רקע
חיים ויצמן
לאחר פרסום הצהרת בלפור

1

כאדם שהיתה לו הזכות להשתתף במשא ומתן עם הממשלה, הנני יודע ומכיר את הרוח שבה ניתנה לנו הצהרת בלפור. היהודים בכל העולם היו מוצאים נחמה גדולה לנפשם אילו ידעו כמה ידידות, הבנה והשתתפות הראו לנו המדינאים אשר גורלה של אנגליה בידם. יתר על כן, הממשלה לא תסתפק בזה שנתנה לנו את ההצהרה, אלא יש בדעתה גם להגשימה במהירות האפשרית. הנני מקוה, כי אך ירשה זאת המצב הצבאי, תצא מיד ועדה יהודית לארץ ישראל לשם מילוי שני תפקידים: המטרה הראשונה והתכופה תהיה להקל את העוני והמצוקה ולרפא את הפצעים שבאו בעקבות המלחמה האיומה. העוני והמצוקה בארץ ישראל גדולים, והעזרה התכופה נחוצה. לפי שעה עשינו את אשר היה בידנו לעשות, אולם עוד יותר מזה יש לעשות בעתיד הקרוב, וזו היא אחת המטרות של הועדה.

מתפקידה השני, שהוא אולי גם הקשה ביותר, יהיה לעבד תכניות והצעות על התחלת המפעל הקשה של ישוב הארץ העתיקה ותחיתה. בשעה זו של מצב רוח מרומם וחגיגי יש ברצוני להגיד דבר־אזהרה. עם עתיק ורב-נסיונות ודאי תהא בו מדת החכמה הדרושה, ויבין כי יש לנהוג בזהירות ובמתינות. נדע נא ונזכור כי דבר בנינה של ארץ ישראל הוא פרוצס ממושך וקשה אשר יכביד על כל כוחותינו ועל מדת הסבלנות שלנו. מימרות כגון זו – שאנו צריכים מיד מדינה יהודית, תגרומנה לנו נזק רב. לעולם איננו צריכים לירוא מפני מתנגדינו, עתים אני ירא מפני חריצותם היתרה של ידידינו.

הרבה דברי אזהרה שמענו היום; אזהרות אלו רציניות הן, נבונות ונכבדות; ביותר רב ערכן משום זה שנשמעו מפי אדם אשר עשה יותר מכל איש שהוא לשם השגת ההצהרה מהממשלה2. הוא הגדיר את עצמו כקברניט אניה, ואמנם כזה היה לנו, והריני מקוה כי כזה יוסיף להיות לנו עוד ימים רבים. אולם הרשוני נא להגיד, כי שמעתי כמה מן האזהרות מתוך רגש של השתוממות ועלבון, כי נראה לי שהן מיותרות לגמרי – על כל פנים במדה שהדבר נוגע לציונים. כי הרי זהו עצם יסודה של הציונות – שלא לעשות אותם שלושת הדברים אשר סיר מרק סייקס הזהירנו עליהם3. האם אנחנו הציונים, כחברי תנועה דימוקרטית, לא נלחמנו באותם ספסרי־הפיננסים היהודים הבין-לאומיים? טפוס יהודי זה היה תמיד אויבה הקשה של הציונות. כי מצד מי באה ההתנגדות לציונות? ברור שהיא לא באה מהגיטו היהודי אשר המסורת היהודית עודנה כוח חי ופועל בו, גם לא מצד אלה המוכנים ללכת ולהתישב בארץ. ההתנגדות לציונות באה בראש וראשונה מצד אותם יהודים קוסמופוליטיים אשר הננו מסתלקים בבוז מהיות אחראים למעשיהם ולדרכי הנהגתם. הנני מאמין כי הללו לא ימהרו לתפוס את הרכבת הראשונה שתצא לארץ ישראל.

אמת מקובלה היא לציונים כי אם היהודים יקנו את הארץ ולא יעבדו אותה בידיהם הם, לא תהא זו ארץ יהודית. לא על-ידי הקניה בכסף תהא הארץ יהודית אלא על ידי החזיקם בה, על ידי עבדם אותה. בתוך המושבות הרבות שיש לנו בארץ ישראל נמצאת אחת שהיא אולי מעוררת פחות מכל האחרות תשומת לב וענין. שם המושבה הזאת חדרה – והיא יהודית יותר מכל המושבות. על שום מה? התשובה לכך הוא – בית הקברות של חדרה, אשר דור אחר דור קבר בו את חייו. כי בחרו להם לעבד את האדמה בלי שים לב לכך שהקדחת אוכלת בהם, ולא הניחו את עבוד אדמתם לאחרים, ולפיכך היתה מושבה זו ליהודית יותר מאחרות.

בעשר השנים האחרונות של מפעל הישוב שלנו התבלטה יותר ויותר המגמה להחליף את הפועלים הערבים בפועלים יהודים, בלי שים לב להפסד הבא לעתים קרובות עם חלופים אלו; וברצוני כי הערבים ידעו, שלא מתוך התנגדות אליהם הננו עושים זאת, אלא משום שאנו מבקשים לקדם את הדבר אשר סיר מרק סייקס הזהירנו עליו, ומשום שרצוננו לעשות את הארץ יהודית ממש. הננו רוצים כי המושבות תהיינה יהודיות וכי העבודה תהיה יהודית, ורצוני כי ידידינו הערבים יבינו כי כלל יסודי הוא אצל אלה המבקשים להקים ארץ יהודית – שהדבר יעשה בידים יהודיות ובמוח יהודי, ולא רק בכסף יהודי בלבד. יתכן שתפקיד קשה עד מאד הוא, אולם כל פרוצס של בנין ויצירה הוא דבר קשה.

עוד אזהרה אחת ניתנה לנו היום – ״עליכם, היהודים, להיות מאוחדים“. מובן לנו היטב היטב הצורך המוחלט באחדות, ובמשך כמה שנים השתדלנו לארגן ולבצר את היהדות; וסבורני כי יש בידנו להראות על הישגים חשובים בנידון זה. קשה, וגם בלתי אפשרי, הוא ליהודים, הפזורים בתוך כל עמי תבל, שיהיו להם סיכויים לאחדות כאומה אירופית נורמלית; אולם הרשוני נא להזכירכם כי לעתים קרובות יגנו את היהודים על אשר הם מאוחדים יותר מדי – ״ערבותם של היהודים זה בזה” היתה תמיד מנקרת את עיני שונאינו.

עוד מבקשים ממנו כי נהיה מבינים ומכבדים את האחרים. מי ידע להבין ולכבד אחרים יותר מהיהודים, אשר רבות וקשות סבלו כל כך משום שאחרים לא הבינו אותם? האין אנו משתדלים תמיד להבין אחרים, והאם לא סבלנו משום זה שלא הבינו אותנו כראוי? כיצד נוהג העולם עם העם היהודי? או שהוא פילושמי או שהוא אנטישמי – וגם זה וגם זה מתועב ומאוס. אין אנו מבקשים כי יהיו פטרונים לנו וכי יהיו אוהבים אותנו אהבה יתירה, וכמו כן אין אנו רוצים להיות אוביקט של שנאה. הננו רוצים כי יראו אותנו כאשר הננו באמת, על כל מעלותינו ועל כל מגרעותינו, כשם שאנחנו רואים אחרים. יהודים אנו, ותו לא; עם בתוך יתר העמים; כך תקבלו אותנו או – הניחונו. זוהי התמצית שבתמצית הלאומיות היהודית והציונית, ואם יארע הדבר, כי מי שהוא בתוכנו ישכח זאת רגע אחד, מהר ימהרו שונאינו ויזכירונו.

מאורע גדול עובר עלינו עתה, מאורע המטיל עלינו אחריות רבה. יבואו ויעקבו אחרי כל מעשה ופעולה שלנו; על כל טעות ומשגה שנעשה יהיו מגזימים ומראים באצבע, לפיכך חובתנו לעשות את כל האפשר כדי למלא כראוי את תפקידנו. עלינו להכפיל ולשלש את מרצנו. כל אשר עשינו עד עתה לא היה אלא התחלה. הקשיים עודם לפנינו. לתכלית זו עלינו לאחד ולאגד את כוחותינו, ולהניח את מתנגדינו לגמרי. אין אנו מבקשים את עזרתם, ואין אנו יראים את התנגדותם. אם לא-ציונים יבואו אלינו, יהיו תמיד רצויים; אם יתרחקו ממנו, לא נבוא לגנותם – אולם בתנאי שלא יתערבו בעבודה שלנו.

את אשר נעשה, נעשה על אחריותנו אנו, ודומני כי בגרנו כבר כדי ליטול על כתפינו את האחריות. לא-ציונים או מתנגדי הציונים אינם צריכים לחשוש שמא יאשימו אותם בשגיאות שנשגה אנחנו; את האשמה ניטול עלינו – אולם גם את האמנה ניטול לעצמנו. לכל אלה הרוצים לבוא אלינו נקים גשר של זהב, נקדם את פניהם באמצע הדרך, נבקש מהם שישתתפו בפתרון שאלות מעשיות בכל מקום שהשתתפות זו אפשרית בלי צורך של ויתור על העיקרונים היסודיים של התנועה.

משיגיע היום להתחיל בבנין ארץ ישראל, יהיה אחד התפקידים הראשיים שלנו לבוא לידי הבנה רצויה עם שכנינו, עם הערבים ועם הארמנים – בלעדיה לא נוכל לחיות חיים של הרמוניה; זהו המוצא ההגיוני ההכרחי. יש בארץ ישראל אדמה, אויר ומים כדי הדרוש לכולנו.

הננו מקוים ומאמינים, כי מתוך נהרי הדם שנשפך ומתוך ההרס והחורבן יקום עולם נאה יותר. באמת מוזר הדבר לשמוע את החשש, כי היהודי עלול להיות בארץ ישראל למשעבד, כי היהודי, אשר תמיד היה הוא לקרבן, אשר תמיד היה נלחם את מלחמת השחרור לאחרים, יהיה פתאום למשעבד מחמת זה שהוא בא במגע עם אדמת ארץ ישראל! השכוח שכח העולם כי על אדמה זו עצמה נתן רוח ישראל אותו ספר חוקים סוציאלי, ששימש אבן פנה לתרבות של זמננו? אמונתנו העמוקה היא כי בארץ ישראל יהי שורר השלום, וכי דבר ה' יצא שוב מציון כמו לפנים. בעולם בלי גבולות מלאכותיים ובלי תותחים של קרופ, בחיים של שלום עם לאומים שונים, בעבודה ובשאיפה למען התרבות החדשה שתצמח מתוך המלחמה הזאת, ישוב ויתפוס היהודי את המקום המגיע לו בצדק ובמשפט.

ארץ-ישראל זו שאנו מקוים לבנותה לא תהא אך חיקוי בלבד של זה הקיים כבר בעולם – טובה מזה תהיה. לא יהא צורך לקחת לדוגמה את שויץ ואת בלגיה – ללא מועיל הוא להרבות בחיקויים. זה יהיה דבר אשר יצמח מאדמת ישראל, מנשמת ישראל ומרוח ישראל. אנו נשתמש בנסיון שצברנו במשך אלפי שנים של סבל. זהו האידיאל העומד לפנינו, אשר למענו אנו חיים ועובדים, ואידיאל זה מונע ודוחה מעשי-שעבוד-וכפיה. מונע ודוחה שנאה לאותם האנשים שאתם עלינו לעבוד יחד ולחיות יחד.



  1. נאום במנשסטר, 9 בדצמבר, 1917.  ↩

  2. הכונה לסיר מרק סייקס.  ↩

  3. א) כי לא בכסף בלבד נבנה את הארץ אלא בעבודה ובזעה; ב) שלא נתעלם מהשאלה הערבית; ג) שלא נשכח את קדושת ירושלים לשלוש הדתות.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37180 יצירות מאת 1901 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!