רקע
יצחק קצנלסון
תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְחַגֵיהֶן

 

א. אָבִיב.    🔗

(אָבִיב-חָבִיב. שָׂדוֹת. גַנִים. פּוֹרְחִים. שׁוֹשַׁנִים. כָּרִים. מַעְלָה וָתַחַת).

אָבִיב! אָבִיב!

הִנֵה זֶה בָּא!

אָבִיב – אֲבִיבִי,

חָבִיב – חֲבִיבִי,

אָבִיב! אָבִיב!

הִנֵה זֶה בָּא!


אָבִיב!… וכו'.

בַּשָׂדוֹת, בַּגַנִים

פּוֹרְחִים שׁוֹשַׁנִים, –

אָבִיב!… וכו'.


אָבִיב!… וכו'.

בַּכָּרִים, בַּיְעָרִים

שָׁרִים צִפֳּרִים, –

אָבִיב!… וכו'.


אָבִיב!… וכו'.

שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת

מַעְלָה וָתַחַת, –

אָבִיב!… וכו'.


אחד הילדים שר בית אחד מן “האביב”, וכל הילדים חוזרים אחריו.


 

ב. חַד גַדְיָא.    🔗

(קָט. זֶמֶר. טָף. לָשׁוֹן. שׁוּק. צַח. זוּזִים. הוֹצִיא. תָּקַע. שָׁפַךְ. זָוִית. גָב. אֵשׁ. בּוֹעֶרֶת. הָאָח. נִתַּז. גֵץ. גֵשׁ. מִרְעֶה. צָמֵא. שׁוֹחֵט. חַלָף. עָקַד. אֵל-אֱלֹהִים. הַשָׂטָן. הֵמִית. הִמָחֵה. יְקוּם).

אחד הילדים: עוֹד אָנֹכִי יֶלֶד קָט

שָׁמַעְתִּי זֶמֶר זֶה,

שָׁרוּ אוֹתוֹ זָקֵן, טָף –

כָל לָשׁוֹן וְכָל פֶה:

כל הילדים: חַד גַדְיָא! חַד גַדְיָא!

אחד הילדים: אַבָּא קָנָה גְדִי בַּשׁוּק,

גְדִי רַךְ וָצַח שֶׁלִי!

שְנַיִם זוּזִים – זוּז וָזוּז

הוּא הוֹצִיא עַל הַגְדִי;

קָפַץ עָלָיו חָתוּל רָע –

הָהּ, חָתוּל רָשָע זֶה! –

אָכַל אֶת הַגְדִי הָרַךְ,

אֲכָלוֹ בְּכָל-פֶּה.

כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי, גִדְיִי, גִדְיִי טוֹב,

גְדִי רַךְ וָצַח שֶׁלִי!

שְנַיִם זוּזִים – זוּז וָזוּז

הוּא הוֹצִיא עַל הַגְדִי;

חַד גַדְיָא! חַד גַדְיָא!

אחד הילדים: הָיָה שָׁם גַם כֶּלֶב עַז,

עַל הֶחָתוּל קָם,

תָּקַע אֶת כָּל שִׁנָיו בּוֹ

וְנָשַךְ עַד שְׁפָךְ דָם;

בַּזָוִית עָמַד מַקֵל-עֵץ,

מַקֵל קָשֶׁה עָב,

עַל הַכֶּלֶב קָם וַיַךְ

עַל רֹאשׁ וְגַם עַל גַב.

כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי וכו'

אחד הילדים: אֵש בּוֹעֶרֶת עַל הָאָח,

נִתַּז מֶנָהּ גֵץ,

הָיָה גֵץ לְלַהַב-אֵשׁ

וְשָׂרַף מַקֵל-עֵץ;

קָם גַל-מַיִם אָז בַּיְאוֹר

וְקָרָא: הָלְאָה גֵשׁ!

שָׁפַךְ מֵימָיו זֶה הַגַל

וַיְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ…

כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי וכו'.

אחד הילדים: מִן הַמִרְעֶה, מן הָרַךְ,

שָׁב אֲזַי הַשׁוֹר,

צָמֵא הָיָה עַד-מְאֹד,

וַיֵשְׁתְּ מִמֵי הַיְאוֹר…

עָבַר שָׁם הַשׁוֹחֵט אָז

וְחַלָף לוֹ לָאִישׁ,

עָקַד אֶת הַשׁוֹר אֲזַי

וְשָׁחַט אוֹתוֹ חִיש…

כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי וכו'.

אחד הילדים: וְהַשׁוֹחֵט – סוֹפוֹ מָה?

לֹא אֵל הוּא, אֶלָא אִישׁ –

הַשָׂטָן בָּא, הַשָׂטָן בָּא

וְהֵמִית אוֹתוֹ חִישׁ…

וֵאֱלֹהִים הֲיִרְאֶה רָע

וְהוּא לֹא יַעַשׂ כְּלוּם?

הוּא קָרָא: מוּת, הַשָׂטָן, מוּת!

הִמָחֵה מִן הַיְקוּם!…

כל הילדים: הָהּ, גִדְיִי וכו'.


אֹפן המשחק: את השיר הזה אפשר לשחק. אבא הביא גדי לשוק (באמצע החדר). עזבוֹ לנפשו והלך לו. בשעה שהילד השר סוֹלוֹ ישיר על-דבר החתול – ילד-חתול אחד מתנפל על הגדי; בשעה שהוא שר על הכלב – ילד - כלב מתנפל על החתול בנביחה; בשעה שהוא שר על המקל – ילד-מקל מכה את הכלב, וכו'… בסופו של-כל-בית כל הילדים היושבים סביב לאולם נָדים לגדי, הנגזר על-ידי החתול, ומונים את שנים הזוזים ששלם אבא בעדו.


 

ג. אַרְבַּע קוּשִׁיוֹת    🔗

(קוּשְׁיוֹת. שָׁכַחְתִּי. נוֹרָא. אֶזְכֹּרָה. אֵבוֹשׁ. אִכַּלֵם. נִשְׁאֲרָה).

הילד: – אָבִי, אָבִי, טוֹב וְיָקָר,

אֶשְׁאַל אוֹתְךָ קוּשְׁיוֹת הַרְבֵּה.

האב: – כַּמָה תִּשְׁאַל, בין 1 לִי יַקִיר?

הילד – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע.

אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע –

אַךְ שָׁכַחְתִּי קוּשְׁיָה אַחַת,

לָכֵן אֶשְׁאַל שָׁלֹש קוּשְׁיוֹת…

האב – אֶשְׁמַע שָלֹש בְּרֹב נַחַת.


הילד – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש… הָבָה

אֶשְׁאַל שָׁלֹש; פִּי פָּתַחְתִּי –

אַחַת שְׁתַּיִם, שָׁלֹש – אוֹי לִי,

גַם הַשְׁנִיָה כְּבָר שָׁכַחְתִּי!


האב – אִם שָׁכַחְתָּ גַם הַשְׁנִיָה,

אַחַת, שְׁתַּיִם – אֵין זֶה נוֹרָא;

שְׁאַל מִמֶנִי: אַחַת, שְׁתַּיִם –

הילד – הָהּ, גַם שְׁלִישִׁית לֹא אֶזְכֹּרָה!


האב – אִם לֹא תִזְכֹּר אֶת הַשְׁלִישִׁית,

אֶת הָרְבִיעִית הֵן תִּשְׁאָלָה?

הילד – זוּ הָרְבִיעִית… זוּ הַרְבִיעִית,

הָהּ, גַם אוֹתָהּ לֹא אוּכָלָה!


הָהּ, מָה אֵבוֹשׁ, מָה אִכָּלֵם!

אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע –

לֹא נִשְׁאֲרָה אַף קוּשְׁיָה אַחַת,

אַף אַחַת לֹא מִקוּשְׁיוֹת הַרְבֵּה!


הילד-הבן קָרֵב אל הילד-האב ושואל ממנו את הקושיות אשר שכח.


 

ד. זוּג אוֹ פֶּרֶט.    🔗

(זוּג. פֶּרֶט. אֱגוֹזִים. חַג. פֶסַח. נַחֵש. תְּשַׁלֵּם. קְנַס. חִידָה. עוּצוּ – עֵצָה).

ילד אחד: בָּאֱגוֹזִים נְשַׂחֵקָה,

חַג הַפֶּסַח בָּא;

זוּג אוֹ פֶּרֶט, זוּג אוֹ פֶּרֶט,

נַחֵשׁ, נַחֵשׁ-נָא.

אִם נִחַשְתָּ וּמָצָאתָ –

אֶת אֱגוֹזַי קָח;

לֹא מָצָאתָ, אָז תְּשַׁלֵם

קְנַס לִי – מִשֶׁלָךְ!


ילד שני: אַךְ זוּ חִידָה, אַךְ זוּ חִידָה –

זוּג אוֹ פֶּרֶט? הוֹ,

הוֹ, לֹא אֵדַע מָה אַגִידָה:

פֶּרֶט? פֶּרֶט? לֹא!

זוּג אוֹ פֶּרֶט? זוּג אוֹ פֶּרֶט?

עוּצוּ עֵצָה לִי;

זוּג אוֹ פֶּרֶט? זוּג אוֹ פֶּרֶט?

זוּג! כָּךְ אָמַר פִּי!…


כל הילדים: (אם הילד מצא את החידה)


זוּג אוֹ פֶּרֶט? זוּג אוֹ פֶּרֶט?

הַגֵד כֹּה אוֹ כֹּה!

אַךְ הוּא מָצָא אֶת הַחִידָה –

הָאֱגוֹזִים לוֹ!


כל הילדים: (אם לא מצא את החידה)

זוּג אוֹ פֶּרֶט, זוּג אוֹ פֶּרֶט?

הַגֵד כֹּה אוֹ כֹּה!

לֹא כֵן אָמַר; הָאֱגוֹזִים

הֵם לֹא לוֹ, לֹא לוֹ!

אפן המשחק: מבין הילדים, היושבים על הספסלים, קמים שני ילדים. לכל אחד מהם מספר אגוזים. הילד האחד ישכל את ידו וינער את אגוזיו כשהוא שר את שני הבתים הראשונים; כשהוא מוציא את ידו המלאה אגוזים, יתחיל השני את שירו מתוך מחשבה, הוא רוצה לומר מה להחליט וחושש. לסוף הוא מגיד בהחלט. אם מצא את החידה, שרים לו כל הילדים ומזַכִּים אותו באגוזים; ואם אין – הם מוציאים עליו גזר-דין, שעליו להשיב את מספר האגוזים אשר לא מצא.


 

ה. אֱלִיל-כְּסִיל    🔗

(אֱלִיל-כְּסִיל. קַחַת. תֵּת. שֵׂאת. נְחִירַיִם. הָרִיחַ).

ילד אחד: 1) אֱלִיל-כְּסִיל, אֱלִיל-כְּסִיל!

יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ יָדַיִם

לֹא יוֹדֵעַ קַחַת, תֵּת;

יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם –

לֹא יוּכַל אֶת רַגְלָיו שֵׂאת…

כל הילדים במקהלה וַי, וַי, וַי לָהֶם,

אֱלִיל-כְּסִיל יֵשׁ לָהֶם!

וֵאלֹהֵינוּ בַּשָׁמַיִם –

כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה!

וֵאלֹהֵינוּ בַּשָׁמַיִם –

כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה!


ילד אחד: 2) אֱלִיל-כְּסִיל, אֱלִיל-כְּסִיל!

יֵשׁ לוֹ לָשׁוֹן, פֶּה, שְׂפָתַיִם –

וְלֹא יוֹדֵעַ דַבֵּר כְּלוּם;

יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ שְתֵּי עֵינַיִם –

וְלֹא רוֹאֶה הוּא מְאוּם…

כל הילדים במקהלה: וַי, וַי, וַי לָהֶם וכו'


ילד אחד: 3) אֱלִיל-כְּסִיל, אֱלִיל-כְּסִיל!

יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ אָזְנַיִם –

וְלֹא שׁוֹמֵעַ כְּלָל וּכְלָל;

יֵשׁ לוֹ, יֵשׁ לוֹ נְחִירַיִם –

וּלְהָרִיחַ לֹא יוּכָל…

כל הילדים במקהלה וַי, וַי, וַי לָהֶם וכו'.

אֹפן המשחק: אחד הילדים עומד בלי כל תנועה באמצע, הוא הגֹלם (בכדי שיהיה מראה האליל יותר משֻׁנה, הוא חובש לראשו מצנפת-ניר גבוהה, ובידו מטאטא). הילד מונה את אבריו בפניו ואת מגרעותיהם בצדם. כל הילדים מסביב נִלְוִים אליו מתוך לגלוּג, כמובן, וגומרים בנתינת שבח לאלהי השמים מתוך הרמת כפים.


 

ו. קַבָּלַת הַתּוֹרָה (לשבועות).    🔗

(קַבָּלַת-הַתוֹרָה. אוֹר – אוֹרָה. אִישׁ-פֶּלֶא. מָחֲאוּ כָּף, סַפֵּרָה. אֵל-שָׁדַי. הַנָבִיא. בְּמַתָּנָה. לוּחוֹת).

תּוֹרָה לִי, לִי –

אוֹרָה לִי!

תּוֹרָה לִי, לִי –

עוֹד מַה לִי?

תּוֹרָה לִי, לִי –

הַכֹּל לִי!

עַל הַר סִינַי שָׁם מִמַעַל –

מִי זֶה, מִי זֶה לָנוּ יַעַל?

תּוֹרָה לִי… וכו'.

קָרָא מֹשֶׁה, אִישׁ-הַפֶּלֶא:

– אֲנִי לָכֶם עַל סִינַי אֶעֱלֶה!

תּוֹרָה לִי… וכו'.

מָחֲאוּ כֻּלָם כַּף וְקָרְאוּ:

– חִישׁ עֲלֵה, עֲלֵה הָהָרָה!

תּוֹרָה לִי… וכו'.

מָה שָׁם תַּעֲשֶׂה, נָא סַפֵּרָה!

– עִם אֵל-שָׁדַי אֲדַבֵּרָה!

תּוֹרָה לִי… וכו'.

שָׁאֲלוּ כֻּלָם אֶת הַנָבִיא:

– מָה מִסִינַי לָנוּ תָבִיא?

תּוֹרָה לִי… וכו'.

אָז הַנָבִיא מֹשֶׁה עָנָה:

– תּוֹרָה אָבִיא בְּמַתָּנָה!

תּוֹרָה לִי… וכו'.

– מִי הַתּוֹרָה יְלַמְדֵנוּ?

– מֹשֶׁה רַבֵּנוּ! מֹשֶׁה רַבֵּנוּ!

תּוֹרָה לִי… וכו'.

הִנוֹ יוֹרֵד, הוֹ הַבִּיטוּ –

וְהַלוּחוֹת אִתּוֹ, אִתּוֹ!

תּוֹרָה לִי… וכו'.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ,

אֶת הַתּוֹרָה חִישׁ לַמְדֵנוּ!

תּוֹרָה לִי, לִי –

אוֹרָה לִי!

תּוֹרָה לִי, לִי –

עוֹד מָה לִי?

תּוֹרָה לִי, לִי –

הַכֹּל לִי!


אפן המשחק: הילדים עומדים במעגל סביב להר סיני (בימה, כסא באמצע החדר) ושואלים “מי יעל” על הר סיני? מבין הילדים יוצא אחד (משה) צעד לפנים: “אני אעלה”. הילדים מוחאים לו כף, ו“משה” עולה על הר סיני. הילדים שואלים אותו מה יעשה שם? “משה” מרים את ידו למעלה: “עם אל שדי אדברה!” – ובשאלם אותו “מה תביא לנו”, הוא מרים את שתי ידיו: “תורה אביא במתנה”; אז שואלת שורת הילדים האחת: מי ילמדנו התורה? ושורת הילדים השניה מראה על “משה”: הוא ילמדנו! משה יורד מן ההר, והילדים רואים אותו יורד “עם הלוחות”; ברדתו הוא סובב עם הלוחות לפני הילדים, והם מבקשים אותו שילמדם תורה.


 

ז. אֶל הַשָׂדוֹת.    🔗

(מְהֵרָה – מַהֵר. בּוֹעֵרָה. נִתְפַּלֵל. צֵל. סְבָךְ. נָאִים. דוּדָאִים. לָשׂוּחַ. חֲבֵרִים. נִקְלַע. זֵרִים. עֲדוּיִם).

יְלָדִים, יְלָדוֹת,

אֶל הַשָׂדוֹת

נֵלֵךְ מְהֵרָה –

הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!

טְרַה-לַה, לַה-לַה, לַה!

טְרַה-לַה, לַה-לַה, לַה!

טְרַה-לַה, לַה-לַה-לַה!

נִתְפַּלֵל לָאֵל:

תֵּן לָנוּ צֵל!

הֶאָח, הֶאָח!

הֲרֵי עֵץ וּסְבָךְ!

טְרַה-לַה… וכו'

קְטַנִים וְנָאִים,

נִקְטֹף דוּדָאִים;

נִקְטֹף מְהֵרָה –

הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!

טְרַה-לַה… וכו'

נִתְפַּלֵל לָאֵל:

תֵּן… וכו'

כְּבָר דַי לָשׂוּחַ,

נֵשֵב לָנוּחַ;

נֵשֵב מְהֵרָה –

הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!

טְרַה-לַה… וכו'

נִתְפַּלֵל לָאֵל:

תֵּן… וכו'

הוֹ הוֹ חֲבֵרִים,

נִקְלַע-נָא זֵרִים;

נִקְלַע מְהֵרָה –

הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!

טְרַה-לַה… וכו'

נִתְפַּלֵל לָאֵל:

תֵּן… וכו'

הַזֵרִים כְּבָר קְלוּעִים,

רָאשֵׁינוּ עֲדוּיִם;

קוּמוּ מְהֵרָה –

הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!

טְרַה-לַה… וכו'

נִתְפַּלֵל לָאֵל:

תֵּן… וכו'

בְּזֵרֵי הַפְּרָחִים,

כִּבְנֵי מְלָכִים –

הַבַּיְתָה מְהֵרָה –

הַשֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה!

טְרַה-לַה… וכו'

נִתְפַּלֵל לָאֵל:

תֵּן לָנוּ צֵל!

הֶאָח, הֶאָח!

הֲרֵי עֵץ וּסְבָךְ!

טְרַה-לַה, לַה-לַה, לַה!

טְרַה-לַה… וכו'

אֹפן המשחק: הילדים עומדים במעגל, מזמרים ומבארים בתנועות את כל פעולה ופעולה: כשהם שרים “אל השדות”, הם הולכים זה אחר זה; בהגיעת אל “נתפלל לָאֵל”, הם עומדים ומתפללים; בראותם את העץ, הם כורעים להִנפש. אחר-כך הם קוטפים פרחים במעגל, ושוב הולכים, נחים, קולעים זֵרים, שמים את הזרים על ראשיהם, וסובבים שוב, זה אחר זה, בראשים עדוים הביתה – אל מקומותיהם.


 

ח. עֲבוֹדַת הָאִכָּרִים.    🔗

(חוֹרְשִׁים. אִכָּרִים. תָּא. חָמִיד. מַחֲרֵשָה. תָּמִיד. מְשַׂדְדִים. מַשְׂדֵדָה. זוֹרְעִים – זוֹרֵעַ. קוֹצְרִים. חֶרְמֵשׁ. דָשִׁים. מוֹרַג-עֵץ. קֵץ. טוֹחֲנִים. רֵחַיִם. טַחֲנַת-מַיִם. טַחֲנָה. טוֹחֵן).

הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,

אִמְרוּ-נָא,

אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,

אִמְרוּ בָּזֶה:

בַּמֶה, בַּמֶה

חוֹרְשִים הַאִכָּרִים?

הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,

שְׁמַע וְדַע,

אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:

בַּמַחֲרֵשָׁה,

בַמַחֲרֵשָׁה

חוֹרֵשׁ אִכָּר תָּמִיד.

טְרַה-לַה-לַה!…

הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,

אִמְרוּ-נָא,

אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,

אִמְרוּ בָּזֶה:

בַּמֶה, בַּמֶה

מְשַׂדְדִים הָאִכָּרִים?

הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,

שְׁמַע וְדַע,

אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:

בְּמַשְׂדֵדָה,

בְּמַשְׂדֵדָה

מְשַׂדֵד אִכָּר תָּמִיד.

טְרַה-לַה… וכו'

הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,

אִמְרוּ-נָא,

אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,

אִמְרוּ בָּזֶה:

בַּמֶה, בַּמֶה

זוֹרְעִים הָאִכָּרִים?

הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,

שְׁמַע וְדַע,

אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:

בְּגַרְעִינִים,

כְּמוֹ הַפְּנִינִים,

זוֹרֵעַ אִכָּר תָּמִיד.

טְרַה-לַה… וכו'.

הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,

אִמְרוּ-נָא,

אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,

אִמְרוּ בָּזֶה:

בַּמֶה, בַּמֶה

קוֹצְרִים הָאִכָּרִים?

הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,

שְׁמַע וְדַע,

אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:

בְּחֶרְמֵשׁ חַד

תּוֹךְ הַיָד

קוֹצֵר אִכָּר תָּמִיד.

טְרַה-לַה… וכו'.

הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,

אִמְרוּ-נָא,

אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,

אִמְרוּ בָּזֶה:

בַּמֶה, בַּמֶה

דָשִׁים הָאִכָּרִים?

הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,

שְׁמַע וְדַע,

אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:

בְּמוֹרַג-עֵץ

יַךְ בְּלִי-קֵץ,

כָּךְ דָש הָאִכָּר תָּמִיד.

טְרַה-לַה… וכו'.

הילד-האב אֶשְׁאֲלָה,

אִמְרוּ-נָא,

אִמְרוּ-נָא, יְקָרִים,

אִמְרוּ בָּזֶה:

בַּמֶה, בַּמֶה

טוֹחֲנִים הָאִכָּרִים?

הילדים-הבנים תָּא וּשְׁמַע,

שְׁמַע וְדַע,

אָבִינוּ טוֹב וְחָמִיד:

בְּרֵחַיִם,

בְּטַחֲנַת-מַיִם,

טוֹחֵן אִכָּר תָּמִיד.

טְרַה-לַה… וכו'

אפן המשחק: בתוך החדר לפני הילדים, העומדים במעגל, עומד הילד-האב ושואל את בניו פרק בעבודת האכרים. הילדים- הבנים רומזים לו בידיהם: “תא ושמע” – ועונים לו על כל שאלה ושאלה בדברים ממש ובתנועות המתאימוֹת לעבודת האכרים. בהגיעם בסוף כל תשובה ל“טרה-לה-לה”… – הם הולכים במעגל, זה אחר זה, ועוֹבדים עבודת האכרים אשר עליה ידבר; ובגמרם – הם עומדים שוב במעגל ומחכים לשאלה חדשה אשר ישאל אותם אביהם.


 

ט. הַמִקְדָשׁ הַצִילוּ! (לתשעה באב).    🔗

(רוֹמָאִים. מַחֲרִיבִים. מִלְחָמָה. קָדִימָה. גִבּוֹרִים. נִשְׂרָף. הַמִקְדָש. אִזְרוּ-מָתְנַיִם. דְלוּ-מַיִם. הֵחָפְזוּ. הָרִיעוּ. הַשְׁקִיעוּ. הַכֶּתֶר. אוֹיְבִים – רְבָבָה. הַפִּילוּ. הַצִילוּ).

אַחַת וּשְׁתַּיִם,

אַחַת וּשְׁתַּיִם,

רוֹמָאִים מַחֲרִיבִים

הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם!

קוֹל שׁוֹפָר בָּרָמָה

מֵרִיעַ: מִלְחָמָה…

קָדִימָה, גִבּוֹרִים!

אַחֵינוּ, הֵם קוֹרְאִים!

רוֹמָאִים מַחֲרִיבִים

הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם…

אַחַת וּשְׁתַּיִם,

אַחַת וּשְׁתַּיִם!

שָׁלֹש וְאַרְבַּע,

וְחָמֵשׁ וָשֵׁשׁ!

נִשְׂרָף הַמִקְדָשׁ

בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ!

הוֹ אִזְרוּ מָתְנַיִם!

דְלוּ מַיִם, דְלוּ מַיִם!

הֵחָפְזוּ, הָרִיעוּ,

הַלַהַב הַשְׁקִיעוּ!

עוֹלֶה הַמִקְדָשׁ

בְּלַהֲבוֹת-אֵשׁ…

שָׁלֹש וְאַרְבַּע,

וְחָמֵשׁ וָשֵׁשׁ!…

שֶׁבַע וּשְׁמֹנֶה,

וְתֵשַׁע וָעֶשֶׂר –

לַגִבּוֹר הָרִאשׁוֹן

יִנָתֵן הַכֶּתֶר!

הוֹי, עָשָׁן וּלֶהָבָה,

וְאוֹיְבִים – רְבָבָה!

הָאוֹיֵב הַפִּילוּ!

הַמִקְדָשׁ הַצִילוּ!

לַגִבּוֹר הָרִאשׁוֹן

יִנָתֵן הַכֶּתֶר!

שֶׁבַע וּשְׁמֹנֶה,

וְתֵשַׁע וָעֶשֶׂר!

אֹפן המשחק: הילדים נחלקים לשני מעגלים, מעגל קטן בתוך מעגל גדול. בתוך המעגל הקטן פנס-ניר. הילדים במעגל הקטן כורעים – הם הרומאים, ידיהם נטויות אל הפנס – הוא בית-המקדש. הילדים שבמעגל הגדול – הם היהודים, הם עומדים ושרים את הקינה וסופקים-כף והולכים סביב-סביב זה אחר זה להציל את ירושלים ואת המקדש.

אחד הרומאים מדליק את הנר בפנס-הניר – אז יתחילו היהודים לשיר את הבית השני, הם דולים מים ומריעים, שופכים את המים כמכבים את האש.

בבית השלישי, כשהם שרים: “המקדש הצילו”, רבים מכל העבָרים מתאַמצים לקרב אל המקדש – ואולם כלם נופלים חללים לרגלי הרומאים, והמקדש עולה באש.


 

י. לְרֹאשׁ הַשָׁנָה.    🔗

אֶת אָבִי, אֶת אִמִי,

אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל

אֲבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת:

תָּבוֹא עֲלֵיכֶם

שָׁנָה טוֹבָה,

שָׁנָה טוֹבָה וּמוּצְלַחַת!

הָלַכְתִּי בַּבֹּקֶר

אֶל בֵּית-הַתְּפִלָה,

שָׁם הִתְפַּלַלְתִּי עִם אָבִי;

אָבִי הוּא מָצָא

תְּפִלָתוֹ בַּמַחְזוֹר,

אֲנִי הִתְפַּלַלְתִּי מִלְבָבִי…

אָבִי הוּא קָרָא:

“עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי!”

וְהִכָּה בַּיָד עַל לִבָּתוֹ;

אֲהָהּ, אֵלִי, אֵלִי,

אֵל רַחוּם וְחַנוּן!

הָהּ, שָׂא-נָא, הָהּ, שָׂא-נָא חַטָאתוֹ!

שָׁמַעְתִּי קוֹל שׁוֹפָר,

גַם תְּקִיעָה, גַם שְבָרִים,

גַם תְּרוּעָה הִקְשַׁבְתִּי, הִקְשַׁבְתִּי;

מָה אֹהַב כָּל תְּקִיעָה,

וּשְׁבָרִים מָה אֹהַב,

אַךְ תְּרוּעָה עוֹד יוֹתֵר אָהָבְתִּי!

הילד שר כל בית ובית מן השיר הזה עם התנועות המתאימות, וכל חבריו הילדים חוזרים אחריו.


 

יא. לָמָה סֻכָּה זוּ?    🔗

הילד-הבן – לָמָה סֻכָּה זוּ

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?

לָמָה סֻכָּה זוּ

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?

הילד-האב – לֵישֵׁב בַּסֻכָּה, יַקִירִי,

לֵישֵׁב בַּסֻכָּה, חֲבִיבִי,

לֵישֵׁב בַּסֻכָּה, יֶלֶד-חֵן,

יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!

הילדים במקהלה – לֵישֵׁב בַּסֻכָּה, יֶלֶד-חֵן,

יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!

הילד-הבן – לָמָה לֵישֵׁב בָּה,

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?

לָמָה לֵישֵׁב בָּה,

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?

הילד-האב – אֲבוֹתֵינוּ, יַקִירִי,

אֲבוֹתֵינוּ, חֲבִיבִי,

אֲבוֹתֵינוּ אַף-גַם הֵמָה

יָשְבוּ בַּסֻכָּה;

הילדים במקהלה – אֲבוֹתֵינוּ אַף-גַם הֵמָה

יָשְבוּ בַּסֻכָּה;

הילד-הבן – מַה בַּקֻפְסָה יֵשׁ, } bis

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי? }

הילד-האב – אֶתְרוֹג, אֶתְרוֹג, יַקִירִי,

אֶתְרוֹג, אֶתְרוֹג, חֲבִיבִי,

אֶתְרוֹג, אֶתְרוֹג, יֶלֶד-חֵן,

יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!

הילדים במקהלה – אֶתְרוֹג… וכו'

הילד-הבן – מַה מְרַשְׁרֵשׁ פֹּה, } bis

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי? }

הילד-האב – לוּלָב, לוּלָב, יַקִירִי,

לוּלָב, לוּלָב, חֲבִיבִי,

לוּלָב, לוּלָב, יֶלֶד-חֵן,

יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!

הילדים במקהלה – לוּלָב… וכו'.

הילד-הבן – מֵאַיִן אֶתְרוֹג זֶה,

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?

מֵאַיִן לוּלָב זֶה,

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?

הילד-האב – מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, יַקִירִי

מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, חֲבִיבִי,

מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, יֶלֶד-חֵן,

יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!

כל הילדים במקהלה – מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל… וכו'

הילד-הבן – לָמָה אֶתְרוֹג זֶה,

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?

לָמָה לוּלָב זֶה,

אַבָּא טוֹב שֶׁלִי?

הילד-האב – לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, יַקִירִי,

לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, חֲבִיבִי,

לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, יֶלֶד-חֵן,

יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!

כל הילדים במקהלה – לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, יֶלֶד-חֵן,

יֶלֶד-חֵן שֶׁלִי!

אֹפן המשחק: מקימים ארבעה כתלים (הכתלים הם ילדים). “אבא” מביא לולב ואתרוג בקֻפסה לתוך הסכה. הילד-הבן שואל את אביו על-אודות הסכה, למה היא ועל-מה? אחר-כך הוא שואל על האתרוג ועל הלולב, כאמור בשיר. אביו מבאר מתוך זמרוֹ, מוציא את האתרוג מן הקפסה, מרשרש בלולב. המקהלה עוֹנה בסוף כל בית.


 

יב. סְתָו, סְתָו, סְתָו!    🔗

סְתָו, סְתָו, סְתָו –

גֶשֶׁם יוֹרֵד רָב!

גַם בַּלֵילוֹת,

גַם בַּיָמִים

יוֹרְדִים גְשָׁמִים.

יוֹרְדִים גְשָׁמִים.

סְתָו, סְתָו, סְתָו –

גֶשֶׁם יוֹרֵד רָב!

סְתָו, סְתָו, סְתָו –

בַּשָׁמַיִם עָב!

שֶׁמֶשׁ-קַיִץ

הִסְתַּתָּרָה;

נוֹשְבָה רוּחַ

זָרָה, קָרָה.

סְתָו, סְתָו, סְתָו –

בַּשָׁמַיִם עָב!

סְתָו, סְתָו, סְתָו –

בַּעַל-כָּנָף עָף!

אֲבַקְשֶׁנוּ –

לֹא אֶרְאֶנוּ;

פָּרַשׂ כְּנָפָיו

וְאֵינֶנוּ!

סְתָו, סְתָו, סְתָו –

בַּעַל-כָּנָף עָף!

סְתָו, סְתָו, סְתָו –

שָׁלוֹם לָך רָב!

תַּפּוּחֶיךָ

בְּרוּכִים, בְּרוּכִים;

חִטְפוּ! חִטְפוּ

הַתַּפּוּחִים!

סְתָו, סְתָו, סְתָו –

שָׁלוֹם לָך רָב!


אֹפן המשחק: הילדים עומדים במעגל ומחקים בבית הראשון את טפטוף הגשם הטורד. בבית השני – הם נושאים עיניהם וכפיהם לעב שבשמים. בבית השלישי – הם עפים זה אחר זה במעגל כבעל-כנף. בבית האחרון – הם כורעים לארץ לחטף את התפוחים הנושרים.


 

יג. הָעוֹרֵב מְבַשֵׁר חֹרֶף    🔗

העורב (לוט שחור מכסה את פניו, מתפרץ אל-תוך מעגל הילדים)

– קְרַע-קְרַע-קְרַע!

הילדים – מִי זֶה הֵנָה בָּא?

העורב – עוֹרֵב, עוֹרֵב

מְבַשֵׂר-חֹרֶף!

הילדים (סופקים כף)

– הָהּ! הָהּ! הָהּ!

העורב – קְרַע-קְרַע-קְרָע!

הילדים – מַה תְּבַשֵׂר, מָה?

העורב – רוּחוֹת קָרִים

מֵעֲבָרִים!

הילדים (סופקים כף)

– הָהּ! הָהּ! הָהּ!

העורב – קְרַע-קְרַע-קְרָע!

הילדים – עוֹד מַה תַּגִיד, מָה?

העורב – כְּפוֹר וְקֶרַח

עַל כָּל דֶרֶךְ!

הילדים – הָהּ! הָהּ! הָהּ!

העורב – קְרַע-קְרַע-קְרָע!

הילדים (בפחד) – עוֹד מַה תּוֹסִיף, מָה?

העורב – יִקְפָּא פֶּלֶג,

יֵרֵד שֶׁלֶג!

הילדים (בשמחה) – יֵרֵד, יֵרֵד-נָא!

הֶאָח, הוֹ הֶאָח!

הֵן הַשֶׁלֶג רָךְ,

סוֹבֵב, סוֹבֵב

וּמִסְתּוֹבֵב

לָבָן, צָח!

הוֹ, מַה-טוֹב!

שֶׁלֶג עַד-אֵין-סוֹף!

כֹּל יְכַסֶה;

גֹלֶם נַעֲשֶׂה

תּוֹךְ הָרְחוֹב!…


אֹפן המשחק: הילדים עומדים במעגל נכונים להשתעשע – והנה ילד-עוֹרב מכֻסה לוט שחור בא, מתפּרץ אל-תוך מעגלם. הוא מנתר לכל העבָרים ומפּיל אֵימה בקריאותיו. הילדים שואלים אותו בכל-פעם בפחד לחדשות, והעורב מספר להם את המוראים; ואולם בהזכירו בשירו את השלג – מתמלאים הילדים שמחה, כי אוהבים הם את השלג בסובבו ובעשותם ממנו “גֹלֶם”.


 

יד. הַסְנָאִי בְּיוֹם-חֹרֶף    🔗

הילדים – נוֹפֵל הַשֶׁלֶג, שֶׁלֶג לָבָן קַר,

שֶׁלֶג לָבָן קַר…

הוֹ סְנָאִי, הוֹ סְנָאִי,

לָמָה תִבְכֶּה מַר?

הילד-הסנאי – אֲהָהּ, אֲהָהּ!

אֲהָהּ, אֲהָהּ!

אֶל יַעְרִי, אֶל יַעְרִי

צַיָד, צַיָד בָּא!..

הילדים – נוֹפֵל הַשֶׁלֶג, שֶׁלֶג לָבָן רַךְ,

שֶׁלֶג לָבָן רַךְ…

הוֹ סְנָאִי, הוֹ סְנָאִי,

מִן הַיַעַר בְּרַח!…

הילד-הסנאי – אֲהָהּ, אֲהָהּ!

אֲהָהּ, אֲהָהּ!

אֵי אָנוּס, אֵי אֶבְרַח?

אָנָא 2 אֲנִי בָא?

הילדים – נוֹפֵל הַשֶׁלֶג, שֶׁלֶג לָבָן טוֹב,

שֶׁלֶג לָבָן טוֹב…

אַל תִּשְׁאֲלוּ, אַל תִּשְׁאֲלוּ,

אַל תִּשְׁאֲלוּ לַסוֹף!..

פִּיף-פִּיף-פַּף!…

הָהּ מַר, מַר, מָר!

הַסְנָאִי, הַסְנָאִי

נָפַל מֵת כְּבָר!…

אֹפן המשחק: כל הילדים עומדים במעגל (או יושבים). ילד קטן (הוא הסנאי) יושב בתוך המעגל לארץ, ראשו מורד וידיו מכסות את פניו – (הוא בוכה). הילדים שבמעגל מנפנפים בידיהם – (דוגמת השלג בנפילתו) – ושואלים את הסנאי “על-מה הוא בוכה”. הסנאי עונה בקינה ומראה על הציד עם שני הכלבים הנגררים אחריו “על-ארבע”; הציד עם רובה רכוב על כתפו סובב עם כלביו בצד המעגל. בבית השני – הילדים נותנים עצה לסנאי שיברח, אך הסנאי אובד-עצות: “אי אנוּס?”… בבית השלישי מְבַכּים הילדים את מות הסנאי; לעיניהם ירה הציד חץ – והסנאי נפל חלל. את ארבע השורות האחרונות של כל בית חוזרים הילדים. כשהסנאי נופל מת – הציד קורא לכלביו: “כְּלָבִים, הָבִיאוּ לִי אֶת הַטְרֵפָה!”, והכלבים רצים מהר “על-ארבע” וסוחבים את הסנאי המת אל אדונם.

 

טו. לַחֲנֻכָּה .    🔗

יחיד הָיֹה הָיָה

מֶלֶךְ רָשָׁע, מֶלֶךְ רָשָׁע,

חַרְבּוֹ חַדָה

וְּמְלֻטָשָׁה, וְּמְלֻטָשָׁה –

מקהלה אַנְטְיוּכָס!

אַנְטְיוּכָס!

יחיד בָּא הַרָשָׁע,

בָּא עִם גְדוּדִים, בָּא עִם גְדוּדִים;

בָּא וְנִלְחַם

עִם הַיְהוּדִים, עִם הַיְהוּדִים –

מקהלה אַנְטְיוּכָס!

אַנְטְיוּכָס!

יחיד בָּא אֶל עִיר

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם,

שָׁמָה שָׁפָךְ

דָם כַּמַיִם, דָם כַּמַיִם –

מקהלה אַנְטְיוּכָס!

אַנְטְיוּכָס!

יחיד בֵּית הַמִקְדָשׁ

עָמַד שָׁמָה, עָמַד שָׁמָה,

וְגַם לַמִקְדָשׁ

בָּא הַטָמֵא, בָּא הַטָמֵא –

מקהלה אַנְטְיוּכָס!

אַנְטְיוּכָס!

יחיד בָּא וְשָׂרַף

אֶת הַתּוֹרָה, אֶת הַתּוֹרָה;

כִּבָּה נֵרוֹת

וַיְהִי חֹשֶׁךְ, חֹשֶׁךְ נוֹרָא…

מקהלה אַנְטְיוּכָס!

אַנְטְיוּכָס!

יחיד קָם אִישׁ גִבּוֹר,

שְׁמוֹ יְהוּדָה, שְׁמוֹ יְהוּדָה,

הִצִיל אַרְצוֹ,

זוֹ הַחֲמוָּדה, זוֹ הַחֲמוָּדה –

מקהלה הַמַכַּבִּי!

הַמַכַּבִּי!

יחיד קָם וְגֵרֵשׁ

אֶת הַמֶלֶךְ, אֶת הַחַיָלִים;

וְלַיְהוּדִים

הָיָה שָׁלוֹם, הָיָה שָׁלוֹם –

מקהלה בַּחֲנֻכָּה!

בַּחֲנֻכָּה!

יחיד בָּא לַמִקְדָשׁ,

הִדְלִיק מְנוֹרָה, הִדְלִיק מְנוֹרָה;

וְלַיְהוּדִים

הָיְתָה אוֹרָה, הָיְתָה אוֹרָה –

מקהלה בַּחֲנֻכָּה!

בַּחֲנֻכָּה!

אֹפן המשחק: בבית הראשון של השיר – הילדים לוטשים חרבותיהם (כף על זרועם); בבית השני – הילדים הולכים (על מקום אחד) כאנטיוכס בשעתו; בבית השלישי – הילדים מעבירים יד על צוארם, בבארם כיצד שפך אנטיוכס דם, וכו'.


 

טז. עֶגְלַת חֹרֶף.    🔗

מַחֲאוּ כַּף } bis

כָּל הַטַף }

שֶלֶג, שֶלֶג נוֹפֵל

שֶלֶג, שֶלֶג נוֹפֵל;

שֶלֶג, שֶלֶג, }

שֶלֶג, שֶלֶג, } bis

שֶלֶג, שֶלֶג נוֹפֵל;

גַרְזֶן חַד

קְחוּ בַּיָד,

נֵלֵךְ אֶל הַיַעַר,

נֵלֵךְ אֶל הַיַעַר;

נֵלֵךְ, נֵלֵךְ,

נֵלֵךְ, נֵלֵךְ,

נֵלֵךְ אֶל הַיַעַר!

אִילָן רָם

עוֹמֵד שָׁם, –

נִכְרֹת אֶת הָאִילָן,

נִכְרֹת אֶת הָאִילָן;

נִכְרֹת, נִכְרֹת,

נִכְרֹת, נִכְרֹת,

נִכְרֹת אֶת הָאִילָן;

בָּא הַקֵץ

עַל הָעֵץ,

נָפַל כְּבָר לָאָרֶץ,

נָפַל כְּבָר לָאָרֶץ;

נָפַל, נָפַל,

נָפַל, נָפַל,

נָפַל כְּבָר לָאָרֶץ;

מַשׂוֹר חַד

קְחוּ בַּיָד,

נִסְרוּ אֶת הָאִילָן,

נִסְרוּ אֶת הָאִילָן;

נִסְרוּ, נִסְרוּ,

נִסְרוּ, נִסְרוּ,

נִסְרוּ אֶת הָאִילָן!

מַסְמֵר קְחוּ

וְהַכּוּ!

נַעֲשֶׂה עֶגְלַת-חֹרֶף,

נַעֲשֶׂה עֶגְלַת-חֹרֶף;

נַעֲשֶׂה, נַעֲשֶׂה,

נַעֲשֶׂה, נַעֲשֶׂה,

נַעֲשֶׂה עֶגְלַת-חֹרֶף!

סוּס יֵשׁ לִי, } bis

קַל כַּצְבִי – }

רוּצִי, עֶגְלַת-חֹרֶף,

רוּצִי, עֶגְלַת-חֹרֶף;

רוּצִי, רוּצִי,

רוּצִי, רוּצִי,

רוּצִי, עֶגְלַת-חֹרֶף!

שֶלֶג רַב } bis

סוֹבֵב, עָף, }

נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ,

נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ;

נוֹפֵל, נוֹפֵל,

נוֹפֵל, נוֹפֵל,

נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ!

חִישׁ עֲלוּ, } bis

מַהֵר שְׁבוּ,

שְׁבוּ בְּעֶגְלַת-חֹרֶף,

שְׁבוּ בְּעֶגְלַת-חֹרֶף;

שֵׁבוּ, שֵׁבוּ,

שֵׁבוּ, שֵׁבוּ,

שְׁבוּ בְּעֶגְלַת-חֹרֶף!

הָלְאָה סְעִי,

עוּפִי דְאִי!

קַלָה אַתְּ עַל שֶׁלֶג,

קַלָה אַתְּ עַל שֶׁלֶג;

קַלָה, קַלָה,

קַלָה, קַלָה,

קַלָה אַתְּ עַל שֶׁלֶג;

אפן המשחק: הילדים שבמעגל מניעים ידיהם מעלה ומטה, דמות השלג בנפלו; עם התחלת הבית השני הם לוקחים גרזנים והולכים זה אחר זה אל היער, הם סובבים אחת או שתים; ועם הבית השלישי הם עומדים ומראים על האילן, העומד באמצע, ותוך-כדי-דבור הם כורתים בתנופות-ידם לימין ושמאל. העץ נופל – הילדים סופקים כף… הם לוקחים משור ונוסרים, הם משלבים את זרועותיהם הנטויות, זו על זו, ונוסרים. בהיות להם קרשים – הם תוקעים מסמרות בקרשים ועגלת-החרף נעשית. לאחר שרתמו סוס לעגלה, הם מקפצים על מקום אחד – מעשה-סוס. ידיהם מתחילות שוב מתנפנפות – סערת השלג סובבת; לסוף הם יושבים בעגלת-החרף (שנים-שנים, האחד עומד, הוא הסוס, והשני יושב ואוחז בידי הסוס) וככה הם נוסעים, טסים ושרים את הבית האחרון של השיר.


 

יז. לַחֲמִשָׁה-עָשָׂר בִּשִׁבָט    🔗

1): אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲחוֹתִי הַנָאָה, } bis

אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִסָעָה! }

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת,

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַגֶפֶן פּוֹרַחַת,

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שָׁם אוֹר וְשָׁם חֹם;

הָאָבִיב, הָאָבִיב שָׁם מַתְחִיל הַיוֹם –

בַּחֲמִשָׁה-עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁבָט!

בַּחֲמִשָׁה-עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁבָט!


2): אֶל-אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲחוֹתִי הַנָאָה, } bis

אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִסָעָה! }

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַיַרְדֵן קוֹלַח,

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַזַיִת צוֹמֵחַ,

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שָׁם אוֹר… וכו'


3): אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲחוֹתִי הַנָאָה, } bis

אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל נִסָעָה! }

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל תִּצְהַלְנָה הַבָּנוֹת,

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שָׁם חַג לָאִילָנוֹת,

בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שָׁם אוֹר… וכו'


כל הילדים, היושבים במעגל, שרים אל הילדה, היושבת באמצע החדר; הכל מזמינים אותה לארץ-ישראל, בספרם לה את תהלת הארץ.


 

יח. מַאי פּוּרִים    🔗

אֶת הַזְקֵנִים

אַל תִּשְׁאָלוּ,

וְלֹא אֶת הַבַּחוּרִים;

גַם אֲנַחְנוּ –

קְטַנִים אָנוּ –

יוֹדְעִים מַה-זֶה פּוּרִים!


אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ

מֶלֶךְ טִפֵּשׁ,

טִפֵּשׁ הָיָה, פּוֹתֶה;

מַה שֶׁהָמָן,

זֶה הָרָשָע,

אוֹמֵר לוֹ – הוּא עוֹשֶׂה.


בִּקֵשׁ הָמָן

אֶת הַמֶלֶךְ,

לְהַכּוֹת אֶת הַיְהוּדִים;

נָתַן חֶרֶב

לוֹ הַמֶלֶךְ,

נָתַן לוֹ גַם גְדוּדִים.

אֲחַשְׁוֵרש

מֶלֶךְ טִפֵּשׁ –

דָבָר זֶה יָדוּעַ;

אַךְ הַמַלְכָּה,

אֶסְתֵּר, אֶסְתֵּר –

פִּקְחִית הִיא וּצְנוּעָה!


אֶסְתֵּר, אֶסְתֵּר

וְגַם מָרְדְכַי –

שְׁנֵיהֶם הֵם חֲכָמִים;

שְׁנֵיהֶם טוֹבִים

וְרַחְמָנִים, –

בְּרוּכִים לְעוֹלָמִים!


הֵם הִצִילוּ }bis

אֶת הַיְהוּדִים }bis

מִידֵי הַבִּרְיוֹנִים; } bis

שָׂשוֹן וְשִׂמְחָה }bis

וּמִשְׁלוֹחַ }bis

מָנוֹת לָאֶבְיוֹנִים! }bis


ילד אחד שר את השיר הזה, בית בית בעצמו, וכל הילדים חוזרים אחריו על כל בית ובית.


 

יט. שַׁבְּתָא טָבָא .    🔗

הסבא – מָחָר, נֶכְדִי, מָחָר מָה?

הנכד – מָחָר שַׁבָּת, סָבָא!

הסבא – בּוֹא אֵלַי, אֵלַי, הַבָּחוּר,

מַה-לִי, מַה-לִי תַּגִיד מָחָר?

הנכד – אַגִיד, אַגִיד, אַגִיד:

שַׁבְּתָא טָבָא!

הסבא – מַה בַּשַׁבָּת תִּלְבַּשׁ, בְּנִי?

הנכד – בִּגְדֵי שַׁבָּת, סָבָא!

בֶּגֶד יָפֶה וּמִכְנְסַיִם,

גַם נְעָלִים בָּרַגְלַיִם –

קְטַנִים, קַלִים!

גַם מִצְנֶפֶת נָאוָה!

הסבא – מַה בַּשַׁבָּת תִּשְׁתֶּה, בְּנִי?

הנכד – אֶשְׁתֶּה יַיִן, סָבָא!

יַיִן, יַיִן בַּקְבּוּק מָלֵא –

גַם לְקִדוּשׁ וּלְהַבְדָלָה;

הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד –

שַׁבְּתָא טָבָא!

הסבא – מַה בְּשַׁבָּת תֹּאכַל, בְּנִי?

הנכד – אֹכַל חַלָה, סָבָא!

אֹכַל דָגִים מְמֻלָאִים,

וְכָל מַאֲכָל טוֹב וְטָעִים;

הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד –

שַׁבְּתָא טָבָא!


ה“סבא”, היושב באמצע האולם, שואל את אחד מהילדים שבמעגל: “מה מחר?” – אחר-כך הוא רוֹמז לוֹ שיקרב אליו, הלה קרב אל הסבא המעמידו על הבחינה. ה“נכד” עוֹנה בבטחה ובקול רם. הילדים במקהלה עונים אחרי הנכד את שתי השורות האחרונות של כל בית.



  1. כך במקור. צ“ל בֵּן. הערת פב”י  ↩

  2. כך במקור. צ“ל אנה. הערת פב”י  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!