ז. הַיֶלֶד רוֹאֶה. 🔗
(רוֹאֶה–רוֹאָה. שׁוֹמֵעַ–שׁוֹמַעַת. נוֹפֵחַ–נוֹפַחַת. לוֹקֵחַ–לוֹקַחַת. הוֹלֵךְ–הוֹלֶכֶת).
הַיֶלֶד רוֹאֶה,
הַיַלְדָה רוֹאָה
בָּעֵינַים! בָּעֵינַים!
הַיֶלֶד שוֹמֵעַ,
הַיַלְדָה שוֹמַעַת
בָּאָזְנַיִם! בָּאָזְנַיִם!
הַיֶלֶד נוֹפֵחַ,
הַיַלְדָה נוֹפַחַת
בַּשְׂפָתַיִם! בַּשְׂפָתַיִם!
הַיֶלֶד לוֹקֵחַ,
הַיַלְדָה לוֹקַחַת
בַּיָדַיִם! בַּיָדַיִם!
הַיֶלֶד הוֹלֵךְ,
הַיַלְדָה הוֹלֶכֶת
בָּרַגְלַיִם! בָּרַגְלַיִם!
הילדים שרים את השיר הזה בשימם את ידיהם על אבריהם הנזכרים בשיר.
ח. שָׁעון גָדוֹל. 🔗
(שָׁעוֹן. גָדוֹל–גְדוֹלָה. מַכֶּה–מַכָּה. צַלַחַת. פַּעֲמוֹן–מְצַלְצֵל. כַּף-יָד).
I) 🔗
שָׁעון גָדוֹל מַכֶּה:
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
שָׁעון קָטָן מַכֶּה:
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
וְזֶה הַשָׁעוֹן בַּצַלַחַת:
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
תִּיק!
II) 🔗
פַּעֲמוֹן גָדוֹל מְצַלְצֵל:
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
פַּעֲמוֹן קָטָן מְצַלְצֵל:
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
וְהַפַּעֲמוֹן בְּכַף-יָדִי:
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
בָּם!
כל הילדים (מתוך עמידה או מתוך ישיבה) מניעים את ידם הימינית לפניהם כעין מטוטלת, בראשונה במתינות, בפעם השניה מעט יותר מַהֵר, ובפעם השלישית הם מטים אזנם אל כף-ידם, כאלו הם מקשיבים לדפיקות השעון
הקטן, וממהרים לְתַקְתֵּק.
ט. עֲרִיסָה. 🔗
(עֲרִיסָה. תִּינוֹק. שָׁכֹב–יִשְׁכַּב. נוּם–יָנוּם. נַעֲנֵעַ–שַׁעֲשֵׁעַ).
עֲרִיסָה מֵאָחוֹר,
עֲרִיסָה מִלְפָנִים;
בָּהּ תִּינוֹק יִשְׁכַּב,
בָּה תִּינוֹק יָנוּם.
אֶת הָעֲרִיסָה נְנַעֲנֵעַ,
וְאֶת הַתִּינוֹק נְשַׁעֲשֵׁעַ.
לְיוּ-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ!
אֹפן המשחק: הילדים עומדים זוגות-זוגות, שתי שתי שורות, אחד כלפי שֵׁנִי, כשהם מושיטים את ידיהם לפנים. הם אוחזים זה את זה בידיהם כעין עריסות, ראשי כל זוג וזוג מורכנים זה לזה, כאִלו הם מְצִלים על התינוק הישן בעריסה, הם מניעים את ידיהם אחת הנה ואחת הנה ומנענעים ומשעשעים את התינוק.
י. עוֹלֶה, עוֹלֶה שֶׁמֶש־זָהָב. 🔗
(עוֹלֶה–יוֹרֵד. שֶׁמֶש. זָהָב–כֶּסֶף. בֹּקֶר–יוֹם–לַיְלָה. לָבֹש–פָּשֹׁט. בֶּגֶד–שִׁמְלָה. מַהֵר–לְאַט. רָחֹץ–נַגֵב. מַיִם. קֹר–חֹם. יָפֶה–מְכֹעָר. תְּפִלָה. מוֹדֶה-אֲנִי. שָׂא–הָרֵם–הוֹרֵד. לֶחֶם–פַּת–חֶמְאָה. אָכֹל–שָׁתֹה. חָלָב. יַלְקוּט–קֻפְסָה. גַן-יְלָדִים, גַן עִבְרִי. סִפור–שִׁיר).
1) 🔗
עוֹלֶה, עוֹלֶה שֶׁמֶשׁ-זָהָב, שֶׁמֶשׁ-זָהָב
בֹּקֶר, בֹּקֶר בָּא!
לוֹבְשִים יְלָדִים אֶת הַבְּגָדִים,
אֶת הַבְּגָדִים!
יַלְדֵי-חֶמֶד, בֶּגֶד קְחוּ!
בֶּגֶד קְחוּ!
מַהֲרוּ לִבְשוּ-
מַהֲרוּ לִבְשוּ!
2) עוֹלֶה וכו'.
רוֹחֲצִים יְלָדִים בְּמַיִם קָרִים,
בְּמַיִם קָרִים.
יְלָדִים, יְלָדִים, מַיִם קְחוּ!
מַיִם קְחוּ!
מַהֲרוּ רַחֲצוּ–
מַהֲרוּ רַחֲצוּ!
3) עוֹלֶה וכו'
מִתְפַּלְלִים יְלָדִים תְּפִלָה יָפָה:
“מוֹדֶה אֲנִי!”
יְלָדִים, יְלָדִים, כַּפַּיִם שְׂאוּ!
כַּפַּיִם שְׂאוּ!
כַּךְ הִתְפַּלְלוּ–
כַּךְ הִתְפַּלְלוּ!
4) עוֹלֶה וכו'
אוֹכְלִים יְלָדִים פַּת בְּחֶמְאָה,
פַּת בְּחֶמְאָה!
יְלָדִים, יְלָדִים, לֶחֶם קְחוּ!
לֶחֶם קְחוּ!
מַהֲרוּ אִכְלוּ–
מַהֲרוּ אִכְלוּ!
5) עוֹלֶה וכו'.
שׁוֹתִים יְלָדִים חָלָב חַם,
חָלָב חַם!
יְלָדִים, יְלָדִים, חָלָב קְחוּ!
חָלָב קְחוּ!
מַהֲרוּ שְׁתוּ–
מַהֲרוּ שְׁתוּ!
6) עוֹלֶה וכו'.
אוֹמְרִים יְלָדִים: שָׁלוֹם אַבָּא!
שָׁלוֹם אִמָא!
יְלָדִים, יְלָדִים, יַלְקוּט קְחוּ!
קֻפְסָה קְחוּ!
מַהֲרוּ וְּקְחוּ–
מַהֲרוּ וְּקְחוּ!
7) עוֹלֶה וכו'.
הוֹלְכִים יְלָדִים אֶל גַן-הַיְלָדִים,
אֶל גַן-הַיְלָדִים!
סִפּוּר יָפֶה נִשְמַע שָׁם,
נִשְמַע שָׁם!
גַם נָשִׁירָה שִׁיר–
גַם נָשִׁירָה שִׁיר!
הילדים מראים ומקימים בעליל מתוך תנועות את כל הדברים האמורים: בשיר-בקר זה. כשהם שרים על השמש העולה, הם מאהילים בכפות ידיהם על גבות העינים מפני האור הרב והמכאיב.
יא. מִי בַּבַּיִת? 🔗
(מִי? בַּיִת–רֶפֶת. עֵז–תַּיִש. לֹא–אֵין. יוֹדֵעַ–יוֹדַעַת. הוּא–הִיא. גַם).
הילדים מִי בַּבַּיִת–
עֵז אוֹ תַּיִשׁ?
מִי בַּבַּיִת–
עֵז אוֹ תַּיִשׁ?
מִי בַּבַּיִת–
עֵז אוֹ תַּיִשׁ?
מִי בַּבַּיִת?
מִי בַּבַּיִת?
הילד: (כשאינו מוצא את שם המתחבא).
הילדים: אֵין הוּא יוֹדֵעַ,
אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ;
לֹא יוֹדֵעַ,
לֹא שׁוֹמֵעַ;
לֹא יוֹדֵעַ,
לֹא שׁוֹמֵעַ–
לֹא יוֹדֵעַ!
לֹא יוֹדֵעַ!
הילד כשימצא את שם המתחבא).
הילדים: הוּא יוֹדַעַ
הוּא שׁוֹמֵעַ,
גַם יוֹדֵעַ,
גַם שׁוֹמֵעַ!
זֶה לֹא שׁוֹר וְזֶה לֹא תַּיִש,
יֶלֶד, יֶלֶד יֵשׁ בַּבַּיִת–
הוּא יוֹדֵעַ!
הוּא יוֹדֵעַ!
אֹפן המשחק: בּוחרים מתוך המעגל הגדול כשנים-עשר ילדים בשביל המעגל הקטן בּתוך הגדול. המעגל הקט הוא ה“בית”. אחד הילדים:עִוֵּר" הפורש לקרן זוית ופניו אל הקיר, בזה הרגע נכנס ילד אחד מתוך המעגל הגדול לתוך ה“בית” הנסגר עליו (הילדים צפופים זה לזה ודומה שהבית סגור). כשהילדים מתחילים לשיר, העור עוזב את זויתו וסובב את ה“בית” לדעת מי שם, כשאינו מוצא, הילדים שרים את השיר מתוך לעג: “אין הוא יודע”. כשהוא קורא בשם את הילד המתחבא, שרים לו בכבוד רב “הוא יודע” ונותנים לו מקום באחד מכתלי ה“בית” – והילד מתחבא נעשה ל“עִוֵּר”.
יב. בַּשַׁעַר. 🔗
(שַׁעַר. דֶרֶךְ–בְּעַד. בְּעַד הַחַלון. בְּעַד הַדֶלֶת.נַעַר–נַעֲרָה. כָּכָה–כַּךְ. עוֹבֵר. מֵימִין-מַשְׂמְאִיל. עֵבֶר–צַד).
יְלָדִים, לְכוּ! יְלָדִים, לְכוּ!
דֶרֶךְ זֶה הַשַׁעַר,
כָּל נַעֲרָה וְכָל נַעַר!
כָּכָה, כָּכָה, אָנוּ עוֹבְרִים,
עֹוֹבְרים כַּךְ וְשָׁרִים:
אֶחָד מֵימִין אֶחָד מַשְׂמְאִיל–
שְׁנַיִם הָעֲבָרִים!
יְלָדִים, לְכוּ! יְלָדִים, לְכוּ!}
לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ, } bis 1
לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ! } bis
עִמְדוּ! } bis
אֹפן התהלוכה: הילדים עומדים בשורה זוגות-זוגות באמצע החדר לארכּו. שני ילדים מהגדולים ביותר עומדים לפניהם, נותנים ידיהם זה לזה ומרימים אותן העין שער; ה“שער” הזה נשאר במצב כזה כל זמן התהלוכה. עם התחלת השיר עוברים הילדים כלם דרך השער הפתוח. הראשון בזוג פונה, בעברו דרך השער, לימין ובן-זוגו – לשמאל. באֹפן זה מתחלקים הזוגות לשתי שורות ישרות הפונות אחת לימין ואחת לשמאל, ועוברים מתוך זמרה לקצהו השני של החדר, מקום שם נפגשים בּני הזוג הראשון שנפרדו תחלה. ושוב הם נותנים זה לזה את ידיהם ושוב הם עוברים דרך השער. כמוהו כן גם הזוגות שלאחריו, והתהלוכה חוזרת חלילה.
-
בהרבה מקומות ליד הטקסט כותב המחבר ‘bis (במהירוּת)’, כלומר לחזור על הטקסט בשנית, ולעשות זאת במהירות. הערת פב"י ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.