כל העובדות, השמות והרמזים ברשימה זו לקוחים מדמיונו הפרוע של המחבר. כל דמיון ביניהם למעשים שהיו או שלא היו ובין שמות שקיימים או לא קיימים – מקרי בהחלט ולא כדאי להתרגש.
החבר’ה הגיעו לאימון סחוטים לגמרי.
הג’ינג’י היה ראשון שכמעט והתמוטט אחר ריצה קלה סביב המגרש: “לא יכול יותר” – אמר למאמן – “כל הלילה סחבתי טלוויזיות צבעוניות על הגב ונשארתי בלי כוחות”.
השׂכל הגויי של המאמן ג’והן סמית לא תפס במה מדובר. קריצות־העין הממזריות של דני המכוּנה “פלדלת” שביקש בכך כאילו לפרש את דברי הג’ינג’י – לא הועילו.
המאמן ציווה על הג’ינג’י להתלבש ולעזוב את המגרש.
“אתה יכול לקפוץ לי”, אמר הג’ינג’י הנעלב, “אני בין כך מוזמן למשטרה בשעה 11”.
החבר’ה הוסיפו להתנהל בכבדות במגרש. רוני הענק המכוּנה “ג’מבו” אמנם פרץ פעמים מספר קדימה, אבל איפה הפריצות האלה והפריצות של אמש שהיו מוצלחות הרבה יותר!
ואפילו ציון הרזה, אליל השכונה ומלך השערים (הנעולים), הכזיב. פעמיים פִספס הזדמנות “לקרוע את הרשת”, עד שהמאמן הביע בגלוי ספקות אם יוכל לשתף אותו בתחרות על גביע־הכסף (משובץ אבני־יקר) בשבת הקרובה.
“אינני אשם” – ניסה להצטדק, אבל ג’והן קטע אותו: "את זה כולם אומרים. אתה פשוט מתעצל להזיז את הישבן. התיישבת על המגרש כאילו היה זה שטיח פרסי (“הוא יודע?” – שאל ציון את עצמו בחרדה).
האימון התקרב לקִצו, כשהחבר’ה מנסים איכשהו לצאת בכבוד מן העניין ולא לבייש את הפירמה. אך הרגליים לא נשמעו להם. הכדור התעופף מקצה המגרש לקצהו בלי שאיש טרח לעוצרו. רק פעם אחת התאושש גיגי (המכוּנה “סטופר”) מן התרדמה ומסר מסירה ארוכה.
*
וכתוצאה מן המסירה הובאו שלושה מן החבר’ה להארכת מעצר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.