קֹבֶץ שָׁלֵם שֶׁל שִׁירִים פְרֶבֶּלִיִּים וְשִׁירֵי-עָם לְמִשָׂחק וְּלְשַׁעֲשׁוּעִים.
תָּוֵי הַנְּגִינָה מֵהֶם חֻבְּרוּ וּמֵהֶם עֻבְּדוּ ע"י
ישׂראל גלַדשטיין
(למורים, לגננות ולכל אוהבי-הילדים).
כל צמח חדש, עולה בשדה ספרותנו החנוכית, לרצון הוא לנו, – וגן-ילדים בשביל גני-ילדינו ובשביל ילדים סתם על אחת כמה וכמה. החסרון הזה, שהיה מורגש אצלנו זה כמה, לא נמלא גם עד-עתה, – והרי ילדינו “שרים”, על-פי-רב, גם היום “זמירות זרות”, שאינן לפי רוחם. ואולם עתה, אחרי שאירע לנו כמעט נֵס ונפתחו פה ושם גני-ילדים (בתּ"ס פרבּליים), מן המוכרח היה שֶׁיֵּעָשֶׂה דבר-מה גם במקצוע זה, במקצוע שיר-המשחק של הילד העברי. אמנם דבר-מה נַעֲשָׂה – ואולם כמה קלוש, דל ועלוב הוא המעט אשר הגישו לנו אנשים טובים אחדים, אך: לא בעלי-מלאכה טובים לגבי דבר זה. אף כי אנו מכירים תודה לאלה שהתחילו את הַ“טְרַ־לַ־לַ־לַ!” ואולם טעות היא כשמאמינים שאֶל הילד הקטן יכולים לקרב, לדבר ולשיר בלי תורת לשון, בלי חקי סגנון, בלי חִנה וְיָפְיָהּ של המלה הנאמרת. אם בדַבּרנוּ אל הגדולים אנו מקפידים על שלמוּת הלשון וְחֻקֶּיהָ היפים, –בנוגע לקטנינו עלינו להקפיד כִּפְלַיִם. לשון עלגים ושפה מסורסת בעד הילדים עון פלילי הוא; לא נגיד: כל התחלה – קשה, כי אם: כל התחלה – יפה!
לקֹבץ זה, שאקרא לו קֹבץ שָׁלֵם, אָסַפְתִּי כמעט את כל שירי המשחק והשעשועים הטובים משל אחרים, אחרי שנפּיתים בשבע נפות ותקנתים תכלית תקון; ואולם רב השירים בספר כתבתי אני במשך השנים האחרונות ומוּשרים בפי הרבה קטנים וכן גדולים עוד בטרם הופיעו בדפוס.
בכדי שתקל המלאכה למורות, לגננוֹת ולכל אָב, אֵם, אָחוֹת ו“דוֹד” ללמד לקטניהם שיר ומשחק, הבאתי בראש כל שיר את המילים החדשות הצריכות באור, ובסוף כל שיר –את אפן המשחק הברור למדי.
יש בו ב“גן-ילדים” זה שחוק, גם דמעה זכה יש בו, ואולם העיקר היא הקלוּת שבו; קלוּת זו, שנקנתה בקשי, הריני מוסר לכם, הגדולים, שתמסרוה לקטנים, בתנאי זה, שברכת פיהם ולבם אשר יברכוכם הפעוטים בשחקם תהי חֶציה גם לי, – כלנו נחלק את הברכה.
י. קצנלסון.
א. קוּם
(יֶלֶד– יַלְדָה. קוּם–קוּמִי. לֵךְ–לֵכִי. עֲמוֹד–עִמְדִי. שֵׁב–שְׁבִי)
קוּם, קוּם, יֶלֶד, קוּם!
קוּמִי, קוּמִי, יַלְדָה, קוּמי!
לֵךְ, לֵךְ, יֶלֶד, לֵךְ!
לֵכִי, יַלְדָה, לֵכִי!
טְרַה־לַה־לַה־לַה־לַה־לַה
טְרַה־לַה־לַה־לַה־לַה־לַה־לַה
טְרַה־לַה־לַה־לַה־לַה
טְרַה־לַה־לַה־לַה־לַה־לַה־לַה.
עֲמֹד-נָא, עֲמֹד, יֶלֶד עֲמֹד!
עִמְדִי-נָא, עִמְדי, יַלְדָה, עִמְדִי!
שֵׁב-נָא, שֵׁב, יֶלֶד, שֵׁב!
שְׁבִי-נָא, שֵׁבִי, יַלְדָה, שֵׁבִי!
ב. רוּץ
(רוּץ–רוּצִי. קָטָן–קְטַנָה.
יֶלֶד קָטָן, קוּם-נָא, קוּם!
יַלְדָה קְטַנָה, קוּמִי!
רוּץ, רוּץ, יֶלֶד,
רוּץ, רוּץ, רוּץ!
רוּצִי, יַלְדָה,
רוּצִי-נָא!
טְרַה־לַה־לַה־לַה , לַה־לַה
לַה־לַה־לַה!
טְרַה־לַה־לַה־לַה , לַה־לַה
לַה־לַה־לַה!
לֵךְ, לֵךְ, יֶלֶד, לֵךְ,
לֵכִי, יַלְדָה לֵכִי!
טְרַה־לַה וכו'.
עֲמֹד-נָא, עֲמֹד, יֶלֶד עֲמֹד!
עִמְדִי-נָא, עִמְדי, יַלְדָה, עִמְדִי!
שֵׁב-נָא, שֵׁב, יֶלֶד, שֵׁב!
שְׁבִי-נָא, שֵׁבִי, יַלְדָה, שֵׁבִי!
אֹפן המשחק: הילדים יושבים על הספסלים סביב-סביב, המורָה רומזת בראשונה לאחד-ילדים ואחר-כך לאחת הילדות שיקומו וילכו ויעמדו וישבו (על רצפה) וירוצו, זה מימין וזה משמאל; הפעוטות ממלאים את כל דברי השיר. אחרי תם השיר המורה מצותם לשבת על מקומותיהם ובוחרת בשני ילדים אחרים. כך המורה וכל הילדים חוזרים על השיר הזה שלש או ארבע פעמים.
ג. בַּמַעְגָל.
(בַּמַעְגָל. עִמְדוּ. יְלָדִים. נֶחְמָדִים. קְטַנִים שַׁאֲנָנִים. רַגְלַיִם. הַךְ. אֶגְרוֹף. אֶצְבַּע. לֵכוּ. רוּצוּ. נוּחוּ).
I)
בַּמַעְגָל, בַּמַעְגָל עִמְדוּ, יְלָדִים,
בַּמַעְגָל, בַּמַעְגָל עִמְדוּ, נֶחְמָדִים!
בַּמַעְגָל, בַּמַעְגָל עִמְדוּ, הַקְטַנִים,
בַּמַעְגָל, בַּמַעְגָל עִמְדוּ, שַׁאֲנַנִים!
בַּיָדַיִם – הַךְ! הַךְ! הַךְ!
בַּרָגְלָיִם – תַּךְ! תַּךְ! תָּךְ!
הַךְ בָּאֶגְרוֹף: תִּיק- תִּיק- תִּיק!
וּבָאֶצְבַּע: פִּיק- פִּיק- פִּיק!
II)
לֵכוּ, לֵכוּ, לֵכוּ, יְלָדִים,
לֵכוּ, לֵכוּ, לֵכוּ, נֶחְמָדִים!
לֵכוּ, לֵכוּ, לֵכוּ הַקְטַנִים,
עִמְדוּ, עִמְדוּ, עִמְדוּ, שַׁאֲנַנִים!
בַּיָדַיִם וכו'.
III)
רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ, יְלָדִים,
רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ, נֶחְמָדִים!
רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ, הַקְטַנִים,
עִמְדוּ, עִמְדוּ, עִמְדוּ, שַׁאֲנַנִים!
בַּיָדַיִם וכו'.
IV)
שֵׁבוּ, שֵׁבוּ, שֵׁבוּ, יְלָדִים,
שֵׁבוּ, שֵׁבוּ, שֵׁבוּ, נֶחְמָדִים!
נוּחוּ, נוּחוּ, נוּחוּ, הַקְטַנִים,
נוּחוּ, נוּחוּ, נוּחוּ, שַׁאֲנַנִים!
בַּיָדַיִם וכו'.
אֹפן המשחק: כל הילדים קמים מתוך שירה מעל הספסלים ועומדים במעגל. בהגיעם למקום “בידים” (הרֵיפרין) – הם מושיטים את ידיהם ומוחאים כף: הך! הך! הך! “ברגלים” – הם רוקעים ברגל קלה ברצפת החדר. “הך באגרוף” – הם מכים באגרוף יד ימנית על כף יד שמאלית. “ובאצבע” – הם מנקרים באצבע בכף ידם השמאלית. בנוגע לבית השני, השלישי, הרביעי של השיר, הילדים עושים הכל כדברי השיר.
ד. אַחַת, שְׁתָּיִם.
(אַחַת, שְׁתַּיִם, יָדַיִם. מַעֲלָה–מַטָה. לְפָנִים–לְאָחוֹר. רֹאשׁ. שֶׁכֶם. מָתְנַיִם. כְּנָפַיִם).
אַחַת, שְׁתַּים – לְמַעְלָה הַיָדַיִם!
אַחַת, שְׁתַּיִם – לְמַטָה הַיָדַיִם
אַחַת, שְׁתַּיִם – לְפָנִים הַיָדַיִם!
אַחַת, שְׁתַּיִם – לְאָחוֹר הַיָדַיִם!
אַחַת, שְׁתַּיִם – עַל רֹאשׁ הַיָדַיִם!
אַחַת, שְׁתַּיִם – עַל שֶׁכֶם הַיָדַיִם!
אַחַת, שְׁתַּיִם – עַל מָתְנַיִם הַיָדַיִם!
אַחַת, שְׁתַּיִם – יָדַיִם כְּמוֹ כְּנָפַיִם!
השירה הזאת היא להתעמלות (הילדים עומדים על מקומותיהם) ואפשר להשתמש בה בהליכה. הילדים – בין שהם עומדים ובין שהם הולכים –עושים את תנועות הידים כאמור בשיר.
ה. יָד אֶל יָד.
יָד אֶל יָד! יָד אֶל יָד!
בַּמַעְגָל בַּמַעְגָל
יָד אֶל יָד, יָד אֶל יָד!
בַּמַעְגָל בַּמַעְגָל!
לֵכוּ, לֵכוּ, לֵכוּ, לֵכוּ,
רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ,
רוּצוּ,
עִמְדוּ!
עם התחלת השירה הזאת הילדים קמים, אוחזים זה ביד זה ולפי דברי השירה הם הולכים ורצים ועומדים.
ו. בַּשׁוּרָה
(יָד יְמָנִית–יָד שְׁמָאלִית. עַיִן–עֵינַים. אֹזֶן–אָזְנַים. בֶּרֶךְ–בִּרְכַּיִם. רָקֹד–רִקְדוּ).
בַּשׁוּרָה, בַּשׁוּרָה לֵכוּ, לֵכוּ, לֵכוּ!
בַּמַעְגָל, בַּמַעְגָל עִמְדוּ, עִמְדוּ, עֲמֹדוּ!
יָד יְמָנִית לְמַעְלָה, לְמַעְלָה!
יָד יְמָנִית לְמַטָה, לְמַטָה!
בַּשׁוּרָה וכו'.
יָד שְׁמָאלִית לְמַעְלָה, לְמַעְלָה!
יָד שְׁמָאלִית לְמַטָה, לְמַטָה!
בַּשׁוּרָה וכו'.
שְׁתֵּי הַיָדַיִם לְמַעְלָה וּלְמַטָה
שְׁתֵי הַיָדַיִם לְמַעְלָה וּלְמַטָה!
בַּשׁוּרָה וכו'.
יָד יְמָנִית עַל עַיִן יְמָנִית!
יָד שְׂמָאלִית עַל עַיִן שְׂמָאלִית!
בַּשׁוּרָה וכו'.
יָד יְמָנִית עַל אֹזֶן יְמָנִית
יָד שְׂמָאלִית עַל אֹזֶן שְׂמָאלִית
בַּשׁוּרָה וכו'.
שְׁתֵּי הַיָדַיִם עַל שְׁתֵּי הָעֵינַיִם!
שְׁתֵּי הַיָדַיִם עַל שְׁתֵּי הָאָזְנַיִם!
בַּשׁוּרָה וכו'.
יָד יְמָנִית עַל כָּתֵף יְמָנִית!
יָד שְׂמָאלִית עַל כָּתֵף שְׂמָאלִית!
בַּשׁוּרָה וכו'.
שְׁתֵּי הַיָדַיִם עַל שְׁתֵּי הַכְּתֵפַיִם!
שְׁתֵּי הַיָדַיִם עַל שְׁתֵּי הַבִּרְכַּיִם!
בַּשׁוּרָה וכו'.
רֶגֶל יְמָנִית לְפָנִים וּלְאָחוֹר!
רֶגֶל שְׁמָאלִית לְפָנִים וּלְאָחוֹר!
בַּשׁוּרָה וכו'.
בִּשְתֵּי הָרַגְלַיִם רִקְדוּ, רְקֹדוּ!
בִּשְׁתֵּי הָרַגְלַיִם רִקְדוּ, רְקֹדוּ!
בַּשׁוּרָה, בַּשׁוּרָה, רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ!
בַּשׁוּרָה, בַּשׁוּרָה, רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ!
בַּשׁוּרָה, בַּשׁוּרָה, רוּצוּ, רוּצוּ, רוּצוּ!
בַּמַעְגָל, בַּמַעְגָל, עמדו עמדו עמדו!
אֹפן המשחק: הילדים הולכים זה אחר זה במעגלים ושרים; כשמתחילים לזמר “במעגל במעגל”, הם נותנים זה לזה את ידיהם ועומדים. הילדים גומרים כל בית ובית של השַיף זה עם התנועות המתאימות לדברי השיר.
ז. הַיֶלֶד רוֹאֶה.
(רוֹאֶה–רוֹאָה. שׁוֹמֵעַ–שׁוֹמַעַת. נוֹפֵחַ–נוֹפַחַת. לוֹקֵחַ–לוֹקַחַת. הוֹלֵךְ–הוֹלֶכֶת).
הַיֶלֶד רוֹאֶה,
הַיַלְדָה רוֹאָה
בָּעֵינַים! בָּעֵינַים!
הַיֶלֶד שוֹמֵעַ,
הַיַלְדָה שוֹמַעַת
בָּאָזְנַיִם! בָּאָזְנַיִם!
הַיֶלֶד נוֹפֵחַ,
הַיַלְדָה נוֹפַחַת
בַּשְׂפָתַיִם! בַּשְׂפָתַיִם!
הַיֶלֶד לוֹקֵחַ,
הַיַלְדָה לוֹקַחַת
בַּיָדַיִם! בַּיָדַיִם!
הַיֶלֶד הוֹלֵךְ,
הַיַלְדָה הוֹלֶכֶת
בָּרַגְלַיִם! בָּרַגְלַיִם!
הילדים שרים את השיר הזה בשימם את ידיהם על אבריהם הנזכרים בשיר.
ח. שָׁעון גָדוֹל.
(שָׁעוֹן. גָדוֹל–גְדוֹלָה. מַכֶּה–מַכָּה. צַלַחַת. פַּעֲמוֹן–מְצַלְצֵל. כַּף-יָד).
I)
שָׁעון גָדוֹל מַכֶּה:
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
שָׁעון קָטָן מַכֶּה:
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
וְזֶה הַשָׁעוֹן בַּצַלַחַת:
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
תִּיק-תַּק! תִּיק-תַּק!
תִּיק!
II)
פַּעֲמוֹן גָדוֹל מְצַלְצֵל:
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
פַּעֲמוֹן קָטָן מְצַלְצֵל:
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
וְהַפַּעֲמוֹן בְּכַף-יָדִי:
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!
בָּם!
כל הילדים (מתוך עמידה או מתוך ישיבה) מניעים את ידם הימינית לפניהם כעין מטוטלת, בראשונה במתינות, בפעם השניה מעט יותר מַהֵר, ובפעם השלישית הם מטים אזנם אל כף-ידם, כאלו הם מקשיבים לדפיקות השעון
הקטן, וממהרים לְתַקְתֵּק.
ט. עֲרִיסָה.
(עֲרִיסָה. תִּינוֹק. שָׁכֹב–יִשְׁכַּב. נוּם–יָנוּם. נַעֲנֵעַ–שַׁעֲשֵׁעַ).
עֲרִיסָה מֵאָחוֹר,
עֲרִיסָה מִלְפָנִים;
בָּהּ תִּינוֹק יִשְׁכַּב,
בָּה תִּינוֹק יָנוּם.
אֶת הָעֲרִיסָה נְנַעֲנֵעַ,
וְאֶת הַתִּינוֹק נְשַׁעֲשֵׁעַ.
לְיוּ-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ!
אֹפן המשחק: הילדים עומדים זוגות-זוגות, שתי שתי שורות, אחד כלפי שֵׁנִי, כשהם מושיטים את ידיהם לפנים. הם אוחזים זה את זה בידיהם כעין עריסות, ראשי כל זוג וזוג מורכנים זה לזה, כאִלו הם מְצִלים על התינוק הישן בעריסה, הם מניעים את ידיהם אחת הנה ואחת הנה ומנענעים ומשעשעים את התינוק.
י. עוֹלֶה, עוֹלֶה שֶׁמֶש־זָהָב.
(עוֹלֶה–יוֹרֵד. שֶׁמֶש. זָהָב–כֶּסֶף. בֹּקֶר–יוֹם–לַיְלָה. לָבֹש–פָּשֹׁט. בֶּגֶד–שִׁמְלָה. מַהֵר–לְאַט. רָחֹץ–נַגֵב. מַיִם. קֹר–חֹם. יָפֶה–מְכֹעָר. תְּפִלָה. מוֹדֶה-אֲנִי. שָׂא–הָרֵם–הוֹרֵד. לֶחֶם–פַּת–חֶמְאָה. אָכֹל–שָׁתֹה. חָלָב. יַלְקוּט–קֻפְסָה. גַן-יְלָדִים, גַן עִבְרִי. סִפור–שִׁיר).
1)
עוֹלֶה, עוֹלֶה שֶׁמֶשׁ-זָהָב, שֶׁמֶשׁ-זָהָב
בֹּקֶר, בֹּקֶר בָּא!
לוֹבְשִים יְלָדִים אֶת הַבְּגָדִים,
אֶת הַבְּגָדִים!
יַלְדֵי-חֶמֶד, בֶּגֶד קְחוּ!
בֶּגֶד קְחוּ!
מַהֲרוּ לִבְשוּ-
מַהֲרוּ לִבְשוּ!
2) עוֹלֶה וכו'.
רוֹחֲצִים יְלָדִים בְּמַיִם קָרִים,
בְּמַיִם קָרִים.
יְלָדִים, יְלָדִים, מַיִם קְחוּ!
מַיִם קְחוּ!
מַהֲרוּ רַחֲצוּ–
מַהֲרוּ רַחֲצוּ!
3) עוֹלֶה וכו'
מִתְפַּלְלִים יְלָדִים תְּפִלָה יָפָה:
“מוֹדֶה אֲנִי!”
יְלָדִים, יְלָדִים, כַּפַּיִם שְׂאוּ!
כַּפַּיִם שְׂאוּ!
כַּךְ הִתְפַּלְלוּ–
כַּךְ הִתְפַּלְלוּ!
4) עוֹלֶה וכו'
אוֹכְלִים יְלָדִים פַּת בְּחֶמְאָה,
פַּת בְּחֶמְאָה!
יְלָדִים, יְלָדִים, לֶחֶם קְחוּ!
לֶחֶם קְחוּ!
מַהֲרוּ אִכְלוּ–
מַהֲרוּ אִכְלוּ!
5) עוֹלֶה וכו'.
שׁוֹתִים יְלָדִים חָלָב חַם,
חָלָב חַם!
יְלָדִים, יְלָדִים, חָלָב קְחוּ!
חָלָב קְחוּ!
מַהֲרוּ שְׁתוּ–
מַהֲרוּ שְׁתוּ!
6) עוֹלֶה וכו'.
אוֹמְרִים יְלָדִים: שָׁלוֹם אַבָּא!
שָׁלוֹם אִמָא!
יְלָדִים, יְלָדִים, יַלְקוּט קְחוּ!
קֻפְסָה קְחוּ!
מַהֲרוּ וְּקְחוּ–
מַהֲרוּ וְּקְחוּ!
7) עוֹלֶה וכו'.
הוֹלְכִים יְלָדִים אֶל גַן-הַיְלָדִים,
אֶל גַן-הַיְלָדִים!
סִפּוּר יָפֶה נִשְמַע שָׁם,
נִשְמַע שָׁם!
גַם נָשִׁירָה שִׁיר–
גַם נָשִׁירָה שִׁיר!
הילדים מראים ומקימים בעליל מתוך תנועות את כל הדברים האמורים: בשיר-בקר זה. כשהם שרים על השמש העולה, הם מאהילים בכפות ידיהם על גבות העינים מפני האור הרב והמכאיב.
יא. מִי בַּבַּיִת?
(מִי? בַּיִת–רֶפֶת. עֵז–תַּיִש. לֹא–אֵין. יוֹדֵעַ–יוֹדַעַת. הוּא–הִיא. גַם).
הילדים מִי בַּבַּיִת–
עֵז אוֹ תַּיִשׁ?
מִי בַּבַּיִת–
עֵז אוֹ תַּיִשׁ?
מִי בַּבַּיִת–
עֵז אוֹ תַּיִשׁ?
מִי בַּבַּיִת?
מִי בַּבַּיִת?
הילד: (כשאינו מוצא את שם המתחבא).
הילדים: אֵין הוּא יוֹדֵעַ,
אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ;
לֹא יוֹדֵעַ,
לֹא שׁוֹמֵעַ;
לֹא יוֹדֵעַ,
לֹא שׁוֹמֵעַ–
לֹא יוֹדֵעַ!
לֹא יוֹדֵעַ!
הילד כשימצא את שם המתחבא).
הילדים: הוּא יוֹדַעַ
הוּא שׁוֹמֵעַ,
גַם יוֹדֵעַ,
גַם שׁוֹמֵעַ!
זֶה לֹא שׁוֹר וְזֶה לֹא תַּיִש,
יֶלֶד, יֶלֶד יֵשׁ בַּבַּיִת–
הוּא יוֹדֵעַ!
הוּא יוֹדֵעַ!
אֹפן המשחק: בּוחרים מתוך המעגל הגדול כשנים-עשר ילדים בשביל המעגל הקטן בּתוך הגדול. המעגל הקט הוא ה“בית”. אחד הילדים:עִוֵּר" הפורש לקרן זוית ופניו אל הקיר, בזה הרגע נכנס ילד אחד מתוך המעגל הגדול לתוך ה“בית” הנסגר עליו (הילדים צפופים זה לזה ודומה שהבית סגור). כשהילדים מתחילים לשיר, העור עוזב את זויתו וסובב את ה“בית” לדעת מי שם, כשאינו מוצא, הילדים שרים את השיר מתוך לעג: “אין הוא יודע”. כשהוא קורא בשם את הילד המתחבא, שרים לו בכבוד רב “הוא יודע” ונותנים לו מקום באחד מכתלי ה“בית” – והילד מתחבא נעשה ל“עִוֵּר”.
יב. בַּשַׁעַר.
(שַׁעַר. דֶרֶךְ–בְּעַד. בְּעַד הַחַלון. בְּעַד הַדֶלֶת.נַעַר–נַעֲרָה. כָּכָה–כַּךְ. עוֹבֵר. מֵימִין-מַשְׂמְאִיל. עֵבֶר–צַד).
יְלָדִים, לְכוּ! יְלָדִים, לְכוּ!
דֶרֶךְ זֶה הַשַׁעַר,
כָּל נַעֲרָה וְכָל נַעַר!
כָּכָה, כָּכָה, אָנוּ עוֹבְרִים,
עֹוֹבְרים כַּךְ וְשָׁרִים:
אֶחָד מֵימִין אֶחָד מַשְׂמְאִיל–
שְׁנַיִם הָעֲבָרִים!
יְלָדִים, לְכוּ! יְלָדִים, לְכוּ!}
לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ, } bis 1
לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ, לְכוּ! } bis
עִמְדוּ! } bis
אֹפן התהלוכה: הילדים עומדים בשורה זוגות-זוגות באמצע החדר לארכּו. שני ילדים מהגדולים ביותר עומדים לפניהם, נותנים ידיהם זה לזה ומרימים אותן העין שער; ה“שער” הזה נשאר במצב כזה כל זמן התהלוכה. עם התחלת השיר עוברים הילדים כלם דרך השער הפתוח. הראשון בזוג פונה, בעברו דרך השער, לימין ובן-זוגו – לשמאל. באֹפן זה מתחלקים הזוגות לשתי שורות ישרות הפונות אחת לימין ואחת לשמאל, ועוברים מתוך זמרה לקצהו השני של החדר, מקום שם נפגשים בּני הזוג הראשון שנפרדו תחלה. ושוב הם נותנים זה לזה את ידיהם ושוב הם עוברים דרך השער. כמוהו כן גם הזוגות שלאחריו, והתהלוכה חוזרת חלילה.
-
בהרבה מקומות ליד הטקסט כותב המחבר ‘bis (במהירוּת)’, כלומר לחזור על הטקסט בשנית, ולעשות זאת במהירות. הערת פב"י ↩
יג. הַכַּדוּר.
(כַּדוּר–כַּדוּרִי. קָפֹץ. עַתָּה. מַעְלָה–מַטָה. חָטֹף).
יחיד כַּדוּר, כַּדוּרי,
קְפָץ-נָא לִי עַתָּה.
אַחַת לְמַעְלָה–
וְאַחַת לְמַטָה!
אַחַת!
מקהלה חֲטֹף חֲטָף
מַהֵר בַּכָּף!
חֲטֹף חֲטָף
מַהֵר בַּכָּף!
יחיד כַּדוּר, כַּדוּרִי,
קְפָץ-נָא לִי עַתָּה.
אַחַת לְמַעְלָה–
וּשְׁתַּיִם לְמַטָה!
אַחַת! שְׁתַּיִם!
מקהלה חֲטֹף חֲטָף וכו'
אֹפן המשחק: ילד אחד, המשחק בכדור, קם ועומד באמצע החדר. בזמרו את השורה הראשונה – הוא מניף את כדורו לפי הטקט של המנגינה. הגיע אל השורה השלישית “אחת למעלה” – הוא זורק את כדורו למטה וחוטפו לפי הטקט של שמות-המספָּר שהוא שר.
יד. תֹּאמַר.
(אֲנִי אֹמַר–אַתָּה תֹּאמַר. חָתוּל–צִפָּרְנַיִם. כֶּלֶב–אַרְבַּע רַגְלַיִם, רַק שְׁתַּיִם! לֹא הָא וְלֹא הָא. הַגֵד לִי. חָכָם–טִפֵּשׁ–צִפּוֹר–כְּנָפַיִם. פֹּה–שָׁם. דָג–דָגָה. דָג חַי בַּמַיִם. אֵין–אֵינִי. תָּיִשׁ–קָרְנַיִם. כִּבְשָׂה–טְלָפַיִם. מַלְאָךְ–שָמַיִם. גֹלֶם–נְשָׁמָה. נְשָׁמָה–נִשְׁמַת חַיִים).
יחיד תֹּאמַר: אֲנִי חָתוּל–
אֵין לִי צִפָּרְנַיִם!
תֹּאמַר: אֲנִי כֶּלֶב–
לִי רַק שְׁתֵּי רַגְלַיִם!
מקהלה: גַם לֹא הָא גַם לֹא הָא!
הַגֵד, הַגֵד אַתָּה מָה?
הַגֵד, הַגֵד, הַגֵד לִי,
מִי זֶה אַתָּה, מִי, מִי, מִי?
יחיד אֲנִי יֶלֶד חָכָם–
אֵשֵׁב עִמָכֶם!
יחיד תֹּאמַר: אֲנִי צִפּוֹר–
אֵין לִי פֹּה כְּנָפַיִם!
תֹּאמַר: אֲנִי דָגָה–
אֵינִי חַי בַּמַיִם!
מקהלה: גַם לֹא הָא וכו'.
יחיד תֹּאמַר: אֲנִי תַּיִש–
אֵין לִי שְׁתֵּי קַרְנַיִם!
תֹּאמַר: אֲנִי כִּבְשָׂה–
אֵין לִי פֹּה טְלָפַיִם!
מקהלה: גַם לֹא הָא וכו'.
יחיד תֹּאמַר: אֲנִי מַלְאָךְ–
אֵינִי בַּשָׁמַיִם!
תֹּאמַר: אֲנִי גֹלֶם–
יֵש בִּי נִשְׁמַת-חַיִים!
מקהלה גַם לֹא הָא וכו'.
אֹפן המשחק: היחיד עומד באמצע ומכחיש את כל השקרים, אשר טפלו עליו; כשהוא שר על החתול, הוא מושיט את צפרניו ושורט, על הכלב – הוא מראה על שתי רגליו וכו'. מקהלת הילדים מבטלים אותו בתנועות-יד: “גם לא הא, גם לא הא!” – ואולם הוא תקיף וגא ומכריז בקול רם: “אני ילד חכם!” ושב ויושב בין חבריו, וחברו קם ושר את הבית השני הלאה.
טו. קוּקִיָה מִתְחַבְּאָה
(קוּקִיה–מִתְחַבָּאָה. מִתְנָבְּאָה. קוֹרֵא–קוֹרְאָה. הִנֵנִי–הִנָהּ! צֵא–צְאִי צֵאִי-נָא. עוּף–עוּפִי).
המקהלה I): קוּקִיָה מִתְחַבְּאָה!
קוּקִיָה מִתְנָבְּאָה!
הַקוּקִיָה קוֹרְאָה:
הקוקיה קוּ-קוּ! קוּ-קוּ!
המקהלה: קוּ-קוּ! קוּ-קוּ! קוּ-קוּ!
קוּ-קוּ! קוּ-קוּ! קוּ-קוּ!
קוּקִיָה מִתְחַבְּאָה–
הקוקיה קוּ-קוּ! קוּ-קוּ
המקהלה II): הַקוּקִיָה – הִנָהּ
הַקוּקִיָה, צְאִי-נָא!
הַקוּקִיָה, עוּפִי!–
עוּפִי! עוּפִי!
עוּפִי, עוּפִי, עוּפִי
עוּפִי, עוּפִי, עוּפִי!
עוּפִי, עוּפִי, עוּפִי– } bis
עוּפִי! עוּפִי! }
אֹפן המשחק: אחת הילדות, היא הקוקיה, מתחבאה באחת הזויות. הילדים שבמעגל שרים על דבר הקוקיה שהתחבאה; כשהם שומעים את הקוקיה קוראת, הרי הם פונים ב“קוּ-קוּ” זה לזה, זה לזה, כאִלו הם מבקשים אותה. בתחלת הבית השני של השיר מצאוּה הילדים והרי מבקשים אותה שתּצא ממחבואה, הקוקיה באה אל תוך המעגל ועושה את רצונם: היא עפה סביב-סביב בתוך המעגל כשידיה שלוחות ומתנופפות ככנפים. הילדים מוֹחאים משמחה כפיהם.
טז. משחק.
(מִשְׂחָק. שִׂמְחָה–נִשְׂמַח. כֻּלָנוּ. מָעֹט–יִמְעַט–תִּמְעַט. עוֹד–הוֹסֵף–אוֹסִיף. זֶרֶת. קְמִיצָה. אָמָה. אֶצְבַּע. בֹּהֶן. אֶגְרוֹף. מַרְפֵּק. שָׁלֹב–יָדַיִם שְׁלוּבוֹת. הָרֵם–הוֹרֵד–אוֹרִיד. רֹאשׁ–רֹאשִׁי. סָגֹר–אֶסְגֹר. עֵינַיִם–עֵינַי. יָשֵׁן–אִישַׁן. כַּךְ–כֹּה).
א.
מִשְׂחָק!
זֶה מִשְׂחָק!
כַּךְ נִשְׂמַח כֻּלָנוּ בֹּו!
אִם הַזֶרֶת תִּמְעַט פֹּה–
אוֹסִיף גַם הַקְמִיצָה, כֹּה!
מִשְׂחָק וכו'.
אִם הַקְמִיצָה תִּמְעַט פֹּה–
אוֹסִיף גַם הָאָמָה, כֹּה!
מִשְׂחָק וכו'.
אִם הָאָמָה תִּמְעַט פֹּה–
אוֹסִיף אֶת הַאֶצְבַּע, כֹּה!
מִשְׂחָק וכו'.
אִם הַאֶצְבַּע תִּמְעַט פֹּה-
אוֹסִיף אֶת הבֹּהֶן, כֹּה!
מִשְׂחָק וכו'.
אִם הבֹּהֶן תִּמְעַט פֹּה–
אוֹסִיף אֶת כַּף-יָדִי, כֹּה!
מִשְׂחָק וכו'.
אִם כַּף-יָדִי תִּמְעַט פֹּה–
אוֹסִיף גַם הֶאְגרוֹף, כֹּה!
מִשְׂחָק וכו'.
אִם הֶאְגרוֹף יִמְעַט פֹּה–
אוֹסִיף גַם הַמַרְפֵּק, כֹּה!
מִשְׂחָק וכו'.
אִם הַמַרְפֵּק יִמְעַט פֹּה–
אֶשְׁלֹב יָדַי זֹה בְּזֹה
מִשְׂחָק! וכו'. (בהשפלת הקול)
אִם אֶת יָדִי אֶשְׁלֹב פֹּה–
אוֹרִיד גַם אֶת רֹאשִי, כֹּה…
מִשְׂחָק! וכו' (בקול יותר נמוך)
וְאִם אֶת רֹאשִׁי אוֹרִיד פֹּה–
אֶסְגֹר עֵינַי וְאִישַׁן, כֹּה…
מִשְׂחָק! (בקול-לחישה כמתוך שֵׁנה)
זֶה מִשְׂחָק!
כַּךְ נִשְׂמַח כֻּלָנוּ בֹּו!…
אֹפן המשחק: הילדים יושבים סביב-סביב על ספסליהם, לפניהם שלחנותיהם (אפשר גם בלא שלחנות). את השיר הזה מתחילים לשיר מתוך שחוֹק ושמחה בקול רם. בשירם על דבר הזרת, הם מקישים בזרת הקטנה על גבי השלחן שלפניהם (או על ברכיהם); כשהזרת מועטה, הם מוסיפים את הקמיצה ומקישים גם בה, וכל הלאה… כשהם שולבים את ידיהם, הם מתחילים להשפיל את הקול, משום שעיפו קצת לְשֵׁנָה; הַטֶמְפּוֹ הולך ומתון ונח. לסוף המה סוגרים את עיניהם ונרדמים מתוך לחש השיר: “משחק! זה משחק! כך נשמח כלנו בו…” (תנועות הילדים צריכות להתאים ולבוא ביחד, בעת ובעונה אחת.). הילדים ישנים.
ב.
יְשֵׁנִים, יְשֵׁנִים יְלָדִים, יְשֵׁנִים–
יְשֵנִים כֻּלָם פֹּה;
יְשֵׁנוֹת, יְשֵׁנוֹת יְלָדוֹת יְשֵׁנוֹת–
יְשֵׁנוֹת כֻּלָן פֹּה!
אַי-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ לְיוּ-לְיוּ, } bis
אַי-לְיוּ, לְיוּ-לְיוּ לְיוּ }
ילד אחד עַל כָּל יֶלֶד מַלְאָךְ עוֹמֵד
סוֹכֵךְ בַּכְּנָפַיִם;
ילדה אחת עַל כָּל יַלְדָה מַלְאָךְ עוֹמֵד
סוֹכֵךְ בַּכְּנָפַיִם
המלאכים עָבַר לַיְלָה – כְּרוּבִים אָנוּ,
נָעוּף לַשָׁמַיִם;
קוּמוּ קוּמוּ יַלְדֵי-חֶמֶד,
פִּקְחוּ הָעֵינַיִם!
כל הילדים רֶגַע נַמְנוּ – עַתָּה קַמְנוּ,
קַמְנוּ יַלְדֵי-חֵן!
אֹפן המשחק: כשהיו הילדים ישנים על ספסליהם, ירדו מלאכים (באו מן החדר הסמוך, או קמו מבין הילדים הישנים) וכל אחד המלאכים עומד אצל ילד וילדה ישנים וסוכך עליהם בכנפיו. לסוף המלאכים מנפנפים בכנפים ומעוררים את הילדים משנתם ועפים לשמים (סובבים פעם ושתים ויושבים על מקומותיהם מתוך ריצה ותעופה). הילדים פוקחים עין, קמים ושרים בקול שמחה את שתי השורות האחרונות.
יז. יֵשׁ לִי שְׁנַיִם פָּרִים .
(פָּרָה–פָּר–פָּרִים. קוֹרֵא–סֵפֶר. פֶּלֶא. אֵיךְ–אָכֵן! גָמָל. קוֹלֵעַ. סַל. חַיָט–תּוֹפֵר–מַחַט. קוֹף. אוֹפֶה–לֶחֶם. לָבִיא–לְבָאִים. אוֹכֵל. דֶשֶׁא. קִפּוֹד. עוּף. עַכְבָּר. עוֹקֵר. הָר).
יֵשׁ-לִי שְׁנֵים פָּרִים–
פָּרִים!
שֶׁהֵם קוֹרְאִים סְפָרִים,
שֶׁהֵם קוֹרְאִים סְפָרִים;
אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,
אֵיךְ הַפָּרִים
קוֹרְאִים סְפָרִים–
אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!
יֵשׁ לִי שְׁנַיִם גְמַלִים–
גְמַלִים!
שֶׁהֵם קוֹלְעִים סַלִים,
שֶׁהֵם קוֹלְעִים סַלִים;
אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא.
אֵיךְ הַגְמַלִים
קוֹלְעִים סַלִים–
אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!
יֵשׁ לִי שְׁנֵי חַיָטִים–
חַיָטִים!
תּוֹפְרִים בְּלִי מְחָטִים,
תּוֹפְרִים בְּלִי מְחָטִים;
אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶלֶא,
אֵיךְ חַיָטִים
בְּלִי מְחָטִים
תּוֹפְרִים – אַךְ זֶה פֶּלֶא!
יֵשׁ לִי שְׁנַיִם קוֹפִים
קוֹפִים!
שֶׁהֵם לֶחֶם אוֹפִים,
שֶׁהֵם לֶחֶם אוֹפִים–
אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,
אֵיךְ הַקוֹפִים
לֶחֶם אוֹפִים–
אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!
יֶשׁ לִי שְׁנֵי לְבָאִים–
לְבָאִים!
שֶׁהֵם אוֹכְלִים דְשָׁאִים,
שֶׁהֵם אוֹכְלִים דְשָׁאִים;
אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,
אֵיךְ לְבָאִים
אוֹכְלִים דְשָׁאִים –
אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!
יֵשׁ לִי שְׁנֵי קִפּוֹדִים
קִפּוֹדִים!
שֶׁהֵם לָעוּף יוֹדְעִים,
שֶׁהֵם לָעוּף יוֹדְעִים!
אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,
אֵיךְ קִפּוֹדִים
לָעוּף יוֹדְעִים–
אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!
יֵשׁ לִי שְׁנֵי עַכְבָּרִים–
עַכְבָּרִים!
שֶׁהֵם עוֹקְרִים הָרִים,
שֶׁהֵם עוֹקְרִים הָרִים;
אַךְ זֶה פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא,
אֵיךְ עַכְבָּרִים
עוֹקְרִים הָרִים–
אָכֵן זֶהוּ פֶּלֶא!
אֹפן המשחק: בכל בית ובית של השיר מחקים הילדים את פעולת החיה, אשר הם שרים עליה.
יח. הַסוּס הָעַקְשָׁן.
(סוּס–סְיָח. אַל תִּתְעַקֵשׁ. רוּץ–דָהֹר. עֵמֶק–הָר. טוֹב–רָע. לֹא נָע–לֹא זָע. שׁוֹט. רוֹעֶה–רָעִיתָ. עֵמֶק–גַיְא. אוֹכֵל–שׁוֹתֶה. דַי. בַּיִת–רְחוֹב–בַּחוּץ. מִסְפּוֹא. תֶּבֶן–רַךְ. מוּכָן. אֻרְוָה–רֶפֶת).
רוּץ-נָא, סוּסִי, רוּץ וּדְהָר,
רוּץ בָּעֵמֶק, רוּץ עַל הָר!
אַךְ הַסוּס, הָסוּס הָרָע,
עוֹמֵד הוּא – לֹא נָע, לֹא זָע!
סוּסִי אַל תִּתְעַקֵשׁ עוֹד– } bis
יֵשׁ לִי שׁוֹט! יֵשׁ לִי שׁוֹט! } bis
סוּסִי מַה-זֶה הָיָה לָךְ?
לָמָה אַתָּה עוֹמֵד כָּךְ?
הֵן רָעִיתָ כְּבָר בַּגַיְא,
אָכַלְתָּ גַם שָׁתִיתָ דַי!
סוּסִי אַל תִּתְעַקֵשׁ עוֹד–
יֵשׁ לִי שׁוֹט! יֵשׁ לִי שׁוֹט!
לָמָה תַּעֲמוֹד בַּחוּץ?
סוּסִי, חִישׁ הָבַּיְתָה רוּץ!
מִסְפּוֹא טוֹב, גַם תֶּבֶן רָךְ
שָׁם בָּאֻרְוָה מוּכָן לָךְ;
סוּסִי אַל תִּתְעַקֵשׁ עוֹד–
יֵשׁ לִי שׁוֹט! יֵשׁ לִי שׁוֹט!
רוּץ לָאֻרְוָה, רוּץ וּדְהָר,
הֵן הַסְיָח שָׁם מַמְתִּין כְּבָר!
הִזְכִּיר אֶת הַסְיָח הָאִישׁ–
וְהַסוּס – הוּא רָץ קַל-חִישׁ!…
רָץ – לֹא עָמַד, רָץ – לֹא נָח!
רָץ אֶל סְיָח! רָץ אֶל סְיָח!
אֹפן המשחק: ילדים אחדים עומדים אחוזי יד ביד – היא האֻרוה. באֻרוה מקפץ הילד-הסיח. בעבר השני עומד הילד בעל-הסוס ומושך במושכות סוסו. אך הסוס לא ינוע ממקומו. אז ישיר לו את הבית הראשון. כל הילדים מסביב חוזרים על שתי השורות האחרונות ומכים בשוט. הסוס רץ כמה פסיעות ומתעקש עוד הפעם ועומד. אז ישיר לו את הבית השני, אחר כך את השלישי, ואולם הסוס מתעקש בכל פעם ואינו מש ממקומו. לבסוף, כשהוא מזכיר לו את הסיח, מתחיל הסוס דוהר ורץ בחפזון אל הארוה. בעל-הסוס הנגרר אחריו שר בלוית כל הילדים את השורות האחרונות. הסוס נופל על צוארי בנו הסיח ומחבקו בזרועותיו.
יט. הֵן אָמַרְתִּי .
(חוּץ–אַל תִּתְגָר. טִפֵּס עַל עֵץ).
הילדים הֵן אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי
אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי
לְךָ!
הילד – מָה?
הילדים לֹא לָרוּץ בַּחוּץ!
לֹא לָרוּץ בַּחוּץ!!
לֹא לָרוּץ בַּחוּץ!!
הילד לֹא-לֹא, לֹא-לֹא, לֹא-לֹא! } bis
לֹא אֶשִׁמָע! } bis
הילדים (צוחקים) חַא-חַא-חַא! חַא-חַא-חַא!
הילדים הֵן אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי
אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי
לְךָ!
הילד – מָה?
הילדים בַּכֶּלֶב לֹא לִתְגָר!
בַּכֶּלֶב לֹא לִתְגָר!
בַּכֶּלֶב לֹא לִתְגָר!
הילד לֹא-לֹא, לֹא-לֹא, לֹא-לֹא!
לֹא אֶשִׁמָע!
הילדים (צוחקים) חַא-חַא-חַא! חַא-חַא-חַא!
הילדים הֵן אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי
אָמַרְתִּי, אָמַרְתִּי
לְךָ!
הילד – מָה?
הילדים לֹא לְטַפֵּס עַל עֵץ!
לֹא לְטַפֵּס עַל עֵץ!
לֹא לְטַפֵּס עַל עֵץ!
הילד לֹא-לֹא, לֹא-לֹא, לֹא-לֹא!
לֹא אֶשִׁמָע!
הילדים חַא-חַא-חַא! חַא-חַא-חַא!
אֹפן המשחק: הילדים עומדים בשתי שורות, אלה מול אלה כעין רחוב. אחד הילדים – הוא השובב – מתחיל רוץ וקפץ ברחוב. הכל מתרים בו באצבע כלפי האף. ואולם הוא לא ישמע בקול כלם ומוסיף לרוץ ונופל לארץ. אז יצחקו עליו התלמידים הקטנים. בבית השני השובב מתגרה בילד-כלב, שנושכו סוף-סוף. בבית השלישי הילד מטפס על הילד-העץ, שצץ לתכלית זו באמצע הרחוב. הוא מטפס עליו ונופל, כמובן, והילדים ממלאים עליו שחוק פיהם.
כ. הַיוֹם – יוֹם הַשִׁשִׁי.
(הַיוֹם–מָחָר. שַׁבַּת-קֹדֶשׁ. הַדְלֵק–נֵר. “קִדוּשׁ”. עֶרֶב-שַׁבָּת. יַיִן. נֹאכַל–נִשְׁתֶּה. לִכְבוֹד…)
הַיוֹם – יוֹם הַשִׁשִׁי!
הַיוֹם – יוֹם הַשִׁשִׁי!
מָחָר שַׁבָּת,
מָחָר שַׁבָּת–
שַׁבַּת-קֹדֶש!
הַיוֹם נַדְלִיק נֵרוֹת,
הַיוֹם נִשְׁמַע קִדוּשׁ,–
נֵרוֹת נַדְלִיק, } bis
קִדוּשׁ נִשְׂמַע
בְּעֶרֶב שַׁבָּת!
הַיוֹם נִשְׁתֶּה יַיִן,
הַיוֹם נֹאכַל דָגִים, –
יַיִן נִשְׁתֶּה, } bis
דָגִים נֹאכַל
לִכְבוֹד שַׁבָּת
כא. תַּהֲלוּכָה.
(יַחַד. שׁוּר. פָּנִים. מְלֵאִים. גִיל–שִׁמְחָה. שִׁמֵחַ–שְׁמֵחָה. נֶפֶש. אֶחַד–חַד. שְׁנַיִם–תְּרֵי. בָּהִיר–בְּהִירָה. שִׁיר–שִׁירָה. פֶּה–פִּינוּ. חַג–טִיוּל. פֶּלֶא–פְּלָאִים. נֵלֵךְ–נִצְעַד. רַעֲנָן–רַעֲנַנִים. גַחֶלֶת–גֶחָלִים– גַחֲלֵי-אֵשׁ. עֵינַיִם–לְחָיַיִם. שׁוֹשַנָה–שׁוֹשַנִים. כָּבֵד–כְּבֵדָה. קַל–קַלָה. הוֹלֵךְ–צוֹעֵד–דוֹרֵךְ. עֹז–כֹּחַ. צַד. אֲנַחְנוּ–אָנוּ. אֶרֶץ).
טְרַה-לַה-לַה, טְרַה-לַה-לַה,
יַחַד כֹּה נֵלֵכָה
שׁוּר: כָּל פָּנִים מְלֵאִים גִיל
וְכָל נֶפֶשׁ שְׁמֵחָה.
חַד וְּתֵרי, חַד וְּתֵרי–
שֶׁמֶשׁ תָּאִיר בְּהִירָה;
טְרַה-לַה-לַה, טְרַה-לַה-לַה!
פִּינוּ מָלֵא שִׁירָה.
חַד וּתְרֵי, חַד וּתְרֵי–
מַה-יָפֶה וּמַה-נָעִים!
אָכֵן זֶה יִקָרֵא חַג,
אַךְ זֶה טִיוּל-פְּלָאִים!
נֵלֵךְ כַּךְ, נִצְעָד כַּךְ,
קְטַנִים רַעֲנַנִים;
שׁוּר: עֵינֵינוּ גַחֲלֵי-אֵשׁ,
לְחָיֵינוּ כַּשׁוֹשַׁנִים.
טְרַה-לַה-לַה, טְרַה-לַה-לַה-
הוֹ, מַה-טוֹב לָלֶכֶת!
זוֹ רַגְלֵנוּ קַלָה תַּךְ,
כִּי בָּעֹז דוֹרֶכֶת.
יָד אֶל יָד, צַד אֶל צַד–
כָּכָה הוֹלְכִים אָנוּ;
טְרַה-לַה-לַה, טְרַה-לַה-לַה–
כָּל הָאָרֶץ לָנוּ!
אֹפן התהלוכה: התהלוכה הזאת היא לשם תהלוכה בלבד. הילדים הולכים זוגות-זוגות, זה בשכם זה ואלה אחרי אלה, הקומה זקופה, הצעד ישר ומתאים אצל כלם. הצעדים, השירה והמנגינה – כעין מקשה אחד, כל שלשת הדברים מביעים אמץ- לב ושמחה וחיים.
א. שָׁעוֹן מַכֶּה.
(מַכֶּה. מָטָר – מְטַפְטֵף, תִּינוֹק – בּוֹכֶה – צוֹחֵק. אֵם – אִמָא. נוּם – יְשַׁן. אָב – אַבָּא – נוֹעֶר. עַכְבָּר – חוֹרֵק. מְיַלֵל. מָתַי. אוֹר – חֹשֶׁךְ – שְׁחוֹר – מַשְׁחִיר. עוֹלֶה - יוֹרֵד):
שָׁעוֹן מַכֶּה:
תִּיק-תִּיק-תַּק!
מָטָר מְטַפְטֵף!
טִיף-טִיף-טַף!
תִּינוֹק בּוֹכֶה:
אֵם-אֵם-אֵם!
אִמָא קוֹרְאָה:
נוּם-נוּם-נוּם!
אַבָּא גוֹעֵר:
הַס-הַס-הַס!
עַכְבָּר חוֹרֵק:
רַץ-רַץ-רַץ!
חָתוּל מְיַלֵל:
מְיַאוּ-מְיַאוּ-מְיַאוּ!
חֹשֶׁךְ מַשְׁחִיר:
מָה-מָה-מָה!
מָתַי יַעֲבֹר לָיְלָה?
מָתַי יִהְיֶה
יוֹם-יוֹם-יוֹם?
שֶׁמֶשׁ יַעֲלֶה;
עָל-עָל-עָל?
צִפּוֹר תָּרֹן:
צִיף-צִיף-צִיף!
אִמָא תִּקְרָא:
הוֹ-הוֹ-הוֹ!
אִכְלוּ, חֲבִיבִים:
הַס-הַס-הַס!
וּלְכוּ לְבֵית-הַסֵפֶר:
חִישׁ-חִישׁ-חִישׁ!
שָׁמָה לוֹמְדִים:
אָלֶף-בֵּית.
כֶּסֶף יִזְרֹק:-
דִין-דִין-דִין –
מַלְאָךְ טוֹב מִלְמָעֲלָה!
הילדים שרים ומתארים בכל שורה ושורה את התמונה המתאימה שכל שורה מביעה. השיר הזה, אף כי איננו משחק במלא מובנו, עשיר הוא בתנועות: השעון מכה – אז יניע הילד את ידו כמטוטלת, וכו'
ב. כִבְשָׂה קְטַנָה.
(אֵי – אַיֶה. הָיִית – עָשִׂית. עֵשֶׂב – רַךְ – קָשֶׁה. אִמְרִי – הַגִידִי. נָתַן, אֲגָם – מַיִם צְלוּלִים. חַלְתִּי – יָצָאתִי בְּמָחוֹל. גְדִי – כִּבְשָׂה. שַׁבְתָּ, עָזַבְתָּ. שֶׁמֶשׁ – שָׁקְעָה. יוֹם – יוֹמִי – תָּם. עֶרֶב– כֵּהֶה).
ילד I) כִּבְשָׂה קְטַנָה, אֵי הָיִית?
כָּל הַיוֹם אַתְּ מָה עֲשִׂית?
ילדה שָׁם בַּשָׂדֶה, עַל הָר רָם,
עֵשֶׂב רָךְ אָכַלְתִּי שָׁם.
כל הילדים: מֶה-מֶה-מֶה! מֶה-מֶה-מֶה – }bis
כַֹמָה מָתוֹק עֵשֶׂב זֶה } bis
הילד II) כִּבְשָׂה קְטַנָה, אִמְרִי-לִי:
מִי לָךְ נָתַן מַיִם, מִי?
הילדה שָׁם בַּשָׂדֶה יֵש אֲגָם,
מַיִם צְלוּלִים יֶשְׁנָם שָׁם!
כל הילדים: מֶה-מֶה-מֶה! מֶה-מֶה-מֶה –
כַּמָה צָלוּל אֲגָם זֶה! } bis
הילד III) כִּבְשָׂה קְטַנָה, מָה עָשִׂית?
רַק אָכַלְתְּ וְרַק שָׁתִית!….
הילדה אָכַלְתִּי מְעַט, שָׁתִיתִי מְעַט
וְחַלְתִּי עִם הַגְדִי הַקָט.
כל הילדים: מֶה-מֶה-מֶה! מֶה-מֶה-מֶה –
כַּמָה יפה מחול זֶה! }bis
הילד iv) כִּבְשָׂה קְטַנָה. לָמָה שַׁבְתְּ,
לָמָה אֶת הָהָר עָזַבְתְּ?
הילדה שִׁמְשִׁי שָׁקְעָה, יוֹמִי תָּם –
מַה בָּעֶרֶב אֶעֱשֶׂה שָׁם?
כל הילדים: מֶה-מֶה-מֶה! מֶה-מֶה-מֶה –
כַּמָה כהה ערב זֶה! } bis
אֹפן המשחק: במשחק זה יכולים להשתתף זוג אחד וגם זוגות רבים. כל הילדים יושבים להם על הספסלים – והזוג האחד, (או זוגות אחדים) ילד וילדה, עומדים זו כלפי זה. היא – הכבשה, הוא – הגדי, שואל אותה איפה היתה; היא מושיטה ידה לעבר ההר שאכלה שם עשב. כל הילדים גומרים את הבית כעדר של כבשות ומהללים את העשב הרך; בסוף הבית השני – את האגם הצלול. הילד לועג לכבשה בבית השלישי, שעסקה רק באכילה ושתיה. ואולם הכבשה מספרת לו, שגם יצאה במחולות, ותוך-כדי-דבור היא יוצאת עם הילד-הגדי במחולות (או הזוגות האחרים). בבית השלישי מראה הכבשה על השמש, השוקעת במערב, וכל הילדים שמים את כפות ידיהם על-גבי עיניהם ומספרים על הערב הכהה.
ג. חֶזְקַאלִי הַבָּיְשָׁן.
(יָצֹא – צֵא. מָחוֹל –צֵא-בְּמָחוֹל. יָכֹל. צַעַד. פְּנֵה. עֲשֶׂה, כֹּף. סֹב. שְׁלֹב. שְׁלַח – יָד –רֶגֶל).
כל הילדים 1) חֶזְקֵאלִי, חְֵזְקֵאלִי,
צֵא-נָא, צֵא בְּמָחוֹל, –
צֵא-נָא, צֵא במחול!
חזקאלי: אֵינֶנִי יָכֹל…
כל הילדים: (מראים לו) צַעַד אֶחָד צֵא,
שְׂמֹאל וְיָמִין פְֹנֵה,
מִמֶנוּ רְאֵה –
וְכֵן עֲשֵׂה!
חזקאלי: (חוזר על תנועות המחול, והילדים שרים ומכים כף אל כף)
כל הילדים: חֶזְקֵאלִי, חְֵזְקֵאלִי,
צֵא-נָא, צֵא בְּמָחוֹל, –
צֵא-נָא, צֵא במחול!
חזקאלי: אֵינֶנִי יָכֹל…
כל הילדים: אֶת יָדֶיךְ שְׁלֹב,
אֶת בִּרְכֶֹיךָ כֹּף,
פַּעַם אַחַת סֹב, –
כַּךְ, כַּךְ, טוֹב!
חזקאלי (חוזר גם הפעם והם שרים)
כל הילדים: חֶזְקֵאלִי, חְֵזְקֵאלִי,
צֵא-נָא, צֵא בְּמָחוֹל, –
צֵא-נָא, צֵא במחול!
חזקאלי: אֵינֶנִי יָכֹל…
הילדים: בְּיָדֶיךָ הַךְ,
אֶת רַגְלֶיךָ שְׁלַח,
פַּעָם אַחַת כַּךְ –
וּפַעַם כַּךְ!
חזקאלי: (עושה כמוהם, והילדים שרים)
אֹפן המשחק: מעמידים את “חזקאלי הבישן” באמצע האולם, הילדים שמסביב מבקשים אותו מתוך שיחה, מחיאות כף ונקישת אצבעות, לצאת במחולות, חזקאלי משיב בבישנות שאינו יכל. אז מראים לו הילדים “כיצד יוצאים במחולות” על-פי המחול המבואר בשיר, וחזקאלי חוזר על כל התנועות–אף כי בבישנות, אך לפי הטקט של המנגינה העממית.
ד. חֲלוֹם.
(מִטָה – שֵׁנָה – חֲלוֹם. שָׁמַיִם – כְּרוּב – מַלְאָךְ. כּךְ – כָּכָה; עָל – מָטָה).
אחד: I) בַּלַיְלָה עַל מִטָתִי –
כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!
אחד: רָאִיתִי חֲלוֹם בִּשְׁנָתִי–
כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!
אחד: בָּא כְּרוּב מִן הַשָׁמַיִם
כל הילדים: אַ – אַ! אַ– אַ!
אחד: כְּרוּב עִם שְׁתֵי כְּנָפַיִם –
כל הילדים: אַ – אַ! אַ – אַ!
אחד : II) הַכְּרוּב לִי אָמַר כָּכָה:
כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!
אחד : כְּנָפַיִם לְךָ אֶשְׁלָחָה –
כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!
אחד : כָּמוֹנִי אָז גַם אָתָּה –
כל הילדים: אַ – אַ!
אחד : תָּעוּף עָל גַם מָטָה –
כל הילדים: אַ – אַ!
אחד : III) כַּך אָמַר לִי וְהָלַךְ –
כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!
אחד : כְּנָפַיִם לִי לֹא שָֹלַח –
כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!
אחד : הוֹי, מַלְאַךְ-הַשָׁמַיִם –
כל הילדים: אַ – אַ!
אחד : אַיָן הַכְּנָפַיִם –
כל הילדים: אַ – אַ!……
אֹפן המשחק: ילד אחד עומד לפני כל הילדים ומספר את חלומו, אחרי כל שורה עונים לו הילדים במקהלה כּרשום למעלה. תנועות הילד בספּרו מביעות את התכן.
ה. נְשַׁחֲקָה בַּמַעְגָל.
(נְשַׂחֲקָה. אַוָז. נוֹצָה. שֶׁלֶג – צָח – רַךְ. מַלֵא – כָּר. יְשַן – נוּם. שֶׂכְוִי – תַּרְנְגֹלֹ. יֶלֶד-חֵן. תַּרְנְגֹלֶת – בֵּיצָה. עָגֹל. חֶלְבּוֹן – חֶלְמוֹן – קְלִפָּה. נֹאכְלֶנָה – נַשְׁאִיר מָנָהּ. גָעֲתָה – פָּרָה. חָלָב – נִשְׁתֶּה. הוֹגָה – יוֹנַת-תֹּם. עוּף – דְאֶה).
הילדים במעגל I) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –
בַּמַעֲגָל!
נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –
בַּמַעֲגָל!
הִנֵה אַוָז בָּא:
האוז: גַע-גַע, גַע-גַע, גַע!
גַע-גַע, גַע-גַע, גַע!
הילדים במעגל: אַוָז, אַוָזִי,
מַה יֵשׁ לְךָ?
האוז: נוֹצָה לִי רַכָּה
כַּשֶׁלֶג הַצָח,
מַלְאוּ בָה כָּר } bis
וְנוּמוּ כָּךְ. } bis
הילדים במעגל: נָתַן הָאַוָז
נוֹצָתוֹ זוֹ,
כַּךְ נִישַׁן עָלֶיהָ –
בֹּאוּ וּרְאוּ!
לִיוּ-לִיוּ-לִיוּ! לִיוּ-לִיוּ-לִיוּ!
טְרַה-לַה-לַה-לַה! לַה-לַה-לַה-לַה!
הילדים במעגל: II) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעְגָל–
בַּמַעֲגָל!
נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעְגָל–
בַּמַעֲגָל!
קָם הַתַּרְנְגֹל –
התרנגל: קוּקוּ-רִיקוּ!
הילדים במעגל: – מַה לְךָ הַשֶׂכְוִי,
כִּי תִּקְרָא בְּקוֹל?
התרנגל: – עָלָה שֶׁמֶשׁ,
בֹּאוּ וּרְאוּ;
לְבֵית-הַסֵפֶר } bis
חִישׁ לְכוּ! } bis
הילדים במעגל: – עָלָה שֶׁמֶשׁ,
אָמְנָם-כֵּן!
לְבֵית-הַסֵפֶר,
יַלְדֵי-חֵן!
קוּ-קוּ-רִי-קוּ! קוּ-קוּ-רִי-קוּ;
טְרַה-לַה…………..
הילדים במעגל: III) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –
בַּמַעֲגָל!
נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –
בַּמַעֲגָל!
יצאה תַּרְנְגֹלֶת –
התרנגלת: קה-קה, קה-קה, קה!
הילדים במעגל: -שָׁלוֹם, תַּרְנְגָלְתִּי –!
מַה יֵשׁ לָךְ?
התרנגלת – בֵּיצָה לִי רַכָּה
וַעֲגֻלָה כָּךְ,
חֶלְבּוֹן בָּה לָבָן
וְחֶלְמוֹן רָךְ! } bis
הילדים במעגל: –הִנֵּה הַבֵּיצָה,
חִישׁ נֹאכְלֶנָה;
רַק הַקְלִפָּה
נַשְׁאִיר מֶנָהּ.
קָה-קָה, קָה-קָה, קָה-קָה, קָה!
טְרַ-לַה………
הילדים במעגל: IV) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –
בַּמַעֲגָל!
נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –
בַּמַעֲגָל!
גָעֲתָה הַפָּרָה
הפרה: מוּ-מוּ, מוּ-מוּ, מוּ!
הילדים במעגל: –פָּרָה פָּרָתִי,
מַה לִי הֵבֵאת?
הפרה: – חָלָב הֵבֵאתִי
מוּ-מוּ-מוּ,
חָלָב מַה-מָתוֹק, } bis
בֹּאוּ וּשְׁתוּ } bis
הילדים במעגל: – נָתְנָה הַפָּרָה
חֲלָבָה הַטּוֹב,
כַּך נִשְׁתֶּה מִמֶנוּ
נִשְׁתֶּה לָרֹב –
מוּ-מוּ-, מוּ-מוּ, מוּ-מוּ, מוּ!
טְרַה-לַה…….
הילדים במעגל: V) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –
בַּמַעֲגָל!
נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –
בַּמַעֲגָל!
הוֹגָה יוֹנַת-תֹּם –
היונה: גְרוּ-גְרוּ,גְרוּ-גְרוּ, גְרוּ.
הילדים במעגל: – יוֹנָה, יוֹנָתִי,
מַה לִי הֵבֵאת?
היונה: – כְּנָפַיִם שְׁתַּיִם,
מֶנִי קְחוּ;
וּלְבֵית-הַסֵפֶר } bis
עוּפוּ, דְאוּ } bis
הילדים במעגל: – נָתְנָה הַיוֹנָה
כְּנָפֶיהָ לָנוּ,
לְבֵית-הַסֵפֶר
נָעוּף כֻּלָנוּ!
גְרוּ-גְרוּ גְרוּ-גְרוּ, גְרוּ-גְרוּ-גְרוּ! } bis
טְרַה-לַה……………………. } bis
אֹפן המשחק: הילדים עומדים כלם במעגל. הם שרים את שתי השורות הראשונות שתי פעמים כשהם סובבים במעגלם. אחד (או אחת) מהם – הוא האוז –בא בתוך המעגל. הילדים שואלים אותו לאחר שקרא קריאתו, מה יש לו? (או: מה הביא? מה הוא נותן להם?) האוז עונה להם בתנועות המתאימות לדבריו. הילדים שמחים בנוצותיו, ממלאים את הכר וישנים עליו (בהרכנת הראש על כפות ידיהם – הדומות לכר). באֹפן כזה מתנהגים הילדים בבתי השיר הבאים: התרנגל, התרנגלת, הפרה והיונה. המורָה מקפידה על תנועות העופות, הבהמה והילדים, שתהיינה מתאימות ומביעות את המעשה.
ו. קוּקִיָה נְבִיאָה.
(קוּקִיָה – נְבִיאָה. בֶּן-כַּמָה – בְּנֵי-כַּמָה. תֵּכֶף. הָרִיעוּ.. אַשְׁמִיעַ – שְׁמַע. אָב – אָבוֹת. אֵם – אִמוֹת – אִמָהוֹת).
הילדים: קוּקִיָה, קוּקִיָה
אוֹמְרִים אַתְּ נְבִיאָה;
הַגִידִי-נָא לָנוּ,
בְּנֵי-כַמָה אָנוּ?
הקוקיה: אֲנִי הַקוּקִיָה
בֶּאֱמֶת נְבִיאָה
הַסוּ אַל תָּרִיעוּ,
קוּ-קוּ, קוּ-קוּ!
תֵּכֶּף אַשְׁמִיעָה:
קוּ-קוּ, קוּ-קוּ!…. (חמש פעמים)
הילדים: – קוּקִיָה, קוּקִיָה,
אוֹמְרִים אַתְּ נְבִיאָה;
הַגִידִי-נָא לָנוּ,
כֵּמָה אִבוֹת לָנוּ?
הקוקיה: – אֲנִי הַקוּקִיָה
בֶּאֱמֶת נְבִיאָה;
הַסוּ, אַל תָּרִיעוּ,
תֵּכֶּף אַשְׁמִיעָה:
קוּ-קוּ, קוּ-קוּ, קוּ-קוּ!….. (שלש פעמים)
הילדים: – קוּקִיָה, קוּקִיָה,
אוֹמְרִים אַתְּ נְבִיאָה;
הַגִידִי-נָא לָנוּ,
כֵּמָה אִמָהוֹת לָנוּ?
הקוקיה: – אֲנִי הַקוּקִיָה וכו'.
קוּ-קוּ, קוּ-קוּ!…… (ארבע פעמים)
אֹפי המשחק: אחד הילדים (או אחת הילדות) הוא הקוקיה-הנביאה, היא עומדת לפני הילדים השואלים אותה שאלות וחידות והיא “מתנבאה” עליהן. כשהם שואלים על שנותיהם, היא משיבה חמש פעמים: קוּ-קוּ; על “כמה אבות”– שלש פעמים; “כמה אמהות”– ארבע פעמים. מלבד אלו השאלות יכלים הילדים לשאל עוד ועוד. –
ז. שִׁיר עֶרֶשׂ
(פֶּרַח – גַן. מַחְמַדִי – נָעִים. לְבַדִי – תּוֹרָה – סְחוֹרָה. זוֹרַחַת – תִּזְרַח. תַּם – נָדַם. הֵרָדֵם. יַקִירִי).
נוּמָה, יַלְדִי קְטַנִי.
נוּמָה, פֶּרַח גַנִי,
נוּם, מַחְמַדִי, – } bis
אֲנִי לְבַדִי } bis
מְיַשְׁנָה אוֹתָךְ, בְּנִי. } bis
שׁוּר, שָּם כּוֹכְבֵי-לַיְלָה, רוֹמְזִים לְךָ מִלְמַעְלה:
יֶלֶד נָעִים, } bis סְגוֹר עֵינָיִם, – }bis
נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי! } bis
תִּזְרַח שֶׁמֶשׁ-אִוֹרָה,
תָּקוּם, בְּנִי, לַתּוֹרָה;
טוֹבָה תּוֹרָה } bis
מִכָּל סְחוֹרָה, – } bis
נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי! } bis
נוּמָה, בְּנִי יַקִירִי,
הִנֵה תָּם כְּבָר שִׁירִי,
שִׁירִי נָדַם, – } bis
שְׁכַב, הֵרָדַם, } bis
נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי! } bis
ילדה, שקוֹלה ערב, יושבת בתוך החדר, ילד אחד קטן ממנה שוכב אצלה, את ראשו הוא מניח בחיקה. הילדה –האם, והילד – הבן. כל הילדים עונים וחוזרים את שלש השוּרות האחרונות של כל בית במקהלה.
ח. הַצִפֳּרִים בַּיַעַר.
(גָרוֹת – בַּדִים – עֲנָפִים. צִפּוֹר – מְנַתֶּרֶת. בַּיִת – קֵן. קַיִץ. זֵרְעוֹנִים – נָתוּרָה. מַקוֹר – נְלַקֵטָה –נְנַקֵרָה. שָׂבַעְנוּ. בְּרָכָה. בֵּרְכַּת-מָזוֹן. אֲרֻחָה – מְנוּחָה. נַחַל. קָרוֹב – רָחוֹק).
1) תּוֹך הַיַעַר, בֵּין הָעֵצִים,
שָׁם צִפֳּרִים רַבּוֹת גָרוֹת;
עַל הַבַּדִים, עַל הַבַּדִים –
שָׁם מְנַתְּרוֹת הֵן וְשָׁרוֹת:
צִיף-צִיף, צִיף-צִיף,
צִיף-צִיף, צִיף-צִיף
צִיף-צִיף, צִיף-צִיף,
צִיף-צִיף, צִיף-צִיף, } bis
2) פֹּה בֵיתֵנוּ, פֹּה קִנֵנוּ,
כָּל הַקַיִץ פֹּה נָגוּרָה,
אֶל הַשָׁדֶה, אֶל הַשָׂדֶה –
שָׁם זֵרְעוֹנִים, שָׁם נָתוּרָה.
צִיף-צִיף וכו'
3) פֹּה זֵרְעוֹנִים נְלַקֵטְָּה
בְּמַקוֹרֵנוּ נְנַקֵרָה;
וְאִם אָכַלְנוּ וְאִם שָׂבַעְנוּ,
בִּרְכַּת-מָזוֹן נְזַמֵרָה;
צִיף-צִיף וכו'
הילדים-הקנים: הֵנָה, הַצִפֳּרִים!
הֵנָה הַצִפֳּרִים!
אַחֲרֵי הָאֲרֻחָה
פֹּה תִמְצֶאנָה מְנוּחָה.
הצפרים: צִיף-צִיף וכו'.
4) הִנֵה שַׁבְנוּ וְנָנוּחַ,
נִסְגֹר רֶגַע הָעֵינַיִם;
עַתָּה נָעוּף אֶל הַנַחַל,
שָׁם בַּנַחַל נִשְׁתֶּה מַיִם –
צִיף-צִיף וכו'
5) כְּבָר אָכַלְנוּ, כְּבָר שָׁתִינוּ,
נִתְרוֹמֵמָה מַעְלָה-מָעְלַה;
אֶל קִנֵינוּ עַתָּה נָעוּף –
קָרוֹב קָרוֹב כְּבָר הַלָיְלָה!
הילדים-הקנים: הֵנָה, הַצִפֳּרִים!
הֵנָה הַצִפֳּרִים!
אַחֲרֵי הָאֲרֻחָה
פֹּה תִמְצֶאנָה מְנוּחָה –
צִיף-צִיף וכו'
אֹפן המשחק: הילדים נחלקים למעגלים קטנים, ארבעה-ארבעה במעגל, מסביב לאולם. כשמתחילים את השיר, אחד מכָּל ארבעת הילדים נכנס בתָּוך, הוא – הצפור, והמעגל – הוא הקן. (בשעה שהצפור מנתרת בקן, הקן יושב לארץ). כשהצפרים שרות “אל השדה”…", נִפְתָח פתח הקן והצפרים עפות בעדו אל השדה, סובבות מתוך תעופה באמצע החדר זו אחר זו, יושבות בשדה, כפי שמוּשר בשיר, מנקרות זרעונים ומברכות בהרמת כפים את ברכת-המזון. בקרא להם הילדים-הקנים – הן שבות, נחות קצת, מנמנמות ושוב הן פורחות “אל הנחל”, עפות באמצע החדר ושותות ושבות אחר-כך אל הקנים,כי בא לילה.
ט. מַסָע.
(לְאָן? תִּסְעוּ. נִבְנֶה. יְפֵה-פִיָה. בֵּית-הַמִקְדָשׁ. קְחוּ. יַחַד. חִישׁ).
הילדה: – לְאָן תִּסְעוּ, לְאָן תֵּלְכוּ,
יְלָדִים טוֹביִם, יְלָדִים יָפִים?
הנוסעים במסע: – נוֹסְעִים אָנוּ יְרוּשָׁלַיְמָה,
יַלְדָה טוֹבָה, יְפֵה-פִיָה!
הילדה: – מַה שָׁם תַּעֲשׂוּ בִּיְרוּשָׁלָיִם,
יְלָדִים טוֹבִים, יְלָדִים יָפִים?
הנוסעים במסע: – בֵֹית-הַמִקְדָשׁ נִבְנֶה שָׁמָה,
יַלְדָה טוֹבָה, יְפֵה-פִיָה!
הילדה: – קְחוּ גַם אוֹתִי יְרוּשָׁלַיְמָה,
יְלָדִים טוֹבִים, יְלָדִים יָפִים!
הנוסעים במסע: – בּוֹאִי, בּוֹאִי, נִסַע יַחַד.
יַלְדָה טוֹבָה, יְפֵה-פִיָה!
(הילדה עולה באחת הרכבות (באחרונה) והמסע ממהר לעבור)
הנוסעים במסע: (מהר) – עַתָּה נִסַע, נִסַע מַהֵר,
יְרוּשָׁלַיְמָה נִסַע חִישׁ!
נִבְנֶה שָׁמָה בֵּית-הַמִּקְדָשׁ,
בֵּית-הַמִקְדָשׁ נִבְנֶה חִישׁ!
אֹפן המשחק: מסלת-ברזל. שני הילדים הראשונים – הם הקטר (השֵנִי מן השנים מַרְכִּין את ראשו ונשען בגב הראשון, ידיהם נתונות אלו בתוך אלו), אחרי הקטן – שני ילדים (זה מול זה וידיהם אחוזות) – הם הרכֶּבת. בתוך הרכבת עומדים שני ילדים – הם הנוסעים; ידי הנוסע האחד שלוחות לפנים ומחבקות את הקטר (או את ידי הנוסע לפניו), ידי הנוסע השני ברכבת שלוחות לאחור ואוחזות בידי הנוסע ברכבת שלאחריו וכו'. – המסע עובר לאט. ילדה אחת, הרואה את המסע עובר, שואלת את העוברים לדרכם והם עונים לה בשיר.
י. בַּעֲלֵי מְלָאכָה
(שֻׁלְחָן – נַגָר. שׁוּר. בַּעַל-מְלָאכָה. מַשׂוֹר – נְנַסֵר. מַקְצוּעָה. פַּרְסָה – פַּרְסַת-בַּרְזֶל. נַפָּח. קֻרְנָס – סָדָן. חַיָט – בֶּגֶד – תּוֹפֵר – מְכוֹנָה – מַחַט – חוּט. סַנְדְלָר – מַרְצֵעַ – פַּטִישׁ. אוֹפֶה – לֶחֶם – חָם – בָּצֵק – לָשׁ – עֻגוֹת).
1) מִי לִי עוֹשֶׂה שֻׁלְחָן?
תַּנְחוּם הַנַגָר;
שׁוּר, שָׁם עוֹמֵד בַּיִת,
בְּבַיִת זֶה הוּא גָר.
נַגָר, נַגָר, נַגָר הוּא,
נַגָר, בַּעַל-מְלָאכָה;
עִם הַמַשׂוֹר כַּךְ נְנַסֵר
בַּמַקְצוּעָה – כָֹכָה!
טְרַה-לַה, לַה-לַה, } bis
טְרַה-לַה, לַה-לַה, } bis
טְרַה-לַה, לַה-לַה, } bis
לַה-לַה, } bis
2) מִי עוֹשֶׂה פַּרְסַת-בַּרְזֶל?
יְהוֹשֻׁעַ הַנַפָּח;
בַּקֻרְנָס עַל הַסְדָן
הוּא מַכֶּה הַךְ וְהַךְ!
נַפָּח, נַפָּח נַפָּח, הוּא,
נַפָּח בַּעַל-מְלָאכָה,
בַּקֻרְנָס עַל הַסְדָן
נַפָּח מַכֶּה כָּכָה;
טְרַה-לַה-לַה-לַה וכו'.
3) מִי לִי תּוֹפֵר בֶּגֶד?
אֶלְקָנָה הַחַיָט;
תּוֹפֵר הוּא אֶת בִּגְדִי
בַּמְכוֹנָה וּבַיָד.
חַיָט, חַיָט, חַיָט הוּא,
חַיָט, בַּעַל-מְלָאכָה;
בַּמַחַט וּבַחוּט
חַיָט תּוֹפֵר כָּכָה;
טְרַה-לַה-לַה- וכו'
4) מִי לִי תּוֹפֵר נְעֲלָיִם?
יוֹחָנָן הַסַנְדְלָר;
שׁוּר, שָׁם עוֹמֵד בַּיִת,
בְּבַיִת זֶה הוּא גָר.
סַנְדְלָר, סַנְדְלָר, סַנְדְלָר הוּא,
סַנְדְלָר, בַּעַל-מְלָאכָה;
בַּמַרְצֵעַ וּבַפַּטִישׁ
סַנְדְלָר עוֹבֵד כָּכָה;
טְרַה-לַה-לַה-לַה וכו'.
5) מִי לִי אוֹפֶה לֶחֶם,
לֶחֶם טוֹב וָחָם?
שׁוּר,שָׁם עוֹמֵד בַּיִת,
הָאוֹפֶה יָגוּר שָׁם.
אוֹפֶה, אוֹפֶה, אוֹפֶה הוּא,
אוֹפֶה, בַעָל-מְלָאכָה;
לָשׁ הוּא בָּצֵק, לָשׁ וָלָשׁ,
לָשׁ הוּא בָּצֵק, לָשׁ וָלָש,
לָשׁ הוּא עֻגוֹת כָּכָה;
טרה-לה-לה וכו'.
אֹפן המשחק: הילדים יושבים על ספסליהם ושרים. תמונות בעלי-המלאכה, המובאים בשיר זה, מן הנחוץ שתהיינה תלויות על כתלי האולם, והילדים מראים על הבית שיגור שם בעל-המלאכה; כשהילדים מגיעים אל השורה “עם המשור… במקצועה” – הילד יעשה בידיו כעין משור ומנסר ואחר כך כעין מקצועה: הוא מעביר אגרופו על כף ידו הפתוחה לרוָחה. וכך הוא מחקה את אֹפן העבודה של כל בעל-מלאכה במשך הזמן שהוא שר “טרה-לה-לה”.
יא. הַמְדַקְדְקִים.
(שְׂפָתַיִם. כְּמוֹ – נְדִיָה. גָרוֹן. עַכְבָּר. שִׁנַיִם. כִּרְעוּ. לָשׁוֹן. אֶצְבַּע. חַךְ).
האחד (או המורה): סוֹבְבוּ, סוֹבְבוּ,
גַם הִסְתּוֹבְבוּ,
יְלָדִים כֻּלְכֶם פֹּה;
אֵת אֲשֶׁר
אָנֹכִי עוֹשֶׂה,
עֲשׂוּ גַם אַתֶּם פֹּה: (הכל עומדים)
כְּמוֹ הַצִפּוֹר – צִיף-צִיף-צַף!
בַּשְׂפָתַיִם – בּוּ-בּוּ-מַף!
הילדים: כְּמוֹ הַצִפּוֹר וְכוּ'
סוֹבְבוּ, סוֹבְבוּ,
גַם הִסְתּוֹבְבוּ, וְכוּ'.
האחד: כְּמוֹ הַגְדִיָה – מֶה-מֶה-מֶה!
וּבַגָרוֹן – אַ-הַ-חֶ-ע!
סוֹבְבוּ וְכוּ'.
הילדים: (חוזרים על זה וסובבים שוב בשיר).
האחד: כְּמוֹ הָעַכְבָּר – רַץ-רַץ-רַץ!
בַּשִׁנַיִם – זַ-שַ-סְ-רַ-ץ!
סוֹבְבוּ וְכוּ'.
הילדים: (חוזרים על זה וסובבים אחר-כך).
האחד: עַכְשָׁו כִּרְעוּ, בֵּן וּבַת.
וּבַלָשׁוֹן – דַ-טְ-לַ-נַ-ת!
סוֹבְבוּ וְכוּ'.
הילדים: (חוזרים וסובבים אחר-כך).
האחד: עִם הָאֶצְבַּע – פִּיק-פִּיק-פַּק!
וּבַחֵךְ – נִי-נִי-כַק!
סוֹבְבוּ, סוֹבְבוּ,
גַם הִסְתּוֹבְבוּ.,
יְלָדִים כֻּלְכֶם פֹּה:
אֵת אֲשֶׁר
אָנֹכִי עוֹשֶׂה –
עֲשׂוּ גַּם אַתֶּם פֹּה!
אפן המשחק: הילדים סובבים במעגל, ביניהם המוֹרָה. לאחר ששרו את הרֶפֿרֵין הם עומדים ואז תשיר המורה את שתי השורות, הילדים חוזרים אחריה ושבים לסֹב בחדר וכו'.
יב. הַנוֹדֵד
(נוֹדֵר – אָנוּד. דוֹפֵק. דֶּרֶך – בְּעַד. אָלִין. כְּפָר. שָׂדֶה. יַעַר. מְנוֹרָה. תַּנוּר. אֵשׁ. לְבָנָה. נֵר. מַטֶה. חָבֵר. מָקוֹם. רוּחַ).
נוֹדֵד עָנִי דוֹפֵק פֹּה –
טְרַה-לַה-לַה!…
יוֹם וָלַיְלָה אָנוּד כֹּה –
טְרַה-לַה-לַה!
דֶרֶך שָׂדוֹת דֶרֶך יְעָרִים, } bis
טְרַה-לַה-לַה-לַה! } bis
אֵלֵךְ, אָלִין פֹּה בַּכְּפָרִים – } bis
טְרַה-לַה, לַה-לַה! } bis
בַּיִת לְכָל אָדָם יֵשׁ –
טְרַה-לַה-לַה!
מְנוֹרַת-אוֹר וְתַנוּר-אֵשׁ –
טְרַה-לַה-לַה!
וְרַק אֲנִי – הַלְבָנָה נֵרִי… } bis
טְרַה-לַה, לַה-לַה! } bis
וְזֶה הַמַטֶה הוּא חֲבֵרִי– } bis
טְרַה-לַה, לַה-לַה! } bis
אֲנָשִׁים טוֹבִים, פִּתְחוּ לִי, –
טְרַה-לַה-לַה!
מָקוֹם לָלוּן תְּנוּ-נָא לִי –
טְרַה-לַה-לַה!
רַק הַלַיְלָה פֹּה אָנוּחַ –
טְרַה-לַה, לַה-לַה!
בֹּקֶר אֵלֵךְ עִם הָרוּחַ –
טְרַה-לַה, לַה-לַה!
אֹפן המשחק: מעמידים שלשה ספסלים כעין רבּוע, הוא הבית. על כל ספסל יושבים שלשה או ארבעה ילדים (שלא ישאר מקום פנוי על הספסלים). ילד אחד עם מַטה בידו – הוא הנודד הזקן, הולך לאט-לאט סביב הבית ושר: אחרי כל שורה עונים לו הילדים" טרה-לה-לה. “הנודד” מקיש במטהו אחורי גבו של כל אחד מהילדים, שהנהו קם ונגרר אחריו. כשכּל הילדים נמשכים אחריו, הנודד משליך בכל רגע שהוא רוצה את מטהו והוא עצמו וכל הילדים ממהרים לתפוס את מקומותיהם ב“בית”. הרשלן, הנשאר בלי “מקום”, נוטל את המַטה ונעשה ל“נודד זקן”. המשחק חוזר חלילה.
יג. שָׁם בָּאָחוּ.
(אָחוּ. שׁוֹבָב. הַרִים – אֶבֶן. זָרַק. כְּנָפָהּ. מֵתָה. נָחָה. בָּכָה)
שָׁם בָּאָחוּ, שָׁם בָּאָחוּ
עָמְדָה צִפּוֹר יָפָה;
יֶלֶד שׁוֹבָב הֵרִים אֶבֶן
וְזָרַק לָה בִּכְנָפָה.
שָׁם בָּאָחוּ, שָׁם בָּאָחוּ
צִפּוֹר מֵתָה נָחָה;
עָבַר יֶלֶד, רָאָה אוֹתָהּ –
יָשַׁב שָׁם וּבָכָה…
אֹפן המשחק: ילדה קטנה אחת יושבת באמצע האולם (האָחוּ), הילדים מסביב מתחילים לשיר, כשהילד השובב מניף את ידו על הצפור כזורק בה אבן. הצפור נופלת. ילד שני עובר, רואה את הצפור המתה, סופק-כף ומכסה את עיניו… כדברי השיר המושר בפי הילדים.
יד. כְּלֵי-זֶמֶר.
(זָקֵן. קָצֶה – קְצֵה-הָרְחוֹב. אֶחְפֹּץ. כִּנוֹר – מְנַגֵן. הָבוּ – גֹדֶל. כָּבוֹד – תְּנוּ. שַׁעַשְׁעֵנִי חָלִיל – מְחַלֵל. פָּעֲמוֹן – מְצַלְצֵל. שׁוֹפָר – מֵרִיעַ).
הילד עם הכנור: א) יִשׁ, גַם יֵשׁ לִי זָקֵן טוֹב,
זָקֵן טוֹב –
הוּא גָר בִּקְצֵה הָרְחוֹב;
מַה שֶׁאֶחְפּץֹ הוּא לִי עוֹשֶׂה,
מה שיוכל עושה הוא;
(עושה בידיו כעין כנור) עוֹשֶׂה הוּא לִי כִּנוֹר קָטָן,
כִּנוֹר טוֹב;
הָכִּנוֹר מְנַגֵן כַּךְ:
(מנגן בכנור): לִי-רִי-לִי, לִי-רִי-לִי –
הַכִּנוֹר מְנֶגֵן כַּךְ!
כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל, הָבוּ גֹדֶל!
כָּבוֹד תְּנוּ לִזְקֵנִי;
כִּנוֹר קָטָן, כִּנוֹר טוֹב
הוּא עוֹשֶׂה לְשַׁעַשְׁעֵנִי.
הילד עם החליל: ב) יֵשׁ, גַם יֵשׁ לִי וכו'
עוֹשֶׂה הוּא לִי חָלִיל קָטָן,
חַלִיל טוֹב –
הֶחָלִיל מְחַלֵל כַּךְ:
פְליוּ-פְליוּ-פְליוּ, פְליוּ-פְליוּ-פְליוּ–
הֶחַלִיל מְחַלֵל כַּךְ:
לִי-רִי-לִי, לִי-רִי-לִי–
הַכִּנוֹר מְנַגֵן כַּךְ!
כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל וכו'.
הילד עם הפעמון: ג) יֵשׁ, גַם יֵשׁ לִי וכו'
עוֹשֶׂה הוּא לִי פַּעֲמוֹן קָטָן
פַּעֲמוֹן טוֹב –
הַפַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל כַּךְ:
צִיל-צֵל-צְלִיל! צִיל-צֵל-צְלִיל–
הַפַֹעֲמוֹן מְצַלְצֵל כַּךְ!
פְליוּ-פְליוּ-פְליוּ-פְליוּ וכו'.
כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל וכו'.
(במחיאות כפים)
הילד עם התף: יֵשׁ, גַם יֵשׁ לִי וכו'
עוֹשֶׂה הוּא לִי שׁוֹפָר קָטָן,
שׁוֹפָר טוֹב –
הַשֹׁופָר מֵרִיעַ כַּךְ:
תְּרוּ-רָה-רָה, תְּרוּ-רָה-רָה–
הַשׁוֹפָר מֵרִיעַ כַּךְ
צִיל-צֵל-צְלִיל וכו'.
כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל וכו'.
(במחיאות כפים)
הילד עם התף: ה) יֵשׁ, גַם יֵשׁ לִי וכו'
עוֹשֶׂה הוּא לִי תף, תֹּף קָטָן,
תֹּף-תֹּף טוֹב!
התֹּף – הוּא מַכֶּה כְַּךְ:
בִּים-בִּים-בָּם, בִּים-בִּים-בָּם –
הַתֹּף הוּא מַכֶּה כַּךְ!
תְּרוּ-רָה-רָה וכו'.
כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל וכו'.
(במחיאות כפים)
אֹפן המשחק מתוך הילדים, העומדים או היושבים מסביב, יוצא הראשון אל-תוך החדר בעל-הכנור; לאחר שנגן בכנורו כל הילדים ביחד אתו מהללים את הזקן מתוך שיר ומחיאת-כפים. אחרי בעל-הכנור, הנשאר על מקומו, יוצא בעל-החליל והשיר חוזר חלילה, ואולם אחרי גמרו את שירו בלוית החליל חוזר גם בעל-הכנור: “לי-רי-לי”… וכו'; אחרי בעל-החליל יִלָוֶה אל המנגנים הילד עם הפעמון, ואחריו זה עם השופר, ואחריו בעל-התף. בכל פעם חוזרים על מנגינותיהם המנגנים אשר היו לפניו והעומדים עם האחרון בשורה אחת. אחרי תֹם כל המנגנים לנגן, המה סובבים זה אחר זה סביב החדר ומנגנים, עד שבת כל-אחד על מקומו.
טו. הָרוֹעֶה וְעֶדְרוֹ.
(אָחוּ – חֶדְרִי. כִּסְאִי– הָר. מִשְׁפַּחְתִּי עֶדְרִי. רוֹעֶה בַכָּר. גוֹעִים. שׁוֹר. שֶׂה. עֵז. גְדִי. קַל. עָז. אִתִּי. קְרָב. אוֹהֵב. זְאֵבִים. אֶלֶף. יִגְבַּר. פָּרוֹת. עֵגֶל – עֲגָלִים. תַּיִשׁ. עֵשֶׂב. רַךְ. עֶרֶב. הוֹמֶה. תְּהוֹם – תְּהוֹמָה. עִיר-הָעִירָה).
הרועה: אָחוּ זֶה הוּא חֶדְרִי,
כִֹסְאִי – זֶה הָהָר;
וּמִשְׁפַּחְתִּי – עֶדְרִי,
רוֹעֶה פֹּה בַכָּר.
העדר: מֶה-מֶה! – } bis
הרועה: לִי גוֹעִים שׁוֹר גַם שֶׂה } bis
הרועה: אִתִּי גַם חֲלִילִי
אִתִּי גַם הַשׁוֹט;
מַה-לִי עוֹד וּמִי לִי,
מַה-לִי, מַה-לִי עוֹד?
העדר: מִי-מִי! – } bis
הרועה: לִי גוֹעִים עֵז וּגְדִי. } bis
הרועה: אִתִּי גַם הַכֶּלֶב –
גָדוֹל, קַל וָעָז;
בֹּאוּ,זְאֵבִים אֶלֶף,–
כַּלְבִּי יִגְבַּר אָז!
הכלב: הַב-הַב – } bis
הרועה: כַּלְבִּי אוֹהֵב קְרָב! } bis
הרועה: הוֹ פָּרוֹת וַעֲגָלִים,
הוֹ תַּיִשׁ, סוּס וּסְיָח:
מַיִם שְׁתוּ מִנְחָלִים,
אִכְלוּ עֵשֶׂב רָךְ!…
העדר: הָהּ-הָהּ!; } bis
הרועה: הָעֶרֶב הִנֵה בָּא! } bis
הרועה: עוֹד חֲלִילִי הוֹמֶה,
עוֹד הוּא הוֹמֶה שִׁיר;
שֶׁמֶש יָרַד תְּהוֹמָה,
הוֹ עֶדְרִי, אֶל הָעִיר!
העדר: מוּ-מוּ – } bis
הרועה: הָעִירָה לְכוּ וּגְעוּ!….
אֹפן המשחק: הילדים כורעים סביב לספסליהם. באמצע החדר על כסא יושב הרועה, כלבו רובץ לרגליו. העדר גועה לו, הכלב נובח לפי השיר והמנגינה. כשהרועה מצוה אותם לאכל ולשתות, העדר מוריד את ראשו ומלחך את העשב ושותה מים מן הנחל. בבית האחרון העדר קם על רגליו וזה אחר זה הם נמשכם סביב-סביב, הם הולכים בגעיה העירה, והרועה מחלל בחלילו.
טז. עִוֵר אֵין-עֵינַיִם.
(עִוֵר. מְמָשֵׁשׁ – מְגַשֵׁשׁ. אַיֶכָּה. לְבַדִי. אֵתַע. עֲזַבְתָנִי. אַל. תַּכֵּנִי. רָדַפְתִּי– שַׁבְתִּי. בֵּן. אָבִי – אָבִיהוּ. זְמָן – רָב) .
כל הילדים: עִוֵר, אֵין-עֵינַיִם,
מְמַשֵׁש בַּיָדַיִם,
מְגַשֵׁשׁ בָּרַגְלַיִם –
מְבַקֵש הוּא אֶת בְּנוֹ.
העור: אַיֶכָּה, בְּנִי?
אַיֶכָּה, בְּנִי?
אֵי נֶחְבֵּאתָ,
הַגֵד לִי?
לְבַדִי כָּכָה
אֵתַע לִי –
לָמָה עֲזָבְתָּנִי?
כל הילדים: עִוֵר, אֵין-עֵינַיִם וכו'.
הילד: (בן העור) הִנְנִי, אָבִי,
פֹּה הִנֵנִי
פֹּה הִנֵנִי –
אַל תַּכֵּנִי!…
אַחֲרֵי צִפּוֹר-חֵן
רָדַפְתִּי;
עַתָּה, עַתָּה
שַבְתִֹי!
(הוא לוקח את אביו בזרועו ונוהג אותו סביב-סביב הביתה)
כל הילדים: עִוֵר, אֵין-עֵינַיִם וכו'.
זֶה הַיֶלֶד
מִי הוּא, מִי הוּא?
זֶה הַבֵּן,
וְזֶה אָבִיהוּ!
אַחֲרֵי צִפּוֹר
רָץ זְמָן-רָב;
עַתָּה, עַתָּה
שָׁב!
עִוֵר, אֵין-עֵינַיִם,
מְמַשֵׁשׁ בַּיָדַיִם,
מְגַשֵׁשׁ בָרַגְלַיִם –
מָצָא כְּבָר אֶת בְּנוֹ!
אֹפן המשחק: ילד – הוא העור – הולך ובנו הקטן נוהג בידו. בנו ראה צפור מעופפת ועזב את אביו ורץ אחרי הצפור. העור נשאר לבדו ומגשש בידיו ורגליו. הילדים שרים. אחר-כך שב הבן אל אביו העור ומבקש סליחה ממנו. הילד נוהג שוב את אביו סביב-סביב, והילדים שרים עליהם את כל הבית האחרון: “זה הילד” וכו'.
יז. בָּעֲלִיָה תַּחַת גַג.
(בַּיִת – מָט. עֲלִיָה. אֲרֻבָּה. גַג. עָשָּן. יוֹם-יוֹם. הוֹי – אֲבוֹי. רוּחַ – יֵהוֹם. תִּינֹוק. שַׂק. תֶּבֶן. תַּרְנְגֹל - שֶׂכְוִי – כַּרְבֹּלֶת –דָם – אֵשׁ. לֶחֶם – יִשְׁאַל. יִבְכֶּה – יֵבְךְּ. עוֹרֵב – שָׁחוֹר. מִן – מִנִי. עֲבֹר. קוֹל – נוֹרָא. נָדַם – כֹּל. אֵי? שׁוֹמֵמָה).
ילד אחד: בַּיִת מָט, עֲלִיָה רַק,
וַאֲרֻבָּה עַל הַגַג;
הָאֲרֻבָּה עוֹמְדָה דֹם –
עָשָׁן עוֹלֶה בָהּ יוֹם-יוֹם.
כל הילדים: הוֹי, הוֹי,
גַם אֲבוֹי! –
זֶהוּ הָרוּחַ
יֵהוֹם כֹּה.
הוֹי, הוֹי,
גַם אֲבוֹי!…..
ילד אחד: בָּעֲלִיָה, תַּחַת גַג,
שׁוֹכֵב תִּינוֹק עֲלֵי שַׂק,
וּבַשַׂק גַם תֶּבֶן אֵין –
לָמָה כָּכָה תִּבְכֶּה, בֵּן?
כל הילדים: הוֹי, הוֹי וכו'.
ילד אחד: עַל הַגַג שָׁם שֶׂכְוִי יֵשׁ,
וְכַרְבָּלְתּוֹ דָם וָאֵשׁ;
לֶחֶם יִשְׁאַל, יֵבְּךְּ הַבֵּן –
לֶחֶם! לֶחֶם!– וְלֶחֶם אֵין.
כל הילדים: הוֹי, הוֹי, וכו'.
ילד אחד עוֹרֵב שָׁחוֹר מִנִי שְׁחוֹר,
עוּף מִזֶה, הוֹ עוּף עֲבֹר!
אַל תַּשְׁמִיעַ נוֹרָא קוֹל –
בָּעֲלִיָה נָדַם כֹּל….
כל הילדים: הוֹי, הוֹי וכו'
ילד אחד: עַל הַגַג שָׁם חָתוּל נָם;
לָמָה יָנוּם חָתוּל שָׁם?
לָמָה יִשְׁכַּב עַל הַגַג?
אֵי הַתִּינוֹק עַל הַשַׂק?
כל הילדים: הוֹי, הוֹי וכו'.
ילד אחד: בַּיִת מָט, עֲלִיָה רַק,
וַאֲרֻבָּה עַל הַגַג,
תַּעַמֹד שׁוֹמֵמָה לָהּ –
עָשָׁן עוֹד לֹא יַעֲלֶה בָה…
כל הילדים: הוֹי, הוֹי וכו'.
אֹפן המשחק: ילד אחד עומד בתוך המעגל ומספר על-אודות הבית המט. את הריפֿרין הילדים שרים ביחד כשהם סופקים כף על החזה, ומושיטים ידיהם למרחוק, לרוח ההומה ושוב סופקים כף.
יח. תּרְנְגֹלְתָּא
(תַּרְנְגֹלֶת – תַּרְנְגֹלְתָּא. נֶחְמָדִים. נוֹצָה. מַטֶלֶת-בֵּיצָה. בֵּיַצִיך. יִדָגְרוּ. אַחֲרֵי-כֵן. אֶפְרוֹחַ – אֶפְרוֹחֵי-חֵן. בֵּיצַי – הִתְבַּקְעוּ. מְצַפְצְפִים. מִכָּל הָעֲבָרִים).
הילדה-התרנגלת: קָה-קָה-קָה –
קָדַקְתָּ!
הילדים: קוֹרְאָה תַּרְנְגֹלְתָּא
לִיָלִדים
נֶחְמָדִים.
הילדה-התרנגלת: יֵשׁ לִי יָפָה
נוֹצָה,
אֲנִי מַטֶלֶת בֵּיצָה –
לִילָדִים
נֶחְמָדִים.
הילדים: אַל-נָא, אַל
תָּקוּמִי
עַל בֵּיצַיִך
נוּמִי;
יִדָגְרוּ אַחֲרֵי-כֵן
אֶפְרוֹחֵי-חֵן.
הילדה-תרנגלת: בֵּיצַי
הִתְבַּקָעוּ,
אֶפְרוֹחַי כְּבָר יָצָאוּ–
וּמְצַפְצְפִים לִי:
פִּי-פִּי-פִּי!
הילדים האפרוחים: (יצאו מתחת הילדה-התרנגלת, וסובבים ומנתרים אצל אמם)
פִּי-פִּי-פִּי!
פִּי-פִּי-פִּי!
כל הילדים: קְטַנִים כַּצִפֳּרִים,
מִכָּל הָעֲבָרִים:
הילדים-התרנגולים: פִּי-פִּי-פִּי!
אֹפן המשחק: הילדה-התרנגלת יושבת באמצע החדר ומקרקרת. הילדים גומרים את הבית הראשון: “קוראה תרנגלתא” וכו'. התרנגלת מספרת על "אודות ביציה ונכונה לתתן לילדים, אך הילדים רוצים שתדגר את הביצים. כשמתבקעות הביצים תחת הילדה-התרנגלת, יוצאים האפרוחים בצפצוף והם מנתרים וסובבים את אמם ושרים את הבית האחרון.
יט. הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נָטַע אִילָן.
(הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – נָטָע – אִילָן. גַן עֵדֶן – נָשָׂא– תָּפּוֹחִים. אֵינָם נושְׁרִים. שָׁלַח. לִקְטוֹף. לֹא רָצָה. שִׁסָה. לִנְשׁוֹךְ. זָרַק – מַקֵל. הִצִית – לַהַב. שָׁפַךְ. כִּבְשָׂה. שׁוֹחֵט – לִשְׁחוֹט).
1): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נָטַע אִילָן
נָטַע אִילָן.
אִילָן בְּגַן-עֵדֶן, אִילָן בְּגַן-עֵדֶן;
נָשָׂא הָאִילָן תַּפּוֹחִים שֶׁל זָהָב, –
תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים,
תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים!
2): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא שָׁלַח יֶלֶד,
שָׁלַח יֶלֶד,
לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים, לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים;
הַיֶלֶד לֹא רָצָה לִקְטֹף הָתַּפּוּחִים, –
וְתַפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים,
תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים!
3): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא שִׁסָה כֶּלֶב,
שִׁסָה כֶּלֶב,
לִנְשֹׁךְ אֶת הַיֶלֶד, לִנְשֹׁך אֶת הַיֶלֶד;
הַכֶּלֶב לֹא רָצָה לֵנְשֹׁך אֶת הַיֶלֶד,
הַיֶלֶד לֹא רָצָה לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים, –
וְתַפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים,
תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים!
4): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא זָרַק מַקֵל,
זָרַק מַקֵל,
לְהַכּוֹת אֶת הַכֶּלֶב, לְהַכּוֹת אֶת הַכֶּלֶב;
הַמַקֵל לֹא רָצָה לִהַכוֹת אֶת הַכֶּלֶב,
הַכֶּלֶב לֹא רָצָה לִנְשֹׁךְ אֶת הַיֶלֶד,
הַיֶלֶד לֹא רָצָה לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים,–
וְתַפּוּחִים אֵינָם נוֹשׁרִים,
תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים!
5): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא הִצִית לַהַב,
הִצִית לַהַב,
לִשְׂרֹף אֶת הַמַקֵל, לִשְׂרֹף אֶת הַמַקֵל;
הַלַהַב לֹא רָצָה לִשְׂרֹף אֶת הַמַקֵל.
הַמַקֵל לֹא רָצָה וכו'.
6): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שָׁפַךְ מַיִם,
שָׁפַך מַיִם,
לְכַבּוֹת אֶת הַלַהַב, לְכַבּוֹת אֶת הַלַהַב;
הַמַיִם לֹא רָצוּ לְכַבּוֹת אֶת הַלַהַב,
הַלַהַב לֹא רָצָה וכו'.
7): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא שָׁלַח כִּבְשָׂה,
שָׁלַח כִּבְשָׂה,
לִשְׁתוֹת אֶת הַמַיִם, לִשְׁתוֹת אֶת הַמַיִם;
הַכִּבְשָׂה לֹא רָצְתָה לִשְׁתּוֹת אֶת הַמַיִם,
הַמַיִם לֹא רָצוּ וכו'.
8): הַקָדוֹשׁ-בָֹרוּךְ-הוּא שָׁלַח שׁוֹחֵט,
שָׁלַח שׁוֹחֵט,
לִשְׁחֹט אֶת הַכִּבְשָׂה, לִשְׁחֹט אֶת הַכֵּבְשָׂה;
הַשׁוֹחֵט לֹא רָצָה לִשְׁחֹט אֶת הַכִֹבְשָׂה;
הַכִּבְשָׂה לֹא רָצְתָה וכו'.
9): הַקִדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא יָרַד אַרְצָה,
יָרַד אַרְצָה,
מִלְמַעְלָה לְגַן עֵדֶן, מִלְמַעְלָה לְגַן-עֵדֶן;
רָצָה הַשׁוֹחֵט לִשְׁחֹט אֶת הַכִּבְשָׂה,
רָצְתָה הַכִּבְשָׂה לִשְׁתוֹת אֶת הַמַיִם,
רָצוּ הַמַיִם לְכַבּוֹת אֶת הַלַהַב,
רָצָה הַלַהַב לִשְׂרֹף אֶת הַמַקֵל,
רָצָה הַמַקֵל לְהַכּוֹת אֶת הַכֶּלֶב,
רָצָה הַכֶּלֶב לִנְשֹׁך אֶת הַיֵֶלֶד,
רָצָה הַיֶלֶד לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים –
תַּפּוּחִים נוֹשְׁרִים, נוֹשְׁרִים,
תַּפּוּחִים נוֹשְׁרִים, נוֹשְׁרִים!
אֹפן המשחק: ילד אחד עומד באמצע החדר, – הוא האילן הנטוע בגן-עדן; הילדים קְרֵבִים זה אחר זה אל האילן (הם: הילד, הכלב, המקל, הלהב, המים וכו') וכל אחד מהם מניע ראשו בשלילה. עד שהקדוש-ברוך-הוא בעצמו יורד, אז יעשה כל-אחד את שליחותו, החל מן השוחט וכלה בילד המנענע את האילן, והתפוחים נושרים. (כל אחד מהילדים מחקה את התנועות של כל דבר ודבר).
כ. הַזָמִיר מִתְאַבֵּל.
(זָמִיר – מִתְאַבֵּל. בַּעַל-כָּנָף. עָנָף –אָמִיר. גָרוֹן שִׁיִרי. אָרֹן. כָּאן – פֹּה. אָחוֹת. יֶלֶד פֶּרֶא. תָּפְשָׂה – צָדָה. כְּלוּב).
הזמיר: צִיף-צִיף-צִיף, } bis
צִיף-צִיף-צִיף, } bis
צִיף-צִיף-צִיף, } bis
צִיף-צִיף-צִיף! } bis
הילדים: –מִי פֹּה זָמִיר,
מִי בַּעַל-כָּנָף?
הזמיר: – זֶה אֲנִי:
עַל הָאָמִיר,
עַל הֶעָנָף,
אֵשֵׁב לִי!
הילדים: –זַמֵר,זְמִירִי,
קְרָא בְגָרוֹן!
הזמיר: –עוֹד מְעַט
אֵבְךְּ אֶת שִׁירִי,
אֵבְךְּ וְאָרֹן
עַלֵי בַּד!
הילדים: – מָה הַשִׁירָה?
נִשְׁמָעֲנָה!
הזמיר: – הָיְתָה כַּאן
אָחוֹת זְמִירָה,
אַךְ אֵינֶנָה
עוֹד בַּגַן!
הָהּ נֶחְמָדָה,
עוֹד לֹא אֶרְאֶה
אוֹתָה שׁוּב
אוֹתָה שׁוּב!
יֶלֶד פֶּרֶא
תְּפָשָׂהּ, צָדָה –
תוֹך הַכְּלוּב
תוֹך הַכְּלוּב!
הזמיר: צִיף-צִיף-צִיף, } bis
צִיף-צִיף-צִיף, } bis
צִיף-צִיף-צִיף, } bis
צִיף-צִיף-צִיף! } bis
הילדה הזמירה, העומדת באמצע החדר, שרה את השיר הזה ברגש ובתנועות המתאימות.
כא. מָחוֹל עִבְרִי.
(פְּנֵה הַיָמִין. פְּנֵה הַשְׂמֹאל. מָחוֹל. בַּת-זוּג. אֲהוּבָה. קוֹלֵי-קוֹלוֹת. קֹדוּ).
פְּנֵה הַיָמִין, פְּנה הַשְׂמֹאל,
כָּכָה נֵצֵא בְּמָחוֹל;
אֶל בַּת-זוּגְךָ שׁוּבָה, שׁוּבָה,
אֶל בַּת זּוגְךָ הָאֲהוּבָה!
נַגְנוּ בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת
נֵצֵא כַּך בִּמְחוֹלוֹת;
זוּגוֹת-זוּגוֹת, יְלָדִים,
נֵצֵא נֵצֵא צְמָדִים!
שׁוּבוּ, שׁוּבוּ, יְלִדִים!
שׁוּבוּ שׁוּבוּ, נֶחְמָדִים!
שׁוּבוּ לִמְקוֹמְכֶם וָקֹדוּ–
וְעַתָּה עִמְדוּ, עֲמֹדוּ!
אֹפן המחול: הילדים עומדים זוגות-זוגות, אלה מול אלה. התמונות – כמו שכתוב בשיר: בראשונה פונים אלה ואלה לימין ולשמאל, אחר-כך ילד וילדה מושיטים זה לזו את ידיהם הימניות; כששרים את הרֵיפֿרֵין, הם הולכים, זוג אחרי זוג, בתהלוכה; וכשרם “שובו…” – הם שבים כמה פסיעות ועומדים כמו בתחלת השיר ומשתּחוים אלה מול אלה.
כב. הַתַּפּוּחַ.
(גַרְעִין. נִשְׁאַר. אֵינֶנוּ. יִישַׁן. רֹאשׁוֹ. יִצְמַח. יִגְדַל. זָקוּף. רָם. מִגְדָל. תִבְנֶה – קֵן. תִּפְצַח – רִנָה).
ילד: (יוצא לתוך החדר,בידו גרעין של תפוח)
אִמִי נָתְנָה לִי תַּפּוּחַ,
גָדוֹל הָיָה הַתַּפּוּחַ!
כְּבָר אֲכַלְתִּיו וְאֵינֶנוּ –
רַק הַגַרְעִין נִשְׁאַר מֶנוּ,
גַרְעִין נִשְׁאַר מֶנוּ!
(מראה את הגרעין על כף ידו)
(הילד כורע לארץ, חופר בה וזורע שם את הגרעין)
אֶזְרַע אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה –
יִישַׁן לוֹ הַגַרְעִין שָׁמָה;
מִן הַגַרְעִין אִילָן יָעַל,
יִשָׂא רֹאשׁוֹ מַעַל, מַעַל –
יִשָׂא רֹאשׁוֹ מָעַל!
(הילד מראה בהרמת ידו עד-כמה יגדל האילן)
יִצְמַח אִילָן, יִצְמַח, יִגְדָל,
גָדוֹל, זָקוּף, רָם כַּמִגְדָל;
צִפּוֹר תְִּבֶנה עָלָיו קִנָה,
תְּזַמֵר, תָּשִׁיר, תִּפְצַח רִנָה –
תָּשִׁיר, תִּפְצַח רִנָה!
הילד מביע בתנועוֹת ידיו את אשר יביע השיר.
כג. עַל הָעֶרֶשׂ .
(דֹם. אֶשָׂא כַּפַּי לֵאלֹהַי. מַלְאַךְ-שָׁלוֹם. צְחוֹרוֹת. פּוֹרְשׂוֹת. צֵל. עַרְשִׂי. הַלֵיל. פְּחָה. כְּרוּבִי. חָטָאתִי. חֵטְא. שְׁכַח. זַךְ. עַכְשָׁו. אֶסְגֹר. אַט).
בָּא הַשֶׁמֶשׁ, רָד הַיוֹם –
אֵלֵך, אֶשְׁכַּב, אִישַן דֹם,
אֱשָׂא כַּפַּי לֵאלֹהַי:
מַלְאַךְ-שָׁלוֹם שְׁלַח אֵלַי!
כְּנָפָיו צְחוֹרוֹת, פּוֹרְשׂוֹת צֶל,
ערְשִׂי יִשְׁמֹר כָּל הַלֵיל;
וְאִם יָבוֹא חֲלוֹם רָע –
פְּחָה-בּוֹ, כְּרוּבִי, פְּחָה בּוֹ, פְּחָה!
אִם חָטָּאתִי – חֶטְאִי שְׁכַח,
מָחָר אָקוּם טוֹב וָזַך;
עַכְשָׁו אֶסְגֹר עֵינַי אַט –
בָּא הַשֶׁמֶשׁ, הַיוֹם רַד….
כד. עֲשָׂרַה זְמִירִים.
(עֲשָׂרָה. אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. עָבַרְנוּ. תִּשְׁעָה. נִשְׁאַרְנוּ. בָּא הָאָבִיב. זָרְחָה. עַל – עָלַי. הָמְלוּ כָּל-טוּב).
עֲשָׂרָה זְמִירִים, זְמִירִים קְטַנִים
לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עָבַרְנוּ;
צָדוּ יְלָדִים אֶת הָאֶחָד
וְרַק תִּשְׁעָה נִשְׁאַרְנוּ –
הָהּ, לֹא יָשִׁיר עוֹד בַּיַעַר,
לֹא יוּכַל עוֹד לָעוּף;
זָמִיר קָטָן, זָמִיר יָפֶה
נָפַל תּוֹך הַכְּלוּב!
הזמיר הנצוד: טְרִי-לִי, לִי-לִי, לִי-לִי,
(מנתר בכלובו ושר): טְרִי-לִי, לִי-לִי-לִי!
טְרִי-לִי, לִי-לִי, לִי-לִי, לִי-לִי } bis
טְרִי-לִי, לִי-לִי, לִי! } bis
שְׁנַיִם זְמִירִים,זְמִירִים קְטָנִים
לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עָבַרְנוּ;
צָדוּ יְלָדִים אֶת הָאֶחָד
וְרַק אֶחָד נִשְׁאַרְתִּי…
הָהּ, לֹא יָשִׁיר וכו'.
בָּא הָאָבִיב, זָרְחָה שֶׁמֶשׁ
עֲלֵי גַן וָאָחוּ;
חָמְלוּ יְלָדִים עַל הַזְמִירִים,
אֶת הַכְּלוּב פָּתָחוּ –
הוֹ עוּפוּ, עוּפוּ, זְמִירִים קְטַנִים,
עוּפוּ מִן הַכְּלוּב!
עוּפוּ, עוּפוּ אֶל הַיַעַר,
שָׁמָה יִשׁ כָּל-טוּב!
טְרִי-לִי, לִי-לִי וכו'.
אֹפן המשחק: המורה מחלקת את הילדים לכלובים ולזמירים, עשרה כלובים מסביב לחדר (הכלובים בני שלשה או ארבעה ילדים); הזמירים עפים סביב-סביב באמצע החדר. בכל פעם כשהם שרים: “צדו ילדים את האחד” – נצוֹד אחד הזמירים. הזמירים מצטערים על אחיהם ובתנועוֹת-ידים מתאימות הם מביעים את צערם על שלא ישיר ביער ולא יעוף; אחרי הקינה הם עפים שוב, עד שנשאר האחד מכלם; ואולם האביב קרב והילדים חסים על הזמירים הכלואים – הכלובים נפתחים והזמירים עפים מתוכם, זה אחר זה, בסדר הראשון, סביב-סביב ובשמחה רבה; כששרים “טרי-לי, לי-לי…”, הזמירים מרימים ומנפנפים כנפיהם, והילדים-הכלובים מוחאים כף.
כה. עַל דְאַטֵפְתְּ.
(עַל דְאַטֵפְתְּ. בַּשָׁדֶה. טָס. זְבוּב. מַרְגוֹעַ. זַמְזֵם. נַפְשֶךָ. שְׁמוֹר. דְרוֹר. בּלִעָה – דְרוֹר. הָלְאָה. הַקֵץ. נֵץ. טָרֵף. רָשָׁע. פּוֹרֵחַ. צַיָד. יָרָה. עוֹף. חָלָל. סוֹף).
בַּשָׂדֶה, בַּשָׂדֶה
טָס לוֹ הַזְבוּב,
לֹא יָדַע מַרְגוֹעַ,
רַק זַמְזֵם, רַק עוּף.
הוֹ זְבוּבִי, הוֹ זְבוּבִי,
אֶת נַפְשְךָ שְׁמוֹר!
רוֹדֶפֶת אַחֲרֶיךָ,
רוֹדֶפֶת הַדְרוֹר…
אֶת זְבוּבִי הַקָטָן
בָּלְעָה הַדְרוֹר,
וְעָפָה לָה הָלְאָה
אֶל שֶׁמֶשׁ-הָאוֹר.
הוֹ דְרוֹרִי, הוֹ דְרוֹרִי,
גַּם לָךְ בָּא הַקֵץ –
רוֹדֵף אַחֲרֶיךָ,
הָהּ, רוֹדֵף הַנֵץ!
אֶת דְרוֹרִי, הָהּ, טָרַף
הָרָשָׁע הַנֵץ,
וְהָרֶשָׁע פּוֹרֵחַ
אֶל עָנָף אֶל עֵץ.
הוֹ נִצִי, הוֹ נִצִי,
לֹא תֵּדַע עַד-מָה, –
כִּי רוֹדֵף אַחֲרֶיךָ
הַצַיָד הָרָע!
יָצָא הַצַיָד
וְיָרָה בָּעוֹף.
הַנֵץ נָפַל חָלָל –
זֶהוּ הַסוֹף.
אפן המשחק: הילדים יושבים במעגל על ספסליהם, אחד מהם קם, סובב באמצע החדר ומזמזם, כי הוא ה“זבוב”. הילדים שרים; כשהגיעו אל המלים: “רודפת אחריך” – קמה ה“דרור” הרודפת אחריו סביב-סביב בכנפיה הפרושות ובולעתו (מפילתו לארץ); את הדרור “בולע” באֹפן זה הנץ, את הנץ ממית ביריה הציד.
כו. הַדָגִים.
(דָגִים. יוֹרְדִים – מִתְעַלִים. גַלִים. זַכִּים. נַעֲלֶה – נַעַל. מַעֲלָה – מַעַל. מַעֲמַקִים. סְנַפִּיר – קַשְׂקַשִׂים. פֶּה – פִּינוּ. נִשְׁאַף – מְעַט – רוּחַ. מַר. חַם. קַר. זָנָב. נִתְרוֹמֶם. בְּרָכָה. אָנָא. נַכֵּנוּ. דַיָגִים. חִצִים. קֶשֶׁת. חַכֶּה. רֶשֶׁת. מְנוּחָה. פַּת. אֵינֶנָה. יוֹשִׁיטוּ. אַל תַּבִּיטוּ. נַנוּחַ. תּוֹלַעַת. אֶחְטְפֶנָה – אֶבְלָעֶנָה. חַדָה – דַקָה. בָּא – יוֹמִי. אָבְדָה. שָמַרְנוּ. רֶגַע-רֶגַע).
(הילדים-הדגים עומדים) דָגִים קְטַנִים
דָגִים קַלִים,
(הם יורדים) אָנוּ יוֹרְדִים
(הם מתרוממים) וּמִתְעַלִים –
אָנוּ חַיִים
(הם יורדים() תּוֹךְ הַמַיִם,
בְּתוֹךְ גַלִים זַכִּים;
(מתרוממים) רֶגַע נַעַל,
נַבִּיט מַעַל,
(יורדים רגע ומתרוממים) וְשׁוּב לְמַעֲמַקִים!
(יורדים) אָנוּ יוֹרְדִים
(מתרוממים) וּמִתְנַשְׂאִים
לָנוּ סְנַפִּיר
וְקַשְׂקַשִׂים;
וְאִם עָלִינוּ –
נִפְתַּח פִּינוּ,
נִשְׁאַף מְעַט רוּחַ –
מַר-הוּא, מַר הוּא,
לֹא חַם וְלֹא קַר הוּא –
(יורדים) נֵרֵד וְנָנוּחַ!
הִנֵה זָרַח
שֶׁמֶשׁ יוֹמָם,
נָגַע זָנָב
(מתרוממים) וְנִתְרוֹמָם!
(מתפללים) שֶׁמֶשׁ-בְּרָכָה,
אָנָא, שְׁפָכָה
אוֹרֵךָ גַם עַל דָגִים,
(מרכינים ראש) עַל רֹאשֵׁנוּ,
(כופפים גב(+) עַל גַבֵּנוּ, –
(יורדים) נֵרֵד חִישׁ: דַיָגִים!
(שני ילדים-דיגים באים, הם עומדים
על-יד הנחל ומחכים עד שיעל איזה
דג אל חכּתם (ידיהם שלובות).
לֹא בְּחִצִים
וְלֹא בְקֶשֶׁת,
רַק עִם חַכָּה
וְעִם רֶשֶׁת.
בָּאוּ הֵנָה
לְצוּדִנוּ, –
נֵשֵׁב פֹּה בִּמְנוּחָה;
פַּת יוֹשִׁיטוּ –
אַל תַּבִּיטוּ!
וְלֹא אֶל תּוֹלַעַת שְׁלוּחָה!
(דגה אחת מתרוממת לאט) מַה פֹּה אַשֵׁב?
מַה פֹּה אַעַשׂ?
הִנֵה אֶרְאֶה
שָׁם – תּוֹלַעַת!
אֶחְטְפֶנָה,
אֶבְלָעֶנָה,
וְאֵרֵד שׁוּב לִתְהוֹמִי.
(היא עולה ונאחזת בחכה)
הָהּ! הַחַכָּה –
חַדָה, דַקָה…
אוֹי לִי, אוֹי, בָּא יוֹמִי!
(הדיגים נושאים את הדגה אתם)
הדגים: דָגָה עָלְתָה –
וְלֹא יָרָדָה;
עָלְתָה מַעְלָה
וְאָבָדָה!
אַך אֲנַחְנוּ
כְּבָר שָׁכַחְנוּ,
עוֹד לֹא נִזְכְּרֶנָה!
הָיְתָה דָגָה
לִפְנֵי רֶגַע,
עַֹּתָּה כְּבָר אֵינֶנָה!
דגִים קְטַנִים,
(מתרוממים) דָגִים קַלִים
(יורדים) אָנוּ יוֹרְדִים
(מתרוממים) וּמִתְעַלִים, –
אָנוּ חַיִים
(יושבים) תּוֹך הַמַיִם,
בְּתוֹך גַלִים זַכִּים;
(מתרוממים) רֶגַע נַעַל,
נַבִּיט מַעַל –
וְשׁוּב לְמַעֲמַקִים!…..
אֹפן המשחק: הילדים עומדים במעגל הפוך, הפנים מָפנים אל הכתלים. כשהדגים יורדים–הם במים, וכשהם עולים– הרי הם על פניהם. כשהדיגים הולכים עם הדגה שהועלתה בחכתם, הדגם עולים והשירה עם הירידה והעליה מַתחילה מחדש, כאלו לא קרה דבר.
א. אֵלִיָהוּ הַנָבִיא.
(תַּהֲלוּכָה).
אֵלִיָהוּ. [מי הוא זה אליהו? לספר לילדים איזו מעשי-פלא]. נָבִיא. הַתִּשְׁבִּי–הַגִלְעָדִי (מארץ גלעד). בִּמְהֵרָה. מָשִׁיחַ. [מה-זה משיח? מי הוא משיח?]. בֶּן-דָוִד).
אֵלִיָהוּ הַנָבִיא,
אֵלִיָהוּ הַתִּשְׁבִּי,
אֵלִיָהוּ הַגִלְעָדִי, –
בִּמְהֵרָה הוּא יָבוֹא
עִם מָשִׁיחַ בֶּן-דָוִד!
בִּמְהֵרָה הוּא יָבוֹא
עִם מָשִׁיחַ בֶּן-דָוִד!
ב. תֵּבַת נֹחַ.
(סוֹף – עוֹלָם. הַס. תַּם. בָּשָׂר. אָדָם. פַּס. רוֹעֲשִׁים-גוֹעֲשִׁים. נָעָה. מִתְעַלֶה. יָם. תֵּבָה. נֹחַ. (מי הוא?). יְחִידָה-שְׂרִידָה. אַרְיֵה – שׁוֹאֵג – נֶשֶׁר – צוֹעֵק. צָר. יוֹנָה. הָשִׁיבִי דָבָר. הָאֲדָמָה. נִרְאֵית. פָּרְשָׂה כְּנָפָהּ. מָנוֹחַ. כַּף-רֶגֶל. אֶרֶץ. עָלֶה – עֲלֵה-זַיִת-טָרָף. חַכָּה. יָסְפָה. עָז. יָרֹק – רַעֲנָן. הָר – גַיְא. הוֹדוּ לַאדֹנָי).
1. מִסוֹף עוֹלָם
עַד סוֹף עוֹלָם –
הַס!
תַּם כָּל-בָּשָׂר
וְכָל אָדָם
פַּס;
רַק מַיִם, מַיִם,
רַק מַיִם, מַיִם –
רוֹעֲשִׁים
וְגוֹעֲשִׁים
בַּכֹּל!
רַק מַיִם, מַיִם,
רַק מַיִם, מַיִם –
רוֹעֲשִׁים
וְגוֹעֲשִׁים
בַּכֹּל!
1. מִי זֹאת נָעָה,
מִי זֹאת בָּאָה
שָׁם?
מִי מִתְעַלֶה
שָׁם בְּגַלֵי
יָם?
תֵּבַת נֹחַ,
תֵּבַת נֹחַ –
זוּ הַיְחִידָה,
זוּ הַשְׂרִידָה
הִיא!
תֵּבַת נֹחַ,
תֵּבַת נֹחַ –
זוּ הַיְחִידָה,
זוּ הַשְׂרִידָה
הִיא!
1. סְגוּרָה, סְגוּרָה
הִיא הַתֵּבָה, –
הָהּ!
אַרְיֵה שׁוֹאֵג,
נֶשֶׁר צוֹעֵק
בָּהּ:
"נֹחַ, נֹחַ,
פֹּה הַמָּקוֹם צָר!
מָתַי נֵצֵא
מִן הַתֵּבָה
כְּבָר?"
"נֹחַ, נֹחַ,
פֹּה הַמָּקוֹם צָר!
מָתַי נֵצֵא
מִן הַתֵּבָה
כְּבָר?"
1. שָׁלַח אֶת
הַיוֹנָה אָז
הָאִישׁ:
"עוּפִי, עוּפִי
לָךְ, יוֹנָתִי,
חִישׁ!…
עוּפִי-נָא וּרְאִי,
הָשִׁיבִי-דָבָר לִי –
הָאֲדָמָה
אוּלַי נִרְאֵית
כְּבָר?"
עוּפִי-נָא וּרְאִי,
הָשִׁיבִי-דָבָר לִי –
הָאֲדָמָה
אוּלַי נִרְאֵית
כְּבָר?"
1. פָּרְשָׂה כְּנָפָהּ,
עָפָה, עָפָה
לָהּ;
אוּלָם מַהֵר,
מַהֵר שָׁבָה –
הָהּ!
"נֹחַ, נֹחַ,
אֵין מָנוֹחַ
לְכַף רַגְלִי
עַל הָאָרֶץ
עוֹד!"…
"נֹחַ, נֹחַ,
אֵין מָנוֹחַ
לְכַף רַגְלִי
עַל הָאָרֶץ
עוֹד!"…
1. (עוד-הפעם הבית מספר 3)
2. שָׁלַח נֹחַ
אֶת הַיוֹנָה
שׁוּב;
עָפָה לָהּ עַד
עֶרֶב עוּף, עוּף –
עוּף!
"נֹחַ, נֹחַ,
פְּתַח תֵּבָתְךָ
לִי, –
עֲלֵה זַיִת
טָרָף יֵשׁ
בְּפִי!"
"נֹחַ, נֹחַ,
פְּתַח תֵּבָתְךָ
לִי, –
עֲלֵה זַיִת
טָרָף יֵשׁ
בְּפִי!"
1. (עוד-הפעם הבית מספר 3)
2. שָׁלַח נֹחַ
אֶת הַיוֹנָה
שׁוּב;
פָּרְשָׂה כְּנָפָהּ,
מִהֲרָה
לָעוּף…
חִכָּה, חִכָּה לָהּ,
חִכָּה, חִכָּה לָהּ –
אַךְ לֹא יָסְפָה
עוֹד הַיוֹנָה
שׁוּב!
חִכָּה, חִכָּה לָהּ,
חִכָּה, חִכָּה לָהּ –
אַךְ לֹא יָסְפָה
עוֹד הַיוֹנָה
שׁוּב!
1. פָּתַח נֹחַ
אֶת הַתֵּבָה
אָז, –
יָצְאוּ כֻּלָם
וְשָׁרוּ בְּקוֹלָם
עָז:
מַה-יָרֹק הוּא כָּל הָר!
מָה רַעֲנָן כָּל גָיְא!
הוֹדוּ, הוֹדוּ,
הוֹדוּ לַאדֹנָי!
מַה-יָרֹק הוּא כָּל הָר!
מָה רַעֲנָן כָּל גָיְא!
הוֹדוּ, הוֹדוּ,
הוֹדוּ לַאדֹנָי!
אֹפן המשחק: הילדים עומדים (או יושבים) במעגל; אחד מהם, שקוֹלו נעים, מזמר סוֹלוֹ ובתנועות נחוצות ביותר המבארות את הענין. כל הילדים חוזרים על המחצית השניה של כל בית. כשהילד מתחיל לשיר את הבית השני “מי זאת נעה?” – הוא מטה את ידו למרחוק כרואה את התבה על-פני המים; בהחילו לשיר את הבית השלישי “סגורה, סגורה היא התבה” – הילדים אוחזים זה את זה בידיהם כעין תבה סגורה, מבין הילדים יוצא נח לאמצע החדר, אריה ונשר יוצאים לקראתו מן המעגל ושרים מתוך תחנונים: “נח, נח, פה המקום צר!” וכו‘. בתחלת הבית הרביעי – רומז נח ליונה הממהרת אליו מתוך טיסות מתוך המעגל, הוא שר לה ושולח אותה מן התבה. עם התחלת הבית החמישי – היונה פורשת כנפים ופ̄ורחת מחוץ למעגל סביב-סביב ושבה אל נח בספּרה לו: “נח, אין מנוֹח”… וכו’; שוב מתחננים האריה והנשר (בבית הששי), ונח שולח שוב את היונה (בבית השביעי) לראות הקלו המים, היונה שבה עם עלה-זית. שוב חוזר הבית השלישי ואחריו שולח נח את יונתו בפעם האחרונה (בית תשיעי) – והיונה איננה שבה, אז יעמיד נח את כל הילדים “ללכת” (זה אחורי זה) ו“פותח” את התבה. הכל יוצאים בתהלוכה ועומדים ב“שורה” במעגל ומשתוממים ונהנים מהדר הטבע בשירם: “מה-ירק הוא כל הר”… וכו'.
ג. שְׁלשָׁה אָבוֹת.
(אַבְרָהָם [מי הוא? לספר על-דבר אברהם מספורי החומש]. עֲנֵנוּ. לְאָן? – אַרְצֵנוּ).
הילדים: אַבְרָהָם אָבִינוּ,
אַבְרָהָם אָבִינוּ,
אַבְרָהָם אָבִינוּ,
שְׁמַע קוֹלֵנוּ!
קְטַנִים אָנוּ,
אֵלֶיךָ בָּאנוּ
וְקָרָאנוּ –
עֲנֵנוּ!
מָתַי נֵלֵךְ גַם נָשׁוּבָה
אֶל אַרְצֵנוּ הָאֲהוּבָה?
אברהם אבינו – לְאָן?
הילדים – לְאַרְצֵנוּ!
הילדים: יִצְחָק אָבִינוּ,
יִצְחָק אָבִינוּ,
יִצְחָק אָבִינוּ,
שְׁמַע קוֹלֵנוּ!
קְטַנִים אָנוּ,
אֵלֶיךָ בָּאנוּ
וְקָרָאנוּ –
עֲנֵנוּ!
מָתַי נֵלֵךְ וְנָשׁוּבָה
אֶל אַרְצֵנוּ הָאֲהוּבָה?
יצחק אבינו – לְאָן?
הילדים – לְאַרְצֵנוּ!
הילדים: יַעֲקֹב אָבִינוּ,
יַעֲקֹב אָבִינוּ,
יַעֲקֹב אָבִינוּ,
שְׁמַע קוֹלֵנוּ!
קְטַנִים אָנוּ,
אֵלֶיךָ בָּאנוּ
וְקָרָאנוּ –
עֲנֵנוּ!
מָתַי נֵלֵךְ וְנָשׁוּבָה
אֶל אַרְצֵנוּ הָאֲהוּבָה?
יעקב אבינו – לְאָן?
הילדים – לְאַרְצֵנוּ!
אֹפן המשחק: אחד הילדים (הוא אברהם אבינו) עומד על כסא לפני כל הילדים. לאחר שהרימו אליו הילדים כפיהם ושרו לו – הוא שואלם “לאָן?”; אחרי אברהם אבינו יעמד יצחק אבינו על הכסא ואחריו יעקב אבינו.
ד. שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
(שָׁלוֹם – עֲלֵיכֶם. יְהוּדִי. מֵאַיִן? מַה נִשְׁמָע? הַכַּרְמֶל. [לספר על-דבר הכרמל]. גֶפֶן – גַפְנוֹ. פָּרֹחַ – פָּרְחָה. זַיִת. הַר-צִיוֹן. [לספר על-דבר הר-ציון]. שְׁחוֹחִים. כֹּתֶל. [לספר על-דבר הכתל המערבי]. פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ. [לספר על-דבר המשיח.] פַּנוּ דֶרֶךְ. כִּרְעוּ בֶרֶךְ. רוֹכֵב. הִקָבְצוּ).
I
הילדים – שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
יהודי א' – עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!
הילדים – מֵאַיִן יְהוּדִי בָּא?
מֵאַיִן יְהוּדִי בָּא?
מֵאַיִן יְהוּדִי בָּא?
יהודי א' – מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הילדים – מַה נִשְׁמָע בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל?
מַה נִשְׁמָע בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל?
מַה נִשְׁמָע בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל?
יהודי א' – אַךְ טוֹב! אַךְ טוֹב! אַךְ טוֹב!
הַיַרְדֵן גוֹעֵשׁ,
הַלְבָנוֹן רוֹעֵשׁ,
וְהַכַּרְמֶל – זֶה הָהָר –
שִׁמְשׁוֹ זָרְחָה,
גַפְנוֹ פָּרְחָה,
גַם הַזַיִת עָלָה כְּבָר!
הילדים (בשמחה) הַיַרְדֵן גוֹעֵשׁ,
הַלְבָנוֹן רוֹעֵשׁ,
וְהַכַּרְמֶל – זֶה הָהָר –
שִׁמְשׁוֹ זָרְחָה,
גַפְנוֹ פָּרְחָה,
גַם הַזַיִת עָלָה כְּבָר!
הַיַרְדֵן גוֹעֵשׁ,
הַלְבָנוֹן רוֹעֵשׁ,
וְהַכַּרְמֶל – זֶה הָהָר –
שִׁמְשׁוֹ זָרְחָה,
גַפְנוֹ פָּרְחָה,
גַם הַזַיִת עָלָה כְּבָר!
II
הילדים – שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
יהודי ב' – עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!
הילדים – מֵאַיִן יְהוּדִי בָּא?
מֵאַיִן יְהוּדִי בָּא?
מֵאַיִן יְהוּדִי בָּא?
יהודי ב' – מִירוּשָׁלַיִם…
הילדים – מַה נִשְׁמָע בִּירוּשָׁלַיִם?
מַה נִשְׁמָע בִּירוּשָׁלַיִם?
מַה נִשְׁמָע בִּירוּשָׁלַיִם?
יהודי ב' – יְהוּדִים חַיִים שַָׁם.
יְהוּדִים חַיִים
בִּירוּשָׁלַיִם,
עוֹמְדִים עַל הַר-צִיוֹן שָׁם;
עוֹמְדִים שְׁחוֹחִים,
בּוֹכִים, בּוֹכִים
לִפְנֵי כֹּתֶל אֶחָד רָם…
הילדים – יְהוּדִים חַיִים
בִּירוּשָׁלַיִם
עוֹמְדִים עַל הַר-צִיוֹן שָׁם;
עוֹמְדִים שְׁחוֹחִים,
בּוֹכִים, בּוֹכִים
לִפְנֵי כֹּתֶל אֶחָד רָם…
– יְהוּדִים חַיִים
בִּירוּשָׁלַיִם
עוֹמְדִים עַל הַר-צִיוֹן שָׁם;
עוֹמְדִים שְׁחוֹחִים,
בּוֹכִים, בּוֹכִים
לִפְנֵי כֹּתֶל אֶחָד רָם…
III
הילדים – שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יְהוּדִי!
יהודי ג' – עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!
הילדים – מֵאַיִן יְהוּדִי בָּא?
מֵאַיִן יְהוּדִי בָּא?
מֵאַיִן יְהוּדִי בָּא?
יהודי ג' – מֵהָרֵי יְהוּדָה!
הילדים – מַה נִשְׁמָע עַל הָרֵי יְהוּדָה?
מַה נִשְׁמָע עַל הָרֵי יְהוּדָה?
מַה נִשְׁמָע עַל הָרֵי יְהוּדָה?
יהודי ג' – פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ!…
הוּ, פַּנוּ דֶרֶךְ!
כִּרְעוּ בֶּרֶךְ!
הַמָשִׁיחַ רוֹכֵב שָׁם;
קוֹל-שׁוֹפָר יָרִים
עַל הֶהָרִים:
אֵלַי הִקָבְצוּ כָּל הָעָם!
הילדים – הוֹ, פַּנוּ דֶרֶךְ! }BIS
כִּרְעוּ בֶּרֶךְ!
הַמָשִׁיחַ רוֹכֵב שָׁם;
קוֹל-שׁוֹפָר יָרִים
עַל הֶהָרִים:
אֵלַי הִקָבְצוּ כָּל הָעָם!
– הוֹ, פַּנוּ דֶרֶךְ!
כִּרְעוּ בֶּרֶךְ!
הַמָשִׁיחַ רוֹכֵב שָׁם;
קוֹל-שׁוֹפָר יָרִים
עַל הֶהָרִים:
אֵלַי הִקָבְצוּ כָּל הָעָם!
אפן המשחק: הילדים עומדים בחצי-מעגל וּמצפים לאורחים מארץ-ישראל; יהודי מארץ-ישראל בא מחדר סמוך (או מקרן זוית) וטורבַּש, מאותם שלובשים בארץ-ישראל, על ראשו, מטה גדול בידו. בהופיעו – משתחוים לו הילדים לשלום, שואלים אחר-כך “מאין יהודי בא?” ו“מה נשמע?” היהודי מספר להם בתנועות ידים ובהבעת הפּנים (לפ̄י הדברים שהוא שר) מארץ-ישראל. היהודי השני (לבוש כראשון) בא מירושלים מאצל ה“כתל” והוא שחוח ועצוב-רוח. הילדים מרגישים בזה משירו, מהכרת פניו, וכשהם חוזרים “יהודים חיים בירושלים” – הרי הם מורידים ראשיהם, שולבים ידיהם על-החזה ושרים בעצב. היהודי השלישי מביא בשורה טובה, הוא חי ושמח, ושר בקול רם וצוהל על המשיח. הילדים מושפעים ממנו והם עונים לו בשמחה ובתנועות ידים “פנו דרך!” – וכורעים כלם ביראת הכבוד; “כרעו ברך!” – ונוטלים את השופר אל פיהם ומריעים וקוראים (בתנועות מתאימות) אל אחיהם העוברים אליהם: “אלי הקבצו כל העם!” –
ה. עַל הֶהָרִים בִּיהוּדָה.
(לְטַיֵל. פְּרָחִים. קָטָפוּ. נוֹטְרִים. כְּרָמִים).
עַל הֶהָרִים בִּיהוּדָה,
שָׁם בָּאָרֶץ הַחֲמוּדָה
הַבָּנוֹת הַיָפוֹת
לְטַיֵל הָלָכוּ;
שורת ילדות הולכות זו אחר זו בחדר.
עַל הֶהָרִים בִּיהוּדָה,
שָׁם בָּאָרֶץ הַחֲמוּדָה,
הַבָּנוֹת הַיָפוֹת
פְּרָחִים קָטָפוּ.
שורת הילדות כורעות וקוטפות פרחים אל חיקן.
עַל הֶהָרִים בִּיהוּדָה,
שָׁם בָּאָרֶץ הַחֲמוּדָה,
הַבָּנִים הַיָּפִים
רוֹעִים הָעֵדֶר.
שורת ילדים הולכים בעבר שני מול הילדות ומחללים בחלילים – הם רועים העדר.
עַל הֶהָרִים בִּיהוּדָה,
שָׁם בָּאָרֶץ הַחֲמוּדָה,
הַבָּנִים הַיָפִים
נוֹטְרִים הַכְּרָמִים.
שורת הילדים עומדים על משמרתם, מושיטים את רוביהם להפיל אימה על גנבים.
ו. שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָׁלוֹם!
(מֶלֶךְ – מְלָכִים. בָּרְכוּנִי. בּוֹאֲכֶם. עֶלְיוֹן. צֵאתְכֶם).
הילדים-המלאכים מופיעים באוּלם, בתוך המעגל. מלאך מול כל ילד. והילדים שבמעגל שרים.
1. שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם
מַלְאֲכֵי הַשָׁלוֹם,
מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן,
מִמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים
הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא!
המלאכים עומדים לפני הילדים שבמעגל. הילדים מברכים את בוֹאָם.
1. בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם,
מַלְאֲכֵי הַשָׁלוֹם,
מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן,
מִמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים
הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא!
המלאכים מברכים בנפנוף ידים-כנפים על ראשיהם המוּרדים של הילדים.
1. בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם,
מַלְאֲכֵי הַשָׁלוֹם,
מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן,
מִמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים
הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא!
המלאכים שבים ועומדים זה אחר זה, סובבים בעוּפם ויוצאים כלעמת שבאו.
1. צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם,
מַלְאֲכֵי הַשָׁלוֹם,
מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן,
מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים
הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא!
אֹפן המשחק: הילדים נחלקים לשנַים – מחציתם האחת מלאכים (הם יוצאים לחדר אחר, או פורשים לזוית מיוחדת באוּלם), והילדים הנשארים עומדים במעגל גדול. כשהילדים רואים את המלאכים עפים אליהם – הם מברכים אותם לשלום. כשהם עומדים לקראתם בתוך המעגל – הילדים מברכים את בואם, אחר-כך הילדים מבקשים את המלאכים שיברכום; הם מורידים את ראשיהם, המלאכים פורשים עליהם את ידיהם-כנפיהם ומברכים אותם באפן זה. אחרי שברכו אותם – המלאכים שבים ועומדים זה אחר זה, סובבים בעופם ויוצאים כלעֻמת שבּאו. הילדים שבמעגל מְלַוים אותם בּשיר ומברכים את צֵאתָם.
ז. שִׁיר הַגָלִיל.
"גִילוּ, הַגָלִילִים,
גבּוֹרֵי הֶחָיִל;
שִׂישׂוּ וְשִׂמְחו
יוֹמָם וָלָיִל!" (שורה זו 8 פעמים)
מֵחֶשְכַת הַלַיְלָה
עוֹלֶה קוֹל חָלִיל, –
שִׁירוֹ יַשְׁמִיעַ
שׁוֹמֵר הַגָלִיל.
יֶהֱמֶה הַגָלִיל –
כֹּה יֶהֱמֶה לְבָבִי;
רוֹבִי בְּצִדִי,
וְסוּסִי עֲרָבִי.
הַגָלִיל, הַגָלִיל,
אַךְ אַתָּה גָלִילִי!
אֵין שָׂשׂוֹן כִּשְׂשׂוֹנִי
וְגִיל אֵין כְּגִילִי!
הַלַיְלָה כְּבָר הוֹלֵךְ
הָלֹךְ וְחָוֹר;
שֶׁמֶשׁ הַגָלִיל
כְּאֵשׁ עַל הַר תָּבוֹר…
זוּלָתְךָ, הַגָלִיל
מָה לִי וּמִי לִי?
הַגָלִיל, הַגָלִיל –
אַךְ אַתָּה גָלִילִי!
א. אָבִיב.
(אָבִיב-חָבִיב. שָׂדוֹת. גַנִים. פּוֹרְחִים. שׁוֹשַׁנִים. כָּרִים. מַעְלָה וָתַחַת).
אָבִיב! אָבִיב!
הִנֵה זֶה בָּא!
אָבִיב – אֲבִיבִי,
חָבִיב – חֲבִיבִי,
אָבִיב! אָבִיב!
הִנֵה זֶה בָּא!
אָבִיב!… וכו'.
בַּשָׂדוֹת, בַּגַנִים
פּוֹרְחִים שׁוֹשַׁנִים, –
אָבִיב!… וכו'.
אָבִיב!… וכו'.
בַּכָּרִים, בַּיְעָרִים
שָׁרִים צִפֳּרִים, –
אָבִיב!… וכו'.
אָבִיב!… וכו'.
שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת
מַעְלָה וָתַחַת, –
אָבִיב!… וכו'.
אחד הילדים שר בית אחד מן “האביב”, וכל הילדים חוזרים אחריו.
ב. חַד גַדְיָא.
(קָט. זֶמֶר. טָף. לָשׁוֹן. שׁוּק. צַח. זוּזִים. הוֹצִיא. תָּקַע. שָׁפַךְ. זָוִית. גָב. אֵשׁ. בּוֹעֶרֶת. הָאָח. נִתַּז. גֵץ. גֵשׁ. מִרְעֶה. צָמֵא. שׁוֹחֵט. חַלָף. עָקַד. אֵל-אֱלֹהִים. הַשָׂטָן. הֵמִית. הִמָחֵה. יְקוּם).
אחד הילדים: עוֹד אָנֹכִי יֶלֶד קָט
שָׁמַעְתִּי זֶמֶר זֶה,
שָׁרוּ אוֹתוֹ זָקֵן, טָף –
כָל לָשׁוֹן וְכָל פֶה:
כל הילדים: חַד גַדְיָא! חַד גַדְיָא!
אחד הילדים: אַבָּא קָנָה גְדִי בַּשׁוּק,
גְדִי רַךְ וָצַח שֶׁלִי!
שְנַיִם זוּזִים – זוּז וָזוּז
הוּא הוֹצִיא עַל הַגְדִי;
קָפַץ עָלָיו חָתוּל רָע –
הָהּ, חָתוּל רָשָע זֶה! –
אָכַל אֶת הַגְדִי הָרַךְ,
אֲכָלוֹ בְּכָל-פֶּה.
כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי, גִדְיִי, גִדְיִי טוֹב,
גְדִי רַךְ וָצַח שֶׁלִי!
שְנַיִם זוּזִים – זוּז וָזוּז
הוּא הוֹצִיא עַל הַגְדִי;
חַד גַדְיָא! חַד גַדְיָא!
אחד הילדים: הָיָה שָׁם גַם כֶּלֶב עַז,
עַל הֶחָתוּל קָם,
תָּקַע אֶת כָּל שִׁנָיו בּוֹ
וְנָשַךְ עַד שְׁפָךְ דָם;
בַּזָוִית עָמַד מַקֵל-עֵץ,
מַקֵל קָשֶׁה עָב,
עַל הַכֶּלֶב קָם וַיַךְ
עַל רֹאשׁ וְגַם עַל גַב.
כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי וכו'
אחד הילדים: אֵש בּוֹעֶרֶת עַל הָאָח,
נִתַּז מֶנָהּ גֵץ,
הָיָה גֵץ לְלַהַב-אֵשׁ
וְשָׂרַף מַקֵל-עֵץ;
קָם גַל-מַיִם אָז בַּיְאוֹר
וְקָרָא: הָלְאָה גֵשׁ!
שָׁפַךְ מֵימָיו זֶה הַגַל
וַיְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ…
כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי וכו'.
אחד הילדים: מִן הַמִרְעֶה, מן הָרַךְ,
שָׁב אֲזַי הַשׁוֹר,
צָמֵא הָיָה עַד-מְאֹד,
וַיֵשְׁתְּ מִמֵי הַיְאוֹר…
עָבַר שָׁם הַשׁוֹחֵט אָז
וְחַלָף לוֹ לָאִישׁ,
עָקַד אֶת הַשׁוֹר אֲזַי
וְשָׁחַט אוֹתוֹ חִיש…
כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי וכו'.
אחד הילדים: וְהַשׁוֹחֵט – סוֹפוֹ מָה?
לֹא אֵל הוּא, אֶלָא אִישׁ –
הַשָׂטָן בָּא, הַשָׂטָן בָּא
וְהֵמִית אוֹתוֹ חִישׁ…
וֵאֱלֹהִים הֲיִרְאֶה רָע
וְהוּא לֹא יַעַשׂ כְּלוּם?
הוּא קָרָא: מוּת, הַשָׂטָן, מוּת!
הִמָחֵה מִן הַיְקוּם!…
כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי וכו'.
אֹפן המשחק: את השיר הזה אפשר לשחק. אבא הביא גדי לשוק (באמצע החדר). עזבוֹ לנפשו והלך לו. בשעה שהילד השר סוֹלוֹ ישיר על-דבר החתול – ילד-חתול אחד מתנפל על הגדי; בשעה שהוא שר על הכלב – ילד - כלב מתנפל על החתול בנביחה; בשעה שהוא שר על המקל – ילד-מקל מכה את הכלב, וכו'… בסופו של-כל-בית כל הילדים היושבים סביב לאולם נָדים לגדי, הנגזר על-ידי החתול, ומונים את שנים הזוזים ששלם אבא בעדו.
ג. אַרְבַּע קוּשִׁיוֹת
(קוּשְׁיוֹת. שָׁכַחְתִּי. נוֹרָא. אֶזְכֹּרָה. אֵבוֹשׁ. אִכַּלֵם. נִשְׁאֲרָה).
הילד: – אָבִי, אָבִי, טוֹב וְיָקָר,
אֶשְׁאַל אוֹתְךָ קוּשְׁיוֹת הַרְבֵּה.
האב: – כַּמָה תִּשְׁאַל, בין 1 לִי יַקִיר?
הילד – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע.
אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע –
אַךְ שָׁכַחְתִּי קוּשְׁיָה אַחַת,
לָכֵן אֶשְׁאַל שָׁלֹש קוּשְׁיוֹת…
האב – אֶשְׁמַע שָלֹש בְּרֹב נַחַת.
הילד – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש… הָבָה
אֶשְׁאַל שָׁלֹש; פִּי פָּתַחְתִּי –
אַחַת שְׁתַּיִם, שָׁלֹש – אוֹי לִי,
גַם הַשְׁנִיָה כְּבָר שָׁכַחְתִּי!
האב – אִם שָׁכַחְתָּ גַם הַשְׁנִיָה,
אַחַת, שְׁתַּיִם – אֵין זֶה נוֹרָא;
שְׁאַל מִמֶנִי: אַחַת, שְׁתַּיִם –
הילד – הָהּ, גַם שְׁלִישִׁית לֹא אֶזְכֹּרָה!
האב – אִם לֹא תִזְכֹּר אֶת הַשְׁלִישִׁית,
אֶת הָרְבִיעִית הֵן תִּשְׁאָלָה?
הילד – זוּ הָרְבִיעִית… זוּ הַרְבִיעִית,
הָהּ, גַם אוֹתָהּ לֹא אוּכָלָה!
הָהּ, מָה אֵבוֹשׁ, מָה אִכָּלֵם!
אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע –
לֹא נִשְׁאֲרָה אַף קוּשְׁיָה אַחַת,
אַף אַחַת לֹא מִקוּשְׁיוֹת הַרְבֵּה!
הילד-הבן קָרֵב אל הילד-האב ושואל ממנו את הקושיות אשר שכח.
ד. זוּג אוֹ פֶּרֶט.
(זוּג. פֶּרֶט. אֱגוֹזִים. חַג. פֶסַח. נַחֵש. תְּשַׁלֵּם. קְנַס. חִידָה. עוּצוּ – עֵצָה).
ילד אחד: בָּאֱגוֹזִים נְשַׂחֵקָה,
חַג הַפֶּסַח בָּא;
זוּג אוֹ פֶּרֶט, זוּג אוֹ פֶּרֶט,
נַחֵשׁ, נַחֵשׁ-נָא.
אִם נִחַשְתָּ וּמָצָאתָ –
אֶת אֱגוֹזַי קָח;
לֹא מָצָאתָ, אָז תְּשַׁלֵם
קְנַס לִי – מִשֶׁלָךְ!
ילד שני: אַךְ זוּ חִידָה, אַךְ זוּ חִידָה –
זוּג אוֹ פֶּרֶט? הוֹ,
הוֹ, לֹא אֵדַע מָה אַגִידָה:
פֶּרֶט? פֶּרֶט? לֹא!
זוּג אוֹ פֶּרֶט? זוּג אוֹ פֶּרֶט?
עוּצוּ עֵצָה לִי;
זוּג אוֹ פֶּרֶט? זוּג אוֹ פֶּרֶט?
זוּג! כָּךְ אָמַר פִּי!…
כל הילדים: (אם הילד מצא את החידה)
זוּג אוֹ פֶּרֶט? זוּג אוֹ פֶּרֶט?
הַגֵד כֹּה אוֹ כֹּה!
אַךְ הוּא מָצָא אֶת הַחִידָה –
הָאֱגוֹזִים לוֹ!
כל הילדים: (אם לא מצא את החידה)
זוּג אוֹ פֶּרֶט, זוּג אוֹ פֶּרֶט?
הַגֵד כֹּה אוֹ כֹּה!
לֹא כֵן אָמַר; הָאֱגוֹזִים
הֵם לֹא לוֹ, לֹא לוֹ!
אפן המשחק: מבין הילדים, היושבים על הספסלים, קמים שני ילדים. לכל אחד מהם מספר אגוזים. הילד האחד ישכל את ידו וינער את אגוזיו כשהוא שר את שני הבתים הראשונים; כשהוא מוציא את ידו המלאה אגוזים, יתחיל השני את שירו מתוך מחשבה, הוא רוצה לומר מה להחליט וחושש. לסוף הוא מגיד בהחלט. אם מצא את החידה, שרים לו כל הילדים ומזַכִּים אותו באגוזים; ואם אין – הם מוציאים עליו גזר-דין, שעליו להשיב את מספר האגוזים אשר לא מצא.
ה. אֱלִיל-כְּסִיל
(אֱלִיל-כְּסִיל. קַחַת. תֵּת. שֵׂאת. נְחִירַיִם. הָרִיחַ).
ילד אחד: 1) אֱלִיל-כְּסִיל, אֱלִיל-כְּסִיל!
יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ יָדַיִם
לֹא יוֹדֵעַ קַחַת, תֵּת;
יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם –
לֹא יוּכַל אֶת רַגְלָיו שֵׂאת…
כל הילדים במקהלה וַי, וַי, וַי לָהֶם,
אֱלִיל-כְּסִיל יֵשׁ לָהֶם!
וֵאלֹהֵינוּ בַּשָׁמַיִם –
כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה!
וֵאלֹהֵינוּ בַּשָׁמַיִם –
כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה!
ילד אחד: 2) אֱלִיל-כְּסִיל, אֱלִיל-כְּסִיל!
יֵשׁ לוֹ לָשׁוֹן, פֶּה, שְׂפָתַיִם –
וְלֹא יוֹדֵעַ דַבֵּר כְּלוּם;
יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ שְתֵּי עֵינַיִם –
וְלֹא רוֹאֶה הוּא מְאוּם…
כל הילדים במקהלה: וַי, וַי, וַי לָהֶם וכו'
ילד אחד: 3) אֱלִיל-כְּסִיל, אֱלִיל-כְּסִיל!
יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ אָזְנַיִם –
וְלֹא שׁוֹמֵעַ כְּלָל וּכְלָל;
יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ נְחִירַיִם –
וּלְהָרִיחַ לֹא יוּכָל…
כל הילדים במקהלה וַי, וַי, וַי לָהֶם וכו'.
אֹפן המשחק: אחד הילדים עומד בלי כל תנועה באמצע, הוא הגֹלם (בכדי שיהיה מראה האליל יותר משֻׁנה, הוא חובש לראשו מצנפת-ניר גבוהה, ובידו מטאטא). הילד מונה את אבריו בפניו ואת מגרעותיהם בצדם. כל הילדים מסביב נִלְוִים אליו מתוך לגלוּג, כמובן, וגומרים בנתינת שבח לאלהי השמים מתוך הרמת כפים.
ו. קַבָּלַת הַתּוֹרָה (לשבועות).
(קַבָּלַת-הַתוֹרָה. אוֹר – אוֹרָה. אִישׁ-פֶּלֶא. מָחֲאוּ כָּף, סַפֵּרָה. אֵל-שָׁדַי. הַנָבִיא. בְּמַתָּנָה. לוּחוֹת).
תּוֹרָה לִי, לִי –
אוֹרָה לִי!
תּוֹרָה לִי, לִי –
עוֹד מַה לִי?
תּוֹרָה לִי, לִי –
הַכֹּל לִי!
עַל הַר סִינַי שָׁם מִמַעַל –
מִי זֶה, מִי זֶה לָנוּ יַעַל?
תּוֹרָה לִי… וכו'.
קָרָא מֹשֶׁה, אִישׁ-הַפֶּלֶא:
– אֲנִי לָכֶם עַל סִינַי אֶעֱלֶה!
תּוֹרָה לִי… וכו'.
מָחֲאוּ כֻּלָם כַּף וְקָרְאוּ:
– חִישׁ עֲלֵה, עֲלֵה הָהָרָה!
תּוֹרָה לִי… וכו'.
מָה שָׁם תַּעֲשֶׂה, נָא סַפֵּרָה!
– עִם אֵל-שָׁדַי אֲדַבֵּרָה!
תּוֹרָה לִי… וכו'.
שָׁאֲלוּ כֻּלָם אֶת הַנָבִיא:
– מָה מִסִינַי לָנוּ תָבִיא?
תּוֹרָה לִי… וכו'.
אָז הַנָבִיא מֹשֶׁה עָנָה:
– תּוֹרָה אָבִיא בְּמַתָּנָה!
תּוֹרָה לִי… וכו'.
– מִי הַתּוֹרָה יְלַמְדֵנוּ?
– מֹשֶׁה רַבֵּנוּ! מֹשֶׁה רַבֵּנוּ!
תּוֹרָה לִי… וכו'.
הִנוֹ יוֹרֵד, הוֹ הַבִּיטוּ –
וְהַלוּחוֹת אִתּוֹ, אִתּוֹ!
תּוֹרָה לִי… וכו'.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ,
אֶת הַתּוֹרָה חִישׁ לַמְדֵנוּ!
תּוֹרָה לִי, לִי –
אוֹרָה לִי!
תּוֹרָה לִי, לִי –
עוֹד מָה לִי?
תּוֹרָה לִי, לִי –
הַכֹּל לִי!
אפן המשחק: הילדים עומדים במעגל סביב להר סיני (בימה, כסא באמצע החדר) ושואלים “מי יעל” על הר סיני? מבין הילדים יוצא אחד (משה) צעד לפנים: “אני אעלה”. הילדים מוחאים לו כף, ו“משה” עולה על הר סיני. הילדים שואלים אותו מה יעשה שם? “משה” מרים את ידו למעלה: “עם אל שדי אדברה!” – ובשאלם אותו “מה תביא לנו”, הוא מרים את שתי ידיו: “תורה אביא במתנה”; אז שואלת שורת הילדים האחת: מי ילמדנו התורה? ושורת הילדים השניה מראה על “משה”: הוא ילמדנו! משה יורד מן ההר, והילדים רואים אותו יורד “עם הלוחות”; ברדתו הוא סובב עם הלוחות לפני הילדים, והם מבקשים אותו שילמדם תורה.
ז. אֶל הַשָׂדוֹת.
(מְהֵרָה – מַהֵר. בּוֹעֵרָה. נִתְפַּלֵל. צֵל. סְבָךְ. נָאִים. דוּדָאִים. לָשׂוּחַ. חֲבֵרִים. נִקְלַע. זֵרִים. עֲדוּיִם).
יְלָדִים, יְלָדוֹת,
אֶל הַשָׂדוֹת
נֵלֵךְ מְהֵרָה –
הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!
טְרַה-לַה, לַה-לַה, לַה!
טְרַה-לַה, לַה-לַה, לַה!
טְרַה-לַה, לַה-לַה-לַה!
נִתְפַּלֵל לָאֵל:
תֵּן לָנוּ צֵל!
הֶאָח, הֶאָח!
הֲרֵי עֵץ וּסְבָךְ!
טְרַה-לַה… וכו'
קְטַנִים וְנָאִים,
נִקְטֹף דוּדָאִים;
נִקְטֹף מְהֵרָה –
הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!
טְרַה-לַה… וכו'
נִתְפַּלֵל לָאֵל:
תֵּן… וכו'
כְּבָר דַי לָשׂוּחַ,
נֵשֵב לָנוּחַ;
נֵשֵב מְהֵרָה –
הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!
טְרַה-לַה… וכו'
נִתְפַּלֵל לָאֵל:
תֵּן… וכו'
הוֹ הוֹ חֲבֵרִים,
נִקְלַע-נָא זֵרִים;
נִקְלַע מְהֵרָה –
הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!
טְרַה-לַה… וכו'
נִתְפַּלֵל לָאֵל:
תֵּן… וכו'
הַזֵרִים כְּבָר קְלוּעִים,
רָאשֵׁינוּ עֲדוּיִם;
קוּמוּ מְהֵרָה –
הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!
טְרַה-לַה… וכו'
נִתְפַּלֵל לָאֵל:
תֵּן… וכו'
בְּזֵרֵי הַפְּרָחִים,
כִּבְנֵי מְלָכִים –
הַבַּיְתָה מְהֵרָה –
הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!
טְרַה-לַה… וכו'
נִתְפַּלֵל לָאֵל:
תֵּן לָנוּ צֵל!
הֶאָח, הֶאָח!
הֲרֵי עֵץ וּסְבָךְ!
טְרַה-לַה, לַה-לַה, לַה!
טְרַה-לַה… וכו'
אֹפן המשחק: הילדים עומדים במעגל, מזמרים ומבארים בתנועות את כל פעולה ופעולה: כשהם שרים “אל השדות”, הם הולכים זה אחר זה; בהגיעת אל “נתפלל לָאֵל”, הם עומדים ומתפללים; בראותם את העץ, הם כורעים להִנפש. אחר-כך הם קוטפים פרחים במעגל, ושוב הולכים, נחים, קולעים זֵרים, שמים את הזרים על ראשיהם, וסובבים שוב, זה אחר זה, בראשים עדוים הביתה – אל מקומותיהם.
ח. עֲבוֹדַת הָאִכָּרִים.
(חוֹרְשִׁים. אִכָּרִים. תָּא. חָמִיד. מַחֲרֵשָה. תָּמִיד. מְשַׂדְדִים. מַשְׂדֵדָה. זוֹרְעִים – זוֹרֵעַ. קוֹצְרִים. חֶרְמֵשׁ. דָשִׁים. מוֹרַג-עֵץ. קֵץ. טוֹחֲנִים. רֵחַיִם. טַחֲנַת-מַיִם. טַחֲנָה. טוֹחֵן).
הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,
אִמְרוּ-נָא,
אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,
אִמְרוּ בָּזֶה:
בַּמֶה, בַּמֶה
חוֹרְשִים הַאִכָּרִים?
הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,
שְׁמַע וְדַע,
אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:
בַּמַחֲרֵשָׁה,
בַמַחֲרֵשָׁה
חוֹרֵשׁ אִכָּר תָּמִיד.
טְרַה-לַה-לַה!…
הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,
אִמְרוּ-נָא,
אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,
אִמְרוּ בָּזֶה:
בַּמֶה, בַּמֶה
מְשַׂדְדִים הָאִכָּרִים?
הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,
שְׁמַע וְדַע,
אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:
בְּמַשְׂדֵדָה,
בְּמַשְׂדֵדָה
מְשַׂדֵד אִכָּר תָּמִיד.
טְרַה-לַה… וכו'
הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,
אִמְרוּ-נָא,
אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,
אִמְרוּ בָּזֶה:
בַּמֶה, בַּמֶה
זוֹרְעִים הָאִכָּרִים?
הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,
שְׁמַע וְדַע,
אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:
בְּגַרְעִינִים,
כְּמוֹ הַפְּנִינִים,
זוֹרֵעַ אִכָּר תָּמִיד.
טְרַה-לַה… וכו'.
הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,
אִמְרוּ-נָא,
אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,
אִמְרוּ בָּזֶה:
בַּמֶה, בַּמֶה
קוֹצְרִים הָאִכָּרִים?
הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,
שְׁמַע וְדַע,
אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:
בְּחֶרְמֵשׁ חַד
תּוֹךְ הַיָד
קוֹצֵר אִכָּר תָּמִיד.
טְרַה-לַה… וכו'.
הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,
אִמְרוּ-נָא,
אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,
אִמְרוּ בָּזֶה:
בַּמֶה, בַּמֶה
דָשִׁים הָאִכָּרִים?
הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,
שְׁמַע וְדַע,
אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:
בְּמוֹרַג-עֵץ
יַךְ בְּלִי-קֵץ,
כָּךְ דָש הָאִכָּר תָּמִיד.
טְרַה-לַה… וכו'.
הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,
אִמְרוּ-נָא,
אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,
אִמְרוּ בָּזֶה:
בַּמֶה, בַּמֶה
טוֹחֲנִים הָאִכָּרִים?
הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,
שְׁמַע וְדַע,
אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:
בְּרֵחַיִם,
בְּטַחֲנַת-מַיִם,
טוֹחֵן אִכָּר תָּמִיד.
טְרַה-לַה… וכו'
אפן המשחק: בתוך החדר לפני הילדים, העומדים במעגל, עומד הילד-האב ושואל את בניו פרק בעבודת האכרים. הילדים- הבנים רומזים לו בידיהם: “תא ושמע” – ועונים לו על כל שאלה ושאלה בדברים ממש ובתנועות המתאימוֹת לעבודת האכרים. בהגיעם בסוף כל תשובה ל“טרה-לה-לה”… – הם הולכים במעגל, זה אחר זה, ועוֹבדים עבודת האכרים אשר עליה ידבר; ובגמרם – הם עומדים שוב במעגל ומחכים לשאלה חדשה אשר ישאל אותם אביהם.
ט. הַמִקְדָשׁ הַצִילוּ! (לתשעה באב).
(רוֹמָאִים. מַחֲרִיבִים. מִלְחָמָה. קָדִימָה. גִבּוֹרִים. נִשְׂרָף. הַמִקְדָש. אִזְרוּ-מָתְנַיִם. דְלוּ-מַיִם. הֵחָפְזוּ. הָרִיעוּ. הַשְׁקִיעוּ. הַכֶּתֶר. אוֹיְבִים – רְבָבָה. הַפִּילוּ. הַצִילוּ).
אַחַת וּשְׁתַּיִם,
אַחַת וּשְׁתַּיִם,
רוֹמָאִים מַחֲרִיבִים
הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם!
קוֹל שׁוֹפָר בָּרָמָה
מֵרִיעַ: מִלְחָמָה…
קָדִימָה, גִבּוֹרִים!
אַחֵינוּ, הֵם קוֹרְאִים!
רוֹמָאִים מַחֲרִיבִים
הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם…
אַחַת וּשְׁתַּיִם,
אַחַת וּשְׁתַּיִם!
שָׁלֹש וְאַרְבַּע,
וְחָמֵשׁ וָשֵׁשׁ!
נִשְׂרָף הַמִקְדָשׁ
בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ!
הוֹ אִזְרוּ מָתְנַיִם!
דְלוּ מַיִם, דְלוּ מַיִם!
הֵחָפְזוּ, הָרִיעוּ,
הַלַהַב הַשְׁקִיעוּ!
עוֹלֶה הַמִקְדָשׁ
בְּלַהֲבוֹת-אֵשׁ…
שָׁלֹש וְאַרְבַּע,
וְחָמֵשׁ וָשֵׁשׁ!…
שֶׁבַע וּשְׁמֹנֶה,
וְתֵשַׁע וָעֶשֶׂר –
לַגִבּוֹר הָרִאשׁוֹן
יִנָתֵן הַכֶּתֶר!
הוֹי, עָשָׁן וּלֶהָבָה,
וְאוֹיְבִים – רְבָבָה!
הָאוֹיֵב הַפִּילוּ!
הַמִקְדָשׁ הַצִילוּ!
לַגִבּוֹר הָרִאשׁוֹן
יִנָתֵן הַכֶּתֶר!
שֶׁבַע וּשְׁמֹנֶה,
וְתֵשַׁע וָעֶשֶׂר!
אֹפן המשחק: הילדים נחלקים לשני מעגלים, מעגל קטן בתוך מעגל גדול. בתוך המעגל הקטן פנס-ניר. הילדים במעגל הקטן כורעים – הם הרומאים, ידיהם נטויות אל הפנס – הוא בית-המקדש. הילדים שבמעגל הגדול – הם היהודים, הם עומדים ושרים את הקינה וסופקים-כף והולכים סביב-סביב זה אחר זה להציל את ירושלים ואת המקדש.
אחד הרומאים מדליק את הנר בפנס-הניר – אז יתחילו היהודים לשיר את הבית השני, הם דולים מים ומריעים, שופכים את המים כמכבים את האש.
בבית השלישי, כשהם שרים: “המקדש הצילו”, רבים מכל העבָרים מתאַמצים לקרב אל המקדש – ואולם כלם נופלים חללים לרגלי הרומאים, והמקדש עולה באש.
י. לְרֹאשׁ הַשָׁנָה.
אֶת אָבִי, אֶת אִמִי,
אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל
אֲבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת:
תָּבוֹא עֲלֵיכֶם
שָׁנָה טוֹבָה,
שָׁנָה טוֹבָה וּמוּצְלַחַת!
הָלַכְתִּי בַּבֹּקֶר
אֶל בֵּית-הַתְּפִלָה,
שָׁם הִתְפַּלַלְתִּי עִם אָבִי;
אָבִי הוּא מָצָא
תְּפִלָתוֹ בַּמַחְזוֹר,
אֲנִי הִתְפַּלַלְתִּי מִלְבָבִי…
אָבִי הוּא קָרָא:
“עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי!”
וְהִכָּה בַּיָד עַל לִבָּתוֹ;
אֲהָהּ, אֵלִי, אֵלִי,
אֵל רַחוּם וְחַנוּן!
הָהּ, שָׂא-נָא, הָהּ, שָׂא-נָא חַטָאתוֹ!
שָׁמַעְתִּי קוֹל שׁוֹפָר,
גַם תְּקִיעָה, גַם שְבָרִים,
גַם תְּרוּעָה הִקְשַׁבְתִּי, הִקְשַׁבְתִּי;
מָה אֹהַב כָּל תְּקִיעָה,
וּשְׁבָרִים מָה אֹהַב,
אַךְ תְּרוּעָה עוֹד יוֹתֵר אָהָבְתִּי!
הילד שר כל בית ובית מן השיר הזה עם התנועות המתאימות, וכל חבריו הילדים חוזרים אחריו.
יא. לָמָה סֻכָּה זוּ?
הילד-הבן – לָמָה סֻכָּה זוּ
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?
לָמָה סֻכָּה זוּ
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?
הילד-האב – לֵישֵׁב בַּסֻכָּה, יַקִירִי,
לֵישֵׁב בַּסֻכָּה, חֲבִיבִי,
לֵישֵׁב בַּסֻכָּה, יֶלֶד-חֵן,
יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!
הילדים במקהלה – לֵישֵׁב בַּסֻכָּה, יֶלֶד-חֵן,
יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!
הילד-הבן – לָמָה לֵישֵׁב בָּה,
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?
לָמָה לֵישֵׁב בָּה,
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?
הילד-האב – אֲבוֹתֵינוּ, יַקִירִי,
אֲבוֹתֵינוּ, חֲבִיבִי,
אֲבוֹתֵינוּ אַף-גַם הֵמָה
יָשְבוּ בַּסֻכָּה;
הילדים במקהלה – אֲבוֹתֵינוּ אַף-גַם הֵמָה
יָשְבוּ בַּסֻכָּה;
הילד-הבן – מַה בַּקֻפְסָה יֵשׁ, } bis
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי? }
הילד-האב – אֶתְרוֹג, אֶתְרוֹג, יַקִירִי,
אֶתְרוֹג, אֶתְרוֹג, חֲבִיבִי,
אֶתְרוֹג, אֶתְרוֹג, יֶלֶד-חֵן,
יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!
הילדים במקהלה – אֶתְרוֹג… וכו'
הילד-הבן – מַה מְרַשְׁרֵשׁ פֹּה, } bis
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי? }
הילד-האב – לוּלָב, לוּלָב, יַקִירִי,
לוּלָב, לוּלָב, חֲבִיבִי,
לוּלָב, לוּלָב, יֶלֶד-חֵן,
יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!
הילדים במקהלה – לוּלָב… וכו'.
הילד-הבן – מֵאַיִן אֶתְרוֹג זֶה,
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?
מֵאַיִן לוּלָב זֶה,
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?
הילד-האב – מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, יַקִירִי
מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, חֲבִיבִי,
מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, יֶלֶד-חֵן,
יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!
כל הילדים במקהלה – מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל… וכו'
הילד-הבן – לָמָה אֶתְרוֹג זֶה,
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?
לָמָה לוּלָב זֶה,
אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?
הילד-האב – לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, יַקִירִי,
לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, חֲבִיבִי,
לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, יֶלֶד-חֵן,
יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!
כל הילדים במקהלה – לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, יֶלֶד-חֵן,
יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!
אֹפן המשחק: מקימים ארבעה כתלים (הכתלים הם ילדים). “אבא” מביא לולב ואתרוג בקֻפסה לתוך הסכה. הילד-הבן שואל את אביו על-אודות הסכה, למה היא ועל-מה? אחר-כך הוא שואל על האתרוג ועל הלולב, כאמור בשיר. אביו מבאר מתוך זמרוֹ, מוציא את האתרוג מן הקפסה, מרשרש בלולב. המקהלה עוֹנה בסוף כל בית.
יב. סְתָו, סְתָו, סְתָו!
סְתָו, סְתָו, סְתָו –
גֶשֶׁם יוֹרֵד רָב!
גַם בַּלֵילוֹת,
גַם בַּיָמִים
יוֹרְדִים גְשָׁמִים.
יוֹרְדִים גְשָׁמִים.
סְתָו, סְתָו, סְתָו –
גֶשֶׁם יוֹרֵד רָב!
סְתָו, סְתָו, סְתָו –
בַּשָׁמַיִם עָב!
שֶׁמֶשׁ-קַיִץ
הִסְתַּתָּרָה;
נוֹשְבָה רוּחַ
זָרָה, קָרָה.
סְתָו, סְתָו, סְתָו –
בַּשָׁמַיִם עָב!
סְתָו, סְתָו, סְתָו –
בַּעַל-כָּנָף עָף!
אֲבַקְשֶׁנוּ –
לֹא אֶרְאֶנוּ;
פָּרַשׂ כְּנָפָיו
וְאֵינֶנוּ!
סְתָו, סְתָו, סְתָו –
בַּעַל-כָּנָף עָף!
סְתָו, סְתָו, סְתָו –
שָׁלוֹם לָך רָב!
תַּפּוּחֶיךָ
בְּרוּכִים, בְּרוּכִים;
חִטְפוּ! חִטְפוּ
הַתַּפּוּחִים!
סְתָו, סְתָו, סְתָו –
שָׁלוֹם לָך רָב!
אֹפן המשחק: הילדים עומדים במעגל ומחקים בבית הראשון את טפטוף הגשם הטורד. בבית השני – הם נושאים עיניהם וכפיהם לעב שבשמים. בבית השלישי – הם עפים זה אחר זה במעגל כבעל-כנף. בבית האחרון – הם כורעים לארץ לחטף את התפוחים הנושרים.
יג. הָעוֹרֵב מְבַשֵׁר חֹרֶף
העורב (לוט שחור מכסה את פניו, מתפרץ אל-תוך מעגל הילדים)
– קְרַע-קְרַע-קְרַע!
הילדים – מִי זֶה הֵנָה בָּא?
העורב – עוֹרֵב, עוֹרֵב
מְבַשֵׂר-חֹרֶף!
הילדים (סופקים כף)
– הָהּ! הָהּ! הָהּ!
העורב – קְרַע-קְרַע-קְרָע!
הילדים – מַה תְּבַשֵׂר, מָה?
העורב – רוּחוֹת קָרִים
מֵעֲבָרִים!
הילדים (סופקים כף)
– הָהּ! הָהּ! הָהּ!
העורב – קְרַע-קְרַע-קְרָע!
הילדים – עוֹד מַה תַּגִיד, מָה?
העורב – כְּפוֹר וְקֶרַח
עַל כָּל דֶרֶךְ!
הילדים – הָהּ! הָהּ! הָהּ!
העורב – קְרַע-קְרַע-קְרָע!
הילדים (בפחד) – עוֹד מַה תּוֹסִיף, מָה?
העורב – יִקְפָּא פֶּלֶג,
יֵרֵד שֶׁלֶג!
הילדים (בשמחה) – יֵרֵד, יֵרֵד-נָא!
הֶאָח, הוֹ הֶאָח!
הֵן הַשֶׁלֶג רָךְ,
סוֹבֵב, סוֹבֵב
וּמִסְתּוֹבֵב
לָבָן, צָח!
הוֹ, מַה-טוֹב!
שֶׁלֶג עַד-אֵין-סוֹף!
כֹּל יְכַסֶה;
גֹלֶם נַעֲשֶׂה
תּוֹךְ הָרְחוֹב!…
אֹפן המשחק: הילדים עומדים במעגל נכונים להשתעשע – והנה ילד-עוֹרב מכֻסה לוט שחור בא, מתפּרץ אל-תוך מעגלם. הוא מנתר לכל העבָרים ומפּיל אֵימה בקריאותיו. הילדים שואלים אותו בכל-פעם בפחד לחדשות, והעורב מספר להם את המוראים; ואולם בהזכירו בשירו את השלג – מתמלאים הילדים שמחה, כי אוהבים הם את השלג בסובבו ובעשותם ממנו “גֹלֶם”.
יד. הַסְנָאִי בְּיוֹם-חֹרֶף
הילדים – נוֹפֵל הַשֶׁלֶג, שֶׁלֶג לָבָן קַר,
שֶׁלֶג לָבָן קַר…
הוֹ סְנָאִי, הוֹ סְנָאִי,
לָמָה תִבְכֶּה מַר?
הילד-הסנאי – אֲהָהּ, אֲהָהּ!
אֲהָהּ, אֲהָהּ!
אֶל יַעְרִי, אֶל יַעְרִי
צַיָד, צַיָד בָּא!..
הילדים – נוֹפֵל הַשֶׁלֶג, שֶׁלֶג לָבָן רַךְ,
שֶׁלֶג לָבָן רַךְ…
הוֹ סְנָאִי, הוֹ סְנָאִי,
מִן הַיַעַר בְּרַח!…
הילד-הסנאי – אֲהָהּ, אֲהָהּ!
אֲהָהּ, אֲהָהּ!
אֵי אָנוּס, אֵי אֶבְרַח?
אָנָא 2 אֲנִי בָא?
הילדים – נוֹפֵל הַשֶׁלֶג, שֶׁלֶג לָבָן טוֹב,
שֶׁלֶג לָבָן טוֹב…
אַל תִּשְׁאֲלוּ, אַל תִּשְׁאֲלוּ,
אַל תִּשְׁאֲלוּ לַסוֹף!..
פִּיף-פִּיף-פַּף!…
הָהּ מַר, מַר, מָר!
הַסְנָאִי, הַסְנָאִי
נָפַל מֵת כְּבָר!…
אֹפן המשחק: כל הילדים עומדים במעגל (או יושבים). ילד קטן (הוא הסנאי) יושב בתוך המעגל לארץ, ראשו מורד וידיו מכסות את פניו – (הוא בוכה). הילדים שבמעגל מנפנפים בידיהם – (דוגמת השלג בנפילתו) – ושואלים את הסנאי “על-מה הוא בוכה”. הסנאי עונה בקינה ומראה על הציד עם שני הכלבים הנגררים אחריו “על-ארבע”; הציד עם רובה רכוב על כתפו סובב עם כלביו בצד המעגל. בבית השני – הילדים נותנים עצה לסנאי שיברח, אך הסנאי אובד-עצות: “אי אנוּס?”… בבית השלישי מְבַכּים הילדים את מות הסנאי; לעיניהם ירה הציד חץ – והסנאי נפל חלל. את ארבע השורות האחרונות של כל בית חוזרים הילדים. כשהסנאי נופל מת – הציד קורא לכלביו: “כְּלָבִים, הָבִיאוּ לִי אֶת הַטְרֵפָה!”, והכלבים רצים מהר “על-ארבע” וסוחבים את הסנאי המת אל אדונם.
טו. לַחֲנֻכָּה .
יחיד הָיֹה הָיָה
מֶלֶךְ רָשָׁע, מֶלֶךְ רָשָׁע,
חַרְבּוֹ חַדָה
וְּמְלֻטָשָׁה, וְּמְלֻטָשָׁה –
מקהלה אַנְטְיוּכָס!
אַנְטְיוּכָס!
יחיד בָּא הַרָשָׁע,
בָּא עִם גְדוּדִים, בָּא עִם גְדוּדִים;
בָּא וְנִלְחַם
עִם הַיְהוּדִים, עִם הַיְהוּדִים –
מקהלה אַנְטְיוּכָס!
אַנְטְיוּכָס!
יחיד בָּא אֶל עִיר
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם,
שָׁמָה שָׁפָךְ
דָם כַּמַיִם, דָם כַּמַיִם –
מקהלה אַנְטְיוּכָס!
אַנְטְיוּכָס!
יחיד בֵּית הַמִקְדָשׁ
עָמַד שָׁמָה, עָמַד שָׁמָה,
וְגַם לַמִקְדָשׁ
בָּא הַטָמֵא, בָּא הַטָמֵא –
מקהלה אַנְטְיוּכָס!
אַנְטְיוּכָס!
יחיד בָּא וְשָׂרַף
אֶת הַתּוֹרָה, אֶת הַתּוֹרָה;
כִּבָּה נֵרוֹת
וַיְהִי חֹשֶׁךְ, חֹשֶׁךְ נוֹרָא…
מקהלה אַנְטְיוּכָס!
אַנְטְיוּכָס!
יחיד קָם אִישׁ גִבּוֹר,
שְׁמוֹ יְהוּדָה, שְׁמוֹ יְהוּדָה,
הִצִיל אַרְצוֹ,
זוֹ הַחֲמוָּדה, זוֹ הַחֲמוָּדה –
מקהלה הַמַכַּבִּי!
הַמַכַּבִּי!
יחיד קָם וְגֵרֵשׁ
אֶת הַמֶלֶךְ, אֶת הַחַיָלִים;
וְלַיְהוּדִים
הָיָה שָׁלוֹם, הָיָה שָׁלוֹם –
מקהלה בַּחֲנֻכָּה!
בַּחֲנֻכָּה!
יחיד בָּא לַמִקְדָשׁ,
הִדְלִיק מְנוֹרָה, הִדְלִיק מְנוֹרָה;
וְלַיְהוּדִים
הָיְתָה אוֹרָה, הָיְתָה אוֹרָה –
מקהלה בַּחֲנֻכָּה!
בַּחֲנֻכָּה!
אֹפן המשחק: בבית הראשון של השיר – הילדים לוטשים חרבותיהם (כף על זרועם); בבית השני – הילדים הולכים (על מקום אחד) כאנטיוכס בשעתו; בבית השלישי – הילדים מעבירים יד על צוארם, בבארם כיצד שפך אנטיוכס דם, וכו'.
טז. עֶגְלַת חֹרֶף.
מַחֲאוּ כַּף } bis
כָּל הַטַף }
שֶלֶג, שֶלֶג נוֹפֵל
שֶלֶג, שֶלֶג נוֹפֵל;
שֶלֶג, שֶלֶג, }
שֶלֶג, שֶלֶג, } bis
שֶלֶג, שֶלֶג נוֹפֵל;
גַרְזֶן חַד
קְחוּ בַּיָד,
נֵלֵךְ אֶל הַיַעַר,
נֵלֵךְ אֶל הַיַעַר;
נֵלֵךְ, נֵלֵךְ,
נֵלֵךְ, נֵלֵךְ,
נֵלֵךְ אֶל הַיַעַר!
אִילָן רָם
עוֹמֵד שָׁם, –
נִכְרֹת אֶת הָאִילָן,
נִכְרֹת אֶת הָאִילָן;
נִכְרֹת, נִכְרֹת,
נִכְרֹת, נִכְרֹת,
נִכְרֹת אֶת הָאִילָן;
בָּא הַקֵץ
עַל הָעֵץ,
נָפַל כְּבָר לָאָרֶץ,
נָפַל כְּבָר לָאָרֶץ;
נָפַל, נָפַל,
נָפַל, נָפַל,
נָפַל כְּבָר לָאָרֶץ;
מַשׂוֹר חַד
קְחוּ בַּיָד,
נִסְרוּ אֶת הָאִילָן,
נִסְרוּ אֶת הָאִילָן;
נִסְרוּ, נִסְרוּ,
נִסְרוּ, נִסְרוּ,
נִסְרוּ אֶת הָאִילָן!
מַסְמֵר קְחוּ
וְהַכּוּ!
נַעֲשֶׂה עֶגְלַת-חֹרֶף,
נַעֲשֶׂה עֶגְלַת-חֹרֶף;
נַעֲשֶׂה, נַעֲשֶׂה,
נַעֲשֶׂה, נַעֲשֶׂה,
נַעֲשֶׂה עֶגְלַת-חֹרֶף!
סוּס יֵשׁ לִי, } bis
קַל כַּצְבִי – }
רוּצִי, עֶגְלַת-חֹרֶף,
רוּצִי, עֶגְלַת-חֹרֶף;
רוּצִי, רוּצִי,
רוּצִי, רוּצִי,
רוּצִי, עֶגְלַת-חֹרֶף!
שֶלֶג רַב } bis
סוֹבֵב, עָף, }
נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ,
נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ;
נוֹפֵל, נוֹפֵל,
נוֹפֵל, נוֹפֵל,
נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ!
חִישׁ עֲלוּ, } bis
מַהֵר שְׁבוּ,
שְׁבוּ בְּעֶגְלַת-חֹרֶף,
שְׁבוּ בְּעֶגְלַת-חֹרֶף;
שֵׁבוּ, שֵׁבוּ,
שֵׁבוּ, שֵׁבוּ,
שְׁבוּ בְּעֶגְלַת-חֹרֶף!
הָלְאָה סְעִי,
עוּפִי דְאִי!
קַלָה אַתְּ עַל שֶׁלֶג,
קַלָה אַתְּ עַל שֶׁלֶג;
קַלָה, קַלָה,
קַלָה, קַלָה,
קַלָה אַתְּ עַל שֶׁלֶג;
אפן המשחק: הילדים שבמעגל מניעים ידיהם מעלה ומטה, דמות השלג בנפלו; עם התחלת הבית השני הם לוקחים גרזנים והולכים זה אחר זה אל היער, הם סובבים אחת או שתים; ועם הבית השלישי הם עומדים ומראים על האילן, העומד באמצע, ותוך-כדי-דבור הם כורתים בתנופות-ידם לימין ושמאל. העץ נופל – הילדים סופקים כף… הם לוקחים משור ונוסרים, הם משלבים את זרועותיהם הנטויות, זו על זו, ונוסרים. בהיות להם קרשים – הם תוקעים מסמרות בקרשים ועגלת-החרף נעשית. לאחר שרתמו סוס לעגלה, הם מקפצים על מקום אחד – מעשה-סוס. ידיהם מתחילות שוב מתנפנפות – סערת השלג סובבת; לסוף הם יושבים בעגלת-החרף (שנים-שנים, האחד עומד, הוא הסוס, והשני יושב ואוחז בידי הסוס) וככה הם נוסעים, טסים ושרים את הבית האחרון של השיר.
יז. לַחֲמִשָׁה-עָשָׂר בִּשִׁבָט
1): אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲחוֹתִי הַנָאָה, } bis
אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִסָעָה! }
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת,
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַגֶפֶן פּוֹרַחַת,
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שָׁם אוֹר וְשָׁם חֹם;
הָאָבִיב, הָאָבִיב שָׁם מַתְחִיל הַיוֹם –
בַּחֲמִשָׁה-עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁבָט!
בַּחֲמִשָׁה-עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁבָט!
2): אֶל-אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲחוֹתִי הַנָאָה, } bis
אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִסָעָה! }
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַיַרְדֵן קוֹלַח,
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַזַיִת צוֹמֵחַ,
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שָׁם אוֹר… וכו'
3): אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲחוֹתִי הַנָאָה, } bis
אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִסָעָה! }
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל תִּצְהַלְנָה הַבָּנוֹת,
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שָׁם חַג לָאִילָנוֹת,
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שָׁם אוֹר… וכו'
כל הילדים, היושבים במעגל, שרים אל הילדה, היושבת באמצע החדר; הכל מזמינים אותה לארץ-ישראל, בספרם לה את תהלת הארץ.
יח. מַאי פּוּרִים
אֶת הַזְקֵנִים
אַל תִּשְׁאָלוּ,
וְלֹא אֶת הַבַּחוּרִים;
גַם אֲנַחְנוּ –
קְטַנִים אָנוּ –
יוֹדְעִים מַה-זֶה פּוּרִים!
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
מֶלֶךְ טִפֵּשׁ,
טִפֵּשׁ הָיָה, פּוֹתֶה;
מַה שֶׁהָמָן,
זֶה הָרָשָע,
אוֹמֵר לוֹ – הוּא עוֹשֶׂה.
בִּקֵשׁ הָמָן
אֶת הַמֶלֶךְ,
לְהַכּוֹת אֶת הַיְהוּדִים;
נָתַן חֶרֶב
לוֹ הַמֶלֶךְ,
נָתַן לוֹ גַם גְדוּדִים.
אֲחַשְׁוֵרש
מֶלֶךְ טִפֵּשׁ –
דָבָר זֶה יָדוּעַ;
אַךְ הַמַלְכָּה,
אֶסְתֵּר, אֶסְתֵּר –
פִּקְחִית הִיא וּצְנוּעָה!
אֶסְתֵּר, אֶסְתֵּר
וְגַם מָרְדְכַי –
שְׁנֵיהֶם הֵם חֲכָמִים;
שְׁנֵיהֶם טוֹבִים
וְרַחְמָנִים, –
בְּרוּכִים לְעוֹלָמִים!
הֵם הִצִילוּ }bis
אֶת הַיְהוּדִים }bis
מִידֵי הַבִּרְיוֹנִים; } bis
שָׂשוֹן וְשִׂמְחָה }bis
וּמִשְׁלוֹחַ }bis
מָנוֹת לָאֶבְיוֹנִים! }bis
ילד אחד שר את השיר הזה, בית בית בעצמו, וכל הילדים חוזרים אחריו על כל בית ובית.
יט. שַׁבְּתָא טָבָא .
הסבא – מָחָר, נֶכְדִי, מָחָר מָה?
הנכד – מָחָר שַׁבָּת, סָבָא!
הסבא – בּוֹא אֵלַי, אֵלַי, הַבָּחוּר,
מַה-לִי, מַה-לִי תַּגִיד מָחָר?
הנכד – אַגִיד, אַגִיד, אַגִיד:
שַׁבְּתָא טָבָא!
הסבא – מַה בַּשַׁבָּת תִּלְבַּשׁ, בְּנִי?
הנכד – בִּגְדֵי שַׁבָּת, סָבָא!
בֶּגֶד יָפֶה וּמִכְנְסַיִם,
גַם נְעָלִים בָּרַגְלַיִם –
קְטַנִים, קַלִים!
גַם מִצְנֶפֶת נָאוָה!
הסבא – מַה בַּשַׁבָּת תִּשְׁתֶּה, בְּנִי?
הנכד – אֶשְׁתֶּה יַיִן, סָבָא!
יַיִן, יַיִן בַּקְבּוּק מָלֵא –
גַם לְקִדוּשׁ וּלְהַבְדָלָה;
הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד –
שַׁבְּתָא טָבָא!
הסבא – מַה בְּשַׁבָּת תֹּאכַל, בְּנִי?
הנכד – אֹכַל חַלָה, סָבָא!
אֹכַל דָגִים מְמֻלָאִים,
וְכָל מַאֲכָל טוֹב וְטָעִים;
הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד –
שַׁבְּתָא טָבָא!
ה“סבא”, היושב באמצע האולם, שואל את אחד מהילדים שבמעגל: “מה מחר?” – אחר-כך הוא רוֹמז לוֹ שיקרב אליו, הלה קרב אל הסבא המעמידו על הבחינה. ה“נכד” עוֹנה בבטחה ובקול רם. הילדים במקהלה עונים אחרי הנכד את שתי השורות האחרונות של כל בית.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.