי הַכֹּל.”

מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָמַדְתִּי, כִּי מָרַת מִילְס קָנְתָה דַּעַת בַּחַיִּים, וְאָמְנָם בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם נוֹדַע לִי, כִּי מָרַת מִילְס נִכְשְׁלָה בְּאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אֲשֶׁר אָהֲבָה אוֹתוֹ וְהוּא בָּגַד בָּהּ, וְלָכֵן מָאֲסָה בְּהַבְלֵי הַחַיִּים, וְרַק רוּחַ הִיא בָּהּ לָקַחַת חֵלֶק בְּרִגְשׁוֹת נְעוּרִים שֶׁל חַבְרוֹתֶיהָ.

בֵּין כֹּה וָכֹה יָצָא אֵלֵינוּ מַר סְפֶנְלוֹ, וְדוֹרָה קָמָה לִקְרָאתוֹ וַתִּקְרָא: “רְאֵה, אָבִי, מַה נָאִים פְּרָחִים אֵלּוּ!” מָרַת מִילְס נִדְנְדָה בְּרֹאשָׁהּ, כְּאִלּוּ אָמְרָה: “שִׂישׂוּ, פַּרְפַּרִים, לִקְרַאת הַיּוֹם הַבָּהִיר, הַבֹּקֶר הַצַּח שֶׁל חַיֵּיכֶם הַקְּצָרִים!”

הַטִּיּוּל עָבַר עָלַי בֵּין תַּעֲנוּג וְעֶצֶב. בִּשְׁעַת הַמַּסָּע, כְּשֶׁיָּשְׁבָה דּוֹרָה בַּמֶּרְכָּבָה, רָכַבְתִּי אָנֹכִי עַל סוּסִי אַחֲרֶיהָ, וְעוֹלָמִי כֻּלּוֹ הָיָה מָלֵא אוֹרָה לְמַרְאֵה פְּנֵי דוֹרָה.

הַדֶּרֶךְ הָיְתָה מְלֵאָה אָבָק, אָבָק רַב. זָכוּרְנִי, כִּי מַר סְפֶנְלוֹ הֵעִיר אוֹתִי עַל רְכִיבָתִי בְּתוֹךְ הָאָבָק, אַךְ אָנֹכִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב לָזֶה. שָׁרוּי הָיִיתִי בַּעֲרָפֶל שֶׁל אַהֲבָה וְיֹפִי מִסָּבִיב לְדוֹרָה, זוּלַת זֶה לֹא רָאִיתִי דָבָר. וְשׁוּב שָׁאַל אוֹתִי, מַה בְּעֵינַי הַמַּרְאֶה מִסָּבִיב. אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי נִפְלָא הוּא בְּיָפְיוֹ, וְאַף לֹא שִׁקַּרְתִּי, כִּי עֵינַי רָאוּ רַק אֶת דּוֹרָה. הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה בִּגְלַל דּוֹרָה וְהַצִּפֳּרִים שָׁרוּ לִכְבוֹד דּוֹרָה. רוּחַ דְּרוֹמִית נָשְׁבָה עִם דּוֹרָה וּפִרְחֵי הַבָּר לְיַד הַגְּדֵרוֹת עַל כָּל צִיצֵיהֶם – מַרְאֵה דוֹרָה לָהֶם. מְשׂוֹשִׂי הָיָה כִּי מָרַת מִילְס הֵבִינָה לְלִבִּי. רַק הָעַלְמָה מָרַת מִילְס יָכְלָה לַחְדֹּר לְתוֹךְ רִגְשׁוֹת נַפְשִׁי.

אַךְ לְאַחַר שֶׁבָּאנוּ אֶל מְקוֹם הַטִּיּוּל, קִנֵּאתִי אֶת הַנָּשִׁים הַסּוֹבְבוֹת אֶת דּוֹרָה, וְהַגְּבָרִים שֶׁפָּנוּ אֵלֶיהָ בִּדְבָרִים נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינַי לְאוֹיְבִים לִי. הִגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי כָךְ, כִּי אָמַרְתִּי לִבְרֹחַ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, לְבַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי.

מָרַת מִילְס הִכִּירָה בִּי, כִּי שָׁרוּי אֲנִי בְּצַעַר, וְגַם בִּפְנֵי דוֹרָה רָאֲתָה, כִּי עֲצוּבָה הִיא, וְלָכֵן מִהֲרָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ, בְּאָמְרָהּ, כִּי חֵטְא הוּא, אִם יִבְּלוּ צִיצֵי הָאָבִיב, אִם יִסָּתְמוּ מַעְיְנוֹת הַמַּיִם הַחַיִּים, אִם תֶּחֱרַבְנָה נְאוֹת הַדֶּשֶׁא בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל – בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ.

וּבְשׁוּבֵנוּ אֶל הַבַּיִת, לָחֲשָׁה לִי מָרַת מִילְס:

“דּוֹרָה עֲתִידָה לָשֶׁבֶת יָמִים אֲחָדִים בְּבֵיתִי, הִיא תָּבוֹא מָחֳרָתַיִם אֵלָי, אִם יֵשׁ עִם לִבְּךָ לִרְאוֹת אוֹתָהּ, בָּרִי לִי, כִּי אָבִי יִשְׂמַח לְקַבֶּלְךָ בְּבֵיתֵנוּ.”

מַה נִשְׁאַר לִי לְהָשִׁיב עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מִלְּבַד בְּרָכוֹת רַבּוֹת לְרֹאשׁ מָרַת מִילְס עַל חַסְדָהּ הַגָּדוֹל עִמִּי. בְּעֵינַי וּבְפִי הִבַּעְתִּי לָהּ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה, אַף הִבְטַחְתִּי לָהּ, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי לְהוֹקִיר אֶת יְדִידוּתָהּ אֵלָי.

כַּאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי בְּבֹקֶר יוֹם הַמָּחָר, גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְגַלּוֹת אֵת דְּבַר אַהֲבָתִי לְדוֹרָה וְלָדַעַת אֶת מְנָת גּוֹרָלִי. אֹשֶׁר אוֹ אָסוֹן – הִנֵּה הַשְּׁאֵלָה. שְׁאֵלָה אַחֶרֶת אֵין לִי בְּעוֹלָמִי מִלְּבַד זוֹ. שְׁלשָׁה יָמִים עָבְרוּ עָלַי בְּהַרְהוֹרִים, עַד אֲשֶׁר לָבַשְׁתִּי אֶת בְּגָדַי הַחֲדָשִׁים וָאֵלֵךְ אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל מָרַת מִילְס.

עָבַרְתִּי בָּרְחוֹב כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הֵנָּה וָהֵנָּה, עַד אֲשֶׁר מָצָאתִי אֶת לִבִּי לָבוֹא אֶל הַבָּיִת.

מַר מִילְס לֹא הָיָה בַּבָּיִת. מַה לִי וָלוֹ? רַב לִי, אִם הָעַלְמָה מָרַת מִילְס בַּבָּיִת.

נִכְנַסְתִּי אֶל הַחֶדֶר שֶׁשָּׁם יָשְׁבָה מָרַת מִילְס עִם דּוֹרָה. גַּם צוֹנִי הָיָה שָׁם. מָרַת מִילְס כָּתְבָה תְּוֵי-נְגִינָה, וְדוֹרָה צִיְּרָה עַל גִּלָּיוֹן דְּמוּת פְּרָחִים. וּמַה רָחַב לִבִּי כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי, כִּי הַפְּרָחִים הֵם הַפְּרָחִים שֶׁלִּי! אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר לֵאמֹר, כִּי דִּמְיוֹן רַב יֵשׁ בֵּין הַצִּיּוּר וּבֵין צְרוֹר-פְּרָחַי, אוֹ כִּי דְמוּת פֶּרַח לַצִּיּוּר, אַךְ עַל פִּי סִמָּנִים מֻבְהָקִים הִכַּרְתִּי, כִּי אֶת מַרְאֵה פְּרָחַי אָמְרָה דוֹרָה לְתָאֵר.

מָרַת מִילְס שָׂמְחָה מְאֹד לִקְרָאתִי, אַף הִבִּיעָה לִי אֶת צַעֲרָהּ, כִּי אָבִיהָ אֵינֶנּוּ בַּבָּיִת. שָׁעָה קַלָּה עָסְקָה מָרַת מִילְס בְּשִׂיחָה, אַחַר הִנִּיחָה מִיָּדָהּ אֶת הָעֵט וְעָזְבָה אֶת הַחֶדֶר.

רַעְיוֹן בָּא אֶל לִבִּי לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר לְיוֹם מָחָר.

“הַסּוּס שֶׁלְּךָ עָיֵף בְּשׁוּבוֹ אֶל בֵּיתוֹ,” קָרְאָה דוֹרָה בַּהֲרִימָהּ אֵלַי אֶת עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת, “כִּי רַב מְאֹד הַדֶּרֶךְ לוֹ.”

וְרַעְיוֹן בָּא אֶל לִבִּי לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר בַּיּוֹם הַזֶּה.

“אָמְנָם רַב הָיָה הַדֶּרֶךְ לוֹ,” עָנִיתִי, “כִּי הוּא לֹא שָׂבַע מִכָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר בִּנְסִיעָה זוֹ.” “הַאֻמְנָם לֹא נִתַּן לוֹ, לַסּוּס הַמִּסְכֵּן, מִסְפּוֹא?” שָׁאֲלָה דוֹרָה.

שׁוּב בָּא אֵלַי הָרַעְיוֹן לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר לְיוֹם מָחָר.

“כֵּן,” עָנִיתִי, “מִסְפּוֹא נִתַּן לוֹ. וְאוּלָם כַּוָּנָתִי, כִּי הוּא לֹא יָדַע אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁהָיָה לִי, בְּשִׁבְתִּי קָרוֹב אֵלָיִךְ.”

דּוֹרָה הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל הַגִּלָּיוֹן אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה (וְאָנֹכִי הָיִיתִי שָׁרוּי בְּתוֹךְ קַדַּחַת וּבִרְכַּי פָּקוּ) פָּתְחָה וְאָמְרָה:

“כְּפִי שֶׁרָאִיתִי, לֹא הָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לִבְּךָ אֶל הָאֹשֶׁר הַזֶּה.”

רָאִיתִי כִּי נִלְכַּדְתִּי, וְאֵין לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר. הַיּוֹם הַזֶּה יוּטַל גּוֹרָלִי.

“כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁלֹּא הִרְהַרְתָּ אַף מַשֶּׁהוּ בָּאֹשֶׁר הַזֶּה,” קָרְאָה דוֹרָה בְּהַשְׁפִּילָהּ גַּבּוֹת עֵינֶיהָ וּבַהֲנִידָהּ רֹאשָׁהּ, “בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְתָּ עַל יַד מָרַת קִיט.”

קִיט – זֶה הוּא שֵׁם עַלְמָה אַחַת, שֶׁחָזַרְתִּי אַחֲרֶיהָ בִּשְׁעַת הַטִּיּוּל, כְּדֵי לְעוֹרֵר קִנְאָה בְּלֶב דּוֹרָה.

“אָמְנָם אֵינִי יוֹדַעַת,” קָרְאָה דוֹרָה, “עַל מָה אַתָּה קוֹרֵא זֶה בְּשֵׁם אֹשֶׁר. אַךְ זֹאת בָּרִי לִי, כִּי פִּיךָ וְלִבְּךָ אֵינָם שָׁוִים. וְאוּלָם אֵין אִישׁ מֵטִיל סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר עִם לִבֶּךָ. צוֹנִי, שׁוֹבָב, קְרַב הֲלוֹם!”

אֵינִי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד נַעֲשָׂה הַדָּבָר. בְּרֶגַע אֶחָד עָשִׂיתִי זֹאת, הִקְדַּמְתִּי אֶת צוֹנִי. חִבַּקְתִּי בִּזְרוֹעוֹתַי אֶת דּוֹרָה. פָּתַחְתִּי פִּי בִּמְלִיצָה. דִּבַּרְתִּי בְּלִי הֶרֶף. הִבַּעְתִּי לָהּ, מָה אֲהַבְתִּיהָ. אָמַרְתִּי, כִּי אָמוּת לְמַעֲנָהּ, אָמַרְתִּי כִּי בִּלְעָדֶיהָ חַיַּי אֵינָם חַיִּים, אָמַרְתִּי, כִּי מַעֲרִיץ אֲנִי אוֹתָהּ. וְצוֹנִי נָבַח כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּאִלּוּ יָצָא מִדַּעְתּוֹ.

וְכַאֲשֶׁר הוֹרִידָה דוֹרָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְעֵינֶיהָ זָלְגוּ דְמָעוֹת, וְכָל גּוּפָהּ רוֹעֵד, גָּבַר שֶׁטֶף מְלִיצָתִי. אִם יֵשׁ עִם לִבָּהּ, כִּי אָמוּת לְמַעֲנָהּ, תּוֹצִיא נָא מִפִּיהָ אֹמֶר, וַאֲנִי נָכוֹן לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָהּ. לָמָּה לִי חַיִּים תַּחַת הַשָּׁמַיִם בְּאֵין דּוֹרָה עִמִּי? בִּלְעָדֶיהָ לֹא אוּכַל לִחְיוֹת, אַף אֵינִי רוֹצֶה לִחְיוֹת. לְמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ, אָהַבְתִּי אוֹתָהּ יוֹמָם וָלָיְלָה. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ עַד כְּדֵי שִׁגָּעוֹן. וְכָל יְמֵי חַיַּי, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, אֹהַב אוֹתָהּ כֵּן. לְפָנַי הָיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאָהֲבוּ וְאַחֲרַי יִהְיוּ, אַךְ אֵין אִישׁ בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר אָהַב, אוֹ יָכֹל לֶאֱהֹב בְּכָל נַפְשׁוֹ וּמְאֹדוֹ כָּמוֹנִי, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אֶת דּוֹרָה, וּכְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהִתְלַהֵב, כֵּן הוֹסִיף צוֹנִי לִנְבֹּחַ וְלֹא חָדָל. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הִשְׁתַּגַּע עַל פִּי דַּרְכּוֹ.

מַה טוֹב וּמַה נָעִים! אֲנִי וְדוֹרָה יוֹשְׁבִים יַחְדָּו עַל הַסַּפָּה, זֶה לְצַד זוֹ, שְׁקֵטִים, וְצוֹנִי שׁוֹכֵב בְּחֵיק גְּבִרְתּוֹ וְקוֹרֵץ אֵלַי לְשָׁלוֹם. מַשָּׂא כָּבֵד הוּסַר מֵעַל לִבִּי. גִּיל תָּקַף אֶת נַפְשִׁי. אֲנִי וְדוֹרָה מְאֹרָשִׂים.

בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל אֹשֶׁר אֵין קֵץ לֹא עָלָה עַל לִבֵּנוּ דָבָר, מַה לְפָנִים וּמַה לְאָחוֹר, וְאַף דְּאָגָה קַלָּה לֶעָתִיד לֹא הֵעִיבָה אֶת רוּחֵנוּ. גָּמַרְנוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר מִמַּר סְפֶנְלוֹ, אַף כִּי אָז לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי יֵשׁ בְּאַהֲבָתִי עָוֹן כָּל-שֶׁהוּא.

דּוֹרָה יָצְאָה לְבַקֵּשׁ אֶת מָרַת מִילְס, מִילְס שָׁבָה עִמָּהּ, וּפָנֶיהָ הָיוּ עֲגוּמִים, אוּלַי הֶעֱלוּ הַדְּבָרִים שֶׁקָּרוּ הַיּוֹם מִתְּהוֹם זִכְרוֹנָהּ אֶת הֵד אַהֲבָתָהּ. וְאוּלָם הִיא נָתְנָה לָנוּ אֶת בִּרְכָתָהּ, אַף הִבְטִיחָה לָנוּ אֶת יְדִידוּתָהּ, וּבִכְלָל הָיוּ דְּבָרֶיהָ אֵלֵינוּ, כְּאִלּוּ עָלוּ מִן הַמִּנְזָר.

אָכֵן יְמֵי בַּטָּלָה הָיוּ הַיָּמִים הָהֵם! מַה נָעֲמוּ יָמִים אֵלּוּ, יְמֵי אֹשֶׁר, יְמֵי חֲלוֹמוֹת וִימֵי עֲלוּמִים!

זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הָלַכְתִּי אֶל הַצּוֹרֵף לִקְנוֹת טַבַּעַת עִם פִּתּוּחַ הַפֶּרַח זִכְרִיָּה! עַד הַיּוֹם מְעוֹרֵר בְּלִבִּי מַרְאֵה טַבַּעַת כָּזוֹ פִּצְעֵי נֹעַר.

זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב וְסוֹד אַהֲבָתִי בְּלִבִּי! לוּ נִתְּנוּ לִי כְּנָפַיִם לָעוּף בָּאֲוִיר, גַּם אָז לֹא הָיִיתִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאֲנָשִׁים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל יְדֵי הָרֶגֶשׁ, כִּי אֲנִי אוֹהֵב אֶת דּוֹרָה וְהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי.

זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נִפְגַּשְׁנוּ יַחְדָּו בַּגַּן וְיָשַׁבְנוּ שָׁם בְּבֵית הַקַּיִץ הָאָפֵל! הֲלֹא לָכֵן אֲנִי אוֹהֵב עַד הַיּוֹם אֶת הָאַנְקוֹרִים אֲשֶׁר בְּלָנְדּוֹן, כִּי זוֹכֵר אֲנִי אֶת שְׁרִיקָתָם בַּיּוֹם הַהוּא.

זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָפְלָה בֵּינֵינוּ הַקְּטָטָה הָרִאשׁוֹנָה! (שָׁבוּעַ יָמִים אַחֲרֵי אֵרוּסֵינוּ) וְדוֹרָה הֶחֱזִירָה לִי אֶת הַטַּבַּעַת בְּצֵרוּף אִגֶּרֶת קְטַנָּה: “רֵאשִׁית אַהֲבָתֵנוּ – אִוֶּלֶת, וְאַחֲרִיתָהּ – שִׁגָּעוֹן.”

זֶה הַלַּיְלָה אֲשֶׁר מִהַרְתִּי אֶל מָרַת מִילְס, כִּי תַּצִּיל אוֹתִי! וְהִיא הִשְׁלִימָה בֵּינֵינוּ, בְּהַטִּיפָהּ לָנוּ דִבְרֵי מוּסָר, כִּי עָלֵינוּ לְהִמָּנַע מֵרִיב, אֲשֶׁר יְמָרֵר אֶת הַחַיִּים.

וְזוֹ הַשָּׁעָה שֶׁל סְלִיחָה מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, שֶׁבָּהּ גָּמַרְנוּ לִשְׁלֹחַ מִכְתָּבִים זֶה לְזוֹ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ! בְּגַן-עֵדֶן שֶׁל הָאַהֲבָה יָשַׁבְנוּ שְׁנֵינוּ.

מַה נָעֲמוּ יְמֵי אֹשֶׁר, יְמֵי חֲלוֹמוֹת אֵלּוּ! בְּכָל יְמֵי חַיַּי שֶׁעָבְרוּ אֵין כְּמוֹהֶם, אֲשֶׁר אַעֲלֶה עַל לִבִּי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ וְגַעְגּוּעִים כְּאֶחָד. –

 

כרך שלישי    🔗

 

פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה: דּוֹדָתִי מְּבִיאָה אוֹתִי לִידֵי הִשְׁתּוֹמְמוּת    🔗

לְאַחַר שֶאֵרַשְֹתִּי לִי אֶת דּוֹרָה כָּתַבְתִּי לְאַגְנֶס מְגִלָּה אֲרֻכָּה, שֶׁבָּהּ תֵּאַרְתִּי לְפָנֶיהָ אֶת רֹב אָשְׁרִי וְאֶת יְפִי דוֹרָה. הִתְאַמַּצְתִּי לְהוֹכִיחַ לָהּ, כִּי אַהֲבָתִי זוֹ אֵין לָהּ דִּמְיוֹן כְּלָל אֶל חֲלוֹמוֹת נַעֲרוּתִי, שֶׁלִּגְלַגְנוּ עֲלֵיהֶם לֹא פָּעַם. עוֹרַרְתִּיהָ לְהַאֲמִין, כִּי אַהֲבָתִי זוֹ עֲמֻקָּה מִנִּי תְּהוֹם וְכָמוֹהָ לֹא יָדַע לֵב אִישׁ מֵעוֹלָם.

וּבְשִׁבְתִּי בָּעֶרֶב הַנָּעִים לְיַד חַלּוֹנִי הַפָּתוּחַ לִכְתֹּב אֶת הַמִּכְתָּב, עָמְדָה לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחִי דְמוּת אַגְנֶס עִם עֵינֶיהָ הַבְּהִירוֹת וְעִם פָּנֶיהָ הָעְַדִינִים, וְרוּחַ שֶל שַׁלְוָה יָרְדָה עָלַי וַתַּרְגִּיעַ אֶת נַפְשִׁי הַסּוֹעֶרֶת, אְַשֶׁר לֹא יָרְדָה עָלַי וַתַּרְגִּיעַ אֶת נַפְשִי הַסּוֹעֶרֶת, אְַשֶר לֹא יָדְעָה מְנוּחָה בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. וּבְטֶרֶם כִּלִּיתִי לִכְתֹּב, תָּמַכְתִּי אֶת רֹאשִי בְּכַפִּי וְנִשְׁקַעְתִּי בְּהַרְהוֹרִים עַל אֹדוֹת אַגְנֶס, אֲשֶׁר לִבָּהּ הָיָה הֵד לִבִּי בְּשָׁעָה שֶׁל אַהֲבָה, שִֹמְחָה, צַעַר, תִּקְוָה, יֵאוּשׁ, וּבָהּ מָצָאתִי תְָּמִיד מִפְלָט בַּצַּר לִי.

עַל אֹדוֹת סְטִירְפוֹרְתְּ לֹא סִפַּרְתִּי לָהּ מְאוּמָה, רַק כְָּתַבְתִּי אֵלֶיהָ כִּי בְּנֵי יַרְמוּת שְׁרוּיִים בְּצַעַר גָּדוֹל בִּגְלַל עֲמִילְיָה שֶבָּרְחָה.

וְצַעֲרִי אְַנִי גָדוֹל יוֹתֵר בִּשְׁבִיל הַסִּבָּה שֶׁל בְּרִיחָה זוֹ. יָדַעְתִּי, כִּי אַגְנֶס תָּבִין כְּרֶגַע אֶת הַדָּבָר, אַךְ לֹא תּוֹצִיא מִפִּיהָ אֶת שְׁמוֹ שֶל בַּעַל הַדָּבָר.

בַּיּוֹם הַשֵׁנִי קִבַּלְתִּי מַעֲנֶה עַל מִכְתָּבִי. וּבְקָרְאִי אֶת הַמִּכְתְָּב נִדְמֶה לִי, כִּי שׁוֹמֵעַ אְַנִי אֶת אַגְנֶס בְּדַבְּרָהּ אֵלָי. בְּאָזְנַי צִלְצְלוּ דְבָרֶיהָ הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב. מַה יֵשׁ לִי לְהוֹסִיף עוֹד?

בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן, כְּשֶׁלֹּא הָיִיתִי בַּבַּיִת, בָּא אֵלַי טְרַדְלֶס פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלֹש פְּעָמִים. וּבְשָׁמְעוֹ מִפִּי פֵּגוֹטִי (אֲשֶׁר אָהֲבָה לְסַפֵּר אֶת הַדָּבָר לְכָל מִי שֶהִטָּה אֹזֶן), כִּי אוֹמַנְתִּי הַזְּקֵנָה הִיא, הִתְוַדַּע אֵלֶיהָ אַף נִכְנַס עִמָּהּ בְּשִֹיחָה קְצָרָה עַל אֹדוֹתָי. כָּךְ סִפְּרָה לִי פֵּגוֹטִי; אַךְ אְַנִי חוֹשֵׁשׁ, כִּי הִיא הָיְתָה הַדּוֹבֶרֶת וְשֹוֹחֲחָה עִמּוֹ – בַּאֲרִיכוּת, יַעַן כִּי קָשֶה הָיָה לָהּ לְהַפְסִיק בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי נוֹשֵֹא לְשִֹיחָתָהּ.

נִזְכַּרְתִּי, כִּי טְרַדְלֶס חֲבֵרִי קָבַע לִי רַאֲיוֹן בְּאַחַד הַיָּמִים אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, וְהוּא בַּשָּׁעָה הַנּוֹעָדָה.

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי!” קָרָא טְרַדְלֶס.

“טְרַדְלֶס יַקִּירִי,” עָנִיתִי, “מַה יִשְֹמַח לִבִּי לִרְאוֹתְךָ סוֹף סוֹף, וְצַר לִי עַל אֲשֶׁר לֹא הָיִיתִי בְּבֵיתִי קֹדֶם. טָרוּד הַיִיתִי מְאֹד…”

“כֵּן, כֵּן,” עָנָה טְרַדְלֶס, “אֲנִי יוֹדֵעַ וּמֵבִין. הֵן שֶׁלְּךָ יוֹשֶׁבֶת בְּלָנְדּוֹן?”

“מָה אָמַרְתָּ?”

“סְלִיחָה,” קָרָא טְרַדְלֶס בְּהַאְדִּימוֹ מִמְּבוּכָה, “הִיא, כְּלוֹמַר, מָרַת ד., הֲלֹא יוֹשֶׁבֶת בְּלָנְדּוֹן.”

“כֵּן, סָמוּךְ לְלָנְדּוֹן.”

“וְשֶׁלִּי, אוּלַי זוֹכֵר אַתָּה, יוֹשֶׁבֶת הַרְחֵק בְּדֵוֶנְשַׁיְר, וּלְפִיכָךְ אֵין אְַנִי טָרוּד כָּמוֹךְ.”

“מִתְפַּלֵּא אֲנִי עָלֶיךָ,” אָמַרְתִּי, “אֵיכָה תּוּכַל לְהִתְקַיֵּם וְלִרְאוֹתָהּ לְעִתִּים כֹּה רְחוֹקוֹת.”

“אָכֵן,” קָרָא טְרַדְלֶס מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה, “הַדָּבָר נִרְאֶה כְּפֶלֶא. לְפִי דַעְתִּי, קָפֶּרְפִילְד, הֲרֵי זֶה רַק מִשּׁוּם שֶׁאֵין בְּרֵרָה.”

“אָמְנָם כֵּן,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ וּפָנַי אָדְמוּ קְצָת. “וְגַם מִפְּנֵי שֶמְּחֻנָּן אַתָּה, טְרַדְלֶס, לֵב אְֱמוּנִים וְכֹחַ הַסֵּבֶל.”

“אֵלִי!” קָרָא טְרַדְלֶס בְְּהַרְהֲרוֹ רֶגַע, “הַאֻמְנָם כָּךְ הִיא דַעְתְּךָ עָלָי? אֵין זֹאת כִּי אִם הִיא, הַנַּעֲרָה הַחְַבִיבָה מֵאֵין כָּמוֹהָ בָּעוֹלָם, הֶאְֱצִילָה מִן הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶה גַם עָלָי. אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, כִּי הִיא שוֹכַחַת תָּמִיד אֶת עַצְמָהּ, וְכָל דַּאֲגוֹתֶיהָ הֵן לְגוֹרַל תֵּשַׁע אַחְיוֹתֶיהָ.”

“הַאִם הִיא הַבְּכִירָה?” שָׁאַלְתִּי.

“הָהּ, לֹא,” עָנָה טְרַדְלֶס, “הַבְּכִירָה הִיא יְפֵה-פִיָּה.”

וּבִרְאוֹתוֹ עַל פָּנַי חִיּוּךְ קַל לְמִשְׁמַע דְּבָרָיו הַתְּמִימִים, הוֹסִיף וְאָמַר מִתּוֹךְ בַּת-צְחוֹק:

"אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי סוֹפְיָה שֶׁלִּי, – מַה נָאֶה שֵׁם זֶה! – “אֵינָהּ יָפָה בְּעֵינַי אוֹ בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, אַךְ בְּאָמְרִי כִּי הַבְּכִירָה הִיא יְפֵה-פִיָּה, כַּוָּנָתִי כִּי זוֹ הִיא יֹפִי שֶׁל מַעְלָה,” וְהוּא הֵרִים שְׁתֵּי יָדָיו לַמָּרוֹם.

“הַאֲמְנָם?” שָאַלְתִּי.

“הַאֲמִינָה לִי.” קָרָא טְרַדְלֶס, “כִּי הִיא עַלְמָה שֶׁאֵינָהּ רְצוּיָה! וּמִתּוֹךְ שֶׁהִיא נוֹצְרָה לְחַיֵּי שָׂשֹוֹן וְתַעֲנוּגוֹת, וּבְבֵית הוֹרֶיהָ הַדַּלִּים אֵין לָהּ מְאוּמָה מִכָּל אֵלֶּה, הֲרֵי מְרֻגֶּזֶת הִיא וְזוֹעֶמֶת לִפְעָמִים, אַךְ סוֹפְיָה יוֹדַעַת לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ תָּמִיד.”

“הַאִם סוֹפְיָה הִיא הַצְּעִירָה?” שָׁאָלְתִּי.

“לֹא וָלֹא!” עָנָה טְרַדְלֶס, “שְׁתֵּי הַצְּעִירוֹת הֵן יְלָדוֹת בְּנוֹת תֵּשַׁע וְעֶשֶֹר וְסוֹפְיָה הִיא הַמְחַנֶּכֶת אוֹתָן.”

“אוּלַי הִיא הַבַּת הַשְּׁנִיָּה?” נִחַשְׁתִּי.

“לֹא,” עָנָה טְרַדְלֶס, “הַשְּׁנִיָּה הִיא שָֹרָה. עְַלוּבָה זוֹ נִפְגַּע חוּט הַשֶּׁדְרָה שֶלָּהּ. אָמְנָם הָרוֹפְאִים אוֹמְרִים, כִּי מַחֲלָתָהּ תַּעְַבֹר בִּרְבוֹת הַיָּמִים, אַךְ לְפִי שָׁעָה עָלֶיהָ לִשְכַּב בַּמִּטָּה וְסוֹפְיָה הִיא הַשּׁוֹמֶרֶת אוֹתָהּ בְּחָלְיָהּ. סוֹפְיָה הִיא הַבַּת הָרְבִיעִית.”

“וְאֵם הַבַּיִת חַיָּה?” שָׁאָלְתִּי.

“כֵּן, כֵּן,” עָנָה טְרַדְלֶס, “הִיא חַיָּה וְקַיָּמָה. הִיא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה מְאֹד, אְַבָל אַקְלִים הַמָּקוֹם קָשֶׁה לְגוּפָהּ, וְעַל כֵּן – קִצּוּר הַדָּבָר, אָחַז שִׁתּוּק אֶת רַגְלֶיהָ.”

“אֵלִי שֶבַּשָּׁמָיִם!” קָרָאתִי.

“צָרָה גְדוֹלָה הִיא, הַאֵין זֹאת?” נַעֲנָה טְרַדְלֶס, “אַךְ מִבְּחִינַת כַּלְכָּלַת הַבַּיִת אֵין הַצָּרָה גְדוֹלָה כָּל כָּךְ, כִּי סוֹפְיָה מְמַלְּאָה מְקוֹם בַּעְַלַת הַבָּיִת. הִיא אֵם לְאִמָּה כְּמוֹ לִשְׁאָר תֵּשַׁע הַבָּנוֹת.”

הָגִיתִי בְּלִבִּי כָּבוֹר רַב לַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל עַלְמָה זוֹ, וּבְחֶפְצִי לְהַצִּיל אֶת חֲבֵרִי הַיָּשָׁר מִצָּרָה, שְׁאִלְתִּיו מַה שְׁלוֹם מַר מִיקוֹבֶר.

“שָׁלוֹם לוֹ, חֵן חֵן,” עָנָה טְרַדְלֶס, “אַךְ כָּעֵת אֵין אֲנִי דָּר עִמּוֹ.”

“לֹא?”

“לֹא. הָעִנְיָן הוּא,” אָמַר טְרַדְלֶס בִּלְחִישָׁה, “כִּי שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹ לְשֵׁם מוֹרְטִימֶר מֵחֲמַת הַמְּצוּקוֹת הַזְּמַנִּיּוֹת וְלֹא הָיָה יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בּוֹא הָעֶרֶב – וְגַם אָז הָיָה מַרְכִּיב עַל עֵינָיו מִשְׁקָפַיִם, שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בּוֹ. מַרַת מִיקוֹבֶר הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּיָגוֹן רַב כָּל כָּךְ, שֶלֹּא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְחָתַמְתִּי שְׁמִי עַל הַשְׁטָר הַשֵּׁנִי. הֲלֹא תּוּכַל לְתָאֵר לְךָ קָפֶּרְפִילְד, מַה גָּדְלָה שִׂמְחָתִי לִרְאוֹת אֶת הָעִנְיָן מְסֻדָּר וּשְֹשֹוֹן רוּחַ הָאֲנָשִׁים שָׁב אֲלֵיהֶם.”

“הְמְ…” גִּמְגַּמְתִּי.

“אַךְ יְמֵי שִֹמְחָתִי לֹא אָרְכוּ,” הוֹסִיף טְרַדְלֶס, “כִּי הִנֵּה מִקֵּץ שָׁבוּעַ יָמִים בָּא נוֹשֶׁה אַחֵר. הַדָּבָר הַזֶּה שָֹם קֵץ לְשִׁבְתֵּנוּ יַחְדָּו. מֵאָז אֲנִי דָר בְּחֶדֶר מְרֻהָט וּבְנֵי מִשְׁפַּחַת מוֹרְטִימֶר יוֹשְׁבִים בְּאֹהֶל דָּל. אֲקַוֶּה, כִּי לֹא תָּשִֹים עָלַי אָשָׁם, אִם אֲסַפֵּר לְךָ, קָפֶּרְפִילְד, כִּי הַנּוֹשֶׁה לָקַח גַּם אֶת שֻׁלְחָנִי הַקְָטֹן וְהֶעָגֹל עִם כִּסּוּי הַשַּׁיִש עָלָיו וְגַם אֶת עֲצִיץ הַפְּרָחִים שֶׁל סוֹפְיָה עִם הַכֵּן!”

“חֲבָל!” קָרָאתִי.

“אָכֵן זֶה הָיָה, זֶה הָיָה… עִנְיָן רַע,” קָרָא טְרַדְלֶס בְּקוֹלוֹ הָרָגִיל, “וְאֵין אְַנִי מְסַפֵּר אֶת הַדָּבָר לְשֵׁם תּוֹכֵחָה לְמִי-שֶׁהוּא, אֶלָּא כַּוָּנָה אַחֶרֶת יֵשׁ לִי בָּזֶה. הָעִנְיָן הוּא, קָפֶּרְפִילְד, כִּי אָז לֹא הָיָה בְּיָדִי לִגְאֹל אֶת רְכוּשִי מִידֵי הַנּוֹשֶׁה. רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶהַנּוֹשֶׁה רָאָה, כִּי חָשְׁקָה נַפְשִׁי בִּדְבָרִים אֵלֶּה וְלָכֵן הֶעְֱלָה אֶת מְחִירָם עַד לַמָּרוֹם, וְשֵׁנִית, מִשּׁוּם שֶׁ… שֶׁבְּיָדִי לֹא הָיָה כֶּסֶף, וּבְכֵן,” הוֹסִיף טְרַדְלֶס בְּקוֹל מְלַחְַשִׁים, "הָיִיתִי כָּל הַזְּמָן שָֹם עַיִן עַל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַנּוֹשֶׁה בְּמַעֲלֶה הָרְחוֹב ט. וְהַיּוֹם הִנֵּה רָאִיתִי, כִּי הָעָמְדוּ שָׁם לִמְכִירָה, אַךְ אִם אָבוֹא בְּעַצְמִי אֶל הַחֲנוּת לִקְנוֹתָם, יְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי הַנּוֹשֶׁה הוֹן רַב בִּמְחִירָם, וְעַל כֵּן בָּאתִי אֵלֶיךָ לִשְׁאֹל, אוּלַי תּוֹאִיל אוֹמַנְתְּךָ בְּטוּבָהּ לָלֶכֶת עִמִּי, אָנֹכִי אַרְאֶה לָהּ מֵרָחוֹק אֶת הַחֲנוּת וְהִיא תָּבוֹא וְתִקְנֶה כְּאִלּוּ לְעַצְמָה בִּמְחִיר הַשָּׁוֶה.

שְֹשֹוֹנוֹ שֶׁל טְרַדְלֶס, בְּהַצִּיעוֹ אֶת הַדָּבָר לְפָנַי, וְשִֹמְחָתוֹ עַל הָעָרְמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָלְתָה בְּלִבּוֹ, שְׁמוּרִים עַד הַיּוֹם בְּזִכְרוֹנִי בֵּין נְעִימוֹת חַיָּי.

אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי אוֹמַנְתִּי תַּעֲשֶֹה זֹאת לְמַעֲנוֹ בְּרָצוֹן רַב וּשְׁלָשְׁתֵּנוּ נֵצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה, אַךְ בִּתְנַאי אֶחָד. הַתְּנַאי הוּא כִּי יַבְטִיחַ הַבְטָחָה נֶאְֱמָנָה לִבְלִי תֵּת מֵעַתָּה שׁוּם עַרְבוּת לְמַר מִיקוֹבֶר.

טְרַדַלֶס עָנָה וְאָמַר, כִּי כְבָר נָדַר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ, אַחֲרֵי אְַשֶׁר רָאָה, כִּי חֵטְא חָטָא בָּזֶה לְסוֹפְיָה, וְהַבְטָחָתוֹ לִי תְּחַזֵּק אֶת נִדְרוֹ.

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת מַרְאֶה חֲבֵרִי בְּעָמְדוֹ מֵרָחוֹק בַפִּנָּה וּבַהֲצִיצוֹ אֶל הַחֲנוּת, אְַשֶׁר שָׁם נִכְנְסָה פֵּגוֹטִי לִקְנוֹת אֶת הַכֵּלִים הַיְקָרִים, אֶת הִתְרַגְּשׁוּתוֹ בְּשָׁעָה שֶיָּצְאָה אַט מִן הַחֲנוּת וְאֶת שִֹמְחָתוֹ כַּאֲשֶׁר רָץ אַחֲרֶיהָ הַחֶנְוָנִי וְהֶחְֱזִירָהּ. וְסוֹף הַמַּשָֹּא וְהַמַּתָּן הָיָה, כִּי הַכֵּלִים נִקְנוּ בִּמְחִיר שָׁוֶה וּטְרַדְלֶס הָיָה מָלֵא שְֹשֹוֹן אֹשֶׁר.

וּבְשָׁמְעוֹ, כִּי הָעֶרֶב יוּבְאוּ הַכֵּלִים אֶל בֵּיתוֹ, פָּנָה אֵלַי טְרַדְלֶס וְאָמָר:

"אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, עֲשֵֹה עִמָּדִי עוֹד חֶסֶד אֶחָד, וְאַל תְּלַגְלֵג עַל בַּקָּשָתִי זוֹ.

הִבְטַחְתִּי לוֹ מֵרֹאשׁ לַעֲשֹוֹת בַּקָּשָתוֹ.

“וּבְכֵן תּוֹאֶל-נָא פֵּגוֹטִי בְּטוּבָהּ,” קָרָא טְרַדְלֶס, "לָקַחַת עַתָּה מִן הַחֲנוּת אֶת הֶעָצִיץ וְאָנֹכִי עַצְמִי אְַבִיאֶנּוּ אֶל בֵּיתִי (הֲלֹא קִנְיַן סוֹפְיָה הוּא!).

פֵּגוֹטִי מִלְּאָה בְּרָצוֹן אֶת בַּקָּשָׁתוֹ וְהוּא הֶעְתִּיר עָלֶיָה דִבְרֵי תּוֹדָה, וּפָנָיו הִבִּיעוּ עֲלִיצוּת בִּשְֹאֵתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת עֲצִיץ הַפְּרָחִים הָאָהוּב.

שַׁבְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ אֶל דִּירָתִי. פֵּגוֹטִי אָהֲבָה מְאֹד לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת אֶת חַלּוֹנוֹת הַתַּעֲרוּכָה בַּחֲנֻיּוֹת, וְלָכֵן הָלַכְנוּ אַט אַט וְשָׁעָה רַבָּה עָבְרָה עַד אֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל בֵּיתֵנוּ.

בַּעֲלוֹתֵנוּ עִם פֵּגוֹטִי עַל הַמַּדְרֵגוֹת, הִשְׁתּוֹמַמְנוּ לִרְאוֹת אֶת דֶּלֶת חַדְרִי פְּתוּחָה (וְאָנֹכִי סְגַרְתִּיהָ) וְלִשְׁמֹעַ קוֹלוֹת מִבִּפְנִים.

הִבַּטְנוּ זֶה אֶל זֶה בְּתִמָּהוֹן וְנִכְנַסְנוּ אֶל הַחֶדֶר הָרִאשוֹן, וּמָה רַבָּה הִשְׁתּוֹמְמוּתִי, בִּרְאוֹתִי שָׁם אֶת דּוֹדָתִי עִם מַר דִּיק! דּוֹדָתִי יָשְׁבָה עַל גַּבֵּי חֲבִילוֹת גְּדוֹלוֹת, לְפָנֶיהָ הַכְּלוּב עִם שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים, וְעַל בִּרְכֶּיהָ רוֹבֵץ הֶחָתוּל, כְּמוֹ רָבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ בְּצוּרַת אִשָּׁה. וּמַר דִּיק יָשַׁב גַּם הוּא עַל גַּבֵּי חֲבִילוֹת, שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים, וּלְפָנָיו נָחָשׁ שֶׁל נְיָר, כְּזֶה שֶׁהָיִינוּ יַחְדָּו מַפְרִיחִים בַּאְַוִיר בִּימֵי יַלְדוּתִי.

“דּוֹדָתִי הַיְקָרָה!” קָרָאתִי, “מָה רַבָּה שִֹמְחָתִי שֶׁלֹּא צִפִּיתִי לָהּ!”

חִבַּקְנוּ זֶה אֶת זֶה, גַּם לְמַר דִּיק נָתַתִּי שָׁלוֹם, וּמָרַת קְרוּף מִהֲרָה לְטַפֵּל בַּהֲכָנַת טֵה לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים.

“שָׁלוֹם עְַלֵיכֶם!” קָרְאָה דּוֹדָתִי אֶל פֵּגוֹטִי, שֶׁעָמְדָה רוֹעֶדֶת לְמַרְאֶה הָאִשְָׁה “הַנּוֹרָאָה”.

“הֲזוֹכֶרֶת אַתְּ, פֵּגוֹטִי אֶת דּוֹדָתִי?” שָׁאָלְתִּי.

“בְּשֵׁם ה', בְּנִי!” קָרְאָה דּוֹדָתִי, “לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִפָּקֵד הַשֵּׁם הַנָּכְרִי הַזֶּה! כֵּיוָן שֶנִּשְֹאָה לְאִיש וְזָכְתָה לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, תּוֹצִיא לְכָל הַפָּחוֹת תּוֹעֶלֶת שֶׁל שִׁנּוּי הַשֵּׁם. מַה שְׁמֵךְ עַתָּה, פּ.?”

“בַּרְקִיס, גְּבִרְתִּי!” עָנְתָה פֵּגוֹטִי בְּקִדָּה.

“אָכֵן! זֶה הוּא שֵׁם שֶל אָדָם מִן הַיִּשוּב וְלֹא שֵׁם שֶל עוֹבֵד אְֱלִילִים. וּבְכֵן, מַה שְׁלוֹמֵךְ, מָרַת בַּרְקִיס?”

הַדְּבָרִים הָרַכִּים הָאֵלֶּה הֵפִיגוּ אֶת פַּחְדָּהּ שֶׁל פֵּגוֹטִי, וְהִיא נִגְּשָׁה לָקַחַת אֶת הַיָּד, שֶהוֹשִיטָה לָהּ דּוֹדָתִי לְשָׁלוֹם.

“זְקֵנוֹת אָנוּ עַתָּה גַם שְׁתֵּינוּ!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “רַק פַּעַם אַחַת רָאִינוּ אִשָּׁה אֶת אְַחוֹתָהּ. אָכֵן עֵסֶק יָפֶה עְשִֹינוּ אָז!”

בִּרְאוֹתִי, כִּי דוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי אַרְגָּז, אָמַרְתִּי לָהּ:

“הוֹאִילִי נָא לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפְָּה אוֹ אַגִּיש לָךְ כִּסֵּא. לָמָה לָךְ לָשֶׁבֶת בְּמָקוֹם לֹא נוֹחַ?”

“חֵן חֵן לְךָ, טְרוֹט.” עָנְתָה דוֹדָתִי, “בּוֹחֶרֶת אְַנִי לָשֶׁבֶת עַל רְכוּשִי.”

יָדַעְתִּי הֵיטֵב אֶת רוּחַ דּוֹדָתִי, וְלָכֵן אָמַר לִי לִבִּי כִּי יֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ וְלֹא לְחִנָּם בָּאָה אֶל בֵּיתִי. פְּעָמִים שֶנָּעֲצָה בִּי עֵינֶיהָ בְּשָׁעָה שֶחָשְבָה, כִּי שָׁקוּעַ אְַנִי בְּעִנְיָן אַחֵר. וּבְפָנֶיהָ הִכַּרְתִּי, כִּי לִבָּהּ מָלֵא עַתָּה הֲמוֹן פִּקְפּוּקִים, אַף כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לְהִתְרָאוֹת שְׁקֵטָה וַחֲשׁוּבָה. הַחִלּוֹתִי לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשַֹי. אוּלַי פָּגַעְתִּי בִּכְבוֹדָהּ בְּמַשֶּׁהוּ; וְלִבִּי יִסְּרַנִי, כִּי לֹא גִלִּיתִי לָהּ עַד הַיּוֹם אֶת דְּבַר אַהֲבָתִי אֶל דּוֹרָה. הַאֻמְנָם זֶה הוּא הַדָּבָר?

וְגַם זֹאת יָדַעְתִּי, כִּי דוֹדָתִי לֹא תְּדַבֵּר אֵלַי מְאוּמָה עַד אְַשֶׁר יְהִי עִם לִבָּהּ לְדַבֵּר, וְלָכֵן יָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם הֶחָתוּל אְַשֶר בְּחֵיקָהּ, וְהֶעְֱמַדְתִּי פָּנִים כְּאִלּוּ אִישׁ מְנוּחָה אָנִי. אַךְ לִבִּי לֹא יָדַע מְנוּחָה בַּשָׁעָה הַהִיא.

“טְרוֹט!” קָרְאָה אֵלַי דּוֹדָתִי, לְאַחַר שֶגָּמְרָה לִשְתּוֹת אֶת הַטֵּה וּמָחֲתָה אֶת פִּיהָ וְהִתְקִינָה אֶת שִֹמְלָתָהּ, “וְאַתְּ, בַּרְקִיס. שְׁבִי פֹּה! טְרוֹט, הַאִם קָנִיתָ לְךָ לֵב אַמִּיץ וְרוּחַ בִּטָּחוֹן?”

“אְַקַוֶּה, כִּי כֵן הוּא, דּוֹדָתִי.”

“וּמַה יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ, חֲבִיבִי, בִּרְאוֹתְךָ כִּי בּוֹחֶרֶת אֲנִי לָשֶׁבֶת הַלַּיְלָה עַל רְכוּשִׁי?”

“מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הוּא כָּל אֲשֶׁר לִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “מִשּׁוּם שֶׁנֶּהְֶרַס מַעֲמָדִי!”

אִלּוּ נָפַל הַבַּיִת וְכֹל אֲשֶׁר בּוֹ אֶל הַמַּיִם, כִּי אָז לֹא גָדַל תִּמְהוֹנִי יוֹתֵר.

“כֵּן, חֲבִיבִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּשִֹימָהּ יָדָהּ עַל שִׁכְמִי.

“מַעֲמָדִי נֶהְֱרַס, טְרוֹט יַקִּירִי! כָּל הוֹנִי הֲרֵי הוּא לְפָנֶיךָ בַּחֶדֶר הַזֶּה, מִלְּבַד בֵּיתִי הָעוֹמֵד לִשְֹכִירָה. בַּרְקִיס, הוֹאִילִי נָא לִמְצֹא מְקוֹם לִינָה בִּשְׁבִיל הָאִישׁ הַזֶּה הַלָּיְלָה. וּכְדֵי לְקַמֵּץ בְּהוֹצָאוֹת, אוּלַי יִמָּצֵא פֹּה מָקוֹם לִי. מָקוֹם כָּל-שֶׁהוּא. רַק הַלָּיְלָה. וְעַתָּה דַי, עַל הַשְּׁאָר נְדַבֵּר מָחָר.”

הִתְעוֹרַרְתִּי מִתִּמְהוֹנִי וּמִדַּאֲגוֹתַי לְדוֹדָתִי, כַּאְַשֶׁר נָפְלָה רֶגַע אֶחָד עַל צַוָּארִי וּמִתּוֹךְ בְּכִי קָרְאָה, כִּי לִבָּהּ דַּוָּי רַק עָלָי. וְאוּלָם בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי הִבְלִיגָה עַל רִגְשׁוֹתֶיהָ, וּבְקוֹל מָלֵא עֹז קָרְאָה:

"עָלֵינוּ לָצֵאת לִקְרַאת הַצָּרָה בְּרוּחַ אֹמֶץ, לְבַל תַּכְרִיעַ אוֹתָנוּ, חֲבִיבִי. עָלֵינוּ לִלְמֹד אֶת מִשְֹחַק הַחַיִּים עַד תֻּמּוֹ. מְחֻיָּבִים אָנוּ, טְרוֹט, לְהִתְגַּבֵּר עַל הָאָסוֹן הַבָּא עָלֵינוּ. –

 

פֶּרֶק שְלֹשִים וְאַרְבָּעָה: דִּכְדּוּךְ    🔗

בָּעֶרֶב הַהוּא יָצָאתִי מִבֵּיתִי שָׁעָה קַלָּה לְטַיֵּל עִם מַר דִּיק. נִסִּיתִי לַחֲקֹר אוֹתוֹ עַל דְּבַר הָאָסוֹן, אַךְ הוּא לֹא יָדַע מְאוּמָה.

וּבְשׁוּבִי אֶל בֵּיתִי מָצָאתִי אֶת דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת וְשׁוֹתָה אֶת מֵי הַדְּבָשׁ בִּמְקוֹם הֶעָסִיס, שֶהָיְתָה רְגִילָה בּוֹ.

“טְרוֹט,” קָרְאָה אֵלַי בְּשִׁבְתִּי עַל יָדָּה, “בִּכְלָל, אֵינִי מְחַבֶּבֶת פָּנִים שֶׁל בְּרִיּוֹת, אַךְ זוֹ בַּרְקִיס שֶלְךָ חְַבִיבָה עָלַי, דַּע לָךְ!”

“דִּבּוּר זֶה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִפִּיךְ, דּוֹדָתִי, שָׁקוּל בְּעֵינַי כְּנֶגֶד אֶלֶף שֶׁקֶל,” עָנִיתִי.

“הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ מְאֹד, טְרוֹט,” אָמְרָה דוֹדָתִי.

“אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תַּעֲשֶֹה אִשָּׁה זוֹ לְמַעְַנִי.”

“כֵּן, כֵּן,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “הֵן אִשָּה פְּתַיָּה זוֹ הִתְנַפְּלָה לְפָנַי וְהִתְחַנְנָה, כִּי אֶקַּח חֵלֶק מֵהוֹנָהּ, כִּי יֵשׁ לָהּ רָב. שׁוֹטָה זוֹ.”

וּלְאַחַר שֶׁמָּחֲתָה דִמְעָה מֵעֵינֶיהָ מִתּוֹךְ שְֹחוֹק, אָסְפָה אֶת הַפַּת מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְאָמְרָה אֵלָי:

“יוֹדַעַת אְַנִי הַכֹּל. אוֹתָהּ שָׁעָה שֶיָּצָאתָ עִם מַר דִּיק לְטַיֵּל עָסַקְתִּי עִם בַּרְקִיס בְּשִֹיחָה, וְהִיא סִפְּרָה לִי עַל אֹדוֹת הָרִיבָה שֶׁבָּרְחָה. אוֹי לָהּ וְאוֹי לְנַפְשָׁהּ!”

וְכַאְַשֶׁר פָּנְתָה דוֹדָתִי לָבוֹא אֶל חֲדַר-מִשְׁכָּבָהּ, עָמְדָה רֶגַע אֶחָד וַתִּקְרָא אֵלַי:

“גַּם אַתָּה, טְרוֹט, בָּרָאתָ לְךָ בְּדִמְיוֹנְךָ אַהֲבָה. הֲכֵן?”

“בְּדִמיוֹנִי, דּוֹדָתִי?” עָנִיתִי וּפָנַי הֶאְדִּימוּ מְאֹד, “אְַנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ בְּכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאֹדִי.”

“אֶת דּוֹרָהּ זוֹ!” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי, “וּבְוַדַּאי תֹּאמַר, כִּי אֵין יָפָה כָּמוֹהָ בְּכָל הָעוֹלָם.”

“דּוֹדָתִי הַיְּקָרָה,” קָרָאתִי, “אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל לְתָאֵר תֵּאוּר כָּל-שֶׁהוּא מֵחִנָּהּ וְיָפְיָהּ!”

“אַהּ! גַּם בַּת-דַּעַת הִיא?” שָׁאְַלָה דוֹדָתִי.

“בַּת-דַעַת, דּוֹדָתִי!”

עַד הָרֶגַע הַהוּא לֹא עָלָה כְּלָל עַל לִבִּי לְהַרְהֵר, אִם דּוֹרָה הִיא בַּת-דַּעַת אוֹ לֹא. כַּמּוּבָן, עָנִיתִי הֵן, אַךְ הַשְּׁאֵלָה שֶל דּוֹדָתִי הָיְתָה חֲדָשָׁה לִי וְעוֹרְרָה מַחֲשָׁבָה בְּקִרְבִּי.

“וְאֵינָהּ קַלַּת-דַּעַת?” שָׁאְַלָה דוֹדָתִי.

“הָהּ, לֹא, דּוֹדָתִי!” עָנִיתִי בְּרֶגֶשׁ רַב, כַּאְַשֶׁר עָנִיתִי עַל הַשְּׁאֵלָה הָרִאשָוֹנָה שֶָׁל דּוֹדָתִי.

“טוֹב וְיָפֶה!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “רַק שְׁאֵלָה שָׁאָלְתִּי. אֵינִי רוֹצָה, חַס וְשָׁלוֹם, לִפְגֹעַ בִּכְבוֹדָהּ. צֶמֶד-חֶמֶד! וַדַּאי חוֹשְׁבִים אַתֶּם, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם הִכְרִיזוּ עֲלֵיכֶם. לִבְּכֶם מָלֵא תִּקְוָה, כִּי דֶרֶךְ חַיֵּיכֶם זְרוּעָה רַק שׁוֹשַׁנִּים, וְאַתֶּם עֲתִידִים לְטַיֵּל שְׁלוּבֵי-זְרוֹעַ כָּל הַיָּמִים. לֹא כָּךְ, טְרוֹט?”

שְאֵלָה זוֹ יָצְאָה מִפִּיהָ מִתּוֹךְ חִבָּה וּמִתּוֹךְ סֵבֶר-פָּנִים – קְצָת מִתּוֹךְ חִיּוּךְ וּקְצָת מִתּוֹךְ חֶמְלָה, עַד כִּי נָגְעוּ הַדְּבָרִים אֶל לִבִּי.

“אָמְנָם עוּלֵי יָמִים אָנוּ וּמְחֻסְּרֵי-נִסָּיוֹן”, עָנִיתִי, “יוֹדֵעַ אְַנִי זֹאת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפְּעָמִים אָנוּ נִכְשָׁלִים בְּמַעְַשֵֹי נַעֲרוּת. אַךְ אוֹהְַבִים אָנוּ זֶה אֶת זוֹ אַהֲבָה שְׁלֵמָה. דָּבָר זֶה בָּרִי לִי. לוּ עָלָה עַל דַּעְתִּי, כִּי דוֹרָה תִּתֵּן עֵינֶיהָ בְּאִישׁ אַחֵר אוֹ תֶּחְדַּל לְאָהְֳבֵנִי בִּזְמָן מִן הַזְמַנִּים, אוֹ כִּי אָנֹכִי אֶתֵּן עֵינַי בְּאַחֶרֶת וְאֶחְדַּל לֶאְֶהֹב אֶת דּוֹרָה – כִּי אָז אֵינִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁהָיִיתִי עוֹשֶֹה. וַדַּאי שֶׁהָיִיתִי יוֹצֵא מִדַּעְתִּי!”

“הוֹי, טְרוֹט!” קָרְאָה דוֹדָתִי בִּמְנוֹד-רֹאשׁ וּבְחִיּוּךְ, “עִוָּרוֹן, עִוָּרוֹן! וּבְכָל זֹאת אֵינִי רוֹצָה לְהַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין שְׁנֵי לְבָבוֹת, אַף כִּי אֵין הַדָּבָר בְּעֵינַי אֶלָּא אַהֲבַת יְלָדִים, וְזוֹ, עַל פִּי רֹב, – אֵינִי אוֹמֶרֶת: תָּמִיד! – סוֹפָהּ בְּטֵלָה. אַךְ הָבָה נְקַוֶּה, כִּי מֵאַהֲבָה זוֹ יֵצֵא אַךְ טוֹב. עוֹד יֵש פְּנַאי לְהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר!”

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּכְלָלָם לֹא הֵנִיחוּ לֹא הֵנִיחוּ אֶת דַּעְתּוֹ שֶל אוֹהֵב נִלְהָב כָּמוֹנִי, וּבְכָל זֹאת שָֹמַחְתִּי כִּי נִגְלָה הַסּוֹד לְדוֹדָתִי, אַף הִבַּעְתִּי לָהּ אֶת תּוֹדָתִי עַל אוֹת הַחִבָּה וְעַל כָּל הַטּוֹב שֶעָשְֹתָה עִמָּדִי. וְאַחֲרֵי בִּרְכַּת לַיְלָה הָלְכָה דוֹדָתִי וְנִכְנְסָה אֶל חֲדַר-הַמִּשְׁכָּב.

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנָתִי. לִבִּי הָיָה מָלֵא הַרְהוֹרִים: עַל דַּלּוּתִי בְּעֵינֵי מַר סְפֶנְלוֹ, עַל תִּקְוָתִי שֶׁנִּכְזְבָה לַעְַלוֹת מַעְלָה, עַל הַחוֹב הַמֻטָּל עָלַי לְסַפֵּר הַכֹּל לְדוֹרָה וְלֵאמֹר לָהּ כִּי תַּתִּיר אֶת קֶשֶׁר אֵרוּסֵינוּ, אִם טוֹב בְּעֵינֶיהָ; עַל הַשְּׁאֵלָה, בַּמֶּה אֶתְפַּרְנֵס כָּל יְמֵי חִנּוּכִי שֶאֵינִי מִשְֹתַּכֵּר כְּלוּם, וּמַה יֵש לִי לַעֲשֹוֹת כְּדֵי לִתְמֹךְ בִּידֵי דוֹדָתִי בְּשָׁעָה שֶאֵין בְּיָדִי מְאוּמָה; עַל הַיָּמִים הָרָעִים, כַּאֲשֶׁר יְהִי כִּיסִי רֵיק, וּבֶגֶד בָּלֶה יְהִי עַל בְּשָֹרִי, וּבְיָדִי לֹא יְהִי לְהָבִיא לְדוֹרָה תְּשׁוּרוֹת, לִרְכֹּב עַל סוּס יָפֶה וּלְהֵרָאוֹת לְפָנֶיהָ כְּעָשִׁיר!

אָמְנָם לִבִּי יִסְּרַנִי עַל אְַשֶׁר אְַנִי מַרְבֶּה לְהַרְהֵר בִּמְצוּקוֹת שֶׁל עַצְמִי, אַךְ הֲלֹא חַיַּי תְּלוּיִם בְּאַהֲבָתִי אֶל דּוֹרָה. אָמְנָם יָדַעְתִּי, כִּי חֵטְא גָּדוֹל הוּא לִי, שֶׁאְַנִי מְמַעֵט לְהַרְהֵר עַל אֹדוֹת דּוֹדָתִי, אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה, וְשׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יָכְלָה לִתְפֹּס בְּלִבִּי מְקוֹמָהּ שֶׁל דּוֹרָה. הוֹי, מָה אֻמְלָל הָיִיתִי אוֹתוֹ לָיְלָה!

גַּם בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי אֶת הַדַּלוּת לְכָל מִינֶיהָ וְסוּגֶיהָ. אַךְ דּוֹמֶה אֲנִי, כִּי הַשֵּׁנָה לֹא קָדְמָה לַחֲלוֹמוֹת אֵלּוּ: פַּעַם רָאִיתִי אֶת עַצְמִי בִּלְבוּשׁ נַעַר עָנִי הַמּוֹכֵר גַּפְרוּרִים בַּחוּץ; וּפַעַם עָמַדְתִּי לִפְנֵי מַר סְפֶנְלוֹ לְשָׁרֵת בִּמְקוֹם עֶבֶד; וּפַעַם לִקַּטְתִּי פֵּרוֹרִים תַּחַת שֻׁלְחָנָם שֶל הָאֲדוֹנִים הַסּוֹעְַדִים בְּבֵית-הַמָּזוֹן. נִים וְלֹא נִים טֻלְטַלְתִּי בְּמִטָּתִי, כָּאְֳנִיּהָ בְּיָם שֶל כָּרִים וּכְסָתוֹת.

גַּם דּוֹדָתִי לֹא נָתְנָה שֵׁנָה לְעֵינֶיהָ. פַּעַם אַחַת יָצְאָה מֵחַדְרָהּ בִּכְסוּת לַיְלָה, כִּי רָאְַתָה בְּעַד הַחַלּוֹן שָׁמַיִם אֲדֻמִּים וְיָרְאָה מִפְּנֵי דְלֵקָה. וְעוֹד פַּעַם עָמְדָה לְיַד מִטָּתִי, כִּי שָׁכַבְתִּי בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, וּשְֹפָתֶיהָ לָחֲשׁוּ: “לִבִּי עָלֶיךָ, בְּנִי.” וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ לִי לְמוּסַר-לֵב בְּהַזְכִּירָם לִי, כִּי דוֹדָתִי דוֹאֶגֶת לִי כָּל כָּךְ, וַאֲנִי דוֹאֵג רַק לְעַצְמִי.

בְּיוֹם הַמָּחְֳרָת אַחֲרֵי לֵיל הַנְּדוּדִים קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי אֶל הַלִּשְׁכָּה. מַר סְפֶנְלוֹ קִדֵּם אֶת פָּנַי בְּחִבָּה. וְעַל לִבִּי עָלָה לְנַסּוֹת דָּבָר אֵלָיו.

“צַר לִי מְאֹד,” פָּתַחְתִּי, “כִּי הִגִּיעַתְנִי בְּשֹוֹרָה רָעָה מִדּוֹדָתִי.”

“הַאִם חוֹלָה מְסֻכֶּנֶת הִיא?”

“לֹא,” עָנִיתִי, “שָלוֹם לָהּ. אַךְ הִיא יָרְדָה מִנְּכָסֶיהָ, וְעַתָּה אֵין לָהּ כְּלוּם.”

“אָכֵן אָסוֹן הוּא, קָפֶּרְפִילְד!” קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ.

“וְלָכֵן,” הוֹסַפְתִּי, “אוּלַי תּוֹאִיל לְבַטֵּל אֶת הָאֲמָנָה שֶבֵּינֵינו?”

“עַל מַה וְלָמָּה?”

אְִלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ וָעֵד, כַּמָּה קָשֶׁה הָיָה לִי לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמִי בִּדְבָרִים אֵלּוּ בְּעֵינֵי אָבִיהָ שֶׁל דּוֹרָה. אַךְ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לֹא מָצָאתִי. בֵּאַרְתִּי לוֹ, כִּי לְפִי שָׁעָה אְַנִי מֻכְרָח לְבַקֵּש לִי פַּרְנָסָה, וְאֵין בְּיָדִי לְהִשָּׁאֵר בְּלִשְׁכָּתוֹ. וְטוֹב יְהִי לִי, אִם אֲקַבֵּל חֵלֶק מִן הַכֶּסֶף, שֶׁשִּׁלְּמָה דוֹדָתִי בִּשְֹכַר הַזְּכוּת שֶׁל “פְּרוֹקְטוֹר”.

“דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָר,” עָנָה מַר סְפֶנְלוֹ, “מִפְּנֵי כַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים… וּמִלְבַד זֹאת אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּי, הֵן יֵש לִי שֻׁתָּף בַּעֲסָקַי, וְהוּא אָדָם קָשֶׁה.”

נִסִּיתִי דָּבָר גַּם אֶל הַשֻּתָּף, אַךְ גַּם מִמֶּנּוּ יָצָאתִי וְיָדַי עַל רֹאשִׁי.

וּבְשוּבִי אֶל בֵּיתִי שָקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים עַל דְּבַר עֲתִידִי, שָׁמַעְתִּי מֵאַחֲרַי קוֹל שִׁקְשוּק מֶרְכָּבָה. הֲסִבּוֹתִי אֶת פָּנַי, וְהִנֵּה יָד רַכָּה שְׁלוּחָה אֵלַי בְּעַד חַלּוֹן הַמֶּרְכָּבָה, וְהַפָּנִים הֵם אֵלֶּה, שֶׁזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת הֵם מְעוֹרְרִים בְּלִבִּי רֶגֶשׁ שֶׁל שַׁלְוָה וָאֹשֶׁר.

“אַגְנֶס!” קָרָאתִי מִתּוֹךְ גִּיל, “מַה יִשְֹמַח לִבִּי לִרְאוֹתֵךְ! יְקָרָה אַתְּ לִי מִכָּל הָאָדָם.”

“הַאֻמְנָם?” שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ הַנִּלְבָּב.

“מָה רַבּוּ הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לִי לְסַפֵּר לָךְ!” קָרָאתִי, “לְמַרְאֵה פָּנַיִךְ בָּאָה מְנוּחָה אֶל לִבִּי. אִלּוּ הָיְתָה בְּיָדִי טַבַּעַת הַמּוֹפֵת, כִּי אָז לֹא שָׁאַלְתִּי מְאוּמָה, בִּלְתִּי אִם לִרְאוֹת אֶת פָּנַיִךְ.”

“מָה?” הֵשִיבָה אַגְנֶס.

“אָכֵן! קֹדֶם כֹּל אֶת דּוֹרָה,” קָרָאתִי וּפָנַי אָדָמוּ.

“וַדַּאי שֶׁדּוֹרָה קוֹדֶמֶת!” עָנְתָה אַגְנֶס מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

“אֲבָל אַתְּ מִשְׁנָה לָהּ!” קָרָאתִי, “לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת?”

הִיא הָלְכָה אֶל בֵּיתִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי דוֹדָתִי. וְיַעַן כִּי הַיּוֹם הָיָה בָּהִיר מְאֹד, לָכֵן שָֹמְחָה לָצֵאת מִתּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה, שֶאֲוִירָהּ מַחֲנִיק, וְלָלֶכֶת בָּרֶגֶל. הִיא אָחְַזָה בִּזְרוֹעִי וַנֵּלֶךְ יַחְדָּו. הַתִּקְוָה בִּדְמוּת אִשָּׁה יָרְדָה אֵלַי מִן הַשָׁמַיִם. הַיֵּאוּשׁ גָּז מִלִּבִּי, בְּשָׁעָה שֶאַגְנֶס הָלְכָה עַל יָדִי!

מִפִּיהָ נוֹדַע לִי, כִּי דוֹדָתִי שָׁלְחָה אֵלֶיהָ אִגֶּרֶת קְטַנָּה, כְּדַרְכָּה, שֶׁבָּהּ הוֹדִיעָה, כִּי אָסוֹן בָּא עָלֶיהָ, אַךְ שָׁלוֹם לָהּ בְּגוּפָהּ, וְכִי עוֹזֶבֶת הִיא לְעוֹלָם אֶת דּוֹבֶר וּבָאָה לָגוּר בְּלָנְדּוֹן. וְלָכֵן מִהֲרָה אַגְנֶס לָבוֹא וְלִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ, כִּי זֶה שָׁנִים רַבּוֹת שְׁרוּיָה בֵּין שְׁתֵּיהֶן אַהְַבָה, לְמִן הַיוֹם אֲשֶׁר בָּאתִי רִאשׁוֹנָה אֶל בֵּיתוֹ שֶל מַר וִיקְפִילְד. אַךְ – הוֹסִיפָה אַגְנֶס – לֹא לְבַדָּהּ בָּאָה, כִּי גַם אָבִיהָ בָּא – וְגַם אוּרִיּה הִיף.

“שֻׁתָּפִים הֵם עַתָּה!” קָרָאתִי, “הוֹי עַל הַנָּבָל הַזֶּה!”

“כֵּן”," עָנְתָה אַגְנֶס, “יֵש לָהֶם עְַסָקִים בְּשֻׁתָּפוּת. וּמִמְּךָ לֹא אֲכַחֵד, כִּי בִּנְסִיעָתִי זוֹ כִּוַּנְתִּי לִשְׁמֹר עַל אָבִי, יַעַן כִּי – אֶפְשָׁר שֶׁחוֹשֶׁדֶת אֲנִי בְּאָדָם כָּשֵר – חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, לָתֵת לְאָבִי לָלֶכֶת לְבַדּוֹ עִם אוּרִיָּה.”

“הַאֻמְנָם רַבָּה הַשְפְָּעָתוֹ עַל מַר וִיקְפִילְד עַד הַיּוֹם?”

אַגְנֶס נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ.

“בְּבֵיתֵנוּ בָּאוּ תְּמוּרוֹת,” אָמְרָה, “עַד כִּי סָפֵק הוּא, אִם הָיִיתָ מַכִּיר עַתָּה אֶת בֵּיתֵנוּ הָעָתִּיק וְהֶחָבִיב. הֵם דָּרִים כָּעֵת עִמָּנוּ.”

“מִי הֵם?” שָׁאָלְתִּי.

“מַר הִיף וְאִמּוֹ. הוּא יָשֵן בְּחַדְרֶךָ,” קָרְאָה אַגְנֶס בְּהִתְבּוֹנְנָהּ אֶל פָּנָי.

“מִי יִתְּנֵנִי שַֹר-הַחֲלוֹמוֹת.” עָנִיתִי, “כִּי אָז הָיִיתִי גוֹזֵל שְׁנָתוֹ כָּל הַלֵילוֹת.”

“וְאוּלָם אֶת חַדְרִי שֶׁלִּי אֲנִי שׁוֹמֶרֶת,” קָרְאָה אַגְנֶס, “זֶה הַחֶדֶר הַקָּטֹן, שֶהָיִיתִי מְכִינָה בּוֹ אֶת שִעוּרָי. הַזְּמַנִּים מִשְׁתַּנִּים! הֲזוֹכֵר אַתָּה עוֹד אֶת הַחֶדֶר הַקָּטֹן, שֶפִּתְחוֹ אֶל הַטְּרַקְלִין?”

“עוֹד כַּיּוֹם אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁרְאִיתִיךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַהוּא עִם צְרוֹר הַמַּפְתֵּחוֹת עַל צִדֵּךְ.”

“יִשְֹמַח לִבִּי מְאֹד,” עָנְתָה אַגְנֶס, “כִּי נְעִימִים לְךָ הַזִכְרוֹנוֹת הַאֵלֶּה. מְאֻשָּׁרִים הָיִינוּ בַּיָּמִים הָהֵם.”

“אָמְנָם כֵּן,” קָרָאתִי.

“חֶדֶר זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד הוּא. אַךְ חֲבָל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִי לָשֶׁבֶת יְחִידָה וּמְחֻיָּבָה אְַנִי לַעֲסֹק בְּשִֹיחָה עִם מָרַת הִיף. וְאוּלָם אֵין לִי לְהִתְאוֹנֵן עָלֶיהָ. אִם הִיא, לִפְעָמִים, מַלְאָה אוֹתִי בְּדִבְרֵי תְּהִלָּה לִכְבוֹד בְּנָהּ, הֵן אֵם הִיא, וְהוּא בֵּן יַקִּיר לָהּ.”

הִבַּטְתִּי אֶל פָּנֶיהָ בְּדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהִנֵּה אֵין הִיא יוֹדַעַת מְאוּמָה מַה בְּלֵב אוּרִיָּה עָלֶיהָ.

“צַר לִי מְאֹד,” הוֹסִיפָה אַגְנֶס, “כִּי אֵין בְּיָדִי לְהִתְיַחֵד עִם אָבִי, כָּאֲשֶׁר עִם לִבִּי – אוּרִיָּה תָּמִיד בֵּינֵינוּ – וְלִשְׁמֹר עָלָיו. אַךְ אִם אֲנָשִׁים רָעִים רוֹקְמִים עָלָיו רָעָה בַּסֵּתֶר, לִבִּי מָלֵא תִּקְוָה, כִּי סוֹף סוֹף תְּנַצֵּחַ הָאְֱמֶת אֶת הַשֶּׁקֶר, וְכֹחַ הָאַהֲבָה יִגְבַּר עַל כָּל רָע.”

וּבְלֶכְתָּהּ עִמִּי שָׁאֲלָה אוֹתִי, אִם יוֹדֵעַ אְַנִי, מַה טִיבוֹ שֶׁל הָאָסוֹן אֲשֶׁר בָּא עַל דּוֹדָתִי. וְכַאֲשֶׁר עָנִיתִי לָהּ, כִּי דוֹדָתִי עוֹד לֹא הִגִּידָה לִי, נִשְׁתַּקְעָה בְּהַרְהוֹרִים. נִדְמָה לִי, כִּי חָשׁ אֲנִי אֶת רֶטֶט זְרוֹעָהּ בִּזְרוֹעִי.

דּוֹדָתִי קִבְּלָה אֶת אַגְנֶס בְּפָנִים יָפוֹת. וְכַאֲשֶׁר יָשְׁבוּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים זוֹ בְּצַד זוֹ הִשְׁתּוֹמַמְתִּי לִרְאוֹת, מָה רַב הָאֵמוּן בְּדִבְרֵי דוֹדָתִי אֶל אַגְנֶס, אַף כִּי צְעִירָה הִיא לְיָמִים.

סִפַּרְתִּי לְדוֹדָתִי אֶת שִֹיחָתִי עִם מַר סְפֶנְלוֹ בַּבֹּקֶר הַזֶּה. אַךְ הִיא אָמְרָה אֵלָי:

“לֹא טוֹב עָשִֹיתָ, טְרוֹט, אַף כִּי כַּוָּנְתְךָ הָיְתָה טוֹבָה. לֵב טָהוֹר בָּרָא לְךָ אֱלֹהִים, וַאֲנִי מִתְגָּאָה בְּךָ, בְּנִי. וְעַתְָּה, טְרוֹט וְאַגְנֶס, הַטּוּ אָזְנֵיכֶם וְשִׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר קָרָה לְבֶטְסִי טְרוֹטְבוּד.”

רָאִיתִי, כִּי פְנֵי אַגְנֶס חָוְרוּ בְּהִתְבּוֹנְנָהּ אֶל דּוֹדָתִי. וְדוֹדָתִי לֹא גָרְעָה עֵינֶיהָ מֵאַגְנֶס.

“בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד,” פָּתְחָה דוֹדָתִי, "זוֹ הָעוֹמֶדֶת פֹּה, וְלֹא אְַחוֹתְךָ בֶּטְסִי שֶהָיְתָה בְּדִמְיוֹנִי, הָיְתָה בַּעֲלַת הוֹן. לְכַמָּה עָלָה הוֹנָהּ? – אֵין הֵבְדֵּל. הוֹנָהּ הָיָה מַסְפִּיק לַפַרְנָסָתָהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶהָלַךְ וָרַב, כִּי לֹא מְרֻבּוֹת הָיוּ הוֹצָאוֹתֶיהָ. הוֹן זֶה הָיָה מֻנָּח תְּחִלָּה בְּבֵית-הַבַּנְק. אַחֲרֵי כֵן יָעַץ לָהּ מְנַהֵל עֲסָקֵיהָ לְתִתּוֹ בְּאִפַּתֵּיקִי. וְאָמְנָם אֵלּוּ הָיוּ עֲסָקִים טוֹבִים וְהִכְנִיסוּ רְוָחִים רַבִּים. וּלְאַחַר שֶׁרָאֲתָה בֶּטְסִי, כִּי מְנַהֵל עֲסָקֶיהָ חָדַל לִהְיוֹת אִיש חָכָם כַּאֲשֶׁר הָיָה – כַּוָּנָתִי אֶל אָבִיךְ, אַגְנֶס – נָטְלָה אֶת הַהַנְהָלָה בְּיָדֶיהָ. אֶת הוֹנָהּ הִשְׁקִיעָה בַּעֲסָקִים שׁוֹנִים, וּמִכֻּלָּם יָצְאָה וְיָדֶיהָ עַל רֹאשָׁהּ. פֹּה נִקְבַּר כַּסְפָּהּ בְּמִכְרוֹת-הֶהָרִים, וְשָׁם צָלְלוּ שְׁקָלֶיהָ בְּמַיִם אַדִּירִים, כְּלוֹמַר, שֶאָמְרָה לִדְלוֹת מִן הַיָּם פְּנִינִים וְהֶעֶלְתָה חֶרֶס בְּיָדָהּ, וּמַה שֶׁנִּשְאַר לָהּ אָכַל הַבַּנְק מֵעֵבֶר לַיָּם, זֶה הַבַּנְק שֶׁשְּׁטָרוֹתָיו הָיוּ יְקָרִים בַּשּׁוּק מִכֶּסֶף, וְעַתָּה קָרָא שְׁמִטָּה לְנוֹשָׁיו, וּבֶטְסִי טְרוֹטְבוּד בְּתוֹכָם. קִצּוּר הַדָּבָר: “מִלָּה בְּסֶלַע, שְׁתִיקָה בִּסְלָעַיִם!”

“מָרַת טְרוֹטְבוּד,” שָׁאְַלָה אַגְנֶס, “הֲזֶה הוּא סוֹף הַסִּפּוּר?”

“אִלּוּ הָיָה בְּיָדִי עוֹד כֶּסֶף.” עָנְתָה דוֹדָתִי בְּחִיוּךְ נָעִים, “הָיָה סִפּוּר שֶׁל פְּגָעִים זֶה הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ. עַתָּה, כְּשֶׁאָפֵס כֶּסֶף – תַּם וְנִשְׁלַם כָּל הַסִּפּוּר.”

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁדּוֹדָתִי סָחָה לָנוּ אֶת אֲסוֹנָהּ, יָשְׁבָה אַגְנֶס וְהִקְשִׁיבָה אֶל הַדְּבָרִים קֶשֶׁב רָב, וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ פָּחַד. כַּנִּרְאֶה, הָיָה לִבָּהּ חָרֵד, אוּלַי אָשֵׁם אָבִיהָ בַּאֲסוֹן דּוֹדָתִי. עַתָּה שָׁקַט רוּחָהּ.

“אֲבָל, חֲבִיבִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי שׁוּב, “הָעִקָּר הוּא עַתָּה לֹא לְסַפֵּר מַה שֶׁהָיָה, כִּי אִם לְבַקֵּשׁ עֵצָה עַל מַה שֶׁיִהְיֶה. הִנֵּה יֵשׁ לִי רַק בַּיִת שֶׁלִּי, שֶׁמַּכְנִיס שִבְעִים לִטְרָאוֹת לְשָׁנָה. כְּלוּם יַסְפִּיק זֶה לָנוּ לְפַרְנָסָתֵנוּ?”

“לְפִי דַעְתִּי,” עָנִיתִי, “אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם אֵלֵךְ וַאֲבַקֵּש לִי עֲבוֹדָה.”

“הֲתֵלֵךְ וְתִּמְכֹּר אֶת עַצְמְךָ לַצָּבָא?” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי מִתּוֹךְ פַּחַד, “אוֹ אוּלַי תָּבוֹא בָּאְֳנִיָּה לִהְיוֹת מַלָּח? – לֹא הָיֹה לֹא תִהְיֶה! רַק, פְּרוֹקְטוֹר’ תִּהְיֶה, וְלֹא תַּשִּיא חֶרְפָּה עַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ.”

נִסִּיתִי לְבָאֵר לְדוֹדָתִי, כִּי מִלְבַד עֲבוֹדַת הַצָּבָא וַעֲבוֹדַת הַסַּפָּנִים יֵש בָּעוֹלָם עוֹד עֲבוֹדוֹת חֲשׁוּבוֹת, אַךְ אַגְנֶס פָּנְתָה אֵלַי בִּשְׁאֵלָה, אִם יֵשׁ לִי פְּנַאי בְּכָל יוֹם. עָנִיתִי לָהּ, כִּי יֵש לִי פְּנַאי דַּי וְהוֹתֵר בֵּין בַּבֹּקֶר וּבֵין בָּעֶרֶב.

“אִם כֵּן,” קָרְאָה אַגְנֶס, “אוּלַי תּוֹאִיל לְקַבֵּל עָלֶיךָ מִשְֹרָה שֶׁל מַזְכִּיר?”

וְהִיא סִפְּרָה לִי, כִּי מִי שֶׁהָיָה מוֹרִי, הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, עָזַב אֶת הַנְהָלַת בֵּית סִפְרוֹ בְּקֶנְטֶרְבּוֹרִי וּבָא לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּלָנְדּוֹן, שֶׁשָּׁם הוּא עוֹסֵק בְּחִבּוּר סֵפֶר-הַמִּלִּים הַיְּוָנִי, וְכָעֵת הוּא מְבַקֵּשׁ לוֹ מַזְכִּיר, וּבְוַדַּאי לֹא יִמְנַע מִשְֹרָה זוֹ מִתַּלְמִידוֹ הֶחָבִיב עָלָיו.

כָּל מָקוֹם שֶׁבָּאָה שָׁם אַגְנֶס, בָּא אוֹרָהּ עִמָּהּ. הִנֵּה זָרְחָה לִי עַתָּה שֶמֶש-תִּקְוָה לִמְצֹא עֲבוֹדָה וְגַם לָשֶׁבֶת תָּמִיד בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ זָקֵן, שֶׁאֲהַבְתִּיו וְכִבַּדְתִּיו בְּלִבִּי.

“הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ, אַגְנֶס,” קָרָאתִי בְּשִֹמְחָה, “כִּי מַלְאַךְ טוֹב אַתְּ לִי.”

עַל פִּי עֲצָתָהּ שֶׁל אַגְנֶס יָשַבְתִּי וָאֶכְתֹּב אֶל הָדָּ"ר סְטְרוֹנְג בּוֹ בַּיּוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַדְּמֵנִי אַחֵר.

נִשְׁמַע קוֹל דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת. וְאַגְנֶס אָמְרָה:

“אָכֵן אַבָּא הוֹלֵךְ וּבָא. הוּא הִבְטִיחַ לִי לָבוֹא.”

פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, וְהִנֵּה מִלְּבַד מַר וִיקְפִילְד בָּא גַם אוּרִיָּה הִיףּ. אֶת מַר וִיקְפִילְד לֹא רָאִיתִי אָמְנָם זֶה יָמִים רַבִּים.

עַל פִּי סִפּוּרֶיהָ שֶׁל אַגְנֶס, יָדַעְתִּי כִּי נִשְׁתַּנָּה אָבִיהָ הַרְבֵּה מְאֹד, וּבְכָל זֹאת הִשְׁתּוֹמַמְתִּי מְאֹד לְמַרְאֵהוּ.

לֹא מִפְּנֵי שֶׁזִּקְנָה יְתֵרָה קָפְצָה עָלָיו (אַף כִּי רְבָב לֹא נִמְצָא עַל בִּגְדוֹ), אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֹדֶם חוֹלָנִי כִּסָּה אֶת פָּנָיו; לֹא מִפְּנֵי שֶׁעֵינָיו קָמוּ וּמָלְאוּ דָם וְיָדָיו רָעָדוּ – הֵן יָדַעְתִּי בְּשֶׁלְּמָה הַדָּבָר וְגַם רְאִיתִיו בְּרֵאשִׁיתוֹ – אַף לֹא מִשּׁוּם שֶׁאָבַד לוֹ תֹּאַר אָדָם-הַמַּעֲלָה, שֶׁעוֹד אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר בְּפָנָיו. לֹא דְבָרִים אֵלּוּ הֵבִיאוּ אוֹתִי לִידֵי הִשְתּוֹמְמוּת, כִּי אִם מַרְאֶה אִיש בַּעַל צוּרָה שֶנִּכְנַע לִפְנֵי בֶּן אָדָם בְּצוּרַת תּוֹלַעַת, זֶה אוּרִיָּה הִיףּ. אֵין מִלִּים בְּפִי לְתָאֵר אֶת צַעֲרִי בִּרְאוֹתִי עוֹלָם הָפוּךְ זֶה, אוּרִיָּה לְמַעְלָה וּמַר וִיקְפִילְד לְמָטָּה. אִלּוּ רָאוּ עֵינַי קוֹף שׁוֹלֵט בָּאָדָם, לֹא גָדַל צַעֲרִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּשָׁעָה זוֹ.

מַר וִיקְפִילְד שָׁאַל לִשְׁלוֹם דּוֹדָתִי בְּרוּחַ נְמוּכָה, וְאַחֲרֵי כֵן נָתַן גַּם לִי שָׁלוֹם. דּוֹדָתִי בָּאָה עִמּוֹ בִּדְבָרִים, וְדֶרֶךְ אַגַּב שָׁאֲלָה לְשָׁלוֹם אֶת אוּרִיָּה הִיףּ, שֶׁעָמַד כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לְיַד שֻׁתָּפוֹ, כְּאִלּוּ שָׁמַר אֶת פִּיו.

כְּדַרְכּוֹ, עָנָה אוּרִיָּה בִּכְרִיעוֹת וְנַפְתּוּלִים, בַּעֲקִימוֹת וּבַעֲוָיוֹת, וּבָזֶה עוֹרֵר עָלָיו אֶת חְַמַת דּוֹדָתִי.

“מַה זֹאת?” קָרְאָה בִּנְזִיפָה, “אִם צְלֹפָח אַתָּה, לֵךְ אֶל בְּנֵי מִינְךָ, וְאִם אָדָם אַתָּה, דַּבֵּר כְּבֶן-אָדָם.”

אוּרִיָּה הִיףּ חָשׁ קְצָת עֶלְבּוֹן וְנִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, אַךְ אֵלַי אָמַר בְּקוֹל רַךְ:

“יָדַעְתִּי אֶת דּוֹדָתְךָ, אֲדוֹנִי, הִיא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה, אֲבָל רַתְחָנִית. וְהִיא זוֹכֶרֶת אוֹתִי מִן הַיָּמִים שֶׁהָיִיתִי רַק לַבְלָר, וְלָכֵן אֵין פֶּלֶא, אִם הִיא מְזַלְזֶלֶת בִּכְבוֹדִי. אַךְ הִנֵּה בָּאתִי הֲלוֹם לִשְאֹל, אוּלַי נוּכַל לַעֲזֹר לָכֶם בִּשְׁעַת צָרַתְכֶם.”

וּמַר וִיקְפִילְד קָרָא אֶל דּוֹדָתִי:

“אוּרִיָּה הִיףּ הוּא שֻתָּפִי, וְכָל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶֹה עָשֹוּי. טוֹב לִי, כִּי יֵשׁ לִי שֻׁתָּף כְּמוֹתוֹ, הַגּוֹרֵם לִי נַחַת-רוּחַ.”

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּיו כְּאִלּוּ כְּפָאוֹ שֵׁד. קָשֶׁה הָיָה לִי לִרְאוֹת אֶת הָאִיש הַזֶּה בְּכָךְ.

“הֲתֵלֵךְ עִמָּנוּ, אַבָּא?” שָׁאֲלָה אַגְנֶס מִתּוֹךְ דִּכְדּוּךְ נֶפֶשׁ, “גַּם טְרוֹטְבוּד יֵלֵךְ עִמָּנוּ.”

“הִנֵּה עָלַי לָלֶכֶת,” קָרָא אוּרִיָּה הִיףּ, “וְלָכֵן אֲנִי מֻכְרָח לְהִפָּרֵד מִכֶּם לְפִי שָׁעָה. שָׁלוֹם!”

וְהוּא יָצָא מִן הַחֶדֶר בִּקְרִיצַת עַיִן וּבְנַשְּׁקוֹ אֶת יָדוֹ הַגַּסָּה.

לְאַחַר שֶׁיָּצָא אוּרִיָּה הִיףּ, שָׁב רוּחוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד אֵלָיו. יָשַׁבְנוּ שְׁלָשׁתֵּנוּ יַחְדָּו כְּשָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם וְהֶעֱלֵינוּ עַל פִּינוּ זֵכֶר יְמֵי קֶנְטֶרְבּוֹרִי. פְּנֵי מַר וִיקְפִילְד אוֹרוּ, וְהוּא אָמַר, כִּי לִבּוֹ מִתְגַּעְגֵּעַ עַל הַיָּמִים הָהֵם. בָּרִי לִי, כִּי קֶרֶן אוֹר שֶׁל פְּנֵי אַגְנֶס וּמַגַּע יָדָהּ עָשֹוּ אֶת כָּל הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה.

הָלַכְתִּי עִם הָאָב וְהַבַּת לְלַוּוֹתָם אֶל בֵּית מְלוֹנָם, וְיַחַד עִמָּהֶם סָעַדְתִּי סְעֻדַּת הַצָּהְֳרַיִם. וְאַחַר הַסְּעֻדָּה יָשְׁבָה אַגְנֶס עַל יָדוֹ וּמָזְגָה לוֹ יֵינוֹ. הוּא לָקַח מִיָּדָהּ אֶת הַכּוֹס כְּיֶלֶד קָטֹן, וְאַחַר יָשַׁבְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ לְיַד הַחַלּוֹן לַעֲסֹק בְּשִֹיחָה. עִם רֶדֶת הַיּוֹם, שָׁכַב הָאָב עַל הַסַּפָּה וְאַגְנֶס שָֹמָה כַּר מְרַאֲשׁוֹתָיו וְגָחְַנָה עָלָיו רֶגַע אֶחָד. וּכְשֶׁשָּׁבָה אֵלַי לְיַד הַחַלּוֹן, לֹא הֶעְֱלִימוּ דִמְדּוּמֵי הַחַמָּה אֶת הַדִּמְעָה שֶׁנּוֹצְצָה בְּעֵינֶיהָ.

אֲנִי תְּפִלָּה, כִּי עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הָעַלְמָה הַזּאת עִם אַהֲבָתָה וְאֵמוּן לִבָּהּ בִּימֵי חַיַּי הָהֵם. הִיא מִלְּאָה אֶת לִבִּי אֹמֶץ, הִיא חִזְּקָה אֶת רוּחִי, הִיא נִהֲלָה אוֹתִי בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים – לֹא בִּדְבָרִים, כִּי אִם בְּמַעֲשִֹים לְמוֹפֵת, עַד כִּי מַאֲמִין אֲנִי בְּכָל לִבִּי, כִּי מְעַט הַטּוֹב שֶׁעָשִֹיתִי בְּחַיַּי וְהַצָּלָתִי מֵרָעָה רַבָּה – מִיָּדָהּ, רַק עַל יָדָהּ בָּאוּ לִי.

עַתָּה יָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ לְיַד הַחַלּוֹן, וְהִיא הִקְשִיבָה אֶל הַתְּהִלּוֹת שֶפִּזַּרְתִּי לְדוֹרָה, אַף הוֹסִיפָה עֲלֵיהֶן מֵאוֹר רוּחָהּ, עַד כִּי יָקְרָה בְּעֵינַי שִׁבְעָתָיִם. בְּרוּכָה אַתְּ לִי, אַגְנֶס, אֲחוֹת נְעוּרָי! –

הָהּ, לוּ יָדַעְתִּי אָז מַה שֶנּוֹדַע לִי יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי כֵן.

כַּאְַשֶׁר יָצָאתִי אֶל הָרְחוֹב, פָּגַעְתִּי בְּקַבְּצָן; וּבְהַחֲזִירִי רֹאשִׁי אֶל הַחַלוֹן וּבְהַעֲלוֹתִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת עֵינֶיהָ הַשְּׁקֵטוֹת, עֵינֵי מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, הֶחֱרִידַנִי קוֹל הַקַּבְּצָן, כְּאִלּוּ הָיָה הֵד הַבֹּקֶר, בְּקָרְאוֹ:

“עִוֵּר! עִוֵּר! עִוֵּר!”

 

פֶּרֶק שְׁלֹשִים וַחֲמִשָּׁה: הִתְלַהְַבוּת    🔗

בְּיוֹם הַמָּחֳרַת קַמְתִּי בַּבֹּקֶר לָלֶכֶת לְהַיְגֵיט, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג. רוּחִי הָרָעָה סָרָה מִמֶּנִִי. לֹא פָּחַדְתִּי מִפְּנֵי הָעֹנִי, אַף לֹא הִתְגַּעְגַּעְתִּי עַל בִּגְדֵי פְּאֵר. שִׁנּוּי גָּמוּר בָּא בְּמַהֲלָךְ מַחְשְׁבוֹתַי וְרִגְשׁוֹתָי. עַתָּה אֵין לִי אֶלָּא לָקַחַת אֶת הַקַּרְדֹּם בְּיָדִי וּלְפַנּוֹת לִי דֶרֶךְ בְּיַעַר הַמִּכְשׁוֹלִים, עַד הַגִּיעִי אֶל מַשָֹּא-נַפְשִׁי. גְּדוֹלָה הָעֲבוֹדָה, אַךְ גָּדוֹל מִמֶּנָּה הַגְּמוּל. דּוֹרָה הִיא הַגְּמוּל שֶׁאֲנִי עָתִיד לִזְכּוֹת בּוֹ.

וְנַפְשִׁי לָבְשָׁה עֹז רַב, עַד כִּי צַר הָיָה לִי עַל בִּגְדִּי שֶׁאֵינוֹ מָעוּךְ מֵעֲבוֹדָה. הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְהַרְאוֹת גְבוּרָתִי וְלִכְרות עֵצִים בְּיַעַר הַמִּכְשׁוֹלִים. בְּדַעְתִּי עָלָה לְבַקֵּשׁ מֵאִישׁ זָקֵן, בַּעַל מִשְׁקָפַיִם, שֶׁחָצַב אֲבָנִים בַּדֶרֶךְ, כִּי יַשְׁאִיל לִי לְשָׁעָה קַלָּה אֶת פַּטִישׁוֹ, לְמַעַן אוּכַל לָסֹל מְסִלָּה בֵּין הַסְּלָעִים אֶל דּוֹרָה, חֹם תָּקַף אוֹתִי וּנְשִׁימָתִי כָּבְדָה עָלַי כָּל כָּךְ, שֶׁרָאִיתִי אֶת עַצְמִי עוֹלֶה בְּמַעֲלוֹת הָעֹשֶׁר.

בְּדַרְכִּי רָאִיתִי נָוֶה שַׁאֲנָן מִחוּץ לָעִיר עוֹמֵד לִשְֹכִירָה, וְהוּא מָצָא חֵן בְּעֵינָי. נִגַּשְׁתִּי לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו, וְהוּא נִרְאָה לִי נָאֶה וְיָאֶה לְבֵית-דִּירָה לָנוּ. הַגַּן הַקָּטֹן הַמַּקִּיף אוֹתוֹ יְהִי מְקוֹם טִיּוּל לְצוֹנִי, וְהַחֲדָרִים הַמְפֹאָרִים בָּעֲלִיָּה יִהְיוּ מִשְׁכָּן לְדוֹדָתִי.

וּמִתּוֹךְ הַרְהוֹרִים אֵלּוּ בָּאתִי לְהַיְגֵיט. יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי אֶת בֵּיתוֹ שֶל הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, בַּיִת נָאֶה וּמְהֻדָּר. רָאִיתִי אֶת מוֹרִי הַזָּקֵן מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן אַט, וּמַרְאֵהוּ וּלְבוּשׁוֹ כְּשֶׁהָיָה, עַד אֲשֶׁר נִדְמָה לִי, כִּי לֹא חָדַל מִטִּיּוּלוֹ בַּגַּן לְיַד בֵּית-הַסֵּפֶר. גַּם חֲבֵרָיו בִּשְׁעַת טִיּוּלוֹ לֹא נֶעְדְּרוּ בַּגַּן, כִּי גַם פֹּה עָמְדוּ הָאִילָנוֹת הָרָמִים, וּמֵעַל עַנְפֵיהֶם הֵצִיצוּ אֵלָיו שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה עוֹרְבִים, כְּאִלּוּ בָּא לָהֶם מִכְתָּב מֵאֵת הָעוֹרְבִים מִקֶּנְטֶרְבּוֹרִי עַל אֹדוֹת הָאִישׁ הַמּוּזָר.

נִכְנַסְתִּי אֶל הַגַּן. וְכַאֲשֶׁר בָּא לִקְרָאתִי הַזָּקֵן, נָתַן בִּי עֵינָיו רֶגַע אֶחָד, כִּי הָיָה שָׁקוּעַ עוֹד בְּעוֹלָם מַחְשְׁבוֹתָיו. אַךְ לְאַחַר שֶׁהִכִּירַנִי, אוֹרוּ פָּנָיו הַנְּדִיבִים מִשִֹּמְחָה, וְהוּא, וְהוּא אָחַז בִּשְׁתֵּי יָדָי.

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, קָפֶּרפִילְד חְַבִיבִי!” קָרָא הַדָּקְטוֹר, “אָכֵן גָּדַלְתָּ. מֵאַיִן וּלְאָן? מַה יִשְֹמַח לִבִּי לִרְאוֹתֶךְ. כֵּן פָּנֶיךָ… כֵּן… יְבָרְכְךָ ה'!”

וְהוּא פָּנָה אֵלַי בְּחִבָּה וְאָמָר:

“הִנֵּה אוֹמֵר אַתָּה, חְַבִיבִי, לְקַבֵּל עָלֶיךָ מִשְֹרַת מַזְכִּיר. אָמְנָם נָעִים לִי הַדָּבָר מְאֹד. אַךְ הַאֻמְנָם אֵין לְךָ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה? הֵן כִּשְׁרוֹנוֹת גְּדוֹלִים חְַנָנְךָ אֱלֹהִים, וְלָמָּה זֶה תַּקְדִּישׁ אֶת אֲבִיב יָמֶיךָ לַעֲבוֹדָה דַלָּה? בַּמֶּה נֶחְשָׁב הַשָֹּכָר שֶׁל שִׁבְעִים לִטְרָאוֹת לְשָׁנָה?”

וְאוּלָם הִתְאַזַּרְתִּי עֹז וָאֲסַפֵּר לוֹ אֶת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתִי. הוּא שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים בִּמְנוֹד-רֹאשׁ, וְאַחַר טָפַח עַל שִׁכְמִי וְאָמָר:

“יְהִי כֵן.”

“וַאֲנִי אֶהְיֶה מְאֻשָּׁר שִׁבְעָתַיִם, אֲדוֹנִי.” אָמַרְתִּי בִּקְצָת חֹנֶף, “אִם מִשְֹרָתִי תְּהִי לְעֵזֶר לַמִּלוֹן.”

הַדָּקְטוֹר עָמַד, טָפַח לִי שׁוּב בְּחִיוּךְ עַל שִׁכְמִי מִתּוֹךְ עֲלִיצוּת נִצָּחוֹן, כְּאִלּוּ חָדַרְתִּי בִּדְבָרַי לְמַעֲמַקֵּי הַחָכְמָה הַאְֶנוֹשִׁית, וְאָמָר:

“מָצָאת, בְּנִי הֶחָבִיב. הֲרֵי בַּמִּלּוֹן תַּעֲבֹד!”

וְאֵיכָכָה אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהִי כֵן! כִּיסָיו הָיוּ מְלֵאִים חֹמֶר לַמִּלּוֹן כְּמוֹ מֹחוֹ! הַחֹמֶר הַזֶּה הָיָה מְבַצְבֵּץ בְּכָל מָקוֹם. לְפִי דִבְרֵי הַמּוֹרֶה, מִיּוֹם שֶׁעָזַב אֶת עֲבוֹדַת בֵּית-הַסֵּפֶר, עָלָה בְּיָדוֹ לַעֲשֹוֹת חַיִל רַב בְּחִבּוּרוֹ. וְטוֹב לוֹ מְאֹד כִּי אָנֹכִי אֶעֱשֶֹה עֲבוֹדָתִי עִמּוֹ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, יַעַן כִּי בַּצָהֳרַיִם רָגִיל הוּא לְטַיֵל טִיוּל שֶׁל עִיּוּן. כְּתָבָיו נִמְצָאִים בְּאִי-סֵדֶר, כִּי מַזְכִּירוֹ הַקּוֹדֵם שֶׁלֹּא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְֹמֹאלוֹ, עָשָֹה עֲבוֹדָתוֹ בְּרַשְׁלָנוּת, וְאוּלָם בִּי שָֹם הַדָּקְטוֹר מִבְטַחוֹ, כִּי אֲתַקֵּן הַכֹּל עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב.

הִתְנֵינוּ, כִּי אָבוֹא אֵלָיו פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, שְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר וּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בָּעֶרֶב, לְבַד מִיּוֹם הַשַּׁבָּת וְיוֹם הָרִאשׁוֹן, שֶׁיְמֵי מְנוּחָה יִהְיוּ לִי.

מִן הַיּוֹם הַהוּא בָּאוּ לִי יְמֵי מַעֲשֶֹה. מִן הַשְָׁעָה הַחְַמִשִּׁית בַּבֹּקֶר עַד הַתְּשִׁיעִית בָּעֶרֶב שָקַדְּתִּי עַל עֲבוֹדָתִי, אֲשֶׁר גָּרְמָה לִי נַחַת-רוּחַ, יַעַן כִּי הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי מַעְַשַֹי יְקָרְבוּנִי אֶל מַשָּא נַפְשִׁי, אֶל דּוֹרָהּ. לֹא גִּלִּיתִי לָהּ דָּבָר מִכָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתִי, יַעַן כִּי אָמְרָה לָבוֹא בְּקָרוֹב אֶל בֵּית רְעוּתָהּ מָרַת מִילְס, וְלָכֵן דָּחִיתִי אֶת הַשִּיחָה לַיּוֹם הַהוּא, וְרַק בְּמִכְתָּבַי אֵלֶיהָ (שֶׁהָיִיתִי שׁוֹלֵחַ בִּידֵי מָרַת מִילְס בַּסֵּתֶר) רָמַזְתִּי, כִּי יֵשׁ לִי דְבָרִים חֲשׁוּבִים מְאֹד לְסַפֵּר לָהּ.

וְאוּלָם לֹא אָמַרְתִּי דַי בְּמַעֲשַֹי אֵלֶּה. שָׁאֹף שָׁאַפְתִּי לַעֲשֹוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְעַל כֵּן הָלַכְתִּי אֶל טְרַדְלֶס חֲבֵרִי וְגַם דִּיק חֲבֵרִי הָלַךְ עִמִּי.

לָקַחְתִּי עִמִּי אֶת מַר דִּיק, כִּי הָיָה הָאִישׁ מְדֻכְדָּךְ מִן הַתְּמוּרָה בְּבֵית דּוֹדָתִי, עַד כִּי שְֹשֹוֹן רוּחוֹ סָר מִמֶּנוּ מִפְּנֵי הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי הוּא לֹא יִצְלַח לְכָל מְלָאכָה. בְּמַצַּב רוּחַ זֶה יָרֵאתִי פֶּן תִּגְבַּר עָלָיו מַחֲלָתוֹ, אִם לֹא נִמְצָא לוֹ עֲבוֹדָה כָּל שֶׁהִיא לְהַעֲסִיקוֹ בָּהּ. כָּתַבְתִּי מִכְתָּב לִטְרַדְלֶס וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֵת אֲשֶׁר קָרַנִי, וְהוּא עָנָה לִי בְּמִכְתָּב מַלֵא יְדִידוּת וְהִשְׁתַּתְפוּת.

מָצָאנוּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָנוֹ שָׁקוּעַ בַּעֲבוֹדָה. הוּא קִבֵּל אוֹתָנוּ בְּפָנִים יָפוֹת וְעַד מְהֵרָה נִתְחַבֵּב עַל מַר דִּיק.

רֵאשִׁית כָּל דָּבָר חָקַרְתִּי מִפִּי טְרַדְלֶס, אֲשֶׁר חָלַם עַל עֲבוֹדָה בְּעִתּוֹן, מָה הַדָּבָר הַנָּחוּץ בְּיוֹתֵר לְאִישׁ הָרוֹצֶה לִמְסֹר לְעִתּוֹן אֶת הַוִּכּוּחִים בְּפַרְלָמֶנְט. וְהוּא סִפֵּר לִי מִפִּי הַנִּסָּיוֹן, כִּי הָעִקָּר הוּא לִרְכֹּשׁ אֶת סוֹדוֹת הַסְּטֵנוֹגְרַפְיָה, הַקְּרִיאָה וְהַכְּתִיבָה, וַעֲבוֹדָה זוֹ שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד לִמּוּד שֵׁש לְשׁוֹנוֹת וְרַק בַּעֲמַל שָׁנִים אֲחָדוֹת וּבְסַבְלָנוּת מְרֻבָּה אֶפְשָׁר לִלְמֹד אְֳמָנוּת זוֹ. טְרַדְלֶס הֶאֱמִין, כִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דַּיָּם לַהְַנִיאֵנִי מֵאַחֲרֵי מַחֲשַׁבְתִי; אַךְ אָנֹכִי רָאִיתִי וּמָצָאתִי, כִּי פֹּה עוֹמְדִים לְפָנַי עֵצִים גְּבוֹהִים אֲחָדִים בְּיַעַר הַמִּכְשׁוֹלִים וְעָלַי לִכְרוֹת אוֹתָם בְּדַרְכִּי אֶל דּוֹרָה, וְעַל כֵּן אָמָרְתִּ:

“חֵן חֵן לְךָ, טְרַדְלֶס, מָחָר אְַנִי פּוֹתֵחַ בַּעֲבוֹדָה.”

טְרַדְלֶס הִבִּיט עָלַי בְּתִמָּהוֹן, כִּי הוּא לֹא יָדַע אֶת עֹז רוּחִי.

“קָנֹה אֶקְנֶה לִי סֵפֶר לִמּוּד אֳמָנוּת זוֹ.” אָמַרְתִּי, “וְלָמֹד אֶלְמַד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וַאֲנִי אֶתְגַּבֵּר עַל הַקֹּשִׁי.”

“אֵלִי!” קָרָא טְרַדְלֶס בְּפָקְחוֹ עֵינָיו, “לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי רוּחַ כֹּה תַּקִּיפָה לְךָ, קָפֶּרְפִילְד.”

וּמֵאַיִן לוֹ לָדַעַת זֹאת, הֵן הָרוּחַ הַזּאֹת חֲדָשָׁה גַם לִי.

גַּם לְדִיק נִמְצְאָה עֲבוֹדָה. בְּשָׁמְעוֹ מִפִּי, כִּי מַר דִּיק יֵש לוֹ כְּתָב-יָד יָפֶה, מָצָא לוֹ טְרַדְלֶס עֲבוֹדָה לְהַעְתִּיק תְּעוּדוֹת מִבֵּית הַמִשְׁפָּט. בְּהַשְׁגָּחַת דּוֹדָתִי עָשָֹה מַר דִּיק אֶת הַמְּלָאכָה וּמִקֵּץ הַשָּׁבוּעַ קִבֵּל בִּשְֹכָרוֹ עֲשָֹרָה שִילִינְגִים וְתֵשַׁע פֶּנִיוֹת. מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִֹמְחָתוֹ שֶׁל מַר דִּיק בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַכֶּסֶף, לֹא רָאָה שִֹמְחָה מִיָּמָיו.

בְּאַחַד הַיָּמִים קִבַּלְתִּי אִגֶּרֶת מֵאֵת מַר מִיקוֹבֶר, וּבָהּ כָּתוּב לֵאמֹר:

"קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי!

"אוּלַי לֹא תַּאֲמִין לִשְׁמֹעַ, כִּי סוֹף סוֹף עָלָה גַּלְגַּל מַזָּלִי, אַךְ הֲלֹא דִבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, כִּי מְצַפֶּה הָיִיתִי בְּכָל יוֹם לַדָּבָר הַזֶּה.

"הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָגוּר בְּאַחַת מֵעָרֵי הַשָֹּדֶה, אֲשֶׁר שָׁם מָצָאתִי לִי עֲבוֹדָה לְפִי רוּחִי. גַּם בְּנֵי בֵּיתִי יִלָּווּ עָלָי. וְיָמִים יָבוֹאוֹ, אֲשֶׁר הַמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁבּוֹ יָנוּחוּ עַצְמוֹתֵינוּ, יִוָּדַע לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, מֵאֶרֶץ הַסִּינִים עַד קְצוֹת פֵּרוּ.

“בְּעָזְבֵנוּ מָחָר אֵת בָּבֶל הַחֲדָשָׁה, זוֹ הָעִיר שֶׁבָּהּ רָאִינוּ רָעָה, יִשְֹמַח לִבֵּנוּ מְאֹד לִרְאוֹת בִּשְׁעַת הַפְּרֵדָה אֶת הָאִיש הַקָּשוּר אֵלֵינוּ בַּעֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה. וְהָיָה אִם תּוֹאִיל אֲדוֹנִי לְכַבֵּד אוֹתָנוּ בָּעֶרֶב הַזֶּה וְלָבוֹא אֶל מְעוֹנֵנוּ, תַּעֲשֶֹה חֶסֶד גָּדוֹל עִם אֶחָד הַנֶּאֱמָן בְּאַהֲבָתוֹ אֵלֶיךָ וִילְקִינְס מִיקוֹבֶר.”

שָׂמַחְתִּי לִשְׁמֹעַ, כִּי סוֹף סוֹף נִעֵר מַר מִיקוֹבֶר מוֹדָעִי אֶת הֶעָפָר וְהָאֵפֶר מֵעָלָיו וְעָתִיד הוּא לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה. וְלָכֵן קַמְתִּי וָאֵלֵךְ לְבָרְכוֹ.

מַר מִיקוֹבֶר קִדֵּם אֶת פָּנַי בְּשִֹמְחָה, וְעַד מְהֵרָה נוֹדַע לִי מִפִּיו, כִּי הוֹלֵךְ הוּא לְהִשְתַּקֵּעַ בְּקֶנְטֶרְבּוֹרִי, עַל פִּי הַזְמָנָתוֹ שֶל אוּרִיָּה הִיףּ לִהְיוֹת לוֹ לְמַזְכִּיר.

“יְדִידִי מַר הִיףּ,” סָח לִי מַר מִיקוֹבֶר, “זֶה הָאִיש הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה שָֹם מִבְטַחוֹ בִּי. הוּא לֹא קָצַב לִי שָֹכָר רַב, וְרַק אִם אָבִיא לוֹ בְּרָכָה בַּעֲבוֹדָתִי, יְחַלְצֵנִי מִכָּל מְצוּקוֹתָי. וַאֲנִי נָכוֹן לְהַקְדִּישׁ אֶת כָּל כֹּחִי לִידִידִי מַר הִיףּ.”

שָתִיתִי כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לִכְבוֹד מַר מִיקוֹבֶר וְאִשְׁתּוֹ, אַף הִבַּעְתִּי לָהֶם אֶת כָּל בִּרְכוֹתַי הָרַבּוֹת כַּנָּהוּג.

וּמַר מִיקוֹבֶר עָמַד עַל רַגְלָיו, וּבְפָנִים מַבְהִיקִים נָשָֹא נְאוּם אָרֹךְ עַל אֹדוֹת נְסִיעָתוֹ, כְּאִלּוּ עָתִיד הָיָה לַעֲבֹר חְַמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף מִילִים, וַיְסַפֵּר בְּרֹב דְּבָרִים אֵת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ, וַיְּדַבֵּר עַל אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה אֵלַי, אֶל יְדִיד נְעוּרָיו, וְאֶת נְאוּמוֹ גָּמַר בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“עַתָּה גָּזוּ הֶעָבִים מֵעַל שְׁמֵי חַיַּי, וְשֶׁמֶשׁ אָשְׁרִי הוֹפִיעָה עָלָי. אֱלֹהִים אָמַר: “יְהִי אוֹר!” – וְאוֹר נָגַהּ עָלָי.”

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה עָזַבְתִּי אֶת בֵּית מִיקוֹבֶר, וְלִבִּי הָיָה מָלֵא הַרְהוֹרִים עַל אֹדוֹת מְסִבּוֹת הַחַיִּים אֲשֶׁר גָּרְמוּ לְהִתְוַדְּעוּתִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה. –

 

פֶּרֶק שְׁלֹשִים וְשִׁשָּׁה: מְעַט צוֹנְנִין    🔗

כָּל מַחְשְׁבוֹתַי וְכָל מַעֲשַׂי בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ נְתוּנִים לְדוֹרָה, וְרַק לָהּ הִקְדַשְׁתִּי אֶת חַיָּי.

דּוֹדָתִי אֲשֶׁר גָּרָה עִמִּי הֵבִיאָה סְדָרִים בְּבֵיתִי, עַד כִּי רָאִיתִי אֶת עַצְמִי עָשִׁיר שֶׁאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. פְּעָמִים שֶפֵּגוֹטִי הָיְתָה בָּאָה לַעֲזֹר לְדוֹדָתִי, אַף כִּי עוֹד לֹא הִתְגַּבְּרָה עַל פַּחְדָּה מִפְּנֵי הָאִשָּׁה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

אַךְ הִנֵּה הִגִּיעַ הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמְרָה פֵּגוֹטִי לָשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ בְּיַרְמוּת לְפַקֵּחַ עַל חָם בֶּן אָחִיהָ, וְאָנֹכִי הָלַכְתִּי עִמָּהּ לְשַׁלְּחָהּ עַד בֵּית הַדֹּאַר. הִיא בִּקְשָׁה מִמֶּנִּי לַחֲקֹר עַל אֹדוֹת אָחִיהָ, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ עָלָיו מְאוּמָה מִיּוֹם צֵאתוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה, וְעוֹד הִתְחַנְנָה לְפָנַי הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה, כִּי בִּשְׁעַת דָּחֳקִי אֶפְנֶה אֵלֶיהָ לִלְווֹת מִמֶּנָּה כֶּסֶף, כִּי מִי יִזְכֶּה לַכָּבוֹד הַזֶּה, אִם לֹא הִיא, שֶׁלִבָּהּ מָלֵא חִבָּה אֵלַי וְאֶל אִמִּי, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם. הִבְטַחֱתִּי לָהּ, כִּי אִם רַק אֲבַקֵּשׁ לִלְווֹת כֶּסֶף, אֶפְנֶה אֵלֶיהָ. וְהַדָּבָר הַזֶּה בִּלְבָד גָּרַם לָהּ שִׂמְחָה רַבָּה.

וְקֹדֶם פְּרֵדָתָהּ מִמֶּנִּי בִּקְשָׁה לִמְסֹר לְזוֹ הַיָּפָה בַּבָּנוֹת, הִיא אֲרוּסָתִי, אֶת בִּרְכָתָהּ וְאֶת תְּשׁוּקָתָהּ לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ. אַף הִגִּידָה לִי, כִּי לְאַחַר שֶנִּבְנֶה בַּיִּת, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, תָּבוֹא הִיא פֵּגוֹטִי, לַעֲרֹךְ אֶת כְּלֵי הַבַּיִת, אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינָי.

אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי בִּלְעָדֶיהָ לּא נַעֲרֹךְ אֶת כְּלֵי הַבַּיִת, וְהִיא נִפְרְדָה מִמֶּנִּי מִתּוֹךְ נַחַת־רוּחַ.

בּוֹ בַּיּוֹם יָעֲדָה לִי דוֹרָה לָבוֹא אֶל בֵּית רְעוּתָהּ מָרַת מִילְס, אֲשֶׁר שָׁם תְחַכֶּה לִי לִשְׁמֹע אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָלַי לְסַפֵּר לָהּ. וּלְאַחַר שֶׁכִּלִּיתִי אֶת עֲבוֹדָתִי בַּלִּשְׁכָּה הָלַכְתִּי אֶל הָרְחוֹב, אֲשֶׁר שָׁם בֵּיתוֹ שֶל מַר מִילְס. רָגִיל הָיָה אוֹתוֹ הָאִיש אַחֲרֵי הַצָּהֳרִים לָצֵאת מִבֵּיתוֹ אֶל הַקְּלוּבְּ, וְשָׁעָה זוֹ הָיְתָה נָאָה לִי. טִיַּלְתִּי לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב שָׁעָה רַבָּה, עַד אֲשֶׁר נִרְאָה בַּחַלּוֹן כְּלוּב תָּלוּי – זֶה אוֹת, כִּי בַּעַל הַבַּיִת כְּבָר יָצָא.

דּוֹרָה יָצְאָה לִקְרָאתִי אֶל חֲדַר הָאוֹרְחִים, וְצוֹנִי הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ וְנוֹהֵם בְּהַבִּיטוֹ אֵלָי; אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע נָח מִזַּעְפּוֹ, וּשְׁלָשְׁתֵּנוּ הָלַכְנוּ שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי־לֵב, עַד אֲשֶׁר יָצַקְתִּי אָנכִֹי טִפּוֹת שֶׁל מָרָה בְּכוֹס הַתַּעֲנוּגִים – לֹא בְּכַוָּנָה לְהָרַע, כִּי אִם מֵאֲשֶׁר הָיָה לִבִּי מָלֵא הִרְהוּרִים אֵלּוּ – וּבְלִי שׁוּם הַקְדָּמוֹת פָּתַחְתִּי וְשָׁאַלְתִּי אֶת דּוֹרָה, אִם תּוּכַל לֶאֱהֹב אִישׁ קַבְּצָן?

דּוֹרָה הָרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה שֶּׁלִּי! לְשֵׁמַע הַשֵּׁם הַזֶּה קָם בְּדִמְיוֹנָהּ אִישׁ בַּעַל פָּנִים שֶל שַׁעֲוָה, אוֹ קִטֵּעַ אוֹ פִּסֵּחַ, אוֹ כֶּלֶב אוֹחֵז קְעָרָה בְּשִׁנָּיו, אוֹ מַחֲזֶה בְּדוֹמֶה לוֹ, וְלָכֵן נָעֲצָה בִּי אֶת עֵינֶיהָ בְּתִמָּהוֹן וְקָרָאָה:

“מַה לְךָ כִּי תִּשְׁאָלֵנִי שְׁאֵלוֹת שֶׁל שְׁטוּת? הֶאָנֹכִי אֹהַב קַבְּצָן?”

“דּוֹרָה, יְחִידָתִי, תַּמָּתִי!” אָמַרְתִּי, “קַבְּצָן אָנֹכִי!”

“אֵיכָכָה זֶה תּוֹצִיא מִפִּיךָ דִּבְרֵי שְׁטוּת כָּאֵלֶּה?” גָּעֲרָה בִּי דּוֹרָה, “דֹּם, וְאִם לֹא – אֲשַׁסֶּה בְּךָ אֶת צוֹנִי!”

דִּבְרֵי יַלְדוּת אֵלּוּ לָקְחוּ אֶת לִבִּי שֶׁבִי, וְאוּלָם הָעִנְיָן הֲלֹא צָרִיךְ בֵּאוּר, וְלָכֵן עָנִיתִי וְאָמָרְתִּי:

דּוֹרָה, יְחִידַת חַיַּי, הֲרֵי לְפָנַיִךְ דָּוִד שֶׁלָּךְ בְּדַלּוּתוֹ!"

“הֲלֹא אָמַרְתִּי כִּי אֲשַׁסֶּה בְּךָ אֶת צוֹנִי!” קָרְאָה דּוֹרָה בַּהֲנִיעָהּ אֶת תַּלְתַּלֵי רֹאשָׁהּ, “אִם לֹא תֶּחְדַּל מֵאִוַּלְתֶּךָ.”

וְאוּלָם פָּנַי הִבִּיעוּ דְאָגָה רַבָּה, עַד כִּי דוֹרָה חָדְלָה לְהָנִיעַ תַּלְתַּלֶּיהָ, וַתָּשֶׂם יָדָהּ הָרַכָּה עַל שִׁכְמִי וַתַּבֵּט אֵלַי בְּחֶמְלָה, וְאַחַר הֵחֵלָּה לִבְכּוֹת. נוֹרָא הָיָה הַדָּבָר. כַּרַעְתִּי עַל בִּרְכַּי לְפָנֶיהָ, הִתְחַנַּנְתִּי אֵלֶיהָ לְבַל תִּשְׁבֹּר אֶת לִבִּי. אַךְ שָׁעָה מְרֻבָּה קָרְאָה דוֹרָה הַקְּטַנָּה רַק אֶת הַקְּרִיאוֹת: אֵלִי בַּשָׁמַיִם! יָהּ אֵלִי! מַה נוֹרָא! אַיֵּה מָרַת מִילְס! הָהּ, תָּבוֹא נָא יוּלְיָה! – עַד אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי.

סוֹף סוֹף, לְאַחַר שֶׁהֶעְתַּרְתִּי עָלֶיהָ דְּבָרִים, הֵרִימָה דוֹרָה אֶת עֵינֶיהָ אֵלַי, וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ פַּחַד, אֲנִי עָמַלְתִּי לַהֲפִיגוֹ, וּמְעַט מְעַט שָׁב רוּחָהּ הַטּוֹבָה אֵלֶיהָ וַתִּתְרַפֵּק עָלָי. חִבַּקְתִּי אוֹתָהּ וְאָמַרְתִּי לָהּ, כִּי אוֹהֵב אָנֹכִי אוֹתָהּ בְּכָל נַפְשִׁי וּמְאֹדִי; כִּי יֵשׁ לָהּ הַזְּכוּת לְנַתֵּק אֶת קֶשֶׁר אֵרוּשֵׂינו, בַּאֲשֶׁר עָנִי אָנֹכִי; כִּי יִכְבַּד מִמֶּנִּי מַשָּׂא יְגוֹנִי, אִם תִּפָּרֵד מֵעָלָי; כִּי אֵינִי יָרֵא אֶת הָעֹנִי, אִם הִיא תֵּלֵךְ עִמִּי, וּזְרוֹעִי – בַּרְזֶל. וְלִבִּי – צֹר, אִם הִיא תְּהִי עִמָּדִי; כִּי כְּבָר שׁוֹקֵד אֲנִי עַל הָעֲבוֹדָה מִתּוֹךְ אַהֲבָה; כִּי נֶהְפַּכְתִּי וְהָיִיתִי לְאִישׁ מַעֲשֶׂה, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלַד; כִּי אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁאוֹכֵל מִיגִיעַ כַּפָּיו. וְעוֹד כָּאֵלֶּה דִּבַּרְתִּי בְּאָזְנֶיהָ, כְּכֹל אֲשֶׁר שָׂמָה הָאַהֲבָה בְּפִי, וּבְרֶגַע זֶה תָּמַהְתִּי עַל דְּבָרַי אֵלֶּה, אַף כִּי שִׁנַּנְתִּים לְעַצְמִי יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֵבִיאָה אוֹתִי דוֹדָתִי לִידֵי הִשְׁתּוֹמְמוּת.

“הַאִם לִבֵּךְ, דּוֹרָה חֶמְדָּתִי, לִי הוּא?” שָׁאַלְתִּי בְּהִתְרַגְּשׁוּת, וּמִתּוֹךְ הִתְרַפְּקוּתָהּ עָלָי יָדַעְתִּי כִּי כֵן הוּא.

“הָהּ, כֵּן” קָרְאָה דוֹרָה, “שֶׁלְּךָ אָנִי. אַךְ אַל תְּהִי אָיֹם.”

"אָיֹם אָנִי? בַּמֶּה?

“אַל נָא תְּדַבֵּר עַל הָענִֹי וְעַל הֶעָמָל!” קָרְאָה בְּהֹוסִיפָהּ לְהִתְרַפֵּק עָלַי, “אַל נָא, אַל נָא תַּעֲשֶׂה זֹאת!”

“חֶמְדָּתִי!” הֵשַׁבְתִּי “יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל…”

“כֵּן, כֵּן, אֲבָל חֲדַל נָא מִדְּבָרִים אֵלּוּ!” קָרְאָה דוֹרָה, “וְצוֹנִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל בְּכָל יוֹם, בִּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, אֲרֻחַת־בָּשָׁר, וְאִם לֹא – יָמוּת!”

וְשׁוּב לָקְחוּ אֶת לִבִּי דְּבָרֶיהָ הַתְּמִימִים. בֵּאַרְתִּי לָהּ בִּדְבָרִים רַכִּים, כִּי מֵאֲרֻחָתוֹ שֶׁל צוֹנִי לֹא יִגָּרַע מְאוּמָה. תֵּאַרְתִּי לְפָנֶיהָ אֶת מַעֲרֶכֶת בֵּיתֵנוּ, מֵעֵין הַבַּיִת הַקָּטֹן וְהַיָּפֶה שֶׁרָאִיתִי מִחוּץ לָעִיר, כַּאֲשֶׁר אֶתְפַּרְנֵס מִיגִיעַ כַּפַּי, וְגַם דּוֹדָתִי תָּגוּר עִמָּנוּ בַּחֲדָרִים הָעִלִּיִּים.

“וְעַתָּה אֵינִי אָיֹם?” שָׁאַלְתִּי אֶת דּוֹרָה בְּרֹךְ.

“לֹא, לֹא!” עָנְתה דוֹרָה “אֲבָל הֲלֹא דּוֹדָתְךָ תֵּשֵׁב רֹב הַיּוֹם בַּחֲדָרֶיהָ? וְהִיא אֵינָהּ סַבְתָּה רַגְזָנִית?”

אָהַבְתִּי בְּשָעָה זוֹ אֶת דּוֹרָה אַהֲבָה רַבָּה, וְאוּלָם רָאֹה רָאִיתִי, כִּי בְּעִינְיְנֵי הַחַיִּים קָשֶה לְהַשְפִּיעַ עָלֶיהָ, וְהִתְלַהֲבוּתִי פָּגָה מְעָט. שָׁעָה קַלָּה לֹא דִבַּרְתִּי דָבָר. אַךְ לְאַחַר שֶׁשָּׁקַט רוּחָהּ וְהִתְחִילָה כְּדַרְכָּהּ, לצְרֹם אֶת אָזְנֵי צוֹנִי הַשּׁוֹכֵב בְּחֵיקָהּ, נִסִּיתִי שׁוּב לִפְנוֹת אֵלֶיהָ:

“יְחִידָתִי! הֲתִתְּנִי לִי רְשׁוּת לְדַבֵּר אֵלַיִךְ דָּבָר?”

“הוֹי, אַל תְּהִי אִישׁ מַעֲשֶׂה!” קָרְאָה דוֹרָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “כִּי הַדָּבָר הַזֶה מֵטִיל אֵימָה עָלָי.”

“תַּמָּתִי!” הֵשַׁבְתִּי, “אֵין בִּדְבָרִים אֵלּוּ שׁוּם אֵימָה. רְצוֹנִי, כִּי תַטִּי אֹזֶן לָהֶם. רְצוֹנִי, כִּי יְחַזְּקוּ אֶת לִבֵּךְ וְיַלְהִיבוּ אֶת רוּחֵךְ, דּוֹרָה.”

הוֹי, אֲבָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נוֹרָאִים לִי!" קָרְאָה דוֹרָה.

“לֹא, חֶמְדָּתִי. אֹמֶץ־לֵב וְתֹקֶף־רוּחַ יַעַמְדוּ לָנוּ תָּמִיד בִּשְׁעַת צָרָתֵנוּ.”

“אֲבָל אֵין לִי אֹמֶץ כָּל־שֶׁהוּא,” קָרְאָה דוֹרָה בְּנַעַנְעָהּ תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ, “לֹא כָךְ, צוֹנִי? מוּטָב שֶׁתְּנַשֵק אֶת צוֹנִי וּתְהִי בָּחוּר יָפֶה!”

לֹא יָכֹלְתִּי לְסָרֵב כַּאֲשֶׁר הִגִּישָׁה דוֹרָה אֶת צוֹנִי אֶל שְׂפָתַי, וּבִשְׂפָתֶיהָ שׁוֹשָׁנִּים הוֹרְתָה לִי לְכַוֵּן אֶת נְשִׁיקָתִי אֶל קְצֵה חָטְמוֹ שֶל צוֹנִי (וּבִשְׂכַר זֶה קִבַּלְתִּי נְשִׁיקוֹת פִּיהָ), וְשָׁעָה קַלָּה הָיִיתִי אֲחוּז־קֶסֶם וְלא הוֹצֵאתִי מִפִּי דָבָר.

“אֲבָל דּוֹרָה חֲבִיבָה!” קָרָאתִי בְּהִתְעוֹרְרִי מְעַט, “הֵן אָמַרְתִּי לְדַבֵּר עִמָּךְ דָּבָר.”

הִיא שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ עַל לִבָּהּ וְתִּתְחַנֵּן אֵלַי לְבַל אָשׁוּב לִהְיוֹת אָיֹם וְנוֹרָא. מַה יָפָה הָיְתָה בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה!

“חָס וְשָׁלוֹם,” עָנִיתִי, “אַךְ דּוֹרָה חֶמְדָּתִי, לוּ שַׂמְתְּ אֶל לִבֵּךְ – לֹא מִתּוֹךְ דְּאָגָה – לוּ הִרְהַרְתְּ מְעַט, כְּדֵי לְעוֹדֵד אֶת עַצְמֵךְ, כִּי מְאֹרָשָׂה אַתְּ לְאָדָם עָנִי…”

“אַל נָא! חֲדַל נָא!” קָרְאָה דוֹרָה, “נוֹרָאִים הַדְּבָרִים!”

“לֹא וָלֹא נִשְׁמָתִי!” הוֹסַפְתִּי לְדַבֵּר, “לוּ רַק שַׂמְתְּ לִבֵּךְ לִפְעָמִים אֶל מֶשֶׁק הַבַּיִת שֶׁל אָבִיךְ, כְּדֵי לִלְמֹד מְעָט… חֶשְׁבּוֹן שֶל הוֹצָאָה וְהַכְנָסָה, לְמָשָׁל…”

דּוֹרָה הַקְּטַנָּה שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים, וּמִפִּיהָ יָצָא קוֹל שֶׁחֶצְיוֹ אֲנָחָה וְחֶצְיוֹ אֲנָקָה.

“הַדָּבָר הַזֶּה יָבִיא לָנוּ תּוֹעֶלֶת מְרֻבָּה,” הוֹסַפְתִּי לְדַבֵּר, "וְלוּ הוֹאַלְתְּ לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנִי עוֹד דָּבָר קָטֹן, כְּלוֹמַר, לִקְרֹא בְּסֵפֶר מְבַשְּׁלִים, אֲשֶׁר אֶשְׁלַח לָךְ, טוֹב הָיָה לִשְׁנֵינוּ. כִּי דֶרֶךְ חַיֵּינוּ, דּוֹרָה שֶׁלִּי, " בֵּאַרְתִּי אֶת הַדְּבָרִים בִּקְצָת הִתְעוֹרְרוּת, “מְלֵאָה מִכְשׁוֹלִים וְאַבְנֵי־נֶגֶף, וְעָלֵינוּ לָסֹל לָנוּ מְסִילָּה. מְחֻיָּבִים אָנוּ לְהִלָּחֵם. צְרִיכִים אָנוּ לְהִתְאַזֵּר אוֹן. עָלֵינוּ לְהָסִיר הַמִּכְשׁוֹלִים מֵעַל דַּרְכֵּנוּ וּלְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם.”

סִיַּמְתִּי אֶת הַדְּבָרִים בְּהִתְלַהֲבוּת, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ עָלֶיהָ, אַךְ רַב לִי. הִרְבֵּיתִי לַהַג. קִלְקַלְתִּי יוֹתֵר מִשֶּׁתִּקַּנְתִּי. הִיא הִתְעַלְּפָה! הוֹי, הֵיכָן הִיא יוּלְיָה מִילְס! הוֹי, קִרְאוּ לְיוּלְיָה מִילְס, וְצֵא לְךָ מִזֶּה!" – וְאָנֹכִי לִבִּי מָלֵא יֵאוּשׁ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַעֲשׂוֹת. כִּמְשֻׁגָּע הִתְהַלַּכְתִּי בַּחֶדֶר.

יָדַי שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם. זָרַקְתִּי מַיִם עַל פָּנֶיהָ. כָּרַעְתִּי עַל בִּרְכָּי. גָּזַזְתִּי אֶת שְׂעַר רֹאשִׁי. גִּדַּפְתִּי אֶת עַצְמִי בְּשֵׁם פֶּרֶא־אָדָם וְחַיָּה רָעָה. בִּקַּשְׁתִּי סְלִיחָה. הִתְחַנַּנֱתִּי לְפָנֶיהָ כִּי תֶּבִּיט אֵלָי. אִיּמְתִּי בְּאֶגְרוֹפַי עַל צוֹנִי, אֲשֶׁר הִשְׁתַּגַּע כָּמוֹנִי. עָשִׂיתִי הַרְבֵּה מַעֲשֵׂי שְׁטוּת. מִדַּעְתִּי יָצָאתִי, וְהִנֵּה נִכְנְסָה מָרַת מִילְס אֶל הַחֶדֶר.

“מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?” קָרְאָה מָרַת מִילְס בְּגִשְׁתָּהּ אֶל רְעוּתָה לְעוֹדְדָהּ.

“אֲני הוּא! אָנֹכִי הָרוֹצֵחַ!” קָרַאתִי וָאָלִיט אֶת פָּנַי בְּכָרֵי הַסַּפָּה, לְהִסָּתֵר מִן הָאוֹר.

תְּחִלָּה אָמְרָה מָרַת מִילְס בְּלִבָּה, כִּי קְטָטָה נָפְלָה בֵּינֵינוּ, אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַעַ נוֹדַע לָהּ הַדָּבָר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר דּוֹרָה שֶׁלִּי הֵחֵלָּה לְיַבֵּב, כִּי “פּוֹעֵל עָנִי” אָנֹכִי. וְאַחֲרֵי כֵן קָרְאָה לִי וַתְּחַבְּקֵנִי וַתִּשְׁאָלֵנִי, אִם אֲקַבֵּל מִיָּדָהּ אֶת כָּל כַּסְפָּהּ, וּלְבַסּוֹף נָפְלָה עַל צַוְּארֵי רְעוּתָהּ, וַתֵּאָנַח מַר, כְּאִלּוּ לִבָּהּ חִשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר.

לִבְרָכָה שָׁלַח לָנוּ אֱלֹהִים אֶת מָרַת מִילְס. הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי פֵּשֶׁר דָּבָר, וְאַחֲרֵי כֵן נִחֲמָה אֶת דּוֹרָה וַתּוֹכִיחַ לָהּ, כִּי אֵינֶנִּי פּוֹעֵל – עַל פִּי דְבָרַי חָשְׁבָה דוֹרָה, כִּי שְׂכִיר־יוֹם אֲנִי וּמִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב אֲנִי טוֹעֵן עַל שִׁכְמִי מַשָּׂאוֹת – וַתְּשַׁכֵּן אֶת הַשָּׁלוֹם בֵּינֵינוּ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלְכָה דוֹרָה רֶגַע לִרְחֹץ עֵינֶיה בְּמֵי שׁוֹשַׁנִּים, אָמַרְתִּי לְמָרַת מִילְס, כִּי יְדִידַת עוֹלָם תְּהִי לִי, וְרַק עִם נְשִׁימָתִי הָאַחֲרוֹנָה יֶחְדַּל רֶגֶשׁ יְדִידוּתִי לָהּ.

סִפַּרְתִּי לְמָרַת מִילְס אֶת הַדְּבָרִים, שֶׁדּוֹרָה שָׁמְעָה אוֹתָם מִתּוֹךְ אֵימָה, וְהִיא אָמְרָה לִי, כִּי טוֹב אֹהֶל דַּל וְאַהֲבָה בּוֹ מֵהֵיכַל רוֹזְנִים וְרִיב בּוֹ, וְאִם אַהֲבָה כָּאן הַכֹּל כָּאן.

עָנִיתִי לָהּ, כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא, וּמִי כָּמוֹנִי יוֹדֵע זֹאת. הֵן אוֹהֵב אֲנִי אֶת דּוֹרָה, אֲשֶׁר כֵּן לֹא אָהַב בֶּן־אָדָם כָּמוֹנִי. וְכַאֲשֶׁר הִבִּיעָה מָרַת מִילְס בִּקְשִׁי־רוּחַ, כִּי טוֹב הָיָה לְלִבָּהּ, אִלּוּ הָיָה כֵן, בֵּאַרְתִּי לָהּ, כִּי כַּוָּנָתִי אֶל בְּנֵי אָדָם וְלֹא אֶל בְּנוֹת חַיָּה, שֶׁלִּבָּן מְסֻגָּל לְאַהֲבָה רַבָּה.

וְאַחֲרֵי כֵן שָׁאַלְתִּי אֶת מָרַת מִילְס, אִם טוֹב אוֹ רַע עָשִׂיתִי בְּבוֹאִי בִּדְבָרִים עִם דּוֹרָה עַל אֹדוֹת מֶשֶׁק הַבַּיִת וְסֵפֶר הַמְבַשְּׁלִים.

לְאַחַר קְצָת יִשּׁוּב הַדַּעַת עָנְתָה מָרַת מִילְס וְאָמָרָה:

“מַר קָפֶּרְפִילְד, אֵת אֲשֶׁר בְּלִבִּי לֹא אֲכַחֵד מִמֶּךָ. יִסּוּרֵי־הַנֶּפֶשׁ וְנִסְיוֹנוֹת הַחַיִּים יְלַמְּדוּ בִּינָה תַּחַת רֹב יָמִים, וְלָכֵן אֲנִי נוֹטֶלֶת רְשׁוּת לְעַצְמִי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ כְּגָדוֹל בַּשָּׁנִים. לֹא. הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַרְתָּ אֶל דּוֹרָה שֶׁלָּנוּ לֹא נְכוֹחִים הֵם. דּוֹרָה הַיְקָרָה הִיא בַּת־שַׁעֲשׁוּעִים. נַפְשָׁהּ שְׁזוּרָה אוֹר וַאֲוִיר וָגִיל. אָמְנָם מוֹדֶה אֲנִי, כִּי אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁנּוֹתָהּ, כִּי אָז טוֹב הָיָה, אֲבָל…” וּמָרַת מִילְס נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ.

הַדְּבָרִים הָאָחֲרוֹנִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי מָרַת מִילְס נָתְנוּ עֹז בְּלִבִּי לִשְׁאֹל אוֹתָהּ, אוּלַי תִּקַּח עַל עַצְמָהּ אֶת הַטֹּרַח לְדַבֵּר עִם דּוֹרָה בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר עַל אֹדוֹת הָעִנְיָנִים שֶׁל חַיֵּינוּ בֶּעָתִיד, לְטוֹבָתָהּ שֶׁל רְעוּתָהּ. וְכַאֲשֶׁר עָנְתָה לִי בְּפֶה מָלֵא הֵן, הִרְהַבְתִּי בְּנַפְשִׁי לְבַקְּשָׁהּ עוֹד, כִּי תִּקַּח מִיָּדִי אֶת סֵפֶר הַמְבַשְּׁלִים לְמָסְרֵהוּ לְדוֹרָה בִּשְׁעַת רָצוֹן. וְגַם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נָטְלָה מָרַת מִילְס עַל עַצְמָהּ.

בֵּין כֹּה וָכֹה שָׁבָה דוֹרָה וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ עֲלִיצוּת, עַד כִּי בָּא סָפֵק אֶל לִבִּי, אִם מֻתָּר לְהַטְרִיד יְצִיר נֶחְמָד כָּזֶה בְּעִנְיָנִים שֶׁל חֹל. וְהִיא הָגְתָה אֵלַי אַהֲבָה רַבַָּה. וְקֶסֶם הָיָה עַל מַעֲשֶׂיהָ (בְּיִחוּד בְּשַׁעֲשׁוּעֶיהָ עִם צוֹנִי), עַד אֲשֶׁר הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּנָחָשׁ שֶׁבָּא אֶל גַּן־הָעֵדֶן, וְעַל יָדִי בָּאָה דוֹרָה לִידֵי דְמָעוֹת.

אַחַר מִשְׁתֵּה הַטֵּה בָּא הַכִּנּוֹר לְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתָנוּ, וְדוֹרָה שָׁרָה אֶת הַשִּׁירוֹת בִּלְשׁוֹן צָרְפַת, אֵלֶּה הַשִּׁירוֹת שֶׁצָּדוֹ אֶת לִבִּי בְּבֵית אָבִיהָ, וְשׁוּב רָאִיתִי אֶת עַצְמִי רָשָׁע גָּמוּר, עַל שֶׁצִּעַרְתִּיהָ קֹדֶם.

וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּי דֶרֶךְ אַגַּב דִבּוּר, כִּי מָחָר עָלַי לָקוּם בַּבֹּקֶר בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת, הִבִּיעוּ פְּנֵי דוֹרָה חֲרָדָה. אֶפְשָׁר שֶׁאָמְרָה בְּלִבָּה, כִּי שׁוֹמֵר בַּלֵּילוֹת אָנִי, אַךְ הִיא חָדְלָה לְנַגֵּן וְלָשִׁיר, עַד כֹּה עָצוּם הָיָה הָרֹשֶׁם שֶׁל דְּבָרָי.

וְהִיא לֹא הִסִּיחָה דַעְתָּהּ מֵהֶם כַּאֲשֶׁר נִפְרַדְתִּי מֵעִמָּהּ, כִּי אָמְרָה לִי, כְּדַרְכָּהּ, בְּשִׁפְתֵי חֵן מִתּוֹךְ חִיּוּךְ נָעִים – כְּאִלּוּ הָיִיתִי בֻּבָּה: –

“אַל נָא תָּקוּם בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר, נַעַר שׁוֹבָב! אִוֶּלֶת הִיא!”

“חֶמְדָּתִי,” עָנִיתִי, “הֵן עֲבוֹדָה יֵש לִי”.

“אַל תַּעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתֶךָ!” הֵשִׁיבָה דוֹרָה, “לָמָּה לָךְ?”

אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְדַבֵּר אֶל הַפָּנִים הַתְּמִימִים הָאֵלֶּה אֶלָּא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְשַׁעֲשׁוּעִים. כִּי אָדָם מְחֻיָּב לַעֲבֹד, כְּדֵי לִחְיוֹת.

“הוֹי! מַה מְגֻחָךְ הַדָּבָר!” קָרְאָה דוֹרָה.

“כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּלִי עֲבוֹדָה?” שָׁאָלְתִּי.

“כֵּיצַד? כָּךְ!” עָנְתָה דוֹרָה.

וְהַמַּעֲנֶה הַקָצָּר הַזֶּה הָיָה בְּעֵינֶיהָ תְּשׁוּבָה מַסְפֶּקֶת, וְהִיא קָרְבָה וַתְּנַשֵּׁק לִי בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, עַד כִּי לֹא מָצָאתִי אֶת לִבִּי לְהַפְרִיעַ מְנוּחָתָהּ בְּעַד כָּל הוֹן.

כֵּן! אֲהַבְתִּיהָ בְּכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאֹדִי. וְאוּלם יֵשׁ אֲשֶׁר הָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי בָּעֶרֶב לְנֹכַח דּוֹדָתִי וּמְהַרְהֵר בַּעֲתִידִי, וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי: אֵיךְ אֶעֱבֹר בְּיַעַר הַמִּכְשׁוֹלִים עִם הַכִּנּוֹר בְּיָדִי, וּמֵרֹב הִרְהוֹרִים נִדְמֶה לִי לִפְעָמִים, כִּי זִקְנָה קוֹפֶצֶת עָלַי וּשְׂעַר רֹאשִי הָפַךְ לָבָן. –

 

פֶּרֶק שְלֹשִים וְשִבְעָה: נִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה    🔗

אֶת הַחְלָטָתִי בִּדְבַר לִמּוּד הַסְּטֵנוֹגְרַפְיָה לֹא עָזָבְתִּי. בְּלִי שְׁהִיּוֹת הִתְחַלְתִּי לִנְגֹּד אֶת הַבַּרְזֶל בְּעוֹדֶנּוּ רוֹתֵחַ, לְהַכּוֹת עָלָיו בְּפַטִּישִׁי מִתּוֹךְ שְׁקִידָה עַד לְהַפְלִיא. קָנִיתִי לִי סֵפֶר לִמּוּד שֶׁל הָאֳמָנוּת הַטְּמִירָה הַזֹּאת וְקָפַצְתִּי לְתוֹךְ יַם הַמַּעֲקַשִּׁים, עַד כִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת מְעַטִּים הִגַּעְתִּי לִגְבוּל פִּזּוּר הַנָּפֶשׁ. הַחִלּוּקִים הַתְּלוּיִים בַּנְּקֻדּוֹת, שֶׁפַּעַם הַכַּוָּנָה כָּךְ וּפַעַם לֹא כָך אוֹ הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר; הַתָּגִים הַמֻּפְלָאִים הַמֻּקָּפִים עִגּוּלִים; הַסִּמָּנִים הַדּוֹמִים לְרַגְלֵי זְבוּבִים, הַגּוֹרְרִים אַחֲרֵיהֶם פֵּרוּשִׁים אֲחֵרִים; הַתּוֹצָאוֹת הָנּוֹרָאוֹת שֶׁל יָתֵד שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ הַנָּכוֹן – כָּל אֵלֶּה הִטְרִידוּ אֶת נַפְשִׁי לֹא רַק בְּהָקִיץ כִּי אִם גַּם בַּחֲלוֹם. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר גִּשַׁשְׁתִּי כְּעִוֵּר בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה הַזֹּאת וְכָבַשְׁתִּי אֶת הָאָלֶף־בֵּית (שֶׁגַּם זֶה הוּא לֹא דָבָר קַל), בָּאָה שׁוּרָה שֶל צָרוֹת חֲדָשׁוֹת בִּדְמוּת אוֹתָיוֹת וְרָאשֵּׁי תֵּבוֹת, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מִיָּמָי. סִמָּן הַדּוֹמֶה לְקוּר עַכָּבִישׁ פֵּרוּשׁוֹ “צִפִּיָּה”, וְכַדּוּר רָשׁוּם בְּעֵט עוֹלֶה אֶל מוּל הַשָּׁמַיִם כַּוָּנָתוֹ “לֹא נוֹחַ”. וְכַאֲשֶׁר תָּקַעְתִּי אֶת הַ“חָכְמוֹת” הָאֵלֶּה לְתוֹךְ מֹחִי, מָצָאתִי כִּי הֵן גֵּרְשׁוּ מִשִָּׁם אֶת כָּל הַשְּׁאָר; הִתְחַלְתִּי לְשַׁנֵּן שׁוּב אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת וְשָׁכַחְתִּי אֶת הָאַחֲרוֹנוֹת, קִצּוּר הַדָּבָר, לִבִּי הָיָה דַוָּי.

וְלוּלֵא דוֹרָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לִי עֹגֶן הַצָּלָה, לֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ לְנַהֵל סִירָתִי בְּסַעֲרַת הַיָּם. כָּל פֶּגַע בְּדֶרֶךְ־לִמּוּדִי הַקָּשָׁה הָיָה בְּעֵינַי אַלּוֹן בְּיַעַר הַמִּכְשׁוֹלִים, וְאָנֹכִי כָּרַתִּי אֶת הָאֶחָד אַחֲרֵי הָאֶחָד, בְֹּכֹחַ וָעֹז, עַד כִּי כַּעֲבֹר שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה חֳדָשִים הָיָה בְּיָדִי לַעֲרֹךְ נִסּיוֹן לִרְשֹׁם נְאוּם בְּבֵית הַנִּבְחָרִים. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַדָּבָר, כִּי הַנּוֹאֵם חָלַף מִפָּנַי בְּטֶרֶם הַחִלּוֹתִי לִרְשֹׁם וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי וּבְיָדִי הָעִפָּרוֹן הַמִּתְנוֹדֵד עַל הַגִּלָּיוֹן, כְּאִלּוּ אֲחָזוֹ עֲוִית.

בָּרוּר הַדָּבָר, כִּי יֵשׁ לְבַקֵּשׁ עֵצָה. עָלִיתִי לַמָּרוֹם וּכְנָפַי תַּשּׁוּ. בַּצַּר לִי פָּנִיתִי לְעֶזְרָה אֶל טְרַדְלֶס, אֲשֶׁר קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לִקְרֹא לְפָנַי נְאוּמִים אַט אַט, בְּהַפְסָקוֹת, לְפִי כֹּחִי. שָׂמַחְתִּי עַל הָעֵצָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת; וְיָמִים רַבִּים, מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה, סִדַּרְנוּ לָנוּ פַּרְלָמֶנְט פְּרָטִי בְּדִירָתִי אֲשֶׁר בִּרְחוֹב בּוּקִינְגְהַם, אַחֲרֵי שׁוּבִי מֵעֲבוֹדָתִי.

עַיִן לֹא רָאֲתָה פַּרְלָמֶנְט כָּזֶה! דּוֹדָתִי וּמַר דִּיק תָּפְסוּ מְקוֹם הַמֶּמְשָׁלָה אוֹ הָאָפֹּוזִיצְיָה (הַכֹּל לְפִי הַצֹּרֶךְ) וּטְרַדְלֶס הִרְעִים בְּקוֹלוֹ עֲלֵיהֶן – מִתֹוךְ סֵפֶר נְאוּמִים. בְּעָמְדוֹ לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְאֶצְבָּעוֹ כְּלַפֵּי עַמּוּד הַסֵּפֶר וְיַד יְמִינוֹ מוּרָמָה, לָבַש טְרַדְלֶס צוּרָה שֶל נוֹאֵם פְּלוֹנִי אוֹ אַלְמוֹנִי וְנָשָׂא נְאוּמֵי קִטְרוּג עַל בִּזְבּוּז מָמוֹן – מִצַּד דּוֹדָתִי וּמַר דִּיק, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי מֵאֲחוֹרָיו בְּרִחוּק מָקוֹם קְצָת. פִּנְקָסִי עַל בִּרְכַּי, וְרָשַׁמְתִּי מִפִּיו. פְּנֵי דוֹדָתִי הִבִּיעוּ חֲשִׁיבוּת שֶׁל מִינִיסְטֶר, וּפְעָמִים שֶׁהִפְסִיקָה אֶת הנּוֹאֵם בִּקְרִיאָה: “שְׁמָעוּ!” אוֹ “לֹא” אוֹ “הָהּ” (עַל פִּי סֵפֶר הַנְאוּמִים), וּקְרִיאָתָה שִׁמְּשָׁה אוֹת לְמַר דִּיק, כִּי יַחֲזֹר גַּם הוּא עַל הַקְּרִיאָה, אַךְ מַר דִּיק שֶׁרַבּוּ הַקִּטְרוּגִים עַל עֲבוֹדָתוֹ בַּמֶּמְשָׁלָה, הָיָה שָׁרוּי בְּצַעַר. חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, כִּי עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, אוּלַי בֶּאֱמֶת פָּגַע בְּחֻקַּת הַמְּדִינָה וְגָרַם נֵזֶק לָאָרֶץ.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת נִמְשְׁכוּ הַוִּכּוּחִים בַּפַּרְלָמֶנְט שֶׁלָּנוּ עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, עַד אֲשֶׁר דָּעֲכוּ הַנֵּרוֹת. תּוֹצְאוֹת הַדָּבָר הָיוּ, כִּי לָמַדְתִּי לִרְשֹׁם מִפִּי טְרַדְלֶס אֶת הַנְּאוּמִים, אַךְ בְּבוֹאִי אַחֲרֵי כֵן לִקְרֹא אֶת רְשִׁימוֹתַי, לֹא מָצָאתִי יָדַי וְרַגְלָי: כִּכְתָב סִינִים הָיוּ לִי.

אֵין עֵצָה אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם לְהַתְחִיל הַכֹּל מִבְּרֵאשִׁית. קָשֶׁה הַדָּבָר מְאֹד, אַךְ הִתְגַּבַּרְתִּי עַל יִצְרִי וְהִתְחַלְתִּי בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת לִבְחֹן כָּל פָּסוּק וּפָסוּק, לִבְדֹּק אֶת כָּל הַתָּגִים כְּדֵי לְהַכִּירָם בִּרְאִיָּה רִאשוֹנָה.

בְּמִשְׂרָדִי הָיִיתִי דַיְקָן תָּמִיד וְגַם אֶת עֲבוֹדָתִי אֵצֶל הַדָּקְטוֹר לֹא הִזְנַחְתִּי. הָיִיתִי עוֹבֵד, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, כַּחֲמוֹר מַשָּׂא.

בְּאַחַד הַיָּמִים, בְּבוֹאִי, כְּדַרְכִּי, אֶל לִשְׁכַּת עֲבוֹדָתִי, מָצָאתִי אֶת מַר סְפֶנְלוֹ עוֹמֵד בַּפְּרוֹזְדוֹר וּפָנָיו נזְעָמִים מְאֹד, וְהוּא מְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ. וְיַעַן כִּי רָגִיל הָיָה הָאִישׁ לְהִתְאוֹנֵן עַל כְּאֵב־רֹאשׁוֹ, בָּא רַעְיוֹן אֶל לִבִּי, כִּי גַם עַתָּה הוּא חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ. אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹכַחְתִּי, כִּי טָעוּת הִיא בְּיָדִי.

כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לוֹ “בֹּקֶר טוֹב!”, לֹא עָנָה לִי בְּפָנִים יָפוֹת, כְּדַרְכּוֹ, כִּי אִם הִבִּיט אֵלַי מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת וַיִּרְמֹז לִי לָלֶכֶת אַחֲרָיו אֶל בֵּית־הַקָּפֶה הַסָּמוּךְ. הָלַכְתִּי עִמּוֹ, וְלִבִּי נִבָּא לִי רָעָה. אֵין זֹאת כִּי נִגְלָה סוֹד אַהֲבָתִי אֶל דּוֹרָה.

וְאֵת אֲשֶׁר יָגוֹרְתִּי בָּא לִי. בְּבוֹאִי אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה, מָצָאתִי אֶת מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן יוֹשֶׁבֶת לִפְנֵי שֻׁלְחָן אֲשֶׁר בְּאַחַת הַפִּנּוֹת.

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הוֹשִׁיטָה לִי אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ־יְתֵדוֹת, וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ תַּקִּיפוּת. מַר סְפֶנְלוֹ סָגַר אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר, רָמַז לִי לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא וַיַּעֲמֹד עַל הַמַּרְבַד לִפְנֵי הָאָח.

“הוֹאִילִי נָא, מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן,” קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ, “לְהַרְאוֹת לְמַר קָפֶּרְפִילְד אֵת הַגָּנוּז בְּיַלְקוּטֵךְ.”

נִדְמֶה לִי, כִּי אֶת הַיַּלְקוּט הַזֶּה הַמְצֻפֶּה חִשּׁוּק־בַּרְזֶל רָאִיתִי בִּּימֵי יַלְדוּתִי. וְהָאִשָּׁה הַכְּבוּדָה פָּתְחָה אֶת יַלְקוּטָהּ וַתּוֹצֵא מִשָׁם אִגֶּרֶת אֶל דּוֹרָה, וְהָאִגֶּרֶת מְלֵאָה דִבְרֵי אַהֲבָה.

“הַאֵין זֶה כְּתָב־יָדְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד?” שָׁאַל מַר סְפֶנְלוֹ.

חֹם עָבַר בְּכָל גּוּפִי, וְהַקּוֹל לֹא קוֹלִי הָיָה, בְּהוֹצִיאִי מִפִּי: “כֵּן הוּא, אֲדוֹנִי!”

“וְאִם אֵינִי טוֹעֶה,” הוֹסִיף מַר סְפֶנְלוֹ, לְאַחַר שֶׁהוֹצִיאָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן מִיַּלְקוּטָהּ צְרֹור מִכְתָּבִים קָשׁוּר בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת, “גַּם אֵלֶּה הֵם מִפְּרִי עֵטְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד?”

לָקַחְתִּי אֶת הַצְּרוֹר בְּיָדִי, וְעֵינַי רָאוּ אֶת הַשׁוּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת: “דּוֹרָה יְחִידָתִי, תַּמָּתִי”, “מַלְאָכִי הַטּוֹב וְהַנָּעִים”, “כּוֹכַב חַיָּי”, וְכַדּוֹמֶה, וּפָנַי הֶאְדִּימוּ מְאֹד, כַּאֲשֶׁר נִעֲנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי הֵן.

“לֹא, לֹא,” קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ בִּקְרִירוּת, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהָשִׁיב לוֹ אֶת הַצְּרוֹר, “יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ! הוֹאִילִי נָא, מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן, לְהוֹסִיף עַל דְּבָרָיִךְ.”

הָאִשָּׁה הַכְּבוּדָה הַזֹּאת הִתְבּוֹנְנָה שָׁעָה קַלָּה אֶל הַמַּרְבַד, וְאַחַר פָּתְחָה אֶת פִּיהָ וַתֹּאמַר:

“לֹא אֲכַחֵד כִּי זֶה יָמִים רַבִּים נוֹלַד בְּלִבִּי הַחֲשָׁד, כִּי מָרַת סְפֶנְלוֹ מִתְקָרֶבֶת אֶל מַר קָפֶּרְפִילְד. הִתְבּוֹנַנְתִּי אֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת פְּגִישָׁתָם הָרִאשׁוֹנָה, וְהָרֹשֶׁם הָיָה לֹא טוֹב. יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע…”

“עֲשִׂי נָא חֶסֶד עִמָדִּי,” הִפְסִיק אוֹתָהּ מַר סְפֶנְלוֹ, “וְסַפְּרִי לָנוּ רַק עֻבְדּוֹת.”

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הִשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ כְּנֶעֱלֶבֶת עַל אֲשֶׁר הֵעֵזּוּ לְהַפְסִיק אֶת דְּבָרֶיהָ, וּבִמְנוֹד־רֹאשׁ עָנְתָה וְאָמְרָה:

“אִם כָּךְ גָּזַרְתָּ עָלַי, אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי. אוּלַי תּוֹאִיל לְקַבֵּל בְּרָצוֹן אֶת עֲבוֹדָתִי. וּבְכֵן, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, הַחֲשָׁד נוֹלַד בְּלִבִּי זֶה כְּבָר, אַךְ יָגַעְתִּי לִמְצֹא רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת, כִּי כֵן הַדָּבָר. יָגַעְתִּי ולֹא מָצָאתִי, וְלָכֵן נִמְנַעְתִּי לְגַלּוֹת אֶת אֹזֶן מַר סְפֶנְלוֹ,” וְהִיא נָתְנָה בּוֹ עֵינֶיהָ, “בְּדַעְתִּי עַד כַּמָּה מְזַלְזְלִים בְּנֵי־אָדָם בְּמִקְרִים כָּאֶלֶּה בִּכְבוֹד אֵלֶּה, הָעוֹשִׂים אֶת חוֹבָתָּם בֶּאֱמוּנָה.”

מַר סְפֶנְלוֹ נִבְהַל, כַּנִּרְאֶה, מִפְּנֵי הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה, וְלָכֵן הִתְאַמֵּץ לְשַׁכֵּךְ אֶת כַּעֲסָהּ בּתְנוּעַת יָד קַלַָּה.

“בְּשׁוּבִי לְנוֹרְבוּד, אַחֲרֵי יְמֵי חֹֻפְשָׁתִי לְרַגְלֵי נְשׂוּאֵי אָחִי,” הוֹסִיפָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לְדַבֵּר בְּקוֹל מַבִּיע בּוּז, “וּמָרַת סְפֶנְלוֹ שָׁבָה אָז מִבִּקּוּרָה בְּבֵית רְעוּתָה מָרַת מִילְס, גָּבָר בְּלִבִּי הַחֲשָׁד יוֹתֵר, וְלָכֵן אָרַבְתִּי לְמָרַת סְפֶנְלוֹ כָּל הַיָּמִים.”

דּוֹרָה יַקִּירָתִי, הָרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה, לִבֵּךְ הַתָּם לֹא יָדַע, כִּי הַשְּׁפִיפוֹן אוֹרֵב לָךְ!

“וְאוּלָם” הוֹסִיפָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן,“לֹא עָלָה בְּיָדִי לִמְצֹא רַאֲיָה בְּרוּרָה עַד לֵיל אֶתְמוֹל. חָשׁוּד הָיָה בְּעֵינַי הַדָּבָר, כִּי מָרַת סְפֶנְלוֹ מְקַבֶּלֶת מִכְתָּבִים רַבִּים מֵאֵת רְעוּתָה מָרַת מִילְס, אַךְ עַלְמָה זוֹ, חֲבֶרְתָּהּ, הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב,” עוֹד גִּדּוּף כְּלַפֵּי מַר סְפֶנְלוֹ, “וְלָכֵן לֹא הִרְהַרְתִּי אַחֲרֶיהָ. אַךְ בָּעֶרֶב הָאַחֲרוֹן, לְאַחַר מִשְׁתֶּה הַטֵּה, רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכֶּלֶב הַקָּטֹן מְפַזֵּז, מִתְהוֹלֵל בַּטְּרַקְלִין וְנוֹהֵם, וּבְפִיו הוּא אוֹחֵז דְּבַר־מָה. אָמַרְתִּי אֶל מָרַת סְפֶנְלוֹ: ‘דּוֹרָה, מַה זֶה בְּפִיו שֶל הַכֶּלֶב?’ – ‘נְיָר הוּא’ – עָנְתָה וַתְּמַשֵּׁשׁ בְּכִיסָהּ, וּפִתְאֹם קָרְאָה בְּקוֹל וַתִּרְדֹּף אַחֲרֵי הַכֶּלֶב. עָצַרְתִּי בַּעֲדָהּ וְאָמַרְתִּי: דּוֹרָה, חֲבִיבָה, הוֹאִילִי נָא…”

אֲהָהּ, צוֹנִי, כֶּלֶב בֶּן כֶּלֶב, אַתָּה הָיִיתָ בְּעוֹכְרָי!

“מָרַת סְפֶנְלוֹ הִתְאַמְּצָה,” סִפְּרָה מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן לְשַׁחֲדֵנִי בִּנְשִׁיקוֹת, בְּמִינֵי דּוֹרוֹנוֹת – אַךְ אֵין זֶה מֵעִנְיָנָי. הַכֶּלֶב הַקָּטֹן הִסְתַּתֵּר תַּחַת הַסַּפָּה בְּגִשְׁתִּי אֵלָיו, וְרַק בְּשַׁפּוּד עָלָה בְּיָדִי לְהוֹצִיאוֹ מֵמַּחֲבוֹאוֹ. וְגַם לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָחַז עוֹד אֶת הָאִגֶּרֶת בְּפִיו וְנָכוֹן הָיָה לְנָשְׁכֵנִי בְּיָדִי, בְּקָרְבִי אֵלָיו. אַךְ סוֹף סוֹף הִתְגַּבַּרְתִּי עָלָיו. וּלְאַחַר שֶׁקָּרָאתִי אֶת דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב, הֻכְרְחָה מָרַת סְפֶנְלוֹ לִמְסֹר לְיָדִי אֶת שְׁאָר הַמִּכְתָּבִים – הֲלֹא הִיא הַחֲבִילָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ שֶל מַר קָפֶּרְפִילְד."

הִיא חָדְלָה מִדַּבֵּר, סָגְרָה אֶת פִּיהָ וְאֶת יַלְקוּטָה, וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ לֵאמֹר: הִנֵּה שַׁבֵּר יְשַׁבְּרוּנִי, אַךְ כָּפֹף לֹא אִכַּף.

“הִנֵּה שָׁמַעְתָּ אֶת דִּבְרֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן,” פָּנָה מַר סְפֶנְלוֹ אֵלַי, “וְעַתָּה מַר דָּוִד קָפֶּרְפִילְד, מַה יֵשׁ בְּפִיךָ לְהַגִּיד וּלְהִתְנַצֵּל?”

"רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת חֶמְדַּת לִבִּי בּוֹכָה וְגוֹנַחַת כָּל הַלַּיְלָה, וְהִיא בּוֹדֵדָה וּמְנַחֵם אֵין לָהּ, וְהִיא מַפִּילָה תַּחֲנוּנֶיהָ לִפְנֵי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לֵב אֶבֶן לָהּ, כִּי תִּסְלַח לעֲַוֹנָהּ, וְהִיא מַעְתִּירָה עָלֶיהָ נְשִׁיקוֹת וְנוֹתֶנֶת לָהּ דּוֹרוֹנוֹת, וּבִגְלָלִי הִיא שְׁרוּיָה עַתָּה בְּצַעַר וְיָגוֹן. כָּל הַמַּרְאוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר חָזָה לִי דִמְיוֹנִי נָטְלוּ מִמֶנִי אֶת הָאֹמֶץ שֶׁנִשְׁאַר בְּלִבִּי. רֶגַע אֶחָד חָרַדְתִּי כְּעָלֶה מִפְּנֵי הַסַּעַר, אַף כִּי הִתְאַמַּצְתִּי להַסְתִּיר פַּחְדִי.

“מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, אֲדוֹנִי,” עָנִיתִי, “רַק בִּי לְבַדִּי הֶעָוֹן. דּוֹרָה…”

“מָרַת סְפֶנְלוֹ, אֲדוֹנִי,” תִּקֵן אָבִיהָ מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת רַבָּה.

“… הָלְכָה אַחֲרֵי עֲצָתִי ונִשְׁמְעָה לִי,” הוֹסַפְתִּי בְּהַבְלִיעִי בִּנְעִימָה אֶת שֵׁם הַכָּבוֹד, “לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר מִמֶּךָ. מִתְּחָרֵט אֲנִי עַל זֶה מְאֹד.”

“גָּדוֹל עֲוֹנְךָ, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ בְּהִתְהַלְּכוֹ בַּחֶדֶר אָנֶה וָאָנָה, “גָּנֹב גָּנַבְתָּ אֶת לִבִּי, מַר קָפֶּרְפִילְד. אִם אֲנִי מַכְנִיס לְבֵיתִי אִישׁ, בֶּן תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה אוֹ בֶּן עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע אוֹ בֶּן תִּשְׁעִים, אֲנִי מַאֲמִין בְּיֹשֶׁר לִבּוֹ. וְאִם הוּא מַכְזִיב אֶת אֱמוּנָתִי בּוֹ, עוֹשֶׂה הוּא מַעֲשֶׂה רַע, מַר קָפֶּרְפִילְד.”

“הַאֲמִינָה, אֲדוֹנִי, כִּי לִבִּי יוֹדֵע זֹאת,” הֵשַׁבְתִּי, “אַךְ עַד עַתָּה לֹא הִרְהַרְתִּי בַּדָבָר. עַל אֱמוּנָתִי, מַר סְפֶנְלוֹ, כִּי קֹדֶם לֹא הִרְהַרְתִּי בָּזֶה. אַהֲבָתִי אֶל מָרַת סְפֶנְלוֹ…”

“הֲבָלִים!” קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ וּפָנָיו הֶאְדִּימוּ, “אָנָא אַל תֹּאמַר בְּפָנַי, כִּי אוֹהֵב אַתָּה אֶת בִּתִּי.”

"הַאִם יִקְטַן עֲוֹנִי בְּעֵינֶיךָ, לוּ לֹא אֲהַבְתִּיהָ? "שָׁאַלְתִּי.

“הַאִם יִקְטַן עֲוֹנְךָ בְּעֵינֶיךָ, אִם אָמְנָם אָהַבְתָּ אוֹתָהּ?” עָנָה מַר סְפֶנְלוֹ בְּרֹגֶז, “הַאִם שַׁמְתָּ לִבְּךָ אֶל יְמֵי שְׁנוֹתֶיךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד? הַאִם עָלָה עַל לִבְּךָ, מַה גָּדוֹל הֶעָוֹן לְהַפְרִיד בֵּינִי וּבֵין בִּתִּי? הַאִם חָשַׁבְתָּ עַל אֹדוֹת מַעֲמָד בִּתִּי וְעַל מַה שֶׁאֲנִי חוֹלֵם עַל אֹדוֹתֶיהָ? הַאִם בְּחֶשְׁבּוֹן עָשִׂיתָ מַה שֶׁעָשִׂיתָ, מַר קָפֶּרְפִילְד?”

“לֹא אֲכַחֵד, אֲדוֹנִי,” עָנִיתִי בִּדְבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב, “כִּי מְעַט מְאֹד הָגִיתִי בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אַךְ הַאֲמִינָה לִי, כִּי אֶת מַעֲמָדִי אֲנִי יָדָעְתִּי. בַּיוֹם הַהוּא אֲשֶׁר גִּלִּיתִּי לְךָ אֶת דְּבַר הָאָסוֹן, כְּבָר הָיִינוּ מְאֹרָשִׂים…”

“בְּבַקָּשָה,” קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ וּפָנָיו אָדְמוּ מְאֹד, “אַל נָא תְּדַבֵּר אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי מְאֹרָשִׂים אַתֶּם…”

דִּבַּרְתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי, כִּי מִן הַיּוֹם הַהוּא אֲני מִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחִי לִבְנוֹת בַּיִת, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה יַעֲלֶה, כִּי הֲלֹא שְׁנֵינוּ צְעִירִים לְיָמִים אָנוּ, אַךְ מַר סְפֶנְלוֹ עָנָה לִי בִּמְנוֹד־רֹאשׁ:

“צָדָקְתָּ. שְׁנֵיכֶם עוּלֵי יָמִים. כָּל אֵלֶּה דִבְרֵי הֶבֶל הֵם. הַקֵּץ לְדִבְרֵי רוּחַ! קַח לְךָ אֶת הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה וְהַשְׁלִיכֵם לְתוֹךְ הָאֵשׁ. וְאֶת מִכְתָּבֶיהָ שֶׁל מָרַת סְפֶנְלוֹ אֵלֶיךָ תֵּן לִי וְאָדוּן אוֹתָם בִּשְׂרֵפָה. וְהַכֹּל יִשָּׁכַח וְהָיָה כְּלֹא הָיָה. יוֹדֵע אֲנִי בְּךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד, כִּי לֵב מֵבִין לְךָ, וְזֶה הוּא הַמּוֹצָא הָאֶחָד מִן הַסְּבָךְ.”

לֹא. לֹא אֶעֱשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁעוֹמְדִים לְמַעְלָה מִן הַבִּינָה. הָאַהֲבָה לֹא תֵדַע חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת דּוֹרָה, וְהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי. הִתְאַמַצְתִּי לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן רַכָּה, אַךְ דְּבָרַי הָיוּ מְלֵאִים אֹמֶץ.

טוֹב וְיָפֶה, מַר קָפֶּרְפִילְד," קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ, “אִם כֵּן אֲנַסֶּה אֶת כֹּחִי לְהַשְׁפִּיעַ עַל בִּתִּי.”

מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן הוֹצִיאָה מִפִּיהָ הֲבָרָה אֲרֻכָּה, סָפֵק אֲנָחָה סָפֵק גְּנִיחָה, וּפֵרוּשָׁה: כָּךְ הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַתְחִיל.

“וּבְכֵן, מַר קָפֶּרְפִילְד, מְסָרֵב אַתָּה לְקַבֵּל אֶת מִכְתָּבֶיךָ?” שָׁאַל מַר סְפֶנְלוֹ, בִּרְאוֹתוֹ, כִּי הִנַּחְתִּי אֶת הַחֲבִילָה עַל הַשֻּׁלְחָן.

“צַר לי מְאֹד, אַךְ לֹא אוּכַל בְּשׁוּם אֹפֶן לְקַבֵּל אוֹתָם מִידֵי מָרַת מוֹרְדְסְטוֹן.”

“וְגַם לֹא מִיָּדִי?” שָׁאַל מַר סְפֶנְלוֹ.

“לֹא.” עָנִיתִי בְּהֶחְלֵט גָמוּר.

“טוֹב וְיָפֶה!” קָרָא מַר סְפֶנְלוֹ.

שָׁעָה קַלָּה שָׂרְרָה דוּמִיָּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי אִם עָלַי לָצֵאת מִן הַחֶדֶר אוֹ לַעֲמֹד שָׁם עוֹד. וְאוּלָם סוֹף סוֹף שַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל הַפֶּתַח, אַךְ מַר סְפֶנְלוֹ פָּנָה אֵלַי וְאָמָר:

“טוֹב כִּי תְּעַיֵּן בַּדָּבָר, בְּטֶרֶם חָרָצְתָּ.”

כִּמְדֻמֶּה לִי, כִּי רָאִיתִי דִמְעָה נוֹצֶצֶת בְּעֵינָיו מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת. מַה לִי לַעֲשׂוֹת? אֵין לִי שִׁלְטוֹן על לִבִּי. וְאֶת דּוֹרָה לֹא אֶעֱקֹר מִלִּבִּי. עָשִׂיתִי בַּקָּשָׁתוֹ לְהָשִׁיב לוֹ דָבָר מִקֵּץ שָׁבוּע יָמִים, אַךְ אִם יַעַבְרוּ שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת אוֹ שֶׁבַע שָׁנִים, הַאִם תָּפוּג אַהֲבָתִי כָּל־שֶׁהוּא?

“שְׁאַל נָא בַּעֲּצַת דּוֹדָתְךָ אוֹ בַּעֲצַת מִי־שֶׁהוּא מִן הַקְּרוֹבִים אֵלֶיךָ, וְאַחַר תַּעֲנֶה לִי דָבָר בָּרוּר.”

בְּשִׁבְתִּי בַּבֹּקֶר הַהוּא לִפְנֵי שֻׁלְחָנִי בְּלִשְׁכַּת הַסּוֹפְרִים, חָשַׁךְ עוֹלָמִי בַּעֲדִי, וְכָל הַחַיִּים נִרְאוּ בְּעֵינַי חַסְרֵי־טָעַם. הָרַעְיוֹן, כִּי מַר סְפֶנְלוֹ יָטִיל אֵימָה עַל בִּתּוֹ וְיָבִיא אוֹתָהּ לִידֵי דְמָעוֹת, דִּכֵּא אֶת רוּחִי. וְלָכֵן עָרַכְתִּי מִכְתָּב אֶל מַר סְפֶנְלוֹ וָאֶתְחַנֵּן אֵלָיו, לְבַל יַעֲשֶׂה רָעָה לְבִתּוֹ, כִּי יָחוּס עַל נַפְשָׁהּ הָרַכָּה, כִּי לֹא יִרְמֹס אֶת פֶּרַח הָאָבִיב, כִּי יִזְכֹּר לָהּ רַחֲמֵי אָב וְלֹא יְהִי לָהּ כַּשְּׁפִיפוֹן. אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה הִנַּחְתִּי עַל שֻׁלְחָנוֹ קֹדֶם שׁוּבוֹ, וְכַאֲשֶׁר שָׁב רָאִיתִי, כִּי קָרָא אוֹתוֹ.

כָּל אוֹתוֹ בֹּקֶר לֹא דִבֵּר אֵלַי מְאוּמָה, אַךְ בְּטֶרֶם צֵאתוֹ מִן הַלִּשְׁכָּה בַּצָּהֳרַיִם נִגַּש אֵלַי וְאָמַר, כִּי אֵין לִי לִדְאֹג לְבִתּוֹ וּלְגוֹרָלָהּ, וּלְפִי דְבָרָיו כְּבָר בֵּאֵר לָהּ, כִּי כָל הָעִנְיָן בָּטֵל וּמְבֻטָּל הוּא. אָב רַחֲמָן הוּא וְאֵין לִי לִדְאגֹ לְבִתּוֹ.

אִם תּוֹסִיף לַעֲמֹד עַל דַּעְתְּךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד," הוֹסִיף מַר סְפֶנְלוֹ, “אֶהְיֶה מֻכְָרח לִשְׁלֹח אֶת בִּתִּי שֵׁנִית לְחוּץ לָאָרֶץ. אַךְ עַל בִּינָתְךָ אֶשָּׁעֵן. מַאֲמִין אֲנִי, כִּי כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר תֶּחְכָּם. אַדִּיר חֶפְצִי הוּא, כִּי יִשָּׁכַח הַדָּבָר, וְגַם אַתָּה אֵין לְךָ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה, בִּלְתִּי אִם לִשְׁכֹּח אֶת הַדָּבָר.”

“לִשְׁכֹּח!” דָּבָר קָטֹן שׁוֹאֵל הָאִישׁ מֵעִמִּי: לִשְׁכֹּח אֶת דּוֹרָה! וְאַחֲרֵי כֵן מַה יִשָּׁאֵר לִי בָּעוֹלָם?

כָּתַבְתִּי אֶל מָרַת מִילְס, כִּי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד עִמִּי וְתוֹעִיד לִי רַאֲיוֹן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. בְּמִכְתָּבִי אָמַרְתִּי בְּתוֹךְ שְׁאָר הַדְּבָרִים: “בִּינָתִי מִתְנוֹדֶדֶת עַל כִּסֵּא מֶמְשַׁלְתָּהּ עָלַי, וְרַק בְּיָדֵךְ, מָרַת מִילְס, לְהָשִׁיב לָהּ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב.” וּבְקָרְאִי אֶת דִּבְרֵי המִּכְתָּב בְּטֶרֶם שְׁלַחְתִּיו, מָצָאתִי, כִּי יֵשׁ בּוֹ מִסִּגְנוֹנוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר.

בְּבוֹאִי אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל מָרַת מִילְס נוֹדַע לִי, כִּי קִבְּלָה אִגֶּרֶת קְטַנָה מֵאֵת דּוֹרָה לֵאמֹר: “נִגְלָה הַדָּבָר! אָנָּא, יוּלְיָה, בּוֹאִי אֵלַי, בּוֹאִי!” וְאוּלָם מָרַת מִילְס עֲדַיִן לֹא הָלְכָה, וְגַם הִיא תּוֹעָה כָּמוֹנִי בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל.

מַעְיָן נִפְלָא שֶׁל דְּבָרִים הָיָה נוֹבֵעַ בְּלִבָּה שֶל מָרַת מִילְס, וּמִן הַמַּעְיָן הַזֶּה אָהֲבָה לְהַשְקוֹת. רָאִיתִי, כִּי מִשְׁתַּתֶּפֶת הִיא בְּצַעֲרֵנוּ. עַל הַדָּבָר הַזֶּה הֵעִידוּ דִּמְעוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר הִתְעָרְבוּ בְּדִמְעוֹתָי. וְאוּלָם דְּבָרֶיהָ הָיוּ כְּשֶׁמֶן עַל לִבִּי. אָמְנָם תְּהוֹם עֲמֻקָּה נִפְתְּחָה בֵּינִי וּבֵין דּוֹרָה, אַךְ הָאַהֲבָה בִּקְסָמֶיהָ תִּפְסַח עָלֶיהָ. הָאַהֲבָה בַּת הַשָּמַיִם זֶה דַרְכָּהּ לְהִתְעַנּוֹת עֲלֵי אֲדָמוֹת. כֵּן הָיָה וְכֵן יְהִי לְעוֹלָמִים. אַךְ אַל יֵאוּשׁ – הוֹסִיפָה מָרַת מִילְס – הָאַהֲבָה תְנַתֵּק אֶת קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ הַחוֹסְמִים אוֹתָהּ, וְאָז תִּזְרַח שֶׁמֶשׁ הָאֹשֶׁר עַל רֹאשֵׁנוּ.

אָמְנָם הַתַּנְחוּמִין הָאֵלֶּה לֹא הֵקֵלּוּ אֶת מַשָּׂא יְגוֹנִי, אַךְ הִבַּעְתִּי אֶת תּוֹדָתִי הָרַבָּה לְמָרַת מִילְס עַל כַּוָנָתָהּ הַטּוֹבָה, אַף גָּמַרְנוּ, כִּי תֵּלֵךְ מָחָר בַּבֹּקר אֶל דּוֹרָה וְתִמְסֹר לָהּ בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, לַפָּחוֹת, כִּי לִבִּי מָלֵא אַהֲבָה וָצַעַר.

בְּשׁוּבִי אֶל בֵּיתִי, סִפַּרְתִּי כָּל הַדְּבָרִים לְדוֹדָתִי, וְאַף כִּי הִתְאַמְּצָה לְנַחֲמֵנִי, הָיָה לִבִּי מָלֵא יָגוֹן. עָלִיתִי עַל מִטָּתִי מִתּוֹךְ יָגוֹן, וּמִמָּחֳרָת בַבֹּקֶר קַמְתִּי עֲצוּב־רוּחַ וָאֵלֵךְ אֶל לִשְׁכַּת עֲבוֹדָתִי.

יוֹם שַׁבָּת הָיָה, וּבְקָרְבִי אֶל הַבַּיִת רָאִיתִי, לְתִמְהוֹנִי, וְהִנֵּה כְּנוּפְיָה שֶל אֲנָשִׁים עוֹמְדִים וּמְצִיצִים בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת. מִהַרְתִּי לְהִכָּנֵס אֶל הַלִּשְׁכָּה, וְהִנֵּה כָּל הַסּוֹפְרִים יוֹשְׁבִים שָׁם, אַךְ אִישׁ אֵינוֹ עוֹשֶׂה מְאוּמָה, וְכֻלָּם שְׁרוּיִים בִּמְבוּכָה.

“אָסוֹן נוֹרָא הוּא, מַר קָפֶּרְפִילְד,” קָרָא אֵלַי זְקַן הַסּוֹפְרִים.

“מַה זֹאת?,” קָרָאתִי, “מַה קָרָה?”

“הַאֻמְנָם לֹא תֵדָע?” סְבָבוּנִי רַבִּים מִחֲבֵרָי.

“לֹא!” עָנִיתִי, וְעֵינַי תָּעוּ אָנֶה וָאָנָה.

“מר סְפֶנְלוֹ…” קָרָא זְקַן הַסּוֹפְרִים.

“מָה אֵרַע לוֹ?”

“מֵת.”

נִדְמֶה לִי, כִּי הַבַּיִת הִתְמוֹטֵט וְלֹא אָנֹכִי, וְאַחַד הַסּוֹפְרִים אָחַז בְּיַדִי. הוֹשִׁיבוּנִי עַל הַכִּסֵּא, הִתִּירוּ אֶת הָעֲנִיבָה עַל צַוָּארִי וְהֵבִיאוּ לִי מְעַט מַיִם. לֹא יָדַעְתִּי, כַּמָּה אָרַךְ הַדָּבָר.

“מֵת?” שָׁאָלְתִּי.

“אֶתְמוֹל בַּצָּהֳרַיִם סָעַד בָּעִיר וְשָׁב לְבַדּוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הַבַּיְתָה,” סָח לִי זְקַן הַסּוֹפְרִים, “כִּי אֶת הָרַכָּב שָׁלַח, כַּאֲשֶׁר הִסְכִּין לַעֲשׂוֹת…”

“וּבְכֵן?”

“הַמֶּרְכָּבָה בָּאָה אֶל הַבַּיִת רֵיקָה. הַסּוּסִים עָמְדוּ לְיַד פֶּתַח הָאֻרָוָה. הַמְשָׁרֵת יָצָא וּפַנָּס בְּיָדוֹ, וּבַמֶּרְכָּבָה אֵין אִישׁ.”

“הַהִשְׁתּוֹלְלוּ הַסּוּסִים?”

“לֹא. אַךְ הַמּוֹשְכוֹת הָיוּ קְרוּעוֹת. עַד מְהֵרָה קָמָה מְהוּמָה בַּבַּיִת, וּשְׁלֹשָׁה עֲבָדִים יָצְאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת אֲדוֹנֵיהֶם וַיִּמְצָאוּהוּ שׁוֹכֵב עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, בְּמֶרְחַק מִיל מִבֵּיתוֹ, וְרוּחַ חַיִּים אֵין בּוֹ. הִבְהִילוּ רוֹפְאִים, אַךְ לַשָּׁוְא.”

אֵין מִלִּים בְּפִי לְתָאֵר אֶת מַצַּב רוּחִי בַּיּוֹם הַהוּא. הַפַּחַד מִפְּנֵי הַמָּוֶת אֲשֶׁר בָּא לְפֶתַע פִּתְאֹם וְחָטַף אֶת אִישׁ רִיבִי; הָרֵיקָנוּת בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר, שֶׁזֶּה רַק אֶתְמוֹל יָשַׁב בּוֹ הָאִישׁ וְשֻׁלְחָנוֹ וְכִסְאוֹ עוֹמְדִים כְּאִלּוּ מַמְתִּינִים לְשׁוּבוֹ; הַדִּמְיוֹן כִּי עוֹד מְעַט וְתִפָּתַח הַדֶּלֶת, וְהוּא יָבוֹא כְּדַרְכּוֹ יוֹם יוֹם; הַדְּמָמָה וְהַמְּנוּחָה הַשּׂוֹרְרוֹת בַּלִּשְׁכָּה, הַמְּלֵאָה רַק שִׂיחוֹת לַחַשׁ בֵּין הַסּוֹפְרִים – כָּל אֵלֶּה אָמְנָם מוּבָנִים לְנֶפֶשׁ כָּל אָדָם. וְאוּלָם אִי אֶפְשָׁר לִי לְתָאֵר אֶת הָרְגָשׁוֹת אֲשֶׁר בְּמַעֲמַקֵּי לִבִּי. מָלֵא קִנְאָה הָיִיתִי לַמָּוֶת, אֲשֶׁר יִדְחֶה אוֹתִי בְּיָדוֹ הַחֲזָקָה מִלִּבָּה שֶל דּוֹרָה. קִנֵּאתִי בְּכָל אָדָם הַקָּרוֹב אֵלֶיהָ. לֹא יָדַעְתִּי מְנוּחָה בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי, כִּי אֲחֵרִים שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל בִּכְיָהּ, אֲחֵרִים מְדַבְּרִים אֵלֶיהָ תַּנְחוּמִים, וְרַק לֹא אָנֹכִי. מֶה עָצוּם הָיָה רְצוֹנִי לְגָרֵשׁ כָּל אִישׁ מִבֵּיתָהּ, וְרַק אָנֹכִי לְבַדִּי אוּכַל לְנַחֲמָהּ בִּיגוֹן הַיְגוֹנִים הַזֶּה.

בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא שָׁלַחְתִּי מִכְתָּב קָטֹן אֶל מָרַת מִילְס, וּמִמָּחֳרָת בָּבֹּקֶר קִבַּלְתִּי מַעֲנֶה, כִּי הִזְכִּירָה אֶת שְׁמִי לִפְנֵי דוֹרָה, אֲשֶׁר אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת מִקְּרֹא: הוֹי, אָבִי, הוֹי, אָבִי!

כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים בָּא מַר יָ’רְקִינְס (שֻׁתָּפוֹ שֶׁל מַר סְפֶנְלוֹ) אֶל הַלִּשְׁכָּה, וְיַחַד עִם זְקַן הַסּוֹפְרִים נִכְנַס אָל חַדְרוֹ הַמְיֻחָד שֶׁל הַמָּנוֹחַ, וְגַם אוֹתִי קָרְאוּ לָבוֹא עִמָּהֶם.

יַחְדָּו בָּדַקְנוּ אֶת כָּל הַגִּלְיוֹנוֹת וְהַנְּיָרוֹת הַסְּגוּרִים בְּאַרְגַּז שֻׁלְחָנוֹ, בִּקַּשְׁנוּ שָׁעָה רַבָּה, אוּלַי נִמְצָא צַוָּאָה כָּל־שֶׁהִיא, לָדַעַת עַל פִּיהָ אֶת רְצוֹנוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַמֵּת.

שָׁעָה רַבָּה יָגַעְנוּ וְלֹא מָצָאנוּ, וּמַר יָ’רְקִינְס בָּא לִידֵי הַחְלָטָה, כִּי הַמָּנוֹח לֹא הִשְׁאִיר שׁוּם צַוָּאָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלֹּא עָזַב אַחֲרָיו הוֹן, כִּי הוֹצִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁהִכְנִיס.

כַּעֲבֹר שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים נוֹדַע לִי, כִּי הַבַּיִת בְּנוֹרְבוּד עִם כֵּלָיו נִמְכַּר בְּפֻמְבִּי, וְאַחֲרֵי פֻּרְעוֹן הַחוֹבוֹת שֶׁל מַר סְפֶנְלוֹ נִשְׁאַר רַק סְכוּם מוּעָט. וּמָרַת מִילְס הוֹדִיעָה לִי, כִּי לְדוֹרָה הַיְתוֹמָה אֵין קְרוֹבִים, מִלְּבַד שְׁתֵּי דוֹדוֹת, בְּתוּלוֹת זְקֵנוֹת, שֶׁבְּחַיֵּי אֲחִיהֶן הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנּוּ עַל עֶלְבּוֹן שֶׁל מַה־בְּכָךְ, אַךְ לְאַחַר שֶׁמֵּת בָּאוּ לָקַחַת אֲלֵיהֶן אֶת בִּתּוֹ, וְדוֹרָה הִתְנַפְּלָה לִפְנֵיהֶן וַתִּתְחַנֵּן, כִּי יִקְחוּ עִמָּהּ גַּם אֶת מָרַת מִילְס וְגַם אֶת צוֹנִי. וְעַתָּה הֵן דָּרוֹת יָחְדָּו בְּבֵית הַדּוֹדוֹת בְּפוּטְנֵי.

הִתְאַמַּצְתִּי לָלֶכֶת מִזְּמַן לִזְמַן אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר שָׁם נִפְגַּשְׁתִּי עִם מָרַת מִילְס, וְהִיא קָרְאָה לְפָנַי אֶת הַיּוֹמָן שֶׁלָּהּ, אוֹ מָסְרָה לְיָדִי לְקָרְאוֹ בְּעַצְמִי. אֲנִי מֵבִיא פֹּה דֻּגְמָאוֹת קְטַנּוֹת מִן הַיּוֹמָן הַזֶּה.

יוֹם שֵׁנִי. – רְעוּתִי ד. שְׁרוּיָה בְּיָגוֹן. כְּאֵב רֹאשׁ. כָּל מַעְיָנָהּ בְּכַלְבָּהּ הָקָּטֹן צ. לִפְעָמִים פֶּרֶץ דְּמָעוֹת. (הַאֵין הַדְּמָעוֹת טַל שֶל תְּחִיָּה לַלֵּב?)

יוֹם שְׁלִישִׁי. – ד. הִיא רְפַת־אונִים וּמְזֻעֲזָעָה. יָפָה הִיא בְּחִוְרוֹנָהּ. (הַאֵין אָנוּ רוֹאִים זֹאת גַּם בִּפְנֵי הַיָּרֵחַ?) נָסַעְנוּ לְטַיֵּל. צ. הִשְׁקִיף בְּעַד חַלּוֹן הַמֶּרְכָּבָה וְנָבַח לְמַרְאֵה הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים. עַל פְּנֵי ד. חִיּוּךְ נָעִים (שַׁלְשֶׁלֶת הַחַיִּים עֲשׂוּיָה חֻלְיוֹת קְטַנּוֹת!)

יוֹם רְבִיעִי. ד. שָׁבָה מְעַט לִמְנוּחָתָהּ. אַדְמוּמִית שׁוֹשָׁן פָּרְחָה בִּלְחָיֶיהָ. גָּמַרְתִּי לְהַזְכִּיר לְפָנֶיהָ אֶת שֵׁם ד. ק. עָשִׂיתִי זֹאת בִּזְהִירוּת רַבָּה בִּשְׁעַת הַטִּיּוּל. ד. הִתְעוֹרָרָה: “יוּלְיָה, יוּלְיָה! בַּת שׁוֹבֵבָה הָיִיתִי!”הִתְאַמַּצְתִּי לְהַרְגִּיעָהּ. תֵּאַרְתִּי אֶת נַפְשׁוֹ שֶל ד. ק. הָרְצוּצָה. ד. הִתְעוֹרְרָה שֵׁנִית: “הָהּ מַה לִי לַעֲשׂוֹת? הָּה, מַר לִי מָר!”

יוֹם חֲמִישִׁי. יוֹם מְאֹרָע. בַּבֹּקֶר נִכְנַס אִישׁ אַלְמוֹנִי, לְאַחַר שֶׁיָּצָא רָאוּ וְהִנֵּה צ. אֵינֶנוּ. מִהֲרוּ אֶל הַמִּשְׁטָרָה. נָתְנוּ סִמָּנִים. בָּעֶרֶב בָּא עֶלֶם אֶחָד וּבִקֵּשׁ לִטְרָא אֶחָת. ד. נָתְנָה לוֹ, וצ. שָׁב. ד. שָׂמְחָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה. בִּשְׁעַת־כֹּשֶׁר זוֹ הִזְכַּרְתִּי שֵׁנִית לְפָנֶיהָ אֶת ד. ק. ד. פָּרְצָה בְּבֶכִי: “אַל נָא, אַל נָא! עָוֹן גָּדוֹל הוּא לְהַרְהֵר בְּאַחֵר חוּץ מֵאַבָּא!” וְהִיא נִרְדְּמָה מִתּוֹךְ בְּכִי וַאֲנָחָה.

---

מָרַת מִילְס עִם הַיּוֹמָן שֶׁלָּהּ הָיוּ תַּנְחוּמִין לְנַפְשִׁי. בִּרְאוֹתִי אֶת הָעַלְמָה אֲשֶׁר זֶה עַתָּה יָשְׁבָה יַחְדָּו עִם דּוֹרָה שֶלִּי, וּבְקָרְאִי אֶת הַדְּבָרִים הַנְּעִימִים בַּיּוֹמָן עַל אֹדוֹתֶיהָ – מָצָאתִי מְעַט מְנוּחָה. נִדְמֶה לִי, כִּי קוֹסֵם עָג עוּגָה וְהִכְנִיס לְתוֹכָהּ אֶת מַלְכַּת לִבִּי הַתְּמִימָה, וְרַק עַל פִּי סִיוּעַ מִן הַשָּׁמַיִם יַעֲלֶה בְּיָדִי לְהִתְקָרֵב אֶל מַשָּׂא נַפְשִׁי. –

 

פֶּרֶק שְלֹשִים וּשְמוֹנָה: וִיקְפִילְד וְהִיףּ    🔗

דּוֹדָתִי דָאֲגָה לִי מְאֹד בִּרְאוֹתָהּ, כִּי שָׁרוּי אֲנִי כָּל הַיָּמִים בְּעַצְבוּת, וְלָכֵן הִשְׂכִּילָה לִשְׁלֹחַ אוֹתִי לְדוֹבֶר לִרְאוֹת אֶת בֵּיתָהּ וּלְהַשְׂכִּירוֹ. קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי שְׁלִיחוּת זוֹ בְּרָצוֹן, כִּי עַל־יָדָהּ אוּכַל לִרְאוֹת אֶת אַגְנֶס.

הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג נָתַן לִי, עַל פִּי בַּקָּשָׁתִי, חֻפְשָׁה לַשְּׁלֹשָׁה יָמִים, וַעֲבוֹדָתִי בַּלִּשְׁכָּה לֹא עִכְּבָה אוֹתִי כְּלָל, כִּי מִיּוֹם שֶׁמֵּת מַר סְפֶנְלוֹ, רַבָּה הָעֲזוּבָה שָׁם, וּכְבָר נוֹאַשְׁתִּי לְהַגִּיעַ לְמַעֲלַת “פְּרוֹקְטוֹר.” וּפְעָמִים שֶׁהָיִיתִי מְהַרְהֵר: וַי לְחֶסְרוֹן כִּיס! חֲבָל עַל אֶלֶף הַלִּטְרָאוֹת שֶׁהָלְכוּ לְטִמְיוֹן!

רַק לַיְלָה אֶחָד שָׁהִיתִי בְּדוֹבֶר, וּמִשָׁם כָּתַבְתִּי אֶל דּוֹדָתִי, כִּי בֵיתָהּ עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ, וְהַחֲמוֹרִים שְׂנוּאֵי־נַפְשָׁהּ לֹא יָעֵזּוּ גַּם עַתָּה לַעֲבֹר בִּגְבוֹל נַחֲַלָתָהּ.

לְמָחֳרָת בַבֹּקֶר הָלַכְתִּי לְקֶנְטֶרְבּוֹרִי. וּבְעָבְרִי בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הַזֹּאת, עָלוּ בְּזִכְרוֹנִי יְמֵי תַּלְמוּדִי, וּבְעֹנֶג הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַבָּתִּים וְאֶל הַחֲנֻיּוֹת וְהִנֵּה לֹא שֻׁנּוּ מְאוּמָה. וּכְכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתִּי הָלֹך וְקָרֹב אֶל הַבַּיִת הָעַתִּיק, נָחָה עָלַי רוּחַ אַגְנֶס וְהַמְּנוּחָה יָרְדָה עָלָי.

בְּבוֹאִי אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מַר וִיקְפִילְד, מָצָאתִי בַּחֶדֶר הַקָּטֹן, אֲשֶׁר לְפָנִים הָיָה אוֹרִיָּה יוֹשֵׁב שָׁם, אֶת מַר מִיקוֹבֶר יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב בִּשְׁקִידָה. הוּא שָׂמַח מְאֹד לִקְרָאתִי, אַף כִּי נָבוֹךְ קְצָת, וְאָמַר לְהוֹלִיכֵנִי אֶל אוּרִיָּה אֲדוֹנָיו, אַךְ אָנֹכִי עָצַרְתִּי בַּעֲדוֹ.

“יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה לְכָל מְבוֹאָיו,” אָמַרְתִּי לוֹ, “וּבְעַצְמִי אֶמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ, הַגִּידָה לִי, מַר מִיקוֹבֶר, הֲיֵשׁ לְךָ נַחַת־רוּחַ בַּעֲבוֹדָתֶךָ?”

מַר מִיקוֹבֶר עָנָה לִי, כִּי אַף אָמְנָם תּוֹרַת הַמִּשְׁפָּטִים תּוֹרָה שְׁלֵמָה הִיא, אַךְ לְאִישׁ בַּעַל מַשָּׂא־נֶפֶשׁ כּמוֹהוּ אֵין מָקוֹם לְהִתְגַדֵּר בָּהּ. וְאַחֲרֵי כֵן סָח לִי, כִּי בָּא לָגוּר בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת הַקָּטֹן, אֲשֶׁר בּוֹ דָּר אוּרִיָּה וְאִמּוֹ. וְכַאֲשֶׁר שְׁאַלְתִּיו, אִם יְדִידוֹ אוּרִיָּה הִיףּ נוֹטֶה אֵלָיו חֶסֶד, הִבִּיט אֶל עֵבֶר הַדֶּלֶת לִרְאוֹת אִם סְגוּרָה הִיא, וְאַחַר עָנָה בְּלַחַשׁ;

" קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי, כָּל אָדָם הָעוֹבֵד מִתּוֹךְ עֹנִי, הַבְּרִיּוֹת מְקַפְּחִים אֶת שְׂכָרוֹ, וְאוּלָם יְדִידִי מַר הִיףּ עָמַד לִי בִּשְׁעַת דָּחֳקִי וּמִלֵּא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתַי בְּעִנְיְנֵי מָמוֹן."

“לֹֹא יָדַעְתִּי וְלֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי יָד פְּתוּחָה לוֹ,” אָמָרְתִּי.

“סְלַח נָא!” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר בִּמְבוּכָה, “אֲנִי מְסַפֵּר לְךָ מִפִּי הַנִּסָיוֹן.”

“יִשְׂמַח לִבִּי, כִּי הַנִּסָּיוֹן עָלָה לְךָ יָפֶה. הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת מַר וִיקְפִילְד?”

“לְעִתִּים רְחוֹקוֹת,” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר, “אָמְנָם הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה חָשׁוּב, אַךְ עַתָּה עוֹבֵר־בָּטֵל הוּא.”

“חוֹשֵׁשְׁנִי,” אָמַרְתִּי, “כִּי שֻׁתָּפוֹ מִתְאַמֵּץ לַהֲבִיאוֹ לִידֵי־כָךְ.”

קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי," עָנָה מַר מִיקוֹבֶר לְאַחַר הִתְבּוֹנְנוּת, “תֵּן לִי רְשׁוּת לְהַגִּיד לְךָ דָּבָר! הֲרֵי אֲנִי פֹּה עַל מִשְׁמַרְתִּי בְּתוֹר נֶאֱמָן. הַרְבֵּה דְבָרִים אֵינִי מְגַלֶּה אֲפִילוּ לְאִשְׁתִּי, אֲשֶר בִּינָה יְתֵרָה לָהּ, וְלָכֵן אֲנִי מְבַקֶּשְׁךָ לְהַעֲבִיר קַו בְּשִׂיחָתֵנוּ. מִן הַצַּד הָאֶחָד שֶל הַקַּו, – כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, שֶׁמֻּתָּר לָנוּ לָדוּן בָּהֶם, וּמִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, – עֶסְקֵי הָאֲדוֹנִים וִיקְפִילְד וְהִיףּ, שֶׁאָסוּר לָנוּ לִנְגֹּע בָּהֶם, הֵן לֹא תֵּעָלֵב, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי דָבָר זֶה?”

אָמַרְתִּי לְמַר מִיקוֹבֶר, כִּי אֵין זֶה עֶלְבּוֹן כְּלָל, וְהוּא שָׂמַח מְאֹד עַל הַדָּבָר. אַחֲרֵי כֵן הִתְחִיל מְפַזֵּר תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְמָרַת וִיקְפִילְד, שֶׁאֵין כָּמוֹהָ בְּכָל הָעוֹלָם לְיֹפִי וָחֵן.

לוּלֵא אָמַרְתָּ לִי, מַר קָפֶּרְפִילְד, בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, כִּי הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשֵּׁם הַיָּקָר לְךָ הִיא ד. כִּי אָז אָמַרְתִּי, אֵין זוֹ אֶלָּא א."

נִפְרַדְתִּי מֵעַל מַר מִיקוֹבֶר בְּשָׁלוֹם וְעָלִיתִי אֶל הַבַּית הָעֶלְיוֹן בַּחֲדַר הַטְּרַקְלִין לֹא הָיָה אִישׁ. הֵצַצְתִּי אֶל חַדְרָהּ שֶׁל אַגְנֶס, וָאֵרֶא אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת לְיַד הָאָח לִפְנֵי שֻׁלְחָנָהּ הַקָטֹן וְכוֹתֶבֶת.

הִיא הִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁהּ וַתָּקָם לִקְרָאתִי, וּפָנֶיהָ אוֹרוּ מִגִּיל, וַתּוֹשֶׁט לִי יָדָהּ לְשָׁלוֹם.

“הוֹי אַגְנֶס!” אָמַרְתִּי לָהּ, בְּשִׁבְתִּי עַל יָדָהּ, “מָה רַבּוּ גַעְגוּעַי עָלַיִךְ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים.”

“הַאֻמְנָם?” שָׁאֲלָה, “הֵן רָאִינוּ זֶה אֶת זֶה לִפְנֵי זְְמָן מוּעָט?”

“אֵינִי יוֹדֵע מַה שֵׁם אֶקְרָא לְרֶגֶשׁ זֶה. רַק זֹאת אֲנִי יוֹדֵע, כִּי בְּכָל שָׁעָה שֶׁל מְצוּקָה אֲנִי פּוֹנֶה אֵלַיִךְ לְעֶזְרָה. כֵּן הָיָה הַדָבָר לִפְנֵי יָמִים מוֹעָטִים. שָׁרוּי הָיִיתִי בְצָרָה, וְרַק בָּאת לָנְדוֹנָה וְהִנֵּה רָוַח לִי וִישׁוּעָתִי בָּאָה עַל יָדֵךְ. גַּם הַיּוֹם בָּאתִי וְלִבִּי מָלֵא צַעַר, וְרַק נִכְנַסְתִּי אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה, – וְהִנֵה הוּקַל לִי, אַף כִּי הַדְּבָרִים שֶׁגָּרְמוּ לְצַעֲרִי לֹא נִשְׁתַנּוּ. מַה זֹאת? בַּמֶּה כֹּחֵךְ גָדוֹל, אַגְנֶס?”

הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יָצְאוּ מִלִבִּי, וְהִיא הִתְאַמְּצָה, כְּדַרְכָּהּ, לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחִי, עַד אֲשֶׁר סִפַּרְתִּי לָהּ אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתִי.

“וְעַתָּה אַגְנֶס,” סִיַּמְתִּי אֶת סִפּוּרִי, “אֵין לִי לְהִשָּׁעֵן אֶלָּא עָלָיִךְ.”

“אֲבָל,” עָנְתָה אַגְנֶס מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “הָעֵזֶר כְּנֶגְדְּךָ הִיא אַחֶרֶת.”

“דּוֹרָה?” שָׁאַלְתִּי.

“כֵּן.”

“אֲבָל אַגְנֶס,” עָנִיתִי מִתּוֹךְ מְבוּכָה, “קָשֶׁה קְצָת… אֵינִי יוֹדֵע לְהַבִּיעַ אֶת הַדָּבָר כָּרָאוּי… דּוֹרָה הִיא בְּרִיָּה קְטָנָּה וַחֲרֵדָה. יָמִים מוּעָטִים לִפְנֵי מוֹת אָבִיהָ נִסִּיתִי לְדַבֵּר עִמָּהּ”…

וְאָנֹכִי סִפַּרְתִּי לְאַגְנֶס אֶת הַשִּׂיחָה עַל אֹדוֹת מֶשֶׁק־הַבַּיִת וְסֵפֶר הַמְבַשְּׁלִים.

“הוֹי, טְרוֹטְבוּד!” קָרְאָה אַגְנֶס מִתּוֹךְ חִיוּךְ נָעִים, "זֶה דַּרְכְּךָ מִנְּעוּרֶיךָ! הָאֻמְנָם לֹא יָדַעְתָּ, כִּי תָטִיל בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֵימָה עַל הַיַּלְדָּה הָרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה וְהַתְּמִימָה? צַר לִי עָלַיִךְ, דּוֹרָה!

“מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי קוֹל נָעִים, כַּאֲשֶׁר בְּדַבֵּר אַגְנֶס דְּבָרֶיהָ. נִדְמֶה לִי, כִּי רוֹאֶה אֲנִי אֶת דּוֹרָה שֶׁלִּי בְּכָל תְּמִימוּת יָפְיָהּ, וְהִיא מִתְרַפֶּקֶת עַל אַגְנֶס, כְּיַלְדָּה קְטַנָּה עַל אֲחוֹתָהּ הַבְּכִירָה.”

“מַה לִי לַעֲשׂות עַתָּה?” שָׁאַלְתִּי אֶת אַגְנֶס.

“לְפִי דַעְתִּי,” עָנְתָה אַגְנֶס בְּעַנְוָה הַמְיֻחָדָה לָהּ, “אֵין טוֹב לְךָ בִּלְתִּי אִם לִכְתֹּב אֶל הַדּוֹדוֹת וּלְסַפֵּר לָהֶן הַכֹּל. לֹא לְפִי רוּחֲךָ הוּא לְהִתְהַלֵּךְ בַּמִּסְתָּרִים.”

עָשִֹיתִי כַּעֲצָתָהּ וָאֶכְתֹּב אֶת הַמִּכְתָּב, וְאַחֲרֵי כֵן יָרַדְתִּי לִרְאוֹת אֶת וִיקְפִילְד וְאֶת אוּרִיָּה.

אוּרִיָּה קִדֵּם אֶת פָּנַי, כְּדַרְכּוֹ, בְּמַחַמְאוֹת־פֶּה וּבְקִדּות, וְלִוָּה אוֹתִי עַד חַדְרוֹ שֶל מַר וִיקְפִילְד.

" הֲתֵשֵׁב בְּבֵיתֵנוּ טְרוֹטְבוּד, כָּל יְמֵי הֱיוֹתְךָ בְּקֶנְטֶרְבּוֹרִי?" קָרָא אֵלַי מַר וִיקְפִילְד.

“הֲיֵשׁ פֹּה מָקוֹם לָלוּן?” שָׁאַלְתִּי.

“יֵשׁ וָיֵשׁ,” קָרָא אוּרִיָּה, “הֲרֵי לְפָנֶיךָ הַחֶדֶר שֶׁיָשַׁבְתָּ בּוֹ לְפָנִים.”

“לֹא, לֹא,” נַעֲנָה מַר וִיקְפִילְד, “אַל לְךָ לִדְחֹק אֶת עַצְמֶךָ. הֵן יֵשׁ בְּבֵיתֵנוּ חֶדֶר אַחֵר, חֶדֶר אַחֵר יֵשׁ.”

"קַוֵּה קִוִּיתִי, כִּי כָל הַיּוֹם יְהִי בְּיָדִי לָשֶׁבֶת עִם אַגְנֶס לְבַדֵּנוּ. אַךְ חָשַׁבְתִּי וְטָעִיתִי, כִּי הִנֵּה בָּה בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶל חַדְרָהּ שֶל אַגְנֶס, בָּאָה אִמּוֹ שֶׁל אוּרִיָּה וּבִקְּשָׁה רְשׁוּת לָשֶׁבֶת בַּחֶדֶר הַזֶּה, כִּי בַּטְּרַקְלִין וּבִשְׁאָר הַחֲדָרִים, לְפִי דְבָרֶיהָ, נוֹשֶׁבֶת רוּחַ קָרָה. תְּחִלָּה נִסְּתָה לָבוֹא עִמָּנוּ בִּדְבָרִים עַל אֹדוֹת בְּנָהּ, וְאַחֲרֵי כֵן יָשְׁבָה סָמוּךְ לְאַגְנֶס וְשָׁמְרָה אֶת פִּינוּ וְלֹא גָרְעָה עַיִן מִכָּל תְּנוּעָה קַלָּה שֶׁלָּנוּ, גַּם בִּשְׁעַת סְעֻדַּת־הַצָּהֳרַיִם לֹא חָדְלָה הָאִשָּׁה לֶאֱרֹב לָנוּ, וְרַק לְאַחַר הַסְּעֻדַּה בָּא אוּרִיָּה בְּעַצְמוֹ בִּמְקוֹם אִמּוֹ.

כָּל זֶה נִמְְשַׁךְ עַד הַלָּיְלָה. הָאֵם וּבְנָהּ נִרְאוּ בְּעֵינַי כַּעֲטַלֵּפִים הָאוֹרְבִים בַּבַּית הַזֶּה. מְנוּחָתִי נִגְזְלָה עַל מִשְׁכָּבִי. וְגַם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת הִתְחִיל שׁוּב הַמַּאֲרָב וְנִמְשַׁךְ כָּל הַיּוֹם.

לֹא מָצָאתִי אַף שְׁעַת־כֹּשֶׁר קַלָּה לְדַבֵּר עִם אַגְנֶס. אָמַרְתִּי לָצֵאת עִמָּהּ לְטַיֵּל, אַךְ אִמּוֹ שֶל אוּרִיָּה הִתְחִילָה מִתְאוֹנֶנֶת עַל הַשִּׁעֲמוּם, וְאַגְנֶס נִשְׁאֲרָה לָשֶׁבֶת בַּיִת. עִם דִּמְדּוּמֵי־הַחַמָּה יָצָאתִי יְחִידִי לְטַיֵּל. אָמַרְתִּי לְהִתְיָעֵץ עִם נַפְשִׁי, מַה לִי לַעֲשׂוֹת, הֲיֵשׁ לִי רְשׁוּת לְהַסְתִּיר מֵאַגְנֶס אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּי אוּרִיָּה בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁלָּן בְּבֵיתִי בְּלָנְדּוֹן.

אַךְ עוֹד לֹא הִרְחַקְתִּי לָלֶכֶת מִן הָעִיר, וְהֵנָּה שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרַי קוֹל צְעָדֵי אִישׁ. כְּמוֹ מִן הָאֲדָמָה עָלָה לְעֵינַי אוּרִיָּה הִיףּ.

“מַה לָךְ?” שָׁאָלְתִּי.

“מַה מְהִירִים צְעָדֶיךָ!” קָרָא אוּרִיָּה, “הִנֵּה פָּסַעְתִּי פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת, וְרַק בְּעָמָל רַב עָלָה בְּיָדִי לְהַשִּׂיגֶךָ.”

“לְאָן?” שָׁאַלְתִּי.

“יֵשׁ עִם לִבִּי לְטַיֵּל עִמְּךָ יַחְדָּו, מַר קָפֶּרְפִילְד, אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ,” עָנָה אוֹרִיָּה וַיָּסָב לִימִינִי.

" אוּרִיָּה!" קָרָאתִי לְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה.

“הִנֵּנִי!” עָנָה הָאִישׁ.

“לֹא אֲכַחֵד מִמְּךָ, כִּי יָצָאתִי יְחִידִי, יַעַן כִּי הַחֶבְרָה הָיְתָה לִי לְזָרָא.”

הוּא הִבִּיט אֵלַי מִן הַצַּד וְאָמַר בְּהַעֲוָיָה מְכֹעָרָה:

“כַּוָנָתְךָ אֶל אִמִּי?”

“כֵּן,” עָנִיתִי.

“הוֹי!” נַעֲנָה אוּרִיָּה, “הֲלֹא דַלִּים אָנוּ וּמַכִּירִים בְּדַלּוּתֵנוּ, וְלָכֵן עָלֵינוּ לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת, לְבַל יִרְמְסוּ אוֹתָנוּ אֵלֶּה שֶׁאֵינָם דַּלִּים. כָּל הַתַּכְסִיסִים יָפִים בָּאַהֲבָה, אֲדוֹנִי.”

וְכַעֲבֹֹר רֶגַע הוֹסִיף וְאָמָר:

“אַתָּה, אֲדוֹנִי, בֶּן־תַּחֲרוּת מְסֻכָּן לִי! כֵּן הָיִיתָ לִי תָּמִיד.”

“וְלָכֵן שַׂמְתָּ מַאֲרָב עַל אַגְנֶס בְּבֵיתָהּ בִּגְלָלִי?” שָׁאָלְתִּי.

“הָהּ, מַר קָפֶּרְפִילְד! קָשׁוֹת אַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי,” הֵשִׁיב אוּרִיָּה.

“לֹא הַדְּבָרִים עִקָּר, אֶלָּא הַכַּוָּנָה, וְאַתָּה הֵן תָּבִין כַּוָּנָתִי.”

“לֹא, אֲדוֹנִי! בָּאֵר אֶת דְּבָרֶיךָ.”

“הַאָמְנָם עָלָה עַל לִבְּךָ,” שָׁאַלְתִּי בַּמְּנוּחָה לַמַּעַן אַגְנֶס, “כִּי רוֹאֶה אֲנִי אֶת מָרַת וִיקְפִילְד לֹא כְּאָחוֹת חֲבִיבִה לִי?”

“הֲלֹא תָּבִין, מַר קָפֶּרְפִילְד,” הֵשִׁיב אוּרִיָּה, “כִּי אֵינִי מְחֻיָּב לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָה זוֹ. אוּלַי הֵן וְאוּלַי לֹא!”

“מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי עָרְמָה כָּזוֹ שֶׁבִּצְבְּצָה מִתּוֹךְ הַפָּנִים הַמְכֹעָרִים וּמִתּוֹךְ הָעֵינַיִם חַסְרוֹת־הָרִיסִים הָאֵלֶּה.”

“שְׁמַע נָא!” אָמַרְתִּי, “לְמַעַן מָרַת וִיקְפִילְד…”

“קְרָא נָא אוֹתָהּ בְּשֵׁם אַגְנֶס, אֲדוֹנִי,” הִפְסִיקַנִי אוּרִיָּה.

“דַע לְךָ, כִּי עַלְמָה אַחֶרֶת מְאֹרָשָׂה לִי. אֲקַוֶּה, כִּי תָּנוּחַ דַּעְתֶּךָ.”

“בְּחַיֵּי רֹאשֶׁךָ?” שָׁאַל אוּרִיָּה.

עוֹד לֹא הִסְפַקְתִּי לְהוֹצִיא מַעֲנֶה מִפִּי, וְהוּא אָחַז בְּיָדִי וְלָחַץ אוֹתָהּ.

“לוּ הוֹאַלְתָּ לְסַפֵּר לִי זֹאת בַּלַּיְלָה הַהוּא שֶׁלַּנְתִּי בְּבֵיתְךָ וְגִלִּיתִי לְפָנֶיךָ אֶת לִבִּי, כִּי אָז לֹא הָיִיתִי חוֹשֵׁד בָּךְ. אַךְ בֵין כֹה וּבֵין כֹּה לֹא תוֹסִיף אִמִי לְהַטְרִידֶךָ. הֲלֹא תִּסְלַח, כִּי אָחַזְתִּי בְּתַחְבּוּלוֹת בִּגְלַל אַהֲבָתִי, חֲבָל, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָגָה לִבְּךָ אֵלַי חִבָּה, כַּאֲשֶׁר הָגָה לִבִּי אֵלֶיךָ.”

כָּל אוֹתָה שָׁעָה הָיְתָה יָדוֹ נְתוּנָה תַּחַת זְרוֹעִי, וּבְעַל־כָּרְחִי הָלַכְנוּ יַחְדָּו שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ.

“הֲנָשׁוּב הָעִירָה?” שָׁאַל אוּרִיָּה וַיֵט לְצַד הָעִיר אֲשֶׁר הַיָּרֵחַ זָרַח עָלָיו וַיַּכְסֵף אֶת הַחַלוֹנוֹת הַנִּרְאִים מֵרָחוֹק.

“קֹדֶם שֶׁנַּעֲזֹב אֶת הָעִנְיָן, עָלַי לְהַגִּיד לְךָ,” פָּתַחְתִּי לְאַחַר שְׁתִיקָה אֲרֻכָּה, “כִּי בְּעֵינַי עוֹמֶדֶת אַגְנֶס וִיקְפִילְד רְחוֹקָה מִמְּךָ, כִּרְחֹק הַיָּרֵחַ בַּשָּׁמַיִם מֵעַל הָאָרֶץ.”

“אָמְנָם כֵּן!” קָרָא אוּרִיָּה, הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, מַר קָפֶּרְפִילְד, כִּי אֵין לִבְּךָ אֵלַי, כִּי שָׁפָל מְאֹד אֲנִי בְּעֵינֶיךָ."

“אֵין אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמַּכְרִיזִים עַל דַּלּוּתָם.”

“אֲבָל!” עָנָה אוּרִיָּה וּפָנָיו הָיוּ חִוְרִים לְאוֹר הַיָרֵחַ, “הֲלֹא יָבִין לִבְּךָ, כִּי אֲנָשִׁים כָּמוֹנִי מְחֻיָּבִים לָלֶכֶת בְּקוֹמָה כְּפוּפָה. מִיַּלְדוּתֵנוּ נוֹטְעִים בְּלִבֵּנוּ אֶת הָרַעְיוֹן לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמֵנוֹ, לְהִשְׁתַּחֲווֹת, לְהַכִּיר אֶת מְקוֹמֵנוּ, לְהִתְרַפֵּס לִפְנֵי הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ. אָבִי הָיָה מְשַׁנֵּן לִי: “הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ, אוּרִיָּה, וְקַרְנְךָ תָּרוּם,” וְאָמְנָם בָּאוּ דְבָרָיו. דַּל הָיִיתִי עַד כֹּה, מַר קָפֶּרְפִילְד. אַךְ עַתָּה יֵשׁ מְעַט כֹּח בְּיָדִי!”

לְאוֹר הַיָּרֵחַ רָאִיתִי בְּפָנָיו, כִּי נָכוֹן הָאִישׁ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹ, יָדַעְתִּי אֶת שִׁפְלוּתוֹ, אֶת עָרְמָתוֹ וְאֶת רָעַת לִבּוֹ, אַךְ בַּפַּעַם הָרִאשוֹנָה שַׂמְתִּי הַיּוֹם אֶל לִבִּי, כִּי רוּחוֹ הַשָּׁפָל שׁוֹאֵף נְקָמוֹת.

לְאַחַר סְעֻדַּת־הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶיָּצְאָה אַגְנֶס, וּשְׁלשְׁתֵּנוּ הַגְּבָרִים נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ, הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי כִּי אוּרִיָּה מִתְאַמֵּץ לְהַשְׁקוֹת יַיִן אֶת מַר וִיקְפִילְד, וְהוּא עַצְמוֹ שָׁתָה מְעַט.

“הָבָה שֻׁתָּפִי,” קָרָא אוּרִיָּה, “נִשְׁתֶּה נָא לְחַיֵּי מַר קָפֶּרְפִילְד!”

וּמַר וִיקְפִילְד שָׁתָה אַחֲרֵי כֵן לְחַיֵּי דוֹדָתִי, לְחַיֵּי מַר דִּיק, לְחַיֵּי אוּרִיָּה, וּפַעֲמַיִם שָׁתָה, אַף כִּי הִרְגִּישׁ בְּחֻלְשָׁתוֹ, וְהוּא נִלְחַם עִם עַצְמוֹ, אַךְ קָשְׁתָה עָלָיו יַד אוּרִיָּה. לִבִּי הָיָה דַוָּי לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בְּקַלְקָלָתוֹ.

“וְעַתָּה שֻׁתָּפִי!” קָרָא אוּרִיָּה, “הוֹאִילָה לָקַחַת כּוֹס מְלֵאָה עַל גְּדוֹתֶיהָ, כִּי עָתִיד אַתָּה לִשְׁתּוֹת הַפַּעַם לחַיֵּי הַיָּפָה מִכָּל בְּנוֹת מִינָהּ.”

הָאָב אָחַז בְּיָדוֹ אֶת הַכּוֹס הַרֵיקָה, וְאֶת עֵינָיו נָשָׂא אֶל הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר עַל הַקִּיר, זוֹ הַדּוֹמָה אֶל פְּנֵי בִּתּוֹ, וְאֶת יָדוֹ נָתַן עַל מִצְחוֹ, וַיִּצְנַח עַל הַכִּסֵּא.

“בֶּן אָדָם דַּל אֲנִי,” הוֹסִיף אוּרִיָּה לְדַבֵּר, “אַךְ לִבִּי מָלֵא רֶגֶשׁ־כָּבוֹד וְרֶגֶשׁ־הַעֲרָצָה אֵלֶיהָ.”

כֶּל מִינֵי יִסּוּרֵי־הַגּוּף לֹא הָיו מַכְרִיעִים אֶת אִישׁ הַשֵּׂיבָה הַזֶּה כְּיִסּוּרֵי־נֶפֶש אֵלּוּ שֶׁרָאִיתִי בְּשָׁעָה זוֹ בְּפָנָיו.

" אַגְנֶס," הוֹסִיף אוּרִיָּה, אֲשֶׁר לֹא הִתְבּוֹנֵן אֶל פְּנֵי שֻׁתָּפוֹ, " אַגְנֶס וִיקְפִילְד הִיא הַיָּפָה מִכָּל בְּנוֹת מִינָהּ. הַמְכַחֵד אֲנִי מִידִידִים נֶאֱמָנִים? אֹשֶׁר רַב הוּא לִהְיוֹת אָבִיהָ, אַךְ אַשְׁרֵי בַּעְלָהּ…"

אֱלֹהִים יַצִּילֵנִי לִשְׁמֹע בְּחַיֵּי עוֹד פַּעַם נְאָקָה כָּזוֹ שֶׁיָּצְאָה מִפִּי הָאָב, בְּקוּמוֹ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן!

“מַה זֹאת?” שָׁאַל אוּרִיָּה וּפָנָיו חָוְרוּ כְּמֵת, “הֵן לֹא יָצָאתָ מִדַּעְתְּךָ, מַר וִיקְפִילְד? הֲלֹא יֵשׁ לִי רְשׁוּת לַחֲלֹם עַל־דְּבַר אַגְנֶס שֶׁתְּהִי שֶׁלִּי. וְלִי יֵשׁ רְשׁוּת לְכָךְ יוֹתֵר מִלְּכָל אָדָם!”

תָּפַשְׂתִּי בִּזְרוֹעוֹתַי אֶת מַר וִיקְפִילְד וָאֶתְחַנֵּן אֵלָיו בְּכָל מִינֵי תַּחֲנוּנִים, הִשְׁבַּעְתִּיו בְּשֵׁם אַהֲבָתוֹ אֶל אַגְנֶס, כִּי יֵרָגַע מְעַט. הוּא יָצָא מִדַּעְתּוֹ בָּרֶגַע הַהוּא, גָּזַז אֶת שְׂעָרוֹ, הֵטִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ, נִסָּה לְהֵחָלֵץ מִמֶּנִּי אוֹ לִדְחוֹת אוֹתִי, לֹא דִבֵּר דָּבָר, לֹא רָאָה אִישׁ, נִלְחַם עִם אוֹיֵב לֹא נִרְאֶה, וּפָנָיו הָיוּ פְּרוּעִים – נוֹרָא הָיָה הַמַּחֲזֶה!

אִם הוֹעִילוּ דְבָרַי לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחוֹ, אוֹ אוּלַי שָׁקְטָה נַפְשׁוֹ מְעַט, אַךְ סַעֲרַת לִבּוֹ חָדְלָה וְהוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו, הִבִּיט אֵלַי – תְּחִלָּה זָרוּ לוֹ פָּנַי, וְאַחַר הִכִּירֵנִי.

“יוֹדֵע אֲנִי, טְרוֹטְבוּד! אַתָּה וּבַת שַׁעֲשׁוּעַי… יוֹדֵע אָנִי! אַךְ רְאֵה נָא פָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ אִישׁ!”

וְהוּא הִצְבִּיע עַל אוּרִיָּה, אֲשֶׁר עָמַד בַּפִּנָּה חִוֵּר, כִּי נִבְהַל וְנִשְׁתּוֹמֵם מִפְּנֵי הַטָּעוּת שֶׁטָּעָה בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.

“רְאֵה אֶת הַמְחַבֵּל שֶׁלִּי!” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “עַל־יָדוֹ אָבְדוּ לִי בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה שְׁמִי וּכְבוֹדִי. שְׁלוֹמִי וּמְנוּחָתִי, הוֹנִי וּבֵיתִי.”

“עַל־יָדִי עוֹד נִתְקַיֵּם שִׁמְךָ וּכְבוֹדְךָ, וְגַם שְׁלוֹמְךָ וּמְנוּחָתְךָ, הוֹנְךָ וּבֵיתְךָ נִשְׁאֲרוּ לָךְ,” קָרָא אוּרִיָּה בְּקוֹל מָלֵא מְרִירוּת, “אַל נָא תַּעֲשֶׂה עַצְמְךָ שׁוֹטֶה, מַר וִיקְפִילְד. אִם נֶחְפַּזְתִּי קְצָת בִּדְבָרַי, שֶׁאֵינָם זָרִים לְךָ, נָכוֹן אֲנִי לָסֶגֶת אָחוֹר. וּמַה כָּל הָרַעַשׁ?”

“כָּל אָדָם יֵש לוֹ נִמּוּק פָּשׁוּט בְּמַעֲשָׂיו,” קָרָא מַר וִיקְפִילְד, “וְאָנֹכִי חָשַׁבְתִּי, כִּי זֶה נַעֲשָׂה שֻׁתָּף אֵלַי לְשֵׁם מָמוֹן. אַךְ רְאֵה נָא, מָה הוּא אָדָם זֶה… הָהּ, רְאֵה מַה טִיבוֹ!”

“טוֹב תַּעֲשֶׂה, מַר קָפֶּרְפִילְד, אִם תַּשְׁתִּיק אוֹתוֹ,” קָרָא אוּרִיָּה בְּשָׁלְחוֹ אֶצְבַּע לְמוּלִי, “הוּא יוֹצִיא מִפִּיו עַתָּה דָבָר, – שִׂים לִבְּךָ! – אֲשֶׁר יתְחָרֵט עָלָיו אַחֲרֵי כֵן, וְגַם אַתָּה תִּתְחָרֵט עַל אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ!”

“הַכֹּל אַגִּיד!” קָרָא מַר וִיקְפִילְד וּפָנָיו הִבִּיעוּ יֵאוּשׁ, “מַה לִי שִׁעְבּוּד הָעוֹלָם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִמְכַּרְתִּי לָךְ?”

הִזָּהֵר! הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ! קָרָא אוּרִיָּה בִּפְנוֹתוֹ אֵלַי שֵׁנִית," אִם לֹא תַּשְׁתִּיק אוֹתוֹ, אֵין אַתָּה יְדִיד לוֹ! לֹא טוֹב, מַר וִיקְפִילְד, כִּי יָשִׂיחוּ בְּךָ הַבְּרִיוֹת. בַּת בּוֹגֶרֶת יֵשׁ לָךְ. אֲנִי וְאַתָּה יוֹדְעִים מַה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים, לֹא כֵן? יָנוּחוּ הַכְּלָבִים עַל מִשְׁכָּבָם, – לָמָּה לְךָ לְהַעִירָם? אֲנִי לֹא כֵן עִמָּדִי. הַאֵין אַתָּה רוֹאֶה, כִּי מַשְׁפִּיל אֲנִי אֶת עַצְמִי עַד כַּמָּה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי? אִם הַפַּעַם הִרְחַקְתִּי לָלֶכֶת, הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי מִתְחָרֵט אֲנִי. וּמַה לְךָ עוֹד, אֲדוֹנִי?"

הוֹי טְרוֹטְבוּד!" קָרָא מַר וִיקְפִילְד בְּסָפְקוֹ כַּפָיו, “מַה יָרַדְתִּי פְּלָאִים מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּאתָ רִאשׁוֹנָה אֶל הַבַּיִת הַזֶּה! הָאַהֲבָה אֶל בִּתִּי וְהַיָּגוֹן עַל מוֹת אִמָּהּ הָיוּ בְּעוֹכְרָי. טִפַּחְתִּי בְּלִבִּי רֶגֶשׁ־אַהֲבָה אֶל יְצוּר אֶחָד בָּעוֹלָם, וּמִן הַשְּׁאָר הִסַּחְתִּי דַעְתִּי; נָתַתִּי מָקוֹם בְּלִבִּי לְרֶגֶשׁ־יָגוֹן עַל אָבְדַּן יְצִיר אֶחָד, וּבְצַעֲרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם לֹא הִשְׁתַּתַּפְתִּי, עַתָּה נֶעֱנַשְׁתִּי עַל עֲוֹנִי! הֶחֱרַבְתִּי אֶת לִבִּי הַחוֹלֶה, וְהוּא הֶחֱרִיב אוֹתִי. גַּם יָגוֹנִי, גַּם אַהֲבָתִי, גַּם כְּבוֹדִי נִרְמְסוּ, וְעַתָּה הֲרֵי אֲנִי תֵּל־שְׁמָמָה. רְאֵה אֶת חֻרְבָּנִי וְנוּדָה לִי, בְּרַח מִמֶּנִּי!”

הוּא צָנַח עַל הַכִּסֵּא בְּאֵין־אוֹנִים, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת אוּרִיָּה, אֲשֶׁר יָצָא מִפִּנָּתוֹ קָרָא:

“אֵינִי יוֹדֵע מַה שֶׁעָשִׂיתִי בִּשְעַת קַלְקָלָתִי. הוּא יודֵעַ זֹאת,” וּוִיקְפִילְד שָׁלַח אֶצְבַּע לְמוּל אוּרִיָּה, “הוּא עָמַד תָּמִיד עַל גַּבִּי, הוּא לָחַשׁ לִי. הֲלֹא רוֹאֶה אַתָּה אֶת הָרֵיחַיִם עַל צַוָּארִי. הִנֵּה מָצָאתָ אוֹתוֹ בְּבֵיתִי וּבַעֲסָקַי, הִנֵּה שָׁמַעְתָּ מִפִּיו אֶת דְּבָרָיו אֵלַי, וּמַה לִי עוֹד לְהַגִּיד?”

“מוּטָב לְךָ שֶׁלֹּא תַּגִּיד כְּלוּם,” עָנָה אוּרִיָּה , “לוּלֵא נִכְנַס הַיַּיִן בְּךָ לֹא יָצָא מִפִּיךָ מַה שֶׁיָּצָא. מָחָר תַּעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, אֲדוֹנִי. אִם דִבַּרְתִּי דָבָר שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ, מַה בְּכָךְ? אֵינִי עוֹמֵד עַל דַעְתִּי!”

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְאַגְנֶס בָּאָה אֶל הַחֶדֶר. פָּנֶיהָ הָיו לְבָנִים כְּסִיד. הִיא נִגְּשָׁה אֶל אָבִיהָ וַתְּחַבֵּק אוֹתוֹ וַתֹּאמַר: “קוּם, אַבָּא, קְצָת חוֹלֶה אָתָּה.” והוּא יָצָא אַחֲרֶיהָ כְּנָזוּף. מֶבַּט־עֵינֶיהָ פָּגַע בְּמַבָּטִי, וּפָנֶיהָ הֵעִידוּ כִּי יוֹדַעַת הִיא מָה שֶׁקָּרָה.

“לֹא עָלָה עַל לִבִּי,” אָמַר אֵלַי אוּרִיָּה, “כִּי אֲעוֹרֵר בִּדְבָרַי אֶת כַּעֲסוֹ. אַךְ אֵין דָּבָר, מָחָר יָבוֹא הַכּל עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.”

לֹא עָנִיתִי לוֹ דָבָר, כִּי אִם עָלִיתִי אֶל חַדְרִי וָאֵשֵׁב שָׁם יְחִידִי. לָקַחְתִּי סֵפֶר בְּיָדִי וָאֶקְרָא בּוֹ עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, אַךְ דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הָיוּ רְחוֹקִים מִלִּבִּי, כִּי שָׁקוּעַ הָיִיתִי בְּהַרְהוּרִים, עַד כִּי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כַּאֲשֶׁר נִכְנְסָה אֵלַי אַגְנֶס.

“מָחָר בַּבֹּקֶר תִּסַּע מִזֶּה, טְרוֹטְבוּד, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ: שָׁלוֹם! אֱלֹהִים יִשְׁלַח לְךָ אֶת בִּרְכָתוֹ!”

“אַגְנֶס יַקִּירָה!” עָנִיתִי, “רוֹאֶה אֲנִי בָּךְ, כִּי אֵין רְצוֹנֵךְ לִשְׁמֹעַ מִפִּי אֶת אֲשֶׁר קָרָה. אַךְ הַאֻמְנָם אֵין רֶוַח וְהַצָּלָה?”

“נִבְטַח בַּה'!” הֵשִׁיבָה אַגְנֶס.

“וְאוּלָם, אֲחוֹתִי, רוֹצֶה אֲנִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיךְ, כִּי אֵין בְּלִבֵּךְ רַעְיוֹן כָּל־שֶׁהוּא לְהַקְרִיב אֶת עַצְמֵךְ עַל מִזְבַּח הַחוֹבָה הַמְדֻמָּה!”

רֶגַע אֶחָד הִתְנוֹדְדָה וְנִרְתְּעָה לְאָחוֹר. וְכָל יְמֵי חַיַּי לֹא אֶשְׁכַּח אֶת מֶבַּט־עֵינֶיהָ בָּרֶגַע הַהוּא, אֶת חִיּוּכָהּ הַנָּעִים בִּיגוֹנוֹ, אֶת דְּבָרֶיהָ לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחִי, וְהִיא נִפְרְדָה מֵעָלַי בְּקָרְאָה לִי בְּשֵׁם “אָחִי,” וַתֵּצֵא.

לְמָחֳרָת בַּבּקֶֹר, כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כְּבָר יָשַׁבְתִּי בַּמֶּרְכָּבָה וְלִבִּי הָיָה מָלֵא הִרְהוֹרִים עַל אֹדוֹת אַגְנֶס וְגוֹרָלָהּ.

" קָפֶּרְפִילְד!" שָׁמַעְתִּי מֵאַחֲרַי קוֹל. וְהַקּוֹל קוֹל אוּרִיָּה, אֲשֶׁר טִפֵּס וְעָלָה עַל הַמֶּרְכָּבָה לִרְאוֹת פָּנַי, “הֲלֹא יִשְׂמַח לִבְּךָ לִשְׁמֹעַ, כִּי קָם הַשָּׁלוֹם בֵּינֵינוּ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר סָר יֵינוֹ, הֵבִין, כִּי מֵבִיא אֲנִי תּוֹעֶלֶת לַעֲסָקָיו.”

אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי טוֹב עָשָׂה בְּבַקְּשׁוֹ סְלִיחָה מֵאֵת מַר וִיקְפִילְד, וְהוּא עָנָה:

“וַדַּאי! הֲקָטַפְתָּ מִיָּמֶיךָ אַגָּס מִן הָאִילָן קֹדֶם שֶׁבָּשֵׁל?”

“בְּיַלְדוּתִי עָשִׂיתִי זֹאת.”

“וְאָנֹכִי עָשִׂיתִי זֹאת יוֹם אֶתְמוֹל,” קָרָא אוּרִיָּה, “אַךְ הָאַגָּס עָתִיד לִהְיוֹת בָּשֵׁל. צָרִיךְ רַק לְהמְתִּין. וַאֲנִי יָכֹל לְהַמְתִּין!”

אוּרִיָּה נִפְרַד מִמֶּנִּי מִתּוֹךְ עֲתֶרֶת־דְּבָרִים וַיֵּלֶךְ לוֹ. הוּא עָשָׂה בְּפִיו תְּנוּעוֹת, כְּאִלּוּ הָאַגָּס בָּשֵׁל כְּבָר וְהוּא מְלַקֵּק שְׂפָתָיו מִתּוֹךְ תֵּאָבוֹן.

 

פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה: הַנּוֹדֵד    🔗

יוֹם עַז הָיָה, רוּחַ צְפוֹנִית־מִזְרָחִית קָרָה נָשְׁבָה מִן הַבֹּקֶר. בְּרֶדֶת הַיּוֹם שָׁקְטָה הָרוּחַ וְהַשֶּׁלֶג בָּא לִמְשֹׁל. הוּא נָפַל מִן הַשָּׁמַיִם פִּתִּים פִּתִּים וַיְכַס אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה. קוֹל צַעֲדֵי הָעוֹבְרִים־וְשָׁבִים וְרַעַשׁ אוֹפַנֵּי הָעֲגָלוֹת נָדַמּוּ, כְּאִלּוּ מַצָּע שֶׁל נוֹצוֹת פָּשַׁט עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת.

בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא שַׁבְתִּי אֶל בֵּיתִי בְּדֶרֶךְ קְצָרָה. עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי בֵּית־הַכְּנֵסִיָּה שֶׁל מַרְטִין הַקָּדוֹשׁ. בִּמְבוֹא הַמַּעֲלוֹת בַּקָּצֶה נִגְלְתָה לְעֵינַי אִשָּׁה. הִיא הִבִּיטָה אֵלַי, חָלְפָה אֶת הָרְחוֹב הַצַּר וְנֶעֱלְמָה. פָּנִים יְדוּעִים לִי. רְאִיתִים בְּמָקוֹם מִן הַמְּקוֹמוֹת, אַךְ אֵינִי זוֹכֵר אֵיפֹה. לִבִּי הָיָה מָלֵא עִנְיָנִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר טִשְׁטְשׁוּ בְּזִכְרוֹנִי אֶת הָרְגָשׁוֹת, שֶׁעוֹרֵר בְּקִרְבִּי מַרְאֵה הַפָּנִים הָאֵלֶּה.

עַל מַדְרֵגוֹת הַבַּיִת רָאוּ עֵינַי אִישׁ עוֹמֵד כָּפוּף, וּבְהוּא שָׂם אֶת מַשָּׂאוֹ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁלֶג הָרַךְ לַהֲעֲמִיסוֹ עַל שִׁכְמוֹ. הוּא הִבִּיט עָלַי וְגַם אֲנִי נָתַתִּי עֵינַי בּוֹ. וּבְעָבְרִי עַל פָּנָיו, זָקַף קוֹמָתוֹ וְעָמַד נִכְחִי. עָמַדְתִּי פָּנִים אֶל פָּנִים עִם מַר פֵּגוֹטִי.

עַתָּה נִזְכַּרְתִּי בִּפְנֵי הָאִשָּׁה. זוֹ הָיְתָה מַרְתָּה, זוֹ שֶׁעֲמִילְיָה נָתְנָה לָהּ כֶּסֶף בָּעֶרֶב הַהוּא בַּמִּטְבָּח, זוֹ שֶׁהַזָּקֵן לֹא רָצָה בְּעַד כָּל הוֹן, כִּי תְהִי חֲבֵרָה לְבַת אָחִיו. נָתְנוּ שָׁלוֹם אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִתּוֹךְ חִבָּה רַבָּה. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא הוֹצִיא אִישׁ מֵאִתָּנוּ דָּבָר מִפִּיו.

“מַר דָוִד!” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי בְּחַבְּקוֹ יָדִי, “מָה יִשְׂמַח לִבִּי לִרְאוֹתְךָ! פְּגִישָׁה נְעִימָה, אֲדוֹנִי.”

"אָכֵן פְּגִישָׁה נְעִימָה הִיא, יְדִידִי הַטּוֹב! עָנִיתִי.

בְלִבִּי הָיָה לְבַקֶּשְׁךָ הַלַּיְלָה." קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “אַךְ שָׁמַעְתִּי, כִּי דּוֹדָתְךָ מִתְגּוֹרֶרֶת עִמְךָ (כַּךְ אָמְרוּ לִי בְּיַרְמוּת), וְלָכֵן חָשַׁבְתִּי, כִּי הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת. וּבְכֵן אָמַרְתִּי לָסוּר אֵלֵיךָ מָחָר בַּבֹּקֶר, בְּטֶרֶם אֵלֵךְ מִזֶּה.”

“שׁוּב תֵּלֵךְ?” שָׁאַלְתִּי.

“כֵּן אֲדוֹנִי,” עָנָה מִתּוֹךְ נִעֲנוּעַ־רֹאשׁ, “אֲנִי הוֹלֵךְ מָחָר.”

“לְאָן?” שָׁאַלְתִּי.

“אֶל כָּל אֲשֶׁר יִשָּׂאוּנִי רַגְלָי,” עָנָה הָאִישׁ בְּנַעֲרוֹ אֶת הַשֶּׁלֶג מֵעַל שַׂעֲרוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת.

נִכְנַסְנוּ לְבֵית־מַרְזֵחַ וַנֵּשֶׁב יַחְדָּו לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת. לְאוֹר הַנֵּרוֹת הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי שְׁעָרוֹ גָדֵל פֶרַע וּפָנָיו נִשְׁזְפוּ מִשֶּׁמֶשׁ. הוּא הִזְקִין יוֹתֵר וְהַקְּמָטִים בְּפָנָיו וּבְמִצְחוֹ הִתְעַמְּקוּ, וּמַרְאֵהוּ הֵעִיד, כִּי רָאָה הָאִישׁ עָמָל רַב בִּימֵי נְדוּדָיו. וְאוּלָם קוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה וְעֵינָיו הַמַּבִּיעוֹת אֹמֶץ אָמְרוּ, כִּי הוּא לֹא יֵחַת מִפְּנֵי כָּל וְשָׁאֹף יִשְׁאַף בְּכָל כֹּחוֹ אֶל מַטְּרָתוֹ. הוּא נִעֵר אֶת הַשֶּׁלֶג מֵעַל כּוֹבָעוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ וּמָחָה אֶת הַטִּפִּין מֵעַל פָּנָיו. וּבְשִׁבְתּוֹ מִמּוּלִי לְיַד אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת, הוֹשִׁיט לִי שֵׁנִית אֶת יָדוֹ הַגַּסָּה וְתָפַשׂ בְּיָדִי מִתּוֹךְ חִבָּה.

“סַפֵּר אֲסַפֵּר לְךָ הַכֹּל, מַר דָוִד,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “כָּל אֲשֶׁר עָבַרְתִּי וְכָל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי, עָבַרְתִּי הַרְבֵּה וְשָׁמַעְתִּי מְעָט. אַךְ סַפֵּר אֲסַפֵּר לְךָ!”

בִקַּשְׁתִּי לְהָבִיא יַיִן, אַךְ הוּא לֹא אָבָה לִשְׁתּוֹת. רַק כּוֹס מֵי־דְבַשׁ צִוָּה לְהַגִּישׁ לְפָנָיו.

“כְּשֶׁהָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה,” פָּתַח אִישׁ־שִׂיחִי לְאַחַר שֶׁנִּשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ, "הָיְתָה רְגִילָה לְדַבֵּר הַרְבֵּה עַל אֹדוֹת הַיָּם, עַל אֹדוֹת הַחוֹפִים, אֲשֶׁר שָׁם יֵרָאֶה הַיָּם כִּתְכֵלֶת, וְהַשֶּׁמֶשׁ יִזְרַח שָׂם תָּמִיד. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי זֵכֶר אָבִיהָ שֶׁטָּבַע בַּיָּם מֵבִיא אוֹתָהּ לִידֵי הִרְהוֹרִים אֵלוּ, אֵינִי יוֹדֵע, אוּלַי הֶאֱמִינָה אוֹ אוּלַי קִוְּתָה, כִּי נָשָׁא אוֹתוֹ הָרוּחַ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם יִפְרְחוּ תָּמִיד הַפְּרָחִים וְהַשָּׁמַיִם בְּהִירִים כָּל הַיָּמִים.

“אֵין אֵלּוּ אֶלָּא חֲלוֹמוֹת־יַלְדוּת,” עָנִיתִי.

“בְּשָׁעָה שֶׁבָּרְחָה עֲמִילְיָה מִמֶּנִי,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “יָדַעְתִּי בְּלִבִּי, כִּי הָלְכָה לְשָׁם, יָדַעְתִּי בְּלִבִּי, כִּי הוּא סִפֵּר לָהּ נִפְלָאוֹת עַל הָאָרֶץ הַהִיא, אֲשֶׁר שָׁם תַּעֲלֶה לְמַעֲלַת גְּבִירָה, וּבָזֶה לָכַד אוֹתָהּ, עַד שֶׁהֶאֱמִינָה בּוֹ. וְלָכֵן עָבַרְתִּי אֶת הַתְּעָלָה וָאָבוֹא אֶרֶץ צָרְפַת. שָׁם נִכְנַסְתִּי אַל אֶחָד מִפְּקִידֵי מֶמְשַׁלְתֵּנוּ וְסִפַּרְתִּי לוֹ, כִּי הוֹלֵךְ אֲנִי לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת אֲחוֹתִי. הוּא נָתַן לִי תְּעוּדוֹת, אֵינִי יוֹדֵע מַה טִיבָן, וְגַם מִכְתְּבֵי הַמְלָצָה, לְמַעַן יְקָרְבוּ אוֹתִי, וְגַם כֶּסֶף רָצָה לָתֵת לִי וָלֹא קִבַּלְתִי. אָמַרְתִּי לוֹ “יִיַּשֵׁר”. עַל חַסְדוֹ הַגָּדוֹל עִמִּי, נָשָׂאתִי אֶת רַגְלַי וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ צָרְפַת”.

רָאִיתִי, כִּי הַדֶּלֶת הִתְנוֹעֲעָה אַט וְשֶׁלֶג פָּרַץ. רָאִיתִי, כִּי הַחֲרָךְ הָלַךְ וְגָדַל קְצָת וְיָד נִדְחֲקָה לְתוֹכוֹ לֶאֱחֹז אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה.

“לְבַדְּךָ וּבָרֶגֶל?” שָׁאַלְתִי.

“עַל פִּי רֹב בָּרֶגֶל,” עָנָה לִי, “וּפְעָמִים שֶׁנָּסַעְתִּי בַּעֲגָלָה עִם הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים אֶל הַשּׁוּק. פְּעָמִים שֶׁהָלַכְתִּי כַּמָּה פַּרְסָאוֹת יְחִידִי, וּפְעָמִים שֶׁנִּטְפַּל אֵלַי חַיָּל עָנִי הַהוֹלֵךְ לִרְאוֹת אֶת בְּנֵי־בֵּיתוֹ. הוּא לֹא יָדַע אֶת לְשׁוֹנִי וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אֶת לְשׁוֹנוֹ, אַךְ בְּכָל זֹאת הָלַכְנוּ יַחְדָּו בַּאֲבַק הַדְּרָכִים כַּחֲבֵרִים. כְּשֶׁבָּאתִּי לָעִיר, הָיִיתִי נִכְנָס לְפֻנְדַּק וְהִמְתַּנְתִּי שָׁם, עַד שֶׁיָּבוֹא לָיָדִי אִישׁ הַיּוֹדֵעַ אַנְגְּלִית, נִמְצָא לִי אִישׁ כָּזֶה, סִפַּרְתִּי לוֹ, כִּי הוֹלֵךְ אֲנִי לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת אֲחוֹתִי. הֵם חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ, מִי הֵם הַדָּרִים בְּבָתֵּי מָלוֹן, וּלְאַחַר שֶׁנּוֹכַחְתִּי, כִּי עֲמִילְיָה אֵינֶנָּה, הָלַכְתִּי הָלְאָה. בְּכַמָּה וְכַמָּה עָרִים יָדְעוּ אֶת דְּבַר אֲסוֹנִי, וְכַמָּה אֲנָשִׁים עֲנִיִּים נָתְנוּ לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּמַיִם לִשְׁתּוֹת וּמָקוֹם לָלוּן. הַרְבֵּה נָשִׂים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בָּנוֹת כַּעֲמִילְיָה, הִשְׁתַּתְּפוּ בְּצַעֲרִי וְעָשׂוּ עִמִּי טוֹב־וָחֶסֶד, אֶלֹהִים הוּא יִגְמֹל לָהֶן כְּפָעֳלָן! פְּעָמִים שֶׁהָיוּ מוֹשִׁיבוֹת אֶת יַלְדֵיְהֶן עַל בִּרְכַּי, וַאֲנִי הָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּפֶתַח בָּתֵּיהֶן עִם בּוֹא הַלַּיְלָה וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַפְּעוֹטוֹת, כְּאִלּוּ הָיוּ יַלְדֵי עֲמִילִיָה חֶמְדָּתִי. הָה, יְחִידָתִי!”

מַרְתָּה עָמְדָה בַּפֶּתַח. רָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ הַדַּלִּים הַמַּבִּיעִים קֶשֶׁב. יָרֵאתִי פֶּן יַחֲזִיר הַזָּקֵן רֹאֹשׁוֹ וְיִרְאֶנָּה. וְכַאֲשֶׁר תָּקַף אוֹתוֹ הַצַּעַר, הוֹצִיא אֲנָחָה עֲמֻקָּה מִלִּבּוֹ. שַׂמְתִּי אֶת יָדִי הָרוֹעֶדֶת עַל־יָדוֹ, אֲשֶׁר הֵלִיט בָּהּ אֶת פָּנָיו, וְהוּא קָרָא: “חֵן־חֵן, אֲדוֹנִי, אַל תִּדְאַג לִי.” וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה סִלֵּק יָדוֹ מֵעַל פָּנָיו וְהוֹסִיף לְסַפֵּר:

"פְּעָמִים שֶׁהָלְכוּ הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים עִמִּי בַּבֹּקֶר מִיל אוֹ שְׁנֵי מִילִים לְלַוּוֹתֵנִי, וְכַאֲשֶׁר נִפְרַדְנוּ וְאָמַרְתִּי לָהֶם: “חֵן־חֵן! אֶלֹהִים יְבָרֵךְ אֶתְכֶם,” הָיוּ מְבִינִים אֶת דְּבָרַי וּפְנֵיהֶם הָיוּ מַצְהִיבוֹת. סוֹף סוֹף הִגַּעְתִּי אֶל הַיָּם. לֹא קָשֶׁה הָיָה הַדָּבָר לְאָדָם יוֹרֵד־יַמִּים כָּמוֹנִי לַעֲבֹר בְּאֶרֶץ אִיטַלְיָה. גַם שָׁם הָיוּ הָאֲנָשִׁים טוֹבִים אֵלַי, וּבְעָבְרִי מֵעִיר לְעִיר נוֹדָע לִי, כִּי רָאֹה רָאוּ אֶת אֵלֶּה שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ – בְּאֶרֶץ הֶהָרִים שְׁוֵיץ. יוֹם וָלַיְלָה, מַר דָוִד, הָלַכְתִּי אֶל הֶהָרִים הָאֵלֶּה. נַרְאָה לִי, כִּי הֶהָרִים הוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנִי וּלְעוֹלָם לֹא אַגִּיעַ אֲלֵיהֶם. אַךְ סוֹף סוֹף בָּאתִי לִמְחוֹז חֶפְצִי, אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ שָׁם. וְרַעְיוֹן בָּא אֶל לִבִּי: מַה לִי לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁאֶרְאֶה אֶת פָּנֶיהָ? אָמְנָם בָּרִי הָיָה לִי, כִּי אִם רַק תִּרְאֶה עֲמִילִיָה אֶת פָּנַי, תִּשְׁמַע אֶת קוֹלִי, תָּקוּם וְתִתְנַפֵּל לְרַגְלַי, אַף אִם לָבְשָׁה בִּגְדֵי מַלְכוּת! אֶת זֹאת יָדַעְתִּי בָּרוּר! כַּמָּה פְּעָמִים שָׁמַעְתִּי בַּחֲלוֹמִי אֶת קוֹלָהּ הַקּוֹרֵא אֵלָי: “דּוֹדִי!” וְרָאִיתִי אוֹתָהּ נוֹפֶלֶת לְפָנָי. כַּמָּה פְּעָמִים בַּחֲלוֹמִי הֲרִימוֹתִיהָ מֵעַל הָאָרֶץ וְלָחַשְׁתִּי לָהּ: עֲמִילְיָה, חֶמְדָּתִי. הִנֵּה בָּאתִי לִסְלֹחַ לְךָ וְלַהֲשִׁיבֵךְ אֶל בֵּיתִי!

הָאִשָּׁה הַמַּקְשִׁיבָה לֹא הִרְגִּישָׁה בְּקֹר הַלַּיְלָה וְהוֹסִיפָה לַעֲמֹד בַּפֶּתַח, וְיָדֶיהָ הִתְחַנְנוּ אֵלַי, בִּקְּשׁוּ רַחֲמִים, לְבַּל אֲגָרֵשׁ אוֹתָהּ. הוּא הִפְסִיק רֶגַע אֶחַד, נִעֲנַע רֹאשׁוֹ, וְאַחַר הוֹסִיף:

“בּוֹ לֹא הִרְהַרְתִּי כְּלָל, הָעִקָּר, – עֲמִילְיָה. קָנִיתִי בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ. יָדַעְתִּי, כִּי אִם רַק אֶמְצָא אוֹתָהּ, תָּקוּם וְתֵלֵךְ לִימִינִי בְּאוֹתָן הַדְּרָכִים שֶׁהָלַכְתִּי אֲנִי, וְעַד עוֹלָם לֹא תַּעַזְבֵנִי עוֹד. אַלְבִּישׁ אוֹתָה בְּגָדִים שֶׁקָּנִיתִי לָהּ וְאָסִיר מֵעָלֶיה אֶת עֶדְיָהּ, אֶקַּח אוֹתָה בִּזְרוֹעוֹתַי וְיֵחְדָו נֵלֵךְ אֶל בֵּיתֵנוּ, אָנוּחַ פַּעַם בַּדֶּרֶךְ לְרַפֵּא אֶת רַגְלֶיהָ הַפְּצוּעוֹת וְאֶת לִבָּהּ הַפָּצוּעַ יוֹתֵר, – אֵלֶּה הָיוּ הִרְהוּרַי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְאוּלָם… אֵחַרְתִּי לָבוֹא וְהֵם כְּבָר הָלְכוּ מִזֶּה, לְאָן? לֹא יָדַעְתִּי. זֶה אוֹמֵר כֹּה וְזֶה אוֹמֵר כֹּה. הָלַכְתִּי גַם כֹּה וְגָם כֹּה, אַךְ אֶת עֲמִילְיָה שֶׁלַּי לֹא מָצָאתִי, וָאָשׁוּב הַבַּיְתָה.”

מַר פֵּגוֹטִי הוֹצִיא בִּזְהִירוּת מִכִּיסוֹ תַּכְרִיךְ קָטֹן וּבוֹ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מִכְתָּבִים, וְהוּא שָׂם לְפָנַי עַל הַשֻּׁלְחָן.

“זֶה הָרִאשׁוֹן,” קָרָא בְּקַחְתּוֹ גִלָּיוֹן אֶחָד, “הוּא נְיָר חָלָק, שֶׁבּוֹ הָיָה מְכֹרָךְ שְׁטָר בֵּן חָמֵשׁ לִטְרָאוֹת, שֶׁנִּשְׁלַח לִי, הִיא הִתְאַמְּצָה לְהַעֲלִים אֶת כְּתָבָהּ, אַךְ מִמֶּנִּי לֹא תַעֲלִים.”

וְהוּא נָטַל בִּזְהִירוּת יְתֵרָה עוֹד גִּלָּיוֹן אֶחָד וְאָמָר:

“אִגֶּרֶת זוֹ בָּאָה אֶל מָרַת גוּמִיז' (זוֹ גָרַת בֵּיתִי) לִפְנֵי שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה יְרָחִים, אָנָּא, קְרָא אוֹתָהּ, אֲדוֹנִי.”

הַמִּכְתָּב הַזֶּה הָיָה מֵאֵת עֲמִילְיָה, אֲשֶׁר הִתְחַנְנָה לְהוֹדִיעַ לָהּ עַל דְּבַר דּוֹדָהּ. "הָה, לִבִּי יִשָּׁבֵר בְּקִרְבִּי בְּזָכְרִי אוֹתוֹ! חוּסוּ עָלַי וְכִתְבוּ לִי. אִמְרוּ לוֹ, כִּי אִם אָמוּת מָחָר (וְטוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי!) יִהְיוּ דְבָרַי הָאַחֲרוֹנִים: “יְבָרֵךְ אֶלֹהִים אֶת דּוֹדִי.”

גַם בְּתוֹךְ הַמִּכְתָּב הַזֶּה הָיָה מֻנַח שְׁטָר.

“הָאֵם עָנוּ עַל הַמִּכְתָּב הַזֶּה?” שָׁאַלְתִּי.

“כֵּן,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי,:מָרַת גּוּמִיז' כָּתְבָה לָהּ, כִּי יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ ומֶה הָיוּ דְּבָרַי הָאַחֲרוֹנִים."

“ומַה הַמִּכְתָּב הַזֶּה בְּיָדְךָ?” שָׁאַלְתִּי.

"אֵין זֶה מִכְּתָב, אֶלָּא שְׁטָר בֶּן עֶשֶׂר לִטְרָאוֹת, שֶּׁקִּבַּלְתִּי אֶתְמוֹל, וּמֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי כָּתוּב: “מֵאֵת יְדִיד נֶאֱמָן.” עַל פִּי חוֹתַם הַדּוֹאַר רָאִיתִי, כִּי הַתַּכְרִיךְ בָּא מֵאַחַת עָרֵי גֶּרְמַנְיָה, וּבְכֵן גָּמַרְתִּי לָשִׂים פְּעָמַי אֶל הָעִיר הַהִיא. מָצָאתִי בְּיַרְמוּת אִישׁ אֶחָד, שֶׁהוֹאִיל לִרְשֹׁם לִי אֶת דֶּרֶךְ מַסָּעִי, וְעַל פִּי רְשִׁימָה זוֹ אֵלֵךְ.

שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ לִשְׁלוֹם חָם, וְהוּא עָנַנִי:

“הוּא עוֹשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתוֹ כְּאִישׁ יָשָׁר. שְׁמוֹ הַטּוֹב הוֹלֵךְ בְּכָל הָעִיר. הַכֹּל מוּכָנִים לַעֲזֹר לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מוּכָן לַעֲזֹר לְכָל אִישׁ. אֵין הוּא קוֹבֵל וְאֵין הוּא מִתְאוֹנֵן, אַךְ לְפִי דִּבְרֵי אֲחוֹתִי, – בִּלְחִישָׁה אֲסַפֵּר לְךָ, – לִבּוֹ חָלָל בְּקִרְבּוֹ.”

לִבִּי עָלֶיךָ, הָאֻמְלָל, אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּצַעֲרֶךָ!

“חַיָּיו אֵינָם חַיִּים,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “הוּא עוֹשֶׂה כָּל עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה מְסֻכָּנָה, הוּא מַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד. וּבְכָל־זֹאת הוּא רַךְ כְּיֶלֶד.”

הוּא אָסַף אֶת גִּלְיוֹנוֹתָיו לְתוֹךְ צְרוֹרוֹ וַיְשִׂמֵם בְּכִיסוֹ.

“וּבְכֵן,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת פָּנֶיךָ, מַר דָּוִד, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, אֲנִי הוֹלֵךְ מִזֶּה מָחָר בַּבֹּקֶר. הֲלֹא רָאִית אֶת כָּל אֲשֶׁר עִמִּי,” הוּא שָׂם יָדוֹ עַל כִּיסוֹ, “אֲנִי דוֹאֵג מְאֹד, פֶּן יִקְרֵנִי אָסוֹן בְּטֶרֶם אַסְפִּיק לְהָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף לִבְעָלָיו. לוּ מַתִּי, וְהַכֶּסֶף הַזֶּה הֵי נִגְנָב אוֹ נֶאֱבָד מִמֶּנִי, וְהוּא הָיָה אוֹמֵר בְּלִבּו, כִּי לְקַחְתִּיו לִי – כִּמְדֻמֶּנִי שֶׁלֹּא הָיִיתִי מוֹצֵא אָז מְנוּחָה בְּקִבְרִי! מֻכְרָח הָיִיתִי לְהִתְגַּלְגֵּל שֵׁנִית לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן!”

הוּא קָם מִמּוֹשָׁבוֹ, גָּם אָנֹכִי קַמְתִּי, וְשׁוּב חִבָּקְנוּ אֶישׁ אֶת יַד רֵעֵהוּ בְּטֶרֶם שֶׁיָּצָאנוּ.

“הָלֹּךְ אֵלֵךְ רִבֲבוֹת פַּרְסָאוֹת,” קָרָא אֵלַי, “אֵלֵךְ עַד כְּלוֹת כֹּחִי, כְּדֵי לְהָשִׁיב לוֹ אֶת הַכֶּסֶף. אִם יַעֲלֶה דָּבָר זֶה בְּיָדִי וְּאִם אֶמְצָא אֶת עֲמִילְיָה שֶׁלִּי, – אֵינִי חָסֵר כְּלוּם. אַךְ אִם לֹא אֶמְצָא אוֹתָהּ, אֶפְשָׁר שֶׁתַּגִּיעַ לָאָזְנֶיהָ הַשְּׁמוּעָה בִּזְמַן־מִן־הַזְּמַנִּים, כִּי דּוֹדָהּ אוֹהֲבָהּ מֵת בַּדֶּרֶךְ בְּלֶכְתּוֹ לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ וַאֲנִי מַאֲמִין כִּי הַדָּבָר הַזֶּה יָשִׁיב אוֹתָהּ אֶל בֵּית־מוֹלַדְתָּהּ!”

וּבְצֵאתֵנוּ בְּלֶיל הַסּוּפָה רָאִיתִי אֶת הַדְּמוּת הַבּוֹדֶדֶת מְרַחֶפֶת לְפָנֵינוּ מֵרָחוֹק. מָצָאתִי לִי תּוֹאֲנָה כָּל שֶׁהִיא לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְעָמַדְתִּי עִמּוֹ בְּשִׂיחָה, עַד אֲשֶׁר נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵינוּ.

הָלַכְתִּי עִמּוֹ עַד הַגֶּשֶׁר וּלְיַד הַשָּׂפָה נִפְרַדְנוּ. בְּדִמְיוֹנִי. רָאִיתִי וְהִנֵּה כָּל הָעוֹלָם שָׁקַע בִּדְמָמָה וְהִבִּיט בְּיִרְאַת כָּבוֹד אַחֲרֵי הָאִישׁ הַבּוֹדֵד אֲשֶׁר, פָּסַע עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג.

וּבְשׁוּבִי כְּבָר נֶעֶלְמוּ עִקְבוֹתָיו בַּשֶּׁלֶג אֲשֶׁר, יָרַד בְּשֶׁפַע. הִבַּטְתִּי. לַאֲחוֹרִי וְהִנֵּה גַם עִקְּבוֹתַי נֶעֶלְמוּ בְּתוֹךְ הַשֶּׁלֶג.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים: הַדּוֹדוֹת    🔗

מִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר בָּא מַעֲנֶה עַל מִכְּתָבִי מֵאֵת שְׁתֵּי הַדּוֹדוֹת שֶׁל דּוֹרָה. אֶת דְּבָרַי קָרְאוּ בְּשִׂים־לֵב, אַךְ דְּבָרִים שֶׁבְּעַל־פֶּה טוֹבִים מִדְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב, וְלָכֵן יוֹאִיל נָא הָאָדוֹן קָפֶּרְפִילְד לָסוּר אֶל בֵּיתָן בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּשָׁעָה פְּלוֹנִית לְדַבֵּר עַל הָעִנְיָן הֶחָשׁוּב מְאֹד.

וְהָאָדוֹן קָפֶּרְפִילְד, כְּמוּבָן, לֹא סֵרַב הַרְבֵּה, וּבוֹ בַּיּוֹם עָנָה עַל הַמִּכְתָּב, כִּי יִשְׂמַח לִבּוֹ מְאֹד לָבוֹא בַּזְּמַן הַמְיֻעָד לַבַּיִת הַגְּבִירוֹת סְפֶנְלוֹ, אַף בֹּקֵּשׁ מֵהֶן רְשׁוּת לָבוֹא יַחַד עִם חֲבֵרוֹ מַר תּוֹמַס טְרַדְלֶס.

שָׁרוּי הָיִיתִי בְּזַעֲזוּעַ נֶפֶשׁ עַד בּוֹא הַיּוֹם הַגָּדוֹל, יוֹם הַבִּקוּר.

וּלְמַרְבֵּה הַצָּרָה חָסֵר הָיִיתִי בִּשְׁעַת מַשְׁבֵּר זֶה עֶזְרַת הָעַלְמָה מִילְס. כִּי הִנֵּה אָבִיהָ, מַר מִילְס, אֲשֶׁר תָּמִיד הָיָה עוֹשֶׂה הַכֹּל לְהַקְנִיטֵנִי, – אוֹ כָּךְ נִדְמָה לִי, – נִמְלַךְ לָלֶכֶת לְהֹדּוּ. מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, אִם לֹא לְהַרְגִּיזֵנִי? אָמְנָם יֵשׁ לוֹ שָׁם אֵיזֶה עֲסָקִים בְּזָּהָב וּבְשֶׁנְהַב, אַף יָשַׁב בִּימֵי עֲלוּמָיו בְּעִיר כַּלְכּוּתה וְכָעֵת הוּא הוֹלֵךְ שָׁמָּה לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ בֵּיִת מִסְחָר, אַךְ מַה לִי וּלְכָל אֵלֶּה. הָעִקָּר הוּא, כִּי עִמּוֹ הוֹלֶכֶת לְהֹדּוּ גַם בִּתּוֹ יוּלְיָה, וְכָעֵת הִיא עוֹבֶרֶת בְּעָרֵי הַשָּׂדֶה לְהִפָּרֵד מֵעִם קְרוֹבֶיהָ. כָּתְלֵי הַבַּיִת מְכֻסִּים מוֹדָעוֹת עַל מְכִירָה אוֹ שְׂכִירָה, וְאָנֹכִי מַר לִי מָר.

רַעֲיוֹנוֹת שׁוֹנִים עָלוּ עַל לִבִּי, מַה יֵשׁ לִי לִלְבֹּשׁ בַּיּוֹם הַמְכֻבָּד הַזֶּה; מִצַּד אֶחָד חָפַצְתִּי לְהֵרָאוֹת בִּלְבוּשׁ הָדָר, וּמִצַּד שֵׁנִי יָרֵאתִי לְעוֹרֵר בְּלֵב הַדּוֹדוֹת חֲשָׁד, כִּי לֹא אִישׁ מַעֲשֶׂה אֲנִי. הִתְאַמַּצְתִּי אֵפוֹא לִבְחֹר בִּשְׁבִיל הַזָּהָב בֵּין שְׁנֵי הַקְּצָווֹת, וְדוֹדָתִי הִסְכִּימָה לִי. מַר דִּיק זָרַק אַחֲרַי, לְאַחַר שֶׁיָּצָאתִי, אַחַת מִנְּעָלָיו לְסִמָּן שֶׁל הַצְלָחָה.

וְאָף כִּי טְרַדְלֶס הָיָה בָּחוּר נָאֶה וְלִבִּי הָיָה מָלֵא חִבָּה אֵלָיו, הִנֵּה בְּשָׁעָה זוֹ חָשְׁקָה נַפְשִׁי, כִּי הַבְּלוֹרִית שֶׁלּוֹ לֹא תְהֵי זְקוּפָה כְּמִין מִבְרֶשֶׁת. לִבִּי אָמַר לִי כִּי תִּסְרֹקֶת זוֹ תִּגְרֹם לָנוּ צַעַר.

נָטַלְתִּי רְשׁוּת לְעַצְמִי, בְּלֶכְתֵּנוּ יַחְדָּוֹ לפּוּטְנִי, לֵאמֹר לִטְרַדְלֶס, כִּי טוֹב הָיָה, אִלּוּ הֶחְלִיק קְצָת אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ…

“קָפֶּרְפִילְד יַקִּירִי,” עָנָה טְרַדְלֶס בַּהֲסִירוֹ אֶת מִגְבַּעְתּוֹ וּבְהַחֲלִיקוֹ אֶת שְׂעָרוֹ בְּכֹּה וּבְכֹה, “רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, אַךְ אֵין תַּחְבּוּלָה.”

“מַדּוּעַ אֵין תַּחְבּוּלָה?” שָׁאַלְתִּי.

“אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה,” עָנָה טְרַדְלֶס. “אֵין הֵן רוֹצוֹת לְהִכָּנֵעַ. וְאִם אָשִׂים עֲלֵיהֶן מִשְׁקַל מֵאָה לִטְרָה לְהַכְנִיעָן – לַשָּׁוְא – עֲמָלִי בּוֹ. בָּרֶגַע שֶׁיוּסַר מֵעֲלֵיהֶן הַמַּשָּׂא תַּעֲמֹדְנָה שׁוּב זְקוּפוֹת. אֵין לְךָ שׁוּם מֻשָּׂג קָפֶּרְפִילְד, כַּמָּה, עַקְשָׁנִיּוֹת הֵן שַׂעֲרוֹתַי.”

לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק בְּלִי הַגִּיד לוֹ, כִּי לְדַעְתִּי נָטְלוּ שַׂעֲרוֹתָיו אֶת כָּל הַקַּשִׁיוֹת שֶׁל נַפְשׁוֹ, כִּי עַל כֵּן נַפְשׁוֹ רַכָּה כָּל כָּךְ.

“הָהּ!” הֵשִׁיב טְרַדְלֶס בִּצְחוֹק, “הַאֲמִינָה לִי, כִּי כָּל עִנְיַן בְּלוֹרִיתִי מַעֲשֶׂה יָשָׁן נוֹשָׁן הוּא. אֵשֶׁת דּוֹדִי שָׂנְאָה אוֹתָהּ. לְפִי דְּבָרֶיהָ, הֵבִיאָה אוֹתָה לִידֵי יֵאוּשׁ. וּבְלוֹרִיתִי עָמְדָה לִי לְשָטָן גַם עַל דַּרְכִּי, כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי עֵינַי בְּסוֹפְיָה שֶׁלִּי.”

“הָאֵם הִיא טָעֲנָה כְּנֶגְדָּהּ?”

“לֹא הִיא,” עָנָה טְרַדְלֶס, “כִּי אִם אֲחוֹתָהּ הַבְּכִירָה. זוֹ הַיְפֵה־פִיָּה לִגְלְגָה עָלֶיהָ. גַם שְׁאָר הָאֲחָיוֹת הִתְלוֹצְצוּ.”

“נָעִים!” קָרָאתִי.

“כֵּן,” עָנָה טְרַדְלֶס בִּתְמִימוּת גְּמוּרָה, “זֶה הָיָה צְחוֹק לְכֻלָּנוּ. הַנְּעָרוֹת אָמְרוּ, כִּי סוֹפְיָה גָּנְזָה קְוֻצָּה אַחַת מִשַּׂעֲרוֹתַי וְסָגְרָה אוֹתָה עַל מַסְגֵּר לְבַל תַּעֲמֹד זְקוּפָה. כֻּלָּנוּ צָחַקְנוּ.”

“דֶּרֶךְ אַגַּב, טְרַדְלֶס חֲבִיבַי,” אָמַרְתִּי אֵלָיו, “הֲלֹא אֵין חָכָם כְּבַעַל הַנִּסָּיוֹן. הַגֶּד נָא לִי, הָאֵם בְּשָׁעָה שֶׁאֵרַשְׂתָּ לְךָ אֶת הָעַלְמָה, שֶׁהִזְכַּרְתָּ זֶה עַתָּה, הָיָה עָלֶיךָ לִפְנוֹת בְּהַצָּעָה אֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, כְּמוֹ, שֶׁאֲנִי לְמָשָׁל, הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם?”

“אָכֵן,” הֵשִׁיב טְרַדְלֶס וְעַל פָּנָיו פָּשַׁט צֵל שֶׁל מְבוּכָה, “הָעִנְיָן שֶׁלִּי, קָפֶּרְפִילְד, הָיָה קָשֶׁה מְאֹד. הֲלֹא תָּבִין, כִּי בִּהְיוֹת סוֹפְיָה עוֹזֶרֶת לְכָל בְּנֵי הַבַּיִת, לֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ כִּי תִּנָּשֵׂא בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים. וְאָמְנָם כֵּן, כֻּלָּם נִמְנוּ וְגָמְרוּ, כִּי לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה לְאִישׁ וְגַם קָרְאוּ לָהּ בְּשֵׁם בְּתוּלָה זְקֵנָה, וּבְכֵן, כַּאֲשֶׁר בָּאתִי וְאָמַרְתִּי בִּזְהִירוּת רַבָּה לְמָרַת קְרוּלֶר…”

“הָאֵם?” שָׁאַלְתִּי.

“הָאֵם,” עָנָה טְרַדְלֶס, "כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָהּ בִּזְהִירוּת רַבָּה אֶת הַדָּבָר, נֶאֶנְחָה, – וַתִּתְעַלָּף. וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים לֹא יָכֹּלְתִּי לָשׁוּב וּלְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה.

“וּלְבַסּוֹף?” שָׁאַלְתִּי.

“הָאָב הַכֹּהֵן,” עָנָה טְרַדְלֶס, “הוּא אִישׁ מְצֻּיָּן וְהוּא שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לְשַׁדֵּל אֶת אִשְׁתּוֹ, כִּי עָלֶיהָ לְהַשְׁלִים עִם הַקָּרְבָּן הַזֶּה וְלֹא לִנְטֹר בְּלִבָּה אֵיבָה אֵלָי. הֲלֹא תַּאֲמִין לִי, קָפֶּרְפִילְד, כִּי אֲנִי הָיִיתִי בְּעֵינֵי כְּעוֹף, דּוֹרֵס לְגַבֵּי בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת.”

“הָאֲחָיוֹת הָיוּ וַדַּאי עַל צִדֶּךָ?” שָׁאַלְתִּי.

“אִם אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן,” עָנָה, “אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶעְתְּרָה הָאֵם, הָיָה עָלֵינוּ לְשַׁדֵּל אֶת שָׂרָה. הֲזוֹכֵר אַתָּה, כִּי סִפַּרְתִּי לְךָ עַל הָאָחוֹת שָׂרָה, הַחוֹלָה אֶת חוּט הַשֶּׁדְרָה?”

“אֲנִי זוֹכֵר.”

וְהִיא סָפְקָה כַּפֶּיהָ, עָצְמָה עֵינֶיהָ, פָּנֶיהָ חָוְרוּ, וּשְׁנֵי יָמִים לֹא אָכְלָה מְאוּמָה מִלְּבַד לֶחֶם וָמָיִם.

“נַעֲרָה רַגְזָנִית הִיא זוֹ, טְרַדְלֶס!” קָרָאתִי.

“לֹא, לֹא, סְלִיחָה, קָפֶּרְפִילְד!” עָנָה טְרַדְלֶס, “הִיא נַעֲרָה נֶחְמָדָה מְאֹד, אַךְ בַּעֲלַת רֶגֶשׁ רָב. אָכֵן, כֻּלָּן הֵן בַּעֲלוֹת רֶגֶשׁ. אַחֲרֵי שָׂרָה הָיָה עָלֶינוּ לְשַׁדֵּל בִּדְבָרִים אֶת שְׁאָר הַשְּׁמוֹנֶה, וְהַדָּבָר עָלָה בְּעָמָל לֹא מְעָט.”

“אֲבָל סָוֹף, סוֹף הִשְׁלִימוּ כֻּלָּן?” שָׁאַלְתִּי.

“כֵּן,” הֵשִׁיב טְרַדְלֶס בְּפִקְפּוּק. “רַשַּׁאי אֲנִי לוֹמַר, כִּי כֻלָּן הִסְכִּימוּ. הָאֱמֶת הִיא, כִּי חָדַלְנוּ לְדַבֵּר בָּעִנְיָן הַזֶּה, וְנֶחֶמָתָם הִיא כִּי מַצָּבִי לְפִי שָׁעָה דָחוּק. אַךְ כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ יוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ יִהְיֶה לָהֶם יוֹם אֵבֶל, וְשָׂנֹא יִשְׂנְאוּ אוֹתִי עַל אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מֵהֶם אֶת אֲחוֹתָם.”

כְּאָשֶׁר הָלַכְנוּ וְקָרַבְנוּ אֶל הַבַּיִת שֶׁבּוֹ גָרוּ שְׁתֵּי הַדּוֹדוֹת, הָיָה לִבִּי מָלֵא מֹרֶךְ, עַד כִּי טְרַדְלֶס יָעַץ לִי לָסוּר אֶל בֵּית מַרְזֵחַ לִשְׁתּוֹת כּוֹס שֵׁכָר וּלְעוֹדֵד אֶת רוּחִי.

הַדּוֹדוֹת קִבְּלוּ אֶת פָּנַי בְּנִמּוּס רָב. שָׁעָה רַבָּה יָשַׁבְתִּי לִפְנֵיהֶן וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיהֶן אֲרֻכּוֹת עַל אֹדוֹת אֲחִיהֶן וְעַל דְּבַר הַקְּטָטָה שֶׁנָּפְלָה בֵּינֵיהֶן.

דּוֹרָה יָשְׁבָה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִשְׁמָע קוֹל בִּכְיָהּ וְאַנְחוֹתֶיהָ, וּמֵאֲנָה לָצֵאת. אַךְ כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה נִרְאוּ פָּנֶיהָ. מָה יָפָה הָיְתָה בְּלָבְשָׁה שְׁחוֹרִים! מָה גָּדְלָה שִׂמְחָתֵנוּ, כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ זֶה אֶת זוֹ! וּמָה רַב הָיָה הַתַּעֲנוּג, כְּשֶׁלָּקְחָה דּוֹרָה אֶת צוֹנִי שֶׁלָּהּ מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ אֵלֵינוּ, וּפָנֶיהָ הִבְהִיקוּ.

“דּוֹרָה יַקִּירָתִי, יָפָתִי! עַתָּה שֶׁלִּי אָתְּ! לְעוֹלָם”

"אַל נָא, אַל נַא! " הֵשִׁיבָה דּוֹרָה.

“הַאָמְנָם לֹא שֶׁלִּי אַתְּ לְעוֹלָם־וָעֶד, דּוֹרָה?”

“כֵּן, כֵּן,” עָנְתָה דּוֹרָה, אֲבָל יְרֶאָה אֲנִי".

“אֶת מִי יָפָתִי?”

“כֵּן! אֵינִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ”, קָרְאָה דּוֹרָה, “מַדוּעַ לֹא יֵלֵךְ מִזֶּה?”

“מַי חַיָּתִי?”

“זֶה יְדִידְךָ,” קָרְאָה דּוֹרָה, “אֵין זֶה עֶסְקוֹ. כַּמָּה טִפֵּשׁ הוּא!”

"חֶמְדָּתִי,, אָמַרְתִּי, “בְּרִיָּה טוֹבָה הוּא מֵאֵין כָּמוֹהוּ.”

“הָהּ, אַךְ לָמָּה לָנוּ הַבְּרִיּוֹת הַטּוֹבוֹת?!” רָגְנָה דּוֹרָה.

“יַקִּירָתִי,” שִׁדַּלְתִּי אוֹתָה, “עוֹד מְעַט תִּתְוַדְּעִי אֵלָיו וְרָאִית מַה טוֹב הוּא. גַּם דּוֹדָתִי תָּבוֹא בְּקָרוֹב וְאַתְּ תִּדְבְּקִי בָּהּ לְאַהֲבָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר תַּכִּירִי בָּהּ.”

“לֹא, אַל נָא תָּבִיא אוֹתָה!” קָרְאָה דּוֹרָה בְּתִתָּהּ לִי נְשִׁיקָה חֲטוּפָה וּבְסָפְקָה כַּפֶּיהָ, “אֲנִי יְרֵאָה.”

וְהִיא תֵּאֲרָה לְפָנַי אֶת דּוֹדָתִי בִּדְמוּת אִשָּׁה זְקֵנָה, אֵשֶׁת־מְדָנִים, רַגְזָנִית וְקַפְּדָנִית. כָּךְ עָלָה בְּדִמְיוֹנָהּ. לֹא הוֹעִילוּ כָּל דְּבָרַי לְהוֹכִיחַ לָהּ, כִּי שִׁקֵּר לָהּ דִּמְיוֹנָהּ. וּבְכֵן צָחַקְנוּ יַחְדָּוֹ וַנְּהִי מְאֻשָּׁרִים. דּוֹרָה הֶרְאֲתָה לִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂי־הַפְּלָאִים שֶׁל צוֹנִי, בְּעָמְדוֹ בַּפִּנָּה עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, קָם וְנוֹפֵל. וּמִי יוֹדֵע, כַּמָּה זְמַן הָיִיתִי צָרִיךְ לָשֶׁבֶת וְלִרְאוֹת בְּמַחֲזוֹת אֵלּוּ, לוּלֵא בָּאוּ הַדּוֹדוֹת שֶׁל דּוֹרָה לִקְרֹא אוֹתִי אֶל הַטְּרַקְלִין.

כַּמּוּבָן, מִהַרְתִּי לְסַפֵּר לְדוֹדָתִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבַּרְתִּי וְשֶׁשָּׁמַעְתִּי בָּעֶרֶב הַהוּא. הִיא שָׂמְחָה לִרְאוֹת, כִּי מְאֻשָּׁר אֲנִי, וַתַּבְטִיחֵנִי לָסוּר בְּקָרוֹב אֶל בֵּית דּוֹרָה. וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְתִּי אֶל הַשֻּׁלְחָן לִכְתֹּב אִגֶּרֶת אֶל אַגְנֶס, הִתְחִילָה דּוֹדָתִי לְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת עַל פְּנֵי הַחֶדֶר אַנֶה וָאָנָה, – כַּךְ הָיָה דַּרְכָּה בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה טְרוּדָה בְּהַרְהוֹרִים, – עַד אֲשֶׁר אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי כָּל הַלַּיְלָה לֹא תֶּחְדַּל מִטִּיּוּלָהּ.

וְאֶל אַגְנֶס כָּתַבְתִּי מִתּוֹךְ תּוֹדָה רַבָּה, כִּי עֲצָתָהּ הַטּוֹבָה הֵבִיאָה לִי גַם הַפַּעַם אֹשֶׁר. בְּיוֹם הַמָּחֳרָת קִבַּלְתִּי מִמֶּנָּה מַעֲנֶה נָעִים מָלֵא חֵן וְשֵׂכֶּל, כְּמוֹ שֶׁנָּאֶה לָהּ.

מִן הַיּוֹם הַהוּא הָיוּ יָדַי מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה. יוֹם יוֹם הָיִיתִי הוֹלֵךְ לְהַיְגֵיט לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתִּי עַל יַד הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, וּבְכָל שְׁעַת כֹּשֶׁר מְשָׁכַנִי לִבִּי לְפוּטְנִי, אֲשֶׁר שָׁם יוֹשֶׁבֶת דּוֹרָה שֶׁלִּי בְּבֵיִת דּוֹדוֹתֶיהָ.

הַדָּבָר הָאֶחָר שֶׁהִטְרִיד אֶת מֹחִי בְּאוֹתָן הַשָּׁעוֹת הַנְּעִימוֹת שֶׁיָּשַׁבְתִּי עַל יַד דּוֹרָה, הוּא, כִּי רָאִיתִי אֶת הַדּוֹדוֹת מִתְהַלְּכוֹת עִמָּהּ, כְּאִלּוּ הָיְתָה תִּינוֹק. הַדּוֹדָה שֶׁלִּי, שֶׁהִתְוַדְּעָה אֵלֶיהָ וְהִתְרַפְּקָה עָלֶיהָ, הָיְתָה קוֹרֵאת לָהּ בְּשֵׁם “פֶּרַח קָטֹן!” וְהַדּוֹדָה שֶׁלָהּ לֹא יָדְעָה תַּעֲנוּג אַחֵר מֵאֲשֶׁר לְלַטֵּף אוֹתָהּ, לְסַלְסֵל בִּשְׂעָרָהּ, לַעֲשׂוֹת לָהּ צַעֲצוּעִים. הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לִי לְמוֹרַת־רוּחַ. כֻּלָּן הִתְהַלְּכוּ עִם דּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הִתְהַלְּכָה הִיא עִם צוֹנִי.

וּפַעַם אַחַת, כְּשֶׁהָלַכְנוּ שְׁנֵינוּ לְטַיֵּל, אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי מוּטָב הָיָה, אִלּוּ הִתְהַלְּכוּ עִמָּהּ בְּאֹפֶן אַחֵר.

“הֵן תָּבִינִי, יָפָתִי,” בֵּאַרְתִּי לָהּ, כִּי לֹא יַלְדָּה קְטַנָּה אַתְּ."

“הִנֵּה!” קָרְאָה דּוֹרָה, “שׁוּב זוֹעֵם אַתָּה.”

“זוֹעֵם, חֶמְדָּתִי”.

“הֵן כֻּלָּן מְחַבְּבוֹת אוֹתִי,” עָנְתָה דּוֹרָה, “וַאֲנִי מְאֻשָׁרָה.”

“הֵן! אֲבָל, תַּמָּתִי,” קָרָאתִי, “יְכֹלָה אַתְּ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרָה, בְכָל זֹאת אַל יִתְהַלְּכוּ עִמָּךְ הֲלִיכוֹת תִּינוֹק.”

דּוֹרָה נָתְנָה בִּי עֵינֶיהָ מִתּוֹךְ נְזִיפָה וְהִתְחִילָה מְיַבֶּבֶת: “אִם אֵינִי אוֹהֵב אוֹתָה, לָמָּה אֵרַשְׂתִּיהָ? וְאִם אֵין לִבִּי אֵלֶיהָ, לָמָּה לֹא אֵלֵךְ מְעִמָּהּ עָתָּה?”

מַה יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אִם לֹא לִמְחוֹת דִּמְעוֹתֶיהָ בִּנְשִׁיקוֹתַי וּלְהַגִּיד לָהּ, כִּי אַהֲבַת־עוֹלָם אֲהַבְתִּיהָ?!

“אַל נָא תְּהִי אַכְזָר,” קָרְאָה דּוֹרָה, “הֲלֹא אוֹהֶבֶת אֲנִי אותך, דָּדִי.”

“אַכְזָר אֵלַיִךְ, חֶמְדָּתִי?! הָאוּכַל לְהִתְאַּכְזֵר אֶל עַצְמִי וְאֶל בְּשָׂרִי?”

“אִם כֵּן, אַל תְּבַקֵּשׁ בִּי מִגְרַעוֹת,” קָרְאָה דּוֹרָה בְּשִׂפְתֵי חֵן, “וְאָז אֶהְיֶה טוֹבָה וּנְעִימָה.”

וּמָה שָׂמַח לִבִּי, כְּשֶׁדּוֹרָה עָצְמָהּ בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי לְהָבִיא לָהּ אֶת סֵפֶר־הַמְּבַשְּׁלִים שֶׁאָמַרְתִּי וּלְלַמֵּד אוֹתָהּ לַעֲרֹךְ “חֶשְׁבּוֹנוֹת,” כַּאֲשֶׁר הִבְטַחְתִּי. הֵבֵאתִי לָהּ אֶת הַסֵּפֶר בִּכְרִיכָה מְהֻדָּרָה, כְּדֵי לְחַבְּבוֹ עָלֶיהָ, וְגַם קָנִיתִי לָהּ חֲבִילָה שֶׁל לּוּחוֹת־נְיָר עִם תֵּבָה יָפָה מְלֵאָה עֵטֵי־עוֹפֶרֶת, כְּדֵי לְהִתְרַגֵּל בִּרְשִׁימוֹת שֶׁל הוֹצָאָה־וְהַכְנָסָה.

אַךְ סֵפֶר־הַמְּבַשְּׁלִים גָּרַם לָהּ כְּאֵב־רֹאשׁ, וְהַמִּסְפָּרִים בִּלְבְּלוּ אֶת מֹחָה. “אֵינָם רוֹצִים לְהִתְחַבֵּר,” הִתְאוֹנְנָה דוֹרָה. וְלָכֵן נָטְלָה אֶת סֵפֶר־הַמְּבַשְּׁלִים וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ הֲדוֹם לְרַגְלֵי צוֹנִי שֶׁעָמַד בַּפִּנָּה, וּבְעֵטֵי־הָעוֹפֶרֶת צִיְּרָה דְמוּת פְּרָחִים וְגַם צוּרוֹת מְשֻּׁנּוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל צוֹנִי. לֹא מָצָאתִי אֶת לִבִּי לְהוֹכִיחָהּ, בִּרְאוֹתִי עַד כַּמָּה הִיא שְׂמֵחָה בְּמַעֲשֶׂיהָ. וְלָכֵן לֹא נִתְחָרַטְתִּי עַל שֶׁקָּנִיתִי לָהּ אֶת אֵלֶּה.

וְעַל לִבִּי עָלָה לְלַמְּדָהּ פֶּרֶק בְּמֶשֶׁק־הַבַּיִת מִתּוֹךְ שִׁיחוֹת־שַׁעֲשׁוּעִים בִּשְׁעַת הַטִּיּוּלִים שֶׁלָּנּוּ. פַּעַם אַחַת, לְמָשָׁל, בְּעָבְרֵנוּ עַל פְּנֵי חֲנוּת לִמִמְכַּר בָּשָׂר, שָׁאַלְתִּי אֶת דּוֹרָה:

“נַנִּיחַ יָפָתִי, כִּי כְּבָר בָּנִינוּ בַּית וְאַתְּ הוֹלֶכֶת לִקְנוֹת כֶּבֶשׁ לָאֲרֻחַת הַצָּהֳרָיִם, הֲתֵדְעִי אִיך לִקְנוֹת?”

דּוֹרָה הִרְהֲרָה שָׁעָה קַלָּה, וְאַחַר כָּךְ עָנְתְּה וְאָמְרָה בִּתְרוּעַת נִצָחוֹן:

“הֵן הַקַּצָּב יוֹדֵע אֵיךְ לִמְכֹּר, וְלָמָּה לִי לָדַעַת? הוֹי נַעַר פֶּתִי!”

וְשׁוּב פַּעַם אַחַת יָשַׁבְנוּ יַחְדָּוֹ, וַאֲנָכִי שְׁאִלְתִּיהָ, מַה תַּעֲשֶׂה לְאַחַר נְשׂוּאֵינוּ, אִם אֲבַקֵּשׁ לִפְתָּן אִירִי לִסְעֻדָּה. אַךְ הִיא עָנְתָה לִי מִתּוֹךְ חֲבִיקוֹת וּמִתּוֹךְ שְׂחוֹק נָעִים, כִּי תְּצַוֶּה אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת לְבַשֵּׁל כָּל הַמַּעֲדַנִּים אֲשֶׁר תִּשְׁאַל נַפְשִׁי.

הִנֵּה כִּי כֵן חָדַלְתִּי מִן הַשִּׂיחוֹת “הַמּוֹעִילוֹת” הָאֵלֶּה, וַנָּשָׁב אֶל הַכִּנוֹר וְאֶל הַשִּׁירִים וְאֶל צִיּוּרֵי־הַפְּרָחִים, אֲשֶׁר דּוֹרָה הָיְתָה מוּמְחִית לָהֶם, וַנְּהִי מְאֻשָּׁרִים כָּל הַיָּמִים הָהֵם. פְּעָמִים שֶׁעָלָה עַל לִבִּי רַעְיוֹן לְבַקֵּשׁ אֶת הַדּוֹדוֹת, כִּי לֹא תִּתְהַלֵּכְנָה עִם דּוֹרָה כְּעִם תִּינוֹק, אַךְ בָּהּ בְּשָׁעָה נָתַתִּי אֶל לִבִּי כִּי גַם אָנֹכִי נִכְשָׁל בְּעָוֹן זֶה.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וְאֶחָד: דּוֹרָה וְאַגְנֶס    🔗

בָּעֵת הַהִיא עָבַדְתִּי עֲבוֹדָה קָשָׁה לִרְכֹּשׁ לִי אֶת תוֹרַת הַסְּטֵנוֹגְרַפְיָה הָאֲיֻמָה לְכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ, בְּיָדְעִי אֶת חוֹבָתִי לְדוֹרָה וּלְדוֹדוֹתֶיהָ. עָלַי לְהוֹסִיף עַל הַדְּבָרִים שֶׁכְּבָר כָּתַבְתִּי עַל הַתְמָדָתִי בִּתְקוּפַת חַיַּי אָז וְעַל הַסַּבְלָנוּת וְהַשְּׁקִידָה, שֶׁגָּדְלוּ וּבָשְׁלוּ בְּקִרְבִּי, אֵלֶּה הַמִּדוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל לִבִּי כִּי הֵן הֵן שִׁמְּשׁוּ מָקוֹר לְהַצְלָחָתִי. בָּר־מַזָּל הָיִיתי בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם; אֲנָשִׁים רַבִּים עָמְלוּ וְיָגְעוּ יוֹתֵר מִמֶּנּי וְלֹא הִצְלִיחוּ אַף הַחֵצִי;וְאוּלָם מֵעוֹלָם לֹא הָיָה עוֹלֶה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, לוּלֵא לָמַדְתִּי אָז אֶת הַדַּיְקָנוּת, הַסֵּדֶּר וְהַשְּׁקִידָה, וְלוּלֵא גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְצַמְצֵם תָמִיד אֶת עַצְמִי בְּעִנְיָן אֶחָד, אִם כִּי גַם עִנְיָנִים אֲחֵרִים הָיוּ מוֹשְׁכִים אֶת לִבִּי.

הַשָּׁמַיִם עֵדַי, כִּי כּוֹתֵב אֲנִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא בְּכַוָּנָה לְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמִי. הָאִישׁ הַמְּסַפֵּר אֶת קוֹרוֹת יְמֵי חַיָּיו כָּמוֹנִי הַיּוֹם, פֶּרֶק אַחֲרֵי פֶּרֶק, עָלָיו לִהְיוֹת בַּעַל לֵב טוֹב, לְבַל יְעַנֶּה אוֹתוֹ הָרֶגֶשׁ הַמַּר, כִּי הִזְנִיחַ כִּשְׁרוֹנוֹת רַבִּים, עָזַב הַרְבֵּה שְׁעוֹת כֹּשֶׁר, וְכִי הַרְבֵּה מִדּוֹת רָעוֹת נִלְחֲמוּ בְּקִרְבּוֹ וְהִכְרִיעוּהוּ. אַךְ זֹאת הִיא דַּעְתִּי עַל עַצְמִי, כִּי כָּל מַה שֶׁעָשִׂיתִי בִּימֵי חַיַּי הִתְאַמַּצְתִּי בְּכָל לִבִּי לַעֲשׂוֹת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כָּל דְּבַר שֶּׁקִּבַּלְתִּי עַל עַצְמִי הִתְמַכַּרְתִּי אֵלָיו בְּכָל נַפְשִׁי וּמְאֹדִי, כִּי אֶל הַמַּטָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהַקְּטַנּוֹת שָׁאַפְתִּי בְּכָל כֹּחִי. מִיָּמַי לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם בְּכִשְׁרוֹן בִּלְבָד, בְּלִי שִׁתּוּף הַמִּדוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה קָשָׁה וּמַתְמִידָה, לְהַגִּיעַ אֶל מַטְרָתוֹ. אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת בָּעוֹלָם. כִּשְׁרוֹן וּמַזָּל יְכֹלִים לְשַׁמֵּשׁ צִדֵּי הַסֻּלָּם, שֶׁבּוֹ עוֹלִים כַּמָּה אֲנָשִׁים, אַךְ אֶת שְׁלַבֵּי הַסֻּלָּם הַזֶּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת חֹמֶר קָשֶׁה וּמֻצָּק, וְאֵין לְךָ חֹמֶר שֶׁיַּעֲמֹד בִּמְקוֹם הַתְמָדָה וּשְׁקִידָה. לֹא לַעֲשׂוֹת בְּיָד אַחַת דָּבָר הַדּוֹרַשׁ כֹּל נַפְשִׁי, וְלֹא לְזַלְזֵל בְּשׂוּם עֲבוֹדָה שֶׁהִיא הַבָּאָה לְיָדִי – אֵלֶּה הָיוּ כְּלָלִים שֶׁל זָהָב בְּחַיַּי.

אֵין לִי לַחֲזֹר עַל דְּבָרַי, עַד כַּמָּה אֲנִי חָב תּוֹדָה לְאַגְנֶס עַל הַמִּדוֹת הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה. אֲנִי בָּא עַתָּה לְסַּפֵר מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְתוֹדָה.

בְּאֶחָד מִיָּמַי הַשַּׁבָּת, וְאַגְנֶס אָז בְּלָנְדּוֹן, כִּי בָּאָה לָשֶׁבֶת יָמִים אֲחָדִים בְּבֵית הַדָּקְטוֹר סְטְרוֹנְג, הָלַכְתִּי עִמָּהּ יַחְדּו אֶל דּוֹרָה. לִבִּי הָיָה מָלֵא הַרְהוֹרִים עַל אֹדוֹת הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת. מַה מְאֹד הִשְׁתּוֹקַקְתִּי, כִּי תּוֹפִיעַ דּוֹרָה שֶׁלִּי בְּכָל הֲדָר יָּפְיָהּ לְעֵינֵי אַגְנֶס.

בַּתְּחִלָּה מֵאֲנָה לָצֵאת מֵחַדְרָהּ. אַחַר כָּךְ בִּקְשָׁה לָתֵת לָהּ אָרְכָּה לַחֲמִשָּׁה רְגָעִים, וְכַאֲשֶׁר הוֹאִילָה סוֹף־סוֹף לָשִׁים זְרוֹעָהּ תַּחַת זְרוֹעִי, כְּדֵי לְהִכָּנֵס לַטְּרַקְלִין, הֶאְדִּימוּ פָּנֶיהָ הַקְּטַנִּים וְהַיָּפִים, וּמֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה נְעִימָה כְּמוֹ בָּרֶגַע הַזֶּה. אַךְ כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ אֶל הַטְּרַקְלִין וּפָנֶיהָ חָוְרוּ, הָיְתָה בְּעֵינֵי יָפָה וּנְעִימָה שִׁבְעָתָיִם.

דּוֹרָה פָּחֲדָה מְפַנֵּי אַגְנֶס. “הִיא חֲכָמָה מָאֹד” – אָמְרָה לִי. אַךְ בִּרְאוֹתָהּ אֶת עֵינֶיהָ הַמַּבִּיעוֹת בְּבַת־אַחַת עֲלִּיזוּת מַחֲשָׁבָה, טוּב־לֵב, הוֹצִיאָה מִפִּיהָ קוֹל עֲנוֹת מִתּוֹךְ פְּתִיעָה וַתִּפֹּל עַל צַוָּארָהּ וַתִּתְרַפֵּק עָלֶיהָ.

מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי מְאֻשָּר כַּאֲשֶׁר בְּשָׁעָה זוֹ. מִיָּמַי לֹא הָיָה לִבִּי מָלֵא נַחַת, כְּמוֹ בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁרָאִיתִי אֶת הַשְּׁתַּיִם יוֹשְׁבוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ: דּוֹרָה מַבִּיטָה בְּאֵמוּן אֶל אַגְנֶס, הַמִּסְתַּכֶּלֶת בָּהּ מִתּוֹךְ חִבָּה וָנֹעַם.

אַגְנֶס מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי הַדּוֹדוֹת בִּדְבָרֶיהָ הַנְּעִימִים, וְאֶת לֵב דּוֹרָה לָקְחָה בַּהֲלִיכֹותֶיהָ־חֵן, בְּעֵינֶיהָ הַמַּבִּיעוֹת רֹךְ וָנֹעַם, בְּקֶסֶם לְשׁוֹנָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתְרָעֲתָה עִם צוֹנִי, אֲשֶׁר גַּם הוּא הֵשִׁיב לָהּ יְדִידוּת.

“מַה יִשְׂמַח לִבִּי.” קָרְאָה דּוֹרָה לְאַחַר שְׁתִיַּת הַטֵּה, “כִּי אָתְּ מְחַבֶּבֶת אוֹתִי. לֹא פִלָּלְתִּי. מִי יִתֵּן וִיכֹלְתִּי לִקְנוֹת אֶת לִבֵּךָ כִּי תְּהִי לִי בִּמְּקוֹם רְעוּתִי מָרַת מִילְס, הַהוֹלֶכֶת בַּיָּמִים הָאֵלֶּה מִזֶּה לָשֶׁבֶת עִם אָבִיהָ בְּאֶרֶץ הֹדּוּ.”

אַגְנֶס אָמְרָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, כִּי לְפִי הַנִּרְאֶה תֵּאַרְתִּי אוֹתָה בִּצְבָעִים שְׁחוֹרִים, וְלָכֵן יְרֵאָה דּוֹרָה מִפָּנֶיהָ. אַךְ דּוֹרָה נִעַנְעָה בְּתַלְתַּלֶּיהָ וְאָמְרָה:

“לֹא, לֹא. אַדְרַבָּה, פִּיו מָלֵא תָּמִיד תְהִלָּתְךָ, וְדַעְתֵּךְ הִיא בְעֵינָיו קֹדֶשׁ־קֳּדָשִׁים, וְלָכֵן הוֹאִילִי נָא לְאָהֳבֵנִי וְיֶאֱהָבֵנִי גַם הוּא.”

צָחַקְנוּ כֻּלָּנוּ לְדִבְרֵי דוֹרָה הַמְבַקֶּשֶׁת אַהֲבָה; וְהִיא גִדְּפָה אוֹתִי בְּשֵׁם “אַוָּז” וַתֹּאמֶר, כִּי הִיא אֵינָהּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי כְּלָל וּכְלָל. הַיּוֹם עָבַר עָלֵינוּ בִּנְעִימִים וְּשְׁעַת הַפְּרֵדָה הִגִּיעָה. עָמַדְתִּי לְבַדִּי עַל יַד הָאָח, וְדוֹרָה קָרְבָה אֵלִי בִּגְנֵבָה לְהַאֲצִיל לִי אַחַת מִנְּשִׁיקוֹתֶיהָ הַחֲבִיבוֹת.

“הַאִם אֵין דַּעְתָּךְ, דָּדִי,” קָרְאָה אֵלַי דּוֹרָה וְעֵינֶיהָ הַיָּפוֹת הִזְהִירוּ וְיַד יְמִינָהּ הַקְּטַנָּה טִפְּלָה בְּאֶחָד מִכַּפְתּוֹרֵי אַדַּרְתִּי, “כִּי הָיִיתִי נְבוֹנָה יוֹתֵר לוּ הָיְתָה לִי יְדִידָה כָּזוֹ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים?”

“חֶמְדָּתִי!” עָנִיתִי, “מַה לְךָ כִּי תְּדַבְּרִי הֲבָלִים?!”

“הַאֻמְנָם בָּרִי לְךָ,” שָׁאֲלָה דוֹרָה בְּלִי הָרִים עֵינֶיהָּ אֵלַי, “כִּי אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי הָבֶל?”

“וַדַּאי שֶׁכֵּן.”

“הִנֵּה שָׁכַחְתִּי,” קָרְאָה דוֹרָה בְּהֹוסִיפָהּ לְמַשְמֵשׁ בְּכַפְתּוֹרַי, “אֵיזוֹ קְרוֹבָה הִיא אַגְנֶס לְךָ?”

“לֹא קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה אָנוּ,” עָנִיתִי, “כִּי אִם גָּדַלְנוּ יַחַד כְּאָח וְאָחוֹת.”

“מִתְפַּלְּאָה אֲנִי, עַל מַה זֶה אָהַבְתָּ אוֹתִי,” קָרְאָה דוֹרָה בְּאַחֲזָהּ בְּכַפְתּוֹר שֵׁנִי שֶׁל אַדַּרְתִּי."

“אוּלַי מִפְּנֵי שֶּׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת פָּנַיִךְ וְלִבְלִי אֱהֹב אוֹתָךְ, דּוֹרָה.”

“נְשַׁעֵר, כִּי לֹא הָיִיתָ רוֹאֶה אֶת פָּנַי,” קָרְאָה דוֹרָה בְּמַשְׁמְשָׁהּ בְּכַפְתּוֹר אַחֵר.

“נְשַׁעֵר כִּי לֹא נוֹלַדְנוּ כְּלָל!” עָנִיתִי מִתּוֹךְ שְׂחוֹק.

הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַיָּד הַקְּטַנָּה וְהָרַכָּה שֶׁעָבְרָה מִכַּפְתּוֹר לְכַפְתּוֹר, אֶל רֹאשָׁהּ תַּלְתַּלִּים הַנִּשְׁעָן עַל חָזִי, אֶל גַּבּוֹת הָעֵינַיִם הַמָּשְׁפָּלוֹת, וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי, מַה הֵם הַהַרְהוֹרִים בַּלֵּב הַזֶּה. לָאַחֲרוֹנָה הֵרִימָה אֶת עֵינֵיהָ אֵלַי, עָמְדָה עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיהָ לְהַאֲצִיל לִי בְּכַוָּנָה רַבָּה מִנְּשִׁיקוֹתֶיהָ – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ – וְיָצְאָה מִן הַחֶדֶר.

הַמֶּרְכָּבָה עָמְדָה לִפְנֵי הַבָּיִת. וּבְצֵאתִי יַחַד עִם אַגְנֶס, הִלְּלָה לְפָנַי אֶת דּוֹרָה וְאָמְרָה לִי, כִּי עָלַי לִשְׁמֹר מִכָּל מִשְׁמָר אֶת הַפֶּרַח הֶעָנֹג הַזֶּה. מֵעוֹלָם לֹא גָדְלָה בְּלִבִּי אָהַבְתִּי אֶל דּוֹרָה, כְּמוֹ בְּרֶגַע זֶה שֶׁשָּׁמַעְתִּי תְּהִלָּתָהּ מִפִּי אַגְנֶס.

“בְּשָׁעָה שַׁיָּשַּׂבְתְּ עַל יָדָהּ,” אָמַרְתִּי אֵלֶיהָ, “הָיִית בְּעֵינֵי כְּמַלְאָךְ טוֹב גַם לְדוֹרָה כְּמוֹ לִי.”

“מַלְאַךְ עָנִי,” עָנְתָה אַגְנֶס, “אַךְ נֶאֱמַן רוּחַ.”

קוֹלָהּ הָיָה צָלוּל וְנִכְנַס אֶל הַלֵּב, וְאָנֹכִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וָאֶשְׁאַל:

“הִתְבּוֹנַנְתִּי הַיּוֹם בְּפָנַיִךְ, אַגְנֶס, וְרָאִיתִי כִּי רוּחֵךְ הַטּוֹבָה שָׁבָה אֵלַיִךְ, אַגְנֶס. לֹא כֵּן?”

“כֵּן,” עָנְתָה, “שָׁלוֹם עַתָּה בְּרוּחִי, אַף כִּי בְּבֵיתֵנוּ לֹא בָּא שׁוּם שִׁנּוּי.”

“הַלֹּא תִּסְלְחִי לִי, אַגְנֶס,” קָרָאתִי, “אִם אֶשְׁאָלֵךְ עַל אֹדוֹת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ בְּעֶרֶב הַפְּרֵדָה. כַּמָּה הִרְהַרְתִּי בְּדָבָר זֶה.”

“אֶל נָא תְּהַרְהֵר הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה. זְכֹר, כִּי מַאֲמִינָה אֲנִי בְּאַהֲבָה. יְהִי לִבְּךָ בָּטוּחַ, טְרוֹטְבוּד, כִּי אֶת הַדָּבָר, שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ לִי בִּגְלָלוֹ, לֹא אֶעֱשֶׂה לְעוֹלָם.”

אָמְנָם בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ שֶׁל לִבִּי לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אַגְנֶס מְסֻגָּלָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אַךְ מַשָּׂא כָּבֵד נָגוֹל מֵעָלַי, בְּשָׁמְעִי מַפִּיהָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

נִיגַּשְׁנוּ אַל הַגַּן לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל סטרונג, וְאַגְנֶס אָמְרָה אֵלִי:

“מִי יוֹדֵע, מָתַי אוּכַל לָבוֹא שֵׁנִית לָנְדּוֹנָה, – לְטוֹבָתוֹ שֶׁל אָבִי, עָלַי לָשֶׁבֶת בָּית. וְאוּלָם כָּתֹב אֶכְתֹּב אֶל דּוֹרָה, וּבְכֵן תֵּדַע הַכֹּל עַל אֹדוֹתַי. אַל נָא תִּדְאַג לִי וּלְגוֹרָלִי. מְאֻשָּׁרָה אֲנִי בְּאָשְׁרְךָ. וְאִם תּוּכַל בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים לַעֲזֹר לִי, הֱיֵה בָּטוּחַ, כִּי פָּנֹה אֶפְנֶה אֵלֶיךָ. יְבָרְכֶךָ אֶלֹהִים תָּמִיד!” קָרְאָה אַגְנֶס, בְּהוֹשִׁיטָהּ לִי יָדָהּ לַשָּׁלוֹם.

לִפְנֵי סִיּוּם הַפֶּרֶק הַזֶּה עָלַי לְסַפֵּר עוֹד עַל עִנְיָן אֶחָד.

בִּימֵי בִּקּוּרַי בְּבֵית הַדָּקְטוֹר רָאִיתִי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי, כִּי אוּרִיָּה הִיף (שֶׁבָּא גַם הוּא עִם בֵּית וִיקְפִילְד) מְקַבֵּל יוֹם יוֹם שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה מִכְתָּבִים, וְהַכְּתָב כְּתָב יַד מִיקוֹבֶר. מִתּוֹךְ כַּךְ יָדַעְתִּי כִּי מַר מִיקוֹבֶר עוֹמֵד אֵיתָן עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, וָאֶשְׂמַח. וְעַל כֵּן רַב הָיָה תִּמְהוֹנִי, בְּקַבְּלִי בָּעֵת הַהִיא מִכְתָּב מֵאֶת רַעְיָתוֹ הַכְּבוּדָה, וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב:

"הֲלֹא תִּתְפַּלֵּא, מַר קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי, בְּקַבֶּלְךָ אִגֶּרֶת זוֹ. וְעוֹד יוֹתֵר תִּשְׁתּוֹמֵם עַל תָּכְנָהּ. וְיוֹתֵר מִכֹּל עַל בַּקָּשָׁתִי מִמְּךָ לְהַסְתִּיר אֶת דְּבָרַי. אָך רִגְשׁוֹתַי, רִגְשׁוֹת, אִשָּׁה וְאֵם תּוֹבְעִים הַצָּלָה: וְיַעַן כִּי אֵין עִם לִבִּי לִפְנוֹת אֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי אֵין, לִי אִישׁ לְבַקֵּשׁ עֵצָה מִפִּיו מִלְּבַדְּךָ יְדִידִי, וְדַיָּרִי לְפָנִים.

"הֲלֹא תֵּדַע, קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבִי, כִּי בֵּינֵי וּבֵין מִיקוֹבֶר אֲשֶׁר (עַד עוֹלָם לֹא אֶעֶזְבֵהוּ* שָׂרַר תָּמִיד רוּחַ שֶׁל אֵמוּן זֶה לְזֶה לָזֶה. אָמְנָם מַר מִיקוֹבֶר הָיָה פְעָמִים חוֹתֵם עַל שְׁטָר בְּלִי הִמָּלֵךְ בִּי, אוֹ שֶׁהָיָה מְרַמֶּה אוֹתִי בִּדַבָר זְמַן הַפֵּרָעוֹן שֶׁל שְׁטָר. אֲבָל בְּדָרֶךְ כְּלָל לֹא הָיָה לוֹ לְמַר מִיקוֹבֶר שׁוּם סוֹד מֵחֲבֶּרְתוֹ בַּחַיִּים – הַכַּוָּנָה לְאִשְׁתּוֹ – וְדַרְכּוֹ הָיָה בַּלַּיְלָה, לִפְנֵי עֲלוֹתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, לְסַפֵּר לָהּ אֶת מְאֹרָעוֹת היום.

"הֲלֹא תוּכַל לְתָאֵר לְךָ קָפֶּרְפִילְד חֲבִיבַי, מַה רָב דַּאֲבוֹן לִבִּי לְהוֹדִיעֲךָ כִּי מַר, מִיקוֹבֶר נִשְׁתַּנָּה תַּכְלִית שִׁנּוּי. הוּא מֻבְדָלץ הוּא מָלֵא סוֹד. חַיָּיו. הֵם חִידָה בְּעֵינֵי זוֹ הַלּוֹקַחַת חֵלֶק בִּשְׂשׂוֹנוֹ וִיגוֹנוֹ הַכַּוָּנָה – שׁוּב לְאִשְׁתּוֹ – כָּל הַיּוֹם מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב הוּא יוֹשֵׁב בַּמִּשְׂרָד וּמִמֶּנִּי הוּא מִתְעַלֵּם.

"אַךְ זֶה הוּא עוֹד לֹא הַכֹּל. מַר מִיקוֹבֶר נַעֲשָׂה זוֹעֵף וְזוֹעֵם. הוּא מִתְנַכֵּר לִבְנוֹ הַגָּדוֹל וּלְבִתּוֹ וְגַם מִיְלָדָיו הַקְּטַנִּים הוּא מִתְרַחֵק. אֶת הַפְּרוּטוֹת לְפַרְנָסַת בֵּיתֵנוּ אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִיָּדוֹ בְּעָמָל רַב וְהוּא אוֹמֵר, כִּי יָשִׂים קֵץ לְחַיָּיו (לְשׁוֹנוֹ מַמָּשׁ), אַךְ מְסָרֵב הוּא סֵרוּב גָּמוּר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר מַה זֶה וְעַל מַה זֶה.

"הַצַּרָה גְדוֹלָה מִנְּשֹׂא. לִבִּי עוֹמֵד לְהִשָּׁבֵר. אִם תּוֹאִיל בְּטוּבְךָ לָתֵת לִי עֵצָה טוֹבָה בַּצַּר לִי, מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת, תּוֹסִיף חֶסֶד עַל הַחֲסָדִים הָרַבִּים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי.

"דְּרִישַׁת שָׁלוֹם לְךָ, מַר קָפֶּרְפִילְד, מֵאֵת כָּל יְלָדַי וּמְאֶת יְדִידָתְךָ הַשְּׂרוּיָה בְּצַּעַר

אִמָּא מִיקוֹבֶר."

לֹא מָצָאתִי אֶת לִבִּי לָעוּץ לְאִשָּׁה חֲכָמָה כְּמָרֵת מִיקוֹבֶר בִּלְתִּי אִם אֶת הָעֵצָה לְהָשִׁיב אֵלֶיהָ אֶת לֵב אִישָּׁהּ עַל יְדֵי סַבְלָנוּת וַחֲבִיבוּת. אַךְ הַמִּכְתָּב הַזֶּה עוֹרֵר בְּלִּבִּי הַרְהוֹרִים.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם: חֲתֻנָּתִי    🔗

בְּהַגִּיעִי לִתְקוּפָה רַבַּת עֶרֶךְ בְּחַיַּי אֲנִי שׁוֹהֶה רֶגַע. הַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם חוֹלְפִים עַל פָּנַי וְהֵם נִרְאִים לִי כִּצְלָלִים שֶׁל נַפְשִׁי.

עוֹבְרִים שָׁבוּעוֹת, חוֹלְפִים יְרָחִים, וְהֵם כְּיָמִים אֲחָדִים בְּעֵינַי. הִנֵּה זֶה עָטְפוּ הַכָּרִים יֶרֶק־עֵשֶׂב וְהַשָּׂדוֹת מָלְאוּ שִׁבֳּלֵי זָהָב, וְהִנֵּה הִתְכַּסְּתָה הָעֲרָבָה הָרְחָבָה עִם תִּלֶּיהָ וְשִׂיחֶיהָ שְׂמִיכָה שֶׁל שֶׁלֶג. וְהַנַּחַל אֲשֶׁר הִצְהִיר נֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁטִּיַּלְנוּ אֲנִי וְדוֹרָה עַל שְׂפָתוֹ, מִתְקַמֵּט, בִּנְשֹׁב עָלָיו רוּחַ שֶׁל חֹרֶף, אוֹ מִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת תַּחַת מַשָּׂא רִגְבֵי הַקֶּרַח.

וְהִנֵּה הִגַּעְתִּי לִשְׁנַת הָעֶשְׂרִים וְאַחַת בִּימֵי חַיַּי. תּוֹר זֶה מֵטִיל עַל הָאָדָם אַחֲרָיוּת, כִּי נֶחְשַׁב לְגָדוֹל בַּשָּׁנִיִם. מַה רָכַשְׁתִּי לִי בְּהַגִּיעִי אֶל הַתּוֹר הַזֶּה?

לָמַדְתִּי את תּוֹרַת הַסְּטֵנוֹגְרַפְיָה – תּוֹרָה קָשָׁה מְאֹד, שֶׁעָמַלְתִּי בָּהּ שְׁתֵי שָׁנִים, עַד שֶׁקָּנִיתִי אֶת סוֹדוֹתֶיהָ וְצֵרוּפֶיהָ, וְכָעֵת אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיִת הַמְּחוֹקְקִים, שׁוֹמֵעַ אֶת הַנְּאוּמִים שֶׁל נִבְחֲרֵי הָעָם וְרוֹשֵׁם עַל הַגִּלָּיוֹן בִּשְּׁבִיל עִתּוֹן.

וְאוּלָם בּוֹ בַּזְּמַן הִרְהַבְתִּי עֹז לְנַסּוֹת אֶת כֹּחִי בִּיצִירָה. כָּתַבְתִּי סִפּוּר קָטֹן, גַּם שְׁלַחְתִּיו בַּחֲשַׁאי אַל אַחַד הַיַּרְחוֹנִים. וְהַסִּפּוּר רָאָה אוֹר. מֵאָז הִתְאַזַּרְתִּי וָאֶכְתֹּב עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה וְעַתָּה הֲרֵי אֲנִי מְחַבֵּר, שֶׁמְּקַבֵּל שְׂכַר סוֹפְרִים. כְּשֶׁאֲנִי מוֹנֶה מִסְפַּר פַּרְנְסֹותַי עַל פִּי אֶצְבְּעוֹת יַד־שְׂמֹאלִי, הֲרֵינִי עוֹבֵר עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְאוֹחֵז בַּפֶּרֶק שֶׁל הָרְבִיעִית.

אֲבָל – עִקַּר הָעִקָּרִים – אֲנִי הוֹלֵךְ לָשֵׂאת אֶת דּוֹרָה לִי לְאִשָּׁה! הַבַּיִת שֶׁל הַדּוֹדוֹת מָלֵא תְּנוּעָה. תּוֹפֶרֶת נִכְנֶסֶת וְתוֹפֶרֶת יוֹצֵאת. בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב אֵין אֲנִי וְהִיא יְכֹלִים לָשֶׁבֶת יַחְדָּו בִּמְנוּחָה. רֶגַע רֶגַע אִשָּׁה דוֹפֶקֶת עַל הַדֶּלֶת וְקוֹרְאָה: תּוֹאֶל־נָא מָרַת דּוֹרָה לָצֵאת! הֵן מְקַשְּׁטוֹת אֶת יָפָתִי כְּבֻבָּה.

וְדוֹדָתִי הוֹלֶכֶת עִם דּוֹרָה עַל פְּנֵי הָעִיר לָנְדוֹן לִבְחֹר רְהִיטִים יָפִים וְכֵלִים נָאִים. אַךְ קֹדֶם כָּל מָצְאָה דּוֹרָה אֹהֶל־חִינָאִי עִם פַּעֲמוֹנִים עַל גַּגּוֹ בַּשְׁבִיל צוֹנִי. וְשָׁעָה אֲרֻכָּה עָבְרָה עַד אֲשֶׁר נֵאוֹת צוֹנִי לָבוֹא וְלָגוּר בְּמִשְׁכָּנוֹ הֶחָדָשׁ.

גַם פֵּגוֹטִי בָּאָה, כַּאֲשֶׁר אָמְרָה, לַעֲרֹךְ וּלְסַדֵּר אֶת כְּלֵי בֵּיתֵנוּ. יָדֶיהָ הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה לְנַקּוֹת וּלְשַׁפְשֵׁף כָּל דָּבָר הַצָּרִיךְ נִקּוּי וְשִׁפְשׁוּף, עַד הֱיוֹת לוֹ בָּרָק.

עֵינַי רוֹאוֹת וְלִבִּי לֹא יַאֲמִין. הָאֹשֶׁר הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלַי, וַאֲנִי כְּחוֹלֵם. נִדְמֶה לִי, כִּי לִפְנֵי שָׁבוּעַ אוֹ שְׁבוּעַיִם קַמְתִּי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, וּמֵאָז הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ יוֹם אָרֹך.

הִנֵּה לָבְשָׁה דוֹדָתִי בִּגְדֵי הַחַג שֶׁלָהּ, גַם כָּל מְיֻדָּעַי קִשְּׁטוּ אֶת עַצְמָם לִכְבוֹד הַיּוֹם, יוֹם חֲתֻּנָּתִי. אֲנִי רוֹאֶה הַכֹּל וְאֵינִי רוֹאֶה מְאוּמָה. עוֹבְרִים אָנוּ בְּמֶרְכָּבָה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. אֲנָשִׁים הוֹלְכִים טְרוּדִים בְּעִנְיְנֵי חֹל שֶׁלָּהֵם. תָּמֵהַּ אֲנִי עֲלֵיהֶם: מַדוּעַ לֹא יִקְחוּ חֵלֶק בְּשִׂמְחַת לִבִּי?

דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת עַל יָדִי, וְכַאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל בֵּית־הַכְּנֵסִיָּה, אָחֲזָה בְּיָדִי וְנָשְׁקָה לי.

“יְבָרֶכְךָ אֶלֹהִים' טְרוֹט! כְּבֵן אַתָּה לִי. בַּבֹּקֶר הַזֶּה עָלָה עַל לִבִּי זָכֵרֶ אִמְּךָ, עָלֶיהָ, הַשָּׁלוֹם.”

“מִיָּדֵךְ דּוֹדָתִי, בָּא לִי אָשְׁרִי.”

בְּפֶתַח בֵּית־הַכְּנֵסִיָּה נִפְגַּשְׁנוּ עִם מַר דִּיק וְעִם שְׁאָר הֵשּוֹשְׁבִינִים, וְיַחְדָּו נִכְנַסְנוּ אֶל הַבַּיִת.

הַדְּבָרִים שֶׁעָבְרוּ אַחֲרֵי כֵן נִרְאִים אֵלַי עַתָּה כְּמַעֲשִׂים מְסֻבָּכִים כַּחֲלוֹם לַיְלָה.

כְּמוֹ מִתּוֹךְ חֲלוֹם אֲנִי רוֹאֶה אֶת דּוֹרָה בָּאָה עִם שׁוֹשְׁבִינֶיהָ וּמַעֲמִידִים אוֹתָנוּ לִפְנֵי הַבָּמָה.

הִנֵּה בָּא הַכֹּהֵן עִם סְגָנוֹ, וְאַחֲרֵיהֶם עוֹד אֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה. מְשָׁרְתֵי־הַקֹּדֶשׁ פָּתְחוּ בְּשִׁירָה וּמִסָּבִיב שָׂרְרָה דּוּמִיָּה.

וְהִנֵּה הִתְחִילָה דּוֹדָתָהּ שֶׁל דּוֹרָה לִבְכּוֹת וּלְהֵאָנַח, וְאַחֲרֶיהָ שְׁאָר נָשִׁים. דּוֹרָה הַקְּטַנָּה עוֹמֶדֶת וְרוֹעֶדֶת, וּדְבָרֶיהָ נֶאֱמָרִים בְּלָחַשׁ.

וְהִנֵּה כָּרַעְנוּ שָׁנֵינוּ עַל בִּרְכֵּינוּ. דוֹרָה אוֹחֶזֶת בִּידֵי אַגְנֶס. תַּמָּה כָּל הָעֲבוֹדָה, וְכֻלָּנוּ מִתְעוֹדְדִים. וְרַק רַעְיָתִי הַקְּטַנָּה מִתְעַלֶּפֶת מִתּוֹךְ קוֹל־בְּכִי: אַבָּא! אַבָּא שֶׁלִּי!

וְהִנֵּה שָׁב רוּחָהּ אֵלֶיהָ, וַאֲנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֵסִיָּה בְּקוֹמָה זְקוּפָה שְׁלוּב זְרוֹעַ עִם רַעְיָתִי הַנְּעִימָה, וְאָנוּ נוֹסְעִים לְבֵיתֵנוּ.

וְהִנֵּה עוֹבְרִים אָנוּ עַל פְּנֵי קְהַל אֲנָשִׁים וְנָשִׂים הַמִּתְלַחֲשִׁים: “מַה נָאֶה זוּג זֶה!”, “מַה יָפָה הִיא הַכַּלָּה!” וְלֵב כֻּלָּנוּ מָלֵא גִּיל וַעֲלִיצוּת.

וְהִנֵּה נֶעֱרָךְ מִשְׁתֶּה גָּדוֹל, כְּיַד הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי יוֹשֵׁב, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כְּמוֹ בַּחֲלוֹם. אֵין לְפָנַי לֹא בָּשָׂר וְלֹא יַיִן, רַק אַהֲבָה וְתַעֲנוּגִים.

וְהִנֵּה גַם נָאַמְתִּי נְאוּם, אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי, מַה הֵם הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי. הַאֻמְנָם פִּי הוּא הַמְדַבֵּר?

וְהִנֵּה כְּבָר עוֹמֶדֶת הַמֶּרְכָּבָה לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל בֵּיתֵנוּ הֶחָדָשׁ. דּוֹרָה הֶחֱלִיפָה אֶת שִׁמְלוֹתֶיהָ, וְדוֹדָתָהּ עוֹמֶדֶת עַל יָדָהּ מָרַת נֶפֶשׁ, כִּי אָבַד לָהּ צַעֲצוּעַ זֶה, שֶׁהִשְׁתַּעַשְׁעָה בּוֹ יָמִים רַבִּים.

וְהִנֵּה הִקִּיפוּ הַכֹּל אֶת דּוֹרָה לְבָרְכָהּ בִּרְכַּת־הַפְּרֵדָה. חֲבִיקֹות וּנְשִׁיקוֹת אֵין קֵץ. שְׂחוֹק וּדְמָעוֹת מְעֹרָבִים זֶה בָּזֶה.

וְהִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד לָקַחַת אֶת צֹונִי (הַהוֹלֵךְ גַּם הוּא עִמָּנוּ), וְדוֹרָה עוֹנָה: לֹא, הִיא עַצְמָהּ צְרִיכָה לָשֵׂאת אוֹתוֹ, אִם לֹא כֵן – יַחֲשֹׁב, כִּי חָדְלָה לֶאֱהֹב אוֹתוֹ לְאַחַר שֶׁהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ, וְלִבּוֹ יִשָּׁבֵר חֲלִילָה.

וְהִנֵּה אֲנִי הוֹלֵךְ שְׁלוּב־זְרוֹעַ עִם דּוֹרָה, וְהִיא עוֹמֶדֶת רֶגַע, מַבִּיטָה לְאָחוֹר וְאוֹמֶרֶת: “אוּלַי פָּגַעְתִּי בִּכְבוֹד מִי־שֶּׁהוּא, אַל נָא יִזְכְּרוּ אוֹתִי לְרָעָה”, וְזֶרֶם דְּמָעוֹת פּוֹרֵץ מֵעֵינֶיהָ.

וְהִנֵּה עָמְדָה דוֹרָה שֵׁנִית וְהִבִּיטָה לְאָחוֹר, מִהֲרָה אֶל אַגְנֶס, חִבְּקָה אוֹתָהּ וְנָשְׁקָה לָהּ נְשִׁיקָה יְתֵרָה וְקָרְאָה לָהּ: שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה: מֶשֶׁק בֵּיתֵנוּ    🔗

יֶרַח־הַדְּבָשׁ עָבַר עָלֵינוּ בַּנְּעִימִים. אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי הַנָּאֶה עִם דּוֹרָה וְאֵין לִי בְּעוֹלָמִי אֶלָּא אַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים.

מָה רַב הָאֹשֶׁר, כִּי דּוֹרָה דָּרָה עִמִּי יָחַד. אֵין לִי לַהֲלֹךְ מַהֲלָךְ רַב כְּדֵי לִרְאוֹת פָּנֶיהָ, אֵין לִי לְחַבֵּר מִכְתָּבִים אֵלֶיהָ. אֵין לִי לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לְהִשָּׁאֵר עִמָּהּ לְבַדָּהּ. יֵשׁ שֶׁבָּעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב, וְעֵינַי רוֹאוֹת אֶת דּוֹרָה יוֹשֶׁבֶת מִמּוּלִי, אֲנִי מְהַרְהֵר בְּלִיבִּי: מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת יַחְדָּו בְּאֵין עַל גַּבֵּנוּ אִישׁ, אֲשֶׁר עָלֵינוּ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו, אֵין לָנוּ אֶלָּא לְחַבֵּב זֶה אֶת זוֹ חִבָּה רַבָּה כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ.

מְסֻפָּקְנִי, אִם שְׁתֵי צִפָּרִים רַכּוֹת יוֹדְעוֹת בְּמֶשֶׁק בַּית פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר יָדַעְנוּ אֲנִי וְדוֹרָה. כַּמּוּבָן, שָׁכַרְנוּ לָנוּ מְשָׁרֶתֶת, שֶׁנִּהֲלָה אֶת בֵּיתֵנוּ, וְאוּלָם הִיא הִכִּירָה תֵּכֵף בִּתְמִימוּתֵנוּ וְהִשְׁתַּמְּשָׁה בָּהּ לְהָרַע לָנוּ, רַחֲמִים לֹא יָדַע לֵב הַמְּשָׁרֶתֶת הַזֹּאת, וְהִיא שֶׁגָּרְמָה לִקְטָטָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁנָּפְלָה בֵּינִי וּבֵין רַעְיָתִי הַקְּטַנָּה.

“חֲבִיבָתִי,” אָמַרְתִּי לָהּ לְדוֹרָה בְּאַחַד הַיָּמִים, “מַה דַּעְתֵּךְ, הֲיֵשׁ לָהּ לְמֶרִי (שָׁם הַמְּשָׁרֶתֶת) מֻשָּׁג כָּל שֶׁהוּא עַל דְּבַר הַזְּמַן?”

מָה כַּוָּנָתְךָ, דָּדִי?" שָׁאֲלָה דוֹרָה בְּנָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֵלַי מֵעַל הַגִּלָּיוֹן עִם הַצִּיּוּרִים אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ.

“יַעַן כִּי כְּבָר עָבְרָה הַשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית, וְעָלֵינוּ לִסְעֹד בָּרְבִיעִית.”

דּוֹרָה הִבִּיטָה אֶל הַשָּׁעוֹן וַתֹּאמֶר, כִּי לְדַעְתָּהּ מַקְדִּים הוּא.

“אַדְרַבָּה, יַקִּירָתִי,” עָנִיתִי בְּהִתְבּוֹנְנִי אֶל שְׁעוֹנִי, “מְאַחֵר הוּא קְצָת.”

רַעְיָתִי הַקְּטַנָּה בָּאָה וְיָשְׁבָה עַל בִּרְכַּי לְלַטֵּף אוֹתִי וּלְפַיְסֵנִי, וּבָעִפָּרוֹן אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הֶעֱבִירָה שִׂרְטוּט עַל גַּבֵּי חָטְמִי. נָעִים הָיָה הַדָּבָר, אַךְ אֶת רַעֲבוֹנִי לֹא הִשְׁקִיט.

“הַאִם לֹא טוֹב הָיָה, חֶמְדָּתִי,” אָמַרְתִּי, “אִלּוּ הוֹכַחַתְּ אֶת מֶרִי עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה?”

“לֹא, לֹא! אֵינִי יְכוֹלָה, דָּדִי!” עָנְתָה דוֹרָה.

“מַדוּעַ לֹא, יֵקִּירָתִי?” שָׁאַלְתִּי רַכּוֹת.

“יַעַן כִּי אַוָּז אֲנִי,” עָנְתָה דוֹרָה, “וְהִיא יוֹדַעַת זֹאת.”

אִם כֵּן, חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי, תַּעֲשֶׂה הַמְּשָׁרֶתֶת כָּל מַה שֶׁלִבָּהּ רוֹצֶה וְאֵין נַחַת, וְלָכֵן נַעֲשׂוּ פָּנַי קוֹדְרִים קְצָת.

“הָהּ, מַה רַבּוּ הַקְּמָטִים עַל מִצְחוֹ שֶׁל הַנַּעַר הָרַע שֶׁלִּי!” קָרְאָה דוֹרָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה עוֹד עַל בִּרְכַּי, וַתְּמַהֵר לְשַׂרְטֵט בְּעֶפְרוֹנָהּ בְּמִצְחִי, וְאַחַר הֶעֱבִירָה בְּעֶפְרוֹנָהּ עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ־שָׁנִי לְהַשְׁחִירָן קְצָת, וַתַּעַשׂ אֶת מַעֲשֶׂיהָ בִּשְׁקִידָה רַבָּה, עַד אֲשֶׁר צָחַקְתִּי לַמַּרְאֶה הַזֶּה.

“כָּךְ נָאֶה!” מָחֲאָה כָּף, “הַצְּחוֹק יָפֶה לְפָנֶיךָ.”

“אֲבָל, חֲבִיבָתִי…” נִסִּיתִי לְדַבֵּר.

לא לא! אָנָּא!" הִשְׁתִּיקָה אוֹתִי דוֹרָה בִּנְשִׁיקָה, “אֶל נָא תְּהִי אַכְזָר! אַל נָא יִהְיוּ פָּנֶיךָ חֲמוּרִים,”

“רַעְיָתִי הַיְקָרָה,” קָרָאתִי, “פְּעָמִים שֶׁמְּחֻיָּבִים אָנוּ לִהְיוֹת חֲמוּרִים. הָבָה! שְׁבִי עַל הַכִּסֵּא לִימִינִי! תְּנִי לִי אֶת הָעִפָּרוֹן! כָּךְ! וְעַתָּה נְדַבֵּר דְּבָרֵינוּ בְּדָעַת. הֲלֹא תָּבִינִי, חֶמְדָּתִי, כִּי לֹא טוֹב וְלֹא נָעִים לָאָדָם שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בַּצָּהֳרָיִם. הֲלֹא כֵן?”

“ל־ל־א ט־ט־ו־ב!” עָנְתָה דוֹרָה. “מַה רוֹעֶדֶת אַתְּ, יַקִּירָתִי!”

“יַעַן כִּי יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי אוֹמֵר אַתָּה לְגַדֵּף אוֹתִי,” קָרְאָה דוֹרָה בְּקוֹל מָלֵא חֲנִינָה.

“תַּמָּתִי, הֵן רַק לְלַמְּדֶךְ בִּינָה אֲנִי אוֹמֵר.”

“הָהּ, דָּבָר זֶה גָּרוּעַ מִגִּדּוּף!” קָרְאָה דּוֹרָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, “לֹא לְכַךְ נִשֵּׂאתִי, כִּי יְלַמְּדוּנִי בִּינָה. אִם דָּרַשְׁתָּ בִּינָה מִבְּרִיָּה קְטַנָּה כָּמוֹנִי, צָרִיךְ הָיִיתָ לֵאמֹר זֹאת קֹדֶם, בֶּן־בְּלִיַּעַל.”

נִסִּיתִי לְשַׁכֵּךְ מְעַט אֶת רוּחָהּ, אַךְ הִיא הֵסֵבָּה פָּנֶיהָ מִמֶּנִי וְנִעַנְעָה בְּתַלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְקָרְאָה “בֶּן־בְּלִיַּעַל, בֶּן־בְּלִיַּעַל!” פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, עַד אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי מַה לַעֲשׂוֹת. הִתְהַלַּכְתִּי בְּחַדְרִי אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וָאָשׁוּב אֶל מְקוֹמִי.

“דּוֹרָה חֲבִיבָתִי!”

“לֹא, לֹא חֲבִיבָה אֲנִי לָךְ. הֵן מִתְחָרֵט אַתָּה עַל שֶׁנָּשָׂאתָ אוֹתִי לְאִשָּׁה. אִם לֹא כֵן, לֹא הָיִיתָ בָּא לְלַמְּדֵּנִי בִּינָה,” הֵשִׁיבָה דוֹרָה.

הִרְגַּשְׁתִּי בִּדְבָרִים אֵלּוּ עֶלְבּוֹן לְעַצְמִי, וְלָכֵן אִמַּצְתִּי אֶת רוּחִי וּפָנַי נַעֲשֹׁוּ שׁוּב חֲמוּרִים.

עַתָּה, דּוֹרָה שֶׁלִּי," אָמַרְתִּי, “כְּתִינוֹקֶת אַתְּ, וּדְבָרַיִךְ הֶבֶל. הֵן תִּזְכְּרִי וַדַּאי, כִּי אֶתְמוֹל לֹא הִסְפַּקְתִּי לִגְמֹר אֶת סְעֻדָּתִי; שִׁלְשֹׁם חָלִיתִי, כִּי אָכַלְתִּי בְּשַׂר־עֵגֶל נָא בְחִפָּזוֹן, וְהַיּוֹם לֹא אֹכַל מְאוּמָה. וְאִם מְעַט לָךְ, הִנֵּה גַם חִכִּיתִי שָׁעָה רַבָּה לִסְעֻדַּת הַבֹּקֶר – וְהַחַמִּין לֹא נִרְתָּחוּ. אֵינִי אוֹמֵר חֲלִילָה, לִנְזֹף בָּךְ, יַקִּירָתִי, אֲבָל הֵן לֹא נָעִים הַדָּבָר הַזֶּה.”

“הוֹי אַכְזָר, נַעַר אַכְזָר, וּבְכֵן אִשָּׁה לֹא נְעִימָה אֲנִי!” קָרְאָה דוֹרָה.

“אֲבָל דּוֹרָה יַקִּירָתִי, הֵן יוֹדַעַת אַתְּ כִּי לֹא אָמַרְתִּי זֹאת מֵעוֹלָם!”

“הֲלֹא זֶה עַתָּה אָמַרְתָּ, כִּי לֹא נְעִימָה אֲנִי!” קָרְאָה דוֹרָה.

“אָמַרְתִּי רַק, כִּי מֶשֶׁק־בֵּיתֵנוּ לֹא נָעִים.”

“אֶחָד הוּא!” קָרְאָה דוֹרָה. וְכַנִּרְאֶה, חָשָׁה כֵּן בְּלִבָּהּ, כִּי בָּכְתָה בְּכִי מָר.

וְשׁוּב הִתְהַלַּכְתִּי בַּחֶדֶר אָנֶה וָאָנָה. לִבִּי מָלֵא אַהֲבָה אֶל רַעְיָתִי הָעֲנֻגָּה, וַאֲנִי מְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה עַל שֶׁגָּרַמְתִּי לָהּ צַעַר בִּדְבָרָי. יָשַׁבְתִּי שׁוּב עַל מְקוֹמִי וְאָמַרְתִּי:

"לֹא לְהַכְלִימֵךְ נִתְכַּוַּנְתִּי, דּוֹרָה. הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה לִלְמֹד אָנוּ צְרִיכִים גַם שְׁנֵינוּ. הֵן בְּלִבִּי הָיָה רַק לְהוֹכִיחֵךְ, כִּי מְחֻיָּבָה אַתְּ – חוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלָיִךְ, לְהַשְׁגִּיחַ עַל מֶרִי, גַם לְטַפֵּל קְצָת בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת לְמַעֲנֵךָ וּלְמַעֲנִי.

“תְּמֵהָה אֲנִי עָלֶיךָ, כִּי תְּדַבֵּר אֵלַי דִבְרֵי מוּסָר,” יִבְּבָה דוֹרָה, “בְּעוֹד שֶׁיּוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר הָלַכְתִּי בְּעַצְמִי כַּמָּה מִילִים לִקְנוֹת לְךָ דָּגִים לַעֲשׂוֹת לְךָ נַחַת רוּחַ, אַחֲרֵי שָׁמְעִי פַּעַם אַחַת מִפִּיךָ, כִּי אוֹהֵב אַתָּה דָּגִים.”

“אָמְנָם הָיָה הַדָּבָר נָעִים לִי מְאֹד, יָפָתִי,” אָמַרְתִּי, “וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי לְהוֹקִיר אֶת פָּעֳלֵךְ זֶה, וְלָכֵן לֹא דִבַּרְתִּי מְאוּמָה, אִם קָנִית דָּג גָּדוֹל מְאֹד – שֶׁלֹּא לְפִי צָרְכֵּנוּ, וְגַם הִרְבֵּית מְאֹד בִּמְחִירֹו – שֶׁלֹּא לְפִי הוֹנֵנוּ.”

“וְאַתָּה שָׂמַחְתָּ מְאֹד,” הוֹסִיפָה דוֹרָה לְדַבֵּר, "וְגַם קָרָאתָ לִי בְּשֵׁם חִבָּה ‘עַכְבָּר’ ".

“כָּל יְמֵי חַיַּי לֹא אֶחְדַּל לְחַבֵּב אוֹתָךְ!”

וְאוּלָם הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. מָחַצְתִּי אֶת לִבָּהּ הָרַךְ שֶׁל דּוֹרָה, וְהִיא יִבְּבָה וְיִלְלָה, כְּאִלּוּ הֶעֱלַבְתִּיהָ עֶלְבּוֹן עוֹלָם. עָזַבְתִּי אֵפוֹא אֶת הַבַּיִת, וְשָׁעוֹת רַבּוֹת תָּעִיתִי בָּרְחוֹבוֹת, וְלִבִּי הָיָה מָלֵא רֶגֶשׁ נֹחַם. הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּרוֹצֵחַ, שֶׁעֲוֹנוֹ גָּדוֹל מִנְשֹׂא.

לְאַחֵר חֲצוֹת הַלַּיְלָה שַׁבְתִּי אֶל בֵּיתִי, וּמַה גָדַל תִּמְהוֹנִי, כַּאֲשֶׁר מָצָאתִי שָׁם אֶת דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת וּמְחַכָּה לִי.

“מַה קָרָה?” שָׁאַלְתִּי בַּחֲרָדָה.

“אֵין דָּבָר, טְרוֹט,” עָנְתָה דוֹדָתִי, “שֶׁב נָא, שֵׁב. הַפֶּרַח הַקָּטֹן שֶׁלָּנוּ הָיָה קְצָת חוֹלֶה וְלָכֵן יָשַׁבְתִּי עַל יָדָהּ. זֶהוּ הַכֹּל.”

תָּמַכְתִּי רָאשִׁי בְּכַפִי; וּבְשִׁבְתִּי לְיַד הָאָח רָאִיתִי אֶת עַצְמִי מְדֻכָּא. לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי רֶגֶשׁ כָּזֶה יִתְקְפֵנִי, לְאַחַר שֶׁנִּמְלְאוּ כָּל תִּקְווֹתַי. וּבִהְיוֹתִי שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרַי, נִפְגְּשׁוּ לִפְעָמִים מֶבָּטַי בְּמֶבָּטֶיהָ שֶׁל דּוֹדָתִי, אֲשֶׁר הִסְתַּכְּלָה בִּי. פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ קְצָת דְּאָגָה, וְאוּלָם אַחֲרֵי כֵּן הִצְהִיבוּ.

“הַאֲמִינִי לִי דּוֹדָתִי,” קָרָאתִי אֵלֶיהָ, “כִּי לִבִּי מָלֵא צַעַר עַל שֶׁגָּרַמְתִּי יִסּוּרֵי־נֶפֶשׁ לְדוֹרָה. וְאוּלָם שׁוּם כַּוָּנָה זָרָה לֹא הָיְתָה לִי, בִּלְתִּי אִם לְדַבֵּר עִמָּהּ רַכּוֹת עַל אֹדוֹת עִסְקֵי־בָּיִת.”

דּוֹדָתִי הֵנִיעָה רֹאשָׁהּ.

“סַבְלָנוּת, טְרוֹט,” אָמְרָה דוֹדָתִי.

“אָמְנָם כֵּן. הַשָּׁמַיִם עֵדַי, כִּי אֵין בְּלִבִּי כְּלָל לָלֶכֶת בְּקֶרִי.”

“לֹא, לֹא,” עָנְתָה דוֹדָתִי, אַךְ הַפֶּרַח הַקָּטֹן הוּא עָנֹג מְאֹד, וְגַם רוּחַ קַלָּה תַּרְעִיד אוֹתוֹ, וְלָכֵן לְאַט לְךָ."

הוֹדֵיתִי בְּלִבִּי לְדוֹדָתִי הַטּוֹבָה עַל דְּבָרֶיהָ הַטּוֹבִים, אַף הִיא הִכִּירָה בִּי, כִּי לִבִּי מָלֵא רִגְשׁוֹת תּוֹדָה."

“מַה דַּעְתֵּךְ דּוֹדָתִי,” שָׁאַלְתִּי כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, “אוּלַי תּוֹאִילִי אַתְּ לְחַנֵּךְ וּלְלַמֵּד קְצָת אֶת דּוֹרָה, וּבָזֶה תַּעֲשִׂי חֶסֶד גַם עִמָּהּ גַם עִמִּי?”

“טְרוֹט,” הֵשִׁיבָה דּוֹדָתִי בְּתֹקֶף, “לֹא! אֶל תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִי דָּבָר כָּזֶה.”

קוֹלָהּ הָיָה חָזָק מְאֹד, עַד כִּי הֲרִימוֹתִי עֵינַי אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ תִּמְהוֹן.

“הִנֵּה אֲנִי מַבִּיטָה לְאָחוֹר עַל דֶּרֶךְ חַיַּי,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “וְעַל לִבִּי עוֹלֶה זֵכֶר אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם, שֶׁנּוֹחַ הָיָה לִי אִלּוּ הִתְהַלַּכְתִּי עִמָּהֶם בְּרֹךְ. אִם אֲנִי שׁוֹפֶטֶת קָשֶׁה עַל חַיֵּי הַנְּשׂוּאִים, אֵין זֶה אֶלָּא מִפְּנֵּי שֶׁאָנֹכִי יוֹדַעַת אֶת מְרִירוּתָם וּבְכֵן הַנִּיחָה לִי. שָׁנִיִם רַבּוֹת הָיִיתִי רַגְזָנִית, קַפְּדָנִית, זַעְפָּנִית, גַם עַתָּה יֵשׁ בִּי מִדּוֹת רָעוֹת אֵלוּ. וְאוּלָם אֲנִי וְאַתָּה עָשִׂינוּ חֶסֶד זֶה עִם זֶה – וְחַסְדְּךָ עִמָּדִי, יַקִּירִי, גָּדוֹל מְאֹד. וְלָכֵן אֶל נָא תְּהִי מְרִיבָה בֵּינֵינוּ.”

“מְרִיבָה בֵּינֵינוּ?” קָרָאתִי בְּתִמָּהוֹן.

“בְּנִי, בְּנִּי,” עָנְתָה דוֹדָתִי בְּהַחֲלִיקָהּ שִׂמְלָתָהּ, אִם אָבוֹא לְהִתְעָרֵב בְּחַיֵּי בֵּיתְכֶם, קְרוֹבָה הַמְּרִיבָה בֵּינֵינוּ, וְגַם עַל הַפֶּרַח הַקָּטֹן אָבִיא רָעָה. רְצוֹנִי, כִּי הִיא תְּחַבֵּב אוֹתִי, כִּי אוֹר פָּנֶיהָ לֹא יִדְעַךְ, כִּי רוּחָהּ הַטּוֹבָה לֹא תָּסוּר מִמֶּנָּה. זָכֹר אֶת הַחַיִּים בְּבֵית אִמְּךָ עִם אִישָׁהּ הַשֵּׁנִי, וְאַל תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִי עוֹד לַעֲשׂוֹת דָּבָר, שֶׁעָתִיד לִגְרֹם רָעָה לִי וּלְרַעְיָתֶךָ!"

רָאִיתִי כִּי נְכֹחִים דִּבְרֵי דּוֹדָתִי. הֵבַנְתִּי אֶת רִגְשׁוֹת לִבָּהּ הָעֲדִינִים בִּדְבָרֶיהָ עַל אִשְׁתִּי.

“הִנֵּה רַק בָּאוּ הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, טְרוֹט,” הוֹסִיפָה דוֹדָתִי, “וְהָעִיר רוֹמִי לֹא נִבְנְתָה בְּיוֹם אֶחָד, אַף לֹא בְּשָׁנָה אֶחָת. אַתָּה בָּחַרְתָּ לְךָ אִשָּׁה כִּלְבָבֶךָ – עָב קַל כִּסָּה רֶגַע אֶת פְּנֵי דוֹדָתִי – בְּרִיָּה רַכָּה וַעֲנֻגָּה, הַחוֹבָה עָלֶיךָ לְכַבְּדָהּ עַל מִדּוֹתֶיהָ הַטּוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לָה וְלֹא לִתְבֹּעַ מִמֶּנָּה מַה שֶׁאֵין בָּהּ. אִם יַעֲלֶה בְּיָדְךָ לִנְטֹעַ בְּלִבָּהּ מְעַט מְעַט אֶת הַמִּדּוֹת שֶׁהִיא חֲסֵרָה – מוּטָב, וְאִם לֹא, בְּנִי, מְחֻיָּב אַתָּה לְהִתְרַגֵּל בַּחַיִּים בִּלְעֲדֵיהֶן. אַךְ זָכֹר יַקִּירִי, כִּי עֲתִידְכֶם רַק בְּיֶדְכֶם. אֵין אִישׁ יָכֹל לַעֲמֹד לָכֶם, רַק אַתֶּם לְבַדְכֶם תָסֹלוּ אֶת דַּרְכְּכֶם, אֵלֶּה הֵם נְשׂוּאִים, טְרוֹט, וֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם יְבָרֵךְ אֶת שְׁנֵיכֶם, כִּי עַל כֵּן תִּינוֹקוֹת אַתֶּם הַתּוֹעִים בְּיַעַר הַחַיִּים!”

"דּוֹדָתִי דִבְּרָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּרוּחַ אֹמֶץ וְאֶת, בִּרְכָּתָהּ חָתְמָה בַּנְּשִׁיקָה.

לִוִּיתִי אֶת דּוֹדָתִי עַד בֵּיתָהּ, אֲשֶׁר עָמַד בְּקֵרוּב מָקוֹם אֶל בֵּיתִי. וּבְשׁוּבִי יָצְאָה דוֹרָה לִקְרָאתִי וַתִּפֹּל עַל צַוָּארִי. הִיא אָמְרָה, כִּי אָנֹכִי חָטָאתִי לְפָנֶיהָ בְּקְשִׁי־לֵב וְהִיא חָטְאָה לְפָנַי בְּטִפְּשׁוּת־פֶה. גַּם אָנֹכִי בִּקַּשְׁתִּי סְלִיחָה וּמְחִילָה, וְסוֹף דָּבָר הָיָה, כִּי עָשִׂינוּ שָׁלוֹם, אַף נָדַרְנוּ, כִּי קְטָטָה זוֹ הָרִאשׁוֹנָה תְּהִי הָאַחֲרוֹנָה, וּלְעוֹלָם לֹא נָרִיב, גַּם אִם מֵאָה שָׁנִים נִחְיֶה יַחְדָּוֹ.

הִנֵּה כִּי כֵן הָלַךְ מֶשֶׁק בֵּיתֵנוּ וְיָרַד. מְשָׁרְתוֹת יָצְאוּ מִבֵּיתִי וְלָקְחוּ עִמָּהֶן לְזִכָּרוֹן כַּפּוֹת כֶּסֶף, וַאֲחֵרוֹת בָּאוּ בִּמְקוֹמָן, אֲשֶׁר שִׁבְּרוּ כֵּלִים אוֹ קָנוּ יַיִן וְשֵׁכָר עַל חֶשְׁבּוֹנִי. הַחֶנְוָנִים הִכִּירוּ בָּנוּ כִּי חַסְרֵי נִסָּיוֹן אָנוּ, וְהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּזֶה לִמְכֹּר לָנוּ כָּל הַפָּגוּם וְכָל הַמְקֻלְקָל וְכָל הַפָּסוּל. פַּעַם אַחַת עִיַּנְתִּי בְּפִנְקְסֵי הַחֶנְוָנִי שֶׁלִּי וְתָמַהְתִּי, כִּי מָצָאתִי רָשׁוּם עַל חֶשְׁבּוֹנִי כַּמָּה וְכַמָה לִטְרָאוֹת שֶׁל חֶמְאָה, כְּאִלּוּ הַרִצְפָּה בְּבֵיתֵנוּ עֲשׂוּיָה חֶמְאָה, וְגָם מִשְׁקַל הַפִּלְפְּלִים שֶׁמָּכַר לָנוּ הַחֶנְוָנִי עוֹלֶה הַרְבֵּה מְאֹד, עַד כִּי בִּגְלָלֵנוּ חָדְלוּ כַּמָּה וְכַמָּה מִשְׁפָּחוֹת לְתַבֵּל אֶת תַּבְשִׁילָם בְפִלְפְּלִים; וְהַפֶּלֶא גָּדוֹל יוֹתֵר, כִּי מֵעוֹלָם לֹא נִמְצָא בְּבֵיתִי גָרְגֵּר שֶׁל פִּלְפֵּל.

וּמַה שֶׁהוֹתִיר הַחֶנְוָנִי לָקְחָה הַכּוֹבֶסֶת אוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁבָּאָה לַעֲזֹר לָנוּ. הֵסְּעֻדּוֹת שֶׁלָּנוּ הָיוּ פְּגוּמוֹת מְאֹד. נִסִּיתִי לְעַיֵּן בְּסִפְרֵי הַמְבַשְּׁלִים, כְּדֵי לְלְמֹד, כֵּיצַד צוֹלִין בָּשָׂר עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, אַךְ לֹא עָלָה בְּיָדִי לִקְנוֹת תּוֹרָה זוֹ. הַבָּשָׂר שֶׁלִּי הָיָה אוֹ צָלוּי לְמֶּחֱצָה אוֹ חָרוּךְ בָּאֵשׁ.

בְּאַחַד הַיָּמִים הִזְמַנְתִּי אֶל בֵּיתִי אֶת טְרַדְלֶס לִסְעֹד עִמָּנוּ. כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן רָאִיתִי קְעָרָה וּבָהּ בָּשָׂר אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי מַה הוּא.

“יַקִּירָתִי,” אָמַרְתִּי אֶל דּוֹרָה, “מַה יֵשׁ לָךְ בַּקְּעָרָה הַזֹּאת?”

“צְדָפוֹת, אִישִׁי הֶחָבִיב,” עָנְתָה דוֹרָה בִּמְבוּכָה.

“אָכֵן רַעְיוֹן נִפְלָא עָלָה עַל לִבְּךָ,” קָרָאתִי בְּשִׂמְחָה, “הֲלֹא זֶה הוּא הַתַּבְשִׁיל הֶחָבִיב מְאֹד עַל טְרַדְלֶס.”

“כֵּן, דָּדִי,” עָנְתָה דוֹרָה. “קָנִיתִי חָבִית קְטַנָּה וְהַחֶנְוָנִי אָמַר, כִּי זֶהוּ מִן הַמִּין הַמְּשֻׁבָּח, וְאוּלָם אָנֹכִי… חוֹשֶׁבֶת אֲנִי… כִּי אֵין הַדָּבָר בְּסֵדֶר…” וּבְדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִעַנְעָה דוֹרָה בְּרֹאשָׁהּ וּדְמָעוֹת־פְּנִינִים נוֹצְצוּ בְעֵינֶיהָ.

“יֵשׁ רַק לְהַפְרִיד בֵּין שְׁתֵּי הַקְלִפּוֹת,” אָמַרְתִּי,,הָסִירִי נָא אֶת הַקְּלִיפָּה הָעֶלְיוֹנָה, חֲבִיבָתִי."

“אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהָסִיר,” אָמְרָה דוֹרָה אֲשֶׁר הִתְאַמְּצָה בְּכָל כֹּחָהּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה.

“הַיּוֹדֵעַ אַתָּה, קָפֶּרְפִילְד,” אָמַר טְרַדְלֶס, “אֲנִי חוֹשֵׁב, כִּי הַסִּבָּה הִיא… הַצְּדָפוֹת הֵן טוֹבוֹת… אַךְ הַסִבָּה הִיא… כִּי לֹא נִפְתָּחוּ.”

וְאָמְנָם הַצְּדָפוֹת לֹא הָיוּ פְּתוּחוֹת וּבְיָדֵינוּ לֹא הָיְתָה סַכִּין מְיֻחֶדֶת לְכָךְ, אַךְ לֹא יָדַעְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אִלּוּ הָיְתָה בְּיָדֵנוּ כָּזֹאת. וּבְכֵן הִבַּטְנוּ בְעֵינֵינוּ עַל הַצְּדָפוֹת וְאָכַלְנוּ רַק אֶת בְּשַׂר הַכֶּבֶשׁ.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלַךְ טְרַדְלֶס, נִגְּשָׁה דוֹרָה אֵלַי וְאָמְרָה:

“צַר לִי מְאֹד, דָּדִי, אוּלַי תּוֹאִיל לְלַמְּדֵנִי?”

“אֲנִי עַצְמִי צָרִיךְ לְלְמֹד תְּחִלָּה, דּוֹרָה,” עָנִיתִי, “נָבוֹן אֲנִי כָּמוֹךְ, אוֹצָרִי.”

“אַךְ יָכֹל אַתָּה לְהוֹרוֹת לִי,” הֵשִׁיבָה דוֹרָה, “הֵן אִישׁ חָכָם אַתָּה!”

הֲבָלִים, עַכְבָּרִי!" קָרָאתִי.

“מַה טוֹב הָיָה,” נֶעֶנְתָה רַעְיָתִי לְאַחַר שְׁתִיקָה, “אִלּוּ יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת שָׁנָה שְׁלֵמָה עַל יַד אַגְנֶס, כִּי אָז לָמַדְתִּי מִמֶּנָּה הַכֹּל.”

בֵּאַרְתִּי לָהּ, כִּי אַגְנֶס טְרוּדָה בְּבֵיתָהּ לְכַלְכֵּל אֶת אָבִיהָ, כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה לַעֲשׂוֹת מִיַּלְדוּתָהּ וְעַד הַיּוֹם.

“הֲרוֹצֶה אַתָּה לִקְרֹא לִי בְּשֵׁם נָאֶה, אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בּוֹ?” שָׁאֲלָה דוֹרָה וְלֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

“מַה הַשֵּׁם הַזֶּה?” חָקַרְתִּי בְּחִיּוּךְ.

“שֵׁם־שֶׁל־שְׁטוּת הוּא,” הֵשִׁיבָה דוֹרָה בְּנַעַנְעָה רֶגַע תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ, – “אִשָּׁה תִּינוֹקֶת”.

שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ צְחוֹק אֶת הָאִשָּׁה הַתִּינוֹקֶת שֶׁלִּי, מַה זֶה עָלָה עַל לִבָּהּ לִבְחֹר בְּשֵׁם חָדָשׁ. אַךְ הִיא נָתְנָה בִּי אֶת עֵינֶיהָ־תְּכֵלֶת וְאָמְרָה:

“אֵין כַּוָּנָתִי, נַעַר שׁוֹטֶה, כִּי תִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֵׁם חָדָשׁ זֶה תַּחַת הַשֵּׁם דּוֹרָה. רַק זֹאת אֲנִי רוֹצָה כִּי הַשֵּׁם הַזֶּה יִכָּנֵס אֶל לִבֶּךָ, בַּשָּׁעָה שִׁיִּחַר אַפְּךָ בִּי. תֹּאמַר אֶל לִבְּךָ: “הֲלֹא רַק אִשָּׁה־תִּינוֹקֶת הִיא!” כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ כִּי לֹא מָצָאתָ בִּי אֶת מַשָּׂא־נַפְשֶׁךָ, אֱמֹר אֶל עַצְמֶךָ: “הֵן יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה תִּינוֹקֶת הִיא”. וְאִם אֲנִי עוֹשָׂה דָּבָר שֶּׁלֹּא כִּרְצוֹנֶךָ, וּמִי יוֹדֵע אִם יֵשׁ בְּיָדִי לְהָבִין רְצוֹנֶךָ, אֱמֹר: “מַה יֵשׁ לִדְרֹשׁ מֵאִשָּׁה־תִּינוֹקֶת, רַב לִי, אִם אוֹהֶבֶת הִיא אוֹתִי אַהֲבָה רָבָּה!” וְאָמְנָם אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ בְּכָל מְאֹדִי.”

עַד הַיּוֹם הַהוּא לֹא פִלַּלְתִּי לִשְׁמֹעַ מִפִּיהָ דְבָרִים נָאִים כָּאֵלֶה, אֲשֶׁר נִכְנְסוּ אֶל לִבִּי. הֵם עָשׂוּ עָלַי רֹשֶׁם עָמֹק. וּבְכָתְבִי הַיּוֹם אֶת הַדְּבָרִים, עוֹלֶה לִי מִבַּעַד לָעֲרָפֶל וְהַצְּלָלִים תֹּאַר פְּנֵי הַתִּינוֹקֶת הַזֹּאת, שֶׁכָּכָה אֲהַבְתִּיהָ, וּבְאָזְנַי מְצַלְצְלִים הַדְּבָרִים הָהֵם, שֶׁהַסָּחְתִּי דַּעְתִּי מֵהֶם לִפְעָמִים. נַעַר הָיִיתִי.

וּבְאַחַד הַיָּמִים אָמְרָה לִי דוֹרָה, כִּי גָמְרָה לָקַחַת בְּיָדָהּ אֶת מֶשֶׁק הַבָּיִת. לְתַכְלִית זוֹ תִּקְנָה אֶת הָעֶפְרוֹנוֹת, קָנְתָה פִּנְקֵס גָּדוֹל, לָקְחָה אֶת סֵפֶר הַמְבַשְּׁלִים, שֶׁצּוֹנִי קָרַע אֶת דַּפָּיו, וְאִחֲתָה אוֹתוֹ, וְהֵכִינָה אֶת עַצְמָה “לְהֵיטִיב מַעֲשֶׂיהָ”.

וְאוּלָם הַמִּסְפָּרִים “לֹא רָצוּ לְהִתְחַבֵּר”. צוֹנִי בָּא וְקִלְקֵל אֶת אֲשֶׁר תִּקְּנָה דוֹרָה; הָעֵטִים קָשְׁרוּ קֶשֶׁר, זֶה קָלַט שַׂעֲרָה וְזֶה פָּלַט דְּיוֹ לָרֹב וְזֶה גָּרַד אֶת הַנְּיָר, עַד אֲשֶׁר קָצָה נֶפֶשׁ דּוֹרָה בַּעֲבוֹדָתָהּ הַקָּשָׁה וּבַעֲמָלָהּ הָרַב. הִבַּטְתִּי אֶל פָּנֶיהָ הַנְּעִימִים שֶׁהִבִּיעוּ צַעַר, וְלִבִּי נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל הַתִּינוֹקֶת הַזֹּאת.

“מַה לָךְ דּוֹרָה?” שָׁאַלְתִּי רַכּוֹת.

וּבְשָׁמְעִי מִפִּיָה, כִּי “הַמִּסְפָּרִים אֵינָם רוֹצִים לְהִתְחַבֵּר”, הַחִלּוֹתִי לְהוֹרוֹת לָהּ פֶּרֶק “בְּחֶשְׁבּוֹן”. אַךְ בִּרְאוֹתִי אֶת הַלֵּאוּת וְאֶת הַשִּׁעֲמוּם עַל פָּנֶיהָ, נִמְלָא לִבִּי רַחֲמִים עַל "הָאִשָּׁה־הַתִּינוֹקֶת, הִנַּחְתִּי מִיָּדִי אֶת הָעִפָּרוֹן, וָאֶקַּח אֶת הַכִּנוֹר לְנַגֵּן.

בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ יָדַי מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה. יֵשׁ אֲשֶׁר הָיִיתִי מְטַיֵּל יְחִידִי בְּיָמִים בְּהִירִים וּמְהַרְהֵר, כִּי חֲלוֹמוֹת נְעוּרַי לֹא בָּאוּ. אַךְ הַהַרְהוֹרִים הָאֵלֶּה לֹא מֵרְרוּ אֶת חַיָּי. אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם שֶׁיִּתְקַיֵּם כֻּלּוֹ. פְּעָמִים שֶׁהָיָה עוֹלֶה עַל לִבִּי, מַה טוֹב הָיָה לִי, לוּ הָיְתָה אִשְׁתִּי עֵזֶר כְּנֶגְדִּי, לוּ יָכְלָה לְעוֹדֵד אֶת רוּחִי, לוּ הָיָה בְּיָדָהּ לְמָלֵּא אֶת הֶחָלָל הָרֵיק אֲשֶׁר מִסָּבִיב לְנַפְשִׁי. אַךְ הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי זֶה הוּא אֹשֶׁר עֶלְיוֹן, שֶׁלֹּא חִכִּיתִי לוֹ וּלְעוֹלָם לֹא יָבוֹא.

יֵשׁ אֲשֶׁר הָיִיתִי מְאַחֵר לָשֶׁבֶת בַּלַּיְלָה לִפְנֵי שֻׁלְחָן־הַסּוֹפְרִים וְדוֹרָה יוֹשֶׁבֶת מִמּוּלִי בְּלִי תְנוּעָה, עַד אֲשֶׁר נִדְמָה לִי לִפְעָמִים כִּי יְשֵׁנָה הִיא. אַךְ בַּהֲרִימִי רֹאשִׁי, רָאִיתִי אֶת עֵינֶיהָ תְּכֵלֶת נְעוּצוֹת בִּי, וְהִיא מִסְתַּכֶּלֶת בִּי בְּהַעֲרָצָה.

“הוֹי, מַה עָיֵף אַתָּה, דּוֹדִי!” קָרְאָה דוֹרָה פַּעַם אַחַת, לְאַחֵר שֶׁכִּלִּיתִי אֶת עֲבוֹדָתִי.

“אֵין זֹאת, כִּי אִם אַתְּ עֲיֵפָה, תַּמָּתִי!” אָמַרְתִּי אֵלֶיהָ, "וְאָמְנָם לֹא טוֹב, כִּי מְאַחֲרָה אַתְּ לָשֶׁבֶת בַּלַּיְלָה, עָלַיִךָ לַעֲלוֹת עַל הַמִּטָּה בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת.

“לֹא, אֶל תִּשְׁלָּחֵנִי מִזֶּה!” הִתְחַנְנָה דוֹרָה, “אַל נָא! אָנָּא!”

וּלְתִמְהוֹנִי הָרַב נָפְלָה עַל צַוָּארִי בְּקוֹל בֶּכִי.

“חוֹלָה אַתְּ, חֶמְדָּתִי? לֹא טוֹב לָךְ?”

“שָׁלוֹם וְטוֹב לִי!” עָנְתָה דוֹרָה, “אַךְ תֵּן לִי רְשׁוּת לָשֶׁבֶת וְלִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב.”

“אַךְ מַה מַרְאֶה כָּזֶה לְעֵינַיִם יָפוֹת בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה?” הֵשַׁבְתִּי.

“אִם מָצְאוּ עֵינַי חֵן בְּעֵינֶיךָ, תֵּן לִי רְשׁוּת לָשֶׁבֶת פֹּה בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב,” קָרְאָה דוֹרָה, “הָאֻמְנָם מָצְאוּ עֵינַי חֵן בְּעֵינֶיךָ?”

“מְאֹד מְאֹד.”

“אִם כֵּן, עֲשֵׂה אֶת שְׁאֵלָתִי.”

“יָרֵא אֲנִי, כִּי יוּעַם זָהֳרָן, דּוֹרָה.”

“לֹא, זָהֳרָן יִגְדַּל! כִּי בְּשִׁבְתִּי עַל יָדְךָ לֹא תִּשְׁכָּחֵנִי גַם בְּשָׁעָה שֶׁלִּבְּךָ מָלֵא חֶזְיוֹנוֹת. הַאִם לֹא תִּקְצֹף, אִם אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ דָּבָר שֶׁל שְׁטוּת?”

“מַה הַדָּבָר הַזֶּה?”

“תֵּן לִי רְשׁוּת לְתַקֵּן אֵת הָעֵטִים,” קָרְאָה דוֹרָה, “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תְּהִי עָסוּק בַּעֲבוֹדָתְךָ, לֹא אֵשֵׁב בְּטֵלָה גַּם אָנִי.”

מָה רַבָּה שִׂמְחַת דּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי לָהּ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת כֵּן. וּמִמָּחֲרָת הַיּוֹם יָשְׁבָה עַל יָדִי וּלְפָנֶיהָ חֲבִילָה שֶׁל עֵטִים, אֲשֶׁר תִּקְּנָה וְהִכְשִׁירָה אוֹתָם בִּזְהִירוּת רַבָּה, כְּאִלּוּ עָשְׂתָה עֲבוֹדַת־הַקֹּדֶשׁ. וּכְדֵי לִגְרֹם לָהּ נַחַת רוּחַ, הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מִיָדָּה פַּעַם בְּפַעַם עֵט חָדָשׁ. וּפַעַם אַחַת מָסַרְתִּי לָהּ כְּתָב־יָד קָטֹן לְהַעְתִּיקוֹ. פְּנֵי דוֹרָה הִזְהִירוּ. הַהֲכָנוֹת הָרַבּוֹת אֶל הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, הַזְּהִירוּת הַיְתֵרָה שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל, חַס־וְשָׁלוֹם, הַהַפְסָקוֹת שֶׁבָּאוּ לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעִים עִם צוֹנִי, הַחֲתִימָה שֶׁל שְׁמָּה בְּסוֹף הַגִּלָּיוֹן, מַרְאֵה פָּנֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּישָׁה לִי אֶת מְלַאכְתָּהּ, עֵינֶיהָ הַמְּאִירוֹת, כַּאֲשֶׁר הִלַּלְתִּי אֶת כְּתָבָהּ – כָּל הַזִכְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה מְעוֹרְרִים אֶת לִבִּי גַם הַיּוֹם.

דּוֹרָה הָגְתָה חִבָּה רַבָּה אֶל דּוֹדָתִי, אֲשֶׁר גַם הִיא הֵשִׁיבָה לָהּ אַהֲבָה. לְמַעֲנָהּ לִטְּפָה דוֹדָתִי אֶת צוֹנִי, שֶׁלֹּא הָיָה חָבִיב עָלֶיהָ, לַמַּעֲנָהּ יָשְׁבָה שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת וְהֶאֱזִינָה לִנְגִינוֹת הַכִּנּוֹר, אַף כִּי לֹא אָהֲבָה אֶת הַנְּגִינָה, וּלְמַעֲנָהּ הָיְתָה דוֹדָתִי הוֹלֶכֶת בַּשּׁוּק לִקְנוֹת דְּבָרִים שֶׁל מַה־בְּכָךְ לְשָׂמֵחַ אוֹתָהּ.

וּבְשָׁעָה שֶׁבָּאָה דוֹדָתִי אֶל בֵּיתֵנוּ, בְּעָמְדָהּ עוֹד עַל הַמִּפְתָּן, נִשְׁמַע קוֹלָהּ הַמָּלֵא חִבָּה: “אַיֵּה הַפֶּרַח הַקָּטֹן?”

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה: שְׁמוּעוֹת    🔗

הַדָּבָר הָיָה כְּשָׁנָה אַחֲרֵי חֲתֻּנָּתִי – אִם אַאֲמִין לְכֹחַ זִכְרוֹנִי הָרָפֶה בְּחֶשְׁבּוֹן זְמַנִּים – בְּשׁוּבִי בְּאַחַד הָעֲרָבִים מִטִּיּוּלִי לְבָדָד שָׁקוּעַ בְּתֹכֶן הַסֵּפֶר שֶׁעָמַדְתִּי בִּכְתִיבָתוֹ (כִּי הַצְלָחָתִי בְּסִפּוּרַי הָלְכָה וְגָדְלָה), עָבַרְתִּי עַל פְּנֵי בֵּית מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ. גַם קֹדֶם לָכֵן הָיִיתִי עוֹבֵר עַל פָּנָיו, בִּהְיוֹתִי דָר בִּשְׁכֻנָּה זוֹ, כְּשֶׁלֹּא מָצָאתִי דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. אַךְ תָּמִיד הָיִיתִי עוֹבֵר בִּצְעָדִים מְהִירִים וְרַק הֵצַצְתִּי עָלָיו הֲצָצָה קַלָּה. מַרְאֵהוּ הָיָה תָּמִיד קוֹדֵר וְשׁוֹמֵם, אַף אֶחָד מֵחֲדָרָיו לֹא הָיָה פָּתוּחַ אֶל הָרְחוֹב וְהַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים עִם הַמִּסְגָּרוֹת הַכְּבֵדוֹת, אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא עָשׂוּ רֹשֶׁם עַלִּיז, נִרְאוּ עַתָּה שׁוֹמְמִים מְאֹד, בִּהְיוֹתָם סְגוּרִים וְהַוִּילָאוֹת תָּמִיד מַאְפִילִים עֲלֵיהֶם. עַל פְּנֵי חָצֵר קְטַנָּה מְרֻצָּפָה עָבַר מִשְׁעוֹל אֶל דֶּלֶת, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִפְתָּחָה: שָׁם הָיָה חַלּוֹן עָגֹל, שׁוֹמֵם כִּשְׁאָר הַחַלּוֹנוֹת, אַךְ הוּא הָאֶחָד שֶׁוִּילוֹן לֹא הֶאְפִּיל עָלָיו. אֵינִי זוֹכֵר, אִם רָאִיתִי פַּעַם אוֹר בְּבֵית הַזֶּה. אִלּוּ הָיִיתִי אוֹרֵחַ אַרְעַי, וַדַּאי הָיִיתִי חוֹשֵׁב, כִּי שָׁם שׁוֹכֵב אִישׁ מֵת חֲשׂוּך בָּנִים, אוֹ דִמְיוֹנִי הָיָה מְתָאֵר לִי אַגָּדוֹת שׁוֹנוֹת.

וְאוּלָם אִם גּוּפִי חָלַף חִישׁ עַל פְּנֵי הַבַּיִת הַזֶּה, הִנֵּה רוּחִי לֹא כֵן. הַבַּיִת עוֹרֵר בְּקִרְבִּי הֲמוֹן זִכְרוֹנוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת, וּבְעָבְרִי עַל פָּנָיו בָּעֶרֶב הַהוּא וּבְלִבִּי תַּעֲרֹבֶת שֶׁל זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת וַחֲלוֹמוֹת בַּחֲרוּת, צְלִילֵי תִּקְווֹת לֹא בְּרוּרוֹת עִם אַכְזָבוֹת קוֹדְרוֹת, חֶזְיוֹנוֹת שֶׁל דִּמְיוֹן וּמְצִיאוּת, וְהִנֵּה קוֹל עוֹלֶה בְּאָזְנַי, וְאֶחֱרַד.

זֶה הָיָה קוֹל אִשָּׁה. הִכַּרְתִּי בָּהּ אֶת הַמְּשָׁרֶתֶת הַקְּטַנָּה שֶׁל מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ.

“אוּלַי תּוֹאִיל, אֲדוֹנִי, לָסוּר אֶל הָעַלְמָה דַרְטְל?”

“הַאִם שָׁלְחָה אוֹתָךְ מָרַת דַּרְטְל אֵלָי?” שָׁאַלְתִּי.

“מָרַת דַּרְטְל רָאֲתָה אוֹתְךָ עוֹבֵר גַם תְּמוֹל גַם שִׁלְשֹׁם וְעָלַי הֻטַּל לָשֶׁבֶת בְּפֶתַח הַמָּבוֹא וְלִקְרֹא לְךָ כַּאֲשֶׁר תַּעֲבֹר.”

הָלַכְתִּי אַחֲרֵי הַמְּשָׁרֶתֶת עַד בּוֹאֵנוּ אֶל הַגַּן הַסָּמוּךְ לַבַּיִת. שָׁם מָצָאתִי אֶת מָרַת דַּרְטְל, אֲשֶׁר קִדְּמָה אֶת פָּנַי לֹא בְּחִבָּה. עֵינֶיהָ הִבִּיעוּ בּוּז לִי, אַף לֹא הִתְאַמְּצָה לְהַעֲלִים מִמֶּנִי רֶגֶשׁ זֶה.

“אָמְרוּ לִי, כִּי יֵשׁ לָךְ דָּבָר אֵלַי, מָרַת דַּרְטְל,” אָמַרְתִּי בְּעָמְדִי לְפָנֶיהָ וְיָדַי נְתוּנוֹת עַל מִסְּעַד הַכִּסֵּא, אֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי לָשֶׁבֶת עָלָיו.

“אָנָּא,” קָרְאָה אֵלַי, “אֱמֹר לִי בְּטוּבְךָ, הֲנִמְצָאָה אוֹתָהּ רִיבָה?”

“לֹא.”

“וְאוּלָם הֵן כְּבָר בָּרְחָה.”

“בָּרְחָה?”

“כֵּן, מִמֶּנוּ בָּרְחָה,” הַשִׁיבָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “אִם לֹא נִמְצָאָה עַד הַיּוֹם, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּמָצֵא עוֹד. אוּלַי מֵתָה!”

טוֹב מוֹתָהּ מֵחַיֶּיהָ," הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי. אַךְ אֵשֶׁת שִׂיחִי הוֹסִיפָה:

“הֵן מוֹדַע אַתָּה לִקְרוֹבֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ רִיבָה עֲלוּבָה, אוּלַי יֵשׁ עִם לִבְּךָ לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתָהּ?”

“כֵּן,” עָנִיתִי.

הִיא קָמָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ־זָדוֹן, פָּסְעָה פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת אֶל גָּדֵר סְמוּכָה, שֶׁהִבְדִּילָה בֵּין הַדִּשְׁאָה וְגַן הַיְרָקוֹת, וְקָרְאָה בְּקוֹל רָם: “גֶּשׁ הֲלוֹם!” כְּאִלּוּ קָרְאָה אֶל בְּהֵמָה טְמֵאָה.

עַד מְהֵרָה שָׁבָה עִם מַר לִיטִימֶר, הוּא הִשְׁתַּחֲוָהּ לִפָנַי מִתּוֹךְ הַחֲשִׁיבוּת הַמְיֻחָדָה לוֹ וְעָמַד מֵאֲחוֹרָהּ.

“עַתָּה,” קָרְאָה בְּקּוֹל נָגִיד, בְּלִי הַבֵּט אֶל פָּנָיו “סַפֵּר נָא לְמַר קָפֶּרְפִילְד עַל הַבְּרִיחָה.”

“מַר גֶּ’מְס (סְטִירְפוֹרְתְּ) וְאָנֹכִי, גְּבִרְתִּי…”

“אַל תִּפְנֶה בִּדְבָרֶיךָ אֵלָי!” הִפְסִיקָה הָאִשָּׁה אוֹתוֹ בְּרֹגֶז.

“מַר גֶּ’מְס וְאָנֹכִי, אֲדוֹנִי…”

“אָנָּא, גַם אֵלַי אֶל תְּדַבֵּר,” קָרָאתִי.

מַר לִיטִיֶמר לֹא נָבוֹךְ כְּלָל וְעַל יְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה קַלָּה הִבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ, כִּי כָּל מַה שֶׁנּוֹח לָנוּ נָעִים גַם לוֹ, וּפָתַח שׁוּב:

“מַר גֶּ’מְס וְאָנֹכִי עָבַרְנוּ עִם הָעַלְמָה בַּאֲרָצוֹת רַבּוֹת, בְּצָרְפַת, שְׁוֵיץ, אִיטַלְיָה. מַר גֶּ’מְס הָיָה כָּרוּךְ מְאֹד אַחֲרֶיהָ. עַד מְהֵרָה לָמְדָה הָעַלְמָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת נָכְרִיּוֹת. כָּל רוֹאֶיהָ הֶעֱרִיצוּ אוֹתָהּ. תִּלְבָּשְׁתָהּ, הֲלִיכוֹתֶיהָ, דְּבָרֶיהָ, יָפְיָהּ – הַכֹּל מָשַׁךְ אֶת הָעַיִן אֵלֶיהָ. עַל לֵב אִישׁ לֹא עָלָה, כִּי זוֹ הִיא בַּת־כְּפָר. כֵּן עָבַר עָלֵינוּ זְמַן־מַה, עַד אֲשֶׁר הֵחֵלָּה הָעַלְמָה לְהַלְאוֹת אֶת מַר גֶּ’מְס בְּמִנְהָגֶיהָ הַמּוּזָרִים, וְרוּחַ רָעָה תָּקְפָה אוֹתוֹ. יָמִים רָעִים בָּאוּ לִי אָז. אַךְ בְּכָל זֹאת לֹא הוּפַר הַשָּׁלוֹם לְיָמִים רַבִּים,”

הַמְּשָׁרֵת שָׁתַק רֶגַע, הִתְבּוֹנֵן אֵלֵינוּ וְהוֹסִיף לְסַפֵּר:

“סוֹף סוֹף, לְאַחֵר שֶׁנָּפְלָה קְטָטָה בֵּינֵיהֶם, קָם מַר גֶּ’מְס בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד, – הַדָּבָר הָיָה בְּקִרְבַת הָעִיר נֵאַפּוֹל, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁבְנוּ בִּנְאוֹת־דֶּשֶׁא לְחוֹף הַיָּם – וְהָלַךְ עַל מְנָת לָשׁוּב בְּיוֹם מָחָר, וְעָלֵי הִטִּיל אֶת הָעֲבוֹדָה לָבוֹא עִמָּהּ בִּדְבָרִים וּלְבָאֵר לָהּ כִּי לְטוֹבָתָהּ וּלְטוֹבָתוֹ גָמַר לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה. וּבְחַסְדוֹ הַגָּדוֹל הוֹאִיל מַר גֶּ’מְס לְהַצִּיעַ לְפָנֶיהָ עַל יָדִי, כִּי תִּנָּשֵׂא לְאִישׁ הָגוּן שֶׁנָּכוֹן לְהַסִיחַ דַּעְתּוֹ מִכָּל מַה שֶׁעָבַר עָלֶיהָ. וְשִׁדּוּךְ כָּזֶה יָאֶה לָהּ, כִּי עַל כֵּן בַּת פְּחוּתִים הִיא.”

וְשׁוּב שָׁתַק הַדּוֹבֵר שָׁעָה קַלָּה, וּבְפָנָיו רָאִיתִי, כִּי הַנָּבָל הַזֶּה הוּא הוּא הָאִישׁ שֶׁהָיָה מְיֻעָד לְעֲמִילְיָה הַקְּטַנָּה.

“אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי,” הוֹסִיף הָעֶבֶד לְסַפֵּר, “יַעַן חָפַצְתִּי לְחַלֵּץ אֶת גֶּ’מְס אֲדוֹנִי מִצָּרָה וְגַם לְהַשְׁכִּין עַל יְדֵי כַךְ אֶת הַשָּׁלוֹם בֵּינוֹ וּבֵין הוֹרָתוֹ. וְאוּלָם אַךְ נוֹדַע לְאוֹתָהּ עַלְמָה מִפִּי, כִּי אֲדוֹנִי הָלַךְ וְלֹא יָשׁוּב, כִּמְעַט שֶׁיָּצְאָה מִדַּעְתָּהּ. בְּכֹחַ רַב עָצַרְתִּי בְּעֲדָהּ לְבַל תִּשְׁחַט אֶת עַצְמָהּ אוֹ לְבַל תְּנַפֵּץ רֹאשָׁהּ אֶל אַבְנֵי הַרִצְפָּה. אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁמָּסַרְתִּי לָהּ אֶת הַדְּבָרִים עַל אֹדוֹת הַשִּׁדוּךְ לֹא הָיָה גְבוּל לַחֲרוֹן־אַפָּהּ. מְעוֹדִי לֹא רָאִיתִי אָדָם זוֹעֵם כָּמוֹהָ. בְּרֶגַע אֶחָד אָבְדוּ רִגְשׁוֹתֶיהָ, אָבְדָה בִּינָתָהּ, אָבַד רוּחָהּ. וְלוּלֵא שָׁמַרְתִּי אֶת נַפְשִׁי, כִּי אָז, בָּרִי לִי, הָיְתָה הוֹרֶגֶת אוֹתִי. קִצוּר הַדָּבָר, לְאַחֵר יָמִים אֲחָדִים הִתְחַמְּקָה וּבָרְחָה, וּמֵאָז לֹא נִרְאֲתָה וְלֹא נִשְׁמַע מִמֶּנָּה דָבָר. לַשָׁוְא בִּקַּשְׁתִּיהָ, חִפַּשְׂתִּיהָ – הִיא נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָּהּ. אֶפְשָׁר כִּי מָצְאָה קִבְרָהּ בִּמְצוּלוֹת יָם, יַעַן כִּי כָּל הַיָּמִים לֹא חָדְלָה מִדַּבֵּר אֹדוֹת הַיָּם, וּפְעָמַיִם שֶׁהָיְתָה מְסַפֶּרֶת לְיַלְדֵי הַמַּלָּחִים עַל שְׂפַת הַיָּם, כִּי גַם הִיא בַּת דַּיָּג. וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לְמוֹרַת רוּחַ לְמַר גֶּ’מְס.”

הָהּ, עֲמִילְיָה! לִבִּי עָלָיִךְ! אֲנִי רוֹאֶה בְּדִמְיוֹנִי אֶת הַנַּעֲרָה הַיָּפָה יוֹשֶׁבֶת לְחוֹף יָם בֵּין יְלָדִים תְּמִימִים, וְהִיא שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלוֹתֵיהֶם הַנְּעִימִים בִּקָרְאָם “אִמָּא”, וְהִיא מַקְשִׁיבָה אֶת הֶמְיַת הַיָּם וְשִׂיחַ גַּלָּיו – וְהִיא זוֹכֶרֶת אֶת בֵּיִת מוֹלַדְתָּהּ הִיא וְאֶת יְמֵי יַלְדוּתָהּ הִיא.

“לְאַחֵר שֶׁהֻבְרַר לִי,” הוֹסִיף הַמְשָׁרֵת, “כִּי לַשָּׁוְא אֲבַקֵּשׁ אֶת הָאוֹבֶדֶת, הָלַכְתִּי אֶל מַר גֶּ’מְס – שֶׁאֶת מְקוֹם מְגוּרָיו יָדַעְתִּי – וַאֲסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת. אַךְ הוּא נִמְלָא חֵמָה וְגִדֵּף אוֹתִי וְגַם הֵרִים יָדוֹ עָלָי. וְלָכֵן גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ וָאָבוֹא הֲלוֹם לְסַפֵּר לְאִמּוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים. וְעַתָּה הֲרֵי אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִשְׂרָה חֲדָשָׁה.”

מִלְּבַד הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נוֹדַע לִי, כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ הָלַךְ לְאֶרֶץ סְפָרַד, וְאִמּוֹ דּוֹאֶגֶת לְבַל יִפֹּל שֵׁנִית בַּפַּח שֶׁל “אוֹתָהּ רִיבָה.”

אֶת כָּל זֹאת מָצָאתִי רָאוּי לְהוֹדִיעַ לְמַר פֵּגוֹטִי, וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת בָּאתִּי לְלָנְדּוֹן לְבַקְּשׁוֹ. תָּמִיד הָיָה הַזָּקֵן הַזֶּה נוֹדֵד מִמָּקוֹם לַמָקוֹם, וּבְלִבּוֹ רַק רָצוֹן אֶחָד: לְגַלּוֹת אֶת עִקְּבוֹת בַּת אֲחוֹתוֹ. כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים רָאִיתִי אוֹתוֹ עוֹבֵר בְחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה עַל פְּנֵי חוּצוֹת לָנְדוֹן וּמְחַפֵּשׂ אֶת אוֹצָרוֹ שֶׁאָבַד לוֹ.

הוּא דָר בְּאַחַד הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים, וּמִפִּי הַשְּׁכֵנִים נוֹדַע לִי, כִּי הוּא לֹא יָצָא עֲדַיִן מֵאָהֳלוֹ. בְּבוֹאִי אֶל הַחֶדֶר הַקָּטֹן וְהַנָּקִי רָאִיתִי כִּי הַזָּקֵן מוּכָן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָאוֹבֶדֶת. עַל הַדָּבָר הַזֶּה הֵעִיד מַרְאֶה הַחֶדֶר וְכֵלָיו. מַר פֵּגוֹטִי יָשַׁב לְיַד הַחַלּוֹן שָׁקוּעַ בְּסֵפֶר, עַד כִּי לֹא שָׁמַע קוֹל צַעֲדַי בְּבוֹאִי, וְרַק לְאַחַר שֶׁנִּגַּשְׁתִּי אֵלָיו וָאָשִׂים יָדִי עַל שִׁכְמוֹ, נָשָׂא עֵינָיו אֵלָי.

“מַר דָּוִד! אוֹדְךָ! חֵן חֵן לְךָ שֶׁבָּאתָ! שֵׁב נָא. בָּרוּךְ הַבָּא!”

“מַר פֵּגוֹטִי,” אָמַרְתִּי בְּשִׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא שֶׁהִגִּישׁ לִי, “אֶל נָא תְּיַחֵל. הִנֵּה שָׁמַעְתִּי חֲדָשׁוֹת.”

“עַל אֹדוֹת עֲמִילְיָה?”

יָדָיו רָעֲדוּ, פָּנָיו חָוְרוּ, הוּא נָעַץ בִּי אֶת עֵינָיו.

“אַיֵּה מְקוֹמָהּ אֵין יוֹדֵע, אַךְ מִמֶּנוּ הָלָכָה.”

הוּא יָשַׁב וְהֶאֱזִין אֶל הַדְּבָרִים שֶׁסִּפַּרְתִּי, וּפָנָיו הִבִּיעוּ שַׁלְוָה. נִדְמָה לִי, כִּי רוֹאֶה הוּא לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת תֹּאַר פְּנֵי עֲמִילְיָה. לְאַחֵר שֶׁכִּלִּיתִי אֶת סִפּוּרִי, שָׁתַק עוֹד שָׁעָה קַלָּה וְאַחַר שָׁאַל:

“מַה דַּעְתְּךָ אַתָּה, מַר דָּוִד?”

“לְפִי דַּעְתִּי, חַיָּה הִיא,” עָנִיתִי.

“אֵינִי יוֹדֵעַ. אֶפְשָׁר שֶׁהַמַּהֲלוּמָה הִכְרִיעָה אוֹתָהּ בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן… וּמַה גַם לְפִי טִבְעָהּ… כָּל יָמֶיהָ הָיְתָה רְגִילָה לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַיָּם, אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ אָמַר לָהּ, כִּי בּוֹ תִּמְצָא קֶבֶר…”

הוּא הִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר הַקָּטֹן הֵנָּה וָהֵנָה שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים, וְאַחַר הוֹסִיף וְאָמַר:

“וּבְכָל זֹאת, מַר דָּוִד, הֵן בָּרִי הָיָה לִי, כִּי חַיָּה הִיא… גַּם בְּהָקִיץ גַם בַּחֲלוֹם יָדַע לִבִּי, כִּי מָצֹא אֶמְצָא אוֹתָהּ… תִּקְוָה זוֹ הֵאִירָה לִי, הִיא שֶׁעָמְדָה לִי… עַד שֶׁאֵינִי מַאֲמִין, כִּי נִכְזָבָה… לֹא! עֲמִילְיָה חַיָּה הִיא! אֵינִי יוֹדֵע, מֵאַיִן תָּבוֹא וְאַיֵּה מְקוֹמָהּ, אַךְ לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי בֵּין הַחַיִּים הִיא!”

“וּבְכֵן, יְדִידִי, מַה יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת?”

“לְפִי הַשְׁעָרָתִי, שָׁבָה בַּת אֲחוֹתִי לְלָנְדּוֹן, אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהֵעָלֵם בָּהּ. וּמַה תַּעֲשֶׂה פֹּה, אִם לֹא תָּשׁוּב הַבַּיְתָה? וְהִיא לֹא תָּשׁוּב הַבַּיְתָה!” קָרָא הַזָּקֵן בְּנַעַנְעוֹ בְּרֹאשׁוֹ, “לֹא, לֹא תָּשׁוּב!”

“אִם הִיא תָּבוֹא לְלָנְדּוֹן,” אָמַרְתִּי, “יֵשׁ פֹּה, לְפִי דַּעְתִּי, אָדָם אֶחָד שֶּׁיּוּכַל לִמְצֹא אוֹתָהּ. אוּלַי זוֹכֵר אַתָּה, – שְׁמַע לִדְבָרַי בְּשִׂים לֵב אֶל הַמַּטָּרָה הַגְּדוֹלָה! – אֶת מַרְתָּה?”

“בַּת עִירִי?” – וּפָנָיו עָנוּ לִי בְּלִי אֹמֶר.

“הֲיָדַעְתָּ, כִּי בְּלָנְדּוֹן הִיא?”

“רְאִיתִיהָ בָּרְחוֹבוֹת,” עָנָה הַזָּקֵן בִּרְעָדָה.

“אַךְ אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ,” אָמַרְתִּי, “כִּי עֲמִילְיָה עָשְׂתָה עִמָּהּ חֶסֶד, בְּסִיּוּעַ חָם, זְמָן רַב בְּטֶרֶם בָּרְחָה מִבֵּיתָהּ. וְגַם זֶה אֵינְךָ יוֹדֵע, כִּי בַּלַּיְלָה הַהוּא, כַּאֲשֶׁר נִפְגַּשְׁנוּ בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ וְשׂוֹחַחְנוּ, עָמְדָה מַרְתָּה מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וְהִקְשִׁיבָה.”

“מַר דָּוִד!” קָרָא הַזָּקֵן בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, “בַּלַּיְלָה הַהוּא שֶׁיָּרַד שֶׁלֶג רָב?”

בַּלַּיְלָה הַהוּא. מֵאָז לֹא רְאִיתִיהָ פֹּה. הָלַכְתִּי אָז מֵעִמְּךָ לְבַקָּשָׁהּ וּלְדַבֵּר עִמָּהּ, אַךְ הִיא נֶעֱלְמָה. לֹא חָפַצְתִּי לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ לְפָנֶיךָ, אַךְ הִיא הִיא הָאָדָם שֶׁאָמַרְתִּי, כִּי יֵשׁ בְיָדוֹ לְגַלּוֹת עִקְּבותֶיהָ. הַאִם בַּנְתָּ?"

“בָּנְתִּי יָפֶה, מַר,” הֵשִׁיב הַזָּקֵן. הִשְׁפַּלְנוּ קוֹלֵנוּ עַד לְלַחַשׁ, וְכָכָה הִמְשַׁכְנוּ שִׂיחָתֵנוּ.

“אָמַרְתָּ כִּי רָאִיתָ אוֹתָהּ. הַאִם תּוּכַל לִמְצְאָהּ פֹּה?”

“אֲנִי חוֹשֵׁב, מַר דָּוִד, כִּי יוֹדֵע אֲנִי אֵיפֹה יֵשׁ לְבַקָּשָׁהּ.”

“הִנֵּה הֶחֱשִׁיךְ. וְאִם נִזְדַּמַּנּוּ הַפַּעַם יַחְדָּו, הָבָה נֵצֵא שְׁנֵינוּ לְנַסּוֹת מַזָּלֵנוּ, אוּלַי נִמְצָאֶה.”

הוּא הִסְכִּים וְהֵכִין אֶת עַצְמוֹ לָלֶכֶת עִמִּי. רָאִיתִי וְהִנֵּה הוּא מֵבִיא סְדָרִים בַּחֶדֶר, מַעֲמִיד נֵר עַל הַשֻּׁלְחָן וְעָלָיו כְּלֵי הַצָּתָה, מַצִּיעַ אֶת הַמִּטָּה, מוֹצִיא מִתּוֹךְ אַרְגָּז אַחַת מִשִּׁמְלוֹתֶיהָ (זְכוּרַנִי כִּי רָאִיתִי אֶת עֲמִילְיָה לְבוּשָׁה בָּהּ) וְעוֹד בְּגָדִים עִם מִגְבַּעַת וְשָׂם הַכֹּל עַל גַּבֵּי כִּסֵּא. הוּא לֹא דִּבֵּר דָּבָר וְגַם אָנֹכִי שָׁתַקְתִּי. אֵין סָפֵק, כִּי לֵילוֹת רַבִּים חִכּוּ הַבְּגָדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה לַעֲמִילְיָה.

“הָיוּ יָמִים,” קָרָא אֵלַי הַזָּקֵן בְּרִדְתֵּנוּ מֵעַל הַמַּעֲלוֹת, “אֲשֶׁר רִיבָה זוֹ, מַרְתָּה, הָיְתָה בְּעֵינַי דֹּמֶן תַּחַת רַגְלֵי עֲמִילְיָה שֶׁלִּי, יִסְלַח לִי הָאֱלֹהִים; כַּמָּה נִשְׁתַּנּוּ הַדְּבָרִים עַתָּה!”

בְּלֶכְתֵּנוּ בַּדֶּרֶךְ שָׁאַלְתִּי אֶת הַזָּקֵן, קְצָת כְּדֵי לָבוֹא עִמּוֹ בִּדְבָרִים וּקְצָת מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה לָדַעַת, מַה שְׁלוֹם חָם. הוּא עָנָה לִי, כְּדַרְכּוֹ, כִּי חָם לֹא נִשְׁתַּנָּה, נוֹשֵׂא הוּא מַשָּׂא חַיָּיו בְּלִי נַחַת אַךְ גַם בְּלִי תְּלוּנָה, וְהַכֹּל מְחַבְּבִים אוֹתוֹ.

שְׁאִלְתִּיו, אִם יוֹדֵע הוּא מַה בְּלֵב חָם עַל הָאִישׁ שֶׁהֵמִיט עָלָיו אֲסוֹנוֹ, הַאִם הוּא הוֹגֶה בְּלִבּו רֶגֶשׁ נְקָמָה, וּמַה לְדַעְתּוֹ, יַעֲשֶׂה חָם, אִם יִפְגֹּשׁ בְּאַחַד הַיָּמִים אֶת סְטִירְפוֹרְתְּ?

“אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ,” הֵשִׁיב לִי, “כַּמָּה פְּעָמִים חָשַׁבְתִּי עַל כַּךְ אַךְ לֹא בָּאתִּי לְשׁוּם דֵּעָה.”

הֶעֱלֵיתִי בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת הַבֹּקֶר הַהוּא אַחֲרֵי הַבְּרִיחָה, בְּעָמְדֵנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ עַל שְׂפַת הַיָּם.

“הֲזוֹכֵר אַתָּה,” אָמַרְתִּי, "כַּאֲשֶׁר עָמַד פָּרוּעַ וּמָלֵא רוֹגֶז וְהִבִּיט עַל פְּנֵי הַיָּם וְדִבֵּר “עַל קֵץ הַדָּבָר?”

“וַדַּאי זָכוּרְנִי!” עָנָה.

“מַה, לְפִי דַּעְתְּךָ, כַּוָּנַת דְּבָרַיו?”

“אֲדוֹנִי דָּוִד,” עָנָה הַזָּקֵן, “כַּמָּה וְכַמָה פְעָמִים שָׁאַלְתִּי עַל זֶה אֶת נַפְשִׁי וּמַעֲנֶה לֹא מָצָאתִי. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: אֵינִי מֵעֵז לְשָׁאֳלוֹ, אַף כִּי כְּבֵן הוּא לִי. מִיָּמָיו לֹא אָמַר לִי דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבֵן מַקְשִׁיב, וְגַם הַפַּעַם הָיָה עוֹנֶה עַל שְׁאֵלָתִי בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד. אַךְ מַיִם עֲמֻקִּים רַעְיוֹנֵי אִישׁ וּמִי יּוּכַל לָרֶדֶת אֲלֵיהֶם.”

“יָפֶה אָמַרְתָּ,” קָרָאתִי, “וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה גּוֹרֵם לִי לִפְעָמִים דְּאָגָה.”

“גַם אֲנִי דוֹאֵג, מַר דָּוִד,” עָנָה הַזָּקֵן, “עַל זֶה וְעַל דַּרְכּוֹ לָשִׂים נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ. אֵינִי יוֹדֵע אִם יַעֲשֶׂה לוֹ רָעָה וַאֲנִי מְקַוֶּה, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִפָּגְשׁוּ שְׁנֵיהֶם.”

עָבַרְנוּ דֶּרֶך שַׁעַר הַהֵיכָל אֶל הָרְחוֹב הָרָאשִׁי. הוּא הָלַךְ עַל יָדִי שׁוֹתֵק וְכֻלּוֹ שָׁקוּעַ בְּמַטְרַת חַיָּיו. בְּהַגִּיעֵנוּ קָרוֹב אֶל הַגֶּשֶׁר, פָּנָה אֵלַי וְהוֹרָה בְּאֶצְבַּע עַל דְּמוּת אִשָּׁה בּוֹדֶדֶת, אֲשֶׁר הָלְכָה מֵעֵבֶר הָרְחוֹב מִזֶּה. הִכַּרְתִּי תֵּכֵף, כִּי זוֹ הִיא אֲשֶׁר אָנוּ מְבַקְּשִׁים.

עָבַרְנוּ אֶת הָרְחוֹב לְרָחְבּוֹ וְהָלַכְנוּ אַחֲרֶיהָ, וְעַל לִבִּי עָלָה, כִּי טוֹב יִהְיֶה לָנוּ אִם נָבוֹא עִמָּהּ בִּדְבָרִים בִּמְקוֹם סֵתֶר, אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּנוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים. יָעַצְתִּי אֵפוֹא לְבֶן לִוְיָתִי לְבַל יִכָּנֵס עִמָּהּ בְּשִׂיחָה וְרַק יֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ, וְאָנֹכִי הִתְבּוֹנַנְתִּי לָדַעַת לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת.

בֶּן־לִוְיָתִי הִסְכִּים, וְאָנוּ הָלַכְנוּ אַחֲרֶיהָ בְּמֶרְחַק מָה, בְּלִי גְרֹעַ עַיִן מִמֶּנָּה, אַךְ לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ אָסוּר הָיָה, כִּי מֵרֶגַע לְרֶגַע הִתְבּוֹנְנָה מִסָּבִיב.

פַּעַם אַחַת עָמְדָה לִשְׁמֹעַ נְגִינַת לְהָקָה, וְאָז עָמַדְנוּ גַם אָנוּ.

הִיא הָלְכָה הָלְאָה וְאָנוּ אַחֲרֶיהָ. עַל פִּי אֹרַח מַהֲלָכָהּ אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת, כִּי הוֹלֶכֶת הִיא לְמָקוֹם מְיֻעָד. סוֹף סוֹף סָרָה אֶל רְחוֹב שָׁקֵט וְקוֹדֵר, אֲשֶׁר הַשָּׁאוֹן וְהַדֹּחַק פָּסְקוּ שָׁם; וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי: “עַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְדַבֵּר עִמָּהּ,” וּבְהַחִישֵׁנוּ צְעָדֵינוּ הָלַכְנוּ אַחֲרֶיהָ.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: מַרְתָּה    🔗

הִגַּעְנוּ עַד הַמִּנְזָר וֶסְטְמִינְסְטֶר, אֲשֶׁר שָׁמָּה נִמְלְטָה מִן הָאוֹר וּמִן הַשָּׁאוֹן שֶׁל הַקִּרְיָה. הִיא הָלְכָה חִישׁ מַהֵר, כַּאֲשֶׁר יָצְאָה מִתּוֹךְ זֶרֶם הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים מִן הַגֶּשֶׁר, עַד כִּי הִשַּׂגְנוּ אוֹתָהּ בַּסִּמְטָה הַסְּמוּכָה אֶל הַנָּהָר. בּוֹ בָּרֶגַע עָבְרָה אֶת הָרְחוֹב כְּאִלּוּ אָמְרָה לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הַצְּעִדִים אֲשֶׁר שָׁמְעָה מֵאֲחוֹרֶיהָ וְהָלְכָה בִּמְהִירוּת רַבָּה, בְּלִי הַבֵּט סְבִיבָהּ.

מַרְאֶה הַנָּהָר אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלֵינוּ פִּתְאֹם מִבַּעַד לַשַּׁעַר הָאָפֵל, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד קְרוֹן מַשָּׂא בַּלֵּילוֹת, עָצַר אֶת מַהֲלָכִי. נָגַעְתִּי בְּבֶן לִוְיָתִי בְּאֵין אֹמֶר, וּשְׁנֵינוּ עָבַרְנוּ אֶת הָרְחוֹב, וּשְׁנֵינוּ קָרַבְנוּ אֵלֶיהָ עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, בְּהִסָּתְרֵנוּ בְּצֵל הַבָּתִּים.

בָּעֵת הַהִיא (וְאוּלַי גַם הַיּוֹם) עָמַד בִּקְצֵה הָרְחוֹב לְיַד הַנָּהָר בֵּית־עֵץ קָטֹן מָט לִנְפֹּל, קָרוֹב לְוַדַּאי, – אֹהֶל סַפָּן. הוּא עָמַד בּוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהָרְחוֹב פּוֹסֵק וּמִשְׁעוֹל עוֹבֵר בֵּין שׁוּרָה שֶׁל בָּתִּים וְהַנָּהָר. אַךְ בָּאָה אֶל הַמָּקוֹם וְרָאֲתָה אֶת הַמַּיִם עָמְדָה, כְּאִלּוּ הִגִּיעָה לְמַטְרָתָהּ, וְהָלְכָה אַט לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, בְּהִתְבּוֹנְנָהּ אֶל הַגַּלִּים.

עַד הָרֶגַע הַזֶּה הֶאֱמַנְתִּי, כִּי הוֹלֶכֶת הִיא לְבַיִת כָּל־שֶׁהוּא, אַךְ מַבָּט אֶחָד עַל הַנָּהָר עוֹרֵר בְּלִבִּי אֶת הָרַעְיוֹן, כִּי לֹא תֵּלֵךְ מִזֶּה וָהָלְאָה.

הַסְּבִיבָה הָיְתָה קוֹדֶרֶת, שׁוֹמֵמָה וּבוֹדֶדֶת. עֲשָׂבִים עָלוּ בְּקַרְקַע הַבֹּץ, בַּדֶּרֶךְ אֶל כָּתְלֵי בֵּית סֹהַר. פֹּה עָמְדוּ חֳרָבוֹת שֶׁל בִּנְיָנִים, שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ מֵעוֹלָם; וְשָׁם הִתְגַּלְגְּלוּ עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע גְּרוֹטָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, אוֹפַנִּים, צִנּוֹרוֹת, כּוּרִים, מְשׁוֹטִים, עֳגָנִים, פַּעֲמוֹנִים, כַּנְפֵי טַחֲנוֹת־רוּחַ וְעוֹד כַּמָּה דְבָרִים מְשֻׁנִּים, שֶׁנִּצְבְּרוּ פֹּה בִּידֵי סַפְסָר וְנֶעֶזְבוּ עַתָּה בְּתוֹךְ הָאָבָק וְהַזֻּהֲמָה וְלֹא נִתְּנוּ לִקְבוּרָה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. קוֹלוֹת הַפַּטִּישִׁים שֶׁל הַנַּפָּחִים בַּסְּבִיבָה הִפְרִיעוּ אֶת הַדּוּמִיָּה.

הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר הָלַכְנוּ אַחֲרֶיהָ יָרְדָה אֶל שְׂפַת הַנָּהָר וְעָמְדָה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה בּוֹדֶדֶת וְאִלֶּמֶת וְהִבִּיטָה אֶל הַמָּיִם.

עָבְרוּ סִירוֹת וּסְפִינוֹת אֲחָדוֹת וְהֵן שֶׁנָּתְנוּ לָנוּ אֶת הַיְכֹלֶת לִקְרַב אֶל הַנַּעֲרָה בַּחֲשַׁאי. רָמַזְתִּי לְמַר פֵּגוֹטִי לַעֲמֹד עַל מְקוֹמוֹ וְאָנֹכִי יָצָאתִי מִתּוֹךְ הַצֵּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ. קָרַבְתִּי אֶל הַדְּמוּת הַבּוֹדֶדֶת לֹא בְּלִי רַעַד, כִּי מַטְרַת דַּרְכָּהּ וּמַרְאֵה עֲמִידָתָהּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, עֲטוּפָה בְּצִלְלֵי גֶּשֶׁר־הַבַּרְזֶל וּמַבִּיטָה אֶל הָאוֹרוֹת הָרוֹטְטִים בְּתוֹךְ הַנָּהָר, הֵטִּילוּ עָלַי אֵימָה.

חוֹשַׁבְנִי, כִּי הִיא הָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֶל נָפְשָׁהּ. הַמִּטְפַּחַת צָנְחָה מֵעַל כְּתֵפֶיהָ וְהִיא הֵרִימָה אוֹתָהּ בְּיָדֶיהָ הָרוֹעֲדוֹת בְּלִי דַעַת, דּוֹמָה יוֹתֵר לְסַהֲרוּרִי מֵאֲשֶׁר לְאָדָם עֵר. מַרְאֶהָ עוֹרֵר בִּי חֲשָׁשׁ, כִּי הִיא תַפִּיל עָצְמָהּ הַמַּיְמָה לְעֵינַי, בְּטֶרֶם אוּכַל לְתָפְשָׂהּ בִּזְרוֹעוֹתָי.

בָּרֶגַע הַזֶּה קָרָאתִי: “מַרְתָּה.”

הִיא הוֹצִיאָה מִפִּיהָ צְרִיחָה אֲיֻמָּה וּבְכֹחַ רַב נֶאֶבְקָה עִמִּי, עַד כִּי סָפֵק הוּא, אִם הָיִיתִי עוֹצֵר בַּעֲדָהּ, לוּלֵא נָגְעָה בָּהּ יָד חֲזָקָה מִיָּדִי; וְכַאֲשֶׁר הֵרִימָה עֵינֶיהָ הַנִּפְחָדוֹת וַתֵּרֶא מִי הָאִישׁ הָאוֹחֵז בָּהּ נִסְּתָה עוֹד פַּעַם לְהֵחָלֵץ וְאַחֲרֵי כֵן צָנְחָה לָאָרֶץ בֵּינֵינוּ. נָשָׂאנוּ אוֹתָהּ מִן הַמַּיִם וָהָלְאָה אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ מֻנָּחוֹת אֲבָנִים אֲחָדוֹת, וְהִשְׁכַּבְנוּ אוֹתָהּ, כְּשֶׁהִיא בּוֹכָה וּמְיַלֶּלֶת. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה יָשְׁבָה עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים, בְּאַחֲזָהּ אֶת רֹאשָׁהּ הַכּוֹאֵב בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ.

“הוֹי, הַנָּהָר!” יִבְּבָה בְּקוֹל, “הוֹי הַנָּהָר!”

“הַסִּי, הַסִּי!” קָרָאתִי, “הֵרָגְעִי נָא.”

אַךְ הִיא חָזְרָה עַל קְרִיאָתָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת “הוֹי, הַנָּהָר!”

יָדַעְתִּי, כּי, דוֹמֶה הוּא אֵלָי!" קָרְאָה הַנַּעֲרָה מִן הַלֵּב, “יָדַעְתִּי כִּי כָּמוֹהוּ כָּמוֹנִי. יָדַעְתִּי, כִּי חָבֵר הוּא לִיצִירִים אֻמְלָלִים מִבְּנוֹת מִינִי! יוֹצֵא הוּא מִמָּקוֹם צָנוּעַ וְרַעֲנָן, עוֹבֵר דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת קוֹדְרִים, וּמֵימָיו נִדְלָחִים, וְהוֹלֵךְ הוּא כְּמוֹ הַחַי, אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, הַזּוֹעֵף תָּמִיד, – וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה, כִּי עָלַי לָלֶכֶת עִמּוֹ.”

מִיָּמַי לֹא יָדַעְתִּי מַה זֶה יֵאוּשׁ, עַד אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

“אֵינִי יְכֹלָה לָסוּר מִמֶּנּוּ. אֵינִי יְכֹלָה לְשָׁכְחוֹ. הוּא אוֹרֵב לִי יוֹמָם וָלַיְלָה. הוּא הָאֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם, הַנָּאֶה לִי וַאֲנִי נָאָה לוֹ. הוֹי, הַנָּהָר הָאָיֹם!” יִבְּבָה הַנַּעֲרָה.

כַּאֲשֶׁר עָמַד בֶּן־לִוְיָתִי דוּמָם וּבְלִי נוֹעַ וְהִבִּיט אֵלֶיהָ, עָלָה בְּלִבִּי הָרַעְיוֹן, כִּי עַל פָּנָיו אֲנִי יָכֹל לִקְרֹא אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אֶת בַּת אֲחוֹתו, גַּם לוּלֵא יְדַעְתִּין. לֹא בְּצִיּוּר וְלֹא בַּמְּצִיאוּת לֹא רָאוּ עֵינַי אֵימָה וְחֶמְלָה מְעֹרָבוֹת זוֹ בְּזוֹ. הוּא הִתְנוֹדֵד, כְּאִלּוּ חִשֵּׁב לִנְפֹּל, וּבְאַחֲזִי בְּיָדוֹ, – כִּי מַרְאֵה פָּנָיו הֶחֱרִידַנִי, – הִרְגַּשְׁתִּי כִּי הִיא קָרָה כַּמָּוֶת.

“הִיא שְׁרוּיָה עַתָּה בְּטֵרוּף הַדַּעַת,” לָחַשְׁתִּי בְּאָזְנוֹ, “עוֹד מְעַט תְּדַבֵּר נְכוֹנָה.”

לֹא יָדַעְתִּי מֶה הָיָה בְּלִבּו לַעֲנוֹת לִי. שְׁפָתָיו נָעוּ וְהוּא הוֹרָה לִי בְּיָדוֹ עַל הַנַּעֲרָה.

שׁוּב פָּתְחָה בִּבְכִי מַר, הֵלִיטָה פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ וְהִיא שׁוֹכֶבֶת לְפָנֵינוּ מֻשְׁפֶּלֶת וּמְיֻאֶשֶׁת. בְּדַעְתִּי, כִּי בְּמַצָּב זֶה אֵין תִּקְוָה לָבוֹא עִמָּהּ בִּדְבָרִים, עָמַדְנוּ עַל יָדָהּ שׁוֹתְקִים וּמַמְתִּינִים עַד אֲשֶׁר יִשְׁקֹט רוּחָהּ.

“מַרְתָּה,” קָרָאתִי בְּגַחֲנִי אֵלֶיהָ וּבְעָזְרִי לָהּ לָקוּם (הִיא אָמְרָה לָקוּם וְלָלֶכֶת, אַךְ תְּשׁוּשָׁה הָיְתָה וְנִשְׁעֲנָה עַל סִירָה), הֲיָדַעְתְּ, מִי הוּא בֶּן־לִוְיָתִי?"

הִיא עָנְתָה בְּקוֹל לֵאֶה: “הֵן.”

“הֲיָדַעַתְּ, כִּי הַלַּיְלָה הָלַכְנוּ אַחֲרַיִךְ שָׁעָה רַבָּה?”

הִיא נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ. לֹא הִבִּיטָה לֹא אֵלָיו וְלֹא אֵלַי וְעָמְדָה עֲמִידָה דַלָּה, בְּאַחֲזָהּ בְּיָדָהּ הָאַחַת אֶת מִגְבַּעְתָּהּ וְאֶת מִטְפַּחְתָּהּ בְּלִי דַּעַת וְיָדָהּ הַשֵּׁנִית נְתוּנָה עַל מִצְחָהּ.

“הַיֵּשׁ בָּךְ דֵּי כֹּחַ,” שָׁאַלְתִּי, “לְדַבֵּר בְּעִנְיָן, שֶׁהָיָה קָרוֹב לְלִבֵּךְ מְאֹד?”

וְשׁוּב פָּתְחָה בִּיבָבָה, וְאַחֲרֵי כֵן קָרְאָה אֵלָי:

“אָמְנָם רָעָה אָנֹכִי, בַּת־בְּלִיַּעַל. אָפְסָה מִמֶּנִּי כָּל תִּקְוָה אֲבָל אֱמֹר לוֹ, אֲדוֹנִי, אִם לֹא תָּבוּז לִי בְּלִבְּךָ מְאֹד, כִּי אֵין בִּי אָשָׁם בָּאָסוֹן אֲשֶׁר בָּא עָלָיו.”

“עַל לֵב אִישׁ לֹא עָלָה לְהַאֲשִׁים אוֹתָךְ,” עָנִיתִי לָהּ בְּלֵב שָׁלֵם.

“כִּמְדֻמֶּנִּי אִם אֵינִי טוֹעָה,” הוֹסִיפָה לְדַבֵּר בְּקוֹל רָצוּץ, כִּי אַתָּה הָאִישׁ שֶׁבָּא אֶל הַמִּטְבָּח בָּעֶרֶב הַהוּא, בְּשָׁעָה שֶׁחָמְלָה עָלַי, בְּשָׁעָה שֶׁקֵּרְבָה אוֹתִי וְלֹא דָחֲתָה כַּאֲחֵרִים וְגַם עֵזֶר נָתְנָה לִי! הָאַתָּה הוּא, אֲדוֹנִי?"

“כֵּן,” עָנִיתִי.

“לוּ יָדַעְתִּי בְּנַפְשִׁי עָוֹן כְּנֶגְדָּהּ,” קָרְאָה בְּהַבִּיטָהּ אֶל גַּלֵי הַנָּהָר, “כִּי אָז הָיִיתִי זֶה כְּבָר נָחָה בַּמְצוּלוֹת. אַךְ נְקִיָּה אָנֹכִי מִן הֶעָוֹן הַזֶּה.”

“אֶת סִבַּת בְּרִיחָתָהּ אָנוּ יוֹדְעִים יָפֶה,” אָמַרְתִּי, וּבָךְ אֵין כָּל עָוֹן, יוֹדְעִים אָנוּ זֹאת."

“מַה טוֹבָה הָיְתָה וּמַה טוֹבִים הָיוּ דְבָרֶיהָ אֵלָי!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה מִתּוֹךְ יָגוֹן, “הַאֻמְנָם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, כִּי אָנֹכִי אֲנַסֶּה לְהַשְׁפִּילָהּ? מִי כָּמוֹנִי יוֹדַעַת, מַה רַע וּמַר גּוֹרָלִי, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָבַד לִי כָּל הַיָּקָר בַּחַיִּים!”

מַר פֵּגוֹטִי, אֲשֶׁר נִשְׁעַן בְּיָדוֹ הָאַחַת עַל קְצֵה הַסִּירָה וְהִשְׁפִּיל עֵינָיו, כִּסָּה אֶת פָּנָיו בְּיָדוֹ הַשֵּׁנִית.

“וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּי אֲחָדִים מִבְּנֵי עִירִי אֶת אֲשֶׁר קָרָה בְּלֵיל הַשֶּׁלֶג הַהוּא,” יִבְּבָה מַרְתָּה, “עָלְתָה מַחֲשָׁבָה מָרָה בְּלִבִּי, כִּי בְנֵי אָדָם יִזְכְּרוּ אֶת הִתְחַבְּרוּתָהּ אֵלַי לְפָנִים וְיֹאמְרוּ: אָנֹכִי קִלְקַלְתִּי אוֹתָהּ! אוּלָם הַשָּׁמַיִם עֵדַי, כִּי נָכוֹנָה אֲנִי לָמוּת לְמַעַן הָשֵׁב לָהּ אֶת שְׁמָהּ הַטּוֹב!”

הַיָּגוֹן וְהַצַּעַר שֶׁל הָאִשָּׁה הָיוּ גְּדוֹלִים מְאֹד.

“הוֹי,” קָרְאָה הָאִשָּׁה, “לֹא רַק לָמוּת בַּעֲדָהּ, – כִּי גַם לִחְיוֹת לְמַעֲנָהּ אֲנִי נְכוֹנָה. נְכוֹנָה אֲנִי לִחְיוֹת וְלִבּוֹל בַּחוּצוֹת, לִהְיוֹת מְנֻדָּה וְנוֹדֶדֶת בַּלֵּילוֹת וְלִרְאוֹת אֶת הַשַּׁחַר עוֹלֶה עַל הַגַּגּוֹת וְלַחֲשֹׁב, כִּי שֶׁמֶשׁ זוֹ זָרְחָה לְפָנִים גַּם בְּחַדְרִי, – גַּם זֶה הָיִיתִי עוֹשָׂה לְמַעַן הַצִּילָּה!”

בְּצָנְחָהּ עַל הָאֲבָנִים, לָקְחָה אֶבֶן אֶבֶן בְּיָדָהּ וְלָחֲצָה אוֹתָן, כְּאִלּוּ אָמְרָה לַהֲדִקָּן. פָּנֶיהָ הִתְעַוְּותוּ, אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ פָּשְׁטָה וּבְיָדֶיהָ הֵלִיטָה אֶת פָּנֶיהָ, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְהַאְפִּיל עַל מְעַט הָאוֹר, וְהִשְׁפִּילָה רֹאשָׁהּ, כְּאִלּוּ כָּבַד עָלֶיהָ מַשָּׂא זִיכְרוֹנוֹתֶיהָ.

“מָה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת?” קָרְאָה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, “אֵיכָה אוּכַל לִחְיוֹת עוֹד לְהַוָּתִי וְלִקְלוֹן כֹּל הַקָּרֵב אֵלָי! הָרְגֵנִי נָא, רָמְסֵנִי!” קָרְאָה פִּתְאֹם אֶל בֶּן־לִוְיָתִי, “בַּזְּמָן שֶׁהָיְתָה לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לְךָ, חָשַׁבְתָּ לְאָסוֹן, כַּאֲשֶׁר נָגַעְתִּי בָּהּ בְּשִׂמְלָתִי! הֵן לֹא תַּאֲמִין, לֹא תּוּכַל לְהַאֲמִין, בְּכָל דִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי. גַּם עַתָּה הָיָה הַדָּבָר לְחֶרְפָּה לְךָ לוּ בָּאתִי עִמָּהּ בִּדְבָרִים. לֹא אֶתְלוֹנֵן. יָדַעְתִּי, כִּי לֹא דוֹמוֹת אָנוּ, כִּי מְחִיצָה גְבוֹהָה מַפְסִיקָה בֵּינֵינוּ. וְרַק זֹאת אֲנִי אוֹמֶרֶת, כִּי לִבִּי מָלֵא אֵלֶיהָ תּוֹדָה וְאַהֲבָה. הָהּ, אַל נָא תַּחְשְׁבוּ כִּי מֵת בְּקִרְבִּי רֶגֶשׁ הָאַהֲבָה! אַל נָא תִּדְחוּנִי! הָרְגוּנִי, כִּי בַּת־בְּלִיַּעַל אָנִי, אַךְ אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי אֵין אַהֲבָה בְּלִבִּי!”

הוּא הִבִּיט אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ מְבוּכָה בְּהִתְחַנְנָהּ אֵלָיו, וְכַאֲשֶׁר חָדְלָה לְדַבֵּר, הֵרִים אוֹתָהּ בְּנַחַת.

“מַרְתָּה,” אָמַר מַר פֵּגוֹטִי, “חָלִילָה לִי מִהְיוֹת שׁוֹפֵט לָךְ, חֲלִילָה לִי מִזֶּה, בִּתִּי! לֹא יָדַעְתְּ אַף מְעַט מִן הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּאוּ בְּרוּחִי, אִם עָלָה רַעְיוֹן כָּזֶה עַל לִבֵּךְ!” הוֹסִיף אַחֲרֵי שְׁתִיקָה קְצָרָה, קָשֶׁה לָךְ לְהָבִין, לָמָּה בָּאנוּ אֲנִי וְהָאִישׁ הַזֶּה לְדַבֵּר עִמָּךָ וּמָה אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמֵּךְ. שִׁמְעִי אֵפוֹא!"

קֶסֶם הָיָה עַל דְּבָרָיו, הִיא עָמְדָה לְפָנָיו בְּעַנְוָה כְּאִלּוּ יָרְאָה לְהַבִּיט בְּעֵינָיו, אַךְ יְגוֹנָהּ הָרַב שָׁכָךְ.

אִם שָׁמַעְתְּ בַּלַּיְלָה הַהוּא, לֵיל הַשֶּׁלֶג," קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, “מְעַט מִן הַדְּבָרִים שֶׁסִּפַּרְתִּי לְמַר דָּוִד, אָז יָדַעְתְּ, כִּי הָלֹךְ הָלַכְתִּי לַמֶּרְחַקִּים לְבַקֵּשׁ אֶת בַּת־אֲחוֹתִי הָאֲהוּבָה! הָאֲהוּבָה!” חָזַר עַל דְּבָרוֹ, “כִּי אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָהּ הַיּוֹם יוֹתֵר מִכָּל הַיָּמִים.”

הִיא הֵלִיטָה פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ, אַךְ רוּחָהּ הָיָה שָׁקֵט.

“יוֹדֵעַ אֲנִי,” קָרָא הַזָּקֵן, “כִּי הָלֹךְ תֵּלֵךְ עִמִּי עַד קְצֵה תֵּבֵל, כַּאֲשֶׁר תִּפָּגֵשׁ שׁוּב פַּעַם עִמִּי, אַךְ גַּם זֶה יָדוּעַ לִי, כִּי בָּרֹחַ תִּבְרַח לִקְצֵה תֵּבֵל, לְבַל תִּרְאֶה אֶת פָּנָי. אָמְנָם וַדַּאי אֵין הִיא מְטִילָה סָפֵק בְּאַהֲבָתִי אֵלֶיהָ, לֹא, לֹא.” חָזַר הַזָּקֵן מִתּוֹךְ אֱמוּנָה רַבָּה בִּדְבָרַיו, “אַךְ הַבּוּשָׁה הִיא שֶׁעוֹמֶדֶת בֵּינִי וּבֵינָהּ.”

מִתּוֹךְ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו רָאִיתִי, כִּי הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ בְּרוּרוֹת לוֹ לְכָל פְּרָטֵיהֶן.

“לְפִי הָכָּרָתֵנוּ,” הוֹסִיף לְדַבֵּר, “שֶׁלִּי וְשֶׁל מַר דָּוִד, בּוֹא תָּבוֹא בִּתִּי יוֹם אֶחָד לְלָנְדּוֹן. אָנוּ יוֹדְעִים, כִּי לא אַתְּ אֲשֵׁמָה בַּאֲסוֹנָהּ. אַךְ הִנֵּה זֶה אָמַרְתְּ, כִּי טוֹבָה הָיְתָה לָךְ וְרַבַּת חָסֶד. כֵּן הָיְתָה תָּמִיד לְכָל אָדָם, בְּרוּכָה תְּהִי לֵאלֹהִים? – וְלִבֵּךְ מָלֵא תּוֹדָה וְאַהֲבָה אֵלֶיהָ; עִזְרִי נָא אֵפוֹא לָנוּ לִמְצֹא אוֹתָהּ, וֵאלֹהִים יְשַׁלֵּם לָךְ כִּגְמוּלֵךְ.”

הִיא נָעֲצָה בִּי עֵינֶיהָ, וּבָרֶגַע הָרִאשׁוֹן נִדְמָה, כִּי הִיא מְטִילָה סָפֵק אִם אֱמֶת בְּפִיו.

הַאֻמְנָם תַּאֲמִינוּ בִּי?" שָׁאֲלָה בְּלַחַשׁ וּבְתִמָּהוֹן.

“בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה!” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי.

“וְיֵשׁ לִי רְשׁוּת לְדַבֵּר עִמָּהּ, כַּאֲשֶׁר אֶמְצָא אוֹתָהּ, לַהֲבִיאָהּ אֶל אָהֳלִי, וְאַחֲרֵי כֵן, שֶׁלֹּא בִּידִיעָתָהּ, לָהֲבִיאֲךָ אֵלֶיהָ?” שָׁאֲלָה בְּחִפָּזוֹן.

שְׁנֵינוּ עָנִינוּ יַחְדָּו: “הֵן!”

הִיא הֵרִימָה עֵינֶיהָ וְנָדְרָה בְּקוֹל, כִּי תַּקְדִּישׁ אֶת נַפְשָׁהּ לַעֲבוֹדָה זוֹ, כִּי לֹא תִּיעַף וְלֹא תִּיגַע, כִּי לֹא תַּעֲזֹב אֶת הַדָּבָר כָּל עוֹד תִּשָּׁאֵר תִּקְוָה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת. וְעֲבוֹדָה זוֹ תְּהֵא מֵעָתָּה תַּכְלִית חַיֶּיהָ.

הִיא דִבְּרָה אֶת הַדְּבָרִים בְּלַחַשׁ, כִּמְעַט נִשְׁמַע קוֹלָהּ, וְלֹא אֵלֵינוּ, כִּי אִם אֶל שְׁמֵי הַלָּיְלָה. אַחֲרֵי כֵן עָמְדָה מֵחֲרִישָׁה וּמַבִּיטָה לְתוֹךְ שְׁחוֹר הַגַּלִּים.

אָנוּ סִפַּרְנוּ לָהּ אֶת כָּל מַה שֶׁיָּדַעְנוּ וְהִיא הִקְשִׁיבָה בְּשִׂים לֵב. עֵינֶיהָ מָלְאוּ לִפְעָמִים דְּמָעוֹת, אַךְ הִיא הִתְאַפְּקָה מִבֶּכִי.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַרְנוּ לְדַבֵּר, שָׁאֲלָה, אֵיפֹה תִּמְצָאֶנוּ, אִם יִהְיֶה בְּפִיהָ דָבָר לְהוֹדִיעֵנוּ. לְאוֹר פַּנַּס הָרְחוֹב רָשַׁמְתִּי עַל פִּסַּת נְיָר, שֶׁקָּרַעְתִּי מִתּוֹךְ פִּנְקָסִי, אֶת כְּתָבְתִּי וּכְתֹבֶת מַר פֵּגוֹטִי, וְהִיא שָׂמָה אֶת הַפִּתְקָה בְּחֵיקָהּ. שָׁאַלְתִּי לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ, אַךְ הִיא עָנְתָה, אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה, כִּי מוּטָב לָנוּ שֶׁלֹּא נֵדַע.

מַר פֵּגוֹטִי לָחַשׁ לִי דָּבָר, שֶׁעָלָה גַם בְּלִבִּי אֲנִי, וְאָנֹכִי הוֹצֵאתִי אֶת הָאַרְנָק מִכִּיסִי. אוּלָם בְּיָדִי לֹא עָלָה לְשַׁדֵּל אוֹתָהּ, כִּי תִקַּח מִיָּדִי מְעַט כָּסֶף. אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי מַר פֵּגוֹטִי אֵינוֹ אִישׁ עָנִי, לְפִי הָעֵרֶךְ, אַךְ הִיא עָמְדָה עַל סֵרוּבָהּ.

“לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי,” קָרְאָה, “בִּמְחִיר כֶּסֶף. לֹא אֶקַּח מִיָּדְךָ מְאוּמָה, גַּם אִם אָמוּת בָּרָעָב. מַתַּן הַכֶּסֶף יִטּוֹל מִמֶּנִּי אֶת אֱמוּנַתְכֶם בִּי, יִגְזֹל מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר שֶׁהֶעֱנַקְתֶּם לִי, אֶת זֶה שֶׁיַּצִּיל אוֹתִי מִכַּף הַמָּוֶת.”

הִיא כָּבְשָׁה אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ, שֶׁהִתְחִילוּ זוֹלְגוֹת, וּבְנָגְעָהּ בְּיָדָהּ הָרוֹעֶדֶת בִּידֵי מַר פֵּגוֹטִי, כְּאִלּוּ בִּקְּשָׁה רִפְאוּת לְנַפְשָׁהּ בְּמַגָּע זֶה, הָלְכָה לְדַרְכָּהּ. הִיא הָיְתָה חוֹלָה, כַּנִּרְאֶה, זֶה יָמִים רַבִּים, בְּהִתְבּוֹנְנִי אֵלֶיהָ רָאִיתִי כִּי פָּנֶיהָ דַּלִּים וְגוּפָהּ כָּחוּשׁ, וְעֵינֶיהָ הַשְּׁקוּעוֹת מַבִּיעוֹת מַחֲסֹר וְכָפָן.

הָלַכְנוּ אַחֲרֶיהָ מַהֲלַךְ־מַה, כִּי בְּדֶרֶךְ אַחַת הָלַכְנוּ, עַד אֲשֶׁר בָּאנוּ אֶל הָרְחוֹבוֹת הָרוֹעֲשִׁים. שָׁם נִפְרַדְנוּ וְאָנֹכִי הָלַכְתִּי לְהַיְגֵיט. מַר פֵּגוֹטִי לִוָּה אוֹתִי כִּבְרַת אֶרֶץ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְּנוּ לְאֶלֹהִים כִּי הַנִּסָּיוֹן הֶחָדָשׁ יַצְלִיחַ, הִבִּיעוּ פָּנָיו אוֹר תִּקְוָה חֲדָשָׁה.

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה, וּמַה גָדַל תִּמְהוֹנִי, בִּרְאוֹתִי דֶלֶת בֵּית דּוֹדָתִי פְּתוּחָה וְאוֹר כֵּהֶה בּוֹקֵעַ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וְיוֹצֵא אֶל הָרְחוֹב.

עַל לִבִּי עָלָה, כִּי אֵיזֶה פַּחַד תָּקַף אֶת דּוֹדָתִי וְהִיא מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל צַעֲדֵי הַסַּכָּנָה הַמְדֻמָּה הַבָּאָה מֵרָחוֹק, וְעַל כֵּן אָמַרְתִּי לְהִכָּנֵס וּלְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ. לְרֹב הִשְׁתּוֹמְמוּתִי רָאִיתִי אִישׁ עוֹמֵד בַּגִּנָּה הַקְּטַנָּה.

הוּא אָחַז בְּיָדוֹ כּוֹס וּבַקְבּוּק וְעָמַד לִשְׁתּוֹת. עָמַדְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַשִּׂיחִים, כִּי הַיָּרֵחַ הִנֵּה זֶה עָלָה, אַף כִּי הָעֲנָנִים כִּסּוּ אוֹתוֹ, וְאָנֹכִי הִכַּרְתִּי אֶת הָאִישׁ, שֶׁלְּפָנִים חֲשַׁבְתִּיו לִיצִיר דִּמְיוֹנוֹ שֶׁל מַר דִּיק וְאַחֲרֵי כֵן פְּגַשְׁתִּיו פַּעַם אַחַת עִם דּוֹדָתִי בִּרְחוֹב הָעִיר.

הוּא אָכַל וְשָׁתָה לְתֵאָבוֹן רָב. נִדְמָה, כִּי מִתְבּוֹנֵן הוּא אֶל הַבַּיִת, כְּאִלּוּ רָאָה אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ שָׂם בְּכִיסוֹ אֶת הַבַּקְבּוּק, הִבִּיט אֶל הַחַלּוֹנוֹת וְהִתְבּוֹנֵן מִסָּבִיב, אַף כִּי בְּפָנִים נְבוּכִים, כְּאִלּוּ חָשַׁב לָלֶכֶת מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה.

הָאוֹר בַּפֶּתַח כָּהָה רֶגַע וְדוֹדָתִי יָצְאָה. הִיא הָיְתָה מְזֻעַזְעָה וְנָתְנָה כֶּסֶף לְתוֹךְ יָדוֹ.

שָׁמַעְתִּי אֶת צִלְצוּל הַמַּטְבְּעוֹת.

“מָה אֶעֱשֶׂה בְּאֵלֶּה?” שָׁאַל הָאִישׁ.

“יוֹתֵר אֵין בְּיָדִי,” עָנְתָה דּוֹדָתִי.

“אִם כֵּן, לֹא אוּכַל לָלֶכֶת מִזֶּה,” קָרָא, “הֵא! קְחִי אֶת הַכֶּסֶף!”

“אִישׁ רַע!” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה, “אֵיכָה תּוּכַל לְעַנּוֹת כָּכָה אֶת נַפְשִׁי? אֵין זֹאת, כִּי יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת רִפְיוֹנִי! מָה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהֵחָלֵץ לְעוֹלָם מִבִּקּוּרֶיךָ, אִם לֹא לְעָזְבְךָ לְנַפְשֶׁךָ?”

“וּמַדּוּעַ זֶה לֹא תַּעַזְבִינִי לְנַפְשִׁי?” שָׁאָל.

“אַתָּה שׁוֹאֵל מַדוּעַ?!” הֵשִׁיבָה דּוֹדָתִי, “לֵב אֶבֶן לְָךְ!”

הוּא צִלְצֵל בְּמַטְבֵּעוֹת הַכֶּסֶף מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק, וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר:

“וּבְכֵן לֹא תִּתְּנִי לִי עוֹד?”

“זֶה הָיָה כָּל מַה שֶׁבְּיָדִי לָתֵת לְךָ,” עָנְתָה דּוֹדָתִי, “יוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי הִפְסַדְתִּי אֶת כַּסְפִּי וְאִשֶּׁה עֲנִיָּה אָנִי. אָמֹר אָמַרְתִּי לְךָ זֹאת. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נָתַתִּי לְךָ כֶּסֶף, לָמָּה תַּעֲמֹד פֹּה לִגְרֹם לִי צַעַר, כִּי אֶרְאֶה בְּקַלְקָלָתֶךָ.”

כַּוָּנָתֵךְ אֶל בְּגָדַי הַבְּלוּיִים?" קָרָא, “חַי אֲנִי חַיֵּי עֲטַלֵּף.”

“אַתָּה גָּזַלְתָּ מִמֶּנִּי חֵלֶק גָּדוֹל מְהוֹנִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי, “בִּגְלָלְךָ סָגַרְתִּי אֶת לִבִּי שָׁנִים רַבּוֹת בִּפְנֵי כָּל הָעוֹלָם. אַתָּה בָּגַדְתָּ בִּי, כִּחַשְׁתָּ לִי, הִתְהַלַּכְתָּ עִמִּי בְּאַכְזְרִיּוּת. לֵךְ וַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה. אַל תּוֹסֶף חֵטְא עַל חַטְּאוֹתֶיךָ לִי!”

“כֵּן!” עָנָה הָאִישׁ, “כָּל זֶה טוֹב וְיָפֶה! עָלַי לִדְאֹג דַּאֲגַת הַיּוֹם וְלֹא דַאֲגַת מָחָר.”

דִּמְעוֹת דּוֹדָתִי עוֹרְרוּ אֶת לִבּוֹ, כַּנִּרְאֶה, וְהוּא יָצָא אַט מִן הַגָּן. בִּשְׁתַּיִם שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת, כְּאִלּוּ זֶה עַתָּה בָּאתִי, עָמַדְתִּי לְיַד שַׁעַר הַגַּן וְנִכְנַסְתִּי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁיָּצָא. הִבַּטְנוּ זֶה אֶל זֶה בְּמֶבָּט לֹא־יְדִידוּתִי.

“דּוֹדָתִי,” קָרָאתִי בְּחִפָּזוֹן, “הָאִישׁ הַזֶּה בָּא שׁוּב לְהַטְרִידֵךְ? תְּנִי לִי וַאֲדַבֵּר עִמּוֹ. מִי הוּא זֶה?”

“בְּנִי,” קָרְאָה דוֹדָתִי בְּאַחֲזָהּ בְּיָדִי, “בּוֹא עִמִּי וְאַל תְּדַבֵּר אֵלַי בְּמֶשֶׁךְ עֲשָׂרָה רְגָעִים.”

יָשַׁבְנוּ בִּטְרַקְלִינָהּ הַקָּטֹן. דּוֹדָתִי הֶחְבִּיאָה עָצְמָהּ מֵאֲחוֹרֵי מָסָךְ יָרֹק, אֲשֶׁר הָיָה מְהֻדָּק אֶל מִסְעַד כִּסְאָהּ, וּמִזְּמָן לִזְּמָן מָחֲתָה אֶת עֵינֶיהָ בְּמֶשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה. אַחֲרֵי כֵן הוֹפִיעָה שׁוּב וְיָשְׁבָה עַל יָדִי.

“טְרוֹט,” אָמְרָה דוֹדָתִי בְּשֶׁקֶט, “זֶה הוּא בַּעֲלִי.”

“בַּעֲלֵךְ, דּוֹדָתִי? חָשַׁבְתִּי, כִּי מֵת!”

“בִּשְׁבִילִי מֵת זֶה כְּבָר,” עָנְתָה דּוֹדָתִי, “אַךְ חַי הוּא.”

יָשַׁבְתִּי דוּמָם מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן.

“פְּנֵי בֶּטְסִי טְרֹוטְבוּד וַדַּאי אֵינָם מְעִידִים, כִּי יֵשׁ בְּלִבָּהּ מֵעֵין אַהֲבָה עֲדִינָה,” קָרְאָה דּוֹדָתִי בְּשֶׁקֶט, “וְאוּלָם הָיוּ יָמִים, טְרוֹט, אֲשֶׁר הִיא אָהֲבָה אֶת הָאִישׁ הַזֶּה בְּכָל לְבָבָהּ, בְּכָל נַפְשָׁהּ. לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא נָתְנָה לוֹ לְאוֹת אַהֲבָתָהּ הָרַבָּה. אַךְ הוּא זֶה הַגְּמוּל אֲשֶׁר גָמַל לָהּ, כִּי גָזַל מִמֶּנָּה אֶת הוֹנָהּ וְשָׁבַר אֶת לִבָּהּ כִּמְעַט. וְעַל כֵּן קָבְרָה לְעוֹלָם וָעֶד אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ בַּקֶּבֶר וְסָתְמָה אוֹתוֹ.”

“דּוֹדָתִי הַטּוֹבָה וְהָעֲלוּבָה!”

“נִפְרַדְתִּי מֵעָלָיו בְּרוּחַ נְדִיבָה,” הוֹסִיפָה דּוֹדָתִי לְסַּפֵּר וְשָׂמָה כְּדַרְכָּהּ אֶת יָדָהּ עַל יָדִי. “אַחֲרֵי עֲבֹר שָׁנִים רַבּוֹת יֵשׁ לִי רְשׁוּת לְהַגִּיד: בְּרוּחַ נְדִיבָה. הוּא הִתְאַכְזֵר אֵלַי, עַד כִּי הָיָה בְּיָדִי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בְּדִין גֵּט פְּטוּרִין, אַךְ לֹא עָשִׂיתִי זֹאת. הוּא בִּזְבֵּז עַד מְהֵרָה אֶת הַכֶּסֶף שֶׁנָּתַתִּי לוֹ, יָרַד מַטָּה מַטָּה, נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, נַעֲשָׂה מְרַדֵּף רִיק וּמְשַׂחֵק בִּקְלָפִים וּמְרַמֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת. מַה מַרְאֵהוּ כָּעֵת – הֲלֹא רָאִיתָ, אַךְ הוּא הָיָה יְפֵה תֹּאַר כַּאֲשֶׁר נִשֵּׂאתִי לוֹ,” קָרְאָה דוֹדָתִי וּבְקוֹלָהּ נִשְׁמַע הֵד גַּאֲוָתָהּ עָלָיו לְפָנִים, “וְאָנֹכִי הֶאֱמַנְתִּי בּוֹ, – שׁוֹטָה הָיִיתִי, – כִּי אִישׁ הַכָּבוֹד הוּא.”

הִיא לָחֲצָה אֶת יָדִי וְנִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ.

“עַתָּה הוּא לֹא־כְּלוּם בִּשְׁבִילִי, טְרוֹט, עוֹד פָּחוֹת מִלֹּא־כְּלוּם, וּבְכָל זֹאת אֲנִי נוֹתֶנֶת לוֹ כֶּסֶף יוֹתֵר מִכְּפִי כֹּחִי, בְּבוֹאוֹ אֶל בֵּיתִי מִזְּמָן לִזְמָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּוֹל בְּרָעָה, בִּהְיוֹתוֹ נוֹדֵד בָּאָרֶץ. אִשָּׁה סְכָלָה הָיִיתִי כַּאֲשֶׁר נִשֵּׂאתִי לוֹ, וְאִוַּלְתִּי לֹא סָרָה מִמֶּנִּי עַד הַיּוֹם, כִּי צַר לִי לִרְאוֹת בָּרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה טוֹב בְּדִמְיוֹנִי. כִּי לִבִּי הָיָה נֶאֱמָן, טְרוֹט.”

דּוֹדָתִי סִיְּמָה אֶת דְּבָרֶיהָ בַּאֲנָחָה קָשָׁה וְהֶחֱלִיקָה אֶת שִׂמְלָתָהּ.

“וְעַתָּה, יַקִּירִי,” קָרְאָה, “עַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַפְּתִיחָה, הָאֶמְצַע וְהַסּוֹף. אַל נָא נָשׁוּב עוֹד לְדַבֵּר בָּעִנְיָן הַזֶּה. כַּמּוּבָן, לֹא תְּסַפֵּר לְאִישׁ דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה. זֶהוּ סִפּוּרִי שֶׁל נְגָעִים וְשֶׁל פְּגָעִים, וּסְתוּמִים וַחֲתוּמִים יִהְיוּ הַדְּבָרִים עִמָּנוּ, טְרוֹט!”

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה: עֶסְקֵי בָּיִת    🔗

עָבַדְתִּי בְּכָל כֹּחִי בְּחִבּוּר סִפְרִי, בְּלִי לְחַסֵּר מְעַט מֵעֲבוֹדָתִי בָּעִתּוֹן, וְהַסֵּפֶר יָצָא וְהִצְלִיחַ. הַתְּהִלָּה אֲשֶׁר הִגִּיעָה לְאָזְנַי לֹא הָמְמָה אֶת לִבִּי, אַף כִּי נָעִים הָיָה לִי מְאֹד וְאַף כִּי יָקָר הָיָה סִפְרִי בְעֵינָי. הִתְבּוֹנַנְתִּי תָּמִיד וְרָאִיתִי בְּטֶבַע הָאָדָם, כִּי הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת לְהַאֲמִין בְּכִשְׁרוֹנוֹ אֵינוֹ מִתְפָּאֵר וּמִתְהַדֵּר בִּפְנֵי אֲחֵרִים, לְמַעַן יַחֲשִׁיבוּ אוֹתוֹ. וְעַל כֵּן הָיִיתִי עָנָו מִתּוֹךְ כָּבוֹד אֶל עַצְמִי, וְיוֹתֵר שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת שִׁבְחִי הִתְאַמַּצְתִּי לִהְיוֹת רָאוּי לוֹ.

אַךְ אִם הַצְלָחָתִי גָדְלָה בָּעוֹלָם, הִנֵּה בְּבֵיתִי – אֵין נָחַת. בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים בָּא לְשָׁרֵת בְּבֵיתֵנוּ בָּחוּר שֶׁנִּכְשַׁל בִּגְנֵבָה וְסוֹף סוֹף נִתְפַּס, וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁבְּתָה מְנוּחָתִי כַּמָּה יָמִים.

הַדָּבָר הַזֶּה הֵבִיא אוֹתִי לִידֵי דִּין וּדְבָרִים עִם דּוֹרָה וּבְאַחַד הָעֲרָבִים אָמַרְתִּי לָהּ:

“תַּמָּתִי, צַר לִי לְהַגִּיד לָךְ, כִּי חֹסֶר שִׁטָּה בְּמִשְׁקֵנוּ גּוֹרֵם רָעָה לֹא רַק לָנוּ, כִּי אִם גַּם לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים.”

“זֶה זְמַן רַב הָיִיתָ שׁוֹתֵק וְהַיּוֹם הִנֵּה הִתְחַלְתָּ לִהְיוֹת זוֹעֵף!” קָרְאָה דוֹרָה.

“לֹא, חֲבִיבָתִי! הָבָה, אֲבָאֵר לָךְ כַּוָּנַת דְּבָרָי.”

“אֵינִי רוֹצָה לְדַעְתָּם,” קָרְאָה דוֹרָה.

“אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה, כִּי תֵּדְעִי אוֹתָם.”

דּוֹרָה נִסְּתָה לְבַדֵּחַ אֶת דַּעְתִּי, הִקְרִיבָה אַפּוֹ שֶׁל צוֹנִי אֶל אַפִּי, אַךְ בִּרְאוֹתָהּ כִּי לֹא הִצְלִיחָה, שָׁלְחָה אֶת הַכְּלַבְלַב לִמְקוֹמוֹ וְיָשְׁבָה מִמּוּלִי, יָדֶיהָ שְׁלוּבוֹת וְעַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה שֶׁל הַכְנָעָה.

“הָעֻבְדָּה הִיא, יַקִּירָתִי,” פָּתַחְתִּי, “כִּי נֶגַע בְּבֵיתֵנוּ, אָנוּ מְנַגְּעִים אֶת כָּל הַבָּא אֵלֵינוּ.”

אָמַרְתִּי לְהַמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרַי בְּדֶרֶךְ הַמְּלִיצָה הַזֹּאת, אַךְ פְּנֵי דוֹרָה אָמְרוּ לִי, כִּי הִיא מְצַפָּה לִשְׁמֹעַ מִפִּי עַל אֵיזוֹ רִפְאוּת לְמַחֲלָה, וְלָכֵן הִפְסַקְתִּי וְנִסִּיתִי לְדַבֵּר בְּפַשְׁטוּת.

“אֵין זֶה רַק הֶפְסֵד מָמוֹן לָנוּ,יוֹנָתִי,” אָמַרְתִּי, “לֹא רַק אֵין נַחַת וְאֵין מְנוּחָה בְּבֵיתֵנוּ, כִּי לֹא לָמַדְנוּ לִהְיוֹת זְהִירִים, אֶלָּא שֶׁאָנוּ נוֹשְׂאִים גַם אַחֲרָיוּת לְקִלְקוּל הַמִּדּוֹת שֶׁל כָּל אִישׁ הַבָּא לְשָׁרֵת בְּבֵיתֵנוּ אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵסֶק עִמָּנוּ. חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, כִּי הֶעָוֹן חָל לֹא עַל הַגַּנָּבִים, אֶלָּא עַל אֵלֶּה שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם מָקוֹם לִגְנֹבֹ.”

“הָהּ, מַה גְּדוֹלָה הָאַשְׁמָה!” קָרְאָה דוֹרָה בְּפָקְחָהּ עֵינֶיהָ לִרְוָחָה, “לֵאמֹר עָלַי – כִּי יָדִי תִכּוֹן עִם גַּנָּבִים!”

“יַקִּירָתִי,” הִפְסַקְתִּיהָ, “אַל תְּדַבְּרִי אִוֶּלֶת. מִי אָמַר כָּזֹאת עָלָיִךְ?”

“הֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ זֹאת.” עָנְתָה דוֹרָה, “אָמֹר אָמַרְתָּ, כִּי אֲנִי נוֹתֶנֶת מָקוֹם לְגַנָּב. אוֹי לִי, מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתָּ לִי דַּעְתְּךָ עָלַי בְּטֶרֶם לָקַחְתָּ אוֹתִי לָאִשָּׁה? אוֹי, אֵלִי, אֵלִי!”

“שִׁמְעִי, דּוֹרָה, חַיָּתִי,” אָמַרְתִּי בְּסַלְּקִי אֶת מִטְפַּחְתָּהּ מֵעַל עֵינֶיהָ, “דְּבָרַיִךְ הֵם לֹא רַק מַצְחִיקִים, כִּי אִם גַּם לֹא יְשָׁרִים. רֵאשִׁית, אֵין זֶה אֱמֶת.”

“וּבְכֵן, אֲנִי דוֹבֶרֶת שְׁקָרִים!” יִבְּבָה דוֹרָה, “הָהּ, מָה אֶעֱשֶׂה!”

פִּיַּסְתִּי אוֹתָהּ, דִבַּרְתִּי אֵלֶיהָ רַכּוֹת, בֵּאַרְתִּי לָהּ, כִּי עָלֵינוּ לְשַׁפֵּר אֶת חַיֵּינוּ לְטוֹב לָנוּ, אַךְ דּוֹרָה לֹא חָדְלָה לְיַבֵּב וּלְשַׁנֵּן, כִּי לֹא טוֹב עָשִׂיתִי בְּקַחְתִּי אוֹתָהּ לִי לָאִשָּׁה, וְלָמָּה לֹא אֶשְׁלַח אוֹתָהּ אֶל דּוֹדוֹתֶיהָ לְפוּטְנִי אוֹ לְיוּלְיָה מִילְס בְּהֹדּוּ, אִם בָּחֲלָה נַפְשִׁי בָּהּ. יוּלְיָה תִּשְׂמַח לִרְאוֹת פָּנֶיהָ.

רָאִיתִי אֶת יְגוֹנָהּ שֶׁל אִשְׁתִּי הַקְּטַנָּה וְצַר הָיָה לִי מְאֹד, עַד כִּי גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְשַׁנּוֹת אֶת רוּחַ דּוֹרָה בִּדְרָכִים אֲחֵרִים.

נִסִּיתִי לְאַלֵּף אֶת דּוֹרָה וּלְהַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ עוֹלָמִי. קָרָאתִי לְפָנֶיהָ אֶת שֶׁכְּסְפִּיר – וְהִנֵּה הֵטַלְתִּי עָלֶיהָ שִׁעֲמוּם בְּמִדָּה מְרֻבָּה. נִסִּיתִי דֶרֶךְ אַגַּב לִמְסֹר לָהּ קְטָעִים מִמַּדָּע זֶה אוֹ זֶה – אַךְ הִיא נִפְחֲדָה מִפְּנֵי הַלִּמּוּדִים הָאֵלֶּה. בִּכְלָל רָאִיתִי, כִּי אִשְׁתִּי הַקְּטַנָּה מַרְגִּישָׁה בְּכָל דָּבָר, כִּי יֵשׁ בְּדַעְתִּי לְאַלֵּף אוֹתָהּ, בְּיִחוּד נוֹכַחְתִּי, כִּי שֶׁכְּסְפִּיר הָיָה בְּעֵינֶיהָ אִישׁ נוֹרָא. הַשְׂכָּלַת אִשְׁתִּי הִתְנַהֲלָה בִּכְבֵדוּת.

חֳדָשִׁים אֲחָדִים הִמְשַׁכְתִּי אֶת עֲבוֹדָתִי לְחַנֵּךְ אֶת אִשְׁתִּי הַקְּטַנָּה, וּבִרְאוֹתִי כִּי לֹא יַעֲלֶה בְּיָדִי לְשַׁנּוֹת אֶת רוּחָהּ, גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לַחְדֹּל מִנִּסְיוֹנִי וְלִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקִי. נִלְאֵיתִי נְשׂא אֶת הֶעָמָל לִהְיוֹת מוֹרֶה וּמְחַנֵּךְ כָּל הַיָּמִים וְלִרְאוֹת אֶת אִשְׁתִּי הַחֲבִיבָה בְּמָצוֹר, וְעַל כֵּן קָנִיתִי לָהּ זוּג נְזָמִים וַעֲנָק לְצוֹנִי, וּבְאַחַד הַיָּמִים בָּאתִי הַבַּיְתָה לִמְסֹר לָהּ אֶת הַתְּשׁוּרוֹת.

דּוֹרָה שָׂמְחָה מְאֹד מְאֹד עַל הַתְּשׁוּרוֹת הַקְּטַנּוֹת, חִבְּקָה וְנָשְׁקָה אוֹתִי מִתּוֹךְ תּוֹדָה, אַךְ צֵל עוֹד הָיָה בֵּינֵינוּ, אִם גָּם לֹא גָדוֹל, וְאָנֹכִי גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְגָרֵשׁ אוֹתוֹ. וְאִם נִגְזַר כִּי צֵל כָּזֶה יִהְיֶה, אֲזַי אַסְתִּירֹו בֶּעָתִיד בְּתוֹךְ לִבִּי.

יָשַׁבְתִּי לְיַד אִשְׁתִּי עַל הַסַּפָּה, שַׂמְתִּי אֶת הָעֲגִילִים בְּאָזְנֶיהָ. אַחֲרֵי כֵן אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן לֹא הָיִינוּ חֲבֵרִים טוֹבִים כְּמוֹ קֹדֶם וְכִי בִּי הָאָשֵׁם.

“לֹא אֲכַחֵד מִמֵּךְ, דּוֹרָה חֲבִיבָה,” אָמַרְתִּי, “כִּי עָשִׂיתִי נִסָּיוֹן לִהְיוֹת חָכָם.”

“וְגַם לְהַחְכִּים אוֹתִי,” עָנְתָה דוֹרָה בְּרֹךְ, לֹא כֵּן, דָּדִי?"

נִעֲנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי לַשְּׁאֵלָה הַנְּעִימָה וְנָשַׁקְתִּי אֶת הַשְּׂפָתַיִם הַפְּתוּחוֹת לְמֶּחֱצָה.

“אֵין בָּזֶה תּוֹעֶלֶת כָּל־שֶׁהִיא,” אָמְרָה דוֹרָה בְּנַעֲנוּעַ רֹאשׁ עַד כִּי צִלְצְלוּ הַנְּזָמִים, “הֲלֹא יוֹדֵעַ אַתָּה, עַד כַּמָּה רַכָּה אֲנִי וְאִם לֹא תֶּאֱהָבֵנִי כְּמוֹ שֶׁהִנֵּנִי, מוּטָב הָיָה אִלּוּ…”

“אִלּוּ מַה, יַקִּירָתִי?” שָׁאַלְתִּי, כִּי לֹא גָמְרָה דִבּוּרָהּ.

“לֹא־כְּלוּם!” עָנְתָה דוֹרָה.

וְהִיא לָפְתָה צַוָּארִי בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, צָחֲקָה וְקָרְאָה לְעַצְמָהּ בְּכִנּוּי “אַוָּז” הַשָּׁגוּר בְּפִיהָ וְהֵלִיטָה פָּנֶיהָ עַל שִׁכְמִי בְּשֶׁפַע קְוֻצּוֹתֶיהָ, עַד כִּי לֹא קַל הָיָה לַחֲשׂף אוֹתָם מִבֵּינֵיהֵן.

“עַד עוֹלָם לֹא אֲנַסֶּה עוֹד לְשַׁנּוֹת אֶת רוּחַ תַּמָּתִי,” קָרָאתִי, “כִּי אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָהּ בְּכָל נַפְשִׁי כְּמוֹת שֶׁהִיא.”

“הַאֻמְנָם – כֵּן הוּא?” שָׁאֲלָה דוֹרָה בְּהוֹסִיפָהּ לְחַבֵּק אוֹתִי.

“כֵּן, כֵּן, דּוֹרָה יַקִּירָתִי,” אָמַרְתִּי, “נַפְשֵׁךְ כְּמוֹ שֶׁהִיא אוֹצָר יָקָר הוּא לִי, וְעַד עוֹלָם לֹא אָשׁוּב אֶל הַנִּסְיוֹנוֹת הַטִּפְּשִׁיִּים, כִּי אִם נִחְיֶה בְּשָׁלוֹם וּבְאשֶׁר כְּקֶדֶם.”

"בְּאשֶׁר?! "שָׁאֲלָה דוֹרָה, “וּלְעוֹלָם לֹא תִּרְגַּז אִם דָּבָר קָטֹן יְהִי לֹא כַּשּׁוּרָה?”

“לֹא, לֹא, עָלֵינוּ לִהְיוֹת שְׂמֵחִים בְּחֶלְקֵנוּ.”

“וְאַתָּה לֹא תֹּאמַר עוֹד, כִּי מְקַלְקְלִים אָנוּ אֶת לֵב בְּנֵי אָדָם,” קָרְאָה דוֹרָה בְּבַת צְחוֹק, “לֹא כֵן? הֵן יוֹדֵעַ אַתָּה, כַּמָּה נוֹרָא הַדָּבָר.”

“לֹא, לֹא,” עָנִיתִי.

“הַאִם לֹא מוּטָב לִי לִהְיוֹת שׁוֹטָה מֵאֲשֶׁר מְאוּסָה?” שָׁאֲלָה דוֹרָה.

“דּוֹרָה הַטִּבְעִית טוֹבָה מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם.”

“שֶׁבָּעוֹלָם?! הוֹי, דָּדִי, גָּדוֹל הוּא הָעוֹלָם!”

הִיא נִעַנְעָה בְּרֹאשָׁהּ, הִבִּיטָה אֵלַי בְּעֵינַיִם שׂוֹחֲקוֹת וְנוֹצְצוֹת, נָשְׁקָה אוֹתִי, פָּרְצָה בִּצְחוֹק עַלִּיז וְקָפְצָה לַעֲנֹד אֶת הָעֲנָק הֶחָדָשׁ בְּצַוַּאר צוֹנִי.

כָּכָה נִגְמַר נִסְיוֹנִי הָאַחֲרוֹן לְשַׁנּוֹת אֶת רוּחַ דּוֹרָה. נִסְיוֹנִי לֹא הִצְלִיחַ. הוֹסַפְתִּי לֶאֱהֹב אֶת אִשְׁתִּי בְּכָל לִבִּי וָאֶהִי מְאֻשָּׂר, אַךְ אָשְׁרִי לֹא הָיָה שָׁלֵם. לֹא זֶה הוּא הָאשֶׁר אֲשֶׁר עָלָיו חָלָמְתִּי. חָסֵר הָיִיתִי דָבָר.

וְאוּלָם אִם לֹא עָלָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת אֶת דּוֹרָה עֵזֶר כְּנֶגְדִּי, נָשָׂאתִי אֶת הַכֹּל לְבַדִּי עַל שִׁכְמִי וּמָצָאתִי בָּזֶה אשֶׁר. וְאָשְׁרִי רַב הָיָה שִׁבְעָתַיִם, כִּי חַיֵּי דוֹרָה שֶׁלִּי הָיוּ מְלֵאִים זֹהַר שֶׁמֶּשׁ.

אַךְ מִקֵּץ שָׁנָה תַּשׁ כֹּחָהּ שֶׁל דּוֹרָה. קַוֵּה קִוִּיתִי כִּי יָדַיִם רַכּוֹת מִיָּדִי תַּעֲזֹרְנָה לִי לְשַׁנּוֹת אֶת רוּחָהּ וכִי בַּת־צְחוֹק שֶׁל תִּינוֹק עַל שָׁדֶיהָ תַּעֲשֶׂה אֶת אִשְׁתִּי הַתִּינוֹקֶת לְאִשָּׁה. אַךְ לֹא גָרַם מַזָּלִי. הַנְּשָׁמָה הַקְּטַנָּה פָּרְחָה רֶגַע בְּפֶתַח כִּלְאָהּ וּבְטֶרֶם תֵּדַע אֶת שִׁבְיָהּ פָּרְשָׂה כְּנָפֶיהָ וַתָּעוֹף.

“כַּאֲשֶׁר אֵרֵד מֵעַל הַמִּטָּה לָרוּץ כְּדַרְכִּי,” אָמְרָה דוֹרָה אֶל דּוֹדָתִי, “אָרִיץ גַּם אֶת צוֹנִי. הוּא נַעֲשָׂה רַשְׁלָן וְעַצְלָן.”

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, חֲבִיבָה,” עָנְתָה דוֹדָתִי בְּשִׁבְתָּהּ עַל יָדָהּ, “כִּי פָּגְעָה בּוֹ רָעָה גְדוֹלָה מִזּוֹ. זִקְנָה הִיא, דּוֹרָה.”

“הַאֻמְנָם הִזְקִין לְדַעְתֵּךְ?” קָרְאָה דוֹרָה בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, “הוֹי, מַה מוּזָר הַדָּבָר, כִּי צוֹנִי יְהִי זָקֵן!”

“גְּזֵרָה הִיא עַל כָּל הַחַי, בִּתִּי,” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי.

“אֲבָל צוֹנִי,” קָרְאָה דוֹרָה בְּהַבִּיטָהּ אֵלָיו בְּאַהֲבָה, “הֲגַם עַל צוֹנִי הַקָּטֹן נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה?! הָהּ, לִבִּי עָלָיו!”

“עוֹד יַאֲרִיךְ יָמִים צוֹנִי,” אָמְרָה דּוֹדָתִי בְּלַטְּפָהּ אֶת דּוֹרָה, “רֵיאָתוֹ בְּרִיאָה וְנוֹבֵחַ הוּא בְּכֹחַ. אַךְ אִם רוֹצָה אַתְּ בְּכֶלֶב לָרוּץ עִמּוֹ, פֶּרַח קָטֹן, לֹא יִצְלַח צוֹנִי לְכַךְ, וַאֲנִי אָבִיא לָךְ אַחֵר.”

“חֵן חֵן לָךְ, דּוֹדָה,” עָנְתָה דוֹרָה בְּקוֹל רָפֶה, “אַךְ אָנָּא, אַל נָא!”

“לֹא?” שָׁאֲלָה דּוֹדָתִי¹¹ בַּהֲסִירָהּ מִשְׁקָפֶיהָ. “לֹא אוּכַל כִּי יְהִי לִי כֶּלֶב אַחֵר מִלְּבַד צוֹנִי.” קָרְאָה דוֹרָה, “זֶה יְהִי עֶלְבּוֹן לְצוֹנִי! חוּץ מִזֶּה, לֹא אוּכַל לְהִתְרָעוֹת עִם כֶּלֶב אַחֵר מִלְּבַד צוֹנִי, כִּי הַזָּר הֵן לֹא יָדַע אוֹתִי בְּטֶרֶם הָיִיתִי לְאִישׁ, לֹא נָבַח לִקְרַאת דָּדִי בְּבוֹאוֹ לְבֵיתֵנוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. דּוֹמֶה, דּוֹדָתִי, כִּי לֹא אוּכַל לְחַבֵּב כֶּלֶב אַחֵר מִלְּבַד צוֹנִי.”

“וַדַּאי!” קָרְאָה דּוֹדָתִי בְּלַטְּפָהּ אוֹתָהּ שׁוּב, “צָדַקְתְּ, בִּתִּי.”

“הַאִם לֹא נֶעֱלַבְתְּ?” שָׁאֲלָה דוֹרָה.

“כַּמָּה רַגְשָׁנִית הִיא בְּרִיָּה זוֹ!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “הַאֻמְנָם אֵעָלֵב?”

“לֹא, לֹא זוֹ כַּוָּנָתִי.” הֵשִׁיבָה דוֹרָה, “אַךְ אֲנִי לֵאָה קְצָת וְהַדָּבָר הַזֶּה מְחַסֵּר דַּעְתִּי, עַד כִּי אֲנִי הוֹגָה רַק בְּצוֹנִי. הֲלֹא הוּא יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתִי, לֹא כָךְ, צוֹנִי? וְאִי אֶפְשָׁר לִי לְהַרְחִיקֵהוּ מִמֶּנִּי עַל אֲשֶׁר שֻׁנָּה קְצָת, הָאִם אֶפְשָׁר, צוֹנִי?”

צוֹנִי הִתְקָרֵב אֶל גְּבִרְתּוֹ וְלִקֵּק אֶת יָדֶיהָ מִתּוֹךְ נִמְנוּם.

“אֵין אַתָּה זָקֵן כָּל כָּךְ, צוֹנִי, עַד כְּדֵי לַעֲזֹב אֶת גְּבִרְתְּךָ,” קָרְאָה דוֹרָה, “עוֹד נוּכַל לָשֶׁבֶת יַחְדָּו זְמַן רָב!”

דּוֹרָה הַנְּעִימָה שֶׁלִּי! כַּאֲשֶׁר יָרְדָה מֵעַל הַמִּטָּה בָּרִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת לַשֶׁבֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן לִכְבוֹד יְדִידֵנוּ טְרַדְלֶס, שֶׁהָיָה רָגִיל לִסְעֹד אֶצְלֵנוּ בְּכָל רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת, הֶאֱמַנּוּ כֻּלָּנוּ, כִּי עוֹד יָמִים אֲחָדִים וְשָׁבָה “לְקַפֵּץ אָנֶה וָאָנָה כְּבָרִאשׁוֹנָה”. אַךְ הִיא אָמְרָה: “עָלֵינוּ לְחַכּוֹת עוֹד יָמִים אֲחָדִים,” וְאַחֲרֵי כֵן: “עוֹד יָמִים אֲחָדִים,” וַעֲדַיִן לֹא שָׁבָה לִקְפֹּץ וְלָלֶכֶת. פָּנֶיהָ הָיוּ נְעִימִים וְעַלִּיזִים. אֲבָל הָרַגְלַיִם הַקְּטַנּוֹת שֶׁכָּכָה הָיוּ מְהִירֹות בְּרוּצָן אַחֲרֵי צוֹנִי, הָיוּ עַתָּה כְּבֵדוֹת וְחַסְרוֹת תְּנוּעָה.

עָלַי הָיָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהוֹרִידָהּ לְמַטָּה וּבַלַּיְלָה בַּלַּיְלָה לְהַעֲלוֹתָהּ לְמָּעְלָה. הִיא הָיְתָה לוֹפֶתֶת אֶת צַוָּארִי וּמַשְׁמִיעָה קוֹל צְחוֹק, כְּאִלּוּ אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת לְשֵׁם בְּדִיחָה. צוֹנִי הָיָה נוֹבֵחַ וּמְקַפֵּץ סְבִיבוֹתֵנוּ, רָץ לְפָנִים וּמְחַכֶּה לָנוּ בִּמְּבוֹא הַמַּעֲלוֹת, לִרְאוֹת אֶת בּוֹאֵנוּ. דּוֹדָתִי, שׁוֹמֶרֶת חוֹלִים מֻבְחָרָה, בָּאָה אַחֲרֵינוּ וְהִיא – הַר זָע שֶׁל מִטְפָּחוֹת וְכָרִים. מַר דִּיק לֹא הָיָה מְוַתֵּר לְשׁוּם בֶּן־אָדָם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת נוֹשֵׂא הַנֵּר. וּטְרַדְלֶס עָמַד לִפְעָמִים תַּחַת הַמַּעֲלוֹת, הִתְבּוֹנֵן וְקִבֵּל מֵאֵת דּוֹרָה בִּרְכַּת שָׁלוֹם – לִבְחִירַת הַנְּעָרוֹת בְּכָל הָעוֹלָם. כָּל זֶה הָיָה לָנוּ מֵעֵין תַּהֲלוּכַת שָׂשׂוֹן, וְאִשְׁתִּי הַתִּינוֹקֶת הָיְתָה הָעַלִּיזָה מִכֻּלָּנוּ.

וְאוּלָם פְּעָמִים, כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹטְלָהּ וּמַרְגִּישׁ, כִּי קַלָּה הִיא יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הָיָה רֶגֶשׁ קוֹדֵר תּוֹקֵף אוֹתִי, כְּאִלּוּ אֲנִי הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל שְׂדֵה קֶרַח נֶעְלָם, הָעוֹמֵד לְהַקְפִּיא אֶת חַיָּי. נִמְנַעְתִּי לְכַנּוֹת אֶת הָרֶגֶשׁ הַזֶּה בְּשֵׁם אוֹ לְסַפֵּר עָלָיו עִם מִי־שֶׁהוּא; עַד בּוֹא לַיְלָה אֶחָד, וְהָרֶגֶשׁ הַזֶּה גָּבַר עָלַי מְאֹד, וְדוֹדָתִי נִפְרְדָה מְעִמָּהּ בִּבְרָכָה: “לֵיל מְנוּחָה, פֶּרַח קָטֹן!” אָז יָשַׁבְתִּי בָּדָד אֶל שֻׁלְחָנִי וָאֶבְךְּ מִתּוֹךְ הַרְהוֹר, כִּי בַּשֵּׁם הַזֶּה צָפוּן גּוֹרָלָהּ שֶׁל אִשְׁתִּי הַקְּטַנָּה: נָבֹל תִּבֹּל כַּפֶּרַח הָרַךְ בְּאִבּוֹ.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה: חֲלוֹמוֹ שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי בָּא    🔗

בֵּין כֹּה וָכֹה עָבְרוּ חֳדָשִׁים אֲחָדִים מִיּוֹם רַאֲיוֹנֵנוּ עִם מַרְתָּה. מֵאָז לֹא רְאִיתִיהָ, אַךְ הִיא נִפְגְּשָׁה עִם מַר פֵּגוֹטִי פְּעָמִים אֲחָדוֹת. לֹא עָלָה בְּיָדָהּ מְאוּמָה מִכָּל עֲמָלָהּ, אַף לֹא נִמְצָא שׁוּם מַפְתֵּחַ לְפִי שָׁעָה לְגַלּוֹת אֶת עִקְּבוֹת עֲמִילְיָה. לֹא אֲכַחֵד, כִּי אֶל לִבִּי הִתְגַּנֵּב הַיֵּאוּשׁ, אִם נִמְצָא אֶת הָאוֹבֶדֶת וּמְעַט מְעַט הַחִלֹּותִי לְהַאֲמִין, כִּי הִיא כְּבָר מֵתָה.

לֹא כֵן מַר פֵּגוֹטִי. הוּא לֹא חָדַל אַף רֶגַע לְהַאֲמִין, כִּי מָצֹא יִמְצָא אֶת בַּת אֲחוֹתו. סַבְלָנוּתוֹ לֹא יָדְעָה גְבוּל. יֵשׁ אֲשֶׁר פָּחַד לִבִּי, פֶּן יָבוֹא הַיּוֹם, וְהָאִישׁ הַזֶּה יִוָכַח, כִּי תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזְבָה. אַךְ הָאֱמוּנָה הָעֲמֻקָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ יְסוֹד חַיָּיו, עוֹרְרָה בְּקִרְבִּי כָּבוֹד רַב אֶל הָאִישׁ הַזֶּה.

וְאוּלָם בֶּאֱמוּנָתוֹ לֹא סָמַךְ מַר פֵּגוֹטִי עַל הַנֵּס. הוּא לֹא יָשַׁב בְּחִבּוּק יָדָיִם. כָּל יָמָיו הָיָה הָאִישׁ עוֹבֵד בְּזֵעַת אַפָּיו, וְלָכֵן יָדַע, כִּי כָּל דָּבָר נִקְנֶה בְּעָמָל וִיגִיעָה. יֵשׁ אֲשֶׁר הָיָה קָם בָּעֶרֶב וְהוֹלֵךְ לְיַרְמוּת לִרְאוֹת, אִם הַנֵּר עוֹמֵד בַּלַּיְלָה עַל סַף הַחַלּוֹן בְּסִירָתוֹ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר קָרָא בְּעִתּוֹן וּמָצָא רֶמֶז כָּל־שֶׁהוּא לְבַת אֲחוֹתו, לָקַח בְּיָדוֹ מַטֵּהוּ וְהָלַךְ דֶרֶךְ כַּמָּה וְכַמָּה עֲשַׂרוֹת מִילִים, הוּא הָלַךְ גַם לָעִיר נֵאַפּוֹל, לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אֶת דְּבַר הַמְאוֹרָע הָאַחֲרוֹן, וְחָזַר מִשָּׁם. וּבְכָל מַסְעוֹתָיו אָכַל הָאִישׁ לֶחֶם צָר וְשָׁתָה מַיִם לַחַץ, כִּי קִמֵּץ מָאֹד בְּהוֹצְאוֹתָיו וְלֹא חָדַל מֵחֲשֹׂךְ פְּרוּטָה לִפְרוּטָה בִּשְׁבִיל עֲמִילְיָה, לְאַחַר שֶׁיִּמְצָא אוֹתָהּ. אַךְ מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי מִפִּיו דָּבָר, כִּי כֹּחוֹ כָּשַׁל וְרוּחוֹ נָפָל.

בְּאַחַד הָעֲרָבִים הָלַכְתִּי לְבַדִּי בַּגָּן. כָּל הַיּוֹם הַהוּא יָרַד הַגֶּשֶׁם וְהָאֲוִיר הָיָה לַח. הָאִילָנוֹת עָמְדוּ רְטֻבִּים, אַךְ הַגֶּשֶׁם כְּבָר חָדַל, אַף כִּי הַשָּׁמַיִם עוֹד הָיוּ מְעֻנָּנִים, וְהַצִּפֳּרִים הַשַּׁאֲנַנּוֹת נָתְנוּ בְּשִׁיר קוֹלָן. וְרַק כַּאֲשֶׁר עָטְפוּ אוֹתִי הַדִּמְדּוּמִים, נָדַם קוֹל שִׁירָן וְדוּמִיַּת כְּפַר שָׂרְרָה מִסָּבִיב. הָאִילָנוֹת עָמְּדוּ דּוּמָם, וְרַק הַטִּפִּים שֶׁנָּפְלוּ מֵעַל עַנְפֵיהֶם הִפְרִיעוּ אֶת הַדְּמָמָה.

בְפֶתַח הַגַּן רָאִיתִי פִּתְאֹם אִשָּׁה עוֹמֶדֶת וְהִיא לְבוּשָׁה מְעִיל פָּשׁוּט. הִכַּרְתִּיהָ כְּרֶגַע.

“מַרְתָּה!” קָרָאתִי בִּקָרְבִי אֵלֶיהָ.

“הֲתוּכַל לָלֶכֶת עִמָּדִי?” שָׁאֲלָה בְּקוֹל רוֹעֵד, “הִנֵּה הָיִיתִי בְּבֵיתוֹ, אַךְ לֹא מְצָאתִיו. כָּתַבְתִּי לוֹ מִכְתָּב קָטֹן וְיָעַדְתִּי לוֹ מָקוֹם, כִּי יָסוּר שָׁמָּה, וְעַתָּה הוֹאִילָה לָלֶכֶת עִמִּי תֵּכֵף.”

יָצָאתִי עִמָּהּ מִן הַשַּׁעַר וֵנֵּשֶׁב בְּמֶרְכָּבָה, וּבְחִפָּזוֹן הָלַכְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמְרָה הָאִשָּׁה. עָמַדְנוּ לְיַד מְבוֹא אַחַד הָרְחוֹבוֹת, וּמִשָּׁם הָלַכְנוּ בָּרֶגֶל דֶּרֶךְ סִמְטוֹת אֲפֵלוֹת, עַד בּוֹאֵנוּ אֶל בַּיִת אֶחָד, מְקוֹם מְגוּרֵי עֲנִיִּים. הִיא רָמְזָה לִי לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ עַל הַמַּדְרֵגוֹת. הִגַּעְנוּ עַד עֲלִיַּת הַבַּיִת, אַךְ אִשָּׁה לְבוּשָׁה הָדָר קִדְּמָה אוֹתָנוּ, נִגְּשָׁה אֶל הַדֶּלֶת, פָּתְחָה אוֹתָהּ וְנִכְנְסָה.

“הִנֵּה נִכְנְסָה אִשָּׁה זוֹ אֶל חַדְרִי,” לָחֲשׁוּ שִׂפְתֵי מַרְתָּה, “מִי הִיא?”

וּמַה הִשְׁתּוֹמַמְתִּי בְּהַכִּירִי, כִּי זוֹ הִיא מָרַת דַרְטְל. אַךְ עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְבָאֵר לְבַת־לִוְיָתִי, מִי הִיא הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹלָהּ בְּדַבְּרָהּ. מַרְתָּה הִכְנִיסָה אוֹתִי אֶל דִּיר צַר, אֲשֶׁר מִשָּׁם לֹא רָאִינוּ אֶת פְּנֵי הַדּוֹבֶרֶת וְרַק קוֹלָהּ הִגִּיעַ אֵלֵינוּ.

שָׁעָה קַלָּה שָׂרְרָה דְמָמָה, אַחֲרֵי כֵן נִשְׁמַע הַקּוֹל:

“הִנֵּה בָּאתִי הֲלוֹם לִרְאוֹת לֹא אֶת בַּעֲלַת הַחֶדֶר, כִּי אִם אוֹתָךְ.”

“אוֹתִי?” עָנָה קוֹל רַךְ, וְהַקּוֹל קוֹל עֲמִילְיָה. רַעַד חָלַף בִּבְשָׂרִי.

“כֵּן.” הֵשִׁיבָה מָרַת דַּרְטְל, “בָּאתִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָעַלְמָה אֲשֶׁר הָיְתָה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה, אֶת זוֹ שֶׁלָּכְדָה אֶת גֶּ’מְס סְטִירְפוֹרְתְּ בִּכְשָׁפֶיהָ.”

שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹל הַמָּלֵא חֵמָה, וּבְדִמְיוֹנִי רָאִיתִי אֶת הַפָּנִים הַמַּבִּיעִים עֶבְרָה וְזַעַם, וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לַעֲשׂוֹת. רֶגַע אֶחָד אָמַרְתִּי לָשִׂים קֵץ לְשִׂיחָה זוֹ, וּבָרֶגַע הַשֵּׁנִי הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי רַק מַר פֵּגוֹטִי לְבַדּוֹ יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהֵרָאוֹת לְפָנֶיהָ. “הֲבוֹא יָבוֹא?” – הִרְהַרְתִּי בְּקֹצֶר־רוּחַ.

“וּבְכֵן,” קָרְאָה מָרַת דַּרְטְל, “הִנֵּה זָכִיתִי לִרְאוֹתָהּ! אָכֵן קָשֶׁה לְהָבִין לְלֵב סְטִירְפֹורְתְּ, כִּי הָלַךְ שְׁבִי אַחֲרֵי פְּנֵי אִשָּׁה ‘צְנוּעָה’ זוֹ.”

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” נִשְׁמָע קוֹל עֲמִילְיָה, “חוּסִי עָלָי!”

“מִי אַתְּ, כִּי אָחוּס עָלָיִךְ?” קָרְאָה מָרַת דַּרְטְל.

“אָמְנָם גָּדוֹל עֲוֹנִי,” עָנְתָה עֲמִילְיָה, “אַךְ אָנָּא, אִשָּׁה כְּבוּדָה, שִׂימִי אֶל לִבֵּךְ, מָה רַבּוּ יסּוּרֵי נַפְשֹׁי.”

“הַאֻמְנָם תֹּאמְרִי לְעוֹרֵר בְּלִבִּי רַחֲמִים עָלָיִךְ?” קָרְאָה מָרַת דַּרְטְל, “הַאִם יוֹדַעַת אַתְּ, מַה רַב עֲוֹנֶךְ? הֶחָשַׁבְתְּ עַל אֹדוֹת הַבַּיִת, אֲשֶׁר שָׁמַם בִּגְלָלֵךְ?”

“הָהּ, אֵין יוֹם וְאֵין לַיְלָה אֲשֶׁר לִבִּי לֹא יֶהְגֶּה בַּדָּבָר הַזֶּה!” יִבְּבָה עֲמִילְיָה בְּכָרְעָהּ עַל בִּרְכֶּיהָ וּבְסָפְקָהּ כַּפֶּיהָ, “בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, גַם בְּהָקִיץ גַּם בַּחֲלוֹם, עוֹמֵד לְנֶגֶד עֵינַי הַבַּיִת, אֲשֶׁר פָּנִיתִי אֵלָיו עֹרֶף בַּיּוֹם הַמַּר הַהוּא! הָהּ, בֵּית מוֹלַדְתִּי! הָה, דּוֹדִי! לוּ יָדַעְתָּ, כִּי חַסְדְּךָ עִמָּדִי יְהִי לִי לְמַעְיָן שֶׁל יִסּוּרִים, כִּי אָז מָנַעְתָּ אֶת טוּבְךָ מִמֵּנִּי. לוּ רָאִיתִי רָעָה בְּבֵיתְךָ, כִּי אָז מָצָאתִי לִי עַתָּה תַּנְחוּמִין עַל אֲשֶׁר עֲזַבְתִּיךָ! אַךְ עַתָּה אֻמְלָלָה אֲנִי, אֵין מְנַחֵם לִי!”

וְאוּלָם רוֹזָה דַּרְטְל הוֹסִיפָה לְיַסֵּר בְּשֵׁבֶט פִּיהָ אֶת הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה, וּבִדְבָרִים קָשִׁים פָּנְתָה אֵלֶיהָ:

“בֵּית מוֹלַדְתֵּךְ?! הַאֻמְנָם תְּדַמִּי, כִּי דּוֹאֶגֶת אֲנִי לְאוֹתוֹ הָאֹהֶל הַדָּל? הִנֵּה דִבַּרְתִּי אֵלַיִךְ עַל אֹדוֹת בֵּיתוֹ שֶׁלּוֹ – אֲשֶׁר אֲנִי גָרָה בּוֹ. אַתְּ גָּרַמְתְּ לְפֵרוּד בֵּינוֹ וּבֵין אִמּוֹ הַכְּבוּדָּה, אַתְּ הָרַסְתְּ אֶת הַבַּיִת, אֲשֶׁר אֵינֵךְ רְאוּיָה לִהְיוֹת מְשָׁרֶתֶת בּוֹ. גּוּשׁ שֶׁל רֶפֶשׁ אַתְּ, אֲשֶׁר הֱרִימוּךְ מִן הָאַשְׁפָּה עַל חוֹף הַיָּם, וְשָׁמָּה תָּשׁוּב!”

עֲמִילְיָה סָפְקָה כַּפֶּיהָ, קִלְלָה אֶת יוֹם הִוָּלְדָהּ, שָׁפְכָה לִבָּהּ לִפְנֵי הָאִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת מִמּוּלָהּ, אַךְ זוֹ נָתְנָה בָּהּ עֵינֵי זַעַם וְזָרְקָה בָּהּ מָרָה.

“הִנֵּה בָּאתִי הֲלוֹם, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי,” קָרְאָה מָרַת דַּרְטְל, “לִרְאוֹת אֶת פָּנָיִךְ. רָאִיתִי. אַשְׁרֵינִי! וְעַתָּה שִׁמְעִי אֶת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ. אֵין טוֹב לָךְ, כִּי אִם תַּעַזְבִי אֶת הָעִיר וְהָלַכְתְּ אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתֵּךְ, אֲשֶׁר שָׁם יְקַדְּמוּ פָּנַיִךְ בְּכָבוֹד הָרָאוּי לָךְ. כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּשְׁבַּר אַתְּ, אֲסִימוֹן שֶׁנִּמְחֲקָה צוּרָתוֹ וְנִפְסַל – וּמְקוֹמוֹ בָּאַשְׁפָּה. הִשָּׁמְרִי לָךְ פֶּן תֵּצְאִי שֵׁנִית לָעוֹלָם הַגָּדוֹל. לְכִי וְהִסָּתְרִי בְּצֵל הַחַיִּים אוֹ בְּצֵל הַמָּוֶת – אַחַת הִיא לִי – אַךְ לֹא יֵרָאוּ פָּנָיִךְ בָּעִיר הַזֹּאת. אִם לֹא תִּשְׁמְעִי בְּקוֹלִי וְיָדַעַתְּ אֶת יָדִי. נַבֵּל אֲנַבֵּל אֶת שְׁמֵךְ וּתְקוּמָה לֹא תְהִי לָךְ.”

מַדוּעַ בּוֹשֵׁשׁ מַר פֵּגוֹטִי לָבוֹא? עַד מַה יֶאֶרְכוּ יִסּוּרֵי נַפְשִׁי? מָה קָצְרָה רוּחִי! מָה תִּדְאַג נַפְשִׁי!

אַךְ הִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל צַעֲדֵי אִישׁ הוֹלֵךְ וְקָרֵב… וְכַאֲשֶׁר יָצְאָה מָרַת דַּרְטְל מִן הַחֶדֶר, פָּגְעָה בּוֹ… וְהוּא נִבְהַל אֶל הַבָּיִת.

“דּוֹדִי!”

וְאַחֲרֵי הַקְּרִיאָה הַזֹּאת קוֹל פְּחָדִים. רֶגַע אֶחָד עָמַדְּתִּי עַל מְקוֹמִי וָאֶרְאֶה אוֹתוֹ חוֹבֵק אוֹתָהּ מִתְעַלֶּפֶת בִּזְרוֹעוֹתָיו. הוּא הִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ. וְאַחַר גָּחַן לְנַשֵּׁק לָהּ, וַיִּפְרֹשׂ מִטְפַּחַת עָלֶיהָ.

“מַר דָּוִד,” קָרָא הַזָּקֵן בְּלַחַשׁ וְקוֹלוֹ רָעַד בְּדַבְּרוֹ, “אֲנִי נוֹתֵן שֶׁבַח לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁהִגִּיעַנִי לַזְּמַן הַזֶּה! בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, שֶׁהֶחֱיַנִי לִרְאוֹת אֶת חֶמְדַּת לִבִּי!”

בִּדְבָרִים אֵלוּ יָרַד מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת, וְהוּא נוֹשֵׂא בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת בַּת אֲחוֹתו, אֲשֶׁר שָׁכְבָה בְּלִי תְּנוּעַת חַיִּים.–

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה: רֵאשִׁית נְסִיעָה אֲרֻכָּה    🔗

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּשִׁבְתִּי בַּגַּן לְיַד בֵּיתִי, אָמְרוּ לִי, כִּי מַר פֵּגוֹטִי בָּא. יָצָאתִי לִקְרָאתוֹ, וְהוּא עוֹמֵד בְּפֶתַח הַגָּן.

“מַר דָּוִד,” פָּתַח הַזָּקֵן, "הִנֵּה בָּאתִי לְסַפֵּר לְךָ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי יַלְדָּתִי הַיְקָרָה. לְאַחַר שֶׁהֲבִיאוֹתִיהָ אֶל דִּירָתִי, אֲשֶׁר זֶה יָמִים רַבִּים הֲכִינוֹתִי שָׁם הַכֹּל בִּשְׁבִילָהּ, וְרוּחָהּ שָׁבָה אֵלֶיהָ, כָּרְעָה לְפָנַי עַל בִּרְכֶּיהָ וּבִדְמָעוֹת עַל עֵינֶיהָ סִפְּרָה לִי אֵת הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ. הֲלֹא תַּאֲמִין לִי, כִּי בְּשָׁמְעִי אֶת קוֹלָהּ וּבִרְאוֹתִי אֶת פָּנֶיהָ הָעֲלוּבִים, הִרְגַּשְׁתִּי בְּלִבִּי כְּאֵב יַחַד עִם גִּיל.

רֶגַע אֶחָד הִפְסִיק מַר פֵּגוֹטִי, הִתְעוֹדֵד מְעַט, וְאַחַר הוֹסִיף:

“כַּאֲשֶׁר בָּרְחָה עֲמִילְיָה שֶׁלִּי מִן הַבַּיִת הַהוּא, שֶׁהָיְתָה כְּלוּאָה שָׁם, הָיָה לֵיל חשֶׁךְ בַּחוּץ. הִיא הָיְתָה כִּמְטֹרָפִה. הִיא בָּכְתָה מָר. וְנִדְמֶה לָהּ, כִּי הִיא שׁוֹמַעַת בְּכִי אִיש אַחֵר. רַגְלֶיהָ נִגְּפוּ בַּאֲבָנִים. הִיא רָצָה הָלְאָה הָלְאָה. זִיקֵי אֵשׁ עָפוּ לְנֶגֶד עֵינֶיהָ וְשָׂאוֹן¹² עָלָה בְּאָזְנֶיהָ. וּפִתְאֹם – אוּלַי כֵּן נִדְמָה לָהּ – הֵאִיר הַבֹּקֶר, סָעַר הָרוּחַ, וְהִיא שׁוֹכֶבֶת עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, וְאִשָּׁה עוֹמֶדֶת עַל יָדָהּ וּמְדַבֶּרֶת אֵלֶיהָ בְּלָשׁוֹן נָכְרִיָּה וְשׁוֹאֶלֶת, מַה לָהּ.”

מַר פֵּגוֹטִי סִפֵּר אֶת הַדְּבָרִים, כְּאִלּוּ רָאוּ עֵינָיו אֶת כָּל הַמַּחֲזֶה, וְלָכֵן עָשָׂה סִפּוּרוֹ רשֶׁם חָזָק עָלָי.

“אִשָּׁה זוֹ הָיְתָה צְעִירָה וּבָנִים אֵין לָהּ, וְהִיא חָמְלָה עַל בִּתִּי הָאֻמְלָלָה. אֶלֹהִים יִשְׁלַח לָהּ בְּרָכָה, וְעַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה תִּחְיֶה חַיֵּי נֹעַם עַל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִם יַלְדָּתִי…”

“אָמֵן!” עָנְתָה דּוֹדָתִי, אֲשֶׁר שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים.

“הִיא הֵבִיאָה אוֹתָהּ אֶל אָהֳלָהּ,” הוֹסִיף מַר פֵּגוֹטִי לְסַפֵּר, “וְיַעַן כִּי אִישָׁהּ הָלַךְ מִבֵּיתוֹ, מָצְאָה מָקוֹם לַעֲמִילְיָה. מַחֲלָה קָשָׁה תָּקְפָה אֶת עֲמִילְיָה, הַזִּיקִים לְנֶגֶד עֵינֶיהָ וְהַשָּׂאוֹן בְּאָזְנֶיהָ לֹא חָדֵלוּ; מַה שֶׁהָיָה וּמַה שֶּׁעָבַר עָלֶיהָ הִתְבַּלְבֵּל בְּמֹחָהּ, וְהִיא הִתְחַנְנָה אֶל הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה לְבַל תַּסְגִּיר אוֹתָהּ. כַּמָּה יָמִים אָרְכָה הַמַּחֲלָה – אֵינִי יוֹדֵע. אַךְ בְּאַחַד הַיָּמִים הֵקִיצָה, וְהִנֵּה עֵינֶיהָ רוֹאוֹת שָׁמַיִם טְהוֹרִים, וְלִבָּהּ מָלֵא שַׁלְוָה. תְּחִלָּה נִדְמָה לָהּ, כִּי יוֹשֶׁבֶת הִיא בְּבֵית מוֹלַדְתָּהּ. אַךְ לְאַחַר שֶׁהִבִּיטָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וְהָאִשָּׁה הַטּוֹבָה נִכְנְסָה לְבַקְרָהּ, זָכְרָה פִּתְאֹם, כִּי רְחוֹקָה הִיא מִמּוֹלַדְתָּהּ, כִּי יוֹשֶׁבֶת הִיא בַּנֵכָר, וְזֶרֶם דְּמָעוֹת פָּרַץ מֵעֵינֶיהָ.”

לְאַחַר הַפְסָקָה קְצָרָה הוֹסִיף מַר פֵּגוֹטִי לְסַפֵּר:

"הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה, הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה עִם בַּעֲלָהּ שֶׁשָּׁב מִדַּרְכּוֹ, עָשׂוּ טוֹב וָחֶסֶד עִם בִּתִּי. וּלְאַחַר שֶׁשָּׁבָה לְאֵיתָנָהּ נָסְעָה לְאֶרֶץ צָרְפַת. שָׁם עָמְדָה לְשָׁרֵת בְּפֻנְדָּק אֶחָד, אַךְ כַּעֲבֹר זְמָן־מָה נִמְלְכָה לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ. תְּחִלָּה עָלָה בְּדַעְתָּהּ לָשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ. וְאָמְנָם בְּבוֹאָהּ לְאַנְגְּלִיָּה שָׂמָה פְּעָמֶיהָ לְיַרְמוּת. אַךְ הַפַּחַד, אוּלַי לֹא יִסְלְחוּ לַעֲוֹנָהּ, אוּלַי יְקַדְּמוּ פָּנֶיהָ בְּבוּז, אוּלַי מֵת אֶחָד מֵאִתָּנוּ – הַפַּחַד הַזֶּה מָנַע אוֹתָהּ מִדֶּרֶךְ זוֹ. וּבְכֵן בָּאָה לְלָנְדּוֹן, אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה וְהַנָּכְרִיָּה, אֲשֶׁר אֵין לָהּ בָּהּ מַכָּר וּמוֹדַע, וּפְרוּטָה אֵין בְּכִיסָהּ. הִיא הִתְוַדְּעָה אֶל אִשָּׁה אַחַת, אֲשֶׁר הִבְטִיחָה לְהַמְצִיא לָהּ מְלֶאכֶת מַחַט, שֶׁמֻּמְחָה הִיא בָּהּ וּבֵינָתַיִם חָקְרָה וְדָרְשָׁה עַל אֹדוֹתָי. אַךְ בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁעֲמִילְיָה שֶׁלִּי הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּצָרָה גְדוֹלָה זוֹ, מָצְאָה אוֹתָהּ מַרְתָּה, וְהִיא הֵבִיאָה אוֹתָהּ אֶל דִּירָתָהּ וַתֵּלֶךְ גַם אֵלַי גַּם אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָנוּ. מֵאַיִן יָדְעָה הַגְּבֶרֶת הַהִיא אֶת מְקוֹם דִּירָתָהּ שֶׁל עֲמִילְיָה – קָשֶׁה לִי לְהָבִין.

הַזָּקֵן הוֹסִיף לְסַפֵּר לָנוּ אֶת רִגְשׁוֹת לִבּוֹ, בְּשָׁמְעוֹ מִפִּי בַּת אֲחוֹתו אֶת וִדּוּיָהּ. וְאַחֲרֵי כֵן שָׁאָלְתִּי:

“אֶל נָכוֹן כְּבָר גָּמַרְתָּ בְּלִבְּךָ, מַה תַּעֲשֶׂה בֶּעָתִיד?”

“כֵּן, מַר דָּוִד,” הֵשִׁיב הַזָּקֵן, “יֵשׁ אֲרָצוֹת רַבּוֹת וּרְחוֹקוֹת. חַיֵּינוּ בֶּעָתִיד יַעַבְרוּ עָלֵינוּ מֵעֵבֶר לַיָּם.”

“וּבְכֵן, יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לִנְדֹּד מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ?”

“כֵּן, מִקֵּץ שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת אוֹ שְׁנֵי יְרָחִים אֲנִי הוֹלֵךְ מִזֶּה עִם עֲמִילְיָה לְאֶרֶץ אָסְטְרַלְיָה. אֲנִי אוֹמֵר לַחֲקֹר הַיּוֹם עַל דְּבַר זְמָן מַסַּע הָאֳנִיּוֹת.”

“וּשְׁאָר בְּנֵי בֵּיתֶךָ?” שָׁאַלְתִּי.

“הִנֵּה אֲחוֹתִי,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי, “כְּרוּכָה מְאֹד אַחֲרֶיךָ וְלֹא תַּעֲזֹב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ. וּמִלְּבַד זֹאת יֵשׁ אִישׁ אֶחָד, שֶׁהִיא מְחֻיֶּבֶת לִשְׁמֹר עָלָיו וְלִדְאֹג לוֹ. הֲלֹא תָבִין, מַר דָּוִד, מִי הָאִישׁ הַזֶּה.”

“חָם הֶעָלוּב!” קָרָאתִי.

“עֲמִילְיָה,” הוֹסִיף מַר פֵּגוֹטִי, “תֵּשֵׁב מֵעַתָּה עִמִּי – יַלְדָּה אֻמְלָלָה, עַתָּה יְבַקֵּשׁ לִבָּהּ מְנוּחָה וְשֶׁקֶט! – עַד זְמַן נְסִיעָתֵנוּ. הִיא תָּכִין לָהּ בְּגָדִים, וְלִבִּי מָלֵא תִּקְוָה, כִּי עַתָּה יָבוֹא קֵץ לְיִסּוּרֵי נָפְשָׁהּ, וְלֹא תּוֹסִיף לְדַאֲבָה בְּשִׁבְתָּהּ בְּבֵית דּוֹדָהּ הַגַּס, הָאוֹהֵב אוֹתָהּ בְּכָל מְאֹדוֹ.”

דּוֹדָתִי נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ לֵאוֹת הַסְכָּמָה לְדִבְרֵי הַזָּקֵן הַזֶּה, אֲשֶׁר הָגְתָה אֵלָיו כָּבוֹד רָב.

“וְעוֹד יֵשׁ לִי לְהוֹסִיף, מַר דָּוִד,” קָרָא הַזָּקֵן בְּשִׂימוֹ יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיס חֲזִיָּתוֹ וּבְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם חֲבִילָה קְטַנָּה שֶׁל נְיָרוֹת, אֲשֶׁר גְּלָלָהּ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, “הִנֵּה פֹּה יֵשׁ שְׁטָרֵי כֶּסֶף – חֲמִשִּׁים לִירוֹת וּמַשֶּׁהוּ. עַל אֵלֶּה אֲנִי אוֹמֵר לְהוֹסִיף אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלָּקְחָה עִמָּהּ. חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי מִפִּיהָ עַל זֶה (לֹא הִגַּדְתִּי לָהּ לְשֵׁם מָה). אֵין אֲנִי בַּעַל חֶשְׁבּוֹן, אָנָּא רְאֵה אִם נָכוֹן הוּא.”

הוּא הוֹשִׁיט לִי רְשִׁימָה וְהִתְבּוֹנֵן אֵלַי בְּשָׁעָה שֶׁעִיַּנְתִּי בָּהּ. הַכֹּל הָיָה נָכוֹן.

“חֵן חֵן לָךְ,” קָרָא בְּקַבְּלוֹ מִיָּדִי אֶת הָרְשִׁימָה. “אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה מַר דָּוִד, אֶצְרוֹר לִפְנֵי נְסִיעָתִי, אָשִׂים אוֹתוֹ בְּמַעֲטָפָה אַחֶרֶת וְאֶשְׁלָּחֵהוּ אֶל אִמּוֹ. בְּמִלִּים קְצָרוֹת אַגִּיד לָהּ, כִּי תּוֹעֵבָה לִי הַכֶּסֶף הַזֶּה, וְכִי הָלַכְתִּי לַמֶּרְחַקִּים וְהַכֶּסֶף לֹא יָשׁוּב אֵלָי.”

אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי טוֹב הַמַּעֲשֶׂה בְּעֵינַי, אָמַר אֵלָי:

“עוֹד נִשְׁאַר לִי דָבָר אֶחָד לַעֲשׂוֹת. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר בְּצֵאתִי מִבֵּיתִי פִּקְפַּקְתִּי אִם אוּכַל לִמְסוֹר בְּעַל פֶּה לְחָם אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת, וְעַל כֵּן כָּתַבְתִּי אֵלָיו אִגֶּרֶת וְסִפַּרְתִּי לוֹ דְבָרִים כְּהֶוְיָתָם, אַף כָּתַבְתִּי לוֹ, כִּי מָחָר אָבוֹא לִשְׁפֹּךְ לְפָנָיו אֶת לִבִּי, לְסַדֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לְסַדֵּר וְקָרוֹב לְוַדַּאי – לְהִפָּרֵד מֵעִם יַרְמוּת וְיוֹשְׁבֶיהָ…”

“הֲיֵשׁ אֶת לִבְּךָ, כִּי אֵלֵךְ עִמְּךָ?” שָׁאַלְתִּי בִּרְאוֹתִי כִּי לֹא גָמַר דִּבּוּרוֹ.

“לוּ הוֹאַלְתָּ לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה, מַר דָּוִד,” הֵשִׁיב הַזָּקֵן, “יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי מַרְאֵה פָּנֶיךָ יַרְגִּיעַ אֶת רוּחָם שָׁם.”

וְיַעַן כִּי דוֹרָה שֶׁלִּי הָיְתָה בַּיּוֹם הַהוּא נוֹחָה וְדִבְּרָה עַל לִבִּי לִנְסֹעַ, יָשַׁבְנוּ שְׁנֵינוּ מִמָּחֳרָת בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר הַהוֹלֶכֶת לְיַרְמוּת.

כַּאֲשֶׁר עָבַרְנוּ בַּלַּיְלָה בָּרְחוֹבוֹת הַיְדוּעִים לִי, הֵצַצְתִּי וְרָאִיתִי אֶת חֲנוּתָם שֶׁל עָמְרִי וְיוֹרָם. קָשֶׁה הָיָה לִי לַעֲמֹד בִּשְׁעַת הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל מַר פֵּגוֹטִי עִם אֲחוֹתוֹ וְחָם, וְעַל כֵּן מָצָאתִי לִי הִתְנַצְּלוּת, כִּי עָלַי לְהִכָּנֵס אֶל הַחֲנוּת וְלֹא הָלַכְתִּי עִמּוֹ.

“מָה שְׁלוֹמְךָ, מַר עָמְרִי?” שָׁאַלְתִּי בְּהִכָּנְסִי.

הוּא פִּזֵּר בְּיָדוֹ אֶת עֲשַׁן מִקְטַרְתּוֹ, לְמַעַן יִרְאֶה יָפֶה אֶת פְּנֵי הַדּוֹבֵר אֵלָיו, הִכִּירַנִי כְּרֶגַע וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה.

“לִכְבוֹד אוֹרֵחַ הָגוּן כָּזֶה רָאוּי לָקוּם, אֲדוֹנִי, אַךְ רַגְלַי הִתְפַּטְּרוּ מֵעֲבוֹדָתָן וַאֲנִי מֻנְהָג בָּעֲגָלָה. אֲבָל זוּלַת הָרַגְלַיִם וּמְעַט נְשִׁימָה אֵינִי חָסֵר כְּלוּם, שֶׁבַח לָאֵל.”

אָמַרְתִּי לוֹ כִּי פָּנָיו טוֹבִים וְהִתְבּוֹנַנְתִּי, כִּי כִּסֵּא מוֹשָׁבוֹ עוֹמֵד עַל גַּלְגַּלִּים.

“הַאֵין זֶה מַעֲשֶׂה־חוֹשֵׁב?” שָׁאַל אוֹתִי בִּרְאוֹתוֹ כִּי מִתְבּוֹנֵן אֲנִי אֶל הַכִּסֵּא, “קַל כְּנוֹצָה מְהַלֵּךְ הוּא וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תַחְפֹּץ תַּטֶּנּוּ. הַאֲמִינָה לִי, כִּי מִינִי שֶׁלִּי, זוֹ נֶכְדָּתִי הַקְּטַנָּה, מַסִּיעָה אוֹתוֹ בִּדְחִיפָה אֶחָת! וְעוֹד רָז אֶחָד אֲגַלֶּה לְךָ: יָפֶה הוּא מְאֹד לְעִשּׁוּן מִקְטֶרֶת.”

מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי זָקֵן מְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה כְּמוֹ מַר עָמְרִי. פָּנָיו הָיוּ מְאִירִים כָּל כָּךְ, כְּאִלּוּ כִּסְּאוֹ, כֹּבֶד נְשִׁימָתוֹ וְרַגְלָיו הַמְּשֻׁתָּקוֹת נַעֲשׂוּ רַק לְהַגְדִּיל אֶת הַתַּעֲנוּג שֶׁל עִשּׂוּן הַמִּקְטֶרֶת.

“הַאֲמִינָה לִי,” קָרָא מַר עָמְרִי, “רוֹאֶה אֲנִי אֶת עוֹלָמִי בַּכִּסֵּא הַזֶּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל יְמֵי חַיָּי. בָּאִים אֵלַי אֲנָשִׁים רַבִּים לְשֵׁם שִׂיחוֹת חֻלִּין. מֵאָז קָנִיתִי לִי מוֹשָׁבִי בַּכִּסֵּא רַבּוּ פִּי שְׁנַיִם הַחֲדָשׁוֹת בָּעִתּוֹן. וּבִכְלָל אֲנִי קוֹרֵא הָמוֹן סְפָרִים, וְאֵלֶּה מְעוֹדְדִים אֶת רוּחִי! לוּ הָיִיתִי, חַס וְשָׁלוֹם, חֲסַר־עֵינַיִם אוֹ חֲסַר־אָזְנַיִם, מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה? אַךְ אִם רַק נְטוּל רַגְלַיִם אֲנִי, מַה בְּכָךְ? כְּשֶׁהָיִיתִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרַגְלַי, הָיְתָה נְשִׁימָתִי קְצָרָה יוֹתֵר. וְכָעֵת, אִם יַעֲלֶה עַל לִבִּי לְטַיֵּל בָּרְחוֹב אוֹ עַל שְׂפַת הַיָּם, אֵין לִי אֶלָּא לְבַקֵּשׁ אֶת דִּיק, נַעֲרוֹ שֶׁל יוֹרָם, כִּי יְנַהֵל אֶת מֶרְכַּבְתִּי, וַאֲנִי נוֹסֵעַ לַהֲנָאָתִי כְּמוֹ שַׂר הָעִיר לָנְדּוֹן.”

הַזָּקֵן צָחַק עַד כְּדֵי חֲנִיקָה, וּבְיָנְקוֹ מִתּוֹךְ מִקְטַרְתּוֹ הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“אֵלִי! חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה, אֵלֶּה הֵם הַחַיִּים. יוֹרָם יֵשׁ לוֹ עֵסֶק מֵבִיא שָׂכָר, בִּתִּי חַיָּה עִם בַּעֲלָהּ בְּשָׁלוֹם וּבְאַהֲבָה, וּמָה יִּתְאוֹנֵן בֶּן־אָדָם כָּמוֹנִי? מָה הֵן הָרַגְלַיִם לְעֻמַּת זֹאת?” הַזִּלְזוּל הַזֶּה כְּלַפֵּי רַגְלָיו, בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב וְעִשֵּׁן, הָיָה אַחַד הַפְּלָאוֹת שֶׁרָאִיתִי בִּימֵי חַיָּי.

“וּלְאַחַר שֶׁאָנֹכִי הִתְחַלְתִּי שׁוֹקֵד עַל הַקְּרִיאָה, שׁוֹקֵד כְּבוֹדוֹ עַל כְּתִיבַת סְפָרִים?” קָרָא מַר עָמְרִי וְנָתַן בִּי עֵינָיו – “מַה יָפֶה הוּא סִפְרְךָ הָאַחֲרוֹן! מָה נִפְלָא סִגְנוֹנוֹ! קוֹרֵא אֲנִי מִלָּה בְּמִלָּה. אֵין הוּא מֵטִיל עָלַי נִמְנוּם. לֹא וָלֹא!”

הִבַּעְתִּי לוֹ תּוֹדָתִי דֶרֶךְ צְחוֹק, וְהַזָּקֵן הוֹסִיף וְאָמָר:

“בְּחַיַּי, כְּשֶׁאֲנִי מַנִּיחַ סִפְרְךָ עַל הַשֻּׁלְחָן וְרוֹאֶה לְפָנַי אֶת שְׁלשֶׁת הַכְּרָכִים, לִבִּי מִתְמַלֵּא גָאוֹן בְּחָשְׁבִי, כִּי זָכִיתִי לִהְיוֹת מַכָּר וּמוֹדַע לְבֵיתֶךָ. הוֹי, רִבּוֹן הָעוֹלָם, כַּמָּה זְמַן עָבָר! הִנֵּה בְּלוֹנְדֶרְסְטוֹן… אָדוֹן¹³ קָטֹן… גַּם כְּבוֹדוֹ הָיָה אָז אִישׁ קָטֹן. אֵלִי, אֵלִי!” נִתְגֵּלְגְּלָה שִׂיחָה עַל עֲמִילְיָה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר יָדַעְתִּי כִּי לֵב הַזָּקֵן הָיָה טוֹב אֵלֶיהָ תָּמִיד, סִפַּרְתִּי לוֹ אֵת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ וְאֶת אֲשֶׁר עָזְרָה לָּנוּ מַרְתָּה לִמְצֹא אֶת הָאוֹבֶדֶת. הַזָּקֵן שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים בְּקֶשֶׁב רַב, וְכַאֲשֶׁר סִיַּמְתִּי אָמַר:

“יִשְׂמַח לִבִּי מֹאֹד, אֲדוֹנִי! זוֹ הִיא בְּשׂוֹרָה טוֹבָה לִי, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא שָׁמַעְתִּי זֶה יָמִים רַבִּים. רִבּוֹן הָעוֹלָם! וּמַה יְהֵא עַל הַנַּעֲרָה הָעֲלוּבָה, עַל מַרְתָּה?”

אָמַרְתִּי לוֹ כִּי גַם אָנֹכִי הִרְהַרְתִּי בָּזֶה כָּל יוֹם אֶתְמֹל, אַךְ קָרוֹב לְשַׁעֵר, כִּי מַר פֵּגוֹטִי לֹא יִשְׁכַּח אוֹתָהּ. הָאִישׁ הַטּוֹב הַזֶּה אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ טוֹבָה.

“אִם תַּעֲשׂוּ דָבָר לְמַעֲנָהּ,” קָרָא מַר עָמְרִי, “אָנָּא קַבְּלּוּ גַם מִיָּדִי תְּרוּמָה לְטוֹבָתָהּ. אָנֹכִי יָדַעְתִּי בְּלִבִּי, כִּי רִיבָה זוֹ אֵינָהּ רָעַת נֶפֶשׁ, וַאֲנִי שָׂמֵחַ, כִּי לֹא טָעִיתִי. גַם בִּתִּי מִינִי תִּשְׂמַח עַל זֶה. נָשִׁים צְעִירוֹת סוֹתְרוֹת אֶת עַצְמָן בְּדִבּוּרֵיהֶן, אַךְ לֵב טוֹב וְרַחוּם לָהֶן. כָּל מַה שֶׁדִּבְּרָה מִינִי עַל מַרְתָּה אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ. מַדּוּעַ הֵן מְדַבְּרוֹת כָּכָה, אֵינִי יוֹדֵע, אֲבָל זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי כָל זֶה מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ. בַּסֵּתֶר תַּעֲשֶׂה לְמַעֲנָּהּ כָּל מַה שֶׁבְּיָדָהּ. אֵלִי, אֵלִי!” קָרָא מַר עָמְרִי, “בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מַגִּיעַ לְגִיל זֶה, שֶׁשְּׁנֵי קְצוֹת הַחַיִּים נִפְגָּשִׁים, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ שָׁרוּי בְּמִין יַלְדוּת שְׁנִיָּה, הוּא שָׂשׂ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם אֲחֵרִים, כִּי הוּא עַצְמוֹ זָקוּק לְחֶסֶד רָב.”

אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶרְאָה לִי הַזָּקֵן אֶת נֶכְדָּתוֹ הַיָּפָה, שֶׁקָּרָא לָהּ בְּשֵׁם “פִּיל קָטֹן”, נִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ בִּבְרָכָה.

זְמַן־מָה טִיַּלְתִּי בָּעִיר, אַחֲרֵי כֵן הָלַכְתִּי אֶל חָם, אֲשֶׁר דָּר יַחַד עִם פֵּגוֹטִי אוֹמַנְתִּי. אֶת בֵּיתָהּ וְכֹל אֲשֶׁר בּוֹ, אֶת הַסּוּס וְהָעֲגָלָה מָכְרָה בְּכֶסֶף מָלֵא לִמְמַלֵּא מְקוֹם הָעֶגְלוֹן בַּרְקִיס.

מָצָאתִי אֶת בְּנֵי הַבַּיִת בַּמִּטְבָּח. כֻּלָּם שָׂמְחוּ לִקְרָאתִי. חָם כְּבָר יָדַע, כַּנִּרְאֶה, הַכֹּל. בְּרוּחַ צָהֳלָה דִּבַּרְנוּ עַל נְסִיעַת מַר פֵּגוֹטִי וְעַל הָעשֶׁר הַצָּפוּי לוֹ בָּאָרֶץ הַחֲדָשָׁה. אֶת שֵׁם עֲמִילְיָה לֹא הִזְכִּירוּ בְּפֵרוּשׁ, אַךְ רָמְזוּ עָלָיו בַּשִּׂיחָה לֹא אֶחָת.

וְאוּלָם רָאֹה רָאִיתִי, כִּי חָם מִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לְדַבֵּר עִמִּי לְבָד. וְהָעֶרֶב הִמְעִיט מְאֹד בְּשִׂיחָה. פְּעָמִים אֲחָדוֹת סִפֵּר עַל הַחַיִּים בְּדִירָה־סִירָה וְהִזְכִּיר אֶת שֵׁם עֲמִילְיָה הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה.

מִמָּחֳרַת הַיּוֹם נִפְגַּשְׁתִּי עִם חָם עַל שְׂפַת הַיָּם בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ. וְאָמְנָם לֹא טָעִיתִי. אַחֲרֵי טִיּוּל קָצָר יַחְדָּו פָּנָה אֵלַי, בְּלִי הַבִּיט בְּפָנַי וְשָׁאָל:

“מַר דָּוִד, הֲרָאִיתָ אוֹתָהּ?”

“רַק רֶגַע אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הִתְעַלְּפָה,” עָנִיתִי בְּלָחַשׁ.

הָלַכְנוּ עוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ וְהוּא אָמַר:

“מַר דָּוִד, מַה דַּעְתְּךָ, הֲתִרְאֶה אוֹתָהּ?”

“אוּלַי יִגְרֹם לָהּ הַדָּבָר צַעַר,” עָנִיתִי.

“גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי כֵּן,” קָרָא, “אָכֵן אֲדוֹנִי, כֵּן.”

“אוּלָם, חַם,” אָמַרְתִּי אֵלָיו, “אִם יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶּׁלֹּא אוּכַל לִמְסֹר לָהּ בְּעַל פֶּה בְּשִׁמְךָ, נָכוֹן אֲנִי לִכְתֹּב אֵלֶיהָ. לְחוֹב קָדוֹשׁ יִהְיֶה לִי הַדָּבָר.”

“מַאֲמִין אֲנִי בָּזֶה. חֵן חֵן לְךָ, אֲדוֹנִי! אָמְנָם יֵשׁ לִי דָּבָר שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לֵאמֹר לָהּ אוֹ לִכְתֹּב.”

“מָה הַדָּבָר?”

הָלַכְנוּ שָׁעָה קַלָּה שׁוֹתְקִים וְאַחַר פָּתַח וְאָמָר:

“לֹא שֶׁאֲנִי סוֹלֵחַ לָהּ. אֵין זֶה מַעֲשֶׂה רָב. רַק זֶה שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה סְלִיחָה עַל אֲשֶׁר הֵטַלְתִּי עָלֶיהָ מַשָּׂא אַהֲבָתִי. פְּעָמִים שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב, כִּי לוּלֵא הִבְטִיחָה לְהִנָּשֵׂא לִי, הָיְתָה הוֹגָה אֵמוּן לִי, לִידִיד, וְהָיְתָה מְסַפֶּרֶת לִי אֶת מִלְחֶמֶת נַפְשָׁהּ וְהָיְתָה מִתְיַעֶצֶת עִמִּי וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי מַצִּיל אוֹתָהּ.”

לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ וְשָׁאַלְתִּי:

“זֶה הַכֹּל?”

“וְעוֹד דָּבָר אֶחָד יֵשׁ,” הֵשִׁיב, “אִם יֵשׁ לִי רְשׁוּת לְדַבֵּר, מַר דָּוִד.”

וְשׁוּב הָלַכְנוּ הַלְאָה עַד אֲשֶׁר פָּתַח שׁוּב. הוּא דִבֵּר לִמְקֻטָּעִים, כְּאִלּוּ אָסַף מַחְשְׁבוֹתָיו לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים.

“אֲהַבְתִּיהָ – וַאֲנִי אוֹהֵב זִכְרָהּ – אָהֲבָה עֲמֻקָּה – וְאֵין בְּכֹחִי לְהָבִיא אֱמוּנָה בְּלִבָּהּ, כִּי מְאֻשָּׁר אָנִי. יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר – לוּ שְׁכַחְתִּיהָ – וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁ, לֹא אוּכַל נְשֹׂוא, שֶׁיֹּאמְרוּ לָהּ כִּי שְׁכַחְתִּיהָ. אֲבָל הֵן אַתָּה, מַר דָּוִד, אִישׁ מְלֻמָּד, אוּלַי תִּמְצָא מִלִּים לְהוֹכִיחַ לָהּ, כִּי לִבִּי לֹא נֶחְבַּל, לְהַגִּיד לָהּ, כִּי אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָהּ עַד הַיּוֹם, לִנְטֹעַ אֱמוּנָה בְּלִבָּהּ, כִּי אֵינִי עָיֵף מִן הַחַיִּים, כִּי מְקַוֶּה אֲנִי לִרְאוֹתָהּ בְּלִי דֹּפִי בְּמָקוֹם שְׁאֵין רֶשַׁע, בְּמָקוֹם שֶׁהֶעָיֵף יִמְצָא מְנוּחָה – לְהַגִּיד לָהּ דָּבָר שֶׁיָּקֵל מַשָּׂא צַעֲרָהּ וְלֹא יַעֲלֶה רַעְיוֹן עַל לִבָּהּ, כִּי אֶשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת אוֹ כִּי אִשָּׁה אַחֶרֶת תְּהִי לִי מַה שֶׁהָיְתָה לִי הִיא – זֶה הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לֵאמֹר לָהּ – וכִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל בַּעֲדָהּ – שֶׁהָיְתָה כֹּה יְקָרָה לִי.”

וְשׁוּב לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ הָאַמִּיצָה וְהִבְטַחְתִּי לוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבַר בַּקָּשָׁתוֹ, עַד כַּמָּה שֶׁאוּכַל.

“חֵן חֵן לְךָ, אֲדוֹנִי,” קָרָא, טוֹב עָשִׂיתָ כִּי בָּאתָ אֵלַי, וְטוֹב עָשִׂיתָ, כִּי נִלְוֵיתָ עָלָיו, עַל הַזָּקֵן. מַר דָּוִד, יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי לֹא אֶרְאֵהוּ עוֹד לִפְנֵי נָסְעוֹ. בָּרִי לִי הַדָּבָר. כֵּן יִהְיֶה, וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן – שֶׁתִּרְאֶה אֶת פָּנָיו – בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן – תּוֹאִיל לְהַגִּיד לוֹ, כִּי הַיָּתוֹם שֶׁהוּא הָיָה לוֹ תָּמִיד יוֹתֵר מֵאָב, אוֹמֵר לוֹ תּוֹדָה וְשׁוֹלֵחַ לוֹ בְּרָכָה."

גַּם אֶת זֹאת הִבְטַחְתִּי לוֹ לַעֲשׂוֹת.

“חֵן חֵן לְךָ עוֹד פַּעַם, אֲדוֹנִי,” קָרָא בְּחַבְּקוֹ יָדִי בְּחִבָּה, “שָׁלוֹם!”

הָלַכְתִּי אֶל הַדִּירָה־הַסִּירָה לִרְאוֹתָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. מָצָאתִי אֶת מַר פֵּגוֹטִי אוֹרֵז אֶת כֵּלָיו וְאֶת חֲפָצָיו.

“אָכֵן שׁוֹמֵם מַרְאֵה בֵּיתֵנוּ עַתָּה,” קָרָא הַזָּקֵן, “קָשֶׁה יִהְיֶה לִמְצֹא דַיָּרִים חֲדָשִׁים. הַכֹּל רוֹאִים אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּמְקוֹם אָסוֹן.”

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת שַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ לְלָנְדּוֹן. –

 

פֶּרֶק אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה: נוֹדַע הַדָּבָר    🔗

בְּאַחַד הַיָּמִים קִבַּלְתִּי מִכְתָּב מֵאֵת מַר מִיקוֹבֶר, כִּי “תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזְבָה לָעַד, אֵין שָׁלוֹם בְּלִבּוֹ וְעוֹלָמוֹ חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, נַפְשׁוֹ מְלֵאָה פְּצָעִים, וְאֵין עֹז בְּרוּחוֹ לְהַבִּיט בִּפְנֵי אִישׁ. כּוֹס הַתַּרְעֵלָה מְלֵאָה עַל גְּדוֹתֶיהָ. הַתּוֹלַעַת מוֹצֶצֶת אֶת דָּמוֹ, וְעוֹד מְעַט תִּטְרֹף אוֹתוֹ! וְטוֹב מוֹתוֹ מֵחַיָּיו.” וַאֲשֶׁר לָכֵן גָּמַר בְּדַעְתּוֹ לָבוֹא לָנְדּוֹנָה לְיָמִים שְׁנַיִם, “לִרְאוֹת בְּעֵינָיו שֵׁנִית אֶת הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶם חָלַם חֲלוֹמוֹתָיו הַגְּדוֹלִים.”

אָמְנָם יָדַעְתִּי, כִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר לִכְתֹּב מִכְתָּבִים אֲרֻכִּים עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא וְשֶׁלֹּא תָּבוֹא, אַךְ הַמִּכְתָּב הַזֶּה הִתְמִיהַּ אוֹתִי מְאֹד. לִבִּי אָמַר לִי, כִּי יֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ.

בַּיּוֹם הַנּוֹעָד הָלַכְתִּי אֶל הַמָּקוֹם הַמְיֻעָד, שָׁם מָצָאתִי אֶת יְדִידִי מַר מִיקוֹבֶר עוֹמֵד וּפָנָיו מַבִּיעִים עַצְבוּת. הוּא שָׂמַח מְאֹד לִקְרָאתי, וּבְחַבְּקוֹ אֶת כַּפִּי קָרָא:“כֶּסֶף בָּאֵשׁ יִבָּחֵן, וִידִיד – ‘בְּעֵת צָרָה’. חֵן חֵן לְךָ עַל אֲשֶׁר בָּאתָּ הֲלוֹם, אַף כִּי קָטֹנְתִּי מִכָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה.”

לְאַחַר שֶׁשָּׁאַלְתִּי לִשְׁלוֹם בְּנֵי בֵּיתוֹ, הוֹסַפְתִּי לִשְׁאֹל:

“וּמַה שְׁלוֹם יְדִידֵנוּ הִיףּ?”

“אִם הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְכַּרְתִּי לוֹ,” עָנָה,מַר מִיקוֹבֶר, “נֶחֱשָׁב לִידִיד לְךָ אָז צַר לִי מְאֹד. וְאִם חוֹשֵׁב אַתָּה, כִּי יְדִיד הוּא לִי, אֵין זֶה אֶלָּא צְחוֹק מַכְאִיב לֵב. עַל כָּל פָּנִים סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, אִם, אֵינִי רוֹצֶה לְטַפֵּל יוֹתֵר בְּעִנְיָן זֶה.”

בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ סְלִיחָה עַל שֶׁנָּגַעְתִּי שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה בְּעִנְיָן לֹא נָעִים לוֹ, וָאֶשְׁאָל:

“וּמַה שְׁלוֹם מָרַת וִיקְפִילְד?”

“הָהּ!” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר בְּהִתְעוֹרְרוּת, “אֵין בְּכָל הָעוֹלָם אִשָּׁה כָּמוֹהָ, אֲשֶׁר לָהּ נָאוָה תְּהִלָּה. הִיא כְּכוֹכָב מַזְהִיר בָּרָקִיעַ. גֹּדֶל רוּחָהּ וְטוּב לִבָּהּ אֵין לְתָאֵר בִּדְבָרִים. וּמַזָּלִי גָרַם, כִּי אֶרְאֶה תָּמִיד אֶת פְּנֵי זוֹ הָרְאוּיָה לְכָבוֹד, לְמַעַן אַרְגִּישׁ יוֹתֵר בִּקְלוֹנִי.”

הַדְּבָרִים הַמּוּזָרִים הָאֵלֶּה הֵעִירוּ בְּקִרְבִּי תִּמָּהוֹן, וָאֶפְצַר בְּמַר מִיקוֹבֶר לָלֶכֶת עִמִּי אֶל בֵּית דּוֹדָתִי, יַעַן כִּי דוֹרָה שֶׁלִּי הָיְתָה חוֹלָה, וּבְבֵיתִי לֹא יָכֹלְתִּי לָבוֹא עִמּוֹ בִּדְבָרִים.

דּוֹדָתִי קִבְּלָה אֶת פְּנֵי מַר מִיקוֹבֶר בְּחִבָּה, וְעַד מְהֵרָה יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְעָסַק עִמָּהּ בְּשִׂיחָה. מֵעִנְיָן לְעִנְיָן עָמְדָה דוֹדָתִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל מַר הִיףּ.

פְּנֵי מַר מִיקוֹבֶר הוּעַמּוּ, הוּא עָנָה:

“אֲדוֹנִי מַר הִיףּ הוֹאִיל לְהַזְכִּיר לִי בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, כִּי לוּלֵא חַסְדּוֹ עִמָּדִי כָּל הַיָּמִים, אֵין לִי דֶרֶךְ אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים לִפְשֹׁט יָד. וְאָף אָמְנָם לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי עָתִיד אֲנִי לָמוּת בָּרָעָב.”

הוּא יָשַׁב וְקָלַף אֶת הַתַּפּוּחִים אֲשֶׁר הִגִּישׁוּ לְפָנָיו, אַךְ פִּתְאֹם הִנִּיחַ אֶת הַסַּכִּין מִיָּדוֹ, הִגִּישׁ אֶת מִטְפַּחְתּוֹ לְעֵינָיו וּבְקוֹל בּוֹכִים עָנָה וְאָמָר:

“לֹא, מַר קָפֶּרְפִילְד, מַר לִי מָר. אֵין בִּי כֹּחַ עוֹד.”

“מר מִיקוֹבֶר,” קָרָאתִי, “מָה רָאִיתָ? אָנָּא, סַפֵּר־נָא. הֲלֹא בֵּין יְדִידִים אַתָּה יוֹשֵׁב.”

“בֵּין יְדִידִים!” הֵשִׁיב מַר מִיקוֹבֶר מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, “אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֵן רוּחִי נֶעְכָּרָה בְּשִׁבְתִּי בֵּין יְדִידִים. מָה רָאִיתִי? הָהּ, שֹׁד וְחָמָס רָאִיתִי; זָדוֹן וּמִרְמָה רָאִיתִי; בֶּצַע וּמַעֲשַׁקּוֹת רָאִיתִי; וְשֵׁם כָּל הַמַּעֲלָלִים הָרָעִים הָאֵלֶּה – הִיףּ.”

קָפַצְנוּ כֻּלָּנוּ מִמְּקוֹמוֹתֵינוּ מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן,וּמַר מִיקוֹבֶר נִעֲנַעַ בְּמִטְפַּחְתּוֹ, וּמִזְּמָן לִזְמָן פָּרַשׂ אֶת יָדָיו כְּשׂוֹחֶה נֶגֶד זֶרֶם עָז.

“בָּא הַקֵּץ!” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “לֹא אוֹסִיף עוֹד לִחְיוֹת בְּתוֹךְ הָעָוֶל הַזֶּה. אִישׁ עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי, נָע וְנָד בַּחַיִּים, אַךְ אֶת נַפְשִׁי לֹא אֶמְכֹּר לַשָּׂטָן. הָשִׁיבוּ לִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת יְלָדַי, תְּנוּ לִי מַטֵּה נוֹדְדִים, וַאֲנִי נָכוֹן לִפְשֹׁט נְבֵלָה בַּשּׁוּק, מֵאֲשֶׁר לִרְאוֹת בְּעֵינַי אָוֶן.”

הִתְאַמַּצְתִּי לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ, לְמַעַן אֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו דְּבָרִים בְּרוּרִים, אַךְ הוּא הָלַךְ וְהִתְלַהֵב מְאֹד, עַד כִּי לֹא הִקְשִׁיב מְאוּמָה.

“לֹא אָנוּחַ וְלֹא אֶשְׁקֹט,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר מִתּוֹךְ גְנִיחוֹת בְּשַׁאֲפוֹ רוּחַ בִּכְבֵדוּת, כְּאִישׁ הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ בְּמַיִם קָרִים – “עַד אִם אֲרוֹצֵץ… אֶת רֹאשׁ… הַפֶּתֶן… הִיףּ! לֹא אֲדַבֵּר עִם אִישׁ, עַד אֲשֶׁר… לֹא תֵּרֵד מִן הַשָּׁמַיִם… אֵשׁ… וְתֹאכַל אֶת… הַנָּבָל הִיףּ! לֹא אֶשְׁתֶּה יַיִן, עַד אֲשֶׁר אָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה… מֵעַל פְּנֵי הַכַּזְבָן וְהַחַמְסָן… הִיףּ!”

נוֹרָא הָיָה לִרְאוֹת אֶת מַר מִיקוֹבֶר, כַּאֲשֶׁר הוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַשֵּׁם הִיףּ. פָּנָיו הִתְעַוְּתוּ, עֵינָיו מָלְאוּ זַעַם, וְשִׁעוּל תָּקַף אוֹתוֹ. אַחַר צָנַח עַל הַכִּסֵּא אֵין אוֹנִים וַיְהִי כְּמִתְעַלֵּף. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו לְסַעֲדוֹ, אַךְ הוּא לֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ מִפִּי דַבָר.

“אַל נָא, קָפֶּרְפִילְד!… לֹא אֲדַבֵּר עוֹד מְאוּמָה… עַד אֲשֶר אַצִּיל אֶת… מָרַת וִיקְפִילְד… מִכַּף הַבְּלִיַּעַל… הִיףּ! בְּעוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים יְהִי הָאוֹת הַזֶּה! לְעֵינֵי כָל הָעוֹלָם… אֲגַלֶּה… אֶת הַנְּבָלָה… לְמַעַן יֵדְעוּ… מִי הוּא הַזֵּד… הִיףּ!”

וּפִתְאֹם קָם מַר מִיקוֹבֶר מִמּוֹשָׁבוֹ וּמִהֵר לַעֲזֹב אֶת הַבָּיִת. וְאָנוּ נִשְׁאַרְנוּ יוֹשְׁבִים בְּתוֹךְ עֲרָפֶל שֶׁל סוֹד, תְּמֵהִים אִישׁ אֶל אָחִיו. אַךְ כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה הֵבִיאוּ לָנוּ מִכְתָּב קָטֹן מֵאֶת מַר מִיקוֹבֶר, הַמְּבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל מִנְהָגוֹ הַמְשֻׁנֶּה, כִּי “נָפְשׁוֹ כְּהַר־גַּעַשׁ, אֲשֶׁר אִשּׁוֹ הִתְפָּרְצָה פִּתְאֹם”. וְהוּא הוֹעִיד לָנוּ מָקוֹם בְּקֶנְטֶרְבּוֹרִי, אֲשֶׁר נָבוֹא בְּעוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים, “וְאָזְנֵינוּ תִּשְׁמַעְנָה נְצוּרוֹת.”

בַּיּוֹם הַנּוֹעָד הָלַכְתִּי אֲנִי וְדוֹדָתִי לְקֶנְטֶרְבּוֹרִי יַחַד עִם רֵעַ נְעוּרַי טְרַדְלֶס.

בָּאנוּ בַּבֹּקֶר אֶל הָעִיר, אֲשֶׁר בָּהּ עָבְרוּ עָלַי יְמֵי תַּלְמוּדִי הַנְּעִימִים, וּלְאַחַר שֶׁאָכַלְנוּ בְּבֵית־הַמָּלוֹן פַּת שַׁחֲרִית, הָלַכְנוּ כֻּלָּנוּ אֶל בֵּית מַר וִיקְפִילְד.

אוּרִיָּה הִיףּ קִדֵּם אֶת פָּנֵינוּ, כְּדַרְכּוֹ, בְּקִדּוֹת וּבְמַחֲמָאוֹת, וַיְבַקֵּשׁ אוֹתָנוּ לָשָׁבֶת. וְאַחַר פָּנָה אֶל מַר מִיקוֹבֶר בְּבַקָּשָׁה לְהוֹדִיעַ לְמָרַת אַגְנֶס וּלְאִמּוֹ, כִּי אוֹרְחִים בָּאוּ. כַּאֲשֶׁר נִכְנְסָה אַגְנֶס, לֹא גָרַע אוּרִיָּה עַיִן מִמֶּנּוּ אַף רֶגַע. וְאַחַר פָּנָה שׁוּב אֶל מַר מִיקוֹבֶר:

“לָמָּה תַּעֲמֹד פֹּה?”

מַר מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר עָמַד בַּפֶּתַח וְהַסַּרְגֵּל בְּיָדוֹ, נָתַן עֵינָיו בָּאִישׁ הַדּוֹבֵר בּוֹ, הוּא אֲדוֹנָיו.

“מִיקוֹבֶר, הַאִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֶת דְּבָרָי?”

“שָׁמַעְתִּי,” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר, וְלֹא קָם וְלֹא זָע.

“וְלָמָּה זֶה אַתָּה עוֹמֵד מַמְתִּין?” שָׁאַל אוּרִיָּה.

“כִּי כֵן חָפַצְתִּי!” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר בְּעֹז.

פְּנֵי אוּרִיָּה הִסְמִיקוּ, וְכַעֲבֹר רֶגַע חָוָרוּ. הוּא הִבִּיט אֶל מַר מִיקוֹבֶר, וְעֵינָיו הִבִּיעוּ חֵמָה.

“הַכֹּל יוֹדְעִים, כִּי קַל דַּעַת אַתָּה,” קָרָא אוּרִיָּה בְּהִתְאַמְּצוֹ לְגַחֵךְ, “וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי, כִּי בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב נִפָּרֵד זֶה מִזֶּה. לְעֵת עַתָּה לֵךְ לְךָ¹⁴! עוֹד אֲדַבֵּר עִמְּךָ בְּעִנְיָן זֶה.” “אִם יֵשׁ בָּעוֹלָם בֶּן־בְּלִיַּעַל,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר בְּזַעַם, “שֶׁחֵטְא הוּא לְדַבֵּר עִמּוֹ, הִנֵּה שֵׁם הָאִישׁ הַזֶּה – הִיףּ!”

"אוּרִיָּה נִרְתַּע לְאָחוֹר כְּאִלּוּ נְשָׁכוֹ נָחָשׁ. הוּא הִבִּיט אֵלֵינוּ, וּפָנָיו הִבִּיעוּ רֶגֶשׁ אֵיבָה, וּבְקוֹל שָׁפָל עָנָה וְאָמַר:

“אָכֵן קֶשֶׁר הוּא!” כֻּלְּכֶם נֶאֱסַפְתֶּם פֹּה עַל פִּי חוֹזֶה! וְאַתָּה, מַר קָפֶּרְפִילְד, קָנִיתָ בְּשֹׁחַד אֶת מַזְכִּירִי. הַאַף אֵין זֹאת? אַךְ עֲמָלְךָ לַשָּׁוְא. אֲנִי וְאַתָּה יוֹדְעִים זֶה אֶת זֶה. אֵין אַהֲבָה בֵּינֵינוּ. דַּל גֵּאֶה אַתָּה. מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּאתָ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה עוֹיֵן הָיִיתָ אוֹתִי. לֹא כָּךְ? אַתָּה קָשַׁרְתָּ עָלַי, אַף אֲנִי אַטֶּה יָדִי עָלֶיךָ. מִיקוֹבֶר, צֵא מִזֶּה! עוֹד אָבוֹא לְדַבֵּר עִמְּךָ מִשְׁפָּטִים."

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי אוּרִיָּה בְּרֹגֶז רַב הֵעִידוּ, כִּי הַפַּעַם בָּא בֵּין הַמְּצָרִים, וְהוּא חוֹגֵר שְׁאֵרִית כֹּחוֹ לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ.

“אָכֵן חֶבֶר יְשָׁרִים אַתֶּם!” הוֹסִיף אוּרִיָּה לְדַבֵּר, וְזֵעָה קָרָה כִּסְּתָה אֶת מִצְחוֹ, “הִנֵּה קְנִיתֶם אֶת מַזְכִּירִי, – אֶבְיוֹן הַמּוּטָּל בְּאַשְׁפָּה, כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ גַם אַתָּה, קָפֶּרְפִילְד, בְּטֶרֶם אָסְפָה אוֹתְךָ דּוֹדָתְךָ אֶל בֵּיתָהּ – לִטְפֹּל עָלַי שְׁקָרִים? מָרַת וִיקְפִילְד, אִם יֵשׁ בְּלִבֵּךְ רַחֲמִים עַל אָבִיךְ, אַל תִּתְחַבְּרִי עִם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. וְאִם לֹא תִּשְׁמְעִי לִי, אָבִיא עָלָיִךְ¹⁵ שׁוֹאָה. וְאַתָּה, מִיקוֹבֶר, שׁוּבָה בְּעוֹד מוֹעֵד, אִם לֹא כֵן, אָשִׂים אוֹתְךָ כְּעָפָר לָדוּשׁ. מִדַּעְתְּךָ יָצָאתָ! אַיֵּה אִמִּי?” קָרָא פִּתְאֹם, בִּרְאוֹתוֹ כִּי נִפְקַד מְקוֹם טְרַדְלֶס, אֲשֶׁר יָצָא עִם מָרַת הִיףּ, “שֹׁד וְחָמָס!”.

“הִנֵּנוּ!” קָרָא טְרַדְלֶס בְּשׁוּבוֹ עִם אִמּוֹ הַחֲשׁוּבָה שֶׁל הַבֵּן הֶחָשׁוּב, “נָטַלְתִּי רְשׁוּת לָבוֹא בִּדְבָרִים עִם אִמֶּךָ.”

“מִי אַתָּה כִּי בָאתָ הֲלוֹם?” שָׁאַל אוּרִיָּה, “מַה לְךָ פֹּה?”

“אֲנִי הוּא בָּא כֹּחוֹ שֶׁל יְדִידִי מַר וִיקְפִילְד, וְיֵשׁ לִי הַרְשָׁאָה לְדַבֵּר וְלַעֲשֹׁוֹת בִּשְׁמוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אֶמְצָא לְנָכוֹן.”

“אֵין זֹאת, כִּי הַחֲמוֹר הַזָּקֵן שָׁתָה שִׁכּוֹר עוֹד פַּעַם,” קָרָא אוּרִיָּה בְּחֵמָּה, “וּבָרֶגַע שֶׁלֹּא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ עָשָׂה מַה שֶׁעָשָׂה.”

“אָמְנָם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּחֻלְשָׁתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַהוּא,” עָנָה טְרַדְלֶס, “אַךְ בְּעִנְיָן זֶה יְסַפֵּר נָא מַר מִיקוֹבֶר.”

“אוּרִי!…” פָּתְחָה מָרַת הִיףּ, וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ חֲרָדָה.

“שִׂימִי יָד לְפֶה, אִמָּא!” עָנָה אוּרִיָּה, “שְׁתִיקָה יָפָה לָךְ.”

“אֲבָל, אוּרִי בְּנִי…”

“הֲלֹא אָמַרְתִּי, שִׂימִי יָד לְפֶה, אָנֹכִי לְבַדִּי אֶשָּׂא.”

אָמְנָם יָדַעְתִּי, כִּי צָבוּעַ הָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר חֹנֶף בְּפִיו וּמִרְמָה בְּלִבּו, אַךְ אֶת כָּל נַבְלוּתוֹ הִכַּרְתִּי רַק בְּשָׁעָה שֶׁהֵסִיר אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנָיו וְנָתַן חֻפְשָׁה לִלְשׁוֹנוֹ.

“הַאִם נָאֶה לְךָ, קָפֶּרְפִילְד, לְאִישׁ הַמִּתְהַדֵּר בְּמִדּוֹתָיו, לְהִתְנַכֵּל לִי וּלְהָקִים אֶת מַזְכִּירִי לָאוֹרֵב לִי? לוּ עָשִׂיתִי אָנֹכִי כֵּן – אֵין פֶּלֶא, כִּי הֲלֹא אֵינִי יַחְסָן; אֲבָל אַתָּה? – הָאֻמְנָם לֹא עָלָה עַל לִבְּךָ, כִּי לֹא אֶתֵּן לִפְגֹּעַ בִּי? וּמַה יְהִי, אִם תִּפֹּל בַּבּוֹר אֲשֶׁר כָּרִיתָ לִי? טוֹב אֵפוֹא. הָבָה נִרְאֶה! וְאַתָּה מַר פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, הֵן אָמַרְתָּ לַחֲקֹר אֶת מַר מִיקוֹבֶר. מַהֵר עֲשֵׂה זֹאת וּפְתַח פִּיו, כִּי הֲלֹא הַדְּבָרִים שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתוֹ שְׁנוּנִים בְּפִיו.”

וּבִרְאוֹתוֹ כִּי דְבָרָיו לֹא עָשׂוּ רשֶׁם, יָשַׁב אֶל קְצֵה הַשֻּׁלְחָן, שָׁם אֶת רַגְלָיו זוֹ עַל גַּב זוֹ, וְחִכָּה לְמַה שֶׁיָּבוֹא.

מַר מִיקוֹבֶר שֶׁיָּשַׁב כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה וְחָרַק שִׁנָּיו, בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי אוּרִיָּה, קָם מִמְּקוֹמוֹ, בִּימִינוֹ הֶחֱזִיק בַּסַּרְגֵּל, וּבִשְׂמֹאלוֹ הוֹצִיא מִכִּיסוֹ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל כָּתוּב פָּנִים וְאָחוֹר. וְאֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת קָרָא, כְּדַרְכּוֹ, בְּהַטְעָמָה, בִּנְּעִימָה, בְּנַחַת, כִּי בָּהּ הֶרְאָה אֶת כֹּחוֹ הָרַב בִּמְּלִיצָה.

תְּחִלָּה תֵּאַר בְּמִכְתָּבוֹ “אֶת עָנְיוֹ וְאֶת לַחֲצוֹ, אֲשֶׁר הָיוּ מַלְאָכָיו הָרָעִים בְּדֶרֶךְ חַיָּיו”, וְהֵם הֵם שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִידֵי קָלוֹן, יֵאוּשׁ, טֶרוּף הַדַּעַת, בָּעֵת אֲשֶׁר הָיָה מֻכְרָח לַעֲבֹד בַּלִּשְׁכָּה, “שֶׁרַק שָׁם וִיקְפִילְד נִקְרָא עָלֶיהָ, וְאוּלָם הִיףּ לְבַדּוֹ הוּא הַמּוֹשֵׁל בָּהּ, הוּא וְלֹא אַחֵר, הוּא הַנּוֹכֵל, הוּא הָרַמַּאי.”

פְּנֵי אוּרִיָּה הוֹרִיקוּ לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הוּא הִתְנַפֵּל עַל הַקּוֹרֵא לִגְזֹל מִיָּדוֹ אֶת הַגִּלָּיוֹן וּלְקָרְעוֹ לִקְרָעִים, אַךְ מַר מִיקוֹבֶר הֵרִים בִּזְרִיזוּת נִפְלָאָה אֶת סַרְגֵּלוֹ וַיַּךְ בּוֹ עַל יַד אוּרִיָּה הַשְּׁלוּחָה, וְהַיָּד נִשְׁאֲרָה מְדֻלְדָּלָה.

“יִקָּחֲךָ הַשָּׂטָן!” קָרָא אוּרִיָּה בְּהִתְפַּתְּלוֹ מִכְּאֵב, “נָקֹם אֶקֹּם בָּךְ!”

“קְרַב נָא אֵלַי,” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר, נָכוֹן לָצֵאת לִקְרָב. אַךְ אָנוּ עָמַדְנוּ בֵּין שְׁנֵי הָאוֹיְבִים לִמְנֹעַ אוֹתָם מִמִּלְחָמָה. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁקְטָה מְעַט רוּחוֹ שֶׁל מַר מִיקוֹבֶר, הוֹסִיף לִקְרֹא אֶת מְגִלָּתוֹ.

הוּא סִפֵּר עַל אֹדוֹת “הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמּו אוּרִיָּה, כִּי נָתַן לוֹ כֶּסֶף בְּהַלְוָאָה עַל שְׁטָר”, וּמְעַט מְעַט מָשַׁךְ אוֹתוֹ בְּרִשְׁתּוֹ “לִקְנוֹת אֶת נִשְׁמָתוֹ וּלְשַׁעְבֵּד אֶת רוּחוֹ”. וְאַחֲרֵי כֵן גִּלָּה לוֹ אוּרִיָּה הִיףּ אֶת סוֹדוֹתָיו, וְהוּא נוֹכַח, כִּי “נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְזִיּוּפִים וְרַמָּאוּת, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אָסוֹן עַל בְּנֵי אָדָם נְקִיִּים”.

אַחֲרֵי כֵן הִגִּיעַ אֶל עִקַּר הָעִנְיָן, וּבְקוֹל רָם, כְּעוֹמֵד עַל הַבָּמָה בְּבֵית הַנִּבְחָרִים, קָרָא לֵאמֹר:

“אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הִיףּ כִּי הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזִכְרוֹנוֹ הַחַלָּשׁ שֶׁל מַר ו. לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי תַּרְמִית. בְּכָל עֵת אֲשֶׁר מַר ו. לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לָרַע נִטְפַּל לוֹ הַנָּבָל הִיףּ וְהֵבִיא אוֹתוֹ לַחְתֹּם עַל נְיָרוֹת חֲשׁוּבִים, גַּם הוֹצִיא מִמֶּנּוּ סְכוּמֵי כֶּסֶף רַבִּים לִפְרֹעַ חוֹבוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרָאוּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵעֵז פָּנָיו לְהַגִּיד תָּמִיד לְמַר ו. כִּי לְטוֹבָתוֹ הוּא עוֹשֶׂה מַה שֶׁעוֹשֶׂה.”

“לְדִין אֶתְבַּע אוֹתְךָ, אֲדוֹנִי קָפֶּרְפִילְד!” קָרָא אוּרִיָּה בְּאִיּוּם, “נָקֹה לֹא יִנָּקֶה בּוֹדֶה שְׁקָרִים.”

אַךְ מַר מִיקוֹבֶר הֵרִים עֵינָיו מֵעַל הַגִּלָּיוֹן, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל טְרַדְלֶס, עָנָה וְאָמָר:

“יַגִּיד לְךָ הָאָדוֹן הִיףּ, מִי גָר בְּבֵיתוֹ. וְעוֹד שְׁאַל אוֹתוֹ, אִם לֹא נִמְצָא שָׁם פִּנְקָס, אֲשֶׁר בּוֹ רָשַׁם הָאָדוֹן הִיףּ אֶת ‘חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו’. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַעֲנֶה לְךָ הֵן, תּוֹאִיל לְהַגִּיד לוֹ, כִּי הַפִּנְקָס הַזֶּה מֻנָּח עַתָּה בִּידֵי וִילְקִינְס מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר מָצָא בּוֹ דְבָרִים שֶׁלֹּא יָבִיאוּ טוֹבָה רַבָּה לָאָדוֹן הִיףּ.”

מַר מִיקוֹבֶר רָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּשַׁלִּיט, וּבְקוֹל עֹז הוֹסִיף וְאָמַר:

“וְעוֹד אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הִיףּ, כִּי עָשָׂה מַעֲשִׂי זִיּוּף בְּפִנְקְסֵי¹⁶ הַלִּשְׁכָּה, גַּם זִיֵּף כַּמָּה פְעָמִים אֶת חֲתִימַת יַד מַר ו., וּבְמִרְמָה הוֹצִיא מִידֵי מַר ו. כְּתָב חוֹזֶה, אֲשֶׁר עַל פִּיו עָבַר כָּל הָעֵסֶק לְיַד הַשֵּׁד בְּצוּרַת אָדָם הִיףּ. עַל כָּל אֵלֶּה יֵשׁ לִי רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָטִיל סָפֵק בָּהֶן. שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ עָמַלְתִּי וְיָגַעְתִּי, עַד אֲשֶׁר עָלָה בְּיָדִי הַיּוֹם לְגַלּוֹת אֶת הַלּוֹט מֵעַל פְּנֵי הַבְּלִיַּעַל הִיףּ.”

בַּחֲדַר הַלִּשְׁכָּה עָמַד אֲרוֹן בַּרְזֶל. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע אוּרִיָּה אֶת דִּבְרֵי מַר מִיקוֹבֶר הָאַחֲרוֹנִים, מִהֵר אֶל הָאָרוֹן וַיִּפְתָּח אוֹתוֹ – וְהִנֵּה הוּא רֵיק.

“אָכֵן נִגְנְבוּ הַפִּנְקָסִים?!” קָרָא אוּרִיָּה בַּחֲרָדָה.

“אֲנִי אֲנִי הוּא שֶׁלְּקַחְתִּים,” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר, “וְהֵם מֻנָּחִים לְמִשְׁמֶרֶת תַּחַת יְדֵי הָעוֹרְךָ־דִּין מַר טְרַדְלֶס.”

וּמַה גָּדְלָה הִשְׁתּוֹמְמוּתִי, כַּאֲשֶׁר קָמָה פִּתְאֹם דּוֹדָתִי, אֲשֶׁר יָשְׁבָה כָּל הַזְּמָן שְׁקֵטָה, וְהִתְנַפְּלָה עַל אוּרִיָּה הִיףּ וְאָחֲזָה בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ בְּצַוְּארוֹנוֹ.

“הַיוֹדֵעַ אַתָּה, מַה אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת?” קָרְאָה דוֹדָתִי.

“מִדַּעְתֵּךְ יָצָאת,” קָרָא הַנָּבָל.

“לֹא, אֶת הוֹנִי תָּשִׁיב לִי!” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי, “אַגְנֶס יְקָרָה, כָּל עוֹד הֶאֱמַנְתִּי, כִּי הוֹנִי אָבַד בְּאַשְׁמַת אָבִיךְ, הֶחֱרַשְׁתִּי – גַּם לִטְרוֹט לֹא אָמַרְתִּי דָבָר – וְלֹא סִפַּרְתִּי, כִּי הִפְקַדְתִּי הוֹנִי לְמִשְׁמֶרֶת פֹּה. אַךְ כָּעֵת אֲנִי יוֹדַעַת, כִּי אָדָם זֶה אַחֲרַאִי לְכָךְ וַאֲנִי תּוֹבַעַת מִמֶּנוּ! טְרוֹט, קוּם אַתָּה וְקַח הוֹנִי מִמֶּנּוּ!”

אִם הֶאֱמִינָה דוֹדָתִי בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, כִּי הוֹנָהּ נִמְצָא בַּעֲטִיפַת צַוָּארוֹ – אִינִי יוֹדֵעַ; אַךְ הִיא לֹא הִרְפְּתָה מִצַּוְּארוֹנוֹ. מִהַרְתִּי לָגֶשֶׁת וּלְדַבֵּר עַל לִבָּהּ, כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶׁבְּיָדֵנוּ לְהָשִׁיב לָהּ מִן הַגְּזֵלָה שֶׁגָּזַל מִמֶּנָּה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִרְגִּיעוּ אֶת רוּחָהּ וְהִיא שָׁבָה אֶל מְקוֹמָהּ בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה."

אִמּוֹ שֶׁל אוּרִיָּה אֲשֶׁר עָמְדָה וְשָׁמְעָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים, הִתְנַפְּלָה לְרַגְלָיו וַתִּתְחַנֵּן:

“אָנָּא בְּנִי, אַל תָּבוֹא בְּרִיב עִם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה… הִתְרַפֵּס, כְּדַרְכְּךָ תָּמִיד… סַכָּנָה¹⁷ מְרַחֶפֶת עַל רֹאשֶׁךְ… לָמָּה אֶרְאֶה בְּרָעָתְךָ, בְּנִי…”

אַךְ אוּרִיָּה עָנָה לָהּ קָשׁוֹת:

“אִמִּי, לֹא בְּדַעַת תְּדַבֵּרִי. הֲלֹא יָדַעְתְּ, כִּי הִשְׁפַּלְתִּי אֶת עַצְמִי עַד עָפָר, אַךְ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מִתְנַקְּשִׁים בִּי. מָה אֶתֵּן לָהֶם?”

“אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ,” עָנָה וְאָמַר טְרַדְלֶס, “כִּי תִּמְסֹר לְיָדֵנוּ אֶת כְּתָב־הַחוֹזֶה, אֲשֶׁר רָמַז עָלָיו מַר מִיקוֹבֶר, יַחַד עִם כָּל הַשְּׁטָרוֹת, הַנְּיָרוֹת וְהַחֶשְׁבּוֹנוֹת הַנּוֹגְעִים לְעֶסְקֵי הַלִּשְׁכָּה. גַּם תָּשִׁיב אֶת כָּל הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר בָּא לְיָדְךָ בִּגְזֵלָה וּגְנֵבָה. אָנוּ נוֹתְנִים לְךָ זְמָן שְׁלֹשָה יָמִים לְעַיֵּן בַּדָּבָר, אַךְ בֵּינָתַיִם תְּהִי אָסוּר בְּבֵיתְךָ וְלֹא תִרְאֶה פְּנֵי אִישׁ.”

“וְאִם לֹא אֶעֱשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה?” שָׁאַל אוּרִיָּה בְּלַעַג.

“הֵן יֵשׁ שׁוֹפְטִים בָּאָרֶץ, וּבֵית־הַסֹּהַר נָכוֹן לְהַכְנִיס אוֹרֵחַ הָגוּן כָּמוֹךָ. אָנָּא, קָפֶּרְפִילְד,” פָּנָה טְרַדְלֶס אֵלַי, “הוֹאֶל נָא לְהָבִיא הֲלוֹם שְׁנֵי שׁוֹטְרִים.”

אַךְ אִמּוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הִתְנַפְּלָה לְרַגְלֵי אַגְנֶס וַתִּתְחַנֵּן לְפָנֶיהָ, כִּי תָּחוּס עַל בְּנָהּ. אַף מִהֲרָה לְהָבִיא אֶת כְּתָב־הַחוֹזֶה יַחַד עִם עוֹד נְיָרוֹת חֲשׁוּבִים.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָזַבְנוּ אֶת הַבַּיִת, וּמַר מִיקוֹבֶר הִזְמִין אוֹתָנוּ אֶל בֵּיתוֹ.

דִּירָתוֹ נִמְצְאָה בְּקֵרוּב מָקוֹם, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים הִכְנִיסָנוּ תַּחַת צֵל קוֹרָתוֹ. מַר מִיקוֹבֶר נָפַל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹת מָרַת מִיקוֹבֶר בִּקְרִיאָה:

“עֶמָה, חֶמְדָּתִי!”

לֵב הָאִשָּׁה, כַּנִּרְאֶה, פָּג אַחֲרֵי יְמֵי הַיֵּאוּשׁ, שֶׁהָיְתָה שְׁרוּיָה בּוֹ, וּמַר מִיקוֹבֶר קָרָא:

“עֶמָה! הָעֲנָנִים חָלְפוּ מֵעַל שְׁמֵי רוּחִי. הָאֵמוּן אֲשֶׁר הָגוּ לִבּוֹתֵינוּ זֶה לָזֶה שָׁב וְעַד עוֹלָם לֹא יִתַּם. וְעַתָּה בְּרוּכָה תְּהִי לִי, דַּלּוּת!” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר בִּדְמָעוֹת, “שָׁלוֹם עָלֶיךָ, מַחֲסוֹר! בּוֹאוּ, בּוֹאוּ אֵלַי, כָּפָן, קֹר, סְחָבוֹת! הָאֵמוּן זֶה לָזֶה בְּבֵיתִי יִתֵּן לִי עֹז לַעֲמֹד בִּפְנֵיכֶם.”

בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹשִׁיב מַר מִיקוֹבֶר אֶת אִשְׁתּוֹ עַל כִּסֵּא, חִבֵּק וְנָשַׁק אֶת כָּל יְלָדָיו.

כַּאֲשֶׁר הִצַּגְתִּי לִפְנֵי מָרַת מִיקוֹבֶר אֶת דּוֹדָתִי, שָׁאֲלָה זוֹ:

“הָאֵלֶּה הֵם כָּל בְּנֵי בֵּיתֵךְ, גְּבִרְתִּי?”

“לְפִי שָׁעָה אֵין לָנוּ יוֹתֵר,” הֵשִׁיבָה מָרַת מִיקוֹבֶר.

“הָאֱלֹהִים, לֹא זוֹ כַּוָּנָתִי,” אָמְרָה דוֹדָתִי, “חָפַצְתִּי לִשְׁאֹל, הַאִם כָּל אֵלֶּה יַלְדֵיכֶם הֵם.”

“גְּבִרְתִּי.” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “חַנַּנִּי אֱלֹהִים.”

רֶגַע אֶחָד חָשְׁבָה דוֹדָתִי, וְאַחַר אָמְרָה:

“מַר מִיקוֹבֶר, פֶּלֶא הוּא בְּעֵינַי, כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתְּךָ לְהַגֵּר לְאָסְטְרַלְיָה.”

“גְּבִירְתִּי,” עָנָה מִיקוֹבֶר, "זֶה הָיָה חֲלוֹם נְעוּרַי וּשְׁאִיפוֹת יְמֵי שַׁחֲרוּתִי (דֶּרֶךְ אַגַּב: בָּרִי לִי, כִּי מִיָמָיו לֹא עָלָה רַעְיוֹן כָּזֶה בְּלִבּו).

“כֵּן,” קָרְאָה דּוֹדָתִי וְזָרְקָה מֶבָּט אֵלַי, “מַה טוֹב הָיָה, אִלּוּ הִגַּרְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ!”

“מָמוֹן, מָמוֹן!” עָנָה מִיקוֹבֶר, “זֶה הוּא הָעִכּוּב הָרֹאשׁ וְהָרִאשׁוֹן.”

“מָמוֹן?!” קָרְאָה דוֹדָתִי, “הִנֵּה עָשִׂיתָ לְמַעֲנֵנוּ דָבָר גָּדוֹל וּבְוַדַּאי נַצִּיל הַרְבֵּה – הָאֵין מִן הַיּשֶׁר, כִּי נַעֲנִיק לְךָ מְעַט מָמוֹן.”

“לֹא אֶקַּח מַתָּנָה,” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת, "אַךְ אִם יִנָּתֵן לִי סְכוּם מַסְפִּיק בְּהַלְוָאָה בְּרִבִּית חֲמִשָּׁה לְמֵאָה – עַל נֶאֱמָנוּתִי שֶׁלִּי, בִּשְׁטָר לִשְׁנֵים־עָשָׂר אוֹ לִשְׁמוֹנָה־עָשָׂר חֹדֶשׁ, עַד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה – "

“יְהִי כִּדְבָרֶיךָ!” קָרְאָה דּוֹדָתִי, “תְּעַיְּנוּ שְׁנֵיכֶם בַּדָּבָר. הִנֵּה מַכָּרִים אֲחָדִים שֶׁל דָּוִד יוֹצְאִים בְּקָרוֹב לְאָסְטְרַלְיָה. אִם תַּחֲלִיטוּ לְהַגֵּר, מַדּוּעַ לֹא תִּסְעוּ יַחְדָּו בְּאוֹתָהּ אֳנִיָּה? זֶה אֶת זֶה תַּעֲזֹרוּ.”

“יֵשׁ לִי רַק שְׁאֵלָה אַחַת, גְּבִרְתִּי הַיְקָרָה,” אָמְרָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “מָה הָאַקְלִים שָׁם?”

“אַקְלִים טוֹב וְיָפֶה,” עָנְתָה דוֹדָתִי.

“נִיחָה,” אָמְרָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “וְעַתָּה אֶשְׁאַל עוֹד, הַאִם תְּנָאֵי הָאָרֶץ נוֹתְנִים מָקוֹם לְקַוּוֹת, כִּי אִישׁ רַב־כִּשְׁרוֹנוֹת כְּמַר מִיקוֹבֶר יַעֲלֶה בְּמַדְרְגוֹת הַחֶבְרָה? אֵינִי אוֹמֶרֶת, כִּי בְּשָׁעָה זוֹ הוּא שׁוֹאֵף לְמִשְׂרַת גּוּבֶרְנֶר אוֹ כַּדּוֹמֶה לָזֶה, אַךְ הֲיִהְיֶה שָׁם שְׂדֵה פְּעֻלָּה רְחַב יָדַיִם, אֲשֶׁר יִתְפַּתְּחוּ וִישַׂגְשְׂגוּ שָׁם כִּשְׁרוֹנוֹתָיו?”

“אֵין מָקוֹם טוֹב מִזֶּה לְאִישׁ יָשָׁר וְחָרוּץ,” עָנְתָה דוֹדָתִי.

“אִישׁ יָשָׁר וְחָרוּץ,” חָזְרָה מָרַת מִיקוֹבֶר עַל הַדְּבָרִים בְּקוֹל מַעֲשִׂי, “אָכֵן. עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי אָסְטְרַלְיָה הִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹכִיחַ אֱלֹהִים לְמַר מִיקוֹבֶר!”

“גַּם אֲנִי מַאֲמִין, גְּבִרְתִּי,” קָרָא מַר מִיקוֹבֶר, “כִּי בַּתְּנָאִים שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בָּהֶם זוֹ הִיא הָאָרֶץ, הָאָרֶץ הַיְחִידָה לִי וּלְבֵיתִי, וְשָׁם בַּמֶּרְחַקִּים יַעֲלֶה וְיָרוּם מַזָּלִי.”

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח, כִּי בְּרֶגַע אֶחָד הָיָה לְאַחַד הַמִּתְלַהֲבִים הַמָּלֵא אֱמוּנָה בַּעֲתִידוֹ! לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הָרְחוֹב הַהוּא בְּקֶנְטֶרְבּוֹרִי בְּיוֹם הַשּׁוּק, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ מִיקוֹבֶר עִמָּנוּ וְסִפֵּר עִמָּנוּ בְּלָשׁוֹן גַּסָּה, בְּלָבְשׁוֹ צוּרַת אִכָּר, וּבְעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הַשְּׁוָרִים הִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם בְּעַיִן מְנֻסָּה שֶׁל בַּעַל אֲחֻזָּה בְּאָסְטְרַלְיָה. –

 

פֶּרֶק חֲמִשִּׁים: עָבִים עַל שְׁמֵי חַיָּי    🔗

וְהִנֵּה בָּאוּ הַיָּמִים אֲשֶׁר שָׁכְבָה דוֹרָה עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, וּכְבָר חָדְלוּ לְנַחֲמֵנִי כִּי בְּעוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם תֵּרֵד מֵעַל מִטָּתָהּ. וְאֶל לִבִּי הִתְגַנֵּב הָרַעְיוֹן הַנּוֹרָא, כִּי הַיּוֹם הַהוּא לֹא יָבוֹא, וְלֹא אֶרְאֶה עוֹד אֶת אִשְׁתִּי הַתִּינוֹקֶת מְפַזֶּזֶת וּמְכַרְכֶּרֶת עִם צוֹנִי לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.

זִקְנָה קָפְצָה עַל צוֹנִי פִּתְאֹם. עִם אָבְדַּן אֲדוֹנָתוֹ, כְּאִלּוּ גָזוּ מִמֶּנוּ נְעוּרָיו. עַתָּה תַּשׁ כֹּחוֹ, עֵינָיו כָּהוּ, קוֹל נְבִיחָתוֹ פָּסַק, וְהוּא שָׁכַב מְקֻפָּל לְיַד מִטָּתָהּ שֶׁל דּוֹרָה.

דּוֹרָה שׁוֹכֶבֶת בִּמְנוּחָה, וְעַל פָּנֶיהָ מְרַחֵף חִיּוּךְ נָעִים. אֵין הִיא גוֹנַחַת, אֵין הִיא מִתְאוֹנֶנֶת. שָׁעוֹת רַבּוֹת אֲנִי יוֹשֵׁב בְּחַדְרָהּ וּמִתְבּוֹנֵן אֶל עֵינֶיהָ־תְּכֵלֶת. אַךְ מִכָּל אֵלּוּ נֶחְרְתוּ בְּזִכְרוֹנִי שְׁלֹשָׁה רְגָעִים, כְּאִלּוּ עָבְרוּ עָלַי רַק הַיּוֹם.

בַּבֹּקֶר, וְדוֹרָה מַרְאָה לִי אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת, אֲשֶׁר יְדֵי דוֹדָתִי קִשְּׁטוּ אוֹתָן, וְהֵן מִסְתַּלְסְלוֹת עַל פְּנֵי הַכַּר מְרַאֲשׁוֹתֶיהָ, “אֶל יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ, כִּי מִתְהַדֶּרֶת אֲנִי,” קָרְאָה אֵלַי, בִּרְאוֹתָהּ אֶת חִיּוּכִי, “רַק זָכַרְתִּי עַתָּה אֶת הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּאתָ רִאשׁוֹנָה אֶל בֵּיתֵנוּ, וַאֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי חָמַדְתָּ בְּלִבְּךָ קְוֻצָּה אַחַת מִן הַתַּלְתַּלִּים הָאֵלֶּה. הוֹי, מֶה הָיוּ פָּנֶיךָ כִּפְנֵי אֱוִיל, דָּדִי, בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ אַחַת מֵאֵלֶּה!”

“הַדָּבָר הָיָה בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁצִּיַּרְתְּ אֶת הַפְּרָחִים אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, דּוֹרָה, וְאָמַרְתִּי לָךְ, כִּי אֲהַבְתִּיךְ.”

“הוֹי! מַה בָּכִיתִי בַּיּוֹם הַהוּא, בְּשָׁמְעִי מִפִּיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! כַּאֲשֶׁר אָשׁוּב לְאֵיתָנִי, דָּדִי, נֵלֵךְ שְׁנֵינוּ לִרְאוֹת בְּעֵינֵינוּ אֶת הַמְּקוֹמוֹת הָהֵם, אֲשֶׁר שָׁם טִיַּלְנוּ. הָאֵין זֹאת? וְאֶת אַבָּא לֹא נִשְׁכָּח?”

כֵּן, עָשֹׂה נַעֲשֶׂה זֹאת, וְשׁוּב נִרְאֶה יְמֵי טוֹבָה. וְלָכֵן שׁוּבִי מְהֵרָה לְאֵיתָנֵךְ, תַּמָּתִי."

“בְּוַדַּאי. הֲלֹא עַתָּה הוּקַל לִי הַרְבֵּה!”

וְהִנֵּה עֶרֶב אֶחָד, וַאֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא לְיַד מִטָּתָהּ, מִתְבּוֹנֵן אֶל הַפָּנִים הַחֲבִיבִים, אֲשֶׁר בַּת־צְחוֹק שְׁרוּיָה עֲלֵיהֶם. שָׁעָה קַלָּה אָנוּ שׁוֹתְקִים.

“דָּדִי!”

“דּוֹרָה יַקִּירָתִי!”

“שְׁאֵלָה קְטַנָּה לִי מִמְּךָ, אַל נָא תִּלְעַג לִי, וְאַל תָּשִׁיב אֶת פָּנָי. אֲנִי רוֹצָה מְאֹד מְאֹד לִרְאוֹת אֶת אַגְנֶס.”

“כָּתֹב אֶכְתֹּב אֵלֶיהָ.”

“עֲשֵׂה זֹאת חֲבִיבִי, אֵין זֶה דִּמְיוֹן אוֹ שִׁגָּעוֹן, כִּי אָמְנָם בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ.”

“עוֹד הַיּוֹם אֶכְתֹּב לָהּ.”

“מַדּוּעַ פָּנֶיךָ, דָּדִי, עֲצוּבִים כָּל כָּךְ?” שָׁאֲלָה דוֹרָה בְּחַבְּקָה אֶת צַוָּארִי.

“אֵיךְ לֹא אֶתְעַצֵּב, יְחִידָתִי, בִּרְאוֹתִי אֶת כִּסְאֵךְ הַפָּנוּי?”

“כִּסְאִי הַפָּנוּי!” וְרֶגַע אֶחָד הִבִּיטָה אֵלַי מַחֲרִישָׁה, “הָאֻמְנָם אַתָּה מַרְגִּישׁ בְּחֶסְרוֹנִי, דָּדִי?” קָרְאָה וּפָנֶיהָ הִזְהִירוּ, “אַף כִּי תִּינוֹקֶת אֵין־דַּעַת וְאֵין־בִּינָה אָנִי?”

“אִם אַתְּ אֵין עִמִּי, מַה יֵשׁ לִי בַּחַיִים?”

“הוֹי אִישִׁי!” קָרְאָה דוֹרָה בְּהִתְרַפְּקָה עָלַי, “הַשִּׂמְחָה וְהָעַצְבוּת מִתְרוֹצְצוֹת בְּלִבִּי. וְאַתָּה, דָּדִי, כְּתֹב אֶל אַגְנֶס, זוּלַת זֶה אֵינִי שׁוֹאֶלֶת מְאוּמָה.”

“בִּלְתִּי אִם כִּי תָּשׁוּבִי לְאֵיתָנֵךְ בִּמְהֵרָה, דּוֹרָה.”

“הוֹי, דָּדִי! יֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבִּי… יָדַעְתִּי, כִּי שׁוֹטָה אֲנִי!… הַרְהוֹר עוֹלֶה עַל לִבִּי, כִּי לֹא אֵרֵד עוֹד מֵעַל מִטָּתִי!”

“אַל נָא, דּוֹרָה, אַל תְּדַבְּרִי וְאַל תַּחְשְׁבִי כַּדָּבָר הַזֶּה.”

“לֹא הָיִיתִי מְדַבֶּרֶת כֵּן, דָּדִי, אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק, וְאוּלָם מְאֻשָּׁרָה אֲנִי מְאֹד, אַף כִּי אִישִׁי הֶחָבִיב עֲצוּב־רוּחַ בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַכִּסֵּא הַפָּנוּי שֶׁל אִשְׁתּוֹ הַתִּינוֹקֶת!”

וְהִנֵּה בָּא הַלָּיְלָה. בַּיּוֹם הַהוּא בָּאָה אַגְנֶס, וּמִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב יָשְׁבָה עִם דּוֹדָתִי לְיַד מִטַּת הַחוֹלָה. לֹא הִרְבֵּינוּ בְּשִׂיחָה, אַךְ דּוֹרָה הָיְתָה שְׂמֵחָה וְטוֹבַת־לֵב. עַתָּה נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי עִמָּהּ. הַנָּשִׁים יָצְאוּ אֶל הַטְּרַקְלִין.

הֲיָדַע לִבִּי, כִּי עוֹד מְעַט וְאִשְׁתִּי הַתִּינוֹקֶת תַּעַזְבֵנִי לָנֶצַח? אָמְנָם הִגִּידוּ לִי כַּדָּבָר הַזֶּה, אַךְ לִבִּי לֹא הֶאֱמִין. פְּעָמִים אֲחָדוֹת יָצָאתִי בַּיּוֹם הַהוּא לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת. הִתְאַמַּצְתִּי לְהִתְעוֹדֵד וּלְנַחֵם אֶת נַפְשִׁי, אַךְ הָרַעְיוֹן, כִּי הַקֵּץ קָרוֹב, לֹא יָכֹל לַחְדֹּר אֶל רוּחִי. אָחַזְתִּי אֶת כַּפָּהּ בְּכַפִּי, הִקְשַׁבְתִּי אֶל דְּפִיקוֹת לִבָּהּ, רָאִיתִי אֶת אַהֲבָתָהּ הַרַבָּה אֵלַי, וְצֵל שֶׁל תִּקְוָה עָבַר עַל פָּנַי, כִּי חָיֹה תִּחְיֶה.

“יֵשׁ עִם לִבִּי לְדַבֵּר עִמְּךָ, דָּדִי. רוֹצָה אֲנִי לְהַגִּיד לְךָ דָּבָר, אֲשֶׁר הָגִיתִי בּוֹ הַרְבֵּה בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. הֵן לֹא תִּקְצֹף עָלַי?” קָרְאָה דוֹרָה וְעֵינֶיהָ הִבִּיטוּ בְּנַחַת.

“הֶעָלַיִךְ אֶקְצֹף, יַקִּירָתִי?”

“אוּלַי גַּם אַתָּה, דַּדִּי, הָגִיתָ בַּדָּבָר הַזֶּה… קְטַנָּה מְאֹד הָיִיתִי…”

שַׂמְתִּי רֹאשִׁי עַל הַכַּר סָמוּךְ לָהּ וְהִיא הִבִּיטָה לְתּוֹךְ עֵינַי וּדְבָרֶיהָ נִשְׁמְעוּ בְּנַחַת. מְעַט מְעַט, בְּהַמְשִׁיכָהּ לְדַבֵּר, הִרְגַּשְׁתִּי בְּלֵב דּוֹפֵק, כִּי מְדַבֶּרֶת הִיא עַל עַצְמָהּ כְּמוֹ עַל הֶעָבָר.

“לֹא רַק קְטַנָּה בְּשָׁנִים, כִּי אִם גַּם בְּדַעַת הַחַיִּים. בְּרִיָּה אֵין־בִּינָה הָיִיתִי! מִי יוֹדֵע, אוּלַי מוּטָב הָיָה, אִלּוּ אָהַבְנוּ זֶה אֶת זוֹ כִּילָדִים וְנִפְרַדְנוּ זֶה מִזּוֹ. עַתָּה בָּא רַעְיוֹן אֵלַי, כִּי לֹא נוֹצַרְתִּי לִהְיוֹת עֲקֶרֶת הַבָּיִת.”

הִתְאַמַּצְתִּי לַעֲצֹר בְּעַד דִּמְעוֹתַי וְלִקְרֹא:

“הָהּ, דּוֹרָה, תַמָּתִי, הֵן גַּם אֲנִי לֹא נוֹצַרְתִּי לְכָךְ.”

“אֵינִי יוֹדַעַת,” הֵשִׁיבָה דוֹרָה, “אֶפְשָׁר! אַךְ לוּ הָיִיתִי אָנֹכִי מֻכְשָׁרָה לִהְיוֹת בַּעֲלַת בַּיִת, כִּי אָז גַּם אַתָּה הָיָה טוֹב לְךָ. חוּץ מִזֶּה, הֵן אַתָּה נָבוֹן מְאֹד, לֹא כֵן אָנֹכִי.”

“אֲבָל הֵן מְאֻשָּׁרִים הָיִינוּ, דּוֹרָה הַנְּעִימָה.”

“כֵּן, מְאֻשָּׁרָה הָיִיתִי, מְאֻשָּׁרָה מְאֹד. אַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים הָיָה אִישִׁי הֶחָבִיב מְמַאֵס בְּאִשְׁתּוֹ הַתִּינוֹקֶת, אֲשֶׁר אֵינָהּ חֲבֶרֶת לוֹ. לִבּוֹ הָיָה מַרְגִּישׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי אֵין לוֹ בָּיִת. תִּינוֹקֶת כָּמוֹנִי אֵין לָהּ תַּקָּנָה. טוֹב אֵפוֹא, כִּי עָשָׂה אֱלֹהִים כֵּן.”

“הָהּ, דּוֹרָה חֶמְדָּתִי, אַל נָא תְּדַבְּרִי אֵלַי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כָּל אֹמֶר – תּוֹכָחָה לִי.”

“לֹא יַקִּירִי,” עָנְתָה דוֹרָה בְּנָשְׁקָהּ אוֹתִי, “אֵינְךָ רָאוּי לְתוֹכָחָה, וְאַף אָמְנָם אֲהַבְתִּיךָ מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה עַל לִבִּי לְהוֹכִיחֲךָ – וְאַהֲבָתִי הַרַבָּה אֵלֶיךָ הִיא זְכוּתִי הָאֶחָת. אַל נָא תִּבְכֶּה! הוֹאִילָה נָא לִשְׁלֹחַ אֶת אַגְנֶס אֵלָי. רוֹצָה אֲנִי לְדַבֵּר עִמָּהּ. אַךְ אַל תִתֵּן לְאִישׁ לָבוֹא אֶל חַדְרִי בִּשְׁעַת שִׂיחָתִי עִמָּהּ. גַּם הַדּוֹדָה אַל תָּבוֹא.”

אָמַרְתִּי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָהּ, אַךְ לִבִּי לֹא נְתָנַנִּי לַעֲזֹב אֶת מִטָּתָהּ בְּשָׁעָה זוֹ.

“הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי טוֹב עָשָׂה אֱלֹהִים!” לָחֲשָׁה לִי דּוֹרָה בְּחַבְּקָה אוֹתִי, “הָהּ, דָּדִי, אַחֲרֵי עֲבֹר שָׁנִים אֲחָדוֹת הָיָה לִבְּךָ סָר מֵאַחֲרֵי אִשְׁתְּךָ הַתִּינוֹקֶת, וְלֹא הָיִיתָ אוֹהֵב אוֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר תֶּאֱהָבֶהָ עַתָּה. מִשָּׁנָה לְשָׁנָה הָיוּ יִסּוּרֵי נַפְשְׁךָ הוֹלְכִים וְרַבִּים עַל תִּקְוָתְךָ שֶׁנִּכְזָבָה! הֵן יָדַעְתִּי, כִּי אֵשֶׁת לֹא־בִּינוֹת אֲנִי. טוֹב אֵפוֹא, כִּי עָשָׂה אֱלֹהִים כֵּן!… – – –”

אַגְנֶס יוֹשֶׁבֶת בַּחֲדַר־הָאוֹרְחִים, וְאָנֹכִי בָּאתִי לְבַקְּשָׁהּ כִּי תֵּלֵךְ אֶל דּוֹרָה. הִיא קָמָה בְחִפָּזוֹן וַתֵּעָלֵם, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי עִם צוֹנִי.

אָהֳלוֹ הַחִינָאִי עוֹמֵד לְיַד הָאָח. וְהוּא רוֹבֵץ בְּתוֹכוֹ עַל מַצָּעוֹ הָרַךְ וּמִתְאַמֵּץ לְנַמְנֵם. הַיָּרֵחַ הַבָּהִיר מֵצִיץ בְּעַד הַחַלּוֹן. עֵינַי זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת וְלִבִּי הַפּוֹחֵז מְחַשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר.

יָשַׁבְתִּי לְיַד הָאָח, וְלִבִּי מְהַרְהֵר בְּכָל אֲשֶׁר עָבַר עָלַי אַחֲרֵי חֲתֻנָּתִי. אֲנִי מַעֲלֶה עַל לִבִּי כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁל מַה־בְּכָךְ, שֶׁעָבְרוּ בֵּינִי וּבֵין דּוֹרָה, וַאֲנִי בָּא לִידֵי הַכָּרָה, כִּי אֵלֶּה הֵם כָּל הַחַיִּים. מִתּוֹךְ יַם הַזִכְרוֹנוֹת עוֹלָה לְפָנַי תְּמוּנַת הַתִּינוֹקֶת עִם אַהֲבָתָהּ הַתְּמִימָה אֵלַי, אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה גְבוּל, זוֹ אַהֲבַת־נְעוּרִים שֶׁאֵין חֵקֶר לָהּ.

אֵינִי זוֹכֵר, כַּמָּה זְמָן עָבַר. הִבַּטְתִּי עַל צוֹנִי, אֲשֶׁר לֹא יָדַע מְנוּחָה, וְהוּא יָצָא מֵאָהֳלוֹ וְנָתַן עֵינָיו בִּי, קָרַב אֶל הַפֶּתַח וְנָהַם, – כִּי יִתְּנוּ אוֹתוֹ לַעֲלוֹת אֶל חֲדַר אֲדוֹנָתוֹ.

“לֹא, צוֹנִי, בָּעֶרֶב הַזֶּה אָסוּר!”

הוּא שָׁב אֵלַי אַט, לִקֵּק אֶת יָדַי וְנָשָׂא אֵלַי אֶת עֵינָיו הַכֵּהוֹת.

“הָהּ, צוֹנִי, צוֹנִי! מִי יוֹדֵע, חֲבִיבַי, אִם תִּרְאֶה עוֹד אֶת פְּנֵי גְּבִרְתֶּךָ!”

הוּא רָבַץ לְרַגְלַי, פָּשַׁט רַגְלָיו, הִשְׁמִיעַ גְּנִיחָה – וָמֵת.

“הוֹי, אַגְנֶס, רְאִי, רְאִי נָא!”

… הַפָּנִים הַמַּבִּיעִים רַחֲמִים וְצַעַר, מְטַר הַדְּמָעוֹת, הַמֶּבָּט הָאִלֵּם וְהָאָיֹם, הַיָּדַיִם הַנְּשׂוּאוֹת לְמָעְלָה!…

אַגְנֶס?

הַכֹּל גָּז. עֵינַי חָשְׁכוּ, וְכֹל אֲשֶׁר עָבַר אַחֲרֵי כֵן נִמְחָה מִזִּכְרוֹנִי…

 

פֶּרֶק חֲמִשִּׁים וְאֶחָד: הַסַּעַר    🔗

עַתָּה אֲנִי מַגִּיעַ אֶל אוֹתוֹ הַמְאֹרָע, אֲשֶׁר זִכְרוֹנוֹ נֶחֱרָת עָמֹק בְּלִבִּי. עוֹד הַיּוֹם, לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת, יֹאחֲזֵנִי רַעַד לְמַרְאֶה רוּחַ מִתְחוֹלֵל עַל שְׂפַת יָם. וּבְכָתְבִי הַיּוֹם אֶת הַדְּבָרִים בַּסֵּפֶר, עוֹמֵד לְנֶגֶד עֵינַי הַמְאֹרָע הַזֶּה עִם כָּל בַּלְהוֹתָיו.

הַדָּבָר הָיָה בְּאוֹתָם הַיָּמִים, אֲשֶׁר הַמְּהַגְּרִים, הֵם מַר פֵּגוֹטִי וּבַת־אֲחוֹתוֹ, מַר מִיקוֹבֶר וּבֵיתוֹ, הֵכִינוּ אֶת עַצְמָם לְהַפְלִיג בָּאֳנִיָּה. אֲנִי וְדוֹדָתִי הֶעְתַּקְנוּ אֶת דִּירוֹתֵינוּ מֵהַיְגֵיט וַנֵּשֶׁב יְשִׁיבַת אַרְעַי בְּלָנְדּוֹן. דּוֹדָתִי אָמְרָה לָשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בְּדוֹבֶר, וְאָנֹכִי גָּמַרְתִּי לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ, אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדִי לְהָפִיג מְעַט אֶת צַעֲרִי.

פַּעַם אַחַת בְּשִׁבְתִּי עִם מַר פֵּגוֹטִי, וַאֲחוֹתו הִיא אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, אֲשֶׁר בָּאָה לָתֵת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה לְאָחִיהָ, סִפְּרָה לָנוּ עַל אֹדוֹת חָם, הַנּוֹשֵׂא בְּלִבּו אֶת יְגוֹנוֹ וְהוּא מִתְהַלֵּךְ עִם כָּל אָדָם בִּנְדִיבוּת, זָכַרְתִּי אֶת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי חָם, בִּרְאוֹתִי אֶת פָּנָיו בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, לִמְסֹר מִכְתָּב לָעֲמִילְיָה, כַּאֲשֶׁר אֶפָּרֵד מֵעַל דּוֹדָהּ עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה. וְעַל לִבִּי עָלָה כִּי טוֹב אֲשֶׁר אֶכְתֹּב אֵלֶיהָ עַתָּה. אוּלַי יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיהָ, חָשַׁבְתִּי, אַחֲרֵי קַבְּלָהּ מִכְתָּבִי, לִשְׁלֹחֹ מִלִּים אֲחָדוֹת עַל יָדִי אֶל אוֹהֲבָהּ. עָלַי לָתֵת לָהּ שְׁעַת־כֹּשֶׁר זוֹ.

וְעַל כֵּן יָשַׁבְתִּי בְּחַדְרִי,לִפְנֵי עֲלוֹתִי עַל מִטָּתִי, וְכָתַבְתִּי אֵלֶיהָ. סִפַּרְתִּי לָהּ, כִּי רָאִיתִי אֶת פָּנָיו וכִי הוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִמְסֹר לָהּ אֶת הַדְּבָרִים, שֶׁהַקּוֹרֵא יוֹדֵע אוֹתָם. לֹא הוֹסַפְתִּי עַל הַדְּבָרִים וָלֹא גָּרַעְתִּי מֵהֶם. לֹא הָיָה לִי צֹרֶךְ, אַף אִם הָיְתָה לִי רְשׁוּת, לְהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר. אֶת הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָנִים, הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב, לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׁפֵּר, וְלֹא שׁוּם בֶּן אָדָם יָכֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת. הִנַּחְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב עַל הַשֻּׁלְחָן, לַמַּעַן יְשֻׁלַּח מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, אַף הוֹסַפְתִּי שׁוּרוֹת אֲחָדוֹת לְמַר פֵּגוֹטִי בְּבַקָּשָׁה לִמְסֹר אֶת הַמִּכְתָּב לְיָדָהּ. אַחֲרֵי כֵן שָׁכַבְתִּי עִם עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

בַּיּוֹם הַהוּא אֵחַרְתִּי לִשְׁכַּב בְּמִטָּתִי, כִּי קְצָת חוֹלֶה הָיִיתִי, וְדוֹדָתִי נִכְנְסָה אֵלַי אַט, וּבְפָקְחִי עֵינַי, אָמְרָה לִי כִּי מַר פֵּגוֹטִי בָּא. הֲיָבוֹא?

“כֵּן,” אָמַרְתִּי, וְהַזָּקֵן נִכְנַס.

“מַר דָּוִד.” אָמַר אֵלַי, “מָסַרְתִּי לַעֲמִילְיָה אֶת מִכְתָּבְךָ, וְהִיא כָּתְבָה אֶת זֶה וּבִקְשָׁה, כִּי תוֹאִיל לִקְרֹא אֶת הַדְּבָרִים, וְאִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, תּוֹאִיל לִמְסֹר אֶת הַמִּכְתָּב לוֹ.”

פָּתַחְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב וָאֶקְרָא בּוֹ כִּדְבָרִים הָאֵלֶּה:

"דְּבָרֶיךָ בָּאוּ אֵלַי. הָהּ, בַּמָּה אוֹדְךָ עַל לִבְּךָ הַטּוֹב וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל עִמָּדִי! אֶת דְּבָרֶיךָ סָגַרְתִּי בְּלִבִּי. שָׁם אֶשְמְרֵם עַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן. אָמְנָם דּוֹקְרִים הֵם, אַךְ גַּם מְבִיאִים רִפְאוּת. בְּקָרְאִי אוֹתָם, הִתְפַּלַּלְתִּי לֵאֱלֹהִים, בִּרְאוֹתִי מָה רַב חַסְדְּךָ וְחֶסֶד דּוֹדִי, מָלֵא לִבִּי תִּקְוָה, כִּי יִגְדַּל חֶסֶד אֱלֹהִים עִמָדִי.

“שָׁלוֹם לָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. שָׁלוֹם לְךָ, חֲבִיבִי, יְדִידִי, בָּעוֹלָם הַזֶּה. בָּעוֹלָם הַבָּא, לְאַחַר שֶׁיְּכֻפַּר עֲוֹנִי, אִיקַץ בְּתֹם יַלְדוּתִי, וְאָז נִפָּגֵשׁ יַחְדָּו, אֶלֶף בְּרָכוֹת לְךָ, שָׁלוֹם עַד נֵצַח!”

“הַאוּכַל לְהַגִּיד לָהּ, כִּי קָרָאת אֶת הַמִּכְתָּב וְקִבַּלְתָּ עָלֶיךָ לִמְסֹר אוֹתוֹ, מַר דָּוִד?” שְׁאַל מַר פֵּגוֹטִי.

“כֵּן,” עָנִיתִי, “עוֹד הַיּוֹם יֵשׁ בְּדַעְתִּי לָלֶכֶת לְיַרְמוּת, וְעַד אֲשֶׁר תַּפְלִיג הָאֳנִיָּה שֶׁלָּכֶם, אַסְפִּיק לָשׁוּב. לִבִּי עַל הֶעָלוּב הַזֶּה, וְאִם יַעֲלֶה בְּיָדִי לִמְסֹר לוֹ מִכְתָּבָהּ בְּיוֹם עָזְבָהּ אֶת מוֹלַדְתָּהּ, אֶעֱשֶׂה חֶסֶד גַּם עִמּו גַּם עִמָּהּ. נְסִיעָה זוֹ קַלָּה לִי, כִּי עַל כֵּן נִגְזְלָה מְנוּחָתִי, וְטוֹב לִי לְהִתְעוֹדֵד בַּדֶּרֶךְ.”

עִם בּוֹא הָעֶרֶב יָשַׁבְתִּי בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר וְאֶסַּע אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ עֵינַי בִּזְמַנִּים שׁוֹנִים בִּימֵי חַיַּי.

“הָאֵין אַתָּה רוֹאֶה,” שָׁאַלְתִּי אֶת הָרַכָּב בְּצֵאתֵנוּ מִן הָעִיר, “כִּי פְּנֵי הַשָּׁמַיִם מְשֻׁנִּים הַיּוֹם מְאֹד? כַּמַרְאֵה הַזֶּה לֹא רָאִיתִי מִיָּמָי.”

“גַּם אָנֹכִי לֹא רָאִיתִי,” עָנָה הָרַכָּב, “אֵין זֹאת, אֲדוֹנִי, כִּי אִם סַעַר הוּא. שׁוֹאָה תָּבוֹא עַל הַיָּם, לְדַעְתִּי, עוֹד מְעַט.”

עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם נִרְאוּ עָבֵי עֲרָפֶל מִתְרוֹצְצִים וְנֶעֱרָמִים לַעֲרֵמוֹת, עַד אֲשֶׁר נִדְמָה, כִּי הָרִים וּגְבָעוֹת הֵם וּמִתַּחַת לָהֶם תְּהוֹמוֹת עֲמֻקּוֹת, וְהַיָּרֵחַ נִרְאָה הוֹלֵךְ תּוֹעֶה וּמְבֻלְבָּל, כְּאִלּוּ אָבַד דֶּרֶךְ בְּתוֹךְ הָעַרְבּוּבְיָה שֶׁבָּאָה לָעוֹלָם. כָּל הַיּוֹם נָשַׁב הָרוּחַ, וּמִשָּׁעָה לְשָׁעָה הָלַךְ וְחָזָק, הַשָּׁמַיִם כֻּסּוּ עָבִים וְסַעַר הָיָה מְמַשְׁמֵשׁ וָבָא.

וּבַלַּיְלָה חָזָק הָרוּחַ מְאֹד, הֶעָבִים הָלְכוּ וְגָדְלוּ, וַיְכַסּוּ אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הָאֲפֵלִים, וְהַסַּעַר הִתְחוֹלֵל, עַד כִּי לֹא יָכְלוּ סוּסֵינוּ לַעֲמֹד בְּפָנָיו. יֵשׁ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה עָמְדוּ הַסּוּסִים פִּתְאֹם מִלֶּכֶת, וּפַחַד נָפַל עָלֵינוּ, לְבַל יַהֲפֹךְ הָרוּחַ הֶחָזָק אֶת מֶרְכַּבְתֵּנוּ. מָטָר סוֹחֵף נִתַּךְ אָרְצָה, כְּאִלּוּ טִפִּין שֶׁל פְּלָדָה יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָנוּ בִּקַּשְׁנוּ לָנוּ מַחֲסֶה בְּצֵל הָאִילָנוֹת אוֹ הַחוֹמוֹת, כִּי לֹא הָיָה בָּנוּ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּמִלְחָמָה עִם הַסּוּפָה.

הַבֹּקֶר אוֹר וְהַסַּעַר הָלַךְ וְחָזָק. הַמַּלָּחִים בְּיַרְמוּת הָיוּ אוֹמְרִים עַל הָרוּחַ, כִּי מַשְׁלִיךְ הוּא אַבְנֵי־קֶלַעַ, אַךְ מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי כַּמַּרְאֶה הַזֶּה אוֹ בְּדוֹמֶה לוֹ. בָּאנוּ אֶל הַתַּחֲנָה אִיפְסְוִישׁ בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת, יַעַן כִּי כָּל מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל בְּדַרְכֵּנוּ כָּבַשְׁנוּ בְּעָמָל רָב. עַל כִּכַּר הַשּׁוּק מָצָאנוּ כְּנוּפְיָה שֶׁל תּוֹשָׁבִים, אֲשֶׁר קָמוּ בַּחֲרָדָה מִמִּטּוֹתֵיהֶם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, בְּשָׁמְעָם אֶת קוֹל נֵפֶץ הָאֲרֻבּוֹת. אֲחָדִים מֵהֶם נִגְּשׁוּ אֶל הַפֻּנְדַּק, אֲשֶׁר שָׁם לָקַחְנוּ סוּסִים אֲחֵרִים לַמֶּרְכַּבְתֵּנוּ, וִיסַפְּרוּ לָנוּ עַל אֹדוֹת פַּחֵי־עוֹפֶרֶת שֶׁקָּרַע הָרוּחַ מֵעַל מִגְדְּלֵי בֵּית הַתְּפִלָּה וַיִּסְגֹּר בָּהֶם אֶת מְבוֹא אַחַד הָרְחוֹבוֹת. אֲחֵרִים סָחוּ מִפִּי אֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ מִן הַכְּפָרִים הַסְּמוּכִים, אֲשֶׁר רָאוּ אִילָנוֹת עֲקוּרִים וַעֲרֵמוֹת־שָׁחָת מָשְׁלָכִים עַל אֵם הַדְּרָכִים וְהַשָּׂדוֹת. וְאוּלָם הַסַּעַר לֹא שָׁכַךְ אַף רֶגַע.

כַּאֲשֶׁר חָתַרְנוּ הָלְאָה הָלֹךְ וְקָרֹב אֶל הַיָּם, אֲשֶׁר מִשָּׁם סָעַר הָרוּחַ, הִשְׂתָּעֵר עָלֵינוּ הַסַּעַר בְּכָל כֹּחוֹ. הַיָּם, עוֹד בְּטֶרֶם רָאִינוּ אוֹתוֹ הִזָה קִצְפּוֹ עַל שִׂפְתוֹתֵינוּ וּמְטַר־מֶלַח נִתַּךְ עָלֵינוּ. הַמַּיִם גָּאוּ וַיִּשְׁטְפוּ עַל הַיַּבָּשָׁה סָמוּךְ לְיַרְמוּת כַּמָּה וְכַמָּה מִילִים. כְּשֶׁקָּרַבְנוּ אֶל הַיָּם, נִרְאוּ לָּנוּ גַּלָּיו הַמִּתְרוֹמְמִים עַל פְּנֵי תְּהוֹמוֹת כִּדְמוּת חוֹף אַחֵר עִם מִגְדָּלִים וּבִנְיָנִים גְּבוֹהִים, וְכַאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ סוֹף סוֹף אֶל הָעִיר, יָצְאוּ הַתּוֹשָׁבִים מִבָּתֵּיהֶם פְּרוּעִים, וְהֵם מִשְׁתָּאִים לִרְאוֹת מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר בָּאָה בְּלֵיל סוּפָה זֶה.

הַמֶּרְכָּבָה בָּאָה לַפֻּנְדָּק וְאָנֹכִי יָצָאתִי לִרְאוֹת אֶת הַיָּם. בְּעָמָל רַב הִבְקַעְתִּי לִי דֶרֶךְ לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב, הַמְכֻסֶּה חוֹל וּצְרוֹרוֹת וְקֶצֶף־יָם, וַאֲנִי מְפַחֵד מִפְּנֵי כְּפִיסֵי הָעֵצִים וְרַעֲפֵי הַגַּגּוֹת הַנּוֹפְלִים, וּבִקְצוֹת הָרְחוֹב אֲנִי תּוֹפֵשׂ בָּאֲנָשִׁים הַבָּאִים לִקְרָאתִי לְבַל אֶפֹּל. כַּאֲשֶׁר קָרַבְתִּי אֶל הַחוֹף, רָאוּ עֵינַי שָׁם לֹא רַק מַלָּחִים כִּי אִם חֲצִי תּוֹשָׁבֵי הָעִיר, כֻּלָּם עָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי הַבִּנְיָנִים וְהִתְבּוֹנְנּוּ אֶל הַמַּרְאֶה. אֲחָדִים מֵהֶם מַרְהִיבִים עֹז לָלֶכֶת נֶגֶד הַסַּעַר וְלִרְאוֹת אֶת הַיָּם הַזּוֹעֵף, אַךְ הֵם נֶהְדָּפִים אָחוֹר וּבְרֹב עָמָל הֵם שָׁבִיּם בְּדֶרֶךְ עֲקַלָּתוֹן אֶל מְקוֹמָם.

כַּאֲשֶׁר נִגַּשְׁתִּי אֶל בְּנֵי הַכְּנוּפְיָה, רָאִיתִי נָשִׁים מְיַבְּבוֹת אֲשֶׁר בַּעֲלֵיהֶן יָרְדוּ בְּסִירוֹת דּוּגָה, וְהֵן מְפַחֲדוֹת, פֶּן הִשִּׂיג אוֹתָם הַסַּעַר בְּטֶרֶם עָלָה בְּיָדָם לְהִמָּלֵט אֶל מִבְטַח עֹז. עַל הַחוֹף עָמְדוּ גַם מַלָּחִים זְקֵנִים, אֲשֶׁר בְּנָשְׂאָם עֵינֵיהֶם הַשָּׁמַיְמָה הֵנִידוּ רֹאשׁ וְהִתְלַחֲשׁוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. בַּעֲלֵי אֳנִיּוֹת עָמְדוּ דּוֹאֲגִים וּמְזֻעַזְעִים, יְלָדִים נִדְחָקִים זֶה אֶל זֶה וּמִסְתַּכְּלִים בִּפְנֵי הַגְּדוֹלִים, גַּם יוֹרְדֵי יָם מְנֻּסִּים בְּנִסְיוֹנוֹת נְבוֹכִים וּמְבֻלְבָּלִים, וּמִמַּחֲבוֹאֵיהֶם הֵם מִתְבּוֹנְנִים דֶּרֶך מִשְׁקְפוֹתֵיהֶם אֶל הַיָּם, כְּאִלּוּ אוֹרְבִים לְאוֹיֵב.

וּמְבוּכָתִי רַבָּה מְאֹד, כַּאֲשֶׁר עָלָה בְּיָדִי לְהַבִּיט רֶגַע אֶחָד אֶל מַרְאֶה הַיָּם הַסּוֹעֵר, הַמַּפְרִיחַ אֲבָנִים וְחוֹל, הַמַּרְעִישׁ עוֹלָם בְקוֹלוֹ. בְּהִתְרוֹמֵם הַגַּלִּים לְמַעְלָה בְּקֶצֶף כְּנֵד נוֹזְלִים, נִדְמָה לִי כְּאִלּוּ הַקָּטֹן שֶׁבָּהֶם עָתִיד לְהָצִיף אֶת כָּל הָעִיר. וְכַאֲשֶׁר נָטָה אֶחָד הַנַּחְשׁוֹלִים אֶל עֵבֶר הַיָּם בְּקוֹל שְׁאָגָה, נִדְמָה כִּי חוֹתֵר הוּא חֲתִירָה עֲמֻקָּה תַּחַת הָאֲדָמָה. וְכַאֲשֶׁר הִתְנַשְּׂאוּ הַגַּלִּים בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וְהִתְפּוֹצְצוּ לִרְסִיסִים בְּטֶרֶם הִגִּיעוּ אֶל הַיַּבָּשָׁה, נִדְמָה כִּי כָל רְסִיס וּרְסִיס מָלֵא עֹז. וְעוֹד מְעַט וְהִתְעוֹדְדוּ וְקָמוּ כֻּלָּם וְעָלוּ שֵׁנִית. גְּבָעוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת נֶהְפְכוּ וְהָיוּ לַעֲמָקִים, וְהָעֲמָקִים עָלוּ וְגָדְלוּ וַיִּהְיוּ לִגְבָעוֹת. הֲמוֹן מַיִם רַבִּים עָלוּ בְּרַעַם וְרַעַשׁ וַיַּרְעִידוּ וַיַּרְגִּיזוּ אֶת הַחוֹף. הַכֹּל פָּשַׁט צוּרָה וְלָבַשׁ צוּרָה, זֶה נֶעְלַם פִּתְאֹם וְזֶה בָּא עַל מְקוֹמוֹ. הַחוֹף עִם מִגְדָּלָיו וְעִם בִּנְיָנָיו עָלָה וְיָרַד. הֶעָבִים טָסוּ בְּחִפָּזוֹן. נִדְמָה לִי, כִּי עֵינַי רוֹאוֹת שִׂנּוּי מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית.

אֶת חָם לֹא מָצָאתִי בְּתוֹךְ קְהַל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָרוּחַ הֶחָזָק קִבְּצָם יַחַד, וְלָכֵן שַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל בֵּיתוֹ. הַבַּיִת הָיָה סָגוּר, וְאִישׁ לֹא עָנָה לְקוֹל דְּפִיקוֹתַי עַל הַדֶּלֶת. הָלַכְתִּי אֵפוֹא דֶרֶךְ סִמְטוֹת יְדוּעוֹת לִי אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ שָׁם. וְהִנֵּה הִגִּידוּ לִי, כִּי הָלַךְ חָם לְעִיר לוֹיסְטוֹפְט לְתַקֵּן בֶּדֶק אֳנִיָּה, שֶׁהוּא מֻמְחֶה לָזֶה, וּמָחָר בְּעוֹד יוֹם יָשׁוּב.

וּבְכֵן שַׁבְתִּי אֶל הַפֻּנְדַּק, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר רָחַצְתִּי פָּנַי, לָבַשְׁתִּי בְּגָדַי וְנִסִּיתִי לְנַמְנֵם מְעַט – וְלֹא עָלָה בְּיָדִי – כְּבָר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַחֲמִישִּׁית בַּצָּהֳרַיִם. עוֹד לֹא עָבְרוּ עָלַי חֲמִשָׁה רְגָעִים לְיַד הָאָח בַּחֲדַר הַקָּפֶה, וְהַמֶּלְצַר נִכְנָס לְלַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ, וְכַוָּנָתוֹ – לָבוֹא עִמִּי בִּדְבָרִים. הוּא סִפֵּר לִי, כִּי בְּמֶרְחַק מִילִים מְעַטִים יָרְדוּ מְצוּלוֹת שְׁתֵּי סְפִינוֹת נוֹשְׂאוֹת פֶּחָם עִם כָּל מַלָּחֵיהֶן, וְכִי רָאוּ עוֹד אֳנִיּוֹת אֲחֵרוֹת מִתְאַבְּקוֹת בְּכָל כֹּחָן עִם הַגַּלִּים וְהֵן חוֹתְרוֹת מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד. “אֱלֹהִים יָגֵן עֲלֵיהֶם וְעַל כָּל יוֹרְדֵי הַיָּם”, הוֹסִיף הַמֶּלְצָר, “אִם חַס־וְשָׁלוֹם גַּם בַּלַּיְלָה הַזֶּה יְהִי לֵיל זְוָעָה כְּמוֹ אֶמֶשׁ.”

רוּחִי הָיָה סַר מְאֹד. לִבִּי הָיָה חָרֵד עַל כִּי חָם אֵינֶנּוּ בְּשָׁעָה זוֹ. נַפְשִׁי הָיְתָה מְדֻכָּאָה עַל יְדֵי הַמְּאֹרָעוֹת הָאַחֲרוֹנִים בְּחַיַּי, וּמַרְאֶה הַיָּם הַסּוֹעֵר בִּלְבֵּל אוֹתִי. עַרְבּוּבְיָה שֶׁל מַחֲשָׁבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת בָּאָה בְּלִבִּי, עַד אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי אֶת הַזְּמָן וְאֶת הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹבֵד בּוֹ.

בְּמַעֲמַד נֶפֶשׁ כָּזֶה מָשַׁל בִּי דִמְיוֹנִי, וּשְׁמוּעַת הַמֶּלְצָר עַל אֹדוֹת הָאֳנִיּוֹת הַטּוֹבְעוֹת נֶאֶרְגָה עִם חֶרְדָּתִי לְגוֹרָלוֹ שֶׁל חָם. רַעְיוֹן בָּא אֶל לִבִּי, כִּי חָם יֹאמַר לָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ דֶרֶךְ הַיָּם וְעָתִיד הוּא לָרֶדֶת תְּהוֹמוֹת. וְהָרַעְיוֹן הַזֶּה הָלַךְ וְגָדַל בְּלִבִּי, עַד אֲשֶׁר גָּמַרְתִּי לָלֶכֶת קֹדֶם הַסְּעֻדָּה אֶל בּוֹנֵה הָאֳנִיּוֹת, אֲדוֹנָיו שֶׁל חָם, וְלִשְׁאֹל אֶת פִּיו, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר. וְהָיָה גַּם אִם יֹאמַר לִי, כִּי רַק סַפֵק שֶׁל סַפֵק יֵשׁ, נָכוֹן אֲנִי לָלֶכֶת לְלוֹיסְטְוֹפְט לְהָנִיא אֶת חָם מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וּלְהֲבִיאוֹ עִמִּי הֲלוֹם.

צִוִּיתִי לְהָכִין לִי אֲרֻחָתִי וָאֵלֵךְ בְּחִפָּזוֹן אֶל הֶחָצֵר לְבִנְיַן־הָאֳנִיּוֹת. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר שָׁמַע בַּעַל הֶחָצֵר מִפִּי אֶת שְׁאֵלָתִי, עָנָה וְאָמַר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, כִּי לַשָּׁוְא פַּחְדִי. אִישׁ בַּר־דַּעַת לֹא יַפְלִיג בָּאֳנִיָּה בִּשְׁעַת סְעָרָה כָּזוֹ, וּמַה גַּם חָם פֵּגוֹטִי, הַיּוֹדֵעַ אֶת הַיָּם מִנְּעוּרָיו.

וְאָמְנָם נוֹכַחְתִּי, כִּי לֹא בְּדַעַת שָׁאַלְתִּי מַה שֶׁשָּׁאַלְתִּי, וּבְכָל זֹאת הָיָה לִבִּי נוֹקְפִי, בְּשׁוּבִי אֶל בֵּית מְלוֹנִי. הָרוּחַ הָיָה נוֹרָא עַתָּה מֵאֲשֶּׁר בַּבֹּקֶר. הוּא נָהַם וְשָׁאַג, קָרַע חַלּוֹנוֹת וּדְלָתוֹת, תָּקַע תְּקִיעוֹת גְדוֹלוֹת בָּאֲרֻבּוֹת, הִרְעִיד, אֶת הַבָּתִּים אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ בָּהֶם הָאֲנָשִׁים מִפָּנָיו. וְהַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר וְעַל הַכֹּל, יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה אֲשֶׁר, הִגְדִּילָה שִׁבְעָתַיִם אֶת מוֹרָאוֹ שֶׁל הַסַּעַר.

לֹא יָכֹלְתִּי לֶאֱכֹל, לֹא יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה, לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. גַּם בְּתוֹךְ לִבִּי קָמָה סְעָרָה, וּמִמַּעֲמַקָּיו עָלוּ גַּלֵּי זִכְרוֹנוֹתַי, אֲשֶׁר הָמוּ וְרָעָשׁוּ. וְאוּלָם בְּרֹאשׁ הָעַרְבּוּבְיָה שֶׁל הַמַּחֲשָׁבוֹת, אֲשֶׁר הִתְרוֹצְצוּ בְּנַפְשִׁי – עָמְדָה דַאֲגָתִי לְחָם וְגוֹרָלוֹ.

לֹא טָעַמְתִּי מְאוּמָה מִן הַאֲרֻחָה אֲשֶׁר לְפָנַי וָאֲנַס לְהָשִׁיב אֶת נַפְשִׁי בְּכוֹס יָיִן, אַךְ לַשָּׁוְא. וּבְשִׁבְתִּי לְיַד הָאָח נָתַתִּי תְּנוּמָה לְעַפְעַפַּי, וְאוּלָם אָזְנַי שָׁמְעוּ עוֹד אֶת קוֹל הַסַּעַר בַּחוּץ וְלִבִּי יָדַע אֶת הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בּוֹ. וְכַאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי – אוֹ כַּאֲשֶׁר נִתַּקְתִּי מֵעָלַי אֶת חַבְלֵי הַתְּנוּמָה, אֲשֶׁר אֲסָרוּנִי אֶל כִּסְאִי – הָיָה כָּל גּוּפִי רוֹעֵד, וּפַחַד אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי פֵּשֶׁר לוֹ תְּקָפַנִי.

הִתְהַלַּכְתִּי בַּחֶדֶר אָנֶה וָאָנָה, נִסִּיתִי לְעַיֵּן בְּסֵּפֶר, הֶאֱזַנְתִּי אֶל יִלְלַת הַסַּעַר, נָתַתִּי אֶת עֵינַי בָּאָח הַבּוֹעֶרֶת. וְאוּלָם לָאַחֲרוֹנָה זִעֲזַע אֶת נַפְשִׁי הַקּוֹל הַקָּצוּב שֶׁל שְׁעוֹן הַקִּיר, עַד אֲשֶׁר גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לַעֲלוֹת עַל מִטָּתִי.

מְשָׁרְתֵי הַמָּלוֹן נִדְבְּרוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו עֵרִים כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְהַדָבָר הַזֶּה הִרְגִּיעַ אֶת רוּחִי מְעַט. עָלִיתִי עַל מִטָּתִי עָיֵף וְיָגֵעַ מְאֹד, אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁכַבְתִּי נֶעֶלְמָה הַלֵּאוּת מִגּוּפִי, וְעֵינַי הָיוּ פְּתוּחוֹת, וְלִבִּי עֵר.

שָׁעוֹת אֲחָדוֹת שָׁכַבְתִּי וָאַקְשִׁיב אֶל הֶמְיַת הָרוּחַ. רֶגַע נִדְמָה לִי, כִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲנָקוֹת עַל הַיָּם, וּבָרֶגַע הַשֵּׁנִי שָׁמַעְתִּי קוֹל יְרִיּוֹת שֶׁל הַקּוֹרְאִים לְעֶזְרָה, וּבְעוֹד רֶגַע – וְהִנֵּה בָּתֵּי הָעִיר נוֹפְלִים, פְּעָמִים אֲחָדוֹת יָרַדְתִּי וָאַבֵּט הַחוּצָה, אַךְ בְּעַד הַחַלּוֹן לֹא רָאִיתִי מְאוּמָה, בִּלְתִּי אִם אֶת הַבָּבוּאָה שֶׁל הַנֵּר הַכֵּהֶה שֶׁדָּלַק בְּחַדְרִי וְשֶׁל פָּנַי הַדַּלִּים, שֶׁהִבִּיטוּ אֵלַי מִתּוֹךְ שְׁחוֹר הֶחָלָל.

סוֹף סוֹף גָּבַר רֻגְזִי עָלַי, וָאֶלְבַּשׁ אֶת בְּגָדַי וָאֵרֵד אֶל חֲדַר הַמָּלוֹן בַּבַּיִת הַתַּחְתּוֹן. בַּחֲדַר הַמְבַשְּׁלִים הַגָּדוֹל יָשְׁבוּ יַחְדָּו הַשּׁוֹמְרִים מִסָּבִיב לְשֻׁלְחָן אֲשֶׁר עָמַד סָמוּךְ לַפֶּתַח. הָעֵרִים שָׂמְחוּ לִקְרָאתִי, כִּי נוֹסַף עוֹד אִישׁ אֶחָד עַל הַכְּנוּפְיָה שֶׁלָּהֶם. וְאֶחָד מֵהֶם פָּנָה אֵלַי בִּשְׁאֵלָה, בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁעָסְקוּ בּוֹ, כַּנִּרְאֶה, בְּנֵי הַחֲבוּרָה, – מָה דַּעְתִּי עַל נִשְׁמוֹת הַמַּלָּחִים שֶׁטָּבְעוּ הַיּוֹם בַּיָּם, הַאִם עוֹלוֹת הֵן עִם הַסְּעָרָה?

כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת יָשַׁבְתִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה. פַּעַם נִסִּיתִי לִפְתֹחַ אֶת שַׁעַר הֶחָצֵר וּלְהַבִּיט הַחוּצָה, אַךְ הַחוֹל וְהַצְּרוֹרוֹת וְהַקֶּצֶף הִתְנַפְּלוּ עָלַי בִּסְעָרָה, עַד אֲשֶׁר קָרָאתִי לְעֶזְרָה לִסְגֹּר אֶת דֶּלֶת הַשַּׁעַר בִּפְנֵי הָרוּחַ.

כַּאֲשֶׁר שַׁבְתִּי אֶל חַדְרִי הַבּוֹדֵד הָיָה רוּחִי כֵּהֶה, אַךְ בִּהְיוֹתִי עָיֵף עָלִיתִי שֵׁנִית עַל מִטָּתִי וָאֶפֹּל לְתוֹךְ מַעֲמַקֵּי הַשֵּׁנָה. שָׁעָה רַבָּה שָׁמַעְתִּי בִּתְנוּמָתִי אֶת קוֹל הַסַּעַר, אַף כִּי בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי וְהִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם אַחֵר וְרוֹאֶה מַחֲזוֹת אֲחֵרִים. וְסוֹף סוֹף נִיתַּקְתִּי מִן הַמְּצִיאוּת וָאָבוֹא בְּיַחַד עִם שְׁנֵי רֵעִים – מִי הֵם לֹא אֵדַע – אֶל עִיר נְצוּרָה, אֲשֶׁר כְּלֵי הַתּוֹתָח יָרוּ עָלֶיהָ.

רַעַם הַיְּרִיּוֹת שֶׁלּא פָּסַק הֶחֱרִישׁ אֶת אָזְנַי, עַד אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתִּי דָּבָר שֶׁהִשְׁתּוֹקַקְתִּי לִשְׁמֹעַ. הִתְאַמַּצְתִּי מְאֹד לְהַקְשִׁיב, וּמִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת – הֱקִיצוֹתִי. כְּבָר הֵאִיר הַבֹּקֶר, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית אוֹ הַתְּשִׁיעִית. לֹא רַעַם תּוֹתָחִים נִשְׁמַע, כִּי אִם קוֹל הַסַּעַר. וְאִישׁ אֶחָד דּוֹפֵק עַל דַּלְתִּי.

“מִי שָׁם?” שָׁאַלְתִּי.

“שֶׁבֶר אָנִיָּה! סָמוּךְ!”

קָפַצְתִּי מֵעַל מִטָּתִי וְאֶשְׁאַל, אֵיזוּ אֳנִיָּה נִשְׁבָּרָה.

“אֳנִי־שַׁיִּט מִסְּפָרַד אוֹ מִפּוֹרְטוּגַל טָעוּן פֵּרוֹת וְיָיִן. קוּם, אֲדוֹנִי, מַהֵר וָּצֵא, אִם רוֹצֶה אַתָּה לִרְאוֹת בְּעֵינֶיךָ! שָׁם עַל הַחוֹף, אוֹמְרִים, כִּי עוֹד מְעַט וְיִתְפּוֹצֵץ לִשְׁבָבִים.”

הַקּוֹל הַמְזֻעֲזָע עָלָה אֵלַי מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְאָנֹכִי לָבַשְׁתִּי בְחִפָּזוֹן אֶת בְּגָדַי וְאֵצֵא בִּמְהִירוּת הַחוּצָה.

הֲמוֹן אֲנָשִׁים רָצוּ לְפָנַי, וְכֻלָּם נוֹהֲרִים אֶל הַחוֹף. גַּם אָנֹכִי שַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה עָמַדְתִּי פָּנִים אֶל פָּנִים לְמוּל הַיָּם הַזּוֹעֵף.

הָרוּחַ רָפָה מְעַט בְּשָׁעָה זוֹ, אַף כִּי דּוֹמֶה הָיָה הַדָּבָר לְרַעַם שֶׁל מֵאוֹת כְּלֵי־תּוֹתָחִים, שֶׁשְּׁנַיִם שְׁלֹשָׁה מֵהֶם פָּסְקוּ. וְאוּלָם מַרְאֵה הַיָּם, אֲשֶׁר הִתְגַּעֵשׁ כָּל הַלַּיְלָה, הָיָה נוֹרָא שִׁבְעָתַיִם מֵאֲשֶּׁר בְּיוֹם אֶתְמוֹל. אֵין זֹאת, כִּי אִם גָּאָה הַיָּם. וְהַגַּלִּים הַמִּתְנַשְּׂאִים לַמָּרוֹם, הַפּוֹגְעִים זֶה בָּזֶה, הַמְּנַצְּחִים זֶה אֶת זֶה, הָעוֹלִים מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת – הֵטִילוּ אֵימָה.

בְּתוֹךְ קוֹלוֹת הָרוּחַ וְהַגַּלִּים, בְּתוֹךְ הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים, בְּתוֹךְ הַמְּבוּכָה שֶׁאֵין לְתָאֲרָהּ בִּדְבָרִים, וּבְתוֹךְ הֶעָמָל לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַסַּעַר הַנּוֹטֵל אֶת נְשִׁימָתִי נִדְהַמְתִּי כָּל כָּךְ, עַד כִּי בְּהַבִּיטִי אֶל הַיָּם לִרְאוֹת אֵת הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה לֹא רָאִיתִי דָבָר, מִלְּבַד אֶת הָרָאשִׁים הַלְּבָנִים שֶׁל נַחְשׁוֹלִים. מַלָּח אֶחָד לָבוּשׁ לְמֶחֱצָה, אֲשֶׁר עָמַד סָמוּךְ לִי, הוֹרָה בְּיָדוֹ הַחֲשׂוּפָה לְצַד שְׂמֹאל. הוֹי, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! עֵינַי רָאוּ אֶת הַמַּחֲזֶה, הִנֵּה הוּא קָרוֹב אֵלֵינוּ.

תֹּרֶן אֶחָד נִשְׁבַּר בְּגֹבָהּ שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע רַגְלַיִם מֵעַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה וְהוּא כָּרוּךְ בַּהֲמוֹן מִפְרָשִׁים וַעֲבוֹתוֹת, וְכָל זֶה מִתְגּוֹלֵל וְחוֹבֵט אֶת שְׂפַת הָאֳנִיָּה, שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת רֶגַע לְהִטַּלְטֵל, וְכַאֲשֶׁר קָרְבָה הָאֳנִיָּה, נִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הַחוֹגְרִים שְׁאֵרִית כֹּחָם לְתַקֵּן אֶת הַבֶּדֶק. רָאִיתִי אֲנָשִׁים וְקַרְדֻמִּים בִּידֵיהֶם, וְאֶחָד מֵהֶם, בַּעַל תַּלְתַּלִים אֲרֻכִּים, מְנַצֵּחַ עַל הַמְּלָאכָה. וְאוּלָם פִּתְאֹם נִשְׁמְעָה אֲנָקָה, אֲשֶׁר גַּם קוֹל הָרוּחַ וְקוֹל הַמַּיִם לֹא הֶחֱרִישׁוּ אוֹתָם. גַּלֵּי הַיָּם אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְּעֹז עִם הָאֳנִיָּה פָּרְצוּ בָּהּ פֶּרֶץ רָחָב, וַהֲמוֹן אֲנָשִׁים, קְרָשִׁים, חָבִיוֹת, נְסָרִים וּשְׁאָר דְּבָרִים הָשְׁלְכוּ אֶל הַמְּצוּלָה הָרוֹתַחַת.

הַתֹּרֶן הַשֵּׁנִי עוֹד עָמַד אֵיתָן עִם קִרְעֵי מִפְרָשׂ וְעֵרֶב שֶׁל חֲבָלִים מִתְגּוֹלְלִים הֵנָּה וָהֵנָּה. “הָאֳנִיָּה יָרְדָה פַּעַם – תָּקַע בְּאָזְנַי הַמַּלָּח שֶׁעָמַד עַל יָדִי – וְשׁוּב עָלְתָה – וְעוֹד מְעַט וְתִקָּרֵעַ”. וְאָמְנָם אֵין בִּידֵי אִישׁ לַעֲמֹד בִּפְנֵי כֹּחַ אֵיתָנִים זֶה. וּבְעוֹדוֹ דוֹבֵר אֵלַי, הִגִּיעָה אֶל הַחוֹף עוֹד נְאָקָה אֶחָת. אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים עָלוּ עִם שִׁבְרֵי הָאֳנִיָּה מִמַּעֲמַקִּים וַיִּתְפְּשׂוּ בַּמִּפְרָשׂ שֶׁל הַתֹּרֶן הַנִּשְׁאָר. וּבְרֹאשָׁם – הָאִישׁ הֶחָרוּץ בַּעַל הַתַּלְתַּלִים.

פַּעֲמוֹן גָּדוֹל הָיָה בָּאֳנִיָּה; וְכַאֲשֶׁר הִתְגּוֹלְלָה הָאֳנִיָּה וְהִתְנוֹדְדָה כְּאִישׁ שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, פַּעַם הִפְנְתָה אֶת הַסִּפּוּן אֶל הַחוֹף, וּפַעַם לֹא נִרְאָה בִּלְתִּי אִם קַרְקְעִיתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָפְצָה מְטֹרָפָה לְנֹכַח הַיָּם, – צִלְצֵל הַפַּעֲמוֹן, וְקוֹל צִלְצוּלוֹ וְאֶנְקַת הַמָּוֶת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הָאֻמְלָלִים הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ יַחְדָּו עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ. הִנֵּה רָאוּ עֵינֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה, וְהִנֵּה נֶעֱלְמָה. שְׁנֵי אֲנָשִׁים נָפְלוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם. הַחֲרָדָה עַל הַחוֹף הָלְכָה וְגָדְלָה. הַגְּבָרִים נֶאֶנְחוּ וּסָפְקוּ כָּף; הַנָּשִׁים צָרְחוּ וְהִסְתִּירוּ פְּנֵיהֶן. אֲחָדִים מִן הָעוֹמְדִים רָצוּ אָנֶה וָאָנָה וַיִּקְרְאוּ לְעֶזְרָה בְּמָקוֹם שְׁאֵין אִישׁ יָכֹל לַעֲזֹר, גַּם אָנֹכִי פָּנִיתִי אֶל חֶבֶר מַלָּחִים יְדוּעִים לִי, לְבַל יִתְּנוּ אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים לָמוּת לְעֵינֵינוּ.

וְאוּלָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בֵּאֲרוּ לִי בְּהִתְעוֹרְרוּת, כִּי כְּבָר נַעֲשָׂה נִסָּיוֹן לִשְׁלֹחַ אֶת סִירַת הַהַצָּלָה וְלֹא עָלָה בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. וְאִישׁ אֵין אֲשֶׁר יַשְׁלִיךְ נָפְשׁוֹ מִנֶּגֶד לְהַבְקִיעַ דֶּרֶךְ בְּחֶבֶל, וְלָכֵן אֵין עָצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה. אַךְ הִנֵּה נָפַל דָּבָר וּבֵין הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹף קָמָה מֵעֵין מְהוּמָה, וְהֵמָּה נִדְחָקִים לָתֵת לְחָם לַעֲבֹר בֵּינֵיהֶם.

מִהַרְתִּי אֵלָיו – לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, כִּי יוֹשִׁיט עֶזְרָה לָאֻמְלָלִים, אַךְ כְּשֶׁרָאִיתִי בְּפָנָיו אֶת הַתֹּקֶף הַזֶּה וְאֶת מֶבָּטוֹ עַל הַיָּם, הוּא הַמֶּבָּט שֶׁרָאִיתִי בְעֵינָיו מִמָּחֳרָת הַלַּיְלָה אֲשֶׁר בָּרְחָה עֲמִילְיָה, הִתְעוֹרֵר בִּי לִבִּי וְאַכִּיר אֶת הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לוֹ, אָחַזְתִּי בּוֹ בְּיָדִי וָאֶתְחַנַּן אֶל הָעוֹמְדִים עָלַי כִּי לֹא יַעֲשׂוּ מַעֲשֶׂה רֶצַח וְלֹא יִתְּנוּ לוֹ לָלֶכֶת.

וְשׁוּב נִשְׁמְעָה אֲנָקָה. וּבְהַבִּיטֵנוּ עַל שֶׁבֶר הָאֳנִיָּה, רָאִינוּ אֶת הַמִּפְרָשׂ הַנּוֹרָא מַכֶּה אַחַת וְאַחַת עַל פְּנֵי אֶחָד מִשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱחָזִים בַּתֹּרֶן וּמַשְׁלִיכוֹ הַיָּמָּה, וְרַק בַּעַל הַתַּלְתַּלִים לְבַדוֹ נִשְׁאַר.

לְנֹכַח מַחֲזֶה נוֹרָא כָּזֶה וּלְנֹכַח תָּקְפּוּ שֶׁל אִישׁ אַמִּיץ־לֵב אֲשֶׁר הַסַּכִּין לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ רַבִּים מִן הַמַּלָּחִים בִּשְׁעַת צָרָה, לֹא הוֹעִילוּ תַחֲנוּנָי.

“מַר דָּוִד,” קָרָא אֵלַי חָם בְּחַבְּקוֹ אֶת יָדַי, “אִם בָּא יוֹמִי, לֹא אִמָּלֵט מִמֶּנּוּ. וְאִם לֹא, לֹא אָמוּת. יְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת כֻּלְכֶם! חֲבֵרִים, הִכּוֹנוּ! אֲנִי הוֹלֵךְ!”

הָאֲנָשִׁים דָּחוּ אוֹתִי וַיְבָאֲרוּ לִי, כִּי חָם גָּמַר בְּלִבּו לִקְפֹּץ אֶל הַיָּם וְלִקְרַב אֶל הָאֳנִיָּה הַטּוֹבַעַת, וִיהִי מָה, וְאָנֹכִי מַפְרִיעַ אֶת אֵלֶּה, שֶׁצְּרִיכִים לְסַיֵּעַ לוֹ. לֹא יָדַעְתִּי מַה שֶׁעָנִיתִי, אַךְ עֵינֵי רָאוּ עַל הַחוֹף בְּנֵי אָדָם אָצִים רָצִים וּבִידֵיהֶם חֲבָלִים וַעֲבוֹתוֹת. הָאֲנָשִׁים הִקִּיפוּ אֶת חָם, אֲשֶׁר עָמַד עַל קְצֵה הַחוֹף. הוּא חָגַר חֶבֶל אֶחָד עַל מָתְנָיו, וְאֶת הַשֵּׁנִי אָחַז וּכְרָכוֹ עַל יָדוֹ.

רָאִיתִי כִּי הָאֳנִיָּה תֵּרֵד מְצוּלוֹת. עוֹד מְעַט וְשָׂרִיד לֹא יִהְיֶה לָהּ. חַיֵּי הָאִישׁ הָאֶחָד הָאוֹחֵז בַּתֹּרֶן תְּלוּיִם בְּשַׂעֲרָה. לְרֹאֹשׁוֹ חֲבוּשָׁה מִצְנֶפֶת אֲדֻמָּה, לֹא כָּזוֹ שֶׁל מַלָּחִים, אֶלָּא בַּעֲלַת צֶבַע נָאֶה יוֹתֵר; לְעִתִּים הוּא מְנַעֲנֵעַ בָּהּ, וְהַקְּרָשִׁים מִתַּחְתָּיו, הָעוֹמְדִים בְּנֵס, מִתְנוֹדְדִים, וְהַפַּעֲמוֹן מַשְׁמִיעַ צִלְצוּלוֹ כְּאָבֵל עַל מֵת. מָה נוֹרָא הַמַּחֲזֶה! הָהּ אֲנִי יוֹצֵא מִדַּעְתִּי מֵחֲמַת מָגוֹר וְיֵאוּשׁ, הַתְּנוּעוֹת שֶׁל בַּעַל הַמִּצְנֶפֶת מְעוֹרְרוֹת בְּקִרְבִּי זֵכֶר חָבֵר חָבִיב, הַקָּרוֹב אֶל לִבִּי.

חָם עָמַד לְבַדּוֹ וְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַיָּם. מֵאַחֲרָיו דוּמִיָּה, וּמִלְּפָנָיו הַסַּעַר. הִנֵּה הִתְרוֹמֵם גַּל גָּדוֹל וְשָׁב אָחוֹר. חַם הִבִּיט אֶל הָאֲנָשִׁים הָאוֹחֲזִים בִּקְצֵה הַחֶבֶל הַקָּשׁוּר אֶל גּוּפוֹ, קָפַץ אַחֲרֵי הַגַּל, וּבְעוֹד רֶגַע וְהִנֵּה הוּא נִלְחָם עִם הַמַּיִם, עוֹלֶה הָרִים, יוֹרֵד בְּקָעוֹת, נֶעֱלָם בְּתוֹךְ הַקֶּצֶף, וְהִנֵּה נֶהֱדַּף אֶל הַחוֹף. הַאֲנָשִׁים מִהֲרוּ לְתָפְשוֹ.

הוּא הָיָה פָּצוּעַ, רָאִיתִי דָם עַל פָּנָיו, אַךְ הוּא לֹא שָׂם לֵב. הוּא דִּבֵּר בְּחִפָּזוֹן אֶל הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים עָלָיו, וְשֵׁנִית קָפַץ לְתוֹךְ הַיָּם.

הוּא חָתַר לְהַגִּיעַ אֶל שְׂרִידֵי הָאֳנִיָּה, עָלָה הָרִים, יָרַד בְּקָעוֹת, נֶעֱלַם בְּתוֹךְ הַקֶּצֶף, הַגַּלִּים דְּחָפוּהוּ אָחוֹר, וְהוּא נִלְחַם עִמָּהֶם בְּעֹז. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה קְצָרָה, אַךְ כֹּחַ הַיָּם וְהָרוּחַ הִכְבִּיד אֶת הַמִּלְחָמָה. סוֹף סוֹף הִגִּיעַ עַד הָאֳנִיָּה. עוֹד שְׂחִיָּה אַחַת בְּאָרְבוֹת יָדָיו, וְהוּא יָכֹל לֶאֱחֹז בָּהּ. אַךְ הִנֵּה עָמַד פִּתְאֹם נַחְשׁוֹל אָיֹם, הִשְׂתָּעֵר עַל הָאֳנִיָּה, הִכָּה אוֹתָה מַכָּה אַחַת, וְהִיא יָרְדָה מְצוּלוֹת וְנֶעֱלָמָה!

רָאִיתִי כְּפִיסִים מִתְנוֹדְדִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם, כְּאִלּוּ רַק חָבִית נִשְׁבְּרָה, וָאָרוּץ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר מָשׁוּהוּ, אֶת חָם, מִן הַיָּם. כָּל פָּנִים הָיוּ קוֹדְרִים. וְהֵם מָשׁוּהוּ לְרַגְלַי בְּאֵיִן רוּחַ חַיִּים בּוֹ… מֵת. הֵבִיאוּ אֶת גּוּפָתוֹ אֶל אַחַד הַבָּתִּים הַסְּמוּכִים, וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי שָׁם בְּשָׁעָה שֶׁנִּסוּ לְהָשִׁיב אֵלָיו רוּחוֹ, אַךְ הַנַּחְשׁוֹל הִכָּה אוֹתוֹ מַכַּת מָוֶת, וְלִבּוֹ הֶעָדִין נָדַם לָנֶצַח.

כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לְיַד הַמִּטָּה, לְאַחַר שֶׁאָפְסָה כָּל תִּקְוָה, שָׁמַעְתִּי קוֹל מַלָּח אֶחָד, אֲשֶׁר יָדַע אוֹתִי מִיַּלְדוּתִי, קוֹרֵא לִי בִּשְׁמִי.

“אֲדוֹנִי,” לַחַשׁ הָאִישׁ, וּדְמָעוֹת יָרְדוּ עַל פָּנָיו הַשְּׁזוּפִים וְהַחִוְרִים, “הַיֵּשׁ עִם לִבְּךָ לָלֶכֶת שָׁמָהּ?”

בְעֵינָיו רָאִיתִי צִלְלֵי הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁעָלוּ עַל לִבִּי. וּבְהִשָׁעֲנִי עַל יָדוֹ אֲשֶׁר הוֹשִׁיט לְסַעֲדֵנִי שְׁאִלְתִּיו בַּחֲרָדָה.

“הַאִם פָּלְטוּ הַמַּיִם גּוּפַת מֵת?”

“כֵּן” עָנָה.

“וְאָנֹכִי יוֹדֵע מִי הוּא?” שָׁאַלְתִּי.

הוּא לֹא עָנָה מְאוּמָה.

וְאוּלָם הוּא הוֹלִיכַנִי אֶל הַחוֹף. וְעַל פְּנֵי הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר שָׁם לָקַטְנוּ בְּיַלְדוּתֵנוּ אֲנִי וְהִיא צְרוֹרוֹת – עַל פְּנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הִתְגּוֹלְלוּ שָׁם שְׁבָרִים שֶׁל הַסִּירָה הָעַתִּיקָה, שֶׁהָרוּחַ הֲפָכָהּ בְּלֵיל אֶתְמוֹל וַהֲרָסָהּ – בֵּין חָרְבוֹת הָאֹהֶל, אֲשֶׁר הוּא הֵבִיא עָלָיו רָעָה רַבָּה, רָאוּ עֵינַי אוֹתוֹ שׁוֹכֵב מֵת, רֹאשׁוֹ נִשְׁעָן עַל זְרוֹעוֹ, כַּאֲשֶׁר הִסְכַּנְתִּי לִרְאוֹתוֹ לְפָנִים בִּהְיוֹתֵנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר.

עָלַי נָפַל הַגּוֹרָל לְהָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה אֶל הָאֵם עַל מוֹת בְּנָהּ.

בְּיוֹם סְתָיו חַם לְעֵת הַצָּהֳרָיִם, בַּזְּמַן שֶׁמֵּעַל הָאָרֶץ עוֹלֶה רֵיחַ עָלִים נוֹשְׁרִים וְעַל גַּבֵּי הָאִילָנוֹת עוֹד תְּלוּיִים עָלִים רַבִּים בְּנֵי גְּוָנִים נִפְלָאִים: כְּתֻמִּים, אֲדֻמִּים וְחוּמִים, וּבַעֲדָם תַּזְהִיר הַשֶּׁמֶשׁ, בָּאתִי לְהַיְגֵיט. בַּדֶּרֶךְ חָשַׁבְתִּי מַחֲשָׁבוֹת מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת.

בְּבוֹאִי עַד הַבַּיִת רָאִיתִי וְהִנֵּה לֹא שֻׁנָּה בִּמְאוּם. אַף מָסָךְ אֶחָד לֹא הוּרָם: אֵין סִמַּן חַיִּים בְּכָל הֶחָצֵר הַמְרֻצָפָה, הַמּוֹלִיכָה אֶל הַדֶּלֶת הָאֲטוּמָה. הָרוּחַ שָׁכַךְ וּבָכֹּל שְׂרָרָה דְמָמָה.

בַּתְּחִלָּה לֹא הָיָה בִּי רוּחַ לְצַלְצֵל בְּפֶתַח הַשַּׁעַר, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִרְהַבְתִּי סוֹף סוֹף לְצַלְצֵל, נִדְמָה לִי, כִּי קוֹל הַפַּעֲמוֹן מַבִּיעַ אֶת בְּשׂוֹרָתִי הָרָעָה. הַמְשָׁרֶתֶת הַקְּטַנָּה יָצְאָה לִקְרָאתִי וְהַמַּפְתֵּחַ בְּיָדָהּ, וּבְהַבִּיטָה אֵלַי עִם פְּתִיחַת הַשַּׁעַר אָמְרָה:

“סְלִיחָה אֲדוֹנִי, הַאִם חוֹלֶה אַתָּה?”

“שָׁרוּי הָיִיתִי בְּרֹגֶז רַב, גַּם עָיֵף אֲנִי.”

“הַאִם קָרָה אֵיזֶה דָבָר? – מַר גֶּ’מְס?”

“הַסִּי!” קָרָאתִי, “אָכֵן קָרָה אָסוֹן וְעָלַי לְסַּפֵּר בִּזְהִירוּת לְמָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ, הַבְּבֵיתָהּ הִיא?”

הַנַּעֲרָה עָנְתָה בְּבֶהָלָה, כִי גְּבִירְתָּהּ יוֹצֵאת מִפֶּתַּח בֵּיתָהּ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד, כִּי יוֹשֶׁבֶת הִיא כָּל הַיָּמִים בְּחַדְרָהּ, כִּי אֵין הִיא מְקַבֶּלֶת אוֹרְחִים, אַךְ אֶת פָּנַי תְּקַבֵּל. מָה יֵשׁ לְהַגִּיד לָהּ? שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה.

נָתַתִּי לָהּ אֶת כַּרְטִיסִי וּבִקַּשְׁתִּיהָ לֵאמֹר, כִּי מְחַכֶּה אֲנִי. יָשַׁבְתִּי בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים לְהַמְתִּין עַד שׁוּבָהּ. נְעִימוּת הַחֶדֶר מִימֵי קֶדֶם גָּזָה עַתָּה וְהַתְּרִיסִים הָיוּ סְגוּרִים לְמֶחֱצָה. הָעוּגָב עָמַד זְמַן רָב, יָמִים רַבִּים, וְאִישׁ לֹא נָגַע בּוֹ. עַל הַקִּיר תְּלוּיָה עוֹד תְּמוּנַת סְטִירְפוֹרְתְּ בְּעוֹדֶנּוּ נַעַר. הָאָרוֹן, שֶׁבּוֹ גָנְזָה אִמּוֹ אֶת מִכְתָּבָיו עוֹדֶנּוּ, עוֹמֵד פֹּה. מִי יוֹדֵע, אִם הִיא קוֹרְאָה בָּהֶם עַתָּה, אִם תִּקְרָא אוֹתָם עוֹד!

בַּבַּיִת שָׂרְרָה דְּמָמָה, עַד כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת צַעֲדֵי הַנַּעֲרָה בַּעֲלוֹתָהּ. כְּשׁוּבָהּ הֵבִיאָה לִי מַעֲנֶה, כִּי מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ תְּשׁוּשָׁה וְאֵין בָּהּ כֹּחַ לָרֶדֶת, אַךְ אִם יֵשׁ עִם לִבִּי לְבַקְּרָהּ בְּחַדְרָהּ, תִּשְׂמַח לִרְאוֹת פָּנַי. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים עָמַדְתִּי לְפָנֶיהָ.

הִיא יָשְׁבָה בְּחַדְרוֹ וְלֹא בְּחַדְרָהּ. יָדַעְתִּי בְּלִבִּי, כִּי עוֹשָׂה הִיא זֹאת לְמַעַן הַעֲלוֹת זִכְרוֹנוֹ, וְעַל כֵּן הִשְׁאִירָה בְּחֶדֶר זֶה בְּלִי שִׁנּוּי הַרְבֵּה מִכֵּלָיו וְצַעֲצוּעָיו. אַךְ בְּרֶגַע שְׁאִילַת הַשָּׁלוֹם אָמְרָה לִי, כִּי הִיא יוֹשֶׁבֶת בַּחֶדֶר הַזֶּה, יַעַן כִּי חָדְרָהּ אֵינוֹ נוֹחַ לָהּ בִּשְׁעַת מַחֲלָתָהּ. וּמֶבָּטָהּ הַגֵּא אָסַר לְהַטִּיל סָפֵק בִּדְבָרֶיהָ.

לְיַד כִּסְאָהּ עָמְדָה, כְּדַרְכָּהּ, רוֹזָה דַרְטְל. מִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּתְנָה בִּי עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת, הִכַּרְתִּי, כִּי לִבָּהּ יוֹדֵע כְּבָר בְּשׂוֹרָה רָעָה בְּפִי. הִיא נִרְתְּעָה פְּסִיעָה אַחַת מֵאֲחוֹרֵי הַכִּסֵּא לְהַסְתִּיר פָּנֶיהָ מֵעֵינֵי מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ, וְהִתְבּוֹנְנָה אֵלַי בְּמֶבָּט חוֹדֵר וְלֹא גָּרְעָה עַיִן מִמֶּנִּי.

 

פֶּרֶק חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם: הַפֶּצַע הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן    🔗

מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ שָׁאֲלָה אוֹתִי לְשָׁלוֹם, וּבִרְאוֹתָהּ כִּי לָבוּשׁ אֲנִי בִּגְדֵי אֵבֶל, וּבְשָׁמְעָה מִפִּי כִּי אִשְׁתִּי מֵתָה עָלַי, עָנְתָה וְאָמְרָה:

“חֲבָל, כִּי צָעִיר כָּמוֹךָ כְּבָר יָדַע צָרָה רַבָּה כָּזוֹ. אַךְ הַזְּמָן יְרַפֵּא אֶת פֶּצַע לִבֶּךָ.”

“כֵּן, גְּבִרְתִּי,” עָנִיתִי, “הַזְּמָן יָקֵל אֶת מַכְאוֹבֵי כֻּלָּנוּ. וּבְבוֹא עָלֵינוּ צָרָה, אֵין לְָנוּ אֶלָּא תַּנְחוּמִין אֵלּוּ.”

פָּנַי אֲשֶׁר הִבִּיעוּ תּוּגָה וְהַדְּמָעוֹת הַנּוֹצְצוֹת בְּעֵינַי הֶעֱצִיבוּ אֶת רוּחָהּ. מַהֲלַךְ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ נִפְסַק, כַּנִּרְאֶה, גּוּפָהּ רָעַד, וּשְׂפָתֶיהָ לָחֲשׁוּ אֶת שֵׁם בְּנָהּ. וּבִפְנוֹתָהּ אֵלַי אָמְרָה בִּמְנוּחָה כְּבוּשָׁה:

“הַחוֹלֶה הוּא בְּנִי?”

“חוֹלֶה מְאֹד.”

“הֲרָאִיתָ אוֹתוֹ?”

“כֵּן.”

“הַאִם הִתְפַּיַּסְתֶּם?”

לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת הֵן אוֹ לָאו. הִיא הִפְנְתָה מְעַט אֶת רֹאשָׁהּ, וְאָנֹכִי רָמַזְתִּי לְרוֹזָה דַרְטְל, אֲשֶׁר עָמְדָה, כְּדַרְכָּהּ, מֵאֲחוֹרִי כִּסְאָהּ, כִּי סְטִירְפוֹרְתְּ “מֵת”.

קוֹל נְכָאִים נִשְׁמַע… פְּנֵי מָרַת סְטִירְפוֹרְתְּ הִלְבִּינוּ, וְהִיא הִתְעַלָּפָה. רוֹזָה נִגְּשָׁה אֵלֶיהָ לְהָשִׁיב אֶת רוּחָהּ, וְאָנֹכִי יָצָאתִי הַחוּצָה לִקְרֹא אֲנָשִׁים לְעֶזְרָה.

הִבְהִילוּ אֵלֶיהָ רוֹפְאִים, אֲשֶׁר הִתְאַמְּצוּ לְעוֹרְרָה, אַךְ הִיא יָשְׁבָה כְּפֶסֶל שַׁיִשׁ, וְרַק לִפְעָמִים הִתְפָּרְצָה מִלִּבָּהּ אֲנָחָה.

בְּשׁוּבִי מִבֵּית־הָאֵבֶל הַזֶּה, הָיָה לִבִּי מָלֵא מַחֲשָׁבָה לִשְׁמֹר עַל מַר פֵּגוֹטִי וַעֲמִילְיָה, לְבַל תַּגִּיעַ לְאָזְנָם הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה.

וְלָכֵן כְּשֶׁבָּאתִי לְלָנְדּוֹן גִּילִּיתִי אֶת הַדָּבָר לְמַר מִיקוֹבֶר, אֲשֶׁר דָּר עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ יַחַד עִם מַר פֵּגוֹטִי, וָאֲבַקְּשֵׁהוּ לְהַרְחִיק כָּל שְׁמוּעָה עַל אֹדוֹת הַסַּעַר בְּיַרְמוּת מֵאָזְנֵי הַזָּקֵן וּבַת־אֲחוֹתוֹ.

בֵּין כֹּה וָכֹה בָּא הַיּוֹם, אֲשֶׁר הַסְּפִינָה הַהוֹלֶכֶת לְאֶסְטְרַלְיָה הָיְתָה נְכוֹּנָה לְהַפְלִיג בַּיָּם עִם הַנּוֹדְדִים.

מַר מִיקוֹבֶר קָנָה לוֹ מְעִיל מְדֻנָּג וּמִגְבַּעַת שֶׁל תֶּבֶן, כַּאֲשֶׁר יִלְבְּשׁוּ הַכַּפְרִיִּים, וּמִזְּמַן לִזְמַן הָיָה מַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה לִרְאוֹת בֶּעָבִים וּלְנַחֵשׁ, אִם יִהְיֶה גֶּשֶׁם אוֹ לֹא.

הוּא הָיָה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וְהַנְּסִיעָה הָרְחוֹקָה לֹא עָכְרָה אֶת רוּחוֹ. וּבְהַבִּיטִי אֶל פָּנָיו הִרְהַרְתִּי: "אָכֵן נִפְלֶה הוּא הָאִישׁ הַזֶּה! כַּאֲשֶׁר הֶעְתִּיק אֶת דִּירָתוֹ מִלָּנְדּוֹן לְקֶנְטֶרְבּוֹרִי, הָיָה הַדָּבָר בְעֵינָיו, כְּאִלּוּ נוֹדֵד הוּא לְקַצְוֵי אֶרֶץ, וְעַתָּה בְּהַרְחִיקוֹ מֵאַנְגְּלִיָּה לְאֶסְטְרַלְיָה, הֲרֵי אֵין זֶה בְעֵינָיו אֶלָּא מִין מַסַּע טִיּוּל בִּלְבַד.

“לִבִּי מָלֵא תִּקְוָה,” אָמְרָה מָרַת מִיקוֹבֶר, “כִּי נֵצֶר אֶחָד מִשָּׁרְשֵׁי מִשֶּׁפַּחְתֵּנוּ יָשׁוּב וְיִפְרַח בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ. אַל נָא תִרְגַּז, אִישִׁי! דּוֹר שִׁלֵּשִׁים יָשׁוּב לְאַנְגְּלִיָּה. אָמְנָם חֲבִיבָה עָלַי אָרֶץ עֲתִידֵנוּ, אַךְ אֶת אֶרֶץ אֲבוֹתַי לֹא אֶשְׁכַּח. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַרְחִיב ה' אֶת גְּבוּלֵנוּ, יָבִיאוּ נָא בְּנֵי בָּנֵינוּ אֶת רְכוּשֵׁנוּ אֶל אֶרֶץ־בְּרִיטַנְיָה.”

“רַעְיָתִי,” עָנָה מַר מִיקוֹבֶר, “בְּרִיטַנְיָה זוֹ לא דָאֲגָה לִי בִּימֵי עָנְיִי, אַף אֲנִי לֹא אֶדְאַג לָהּ בִּימֵי שַׁלְוָתִי.”

דּוֹדָתִי עִם אַגְנֶס בָּאוּ לְבָרֵךְ אֶת הַנּוֹדְדִים לְשָׁלוֹם, וּמַר מִיקוֹבֶר יָצָא לִקְרָאתָם וַיְקַדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם בְּדִבְרֵי מְלִיצָה, כְּדַרְכּוֹ, וַיְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת עַל הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה וְהָרְחָבָה, אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ עַתָּה אֵלֶיהָ לִתְפֹּס בָּהּ מָקוֹם כָּרָאוּי לוֹ.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם בָּאתִי עִם אוֹמַנְתִּי הַזְּקֵנָה לְלַוּוֹת אֶת הַנּוֹדְדִים. הָאֳנִיָּה עָמְדָה בַּנָּהָר, וְהִיא מֻקָּפָה הָמוֹן סִירוֹת וְעוֹד מְעַט וְתַעֲזֹב אֶת הַחוֹף. יָרַדְנוּ בְּסִירָה וַנִּבְקַע לְנֵו דֶּרֶךְ בֵּין הֶהָמוֹן אֶל שְׂפַת הָאֳנִיָּה.

מַר פֵּגוֹטִי חִכָּה לָנוּ עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה. בֵּין הַקּוֹרוֹת הַגְּדוֹלוֹת, הַחֲבִילוֹת הָרַבּוֹת, הָאַרְגָּזִים וְהַצְּרוֹרוֹת, הַכֵּלִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַנּוֹסְעִים עָמְדוּ וְיָשְׁבוּ כְּנֻפְיוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הִתְרָעוּ זֶה עִם¹⁸ זֶה אוֹ נִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה, פִּטְפְּטוּ, צָחֲקוּ, בָּכוּ, אָכְלוּ וְשָׁתוּ. אֲחָדִים מֵהֶם כְּבָר כָּבְשׁוּ לָהֶם מָקוֹם וְהִסְפִּיקוּ לְסַדֵּר אֶת כְּלֵיהֶם וּלְהוֹשִׁיב אֶת הַתִּינוֹקוֹת אִישׁ עַל הֲדוֹמוֹ. וַאֲחֵרִים תָּעוּ לְבַקֵּשׁ לָהֶם מְקוֹם מְנוֹחָה וְלֹא מָצְאוּ. שָׁם עַל מִכְסֵה־הָאֳנִיָּה רָאוּ עֵינֵינוּ בְּנֵי אָדָם שׁוֹנִים לְמִן עוֹלְלִים, אֲשֶׁר זֶה שָׁבוּעַ אוֹ שְׁבוּעַיִם רָאוּ אוֹר הַחַיִּים, וְעַד יְשִׁישִׁים אֲשֶׁר רַק עוֹד שָׁבוּעַ אוֹ שְׁבוּעַיִם יִרְאוּ אוֹר הַחַיִּים, לְמִן הָאִכָּר, אֲשֶׁר בְּמַגָּפָיו דָּבַק עָפָר מֵאַדְמַת מוֹלַדְתּוֹ, וְעַד הַפֶּחָמִי, אֲשֶׁר בְּעוֹרוֹ דָּבַק מְעַט מִן הַפִּיחַ וְהֶעָשָׁן.

עָמַדְתִּי בְּשִׂיחָה עִם הַזָּקֵן מַר פֵּגוֹטִי, וְהוּא אָמַר אֵלַי:

“מַה יֵשׁ עוֹד לְסַפֵּר, מַר דָּוִד? הֲשָׁכַחְנוּ דָבָר לְסַפֵּר לִפְנֵי נְסִיעָתֵנוּ?”

“דָּבָר אֶחָד,” עָנִיתִי, “אֶת מַרְתָּה!”

הוּא הִנִּיחַ יָדוֹ עַל שֶׁכֶם אִשָּׁה צְעִירָה, לְבוּשָׁה שְׁחוֹרִים – וְהִנֵּה מַרְתָּה עוֹמֶדֶת לְפָנַי.

יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים, אִישׁ טוֹב וּמֵטִיב!" קָרָאתִי,:“הַאִם הִיא נוֹסַעַת עִמָּךְ?”

הִיא עָנְתָה תַּחְתָּיו מִתּוֹךְ פֶּרֶץ דְּמָעוֹת. מִפִּי נֶעְתְּקוּ מִלִּים. רַק אֶת יָדוֹ לָחַצְתִּי בְּחִבָּה. אִם יֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר אֲהַבְתִּיו וְכִבַּדְתִּיו בְּכָל לִבִּי – הוּא הוּא הָאִישׁ הַזֶּה.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה וּמְשָׁרְתֵי הָאֳנִיָּה צִוּוּ אֶת הַזָּרִים לַעֲזֹב אֶת הָאֳנִיָּה, אוֹמַנְתִּי נָפְלָה עַל צַוְּארֵי אָחִיהָ וַתֵּבְךְּ, וְאָנֹכִי נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו. מָסַרְתִּי לוֹ אֶת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר שָׁלַח לוֹ בֶּן־אָחִיו, וְהַדְּבָרִים נָגְעוּ עַד לִבּו. אַךְ כַּאֲשֶׁר מָסַר לִי הַזָּקֵן דִּבְרֵי חִבָּה וְדִבְרֵי־חֶמְלָה בִּשְׁבִיל הָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמָעֵם לָנֶצַח, חִשֵּׁב לִבִּי לְהִשָּׁבֵר.

חִבַּקְּתִּי אֶת הַזָּקֵן, אָחַזְתִּי בִּידֵי אוֹמַּנְתִּי הַבּוֹכִיָּה וַנְּמַהֵר לָצֵאת. שָׁעָה קַלָּה יָשַׁבְנוּ בַּסִּירָה שֶׁלָּנוּ לִרְאוֹת אֶת הָאֳנִיָּה בְּהַפְלִיגָהּ. הָיָה יוֹם קַיִץ בָּהִיר. מְעוֹדִי לֹא רָאִיתִי מַחֲזֶה נֶהְדָר, עָצוּב וּמָלֵא תִקְוָה, כְּמַרְאֵה אֳנִיָּה הָעוֹמֶדֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַזָּעִים, וְעַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה הֲמוֹן אֲנָשִׁים עוֹמְדִים צְפוּפִים, דּוֹמְמִים וּגְלוּיֵי רֹאשׁ.

רַק רֶגַע אֶחָד שָׂרְרָה דְמָמָה. כַּאֲשֶׁר נָעוּ הַמִּפְרָשִׂים וְהָאֳנִיָּה זָזָה מִמְּקוֹמָהּ, הִתְפָּרְצוּ מִכָּל הַסִּירוֹת שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת אַדִּירִים “הוּרָה!”, שׁוֹכְנֵי הָאֳנִיָּה עָנוּ לִקְרָאתָם, וְהֵד הַקּוֹלוֹת נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק. לִבִּי חִשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר, בְּשָׁמְעָי אֶת הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה וּבִרְאוֹתִי אֶת נִפְנוּף הַכּוֹבָעִים וְהַמִּטְפָּחוֹת… וְאַחֲרֵי כֵן רָאוּ עֵינַי אוֹתָהּ.

הִיא עָמְדָה רוֹעֶדֶת עַל יַד דּוֹדָהּ, אֲשֶׁר הִצְבִּיעַ עָלֵינוּ, וְהִיא רָאֲתָה אוֹתָנוּ וַתְּנַפְנֵף בְּמִטְפַּחְתָּהּ “שָׁלוֹם!” – בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. הוֹי, עֲמִילְיָה, פֶּרַח נוֹבֵל, הַחֲזִיקִי בְּדוֹדֵךְ וּבִטְחִי בּוֹ בְּכָל לִבֵּךְ, כִּי רַק הוּא מָגֵן לָךְ בְּאַהֲבָתוֹ אֵלָיִךְ!

הָעֶרֶב בָּא כַּאֲשֶׁר עָבַרְנוּ בַּסִּירָה אֶל הַחוֹף – וּמְעַט מְעַט הִקִּיפוּ אוֹתִי הַדִּמְדּוּמִים. הַלַּיְלָה יָרַד עָלָי.

 

פֶּרֶק חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה: מַסְעוֹתַי וְשׁוּבִי    🔗

לַיְלָה אָרֹךְ, לֵיל חֹשֶׁךְ יָרַד עָלַי. סַבּוּנִי צְלָלִים רַבִּים, צִלְלֵי תִּקְווֹת, זִכְרוֹנוֹת, שְׁגִיאוֹת, דְּאָגוֹת וַחֲרָטוֹת.

עָזַבְתִּי אֶת אַנְגְּלִיָּה אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי בַּיָּמִים הָהֵם, מַה רַב מַשָּׂא הַיָּגוֹן הַמֻּטָּל עָלָי. עָזַבְתִּי אֶת כָּל הַיָקָר לִי וָאֵלֵךְ; לִבִּי הֶאֱמִין, כִּי עוֹד מְעַט וִיגוֹנִי יַעֲבֹר. כְּאִישׁ אֲשֶׁר נִפְצַע פֶּצַע מָוֶת בִּשְּׂדֵה הַמִּלְחָמָה וְהוּא לֹא יָדַע כִּי חֵץ פָּגַע בּוֹ, כֵּן הָיִיתִי אָנֹכִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי עִם לִבִּי הַפּוֹחֵז וְלֹא יָדַעְתִּי, מֶה עָמֹק פִּצְעִי.

אַךְ מְעַט מְעַט הַחִילֹותִי לְהָבִין אֶת לִבִּי. רֶגֶשׁ הַשִּׁמָּמוֹן אֲשֶׁר קִנֵּן בְּלִבִּי הָלַךְ וְעָמַק, הָלַךְ וְרָחָב. מִיּוֹם לְיוֹם הִכַּרְתִּי יוֹתֵר אֶת אֲשֶׁר אָבַד לִי – אַהֲבָה וִידִידוּת, חֲלוֹמוֹת וְתִקְווֹת, אֱמוּנָה בַּחַיִּים, וּבְלִבִּי עַתָּה רַק שְׁמָמָה.

נַפְשִׁי מָלְאָה יָגוֹן עַל אֵשֶׁת נְּעוּרַי שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ בִּדְמִי עֲלוּמֶיהָ, לִבִּי בָּכָה עַל רֵעִי, אֲשֶׁר אֲהַבְתִּיו וְכִבַּדְתִּיו יָמִים רַבִּים. הִתְאַבַּלְתִּי עַל הַלֵּב הָרָצוּץ, אֲשֶׁר מָצָא מְנוּחָתוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם הַסּוֹעֵר, וְעַל אֵלֶּה הַנּוֹדְדִים שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵאָהֳלָם הַדַּל וְהַשָּׁקֵט.

וְהַתִּקְוָה רָחֲקָה מִלִּבִּי, כִּי אֵחָלֵץ בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים מִמַּאֲסָר יְגוֹנִי, אֲשֶׁר הָלַךְ הָלַךְ וְקָשֶׁה עָלַי. נָדַדְתִּי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עִם מַשָּׂא הַצַּעַר עַל שִׁכְמִי. כָּרַעְתִּי תַּחְתָּיו, וּבְלִבִּי אָמַרְתִּי: עַד עוֹלָם לֹא יוּקַל מֵעָלָי.

כַּאֲשֶׁר גָּדְלוּ מְאֹד מַכְאוֹבֵי לִבִּי, חָשַׁבְתִּי כִּי קָרוֹב קִצִּי. פְּעָמִים שֶׁהִרְהַרְתִּי, כִּי טוֹב לִי לָמוּת בְּבֵיתִי, וְאָז מִהַרְתִּי לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ, לְמַעַן אַגִּיעַ בְּקָרוֹב אֶל מוֹלַדְתִּי. וּפְעָמִים שֶׁהִרְחַקְתִּי לָלֶכֶת מֵעִיר לְעִיר, כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְבַקֵּשׁ דָּבָר אוֹ לַעֲזֹב דָּבָר, שֶׁאֵינִי יוֹדֵע מַה הוּא.

יְרָחִים שְׁלֵמִים נָדַדְתִּי עִם הַצַּעַר שֶׁבְּלִבִּי. פְּעָמִים שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב יָמִים רַבִּים בְּמָקוֹם אֶחָד. וְאוּלָם מַטָּרָה אֵין לְנֶגֶד עֵינַי, וְאֵין מַחֲשָׁבָה בְּלִבִּי, אֲשֶׁר תַּתְוֶה לִי אֶת דַּרְכִּי.

בְּאַחַד הַיָּמִים, וַאֲנִי אָז בְּאֶרֶץ שְׁוֵיץ, יָרַדְתִּי אֶל עֵמֶק אֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁשֶּׁמֶשׁ הָעֶרֶב זָרְחָה עַל הַגְּבָעוֹת אֲשֶׁר הַשֶּׁלֶג יְכַסֶּה אוֹתָן, וְהֵן נִרְאוֹת כְּאִלּוּ עַנְנֵי עוֹלָם שְׁרוּיִים עֲלֵיהֶן. הַבִּקְעָה לְרַגְלֵי הֶהָרִים, אֲשֶׁר שָׁם יוֹשֵׁב הַכְּפָר הַקָּטֹן, עֲטוּפָה דֶּשֶׁא, וּמִמַּעַל לַיֶּרֶק הַזֶּה עוֹמְדִים יְעָרִים שֶׁל עֲצֵי אֲשׁוּחִים וְנִרְאִים כְּבוֹקְעִים אֶל הַר הַשֶּׁלֶג וְתוֹמְכִים בּוֹ לְבַל יִפֹּל. וּמִמַּעַל מִתְנַשְּׂאִים זֶה עַל זֶה מִדְרוֹנוֹת סֶלַע, צוּרִים אֲפוֹרִים, קֶרַח נוֹצֵץ, כָּרִים עֲטוּפִים דֶּשֶׁא, וְכָל אֵלֶּה מַזְהִירִים כְּזֹהַר הַשֶּׁלֶג. כִּנְקֻדּוֹת קְטַנּוֹת לְרַגְלֵי הֶהָרִים זְרוּעִים אָהֳלִי־עֵץ, – בַּתֵּי מוֹשָׁב הֵם, הַנִּרְאִים מֵעַל הַגְּבָעוֹת קְטַנִּים מְאֹד, כְּצַעֲצוּעֵי יְלָדִים. בְּתוֹךְ הָאֲוִיר הַשָּׁקֵט נִשְׁמְעָה מֵרָחוֹק מַנְגִּינָה – שִׁירַת רוֹעִים – אַךְ עֲנַן עֶרֶב זַךְ רִחֵף עַל צֶלַע הָהָר, עַד אֲשֶׁר נִדְמָה לִי, כִּי מִשָׁם בָּא אֵלַי הַקּוֹל וְאֵין זֶה קוֹל בְּנֵי אָדָם. אוֹתָה שָׁעָה שָׁמְעוּ אָזְנַי קוֹל הַטֶּבַע מְדַבֵּר אֵלַי וּמַרְגִּיעַ אֶת לִבִּי, וְאָנֹכִי שַׂמְתִּי רֹאשִׁי עַל פְּנֵי הַדֶּשֶׁא וָאֵבְךְּ, אֲשֶׁר לֹא בָּכִיתִי כֵּן לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר מֵתָה עָלַי דּוֹרָה!

חֲבִילָה שֶׁל מִכְתָּבִים, אֲשֶׁר קִבַּלְתִי בַּיּוֹם הַהוּא, לָקַחְתִּי עִמִּי לְמִקְרָא, וּבְתוֹךְ הַחֲבִילָה מָצָאתִי מִכְתָּב גַּם מֵאֵת אַגְנֶס.

רַק שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת הִיא כּוֹתֶבֶת עַל אֹדוֹתֶיהָ, וּשְׁאָר הַדְּבָרִים מְטַפְּלִים בִּי בִּלְבָד.

אֵין הִיא מַשִּׂיאָה לִי עֵצָה טוֹבָה; אֵין הִיא מַזְכִּירָה לִי אֶת חוֹבָתִי; וְרַק הִיא מַבִּיעָה בַּדֶּרֶךְ הַמְיֻחָדָה לָהּ אֶת בִּטְחוֹנָהּ בִּי, הִיא מַאֲמִינָה – כָּךְ הִיא כּוֹתֶבֶת – כִּי לֵב כְּלִבִּי יִצָּרֵף בְּכוּר הַצָּעַר. הִיא יוֹדַעַת כִּי הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַתְּלָאָה יְרוֹמְמוּ וִיחַזְּקוּ אֶת לִבִּי. בָּרִי לָהּ, כִּי עַל יְדֵי יִסּוּרֵי נַפְשִׁי אַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה. הִיא מְלֵאָה שִׁמְחָה, כִּי שְׁמִי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל בִּגְלַל יְצִירוֹתַי, וְלִבָּהּ בָּטוּחַ, כִּי לֹא אֶעֱזֹב אֶת עֲבוֹדָתִי. הִיא יוֹדַעַת, כִּי הַצַּעַר לֹא יַרְפֶּה אֶת לִבִּי הַגָּדוֹל וְרַק יוֹסִיף לוֹ אוֹן. וְכַאֲשֶׁר הוֹעִילוּ הַיִסּוּרִים שֶׁלִּי בִּימֵי יַלְדוּתִי לְהֲבִיאֵנִי לִידֵי כָךְ, כִּי עָלִיתִי מַעְלָה, כֵּן יְרוֹמְמוּנִי עָל גַּם יִסּוּרַי הָאַחֲרוֹנִים. הִיא מִתְפַּלֶּלֶת לֵאֱלֹהִים, כִּי יִשְׁמְרֵנִי וִיחַזְּקֵנִי, וְהִיא מַבְטִיחָה לִי לִהְיוֹת כְּאָחוֹת וְלָקַחַת חֵלֶק בִּיגוֹנִי. לִבָּהּ מָלֵא גָאוֹן עַל כָּל הַגְּדוֹלוֹת שֶׁכְּבָר עָשִׂיתִי וְעַל כָּל מַה שֶׁעָתִיד אֲנִי לַעֲשׂוֹת עוֹד.

קָרָאתִי וְשָׁנִיתִי וְשִׁלַּשְׁתִּי אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה, וְאוֹר נָגַהּ בְּתוֹךְ חֶשְׁכַּת לִבִּי. גָּזוּ הַצְּלָלִים, וְרֶגֶשׁ־עֵדֶן שֶׁאֵין שֵׁם לוֹ תָּקַף אוֹתִי.

בּוֹ בַּיּוֹם עָנִיתִי לָהּ, כִּי דְּבָרֶיהָ בָּאוּ אֵלַי בְּעִתָּם, בְּעֵת אֲשֶׁר לִבִּי הַמָּלֵא צַעַר בִּקֵּשׁ עֶזְרָה. יוֹדֵע אֲנִי, כִּי בִּלְעָדֶיהָ לֹא הָיִיתִי לְמַה שֶׁהִנֵּנִי, וְהִיא הִיא הַמְעוֹדֶדֶת אֶת רוּחִי לִהְיוֹת אִישׁ כִּלְבָבָהּ.

וְאָמְנָם נִסִּיתִי לְהִתְעוֹדֵד. רַק תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים עָבְרוּ מִיּוֹם אֲסוֹנִי, וְעַד מְלֹאת שָׁנָה תְּמִימָה לֹא הֶחְלַטְתִּי דָבָר. אַךְ מִקֵּץ שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לָשֶׁבֶת בַּנֵכָר עוֹד זְמָן־מָה וְלָשׁוּב אֶל עֲבוֹדַת הַסּוֹפְרִים שֶׁלִּי.

הַטֶּבַע הַיָּפֶה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ שְׁוֵיץ הֵבִיא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשִׁי, וְהַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מִסְּבִיבִי, שֶׁהִתְקָרַבְתִּי אֲלֵיהֶם, נִתְחַבְּבוּ עָלַי, וָלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְהֵמָה הִתְרָעוּ עִמִּי.

יוֹמָם וָלַיְלָה עָשִׂיתִי אֶת עֲבוֹדָתִי בִּשְׁקִידָה וּבְאֹרֶךְ־רוּחַ. וְסִפְרִי אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי בָּעֵת הַהִיא קָנָה לוֹ שֵׁם טוֹב. גּוּפִי אֲשֶׁר הִתְמוֹטֵט בְּעָזְבִי אֶת בֵּית מוֹלַדְתִּי שָׁב עַתָּה לְאֵיתָנוֹ. וּמַסְעוֹתַי בֶּעָרִים וּבַאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת הֵבִיאוּ לִי רֹב דָּעַת.

כֵּן עָבְרוּ עָלַי שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְעַל לִבִּי עָלָה הָרַעְיוֹן לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, אֲשֶׁר הַגַּעְגּוּעִים עָלֶיהָ חָזְקוּ בְּקִרְבִּי מְאֹד.

יֵשׁ אֲשֶׁר בָּא הַרְהוֹר אֶל לִבִּי, כִּי אוֹהֵב אֲנִי אֶת אַגְנֶס, וְכִי רַק הִיא לְבַדָּהּ תְּנַחֵם אוֹתִי. וְאוּלָם בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי בָּא הַרְהוֹר אֶל לִבִּי, כִּי אֵחַרְתִּי אֶת הַמּוֹעֵד. הָיוּ יָמִים אֲשֶׁר נֶפֶשׁ אַגְנֶס הָיְתָה קְשׁוּרָה בְּנַפְשִׁי, אַךְ אָנֹכִי תַּרְתִּי אַחֲרֵי לִבִּי הַפּוֹחֵז וְדָחִיתִי בְּיָדַי אֶת אָשְׁרִי, וְהִיא הִסְתִּירָה אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ בְּקִרְבָּהּ וַתְּהִי לִי רַק לְאָחוֹת. וְאֵיכָכָה אוּכַל לְקַוּוֹת, כִּי יֵלֵךְ לֵב אַגְנֶס אַחֲרָי?

הַהַרְהוֹרִים הָאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת נַפְשִׁי נֹחַם וְצַעַר, אַךְ בְּלִבִּי גָּמַרְתִּי לְהַרְחִיק מֵעָלַי אֶת הַמַּחֲשָׁבָה לָשׁוּב אַחֲרֵי בְּלוֹתִי אֶל הָעַלְמָה, אֲשֶׁר זְנַחְתִּיהָ בְּאוֹתָם הַיָּמִים שֶׁלִּבִּי הָיָה מָלֵא אַהֲבָה, אָמְנָם עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי אָהַבְתִּי אֶת אַגְנֶס בְּכָל מְאֹדִי, אַךְ לֹא לִי הִיא, לֹא לִי הָאֹשֶׁר הַזֶּה.

כָּל יְמֵי שִׁבְתִּי בַּנֵכָר עָלוּ בְּלִבִּי הַהַרְהוֹרִים הָאֵלֶּה, שָׁקְעוּ וְעָלוּ. וְעַד יוֹם שׁוּבִי אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי לֹא הִרְפּוּ מִמֶּנִּי.

שָׁלֹשׁ שָׁנִים עָבְרוּ. הִנֵּה נִשְׁקְפָה אֵלַי אָרֶץ מוֹלַדְתִּי, אֲשֶׁר נִכְסְפָה נַפְשִׁי אֵלֶיהָ. עוֹד מְעַט וְאֶרְאֶה אֶת אַגְנֶס, אַךְ לֹא שֶׁלִּי הִיא, עַד עוֹלָם לֹא תְּהִי שֶׁלִּי. הָיוּ יָמִים, אֲשֶׁר יָכְלָה לִהְיוֹת שֶׁלִּי, אַךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָבְרוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ עוֹד. –

 

פֶּרֶק חֲמִשִּׁים וְאַרְבַּע: אַגְנֶס    🔗

בְּיוֹם סְתָו קַר הִגִּיעָה אֳנִיָּתִי לְלָנְדּוֹן. הַשָּׁעָה שְׁעַת הָעֶרֶב, הַשָּׁמַיִם מְעֻנָּנִים וּבֹץ מְכַסֶּה אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה. אָמְנָם הַבָּתִּים נִרְאוּ אֵלַי כִּפְנֵי יְדִידִים, אַךְ קוֹדְרִים הָיוּ הַפָּנִים הָאֵלֶּה.

עָיֵף מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ שָׁכַבְתִּי לָנוּחַ בְּבֵית הַמָּלוֹן, וּמִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר יָצָאתִי בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר אֶל הָעִיר דּוֹבֶר, אֲשֶׁר שָׁם בֵּית דּוֹדָתִי. נִכְנַסְתִּי אֶל הַבַּיִת וְאֶמְצָא אֶת דּוֹדָתִי יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַשֻּׁלְחָן, וְעַל יָדָהּ מַר דִּיק וּפֵגוֹטִי אוֹמַנְתִּי, אֲשֶׁר הָיְתָה סוֹכֶנֶת הַבַּיִת. כֻּלָּם קִדְּמוּ אֶת פָּנַי בְּדִמְעוֹת שִׁמְחָה.

כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי עִם דּוֹדָתִי, שׂוֹחַחְנוּ עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה. הִיא סָחָה לִי עַל אֹדוֹת הַנּוֹדְדִים, מַר פֵּגוֹטִי וּבַת אֲחוֹתוֹ, מַר מִיקוֹבֶר וּבֵיתוֹ, אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הַמְּנוּחָה וּשְׂמֵחִים הֵם בְּחֶלְקָם, גַּם עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁקָּרוּ בְּבֵיתָהּ וּבְחוּג יְדִידֶיהָ.

“וּמָתַי, טְרוֹט,” קָרְאָה אֵלַי דּוֹדָתִי, בְּהַחֲלִיקָה אֶת יָדִי, כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ לְיַד הָאָח, “יֵשׁ בְּדַעְתָּךְ לָלֶכֶת לְקֶנְטֶרְבּוֹרִי?”

“מָחָר בַּבֹּקֶר, דּוֹדָתִי, אֶשְּׂכֹּר לִי מֶרְכָּבָה לָלֶכֶת שָׁמָּה, אִם תֵּלְכִי עִמִּי.”

“לֹא!” עָנְתָה דּוֹדָתִי קְצָרוֹת, כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד, “אָנֹכִי אֵשֵׁב בְּבֵיתִי.”

רְגָעִים אֲחָדִים שָׁתַקְנוּ שְׁנֵינוּ. שָׁקוּעַ הָיִיתִי בְּהַרְהוֹרִים אֵלּוּ, אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת לִבִּי זֶה יָמִים רַבִּים, וְכַאֲשֶׁר הֲרִימוֹתִי עֵינַי, רָאִיתִי כִּי דּוֹדָתִי מִסְתַּכֶּלֶת בִּי. אוּלַי הֵבִין לִבָּהּ אֶת מַחְשְׁבוֹת לִבִּי.

“בְּבוֹאֲךָ אֶל בֵּית אַגְנֶס,” פָּתְחָה דּוֹדָתִי, “תִּמְצָא אֶת אָבִיהָ וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ הִלְבִּין כֻּלּוֹ, אַךְ רוּחוֹ הַטּוֹבָה שָׁבָה אֵלָיו. אֵין הוּא מוֹדֵד עַתָּה אֶת מַעַלְלֵי בְּנֵי אָדָם, אֶת שִׂמְחוֹתֵיהֶם וְדַאֲגוֹתֵיהֶם, בָּאַמָה שֶׁלּוֹ. מִדָּהּ זוֹ, בְּנִי, קְטַנָּה הִיא מְאֹד.”

“אֱמֶת דִּבַּרְתְּ, דּוֹדָתִי,” עָנִיתִי.

“וְאַגְנֶס עַצְמָהּ,” הוֹסִיפָה דּוֹדָתִי, “הִיא טוֹבָה, יָפָה, נְבוֹנָה, חֲבִיבָה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה תָּמִיד. לוּ יָדַעְתִּי, טְרוֹט, לְסַּפֵּר בְּשִׁבָחָהּ שֶׁל עַלְמָה זוֹ כָּרָאוּי לָהּ!”

“הֲיֵּשׁ לָהּ לְאַגְנֶס…” שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ גִּמְגּוּם.

“מַה?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

“חָתָן,” אָמָרְתִּי.

“לַעֲשָׂרוֹת,” קָרְאָה דּוֹדָתִי בִּקְצָת גָּאוֹן, “בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים שֶׁיָּשַׁבְתָּ בַּנֵכָר בָּאוּ רַבִּים לְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ.”

“אֵין סָפֵק,” עָנִיתִי, “אֵין סָפֵק, אֲבָל הֲנִּמְצָא אֶחָד שֶׁיְּהִי הָגוּן לָהּ?”

דּוֹדָתִי יָשְׁבָה שָׁעָה קַלָּה שְׁקוּעָה בְּהַרְהוֹרִים, אַחֵר נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֵלַי וְעָנְתָה:

“לְפִי דַּעְתִּי, יֵשׁ אִישׁ אֶחָד שֶׁלֵּב אַגְנֶס דָּבֵק בּוֹ.”

“וְהָאִישׁ הַזֶּה רָאוּי לְאַהֲבָתָהּ?” שָׁאָלְתִּי.

“טְרוֹט,” עָנְתָה דּוֹדָתִי בְּכֹבֶד־רֹאשׁ, “אֵין בְּיָדִי לְהַגִּיד לְךָ מְאוּמָה. אֵין לִי רְשׁוּת לְסַפֵּר לְךָ אֲפִילו אֶת הַמְּעַט הַזֶּה. הִיא לֹא סִפְּרָה לִי כְּלוּם, וְרַק הַשְׁעָרָתִי בִּלְבָד הִיא זוֹ. שְׁמֹר אֵפוֹא אֶת הַדְּבָרִים בְּלִבֶּךָ, אֶפְשָׁר שֶׁנְּכוֹנִים הֵם, אַךְ אֵין לִי רְשׁוּת לְאָמְרָם.”

“אִם הַדָּבָר כֵּן,” הֵשַׁבְתִּי, “תְּסַפֵּר לִי אַגְנֶס בְּפִיהָ. אֲחוֹתִי זוֹ, אֲשֶׁר לִבִּי גָּלוּי לְפָנֶיהָ, לֹא תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר.”

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר קַמְתִּי וָאֵלֵךְ אֶל הָעִיר, אֲשֶׁר בָּהּ עָבְרוּ עָלַי יְמֵי תַּלְמוּדִי. בָּאתִי אֶל הָרְחוֹבוֹת הַשְּׁקֵטִים אֲשֶׁר כָּל אֶבֶן שָׁם סֵפֶר יַלְדוּת הוּא לִי. בְּרֶגֶל הָלַכְתִּי אֶל הַבַּיִת הָעַתִּיק, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ בְּנִקְיוֹנוֹ וּסְדָרָיו הָיָה הַיּוֹם כְּמוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרְאִיתִיו. קָרַבְתִּי אֶל הַבַּיִת וְלִבִּי הָלַם? נִכְנַסְתִּי וָאֲבַקֵּשׁ מֵאֶת הַמְשָׁרֶתֶת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה אוֹתִי, לְהַגִּיד לְמָרַת וִיקְפִילְד, כִּי אִישׁ צָעִיר מְחַכֶּה לָהּ בַּחֲדַר הָאוֹרְחִים. יָשַׁבְתִּי וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה הַסְּפָרִים שֶׁקָּרָאתִי יַחְדָּו עִם אַגְנֶס מֻנָּחִים עַל מְקוֹמָם, וְהַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לְפָנָיו הָגִיתִי בַּלֵּילוֹת בְּשִׁעוּרַי עוֹמֵד בַּפִּנָּה כְּמוֹ אָז. כָּל הַשִּׁנּוּיִים הַקְּטַנִּים שֶׁבָּאוּ בַּבַּיִת הַזֶּה בִּימֵי הִיףּ בָּטְלוּ, וְהַכֹּל שָׁב עַל מְקוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר בַּיָּמִים הַטּוֹבִים הָהֵם.

עָמַדְתִּי לְיַד הַחַלּוֹן וָאַבֵּט הַחוּצָה אֶל הַבָּתִּים הָעַתִּיקִים מִמּוּלִי, וָאֶזְכֹּר אֶת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְבוֹאִי הֲלוֹם, אֶת הַרְהוֹרַי עַל אֹדוֹת הָאֲנָשִׁים הַדָּרִים בַּבַּתִּים הָהֵם, אֶת מַרְאוֹת הָרְחוֹב בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. הַכֹּל קָם לִתְחִיָּה בְּדִמְיוֹנִי. הִנֵּה עוֹמְדִים הַיָּמִים הָהֵם לְנֶגֶד עֵינָי.

הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה בַּקִּיר נִפְתְּחָה, וְאָנֹכִי הֲסִבֹּותִי רֹאשִׁי. עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת, הַטּוֹבוֹת, הַבְּהִירוֹת נִפְגְּשׁוּ עִם עֵינָי. הִיא עָמְדָה רֶגַע וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל לִבָּהּ, וְאָנֹכִי חִבַּקְתִיהָ בִּזְרוֹעוֹתָי.

“אַגְנֶס! חֲבִיבָה! אָכֵן לְפֶתַע פִּתְאֹם בָּאתִי, מַה מְאֻשָּׁר אֲנִי לִרְאוֹת אֶת פָּנַיִךְ שֵׁנִית.”

שָׁעָה קַלָּה שָׁתַקְנוּ. אַחַר יָשַׁבְנוּ זֶה בְּצַד זוֹ, וּפָנֶיהָ כִּפְנֵי מַלְאָךְ מוּסַבִּים אֵלַי בְּחֵן וְחִבָּה. מִלִּים לֹא הָיוּ בְּפִי לְהַבִּיעַ לְפָנֶיהָ אֶת רִגְשׁוֹת לִבִּי, אֶת בִּרְכָתִי לָהּ, אֶת תּוֹדָתִי עַל כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר גָּמְלָה עִמִּיִ.

וְאוּלָם דְּבָרֶיהָ הַנּוֹחִים הִרְגִּיעוּ אֶת לִבִּי הַסּוֹעֵר. הִיא סָחָה לִי עַל אֹדוֹת עֲמִילְיָה, שֶׁבָּאָה עִמָּהּ בִּדְבָרִים, עַל אֹדוֹת קֶבֶר דּוֹרָה. וְכָל אֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּיהָ בְּנַחַת וּבְרֹךְ, עַד אֲשֶׁר נָגְעוּ בְּנִימֵי לִבִּי. כְּמַנְגִּינוֹת עֵדֶן נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיהָ בְּאָזְנָי.

“וְאַתְּ, אַגְנֶס,” שָׁאַלְתִּי, “סַפְּרִי לִי עַל אֹדוֹת עַצְמֵךָ.”

“מָה אֲסַפֵּר לָךְ?” עָנְתָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ נָעִים, “שָׁלוֹם לָנוּ, עֵינֶיךָ רוֹאוֹת, כִּי בָּאָה מְנוּחָה לְבֵיתֵנוּ. דַּאֲגוֹתֵינוּ גָזוּ. וּמָה עוֹד?”

“הָאֵין דָּבָר עוֹד, אֲחוֹתִי?” שָׁאַלְתִּי.

הִתְאַמַּצְתִּי לַעֲבֹר מְעַט מְעַט אֶל הָעִנְיָן אֲשֶׁר רָמְזָה לִי דוֹדָתִי עָלָיו. אָמְנָם יָדַעְתִּי, כִּי יִדְאַב לִבִּי מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר מִפִּיהָ, אַךְ עָלַי לִכְבֹּשׂ אֶת לִבִּי וְלַעֲשׂוֹת אֶת חוֹבָתִי. וְאוּלָם רָאִיתִי בְּפָנֶיהָ, כִּי הִיא בָּאָה בִּמְבוּכָה, וְלָכֵן חָדָלְתִּי.

הִיא סִפְּרָה לִי עַל אֹדוֹת עֲבוֹדָתָהּ בְּבֵית חִנּוּךְ הַיְּלָדִים, עֲבוֹדָה הַגּוֹרֶמֶת לָהּ תַּעֲנּוג, וְאַחֲרֵי כֵן קָרְאָה:

הֵן תֵּשֵׁב פֹּה וְתַמְתִּין לִרְאוֹת אֶת אַבָּא, וְיַחְדָּו נְבַלֶּה אֶת הַיּוֹם. וְאוּלַי תּוֹאִיל גַּם לָלוּן בְּבֵיתֵנוּ בְּחַדְרֶךָ? – כֵּן שְׁמוֹ בְּפִינוּ עַד הַיּוֹם."

הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן אֵין בְּיָדִי לעֲשׂוֹת, כִּי הִבְטַחְתִּי לְדוֹדָתִי לָשׁוּב בַּלַּיְלָה, וְאוּלָם אֶת הַיּוֹם אֲבַלֶּה בְּבַיִת זֶה בְּשִׂמְחָה.

“הִנֵּה אֲנִי שָׁבָה לְשָׁעָה קַלָּה,” אָמְרָה אַגְנֶס, “אֶל עֲבוֹדָתִי. בַּחֶדֶר הַזֶּה, טְרוֹטְבוּד, תִּמְצָא אֶת סְפָרֶיךָ הַיְשָׁנִים.”

“גַּם אֶת הַפְּרָחִים הַיְשָׁנִים אוֹ בְּנֵי מִינָם אֲנִי רוֹאֶה פֹּה,” אָמַרְתִּי.

“בִּימֵי מַסָּעֶיךָ,” עָנְתָה אַגְנֶס בְּחִיּוּךְ, “מָצָאתִי עֹנֶג לְסַדֵּר וְלַעֲרֹךְ הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהָיָה פֹּה בִּימֵי יַלְדוּתֵנוּ. הֵן מְאֻשָּׁרִים מְאֹד הָיִינוּ אָז.”

“אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ, כִּי כֵן הוּא,” קָרָאתִי.

“וְכָל דָּבָר קָטֹן,” עָנְתָה אַגְנֶס בְּעֵינַיִם יָפוֹת, “אֲשֶׁר עוֹרֵר בְּלִבִּי אֶת זִכְרוֹן אָחִי הָיָה יָקָר וְחָבִיב לִי.”

מִתּוֹךְ בַּת צְחוֹק יָצְאָה אַגְנֶס מִן הַחֶדֶר.

בְּלֵב מָלֵא רִגְשׁוֹת אַהֲבָה עָבַרְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא בָּרְחוֹבוֹת. הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַמְּקוֹמוֹת וְאֶל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ אֲהוּבִים אוֹ שְׂנוּאִים עָלַי בִּימֵי נְעוּרַי, וְהִנֵּה הַכֹּל שֻׁנָּה. לֹא נִשְׁאַר בְּלִבִּי מְאוּמָה מֵרִגְשׁוֹתַי בַּיָּמִים הָהֵם, בִּלְתִּי אִם אַגְנֶס, הַמַּזְהִירָה כְּכוֹכָב בָּהִיר בִּשְׁמֵי חַיַּי, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לִי אָז.

כַּאֲשֶׁר שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה מִטִּיּוּלִי, מָצָאתִי שָׁם אֶת מַר וִיקְפִילְד, וְהוּא שָׂמַח מְאֹד לִקְרָאתִי. יַחְדָּו אָכַלְנוּ סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, וְאַחֲרֵי כֵן יָשַׁבְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ וַנַּעֲסֹק בְּשִׂיחָה עַל הַיָּמִים שֶׁעָבָרוּ.

“טְרוֹטְבוּד,” קָרָא אֵלַי מַר וִיקְפִילְד, “לֹא סִפַּרְתִּי לְךָ עַד הַיּוֹם עַל אֹדוֹת אִמָּהּ שֶׁל אַגְנֻס. הֲשָׁמַעְתָּ מִפִּי אִישׁ עַל אֹדוֹתֶיהָ?”

“לֹא, אֲדוֹנִי.”

“מְעַטִּים הַדְּבָרִים, אָף כִּי רַבּוֹת הַצָּרוֹת. הִיא נִשֵּׂאת לִי שֶׁלּא בִּרְצוֹן אָבִיהָ, וְהוּא גֵּרֵשׁ אוֹתָהּ, הִיא בִּקְשָׁה, כִּי יִסְלַח לָהּ, אַךְ הוּא הָיָה אָדָם קָשֶׁה (וְאִמָּהּ מֵתָה זֶה כְּבָר), וְלָכֵן דָּחָה אוֹתָה בִּזְרוֹעַ. לִבָּהּ נִשְׁבַּר בְּקִרְבָּה, כִּי לֵב רַךְ הָיָה לָהּ. הִיא אָהֲבָה אוֹתִי בְּכָל נַפְשָׁהּ, אַךְ לֹא יָדְעָה אֹשֶׁר. כָּל יָמֶיהָ הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּיָגוֹן, וְכַאֲשֶׁר גֵּרֵשׁ אוֹתָה אָבִיהָ מֵעַל פָּנָיו – חָלְתָה וָמֵתָה. הִיא הִשְׁאִירָה לִי אַחֲרֶיהָ אֶת אַגְנֶס, בַּת שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וְאֶת שֵׂיבַת רֹאשִׁי…”

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹרְרוּ אֶת לִבִּי. הִרְגַּשְׁתִּי כִּי נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בְּנֶפֶשׁ הָאָב וּבִתּוֹ.

אַגְנֶס קָמָה מִמּוֹשָׁבָהּ וַתִּקְרַב אַט אֶל הַפְּסַנְתֵּר וַתְנַגֵּן אֶת הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אָזְנֵינוּ לְפָנִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

“הַיֵּשׁ עִם לִבְּךָ לַעֲזֹב אֶת אַנְגְּלִיָּה?” שָׁאַלָה אַגְנֶס בְּעָמְדִי עַל יָדָהּ.

“וּמַה דַּעְתֵּךְ, אֲחוֹתִי?”

“לְפִי דַּעְתִּי, טְרוֹטְבוּד, אַל לְךָ לַעֲזֹב שֵׁנִית אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ. שִׁמְךָ הוֹלֵךְ וְגָדוֹל וּבְיָדְךָ לַעֲשׂוֹת טוֹב.”

“אִם עָלִיתִי מַעְלָה, אַתְּ עָשִׂית זֹאת.”

“אֲנִי?”

“כֵּן, אֲחוֹתִי,” עָנִיתִי, “הַזוֹכֶרֶת אַתְּ אֶת הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּאתִי אַל בֵּיתְכֶם, וְאַתְּ הָלַכְתְּ לְפָנֵינוּ לְהוֹרוֹת לִי אֶת הַדֶּרֶךְ?…”

וְכֵן הָיִית לִי תָּמִיד, אַגְנֶס. תָּמִיד הוֹרֵית לִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַטּוֹב וְאֶל הַנַּעֲלֶה. אֵין מִלִּים בְּפִי לְהַבִּיעַ לָךְ אֶת אֲשֶׁר יִרְחַשׁ לִבִּי. אַךְ זֹאת דְּעִי לָךְ, כִּי כָּל יְמֵי חַיַּי לֹא אֶחְדַּל לָשֵׂאת עֵינַי אֵלָיִךָ וּלְאָהֳבֵךְ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַד הַיּוֹם. אַתְּ תִּהְיִי לִי נֶחָמָתִי וּמִשְׁעַנְתִּי, כַּאֲשֶׁר הָיִית לִי תָּמִיד. וְעַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן, אֲחוֹתִי, תֵּלְכִי לְפָנַי לְהוֹרוֹת לִי אֶת הַדֶּרֶךְ."

הִיא שָׂמָה יָדָהּ בְּתוֹךְ יָדִי וַתֹּאמֶר לִי, כִּי לִבָּהּ מָלֵא גָּאוֹן עַל דְּבָרַי, אַף כִּי הִפְרַזְתִּי עַל גֹּדֶל עֶרְכָּהּ. הִיא הוֹסִיפָה לְנַגֵּן, וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי עַל יָדָהּ, וּבְעֵינֶיהָ רָאִיתִי צַעַר טָמִיר, וְלִבִּי הִגִּיד לִי כִּי גַם הִיא כָּמוֹנִי אֵינָהּ מְאֻשָּׁרָה…"

 

פֶּרֶק חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה: אוֹר זוֹרֵחַ עַל דֶּרֶךְ חַיָּי    🔗

זֶה שְׁנֵי חֳדָשִׁים עָבְרוּ מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר שַׁבְתִּי מִמַּסְעוֹתָי. כָּל אוֹתָם הַיָּמִים שַׂמְתִּי מִשְׁכָּנִי בְּבֵית דּוֹדָתִי בְּדוֹבֶר, וְרַק מִזְּמָן לִזְמָן הָיִיתִי הוֹלֵךְ לַנְדּוֹנָה לִרְאוֹת פְּנֵי מַכָּרָי.

פַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ הָיִיתִי הוֹלֵךְ לְקֶנְטֶרְבּוֹרִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אַגְנֶס וּלְבַלּוֹת בְּבֵיתָהּ אֶת הָעָרֶב. בַּלַּיְלָה הָיִיתִי שָׁב אֶל בֵּיתִי, יַעַן כִּי קָשִׁים הָיוּ לִי הַהַרְהוֹרִים עַל דְּבַר הֶעָבַר, הֵם הַהַרְהוֹרִים אֲשֶׁר עִנּוּ אֶת נַפְשִׁי בִּימֵי מַסְעוֹתָי. בְּקָרְאִי לִפְנֵי אַגְנֶס אֶת כְּתָבַי, בִּרְאוֹתִי אֶת פָּנֶיהָ הַמַּבִּיעִים תְּבוּנָה, בְּעוֹרְרִי בְַּת־צְחוֹק עַל שְׂפָתֶיהָ אוֹ דְמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ, בְּשָׁמְעִי אֶת דְּבָרֶיהָ הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב עַל אֹדוֹת הַמְאֹרָעוֹת בָּעוֹלָם שֶׁבָּרָא דִמְיוֹנִי – יָדַע לִבִּי, מָה הִיא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר חָלַמְתִּי עָלֶיהָ כָּל יָמָי.

וְהִנֵּה הָלְכוּ וְקָרְבוּ יְמֵי חַג “הָאַלּוֹן”, וְאַגְנֶס לֹא הִגִּיָדה לִי מְאוּמָה עַל אֹדוֹת הָעִנְיָן שֶׁרָמְזָה לִי דוֹדָתִי. הַסְּפֵקוֹת הַקָּשִׁים הֵחֵלּוּ לְהָצִיק אֶת לִבִּי. הֶחְלַטְתִּי אֵפוֹא לָשִׂים קֵץ לְיִסּוּרֵי נַפְשִׁי. עָלַי לַהֲרֹס אֶת הַמְּחִיצָה שֶׁעָמְדָה בֵּינִי וּבֵין אַגְנֶס.

הַדָּבָר הָיָה בְּיוֹם חֹרֶף קַר וְקָשֶׁה. הַשֶּׁלֶג יָרַד זֶה כַּמָּה שָׁעוֹת וְהַקֹּר הִקְפִּיא אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. מֵעֵבֶר הַיָּם נָשְׁבָה רוּחַ צְפוֹנִית קָרָה, וְאָנֹכִי הֲכִינוֹתִי עַצְמִי לַדָּרֶךְ.

“הֲתֵלֵךְ הַיּוֹם, טְרוֹט?” שָׁאֲלָה דוֹדָתִי.

“כֵּן,” עָנִיתִי, “הוֹלֵךְ אֲנִי לְקֶנְטֶרְבּוֹרִי. יֹום נָאֶה הַיּוֹם.”

“לוּ חָשַׁב גַּם סוּסְךָ כֵּן,” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי, “הִנֵּה הוּא עוֹמֵד עַתָּה לִפְנֵי הַפֶּתַח וְרֹאשׁוֹ מוּרָד, כְּאִילּוּ חוֹשֵׁב הוּא, מַה טוֹב הָיָה לוֹ לַעֲמֹד בָּאֻרָוָה.”

“אֵין דָּבָר,” עָנִיתִי, “רַק יֵצֵא לַדֶּרֶךְ וְהִתְעוֹדֵד.”

“אֲדוֹנָיו בְּוַדַּאי יִתְעוֹדֵד,” קָרְאָה דוֹדָתִי בַּהַבִּיטָהּ עַל הַגִּלְיוֹנוֹת הַפְּזוּרִים עַל שֻׁלְחָנִי, “הוֹי, בְּנִי, עֲבוֹדָה קָשָׁה יֵשׁ לָךְ! מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי, בְּקָרְאִי סְפָרִים, כַּמָּה קָשָׁה לְחַבְּרָם.”

“דּוֹדָתִי,” פָּנִיתִי אֵלֶיהָ, “אוּלַי שָׁמַעַתְּ דָּבָר עַל אֹדוֹת אַהֲבָתָהּ שֶׁל אַגְנֶס.”

הִיא נָתְנָה בִּי עֵינֶיהָ שָׁעָה קַלָּה וְאַחַר עָנָתָה:

“כְּן, לְפִי דַעְתִּי, עוֹמֶדֶת אַגְנֶס לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ.”

“יְבָרֵךְ אוֹתָהּ אֱלֹהִים!” אָמַרְתִּי בְּשִׂמְחָה.

“אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתָהּ וְאֶת אִישָׁהּ!” עָנְתָה דוֹדָתִי.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חִזְּקוּ בְּלִבִּי אֶת רְצוֹנִי לְדַבֵּר הַיּוֹם עִם אַגְנֶס בָּעִנְיָן הַזֶּה. יָצָאתִי וָאֶרְכַּב עַל סוּסִי לְקֶנְטֶרְבּוּרִי.

הָרוּחַ הֵרִים מֵעַל הָאָרֶץ פְּתוֹתֵי כְּפוֹר וְהִצְלִיפָן עַל פָּנָי; פַּרְסוֹת הַסּוּס הִשְׁמִיעוּ קוֹל בְּנָגְעָן בָּאֲדָמָה הַקְּפוּאָה; וְהַדֶּרֶךְ הָעֲטוּפָה לְבָנִים הִשְׂתָּרְעָה לְנֹכַח הַשָּׁמַיִם הַכֵּהִים.

אֶת אַגְנֶס מָצָאתִי לְבַדָּה בְּבֵיתָהּ. בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי, הִנִּיחָה מִיָּדָה אֶת סִפְרָהּ וַתָּקָם לִקְרָאתִי לִשְׁאֹל לִי לְשָׁלוֹם, וְאַחַר יָשַׁבְנוּ שְׁנֵינוּ לְיַד הַחַלּוֹן. סִפַּרְתִּי לָהּ עַל אֹדוֹת עֲבוֹדָתִי בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, וְהִיא שָׁמְעָה אֶת דְּבָרַי מִתּוֹךְ עֲלִיזוּת.

“עוֹד מְעַט,” אָמְרָה אֵלַי, “וְשִׁמְךָ יֵצֵא בְּכָל הָעוֹלָם, וְאָז לֹא אֶזְכֶּה לָשְֶבֶת עַל יָדְךָ וְלִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.”

כַּאֲשֶׁר הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל פָּנֶיהָ הַיָּפִים וְאֶל מַעֲשֵׂי יָדֶיהָ, נָשְׂאָה אֵלַי אֶת עֵינֶיהָ הַבְּהִירוֹת וַתֹּאמַר:

“בַּעַל מַחֲשָׁבוֹת אַתָּה הַיּוֹם, טְרוֹטְבוּד!”

“אַגְנֶס, הַאֲסַפֵּר לָךְ מָה הֵן מַחְשְׁבוֹתָי¹⁹? הֵן לְכָךְ בָּאתִי הַיּוֹם.” הִיא הִנִּיחָה הַצִּדָּה אֶת מַעֲשֵׂי יָדֶיהָ, כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה לַעֲשׂוֹת בְּשָׁעָה שֶׁל שִׂיחָה מְלֵאָה עִנְיָן, וַתְּהִי נְכוֹנָה לְהַקְשִׁיב.

“אַגְנֶס יַקִּירָתִי, הֲיֵשׁ סָפֵק בְּלִבֵּךְ, כִּי נֶאֱמָן רוּחִי עִמָּךְ?”

“לֹא!” עָנְתָה בְּמֶבָּט שֶָל תִּמָּהוֹן.

“הֲיֵש לָךְ סָפֵק, כִּי תָּמִיד הָיָה לִבִּי שָׁלֵם עִמָּךְ?”

“לֹא!” עָנְתָה שׁוּב.

“זוֹכֶרֶת אַתְּ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁדִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ, בְּשׁוּבִי אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, עַל אֹדוֹת רִגְשׁוֹת הַחִבָּה וְהַתּוֹדָה אֲשֶׁר בְּלִבִּי אֵלָיִךְ?”

“אֲנִי זוֹכֶרֶת יָפֶה.”

“יֵשׁ סוֹד בְּלִבֵּךְ,” קָרָאתִי, “גַּלִּי אוֹתוֹ לִי, אַגְנֶס.”

הִיא הִשְׁפִּילָה עֵינֶיה, וְכָל גּוּפָהּ רָעָד.

“הִנֵּה הִגִּיעָה לְאָזְנַי שְׁמוּעָה, כִּי יֵשׁ אִישׁ, אֲשֶׁר רָכַשׁ אֶת אוֹצַר אַהֲבָתֵךְ. אַל נָא תַּסְתִּירִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר! אִם מַאֲמִינָה אַתְּ בִּי, כִּדְבָרַיִךְ, אֶהְיֶה נָא גַם הַפַּעַם לָךְ לִידִיד, לְאָח, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי תָּמִיד!”

פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ תַּחֲנוּנִים, כַּאֲשֶׁר קָמָה מִמּוֹשָׁבָהּ וַתַּעֲבֹר עַל פְּנֵי הַחֶדֶר. אַחַר עָמְדָה וַתָּלֶט אֶת פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ, וְזֶרֶם שֶׁל דְּמָעוֹת פָּרַץ מֵעֵינֶיהָ, אֲשֶׁר עוֹרְרוּ אֶת לִבִּי.

“אַגְנֶס! אֲחוֹתִי! מֶה עָשִׂיתִי?”

“אָנָּא, טְרוֹטְבוּד, תֵּן לִי לָלָכֶת. חוֹלָה אָנִי. לִבִּי בַּל עִמִּי. עוֹד אֲדַבֵּר עִמְּךָ – בְּפַעַם אַחֶרֶת. אֶכְתֹּב אֵלֶיךָ. אַל תְּדַבֵּר אֵלַי עוֹד. אַל נָא!”

“אַגְנֶס, אוֹי לִי שֶׁגָּרַמְתִּי לְדִמְעוֹתָיִךְ. אִם אֻמְלָלָה אַתְּ, אֲחוֹתִי, תְּנִי לִי לָקַחַת חֵלֶק בְּצַעֲרֵךְ. אִם שְׁרוּיָה אַתְּ בְּצָרָה, תְּנִי לִי רְשׁוּת לַעֲזֹור לָךְ. אִם מַשָּׂא כָּבֵד יָעִיק עַל לִבֵּךְ, תְּנִי לִי לְהָקֵל מְעַט מֵעָלָיִךְ. מִי יֵשׁ לִי עַתָּה בְּחַיַּי, אִם לֹא אַתְּ, אַגְנֶס?”

“הוֹי, חוּס נָא! לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי! בְּיוֹם אַחֵר!”

“לֹא אוּכַל. בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַגְנֶס, אַל נָא תַּעֲמֹד מְחִיצָה בֵּינֵינוּ, אַחֲרֵי כָּל מַה שֶׁעָבַר עָלַי וְעָלַיִךְ בְּכָל אוֹתָם הַיָּמִים הָרַבִּים! עָלַי לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים. אִם יֵשׁ צֵל שֶׁל רַעְיוֹן בְּלִבֵּךְ, כִּי קָשֶׁה לִי לִרְאוֹת בְּאָשְׁרֵךְ, כִּי אֶהְיֶה עוֹיֵן אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּחַרְתְּ בּוֹ, כִּי לֹא אוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתֵךְ – אָנָּא, הַרְחִיקִי רַעְיוֹן זֶה מִלִּבֵּךְ, יַעַן כִּי אֵין בִּי עָוֹן! הַיִּסּוּרִים צֵרְפוּ אֶת נַפְשִׁי, וְאַהֲבָתִי אֵלַיִךְ טְהוֹרָה מִכָּל פְּסֹלֶת וְסִיגִים.”

הִיא חָדְלָה לִבְכּוֹת. וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה הֵסַבָּה אֵלַי אֶת פָנֶיהָ הַחִוְרִים וַתֹּאמֶר בְּקוֹל שָׁפָל וְרָצוּץ, אַךְ דְּבָרֶיהָ הָיוּ בְּרוּרִים:

“לְמַעַן יְדִידוּתֵנוּ הַנֶּאֱמָנָה, טְרוֹטְבוּד – שֶׁאֵין אֲנִי מֵטִיל בָּהּ סָפֵק – עָלַי לְהַגִּיד לְךָ, כִּי טוֹעֶה אָתָּה. אֵין בְּפִי לְהַגִּיד יוֹתֵר. אִם הָיִיתִי אֻמְלָלָה יָמִים וְשָׁנִים בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים, הִנֵּה כְּבָר חָלְפוּ הָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה. אִם הֵעִיק מַשָּׂא יָגוֹן עַל לִבִּי, הִנֵּה כְּבָר הוּקַל לִי. אִם יֵשׁ בְּלִבִּי סוֹד – לֹא חָדָשׁ הוּא, גָּם אֵינוֹ זֶה שֶׁאַתָּה מְרַמֵּז עָלָיו. אֵין בְּיָדִי לְגַלּוֹתוֹ, אַף לֹא אוּכַל לְהוֹצִיאוֹ מִפִּי. כָּל יָמַי הָיָה טָמוּן בְּקִרְבִּי וְעִמִּי יָמוּת.”

“אַגְנֶס! עֲמֹדִי! רָגַע!”

הִיא אָמְרָה לָלֶכֶת, אַךְ אָנֹכִי עָצַרְתִּי בַּעֲדָהּ. “יָמִים וְשָׁנִים!” “אֵין זֶה סוֹד חָדָשׁ” – וְרַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים וְתִקְווֹת חֲדָשׁוֹת הֵחֵלּוּ לַחֲלֹף בְּלִבִּי וְחַיַּי לָבְשוּ פִּתְאֹם בְּעֵינַי צוּרָה חֲדָשָׁה.

“אַגְנֶס יַקִּירָתִי! לָךְ יֶהְגֶּה לִבִּי כָּבוֹד אֵין קֵץ! אוֹתָךְ אָהַבְתִּי בְּכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאֹדִי! בְּבוֹאִי הַיּוֹם אֶל בֵּיתֵךְ, גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי שׁוֹם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא יוֹצִיא מִפִּי הוֹדָאָה זוֹ. אָמַרְתִּי כִּי אֶשְׁמֹר אֶת הָרְגָשׁוֹת הָאֵלֶּה בְּקִרְבִּי עַד זִקְנָה. אַךְ, אַגְנֶס, הִנֵּה נוֹלְדָה עַתָּה בְּלבִּי תִּקְוָה, כִּי יָכֹל אוּכַל לְקָרְאֵךְ בְּשֵׁם קָרוֹב יוֹתֵר מֵאָחוֹת, כִּי תִהְיִי לִי קְרוֹבָה מֵאָחוֹת!…”

עֵינֶיהָ זָלְגוּ דְמָעוֹת, אַךְ אֵלּוּ לֹא הָיוּ דוֹמוֹת אֶל הַדְּמָעוֹת שֶׁשָּׁפְכָה קֹדֶם. בָּהֶן רָאִיתִי זֹהַר תִּקְוָתִי.

“גַּם בָּעֵת אֲשֶׁר אָהַבְתִּי אֶת דּוֹרָה… אַהֲבָה נֶאֱמָנָה, כַּאֲשֶׁר יָדַעַתְּ…”

“יָדַעְתִּי,” קָרְאָה אַגְנֶס, “כִּי בְּכָל לִבְּךָ אָהַבְתָּ אוֹתָהּ.”

“גַּם אָז לֹא הָיְתָה אַהֲבָתִי שְׁלֵמָה, לוּלֵא אָתְּ. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר מֵתָה עָלַי דּוֹרָה, מָה הֵם חַיַּי בִּלְעָדַיִךְ, אַגְנֶס.”

חִבַּקְתִּי אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתַי, אִמַּצְתִּיָה אֶל לִבִּי, וְעֵינֶיהָ הַיָּפוֹת, אֲשֶׁר הַדְּמָעוֹת נוֹצְצוּ בָּהֶן, הִבִּיטוּ אֶל תּוֹךְ עֵינָי.

“עָזַבְתִּי אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, אַגְנֶס, מִתּוֹךְ אַהֲבָתִי אֵלָיִךְ; נָדַדְתִּי בַּנֵּכָר וְאַהֲבָה זוֹ קִנְנָה בְּלִבִּי; וְעַתָּה שַׁבְתִּי לְבֵיתִי וְאַהֲבָתִי עִמִּי!”

סִפַּרְתִּי לָהּ עַל דְּבַר הַמִּלְחָמָה בְּנַפְשִָי, עַד שֶׁבָּאתִי לִידֵי הַחְלָטָתִי. נִסִּיתִי לְגַלּוֹת לְפָנֶיהָ אֶת כָּל לִבִּי. אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי יֵשׁ לִי הַזְּכוּת לִהְיוֹת אִישָׁהּ בִּגְלַל אַהֲבָתִי הַגְּדוֹלָה אֵלֶיהָ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי בְּלִבִּי שָׁנִים רַבּוֹת.

“מְאֻשָּׁרָה אֲנִי מְאֹד, טְרוֹטְבוֹד,” קָרְאָה אַגְנֶס, “לִבִּי מָלֵא עֵדֶן, אַךְ יֵשׁ דָּבָר, שֶׁמְּחֻיָּבָה אֲנִי לְאָמְרוֹ לָךְ.”

“מָה הוּא, יַקִּירָתִי?”

הִיא שָׂמָה יָדָהּ בְּנַחַת עַל שִׁכְמִי וַתַּבֵּט אֵלַי בִּמְנוּחָה.

“הֲיַגִּיד לְךָ לִבְּךָ, מָה הַדָּבָר?”

“יָרֵא אֲנִי לְהַרְהֵר בּוֹ. הַגִּידִי לִי אַתְּ, תַּמָּתִי.”

“אָהֹב אֲהַבְתִּיךָ כָּל יְמֵי חַיָּי!”

הָהּ, מַה מְאֻשָּׁרִים הָיִינוּ! עֵינֵינוּ זָלְגוּ דְמָעוֹת לֹא עַל אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלֵינּו יְמֵי יָגוֹן, כִּי אִם דִּמְעוֹת שָׂשׂוֹן עַל כִּי עָבְרוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ עוֹד, וְעַד עוֹלָם לֹא נִפָּרֵד זֶה מִזּוֹ.

בָּעֶרֶב הַהוּא טִיַּלְנוּ יַחְדָּו עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, וְהַמְּנוּחָה אֲשֶׁר בְּלִבֵּנוּ שָׂרְרָה גַם בָּאֲוִיר הַקַּר. הַכּוֹכָבִים הָרִאשׁוֹנִים הֵחֵלּוּ לְהַזְהִיר עָלֵינוּ, וְכַאֲשֶׁר הִבַּטְנוּ אֲלֵיהֶם בֵּרַכְנוּ אֶת אֱלֹהִים, אֲשֶׁר הִגִּיעָנו אֶל הַמְּנוּחָה הַנְּעִימָה.

וְכַאֲשֶׁר עָמַדְנוּ יַחְדָּו בַּלַּיְלָה הַהוּא לְיַד הַחַלּוֹן, וְאַגְנֶס נָשְׂאָה עֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת אֶל הַיָּרֵחַ הַמֵּאִיר, רָאִיתִי לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחִי דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְנַעַר לָבוּשׁ סְחָבוֹת, מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב, הוֹלֵך עָלֶיהָ בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת, וְהוּא הוּא שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאשֶׁר הַגָּדוֹל הַזֶה.

לְמָחֳרָת בִּשְׁעַת הַצָּהַרִים הָלַכְנוּ אֶל בֵּית דּוֹדָתִי. מָצָאנוּ אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת בַּחֲדַר עֲבוֹדָתִי לְיַד הָאָח.

“בָּרוּךְ הַבָּא!” קָרְאָה דוֹדָתִי לִקְרָאתֵנוּ, “מִי הִיא הַהוֹלֶכֶת עַל יָדֶךָ?”

“אַגְנֶס,” עָנִיתִי.

דּוֹדָתִי נָתְנָה בִּי עֵינֶיהָ, בְּהוֹצִיאִי מִפִּי אֶת הַשֵּׁם אַגְנֶס, אַךְ אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא הִכִּירָה בְּפָנַי דָּבָר, הֵסִירָה אֶת מִשְׁקָפֶיהָ וְגֵרְדָה בָּהֶן אֶת חָטְמָהּ: סִמָּן לְאִי־נָחַת. הִיא שָׁאֲלָה בִּשְׁלוֹם אַגְנֶס בְּחִבָּה רַבָּה, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה יָשַׁבְנוּ יַחְדָּו לִפְנֵי הַשֻׁלְחָן בַּחֲדַר הָאֹכֶל.

“דֶּרֶךְ אַגַּב, דּוֹדָתִי,” אָמַרְתִּי אֵלֶיהָ לְאַחַר הַסְּעֻדָּה, “הִנֵּה דִבַּרְתִּי הַיּוֹם עִם אַגְנֶס בָּעִנְיָן שֶׁרָמַזְתְּ לִי עָלָיו.”

“וּבְכֵן, טְרוֹט,” הֵשִׁיבָה דוֹדָתִי וּפָנֶיהָ הֶאְדִּימוּ, “לֹא טוֹב עָשִׂיתָ, כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ הַבְטָחָתֶךָ.”

“הֵן לֹא תִּקְצְפִי, דּוֹדָתִּי, לְאַחַר שֶׁתִּשְׁמְעִי, כִּי לֵב אַגְנֶס לֹא דָבַק בְּאִישׁ לְאַהֲבָה אוֹתוֹ…”

“חֲדַל, הֲבָלִים תְּדַבֵּר!” קָרְאָה דוֹדָתִי.

בִּרְאוֹתִי כִּי דוֹדָתִי זוֹעֶפֶת, אָמַרְתִּי לָשִׂים קֵץ לָזֶה. אָחַזְתִּי בִּזְרוֹעִי אֶת אַגְנֶס וַנִּקְרַב שְׁנֵינוּ אֶל כִּסְאָהּ. דוֹדָתִי הֵעִיפָה עַיִן בָּנוּ, שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ וּמִפִּיהָ פָּרַץ קוֹל בֶּכִי.

לְקוֹלָהּ מִהֲרָה פֵּגוֹטִי, וְכַאֲשֶׁר נִרְגְּעָה דוֹדָתִי מְעַט נָפְלָה עַל צַוְּארֵי אוֹמַנְתִּי הַזְּקֵנָה וַתְּחַבֵּק אוֹתָהּ וַתִּקְרָא לָהּ “אִשָּׁה פְּתַיִּה”, וְאַחֲרֵי כֵן סִפְּרָה לָהּ אֶת דְּבַר הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה.

מִקֵּץ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת חָגַגְנוּ אֶת חַג חֲתֻנָּתֵנוּ. עַתָּה נִפְתַּח לִי מַעְיָן שֶׁל אשֶׁר. אַהֲבָתִי הָרַבָּה הָיְתָה לִי לְמֶרְכָּז בְּנַפְשִׁי, לְתַכְלִית חַיַּי, לִיסוֹד עוֹלָמִי.

“אִישִׁי הַיָּקָר!” קָרְאָה אֵלַי אַגְנֶס, “עַתָּה לְאַחַר שֶׁזָּכִיתִי לִקְרָאֲךָ בַּשֵּׁם הַזֶּה, הָבָה אֲסַפֵּר לְךָ עוֹד דָּבָר אֶחָד.”

“סַפְּרִי וְאֶשְׁמָעָה.”

“הַדָּבָר הָיָה בַּלַּיְלָה שֶׁמֵּתָה דוֹרָה. הִיא שָׁלְחָה לִקְרֹא לִי.”

“כֵּן. אֲנִי זוֹכֵר.”

“הִיא אָמְרָה לִי, כִּי הִנִּיחָה לִי דָבָר. הֲיָדַעְתָּ מַהוּ?”

יָדָעְתִּי. אַך הִטֵּיתִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר.

“הִיא אָמְרָה, כִּי רְצוֹנָה הָאַחֲרוֹן הִיא מוֹסֶרֶת לִי.”

“וּמָה הוּא?…”

“כִּי רַק אָנֹכִי אִירַשׁ אֶת מְקוֹמָהּ הַפָּנוּי.”

אַגְנֶס שְָמָה רֹאשָׁה עַל חָזִי וַתֵּבְךְּ, גַּם אָנֹכִי בָּכִיתִי עִמָּה, אַף כִּי שְׁנֵינוּ הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים מְאֹד.

 

פֶּרֶק חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה: אוֹרֵח    🔗

עֶשֶׂר שָׁנִים עָבְרוּ עָלֵינוּ בַּנְּעִימִים. שְׁמִי הָלַךְ וְגָדוֹל, אַף הִתְעַנַּגְנוּ עַל רֹב טוֹבָה, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ אֱלֹהִים.

בְּאֶחָד מֵעַרְבֵי הָאָבִיב וַאֲנִי יוֹשֵׁב עִם אַגְנֶס בְּבֵיתֵנוּ אֲשֶׁר בְּלָנְדוֹן, שְׁלשֶׁת יְלָדֵינוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִים בַּחֶדֶר, וְהִנֵּה הַמְשָׁרֶתֶת נִכְנְסָה לְהַגִּיד לִי, כִּי אִישׁ זָר בָּא לִרְאוֹת אוֹתִי. וְהָאִישׁ אוֹמֵר, כִּי בָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה אֵלָי. זָקֵן הוּא הָאִישׁ וּמַרְאֵהוּ כְּבֶן־כְּפָר.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דָּמוּ בְּאָזְנֵי הַיְלָדִים כְּהַתְחָלָה שֶׁל מַעֲשִׂיָּה יָפָה שֶׁאִמָּא הָיְתָה רְגִילָה לְסַפֵּר לָהֶם, וְלָכֵן עָזְבוּ אֶת מִשְׂחֲקֵיהֶם. אַחַד הַקְּטַנִּים נִגַּשׁ אֶל אִמּוֹ לְהַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בְּחֵיקָהּ, עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא, וּבִתִּי הַקְּטַנָּה הִנִּיחָה אֶת בֻּבָּתָהּ עַל הַכִּסֵּא וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲמֹד מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹן הַחַלּוֹן לִרְאוֹת מַה יֵעָשֶׂה.

“יָבוֹא נָא,” אָמָרְתִּי.

עַד מְהֵרָה נִרְאָה אִישׁ חָסוֹן וְלוֹ רֹאשׁ לָבָן. רֶגַע עָמַד בַּפֶּתַח, וּבִתִּי הַקְּטַנָּה רָצָה לִקְרָאתוֹ, כִּי פָּנָיו לָקְחוּ אֶת לִבָּהּ. וּבְטֶרֶם הִתְבּוֹנַנְתִּי יָפֶה אֶל פְּנֵי הָאוֹרֵחַ, וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל אַגְנֶס: מַר פֵּגוֹטִי!

כֵּן, זֶה הָיָה מַר פֵּגוֹטִי. זָקֵן הָאִישׁ מְאֹד, אַךְ לֹא תַּשׁ כֹּחוֹ וְלֹא נָס לֵחוֹ. לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ הָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הִתְפַּעֲלוּת, וְהוּא יָשַׁב עַל יָדֵנוּ, וְהַיְלָדִים עַל בִּרְכָּיו, וּפָנָיו מַזְהִירִים מִנַּחַת, נִרְאָה לִי מָלֵא חַיִּים וּמָלֵא אוֹן כַּאֲשֶׁר יְדַעְתִּיו לְפָנִים.

“מַר דָּוִד!” קָרָא הָאִישׁ, וְהַשֵּׁם הַיָּשָׁן עִם הַקּוֹל הַקּוֹרֵא לִי עָנוּ בְּאָזְנַי כְּמַנְגִּינָה, “מַר דָּוִד, שָׁעָה שֶׁל שִׂמְחָה עַתָּה, בִּרְאוֹתִי הַיּוֹם אֶת פָּנֶיך וּפְנֵי אִמֶּךָ.”

“אָכֵן שָׁעָה שֶׁל שִׂמְחָה הִיא, יְדִידִי!” עָנִיתִי.

“וְאֵלֶּה הַקְּטַנִּים שֶׁלְּךָ,” הוֹסִיף מַר פֵּגוֹטִי, “כִּפְרָחִים הֵם בְּעֵינָי! הֵן, מַר דָּוִד, בַּיּוֹם שֶׁבָּאתָ רִאשׁוֹנָה אֶל בֵּיתִי הָיִיתָ כַּקָּטֹן בָּהֶם! גַּם עֲמִילְיָה הָיְתָה אָז פְּעוֹטָה.”

“הַזְּמָן שִׁנָּה אוֹתִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אוֹתְךָ!” אָמַרְתִּי, "וְאוּלָם נִשְׁלַח אֶת הַקְּטַנִּים אֶל חֲדַר הַמִּטּוֹת וְאָנוּ נֵשֵׁב עַל כּוֹס יַיִן וּנְסַפֵּר זֶה לָזֶה אֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלֵינוּ בְּעֶשֶׂר הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת.

“הַאִם לְבַדְּךָ בָּאתָ?” שָׁאֲלָה אַגְנֶס.

“כֵּן, גְּבִרְתִּי, לְבַדִּי.”

הוּא יָשַׁב בֵּינֵינוּ, וְעֵינֵינוּ לֹא שָׂבְעוּ מֵהַבִּיט אֶל פָּנָיו, וְאָזְנֵינוּ לֹא שָׂבְעוּ מִשְּׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ הַנָּעִים. וְהוּא הוֹסִיף:

“מַהֲלָךְ רַב הוּא. דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה הִיא לַעֲבֹר בַּיָּם. וְאַף כִּי לְמִי שֶׁבָּא רַק לְשָׁבוּעוֹת מִסְפָּר. אַךְ הַמַּיִם (וּבְיִחוּד כְּשֶׁהֵם מְלוּחִים) לֹא יַפְחִידוּנִי פַּחַד, וּמַה טוֹב מִשֶּׁבֶת יְדִידִים יַחַד – רְאוּ, חֲרוּז יָצָא מִפִּי, שֶׁלֹּא מִדַּעְתִּי.”

“וְאַתָּה אוֹמֵר לָשׁוּב בְּקָרוֹב?” שָׁאֲלָה אַגְנֶס.

“כֵּן, גְּבִרְתִּי,” עָנָה, “כָּךְ הִבְטַחְתִּי לַעֲמִילְיָה. הֲלֹא רוֹאָה אַתְּ, כִּי בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים אֵינִי נַעֲשֶׂה צָעִיר, וְאִם לֹא אֲמַהֵר לָלֶכֶת, חוֹשֵׁשְׁנִי כִּי לֹא אַסְפִּיק עוֹד.”

הוּא לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנּוּ כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה, וְאָנֹכִי בִּקַּשִׁתִּיו לְסַפֵּר לָנוּ אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ בָּאָרֶץ הַחֲדָשָׁה.

“מְעַטִּים הַדְּבָרִים,” עָנָה, “עָמַלְנוּ הַרְבֵּה. סָבַלְנוּ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, אַךְ הָאֱלֹהִים הִצְלִיחַ אֶת מַעֲשֵׂינוּ. בָּנִינוּ בַּיִת, גִּדַּלְנוּ בְּהֵמוֹת, חָרַשְׁנוּ וְזָרַעְנוּ וְהָאֲדָמָה נָתְנָה פִּרְיָהּ. כָּךְ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם: מַה שֶׁלֹּא עָלָה אֶתְמוֹל יַעֲלֶה הַיּוֹם, וְאִם לֹא הַיּוֹם, יַעֲלֶה מָחָר.”

“וַעֲמִילְיָה מַה הִיא?” שָׁאֲלָה אַגְנֶס.

“מִתְּחִלָּה,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי, “הִתְגַּעְגְּעָה מְאֹד. טוֹב עָשִׁיתָ, מַר דָּוִד, כִּי הִסְתַּרְתָּ מִמֶּנָּה אֶת דְּבַר הָאָסוֹן. לוּלֵא כֵן, לֹא עָצְרָה כֹּחַ לַעֲבֹור אֶת הַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה.”

“מָתַי נוֹדַע לָהּ הַדָּבָר?” שָׁאָלְתִּי.

“כְּשָׁנָה שְׁלֵמָה לְאַחַר שֶׁהִגִּיָעה הַשְּׁמוּעָה לְאָזְנָי,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי, "הֶעֱלַמְתִּיָה מִמֶּנָּה. יָשַׁבְנוּ בַּיָּמִים הָהֵם בְּמָקוֹם בּוֹדֵד. אַךְ פַּעַם אַחַת סָר אֶל בֵּיתֵנוּ אוֹרֵחַ, וְאָנֹכִי הָיִיתִי אָז בַּשָּׂדֶה, וְהָאִישׁ בָּא מֵאַנְגְּלִיָּה, וּבֵין כֵּלָיו נִמְצָא גִלָּיוֹן שֶׁל עִתּוֹן יָשָׁן, שָׁם הָיָה מְתֹאָר כָּל אוֹתוֹ הַמְאֹרָע בְּיַרְמוּת. כְּשֶׁשַּׁבְתִּי בָּעֶרֶב אֶל בֵּיתִי, רֳאִיתִי כִּי עֲמִילְיָה יוֹדַעַת הַכֹּל.

הוּא הִשְׁפִּיל קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּפָנָיו כֻּסּוּ עֲנַן תּוּגָה.

“הַהֵבִיאָה הַשְּׁמוּעָה שִׁנּוּי בְּרוּחָהּ?” שָׁאָלְתִּי.

“יָמִים רַבִּים,” עָנָה מַר פֵּגוֹטִי בִּמְנוֹד רֹאשׁ, "וְגַם עַד הַיּוֹם הִיא שְׁרוּיָה בְּיָגוֹן. אַךְ הַבְּדִידוּת יָפָה לָהּ. גַּם הִיא טְרוּדָה כָּל הַיּוֹם בַּעֲבוֹדַת הַבַּיִת וּבְגִיּדּול הָעוֹפוֹת וּמַסִּיחָה דַעְתָּהּ מֵעַצְמָהּ.

“הֲשֻׁנוּ פָּנֶיהָ?” שָׁאָלְתִּי.

“אֵינִי יוֹדֵעַ. אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ יוֹם יוֹם וְאֵינִי מַרְגִּישׁ בְּשִׁנּוּי. פְּעָמִים שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב, כִּי כֵן. גוּף כָּחוּשׁ, עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת מְלֵאוֹת צַעַר, פָּנִים עֲדִינִים, רֹאשׁ יָפֶה מוּרָד קְצָת, קוֹל דַּק, פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת – הִנֵּה עֲמִילְיָה.”

שָׁעָה קַלָּה יָשַׁב דּוּמָם וְאַחַר הוֹסִיף:

“אֲחֵרִים חוֹשְׁבִים, כִּי אַלְמָנָה הִיא מֵאִישָׁהּ, אַךְ אֵין אִיש יוֹדֵעַ אֶת סוֹדָהּ. כַּמָּה פְּעָמִים הִצִּיעוּ לָהּ לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ, אַךְ הִיא אוֹמֶרֶת לִי: “דּוֹדִי, לֹא יִהְיֶהּ הַדָּבָר הַזֶה עַד עוֹלָם”. בְּשִׁבְתָּהּ עִמִּי, הִיא עַלִּיזָה, וּבְחֶבְרַת זָרִים הִיא עֲצוּבָה. הִיא אוֹהֶבֵת לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, לְבַקֵּר חוֹלִים, וְעַל הַכֹּל הִיא אוֹהֶבֶת לָשֶׁבֶת עִם דּוֹדָהּ. יֵשׁ לָהּ שֵׁם טוֹב בְּכָל הַמּוֹשָׁבָה.”

“וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב,” קָרָאתִי, “מַה שְׁלוֹם מַר מִיקוֹבֶר יְדִידֵנוּ?”

מִתּוֹךְ חִיּוּךְ שָׁם מַר פֵּגוֹטִי אֶת יָדוֹ בְּכִיסוֹ וְהוֹצִיא מִשָּׁם גִּלָּיוֹן מְקֻפָּל שֶׁל עִתּוֹן קָטֹן.

“מַר מִיקוֹבֶר עָלָה מַעְלָה, וְהוּא עַתָּה שׁוֹפֵט,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי.

לָקַחְתִּי אֶת גִּלְיוֹן הָעִתּוֹן וָאֶקְרָא בּוֹ בְּקוֹל רָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“לִכְבוֹד בֶּן־עִירֵנוּ הַנִּכְבָּד, שׁוֹפֵט הַגָּלִיל, וִילְקִינְס מִיקוֹבֶר, נֶעֱרַךְ אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב נֶשֶׁף, אֲשֶׁר מָשַׁךְ אֵלָיו קָהָל רָב. סֹלֶת הָעִיר וְשַׁמְנָהּ, כָּל בָּחוּר וָטוֹב, זְקֵנִים עִם נְעָרִים בָּאוּ לַחֲלֹק כָּבוֹד לָאִישׁ הַמְפֻרְסָם הַזֶּה, בַּעַל הַכִּשְׁרוֹן הַגָּדוֹל. בָּרֹאשׁ יָשַׁב הַדָּקְטוֹר מֵל (הַמְפַקֵּחַ בִּגְלִיל־הַלִּמּוּדִים), אֲשֶׁר נָשָׂא נְאוּם יָפֶה לִכְבוֹד בַּעַל הַחַג, פֵּאֵר עִירֵנוּ. נְאוּמִים רַבִּים עַל הַכּוֹס נִשְׁמְעוּ מִפִּי הַמְסֻבִּים, וְהַנְּאוּמִים נִתְקַבְּלוּ בִּמְחִיאוֹת־כַּף סוֹעֲרוֹת. אַחֲרֵי כֵן קָם מַר וִילְקִינְס מִיקוֹבֶר לְהָשִׁיב עַל הַנְּאוּמִים. אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְסֹר אֶת דִּבְרֵי הַנּוֹאֵם בְּסִגְנוֹנוֹ הַמְלֻטָּשׁ, אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לוֹ. רַב לָנוּ לְהַגִּיד, כִּי הַנְּאוּם הַזֶּה הָיָה לְמוֹפֵת בְּנֹעַם מְלִיצָתוֹ. אַחֲרֵי הַנְּאוּמִים הֵחֵלּוּ הַמְחוֹלוֹת וכוּ'. וְהַנֶּאֱסָפִים עָזְבוּ אֶת הָאוּלָם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב.”

הַשֵּׁם ד"ר מֵל עוֹרֵר בְּלִבִּי זִכְרוֹנוֹת, וְאַחֲרֵי חֲקִירָה וּדְרִישָׁה נוֹדַע לִי כִּי הוּא הוּא מִי שֶׁהָיָה מוֹרֶה בְּבֵית סִפְרוֹ שֶׁל קְרִיקְל. וּבְעַיְּנִי בְּגִלְיוֹן הָעִתּוֹן, מָצָאתִי אִגֶּרֶת גְּלוּיָה אֵלַי מֵאֵת מַר מִיקוֹבֶר:

“אֶל הַסּוֹפֵר הַמְפֻרְסָם!”

שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי אֶת פְּנֵי הָאִישׁ, שֶׁצּוּרָתוֹ חֲקוּקָה עַתָּה בְּלִבּוֹת כָּל הַנְּאוֹרִים. אַךְ, יַקִּירִי, אִם מְסִבּוֹת הַזְּמָן הִרְחִיקוּ אוֹתִי מֵעַל יְדִיד נְעוּרַי, הִנֵּה רָחוֹק הוּא רַק מֵעֵינַי, אֲבָל קָרוֹב בְּרַעְיוֹנַי. מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה בֵּינֵינוּ. וְלָכֵן בִּנְסֹעַ אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵינוּ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר בָּחַר בָּהּ אֲדוֹנִי לְשִׁבְתּוֹ, לֹא אוּכַל לְהִתְאַפֵּק מִשְּׁלֹחַ לִכְבוֹדוֹ בְּשֵׁם כָּל בְּנֵי עִירֵנוּ אֶת בִּרְכָתֵנוּ עַל כָּל הָעֹנֶג הָרוּחָנִי, שֶׁשָּׂבַעְנוּ עַל יְדֵי סְפָרֶיךָ. לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה, אֲדוֹנִי! שִׁמְךָ יְהִי לִבְרָכָה. עֲלֵה וְהַצְלַח! עֵינֵי כָּל הָעוֹלָם נְשׂוּאוֹת אֵלֶיךְ בִּבְרָכָה וּבְתוֹכָן גַּם עֵינָיו

שֶׁל יְדידְךָ

אוֹהַבְךָ

וִילְקִינְס מִיקֹובֶר

שׁוֹפֵט."

לְאַחַר עִיּוּן קְצָת בְּאוֹתֹו גִלָּיוֹן שֶׁל הָעִתּוֹן, מָצָאתִי, כִּי מַר מִיקוֹבֶר הוּא עוֹזֵר תְּמִידִי בּוֹ. הוּא דָן בִּשְׁאֵלוֹת הַמָּקוֹם. גַּם מוֹדָעָה קָרָאתִי, כִּי בְּקָרוֹב עָתִיד לָצֵאת “קֹבֶץ אִגְרוֹת” מֵאֵת מַר מִיקוֹבֶר. וְכַנִּרְאֶה, גַם “הַמַּאֲמָר הָרָאשִׁי” בָּעִתּוֹן פְּרִי עֵטוֹ הוּא.

מַר פֵּגוֹטִי יָשַׁב בְּבֵיתֵנוּ כְּחֹדֶשׁ יָמִים. דּוֹדָתִי וַאֲחוֹתוֹ בָּאוּ אֵלֵינוּ לָנְדּוֹנָה לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו. וַאֲנִי עִם אַגְנֶס הָלַכְנוּ לְלַוּוֹת אוֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר הִפְלִיג בִּסְפִינָה לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹשָׁבוֹ. נִפְרַדְנוּ מִמֶּנּוּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לָנֶצַח.

אַךְ בְּטֶרֶם שֶׁעָזַב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הָלַךְ עִמִּי לְיַרְמוּת, לִרְאוֹת אֶת הַמַּצֵּבָה הַקְּטַנָּה אֲשֶׁר שַׁמְתִּי בְּבֵית־הָעַלְמִין לְזֵכֶר חָם הָאֻמְלָל, וּבָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהֶעְתַּקְתִּי, עַל פִּי בַּקָּשָׁתוֹ, אֶת הַכְּתֹובֶת מֵעַל גַּבֵּי הַמַּצֵּבָה, רָאִיתִי וְהִנֵּה גָחַן הַזָּקֵן וְלָקַט צְרוֹר עֲשָׁבִים וְלָקַח קֹמֶץ עָפָר מֵעַל הַקֶּבֶר.

“לַעֲמִילְיָה,” קָרָא מַר פֵּגוֹטִי, בְּשִׂימוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה בְּכִיסוֹ, “כִּי כֵן הִבְטַחְתִּי לָהּ, מַר דָּוִד.”

 

פֶּרֶק חֲמִשִּׁים וְשִׁבְעָה: הַשְׁקָפָה אַחֲרוֹנָה    🔗

הִנֵּה כִּלִּיתִי אֶת סִפּוּרִי. אֲנִי מַשְׁקִף עַל עוֹלָמִי עוֹד פַּעַם קֹדֶם שֶׁאֶחְתֹּם אֶת סִפְרִי.

אֲנִי וְאַגְנֶס יוֹשְׁבִים בְּגַן־עֵדֶן שֶׁל חַיֵּינוּ. בָּנֵינוּ וִידִידֵינוּ מִסָּבִיב לָנוּ, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת בְּנֵי אָדָם הַקְּרוֹבִים לְלִבִּי.

מִי הֵם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה? הִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה כְּבַת שְׁמוֹנִים, מִשְׁקָפַיִם עַל עֵינֶיהָ, קוֹמָתָהּ זְקוּפָה עוֹד, וְהִיא מְהַלֶּכֶת בְּצַעֲדֵי אוֹן. הֲלֹא הִיא דוֹדָתִי.

זֶה שָׁנִים אֲחָדוֹת זָכְתָה לִהְיוֹת “אֵם מַטְבִּילָה” לְבִתִּי בֶּטְסִי טְרוֹטְבוּד, אֲשֶׁר בַּת שַׁעֲשׁוּעִים הִיא לָהּ. הִנֵּה כִּי כֵן נִתְקַיֵּם חֲלוֹמָהּ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת.

וְעַל יַד דּוֹדָתִי אֲנִי רוֹאֶה תָּמִיד אֶת אוֹמַנְתִּי הַזְּקֵנָה פֵּגוֹטִי וְהִיא עוֹשָׁה אֶת מְלֶאכֶת הַמַּחַט שֶׁלָּהּ, כַּאֲשֶׁר בִּימֵי יַלְדוּתִי, וּבְחֵיקָהּ “סֵפֶר הַתַּנִּינִים” הַמְשַׁעְשֵׁעַ עַתָּה אֶת יְלָדָי.

וְעַל פְּנֵי הַכִּכָּר לְיַד בֵּיתֵנוּ עוֹמְדִים בָּנַי, וּבְתוֹכָם אֲנִי רוֹאֶה אִישׁ זָקֵן מַפְרִיחַ בָּאֲוִיר נָחָשׁ שֶׁל נְיָר. הֲלֹא זֶה הוּא מוֹדָעֵנוּ מַר דִּיק.

וְעוֹד וְעוֹד תְּמוּנוֹת רַבּוֹת מֵימֵי יַלְדוּתִי עוֹבְרוֹת עַתָּה לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחִי. אֲנִי מִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶן וְזִכְרוֹנוֹת גַּם נְעִימִים גַּם נוּגִים עוֹלִים עַל לִבִּי.

אַךְ מִכָּל הַתְּמוּנוֹת שֶׁנִּמְחֲקוּ צוּרָתָן מְעָט אוֹ הַרְבֵּה רַק הָאַחַת נִשְׁאֲרָה לִי בְּכָל הוֹדָהּ וְיָפְיָהּ, וְהִיא מְאִירָה לִי אֶת דֶּרֶךְ חַיַּי כְּכוֹכָב נֹגַהּ.

אֲנִי מַפְנֶה אֶת רֹאשִׁי וְרוֹאָה אוֹתָהּ בְּכָל הַדָּרָהּ. הַמְּנוֹרָה דּוֹלֶקֶת עַל שֻׁלְחָנִי וַאֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה, אַךְ פָּנֶיהָ הוֹלְכִים עִמִּי תָּמִיד.

הָהּ, אַגְנֶס, נִשְׁמַת חַיַּי, לוּ יֵלְכוּ פָּנַיִךְ אִתִּי עַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן, וְכַאֲשֶׁר יֵעָלְמוּ מֵעֵינַי חַיֵּי הַמְּצִיאוּת, כְּמוֹ צִלְלֵי דִּמְיוֹנִי עַתָּה, לוּ תַּעַמְדִי אַתְּ לִימִינִי לְהוֹרוֹת לִי דֶרֶךְ שָׁמַיִם!

תַּם