בדרך כלל, אינני שונא פמיניסטיות. אדרבה, אחדים מידידי הטובים ביותר הן פמיניסטיות, ויש פמיניסטיות שאני אפילו אוהב במיוחד. אלו הן פמיניסטיות המחוננות בחוש הומור.
כגון?
כגון – “צוות התגובות של חוג נשים פמיניסטיות, ת.ד. 9586, חיפה”.
צוות מוחות זה הואיל להגיב על רשימתי “דרושים” ואני מביא את התגובה כלשונה:
מר רוזנפלד שלום,
מאחר ובדרך כלל אינך הומוריסטן, קשה היה לנו להבין את רוח כתבתך. במדינת ישראל יש אפליה לרעה לגבי נשים כמעט בכל תחומי החיים, אפילו חוק ‘שכר שווה’ אינו מבוצע הלכה למעשה. כמו בארצות אחרות, נאלץ המחוקק הישראלי לחוקק חוק ‘הזדמנות שווה בתעסוקה’ על מנת לאפשר לנשים שרוצות בכך, קידום. נשים שתרצינה להיות: מנהלות, מהנדסות, רופאות מחלקה ואפילו טכנאיות, תוכלנה לממש זאת על־ידי החוק. החוק נועד להבטיח הזדמנות שווה לנשים והדוּגמאות הטיפשיות שציינת בכתבתך למה הן נועדו? להצחיק? בכל כלל יש יוצא מן הכלל והרשה לי להזכירך במאמר מוסגר ש־1) מזכירה אישית – לפני כ־40 שנה רוב המזכירות היו מזכירים; 2) מוהל ועשירי למניין – כל חוקי הדת שלנו מפלים לרעה את האשה, אנאכרוניסטים ואינם מציינים שאסור לאשה להתפלל או להיות דיינת בית הדין הרבני, אבל הגברים בכלל והדתיים בפרט שומרים על מעוּזי ‘טוהר הגזע’ בקנאות תרתי משמע.
ממך ככתב רציני לא ציפינו לכתבה כזו.
בכבוד רב,
צוות תגובות – חוג נשים פמיניסטיות
ת.ד. 9586, חיפה
*
אלהים, תשמרי עלי מפני חוש הומור שכזה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.