רקע
דוד שמעוני
הָאַלְמוֹנִי

לזכרו היקר של גיסי נתן זלדס, שנתים למותו, מות גבּורים


צִפּוֹר צִיְּצָה. עוֹד לֹא עָלָה הַשַּׁחַר.

בְּלִי חִפָּזוֹן, כְּדַרְכְּךָ, גָּמַעְתָּ

אֶת הַחַמִּין. – "עַד צֵאת הַשַּׁיָּרָה

עוֹד יֵשׁ זְמַן רַב. וַדַּאי, חֲצִי שָׁעָה."

– כְּלוּם לֹא יִכְבַּד מִמֶּךָ הַמִּטְעָן?"

חִיַּכְתָּ: "הֵן בַּדֶרֶךְ בְּוַדַּאי

לֹא פַעַם אֶצְטָרֵךְ לֹא רַק לָשֵׂאת

אֶת הַמִּטְעָן, כִּי אִם גַּם לַהֲדֹף

אֶת הַמְּכוֹנִית… אֲבָל אֵין כְּלוּם בְּכָךְ…

סָלַלְתִּי בְּחַיַּי הַרְבֵּה כְבִישִׁים

נוֹחִים וַחֲלָקִים… אֲבָל כְּבִישׁ בּוּרְמָה,

שׁוֹבֵר הָעֲצָמוֹת, יָקָר לִי מִכֻּלָּם.

וְאִם כִּי לֹא הִסְפַּקְתִּי בִּשְׁלשָׁה יָמִים

לִשְׁטֹף כָּל הָאָבָק, שֶׁבִּי דָבַק

בַּכְּבִישׁ הַזֶּה מַחֲלִיץ הָעֲצָמוֹת,

הֲרֵי גְדוֹלָה הַזְּכוּת אֲשֶׁר זָכִיתִי

בּוֹ לַעֲבֹר מִירוּשָׁלַיִם הֵנָּה…

הַרְבֵּה שָׁמַעְתִּי בָּעֶמְדָּה שֶׁלִּי

עַל דְּבַר כְּבִישׁ בּוּרְמָה סִפּוּרִים צוֹדִים,

אֲבָל בָּטוּחַ לֹא הָיִיתִי כְלָל

כִּי גַם זָכֹה אֶזְכֶּה אוֹתוֹ לִרְאוֹת.

הֵן בָּעֶמְדָּה, צָמוּד מַמָּשׁ אֵלַי

עָמַד רֵעִי, עֵת חֲלָפוֹ הַקֶּלַע,

עַד כִּי נִדְמָה לִי, שֶׁאֲנִי נִפְגַּעְתִּי…

הַלָּה בַּכְּבִישׁ הַזֶּה כְּבָר לֹא יַעֲבֹר…

וּבְכֵן, הֱיֵה שָׁלוֹם! צָרִיךְ לָזוּז…

וְהָאֱמֶת אַגִּיד, כִּי מֵעוֹלָם

לֹא הִתְגַּעְגַּעְתִּי כָךְ לִירוּשָׁלַיִם

כְּמוֹ בִּשְׁלשֶׁת הַיָּמִים הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר עָשִׂיתִי פֹּה, בְּתֵל־אָבִיב.

הֲלֹא תַכִּיר אוֹתִי… רָחוֹק אֲנִי

מֵהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ. גַּם גִּילִי

אֵינֶנּוּ כְבָר גִּיל הַהִתְאַהֲבוּת,

אַךְ מְאֹהָב אֲנִי כָעֵת בִּירוּשָׁלַיִם

הַמְרֻטָּשָׁה, הַמְרֻפָּשָׁה וְהָרְעֵבָה

כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיִיתִי מִיָּמַי…

וּבְכֵן, שָׁלוֹם! אָשׁוּבָה לְבָתַּי…"

– בָּתֶּיךָ? מַה פֵּרוּשׁ? – וְאָז צָחַקְתָּ

מִתּוֹךְ בְּדִיחוּת הַדַּעַת: "הָעֶמְדָּה

בֵּיתִי הִיא הַשֵּׁנִי… בָּהּ אֲבַלֶּה

אֶת רֹב זְמַנִּי… אַגַּב מְאֹד נִקְשַׁרְתִּי

לַאֲנָשַׁי. הָיָה לְךָ כְּדַאי

שֶׁתַּכִּירֵם… רֻבָּם קְשִׁישִים,

פְּקִידִים וּפוֹעֲלִים, גַּם חֶנְוָנִים,

מֵהֶם גַּם בְּנֵי הָעִיר הָעַתִּיקָה,

כֻּלָּם אַנְשֵׁי חֻלִּין לִכְאוֹרָה,

טְרוּדִים, שְׁקוּעִים בְּדַאֲגוֹת יוֹם־יוֹם

אַךְ בַּמָּצוֹר וּבַמָּצוֹק כְאִלּוּ

בָּא הָרָזוֹן לֹא רַק בְּגוּפוֹתָם

כִּי אִם בְּכָל הַגּוּפָנִי שֶׁבָּם,

וְכָל הַיּוֹמְיוֹמִי, כָּל הַחָמְרִי,

כְּאִלּוּ הִתְנַדֵּף,

וּמַשֶּׁהוּ נֶאֱצָל וְרוּחָנִי

זוֹהֵר, לוֹהֵט לֹא רַק מֵעֵינֵיהֶם,

כִּי אִם מִיֵּשׁוּתָם כֻּלָּהּ,

וּזְכוּת לִי וְכָבוֹד, שֶׁהֵם רוֹאִים בִּי

לֹא מְפַקֵּד, כִּי אִם חָבֵר וָאָח…

הֶאֱרַכְתִּי בְשִׂיחָה… מִזְּמָן לֹא רְאִיתִיךָ…

שָׁלוֹם! לְהִתְרָאוֹת… לָחַצְתָּ אֶת יָדִי

וְאֶת הַשַּׂק, אֶת הַכָּבֵד טָעַנְתָּ

עַל שִׁכְמְךָ: צָרְכֵי מַכֹּלֶת

לִבְנֵי הַמִּשְׁפָחָה הַמֻּרְעָבִים.

לָחַצְתִּי אֶת יָדְךָ. מִלִּים מִפִּי נֶעְתָּקוּ.

מַדּוּעַ? לֹא אֵדַע, אֲבָל מֵהַמִּרְפֶּסֶת

הִבַּטְתִּי אַחֲרֶיךָ. עוֹד נִמְנֵם הָרְחוֹב

בַּדּוּמִיָּה אֲשֶׁר לִפְנוֹת הַבֹּקֶר.

רַק נְעָלֶיךָ הַכְּבֵדוֹת דָּפְקוּ

בְּכֹחַ עַל הַמַּדְרֵכָה,

וְאִם כִּי עַל גַּבְּךָ הֵעִיק מַשָּׂא כָבֵד

(לֹא זֶה רַק שֶׁל הַשַּׂק, כִּי אִם גַּם שֶׁל שָׁנִים,

חָמֵשׁ עַשְׂרוֹת שָׁנִים,

מֵהֶן רַבּוֹת־הָאוֹר, מֵהֶן כִּבְדוֹת הַסֵּבֶל)

הָיְתָה צְעִידָתְךָ עַזָּה וּמְאֻשֶּׁשֶׁת

וְאִם כִּי לֹא קַלָּה… הִבַּטְתִּי אַחֲרֶיךָ

וּפָרָשַׁת חַיִּים פְּשׁוּטָה וְגַם סְבוּכָה

(פְּשׁוּטָה מִלְּבַר, לְפִי קְטָעִים מִסִּפּוּרֶיךָ

הַמִּתְלַוִּים בִּצְחוֹק, וַעֲשִׁירַת־צְלִילִים

לְפִי הַהֵד, אֲשֶׁר בְּהִדּוֹמְךָ רִטֵּט)

נָגוֹלָה לְפָנָי: בַּעֲיָרָה חַי יֶלֶד

עַלִּיז, יָפֶה, שׁוֹבָב, שִׂמְחַת הַמִּשְׁפָּחָה.

אַךְ אֲרֻחַת־הַבֹּקֶר אֵין הָאֵם מַגֶּשֶׁת

כָּל עוֹד לֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית מֵרֹאשׁ עַד סוֹף.

"וְתֵאָבוֹן, בָּרוּךְ־הַשֵּׁם, אֵינוֹ חָסֵר.

הֲיִפָּלֵא, אֵפוֹא, כִּי אֶת כָּל הַסִּדּוּר

יָדַעְתִּי בְעַל־פֶּה בְּיַלְדוּתִי?"

אֲבָל אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ גַּעְגּוּעִים

אֶל אֶרֶץ הָאָבוֹת הַמֻּפְלָאָה

גֻּנְּבוּ אֶל לֵב הַנַּעַר הָעַלִּיז?

לֹא צִיּוֹנִי הָאָב וְלֹא הָאֵם,

אֲבָל נוֹדַע לַנַּעַר הָעַלִּיז

כִּי עִיר צְחֹרָה, יָפָה וְעַלִּיזָה

הוֹלֶכֶת וְנִבְנֵית עַל שְׂפַת הַיָּם

לְיַד יָפוֹ הָעִיר שֶׁבַּתַּנַּךְ,

וְכִי גַם מִדְרָשָׁה, גִּמְנַסִּיָּה בְּלֹעַז,

וְ“הֶרְצְלִיָּה” שְׁמָהּ צוֹמְחָה עַל הַחוֹלוֹת

שֶׁל תֵּל־אָבִיב, הָעִיר הַחֲדָשָׁה.

וְאִם מֻתָּר הָיָה לְאִישׁ קָדוֹשׁ, נָבִיא,

לִבְרֹחַ מִיָּפוֹ תַּרְשִׁישָׁה,

הַלְמַאי יִהְיֶה אָסוּר לְנַעַר יְהוּדִי

אֲשֶׁר לִבּוֹ יוֹצֵא לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו,

מֵהַגָּלוּת לִבְרֹחַ תֵּל־אָבִיבָה?

– – וְהַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת. הַנַּעַר – עֶלֶם,

עַל לֹבֶן הַחוֹלוֹת שֶׁל תֵּל־אָבִיב

נִפְרַשׂ לְפֶתַע צֵל מַטִּיל אֵימִים,

צֵל אֶבְרוֹתָיו שֶׁל עַיִט דּוֹרְסָנִי:

מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה.

מִתֵּל־אָבִיב לְקוֹשְׂטָא, אִמּוּנִים.

הַגִּמְנַזִּיסְטָן – קְצִין־צָבָא טוּרְקִי.

וְשׁוּב אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל נְדוּדִים

הָאָרֶץ הַנִּכְסֶפֶת – הַמּוֹלֶדֶת.

מַעְדֵּר וָאֵת. אֲבָל בְּהִדָּרְשׁוֹ –

רוֹבֶה וָסוּס. שׁוֹמֵר בִּשְׂדוֹת גָּלִיל.

כְּבָר לֹא אוֹתוֹ הָעֶלֶם הָעַלִּיז.

עוֹד עוּל־יָמִים, אַךְ כְּבָר הִרְצִין מְאֹד.

מָתוּן. שָׁקֵט. קוֹלוֹ אֵינוֹ הוֹלֵךְ…

אַךְ שְׂדוֹת תֵּל־חַי, אַךְ שְׂדוֹת כְּפָר גִּלְעָדִי

יָעִידוּ, כִּי בְיּוֹם מַסָּה

עָמַד אֵיתָן עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה – – –


– – – הַאִם הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אָהַב,

מוֹרַת הַמּוֹשָׁבָה הַנִּדָּחָה

שֶׁבַּגָּלִיל (הוּא שָׁם הָיָה שׁוֹמֵר)

בְּחִיּוּכָהּ הַטּוֹב רָמְזָה לוֹ

לָשֶׁבֶת עַל סַפְסַל הַלִּמּוּדִים,

אוֹ גַם בְּלִי עִדּוּדָהּ הִתְעוֹרְרוּ בוֹ

אַחֲרֵי הַרְבֵּה שְׁנוֹת מִלְחָמָה וּנְדוֹד

הַגַּעְגּוּעִים לָדַעַת וּלְהַשְׂכִּיל?

אִם כָּךְ אוֹ כָךְ – אֲבָל לָמַד־הִתְמִיד

מִתּוֹךְ מַחְסוֹר וָעֹנִי, פַּת בַּמֶּלַח,

אַךְ גַּם מִתּוֹךְ חִיּוּךְ מְשׁוֹבֵב־נֶפֶשׁ

שֶׁל רַעְיָתוֹ, תּוֹמֶכֶת גּוֹרָלוֹ –

וּכְבָר הִנֵּהוּ מְהַנְדֵּס־סוֹלֵל.

הַרְבֵּה דְרָכִים נָאוֹת וַחֲלָקוֹת

סָלַל בָּאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה,

אֲבָל דַּרְכּוֹ שֶׁלּוֹ, יְשַׁר־הַדֶּרֶךְ,

הָהּ, לֹא בַשּׁוֹשַׁנִּים הָיְתָה סוּגָה…

חֻצְפָּה וַחֲנֻפָּה – שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

וְתוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ שְׁתֵּיהֶן.

נִדְחָק וְלֹא דוֹחֵק, נֶעֱלָב וְלֹא עוֹלֵב –

לֹא פַעַם יְגוֹנִים הָיוּ מְנָת חֶלְקוֹ,

אַךְ לֹא עָבְרָה תְלֻנָּה אֶת דַּל שְׂפָתָיו.

לְהֶפֶךְ עוֹד בֵּרַךְ אֶת גּוֹרָלוֹ

כִּי בְזֵעַת אַפּוֹ הֵבִיא לַחְמוֹ,

וְכִי עָלָה לוֹ לְגַדֵּל בָּנִים

גַּם לַתּוֹרָה, גַּם לְמַעֲשִׂים טוֹבִים…

גַּם לְמַעֲשִׂים טוֹבִים… הֵרִיעַ הַשּׁוֹפָר…

הַאִם זֶה שׁוֹפָרוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ?

עַל כָּל פָּנִים קָרְבוּ חֶבְלֵי מָשִׁיחַ…

– אֵיפֹה הַבֵּן? – בָּרוּךְ הַשֵּׁם, נִלְחָם!…

– הֵיכָן הַבַּת? – גַּם הִיא בְּתַפְקִידִים!

– מַה שְּׁלוֹם אִמָּם? – "מוּבָן, לִבָּהּ יוֹצֵא

אֶל יְחִידָהּ וְאֶל יְחִידָתָהּ,

אַךְ חִיּוּכָהּ עוֹד מְלַבְלֵב כְּקֶדֶם,

וְגַם לֹא הֱנִיאַתְנִי אַף בְּרֶמֶז…

– מִמַּה? "הַאִם עֵת יְלָדַי בַּקְּרָב,

אֶהְיֶה אֲנִי נֶחְבָּא אֵל הַכֵּלִים?

וְאָנֹכִי הֵן מְנֻסֶּה מֵהֶם…

וְהָעֶמְדָּה, עָלֶיהָ אֲפַקֵּד

הִיא בּוֹאֲכָה הָעִיר הָעַתִּיקָה…"


הָרְחוֹב עוֹד מְנַמְנֵם, עוֹד מְנַצֵּל

צִנַּת־שַׁחֲרִית הָעֲרֵבָה

בְּטֶרֶם יִתְלַהֵט הַחֹם שֶׁל יוֹם תַּמּוּז.

רַק הִתְגַּבֵּר צִיּוּץ הַצִּפֳּרִים

וְהַמִּזְרָח הִוְרִיד. כְּבָר לֹא אֶשְׁמַע

אֶת הֹלֶם נְעָלֶיךָ הַכְּבֵדוֹת,

אַךְ עוֹד אֶרְאֶה גַבְּךָ טְעוּן־הַשַּׂק

וְקֶרֶן־שַׁחַר מְרַצְּדָה עָלָיו,

אֲבָל עֵינַי מְרֻתָּקוֹת דַּוְקָא

אֶל נְעָלֶיךָ הַכְּבֵדוֹת,

וּכְאִלּוּ הֵן חוֹזְרוֹת וּמְסַפְּרוֹת לִי

אֶת הַסִּפּוּר, לִי אֶמֶשׁ הִשְׁמַעְתּוֹ:


"בְּעֶמְדָּתִי הָיִיתִי. הִתְכּוֹנַנְתִּי

לָסוּר הַבַּיְתָה לְשָׁעָה קַלָּה,

חִכִּיתִי רַק עַד שֶׁיֶּחְשַׁךְ.

וּפֶתַע רַחַשׁ־לַחַשׁ מִסְּבִיבִי

וּמִישֶׁהוּ לוֹאֵט: "גַּם בְּנוֹ הוּא שָׁם…

– מָה הָעִנְיָן? – וּבְכֵן נוֹדַע לִי

כִּי קְרָב קָשֶׁה נִטַּשׁ עַל הֶהָרִים

וְכִי קָרוֹן גְּדוּשׁ חֲלָלִים

עוֹמֵד לְיַד בֵּית־הַחוֹלִים.

יוֹם לִפְנֵי כָךְ הַבַּיְתָה בָא הַבֵּן

מִ“יְּמִין משֶׁה”, נֶחְפָּז מְאֹד, נִרְגָּשׁ


(הָיִיתִי בְמִקְרֶה גַּם אָנֹכִי

אוֹתָהּ שָׁעָה בַּבָּיִת)

וּמְחַפֵּשׂ לוֹ נַעֲלַיִם,

שֶׁכֵּן שֶׁלּוֹ מְאֹד מְרֻפָּטוֹת.

הֵבַנְתִּי כִּי עָלָיו לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

וּבְלִי לַחֲקֹר וּבְלִי לִדְרשׁ

(גַּם לֹא רָצִיתִי שֶׁיַּגִּיעַ שֶׁמֶץ

מֵהָעִנְיָן לָאֵם הַמֻּדְאָגָה)

חָלַצְתִּי נְעָלַי הַחֲדָשׁוֹת,

אָמְנָם מְאֹד כְּבֵדוֹת, אַךְ חֲזָקוֹת

( הַלָּלוּ, שֶׁכָּעֵת הֵן עַל רַגְלַי)

וָאֶמְסְרֵם לוֹ: "קַח! בְּעֶמְדָּתִי

טוֹבוֹת לִי גַם שֶׁלְּךָ, הַמְרֻפָּטוֹת,

וּכְשֶׁתָּשׁוּב נַעֲשֶׂה שׁוּב חֲלִיפִין".

הֶחְשִׁיךְ בֵּינְתַיִם וָאֵצֵא

מֵהָעֶמְדָּה. אֲבָל לֹא לְבֵיתִי.

כִּי אִם אֶל קְרוֹן הַחֲלָלִים

אֲבָל בָּדַקְתִּי לֹא אֶת הַפָּנִים

(פָּחַדְתִּי? אוֹ מִסִּבָּה אַחֶרֶת?),

כִּי אִם אֶת נַעֲלֵי הַהֲרוּגִים.

אַךְ נְעָלַי שֶׁלִּי שָׁם לֹא רָאִיתִי…

שָׂמַחְתִּי? בְּוַדַּאי… כְּאִלּוּ הַר

נָגֹל מֵעַל לִבִּי… אֲבָל מִיָּד

כְּאִלּוּ הַר שֵׁנִי עָלָיו נִתְלַל,

אוּלַי כָּבֵד מִן הָרִאשׁוֹן,

הַר שֶׁל כְּלִמָּה… הַאִם כָּל אֵלֶּה

אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם לֹא נְעָלַי,

הַאִם כָּל אֵלֶּה לֹא בָנִים הֵם לִי?

הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי אָז לִבְכּוֹת,

כִּי אָז אוּלַי הַמַּעֲמָסָה הוּקַלָּה,

אַךְ מַעְיַן דְּמָעַי נִסְתַּם…

עַל כָּל פָּנִים, רָצִיתִי כְבָר לֹא פַעַם

לְהִפָּטֵר מֵהַנְּעָלִים הָאֵלֶּה.

מִזְּמַן אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לִי מִשּׁוּם־מָה

נַעֲשָׂה בָהֶן לֹא נוֹחַ… אַךְ דַּוְקָא

מִפְּנֵי אֲשֶׁר לֹא נוֹח לִי בָהֶן

אֵינִי יָכוֹל מֵהֶן לְהִפָּטֵר…"


הִתְחִילָה מְנַשֶּׁבֶת רוּחַ יָם.

הָרְחוֹב מֵקִיץ. עוֹבְרִים שָׁבִים

כְּבָר לִרְגָעִים יַסְתִּירוּ מֵעֵינַי

גַּבְּךָ טְעוּן־הַשַּׂק,

אֲבָל כְּרֶגַע יְנַצְנֵץ שֵׁנִית

וְשׁוּב עֵינִי אֵלָיו נִצְמֶדֶת.

אָמְנָם לְעֵת־עַתָּה הַקְּרָב פָּסַק

וְגַּם בִּירוּשָׁלַיִם הֲפוּגָה,

אֲבָל אַתָּה חוֹזֵר לְעֶמְדָּתְךָ,

אֲשֶׁר יוֹם־יוֹם עָלֶיהָ הָאוֹיֵב

מֵהַחוֹמָה לוֹטֵשׁ עֵינָיו,

לוֹטֵשׁ עֵינָיו וְגַם מַמְטִיר חִצָּיו…

אָכֵן בִּנְפֹל הָעִיר הָעַתִּיקָה

וְעִם שְׂרִידֵי לוֹחֲמֶיהָ הָעַזִּים

הָלַךְ בַּשְּׁבִי גַם יְחִידְךָ, פָּצוּעַ,

רָמַז לְךָ מִי שֶׁרָמַז:

אוּלַי כְּדַאי שֶׁתִּמָּלֵךְ

בְּדַעְתְּךָ… – אוּלַי כְּדַאי

שֶׁתִּשְׁתַּחְרֵר… הֵן בְּגִילְךָ

פָּטוּר אַתָּה בִכְלָל… לֹא כָּל שֶׁכֵּן

בְּאֵלֶּה הַמְּסִבּוֹת… הֲלֹא הַמִּסְכֵּנָה –

הַחֲרָדָה מְכַרְסְמָה אוֹתָהּ…

גַּם לִיחִידָהּ וְגַם לְבַעְלָהּ…"

אֲבָל אַתָּה עָנִיתָ בְּנִיחוּתָא:

"בַּרְנַשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ! עַד שֶׁאַתָּה

יוֹעֵץ לִי בְּדַעְתִּי לְהִמָּלֵךְ,

אוּלַי מוּטָב שֶׁתְּאַוְרֵר מִקֹּדֶם

אֶת כְּלֵי הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְךָ…

הַגַּע בְּעַצְמְךָ: אִם בְּנִי נִשְׁבָּה –

הֵן פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הַדָּבָר

שֶׁצְּבַא הַהֲגָנָה הִפְסִיד חַיָּל,

וּבְכֵן לַעֲשִׁירוּת דַּעְתְּךָ

עָלַי עוֹד לְהַכְפִּיל אֶת הַהֶפְסֵד?

וְשֶׁמָּא הַנָּכוֹן הוּא רַק הַהֶפֶךְ,

וּמֵעַתָּה עָלַי שׂוּמָה

אֶת כֹּחוֹתַי (דַּלִּים הֵם!) לְהַכְפִּיל?

אָמְנָם אֲשֶׁר לָאֵם… כְּלוּם נֶעֱלַם מִמֶּנִּי?

אֲבָל אֵיפֹה עַתָּה בְּיִשְׂרָאֵל

אִשָּׁה וָאֵם

אֲשֶׁר לִבָּהּ לֹא יִתְבּוֹסֵס בַּדָּם?

אוּלָם מֻבְטַחְנִי, שֶׁגַּם הִיא תִשְׂמַח

עֵת מִשִּׁבְיוֹ יָשׁוּב הַבֵּן

וְאָנֹכִי אוּכַל לִטְפֹחַ עַל גַּבּוֹ

בַּחֲבֵרוּת וּבְפַשְׁטוּת

לְלֹא בוּשָׁה…"


אֲבָל הִנֵּה מֵאַחֲרֵי זָוִית

לְפֶתַע נֶעֱלַמְתָּ, וְלַשָּׁוְא

עֵינִי עוֹד מְחַפֶּשֶׂת אֶת גַּבְּךָ…

הָהּ, שׁוּב כְּבָר לֹא אֶרְאֶנּוּ לְעוֹלָם…

הָהּ, שׁוּב כְּבָר לֹא אֶרְאֶה לְעוֹלָמִים

הַגַּב טָעוּן מַשָּׂא לַעֲיֵפָה

שֶׁל אִישׁ זָקוּף, אַמִּיץ, הוֹלֵךְ קָדִימָה,

וּצְחוֹק עַל פִּיו גַּם עֵת הַגַּב נִפְרָךְ…

הָהּ, מֵאוֹתוֹ הַבֹּקֶר בּוֹ נִפְרַדְנוּ

שְׁבוּעַיִם רַק עָבְרוּ – וַיִּמְצָאֶךָ

כַּדּוּר הַצָּר… בְּעֶמְדָּתְךָ נָפַלְתָּ.

עַל מִשְׁמָרְךָ. שָׁב מִשִׁבְיוֹ הַבֵּן.

אַךְ עַל גַּבּוֹ לִטְפֹּחַ לֹא זָכִיתָ

בַּחֲבֵרוּת וּבְפַשְׁטוּת…


תמוז תש"י


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35605 יצירות מאת 1821 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!