– – ודאי כלל הוא, כי מקור כוחו וסוד התמדתו של סופר בעמלו אינם בטחונו בו בעצמו בלבד, אלא ובעיקר בטחונו בתוכן וברעיון להם הוא משמש לפה. מבחינה זו עמלו של סופר בארץ היה קשה משנה, תוך התמורות הכבירות שהתחוללו בעם ובארץ, בעשרות השנים, שאינן מצטרפות כדי מאה שנה. זו ה“ריאליה”, שאינה-מגובשת בערכיה ודפוסיה ובסגנונה החדשים, אשר התרחקה והלכה מכל שהיה מקובל בארחות יצירתנו בגולה – ואף-על-פי-כן חיפשה וגיששה אחר ביטוי משלה.
ברי, כי לא היה כאן מאמץ יחיד, אלא המשך וחוליה של שרשרת שהוחלה עם הסופרים סמילנסקי, ברנר, רבינוביץ, רחל, שמעוני, קבק, ראובני, ברש ועוד חלוצים יקרים של עמל היצירה בארץ. מאז הוסיפו להיספח על המחנה סופרים ומשוררים, העומדים באמונה ובכשרון במאבק על הביטוי לחוויה הלאומית-האנושית שבתחייתנו – עד שנעשות החוליות לשרשרת מבריחה של מרכז יצירתנו הלאומית בישראל בזמן הזה.
אשר לי כפרט – ודאי שבראש לכל חייב אני שלמי-תודה ליקרים – אב, אם ואח זכרונם לברכה – אשר הטביעו בי את המורשה של רצון, עקשנות והתמדה בעבודת היצירה – ולמרות יד הפרידה האכזרית, לא פסקה השראתם-צוואתם לפעול עלי מעבר למרחקי מקום וזמן. כן הוסיפו לגיבושי הפנימי הערכים שהתרקמו בחיים המתהווים בארץ – בחינוך עברי, בעבודה, בשמירה, בגדוד עברי ובחיי קבוצה ועיר עברית בנפתולי התפתחותה – אשר באווירתם פעלתי ומהם ניזונה מחשבתי.
ואחרון-אחרון – חוג מוקירי שעמדו לי כחבר נאמנים להוצאת הכתבים, יחד עם הוצאת-הספרים יהושע צ’צ’יק בה פתחתי את דרכי הספרותית; – ובראש לאלה חברתי בחיים מנעורי, חמדה. – עידודם ועזרתם עמדו לי לכנוס את “ילדי רוחי” מתוך הכרה, כי במאמץ זה אני מעביר “ליטוש אחרון” על עמל חיי – והרי זה שכרו של סופר, אשר מעטים זוכים לו.
טבת תשכ"ח / ינואר 1968
א. עבר-הדני
דבר חבר הנאמנים והוצאת-הספרים 🔗
על דברי הסופר, החי ופועל עמנו, מאז עלה בנעוריו לפני חמישים וחמש שנה לארץ, נוסיף מידיעתנו: א. עבר-הדני שירת את מפעל חיינו במיטב כוחו ותוך מעשה ויצירה טווה את חוט-השני של התקופה הגורלית בתוכנה ובהישגיה, מעל לחילוקים ולניגודים ציבוריים שוטפים. ללא תלות או דביקות בגישה זו או אחרת, חתר אל העיקר: לחווייה האישית-הלאומית, בכשלונה ובנצחונה, של האדם היהודי בישראל. את פרי החווייה הגדולה הזאת של תקופת חייו-חיינו הוא מגיש לנו עם כינוס כתביו – בסיפור, במחזה, במאמר ובפרקים נבחרים בקורות הישוב.
עם זה רוצים אנו להדגיש שתי נקודות אפייניות לדרך עבודתו ויצירתו הספרותית אל א. עבר-הדני: א) ידועה עבודתו הענפה בחקר הקורות של הישוב החדש – החל בעבודה מקיפה על מפעלו של הבארון בנימין דה-רוטשילד וגומר ב“השומר”, “הגדוד העברי” ועוד – –; ב) תוך עשייתו בתחום הרוח, קיים סופרנו קשר אמיץ עם החקלאות וההתיישבות, בכתיבה ובעריכה, כשהוא עשה בהן מעשה יצירה. אם שתים אלו גזלו מכוחו, ניתן לומר כי הן גמלו לו מאידך ברעננות המחשבה ובחתירה לעמקי המציאות הישובית – הלא הן שחיבבו עלינו את האיש והסופר.
מתוך ידיעה זו, כי רבים מוקיריו של א. עבר-הדני בקרב ישובנו שהוא “עצם מעצמו” – אנו בטוחים, כי מאמצו האחרון בהכשרת כתביו לכינוסם, בעמדו בגיל שבעים, וכן, עידודנו אנו כחבר נאמנים להוצאתם לאור – יתקבלו בברכה ובאהדה ע"י נאמני היצירה העברית בישראל ובתפוצה. – ודאי לנו, כי בכתבים האלה כונס ביטוי כן ונאמן לדרך בה עברנו, עד שזכינו למעמד הלאומי-הריבוני בזמן הזה.
חבר הנאמנים: צבי איזקסון, ד"ר ברוך בן-יהודה, פרופסור ש. הורוביץ, פרופיסור ח. הלפרין, נטע הרפז, יוסף ויץ, שמואל זקיף, עוזי פיינרמן, יצחק קורן, בצלאל שחר – הוצאת הספרים יהושע צ’צ’יק.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.