מחרוֹזת־השׂיחים הניתנת בּזה הוּא מבחר קטן מאוֹצר הסיפּוּרים העממים, המתגלגל מדוֹר לדור בּפיהם של מספּרים ערביים מבני הארץ. כּמה מחוֹקרי ספרוּתה של ארץ־ישׂראל שקדוּ על רשימת הסיפּוּרים האלה בכתב, וגם הוֹציאוּ קבצים אחדים, מהם מתוּרגמים בּלבד וּמהם יחד עם המקוֹר (מצוּינים בּיוֹתר שני הכּרכים של שמידט־קאהלי), וּמתוֹכם שאַבתי את עיקר החוֹמר למחרוֹזת הבּאה. אמני סיפּוּר שבעל־פה זקנוֹת וזקנים מן הדור הישן, פּוחתים והולכים גם בּארץ־ישׂראל הערבית. הדוֹר החדש מתחנך על ספרים ועל מחזוֹת־בּד, הרחוקים כּל־כּך מרוּח המסוֹרת וּמסגנונה. לא יהיוּ ימים מועטים ומסַפּר סיפּורים בּישמעאל שבארץ־ישׂראל יהיה בבל ימצא. המספּרים המשׂכּילים שבּרדיוֹ הם כּבר היוֹם תּוּכּיים של מצרים ואירוֹפּה. מי שרוֹצה לטעוֹם טעמה של אמנוּת זוֹ, היחידה במינה, בּעל־כּוֹרחוֹ ילך אצל ספרים. לנוּ העברים חשוּבים הסיפּוּרים משלוֹשה טעמים: א) הם מלמדים אוֹתנוּ את הלך־רוּחם ודרכי־ביטוּיָם העצמיים בּיוֹתר של שכנינוּ, שנגזר עלינוּ לחיוֹת עמהם בּכפיפה אחת; ב) יש בּהם כּמה סממנים חריפים של אמנוּת סיפּוּר עממית, שכּדאי לנוּ לסגלם לסיפּוּרנוּ, כּמוֹת שהם אוֹ בדוֹמה להם; ג) בּתכלית קיצוּרם וּבתמצית סגנוֹנם הם דוֹמים עד להפליא לחלקים שוֹנים של אגדתנוּ המדרשית. מחמת הטעם האחרוֹן השתמשתי בהרצאתי על הרוֹב בּסגנוֹן האגדה, עד כּמה שהוּא עוֹלה בקנה אחד עם פּסוּקי המקוֹר ואין בּוֹ כדי טשטוּש. לצירוּפים, שאין להם רֵעים בּלשוֹננוּ והם רחוֹקים מתפיסת העברי, וכן גם למלים הצריכוֹת בּיאוּר, הוספתי הערוֹת קצרות בּשוּלי העמוּדים. לשם שלימוּת הסיפּוּר הרשיתי לי לפעמים העתקת מוֹטיבים אוֹ ציוּרים ממקוֹם למקוֹם, וגם קצת תוספות קצרוֹת הכּל מתוֹך הקפּדה יתירה על רוּח המקוֹר.