בשנת 1925 צייר חיים סוטין סדרה של בדים גדולים שנושאם פגר בקר.

 

1.¹    🔗

חַיִּים סוּטִין הִסְתַּגֵּר בַּסְּטוּדְיוֹ שֶׁלּוֹ עִם פֶּגֶר.

הוּא אָטַם אֶת הַחַלּוֹנוֹת

(אֲוִיר צַח מְחַבֵּל בַּבָּד),

הוּא נָעַל אֶת הַדֶּלֶת.

הוֹ, כַּמָּה זְמַן הִשְׁתּוֹקֵק לַנְּבֵלָה הַזֹּאת!

עֵינֵי הַפּוֹרְטְרֶטִים נִנְעֲצוּ בַּבָּשָׂר הַחַי.

נוֹפֵי הַכְּפָר מָלְאוּ חִרְחוּרִים.

נְחִירֵי הַיְלָדִים רָעֲדוּ.

בָּתִּים הִתְעַוּוּ בֵּין בָּרָק לְרַעַם.

לְמַרְגְּלוֹת הַדֻּגְמָן

נִקְוָה עִגּוּל קָטָן שֶׁל דָּם.

 

2.    🔗

חַיִּים סוּטִין, נִרְעָשׁ וְנִפְחָד,

הִתְעַטֵּף בְּחָלוּק לָבָן.

לְאַט־לְאַט בָּחַן אֶת הַמִּכְחוֹל.

כָּל שְׂעָרָה שְׁלֵמָה וּמֻשְׁחֶזֶת,

הַחִשּׁוּק חָלָק,

הַקָּנֶה יָבֵשׁ.

שְׁפוֹפְרוֹת הַצֶּבַע עֲרוּכוֹת:

עַכְשָׁו תִּפְרֹץ הַלַּבָּה הָאֲדֻמָּה!

יָדוֹ רָעֲדָה קְצָת

אֲבָל לִבּוֹ הָיָה שָׁקֵט:

הַמּוֹדֶל הַזֶּה לֹא יְפַרְכֵּס.

 

3.    🔗

חַיִּים סוּטִין בָּדַק בְּדָם קַר:

מִבְנֵה הָעֲצָמוֹת,

מֶתַח הַשְּׁרִירִים,

מַסְלוּל הַגִּידִים,

שִׁכְבוֹת הַשֻּׁמָּן.

רִבּוֹא נַקְבּוּבִיּוֹת —

כְּמוֹ עֵינַיִם.

פֹּה רִקְמָה רְפוּפָה,

פֹּה נֻקְשָׁה.

פֹּה הֵד לִנְשִׁיפַת הָרֵאָה,

לִפְעִימַת הָעוֹרֵק.

רְמַ“ח שֶׁלִּי, שְׁסָ”ה שֶׁלִּי,

הֱיוּ נָא לִי לְפִיפִיּוֹת!

 

4.    🔗

נִקְמַת הָאֶטְרוּסְקִים:

הֵם הָיוּ כּוֹפְתִים

חַי וּמֵת בַּעֲבוֹתוֹת —

עַד שֶׁהַחַי הָיָה נָמֵק

בְּחִבּוּקוֹ הָעַז שֶׁל הַמֵּת.

עַיִן בְּעַיִן,

פָּנִים אֶל פָּנִים,

חָזֶה אֶל חָזֶה,

שֶׁלֶד אֶל שֶׁלֶד.

חַיִּים סוּטִין —

סָפֵק אִם שָׁמַע

עַל הַנְּקָמָה הַזֹּאת.

 

5.    🔗

כַּדּוּר אָדֹם שׁוֹקֵעַ מִיָּמִין,

כַּדּוּר אָדֹם זוֹרֵחַ מִשְּׂמֹאל,

וּמִמּוּל — הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל

הַמּוֹשֵׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

עַפְעַפָּיו תָּפְחוּ מֵעֹצֶם הַבֹּהַק,

רַגְלָיו בָּצְקוּ מֵעֲמִידָה,

יָדוֹ — צְבוּתָה סְבִיב הַמִּכְחוֹל —

הִתְפּוֹרְרָה פִּתְאֹם כְּגִיר:

הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הֵחֵל לְהַשְׁחִיר.

 

6.    🔗

וּמַה בִּדְבַר הַקּוֹנְסְיֶרְז'?

וְהַשְּׁכֵנִים?

הַאִם לֹא בָּא רֵיחַ הַדָּם

לְאַפָּם?

הַאִם לֹא הִסְתַּנְּנָה

הַצַּחֲנָה

לְתוֹךְ הַפְּרוֹזְדוֹר, הַמִּטְבָּח,

חֲדַר הַשֵּׁנָה?

אֲבָל אִישׁ לֹא קָבַל.

הֵם יָדְעוּ בְּחוּשׁ

שֶׁבַּסְּטוּדְיוֹ הֶחָתוּם כְּקֶבֶר

מִתְחוֹלֵל מַאֲבָק נוֹאָשׁ

לְחַיִּים וּלְמָוֶת.

 

7.²    🔗

קִיקוֹאִין הַטּוֹב,

קָדָבֶר יָקָר מִימֵי נְעוּרַי!

שָׂרוּעַ דּוּמָם עַל רִצְפַּת חַדְרִי,

עָטוּף בְּסָדִין לָבָן,

נֵרוֹת חִוְרִים סָבִיב לְךָ,

בַּר־מִנַּן צַיְּתָן, מוֹדֶל לְמוֹפֵת,

נוֹשֵׁם בִּגְנֵבָה מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי,

מַבְלִיג, בּוֹלֵעַ אֶת הַכִּיחַ,

לֹא מִתְעַטֵּשׁ, לֹא מִשְׁתַּעֵל,

וְהָעִקָּר — לֹא מַסְרִיחַ.

אוּלַי מוּטָב חַי

הַמַּעֲמִיד פְּנֵי מֵת

מֵאֲשֶׁר מֵת

הַמַּעֲמִיד פְּנֵי חַי?

 

8.    🔗

אוּלַי הַצֶּדֶק הָיָה — וְנִשְׁאַר — אִתָּם.

כֹּה אָמַר אָבִי הַחַיָּט:

הַצִּיּוּר הוּא חֵטְא.

לֹא תִּקּוּן־הָעוֹלָם,

לֹא מַעֲשֵׂה־צְדָקָה

שֶׁל טְלַאי עַל גַּבֵּי טְלַאי בָּלוּי,

אֶלָּא מַעֲשֵׂה־פְּרִיצוּת,

קְרִיעַת הַלּוֹט,

הֲטָחָה, פֶּסֶל וּמַסֵּכָה,

עֲמִידָה עַל הַדָּם.

אֲנִי הַחַיָּט!

 

9.    🔗

חַיִּים סוּטִין לֹא הֶאֱמִין

לְמַרְאֵה עֵינָיו.

(לִנְחִירָיו, כֵּן,

לַזִּמְזוּם בְּאָזְנָיו,

אַךְ לֹא לְעֵינָיו.)

הָאָדֹם הַמֻּפְלָא הַזֶּה —

תּוֹלָע, כַּרְכֹּם וְאַרְגָּמָן,

שָׂדֶה לוֹהֵט שֶׁל פְּרָגִים,

חוֹמוֹת סְיֶנָה כְּחֹם הַיּוֹם,

רַעֲפֵי קָאן כְּשֹׁךְ הַסְּעָרָה,

שְׂפָתֶיהָ שֶׁל פּוֹלֶט,

תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי —

הוֹ, נְבָלָה!

— אֲגַם שֶׁל מַיִם עוֹמְדִים,

מִקְוֶה בּוֹאֵשׁ,

קְרוּם שֶׁל אַצּוֹת וָעֹבֶשׁ,

רֵיחַ שֶׁל בְּגִידָה.

 

10.    🔗

הַאִם גַּם רֶמְבְּרַנְדְט

הָיָה זָקוּק לְאֵבֶר מִן הַחַי?

מָתַי הִתְחַבֵּא בַּסְּבַךְ

וְרָאָה אֶת אַבְרָהָם

מְחַבֵּק בְּיָדוֹ הָאַחַת

לְבַתֵּק בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה?

מָתַי הִבִּיט

בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל יִצְחָק

וְרָאָה בָּהֶן אֶת בָּבוּאַת

עֵינֵי הָאָב?

וּצְבָא הַשָּׁמַיִם!

הַאִם הִתְכַּרְבֵּל מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד,

מִתַּחַת לְכִסֵּא הַכָּבוֹד,

לִרְשֹׁם אֶת כַּנְפֵי הַמַּלְאָכִים

וְרִיסֵי עֵינֵיהֶם?

מוֹרִי הַדָּגוּל,

מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ

שֶׁרָאוּ אֶת פְּנֵי הַדָּם

מִתַּחַת לַבָּשָׂר.

 

11.³    🔗

הוֹ, זְבּוֹרוֹבְסְקִי, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב!

מִיָּדְךָ הַנְּדִיבָה — הַפֶּגֶר הַנִּכְסָף;

אַךְ אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא שִׁעֵר

כֵּיצַד הַמָּוֶת יַשְׁחִיר אֶת פָּנֵינוּ.

אֶת זַאֲטוּטֵי הַכְּפָר הַמְלֻכְלָכִים

יָכֹלְתִּי לְשַׁחֵד בְּסֻכָּרִיּוֹת;

אֲבָל הַמָּוֶת בָּז לִשְׂפַת חֲלָקוֹת.

(שֵׁב בְּשֶׁקֶט, פֶּגֶר חָמוּד,

אַל תַּהֲפֹךְ אֶת עוֹרְךָ,

חֲשֹׁב עַל חֲזוֹן הָעֲצָמוֹת,

חַשֵּׁב אֶת הַקֵּץ הַקָּרֵב,

מֶנְתָה, טוֹפִי, שׁוֹקוֹלָד, סוּמְסוּם,

רַק זְכֹר שֶׁאַתָּה טֶבַע דּוֹמֵם!)

הוֹ, זְבּוֹרוֹבְסְקִי, הַטּוֹב וְהַמָּסוּר,

בִּמְקוֹם צִיּוּר —

הֲרֵי לְךָ הוּמוֹר שָׁחֹר:

הַצַּיָּר וְהַפַּטְרוֹן

חָתְמוּ עַל זִכְרוֹן

דְּבָרִים. תְּמוּרַת סָךְ

נִכְבָּד שֶׁל כָּךְ וְכָךְ

יְצַיֵּר הָאָמָּן הַנַּ"ל

נוֹף — פַּסְטוֹרָל.

אֲבָל כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ

כָּתַב הַנָּדִיב הַיָּדוּעַ:

אָנָּא, מָאֶסְטְרוֹ, דָּחוּף —

הוֹסֵף לִי אַרְיֵה לַנּוֹף.

עַל כָּךְ הֵשִׁיב בְּאִגֶּרֶת

אַבִּיר הַשְּׁפוֹפֶרֶת:

בְּרָצוֹן, פַּטְרוֹנִי,

אַךְ דַּע כִּי אֲנִי

חַיָּב לִדְרשׁ

תּוֹסֶפֶת סִכּוּן מֵרֹאשׁ

כִּי לְצַיֵּר אַרְיֵה כַּיָּאוּת —

זוֹ פָּשׁוּט סַכָּנַת נְפָשׁוֹת!

וְהַמֵּבִין יָבִין,

שֶׁלְּךָ, חַיִּים סוּטִין.

 

12.    🔗

אֶנְקַת הַבָּשָׂר נֶאֶלְמָה.

הַשָּׁחֹר סָגַר כְּמָסָךְ,

מִתְעַבֶּה וְהוֹלֵךְ,

מְבַטֵּל דַּקֻּיּוֹת,

שׁוֹלֵל מַעֲבָרִים,

מוֹחֵק נִימִים,

חוֹנֵק אֶת בַּת־הַקּוֹל

שֶׁשָּׂרְדָה עַל הַבָּד:

טוּמְטוּם אָדֹם,

לֹא מֵת, לֹא נוֹלַד.

 

13.    🔗

חַיִּים סוּטִין לֹא אָמַר נוֹאָשׁ.

(הֲלֹא אָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ לִי

עֵינֵי חַיָּה נִרְדֶּפֶת.)

כְּסַהֲרוּרִי הָלַךְ אֶל הָאִטְלִיז,

עָמַד כְּעָנִי בַּפֶּתַח,

כְּכֶלֶב נוֹשֶׁה וּמַלְחִית.

הַקַּצָּב מִלֵּא אֶת הַדְּלָיִים

שֶׁבִּידֵי הַצַּיָּר הַנָּכְרִי

בְּדָם טָרִי וּמְבַעְבֵּעַ.

עַכְשָׁו רָאוּ אֶת חַיִּים סוּטִין

פּוֹסֵעַ לְעֵבֶר הַסְּטוּדְיוֹ שֶׁלּוֹ

מָתוּן־מָתוּן,

גּוּפוֹ כְּמוֹ אֵסֶל

וּבְיָדָיו הַדְּלָיִים הַמְּלֵאִים.

אַף טִפָּה לֹא נִגְּרָה לָאָרֶץ!

שֶׁבַע קוֹמוֹת,

שֶׁבַע וְשִׁבְעִים מַדְרֵגוֹת,

חֲרִישִׁי כְּחַיָּה נִרְדֶּפֶת —

וְאַף אֵגֶל לֹא נִשְׁחַת אַרְצָה!

 

14.    🔗

בְּדָמַיִךְ חַיַּי, נְבֵלָה,

בְּדָמַיִךְ חַיַּי!

חַיִּים סוּטִין נָסַךְ

אֶת הַדָּם הַיּוֹקֵד

עַל הַפֶּגֶר הַשָּׁחֹר.

הַדָּם נִסְפַּג, גָּלַשׁ:

פִּתְאֹם לָבַשׁ הַפֶּגֶר

גְּלִימָה שֶׁל אַרְגָּמָן.

שׁוּב נִצַּת הַבָּד;

שׁוּב נִקְרְשָׁה הַשֶּׁמֶשׁ

מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל.

הַצַּחֲנָה פָּעֲמָה בָּאֲוִיר

כְּמוֹ מָנוֹעַ לֵילִי

שֶׁל סִירָה רְחוֹקָה.

חַיִּים סוּטִין הִתְבּוֹנֵן

בְּשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ גָּמוּר

בַּכְּתָמִים הַשְּׁחֹרִים

שֶׁהֵחֵלּוּ לְבַצְבֵּץ, פֹּה וָשָׁם,

בֵּין קִפְלֵי הַגְּלִימָה.

הַדָּם בַּדְּלָיִים לֹא אֻכַּל.

טַל תֶּחִי!

טַל תֶּחִי!

הַבָּד הַצָּמֵא רָוָה.

אַחַת הִיא לוֹ עַכְשָׁו

אִם הַפֶּגֶר יַשְׁחִיר אוֹ יוֹרִיק;

נוֹתַר עוֹד דָּם לְאַרְנָב,

לְעוֹף, לְעֵינֵי חַדְרָנִית.

הוּא עָצַם אֶת עֵינָיו

וּבֵרַךְ עַל הַמֻּגְמָר:

בַּחֶדֶר הַסָּגוּר, הַבָּד

נָשַׁם כְּיַעַר־עַד אָדֹם.

הָאֵשׁ הַזֹּאת לֹא תּוּעַם,

הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת לֹא תִּתַּם

כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ.