י“א באלול תש”ט — 59.1949

בישיבה השבעים ושש של הכנסת הראשונה

מלחמת־החירות של צבא־הגנה לישראל לא היתה כולה זרועה נחת, נצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר. אינני אומר “שילמנו”, כי אין לי ולכל אלה המסובים בבית זה הזכות להשתמש בגוף ראשון כשמדברים על “המחיר”. שולם מחיר יקר: נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו. כדאי שכל אחד יקרא את המכתבים, שנתפרסמו מעזבון החללים, כגון מכתביו של רפי מלץ, או של הלל לביא ואחרים — ויהיה לו מושג מיקר הנוער שנלחם ונפל במלחמה זו.

אך החללים הם רק חלק מהאבדות. רבים נשארו לשמחתנו בחיים, אך גם הם שילמו מחיר יקר — אבר מן החי. והערב אני מגיש לכם בשם הממשלה חוק על החוב, נכון יותר — על חלק מהחוב, שאנו חייבים לאלה, שבגופם עזרו לשחרור האומה והמולדת; חוק על תגמול ושיקום לנכי־המלחמה. גם חוק זה אינו ממַצה את כל החובות המוטלים עלינו. אין חוק זה דן בסידורים המוטלים עלינו כלפי משפּחות החללים — על כך תוגש לכנסת הצעת־חוק נפרדת. כן אין חוק זה דן בנכים, שנפגעו עוד לפני היכנסם לצבא־הגנה לישראל, ומספרם לא קטן. ואם־כי לא המלחמה גרמה למחלה, למום או לפגיעה בגופם או בבריאותם של אלה — חובה מוטלת עלינו כלפיהם, וגם בנידון זה תוכנס הצעת־חוק נפרדת, חוק זה דן בצורך הדחוף ביותר — בנכים שנפגעו בתקופת השירות ועקב השירות בצבא־הגנה לישראל. חלקם כבר נשתחררו מהצבא, מספרם קרוב לאלף איש, וחלקם עודם נמצאים בצבא. בין אלה האחרונים יש חולים קשים, הדורשים טיפול רפואי מעולה, והם מקבלים ויקבלו הטיפול הדרוש בבתי־החולים של הצבא. ויורשה לי להגיד בהזדמנות זו, שזכינו לשירות רפואי ממדרגה ראשונה, גם מבחינה מקצועית ומומחית, וגם מבחינת נאמנות ומסירות אישית של עובדי השירות. נענו לקריאתנו רופאים יהודים מומחים מחו"ל, ביחוד מנתחים, מדרום־אפריקה ומארצות אחרות, שיחד עם טובי הרופאים בארץ נתנו את שירותם באמונה ובאהבה ללוחמינו. ולא רק הרופאים הראשיים, אלא כל עובדי השירות: אחיות, רופאים, עובדים ממינים שונים — הצטיינו במסירותם ובעבודתם המעולה והנאמנה. השירות הרפואי היה אולי השירות למופת במדינתנו, והוקרתי והוקרת הממשלה נתונה לכל העובדים. לא אקרא בשמות — כי אין אני יכול לפרט את כל השמות, וזו תהיה הפליה לא־צודקת אם אזכיר אחדים ולא אזכיר חבריהם, אם־כי אלה שעמדו בראש ואירגנו השירות ונשאו באחריותו ראויים להוקרה מיוחדת.

חוק זה אינו דן בטיפול הרפואי המגיע לנכים, אך עלי להודיע, שהממשלה וביחוד משרד־הבטחון רואים חובה לעצמם, לתת את כל הטיפול הרפואי הרצוי והאפשרי לכל נפגעי־המלחמה, בין אלה ששוחררו ובין אלה שעודם בצבא, בין אלה שנפגעו עקב המלחמה ובין אלה שכבר היו חולים לפני היכנסם לצבא.

חולי־הרוח וחולי־השחפת, רובם הגדול אם לא כולם, היו נגועים במחלה עוד לפני הצטרפם לצבא, והם ימשיכו לקבל טיפולם הרפואי בבתי־החולים שהיו עד עכשיו בידי הצבא ועוברים עכשיו למשרד־הבריאות של הממשלה. הטיפול לא יגָרע ולא ישתנה על־ידי כך. המקרים הקשים הנמצאים בבית־החולים המרכזי של הצבא — ישארו בו עד שיבריאו.

בין נכי־המלחמה יש סוגים שונים. יש מקרים קלים, כגון קטיעת אצבעות או אצבע אחת, שאינם מאבדים כושר־העבודה, ויש מקרים קשים וגם חמוּרים. המומחים קבעו אחוזים לדרגות השונות של הפגיעה, וחילקו את הנכים לארבעה סוגים: 1) עד 10%, 2) עד 50%, 3) עד 100%, 4) למעלה מ־100%. גודל התגמול, שהחוק הזה מעניק לנכה, תלוי בגודל אחוז הנכות.

תשלום התגמולים אינו גורע מזכותם של הנכים לשיקום; זכות זו קיימת לכל חייל משוחרר, בריא או נכה, אם ע“י הקניית מקצוע, או המשכת הלימודים, ואם ע”י התישבות, ע"י סידור בעבודה קבועה או סידור בעסק ומסחר. התגמול המגיע לנכה הוא נוסף לשיקום הכללי.

הנכים שלמטה מ־10% אינם מקבלים כל תגמול לפי חוק זה. הנכים עד 50% מקבלים תגמול חד־פעמי, 5 ל“י בעד כל אחוז, ז. א. 250 ל”י בעד 50%, מאתים ל"י בעד 40% וכדומה. מ־50% ומעלה הם מקבלים תגמול תמידי לכל חייהם. הנכים במאה אחוז ומעלה מקבלים תגמול נוסף לכל ימי חייהם, כי הם זקוקים לטיפול מיוחד ולעזר נוסף.

אגף השיקום של משרד־הבטחון דואג לשיכון החיילים המשוחררים, ובשורה הראשונה לשיכון הנכים. ביחס לנכים נקבעה עדיפות בשיכון, וכל החדרים המתפנים על־ידי הצבא מוקדשים בשורה הראשונה לשיכון חיילים נכים. אני מוכרח לומר בצער ובבושת־פנים, שכמה דירות שנתפנו על־ידי הצבא ונועדו לשיכון הנכים — פלשו לתוכן משפּחות חיילים בריאים, שבמקרה נודע להם על פינוי הדירות; הועמדנו בפני הכרח להוציא משפּחות אלו בכוח. הכרח לא נעים, אך עלי להודיע, שאם זה ימשך, לא נירתע מהשתמש בכוח ונוציא הפולשים כדי שנוכל למסור הדירות לנכים.

לא אכּנס עכשיו בפרטי החוק, ואסתפק במסירת תמציתו העיקרית: זכויות הנכה וזכויות בני־משפּחתו, התגמולים לסוגיו השונים והמנגנון שיבצע חוק זה. אתחיל מהסוף.

על־ידי שר־הבטחון יקבָע קצין־התגמולים למטרה זו. הוא יקבע גודל התשלומים לנכים, אך לא הוא יהיה הפוסק האחרון. אם נכה ימצא שהקצין גרע מהזכות המגיעה לו — והמדובר הוא לא על זכות שיכון ושיקום, אלא הזכות המיוחדת של תגמולים, — יוכל לערער בפני ועדה מיוחדת, ועדת־ערעורים. ועדה זו תמוּנה לא על־ידי שר־הבטחון, אלא על־ידי שר־המשפטים, שבראשה יעמוד שופט, ואחד מחבריה יהיה רופא.

נכה מעשרים עד חמישים אחוז יקבל תגמול חד־פעמי, חמש ל“י בעד כל אחוז. מ־50 עד 100 אחוז הוא מקבל תשלום יסודי של 12 ל”י לחודש, שתי לירות לחודש בעד אשתו, שתי לירות בעד כל ילד, בלי כל הגבלה של מספר הילדים. על חשבון התגמול היסודי הוא יקבל תוספת־יוקר, כמו כל שאר עובדי הממשלה.

נכה למעה מ־100% יקבל נוסף על התגמול היסודי גם תגמול מיוחד — 10 לירות לחודש, 2 לירות בעד אשתו, 2 לירות בעד כל ילד — אך המכסימום של התגמול המיוחד, — שלא כתגמול היסודי, — אינו יכול לעלות על עשרים ל"י לחודש.

התגמולים הנ"ל הם גבוהים יותר מאלה שבאנגליה ובאמריקה, חוץ מהתגמולים שהקצינים מקבלים באמריקה. אלה עולים על התגמולים שלנו. אנו איננו מבחינים במתן התגמול ובגדלו בין טוראי לקצין. כל נכה־מלחמה מקבל אצלנו תגמול שווה.

התגמול אינו פוטר את המדינה מהדאגה לשיקום הנכה. אנו נעזור לנכים, כמו לחיילים משוחררים אחרים, ללמוד מקצוע, להמשיך בלימודים, להסתדר בעבודה, בהתישבות או בעסק אחר. אם הנכה יסתדר וישתכר למעלה מ־60% מהתגמול היסודי, ינכו לו עד חצי הכנסתו הנוספת, אך תמיד יקבל לפחות חצי התגמול שלו. אם הנכה ישתכר יותר מפי שנים מהתגמול, יקבל רק רבע התגמול. אך ישתכר כמה שישתכר — יקבל בכל התנאים לפחות רבע מהתגמול, כי צרכיו כנכה יעלו על אלה של חייל משוחרר בריא.

החוק מטיל על שר־הבטחון לקבוע תקנות בדבר שיקום החיילים: בהקניית מקצוע, בהבטחת אחוז מסוים של עבודה לנכים במפעלים ובמשרדים, ובדרכים אחרות. התקנות שיקָבעו בענין זה, יוגשו לידיעת הכנסת — ואם הכנסת תראה צורך לשנותן או לתקנן, תהיה בידה, כמובן, הסמכות המלאה לעשות כך.

אני מציע להעביר את הצעת־החוק לועדת־העבודה, שתגיש את מסקנותיה חזרה לכנסת בהקדם האפשרי.