רקע
דוד בן־גוריון
שתי מהפכות

כ“ז בכסלו תשי”ב – 26 בדצמבר 1951

 

הקדמה לספר הנח"ל    🔗

תקומת ישראל בימינו מלוּוה מהפכת-מישנה, שלא רבות כמוה בהיסטוריה, לעומק תכניה ושרשיותה היסודית, והיא: מהפכת-אדם ומהפכת-טבע.

אבק-אדם יהודי שחי בנכר, בתלוּת, בנדודים, בשעבוד, כשהוא תלוי על בלימה וחייו תלויים לו מנגד, – מתגבש, בהתכנסו במולדתו, לחטיבה ממלכתית עצמאית, מעורה ומושרשת בעבָרה הגדול וצמודה לחזון אחרית-הימים של גאולה לאומית ואנושית.

גמולי עבודה וקרקע, מנותקים ממקורות הטבע ותלושים מענפי כלכלה ראשוניים, אנוסים להצטופף בעיירות ולהתפרנס משיירי הכלכלה הזרה – הם חוזרים לארצם ונהפכים לעובדי אדמה, מכרות, חרושת, נמל וים, רכבת ותחבורה אוירית, ויוצרים מחדש מסד חפשי ועצמאי של כלכלה לאומית רבת-ענפים ועמוקת-שרשים, ואנשי-האוויר של הגולה נהפכים לבוני כפרים וערים, לסוללי כבישים, כובשי-עבודה ויורדי-ימים וממריאי-שחקים.

בלולי שפה ורועים בכרמי-תרבות זרים, תלושים ממקורות הרוח הישראליים ומלשון עמם וספרותו, מחדשים שבי-ציון שפת הנביאים, ומפי עוללים ויונקים מייסדים עוז התחיה העברית, תחיית הלשון הקדומה, והשפה המושתקת מאות ואלפים בשנים – נעשית שוב שפת הדיבור של קיבוצי הגלויות, ועל גזע התרבות העברית הקדומה צומח נוף של תרבות עברית חדשה, ספוגה ערכי יהדות ואנושות ללא כל מחיצה וקרע.

האדם היהודי בישראל משתנה ומתחדש – בהרגשתו הפנימית, בכושר מעשהו ויצירתו, בהכרתו היהודית והאנושית, בהתעצמותו החמרית והרוחנית, בזיקתו לעמו, לעברו ולעתידו, בהשתרשותו בקרקע מולדתו ובהשתחררותו מתלוּת בכוחות זרים, עוינים.

מעכשיו הוא סומך על עצמו ובוטח בעמו; הוא נעשה לאזרח חפשי בארצו ובונה עתידו ועתיד אומתו; מכיר בכוחו ובאחריותו הנובעים מתוך חברוּת באומה ממלכתית עצמאית, עתיקת-יומין ומתנערת בגבורה ובאון-נעורים.

מהפכת-אדם זו קשה למצוא דוגמתה, והיא חלה על כל שבי-הגולה, בין אלה שבאו מארצות אירופה ואמריקה ובין אלה שבאו מארצות אסיה ואפריקה.

עמוקה ותהומית במיוחד היא מהפכת הבת והאשה העברית החוזרת למולדת מגיטאות ארצות האיסלם, בהן נחשבה האשה כמקנת-כסף וכשפחה חרופה. במולדת המשוחררת שווה בת-ישראל בזכויותיה ובחובותיה, במעמדה המשפטי והכלכלי לבן בישראל, וכל הזכויות שיש לגבר – יש לאשה; בעבודה, בהגנה, במלחמת השחרור, בחינוך, בספרות, ביצירה המשקית והתרבותית – תופסת האשה בישראל מקום כבוד מלא-זכויות שכם אחד עם הגבר, והשפלת כבוד האדם באֵם, באשת-איש, בבת – הנהוגה בארצות הנחשלות והירודות, – פוסקת עם דרוך רגל העולה העברית על אדמת המולדת. ונשי ישראל מתימן, בבל, פרס ומרוקו, כנשי ישראל מפולין, גרמניה, דרום אפריקה וארצות-הברית הן אזרחיות בנות-חורין ושוות-זכויות במדינת ישראל, וכל שדות הפעולה בעבודה, בתרבות, בחינוך, במדע, בצבא, בהנהלה, בשלטון, – פתוחים בפניהן במידה לא-פחותה מאשר בפני אחיהן וחבריהן.

ועם מהפכת-האדם העמוקה והיסודית המתחוללת בישראל, המעלה ערכי חברה, עבודה, מוּסר, תרבות, משק, מדינה, חיל, כוח ורוח, שהיו זרים, נעדרים או פגומים בקרב יהודי הגולה – מתהווה לעינינו מהפכת-טבע עמוקה ויסודית, המשנה נופה של הארץ, חושפת גנזיה ואוצרותיה הכמוסים, מקוממת הריסותיה, מעלה תנובתה ופריונה ומגלה הודה והדרה.

אבותינו הקדמונים ידעו ארצם שהיא

"אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ

חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן

וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְּמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא

תֶחְסַר כֹּל בָּה, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת"

(דברים ח', 7–9).

חורבן עצמאותנו, הרחקת עמנו ממולדתו והמלחמות הבלתי-פוסקות שעברו על ארצנו מאז יצאנו בגולה, והכובשים הזרים שהחזיקו בארץ בזה אחר זה – רומאים, ביצנטים, פרסים, ערבים, נוסעי-צלב, סלג’וקים ועוד – השמו הארץ, החריבו אדמתה, דלדלו ישובה והשחיתו בה כל חלקה טובה. מישורי-החוף הפורים והעשירים נתכסו הררי חול, שזרם לארץ מהים; הגשמים והרוחות סחפו אדמת ההרים וחשפו מערומי הסלעים, לאחר שנעקרו ונחרבו היערות והכרמים על ידי פראי אדם. עמקים מבורכים ורבי-תנובה בימי קדם הפכו אדמת-ביצה ממארת, וערבות הנגב, שמרביתן עמדו בשוממותן מששת ימי-בראשית, אבדו גם שארית הברכה אשר האצילו להן בימי קדם יושביהן החרוצים.

מאות בשנים נמשך תהליך ההרס והעזובה, עד שחזרו, לפני יותר משבעים שנה, מחונני-ציון הראשונים, והקימו בית-ספר חקלאי ראשון במקוה-ישראל וכפרים עבריים ראשונים – פתח-תקוה, ראשון-לציון, ראש-פינה, זכרון-יעקב וחדרה – על אדמת חולות וביצות וטרשים, והארץ העזובה והשוממה נשתנו פניה לאט לאט: – ביצות יובשו, חולות הופרו, וסלעי-הרים נוטעו עצים וכרמים – ובארץ חרבה וצחיחה נגלו תועפות מים.

שלטון זר ובעלים נכרים הצרו ידיהם של מחונני המולדת ומקוממי הריסותיה. ורק עם הקמת מדינת ישראל הוסרו הכבלים הזרים – ומרבית ארצנו במערב-הירדן, מדן ועד אילת, הושבה לעם-ישראל; מעתה אין עוד כל מעצור ועיכוב חיצוני להפריח השממה ולקומם הריסותיה, ולנוער המעפיל והחלוצי בישראל נפתחו אפשרויות של מעשי-בראשית אדירים, שכמותן מזדמנות בתקופות נדירות בלבד בתולדות האנושיות – לעמים מיישבים ארצות חדשות.

שדה-פעולה רב ועשיר-תוצאות ליוזמה היוצרת והחלוצית של הנוער, נמצא בכל חלקי הארץ – במרומי הגליל ובמבואות ירושלים, בעמק ובהר, בשומרון וביהודה. אולם הגדולות והנצורות אשר נתכנו לנועזים ולמעפילים ביותר ניתן בחלקה הדרומי של ארצנו – בנגב הריק. במולדת-קדומים זו של שבטי ישראל הראשונים אשר יצאו מבית-העבדים במצרים, מולדת משותפת גם לבני אדום עד התבוללותם והתמזגותם הסופית בעם ישראל בתקופת החשמונאים האחרונים וההורדוסים הראשונים; במרחבי המדבר השומם, על סלעי מגורו, גבעות-ישימונו, גיאיותיו הפראיים, ערבותיו המרוּוחות, נקיקיו הצרים והמפותלים; גדות ים-המלח בצפון וחופי ים-סוף בדרום, – כאן צפון העתיד הגדול לתנופה הנועזת והיוצרת של העבודה והמדע והחריצות והגבורה הישראליים: ניצול אוצרות ים-המלח העשירים מאין כמוהם; חשיפת מכרות הנחושת, הפוספט, הגפרית ושכיות-חמדה אחרות, הגנוזות בחיק הנגב; גילוי מי-התהום העמוקים, שהיו סמויים מעין האדם אולי מאז ימי-הבראשית; סידורי השקאה ממימי הצפון גם במקומות שלא יתגלו בהם מים במעמקי הנגב; הפראת האדמה העזובה והנשמה בכוח העבודה והמדע; דיג ושיט במימי אילת ומרחבי ים-סוף עד בואך האוקינוס ההודי; בנין ישובים חקלאיים וחרושתיים וצבאיים במרחבי השממה המופרחת; סלילת דרכים וכבישים שיקשרו חוף ים-התיכון עם חוף ים-סוף וגדות ים-המלח; התקנת תחבורה אווירית ומוטורית לעין-גדי וסדום ואילת ושאר מרכזי הנגב, למען תיירים ומתישבים ונוסעים; הקמת בתי-חרושת לזיקוקן ולצירופן ולניצולן של המתכות; המכרות והאוצרות הטבעיים, שכבר נתגלו ועתידים עוד להתגלות – כל אלה מצפים לנוער המעפיל והנועז, היוצר והמגין שיהפוך מרחבים שוממים וריקים ועזובים אלה למרכזי התישבות וכוח ותרבות הגדולים בישראל.

צבא-הגנה-לישראל, עובדי המדע, קבוצות נח“ל וגדנ”ע, אנשי שח"ל, שליחי ממשלת ישראל, מוסדות משקיים של הסתדרות העובדים, עשו התחלות מיצערות פה ושם – המעידות על הברכה הצפונה במרחבי הנגב. בבאר-אורה, באילת, בבאר-מנוחה, בעין-חצבה, בעין-יהב, בסדום ועוד, יש למצוא כבר עקבות הבשורה הראשונה של מהפכת-הטבע הגדולה הצפויה לנגב ממגע היד היוצרת של חלוצי העבודה וההגנה בישראל. לא רחוק היום ויקומו דברי הנביא:

אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים – נְהָרוֹת, וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת – מַעְיָנוֹת. אָשִׂים

מִדְבָּר לַאֲגַם-מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה – לְמוֹצָאֵי מָיִם. אֶתֵּן

בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, אָשִׂים בָּעֲרָבָה

בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו".

(ישעיהו מא, 18–19).

מהפכת-טבע גדולה ומבורכה זו מצפה ליד הגואלת של חלוצי הנוער בישראל. והנוער לא יכזיב.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35588 יצירות מאת 1814 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!