נוֹלַדְתִּי בְקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל. אָבִי הָיָה מְתֻרְגְּמָן בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְהָיָה מִתְעַסֵּק דֶּרֶךְ אַגַּב בְּעֵסֶק נָאֶה שֶׁל מִינֵי בְשָׂמִים וָמֶשִׁי. מְחַנֵּךְ הָיָה אוֹתִי בְחִנּוּךְ מְתֻקָּן, קְצָת הָיָה מְלַמְדֵנִי בְעַצְמוֹ וּקְצָת לִמֵּד אוֹתִי אַחַד הַכֹּהֲנִים שֶׁלָּנוּ. מִתְּחִלָּה הָיָה סָבוּר לְהָכִין אוֹתִי לְקַבָּלַת חֲנוּתוֹ לֶעָתִיד לָבֹא, אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁנִּתְגַּלּוּ אֶצְלִי כִּשְׁרוֹנוֹת גְּדוֹלִים מִכְּפִי מַה שֶּׁקִּוָּה, עָמַד וְהוֹעִיד אוֹתִי עַל פִּי עֲצַת יְדִידָיו לִהְיוֹת לְרוֹפֵא, מִשּׁוּם שֶׁרוֹפֵא, שֶׁלָּמַד יוֹתֵר מִסְּתָם צַעֲקָן הָעוֹמֵד וּמַכְרִיז עַל עַצְמוֹ בַשּׁוּק, יֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְצֹא אֵת אָשְׁרוֹ בְקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל. הַרְבֵּה צָרְפַתִּים הָיוּ בָאִים לְתוֹךְ בֵּיתֵנוּ, וְאֶחָד מֵהֶם שִׁדֵּל אֵת אָבִי לִשְׁלוֹחַ אוֹתִי לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, לְעִיר פַּרִיס, מְקוֹם שֶׁלּוֹמְדִים חָכְמָה זוֹ עַל בֻּרְיָהּ חִנָּם אֵין כָּסֶף, וּבְשָׁעָה שֶׁיַּחֲזוֹר לְבֵיתוֹ יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לָקַחַת אוֹתִי עִמּוֹ עַל הוֹצָאוֹתָיו. אָבִי, שֶׁהָיָה נוֹסֵעַ בְּנַעֲרוּתוֹ אַף הוּא, הִסְכִּים לַדָּבָר, וְהַצָּרְפַתִּי אָמַר לִי שֶׁעָלַי לִהְיוֹת מוּכָן וּמְזֻמָּן לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בְּעוֹד שְׁלשָׁה יְרָחִים. מָלֵא שִׂמְחָה הָיִיתִי לִרְאוֹת אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת, וְקָצְרָה רוּחִי לְהַמְתִּין לָרֶגַע הַמְקֻוֶּה כְּשֶׁנַּפְלִיג בָּאֳנִיָּה. סוֹף סוֹף גָּמַר הַצָּרְפַתִּי אֶת עֲסָקָיו וְהֵכִין עַצְמוֹ לַדָּרֶךְ. בָּעֶרֶב שֶׁלִּפְנֵי הַנְּסִיעָה הֵבִיא אוֹתִי אָבִי אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ הַקָּטָן. שָׁם רָאִיתִי בְגָדִים יָּפִים וּכְלֵי נֶשֶׁק מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן. וְאוּלָם הַדָּבָר שֶׁמָּשַׁךְ עָלָיו אֶת עֵינַי בְּיוֹתֵר הָיָה צִבּוּר שֶׁל זָהָב, שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאִיתִי כֶּסֶף רַב כָּל כַּךְ בְּיָחַד. אָבִי חִבֵּק אוֹתִי וְאָמַר: “רְאֵה בְנִי, הִנֵּה הֲכִינוֹתִי לְךָ בְגָדִים לַדָּרֶךְ. כְּלֵי נֶשֶׁק אֵלֶּה לְךָ הֵם, הֲרֵי הֵם אוֹתָם כְּלֵי הַנֶּשֶׁק עַצְמָם, שֶׁאָבִיךָ זְקֵנְךָ תָּלָה עָלַי בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתִי לַמֶּרְחַקִּים. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֲבָל אַל תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁיִּתְנַפְּלוּ עָלֶיךָ; וְאוּלָם אָז עָלֶיךָ לְהִלָּחֵם בְּעֹז. רְכוּשִׁי לֹא רַב הוּא; רְאֵה, חִלַּקְתִּיו לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים: חֵלֶק אֶחָד לְךָ הוּא, חֵלֶק אֶחָד נוֹעָד לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתִי וְלִשְׁעַת הַדְּחָק, וְהַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי קֹדֶשׁ הוּא לִי וְלֹא אֶגַּע בּוֹ, הִנֵּה יְשַׁמֵּשׁ לְךָ בְּשָׁעָה דְחוּקָה”. כָּךְ דִּבֶּר אָבִי הַזָּקֵן וּדְמָעוֹת נִתְלוּ לוֹ בְרִיסֵי עֵינָיו, אֶפְשָׁר מִתּוֹךְ הַרְגָשָׁה קְדוּמָה, לְפִי שֶׁלֹּא רְאִיתִיו עוֹד לְעוֹלָם.

הַדֶּרֶךְ עָבְרָה בְשָׁלוֹם; לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְהִגַּעְנוּ לְאֶרֶץ צָרְפַת, וְכַעֲבוֹר שִׁשָּׁה יָמִים נִכְנַסְנוּ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה פַּרִיס. יְדִידִי הַצָּרְפַתִּי שָׂכַר לִי כָאן חֶדֶר וְיָעַץ לִי שֶׁלֹּא לִנְהוֹג בְּכַסְפִּי, שֶׁהָיָה בְסַךְ הַכֹּל אַלְפַּיִם טָלֶר, מִדַּת בִּזְבּוּז. שָׁהִיתִי בָעִיר הַהִיא שָׁלשׁ שָׁנִים וְלָמַדְתִּי כָל מַה שֶׁרוֹפֵא מֻמְחֶה צָרִיךְ לָדָעַת; אָכֵן נִכְשָׁל הָיִיתִי בְשֶׁקֶר אִלּוּ אָמַרְתִּי שֶׁהִשְׁתּוֹקַקְתִּי לָדוּר שָׁם, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה דַּעְתִּי נוֹחָה מִמִּנְהֲגֵי הָעָם הַזֶּה; אַף לֹא הָיוּ לִי שָׁם אֶלָּא יְדִידִים מוּעָטִים, וְאוּלָם הֲלָלוּ הָיוּ צְעִירִים בַּעֲלֵי לֵב.

סוֹף סוֹף תָּקְפוּ עָלַי גַּעֲגוּעִים לְבֵית אַבָּא. בְּכָל אוֹתָם יָמִים לֹא שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי דָבָר, וּלְפִיכָךְ הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְהִזְדַּמְּנוּת יָפָה לִנְסוֹעַ לְבֵית אָבִי.

חֲבַר מַלְאָכוּת נָסַע מֵאֶרֶץ צָרְפַת לְקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל. עָמַדְתִּי וְהִשְׂכַּרְתִּי עַצְמִי לְרוֹפֵא חוֹלִים אֵצֶל בְּנֵי הַחֲבוּרָה וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם לִסְטַמְבּוּל. וְאוּלָם אֵת בֵּית אָבִי מָצָאתִי סָגוּר עַל מַסְגֵּר, וְהַשְׁכֵנִים תָּמְהוּ עָלַי כְּשֶׁרָאוּנִי וְאָמְרוּ לִי שֶׁאָבִי מֵת לִפְנֵי שְׁנֵי יְרָחִים. אוֹתוֹ הַכֹּהֵן שֶׁלִּמְּדַנִי בְנַעֲרוּתִי, הֵבִיא לִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ. בָּדָד וְנֶעֱזָב נִכְנַסְתִּי אֶל הַבַּיִת הַשָּׁמֵם. מָצָאתִי שָׁם אֶת הַכֹּל כְּפִי שֶׁהִנִּיחַ אָבִי, וְאַךְ הַזָּהָב, שֶׁהִבְטִיחַ לְהַנְחִיל לִי, חָסֵר הָיָה. שָׁאַלְתִּי אֵת הַכֹּהֵן עַל הַדָּבָר, וְהוּא הִשְׁתַּחֲוָה וְאָמָר: “אָבִיךָ מֵת כְּאִישׁ קָדוֹשׁ, שֶׁכֵּן הִנִּיחַ אֵת זְהָבוֹ לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה”. דָּבָר זֶה לֹא הָיָה מוּבָן לִי כְלָל, אֲבָל מַה יָּכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? לֹא הָיוּ לִי עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ כְנֶגֶד הַכֹּהֵן, וְעָלַי הָיָה לִשְׂמוֹחַ שֶׁלֹּא נָטַל גַּם אֶת הַבַּיִת וְהַסְּחוֹרָה בְנַחֲלַת הֶקְדֵּשׁ. דָּבָר זֶה הָיָה הָאָסוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַע בִּי. אָכֵן מֵעַכְשָׁו בָּאָה צָרָה עַל צָרָה. שֵׁם רוֹפֵא שֶׁנִּתַּן לִי לֹא נִתְפַּרְסֵם הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁבּוֹשׁ הָיִיתִי לְהַכְרִיז עַל עַצְמִי בַשּׁוּק, וּבְכָל מָקוֹם חָסֵר הָיִיתִי הַמְלָצָתוֹ שֶׁל אָבִי, שֶׁהָיָה בְיָדוֹ לְהַכְנִיסֵנִי אֶל בָּתֵּי הָעֲשִׁירִים וְהַמְכֻבָּדִים שֶׁבָּעִיר, שֶׁהִסִּיחוּ עַכְשָׁו אֶת דַּעְתָּם מִסַּלוֹיקוֹס הַמִּסְכֵּן. גַּם עַל סְחוֹרָתוֹ שֶׁל אָבִי לֹא רַבּוּ הַקוֹפְצִים, מִשּׁוּם שֶׁהַקּוֹנִים נִתְפַּזְּרוּ אַחַר מוֹת אָבִי וְקוֹנִים חֲדָשִׁים אֵינָם בָּאִים אֶלָּא לְאַט לְאָט. כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי וּמְהַרְהֵר הָיִיתִי הִרְהוּרִים נוּגִים עַל מַצָּבִי הַקָּשֶׁה, עָלָה עַל לִבִּי, שֶׁרָאִיתִי כַמָּה וְכַמָּה פְעָמִים בְּנֵי עַמִּי בְאֶרֶץ צָרְפַת, שֶׁהֵם חוֹזְרִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְסַדְּרִים סְחוֹרָתָם בְּשׁוּקֵי הֶעָרִים. נִזְכֹּר נִזְכַּרְתִּי, שֶׁקָּנוּ מִיְדֵיהֶם אֶת סְחוֹרָתָם בְּרָצוֹן, מִשּׁוּם שֶׁבָּאוּ מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה, וּבְעֵסֶק שֶׁכָּזֶה יֵשׁ לְהַרְוִיחַ פִּי מֵאָה. מִיָּד גָּמַרְתִּי אֵת הַדָּבָר בְּלִבִּי. עָמַדְתִּי וּמָכַרְתִּי אֵת בֵּית אָבִי, וְהִפְקַדְתִּי חֵלֶק מִן הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ שֶׁל יְדִיד נֶאֱמָן לִשְׁמִירָה, וּבִשְׁאָר הַכֶּסֶף קָנִיתִי דְבָרִים שֶׁאֵינָם מְצוּיִים בְּצָרְפַת, כְּגוֹן סוּדָרִים, אֶרֶג מֶשִׁי, סַמֵּי מִשְׁחָה וּמִינֵי שְׁמָנִים, שָׂכַרְתִּי לִי מָקוֹם בָּאֳנִיָּה, וְיָצָאתִי בַפַּעַם הַשֵּׁנִית לְאֶרֶץ צָרְפַת. נִרְאֶה הָיָה שֶׁמַּזָּלִי הִתְחִיל שׁוּב עוֹלֶה אַךְ עָזַבְתִּי מֵאֲחוֹרַי אֶת הַמִּבְצָרִים שֶׁל הַדַּרְדָּנֶלִּים. נְסִיעָתֵנוּ הָיְתָה קְצָרָה וְעָבְרָה בְשָׁלוֹם. עָבַרְתִּי בֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת וְהַקְּטַנּוֹת שֶׁל צָרְפַת וּמָצָאתִי בְכָל מָקוֹם קוֹפְצִים רַבִּים עַל סְחוֹרָתִי. יְדִידִי הַיּוֹשֵׁב בִּסְטַמְבּוּל שָׁלַח לִי כְּפַעַם בְּפַעַם סְחוֹרָה חֲדָשָׁה, וְהוֹנִי גָדַל מִיּוֹם לְיוֹם. כְּשֶׁחָשַׂכְתִּי לִי סוֹף סוֹף כֶּסֶף רַב כָּל כַּךְ עַד שֶׁסָּבוּר הָיִיתִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי לַחֲזוֹר אַחַר עֵסֶק גָּדוֹל מִזֶּה, הָלַכְתִּי לְאִיטָלִיָּה וּסְחוֹרָתִי עִמִּי. אָכֵן עָלַי לְהוֹדוֹת שֶׁעָסַקְתִּי גַּם בְּעֵסֶק אַחֵר שֶׁהֵבִיא לִי הַכְנָסָה מְרֻבָּה: קָרָאתִי גַם אֶת חָכְמַת הָרְפוּאָה לְעֶזְרָתִי. כְּשֶׁבָּאתִי לְעִיר, מִיָּד פִּרְסַמְתִּי בְמוֹדָעוֹת שֶׁרוֹפֵא יְוָנִי בָא, שֶׁכְּבָר הֵבִיא רְפוּאָה לְחוֹלִים רַבִּים; וּבֶאֱמֶת סַמְמָנַי וּרְפוּאוֹתַי הֵבִיאוּ לִי שְׁקָלִים לֹא מְעַטִּים. וְכַךְ הִגַּעְתִּי לִבְסוֹף לְעִיר פְלוֹרֶנְצִיָּה שֶׁבְּאִיטָלִיָּה. בְּדַעְתִּי הָיָה לִשְׁהוֹת שָׁם זְמַן מְרֻבֶּה, קְצָת מִפְּנֵי שֶׁמָּצְאָה חֵן בְּעֵינַי בְּיוֹתֵר וּקְצָת מֵחֲמַת שֶׁרָצִיתִי לָנוּחַ מִטִּלְטוּלֵי הַדְּרָכִים. שָׂכַרְתִּי לִי חָנוּת בְּחֵלֶק הָעִיר סַנְטָא קְרוֹצֶה, וְלֹא הַרְחֵק מִשָׁם שָׂכַרְתִּי לִי בְּאַכְסַנְיָא אַחַת שְׁנֵי חֲדָרִים יָפִים הַמּוֹלִיכִים לְתוֹךְ מִרְפָּסֶת. מִיָּד פִּרְסַמְתִּי בְמוֹדָעוֹת שֶׁבָּא לְכָאן רוֹפֵא וְסוֹחֵר. אַך פָּתַחְתִּי אֵת חֲנוּתִי, מִיָּד נָהֲרוּ אֵלַי הַקּוֹנִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁסְּחוֹרָתִי הָיְתָה קְצָת בְּיֹקֶר, מִכָּל מָקוֹם מָכַרְתִּי יוֹתֵר מִשְׁאָר הַחֶנְוָנִים, מִשּׁוּם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַקּוֹנִים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. כְּבָר עָבְרוּ עָלַי אַרְבָּעָה יָמִים שֶׁל חַיֵּי עֹנֶג בִּפְלוֹרֶנְצִיָּה, וְהִנֵּה בְאַחַד הָעֲרָבִים, כְּשֶׁעָמַדְתִּי לִסְגֹר אֶת חֲנוּתִי וּבָדַקְתִּי כְמִנְהָגִי אֶת הַסַּמְמָנִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפְסָאוֹת, מָצָאתִי בְתוֹךְ קֻפְסָא אַחַת קְטַנָּה פְּתָק שֶׁלְּפִי זִכְרוֹנִי לֹא הִנַּחְתִּי בְתוֹכָהּ. פָּתַחְתִּי אֶת הַפְּתָק וּמָצָאתִי בוֹ הַזְמָנָה לָבוֹא הַלַּיְלָה בִּשְתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בְּדִיּוּק אֶל הַגֶּשֶׁר הַמְכֻנֶּה Ponte vecchio. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִרְהַרְתִּי בַדָּבָר, מִי הוּא הָאִישׁ הַמַּזְמִין אוֹתִי לָבוֹא לְשָׁם, אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא יָדַעְתִּי נֶפֶשׁ אָדָם בִּפְלוֹרֶנְצִיָּה, חָשַׁבְתִּי שֶׁמָּא רוֹצִים לְהוֹלִיךְ אוֹתִי בְסֵתֶר אֶל אַחַד הַחוֹלִים, מַה שֶּׁכְּבָר אֵרַע לִפְרָקִים. גָּמַרְתִּי בְלִבִּי לָלֶכֶת שָׁמָּה, אֶלָּא שֶׁלְּשֵׁם זְהִירוּת תָּלִיתִי עָלַי אֵת חַרְבִּי, שֶׁנָּתַן לִי אָבִי בְּמַתָּנָה לְפָנִים.

כְּשֶׁקָּרְבָה שְׁעַת הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שַׂמְתִּי פְעָמַי לַדֶּרֶךְ וּמִיָּד בָּאתִי אֶל Ponte vecchio מָצָאתִי אֶת הַגֶּשֶׁר עָזוּב וְשׁוֹמֵם, וְהֶחְלַטְתִּי לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹא הָאִישׁ שֶׁקָּרָא לִי. הַלַּיְלָה הָיָה לַיל קַר, הַיָּרֵחַ הֵאִיר בְּאוֹר בָּהִיר, וַאֲנִי הֵצַצְתִּי לְמַטָּה אֶל גַּלֵּי אַרְנוֹ, שֶׁנּוֹצְצוּ לְאוֹר הַיָּרֵחַ. הַשְּׁעוֹנִים שֶׁעַל גַּבֵּי בָתֵּי הַכְּנֵסִיָּה שֶׁל הָעִיר הִשְׁמִיעוּ אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה, זָקַפְתִּי אֵת רֹאשִׁי וְהִנֵּה לְפָנַי עוֹמֵד אִישׁ בַּעַל קוֹמָה, עָטוּף כֻּלּוֹ בִמְעִיל אָדֹם, וְקָצֶה אֶחָד נָתוּן לוֹ עַל פָּנָיו.

מִתְּחִלָּה הָיִיתִי נִבְהָל קְצָת, מִשּׁוּם שֶׁעָמַד לְפָנַי בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, אֲבָל מִיָּד נִתְחַזַּקְתִּי שׁוּב וְאָמָרְתִּי: “אִם הִזְמַנְתָּ אוֹתִי לָבוֹא לְכָאן הַגִּידָה לִי מָה הוּא הַדָּבָר שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי?” בַּעַל הַמְּעִיל הָאָדֹם הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְאָמַר לְאִטּוֹ: “לֵךְ אַחֲרָי!” עֹז לִבִּי נָפַל עָלַי קְצָת וְיָרֵאתִי לָלֶכֶת לְבַדִּי עִם הָאִישׁ הַזָּר. עָמַדְתִּי עַל מְקוֹמִי וְאָמָרְתִּי: “לֹא כִי, אֲדוֹנִי הַיָּקָר, הוֹאֶל נָא לְהַגִּיד לִי מִתְּחִלָּה לְהֵיכָן נֵלֵךְ; אַף יָכוֹל אַתָּה לְהַרְאוֹת לִי אֶת פָּנֶיךָ בְמִקְצָת, כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה אִם כַּוָּנָתְךָ לְטוֹבָה”. אָכֵן אַדְמוֹנִי לֹא שָׂם כְּנִרְאָה לִבּוֹ לַדָּבָר. “אִם אֵינְךָ רוֹצֶה, סַלוֹיקוֹס, עֲמוֹד בִּמְקוֹמֶךָ!” הֵשִׁיב, וְהָלַךְ לוֹ. מִיָּד הִתְלַקְּחָה חֲמָתִי. “סָבוּר אַתָּה”, קָרָאתִי בְקוֹל, “כִּי אָדָם שֶׁכְּמוֹתִי מַנִּיחַ לוֹ לְכָל שׁוֹטֶה לְשַׁטּוֹת בִּי, וּלְחִנָּם הִמְתַּנְתִּי בְלַיִל קַר זֶה?” בְּשָׁלשׁ קְפִיצוֹת הִשַׂגְתִּיו, תָּפַסְתִּי בִמְעִילוֹ וַהֲרִימוֹתִי קוֹלִי עוֹד יוֹתֵר, וּמִיָּד נָתַתִּי אֶת יָדִי הַשְּׁנִיָּה עַל גַּבֵּי הֶחָרֶב; וְאוּלָם הַמְּעִיל נִשְׁאַר בְּיָדִי וְהָאִישׁ הַזָּר נֶעְלַם בְּקֶרֶן הָרְחוֹב. חֲמָתִי שָׁכְכָה לְאַט לְאָט, הֵן הַמְּעִיל בְּיָדִי, וְהוּא יִתֵּן לִי אֵת הַמַּפְתֵּחַ לְפִתְרוֹן מְאֹרָע מֻפְלָא זֶה. הִתְעַטַּפְתִּי בוֹ וְהָלַכְתִּי לְבֵיתִי. אַךְ הִרְחַקְתִּי מִשָּׁם מֵאָה פְסִיעוֹת, עָבַר אָדָם אֶחָד סָמוּךְ לִי וְלָחַשׁ לִי בִלְשׁוֹן צָרְפַת: “הֱוֵה זָהִיר, גְּרַף, הַלַּיְלָה אֵין לַעֲשׂוֹת כְּלוּם”. אָכֵן עַד שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לְהִסְתַּכֵּל סְבִיבִי, חָלַף אוֹתוֹ פַלְמוֹנִי, וְלֹא רָאִיתִי אֶלָּא צֵל מְרַחֵף עַל יַד הַבָּתִּים. כִּי קְרִיאָה זוֹ הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת כְּלַפֵּי הַמְּעִיל וְלֹא נֶאֶמְרָה אֵלַי הִכַּרְתִּי אֶל נָכוֹן, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִגִּיהָה אוֹר עַל פְּנֵי הַחִידָה. לְמָחֳרָתוֹ בַבֹּקֶר נִמְלַכְתִּי עִם לִבִּי מַה לַּעֲשׂוֹת. מִתְּחִלָּה הָיָה בְדַעְתִּי לְהַכְרִיז בַּשּׁוּק עַל הַמְּעִיל כְּאִלּוּ מְצָאתִיו, אֶלָּא שֶׁהַפֶּלִי יָכוֹל הָיָה לִשְׁלוֹחַ אִישׁ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ וְהַפִּתְרוֹן הָיָה סָתוּם וְנֶעְלָם כְּבַתְּחִלָּה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי מְהַרְהֵר הִרְהוּרַי אֵלֶּה נָטַלְתִּי אֶת הַמְּעִיל וְנִסְתַּכַּלְתִּי בוֹ יָפֶה יָפֶה. עָשׂוּי הָיָה כֻלּוֹ קְטִיפָה עָבָה הַבָּאָה מִגֵּינוּאָה וְעֵין אַרְגָּמָן לוֹ, מְרֻפָּד הוּא בְּפַרְוַת עוֹר אַסְטְרַחַנִית וּמְרֻקָּם זָהָב רָב. מַרְאֵהוּ הַנֶּהְדָּר שֶׁל הַמְּעִיל הֵבִיא רַעְיוֹן בְּלִבִּי, וּמִיָּד הֶחְלַטְתִּי לְהוֹצִיאוֹ לִפְעֻלּוֹת. – עָמַדְתִּי וְהֵבֵאתִי אֶת הַמְּעִיל אֶל חֲנוּתִי וְהִנַּחְתִּיו לִמְכִירָה, אֶלָּא שֶׁקָּבַעְתִּי לוֹ מְחִיר גָּבוֹהַּ כָּל כַּךְ, עַד שֶׁהָיִיתִי בָטוּחַ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא לוֹ קוֹנֶה. כַּוָּנָתִי הָיְתָה בַדָּבָר, לְהִסְתַּכֵּל בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת בְּכָל מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ לִקְנוֹתוֹ; שֶׁכֵּן דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ שֶׁל הַפֶּלִי שֶׁנִּרְאֲתָה בָרוּר לְעֵינַי, וְלוּ גַם בְּחִפָּזוֹן, לְאַחַר שֶׁנִּטַּל מְעִילוֹ, הָיָה בְיָדִי לְהַכִּירָה בֵּין אַלְפֵי אֲנָשִׁים. מִיָּד נִמְצְאוּ הַרְבֵּה קוֹפְצִים עָלָיו שֶׁחָשְׁקָה נַפְשָׁם לִקְנוֹתוֹ, שֶׁכֵּן מָשַׁךְ עָלָיו אֵת כָּל הָעֵינַיִם בַּהֲדַר יִפְעָתוֹ; אֲבָל אַף אֶחָד לֹא נִדְמָה אַף בְּקֵרוּב אֶל הַפֶּלִי, וְאִישׁ לֹא רָצָה לְשַׁלֵּם אֵת מְחִירוֹ הָרַב בְּסַךְ מָאתַיִם דִּינְרֵי זָהָב. מֻפְלָא הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינַי, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁאַלְתִּי אֵת הָאֶחָד אוֹ הַשֵּׁנִי אִם אֵין בְּעִיר פְלוֹרֶנְץְ מְעִיל שֶׁכְּמוֹתוֹ, הֵשִׁיבוּ לִי כֻלָּם פֶּה אֶחָד, שֶׁלֹּא רָאוּ עוֹד מֵעוֹדָם מְלֶאכֶת כַּפֶּיִם יְקָרָה וַעֲשׂוּיָה בְטוּב טַעַם כְּמוֹתוֹ.

כְּבָר הָיָה הָעֶרֶב מְמַשְׁמֵשׁ וָבָא, וְהִנֵּה בָא סוֹף סוֹף אָדָם אֶחָד צָעִיר לְיָמִים, שֶׁכְּבָר בָּא אֶצְלִי לִפְרָקִים קְרוֹבִים וְאַף הַיּוֹם נָשָׂא וְנָתַן עִמִּי הַרְבֵּה בִּדְבַר מְחִירוֹ שֶׁל הַמְּעִיל, הֵטִיל עַל הַשֻּׁלְחָן אַרְנְקִי מָלֵא דִינָרִים וְקָרָא: “חַי אֱלֹהִים! סַלוֹיקוֹס, עָלַי לְהַשִּׂיג אֶת מְעִילֶךָ, וַאֲפִלּוּ אִם אֶתְרוֹשֵׁשׁ עַל יְדֵי כַךְ וְאַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת קַבְּצָן הַמַּחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים”. וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הִתְחִיל מוֹנֶה וּמְצָרֵף אֵת דִּינְרֵי הַזָּהָב. בָּאתִי בֵין הַמְּצָרִים; הֵן לֹא הִנַּחְתִּי אֶת הַמְּעִיל לִמְכִירָה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁסָּבוּר הָיִיתִי שֶׁמָּא אֶמְשׁוֹךְ עָלָיו אֵת עֵינָיו שֶׁל הַפֶּלִי, וְעַכְשָׁו בָּא שׁוֹטֶה צָעִיר וּמִתְכַּוֵּן לְשַׁלֵּם אֵת מְחִירוֹ הַנִּפְרָז. אָכֵן מֶה הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת? נֶעְתַּרְתִּי לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁמִּצַּד שֵׁנִי שָׂמַחְתִּי עַל הַדָּבָר לְקַבֵּל פִּצּוּי יָפֶה עַל צַעֲרִי בִּדְבַר הַמְאֹרָע שֶׁל אֶתְמוֹל. הָעֶלֶם נִתְעַטֵּף בַּמְּעִיל וְהָלַךְ לוֹ; וְאוּלָם מִיָּד חָזַר בְּעוֹדֶנוּ עוֹמֵד עַל הַמִּפְתָּן, עָמַד וְהֵסִיר גִּלְיוֹן נְיָר שֶׁהָיָה מֻדְבָּק אֶל הַמְּעִיל, זָרַק אֵלַי וְאָמָר: “הִנֵּה כָאן, סַלוֹיקוֹס, מֻדְבָּק דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִגּוּף הַמְּעִיל”. נָטַלְתִּי אֵת הַפְּתָק כִּלְאַחַר יָד, וְאוּלָם הִנֵּה כָתוּב בּוֹ: “הָבֵא אֶת הַמְּעִיל הַלַּיְלָה בַּשָּׁעָה הַיְדוּעָה עַל פְּנֵי Ponte vecchio, אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינְרֵי זָהָב צְפוּיִם לָךְ”. עָמַדְתִּי כַהֲלוּם רָעַם. הֲרֵי קִפַּחְתִּי אֵת אָשְׁרִי בְיָדִי וְהֶחְטֵאתִי אֵת מַטָּרָתִי לְגַמְרֵי! אָכֵן לֹא נִמְלַכְתִּי הַרְבֵּה בְלִבִּי, אָסַפְתִּי יַחַד מָאתַיִם דִּינְרֵי הַזָּהָב, קָפַצְתִּי אַחֲרֵי הָאִישׁ שֶׁקָּנָה אֵת הַמְּעִיל וְאָמָרְתִּי: “קַח לְךָ, יְדִידִי, אֵת דִּינְרֵי הַזָּהָב שֶׁלְּךָ בַחֲזָרָה וְהָשֵׁב לִי אֵת הַמְּעִיל, אִי אֶפְשָׁר לִי בְשׁוּם פָּנִים לִתֵּן אוֹתוֹ לְאַחֵר”. מִתְּחִלָּה חָשַׁב הָאִישׁ אֵת הַדָּבָר לְמַעֲשֵׂה צְחוֹק, אֲבָל כְּשֶׁהִרְגִּישׁ כִּי אֲנִי מְדַבֵּר בֶּאֱמֶת וּבְלֵב תָּמִים, נִתְמַלֵּא חֵמָה עָלַי וְחֵרַף וְגִדֵּף אוֹתִי וְלִבְסוֹף הִגִּיעַ הַדָּבָר לִידֵי מַהֲלוּמוֹת. כַּמָּה מְאֻשָּׁר הָיִיתִי כְּשֶׁעָלָה בְיָדִי לְהוֹצִיא אֵת הַמְּעִיל מִתּוֹךְ יָדוֹ בִשְׁעַת מְהוּמַת הַמַּכּוֹת וְרָצִיתִי לְמַהֵר וְלָלֶכֶת מִשָּׁם, אֶלָּא שֶׁהָאִישׁ הַצָּעִיר קָרָא אֵת הַשּׁוֹטְרִים לְעֶזְרָה וּמָשַׁךְ אוֹתִי אַחֲרָיו לְבֵית דִּין. הַדַּיָּן הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד עַל הַקֻּבְלָנָא וּפָסַק דִּינוֹ לִתֵּן הַמְּעִיל לַקּוֹנֶה. מִיָּד עָמַדְתִּי וְהִצַּעְתִּי לִפְנֵי הָעֶלֶם לְהוֹסִיף לוֹ עַל הַמָּאתַיִם שֶׁלּוֹ עוֹד עֶשְׂרִים, חֲמִשִּׁים, שְׁמוֹנִים עַד מֵאָה דִינְרֵי זָהָב, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן לִי אֶת הַמְּעִיל. אָכֵן מַה שֶּׁלֹּא פָעֲלוּ בַקָּשׁוֹתַי פָּעַל הַזָּהָב. עָמַד וְנָטַל אֶת דִּינְרֵי הַזָּהָב שֶׁלִּי וַאֲנִי הָלַכְתִּי לִי בְשִׂמְחַת נִצָּחוֹן וְהַמְּעִיל בְּיָדִי, וְקִבַּלְתִּי עָלַי אֵת הַדִּין לְהֵרָאוֹת בְּעֵינֵי כָל בְּנֵי פְלוֹרֶנְצִיָּה כְּאָדָם שֶׁדַּעְתּוֹ מְטֹרֶפֶת עָלָיו. אָכֵן לֹא חָשַׁשְׁתִּי כְלָל לְדַעַת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁהֲרֵי יָדַעְתִּי יוֹתֵר מֵהֶם שֶׁעוֹד הִרְוַחְתִּי בְעֵסֶק זֵה.

בְּקֹצֶר רוּחַ הִמְתַּנְתִּי לַלַּיְלָה כִּי יָבֹא. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה כְּשָׁל אֶתְמוֹל הָלַכְתִּי אֶל Ponte vecchio וְהַמְּעִיל תַּחַת בֵּית שֶׁחְיִי. עִם הַצְּלִיל הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַפַּעֲמוֹן קָרְבָה אֵלַי דְּמוּת הַפֶּלִי. “הַאִם יֵשׁ בְּיָדְךָ הַמְּעִיל?” נִשְׁאָלְתִּי. “כֵּן”, אֲדוֹנִי", הֵשַׁבְתִּי, “אֲבָל הִנֵּה עָלָה לִי בְמֵאָה דִינָרִים בִּמְזֻמָּנִים”. – “יוֹדֵעַ אֲנִי אֵת הַדָּבָר”, הֵשִׁיב הַלָּז. “הַבִּיטָה וּרְאֵה, הֲרֵי כָאן אַרְבַּע מֵאוֹת”. מִיָּד פָּסַע וּבָא עִמִּי אֶל הַמַּעֲקֶה הָרָחָב שֶׁל הַגֶּשֶׁר וּמָנָה עַל יָדִי אֵת דִּינְרֵי הַזָּהָב. אַרְבַּע מֵאוֹת הָיוּ בְמִסְפָר; מְנַצְנְצִים הָיוּ בְהָדָר לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וּבְרַק זְהָבָם שִׂמַּח אֵת לִבִּי. הָהּ, לִבִּי לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁשִּׂמְחָה זוֹ אַחֲרוֹנָה הִיא לוֹ. הִנַּחְתִּי אֵת הַכֶּסֶף בְּתוֹךְ כִּיסִי וְרָצִיתִי לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַפֶּלִי הַטּוֹב; וְאוּלָם מַסְוֶה הָיָה נָתוּן לוֹ עַל פָּנָיו, וּמִבַּעֲדוֹ הִבְרִיקוּ כְנֶגְדִּי עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת וּמֶבָּטָן נוֹרָא. “מוֹדֶה אֲנִי לְךָ אֲדוֹנִי, עַל טוּב לִבֶּךָ”. אָמַרְתִּי לוֹ, “מָה אַתָּה דוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי עַכְשָׁו? אָכֵן הֲרֵינִי מַגִּיד לְךָ מֵרֹאשׁ, שֶׁעַוְלָה שָׂנְאָה נַפְשִׁי”. “דַּאֲגָתְךָ הִיא דַאֲגַת שָׁוְא”, הֵשִׁיב, וְהִתְעַטֵּף בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה בִמְעִילוֹ. “זָקוּק אֲנִי לְעֶזְרָתְךָ, עֶזְרַת רוֹפֵא, וְאוּלָם לֹא לְשֵׁם חַי אֶלָּא לְשֵׁם מֵת”.

“אֵיךְ אֶפְשָׁר הַדָּבָר?” קָרָאתִי מָלֵא תִמָּהוֹן.

“הִנֵּה בָאתִי עִם אֲחוֹתִי מֵאָרֶץ רְחוֹקָה”, סִפֵּר לִי וְרָמַז לִי לָלֶכֶת אַחֲרָיו; “דָּר הָיִיתִי כָאן עִמָּהּ אֵצֶל אֶחָד מִידִידֵי בֵיתֵנוּ. אֲחוֹתִי מֵתָה אֶתְמוֹל מִיתָה חֲטוּפָה מֵחֲמַת מַחֲלָה וּקְרוֹבֵינוּ רוֹצִים לִקְבֹּר אוֹתָהּ מָחָר. אָכֵן עַל פִּי מִנְהָג עַתִּיק הַנָּהוּג בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, חוֹבָה הִיא לִקְבֹּר אֵת מֵתֵינוּ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ. רַבִּים, שֶׁמֵּתוּ בְאַרְצוֹת נֵכָר, הִנָּם טְמוּנִים בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵם חֲנוּטִים. מְוַתֵּר אֲנִי לִקְרוֹבַי עַל גּוּפָהּ, וְאוּלָם עָלַי לְהָבִיא עַל כָּל פָּנִים אֶל אָבִי אֵת רֹאשׁ בִּתּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ עוֹד פַּעַם בְּעֵינָיו”. אָכֵן מִנְהָג זֶה לִכְרוֹת רָאשֵׁיהֶם שֶׁל קְרוֹבִים אֲהוּבִים נִרְאֶה לִי נוֹרָא קְצָת, אֶלָּא שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי לְהַגִּיד דָּבָר כְּנֶגֶד, מִיִּרְאָה שֶׁמָּא אֶפְגַּע בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַפֶּלִי. לְפִיכָךְ אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁבָּקִי אֲנִי בְמַעֲשֶׂה הַחֲנִיטָה שֶׁל מֵתִים וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ לְהָבִיא אוֹתִי אֶל הַמֵּתָה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִלִּשְׁאוֹל, לָמָּה נַעֲשֶׂה כָל זֶה בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת וּבַלָּיְלָה? הֵשִׁיב לִי, שֶׁקְּרוֹבָיו, הַמַּבִּיטִים עַל חֶפְצוֹ כְּעַל מַעֲשֶׂה נוֹרָא, יְעַכְּבוּ בְיָדוֹ בַיּוֹם; וְאוּלָם אִם אַךְ יִהְיֶה הָרֹאשׁ כָּרוּת לֹא יוּכְלוּ עוֹד לַעֲשׂוֹת דָּבָר. אָמְנָם יָכוֹל הָיָה לְהָבִיא אֶת הָרֹאשׁ אֵלַי, אֲבָל רֶגֶשׁ טִבְעִי מוֹנֵעַ בַּעֲדוֹ לִכְרוֹת אֶת רֹאשָׁהּ בְּיָדָיו.

בֵּין כַּךְ הִגַּעְנוּ עַד בַּיִת אֶחָד גָּדוֹל וְנֶהְדָּר. בֶּן לִוְיָתִי הֶרְאָה לִי עָלָיו כְּעַל מְקוֹם הַמַּטָּרָה שֶׁל טִיּוּלֵנוּ. עָבַרְנוּ לִפְנֵי הַשַּׁעַר הָרָאשִׁי שֶׁל הַבַּיִת, נִכְנַסְנוּ דֶרֶךְ פִּשְׁפָּשׁ קָטָן, שֶׁהַפֶּלִי עָמַד וּסְגָרוֹ אַחֲרָיו סְגִירָה מְעֻלָּה, וְאַחַר כַּךְ עָלִינוּ בַחֲשֵׁכָה בְמַדְרֵגוֹת צָרוֹת. הַמַּדְרֵגוֹת הוֹבִילוּ אֶל מָבוֹא צַר הַמוּאָר בְּאוֹר כֵּהֶה, וּמִשָּׁם הִגַּעְנוּ לְחֶדֶר מוּאָר בִּמְנוֹרָה הַצְּמוּדָה אֶל הַסִּפּוּן.

בְּחֶדֶר זֶה עָמְדָה מִטָּה וְעָלֶיהָ מוּטֶלֶת הַמֵּתָה. הַפֶּלִי הִפְנָה אֵת רֹאשׁוֹ וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁרוֹצֶה הוּא לְהַסְתִּיר דִּמְעַת עֵינוֹ. מִיָּד רָמַז לִי עַל הַמִּטָּה וְצִוָּה עָלַי לַעֲשׂוֹת אֵת הַדָּבָר כְּתִקּוּנוֹ וּבִמְהִירוּת וְחָזַר וְיָצָא דֶרֶךְ הַפֶּתַח הַחוּצָה.

עָמַדְתִּי וְהִתַּרְתִּי אֵת צְרוֹר סַכִּינַי, הַמָּצוּי אֶצְלִי תָמִיד, כְּדֶרֶךְ הָרוֹפְאִים, וְנִתְקָרַבְתִּי אֶל הַמִּטָּה. רַק רֹאשׁ הַמֵּתָה הָיָה נִרְאֶה לָעָיִן, אֲבָל הוּא הָיָה יָפֶה כָל כַּךְ, עַד שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ רַחֲמַי שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן. שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת יָרְדוּ לְמַטָּה כְּשֶׁהֵן קְלוּעוֹת וַעֲשׂוּיוֹת מַחֲלָפוֹת אֲרֻכּוֹת, פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים וְעֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת. מִתְּחִלָּה חָתַכְתִּי בְסַכִּינִי בְּתוֹךְ הָעוֹר, כְּמִנְהַג הָרוֹפְאִים, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם בָּאִים לַחְתּוֹךְ אֵבֶר מִן הֶחָי. וְאַחַר כַּךְ נָטַלְתִּי אֶת הַסַּכִּין הַחַדָּה בְיוֹתֵר וְחָתַכְתִּי בְּבַת אַחַת אֶת גְּרוֹנָהּ. וְאוּלָם, הָהּ אֵימָה וָפָחַד! הַמֵּתָה פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ, וּמִיָּד חָזְרָה וְעָצְמָה אוֹתָן, וּמִתּוֹךְ אֲנָחָה עֲמֻקָּה נָפְחָה, כְנִרְאֶה, נִשְׁמָתָה רַק עַכְשָׁו, וּכְהֶרֶף עַיִן פָּרַץ לִקְרָאתִי מִתּוֹךְ הַפֶּצַע סִלּוֹן שֶׁל דָּם חָם. נוֹכַחְתִּי בַדָּבָר, שֶׁאַךְ עַכְשָׁו הֵמַתִּי אֶת הַמִּסְכֵּנָה. כִּי הִיא מוּטֶלֶת מֵתָה בָּזֶה לֹא הָיָה כָל סָפֵק, מִשּׁוּם שֶׁמִּתּוֹךְ פֶּצַע זֶה אֵין לְהַצִּיל אֶת חַיֶּיהָ בְשׁוּם פָּנִים. שָׁעָה קַלָּה עָמַדְתִּי מִתּוֹךְ צַעַר כָּבוּשׁ עַל הַמְאֹרָע שֶׁנִּתְרַחֵשׁ וָבָא. כְּלוּם רִמָּה אוֹתִי בַעַל הַמְּעִיל הָאָדֹם, אוֹ שֶׁמָּא לֹא הָיְתָה מֵתָה אֶלָּא לְמַרְאִית עַיִן בִּלְבָד? הַדֶּרֶךְ הָאַחֲרוֹנָה נִרְאֲתָה לִי כִקְרוֹבָה יוֹתֵר אֶל הָאֱמֶת. אָכֵן אָסוּר הָיָה לִי לְהַגִּיד לַאֲחִי הַמֵּתָה שֶׁחִתּוּךְ בִּלְתִּי מָהִיר כָּל כַּךְ אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְעוֹרֵר אוֹתָהּ מִבְּלִי לַהֲמִיתָה, וּלְפִיכָךְ רָצִיתִי לִכְרוֹת אֶת הָרֹאשׁ לְגַמְרֵי; וְאוּלָם הַגּוֹסֶסֶת נֶאֶנְחָה עוֹד הַפָּעַם, נִתְמַתְּחָה מִתּוֹךְ תְּנוּעָה מַכְאִיבָה וָמֵתָה. מִיָּד אֲחָזַתְנִי אֵימָה וּפָרַצְתִּי בִרְעָדָה מִתּוֹךְ הֶחָדֶר. וְאוּלָם בְּתוֹךְ הַמָּבוֹא מִבַּחוּץ הָיָה חשֶׁךְ; שֶׁכֵּן כָּבְתָה הַמְנוֹרָה, וְאֵין זֵכֶר לְבֶן לִוְיָתִי, וְעָלַי הָיָה לָלֶכֶת וּלְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה עַל יַד הַכֹּתֶל כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּדְרֵגוֹת. סוֹף סוֹף מְצָאתִין, וְיָרַדְתִּי לְמַטָּה נוֹפֵל לְמֶחֱצָה וּמַחֲלִיק לְמֶחֱצָה. גַּם מִלְּמַטָּה לֹא הָיָה אִישׁ. מָצָאתִי אֶת הַדְּלָתוֹת כְּשֶׁהֵן אַךְ סְמוּכוֹת אֶל הַמַּשְׁקוֹף, וְשָׁאַפְתִּי רוּחַ לִרְוָחָה כְּשֶׁנִמְצֵאתִי בָרְחוֹב, מִשּׁוּם שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת תְּקָפַנִי מִין רֶגֶשׁ שֶׁל פָּחַד. נִרְדָּף מִפַּחַד רַצְתִּי לְתוֹךְ מְעוֹנִי וְכָבַשְׁתִּי רֹאשִׁי בְּכַר מִשְׁכָּבִי כְּדֵי לִשְׁכּוֹחַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא שֶׁעָשִׂיתִי. וְאוּלָם שְׁנָתִי נָדְדָה מִמֶּנִּי, וְרַק הַבֹּקֶר הִזְכִּיר לִי לְהִתְגַּבֵּר עַל נַפְשִׁי. בָּרוּר הָיָה לִי, כִּי הָאִישׁ שֶׁהֱבִיאַנִי לִידֵי מַעֲשֶׂה הַנְּבָלָה, כְּפִי שֶׁהוּא נִרְאֶה לִי עַכְשָׁו, לֹא יַלְשִׁין עָלָי. מִיָּד גָּמַרְתִּי בְלִבִּי לָלֶכֶת אֶל חֲנוּתִי וְלִלְבּוֹשׁ צוּרַת אָדָם שֶׁלִּבּוֹ טוֹב עָלָיו. אֲבָל אֲהָהּ! עִנְיָן חָדָשׁ, שֶׁהִבְחַנְתִּי בוֹ רַק עַכְשָׁו, הִגְדִּיל עוֹד אֶת יְגוֹנִי. חָסֵר הָיִיתִי אֵת מִצְנַפְתִּי, חֲגוֹרָתִי וְסַכִּינַי, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם הִנַּחְתִּים בַּחֲדַר הַמֵּתָה, אוֹ שֶׁמָּא אָבְדוּ לִי בַדֶּרֶךְ בִּשְׁעַת מְנוּסָתִי. לְצַעֲרִי נִרְאֲתָה לִי הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה לִנְכוֹנָה, וְעָלוּל הָיִיתִי לְהִגָּלוֹת כְּרוֹצֵחַ.

פָּתַחְתִּי אֵת חֲנוּתִי בַשָּׁעָה הָרְגִילָה. מִיָּד קָרַב אֵלַי שְׁכֵנִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בְכָל בֹקֶר, שֶׁכֵּן הָיָה אִישׁ אוֹהֵב שִׂיחָה מִטִּבְעוֹ. “הוֹ”, פָּתַח, “מַה דַּעְתְּךָ עַל דְּבַר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא שֶׁנִּתְרַחֵשׁ הַלָּיְלָה?” אֲנִי הֶעֱמַדְתִּי פָנִים כְּאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם. “כֵּיצַד, כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵת הַדָּבָר שֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר מְשִׂיחִים בּוֹ? וְכִי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַפֶּרַח הַיָּפֶה בְיוֹתֵר בְּכָל פְלוֹרֶנְצִיָּה, בְּיַנְקָה, בִּתּוֹ שֶׁל מוֹשֵׁל הָעִיר, נִרְצְחָה הַלָּיְלָה? הָהּ, עוֹד אֶתְמוֹל רְאִיתִיהָ נוֹסַעַת עַלִּיזָה בָרְחוֹבוֹת עִם חֲתָנָהּ, שֶׁכֵּן הַיּוֹם נוֹעֲדָה לִהְיוֹת חֲתֻנָּתָם”. כָּל מִלָּה שֶׁל שְׁכֵנִי הָיְתָה כְּמַדְקְרַת חֶרֶב בְּלִבִּי. וְעִנּוּיֵי לִבִּי אֵלֶּה חָזְרוּ וָבָאוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד מִקּוֹנַי סִפֵּר לִי אֵת הַמַּעֲשֶׂה, וְכָל אֶחָד הוֹסִיף עַל חֲבֵרוֹ לְתָאֵר אֵת הַדָּבָר בִּצְבָעִים עַזִּים וְנוֹרָאִים; וְאוּלָם הֵן אַף אֶחָד לֹא הָיָה בְיָדוֹ לְסַפֵּר בְצוּרָה נוֹרָאָה כָל כַּךְ כְּפִי שֶׁחָזִיתִי אֲנִי בְעֵינָי. בַצָּהֳרַיִם נִכְנַס אֶל חֲנוּתִי אִישׁ אֶחָד מִבֵּית הַדִּין וּבִקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהוֹצִיא אֵת כֹּל הָאֲנָשִׁים הַנִּמְצָאִים בֶּחָנוּת. “מַר סַלוֹיקוֹס”, אָמַר וְהוֹצִיא בִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אֶת הַחֲפָצִים שֶׁאָבְדוּ לִי, “הַאִם שֶׁלְּךָ הֵם הַחֲפָצִים הֲלָלוּ?” עָמַדְתִּי וְנִמְלַכְתִּי בְלִבִּי אִם עָלַי לִהְיוֹת כּוֹפֵר הַכֹּל, אֲבָל, כְּשֶׁרָאִיתִי מִבַּעַד לַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לְמֶחֱצָה אֵת בַּעַל בֵּיתִי וּשְׁאָר אֲנָשִׁים מִמַּכִּירַי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לְהָעִיד כְּנֶגְדִּי וּלְהַכְזִיבֵנִי עַל פָּנָי, גָּמַרְתִּי בְלִבִּי שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל עוֹד יוֹתֵר אֵת הַדָּבָר עַל יְדֵי דִבְרֵי שֶׁקֶר, וְהוֹדֵיתִי שֶׁאֲנִי הוּא בַעַל הַחֲפָצִים הֲלָלוּ. שְׁלִיחַ בֵּית הַדִּין בִּקְשַׁנִי לָלֶכֶת אַחֲרָיו וְהוֹלִיכַנִי לְתוֹךְ בִּנְיָן גָּדוֹל, שֶׁהִכַּרְתִּי מִיָּד כִּי הוּא בֵית הָאֲסוּרִים. שָׁם קָבַע לִי חֶדֶר אֶחָד לָשֶׁבֶת בּוֹ עַד עֵת מְצוֹא.

מַצָּבִי הָיָה נוֹרָא, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי בָדָד וְהִרְהַרְתִּי בַדָּבָר. הָרַעְיוֹן שֶׁרָצַחְתִּי נֶפֶשׁ, וְאַף אִם בְּשׁוֹגֵג, חָזַר וְנֵעוֹר בְּקִרְבִּי כְּפַעַם בְּפָעַם. אַף לֹא יָכוֹלְתִּי לְהַכְחִיד אֵת הַדָּבָר מִנַּפְשִׁי שֶׁבְּרַק הַזָּהָב עִוֵּר אֵת עֵינָי, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן לֹא הָלַכְתִּי אַחֲרָיו כְּסוּמָא בָאֲרֻבָּה וְלֹא נִלְכַּדְתִּי בַפָּח. לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁעוֹת שֶׁל יְשִׁיבָה בְמַאֲסָר הוֹצִיאוּנִי מִתּוֹךְ חֶדְרִי. יָרַדְנוּ כַמָּה מַדְרֵגוֹת וּבָאנוּ אֶל אוּלָם גָּדוֹל. מִסָּבִיב לְשֻׁלְחָן אָרֹךְ הַמְכֻסֶּה שְׁחוֹרִים יָשְׁבוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ, זְקֵנִים בְּרֻבָּם. בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם עָמְדוּ סַפְסָלִים וַעֲלֵיהֶם יָשְׁבוּ צְפוּפִים חֲשׁוּבֵי הָעִיר פְלוֹרֶנְצִיָּה. עַל גַּבֵּי הַיְצִיעוֹת מִלְמַעְלָה עָמַד קְהַל הָרוֹאִים. כְּשֶׁנִּגַּשְׁתִּי אֶל הַשֻּׁלְחָן הַשָּׁחוֹר, הִתְרוֹמֵם אִישׁ אֶחָד בַּעַל פָּנִים קוֹדְרִים וַעֲגוּמִים, הוּא מוֹשֵׁל הָעִיר. מִיָּד פָּתַח וְאָמַר אֶל הַנֶּאֱסָפִים, שֶׁהוֹאִיל וְהוּא אֲבִי הַנִּרְצַחַת פָּסוּל הוּא לְדִין, וְהוּא מוֹסֵר הַפַּעַם אֵת מְקוֹמוֹ לִזְקַן הַסַּנְהֶדְרִין. זְקַן הַסַּנְהֶדְרִין הָיָה זָקֵן בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה לְמַרְאֶה. עוֹמֵד הָיָה בְקוֹמָה כְפוּפָה, וְרַקּוֹתָיו הָיוּ מֻקָּפוֹת שְׂעָרוֹת דַּקּוֹת וּלְבָנוֹת, וְאוּלָם עֵינָיו עֲדַיִן בָּעֲרוּ כָאֵשׁ, וְקוֹלוֹ חָזַק וּמָלֵא תַקִּיפוּת. פָּתַח אֶת פִּיו וְשָׁאַל אוֹתִי, אִם אֲנִי מוֹדֶה בְמַעֲשֵׂה הָרֶצַח. בִּקַּשְׁתִּיו לְהַקְשִׁיב לִדְבָרַי וְסִפַּרְתִּי בְלִי פַחַד וּבְקוֹל בָּרוּר מַה שֶּׁעָשִׂיתִי וּמַה שֶּׁיָּדַעְתִּי. הִבְחַנְתִּי שֶׁבִּשְׁעַת סִפּוּרִי חָוְרוּ פְנֵי הַמּוֹשֵׁל וְאָדְמוּ חֲלִיפוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁסִּיַּמְתִּי דְבָרַי עָמַד וְקָרָא בְזָעַם: “מָה, בֶּן בְּלִּיָּעַל!” קָרָא אֵלָי, “רְצוֹנְךָ לְגַלְגֵּל פֶּשַׁע, שֶׁעָשִׂיתָ מִתּוֹךְ אַהֲבַת בֶּצַע, גַּם עַל רֹאשׁ אִישׁ אַחֵר?” זְקַן הַסַּנְהֶדְרִין אָסַר עָלָיו אֵת הַדִּבּוּר, מֵאַחַר שֶׁוִּתֵּר עַל זְכוּתוֹ בִרְצוֹנוֹ הַטּוֹב אַף עֲדַיִן לֹא הֻבְרַר הַדָּבָר שֶׁעָשִׂיתִי אֵת מַעֲשֵׂי הַפֶּשַׁע מִתּוֹךְ אַהֲבַת בֶּצַע, שֶׁהֲרֵי לְפִי הוֹדָאַת עַצְמוֹ, לֹא נִגְנַב מֵאֵת הַמֵּתָה כְלוּם. כֵּן, הוּא עוֹד הִרְחִיק לָלֶכֶת. עוֹמֵד הָיָה וְהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי הַמּוֹשֵׁל, שֶׁחַיָּב הוּא לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל דְּבַר חַיֵּי בִתּוֹ בַיָּמִים הַקּוֹדְמִים לְפִי שֶׁרַק בְּדֶרֶךְ זוֹ אֶפְשָׁר לָבֹא לִידֵי מַסְקָנָא אִם אֲנִי מְדַבֵּר אֱמֶת אוֹ לָאו. בְּתוֹךְ כַּךְ מַפְסִיק הוּא הַיּוֹם אֵת יְשִׁיבַת בֵּית הַדִּין, כְּדֵי לְעַיֵּן, לְפִי דְבָרָיו, בְּגוּף הַכְּתָבִים שֶׁל הַמֵּתָה, שֶׁיִּמְסוֹר הַמּוֹשֵׁל לְיָדוֹ, שֶׁמָּא יִתְבָּרֵר הַדָּבָר עַל יְדֵי כָךְ. מִיָּד חָזְרוּ וְהוֹלִיכוּנִי לַחֲדַר כִּלְאִי, מְקוֹם שֶׁעָבַר עָלַי הַיּוֹם בְּעֶצֶב, וְחֵפֶץ אֶחָד מִלֵּא אֵת לְבָבִי, שֶׁיִּמְצְאוּ קֶשֶׁר בֵּין הַמֵּתָה וּבֵין בַּעַל הַמְּעִיל הָאָדֹם. מָלֵא תִקְוָה נִכְנַסְתִּי לְמָחֳרָתוֹ אֶל אוּלָם בֵּית הַדִּין. עַל הַשֻּׁלְחָן מֻנָּחִים הָיוּ כַּמָּה וְכַמָּה מִכְתָּבִים. זְקַן הַסַּנְהֶדְרִין שָׁאַל אוֹתִי, אִם יָצְאוּ אֵלֶּה מִתַּחַת יָדִי. הִתְבּוֹנַנְתִּי וּמָצָאתִי שֶׁיָּצְאוּ מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁכָּתַב אֶת שְׁנֵי הַפְּתָקִים. הִשְׁמַעְתִּי אֵת הַדָּבָר לִפְנֵי חַבְרֵי הַסַּנְהֶדְרִין, אֲבָל הֲלָלוּ לֹא שָׂמוּ כְנִרְאֶה, לִבָּם לִדְבָרַי, וְהֵשִׁיבוּ שֶׁוַּדַּאי הַדָּבָר כִּי כָתַבְתִּי גַם אֶת הַמִּכְתָּבִים וְגַם אֶת הַפְּתָקִים, מִשּׁוּם שֶׁעַל הַמִּכְתָּבִים חָתוּם הַשֵּׁם בְּאוֹת “סַמַּךְ”, הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמִי. הַמִּכְתָּבִים הֵכִילוּ דִבְרֵי אִיּוּם כְּלַפֵּי הַמֵּתָה וְאַזְהָרָה מִפְּנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לָחֹג.

מוֹשֵׁל הָעִיר הִשְׁמִיעַ, כְּנִרְאֶה, דְּבָרִים קָשִׁים עָלַי, שֶׁכֵּן הִתְנַהֲגוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּכָל תֹּקֶף וּבַחֲשָׁד. לְשֵׁם צִדְקָתִי הֵבֵאתִי רְאָיָה מִתּוֹךְ תְּעוּדוֹתַי הַמְצוּיוֹת בַּחֲדַר מְעוֹנִי, אֲבָל בְּבֵית הַדִּין אָמְרוּ לִי שֶׁבִּקְשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ כְלוּם, וְכַךְ אָבְדוּ לִי כָל תִּקְווֹתַי בִּגְמַר יוֹם הַדִּין הַזֶּה; וּכְשֶׁחָזְרוּ וְהוֹלִיכוּ אוֹתִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אֶל אוּלָם בֵּית הַדִּין, קָרְאוּ לְפָנַי אֵת פְּסַק הַדִּין, שֶׁעַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי בְרֶצַח נִתְעָב יָצָא גְזַר דִּינִי לְמִיתָה. עַד כָּאן הִגִּיעַ הַדָּבָר. נֶעֱזַב מִכָּל דָּבָר הַיָּקָר לִי עֲלֵי אֲדָמוֹת, רָחוֹק מִמּוֹלַדְתִּי עָלַי לָמוּת, בִּדְמִי יָמַי נָקִי מֵעָווֹן, מִיתַת בֵּית דִּין בְּמַכַּת גַּרְזֶן!

בָּעֶרֶב שֶׁל הַיּוֹם הַנּוֹרָא הַהוּא, שֶׁבּוֹ נֶחְתַּךְ גוֹרָלִי, יָשַׁבְתִּי בַחֲדַר כִּלְאִי הַבּוֹדֵד, תִּקְווֹתַי אָבְדוּ וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ נְתוּנוֹת בֶּאֱמֶת לַמָּוֶת, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת שֶׁל חֲדַר כִּלְאִי וְאִישׁ אֶחָד נִכְנַס, שֶׁהִתְבּוֹנֵן בִּי מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה שָׁעָה אֲרֻכָּה. “אוֹי לְךָ, סַלוֹיקוֹס, שֶׁמְּצָאתִיךָ בְכָךְ!” לְאוֹר הַמְנוֹרָה הַכֵּהֶה לֹא הִכַּרְתִּיו, וְאוּלָם צְלִיל קוֹלוֹ הֵעִיר בִּי זִכְרוֹנוֹת יְשָׁנִים. הֲרֵי הוּא וַלֶטִי, אֶחָד מִידִידַי הַמְּעַטִים שֶׁיָּדַעְתִּי בִימֵי לִמוּדַי בְּפַּרִיס. מְסַפֵּר הָיָה לִי שֶׁבָּא בְמִקְרֶה לִפְלוֹרֶנְצִיָּה, מְקוֹם מְגוּרֵי אָבִיו כְּאֶחָד מִנִּכְבַּדֵּי הָעִיר, וְכָאן שָׁמַע אֵת הַמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לִי, וּבָא אֶצְלִי כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתִי עוֹד פַּעַם וְלִשְׁמוֹעַ מִפִּי אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְמַעֲשֶׂה נוֹרָא כָזֶה. עָמַדְתִּי וְסִפַּרְתִּי לוֹ אֶת כָּל הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא. מִשְׁתּוֹמֵם הָיָה בְיוֹתֵר עַל הַדָּבָר וְהִשְׁבִּיעַנִי לְסַפֵּר לוֹ, לִידִידִי הַיָּחִיד, אֵת כָּל הָאֱמֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלֵךְ מִכָּאן עָמוּס בִּדְבַר שָׁקֶר. נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ בִשְׁבוּעָה הַיְקָרָה בְיוֹתֵר שֶׁדִּבַּרְתִּי אֱמֶת, וְאָשְׁמָה אַחֶרֶת אֵינָה מְעִיקָה עָלַי, חוּץ מִזּוֹ, שֶׁבְּרַק הַזָּהָב עִוֵּר אֵת עֵינָי, וּמִתּוֹךְ כַּךְ לֹא הִכַּרְתִּי אֵת הָאֱמֶת מִתּוֹךְ דִּבְרֵי הַפֶּלִי. “וּבְכֵן לֹא יָדַעְתָּ אֶת בְּיַנְקָה?”, שָׁאַל. אָמַרְתִּי לוֹ בְהֵן צִדְקִי שֶׁלֹּא רְאִיתִיהָ. וַלֶטִי סִפֵּר לִי, שֶׁסּוֹד טָמִיר מְרַחֵף עַל הַדָּבָר, וּמוֹשֵׁל הָעִיר הִשְׁתַּדֵּל לְהָחִישׁ אֶת גְּזַר דִּינִי, וּשְׁמוּעָה מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַבְּרִיּוֹת, שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת בְּיַנְקָה זֶה כְבָר, וּמִתּוֹךְ נְקָמָה בְּשֶׁל חֲתֻנָּתָהּ עִם אִישׁ אַחֵר עָמַדְתִּי וְרָצַחְתִּי אֵת נַפְשָׁהּ. אָנֹכִי אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מוּסַבִּים עַל בַּעַל הַמְּעִיל הָאָדֹם, אֲבָל אֵין בְּיָדִי לְהוֹכִיחַ אֶת הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בַדָּבָר. וַלֶטִי חִבֵּק אוֹתִי מִתּוֹךְ בְּכִיָּה וְהִבְטִיחַנִי לַעֲשׂוֹת כָּל מָה שֶׁבְּיָדוֹ, כְּדֵי לְהַצִּיל עַל כָּל פָּנִים אֶת חַיָּי. תִּקְוָתִי הָיְתָה רְפוּיָה בְיָדִי, וְאוּלָם יָדַעְתִּי שֶׁוַּלֶטִי הוּא אִישׁ חָכָם וּבָקִי בְדִינִין וְעָשׂה יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶׁבְּיָדוֹ כְּדֵי לְהַצִּילֵנִי. שְׁנֵי יָמִים שָׁרוּי הָיִיתִי בֵּין תִּקְוָה וָפַחַד, וְהִנֵּה סוֹף סוֹף בָּא וַלֶטִי. “הֲרֵינִי מֵבִיא לְךָ בְשׂוֹרַת נֶחָמָה, אַף כִּי מַכְאִיבַת נֶפֶשׁ. חָיֹה תִחְיֶה וְחָפְשִׁי תִהְיֶה, אֶלָּא שֶׁתְּאַבֵּד יָד אֶחָת”. בְּלֵב נִרְגָּשׁ הוֹדֵיתִי לְרֵעִי עַל שֶׁהִצִּיל אֶת נַפְשִׁי מִמָּוֶת. מְסַפֵּר הָיָה לִי, שֶׁמּוֹשֵׁל הָעִיר לֹא נֶעְתַּר בְּשׁוּם פָּנִים לְבַקָּשָׁתוֹ לַחְקוֹר וְלִדְרוֹשׁ אֵת הַדָּבָר עוֹד הַפָּעַם; וְאוּלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה עָוֶל, הִסְכִּים סוֹף סוֹף לַדָּבָר, שֶׁאִם יִמְצְאוּ בְסִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל עִיר פְלוֹרֶנְצִיָּה מִקְרֶה דוֹמֶה לָזֶה, אָז יָטִילוּ עָלַי אֵת הָעֹנֶשׁ כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם. מִיָּד שָׁקְדוּ הוּא וְאָבִיו עַל סִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת הָעַתִּיקִים יוֹם וָלָיְלָה, וְסוֹף סוֹף מָצְאוּ מִקְרֶה דוֹמֶה כֻלּוֹ לַמְאֹרָע שֶׁלִּי. שָׁם נֶאֱמַר בִּדְבַר הָעֹנֶשׁ כָּךְ: יָדוֹ הַשְׂמָאלִית תִּתְגַּדֵּם, נְכָסָיו יָחֳרָמוּ, וְהוּא יִגְלֶה מִן הָאָרֶץ לְעוֹלָם. וְכָכָה נִגְזַר עַכְשָׁו עָלַי, וְעָלַי לְהָכִין אֶת נַפְשִׁי אֶל שָׁעָה זוֹ הַנּוֹרָאָה. אֵין אֲנִי רוֹצֶה לְתָאֵר לִפְנֵיכֶם פָּרָשַׁת הַשָּׁעָה הַנּוֹרָאָה הַהִיא, שֶׁעָמַדְתִּי וְהִנַּחְתִּי אֶת יָדִי עַל הָעַמּוּד בְּשׁוּק גָּלוּי לַכֹּל וְדָמִי זִנֵּק סְבִיבִי.

וַלֶטִי הִכְנִיס אוֹתִי לְתוֹךְ בֵּיתוֹ עַד שֶׁנִּרְפֵּאתִי, וְאָז נָתַן לִי בִנְדִיבוּת לִבּוֹ כֶּסֶף לְהוֹצָאַת דַּרְכִּי; לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁרָכַשְׁתִּי בִיגִיעָה רַבָּה נָפַל לְשָׁלָל לְבֵית הַדִּין. נָסַעְתִּי מִפְלוֹרֶנְצִיָּה לְסִיצִילִיָּה וּמִשָּׁם הִפְלַגְתִּי בָאֳנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמָּצָאתִי לְקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל. תִּקְוָתִי הָיְתָה נְתוּנָה כֻלָּהּ לִסְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁמָּסַרְתִּי לְרֵעִי וּבִקַּשְׁתִּיו לָתֵת לִי לָדוּר בְּבֵיתוֹ. וְאוּלָם מָה הִשְׁתּוֹמַמְתִּי כְּשֶׁשָּׁאַל אוֹתִי מִפְּנֵי מָה אֵינִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתִי. אוֹמֵר הָיָה לִי, שֶׁאִישׁ זָר קָנָה עַל שְׁמִי בַּיִת בִּשְׁכוּנַת הַיְוָנִים, וְאֶל הַשְּׁכֵנִים אָמַר שֶׁבְּקָרוֹב אָשׁוּב. מִיָּד הָלַכְתִּי עִם רֵעִי לְשָׁם וְנִתְקַבַּלְתִּי בְשִׂמְחָה מֵאֵת מַכִּירַי הַיְשָׁנִים. סוֹחֵר אֶחָד זָקֵן מָסַר לִי מִכְתָּב, שֶׁהָאִישׁ שֶׁקָּנָה אֵת הַבַּיִת הִנִּיחַ בִּשְׁבִילִי.

בַּמִּכְתָב קָרָאתִי:“סַלוֹיקוֹס! שְׁתֵּי יָדַיִם מוּכָנוֹת וּמְזֻמָּנוֹת לַעֲבוֹד בְּלִי הֶרֶף, כְּדֵי שֶׁלֹּא תָחוּשׁ בְּמַחֲסוֹר הַיָד הָאֶחָת. הַבַּיִת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לְךָ הוּא, וּבְכָל שָׁנָה יִתְּנוּ לְךָ סְכוּם רַב כָּל כַּך עַד שֶׁתִּמָּנֶה בֵין עֲשִׁירֵי עַמֶּךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לִסְלוֹחַ לְאִישׁ שֶׁאֻמְלָל הוּא מִמֶּךָ” נָקֵל הָיָה לִי לְשַׁעֵר מִי הוּא שֶׁכָּתַב אֵת הַמִּכְתָּב, וְהַסּוֹחֵר הֵשִׁיב לִי עַל שְׁאֵלָתִי, שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ הָיָה בְעֵינָיו כְּצָרְפַתִּי וְהָיָה לָבוּשׁ מְעִיל אָדֹם. יָדַעְתִּי לְמַדַּי עַד כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְנַפְשִׁי, שֶׁהַפֶּלִי לֹא הָיָה רֵיק לְגַמְרֵי מֵהַשְׁקָפוֹת נַעֲלוֹת. בֵּיתִי הֶחָדָשׁ מָצָאתִי עָרוּךְ וּמְתֻקָּן בַּכֹּל, אַף חָנוּת הָיְתָה בוֹ מְלֵאָה סְחוֹרָה, שֶׁעָלְתָה הַרְבֵּה עַל חֲנוּתִי הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר שָׁנִים עָבְרוּ מִן הָעֵת הַהִיא; מַמְשִׁיךְ אֲנִי אֵת נְסִיעוֹתַי אֵלּוּ יוֹתֵר מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל מֵאֲשֵׁר לְשֵׁם צֹרֶךְ, וְאוּלָם אוֹתָהּ אֶרֶץ שֶׁנֶּהְפַּכְתִּי בָהּ לְאֻמְלָל לֹא רָאוּ עוֹד עֵינָי. מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה מְקַבֵּל אֲנִי אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב; אָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁשָּׂמֵחַ אֲנִי לְהַכִּיר שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הָאֻמְלָל הוּא בַעַל לֵב עָדִין, מִכָּל מָקוֹם אֵין הוּא יָכוֹל לְהָפִיג מִמֶּנִּי אֵת יְגוֹן נַפְשִׁי, מִשּׁוּם שֶׁתָּמִיד חַיָּה בְקִרְבִּי הַתְּמוּנָה הַנּוֹרָאָה שֶׁל בְּיַנְקָה הַנִּרְצָחָה.