למען ההגינות ייאמר מיד שאת “שיטת המשבצת ה־40” לא המציא יועצו הבכיר של שר־העל הכלכלי יעקב מרידור – אותו יועץ שפורסם עליו, ללא בצדק, כאילו הציע לבטל את הכיתה הי"ב.

את “שיטת המשבצת ה־40” המציא המוח היהודי שמאחורי משחקי ההימורים הממלכתיים בישראל, הלוא הם הפיס וה“לוטו”.

כמשתתף קבוע במִשחק ה“לוטו” – כן, כן, חולשה היא באדם – שׂמתי לב יום אחד שבמקום למלא 6 משבצות בטופס של 39 משבצות, אנו ממלאים עכשיו 6 משבצות בטופס של 40 משבצות. למתמטיקאים ולסטאטיסטיקאים משאיר אני לחשב בכמה בדיוק פחתו סיכוייו של בן־אדם לזכות בפרס הגדול בגלל הוספת עוד משבצת אחת, אבל ברור בתכלית שסיכוייו של ה“לוטו” לזכות מאִתנו בהכנסה נוספת גדלו בשיטה זו בשיעור לא מבוטל.

וזאת – בלי להעלות את מחירו של הטופס, שמן הסתם הועלה לא מכבר ולא נאה להעלותו שוב בתוך זמן קצר.

איזה פטנט מופלא!

כך, למשל, אין צורך עוד לדרוש מנותן העבודה – ממלכתי, ציבורי או פרטי – תוספת שׂכר, תביעה שאולי היא עומדת בניגוד להסכם חתום, או שאולי עלוּלה להידחות על הסף מחמת התקדים שהיא יוצרת לגבי מגזרים אחרים במשק. מה תובעים, איפוא? תובעים קיצור שעות עבודה ביום או ימי עבודה בשבוע.

לפי שיטה זו אפשר – אם רוצים אתם בדוּגמה אחרת – להגדיל את ההכנסה בתחבורה הציבורית בלי לייקר את הכרטיס, דבר שמרגיז את ציבור הנוסעים ומקפיץ את האינדקס. פשוט: מקצרים את הקווים. די להפחית מן הקו הקבוע תחנה אחת או שתיים ויש לך כך וכך אחוזים של הכנסה נוספת.

רוצים עוד דוּגמאות של הגדלת הכנסה בלא לפגוע במחירים?

בבקשה: לצמצם את תכולת הבקבוקים (שמן, משקאות קלים או יינות); להפחית במשקל הלחם האחיד או של כל המִצרכים הנמכרים באריזות קבועות; בענף שלנו, למשל, העיתונות, מספיק לצמצם מספר העמודים מ־36 ל־24 ליום וכבר יש לך הכנסה נוספת, על־ידי קימוץ מחיר הנייר.

קיצורו של דבר: “שיטת המשבצת ה־40” – אין יעילה ומתוחכמת ממנה לקימוצים ולקיצוצים אם מסתכלים מן הצד האחד – ולגידול ההכנסה או התועלת אם מסתכלים מן הצד האחר.