רקע
אשר ברש
בר־מינן

שוֹמעי הדבר, השעה אנוּ מספּרים, לאחר שעה אנוּ ישנים!

היה היה חוֹטב־עצים, בּכל בּוֹקר היה כוֹרת בּיער משאוֹי של עצים וּמביאם לביתוֹ. יוֹם מן הימים נטל את הגרזן ואת המשׂוֹר, הלך היערה, עלה על עץ גבוֹה, ישב על אחד הענפים והתחיל מגדעוֹ במקוֹם שהוּא מחוּבּר עם הגזע.

עבר שם איש אחד. כּשראה את חוֹטב־העצים, אמר לוֹ: “הי, דוֹדי, אין רגעים מעטים ואתה נוֹפל ארצה!” הלה לא האמין והיה מוֹסיף לנסר את הענף. לא היו רגעים מעטים והענף נשבּר תחתיו: חבט! והריהוּ מוּטל על הארץ אַפּרקדן.

אמר: “בּאלהים, הלה ידע שאני נוֹפל עוֹד קוֹדם שנפלתי. מן הסתם שגם ידוּע לפניו אימתי אני מת.” קם והלך אחריו.

כּשהשׂיגוֹ אמר: “דוֹדי, כּך וכך אמרת לי, וּמה שאמרת נתקיים בּי. עכשיו בודאי ידוּע לפניך אימתי אני מת. הוֹדיעני נא!” אמר: “דוֹדי, רצוֹן אלהים עליך ועל בּני ביתך! הרי ישבת מן הגזע והלאה וניסרת את הענף שתחתיך, מוּבן, שהיית צריך לנפוֹל!” אבל הלה לא הניח לוֹ: “לא, הוֹדיעני אימתי אני מת!” אמר לוֹ: “הטען את החמוֹר ולך הבּיתה. כּשתגיע אל מעלה הדרך, עם המערה, משש בּשיניך. אם קשוֹת הן בּפיך – תדע לך שאתה מת בּוֹ במקוֹם.”

חזר, הטעין את חמוֹרוֹ והיה מחמר אחריו עד שהגיע אל המערה שבּמעלה הדרך. מישש בּשיניו – והרי הן קשוֹת כּשמיר. מיד נפל לארץ וּפשט את ידיו ואת רגליו. והחמוֹר רוֹעה בסמוּך לוֹ וסביביו, כּי אין מי שיבריחנוּ משם, וכשרפה היוֹם, כּמוֹ בימים אלה, ימי טבת ושבט, גדלה הצינה ואין עוֹברי דרכים מצוּיים. בּא זאב, שיסע את החמוֹר והיה מנהם ואוֹכל את בּשׂרוֹ. פקח האיש אחת מעיניו וראה את הזאב בּרעבתנוּתוֹ, אמר בּלבּוֹ: “יחרב בּיתך, חבל שאין אני חי!” וכשפּקח את עינוֹ האחרת, היוּ שם שני זאבים. אמר: “ארוּר אבי מינכם! אילוּ הייתי בעוֹלם הזה, הייתי מתקין לכם סעוּדה!” אבל הוֹאיל והוּא מת, עצם את עיניו בחזקה ולא הזיז אבר.

בּמקרה וּבהשגחת הבּוֹרא עברוּ שם שלשה אנשים בּחזירתם אל הכפר. כּשקרבוּ אליו, אמר להם בּקוֹל חלוּש: “אנשים טוֹבים, בּאלהים! אמרוּ שלוֹם לפלוֹני אלמוֹני והגידוּ לוֹ: אחיך מוּטל מת בּמעלה הדרך עם המערה!”

כּשבּאוּ לכפר הוֹדיעוּהוּ את דברי חוֹטב העצים. יצא האיש וכינס את קרוֹביו והלכוּ למקוֹם המסוּמן. מצאוּהוּ שוֹכב בּפישוּט אברים ועיניו קמוֹת כּראשי המסמרים. מיששוּהוּ – היה חם ונוֹשם. קראוּ: “פּלוֹני!” אמר: “הי?” אמרוּ: “למה אתה שוֹכב כּאן?” סח להם את המעשׂה מתחילה ועד סוֹף וסיים: “הריני מת.”

כּששמעוּ את המעשׂה, קם הזריז שבּהם והפגיע בּוֹ את אלתוֹ. קפץ הבּר־מינן על רגליו ורץ לפניהם הבּיתה ולא הבּיט לאחוֹריו.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37186 יצירות מאת 1905 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!