אחרי שנות ראינו רעה בארץ פּולניה, שנות ת“ח ות”ט לאלף הששי, ונודדי היהודים בקשו למו מקלט ומפלט בכל קצות הארץ, זרחה למו קרן אורה מארץ בריטניה, אשר לפני מאתים וחמשים שנה גרשתם מקרבה.

ממלכת אנגליה עלתה מעלה מעלה בימי ממשלת המלכה אלישבעת, ותהי לגברת ממלכות אירופּה, ואחריה עוד הוסיף להאדירה ולתת לה עוז ועצמה השר המפקח (פרוטקטור), הגבור הנאור אוליור קרומבל, ויהודי הולנדיה שאפו לבא אל הארץ ההיא ולסחור אותה. אולם הכנסיה האנגלית בת הקתולית הביטה עליהם בעיני אמה, ותשנאם, והעם האנגלי לא ידע ולא הכיר את היהודי זה מאות בשנים, ויבט על כל איש יהודי כעל “שילוק” הדמיוני בחזיונו של שכספּיר חוזהו, הצמא לדם הנוצרי ואוכל את בשרו.

דרוש היה אז איש יהודי גדול בדעת ובחכמה, איש בעל כח רצון אדיר אשר יעצור כח לשרש את המשפּטים הקדומים על־אדות היהודים מלב העם האנגלי ולהטותו לטוב אליהם. והאיש הזה נמצא אז באחד מחכמי אמשטרדם, רבי מנשה בן ישראל.

בן האנוסים, אשר רבי יוסף אביו הביאהו אמשטרדמה בעודנו ילד קטן, היה יהודי נלהב, חכם גדול וסופר נפלא ובידיעתו הקיף את כל הספרות העברית כהשר רבי יצחק אברבנאל בדורו, ויהי איש בעל חן וטוב טעם, וידע שפות רבות, עתיקות וחדשות, ובדמיונו העז שגה גם בקבלה ויאמן בשדים, רוחות וגלגולים, כרוב החכמים ההוזים והשוגים בתקופה ההיא, ועל כל אלה היה נואם נפלא ובכח שפתיו משך אליו את כל האנשים הגדולים בארצות שונות, ובתוכם את כריסטינה מלכת שוידיה, אשר אהבה את הספרות העברית ושפתה, ותכבד מאד את סופרי ישראל. כל חכמי הדור ההוא כבדוהו ומשוררים רבים שרו שירי תהלה לכבודו בשפות שונות.

בעת ההיא גברה באנגליה יד הפּוריטנים, הם המה הנוצרים, אשר סרו מאחרי הכהונה הקתולית, כחשו בקדושת האפּיפיור הרומי ולא הכירו את חשמניו וכהניו, וימאסו גם בתמונות ובצלמים הקדושים, ויאמרו להשיב את הדת הנוצרית למוצאה הראשון, ורוח ספרי הקדש אשר הגו הרבה בהם נחה עליהם, ויקראו בשמות עבריים, ויואילו ליסד “ממלכת כהנים וגוי קדוש” בבריטניה ולהפקיד שבעים זקנים על ממשלת המדינה כמספּר זקני בני ישראל בימי משה ולשום את תורת משה לבדה לספר החקים בממשלת אנגליה, ומשאת נפשם היתה אל “מלכות השמים” אשר תופיע על הארץ לפי החזון אשר חזה דניאל, כי אחרי כלות ארבע מלכיות הרשעה, בבל, פרס, יון ורומה, תופיע מלכות האלהים בצדק עולמים, ואז יקבצו כל נדחי ישראל אל ארץ ישראל והדר ה' יחופף עליהם כבימי צאתם מארץ מצרים.

כהחשמונאים לפנים, היו הפּוריטנים נלחמים אז נגד השקר והצביעות, וקרומבל וכל אנשי צבאו הגו בספרי הקדש וישירו שירי דוד, הימן וידותון; שאול, דוד ויהוא אשר השמיד את עובדי הבעל, היו להם למופת; בכל ספּורי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים ראו הפּוריטנים את תמונתם ותכנית רוחם: אוליבר קרומבל נדמה להם כגדעון בן יואש השופט העברי, אשר בשלש מאות איש רצץ את מחנה מדין, כן הכניע קרומבל את הקתולים והאפּיסקופּלים.

אהבת קרומבל לספרי ישראל הביאה קרבתו לעם ישראל ויביע את משפּטו לאמר:

"מאד נכמרו רחמי על עם עני ואביון אשר בחר לו יה ויתן

להם את תצורתו וחיי עולם נטע בתוכם, אף כי לא יכירו

את מחוקקנו למשיח אלהי יעקב"

ומרוחו זאת הערה על שרי צבאו ומחוקקי הארץ, עדי אשר אחד הסופרים הציע לקבוע את יום המנוחה ביום השבת תחת היום הראשון, ואחד הכהנים, נתנאל הולמס שמו, היה שואף להיות עבד לעם ישראל ויביע את חפצו זה במכתבו לבן ישראל, למען קיים את הנבואה: אפּים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו“. ברוח גבורה נפלאה נלחמו הפּוריטנים בצבאות המלך העריץ קרלוס הראשון עדי אשר שבו את המלך וימיתוהו, ואנגליה נהיתה אז לרפובליקה וקרומבל היה נשיאה בשנת ת”ט.

בראות החכם בן ישראל כי כל מחשבות הפּוריטנים אך לטובה על עמו, בא בכתובים עם אנשים גדולים בממשלת בריטניה על־אדות שיבת היהודים לארצם, והם אמצו את לבבו בתשובותיהם, ולכל לראש שמחהו המזכיר בבית־המחוקקים (פּרלמנט) אדוארד ניקולס בספרו על־דבר היהודים, באמרו שם:

"כל הצרות והתלאות אשר באו על עם בריטניה הן מוסר

שדי על אשר גרשו מארצם את ישראל בן בכורו, וחטאתם

לא תכופר עדי אשר ישיבו את היהודים אליהם ויקרבום

מקרבת אחים, כי ישראל הוא הגוי הנבחר מכל העמים לעם

סגולה, וה' צוה “אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו”,

וכל הטובות והרעות אשר תמצאנה את העמים הן לפי דרכם

והנהגתם עם כנסת ישראל, אשר אלהי עולם קיים אותה לו

לעם עולם וימן לה אחרית ותקוה טובה לקץ הימין, וחובתנו

להיטיב מעמדם להשיב להם טוב וחסד בעד כל הרעות אשר

האפּיפיורים הרומיים עשו למו על אשר תעבו את

עבודת אליליהם, תמונותיהם וצלמיהם"

בשנת תט"ו קרא הנשיא קרומבל את בן ישראל לונדונה ויקבלנו בכבוד גדול, ויכן עבורו מעון טוב ויפה, אשר בו שכן החכם העברי כל ימי שבתו בבירת בריטניה.

בכתב הבקשה אשר הושיט בן ישראל להמושל הבריטי בשם כל עם ישראל כתב לאמר:

"אחי בני עמי שלחוני להציע לפניך, כבוד רוממות הנשיא

הפרוטקטור, כי תואיל בחסדך לתת לנו רשיון לשוב לארצך,

לחיות בה ולבנות בתי־כנסת לתפלה ונעבוד את האל הגדול

אלהי ישראל באין מפריע, הנה גם מלך עובד אלילים נתן

את רשיונו לחוניו הכהן הגדול לבנות בית מקדש באלכסנדריה

של מצרים, ועל אחת כמה וכמה יש לנו הצדקה לקוות, כי העם

הבריטי הנאור, המכבד גם הוא את אלהי ישראל ותורתו,

ירשנו לעבוד את אלהינו נשיא! אל תשים לבך להמשפּטים

הקדומים אשר שונאינו בדו עלינו. כי שקר בפיהם וזאת

אשר יאשימונו, כי בחרנו רק במסחר, הנני רואה בזה השגחת

ה' להחיותנו הגרושים והגליות הורונו להבין, כי אי אפשר

לנו להרבות חילנו באחוזות ונחלות בארצות שהיינו צפויים

שם בכל רגע לטלטול וגלות וזאת היא הסבה, אשר המסחר

היה מקור מחיתנו, ובכל מקום בואנו הננו מעשירים את

הארץ ומפריחים את המסחר בין עם ועם העיר ליוורנו

באיטליה היתה בגללנו לעיר גדולה ורוכלת עמים בשנים

מועטות, וכמוה כן כל הערים אשר התישבו בתוכן, וכל

הערים אשר גרשונו מתוכן דלו ונתרוששו כן גם האשמה

על דבר הנשך והתרבית בשקר יסודה, כי כשם שמבקש

הסוחר להרויח מסחורתו, כן יבקש המלוה להרויח מכספו,

ויהודי ספרד שהתישבו בתוגרמה והולנדיה ממאסים את

הרבית ושמים את כספם בבתי־האוצר בעד חמשה למאה

אויבינו יאשימונו עוד בדבר רצח ילדים נוצרים, עלילה אשר

עובדי אלילים האשימו את הנוצרים בראשית צמיחתם כן

גם מעלילים עלינו, כי ממירים אנחנו את לבות הנוצרים

מאחרי דתם, בעת אשר התלמוד יורנו כי קשים גרים לישראל

כספחת, וגר שבא להתגיר אומרים לו: מה ראית שבאת

להתגיר? שמא אי אתה יודע שישראל בזמן הזה רוויים

ודחופים, סחופים ומטורפים ויסורין באים עליהם (יבמות

מ"ז) אדמה כי גלותי את חרפת האשמות והעלילות מעל

עמי והנני נשען על טוב לב הנשיא ויועציו, כי ימלאו את

בקשת אחי בני עמי"

ושונאי ישראל לא ינומו לעולם, וימטירו אש וגפרית על עם ישראל ויפיצו חוברות מלאי ארס השטנה בעם על היהודים, ובראשם הכהן הקנאי וויליאם פרין, אשר הפיץ את כל העלילות הנמבזות על עם ישראל בתוך ההמון. אולם הנשיא הטוב צוה על מזכירו תומאש קוליר להשיב על כל דברי השטנה וישימם לאל, ויצדק גם את המעשה אשר עשו בית דין הגדול בירושלים לבן־מרים, ואומר:

"מהם יצאה אורה ותורה לכל הגוים, והם הביאו גאולה

לעולם, על כן חוב קדוש עלינו לעודדם ולהושיעם, כי רבות

לקחנו מהם, וכל אשר לנו מידיהם נתנו"

והחכם העברי בן ישראל השיב גם הוא באון ואומץ לב על כל דברי יריביו באגרתו “תשועת ישראל” ובסופה נשבע שבועה נוראה לאמר:

"נשבע הנני בשם ה', כי שבועתי זאת היא בלי כל רמיה

ותחבולה, ונשבע אנכי בשם אל עליון קונה שמים וארץ,

אשר נתן תורה ומצות לעמו ישראל על הר סיני, כי אין

בינינו המנהג הזה להשתמש בדמי נוצרים ואינו לא מצוה

ולא תקנה מתקנת חכמינו, וככל שידעתי ושמעתי בשמועות

נאמנות וקראתי בספרי ישראל לא עשו זאת מעולם ולא

רצו היהודים לעשות דבר נבלה כזאת ואם שקר מלי, יחולו

על ראשי כל הקללות שבספר תורת כהנים והנשנות במשנה

תורה, לא אראה בנחמת ציון ועצמותי לא תחיינה בעת

יעורו המתים ושוכני עפר יקיצו – אתם הבריטים. חכמי

העם ונבוניו, את פניכם אשחר בהכנעה, הואילו נא לבחון

את דרכי ותשובותי בלי נשיאת פנים. והרחיקו מעליכם כל

משפּט קדום, והוציאו לאמת משפט, ואז תשיבו אלינו את

החסד והרחמים, ותקוים נבואת צפניה הנביא להפוך אל

העמים שפה ברורה, לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד,

כמו ששמו אחד ועינינו תחזינה בנחמת ציון"

וספרו האחרון “תשועת ישראל” הביא תשועה גדולה לעם ישראל, כי הנשיא קרומבל הרשה ליהודים להתישב בארץ אנגליה לאט לאט עד היותם שם לקהלות גדולות כיום הזה.

את רבי מנשה בן ישראל כבד הנשיא קרומבל בכבוד מאד נעלה, ויקבע לו פרס מאה ליטרות שטרלינג לשנה. אולם בן ישראל לא קבל את הפרס. בשנת תי"ז נאסף רבי מנשה בן ישראל אל עמיו בעיר מידלבורג. גופו הובא אמשטרדמה ושם נקבר, ועל קברו הציבו מצבה אשר עליה נחרתו השורות האלה:

"לא מת הרב עוד לא כבה נרו,

"ובעד עמו גם עדן מדברו,

"הנה עורנו חי במרומי ארץ,

“נצח יהיה זכרו בימי הארץ.”

מכל דברי תולדות החכם הגדול הזה הננו רואים, כי הוא היה לאומי בכל לבו ונפשו, ובבקשו בעד עמו לא הבטיח להבריטים ונשיאם, כי היהודים יהיו אנגלים בני דת משה, כי אם יהודים ואזרחים טובים בארץ מגורתם, לכן שמו וזכרו ברוכים יהיו בפיות כל הלאומיים לדור דור.