רקע
יגאל מוסינזון
הרפתקאות ג'ודי ואודי במדבר סיני

(בעקבות “הנסיך הקטן”)

 

מערכה 1    🔗

באפלולית הבמה: עולים יריות ממרחק. מקלעים. הד תותחים. שריקת מטוסים וכו'.

בקיצור, המחשת סערת קרב בתעלת סואץ – אך במידה שלא תפחיד את הילדים. על רקע זה, שקט יותר ולעתים רועש ביותר, ישמעו, מפעם לפעם, קולות באלחוט:

קול 1:… מדבר הטייס אורי בן־גל. האם אתה שומע אותי?

קול 2:… שים לב! אוירון מצרי על הזנב שלך.

קול 3: מספר 2. מספר 2. שים לב. אני יורד על המיג המצרי.

קול 4: מפקד חיל האויר אל הטיסת ג’ודי. מפקד חיל האויר אל הטיסת ג’ודי. האם את שומעת אותי? עבור!

ג’ודי: ג’ודי אל מפקד חיל האויר. שומעת אותך – עבור.

קול 4: האם התגנב איזה ילד למטוס שלך? עבור.

ג’ודי: שום ילד לא התגנב למטוס שלי. עבור.

קול 4: שומר בשדה התעופה הצבאי אומר שראה ילד מתגנב למטוס. עבור.

       (רעשים. יריות. הדי תותחים. שריקת מטוסים צוללים.)

קול 4: ג’ודי. ג’ודי. ג’ודי. האם את שומעת אותי? עבור.

קול 3: משהו קרה לטיסת שלנו.

קול 4: ג’ודי. ג’ודי. ג’ודי. משהו קרה לך ג’ודי? עבור.

ג’ודי: (באלחוט) כדור תותח פגע בכנף המטוס, המפקד… אני מנסה לנחות. עבור.

קול 4: תצנחי. תצנחי. ג’ודי, מהרי לצנוח. עבור.

ג’ודי: לא, המפקד. אני רוצה לשמור על המטוס. אם אצנח יתרסק המטוס. אני נוחתת במדבר סיני. עבור.

       (שריקת מטוס צולל)

קול 4: ג’ודי, הפקודה היא לצנוח. אל תשמרי על המטוס – תצילי את חייך. עבור.

       (שריקת צלילת מטוס, התפוצצות, דממה גדולה.)

ג’ודי: (אור עולה על המטוס שלה. האור עולה לאט־לאט) … הלו. הלו. מדברת ג’ודי, נחתתי במדבר סיני. אינני יודעת היכן אני. הלו. הלו. האם שומעים אותי? עבור.

האלחוט מקולקל?

הלו, זו הטיסת ג’ודי. אנסה לתקן את המטוס שלי, הלו. האם שומעים אותי? עבור! האלחוט מקולקל. (נוטלת מפתח שודי מסתכלת על סביבותיה) מסוכן כאן….

אודי: (לא נראה. נאנח) אוי… זה כואב…

ג’ודי: מי זה גונח?

אודי: (מתרומם קצת. רואים אותו – אך ג’ודי לא רואה אותו) ג’ודי – זה אני… נפצעתי.

ג’ודי: (משפשפת עיניה כחולמת) נדמה לי ששמעתי קול… אבל אין כאן אף אחד במדבר הזה… אולי יש לי חום? (בודקת מצחה) לא, אין לי חום. (פונה לקהל) ילדים שמעתם איזה קול? מישהו גנח “אוי זה כואב” – או שרק נדמה לי?

אודי: (מתרומם לגמרי) ג’ודי… אני מצטער שהתגנבתי למטוס שלך… אבל כבר קבלתי עונש… הכדור של התותח המצרי עשה “בום”… קצת נפצעתי… אולי שריטה.. אולי.

ג’ודי: אודי מה אתה עושה כאן? פצוע? רגע. אל תדבר. אחבוש לך את הרגלים אל תזוז. היכן תיק עזרה ראשונה? (מחפשת) אתה פרצוף אחד… לא יודע שזה מסוכן מעל לתעלת סואץ… מצאתי (מוציאה תיק עזרה ראשונה. חובשת אותו). מפקד חיל האויר באמת אמר לי שמישהו התגנב למטוס שלי. חכה חכה שנחזור הביתה… אבל שקודם תהיה לי בריא – אז תראה איזה עונש תקבל… כואב?

אודי: לגמרי לא – אבל זה כואב נורא.

ג’ודי: אני אתן לך זריקה וזה יעבור!

אודי: לא רוצה זריקה.

ג’ודי: אם לא תקבל זריקה – יהיה לך כל־כך כואב שתטפס על הקירות…

אודי: זה מדבר – ואין פה קירות. (פאוזה) איפה תתני לי את הזריקה?

ג’ודי:…בתא"..

אודי: "בתא? בשום אופן לא. אז על מה אני אשב – אם תתני לי זריקה “בתא”… ללכת אני כבר לא יכול – אז גם לשבת… אז בשום אופן לא זריקה בישבן… טוב, על החיים ועל המוות – תני לי זריקה. אני גיבור – לא!

ג’ודי: תתהפך… תשכב על הבטן.

אודי: רק זריקה – ושלא תסתכלי. מבטיחה?

ג’ודי: טוב. טוב. תפסיק לקשקש – ותשכב על הבטן.

אודי: בסדר. רק אל תצעקי עלי – אני לא אוהב שצועקים עלי.

ג’ודי: תעצום עינים. 2.2.3.4.5. (מזריקה) כאב?

       (יללת שועלים)

אודי: (בפחד) מה זה?

ג’ודי: שועלים.

אודי: מיללים.

ג’ודי: מיללים.

אודי: מיללים שמפחידים ילדים שפוחדים. פחד אלוהים (פאוזה) אז מה יהיה? נמות פה במדבר?

ג’ודי: האלחוט התקלקל.

אודי: אז לעולם לא נחזור לתל־אביב?

ג’ודי: אני לא יודעת, אודי.

אודי: הסבתא שלי בניו־יורק תצטער שאין לה כבר נכד… והיא תבכה באנגלית.. ובאידיש… למה בכלל התנדבת להיות טיסת, ג’ודי?

ג’ודי: מפני שאני יהודיה, אודי.

אודי: אבל בדרך כלל טיס – זה בחור ולא בחורה.

ג’ודי: בדרך כלל ראש הממשלה זה גבר – אבל אצלנו גולדה מאיר, שהיתה פעם מורה בבית ספר באמריקה היא ראש ממשלה.

אודי: וחנה סנש גם היתה גבורה.

ג’ודי: נכון.

אודי: ודבורה הנביאה.

ג’ודי: נכון.

אודי: ויש הרבה הרבה נשים גבורות…

ג’ודי: נכון.

אודי: כמו ג’ודי, שהיא בת אחות של הדודה של הסבתא של הבן דוד של הדודה שלי… חה. חה.חה. זו היתה זריקה מצוינת – כבר לא כואב לי “שום־כלום” (בפחד) מישהו מתקרב! שומעת? מה זה יכול להיות?

ג’ודי: (מוציאה אקדחה) נתחבא. (מתחבאים).

אודי: (בלחישה) מי זה יכול להיות?

ג’ודי: אולי שועל…

אודי: או גמל…

ג’ודי: או חיילים מצרים..

אודי: את “פויה” חילים מצרים זה “פויה” להגיד – ולהפחיד אותי…

ג’ודי: יש חילים מצרים טובים שרוצים לחזור לכפר שלהם… שקט, הוא מתקרב.

אודי: יש לך כדורים באקדח?

ג’ודי: כמובן – טמבל. ששששש

מצרי: (נכנס חיל מצרי נושא רובה) אללה הוא אכבר… וולא איל עזים שתעיתי במדבר סיני… ולא מוצא בכלל מסלול בבילבול… יה עיני, יה עזיזי… איפה אני ואיפה אשתי ועשרה ילדים שלי… טוב שיש לי עוד שתי מימיות עם מים (יושב ולוגם מהמימיה).

אודי: (בלחישה) מיים. אני צמא.

ג’ודי: שקט. (בלחישה).

אודי: אני צמא… הלשון יבשה לי לגמרי (בלחישה).

ג’ודי: אם הוא ישמע אותנו – יש לו רובה… זה מסוכן.

אודי: אבל אמרת שיש מצרים טובים…

ג’ודי: יש גם רעים.

אודי: אני חושב שזה מצרי טוב.

ג’ודי: אולי הוא טוב – אבל הרובה שלו מסוכן מאד…

אודי: אם לא יהיו לנו מיים נמות בצמא במדבר – נכון?

ג’ודי: נכון יש לי רעיון (מתגנבת לאט־לאט בעיגול גדול, אקדחה שלוף, ובאה למצרי מגבו). הידים למעלה!

מצרי: (מנקה האוזן הימנית שלו) שומע קולות משונים…

ג’ודי: הידים למעלה, יה מצרי!

מצרי: (מנקה האוזן השמאלית שלו) שתיתי מיים ואני שכור כמו מיין… חם במדבר. חם. חם. חם. חמסין, והשמש למעלה עושה אותך מטורלל לאלה…

ג’ודי: (מקרבת האקדח אל גב המצרי) הידים למעלה – או שאני יורה!

מצרי: (שניהם מסתובבים על ציר סמוי במעגל) מי יורה? למה יורה? בשביל מה יורה? מותר להציץ ולהביט?

ג’ודי: בבקשה! (האקדח בידה. מתרחקת קמעה).

מצרי: לא מאמין למראה עיני… מדמוזל… אשה יפה… (מסתכל ורובה) סוכר של אשה… מדמוזאל “קוויי ס”…

ג’ודי: אם תרים את הרובה – אני “גומרת” אותך…

מצרי: רובה רובה אבל כמו מטאטא… אין בו אפילו כדור אחד… יריתי בו כל הלילה על הדבות והשועלים והנמיות והחולדות… ואפילו ראיתי אחד אריה בגודל של כלב, ואחד נמר בגודל של פיל… ושם (מצביע) יש קודחים נפט… אחד אמריקאי שמן, ואחד איטלקי שכור… חשבו שבאתי לגנוב גדר וצעקו עלי…

ג’ודי: מה אתה עושה כאן?

מצרי: זה מה שאני שואל. מה אני עושה כאן השם שלי מחמוד פנטוזי מהכפר שקשוקה, והייתי אכר שמגדל חיטה ושעורה ועגבניות וחצילים ובמיה… ויש לי עשרה ילדים ואשה “סוכר” בחומץ" והשם שלה פטמה. פעם סוכר פעם חומץ… אז לקחו אותי לצבא ל“התלחם” נגד היהודים – אני רוצה לחזור לכפר שלי ולפטמה… לא רוצה מלחמות נגד אף אחד… בשביל מה מלחמות? יש אדמה לכולם. רק צריך שיהיה מיים לכולם… איפה פה צד מערב, יה גברת?

ג’ודי: שם (מצביעה)

מצרי: תודה רבה. אז עכשיו אני אלך ואלך ואלך ואלך מערבה, מערבה, מערבה, עד שאגיע למצרים…

ג’ודי: אבל אתה צריך כדורים לרובה… אם תפגוש “אריה בגודל של כלב, ואחד נמר בגודל של פיל…”

מצרי: נכון מאד, יה מדמוזלת…

ג’ודי: אתה מצרי טוב – אז תיכף אתן לך כדורים… יש אצלי במטוס…

ג’ודי: (נגשת למטוס. מחפשת. מוצאת חבילה ובה כדורי רובה. נגשת ומוסרת החבילה למצרי) כדורים, בשביל שתגיע בשלום לאשתך פטמה ועשרת ילדיך…

מצרי: יברך אותך האלוהים, יה מדמוזלת. את אשה טובה, בחיי. (מסתכל בלבושה) זה מה?

ג’ודי: מדים של טיסת!

מצרי: (מחקה צלילת מטוס)… “באברופלן” הזה?

ג’ודי: כן.

מצרי: והיית נופלת מן השמיים למעלה פה למדבר למטה?

ג’ודי: כן.

מצרי: ומיים יש לך?

ג’ודי: אין.

מצרי: (מוסר לה מימיה) זה בשבילך, שיש לך לב זהב.

ג’ודי: לא.

מצרי: למה לא?

ג’ודי: אתה צריך את המיים כדי להגיע למצרים.

מצרי: יה גברת, יה מדמוזאל, יה עיני יה בינתי, אני מחמוד פנטוזי מהכפר שקשוקה יודע באר בדרך – ויהיו לי מיים… קחי.

ג’ודי: תודה. (לוקחת)

מצרי: ושתגיעי בשלום לביתה שלך.

ג’ודי: תודה רבה לך מחמוד.

מצרי: מה השם שלך?

ג’ודי: ג’ודי.

מצרי: ג’ונדי?

ג’ודי: לא ג’ונדי – ג’ודי.

מצרי: טוב, מדמוזאל ג’ונדי, אללה יברך אותך… ושיהיה כבר שלום לעולמים בין היהודים והערבים שהם בני דודים. וכלנו באנו “מאבונה איברהים”, עליו השלום.

ג’ודי: (לוחצת יד למצרי) כאשר יהיה שלום תבוא לבקר אותי בתל־אביב.

מצרי: אינשאללה, הלואי ובמהרה.

ג’ודי: מצטערת שאיימתי עליך באקדח?

מצרי: מה לעשות – ככה זה… יש אצלנו כל מני מצרים… אז אולי חשבת שאני מצרי גם כן רע מאד ועושה “סרות” (צרות) ומיירה פיף–פאף… להתראות גברת ג’ונדי.

ג’ודי: להתראות, מחמוד. תודה על המים. (מנפנפים בידים. המצרי יצא –נגשת לאודי) אמרתי לך שיש גם מצרים טובים!

אודי: כל כך פחדתי כאשר אמרת לו "הידים למעלה! הידים למעלה! אז אצלי הפופיק רעד בקורקבן… תני לי מיים!

ג’ודי: שלוש גמיעות.

אודי: ארבע.

ג’ודי: שלוש. צריך לשמור על המיים שלוש גמיעות ולא יותר.

אודי: שלוש וחצי “שלוקים” ולא יותר.

ג’ודי: שתה. שתה. (משקה את אודי).

אודי: חביבי. פעם חשבתי שגזוז או קוקה קולה או טמפו או אורנזדה זה הכי טוב עכשיו אני יודע שהמשקה הכי טוב בעולם זה מיים… (פאוזה) ומה אם יגמרו לנו המיים – נמות?

ג’ודי: אודי, חיל האויר יודע שנחתתי – אז יבואו להציל אותנו…

       (מתחילה סופת חול)

אודי: את בטוחה?

ג’ודי: בטח שאני בטוחה (מתכופפים מפני הרוח)

אודי: ואם לא יצילו אותנו?

ג’ודי: יצילו.

אודי: ואם לא? אז… תבוא סערת חול נוראית – והחול יכסה אותנו…

       (סערת רוח בפס קול – ונטילטור וצעיף ברוח…)

והחול יכסה אותנו – ובעוד מאה שנה ימצאו אותנו – אולי לא ידעו שאת ג’ודי ואני אודי… ואני מפחד.

       (הרוח פסקה)

ג’ודי: (מוציאה מן המטוס את אפרכסת האלחוט) באה הרוח – והלכה הרוח, לכל הרוחות… הלו, חיל האורי, הלו, חיל האורי. כאן מדברת הטיסת גודי האם אתם שומעים אותי!? עבור.

אודי: הם לא עונים.

ג’ודי: (בכעס) זה אני יודעת.

אודי: אז מה יהיה?

ג’ודי: אני לא יודעת. נחכה.

אודי: אנחנו בצרה גדולה.

ג’ודי: אתה יכולת להיות עכשיו בתל־אביב ללכת לבקר בגן חיות או לשחק בבלורות, אף אחד לא הכריח אותך להתגנב למטוס שלי.

אודי: אבל הייתי סקרן.

ג’ודי: מרוב סקרנות גדל לפינוקיו אף באורך של מטר.

אודי: לא מרוב סקרנות – מרוב שקרנות. חה. חה. חה – פינוקיו יופי של ספר אני גם אוהב את הספר ההוא שקוראים לו “שלגיה ושבעת הברבורים”

ג’ודי: “שלגיה ושבעת הגמדים”

אודי: הברבורים.

ג’ודי: הגמדים.

אודי: (מזמר) “טרזן על העצים– שבר את העציצים” ואני גם אוהב את הספר “אמיל והבלשים” ו“החתול בגרבים”

ג’ודי: לא בגרבים – החתול במגפים.

אודי: חסמבה. חסמבה. חסמבה.

ג’ודי: זה רקוד, כמו סמבה?

אודי: חה. חה. חה.

ג’ודי: מה אתה צוחק?

אודי: חסמבה. חסמבה. חסמבה זה יופי – טופי–של–ספרים יופי. וגם לובנגולו מלך בולו – יופי של ספר.

ג’ודי: זולו.

אודי: בולו

ג’ודי: לובנגולו מלך זולו – ולא מלך בולו.

אודי: אם זה בולו ולא זולו – אז יזולח לי שהתבולבלתי בין בולו לזולו חה. חה. חה. ג’ודי?

ג’ודי: כן?

אודי: (בפחד.) אני שומע… מישהו בא… אולי זה המצרים הרעים?

ג’ודי: זה בן אדם עם סיגאר באמצע המדבר… הו, זה בטח האמריקאי שקודח נפט… הביזנס מאן.

אודי: יו מין ביזנס מאן אין אינגליש?

ג’ודי: כן. איש עסקים. תמיד יש להם סיגארים בפה. קודחים נפט. אוניות, כספים, בנקים. אפילו באים למדבריות ולמעמקי האוקינוס כדי למצוא את הזהב השחור – אה הנפט… עכשיו אתה יודע מה זה ביזנסמאן?

אודי: ביזנס־מאן זה איש שקונה זבובים בזול – ומוכר זבובים ביוקר… חה. חה. חה.

ג’ודי: אמר חוכמה ונשאר בחיים… מטורלל על כל הראש, האודי הזה שלי…

אודי: איפה הביזנס־מאן?

ג’ודי: תיכף תראה אותו… כאשר תראה סיגאר ואחרי הסיגאר נכנס איש שמן תדע שזהו ה“ביזנס־מאן”.

אודי:… קונה זבובים חה. חה. חה.

ג’ודי: ששש… שקט, אודי.

אודי: קונה זבובים בזול – ומוכר זבובים ביוקר… חה. חה. חה.

ג’ודי: אני לא חושבת שזה מצחיק.

אודי: אז אל תצחקי, תבכי טוב?

ג’ודי: תסתכל… מה אתה רואה?

       ( מופיע סיגאר)

אודי: סיגאר.

ג’ודי: כן, זה באמת, סיגאר…

אודי: סגריה זה קטן… אז סיגאר זה האבא של הסיגריה.

       (נכנס הביזנס־מאן השמן).

אודי: בוקר טוב, אדוני ה“ביזנס־מאן” – הסיגאר שלך כבה…

ביזנס: 3.7.9.2.7.5. עשרים ועוד שלושים. להכפיל. רוברטו – איפה אתה רוברטו? להחסיר. לחבר. למזג. 3.7.9.2.7.5. נוסף לכך: שש מאות מליון עשרים ושבעה אלף תשע מאות…

אודי: שש מאות מליון?

ביזנס: בבקשה? מי אתה? שש מאות מיליון… שבעים אלף… מיליארד… מליון. טריליון. מה אמרת? אל תגיד לי מה אמרת, מפני שאני איש עסוק מאד. אני רק שואל שאלות ואין לי זמן לשמוע את התשובות. כן? לא? מה? מי? מה אמרת? שבע מאות מליון, רוברטו – איפה אתה רוברטו? אני שולח רק מברקים, טלגרמות, טלפונים, מטוסים, מזוודות, כן? מי? מה? לא? מי? הוא? ההה! הההה! שמונה מאות מליון. חביות נפט. גזולין. בנזין. איטריות. מה אתה מוכר?

אודי: זבובים.

ביזנס: קונה.

אודי: ג’וקים.

ביזנס: קניתי.

אודי: חסה קלוסה.

ביזנס: קניתי – וכבר מכרתי עוד לפני שקניתי. מה אתה מוכר?

אודי: זבובים.

ביזנס: קונה.

אודי: ג’וקים.

ביזנס: קניתי.

אודי: חסה קלוסה.

ביזנס: קניתי וכבר מכרתי עוד לפני שקניתי, הג’וקים, הזבובים, חסה קלוסה, כבר קניתי אצלך פעמיים – לא?

אודי: כן. הם נשארו לי מהשנה שעברה. אבל השנה אני מוכר סוכריות על מקל.

ביזנס: קניתי.

אודי: קרח בשביל אסקימוסים בציר הצפוני.

ביזנס: קניתי.

אודי: תפוזים להביא למדינת ישראל.

ביזנס: קניתי.

אודי: נמשים

ביזנס: קונה על המקום.

אודי: ג’ינג’ים.

ביזנס: קניתי, וכבר מכרתי לפני שקניתי.

אודי: קדחת.

ביזנס: קונה על המקום. מוכר את הקדחת במברק בהול. מה יש לך עוד למכור?

אודי: שרגא. (בלחישה לג’ודי) החבר שלי שרגא מתל־אביב. (לביזנס) מוכר לך את שרגא השמן…

ביזנס: שרגא? מה זה שרגא?

אודי: גמל

ביזנס: קונה, עושה נקניק. מברק דחוף (פאוזה) רוברטו – איפה אתה רוברטו? שש מאות מליון. שבע מאות מליון.

אודי: המליונים האלה, מה זה?

ביזנס: נפט איטריות. כוכבים.

אודי: מה אתה עושה בשבע מאות מליון כוכבים?

ביזנס: מה אני עושה בכוכבים?

אודי: כן.

ביזנס: הם שלי.

אודי: בשביל מה?

ביזנס: בשביל להיות עשיר.

אודי: למה לך להיות עשיר?

ביזנס: כדי לקנות עוד כוכבים אם יגלו אותם. מברק בהול לקונסטנטינופול… מברק דחוף לניו־יורק, מלבורן, פריז, רומא, שנחאי, בנקוק, יוקהמה… שיחה טלפונית למיסטר פ.ב.ג. קלינגווב… למסיה דרמונד דה לה פוליפולי… לחואן אגסטולז הולה… לפון פאפן־פאפן־פאפן פון צוונצוק… מאה מליון… חמישים מליונים… תשע מאות מליון…

אודי: יש לך כרס מפני שאתה שמן, או שאתה שמן מפני שיש לך כרס?

ביזנס: אין לי זמן להתעמל, אני איש עסקים. אני תמיד צריך לספור כמה כוכבים יש לי… כמה איטריות… אני אדם חרוץ מאוד… מאה מליון… שבע מאות מליון… חביות נפט.

אודי: אבל מה אתה יכול לעשות עם כל הכסף שיש לך?

ביזנס: מפקיד אותו בבנק.

אודי: בשביל מה זה טוב?

ביזנס: אני רושם את מספר הכוכבים שיש לי ושם את הפתק בכספת בבנק ונועל את הכספת ואת המפתח אני שומר מעל לכרס שלי בתוך כיס שיש לו חמשה מפתחות נוספים… ואת המפתחות הללו הנני נועל בלילה בתוך כספת שיש לה מפתחות נוספים…

       (ביזנס שר: “המפתחות שלי”)

אודי: ולי יש פרח בגינה קטנטנה שלי בתל־אביב שאני משקה אותו יום יום… נכון ג’ודי? אני מביא תועלת לפרח שלי… אבל איזו תועלת יש בכך שאתה נועל את הכוכבים בכספת בבנק?

ביזנס: מטומטם.

אודי: מה הוא אמר?

ג’ודי: שאתה מטומטם.

ביזנס: (הולך לקראת היציאה) מאה מליון, מאתיים מליון, 8.1.9.3.5.7. אם רוברטו השכור יגיע לכאן, תגידו לו שהלכתי לשם – ואולי אני עוד אבוא לכאן – לתפוס אותו באוזנים (יצא).

אודי: זה לא יפה להגיד לילד שהוא מטומטם.

ג’ודי: הוא לא התכוון ברצינות, זו היתה רק הלצה.

אודי: ג’ודי?

ג’ודי: כן, אודי?

אודי: ג’ודי את מטומטמת.

ג’ודי: פויה לדבר כך.

אודי: זו היתה רק הלצה – אני לא התכוונתי ברצינות… חשבתי שאנשים שיש להם כסף הם מאושרים…

ג’ודי: יש פתגם שאומר: איזה הוא עשיר השמח בחלקו… הביזנס־מן לא עשה רושם של איש שמח…

אודי: אולי זו מחלה – כמו קוקלוס?

ג’ודי: מה?

אודי: הרצון לאסוף עוד כסף, ועוד כסף, ועוד כסף,… כמו בלורות וג’ולים ובולים…

ביזנס: (נכנס עובר את הבמה) רוברטו? רוברטו? (יצא)

ג’ודי: הוא מחפש את השכור שלו.

שכור: (נכנס) ביזנס־מאן! איפה אתה ביזנס מאן? (יצא)

       (יכול לחזור על עצמו פעמים).

(נכנס בפעם השלישית) איננו. הביזנס־מאן איננו. אני שותה כדי לשכוח – ואני שותה כדי לזכור מה ששכחתי. (לוגם מן הבקבוק)… ומה ששכחתי אינני זוכר. ומה שאני זוכר – שכחתי כזה טיפוס אני. (מוציא מילקוטו כמה בקבוקים ריקים ומניח לפניו) מפני שאני שכור… רוברטו, קודח הנפט השכור…

(שכור שר: שיר היין – “שכחתי מה שרציתי לזכור”)

ג’ודי: (לקהל) מי יודע מה זה שכור, ילדים?

אודי: שכור זה אחד ששותה מיץ אשכוליות…

ג’ודי: מה מעשיך במדבר סיני אדוני?

שכור: מחפש נפט – ושותה.

אודי: שותה נפט?

שכור: חה. חה. חה. הוא אמר נפט הזאטוט. חה. חה. חה.

אודי: חלב?

שכור: חה. חה. חה. הוא אומר חלב הזאטוט. חה. חה. חה.

אודי: מיץ אשכוליות?

שכור: חה. חה. חה. הבטן מתפקעת מרוב צחוק… הוא אמר מיץ אשכוליות הזאטוט… חה.חה. חה. מיץ אשכוליות… יות… יות… אשכוליות… יות… חה. חה. חה.

אודי: אז תגיד לי, בבקשה, למה כל הבקבוקים שלך כבר ריקים?

שכור: מפני שרוקנתי אותם.

אודי: ולמה רוקנת אותם?

שכור: מפני שאני שותה כדי לשכוח.

אודי: מה אתה רוצה לשכוח?

שכור: את חרפתי, ברנש, את חרפתי, ברנשון קטון, אישון, ואני גם מעשן עשן… ושותה בלי סוף… והכל כדי לשכוח את חרפתי המחורפת… גם בקייץ וגם בחורף… כל ימי ולילותי אני שותה כמו טפש שוטה… כדי לשכוח את החרפה…

אודי: ומה היא חרפתך?

שכור: חרפתי – היא שתיתי, כדי לשכוח חרפתי. אני שותה כדי לשכוח – ואני שותה כדי לזכור ולהזכר מה שכחתי. ומה שכחתי אינני זוכר. ומה שאני זוכר – כבר שכחתי. כזה טיפוס אני… אני מחפש נפט – ושותה בינתיים – יין שותה יין ויוצא במחולות מחנים… רוצה לרקוד אתי, גברת? פולקה? קרקוביאק? צצצה? ממבו־במבו? הולי־בולי? גאלי הולי? בולי־בולי?

       (ג’ודי רוקדת כמה ריקודים – בלוית מוזיקת רקע – לפי בחירת הבמאי.)

ביזנס: (נכנס) רוברטו – איפה אתה? (יצא)

שכור: ביזנס־מאן – אני כאן (יוצא בכיוון הפוך)

ביזנס: (נכנס מהיכן שיצא) רוברטו – מלך המדבר בא לקנות נפט… רוברטו? (יצא)

שכור: (נכנס מכיוון הפוך) מלך המדבר בא לקנות מליון חביות נפט בשביל הגמלים שלו… (מגהק) סליחה. גמלים? נפט לגמלים? ביזנס־מאן – איפה אתה? (יצא)

אודי: זה מה שהולך פה זה חלום ג’ודי?

ג’ודי: בחמסין במדבר קורים הרבה דברים משונים… אני אצבוט אותך אז נדע אם זה חלום או לא (צובטת) כואב?

אודי: מה?

ג’ודי: שאלתי אם זה כאב לך בזרוע כאשר צבטתי אותך?

אודי: מה פתאום צבטת? בכלל לא צבטת אותי.

ג’ודי: (לקהל) אז זה חלום או לא חלום – מי יודע?

אודי: בטח חלום. אילו זה לא היה חלום היית מבקשת שיביאו לך ג’יפ.

ג’ודי: ולהשאיר את המטוס לחולות המדבר? – בשום אופן לא.

אודי: (משתעל)… אני מנוזל… אני חושב…

ג’ודי: אתה רוצה טיפות אף?

אודי: בשום אופן לא.

ג’ודי: תנסה לנשום בפה סגור.

אודי: לא יכול. יש לי נזלת אז אני נושם דרך הפה…

ג’ודי: (מוציאה ממחטה ומקנחת אפו של אודי) אם יצילו אותנו – אקנה בשבילך תרופה נגד הצטננות.

אודי: תרופה מרה?

ג’ודי: תרופה שעוזרת.

אודי: עוזרת “שמוזרת” – מרה או מתוקה?

ג’ודי: מתוקה.

אודי: מתוקה כמו מה?

ג’ודי:… כמו….כמו…

אודי: כמו חרדל? מתוקה כמו חרדל אביך? חה. חה. חה.

ג’ודי: נו, תגיד עוד פעם חרדל אביך!!

אודי: (בזהירות…) ח–ר – ד–ל.

גו’די: חרדל אביך, תגיד (לפתע שומעים קול רעש…)

אודי: מה זה שם? (נכנס הנחש)… זה חנש… זה חאנש שחונאש…

ג’ודי: לא צריך לפחד ילדים, זה לא נחש אמיתי. זה רק שחקן שהתחפש לנחש, כדי לספר לכם את הספור על הרפתקאות גו’די ואודי במדבר סיני…

ג’ודי: בהפסקה… לא עכשיו.

נחש: טוב… (מכסה פניו. מתחיל לזחול) פססססס…

אודי: (בבהלה) מה זה היה?

ג’ודי: פססס – זה לשון הנחשים, כמו הב־הב לשון הכלבים ומיאו־מיאו לשון החתולים… וקוקוריקו לשון התרנגולים…

אודי: (שר) “לדוד משה היתה חוה א… איייה איייה הו…”

       (הנחש מרים ראשו)

אודי: הוא מסתכל עלי הנחש… תגידי לו שלא יסתכל עלי… שיסתלק מפה תיכף ומייד… “פיסטה – פיסטה”…

ג’ודי: “פיסטה” אומרים לחתול – לא לנחש…

אודי: אז איך מגרשים נחש?

ג’ודי: (לקהל הילדים) מי יודע איך מגרשים נחש, ילדים? (מושכת בכתפיה) טוב, אני אסתכל באנצי־קלו־פביה…

אודי: (בפחד) הנחש מסתכל עלי…

ג’ודי: דבר אתו.

אודי: מה להגיד לו?

ג’ודי: ערב טוב מנומס – זה הכל.

אודי: (מגמגם) ע–רב טו–ב.. אדוני הנחש…

נחש: ערב טוב לאודי בבואו למדבר סיני, מקום בו עברו בני ישראל בצאתם ממצרים… ושם על הר סיני הוריד משה רבנו את עשרת הדברות…

אודי: זה האנש נורא חכם… אפשר להכניס אותו לכיתה ג' בלי חוכמות. זה בטח עצוב להיות נחש במדבר.

נחש: חה. חה. חה.

אודי: למה הוא צוחק הנחש המטומטם?

       – הנחש מעלה זעמו בתנועות המפחידות את אודי.

ג’ודי: תבקש מהר סליחה.

אודי: בשום אופן לא… (הנחש מזנק אליו) בטח שכן.. סליחה.. סליחה. ועוד פעם סליחה…

נחש: חה. חה. חה. יש לי הרבה חברים במדבר… לטאות… גמלים… וחמורים… וזריחות שמש ורוחות מדבר… והרבה כוכבים… יש לי נשמה של משורר…

       (יריות)

נחש: בני אדם עם רובים… (מתרוצץ) מסוכן… בני אדם – מסוכן. סלע אני צריך סלע או מערה… מהר… מסוכן. (מתרוצץ) היכן יש כאן מערה להסתתר בה?

       (יריות)

ג’ודי: מי זה יורה?

נחש: מצד זה מצרים – ומצד זה, שם, חילים ישראלים…

       (יורים)

יורים. לברוח. מהר. סלע. מערה. (מתרוצץ. עוצר. פונה לקהל) לאן לברוח, ילדים טובים? היכן יש כאן מערה?

אודי: שם!

נחש: שם? (רץ)

אודי: לא. שם.

נחש: שם? (רץ בכיוון ההפוך).

אודי: לא שם – בין שם – לשם.

נחש: עכשיו אני מבין (יריות) תודה. ושוב – תודה. (יוצא)

       (– פסקול הד של יריות מתגלגלות במרחקים.)

אודי: מה זה?

ג’ודי: הד. כאשר אדם צועק בין הרים או במערה – ההד חוזר אליו.

אודי: אז גם במדבר יש הד?

ג’ודי: תנסה.

אודי: צנון ורתח…

       (פסקול הד) צנון ורתח.

אודי: ש – ל – ו – ם.

       (פסקול הד) ש– ל – ו – ם

אודי: חה. חה. חה.

       (פסקול הד) חה. חה. חה.

אודי: מי אתה?

(פסקול הד): מי אתה?

אודי: אני אודי חמודי.

       (פסקול הד) אני אודי חמודי (הקול רועד הפעם)

אודי: למה הקול שלו רועד?

ג’ודי: אולי הקול שלך פגע בסלע והתחלק קצת…

אודי: “התגלץ”?

ג’ודי: התחלק.

אודי: לא יותר יפה להגיד “התגלץ”? התגלצתי?"

ג’ודי: למה להגיד “התגלצתי” – אם אפשר לומר: התחלקתי?

אודי: לנסות עוד פעם?

ג’ודי: מה?

אודי: ההד הזה… זה נורא מעניין… (ובקול רם)… צנון ורתח.

פסקול הד:… צנון ורתח.

אודי: ש–ל–ו – ם…

פסקול הד: ש– ל– ו– ם….

אודי: חה. חה. חה.

פסקול הד: חה. חה. חה.

אודי: מי אתה?

פסקול הד: מי אתה?

אודי: מי אתה? מי אתה?

פסקול הד: מי אתה? מי אתה?

אודי: אני אודי חמודי.

פסקול הד: (רועד הפעם)… א… אני… אודי חמודי… ה ה ה ה…

אודי: (נהנה מעצמו)… הקול שלי שוב “התגלץ” לו על סלע… חה. חה. חה. אני חכם לא קטן.

ג’ודי: חכם בלילה…

אודי: בלילה אני ישן – וכאשר אני ישן אני לא צריך בכלל להיות חכם. חה. חה. חה (פאוזה במהירות)

ג’ודי: מספיק.

אודי: לא מספיק.

ג’ודי: תפסיק.

אודי: (חיקוי) תפסיק.

ג’ודי: אודי, אתה מרגיז אותי.

אודי: (כנ"ל) “אודי, אתה מרגיז אותי”.

ג’ודי: מי אתה חושב שאתה? (באנגלית)

אודי: “מי אתה חשוב שאתה?” (באנגלית)

ג’ודי: מי אתה חושב שאתה" (לקהל הילדים – באנגלית) זה בעברית: מי אתה חושב שאתה?

אודי: תפסיק – אני רוצה לשמוע עוד הד אחד…

ג’ודי: ההד המענין ביותר הוא במערה… המילים חוזרות על עצמן… רוצה לנסות הד של מערה?

אודי: לא.

ג’ודי: למה לא?

אודי: מפני שאודי הוא סתם “מרגיזן” אחד… אז הוא תמיד אומר לא… חה. חה. חה. “מרגיזן” שובב ונחמד ומתוק – נכון ג’ודי?

ג’ודי: לא נכון.

אודי: רק מתוק?

ג’ודי: לא.

אודי: רק שובב?

ג’ודי: לא.

אודי: רק נחמד?

ג’ודי: לא שובב ולא נחמד ולא מתוק… רק סתם “מרגיזן” – רוצים לשמוע הד של מערה – ואתה מפריע…

אודי: אז אם אני לא אפריע אז אני אהיה באמת שובב ונחמד ומתוק?

ג’ודי: אולי…

אודי: אז למה אנחנו לא שומעים את ההד של המערה?

ג’ודי: שקט. עכשיו מי שיאמר משהו ובקול רם ישמע ההד של המערה… תגיד משהו!

אודי: חסה קלוסה.

פסקול הד: ח–ס–ה קלווסה… (הקול חוזר באלפי שברירי קול…) ח–ס–ה קלווסה… חסה קלווסה… חסה קלווסה… (להקליט כמה וכמה פעמים).

אודי: (בפחד – לעבר השועל הנכנס) וואהו… וואהו… וואהו… תתתתתת… תתתת… תראו, מי, מי, מי, מי זה שם…

ג’ודי: זה שועל…

אודי: שלום.

שועל: שלום.

אודי: מי אתה?

שועל: שועל.

אודי: אין לך שם?

שועל: אין לי מה?

אודי: שם

שועל: בשביל מה אני צריך שם?

אודי: חה. חה. חה.

שועל: מה מצחיק?

אודי: אתה

שועל: למה?

אודי: אם אין לך שם – אז איך יקראו לך?

שועל: אם יקראו לי – אז אדע שקוראים לי ולא קוראים לך.

אודי: כאשר יש שם – זה יותר קל. באמריקה קראו לי אודי שוורץ… כאן אני אודי שחורי, מפני ששוורץ זה שחור…

שועל: הממממ… אז אם כך יש לי שם קצר אני מר שועל שועלי לבית השועלים מן המשעולים בהרים הגבוהים…

אודי: ואם מישהו אוהב אותך איך הוא קורא לך?

שועל: איך זה?

אודי: אם ג’ודי אוהבת אותי היא קוראת לי אודי חמודי, מתוקי, פוצי, מוצי,

ג’ודי: חמוצי…

אודי: חמוצי זה רק כשאת כועסת עלי, כשאני חמוצי ולא מתוקי.. חה. חה. חה. רוצה לשחק אתי?

שועל: אני מפחד… אולי יש ציידים בסביבה…

אודי: מה זה ציידים?

שועל: אנשים עם רובים שהורגים חיות כמוני…

ג’ודי: הם הורגים שועלים מפני שהשועלים נכנסים ללולים של התרנגולות וחוטפים תרנגולות…

עמליה: אבל גם שועל רוצה לאכול משהו… אנחנו לא אוכלים תרנגולות?

אודי: “צ’יקן־סופ” (מרק תרנגולות)

ג’ודי: מה אמרת, אודי?

אודי: “צ’יקן־סופ”

ג’ודי: הו, “צ’יקן־סופ” עכשיו אני מבינה.

שרגא: ועכשיו אני לא מבין… מה זה “צ’יקן־סופ”?

ג’ודי: באמריקה, באנגלית, זה בעברית מרק עוף….

שועל: הריר עומד לי בפה (בערמומיות) יש לול תרנגולות בסביבה? (פאוזה) אני רוצה שיהיה לי חבר, ידיד, אני כל כך בודד – ועצוב לי… אתה רוצה להיות ידיד שלי אודי?

(שועל שר… “אני זקוק לידיד”)

אודי: מה זה ידיד?

שועל: שנהיה חברים.

אודי: כמו “חברים טובים נהיה”? (קצת מזמר זאת)

שועל: כן. "אתה תהיה הכל בשבילי – ואני הכל בשבילך…

ג’ודי: “על החיים ועל המוות… באש ובמים…” מתחלקים גם בדמי חנוכה.

שועל: ונפגש כאן תמיד…

אודי: אבל אני לא גר כאן – אני גר שם…

שועל: (מסתובב לכוון זה… ) שם?

אודי: לא פה – שם.

השועל: (כנ"ל) שם?

אודי: לא שם – פה.

השועל: לא שם – פה? איפה פה שזה לא שם? (מסתובב במעגל ומחפש…)

אודי:… רחוב דיזנגוף בתל־אביב.

השועל: רחוב בליגנברוף?

אודי: כן.

השועל: ויש גם שם ציידים שמנסים לצוד שועלים כמוני? ציידים שעושים “פיף־פף” ברובים שיורים?

אודי: ציידים?

שועל: יש שם ציידים?

אודי: לא.

שועל: ות–רנ–גולות? (הריר נוזל מפיו)

אודי: אין תרנגולות…

שועל: חבל מאד. אין שום דבר מושלם בעולם… אני צד תרנגולות – והציידים רוצים לצוד אותי. בני האדם דומים זה לזה – והתרנגולות דומות זו לזו…

אודי: גם החביתות.

שועל: מה?

אודי: וגם הביציות וגם התרד וסלט העגבניות… ח. חה. חה.

שועל: בררררר (מתעב תרד) בבקשה בלי תרד…. אז אתה רוצה להיות חבר שלי?

אודי: כן. בטח. למה לא? (פאוזה) אבל, אבל, אבל איך עושים שנעשים חברים?

שועל: בשביל להיות חברים צריך להיות סבלניים!

שועל: (לג’ודי) אני סבלני, ג’ודי?

ג’ודי: אתה – בשום אופן לא –

אודי: אז אני אהיה סבלני (בשביעות רצון) זאת אומרת, מעכשיו… ומה עושים עוד בשביל להיות חברים?

שועל: בהתחלה תשב קצת רחוק ממני – אני אציץ בך – ואתה תציץ בי…

אודי: כמו צץ וצצה שהציצו?

שועל: נציץ זה בזה – ולא נדבר בכלל…

אודי: לא נדבר בכלל? זה לא מוצא חן בעיני.

שועל: לא נדבר בכלל – ואחר כך….

אודי: אבל אני לא אוהב לשתוק…. בכללל לא אוהב לשתוק.

ג’ודי: זה נכון….

אודי: אני אוהב לקשקש.

ג’ודי: זה נכון.

שועל: אבל הדיבורים גורמים לאי הבנה… וכל יום תשב יותר קרוב אלי… ואז נהיה חברים.

אודי: לעולם?

שועל: לעולם.

אודי:… אז אם תינסע לאמריקה – אני אהיה עצוב?

שועל: כן.

אודי: ואם אני אנסע לציר הצפוני, אתה תהיה עצוב?

שועל: כן, מאד.

אודי: (לג’ודי) אז להיות חברים זה גם עצוב?

ג’ודי: גם.

אודי: וגם שמח?

ג’ודי: גם.

שועל: כאשר יש לך חבר – אתה שמח כשהוא נמצא בחברתך – ואתה עצוב כשהחבר שלך רחוק….

אודי:… ותבכה כאשר אני אסע רחוק רחוק?

שועל:… אני חושב כך.

אודי: ואם יהיה לי יום הולדת תביא לי מתנה?

שועל: כמובן.

אודי: מה תביא לי.

שועל: ענבים מהכרם, תרנגולת מהלול –

אודי: זה לא מתנה – זה לזלילה… אני רוצה… אני רוצה שתביא לי… שתביא לי… ג’ודי, מה אני רוצה שהוא יביא לי?

ג’ודי: שעון.

אודי: נכון. שעון.

ג’ודי: פטיפון.

אודי: נכון פטיפון.

ג’ודי: עפיפון.

אודי: נכון, שעון, פטיפון, עפיפון… טלפון… לא, טלפון לא. זה סתם עושה רעש טררררר…טרררר… אז תלך לחנות מר שועל שועלי ותביא לי מתנות…

שועל: מה זה חנות?

אודי: חה.חה.חה הוא שואל מה זה חנות? הוא לא יודע מה זה חנות… בחנות קונים מסטיק, שוקולד, סוכריות, ממתקים… (מנקש בלשונו בהנאה) צצצצ… ותופינים…

ג’ודי: זו חנות מכולת – ולא חנות של מתנות…

אודי: בחנות מכולת קונים לחם, גבינה, וגם…. שוקולד (מהר) סוכריות, מסטיק, עוגיות… ממתקים… (שוב מנקש בלשונו בהנאה)… ותופינים…

ג’ודי: נכון.

אודי: אז שהשועל יביא קודם ממתקים ושודולדייייים מהמכולת ואחר כך, פטיפון, עפיפון – ו –…. ומלפפון.

ג’ודי:… זה מהירקן מחנות הירקות…

אודי: כל הילדים אוהבים מתנות – נכון?

       (הכל שרים: “אני אוהב מתנות”)

       (עכשיו יורדת שושנה מתוך עציץ ותלויה ליד ג’ודי ואודי. אפשרי גם שיכניסו העציץ… והשועל נבהל – וכן גם הילדים)

אודי: זו השושנה שלי – מהגינה שלי…

שועל: מה זה? אני מפחד… מי זה? מה זה? פתאום… אולי הציידים בסביבה?

ג’ודי: זו השושנה שאודי אוהב אותה… אין צורך לחשוש ולפחד מפרחים… פרחים לא נושכים.

אודי: (בערמומיות) פרחים לא “חונשים”?

ג’ודי: (בכעס) אתה יודע שלא.

אודי: (כנ"ל) אני יודע שלא?

ג’ודי: בטח. פרחים זה ליופי… מי שלא אוהב פרחים הוא לא בן אדם… והשושנה הזאת היא אהבתו הגדולה של אודי… אז תגיד לה משהו…

אודי: לא רוצה

ג’ודי: למה?

אודי: מפני שהשושנה היא גאותנית ומרימה את האף למעלה…

ג’ודי: אין לשושנה בכלל אף… ואיך שושנה יכולה להיות גאוותנית?

אודי: אם אתם לא מבינים בשושנים – אז תשתקו… ותהיו שותקים עד נצח נצחים – אפילו בפרוטה…

(יריות)

שועל: הציידים – אני בורח.

אודי: אל תברח.

שועל: הציידים יורים… פיפ פף…

(יריות)

– לבמה נכנסים הנחש והביזנס־מאן ומתרוצצים בבהלה, יחד עם השועל.

ביזנס: פלוגת חילים מצרים… זה מסוכן…

ג’ודי: אודי קח רובה (נותנת לו) אדוני הביזנס־מאן הנה הרובה בשבילך… וזה הרובה בשבילי. (ג’ודי והביזנסמאן והחיות מצטנפים ליד המטוס גודי באלחוט) הלו, מפקד חיל האויר הלו, מפקד חיל האויר. מדברת הטיסת גודי מדברת הטיסת ג’די. פלוגת חילים מצרים בסביבה. פלוגת חילים מצרים בסביבה… האם אתה שומע אותי? האם אתה שומע אותי? עבור.


מ ס ך


סוף מערכה 1    🔗

       (יוצאים רוברטו ו“ביזנסמאן”)

       (יריות)

ג’ודי: יורים

אודי: מי זה יכול היות ג’ודי?

ג’ודי: לא יודעת, אודי.

אודי: אני באמת מצטער שהתגנבתי למטוס שלך…

       (יריות)

ג’ודי: (במיקרופון) חיל האויר. חיל האויר. מדברת הטיסת ג’ודי, האם אתם שומעים אותי? אנחנו בסכנה גדולה. אני חוזרת: אני ואודי בסכנה גדולה. האם אתם שומעים אותי? עבור.

       (יריות)


מסך



 

מערכה 2    🔗


       (יריעת אוהל שחורה קשורה למטוס. ג’ודי ואודי ישנים. ברקע שיר הרועה הבדואית. היא נושאת מקל. אחרי השיר היא יוצאת.)

מוסטפה: (לקהל) זו הבת שלי מריים, שרה כמו אחת אום כולתום, – רק עושה לי צרות. ורק אוהבת את האיש שתפשתי בסנדוק הארגז… ישנים ישנים ולא שומעים כלום, כמו בלטה… (לג’ודי ואודי) הי, תתעוררו כבר… אין יריות כבר… המצרים הלכו בחזרה… (הראש של זבולון מציץ מתוך הארגז) אללה יסבך, תגיד סבך אל חיר, יה זבולון, תגיד סבח אנ־נור. תגיד בוקר טוב… אני מוסטפה האבא של מרים, שחטף אותך לארגז לסנדוק… (לקהל) מריים אוהבת את זבולון… ולא רוצה מתחתנת נגד שייך פנתלון, ולא נגד סעיד ברבוזה… ולא להשתדך בשביל חמדן חמדוס חואר… (בוכה) אז מה עלי לעשות? מצאתי את זבולון במערה, אומר עוד ישן “מן זמן”… כשהיה נשאר פה במדבר סיני כאשר בני ישראל יצאו ממצרים… כיף חאלק, יה זבולון?

זבולון: בי אדוני, תן לי ללכת אל שבטי– ישראל…

מוסטפה: מג’נון.. מג’נון.. מג’נון… אתה זבולון ואתה מז’נון.. מג’נון לילה… בני ישראל עברו פה לפני איזה כמה אלפים שנים… אפילו תרוץ על סוס – לא תשיג… אפילו באברופלן – לא. בשום אופן לא.

זבולון: במטותא.

מוסטפה: מה אמרת, יה זבולון?

זבולון: במטותא.

מוסטפה: זה מדבר שפה שאני לא מבין… מטותא? מטותא? מה זה מטתא?

זבולון: בבקשה.

מוסטפה: מטותא זה בבקשה? אללה הוא אכבר…

זבולון: משה רבנו ויהושוע בן נון יכעסו עלי רב כעס וקצף וחרי אף. ישאלו: איכה? איכה?

מוסטפה: איכה? משה רבנו? חרי אף? איכה, עליך?

זבולון: כדבריך.

מוסטפה: יהושוע בן־נון, כעס־קצף, כעס?

זבולון: כדבריך, אדוני רב־החסד.

מוסטפה: יחרבתם, כדבריך! חרי־אף! מריים… מריים… בואי ותדברי עם זבולון… משגע אותי זה… מריים…

ג’ודי: בוקר טוב…

מוסטפה: סאבח אל חיר, יה גברת… איך זה יושנים ככה כל כך חזק?

אודי: מי אתה?

מוסטפה: אני מוסטפה אבו מריים… רוצה שתדברו עם האיש הזה פה, בארגז… לא מבין מה אומר לי…

מריים נכנסת

מוסטפה: זו מריים…

ג’ודי: ואני ג’ודי

אודי: ואני אודי… כבר לא יורים?

מוסטפה: שקט מסביב… רק מריים שרה כמו זמיר… כמו אום כולסום… (מפזם)

אודי: ולמה האיש בארגז?

מוסטפה: זבולון?

אודי: זבולון.

מוסטפה: רוצה לברוח אל משה רבנו, ולא רוצה “מגואז” אל מריים… זה חרי־אף זה… במטותא…

אודי: ומי אתה?

זבולון: זבולון שמי, זבולון בן קהת, בן צלופח, בן שמגר, בן בלבלת לחצי שבט המנשה

אודי: בלבלת?

זבולון: כדבריך, אדוני.

אודי: בלבלת? זבולון בן קהת, בן צלופח, בן בלבלת?

זבולון: לחצי שבט המנשה.

אודי: ואיפה החצי השני, ג’ודי?

זבולון: מחצית בבקעה – ומחציתם בהר.

אודי: ולמה אתה בארגז, זבולונציק המסכן?

זבולון: איש רע מעללים זה, מוסטפה…

מוסטפה: זה אני.

זבולון: רוצה לחתנני עם מריים…

מוסטפה: מריים…

זבולון: ואני אין לי חפץ בה… לכן אסרני בעבותות…

מוסטפה: שקרן בן שקרן… איפה יש פה עבותות… יש פה רק חבלים…

ג’ודי: עבותות זה חבלים.

מוסטפה: באמת? אללה הוא אכבר… במטותא – זה בבקשה… עבותות זה חבלים… ומריים זה מריים… ואני בלבלת על כל הראש המבולבל… חם. חם. חם.

זבולון: ומי אתם?

אודי: ירדנו מהשמים במטוס.

זבולון: על כנפי נשרים?

אודי: חה. חה. חה.

זבולון: היש לכם אבר כיונה?

אודי: חה. חה. חה.

זבולון: אתם מכשפים, חרטומי מצרים?

אודי: לא מכשף ולא בן מכשף…. אתה ישנת אלפי שנים זבולונציק…. ובינתים יש…

ג’ודי: מטוסים…

אודי: רדיוייים…

ג’ודי: צוללות שטות מתחת למיים….

אודי: טלויזיה…

ג’ודי: זבולון, אני מצטערת לומר לך, אבל משה רבנו כבר מת….

זבולון: משה רבנו מת? (בוכה)

אודי: אל תבכה….

ג’ודי: גם יהושוע בן־נון מת.

זבולון: (בוכה) גם יהושוע בן נון מת? (בוכה) לא ידעתי שהיה חולה – בחוליו אשר ימות בו…

מרים: אל תבכה יה זבולון – אתה שובר את לבי… אני אתיר את חבליך, יקר שלי… (מתירה)

מוסטפה: הוא יברח, יה מריים…

מרים: אם איננו אוהב אותי – שיברח… שיברח… שיברח… שיברח לו…

מוסטפה: אז תתחתני נגד שייך פנתלון?

מרים: בשום אופן לא.

מוסטפה: בראבוזה?

מרים: בשום אופן לא בראבוזה.

מוסטפה: ונגד חמדן חוארי, תתחתני או לא תתחתני? רק תגידי…

מרים: לא פנתלון, ולא בארבוזה ולא חמדוס – אהבתי את זבולון… לאן אתה מסתכל, זבולנהלה שלי?

זבולון: וזה רכב פרעה מלך מצרים? (על המטוס)

מוסטפה: שו, פרעה? פרעה! פרעה! זה ארופלן זה….זזזז מטפס בשמים… וקוראים אותו ארופלן!

זבולון: ארופלן?

מוסטפה: אברופלן…

אודי: מטוס.

ג’ודי: זה טס בשמיים!

זבולון: חה. חה. חה שקרנים. איך ברזל יכול לטוס בשמים? חה. חה. חה. יש לו כנפים? גזנמנים בני שקרנים. חה. חה. חה.

אודי: הוא אמר שקרנים!!

ג’ודי: ויש גם צוללות ששטות מתחת לפני המים.

זבולון: יה. חה. חה. שקרנים בני גוזמנים המגזימים בשקרים חרטומים.

אודי: הוא אמר חרטומים.

ג’ודי: (מוציאה שעון מעורר) וזה מודד את הזמן… תחזיק…

זבולון: חוששני…

אודי: אל תהיה חוששני – תחזיק… נו…

זבולון: (מאזין לשעון) תיק. תיק. תיק (משחק בשעון, השעון מצלצל. השעון המצלצל נזרק מיד ליד ונוחת בידיו של מוסטפה) הו, אלוהים אדירים… מכשפים… מכשפים… מכשפים שקרנים… חרטומי מצרים… משה רבנו – יהושוע בן־נון… שבטי ישראל… היכן אתם?

(יוצא בריצה)

מוסטפה: (משתולל מצחוק) מג’נון… מג’נון… מג’נון… זבולון המג’נון… (מרים בוכה) למה לבכות, יה עיני, יה בינתי…?

מרים: (ביבבה סופרנית) רוצה את זבולון… רק את זבולון… אם לא יהיה לי זבוולווון… אני אמות.

מוסטפה: אהבה… אהבה… עושה את הבן־אדם אהבל… לא פנתלון?

מרים: (ביבבה) זבולון…

מוסטפה: לא בראבוזה?

מרים: זבולון….

מוסטפה: לא חמדוס חמדן?

מרים: (ביבבה) זבולון…

מוסטפה: מה לעשות, ככה זה בחיים… בואי, יה מרים, נלך לחפש את זבולון, אילאן דין דינו, ילען דין אבוק, ואבו אבוק, זבולון איבן קהת, איבן צלופח, איבן שמגרא, איבן בלבלת,“נוס” שבט המנשה… ובלבך ושייך בלדך… בואי יה מרים… נחפש את זבולון… ונשים אותו בארגז לתמיד… (לקהל) אהבה עושה את הבן־אדם אהבל… מטורלל (יוצאים מוסטפה ומרים)

אודי: (מחקה) זבולון… פאנתלון… בארבוזה… זבולון… כבר בכלל לא יורים…

ג’ודי: כן, שקט מסביב.

אודי: אני לא אוהב יריות ופיצוצים ופיצפוצים… (פאוזה) אני משתדל להתנהג יפה – אבל לא תמיד אני מצליח… לפעמים מ“תגלץ” לי…

ג’ודי: העקר שאתה משתדל, אודי.

אודי: אני אוכל ברעש…

ג’ודי: קצת…

אודי: לא קצת – הרבה. אני אוכל ברעש… כמו רעשן פורים… זה פויה לאכול ברעש…

ג’ודי: נכון.

אודי: אני גם, לפעמים – לפעמים,, לא משפשף שינים לפני השינה…

ג’ודי: נכון.

אודי: וזה לא יפה לאכול ברעש – וגם לא לשפשף שינים לפני השינה… (פאוזה) ואני גם שונא תרד…

ג’ודי: מי שלא אוכל תרד לא יהיו לו שרירים של ברזל…

אודי: אני גם שונא ג’וקים שעפים… וקרום בחלב…

ג’ודי: ואתה גם שונא לרחוץ את הפנים בבוקר…

אודי: אני?

ג’ודי: אתה.

אודי: נכון מאד…

ג’ודי: בטח.

אודי: בטח – בטח, צנון ורתח…

ג’ודי: מפני שאתה ילד לא מחונך.

אודי: (בוכה) אני מחונך. אני מחונך. זה לא יפה להגיד לילד לא מחונך שהוא מחונך, מפני שזה לא חינוכי להגיד לי שאני “מפונדרק”…

ג’ודי: אני לא אמרתי “מפונדרק”.

אודי: אני נשבע שאם נחזור לתל־אביב, אז אני… לא אוכל ברעש אף פעם… אשפשף שינים לפני השינה… ואני, אני, אני, ארחוץ את הפנים בבוקר…

ג’ודי: בכל בוקר?

אודי: בכל בוקר – רק פעמים בשבוע. (נכנס הנחש) מי זה? מה זה?

– סצנת הנחש

– סצנת השועל (ושיר אוהב מתנות יחיה, ואז יוצאים הנחש והשועל)

אודי: ג’ודי?

ג’ודי: כן, אודי?

אודי: אם זה חלום – זה חלום נורא יפה…

ג’ודי: למה?

אודי: מפני…

ג’ודי: מפני מה?

אודי: מפני ש…

ג’ודי: מפני ש… למה?

אודי: מפני שזה נהדר…

ג’ודי: מה נהדר…?

אודי: לפגוש את כולם…

ג’ודי: את מי?

אודי: את ה“ביזנסמאן”…

ג’ודי: ומי עוד?

אודי: רוברטו השכור – “רוקנה־רוקנה…” אל תגידי לי… ואת השועל שו־שו… ואת… אל תגידי לי, את זבולון… ואת מוסטפה… ואת מריים… ואת הנחש במשקפים… אבל אני אוהב את… את.. את מי אני הכי אוהב, ג’ודי?

ג’ודי: את מי?

אודי: את השועל שושו… כן… את השועל שו־שו… אז אולי נזמין את רוקנה ואת שושו ואת כולם למסיבת חנוכה בתל־אביב? ואת רוברטו “רוקנה־רוקנה” ואת נחש המשקפיים… זה נהדר… אולי נזמין את כולם מסיבה.

ג’ודי: אודי, – עדיין לא הצילו אותנו.

אודי: שכחתי (פאוזה) אז מה יהיה אני יודע… יהיה עוד יותר גרוע… עוד מעט לא יהיו לנו מים… ואז.. ואז..

ג’ודי: המצרים יקחו אותנו בשבי.

אודי: שבי?

ג’ודי: שבי, זה ללכת לבית הסוהר.

אודי: לשבת בשבי?

ג’ודי: כן.

אודי: לא רוצה. בשום אופן לא רוצה. (יריות) שומעת? זה הסוף שלנו.

ג’ודי: כן, המצרים יורים…

אודי: אולי הם יבואו ויקחו אותנו? (פאוזה) למה את שותקת, ג’ודי? (יריות מן העבר השני) גם משם יורים… מי זה שם?

ג’ודי: לא יודעת.

אודי: תגידי להם שיבואו מהר להציל אותנו.

(היריות מתגברות)

ג’ודי: (עולה רעש של ג’יפ) שמעת, אודי.

אודי: מה זה הרעש?

ג’ודי: מכונית. ג’יפ.

אודי: שלנו או של המצרים?

ג’ודי: לא יודעת. הג’יפ מתקרב…

אודי: אני קצת מפחד… תעשי שהג’יפ יהיה שלנו… בחייך… בחייך! אני מפחד…

ג’ודי: יש על הג’יפ דגל… רגע. רגע. אודי, זה דגל כחול־לבן…

אודי: כחול־לבן? דגל כחול לבן?

ג’ודי: כן אלו חילים שלנו.

אודי: שלוש פעמים כיפק־הי כיפק־הי. כיפק הי.

ג’ודי: ויש שם עוד ג’יפים וטנקים ישראלים…

אודי: חביבי. חביבי. חביבי. (פאוזה) בכלל לא פחדתי… אני גבור – נכון?

ג’ודי: (צוחקת) ככה… פחדת או יותר. הנה מתקרב קצין ישראלי…

אודי: קצין ישראלי פה?

ג’ודי: (מתבישת) מה זה חשוב?

אודי: לי זה בכלל לא חשוב – אבל לך… חתן וכלה יוצאים למלחמה… (פעמים)

ג’ודי: שתוק אודי.

אודי: “חתן וכלה יוצאים למלחמה”

ג’ודי: (סותמת פיו של אודי) הקצין מתקרב…

אודי: תקחי ראי ותתיפי… חי. חי. חי. כבר לא יורים… יופי לי…

יוסי: (הסגן) ג’ודי, איפה את? (מאחרי הקלעים)

אודי: תגידי לו… (פאוזה) זו רואה בחור יפה… הלשון שלה לא זזה…

יוסי: (נכנס) ג’ודי איפה את… (רואה אותה) ג’ודי… סוף כל סוף הצלחנו למצוא אותך…

אודי: תגידי משהו… היא נפלה מלמעלה… ג’ודי… זעזוע מוח קל…

יוסי: אני סגן יוסי…

אודי: ג’ודי זה סגן יוסי…

יוסי: (מעביר אצבעותיו לפני עיני הזגוגית של ג’ודי) מפקד חיל האויר בקש למסור לך שתקבלי…

אודי: שרק לא תתעלף לנו… מה היא תקבל?

יוסי: צלש. ציון לשבח על אומץ לב וגבורה ותושיה…

אודי: ברבו. ברבו. ברבו. קודם היא היתה די “שויצרית” ועכשיו היא תושיה… תושיה? – והיא תרים את האף עוד יותר גבוה… גאותנית זו… ג’ודי… ג’ודי… שלי…

יוסי: היא מסתכלת בי – כאילו היא לא רואה אותי…

אודי: תן לה צביטה, שתתעורר מהחלומות… אם אתה לא תצבוט אותה – אז אני…

(סגן יוסי שר)

ג’ודי: (מתעוררת) מי אתה?

אודי: זה סגן יוסי… ותקבלי צלש ותתחילי להיות שויצרית עם תושיה…

יוסי: זה נכון מה שהוא אמר… צלש ממפקד חיל אויר…

אודי:… והמצרים רצו לעשות מאתנו קבב וששליק… והשועלים… ורוברטו… והביזנס מאן, והנה מוסטפה והנחש…אל תפחד ממנו סגן יוסי… זה נחש המשקפים המדברי – המשורר מהאופרה הם באו להפרד… להגיד לכל הילדים… שלום־שלום…

נחש: טסססס… (בחיוך)

יוסי: אתם נוסעים אתי על הג’יפ… ואחר כך במסוק…

אודי: הליקופטר…

יוסי: מסוק… (פותח טרנזיסטור, שומעים פסקול)… מפקד חיל האויר מודיע כי הטיסת האמיצה ג’ודי נמצאה על ידי חילנו במדבר סיני…

אודי: ועלי לא אמרו שום כלום?

ג’ודי: בטח לא רוצים שילדים אחרים יתגנבו למטוסים ויסכנו את חייהם…

יוסי: זזים?

       (הכל הולכים ליציאה – אבל חוזרים לשיר הסיום.)


מסך


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות