השר X (שמו ומענו שמורים במערכת) חש בראשו.

זו השעה השלישית יושב הקבינט הכלכלי על מדוֹכת הרפורמה ברפורמה, וככל שמומחי־האוצר מרבים בהסבריהם, בינתו מסתתרת:

האם יוּטל מס אינפלציוני על רווחי־הון חברות בקרנות־הנאמנות של הבנקים, או שמא דווקה בגלל הרפורמה יופחת המס על מימון הריבית בגין הלוואות שהבנקים לוקחים מן הבורסה?

האם הכוונה שהחקלאות המסובסדת תשקיע בתעשייה באמצעות איגרות־חוב צמודות למס־הכנסה מוגדל, או שמא תקבל התעשייה פחת מוקטן מתשׂומות משוערות ותשקיע את העודפים בחברות פיננסיות המתמחות בהשמטות־מס מוגדלות?

האם יוּטל מס אינפלציוני על רווחי־הון הנובעים מהקילת מלאי־המניות או אולי יופחת המס הריאלי מן הדיווחים הפיקטיוויים על הרווחים האינפלציוניים?

ראשו של השר X (ששמו ומענו שמורים גם אצל חבר־הכנסת שחל) סחרחר עליו וברגש של הקלה אמיתית הוא מקבל את סיכומו של שר־האוצר, שההחלטה שנתקבלה זה עתה פה־אחד תכניס לאוצר־המדינה 15 מיליארד שקל.

השר x אץ בשארית־הכוחות אל המכונית הצמודה במאה אחוזים, כדי להספיק לשידור מהדורת “מבט” בטלוויזיה בשעה תשע פסיק 3 דקות.

*

כשהתעורר השר X בחדר לטיפול נמרץ בבית־החולים “איכילוב”, זכר רק זאת:

הכרתו החלה להתערפל כשעל המרקע הופיע הפרשן הראשון, שניסה להסביר את הרפורמה החדשה. אחר־כך באו כמה דמויות מצוירות וברקע הדהד קולו של אלישע שפיגלמן.

המספרים והאחוזים ריצדו לנגד עיניו, ברנשונים מצוּירים קטועי־איברים התחילו לחנוק את גרונו – שתי דיאגרמות מחצו את חזהו כאבני־ריחיים – ויותר אינו זוכר עוד.