רקע
קדיש יהודה סילמן
מעשה באיש מופת: אגדה

 

א    🔗

בְּאֶרֶץ הַקֶּדֶם, בַּיָּמִים קַדְמוֹנִים, הָיֹה הָיָה אִישׁ־מוֹפֵת. וַיְהִי אִישׁ הַמּוֹפֵת יְרֵא אֱלֹהִים, הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי יֹשֶׁר וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו. וַיִּתֵּן יְיָ אֶת חִנּוֹ בְּעֵינֵי בְּנֵי הָאָדָם וַיְמַלֵּא אֵת כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו. אֵת אֲשֶׁר בֵּרַךְ הָיָה מְבֹרָךְ וְאֵת אֲשֶׁר קִלֵּל הָיָה מְקֻלָּל וְכָל אֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר יְיָ מְמַלֵּא. וַתְּהִי יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵי כָל הָאֲנָשִׁים סְבִיבָיו, וְכָל יוֹדְעֵי שְׁמוֹ מְכַבְּדִים וּמְנַשְּׂאִים אוֹתוֹ. וַיֵּלְכוּ כָל הָאֲנָשִׁים בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וּכְכֹל אֲשֶׁר הוֹרָם אִישׁ הַמּוֹפֵת. וַיְיָ שָׁלַח אֶת הַבְּרָכָה בְּכָל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וַיַּעֲשִׁירוּ וַיַּצְלִיחוּ עַד מְאֹד.

אוּלָם הַמַעֲשֶׂה שֶׁאֲנִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם יְלָדִים, קָרָה עוֹד בְּרֵאשִׁית הִגָּלוֹת אִישׁ הַמּוֹפֵת הַהוּא וְטֶרֶם יָצָא שִׁמְעוֹ בְּכָל אֶרֶץ הַקֶּדֶם. וַיִּהְיוּ בְנֵי הָאָדָם בָּעֵת הַהִיא רָעִים וְחַטָּאִים: הָרְגוּ, גָּזְלוּ, חָמְסוּ וַיַעַשְׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוֹ. וְאִישׁ לֹא הָיָה בָאָרֶץ, אֲשֶר יַעֲצֹר בְּרוּחַ הָאָדָם הַשּׁוֹבֵב וּלְהַרְאוֹתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָרָה שֶׁעָלָיו לָלֶכֶת בָּהּ. וַיִּגְדְּלוּ הָאֲנָשִׁים כִּפְרָאִים; אִישׁ כָּל הַיָשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. רַק בְּהִגָּלוֹת אִישׁ הַמּוֹפֵת, אִישׁ יְרֵא יְיָ וְצַדִּיק תָּמִים, אוֹרוּ עֵינֵי בְנֵי הָאָדָם. הוּא לִמְּדָם לַעֲשׂוֹת חֶסֶד אִישׁ עִם רֵעֵהוּ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ וְאֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם הַבְּרוּאִים בְּצַלְמוֹ. וַיַעֲשׂוּ כֵן, כִּי, כַּאֲשֶר אָמַרְנוּ, הָיְתָה יִרְאָתוֹ עַל כָּל סְבִיבָיו.


 

ב    🔗

בָּעֵת הַהִיא וְטֶרֶם נוֹדַע שֵׁם אִישׁ הַמּוֹפֵת בְּאֶרֶץ הַקֶּדֶם. וַיָּגָר אִישׁ אֶחָד בִכְפָר רָחוֹק מֵעִיר אִישׁ הַמּוֹפֵת, וּשְמוֹ אֲבִיחַיִל. וַיְהִי הָאִישׁ הַזֶּה רַע מַעֲלָלִים מְאֹד, וְלוֹ שְׁלשָׁה בָנִים, אֱלִיפָז, בִּלְדַּד וְצֹפַר, רָעִים וְחַטָּאִים כָּמוֹהוּ. הֵמָּה גָרוּ עַל יַד דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֶרְבוּ לְכָל עוֹבֵר וָשָב לָקַחַת מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר לוֹ. וְהָיָה כִּי מֵאֵן הַנּוֹסֵעַ לָתֵת לָהֶם כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וַיָּקוּמוּ עָלָיו וַיַהַרְגֻהוּ וַיִטְמְנֻהוּ בַחוֹל אוֹ הִשְלִיכוּהוּ אֶל תּוֹךְ בְּאֵר הַמַּיִם הַקָּרוֹב. וַיִוָּדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְכָל עוֹבְרֵי דֶרֶךְ, וַיִּירְאוּ לַעֲבר שָׁם, וַיָסֹבּוּ בְעָבְרָם הַרְחֵק הַרְחֵק מִמְּקוֹם מוֹשַׁב הַחַמְסָנִים הָאֵלֶּה. אוּלָם הַשּׁוֹדְדִים פָּרְשׂוּ מְצוּדָתָם גַּם עַל כָּל סְבִיבוֹת מוֹשָבָם הַנּוֹרָא, וַיַּעְשִירוּ הָרְשָעִים מְאֹד וַיִצְבְּרוּ הוֹן וְכֶסֶף כֶּעָפָר. אוּלָם מַה תַחְשְׁבוּ, יְלָדִים, הַלְעוֹלָם חֹסֶן1 כָּזֶה? לֹא! עֹשֶר שֶנֶּאֱסַף בְּעֹשֶק, בְּגֵזֶל וּבְמִרְמָה לֹא יָקוּם! עֵין יֵיָ לְרָעָה בָּאִישׁ הַהוּא וְהוּא מְהַפְּכֵהוּ מֵעָשִׁיר גָּדוֹל לְעָנִי גָדוֹל בְּלַיְלָה אֶחָד. וְכָזֶה קָרָה גַם לַמִּשְׁפָּחָה הַחוֹטֵאת הַזּאת.


 

ג    🔗

אִישׁ־הַמּוֹפֵת לֹא יָדַע כָּל דָּבָר מֵהַנַּעֲשֶׂה בִסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם הַהוּא, וּבְנָסְעוֹ לְמַסָּעָיו לְהַטִּיף לָעָם דִּבְרֵי מוּסָר לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, עָבַר גַּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וַיְהִי הוּא נוֹסֵעַ וּמִשְׁתּוֹמֵם: מַה שָּׁמֵם הַמָּקוֹם מֵאֵין עוֹבֵר וְשָׁב, אֵין קוֹל וְאֵין תְּמוּנַת אִישׁ, וְהִנֵּה רַעַשׁ גָּדוֹל בַּיַּעַר אֲשֶׁר לְפָנָיו עַל דַּרְכּוֹ. הַשּׁוֹדְדִים אָרְבוּ לְשָׁלָל זֶה כַּמָּה יָמִים וְלֹא מָצָאוּ, כִּי אֵין עוֹבֵר שָׁם בְּרֶגֶל וְאֵין נוֹסֵעַ בְּמֶרְכָּבָה. וַיְהִי הֵם יוֹשְׁבִים בַּיַעַר ודוֹאֲגִים וּמִתְיָעֲצִים מַה לַּעֲשׂוֹת לְבֵיתָם הַגָּדוֹל, אֲשֶר בָּנוּ וַיְפָאֲרוּ בְכָל פְּאֵר, כִּי כְבָר חָשְׁבוּ לְהַעְתִּיק מִשְׁכָּנָם לְמָקוֹם אַחֵר לִשְׁלֹל שָלָל וְלָבֹז בַּז, וְלֹא יָדְעוּ מַה לַּעֲשׂוֹת לְבֵיתָם – וְהִנֵּה רַעַשׁ אוֹפַנֵּי מֶרְכָּבָה נִשְׁמָע. וַיָּקוּמוּ הַשּׁוֹדְדִים, הָאָב וּשְׁלֹשֶת בָּנָיו, וַיָּרוּצוּ מִן הַיַּעַר בְּקוֹל הֲמוּלָה גְדוֹלָה לְנֶגֶד הַמֶּרְכָּבָה הַנּוֹסַעַת… הֵמָּה בָאוּ עַד הַמֶּרְכָּבָה וַיְסֻבּוּהָ כְּחַיּוֹת טֶרֶף וַיְבַקְּשׁוּ מֵאִיש-הַמּוֹפֵת אֶת כַּסְפּוֹ. וּלְאִישׁ-הַמּוֹפֵת לֹא הָיָה כָּל כָּסֶף. דְּבָרָיו הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים הִטִּיף לָעָם בְּחִנָּם וְלֹא בִקֵּשׁ מֵעוֹלָם כָּל שָׂכָר. כָּל חֶפְצוֹ הָיָה לְהֵטִיב אֶת הָאֲנָשׁים וְיָשוּבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה לָלֶכֶת בּאֹרח מֵישָׁרִים, וְלֹא לָקַח מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה. עַל כֵּן לֹא נִבְהַל אִישׁ-הַמּוֹפֵת מִפְּנֵיהֶם וַיִּשְׁאָלֵם בִּמְנוּחָה: – מַה חֶפְצְכֶם, אֲדוֹנַי? – אֶת כַּסְפְּךָ, אָדוֹן – עָנוּ בְּלַעַג – וְאֶת כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ! – אֲבָל הֵן אֲשֶר אִתִּי לֹא שֶלָּכֶם הוּא וְלֹא עֲמַלְתֶּם בּוֹ! – אָמַר אִישׁ-הַמּוֹפֵת בִּמְנוּחָה – וְאֵיכָכָה תִדְרְשׁוּ מִמֶּנִּי לְתִתּוֹ לָכֶם?! – הֲלֹא עַל כֵּן שׁוֹדְדִים אֲנַחְנוּ! – עָנוּ הַשׁוֹדְדִים עַזּוֹת – וְאִם לֹא תִתֵּן בְּחֵפֶץ לֵב וְלָקַחְנוּ בְחָזְקָה, שֶלֹּא בִרְצוֹנֶךָ! אִישׁ-הַמּוֹפֵת הֵבִין מִי הֵמָּה הָאֲנָשִׁים הַנִּצָּבִים לְפָנָיו, וּבְכָל זֹאת אָמַר לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים. וַיּוֹכִיחֵם בְּנַחַת, כִּי לֹא טוֹב לָלֶכֶת בְּדֶרֶך רֶשַׁע וְעַל כָּל אִישׁ לְהוֹקִיר גַּם אֶת חַיֵּי אֲחֵרִים; כִּי יְיָ הָרוֹאֶה אֵת מַעֲשֵׂי בְנֵי הָאָדָם יוּכַל לְשַׁלֵּם לָרָשָׁע כְּרִשְׁעָתוֹ. וַיְהִי הוא עוֹמֵד וּמַטִּיף וּשְׁלשׁת הַבָּנִים קָרְאוּ בְקוֹל: “הֲלִשְׁמֹעַ מוּסָרְךָ בָאנוּ הֲלוֹם?” וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו בִּכְלֵי-רִצְחָם וַיֹּאמְרוּ לְהָרְגוֹ נָפֶשׁ; אַךְ אִישׁ-הַמּוֹפֵת הִסְפִּיק רַק לִקְרֹא: “הַבִּיטוּ לְאָחוֹר”! וַיֵעָלֶם כְּרֶגַע עִם מֶרְכַּבְתּוֹ.


 

ד    🔗

הַשּׁוֹדְדִים הָיוּ כְמֻכי תִמָּהוֹן וְלֹא יָדְעוּ מֶה הָיָה לָהֶם. הִנֵּה הֵם אָמְרוּ לְהַכּוֹתוֹ נֶפֶשׁ וְהוּא נִמְלַט מֵהֶם פּתְאֹם וְאֵינֶנּוּ. זֹאת לָהֶם הַפַּעַם הָרִאשוֹנָה שֶיִמָּלֵט הַשָלָל מִיָדָם. וְקוֹל אִישׁ-הַמּוֹפֵת: “הַבִּיטוּ לְאָחוֹר” צָלַל בְּאָזְנֵיהֶם כְּאֶלֶף פַּעֲמוֹנִים וַיִּירְאוּ מְאֹד. וַיְהִי אַךְ פָּנוּ לָלֶכֶת הַבַּיְתָה וְהִנֵּה אֲהָהּ! עָשָׁן גָּדוֹל עוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה – בֵּיתָם בּוֹעֵר בָּאֵשׁ!… וַיָרוּצוּ הַשּׁוֹדְדִים בְּכָל כֹּחָם לְהַצִּיל אֶת בֵּיתָם, אֲבָל – לַשָּׁוְא! הַבַּיִת אֵינֶנּוּ עוֹד, רַק אוּדִים עֲשֵׁנִים נִשְׁאֲרוּ מִמֶּנּוּ! וְגַם כָּל רִכוּשָׁם נִשְׂרַף, כָּל כַּסְפָּם וּזְהָבָם שֶׁגָּזְלוּ מֵאֲחֵרִים, וַיִּשָׁאֲרוּ נְקִיִּים2 מִכֹּל; כִּי גַם כְּלֵי רִצְחָם שֶׁהָיוּ בַּבַּיִת נִשְׂרָפוּ. וַיָּבֶן אֲבִיחַיִל הַזָּקֵן, כִּי בְמַאֲמַר פִּי הָאִישׁ הַהוּא נַעֲשָׂה הַדָּבָר, וְכִי אִישׁ קָדוֹשׁ הָיָה, אֲשֶׁר שְלָחָהוּ יְיָ אֵלָיו לְיַסְּרוֹ כְּרִשְׁעָתוֹ. וַיָּחֶל הַנֹּחַם לְיַסֵּר אֶת אֲבִיחַיִל מְאֹד, וַיָּחֶל לְהָבִיא בְחֶשְׁבּוֹן אֶת כָּל מַעֲשָׂיו הָרָעִים. וַיִּתְאַבֵּל אֲבִיחַיִל מְאֹד, וּתְמוּנַת הָאִישׁ הָקָּדוֹשׁ לֹא סָרָה מֵעַל פָּנָיו וַיִּירָא מְאֹד מִפָּנֶיהָ. בַּיוֹם וּבַלַּיְלָה רִחֲפָה לְפָנָיו הַתְּמוּנָה הַהִיא וְלֹא נָתְנָה לוֹ מָנוֹחַ. וַיִּזְקַן אֲבִיחַיִל מְאֹד: שַׂעֲרוֹתָיו הִלְבִּינוּ3 וְגַם כֹּחוֹ עֲזָבָהוּ לְאַט לְאַט, וַיִּנָחֶם עַל כָּל מַעֲשָׂיו וַיָּשָׁב אֶל יְיָ וְלֹא יָצָא עוֹד לִגְזֹל כְּמִקֶּדֶם. אוּלָם בָּנָיו לֹא סָרוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּפְשְׁטוּ כִלְפָנִים עַל כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּגְנְבוּ וַיִּגְזְלוּ דַיָם. לַשָּׁוְא הִרְבָּה אֲבִיחַיִל לְהוֹכִיחָם לָשׁוּב מִדַּרְכָּם הָרָעָה כַּאֲשֶׁר שָׁב הוּא. לַשָּׁוְא דִּבֶּר עַל לִבָּם, כִּי יְיָ יוּכַל לְשַׁלֵּם לָהֶם שֵׁנִית כְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים; כָּל דְּבָרָיו לֹא הוֹעִילוּ לָהֶם. וַאֲבִיחַיִל רָאָה, כִּי אֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ מִבָּנָיו, וַיְחִי בְמַחְסוֹר וָעֹנִי, כִּי לֹא חָפֵץ לֶאֱכֹל מִלַּחְמָם הַגָּזוּל. גַּם בֵּיתָם הַקָּטָן מְאֹד, שֶׁבָּנוּ בְרֹב עָמָל בָּאוּדִים הַנִּשְׁאָרִים מִבֵּיתָם הַשָׂרוּף, מֵרַר מְאֹד אֶת חַיֵּי אֲבִיחַיִל הַזָּקֵן, וַיִּכָל כֹּחוֹ מִיּוֹם לְיוֹם.


 

ה    🔗

בִּרְאוֹת אֲבִיחַיִל כִּי כֹחוֹ הוֹלֵךְ וְדַל מִיּוֹם לְיוֹם, וַיּאמֶר לִקְנוֹת פָּרָה טוֹבָה, לְמַעַן יִהְיֶה לוֹ בְּכָל יוֹם חָלָב חַם לִשְׁתּוֹת, אוּלַי יָשׁוּב וְיֶחֱזַּק מְעָט. וַיְהִי הַיּוֹם וּבָעִיר חֲוִילָה – בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם הַהוּא – הָיָה “יְרִיד” גָּדוֹל מְאֹד, אֲשֶׁר אֵלָיו יָבִיאוּ הָאִכָּרִים מִכל הַכְּפָרִים הַסּמוּכִים4 לִמְכֹּר אֶת פָּרוֹתֵיהֶם. וַיִוָּעֵץ אֲבִיחַיִל עִם שְׁלשֶׁת בָּנָיו יָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי הַ“יְרִיד”, וַיִּתֶּן בְּיָדָם חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁקֶל, לָלֶכֶת לִקְנוֹת לוֹ פָּרָה. וְצַוֵּה צִוָּה אֲבִיחַיִל אֶת בָּנָיו: לִקְנוֹת, וְלֹא לִגְזֹל פָּרָה חִנָּם. הֵם שְׁלָשְׁתָּם בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה נוֹעֲצוּ יַחַד: לָמָּה לָהֶם לָלֶכֶת שְׁלָשְׁתָּם אֶל מָקוֹם רָחוֹק, אֶל הַ“יְרִיד”, וְלָמָּה לָהֶם לִקְנֹות פָּרָה בַּכֶּסֶף אֲשֶׁר בְּיָדָם וַאֲשֶׁר אִם יוֹצִיאוּהוּ לֹא יָשׁוּב עוֹד אֲלֵיהֶם? יֵלֵךְ אֶחָד מֵהֶם וּבְעֵת מְהוּמָה וּמְבוּכָה בַּשּׁוּק יִהְיֶה לְאֵל יָדוֹ גַּם לַחְטֹף פָּרָה מִבְּלִי שֶׁיִּרְאֵהוּ הָאִכָּר, וְהֵם יִפְשְׁטוּ בַדְּרָכִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב, אוּלַי יַצְלִיחוּ גַּם הֵמָּה… וַיְהִי כֵן. וַיִּשְלְחוּ אֶת הַצָּעִיר בָּהֶם, אֶת צֹפַר, אֶל הַ“יְרִיד”, וֶאֱלִיפָז וּבִלְדַּד בִּקְּשׁוּ שָׁלָל כָּל הַיּוֹם וְלֹא מָצָאוּ, וַיָּשׁוּבוּ לְעֵת הָעֶרֶב לְבֵיתָם הַקָּטֹן בּפַחֵי נָפֶשׁ5. וַיְסַפְּרוּ לַאֲבִיהֶם, כִּי נָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יַד אֲחִיהֶם הַצָּעִיר וְהוּא לְבַדּוֹ יָבִיא אֶת הַפָּרָה. וְצֹפַר הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. הַשֶּׁמֶשׁ לִהֲטָה אוֹתוֹ, כִּי הָיָה יוֹם חַם מְאֹד, נִטְפֵי זֵעָה יָרְדוּ מֵעַל פָּנָיו, אַךְ הוּא הָלַךְ הָלְאָה הָלְאָה, לְמַעַן יָבוֹא מָחָר בַּבֹּקֶר חֲוִילָתָה. אַךְ בִּנְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא עָיַף צֹפַר עַד מְאֹד, כִּי גַם לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם, וַיִּשְׁכַּב לָנוּחַ תַּחַת אַחַד הָעֵצִים וַיִּישָׁן. וְהִנֵּה קוֹל צְעָדִים עָלָה בְאָזְנָיו, וַיִּפְקַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְא – אֶת אִישׁ-הַמּוֹפֵת! וְאִישׁ-הַמּוֹפֵת, מִיּוֹם שֶנּוֹדַע לוֹ כִּי פֹה יוֹשֵׁב חֶבֶר מְרַצְּחִים, עוֹשְׁקִים וְגוֹזְלִים, לֹא נָח וְלֹא שָקָט. הוּא הֶאֱמִין, כִּי עוֹד יוּכַל לַהֲשִיבָם מִדַּרְכָּם הָרָעָה וְלַעֲשׂוֹתָם לַאֲנָשִׁים יְשָׁרִים. וַיְהִי מִתְחַבֵּא בַיַּעַר, בֵּין סִבְכֵי6 הָעֵצִים, לִשְׁמֹר, אוּלַי יֵצְאוּ הַשּׁוֹדְדִים לְפָעֳלָם אֶחָד אֶחָד. כִּי יָדַע, אֲשֶׁר בִּהְיוֹת שְׁלָשְׁתָּם יַחַד, יִקְשֶׁה עָלָיו לְדַבֵּר דְבָרִים טוֹבִים עַל לִבָּם. וּבִרְאוֹתוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֵת שְׁלשֶׁת הַבָּנִים יחד יוֹשְׁבִים וְאוֹרְבִים בַּסֵּתֶר לְעוֹבֵר וָשָׁב, לֹא יָצָא אֲלֵיהֶם. וְעַתָּה בִרְאוֹתוֹ, כִּי בָא רַק אֶחָד מִן הַשּׁוֹדְדִים, יָצָא לִקְרָאתוֹ. רָאָהוּ צֹפַר, וַיִּבַּהֵל רֶגַע, אוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְחַזֵּק וַיָּקָם וַיִּקְרָא בְּקוֹל: הַאַתָּה הוּא הָאִישׁ שֶנִּמְלַט מִיָּדֵנוּ בַלַּיְלָה הַהוּא? – כֵּן! עָנָה אִישׁ-הַמּוֹפֵת בִּמְנוּחָה: אֲנִי הוּא שֶהָיִיתִי בַלַּיְלָה הַהוּא כַּאֲשֶׁר נִשְׂרַף בֵּיתְכֶם. – הַאַתָּה שְׂרַפְתּוֹ? – שָׁאַל הַשּׁוֹדֵד בְּחֵמָה. – לֹא אָנִי, מִיַּד יְיָ הָיְתָה זֹאת! יְיָ מְשַׁלֵּם לְעוֹשֵׂי רָע כְּרָעָתָם. – וְאָנוּ גַּם הַיּוֹם לֹא שַׁבְנוּ מִדַּרְכֵּנוּ; לוּ רַק יִּקָּרֶה לְפָנֵינוּ עוֹבֵר אֹרַח וּפָשטְנוּ גַם עוֹרוֹ מֵעַל עַצְמוֹתָיו! אָמַר הַשּׁוֹדֵד בְּקוֹלוֹ הָעָז. – הֲלֹא עַל כֵּן גַּם רְעֵבִים הִנְּכֶם, – עָנָה אִישׁ-הַמּוֹפֵת – יוֹמָם וְלַיְלָה תְּשׁוֹטְטוּ7 בַדְּרָכִים וְשָׁלָל לֹא יִמָּצֵא לָכֶם. וַיּוֹסֶף אִישׁ הַמּוֹפֵת לְדַבֵּר דְּבָרָיו בְּנַחַת אֶל הַשּׁוֹדֵד לַהֲשִׁיבוֹ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וּבְדַבְּרוֹ לָקַח מִיַּלְקוּטוֹ פַּת לֶחֶם וַיִּתֵּן גַּם לַשּׁוֹדֵד. הַשּׁוֹדֵד זָכַר, כִּי אָמְנָם רָעֵב הוּא, וַיִּקַּח אֶת הַלֶּחֶם מִיָּדוֹ וַיּאכְלֵהוּ בְּתַאֲוָה רַבָּה. וַיּוֹסֶף אִישׁ-הַמּוֹפֵת וַיִּשְׁאָל: – לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ עָתָּה? – אֶל הָעִיר חֲוִילָה. – וּמַה מַּעֲשֶׂיךָ שָם? – שָם “יְרִיד” וּלְמַעַן אָבִינוּ הַחוֹלֶה עָלֵינוּ לְהָבִיא פָּרָה, שֶׁתִּתֶּן לָנוּ חָלָב חַם בְּכָל יוֹם תָּמִיד. וַיְהַלֵּל אִישׁ-הַמּוֹפֵת אֶת מַעֲשֵׂהוּ זֶה לְטוֹבַת אָבִיו, וְאַחַר שְׁאָלָהוּ: – הֲתַחֲשֹׁב לִקְנוֹת אֶת הַפָּרָה בְּכֶסֶף אוֹ לִגְזֹל אוֹתָהּ? – לִגְזֹל… עָנָה הַשּׁוֹדֵד בְּשָׂפָה רָפָה8, אִם יִצְלַח בְּיָדִי. וַיִּחַר אַף אִישׁ הַמּוֹפֵת, וַיְתָאֵר לִפְנֵי הַשּׁוֹדֵד אֶת מַצַּב הָאִכָּר הֶעָנִי הַמֵּבִיא אֶת פָּרָתוֹ אֶל הַשּׁוּק לְמָכְרָהּ, כִּי אֵין לוֹ בַמֶּה לְהַחיֲות אֶת נַפְשׁוֹ, וְאֵין לוֹ עֵצָה אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם לִמְכֹּר אֶת פָּרָתוֹ הָאֲהוּבָה לוֹ. “וְאַתָּה תָבוֹא – קָרָא אִישׁ הַמּוֹפֵת אֶל הַשּׁוֹדֵד – וְלָקַחְתָּ אֶת פָּרָתוֹ מִמֶּנּוּ בְּלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר, וְקָבַעְתָּ אֶת נֶפֶש הָאִכָּר וּמֵת בָּרָעָב! אִם תַּעֲשֶׂה כָּזֹאת, הִנְּנִי מְקַלֶּלְךָ, כִּי תֵאָלֵם לְשׁוֹנֶךָ, וּמִלְבַד שְׁלֹש הַמִּלים: “אֲנַחְנוּ שְׁלשֶׁת הָאַחִים”, לֹא תוּכַל לְדַבֵּר!” וַיֵּרַךְ מְעַט לֵב הַשּׁוֹדֵד, וַיּאמר כִּי לֹא יַעֲשֶׂה כָזאת וְשִׁלֵּם לָאִכָּר בְּעַד הַפָּרָה אֶת מְחִירָהּ. וַיִּתֵּן לוֹ אִישׁ הַמּוֹפֵת לֶחֶם לְדַרְכּוֹ וַיֵּלֶךְ מִפָּנָיו. אוּלָם כִּמְעַט הָלַך אִישׁ-הַמּוֹפֵת מִמֶּנּוּ וַיֵּהָפֵךְ לֵב הַשּׁוֹדֵד בְּקִרְבּוֹ וַיְהִי לְאַכְזָר כְּשֶׁהָיָה. בַּדֶּרֶךְ אָכַל אֶת הַלֶּחֶם שֶׁנָּתַן לוֹ אִיש הַמּוֹפֵת, וּבְבוֹאוֹ לִפְנוֹת בֹּקֶר אֶל הָעִיר חֲוִילָה הָיָה לְאַבִּיר לֵב וְשׁוֹדֵד כִּלְפָנִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה פָּרָה שְׁמֵנָה וְטוֹבָה עוֹמֶדֶת קְשׁוּרָה אֶל אַחַד הַבָּתִּים וַיְמַהֵר אֵלֶיהָ וַיִכְרֹת בְּשַׂכִּין אֶת הַחֶבֶל וַיַחְפֹּץ לְמָשְׁכָהּ אַחֲרָיו. אוּלָם לַאֲסוֹנוֹ רָאָה זֹאת הָאִכָּר מֵרָחוֹק וַיָּרָץ אֵלָיו וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

– מַה לְּךָ? מָה? הֶחָפֵץ אַתָּה לִקְנוֹת אֶת הַפָּרָה?

אַךְ הַשּׁוֹדֵד נֶאֱלַם פִּתְאֹם כִּדְבַר אִישׁ הַמּוֹפֵת וַיַּעַן: ״אֲנַחְנוּ שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים".

– מָה? – הוֹסִיף הָאִכָּר לִשְׁאֹל,: הַאִם אָמַרְתָּ לִגְנֹב אֶת הַפָּרָה?

– ״אֲנַחְנוּ שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים!" הָיָה מַעֲנֵה הַשׁוֹדֵד שֵׁנִית.

וַיִּשְׁמַע הָאִכָּר שֵׁנִית אֶת מַעֲנֵהוּ וַיַּחְשְׁבֵהוּ לִמְשֻׁגָּע וַיִגָרְשֵׁהוּ מֵעַל פָּנָיו, וַיִּגַּשׁ צֹפַר אֶל אִכָּר שֵׁנִי וְאֶל שְׁלִישִׁי, וַיִּשְׁאָלוּהוּ מַה חֶפְצוֹ? וְהוּא בְאַחַת: ״אֲנַחְנוּ שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים"… וַיִּקָּהֵל עָלָיו הָמוֹן רַב נְעָרִים פּוֹחֲזִים וַיִּשְׂחֲקוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמוּ בוֹ אֶבֶן וַיִּרְדְּפֻהו וַיְגָרְשׁוּהוּ מִן הָעִיר.


 

ו    🔗

וַאֲבִיחַיִל רָאָה כִּי בוֹשֵׁשׁ בְּנוֹ לָבוֹא וַיֵּצַר לוֹ מְאֹד. לִבּוֹ נִבָּא לוֹ, כִּי בְלֶכְתּוֹ לְבַדּוֹ קָרָהוּ אָסוֹן. פַּחַד הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ הַהוּא הָיָה לְנֶגֶד עֵינָיו, וַיִּירָא פֶּן יְמִיתֵנּוּ בְּרוּחַ פִּיו; וַיִּדְאַג לוֹ מְאֹד, כִּי בְנוֹ הוּא, וְגַם קִוָּה, כִּי עוֹד יָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וַיִּשְׁלַח אֶת אֱלִיפַז וְאֶת בִּלְדַּד לְבַקְּשׁוֹ, וַיִּמְצָאֻהוּ שׁוֹכֵב מֻכֶּה וּפָצוּעַ בְּאַחַד הַנְּחָלִים.

– מַה לְּךָ צֹפַר? – קָרְאוּ –: הַאִם נִתְפַּשְׂתָּ בְּיָד וַיַּכּוּךָ?

– ״אֲנַחְנוּ שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים" – עָנָה צֹפַר בְּקוֹל בּוֹכִים.

וְלֹא הֵבִינוּ הָאַחִים אֶת מַעֲנֵהוּ, וַיְקִימֻהוּ וַיְעוֹרְרֻהוּ וַיִּשְׁאָלֻהוּ לְסַפֵּר מֶה הָיָה לוֹ, וְהוּא עָנָה לָהֶם אֶת מַעֲנוֹ הָאֶחָד: ״אֲנַחְנוּ שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים".

וְלֹא יָדְעוּ הָאַחִים מֶה הָיָה לוֹ, וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ אֶל אֲבִיהֶם. וַאֲבִיהֶם חִכָּה לָהֶם עַל יָד הַחַלּוֹן, וַיְהִי בִרְאוֹתוֹ אוֹתָם מֵרָחוֹק וַיְמַהֵר בְּכָל כֹּחוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתָם; וְהִנֵּה, אֲהָהּ! צֹפַר הָיָה לְאִלֵּם, וּמִלְבַד שְׁלֹשׁ הַמִּלִּים ״אֲנַחְנוּ שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים" לֹא יְדַבֵּר מְאוּמָה. וַיָּבֶן אֲבִיחַיִל, כִּי יַד הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּזֶה, אַךְ לֹא יָדָע פֵשֶׁר הַמִּלִּים הָאֵלֶּה.

וַיְנַס אֲבִיחַיִל לְהָעִיר אֶת בָּנָיו לַמּוּסָר וּלְהוֹכִיחַ לָהֶם, כִּי יַד הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּזֶה. אַךְ הֵם לֹא לָקְחוּ מוּסָר, וַיֹּאמְרוּ עוֹד בִּזְדוֹן לֵב: אִם בֶּאֱמֶת עָשָׂה כָכָה לָנוּ הָאִישׁ הַהוּא מוֹת יוּמַת כַּאֲשֶׁר נִפְגְּשֵׁהוּ.

וַיְהִי אֲבִיחַיִל עֲצוּב רוּחַ מְאֹד. וַיְהִי לִתְקוּפַת יֶרַח יָמִים אֶחָד וַיְהִי יְרִיד שֵׁנִי בְעִיר חֲוִילָה. וַיִּקַּח הַבֵּן הַשֵּׁנִי, בִּלְדַּד, אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהֵבִיא אָחִיו הָאִלֵם בְּשׁוּבוֹ, לָלֶכֶת חֲוִילָתָה, וְלֹא הִפְצִיר עוֹד אֲבִיהֶם בֶּאֱלִיפַז לָלֶכֶת אֶת אָחִיו יַחְדָּו, כִּי יָרֵא לְהִשָׁאֵר בְּבֵיתוֹ עִם הָאִלֵּם לְבַדּוֹ. רַק צַוֵּה צִוָּה אֶת בְּנוֹ לִבְלִי עֲשׂוֹת כָּל עָוֶל בְּדַרְכּוֹ, וְהִצְלִיחָהוּ יְיָ. וַיֵּצֵא בִּלְדַּד בְּאֹמֶץ לֵב וַיִּשְׂחַק עַל מִצְוָת אָבִיו, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: ״לוּ רַק יִקָּרֶה לְפָנַי הָאִישׁ הַהוּא וַהֲמִתִּיו כְּרָגַע״. וְגַם חֶרֶב לָקַח אִתּוֹ.

וַיְהִי הוּא בַחֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה אִישׁ־הַמּוֹפֵת לִקְרָאתוֹ! וַיָּרָץ הַשׁוֹדֵד לִקְרָאתוֹ בְחֶרֶב שְׁלוּפָה לְהָרְגוּ וַיִּקְרָא בְחֵמָה: הַלְקַלְלֵנִי אַתָּה בָא, כַּאֲשֶׁר קִלַּלְתָּ אֶת בֵּיתֵנוּ וְאֶת אָחִי?

– כֵּן! כֵּן! – עָנָה אִישׁ הַמּוֹפֵת, – אִם הִנְךָ רָשָׁע גָּדוֹל כָּזֶה תֵּאָלֵם, וְרַק שָׁלשׁ מִלִּים ״בְּעַד בֶּצַע כֶּסֶף" תּוּכַל לְדַבֵּר! – וּבְדַבְּרוֹ אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה נֶעְלַם אִישׁ הַמּוֹפֵת וְהַשּׁוֹדֵד לא יָסַף עוֹד לִרְאוֹתוֹ. וַיָּרָץ הַשּׁוֹדֵד לְחַפְּשׂוֹ בַּיַּעַר לְהָרְגוֹ וַיַּחְפֹּץ לֵאמֹר: ״מִי יִתֵּן וּמְצָאתִיו וַהֲרַגְתִּיו!" וְהִנֵּה תַּחַת הַמִּלִים הָאֵלֶּה פִּטְפֵּט9 “בְּעַד בֶּצַע כֶּסֶף”, “בְּעַד בֶּצַע כֶּסֶף”, וַיַּחֲרָק שֵׁן… וַיְהִי הוּא בָא עַד חֲוִילָה, וַיָּסֹבּוּ אוֹתוֹ מוֹכְרִים וְקוֹנִים וַיִּשְׁאָלֻהוּ מַה חֶפְצוֹ לִקְנוֹת, אוֹ מַה יֵשׁ אִתּוֹ לִמְכֹּר? וַיַּעַן לְכֻלָּם מַעֲנֶה אֶחָד: ״בְּעַד בֶּצַע כֶּסֶף״. וַיִּסּוֹגוּ כָל הָאֲנָשִׁים מֵעָלָיו, כִּי רָאוּ כִּי מְשֻׁגָּע הוּא, וַיַעַזְבֻהוּ. וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי בְלִיַּעַל אֶת קְרִיאָתוֹ ״בְּעַד בֶּצַע כֶּסֶף" וַיְדַמּוּ כִּי יֵשׁ בְּכִיסוֹ כֶסֶף רָב, וַיִתְחַבְּרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אִתּוֹ לְבֵית־מַשְׁקֶה וַיִּתְּנוּ לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ לְשָׁכְרָה; וְאַחֲרֵי כֵן לָקְחוּ אֶת כָּל כַּסְפּוֹ מִמֶּנּוּ, גַּם הִכּוּהוּ וּפְצָעוּהוּ בְחַרְבּוֹ וַיְשַׁלְּחֻהוּ מֵאִתָּם. וַיָּשָׁב אֶל בֵּית אָבִיו מֻכֶּה וּפָצוּעַ. וַיְהִי בְבוֹאוֹ וַיִּשְׁאָלֻהוּ אָבִיו וְאָחִיו בַּחֲרָדָה: וְאַיֵּה הַפָּרָה? וַיַּעַן: “בְּעַד בֶּצַע כֶּסֶף”.

– מַה תְּדַבֵּר? וּמָה הֵמָּה הַפְּצָעִים אֲשֶׁר בְּפָנֶיךָ? – הוֹסִיפוּ לְשָׁאֳלוֹ בְּחֶרְדַּת־נָפֶשׁ.

– ״בְּעַד בֶּצַע כֶּסֶף". עָנָה הַבֵּן הָאִלֵּם.

וַיָּבֶן אֲבִיחַיִל כִּי כְמִקְּרֵה הָרִאשׁוֹן קָרָה גַם לִבְנוֹ הַשֵּׁנִי, וְכִי מֵאֵת הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ הוּא לוֹ. אוּלָם לֹא יָכֹל לְהָבִין גַּם פֵּשֶׁר הַמִּלִים הָאֵלֶה, וַיִּתְאַבֵּל מְאֹד.


 

ז    🔗

הָאֲנָשִׁים הַמִּתְרַגְּלִים בְּחֵטְא בִּנְעוּרֵיהֶם גַּם אִם יַזְקִינוּ לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ; וְגַם אִם יִרְאוּ כִּי יָצְאָה בָם יַד יְיָ קָשֶׁה לָהֶם לָסוּר מֵאִוַּלְתָּם. לָכֵן מַה טּוֹב כִּי יִלְמַד הָאָדָם לִהְיוֹת טוֹב וְיָשָׁר בִּנְעוּרָיו וְטוֹב לוֹ כָּל הַיָּמִים.

גַּם אֱלִיפַז, הַבֵּן הַבְּכוֹר לַאֲבִיחַיִל, כָּל עוֹד לֹא נָגְעָה בוֹ יַד יְיָ לְרָעָה, לֹא לָקַח מוּסָר מֵאֶחָיו הַנְגוּעִים. וְיוֹם יוֹם הָלַךְ הַיְּעֲרָה לֶאֱרֹב לְעוֹבֵר וְשָׁב, וְאִם פָגַשׁ עוֹד בְּעוֹבֵר אֹרַח הִכָּהוּ נֶפֶשׁ וַיִּקַח אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ.

שָׁנָה שְׁלֵמָה עָבָרָה. וַאֲבִיחַיִל וֶאֱלִיפַז כְּבָר הִסְכִּינוּ עִם הָאִלְּמִים וְכִמְעַט שָׁכְחוּ מֵאַיִן בָּאָה לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת, וְלִפְעָמִים יָצְאוּ הָאִלְמִים יַחַד עִם אֱלִיפַז ״לָצוּד צַיִד״, וַיִּשְׁלְלוּ וַיָּבֹזוּ וַיַּחְלְקוּ חֵלֶק כְּחֵלֶק; כִּי אִם אָמְנָם בִּינָתָם כִּמְעַט אָבְדָה מֵהֶם, אֲבָל אֱלִיפַז הָיָה מְפַקְּדָם וְהוּא הוֹרָם אֵיךְ יִתְנַפְּלוּ עַל הָעוֹבֵר.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָחַל אֲבִיחַיִל מְאֹד וַיְבַקֵּשׁ מֵאֵת אֱלִיפַז בְּנוֹ לָלֶכֶת חֲוִילָתָה וְלִדְרשׁ שָׁם בָּרוֹפֵא עַל מַחֲלָתוֹ אוֹ לַהֲבִיאֵהוּ אֵלָיו. וַיַּרְא אֱלִיפַז, כִּי עָלָיו לָלֶכֶת עַתָּה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה חֲוִילָתָה, וַיִּמָּלֵא חֵמָה עַל “הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ” הַהוּא, כִּי יָדַע כִּי רַק בְּשֶׁלּוֹ בָּאָה כָל הָרָעָה הַזֹּאת עַל בֵּיתָם, וַיֵּצֵא לְדַרְכּוֹ מָלֵא חֲמַת נָקָם.

– אִם אֶפְגּשׁ אֶת הָאִישׁ הַהוּא – דִּבֶּר לְנַפְשׁוֹ – אֶהֶרְגֵהוּ כְרָגַע! הֵן אֲנִי הוּא הַגִּבּוֹר בְּאֶחָי. לוּ רַק אֶפְגְּשֵׁהוּ! הוֹי, הַנְּקָמָה! הַנְּקָמָה! – הוֹסִיף לִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּשָּׁמַע הַקּוֹל בְּכֹל סְבִיבוֹת הַדֶּרֶךְ וַיָּבֹא גַם לְאָזְנֵי אִישׁ הַמּוֹפֶת, שֶׁנָּטָה לוֹ אֹהֶל בְּתוֹךְ הַיַּעַר וַיֵּשֶׁב בּוֹ.

וְאִישׁ הַמּוֹפֵת שָׁמַע אֶת הַקּוֹל וַיָּבֶן כִּי קוֹל בֶּן אֲבִיחַיִל הוּא, וַיְמַהֵר וַיֵצֵא לִקְרָאתוֹ. וַיְהִי כִרְאוֹת אוֹתוֹ אֱלִיפַז וַיָּרָץ לְנֶגְדּוֹ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה לְרָצְחוֹ נֶפֶשׁ; אוּלָם אִישׁ הַמּוֹפֵת עָמַד עַל מְקוֹמוֹ בִּמְנוּחַת נָפֶשׁ. וַיְהִי בִקְרֹב אֵלָיו הַשּׁוֹדֵד וַיִּשְׁאָלֵהוּ אִישׁ הַמּוֹפֵת:

– הַעוֹדְךָ מַחֲזִיק בְּרִשְׁעָתֶךָ, וְטֶרֶם תָּשׁוּב מִדַּרְכְּךָ הָרָעָה?

– כֵּן! כֵּן! עוֹדֶנִּי שׁוֹדֵד, וְגַם אוֹתְךָ אָמִית! – קָרָא הַשׁוֹדֵד בְּקָרְבוֹ אֵלָיו בַּחֲמָתוֹ.

– הֲלַהֲרֹג גַּם אוֹתִי אַתָּה אוֹמֵר? – שָׁאַל אִישׁ הַמּוֹפֵת בִּמְנוּחָה – הֵאָלֵם תֵּאָלֵם גַּם אָתָּה, וּמִלְּבַד שְׁלשׁ הַמִּלִּים: ״מַה לְךָ וְלָנוּ?" לא תוּכַל לְדַבֵּר!

וּבְדַבֵּר אִישׁ הַמּוֹפֵת אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה נֶעְלַם כְּרָגַע. וַיֵּתַע אֱלִיפַז הַרְבֵּה בְדַרְכּוֹ עַד בּוֹאוֹ לַחֲוִילָה. וַיָּבֹא אֶל בֵּית הָרוֹפֵא וַיִדְפֹּק עַל הַדָּלֶת. וַיֵּצֵא הָרוֹפֵא לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ: מַה חֶפְצֵךָ?

– "מַה לָּךָ וְלָנוּ?״ – עָנָהוּ אֱלִיפַז.

– הֲלֹא רוֹפֵא אָנִי. הַאִם דְּרוּשָׁה לְךָ עֶזְרָה? לָמָּה דָפַקְתָּ עַל הַדָּלֶת?

– ״מַה לָּךְ וְלָנוּ?״ – אָמַר הָאִלֵּם שֵׁנִית.

וַיָּבֶן הָרוֹפֵא כִּי מְשֻׁגָּע עוֹמֵד לְפָנָיו, וַיְצַו לְגָרְשֵׁהוּ מִן הַבָּיִת. וַיְהִי מִקְרֵהוּ כְמִקְרֵה הָרִאשׁוֹנִים: נְעָרִים סַבּוּהוּ בְהָמוֹן רַב וַיְּלְעֲג לוֹ וַיַּדּוּ10 בוֹ אֲבָנִים, וְהוּא קָרָא קְרִיאָתוֹ הָאַחַת: ״מַה לָּךָ וְלָנוּ?". וַיָּשָׁב אֶל בֵּית אָבִיו בְּלִי רוֹפֵא, אַךְ אֲבִיחַיִל כְּבָר הִתְחַזֵק וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ מֵרָחוֹק בְּלֶכְתּוֹ רָץ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

– הֲשַׁבְתָּ בְּשָׁלוֹם, בְּנִי?

– ״מַה לְךָ וְלָנוּ?״ – הָיָה מַעֲנֶה אֱלִיפַז.

– לָמָּה תֹאמַר כָּזאֹת? – קָרָא הָאָב בַּחֲרָדָה, – הֲלֹא בְּנִי אָתָּה!

– “מַה לָּךָ וְלָנוּ?” – עָנָה אֱלִיפַז שֵׁנִית.

אֲבִיחַיִל הוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלָיו וְהוּא בְאַחַת: ״מַה לָּךָ וְלָנוּ?". אָז הֵבִין אֲבִיחַיִל כִּי יַד הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ הָיְתָה גַם בּוֹ, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, אֲשֶׁר בְּכָל רִשְׁעָתָם תְּמָכוּהוּ בִּימֵי זִקְנָתוֹ, הִסְתַּתְּרָה בִינָתָם וַיֵאָלֵמוּ וְהוּא נִשְׁאַר בֵּינֵיהֶם גַּלְמוּד. עָלָיו, הַזָּקֵן, מֵעַתָּה לָתוּר לוֹ אֹכֶל, לוֹ וְלִשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו. נוֹרָא הָיָה מַצַּב אֲבִיחַיִל, נוֹרָא מְאֹד. תַּחַת בֵּיתוֹ הַגָּדוֹל וְהַיָּפֶה שֶׁדָּר בּוֹ לְפָנִים בִּימֵי עָשְׁרוּ, דָּר עַתָּה בְּבַיִּת קָטֹן וְצַר מְאֹד, וּבְבֵיתוֹ אֵין לוֹ גַם עִם מִי לְדַבֵּר… אָז זָכַר אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָיו וַיֵּדַע כִּי יְיָ הוּא הַצַּדִּיק, שֶׁשִּׁלֵּם לו כְּפָעֳלוֹ, וַיָּשָׁב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.


 

ח    🔗

עָבְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִן הַמִּקְרֶה הָאַחֲרוֹן; וְאֵין מַרְפֵּא לַבָּנִים הָאִלְּמִים, וְאֵין מְנוּחָה לְנֶפֶשׁ הָאָב הָאֻמְלָל.

בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה אוּלַי הִסְכִּין אֲבִיחַיִל עִם בָּנָיו וְלֹא שָׂם עוֹד לִבּוֹ אֲלֵיהֶם; רַק הַמַחֲשָׁבָה: “מָה רָאָה עַל כָּכָה הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ לָשִׂים בְּפִיהֶם רַק הַמִּלִּים הָהֵן?” לֹא נָתְנָה לוֹ מְנוּחָה אַף רָגַע.

וְהִנֵּה בָּא הַיּוֹם שֶׁהֵבִיא פִּתְרוֹן לַמִּלִים הַסְּתוּמוֹת הָהֵן; וְאָז הֵבִין אֲבִיחַיִל מָה רַע וָמַר יִסֵּר אוֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיַד הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ.

בְּאֶחָד מִימֵי הָאָבִיב שָׁכַב אֲבִיחַיִל לִישֹׁן שְׁנַת־הַצָּהֳרָיִם, וּשְׁלֹשֶׁת הַבָּנִים הָאִלְּמִים, אֱלִיפַז, בִּלְדַּד וָצֹפַר, יָצְאוּ לָשׂוּחַ מִסָּבִיב לְבֵיתָם כְּדַרְכָּם. אַךְ בַּפַּעַם הַזֹּאת הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת; וַיָּשִׂיחוּ וַיְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ רַחֲשֵׁי לִבָּם11 אִישׁ אִישׁ בִּלְשׁוֹנוֹ: צֹפַר בִּלְשוֹן “אֲנַחְנוּ שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים”, בִּלְדַּד – “בְּעַד בֶּצַע כֶּסֶף” וֶאֱלִיפַז – “מַה לָּךְ וְלָנוּ?…”

וַיְהִי הֵם הוֹלְכִים וְתוֹעִים בֵּין הָרִים וּבְקָעוֹת עַל שָׂדֶה וָאָחוּ, וְהִנֵּה אִישׁ מֵת שׁוֹכֵב לִפְנֵיהֶם בַּבִּקְעָה. מִתְּחִלָּה נִבְהֲלוּ מְאֹד, וְאַחֲרֵי כֵן עָמְדוּ שְׁלָשְׁתָּם מִסָּבִיב לַגְּוִיָּה וַיְקוֹנְנוּ עָלֶיהָ אִישׁ אִישׁ כִּלְשׁוֹנוֹ.

וַיַּעֲבֹר שׁוֹטֵר בַּדֶּרֶךְ, לֹא רָחוֹק מִן הַמָּקוֹם הַהוּא; וּבִרְאוֹתוֹ מֵרָחוֹק אֶת הָאִישׁ הֶהָרוּג וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַנִצָּבִים עָלָיו, קָפַץ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּשְׁאָלֵם בְּקֶצֶף וּבְתִמָּהוֹן:

– מִי הָרַג אֶת הָאִישׁ הַזֶּה?

– “אֲנַחְנוּ שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים”! – עָנָה צֹפַר הָרִאשׁוֹן.

– וְלָמָּה הֲרַגְתֶּם אוֹתוֹ? – שָׁאַל הַשּׁוֹטֵר בְּחָרוֹן.

– “בְּעַד בֶּצַע כָּסֶף”! – עָנָה בִּלְדַּד הַשֵּׁנִי.

– אֵיךְ מְלָאֲכֶם לִבְּכֶם לַהֲרֹג אִישׁ בְּעַד בֶּצַע כָּסֶף? – שָׁאַל הַשּׁוֹטֵר בְּקֶצֶף.

– “מַה לְךָ וְלָנוּ?” – עָנָה אֱלִיפַז הַשְּׁלִישִׁי.

אָז עָלְתָה חֲמַת הַשּׁוֹטֵר עַד לְהַשְׁחִית וַיְחַלֵּל בַּחֲלִילוֹ, וַיְמַהֲרוּ אֵלָיו שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מְזֻיָּנִים12 וַיַּאַסְרוּ אוֹתָם בַּחֲבָלִים וַיְבִיאוּם חֲוִילָתָה וַיּוֹשִׁיבוּם בְּבֵית הַסֹּהַר עַד צֵאת מִשְׁפָּטָם. שָׁם עִנּוּ אוֹתָם מְאֹד, וַיִּנָּחֲמוּ אָז גַּם הֵם עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.


 

ט    🔗

ואֲבִיחַיִל הֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ וַיַּרְא כִּי בָנָיו אֵינָם וַיְחַכֶּה לָהֶם עַד הָעָרֶב. וַיָּבֹא הָעֶרֶב וּבָנָיו לֹא שָׁבוּ עוֹד, וַיָּבֶן כִּי קָרָם אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְ מָרָה כָּל הַלָּיְלָה. וַיָּבֹא יוֹם הַמָּחֳרָת; אַךְ בָּנָיו עוֹד לֹא שָׁבוּ וּמְקוֹר דִּמְעוֹת אֲבִיחַיִל כְּבָר יָבֵשׁ. וַיָּקָם אֲבִיחַיִל וַיֵּלֶךְ לְחַפְּשָׂם בַּדֶּרֶךְ, וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד חֲוִילָה; וְהִנֵּה כָּל הָעִיר הוֹמָה, כִּי נִתְפְּשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הָאִלְּמִים שֶׁהָרְגוּ אִישׁ אֶחָד בַּדָּרֶךְ. וַיַּחְקֹר אֲבִיחַיִל הֵיטֵב אֶת הַדָּבָר, כִּי לִבּוֹ נִבָּא לוֹ, כִּי אֵינָם אֲשֵׁמִים הַפַּעַם בָּאִישׁ הֶהָרוּג הַהוּא; וַיֻגַּד לוֹ, כִּי הַשּׁוֹדְדִים הוֹדוּ עַל עֲוֹנָם וְכַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָנוּ אֶת הַשּׁוֹטֵר עַל שֶׁאֱלוֹתָיו. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֲבִיחַיִל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא: אֲהָהּ! הֲלֹא זֶה מוּמָם, כִּי לֹא יוּכְלוּ לְדַבֵּר אַחֶרֶת!…

אָז הֵבִין אֲבִיחַיִל חָכְמַת אִישׁ הַמוֹפֵת וְאֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא עַל בָּנָיו, לְמַעַן יִתָּפְשׂוּ בַּעֲוֹן רֶצַח. וַיֹּאמֶר לִדְרשׁ לִמְעוֹן אִישׁ־הַמּוֹפֵת וּלְהִתְחַנֵּן מִלְפָנָיו עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו שֶׁכְּבָר נֶעֶנְשׁוּ כְרִשְׁעָתָם.

וְאִישׁ הַמּוֹפֵת כְּבָר הֶעְתִּיק מִשְׁכָּנוֹ אֶל הָעִיר חֲוִילָה, וְהוּא יָדַע מִכָּל אֲשֶׁר קָרָה אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת, וַיְחַכֶּה לְבוֹא אֲבִיחַיִל אֵלָיו. וַיָּבֹא אֲבִיחַיִל אֶל אִישׁ־הַמּוֹפֵת וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיֵּבְךְ וַיְסַפֶּר־לוֹ אֵת כָּל הֶעָמָל אֲשֶׁר נָשָׂא בְּאַחֲרִית יָמָיו, וְכִי כְבָר שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְגַם בָּנָיו כְּבָר נִחֲמוּ בְּוַדַּאי עַל כָּל חַטֹּאתֵיהֶם, וַיְבַקְשֵׁהוּ כִּי יָחוּס עֲלֵיהֶם וְהוֹצִיאָם מִבֵּית הַסֹּהַר וְרִפְּאָם מֵחָלְיָם.

וַיִּשְׁלַח אִישׁ־הַמּוֹפֵת אֶת דְּבָרוֹ אֶל שַׂר הַשּׁוֹטְרִים, כִּי רַק מוּם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶאֱשִׁים אוֹתָם הַפַּעַם, וְלֹא יְדֵיהֶם שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַהוּא. וְיֵּחָקֵר הַדָּבָר וַיִמָּצֵא כִּי כֵן הוּא וַיּוֹצִיאוּם לַחָפְשִׁי, אָז רִפֵא אִישׁ הַמּוֹפֵת בְּרֶגַע אֶחָד גַּם אֶת לְשׁוֹנָם לְעֵינֵי אֲבִיהֶם וְ״אָבִינוּ"! “אָבִינוּ”! קָרְאוּ פִּתְאֹם שְׁלֹשֶׁת הַבָּנִים. וַיִּפְּלוּ עַל צַוְארֵי אֲבִיהֶם וַיִּבְכּוּ, וַאֲבִיהֶם חִבְּקָם וַיְנַשְּׁקֵם בְּדִמְעוֹת שִׂמְחָה.

וַיּוֹדֶה אֲבִיחַיִל לְאִישׁ־הַמּוֹפֵת עַל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ. וְהַבָּנִים הִבְטִיחוּ לָלֶכֶת מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, אֲשֶׁר יוֹרֵם אֲבִיהֶם.

וַיָּבֹאוּ עִם אֲבִיהֶם לָגוּר בַּחֲוִילָה וַיִחְיוּ מֵעֲמַל כַּפֵיהֶם וַיִּהְיוּ לַאֲנָשִׁים יְשָׁרִים. וְשֵׁם אִישׁ־הַמוֹפֵת נוֹדַע בְּכָל קַצְוֵי הָאָרֶץ.



  1. אוֹצָר; חַיִל וְהוֹן רָב.  ↩

  2. עָנִיִּים מִכֹּל.  ↩

  3. הָיוּ לְבָנוֹת.  ↩

  4. הַקְּרוֹבִים.  ↩

  5. בְּצַעַר, שֶׁלֹּא נִמְלְאָה תִקְוָתָם.  ↩

  6. עַנְפֵי.  ↩

  7. תּתהַלְכוּ וּתְחַפְּשׂוּ.  ↩

  8. בְּקוֹל שָפֵל.  ↩

  9. פלוידערטע.  ↩

  10. זָרְקוּ.  ↩

  11. מֶחְשְׁבוֹתֵיהֶם  ↩

  12. חֲגוּרֵי כְּלֵי נֶשֶׁק.  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות