ד"ר רופין ואנוכי קיבלנו על עצמנו את התפקיד הקשה להטות את תשומת־לב הקונגרס והתנועה הציונית משמי מרומים של הוויכוח הפוליטי אל מעמקי העבודה היום־יומית¹. ראינו חובה לעצמנו לשתף את התנועה הציונית כולה בדאגותינו הרבות ולדרוש את עזרתה להמשכת עבודתנו השוטפת.

שתי שנות המאורעות, אי־הבטחון והמצב הבלתי־קבוע בארץ־ישראל מעיקים על מצבנו הכלכלי, ודרושה התאַזרות כל הכוחות כדי להתגבר על הסכנות הצפויות לנו בחדשים הקרובים. בקונגרס הי"ט מסרנו על רבבות יהודים שעלו לארץ טעל מליונים לירות שהושקעו בה על־ידי יהודים. כולנו שמחנו לראות את אילן בנייננו צומח וגדל, אבל גידול זה היה רק לרוחב ולגובה ולא הכּה שרשים למדי בעומק. הקונגרס כולו בא לידי הכרה שעלינו להוות גורם בהתפתחותה הכלכלית של הארץ ולעזור לאותם ענפי המשק שההון הפרטי אינו נמשך אליהם, בעוד שערכם רב מבחינת הכלכלה הלאומית. בכל ארץ מוטלת חובה זו על הממשלה, אבל באין לנו שלטון משלנו, הוטלו תפקידים אלה על המוסדות הציוניים ועל הסוכנות היהודית.

הכנסות הקרנות הלאומיות    🔗

הקונגרס הי“ט דרש מאתנו להגדיל את הכנסות הקרנות עד לסכום של מיליון לא”י לכל קרן. ההכנסות ברוטו של הקרן־הקיימת הגיעו בשנתיים אלה למעלה מ־800,000 לא“י וההכנסות ניטו של קרן־היסוד, בניכוי ההוצאות בארצות, עלו מחמש מאות אלף לירה בתקופת הקונגרס הקודם ל־750,000 לא”י בשנים תרצ“ו־תרצ”ז. אין לומר שהשגנו כל מה שרצינו. חלק גדול מהכנסותינו בא מארצות מועטות. אילו למדה התנועה הציונית מידידינו באפריקה־הדרומית, שנתנו השנה לקרן־היסוד לירה אחת לכל נפש, ובכלל זה גם הילדים והתינוקות (אם נוסיף לזה את הכספים ששלחו לארץ־ישראל למען הקרן־הקיימת ולמוסדות ציבור אחרים, נגיע למיכסה של לירה וחצי לנפש) — היה מצבנו שונה לגמרי. במקום השני באה גרמניה. למרות מצוקתה הרבה ידעה היהדות הגרמנית להשתתף בעין יפה בבניין הארץ. ארץ־ישראל, שנתנסתה בשנים האחרונות בנסיונות קשים, הגדילה בכל־זאת את הכנסות שתי הקרנות, והיא עומדת היום באחד המקומות הראשונים ברשימת הארצות התורמות לבניין הארץ. ארץ־ישראל הוכיחה עוד דבר אחד: אפשרות שהקרנות הציוניות תהיינה לקרנות עממיות, חינוך רבבות אנשים לתשלום מַס לאומי. בארצות־הברית של אמריקה הצפונית יש בשנים האחרונות התקדמות ניכרת. עוד לפני ארבע שנים תרמה אמריקה לקרן־היסוד רק 40,000 לא“י ולקרן־הקיימת עוד פחות מזה; אשתקד והשנה תכניס המגבית המאוחדת כ־200,000 לא”י לשנה. יש להגיד לחברים מאמריקה: יש לנו הרשות לבוא אליכם בדרישות גדולות הרבה יותר. אתם יישוב בן ארבעה וחצי מיליון יהודים, הציבור היהודי הגדול ביותר והעשיר ביותר בעולם. אין אנחנו מבקשים מכם עזרה מצומצמת וסיוע. אנחנו בארץ־ישראל הננו רק החלוץ של המחנה, הסולל דרך למאות אלפי יהודים המתדפקים על שערי הארץ; אנחנו החלוץ של עם ישראל כולו. אנו רשאים לומר לכם ללא כל מליצה: — הננו בחזית! אנחנו לוחמים בשורות הראשונות, אבל החלוץ יוכל לנצח רק אם תבוא תמיכה מצד המאסף. יש לנו הזכות לדרוש מהציבור היהודי באמריקה שיתארגן ויעזור לנו במלחמתנו במידה גדולה הרבה יותר בעד עתיד העם והמולדת.

המוסדות הכספיים    🔗

עשינו פעולה מאומצת למען ביצורם של המוסדות הכספיים שלנו. הונו של הבנק אנגלו־פלשתינה הוכפל ומגיע עכשיו ל־1,100,000 לא“י. הוא עתה אחד הבנקים הגדולים ביותר בארץ; בתקופת הדין־וחשבון החזרנו למוסד, אשר הרצל תלה בו תקוות כה רבות — לאוצר התיישבות היהודים — את כבודו. חברת הכשרת היישוב הגדילה בתקופה זו את הונה מ־100,000 ל־300,000 לא”י.

נעשו על־ידינו צעדים גם להקמת מוסדות חדשים. הוקמה החברה להתיישבות חקלאית ועד סוף השנה הנוכחית יגיע הון־המניות שלה ל־95,000 בערך. החברה עשתה כבר את צעדיה הראשונים לגייס הון נוסף להתיישבות ממקורות פרטיים, ועד עתה הופצו אגרות־חוב שלה בסכום של 80,000 לא“י. יסדנו את הבנק לחקלאות עברית עם הון יסודי של 30,000 לא”י שצוּרף מכספי הבנק אנגלו־פלשתינה וקרן־היסוד, ואנו עומדים להכפיל השנה את הונו של מוסד זה, אשר יעזור לאיכרים המעסיקים פועלים עברים. כן נתגשמה המשאלה שהובעה בקונגרסים אחדים: הון הבנק לתעשייה הוכפל בעזרת הבנק אנגלו־פלשתינה ועלה מ־12,500 ל־25,000 לא"י.

עבודת השנתיים לא היתה לשווא. הסקטור הלאומי במשק הארץ־ישראלי נתחזק וערכו גדול כיום הרבה יותר מאשר לפני שנתיים. אך אין למוֹד את עבודתנו בקנה־מידה זה בלבד; עלינו להעריכה גם לאור התפקידים החדשים שהועמדו לפנינו — והללו רבו מאוד בזמן האחרון.

אך יצאנו מהקונגרס הי"ט באה הבהלה בכל המזרח, לרגל מלחמת איטליה־חבש. היה עלינו לאַמץ את כל כוחותינו כדי למנוע מַשבר, שהיה צפוי לנו עקב בהלה זו. כאן היה גם המבחן הראשון לבנק אנגלו־פלשתינה, כאחד הבנקים הראשיים בארץ. לאחר שהשתלט על המבוכה, עמד לפנינו תפקיד אחר: להניע מחדש את המשק בארץ. דבר זה עלה בידינו בעזרתה של הסתדרות העובדים הכללית, אשר ביצעה מפעל גדול בשם “פדיון העבודה” ובעזרת חברת “ביצור” אשר נוסדה בשותפות על־ידינו, הסתדרות העובדים ובנק אנגלו־פלשתינה —לשם מתן הלוואות לזמנים בינוניים לצרכי עבודות ציבוריות ועבודות בניין. מספר מחוסרי־העבודה ירד ובארץ הורגשה שוב מגמה לעלייה כלכלית.

לפתע פתאום באו עלינו מאורעות 1936. ניסו להטיל עלינו אימים, ניסו להרעיבנו, להפריד בין העיר והכפר; ניסו גם לנתק את הקשרים בינינו לבין לחוץ־לארץ, אשר אתה אנו קשורים בקשרים כלכליים אמיצים. הממשלה לא מילאה את תפקידה. בידי הערבים עלה להטיל אימים על האדמיניסטרציה המקומית, אבל לא עלה בידם להפסיק את עבודת היישוב אף ליום אחד. אף עמדה כלכלית אחת לא הושמטה מידינו עקב המאורעות. להיפך, אם בשטח הפוליטיקה והבטחון הסתפקנו בהגנה על עמדותינו, כבשנו בשטח הכלכלה שורה שלמה של עמדות חדשות.

חדשים רבים עבדה הוועדה המלכותית והארץ חיכתה לתוצאות חקירתה. עד עתה קיים בארץ רגש של אי־בטחון, ששתי פנים לו: אי־בטחון לגבי העתיד הקרוב ואי־בטחון לגבי יום המחרת. לכאורה הארץ כאילו שקטה, אבל אַל לנו להשלות את עצמנו: השקט הוא רק מעל לשטח, ומתחת לו ממשיכה אֵש התופת ליקוד. אש זו מתפרצת מפעם לפעם במעשי־אימים של ערבים נגד ערבים, אבל אין איש בטוח שהיא תתפרץ בבוקר לא־עבות אחד גם נגדנו. לפיכך שומה עלינו לעמוד על המשמר יומם ולילה.

ברגש גאון יכולים אנו להגיד, שלמרות המגרעות במבננו הכלכלי, עמד משקנו במבחן נוכח ההתקפות האלה. מעטים הם הגופים הכלכליים בארצות אשר היו מסוגלים באותם התנאים לעמוד מול התקפות מעין אלה יותר טוב מאשר עמדנו אנו. זוהי גם דעת המומחים הזרים אשר התעניינו בהתפתחותה של ארץ־ישראל. אבל היה זה נס, אילולא השפיעו הזעזועים האלה ואי־הבטחון הכללי השפעה קשה על חיינו. לגורמים הפוליטיים החיצוניים נוספו עוד תופעות קוניונקטורליות. המצב הקשה בפרדסנות שנגרם על־ידי ירידת המחירים בכל העולם, וגם הקשים השונים במשק המעורב.

לא קטן הוא מספרם של הכיבושים אשר כבשנו בשנים האחרונות. רצו לקרוע את הארץ לגזרים, אך עלה בידינו להביא את הממשלה לידי כך — ובמידה מסויימת עשינו זאת באמצעינו אנו — שתתקן ותבנה מחדש את רשת הכבישים בארץ־ישראל, ובייחוד באזורים היהודים. המושבות שלנו הן עכשיו מבחינה זו במצב טוב הרבה יותר מאשר לפני שנה או שנתיים. רצו לנתק אותנו מעל חוץ־לארץ; בנמל יפו הכריזו על שביתה ובנמל חיפה איימו עלינו בשביתה. במשך שבועות רבים היינו עֵדים למצב טראגי־קומי, שבמחסני נמל יפו היו מוטלות סחורות בכמויות עצמות, וממשלת ארץ־ישראל, שמאחוריה כוחה של האימפריה הבריטית, לא יכלה להעביר אותן מיפו לתל־אביב, מרחק של קילומטרים אחדים. תשובתנו אנו על המגמה לקרוע אותנו מהעולם הגדול היתה — התחלת בניינו של נמל תל־אביב.

נמל תל־אביב    🔗

ביום 19 במאי 1936 התחלנו את עבודתנו בנמל תל־אביב בנסיון להקים גשר עץ בים, אשר עליו הועלו שקי המלט הראשונים שהובאו לחוף זה. אולם בלילה הבא הרסו הגלים את הגשר. היו בינינו אנשים, אשר לעגו לנסיוננו להקים נמל בתל־אביב בלי המומחיות הדרושה, בלי אמצעים ובלי כל עזרה מהעולם החיצוני. אולם השתמשנו בשני הכוחות שעליהם נשענת בעיקר כל עבודת הבניין שלנו — באמונה ובמסירות. פנינו אל היישוב התל־אביבי, ואחר־כך אל היישוב היהודי בארץ כולה, ותבענו אמצעים להגשמת החלום שלנו. פנינו אל הפועלים, אשר לא היה להם מושג כלשהו על עבודות נמל, ואמרנו: היו פועלי נמל! עברו כחמישה־עשר חודש מאז נעשתה ההתחלה הזאת, אשר בעיני רבים היתה משחק ילדים. כיום פורקים בתל־אביב אלפי טון סחורות. מהיישוב היהודי בארץ בלבד, ובהשתתפותם המועטה לפי ערך של המוסדות הלאומיים ובלי עזרה מצד יהודי הגולה, הושג הסכום של 150,000 לא“י בערך, ועד העונה הבאה נשקיע בנמל למעלה מ־200,000 לא”י. זהו רק השלב הראשון בבנין הנמל. כבר היום מתפרנסים מאות פועלים מעבודתם בנמל תל־אביב. בימים האחרונים הודיעה לנו הממשלה שנמל תל־אביב הגיע כבר לידי דרגה כזו, שמותר לנו לפרוק בו כל מיני סחורות.

עבודתנו הכלכלית בארץ היתה חדורה רעיון יסודי אחד: לאחר הנסיונות המרים שהתנסינו בהם רצינו להגיע לאי־תלות מַכסימלית, גם מבחינת התחבורה שבין נקודותינו, גם מבחינת הבטחון וגם מבחינת האספקה. בשטח הבטחון יידרשו מאתנו ומכל היישוב היהודי בארץ קרבנות עצומים, בנפש ובהון. הגענו למצב כזה, שהממשלה הרשתה להקים בפיקודם של קצינים אנגליים פלוגות הגנה המונות יותר משלושת אלפים איש, אשר תפקידם העיקרי יהיה לשמור על רכושנו וכבודנו בארץ. כבודו של היישוב הוא כבודו של העם היהודי כולו. בחדשים האחרונים עמדנו לפני תפקיד נוסף: הממשלה הודיעה על הסכמתה להכשיר אנשים לא רק להגנת הנקודות שלנו, אלא גם לשמירת הדרכים והכבישים בארץ, בעזרת שוטרים יהודיים מיוחדים.

גם בשטח האספקה הגענו להישגים גדולים בשנים האלה, ובעיקר בשנה האחרונה. הגדלנו את הייצור בענפי חקלאות אחדים. שטח גידול הירקות שבידי היהודים הוגדל פי־שלושה. אולם גם עתה ביכלתנו לסַפּק רק את צרכיו של חלק מהיישוב. לפנינו לא רק שאלת הכספים הדרושים למימון הייצור, אלא גם שאלות ארגון התוצרת והשיווק.

יישובי “חומה ומגדל”    🔗

הפעולה החשובה ביותר שנעשתה בחדשים האחרונים, העלייה הכיבושית על הקרקע. הקימונו חמש־עשרה נקודות חדשות, דבר המטיל עלינו אחריות עצומה. רצינו להבטיח את קרקעות הקרן־הקיימת, והקימונו שרשרת של נקודות מהקצה הצפוני־המזרחי, על יד הכנרת ששם עלתה קבוצת עולי גרמניה “בתלם” [כיום: עין גב], עד הקצה הדרומי בסביבות באר־טוביה, ששם עלה ארגון מנחם. הקימונו נקודות במקומות המסוכנים ביותר, רחוק מן היישוב, ללא דרך, ולעתים קרובות גם בתנאים אקלימיים קשים מאוד. די להזכיר את טירת־צבי, במקום שעלה קיבוץ רודגס של הפועל־המזרחי. השטח הוא 235 מטר מתחת לפני הים, והוא נגוע במַלריה ובמחלות טרופיות. כל סוגי התיישבות — הקיבוץ, הקבוצה, המושב; כל חוגי הנוער על מפלגותיו — חברי הסתדרות העובדים, הפועל המזרחי, הנוער הציוני, עולים מארצות שונות — השתתפו בשמחה ובהתלהבות במפעל כיבוש זה. הם ראו זאת לעצמם כזכות גדולה להרחיב את גבולות ארץ־ישראל שלנו לא במליצות נאות, אלא בקרבנות ובמסירות־נפש. הם עשו זאת מתוך חדווה עמוקה. היה זה קו האור היחיד ליישוב, בייחוד לאנשי החקלאות.

נוף ארץ־ישראל נשתנה, בייחוד בגבולותיה המזרחיים. יישוב חדש הוקם ביום אחד, משעה ארבע לפנות בוקר עד שקיעת החמה. הוקמה גדר של חוטי־תיל, מאחוריה קיר מגן, באמצע חצר המשק מגדל עם זרקור, ובפנים הגדרות — תריסרים אחדים של בחורים ובחורות. לאושר נחשב הדבר לעזור בהקמת המגדל בנקודה החדשה. אל נכון עוד ישירו שירים ויספרו אגדות על עלילת הכיבוש הזה בארץ. אבל אנו, הנושאים באחריות ההעפה הזאת, אין אנו רשאים להסתפק בזה שניצלנו את נכונותם והקרבתם העצמית של מאות ואלפי חברינו הצעירים. אין זה מספיק להעלות את הנוער הזה על הקרקע; עלינו גם ליישבם ולהבטיח את קיומם במקום.

השנה הוצאנו להקמת נקודות ההתיישבות החדשות האלה כ־70,000 לא“י. שתי נקודות בעמק־הירדן, “מסדה” ו”עין־הקורא" [כיום: שער־הגולן], הוקמו לזכר מנהיגנו המנוח חיים ארלוזורוב, בהתאם להחלטת הקונגרס הי“ח. בהקמתם של שני היישובים האלה השתתפה גם הסתדרות העובדים, באמצעות חברת “ניר”, בסכום של 12,000 לא”י. 70,000 לא“י האלו הן רק התחלה. מן הצורך יהיה להמציא בשנה הקרובה לבניין הנקודות הללו סכום של 80,000 לא”י. להתיישבות החדשה בעמק בית־שאן ניתנה עזרתה הפעילה של תחנת הנסיון החקלאית הנעשית לאחד המכשירים החשובים ביותר במפעל ההתיישבות שלנו.

סידור פועלים בעבודה    🔗

בשנת 1936 התרבה מספר הפועלים היהודים בארץ ב־20,000 איש. החלק הגדול ביותר של הפועלים האלה הועבר לעמדות־כיבוש שונות; עמדות ישנות שהושמטו מידינו נכבשו מחדש; כבשנו גם שורה שלימה של עמדות חדשות. העברנו חלק מהאנשים האלה להגנה, חלק לעבודות הציבוריות הממשלתיות, וחלק גדול מאוד לחקלאות. משק ההדרים עזר לנו השנה להחזיק מעמד ולמנוע חוסר־עבודה. היו ימים שבהם הגיע מספר הפועלים היהודים העסוקים במושבות ל־15,000 והיו זמנים שהמושבות הישנות — אשר בהן היתה שאלת העבודה העברית בוערת ביותר וכרוכה בסכסוכים תכופים — עמדו השנה כמעט על מאה אחוז של עבודה עברית. הסוכנות היהודית צריכה להיות פעילה עוד יותר בפתרון הבעיות החמורות העומדות עכשיו לפני הפרדסנים. בקונגרס הזה קידמנו בברכה את משלחת האיכרים ואני מוסיף ואומר להם: אנו רוצים לראותכם כאן לא רק כאורחים, אלא כחברים נאמנים אשר יעבדו אתנו שכם אחד בפתרון השאלות הקשות שלנו. רק תנאי אחד ויחיד לנו — המשק צריך להיות יהודי! “וחי אחיך עמך!”

כאלף פועלים יהודים עסוקים עכשיו בעבודות הנמל. כאן נפתח לפנינו מקור עבודה חדש, ואני מאמין כי אפשרויות העבודה בים תגדלנה ותלכנה. התוצאות מצדיקות את העמל הרב שהושקע בפעולה זו.

האפשרויות בשנים הקרובות    🔗

נסיונות השנתיים האחרונות הגבירו את האופטימיות שלנו בשטח הכלכלה. קבוצת חברים, בהנהלתו של ד“ר רופין, נטלה על עצמה את התפקיד לקבוע, על סמך נסיונותינו, כיצד אפשר להעלות לארץ בשתים־שלוש השנים הבאות 200,000 יהודים ולהשרישם בה מבחינה כלכלית. מתברר שקיימות הרבה אפשריות כלכליות. הם חקרו ענף עבודה אחרי ענף והגיעו לתכנית שלביצועה נדרש סכום של 35,000,000 לא”י. התכנית מבוססת בעיקר על מילוי החלק הגדול של הייבוא (החצי לערך) בתוצרת עצמית. המומחים הביאו בחשבון רק אותם ענפי התעשייה אשר חיוניותם וכושר התפתחותם בארץ הוכחו כבר על יסוד הנסיון. רק על סמך מינימום בטוח בשוק הפנימי אפשר לפתח בהיקף גדול יותר גם את הייצוא, שעד כה נעשה רק מעט למענו. זאת הוכיח הנסיון גם בארצות אחרות שבהן מגינה הממשלה על השוק הפנימי לתוצרת התעשיה והחקלאות. הסכום של 35 מיליון לא"י מתחלק לשלשה חלקים: 15 מיליון הון פרטי, 15 מיליון בערך הון עסקי, כגון הון איפותיקאי המוּצא גם הוא על בסיס מסחרי בלבד, ו־5 מיליון בערך הון לאומי, אשר יאַפשר לנו להסדיר את הכלכלה ולפתחה.

תכנית זו אולי תיראה בעיני רבים מכם כדמיונית, אך היא מַראה על האפשריות הכלכליות הכבירות שבארץ ועל אמונתנו בעתיד. במה דברים אמורים, אם יעלה בידינו לארגן את העם למען ארץ־ישראל. לצערנו אין אנו נמצאים עכשיו בשלב של תיכון תכניות לקראת השנים הקרובות, אלא אנו עמוסים דאגות לימים הקרובים הבאים עלינו.

אני מאמין שאף אחד מאתנו אינו מפקפק בכך, שתהיינה תוצאות המשא־ומתן המדיני אשר תהיינה, ויהא עתידנו המדיני אשר יהיה, העיקרון שעליו הצהירו וייצמן ורופין — שעלינו למלא את המסגרת תוכן חי בעבודתנו הכלכלית — בעינו עומד. צפויה לנו סכנה, שבמלחמה למען העתיד נשכח את המחר. אנו מנהלים עכשיו מלחמה למען מולדתנו ולמען תקוותו האחרונה של עם ישראל. היישוב עומד בחזית המלחמה הזאת ואנו רשאים לדרוש מאת התנועה כולה, שתתן לאנשים המקריבים את חייהם את האמצעים הדרושים לבניין המולדת ולהגנתה.

[הרצאה בקונגרס הציוני הכ' בציריך, תרצ"ז, 1937].