רקע
בנימין גלאי
החוג...

מיום שעמדתי על דעתי, נעשיתי חסידה המובהק של אמנות הצורה. דברים כצורתם – מעשים כצורתם. גם אני, גם ידידי פורשים, דרך־משל, מבית־קפה לעת תיקון־חצות… הם משלמים. אני – מסלק את חשבוני. הם הולכים לישון. אני – עולה על יצועי. הם יושבים ואוכלים. אני – מיסב לי לשלחן, אני סועד! אותו עתון, אותו קפה, אותה ביצה, אותה לחמניה, אותה חמאת־זהב טרייה… אלא שאצלם – “ארוחת בוקר” ואצלי – פת־שחרית!

נטייתי זו לגינוני צורה ולנימוסים יפים מכשירתני לרדת לסוף כל היפה, הנאצל, האלגנטי בפגישות מועדון חקר־המקרא, שהוא עתה המובחר, האכסכלוסיבי, האריסטוקראטי שבכל מועדוננו כחולי־הדם.

חייב אני להודות, בבושה לי ולנפשי, כי לא הוזמנתי עדיין ליטול חלק בכנסת־חכמים זו ואיני יודע איך הופכים שם מרנן בדבר־תורה… מתוך הסבה, כדרך יוונים – מוצצים בכורה ואומרים דבר־חדוש, טועמים זית־על־הוצו ומפריחים אמרת־כנף? מתוך שפיפת־ברכים, כדרך זקני־דרוזים על מחצלאות־חילף? רגלם תחת עגבותם ואציליהם על פי חזם, כדרך נזירי־בודהה? הייתי נותן משהו, אלו יכולתי לראותם בשעת־מעשה!

דברים שאמרו קדמונינו כי בהם נקנית תורה כמה הם? ארבעים ושמונה, כמדומים אנו… בתוכן מידות שקורין “ענווה”, “מעוט שיחה”, “מעוט־שחוק”… כיוצא בכך אמרו חכמים כי מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך. ללמדך שאף דברי־תורה אינם מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה… מה עוד השנונו? “המגביה עצמו על דבר־תורה דומה לנבלה מושלכת בדרך, שכל עובר־ושב מניח ידו על חטמו ומתרחק ממנה…”

אך מה לי “סייג לתורה”! מה לי מצווה שצוונו חכמינו לברוח מן הכבוד, לא להגיס לבנו בתלמוד, לא להחזיק טובה לעצמנו, לא לשמוח בהוראה? מי כמוני – שש על משתאות תחכמוני! הא, לילות אתונא, לילות דוכסי־מילנו! לילות וולטריאניים שעליהם אמרו שם, בחצר מלך־הפרוסים, כי שיחה אחת שלהם היתה מאלפת מן המעולה שבספרים!

איני גורע מכם עין, רקדניות חקר־המקרא! קורא אני עליכן בעתונים ולבי נמלא נחת… מר פלוני הציע, פרופיסור פלוני העיר, אלוף פלוני הוסיף… כאן הפוך־עין של ארכיאולוגים, שם נפנוף חזה־ג’יין־מאנספילד של חכם־לשון… פסוק יווני… קושיית צורבא־דרבנן… נפשי יוצאת אליכם, צנועי הגות! מי יתנני טועם שם גלוסקא ומוצא אחר כך את שמי בעתונים מצויירים… “מר בנימין, פאלמירולוג, משך בחטמו וצטט, למרבה תמיהת כל המסובים, את נוסח ספר־יהושוע בלשון תדמור…”

פסקא אחת, שורה אחת, מלה אחת כזו – מובלעת, כביכול, בנעימה – דייני!

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות