רקע
שלום רוזנפלד
ה־SHOW והתמונה

זה היה SHOW ענק. גרנדיוזי.

שילוב מושלם של מלודראמה פוליטית מתוצרת תעשיית־האשליות ההוליבודית עם הישג טכנולוגי, פרי מחקר־החלל המתקדם; גדולי המדינאים בעולם המערבי והמפורסמים באמני־הבד־והבמה – מהודרים, חגיגיים, רציניים – נאמו, הצהירו, שרו, ביקשו להרעיד נימים בלב, לסחוט דמעות־צער, לרגש ולזעזע, כשלווייני־תקשורת מתוחכמים מטלטלים את המצלמה במהירות מסחררת בין וארשה לטוקיו, בין בריסל לוושינגטון, בין הוואתיקן לשיקאגו.

איכשהו – לא הזדעזענו.

היה משהו קר ומנוכּר במפגן ראוותני זה של חוסר־האונים הקולקטיווי של העולם המערבי. היה משהו רחוק, שטחי וסינתטי ברצף זה של התמונות שאמרו לשקף טרגדיה של עם שלם, נאבק על חירותו וכבודו.

“זה לא עבר” – יאמרו על כך אנשי־מקצוע.

*

דקות מספר לפני ה־SHOW (“במבט שני”) ראינו תצלומים אחדים ממלחמת־האזרחים באל־סלוואדור.

והיתה שם תמונה אחת, שהעבירה רעד בגופך. היא ריצדה־כלשהו על המרקע שניות מספר, אך רישומהּ אינו פג, גם אחר שראית את ה־SHOW הגדול. היא נחרתה בזיכרון ואינה משה מנגד עיני: פניו חרושי־הקמטים של איש קשיש אחוז עווית־של־כאב, מתייפח ליד גופת בנו – אחד הקרבנות של מלחמת־האחים בארץ האומללה ההיא.

*

ברוס הרשנזון, מן הכוהנים הגדולים בהיכל־הצלולואיד כתב פעם כי מצלמת־הטלוויזיה היא “השקרן הגדול ביותר בתולדות המין האנושי”.

ה־SHOW הסאכאריני “תנו לפולין להיות פולין” אישר אמירה זו. התמונה של האיש הבודד מסלוואדור הכחישה אותה מכול וכול.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.