השנתיים האחרונות מהווֹת התחלה לתקופה חדשה בחיי העם ובחיי הארץ: תקופת חורבן שלא היתה כמוה ליישובים יהודיים גדולים, ותקופת בניין רחבה בארץ־ישראל. בין שתי התופעות האלה יש קשר אמיץ. מאות, אלפים ומיליונים היהודים נמקים בגולה ואינם רואים לפניהם כל סיכויים. הדרך שהיתה לפני היהודים בימי משברים קשים: ההגירה — נסתמה לפניהם בתקופה זו. בשנים 1933־ 1934 נכנסו לארצות הברית, לקנדה ולאפריקה־הדרומית בסך־הכל 5,800 איש בערך. אפילו האסון הגדול בגרמניה והסימפטיות של עמים אחרים ליהודים הנרדפים שם, לא שינו את המצב הזה, וחיפושי הנציב העליון לעניני הפליטים לא נשאו כל פרי. העולם הגדול נעשה קטן מאוד בפני היהודים.

 

גידול העלייה והעברת גולים    🔗

בתקופה זו רק ארץ־ישראל פתחה במידה רחבה יותר את דלתותיה לפני המוני העם. בשנת 1932 נכנסו לארץ כ־10,000 איש, בשנת 1933 — כ־30,000 איש, בשנת 1934 — כ־42,000 ובשבעת החדשים הראשונים של 1935 — יותר מ־35,000 איש. אולם גם העלייה הזאת אינה מספקת את צרכי העם, והלחץ על שערי הארץ גדל והולך. ארץ־ישראל נעשתה התקוה היחידה של מאות אלפים יהודים והסרטיפקט הועמד במרכז התעניינותם לא רק של הסתדרויות חלוציות, כי אם גם של המוני העם. העלייה מושכת חוגים רחבים יותר ויותר. עוד בשנת 1933 היו העובדים 62.5% מכל מספר העולים; ב־1934 ירד האחוז עד 52; לעומת זה גדל מספר העולים סוג א' (בעלי־הון) מ־23% בשנת 1933 ל־26% בשנת 1934; סוג ד' (קרובים) מ־9% ל־16%. גם בהרכב העובדים בא שינוי; גדל האחוז של בעלי־מלאכה ושל פועלים מקצועיים. בשנתיים האלה הוקמו ארגונים מיוחדים כמו “העובד”, “בעלי־מלאכה ציוניים”, “בעלי־מלאכה דתיים”. הסתדרות “העובד” בלבד מקיפה כיום מ־20,000 עד 25,000 חבר. הסתדרות “החלוץ” והסתדרויות הנוער המרוּכּזות סביבה מונות כ־150,000 חבר, מהם בהכשרה כ־30,000, אנו נכנסים לתקופה של יציאת המונים, ועלינו למלא את התפקיד של העברת גולים — דבר המעמיד אותנו בפני בעיות חמורות חדשות. ברור כי רב ההבדל בין עליה וסידורה ובין יציאה וצרכיה.

היישוב העברי בארץ גדל בשנים האלה מ־171,000 ל־351,000 נפש, והננו מהווים היום 26% ־ 27% מכלל תושבי ארץ־ישראל. אולם לא רק במובן הכמותי גדל היישוב. גדולות נעשו בשנים האחרונות בשטח הכלכלי בארץ. היהודים השקיעו בשנים האלה עשרות מיליונים לא“י. ב־1934 וב־1935 הושקע החלק הגדול בבניין, אולם סכומים גדולים מאוד הושקעו גם בפרדסנות ובתעשייה. שטח הפרדסים היהודים מגיע השנה ל־160,000 דונם, כ־ 70־60 אלף הם כבר נושאי פרי, בתוך השטח הכללי של 280,000 דונם פרדס הנטועים בארץ. היהודים השקיעו בפיתוח משק המטעים עד עתה קרוב ל־ 10־9 מיליון לא”י. מספר הפועלים הדרושים לעבודה במושבות הגיע בשנת 1935 עד ל־ 30,000, והוא יגדל מדי שנה ויגיע ב־ 5־4 השנים הקרובות ל־ 50,000.

בשנת 1920 היו בארץ קרוב ל־300 בתי־מלאכה וחרושת יהודים, אשר הושקעו בהם כחצי מיליון לא“י. בשנת 1933 היה מספר המפעלים 3,400, מספר העובדים בהם 19,610, ההון שהושקע בהם 5,400,000 לא”י, ערך התוצרת 5,350,000 לא“י, שכר העבודה השנתי 1,600,000 לא”י. משנת 1932 גובר והולך הטמפו של גידולנו בארץ וחלקה של התעשייה במשק העברי גדל אף הוא. בשנת 1934 גדלה ההשקעה עד 1,500,000 לא“י — 15% של כל ההון שהושקע באותה שנה. סכום הייבוא של מכונות לתעשייה גדל מ־175,000 בשנת 1932 לקרוב למיליון לא”י בשנת 1934.

את ההון שהושקע בתעשייה בארץ בכלל, על־ידי יהודים ולא־ יהודים, אומדים ב־19 מיליון לא“י, מזה בידי יהודים — 75 אחוזים, הן מההון המושקע והן מערך התצרוכת. את ערך התוצרת היהודית אומדים ב־ 7,000,000 לא”י ואת מספר האנשים העסוקים במפעלי התעשיה ב־ 25־24 אלף איש. שכר העבודה המשתלם לפועלים לשנה מוערך ליותר מ־2 מיליון לא"י. התעשייה העברית מעסיקה כיום כ־ 27־25% מכלל הפועלים היהודים בארץ.

לסיכום: היישוב העברי בארץ־ישראל הגיע ל־ 350,000 נפש, כ־90% מהם מפרנסים את עצמם. שכר העבודה המשתלם במשק העברי בארץ הגיע ל־ 7־6 מיליון לשנה. על סף מלחמת־העולם (הראשונה) היו בארץ־ישראל כ־ 80,000 נפש יהודים, מהם כ־75% חיו על ה“חלוקה”. העלייה היהודית הביאה להתפתחות עצומה בחיי הכלכלה של ארץ־ישראל כולה.

ההתפתחות המהירה של הארץ לא היתה מלווה בגידול מתאים של הכוח הלאומי והמדיני של הסתדרות הציונית. ע םכניסתה של ההנהלה הנוכחית מצאה את ההסתדרות הציונית מפוררת, נחלשת על־ידי ריב פנימי שהגיע לפעמים כמעט עד למלחמת־אחים ואת המשק הכספי של ההסתדרות הציונית — רעוע. הכנסות הקרנות הציוניות היו בשנים האחרונות בקו של ירידה. פעולת ההתיישבות נפסקה בשנת 1928. התפקיד היחיד והעיקרי שעמד לפני ההנהלות בשנים האחרונות היה: לשמור על הקיים. נוצרה תהום בין המציאות היהודית בארץ ובין פעולתה של ההסתדרות הציונית; בניין הארץ היה בקו של עלייה, וההסתדרות הציונית — בקו של ירידה. היו שהשלימו עם המצב הזה, ורבים אף קיבלו את ההתפתחות הזאת כדבר רצוי והכריזו שעבר זמנה של הציונות בבניין הארץ. היו שערערו גם על הסמכות הפוליטית של הנהלת הסוכנות כבאַת־כוח המפעל העברי. החדשים הראשונים של פעולת ההנהלה הזאת היו גם ימי מבחן פוליטי קשים. באוקטובר 1933 פרצו הפגנות הערבים נגד העלייה היהודית, אשר הביאו לידי התנגשויות חמורות עם המשטרה ונפלו גם חללים. נשקפה סכנה לעלייה היהודית. חששנו שמא תחזור ההכרזה הידועה של מאי 1921 (הפסקת העלייה). ההנהלה פיתחה פעולה קדחתנית למען מנוע הפסקת העלייה, אולם גם במלחמתה זו לא נתמכה במידה הראויה על־ידי כל חלקי התנועה. חלקים שונים בהסתדרות הציונית וארגונים חשובים בתנועה הציונית פיתחו פעולה נפרדת בימים מכריעם אלה. לפניית ההנהלה לאיחוד כל הכוחות במאבק על זכויותינו הציגו לה החוגים האלה תנאים ודרשו ממנה לוותר על הסוברניות שלה כשליחת הקונגרס הציוני ובאת־כוח כל האומה העברית.

עוד יותר גדול היה מספר השוללים את תפקידי ההנהלה בשטח הבניין הכלכלי של הארץ. רבים קיוו בתום לבם, שהעליה הסטיכית וההון הפרטי הם לבדם יביאו בעקבותיהם את ההגשמה הציונית. אולם דווקא השנתיים האלה, שנות הגיאות, שנות עליית ההמונים, שנות ההבלטה של כוח הקליטה העצום של הארץ במידה שאנו בעצמנו לא שיערנוה — הבליטו גם את הסכנות הרבות הצפויות למפעל לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים, בעקבות העדר כוח ממלכתי לאומי המכוון את בניין הארץ. השנים האלה הוכיחו לנו את אפשרותה של הגשמת הציונות הגדולה בימינו, ועם זה הבליטו גם את הסכנה העצומה האורבת לנו שבעקבות הבניין הזה תקום גולה חדשה בארץ־ישראל. חיי הכלכלה בארץ מתפתחים בכיוון חד־גוני יותר ויותר. העלייה זורמת כמעט אך ורק לעיר, היישוב שלנו נעשה יותר ויותר עירוני, על כל התוצאות הנובעות מזה. גם המשק העירוני עצמו מתפתח בעיקרו בכיוון חד־צדדי — בניין ומסחר.

דווקא בתקופת הגיאות הזאת לא רק שלא גדל אחוז היהודים העובדים בחקלאות, אלא הוא קטן והולך. אפשר להעריך את מספר החקלאים היהודים ל־13־12% מכלל האוכלוסין היהודים בארץ. התוצרת החקלאית להספקת צרכי היישוב היהודי — חלב, ביצים, ירקות — מגיעה לפי הערכה לכל יותר ל־ 25% (במשק החלב), ולעתים גם יורדת עד 10% (בענף הירקות. מספר הפועלים היהודים השכירים גדל מקיץ 1933 עד קיץ 1934, מ־40,000 ל־ 64,000. אולם מתוך 24,000 הפועלים הנוספים האלה עבדו יותר מ־8,000 בבניין, כ־7,5000 בחרושת, 2,500 בהובלה, כ־2,000 בפקידות, ורק כ־ 1,000 איש בחקלאות המעסיקה פועלים שכירים, ו־ 2,8000 במקצועות אחרים. אמנם לעבודה חקלאית במושבות נכנסו כ־3,000 איש, אולם לעומתם יצאו מהמושבות קרוב ל־2,000 פועלים. מספר הפועלים היהודים במושבות גדל בתקופה זו רק מ־ 4,000 ל־5,000, בזמן שמספר הפועלים הערבים בפרדסנות היהודית עלה במידה גדולה הרבה יותר. הבסיס הכלכלי שעליו הננו בונים את מולדתנו לא רק שלא נתרחב בשנים האלה, אלא נעשה צר יותר ויותר. אנו בונים בניין גבוה, אולם יסודותיו צרים — עץ מעוּנף ששרשיו דלים.

העלייה הגדולה, הגידול המהיר של העיר, והעדר כוח מחנך ומדריך, שינו את פני היישוב, גם מבחינת אורח־חייו וגם מבחינת התרבות. לפנינו בעיות שונות וקשות, סוציאליות ותרבותיות. המצב הזה הבליט לעיני כל גם את הסכנות הרבות הצפויות לציונות ולהמשך העלייה הגדולה, אם לא נדע למנוע אותן. שואפים אנו להעביר לארץ־ישראל חלקים גדולים של העם העברי, והנה הובלט לעיני כל, שההון הפרטי הזורם לארץ־ישראל והיוצר גדולות, מזניח שטחים רבים, אשר בהם ההשקעה אינה בטוחה למדי או שהריוַח בהם אינו גדול, ודווקא שטחים אלה ערכם גדול לאין ערוך מנקודת־ראות המשק הלאומי, מנקודת ־הראוּת של עתידנו. דרושה פעולה בקנה־מידה ממלכתי־לאומי כדי להכשיר את השטחים האלה, לבצר את הבניין שלנו ולאפשר את גידולו.

 

התביעות לממשלה    🔗

יש לנו תביעות לממשלת הארץ־ישראלית בשטחים שונים של חיינו. חלקנו בתקציב החינוך והבריאות איננו בהתאמה, לא רק לחלקנו בהכנסות הממשלה, כי אם גם ליחס המספרי של היישוב העברי בארץ. יש לנו טענות רבות בשטח הכלכלי. הממשלה עושה מעט מאוד למען החקלאות שלנו. כל עול פעולתנו החקלאית רובץ על שכמנו לבד. גם בשטח הפרדסנות, ענף חשוב בכלכלת ארץ־ישראל, המהווה 80% מן הייצוא, לא עלה בידינו לקבל עזרה פעילה מצד הממשלה במלחמה בעד השווקים, ואפילו לא במאמצים להסרת ההגבלות בשוק האנגלי עצמו.

התעשייה העברית מפרנסת כעת 25־20% של כל היישוב העברי בארץ, ולהתפתחותה יש ערך עצום מנקודת־הראות של קליטת העולים בארץ. בארצות אחרות, וגם בארצות השכנות לארץ־ישראל, מקבלת התעשייה עזרה אקטיבית מצד הממשלה. התעשייה שלנו אינה מקבלת גם אותה ההגנה הניתנת לתעשייה בכל ארצות העולם אפילו באנגליה, בארץ ממשלת המנדט, ששם שלטה תמיד התאוריה של חופש המסחר. ארצנו מוּצפת סחורות חוץ, היא סובלת מדומפינג קשה. סחורות רבות של ייבוא נמכרות במחירים נמוכים הרבה יותר לא רק מהמחיר שנדרש בעד אותן הסחורות בארצות ייצורן, אלא נמוכים הרבה מהוצאות הייצור של הסחורות באותן הארצות.

קובלנות קשות יש לנו לממשלה בשאלת הקרקע. ביחסה של הממשלה תלוי הרבה באיזו מידה נוכל לרכוש קרקעות, והקשיים הם רבים. ההנהלה העתידה תצטרך להעמיד את בעיית הקרקע בראש פעולותיה, ונקווה שפעולה שיטתית כלפי הממשלה תתן במשך הזמן את פריה. אך בעיית הקרקע בראש פעלותיה, ונקווה שפעולה שיטתית כלפי הממשלה תתן במשך הזמן את פריה. אך עלינו לדעת ברור, כי בשנים הקרובות, אין לקווֹת שהממשלה תושיט לנו עזרה אקטיבית בבניין ארצנו, אותה העזרה הממלכתית ההכרחית בבניין מולדת. את הקרקע נצטרך לקנות; את המשק עלינו יהיה לבנות.

 

זכויות וחובות שוות    🔗

עלינו ליצור כוח לאומי חזק אשר יוכל לפעול בכל שטחי חיינו לקדם במידת האפשר את התפתחות הארץ בשטח המדיני, התרבותי והכלכלי, מטרה זו העמידה ההנהלה לעצמה עם כניסתה לפעולה ובכיוון זה השתדלה לעבוד בשנתיים האלה. לשם מילוי התפקידים האלה צריכים היינו קודם כל לבצר את ההסתדרות הציונית, לעשותה בעלת כשרון יצירה, מוכנה להשיב מלחמה שערה וגם מוכנה לפעולה. בשנים שעברו נעשתה ההסתדרות הציונית לשדה הפקר, אשר כל הישר בעיניו יעשה. נוצרה אפילו תיאוריה, שאין כלל צורך בקיום הסתדרות ציונית אחת בעלת תוקף ממשלתי, אלא עליה להווֹת פדרציה של מפלגות, ורק במידה שהמפלגות תבואנה ביניהן לידי הסכם, תהיה לה האפשרות לקבל החלטות מסויימות. להלכה תומך בתיאוריה הזאת רק חלק קטן של התנועה, אולם חלקים שונים השתמשו בה בפועל. דבר זה הוּבלט גם בשטח הפוליטי וגם ביחס לקרנות: רבים מצאו לאפשר לשחרר את עצמם מכל פעולה חיובית למען הקרנות, ואפילו ללחום באופן אקטיבי נגדן ולפתח קרנות מקבילות. אנו נתונים בהיאבקות קשה, בשלב מכריע במלחמתנו בעד בניין המולדת. כל שנה וכל חודש שעוברים עלינו מבלי שנגביר באופן ניכר את עמדתנו, אבידה עצומה היא לעם, ואין איש יודע מידת הזמן שניתן לנו לפעולה רחבה בלי מכשולים גדולים. בהיאבקות זו יכול להצליח רק כוח גדול ומאורגן. אנו הסתדרות מתנדבת, אין לנו כוח כפייה; אולם דווקא מסיבה זו גדולה עוד יותר החובה המוטלת על כל אחד מאתנו. הרוצה להשפיע על גורל ההסתדרות הזאת, מוכרח לקבל עליו גם מרוּתה ולהיכנע להחלטותיה. ההסתדרות הציונית בנויה על העיקרון של שיווי־זכויות. הוא ראשון בכל פעולותינו. אבל הרוצה להיות אזרח שווה־זכויות, עליו לשאת גם בחובות.

זהו הקונגרס הראשון שהנהו בא־כוח של מליון שוקלים ושבבחירתו השתתפו באופן אקטיבי קרוב לשבע מאות אלף חבר. אם להביא בחשבון את רוסיה, ועוד ארצות אחדות הקרועות מאתנו לרגל תנאים חיצוניים, אפשר לומר שמ־25 עד 30 אחוז מהאוכלוסים היהודים. בכל העולם, לקחו חלק באופן ישר בקונגרס הזה. בארץ־ישראל, גליציה, ליטא, השתתפו בבחירות הרוב המכריע של התושבים היהודים. לדבר הזה יש תוצאות מוסריות עצומות וערך פוליטי רב. אולם אל לנו להיות שבעי־רצון. אנו יכולים ומוכרחים לקרב לתנועה הציונית חוגים רחבים יותר ויותר. עלינו להקים הסתדרות ציונית פעילה ואחידה ועֵרה גם בכל ימות השנה. הרעיון הארץ־ישראלי הכה שרשים בעם, מעטים מעיזים כיום לצאת בגלוי נגד העבודה בארץ. החיבה לארץ היא כעת משאת־נפש של מיליונים וארץ־ישראל היא פופולרית מאוד בקרב כל שכבות העם. ביחס הזה של העם צפוּנות ברכה רבה לרעיון הציוני ואפשרויות רבות לפעולה הציונית, אם רק נדע לקשור את השאיפה הזאת להצלה עם רעיון הגאולה ועם מפעלנו להקמת מולדת.

 

לכל יהודי יש חלק בעלייה    🔗

בשטח העלייה הועמדנו לפני בעיות חדשות לגמרי. עם גידול העלייה במידה שלא פיללנו לה לפני שנתיים, אי־אפשר שלא להדגיש, שהעלייה העובדת אינה גדלה במידה הדרושה לארץ ולבניינה. אמנם מספר רשיונות העלייה גדל עד ל־8,000 לשנה, במקום 5,500 אבל הגידול הזה אינו מתאים לדרישת הארץ והיישוב לעובדים. הדרישות שלנו היו גדולות הרבה יותר, אך הן נמלאו רק למחצית ופחות מזה. תוצאות הדבר קשות הן לא רק לגולה, שבה מתרבה מספר המצפים לרשיונות עלייה — מתוך מצוקה ועוני ומתוך שאיפה לבנות את הארץ ולהיבנות בה, אלא גם ואולי בייחוד לארץ ולבניינה. מורגש חוסר פועלים בחקלאות ובתעשייה; מחירי העבודה בבניין עולים במידה כזו עד ששטח זה של עבודה מתמלא עובדים על־חשבון יתר השטחים. בחקלאות תופסים את מקומם הפנוי של פועלים יהודים, פועלים זולים לא־יהודים. בתעשייה אין חזיון זה מורגש עדיין, אבל כבר נראו סימניו.

מובן מאליו, שלכל יהודי יש חלק בעלייה ובארץ־ישראל, אם הוא ממלא אחרי הדרישות הניצבות לכל עולה. כן מובן שלציונים המכשירים עצמם לחיי עבודה ובניין בארץ, הנושאים זה שני דורות בעול הכיבוש והיצירה בארץ — זכות בכורה בעלייה. חובתנו לתת מקום בעלייה גם ליהודים העומדים מחוץ לתנועה הציונית אם הם מתאימים, כמובן, לצרכי הארץ והבניין. זוהי שאלה שצריך יהיה לדון בה בכובד־ראש ומתוך הכרת האחריות הרובצת עלינו. צריך יהיה לשקול את האפשרות להגדיל את השפעתנו והשפעת ארץ־ישראל הנבנית על עמנו, על הפעולות של חוגים שונים.

התפקיד הראשון העומד לפנינו הוא הכשרת העולים מכל הסוגים לקראת החיים במולדת, הכשרה בכל המובנים. גם בהקניית העברית דרושה פעולה רחבה. אנו מוצפים בארץ במבול של שפות ונשקפת סכנה, שאיש לא יבין את שפת רעהו. עלינו להכין את העולה להיותו בארץ אזרח בעל זכויות רחבות; עלינו להכינו לקראת התפקידים הקשים העומדים לפניו: תפקידי הכיבוש בארץ כיום הם קשים יותר מאשר בשנים הקודמות. כיבוש העבודה בכל ענפי הכלכלה והיצירה הוא תנאי ראשון לעתידנו בארץ. רק עלייה חלוצית תוכל להרחיב את הבסיס לחיים יהודיים בארץ־ישראל. השם “חלוץ” מטיל חובות כבדים וההסתדרות הציונית חייבת לכוון את העלייה, לדאוג להכשרת החומר האנושי לעלייה, לבחירת האנשים, ולהשקיע בזה לא רק מאמצי ארגון, אלא גם אמצעים כספיים רבים. יחד עם החינוך האידיאולוגי, עם החינוך הרוחני, עלינו להרחיב גם את ההכשרה החקלאית.

 

תקציב ההתיישבות    🔗

בתקציבנו נכלל סכום של שישים אלף לא“י בערך להתיישבות חדשה לפועלים, וחמישה־עשר אלף לא”י ליישוב המעמד הבינוני. לרגל המשא־ומתן עם ההסתדרות הציונית באפריקה־הדרומית על הקמת נקודה חקלאית מיוחדת על שם יוחנן סמאטס,¹ עלה בידינו להגדיל את הסכום המיועד להתיישבות בעוד עשרת אלפים לא“י. אנו קוראים לפעולה זאת בשם התיישבות חדשה, אבל המתיישבים אינם חדשים בארץ ובחקלאות. רוב הכספים הושקעו בהתיישבות בעמק חפר. חלק מהמתיישבים שם עלו על הקרקע עוד לפני 6־5 שנים. אנשי כפר ויתקין עלו עוד בשנת 1929 כדי לכבוש את המקום, לעבדו ולשמרו. בשנים שעברו מאז לא קיבלו המתיישבים כל עזרה, ולמרות הסבל הרב ו”הפרוספריטי" בשנים האחרונות, המבטיחים רווחים גדולים בהרבה בעיר, נשארו האנשים האלה על משמרתם במשקיהם מתוך תקוה שתגיע השעה והתנועה הציונית תחדש את פעולת ההתיישבות הלאומית ותבוא לעזרתם בפיתוח המשק החקלאי שלהם וביסוסו. בהתחשב בזה, שהמשק החקלאי בשטח זה הוא אינטנסיבי ויש תקוה שיוּכל לשאת את עצמו בזמן קצר יותר מאשר החקלאות הכבדה, הכנסנו תיקונים מתאימים בחוזים עם המתיישבים האלה. לגביהם קבענו תקופת התשלום ל־20 שנה ואת גובה הריבית ל־4%. בחידוש פעולת ההתיישבות יש סיפוק רב, אולם נתקלנו גם בקשיים רבים לרגל ההפרש הגדול שבין הסכום שיכולנו להקציב להתיישבות ובין התביעה העצומה להתיישבות והצרכים החיוניים שעמדו לפנינו. במשך חדשים חיפשנו יחד עם באי־כוח המתיישבים את הדרך להשביע בקומץ אשר היה בידינו את הארי, ומובן שלא השבענוהו.

להתיישבות המעמד הבינוני הוצאנו סכום של 11,000 לא“י בערך. החלטנו לא להסתפק בהצעות המובאות לפנינו והתחלנו השנה בפעולה מיוחדת לארגון המעמד הבינוני לשם התיישבות על הקרקע. לשם כך שלחנו שליח מיוחד לחוץ־לארץ, את מר צבי ליברמן (ליבנה) מנהלל. הוא ביקר בארצות אחדות וימשיך בפעולתו בארצות נוספות לאחר הקונגרס. בכל מקום ניסה לארגן חוגים שונים מבני המעמד הבינוני, בעלי־הון של חמש מאות לירות, או אנשים צעירים בעלי־מרץ עם הון של מאה לא”י, לשם התיישבות בארץ. החלטנו לעשות ניסיון ראשון עם מאה משפחות. הבטחנו להם קרקע, עזרה ארגונית, הדרכה, ומקווים שבשעת הצורך נוכל להעמיד לרשותם גם אשראי מיוחד. לעת־עתה נחתמו חוזים עם קבוצת מתיישבים בת 40 משפחה. לאור הנסיון הזה נקבע את דרך פעולתנו זו להבא.

בישיבת הוועד הפועל הציוני דוּבּר על ההכרח להגביר את העזרה לפועל במושבה, למען הרחיב את העבודה העברית בפרדסנות. לרגל הקטנת ההכנסות מאמריקה יכולנו להקציב רק סכום של עשרת אלפים לירות נוספות לבניין בתים במושבות. בסך־הכל השקיעה ההנהלה בהקמת בתים במושבות כשלושים אלף לא"י. התחלה נעשתה גם בהדרכת העולים בעבודה במושבות.

בפעולתנו הכלכלית קבענו לנו כקו — קואופרציה במידה המכסימלית עם חוגי כלכלה שונים. במושב האחרון של הוועד הפועל הציוני הרציתי על הקמת בנק לתעשייה ובנק לחקלאות. החלטנו להקים את המוסדות האלה בשותפות עם בנק אנגלו־פלשתינה ועם החוגים המעוניינים. אנו מקווים שהמוסדות האלה יחלו בפעולתם בראשית השנה הבאה. החקלאים בארץ המעסיקים עבודה עברית קיבלו את הידיעה בדבר הקמת בנק לחקלאות בשמחה רבה, אולם אין הם מסתפקים בהיקף המוּצע והם דורשים הקצבת סכומים גדולים יותר למטרה זאת. אנו רואים גם בזה רק התחלה של פעולה אקטיבית לטובת האיכר הזעיר והבינוני במלחמתו הקשה לקיומו בארץ. המלחמה הזאת היא קשה יותר לנאמנים לעבודה העברית. עם ריבוי מספר המתכחשים לעבודה העברית בקרב הפרדסנים בארץ ישנם הנאמנים לעיקרון זה, והם אינם מועטים. עלינו לבוא לעזרתם על־ידי אפשרות של אשראי זול יותר. האשראי החקלאי יעזור למתיישבים למלא את מצות העבודה העברית.

התפקיד העיקרי של הנהלת הסוכנות והקרנות הוא לסייע לענפי הכלכלה הנחשלים, ובעיקר לפעול בשטח רכישת קרקע ובשטח החקלאות הכבדה. הנסיון הראה, שהמוסדות האלה יכולים לעשות גדולות בשטח זה. לזכות הקרן־הקיימת יש לזקוף רכישה של 40% ־ 50% מהקרקע הנוספת שעברה לידי יהודים בארץ. עובדה זו בלבד מספיקה כדי להוכיח את ערכה של הקרן־הקיימת בפעולתה, לעומת הסכומים שהשקיע ההון הפרטי ברכישת קרקע. קרן־היסוד עזרה עד היום להקמת יותר מ־2,500 משקים חקלאיים, עם אוכלוסיה של כ־11,000 נפש. אולם התנועה הציונית אינה יכולה להסתפק בשום פנים בפעולה בשני השטחים האלה בלבד ומחובתה להרחיב את השפעתה על כל שטחי הכלכלה ולהשתדל להיות גורם מרכזי בבניין הארץ. על־ידי הקמת כלים מתאימים נוכל למשוך סכומים גדולים גם מן החוץ. ראייה בולטת לדבר תשמש פעולת חברת הכשרת הישוב. בהתאם לתפקידים הגדולים העומדים לפנינו בשטח הקרקע החלטנו להגדיל את הון החברה. בחדשים הקרובים עומדת חברת הכשרת הישוב להגדיל את הונה עד ל־ 300,000 לא"י.

ראוי להזכיר גם את הגדלת ההון של בנק אנגלו־פלשתינה. על־ידי הוצאת מניות חדשות על־ידי אפ"ב לא נשתנה דבר ביחס שבין הבנק ובין אוצר ההתיישבות היהודית, שמצבו עודו קשה, אולם גדולה התקוה שעל־ידי פעולה שיטתית ומאומצת גם אוצר התיישבות היהודים ישוב לתחייה. אולם כל הפעולות האלה מצד חברות מיוחדות ומשיכת הון פרטי, יהודי ולא יהודי, הן על־ידי חברות אלה והן על־ידי המילווה, יש להם ערך אם קודם כל יגדל ויתרחב ההון הלאומי, האמצעים שבידי הקרן־הקיימת ובידי קרן־היסוד. רק אם נשען על הון לאומי גדול נוכל לגייס גם אמצעים אחרים, ורק אז לא תהיה סכנה להיכנס בשותפות עם גורמים בין־לאומיים חזקים. גם יחס האֵמון שגילה לוידס בנק לקרן־היסוד היה מיוסד על הכרה בערך הרב של התפקיד, אשר ההון הלאומי צריך למלא בבניין הארץ.

אם נחשוב על עלייה של חמישים אלף נפש לשנה ואם את החלק הרביעי או אפילו החמישי נרצה להעלות על הקרקע, נחוץ ליישב בכל שנה לפחות אלף משפחות. לשם כך יש צורך בתקציב להתיישבות בן 400־350 אלף לא“י לשנה. התפתחות החיים בארץ יצרה גם שוק פנימי למשקים האלה. לשם סיפוק הצרכים הראשוניים ליישוב הקיים בארץ חסרים לנו אלפי משקים חקלאיים. בעמק־חפר וגם ביהודה ובשרון, עלו בשנים האחרונות מאות משפחות על הקרקע. בשנים האלה נעשתה פעולה למתן אשראי למתיישבים אלה על־ידי מספר מוסדות בארץ (“ניר”, בנק הפועלים), ונעשה נסיון ל”התיישבות האלף" על־ידי החברה למטעים שבראשה עומד ד"ר הכסטר. החברות האלה עשו בלי שום ספק דברים חשובים מאוד, אולם דווקא הנסיון של השנים האלה, שנות הגיאות גם למשק החקלאי, הוכיחו בעליל, שעל־ידי הלוואות מסחריות בריבית של 7% ־ 8% ולזמנים קצרים לא יקום משק חקלאי. כבכל העולם כן גם בארץ־ישראל יכול המשק החקלאי לקום רק בעזרת הון ממלכתי או לאומי, שניתן לתקופה ארוכה הרבה יותר ובריבית קטנה מאוד.

 

הכפלת מספר החקלאים    🔗

לאלפיים ומאתיים משפחות מחוגים ומעמדות שונים, היושבות כבר על הקרקע, שכל אחת מהן הספיקה להשקיע בשנים האלה ממאה עד מאתיים לא“י, נחוץ לשם פיתוח משקיהם וביצורם עוד סכום בן חצי מיליון לא”י. מחוץ למשפחות אלה יש רשימה של אלף משפחות מועמדות להתיישבות, המרוכזות בארגונים שונים, שגם הן התחילו לחסוך משכר עבודתן לשם התיישבותן. בדעת הקרן־הקיימת והמחלקה להתיישבות להעלות השנה גושים אחדים של מתיישבים על הקרקע בבית־שאן לשם כיבוש השטח, אשר יוכל לשמש אחר־כך להתיישבות 350 משפחות. שאלת התקציב להתיישבותן חריפה היא ביותר, אולם התיישבותן מַשמעה — הכפלת מספר החקלאים היהודים בארץ. עלינו לגייס את האמצעים הגדולים הנחוצים להגשמת התכנית הזאת בשנים הקרובות.

בקביעת התקציב מחוייבים אנו להתחשב בהכנסות למעשה. עם זאת עלינו לחפש אמצעים נוספים, שותפים נוספים, למען אַפשר הגשמתה של תכנית התיישבות זו. גם בשטח זה החליטה ההנהלה להקים כלים נוספים שיעזרו לה לגיוס האמצעים הדרושים. כידוע הקימונו שלוש חברות מַיִם, שתי חברות בעמק וחברה אחת כללית, בעזרת המחלקה ליישוב יהודי גרמניה. באמצעות שתי החברות בעמק קיבלנו הלוואה מחברת התעשיות החימיות הממלכתיות לשם גמר מפעל ההשקאה בעמק. אנו מנהלים כעת משא־ומתן על קבלת הלוואה נוספת גדולה יותר באמצעות חברת המים השלישית. כן החלטנו להוציא לפועל את החלטת הקונגרס מלפני עשר שנים בדבר הקמת חברה להתיישבות. אנו מבררים כעת את האפשרויות למשיכת אמצעים נוספים לחברה הזאת להרחבת פעולת ההתיישבות.

הציונות היא במבחן והזמן שניתן לנו לפעולה ייתכן שהוא קצר. תפקיד הקונגרס הוא לסלול דרך להסתדרות ציונית חזקה בעלת כוח יצירה. תפקיד ההסתדרות הציונית להיות לכוח לאומי־ממלכתי, המציג לפניו את המטרה להגשים את הציונות הגדולה בימינו אנו. ודבר זה אפשרי.

[הרצאה בקונגרס הציוני הי“ט בלוצרן, תרצ”ה, 1935].