רקע
שלום רוזנפלד
נימוסין

רוח אחרת היתה בכנסת מאז הונהג בה מקטורן־חובה לחבריה.

אי אפשר עוד להכיר את בית־הנבחרים שלנו. כמו בנגיעת מטה־קסם נשתנו בו האווירה, ההתנהגות, היחסים, הנימוסים.

במזנון, ליד השולחנות הערוכים בטוב־טעם, החלו חברי־הכנסת להשתמש בסכין ובמזלג; בספרייה – חדלו לתלוש דפים מן הספרים; במקומות אינטימיים מסוימים שוב לא ציירו כתובות גסות על הקירות.

ריח־הניחוח של ג’נטלמניות מושלמת נישא בכל פינה של הבית.

*

ורק פעם אחת הוּעם הזוהר. זה היה בעת ויכוח מר בנושא שהסעיר את הציבור. כאשר התלהטו מאוד הרוחות, לא שלט עוד אחד מחברי־הכנסת ברוחו ובעידנא דריתחא צעק לעבר עמיתו־יריבו:

“פאסקודניאק!”

לזכותו של אותו חבר־כנסת ייאמר, שבטרם העלה על דל־שׂפתיו מלת־גידוף בלתי־ג’נטלמנית זו, היתה בו מידת־נימוס מספקת להסיר תחילה את המקטורן.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות