רקע
דוד בן־גוריון
חוק־השבות, תש"י – 1950; חוק־האזרחות, תש"י – 1950

י“ח בתמוז תש”י – 3.7.1950


חוק־השבוּת וחוק־האזרחות המונחים לפניכם יש ביניהם זיקה הדדית ומקור רעיוני משותף, הנובע מהיחוד ההיסטורי של מדינת־ישראל, יחוד כלפי העבר וכלפי העתיד, כלפי־פנים וכלפי־חוץ. שני החוקים האלה קובעים האופי והיעוד המיוחד שיש למדינת ישראל, כמדינה הנושאת חזון גאולת ישראל.

מדינת־ישראל היא מדינה ככל שאר המדינות, וכל הסימנים הכלליים המצויים ביתר המדינות – מצויים גם במדינת־ישראל. היא עומדת על שטח מסוּים, על ישוב הקיים בתוכה, על ריבונותה הפנימית וריבונותה ביחסי חוץ, ואין שלטונה חורג מתחומי ארצה. אין מדינת־ישראל שלטת אלא על תושביה. היהודים בתפוצות, שהם אזרחי ארצם, ורוצים להשאר שם – אין להם זיקה משפטית ואזרחית למדינת־ישראל, ואין מדינת־ישראל מייצגת אותם משום בחינה חוקית. אולם שונה מדינת־ישראל משאר המדינות גם בגורמי תקומתה וגם במגמות קיומה. היא קמה רק לפני שנתיים, אבל שרשיה נעוצים בעבר הרחוק והיא יונקת ממעינות קדומים; שלטונה מצומצם בתחום תושביה, אבל שעריה פתוחים לכל יהודי באשר הוא. אין זו מדינה יהודית רק באשר היהודים הם רוב תושביה. זוהי מדינה ליהודים באשר הם, ולכל יהודי הרוצה בה.

ב־14 למאי 1948, לא הוקמה מדינה חדשה בחינת יש מאין, אלא חזרה עטרה לישנה, 1813 שנה לאחר שנהרסה כאילו לעולמים עצמאות ישראל בימי בר־כוכבא ורבי עקיבא. הגורמים להקמת ישראל לא היו רק המעשים הבלתי־אמצעיים הקרובים שקדמו להכרזת המדינה. כשם שיש בטבע קטנות וגדולות,פרודות זערוריות שאינן נראות לעין אפילו בעזרת המיקרוסקופ, וגרמים ענקיים ועצומים שדמיוננו איננו יכול לתאר גדלם, ויש זיקה פנימית בין הגדולות ובין הקטנות, וחוק עולמי אחד שולט בהם, כך יש בהיסטוריה קרובות ורחוקות. יש גורמים גלויים, בלתי־אמצעיים, קרובים למאורע בזמן ובמקום, ויש גורמים נעלמים, רחוקים, בעלי טווח־פעולה עצום ולאורך־ימים, והם רחוקים מהמאורע גם בזמן וגם במקום, והכוחות הקרובים והרחוקים משולבים ויונקים ממקור אחד. ואין להבין את תקומת המדינה היהודית בלי ידיעת ההתישבוּת החדשה בשלושת הדורות האחרונים, בלי תנועת חיבת־ציון והציונות וההשׂכּלה והספרות העברית, בלי התנועות הלאומיות והמהפכניות באירופה במאה ה־19 – תקומת הונגריה, איטליה, עמי הבּאלקן ועוד – בלי תוצאות מלחמת־העולם הראשונה והשניה, יסוּד חבר־הלאומים ואירגון האו"ם. אבל אי־אפשר גם להבין תקומת המדינה היהודית, בלי ידיעת תולדות עם ישראל מאז ומעולם, מימי הבית הראשון והשני, בלי תולדות הנבואה והרוח והחזון בישראל, תולדות התפוצה העברית ורעיון המשיחיות, וגילוייה המרוּבים במשך הרבה דורות; בלי הנסיונות המרוּבים והבלתי־פוסקים של הנודד בעמים לשוב למולדתו בכל הדורות ובכל התנאים מאז החורבן, ובלי תולדות התרבות הנצחית שנוצרה בארץ זו והשפעתה בישראל ובעמים.

תקומת המדינה היהודית לא היתה מאורע המוגבל למקום ולזמן התהווּתו, אלא מאורע עולמי, גם במובן הזמן וגם במובן המקום, מאורע המסַכּם התפתחות היסטורית ממושכת, משדד מערכות ומשמש בעצמו מקור לשינויים ולתמורות החורגים ממסגרת תקופתו ומקומו.

אולי מוקדם, ואין זה דווקא ענין הנוגע לחוקים המובאים לפניכם, להגדיר מעמדה של מדינת־ישראל במערכת הכוחות העולמיים, ותרומתה לעיצוב פני החברה האנושית מחדש. אולם, מיום קום המדינה היה ברור לא רק ליהודי הארץ, שנפל דבר בישראל, הדבר הגדול בתולדות העם היהודי, והוא נוגע לכל יהודי באשר הוא.

לא במקרה פתחה הכרזת העצמאות בפסוקים קצרים וממַצים על הקשר המתמיד שבין העם היהודי ובין מולדת הקדומים שלו, וכהנחת־יסוד ראשונה ועיקרית בדרכה של המדינה הוכרז לפני כל דבר אחר ש“מדינת־ישראל תהיה פתוחה לעליה יהודית וקיבוץ גלויות”. ונשלחה קריאה אל “העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל”. וכשם שהיה ברור שחידוש מדינת־ישראל אינה ראשית, אלא המשך של ימי־קדם, כך הובן שאין זה קץ וסיום, אלא שלב אחד בדרך הארוכה לגאולת־ישראל השלמה.

עם קום המדינה לא פסקה תפוצת ישראל. תפוצה זו אף היא אינה הופעה חדשה, וקדמה הרבה לחורבן עצמאותנו. עוד במאה השביעית לפני הספירה האירופית, מיד עם חורבן מלכות ישראל, אנו מוצאים יהודים בנכר. יתכן שעוד בימי המלך יאשיהו הוגלו כמה יהודים למצרים. בכל אופן ברור, כי היהודים שירדו למצרים בימי ירמיהו מצאו ישובים יהודים בערי תחפנחס, נוף, מגדול ופתרוס שבמצרים. ביֵב, בשער הנגב של מצרים היתה מושבה צבאית יהודית במאה הששית לפנה“ס, ואליה נצטרפו יוחנן בן קרח ו”שרי החיילים ושארית יהודה" אשר לא רצו לשמוע בקול ירמיהו וירדו מצרימה. עם חורבן מלכות יהודה קם מרכז יהודי גדול בבּבל, שנתקיים עד ימינו אלה.

אולם מצרים ובבל לא היו הגלויות היחידות בימי־קדם. בסוריה ובאסיה הקטנה היו יהודים עוד לפני תקופת החשמונאים, ובכתבות של דלפי ביוון מסופר על שיחרור עבדים יהודים מתקופת מרד החשמונאים ( 157־170).

הגיאוגרף היווני סטרבון, שחי בימי הורדוס הראשון, מספר ש“העם היהודי הגיע לכל עיר ומדינה, ואין זה קל למצוא מקום בעולם הנושב שלא קלט מבני אומה זו או שלא נתפס על ידם”. ופילון האלכּסנדרוני שנולד 90 שנה לפני החורבן אמר בספרו נגד פלאקוס: " הלא ארץ אחת לא תכיל את היהודים מפני מספרם הרב, ולכן יתורו להם מחיה ברוב הערים העשירות אשר באירופה, באסיה, באיי־הים וביבשה. לעיר מחצבתם הם חושבים את העיר הקדושה, בה עומד על תילו בית־המקדש לאל־עליון, ואת הארצות בהן התישבו אבותיהם ואבות אבותיהם מדורי־דורות המה מחבּבים כמולדתם, שהרי בהן נולדו וגדלו". ושוב אנו רואים שאין כל חדש תחת השמש: עוד לפני חורבן בית שני דיבר פילון כציוני אמריקאי בימינו.

במצרים בלבד ישבו בימי פילון כמליון יהודים, ובשאר חלקי הקיסרות הרומאית, מחוץ לארץ־ישראל, ישבו לפני החורבן כשנים־שלושה מליון יהודים.

והעובדה שקבע ההיסטוריון היהודי מימי החורבן, יוסף בן־מתתיהו, ־ “שאין עם בעולם שלא נמצא בתוכו חלק מאחינו”, ודאי שהיא קיימת מאז ועד היום הזה, אלא שלשלושת חלקי־התבל שהיו ידועים אז, נוספו בינתיים עוד שתי יבשות – אמריקה ואבסטרליה. ולאחר הטבח האיום של יהדות אירופה עבר מרכז הכובד המספרי של העם היהודי לעולם חדש זה.

* * * * *

בישיבת הוועד־הפועל הציוני האחרונה בירושלים נתעורר ויכוח: קיבוץ גלויות או קיבוץ הגלויות? ויכוח זה לא יוכרע על־ידי אידיאולוגיה ולא על־ידי החלטות פוליטיות, ורק להיסטוריה היהודית פתרונות. אולם, עובדה מאלפת היא שבצבא־הגנה לישראל השתתפו מתנדבים מחוץ־לארץ שבאו מ־55 ארצות שונות, מכל חמשת חלקי תבל, ושיבת השבות שמתחוללת בימינו אין לה דוגמה, לפי היקפה, ממדיה, קצבה, וריבוי גוניה אפילו בהיסטוריה של האומה היהודית. וזהו המאורע המכריע הגדול בדורנו אשר יקבע גורל מדינת־ישראל, ויעצב דמות האומה העברית להרבה דורות, כאשר לא הכריע ולא קבע שום מאורע בחיינו מאז היינו שם ועד היום הזה.

חוק־השבוּת הוא מחוקי־השתיה של מדינת־ישראל. הוא מכיל יעוד מרכזי של מדינתנו, היעוד של קיבוץ גלויות. חוק זה קובע, שלא המדינה מקנה ליהודי חוץ־לארץ זכות להתישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי, אם רק יש ברצונו להצטרף ליישובה של הארץ. במדינת־ישראל אין ליהודים זכות עדיפות על אזרחים לא־יהודים. מדינת־ישראל מושתתת על שוויוֹן גמור בזכויות ובחובות כל אזרחיה. גם יסוד זה נקבע בהכרזת העצמאות, וכה נאמר: “מדינת־ישראל תקיים שוויוֹן־זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין”. אולם אין המדינה מַקנה ליהודי הגולה זכות לשוב. – זכות זו קדמה למדינת־ישראל, והיא־היא שבנתה המדינה. זכות זו מקורה בקשר ההיסטורי שלא נפסק אף פעם בין העם ובין המולדת, וגם משפט העמים הכיר בקשר זו הלכה למעשה.

אין חוק־השבוּת מסוגי חוקי־ההגירה הקובעים באילו תנאים מקבלת המדינה מהגרים ואילו סוגים. חוקים כאלה קיימים בהרבה ארצות, והם משתנים מזמן לזמן לאור החליפות והתמורות הפנימיות והחיצוניות. חוק־השבות אין לו דבר עם חוקי הגירה, זהו חוק ההתמדה של ההיסטוריה הישראלית. חוק זה קובע העקרון הממלכתי, אשר בכוחו הוקמה מדינת־ישראל.

זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתישב בישראל, אם מפני שהוא עשוק־זכויות בנכר, אם מפני שאיננו בטוח בקיומו, אם מפני שהוא נדחק ומנושל, אם מפני שאיננו יכול לחיות חיים יהודיים כרצונו, ואם מפני אהבתו למסורת קדומים, לתרבות העברית ולקוממיות ישראל.

חוק־האזרחות מַשלים את חוק־השבות וקובע שבכוח עובדת עלייתו לישראל נעשה היהודי אזרח במולדת, ואיננו זקוק לשום עובדה ופורמַליות נוספות, לשום תנאי אחר מלבד רצונו להשתקע במדינה, ולחיות חייו בה.

שני חוקים אלה, חוק־השבות וחוק־האזרחות, מהווים את מגילת־הזכויות, צ’ארטר בלע"ז, המובטחת לכל יהודי הגולה במדינת־ישראל.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35587 יצירות מאת 1816 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!