רקע
בנימין גלאי
החוג...

מיום שעמדתי על דעתי, נעשיתי חסידה המובהק של אמנות הצורה. דברים כצורתם – מעשים כצורתם. גם אני, גם ידידי פורשים, דרך־משל, מבית־קפה לעת תיקון־חצות… הם משלמים. אני – מסלק את חשבוני. הם הולכים לישון. אני – עולה על יצועי. הם יושבים ואוכלים. אני – מיסב לי לשלחן, אני סועד! אותו עתון, אותו קפה, אותה ביצה, אותה לחמניה, אותה חמאת־זהב טרייה… אלא שאצלם – “ארוחת בוקר” ואצלי – פת־שחרית!

נטייתי זו לגינוני צורה ולנימוסים יפים מכשירתני לרדת לסוף כל היפה, הנאצל, האלגנטי בפגישות מועדון חקר־המקרא, שהוא עתה המובחר, האכסכלוסיבי, האריסטוקראטי שבכל מועדוננו כחולי־הדם.

חייב אני להודות, בבושה לי ולנפשי, כי לא הוזמנתי עדיין ליטול חלק בכנסת־חכמים זו ואיני יודע איך הופכים שם מרנן בדבר־תורה… מתוך הסבה, כדרך יוונים – מוצצים בכורה ואומרים דבר־חדוש, טועמים זית־על־הוצו ומפריחים אמרת־כנף? מתוך שפיפת־ברכים, כדרך זקני־דרוזים על מחצלאות־חילף? רגלם תחת עגבותם ואציליהם על פי חזם, כדרך נזירי־בודהה? הייתי נותן משהו, אלו יכולתי לראותם בשעת־מעשה!

דברים שאמרו קדמונינו כי בהם נקנית תורה כמה הם? ארבעים ושמונה, כמדומים אנו… בתוכן מידות שקורין “ענווה”, “מעוט שיחה”, “מעוט־שחוק”… כיוצא בכך אמרו חכמים כי מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך. ללמדך שאף דברי־תורה אינם מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה… מה עוד השנונו? “המגביה עצמו על דבר־תורה דומה לנבלה מושלכת בדרך, שכל עובר־ושב מניח ידו על חטמו ומתרחק ממנה…”

אך מה לי “סייג לתורה”! מה לי מצווה שצוונו חכמינו לברוח מן הכבוד, לא להגיס לבנו בתלמוד, לא להחזיק טובה לעצמנו, לא לשמוח בהוראה? מי כמוני – שש על משתאות תחכמוני! הא, לילות אתונא, לילות דוכסי־מילנו! לילות וולטריאניים שעליהם אמרו שם, בחצר מלך־הפרוסים, כי שיחה אחת שלהם היתה מאלפת מן המעולה שבספרים!

איני גורע מכם עין, רקדניות חקר־המקרא! קורא אני עליכן בעתונים ולבי נמלא נחת… מר פלוני הציע, פרופיסור פלוני העיר, אלוף פלוני הוסיף… כאן הפוך־עין של ארכיאולוגים, שם נפנוף חזה־ג’יין־מאנספילד של חכם־לשון… פסוק יווני… קושיית צורבא־דרבנן… נפשי יוצאת אליכם, צנועי הגות! מי יתנני טועם שם גלוסקא ומוצא אחר כך את שמי בעתונים מצויירים… “מר בנימין, פאלמירולוג, משך בחטמו וצטט, למרבה תמיהת כל המסובים, את נוסח ספר־יהושוע בלשון תדמור…”

פסקא אחת, שורה אחת, מלה אחת כזו – מובלעת, כביכול, בנעימה – דייני!

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37174 יצירות מאת 1901 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!