רקע
דוד בן־גוריון
שילומים מגרמניה

ט' בטבת תשי"ב – 7 בינואר 1952

בישיבה ל"ח של הכנסת השניה

כזכור לחברי-הכנסת הראשונה, הגישה ממשלת ישראל ב-6 בינואר 1951 איגרת לממשלות ארצות-הברית, ברית-המועצות, אנגליה וצרפת, על פיצויים והחזרת רכוש שחייבת גרמניה ליהודים. באותה האיגרת דוּבּר על תשלום והחזרות המגיעים ליהודים, פרטיים, וצוין כי סיפוק כל התביעות האישיות האלה אינו ממַצה בשום פנים החוב הכבד המוטל על העם הגרמני כלפי העם היהודי, בעד גזל רכושם והחרמת נכסיהם של יהודים ברחבי אירופה, אותם היהודים שהוכרעו לטבח ללא יורשים אישיים.

בהתאם לכך הגישה הממשלה איגרת שניה ב-12 במארס 1951 לאותן ארבע המעצמות; מבחינה פורמאלית אין לאיגרת-תביעה זו תקדים ביחסים הבינלאומיים. באיגרת זו תבעה ממשלת ישראל להטיל על גרמניה, המערבית והמזרחית, שילומים בסך ½ מיליארד דולר, שאינם אלא חלק מהרכוש היהודי השדוד. התביעה הזאת הוגשה מתוך הכרה, כי העם הגרמני בכללותו, גם בחלק שבמערב גרמניה וגם בחלק שבמזרח גרמניה, אחראי במידה שווה להרג ולגזל שנערך בעם היהודי באירופה. הממשלה ציינה באיגרת, שהאחריות מוטלת ללא הבדל על שתי החטיבות של גרמניה בימינו. באיגרת צוין כי מדינת ישראל זכאית ומצוּוה לתבוע עלבונם, זכותם ורכושם של המיליונים שנטבחו, באשר היא ההתגלמות הממלכתית היחידה של העם, שרק בגלל שייכותם אליו נטבחו ונשרפו בכבשנים ובחדרי הגאזים, ורכושם הוחרם, נשדד ונגזל.

קביעת השילומים היתה מבוססת על שתי הנחות יסוד: א) על היותנו מצווים להחזיר, במאכסימום האפשרי, הרכוש הנשדד של היהודים ללא יורשים, ולהוציא מידי הרוצחים והבאים אחריהם, גם במזרח גרמניה וגם במערב גרמניה – ירושת ישראל, ולא יהיה הרוצח גם היורש. ב) כי מדינת ישראל לקחה על עצמה, בעזרת קיבוצי היהודים בעולם כולו, לקלוט ניצולי השואה ולשקם אותם בארץ, ועליה להציל הרכוש היהודי השדוד בידי הגרמנים למען יישובה וקליטתה של שארית הפליטה.

באיגרת צוין שלתביעה זו אין תקדים, כי מדינת-ישראל לא היתה קיימת עדיין בימי השואה, וטרם זכתה להלחם בצבאה היא בגרמניה הנאצית, אם כי אלפי בניה התנדבו ליחידות יהודיות, ובראשן הבריגדה היהודית, אשר לקחו חלק, יחד עם צבאות בעלי-הברית, במיגור שלטונו של היטלר. אבל גם צוין, שאין תקדים למעשי הטבח והשוד בממדים עצומים כאלה, כאשר עולל העם הגרמני תחת שלטונו של היטלר ליהודי אירופה.

למעלה מששה מיליונים יהודים הומתו בעינויים, ברעב, בהרג, ובחנק המוני. רבים נשרפו ונקברו חיים, לא ריחמו על זקנים, נשים וילדים, ותינוקות נגזלו מזרועות אמותיהן והוטלו לתוך הכבשנים. ולפני הרצח ההמוני והשיטתי, בשעתו ולאחריו, בא השוד, אף הוא בהיקף עצום, ללא תקדים. לפי אומדן זהיר ביותר שדדו הגרמנים בימי היטלר רכוש יהודי בגרמניה ובשאר הארצות, שנפלו תחת שלטון הנאצי, כששה מיליארד דולר. ויש אומדנים המגיעים למספרים גדולים יותר.

פשע בעל ממַדים עצומים ואיומים כאלה אין לו כפרה בשום פיצוי חמרי. כל פיצוי שהוא, ויהא גדלו כאשר יהיה, אין בו שילומים על אבדן חיי אדם או כפרה על סבל ויסורים של אנשים ונשים, ילדים, זקנים וטף.

אולם העם הגרמני, גם אחרי מיגור שלטונו של היטלר, עודנו מוסיף ליהנות, גם במערב וגם במזרח, מפירות הטבח והביזה, השוד והגזל של היהודים שנרצחו.

ממשלת ישראל רואה עצמה חייבת לתבוע מהעם הגרמני להחזיר הרכוש היהודי שנגזל – גם זה שיש לו תובעים ויורשים שנשארו בחיים, וגם הרכוש הרב שאין לו יורשים – למדינת ישראל המצוּוה על שיקום שארית הפליטה ואשר קלטה כבר עד עכשיו רוב רובם של הניצולים מהשואה.

עוד לפני קום המדינה מילאה ארץ-ישראל תפקיד מכריע בקליטת פליטי גרמניה לאחר שפרצו רדיפות הנאצים בשנת 1933. בימי המלחמה היו אנשי הבריגדה היהודים הראשונים אשר נפגשו עם שארית הפליטה במחנות ההסגר והטבח בגרמניה ובארצות מרכז אירופה, עודדו אותם והביאו להם בשורת המולדת היוצרת והלוחמת, ועם קום המדינה – פתחה ישראל שעריה לכל הנידחים והניצולים בארצות ההריגה, ומאות אלפים של שארית הפליטה הגיעו לחוף מבטחים בישראל העצמאית בשתים-שלוש השנים האחרונות.

רוב הניצולים לא הביאו לארץ אלא נפשם בלבד, כי כל רכושם נגזל ונשדד. ממשלת ישראל הוטל עליה מאמץ אדיר, שאף לו אין תקדים בהיסטוריה שבזמננו ואולי גם לא בשאר הדורות – לקלוט בזמן קצר ולשקם במדינה צעירה, דלה ונתונה במצור, מאות אלפים עולים שאין אתם אלא עורם לנפשם. המעמסה שעליה רבתי זו הטילה על המדינה היא למעלה מיכלתה, וקיבוצי היהודים בארצות החפשיות ראו חובתם להשתתף במשימה גדולה זו, ועם כל זאת כבד העול על המדינה. ולא רק שיש לה זכות מוסרית, הגם שאין לזכוּת זו תקדים פורמאלי בתולדות יחסי-העמים, אלא מוטלת עליה חובה קדושה לעשות מצדה הכל למען החזיר לפחות חלק ניכר מהגזילה, ואל יהיו יורשי הרוצחים הנאצים במערב גרמניה ובמזרחה גם יורשי הנרצחים היהודים.

ממשלת ישראל נקטה בסכום של ½1 מיליארד דולר, שהיא תובעת למדינת-ישראל משני חלקי גרמניה, אם כי השוד והגזל היה גדול פי כמה, כפי שנערך באופן מוסמך על-ידי מומחים, מפני שזהו הסכום המינימאלי הנדרש לקליטתם ולשיקומם של חצי מיליון העולים מהארצות שהיו כפופות לשלטון הנאצי.

פרעון השילומים האלה למדינת ישראל אינו פוטר את השלטונות הגרמניים במערב ובמזרח מהאחריות המוטלת עליהם לשלם כל המגיע ליהודים פרטיים החיים אתנו או ליורשיהם הלגיטימיים בעד רכושם הנגזל. והשילומים האלה ידָרשו על-ידי נציגי היהדות בעולם.

כפי שהזכרתי נשלחה האיגרת לארבע מעצמות הכיבוש: ארצות-הברית, ברית-המועצות, בריטניה וצרפת. והתכוונה לשני חלקי גרמניה בימינו, במערב ובמזרח.

מברית-המועצות לא קיבלנו עד היום כל תשובה, ולא ידוע לנו על שום תגובה מצד גרמניה המזרחית. משלוש המעצמות האחרות קיבלנו תשובה רשמית – משלשתן כמעט באותו הנוסח. התשובות נערכו ב-5 ביולי 1951, כארבעה חדשים לאחר הגשת איגרתנו.

הממשלה האמריקנית, באיגרתה לשגריר ישראל בוושינגטון, כותבת כי ממשלת ישראל ודאי יודעת שהפשע המתועב נגד האנושות, שעולל המשטר הנאצי, בהשמדתם ובביזתם המתוכננת של המוני היהודים באירופה, עורר בעם האמריקני ובממשלתו בחילה והתמרמרות. ממשלת ישראל ודאי גם יודעת, שמראשית כיבושה של גרמניה היתה זאת המדיניות הנחרצת של ממשלת ארצות-הברית להביא לפני כס השופטים כל האנשים האחראים לתכנון הפשע ולביצועו, ולתקן במידת האפשרות המאכסימלית את המעוּות שנעשה לקרבנות רדיפות הנאצים. בהמשך האיגרת מציינת ממשלת ארצות-הברית שהיא נתנה מקלט לאלפי פליטים יהודים של רדיפות הנאצים בשעת המלחמה, ובסוף המלחמה חוקקה חוקים מיוחדים לפתוח השערים לרבים מאלה שנשארו מחוסרי-כל ושכוּלים בעקבות המלחמה והדיכוי הנאצי. היא גם תרמה, יחד עם בריטניה וצרפת, תרומות ניכרות לארגוני הפליטים למען הפליטים, ובתוכם למען הפליטים שנתישבו בישראל על-ידי הארגון הזה, הידוע בשם “איירו”.

אם כי לקרבנות הנאצים היהודים – מוסיפה הממשלה האמריקנית – לא היו נציגים בוועידת הפיצויים בפאריס, הוקצב סכום של 25,000,000 דולר מפקדונות גרמניים בארצות-חוץ נייטראליות למען שיקום קרבנות הנאצים, והוכר אז שרוב הקרבנות האלה הם יהודים, ולכן הוחלט ש 90% מסכום זה, וכמו כן כל הרכוש ללא יורשים בארצות אלה, ישמש לטובת קרבנות אלה בקרב היהודים. אין ממשלת ארצות-הברית סבורה ששילומים אלה שניתנו לפליטים יהודים, הם פיצוי מספיק בעד סבלותיהם. ממשלת ארצות-הברית מסכימה לדעת ממשלת ישראל ששום פיצוי חמרי אינו יכול להיות מספיק. אבל ממשלת ארצות-הברית מציינת שגם עמים אחרים שסבלו קשה מתיגרת יד הנאצים, אין להם כל סיכוי לקבל שילומים שיפצו אותם במידה ניכרת. אולם הנקודה העיקרית באיגרת זאת – והוא הדין באיגרות של שאר שתי המדינות: בריטניה וצרפת – היא, שלפי הסכמים מסוימים שארצות הברית השתתפה בהם, אין היא רשאית לדרוש בתקופה זאת מגרמניה פיצויים נוספים, לא לעצמה ולא למען אחרים.

ברוח זו היתה גם התשובה של בריטניה וצרפת.

למען האמת יש לציין שתשובה פורמאלית זאת לא מיצתה עמדתן המלאה והסופית של שלוש הארצות האלו. בארצות אלו יש לא רק ממשלות, אלא גם דעת-קהל חפשית המסוגלת להשפיע גם על הממשלה וגם על עמים אחרים. בארצות אלו יש גם קיבוצים יהודיים חפשיים, שלקולם, לכאבם ולתביעתם, יש משקל לא-קטן, אם כי לא-מכריע. ודעת-הקהל בארצות אלו – גם הכללית, וביחוד היהודית – לא הסתפקה בעמדה פורמאליסטית ובאהדה אפלטונית של ממשלותיהם, אלא תבעו תיקון המעוּות עד כמה שהוא אפשרי, לפחות בשטח החזרת הגזל. לחץ זה של דעת-הקהל הביא את ראש ממשלת גרמניה המערבית להכריז, בסוף ספטמבר 1951, כי פשעי הזוועה שנעשו נגד היהודים בימי המשטר הנאצי, מטילים על העם הגרמני החובה לפצות את העם היהודי, והפארלמנט של גרמניה המערבית אישר הודעה זאת.

בסוף אוקטובר 1951 נתכנסה בניו-יורק, על-פי יזמת הסוכנות היהודית, ועידה של ארגוני היהודים מארצות-הברית, מקנדה, מאפריקה הדרומית, מאמריקה הדרומית, מארצות אירופה המערבית, מאבסטרליה וכן ארגונים יהודיים עולמיים, כגון: הסוכנות היהודית, אגודת-ישראל, הקונגרס היהודי העולמי ועוד, לדון בדבר תביעת היהדות מגרמניה. בהחלטה שנתקבלה פה אחד, הזדהתה הוועידה למעשה עם האיגרת של ממשלת ישראל לארבע המעצמות. גם ועידה זו הצהירה שזוועות המשטר הנאצי נגד היהודים באכזריותן ובממַדיהן, אין להן כל כפרה וכל פיצוי חמרי. שום שילומים – ותהא כמותם אשר תהא – אין ביכלתם לעשות לאַל השמדת מיליוני היהודים וחורבן ערכי התרבות. אולם יחד עם זאת, החליטה הוועידה של העם היהודי להחזיר לפחות הרכוש היהודי השדוד, לפצות קרבנות הרדיפות, יורשיהם וצאצאיהם, ולהבטיח שילומים למען שיקום הנישולים, כפי שנדרש באיגרת ממשלת ישראל מיום 12 במארס 1951.

הוועידה הצהירה כי הודעתו של ראש ממשלת גרמניה המערבית תהא נידונה ונערכת לפי המעשים שתעשה ממשלתו, ולפי הקצב והמידה של ביצועה. הוועידה הביעה תמיכתה המלאה והנאמנה לתביעת ממשלת ישראל על שילומים של ½1 מיליארד מגרמניה המערבית והמזרחית. והוועידה תבעה סיפוק שאר התביעות של יהודים מגרמניה, לרבות תביעות יחידים וארגונים יהודיים.

בעקבות הלחץ של וועידה זו, ובתוקף התערבות ידידותית של חוגים ממשלתיים בבריטניה ובארצות אחרות, התחייב ראש ממשלת בון – במערב גרמניה – בכתב, לפני שבועות אחדים, בשם ממשלתו, לדון עם מדינת ישראל ועם נציגות היהדות על השילומים, על בסיס התביעות של ממשלת ישראל באיגרתה מיום 12 במארס 1951.

ממשלת ישראל והעם היהודי כולו רואים כל העם הגרמני אחראי למעשי הזוועה שנעשו בימי מלחמת העולם השניה נגד יהדות אירופה. זוועות אלה לא ישָכחו לעולם, וכל משטר בגרמניה – יהיה זה במערב או במזרח – שאינו עושה מאמץ נאמן, מלא ומעשי, לתקן כל מה שניתן לתיקון – אינו יכול לנער מעל עצמו האחריות המלאה על פשעי הנאצים. תיקון המעוּות איננו רק בשטח חמרי בלבד – החזרת הגזלה והשוד ליחידים יהודים, לארגונים יהודיים, לעם היהודי ולמדינת ישראל. ועל האומות המאוחדות – על כל האומות הנאמנות לעקרונות השלום והכבוד האנושי – מוטלת החובה למנוע התחמקות הגרמנים מאחריותם הכבדה, שאין אולי משלה בהיסטוריה האנושית. ובעצרת האומות-המאוחדות, המתכנסת עכשיו בפאריס, הביעה משלחת ישראל חרדתה ודאגתה לסכנה שיש בזיוּן גרמניה המערבית והמזרחית.

יחד עם זאת רואה ממשלת ישראל חובה לעצמה לעשות יחד עם נציגות היהדות בעולם, בלי דיחויים יתרים, כל המאמצים הנאותים להחזיר במהירות האפשרית מאכסימום הגזלה ליהודים הבודדים ולעם היהודי, כפי שדרשנו באיגרתנו מיום 12 במארס 1951.

בל יהיו רוצחי עמנו גם יורשיו!

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

שונאים פרסומות?

גם אנחנו! ולכן אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35414 יצירות מאת 1806 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 11959 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!