רקע
יגאל מוסינזון
המדליה והשודדים

לפי מגילת סן-מיקלה מאת אכסל מונתה.

מעובד לתסכית רדיו על ידי יגאל מוסינזון


       מוזיקה. מרש אבל.

ד"ר מונתה: (כאילו כותב מכתב וקורא לעצמו בזמן הכתיבה)

הוד מעלתך.

הרשה נא לי להתייחס למדליה אשר מבקשת ממשלת איטליה להעניק לי, בעבור המעשים שעשיתי, כביכול, בעת רעידת האדמה במסינה. יש בידי כלל, הוד מעלתך, שלא לקבל כבוד אם לא עשיתי דבר המזכה אותי לקבלו… אינני מוכן הוד מעלתך, לבקש הכרת תודה פומבית בעבור דבר שניסיתי לעשותו. דבר זה, הוד מעלתך, עלול רק להכניס ערבוביה בהשקפת עולמי – ולהקניט את האלים, בני האלמוות. התגנבתי ויצאתי בחשאי ובאין רואים מתוך שכונות החולירע שבנאפולי, והריני מבקש להתחמק גם הפעם מתוך עיי החרבות של מסינה. אינני זקוק למדליה כדי לזכור את אשר ראו עיני בעיר החרבה…

קרין רדיו:…אנו מביאים את המספרים האחרונים של קרבנות רעידת האדמה. בעיר רדזשו – עשרים אלף הרוגים… בסיציליה – אלפיים הרוגים. קנטינילו – שלושת אלפים הרוגים… גליקן – אלף וחמש מאות הרוגים… ממסינה עדיין לא קבלנו את המספר המדויק של הרוגי רעידת האדמה…לכל מקומות האסון חשים עתה צוותות הצלה, מזון ורופאים… נמשיך לשדר ברגע שיגיעו אלינו פרטים נוספים.

       מוזיקה; מרש אבל

ד"ר מונתה:….הוד מעלתך, המעשים שעשיתי במסינה – עבורם מבקשת ממשלתך לתת לי מדליה – הם כעין וכאפס לעומת מעשי הגבורה של מאות אנשים שאין איש יודע את שמם, ואשר ישארו לעולם אלמונים ללא הכרת תודה וללא מדליות. אני עצמי, הוד מעלתך, לא סכנתי את חיי, להוציא מיתת רעב או הסתבכויות שהסתבכתי בגלל טפשותי שלי. אמת הדבר, הוד מעלתך, כי אנשים רבים שהיו חנוקים למחצה נצלו על ידי ממות כאשר עזרתי להם בהנשמה מלאכותית, אבל כל רופא או אחות, ואפילו מציל פשוט בחוף הים היו עלולים לעשות בדיוק כמוני. נכון שהוצאתי זקנה אחת מתחת לעיי המפולת של מטבחה, אך וגלוי וידוע לפני שעזבתיה והיא שבורת רגליים – משום שעד שבאה אנית החולים הראשונה אי אפשר היה להשיג בכל מסינה אפילו תחבושת אחת, או חומרי רפואה.

       (עובר לקול פנימי שיש בו דינמיות אחרת…)

לילה אחד מצאתי תינוק עירום באחת החצרות. (בכי התינוק – אך לא צורמני) נשאתי אותו אל מרתף מגורי ושם ישן כל אותו הלילה כשהוא עטוף במעילי יונק את בהן ידי בשנתו… בבקר נשאתי את התינוק אל הנזירות שהתגוררו בבית הכנסייה על שם “טרזה הקדושה”. הנחתי אותו בין תריסר תינוקות אחרים שאספו הנזירות מבין חורבות הבתים. לעתים תוהה אני על מספרם הרב של תינוקות שלא נחבלו ולא ניזוקו כאילו נתגלגלה עליהם מידת הרחמים. אוכל לא היה בעיר – אך יין נמצא בשפע רב. שדידת אלפי מרתפי היין החלה מיד אחרי רעידת האדמה. רעבים היו – ושיכורים. לא היה מקום בטוח יותר לשנת לילה מן המרתפים, אלא שקשה היה להתגבר על הפחד, שמא יפלו עליך הקירות תוך שנתך – ואתה כעכבר במלכודת. לילה לילה חזרו ונשנו רעידות אדמה במסינה, ואז עלה רעם הקירות הנופלים וזעקות האנשים ברחובות. טוב היה לישון מתחת לאחד העצים בפרדסים, אך גשמי זעף ירדו והלילות היו קרים מאד. מקרי שוד ורצח הרבו את אסונה של העיר. צחוק הגורל הוא שמאלף הקרבינרי שהיו בבית הספר הצבאי לא נשתיירו בחיים אלא חמישה, ולעומת זאת יצאו ארבע מאות רוצחים, שודדים וגנבים לחופשי עם רעידת האדמה הראשונה. הפושעים הללו חמסו ושדדו ורצחו. לילה אחד הרגו את שני השומרים הזקנים של “בנקו די נפולי” ושדדו את אוצרות הבנק. אחד מהשודדים הללו נתן לי במתנה מעיל נשים מרופד במוך. מתנה שהצילה אותי מדלקת ריאות ודאית.

אמדו: (קול מחוספס של בריון) תסתכל דוקטורה, שני סוסים וחמור אחד כלואים במרתף.

ד"ר: מה אתה זורק פנימה?

אמדו: גזר, דוקטורה, גזר. פעמיים ביום אני מביא להם גזר.. תראה איזה עננים שחורים.

דוקטור: עוד מעט ירד מבול….

אמדו: היכן אתה גר דוקטורה?

ד"ר: ( ספק לגלוג) אין לי דירה קבועה…

אמדו: אתה יכול ללון אצלנו. אנחנו שלושה שם, ויהיה מקום גם לרביעי. זה לא רחוק.

צהלת סוס

צריך היה לתת להם כדור בראש… אבל אני אין לי לב להרוג בעלי חיים…

רעמים

בוא, דוקטורה, לפני שנהיה רטובים לגמרי…בוא.

רעש גשם שוטף; רעש ריצה על פני מרצפות

עוד מעט נגיע.

מריו: הי אמדו – אתה מביא שוטר אתך?

אמדו: לא שוטר, מריו. זה דוקטור, שוודי.

וינו: (קול שתוי) המדרגות רטובות… שלא ישבור את הרגל…

רעמים

אמדו: רואה דוקטורה, יש פה שלושה מזרונים. אתה יכול לישון כל פעם על מזרון אחר, כל לילה, מפני שאנחנו עובדים במשמרת לילה…

מריו: חה. חה. חה. “משמרת לילה”

ד"ר: איזו עבודה אתם עושים?

וינו: חה. חה. חה. עוזרים לבני אדם… חה. חה. חה.

ד"ר: זה לא מסוכן להסתובב בלילה בעיר? היום הגיעו אנשי צבא והם יורים בכל אדם שמנסה לקחת משהו מאחד הבתים…

מריו: ( בלגלוג) אנחנו מחוסנים מפגיעת כדורים, נכון, אמדו?

אמדו: נכון.

וינו: וגם מפני בתי סוהר. חה. חה. חה.

צרור יריות

אמדו: יורים הממזרים. קדימה, החוצה! לעבודה. ( פאוזה) הי, דוקטורה, אני שם פה על השולחן כמה מאות כסף… תקח.

ד"ר: לא תודה.

אמדו: תקח אומרים לך. הלואה. כמו שאומרים.ּ

ד"ר: אתה מלווה כסף לאדם זר?

אמדו: אני בטוח בך. אילו לא הייתי בטוח כך – לא הייתי מביא אותך למרתף שלנו, נכון וינו?

וינו: נכון. יותר טוב שנהיה בטוחים – אחרת הדוקטורה לא יהיה בטוח בחיים שלו. מריו חותך גרון ח’ת – שתיים. חה. חה. חה.

ד"ר: (קול פנימי) חייבים לקחת את הכסף – אחרת יעלבו…(קול רגיל) תודה אמדו.

אמדו: קח עוד קצת כסף.

ד"ר: זה יספיק.

אמדו: (בקול רועם) אמרתי לך לקחת יותר כסף – אז תשמע מה שאני אומר לך.

וינו: עם אמדו לא עושים ויכוח.

מריו: זה לא טוב להתוכח עם אמדו.

וינו: תעשה מה שאומרים לך. אומר לך אמדו קח כסף – אתה לוקח כסף, והחיים שלך שמחים.

ד"ר: (באנחה) לקחתי.

מריו: כמה?

אמדו: (בזעף) מה איכפת לך כמה? זה כסף של הסבתא שלך, או שאבא שלך ה“מסופלס” תרם לך בבית היתומים? (פאוזה) כמה לקחת?

ד"ר: חמש מאות.

אמדו: קח עוד מאתיים.

ד"ר: אבל… זה… מספיק לי חמש מאות – עד שיפתחו את הבנקים…

וינו: חה. חה. חה. עד שיפתחו את הבנקים, הדוקטורה אומר… אבל המפתחות של הבנקים אצל אמדו… חה. חה. חה. תן לו מפתח לבנק אחד, אמדו, טוב?

אמדו: סתום את הלוע, וינו, סתום כבר, קדימה יוצאים לעבודה. להתראות דוקטורה.

ד"ר: להתראות.

מריו: אם ישאלו אותך עלינו – אתה שותק כמו קבר – או שתהיה בקבר אם לא תשתוק… אתה לא שומע ולא יודע כלום…כלום…כלום

אמדו: (ממרחק) מריו. מריו. מה אתה עוד לא זז?

מריו: אני בא, אמדו, אני בא.

       רעש ריצה במדרגות

ד"ר: למחרת חטטתי בין החורבות של מלון “טרינקריה” כדי למצוא את גופתו של הקונסול השוודי.

       צרור יריות

יורים. הם השתגעו החיילים הללו. תפסיק לירות שם.

חייל: הידים למעלה.

ד"ר: שמע, אתה מטורף או…

חייל: הידים למעלה או שאני יורה.

ד"ר: תרגע. תרגע. תזיז את האצבע מההדק… אני מרים ידיים.

חייל: מה אתה מחפש פה?

ד"ר: את הגופה של הקונסול השוודי.

חייל: (בלגלוג) כן – הה. לא זהב – לא. לא תכשיטים – לא. לא כסף – לא. גופות הוא מחפש (קריאה למרחק) אדוני, הקצין, תפשתי פה שודד אחד.

ד"ר: אני דוקטור אכסל מונתה.

חייל: שמענו. שמענו. שמענו. תיכף תדבר עם הקצין ותספר לו את השקרים שלך (פאוזה) אדוני הקצין, הפרצוף הזה אומר שהוא דוקטור.

קצין: יש לך רשיון לחיפוש?

ד"ר: לא אין לי רשיון לחיפוש. גם לא היה לי רישיון להציל אנשים ממות, פה במסינה.

קצין: פה גדול יש לך… אז תסגור אותו. בוא אתי לתחנת המשטרה… שים לו קנה רובה בגב – שילך יפה…

חייל: כן אדוני. אם אתה מוריד את הידיים או זז קצת חשוד…אתה מקבל כדור.

קצין: קדימה.

       רעש צעדים ברחוב הריק

קול אשה: (ממרחק) מי זה ג’וזפה?

חייל: עוד שודד אחד, אני בעצמי תפסתי אותו.

קול אשה: (היסטרי) להרוג אותם. לרצוח אותם. לתלות אותם.

       רעש צעדים ברחוב

חייל: אל תוריד את הידים – תקבל כדור בגב.

ד"ר: בסדר. בסדר. בסדר. כמה זמן עוד נלך?

קצין: הבית השלישי… עכשיו אתה יכול להוריד את הידיים… היה לך מזל שלא ניסית לברוח – אצלנו יורים מהר… לפני שאתה מספיק לאמור גריבלדי גריבלדי. הכנס. (חריקת דלת) שב. מה השם שלך?

ד"ר: דוקטור אכסל מונתה.

קצין: מה אתה עושה במסינה?

ד"ר: (נרגז ועיף) באתי לפתוח כאן חנות ירקות…

קצין: ניסית לשדוד ואתה עוד יש לך חוצפה להתלוצץ….?

ד"ר: תראה, ברדיו האיטלקי הכריזו שדרושים רופאים באופן דחוף לנפגעי הרעש. עזבתי את רומא ובאתי לכאן כדי לעזור…

קצין: יש לך תעודות שאתה רופא?

ד"ר: תעודות? (פאוזה) לא אין לי תעודות…

קצין: (בתרועת נצחון) אתה רואה – אין לו תעודות…יש מישהו היכול לאשר

שאתה… מה שמך אמרת?

ד"ר: דוקטור אכסל מונתה.

קצין: דוקטור אכסל מונתה… לא שמעתי עליך אף פעם… מי מכיר אותך במסינה?

ד"ר: הקונסול השוודי.

קצין: הקונסול השוודי שקבור מתחת למלון?

ד"ר: כן. בדיוק כך. הקונסול השוודי הקבור מתחת למלון.

קצין: איך הוא יכול להעיד לטובתך אם הוא מת?

ד"ר: אם הוא מת יש להניח שאינו יכול לזהות אותי. עוד שאלות?

קצין: היכן אתה גר?

ד"ר: “פיאצה דה פופלו”

קצין: זה ברומא.

ד"ר: כן זה ברומא!

קצין: ואיפוא אתה גר במסינה?

ד"ר: (בלגלוג) אני לא גר.

קצין: אתה בכלל לא גר?

ד"ר: לא.

קצין: ואתה גם לא ישן אף פעם?

ד"ר: אני ישן לפעמים.

קצין: איפוא?

ד"ר: השורה החמישית בפרדס מתחת לעץ התפוזים השמיני…

קצין: המממממ…

ד"ר: הממממ – אח"כ התחיל לרדת גשם ומצאתי מרתף…

קצין: ספור יפה. ספור נפלא. ספור יוצא מן הכלל. והיכן ישנת הלילה?

ד"ר: אמש?

קצין: אמש. הלילה. היכן שמת את הראש שלך לישון לפני שקמת והלכת לשדוד את המלון?

ד"ר: עוד מרתף.

קצין: עוד מרתף?

ד"ר: כן. עוד מרתף.

קצין: איפוא?

ד"ר: לא יודע את שם הרחוב. לא הרחק משם כלואים במרתף אחד שני סוסים וחמור ואדם אחד שנתן לסוסים ולחמורר גזר לאכול, לקח אותי למרתף שלו… נתן לי מקום לישון ואוכל….

קצין: ואתה רוצה שאני אאמין לך?

ד"ר: (בקצה סבלנותו);;; כרצונך, אתה יכול להאמין – ואתה יכול שלא להאמין. כרצונך.

קצין: אם אני לא מאמין, זאת אומרת משפט צבאי של חמישה רגעים – ויורים בך.

       רעש יריות

שומע? כל היום… תופשים שודדים – ויורים. תופשים ויורים בהם. זה לא משחק ילדים. מסינה עכשיו איזור צבאי. אז או שאתה עונה לי בלי שקרים – או…

ד"ר: (במבוכה) הו… לא שערתי לעצמי שזה כל כך רציני… אז מה עושים?

קצין: יש לך פספורט?

ד"ר: היה לי.

קצין: מה זאת אומרת “היה לי”?

ד"ר: בפרדס גנבו לי את המעיל ובמעיל היה הפספורט.

קצין: היה לך מעיל גברי, אני מקווה, ולא המעיל הנשי הזה?

ד"ר: האיש שנותן גזר לסוסים…

קצין:…ולחמור.

ד"ר: לסוסים ולחמור – נתן לי את מעיל הנשים הזה, כיוון שקפאתי מקור…

קצין: למה הוא נתן לך את המעיל ולא נתן לי את המעיל? תענה. למה?

ד"ר: אני לא יודע.

קצין: אתה לא חושב כי לא מתקבל על הדעת שרופא גברי ילבש מעיל נשים?

ד"ר: אתה צודק. לא מתקבל על הדעת שרופא גברי ילבש מעיל נשים – אלא אם כל כך קר לו שהוא מוכן אפילו לעטוף עצמו בשמיכה ולפסוע ברחובות.

קצין: קחו אותו לחדר הסמוך.

       רעש צעדים. סגירת דלת.

אני אשחרר אותו, למראית עין, ואתם תלכו ותעקבו אחריו. אני אלך איתכם.

חייל: כן, אדוני הצעיר.

קצין: אני מעוניין לדעת עם מי הוא מתגורר.

חייל: לפקודתך אדוני הקצין.

קצין: עכשיו תביאו אותו אלי.

       רעש יריות רובים

ד"ר: (רעש סגירת דלת)… כל אלו… שם בחצר… אתם הורגים? זה נורא.

קצין: ארבע מאות שודדים, רוצחים וגנבים ברחו מבית הכלא בשעת רעידת האדמה… תופש?

ד"ר: עסק ביש.

קצין: אתה יכול ללכת… (ובלגלוג) דוקטור…

ד"ר: (תמה) אני חופשי?

קצין: כן דוקטור, אתה חופשי.

ד"ר: לא מובן לי למה אסרו אותי – עכשיו אני תמה למה משחררים אותי…

קצין: (באירוניה) אינך עושה רושם של פושע.

ד"ר: תודה.

קצין: פושעים אמיתיים אני מריח מקילומטרים… אתה יכול ללכת…אגב. מה שם האיש שנתן לך את מעיל הנשים?

ד"ר: אמדו.

קצין: אמדו?

ד"ר: כן, אמדו.

קצין: איש טוב, אמדו זה?

ד"ר: אדם שמאכיל בהמות בגזר ונותן מעיל לאיש זר, דואג למזרון עבורו ונוסף לכך לכמה: ארוחות משביעות – הייתי אומר שהוא איש טוב. אפילו איש מצוין. תודה שאתה משחרר אותי.

קצין: (בחומרה) אני מקוה שלא נתראה יותר… (פאוזה) נלך בעקבותיו, ושלא ירגיש בכם. אמדו? אם אינני טועה זהו אותו אמדו שרצח שמונה נפשות – ורעידת האדמה הצילה אותו מחבל התליה. תתחילו ללכת אחריו.

       רעש צעדים ברחוב הריק. ריצה ברחוב ריק.

       רעש נשימה של אדם רץ.

ד"ר: הם עוקבים אחרי הממזרים…

אמדו: לאן אתה רץ דוקטור. לכאן. אנחנו גרים כאן…

       רעש משרוקית שוטר

וינו, מריו, המשטרה. המשטרה באה.

       רעש יריות אקדחים. רעש צעדים של כמה אנשים

קצין: דוקטור – הזהר.

       רעש יריה בודדת. נשימות חפוזות

אמדו רצה להרוג אותך, דוקטור.

אמדו: נתתי לך מקום לינה ואתה הסגרת אותי למשטרה, נבל בן נבל.

קצין: אל תפחד דוקטור הרוצח באזיקים.

וינו: אנחנו עוד נתפוש אותך דוקטור.

מריו: יש לנו חברים בחוץ – והם יגמרו אתך את החשבון…

ד"ר: (קול פנימי) אמדו ושני חבריו היו רוצחים שנמלטו מחבל התליה בשל רעידת האדמה – ואני זכיתי להכנסת האורחים שלהם. הרוצחים נתנו לי מזרון לישון ומזון לאכול, ועתה הסגרתי אותם למשטרה. השוטרים הלכו בעקבותי ותפשו את הרוצחים.

קצין: אני מציע לך דוקטור, לחמוק במהירות ממסינה. אמדו אמנם יתלה עם שחר אך לחבריו מה“מאפיה” יש זרועות ארוכות מאד…

ד"ר: (בעיפות) אני מתכוון אמנם לנסוע, אדוני הקצין. (לנפשו) מוזר, אך בנשמה אחת שוכנים רוצח ומחלק גזר לבהמות כלואות במרתף. יצאתי אל הרחוב נתתי פרוסת לחם לאשה שישבה על חורבות בית ותינוק בחיקה, תוך כדי לעיסה חלצה שד לעוללה, שהיה עירום וחזק כהרקולס, ואסונות רעידת האדמה לא הפריעו לו לינוק ברעבתנות. בתוך סל בסמוך לה ישן תינוק נוסף.

האשה מצאה אותו ברחוב ואיש לא ידע של מי הוא. כאשר סובבתי על עמדי ונתכוונתי ללכת התחיל התינוק האסופי ליבב. האשה פשטה את ידה לתוך הסל נטלה לתינוק, והניחה אותו אל חזה. נתתי עיני באשה הכפרית שהניקה לשני התינוקות.

היא היתה אמא – טבע. מחזה המלא שפעו שוב החיים – בצד קברותיהם של עשרות אלפי הרוגים. המשכתי בדרכי, מהורהר.

מוזיקה

סוף




המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות