רקע
יגאל מוסינזון
ההיפוכונדר - מונולוג

הפסקתי לקרוא עתונים. בסוף לא יכול בלי עתונים…

אני לא סנוב. תאמינו לי שאני לא סנוב.

שמי מוישה גריס. אני לא כל־כך מוישה ולא כל־כך גריס… אבל… אני ההיפוכונצור האמיתי של המאה העשרים – וגם זה לא הולך ברגל מכל דבר אני מתרגש – ובולע כדור נגד התרגשות. אצלנו במשרד אני נותן עצות לכולם. כאב־ראש – יש לי כדורים. כאב־אוזן כאב־ברך־כאב־ירך… לך למוישה גריס גוף האדם לא רק גוף האדם – הוא גם נשמה. מי שלא מאמין – שישאל אותי… ואת הנשמה אפשר לתמוך בכבוהם1 דוגמא? בבקשה! נסעתי באוטובוס וזה היה נורא. עשרים מרפקים בצלעות שלי… דורכים לי על הרגליים… האשה השמנה מזיעה שזה נורא… הנהג עצבני ומסרב לפרוט חמישים לירות… צועקים להתקרב אחורנית… בקצור, גהינום. כדור אחד של פירוגרון – נסיעה ואוטובוס גן־עדן… מרפק בצלע־חה, חה, חה, דורכים על היבלת־חה, חה, חה, אני יושב בשקט ונהנה לקרוא איך רוצחים בניו־יורק… שוחטים בהודו מפציצים בויטנאם… ולא אכפת לי כלום אבל הצרה התחילה אתמול… מה קרה? עמדתי באוטובוס והחזקתי בשתי ידים למעלה־בלונדינית אחת עמדה לצדי – ושאלה מה השעה? איך אתה יכול להביט בשעון על היד עם שתי הידים למעלה? אז במקום זה שאלתי אותה אם לא נפגשנו פעם? והיא אמרה לי שהיא עובדת במוסד לחולי־רוח… והכל אפשרי… וחייכה בפה מלא שינים עוד לא ראיתי פה שיהיו לו כל כך הרבה שיניים… ולבסוף קבענו פגישה ליד הקולנוע “רצח באורינט אכספרס” לא הלכתי לעבודה. הייתי כל כך נרגש לפגישה שקבלתי נובברין נגד התרגשות. אחר חמש דקות הרגשתי שאני לא נרגש – אבל מתחיל להרדם. אז לקחתי בריננובו נגד הנובברין…. והתחלתי לאבד את השיווי משקל באוזן השמאלית… החדר הלך כל הזמן שמאלה… כדי לאזן את פלס המים אצל, באוזן לקחתי פילומדין… קבלתי מיד איזון נכון… אבל זה השפיע על הכבד יש לי כבד מאד אישי… לקחתי טרמנדרין נגד הכבד – אבל המרה שלי התחילה לצעוק… והוצאתי במהירות את כדורי הפפימנדין נגד פילומדין טרמנדרין, בריננובו ונובוברין… ושוב חזרתי להיות מוישה גריס האמיתי – ועצבני!! כמו שאומרים חזרתי למקום שבו התחלתי – עצבני נורא. פתחתי במהירות את ירחוני הרפואה שקבלתי מדודתי הרופאה מעפולה… ויטמינים, תקלה זה מה שחסר לי. שלוש גלולות של מירונצים, ספילידתס והמומידס – והתחלתי לשרוק בעליזות… ויטמין בי־יש. ויטמין ד' יש ויטמין א. ב. סי. די. – יש. אבל אז מצלצל חיים שמו – ושואל מה אני עושה הערב? – אני לא יכול להוציא הגה מרוב ויטמינים… הפה שלי קפוא. יכול לנענע את הלסתות – אבל לא את השפתיים… וחיים שמו עוד שואל אם אני פה… ואני פה ולא יכול להגיד לחיים שמו שאני פה… מצב טרגי. והוא מספר לי איך הלך לו עם נורה וביזה ושמיזה – ואני רוצה לבכות או לצחוק – לא הולך לי… השפתיים כמו סוליות… למחרת אמר לי חיים שמו במשרד שאני סנוב ולא יותר… הו, אתם רוצים לשמוע מה היה עם “הרצח באורינט אכספרס” – איך אני יכול לדעת אם חיכיתי לבלונדינית עד סוף הסרט – לפני אולם הקולנוע?

אבל סנוב – זו פשוט השמצה – לא מוישה גריס.


(סוף)


  1. מילה לא ברורה. הערת פב"י  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות