היום, הוא ה־10 במארס 1982.

אפשר, כמובן, להרים גבה בתימהון, או לנענע כתף בנונשלנטיות, או להניף זרוע בביטול ולשאול: “אז מה?”

ובכן, להווי ידוע: היום, ה־10 במארס 1982, יתייצבו כל כוכבי־הלכת לצִדה האחד של השמש.

לפי גרסה אחת, זהו מצב שלא היה קיים מאז שנת 949 לספירת־הנוצרים. לפי גרסה אחרת, מצב זה חוזר על עצמו מדי 179 שנים.

מי אני ומה אני שאשׂים עצמי בורר בין אסטרונומים ואסטרולוגים, אך אחת ידעתי: מרוב שנהיינו פטאליסטים ומשלימים עם הגורל, אנו מתייחסים בקלות־דעת מזעזעת לעניין שבארצות מפותחות רבות – אפילו בברית־המועצות – מעורר חרדה הגובלת בהיסטריה המונית.

כבר לפני שמונה שנים הופיע בארצות־הברית ספר ושמו “אפקט יופיטר”, שהתנבא על דברים נוראים אשר יתרחשו ב־10 במארס 1982. מאז נוספו על כך נבואות אפוקאליפטיות – אחת קשה מחברתהּ.

כי כן, הגיע היום.

אולי כאשר יופיעו השורות האלה נהיה כבר כולנו קרבנותיה של רעידת־אדמה קטלנית, או של התפוצצות אטומית, או של פורענות קוסמית.

אולי ימות מישהו חשוב, יירצח מישהו עוד יותר חשוב, תפרוץ הפיכה באיזה שהוא מקום על פני כדור־הארץ, יתנגשו שתי חלליות באטמוספירה ויירד עלינו ברד־של־אש.

לא יודע מה.

אבל ראו הזהרתיכם: היום, ה־10 במארס, הוא היום שבו כל כוכבי־הלכת מתייצבים לצִדה של השמש ואין לך קאטאסטרופה שלא יכולה להתרחש, אולי אפילו פורענות קשה מזו שצפויה לנו ב־1984, היא שנת תשמ"ד המועדת־לאסונות.

לא יודע, מה תעשו אתם.

אני, ליתר ביטחון, אקח אתי מטרייה לכל מקום.