לְהָרוֹלְד שִׁימֶל
מדוע בעקבות 🔗
כיניתי אותם “שירים בעקבות הרנסאנס והבארוק” ולא “תרגומים משירת הרנסאנס והבארוק” משום שהמלה “תרגומים” נוטפת זיעה. גם שירים – – כל מי שכתב שירה יודע זאת – – נוטפים לעתים זיעה, אבל זיעה אחרת, ואם השיר טוב היא לא מרטיבה את הקורא.
הרנסאנס והבארוק שביסוד הקובץ הם אנגליים, ובאנגלית יש מסורת יפה של עקבות זרים: ואייט בעקבות פֶטרארקה, ג’ונסון בעקבות יובנאליס, עזרא פאונד בעקבות הסינים. בעברית של ההשכלה הופיעו רם ויעל ואיתיאל הכושי. רק עכשיו בודקים אצלנו עד כמה שירת־עקבות “נאמנה למקור”. חבל.
אליוט צדק בענין התקופה. משהו התקיים אז ואבד כנראה, מאוחר יותר: איזו יכולת לעכל כל חויה מזדמנת ולספוג ממנה תזונה ספרותית. המגע הלא־מלומד תמיד כלול בטווח רגישותם ל המשוררים המלומדים האלה. ואולי רוחב היקפם כרוך לא בהשכלה אלא בכישורים אחרים. יש כאן שירי חיילים, מדינאים, אנשי־תיאטרון, מאהבים מקצועיים, כמרים, מהמרים, אניש־חצר, קושרי־קשר.
לא סדרתי אותם לפי אסכולות אומהפכים או תאריכי־לידה־ומוות דווקא. מידת ההיצמדות ומידת החילול בכל שיר נקבעו לפי אוזן עברית וחוש פרטי. גם מידת יצוג השמות אינה משקפת “חשיבות”. בדון מצאתי תמיד את אחי הבכור. לרוברט הריק הקצבתי כמה עמודים מפני שהליטוש והקסם המיוחדים לו ניחמו אותי ברגעים קשים. רוצ’סטר מופיע כאן בכלל כי הרוזן ההולל, גס־הרוח והעדין הזה מרתק אותי פי כמה ממשוררים הנחשבים “מרכזיים” יותר.
הרנסאנס והבארוק עשויים צתכונים. כמו ספר־בישול מעולה. יש סונֶטות, יש חרוז אציל, יש מינוּן מדוּיק של מכתמים ומשלים מקובלים, ואפילו צורות עיטוּר קצוּבוֹת. לֵך תהיה טבעי בעקבות ריקודים חינניים כאלה. לֵך תהיה טבעי בעברית.
הריקודים בלועזית נועדו לגבירות בשמלות מנופחות ולגבירים בפיאות נָכריות כסוּפות ומסולסלות. שני צעדים ימינה, לושה לאחור, ולקינוח קידה עמוקה. אבל לא הילת האצילוּת משכה אותי. מעולם לא הייתי תייר במאות ה־ 16 וה־ 17. הייתי בן־בית, או לפחות דבורה היודעת איפה הדבש. והמרור. כי בתבניות חמוּרות של תרבות פורחת, יצקו משוררי אנגליה את חומר השירה של כל הזמנים, שהוא הרגש, על גווניו המוכרים: התפעלות, אכזבה, תיעוב, פחד־מוות, חרמנות פשוטה, שגעון, בוז, יאוש. לאלה, כמיטב יכָלתי, נסיתי להיות נאמן.
ירושלים, 1982.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.