למאיר רוּטברג
א 🔗
מִי אֶת מִי? הַאִם בַּרְקַאי
הוּא מֵעִיר הַצִּפֳּרִים?
אוֹ הַצִּפֳּרִים בְּשִׁיר
אֶת הַשַּׁחַר מְעִירִים?
אַפְלוּלִית עוֹד נְסוּכָה
בַּשְּׁחָקִים וּבָאֲוִיר.
אַךְ הוֹלֵךְ גּוֹבֵר הָרֹן
וַחֲלַל חַדְרִי מַחֲוִיר.
וַחֲלַל חַדְרִי מַחֲוִיר.
אַךְ עוֹד לֹא הֶאְדִּים קָדִים,
מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹנוֹת
עוֹד מִתְעַרְבְּלִים אֵדִים.
אַךְ מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל
צְלִיל בּוֹקֵעַ אַחֲרֵי צְלִיל,
מֵחִוְרוֹן הָעֲרָפֶל
מְפַכֶּה שִׁיר זֹךְ וָגִיל.
מָה אָבִיב זֶה מֵאָבִיב?
מַה שָּׁנָה זוֹ מִשָּׁנָה?
זֶה הַשֶּׁפַע מֵהֵיכָן,
שֶׁפַע עֶלֶס וּרְנָנָה?
אַף אֵיפֹה פֹּה מִתְאַכְסֵן
כָּל הֲמוֹן פּוֹצְחֵי הַשִּׁיר?
הֵן קְטַנָּה הִיא חֲצֵרִי,
זוֹ חָצֵר בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר.
זוֹ חָצֵר בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר,
כְּרָךְ צָפוּף, הוֹמֶה, צוֹעֵק;
זוֹ גִנָּה – אַרְבַּע אַמּוֹת,
אוֹ פָחוֹת אִם לְדַיֵּק.
שְׁנֵי עֵצִים, שְׁלשָׁה שִׂיחִים,
צֶמַח מְטַפֵּס עַל קִיר,
אַךְ כְּמֵעַלְפֵי גְרוֹנוֹת
בֶּאֱיָל זוֹרֵם הַשִּׁיר.
כְּמִתּוֹךְ אַלְפֵי גְרוֹנוֹת
צִפְצוּפִים וְסִלְסוּלִים…
מָה אָבִיב זֶה מֵאָבִיב?
מֵהֵיכָן זֶה יָם צְלִילִים?
מִגַּלָּיו לִבִּי מוּצָף,
מִדָּכְיוֹ לִבִּי מֻרְטָט…
מָה אָבִיב זֶה מֵאָבִיב,
זֶה אָבִיב שֶׁל שְׁנַת תָּשָׁ"ט?
הֲלִכְבוֹד הָעַצְמָאוּת,
שִׂיא פְּלָאָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל,
עַם עָצוּם שֶׁל זַמָּרִים
הֵנָּה בָא וַיִּקָּהֵל?
אוֹ אוּלַי לָהֶם נוֹדַע,
כִּי אֲנִי אֶל עֶרֶשׂ־דְּוָי
כְּבָר יָמִים רַבִּים אָסוּר
וַיִּוָּעֲדוּ אֵלַי,
אֶל יְדִיד, שֶׁמִּתָּמִיד
בְּכָל לֵב אוֹתָם אָהַב,
לְרַעְנֵן בְּרִנּוּנָם
אֶת מֹחִי הַמְשֻׁלְהָב?
כֵּן! וַדַּאי! הֵן הִכַּרְתִּים!
הֵן הַלָּלוּ הֵם נִינִים
שֶׁל אוֹתָם זְמִירֵי הַחֵן
בִּלְבִּילִים וְעֶפְרוֹנִים,
סְנוּנִיּוֹת וְחִמְרִיּוֹת,
בְּנֵי חוֹחִית וּבְנוֹת חוּגָה
מִשְׁפָּחָה מְפֹאָרָה,
נִמְרָצָה וַעֲנֻגָּה
מֵעִם שְׂפַת יָם גִּינוֹסַר,
מִכִּנֶּרֶת הַנִּפְלָאת,
שֶׁבְּבֹקֶר־רָז אֶחָד
עוֹד בְּעַרְפִּלִּים מוּלָט,
טֶרֶם הַחַמָּה תָנֵץ
הִקְבִּילַתְנִי בְשִׁירָה
רְווּיָה נִחוּשׁ־שְׂמָחוֹת,
עַלִּיזָה וְאַדִּירָה…
בֹּקֶר רָז… אָמְנָם מֵאָז
גָּזוּ כְבָר עַשְׂרוֹת שָׁנִים,
אַךְ בְּעֶצֶם תֻּמָּתָם
עוֹד חַיִּים בִּי הָרְנָנִים.
וְיוֹם יוֹם בִּשְׁעַת הַדְּמִי
שֶׁלִּפְנֵי הָנֵץ חַמָּה,
עֵת רִנַּת הַצִּפֳּרִים
הַשְּׂמֵחָה וְהַתַּמָּה
כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית זַכָּה
מִתְנַגֶּנֶת בְּאָזְנַי,
הַכִּנֶּרֶת בְּיָפְיָהּ
מִתְיַצֶּבֶת לְפָנַי,
וְעָצְבִּי כְּמוֹ נָמַס,
וְסִבְלִי כְּמוֹ הוּסַר,
וּמֵעֶרֶשׂ דְּוָי אָעוּף
אֶל חוֹפֵי יָם גִּינוֹסַר…
ב 🔗
הֲתִזְכֹּר, מֵאִיר? הַיָּם
הִתְפַּנֵּק עוֹד בַּתְּנוּמָה.
עֲרָפֶל חִוֵּר־כְּחַלְחַל
עֲטָפוֹ כְהִינוּמָה.
חִוָּרוֹן וְדוּמִיָּה
בַּשָּׂדוֹת וּבַמְּרוֹמִים,
רַק שִׁפְעַת הַטַּל זוֹרְחָה,
נוֹצְצָה כְיַהֲלוֹמִים.
מִי יִמְנֶה אַבְנֵי הַחֵן
עַל שָׂדוֹת וַאֲפָרִים?
נִצְנוּצִים וְשִׁלְהוּבִים
מֵהַיָּם עַד הֶהָרִים.
וְעִם כָּל שַׁעֲטַת פַּרְסָה
שֶׁל סוּסֵינוּ הַקַּלִּים
כָּל גִּבְעוֹל זִקִּים הִתִּיז,
הֱצִיפָנוּ בִטְלָלִים.
הַשּׁוֹמֵר שֶׁל הַשָּׂדוֹת
אָז הָיִיתָ בַּחַוָּה,
וּמַכְנִיס־אוֹרְחִים חָבִיב
הִזְמַנְתַּנִי לִרְכִיבָה.
זֶה הָיָה אָבִיב רִאשׁוֹן
לִי עַל זֹאת הָאֲדָמָה –
וְצָעִיר, רַעֲנָן, חָדָשׁ
לִי כָל הָעוֹלָם נִדְמָה.
גַּם כִּנֶּרֶת, יָם קָדוּם,
הֶעָטוּף צְעִיף שֵׂיבָה,
לִי נִדְמָה חָדָשׁ, צָעִיר
כְּכִנֶּרֶת הַחַוָּה,
כְּאוֹתוֹ צְרִיף עֵץ מַבְהִיק,
עוֹד בְּלִי גַג, רַק זֶה הוּקַם
שֶׁעַל רִצְפָּתוֹ הַלֵּיל
בִּי חֲלוֹם נִפְלָא נִרְקַם.
רַק אַתָּה, פָּרָשׁ חָסֹן,
טָס בַּלֵּיל לְלֹא תְנוּמָה.
לִי נִרְאֵיתָ סֵמֶל חַי
שֶׁל תִּפְאֶרֶת־עֹז קְדוּמָה…
עוֹד דְּמָמָה בִמְלוֹא הַיְקוּם,
רַק שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסִים.
עוֹד דְּמָמָה, רַק הַדְּשָׁאִים
לוֹאֲטִים סוֹדוֹת כְּמוּסִים.
אַךְ הִנֵּה צִיּוּץ בּוֹדֵד
שֶׁל הִסּוּס וְשֶׁל תְּהִיָּה,
וְהִנֵּה שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי
מַרְעִידִים הַדּוּמִיָּה.
וּכְאִלּוּ בְּבַת רֹאשׁ
נִפְרְצוּ כָּל הַסְּכָרִים,
וְשִׁטְפֵי־זִרְמֵי צְלִילִים
הִשְׁתַּפְּכוּ מֵעֲבָרִים.
מֵחֶבְיוֹן הָעֲשָׂבִים,
מִמְּרוֹמִים (עוֹד אַפְלוּלִים) –
צִיּוּצִים וְצִפְצוּפִים,
פִּצּוּחִים וְסִלְסוּלִים.
מַקְהֵלָה מָה אַדִּירָה
– אֵין מִסְפָּר לַזַּמָּרִים! –
מַקְהֵלָה מְגֻוָּנָה
מַרְעִימָה בַמִּסְתָּרִים.
וְהַשִּׁיר מָה עָז, מַה זַּךְ,
מָה רַעֲנָן וַאֲבִיבִי!
עַל עוֹלָם צָעִיר, חָדָשׁ,
שָׁר כָּל הָעוֹלָם סְבִיבִי.
עַל תִּקְווֹת אֲשֶׁר דֻּכְּאוּ
שֶׁתָּרֵמְנָה שׁוּב רֹאשָׁן:
עַל צִיָּה וַעֲרָבָה
שֶׁתִּפְרַחְנָה כַשּׁוֹשָׁן;
עַל הַדּוֹר יְעוּד־הָאוֹר,
אוֹר הַפְּדוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל,
דּוֹר קוֹרֵן מִזִּיו נֶעֱלָם,
זִיו צְחוֹקוֹ שֶׁל הַגּוֹאֵל…
\– \– \– \– \–
\– \– \– \– \–
\– \– \– \– \–
\– \– \– \– \–
מַה שֻּׁנֵּינוּ מִנִּי אָז
גַּם אַתָּה, גַּם אָנֹכִי…
סֵבֶל רַב אוֹתְךָ כָּפַף,
גַּם אֲנִי דָּלַל כֹּחִי.
שׁוּב אֵינְךָ פָּרָשׁ חָסֹן,
שׁוּב אֵינִי חוֹלֵם נִלְהָב,
וְהַלֵּב הַרְבֵּה שָׁכַח
מִכָּל מָה אֲשֶׁר אָהַב…
אַךְ חַיָּה אוֹתָהּ שִׁירָה!
וְתָמִיד מִדֵּי אֶשְׁמַע
סִלְסוּלֵי כַנְפֵי הָרֹן
טֶרֶם תַּעֲלֶה חַמָּה –
חִישׁ אֲנִי נִשָּׂא מִתּוֹךְ
גַּעְגּוּעִים וְאַהֲבָה
אֶל חוֹפֵי יָם גִּינוֹסַר,
אֶל כִּנֶּרֶת הַחַוָּה,
וּלְצִדְּךָ, פָּרָשׁ אַמִּיץ
עַל סוּסִי אֶדְהַר הַקַּל
אֶל עוֹלָם מוּצַף רִנָּה,
אֶל עוֹלָם שׁוֹפֵעַ טָל…
אייר־סיון תש"ט
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות