כרך ראשון

 

סֵפֶר רִאשׁוֹן    🔗

א. הָאוּלָם הַגָּדוֹל    🔗

לִפְנֵי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים, שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְיָמִים תִּשְׁעָה־עָשָׂר, מִיּוֹם שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בֹּו, הֵקִיצוּ בְּנֵי פָּרִיס לְקוֹלָם שֶׁל כָּל הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר הָלְמוּ בְּכֹחַ רַב בִּמְלֹא תְּחוּמָם שֶׁל שְׁלֹשֶת הַפַּרְוָרִים, הֲלֹא הֵם הָעִיר הָעַתִּיקָה, רֹבַע הַדָּרוֹם אוֹ פַּרִוַר הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, וְרֹבַע הַצָּפוֹן שֶׁל הָעִיר.

וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִשְׁאַר לְשִשִּׁי בְּיָנוּאַר זֶה שְׁנַת 1482 כָּל זֵכֶר בַּהִסְטוֹרְיָה. לֹא הָיָה בּוֹ מִשּׁוּם חִדּוּשׁ כְּלָל בְּאוֹתוֹ מְאֹרָע שֶׁגָּרַם מֵאָז הַבֹּקֶר תְּנוּעָה וְהִתְרַגְּשׁוּת לְפַעֲמוֹנֶיהָ וְלַאֲנָשֶׁיהָ שֶׁל פָּרִיס. לֹא הָיְתָה כָּאן הִתְנַפְּלוּת מִצַּד בְּנֵי פִּיקַרְדְּיָה אוֹ בְּנֵי בֻּרְגּוּנְדִיָּה, לֹא הִתְכּוֹנְנָה מַעֲרָכָה גְדוֹלָה לְשֵׁם צַיִד, לֹא פָּרְצוּ מְהוּמוֹת שֶׁל סְטוּדֶנְטִים בְּכֶרֶם לָאַס, לֹא בָּא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר “אֲדוֹנֵנוּ רַב הַחֶסֶד, מַלְכֵּנוּ אֲשֶׁר הוֹד לוֹ וּמוֹרָא”, אַף לֹא נֶעֶרְכָה תְּלִיָּה מְהֻדֶּרֶת בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל פָּרִיס לִכְבוֹד רַמָּאִים וְגַנָּבוֹת. הַדָּבָר שֶׁקָּרָה לֹא הָיָה גַם אֶחָד מִמִּקְרֵי הַהַפְתָּעָה הַמִרֻבִּים בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה וְלֹא נִכְנְסָה הָעִירָה אֵיזוֹ צִירוּת שֶׁהִיא, שֶׁאֲנָשֶׁיהָ דַשֵּׁי צִבְעוֹנִין לְבִגְדֵיהֶם וְהֵם מְקֻשָּׁטִים בַּאֲגֻדּוֹת נוֹצוֹת. רַק שְׁנַיִם יָמִים עָבְרוּ מֵעֵת שֶׁבָּאָה בְּשַׁעֲרֵי פָּרִיס הַתַּהֲלוּכָה הָאַחֲרוֹנָה מִסּוּג זֶה, הֲלֹא הִיא מִשְׁלַחַת הַצִּירִים הַפִלֶמִיִּים שֶׁתַּפְקִידָהּ הָיָה לְהָקִים אֶת בְּרִית הַנְּשׂוּאִין בֵּין יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר שֶׁל צָרְפָת וּמַרִגָּרֵטָה לְבֵית פְלַנְדְּרִיָּה, וְהִיא שֶׁהָיִתָה לְמוֹרַת רוּחַ לִכְבוֹד הַקַּרְדִּינַל לְבֵית בֻּרְבּוֹן, הוֹאִיל וְזֶה רָצָה לַעֲשׂוֹת נַחַת־רוּחַ לְמַלְכּוֹ וְעָרַךְ מִשּׁוּם כָּךְ קַבָּלַת פָּנִים רַבַּת נִמּוּס לְכֹל אוֹתָהּ הַחֲבוּרָה הַתְּפֵלָה, שַׁאֲנָשֶׁיהָ מְשַׁמְּשִׁים רָאשֵׁי עָרִים בִּפְלַנְדְּרִיָּה, וְהָיָה מְבַדֵּחַ אוֹתָם בְּעַל כָּרְחוֹ בְּבֵיתוֹ, הוּא אַרְמוֹן בֻּרְבּוֹן, עַל יְדֵי “מַחֲזוֹת נֶחְמָדִים שֶׁתָּכְנָם רָצוּף מוּסָר, מַחֲזוֹת מְבַדְּחִים וַהֲלָצוֹת”, בָּהּ בָּעֵת שֶׁגֶּשֶׁם שׁוֹטֵף נִתַּךְ עַל הַשְּׁטִיחִים הַנֶּהְדָּרִים שֶׁנִּתְלוּ בְּשַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן.

שִׁשִּׁי בְּיָנוּאַר זֶה, שֶׁלְּפִי דִבְרֵי יַ’ן יְלִיד טְרוֹהַם הָיָה “יוֹם תְּשׁוּאוֹת לְכָל תּוֹשָׁבֵי פָּרִיס”, נִקְבַּע מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת לִהְיוֹת חַג כָּפוּל: הוּא כְּאֶחָד יוֹם הַמֶּלֶךְ וְיוֹם שִׂמְחָתָם שֶׁל הַמּוּקְיוֹנִים.

הַדָּבָר נַעֲשָׂה לְחֹק, כִּי בְּיוֹם זֶה יַדְלִיקוּ אוּרִים לְשִׂמְחָה עַל מִגִרַשׁ גְּרֶב, יְסַדְּרוּ קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה הַקְּטַנָּה הַנִּקְרֵאת בְּרַק וְיַעֲלוּ עַל הַבָּמָה בְּאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט מַחֲזֶה דָתִי. אוֹר לְאוֹתוֹ יוֹם הֻכַרז הַחַג בָּרְחוֹבוֹת לְקוֹל תְּרוּעוֹת חֲצוֹצְרוֹת עַל יְדֵי מְשָׁרְתָיו שֶׁל הַשּוֹפֵט הַגָּדוֹל, שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁים אֶת מְעִילֵי אֲזֵנָם הַסְּגֻלִּים עִם הַצְּלָבִים הַגְּדוֹלִים וְהַלְּבָנִים בִּמְקוֹם הֶחָזֶה.

הֲמוֹן תּוֹשָׁבֵי הָעִיר, גְּבָרִים וְנָשִׁים, נָעוּ אֵפוֹא מֵאָז הַבֹּקֶר כְּגַלִּים וְהִתְחִילוּ זוֹרְמִים מִכָּל הָעֲבָרִים, לְאַחַר שֶׁנִּסְגְּרוּ דַלִתוֹת הַבָּתִים וַחֲנֻיּוֹת הַמִּמְכָּר, לִשְׁלֹשֶת הַמְּקוֹמוֹת הַנִּזְכָּרִים. כָּל אֶחָד מִבֵּין הֶהָמוֹן נָטָה לְכָאן אוֹ לְכָאן: זֶה בָּחַר בְּאוּרֵי הַחַג, זֶה בַּמֲעֶרֶכת הַלִּבְנִים שֶׁבַּכְּנֵסִיֹּה, הַשְּׁלִישִׁי בַּמַּחֲזֶה הַדָּתִי, וְיֵשׁ לֵאמֹר לְשִׁבְחוֹ שֶׁל הַשֵּׂכֶל הַפָּשׁוּט וְהַיָּשָׁר הַמָּצוּי אֵצֶל הַפָּרִיסָאִים פּוֹשְׂקֵי הָעֵינַיִם, כִּי הָרֹב הַגָּדוּל מִבֵּין הֶהָמוֹן הָלַךְ לִרְאוֹת בָּאוּרִים, שֶׁהַדְלָקָתָם יָפָה הָיְתָה בְּמֶזֶג הָאֲוִיר הַשּׂוֹרֵר בַּחוּץ, אוֹ בַּמַּחֲזֶה הָעוֹמֵד לַעֲלוֹת עַל הַבָּמָה בָּאוּלָם הַסָּתוּם וְהַסָּפוּן שֶׁבָּאַרְמוֹן; וְכִי אוֹהֲבֵי־שַׁעֲשׁוּעִים אֵלֶּה נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְהַשְׁאִיר לְנַפְשׁוֹ אֶת עֵץ הַלִּבְנֶה הַמּוֹרִיק וְהֶעָלוּב וּלְהַפְקִיר אוֹתוֹ לִבְדִידוּת וּלְקֹר בַּחֲצַר הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה הַקְּטַנָּה הַמְכֻנָּה בְּרַק.

הֲמוֹנֵי הָעָם זָרְמוּ בְּעִקָּר לְעֵבֶר הַמְּבוֹאוֹת שֶׁל אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט, כֵּיוָן שֶׁיָּדְעוּ כִּי הַצִּירִים הַפְלֶמִיִּים הַנִּמְצָאִים זֶה יוֹמַיִם בְּפָרִיס, גָּמְרוּ בְּדַעְתָּם לִהְיוֹת עוֹמְדִים בָּאַרְמוֹן כְּדֵי לִרְאוֹת בְּהַצָּגַת הַמַּחֲזֶה וּבְסֵדֶר הַבְּחִירָה שֶׁל אַפִּיפְיוֹר הַמּוּקְיוֹנִים, שֶׁאַף הוּא עוֹמֵד לִהְיוֹת בָּאוּלָם הַגָּדוֹל.

אוֹתוֹ יוֹם לֹא קַל הָיָה הַדָּבָר לַחְדֹּר לְתוֹךְ הָאוּלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּחְשַׁב בַּיָּמִים הָהֵם לְאוּלָם הַמְקֹרֶה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּכָל הָעוֹלָם (מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁאָז לֹא קָבַע עֲדַיִן סוֹבֵל אֶת מִדָּתוֹ שֶׁל הָאוּלָם הַגָּדוֹל הַנִּמְצָא בְּאַרְמוֹן מוֹנְטַרְגִּיס). לַמַּבִּיטִים דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת נִרְאֶה הָיָה הַמִּגְרָשׁ לִפְנֵי אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט כִּדְמוּת יָם שֶׁחֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה רְחוֹבוֹת הִשְׁתַּפְּכוּ לְתוֹכוֹ וְהֵבִיאוּ מִדֵּי רֶגַע זֶרֶם חָדָשׁ שֶׁל רָאשִׁים. גַּלֵּי הֶהָמוֹן הַזֶּה, הַמִּתְרַבֶּה וְהוֹלֵךְ בְּלִי הֶרֶף, הָיוּ נִשְׁבָּרִים לִקְצוֹת הַבָּתִּים, אֵלֶּה שֶׁהִתְרוֹמְמוּ פֹּה וָשָׁם בְּתוֹךְ אַגַּן הַמִּגְרָשׁ הַשָּׂרוּעַ כְּכֵפִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל קִצְבֵי הָרִים. עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת הָרְחָבוֹת, הַחוֹצוֹת אֶת חָזִית הָאַרְמוֹן הַבְּנוּיָה בַּסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי, עָלָה וְיָרַד בְּלִי הֲפוּגוֹת שֶׁטֶף כָּפוּל שֶׁהוֹסִיף לִזְרֹם, לְאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּבֵּר עַל פְּנֵי רַחֲבַת הַבֵּינַיִם בִּשְׁתֵּי צַלְעוֹת הַמַדְרֵגוֹת הַמִּתְפָּרְדוֹת. כְּאֶשֶׁד מַיִם בְּלֵב יָם כֵּן פָּלְטוּ בְּלִי הֶרֶף הַמַדְרֵגוֹת הָרְחָבוֹת גַּלֵּי אָדָם לְתוֹךִ הַמִּגְרָשׁ. הַקּוֹלוֹת, הַצְּחוֹק וְשַׁעֲטַת הָרַגְלַיִם שֶׁל אַלְפֵי בְּנֵי אָדָם הָיוּ לְרַעַשׁ אַדִּיר וְלַהֲמֻלָּה גְדוֹלָה. לִפְרָקִים גָּדְלוּ הַשָּׁאוֹן וְהַהֲמֻלָּה עַד לְמַעְלָה רֹאשׁ, בְּעֵת שֶׁהַזֶּרֶם, הַסּוֹחֵף אֵת כָּל הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים לְעֵבֶר צֵלַע הַמַּדְרֵגוֹת הָרֹאשָׁה, נִרְתַּע לְאָחוֹר, נִתְעַרְבֵּב וְהִכָּה גַלִּים לְכָל הָעֲבָרִים; כְּשֶׁבַּלָּשׁ הִתְחִיל מְחַלֵּק חֲבָטוֹת, אוֹ כְּשֶׁסּוּסוֹ שֶׁל אַחַד הַחַיָּלִים, הַנִּמְנִים עַל בֵּית הַמִּשְׁפָּט, בָּעַט לְאָחוֹר בְּפַרְסוֹת רַגְלָיו בְּכַוָּנָה לְהָשִׁיב אֶת הַסֵּדֶר עַל כַּנּוֹ: – לְפִי הַמָּסֹרֶת הַנָּאָה שֶׁעָבְרָה מִבֵּית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן לְמִשְׁמָר הַפָּרָשֵׁים שֶׁבַּמְדִינָה וּמֵהֶם לְחֵיל הַגַּ’נְדַּרְמִים שֶׁל פָּרִיס.

לְיַד הַדְּלָתוֹת וְהַחַלּוֹנוֹת, לְיַד אֲרֻבּוֹת הַגַּג וּבִמְרוֹם הַגַּגּוֹת צָבְאוּ לְאַלְפֵיהֶם טוּבֵי אֶזְרָחִים שְׁקֵטִים וּכְשֵׁרִים, שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בָּאַרִמוֹן בְּשֶׁפַע הָאֲנָשִׁים הָרַב וְלֹא בִּקְשׁוּ לְנַפְשָׁם שׁוּם דָּבָר חוּץ מִזֶּה; כִּי לֹא מְעַטִּים הֵם הָאֲנָשִׁים בְּפָרִיס שֶׁדַּי לָהֶם לְהִסְתַּכֵּל בַּמִּסְתַּכְּלִים, וְיֵשׁ בֵּינֵינוּ רַבִּים שֶׁכָּל קִיר חוֹמָה, הַמְשַׁמֶּשֶׁת מָקוֹם לְאֵיזֶה מְאֹרָע שֶׁהוּא, נִרְאֶה לָהֶם כְּדָבָר מְיֻחָד בְּמִינוֹ.

אִלּוּ יָכְלנוּ אֲנַחְנוּ, הַחַיִּים בִּשְׁנַת 1830 לָשִׂים אֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ עִם מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם שֶׁל הַפָּרִיסָאִים בְּנֵי הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשִׂרֵה, אִלּוּ כְּמוֹהֶם נִתַּן לָנוּ לָבוֹא דְחוּקִים, מְרוּטֵי צַד וְכָתֵף וּדְרוּכֵי רֶגֶל אֶל הָאוּלָם הַגָּדוֹל לְאֵין קֵץ שֶׁל הָאַרְמוֹן, אוּלָם זֶה שֶׁהָיָה מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו בְּאוֹתוֹ יוֹם 6 לְיָנוּאַר שְׁנַת 1482, – כִּי אָז שָׂבַעְנוּ גַם אֲנַחְנוּ עֹנֶג וְשַׁעֲשׁוּעִים לְרֶגֶל הַמַּחֲזֶה הַזֶּה וְהָיִינוּ רוֹאִים מִכָּל צַד דְּבָרִים עַתִּיקִים בְּמִדָּה רַבָּה כָּל כָּךְ שֶׁהַלָּלוּ הָיוּ נִרְאִים לָנוּ כַּחֲדָשִׁים לְגַמְרֵי.

אִם הַדָּבָר טוֹב בְּעֵינֵי הַקּוֹרֵא, נְנַסֶּה וּנְתָאֵר לְפָנָיו אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁהָיָה מְקַבֵּל, כְּפִי שֶׁקִּבַּלְנוּ אֲנַחְנוּ, תּוֹךְ כְּדֵי הִכָּנְסוֹ אֶל הָאוּלָם וּמִדֵּי הִתְעָרְבוֹ בְּקֶרֶב הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים הַלְּבוּשִׁים חֻלְצוֹת אוֹ מְעִילִים אוֹ שִׂמְלוֹת נָשִׁים.

עוֹד בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן תֶּחֱרַשְׁנָה אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ וְעֵינֵינוּ תֻּכֶּינָה בְּסַנְוֵרֵים. מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ מִתְקַמֶּרֶת כִּפָּה בַּעֲלַת שְׁתֵּי קְשָׁתוֹת שֶׁצִּפּוּיָהּ צִיּוּרִים חֲרוּתִים בְּלוּחוֹת עֵץ וְהִיא צְבוּעָה כְּעֵין תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם וּמְקֻשָּׁטָה בְּפִרְחֵי זָהָב; מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ רִצְפָּה עֲשׂוּיָה לְסֵרוּגִין שַׁיִשׁ שָׁחוֹר וְלָבָן. לְפָנֵינוּ, רָחוֹק מֵאִתָּנוּ כִּשְׁנַיִם־שְׁלֹשָׁה צָעִדים, מִתְרוֹמֵם עַמּוּד כַּבִּיר, אַחֲרָיו עוֹד אֶחָד וְעוֹד אֶחָד. כָּל הָעַמּוּדִים הֵם שִׁבְעָה בְּמִסְפָּר וְנִמְשָׁכִים בְּשׁוּרָה לְאֹרֶךְ הָאוּלָם, זֶה שֶׁנּוֹשֵׂא בְּאֶמְצַע רָחְבּוֹ אֶת גֶּשֶׁר הַקְּשָתוֹת אֲשֶׁר לְכִפָּתוֹ. מִסָּבִיב לְאַרְבַּעַת הָעַמּוּדִים הָרִאשׁוֹנִים קְבוּעוֹת חֲנֻיּוֹת מִמְכָּר, הַמַּבְרִיקוֹת בִּשְׁלַל זְכוּכִית וּסְחוֹרוֹת צַעֲצוּעִים מְעַוְּרוֹת עֵינַיִם, מִסָּבִיב לִשְׁאָר הָעַמּוּדִים הַשְּׁלשָׁה עוֹמְדִים סַפְסָלִים עֲשׂוּיִם עֵץ אַלּוֹן, וְהֵם נִרְאִים שְׁחוּקִים עַד בְּלִי דַי וַחֲלָקִים לְמִשְׁעִי מֵרֹב שֶׁבֶת עֲלֵיהֶם הֲמוֹן נִשְׁפָּטִים לְבוּשֵׁי מִכְנָסַיִם וְעוֹרְכֵי־דִין לְבוּשֵׁי גְלִימוֹת שְׂרָד. וּבְכָל הָאוּלָם מִסָּבִיב, לְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת הַגְּבוֹהִים וּבֵין הַדְּלָתוֹת, בְּתוֹךְ כָּל מִשְׁקָע שֶׁבַּקִּיר וְעַל יַד כָּל עַמּוּד – עוֹמְדִים בְּשׁוּרָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף פְּסִילֵי הַמְּלָכִים שֶׁל צָרְפַת, הָחֵל מִן הַמֶּלֶךְ פָרָמוּנְד: הַשַּׁלִּיטִים הַחַלָּשִׁים יְדֵיהֶם שְמוּטוֹת וּמֶבָּטֵיהֶם נְטוּיִם כְּלַפֵּי מַטָּה; הַגִּבּוֹרִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, הַמְהֻלָּלִים בִּגְלַל מִלְחֲמוֹתֵיהֶם נוֹשְׂאִים כְּאַמִּיצִים אֶת רֹאשָׁם וְאֶת יְדֵיהֶם כְּלַפֵּי מָרוֹם. וְאוּלָם בַּחַלּוֹנוֹת הַגְּבוֹהִים וְהַמְקֻמָּרִים תַּבְרֵקְנָה הַשְּׁמָשׁוֹת בִּשְׁלַל אֶלֶף צִבָעִים; בַּמְּבוֹאוָת הָרְחָבִים אֲשֶׁר לָאוּלָם תִּרְאֶינָה עֵינֵינוּ דְלָתוֹת מְהֻדָּרוֹת בִּלְבוּשׁ פִּתּוּחִים נָאֶה לִמְאֹד; וְאֵלֶּה כֻּלָּם – הַכִּפָּה, הָעַמּוּדִים, הַקִּירוֹת, מָעֲשֵׂה הַכַּרְכֹּב, הַכִּיּוּר, הַדְּלָתוֹת וְהַפְּסִילִים – מְכֻסִּים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף בְּצִיּוּרֵי תְּכֵלֶת וְזָהָב, הֵם הַצִּיּוּרִים שֶׁעֵינָם מוּעֶמֶת כְּבָר בִּתְקוּפָה זוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בָּהֶם, וּבִשְׁנַת 1549 לַסְּפִירָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּעֵת אֲשֶׁר דּוּ־בְּרֵיל, לְפִי הַמָּסֹרֶת, הִשְׁתָּאָה עוֹד לְיְפָים, נֶעֶלְמוּ כְּבָר לְגַמְרֵי מִתַּחַת לְאָבָק וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ. נְתָאֵר לָנוּ עַכְשָׁו אֶת הָאוּלָם הָאַדִּיר הַזֶּה, שֶׁצּוּרָתוֹ רְבוּעָה, כְּשֶׁהוּא מוּאָר בָּאוֹר הַקָּלוּשׁ שֶׁל יוֹם יָנוּאַר וּמָלֵא עַל גְּדוֹתָיו הָמוֹן מְגֻוָּן וְרַב־תְּשׁוּאוֹת, הַזּוֹרֵם לְיַד הַקִּירוֹת וּמַכֶּה אֶת דְּכִי גַּלָּיו אֶל שִׁבְעַת הָעַמּוּדִים, – וּנְקַבֵּל רֹשֶם כְּלָלִי מִן הַתְּמוּנָה שֶׁאָנוּ בָּאִים עַכְשָׁו לְתָאֵר אֶת פְּרָטֶיהָ הַמֻּפְלָאִים.

נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי לוּלֵא רָצַח רָבַיַאק אֶת הַמֶּלֶךְ הֶנְרִי הָרְבִיעִי, לֹא הָיוּ מְצוּיוֹת תְּעוּדוֹת מִשְׁפָּטוֹ שַׁל רָבַיַאק וְלֹא הָיוּ שְׁמוּרוֹת בַּלִּשְׁכָּה שֶׁבְּאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט; וְהַשֻּׁתָּפִים לִדְבַר עֲבֵרָה זֶה לֹא הָיוּ רוֹאִים צֹרֶךְ לְעַצְמָם לַהַעֲבִיר אֶת הַתְּעוּדוֹת הַלָּלוּ מִן הָעוֹלָם; לוּלֵא זֶה לֹא הָיוּ דְרוּשִׁים מַבְעִירֵי בְּעֵרָה, מֵאֵין בְּרֵרָה אַחֶרֶת בְּיָדָם, לְהָטִיל דְּלֵקָה בַּלִּשְׁכָּה כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אֶת הַנְּיָרוֹת וּלְהַעֲלוֹת בָּאֵשׁ אֶת אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט כְּדֵי לִשְׂרֹף לְאֵפֶר אֶת הַלִּשְׁכָּה; וְלוּלֵא כָּל אֵלֶּה לֹא הָיְתָה בָּאָה לָעוֹלָם הַדְּלֵקָה שֶׂבְּשְׁנַת 1618, וְכָךְ הָיָה קַיָּם וְעוֹמֵד עֲדַיִן הָאַרְמוֹן הָעַתִּיק עַל אוּלַמּוֹ הַגָּדוֹל וְהַיָּשָׁן וְהַמְחַבֵּר הָיָה יָכֹל לֵאמֹר לַקּוֹרֵא: לֵךְ שָׁמָּה וּרְאֵה בְּעֵינֶיךָ; וּשְׁנֵינוּ הָיִינוּ פְּטוּרִים מֵחוֹבָה: הַמְחַבֵּר – לְהוֹצִיא תֵּאוּר מִתַּחַת יָדוֹ, וְהַקּוֹרֵא לִקְרֹא תֵּאוּר־דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִכְתַּב אֶלָּא בְּכִשְׁרוֹן מָצוּי. אֱמֶת חֲדָשָׁה זוֹ מַרְאָה לָנוּ, כִּי בַּעֲקֵב מְאֹרָעוֹת גְּדוֹלִים כְּרוּכוֹת כַּמָּה תּוֹצָאוֹת בִּלְתִּי מְשֹׁעָרוֹת מֵרֹאשׁ.

מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט הָיָה יָכֹל לַעֲלוֹת בָּאֵשׁ אַף לוּלֵא הָיוּ לְרָבַיַאק שֻׁתָּפִיםִּ בִּדְבַר הָעֲבֵרָה; אוֹ אִלּוּ הָיוּ לוֹ שֻׁתָּפִים וְהַלָּלוּ לֹא שָׁלְחוּ אֶת יְדֵיהֶם בַּדְּלֵקָה שֶׁפָּרְצָה בִּשְׁנַת 1618. מְאֹרָע זֶה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בֵּאוּרִים וּשְׁנֵיהֶם מִתְקַבְּלִים עַל הַדָּעַת. רֵאשִׁית: אוֹתוֹ כּוֹכַב הָאֵשׁ, רָחְבּוֹ רֶגֶל וְקוֹמָתוֹ אַמָּה, שֶׁיָרַד עַל הָאַרְמוֹן, כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ הֵיטֵב מְאֹד, לְאַחַר חֲצוֹת, אוֹר לְיוֹם לְמַרְס. שֵׁנִית: בֵּית־הַשִּׁיר בֶּן אַרְבַּעַת הַחֲרוּזִיםהַיְדוּעִים אֲשֶׁר לְתֵאוֹפִיל:

אֵיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּעֵינֵינוּ פֵּרוּשׁ כָּפוּל־שְׁלֹשָה זֶה, הַבָּא לְבָאֵר מִצַּד הַפּוֹלִיטִיקָה וְהַטֶּבַע וְהַפִּיוּט אֶת שְׂרֵפָתוֹ שֶׁל אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט בִּשְׁנַת 1618 – הִנֵּה דְבַר הַשְּׂרֵפָה הוּא לְצַעֲרֵנוּ עֻבְדָּה קַיֶּמֶת. כַּיּוֹם הַזֶּה יֵשׁ רַק שְׂרִידִים מְעַטִּים. הַסִּבָּה לְכָךְ הוּא הָאָסוֹן, וּבְעִקָּר הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן לִחַדֵּשׁ אֶת הָאַרְמוֹן כְּצוּרָתוֹ וְשֶׁהִשְמִידוּ עַד תֹּם מַה שֶׁנִצַּל מִן הַשְּׂרֵפָה; לֹא נִשְאַר אֶלָּא מְעַט מְאֹד מִבֵּית־מִשְׁכָּנָם הָרִאשׁוֹן שֶׁל מַלְכֵי צָרְפַת, מִבִּנְיַן אַרְמוֹן הַקַּדְמוֹנִים זֶה שֶׁכְּבָר בִּזְמַנּוֹ שֶׁל פִילִיף הַיָּפֶה חוֹפְפָה עָלָיו שֵׂיבָה רַבָּה, וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים לִמְצֹא אֶת עִקְבוֹתֵיהֶם שֶׁל חֶלְקֵי הַבִּנְיָן הַנֶּהְדָּרִים אֲשֶׁר הוּקְמוּ עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ רוֹבֶּרְט וְתֹאֲרוּ בַּסֵּפֶר עַל יְדֵי הֶלְגַּלִדּוּס. מִכָּל זֶה לֹא נִשְׁאַר כִּמְעַט דָּבָר. מַה נִשְׁאַר מֵחֲדַר הַלִּשְכָּה, מְקוֹם אֲשֶׁר לוּאִי הַקָדוֹשׁ “נִכִנַס לַחֻפָּה?” וּמַה שָׂרַד מִן הַגַּן שֶׁשָּׁם עָשָׂה הַמֶּלֶךְ הַזֶּה מִשְׁפָּט, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ מְעִיל עָשׂוּי אֲרִיג קָמֵלוֹ, עוֹטֶה גְלִימָה לֹלא שַׁרְוֻלִּים הָעֲשׂוּיָה צֶמֶר גַּס, מְעֻטָּף עַל כָּל אֵלֶּה מְעִיל שָׁחוֹר וְהוּא מֵסֵב בִּשְׁכִיבָה עַל שְׁטִיחִים וּלְצִדּוֹ “י’וֹאַנְוִיל”? הֵיכָן הוּא הַחֶדֶר אֲשֶׁר בּוֹ שָׁכַן הַמֶּלֶךְ סִיגִיסְמוּנִד? וְאַיֵּה חַדְרוֹ שֶׁל שַׁרְל רְבִיעִי? וְחַדְרוֹ שֶׁל יוֹחָנָן־בֶּן־בְּלִי־אֶרֶץ? הֵיכָן הוּא גֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת אֲשֶׁר מֵעֲלֵיהֶן הִכְרִיז שַׁרְל הַשִּׁשִּׁי אֶת פְּקֻדַּת הַחֶסֶד שֶׁלּוֹ? וְזֶה לוּחַ הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׁם עָמַד מַרְסֶל בְּעֵת שֶׁחִנֵּק לְעֵינֵי יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר אֶת רוֹבֶּרְט בֶּן קְלֶרְמוֹנְט, הוּא הַמַּרְשָׁל שֶׁל שַׁמִפַּנְיָה? וְאוֹתוֹ בֶּן־שַׁעַר קָטֹן שֶׁשָּׁם נִקְרְעוּ אִגְּרוֹת הַכְּהֻנָּה שֶׁל בֶּנֶדִיקִט, הָאַפִּיפְיוֹר שֶׁכְּנֶגֶד, וַאֲשֶׁר דַּרְכּוֹ יָצְאוּ מְבִיאֵי הָאִגְּרוֹת הָאֵלֶּה כְּשֶׁהֵם לְבוּשִׁים וַחֲבוּשִׁים לְשֵׁם קַלָּסָה מְעִילֵי דוּכָן וּמִצְנְפוֹת חַשְׁמַנִּים וְהֵם הוֹלְכִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה פֻּמְבִּית בְּכָל חוּצוֹת פָּרִיס? וַאַיּוֹ הָאוּלָם הַגָּדוֹל עַל צְבָעָיו בְּזָהָב וּבִתְכֵלֶת שָׁמַיִם, עַל קֶשֶׁת כִּפָּתוֹ הַמְקֻמֶּרֶת, עַל פְּסִילָיו וְעַל עַמּוּדָיו? וְאַיֵּה כִּפָּתוֹ הָאַדִּירָה הַמְצֻפָּה מִקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה בְּצִיּוּרֵי אֶבֶן מַעֲשֵׂה סִתּוּת? וְחֶדֶר זֶה שֶׁהָיָה מָשׁוּחַ כֻּלּוֹ זָהָב? וְאַרְיֵה הָאֶבֶן, שֶׁהָיָה נִצָּב בְּפֶתַח הַבַּיִת, רֹאשׁוֹ מוּרָד, זְנָבוֹ שָׁמוּט לוֹ בֵּין רַגְלָיו וְכֻלּוֹ, כְּאַחַד הָאֲרָיוֹת אֲשֶׁר בְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה, אוֹמֵר רוּחַ שְׁפָלָה, מְסַמֵּל אֶת הַכֹּחַ הַיּוֹצֵא מִן הַמִּשְׁפָּט? וְהֵיכָן הֵן הַדְּלָתוֹת הַיָּפוֹת וְהַחַלּוֹנוֹת הַצְּבוּעִים לְהַפְלִיא? וְהֵיכָן צִפּוּי הַבַּרְזֶל מַעֲשֵׂה מִקְשָׁה אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת הַפַּחַד בְּלֵב בִּיסְקוֹרְנֶט? וְכָל חֲרֹשֶׁת הָעֵץ הַחֲמוּדָה שֶׁיָּצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל דֶּה־הַנְסִי? מָה עוֹלֵל הַזְּמָן, מָה עוֹלְלוּ יְדֵי הָאֲנָשִׁים לְכָל יְצִירוֹת הַפְּלָאִים הָאֵלֶּה? מַה נִתַּן לָנוּ תְּמוּרַת כָּל אֵלֶּה; תְּמוּרַת כָּל קוֹרוֹת הֶעָבָר אֲשֶׁר לַאֲבוֹתֵינוּ וּתְמוּרַת כָּל אוֹתָהּ הָאֳמָנוּת הַגּוֹטִית? הַכִּפּוֹת חַסְרוֹת־הַצּוּרָה הַמְקֻמָּרוֹת לְמֶחֱצָה, מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל מַר דֶּה־בְּרוֹס, זֶה הָאַדְרִיכָל הַלֹּא־יִצְלָח שֶׁבָּנָה אֶת כּוֹתֶרֶת הַשַּׁעַר אֲשֶׁר לְסֶן־גֶ’רְוֶה – אֵלֶּה נִתְּנוּ לָנוּ תְּמוּרַת הָאֳמָנוּת; וּבִמְקוֹם הִסְטוֹרְיָה יֵשׁ לָנוּ הַזִּכְרוֹנוֹת הַתְּפֵלִים הַקְּשׁוּרִים בְּעַמּוּד הַקָּלוֹן, זֶה שֶׁבַּת־קוֹל יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְאֵינָהּ אוֹמֶרֶת אֶלָּא פִּטְפּוּט הֶבֶל שֶׁל אֲנָשִׁים מֵעֵין פַּטְרוּ¹. לְכָל אֵלֶּה אֵין כָּל עֵרֶךְ. –נָשׁוּב אֶל הָאוּלָם הַגָּדוֹל וְהַנָּכוֹן אֲשֶׁר בָּאַרְמוֹן הַיָּשָׁן וִהַנָּכוֹן.

שְׁנֵי קְצוֹתָיו שֶׁל מֻצָּב עֲנָקִי זֶה לֹא הָיוּ אַף הֵם בִּבְחִינַת מָקוֹם רֵיק: הָאֶחָד מֵהֶם הָיָה תָּפוּס עַל יְדֵי לוּחַ הַשַּׁיִשׁ הַמְפֻרְסָם, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מֵעוֹר אֶחָד וְהָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם לְפִי גָדְלוֹ בָּאֹרֶךְ וּבָרֹחַב וּבַגֹּבַהּ – כַּדָּבָר הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ סִפְרֵי הָאֲחֻזָּה הָעַתִּיקִים הַמְסַפְּרִים עַל כָּךְ בְּסִגְנוֹן הֶעָלוּל לְעוֹרֵר קִנְאָה אֵצֶל גֶּרְגַּנְטוּאַ, “אַף הוּא נְצִיב שַׁיִשׁ מֵאֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ”; בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי נִמְצָא חֲדַר הַתְּפִלָּה הַקָּטֹן, שֶׁשָּׁם כָּרַע לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר לִפְנֵי הָעַלִמָה הַקְּדוֹשָׁה בְּצַוּוֹתוֹ לִפְסֹל בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד אֶת דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ מִשַּׁיִשׁ, וּלְשָׁם גַּם הֶעֱבִיר הַמֶּלֶךְ הַזֶּה אֶת הַפְּסִילִים שֶׁל קַרְל הַגָּדוֹל וְלוּאִי הַקָּדוֹשׁ, בְּלִי לַחֲשֹׁשׁ לַפְּגָם הַנַּעֲשֶׂה בְּשׁוּרַת הַפְּסִילִים שֶׁל הַמְּלָכִים – כִּי הַאֲמֵן הֶאֱמִין שֶׁשְּׁנֵי הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה זְכוּת גְּדוֹלָה נוֹדַעַת לָהֶם בַּשָּׁמַיִם כְּמַלְכֵי צָרְפַת. חֲדַר תְּפִלָּה חָדָשׁ זֶה, שֶׁלֹּא נִגְמַר בִּנְיָנוֹ אֶלָּא לִפְנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים, הוּקַם כֻּלּוֹ בְּטַעַם נֶחְמָד לְפִי סִגְנוֹן הַבְּנִיָּה הַנֶּאֱצָל וּמַעֲשֵׂה הַסִּתּוּת וְהַגִּלּוּף הַנִּפְלָאִים, שֶׁצִּיְּנוּ בְּצָרְפַת אֶת סוֹף תְּקוּפָתָהּ שֶׁל אֳמָנוּת הַבִּנְיָן הַגּוֹטִית וְהוֹסִיפוּ לָתֵת אוֹתוֹתֵיהֶם עַד לְאֶמְצַע הַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה בְּמִשְׂחֲקֵי הַדִּמְיוֹן רַבֵּי־הַקֶּסֶם אֲשֶׁר לָרֶנֶסַנְס. הַכּוֹתֶרֶת הַקְּטַנָּה וְהַמְפֻלֶּשֶׁת שֶׁעַל גַּבֵּי הַשַּׁעַר הִיא בְּיִחוּד הָיְתָה מַעֲשֵׂה־אֳמָנוּת מֻשְׁלָם שֶׁכֻּלּוֹ עֲדִינוֹת וָחֵן: מַרְאֶהָ הָיָה כְּמַרְאֵה כּוֹכָב הֶעָשׂוּי רִקְמַת תְּחָרִים.

בְּאֶמְצַע הָאוּלָם, כְּנֶגֶד הַדֶּלֶת הָרֹאשָׁה, הוּקְמָה מֵעֵין רָמָה שֶׁתָּפְסָה מָקוֹם עַד לְחוֹמַת הַבַּיִת וְהָיְתָה מְכֻסָּה רִקְמַת זָהָב, וְעַל רָמָה זוֹ – דֶּרֶךְ אַחַד הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הַמַּעֲבָר הַמּוֹלִיךְ אֶל חֲדַר הַזָּהָב – סֻדַּר מָבוֹא מְיֻחָד בִּשְׁבִיל הַצִּירִים הַפְלֶמִיִּים וְאוֹרְחִים נִכְבָּדִים אֲחֵרִים שֶׁהֻזְמְנוּ לָבוֹא לְהַצָּגַת הַמַּחֲזֶה.

לְפִי הַמִּנְהָג הָיוּ צְרִיכִים לְהַצִּיג אֶת הַמַּחֲזֶה הַזֶּה עַל לוּחַ הַשָּׁיִשׁ. אוֹתוֹ בֹּקֶר הוּכְנָה הָרְחָבָה לְשִׁמּוּשָׁהּ; עַל לוּחַ הַשַּׁיִשׁ הַגָּדוֹל, שֶׁפָּנָיו נִתְרַסְּקוּ לְגַמְרֵי תַּחַת עִקְּבֵיהֶם שֶׁל לַבְלָרֵי בֵּית הַפַּרְלָמֶנְט, הוּקַם בִּנְיַן־קוֹרוֹת גָּבֹהַּ לְמַדַּי שֶׁרַחֲבָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, הַנִּרְאֵית הֵיטֵב בְּכָל הָאוּלָם, הָיְתָה צְרִיכָה לְשַׁמֵּשׁ מְקוֹם־הַצָּגָה, בָּהּ בָּעֵת שֶׁפְּנִים הַבִּנְיָן, שֶׁכִּסּוּ אוֹתוֹ סָבִיב בִּיֶרִיעוֹת שְׁטִיחִים, נוֹעַד לִהְיוֹת חֲדַר לְבִישָׁה לַמִּשְׁתַּתְּפִים בַּמִּשְׂחָק. סֻלָּם, שֶׁהֶעֱמִידוּ בְּפַשְׁטוּת גְּמוּרָה מִבַּחוּץ, צָרִיךְ הָיָה לְשַׁמֵּשׁ מַעֲבָר מֵחֲדַר הַלְּבִישָׁה אֶל בָּמַת הַמִּשְׂחָק, וְכָל הָעוֹלִים וְהַיּוֹרְדִים הָיוּ צְרִיכִים לִדְרֹךְ בִּשְׁלַבָּיו הַזְּקוּפִים. לֹא הָיְתָה כָּאן שׁוּם הוֹפָעַת־פִּתְאֹם, שׁוּם הִתְפַּתְחוּת־עִנְיָנִים בַּמִּשְׂחָק וְשׁוּם מַרְאֵה־קֶסֶם תֵּאַטְרָלִי שֶׁלֹּא נִגְזַר עֲלֵיהֶם לְטַפֵּס בַּסֻּלָּם, – הָהּ, תְּמִימוּת יְשָׁרָה וִיקָרָה זוֹ שֶׁבָּאֳמָנוּת וּבְחָכְמַת מְכוֹנוֹת.

לְיַד אַרְבַּע פִּנּוֹתֶיהָ שֶׁל רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ עָמְדוּ אַרְבָּעָה שׁוֹטְרִים, מֵאֵלֶּה הַכְּפוּפִים לִפְקִיד בֵּית הַמִּשְׁפָּט וּמְמֻנִּים לְהַשְׁגִיחַ עַל שַׁעֲשׁוּעֵי הָעָם גַּם בִּימֵי הַחַגִּים וְגַם בְּיָמִים שֶׁנְּדוֹנֵי בֵּית־דִּין מוּצָאִים לְמִיתָה. הַמַּחֲזֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, מִדֵּי הַשְׁמִיעַ הַשָּעוֹן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָאַרְמוֹן אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה. מוּבָן שֶׁלְּגַבֵּי הַצָּגָה תֵּאַטְרָלִית הָיְתָה זוֹ הַתְחָלָה בִּמְאֻחָר; אוּלָם הַדָּבָר נַעֲשָׂה מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְכַבֵּד אֶת זְמַנָּם שֶׁל הַצִּירִים.

וְהִנֵּה כָּל הֶהָמוֹן הָרַב כָּבר עָמַד וְחִכָּה מֵאָז הַבֹּקֶר. מִסְפָּר רָב מִבֵּין הַקַּרְתָּנִים הַסַּקְרָנִים הָאֵלֶּה הִפְקִיר אֶת עַצְמוֹ לַצִּנָּה לְיַד גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת הָרָאשִׁי שֶׁל הָאַרְמוֹן עוֹד לִפְנֵי עֲלוֹת עַמּוּד הַשַּׁחַר; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲחָדִים מִבֵּין הַקָּהָל הִשְׁהוּ אֶת עַצְמָם, לְפִי דִבְרֵיהֶם, כָּל הַלַּיְלָה לְיַד הַשַּׁעַר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּטוּחִים כִּי יִכָּנְסוּ רִאשׁוֹנִים אֶל הָאוּלָם. הֶהָמוֹן נִצְטַפֵּף מֵרֶגַע לְרֶגַע יוֹתֵר, וְכַמַּיִם הָעוֹבְרִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם כֵּן הִתְחִיל הָמוֹן זֶה לִגְאוֹת לְיַד הַקִּירוֹת, הִתְחִיל תּוֹפֵחַ וְהוֹלֵךְ מִסָּבִיב לָעַמּוּדִים וְעוֹלֶה עַל כָּל כִּיּוֹר וְכוֹתֶרֶת, עַל אַדְנֵי הַחַלּוֹנוֹת, עַל כָּל הַבְּלִיטוֹת הַיּוֹצְאוֹת בַּבִּנְיָן וְעַל כָּל מַעֲשֵׂה פִּסּוּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי גֹבַהּ. וְחוּץ מִזֶּה, הַלַּחַץ, קֹצֶר־הָרוּחַ, הַשִּׁעְמוּם, הַהֶפְקֵרוּת שֶׁל חַג הַלֵּצִים הֶחָצוּף, הַקְּטָטוֹת הַמִּתְגַּלְּעוֹת מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם בְּשֶׁל מַרְפֵּק דּוֹקֵר וּבְשֶׁל נַעַל מִסֻמֶּרֶת, הַצִּפִּיָּה הַמְמֻשֶּׁכֶת הַמְטִילָה עֲיֵפוּת – כָּל אֵלֶּה הֵטִילוּ, שָׁעָה אֲרֻכָּה לִפְנֵי הַזְּמָן הַמְיֻעָד לְבוֹאָם שֶׁל הַצִּירִים, הַבָּעָה מָרָה וַחֲרִיפָה בִּתְשׁוּאוֹתָיו שֶׁל הֲמוֹן הָעָם, – זֶה הַכָּלוּא וְנָתוּן בְּדֹחַק וּבְמָצוֹק וּבְמַחֲנָק. לֹא נִשְׁמְעוּ אֶלָּא תְּלוּנוֹת וּקְלָלוֹת כְּנֶגֶד הַפְלֶמִים, כְּנֶגֶד רֹאשׁ הָעִיר, הוּא הַחַשְׁמַן לְבֵית בֻּרְבּוֹן, כְּנֶגֶד הַגְּבֵרֶת מַרִגָּרֶט לְבֵית אוֹסְטְרִיָּה, כְּנֶגֶד הַשּׁוֹטְרִים; תְּלוּנוֹת בְּשֶׁל הַקֹּר וְהַחֹם וּמֶזֶג־הָאֲוִיר הָרַע, תְּלוּנוֹת כְּלַפֵּי הַחַשְׁמַן שֶׁל פָּרִיס, כְּלַפֵּי הָאַפִּיפְיוֹר שֶׁל הַלֵּצִים, כְּלַפֵּי הָעַמּוּדִים וְהַפְּסִילִים, כְּלַפֵּי דֶלֶת זוֹ הַסְּגוּרָה וּכְלַפֵּי אוֹתוֻ חַלּוֹן פָּתוּחַ, – וְכָל זֶה לִבְדִיחוּת דַּעְתָּם שֶׁל פִּרְחֵי אוּנִיבֶרְסִיטָה וַחֲבוּרוֹת הַמְשָׁרְתִים שֶׁהָיוּ מְעֹרָבִים בֵּין הֶהָמוֹן וְהָיוּ מַגִדִּילִים אֶת הָרֹגֶז עַל יְדֵי הֲלָצוֹת־קִנְטוּר, כְּשֶׁהֵם מְגָרִים כִּבְיָכֹל בַּעֲקִיצוֹת מַחַט אֶת הָרוּחַ הָרָעָה הַשּׁוֹרָה עַל הַקָּהָל.

חֲבוּרָה אַחַת מִבֵּין הַמִּתְהוֹלְלִים הָאֵלֶּה פּוֹצְצָה אֶת שִׁמְשׁוֹתָיו שֶׁל חַלּוֹן אֶחָד, קָנְתָה לָהּ יְשִׁיבָה עַל הַכַּרְכֹּב וְהָיָתה שׁוֹלַחַת חֲלִיפוֹת אֶת מֶבָּטֶיהָ וְאֶת הֲלָצוֹתֶיהָ כְּלַפֵּי פְּנִים וּכְלַפֵּי חוּץ, פַּעַם אֶל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר בָּאוּלָם וּפַעַם אֶל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עַל הַמִּגְרָשׁ. לְפִי הַעַוְיוֹתֵיהֶם הַמְבַדְּחוֹת, לְפִי צְחוֹקָם הַמִּתְפּוֹצֵץ, לְפִי קְרִיאוֹת הַלָּצוֹן שֶׁהֵם הֵרִיצוּ וְהֶחֱזִירוּ לְחַבְרֵיהֶם מִקְצֵה הָאוּלָם הָאֶחָד עַד קְצֵה הָאוּלָם הַשֵּׁנִי – אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר בְּנָקֵל, כִּי הַלַּמְדָנִים הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה לֹא שִׁתְּפוּ אֶת עַצְמָם לַשִּׁעְמוּם וְלָעֲיֵפוּת שֶׁל יֶתֶר הַקָּהָל, אֶלָּא הִשְׂכִּילוּ עַד מְאֹד לְהִתְעַנֵּג עַל מַה שֶׁעֵינֵיהֶם רוֹאוֹת כְּמוֹ עַל מַחֲזֵה שַׁעֲשׁוּעִים, וְיָכְלוּ מִשּׁוּם כָּךְ לְחַכּוֹת מִתּוֹךְ אֹרֶךְ רוּחַ עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַמַּחֲזֶה הַשֵּׁנִי.

נִשְׁבַּעְתִּי בְּחַיַּי כִּי אַתָּה הִנְּךָ יוֹהַן פְרוֹלוֹ דֶה־מוֹלֶנְדִּינוֹ!" קָרָא אֶחָד מֵהֶם לְמִין בְּכוֹר־שָׂטָן קְטַן־קוֹמָה אַדְמוֹנִי וּבַעַל פָּנִים יָפוֹת וּמְפִיקוֹת עָרְמָה, שֶׁנֶּאֱחַז בְּמִקְלַעַת הַפְּקָעִים אֲשֶׁר לְאַחַד הָעַמּוּדִים, “שִׁמְךָ הוּא בְּעֶצֶם טַחֲנוֹמִי, עַל שֵׁם זֶה שֶׁיָּדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ דְמוּת לָהֶן כְּאַרְבַּע כְּנָפַיִם הָרוֹקְדוֹת בָּרוּחַ. אֵימָתַי בָּאתָ לְכָאן?”

“בְּשֵׁם הַשָּׂטָן וְכָל חֲסָדָיו,” עָנָה יוֹהַן פְרוֹלוֹ, “זֶה יוֹתֵר מֵאַרְבַּע שָׁעוֹת אֲנִי נִמְצָא כָּאן, וַהֲרֵי אֲנִי מְקַוֶּה בְּכָל לִבִּי כִּי יִזְקְפוּ אֶת הַשָּׁעוֹת הַלָּלוּ עַל חֶשְׁבּוֹן הַזְּמָן הַנּוֹעָד לִי בַּגֵּיהִנֹּם. בַּשָּׁעָה הַשְׁבִיעִית הָיִיתִי עֵד שְׁמִיעָה לְרִנַּת תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַקָּטֹן, כְּשֶׁזּוֹ יָצְאָה מִפִּי שְׁמוֹנַת הַמְזַמְּרִים אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ סִיצִילְיָה.”

“יָפֶה כֹּחָם שֶׁל אֵלֶּה בִּנְגִינָה!” הֶחֱזִיר בֶּן שִׂיחָתוֹ, “וְקוֹלָם דַּק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַכֻּמְתּוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם. וְהַמֶּלֶךְ כְּשֶׁבָּא לְנַדֵּב עֲבוֹדַת תְּפִלָּה לִכְבוֹד יוֹהַן הַקָּדוֹשׁ מוּטָב הָיָה לוֹ לַחְקֹר בְּמֻקִדָּם אִם יוֹהַן הַקָּדוֹשׁ אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ מִזְמוֹרֵי תִּהִלִּים הַנֶּאֱמָרִים בַּשָּׂפָה הַלָּטִינִית וּבַהֲבָרָה הַפְּרוֹבַנְסָלִית.”

“וְכָל זֶה נַעֲשָׂה רַק כְּדֵי לְהַנְהוֹת אֶת זַמָּרָיו שֶׁל מֶלֶךִ סִיצִילְיָה, יִמַּח שְׁמָם!” קָרְאָה בְּכַעַס זְקֵנָה אַחַת מִבֵּין הַקָּהָל הַמִּצְטַפֵּף לְיַד הַחַלּוֹן. “אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת! אֶלֶף אֲדֻמִּים בְּכֶסֶף שֶׁל פָּרִיס בִּשְׂכַר עֲבוֹדַת תְּפִלָּה אֶחָת! וּכְתוֹסֶפֶת לְכָךְ זְכוּת חֲכִירָה לְכָל דְּגַת הַיָּם הַנִּמְכֶּרֶת בְּבָתֵּי הַשּׁוּק שֶׁל פָּרִיס!”

“עִצְרִי בְּמִלִּין, זְקֵנָה שֶכְּמוֹתֵךְ!” הִגִּיד מְשָׁלוֹ אִישׁ אֶחָד, בַּעַל בָּשָׂר וּפָנִים מְפִיקוֹת חֲשִׁיבוּת, שֶׁסָּתַם אֶת חָטְמוֹ מִדֵּי עָמְדוֹ לְיַד אֵשֶׁת הַדָּגִים, הֶכִרַח הָיָה לוֹ לְנַדֵּב אֶת עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, וְכִי רָצוּי לָךְ שֶׁהַמֶּלֶךְ יָשׁוּב וְיֶחֱלֶה?"

“יָפֶה דִבַּרְתָּ, מַר גִ’יל לֶקוֹרְנוּ, רַבֵּנוּ תּוֹפֵר הַפְּרָווֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ!” קָרָא תַּלְמִיד הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָרוֹכֵב עַל כּוֹתֶרֶת הָעַמּוּד.

כָּל הַתַּלְמִידִים נָתְנוּ אֶת קוֹלָם בִּצְחוֹק אַדִּיר בְּשָׁמְעָם אֶת הַשֵּׁם הַמֵּבִישׁ² הַהוֹלֵם אֶת תּוֹפֵר הַפְּרָווֹת הַמִּסִכֵּן אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמַּלְכוּת.

“לֶקוֹרְנוּ! גִ’יל לֶקוֹרְנוּ!” קָרְאוּ כְּנֶגְדּוֹ אֲחָדִים.

“!Cornutus et hursutus³” עָנָה אַחֵר לְעֻמָּתָם.

“אֱמֶת הַדָּבָר וְנָכוֹן,” הוֹסִיף הַגּוּץ הַיּוֹשֵׁב עַל כּוֹתֶרֶת הָעַמּוּד, “וּמָה הַצְּחוֹק הַזֶּה לָכֶם? הֲלֹא זֶה נִכְבָּדֵנוּ מַר גִ’יל לֶקוֹרְנוּ, אָחִיו שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יוֹהַן לֶקוֹרְנוּ הַמְשַׁמֵּשׁ רַב שׁוֹטְרִים בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, בְּנוֹ שֶׁל רַב הָאֻמָּנִים מַהְיֶה לֶקוֹרְנוּ, זֶה שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַשּׁוֹמְרִים בְּיַעַר וִינְסֶן – כָּל אֵלֶּה הֵם אֶזְרְחֵי הָעִיר פָּרִיס, וְכֻלָּם בְּעָלִים לְנָשִׁים, מִן הָאָבוֹת וְעַד הַבָּנִים.”

מְשׁוּבַת הֶהָמוֹן גָּדְלָה כִּפְלָיִם. תּוֹפֵר הַפְּרָווֹת הַשָּׁמֵן, שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ שְׁתִיקָה, הִשְׁתַּדֵּל לְהִסְתַּלֵּק מִפְּגִיעַת הָעֵינַיִם שֶׁנִּפְנוּ אֵלָיו מִכָּל הָעֲבָרִים; – וְאוּלָם לַשָּׁוְא רָחַץ בְּזֵעָה וְהָיָה כְּמִשְׁתַּעֵל: כְּאוֹתָהּ יָתֵד שֶׁמַּכְנִיסִים בְּכֹחַ לְתוֹךְ הָעֵץ, כֵּן לֹא הֵבִיאָה אוֹתוֹ כָּל הִתְאַמְּצוּתוֹ אֶלָּא לִידֵי כָּךְ שֶׁפַּרְצוּפוֹ הָרָחָב וְהַתָּפוּחַ, הַמְכֻסֶּה אַדְמוּמִית מֵרֹב כַּעַס וָצַעַר, יִלָּחֵץ עוֹד יוֹתֵר בֵּין כִּתְפֵיהֶם שֶׁל שְׁכֵנָיו. לְבַסּוֹף הֵבִיא לוֹ עֶזְרָה אֶחָד מִן הַשְּׁכֵנִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָיָה גוּץ וְעָבֶה וּנְשׂוּא פָּנִים כָּמוֹהוּ. “כַּמָּה נִתְעָב הַדָּבָר! פִּרְחָחִים שֶׁל בֵּית רַבָּן מְדַבְּרִים דִּבְרֵי עַזּוּת כָּאֵלֶּה בְּאָזְנֵי אֶזְרָח! בִּזְמַנִּי הָיוּ מְיַסְּרִים אוֹתָם בְּשׁוֹטִים וּמוֹצִיאִים אוֹתָם לְבַסּוֹף לִשְׂרֵפָה.”

עַכְשָׁו יָצְאָה כָּל הַכַּת מִגִּדְרָהּ.

“רְאוּ אַף רְאוּ! מִי מַטִּיף כָּאן מוּסָר? מִי הוּא הַמִּסְכֵּן הַלָּז?”

“כַּתַּר זְעֵיר, אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ,” אָמַר אֶחָד, “זֶהוּ אַנְדְּרִי מוֹסְנְיֶה.”

“אָמְנָם כֵּן, זֶהוּ אֶחָד מֵאַרְבַּעַת מוֹכְרֵי־הַסְּפָרִים הַמֻּשְׁבָּעִים שֶׁל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה,” הִפְטִיר אַחֵר.

“בְּדוֹר זֶה הַכֹּל כָּפוּל אַרְבַּע,” צָעַק הַשְּׁלִישִׁי, “אַרְבַּע אֻמּוֹת, אַרְבַּע מַחְלְקוֹת בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, אַרְבָּעָה חַגִּים, אַרְבָּעָה מֻרְשִׁים, אַרְבָּעָה בָּאֵי־כֹּחַ הַבּוֹחֲרִים, אַרְבָּעָה מוֹכְרֵי־סְפָרִים.”

“יְהִי כָּךְ,” עָנָה יוֹהַן פְרוֹלוֹ, “בִּשְׁבִילִכֶם צָרִיךִּ לְכְפֹּל אֶת הַשָּׂטָן פִּי אַרְבָּעָה.”

“מוֹסְנְיֶה, אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה בָּאֵשׁ אֶת סְפָרֶיךָ.”

“מוֹסְנְיֶה, אֲנַחְנוּ נַחֲלֹק מַלְקוֹת לִמְשָׁרְתֶךָ.”

“מוֹסְנְיֶה, אֲנַחְנוּ נְמַעֵךְ אֶת אִשְׁתֶּךָ.”

“מָרַת אוֹדַרְד הַטּוֹבָה וְהֶעָבָה.”

“הִיא הָרַעֲנַנָּה וְהָעַלִּיזָה כְּאַחַת הָאַלְמָנוֹת.”

“יִקָּחֲכֶם בְּכוֹר שָׂטָן!” רִטֵּן מַר אַנִדְּרִי מוֹסְנְיֶה.

“מַר אַנְדְּרִי,” פָּתַח שׁוּב יוֹהַן כְּשֶׁהוּא תָּלוּי עֲדַיִן עַל כּוֹתֶרֶת הָעַמּוד, “גְּזֹר עַל עַצְמְךָ שְׁתִיקָה, וְאִם לָאו נָפֹל אֶפֹּל עַל רֹאשֶׁךָ!”

מַר אַנְדְּרִי הֵרִים אֶת עֵינָיו, הָיָה רֶגַע אֶחָד כְּמַעֲרִיךְ אֶת הַגֹּבַהּ אֲשֶׁר לָעַמּוּד וְאֶת כֹּבֶד מִשְׁקָלוּ שֶׁל הַבָּחוּר, הִכְפִּיל בְּדַעְתּוֹ אֶת הַמִּשְׁקָל הַזֶּה בְּרִבּוּעַ הַמְּהִירוּת, וְלֹא פָּתַח אֶת פִּיו לֵאמֹר דָּבָר.

יוֹהַן, הַשּׁוֹלֵט בִּשְׂדֵה הַמִּלְחָמָה, הוֹסִיף לְדַבֵּר שְׁכוּר נִצָּחוֹן:

“אָמְנָם כֵּן, עָשׂה אֶעֱשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָח אֲנִי לִסְגָן חַשְׁמַן!”

“מַה נָאִים הֵם מוֹרֵינוּ וְרַבֵּינוּ שֶׁבָּאוּנִיבֶרְסִיטָה! גַּם בְּיוֹם כָּזֶה אֵינָם מַנִּיחִים לָנוּ שֶׁנֵּהָנֶה מִזְּכֻיּוֹתֵינוּ! בְּקִצּוּר, בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל עִיר יַעַרְכוּ אֶת חַג הַלְּבָנָה וִאֶת חַג הָאוּרִים, בָּעִיר הָעַתִּיקָה יִהְיוּ לָנוּ חִזָּיוֹן, אַפִּיפְיוֹר לֵצִים וְצִירִים פְלֶמִיִּים, וּבָאוּנִיבֶרְסִיטָה אֵין כְּלוּם!”

“בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁמִּגְרַשׁ מוֹבֶרְט הוּא רְחַב יָדַיִם לְמַדַּי,” עָנָה לְעֻמָּתוֹ בָּחוּר אֶחָד מִן הַיּוֹשְׁבִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.

“יִמַּח שְׁמָם שֶׁל נְגִיד הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, שֶׁל בָּאֵי־כֹּחַ הַבּוֹחֲרִים וְשֶׁל הַמֻּרְשִׁים!” קָרָא יוֹהַן.

“הָעֶרֶב נַעֲרֹךְ לָנוּ בְּשַׁן־גַּיַּר אוּרִים לְשִׂמְחָה,” הוֹסִיף אַחֵר נֹפֶךְ מִשֶּׁלוֹ, “וַנֲעֶלה בָּאֵשׁ אֶת סְפָרָיו שֶׁל מַר אַנְדְּרִי.”

“וְאֶת שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם שֶׁל הַלַּבְלָרִים,” אָמַר שְׁכֵנוֹ.

“וְאֶת מַקְלוֹתֵיהֶם שֶׁל שַׁמָּשֵׁי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה!”

“וְאֶת כְּלֵי הָרְקִיקָה שֶׁל הַזְּקֵנִים!”

“וְאֶת הָאַרְגָּז שֶׁל בָּאֵי־כֹּחַ הַבּוֹחֲרִים!”

“וְאֶת הֲדוֹם רַגְלָיו שֶׁל הַנָּגִיד!”

“יִמַּח שְׁמָם!” קָרָא יוֹהַן הַקָּטֹן בְּקוֹל גַּס מִעֻשֶּׂה, “יִמַּח שְׁמָם שֶׁל מַר אַנְדְּרִי, שֶׁל הַשַּׁמָּשִׁים וְהַלַּבְלָרִים, יִמַּח שְׁמָם שֶׁל תּוֹפְשֵׂי הַתֵּאוֹלוֹגְיָה וְתוֹפְשֵׂי חָכְמַת הָרְפוּאָה; יִמַּח שְׁמָם שֶׁל הַמֻּרְשִׁים, שֶׁל בָּאֵי־כֹּחַ הַבּוֹחֲרִים וְשֶׁל הַנָּגִיד!”

“הֲרֵי זֶה קֵץ כָּל הַקִּצִּין!” מִלְמֵל מַר אַנְדְּרִי בְּסָתְמוֹ אֶת אָזְנָיו.

“הַבִּיטוּ וּרְאוּ, הִנֵּה הַנָּגִיד! הִנֵּה הוּא צוֹעֵד וְהוֹלֵךְ עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ,” קָרָא אֶחָד מִן הַיּוֹשְׁבִים בַּחַלּוֹן, וּמִיָד נִפְנוּ כֻּלָּם לְעֵבֶר הַמִּגְרָשׁ.

“הֲזֶה הוּא בֶּאֱמֶת נְגִידֵנוּ הַנִּכְבָּד, מַר טִבּוֹ?” שָׁאַל יוֹהַן פְרוֹלוֹ דֶה־מוֹלֶן, שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל אַחַד הָעַמּוּדִים מִבִּפְנִים וְלֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ.

“כֵּן הַדָּבָר,” עָנוּ כָּל חֲבֵרָיו, “הֲרֵי זֶה מַר טִבּוֹ, נְגִיד הָאוּנִיבֶרְסִיטָה.”

וְאָכֵן זֶה הָיָה הַנָּגִיד וְאִתּוֹ כָּל קְהַל הַסְּגָנִים שֶׁל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, שֶׁהָלְכוּ יַחַד בְּתַהֲלוּכַת כָּבוֹד לִקְרַאת הַצִּירִים וְעָבְרוּ בְּרֶגַע זֶה עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשֻ. הַתַּלְמִידִים, הַיּוֹשְׁבִים יְשִׁיבָה צְפוּפָה בַּחַלּוֹן, קִדְּמוּ אֶת פְּנֵי הָעוֹבְרִים בְּדִבְרֵי לַעַג וּקְרִיאוֹת רָצוֹן מִתּוֹךְ לִגְלוּג. הַנָּגִיד, שֶׁצָּעַד בְּרֹאשׁ הַתַּהֲלוּכָה, נִפְגָּע מִן הַיְרִיָּה הָרִאשׁונָה. כֹּחָהּ שֶׁל זוֹ הָיָה גָדוֹל לִמַדָּי.

“שָׁלוֹם עָלֶיךָ, אֲדוֹנֵנוּ הַנָּגִיד! רְאֵה אַף רְאֵה! הָא הַשָּׁלוֹם!”

“כֵּיצַד נִתְגַּלִגֵּל וּבָא לְכָאן אוֹתוֹ זָקֵן מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָה? מַשְׁמַע, שֶׁהוּא נָטַשׁ אֶת מִשְׂחַק הַקֻּבְיָה?”

“מַה נָאֶה מַרְאֵהוּ כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב פְּסִיעוֹת פְּסִיעוֹת עַל גַּבֵּי הַפִּרְדָּה! הַלֵּזוּ אָזְנֶיהָ קְצָרוֹת מֵאָזְנָיו.”

“רְאֵה אַף רְאֵה! יְבֹרַךְ יוֹמְךָ, אֲדוֹנֵנוּ הַנָּגִיד מַר טִבּוֹ!!Tybalde aleator⁴ זָקֵן בְּצוּרַת חֲמוֹר, זָקֵן מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָה!”

“הָאֵל עִמְּךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל! כַּמָּה פְּעָמִים הֵטַלְתָּ בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר בְּקֻבְיָה שֵׁשׁ כָּפוּל שְתָּיִם?”

“אֲהָהּ! הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֶת הַפַּרְצוּף הַמְדֻלְדָּל וְהַלֵּאֶה הַזֶּה שֶׁצִּבְעוֹ כְּעֵין הָעוֹפֶרֶת וַתַאֲוַת מִשְׂחָק פְּרוּעָה חָרְתָה בּוֹ אֶת אוֹתוֹתֶיהָ!”

“לְאָן פָּנֶיךָ מוּעָדוֹת, מַר טִבּוֹ, Tybalde adades⁵ כִּי פָּנִיתָ עֹרֶף לָאוּנִיבֶרְסִיטָה וְשַמְתָּ אֶת פְּעָמֶיךָ הָעִירָה?”

“אֵין סָפֵק בַּדָּבָר כִּי הוּא הוֹלֵךְ לְבַקֵּשׁ דִּירָה בִּרְחוֹב Thibautodé⁶,” צָעַק יוֹהַן דֶּה־מוֹלֶן.

אַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה חָזְרוּ כֻּלָּם עַל הֲלָצָה תְּפֵלָה זוֹ תּוֹךְ כְּדֵי צְעָקוֹת אַדִּירוֹת וּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם סוֹעֲרוֹת.

“כְּבוֹדוֹ רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ דִּירָה בִּרְחוֹב Thibautodé, הֲלֹא כֵּן, מוֹרֵנוּ הַנָּגִיד, חֲבֵרוֹ לַמִּשְׂחָק שֶׁל הַשָּׂטָן?”

אַחֲרֵי כֵן הִגִּיעַ תּוֹרָם שֶׁל נִכִבַּדֵּי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָאֲחֵרִים.

“יִמַּח שְׁמָם שֶׁל הַשַּׁמָּשִׁים! יִמַּח שְׁמָם שֶׁל נוֹשְׂאֵי הַמַּטוֹת!”

“הֲלֹא תַּגִּיד לִי, רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן, מִי הוּא הָאִישׁ הַלָּז אֲשֶׁר אֶרְאֶנּוּ שָׁם?”

“זֶהוּ גִ’ילְבֶר מִסּוּיְלִי, נְגִיד בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲשֶׁר בְּאוֹטֶן.”

“הֵא לְךַ נַעֲלִי: קָחֶנָּה וְהַשְׁלִיכֶנָּה בְּראשׁ הָאִישׁ הַזֶּה! מְקוֹמְךָ נוֹחַ לְכָךְ יוֹתֵר”.

“Saturnalitias mittimus ecce nuces⁷”

“יִמַּח שְׁמָם שֶׁל שֵׁשֶׁת הַתֵּאוֹלוֹגִים הַלְּבוּשִׁים כָּתְנוֹת כְּהֻנָּה לְבָנוֹת!”

“וְכְי הַלָּלוּ הֵם הַתֵּאוֹלוֹגִים? וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי כִּי אֵלֶּה הֵם שֵׁשֶׁת הָאַוָּזִים הַלְּבָנִים שֶׁגֵּ’נוֹבֵבָה הַקְּדוֹשָׁה נָתְנָה לָעִיר בִּמְחִיר אֲחֻזַּת רוֹאוֹנְיִי.”

“יִמַּח שְׁמָם שֶׁל תּוֹפְשֵׂי חָכְמַת הָרְפוּאַה!”

“הַקֵּץ לַמְּלִיצוֹת הַכְּבֵדוֹת וְהַתְּפֵלוֹת!”

“הָבָה אַשְׁלִיךְ בְּרֹאשְׁךָ אֶת מִצְנַפְתִּי, הַנָּגִיד אֲשֶׁר לִסֶן־גֶ’נוֹבֵבָה! כִּי אֻנָּה לִי מִיָּדְךָ עָוֶל.”

“אָמְנָם כֵּן! אֶת מִשְרָתִי אֲשֶׁר הָיְתָה לִי בַּאֲגֻדַּת בְּנֵי נוֹרְמַנְדִּיָּה נָתַן לְאַסְקַנְיוֹ פַלְצַסְפַּדּוֹ הַקָּטֹן הַמִּתְיַחֵס עַל גְּלִיל בּוֹרְג', וְכָל זֶה מִפְּנֵי שֶׁהַלָּז הוּא אִיטַלְקִי.”

“זֶהוּ מַעֲשֵׂה עָוֶל.” אָמְרוּ הַתַּלְמִידִים פֶּה אֶחָד. “יִמַּח שְׁמוֹ שֶׁל הַנָּגִיד לְסֶן־גֶ’נוֹבֵבָה!”

“הָא מוֹרֵנוּ יוֹאָחִים מִלַּדְהוֹר! הָא לוּאִי דָהוֹיִיל! וְהָא לַמְבֶּר הוֹקְטְמָן!”

“יִקַּח הַשֵּׁד אֶת הַמֻּרְשֶׁה שֶׁל אֲגֻדַּת בְּנֵי אַשְׁכְּנַז!”

“וְאֶת כָּמְרֵי בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַקָּטֹן עַל מְעִילֵיהֶם הָאֲפוֹרִים.”

“שִׂימוּ עַיִן, הִנֵּה מוֹרֵינוּ בַּעֲלֵי הָאֻמָּנוּת! הֵם וּמְעִילֵיהֶם הַיָּפִים אֲשֶׁר צִבְעָם שָׁחוֹר אוֹ אָדֹם.”

“הַלָּלוּ הֵם זְנַב תִּפְאֶרֶת לַנָּגִיד!”

“מַרְאֵהוּ כְּדוֹג שֶׁל וֶנֶצְיָה הָרוֹצֶה לְהִכָּנֵס לַחֻפָּה עִם הַיָּם.”

“הַגֶּד לִי, יוֹהַן, הַאֵלֶּה הֵם הַכְּמָרִים שֶׁל סֶן־גֶ’נוֹבֵבָה?”

“יִקַּח הַשִּׁד אֶת הַכְּמָרִים!”

“אַבָּא קְלוֹד שׁוֹאָר! דֶּקְטוֹר קְלוֹד שׁוֹאָר! הַאִם כְּבוֹדוֹ מְבַקֵּשׁ אֶת מֶרִי לַה־גֵ’יפַרְד?”

“דִּירָתָהּ שֶׁל זוֹ הִיא בִּרְחוֹב גְּלָטִינְיִי.”

“הֲלֹא הִיא הָעוֹגֶבֶת עַל הַמֶּלֶךְ הָרוֹדֵף נָשִׁים.”

“חֲבֵרִים! הִנֵּה מַר שִׁמְעוֹן סֶנְגְ’וֶן, הַמֻּרְשֶּׁה שֶׁל פִּיקַרְדְּיָה, רוֹכֵב עַל סוּס וְאִשְׁתּוֹ רְכוּבָה מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ.”

“עֲלֵה וּצְלַח, רַבִּי שִׁמְעוֹן!”

“יְבֹרַךְ יוֹמְךָ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֻּרְשֶׁה!”

“יְבֹרַךְ לֵילֵךְ, הַגְּבֶרֶת הַבּוֹחֶרֶת!”

“כַּמָּה מְאֻשָּׁרִים הַלָּלוּ שֶׁהֵם יְכֹלִים לִרְאוֹת כָּל מַה שֶׁנַעֲשֶׂה בַּחוּץ,” נֶאֱנַח יוֹהַן דֶּה־מוֹלֶנְדִּינוֹ שֶׁהָיָה נֶאֱחָז עֲדַיִן בִּפְקַעַת הֶעָלִים אֲשֶׁר לִכִתֹבֶת הָעַמּוּד.

אוֹתוֹ זְמָן גָּחַן מַר אַנְדְּרִי מוֹסֶנְיֶה, מוֹכֵר־הַסְּפָרִים הַמֻּשְׁבָּע שֶׁל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, עַל אָזְנוֹ שֶׁל גִ’יל לֶקוֹרִנוּ, תּוֹפֵר הַפְּרָווֹת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ.

“אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, אֲדוֹנִי, כִּי הִגִּיעַ קִצּוֹ שֶׁל עוֹלָם. מֵעוֹלָם לֹא הִגִּיעָה הֶפִקִרוּתָם שֶׁל תַּלְמִידֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה לִידֵי מִדָּה כָּזוֹ! אֲבָל הַגּוֹרֵם בַּדָּבָר הֵן הַהַמְצָאוֹת הַמְּבִישׁוֹת שֶׁל הַמֵּאָה הַזֹּאת שֶׁהֵבִיאוּ תַּקָּלָה רַבָּה, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹתָחִים, נַחֲשֵׁי־הַשָּׂדֶה וְהָרוֹבִים, וְעַל כֻּלָּם הַדְפָּסַת הַסְּפָרֵים הַשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַדֶּבֶר שֶׁבָּא מֵאַשְׁכְּנַז. נִסְתַּלְּקוּ כְּתָבֵי־הַיָּד וְנִסְתַלְּקּוּ הַסְּפָרִים! הַהַדְפָּסָה מַעֲבִירָה מִן הָעוֹלָם אֶת מִסְחַר הַסְּפָרִים. קָרוֹב לָבוֹא קִצּוֹ שֶׁל עוֹלָם.”

“רְאָיָה לְכָךְ אֲנִי רוֹאֶה בְּמַבּול הַקְּטִיפָה שֶׁהֵצִיף אֶת הָעוֹלָם,” אָמַר סוֹחֵר הַפְּרָווֹת.

בְּרֶגַע זֶה הִשְמִיעַ הַשָּׁעוֹן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָעוֹת.

“אָהְהְ!..” הֵפִיק כָּל הַקָּהָל פֶּה אֶחָד.

הַתַּלְמִידִים הָיוּ שְׁרוּיִם בִּשְׁתִיקָה. וְהִנֵּה קָמָה עִרְבּוּבְיָה רַבָּה, הָרַגְלַיִם וְהָרָאשִׁים נִפְנוּ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל. מִכָּל הָעֲבָרִים בָּא קוֹל שִׁעוּל וְגֵרוּף חֳטָמִים; כָּל אֶחָד הִתְקִין אֶת עֲמִידָתוֹ וְזָקַף אֶת קוֹמָתוֹ. לְבַסּוֹף נִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה גְמוּרָה; כָּל צַוָּאר נִשְׁאַר נָטוּי, כֶּל פֶּה פָּעוּר, כָּל עַיִן תְּלוּיָה בְּרַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ… שָׁם לֹא נִרְאָה כְּלוּם. אַרְבַּעַת הַפְּקִידִים אֲשֶׁר לִנְגִיד הַבַּיִת עֲדַיִן הָיוּ מְצוּיִם כָּאן וְעָמְדוּ קְפוּאִים וְחִדְלֵי תְּנוּעָה בִּמְקוֹמָם כְּעֵין פְּסִילִים מְצֻיָּרִים. כָּל הָעֵינַיִם נִפְנוּ כְּלַפֵּי הַבִּימָה הַמְיֻעֶדֶת לַצִּירִים הַפְלֶמִיִּים. הַדֶּלֶת הָיְתָה סְגוּרָה וְהַבִּימָה רֵיקָה כְּשֶׁהָיְתָה. הֶהָמוֹן הָרַב הַזֶּה הֲרֵי חִכָּה מֵאָז הַבֹּקֶר לִשְׁלֹשָׁהִ דְבָרִים: לִשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, לַצִּירוּת הַפְלֶמִית וּלְהַצָּגַת הַחִזָּיוֹן. וְהִנֵּה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם בִּלְבַד הִגִּיעָה בִּזְמַנָּהּ, בְּדִיּוּק נִמְרָץ. הַפַּעַם פָּקְעָה הַסַּבְלָנוּת!

הַקָּהָל שָׁהָה כְּמַמְתִּין רֶגַע אֶחָד, שְׁנַיִם, שְלֹשָׁה, חֲמִשָּׁה רְגָעִים, רֶבָע שָׁעָה: כְּלוּם לֹא נִתְרַחֵשׁ, הַבִּימָה נִשְׁאֲרָה רֵיקָה, הַתֵּאַטְרוֹן דּוֹמֵם כְּשֶׁהָיָה. לְבַסּוֹף פָּקְעָה הַסַּבְלָנוּת וְהַכַּעַס בָּא בִּמְקוֹמָהּ. פֶּה לְפֶה הֵרִיץ מִלִּים חֲרִיפוֹת, אִם כִּי לְעֵת עַתָּה בַּחֲשָׁאִי. “הַצִּיגוּ אֶת הַחִזָּיוֹן, אֶת הַחִזָּיוֹן!” מִלְמְלוּ הָאֲנָשִׁים בְּקוֹל כָּבוּשׁ. הַמֹּחוֹת הִתְחִילוּ מַרְתִּיחִים. עֲנָנָה הֲרַת סוּפָה, הַכּוֹבֶשֶׁת עֲדַיִן אֶת רְעָמֶיהָ, נִמְתְּחָה מֵעֲבָרִים עַל רֹאשׁ הֶהָמוֹן.

יוֹהַן דֶּה־מוֹלֶן הוּא אֲשֶׁר פָּתַח וְסָעַר:

“הָבוּ לָנוּ אֶת הַחִזָּיוֹן, וְיִקַּח הַשֵּׁד אֶת הַפְלֶמִים!” צָעַק הָאִישׁ בְּכָל כֹּחוֹ כְּשֶׁהוּא מִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ מִסָּבִיב לְכוֹתֶרֶת הָעַמּוּד.

הֶהָמוֹן עָנָה בִּמְחִיאוֹת כַּפָּיִם.

“הָבוּ לָנוּ אֶת הַחִזָּיוֹן,” הֶחֱזִיק אַחֲרָיו הֶהָמוֹן, “וְאֶת הַפְלֶמִים לְכָל הָרוּחוֹת!”

“הַצִּיגוּ לְפָנֵינוּ אֶת הַחִזָּיוֹן בְּלִי כָּל שְׁהוּת,” שָׁב וְקָרָא הַסְּטוּדֶנְט, “שֶׁאִם לֹא כֵּן אֶחְשֹׁב לִי לְנָכוֹן כִּי יֵשׁ לְהַעֲלוֹת אֶת נְגִיד הַבַּיִת הַזֶּה עַל עֵץ תְּלִיָּה וְהָיָה לָנוּ חֵלֶף מַחֲזֵה שַׁעֲשׁוּעִים וְחֵלֶף מַחֲזֵה תּוּגָה.”

“הֲרֵי דְבָרִים שֶׁל טַעַם,” צָעַק הַקָּהָל, “תְּנוּ לָנוּ וְנַחֲנֹךְ אֶת הַתְּלִיָּה בְּאַרְבַּעַת הַשַּׁמָּשִׁים אֲשֶׁר לְבֵית הַמִּשְׁפָּט.”

בַּעֲקֵב הַדְּבָרִים נִשְׁמְעוּ מְחִיאוֹת כַּפַּיִם סוֹעֲרוֹת. אַרְבַּעַת הַמִּסְכְּנִים הֵחֵוִירוּ וְהִריצוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ מֶבָּטִים. הֶהָמוֹן הִשְׂתָּעֵר לְהִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם, וְהֵם רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם אֵיךְ שֶׁהַחַיִץ נִכְפַּף וְנִתְמוֹטֵט בְּשֶׁל לַחַץ הֶהָמוֹן. הִגִּיעַ רֶגַע חָמוּר.

“עֲלוּ בָּהֶם!” נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים.

תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה הוּרַם הַשָּׁטִיחַ מֵעַל חֲדַר הַלְּבִישָׁה, שֶׁתֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה, וְנִפְתַּח פֶּתַח כְּנִיסָה לְבֶן־אָדָם אֶחָד שֶׁמַּרְאֵהוּ בִּלְבָד גָּרַם לֶהָמוֹן שֶׁיַּעֲמֹד תַּחְתָּיו פִּתְאֹם וְיִפְנֶה מֵחֵמָה לְסַקְרָנוּת.

“הַסּוּ! הָס!”

אוֹתוֹ בֶּן־אָדָם, נִבְהָל לְמַדַּי וַאֲחוּז רְעָדָה, עָלָה עַל שְׂפָּתָהּ שֶׁל רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ מִתּוֹךְ קִדּוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת, וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף לָלֶכֶת עָמְקוּ וְהָלְכוּ קִדּוֹתָיו עַד לִידֵי כְּרִיעַת בִּרְכַּיִם מַמָּשׁ.

בֵּינָתַיִם נִשְׂתָּרֵר הַשֶּׁקֶט יוֹתֵר וְיוֹתֵר. לֹא נִשִׁתַּיְּרָה אֶלָּא הֲמֻלָּה דַקָּה זוֹ שֶׁאֵינָהּ מִסְתַּלֶּקֶת מִקֶּרֶב הֶהָמוֹן אֲפִילוּ בִּזְמַן שְׁתִיקָתוֹ.

“רַבּוֹתַי הָאֶזְרָחִים,” פָּתַח הָאִישׁ, “וּגְבִירוֹתַי הַנִּכְבָּדוֹת, עוֹד מְעַט וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת בִּמְסִבַּת הַחַשְׁמָן הַנַּעֲלֶה אֶת הַצָּגַת הַחִזָּיוֹן הַמְפֹאָר הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם ‘מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק שֶׁל הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה’. אָנֹכִי אֲשַׂחֵק בִּדְמוּת יֻפִּיטֶר. כְּבוֹד הַחַשְׁמַן מְלַוֶּה בְּרֶגַע זֶה אֶת הַצִּירִים הַנַּעֲלִים אֶל הַדֻּכַּס מֵאוֹסְטְרִיָּה; הַלָּלוּ שׁוֹהִים עַכְשָׁו לְיַד שַׁעַר בּוֹדֶה, בְּמָקוֹם שֶׁנְּגִיד הָאוּנִיבֶרְסִיטָה יִנִאַם לִפְנֵיהֶם נְאוּם בְּרָכָה. וְהִנֵּה רַק יָבוֹא כְּבוֹד הַחַשְׁמַן הַנַּעֲלֶה – נַתְחִיל בַּמִּשְׂחָק.”

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי רַק הִתְעָרְבוּתוֹ שֶׁל יֻפִּיטֶר יָכְלָה לְהַצִּיל מִכֵּלָּיוֹן אֶת אַרְבַּעַת הַשַּׁמָּשִׁים אֻמְלָלִים. וְאִלּוּ זָכָה הַמְחַבֵּר וּבָדָה מִלִּבּוֹ אֶת הַסִּפּוּר הַנֶּאֱמָן הַזֶּה וְנַעֲשָׂה אַחְרָאִי לְכָךּ בִּפְנֵי הַגְּבֶרֶת אֲשֶׁר שְׁמָהּ בִּקֹּרֶת, כִּי אָז לֹא יָכֹל אִישׁ לִטְעֹן כְּנֶגֶד הַמְחַבֵּר עַל סְמָךְ הַהֲלָכָה הַמְפָרֶשֶׁת שֶׁבַּסִּפְרוּת הָעַתִּיקָה: “Nec deus intersit⁸”. אָמְנָם לְבוּשׁוֹ שֶׁל יֻפִּיטֶר הָיָה יָפֶה מְאֹד וְגָרַם בְּמִדָּה גְּדוֹלָה לְהַרְגִּיעַ אֶת הֶהָמוֹן עַל יְדֵי זֶה שֶׁנַּעֲשָׁה מַטָּרָה לְסַקְרָנוּתוֹ. מַר יֻפִּיטֶר הָיָה לָבוּשׁ כְּתֹנֶת שִׁרְיוֹן עֲשׂוּיָה קְטִיפָה שְׁחוֹרָה וּמְצֻפָּה מַסְמֵרִים כְּעֵין הַזָּהָב; לְרֹאשׁוֹ הָיָה חָבוּשׁ קוֹבַע הַמְשֻׁבָּץ כַפְתּוֹרֵי כֶּסֶף מָזְהָבִים; וְלוּלֵא זְקָנוֹ הָאָדֹם וְהָאָרֹךְ, שֶׁכִּסָּה אֶת חֲצִי פָּנָיו, לוּלֵא הֶחְזִיק בְּיָדוֹ מְגִלָּה זוֹ שֶׁל קָרְטוֹן מָזְהָב שֶׁהָיְתָה זְרוּעָה קַרְסֵי בַּרְזֶל וּמְמַלְּאָה רְצוּעוֹת נְיָר מָזְהָב וְעַיִן בּוֹחֶנֶת יָכְלָה לְהַכִּיר בָּהּ אֶת מְכוֹנַת הַבָּרָק; וְלוּלֵא הָרַגְלַיִם שֶׁצִּבְעָן כְּעֵין הַבָּשָׂר וְהֵן עֲטוּפוֹת קִשּׁוּרִים לְפִי סּגְנוֹן יָוָן – הָיָה יֻפִּיטֶר זֶה, בְּשֶָל עֲמִידָתוֹ הַמַּבִּיעָה כֹּבֶד רֹאשׁ, דּוֹמֶה דִמְיוֹן מַמָּשׁ לְרוֹבֵה־קֶשֶׁת בְּרֵטוֹנִי הַנִּמְנֶה עַל גְּדוּדָיו שֶׁל הָאָדוֹן לְבֵית בֶּרִי.

ב. פֶּטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר    🔗

וְאוּלָם הַהִתְפַּלְאוּת וְקוֹרַת הָרוּחַ, שֶׁנִּגְרְמוּ לְכָל אֶחָד עַל יְדֵי לְבוּשׁוֹ, נָגוֹזוּ בְּמֶשֶׁךְ נְאוּמוֹ; וּכְשֶׁאָמַר לְהַוָּתוֹ בְּסוֹף דְּבָרָיו: “רַק יָבוֹא כְּבוֹד מַעֲלַת הָאָדוֹן הַחַשְׁמַן נַתְחִיל תֵּכֶף וּמִיָּד בַּמִּשִׂחָק,” נֶחְבָּא קוֹלוֹ בְּתוֹךְ רַעַם שֶׁל צַעֲקוֹת בּוּז.

“תַּתְחִיל בַּדָּבָר תֵּכֶף וּמִיָּד! הָבָה לָנוּ אֶת הַחִזָּיוֹן! יְהִי כְּרֶגַע הַחִזָּיוֹן!” צָעַק הֲמוֹן הָעָם. וְאוּלָם קוֹלוֹ שֶׁל יוֹהַן דֶּה־מוֹלֶנְדִּינוֹ גָבַר עַל כָּל הַקּוֹלוֹת הָאֲחֵרִים וְהָיָה בּוֹקֵעַ וְהוֹלֵךְ בְּכָל הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל הַזֶּה כְּקוֹלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ חָלִיל בְּיוֹם הִלּוּלָא בְּנִים הָעִיר: “הַתְחִילוּ תֵּכֶף וּמִיָּד!” צָרַח הַסְּטוּדֶנְט.

“יִמַּח שְׁמָם שֶׁל יֻפִּיטֶר וְהַחַשְׁמַן לְבֵית בֻּרְבּוֹן!” צָעַק רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן וְאִתּוֹ כָּל פִּרְחֵי הַתַּלְמִידִים שֶׁהָיוּ רְכוּבִים עַל סַף הַחַלּוֹן.

“יְהִי לָנוּ כְּרֶגַע הַחִזָּיוֹן!” הוֹסִיף הֶהָמוֹן לִצְרֹחַ, “תֵּכֶף וּמִיָּד, בְּלִי כָּל שְׁהוּת! הַתְּלִיָּה וְגַלְגַּל הָעֳנָשִׁין לַמְשַׂחֲקִים וְלַחַשְׁמַן!”

יֻפִּיטֶר הֶעָלוּב, שֶׁנָּבוֹךְ וְנִבְהַל וְהֶחֱוִיר מִבַּעַד לַפּוּךְ הַמְכַסֶּה אֶת פָּנָיו, שָׁמַט אֶת מְכוֹנַת הָרַעַם וְנָטַל לְיָדוֹ אֶת הַקּוֹבַע; וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ מִלְמְלוּ שְׂפָתָיו הָרוֹעֲדוֹת דְּבָרִים מְקֻטָּעִים: “כְּבוֹד מַעֲלָתוֹ… הַצִּירִים… הַגְּבֶרֶת מַרְגָּרֶט מִפְלַנִדְּרִיָּה…” הוּא לֹא יָדַע מַה לֵאמֹר, וְגַם פָּחַד שֶׁמָּא יִהְיֶה סוֹפוֹ תְּלִיָּה. תְּלִיָּה מִיַּד הָאֲסַפְסוּף – אִם יִדְחֶה אֶת הַחִזָּיוֹן, וּתְלִיָּה מִיַּד הַחַשְׁמַן – אִם יַתְחִיל לִפְנֵי הַמּוֹעֵד. הוּא רָאָה אֵפוֹא מִשְּׁנֵי הָעֲבָרִים אֶת הַתְּהוֹם, כְּלוֹמַר אֶת הַתְּלִיָּה. לְאָשְׁרוֹ הוֹפִיעַ מִי־שֶׁהוּא שֶׁחָלַץ אוֹתוֹ מִן הַמְּבוּכָה וְנָטַל אֶת הָאָחֲרָיוּת עַל עַצְמוֹ.

בֶּן־אָדָם אֶחָד, שֶׁנִּמְצָא מֵעֵבֶר לַמַּעֲקֶה עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח הַפָּנוּי שֶׁל רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ וְהָיָה כְּמִסְתַּתֵּר מֵעֵין כֹּל, כֵּיוָן שֶׁלְּפִי קֹטֶר הָעַמּוּד, שֶׁשָּׁם הִשְׁעִין אֶת גּוּפוֹ הַדַּק וְהָאָרֹךְ, לֹא יָכְלָה שׁוּם עַיִן לְהַבְחִין בּוֹ – בֶּן־אָדָם זֶה, שֶׁהָיָה גָדוֹל לְמַדַּי, כָּחוּשׁ, חִוֵּר, בְּהִיר שְׂעָרוֹת, צָעִיר לְיָמִים, לַמְרוֹת הַקְּמָטִים שֶׁבְּמִצְחוֹ וּבִלְחָיָיו, בַּעַל עֵינַיִם מַזְהִירוֹת וּפֶה טָבוּל בְּבַת־צְחוֹק וְהָיָה לָבוּשׁ גְּלִימָה שְׁחוֹרָה, בְּלוּיָה וּמְנַצְנֶצֶת מֵרֹב יָמִים, – יָצָא עַל פְּנֵי רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ וְשָׁלַח רֶמֶז לַמִסְכֵּן הֶעָלוּב. וְאוּלָם הַלָּז לֹא הִבְחִין בַּדָּבָר מֵרֹב מְבוּכָה.

הָאִישׁ הַבָּא הוֹסִיף וְנִתְקָרֵב כְּדֵי צַעַד אֶחָד.

“יֻפִּיטֶר! יֻפִּיטֶר חֲבִיבִי שֶׁלִּי!” קָרָא הָאִישׁ בְּקוֹל.

יֻפִּיטֶר הָיָה כְּחֵרֵשׁ.

לְבַסּוֹף פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹנִי הַגָּבוֹהַּ וְהוּא צָעַק לָזֶה פָּנִים אֶל פָּנִים כִּמְעַט:

“מִשֶׁל גִ’בּוֹרְן!”

“מִי קָרָא בִּשְׁמִי?” הִפְטִיר יֻפִּיטֶר מִתּוֹךְ בֶּהָלָה וּכְמֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ.

“אָנֹכִי,” עָנָה הָאִישׁ הַלָּבוּשׁ שְׁחוֹרִים.

“אַה!” הִפְטִיר יֻפִּיטֶר.

“הַתְחֵל תֵּכֶף בַּמִּשְׂחָק,” הוֹסִיף הָאִישׁ לְדַבֵּר. “עֲשֵׂה אֶת רְצוֹן הַצִּבּוּר; אֲנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי לְפַיֵּס אֶת נְגִיד הָאַרְמוֹן, וְהַלָּז מִצִּדוֹ יְפַיֵּס אֶת כְּבוֹד הַחַשְׁמַן.”

יֻפִּיטֶר הִתְאוֹשֵׁשׁ.

“רַבּוֹתַי הָאֶזְרָחִים,” קָרָא בְּכָל כֹּחַ גְּרוֹנוֹ כְּלַפֵּי הֶהָמוֹן שֶׁהוֹסִיף לְלַגִלֵג עָלָיו, “הָבָה נַתְחִיל בַּמִּשְׂחָק.”

“!Evoe, Juppiter! Plaudite, cives⁹” צָעֲקוּ הַסְּטוּדֶנְטִים.

“הֵידָד! הֵידָד!” צָעַק הֶהָמוֹן.

בָּאוּלָם קָם רַעַשׁ אַדִּיר שֶׁל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם וְלֹא חָדַל גַּם לְאַחַר שֶׁיֻּפִּיטֶר נֶעְלַם מֵעֵבֶר לַמָּסָך.

בֵּינָתַיִם וְאוֹתוֹ הָאַלְמוֹנִי אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַפֶּלֶא “וְהָפַךְ אֶת הַסַּעַר לִדִמָמָה”, כִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל קוֹרְנֵי הַזָּקֵן וְהֶחָבִיב שֶׁלָּנוּ, שָׁב וְנִתְיַצֵּב בְּצֵל הָעַמּוּד וּבְוַדַּאי שֶׁהָיָה מִתְעַלֵּם שָׁם כְּמִקֹּדֶם מֵעֵין כֹּל, כְּשֶׁהוּא שָׁרוּי בְּקִפָּאוֹן וּשְׁתִיקָה, לוּלֵא הִתְנַכְּלוּ אֵלָיו לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִמַּחֲבוֹאוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים צְעִירוֹת, שֶׁעָמְדוּ בְּשׁוּרַת הָרוֹאִים הָרִאשׁוֹנָה וְהִבְחִינוּ בְּחִלּוּפֵי הַדְּבָרִים שֶׁעָבְרוּ בֵּינוֹ וּבֵין מִישֶׁל גִּ’בּוֹרְן־יֻפִּיטֶר.

“רַבִּי,” אָמְרָה הָאַחַת בְּרָמְזָהּ לוֹ בְּיָדָהּ כִּי יִגַּשׁ אֵלֶיהָ.

“הַסִּי, לִיאֶנַרְד הַחֲבִיבָה,” אָמְרָה שְׁכֶנְתָּהּ הַצְּעִירָה וְרַבַּת הַחֵן שֶׁהָיְתָה מְקֻשֶּׁטֶת בְּשִׂמְלַת שַׁבָּתוֹן מְהֻדֶּרֶת; “הַלָּז אֵינוֹ מִן הַלַּמְדָנִים, אֶלָּא מִן הַהֶדְיוֹטִים; וְהוּא לֹא רַבִּי יִקָּרֵא, כִּי אִם מַר.”

“יוֹאֶל נָא מַר,” אָמְרָה לִיאֶנַרְד.

הָאַלְמוֹנִי נִגַּשׁ אֶל הַמַּעֲקֶה.

“מַה חֶפְצֵךְ, עַלְמָה חֲבִיבָה?” שָׁאַל הָאִישׁ בִּתְשׁוּקָה רַבָּה.

“הָהּ, לֹא חָפַצְתִּי דָבָר,” אָמְרָה לִיאֶנַרְד כִּנְבוֹכָה, “חֲבֶרְתִּי גִ’יסֶקט לַה־גֶ’נְסְיֶן הִיא שֶׁרָצְתָה לִפְנוֹת אֵלָיו בִּדְבָרִים.”

“לֹא כָּךְ הַדָּבָר,” עָנְתָה גִ’יסְקֶט בְּבֹשֶׁת פָּנִים, “לִיאֶנַרְד פָּנְתָה אֵלָיו בִּלְשׁוֹן רַבִּי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁיֵּשׁ לֵאמֹר מַר.”

הָעֲלָמוֹת הַצְּעִירוֹת הוֹרִידוּ שְׁתֵּיהֶן אֶת עֵינֵיהֶן. הַלָּז, שֶׁמֵּיטַב חֶפְצוֹ הָיָה לְהִכָּנֵס אִתָּן בְּשִׂיחָה, הִסְתַּכֵּל בָּהֶן כְּמִצְטַחֵק.

“אֵין לָכֶן אֵפוֹא דָבָר לֵאמֹר לִי, עֲלָמוֹת נִכְבָּדוֹת?”

“הָהּ! אֵין לָנוּ לְגַמְרֵי דְבָרִים אֵלָיו,” עָנְתָה גִ’יסְקֶט.

“לְגַמְרֵי לֹא,” אָמְרָה לִיאֶנַרְד.

הָאַבְרֵךְ הָאַדְמוֹנִי וּגְבַהּ הַקּוֹמָה שָׁב כִּצְעָדִים אֲחָדִים עַל עִקְּבוֹתָיו; וְאוּלָם הַסַּקְרָנִיּוֹת הַשְּׁתַּיִם לֹא רָצוּ לְהוֹצִיא אֶת הַצַּיִד מִיָּדָן.

“אֲדוֹנִי,” אָמְרָה גִ’יסְקֶט בְּהִתְעוֹרְרוּת, וְהִיא כֻּלָּהּ עָצְמָה כְּאוֹתוֹ סֶכֶר שֶׁמֵּימָיו פָּרְצוּ לָצֵאת אוֹ כְּאִשָּׁה שֶׁגָּזְרָה עַל עַצְמָהּ הַחְלָטָה, “הוּא מַכִּיר אֵפוֹא אֶת אִישׁ הַצָּבָא הָעוֹמֵד לְשַׂחֵק בַּחִזָּיוֹן בִּדְמוּת הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה?”

“הָיָה בְּדַעְתָּהּ לֵאמֹר בִּדְמוּת יֻפִּיטֶר?” הֵשִׁיב הָאַלְמוֹנִי.

“אָמְנָם כֵּן!” אָמְרָה לִיאֶנַרְד, “פְּתַיָּה שֶׁכְּמוֹתָהּ! אֲדוֹנִי מַכִּיר אֵפוֹא אֶת יֻפִּיטֶר?”

“אֶת מִישֶׁל גִ’יבּוֹרְן?” נָתַן הָאַלְמוֹנִי מַעֲנֶה. “כֵּן, עַלְמָה נִכְבָּדָה”.

“יֵשׁ לוֹ זָקָן לְתִפְאֶרֶת,” אָמְרָה לִיאֶנַרְד.

“הַאִם יְדַבְּרוּ שָׁם לְמַעְלָה דְבָרִים נָאִים?” שָׁאֲלָה גִ’יסְקֶט נְבוֹכָה מִבֹּשֶׁת.

“דְּבָרִים נָאִים בִּמְאֹד מְאֹד,” עָנָה הָאַלְמוֹנִי בְּלִי שׁוּם הִסּוּס.

“וְכִי מַה טִיבָם שֶׁל אֵלֶּה?” אָמְרָה לִיאֶנַרְד.

“מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק אֲשֶׁר לָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהוּא חִזָּיוֹן מְלַמֵּד מוּסָר, גְּבִרְתִּי.”

“אַה! הֲרֵי זֶה עִנְיָן אַחֵר!” הֵשִׁיבָה לִיאֶנַרְד.

נִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה קְצָרָה. זוֹ נִפְסְקָה עַל יְדֵי הָאַלְמוֹנִי:

“הַחִזָּיוֹן הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי וְלֹא הֻצַּג עֲדַיִן עַל הַבָּמָה.”

“אֵין זֶה אֵפוֹא אוֹתוֹ הַחִזָּיוֹן,” אָמְרָה גִ’יסְקֶט, “שֶׁהֻצַּג עַל הַבָּמָה לִפְנֵי שְׁנָתַיִם, בְּעֵת שֶׁבָּא צִירוֹ שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר, וּבֵין מְשַׂחֲקָיו הָיוּ שָׁלֹש נְעָרוֹת יָפוֹת?”

“סִירוֹנִיּוֹת,” אָמְרָה לִיאֶנַרְד.

“עֲרֻמּוֹת כִּבְיוֹם הִוָּלְדָן,” הוֹסִיף הָאַבְרֵךְ עַל הַדְּבָרִים.

לִיאֶנַרְד הוֹרִידָה אֶת עֵינֶיהָ מִתּוֹךְ בּוּשָׁה, גִ’יסְקֶט נִסְתַּכְּלָה בַּחֲבֶרְתָּהּ וְעָשְׂתָה כָּמוֹהָ. הָאִישׁ הַצָּעִיר הִצְטַחֵק וְהוֹסִיף עַל דְּבָרָיו:

“הַחִזָּיוֹן הַהוּא שִׁעֲשַׁע מְאֹד אֶת הָרוֹאִים. הַחִזָּיוֹן שֶׁל הַיּוֹם נֶעֱרַךְ בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה לִכְבוֹד הָעַלְמָה הַנַּעֲלָה אֲשֶׁר לְבֵית פְלַנְדְּרֶן.”

“הֲיָשִׁירוּ שִׁירֵי אֲהָבִים?” שָׁאֲלָה גִ’יסְקֶט.

“בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה!” אָמַר הָאַלְמוֹנִי. “הֲתִהְיֶה כָּזֹאת בְּחִזָּיוֹן מְלַמֵּד מוּסָר? אֵין מְעַרְבְּבִים מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. אִלּוּ הָיָה זֶה מַחֲזֵה הִתּוּלִים הָיִינוּ זוֹכִים לְכָךְ!”

“חֲבָל!” עָנְתָה גִ’יסְקֶט. “אָז יָצְאוּ לְשַׂחֵק לְיַד בְּאֵר פּוֹנְסוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בִּדְמוּת פִּרְאֵי אָדָם, נִלְחֲמוּ בֵּינֵיהֶם, עָרְכוּ קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת מִשְׂחָקִים וְשָׁרוּ פִּזְמוֹנִים קְצָרִים וְשִׁירֵי אַהֲבָה.”

“מַה שֶׁנָאֶה וְיָאֶה לְגַבֵּי צִירוֹ שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר,” אָמַר הָאַלְמוֹנִי בְּקוֹל קָשֶׁה לְמַדַּי, “אֵינוֹ נָאֶה לְגַבֵּי נְסִיכָה.”

“וּבֵצרוּף לָאֵלה,” חָזְרָה לִיאֶנַרְד לִדְבָרֶיהָ, “הִנְעִימוּ כַּמָּה כְּלֵי זֶמֶר בְּקוֹל כָּבוּשׁ מַנְגִּינות יָפוֹת עַד מְאֹד.”

“וּלְמַעַן יִסְעַד הַקָּהָל אֶת לִבּוֹ,” הוֹסִיפָה וְאָמְרָה גִ’יסְקֶט, שִׁפְעָה הַבְּאֵר דֶּרֶךְ שְׁלֹש־פִּיּוֹת יַיִן וְחָלָב וְיֵין־תְּבָלִין, וְכָל שֶׁרָצָה בָּא וְשָׁתָה."

“וּמֵעֵבֶר לְפוֹנְסוֹ וּלְמַטָּה, לְיַד פֶּסֶל הַשִּׁלּוּשׁ,” אָמְרָה לִיאֶנַרְד, “הֶעֱלוּ מַחֲזֶה שֶׁתָּכְנוֹ לָקוּחַ מֵחַיֵּי הַמָּשִׁיחַ וְהַמְשַׂחֲקִים הָיוּ אִלְמִים.”

“אָמְנָם כֵּן, זָכֹר אֶזְכֹּר אֶת כָּל אֵלֶּה!” קָרְאָה גִ’יסְקֶט.

עַכְשָׁו, כְּשֶׁתָּקְפוּ עֲלֵיהֶן הַזִּכְרוֹנוֹת בִּדְבַר כְּנֵסִיָּתוֹ שֶׁל צִיר הָאַפִּיפְיוֹר, הִתְחִילוּ שְׁתֵּי הַפַּטְפְּטָנִיּוֹת מְדַבְּרוֹת בְּבַת־אֶחָת.

“וּמֵעֵבֶר הַמָּקוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה, לְיַד הַצַּיָּרִים, נִרְאוֲּ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁים בִּגְדֵי תִּפְאָרֶת.”

“וּלְיַד הַמַּזְרֵקָה שֶׁל ‘הַצַּדִּיק הַתָּמִים’ אוֹתוֹ צַיָּד שֶׁרָדַף אַחֲרֵי צְבִיָּה לְקוֹל נְבִיחַת כְּלָבִים רַבָּה וּתְרוּעוֹת קֶרֶן הַצָּיִד.”

“וּלְיַד בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם שֶׁל פָּרִיס אוֹתוֹ בִּנְיַן קוֹרוֹת שֶׁתֵּאַר אֶת הַמְּצוּדָה שֶׁל דְּיֶפִי.”

“הֲתִזְכְּרִי, גִ’יסְקֶט, בְּעֵת שֶׁעָבַר הַצִּיר בַּמָּקוֹם הַהוּא הִצִּיגוּ הַמְשַׂחֲקִים אֶת מַחֲזֵה הַהַתְקָפָה, וְכָל הָאַנְגְּלִים נָפְלוּ חֲלָלִים.”

“וּבִסְבִיבַת שַׁעַר שַׁטְלָה רָאִינוּ אָז כַּמָּה פְּסִילִים נָאִים.”

“וְגֶשֶׁר הַחַלְפָנִים הָיָה מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ שְׁטִיחִים.”

“וּבְעֵת שֶׁעָבַר הַצִּיר עָרְכוּ לְפָנָיו עַל הַגֶּשֶׁר לְמַעְלָה מִמָּאתַיִם תְּרֵיסָר צִפֳּרִים בְּנוֹת סוּגִים שׁוֹנִים, וְהַלָּלוּ פָּצְחוּ כֻּלָּן רִנָּה; זֶה הָיָה נִפְלָא מֵאֵין כָּמוהוּ, לִיֵאֶנַרְד.”

“הַיּוֹם יִהְיֶה הַחִזָּיוֹן יָפֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר,” סָח הָאַלְמוֹנִי, שֶׁלֹּא הִקְשִׁיב, כַּנִּרְאֶה, לְדִבְרֵי בְּנוֹת שִׂיחָתוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ קֹצֶר־רוּחַ.

“מִפִּיו שָׁמַעְנוּ אֵפוֹא, כִּי הַחִזָּיוֹן יִהְיֶה יָפֶה?” אָמְרָה גִ’יסְקֶט.

“אֵין סָפֵק בַּדָּבָר,” עָנָה הָאִישׁ; וּבְעוֹד רֶגַע הוֹסִיף וְאָמַר בְּהַטְעָמָה: “אָנֹכִי הוּא הַמְחַבֵּר שֶׁל הַחִזָּיוֹן.”

“הַאֱמֶת הַדָּבָר?” קָרְאוּ שְׁתֵּי הָעֲלָמוֹת בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה.

“אֱמֶת וְנָכוֹן!” עָנָה הַפַּיְטָןְ וְהִשְׁרָה עַל עַצְמוֹ גַאֲוָה; “כְּלוֹמַר, שְׁנַיִם הָיִינוּ בְּמַעֲשֵׂה הַחִזָּיוֹן: יוֹהַן מַרְשַׁן, שֶׁגָּזַר אֶת הַקִּירוֹת וְהֵקִים אֶת בִּנְיַן הָעֵץ וְאֶת הַתֵּאַטְרוֹן, וִאָנֹכִי אֲשֶׁר חִבַּרְתִּי אֶת הַחִזָּיוֹן. שְׁמִי הוּא פֶּטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר.”

אַף אוֹתוֹ הַפַּיְטָן שֶׁחִבֵּר אֶת “סִיד” לֹא הָיָה יָכֹל לְהַגִּיד בְּגַאֲוָה יְתֵרָה מִזּוֹ: “פֶּטֶר קוֹרְנֵי”.

הַקּוֹרֵא בְּוַדַאי עָמַד עַל כָּךְ, כִּי מִן הַהֶכְרַח הָיָה שֶיַּעֲבֹר אֵיזֶה זְמָן מִן הָרֶגַע שֶׁיֻּפִּיטֶר נִסְתַּלֵּק לוֹ שׁוּב לַאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים וְעַד אֲשֶׁר מְחַבֵּר הַחִזָּיוֹן נִתְגַּלָּה לְלִיאֶנַרְד וּלְגִ’יסְקֶט הַמִּתְפַּלְאוֹת אֵלָיו בְּלֵב תָּמִים. הֲרֵי עֻבְדָּה מַפְלִיאָה! אוֹתוֹ הֶהָמוֹן, שֶׁהִשְׁתּוֹבֵב לִפְנֵי רְגָעִים מְעַטִּים עַד בְּלִי דַי, חִכָּה עַכְשָׁו בְּשַׁלְוַת רוּחַ לְמָה שֶעָתִיד לָבוֹא מִפִּי הַמְשַׂחֵק; וְכָךְ יוֹצֵא לָנוּ מִתּוֹךְ אֱמֶת עַתִּיקָה זוֹ הַמְקַיֶּמֶת אֶת עַצְמָהּ יוֹם יוֹם בְּבָתֵּי הַתֵּאַטְרָאוֹת שֶׁלָּנוּ, כִּי אִם רוֹצֶה אַתָּה לְהַקְנות סַבְלָנוּת לַקָּהָל – אֱמֹר לוֹ שֶׁהַהַתְחָלָה תָּבוֹא תֵּכֶף וּמִיָּד.

וְאוּלָם הַסְּטוּדֶנְט הַמְכֻנֶּה יוֹהַן לֹא הָלַךְ אַחֲרֵי הַבְטָחוֹת.

“הָא!” הִפְסִיק זֶה פִּתְאֹם אֶת הַצִּפִּיָּה הַשְּׁלֵוָה שֶׁנִּשְתָּרְרָה לְאַחֲרֵי הָרַעַשׁ: “יֻפִּיטֶר, הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה, מוּקְיוֹנוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַי – הֲתֹאמְרוּ לְשַׁטּוֹת בָּנוּ? הָבוּ לָנוּ אֶת הַחִזָּיוֹן! הַתְחִילוּ בַּדָּבָר, שֶאִם לא כֵּן נַתְחִיל אֲנַחְנוּ שׁוּב!”

בָּזֶה הָיָה דָי.

מִתּוֹךְ בִּנְיַן הַקּוֹרוֹת הִתְחִילוּ כְּלֵי זֶמֶר שׁוֹנִים מַשְׁמִיעִים אֶת קוֹלָם בִּנְגִינָה עֲמוּמָה אוֹ הוֹמִיָּה; הוֹפִיעוּ אַרְבַּע דְּמֻיּוֹת לְבוּשׁוֹת לְתִפְאֶרֶת וּמְשׁוּחוֹת בְּפוּךְ, טִפְּסוּ וְעָלוּ בַּסֻּלָּם שֶׁל הַתֵּאַטְרון וְנִתְיַצְּבוּ כֻּלָּן בְּשׁוּרָה אַחַת, לְאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ לָרְחָבָה הָעֶלְיוֹנָה, לְעֵבֶר קְהַל הָרוֹאִים, וְקִדְּמוּ אֶת פָּנָיו בְּקִדָּה עֲמֻקָּה. עַכְשָׁו נֶאֶלְמָה הַנְּגִינָה, הֵחֵל הַמִּשְׂחָק.

אַרְבַּע הַדְּמֻיּוֹת, לְאַחַר שֶׁנָּטְלוּ תִּשְׁעָה קַבִּים שֶׁל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם בִּמְחִיר קִדּוֹתֵיהֶן, הִתְחִילוּ בְּמִשְחַק הַפְּתִיחָה תּוֹךְ כְּדֵי שְׁתִיקַת כַּוָּנָה מִצַּד הַשּׁוֹמְעִים, וְאוּלָם הַמְחַבֵּר לֹא יַלְאֶהִּ בִּפְתִיחָה זוֹ אֶת הַקּוֹרֵא. מִלְּבַד זֶה הָיָה הַקָּהָל, כְּדַרְכּוֹ גַם בְּיָמֵינוּ, נוֹתֵן אֶת לִבּוָ לְמַלְבּוּשֵׁי הַמְשַחֲקִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַמִּשְׂחָק הַיּוֹצֶא מִפִּיהֶם; וְהַלָּלוּ הָיוּ רְאוּיִם לְכָךְ. אַרְבַּעַת הַמְשַׂחֲקִים כֻּלָּם לָבְשׁוּ גְלִימוֹת צְהֻבּוֹת לְמֶחֱצָה וּלְבָנוֹת לְמֶחֱצָה, שֶׁלֹּא נִבְדְּלוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ אֶלָּא לְפִי טִיב אֲרִיגָן; לְבוּשׁ הָאֶחָד הָיָה רָקוּם כֶּסֶף וְזָהָב, הַשֵּׁנִי לָבַשׁ מֶשִׁי, הַשְּׁלִישִׁי צֶמֶר, הָרְבִיעִי הָיָה לָבוּשׁ בַּד. הַמְשַחֵק הָרִאשׁוֹן נָשָׂא חֶרֶב בְּיַד יְמִינוֹ, הַשֵּׁנִי שְׁנֵי מַפְתְּחוֹת זָהָב, הַשְּׁלִישִׁי מֹאזְנַיִם, הָרְבִיעִי מַעְדֵּר; וּכְדֵי לִפְתֹּחַ לִקְטַנֵּי הַהֲבָנָה, שֶׁלֹּא הָיוּ מְסֻגָּלִים לְהַשִּׂיג לְגַמְרֵי אֶת פֵּרוּשָׁם שֶׁל כְּלֵי הַסֵּמֶל הָאֵלֶּה, הִתְנוֹסֵס עַל שְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה שֶל גְּלִימַת הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב כְּתָּב רִקְמָה בֶּן אוֹתָיוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת: “אָנֹכִי מַעֲמַד הָאֲצִילִים”; עַל שְׂפָתָהּ שֶׁל גְּלִימַת הַמֶּשִׁי: “אָנֹכִי הַכְּהֻנָּה”; עַל גְּלִימַת הַצֶּמֶר: “אָנֹכִי הַמִּסְחָר”; עַל גְּלִימַת הַבַּד: “אָנֹכִי הָעֲבוֹדָה”. כָּל רוֹאֶה בַּעַל תְּפִיסָה יָכֹל לְהַכִּיר עַל פִּי סִמָּנִים מִי מֵהַדְּמֻיּוֹת הֵם גְּבָרִים וּמִי נָשִׁים, שֶׁהָרִאשׁוֹנִים גְּלִימוֹתֵיהֶם אֲרֻכּוֹת פָּחוֹת וּלְרֹאשָׁם חֲבוּשָׁה מִצְנֶפֶת, וְהַנָּשִׁים מִדַּת גְּלִימוֹתֵיהן אֲרֻכָּה יוֹתֵר וּלְרֹאשָׁן חֲבוּשָׁה כִּפָּה.

רַק מִי שֶׁכַּוָּנָתוֹ רָעָה בְּיוֹתֵר לֹא הֵבִין מִתּוֹךְ הַפְּתִיחָה כִּי הָעֲבוֹדָה הָיְתָה נְשׂוּאָה לַמִּסְחָר וְהַכְּהֻנָּה לְמַעֲמָד הָאֲצִילִים, וְכִי שְׁנֵי זוּגוֹת הַמִאֻשָּׁרִים הָאֵלֶּה הָיָהָ לָהֶם כְּקִנְיָן מְשֻׁתָּף דּוֹלְפִין נִפְלָא שֶׁל זָהָב וְהֵם רָצוּ לְהַשִּׂיא לוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ לְיֹפִי. הֵם הָלְכוּ אֵפוֹא הָלֹךְ וְנָסֹעַ בָּאָרֶץ, כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, וּלְאַחַר שֶנִּפְסְלוּ בְּעֵינֵיהֶם בָּזוֹ אַחַר זוֹ הַמַּלְכָּה מֵאֶרֶץ גּוֹלְקוֹנְדָה, הַנְּסִיכָה מֵאֶרֶץ טְרַפֶּצוּנְט, בַּת הַמַּלְכָּהְ לְבֵית הַחַן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּטָרְטָרִיָּה, וְעוֹד כָּאֵלֶּהָ – הָלְכוּ יַחַד הָעֲבוֹדָה וְהַכְּהֻנָּה, מַעֲמַד הָאֲצִילִים וְהַמִּסְחָר אֶל אַרְמוֹן הַמִּשְפָּט, עָמְדוּ שָׁם לָנוּחַ עַל רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ וְהִתְחִילוּ מוֹצִיאִים מִכְּלֵיהֶם בִּפְנֵי הַקָּהָל הַנִּכְבָּד הֲמוֹן פִּתְגָּמִים וְעִקָּרֵי מוּסָר, שֶׁכְּמוֹתָם לֹא שָׁמְעָה אֹזֶן בַּיָּמִים הָהֵם אֶלָּא בִּשְׁעַת הַבְּחִינוֹת לְדֶקִטוֹרִים חוֹבְשֵׁי מִצְנָפוֹת אֲשֶׁר בְּמַחְלְקַת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה לָאֳמָנֻיּוֹת הַחָפְשִׁיּוֹת, כְשֶׁנִּתַּךְ עַל רֹאשׁ הַנִּבְחָנִים מְטַר הֶקֵּשִׁים רֵיקִים, הַגְדָּרוֹת, מְלִיצוֹת וּפִלְפּוּלִים.

כָּל זֶה הָיָה נָאֶה עַד מְאֹד.

וְאוּלָם בְּכָל הֶהָמוֹן הַזֶּה, שֶׁלְּמַענוֹ הִשְׁפִּיעו אַרְבַּע הַדְּמֻיּוֹת דִבְרֵי מְלִיצָה שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, לֹא הָיְתָה אֹזֶן קַשּׁוּבָה, לֵב הוֹלֵם, עַיִן מְטֹרֶפֶת וִצַוָּאר נָטוּי – כְּעֵינוֹ, אָזְנוֹ, צַוָּארוְ וְלִבּוֹ שֶׁל מְחַבֵּר הַחִזָּיוֹן, הוּא הַפַּיְטָן הַמְצֻיָּן פֶּטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר אֲשֶׁר לִפְנֵי רְגָעִים מְעַטִּים חָלְשָׁה עָלָיו דַּעְתּוֹ וְהוּא גִלָּה אֶת שְׁמוֹ לִשְׁתֵּי הָעֲלָמוֹת יְפות הַתֹּאר. הוּא שָׁב וְנִתְיַצֵּב בִּמְקוֹמוֹ לְיַד הָעַמּוּד לֹא הַרְחֵק מִן הָעֲלָמות, וְכָאן הָיָה שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה וּבוֹלֵעַ. מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם הָאוֹמְרוֹת רָצוֹן, שֶׁלִּוּוּ אֶת מִשְׂחַק הַפְּתִיחָה, הָמוּ עֲדַיִן בְּכָל קְרָבָיו, וְהוּא הָיָה נָתוּן כֻּלּוֹ לְאוֹתָהּ הִסְתַּכְּלוּת רַבַּת קֶסֶם שֶׁל מְחַבֵּר הַשּׁוֹמֵעַ אֶת רַעְיוֹנוֹתָיו יוֹצְאִים בָּזֶה אַחַר זֶה מִפִּי הַמְשַׂחֵק, וּמִסָּבִיב לוֹ אֲסֵפַת עָם אַדִּירָה הַשְּׁרוּיָה בִּשְׁתִיקָה.

מַה נִכְבַּדְתָּ, פֶּטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר!

לְצַעֲרֵנוּ אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר, כִּי לֹא עָבַר הַרְבֵּה זְמָן וְהַקֶּסֶם נִתְרוֹפֵף. לֹא הִסְפִּיק פֶּטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר לְהַגִּישׁ אֶת שְׂפָתָיו אֶל כּוֹס הַחֶדִוָה הַמְשַׁכֵּר עַד שֶׁמָּסְכוּ לוֹ טִפָּה מָרָה.

קַבְּצָן אֶחָד לָבוּשׁ קְרָעִים, שֶׁלֹּא יָכֹל לִקְבֹּץ עַל יַד מִסִּבַּת הַדֹּחַק וְגַם לֹא מָצָא דֵי שִׁלּוּמִים לַאֲבֵדָתוֹ בְּכִיסֵי הַבְּגָדִים שֶׁל שְׁכֵנָיו, הֶעֱלָה פִּתְאֹם בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּלֵךְ וִיחַפֵּשׂ לְעַצְמוֹ מָקוֹם גָּלוּי אֲשֶׁר שָׁם יַשִּׂיגוּהוּ עֵינֵיהֶם וִידֵיהֶם שֶׁל נוֹתְנֵי הַנְּדָבוֹת. בִּזְמַן קְרִיאַת הַחֲרוּזִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַפְּתִיחָה טִפֵּס הַלָּז בָּעַמּוּדִים הַמַּקִּיפִים אֶת הַבִּימָה, הַמְיֻעֶדֶת לַצִּירִים, וְעָלָה עַל כּוֹתַרִתָּם הַתַּחְתּוֹנָה; כָּאן קָבַע לְעַצְמוֹ מָקוֹם, כְּאוֹמֵר לְעוֹרֵר סַקְרָנוּת וְחֶמְלָה בְּשֶׁל קְרָעָיו וּבְשֶׁל הַמַּכָּה הַנִּתְעָבָה אֲשֶׁר בִּזְרוֹעוֹ הַיְמָנִית. אַךְ הוּא לֹא פָּתַח אֶת פִּיו לְדַבֵּר.

כֵּיוָן שֶׁזֶּה לֹא יָצָאִ מִשְּׁתִיקָתוֹ נִמְשַׁךְ מִשְׂחַק הַפְּתִיחָה לְלֹא כָּל הַפְרָעָה, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה קָם בִּלְבּוּל מְרֻבֶּה, לוּלֵא נִתְרַחֵשׁ אָסוֹן וְהַסְּטוּדֶנְט יוֹהַן הִבִּיט מִמְרוֹם מוֹשָׁבוֹ אֲשֶׁר עַל הָעַמּוד וְרָאָה אֶת הַקַּבְּצָן וְאֵת כָּל הַתְּכוּנָה אֲשֶׁר אִתּוֹ. בֻּלְמוּס שֶׁל צְחוק אָחַז אֶת הַפּוֹחֵז הַצָּעִיר הַזֶּה, וְהוּא קָרָא בְּחֻצְפָּה, בְּלִי לַחֲשֹׁש כְּלָל שֶׁמָּא יְעַרְבֵּב אֶת מַהֲלַךְ הַמִּשְׂחָק וְיַפְרִיעֶ אֶת הַשּׁוֹמְעִים:

“הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֶת הַקַּבְּצָן הַלָּז הַפּוֹשֵט יָד לִנְדָבוֹת!”

מִי שֶׁהֵטִיל פַּעַם אֶבֶן לְתוֹךְ בִּצַּת צְפַרְדְּעִים אוֹ שָׁלַח אֶת אֵשׁ רוֹבֵהוּ לְתוֹךְ מַחֲנֵה צִפֳּרִים – יָכֹל לְתָאֵר לְעַצְמוֹ מַה פָּעַל מַאֲמַר הַפֶּה הַפָּרוּעַ הַזֶּה בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה הַשְּׁלֵמָהְ. גְּרֶנְגּוֹאַר נִתְחַלְחֵל כְּאִלּוּ הִכָּהוּ זֶרֶם חַשְׁמַל. הַפְּתִיחָה נִפְסְקָה וְכָל הָרָאֹשִים נִפְנוּ תּוֹךְ כְּדֵי תְּנוּעָה עַזָּה לְצַד הַקַּבְּצָן, זֶה שֶׁלֹּא נִתְבַּלְבֵּל כָּל עִקָּר, אֶלָּא הִכִּיר בַּמְּאֹרָע מֵעֵין הִזְדַּמְּנוּת מְבִיאָה רְוָחִים וְהִתְחִיל לִקְרֹא בְּקוֹל, כְּשֶׁהוּא מַעֲלֶה עַל פָּנָיו אֲרֶשֶׁת צַעַר וְסוֹגֵר אֶת עֵינָיו:

“תְּנוּ נְדָבָה, רַחֲמָנִים!”

“וְאוּלָם רְאוּ אַף רְאוּ… בְּחַיֵּי רֹאשִׁי,” עָנָה וְאָמַר יוֹהַן, “הֲלֹא זֶה קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ. שְׁמַע נָא, יְדִידִי, מַכָּתְךָ לֹא נָעֲמָה לְךָ, כַּנִּרְאֶה, בִּמְקוֹם הָרֶגֶל וְלָכֵן יִסַּדְתָּ אוֹתָהּ בִּמְקוֹם הַיָּד?”

וּמִדֵּי דַבְּרוֹ נָטַל מַטְבֵּעַ כֶּסֶף קְטַנָּה וּזְרָקָהּ בִּזְרִיזוּת שֶׁל קוֹף לְתוֹךְ הַלֶּבֶד הַמְזֹהָם שֶׁהַקַבְּצָן הוֹשִיט בְּיָדוֹ הַחוֹלָה. מִתּוֹךְ שַׁלְוַת רוּחַ קִבֵּל הַקַּבְּצָן אֶת כֶּסֶף הַנְּדָבָה וְאֶת הַדְּבָרִים הַחֲרִיפִים גַּם יָחַד, וּפָתַח שׁוּב בְּתַחֲנוּנִים: “עוֹרְרוּ רַחֲמֵיכֶם וּתְנוּ נְדָבָה!”

הַמְּאֹרָע הַזֶּה גָרַם הֶסַּח הַדַּעַת לִקְהַל הַשּׁוֹמְעִים; רַבִּים מִן הַקָּהָל, וּבְרֹאשָׁם רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן וְכָל הַתַּלְמִידִים, עָרְכוּ תְּשׁוּאוֹת רָצוֹן לִכְבוֹד מַקְהֵלַת הַשְּׁנַיִם הַלֵּזוּ, שֶׁקָּמָה בְּאֶמְצַע מִשְׂחַק הַפְּתִיחָה וְיוֹצְרֶיהָ הָיוּ הַסְּטוּדֶנְט הַצּוֹרֵחַ וְהַקַּבְּצָן הַנּוֵתן קוֹל תַּחֲנוּנִים מְמֻשָּׁךְ.

גְּרֶנְגּוֹאַר הֻכָּה בְּשִׁמָּמוֹן. וּלְאַחַר שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל הַבֶּהָלָה הָרִאשׁוֹנָה הִתְאוֹשֵׁשׁ וְקָרָא אֶל אַרְבַּעַת הַמְשַׂחֲקִים אֲשֶׁר עַל הַבָּמָה: “הַמְשִׁיכוּ אֶת הַמִּשְׂחָק, יִמַּח שִׁמְכֶם, הַמְשִׁיכוּ אֶת הַמִּשְׂחָק!” וּכְחָס עַל זְמַנּוֹ לֹא הֵטִיל אֲפִילוּ מֶבָּט שֶׁל בּוּז בְּמַפְרִיעֵי הַסֵּדֶר הַשְּׁנָיִם.

פִּתְאֹם הִרְגִּישׁ כִּי מִי שֶׁהוּא מָשַׁךְ אוֹתוֹ בִּקְצֵה מְעִילוֹ, הוּא הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ כְּמִתְרַעֵם בְּמִקְצָת, וְאוּלָם תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע הָיָה בְּעַל כָּרִחוֹ כְּצוֹחֵק. גִ’יסֵקֶט לַה־גֶ’נְסְיֶן הִיא אֲשַׁר הוֹשִׁיטָה אֶת זְרוֹעָהּ הַנָּאָה מֵעֵבֶר לַחַיִץ וִתָבִעָה בְּאֹפֶן כָּזֶה אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ.

“אֲדוֹנִי,” אָמְרָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה, “וְכִי הַלָּלוּ עוֹמְדִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמִּשְׂחָק?”

“בְּוַדַּאי,” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר כְּנֶעֱלָב מֵעֶצֶם הַשְּׁאֵלָה.

“אִם כֵּן, אֲדוֹנִי,” חָזְרָה וְאָמְרָה הַנַּעֲרָה, “יוֹאֶל נָא בְּטוּבוֹ וִיבָאֵר לִי…”

“מַה שֶׁהֵם עֲתִידִים לְדַבֵּר?” הִפְסִיק גְּרֶנְגּוֹאַר אֶת דְּבָרֶיהָ, “מוּכָן וּמְזֻמָּן. תּוֹאִילִי נָא לִשְׁמֹעַ.”

“לֹא!” אָמְרָה גִ’יסְקֶט. “נִתִכַּוַּנְתִּי לָזֶה שֶׁשָּׁמַעְתִּי כְּבָר מִפִּיהֶם.”

גְּרֶנְגּוֹאַר נִרְתַּע לְאָחוֹר, כְּמִי שֶׁטָּפְחוּ לוֹ עַל פִּצְעוֹ הֶחָי.

“יִקָּחֵךְ אֹפֶל, כְּסִילָה מְטֻמְטֶמֶת שֶׁכְּמוֹתָךְ!” רִטֵּן הָאִישׁ מִבֵּין שְׂפָתָיו.

אוֹתוֹ רֶגַע נִבְאַשׁ לְגַמְרֵי רֵיחָהּ שֶׁל גִ’יסְקֶט לִפְנֵי הַפַּיְטָן.

בֵּין כָּךְ וְכָךְ וְהַמְשַׂחֲקִים שָׁמְעוּ בְּקוֹל הַצַּו הַנִּמְרָץ אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם מִפִּי הַמְחַבֵּר, וְהַקָּהָל, אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמְשַׂחֲקִים חוֹזְרִים לְמִשְׂחָקָם, הִתְחִיל נוֹתֵן אֶת לִבּוֹ לִשְׁמֹעַ; וְאוּלָם מַעֲשֵׂה הִתְאַחוּת זֶה שֶׁל שְׁנֵי חֶלְקֵי הַפְּתִיחָה, אֲשֶׁר יָד מְבִישָׁה הֵבִיאָה אוֹתָם לִידֵי פֵּרוּד, גָּרְמָה לוֹ לַקָּהָל שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מִכַּמָּה וְכַמָּה סְגֻלּוֹת יֹפִי. גְּרֶנְגּוֹאַר לֹא אָמַר אֶת דְּבָרָיו הַמָּרִים אֶלָּא בְּקוֹל כָּבוּשׁ לְגַמְרֵי. וּלְאַט לְאַט נִשְׂתָּרֵר הַשֶּׁקֶט מִסָּבִיב; הַסְּטוּדֶנְט הִשְׁרָה עַל עַצְמוֹ שְׁתִיקָה, הַקַּבְּצָן מָנָה אֶת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ כּוֹבָעוֹ, וְהַחִזָּיוֹן נִמְשַׁךְ וְהָלַךְ.

אוֹתוֹ חִזָּיוֹן הָיָה בֶּאֱמֶת יְצִירָה יָפָה עַד מְאֹד, וְאִלּוּ הֵטִילוּ בּוֹ שִׁנּוּיִם מִסְפָּר הָיָה בּוֹ מִן הַמּוֹעִיל גַּם בְּיָמֵינוּ. מַעֲשֵׂה הַדִּמְיוֹן שֶׁבַּחִזָּיוֹן הָיָה פָּשׁוּט, אִם כִּי אָרֹךְ בְּמִקְצָת מִן הַמִּדָּה הַמְצֻוָּה לְפִי חֻקֵּי הָאֳמָנוּת; וּגְרֶנְגּוֹאַר, כְּשֶׁבָּחַן בְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ אֶת מַעֲשֵׂהוּ בִּקִדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, הִשְׁתָּאָה לִרְאוֹת כַּמָּה שָׁקוּף דִּמְיוֹנוֹ. לֹא קָשֶׁה לְשַׁעֵר, כִּי אַרְבַּע הַדְּמֻיּוֹת הָאֲלֵגוֹרִיּוֹת נִתְעַיְּפוּ בְּמִקְצָת, לְאַחַר שֶׁנָּעוּ וְנָדוּ עַל פְּנֵי שְׁלֹשֶׁת חֶלְקֵי הָעוֹלָם וְלֹא עָלָה בְּיָדָם לְסַלֵּק מֵעַל פְּנֵיהֶם אֶת דּוֹלְפִין הַזָּהָב בָּאֹפֶן הַנָּאוֹת. הִתְחִיל נְאוּם תִּשְׁבָּחוֹתָ אָרֹךְ לִכְבוֹד דַּג הַפְּלָאִים וּבוֹ אַלְפֵי רְמָזִים הַמְּעִידִים עַל חֲתָנָהּ הַצָּעִיר לְיָמִים שֶׁל מַרְגָּרֶט לְבֵית פְלַנְדְּרֶן, זֶה שֶׁיָּשַׁב אוֹתוֹ זְמָן כְּאַסִּיר עָנִי בְּאַמְבּוּאַז וְלֹא רָאָה אֲפִילוּ בַּחֲלוֹמוֹ, כִּי לְמַעֲנוֹ נָדְדוּ זֶה עַכְשָׁו יַחַד עַל פְּנֵי תֵּבֵל הָעֲבוֹדָה וְהַכְּהֻנָּה, מַעֲמַד הָאֲצִילִים וְהַמִּסְחָר. אוֹתוֹ דוֹלְפִין הָיָה אֵפוֹא צָעִיר לְיָמִים, יְפֵה תֹּאַר וְאַמִּיץ לֵב וּבָרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה – וְהִיא עִלַּת הָעִלּוֹת לְכָל הַתְּכוּנוֹת הַנַּעֲלוֹת! – נוֹלַד בֵּן לָאֲרִי שֶׁל צָרְפַת. אֲנִי מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ, כִּי הַמָּשָׁל הָעַז הַזֶּה רָאוי לְהַעֲרָצָה, וְכִי בְּיוֹם מוֹעֵד, כְּשֶׁבָּא זְמָן לְדַבֵּר מְלִיצוֹת נִשְׂגָּבוֹת וְלָשֵׂאת אֶת שִׁיר הַכְּלוּלוֹת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, אֵין טִבְעוֹ שֶׁל הַתֵּאַטְרוֹן מַקְפִּיד עַל דּוֹלְפִין שֶׁנּוֹלַד בֵּן לְאַרְיֵה. הַלָּלוּ הֵם עִרְבּוּבֵי דִמְיוֹןֹ מִסּוּגוֹ שֶׁל פִּנְדַּר וְיֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְהָעִיד עַל הִתְלַהֲבוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן נֹאמַר, כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת בִּקֹּרֶת, כִּי הַפַּיְטָן הָיָה יָכֹל לְהַבִּיעַ אֶת הָרַעְיוֹן הַיָּפֶה הַזֶּה בְּמָאתַיִם חֲרוזִּים בְּעֵרֶךְ. אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי לְפִי פְּקֻדַּת זְקַן הַשּׁוֹפְטִים הָיוּ צְרִיכִים לְהַאֲרִיךְ בַּחִזָּיוֹן מִן הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה עַד הַשָּׁעָה הָרְבִיעִית, וְהָיָה אֵפוֹא הֶכְרַח לְהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים. מִלְּבַד זֶה הִקְשִׁיבוּ הַשּׁוֹמְעִים מִתּוֹךְ אֹרֶךְ רוּחַ מְרֻבֶּה.

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם, בְּעֵת שֶׁנָּפְלָה מְרִיבַת דְּבָרִים בֵּין הַמִּסְחָר וְהָאֲצִילוּת וּבָרֶגַע אֲשֶׁר הָעֲבוֹדָה פָּתְחָה אֶת פִּיהָ לְהַגִּיד אֶת הֶחָרוּז הַנִּפְלָא:

נִפְתְּחָה לְלֹא עֵת הַדֶּלֶת הַמּוֹלִיכָה אֶל הַבִּימָה הַמְיֻחֶדֶת, דֶּלֶת זוֹ – שֶׁלְּמַרְבֵּה הָאָסוֹן – הָיְתָה סְגוּרָה עַד עַכְשָׁו, וְקוֹלוֹ הָעַז שֶׁל שׁוֹמֵר הַסַּף בִּשֵּׂר בְּחִפָּזוֹן: “כְּבוֹד מַעֲלָתוֹ, אֲדוֹנֵנוּ הַחַשְׁמַן לְבֵית בֻּרְבּוֹן”.

ג. הַחַשְׁמַן    🔗

גְּרֶנְגּוֹאַר הַמִּסְכֵּן! קוֹל הִתְפּוֹצְצָן שֶׁל כָּל הַפֶּטַרְדּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹם הַחַג אֲשֶׁר עַל שֵׁם יוֹחָנָן, רַעַשׁ הַיְרִיָּה הַיּוֹצֵאת כְּאַחַת מִתּוֹךְ עֶשְׂרִים רוֹבִים, רַעֲמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ נַחְשָׁן מְפֻרְסָם מִימֵי הַמָּצוֹר שֶׁל פָּרִיס, אֲשֶׁר הִתְפּוֹצֵץ בִּצְרִיחַ בִּילִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ 29 לְסֶפְּטֶמְבֶּר שְׁנַת 1465, וְהָרַג בְּבַת־אַחַת שִׁבְעָה בֻּרְגּוּנְדִים, מְחִי הַהִתְפּוֹצְצוּת שֶׁל כָּל אֲבַק הַשְּׂרֵפָה הָאָצוּר לְמִשְׁמֶרֶת לְיַד שַׁעַר הַהֵיכָל – כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ עֲלוּלִים לְרַסֵּק אֶת אָזְנָיו בְּרֶגַע מְרוֹמָם זֶה, הַמָּלֵא מִנִּשְׂגְּבוֹת הַחִזָּיוֹן, כְּאוֹתָן הַמִּלִים הַסְּפוּרוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי שׁוֹמֵר הַסַּף:

“כְּבוֹד מַעֲלָתוָ, אֲדוֹנֵנוּ הַחַשְׁמַן לְבֵית בֻּרְבּוֹן!”

אֵין לוֹמַר כִּי פֶּטֶר גְּרֶנְגּוַאר פָּחַד מִפְּנֵי הַחַשְׁמַן אוֹ שָׂנֵא אוֹתוֹ. הוּא לֹא הָיָה חַלָּשׁ עַד כְּדֵי פַּחַד וְלֹא הָיָה יָהִיר עַד כְּדֵי שִׂנְאָה. גְּרֶנְגּוֹאַר נָטָה בְּכָל לִבּוֹ אַחֲרֵי הַפִּילוֹסוֹפִים הַבּוֹרְרִים, אִם נְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן זְמַנֵּנוּ, וְהָיָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָרוּחַ הַגֵּאִים וְאַמִּיצֵי הַלֵּב הַיּוֹדְעִים שַׁלְוָה וְהִסְתַּפְּקוּת, יוֹדְעִים לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל מַצָּב שֶׁהוּא וְאֵינָם מְחַסְּרִים מִבִּינָתָם וּמֵחָכְמָתָם אֲשֶׁר לָמְדוּ בַּחַיִּים גַּם בִּזְמָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַשָּׂא וּמַתָּן עִם חַשְמַנִּים. זוֹהִי מִשְׁפָּחָה שֶׁל פִּילוֹסוֹפִים מְהֻגָּנִים וְשַׁלְוֵי נֶפֶשׁ אֲשֶׁר הַחָכְמָה, דֻּגְמַת אֲרִיאַדְנָה שֶׁל הָאַגָּדָה, נָתְנָה לָהֶם, כִּבְיָכֹל, פְּקַעַת פְּתִילֵים וּלְחוּטָהּ שֶׁל פְּקַעַת זוֹ הֵם הוֹלְכִים בְּשָׁלוֹם – מִימֵי בְּרֵאשִׁית וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה – דֶּרֶךְ כָּל הַסְּבָךְ אֲשֶׁר לְמַעֲשֵׂה אָדָם! הַלָּלוּ מְצוּיִם בִּדְמוּתָם וּבְצַלְמָם בְּכָל הַזְּמַנִּים, כְּלוֹמַר הַכֹּל לְפִי רוּחַ הַזְּמָן. וְאִם נַסִּיחַ אֶת דַּעְתֵּנוּ מִן הָאִישׁ פֶּטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר, זֶה שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָה לְסוּג הַפִּילוֹסוֹפִים הָאֵלֶּה בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, אִלּוּ אָמַרְנוּ לַחֲלֹק לוֹ אֶת הַכָּבוֹד הָרָאוּי, – מֻתָּר יִהְיֶה עַל כָּל פָּנִים לֵאמֻר, כִּי רוּחָהּ שֶׁל פִּילוֹסוֹפְיָה זוֹ הָיְתָה עַל הַכֹּמֶר דּוּ־בְּרֵיל כְּשֶׁכָּתַב בַּמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה אֶת הַדְּבָרִים הַנִּשְׂגָּבִים בִּתְמִימוּתָם הָרְאוּיִם לְכָל הַזְּמַנִּים: "בֶּן פָּרִיס אָנֹכִי וַהֲרֵינִי נוֹהֵג יַשְׁרוּת ְדִבּוּרִי, כִּי הַמִּלָּה Parrhisia¹⁰ פֵּרוּשָׁהּ בִּלְשׁוֹן יָוָן יֹשֶר הַדִּבּוּר, וְהִנְנִי מַחֲזִיק בְּמִדָּה זוֹ גַם לְגַבֵּי הַחַשְׁמַנִּים רָמֵי הַמַּעֲלָה, הֲלֹא הֵם דּוֹדוֹ וְאָחִיו שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ הַנַּעֲלֶה הַנָּסִיךְ לְבֵית קוֹנְטִי; מִכָּל מָקוֹם קִיַּמְתִּי בָּהֶם יִרְאַת כָּבוֹד וְלֹא פָּגַעְתִּי בִּכְבוֹד אִישׁ מֵאַנְשֵׁי מְסִבָּתָם, וְזֶה יֵחָשֵׁב לְדָבָר גָּדוֹל.

וּבְכֵן לֹא שִׂנְאָה וְלֹא בּוּז גָּרְמוּ לוֹ עַכְשָׁו לְפֶטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר שֶׁהַחַשְׁמַן יִהְיֶה בְּעֵינָיו כְּאוֹרֵחַ לֹא רָצוּי. הַדָּבָר הָיָה לֵהֶפְךַ מַמָשׁ; לְפִי שִׂכְלוֹ הַיָּשָׁר לְמַדַּי וּמְעִילוֹ הַבָּלוּי עַד מְאֹד לֹא יָכֹל הַפַּיְטָן לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ מֵהַעֲרִיךְ כָּרָאוּי אֶת הָעֻבְדָּה, כִּי לְתוֹךְ אָזְנוֹ שֶׁל שַׂר וְגָדוֹל יִכָּנְסוּ כַּמָּה רְמָזִים מִן הַפְּתִיחָה, וּבְעִקָּר דִּבְרֵי הַהַעֲרָצָה לִשְׁמוֹ שֶׁל הַדּוֹלְפִין בְּנוֹ שֶל הָאֲרִי הַצָּרְפַתִּי. וְאוּלָם לֹא מַה שֶׁאָצוּר בַּחֲדַר הַחֲדָרִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הוּא הַשּׁוֹלֵט בְּטִבְעוֹ הַנַּעֲלֶה שֶׁל הַפַּיְטָן. נַנִּיחַ כִּי מַהוּתוֹ שֶׁל הַפַּיְטָן כְּלוּלָה בַּמִּסְפָּר עֲשָׂרָה. וְאִלּוּ בָּחַן כִּימַאי אֶת הַחֲלָקִים הַלָּלוּ וְעִרִבְּבָם אֵלֶּה בְּאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבְּלֶה, אָז יָצָא לוֹ כִּי הַחֵלֶק הָאֶחָד הוּא הַתְּכוּנָה שֶׁל תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ וְתִשְׁעַת הַחֲלָקִים הֵם הַתְּכוּנָה שֶׁל אַהֲבַת עַצְמוֹ. וְהִנֵּה בָּרֶגַע שֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּלֶת בִּפְנֵי הַחַשְׁמַן גָּבְרָה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל גְּרֶנְגּוֹאַר הַתְּכוּנָה שֶׁל הָאַהֲבָה הָעַצְמִית, וְהָרְסִיסִים פְּחוּתֵי הַדְּמוּת שֶׁל אַהֲבַת הַתּוֹעֶלֶת הָעַצְמִית נַעֲשׂוּ בְּטֵלִים בְּשִׁשִּׁים; – הַלָּלוּ הֵם מִכָּל מָקוֹם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִנֶּפֶשׁ הַפַּיְטָנִים, נֵטֶל לְמוֹעִיל שֶׁל מַמָּשׁוּת וּמַהוּת אֱנוֹשִׁית הַמְחַזֵּק אֶת רַגְלֵי הַפַּיְטָנִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. גְּרֶנְגּוֹאַר שָׂבַע עֹנֶג מִדֵּי גַלּוֹתוֹ וּרְאוֹתוֹ וּמַשְּׁשׁוֹ כִּבְיָכֹל אֲסֵפַת עָם רַבָּתִי – אָמְנָם זוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא אֲסַפְסוּף, אֲבָל מַה בְּכָךְ? – אֲשֶׁר עָמְדָה נִדְהֶמֶת, מְאֻבֶּנֶת וּמְחֻנֶּקֶת כִּמְעַט בְּשֶׁל נַחְשׁוֹל הַמִּלִּים הָאַדִּיר הַשּׁוֹטֵף בְּלִי הֶרֶף מִשִּׁיר הַכְּלוּלוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו. אֲנִי אוֹמֵר בְּוַדָּאוּת, כִּי גְרְנֶגּוֹאַר שִׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ בַּהֲנָאַת כָּל הַקָּהָל וְכִי הוּא – לֹא כְּלָפוֹנְטֶן, שֶׁבִּשְׁעַת הַצָּגַת חֶזְיוֹנוֹ “הָאִישׁ מִפְלוֹרֶנְצִיָּה” פָּנָה אֶל אֶחָד מִן הַקָּהָל וְשָׁאַל: “מִי זֶה מְחַבְּרוֹ שֵׁל מַחֲזֵה טְלָאִים זֶה?” הָיָה רוֹצֶה בְּכָל לִבּוֹ לִשְׁאֹל אֵצֶל שְכֵנוֹ: “מִי הוּא מְחַבְּרוֹ שֶׁל יְצִירָה אֳמָנוּתִית זוֹ?” עַכְשָׁו קַל לְשַׁעֵר כֵּיצַד הִשְׁפִּיעַ הַדָּבָר עַל גְּרֶנְגּוֹאַר כְּשֶׁנִּכְנַס לְפֶתַע פִּתְאֹם הַחַשְׁמַן כְּנִיסָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ.

כָּל הָרָעוֹת שֶׁנִּבָּא לוֹ לִבּוֹ כֻּלָּן בָּאוּ כְּתֻמָּן. כְּשֶׁנִּכְנַס הַחַשְׁמַן הַנַּעֲלֶה, יָרַד בִּלְבּוּל עַל הַשּׁוֹמְעִים. כָּל הָרָאשִׁים נִפְנוּ לְעֵבֶר הַבִּימָה. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ כַּהֲלָכָה אַף מִלָּה אֶחָת. כָּל פֶּה קָרָא בְּקוֹל: “הַחַשְׁמַן! הַחַשְׁמַן!” הַפְּתִיחָה הָעֲלוּבָה נִפְסְקָה בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה.

הַחַשְׁמַן נִשְׁאַר רֶגַע אֶחָד עוֹמֵד עַל סַף הַבִּימָה. אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהִקִּיף אֶת הֶהָמוֹן בְּמֶבָּט אָדִישׁ לְמַדַּי, נִתְרַבָּה הַשָּׁאוֹן כִּפְלָיִם. כָּל אֶחָד רָצָה לָזוּן בּוֹ אֶת עֵינָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִשְׁתַּדֵּל כָּל אֶחָד לְשַׁרְבֵּב אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל לְכִתְפֵי שְׁכֵנוֹ.

הַחַשְׁמַן הָיָה בֶּאֱמֶת בַּעַל צוּרָה, וּמַרְאֵהוּ שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל מַחֲזֶה אַחֵר. שַׁרְל, הַחַשְׁמַן לְבֵית בֻּרְבּוֹן, אַרְכִי־אֶפִּסְקָפּוּס וְרוֹזֵן שֶׁל לִיאוֹן וְרֹאשׁ הַכְּמָרִים לִשְׁתֵּי אַרְצוֹת גַּלְיָה, הָיָה קָרוֹב קִרְבַת מִשְׁפָּחָה גַם לְלוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר – בְּשֶל אָחִיו פֶּטֶר הָאָדוֹן לְבֵית בּוֹיֶ’ה, שֶׁנָּשָׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ, וְגַם לְשַׁרְל הָאַמִּיץ – בְּשֶׁל אִמּוֹ אַגְנֶס לְבֵית בֻּרְגּוּנְדִיָּה. וְהִנֵּה הַקַּו הָעִקָּרִי, סִמָּן הַמֻּבְהָק בְּיוֹתֵר בְּאָפְיוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַכְּמָרִים לִשְׁתֵּי אַרְצוֹת גַּלְיָה, הָיָה הַחוּשׁ שֶׁל אִישׁ קָרוֹב לְמַלְכוּת וּמְסִירוּת לְגַבֵּי הַשַּׁלִּיטִים. קַל לְשַׁעֵר כַּמָּה בִּלְבּוּלִים גָּרְמָה לוֹ קִרְבַת מִשְׁפָּחָה כְּפוּלָה זוֹ וּבֵין כַּמָּה סַלְעֶי מִכְשׁוֹל, שֶׁצָּצוּ לְשַׁעְתָּם, הָיָה צָרִיךְ לְהַעֲבִיר בְּשָׁלוּם אֶת אֱנִי־רוּחוֹ כְּדֵי שֶזֶּה לֹא יְנֻפַּץ אֶל לוּאִי אוֹ אֶל שַׁרִל, – כָּרִבְּדִיס וּסְקִלָּה הַלָּלוּ שֶׁבָּלִעוּ אֶת הַדֻּכֵּס מֵרֵמוּר וְאֶת נְצִיב הַצָּבָא שֶׁל סֶן־פּוֹל. מִן הַשָׁמַיִם עָזְרוּ לוֹ וְהוּא יָצָא בְּשָׁלוֹם מִן הַנְּסִיעָה הַזֹּאת וְלֹא אֵרְעָה לוֹ תַּקָּלָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמָא. וְאוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא בְּחוֹף מִבְטַחִים, אוֹ דַוְקָא מִפְּנֵי כָּךְ הָיָה מַעֲלֶה דְאָגָה בְּלִבּוֹ מִדֵּי זָכְרוֹ אֶת הַחֲלִיפוֹת הָרַבּוֹת אֲשֶׁר לִפְעֻלָּתוֹ הַמְּדִינִית, זוֹ שֶׁהָיְתָה יָמִים רַבִּים נִסְעָרָה וְרַבַּת עָמָל. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה רָגִיל לוֹמַר, כִּי שְׁנַת 1476 שִׁמְּשָׁה לוֹ בְּעִרְבּוּבְיָה גַם “חֹשֶךְ” וְגַם “אוֹר”; בָּזֶה נִתְכַּוֵּן לֵאמֹר, כִּי אוֹתָהּ שָׁנָה מֵתָה עָלָיו אִמּוֹ, הַדֻּכְּסִית לְבֵית בֻּרְבּוֹן, וְגַם נִפְטַר מִן הָעוֹלָם בֶּן דּוֹדוֹ הַדֻּכֵּס לְבֵית בֻּרְגּוּנְדִיָּה, וְכִי הָאֲבֵדָה הָאַחַת גָּמְלָה לוֹ תַּנְחוּמִים עַל הָאֲבֵדָה הַשְּׁנִיָּה.

מִחוּץ לְכָךְ הָיָה אִישׁ פָּשׁוּט, רָאָה חַיִים טוֹבִים כְּדֶרֶךְ חַשְׁמַן, אָהָב לְשַׂמֵּחַ אַת לִבּוֹ בְּכוֹס יַיִן, בִּכֵּר בְּעִנְיְנֵי צְדָקָה אֶת הָעֲלָמוֹת הַיָּפוֹת עַל הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת וּבְשֶׁל כָּל אֵלֶּה הָיָה חָבִיב עַל “הָעָם” אֲשֶׁר בְּפָרִיס. הוּא לֹא נִרְאָה בַּחוּץ אֶלָּא בִּמְסִבָּה קְטַנַּה שֶׁל הֶגְמוֹנִים וּכְמָרִים לְבוּשֵׁי הָדָר וּנְשׂוּאֵי פָּנִים, אֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי עַלִּיזוּת שֶׁבִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ לֹא הָיוּ מוֹנְעִים אֶת עַצְמָם מִסְּעֻדָּה כַּדָּת; וְלֹא פַּעַם הִתְרַגְּזוּ הָאֲחָיוֹת הַכְּבוּדוֹת מִסֶּן־גֶ’רְמֶן מִדֵּי עָבְרָן עַל פְּנֵי הַחַלּוֹנוֹת הַמּוּאָרִים שֶׁל אַרְמוֹן בֻּרְבּוֹן וְהֵן שׁוֹמְעוֹת אוֹתָם הַקּוֹלוֹת עַצְמָם, שֶׁשָּׁרוּ לִפְנֵיהֶן בַּיּוֹם מִזְמוֹרֵי תְּפִלָּה, פּוֹתְחִים תּוֹךְ כְּדֵי צִלְצוּל כּוֹסוֹת בְּשִׁיר הַיַּיִן שֶׁל בֶּנֶדִיקְטוּס שְּׁנֵים־עָשָׂר: Bibamus papliter¹¹, זֶה בֶּנֶדִיקְטוּס הָאַפִּיפְיוֹר שֶׁהוֹסִיף לַטִּיאָרָה¹² עֲטָרָה שְׁלִישִׁית.

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר כִּי רַק פִּרְסוּם כָּשֵׁר זֶה עָמַד לוֹ לַחַשְׁמַן שֶׁלֹּא יִתְקַבֵּל בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת מִצַּד הֶהָמוֹן, זֶה הֶהָמוֹן שֶׁלִּפְנֵי רְגָעִים מְעַטִּים הָיָה שָׁרוּי בְּרֹגֶז וְלֹא הָיָה נוֹטֶה כְּלָל לַחֲלֹק יִרְאַת כָּבוֹד לַחַשְׁמַן בַּיּוֹם הַמְיֻעָד לִבְחִירָת אַפִּיפְיוֹר. וְאוּלָם בְּנֵי פָּרִיס אֵינָם שׁוֹמְרִים טִינָא בַּלֵּב; נוֹסָף עַל כָּךְ הֲרֵי כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, שֶׁבְּתֹקֶף רְצוֹנָם בָּא הַמִּשְׂחָק לִידֵי הַתְחָלָה, נִלְחֲמוּ כְּנֶגֶד הַחַשְׁמַן וְנָטְלוּ לָהֶם נִצָּחוֹן, וְהַדָּבָר הַזֶּה הִסְפִּיק לָהֶם. וְאַף גַּם זֹאת: הַחַשְׁמַן לְבֵית בֻּרְבּוֹן הָיָה אִישׁ יְפֵה תֹּאַר; לְבוּשׁוֹ הָיָה אָדֹם וְהָלַם אוֹתוֹ יָפֶה; מִשׁוּם כָּךְ נָטוּ אַחֲרָיו כָּל הַנָּשִׁים, לֵאמֹר הַמַּחֲצִית הַהֲגוּנָה בְּיוֹתֵר שֶׁל קְהַל הַשּׁוֹמְעִים. וַדַּאי שֶׁהַדָּבָר הָיָה נֶחְשָׁב לְעָוֶל וְהָיָה מֵעִיד עַל טַעַם רַע אִלּוּ זִלְזְלוּ בְּחַשְׁמַן אֲשֶׁר לֹא בָּא בַּמּוֹעֵד הַנָּכוֹן לַחִזָּיוֹן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁחַשְׁמַן זֶה הוּא גֶבֶר יְפֵה תֹּאַר וְלוֹבֵשׁ כַּהֲלָכָה אֶת גְּלִימָתוֹ הָאֲדֻמָּה.

וְהִנֵּה נִכְנַס וּבֵרַךְ אֶת הַקָּהָל בְּאוֹתָהּ בַּת־צְחוֹק, תְּכוּנָה מִלֵּדָה, שֶׁהַשַּׁלִּיטִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ לְשֵׁם הָעָם, פָּנָה וְהָלַךְ בִּצְעָדִים מְדוּדִים לְעֵבֶר כִּסְאוֹ הַמְרֻפָּד אַרְגָּמָן וּפָנָיו הָיוּ כִּפְנֵי אִישׁ שֶׁהִרְהוּרָיו לֹא כָּאן. מִלַוָּיו, בִּלְשׁוֹן זְמַנֵּנוּ – מִפְקָדָה רָאשִׁית שֶׁל הֶגְמוֹנִים וּכְמָרִים, נִדְחֲקוּ לָלֶכֶת אַחֲרָיו לְעֵבֶר הַבִּימָה וְגָרְמוּ אַף הֵם לְרַעַשׁ וּלְסַקְרָנוּת מְשֻׁנָּה. חוֹבָה הָיְתָה כָּאן לְהַרְאוֹת עֲלֵיהֶם בָּאֶצִבַּע, לִקְרֹא בִּשְׁמָם, לְהַכִּיר אֶת אֶחָד מֵהֶם, לְכָל הַפָּחוֹת! פְּלוֹנִי הִכִּיר אֶת הָאָדוֹן אַלַנוֹדֶה, הַהֶגְמוֹן שֶׁל מַרְסֶל, אַלְמוֹנִי אֶת הַכֹּמֶר הָרָאשִׁי מִסֶּן־דֶּנִי. וְהָיָה מִי שֶׁהִכִּיר אֶת רוֹבֶּר מִלֶּסְפִּינַס, הַכֹּמֶר מִסֶּן־גֶ’רְמֶן דֶּה־פְּרֶה וְאָחִיהָ הַמֵּבִישׁ שֶׁל אַחַת הַפִּלַּגְשִׁים אֲשֶׁר לְלוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר: – וְעַל כָּל אֵלֶּה דֻבַּר בְּלָשׁוֹן שֶׁל גְּנַאי וּבִדְבָרִים מְגֻנִּים.

בְּיִחוּד נִבְּלוּ אֶת פִּיהֶם הַסְּטוּדֶנְטִים. הֲלֹא זֶה הָיָה יוֹם מְיֻחָד בִּשְׁבִילָם, חַג הַלֵּצִים יוֹם הַסָּטוּרְנָלִין שֶלָּהֶם וְיוֹם הַהוֹלְלוּת הַחוֹזֵר שָׁנָה שָׁנָה אֲשֶׁר לְלַבְלָרֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט. לֹא הָיָה דְבַר תּוֹעֵבָה אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא כָּשֵׁר וְיָשָׁר בְּיוֹם זֶה. בְּכָל הַמְּהוּמָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לֹא הָיְתָה לָשׁוֹן אֲשֶׁר דִּבְּרָה גִדּוּפִים וְשִׁקּוּצִים כִּלְשׁוֹנָם הַפְּרוּעָה שֶׁל הַסְּטוּדֶנְטִים וְהַלַּבְלָרִים הַלָּלוּ אֲשֶׁר בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה עָשׂוּ סְיָג לְדִבְרֵיהֶם מִפַּחַד הַבַּרְזֶל הַלּוֹהֵט שֶׁל לוּאִי הַקָּדוֹשׁ. אִי לְךָ, לוּאִי הַקָּדוֹשׁ! גּוֹרְמִים לְךָ חִלּוּל הַכָּבוֹד בְּאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט הַנִּקְרָא עַל שְמֶךָ! כָּל אֶחָד מִן הַחֲבוּרָה הַזֹּאת כּוֹנֵן אֶת לְשׁוֹנוֹ עַל גְּלִימָה מִגְּלִימוֹת הַכֹּהֲנִים הַנִּכְנָסִים – שְׁחוֹרָה אוֹ אֲפוֹרָה, לְבָנָה אוֹ סְגֻלָּה. וְאוּלָם יוֹהַן פְרוֹלוֹ מִמּוֹלֶנְדִּינוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל כֹּמֶר, הִתְנַפֵּל בְּעַזּוּת מֵצַח עַל הָאֲדָמָה וְקָרָא בְּקוֹל אַדִּיר, בְּנָתְנוֹ אֶת עֵינָיו הַחֲצוּפוֹת בִּפְנֵי חַשְׁמַן: “¹³Cappa repleta mero!”

כָּל הַתַּעֲלוּלִים הָאֵלֶּה שֶׁאָנוּ מְסַפְּרִים כָּאן כְּדֵי לְרוֹמֵם אֶת נֶפֶשׁ הַקּוֹרֵא, בָּטְלוּ בְּשִׁשִּׁים בַּהֲמֻלָּה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר מִסָּבִיב, וְהֵדָם לֹא הִגִּיעַ אֶל בִּימַת הַכָּבוֹד; וּבֵין כָּךְ לֹא הָיוּ הַלָּלוּ פּוֹגְעִים פְּגִיעָה קָשָׁה בַּחַשְׁמַן, כֵּיוָן שֶׁהֶפְקְרוּת הַיּוֹם הָיְתָה דָבָר שֶׁבַּמִּנְהָג. וְאָמְנָם דְּאָגָה זוֹ, שֶׁנִּסְתַּמְּנָה בְּפָנָיו וְלֹא נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ גַם לְאַחַר שֶׁעָלָה עַל הַבִּימָה הָיְתָה מִסּוּג אַחֵר לְגַמְרֵי: הַצִּירוּת הַפְלֶמִית הִיא שֶׁגָּרְמָה לוֹ דְאָגָה.

לֹא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אִישׁ מְדִינָה וְצוֹפֶה לְמֵרָחוֹק וְחָזָה מֵרֹאשׁ אֶת הַתּוֹצָאוֹת אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לִבְרִית נְשׂוּאִין זֶה שֶׁבֵּין שְׁאֵרַת בְּשָׂרוֹ הַגְּבֶרֶת מַרְגָּרֶט לְבֵית בֻּרְגּוּנְד וּבֵין שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ וְהָאָדוֹן קַרְל, יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר מִוִּינָא. לֹא, הוּא לֹא חָקַר כַּמָּה זְמָן תִמָּשֵׁךְ עוֹד יְדִידוּת מְדֻמָּה זוֹ שֶׁבֵּין הַדֻּכֵּס מֵאוֹסְטְרִיָּה וְהַמֶּלֶךְ מִצָּרְפַת וְכֵיצַד יִרְאֶה מֶלֶךְ אַנְגְּלִיָּה אֶת הַזִּלִזוּל שֶׁנָּהֲגוּ בְּבִתּוֹ, וּמִקְצָת דַּאֲגָתוֹ בְּעִנְיָן זֶה הֵפִיג עֶרֶב עֶרֶב עַל יְדֵי כּוֹס יַיִן הַבָּא מִגֶּפֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁיּוֹ, בְּלִי שֶׁהֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל כִּי בַּקְבּוּקִים אֲחָדִים שֶׁל יַיִן זֶה (אָמְנָם דָּקְטוֹר קוֹאַקְטְיֶה הֵטִיל בָּהֶם מְעַט חֲרִיפוּת יְתֵרָה) שְׁלוּחֵים עַל יְדֵי לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר לֶאֱדוּאַרְד הָרְבִיעִי לְאוֹת יְדִידוּתוֹ, יִהְיוּ עֲתִידִים בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד לִגְאֹל אֶת לוּאִי מִצָּרָה זוֹ שֶׁשְּׁמָהּ אֱדוּאַרְד. “הַמִּשְׁלַחַת הָרוֹמֵמָה אֲשֶׁר לַאֲדוֹנֵנוּ הַדֻכֵּס מֵאוֹסְטְרִיָּה” לֹא הֵבִיאָה לַחַשְׁמַן אַף אַחַת מִן הַדְּאָגוָת הָאֵלֶּה, אֲבָל הִיא גָרְמָה לוֹ טֹרַח מִצַד אַחֵר לְגַמְרֵי. לְשַׁרְל לְבֵית בֻּרְבּוֹן זֶה כְּפִי שֶׁאַמְרנוּ כְּבָר בְּדַף רִאשׁוֹן שֶׁל סִפְרֵנוּ הָיָה קָשֶׁה בְּמִקְצָת לִנְהֹג הַכְנָסַת אוֹרְחִים בְּאֶזְרָחִים פְּשׁוּטִים וּבִלְתִּי יְדוּעִים לְשֵׁם וְלַעֲרֹךְ לִכְבוֹדָם מִשְתָּאוֹת וַחֲגִיגוֹת. הוּא, הַחַשְׁמַן, בִּמְסִבָּה שֶׁל חוֹבְשֵׁי בֵּית הַמִּשְׁפָּט; הוּא, הַצָּרְפַתִּי וְאִישׁ הַחֶבְרָה, לְצִדָּם שֶׁל סוֹבְאֵי בִּירָה מִפְלַנְדְּרִיָּה, וְכָל זֶה לְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת! וַדַּאי שֶׁמַּעֲשֵׂה חֹנֶף זֶה הָיָה מִן הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר בְּכָל הַמַּעֲשִׁים אֲשֶׁר גָּזַר עַל עַצְמוֹ לִכְבוֹד מַלְכּוֹ.

וּלְפִיכָךְ הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל חֵן (מְלָאכָה זוֹ יָדַע עַל בֻּרְיָהּ) לְצַד הַדֶּלֶת בָּרֶגַע אֲשֶׁר שׁוֹמֵר הַסַּף קָרָא בְּקוֹל רָם: “הָאֲדוֹנִים הַצִּירִים אֲשֶׁר לַאֲדוֹנֵנוּ הַדֻּכֵּס מֵאוֹסְטְרִיָּה”. אֵין צֹרֶךְ לֵאמֹר, כִּי כָּל הַקָּהָל אֲשֶׁר בָּאוּלָם עָשָׂה אַף הוּא כַּדּוֹמֶה לָזֶה.

וְהִנֵּה נִכְנְסוּ שְׁנַיִם שְׁנַיִם, צוֹעֲדִים בְּהַדְרַת כָּבוֹד וּמְשַׁמְּשִׁים נִגּוּד לִמְשׁוּבָתָם שֶׁל מְלַוֵּי הַחַשְׁמַן, כָּל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה הַצִּירִים שֶׁל מַקְסִימִילְיַן מֵאוֹסְטְרִיָּה, וּבְרֹאשָׁם הַכֹּמֶר הַנִּכְבָּד יוֹהַן, הַמְכַהֵן בְּסֶן־בֶּרְטוֹן וּמְכֻנֶּה נָגִיד שֶׁל כְּבִיר־הַזָּהָב, וְיַעֲקֹב אִישׁ גּוֹאִי לְבֵית דֹּבִי, הוּא הַמּוֹשֵׁל הַנִּכְבָּד אֲשֶׁר לִמְדִינַת גֶּנְט. הֶהָמוֹן הִשְׁלִיט עַל עַצְמוֹ שְׁתִיקָה גְמוּרָה, וְרַק פֹּה וָשָׁם נִשְׁמַע לִפְרָקִים צְחוֹק כָּבוּשׁ בְּשֶׁל הַשֵּׁמוֹת הַמְשֻׁנִּים וְתָאֳרֵי הַכָּבוֹד הַבֻּרְגָּנִיִּים שֶׁבַּעֲלֵיהֶם סָחוּ אוֹתָם כַּהֲלָכָה לְשׁוֹמֵר הַסַּף, וְהַלָּז הֵטִיל אוֹתָם לְתוֹךְ הָאוּלָם כְּשֶׁהֵם מְעֻרְבָּבִים וּמְרֻסָּקִים. בֵּין אֵלֶּה הָיוּ אַבָּא לוֹיִס רוֹאֶלוֹף, רַב הַדַּיָּנִים בְּעִיר לֶבֶן; מַר קְלַיְס יְלִיד אֶטוּאֶלִדֶּה, רַב הַדַּיָּנִים בְּעִיר בְּרוּסֶל; מַר פָּאוּל וַן בַּאֶסְט, הַפְּרֶזִידֶנְט שֶׁל פְלַנְדְּרִיָּה; אַבָּא יוֹהַן קוֹלֶהְגֶּנְס, רֹאשׁ הָעִיר בְּאַנְטְוֶרְפֶּן, וְכוּ' וְכוּ' וְכוּ'. פְּקִידֵי מִשְׁפָּט, כֻּלָּם כְּגָלְמֵי עֵץ וּתְנוּעוֹתֵיהֶם כִּמְעֻשׂוֹת בְּתוֹךְ לְבוּשֵׁיהֶם הָעֲשׂוּיִם קְטִיפָה וּמֶשִׁי דַמֶּשֶׂק, וְכֻלָּם חוֹבְשִׁים לְרֹאשָׁם מִצְנְפוֹת מִקְּטִיפָה שְׁחוֹרָה וּלְמִצְנְפוֹתֵיהֶם צִיצִיּוֹת עָבוֹת מִגְּדִילֵי הַזָּהָב הַבָּאִים מֵאִי כַּפְתּוֹר; מִכָּל מָקוֹם רָאשִׁים כַּהֲלָכָה לְפִי הַסִּגְנוֹן הַפְלֶמִי, פַּרְצוּפִים אוֹמְרִים כָּבוֹד וַחֲשִׁיבוּת שֶׁכַּדּוֹמֶה לָהֶם הֶעֱלָה רֶמְבְּרַנִד בָּאֳמָנוּת גְּדוֹלָה וּמַעֲמִיקָה בִּתְמוּנוֹת הַלַּיְלָה אֲשֶׁר צִיֵּר; וְכָל אֵלֶּה אֲנָשִׁים שֶׁפְּנֵיהֶם מְעִידִים בָּהֶם כִּי מַקְסִימִילְיַן מֵאוֹסְטְרִיָּה יָפֶה עָשָׂה שֶׁבָּטַח בְּ“פֹעַל מַמָּשׁ”, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאִגֶּרֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁהוֹצִיא לְעַמּוֹ, “בְּדַעְתָּם הַיְשָׁרָה, בְּאֹמֶץ רוּחָם, בְּחָכְמַת הַנִּסָּיוֹן שֶׁלָּהֶם, בְּיָשְׁרָם וּבִרְצוֹנָם הַטּוֹב”.

רַק אֶחָד מֵהֶם הָיָה בִּבְחִינַת יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

זֶה הָיָה פַּרְצוּף נָאֶה אוֹמֵר עָרְמָה וּבִינָה, פַּרְצוּף כִּלְאַיִם שֶׁל קוֹף וַחֲכַם מְדִינָה אֲשֶׁר הַחַשְׁמַן הָלַךְ לִקְרָאתוֹ כִּשְׁלֹשָה צְעָדִים וּבֵרַךְ אוֹתוֹ בְּקִדָּה עֲמֻקָּה וְהוּא עַצְמוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ אֶת שְׁמוֹ אֶלָּא בְּקִצּוּר: גִּילְיוֹם רִים, יוֹעֵץ וְרֹאשׁ הַמְמֻנִּים בָּעִיר גֶּנְט.

רַק אֲנָשִׁים מְעַּטִּים יָדְעוּ אָז מַה טִיבוֹ שֶׁל גִּילְיוֹם רִים זֶה. הוּא הָיָה גָאוֹן מְצֻיָּן וּבִזְמַן מַהְפֵּכָה הָיָה עָלוּל לְהוֹפִיעַ בַּהֲדָרוֹ עַל פְּנֵי שֶׁטַח הַמְּאֹרָעוֹת, וְאוּלָם בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְרֵה לֹא יָצַר אֶלָּא סִבּוּכִים נַעֲלָמִים וְרָאָה הֶכְרַח לְעַצְמוֹ “לִחְיוֹת בְּמִנְהָרוֹת”, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר הַדֻּכֵּס מִסֶּן־סִימוֹן. וְאָמְנָם הָאִישׁ זָכָה לָכבוֹד כְּ“חוֹפֵר הַמִּנְהָרוֹת” הַגָּדוֹל בְּכָל אֵרוֹפָּה, וּכְאֶחָד שֶׁשִּׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ לִמְזִמּוֹתָיו שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ בִּפְעֻלּוֹת הַסֵּתֶר שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַזֶּה. אַנְשֵׁי הֶהָמוֹן לֹא יָדְעוּ דָבָר מִכָּל אֵלֶּה, וְעַל כֵּן הִתְפַּלְּאוּ לְנָכוֹן כְּשֶׁהַחַשְׁמַן כִּבֵּד נֶגְדָּם אֶת הָאִישׁ חֲדַל הַצּוּרָה, שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ בִּפְלַנְדְּרִיָּה אֶלָּא מֵעֵין רֹאשׁ שֶׁל כְּפָר.

ד. מַר יַעֲקֹב קֹפֶּנוֹל    🔗

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁרֹאשׁ הַמְמֻנִּים מֵעִיר גֶּנְט וְהַחַשְמַן בֵּרְכוּ זֶה אֶת זֶה בְּקִדָּה עֻמָּקה וְסָחוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִלִּים אֲחָדוֹת בִּנְעִימָה עֲמֻקָּה עוֹד יוֹתֵר, הוֹפִיעַ אִישׁ בַּעַל קוֹמָה, בַּעַל פַּרְצוּף רָחָב וּכְתֵפַיִם אַמִּיצוֹת, וְנִכְנַס לְצִדּוֹ שֶׁל גִּילְיוֹם רִים כְּאוֹתוֹ כֶּלֶב הַדּוג הַהוֹלֵךְ בְּעִקְּבוֹת הַשּׁוּעָל. כּוֹבַע הַלֶּבֶד וּמְעִיל הָעוֹר שֶׁלּוֹ הִסְתַּמְּנוּ מִתּוֹךְ הַמֶּשִׁי וְהַקְּטִיפָה שֶׁל אַנְשֵׁי הַמְּסִבָּה. שׁוֹמֵר הַסַּף, שֶׁחֲשָׁבוֹ לִמְנַקֵּה אֳרָווֹת שֶׁנִּתְעָה לְכָאן בְּטָעוּת, גָּדַר בְּפָנָיו אֶת הַדָּרֶךְ:

“עֲמֹד, יְדִידִי! כָּאן הַכְּנִיסָה אֲסוּרָה.”

הָאִישׁ הַלָּבוּשׁ מְעִיל עוֹר הָדַף הַצִּדָּה בִּכְתֵפוֹ אֶת שׁוֹמֵר הַסָּף.

“שׁוֹטֶה זֶה מַה הוּא תּוֹבֵעַ מִמֶּנִּי?” אָמַר הָאִישׁ בְּקוֹל רָם וְעוֹרֵר עַל יְדֵי כָּךְ אֵת כָּל הַקָּהָל שֶׁיִּתֵּן אֶת לִבּוֹ לַשִּׂיחָה הַמְשֻׁנָּה. “וְכִי אֵינְךָ רוֹאֶה כִּי אַחַד הַחֲבוּרָה אָנֹכִי?”

“מַה שְׁמֶךָ?” שָׁאַל שׁוֹמֵר הַסָּף.

“יַעֲקֹב קֹפֶּנוֹל.”

“וְכֵיצַד מְכַנִּים אֶת כְּבוֹדֶךָ?”

“עוֹשֵׂה גַרְבַּיִם מִגֶּנִט, בַּעַל הַסִּמָּן ‘שָׁלֹש הַשַּרְשָׁרוֹת’.”

שׁוֹמֵר הַסַּף הָיָה כִּמְהַסֵּס. מֻתָּר הָיָה בְּדֹחַק לְהַכְרִיז עַל כְּנִיסָתָם שֶׁל רַבֵּי דַיָּנִים וְרָאשֵׁי עָרִים; וְאוּלָם לְגַבֵּי עוֹשֵׂה גַרְבַּיִם נַעֲשָׂה הַדָּבָר חָמוּר יוֹתֵר. הַחַשְׁמַן הָיָה כְּיוֹשֵׁב עַל גֶּחָלִים. כָּל הֲמוֹן הָעָם הַזֶּה הִטָּה אֵלָיו עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמָעַת. בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי יָמִים הִשְׁתַּדֵּל רוּם מַעֲלָתוֹ לְלַקֵּק אֶת עוֹרָם שֶׁל הַדֻּבִּים מִפְלַנְדְּרִיָּה, כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ רְאוּיִם כָּל־שֶׁהֵם לְהוֹפִיעַ בַּהַצָּגָה הַפֻּמְבִּית, וּמִקְרֶה מֵבִישׁ זֶה קִלְקֵל לְגַמְרֵי אֶת הַשּׁוּרָה. אוֹתוֹ רֶגַע נִגַּשׁ גִּילְיוֹם רִים אֶל שׁוֹמֵר הַסַּף וְעַל פָּנָיו בַּת־צְחוֹק דַּקָּה.

“יָקוּם וְיַכְרִיז: מַר יַעֲקֹב קֹפֶּנוֹל, סוֹפֵר הַדַּיָּנִים בְּעִיר גֶּנְט הַמַּעֲטִירָה,” לָחַשׁ לוֹ לָזֶה בַּחֲשָׁאִי.

“שׁוֹמֵר הַסַּף,” פָּתַח הַחַשְׁמַן בְּקוֹל רָם, “יַכְרִיז נָא עַל מַר יַעֲקֹב קֹפֶּנוֹל, סוֹפֵר הַדַּיָּנִים אֲשֶׁר בָּעִיר הַמַּעֲטִירָה גֶנְט.”

בָּזֶה הָיָה מִשּׁוּם שְׁגִיאָה. אִלּוּ הִנִּיחוּ לוֹ לְגְילְיוֹם רִים, הָיָה בְּעַצְמוֹ מְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר; וְאוּלָם עַכְשָׁו תָּפַס יַעֲקֹב קֹפֶּנוֹל אֶת דִּבְרֵי הַחַשְׁמַן.

“לֹא כָּךְ, לְמַעַן הַשֵּׁם!” נָתַן הָאִישׁ אֶת קוֹלוֹ כְּרָעַם. “יַעֲקֹב קֹפֶּנוֹל, עוֹשֵׂה גַרְבָּיִם. הֲשֹׁמַעְתָּ, שׁוֹמר הַסַּף? אַל תּוֹסִיף וְאַל תִּגְרָע. לְמַעַן הַשֵּׁם! עוֹשֵׂה גַרְבַּיִם, וְדַי כָּבוֹד לִי בְּכָךְ. לֹא פַּעַם הָלַךְ אֲדוֹנֵנוּ הָאַרְכִי־דֻכֵּס לְחַפֵּשׂ אֶת הַכְּפָפָה שֶׁלּוֹ בְּכִיס הַמִּכְנָסַיִם שֶׁלִּי.”

צְחוֹק וּתְשׁוּאוֹת רָצוֹן פָּרְצוּ בָּאוּלָם. כָּל בְּדִיחָה מוֹצֵאת לָהּ מִיָּד בְּפָרִיס אֶת מְבִינֶיהָ וְזוֹכָה מִשּׁוּם כָּךְ לִמְחִיאוֹת כַּפָּים.

גָּרַם גַּם זֶה שֶקֹּפֶּנוֹל הָיָה אִישׁ מִקֶּרֶב הָעָם וְכָל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר מִסָּבִיב כֻּלּוֹ אֲנָשִׁים מִקֶּרֶב הָעָם. מִשּׁוּם כָּךְ נִכְרְתָה כְּהֶרֶף עַיִן בֵּינֵיהֶם בְּרִית הֲבָנָה, בְּכֹחַ הַבָּזָק, עַל קַרְקַע מְשֻׁתֶּפֶת, כִּבְיָכֹל. מַעֲשֵׂה הַתַּקִּיפוּת מִצַּד עוֹשֵׂה הַגַּרְבַּיִם הַפְלֶמִי, שֶׁהִשְׁפִּיל אֶת כְּבוֹד הַחַצְרָנִים, עוֹרֵר בְּרוּחַ כָּל אִישׁ הַמִּתְיַחֵס עַל הָעָם מֵעֵין הַרְגָּשָׁה מְיֻחֶדֶת שֶׁל כְּבוֹד עַצְמוֹ, זוֹ שֶׁבַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֵשְׂרֵה הָיְתָה עֲדַיִן רוֹפְפָה וּבִלְתִּי נִכֶּרֶת. הוּא הָיָה אֶחָד מִבְּנֵי מִינָם, זֶה שֶׁעָמַד עַכְשָׁו בְּמַרִדוּת כְּנֶגֶד הַחַשְׁמַן! וַדַּאי שֶׁאוֹתוֹ רַעְיוֹן הָיָה בּוֹ מִשּׁוּם קוֹרַת־רוּחַ לְגַבֵּי עֲלוּבִים הָרְגִילִים לַחֲלֹק כָּבוֹד וּלְצַיֵּת לִקְטֹן הַמְשָׁרְתִים שֶׁל הַכֹּהֵן מִסֶּן־גֶ’נוֹבֵבָה, הוּא נוֹשֵׂא הַשֹּׁבֶל אֲשֶׁר לְרוּם מַעֲלָתוֹ הַחַשְׁמַן.

קֹפֶּנוֹל בֵּרַךְ מִתּוֹךְ גַּאֲוָה אֶת רוּם מַעֲלָתוֹ, וְהַלָּז הֵשִׁיב בְּרָכָה לְאֶזְרָח תַּקִּיף זֶה הַמֵּטִיל אֶת יִרְאָתוֹ עַל לוּאי הָאַחַד־עָשָׂר. אַחֲרֵי כֵן, עֵת שֶׁגִּילְיוֹם רִים – “הָאִישׁ הֶחָכָם וְהַקַּנְטְרָן”, כְּפִי שֶׁקּוֹרֵא לוֹ פִילִיףּ ֶה־קוֹמִין¹⁴ – הִבִּיט אַחֲרֵיהֶם אַגַּבב ַּת־צְחוֹק מַבִּיעָה לִגְלוּג וְיִתְרוֹן בִּינָה, יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם בִּמְקוֹמָם, הַחַשְׁמַן נָבוֹךְ וּמִצְטַעֵר וְקֹפֶּנוֹל גֵּא וְשָׁקֵט, וְזֶה הָאַחֲרוֹן חָשַׁב בְּוַדַּאי בְּלִבּוֹ כִּי עוֹשֵׂה גַרִבַּיִם הוּא בְּעֶצֶם תֹּאַר כְּכָל הַתְּאָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכִי מַרְיָה לְבֵית בֻּרְגּוּנְד, הִיא אִמָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ מַרְגָּרֶט הַנִּכְנֶסֶת הַיּוֹם עַל יָדוֹ לְחֻפָּה, לֹא הָיְתָה מִתְיָרֵאת מִפָּנָיו בְּמִדָּה כָּזוֹ אִלּוּ הָיָה חַשְׁמַן וְלֹא עוֹשֵׂה גַרְבַּיִם; שֶׁכֵּן חַשְׁמַן לֹא הָיָה מְסַכְסֵךְ אֶת בְּנֵי גֶנְט בִּמְקֹרָבֶיהָ שֶׁל בַּת קַרִל אַמִּיץ הַלֵּב; שׁוּם חַשְׁמַן לֹא יָכֹל לְהַשְפִּיעַ בְּדִבּוּר אֶחָד עַל הֲמוֹן הָעָם שֶׁיַּקְשִׁיחַ אֶת לִבּוֹ מִדִּמְעוֹתֶיהָ וּמִתַּחֲנוּנֶיהָ, אָז בְּעֵת אֲשֶׁר הָעַלְמָה מִפִלַנְדְּרִיָּה הָלְכָה בְּרֶגֶל עַד מְקוֹם הַגַּרְדֹּם, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ מֵעַמָּהּ עַל נֶפֶשׁ מְקֹרָבֶיהָ, וְעוֹשֵׂה הַגַּרְבַּיִם לֹא נִצְטָרֵךְ אוֹתָהּ שָׁעָה אֶלָּא לְהָרִים אֶת יָדוֹ הָעֲטוּפָה עוֹר וְגָרַם מִיָּד לִכְרֹת רֹאשָׁם שֶׁל שְׁנֵי הָאֲדוֹנִים הַנַּעֲלִים, הֲלֹא הֵם מַר גּוּי מֵאִמְבֶּרְקוּרְט וְהַנָּגִיד מַר גִּילְיוֹם הוּגוּנֶט! וְאוּלָם סְאַת יִסּוּרָיו שֶׁל הַחַשְׁמַן לֹא מָלְאָה עֲדַיִן וְנִגְזַר עָלָיו לִשְׁתּוֹת כּוֹס מְרוֹרִים זוֹ, כְּלוֹמַר מְסִבַּת אֲנָשִׁים לֹא הֲגוּנִים, עַד הַקֻּבָּעַת.

הַקּוֹרֵא לֹא שָׁכַח עוֹד בְּוַדַּאי אֶת הַקַּבְּצָן הֶחָצוּף שֶׁהוֹפִיעַ בָּאוּלָם עִם הַתְחָלַת הַפְּתִיחָה וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ בְּצִיצִיּוֹת הָאֶבֶן אֲשֶׁר לְבִימַת הַחַשְׁמַן. בּוֹאָם שֶׁל הָאוֹרְחִים הַנַּעֲלִים לֹא הֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי כָּךְ שֶיִּסְתַּלֵּק מִמְּקוֹמוֹ; וּבְעֵת שֶׁהַכֹּהֲנִים רָמֵי הַמַּעֲלָה וְהַצִּירִים יָשְׁבוּ יְשִׁיבַת צִמְצוּם עַל פְּנֵי הַבִּימָה, – קָנָה לוֹ זֶה הַרְוָחָה וְשִׁלֵּב אֶת רַגְלָיו עַל פְּנֵי הַכַּרְכֹּב. זֹאת הָיְתָה חֻצְפָּה מֵאֵין כָּמוֹהָ וְאִישׁ לֹא שָׂם אֵלֶיהָ לֵב בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, כֵּיוָן שֶדְּבָרִים אֲחֵרִים מָשְׁכוּ אֶת הָעֵינָיִם. הַלָּז מִצִּדּוֹ לֹא הִתְעַנְיֵן כְּלָל בְּכָל הַנַּעֲשֶׂה בָּאוּלָם; הוּא נִדְנֵד אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ שַׁלְוָה שֶׁל בֶּן נֵאַפּוֹל, וּפַעַם בְּפַעַם הָיָה חוֹזֵר וְשׁוֹלֵחַ לְתוֹךְ הַהֲמֻלָּה אֶת פִּזְמוֹנוֹ הַקָּבוּעַ: “תְּנוּ נְדָבָה, רַחֲמָנִים!” וְהוּא הָיָה בְּוַדַּאי הָאֶחָד בְּכָל הַנֶּאֱסָפִים שֶׁלֹּא טָרַח לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשׁוֹ בְּשֶׁל חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים בֵּין קֹפֶּנוֹל וְשׁוֹמֵר הַסָּף. וְהִנֵּה גָרַם הַמִּקְרֶה וְרַבֵּנוּ עוֹשֵׂה הַגַּרְבַּיִם, זֶה שֶנַּעֲשָׂה חָבִיב עַל הַקָּהָל וּמַטָּרָה לְכָל הָעֵינַיִם, קָבַע אֶת מוֹשָׁבוֹ דַוְקָא בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּימָה, מֵעַל לְאוֹתוֹ קַבְּצָן; וְרַבִּים רָאוּ וְכֵן תָּמָהוּ, כֵּיצַד הַצִּיר הַפְלֶמִי, לְאַחַר שֶׁהִשְׁגִּיחַ בַּקַּבְּצָן הָרוֹבֵץ לְרַגְלָיו, טָפַח לוֹ לָזֶה בְּחִבָּה עַל שִׁכְמוֹ הָעֲטוּפָה בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת. הַקַּבְּצָן הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ; עַל פַּרְצוּפֵי הַשְּׁנַיִם נִסִתַּמְּנוּ הִשְׁתּוֹמְמוּת, הַכָּרָה, חֶדְוָה וְכוּ'; וְאַחֲרֵי כֵן, בְּלִי לָשִׂים לֵב לַפֻּמְבִּיּוּת שֶׁבַּדָּבָר, הִתְחִילוּ עוֹשֵׂה הַגַּרְבַּיִם וְהַדָּווּי מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם כִּידִידִים שִׂיחָה חֲשָׁאִית, וְאוֹתָהּ שָׁעָה נִרְאוּ בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת שֶׁל קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ, הַתְּלוּיִם וְיוֹרְדִים אֶל פְּנֵי אֲרִיג הַזָּהָב שֶׁעַל הַבָּמָה, כְּזַחַל עַל פְּנֵי תַּפּוּחַ־זָהָב.

הַחִדּוּשׁ שֶׁבַּמַּחֲזֶה הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה הֵקִים בָּאוּלָם הִתְהוֹלְלוּת וְחֶדְוָה, וּבֻלְמוּס זֶה הָיָה גָדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁגַּם הַחַשְׁמַן הִשְׁגִּיחַ בַּדָּבָר; הוּא הִטָּה אֶת עַצְמוֹ לְפָנִים, אוּלָם לֹא רָאָה מִמְּקוֹמוֹ אֶלָּא אֶת קְצֵה לְבוּשׁוֹ הַנִּבְזֶה שֶׁל הַקַּבְּצָן וְחָשַׁב לְנָכוֹן כִּי הַלָּז מְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת, וּלְפִיכָךְ נִתְעוֹרֵר בְּחֵמָה עַל הַחֻצְפָּה הַזֹּאת וְקָרָא אֶל הַמְמֻנֶּה עַל הָאַרְמוֹן:

“יוֹאֶל נָא מַר וְיָטִיל אֶת בַּר־נַשׁ זֶה לְתוֹךְ הַנָּהָר.”

“לְמַעַן הַשֵּׁם! רוּם מַעֲלָתוֹ,” אָמַר קֹפֶּנוֹל וְלֹא הוֹצִיא אֶת יָדוֹ מִתּוֹךְ יָדוֹ שֶׁל קְלוֹפֶּן, “הָאִישׁ הַזֶּה הוּא יְדִידִי.”

“הֵידָד! הֶאָח!” צָעַק הֶהָמוֹן. אוֹתָהּ שָׁעָה קָנָה לוֹ מַר קֹפֶּנוֹל בְּפָרִיס וּבְגֶנְט, כְּפִי שֶׁמְּסַפֵּר פִילִיףּ דֶּה־קוִמין, “שֵׁם גָּדוֹל בְּקֶרֶב הָעָם; כִּי אֲנָשִׁים מִסּוּג זֶה זוֹכִים לְכָךְ כְּשֶׁהֵם פְּרוּעִים לְשִׁמְצָה כְּמוֹ הָעָם.”

הַחַשְׁמַן נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו. הוּא הִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ לְצַד שְׁכֵנוֹ, הַכֹּמֶר מִסֶּן־גֶ’נוֹבֵבָה, וְאָמַר לָזֶה בַּחֲשָׁאי:

“מְשֻׁנִּים הֵם הַצִּירִים הַלָּלוּ שֶׁשָּׁלַח לָנוּ הָאַרְכִי־דֻכֵּס כְּשׁוֹשְבִינִין לַגְּבֶרֶת מַרְגָּרֶט!”

“רוּם מַעֲלָתוֹ,” הֵשִׁיב הַכֹּמֶר, “מְבַזְבֵּז אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ לְשֵׁם חַיּוֹת הַחַרְטֹם הָאֵלֶּה, ¹⁵ Margaritas ante porcos.”

“מוּטָב שֶׁיֹּאמַר: Porcos ante Margaritam¹⁶,” הֶחֱזִיר מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק.

אַנְשֵׁי הַמְּסִבָּה, הַלִּבוּשִׁים כֻּלָּם מַדֵּי כְּהֻנָּה, הָיוּ כִּקְסוּמִים בְּשֶׁל חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הַחַשְׁמַן נִתְפַּיֵּס בְּמִקְצָת; עַכְשָׁו נַעֲשָׂה נָקִי מִקֹּפֶּנוֹל, כֵּיוָן שֶׁגַם הֲלָצָתוֹ זָכְתָה לְאוֹתוֹת רָצוֹן.

וְהִנֵּה נִשְׁאַל עַכְשָׁו אֶת הַקּוֹרֵא, הַמְסֻגָּל לְדַמּוָת רַעְיוֹן כְּמוֹ תְּמוּנָה, אִם הוּא שִׁוָּה לְנָכוֹן לִפְנֵי עֵינֵי רוּחוֹ אֶת הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר בָּאוּלָם הַגָּדוֹל. בְּאֶמְצַע הָאוָּלם, סָמוּךְ אֶל הַקִּיר הַמִּזְרָחִי, בִּימָה גְדוֹלָה וּמְהֻדֶּרֶת הָעֲטוּפָה רִקְמַת זָהָב. בְּדֶלֶת קְטַנַּה וּמְקֻמֶרֶת נִכְנָסִים אֶל הַבִּימָה הַזֹּאת בְּתַהֲלוּכָה מְפֹאֶרֶת אֲנָשִׁים נְשׂוּאֵי פָּנִים וְשׁוֹמֵר הַסַּף מַכְרִיז לְפִי הַסֵּדֶר אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם. עַל הַסַּפְסָלִים הָרִאשׁוֹנִים בִּלְבָד תִּרְאֶה רַבִּים נִכְבָּדִים אֲשֶׁר לְבוּשָׁם עֹור חֹלֶד־הַשֶּׁלֶג וּקְטִיפָה וְשָׁנִי. מִסָּבִיב לַבִּימָה שֶׁהִשְׁלִיטָה עַל עַצְמָהּ שְׁתִיקַת כָּבוֹד, מִתַּחְתֶּיהָ וּכְנֶגְדָּהּ וּמִכָּל עֲבָרֶיהָ – הֲמוֹן אָדָם רַב וְדֹחַק גָּדוּל. אַלְפֵי עֵינַיִם דְּבֵקוֹת אֶל כָּל פַּרְצוּף אֲשֶׁר עַל הַבִּימָה, לַחַשׁ־אֶלֶף חוֹזֵר עַל כָּל שֵׁם. אָמְנָם הַמַּחֲזֶה הוּא מְיֻחָד בְּמִינוֹ וְרָאוּי הוּא לְכָךְ שֶׁיִּמְשֹׁךְ אֶת עֵינֵי הָרוֹאִים. וְאוּלָם מַה בִּנְיַן הָעֵץ אֲשֶׁר נִרְאֵהוּ שָׁם הַרְחֵק בִּקְצֵה הָאוּלָם, וּמָה הָאֲנָשִׁים הַמְנֻמָּרִים כְּעֵין הַבֻּבּוֹת, אַרְבָּעָה לְמַעְלָה וְאַרְבָּעָה לְמַטָּה? וּמִי הוּא הָאִישׁ הַלָּז הַנִּצָב לְיַד בִּנְיַן הָעֵץ, לְבוּשׁוֹ חָלוּק שָׁחוֹר וּפָנָיו עוֹטִים חִוָּרוֹן? אַלְלַי, קוֹרְאִי הַטּוֹב! זֶה הוּא פֶּטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר וזֹאת הַפְּתִיחָה לְחֶזְיוֹנוֹ.

הִסַּחְנוּ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי מִלִּבֵּנוּ, וְהוּא חָשַׁשׁ דַּוְקָא לְכָךְ.

מִן הָרֶגַע שֶׁנִּכְנַס הַחַשְׁמַן הִתְחִיל גְּרֶנְגּוֹאַר דּוֹאֵג לְגוֹרַל יְצִירָתוֹ. מִתְּחִלָּה גָּזַר עַל הַשַּׂחֲקָנִים הַמְהַסֵּסִים שֶׁיַּמְשִׁיכוּ אֶת הַמִּשְׂחָק וְיַגְבִּירוּ אֶת קוֹלָם; אַחֲרֵי כֵן הִפְסִיק אֶת מִשְׂחָקָם, כֵּיוָן שֶׁאַף אֶחָד לֹא שָׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם; וְזֶה רֶבַע שָׁעָה כִּמְעַט, לֵאמֹר מִתְּחִלַּת הַהַפְסָקָה וְאֵילָךְ, רָקַע בְּלִי הֶרֶף בְּרַגְלוֹ, יָגַע כַּמָּה יְגִיעוֹת וְהָיָה מְבַקֵּשׁ אַת גִ’יסֶקט וְאֶת לִיאֶנַרְד שֶׁיְּעוֹרְרוּ אֶת הַנִּצָבים עַל יָדָן לְהֶמְשֵׁךְ מִשְׂחָק – וְכָל עֲמָלוֹ עָלָה בַּתֹּהוּ, לֹא הָיָה אִישׁ בַּקָּהָל שֶׁיְּסַלֵּק אֶת עֵינָיו מִן הַחַשְׁמַן וּמִן הַצִּירִים וּמִן הַבִּימָה, וְהַלָּלוּ שִׁמְּשׁוּ נְקֻדַּת מֶרְכָּז יְחִידָה בְּכָל שִׂדֵה הָרְאִיָּה הַגָּדוֹל הַזֶּה. וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לְשַׁעֵר, וְהַמְחַבֵּר מוֹדֶה בָּזֶה מִתּוֹךְ צַעַר, כִּי בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַס הַחַשְׁמַן וְגָרַם לַקָּהָל הֶסַּח דַּעַת נָעִים – הִתְחִיל הַקָּהָל טוֹעֵם בַּפְּתִיחָה מֵעֵין טַעַם שֶׁל שִׁמָּמוֹן. בְּקִצּוּר, אוֹתוֹ הַחִזָּיוֹן הָיָה נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ כָּל הַזְּמָן גַם עַל הַבִּימָה וְגַם עַל רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ: הַנִּגּוּד שֶׁבֵּין הָעֲבוֹדָה וְהַכְּהֻנָּה וּבֵין מַעֲמַד הָאֲצִילִים וְהַמִּסְחָר. וְרַבִּים יִבְחֲרוּ בֶּאֱמֶת לִרְאוֹת אֶת אֵלֶּה בִּדְמוּת אֲנָשִׁים חַיִּים שׁוֹאֲפֵי אֲוִיר, עוֹשֵׂי מַעֲשֶׂה וּמִתִנַגְּחִים זֶה עִם זֶה כִּיצוּרֵי בָּשָׂר וָדָם; בִּדְמוּת הַצִּירִים הַפְלֶמִיִּים הַלָּלוּ, בִּמְסִבָּה זוֹ שֶׁל הֶגְמוֹנִים, בְּאֶחָד הַלּוֹבֵשׁ אֶת גְּלִימַת הַחַשְׁמַן וּבְאֶחָד הַלּוֹבֵשׁ חֻלְצַת עוֹר כְּמוֹ קֹפֶּנוֹל – מֵאֲשֶׁר לִרְאוֹת אוֹתָם בְּשָׂרָק וּבִכְחָל כְּשֶׁהֵם מִתְפַּרְכְּסִים וּמְדַבְּרִים דִּבְרֵי חֲרוּזִים וְהֵם נִרְאִים כְּמוֹ יְצִירִי בֻּבּוֹת בְּבִגְדֵיהֶם הַלְּבָנִים וְהַכְּתֻמִּים אֲשֶׁר קִבְּלוּ מִידֵי גְרֶנְגּוֹאַר.

וְאוּלָם הַפַּיְטָן שֶׁלָּנוּ, כְּשֶׁרָאָה קְצָת מְנוּחָה בָּאוּלָם, מָצָא תַּחְבּוּלַת מִלְחָמָה שֶׁהָיָה בָּהּ כִּבִיָכֹל בִּבְחִינַת הַצָּלָה גְמוּרָה.

“אֲדוֹנִי,” פָּנָה וְאָמַר אֶל אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו, אִישׁ מְהֻגָּן וּבַעַל קוֹמָה וּפָנָיו מַבִּיעֵים אֹרֶךְ־רוּחַ, “וְכִי אֵין לְהַתְחִיל שׁוּב?”

“כֵּיצַד?” הֶחֱזִיר הַשָּׁכֵן.

“רָצִיתִי לוֹמַר – בַּחִזָּיוֹן,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר.

“יְהִי כָּךְ,” עָנָה הַשָּׁכֵן.

הַסְכָּמָה זוֹ שֶׁלְּמֶחֱצָה הִסְפִּיקָה לוֹ לִגְרֶנְגּוֹאַר; וּכְרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתּוֹ בִּידֵי עַצְמוֹ הִתְחִיל נִדְחָק וְעוֹבֵר בְּכָל יְכָלְתּוֹ בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן וְקוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֻל: “שׁוּבוּ וְהַתְחִילוּ בַּמִּשְׂחָק! שׁוּבוּ וְהַתְחִילוּ!”

“לַעֲזָאזֵל!” קָרָא יוֹהַן מוֹלֶנְדִּינוֹ, “וְכִי מַה הַלָּלוּ צוֹעֲקִים שָׁם בִּקְצֵה הָאוּלָם? (כִּי גְרֶנְגּוֹאַר הֵקִים רַעַשׁ כְּאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים יָחַד.) הַגִּידוּ לִי חֲבֵרִים, וְכִי הַחִזָּיוֹן לֹא הִגִּיעַ עֲדַיִן לְקִצּוֹ? הַלָּלוּ רוֹצִים שֶיַּתְחִילוּ שׁוּב. הֲרֵי זֶה מְגֹחָךְ.”

“לֹא וָלֹא!” קָרְאוּ כָּל הַסְּטוּדֶנְטִים. “אֵין אָנוּ רוֹצִים בַּחִזָּיוֹן! יִקַּח הַשֶּׁד אֶת הַחִזָּיוֹן!”

וְאוּלָם גְּרֶנְגּוֹאַר הִגְבִּיר אֶת כֹּחוֹ כִּפְלַיִם וְהִלֵּךְ אֶת קוֹלוֹ בְּלִי הֲפוּגוֹת: “שׁוּבוּ וְהַתְחִילוּ! שׁוּבוּ וְהַתְחִילוּ!”

הַחַשְׁמַן נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לַקְּרִיאוֹת הָאֵלֶּה.

“אֲדוֹנִי נְגִיד הַבַּיִת,” פָּנָה וְאָמַר אֶל אֶחָד גְּדָל־קוֹמָה וָלבוּשׁ שְׁחוֹרִים שֶׁיָּשַׁב הַרְחֵק מִמֶּנּוּ כִּצְעָדִים אֲחָדִים, “וְכִי נִקְלַע אֲסַפְסוּף זֶה לְתוֹךְ כִּיּוֹר הַקֹּדֶשׁ וְהֵקִים בְּשֶׁל כָּךְ רַעַשׁ מַחֲרִישׁ אָזְנָים?”

נְגִיד הַבַּיִת הָיָה מֵעֵין אַמְפִבִּיָּה שֶׁל הָרָשׁוּת, מִין עֲטַלֵּף שֶׁל הַמִּשְׁפָּט, יְצוּר נָתוּן עַל הַגְּבוּל מַמָּשׁ שֶׁבֵּין הָעַכְבָּר וְהַצִּפּוֹר, עוֹמֵד בָּאֶמְצַע בֵּין הַשּׁוֹפֵט וְאִישׁ הַצָּבָא.

הוּא נִגַשׁ אֶל הַחַשְׁמַן, וּכְאֶחָד הַמְפַחֵד שֶׁמָּא לֹא יִיטַב בְּעֵינֶי אֲדוֹנָיו סִפֵּר לוֹ אֵת כָּל תַּעֲלוּלֵי הֶהָמוֹן: כִּי הִגִּיעָה שְׁעַת צָהֳרַיִם וְרוּם מַעֲלָתוֹ לֹא בָּא עֲדַיִן, וְכִי הִכְרִיחוּ אֶת הַשַּׂחֲקָיִם שֶׁיַּתְחִילוּ בַּמִּשְׂחָק לִפְנֵי בּואוֹ שֶׁל רוּם מַעָלתוֹ.

הַחַשְׁמָן צָחַק בְּקוֹל גָּדוֹל.

“בֶּאֱמוּנָה, גַּם מַעֲלַת כְּבוֹדוֹ נְגִיד הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָיָה אָנוְס כָּאן לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנָם. מַה דַעְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, מַר גִּילְיוֹם ריִם?”

“אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה,” עָנָה גִילְיוֹם רִים, “עָלֵינוּ לִשְׂמֹחַ כִּי נִפְטַרְנוּ לְאָשְרֵנוּ מִן הַמֶּחֱצָה הָאֶחָד שֶׁל הַחִזָּיוֹן; וְדָבָר זֶה תָּמִיד שְׂכָרוֹ בְּצִדּוֹ.”

“הֲיֵשׁ לְהַתִּיר לַנְּבָלִים הָאֵלֶּה שֶׁיַּמְשִׁיכוּ אֶת מַעֲשֵׂה הַבַּדְחָנוּת שֶׁלָּהֶם?” שָׁאַל נְגִיד הַבָּיִת.

“מֻתָּר לָהֶם לְהַמְשִיךְ כְּאַוַּת נַפְשָׁם,” אָמַר הַחַשְׁמַן. “אֵינִי מִתְנַגֵּד לְכָךְ. וַאֲנִי אֲעַיֵּן אוֹתָהּ שָׁעָה בְּסִדּוּר הַתְּפִלָּה.”

נְגִיד הַבַּיִת נִגַּשׁ עַד קְצֵה הַבִּימָה וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל, לְאַחַר שֶׁצִּוָּה אֶת הַשֶּׁקֶט בִּתְנוּעַת יָדוֹ:

“אֶזְרָחִים וְתוֹשָׁבִים! כְּדֵי לְמַלְּאוֹת אֶת רְצוֹן אֵלֶּה הַמְבַקְּשִׁים הַתְחָלָה חֲדָשָׁה וְאֶת רְצוֹנָם שֶׁל אֵלֶּה הַמְבַקְּשִׁים גְּמָר, צִוָּה רוּם מַעֲלָתוֹ שֶׁיַּמְשִׁיכוּ אַת הַמִּשְׂחָק.”

שְׁתֵּי הַמִּפְלַגּוֹת רָאוּ הֶכְרַח לְעַצְמָן לְהִסְתַּפֵּק בְּכָךְ. וְאוּלָם בֵין כֹּה וָכֹה וְהַפַּיְטָן וְהַקָּהָל כָּעֲסוּ גַם יַחַד כַּעַס עַל הַחַשְׁמַן.

הַשַׂחֲקָנִים הִתְחִילוּ שׁוּב מַרְצִים אֶת דִּבְרֵיהֶם, וּגִרֶנְגּוֹאַר קִוָּה כִּי לְמִצְעָר הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה שֶׁל חֶזְיוֹנוֹ תִּמְצָא לָהּ אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת. וְאוּלָם עוֹד מְעַט וְגַם תִּקְוָה זוֹ נִכְזְבָה כְּכָל מַשְּאוֹת נַפְשׁוֹ הָאֲחֵרִים; אָמְנָם בָּאוּלָם נִשְׂתָּרֵר שׁוּב מֵעֵין שֶׁקֶט גָּמוּר, וְאוּלָם גְּרֶנְגּוֹאַר לֹא הִשְׁגִּיחַ בַּדָּבָר, כִּי בָּרֶגַע שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ הַמִּשְׂחָק לְפִי צַו הַחַשְׁמַן לֹא הָיְתָה הַבִּימָה עֲדַיִן מְלֵאָה אוֹרְחִים עַד תֻּמָּהּ; כִּי לְאַחַר בּוֹאָם שֶׁל הַצִּירִים הַפְלֶמִיִּים נִכְנְסוּ עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים נוֹסָפִים מִבֵּין הַמְלַוִּים, אֲשֶׁר שׁוֹמֵר הַסַּף הִכְרִיז לִפְרָקִים אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם לְתוֹךְ שִׂיחַ הַמִּשְׂחָק וְגָרַם עַל יְדֵי כָּךְ לְכָל מִינֵי בִּלְבּוּלִים. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ מַה יִפְעַל קוֹלוֹ הַצּוֹרֵחַ שֶׁל שׁוֹמֵר סַף כְּשֶׁהוּא מֵטִיל לְתוֹךְ חִזָּיוֻן תֵּאַטְרָלִי, בֵּין חָרוּז לַחֲבֵרוֹ וְלִפְרָקִים גַּם בֵּין חֲצִי פָּסוּק אֲלֶכְּסַנְדִּרוֹנִי לַשֵּׁנִי, מַאֲמָרִים מְסֻגָּרִים מֵעֵין אֵלֶּה:

“מַר יַעֳקֹב שַׁרְמוֹלוּ, מְמֻנֵּה הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה!”

“יוֹהַן לְבֵית הַרְלַי, בֶּן־אֲצִילִים, אוֹפִיצֵר נוֹשֵׂא מִשְׂרָה בִּגְדוּד הָרוֹכְבִים שׁוֹמְרֵי הַלַּיְלָה אֲשֶׁר בְּפָרִיס!”

“מַר גַּלְיוֹ מִגֶּ’נוֹאַלְהַק, הָאַבִּיר לֵבית בְּרוֹסֶק, מְפַקֵּד הָאַרְטִילֶרְיָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ!”

“מַר דְּרֵי רַגְיֶה, הַמְפַקֵּחַ עַל הַמַּיִם וְעַל הַיְּעָרוֹת מִטַּעַם אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּצָרְפַת, שַׁמְפַּנְיֶה וּבִרי!”

“מַר לוּאִי לְבֵית גְּרָבִי, אַבִּיר, יוֹעֵץ וְשַׂר־בַּיִת לַמֶּלֶךְ, אַדְמִירַל שֶׁל צָרְפַת, הַשַּׂר הַמְפַקֵּחַ בְּיַעַר וִינְסֶן!”

“מַר דֶּנִי לֶה־מֶרְסְיֶה, פַּרְנַס בֵּית הָעִוְרִים אֲשֶׁר בְּפָרִיס!”

וְכוּ' וְכוּ'.

אְי אֶפְשָׁר הָיָה לִסְבֹּל עוֹד.

לְוָי מוּזָר זֶה, שֶׁנִּצְטָרֵף אֶל הַחִזָּיוֹן וּבִלְבֵּל אֶת הֲלִיכוֹתָיו, הִרְגִּיז אֶת גְּרֶנְגּוֹאַר בְּמִדָּה יְתֵרָה לְאַחַר שֶׁהַלָּז גִּלָּה לְעַצְמוֹ אֶת הַסּוֹד, כִּי חֶזְיוֹנוֹ מִשְׁתַּפֵּר וְהוֹלֵךְ וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְאָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת. וּמִבְנֵה הַחִזָיוֹן הָיָה בֶּאֱמֶת מַעֲשֵׂה גָאוֹן וּמֵלא דְרָמָטִיּוּת מֵאֵין כָּמוֹהוּ. עוֹד אַרְבַּע הַדְּמֻיּוֹת שֶׁל הַפְּתִיחָה נוֹשְׂאוֹת נְהִי בְּצָרָתָן הַגְּדוֹלָה, וְהִנֵּה נִתְגַּלְּתָה לָהֶן וֶנוּס בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה גְלִימָה מְפֹאָרָה וְעַל הַגְּלִימָה מְתֹאֶרֶת כְּשֶׁלֶט־כָּבוֹד דְּמוּת הָאֳנֵיָּה אֲשֶׁר לָעִיר פָּרִיס. הִיא רָצְתָה לְבַקֵּשׁ לְעַצְמָהּ אֶת הַדּוֹפִין אֲשֶׁר נוֹעַד לַיָּפָה בַּנָּשִׁים. יֻפִּיטֶר, אֲשֶׁר הִרְעִים אֶת רְעָמָיו מֵחֲדַר הַלְּבוּשִׁים, אִמֵּץ אֶת לִבָּהּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, וְהָאֵלָה הִתְכּוֹנְנָה לָקַחַת אוֹתוֹ בְּיָד חֲזָקָה, כְּלוֹמַר בְּלָשׁוֹן פְּשׁוּטָה – לְהִנָּשֵׂא לְיוֹרֵשׁ הָעֶצֶר. וְאוּלָם תּוֹךִ כְּדֵי כָּךְ הוֹפִיעָה נַעֲרָה צְעִירָה לְיָמִים הַלְּבוּשָׁה מֶשִׁי דַמֶּשֶׂק לָבָן וְנוֹשֵׂאת מַרְגָּלִית בְּיָדָהּ (רֶמֶז מוּבָן לִמַדַּי לְאִישִׁיּוּתָהּ שֶׁל הָעַלְמָה לְבֵית פְלַנְדְּרִיָּה), וְאָמְרָה לְהוֹצִיא אֶת הַדּוֹפִין מִידֵי וֶנוּס, – רֹשֶם־פִּתְאֹם שֶׁבְּמַעֲשֵׂה תֵּאַטְרוֹן וְשִׁנּוּי בִּלְתִּי צָפוּי. לְאַחַר רִיב דְּבָרִים הִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶן וֶנוּס וּמַרְגָּרֶט לְהָבִיא אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי כֵּס הַצֶּדֶק שֶׁל הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה. וְעוֹד נֶפֶשׁ אַחַת מְפֹאָרָה הָיְתָה בַּחִזָּיוֹן, הֲלֹא הוּא דוֹן־פֶּדְרוֹ, מַלְכָּהּ שֶׁל אֲרַם־נַהֲרַיִם; אֲבָל בְּשֶׁל הַהַפְסָקוֹת הַמְרֻבּוֹת קָשֶׁה הָיָה לַעֲמֹד עַל טִיבוֹ שֶׁל זֶה. כָּל הַנְּפָשׁוֹת נִסְתַּלְּקוּ דֶרֶךְ עֲלִיָּה בַּסֻּלָּם.

וּבָזֶה נֶחְתַּם גּוֹרָלָם; אַף אַחַת מִסְּגֻלּוֹת הַיֹּפִי לֹא מָצְאָה לָהּ תִּקּוּנָהּ בְּהַרְגָּשָׁתָם אוֹ בַּהֲבָנָתָם שֶׁל הָרוֹאִים. אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיד, כִּי מֵרֶגַע שַׁנִּכְנַס הַחַשְׁמַן נִמְשְׁכוּ כָּל הָעֵינַיִם בְּכֹחַ קְסָמִים נֶעְלָם מֵרַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ אֶל בִּימַת הָאוֹרְחִים, מִקְצֵה הַדָּרוֹם שֶׁל הָאוּלָם אֶל קָצֵהוּ הַצְּפוֹנִי. הַקָּהָל הָיָה כַּאֲסוּר כְּשָׁפִים, כָּל הָעֵינַיִם נִצְמְדוּ לַמָּקוֹם הָאֶחָד, וְאֵלֶּה הַנִּכְנָסִים שׁוּב, עַל שְׁמוֹתֵיהֶם הָאֲרוּרִים, עַל תִּלְבָּשְׁתָּם וְעַל פַּרְצוּפֵיהֶם, שִׁמְּשׁוּ מָקוֹר בִּלְתִּי פּוֹסֵק לְשַׁעֲשׁוּעִים. הַדָּבָר הָיָה מַעֲצִיב. חוּץ מִגִּ’יסְקֶט וְלִיאֶנַרְד, שֶׁהִפְנוּ אֶת עַצְמָן לִפְרָקִים מִדֵּי מְשֹׁךְ גְּרֶנְגּוֹאַר בְּשַׁרְוֻלָּן, וְחוּץ מֵאוֹתוֹ שָׁכֵן גְּבַהּ־קוֹמָה שֶׁפָּנָיו אָמְרוּ סַבְלָנוּת – פָּסְקָה כָּל אֹזֶן לִשְׁמֹעַ וּפָסְקָה כָּל עַיִן לִרְאוֹת בַּחִזָּיוֹן הֶעָלוּב וְהַנֶּעֱזָב, וּגְרֶנְגּוֹאַר לֹא רָאָה אֶת פְּנֵי הַקָּהָל אֶלָּא מִן הַצַּד.

מָה הִתְמַרְמֵר בּוֹ לִבּוֹ מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת הַבִּנְיָן, אֲשֶׁר בָּנָה לִתְהִלָּה וּלְפִיּוּט, הוֹלֵךְ וּמִתְמוֹטֵט עַד תֹּם לְנֶגֶד עֵינָיו! צֵא וּרְאֵה כִּי הָעָם הַזֶּה חָשַׁב כִּמְעַט לְהִתְקוֹמֵם לִנְגִיד הָאַרְמוֹן, וְכָל כָּךְ לָמָה? מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹת בִּיצִירַת הַפַּיְטָן! וְעַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם יְצִירָה זוֹ, אֵין דּוֹאֵג לָהּ וְאֵין מְבַקֵּשׁ. וְכִי אוֹתוֹ חִזָּיוֹן עַצְמוֹ הוּא שֶׁהִתְחִיל מִתּוֹךְ תְּשׁוּאוֹת רָצוֹן שֶׁל כָּל הַקָּהָל? הִנֵּה הַגֵּאוּת וְהַשֶּׁפֶל אֲשֶׁר חֲלִיפוֹת־תָּמִיד הֵם לְחֶסֶד הָעָם! הַאֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת כִּי שַׁמָּשֵׁי הַבַּיִת הָיוּ קְרוֹבִים לִתְלִיָּה? אֵת כָּל אֲשֶׁר לוֹ הָיָה נוֹתֵן אִלּוּ יָכֹל לִהַשְׁהוֹת עַל עַצְמוֹ אֶת שְׁעַת הַתַּעֲנוּגוֹת הַזֹּאת.

וְאוּלָם שׁוֹמֵר הַסַּף חָדַל לְבַסּוֹף לָתֵת אֲמָרִים בְּקוֹל פָּרוּעַ; כָּלְתָה כְּנִיסַת הַקְּרוּאִים, וּגְרֶנְגּוֹאַר הָיָה כְּאִישׁ אֲשֶׁר נֶחֱלַץ מִצָּרָה; הַשַּׂחֲקָנִים שָׁאֲפוּ רוּחַ לָרְוָחָה. אַךְ הִנֵּה שָׁם – וְכִי לֹא הִתְרוֹמֵם שָׁם פִּתְאֹם מִמְּקוֹמוֹ מַר קֹפֶּנוֹל, עוֹשֵׂה הַגַּרִבָּיִם? וְאָזְנֵי גְרֶנְגּוֹאַר נִפִתְּחוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר נָאַם הָאִישׁ בִּפְנֵי הַקָּהָל הַמַּקְשִׁיב כֻּלּוֹ בִּתְשׂוּמֶת־לֵב:

“רַבּוֹתַי הָאֶזְרָחִים וְהָאֲצִילִים אֲשֶׁר בְּפָרִיס! נִשְׁבַּעְתִּי לָכֶם כִּי תּוֹהֶה אָנֹכִי עַל הַנַּעֲשֶׂה כָּאן. אָמְנָם אֲנִי רוֹאֶה שָׁם בַּפִּנָּה, עַל פְּנֵי בִּנְיַן הָעֵץ, מִנְיַן אֲנָשִׁים הַמִּתְכּוֹנְנִים, כַּנִּרְאֶה, לְהַכּוֹת אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ. תָּם אֲנִי וְלֹא אֵדַע אִם זֶהוּ הַדָּבָר שֶׁאַתֶּם קוֹרְאִים לוֹ בְּשֵׁם ‘חִזָּיוֹן’; וְאוּלָם בָּרוּר לִי כִּי אֵין זֶה בְּגֶדֶר שַׁעֲשׁוּעִים; הַלָּלוּ נִלְחָמִים בַּהֲבֵל פִּיהֶם, וְלֹא יוֹתֵר. זֶה כְּרֶבַע שָׁעָה אֲנִי מְצַפֶּה לְבוֹאָהּ שֶׁל הַמַּהֲלֻמָּה הָרִאשׁוֹנָה, וְשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא; אֵינָם אֶלָּא נְבָלִים מוּגֵי לֵב הַמְנַגְּחִים זֶה אֶת זֶה בְּדִבִרֵי גִדּוּפִים. הַלְוַאי וַהֲבֵאתֶם לְכָאן מִתְגּוֹשְׁשִׁים מִלָּנְדּוֹן אוֹ מֵרוֹטֶרְדַּם, וְהִנְנִי מַבְטִיחֲכֶם נֶאֱמָנָה כִּי כָּל חֲבָטָה בְּאֶגְרוֹף שֶׁל אֵלֶּה הָיְתָה מַשְׁמִיעָה קוֹל עַד לְכִכָּר זוֹ שֶׁמִּבַּחוּץ; וְאוּלֹם הַלָּלוּ אֵינָם מְעוֹרְרִים אֶלָּא רַחֲמִים, יוֹאִילוּ נָא לְמִצְעָר וְיִרְקְדוּ לְפָנֵינוּ רִקּוּד כְּמִנְהַג הַמּוֹיְרִים, אוֹ יֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה הִתְחַפְּשׂוּת אַחֵר! עַל כְּגוֹן זֶה לֹא הֻגַּד לִי אַף חֲצִי דָבָר; לֹא נִתְבַּשַּׂרְתִּי אֶלָּא עַל חַג הַלֵּצִים וְעַל בְּחִירַת הָאַפִּיפְיוֹר. אַף לָנוּ חַג לֵצִים בְּגֶנְט, וַאֲנִי מֵעִיד שָׁמַיִם וָאָרֶץ כִּי בְּעִנְיָן זֶה לֹא נִגְרַע חֶלְקֵנוּ מֵחֶלְקְכֶם. וְאוּלָם כָּךְ הוּא מִנְהָגֵנוּ: אָנוּ מִתְאַסְּפִים יַחַד, הָמוֹן רַב כַּהֲמוֹן הָעָם אֲשֶׁר פֹה; וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ דֶרֶךְ חוֹר וּמַרְאֶה לַקָּהָל הַעֲוָיַת פָּנִים; וְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ הַעֲוָיָה מְכֹעֶרֶת בְּיוֹתֵר הוּא יִהִיֶה לְאַפִּיפְיוֹר בְּהַסְכָּמַת כָּל הַקָּהָל, וַחֲסָל. זֶה גוֹרֵם בְּדִיחוּת דַּעַת מְרֻבָּה. אֶפְשָׁר אַתֶּם רוֹצִים שֶׁנִּבְחַר לָכֶם אַפִּיפְיוֹר כְּמִנְהַג מְדִינָתֵנוּ? בְּדֶרֶךְ זוֹ נִפָּטֵר בְּמִקְצָת מִן הַשִּׁעְמוּם שֶׁמְּטִילִים עָלֵינוּ הַפַּטְפְּטָנִים הַלָּלוּ. גַּם לָהֶם מֻתָּר לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׂחָק, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁיַּרְאוּ לָנוּ אֶת הַעֲוָיוֹת פְּנֵיהֶם מִתּוֹךְ הַחוֹר. מַה דַעִתְּכֶם בְּעִנְיָן זֶה, רַבּוֹתַי הָאֶזְרָחִים? הֲלֹא תַּעֲשׂוּ, גַּם הַגְּבָרִים גַּם הַנָּשִׁים, אֶת הַנִּסָּיוֹן הַמְבַדֵּחַ לְמַדַּי וְתִקְנוּ לָכֶם שִׂמְחָה בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁל אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה, פַּרְצוּפִים מְכֹעָרִים יֵשׁ לָנוּ עַד בְּלִי דַי וְנוּכַל לְקַוּוֹת כִּי תֵּצֵא מֵהֶם הַעֲוָיָה אַחַת נָאָה בְּיוֹתֵר.”

גְּרֶנְגּוֹאַר בִּקֵּשׁ לַעֲנוֹת דְּבָרִים, אֲבָל הִשְׁתּוֹמְמוּת וְקֶצֶף וְשִׁמְמוֹן לֵב נָטְלוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַדִּבּוּר. וּבֵין כָּךְ וְכָךְ הָיְתָה כָּל הִתְנַגְּדוּת כְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהַצָעָתוֹ שֶׁל עוֹשֵׂה הַגַּרְבַּיִם הַמְפֻרְסָם נִתְקַבְּלָה בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה מִצַּד הָאֶזְרָחִים שֶׁנָּעִים לָהֶם כִּנּוּי הַשֵּׁם “אֲצִילִים”. לֹא הָיְתָה שׁוּם בְּרֵרָה אֶלָּא לִשְׂחוֹת עִם הַזֶּרֶם. גְּרֶנְגּוֹאַר הִסְתִּיר אֶת פָּנָיו בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו, כֵּיוָן שֶׁמַּזָּלוֹ לֹא זִכָּה אוֹתוֹ בִּגְלִימָה וְהוּא לֹא יָכֹל לַעֲטֹף בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֲגָמֶמְנוֹן בְּשַׁעְתּוֹ.

ה. קְוָזִימוֹדוֹ    🔗

בְּמֶשֶׁךְ רֶגַע אֶחָד הִתְכּוֹנֵן הַכֹּל כְּדֵי לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל קֹפֶּנוֹל. אֶזְרָחִים, סְטוּדֶנְטִים וְלַבְלָרִים שֶׁל בָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט נָטְלוּ עַל עַצְמָם אֶת הַמְּלָאכָה. חֲדַר־הַתְּפִלָּה הַקָּטֹן, אֲשֶׁר מוּל רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ, נִקְבַּע לִהְיוֹת מְקוֹם הַחִזָּיוֹן לִמְעַוֵּי הַפַּרְצוּפִים. בַּכַּרְכֹּב הַנָּאֶה שֶׁעָל גַּבֵּי הַדֶּלֶת הָיָה אֶחָד מִזֵּרֵי הָאֶבֶן פָּתוּחַ בְּשֶׁל זְגוּגִית שְׁבוּרָה, וְדֶרֶךְ פֶּתַח זֶה – כָּךְ נִמְנוּ וְגָמְרוּ – הָיוּ הַמִּתְחָרִים צְרִיכִים לְהוֹצִיא אֶת רֹאשָׁם. כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְשָׁם לֹא נִצְטָרְכוּ אֶלָּא לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת בִּשִׁתֵּי חָבִיוֹת, וְהַלָּלוּ הוּבְאוּ מֵאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא וְהֻרְכְּבוּ אַחַת עַל גַּבֵּי הַשְּׁנִיָּה. נִמְנוּ וְגָמְרוּ כִּי כָּל אֶחָד מִן הַמִּתְחָרִים, בֵּין אִשָּׁה וּבֵין גֶּבֶר (כִּי מֻתָּר הָיָה לִבְחֹר גַּם אַפִּיפְיוֹרִית), מְחֻיָּב לְהָלִיט אֶת פָּנָיו וּלְהִסְתַּתֵּר בַּחֲדַר הַתְּפִלָּה עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהֵרָאוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחַת מִטַּעְמָהּ שֶׁל כָּל הַעֲוָיָה וּמִן הַחֵדּוּשׁ שֶׁבַּה. בִּן־רֶגַע נִתְמַלֵּא חֲדַר הַתְּפִלָּה מִתְחָרִים עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהַדֶּלֶת נִסְגְּרָה אַחֲרֵיהֶם.

קֹפֶּנוֹל הִתְקִין וְנִהֵל וְסִדֵּר אֶת הַכֹּל בְּלִי לָזוּז מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ. הַחַשְׁמַן, שֶׁהֻכָּה בְּתִמְהוֹן לֵב כְּמוֹ גְרֶנְגּוֹאַר, נִסְתַּלֵּק בִּשְׁעַת הַמְּהוּמָה עִם כָּל מְלַוָּיו מִתּוֹךְ אֲמַתְלָא כִּי הוּא טָרוּד בַּעֲסָקִים וּמְחֻיָּב לַעֲרֹךְ תְּפִלַּת מִנְחָה, וַהֲמוֹן הָעָם, אֲשֶׁר קִבֵּל אֶת פָּנָיו בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה, לֹא נָע וְלֹא זָע עַכְשָׁו בְּלֶכְתּוֹ.

גִּילְיוֹם רִים הָיָה הָאִישׁ הַיְחִידִי אֲשֶׁר שָׂם אֶל לִבּוֹ אֶת דְּבַר לֶכְתּוֹ שַׁל הַחַשְׁמַן. תְּשׂוּמַת הַלֵּב שֶׁל הָעָם, דֻּגְמַת הַשֶּׁמֶשׁ, הִמְשִׁיכָה אֶת מַהֲלָכָהּ; מִקְצֵה הָאוּלָם הָאֶחָד, הוּא מְקוֹם מוֹצָאָהּ, עָבְרָה זוֹ וְהִגִּיעָה עַכְשַׁו – לְאַחַר כַּמָּה חֲנִיּוֹת שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ – עַד קְצֵה הָאוּלָם הַשֵּׁנִי. רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ וּבִימַת הָאוֹרְחִים הַמֻּזְהָבָה שִׁמְּשׁוּ לָהּ מְקוֹמוֹת חֲנִיָּה; עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַתּוֹר לַחֲדַר הַתְּפִלָּה שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר. הַמָּקוֹם נַעֲשָׂה עַכְשָׁו פָּנוּי לְכָל מִינֵי שִׁטֻיּוֹת. לֹא הָיוּ כָּאן אֶלָּא אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה וַאֲסַפְסוּף.

הִתְחִיל מִשְׂחַק הַהַעֲוָיוֹת. כְּשֶׁהוֹפִיעַ בְּפֶתַח הַחַלּוֹן הַפַּרְצוּף הָרִאשׁוֹן וְרִיסֵי עֵינָיו מְעֻקָּמִים, הַפֶּה פָּתוּחַ כְּלוֹעַ וְהַמֵּצַח דְּמוּת לוֹ כְּמַגַּף פָּרָשִׁים מִתְּקוּפַת הַקֵּיסְרוּת, – פָּרַץ צְחוֹק אַדִּיר כָּל כָּךְ, שֶׁהוֹמֶר הָיָה חוֹשֵׁב אֵת כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לִבְנֵי אֵלִים. בְּרַם הָאוּלָם לֹא הָיָה לְגַמְרֵי מֵעֵין אוֹלִמְפּוּס, וְיֻפִּיטֶר אֲשֶׁר לֵגְרֶנְגּוֹאַר יָדַע אֶת זֶה בָּרוּר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֲחֵרִים. הוֹפִיעוּ פַּרְצוּף שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי, אַחֲרֵיהֶם עוֹד אֶחָד וְעוֹד אֶחָד; וּמִדֵּי פַּעַם פָּרַץ הַצְּחוֹק בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְגָדְלָה הֲמֻלַּת הַשִּׂמְחָה. מִשְׂחָק זֶה עוֹרֵר הוֹלְלוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, נָסַךְ שִׁכָּרוֹן וְקֶסֶם יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל, וְקוֹרֵא בֶּן זְמַנֵּנוּ וִאִישׁ הַטְּרַקְלִין שֶׂלָּנוּ לֹא יַעַמְדוּ בְּנָקֵל עַל טִיבָם שֶׁל אֵלֶּה. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ הֲמוֹן פַּרְצוּפֵים הַמַּרְאִים בָּזֶה אַחַר זֶה אֵת כָּל צוּרוֹת הַגֵּאוֹמֶטְרִיָּה, מִן הַמְשֻׁלָּשׁ וְעַד הַמְשֻׁפָּע, מִן הֶחָרוּט וְעַד רַב הַצְּלָעוֹת; כָּל הַבָּעַת פָּנִים הַשְּׁכִיחָה אֵצֶל בְּנֵי־אָדָם, מִן הַחֵמָה וְעַד הַתַּאֲוָה; כָּל גִּיל וָגִיל, מִקִּפְלֵי הָעוֹלָל עַד לְקִמְטֵי הַזָּקֵן הַהוֹלֵךְ לָמוּת; כָּל דְּמוּת זְוָעָה שֶׁנּוֹצְרָה בְּדִמְיוֹן הָאֱמוּנָה, מִן שְׂעִיר הַמִּתּוֹלוֹגְיָה וְעַד אַשְׁמְדַי; כָּל חִתּוּךְ פַּרְצוּף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַחַיָּה, מִן הַלּוֹעַ וְעַד הַמַּקּוֹר, מִן הַחַרְטֹם וַעד הַחֶדֶק. נְתָאֵר לָנוּ אֶת פַּרְצוּפֵי עֲוִית שֶׁל פּוֹן־נֶף¹⁷, אֵלֶּה יְצִירֵי הַדִּמְיוֹן אֲשֶׁר גֶ’רְמֶן פִילוֹן עֲשָׂאָם אֶבֶן, וְהִנֵּה הֵם הֶעֱלוּ בָּשָׂר וְרוּחַ וְיָצְאוּ בָּזֶה אַחַר זֶה לְפָנֵינוּ וְהֶעֱמִידוּ בָּנוּ עֵינַיִם לוֹהֲטוֹת; וְאֵת כָּל הַמַּסֵּכוֹת אֲשֶׁר כְּמוֹתָן אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּיוֹם הַקַּרְנֵבַל בְּוֶנֶצְיָה: בְּקִצּוּר, עִרְבּוּב צוּרוֹת שֶׁל בְּנֵי־אָדָם.

הַהוֹלְלוּת קִבְּלָה צוּרָה פְלֶמִית יוֹתֵר וְיוֹתֵר. טֶנְיֶרְס הַגָּדוֹל וְהַצָּעִיר¹⁸ לֹא יָכְלוּ לְצַיֵּר אֶלָּא אֶת בָּבוּאָתָהּ שֶׁל זוֹ. הָרוֹצֶה יְתָאֵר לְעַצְמוֹ ת צִיּוּר הַמִּלְחָמָה שֶׁל סַלְוָטוֹר רוֹזָה¹⁹ בִּדְמוּת בַּקְחוֹנָל. פֹּה אָפְסוּ לִהְיוֹת סְטוּדֶנְטִים וְצִירִים, נָשִׁים וּגְבָרִים; לֹא הָיוּ אֶלָּא בְּרִיּוֹת כִּקְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ, גִ’יל לֶקוֹרְנוּ, מָרִי קַטֶרְלִיבְר וְרוֹבֶּן פּוּסְפֶּן. הַכֹּל נֶעְלַם בְּתוֹךְ בֻּלְמוּס הַפְּרִיצוּת. הָאוּלָם הַגָּדוֹל נֶהְפַּךְ לְכִבְשָׁן לוֹהֵט בְּהֶפְקֵרוּת וְחֶדְוָה, וּבְקֶרֶב הַכִּבְשָׁן הַזֶּה הָיָה כָּל פֶה צְעָקָה, כָּל פָּנִים עֲוִית, כָּל יְצוּר־אָדָם דְּמוּת מַרְאֶה: וְהַכֹּל בְּצֵרוּף אֶחָד לֹא הָיָה אֶלָּא זְעָקָה וִילָלָה. הַפַּרְצוּפִים הַנִּתְעָבִים, שֶׁנִּתְגַּלּוּ חֲלִיפוֹת בְּפֶתַח הַכַּרְכֹּב כְּשֶׁהֵם חוֹרְקִים שִׁנַּיִם, נִדְמוּ לְלַפִּידִים שֶׁהֻשְׁלְכוּ אֶל גֶּחָלִים; וּמִתּוֹךְ הֶהָמוֹן הַסּוֹעֵר הָיְתָה מְנַסֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת – דֻּגְמַת קִיטוֹר הָעוֹלֶה מִתַּנּוּר הִתּוּךְ – נְהִימַת טִרְטוּר חֲרִיפָה, צוֹרֶבֶת וְשׁוֹרֶקֶת, דּוֹמָה לִשְׁאוֹן הַכְּנָפַיִם שֶׁל זְבוּב הַבָּקָר.

“אִי! הוֹ! לַעֲזָאזֵל!”

“רְאֵה אַף רְאֵה אֶת הַפַּרְצוּף הַזֶּה!”

“אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם.”

“הָבוּ פַּרְצוּף אַחֵר!”

“גִ’ילְמֶט מוֹגֶרְפּוּי, הַבִּיטִי בְּלוֹעַ הַשּׁוֹר הַזֶּה, אֵין לוֹ צֹרֶךְ אֶלָּא בְּקַרְנָיִם. מַשְׁמַע שֶׁאֵין זֶה בַּעְלֵךְ!”

“סַלְּקוּהוּ!”

“חֵי הָאַפִּיפְיוֹר וְחֵי בִּטְנוֹ! מִי הוּא בַּעַל הָעֲוִית הַלָּז?”

“הֵי! לִכְגוֹן זֶה יֵאָמֵר גְּנֵבַת דָּעַת. לֹא מֻתָּר לְהַרְאוֹת אֶלָּא אֶת הַפַּרְצוּף בִּלְבָד!”

“פֶּרֶט קַלְבּוֹט הָאֲרוּרָה! הַלֵּזוּ נֶאֱמָנָה עַל מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה.”

“הֶאָח! הֶאָח!”

“אל תָּשִׂימוּ לִי מַחֲנָק –!”

“הִנֵּה זֶה לֹא יוּכַל לְהַעֲבִיר אֶת אָזְנָיו הָאֲרֻכּוֹת דֶּרֶךְ הַחוֹר!” וְכוּ' וְכוּ'!…

וְאוּלָם חוֹבָה לָנוּ לָדוּן אֶת יוֹהַן דֶּה־מוֹלֶן לְכַף זְכוּת. בְּעַרְבּוּבְיָה מְשֻׁנָּה זוֹ הִסְתַּמְּנָה דְמוּתוֹ בְּלִי הֲפוּגוֹת מֵעַל פְּנֵי עַמּוּד מוֹשָׁבוֹ, כִּדְמוּת נַעַר הַמַּלָּחִים, הַנִּתְלֶה בְּרֹאשׁ מִפְרָשׂ. הוּא הִתְהוֹלֵל בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר. פִּיו הָיָה פָּעוּר לְאֵין חֹק וְצַעֲקוֹתָיו לֹא נִשְׁמְעוּ כִּמְעַט לָאֹזֶן, – לֹא מִפְּנֵי שֶׁבָּטְלוּ בְּתוֹךְ הַהֲמֻלָּה הַגְּדוֹלָה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁקּוֹל הַצּוֹעֵק הָיָה עַז מֵהִשָּׁמֵעַ וְהִגִּיעַ לִגְבוּל שֶׁל שְׁמוֹנַת אֲלָפִים זַעְזוּעִים לְפִי בִּיאוֹ אוֹ שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף לְפִי סוֹבֵיר.

וּגְרֶנְגּוֹאַר הִתְאוֹשֵׁשׁ בְּמִקְצָת לְאַחַר שֶעָבְרוּ עָלָיו רִגְעֵי הַדִּכְדּוּךְ הָרִאשׁוֹנִים. הוּא הֵעֵז פָּנִים כְּנֶגֶד הָאָסוֹן. “הָבוּ הֶמְשֵׁךְ לַחִזָּיוֹן!” צָעַק הַפַּעַם הַשְׁלִישִׁית לְמַגִּידֵי דְבָרָיו, כְּלוֹמַר, לַשַׂחֲקָנִים; אַחֲרֵי כֵן, מִדֵּי הִתְהַלְּכוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה עַל יַד רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ, עָלָה הִרְהוּר עַל לִבּוֹ שֶׁיֵּלֵךְ וְיַרְאֶה אַף הוּא אֶת פַּרְצוּפוֹ בְּתוֹךְ הָאֶשְׁנָב שֶל חֲדַר הַתְּפִלָּה, וִיהִי זֶה רַק לְמַעַן הִתְעַנֵּג וִהַעֲוֵה פָּנִים כְּנֶגֶד הָעָם כְּפוּי הַטּוֹבָה. “וְאוּלָם לֹא יִהְיֶה וְלֹא יָקוּם! לֹא לְפִי כְּבוֹדֵנוּ הוּא הַדָּבָר; לֹא לִנְקָמָה אָנוּ נוֹשְאִים אֶת נַפְשֵׁנוּ. רַק אֶת מִלְחַמְתֵּנוּ נִלָּחֵם עַד הַסּוֹף,” הָיָה אוֹמֵר חֲלִיפוֹת לְנַפְשׁוֹ; “כֹּחוֹ שֶׁל הַפִּיּוְט הוּא גָדוֹל בְּקֶרֶב הָעָם; הָשֵׁב אֲשִׁיבֵם אֵלָי. הָבָה וְנִרְאֶה לְמִי יִהְיֶה הַנִּצָּחוֹן – לְפַרְצוּפִים מִתְעַוְּים אוֹ לָאֳמָנֻיּוֹת הַיָּפוֹת.” אֲבוֹי! הוּא נִשְׁאַר הָרוֹאֶה הַיְחִידִי לַחִזָּיוֹן שֶׁנּוֹצַר עַל יָדוֹ.

הַמַּצָּב הוּרַע עוֹד מִכְּפִי שֶׁהָיָה קֹדֶם. הוּא לֹא רָאָה עַכְשָׁו אֶלָּא אֶת אֲחוֹרֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת. אֲבָל לֹא! אוֹתוֹ בֶּן־אָדָם בַּעַל בָּשָׂר וְרַב סַבְלָנוּת, שֶׁגְּרֶנְגּוֹאַר שָׁאַל כְּבָר פַּעַם בַעֲצָתוֹ בְּרֶגַע שֶׁל מַשְׁבֵּר, עָמַד שׁוֹהֶה כְּנֶגֶד הַתֵּאַטְרוֹן. וְאוּלָם גִ’יסְקֶט וְלִיאֶנַרְד נִסְתַּלְּקוּ זֶה כְּבָר מִן הַמָּקוֹם.

יְדִיד נֶאֱמָן זֶה אֲשֶׁר לַחִזָּיוֹן נָגַע מְאֹד עַד לֵב גְּרֶנְגּוֹאַר. הַפַּיְטָן נִתְיַצֵּב לְצִדּוֹ וּפָנָה אֵלָיו בִּדְבָרִים כְּשֶׁהוּא מְנַעֲנֵעַ אוֹתוֹ בַּלָּאט בִּזְרוֹעוֹ. כֵּיוָן שֶׁאִישׁ טוֹב זֶה סָמַךְ עַל הַגָּדֵר וְהָיָה כִּמְנַמְנֵם.

“אֲדוֹנִי,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר, “אֲנִי מוֹדֶה לוֹ מִקֶּרֶב לֵב.”

“אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיב הַלָּז מִתּוֹךְ פִּהוּק, “תּוֹדָה זוֹ עַל שׁוּם מָה?”

“אֲנִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁגָרַם לוֹ שִׁעְמוּם,” עָנָה הַפַּיְטָן, “הֲרֵי זֶה הָרַעַשׁ הַמְבַטֵּל אֶת כְּבוֹדוֹ מִן הַשְּׁמִיעָה. וְאוּלָם אַל יִירָא וְאַל יִפְחַד; שְׁמוֹ יִשָּׁאֵר זִכָּרוֹן לְדוֹר אַחֲרוֹן. מַה שְׁמוֹ, בְּבַקָּשָׁה?”

“רֶנוֹ שָׁטוֹ, שׁוֹמֵר הַחוֹתָם לְבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל פָּרִיס, בְּבַקָּשָׁה.”

“אֲדוֹנִי, הוּא כָּאן הַמּוֹדָע הַיְחִידִי לִבְנוֹת הַשִּׁיר,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר.

“כְּבוֹדוֹ טוֹפֵל עָלַי שְׁבָחִים יוֹתֵר מִדַּי,” אָמַר שׁוֹמֵר הַחוֹתָם אֲשֶׁר לְבֵית הַמִּשְׁפָּט.

“אֲדוֹנִי הוּא הָאִישׁ הַיְחִידִי,” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר, “אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת הַחִזָּיוֹן מִתּוֹךְ הַקְשָׁבָה רַבָּה. מַה טִיבוֹ שֶׁל זֶה בְּעֵינֵי כְּבוֹדוֹ?”

“אִי לָזֹאת!” הֶחֶזִיר הַפָּקִיד הַשָּׁמֵן כְּשֶׁהוּא כָּפוּת עֲדַיִן לַשֵּׁנָה, “סָבוּרְנִי שֶׁהוּא מְבֻדָּח לְמַדָּי.”

גְרֶנְגּוֹאַר רָאָה צֹרֶךְ לְעַצְמוֹ לְהִסְתַּפֵּק בְּשֶׁבַח זֶה; כִּי פִּתְאֹם נִפְסְקָה שִיחָתָם עַל יְדֵי רַעַם שֶׁל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם וּתְשׁוּאוֹת רָצוֹן כַּבִּירוֹת. אַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים הִנֵּה זֶה נִבְחַר.

“הֵידָד! הֶאָח! הֵידָד!” שָׁאַג הֶהָמוֹן מִכָּל הָעֲבָרִים.

אוֹתוֹ פַּרְצוּף, שֶׁהוֹפִיעַ עַכְשָׁו בְּחוֹר הַכַּרְכֹּב, הָיָה מְעֻוֶּה בֶּאֱמֶת עַד לְהַפְלִיא.

לְאַחַר כָּל הֲמוֹן הַפַּרְצוּפִים הַפְּרוּעִים, בַעֲלֵי חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ צְלָעוֹת, שֶׁהוֹפִיעוּ בָּזֶה אַחַר זֶה בָּאֶשְׁנָב וְלֹא קִיְּמוּ אֶת הַטִּפּוּס הַכָּשֵׁר שֶׁל הַמְכֹעָר, כְּפִי שֶׁדִּמּוּ אוֹתוֹ הַמֹּחוֹת הַלּוֹהֲטִים הַלָּלוּ, – לֹא הָיָה יָכֹל לִמְצֹא כָּאן חֵן אֶלָּא אֶחָד גָּדוֹל בְּכִעוּרוֹ בְּאוֹתוֹ פַּרְצוּף שֶׁלָּקַח עַכְשָׁו אֶת לֵב הַקָּהָל וְזָכָה בַּבְּחִירָה. מַר קֹפֶּנוֹל בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ מָחָא כַּף; וּקְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ, שֶׁהִשְׁתַּתֵּף בַּהִתְחָרוּת (אֱלֹהִים יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן יָכֹל הָיָה לְהַגִּיעַ כִּעוּר פַּרִצוּפוֹ שֶׁלָּזֶה) רָאָה אֶת עַצְמוֹ כִּמְנֻצָּח. וְאַף אָנוּ נַעֲשֶׂה כָּךְ. וְאוּלָם אֵין בְּדַעְתֵּנוּ לְנַסּוֹת דְּבָרִים אֶל הַקּוֹרֵא כְּדֵי לְתָאֵר לְפָנָיו אֶת הַחֹטֶם בֶּן אַרְבַּעַת הַקְּצָווֹת, אֶת הַפֶּה הַדּוֹמֶה לְפַרְסַת בַּרְזֶל, אֶת הָעַיִן הַשְּׂמָאלִית, מְעוּטַת הַדְּמוּת, הַיּוֹשֶׁבֶת מִתַּחַת לְגַבָּה שֶכֻּלָּהּ זִיפִים אֲדֻמִּים, וְאֶת הָעַיִן הַיְמָנִית הַמִּתְעַלֶּמֶת לְגַמְרֵי מִתַּחַת לְיַבֶּלֶת עֲצוּמָה, אֶת הַשִּׁנַּיִם הַפְּרוּעוֹת וְהַפְּגוּמוֹת אֲשֶׁר דְּמוּת לָהֶן כְּאוֹתָם חוֹרֵי הַיּוֹרִים אֲשֶׁר בִּמְצוּדָה, אֶת הַשָּׂפָה הַתְּפוּחָה, אֲשֶׁר מִמַּעַל לָהּ הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת וְיוֹצֵאת אַחַת הַשִּׁנַּיִם כִּדְמוּת שֵׁן הַפִּיל, אֶת הַסַנְטֵר הַמִשֻׁסָּע לִשְׁנַיִם וְאֶת הַבָּעַת הַפָּנִים אֲשֶׁר הִתְעַלְּמָה עַל כָּל אֵלֶה, אֶת תַּעֲרֹבֶת זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רִשְׁעוּת וְטִמְטוּם וְעָגְמַת רוּחַ. מִי שֶׁדִּמְיוןֹ לוֹ יָבוֹא וִיתָאֵר לְעַצְמוֹ אֶת הַכֹּל בְּצֵרוּף אֶחָד!

תְּשׁוּאוֹת הָרָצוֹן נִתְּנוּ פֶּה אֶחָד; כָּל הַקָּהָל רָץ לְעֵבֶר חֲדַר הַתְּפִלָּה. אַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים הַמְאֻשָּׁר לֻקַּח אֶל הָאוּלָם. הַתִּמָּהוֹן וְהַהִתְפַּלְּאוּת הִגִּיעוּ עַכִשָׁו לְשִׂיאָן: עֲוִית זוֹ הָיְתָה פַּרְצוּפוֹ הַנָּכוֹן. אוֹ שֶׁנֵּיטִיב וְנֹאמַר: כָּל דְּמוּתוֹ הָיְתָה עֲוִית אֶחָת. רֹאשׁ תָּפוּחַ שַׁסָּמְרוּ עָלָיו שְׂעָרוֹת אֲדֻמּוֹת; בֵּין הַכְּתֵפַיִם גַּב אַדִּיר הַמְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא גַם מִצַּד הֶחָזֶה; הַשּׁוֹקַיִם וְהָרַגְלַיִם מְעֻקָּמוֹת בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁאֵינָן בָּאוֹת לִידֵי נְגִיעָה אֶלָּא בִּמְקוֹם הַבִּרְכַּיִם, וּדְמוּת לָהֶן כִּשְׁנֵי מַגָּלֵים שֶׁחֻבְּרוּ בִּמְקוֹם הַנִּצָב; כַּפּוֹת רַגְלַיְם עֲצוּמוֹת, כַּפּוֹת יָדַיִם מֻפְלָגוֹת בְּגָדְלָן, וּבַד בְּבַד עִם סֵרוּס צוּרָה זֶה הַבָּעָה מַבְהִילה הָאוֹמֶרֶת גְּבוּרָה, זְרִיזוּת וְאֹמֶץ רוּחַ: יוֹצֵא־דֹפֶן מְשֻׁנֶּה הַמַּכְחִישׁ אֶת הַכְּלָל הַגָּדוֹל, זֶה הָאוֹמֵר כִּי הַגְּבוּרָה, דֻּגְמַת הַיֹּפִי, מְקוֹרָהּ בַּקֶּצֶב הַשָּׁלֵם. הִנֵּה כָּזֶה הָיָה הָאַפִּיפְיוֹר אֲשֶׁר בָּחֲרוּ לָהֶם הַלֵּצִים. לְפִי מַרְאֵהוּ דָמָה לַעֲנָק שֶׁנִּשְׁבַּר וּשְׁבָרָיו חֻבְּרוּ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה.

כְּשֶׁהוֹפִיעַ בֶּן צִיקְלוֹפִּים זֶה עַל סַף חֲדַר הַתְּפִלָּה וְקָפָא עַל מְקוֹמוֹ כְּשֶהוּא מְסֻרְבָּל, גּוּץ וְרָחָב כִּמְעַט כְּמִדַּת אָרְכּוֹ, “דְּמוּת בַּת אַרְבָּעָה קְצָווֹת”, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר – הִכִּיר אוֹתוֹ הֶהָמוֹן תֵּכֶף וּמִיָּד עַל פִּי מְעִילוֹ שֶׁחֶצְיוֹ שָׁחוֹר וְחֶצְיוֹ אָדֹם וְזָרוּעַ כֻּלּוֹ מְצוּדוֹת כֶּסֶף, וּבְעִקָּר עַל פִּי כִּעוּר הַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל, וְכָל הַנִּקְהָלִים קָרְאוּ פֶּה אֶחָד:

“הֲרֵי זֶה קְוָזִימוֹדוֹ, שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹן! זֶהוּ קְוָזִימוֹדוֹ, הַגִּבֵּן אֲשֶׁר בְּנוֹטְר־דַּם! קְוָזִימוֹדוֹ הָעִוֵּר בְּעַיִן אֶחָת! קְוָזִימוֹדוֹ עֲקֹם הָרַגְלַיִם! הֵידָד! הֶאָח!”

כָּל זֶה בָּא לְלַמְּדֵנוּ כִּי קְוָזִימוֹדוֹ הָיָה עָשִׁיר בְּכִנּוּיִים.

“סַלְּקוּ הַצִּדָּה אֶת הַנָּשִׁים הֶהָרוֹת!” צָעֲקוּ הַסְּטוּדֶנְטִים.

“וְאֵלֶּה אֲשֶׁר תְּשׁוּקָתָן לְכָךְ,” הוֹסִיף יוֹהַן.

הַנָּשִׁים הִסְתִּירוּ בְּפֹעַל מַמָּשׁ אֶת פְּנֵיהֶן.

“הָהּ! קוֹף מְכֹעָר שֶׁכְּמוֹתוֹ!” אָמְרָה אֶחָת.

“הוּא גָדוֹל בְּרִשְׁעוּת, כְּמוֹ בְּכִעוּר,” אָמְרָה אַחֶרֶת.

“זֶהוּ אַשְׁמְדַי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ,” הוֹסִיפָה הַשְּׁלִישִׁית.

“מַזָּלִי הָרַע גָרַם לִי שֶׁאֲנִי גָרָה בִּסְבִיבַת נוֹטְר־דַּם; בַּלֵּילוֹת אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת קוֹל רַגְלָיו כְּשֶׁהוּא מִתְרוֹצֵץ עַל פְּנֵי מַרְזֵב הַגָּג.”

“בְּחֶבְרַת חֲתוּלִים.”

“הוּא מָצוּי תָּמִיד עַל הַגַּגּוָת אֲשֶׁר לְבָתֵינוּ.”

“הוּא מַשְׁלִיךְ לָנוּ דֶרֶךְ הָאֲרֻבָּה כָּל מִינֵי דְבָרִים מְכֻשָּׁפִים.”

“עֶרֶב אֶחָד לִפְנֵי זְמָן לֹא רַב הֶרְאָה לִי אֶת פַּרְצוּפוֹ בְּאֶשְׁנַב הַגָּג. חָשַׁבְתִּי כִּי זֶה בֶּן־אָדָם. פַּחַד גָּדוֹל תְּקָפָנִי.”

“בְּטוּחָה אָנֹכִי כִּי הוּא בָּא בַּמַּקְהֵלוֹת הַמְכֻשָּׁפוֹת. פַּעַם אַחַת הִנִּיחַ עַל גַּג בֵּיתִי מַטְאֲטֵא.”

“הָהּ! כַּמָּה כִּעוּר בְּפַרְצוּפוֹ שֶׁל גִּבֵּן זֶה!”

“הָהּ! נֶפֶשׁ שְׁפָלָה שֶׁכְּמוֹתוֹ!”

“אִי לָךְ!”

וּלְעֻמַּת זֶה שָׂבְעוּ הַגְּבָרִים עֹנֶג וּמָחֲאוּ כַּף לְאוֹת רָצוֹן.

קְוָזִימוֹדוֹ, אֲשֶׁר בִּגְלָלוֹ קָם כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה, הוֹסִיף לַעֲמֹד עַל סַף חֲדַר הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁהוּא כֻּלּוֹ קוֹדֵר וְקָשֶׁה וּמַפְקִיר אֶת עַצְמוֹ לְהִשְׁתּוֹמְמוּת הַקָּהָל.

אַחַד הַסְּטוּדֶנְטִים (כִּמְדֻמֶּה שֶׁזֶּה הָיָה רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן) הִתְקָרֵב יוֹתֵר מִדַּי וְהֵטִיל אֶת צְחוֹקוֹ כְּנֶגֶד פָּנָיו. קְוָזִימוֹדוֹ מָצָא אֶת סִפּוּקוֹ בָּזֶה שֶׁתָּפַס לוֹ לַסְּטוּדֶנט בַּאֲזוֹרוֹ וּזְרָקוֹ מֵעַל פָּנָיו הַרְחֵק כַּעֲשָׂרָה צְעָדִים, זָרֹק וְהַשְׁלֵךְ דֶּרֶךְ הֶהָמוֹן – וְהוּא עָשָׂה מַה שֶׁעָשָׂה בְּלִי לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה קַל מִפִּיו.

מַר קֹפֶּנוֹל נִגַּשׁ אֵלָיו מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת:

“בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי! שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים! אַתָּה בַּעַל הַכִּעוּר הַנָּאֶה בְּיוֹתֵר שֶׁרָאִיתִי מִיָּמָי. רָאוּי אַתָּה לְמַעֲלַת אַפִּיפְיוֹר בְּרוֹמָא כְּשֵׁם שֶׁהִנְּךָ רָאוּי לְכָךְ בְּפָרִיס.”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׂם מִתּוֹךְ חֶדְוַת לֵב אֶת יָדוֹ עַל שְׁכֶם הַגִּבֵּן.

קְוָזִימוֹדוֹ לֹא נָע וְלֹא זָע. קֹפֶּנוֹל הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“רָאוּי אַתָּה בְּעֵינַי שֶׁאֲכַבֶּדְךָ בִּמְזִיגָה יָפָה, וְלוּ גַם יַעֲלֶה לִי הַדָּבָר בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף!”

קְוָזִימוֹדוֹ לֹא עָנָה דָבָר.

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם!” קָרָא עוֹשֵׂה הַגַּרְבָּיִם, “וְכִי חֵרֵשׁ אַתָּה בְּאָזְנֶיךָ?”

קְוָזִימוֹדוֹ הָיָה בֶּאֱמֶת חֵרֵשׁ.

בֵּין כֹּה וְהוּא הִתְחִיל מִתְרַגֵּז בְּשֶׁל הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל קֹפֶּנוֹל, וּלְפֶתַע פִּתְאֹם הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ לְצִדּוֹ שֶׁל הַלָּז וְחָרַק אֶת שִׁנָּיו בְּאֹפֶן נוֹרָא כָּל כָּךְ, שֶׁהָעֲנָק הַפְלֶמִי נִרְתַּע לְאָחוֹר כְּאוֹתוֹ כֶּלֶב הַבּוּלְדוֹג הַנָּס מִפְּנֵי הֶחָתוּל.

מִתּוֹךְ יִרְאַת כָּבוֹד וְאֵימָה נִתְהַוָּה עַכְשָׁו מִסָּבִיב לָאִישׁ הַמּוּזָר הֶקֵּף, אֲשֶׁר מִדַּת חֲצִי קָטְרוֹ הָיְתָה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה רֶגֶל לְכָל הַפָּחוֹת.

אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת בֵּאֲרָה לְקֹפֶּנוֹל אֶת הַדָּבָר כִּי קְוָזִימוֹדוֹ הוּא חֵרֵשׁ בְּאָזְנָיו.

“חֵרֵשׁ?” אָמַר עוֹשֵׂה הַגַּרְבַּיְם וְצָחַק בְּקוֹל גָּדוֹל כְּנֻסַּח פְלַנְדְּרִיָּה. “שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים! הֲרֵיהוּ אַפִּיפְיוֹר מֻשְׁלָם בְּכָל הַמַּעֲלוֹת!”

“הֵי, הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ!” קָרָא יוֹהַן שֶׁיָּרַד לְבַסּוֹף מֵעַל כַּרְכֹּב הָעַמּוּד כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל מִקָּרוֹב בִּקְוָזִימוֹדוֹ, “זֶהוּ שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹן הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת אָחִי הַסְּגָן. שָׁלוֹם לְךָ, קְוָזִימוֹדוֹ?”

“בֶּן־שֵׁדִים!” אָמַר רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן וְהוּא עֲדַיִן מְעוּךְ אֲבָרִים בְּשֶׁל הַנְּפִילָה שֶׁנָּפַל. “בָּרוּר וְיַצִּיב כִּי הוּא גִבֵּן; בְּלֶכְתּוֹ יִהְיֶה לַעֲקֹם רַגְלָיִם; בְּהַבִּיטוֹ וְהָיְתָה לוֹ רַק עַיִן אֶחָת; אִם תִּפְנֶה אֵלָיו בִּדְבָרִים וְנִתְגַּלָּה הַדָּבָר כִּי הוּא חֵרֵשׁ. לַמְּדוּנִי נָא, רַבּוֹתַי, כֵּיצַד מִשְׁתַּמֵּשׁ הוּא בִּלְשׁוֹנוֹ?”

“הוּא יָכֹל לְדַבֵּר כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה בְּכָךְ,” אָמְרָה הַזְּקֵנָה; “הוּא נִתְחָרֵשׁ בְּשֶׁל הַלְמוּת הַפַּעֲמוֹנִים, אֲבָל אֵינֶנּוּ אִלֵּם.”

“אַף גַּם זֶה חָסֵר הוּא,” הִפְטִיר יוֹהַן.

“וְיֵשׁ לוֹ עַיִן אַחַת מְיֻתֶּרֶת,” הוֹסִיף רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן.

“לֹא נָכוֹן הַדָּבָר, אָמַר יוֹהַן בְּשׂוּם שֵׂכֶל; מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַיִן אַחַת מוּמוֹ גָדוֹל מִמּוּם הָעִוֵּר; שֶׁכֵּן הוּא מַכִּיר בְּחֶסְרוֹנוֹ.”

בֵּינָתַיִם וְכָל הַקַּבְּצָנִים, כָּל הַמְשָׁרְתִים וְכָל הַגַּנָּבִים, לְאַחַר שֶׁנִּצְטָרְפוּ אֲלֵיהֶם גַּם הַסְּטוּדֶנְטִים, הָלְכוּ יַחַד וְהוֹצִיאוּ אַגַּב טֶקֶס גָּדוֹל מִתּוֹךְ הָאָרוֹן אֲשֶׁר לְלַבְלָרֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט אֶת הָעֲטָרָה הָעֲשׂוּיָה קַרְטוֹן וְאֶת בֶּגֶד הַקַּלָּסָה הַנּוֹעָד לְאַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים. קְוָזִימוֹדוֹ לֹא הֶרְאָה כָּל אִי־רָצוֹן בְּשָׁעָה שֶׁהִלְבִּישׁוּהוּ אֵת כָּל אֵלֶּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִתְקִין אֶת עַצְמוֹ לְכָךְ מֵרְצוֹנוֹ וְהָיָה כְּמִתְגָּאֶה. אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיבוּהוּ עַל גַּב עַרְסָל מְקֻשָּׁט בִּשְׁלַל גְּוָנִים. שְׁנֵים־עָשָׂר פְּקִידִים, הַנִּמְנִים עַל חֶבֶר הַלֵּצִים, הֱרִימוּהוּ עַל כָּתֵף, וּמֵעֵין חֶדְוָה קָשָׁה וְאוֹמֶרֶת בּוּז הוֹפִיעָה עַל פָּנָיו הַקּוֹדְרִים שֶׁל הַצִּיקְלוֹף בְּשָׁעָה שֶׁרָאָה לְרַגְלָיו הָעֲקֻמּוֹת אֶת רָאשֵׁיהֶם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַיָּפִים וְהַבְּרִיאִים וְטוֹבֵי הַמַּרְאֶה. וְהִנֵּה זָעָה הַתַּהֲלוּכָה עַל אֲנָשֶׁיהָ הַהוֹמִים וּלְבוּשֵׁי הַקְּרָעִים וִיָצְאָה, כְּפִי הַמִּנְהָג, לְהַקִּיף אֶת הַמִּסְדְּרוֹנִים הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הָאַרְמוֹן, בְּטֶרֶם תֵּצֵא לְסוֹבֵב רְחוֹבוֹת וּשְׁוָקִים.

ו. אֶסְמֶרַלְדָּה    🔗

נְבַשֵּׂר בְּרָצוֹן לַקּוֹרֵא, כִּי גְרֶנְגּוֹאַר וִיצִירָתוֹ הֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד בִּזְמַן שֶׁנִּקְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הַשַּׂחֲקָנִים, שֶׁחָזְקָה עֲלֵיהֶם פְּקֻדָּתוֹ, לֹא חָדְלוּ מֵהַרְצוֹת אֶת דִּבְרֵי הַחִזָּיוֹן, וּגְרֶנְגּוֹאַר לֹא חָדַל מִתֵּת אֹזֶן שׁוֹמָעַת. הוּא הִשְׁלִים אֶל הַהֲמֻלָּה אֲשֶׁר מִסָּבִיב וְגָמַר אֹמֶר בְּלִבּוֹ לַעֲמֹד עַל מִשְׁמַרִתּוֹ עַד הַסּוֹף, כֵּיוָן שֶׁלֹּא חָדַל מִקַּוּוֹת כִּי הַקָּהָל עוֹד יָשׁוּב וְיַפְנֶה אֵלָיו אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ. תִּקְוָה קְלוּשָׁה זוֹ נִתְחַזְּקָה בְּלִבּוֹ יוֹתֵר לְאַחַר שֶׁרָאָה אֶת קְוָזִימוֹדוֹ וְאֶת קֹפֶּנוֹל וְאֵת כַּל הַלְּוָיָה הַהוֹלְלָה אֲשֶׁר לְאַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים מִסְתַּלְּקִים בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתּוֹךְ הָאוּלָם. הֲמוֹן הָעָם רָץ אַחֲרֵיהֶם בְּחֶמְדָּה רַבָּה. “גַּם זוֹ לְטוֹבָה,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ, “יֵלְכוּ לָהֶם מַפְרִיעֵי הַסֵּדֶר.” לַאֲסוֹנוֹ לֹא הָיוּ בַּקָּהָל אֶלָּא מַפְרִיעֵי סֵדֶר בִּלְבָד. בִּן־רֶגַע נִתְרוֹקֵן כָּל הָאוּלָם הַגָּדוֹל.

לְשֵׁם הָאֱמֶת צָרִיךְ לְהַגִּיד כִּי כַּמָּה אֲנָשִׁים נִשְאֲרוּ בָּאוּלָם, בִּיחִידוּת וּבְקִבּוּצִים לְיַד הָעַמּוּדִים, וִהַלָּלוּ הָיוּ נָשִׁים וּזְקֵנִים וִילָדִים שֶׁרָצוּ לָנוּחַ מִן הָרַעַשׁ וְהַהֲמֻלָּה. אֲחָדִים מִן הַסְּטוּדֶנְטִים נִשְׁאֲרוּ בִּמְקוֹמָם עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן וְשָׁלְחוּ אֶת מֶבָּטֵיהֶם אֶל פְּנֵי הַכִּכָּר אֲשֶׁר בַּחוּץ.

“אַף זוֹ לְטוֹבָה,” חָשַׁב גְּרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ, “יֵשׁ לִי כָּאן קָהָל כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו אֶת גְּמָר חֶזְיוֹנִי. אֵין זֶה קְהַל שׁוֹמְעִים גָּדוֹל, אֲבָל קָהָל נִבְחָר שֶׁכֻּלּוֹ מַשְׂכִּילִים.”

מִיָּד לְאַחַר זֶה נִפְקַד מְקוֹמָהּ שֶׁל מַקְהֵלַת הַמְזַמְּרִים, שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לִפְעֹל אֶת פְּעֻלָּתָהּ הַגְּדוֹלָה בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָהּ שֶׁל הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה. גְּרֶנְגּוֹאַר יָדַע עַכְשָׁו, כִּי כְּלֵי־הַזֶּמֶר שֶׁלּוֹ נִסְחֲפוּ בְּזֶרֶם הַתַּהֲלוּכָה אֲשֶׁר לְאַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים.

“הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר בְּשַׁלִוַת רוּחַ שֶׁל פִּילוֹסוֹף.

הוּא נִגַּשׁ אֶל קְבוּצַת אֶזְרָחִים שֶׁנִּרְאוּ בְּעֵינָיו כְּמִתְוַכְּחִים עָל אֹדוֹת חֶזְיוֹנוֹ. וְהִנֵּה הוּא תָּפַס אֶת קִטְעֵי הַשִּׂיחָה הָאֵלֶּה:

“מַר שֶׁנְטוֹ, הֲלֹא כְּבוֹדוֹ מַכִּיר אֶת הַפַּלְטִין נָבָרָה שֶׁנִּמְצָא בִּרְשׁוּתוֹ שֶל הָאָדוֹן לְבֵית נֵמוּר?”

“כֵּן הַדָּבָר, מְקוֹמוֹ שֶל זֶה הוּא בְּדִיּוּק מִמּוּל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הָקָּטֹן הַמְכֻנֶּה בְּרַק.”

“אֱמֶת וְיַצִּיב, לִפְנֵי זְמַן מְעַט הִשְׂכִּירָה הָרָשוּת אֶת הַבַּיִת לְגִילְיוֹם אֲלֶכְּסַנְדֶּר, זֶה הַצַּיָּר הַמַּעֲלֶה עַל הַבַּד נוֹשְׂאִים הִסְטוֹרִיִּים, וְנָטְלָה דְמֵי שְׂכִירוּת שֵׁשׁ לִטְרָאוֹת וּשְׁמוֹנָה כֶּסֶף בְּמַטְבֵּעַ הָעוֹבֶרֶת בְּפָרִיס.”

“שְׂכַר הַדִּירוֹת מַאֲמִיר מִיּוֹם לְיוֹם!”

“אֵין זֹאת,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ, “כִּי אִם שְׁאָר הַקָּהָל נוֹתֵן אֹזֶן לִשְׁמֹעַ.”

“חֲבֵרִים,” קָרָא פִּתְאֹם אֶחָד מִן הַפּוֹחֲזִים הַיּוֹשְׁבִים בְּפִתְחֵי הַחַלּוֹנוֹת, “הִנֵּה אֶסְמֶרַלְדָּה! הִנֵּה הִיא עַל הַכִּכָּר בַּחוּץ!”

מִלָּה זוֹ פָּעֲלָה פְּעֻלָּה עֲצוּמָה. שְׁאָר הַנֶאֱסָפִים שֶׁבָּאוּלָם נֶחְפְּזוּ אֶל הַחַלּוֹנוֹת, טִפְּסוּ עַל הַקִּירוֹת כְּדֵי לְהַבִּיט הַחוּצָה וְקָרְאוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד: “הִנֵּה אֶסְמֶרַלְדָּה! הִנֵּה אֶסְמֶרַלְדָּה!” אוֹתוֹ רֶגַע עָלָה בַּחוּץ קוֹל הָמוֹן הַמֵּרִיעַ תְּרוּעוֹת רָצוֹן.

“אֶסְמֶרַלְדָּה זוֹ מַה פֵּרוּשָׁהּ?” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר וְסָפַק כַּפַּיִם מִתּוֹךְ עָגְמַת נֶפֶשׁ. “הָהּ! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! דּוֹמֶה כִּי הִגִּיעַ עַכְשָׁו תּוֹרָם שֶׁל הַחַלּוֹנוֹת.”

הוּא הִפְנָה עַצְמוֹ כְּלַפֵּי רַחֲבַת הַשַּׁיִשׁ וְרָאָה כִּי נִפְסַק הַמִּשְׂחָק.

אוֹתוֹ רֶגַע בְּדִיּוּק עָמַד יֻפִּיטֶר לְהוֹפִיעַ וְלָתֵת אֶת בְּרָקָיו. וְאוּלָם יֻפִּיטֶר עָמַד לְמַטָּה בַּתֵּאַטְרוֹן וְלֹא נָע וְלֹא זָע.

“מִישֶׁל גִ’בּוֹרְן,” צָעַק הַפַּיְטָן בַּחֲמָתוֹ, “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁם? וְכִי לְכָךְ נוֹעַדְתָּ? מַהֵר וַעֲלֵה לְמָעְלָה!”

“אֲבוֹי!” אָמַר יֻפִּיטַר, “זֶה עַכְשָׁו נָשָׂא סְטוּדֶנְט אֶת הַסֻּלָּם.”

גְּרֶנְגּוֹאַר שָׁלַח אֶת עֵינָיו לִרְאוֹת; הַדָּבָר הָיָה אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. יְצִירָתוֹ לֹא יָכְלָה עוֹד לְהִתְפַּתֵּחַ מִתּוֹךְ קְשָׁרֶיהָ.

“נָבָל שֶׁכְּמוֹתוֹ!” מִלְמֵל גְּרֶנְגּוֹאַר.

“וּלְשֵׁם מָה נָשָׂא מִכָּאן אֶת הַסֻּלָּם?”

“כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת אֶסְמֶרַלְדָּה,” עָנָה יֻפִּיטֶר בְּקוֹל תַּאֲנִיָּה. “וְזֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו: ‘הַבִּיטָה וּרְאֵה, הִנֵּה סֻלָּם שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ!’ וּבִן־רֶגַע נֶעְלַם הַסֻּלָּם.”

זֶה הָיָה הַפֶּגַע הָאַחֲרוֹן. גְּרֶנְגּוֹאַר קִבֵּל עַל עַצְמוֹ הַכְנָעָה.

“לְכוּ לְכָל הָרוּחוֹת!” פָּנָה וְאָמַר לַמְשַׂחֲקִים, “וְאֶת שְׂכַרְכֶם אֶתֵּן לָכֶם בְּשָׁעָה שֶׁאֲקַבֵּל אֶת כֶּסֶף מַשְׂכֻּרְתִּי.” וְהוּא נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לָלֶכֶת אֶת דֶּרֶךְ הַנְּסִיגָה, כְּפוּף רֹאשׁ אֲבָל אַחֲרוֹן לְכָל הַנְּסוֹגִים, כְּדֶרֶךְ מְפַקֵּד צָבָא שֶׁנִּלְחַם בִּגְבוּרָה.

וּבָעֵת שֶׁהִתְרוֹמֵם בְּגֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת אֲשֶׁר לָאַרְמוֹן מִלְמֵל מִבֵּין שְׂפָתָיו: “הַפָּרִיסָאִים הַלָּלוּ אֵינָם אֶלָּא חֲמוֹרִים וְשׁוֹטִים! הֵם בָּאוּ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶל הַחִזָּיוֹן, וְלֹא שָׁמְעוּ שֶׁמֶץ דָּבָר. הֵם נָתְנוּ אֶת לִבָּם לְכָל מִינֵי דְבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, לִקְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ, לַחַשְׁמַן, לְקֹפֶּנוֹל, לִקְוָזִימוֹדוֹ, לַשָּׂטָן! וְאוּלָם לָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה לֹא שָׂמוּ לֵב. פּוֹשְׂקֵי עֵינַיִם שֶׁכְּמוֹתָם! וְאָנֹכִי! בָּאתִי לְשֵׁם פַּרְצוּפִים וְלֹא לְשֵׁם אֲחוֹרָיִם! לָזֶה יֵאָמֵר: פַּיְטָן שֶׁגִלְגְּלוּ עָלָיו מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ! אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי הוֹמֶר פָּשַׁט יָד לִנְדָבוֹת בִּמְקוֹמוֹת הַשְּׁוָקִים שֶׁל יָוָן, נָזוֹ²⁰ מֵת בְּאֶרֶץ גָּלוּת. וְאוּלָם אָנֹכִי – יִקָּחֵנִי הַשֵּד אִם יָדַעְתִּי אֶת כַּוָנַת הַדָּבָר שֶׁנִּקְרָא בְּפִיהֶם בְּשֵׁם אֶסְמֶרַלְדָּה. מַה פֵרוּשָׁהּ שֶׁל מִלָּה זוֹ בְּעֶצֶם? הֵא לְךָ לָשׁוֹן מִצְרִית!”

 

סֵפֶר שֵׁנִי    🔗

א. מִן הַכָּרִבְּדִיס אֶל הַסְּקִלָּה    🔗

בִּתְקוּפַת יָנוּאַר מַקְדִּים הַלַּיְלָה לָבוֹא. כְּשֶׁיָּצָא גְרֶנְגּוֹאַר מִן הָאַרְמוֹן שָׂרְרָה כְּבָר אֲפֵלָה בַּחוּצוֹת. חֲשֵׁכָה זוֹ שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם הָיְתָה לוֹ לְרָצוֹן; הוּא רָצָה לְהִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ רְחוֹב עָטוּף אֲפֵלָה וְרֵיק מֵאָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַכֵּר בִּמְנוּחָה לְמַחְשְׁבוֹתָיו, וְהַפִּילוֹסוֹף שֶׁבּוֹ יָשִׂים תַּחְבֹּשֶׁת רִאשׁוֹנָה עַל פִּצְעוֹ שֶׁל הַפַּיְטָן. אַגַּב, חוּץ מִן הַפִּילוֹסוֹפְיָה לֹא הָיָה לוֹ עַכְשָׁו שׁוּם מִקְלָט; שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַע הֵיכָן יַנִּיחַ הַלַּיְלָה אֶת רֹאשׁוֹ. לְאַחֵר שֶׁמֵּעֲשֵׂהוּ הַתֵּאַטְרָלִי נָחַל מַפָּלָה גְּמוּרָה לֹא הֵעֵז גְרֶנְגּוֹאַר לָשׁוּב אֶל דִּירָתוֹ אֲשֶׁר בָּרְחוֹב גְּרֶנְיָה, מוּל נְמֵל הַשָּׁחָת; הוּא שִׁעֲשַׁע אֶת עַצְמוֹ בְּתִקְוָה כִּי רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים יִתֵּן לוֹ אֶת שְׁכַר הַכָּבוֹד חֵלֶף שִׁיר הַכְּלוּלוֹת אֲשֶׁר חִבֵּר, וְהוּא יְשַׁלֵּם בַּכֶּסֶף הַזֶּה לְמַר גִּילְיוֹם דּוּל־סוּר, הוּא חוֹכֵר הַמַּס לִבְהֵמוֹת דַּקּוֹת, שְׂכַר דִּירָה שֶׁל שִׁשָּׁה חֲדָשִׁים, לֵאמֹר שְׁנֵים־עָשָׂר כֶּסֶף בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל פָּרִיס וּסְכוּם גָּדוֹל פִּי שְׁנֵים־עָשָׂר מִכָּל הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, אִם לַחְשֹׁב בִּכְלָל זֶה גַם אֶת מִכְנָסָיו וְאֶת כֻּתַּנְתּוֹ וְאֶת כּוֹבָעוֹ. לְאַחַר שֶׁהִתְכַּנֵּס לְפִי שָׁעָה לְתוֹךְ מָבוֹא שֶׁל שַׁעַר אֶחָד וְחָשַׁב רֶגַע עַל אֹדוֹת מְקוֹם הַלִּינָה שֶׁהוּא עָתִיד לְיַחֵד לְעַצְמוֹ הַלַּיְלָה – כָּל מַרְצֶפֶת הָרְחוֹבוֹת שֶׁל פָּרִיס שִׁמְּשָׁה לוֹ מְקוֹם בְּחִירָה – עָלָה הַדָּבָר בְּזִכְרוֹנוֹ, כִּי בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבָר רָאָה בִּרְחוֹב סַוַטְרִי, בְּפֶתַח הַבַּיִת שֶׁל אֶחָד מִיּוֹעֲצַי הַפַּרְלָמֶנְט, מִין אֶבֶן הַמְשַׁמֶּשֶׁת הֲדוֹם לְרוֹכְבֵי פְּרָדוֹת, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְהֵר בְּלִבּוֹ כִּי אֶבֶן זוֹ רְאוּיָה לְשַׁמֵּשׁ פְּעָמִים מְקוֹם לִינָה לְאֶחָד קַבְּצָן אוֹ פַּיְטָן. הוּא נָתַן תּוֹדָה לֵאלֹהִים עַל אֲשֶׁר הִנְחִיל לוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת; אוּלָם מִדֵּי הִתְכּוֹנְנוֹ לַעֲבֹר עַל פְּנֵי כִּכַּר הָאַרְמוֹן וּלְהַגִּיעַ בְּדֶרֶךְ זוֹ אֶל הָעִיר הָעַתִּיקָה – הוּא הַפַּרְוָר אֲשֶׁר לְתוֹכוֹ יוֹרְדִים כְּמִתְפַּתְּלִים כָּל הָרְחוֹבוֹת הָעַתִּיקִים הַלָּלוּ, הַקַּיָּמִים עֲדַיִן בְּיָמֵינוּ עַל בָּתֵּיהֶם בַּעֲלֵי תֵּשַׁע הַקּוֹמוֹת – רָאָה לְפָנָיו אֶת הַתַּהֲלוּכָה אֲשֶׁר לְאַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת מִן הָאַרְמוֹן, עוֹבֶרֶת לְרֹחַב הֶחָצֵר וּמִשְׂתָּעֶרֶת לִקְרָאתוֹ בַּהֲמֻלָּה רַבָּה, בְּלַפִּידִים בּוֹעֲרִים וּבִכְלֵי הַזֶּמֶר אֲשֶׁר נִלְקְחוּ מֵאִתּוֹ, מִגְּרֶנְגּוֹאַר. לַמַּחֲזֶה הַזֶּה הִתְחִילוּ שׁוּב כָּל פְּצָעָיו שׁוֹתְתִים דָּם; הוּא נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח. מִתּוֹךְ צַעֲרוֹ, שֶׁבָּא לוֹ בַּעֲקֵב הַמַּפָּלָה בַּתֵּאַטְרוֹן, לֹא רָאָה אֵת כָּל עִנְיָן הַחַג אֶלָּא כְּקוֹץ מוּנָד וְכִמְעוֹרֵר פְּצָעִים.

הוּא רָצָה לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל הַגֶּשֶׁר אֲשֶׁר עַל שֵׁם מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ; יְלָדִים הִתְרוֹצְצוּ הִנֵּה וְהִנֵּה וּבִידֵיהֶם צִתִּיּוֹת וְגַחֲלִילִיּוֹת.

“יִמַּח שְׁמָם שֶׁל הָאוּרִים הַלָּלוּ!” קְרָא גְרֶנְגּוֹאַר וְחָזַר פִּתְאֹם לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל גֶּשֶׁר הַחַלְפָנִים. עַל מְצוּדַת הַגֶּשֶׁר נִתְלוּ שְׁלשָׁה דְגָלִים כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ וְיוֹרֵשׁ הָעֶצֶר וּמַרְגָּרֶט לְבֵית פְלַנְדְּרִיָּה, וְשִׁשָׁה נִסִּים קְטַנִּים הָיוּ תְּלוּיִם שָׁם וַעֲלֵיהֶם מְצֻיָּרוֹת אַחַת אַחַת דְּמוּת דְּיוֹקָנָם שֶׁל הַדֻּכָּס מֵאוֹסְטְרִיָּה, הַחַשְׁמָן לְבֵית בֻּרְבּוֹן, הָאָצִיל לְבֵית בּוֹיֶ’ה, הַנְּסִיכָה יוֹהַנָּה לְבֵית הַמַּלְכוּת שֶׁל צָרְפַת, הָאָצִיל בֶּן הַפִּילֶגֶשׁ אֲשֶׁר לְבֵית בֻּרְבּוֹן וְשֶׁל עוֹד אֶחָד בִּלְתִּי יָדוּעַ. וְעַל הַכֹּל הָיָה שָׁפוּךְ אוֹר לַפִּידִים. הֶהָמוֹן הִבִּיט כְּמִשְׁתּוֹמֵם.

“מָה אֻשַּׁרְתָּ, הַצִּיר יוֹהַן פֻרְבּוֹל!” קְרָא גְרֶנְגּוֹאַר מִתּוֹךְ גְּנִיחָה כְּבֵדָה; וְהוּא פָּנָה עֹרֶף לַדְּגָלִים וְלַנִּסִּים. לְפָנָיו הִשְׂתָּרַע אַחַד הָרְחוֹבוֹת; הָרְחוֹב נִרְאָה לוֹ עָטוּף חֲשֵׁכָה וְרֵיק מֵאָדָם וּגְרֶנְגּוֹאַר קִוָּה כִּי שָׁם לֹא יַשִּׂיגוּהוּ הָרַעַשׁ וּבֻלְמוּס הַחֶדְוָה אֲשֶׁר לַחַג; הוּא הִסְתַּתֵּר בָּרְחוֹב הַזֶּה. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וְרַגְלוֹ נִתְקְלָה בְּמִכְשׁוֹל; הוּא בָּא לִידֵי מְעִידַת רֶגֶל וְנָפַל. זֹאת הָיְתָה חֲבִילַת זַרְדֵי לִבְנֶה שֶׁהֻנְּחָה מִבְּעוֹד הַבֹּקֶר לְיַד פִּתְחוֹ שֶׁל אֶחָד מֵרָאשֵׁי הַפַּרְלָמֶנְטִים לִכְבוֹד הַחַג וּמִטַּעַם לַבְלָרֵי הַדַּיָּנִים. גְרֶנְגּוֹאַר נָשָׂא בִּגְבוּרַת נֶפֶשׁ אֶת הַפֶּגַע שֶׁבָּא עָלָיו שׁוּב; הוּא קָם עַל רַגְלָיו וְהִגִּיעַ אֶל שְׂפַת הַמָּיִם. לְאַחֵר שֶׁעָבַר עַל פְּנֵי בֵּית־הַסֹּהַר לְאֶזְרָחִים וְלַנְּדוֹנִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וְיָרַד לְרַגְלֵי הַחוֹמָה הַאֲרֻכָּה אֲשֶׁר לְגַנֵּי הַמֶּלֶךְ, הָלֹךְ וְצָעֹד עַל שְׂפַת הַנָּהָר בִּמְקוֹם אֵין מַרְצֶפֶת וְהָרֶפֶשׁ מַגִּיעַ עַד הַבִּרְכַּיִם, – הִגִּיעַ גְרֶנְגּוֹאַר עַד לַגְּבוּל הַצְּפוֹנִי שֶׁל הָעִיר הָעַתִּיקָה וְנָשָׂא אֶת עֵינָיו לְהַבִּיט בָּאִי הַקָּטֹן אֲשֶׁר לְשׁוֹמֵר הַמַּעְבָּרָה, זֶה הָאִי אֲשֶׁר נֶעְלַם אַחֲרֵי כֵן מִתַּחַת לְפֶסֶל הַסּוּס, יְצוּק בְּרוֹנְזָה, הַמֻּצָּב עַל הַגֶּשֶׁר הֶחָדָשׁ. בָּאֲפֵלָה הִתְבַּלֵּט הָאִי הַקָּטֹן כְּגֹלֶם שָׁחוֹר עַל פְּנֵי הָרְצוּעָה הַצָּרָה אֲשֶׁר לַמַּיִם הַמַּבְהִיקִים. לְאוֹרוֹ הַקָּלוּשׁ שֶׁל אֵיזֶה מָאוֹר קָטֹן נִסְתַּמֵּן מֵעֵין צְרִיף שֶׁהָיָה דוֹמֶה לְכַוֶּרֶת דְּבוֹרִים וְשִׁמֵּשׁ דִּירָה לְשׁוֹמֵר הַמַּעְבָּרָה.

“מָה אֻשַׁרְתָּ, שׁוֹמֵר הַמַּעְבָּרָה!” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ; “אֵינְךָ רוֹדֵף אַחֲרֵי תְּהִלָּה וְאֵינְךָ מְחַבֵּר יְצִירוֹת פִּיּוּט לִכְבוֹד חַגֵּי כְּלוּלוֹת! וְכִי אַתָּה נוֹתֵן אֶת לִבְּךָ לִבְנֵי מְלָכִים הַבָּאִים בִּבְרִית אֵרוּסִין אוֹ לִבְנוֹת נְסִיכִים מִבֻּרְגּוּנְדִּיָה? אֵין לְךָ אֶלָּא מַּרְגָּנִיּוֹת²¹ הָעוֹלוֹת בְּאַפְּרִיל עַל חֶלְקַת הָאֲפָר שֶׁלְּךָ וּמְשַׁמְּשׁוֹת מַאֲכָל לְפָרוֹתֶיךָ! וְאָנֹכִי, הַפַּיְטָן, הָיִיתִי לְבוּז וּלְקֶלֶס, הַקֹּר שׁוֹלֵחַ אֶת מַאַכְלוֹתָיו בִּבְשָׂרִי, חוֹבוֹתַי עָלוּ לִסְכוּם שְׁנֵים־עָשָׂר כֶּסֶף, וְהַסֻּלְיָה אֲשֶׁר לִנְעָלֵי דַּקָּה כָּל כָּךְ שֶׁהִיא רְאוּיָה לְשַׁמֵּשׁ זְגוּגִית בַּפָּנָס שֶׁלָּךְ. שָׂא תּוֹדָה, שׁוֹמֵר הַמַּעְבָּרָה! צְרִיפְךָ מַשְׁרָה עָלַי רוּחַ מְנוּחָה וְגוֹרֵם לִי שֶׁאֶשְׁכַּח אֶת פָּרִיס!”

הִשְׁתַּפְּכוּת נַפְשׁוֹ זוֹ נִפְסְקָה פִּתְאֹם עַל יְדֵי יְרִיָּה חֲזָקָה שֶׁל כְּלִי־תּוֹתָח שֶׁיָּצְאָה מִצְּרִיף הָאֹשֶׁר, קֹדֶשׁ לִכְבוֹד חַג יוֹחָנָן. זֶה יָרָה שׁוֹמֵר הַמַּעְבָּרָה שֶׁשִּׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ לַחֲגִיגַת הַיּוֹם וְתִכֵּן בְּבֵיתוֹ שַׁעֲשׁוּעֵי אֵשׁ.

מַכַּת הָרַעַם שֶׁל הַתּוֹתָח הֶחֱרִידָה אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר עַד הַיְסוֹד בָּהּ.

“אִי לְךָ, חַג אָרוּר!” צָעַק גְרֶנְגּוֹאַר. “הַאֻמְנָם תִּרְדְּפֵנִי בְּכֹל אֲשֶׁר אֵלֵךְ? הָהּ, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! עַד לִמְקוֹם הַמַּעְבָּרָה נִרְדָּפְתִּי!” אַחֲרֵי כֵן נִסְתַּכֵּל בִּנְהַר הַסֶּנָה הַשּׁוֹטֵף לְרַגְלָיו וּמַחֲשָׁבָה אֲיֻמָּה הֵבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן.

“הָהּ!” יָצְאָה קְרִיאָה מִפִּיו, “מַה טוֹב הָיָה לָמוּת בִּטְבִיעָה, לוּלֵא הָיוּ הַמַּיִם קָרִים כָּל כָּךְ!”

וְהוּא הֶחְלִיט דָּבָר מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ. כֵּיוָן שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יִמָּלֵט מִפְּנֵי אַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים וְהַדְּגָלִים מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹהַן פֻרְבּוֹל, מִפְּנֵי חֲבִילוֹת הַזְּרָדִים שֶׁל עֵץ הַלִּבְנֶה וְהָאוּרִים וִירִיּוֹת הַתּוֹתָח, לְפִיכָךְ גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ לְהִתְאַזֵּר בִּגְבוּרָה וְלָבוֹא בִּקְהַל הַחוֹגְגִים אֲשֶׁר עַל כִּכַּר גְּרֶב.

“שָׁם אֶמְצָא לִי, לְכָל הַפָּחוֹת,” חָשַׁב בְּלִבּוֹ, “מְדוּרָה בּוֹעֶרֶת לִכְבוֹד הַחַג שֶׁאֶתְחַמֵּם בְּאִשָּׁהּ, וְאֶטֹּל לִי לַאֲרֻחַת עֶרֶב פְּרוּרִים אֲחָדִים מִשְּׁלשֶׁת שִׁלְטֵי הַמֶּלֶךְ הָעֲשׂוּיִם נֹפֶת וַעֲרוּכִים לִסְעֻדַּת עֲנִיִּים מִטַּעַם הֵעִיר פָּרִיס.”

ב. כִּכַּר גְּרֶב    🔗

בְּיָמֵינוּ לֹא נִשְׁאֲרָה לָהּ לְכִכַּר גְּרֶב אֶלָּא שְׁאֵרִית אַחֲרוֹנָה מִצּוּרָתָהּ הַקּוֹדֶמֶת: הֲלֹא הוּא הַמִּגְדָּל הַקָּטֹן וְהַנָּאֶה הָעוֹמֵד בְּפִנַּת הַצָּפוֹן שֶׁל הַכִּכָּר וּמִתְעַלֵּם כְּבָר כִּמְעַט לְגַמְרֵי מִתַּחַת לַמֶּלֶט הַתָּפֵל הַמְכַסֶּה אֶת בְּלִיטוֹת אֲבָנָיו הָעֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂה סִתּוּת. וְאוּלַי עָתִיד מִגְדָּל זֶה לְהִבָּלַע בְּקָרוֹב לְגַמְרֵי בְּתוֹךְ הַסַּפַּחַת שֶׁל הַבָּתִּים הַחֲדָשִׁים, אֵלֶּה הַמְּבַלִּים בִּמְהִירוּת כֹּה רַבָּה כָּל חָזִית עַתִּיקָה שֶׁבְּפָרִיס. אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ, שֶׁמִּדֵּי עָבְרָם עַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב הֵם מִסְתַּכְּלִים תָּמִיד מִתּוֹךְ רַחֲמִים וְחִבָּה בְּבֶן־מִגְדָּל זֶה, מְיֻחָד בְּמִינוֹ, הַמִּתְכַּוֵּץ בֵּין שְׁנֵי חִדְלִי־בָּתִּים רְעוּעִים בְּנֵי תְּקוּפַת לוּאִי הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר, עֲלוּלִים לְתָאֵר לָהֶם בִּשְׁלֵמוּת אֶת חֲטִיבַת הַבָּתִּים שֶׁאֲלֵיהֶם נִצְטָרֵף הַמִּגְדָּל הַקָּטֹן, וִיכֹלִים לִרְאוֹת בְּדִמְיוֹנָם אֵת כָּל אוֹתָהּ הַכִּכָּר הָעַתִּיקָה, בַּעֲלַת הַסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי, כְּפִי שֶׁהָיְתָה בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה.

כִּכָּר זֹאת הָיְתָה, כְּפִי שֶׁהִנָּהּ גַּם בְּיָמֵינוּ, רִבּוּעַ לְלֹא צְדָדִים יְשָׁרִים, מִצִּדָּהּ הָאֶחָד הִקִּיפָה אוֹתָהּ סוֹלְלַת הַנָּהָר וּמִשְּׁלשֶׁת צְדָדֶיהָ הָאֲחֵרִים – בָּתִּים צָרִים, גְּבוֹהֵי קוֹמָה וְקוֹדְרֵי מַרְאֶה. בַּיּוֹם נִתַּן לְהִשְׁתָּאוֹת אֶל רִבּוּי הַגְּוָנִים שֶׁל הַבָּתִּים הָאֵלֶּה שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים כֻּלָּם גִּלּוּפִי עֵץ וָאֶבֶן וְשִׁמְּשׁוּ דֻּגְמָאוֹת שְׁלֵמוֹת לְכָל סִגְנוֹנֵי הַבְּנִיָּה שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם, מִן מֵּאָה הָאַחַת־עֶשְׂרֵה וְעַד הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה: הָחֵל בְּחַלּוֹן מְצֻלָּב, שֶׁהִתְחִיל בָּא בִּמְקוֹם הַקֶּשֶׁת הַחַדָּה, וְגָמֹר בַּקֶּשֶׁת הַמְּקֻמֶּרֶת בֶּן הַסִּגְנוֹן הָרוֹמָנִי, זֶה שֶׁנִּדְחָה מִפְּנֵי הַקֶּשֶׁת הַחַדָּה וְלֹא תָּפַס מָקוֹם אֶלָּא בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה, עַתִּיקַת הַיָּמִים שֶׁל מִגְדַּל רוֹלַנְד, זֶה שֶׁעָמַד בְּפִנַּת הַכִּכָּר הַגּוֹבֶלֶת אֶל הַסֶּנָה. סָמוּךְ לִרְחוֹב לוֹגֶ’רְבְּ. בַּלַּיְלָה לֹא נִסְתַּמְנוּ מֵעַל גָּלְמֵי הַבָּתִּים הָאֵלֶּה אֶלָּא עָקְצֵי הַגַּגּוֹת הַשְּׁחוֹרִים, אֲשֶׁר שַׁלְשַׁלְתָּם הָעֲשׂוּיָה חֻדִּים חֻדִּים הִקִּיפָה אֶת הַכִּכָּר מִסָּבִיב. כִּי זֶהוּ אַחֵד הַהֶבְדְּלִים הָעִקָּרִיִּים שֶׁבֵּין הֶעָרִים בֶּעָבָר וְהֶעָרִים בְּיָמֵינוּ: עַכְשָׁו חָזִית הַבָּתִּים הִיא הַפּוֹנָה לְצַד הָרְחוֹב וְהַכִּכָּר, וּלְפָנִים לֹא הָיוּ פּוֹנִים לְכָאן אֶלָּא חֻדֵּי הַגַּגּוֹת. זֶה מָאתַיִם שָׁנָה מֵעֵת אֲשֶׁר הָפְכוּ הַבָּתִּים אֶת פְּנֵיהֶם.

בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר, מִצַּד מִזְרָח, הִתְרוֹמֵם בִּנְיַן־כִּלְאַיִם כְּבֵד־צוּרָה שֶׁחֻבְּרוּ בּוֹ שְׁלשָׁה בָּתִּים עוֹמְדִים זֶה בְּצַד זֶה. בִּשְׁלשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרָא הַבִּנְיָן – לְפִי קוֹרוֹתָיו, תְּעוּדָתוֹ וְסִגְנוֹנוֹ: בְּשֵׁם “בֵּית הַנָּסִיךְ”, מִפְּנֵי שֶׁשַּׁרְל הַחֲמִישִׁי קֶבַע שָׁם אֶת דִּירָתוֹ בִּזְמַן הֱיוֹתוֹ נָסִיךְ; בְּשֵׁם “בֵּית הַמִּסְחָר”, מִפְּנֵי שֶׁשִּׁמֵּשׁ בֵּית וְעַד לְהַנְהָלַת הָעִיר; בְּשֵׁם “בֵּית הָעַמּוּדִים”, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוּרַת עַמּוּדִים גְּדוֹלִים תָּמְכָה אֶת כָּל שָׁלשׁ קוֹמוֹתָיו הָעֲצוּמוֹת. הָעִיר מָצְאָה כָּאן כָּל מַה שֶׁדָּרוּשׁ לְעִיר הֲגוּנָה כְּפָרִיס: חֲדַר כְּנֵסִיָּה לִתְפֵלָה, “אוּלָם מִשְׁפָּט” לִמְקוֹם הַוַּעַד וַעֲלִיּוֹת הַגַּג שֶׁשִּׁמְּשׁוּ מְקוֹם גְּנִיזָה לִכְלֵי תּוֹתָחִים. יוֹדְעִים הֵם אַנְשֵׁי פָּרִיס כִּי לֹא תָּמִיד הַיְּשׁוּעָה תְּלוּיָה בִּתְפִלּוֹת וּבְוִכּוּחִים עַל דְּבַר זְכֻיּוֹת הַחֹפֶשׁ שֶׁל הָעִיר פָּרִיס, וּלְפִיכָךְ הֵם נוֹהֲגִים זְהִירוּת וְאוֹצְרִים בְּבֵית גְּנִיזָה שֶׁל הָעִיר כְּלֵי יְרִיָּה מַחֲלִידִים וּכְשֵׁרִים לִמְלַאכְתָּם.

מֵאוֹתוֹ זְמָן וְאֵילָךְ לֹא נִסְתַּלֵּק מַרְאֵה הַקַּדְרוּת מֵעַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב, קַדְרוּת זוֹ הַטְּבוּעָה בְּפָנֶיהָ גַּם בְּיָמֵינוּ בְּשֶׁל זִכְרוֹנוֹת הֶעָבָר. מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי עַמּוּד הַתְּלִיָּה הַקָּבוּעַ וְעַמּוּד הַקָּלוֹן (“הַצֶּדֶק” וְ“הַסֻּלָּם”, בִּלְשׁוֹן הַיָּמִים הָהֵם), הָעוֹמְדִים זֶה בְּצַד זֶה עַל פְּנֵי מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב, הֵם שֶׁגָּרְמוּ בְּעִקָּר כִּי הַמִּגְרָשׁ רַב הַזְּוָעוֹת הַזֶּה, מְקוֹם שָׁם נָפְחוּ אֶת נַפְשָׁם הֲמוֹן יְצוּרִים מְלֵאֵי חַיִּים וָכֹחַ, נַעֲשָׂה בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים מֵעֵין דָּבָר הָאָסוּר בִּרְאִיָּה; מֵאוֹתוֹ מָקוֹם יָצְאָה כַּעֲבֹר מִשִּׁים שָׁנָה “הַקַּדַּחַת שֶׁל סֶן־בַּלְיֶה²²”, זוֹ הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר מְחוֹלְלָהּ הוּא פַּחַד הַגַּרְדֹּם וְהִיא נוֹרָאָה מִכָּל הַמַּחֲלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ בָּאָה בִּידֵי שָׁמַיִם אֶלָּא בִּידֵי אָדָם.

וִיכֹלִים אָנוּ לְקַבֵּל מִקְצָת נֶחָמָה (נֹאמַר אֶת הַדָּבָר דֶּרֶךְ אַגַּב), אִם נָשִׂים אֶל לִבֵּנוּ כִּי לִפְנֵי שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה הַגַּרְדֹּם קוֹבֵעַ אֶת כֵּלָיו – אֶת אוֹפַנָּיו בַּרְזֶל, אֶת עַמּוּד הַתְּלִיָּה אֶבֶן, וְאֵת כָּל מַכְשִׁירֵי הָעִנּוּי הַקְּבוּעִים וּמְסֻדָּרִים לְעֵינֵי כֹּל בְּרֹאשׁ חוּצוֹת – וְהָיָה שׁוֹלֵט שְׁלִיטָה בִּמְלֹא כִּכַּר גְּרֶב, צְלָב טִרַהוּאָר, שׁוּק הַחֲזִירִים, כִּכַּר הַהֶרֶג הָאָיֹם הַנִּקְרֵאת מָנְפּוֹסוֹן, חֲדַר הַמִּשְׁמָר לְשַׁמָּשֵׁי בֵּית הַמִּשְׁפָּט, כִּכַּר הַחֲתוּלִים, בֵּית הַשַּׁעַר שֶׁל סֶן־דֶּנִי, שַׁמְפּוֹ, כִּכַּר בּוֹדֶה וּבֵית הַשַּׁעַר עַל שֵׁם יַעֲקֹב הַקָּדוֹשׁ, בְּלִי שֶׁנְּצָרֵף לְכָךְ אֶת מְקוֹמוֹת הַהֶרֶג הָרַבִּים מִנִּי סְפֹר אֲשֶׁר לִסְגָנֵי בֵּית־הַדִּין וְלַחַשְׁמַנִּים וּלְחַבְרֵי הַנְּזִירִים וְלַכֹּהֲנִים וְלַכְּמָרִים אֲשֶׁר הֻתַּר לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וּבְלִי שֶׁנָּבִיא בְּמִסְפָּר אֶת מִיתוֹת בֵּית־הַדִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי טְבִיעָה: – יֵשׁ בָּזֶה מֵעֵין נֶחָמָה, אוֹמֵר אָנֹכִי, אֲשֶׁר שְׁלִיחָה הַנֶּאֱמָן הַזֶּה שֶׁל הַחֶבְרֶה הַפֵאוֹדָלִית, לְאַחֵר שֶׁהִפְסִיד בָּזֶה אַחַר זֶה אֶת כְּלֵי זֵינוֹ, הֲלֹא הֵם כָּל מִינֵי מִיתוֹת בֵּית־דִּין, דִּינֵי עֳנְשִׁין מֻפְלָאִים הַמְּשַׁמְּשִׁים כִּבְיָכֹל אֶת הַמִּשְׁפָּט, סֵדֶר הָעִנּוּי שֶׁבִּגְלָלוֹ הָיָה צֹרֶךְ בְּכָל חָמֵשׁ שָׁנִים לְהַעֲמִיד מִטַּת עוֹר בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן – גֹּרַשׁ בְּיָמֵינוּ כִּמְעַט לְגַמְרֵי מִתּוֹךְ חֻקֵּינוּ וּמִקֶּרֶב עָרֵינוּ וְנִדְחָה מִסֵּפֶר חֻקִּים אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ, נִרְדַּף מִכִּכָּר אֶל כִּכָּר וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בָּעִיר פָּרִיס הַגְּדוֹלָה לֵאלֹהִים אֶלָּא פִּנָּה עֲלוּבָה עַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב וְאֵין לוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֶלָּא גִילְיוֹטִינָה אַחַת עֲלוּבָה וַחֲשָׁאִית, חֲרֵדָה וְנִתְעָבָה, זוֹ הַנִּמְלֶטֶת בְּחִפָּזוֹן עַל נַפְשָׁהּ מִידֵי הוֹצִיאָהּ לַפֹּעַל אֵת אֶחָד מִתַּעֲלוּלֶיהָ, בְּיָרְאָהּ פֶּן יִמְצָאוּהָ בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה.

ג. נְשִׁיקָה גּוֹרֶמֶת מַכְאוֹבִים    🔗

כְּשֶׁהִגִּיעַ פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר אֶל כִּכַּר גְּרֶב הָיָה קָפוּא מִקֹּר. הוּא הָלַךְ דֶּרֶךְ גֶּשֶׁר הַטּוֹחֲנִים, כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מִן הַדֹּחַק אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֶּשֶׁר הַחַלְפָנִים וּמִתְּמוּנוֹת הָאוֹר שֶׁל יוֹהַן פֻרְבּוֹל; וְאוּלָם מִדֵּי עָבְרוֹ הִתִּיזוּ עָלָיו טַחֲנוֹתָיו שֶׁל הַחַשְׁמַן מַיִם בְּכָל אוֹפַנֵּיהֶם, וַחֲלוּקוֹ נִרְטַב כֻּלּוֹ; מִלְּבַד זֶה הָיָה דוֹמֶה לוֹ, כִּי הוּא רוֹעֵד מִצִּנָּה יְתֵרָה בְּשֶׁל הַמַּפָּלָה שֶׁנָּחֲלָה יְצִירָתוֹ. מִפְּנֵי כָּךְ הָלַךְ בְּחִפָּזוֹן רַב לִקְרַאת מְדוּרַת הַחַג הַגְּדוֹלָה, שֶׁבָּעֲרָה בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר. וְאוּלָם מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה עָמַד הָמוֹן רַב כְּנֵד צָפוּף.

“אֲרוּרִים אַתֶּם, בְּנֵי פָּרִיס!” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר לְנַפְשׁוֹ (כִּי כְּאַחַד הַפַּיְטָנִים הַדְּרָמָטִיִּים הָיָה מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם נַפְשׁוֹ), “שֶׁכֵּן אַתֶּם גּוֹדְרִים בְּפָנַי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֵשׁ! וַאֲנִי מַה נִכְסַפְתִּי לְפִנָּה סְפוּגַת חֹם; נְעָלַי יוֹרְדוֹת מַיִם וְכָל הַטְּחָנוֹת הַלָּלוּ, יִמַּח שְׁמָן, הֵטִילוּ בִּי מִטַּחְבָּן! בְּכוֹר שָׂטָן שֶׁכְּמוֹתוֹ, הַחַשְׁמַן בַּעַל הַטְּחָנוֹת אֲשֶׁר לְפָרִיס! רַק זֹאת חָפַצְתִּי לָדַעַת – מַה לַחַשְׁמַן וְלַטְּחָנוֹת! וְכִי סָבוּר הוּא שֶׁיַּחֲלִיף אֶת מְלַאכְתּוֹ בִּמְלֶאכֶת טוֹחֵן? אִם לְבִרְכַּת פִּי הוּא צָרִיךְ, הֲרֵינִי אוֹצֵל לוֹ בְּרָכָה, לוֹ וּלְבֵית תְּפִלָּתוֹ וּלְטַחֲנוֹתָיו! הָבָה וְאֶרְאֶה אִם פּוֹשְׂקֵי הָעֵינַיִם הַלָּלוּ פִּנוּ לִי קְצָת מָקוֹם לְיַד הָאֵשׁ. וְכִי מָה הֵם עוֹשִׂים כָּאן? הֵם מִתְחַמְמִים; אַף זֶה דָבָר שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ הֲנָאָה! הֵם מִסְתַּכְּלִים בַּחֲבִילוֹת הַזְּרָדִים הָעוֹלוֹת לַהֲמוֹנֵיהֶן עַל הַמּוֹקֵד; אַף לָזֶה יֵאָמֵר מַחֲזֵה שַׁעֲשׁוּעִים!”

וּכְשֶׁהִקְרִיב לָגֶשֶׁת הִבְחִין בַּדָּבָר, כִּי הַמַּעְגָּל נִצְטַפֵּף יוֹתֵר מִדַּי וְלֹא יַנִּיחַ לוֹ לַעֲבֹר אֶל מְדוּרַת הַמֶּלֶךְ, וְכִי הֲמוֹן הָרוֹאִים נִדְחֲקוּ לָבוֹא הֵנָּה לֹא רַק בְּשֶׁל הַמַּרְאֶה הַיָּפֶה אֲשֶׁר לַחֲבִילוֹת זְרָדִים עוֹלוֹת בָּאֵשׁ.

עַל פְּנֵי שֶׁטַח פָּנוּי, בֵּין הָאֵשׁ וּבֵין הֶהָמוֹן, יָצְאָה בִּמְחוֹלוֹת נַעֲרָה צְעִירָה לְיָמִים.

גְרֶנְגּוֹאַר, אַף כִּי הָיָה פִּילוֹסוֹף סַפְּקָן וּמְשׁוֹרֵר נוֹטֶה לְלִגְלוּג, לֹא יָכֹל בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לְהַחְלִיט אִם זוֹ הִיא יְצוּר אָדָם אוֹ פֵיָה אוֹ בַּת כְּרוּבִים, כֵּיוָן שֶׁלִּבּוֹ הָלַךְ כֻּלּוֹ שְׁבִי אַחֲרֵי הַדְּמוּת הַמַּזְהִירָה.

הִיא לֹא הָיְתָה גְדוֹלָה בְּיוֹתֵר, אֲבָל נִרְאֲתָה זְקוּפַת קוֹמָה בְּשֶׁל גֵּאוּת גּוּפָהּ הֶעָדִין. הִיא הָיְתָה שְׁחוּמַת פָּנִים, אֲבָל נִכָּר הָיָה כִּי בַּיּוֹם יֵשׁ לְעוֹר פָּנֶיהָ אוֹתוֹ בְּרַק הַזָּהָב הַנָּאֶה אֲשֶׁר לִבְנוֹת אַנְדָּלוּזְיָה וּבְנוֹת רוֹמָא. גַּם כַּף רַגְלָהּ הַקְּטַנָּה נִרְאֲתָה אַנְדָּלוּזִית, שֶׁכֵּן הָיְתָה זְעִירָה וְיָשְׁבָה לִרְוָחָה בְּתוֹךְ הַנַּעַל הַנֶּחְמָדָה. הִיא רָקְדָה, עָגָה עוּגוֹת, נִשְּׂאָה בִּסְעָרָה עַל פְּנֵי שָׁטִיחַ פַּרְסִי יָשָׁן שֶׁהֻשְׁלַךְ בְּרַשְׁלָנוּת מִתַּחַת לְרַגְלֶיהָ; וּמִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, כְּשֶׁגּוּפָהּ הַמְפֹאָר חָלַף תּוֹךְ כְּדֵי רִקּוּד עַל פְּנֵי הָרוֹאִים, יָרוּ עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת בְּרָקִים.

וּמִסָּבִיב לָהּ קָפְאָה כָּל עֵין, כָּל פֶּה הָיָה פָּעוּר מִתִּמָּהוֹן; וְאָמְנָם כְּשֶׁרָקְדָה כָּךְ לְקוֹל הַתֹּף הַבַּסְקִי, אֲשֶׁר נִשָּׂא מֵעַל לְרֹאשָׁהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ הָעֲגֻלּוֹת וְהַחֲשׂוּפוֹת, וְהִיא רַכָּה וַעֲדִינָה וְקַלַת תְּנוּעָה כְּאַחַד הַגָּזִים, חָזִיָּה כְּעֵין הַזָּהָב מְתוּחָה עַל בְּשָׂרָהּ לְלֹא קֶמֶט וְקִפְלִי שִׂמְלָתָהּ רַבַּת הַגְּוָנִים נָעִים וְהוֹלְכִים, כְּתֵפֶיהָ עֲרֻמּוֹת וְרַגְלֶיהָ הַזְּקוּפוֹת מִתְגַּלּוֹת פַּעַם בְּפַעַם מִתַּחַת לַשִּׂמְלָה, שַׂעֲרוֹתֶיהָ וְעֵינֶיהָ יוֹקְדוֹת כָּאֵשׁ – בְּשָׁעָה זוֹ נִרְאֲתָה כִּיצִיר שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה.

“מֻבְטָחְנִי,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ, “כִּי אֵין זוֹ אֶלָּא בַּת־רֶשֶׁף אוֹ פֵיָה, בַּת אֵלִים אוֹ אַחַת מִבְּנוֹת בַּכּחוּס.”

בְּרֶגַע זֶה הֻתְּרָה קְוֻצָּה אַחַת מִשַּׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁל “בַּת־הָרֶשֶׁף”, וְנֵזֶר הַנְּחֹשֶׁת שֶׁהָיָה צָמוּד אֵלֶיהָ הִתְגּוֹלֵל לָאָרֶץ.

“טָעוּת הָיְתָה בְּיָדִי,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר, “הֲרֵי זוֹ צוֹעֲנִית.”

לֹא הָיָה עוֹד מָקוֹם לְטָעוּת.

זוֹ יָצְאָה שׁוּב בִּמְחוֹלוֹת; הִיא הֵרִימָה מֵעַל הָאֶרֶץ שְׁתֵּי חֲרָבוֹת, סָמְכָה אֶת חֻדֵּיהֶן אֶל מִצְחָהּ וְסוֹבְבָה אֶת הַחֲרָבוֹת כְּלַפֵּי הַצַּד הָאֶחָד וְאֶת עַצְמָהּ כְּלַפֵּי הַצַּד הַשֵּׁנִי; הִיא הָיְתָה צוֹעֲנִית בְּפֹעַל מַמָּשׁ. וְאוּלָם אַף עַל פִּי שֶׁגְרֶנְגּוֹאַר נִכְזַב מִדִּמְיוֹנוֹתָיו, בְּכָל זֹאת עוֹד נִרְאָה הַמַּחֲזֶה בְּעֵינָיו כִּנְסוּךְ חֵן וָקֶסֶם; מְדוּרַת הַחַג הֵאִירָה אֶת מְקוֹם הַחִזָּיוֹן וְהִרְקִידָה זֹהַר מַבְהִיק וְאָדֹם עַל פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב, עַל מִצְחָהּ הַשָּׁחוּם שֶׁל הַנַּעֲרָה וְעַל הַכִּכָּר אֲשֶׁר מֵרָחוֹק; מִצַּד אֶחָד רָעַד הָאוֹר עַל הֵחָזִית הָעַתִּיקָה וְהַמַּשְׁחִירָה וְרַבַּת הַקְּמָטִים אֲשֶׁר לְבֵית הָעַמּוּדִים, וּמִצַּד שֵׁנִי נִזְרַע עַל שְׁלוּחַת הָאֶבֶן אֲשֶׁר לְעַמּוּד הַתְּלִיָּה וְנִתְבּוֹלֵל שָׁם בַּצֵּל הָרוֹעֵד.

בֵּין הֲמוֹן הַפַּרְצוּפִים אֲשֶׁר אוֹר הַלֶּהָבָה שָׁפַךְ עֲלֵיהֶם צֶבַע זְהוֹרִית, הָיָה אֶחָד אֲשֶׁר נִפְנָה לְצַד הָרוֹקֶדֶת כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר הִסְתַּכְּלוּת יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים. זֹאת הָיְתָה דְּמוּת־גֶּבֶר קָשָׁה, מְפִיקָה שַׁלְוָה וְקַדְרוּת. הָאִישׁ, שֶׁבְּעָמְדוֹ בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן לֹא נִתְגַּלָּה לְבוּשׁוֹ לָעַיִן, נִרְאָה כְּבֶן חֲמִשִּׁים וְלֹא יוֹתֵר; אַף עַל פִּי כֵן הָיָה קֵרֵחַ; עַל צְדָעָיו הִתְעַלְּמוּ צִיצִיּוֹת יְחִידוֹת שֶׁל שֵׂעָר קָלוּשׁ אֲשֶׁר הוּטְלָה בּוֹ כְּבָר שֵׂיבָה; מִצְחוֹ הָרָחָב וְהָרָם נִזְרַע כְּבָר בְּמִקְצָת קְמָטִים, אֲבָל עֵינָיו הַמַּעֲמִיקוֹת לָשֶׁבֶת בְּחוֹרֵיהֶן הֵפִיקוּ צְעִירוּת בְּמִדָּה לֹא רְגִילָה, בָּעֲרוּ בְּאֵשׁ חַיִּים וּבְתַאֲוָה עַזָּה. הוּא תָּלָה אֶת עֵינָיו בַּצּוֹעֲנִית, וּבְעֵת אֲשֶׁר הַנַּעֲרָה בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה יָצְאָה בִּמְחוֹלוֹתֶיהָ וְעָשְׂתָה אֶת דִּלּוּגֶיהָ לְשַׁעֲשַׁע אֶת כָּל הָרוֹאִים – נִרְאָה הָאִישׁ כְּהוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ בְּהִרְהוּרִים קוֹדְרִים. מִזְּמָן לִזְמָן נֶאֱנַח וְנִצְטַחֵק בְּבַת־אַחַת, וְאוּלָם בַּת־צְחוֹקוֹ הֵפִיקָה עַצְבוּת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אַנְחָתוֹ.

לְבַסּוֹף פָּסְקָה הַנַּעֲרָה מֵרְקֹד מִתּוֹךְ קֹצֶר נְשִׁימָה, וְכָל הַקָּהָל מָחָא כַּף בְּרֹב הִתְפַּעֲלוּת.

“דְּיַ’לִי!” קָרְאָה הַצּוֹעֲנִית.

וּלְעֵינֵי גְרֶנְגּוֹאַר נִתְגַּלָּה פִּתְאֹם גְּדִי עַזִּים קָטֹן וְלָבָן, עַלִּיז וְקַל תְּנוּעָה, מְקֻשָּׁט בְּכָל קִשּׁוּטִים וְקַרְנָיו וְרַגְלָיו מְשׁוּחוֹת זָהָב וּלְצַוָּארָיו עֲנָק כְּעֵין הַזָּהָב; אוֹתוֹ גְּדִי, שֶׁהִתְחִיל מְקַפֵּץ עַכְשָׁו, גְרֶנְגּוֹאַר לֹא הִבְחִין בּוֹ קֹדֶם, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְקֻפָּל תַּחְתָּיו בִּקְצֵה הַשְּׁטִיחַ וְנִסְתַּכֵּל בִּגְבִרְתּוֹ הָרוֹקֶדֶת.

“דְּיַ’לִי,” אָמְרָה הָרַקְדָּנִית, “עַכְשָׁו הִגִּיעַ תּוֹרֶךָ!”

הִיא כָּרְעָה לְרַגְלֵי הַגְּדִי וְהוֹשִׁיטָה לוֹ בְּחִבָּה אֶת הַתֹּף.

“דְּיַ’לִי,” הוֹסִיפָה הַנַּעֲרָה לְדַבֵּר, “בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ מֵחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה אָנוּ עוֹמְדִים עַכְשָׁו?”

הַגְּדִי הֵרִים אֶת רַגְלוֹ וְהִקִישׁ הַקָּשָׁה אַחַת עַל הַתֹּף. הָיָה בָּאֱמֶת הָרִאשׁוֹן לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. הַקָּהָל עָנָה בִּתְשׁוּאוֹת רָצוֹן.

“דְּיַ’לִי,” אָמְרָה שׁוּב הַנַּעֲרָה מִדֵּי סוֹבְבָה אֶת הַתֹּף מֵעַל לְרֹאשָׁהּ, “בְּאֵיזֶה יוֹם מִימֵי הַחֹדֶשׁ אָנוּ עוֹמְדִים עַכְשָׁו?”

דְּיַ’לִי הֵרִים אֶת רַגְלוֹ הַקְּטַנָּה הַצְּבוּעָה זָהָב וְהִכָּה שֵׁשׁ פְּעָמִים עַל הַתֹּף.

“דְּיַ’לִי,” הוֹסִיפָה הַצּוֹעֲנִית לִשְׁאֹל וְהַתֹּף הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בְּיָדָהּ בְּאֹפֶן אַחֵר. “כַּמָּה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו?”

דְּיַ’לִי הִקִישׁ שֶׁבַע פְּעָמִים. וְלֹא עָבַר רֶגַע אֶחָד עַד שֶׁהַשָּׁעוֹן אֲשֶׁר עַל בֵּית הָעַמּוּדִים הִשְׁמִיעַ אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית.

הֶהָמוֹן הָיָה כְּאִלֵּם מֵרֹב תִּמָּהוֹן.

“אֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים!” קָרָא קוֹל מְבַשֵּׂר רַע מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן. הַמְדַבֵּר הָיָה הָאִישׁ הַקֵּרֵחַ הַלָּז אֲשֶׁר לֹא גָּרַע עֵינָיו מִן הַצּוֹעֲנִית.

הִיא נִבְהֲלָה וְהִפְנְתָה אֶת פָּנֶיהָ; וְאוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע פָּרְצָה סְעָרָה שֶׁל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם וְטָרְפָה אֶת דִּבְרֵי הַתְּלוּנָה. וְאָז סִלְּקָה גַּם הַנַּעֲרָה מִנַּפְשָׁהּ אֶת זֵכֶר הַדְּבָרִים וְחָזְרָה לִשְׁאֹל אֶת פִּי הַגְּדִי:

“דְּיַ’לִי, כֵּיצַד נוֹהֵג לַעֲשׂוֹת מַר גּוּשֵׁר גְּרַן־רֶמִי, הַמְּפַקֵּד שֶׁל גְּדוּד הַקַּלָעִים בְּפָרִיס, כְּשֶׁהוּא בָּא בְּתַהֲלוּכָה בְּיוֹם הַחַג שֶׁל מִרְיָם הַקְּדוֹשָׁה?”

הָעֵז נִזְדַּקְּפָה עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת וְהִתְחִילָה גוֹעָה וְצוֹעֶדֶת בְּהַדְרַת כָּבוֹד מְגֹחָכָה עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהֲמוֹן הָרוֹאִים נָתְנוּ אֶת קוֹלָם בִּצְחוֹק לְמַרְאֵה דְמוּת הַחִקּוּי הַמְּתָאֶרֶת אֶת הַמְּפַקֵּד הַמִּתְחַסֵּד.

“דְּיַ’לִי,” הוֹסִיפָה הַנַּעֲרָה לְאַחֵר שֶׁעֹז רוּחָהּ גָּדֵל עַל יְדֵי תְּשׁוּאוֹת הָרָצוֹן, “כֵּיצַד דּוֹרֵשׁ אֶת דְּרָשָׁתוֹ מַר יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ, שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ בְּבֵית מִשְׁפָּט הַכְּהֻנָּה?”

הָעֵז יָשְׁבָה עַל אֲחוֹרֶיהָ וְהִתְחִילָה גוֹעָה וּמְנַעֲנַעַת אֶת רַגְלֶיהָ הַקִּדְמִיּוֹת בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה כָּל כָּךְ שֶׁהֶעֶלְתָה לִפְנֵי הָרוֹאִים אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ – עַל חִתּוּךְ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, הַטְעָמַת קוֹלוֹ וַעֲמִידָתוֹ, וְהֶחֱסִירָה רַק אֶת שְׂפַת דִּבּוּרוֹ הַגְּרוּעָה, הַצָּרְפַתִּית וְהָרוֹמָאִית.

הֶהָמוֹן מָחָא כַּף בְּכָל כֹּחוֹ.

“חֵרוּף וְגִדּוּף! חִלּוּל הַקֹּדֶשׁ!” נָתַן הָאִישׁ הַקֵּרֵחַ שׁוּב אֶת קוֹלוֹ.

הַצּוֹעֲנִית הֵסֵבָּה עוֹד הַפַּעַם אֶת פָּנֶיהָ.

“הָהּ!” פָּרְצָה קְרִיאָה מִפִּיהָ, “הֲרֵי זֶה הָאִישׁ גְּדָל־הַקּוֹמָה.”

וְהִיא שִׁרְבְּבָה אֶת שְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה מֵעַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה וְעִוְּתָה אֶת פָּנֶיהָ לְפִי נֻסָּח שֶׁהָיָה שֶׁגּוּר אֶצְלָהּ, כַּנִּרְאֶה, הִסְתּוֹבְבָה גַּם עַל עֲקֵבָהּ וְהִתְחִילָה מְאַסֶּפֶת לְתוֹךְ תֻּפָּהּ אֶת מַתְּנוֹת הַיָּד שֶׁל הַקָּהָל.

נִתַּךְ מְטַר אִיסָרִים – שְׁלֵמִים וַחֲסֵרִים, אִיסְרֵי־הַמָּגֵן וְאִיסְרֵי־הַנֶּשֶׁר. וְהִנֵּה עָבְרָה הַנַּעֲרָה עַל פְּנֵי גְרֶנְגּוֹאַר. הַלָּז נִפְתָּה לְקַלּוּת־דַּעַת וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ הַכִּיס, וְהַנַּעֲרָה עָמְדָה עַל יָדוֹ. “לַעֲזָאזֵל!” קָרָא הַפַּיְטָן בָּעֵת שֶׁמָּצָא עַל קַרְקַע כִּיסוֹ אֶת הַמְּצִיאוּת, כְּלוֹמַר אֶת הָרֵיקוּת. וְאוּלָם הַנַּעֲרָה הַנֶּחְמָדָה לֹא נִסְתַּלְּקָה, אֶלָּא הוֹשִׁיטָה אֶת הַתֹּף וְהָיְתָה כְּמַמְתִּינָה, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הָיָה גְרֶנְגּוֹאַר מַזִּיל טִפּוֹת כְּבֵדוֹת שֶׁל זֵעָה.

אִלּוּ מָצָא בְּכִיסוֹ מְדִינָה שֶׁשְּׁמָהּ פֶּרוּ הָיָה נוֹתֵן אֶת זוֹ מַתָּנָה לָרַקְדָנִית; אֲבָל פֶּרוּ לֹא נִמְצְאָה בְּיָדָיו, וַאֲמֵרִיקָה בִּכְלָל לֹא הָיְתָה עֲדַיִן יְדוּעָה בָּעוֹלָם.

לְאָשְׁרוֹ בָּא מְאֹרָע אֶחָד וְהֵחִישׁ לוֹ עָזְרָה.

“וְכִי לֹא תִּסְתַּלְּקִי מִכָּאן, בַּת־אַרְבָּה מִצְרִית שֶׁכְּמוֹתָךְ?” קְרָא קוֹל צוֹרֵם מִפִּנָּה חֲשֻׁכָּה שֶׁל הַכִּכָּר. הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה נִפְנְתָה בְּבֶהָלָה אֲחוֹרַנִּית. זֶה לֹא הָיָה עוֹד קוֹלוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַקֵּרֵחַ, כִּי אִם קוֹל נִתְעָב שֶׁל אִשָּׁה מִתְחַסֶּדֶת.

אַגַּב: קוֹל זֶה, שֶׁהִבְעִית אֶת הַצּוֹעֲנִית, הֵטִּיל חֶדְוָה שֶׁל הֲמוֹן הַיְלָדִים שֶׁהִתְרוֹצְצוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

“הֲרֵי זוֹ הַפְּרוּשָׁה אֲשֶׁר בְּמִגְדָּל רוֹלַנְד!” קָרְאוּ הַיְלָדִים מִתּוֹךְ צְחוֹק גָּדוֹל, “הַנְּזִירָה הִיא הַמְגַדֶּפֶת! וְכִי לֹא טָעֲמָה הָעֶרֶב טַעַם אֲרֻחָה? הָבֵא נָבִיא לָהּ שְׁיָרִים מֵעַל הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ שֶׁל הָעִיר!”

וְהֵם פָּנוּ בִּמְרוּצָה לְצַד בֵּית הָעַמּוּדִים. אוֹתָהּ שָׁעָה הַפִיק גְרֶנְגּוֹאַר תּוֹעֶלֶת מִמְּבוּכָתָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה וְנִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם. קְרִיאוֹת הַיְלָדִים הִזְכִּירוּהוּ, כִּי אַף הוּא לֹא טָעַם עֲדַיִן הָעֶרֶב טַעַם שֶׁל אֹכֶל. הוּא נִזְדָּרֵז אֵפוֹא וְרָץ אֶל שֻׁלְחַן הַכֵּרָה. וְאוּלָם רַגְלֵיהֶם שֶׁל הַפִּרְחָחִים הַלָּלוּ הָיוּ קַלּוֹת יוֹתֵר; עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם בִּעֲרוּ הַיְלָדִים אֶת הַכֹּל. לֹא נִשְׁאַר אֲפִילוּ דֻבְשָׁן עָלוּב אֶחָד, מֵאֵלֶּה שֶׁמְּחִירָם בַּשּׁוּק הוּא חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הַלִּטְרָה. עַל הַקִּיר לֹא הָיוּ אֶלָּא שׁוֹשַׁנּוֹת זְקוּפוֹת קוֹמָה בְּצֵרוּף וְרָדִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי מַתְיָהּ בִּיטֶרְן אֲשֶׁר צִיֵּר בִּשְׁנַת 1434, – וּבִסְעֻדָּה זוֹ לֹא הָיָה בֶּאֱמֶת כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ.

הָעוֹלֶה עַל מִשְׁכָּבוֹ בְּלִי אֲרֻחַת עֶרֶב – לֹא תִּנְעַם לוֹ שְׁנָתוֹ; וְאוּלָם רַע מִזֶּה לָאָדָם אֲשֶׁר יְחַסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ מַאֹכֶל וְגַם לֹא יֵדַע אֵיפֹה יַנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ לִשְׁנַת לָיְלָה. כָּזֶה הָיָה מַצָּבוֹ שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר. לֹא לֶחֶם וְלֹא מְקוֹם לִינָה; הַמַּחְסוֹר שָׁת עָלָיו מִכָּל הַעֲבָרִים. וּגְרֶנְגּוֹאַר הִשְׁתָּאָה אֶל הַמַּחְסוֹר בִּמְאֹד מְאֹד. עוֹד לִפְנֵי יָמִים רַבִּים חִשֵּׁב וּמָצָא, כִּי יֻפִּיטֶר בָּרָא אֶת הָאָדָם – בָּרֶגַע שֶׁתָּקְפָה עָלָיו שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, וְכִי מִנְהָג הוּא בְּחַיַּי הַחֲכָמִים שֶׁהַגּוֹרָל שָׂם מָצוֹר עַל הַפִּילוֹסוֹפְיָה. וְהוּא מִצִּדּוֹ לֹא רָאָה מִיָּמָיו מָצוֹר גָּמוּר כָּזֶה; בְּאָזְנָיו הָמָה קוֹל קֵבָתוֹ הָעֲרוּכָה לְמִלְחָמָה, וּכְמַעֲשֵׂה אִוֶּלֶת הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינָיו אֲשֶׁר מַזָּלוֹ הָרַע יְעַנֶּה כָּל הַיָּמִים אֶת חָכְמָתוֹ בְּשֵׁבֶט הָרָעָב.

הָרַעְיוֹן הַמַּעֲצִיב הַזֶּה תָּקַף אוֹתוֹ וְלֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁפִּתְאֹם עוֹרֵר אוֹתוֹ מֵהַזְיוֹתָיו קוֹל זִמְרָה מוּזָר וְנָעִים גַּם יָחַד.

כְּרִקּוּדָהּ וּכְיָפְיָהּ, כֵּן הָיָה גַם קוֹל זִמְרָתָהּ. בַּקּוֹל הָיָה צָפוּן כְּעֵין רָז עָרֵב, זֹךְ נְעִים־צְלִילִים, דְּבַר־מָה קַל וּמִתְנַשֵּׂא לָעוּף. הַלָּלוּ הָיוּ קִלּוּחֵי קוֹל חוֹזְרִים וְהוֹלְכִים, נְגִינוֹת, סִלְסוּלִים נִמְהָרִים, פַּעַם הוּשְׁרוּ מִלִּים פְּשׁוּטוֹת בִּנְעִימָה חֲרִיפָה וְשׁוֹרֶקֶת, פַּעַם דִּלֵּג הַקּוֹל עַד כְּדֵי לְהַפְלִיא גַּם אֶת הַזָּמִיר וּבְלִי לְהַפְרִיעַ אֶת הַקֶּצֶב, וּפַעַם הִלְּכוּ זְמִירוֹת רַכּוֹת שֶׁבְּאוֹקְטָבָה וְעָלוּ וְיָרְדוּ כְּחָזֶהָ שֶׁל הַמְזַמֶּרֶת הַצְּעִירָה. פַּרְצוּפָהּ הַנָּאֶה, שְׁכֻּלּוֹ תְּנוּעָה, יָצַר לְוָי לְזִמְרָתָהּ רַבַּת הַחֲלִיפוֹת, מֵהִתְלַהֲבוּת עַזָּה בְּיוֹתֵר וְעַד לִצְנִיעוּת שֶׁל כָּבוֹד. פַּעַם הָיְתָה רְאוּיָה לְשֵׁם מְטֹרֶפֶת וּפַעַם לְשֵׁם בַּת־מֶלֶךְ.

דִּבְרֵי הַזִּמְרָה נֶאֶמְרוּ בְּלָשׁוֹן שֶׁהָיְתָה זָרָה לִגְרֶנְגּוֹאַר, וְאַף הַמְזַמֶּרֶת בְּעַצְמָהּ לֹא יָדְעָה, כַּנִּרְאֶה, מַה טִיבָם, שֶׁכֵּן הִלּוּךְ הַזִּמְרָה וְהַמּוּבָן שֶׁבַּמִּלִּים לֹא הִתְאִימוּ כִּמְעַט זֶה לָזֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁרָה מִתּוֹךְ עֲלִיצוּת שֶׁל שְׁטוּת אֶת אַרְבַּעַת הַחֲרוּזִים הַלָּלוּ:

וּמִיָּד לְאַחֵר זֶה, כְּשֶׁהִיא שָׁרָה אֶת הַחֲרוּזִים:

‎

רָאָה גְרֶנְגּוֹאַר אֶת עַצְמוֹ וְהִנֵּה הוּא קָרוֹב לְבֶכִי. וְאוּלָם זִמְרָתָהּ הָיְתָה בִּכְלָל סְפוּגַת חֶדְוָה וְהִיא שָׁרָה אֶת שִׁירֶיהָ קַלַּת־דַּעַת וְעַלִּיזָה כְּאַחַת הַצִּפֳּרִים.

שִׁיר הַצּוֹעֲנִית הוֹצִיא אֶת גְרֶנְגּוֹאַר מֵהַזְיוֹתָיו, אֲבָל הַפְרָעָה זוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא דֻגְמַת הַבַּרְבּוּר הַמַּעֲלֶה גַלִּים בַּמָּיִם. הוּא הֶאֱזִין לְקוֹלָהּ כִּנְסוּךְ קֶסֶם וּכְאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַח אֶת נַפְשׁוֹ. לְאַחֵר כַּמָּה שָׁעוֹת נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ לְרֶגַע הַרְגָּשַׁת אֲסוֹנוֹ.

הָרֶגַע הָיָה קָצָר.

קוֹל הָאִשָּׁה, שֶׁהִפְסִיק קֹדֶם אֶת רִקּוּדָהּ שֶׁל הַצּוֹעֲנִית, הִפְרִיעַ עַכְשָׁו אֶת הַצּוֹעֲנִית מִזַּמֵּר.

“וְכִי לֹא תָּשִׂימִי מַחְסוֹם לְמוֹ פִיךְ, צִרְצֶרֶת־תֹּפֶת שֶׁכְּמוֹתֶךְ?” קָרְאָה זוֹ וְחָזְרָה וְקָרְאָה מִפִּנַּת הַחֲשֵׁכָה הַהִיא שֶׁל הַכִּכָּר.

הַצִּרְצֶרֶת הָעֲלוּבָה הִפְסִיקָה אֶת זִמְרָתָהּ. גְרֶנְגּוֹאַר אָטַם אֶת אָזְנָיו.

“הָהּ!” קָרָא בְּקוֹל, “הַמַּשּׂוֹר הָאָרוּר חֲסַר הַשִּׁנַּיִם מְחַבֵּל אֶת הַכִּנּוֹר!”

גַּם שְׁאָר הָרוֹאִים הִתְמַרְמְרוּ כָּמוֹהוּ.

“יִקַּח הַשֵּׁד אֶת הַנְּזִירָה!” קָרָא פְּלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי. וְאוֹתָהּ זְקֵנָה נַעֲלָמָה, שֶׁהִפְרִיעָה אֶת הַשִּׂמְחָה, בְּוַדַּאי שֶׁהָיְתָה מִתְחָרֶטֶת כִּמְעַט קָט עַל הַפְּגִיעוֹת שֶׁפָּגְעָה בַּצּוֹעֲנִית – לוּלֵא נִמְשַׁךְ הֶהָמוֹן אוֹתוֹ רֶגַע אַחֲרֵי הַתַּהֲלוּכָה שֶׁל אַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים. זוֹ עָבְרָה דֶּרֶךְ כַּמָּה רְחוֹבוֹת וּשְׁוָקִים וְנִתְכַּנְּסָה לְבַסּוֹף, עַל כָּל הֲמוֹנָהּ וְעַל כָּל לַפִּידֶיהָ, לְתוֹךְ כִּכַּר גְּרֶב.

תַּהֲלוּכָה זוֹ, שֶׁהַקּוֹרֵא חָזָה בָּהּ בְּצֵאתָהּ מִן הָאַרְמוֹן, הָלְכָה וְגָדְלָה תּוֹךְ כְּדֵי לֶכְתָּהּ, וּבֵין מְלַוֶּיהָ הָיוּ כָּל פּוֹחֵז וָרֵיק וְגַנָּב אֲשֶׁר בְּפָרִיס; וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה הַמַּרְאֶה רָאוּי לִתְשׂוּמֶת־לֵב בְּשָׁעָה שֶׁהַתַּהֲלוּכָה הִגִּיעָה לְכִכַּר גְּרֶב.

רִאשׁוֹנָה הָלְכוּ בְּנֵי מִצְרַיִם: הַדֻּכָּס שֶׁל מִצְרַיִם רָכַב עַל סוּסוֹ בָּרֹאשׁ, וּמְלַוָּיו הָלְכוּ בְּרֶגֶל וּמָשְׁכוּ אֶת הָרֶסֶן וְאֶת הָרִכְבָּה; אַחֲרֵיהֶם נָהֲרוּ בְּעַרְבּוּבְיָה הֲמוֹן צוֹעֲנִים וְצוֹעֲנִיּוֹת וְיַלְדֵיהֶם הַבּוֹכִים רְכוּבִים לָהֶם עַל כִּתְפֵיהֶם; וְכֻלָּם יַחַד, מִן הַדֻּכָּס וְהָרוֹזְנִים וְעַד הֲמוֹן הָעָם, לְבוּשִׁים בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת וַעֲדִי סְמַרְטוּטִים. אַחֲרֵי כֵן נָסְעָה מַלְכוּת לּוֹעֲזִים²⁵: לֵאמֹר, כָּל הַגַּנָּבִים אֲשֶׁר בְּצָרְפַת, עֲרוּכִים לְפִי סֵדֶר מַעֲלָתָם, וְהַקַּלִּים שֶׁבָּהֶם הוֹלְכִים בָּרֹאשׁ. צָעֹד צָעֲדוּ אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה וְנָשְׂאוּ אֶת אוֹתוֹת הַמַּעֲלָה, לְפִי דַרְגָּתָם בַּמַּעֲמָד הַמֻּפְלָא הַזֶּה; הָרֹב שֶׁבָּהֶם מִשֻׁתְּקֵי אֲבָרִים, קְצָתָם פִּסְּחִים וּקְצָתָם גִּדְמִים: מְשָׁרְתֵי חֲנֻיּוֹת, עוֹלֵי רֶגֶל, גַּנָּבִים בָּאִים בְּמַחְתֶּרֶת, נִכְפִּים, צְעִירִים מִתְחַפְּשִׂים כִּזְקֵנִים, פּוֹשְׁטֵי יָד, מְנַבְּלֵי פֶּה, בַּעֲלֵי מוּם מְעֻשִּׂים, מְשַׂחֲקִים בְּקֻבְיָה, חוֹלִים, נִשְׂרָפִים, תַּגָּרִים, חַבְרֵי גַּנָּבִים וְרַמָּאִים, רַבָּנֵי גַנָּבִים: – עָם גָּדוֹל וְרַב מִסְפָּר גַּם לְהוֹמֶר הַיְּוָנִי. בְּקֶרֶב מִסְגַּרְתָם שֶׁל הָרַמָּאִים וְרַבָּנֵי הַגַּנָּבִים אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר עַל נְקַלָּה אֶת מֶלֶךְ הַקַּבְּצָנִים, הוּא קוֹאֶסְר הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר הֵסֵב עַל עֲגָלָה קְטַנָּה הָרְתוּמָה לִשְׁנֵי כְּלָבִים. בַּעֲקֵב מַלְכוּת הָרַמָּאִים נָסְעָה מַלְכוּת גָּלִיל. גִּילְיוֹם רוּסוֹ, מֶלֶךְ הַגְּלִילִיִּים, צָעַד בָּרֹאשׁ כְּשֶׁהוּא כֻּלּוֹ הוֹד מַלְכוּת וּלְבוּשׁוֹ אַרְגָּמָן זָרוּעַ כִּתְמֵי יַיִן, לְפָנָיו הָלְכוּ בַּדְחָנִים אֲשֶׁר הִתְגּוֹשְׁשׁוּ וְרָקְדוּ רִקּוּדֵי מִלְחָמָה, וּמִסְּבִיבוֹ צָעֲדוּ נוֹשְׂאֵי שַׁרְבִיטוֹ, רוֹאֵי פָּנָיו וְכָל סוֹפְרָיו הַמְנַהֲלִים אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. לָאַחֲרוֹנָה נָסְעוּ לַבְלָרֵי הַפַּרְלָמֶנְטִים, בִּידֵיהֶם עַנְפֵי לִבְנֶה מְקֻשָּׁטִים בִּפְרָחִים וּלְבוּשָׁם גְּלִימוֹת שְׁחוֹרוֹת וּכְבֵדוֹת; לִפְנֵיהֶם הָלְכָה תִּזְמֹרֶת מִשֶּׁלָּהֶם הָרְאוּיָה לְשַׁמֵּשׁ בְּיוֹם הַכֶּסֶא שֶׁל הַמְכַשֵּׁפוֹת, וְכֻלָּם נָשְׂאוּ נֵרוֹת אֲרֻכִּים עֲשׂוּיִם שַׁעֲוָה צְהֻבָּה. בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן הַזֶּה בַּתָּוֶךְ הָלְכוּ רָמֵי הַמַּעֲלֶה שֶׁבְּחֶבֶר הַלֵּצִים וְנָשְׂאוּ עַל כְּתֵפָם אַסְלָה שֶׁהָיְתָה זְרוּעָה נֵרוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֲרוֹן שְׂרִידֶיהָ שֶׁל גֶ’נוֹבֵבָה הַקְּדוֹשָׁה בְּיוֹם הַדֶּבֶר; וְעַל גַּב אַסְלָה זוֹ הִתְנוֹסֵס בְּכָל קָדָשָׁיו – הַמַּטֶּה וּגְלִימַת הַחַשְׁמַנִּים וְהַצָּנִיף – אַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים הֶחָדָשׁ: הוּא שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹן אֲשֶׁר לַכְּנֵסִיָּה שֶׁל פָּרִיס – נוֹטְר־דַּם, קְוָזִימוֹדוֹ הַגִּבֵּן.

כָּל סִיעָה וְסִיעָה שֶׁבְּתַהֲלוּכָה דִמְיוֹנִית זוֹ הוֹלִיכָה אִתָּהּ תִּזְמֹרֶת מִשֶּׁלָהּ. הַצּוֹעֲנִים נִגְּנוּ עַל כִּנּוֹרִי הַקַּשׁ וְתוֹפְפוּ עַל טַמְבּוּרִים שֶׁמּוֹצָאָם מֵאַפְרִיקָה. הָרַמָּאִים, שֶׁאֵינָם מְחוֹנָנִים כִּשְׁרוֹן הַנְּגִינָה אֶלָּא בְּמִדָּה זְעוּמָה מְאֹד, הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכִנּוֹרוֹת, בְּקֶרֶן הָאַיִל וּבִשְׁלָשׁ־הַנִּימִים בָּן הַמֵּאָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה. מַלְכוּת הַגְּלִילִיִּים לֹא הָיוּ לָהּ אַף הִיא כְּלֵי זֶמֶר בַּעֲלֵי שְׁלֵמוּת; רַק בְּקֹשִׁי אֶפְשָׁר הָיָה לִמְצֹא בַּתִּזְמֹרֶת שֶׁלָּהּ כִּנּוֹר עָלוּב אֶחָד מִתְּקוּפַת הַיַּלְדוּת שֶׁל אֳמָנוּת הַנְּגִינָה לוֹ הַמִּסְגֶּרֶת הַצָּרָה שֶׁל שֶׁלשֶׁת הַקּוֹלוֹת D-a-e. וְאוּלָם בִּמְסִבָּתוֹ שֶׁל אַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים הִגְבִּירוּ יְלֵל חֲתוּלִי נִשְׂגָּב כָּל כְּלֵי הַזֶּמֶר שֶׁל הַתְּקוּפָה; כָּאן לֹא הָיוּ אֶלָּא כִּנּוֹרוֹת בְּנֵי אַלְט וְדִיסְקוֹנְט וְטֶנוֹר, חוּץ מִמִּסְפָּר רַב שֶׁל חֲלִילִים וּכְלֵי נְגִינָה עֲשׂוּיִם פַּח. אֲבָל הַקּוֹרֵא הֲלֹא יִזְכֹּר, כִּי תִּזְמֹרֶת זוֹ נִמְצְאָה קֹדֶם בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר.

קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת שִׂמְחַת הַגַּאֲוָה וְהָעֹנֶג אֲשֶׁר עָטָה פַּרְצוּפוֹ הַקּוֹדֵר וְהַנִּתְעָב שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ כָּל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת מִן הָאַרְמוֹן וְעַד כִּכַּר גְּרֶב. זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו אֲשֶׁר אָהֲבַת עַצְמוֹ גָרְמָה לוֹ הֲנָאֶה. עַד עַכְשָׁו לֹא זָכָה מַעֲמָדוֹ בַּחַיִּים אֶלָּא לְבוּז וְהַשְׁפָּלָה, וְאִישִׁיּוּתוֹ עוֹרְרָה רַק שְׁאָט נֶפֶשׁ. וְעַל כֵּן, לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ חֵרֵשׁ, בָּלַע בְּתֵאָבוֹן, כְּאַפִּיפְיוֹר מַמָּשׁ, אֶת תְּשׁוּאוֹת הָרָצוֹן שֶׁל הֶהָמוֹן. זֶה הֶהָמוֹן אֲשֶׁר קְוָזִימוֹדוֹ שָׂטַם אוֹתוֹ חֵלֶף הַבּוּז, מַה בְּכָךְ אִם הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא אֲסַפְסוּף שֶׁל מוּקְיוֹנִים, פִּסְּחִים, גַּנָּבִים וּפוֹשְׁטֵי יָד? הַלָּלוּ נֶחְשְׁבוּ בְּכָל זֹאת לְעָם וְהוּא נֶחְשַׁב לְשַׁלִּיט. וְהוּא קִבֵּל כְּמַשְׁמָעָם אֶת כָּל אוֹתוֹת הָרָצוֹן שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לְשֵׁם הִתּוּל, אֶת כָּל גִּלּוּיֶיהָ שֶׁל יִרְאַת הַכָּבוֹד שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּדֶרֶךְ לִגְלוּג וַאֲשֶׁר בְּנֵי הֶהָמוֹן הֶרְאוּ עַל יָדָם גַּם מִקְצָת פַּחַד, שֶׁכֵּן הַגִּבֵּן הָיָה אַמִּיץ לְכֹחַ, עֲקֹם הָרַגְלַיִם – מָהִיר וְזָרִיז, וְהַחֵרֵשׁ נוֹטָה לְרִשְׁעוּת: שָׁלשׁ תְּכוּנוֹת אֲשֶׁר גָּרְעוּ מִן הַמְגֹחָךְ שֶׁבּוֹ.

וְאוּלָם לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ כְּלָל לְשַׁעֵר, כִּי אַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים בָּחַן וְיָדַע אֵת כָּל מַה שֶׁהִרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ וְאֶת הַהַרְגָּשׁוֹת שֶׁעוֹרֵר בְּלֵב אֲחֵרִים. הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר שָׁכְנָה בַּגּוּף הַפָּגוּם הַזֶּה, נֶעֶשְׂתָה עַל פִּי הֶכְרַח גַּם הִיא לְקוּיָה וּפְגוּמַת חוּשִׁים. מִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ כָּל רִגְשׁוֹתָיו בְּשָׁעָה זוֹ סְתָמִיִּים, בִּלְתִּי מְסֻיָּמִים וּמְבֻלְבָּלִים. רַק הַשִּׂמְחָה נִרְאֲתָה לָעַיִן וְהַגַּאֲוָה נָתְנָה אֶת אוֹתוֹתֶיהָ. דְּמוּת זוֹ, הַקּוֹדֶרֶת וְהָאֻמְלָלָה, יָדְעָה אַף הִיא אֶת הָאֹשֶׁר.

וְעַל כֵּן גָּדַל הַתִּמָּהוֹן וְהַפַּחַד בְּקֶרֶב הָרוֹאִים בָּרֶגַע שֶׁקְּוָזִימוֹדוֹ שְׁכוּר הַחוּשִׁים עָבַר בְּתַהֲלוּכַת נִצָּחוֹן עַל יַד בֵּית הָעַמּוּדִים וְאִישׁ אֶחָד מִקֶּרֶב הֶהָמוֹן נִגַּשׁ אֵלָיו בִּמְרוּצָה, וּבִתְנוּעָה אוֹמֶרֶת קֶצֶף קָרַע מִיָּדָיו אֶת אוֹת הַלֵּצָנוּת לְמַעֲלַת הָאַפִּיפְיוֹר שֶׁלּוֹ, הוּא הַמַּטֶּה הַצָּבוּעַ זָהָב.

הָאִישׁ הַזֶּה, אַמִּיץ הַלֵּב עַד לִמְאֹד, הָיָה אוֹתוֹ קֵרֵחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי זְמַן מְעַט עָמַד בֵּין הָרוֹאִים מִסָּבִיב לַצּוֹעֲנִית וְהָיָה מֵטִיל אֵימָה עַל הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה בְּדִבְרֵי אִיּוּם וְשִׂנְאָה. הוּא לָבַשׁ גְּלִימַת כֹּמֶר. גְרֶנְגּוֹאַר, שֶׁלֹּא הִבְחִין בּוֹ עַד עַכְשָׁו, הִכִּיר אוֹתוֹ שׁוּב בָּרֶגַע שֶׁזֶּה הִשְׂתָּעֵר לָצֵאת מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן. “הַאֻמְנָם!” קָרָא גְרֶנְגּוֹאַר כְּמִשְׁתּוֹמֵם, “הֲרֵי זֶה מוֹרִי וְרַבִּי ְחָכְמַת הֶרְמֶס²⁶ דּוֹם קְלוֹד פְרוֹלוֹ סְגָן הַכֹּהֲנִים. בְּשֵׁם כָּל הַלֵּצִים, מַה לוֹ וּלְפֶרֶא אָדָם זֶה הָעִוֵּר בְּעַיִן אֶחָת? וַדַּאי שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק לָרֶדֶת אֶל כְּרֵסוֹ שֶׁל זֶה.”

וְאָמְנָם פָּרְצָה זַעֲקַת זְוָעָה. קְוָזִימוֹדוֹ הָאָיֹם צָנַח בִּתְנוּעָה עַזָּה מֵעַל הָאַסְלָה, וְהַנָּשִׁים הִפְנוּ אֶת עֵינֵיהֶן הַצִּדָּה לְבַל תִּרְאֶינָה בִּקְרֹעַ קְוָזִימוֹדוֹ אֶת הַסְּגָן לִגְזָרִים. וְהִנֵּה הוּא הִשְׂתָּעֵר בִּקְפִיצָה עַל הַכֹּמֶר, תָּלָה אֶת עֵינָיו בְּפָנָיו שֶׁל זֶה וְכָרַע עַל בִּרְכָּיו. הַכֹּמֶר קָרַע מֵעָלָיו אֶת הַצָּנִיף, שָׁבַר אֶת מַטֶּה הַחַשְׁמַנִּים שֶׁלוֹ וּפִזֵּר קְרָעִים קְרָעִים אֶת גְּלִימָתוֹ הָעֲשׂוּיָה כְּעֵין הַזָּהָב.

קְוָזִימוֹדוֹ הוֹסִיף לִכְרֹעַ עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁרֹאשׁוֹ מוּרַד וְיָדָיו מְשֻׁלָּבוֹת.

מִיָּד הִתְחִילָה בֵּינֵיהֶם שִׂיחָה מֻפְלָאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה כֻּלָּהּ אֶלָּא רְמָזִים וְהַעֲוַיוֹת; כֵּיוָן שֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הוֹצִיא מִלָּה מִפִּיו: הַכֹּמֶר הַזָּקוּף וְהַכּוֹעֵס, הַנּוֹהַג מָרוּת וּשְׂרָרָה, וּקְוָזִימוֹדוֹ הַצּוֹנֵחַ לָאָרֶץ, הַמַּבִּיעַ שִׁפְלוּת וְתַחֲנוּנִים. וּבְכָל זֹאת אֵין לְהַטִּיל סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי קְוָזִימוֹדוֹ הָיָה יָכֹל לְשַׁסֵּעַ אֶת הַכֹּמֶר בְּאֶצְבַּע אֶחָת.

לְבַסּוֹף הִסִּיט סְגָן הַכֹּהֵן בְּחָזְקָה אֶת כִּתְפֵי קְוָזִימוֹדוֹ וְרָמַז לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרָיו.

קְוָזִימוֹדוֹ קָם עַל רַגְלָיו.

אַנְשֵׁי חֶבֶר הַלֵּצִים, שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ מִתִּמְהוֹנָם, אָמְרוּ עַכְשָׁו לְהָגֵן אֶת הָאַפִּיפְיוֹר שֶׁלָּהֶם. הַצּוֹעֲנִים וְהָרַמָּאִים וְכַת הַלַּבְלָרִים שֶׁל בָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט שָׁתוּ כֻּלָּם עַל הַכֹּמֶר בְּצַעֲקוֹתֵיהֶם.

קְוָזִימוֹדוֹ הֶעֱמִיד אֶת עַצְמוֹ כְּחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַכֹּמֶר, קָמַץ אֶת אֶגְרוֹפָיו וְחָרַק אֶת שִׁנָּיו נֶגֶד הַמִּתְנַפְּלִים כְּחַיָּה נִרְגָּזָה.

הַכֹּמֶר שָׁב וְהֶעֱלָה עַל דְּמוּתוֹ קַדְרוּת אוֹמֶרֶת כָּבוֹד, שָׁלַח רֶמֶז לִקְוָזִימוֹדוֹ וְנִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה.

לְפָנָיו הָלַךְ קְוָזִימוֹדוֹ וּפִנָּה לוֹ דֶרֶך בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן.

לְאַחֵר שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן וְעָבְרוּ אֶת הַכִּכָּר, נִמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם חֲבוּרוֹת הַסַּקְרָנִים. קְוָזִימוֹדוֹ שִׁמֵּשׁ עַכְשָׁו מְאַסֵּף וְהָלַךְ מֵאֲחוֹרֵי הַסְּגָן עוֹקֵב וְאָיֹם וּמְדֻבְלָל, פִּרְקֵי גוּפוֹ הָיוּ מְכֻוָּצִים וְהוּא לִקֵּק אֶת שִׁנָּיו כְּלַקֵּק חֲזִיר־הַבֶּר אֶת נִיבָיו, נָהַם כְּחַיַּת יַעַר וְהָיָה מֵטִיל מִדֵּי פַּעַם אֵימָה עַל הֶהָמוֹן עַל יְדֵי תְּנוּעָה אוֹ הַעֲוָיָה.

לְבַסּוֹף הִנִּיחוּ לָהֶם שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ לְתוֹךְ רְחוֹב צַר וְעוֹטֶה חֲשֵׁכָה וְאִישׁ לֹא הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם בְּדֶרֶךְ זוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָרַעְיוֹן עַל דְּבַר קְוָזִימוֹדוֹ חוֹרֵק הַשִּׁנַּיִם דַּי הָיָה בּוֹ שֶׁיָנִיא אֶת כֻּלָּם מֵהַכָּנֵס אֶל הָרְחוֹב.

“וַדַּאי שֶׁזֶּה מוּזָר בִּמְאֹד מְאֹד,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר, “וְאוּלָם תִּפַּח רוּחִי אִם אֵדַע כֵּיצַד אֶמְצָא לִי מַשֶּׁהוּ לַאֲרֻחַת עֶרֶב.”

ד. צָרָה שֶׁאָדָם מֵבִיא עַל עַצְמוֹ בְּלֶכְתּוֹ לַיְלָה בָּרְחוֹבוֹת בְּעִקְּבוֹת אִשָּׁה נָאָה.    🔗

גְרֶנְגּוֹאַר הִתְכּוֹנֵן לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַצּוֹעֲנִית בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. הוּא רָאָה כִּי זוֹ פָּנְתָה יַחַד עִם הָעֵז לִרְחוֹב קוֹטֵירִי; וְאַף הוּא שָׂם אֶת פְּעָמָיו לָלֶכֶת בִּרְחוֹב קוֹטֵירִי.

“מַדּוּעַ לֹא?” אָמַר לְעַצְמוֹ.

גְרֶנְגּוֹאַר, פִּילוֹסוֹף שֶׁקָּנָה חָכְמָה מַעֲשִׂית בִּרְחוֹבוֹת פָּרִיס, לָמַד מִפִּי הַנִּסָּיוֹן לָדַעַת, כִּי אֵין לְךָ שָׁעָה כְּשֵׁרָה לַהֲזָיָה כְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בְּעִקְבוֹת אִשָּׁה נָאָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן יוֹלִיכוּהוּ רַגְלָיו. בְּוִתּוּר זֶה שֶׁאָדָם מְוַתֵּר מֵרָצוֹן עַצְמוֹ עַל רְצוֹנוֹ הֶחָפְשִׁי וּמְשַׁעְבֵּד אֶת דִּמְיוֹנוֹ לְדִמְיוֹן זָר, בְּלִי שֶׁהַלָּז יֵדַע אֶת הַדָּבָר, – יֵשׁ מֵעֵין תַּעֲרֹבֶת שֶׁל חֵרוּת נֶפֶשׁ מֻפְלָאָה וְצַיְתָנוּת לִבְלִי גְבוּל, יֵשׁ מַשֶּׁהוּ הַתָּלוּי כְּבִיָכֹל בֵּין הַחֹפֶשׁ וּבֵין הָעַבְדוּת, וּגְרֶנְגּוֹאַר מָצָא חֵפֶץ בָּזֶה, – הוּא הָאִישׁ שֶׁאָפְיוֹ מִטִּבְעוֹ מְחֻסֵּר צְלִילוּת וְנוֹטֶה לְהִסּוּס, מִזְגּוֹ חַם וְהוּא מְאַחֵד בְּקִרְבּוֹ אֶת כָּל הַהֲפָכִים, פּוֹסֵחַ עַל כָּל הַתְּכוּנוֹת הַמְּצוּיוֹת אֵצֶל בְּנֵי אָדָם וּמְבַטֵּל אֶת הָאַחַת עַל יְדֵי הַשְּׁנִיָּה. גְרֶנְגּוֹאַר אָהַב לְדַמּוֹת אֶת עַצְמוֹ לַאֲרוֹנוֹ שֶׁל מֻחֲמַד, זֶה הַנִּמְשָׁךְ לְכָאן וּלְכָאן עַל יְדֵי שְׁנֵי מַגְנֵטִים וּמִתְנַדְנֵד כָּל הַיָּמִים בֵּין הַמְּרוֹמִים וְהַמַּעֲמַקִּים, בֵּין הַכִּפָּה וְהַקַּרְקַע, בֵּין נְפִילָה וְהִתְרוֹמְמוּת, בֵּין נְקֻדַּת הַגֹּבַהּ וּנְקֻדַּת הַתַּחְתִּית.

אִלּוּ חַי גְרֶנְגּוֹאַר בְּיָמֵינוּ בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה מֵטִיב לִבְחֹר בְּשִׁיטַת הַתָּוֶךְ שֶׁבֵּין הַקְּלַסִּיּוּת וְהָרוֹמַנְטִיּוּת!

וְאוּלָם תְּמִימוּתוֹ לֹא הִסְפִּיקָה לוֹ שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים כְּדֵי שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲבָל עַל כָּךְ. בְּהֵעָדְרוֹ נִשְׁאַר מָקוֹם רֵיק וְהֶחָסֵר לֹא נִתְמַלֵּא עֲדַיִן בְּיָמֵינוּ.

וְאוּלָם אֵין לְךָ דָבָר הַמְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לַחֲזֹר אַחֲרֵי עוֹבְרֵי רְחוֹבוֹת (וְיוֹתֵר מִזּוֹ – אַחֲרֵי עוֹבְרוֹת) כְּחֶסְרוֹנוֹ שֶׁל מְקוֹם לִינָה.

גְרֶנְגּוֹאַר הָלַךְ אֵפוֹא, שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים, בְּעִקְּבוֹת הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה, וְזוֹ הֵחִישָׁה אֶת צְעָדֶיהָ וְהֵרִיצָה אֶת עִזָּהּ לְאַחֵר שֶׁרָאֲתָה כִּי הָאֶזְרָחִים הִתְחִילוּ נֶחְפָּזִים לְבָתֵּיהֶם, וכִי בָּתֵּי הַיַּיִן, הַחֲנֻיּוֹת הַיְחִידוֹת שֶׁפָּתְחוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם אֶת דַּלְתֵיהֶן, הוֹלְכִים וְנִסְגָּרִים אֶחָד אֶחָד.

“הֲרֵי זֶה דָבָר הַמִּתְקַבֵּל עַל הַדָּעַת,” כָּךְ בְּעֵרֶךְ הִרְהֵר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ, “כִּי יֵשׁ לָהּ לְזוֹ דִירָה קְבוּעָה בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת; בְּנוֹת הַצּוֹעֲנִים לִבָּן נוֹטֶה לַחֲנִינָה. וּמִי יוֹדֵעַ?”

וּבַדְּמָמָה שֶׁלְּאַחַר סִמַּן הַשְּׁאֵלָה הַזֶּה קָמוּ בְּרֹאשׁוֹ כָּל מִינֵי חֶזְיוֹנוֹת נְעִימִים. וְאוֹתָהּ שָׁעָה, בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הַמְאַחֲרִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָמְדוּ לִסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בָּתֵּיהֶם, קָלְטוּ אָזְנָיו קִטְעֵי שִׂיחָה שֶׁבִּלְבְּלוּ אֶת מֵרְאוֹת רוּחוֹ הַנֶּחְמָדִים.

שְׁנֵי זְקֵנִים סָחוּ זֶה עִם זֶה.

“תֵּדַע, מַר טִבּוֹ פֶרְנִיקְל, מֶזֶג הָאֲוִיר הוּא קַר.”

(לִגְרֶנְגּוֹאַר נוֹדַע הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד בְּרֵאשִׁית הַחֹרֶף.)

“כֵּן דִּבַּרְתָּ, מַר בּוֹנִיפַץ דִּיזוֹם! וְכִי עוֹמֵד לָבוֹא עָלֵינוּ חֹרֶף דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁלִּפְנֵי שָׁלשׁ שָׁנִים, שְׁנַת שְׁמוֹנִים לַסְּפִירָה, כְּשֶׁמְּחִיר הָעֵצִים, מִדַּת הַקָּנֶה הָאֶחָד, עָלָה לִשְׁמוֹנַה סוֹלִים?”

“הַנַּח, מַר טִבּוֹ, אֵין זֶה וְלֹא כְּלוּם כְּנֶגֶד אוֹתוֹ חֹרֶף שֶׁבִּשְׁנַת 1407, שֶׁהֲרֵי אָז עָמַד קֹר הַקִּפָּאוֹן בְּעֵינוֹ מִיּוֹם מַרְטִין עַד לְחַג הַנֵּרוֹת! וְכֹחוֹ שֶׁל הַקֹּר הָיָה גָדוֹל עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁקֻּלְמוּס הַלַּבְלָר בַּחֲדַר הַלִּשְׁכָּה שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט הָיָה קוֹפֵא בֵּין שׁוּרָה לְשׁוּרָה! וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנַּעֲשָׂה קָשֶׁה לִרְשֹׁם אֶת פְּסָקֵי הַדִּין.”

הָלְאָה בְּמָקוֹם אַחֵר עָמְדוּ שְׁתֵּי שְׁכֵנוֹת לְיַד חַלּוֹנוֹתֵיהֶן וְהֶחֱזִיקוּ בִּידֵיהֶן נֵרוֹת דּוֹלְקִים שֶׁחָרְקוּ מִפְּנֵי הָעֲרָפֶל.

“וְכִי בַּעְלֵךְ סִפֵּר לָךְ אֶת דְּבַר הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה, מָרַת לַה־בּוּדְרַק?”

“לֹא! וְכִי מַה הוּא הַדָּבָר, הָעַלְמָה מָרַת טוּרְקַן?”

“סוּסוֹ שֶׁל מַר גִ’יל גּוֹדֶן, הַנּוֹטַרְיוֹן בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל שַׁטְלֶה, נִבְעַת מִפְּנֵי תַּהֲלוּכַת הַפְלֶמִים וְרִטֵּשׁ אֶת רַבָּן פִילִיפּוֹ אַבְרִילוֹ, זֶה שֶׁשִּׁמֵּשׁ כֹּהֵן הֶדְיוֹט בְּחֶבֶר נְזִירִים.”

“הֲנָכוֹן הַדָּבָר?”

“אֱמֶת וְנָכוֹן.”

“הֲרֵי זֶה הָיָה סוּס רָגִיל שֶׁבִּרְגִילִים! הַדָּבָר נִרְאֶה לִי קְצָת תָּמוּהַּ. אִלּוּ הָיָה זֶה סוּס אֲצִילִים, כִּי אָז הֲבִינוֹתִי!”

הַחַלּוֹנוֹת נִסְגְּרוּ עַל מַסְגֵּר. וְאוּלָם בֵּינָתַיִם נִפְסַק כְּבָר חוּט רַעְיוֹנוֹתָיו שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר. לְאָשְׁרוֹ נִתְגַּלְגֵּל שׁוּב הַחוּט לְיָדוֹ וְנִתַּן שׁוּב לְמַחְשְׁבוֹתָיו – וְהַגּוֹרֵם לְכָךְ הָיוּ הַצּוֹעֲנִית וּדְיַ’לִי שֶׁהָלְכוּ כָּל הַזְּמָן לְפָנָיו – שְׁתֵּי הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ, הַנֶּחְמָדוֹת וְהָרַכּוֹת, שֶׁגְּרֶנְגּוֹאַר הִשְׁתָּאָה מְאֹד אֶל רַגְלֵיהֶן הַפְּעוֹטוֹת, אֶל יְצוּרֵי גֵוָן הַנְּעִימִים וְאֶל תְּנוּעוֹתֵיהֶן הַנָּאוֹת וְהָיָה מַחֲלִיף אֶת הָאַחַת בַּשְּׁנִיָּה מִדֵּי חָשְׁבוֹ עַל אֹדוֹתֵיהֶן, כִּי לְפִי הַבִּינָה וְהַיְּדִידוּת נִרְאוּ לוֹ שְׁתֵּיהֶן כִּנְעָרוֹת צְעִירוֹת לְיָמִים, וּלְפִי הַמְּהִירוּת וְהַזְּרִיזוּת וְקַלּוּת הָרַגְלַיִם דִּמָּה אֶת שְׁתֵּיהֶן לְעִזִּים.

וּבֵינָתַיִם נִתְרוֹקְנוּ וְהָלְכוּ הָרְחוֹבוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. פַּעֲמוֹן הָעֶרֶב נָדַם זֶה כְּבָר, וּבָרְחוֹב לֹא נִרְאָה עוֹד עַכְשָׁו אֶלָּא עוֹבֵר וָשָׁב מֵאַחֵר אוֹ אוֹר בּוֹדֵד בְּחַלּוֹן שֶׁל בָּיִת. בְּלֶכְתּוֹ אַחֲרֵי הַצּוֹעֲנִית נִתְעָה גְרֶנְגּוֹאַר לְתוֹךְ סְבָךְ מְסֻבָּךְ שֶׁל רְחוֹבוֹת וּבְנֵי רְחוֹבוֹת וּמְבוֹאוֹת לְלֹא מוֹצָא, אֵלֶּה הַמַּקִּיפִים אֶת בֵּית הַקְּבָרוֹת הָעַתִּיק אֲשֶׁר עַל שֵׁם קְדוֹשׁ־הַקְּדוֹשִׁים וְדוֹמִים לְחוּטִים שֶׁפָּרַע הֶחָתוּל עַד כְּדֵי עַרְבּוּבְיָה.

“הָרְחוֹבוֹת הַלָּלוּ אֵין הַהִגָּיוֹן מָצוּי אֶצְלָם בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה!” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר לְנַפְשׁוֹ מִדַּי תְּעוֹתוֹ בְּדַרְכֵי עֲקִיפִין הַשָּׁבוֹת בְּלִי הֶרֶף עַל סְבִיבָן, וְאוֹתָהּ שָׁעָה יָדְעָה הַנַּעֲרָה, כַּנִּרְאֶה, לִמְצֹא שָׁם דֶּרֶךְ נְכוֹנָה, לֹא הִסְּסָה בְּלֶכְתָּהּ וְהֵחִישָׁה אֶת צְעָדֶיהָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּגְרֶנְגּוֹאַר לֹא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל הֵיכָן הוּא נִמְצָא, לוּלֵא נִזְדַּמֵּן לוֹ לִרְאוֹת בְּקֶרֶן אַחֵד הָרְחוֹבוֹת אֶת הַגֹּלֶם בֶּן שְׁמוֹנֶה הַצְּלָעוֹת אֲשֶׁר לְעַמּוּד הַקָּלוֹן, זֶה שֶׁקָּצֵהוּ הַפָּגוּם נִשְׁקַף בָּרוּר כְּנֶגֶד חַלּוֹן מוּאָר שֶׁבִּרְחוֹב וֶרְדְּלֶה.

זֶה רְגָעִים אֲחָדִים הִרְגִישָׁה הַנַּעֲרָה בִּמְצִיאוּתוֹ; פַּעַם בְּפַעַם הִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁהּ וְהִבִּיטָה אֵלָיו בַּחֲרָדָה; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁפַּעַם אַחַת עָמְדָה מִלֶּכֶת, וּלְאוֹרָהּ שֶׁל חֲנוּת נַחְתֻמִּים פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה תָּלְתָה בִּגְרֶנְגּוֹאַר עֵינַיִם קָשׁוֹת וּבָחֲנָה אֵת כָּל דְּמוּתוֹ; אוֹתוֹ רֶגַע רָאָה גְרֶנְגּוֹאַר בְּפָנֶיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה הָעֲוָיָה נֶחְמָדָה וִידוּעָה לוֹ מִכְּבָר, וְהַנַּעֲרָה שָׁבָה וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.

עֲקִימַּת הַפֶּה שֶׁל הַנַּעֲרָה עוֹרְרָה חֲשָׁשׁוֹת אֵצֶל גְרֶנְגּוֹאַר. הָעֲוָיָה נֶחְמָדָה זוֹ אָמְרָה בְּפֵרוּשׁ בּוּז וְלִגְלוּג. וְהִנֵּה הִשְׁפִּיל זֶה אֶת רֹאשׁוֹ, הִתְחִיל מְהַסֵּס בְּלֶכְתּוֹ וְהִגְדִּיל אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַנַּעֲרָה. וּלְפֶתַע פִּתְאֹם שָׁמַע אֶת צַעֲקָתָהּ הַגְּדוֹלָה מֵאֵצֶל קֶרֶן רְחוֹב אֶחָד, בְּמָקוֹם שֶׁהִיא נֶעֶלְמָה לְגַמְרֵי מֵעֵינָיו.

הוּא הֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו.

חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה עָטְפָה אֶת הָרְחוֹב. וְאוּלָם עַל פָּרָשַׁת הַדֶּרֶךְ לְרַגְלֵי פִּסְלָהּ שֶׁל הַאֵם הַקְּדוֹשָׁה, דָּלְקָה מְנוֹרַת שֶׁמֶן מֵעֵבֶר לְסוֹרֵג שֶׁל חוּטֵי בַּרְזֶל. וּלְאוֹרָהּ שֶׁל מְנוֹרָה זוֹ רָאָה גְרֶנְגּוֹאַר אֶת הַצּוֹעֲנִית וְהִנֵּה הִיא מְפַרְפֶּרֶת בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי גְבָרִים הַמִּתְאַמְּצִים לְחַנֵּק אֶת צַעֲקוֹתֶיהָ. הָעֵז הַפְּעוֹטָה וְהַמִּסְכֵּנָה כּוֹנְנָה אֶת קַרְנֶיהָ לְמִלְחָמָה וּפָתְחָה בִּגְעִיָּה.

“לְעֶזְרָה, הַשׁוֹמֵר!” צָעַק גְרֶנְגּוֹאַר וְרָץ בִּגְבוּרָה לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה. אֶחָד מִן הַגְּבָרִים הַמַּחֲזִיקִים בַּנַּעֲרָה הִפְנָה אֵלָיו אֶת פָּנָיו. זֶה הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ בַּעַל הַדְּמוּת הָאֲיֻמָּה.

גְרֶנְגּוֹאַר לֹא הִפְנָה עֹרֶף לִבְרֹחַ, אֲבָל הוּא לֹא הָלַךְ הָלְאָה אַף כְּדֵי צַעַד אֶחָד.

קְוָזִימוֹדוֹ הִשְׂתָּעֵר עָלָיו וּבְמַכַּת יָד אַחַת הֱטִילוֹ הַצִּדָּה הַרְחֵק אַרְבָּעָה צְעָדִים, אַחֲרֵי כֵן שָׁב בְּחִפָּזוֹן לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה וְנָשָׂא אִתּוֹ אֶת הַנַּעֲרָה, לְאַחֵר שֶׁהֱטִילָהּ עַל זְרוֹעוֹ כְּמַחְגֹּרֶת קַלָּה. בֶּן־לִוְיָתוֹ הָלַךְ בְּעִקְּבוֹתָיו, וּגְדִי הָעִזִּים הַמִּסְכֵּן רָץ אַחֲרֵי הַשְּׁלשָׁה וְגָעָה גְעִיָּה עֲלוּבָה.

“רוֹצֵחַ! רוֹצֵחַ!” צָרְחָה הַצּוֹעֲנִית הָאֻמְלָלָה.

“עִמְדוּ בִּמְקוֹמְכֶם וְהַרְפּוּ מִן הַנַּעֲרָה!” הִרְעִים פִּתְאֹם בְּקוֹלוֹ פָּרָשׁ אֶחָד שֶׁפָּרַץ וְיָצָא מִתּוֹךְ הַסִּמְטָה הַקְּרוֹבָה.

זֶה הָיָה קָצִין מִגְּדוּד רוֹבֵי הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, מְזֻיָּן מֵרֹאשׁוֹ וְעַד כַּף רַגְלוֹ וְהָרֹמַח בְּיָדוֹ. הוּא חִלֵּץ אֶת הַצּוֹעֲנִית מִידֵי קְוָזִימוֹדוֹ הַנִּבְהָל וְהֵטִיל אוֹתָהּ לְרֹחַב אֻכָּפוֹ; וּכְשֶׁנִּתְגַּבֵּר קְוָזִימוֹדוֹ עַל תִּמְהוֹנוֹ וְהִשְׂתָּעֵר עַל הַקָּצִין, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִיָּדוֹ אֶת טַרְפּוֹ – הוֹפִיעוּ בּוֹ בָּרֶגַע חֲמִשָּׁה־עָשָׂר אוֹ שִׁשָּׁה־עָשָׂר קַלָּעִים, הֵם אַנְשֵׁי הַגְּדוּד שֶׁהָלְכוּ אַחֲרֵי קְצִינָם וְהַסַּיִף בְּיָדָם. זֹאת הָיְתָה פְּלֻגָּה מִפְּלֻגּוֹת הַמִּשְׁמָר שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁסּוֹבְבָה אֶת הָעִיר לְפִי צַו מְפַקְדָהּ, הוּא רוֹבֶּר אֶסְטוּטְוִי, שַׂר הַבַּלֶּשֶׁת שֶׁל פָּרִיס.

אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר שָׁתוּ עַל קְוָזִימוֹדוֹ, תְּפָסוּהוּ וּבָלְמוּ אֶת פִּיו; הַלָּז נָהַם, הִזָּה קֶצֶף וְנָשַׁךְ אֶת יְדֵי שׁוֹבָיו; אִלּוּ קָרָה הַדָּבָר בַּיּוֹם, כִּי אָז הָיוּ כָּל אַנְשֵׁי הַפְּלֻגָּה בּוֹרְחִים עַל נַפְשָׁם לְמַרְאֵה פַּרְצוּפוֹ אֲשֶׁר הַזַּעַם הִגְדִּיל אֶת תֵּעוּבוֹ שִׁבְעָתָיִם, וְאוּלָם הַלַּיְלָה נָטַל מִמֶּנּוּ אֶת נִשְׁקוֹ הָאָיֹם בְּיוֹתֵר – אֶת כִּעוּרוֹ.

בֶּן־לִוְיָתוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ נִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם בִּזְמַן הַתִּגְרָה.

הַצּוֹעֲנִית נִזְדַּקְּפָה עַל גַּב הָאֻכָּף מִתּוֹךְ תְּנוּעָה שֶׁל צְנִיעוּת, הִיא סָמְכָה אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ עַל כִּתְפֵי הַקָּצִין וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים הִשְׁהֲתָה עַל פָּנָיו אֶת מֶבָּטָהּ הַקּוֹפֵא, כְּאִלּוּ שָׂמְחָה שִׂמְחָה כְּפוּלָה עַל מַרְאֵהוּ הַנָּאֶה וְעַל הַיְשׁוּעָה שֶׁהֵבִיא לָהּ. וְרַק אָז פָּתְחָה אֶת פִּיהָ לְדַבֵּר, כְּשֶׁהִיא מְשַׁוָּה עַל קוֹלָהּ הָרַךְ רֹךְ מִשְׁנֶה:

“מַה שְׁמֶךָ, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר?”

“שַׂר הַגְּדוּד פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶּר, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ, יָפָתִי!” עָנָה הַקָּצִין בְּהַפְנוֹתוֹ אֶת רֹאשׁוֹ.

“הִנְנִי נוֹתֶנֶת לֵךְ אֶת תּוֹדָתִי,” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית, וּבָרֶגַע אֲשֶׁר הַקָּצִין לָפַת אֶת שְׂפָמוֹ הַמִּסְתַּלְסֵל לְפִי נֻסַּח בֻּרְגּוּנְדִיָּה – צָנְחָה הַצּוֹעֲנִית מֵעַל הָאֻכָּף כְּחֵץ הַנּוֹפֵל לָאָרֶץ, וּבָרְחָה עַל נַפְשָׁהּ.

גַּם הַבָּרָק לֹא הָיָה נֶעְלָם בִּמְהִירוּת כָּזוֹ.

“חֵי הָאַפִּיפְיוֹר וְחֵי טַבּוּרוֹ!” אָמַר שַׂר הַגְּדוּד וְצִוָּה לְחַזֵּק אֶת אֲסוּרָיו שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ, “אִלּוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׁוֹמֵר לְעַצְמִי אֶת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.”

“וְכִי לֹא יָפֶה אָמַרְתִּי, אֲדוֹנִי הַמְפַקֵּד?” אָמַר אַחַד הַפָּרָשִׁים כְּשׁוֹאֵל, “הָעֶשְׂבּוֹנִית נִסְתַּלְּקָה וְהָעֲטַלֵּף נִשְׁאַר.”

ה. צָרוֹת חֲדָשׁוֹת    🔗

גְרֶנְגּוֹאַר הָיָה כִּנְטוּל חוּשִׁים לְאַחֵר נְפִילָתוֹ וְנִשְׁאַר מוּטָל עַל מַרְצֶפֶת הָאֲבָנִים, לְרַגְלֵי פֶּסֶל הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר בְּקֶרֶן הָרְחוֹב. לְאַט לְאַט נִתְעוֹרֵר מֵעֶלְפּוֹנוֹ; רְגָעִים אֲחָדִים לְאַחֲרֵי הַיְקִיצָה הָיָה כִּמְבֻלְבָּל. כְּשָׁרוּי בִּשְׁאֵרִית תְּנוּמָה נְעִימָה לְמַדַּי, וְלִפְנֵי עֵינָיו הִתְמַזְּגוּ לַחֲטִיבָה אַחַת דְּמֻיּוֹתֵיהֶן הַקַּלּוֹת שֶׁל הַצּוֹעֲנִית וְהָעֵז וְאֶגְרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ. הַמַּצָּב הַזֶּה לֹא אָרַךְ הַרְבֵּה זְמָן. הַצִּנָּה שֶׁאָחֲזָה בַּאֲבָרָיו הַמּוּטָלִים עַל הַמַּרְצֶפֶת עוֹרְרָה אוֹתוֹ פִּתְאֹם מִתַּרְדֵּמָתוֹ וְגָרְמָה לְרוּחוֹ שֶׁיָּשׁוּב וְיָצוּף עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח הָעֶלְיוֹן.

“מַה טִיבָהּ שֶׁל צִנָּה זוֹ?” שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ חִפָּזוֹן. רַק עַכְשָׁו הִבְחִין בַּדָּבָר וְרָאָה כִּי הוּא דוֹמֶה בְּמִקְצָת לְאָדָם הַמּוּטָל בְּקֶרֶב הַמַּדְמֵנָה.

“יִמַּח שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עֲנָק גִּבֵּן!” מִלְמֵל חֶרֶשׁ לְנַפְשׁוֹ וְרָצָה לְהִתְרוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ. וְאוּלָם הוּא הָיָה עֲדַיִן נִדְהָם וּמְרֻסָּק אֲבָרִים. נִבְצֵר מִמֶּנּוּ לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ. מִכָּל מָקוֹם יָדוֹ הָאַחַת הָיְתָה חָפְשִׁיָּה כִּמְעַט; הוּא סָתַם אֶת חָטְמוֹ וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ לִידֵי גּוֹרָלוֹ.

“הַבֹּץ שֶׁבְּפָרִיס,” הִרְהֵר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ (שֶׁהֲרֵי הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי יָלִין הַלַּיְלָה בְּתוֹךְ הַמַּדְמֵנָה), הַבֹּץ שֶׁבְּפָרִיס רֵיחוֹ רַע בְּיוֹתֵר; אֵין זֹאת כִּי אִם הוּא אוֹצֵר בְּקִרְבּוֹ הַרְבֵּה אֵדֵי מֶלַח שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִן הַמְּלַחַת. מִכָּל מָקוֹם כָּךְ הִיא דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן נִיקוֹלָאוּס פְלָמֶל וְכָךְ דַּעְתָּם שֶׁל חַכְמֵי הָאַלְכִּימְיָה…"

בְּשֶׁל הַמִּלָּה “אַלְכִּימְיָה” זָכַר פִּתְאֹם אֶת סְגָן הַכֹּהֵן קְלוֹד פְרוֹלוֹ. הוּא הֶעֱלָה בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת הַמַּחֲזֶה הַמַּחֲרִיד שֶׁרָאָה בְּמוֹ עֵינָיו לִפְנֵי זְמָן קָצָר; זָכַר כִּי הַצּוֹעֲנִית פִּרְפְּרָה בֵּין זְרוֹעוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים; זָכַר כִּי לִקְוָזִימוֹדוֹ הָיָה בֶּן־לְוָיָה; הוּא חָזָה בְּדִמְיוֹנוֹ כְּמַרְאֶה לֹא בָּרוּר אֶת הַפַּרְצוּף הַגֵּאֶה וְהַזּוֹעֵף אֲשֶׁר לִסְגָן הַכֹּהֵן. “הֲרֵי דָבָר מוּזָר!” הִרְהֵר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ. וְעַל יְסוֹד עֻבְדָּה זוֹ הֶעֱלָה בִּנְיָן גָּדוֹל מַעֲשֶׂה דִמְיוֹן, בָּנָה בֵּית־קְלָפִים לְפִי סִגְנוֹן שֶׁל פִּילוֹסוֹף; וּמִיָּד חָזַר אֶל הַמְּצִיאוּת וְקָרָא: “הֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד לִקְפֹּא בַּקֹּר!”

מְקוֹמוֹ הוּרַע בֶּאֱמֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כָּל נֵטֶף מַיִם אֲשֶׁר בַּמַּדְמֵנָה נָטַל לְעַצְמוֹ מַשֶּׁהוּ מֵחֹם כִּלְיוֹתָיו שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר, וְהַהֶבְדֵּל בֵּין מַעֲלַת חֹם זוֹ וּמַעֲלַת הַחֹם שֶׁל הַמַּדְמֵנָה הִתְחִיל פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ בְּאֹפֶן מֻרְגָּשׁ.

וְאוּלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם קָפַץ עָלָיו רֹגֶז מִסּוּג אַחֵר לְגַמְרֵי.

חֲבוּרַת יְלָדִים מִסּוּג הַפְּרָאִים הַקְּטַנִּים, יְחֵפֵי הָרֶגֶל, הַמְּצוּיִם בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה עַל פְּנֵי מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב שֶׁל פָּרִיס וּמְכֻנִּים בְּכָל הַזְּמַנִּים בְּשֵׁם “נַעֲרֵי הָרְחוֹב”, אֵלֶּה אֲשֶׁר בְּיַלְדוּתֵנוּ סָפַגְנוּ מִידֵיהֶם אֲבָנִים מִדֵּי שׁוּבֵנוּ לְעֵת הַצָּהֳרַיִם מִבֵּית־הַסֵּפֶר, יַעַן וּבְיַעַן לָבַשְׁנוּ מִכְנָסַיִם לֹא קְרוּעִים, – הֲמוֹן פִּרְחָחִים כָּאֵלֶּה הִגִּיעוּ בִּמְרוּצָה עַד הַמַּדְמֵנָה, מְקוֹם רִבְצוֹ שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר, וְהִגְדִּילוּ צְחוֹק וּצְעָקָה בְּלִי לִדְאֹג כְּלָל, כַּנִּרְאֶה, לִשְׁנָתָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם. הַלָּלוּ סָחֲבוּ בִּידֵיהֶם מִין שַׂק חֲסַר צוּרָה; הַקָּשַׁת נַעֲלֵי הָעֵץ שֶׁעַל רַגְלֵיהֶם דַּי הָיָה בָּהּ לְעוֹרֵר מֵתִים. גְרֶנְגּוֹאַר, שֶׁלֹּא נֶחְשַׁב עֲדַיִן בַּמֵּתִים הַגְּמוּרִים, זָקַף אֶת חֲצִי גּוּפוֹ.

“הֵידָד! אֵתָיוּ, הֶנֶקֶן דַּנְדֶּךְ – יוֹהַן פֶּנְסְבּוּרְד!” צָעֲקוּ הַנְּעָרִים בִּמְלֹא גְרוֹנָם. “הִנֵּה זֶה עַכְשָׁו מֵת הַזָּקֵן אֶסְטַךְ מֻבּוֹן, בַּעַל חֲנוּת הַבַּרְזֶל שֶׁבְּפִנַּת הָרְחוֹב. זֶה שַׂק הַתֶּבֶן שֶׁנָּטַלְנוּ מִתַּחְתָּיו יִהְיֶה לָנוּ לִמְדוּרָה. הַיּוֹם חַג לִכְבוֹד הַפְלֶמִיִּים!”

וְכָךְ הָיָה! הֵם הֵטִילוּ אֶת שַׂק הַתֶּבֶן עַל גַּב גְרֶנְגּוֹאַר מַמָּשׁ, לְאַחֵר שֶׁנִּתְיַצְּבוּ עַל יָדוֹ וְלֹא רָאוּ אוֹתוֹ בְּעֵינֵיהֶם. אוֹתוֹ רֶגַע נָטַל אֶחָד מֵהֶם מְלֹא חָפְנוֹ קַשׁ וְעָמַד לְהַדְלִיק אֶת זֶה בְּאֵשׁ הַמְּנוֹרָה הַדּוֹלֶקֶת לְיַד פֶּסֶל הַקְּדוֹשָׁה.

“בְּשֵׁם כָּל הָרוּחוֹת!” רָטַן גְרֶנְגּוֹאַר, “וְכִי עוֹמֵד אָנֹכִי לִהְיוֹת נָדוֹן גַּם בְּזֵעָה?”

הִגִּיעַ רֶגַע רַב סַכָּנָה. עוֹד מְעַט וּגְרֶנְגּוֹאַר הָיָה רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ בֵּין אֵשׁ וּבֵין מַיִם; הוּא אִמֵּץ אֶת שְׁאֵרִית כֹּחוֹ, כְּאוֹתוֹ מְזַיֵּף מַטְבְּעוֹת שֶׁנָּדוֹן לִשְׂרֵפָה וּמְבַקֵּשׁ לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ. הוּא נִזְדַּקֵּף לִמְלֹא קוֹמָתוֹ, זָרַק אֶת שַׂק הַתֶּבֶן כְּנֶגֶד הַנְּעָרִים, וּבָרַח מִן הַמָּקוֹם.

“בְּשֵׁם הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה!” צָעֲקוּ הַנְּעָרִים, “בַּעַל חֲנוּת הַבַּרְזֶל קָם לִתְחִיָּה!”

עַכְשָׁו הִגִּיעַ תּוֹרָם לִהְיוֹת בֵּין הַבּוֹרְחִים.

שַׂק הַתֶּבֶן נִשְׁאַר כִּמְנַצֵּחַ עַל שְׂדֵה הַמַּעֲרָכָה.

בֶּלְפוֹרֶה, הַכֹּמֶר לֶה־י’וּג' וְקוֹרוֹדֶה – מְעִידִים יַחַד, כִּי לְמָחֳרָת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם נָטְלוּ הַכְּמָרִים אֲשֶׁר בַּסְּבִיבָה אֶת שַׂק הַתֶּבֶן וְהִכְנִיסוּהוּ בְּרֹב עָם לַעֲלִיַּת הַגְּנִיזָה שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה עַל שֵׁם “הַנָּעִים בְּבוֹאוֹ”, וְכִי אֲפִילוּ בִּשְׁנַת 1789 הָיוּ הַגַּבָּאִים שֶׁל אוֹתוֹ בֵּית כְּנֵסִיָּה מְקַבְּלִים עֲדַיִן הַכְנָסָה הֲגוּנָה בְּשֶׁל הַמּוֹפֵת, מַעֲשֵׂה יְדֵי הַפֶּסֶל הַקָּדוֹשׁ הַנִּצָּב בִּרְחוֹב מוֹקוֹנְסֵי, שֶׁהֲרֵי בְּלֵיל הַזִּכָּרוֹן, אוֹר לְיוֹם 7 בְּיָנוּאָר שְׁנַת 1482, גָּרְמָה קִרְבָתוֹ שֶׁל פֶּסֶל זֶה וְהַבַּר־מִנָּן יוֹהַן מֻבּוֹן שָׁב לִמְנוּחָתוֹ, לְאַחֵר שֶׁחָטָא וְהִצְפִּין לְעֵת פְּטִירָתוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּשַׂק הַתֶּבֶן, כְּדֵי לְהַקְנִיט אֶת הַשָּׂטָן.

ו. הַכַּד שֶׁנִּשְׁבַּר    🔗

הַפַּיְטָן שֶׁלָּנוּ, לְאַחֵר שֶׁרָץ כַּמָּה זְמָן בְּכָל כֹּחוֹ רִיצָה מְטֹרֶפֶת וְהִכָּה כַּמָּה פְּעָמִים בְּרֹאשׁוֹ אֶל הַקִּיר בְּפִנּוֹת הָרְחוֹבוֹת, קָפַץ וְעָבַר עַל כַּמָּה וְכַמָּה שְׁלוּלִיּוֹת רֶפֶשׁ, נִשָּׂא עַל פְּנֵי סִמְטָאוֹת וּמְבוֹאוֹת סְתוּמִים וּפָרָשׁוֹת דְּרָכִים, עָשָׂה אֶת דֶּרֶךְ מְנוּסָתוֹ בְּכָל מְבוֹאוֹתָיו הַנִּפְתָּלִים שֶׁל רְחוֹב הַשּׁוּק הַיָּשָׁן וְתָר, מִתּוֹךְ פַּחְדּוֹ הַגָּדוֹל, אֵת כָּל מַה שֶׁנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן תְּעוּדוֹת הַיָּפָה בְּשֵׁם Tota via, cheminum et viaria²⁷, – עָמַד לְפֶתַע פִּתְאֹם מֵרוּץ, רָאשִׁית כֹּל מִפְּנֵי קֹצֶר נְשִׁימָה וְשֵׁנִית מִפְּנֵי שְׁאֵלָה חֲמוּרָה שֶׁעָלְתָה בְּמֹחוֹ וְדָרְשָׁה בְּכָל תֹּקֶף אֶת פִּתְרוֹנָהּ. “רוֹאֶה אָנֹכִי, רַבָּן פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר,” אָמַר לְעַצְמוֹ וְהֵטִיל אֶצְבַּע עַל מִצְחוֹ, “כִּי כְּבוֹדוֹ רָץ רִיצָה מְטֹרֶפֶת. הַפִּרְחָחִים הַקְּטַנִּים הַלָּלוּ אַף הֵם נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו כְּשֵׁם שֶׁכְּבוֹדוֹ נִבְהַל מִפְּנֵיהֶם. דּוֹמֶה לִי, אוֹמֵר אֲנִי לִכְבוֹדוֹ, כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל נַעַלֵי הָעֵץ שֶׁלָּהֶם הַהוֹלֵךְ וְנָמוֹג כְּלַפֵּי דָרוֹם, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁכְּבוֹדוֹ רָץ וְהוֹלֵךְ כְּלַפֵּי צָפוֹן. וְהִנֵּה אַחַת מִן הַהַנָּחוֹת הַשְּׁתַּיִם יֵשׁ בָּהּ מַמָּשׁ: אֶפְשָׁר שֶׁהַלָּלוּ בָּרְחוּ עַל נַפְשָׁם, וְאִם כָּךְ הֲרֵי מִסְתַּבֵּר שֶׁהֵם שָׁכְחוּ בְּרֹב פַּחְדָּם אֶת שַׂק הַתֶּבֶן וְהַלָּז מוּכָן וּמְזֻמָּן לְשַׁמֵּשׁ לִכְבוֹדוֹ מְקוֹם מִשְׁכָּב, זֶה הַמִּשְׁכָּב שֶׁכְּבוֹדוֹ תָּר אַחֲרָיו מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַכְשָׁו נִתַּן לוֹ בְּאֹרַח פֶּלֶא מִידֵי הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּגְמוּל עַל זֶה שֶׁחִבֵּר לִכְבוֹדָהּ חִזָּיוֹן בֶּן כַּמָּה מַחֲזוֹת וַעֲלִילוֹת; וְאֶפְשָׁר שֶׁהַנְּעָרִים לֹא בָּרְחוּ עַל נַפְשָׁם, וְאִם כֵּן וַדַּאי שֶׁהֵם הֶעֱלוּ אֶת שַׂק הַתֶּבֶן בָּאֵשׁ וְעָשׂוּ מְדוּרָה, וּמְדוּרָה זוֹ הִיא גּוּפָהּ הָאֵשׁ הַמְּשֻׁבַּחַת הַנְּחוּצָה לִכְבוֹדוֹ, לְמַעַן יִתְעַנֵּג עָלֶיהָ וְיַגִּיעַ לִידֵי יִבּוּשׁ בְּגָדִים וַחֲמִימוּת. וְאוּלָם שַׂק הַתֶּבֶן הוּא בְּכָל אֹפֶן מַתָּנָה מִידֵי שָׁמַיִם, בֵּין אִם יִתְגַּלְגֵּל בְּיָצוּעַ וּבֵין אִם יִתְגַּלְגֵּל בִּמְדוּרָה. הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה, יְהִי שְׁמָהּ מְבֹרָךְ, הַנִּצֶּבֶת בְּקֶרֶן רְחוֹב מוֹקוֹנְסֵי, אֶפְשָׁר שֶׁנָּטְלָה לְשֵׁם כָּךְ מִן הָעוֹלָם אֶת יוֹהַן מֻבּוֹן; וְלֹא מֵחָכְמָה עוֹשֶׂה כְּבוֹדוֹ לָנוּס מְנוּסַת חֶרֶב, כְּבֶן פִּיקַרְדְּיֶה הַנָּס מִפְּנֵי הַצָּרְפַתִּי, וּלְהִתְרַחֵק מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר הוּא מְבַקֵּשׁ; וּכְבוֹדוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שׁוֹטֶה!”

וְהוּא שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ וְנִתְיַגַּע לְגַלּוֹת שׁוּב אֶת שַׂק הַתֶּבֶן הַיָּקָר, בְּעֶזְרַת חָטְמוֹ וְאָזְנָיו שֶׁשִּׁמְּשׁוּ לוֹ כְּעֵין מְרַגְּלִים, וְאוּלָם כָּל עֲמָלוֹ הָיָה לַשָּׁוְא. הוּא לֹא מָצָא עַל דַּרְכּוֹ אֶלָּא מְפֻלָּשִׁים שֶׁבֵּין בָּתִּים, סִמְטָאוֹת סְתוּמוֹת וּמְבוֹאוֹת שֶׁל רְחוֹבוֹת, וְעָמַד שָׁם שׁוֹהֶה וּמְהַסֵּס, וַאֲפִילוּ בַּמְּבוֹאוֹת הַנִּפְתָּלִים שֶׁבְּאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט לֹא הָיָה רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ מְבֻלְבָּל וַחֲסַר דֶּרֶךְ כְּמוֹ בִּסְבָךְ גָּדוֹל זֶה שֶׁל בְּנֵי־רְחוֹבוֹת. לְבַסּוֹף פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ וְהוּא קָרָא בְּקוֹל מְרוֹמָם: “אֲרוּרִים הָרְחוֹבוֹת! הַלָּלוּ הֵם מַעֲשֵׂה הַשָּׂטָן שֶׁצָּר אוֹתָם בִּדְמוּת קִלְשׁוֹנוֹ!”

לְאַחֵר קְלָלָה זוֹ כְּאִלּוּ רָוַח לְלִבּוֹ, וְזַהֲרוּר אֲדַמְדַּם, שֶׁנִּרְאָה לוֹ בְּרֶגַע זֶה מִקָּצֵהוּ שֶׁל רְחוֹב אָרֹךְ וָצַר, עוֹרֵר שׁוּב אֶת נַפְשׁוֹ. “תְּהִלָּה לָאֵל!” אָמַר לְעַצְמוֹ, “הִנֵּה שָׁם הַמָּקוֹם! הֲרֵי שַׂק הַתֶּבֶן שֶׁלִּי הָעוֹלָה בָּאֵשׁ!” וְהוּא הוֹסִיף וְאָמַר בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ, בְּדַמּוֹתוֹ אֶת עַצְמוֹ לְתוֹפֵשׂ הֶגֶה הַמְּשַׁנֶּה אֶת דַּרְכּוֹ לְעֵת לָיְלָה: “Salve, lve maris stella²⁸!”. לְמִי נִתְכַּוֵּן בְּקֶטַע זֶה שֶׁל הַפִּזְמוֹן הָרוֹמָאִי – לָאֵם הַקְּדוֹשָׁה אוֹ לְשַׂק הַתֶּבֶן? – פְּלִיאָה דַּעַת מִמֶּנּוּ.

לֹא הִסְפִּיק גְרֶנְגּוֹאַר לַעֲבֹר כַּמָּה פְּסִיעוֹת בִּרְחוֹב אָרֹךְ וּמִשְׁתַּפֵּעַ זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה מְרֻצָּף וְרִפְשׁוֹ וּמִדְרוֹנוֹ גָדְלוּ וְהָלְכוּ עִם כָּל צַעַד וָצַעַד, עַד שֶׁעָמַד עַל דָּבָר אֶחָד מוּזָר בִּמְאֹד מְאֹד. אוֹתוֹ רְחוֹב לֹא הָיָה רֵיק וְשׁוֹמֵם: רְגָבִים חִדְלִי צוּרָה זָחֲלוּ פֹּה וָשָׁם לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ וְכוֹנְנוּ אֶת מַהֲלָכָם לְצַד הָאוֹר הָאֲדַמְדַּם שֶׁרָעַד בִּקְצֵה הָרְחוֹב, דֻּגְמַת רְמָשִׁים כִּבְדֵי תְּנוּעָה הַזּוֹחֲלִים וְעוֹבְרִים לְעֵת לַיְלָה מִגִּבְעוֹל עֵשֶׂב לְמִשְׁנֵהוּ כְּשֶׁהֵם נִמְשָׁכִים אֶל מְדוּרַת הָרוֹעֶה. אֵין לְךָ דָּבָר הַמּוֹסִיף לָאָדָם גְּבוּרָה יְתֵרָה כְּמוֹ הַכִּיס הָרֵיק. גְרֶנְגּוֹאַר הָלַךְ הָלְאָה בְּלִי שְׁהוּת וְלֹא עָבַר הַרְבֵּה זְמָן עַד שֶׁנִּתְקָרֵב אֶל הָאַחֲרוֹנָה בַּדְּמֻיּוֹת, זוֹ שֶׁזָּחֲלָה בְּאִטִּיּוּת יְתֵרָה מֵאֲחוֹרֵי כֻּלָּן. לְאַחַר שֶׁהִקְרִיב לָגֶשֶׁת רָאָה וְהִנֵּה זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בַּעַל מוּם עָלוּב שֶׁנֶּעֱזָר בְּיָדָיו לְשֵׁם זְחִילָה, דֻּגְמַת עַכָּבִישׁ קִטֵּעַ שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לוֹ אֶלָּא זוּג רַגְלַיִם אֶחָד. וְאוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁעָבַר עַל פְּנֵי עַכָּבִישׁ זֶה שֶׁבְּצוּרַת אָדָם, פָּתַח הַלָּז אֶת פִּיו וְקָרָא בְּקוֹל ַחֲנוּנִים: “La buona mancia signor, la buona mancia²⁹!”

“יִקַּח הַשֵּׁד אוֹתָךְ,” קָרָא גְרֶנְגּוֹאַר, “וְיִקַּח גַּם אוֹתִי אִם אֵדַע אֶת פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים!”

וְהוּא הָלַךְ הָלְאָה.

הוּא נִתְקָרֵב אֶל רֶגֶב אַחֵר מִן הָרְגָבִים הַנּוֹדְדִים הָאֵלֶּה וּבָחַן אוֹתוֹ בְּעֵינָיו. הַלָּז הָיָה פִּסֵּחַ. קִטֵּעַ יָד וָרֶגֶל כְּאֶחָד, וְתִסְבֹּכֶת הַקַּבִּים שֶׁלּוֹ, קַבֵּי יָד וְקַבֵּי רֶגֶל, שִׁוְּתָה עָלָיו צוּרַת קוֹרְיָה שֶׁל בִּנְיָן נוֹדֵד. גְרֶנְגּוֹאַר, שֶׁהָיָה מְחַבֵּב מְשָׁלִים נֶאֱצָלִים לְפִי קַדְמוֹנֵי יָוָן וְרוֹמָא, דִּמָהּ אוֹתוֹ לְשָׁלשׁ הָרַגְלַיִם שֶׁל וֻלְקַן שֶׁנִּכְנַס בּוֹ רוּחַ חַיִּים.

אוֹתוֹ שְׁלָשׁ־רַגְלַיִם בַּעַל רוּחַ חַיִּים הִקְדִּים שָׁלוֹם לִגְרֶנְגּוֹאַר, הִקְרִיב כְּלַפֵּי סַנְטְרוֹ שֶׁל זֶה אֶת כּוֹבָעוֹ, כְּגַלָּב הַמַּחֲזִיק אֶת אַגַּן הַגִּלּוּחַ, וְקָרָא לְתוֹךְ אָזְנוֹ שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר בְּקוֹל גָּדוֹל: “Senor caballero, para comprar un pedaso de pan³⁰!”

“דּוֹמֶנִי,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר, “שֶׁאַף זֶה יוֹדֵעַ לְדַבֵּר. וְאוּלָם לְשׁוֹנוֹ אֵינָהּ אֶלָּא שְׂפַת עִלְגִים, וְהוּא עַצְמוֹ בֵּין מְאֻשָּׁרִים יֵחָשֵׁב אִם הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַשָּׂפָה הַזֹּאת.”

וְהוּא הִכָּה בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ, כְּמִי שֶׁנִּתְקַל פִּתְאֹם בְּרַעְיוֹן בִּלְתִּי צָפוּי: “הִנֵּה נִזְכַּרְתִּי עַכְשָׁו – מַה טִיבָהּ שֶׁל ‘אֶסְמֶרַלְדָּה’ זוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי הַיּוֹם?”

הוּא רָצָה לְהָחִישׁ אֶת צְעָדָיו, אֲבָל דְּבַר־מָה נִצָּב עַל דַּרְכּוֹ לְשָׂטָן בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. אוֹתוֹ מַשֶּׁהוּ אוֹ, נָכוֹן יוֹתֵר, מִישֶׁהוּ הָיָה עִוֵּר קְטַן־קוֹמָה שֶׁפַּרְצוּפוֹ הַמֻּקָּף זָקָן דּוֹמֶה לְפַרְצוּף יְהוּדִי; הוּא הִתְנַהֵל לְפִי מַטֵּהוּ הַמְגַשֵּׁשׁ, לְרַגְלֵי הַכֶּלֶב הָאַדִּיר שֶׁהָלַךְ לְפָנָיו, וְתָבַע בְּקוֹל יוֹצֵא מִן הָאַף, בְּהַטְעָמָה שֶׁל בֶּן ּנְגַרְיָה: “Facitote caritatem³¹!”

“הַשֶּׁבַח לָאֵל!” קָרָא פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר, “סוֹף סוֹף מָצָאתִי אֶחָד הַמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. פַּרְצוּפִי, כַּנִּרְאֶה, מֵעִיד בִּי שֶׁאֲנִי מְפַזֵּר לְאֶבְיוֹנִים, שֶׁכֵּן תּוֹבְעִים וְחוֹזְרִים וְתוֹבְעִים מִמֶּנִי גַּם בְּשָׁעָה שֶׁכִּיסִי רֵיק וְאֵין בּוֹ פְּרוּטָה.”

"יְדִידִי (הוּא פָּנָה אֶל הָעִוֵּר), דַּע לְךָ כִּי בְּשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר מָכַרְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי הָאַחֲרוֹנָה; וּבִלְשׁוֹנוֹ שֶׁל צִיצֶרוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ אֶלָּא אֶת לָּשׁוֹן הַזֹּאת: “Vendidi hebdomade nuper transita meam ultiman chemisam.”

אַחֲרֵי כֵן פָּנָה עֹרֶף וְהָלַךְ הָלְאָה. וְאוּלָם אוֹתָהּ שָׁעָה הֵחִישׁ גַּם הָעִוֵּר אֶת צְעָדָיו; וְגַם הַפִּסֵּחַ וּבַעַל הַמּוּם הָאַחֵר הִתְחִילוּ מְהַלְּכִים בְּיֶתֶר חִפָּזוֹן בְּעִקְּבוֹתָיו, כְּשֶׁהֵם מַקִּישִׁים בְּקַבֵּיהֶם וְכָל הַשְּׁלשָׁה יַחַד הֵרִימוּ קוֹל תַּחֲנוּנִים, כָּל אֶחָד בִּלְשׁוֹנוֹ:

“Caritatem!” יִלֵּל הָעִוֵּר.

“La buona mancia!” יִלֵּל בַּעַל הַמּוּם.

וְהַפִּסֵּחַ הִשְׁלִים אֶת הַזֶּמֶר כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר חֲלִילָה עַל פִּזְמוֹנוֹ:

“Un pedaso de pan!”

גְרֶנְגּוֹאַר סָתַם אֶת אָזְנָיו וְקָרָא: “אוֹי לִי מִמִּגְדַּל בָּבֶל זֶה!” וְהוּא נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לָרוּץ. הָעִוֵּר וְהַפִּסֵּחַ וּבַעַל הָמוּם הִתְחִילוּ אַף הֵם רָצִים אַחֲרָיו. וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְחִיק בְּדֶרֶךְ הָרְחוֹב, כֵּן רַבּוּ מִסְּבִיבוֹ הָעִוְּרִים וְהַפִּסְּחִים וּבַעֲלֵי הַמּוּמִים, מִן הַבָּתִּים וּמִן הַסִּמְטָאוֹת הַסְּמוּכוֹת וּמִפִּתְחֵי הַמַּרְתְּפִים יָצְאוּ עִוְרִים בְּעַיִן אַחַת וּמְצֹרָעִים מְכֻסֵּי פְּצָעִים, כֻּלָּם מְיַלְלִים וְנוֹהֲמִים וְצוֹרְחִים, כֻּלָּם צוֹלְעִים וְנֶחְפָּזִים לְצַד הָאוֹר וּמִתְגַּלְגְּלִים דֶּרֶךְ הָרֶפֶשׁ כְּחִלְזוֹנוֹת לְאַחֵר הַגֶּשֶׁם.

גְרֶנְגּוֹאַר, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ עַל יְדֵי הַשְּׁלשָׁה, תָּמַהּ לָדַעַת מַה יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, וְהוֹסִיף לָרוּץ בְּתוֹךְ הָעֵדָה כְּשֶׁהוּא מְסַלֵּק לִצְדָדָיו אֶת הַפִּסְּחִים, נִתְקָל בְּבַעֲלֵי הַמּוּמִים וּמְסַבֵּךְ אֶת רַגְלָיו בֵּין הַחִגְרִים, כְּאוֹתוֹ קָצִין אַנְגְּלִי שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עֲרֵמָה שֶׁל סַרְטַנִּיּוֹת.

וְהִנֵּה עָלָה בְּדַעְתּוֹ כִּי טוֹב לוֹ לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתָיו. אֲבָל הוּא אֵחַר מִן הַמּוֹעֵד. כָּל הַגְּיָסוֹת הַלָּלוּ נִתְלַכְּדוּ מֵאֲחוֹרָיו כְּנֵד, וּשְׁלשֶׁת הַקַּבְּצָנִים הָרִאשׁוֹנִים לָקְחוּ אוֹתוֹ שְׁבִי בִּידֵיהֶם. וְהוּא הוֹסִיף לָלֶכֶת הָלְאָה, נִדְחָף בְּבַת־אַחַת עַל יְדֵי הַזֶּרֶם הָאֵיתָן וְעַל יְדֵי הַפַּחַד וְעַל יְדֵי סְחַרְחֹרֶת זוֹ שֶׁגָּרְמָה לוֹ לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל כְּמִין חֲלוֹם זְוָעָה.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ סוֹף סוֹף עַד לִקְצֵה הָרְחוֹב. אוֹתוֹ רְחוֹב נִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ כִּכָּר רַחֲבַת יָדַיִם, שֶׁהָיְתָה זְרוּעָה כֻּלָּהּ הֲמוֹן אוּרִים הָרוֹעֲדִים בְּתוֹךְ עַרְפִלֵּי לַיְלָה מְרַפְרְפִים. גְרֶנְגּוֹאַר הִשְׂתָּעֵר לָרוּץ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וְקִוָּה בְּלִבּוֹ, כִּי רַגְלָיו הַקַּלּוֹת תַּעֲזֹרְנָה לוֹ הַפַּעַם וְהוּא יֵחָלֵץ מִידֵי שְׁלשֶׁת שַׁבָּאָיו הַלְּקוּיִם בְּגוּפָם.

“Ondè vas, hombre³²?” קְרָא הַפִּסֵּחַ וְהִשְׁלִיךְ לִצְדָדִין אֶת קַבָּיו הַשְּׁנַיִם וְהִתְחִיל רָץ אַחֲרֵי גְרֶנְגּוֹאַר בִּשְׁתֵּי רַגְלַיִם בְּרִיאוֹת וַחֲזָקוֹת, שֶׁכַּדּוֹמוֹת לָהֶן לֹא רָאֲתָה עוֹד מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב שֶׁל פָּרִיס.

אוֹתוֹ רֶגַע הֵטִיל בַּעַל הָמוּם, שֶׁעָמַד עַכְשָׁו הָכֵן עַל רַגְלָיו, אֶת לֶפֶס הַבַּרְזֶל שֶׁבְּיָדוֹ עַל רֹאשׁ גְרֶנְגּוֹאַר, אַף הָעִוֵּר הִבִּיט עַכְשָׁו בִּפְנֵי גְרֶנְגּוֹאַר בְּעֵינַיִם יוֹרוֹת בְּרָקִים.

“אֵיפֹה זֶה אָנֹכִי?” שָׁאַל הַפַּיְטָן אֲחוּז הַזְּוָעָה.

“בַּחֲצַר הַפְּלָאִים³³,” עָנְתָה דְמוּת רְבִיעִית שֶׁנִּסְפְּחָה עַל שָׁלשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת.

“בְּחַיַּי,” הִפְטִיר גְרֶנְגּוֹאַר, “רוֹאֶה אֲנִי כָּאן אֶת הָעִוְרִים שְׁלֵמִים בְּעֵינֵיהֶם וְאֶת הַפִּסְּחִים שְׁלֵמִים בְּרַגְלֵיהֶם, וְאוּלָם הֵיכָן הוּא רוֹפְאָם שֶׁל אֵלֶּה?”

לְקוֹלוֹ הִשְׁמִיעוּ מְלַוָּיו צְחוֹק גָּדוֹל וְאָיֹם.

הַפַּיְטָן הַמִּסְכֵּן הֵעִיף עֵינָיו מִסָּבִיב. הוּא נִמְצָא בֶּאֱמֶת בַּחֲצַר פְּלָאִים נוֹרָאָה, מָקוֹם אֲשֶׁר בְּשָׁעָה זוֹ לֹא דָרְכָה בּוֹ מֵעוֹלָם רַגְלוֹ שֶׁל אִישׁ יָשָׁר; בְּתוֹךְ מַעְגַּל קְסָמִים, שֶׁהָיָה בּוֹלֵעַ אֶת שַׁמָּשָׁיו שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן וְאֶת אִישׁ הַבַּלֶּשֶׁת אִלּוּ הֵעֵזּוּ הַלָּלוּ לְבוֹא לְכָאן; בְּתוֹךְ עִיר הַגַּנָּבִים; בִּמְקוֹם הַקָּלוֹן שֶׁל פָּרִיס; בְּבֵית הַשְּׁפָכִין, מָקוֹם אֲשֶׁר מִקִּרְבּוֹ יָצָא מִדֵּי בֹּקֶר בְּבֹקֶר הַנַּחְשׁוֹל הַגָּדוֹל שֶׁל פּוֹשְׁעִים וְקַבְּצָנִים וְרֵיקִים לְמַעַן הִשְׁתַּפֵּךְ עַל פְּנֵי רְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל עִיר הַבִּירָה, וְאֵלָיו הָיָה שָׁב הַנַּחְשׁוֹל הַזֶּה עֶרֶב עֶרֶב, בַּהֲפִיצוֹ סְבִיבוֹ רוּחַ דֶּבֶר; כָּאן הָיְתָה כַּוֶּרֶת עֲצוּמָה, שֶׁלְּתוֹכָהּ זָרְמוּ בְּבוֹא הָעֶרֶב כָּל דְּבוֹרֵי הַבַּטָּלָה שֶׁל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית כְּשֶׁהֵם עֲמוּסִים שָׁלָל; זֶה הָיָה בֵּית־חוֹלִים מְסֻכָּן שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִקְלָט לַצּוֹעֲנִי, לַנָּזִיר שֶׁבָּרַח וְלַסְּטוּדֶנְט שֶׁהִשְׁחִית אֶת דַּרְכּוֹ; שָׁם מָצְאוּ לָהֶם מִשְׁכָּן הָרֵיקִים וְהַפּוֹחֲזִים שֶׁל כָּל הָעַמִּים: בְּנֵי סְפָרַד וְאִיטַלְיָה וְאַשְׁכְּנַז, אַף שָׁם נִפְגְּשׁוּ אַנְשֵׁי כָּל הַדָּתוֹת: יְהוּדִים, נוֹצְרִים, מֻשְׂלֶמִים וְעוֹבְדַי אֱלִילִים, כָּל אֵלֶּה מְזַיְּפֵי פְּצָעִים, הַפּוֹשְׁטִים יָד בַּיּוֹם וְנֶהְפָּכִים לִמְרַצְּחִים בַּלֵּילוֹת; – בְּקִצּוּר, זֶה הָיָה חֲדַר הַבְּגָדִים הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם, שֶׁבּוֹ הָיוּ מִתְלַבְּשִׁים וּמִתְפַּשְּׁטִים חֲלִיפוֹת כָּל אֵלֶּה שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בַּתְּקוּפָה הַהִיא בַּחִזָּיוֹן וְשִׂחֲקוּ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל פָּרִיס אֶת מִשְׂחַק הַגַּנָּבִים וְהַזּוֹנוֹת וְהָרוֹצְחִים.

כִּכָּר זוֹ הָיְתָה רַחֲבַת יָדַיִם, צַלְעוֹתֶיהָ לֹא־יְשָׁרוֹת וּמַרְצַפְתָּהּ גְּרוּעָה, כְּדֶרֶךְ כָּל כִּכָּר בְּפָרִיס הָעַתִּיקָה. פֹּה וָשָׁם נִרְאָה חַלּוֹן מוּאָר וְעַל יָדוֹ רָחֲשׁוּ בְּרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת. הַלָּלוּ לֹא פָּסְקוּ מִבּוֹא וּמִצֵּאת וּמֵהַרְבּוֹת צְעָקָה וָרָעַשׁ. נִשְׁמְעוּ תְּשׁוּאוֹת צְחוֹק, בְּכִי יְלָדִים, קוֹלוֹת נָשִׁים. יְדֵיהֶם וְרָאשֵׁיהֶם הַכֵּהִים שֶׁל הֲמוֹן הָעָם הַזֶּה הֵטִילוּ אֶת צִלְלֵיהֶם אֶל קְצֵה הַכִּכָּר הַמּוּאָרָה מֵרָחוֹק וְתֵאֲרוּ צוּרוֹת מַאֲלִיפוֹת וּמְשֻׁנּוֹת עַד מְאֹד. עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בְּמָקוֹם שֶׁבָּבוּאַת הָאוֹר נִתְכַּנְּסָה לְתוֹךְ צְלָלִים רְחָבִים וּמְטֻשְׁטְשֵׁי צוּרָה, חָלַף פְּעָמִים כֶּלֶב שֶׁדְּמוּתוֹ הָיְתָה כִּדְמוּת אָדָם, וּלְהֵפֶךְ. דּוֹמֶה הָיָה שֶׁנִּטַּשְׁטְשׁוּ כָּאן הַגְּבוּלִים בֵּין גֶּזַע לְגֶזַע וּבֵין מִין לְמִין, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה בְּיוֹם הַכֶּסֶא שֶׁל הַמְכַשֵּׁפוֹת. גְּבָרִים, נָשִׁים, חַיּוֹת, גִּיל, מִין, בְּרִיאוּת־גּוּף, מַחֲלָה – כָּל אֵלֶּה הָיוּ כִּבְיָכֹל רְכוּשׁ מְשֻׁתָּף לָעָם הַזֶּה; הַכֹּל הִתְרוֹצֵץ בְּעִרְבּוּבְיָה, זֶה בְּצַד זֶה וְאֶחָד עַל גַּב שֵׁנִי; כָּל אֶחָד שִׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּכָל דָּבָר.

לְאוֹרָהּ הָרוֹעֵד וְהַנִּזְעָם שֶׁל הָאֵשׁ הָיָה גְרֶנְגּוֹאַר, לַמְרוֹת הִתְרַגְּשׁוּתוֹ, יָכֹל לִרְאוֹת מִסָּבִיב אֶת שַׁלְשֶׁלֶת הַבָּתִּים הָעַתִּיקִים וְהַמְּאוּסִים, אֲשֶׁר בְּקִירוֹתֵיהֶם הַפּוֹנִים אֶל הַכִּכָּר – קִירוֹת מְכֻרְסָמִים, רְעוּעִים וּנְמוּכֵי קוֹמָה – הִבְהִיק פֹּה וָשָׁם חוֹר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, וְהֵם עַצְמָם, הַבָּתִּים הָאֵלֶּה, נִרְאוּ בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה כְּחֶבֶר נָשִׁים זְקֵנוֹת הַנִּצָּבוֹת בְּמַעְגָּל, אֲיֻמּוֹת וְנִזְעָמוֹת לְפִי צוּרָתָן, וְהֵן קוֹרְצוֹת אֶת עֵינֵיהֶן אֶל אֲסֵפַת הַמְכַשֵּׁפוֹת הַנֶּעֱרֶכֶת לְרַגְלֵיהֶן.

הוּא רָאָה לְפָנָיו בְּבַת־אַחַת עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ חָדָשׁ, בִּלְתִּי צָפוּי, מְשֻׁנֵּה־צוּרָה, רוֹמֵשׂ, שׁוֹרֵץ וְדוֹמֶה לְדָבָר שֶׁבַּהֲזָיָה.

גְרֶנְגּוֹאַר, שָׁרוּי בִּמְבוּכָה הַמִּתְגַּבֶּרֶת מֵרֶגַע לְרֶגַע, נָתוּן בִּידֵיהֶם שֶׁל שְׁלשֶׁת הַקַּבְּצָנִים כְּמוֹ בִּצְבָת, נִדְהָם מֵהֲמוֹן פַּרְצוּפִים אֲחֵרִים שֶׁהִקִּיפוּהוּ מִסָּבִיב וְהִמְטִירוּ עָלָיו קֶצֶף וּצְרִיחוֹת, – גְרֶנְגּוֹאַר הַמִּסְכֵּן אָסַף אֶת שְׁאֵרִית בִּינָתוֹ וְנִתְכַּוֵּן לְהַעֲלוֹת ְזִכְרוֹנוֹ אִם יוֹם שַׁבָּת הַיּוֹם³⁴, אוּלָם לַשָּׁוְא הוֹגִיעַ אֶת מֹחוֹ; נִפְסֵק חוּט זִכְרוֹנוֹתָיו, שָׁבַת מַהֲלַךְ מַחְשְׁבוֹתָיו; וגְרֶנְגּוֹאַר, אֲחוּז סְפֵקוֹת קָשִׁים וּמְפַקְפֵּק בְּמַה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת וְאָזְנָיו שׁוֹמְעוֹת, תָּבַע מֵעַצְמוֹ פִּתְרוֹן לִשְׁאֵלָה חֲמוּרָה זוֹ: “אִם אֲנִי קַיָּם – הֲמוּכָח מִכָּךְ שֶׁכָּל זֶה הוּא מְצִיאוּת? אִם כָּל זֶה הוּא בִּבְחִינַת נִמְצָא – הֲמוּכָח מִכָּךְ שֶׁאֲנִי קַיָּם?”

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן הַסּוֹבֵב אוֹתוֹ קוֹל קוֹרֵא בָּרוּר: “הָבָה נָבִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ! נִקָּחֵהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ!”

“בְּשֵׁם כָּל הַקְּדוֹשִׁים!” רִטֵּן גְרֶנְגּוֹאַר לְעַצְמוֹ, “סָבוּרְנִי שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא תָּיִשׁ!”

“אֶל הַמֶּלֶךְ! אֶל הַמֶּלֶךְ!” קָרְאוּ קוֹלוֹת רַבִּים.

תְּפָסוּהוּ וּמְשָׁכוּהוּ הָלְאָה, כָּל אֶחָד רָצָה לְהַנִּיחַ עָלָיו אֶת יָדוֹ. וְאוּלָם שְׁלשֶׁת הַקַּבְּצָנִים הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִידֵי הָאֲחֵרִים כְּשֶׁהֵם צוֹעֲקִים וּמַכְרִיזִים: “לָנוּ הוּא הָאִישׁ הַזֶּה!”

מְעִילוֹ שֶׁל הַפַּיְטָן, שֶׁהָיָה גָרוּעַ גַּם קֹדֶם, נִתְרַסֵּק לְגַמְרֵי בִּשְׁעַת הַמְּרִיבָה.

מִדֵּי צַעֲדוֹ עַל פְּנֵי הַכִּכָּר הַנּוֹרָאָה נִפְטַר מִן הַסְּחַרְחֹרֶת. לְאַחֵר פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת שָׁבָה אֵלָיו הַרְגָּשַׁת הַמְּצִיאוּת. אֲוִיר הַמָּקוֹם הֶחְכִּים אוֹתוֹ. לְכַתְּחִלָּה עָלֶה מִתּוֹךְ רֹאשׁ הַפַּיְטָן שֶׁלּוֹ – אוֹ, בִּלְשׁוֹן פְּרוֹזָה רְגִילָה, מִתּוֹךְ קֵבָתוֹ הָרֵיקָה – מֵעֵין אֵד אוֹ עֲרָפֶל אֲשֶׁר עָמַד כְּנֵד בֵּינוֹ וּבֵין הָעֲצָמִים הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְגָרַם לוֹ שֶׁיִּרְאֶה אֶת הַכֹּל כַּחֲלוֹם תַּעְתּוּעִים וְיִתְפֹּס אֶת כָּל מַרְאֵה עֵינָיו תְּפִיסָה נִמְהָרָה זוֹ, שֶׁאֵינָהּ מְשַׁוָּה קְבִיעוּת עַל דְּבָרִים, מְעַוָּה אֶת הַדְּמֻיּוֹת, רוֹאֶה אֶת הָעֲצָמִים חֳמָרִים חֳמָרִים, מְגַלָּה בַּמְּצִיאוּת פָּנִים שֶׁל הֲזָיָה וְעוֹשָׂה אֶת הָאֲנָשִׁים רוּחוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. לְאַט לְאַט נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ טָעוּת חוּשִׁים זוֹ, וּבִמְקוֹמָהּ בָּאָה הַכָּרָה מְסֻיֶּמֶת וּמְפַכָּחַת. הַמְּצִיאוּת שָׁבָה וְנִתְגַלְּתָה לוֹ מִסָּבִיב, מָשְׁכָה אֶת עֵינָיו, נִדְחֲקָה לְרַגְלָיו וְהִשְׁמִידָה בָּזֶה אַחַר זֶה אֶת כָּל מַרְאוֹת הַדִּמְיוֹן הַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר שָׁתוּ עָלָיו מִסָּבִיב. הוּא הֻכְרַח סוֹף סוֹף לְהַכִּיר בַּדָּבָר, כִּי רַגְלָיו לֹא תִּדְרֹכְנָה בְּמֵי הַסְטִיקְס³⁵, אֶלָּא בְּמֵי מַדְמֵנָה; כִּי לֹא רוּחוֹת רָעוֹת יִסְחָבוּהוּ אַחֲרֵיהֶן, אֶלָּא גַּנָּבִים; כִּי לֹא נַפְשׁוֹ הִיא כָּאן בְּסַכָּנָה, אֶלָּא חַיָּיו (כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִמְצָא לוֹ אוֹתוֹ סִרְסוּר יְקַר בְּחִינָה הַמְפַשֵּׁר בֵּין שׁוֹדְדִים וּבְנֵי־אָדָם יְשָׁרִים, לֵאמֹר – אַרְנַק הַכֶּסֶף). בְּקִצּוּר, לְאַחֵר שֶׁהוֹסִיף לְהִתְבּוֹנֵן מִתּוֹךְ דַּעַת מְיֻשֶּׁבֶת בְּמִקְצָת בְּהוֹלְלוּת זוֹ שֶׁמִּסָּבִיב, רָאָה וְהִנֵּה חַג הַמְּכַשֵּׁפוֹת נֶהְפַּךְ לִמְעָרַת פָּרִיצִים מְצוּיָה.

אַרְמוֹן הַקְּסָמִים לֹא הָיָה בָּאֱמֶת אֶלָּא מְעָרַת־מַרְזֵחַ, אֲבָל מַרְזֵחַ שֶׁל חַמְסָנִים, מְקוֹם שָׁם נִשְׁפַּךְ גַּם יַיִן וְגַם דָּם.

הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר נִתְגַּלָּה לְעֵינֵי גְרֶנְגּוֹאַר, לְאַחֵר שֶׁהוּבָא לַמָּקוֹם הַנּוֹעָד בִּידֵי מְלַוָּיו הַלְּבוּשִׁים קְרָעִים, לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְעוֹרֵר אֶצְלוֹ שׁוּם רַעְיוֹן פִּיּוּטִי וַאֲפִילּוּ שׁוּם דִּמְיוֹן בִּדְבַר הַתֹּפֶת. זֶה הָיָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ בֵּית מַרְזֵחַ פָּשׁוּט וְנִקְלֶה. לוּלֵא יָדַעְנוּ כִּי אָנוּ עוֹמְדִים בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, אֶפְשָׁר הָיָה לֵאמֹר כִּי גְרֶנְגּוֹאַר נִקְלַע מִתְּקוּפַת מִיכָאֵל אַנְגֶ’לּוֹ לִתְקוּפָתוֹ שֶׁל קָלוֹ.

מִסָּבִיב לִמְדוּרָה גְדוֹלָה, הַמְבֹעֶרֶת עַל אֶבֶן עֲצוּמָה בַּעֲלַת צוּרָה מְעֻגֶּלֶת וְשׁוֹלַחַת אֶת לְשׁוֹנוֹת אִשָּׁהּ מִבֵּין כְּרָעֶיהָ הַמְלֻבָּנוֹת שֶׁל חֲצוּבָה רֵיקָה, עָמְדוּ בְּלִי סֵדֶר כַּמָּה שֻׁלְחָנוֹת אֲכוּלֵי תּוֹלָעִים, שֶׁלֹּא דָּאֲגָה לָהֶם יַד אָדָם לַעֲרֹךְ אוֹתָם לְפִי צַלְעוֹתֵיהֶם הַיְשָׁרוֹת אוֹ לִבְלִי לְגַבְּבָם, לְכָל הַפָּחוֹת, כְּשֶׁהֵם נִתְקָלִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי בִּקְצוֹתֵיהֶם הַבִּלְתִּי שָׁוִים. עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת עָמְדוּ כַּדִים מְלֵאִים יַיִן וְשֵׁכָר, וּמִסָּבִיב לָאֵלֶּה יָשְׁבוּ הַסּוֹבְאִים אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם הֶאֱדִּימוּ מִן הַיַּיִן וּמִן הַלֶּהָבָה. פֹּה יָשַׁב כַּרְסְתָן בַּעַל פָּנִים מְאִירִים וְחִבֵּק בַּחוּרָה גְדוֹלָה שֶׁשִּׁמְּשָׁה לוֹ חֲבֵרָה לַמִּשְׁתֶּה; שֵׁם נִרְאָה חַיָּל מְזֻיָּף, כְּשֶׁהוּא מְגוֹלֵל אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת מֵעַל פִּצְעוֹ הַמְזֻיָּף וּמֵשִׁיב אֶת הַגְּמִישׁוּת לְעֶצֶם הַבֶּרֶךְ הַבְּרִיאָה וְהַחֲזָקָה, שֶׁהָיְתָה מֵחֻתֶּלֶת וּמְקֻשֶּׁרֶת מֵאָז הַבֹּקֶר. וּכְנֶגְדּוֹ עָשָׂה בַּעַל־חֹלִי אֶחָד אֶת רַגְלוֹ לְיוֹם מָחָר, כְּשֶׁהוּא מוֹרֵחַ אוֹתָהּ בִּמְמִירוֹן וּבְדַם הֵפָּר. הַרְחֵק מִכָּאן כִּשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת יָשַׁב אֶחָד עוֹלֵה רֶגֶל, מִתְחַפֵּשׂ בְּכָל בְּגָדָיו הָרְאוּיִם לוֹ, וְשָׁנָה בְּעַל־פֶּה אֶת פִּזְמוֹן הַתְּחִנָּה אֲשֶׁר לָאֵם הַקְּדוֹשָׁה, בְּלִי לִשְׁכֹּחַ אֶת הַהַטְעָמָה הַחַדְגּוֹנִית וְאֶת הַפִּזּוּם הַבָּא מִן הָאַף. וּבְמָקוֹם אַחֵר לָמַד גַּנָב צָעִיר לְיָמִים אֶת חֳלִי הַנּוֹפְלִים מִפִּי קַבְּצָן זָקֵן אֶחָד, שֶׁיָּדַע לְהִתְחַפֵּשׂ כְּמֻכֵּה עֲוִית וְהוֹרָה לְתַלְמִידוֹ כֵּיצַד מַעֲלִים קֶצֶף עַל הַשְּׂפָתַיִם עַל יְדֵי חֲתִיכַת בֹּרִית הַשּׂוּמָה בַּפֶּה. סָמוּךְ לָאֵלֶּה הֵסִיר חוֹלֵה הִדְרָקוֹן אֶת צְבִיָּתוֹ וְגָרַם לָהֶן לְאַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ נָשִׁים גַּנָּבוֹת, הַיּוֹשְׁבוֹת אֶל שֻׁלְחָנוֹ וּמְדַיְּנוֹת בִּדְבַר יֶלֶד שֶׁנִּגְנַב עַל יָדָן בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, כִּי יֶאֶטְמוּ אֶת חָטְמָן. לְאַחֵר מָאתַיִם שָׁנָה – כְּפִי שֶׁמֵּעִיד סוֹבֵל – “נִרְאוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְאַנְשֵׁי חֲצַר הַמַּלְכוּת כְּעִנְיָן שֶׁל בְּדִיחָה גְּמוּרָה, שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ כְּדֵי לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת הַמֶּלֶךְ וְעָשׂוּ אוֹתוֹ חֹמֶר לְמַחֲזֶה הַמְּחוֹלוֹת הַנּוֹעָד לַעֲלוֹת עַל הַבָּמָה לִפְנֵי הוֹד מַלְכוּתוֹ, זֶה הַמַּחֲזֶה בָּן אַרְבַּע הָעֲלִילוֹת שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם ‘הַלַּיְלָה’ וְהֻצֵּג בְּתֵאַטְרוֹן בֻּרִבּוֹן הַקָּטֹן.” “מֵעוֹלָם,” מוֹסִיף עַל זֶה עֵד רְאִיָּה מִשְּׁנַת 1653, “לֹא רָאִינוּ חֲלִיפוֹת־פִּתְאֹם אֵלֶּה שֶׁבַּחֲצַר הַפְּלָאִים בַּצּוּרָה מֻצְלַחַת יוֹתֵר. בֶּנְסְרַד נָתַן מֵעֵין פֶּתַח דָּבָר בַּחֲרוּזָיו הַנָּאִים לְמַדָּי.”

צְחוֹק וְשִׁירֵי פָּרִיצִים נִשְּׂאוּ וּבָאוּ מִכָּל הָעֲבָרִים. כָּל אֶחָד נָהַג חֻצְפָּה, דִּבֵּר עַזּוּת וְאָלוֹת וְלֹא שָׂם לֵב לְדִבְרֵי חֲבֵרוֹ. הַכַּדִים צִלְצְלוּ וְהוּרְמוּ לִשְׁתִיָּה. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ פָּרְצוּ מְרִיבוֹת וְהַגְּבִיעִים הַפְּגוּמִים קָרְעוּ אֶת בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי הָרִיב.

כֶּלֶב גָּדוֹל, שֶׁיָּשַׁב עַל אֲחוֹרָיו, הִבִּיט לְתוֹךְ הָאֵשׁ. בְּנֶשֶׁף הוֹלְלִים זֶה לֹא חָסְרוּ גַם יְלָדִים. הַנַּעַר הַגָּנוּב בָּכָה וְצָעַק. פִּרְחָח אַחֵר מְסֻרְבֵּל בָּשָׂר, כְּבֶן אַרְבַּע שָׁנִים, יָשַׁב עַל סַפְסָל גָּבוֹהַּ מִדַּי כְּשֶׁרַגְלָיו תְּלוּיוֹת בָּאֲוִיר, נִשְׁעָן עַל שֻׁלְחָן הַמַּגִּיעַ לִמְרוֹם סַנְטְרוֹ וְלֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה. נַעַר שְׁלִישִׁי לָשׁ בִּזְרִיזוּת בְּאֶצְבָּעוֹ חֲתִיכַת חֵלֶב רַכָּה, זוֹ שֶׁנִּצְטַבְּרָה מִנִּטְפֵי הַנֵּר הַנּוֹטְפִים עַל הַשֻּׁלְחָן. וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – פָּעוֹט אֶחָד הִתְבּוֹסֵס בְּרֶפֶשׁ כְּשֶׁהוּא מְכֻנָּס כֻּלּוֹ בְּתוֹךְ קַלַּחַת, מְגָרֵד אֶת קִירוֹתֶיהָ וּמוֹצִיא עַל יְדֵי כָּךְ קוֹל שֶׁהָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהָבִיא עִלָּפוֹן עַל אוֹתוֹ מְנַגֵּן שֶׁשְּׁמוֹ סְטָדִיבָרְיוֹס.

עַל יַד הָאֵשׁ עָמְדָה חָבִית וְעַל הֶחָבִית יָשַׁב קַבְּצָן אֶחָד. זֶה הָיָה הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ.

הַשְׁלשָׁה, אֲשֶׁר הוֹבִילוּ אֶת גְרֶנְגּוֹאַר, הֵבִיאוּ אֶת שְׁבוּיָם עַד לִפְנֵי הֶחָבִית, וּבְקֶרֶב הַקָּהָל הַפָּרוּעַ נִשְׂתָּרְרָה בִּן־רֶגַע דְּמָמָה; רַק הַיֶּלֶד אֲשֶׁר עִם הַקַּלַּחַת לֹא הִפְסִיק אֶת מִשְׂחָקוֹ.

גְרֶנְגּוֹאַר כָּבַשׁ אֶת נְשִׁימָתוֹ מִפַּחַד וְלֹא הֵרִים עַיִן לְהַבִּיט.

“Hombre, quita tu sombrero³⁶!” אָמַר אֶחָד מִשְּׁלשֶׁת הַפּוֹחֲזִים הַמַּחֲזִיקִים בּוֹ; עוֹד לֹא הֵבִין גְרֶנְגּוֹאַר מַה זֶה מְדַבֵּר, וְקַבְּצָן אַחֵר מִן הַשְׁלשָׁה הֵסִיר בְּחָזְקָה אֶת הַכּוֹבַע מֵעַל רֹאשׁוֹ. אָמְנָם אוֹתוֹ כּוֹבַע לֹא הָיָה אֶלָּא סְמַרְטוּט עָלוּב, מִכָּל מָקוֹם שִׁמֵּשׁ מָגֵן בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַגֶּשֶׁם. גְרֶנְגּוֹאַר הוֹצִיא אֲנָחָה מִלִּבּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֵלָיו עַכְשָׁו אֶת דְּבָרָיו מִמְּרוֹם הֶחָבִית.

“מִי הוּא הָרֵיקָא הַלָּז?”

גְרֶנְגּוֹאַר נִבְהַל. הַמִּלִּים הָאֵלֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מֵעֵין גַּעֲרַת אִיּוּם, הֶעֱלוּ בְּזִכְרוֹנוֹ קוֹל אַחֵר, אוֹתוֹ קוֹל שֶׁפָּתַח הַבֹּקֶר אֶת הָרָעָה לְחֶזְיוֹנוֹ בְּקָרְאוֹ כִּמְפַזֵּם לְתוֹךְ קְהַל הַשּׁוֹמְעִים: “נְדָבָה, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם!”

גְרֶנְגּוֹאַר הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ. הָאִישׁ אֲשֶׁר לְפָנָיו הָיָה בֶּאֱמֶת קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ.

קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ, מֻכְתָּר בְּסִמָּנֵי הַמַּלְכוּת, לֹא עָטָה עַכְשָׁו כִּמְעַט כָּל בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת. הַפֶּצַע אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹ הָיָה מְסֻלָּק כְּבָר. הוּא הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ מַגְלֵב עָשׂוּי רְצוּעוֹת עוֹר לָבָן, מִסּוּג הַמַּגְלְבִים שֶׁהָיוּ מְצוּיִם בַּיָּמִים הָהֵם בְּיָדִי הַשּׁוֹטְרִים הַשּׁוֹמְרִים עַל הַסֵּדֶר בָּרְחוֹבוֹת, וְהָיוּ נִקְרָאִים בְּשֵׁם “הֶחָתוּל בֶּן תֵּשַׁע הַזְּנָבוֹת”. לְרֹאשׁוֹ צָנַף מִצְנֶפֶת פְּאֵר עַתִּיקָה הַמְסֻגֶּרֶת לְמַעְלָה; וְאוּלָם קָשֶׁה הָיָה לְשַׁעֵר מַה זוֹ מְסַמֶּלֶת – אִם מִצְנֶפֶת גַּנָּבִים אוֹ כֶּתֶר מַלְכוּת, שֶׁכֵּן הָיְתָה דּוֹמָה לִשְׁנֵי אֵלֶּה גַם יַחַד.

בֵּין כֹּה וּגְרֶנְגּוֹאַר, בְּלִי שֶׁיֵּדַע אֶת סִבַּת הַדָּבָר, הִתְאוֹשֵׁשׁ בְּמִקְצָת לְאַחֵר שֶׁנִּתְחַוֵּר לוֹ כִּי מַלְכָּהּ שֶׁל חֲצַר הַפְּלָאִים הוּא הַקַּבְּצָן הַמְּנֻוָּל שֶׁל הָאוּלָם הַגָּדוֹל.

“רַבָּנִי…” הִפְטִיר בְּגִמְגּוּם, “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, מָרָנִי… אֵיךְ אֲכַנֶּה אֶת כְּבוֹדוֹ?” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר לְבַסּוֹף, לְאַחֵר שֶׁהֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת חוּשִׁים גְּמוּרָה וְלֹא יָכֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ.

“קְרָא לִי בַּשֵּׁם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה – אָדוֹן נַעֲלֶה, הוֹד מַלְכוּת אוֹ חָבֵר. וְאוּלָם הָחֵשׁ תָּחִישׁ אֶת דְּבָרֶיךָ! מַה תֹּאמַר לְשֵׁם הֲגָנָתֶךָ?”

“לְשָׁם הֲגָנָתֶךָ?” הִרְהֵר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ, “דְּבָרִים אֵלֶּה אֵינָם יָפִים בְּעֵינָי.” וְהוּא עָנָה כִּמְגַמְגֵּם: “אָנֹכִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר הַבֹּקֶר…”

“חֵי הַשָּׂטָן וְחֵי פַּרְסוֹתָיו!” נִכְנֵס קְלוֹפֶּן בִּדְבָרָיו, “אֱמֹר אֶת שִׁמְךָ, רֵיקָא, וְלֹא יוֹתֵר! שְׁמָעֵנִי. לִפְנֵי שְׁלשָׁה שַׁלִּיטִים אַדִּירִים אַתָּה עוֹמֵד; הָאֶחָד אָנֹכִי, קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ, הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יָרַשׁ אֶת כִּסְאוֹ שֶׁל קוֹאֶסְר הַגָּדוֹל וּמוֹשֵׁל בְּכָל מַמְלֶכֶת הַגַּנָּבִים; הַשֵּׁנִי מַתְיָה הוֹנְגָדִי סְפִּיקָלִי, הַדֻּכַּס שֶׁל מִצְרַיִם וּבוֹהֶמְיָה, הוּא הָאִישׁ צְהוּב הַפָּנִים אֲשֶׁר סְמַרְטוּט עַל רֹאשׁוֹ וְעֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אוֹתוֹ מֵרָחוֹק; וְהַשְּׁלִישִׁי הוּא גִילְיוֹם רוּסוֹ, הַקֵּיסָר שֶׁל אֶרֶץ הַגָּלִיל, הָאִישׁ הַשָּׁמֵן הַיּוֹשֵׁב שָׁם עִם פִּלַּגְשׁוֹ וְאֵינוֹ שָׂם לֵב לִדְבָרֵינוּ. לִפְנֵי שְׁלָשְׁתֵּנוּ אַתָּה עוֹמֵד לַמִּשְׁפָּט. אֵינְךָ נִמְנֶה עַל הָרַמָּאִים, וְאַף עַל פִּי כֵן נִכְנַסְתָּ לְתוֹךְ מַמְלֶכֶת הַגַּנָּבִים; הֵפַרְתָּ אֶת חֻקֵּי עִירֵנוּ. עָתִיד אַתָּה לְקַבֵּל עֹנֶשׁ, אִם לֹא תּוֹכִיחַ לָנוּ כִּי הִנְּךָ מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָה, פּוֹשֵׁט יָד אוֹ נִשְׂרָף, כְּלוֹמַר אִישׁ יָשָׁר לְפִי מִנְהַג מְקוֹמֵנוּ, אוֹ כִּי הִנְּךָ גַנָּב, קַבְּצָן אוֹ רַמָּאי. הֲנִמְנֶה אַתָּה עַל אֶחָד מִן הַסּוּגִים הָאֵלֶּה? לַמֵּד זְכוּת עַל עַצְמֶךָ; אֱמֹר מָה אֻמָּנוּתֶךָ!”

“מִצְטַעֵר אָנֹכִי עַל כָּךְ!” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר, “אֵינֶנִּי רוֹאֶה לְעַצְמִי כָּבוֹד. אֵין אֲנִי אֶלָא הַמְחַבֵּר…”

“דַּי לָנוּ בְּכָךְ,” עָנָה טְרוֹאִיפוּ וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ לִגְרֶנְגּוֹאַר שֶׁיְּכַלֶּה אֶת דְּבָרָיו. “דִּינְךָ לְהִתָּלוֹת עַל עֵץ. דָּבָר פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת, רַבּוֹתַי הָאֶזְרָחִים הַיְשָׁרִים! כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים לַאֲנָשֵׁינוּ בִּמְקוֹמְכֶם, כֵּן אָנוּ עוֹשִׂים בִּמְקוֹמֵנוּ לְאַנְשֵׁיכֶם! יְצַרְתֶּם חֹק כְּדֵי לִפְגֹעַ בְּכָל רֵיק וּפוֹחֵז, וְהַלָּז מֵשִׁיב אֶת גְּמוּלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם. אִם קָשֶׁה הוּא הַגְּמוּל – אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לְכָךְ. כַּדַּאי פְּעָמִים לְהַכְנִיס בְּפִי הַתְּלִיָּה אֶת פַּרְצוּפוֹ שֶׁל אֶחָד מִן הַיְשָׁרִים הָאֵלֶּה, זֶה מוֹסִיף כָּבוֹד לָעִנְיָן. וְאַתָּה, יְדִידִי, מַהֵר וְחַלֵּק בֵּין הַנְּעָרוֹת הַלָּלוּ אֶת הַסְּמַרְטוּטִים אֲשֶׁר עַל בְּשָׂרֶךָ. אֲנִי אֶתְלֶה אוֹתְךָ כְּדֵי לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת אֲנָשֵׁינוּ, וְאַתָּה חַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת כַּסְפְּךָ לְמַעַן יָרִימוּ כּוֹס לְחַיֶּיךָ. וְאִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַמַּהְבִּילִים, לֵךְ וְתִמְצָא שָׁם בְּמַכְתֵּשׁ הָעֵץ פֶּסֶל אֶבֶן נָאֶה מְאֹד, וְהוּא הָאֵל אֲשֶׁר גָּנַבְנוּ לָנוּ בַּמָּקוֹם הַנִּקְרָא סֶן־פְּיֶר אוֹ־בֶּף. קָצַבְתִּי לְךָ אַרְבָּעָה רְגָעִים, לְמַעַן תָּשִׁיב לוֹ אֶת נַפְשֶׁךָ.”

הַנְּאוּם הָיָה נוֹרָא וְאָיֹם.

“יָפֶה דִבַּרְתָּ, בְּחַיֵּי נַפְשִׁי! קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ יוֹדֵעַ לִדְרֹשׁ כְּאוֹתוֹ אָב קָדוֹשׁ שֶׁשְּׁמוֹ אַפִּיפְיוֹר,” קָרָא הַקֵּיסָר שֶׁל אֶרֶץ הַגָּלִיל וְשָׁבַר אֶת כַּדּוֹ, כְּדֵי לִתְמֹךְ בַּשְּׁבָרִים אֶת הַשֻּׁלְחָן.

“אֲדוֹנִים רַבֵּי חֶסֶד, קֵיסָרִי וּמְלָכַי,” פָּתַח גְרֶנְגּוֹאַר מִתּוֹךְ קְרִירוּת רוּחַ (אֵין יוֹדֵעַ כֵּיצַד הִגִּיעַ לִידֵי תֹּקֶף זֶה, אֲבָל הוּא דִבֵּר דְּבָרִים נִמְרָצִים), “אַתֶּם לֹא הוֹאַלְתֶּם לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרָי. אָנֹכִי פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר, פַּיְטָן לְפִי אֻמָּנוּתִי, וְחִזָּיוֹן אֶחָד שֶׁחִבַּרְתִּי הֻצַּג הַבֹּקֶר עַל הַבָּמָה בָּאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁל הָאַרְמוֹן.”

“אַהּ! מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ!” אָמַר קְלוֹפֶּן. “מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ כִּי הָיִיתִי שָׁם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. וְאוּלָם הַגַּע בְּעַצְמְךָ, יְדִידִי, וְכִי מִתּוֹךְ שֶׁגָּרַמְתָּ לָנוּ הַבֹּקֶר שִׁעְמוּם אָנוּ מְצֻוִּים לְפַטֵּר אוֹתְךָ הָעֶרֶב מִן הַתְּלִיָּה?”

“דּוֹמֶה שֶׁנִּגְזְרָה עָלֵי תְּלִיָּה,” הִרְהֵר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ. אַף עַל פִּי כֵן נִסָּה עוֹד תַּחְבּוּלָה אֶחָת. “תָּם אֲנִי וְלֹא אָבִין,” פָּתַח בִּדְבָרִים, “מַדּוּעַ אֵין הַפַּיְטָנִים נֶחְשָׁבִים בִּכְלָל רֵיקִים וּפוֹחֲזִים. אֶזוֹף בְּדוֹרוֹ הָיָה נָע וָנָד; הוֹמֶרוּס הָיָה בְּשַׁעְתּוֹ קַבְּצָן פּוֹשֵׁט יָד; מֶרְקוּרְיוּס הָיָה גַנָּב…”

קְלוֹפֶּן שִׁסַּע אוֹתוֹ בִּדְבָרִים: “דּוֹמֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לַהֲבִיאֵנוּ לִידֵי חֲרָטָה בְּכֹחַ שֶׁל פִּטְפּוּטֵי הָבֶל. מְסֹר אֶת עַצְמְךָ לִתְלִיָּה, בְּשֵׁם אֱלֹהִים! וְאַל תִּגְרֹם לָנוּ טֹרַח מְרֻבֶּה!”

“סְלִיחָה וּמְחִילָה, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי רַב הַחֶסֶד,” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר בַּהֲגִנּוֹ בְּכָל כֹּחוֹ עַל חַיָּיו, “כַּדַּאי הַדָּבָר… עוֹד רֶגַע אֶחָד… יוֹאֶל נָא לִשְׁמֹעַ… הֲלֹא יִתְּנוּ לִי לֵאמֹר דָּבָר בְּטֶרֶם יוֹצִיאוּ אֶת דִּינִי לְחוֹבָה…”

וְאָמְנָם דְּבָרָיו הָעֲלוּבִים נִבְלְעוּ בָּרַעַשׁ אֲשֶׁר קָם מִסָּבִיב. הַנַּעַר הַקָּטֹן גֵּרֵד בְּיֶתֶר עֹז אֶת דָּפְנֵי הַקַּלַּחַת, וּסְאַת הַהֲמֻלָּה נִמְלְאָה כְּשֶׁאִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת שָׂמָה עַל הַחֲצוּבָה מַחֲבַת מְלֵאָה שׁוּמָן, וְזוּ הַתְחִילָה שׁוֹרֶקֶת עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ וּמַחֲרִישָׁה אֶת הָאָזְנַיִם כַּצְרִיחוֹת הַלָּלוּ שֶׁל מַחֲנֵה יְלָדִים הָרָצִים בָּרְחוֹב אַחֲרֵי מַסֵּכָה. בֵּין כֹּה וָכֹה וּקְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ פָּנָה רֶגַע אֶחָד אֶל דֻּכַּס מִצְרַיִם וְאֶל קֵיסָר גָּלִיל הֲלוּם הַשִּׁכָּרוֹן, וְהָיָה כְּשׁוֹאֵל עֵצָה מִפִּיהֶם. אַחֲרֵי כֵן קָרָא בְּקוֹל: “הַסּוּ כֻּלְּכֶם!” וְכֵיוָן שֶׁהַקַּלַּחַת וְהַמַּחֲבַת לֹא נִשְׁתַּתְּקוּ אֶלָּא הוֹסִיפוּ לָתֵת אֶת הֶמְיָתָן בְּחַבְרוּתָא, לְפִיכָךְ קָפַץ קְלוֹפֶּן מֵעַל הֶחָבִית, בָּעֵט בַּקַלַּחַת וְטִלְטְלָהּ מִמְּקוֹמָה, אוֹתָהּ וְאֶת הַנַּעַר, הַרְחֵק כַּעֲשָׂרָה צְעָדִים, הֵטִיל בְּעִיטַת רֶגֶל גַּם בַּמַחֲבַת וְגָרַם לְכָךְ שֶׁהַשּׁוּמָן נִשְׁפַּךְ כֻּלּוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ, וּלְבַסּוֹף חָזַר וְעָלֶה מִתּוֹךְ הַדְרַת כָּבוֹד עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּלִי שִׂים לֵב אַף בִּמְעַט לְבִכְיוֹ הֶחָנוּק שֶׁל הַיֶּלֶד וְלִתְלוּנָתָהּ הַכְּבוּשָׁה שֶׁל הַזְּקֵנָה, זוֹ שֶׁסְּעֻדַּת הָעֶרֶב שֶׁלָּהּ הִתְנַדְּפָה עַכְשָׁו בָּאֲוִיר בִּדְמוּת שַׁלְהֶבֶת מִתְלַקָּחַת.

טְרוֹאִיפוּ נָתַן אוֹת, וּמִיָּד נִגְּשׁוּ הַדֻּכָּס וְהַקֵּיסָר וְכָל הֲמוֹן הַגַּנָּבִים וְהָרַמָּאִים וְנִתְיַצְּבוּ סְבִיבוֹ בִּדְמוּת חֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, וּגְרֶנְגּוֹאַר, הַכָּפוּת עֲדַיִן בִּידֵי שׁוֹבָיו, עָמַד בַּתָּוֶךְ. לְתוֹךְ חֲצִי עִגּוּל זֶה נִתְכַּנְּסוּ בְּעִרְבּוּבְיָה סְמַרְטוּטִים וּבְלוֹיֵי סְחָבוֹת, קִשּׁוּטֵי־זוֹל מַבְרִיקִים, מַזְלְגוֹת וְאִתִּים, דְּמֻיּוֹת מִתְנוֹדְדוֹת עַל רַגְלֵיהֶן, זְרוֹעוֹת חֲשׂוּפוֹת וְאַמִּיצוֹת, פַּרְצוּפִים מְזֹהָמִים, בְּלוּיִם אוֹ מַבִּיעִים בַּהֲמִיּוּת. וּבְקֶרֶב אֻשְׁפִּיזִין אֵלֶּה שֶׁכֻּלָּם מְנֻוָּלִים יָשַׁב קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ עַל כִּסְאוֹ כְּנָשִׂיא בְּמוֹעֲצַת זְקֵנִים, כְּמֶלֶךְ בֵּין נְדִיבֵי עָם. כְּאַפִּיפְיוֹר בַּאֲסֵפַת חַשְׁמַנִּים, וּמַרְאֵהוּ זֶה הָיָה לוֹ, רֵאשִׁית, בִּגְלַל אֲשֶׁר יָשַׁב גָּבֹהַּ מֵעַל כָּל הָעָם, וְשֵׁנִית – בִּגְלַל הַבָּעַת הַגַּאֲוָה, הַפִּרְאִית וְהָאֲיֻמָּה, שֶׁנִּשְׁקְפָה מִתּוֹךְ עֵינָיו הַמַּבְרִיקוֹת וְשֶׁטִּשְׁטְשָׁה בְּמִקְצָת עַל פָּנָיו, פְּנֵי רַמַּאי, אֶת רשֶׁם הַנִּוּוּל. אֶפְשָׁר הָיָה לְדַמּוֹת אוֹתוֹ לַחֲזִיר־בָּר הַשּׁוֹכֵן בֵּין חֲזִירֵי בָּיִת.

“הַסְכֵּת וּשְׁמַע,” פָּנָה וְאָמַר אֶל גְרֶנְגּוֹאַר וְהֶחֱלִיק תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ בְּיָדוֹ הַנֻּקְשָׁה עַל פְּנֵי סַנְטֵרוֹ מְשֻׁנֵּה הַצּוּרָה, “לֹא אֵדַע כָּל נִמּוּק אֲשֶׁר בִּגְלָלוֹ נְפַטֵּר אוֹתְךָ מִן הַתְּלִיָּה. מִכָּל מָקוֹם אֲנִי רוֹאֶה כִּי אַתָּה מִתְנַגֵּד לְכָךְ; וְאֵין הַדָּבָר תָּמוּהַּ כְּלָל: אַתֶּם, יוֹשְׁבַי קֶרֶת שַׁאֲנַנִּים, אֵינְכֶם רְגִילִים בִּתְלִיָּה. מַגְזִימִים אַתֶּם בְּעֶרְכּוֹ שֶׁל כָּל אוֹתוֹ הָעִנְיָן. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ נוֹטִים לַעֲשׂוֹת אִתְּךָ חֶסֶד, וְיֵשׁ דָּבָר אֶחָד שֶׁיָּכֹל לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְחַלֶּצְךָ מִן הַמֵּצַר. הָרוֹצֶה אַתָּה לִהְיוֹת כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ?”

לֹא קָשֶׁה לְשַׁעֵר מַה גָדוֹל הָיָה רשֶׁם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְגַבֵּי גְרֶנְגּוֹאַר, שֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּהוֹלֵךְ לְמִיתָה וְנִתְיָאֵשׁ כִּמְעַט מִן הָרַחֲמִים. הוּא נֶאֱחָז שׁוּב בְּכָל כֹּחוֹ בַּתִּקְוָה הַחֲדָשָׁה.

“אֲנִי מַסְכִּים לְכָךְ, בְּרָצוֹן רַב,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר.

“הֲמוּכָן וּמְזֻמָּן אַתָּה,” הוֹסִיף קְלוֹפֶּן לְדַבֵּר, “לָבוֹא בִּקְהָלָם שֶׁל אֲנְשֵׁי הַפִּגְיוֹן הַקָּטָן?”

“כֵּן הַדָּבָר, הַפִּגְיוֹן הַקָּטָן,” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר.

“וְיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לְהִתְחַבֵּר אֶל חֶבֶר הַסַּיָפִים הַנְּדִיבִים?” הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר.

“אֶל חֶבֶר הַסַּיָפִים הַנְּדִיבִים.”

“וּלְקַבֵּל אֶת מָרוּתָהּ שֶׁל מַלְכוּת הָרַמָּאִים?”

“שֶׁל מַלְכוּת הָרַמָּאִים.”

“וְלִהְיוֹת כְּאַחַד הַפּוֹחֲזִים וְהָרֵיקִים?”

“כְּאַחַד הַפּוֹחֲזִים וְהָרֵיקִים.”

“בְּתָם לֵב?”

“בְּתָם לֵב.”

“וְדַע לְךָ, כִּי בֵּין כָּךְ וָכָךְ סוֹפְךָ לִתְלִיָּה.”

“אִי שָׁמָיִם!” אָמַר הַפַּיְטָן.

“אֶלָּא,” הוֹסִיף קְלוֹפֶּן לְדַבֵּר דְּבָרִים נִמְרָצִים, “תְּלִיָּה זוֹ תְּבוֹאֲךָ לֶעָתִיד לָבוֹא וְתִתְכּוֹנֵן בְּיֶתֶר תִּפְאֶרֶת, עַל חֶשְׁבּוֹן הֵעִיר הַמְהֻלָּלָה פָּרִיס, עַל עַמּוּד עָשׂוּי אֶבֶן וְעַל יְדֵי אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים. יֵשׁ בָּזֶה מֵעֵין נֶחָמָה.”

“כִּדְבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי,” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר.

“וְעוֹד כַּמָּה טוֹבוֹת אֲחֵרוֹת מֻבְטָחוֹת לָךְ. לְאַחַר שֶׁתִּתְחַבֵּר אֶל חֶבֶר הַסַּיָפִים לֹא תִּצְטָרֵךְ לִדְאֹג לָרֶפֶשׁ וְלָעֲנִיִּים וְלַמָּאוֹר, וַהֲרֵי אֶזְרְחֵי הָעִיר פָּרִיס חַיָּבִים כֻּלָּם בְּעֹל זֶה.”

“יְהִי כָּךְ,” אָמַר הַפַּיְטָן, “אֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן. מְקַבֵּל אֲנִי עַל עַצְמִי לִהְיוֹת רֵיק וּפוֹחֵז, רַמַּאי, אָח לְחֶבֶר הַסַּיָפִים וּלְחֶבֶר הַפִּגְיוֹן הַקָּטָן, וְכָל מַה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים; לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי, כִּי גַם קֹדֶם נִמְנֵיתִי בֵּין כָּל אֵלֶּה, שֶׁכֵּן אֲנִי פִּילוֹסוֹף; et nia in philosophia, omnes in philosopho contintntur³⁷, אוֹמֵר הַפִּתְגָּם.”

מִצְחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ נֶחֱרַשׁ קְמָטִים.

“וְכִי מִי אָנֹכִי בְּעֵינֶיךָ, יְדִידִי? לָמָה אַתָּה מְצַפְצֵף בְּאָזְנֵינוּ בִּלְשׁוֹן גַּנָּבִים זוֹ שֶׁל יְהוּדֵי הוּנְגַרְיָה? לְשׁוֹן עֵבֶר לֹא יָדַעְתִּי. הָרוֹצֶה לִהְיוֹת שׁוֹדֵד אֵינוֹ מְחֻיָּב לִהְיוֹת יְהוּדִי. אָנֹכִי פָּרַשְׁתִּי כְּבָר מִמְּלֶאכֶת הַגַּנָּבוּת, מָאַסְתִּי בְּכָךְ. עוֹרֵף צַוָּאר – זֹאת מְלַאכְתִּי; גּוֹנֵב־כִּיס – עֵסֶק זֶה בָּזוּי בְּעֵינַי.”

גְרֶנְגּוֹאַר נִסָּה לְהַכְנִיס דִּבְרֵי פִּיּוּס לְתוֹךְ דְּבָרָיו הַנִּמְהָרִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הִתקַצֵּף וְהֵחִישׁ מֵרֶגַע לְרֶגַע אֶת שִׂיחוֹ.

“יִסְלַח וְיִמְחַל לִי, אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד. לֹא דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹן עֵבֶר, כִּי אִם בַּלָּשׁוֹן הָרוֹמָאִית.”

“דַּע לְךָ,” עָנָה קְלוֹפֶּן מִתּוֹךְ סַעֲרַת חֵמָה, “כִּי לֹא מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים אָנֹכִי וְכִי תָּלֹה אֶתְלֶה אוֹתְךָ, יְהוּדִי בֶּן־פִּימָה שֶׁכְּמוֹתֶךָ! דֻּגְמַת תַּגְרָן גּוּץ זֶה שֶׁמֵּאֶרֶץ יְהוּדָה, הֲרֵי הוּא עוֹמֵד כָּעֵת עַל יָדְךָ, וַאֲנִי תִּקְוָה כִּי בְּאַחַד הַיָּמִים אֶתְלֵהוּ עַל עֵץ. מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַטְבֵּעַ מְזֻיֶּפֶת!”

וּבְדַבְּרוֹ הֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל יְהוּדִי הוּנְגָרִי, עַבְדְּקַן וְגוּץ, זֶה שֶׁנִּטְפַּל קֹדֶם אֶל גְרֶנְגּוֹאַר וּבִקֵשׁ נְדָבָה בַּלָּשׁוֹן הָרוֹמָאִית, וְעַכְשָׁו, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֵבִין שׁוּם לָשׁוֹן אַחֶרֶת, עָמַד וְתָמַהּ עַל הַזַּעַם הַנִּשְׁפָּךְ עָלָיו מִפִּי הַמֶּלֶךְ.

לְבַסּוֹף שָׁכְכָה בְּמִקְצָת חֲמָתוֹ שֶׁל מַר קְלוֹפֶּן.

“רֵיקָא,” פָּנָה בִּדְבָרִים אֶל הַפַּיְטָן שֶׁלָּנוּ, “מַשְׁמַע שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְחַבֵּר אֶל הָרַמָּאִים?”

“בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי,” עָנָה הַפַּיְטָן.

“וְאוּלָם אֵין רָצוֹן עוֹשֶׂה כָּאן הַכֹּל.” אָמַר קְלוֹפֶּן הַזָּעוּם; “כַּוָּנָה טוֹבָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לְמַעֲשֶׂה וְאֵינָהּ מַנְחִילָה לְבַעֲלָהּ אֶלָּא גַן־עֵדֶן; וּבַנָּדוֹן שֶׁלָּנוּ גַן־עֵדֶן לְבָד וְחֶבֶל הַתְּלִיָּה לְבָד. תֵּדַע שֶׁלֹּא יְסַפְּחוּ אוֹתְךָ אֶל חֶבֶר הַגַּנָּבִים אֶלָּא אִם תּוֹכִיחַ שֶׁאַתָּה רָאוּי לְאוֹתָהּ אִצְטְלָא, וּלְשֵׁם נִסָּיוֹן עָלֶיךָ לִשְׁלֹחַ יָד בִּגְנֵבָה לְתוֹךְ כִּיסֵי הַבֻּבָּה הָעֲשׂוּיָה אֲבָרִים.”

“כִּרְצוֹנֶךָ. שָׁלֹחַ אֶשְׁלַח אֶת יָדִי בִּגְנֵבָה לְתוֹךְ כִּיסֵי הַבֻּבָּה!”

קְלוֹפֶּן נָתַן אוֹת. אֲחָדִים מֵאַנְשֵׁי הַכַּת יָצְאוּ מִתּוֹךְ הַמַּעְגָּל וְשָׁבוּ מִיָּד אֶל הַמָּקוֹם. הֵם הֵבִיאוּ שְׁנֵי גָלְמֵי עֵץ שֶׁבִּקְצֵהֶם הַתַּחְתּוֹן נַעֲשׂוּ לָהֶם כַּנִּים וְהָיָה קַל לְהַעֲמִידָם עַל הָאָרֶץ; לְמַעְלָה, מִקְצֵה גֹלֶם אֶחָד לַשֵּׁנִי, הִנִּיחוּ קוֹרָה, וְכָל הַבִּנְיָן נִרְאָה לְבַסּוֹף כִּתְלִיָּה נָאָה וְקַלָּה הָעֲלוּלָה לְהַנִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר, הוֹאִיל וְהִיא נִבְנְתָה כֻּלָּהּ לְנֶגֶד עֵינָיו. לֹא חָסַר בָּהּ שׁוּם דָּבָר, גַּם הַחֶבֶל הָיָה תָּלוּי וְיוֹרֵד מֵעַל הַקּוֹרָה וְנָע אֵילָךְ וְאֵילָךְ כִּמְזֻמָּן לִמְלַאכְתּוֹ.

“מָה יִהְיֶה סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר?” שָׁאַל גְרֶנְגּוֹאַר אֶת עַצְמוֹ מִתּוֹךְ חֲרָדָה. קִשְׁקוּשׁ מְצִלּוֹת, שֶׁהִגִּיעַ בְּרֶגַע זֶה לְאָזְנָיו, הִשְׁכִּיחַ מִלִּבּוֹ אֶת מְצוּקָתוֹ. זֹאת הָיְתָה בֻּבָּה עֲשׂוּיָה אֲבָרִים שֶׁהֶעֱלוּהָ לִתְלִיָּה בַּחֶבֶל שֶׁעַל צַוָּארָהּ, מִין דַּחְלִיל בִּלְבוּשׁ אָדֹם, הָעֲדוּיָה מְצִלּוֹת אֵין מִסְפָּר, דֵּי שַׁמֵּשׁ עֲדִי לִשְׁלשִׁים פְּרָדִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ קַשְׂטִילְיָה. הֲמוֹן הַמְּצִלּוֹת הָאֵלֶּה לֹא חָדְלוּ מִצַּלְצֵל כָּל זְמַן שֶׁהִתְנוֹדֵד הַחֶבֶל, אֲבָל הֵם הָיוּ מִשְׁתַּתְּקִים וְהוֹלְכִים וְנֶאֶלְמוּ לְבַסּוֹף לְגַמְרֵי לְאַחַר שֶׁהַבֻּבָּה קָפְאָה לְלֹא תְּנוּעָה בְּעֶטְיוֹ שֶׁל חֹק הַמְטֻלְטֶלֶת. זֶה הַחֹק אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מִן הָעוֹלָם אֶת שְׁעוֹנֵי הַמַּיִם וְהַחוֹל.

עַכְשָׁו רָמַז קְלוֹפֶּן לִגְרֶנְגּוֹאַר עַל הַכִּסֵּא הַמִּתְנוֹדֵד שֶׁעָמַד מִתַּחַת לַבֻּבָּה.

“עֲלֵה עַל הַכִּסֵּא הַזֶּה!”

“אִי שָׁמָיִם!” הֶחֱזִיר גְרֶנְגּוֹאַר, “הֲלֹא אֶשְׁבֹּר אֶת מַפְרַקְתִּי. הַכִּסֵּא הַזֶּה צוֹלֵעַ כְּזוּג חֲרוּזָיו שֶׁל רְטִיאַל³⁸; אַחַת מִכְּרָעָיו הִיא בִּבְחִינַת אֶכְּסָמֶטֶר וְהַשְּׁנִיָּה בִּבְחִינַת פֶּנְטָמֶטֶר.”

“עֲלֵה עַל הַכִּסֵּא!” חָזַר קְלוֹפֶּן עַל דְּבָרָיו.

גְרֶנְגּוֹאַר עָלָה עַל הַכִּסֵּא; אֲבָל לֹא מָצָא אֶת נְקֻּדַּת הַכֹּבֶד שֶׁלּוֹ אֶלָּא לְאַחֵר שֶׁהֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי שִׁוּוּי מִשְׁקָל עַל יְדֵי תְּנוּעוֹת הָרֹאשׁ וְהַיָּדָיִם.

“וְעַכְשָׁו,” הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר, “כְּרֹךְ אֶת כַּף רַגְלְךָ הַיְמָנִית מִסָּבִיב לְעֶצֶם הָרֶגֶל הַשְּׂמָאלִית וְהִתְרוֹמֵם עַל קָצֶהָ שֶׁל רֶגֶל זוֹ.”

“אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר, “הוּא גוֹזֵר עָלַי אֵפוֹא רִסּוּק אֲבָרִים?”

קְלוֹפֶּן נִעֲנַע רֹאשׁוֹ כְּזוֹעֵף.

“שְׁמַע נָא, יְדִידִי, אַתָּה מַרְבֶּה שִׂיחָה לְבַטָּלָה. הָבָה אָגִּידָה לְךָ בְּקִצּוּר אֵת אֲשֶׁר עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת. הִתְרוֹמֵם עַל קְצֵה רַגְלְךָ, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ; וְכָךְ תַּגִּיעַ עַד לְכִיסָהּ שֶׁל הַבֻּבָּה; תִּבְדֹּק אֶת הַכִּיס; תּוֹצִיא מִשָּׁם אַרְנָק מָלֵא כֶּסֶף; וְאִם גָּמַרְתָּ אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְאַף אַחַת מִן הַמְּצִלּוֹת לֹא הִשְׁמִיעָה אֶת קוֹלָהּ – הִצְלַחְתָּ לַעֲשׂוֹת; אָז יִקָּרֵא לְךָ רֵיק וּפוֹחֵז. וְלֹא נִצְטָרֵךְ אֶלָּא לְקַדֵּשׁ אוֹתְךָ בְּמַהֲלֻמוֹת בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנָה יָמִים.”

“חֵי הַשָּׂטָן! מִן הַנִּמְנָע שֶׁאֶעֱמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר. “וְאִם אָבִיא אֶת הַמְּצִלּוֹת לִידֵי צִלְצוּל?”

“אָז יַעֲלוּךָ לִתְלִיָּה. וְכִי הֲבִינוֹתָ?”

“אֵין מֹחִי תּוֹפֵס אֵת כָּל זֶה,” הֶחֱזִיר גְרֶנְגּוֹאַר.

“שְׁמָעֵנִי וְאַגִּידָה לְךָ עוֹד פָּעַם. עָלֶיךָ לִבְדֹּק אֶת כִּיס הַבֻּבָּה וּלְהוֹצִיא אֶת אַרְנַק הַכֶּסֶף; אִם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה תַּשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָהּ אֲפִילוּ מְצִלָּה אַחַת – אַתָּה הוֹלֵךְ לִתְלִיָּה. וְכִי הֲבִינוֹתָ?”

“עַכְשָׁו הֲבִינוֹתִי,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר. “וּמָה עוֹד?”

“וְאִם יַעֲלֶה בְּיָדְךָ לָקַחַת אֶת הָאַרְנָק וְהַמְּצִלּוֹת לֹא תְּצַלְצֵלְנָה – אָז תִּהְיֶה כְּאַחַד הָרַמָּאִים וּבְמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנַת יָמִים תְּקַבֵּל מִידֵי הַחַבְרַיָּה מַכּוֹת הֲגוּנוֹת. סָבוּרְנִי שֶׁהִשַּׂגְתָּ עַכְשָׁו אֶת דְּבָרַי?”

“לֹא, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, עֲדַיִן לֹא תָּפַסְתִּי אֶת הָעִנְיָן כַּהֲלָכָה. וְכִי אֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת תֵּצֵא לִי מִזֶּה? מִן הַפַּח אֶל הַפַּחַת – אוֹ תְּלִיָּה אוֹ מַכּוֹת.”

“וְכִי מְעַט לְךָ,” הֶחֱזִיר קְלוֹפֶּן, “שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לִהְיוֹת כְּאַחַד הָרֵיקִים וְהַפּוֹחֲזִים וּכְאַחַד הָרַמָּאִים? וּכְשֶׁנְּחַנֵּךְ אוֹתְךָ בְּמַכּוֹת הֲרֵי לֹא נַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר אֶלָּא לְטוֹבָתֶךָ, כְּדֵי לְהַקְנוֹת לְךָ הֶרְגֵּל.”

“אֲנִי מוֹדֶה מִקֶּרֶב לֵב,” עָנָה הַפַּיְטָן.

“מַהֵר, הָחִישָׁה אֶת מַעֲשֶׂיךָ,” אָמַר הַמֶּלֶךְ וְהִכָּה בְּרַגְלוֹ עַל הֶחָבִית עַד שֶׁזּוֹ הִשְׁמִיעָה קוֹל כְּתֹף שֶׁל תֻּרְכִּים. “פְּנֵה לְךָ וּבְדֹק אֶת הַבֻּבָּה וּמַהֵר לִגְמֹר אֶת הַמְּלָאכָה. וַאֲנִי מַזְהִיר אוֹתְךָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, כִּי אִם אֶשְׁמַע קוֹל צִלְצוּל מִפִּי מְצִלָּה אַחַת, אַעֲלֶה אוֹתְךָ לִתְלִיָּה בִּמְקוֹם הַבֻּבָּה.”

הָרַמָּאִים מָחֲאוּ כַּף לִקְלוֹפֶּן וְנִצְטַפְּפוּ בְּמַעְגָּל מִסָּבִיב לַתְּלִיָּה כְּשֶׁהֵם צוֹחֲקִים צְחוֹק לְלֹא חֶמְלָה, וְלַמַּחֲזֶה הַזֶּה הֶעֱלָה גְרֶנְגּוֹאַר בְּדַעְתּוֹ כִּי הוּא מְשַׁמֵּשׁ לַחַבְרַיָּה מָקוֹר שֶׁל שַׁעֲשׁוּעִים רַבִּים יוֹתֵר מִדַּי, וְדָבָר זֶה עָלוּל לְהָמִיט עָלָיו רָעָה גְדוֹלָה. הוּא נִתְיָאֵשׁ אֵפוֹא מִכָּל תִּקְוָה, חוּץ מִתִּקְוָה קְלוּשָׁה אַחַת, לֵאמֹר, כִּי תַּעֲמֹד לוֹ הַצְלָחָה בַּמְּלָאכָה הָאֲיֻמָּה אֲשֶׁר נִטַּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת; הוּא גָמַר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַנִּסָּיוֹן, אֶלָּא שֵׁקֹּדֶם לָזֶה הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה חַמָּה אֶל הַבֻּבָּה הָעוֹמֶדֶת לִהְיוֹת שְׁדוּדָה וְהָעֲלוּלָה בְּוַדַּאי לְהִתְרַגֵּשׁ בְּיֶתֶר קַלּוּת מֵאֲשֶׁר לִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל הָרַמָּאִים. מְצִלּוֹת אֵלּוּ לְאֵין מִסְפָּר, עַל עִנְבְּלֵיהֶן הַקְּטַנִּים הָעֲשׂוּיִם נְחשֶׁת, נִרְאוּ לוֹ כַּהֲמוֹן פִּיּוֹת פְּעוּרִים שֶׁל פְּתָנִים הַמּוּכָנִים בְּכָל רֶגַע לַעֲקֹץ וְלִלְחשׁ.

“אֲבוֹי,” מִלְמֵל גְרֶנְגּוֹאַר לְנַפְשׁוֹ, “וְכִי יִתָּכֵן שֶׁחַיַּי תְּלוּיִם בִּתְנוּדָה קַלָּה שֶׁל אַחַת הַמְּצִלּוֹת הַזְּעִירוֹת הַלָּלוּ? הָהּ!” הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּפָרְשׂוֹ אֶת כַּפָּיו, “כְּבשְׁנָה אֶת קוֹלְכֶן, מְצִלּוֹת, מִנְעוּ עַצְמְכֶם מִצִּלְצוּל, זוּגוֹת!”

וְהוּא נִסָּה עוֹד דָּבָר אַחֲרוֹן אֶל טְרוֹאִיפוּ.

“וְשֶׁמָּא תְּנַשֵּׁב רוּחַ לְפֶתַע פִּתְאֹם?” פָּנָה אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה.

“אָז יַעֲלוּךָ לִתְלִיָּה,” עָנָה הַלָּז בְּלִי כָּל פִּקְפּוּק.

וּכְשֶׁרָאָה גְרֶנְגּוֹאַר כִּי אֵין לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר וְאֵין לְהִשְׁתַּמֵּט מִמֶּנּוּ, אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ; הוּא כָּרַךְ רֶגֶל יְמָנִית מִסָּבִיב לְרֶגֶל שְׂמָאלִית, הִתְרוֹמֵם עַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית וּפָשַׁט אֶת יָדוֹ… וְאוּלָם אַךְ נָגַע בַּבֻּבָּה וְכָל גּוּפוֹ, שֶׁלֹּא עָמַד אֶלָּא עַל רֶגֶל אַחַת, הִתְחִיל נָע וְזָע עַל גַּבֵּי הַכִּסֵּא; הוּא נִסָּה בְּלִי מֵשִׂים לְהִשָׁעֵן עַל הַבֻּבָּה, וְאוֹתוֹ רֶגַע נִטַּל מִמֶּנּוּ שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל וְהוּא נָפַל עַל הָאָרֶץ בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, נִדְהָם כֻּלּוֹ מִקּוֹל צִלְצוּלָם הַנּוֹרָא שֶׁל הֲמוֹן מְצִלּוֹת הַבֻּבָּה; וְאַף זוֹ נִרְתְּעָה לְמַגַּע יָדוֹ, נִתְהַפְּכָה מִתְּחִלָּה כְּדֵי סִבּוּב שָׁלֵם וְהִתְחִילָה אַחֲרֵי כֵן מִתְנוֹדֶדֶת בִּגְאוֹנָה בֵּין שְׁנֵי גָלְמֵי הָעֵץ.

“לַאֲבַדּוֹן!” צָעַק גְרֶנְגּוֹאַר בְּנָפְלוֹ, נִשְׁתַּטַּח כְּמֵת עַל הָאָרֶץ וּפָנָיו כְּלַפֵּי מָטָּה.

תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ קָלְטָה אָזְנוֹ אֶת צִלְצוּל הַזּוּגוֹת הַנּוֹרָא וְאֶת צְחוֹק הַזָּדוֹן אֲשֶׁר לָרַמָּאִים, וְעַל כָּל אֵלֶּה הֵרִיעַ בְּאָזְנוֹ קוֹלוֹ שֶׁל טְרוֹאִיפוּ אֲשֶׁר קָרָא:

“קְחוּ אֶת בַּר־נַשׁ זֶה וְהַעֲלוּהוּ בְּלִי שְׁהוּת לִתְלִיָּה.”

גְרֶנְגּוֹאַר קָם עַל רַגְלָיו. הַבֻּבָּה סֻלְּקָה כְּבָר מָעַל הַקּוֹרָה, כְּדֵי לְפַנוֹת לוֹ מָקוֹם.

גַּנָּבִים הִכְרִיחוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲלֶה עַל הַכִּסֵּא.

קְלוֹפֶּן נִגַּשׁ אֵלָיו, כָּרַך לוֹ אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ וְטֶפַח לוֹ עַל שִׁכְמוֹ: “הֱיֵה שָׁלוֹם, יְדִידִי. אִלּוּ גַם הָיִיתָ אַפִּיפְיוֹר שֶׁל רוֹמָא לֹא הָיִיתָ נִצָּל עַכְשָׁו מִכַּף הַתְּלִיָּה.”

גְרֶנְגּוֹאַר רָצָה לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְלֹא הֶעֱלָה אֶת תְּחִנָּתוֹ עַל שְׂפָתָיו. הוּא הֵעִיף אֶת עֵינָיו מִסָּבִיב; אֲבָל כָּל תִּקְוָה לֹא נִשְׁקְפָה לוֹ מֵעֲבָרִים: כֻּלָּם צָחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתּוֹ.

“בֶּלְוִין דֶּה־לֶטוֹאַל,” קָרָא הַמֶּלֶךְ לְאִישׁ מִדָּה אֶחָד מִן הָרַמָּאִים שֶׁיָּצָא בְּרֶגַע זֶה מִתּוֹךְ הַקָּהָל, “טַפֵּס וַעֲלֵה עַל הַקּוֹרָה.”

בֶּלְוִין דֶּה־לֶטוֹאַל הִתְחִיל מְטַפֵּס בִּזְרִיזוּת בַּקוֹרָה, וְלֹא עָבַר רֶגַע אֶחָד עַד שֶׁגְּרֶנְגּוֹאַר הֵרִים אֶת עֵינָיו וְנִזְדַּעֲזַע לִרְאוֹת אֶת הַלָּז רָכוּב מֵעַל לְרֹאשׁוֹ.

“וְעַכְשָׁו,” הוֹסִיף קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ לְצַוּוֹת, “מִיָּד כְּשֶׁאַכֶּה כַּף אֶל כַּף תָּקוּם אַתָּה, אַנְדְּרִי לֶה־רוּג', וְתַהֲפֹךְ אֶת הַכִּסֵּא עַל יְדֵי בְּעִיטַת רֶגֶל; אַתָּה, פְרַנְס שַׁנְט־פְּרוּן, תִּתְלֶה אֶת עַצְמְךָ בְּרַגְלָיו שֶׁל הַנָּבָל, וְאַתָּה, בֶּלְוִין, תָּטִיל אֶת עַצְמְךָ עַל כְּתֵפָיו, וּרְאוּ שֶׁתַּתְחִילוּ כֻּלְּכֶם בְּבַת־אַחַת,הַשְּׁמַעְתֶּם?”

פַּלָצוּת אָחֲזָה אֶת גְרֶנְגּוֹאַר.

“הֲמוּכָנִים אַתֶּם לְהַתְחִיל בַּדָּבָר?” קָרָא קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ אֶל שְׁלשֶׁת הָרַמָּאִים שֶׁעָמְדוּ לְהִתְנַפֵּל בְּלִי שְׁהוּת עַל גְרֶנְגּוֹאַר. הַפַּיְטָן הַמִּסְכֵּן שֶׁלָּנוּ הָיָה שָׁרוּי בְּצִפִּיָּה נוֹרָאָה, וְאוּלָם קְלוֹפֶּן הַשַּׁאֲנָן גָּרַף אוֹתוֹ רֶגַע בִּקְצֵה רַגְלוֹ שָׂרִיגֵי עֵץ־גֶּפֶן וֶהֱטִילָם לְתוֹךְ הַמְּדוּרָה. “הֲמוּכָנִים אַתֶּם לְהַתְחִיל בַּדָּבָר?” חָזַר עַל דְּבָרָיו וְהֵרִים אֶת יָדָיו כְּדֵי לָתֵת אֶת הָאוֹת. עוֹד רֶגַע וְהַכֹּל תַּם וְנִשְׁלַם. וְאוּלָם הוּא עָמַד שׁוֹהֶה, כְּאִלּוּ עֲבָרוֹ פִּתְאֹם רַעְיוֹן חָדָשׁ. “שְׁהוּ רֶגַע,” אָמַר קְלוֹפֶּן, “הֲרֵי הִסַּחְתִּי מִלִּבִּי דָבָר אֶחָד!… מִנְהָג הוּא אֶצְלֵנוּ, שֶׁכָּל אִישׁ הַיּוֹצֵא לִתְלִיָּה מַכְרִיזִים עָלָיו וְשׁוֹאֲלִים אִם אֵין אִשָּׁה רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ. יְדִידִי, הֵא לְךָ דֶרֶךְ יְשׁוּעָה אַחֲרוֹנָה! קַח אִשָּׁה מִבְּנוֹת הָרֵיקִים וְהַפּוֹחֲזִים אוֹ צֵא לִתְלִיָּה.”

חֹק צוֹעֲנִים זֶה, כַּמָּה שֶׁיְּהֵא מֻפְלָא בְּעֵינֵי הַקּוֹרֵא, רָשׁוּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה לְכָל פְּרָטָיו עַל סֵפֶר הַחֻקִּים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁל הָאַנְגְּלִים. הָרוֹצֶה יְעַיֵּן בַּסֵּפֶר “Burington’s Observations”.

גְרֶנְגּוֹאַר הִתְאוֹשֵׁשׁ שׁוּב. בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה לֻקַּח זוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה מִן הַמָּוֶת אַל הַחַיִּים. וְאוּלָם תּוֹחַלְתּוֹ הַחֲדָשָׁה לֹא הָיְתָה אֶלָּא רְפוּיָה בְּעֵינָיו.

“שִׂימוּ לֵב!” קָרָא קְלוֹפֶּן לְאַחֵר שֶׁעָלָה שׁוּב עַל הֶחָבִית, “שִׂימוּ לֵב, נָשִׁים וּבָנוֹת, שֶׁמָּא יֵשׁ בֵּינֵיכֶן אַחַת, וּתְהֵא זוֹ מְכַשֵּׁפָה אוֹ יְלִידַת בֵּיתָהּ שֶׁל מְכַשֵּׁפָה, הָרוֹצָה לְהִנָּשֵׂא לְנָבָל זֶה? שְׁמַעְנָה, קוֹלֶט לַה־שָׁרוֹן וֶאֱלִיזַבֶּט טְרוּבֶן! סִימוֹן יוֹדוּאִין! מָרִי פְּיֶדְבּוּ! טְהוֹן לַה־לוֹנְג‘! בֶּרַרְד פָנוּאֵל! מִיכָאֵל קָנַי! קְלוֹדִין רוּג’ אוֹרֵי! מָטוּרִין גִ’רוֹרוּ! וְאַף אַתְּ, אִיזַבּוֹ לַה־טְיֶרִי! בֹּאנָה כֻּלְּכֶן וְהִסְתַּכֵּלְנָה בַּמְּצִיאָה! בַּעַל בְּלֹא מְחִיר! מִי מִכֶּן רוֹצָה לְקַחְתּוֹ?”

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי בְּמַצָּב עָלוּב זֶה לֹא הָיָה גְרֶנְגּוֹאַר עָלוּל בְּיוֹתֵר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אִשָּׁה. בְּנוֹת הָעֵדָה לֹא הִתְנַפְּלוּ עַל הַמְּצִיאָה. הָאֻמְלָל שָׁמַע בְּאָזְנָיו אֶת תְּשׁוּבוֹתֵיהֶן: “לֹא! לֹא! מוּטָב שֶׁיַּעֲלֶה לִתְלִיָּה וִישַׁמֵּשׁ לָנוּ שַׁעֲשׁוּעִים”. וְאוּלָם שָׁלשׁ נָשִׁים יָצְאוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל וְהִתְחִילוּ בּוֹדְקוֹת אֶת גְרֶנְגּוֹאַר. אַחַת מֵאֵלֶּה הָיְתָה אִשָּׁה גְּדוֹלָה בַּעֲלַת פַּרְצוּף מְגֻשָּׁם. זוֹ בָּדְקָה בְּדִיקָה מְעֻלָּה אֶת גְּלִימָתוֹ הָעֲלוּבָה שֶׁל הַפִּילוֹסוֹף. חֲלוּק הַגְּלִימָה הָיָה בָּלוּי עַד בְּלִי דַי וְזָרוּעַ נְקָבִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַחֲבַת עֲשׂוּיָה לִצְלִיַת עַרְמוֹנִים. הַבַּחוּרָה עָקְמָה אֶת פָּנֶיהָ. “אֵין זֶה אֶלָּא סְמַרְטוּט יָשָׁן!” מִלְמְלָה מִתּוֹךְ תַּרְעֹמֶת; וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ פָּנְתָה וְאָמְרָה אֶל גְרֶנְגּוֹאַר: “הַרְאֵנִי אֶת מְעִילֶךָ!”

“מְעִילִי אָבַד וְאֵינֶנּוּ.”

“וְהֵיכָן מִגְבַּעְתֶּךָ?”

“אֶת זוֹ גָזְלוּ מִמֶּנִּי.”

“וּנְעָלֶיךָ?”

“הַלָּלוּ סֻלְיוֹתֵיהֶן נִתְמַזְמְזוּ כִּמְעַט לְגַמְרֵי.”

“וְאַרְנַק הַכָּסֶף?”

“אֲבוֹי!” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר בְּגִמְגּוּם, “אֵין בְּכִיסִי אַף פְּרוּטָה אֶחָת.”

“צֵא אֵפוֹא לִתְלִיָּה, אֵין לִי חֵפֶץ בְּךָ!” אָמְרָה בַּת הַגַּנָּבִים וּפָנְתָה עֹרֶף.

הַשְּׁנִיָּה, קְשִׁישָׁה, שְׁחוֹרַת פָּנִים, מְאוּסָה וּמְכֹעֶרֶת כָּל כָּךְ, שֶׁהָיְתָה לְמוֹפֵת בַּחֲצַר הַפְּלָאִים, הִתְבּוֹנְנָה בִּגְרֶנְגּוֹאַר מִכָּל צַד. וְנִבְהַל כִּמְלָּהַעַט מִדֵּי חָשְׁבוֹ כִּי הוּא עוֹמֵד לִנְפֹּל בְּיָדֶיהָ. וְאוּלָם זוֹ רִטְּנָה לְעַצְמָהּ: “הוּא רָזֶה בְּיוֹתֵר”, וְנִסְתַּלְּקָה מִן הַמָּקוֹם.

הַשְּׁלִישִׁית הָיְתָה נַעֲרָה צְעִירָה, רַעֲנַנָּה לְמַדַּי וְלֹא מְכֹעֶרֶת בְּיוֹתֵר.

“הַצִּילִינִי!” הִתְחַנֵּן אֵלֶיהָ הַמִּסְכֵּן בְּקוֹל חֲשַׁאי. הִיא הִתְבּוֹנְנָה בּוֹ רֶגַע אֶחָד בְּחֶמְלָה, אַחֲרֵי כֵן הוֹרִידָה אֶת עֵינֶיהָ, עָמְדָה כִּמְהַסֶּסֶת וְיָדָהּ גִּשְּׁשָׁה עַל פְּנֵי הַשִּׂמְלָה. עֵינָיו נִמְשְׁכוּ אַחֲרֵי כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁל הַנַּעֲרָה; זֹאת הָיְתָה לוֹ שְׁאֵרִית תִּקְוָה אַחֲרוֹנָה. “לֹא,” הִפְטִירָה לְבַסּוֹף הַבַּחוּרָה, “לֹא! יְרֵאָה אֲנִי שֶׁמָּא אֲקַבֵּל מַהֲלֻמוֹת מִידֵי גִילְיוֹם לוֹנְג’וּ.” וְהִיא חָזְרָה וְנִתְכַּנְסָה לְתוֹךְ הֶהָמוֹן.

“יְדִידִי,” אָמַר קְלוֹפֶּן, “לֹא עָמַד לְךָ מַזָּלֶךָ.”

וּמִיָּד נִזְדַּקֵּף עַל הֶחָבִית: “מִי רוֹצָה בּוֹ?” קָרָא קְלוֹפֶּן כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת קוֹלוֹ כְּקוֹל הַכָּרוֹז בִּשְׁעַת מְכִירָה פֻּמְבִּית וְגוֹרֵם עַל יְדֵי כָּךְ שַׁעֲשׁוּעִים לְכָל הַקָּהָל, “מִי רוֹצָה בּוֹ? אַחַת – שְׁתַּיִם – שָׁלשׁ!” וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע נִעֲנַע רֹאשׁוֹ לְצַד הַתְּלִיָּה: “זֶה כַּפָּרָתֵנוּ!”

בֶּלְוִין דֶּה־לֶטוֹאַל, אַנְדְּרִי לֶה־רוּג' וּפְרַנְס שַׁנְט־פְּרוּן קָרְבוּ לָגֶשֶׁת אֶל גְרֶנְגּוֹאַר.

בְּרֶגַע זֶה הִקִּיפָה צְעָקָה אֶת מַחֲנֵה הַגַּנָּבִים: “אֶסְמֶרַלְדָּה! אֶסְמֶרַלְדָּה!”

גְרֶנְגּוֹאַר נִתְחַלְחַל וְהִפְנָה אֶת עַצְמוֹ לְצַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם הִגִּיעָה הַצְּעָקָה. וְהִנֵּה נִפְלַג הֶהָמוֹן וּפִנָּה דֶּרֶךְ לִדְמוּת מְאִירָה וְעַלִּיזָה. זֹאת הָיְתָה הַצּוֹעֲנִית.

“אֶסְמֶרַלְדָּה!” חָזַר וְאָמַר גַּם גְרֶנְגּוֹאַר,

וְלַמְרוֹת כָּל בַּלְהוֹת נַפְשׁוֹ הִשְׁתּוֹמֵם עַד מְאֹד עַל טִיבָהּ שֶׁל מִלָּה מַקְסִימָה זוֹ, שֶׁעוֹרְרָה אוֹתוֹ לִזְכֹּר אֶת מְאֹרְעוֹת הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן.

דּוֹמֶה הָיָה כִּי יְצוּר נִפְלָא זֶה שָׁלַט בִּזְכוּת חִנּוֹ וְיָפְיוֹ גַם בַּחֲצַר הַפְּלָאִים. רַמָּאִים וְגַנָּבוֹת פִּנּוּ דֶּרֶךְ לַצּוֹעֲנִית מֵרְצוֹנָם הַטּוֹב, וּלְמַרְאֶיהָ עָלְתָה עַל פַּרְצוּפֵיהֶם הַבֶּהֱמִיִּים הַבָּעָה שֶׁל גִּיל.

הִיא הִתְקָרְבָה בִּצְעָדִים מְהִירִים אֶל הַנָּדוֹן. דְּיַ’לִי הַנֶּחְמָדָה הָלְכָה בְּעִקְבוֹתֶיהָ. גְרֶנְגּוֹאַר הָיָה דוֹמֶה לְמֵת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְחָי. הַצּוֹעֲנִית הִתְבּוֹנְנָה בּוֹ רֶגַע אֶחָד בְּלִי דַבֵּר דָּבָר.

“הֲתֹאמַר לִתְלוֹת אֶת הָאִישׁ הַזֶּה?” אָמְרָה כְּזוֹעֶמֶת אֶל קְלוֹפֶּן.

“כֵּן הַדָּבָר, אֲחוֹתִי,” עָנָה הַמֶּלֶךְ, “אִם לֹא תּוֹאִילִי לָקַחַת אוֹתוֹ לְאִישׁ.”

הִיא מָשְׁכָה אֶת שְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה מִתּוֹךְ הַעֲוָיַת הִתּוּלִים שֶׁכֻּלָהּ חֵן.

“אֲנִי מַסְכִּימָה לְכָךְ,” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית.

בְּרֶגַע זֶה הֶאֱמִין גְרֶנְגּוֹאַר אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּמְעַט, כִּי מֵאָז הַבֹּקֶר לֹא רָאָה אֶלָּא חֲלוֹם, וּמַה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ עַכְשָׁו לְנֶגֶד עֵינָיו לֹא הָיָה אֶלָּא הֶמְשֵׁךְ לְאוֹתוֹ חֲלוֹם.

שִׁנּוּי־פִּתְאֹם זֶה הָיָה אָמְנָם נָעִים, אֲבָל נִמְרָץ בִּמְאֹד מְאֹד. הוּסְרָה הָעֲנִיבָה מֵעַל צַוְּארֵי הַפַּיְטָן וְנִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לָרֶדֶת מֵעַל הַשְּׁרַפְרָף. הוּא לֹא יָכֹל לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.

הַדֻּכָּס שֶׁל מִצְרַיִם הֵבִיא בִּשְׁתִיקָה כַּד שֶׁל חֶרֶס. הַצּוֹעֲנִית מָסְרָה אֶת הַכַּד לִידֵי גְרֶנְגּוֹאַר וְאָמְרָה אֵלָיו: “הַשְׁלִיכֵהוּ לָאָרֶץ.”

הַכַּד נִשְׁבַּר לְאַרְבָּעָה גְזָרִים.

“אָחִי,” אָמַר אַחֲרֵי כֵן הַדֻּכָּס שֶׁל מִצְרַיִם וְהִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁ הַזּוּג, “זֹאת אִשְׁתֶּךָ; אֲחוֹתִי, זֶה בַּעְלֵךְ. זְמַנְּכֶם אַרְבַּע שָׁנִים. לְכוּ לְשָׁלוֹם.”

ז. לֵיל הַחֲתֻנָּה    🔗

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהַפַּיְטָן שֶׁלָּנוּ נִמְצָא בְּחֶדֶר קָטֹן שֶׁכִּפָּתוֹ מְקֻמֶּרֶת לְפִי הַסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי, וְהוּא נָעוּל כַּהֲלָכָה וּמֻסָּק יָפֶה; הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר גְרֶנְגּוֹאַר יָשַׁב אֵלָיו הֵעִיד בְּשָׂפָה בְּרוּרָה, כִּי מֻתָּר לְהוֹשִׁיט יָד אֶל אֲרוֹן הַמְּזוֹנוֹת הַקָּטָן, הַתָּלוּי בְּקִרְבַת מָקוֹם, וְלָקַחַת מִכָּל הַבָּא; מִטָּה מֻצַּעַת עָמְדָה מוּכָנָה לִהְיוֹת לוֹ לְמִשְׁכָּב; בַּת דִּירָתוֹ הָיְתָה נַעֲרָה יָפָה. כָּל הַמְּאֹרָע הָיָה מֵעֵין מַעֲשֶׂה כְּשָׁפִים. וְכִמְעַט שֶׁהָיָה עַכְשָׁו בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁחַי בְּעוֹלַם הָאַגָּדָה; מִזְּמָן לִזְמָן הֵעִיף אֶת עֵינָיו מִסָּבִיב, כְּאִלּוּ רָצָה לִרְאוֹת אִם לֹא נִסְתַּלְּקָה עֲדַיִן מֶרְכֶּבֶת הָאֵשׁ הָרְתוּמָה לִשְׁנֵי שְׂרָפִים מְעוֹפְפִים, זוֹ שֶׁהֶעֱבִירָה אוֹתוֹ בְּוַדַּאי מִן הַשְּׁאוֹל אֶל גַּן־הָעֵדֶן. וְיֵשׁ שֶׁהִצְמִיד מִתּוֹךְ הַתְמָדָה אֶת עֵינָיו אֶל הַחוֹרִים שֶׁבִּגְלִימָתוֹ, כְּדֵי לִמְצֹא אֲחִיזָה כָּל־שֶׁהִיא בַּמְּצִיאוּת וּכְדֵי שֶׁהַקַּרְקַע מִתַּחַת רַגְלָיו לֹא יֵלֵךְ לְגַמְרֵי לְטִמְיוֹן. בִּינָתוֹ, הַתּוֹעָה בְּעוֹלַם הַחֲלוֹמוֹת, לֹא הָיְתָה קְשׁוּרָה אֶלָּא בַּחוּט הַדַּק הַזֶּה.

דּוֹמֶה הָיָה כִּי הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה לֹא נָתְנָה עָלָיו כְּלָל אֶת דַּעְתָּהּ. הִיא הָלְכָה הָלֹךְ וָשׁוֹב, גָּרְרָה שְׁרַפְרָף מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הִרְבְּתָה פִּטְפּוּט עִם הָעֵז וְעִקְּמָה מִזְּמָן לִזְמָן אֶת פִּיהָ. לְבַסּוֹף נָטְלָה לְעַצְמָהּ מָקוֹם לְיַד הַשֻּׁלְחָן, וּגְרֶנְגּוֹאַר יָכֹל לָזוּן בָּהּ אֶת עֵינָיו כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ.

קוֹרֵא נָעִים, יֶלֶד הָיִיתָ גַם אַתָּה, וְאֶפְשָׁר שֶׁלְּאָשְׁרְךָ אַתָּה עוֹמֵד עֲדַיִן בִּימֵי הַיַּלְדוּת. וְלֹא פַּעַם (וַאֲנִי בִּלִּיתִי בְּכָךְ יָמִים שְׁלֵמִים, וְאֵלֶּה הָיוּ הַיָּפִים בִּימֵי חַיַּי) טִפַּסְתָּ מִשִּׂיחַ אֶל שִׂיחַ עַל שְׂפַת נַחַל שׁוֹקֵק, כְּשֶׁמִּסְּבִיבְךָ יוֹם שֶׁמֶשׁ וְאַתָּה רוֹדֵף אַחֲרֵי יֶלֶק־מַיִם יָפֶה – יָרֹק אוֹ כָּחֹל, הַמְרַחֵף כְּמִשְׁתַּלְשֵׁל עַל כְּנָפָיו הַמְּהִירוֹת וְנוֹגֵעַ בִּקְצֵה כָּל עָנָף וְעָנָף. הֲלֹא תִּזְכֹּר בְּכַמָּה סַקְרָנוּת שֶׁל חִבָּה שָׁלַחְתָּ אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְאֶת עֵינֶיךָ אַחֲרֵי מוּקְיוֹן זֶה, אֲשֶׁר כֻּלּוֹ מָעוּף וְזִמְזוּם וַאֲשֶׁר מִדֵּי נָשְׂאוֹ אֶת כַּנְפֵי הָאַרְגָּמָן וְהַתְּכֵלֶת וְאֶת הַגּוּף חֲדַל הַמַּמָשׁוּת הוּא מִתְעַלֵּם כִּמְעַט מִתּוֹךְ מְהִירוּת תְּנוּעָתוֹ. דְּמוּת אַוְרִירִית זוֹ, שֶׁהָיְתָה מִתְגַּלָּה וְנֶעְלֶמֶת בְּזָהֳרָהּ אַגַּב רִשְׁרוּשׁ כְּנָפַיִם, נִרְאֲתָה לְךָ כִּיצִיר דִּמְיוֹן, כִּדְבַר חֲלוֹם שֶׁאֵין לִתְפֹּשׂ אוֹתוֹ וְאֵין לִתְלוֹת בּוֹ עָיִן. וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁיֶּלֶק־הַמַּיִם יָרַד סוֹף סוֹף לָשֶׁבֶת עַל גִּבְעוֹל שֶׁל סוּף וְאַתָּה הִסְתַּכַּלְתָּ מִתּוֹךְ נְשִׁימָה עֲצוּרָה בִּכְנָפָיו הַשְּׁלוּחוֹת וְהַזְּכוּכוֹת, בְּגוּפוֹ הַמָּאֳרָךְ אֲשֶׁר צִבְעוֹ כְּעֵין הַזִּגּוּג וּבִשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת הַגָּבִישׁ – הַאִם לֹא חָשַׁבְתָּ אָז מִתּוֹךְ פַּחַד וְתִמָּהוֹן, כִּי עוֹד מְעַט וְהַיְּצוּר הָרַךְ הַזֶּה יִתְעוֹפֵף לוֹ כְּצֵל וְכַחֲלוֹם? זְכֹר אֶת כָּל הָרְשָׁמִים הָאֵלֶּה וְיָדַעְתָּ בָּרוּר מְאֹד מָה הִרְגִּישׁ גְרֶנְגּוֹאַר מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת אֶסְמֶרַלְדָּה בִּדְמוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, אוֹתָהּ אֶסְמֶרַלְדָּה שֶׁלֹּא נִתְגַלְּתָה לוֹ קֹדֶם אֶלָּא מִתּוֹךְ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל רִקּוּדִים וְזִמְרָה וְקוֹלוֹת הֲמֻלָּה.

הוּא נִתְכַּנֵּס יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְתוֹךְ חֲלוֹמוֹתָיו, וּבְשָׁלְחוֹ אַחֲרֶיהָ מֶבָּט חוֹלֵף הָיָה אוֹמֵר אֶל נַפְשׁוֹ: "זֹאת הִיא אֵפוֹא ‘אֶסְמֶרַלְדָּה’! בַּת שָׁמָיִם! רַקְדָנִית מִבְּנוֹת הָרְחוֹב! נִשְׂגָּבָה וְדַלָּה כְּאֶחָת! הִיא שֶׁהֵבִיאָה הַבֹּקֶר כִּלָיוֹן חָרוּץ עַל חֶזְיוֹנִי, וְהִיא שֶׁהִצִּילָה הָעֶרֶב אֶת חַיָּי. הִיא לִי הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית, הִיא לִי הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל!… אִשָּׁה נֶחְמָדָה הִיא זוֹ, בֶּאֱמוּנָה. וַדַּאי שֶׁנִּמְשְׁכָה אַחֲרַי בְּאַהֲבָה רַבָּה, כִּי לוּלֵא זֶה לֹא בָּחֲרָה בִּי עַכְשָׁו. “רְאֵה זֶה מָצָאתִי,” הוֹסִיף לְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ וְהִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ, מִתּוֹךְ שֶׁשָּׁב פִּתְאֹם אֶל הָאֱמֶת הַטְּבוּעָה בְּאָפְיוֹ וּבִתְפִיסַת עוֹלָמוֹ, “כִּי לְקַחְתִּיהָ לִי לְאִשָּׁה!” אוֹתוֹ רֶגַע כְּשֶׁמַּחֲשָׁבָה זוֹ קִנְּנָה בְּרֹאשׁוֹ וּבְעֵינָיו, נִגַּשׁ אֶל הַנַּעֲרָה וְהֶרְאָה לָהּ אוֹתוֹת אֲהָבִים כָּל כָּךְ, שֶׁזּוֹ נִרְתְּעָה לְאָחוֹר.

“מַה חֶפְצֶךָ?” שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה.

“וְכִי לֹא תָּבִינִי לְמַאֲוַיַּי, אֶסְמֶרַלְדָּה הַנַּעֲרָצָה שֶׁלִּי?” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ עַזָּה כָּל כָּךְ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ תָּמַהּ לְקוֹלוֹ.

הַצּוֹעֲנִית תָּלְתָה בּוֹ עֵינַיִם תְּמֵהוֹת.

“לֹא הֲבִינוֹתִי אֶת דְּבָרֶיךָ!”

“הֲבָלִים!” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר שֶׁנִּתְרַגֵּשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְשִׁעֵר בְּלִבּוֹ כִּי לֹא נִתְקַל עַכְשָׁו אֶלָּא בְּמִין תְּמִימוּת הַמְּצוּיָה בַּחֲצַר הַפְּלָאִים. “וְכִי לֹא אִשְׁתִּי אַתְּ, יָפָתִי? וְכִי אֵין אֲנִי בַּעֲלֵךְ?”

וְהוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְחַבֵּק אוֹתָהּ.

חָזִיָּתָהּ שֶׁל הַצּוֹעֲנִית נִשְׁמְטָה מִתּוֹךְ יָדוֹ כְּעוֹרוֹ הֶחָלָק שֶׁל דַּג הַצְּלֹפָח. הַנַּעֲרָה נִרְתְּעָה בִּקְפִיצָה אַחַת אֶל קְצֵה הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי וְגָחֲנָה לָאָרֶץ, וּכְשֶׁזָּקְפָה שׁוּב אֶת קוֹמָתָהּ הוֹפִיעַ בְּיָדָהּ פִּגְיוֹן קָטֹן בְּלִי שֶׁגְּרֶנְגּוֹאַר הִסְפִּיק לִרְאוֹת אֶת מְקוֹם מוֹצָאוֹ שֶׁל פִּגְיוֹן זֶה; – וְהִיא נִתְיַצְּבָה הָכֵן, כֻּלָּהּ הִתְרַגְּשׁוּת וְגַאֲוָה, שְׂפָתֶיהָ סוֹלְדוֹת וּנְחִירַי אַפָּהּ מִתְרַחֲבִים, לְחָיֶיהָ לוֹהֲטוֹת וְעֵינֶיהָ יוֹרוֹת בְּרָקִים. אוֹתוֹ רֶגַע נִזְדַּקֵּף עַל יָדָהּ גַּם הַגְּדִי הַלָּבָן, וּכְשׁוֹאֵף לִקְרָב כּוֹנֵן לְעֻמַּת גְרֶנְגּוֹאַר אֶת שְׁתֵּי קַרְנָיו הַחַדּוֹת עַד מְאֹד וּמְצֻפּוֹת מִשְׁחַת זָהָב. כָּל הַתְּמוּרָה הַזֹּאת נִהְיְתָה בְּמֶשֶׁךְ רֶגַע אֶחָד. הַנַּעֲרָה נֶהְפְּכָה לְצִרְעָה וְלֹא נִתְאַוְּתָה עַכְשָׁו אֶלָּא לִדְקֹר בְּפִגְיוֹנָהּ.

הַפִּילוֹסוֹף שֶׁלָּנוּ עָמַד כְּנֶאֱלָם וְהִתְבּוֹנֵן בְּעֵינַיִם שׁוֹטוֹת פַּעַם בִּגְדִי הָעֵזִים וּפַעַם בַּנַּעֲרָה. “אִי שָׁמָיִם!” קָרָא לְאַחֵר שֶׁשָּׁב אֵלָיו כֹּחַ הַדִּבּוּר, “כַּמָּה עֹז בְּלִבָּם שֶׁל שְׁנֵי הַיְּצוּרִים הָאֵלֶּה!”

וְהַצּוֹעֲנִית אַף הִיא הִפְסִיקָה אֶת שְׁתִיקָתָהּ:

“נִרְאֶה אַתָּה בְּעֵינַי כְּפֶתִי וְאַמִּיץ לֵב.”

“סְלִיחָה וּמְחִילָה, עַלְמָה טוֹבָה,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר כְּמִצְטַחֵק, “וְלָמָּה זֶה לָקַחַתָּ אוֹתִי לְאִישׁ?”

“וְכִי הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַפְקִיר אוֹתָךְ לִתְלִיָּה?”

“הַאֻמְנָם?” הֶחֱזִיר הַפַּיְטָן בִּרְאוֹתוֹ אֶת תִּקְווֹת אַהֲבָתוֹ נִכְזָבוֹת בְּמִקְצָת, “בְּשָׁעָה שֶׁבָּחַרְתְּ בִּי לֹא נִתְכַּוַּנְתְּ אֵפוֹא אֶלָּא לְהַצִּיל אוֹתִי מִן הַתְּלִיָּה?”

" וְכִי נִתְכַּוַּנְתִּי לְדָבָר אַחֵר?"

גְרֶנְגּוֹאַר נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו. “הִנֵּה כָּךְ,” אָמַר בְּלִבּוֹ, “אֵין אֲנִי מְנַצֵּחַ גָּדוֹל בְּמַלְכוּת קֻפִּידוֹן³⁹, כְּפִי שֶׁחָשַׁבְתִּי. וְאוּלָם לָמָּה זֶה שָׁבְרוּ אֶת הַכַּד?”

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַפִּגְיוֹן בְּיַד אֶסְמֶרַלְדָּה וְזוּג הַקַּרְנַיִם הָיוּ עֲרוּכִים עֲדַיִן לְמִלְחֶמֶת מָגֵן.

“הָעַלְמָה אֶסְמֶרַלְדָּה,” אָמַר הַפַּיְטָן, “הָבָה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ. אָנֹכִי אֵינֶנִּי מְשַׁמֵּשׁ לַבְלָר בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט בְּשַׁטְלֶה, וְלֹא אֶתְבַּע אוֹתָךְ לְדִין בְּשֶׁל פִּגְיוֹן זֶה שֶׁאַתְּ מַחֲזִיקָה בִּרְשׁוּתְךָ, בִּתְחוּם הֵעִיר פָּרִיס, בְּנִּגּוּד לִפְקֻדַּת הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן וְאִסּוּרוֹ הֶחָמוּר. אַף עַל פִּי כֵן יָדוּעַ לָךְ בְּוַדַּאי, כִּי לִפְנֵי שְׁמוֹנָה יָמִים נִתְחַיֵּב נוֹאֶל לֶסְקְרִיבֶן לְשַׁלֵּם קְנָס עֲשָׂרָה סוֹלִים בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל פָּרִיס בַּעֲוֹן אֲשֶׁר נִמְצָא אֶצְלוֹ פִּגְיוֹן. אֶלָּא שֶׁאֵין דָּבָר זֶה נוֹגֵעַ לִי כְּלָל; הִנֵּה הִגַּעְתִּי עַכְשָׁו לְעֶצֶם הָעִנְיָן. נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בְּחֶלְקִי שֶׁבְּגַן־הָעֵדֶן, כִּי לֹא אֶקְרַב אֵלַיִךְ אֶלָּא אִם כֵּן אֲקַבֵּל מִמֵּךְ רְשׁוּת וְהַרְשָׁאָה; וְאוּלָם הוֹאִילִי נָא וְכַבְּדִינִי בִּסְעֻדָּה.”

הַצּוֹעֲנִית לֹא הֵשִׁיבָה דָבָר. הִיא עָקְמָה אֶת שְׂפָתֶיהָ דֶרֶךְ לִגְלוּג, זָקְפָה אֶת רֹאשָׁהּ כְּצִפּוֹר וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק גָּדוֹל, וְאוֹתוֹ רֶגַע נֶעְלַם הַפִּגְיוֹן הַנֶּחְמָד כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא, בְּלִי שֶׁגְּרֶנְגּוֹאַר רָאָה אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הִצְפִּינָה הַדְּבוֹרָה אֶת עָקְצָהּ. לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְעַל הַשֻּׁלְחָן הוֹפִיעוּ צָרְכֵי סְעֻדָּה – לֶחֶם שִׁפּוֹן, שׁוּמָן, תַּפּוּחִים מְצֻמָּקִים וְכַד מָלֵא בִּירָה. גְרֶנְגּוֹאַר נִטְפַּל לַסְּעֻדָּה מִתּוֹךְ תֵּאָבוֹן רָב. הַקִּשְׁקוּשׁ הַזָּרִיז אֲשֶׁר לְצַלַּחַת הַחֶרֶס וּלְמַזְלֵג הַבַּרְזֶל הֵעִיד כִּבְיָכֹל כִּי אַהֲבָתוֹ נֶהְפְּכָה כֻּלָּהּ לְתַאֲבוֹן אֲכִילָה.

הַנַּעֲרָה יָשְׁבָה מִמּוּלוֹ וְהִתְבּוֹנְנָה מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה לְכָל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה; לִבָּהּ הָיָה נָתוּן, כַּנִּרְאֶה, לְדָבָר אַחֵר, וְזֶה הָיָה סוֹד צְחוֹקָהּ שֶׁעָלֶה מִזְּמָן לִזְמָן עַל שְׂפָתֶיהָ. וְאוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱלִיקָה בְּיָדָהּ הָעֲנֻגָּה עַל רֹאשׁ הַגְּדִי הַפִּקֵּחַ שֶׁהִתְרַפֵּק עַל בִּרְכֵּי גְבִרְתּוֹ.

נֵר שַׁעֲוָה צָהֹב זָרַע אֶת אוֹרוֹ עַל מַחֲזֵה הַתֵּאָבוֹן וְהַהֲזָיָה.

וּגְרֶנְגּוֹאַר לְאַחֵר שֶׁהִשְׁקִיט בְּמִקְצָת אֶת קֵבָתוֹ וְרָאָה כִּי עַל הַשֻּׁלְחָן לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא תַּפּוּחַ אֶחָד יְחִידִי, הָיָה כַּאֲחוּז בּוּשָׁה. “וְכִי אַתְּ מוֹנַעַת אֶת עַצְמֵךְ מִסְּעֻדָּה, הָעַלְמָה אֶסְמֶרַלְדָּה?”

הִיא נִעַנְעָה רֹאשָׁהּ וְהִצְמִידָה אֶת עֵינֶיהָ הַחוֹלְמוֹת אֶל כִּפַּת הַחֶדֶר.

“חֵי הַשָּׂטָן אִם יָדַעְתִּי אֶת הִרְהוּרֶיהָ שֶׁל זוֹ!” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ מִדֵּי תּוּרוֹ אַחֲרֵי מֶבַּט עֵינֶיהָ. “לֹא יִתָּכֵן שֶׁלִּבָּהּ הוֹלֵךְ אַחֲרֵי אוֹתוֹ פַּרְצוּף קָטֹן הֶחָצוּב בְּאֶבֶן הַשָּׂפָה שֶׁל הַכִּפָּה. חֵי הַשָּׂטָן! בִּפְנֵי פַּרְצוּף זֶה אַף אָנֹכִי יָכֹל לַעֲמֹד!”

הוּא קָרָא בְּקוֹל: “הָעַלְמָה!”

הִיא לֹא שָׁמְעָה, כַּנִּרְאֶה, אֶת דְבָרָיו.

גְרֶנְגּוֹאַר קָרָא שׁוּב בְּקוֹל רָם: “הָעַלְמָה אֶסְמֶרַלְדָּה!”

לַחִנָּם טָרַח. רוּחָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה הָיָה לֹא כָּאן, וְקוֹלוֹ שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר לֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבוֹ מִמֶּרְחַקִּים. לְאָשְׁרוֹ הִתְעָרְבָה הָעֵז בַּדָּבָר. זוֹ הִתְחִילָה מוֹשֶׁכֶת בַּלָּאט אֶת קְצֵה הַשַּׁרְוֻל אֲשֶׁר לִגְּבִרְתָּהּ.

“מָה לָךְ, דְּיַ’לִי,” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית בְּקוֹל עֵר, כְּאִלּוּ הֵקִיצָה בְּרֶגַע זֶה.

“הִיא רְעֵבָה,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר וְשָׂמַח עַל הַתְחָלַת־שִׂיחָה זוֹ שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לְיָדוֹ.

אֶסְמֶרַלְדָּה הִתְחִילָה מְפוֹרֶרֶת לֶחֶם לְפִתִּים, וְהָעֵז אָכְלָה מִיָּדָהּ בְּרֹב חֵן.

בֵּין כֹּה וָכֹה וּגְרֶנְגּוֹאַר לֹא הִנִּיחַ לָהּ לַנַּעֲרָה שֶׁתִּשְׁקַע שׁוּב בְּהַזְיוֹתֶיהָ. הוּא הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ וְשֶׁאַל אֶצְלָהּ שְׁאֵלָה חֲמוּרָה:

“לֹא תֹּאבִי אֵפוֹא שֶׁאֶהְיֶה לָךְ לְאִישׁ?”

הַנַּעֲרָה הֵטִילָה בּוֹ מֶבָּט נִמְרָץ, וְעָנְתָה: “לֹא!”

“וְשֶׁמָּא אֶהְיֶה אֲהוּבֵךְ?” הוֹסִיף גְרֶנְגּוֹאַר לִשְׁאֹל.

הִיא עָקְמָה אֶת שְׂפָתֶיהָ וְעָנְתָה: “לֹא!”

“וְשֶׁמָּא אֶהְיֶה יְדִידֵךְ?” שְׁאַל גְרֶנְגּוֹאַר עוֹד פָּעַם.

הִיא הִבִּיטָה בּוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת וְאָמְרָה לְאַחֵר הִרְהוּר קָצָר: “יָכֹל הֱיוֹת.”

מִשְׁפָּט זֶה, שֶׁהַפִּילוֹסוֹפִים מְיַחֲסִים לוֹ עֵרֶךְ רַב, עוֹדֵד אֶת רוּחוֹ שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר.

“הֲיוֹדַעַת אַתְּ מַה טִיבָהּ שֶׁל הַיְדִידוּת?” שְׁאַל גְרֶנְגּוֹאַר.

“יָדַעְתִּי,” עָנְתָה הַצּוֹעֲנִית, “פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הוּא קִרְבַת לֵב שֶׁבֵּין אָח וְאָחוֹת; שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת הַקְּרוֹבוֹת זוֹ לְזוֹ וְאֵינָן בָּאוֹת לִידֵי מְבוּכָה; מֵעֵין שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יָד אֶחָת.”

“וּמַה תִּהְיֶה הָאַהֲבָה?” הוֹסִיף גְרֶנְגּוֹאַר לְדַבֵּר.

“הָהּ, הָאַהֲבָה!” אָמְרָה אֶסְמֶרַלְדָּה וְקוֹלָהּ רָעַד וְעֵינָהּ נִתְלַהֲטָה. “הֱוֵה אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁהֵם בִּבְחִינַת אֶחָד. אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִהְיוּ לִכְרוּב אֶחָד. הַלָּלוּ הֵם חַיֵּי שָׁמָיִם.”

וּבְדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָבְשָׁה הָרַקְדָנִית בַּת־הָרְחוֹבוֹת אֶת יָפְיָהּ אֲשֶׁר הִרְהִיב אֶת גְרֶנְגּוֹאַר וְנִרְאָה לוֹ כְּהַתְאָמָה גְמוּרָה לַדְּבָרִים הַלּוֹהֲטִים בְּלַהַט מִזְרָח. שְׂפָתֶיהָ הַתַּמּוֹת, הַחֲתוּמוֹת בְּחוֹתַם גִּזְעָהּ, נִזְרְעוּ בַּת־צְחוֹק כְּשֶׁהֵן פְּתוּחוֹת לְמֶחֱצָה; עַל מִצְחָהּ הַטָּהוֹר וְהַצַּח חָלַף רֶגַע אֶחָד צֵל שֶׁל מַחֲשָׁבָה, כְּרוּחַ נְשִׁימָה עַל פְּנֵי חֶלְקַת רְאִי; וּמִתַּחַת לִשְׁחוֹר עַפְעַפֶּיהָ, הָאֲרֻכִּים וְהַמּוּרָדִים, נִצְנֵץ זֹהַר פְּלָאִים מְיֻחָד בְּמִינוֹ וְשִׁוָּה לְפָנֶיהָ חֵן. כַּחֵן אֲשֶׁר נִגְלָה בְּשַׁעְתּוֹ לִרְפָאֵל וְנִרְאָה לוֹ כְּאוֹת רָזִים לְכָל נַעֲרָהּ תַּמָּה וּלְכָל אֵם וּלְכָל קְדוֹשָׁה.

אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנַע גְרֶנְגּוֹאַר מִשַּׁדֵּל אוֹתָהּ בִּדְבָרִים.

“מַה דְמוּת הָאִישׁ אֲשֶׁר יֵדַע לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיִךְ?”

“דְּמוּתוֹ כִּדְמוּת גֶּבֶר.”

“וְאָנֹכִי,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר, “מַה דְּמוּתִי בְּעֵינָיִךְ?”

“הַגֶּבֶר קוֹבַע לְרֹאשׁוֹ, הָרֹמַח בְּיָדוֹ וְדָרְבוֹנוֹת עַל עֲקֵבָיו.”

“יְהִי כָּךְ,” הִפְטִיר גְרֶנְגּוֹאַר, “אֵין גֶּבֶר בְּלִי סוּס. הֲדָבַק לִבֵּךְ בְּמִי שֶׁהוּא?”

“לְאַהֲבָה?”

“כֵּן, לְאַהֲבָה.”

הִיא עָמְדָה רֶגַע אֶחָד כִּתְפוּשַׂת הִרְהוּרִים; אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה אַגַּב הַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת: “עוֹד מְעַט וְאֵדַע אֶת טַעֲמָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה.”

“וְלָמָּה לֹא אֶהְיֶה אָנֹכִי בְּחִיר לְבָבֵךְ?” הֶחֱזִיר הַפַּיְטָן דִּבְרֵי רֹךְ.

הִיא הֵטִילָה בּוֹ מֶבָּט אוֹמֵר כֹּבֶד־רֹאשׁ.

“אָנֹכִי אֶתֵּן אֶת אַהֲבָתִי רַק לָאִישׁ אֲשֶׁר יֵדַע לְהָגֵן עָלָי.”

גְרֶנְגּוֹאַר נִתְאַדֵּם מִבּוּשָׁה וְחָשׁ בּעֶלְבּוֹנוֹ. הָיָה בָּרוּר, כִּי הַנַּעֲרָה רָמְזָה בִּדְבָרֶיהָ לְאוֹתָהּ עֶזְרָה קְלוּשָׁה שֶׁהוּא הִגִּישׁ לָהּ בְּצָרָתָהּ לִפְנֵי שְׁעָתָיִם. דָּבָר זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּכַּח מִמֶּנּוּ לְרַגְלֵי מְאֹרְעוֹת הָעֶרֶב הָאֲחֵרִים שָׁב וְעָלָה עַל לִבּוֹ עַכְשָׁו. הוּא טָפַח בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ.

“כֵּן הַדָּבָר, הָעַלְמָה; וַדַּאי שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לִפְתֹּחַ בְּעִנְיָן זֶה. הוֹאִילִי נָא וְסִלְחִי לִי עַל אִוֶּלֶת זוֹ שֶׁשְּׁמָהּ פִּזּוּר הַדָּעַת. כֵּיצַד עָלָה בְּיָדֵךְ לְהִמָּלֵט מִכַּפָּיו שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ?”

הַצּוֹעֲנִית נִזְדַּעְזְעָה מִדֵּי שָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי הַשְּׁאֵלָה הָאֵלֶּה.

“הָהּ! אוֹתוֹ גִבֵּן נוֹרָא וְאָיֹם!” אָמְרָה הַנַּעֲרָה וְהִסְתִּירָה אֶת פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ.

וְכָל גּוּפָהּ רָעַד כַּאֲחוּז צְמַרְמֹרֶת.

“הַלָּז הוּא בְּפֹעַל מַמָּשׁ נוֹרָא וְאָיֹם,” הֶחֱזִיר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִי לְהַרְפּוֹת מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, “אֲבָל כֵּיצַד נִצַּלְתְּ מִיָּדָיו?”

אֶסְמֶרַלְדָּה הִצְטַחֲקָה, נֶאֶנְחָה וְלֹא הִגִּידָה דָבָר.

“הֲתֵדְעִי בְּשֶׁלְמָה רָדַף זֶה אַחֲרָיִךְ?” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לָשׁוּב אֶל שְׁאֵלָתוֹ בְּדֶרֶךְ עֲקִיפִין.

“לֹא יָדַעְתִּי,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה. וְאוּלָם בִּן־רֶגַע הוֹסִיפָה וְאָמְרָה: “וְאַתָּה, אֲדוֹנִי, לָמָה הָלַכְתָּ בְּעִקְּבוֹתָי?”

“הָבָה אַגִּיד לָךְ בְּתָם לֵב,” הֵשִׁיב גְרֶנְגּוֹאַר, “כִּי גַם אָנֹכִי לֹא אֵדַע אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר.”

נִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה. גְרֶנְגּוֹאַר גֵּרַד אֶת הַשֻּׁלְחָן בַּסַּכִּין שֶׁבְּיָדוֹ. הַנַּעֲרָה הֶעֶלְתָה בַּת־צְחוֹק עַל פָּנֶיהָ וְעֵינֶיהָ כְּאִלּוּ הִבִּיטוּ לַמֶּרְחַקִּים, חָדֹר וְעָבֹר דֶּרֶךְ הַקִּירוֹת. וּפִתְאֹם פָּתְחָה בְּשִׁיר, וְקוֹלָהּ הָיָה בִּלְתִּי נִתְפָּס כִּמְעָט:

וּבִן־רֶגַע הִפְסִיקָה אֶת זִמְרָתָהּ וְהִתְחִילָה מְלַטֶּפֶת אֶת דְּיַ’לִי.

“גְּדִי עִזִּים זֶה שֶׁבִּרְשׁוּתֵךְ הוּא נֶחְמָד עַד מְאֹד,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר.

“זֹאת הִיא אֲחוֹתִי,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה.

“לָמָּה קוֹרְאִים אוֹתָךְ בְּשֵׁם אֶסְמֶרַלְדָּה?” שָׁאַל הַפַּיְטָן.

“לֹא יָדָעְתִּי.”

“אָנָּא הַגִּידִי לִי!”

הִיא הֶעֶלְתָה מֵעַל לוּחַ לִבָּהּ כְּעֵין כִּיס קָטֹן וּמָאֳרָךְ שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל צַוָּארָהּ בְּקָצֵהוּ שֶׁל חוּט; מִתּוֹךְ הַכִּיס עָלָה רֵיחַ חָזָק שֶׁל כָּפוֹר. מִבַּחוּץ הָיָה מְצֻפֶּה מֶשִׁי יָרֹק וּבְאֶמְצָעִיתוֹ הִתְנוֹסְסָה פְּנִינָה שֶׁל זְכוּכִית, גְּדוֹלָה וִירוֹקָה, שֶׁהָיְתָה דוֹמָה לְבָרֶקֶת.

“אוּלַי בְּשֶׁל כָּךְ,” אָמְרָה אֶסְמֶרַלְדָּה.

גְרֶנְגּוֹאַר שָׁלַח אֶת יָדוֹ לִנְגֹּעַ בַּכִּיס.

הַנַּעֲרָה נִרְתְּעָה לְאָחוֹר. “אַל תִּגַּע בּוֹ, הֲרֵי זֶה קָמֵעַ. עָלוּל אַתָּה לִגְרֹם קִלְקוּל לְכֹחַ הַקָּמֵעַ אוֹ לִגְרֹם קִלְקוּל לְעַצְמֶךָ.”

סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הַפַּיְטָן גָּדְלָה עוֹד יוֹתֵר.

“מִי נָתַן לָךְ אֶת זֶה?”

הִיא הִנִּיחָה אֶצְבַּע עַל פִּיהָ וְהִצְפִּינָה אֶת הַקָּמֵעַ עַל לוּחַ לִבָּהּ. גְרֶנְגּוֹאַר נִסָּה אֵלֶיהָ דִבְרֵי שְׁאֵלָה אֲחֵרִים, אֲבָל הִיא לֹא עָנְתָה כִּמְעַט דָּבָר.

“מַה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה ‘אֶסְמֶרַלְדָּה’?”

“לֹא יָדַעְתִּי,” אָמְרָה הַנַּעֲרָה.

“בְּאֵיזוֹ שָׂפָה מְקוֹר הַמִּלָּה הַזֹּאת?”

“דּוֹמֶה לִי כִּי בַּשָּׂפָה הַמִּצְרִית.”

“אַף אֲנִי שִׁעַרְתִּי כָּךְ,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר. “הֲלֹא אַתְּ אֵינֵךְ יְלִידַת צָרְפַת?”

“לֹא יָדָעְתִּי.”

“הֲיֵשׁ לָךְ הוֹרִים?”

הִיא פָּתְחָה בְּשִׁיר לְפִי מַנְגִּינָה עַתִּיקַת יָמִים:

“טוֹב וְנָאֶה,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר. “בַּת כַּמָּה שָׁנִים הָיִית בִּזְמַן שֶׁהִגַּעַתְּ לְצָרְפַת?”

“יַלְדָּה קְטַנָּה הָיִיתִי.”

“וְאֵימָתַי הִגַּעַתְּ לְפָרִיס?”

“בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ בְּשַׁעַר הָאַפִּיפְיוֹר, חָלַף מֵעַל רֹאשֵׁנוּ הַחֹרְפִי כְּשֶׁהוּא עָף לַמֶּרְחַקִּים. הָיְתָה תְּקוּפַת אוֹגוּסְט אַחֲרוֹנָה; נִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי כִּי הַחֹרֶף יִהְיֶה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר.”

“וְכָךְ הָיָה בֶּאֱמֶת,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר וְשָׂמַח עַל תְּחִלַּת־שִׂיחָה חֲדָשָׁה; “כָּל אוֹתוֹ הַחֹרֶף סָבַלְתִּי מִקֹּר. וְאוּלָם הֲיוֹדַעַת אַתְּ לַחֲזוֹת עֲתִידוֹת?”

שׁוּב הִתְחִילָה מְקַמֶּצֶת בִּדְבָרִים: “לֹא.”

“אוֹתוֹ אִישׁ, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בְּשֵׁם דֻּכֵּס מִצְרַיִם, הוּא רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט שֶׁלָּכֶם?”

“כֵּן.”

“הֲלֹא הוּא שֶׁסִּדֵּר אֶת הַנְּשׂוּאִין שֶׁלָּנוּ,” הִפְטִיר הַפַּיְטָן בְּשָׂפָה רָפָה.

הִיא הֶעֶלְתָה עַל פָּנֶיהָ הָעֲוָיָה רְגִילָה שֶׁלָּהּ, זוֹ רַבַּת הַחֵן: “הֲרֵי גַם אֶת שִׁמְךָ לֹא יָדָעְתִּי.”

“אֶת שְׁמִי? זֶה שְׁמִי, אִם חָפַצְתְּ לָדָעַת: פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר.”

“יָדַעְתִּי שֵׁם נָאֶה יוֹתֵר.”

“אֵינֵךְ אֶלָּא נַעֲרָה מִרְשָׁעַת!” הֵשִׁיב הַפַּיְטָן. “וְאוּלָם אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, חָלִילָה לִי מִכְּעֹס עָלָיִךְ. הַאֲמִינִי לִי כִּי בִּרְבוֹת הַיָּמִים אוּלַי יֵהָפֵך לִבֵּךְ לֶאֱהֹב אוֹתִי, כְּשֶׁתּוֹסִיפִי לְהַכִּיר אֶת טִיבִי; וּלְאַחֵר שֶׁאַתְּ סִפַּרְתְּ לִי אֶת קוֹרוֹת חַיַּיִךְ בְּגִלּוּי לֵב, מִן הַדִּין הוּא שֶׁגַּם אָנֹכִי אֲסַפֵּר לָךְ אֶת תּוֹלְדוֹת חַיָּי. דְּעִי לָךְ אֵפוֹא, כִּי שְׁמִי הוּא פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר וְהִנְנִי בְּנוֹ שֶׁל לַבְלַר בֵּית הַמִּשְׁפָּט בֶּגוֹנֶס. אָבִי הוּצָא לִתְלִיָּה עַל יְדֵי הַבֻּרְגּוּנְדִים, וְאֶת אִמִּי רִטְּשׁוּ בְּנֵי פִּיקַרְדְּיֶה בִּזְמַן הַמָּצוֹר שֶׁל פָּרִיס לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה. נִתְיַתַּמְתִּי אֵפוֹא בִּהְיוֹתִי בֵּן שֵׁשׁ שָׁנִים; בּוֹדֵד לְנַפְשִׁי הֻצַּגְתִּי בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל פָּרִיס. לֹא אֵדַע עוֹד כֵּיצַד הִתְקַיַּמְתִּי מִן הַשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית עַד שְׁנַת הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה לְחַיָּי. יֵשׁ שֶׁמּוֹכֶרֶת פֵּרוֹת נָתְנָה לִי שְׁזִיף מִשְּׁזִיפֶיהָ, וְיֵשׁ שֶׁקִּבַּלְתִּי פְּרֻסַּת לֶחֶם מִידֵי אַחַד הָאוֹפִים; בַּלַּיְלָה הָיִיתִי מוֹסֵר אֶת עַצְמִי לִידֵי מִשְׁמַר הַשְּׁלשִׁים וְהָאֶחָד שֶׁהָיָה מֵבִיא אוֹתִי לְבֵית־הַסֹּהַר, וְשָׁם מָצָאתִי לִי תָּמִיד מַצַּע תֶּבֶן לְמִשְׁכָּב. לַמְרוֹת כָּל אֵלֶּה גָדַלְתִּי וְהִרְבֵּיתִי קוֹמָה, כְּפִי שֶׁאַתְּ רוֹאָה בְּעֵינָיִךְ. בִּימוֹת הַחֹרֶף הָיִיתִי מִתְחַמֵּם בַּשֶּׁמֶשׁ לְיַד פֶּתַח הַשַּׁעַר שֶׁל אַרְמוֹן דֶּה־סֶן; וּמְגֹחָךְ מְאֹד הָיָה בְּעֵינַי הַדָּבָר, שֶׁמְּדוּרוֹת הַחַג אֲשֶׁר עַל שֵׁם יוֹחָנָן הַקָּדוֹשׁ שְׁמוּרוֹת לִתְקוּפַת תַּמּוּז. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֶה פָּנִיתִי לְבַקֵּשׁ לִי מַעֲמָד בַּחַיִּים. עָבְרוּ עָלַי כָּל מִינֵי דְבָרִים. נַעֲשֵׂיתִי אִישׁ צָבָא, אֲבָל חָסַר לִי אֹמֶץ לֵב. הָיִיתִי לְנָזִיר, אֲבָל מִדַּת הַחֲסִידוּת שֶׁבִּי לֹא הִסְפִּיקָה לַדָּבָר, וְחוּץ מִזֶּה – אֵינֶנִּי כָּרוּךְ אַחֲרֵי הַשִּׁכְרוּת. מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ תָּפַשְׂתִּי אֶת הַגַּרְזֶן וְהִתְחַבַּרְתִּי אֶל הַנַּגָּרִים כְּדֵי לִלְמֹד אֶת מְלַאכְתָּם, אֲבָל לֹא הָיָה לִי אֹמֶץ הַגּוּף הָרָאוּי לְכָךְ. לְפִי טִבְעִי אָהַבְתִּי לְשַׁמֵּשׁ מוֹרֶה וְרַב; אָמְנָם לֹא יָדַעְתִּי אֶת מְלֶאכֶת הַקְּרִיאָה; אֲבָל בִּשְׁבִילִי לֹא הָיָה בָּזֶה מִשּׁוּם עִכּוּב. לְבַסּוֹף הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי לֹא לָמַדְתִּי שׁוּם דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ; וּלְאַחַר שֶׁנִּתְחַוֵּר לִי כִּי לֹא אֶצְלַח לִמְאוּמָה – קַמְתִּי וְהָיִיתִי לְפַיְטָן וְלִמְחַבֵּר זְמִירוֹת. זֶהוּ מַעֲמָד שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו בְּכָל זְמַן וְעִדָּן, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא טוֹב יוֹתֵר מִמְּלֶאכֶת הַגַּנָּבִים, מְלָאכָה זוֹ שֶׁרָצוּ לְהַטִּיל עָלַי כַּמָּה מִידִידַי שֶׁשֵּׁרְתוּ לְפָנִים בַּצָּבָא. לְאָשְׁרִי פָּגַשׁ בִּי בְּאַחַד הַיָּמִים הַכֹּמֶר קְלוֹד פְרוֹלוֹ, הוּא הַסְּגָן הַנִּכְבָּד אֲשֶׁר לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה נוֹטְר־דַּם. הוּא מָצָא בִּי דָבָר טוֹב, וּבִזְכוּתוֹ נַעֲשֵׂיתִי מְלֻמָּד וּמֵבִין כַּהֲלָכָה אֶת הַשָּׂפָה הָרוֹמָאִית, הָחֵל בְּסִפְרוֹ שֶׁל צִיצֶרוֹ הַמְכֻנֶּה “עַל הַחוֹבָה” וְכַלֵּה בְּ”סֵפֶר הַמֵּתִים" שֶׁל הַנְּזִירִים הַקֶּלֶסְטִינִיִּים; בִּזְכוּתוֹ הִגַּעְתִּי לִידֵי כָּךְ שֶׁהִנְנִי בָּקִי כַּיּוֹם גַּם בְּפִלְפּוּל, גַּם בִּמְלֶאכֶת הַפִּיּוּט וְגַם בְּחָכְמַת הַקֶּצֶב, זוֹ הַנַּעֲלָה עַל כָּל הַחָכְמוֹת. דְּעִי לָךְ, כִּי אָנֹכִי הוּא הַמְחַבֵּר שֶׁל אוֹתוֹ חִזָּיוֹן אֲשֶׁר הֻצַּג הַיּוֹם מִתּוֹךְ הַצְלָחָה רַבָּה בְּאוּלָם בֵּית הַמִּשְׁפָּט וּמָשַׁךְ קְהַל רוֹאִים גָּדוֹל לְאֵין מִסְפָּר. וּכְמוֹ כֵן חִבַּרְתִּי סֵפֶר בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת עַמּוּד עַל דְּבַר כּוֹכַב הַשֵּׁבֶט הַנִּפְלָא שֶׁהוֹפִיעַ בִּשְׁנַת 1465 וְהֵבִיא שִׁגָּעוֹן עַל בֶּן־אָדָם אֶחָד. עָשִׂיתִי עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה דְבָרִים גְּדוֹלִים. אוֹתָהּ תְּקוּפָה קָצְרָה, כְּשֶׁהָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ נַגָּר בִּצְבָא הַתּוֹתָחִים, טִפַּלְתִּי בַּפְּצָצָה הַגְּדוֹלָה מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹהַן מוֹג, זוֹ שֶׁהִתְפּוֹצְצָה, כַּיָּדוּעַ, בַּיּוֹם הַנִּסָּיוֹן עַל גֶּשֶׁר שַׁרֶנְטוֹן וְגָרְמָה לְמוֹתָם שֶׁל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים. מִכָּאן אַתְּ רוֹאָה שֶׁהִנְנִי בֶּן־זוּג נָאֶה לִנְשׂוּאִין. יֵשׁ בְּיָדִי לְלַמֵּד אֶת עִזֵּךְ כַּמָּה מַעֲשֵׂי לְהָטִים, – שֶׁהִיא תְּתָאֵר, לְמָשָׁל, בִּדְמוּת חִקּוּי אֶת הַחַשְׁמַן שֶׁל פָּרִיס, אוֹתוֹ צָבוּעַ אָרוּר שֶׁטַּחֲנוֹתָיו מַתִּיזוֹת סִלּוֹן שֶׁל מַיִם עַל כָּל אִישׁ הָעוֹבֵר לְיַד גֶּשֶׁר הַטּוֹחֲנִים. וְחוּץ מִזֶּה כְּשֶׁיִּפְרְעוּ לִי אֶת חוֹבִי אֲקַבֵּל בִּזְכוּת חֶזְיוֹנִי כֶּסֶף רַב בִּמְזֻמָּנִים. בְּקִצּוּר, אֲנִי עוֹמֵד לְשַׁמֵּשׁ אוֹתָךְ בְּכָל הָרוּחַ הַיְתֵרָה שֶׁבִּי, בְּכָל מַדָּעִי וּבְכָל יְדִיעוֹתַי; הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לָשֶׁבֶת אִתָּךְ יַחַד, הָעַלְמָה שֶׁלִּי, בְּכָל בְּחִינָה שֶׁתִּהְיֶה טוֹבָה בְּעֵינַיִךְ – כְּבַעַל לְאִשָּׁה אוֹ כְּאָח לְאָחוֹת."

גְרֶנְגּוֹאַר נִשְׁתַּתֵּק וְהִמְתִּין לְמַעֲנֶה שֶׁיָּבוֹא מִצַּד הַנַּעֲרָה. זוֹ הִשְׁפִּילָה אֶת עֵינֶיהָ לָאָרֶץ.

“פֶבּוּס,” הִפְטִירָה הַנַּעֲרָה בְּקוֹל חֲרִישִׁי.

אַחֲרֵי כֵן פָּנְתָה אֶל הַפַּיְטָן. “פֶבּוּס – מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל זֶה?”

גְרֶנְגּוֹאַר, שֶׁלֹּא הֵבִין כְּלָל אֵיזוֹ סְמִיכוּת יֵשׁ בֵּין שְׁאֵלָה זוֹ וְדִבְרֵי נְאוּמוֹ, לֹא כָּעַס וְלֹא מָנַע אֶת בֵּאוּרָיו. הוּא עָטָה גָאוֹן וְאָמַר: “הֲרֵי זוֹ מִלָּה רוֹמָאִית שֶׁפֵּרוּשָׁהּ – שֶׁמֶשׁ.”

“שֶׁמֶשׁ!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה.

“בְּשֵׁם זֶה נִקְרָא לְפָנִים רוֹבֵה־קֶשֶׁת אֶחָד יְפֵה תֹּאַר שֶׁהָיָה בֵּן אֵלִים,” הוֹסִיף גְרֶנְגּוֹאַר לְיִתְרוֹן בֵּאוּר.

“בֵּן אֵלִים!” חָזְרָה הַצּוֹעֲנִית עַל הַדְּבָרִים, וְקוֹלָהּ הֵעִיד עַל תְּשׁוּקָה עַזָּה וְעַל הִרְהוּרֵי לֵב רַבִּים.

בְּרֶגַע זֶה נִפְתַּח אֶחָד מִן הַצְּמִידִים אֲשֶׁר עַל יָדֶיהָ וְנִשְׁמַט לָאָרֶץ. גְרֶנְגּוֹאַר נִזְדָּרֵז וְהִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לַהֲרִימוֹ; וּלְאַחַר שֶׁשָּׁב וְנִזְדַּקֵּף רָאָה וְהִנֵּה נֶעֶלְמוּ הַנַּעֲרָה וְעִזָּהּ. אָזְנוֹ קָלְטָה קוֹל חֲרִיקָה שֶׁל בְּרִיחַ. קוֹל נְעִילָה זֶה בָּא מֵאֵצֶל דֶּלֶת קְטַנָּה אַחַת, שֶׁשִּׁמְשָׁה בְּוַדַּאי פֶּתַח כְּנִיסָה לְחֶדֶר סָמוּךְ וְנִסְגְּרָה עַכְשָׁו מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

“וְכִי הִצִּיעָה לִי מִטָּה, לְכָל הַפָּחוֹת?” אָמַר הַפִּילוֹסוֹף שֶׁלָּנוּ.

גְרֶנְגּוֹאַר עָבַר עַל פְּנֵי הַחֶדֶר לְשֵׁם סִיּוּר. הוּא לֹא מָצָא שׁוּם כְּלִי רָאוּי לִשְׁכִיבָה, חוּץ מִתֵּבַת עֵץ אֲרֻכָּה לְמַדַּי אֲשֶׁר צְמִידָהּ, לְתוֹסֶפֶת יִתְרוֹן, הָיָה מְצֻפֶּה פִּתּוּחִים, וְהַלָּלוּ גָּרְמוּ לוֹ לִגְרֶנְגּוֹאַר, לְאַחַר שֶׁשָּׁכַב, הַרְגָּשָׁה דוֹמָה לְזוֹ שֶׁהִרְגִּישׁ מִיקְרוֹמֶנַס⁴¹ בְּשַׁעְתּוֹ, כְּשֶׁהִשְׁתַּטַּח לְשֵׁם שֵׁנָה עַל פְּנֵי הָרֵי הָאַלְפִּים.

“אָמְנָם כֵּן,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר וְהִתְקִין לְעַצְמוֹ רְוָחָה כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל, "אֵין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא לָכֹף אֶת רֹאשׁוֹ בִּפְנֵי הַגּוֹרָל. וַחֲבַל: נְשׂוּאִין אֵלֶּה, שֶׁבָּאוּ לָעוֹלָם עַל יְדֵי שְׁבִירַת הַכַּד, הָיָה בָּהֶם דְּבַר־מָה מֵעֹצֶם הַטֶּבַע וּמִתְּקוּפַת הַתֹּם שֶׁלִּפְנֵי דוֹר הַמַּבּוּל.

 

סֵפֶר שְׁלִישִׁי    🔗

א. בֵּית הַכְּנֵסִיָּה נוֹטְר־דַּם    🔗

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי בֵּית הַכְּנֵסִיָּה נוֹטְר־דַּם מְשַׁמֵּשׁ גַּם בְּפָרִיס שֶׁבְּיָמֵנוּ בִּנְיָן נִשְׂגָּב וְנעֲלֶה. וְאוּלָם כִּרְבוֹת יָפְיוֹ שֶׁל הַבַּית עַתִֹּיק הַיָּמִים, כֵּן נַרְבֵּה לְהִתְאוֹנֵן עַל הַקִּלְקוּלִים הַמְרֻבִּים וְכֵן נִתְמַרְמֵר עַל הַמוּמִים שֶׁהֵטִילוּ בּוֹ גַם הַזְּמָן וְגַם בְּנֵיֹ־הָאָדָם, לְלֹא יִרְאַת כָּבוֹד בִּפְנֵי קַרְל הַגָּדוֹל, מְיַסֵּד הַבַּיִת, וּבִפְנֵי פִילִיףּ אוֹגוּסְט, גּוֹמֵר הַבִּנְיָן.

בְּחָזִיתוֹ שֶׁל הַבַּית הָעַתִּיק הַזֶּה, הַנַּעֲלֶה עַל כָּל בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת שֶׁבְּאַרְצֵנוּ, אַתָּה מוֹצֵא לְיַד כָּל קֶמֶט גַּם צַלֶּקֶת. "Tempus edax, homo edacior'' – אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיִיתִי רוֹצֵה לְתַרְגֵּם בְּלָשׁוֹן כָּזוֹ: “הַזְּמָן הוּא עִוֵּר, הָאָדָם הוּא אֱוִיל.” אִלּוּ הִסְפִּיק לָנוּ זְמַנֵּנוּ לְהִתְחַקּוֹת בַּד בְּבַד עִם הַקּוֹרֵא עַל כָּל מַעֲשֵׂי הַהֶרֶס שֶׁנִּגְרְמוּ לְבֵית הַכְּנֵסִיָה הָעַתִּיק הַזֶּה – הָיִינוּ רוֹאִים, כִּ הַזְּמָן הִקְטִין לַעֲשׂוֹת וּבְנֵי הָאָדָם הִגְדִּילוּ לְהַשְׁחִית; וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם הִשְׁחִיתוּ “אַנְשֵׁי הָאֳמָנוּת”, הוֹאִיל וּבְמֶשֶׁךְ מָאתַיִם הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנוֹת הוֹאִילוּ כַּמַּה אֲנָשִׁים לְהַכְתִּיר אֶת עַצְמָם בְּשֵׁם אַדְרִיכַלִים. דֻּגְמָאוֹת מְעַטּוֹת יַרְאוּ לָנוּ תֵּכֶף וּמִיָּד, כִּי חָזִית זוֹ יְכֹלָה לְהֵחָשֵׁב בֵּין מַעֲשֵׂי הַבִּנְיָן הַמְפֹאָרִים בְּיוֹתֵר. כָּאן הָעַיִן רוֹאָה –גַּם בְּגִלּוּי אֶחָד וְגַם בָּזֶה אַחַר זֶה – אֶת שְׁלֹשָׁה הַפּוֹרְטָלִים הַמְקֻמָּרִים לְפִי הַסִּגְנוֹן הַגּוטִי, אֶת כּותֶרֶת הַשַּׁעַר רַבַּת הַקְּפָלִים הַכּוֹלֶלֶת עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה כּוּכִים לִפְסִילֵי מְלָכִים, אֶת כּוֹתֶרֶת הַבֵּינַיִם הָאַדִּירָה שֶׁשְּׁנֵי חַלוֹנוֹת לָהּ מִשְּׁנֵי אֲגַפֶּיהָ וְהִיא דוֹמָה לְכֹהֵן שֶׁמְּשַׁמְשִׁים אוֹתוֹ סְגָן וְשֵׁנִי־לִסְגָן, אֶת הַיָּצוּעַ הַגָּבוֹהַּ, רַב הַחֵן, הַבָּנוּי קְשָׁתוֹת מְצֻלָּבוֹת אֲשֶׁר עַמּוּדֵיהֶן רַכֵּי הַגִּזְרָה תּוֹמְכִים רְחָבָה רַבַּת כֹּבֶד. וְלָאֲחֲרוֹנָה – אֶת שְׁנֵי הַצְּרִיחִים הַשְּׁחוֹרִים הַכְּבֵדִים אֲשֶׁר גַּג צִפְחָה לָהֶם וְהֵם מִתְרוֹמְמִים כִּשְׁנֵי חֲלָקִים מַתְאִימִים שֶׁל בִּנְיָן אֶחָד מְפֹאָר הַנוֹשֵׂא אֶל עָל אֶת חָמֵשׁ קוֹמוֹתָיו הָאַדִּירוֹת; כָּל זֶה רַב שֶׁפַע וְרַב מְנוּחָה, מְצָרֵף לִשְׁלֵמוּת הַגַּדְלוּת הַשְּׁקֵטָה הֲמוֹן מַעֲשֵׂי פֶּסֶל, גִּלּוּף וְחִטּוּב; זוֹ הִיא כִּבְיָכֹל שִׁירַת אַדּירִים עֲשׂוּיָה אֶבֶן, יְצִירָה עֲצוּמָה שֶׁבָּאָה לָעוֹלָם עַל יְדֵי אִישׁ אֶחָד וְעַל יְדֵי עָם שָלֵם; כָּל הַחֲטִיבָה כֻּלָּה הִיא כְּאַחַת מַעֲשֵׂה אַחְדוּת וּמַעֲשֵׂה צֵרוּף, כְּשִׁירַת אִילִיאָדָה וּכְשִׁירוֹת הַגִּבּוֹרִים מִתְּקוּפַת הָרוֹמַנְטִיּוּת הַקְּרוֹבוֹת לָהּ קִרְבַת אֲחָיוֹת; זֶהוּ פְּרִי־עֲבוֹדָה בּוֹ נִתְגַּלְמוּ הֲמוֹן כֹּחוֹתֶיהָ שֶׁל תְּקוּפָה אֲשֶׁר בַּאֲבָנֶיהָ שִׁקַּע הָאֻמָּן אֶת דִּמְיוֹנוֹ לְפִי צוּרוֹת מַאֲלִיפוֹת כְּשֶׁהוּא מְשַׂכֵּל אֶת יָדוֹ לְפִי צַו הַיּוֹצֵר, מִין יְצִירַת אֱנוֹשׁ הַשֹּׁוֹפַעַת עֹשֶׁר וְעָצְמָה כִּיצִירַת אֵלִים, וְדוֹמֶה לָהּ כִּבְיָכֹל בִּשְׁנֵי דְבָרִים: בְּרִבּוּי צוּרוֹת וּבְנִצְחִיּוּת.

וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר בִּדְבַר חָזִית הַבַּיִת יֵאָמֵר גַּם עַל הַבַּיִת כֻּלּוֹ; וּדְבָרֵינוּ עַל בֵּית הַכְּנֵסִיָה הָרָאשִׁי שֶׁל פָּרִיס נְכוֹנִים הֵם גַּם לְגַבֵּי שְׁאָר בָּתֵּי הַכְּנֵסִיוֹת שֶׁל יְמֵי הַבֵּינָיִם. כָּל הַיוֹצֵא מֵאֳמָנוּת זוֹ, שֶׁנּוֹצְרָה מִתּוֹךְ עַצְמָה, אוֹמֵר הִגָּיוֹן וְקֶצֶב נָאֶה: גַּם לְפִי אֶצְבַּע הָרֶגֶל יֻכַּר הָעֲנָק.

וְאוּלָם נָשׁוּב נָא אֶל הֶחָזִית אֲשֶׁר לְנוֹטְר־דַּם, כְּפִי שֶׁהִיא מוֹפִיעָה לְעֵינֵינוּ בַּזְמָן הַזֶּה מִדֵּי נְכַוֵּן אֶת לִבֵּנוּ וְנִשְׁתָּאֶה אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה אֲשֶׁר כֻּלּוֹ עָצְמָה וְכֹבֶד־ראשׁ וְכֻלוֹ אֵימַת־הוֹד, כְּדִבְרֵי סוֹפֵר הַקּוֹרוֹת אֲשֶׁר לְבֵית מִקדָּשׂ זֶה: ''Quae mole sua terrorem incutit spectantibus⁴².'' כַּיּוֹם הַזֶּה חֲסֵרָה הֶחָזִית שְׁלֹשָׁה דְבָרִים חֲשׁובִים, וְאֵלֶּה הֵם: אַחַת־עֶשְׂרֵה הַמַּדְרֵגוֹת שׁשִׁמְּשׁוּ לָהּ כֶּבֶשׁ; כָּל הַפְּסִילִים שֶׁבַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה אֵלוּ שֶׁהָיוּ קְבוּעִים בְּכוּכִים לְאֹרֶךְ כָּל שְׁלֹשֶׁת הַפּוֹרְטֶלִים; וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – שׁוּרַת הַמַּצֵּבוֹת הָעֶלְיוֹנָה, זוֹ שֶׁמִּלְּאָה אֶת יְצִיעַ הַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה וְכָלְלָה אֶת פְּסִילֵיהֶם שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה מִמְּלָכֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים, הָחֵל בְּשִׁילְדְבֶּר וְכַלֵּה בְּפִילִיףּ אוֹגוּסְט הָאוֹחֵז בְּיָדוֹ אֶת “תַּפּוּחַ הַמַּמְלָכָה”.

הַמַּעֲלֶה אֲשֶׁר לַבַּיִת בָּטַל בְּעֶטְיוֹ שֶׁל הַזְּמָן, אֲשֶׁר פָּעַל מִתּוֹךְ אִטִּיּוּת וְעַקְשָנוּת וְהִגְבִּיהַּ אֶת פְּנֵי הַקַּרְקַע בָּעִיר הָעַתִּיקָה. וְאוּלָם הַזְּמָן הַלָּז אֲשֶׁר הִטְבִּיעַ בְּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ בְּשֶׁטֶף מַרְצַפְתָּה שֶׁל פָּרִיס אֶת דַּרְגוֹת הַמַּעֲלֶה וְגַם אֶת אַחַת־עֶשְׂרֶה הַמַּדְרֵגוֹת אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ יִתרוֹן גֹּבַהּ לְרוֹמְמוּתוֹ הַנֶּאְדָּרָה שֶל הַבִּנְיָן, – הוּא נָתַן לוֹ לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה יוֹתֵר מִשֶּׁחִסֵּר מִמֶּנּוּ; כִּי הַזְּמָן הוּא שֶׁהֶעֶלָה עַל חָזִית זוֹ אֶת הַמַּעֲטֶה הַקּוֹדֵר בֶּן מֵאוֹת הַשָּׁנִים, הִיא הַקַּדְרוּת הַמְשַׁוָּה עַל בִּנְיָנִים עַתִּיקִים אֶת יָפְיָם הַקַּדְמוֹן.

אֲבָל מִי זֶה הֵסִיר מִמְּקוֹמָן אֶת שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַפְּסילִים? מִי זֶה הִצִּיג רֵיקָם אֶת הַכּוּכִים? מִי זֶה הוֹסִיף וּבָנָה בּפּורְטֵל הָראשִׁי רַב־הַתִּפְאֶרֶת אֶת הַקֶּשֶׁת הַחַדָּה הַלֵּזוּ הַזָּרָה לִמְקוֹמָהּ? מִי הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׂוֹ וְהִצִּיג אֶת הַשַּעַר הַתָּפֵל וְהַמְגֻשָּׁם, הֶחָטוּב עֵץ לְפִי טַעַם הַתְּקוּפָה שֶׁל לוּאִי הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר, עַל יַד פְּטוּרֵי הַצִּיצִים שֶׁל בִּסְקוֹרְנֶט? כָּל אֵלֶּה מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם שֶל אַדְרִיכַלִּים וְאֳמָנִים מֵבְּנֵי זְמַנֵּנוּ!

וּבִפְנִים הַבַּיִת מִי נָתַץ אֶת הַפֶּסֶל רַב הַמִּדָּה שֶׁל כְּרִיסְטוֹף הַקָּדוֹשׁ? אוֹתוֹ פֶּסֶל שֶׁנִּהְיָה בְּצֶדֶק לְמוֹפֵת בֵּין הַפְּסִילִים, כְּשֵם שֶׁאוּלָם בֵּית הַמִּשְׁפָּט הוּא לְמוֹפֵת בֵּין הָאוּלַמִּים וּכְנֵסִיַּת שְׁטְרַסְבּוּרג הִיא לְמוֹפֵת בֵּין הַכְּנֵסיּוֹת. וְכָל הֲמוֹן הַפְּסִילִים הַלָּלוּ שֶׁמִּלְּאוּ אֶת פְּנִים הַבַּיִת וְאֶת הַדּוּכָן וּבֵינֵיהֶם כָּל מִינֵי צוּרוֹת רוֹכְבִים וְכוֹרְעִים עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, מְלָכִים, חַשְׁמַנִּים וְאַבִּירים, וְהֵם עֲשׂוּיִם זָהָב וָכֶסֶף וּמַתֶּכֶת וַאֲפִילוּ שַׁעֲוָה – מִי זֶה טִאְטֵא אוֹתָם בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמַד? לֹא יַד הַזְּמָן עָשְׂתָה אֶת כָּל אֵלֶּה!

וּמִי הֵסִיר אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַגּוֹטִי, שֶׁהָיָה מְקֻשָּׁט בְּכָל מִינֵי אֲרוֹנוֹת קֹדֶשׁ וְתֵבוֹת יְקָר, וְנָתַן בִּמְקוֹמוֹ אֶת אֲרוֹן הַמֵּתִים הַמְגֻשָּׁם, הַמְעֻטָר רָאשֵׁי כְּרוּבִים וְצוּרוֹת עֲנָנִים? מִי הֶהְבִּיל וְהִכְנִיס יְצִיר זֶה, פְּרִי אֳמָנוּת שֶׁנִּתְעַרְבְּבוּ עָלֶיהָ הַזְמַנִּים, לְבֵין מַצְּבוֹת הָאֳמָנוּת, מַעֲשֵׂה יְדֵי הֶרְקָנְדּוּקְס, שֶנּוֹצְרוּ בִּתְקוּפַת הַקָּרוֹלִינְגִים? וְכִי לֹא לוּאִי הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר לְמַעַן הָקִים אֶת נִדְרוֹ שֶׁל לוּאִי הַשְּׁלשָׁה־עָשָׂר? וּמִי זֶה שָׂם זְגוּגִיּוֹת לְבָנוֹת וְקָרוֹת בִּמְקוֹם הַחַלּוֹנוֹת “הַמַּזְהִירִים בִּשְׁלַל צְבָעִים” שֶהָיוּ קְבוּעִים לְפָנִים בְּכוֹתֶרֶת הַפּוֹרְטַל הָרָאשִׁי וּבַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר מֵעַל לַדּוּכָן וַאֲבוֹתֵינוּ הָיוּ מַבִּיטִים בָּהֵם בְּעֵינַיִם נִרְהָבוֹת? וּמַה הָיָה אוֹמֵר סְגָן־חַזָּנִים בֶּן הַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה אִלּוּ רָָאָה אֶת צֶבַע הַקִירוֹת הַצָּהֹב וְהַנָּאֶה הַזֶּה אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה, מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם שֶׁל הֶגְמוֹנִים חַבְּלָנִים? הַלָּז הָיָה נִזְכָּר בַּדָּבָר כִּי תַּלְיָנִים הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּצֶבַע זֶה כְּדֵי לִצְבֹּעַ אֶת הַבָּתִּים שֶׁיָּצָא לָהֶם “שֵׁם רַע”; וְהָיָה מַעֲלֶה עַל לִבּוֹ אֶת אַרְמוֹן־בֻּרְבּוֹן הַקָּטָן, זֶה שֶׁהַמְמֻנֶּה עָלָיו פָּשַׁע בּוֹ וְצָבַע אוֹתוֹ כְּתֻמּוֹ בְּצֶבַע צָהֹב; ''הַצָּהֹב הַזֶּה," אוֹמֵר סוֹבֵל, "הָיָה מִסּוּג הַצְּבָעִים הָעוֹמְדִים בְּעֵינָם לְאֹרֶךְ יָמִים, וּכְשֶׁהִטִילוּ אוֹתוֹ עַל הַקִירוֹת שָׁקְדוּ עַל הַמְּלָאכָה עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ מֵאָה שָׁנִים וְיוֹתֵר לֹא נִמְחֲתָה צוּרָתוֹ;'' אוֹתוֹ סְגָן־חַזָּנִים הָיָה חוֹשֵׁב בְּוַדַּאי כִּי בֵּית הַכְּנֵסִיָּה נֶהְפַּךְ לְמָקוֹם שֶׁיּצָא לוֹ שֵׁם רַע, – וְהָיָה מְמַהֵר לִבְרֹחַ.

וְאִם נַעֲלֶה לִמְרוֹם בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, בְּלִי שֶׁנַּשְׁהֶה אֶת עַצְמֵנוּ לְיַד הֲמוֹן פְּגִימוֹת מִכָּל הַסּוּגִים – נֹאבֶה לָדַעַת מַה נַעֲשָׂה לוֹ לְאוֹתוֹ צְרִיחַ קָטֹן וִיפֵה מַרְאֶה, שֶׁהָיָה טָבוּעַ בִּנְקֻדַּת הַצּוֹמֶת שֶׁל הַכִּפָּה וְהָיָה זָקוּף וְנַעֲלֶה כַּחֲבֵרוֹ הַצְּרִיחַ לְתָא הַתְּפִלָּה הַמְקֻדָּשׁ (שֶׁאַף הוּא נֶהֱרַס), אַךְ מְרוֹמָם וּמְחֻדָּד יוֹתֵר וּבוֹקֵעַ שַׁחַק בְּיֶתֶר שְׂאֵת מֵאֲשֶׁר שְׁאָר הַצְּרִיחִים? אַדְרִיכַל אֶחָד בַּעַל טַעַם 787) הֵסִיר אֶת הַצְּרִיחַ הַזֶּה וְחָשַׁב כִּי יֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ אִם יְכַסֶּה אֶת הַפֶּצַע בְּמִרְצֶפֶת שֶׁל בְּדִיל הַדּוֹמָה לִצְמִיד קְדֵרָה. כָּך עָשׂוּ בְּכָל מָקוֹם לָאֳמָנוּת הַנִּפְלָאָה שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם, אֲבָל בְּצָרְפַת הִגְדִּילוּ לַעֲשׂוֹת. בְּתִלֵּי הֶחֳרָבוֹת שֶׁל אֳמָנוּת זוֹ נִכָּרִים שְׁלֹשָׁה סוּגֵי הֶרֶס שֶׁמֵּהֶם הָיְתָה נְסִבָּה לְכָל הַמּוּמִים הַקְּטַנּים וְהַגְּדוֹלִים; רִאשׁוֹן לַמְהָרְסִים הוּא הַזְמָן אֲשֶׁר הֵטִיל פְּגִימוֹת קַלוֹת בַּשֶּׁטַח הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַדְּבָרִים; אַחֲרָיו יָבוֹאוּ כָּל מַהְפְּכוֹת הַדָּת וְהַמְּדִינָה שֶׁמִטִּבְעָן הֵן סְתוּמוֹת עַיִן וְעַזּוֹת יֵצֶר וְזֶה דַרְכָּן שֶׁהֵן מִתְנַפְּלוֹת פַּעַם בְּפַעַם עַל הָאֳמָנוּת בְּשֵׁם שִׁלְטוֹן הַדָּת אוֹ הַמְּדִינָה וְקוֹרְעוֹת אֶת בֶּגֶד הַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר לְמַעֲשֵׂי הַפִּסּוּל וְהַגִּלּוּף, מַחֲרִיבוֹת אֶת הַכּוֹתָרוֹת, מְנַפְּצוֹת אֶת פְּטוּרֵי הַצִּיצִים וְאֶת מִקְלַעַת הַזֵּרִים וּמַשְׁלִיכוֹת לָאָרֶץ אֶת הַפְּסִילִים; וְאַחֲרוֹן לַמְהָרְסִים הוּא סִגְנוֹן הַזְמָן עַל חֲלִיפוֹתָיו הַמְשֻׁנּוֹת וְהַתְּפֵלוֹת, זֶה שֶׁבִּתְקוּפַת הָרֶנֶסַנְס נַעֲשָׂה פּוֹרֵץ גְּבוּלוֹת וּמְהֻדָּר בְּיוֹתֵר וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמַרְבֶּה גִלְגּוּלִים עַד שׁגָּרַם לִידֵי קִלְקוּלָהּ הַגָּמוּר שֶׁל מְלֶאכֶת הַבְּנִיָּה. תְּמוּרוֹת הָאָפְנָה גָרְמוּ הֶפְסֵד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַּהְפֵּכוֹת הַבְּנִיָּה. תּמוּרוֹת הָאָפְנָה גָרְמוּ הֶפְסֵד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַמַּהְפֵּכוֹת. הַלָּלוּ נָגְעוּ בְּעוֹרֵק הַחַיִּים, פָּגְעוּ בְּ עַמוּד הַשֶּׁדְרָה שֶׁל הָאֱמָנוּת, קִצְּצוּ בְּמַעֲשֵׂה הַבִּנְיָן, גְּזָרוּהוּ לִגְזָרִים וּפָגְמוּ אֶת צוּרָתוֹ וְאֶת אָפְיוֹ, אֶת אַחְדוּתוֹ וְאֶת תִּפְאַרְתּוֹ. וְאַחֲרֵי הַהֶרֶס הָיָה מִנְהָגָן לְהַתְחִיל בְּתִקּוּנִים, – חֻצְפָּה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה לַמִּצְעָר אֵצֵל הַזְּמָן ואֵצֶל הַמַּהְפֵּכוֹת. עַזּוּת הָיְתָה מִצִּדָּן וְהֵן הֶעֱלוּ מִתּוֹךְ “טַעַם טוֹב” עַל פִּצְעֵי הַבְּנִיָּה הַגּוֹטִית כָּל מִינֵי סִלְסוּלִים עֲלוּבִים בְּנֵי יוֹמָם, קִשּׁוּרֵי שַׁיִשׁ וְקִשּׁוּטִים עֲשׂוּיִם מַתֶּכֶת – מַגֵּפָה לַאֲמִתָּהּ שֶׁשָּׁרְצָה קִשּׁוּטִים בִּדְמוּת כַּדּוּרִים וְשַׁבְּלוּלִים, חֲקִיקוֹת וַעֲטִיפוֹת, זִֵרִים וְצִיצִיּוֹת, לַהֲבוֹת אֶבֶן וְעַנְנֵי בְּרוֹנְזָה, אֵלֵיֹ־אַהֲבָה כַּרְסָנִים וְרָאשֵׁי כְּרוּבִים תְּפוּחֵי לְחָיַיִם, כְּגוֹן אֵלֶּה שֶׁעָמְדוּ בְּתָא הַתְּפִלָּה שֶׁל קַטֵּרִינָה לְבֵית מֶדִיצִ’י וְהִבְאִישׁוּ שָׁם אֶת פָּרְצוּף הָאֳמָנוּת וְגָרְמוּ לְבַסּוֹף – כַּעֲבֹר מָאתַיִם שָנָה – לָאֳמָנוּת זוֹ שֶׁתִּפַּח אֶת נַפְשָׁהּ מִתּוֹךְ הַעֲוָיָה שֶׁל יִסּוּרִים.

נִכְלֹל אֶת כָּל הַפְּרָטִים שֶׁהִזְכַּרְנוּ וְיֵצֵא לָנוּ, כִּי שְׁלֹשָׁה מִינֵי מְחַבְּלִים הִשְׁחִיתוּ אֶת פָּנֶיהָ שֶׁל אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה הַגּוֹטִית; חֲרִיצִים וּכְתָמִים שֶׁבַּשֶׁטַח העֶלְיוֹן, וְהַגּוֹרֵם לָאֵלֶּה הוּא הַזְּמָן; עִקְּבוֹת הֶרֶס שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ, מַעֲשֵׂי חַבָּלָה, פְּצָעִים, שְׁבָרִים – כָּל אֵלֶּה פְּרִי מַהְפֵּכוֹת, הָחֵל בְּלוּטֶר וְכַלֵּה בְּמִירַבּוֹ; מוּמִים, סְתִירוֹת, סֵרוּסִים בְּחֶלְקֵי הַבִּנְיָן, “בֶּדֶק הַבַּית” – מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם שֶׁל חַכְמֵי בְּנִיָּה מִבְּנֵי יָוָן וְרוֹמָא וְעַמִּים בַּרְבָּרִים. – הָאֳמָנוּת הַנֶּהְדָּרָה, מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם שֶׁל עַמִּים דַּלֵּי תַּרְבּוּת, נָחְרְבָה עַל יְדֵי בָּתֵּי הַמַּדָּעִים. אַחֲרֵי מֵאוֹת הַשָּׁנִים, אַחֲרֵי הַמַּהְפֵּכוֹת שֶׁחִבְּלוּ, לַפָּחוֹת, בְּלִי מַשּׂוֹא פָּנִים וְחוֹלְלוּ מַעֲשֵׂי הֶרֶס נֶהְדָּרִים, בָּאוּ הֲמוֹן אַדְרִיכַלִּים מֵחוֹבְשֵׁי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, מְאֻגָּדִים וּמֻשְׁבָּעִים, וְהִתְחִילוּ מְקַלְקְלִים אֶת הָאֳמָנוּת לְפִי תָּכְנִית קְבוּעָה וּלְפִי טַעַם רָע. זֶהוּ מֵעֵין בְּעִיטַת חֲמוֹר הַפּוֹגַעַת בּאַרְיֵה הַגּוֹסֵס. הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאַלּוֹן שֶׁנִכְנַס בּוֹ הָרָקָב דֶּרֶךְ צַמַּרְתּוֹ וּלְבַסּוֹף פָּגְעוּ בּוֹ הַתּוֹלָעִים וְכִרְסְמוּהוּ וְהֵטִילוּ בּוֹ נְקָבִים וְחוֹרִים.

הַלְּוַאי וְעָמַדְנוּ עֲדַיִן בִּתְקוּפָתוֹ שֶׁל רוֹבֶּר סֵנַלִיס, זֶה שֶׁהִמְשִׁיל אֶת נוֹטְר־דַּם לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּאֶפֶזוּס – מִקְדַּשׁ דִּיאָנָה הַמְהֻלָּל בְּפִי הַקַּדְמוֹנִים וְזָכוּר אִתָּנוּ לְעוֹלָמִים בִּזְכוּת הֶרוֹסְטְרַטוּס – וְזֶה שֶׁגִּלָּה לְבַסּוֹף כִּי נוֹטְר־דַּם הוּא הַמְשֻׁבָּח בֵּין הַשְׁנַיִם מִפְּאַת אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ וְגָבְהוֹ וּמִפְּאַת אֹפֶן בִּנְיָנוֹ.

נוֹטְר־דַּם – דֶּרֶךְ אַגַּב – אֵינֶנּוּ מַצֶּבֶת־בִּנְיָן שְׁלֵמָה וּכְלִילַת צוּרָה הַבְּנוּיָה לְמוֹפֵת. אֵין זֶה בְּעֶצֶם בֵּית כְּנֵסִיָּה לְפִי הַטַּעַם הָרוֹמָנִי, אֲבָל אֵין זֶה גַם בִּנְיָן גּוֹטִי. הוּא אֵינוֹ חֲטִיבָה הַבָּאָה מִמָּקוֹר רִאשׁוֹן. נוֹטְר־דַּם בְּפָרִיס לּא נִבְנָה – כְּאוֹתוֹ בֵּית כְּנֵסִיָּה שֶׁבְּטוּרְנוּס, לְמָשָׁל – עָצוּם וְכָבֵד בְּרָחְבּוֹ וּמְרֻוָּח וּמְעֻגָּל בְּחֵלֶק הַכִּפָּה. אֵינוֹ עָרֹם עַד כְּדֵי קֹר־קִפָּאוֹן וְאֵין לוֹ פַּשְׁטוּת נֶאֱצָלָה – כָּל הַסְּגֻלּוֹת הַמְצַיְּנוֹת אֶת הַבִּנְיָנִים שֶׁמְּקוֹרָן בַּקֶּשֶׁת הָעֲגֻלָּה. אַף אֵין הוּא דֻּגְמַת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה בְּבוֹרְגוֹ – יְצִירָה גוֹטִית רַעֲנַנָּה וְנֶאְדָּרָה, זְקוּפָה וּמְגֻוֶּנֶת צוּרָה, רַבַּת עֹשֶׁר וְרַבַּת שֶׁפַע. אֵין נוֹטְר־דַּם נִמְנֶה עַל סוּג בָּתֵּי הַכְּנֵסיּוֹת שֶׁנּוֹצְרוּ לְמַחֲשָֹךְ וּלְמִסְתוֹרִין, אֵלֶּה שֶׁקּוֹמָתָם נְמוּכָה לְפִי כִּפָּתָם הֵם דּוֹמִים כִּמְעַט לְבָתֵּי מִקְדָּשׁ שֶׁל מִצְרַיִם וְיֵשׁ בָּהֶם מִטַּעַם חַרְטֻמִּים וְכֹהֲנֵים וּסְמָלִים; אֵלֶּה שֶּׁמִּבְּחִינַת הַקִּשּׁוּט מְרֻבִּים בָּהֶם הַצִּגְצַגִּים עַל הַצִּיצִים, הַצִּיצִים עַל הַחַיּוֹת וְהַחַיּוֹת עַל פְּסִילִים שֶׁל בְּנֵי־אָדָם; הַלָּלוּ יוֹתִֵר מִשֶּׁהם מַעֲשֵׂה בַּנָּאִים הֵם מַעֲשֶׂה חַשְׁמַנִּים. אַתָּה רוֹאֶה בָּהֶם אֶת שִׁנּוּי הַצּוּרָה הָרִאשׁוֹן שֶחָל בָּאֳמָנוּת, הֵם מְשַׁמְּשִׁים בִּטּוּי לְאוֹתָהּ תַּרְבּוּת דָּתִית וּצְבָאִית הַמַּתְחִילָה מִשְׁתָּרֶשת בְּמַלְכוּת רוֹמָא הַמִּזְרָחִית בִּתְקוּפַת הַיְרִידָה וְהַגִּיעָה לִידֵי קִצָּהּ בּזְמַנּוֹ שֶׁל גִּילְיוֹם הַכּוֹבֵש. וּכְמוֹ כֵן אֵין לְצָרֵף אֶת נוֹטְר־דַּם אֶל מִשְׁפַּחַת בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת הַנִּשָּׂאִים וּמְלֵאֵי הָאֲוִיר, הַמְקֻשָּׁטִים לְמַכְבִּיר בְּצִיּוּרִים שֶׁעַל גַּב זְכוּכִית וּפְסִילֵי אֶבֶן, אֵלֶּה שֶׁצּוּרָתָם הַחֲרִיפָה וְתַבְנִיתָם הָעַזָּה מְשַׁמְּשׁוֹת סֵמֶל לְאָֹפְנֵי הַבִּטּוּי הַפּוֹלִיטִיִּים, וּלְעֻמּת זֶה מִבְנֵהֶן הָאֳמָנוּתִי הוּא חָפְשִׁי, הֲפַכְפַּךְ וּפוֹרֵץ גְּבוּלוֹת! זוֹהי תְּקוּפָה שְׁנִיָּה לָאֳמָנוּת מִבְּחִינַת שִׁנּוּי צוּרָה, אֵין כָּאן עוֹד רוּחַ חַרְטֻמִים וְכֹהֲנִים שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לְהִשְׁתַּנּוֹת, אֶלָּא עֹשֶׁר שֶׁבָּאֳמָנוּת, סִגְנוֹן שֶׁל הִתְקַדְּמוּת וַעֲמָמִיּוּת, וּתְקוּפָה זוֹ תְּחִלָּתָהּ בּזְמַן שִׁיבָתָם שֶׁל נוֹסְעֵי הַצְּלָכ וְסוֹפָה בּימֵי לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר. נוֹטְר־דַּם בְּפָרִיס אֵינוֹ יְצִיר רוֹמָנִי כַּסּוּג הָרִאשׁוֹן, אֲבָל אֵינוֹ כֻּלּוֹ גַם יְלִיד הַהַשְׁפָּעָה הָעַרְבִית, כַּסּוּג הַשֵּׁנִי.

נוֹטְר־דַּם הוּא בֶּן תְּקוּפַת מַעֲבָר. לֹא הִסְפִּיק הַבַּנַּאי מֵאֶרֶץ הַזַּכְּסִים לְהַצִּיב אֶת הָעַמוּדִים אֲשֶׁר בִּפְנִים הַבַּיִת, עַד שֶׁבָּאָה הַקֶּשֶׁת הַחַדָּה פְּרִי דַרְכָּם שֶׁל נוֹסְעֵי הַצְּלָב, הִשְׁתַּטְּחָה כִּמְנַצַּחַת עַל פְּנֵי גֻלּוֹתֵיהֶם הָרְחָבוֹת שֶׁל הָעַמּוּדִים הָרוֹמָנִיִים שֶׁלֹּא נִבְנוּ אֶלָּא לְשֵׁם הַקֶּשֶׁת הָעֲגֻלָּה. מְֵעַכְשָׁו הִשְׁלִיטָה הַקֶּשֶׁת הַחַדָּה אֶת רוּחָהּ עַל פְּנֵי כָּל הַבָּיִת. בְּרֵאשִׁית הִתְגַּלּוּתָהּ הָיְתָה צוּרַת קֶשֶׁת זוֹ צְנוּעָה וְחַסְרָת נִסָּיוֹן, אַחֲרֵי כֵן הִתְפְּשְּׁטָה לָעֲבָרִים, אֲבָל כָּבְשָׁה אֶת יִצְרָהּ וְלֹא הֵעֵזָה לְהִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ צְרִיחִים וְחַלּוֹנוֹת בְּנֵי קֶשֶׁת חַדָּה, כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה בִּתְקוּפָה מְאֻחֶרֶת יוֹתֵר בְּכַמָּה בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת נֶהְדָּרִים. אֶפְשָׁר לֵאמֹר, כִּי הָעַמּוּדִים הָרוֹמָנִיּים רַבֵּי הַכֹּבֶד עָמְדוּ לְשָׂטָן עַל דַּרְכָּה.

מִכָּל מָקוֹם יְצִירוֹתֶיה שֶׁל תְּקוּפַת מַעֲבָר זוֹ, הַמּוֹלִיכָה מִן הַסִּגְנוֹן הָרוֹמָנִי אֶל הַסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי, מְשֻׁבָּחוֹת הֵן לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר הַצּוּרוֹת הַטְהוֹרוֹת מִכָּל עִרְבּוּב. עַל יָדָן בָּא לִידֵי בִּטּוּי מִין זֵר בָּאֳמָנוּת שֶׁמִּבִּלְעֲדֵיהֶן לֹא הָיָה מִתְקַיֵם בָּעוֹלָם. זוהִי הַרְכָּבָה שֶׁל קֶשֶׁת חַדָּה בְּקֶשֶׁת עֲגֻלָּה.

נוֹטְר־דַּם בְּפָרִיס מְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָה מְיֻחֶדֶת לְמִין זֵר זֶה שֶׁבָּאֳמָנוּת. כָּל חֶלְקָה וְכָל אֶבֶן בְּמַצֶּבֶת כָבוֹד זוֹ יְסַפְּרוּ בְּאָזְנֵינוּ לֹא רַק אֶת קוֹרוֹת אַרְצֵנוּ, כִּי אִם אֶת תּוֹלְדוֹת הַמַּדָּע וְהָאֳמָנוּת. אָנוּ רוֹאִים אֵפוֹא, אַף אִם לֹא נְצַיֵּן כַּאן אֶלָּא פְּרָטִים אֲחָדִים שֵׁיֵּשׁ בָּהֶם מִן הָעִקָּר, כִּי בֶּן־הַשַׁעַר הָאָדֹם, לְמָשָׁל, מְסַמֵּן כִּמְעַט אֶת גְּבוּל הַסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי רַב־הָרֹךְ שֶׁל הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, בְּעוֹד אֲשֶׁר הָעַמוּדִים רַבֵּי הַהֶקֵּף וְהַכֹּבֶד אֲשֶׁר בִּפְנִים הַבַּיִת הֵם בְּנֵי זְמַנּוֹ הַמֻּקְדָּם שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סַן־גֶ’רְמֶן דֶּה־פְּרֶה, מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם שֶׁל הַקָּרוֹלִינְגִים. אֶפְשָׁר לֵאמֹר, כִּי שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנִים עוֹמְדוֹת כְּחַיִץ בֵּין דֶּלֶת זוֹ וּבֵין הָעַמּוּדִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחַכְמֵי הָאַלְכִּימִיָה רָאוּ בְּצִיוּרֵי הַסֵּמֶל שֶעַל הַפּוֹרְטַל הָרָאשִׁי מֵעֵין מֻשָּׂג כּוֹלֵל וּבָרוּר לַמַּדָּע שֶׁלָּהֶם, זֶה הַמַּדָּע שֶׁבֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן־יַ’ן דֶּה־לַה־בּוֹשֶׁרִי שִׁמֵּשׁ לוֹ סֵפֶר שָׁלֵם הַכָּתוּב בִּכְתָב חַרְטֻמִּים. וְהִנֵּה יוֹצֵא, כִּי בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הַרוֹמָנִי וּבֵית הַתְּפִלָּה סְפוּג הַמִּסְתּוֹרִין, הָאֳמָנוּת הַגּוֹטִית וְהַזַּכְּסִית, הָעַמּוּד הֶעָגֹל וְהַכָּבֵד, הֶעָלוּל לְהַזְכִּיר לָנוּ אֶת גְּרֶגוֹר הַשְּׁבִיעי, וּכְתָב הַסְמָלִים הַסּוֹדִי שׁנִּיקוֹלָאוּס פְלָמֶל הִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כִּמְבַשֵּׂר הַבָּא לִפְנֵי לוּטֶר, אַחְדוּת הַכְּנֵסִיָּה וְהִתְפַּלְגוּתָהּ, סֶן־גֶ’רְמֶן דֶּה־פְּרֶה וְסֶן־יַ’ן דֶּה־לַה־בּוּשֶׁרִי – כָּל אֵלֶּה הֻתְּכוּ לִבְלִיל אֶחָד, הִתְעָרְבוּ וְהִתְאַחֲדוּ בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה נוֹטְר־דַּם. בֵּית כְּנֶסֶת עֶלְיוֹן זֶה, בֵּית הַיוֹצֵר לַצּוּרוֹת, מְשַׁמֵּשׁ מִין פֶּלֶא בְּקֶרֶב בָּתֵּי הַכְּנֵסִיָּה הָעַתִּיקִים שֶׁבְּפָרִיס; לָאֶחָד הוּא דוֹמֶה בְּרֹאשׁוֹ, לַשֵּׁנִי בַּאֲבָרָיו, לַשְּׁלִישִׁי בַּפְּנִים, וּלְכֻלָּם הוּא דוֹמֶה בְּמַשֶּׁהוּ. אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים, כִּי צוּרוֹת כִּלְאַיִם אֵלֶה יֵשׁ בָּהֶן מִשּׂוּם עִנְיָן גַּם לְגַבֵּי אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה כִּי הִיא בְּחִינַת מָקוֹר רִאשׁוֹן (מִבְּחִינָה זוֹ מְעִידוֹת גַּם חָרְבוֹת הַצִּיקְלוֹפִּים, הַפִּירָמִידוֹת שֶׁל מִצְרַיִם וְהַפָגוֹדוֹת הָאַדִּירוֹת שֶׁל הַהֹדִּים), וּמִפִּיהֶן אָנוּ יוֹדְעִים כִּי הַיְצִירוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה אֵינָן בְּעֶצֶם פּרִי יְחִידִים, כִּי אִם מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁל הָעֵדָה; כִּי לֹא הַגָּאוֹן הוּא הַיּוֹצֵר אוֹתָן בְּעִקָּר בִּדְפוּס אֶחָד, כִּי אִם הָעָם הַנּוֹתֵן בַּהֶן אֶת עֲמָלוֹ; כִּי זֶהוּ בֵּית הַגְּנִיזָה אֲשֶׁר הָעָם מַנְחִיל לְדוֹרוֹתָיו; הָעֲרֵמוֹת הָעוֹלוֹת בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת בְּשָׁנִים, הַמִּשְׁקָע הַיּוֹרֵד בַּלָּאט וּמִתְהַוֶּה מִחָמְרֵי הַגֵּרוּי שֶׁבַּחֶבְרָה; בְּקִצּוּר – צוּרוֹת יְצִירָה, כָּל נַחְשׁוֹל מִנַּחְשׁוֹלֵי הַזְּמָן מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן מַשֶּׁהוּ מִשִּׁטְפּוֹ, כָּל דּוֹר מוֹסִיף נִדְבָּךְ לַמַּצֵּבָה, כָּל יָחִיד וְיָחִיד מַסִּיעַ אֶבֶן לַבִּנְיָן. כְּמַעֲשֵׂה הַבֵּבָרִים וְהַדְּבוֹרִים כֵּן מַעֲשֵׂה הָאָדָם. וְזֶהוּ הַסֶּמֶל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָאֳמָנוּת הַבְּנִיָּה: בָּבֶל הִיא כְּעֵין הַכַּוֶּרֶת.

מַצְּבוֹת הַבְּנִיָּה הַגְּדוֹלוֹת, דֻּגְמַת הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים, הֵן פְּרִי תְּקוּפוֹת אֲרֻכּוֹת. פְּעָמִים קְרוֹבוֹת יִקְרֶה הַדָּבָר, כִּי הָאֳמָנוּת תְּשַׁנֶּה אֶת צוּרָתָהּ וְהַלָּלוּ לֹא הִגִּיעוּ עֲדַיִן לִידֵי גְמָר, Pendent opera interrupta⁴³; בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה הִתְפַּתְּחוּתָן נִמְשֶׁכֶת בְּדֶרֶך שְׁקֵטָה לְפִי הָאֳמָנוּת הַמְחֻדֶּשֶׁת. הָאֳמָנוּת הַחֲדָשָׁה כּוֹבֶשֶׁת לְעַצְמָהּ אֶת הַבִּנְיָן הָעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַבְּנִיָּה, מִתְכַּנֶּסֶת לְתוֹכוֹ וְנִטְמַעַת בְּקִרְבּוֹ, מַמְשִׁיכָה אֶת הִתְפַּתְּחוּתָהּ לְפִי טַעְמוֹ, וְאִם יֵשׁ בִּיכָלְתָּה הִיא מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי גְמָר, כָּל זֶה נַעֲשֶׂה וְהוֹלֵךְ לְלֹא הַפְרָעָה, לְלֹא הִתְאַמְּצוּת וּלְלֹא צַעֲדֵי נְסִיגָה, לְרַגְלֵי חֹק טֶבַע אֶחָד הַפּוֹעֵל בְּנָחַת. לֹא נִתְוַסְּפָה כָּאן אֶלָּא ''עֵין'' הַרְכָּבָה; הלְּשַׁד מְחַדֵּשׁ אֶת סִבּוּבוֹ וְהַצְּמִיחָה מַתְחִילָה שׁוּב. בִּנְיָן כָּזֶה, שֶׁכַּמָּה סוּגֵי אֳמָנוּת מִתְאַחֲדִים בּוֹ בְּהַדְרָגָה לַחֲטִיבָה אַחַת, עָלוּל בֶּאֱמֶת לְשַׁמֵּשׁ חֹמֶר לִסְפָרִים עָבִים בְּיוֹתֵר, פְּעָמִים גַּם לְסֵפֶר הַקּוֹרוֹת שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת. בִּיצִירוֹת עֲצוּמוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶן יוֹצֵר רִאשׁוֹן, לֹא תִּרְאֶה אֶת הַיָּחִיד, אֶת הָאֳמָן, אֶת הַפְּרָט; רוּחַ הָאֱנוֹשׁוּת הִיא הַמִתְגַּלֶּמֶת כָּאן בִּדְמוּת חֲטִיבָה אֶחָת. כָּאן הַזְּמָן הוּא הָאַדְרִיכַל וְהָעָם הוּא הַבַּנָּאי.

אִם נִבְחַן כָּאן רַק אֶת אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה שֶׁל הָעַמִּים הַנּוֹצְרִיִּים בְּאֵרוֹפָּה, זוֹ שֶׁהָיְתָה אֲחוֹת־זְקוּנִים לְחָכְמַת הַבְּנִיָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַמִּזְרָח, נִרְאֶנָּה כְּשְׁכָבָה אַדִּירָה הַמְהַוָּה שְׁלשָׁה נִדְבָּכִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה: הַסִּגְנוֹן הַרוֹמָנִי, הַגּוֹטִי וְסִגְנוֹן הָרֶנֶסַנְס, זֶה שֶׁהָיִינו רוֹצִים לִקְרֹא לוֹ בְּשֵׁם סִגְנוֹן יְוָנִי־רוֹמָאִי. הַשְּׁכָבָה הָרוֹמָאִית, הַמֻּנַּחַת לְמַטָּה מֵחֲבֵרְתָּהּ וְעַתִּיקָה לְיָמִים מִמֶּנָּה, סִמָּנָהּ הַמֻּבְהָק הִיא הַקֶּשֶת הָעֲגֻלָּה, זוֹ הַמּוֹפִיעָה אַחֲרֵי כֵן גַּם בַּשְּׁכָבָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַצְּעִירָה, בִּתְקוּפַת הָרֶנֶסַנְס, כְּשֶׁהִיא נִשְׁעֶנֶת עַל גַּב הָעַמוּד הַיְּוָנִי. בֵין שְׁתֵּי אֵלֶּה מָצְאָה לָהּ מָקוֹם הַקֶּשֶׁת הַחַדָּה. הַבִּנְיָנִים הַנִּמְנִים עַל אַחַת הַשְׁכָבוֹת הָאֵלֶּה, יֵשׁ לָהֶם אֹפִי בָּרוּר וְיֵשׁ בָּהֶם מִן הָאַחְדוּת וּמִן הַצֵּרוּף הַשָּׁלֵם. כָּאִלֶּה הֵם בֵּית הַמִּנְזָר בִּי’וֹמְיֶגוֹ, בֵּית הַכְּנֵסִיָּה בְּרֵימְס וּבֵית הַתְּפִלָּה עַל שֵׁם הַצְּלָב אֲשֶׁר בְּאוֹרְלִיאַן. וְאוּלָם שָׁלֹש הַשְּׁכָבוֹת הַלָּלוּ מִתְעָרְבוֹת וּמִתְמַזְּגוֹת זוֹ בְּזוֹ בִּמְקוֹם גְּבוּלוֹתֵיהֶן, כִּצְבָעִים בִּסְפֶּקְטְרוּם שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, מִכָּאן כָּל הַבִּנְיָנִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת כִּלְאַיִם, אֵלֶּה שֶׁנּוֹצְרוּ דֶרֶךְ הַדְרָגָה בִתְקוּפוֹת מַעֲבָר. יֵשׁ בִּנְיָן שֶׁהוּא רוֹמָנִי לְפִי הַמַּסָּד, גּוֹטִי לְפִי קִירוֹתָיו וְיוָנִי־רוֹמָאִי לְפִי חֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן; וְסִבַּת הַדָּבָר הִיא, שֶׁהַבְּנִיָּה נִמְשְׁכָה שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה עַד שֶׁנִּגְמָרָה. סוּג זֶה אֵינוֹ נָפוֹץ בְּיוֹתֵר, דּוּגְמָה לוֹ מְשַׁמֵּשׁ צְרִיחַ הַמִּבְצָר בְּאֶטַנְג'. אוּלָם מְרֻבִּים יוֹתֵר הֵם הַבִּניָנִים שְׁיֵּשׁ בָּהֶם מִסִּגְנוֹנָן שֶׁל שְׁתֵּי שְׁכָבוֹת. בֵּין אֵלֶּה יֵחָשֵׁב נוֹטְר־דַּם בְּפָרִיס, מַצֶּבֶת בִּנְיָן מִסּוּג הַקֶּשֶׁת הַחַדָּה שֶׁעַמוּדֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים מְקוֹרָם בַּשְּׁכָבָה הָרוֹמָנִית הָעֲמֻקָּה יוֹתֵר, זוֹ שֶׁטְּבוּעִים בָּהּ כְּתֻמָּם הַפּוֹרְטַל שֶׁל סֶן־דֶּנִי וּפְנִים הַבַּיִת שֶׁל סֶן־גֶ’רְמֶן דֶּה־פְּרֶה. לְסוּג זֶה שַׁיָּךְ גַּם אוֹתוֹ אוּלָם תְּפִלָּה נֶהְדָּר וְגוֹטִי לְמֶחֱצָּה בְּעִיר בּוֹשֶׁרְוִיל, אֲשֶׁר קִירוֹתָיו בְּנוּיִים מִן הַמַּסָּד וְעַד הָאֶמְצַע לְפִי הַסִּגְנון הָרוֹמָנִי; כְּמוֹ כֵן בֵית הַכְּנֵסִיָּה בְּרוּאַן, בִּנְיָן שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ גוֹטִי לוּלֵא חֶלְקוֹ הַעֶלְיוֹן שֶׁל הַמִּגְדָּל הָאֶמְצָעִי הַיּוֹצֵא דֹפֶן לְשִׁכְבַת הָרֶנֶסַנְס.

מִכָּל מָקוֹם אֵין חִלּוּפֵי־גְוָנִים אֵלֶּה מְצוּיִם אֶלָּא בַּשֶּׁטַח הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַבִּנְיָנִים. הָאֳמָנוּת חוֹלְלָה שִׁנּוּיִים רַק בַּדְּבָרִים הַחִיצוֹנִים. מַעֲשֵׂה הַתְקָנָתָם שֶׁל מְקוֹמוֹת הַתְּפִלָּה נִשְׁאַר כְּשֶׁהָיָה. לּא נִשְׁתַּנְּתָה תַּבְנִית הַפְּנִים, לּא חָל שִׁנּוּי בְּסִדּוּר הַחֲלָקִים. תְּהֵה מָה שֶׁתִּהְיֶה גְלִימַת הַקִּשּׁוּטִים הַמְגֻלֶפֶת שֶׁל בֵּית כְּנֵסִיָּה – מִתַּחַת לִגְלִימָה זוֹ אַתָּה מוֹצֵא תָּמִיד אֶת הַבַּזִּילִיקָה הָרוֹמָאִית, וְלוּ גַם בְּצוּרָה מְדֻמְדֶּמֶת, כְּגַרְעִין הַתְחָלָה. הִיא צוֹמַחַת כָּאן צְמִיחַת עוֹלָם לְפִי חֻקֵּי־תָּמִיד. בְּכָל מָקוֹם מֵעֵין זֶה יֶשְׁנָם שְׁנֵי חֶלְקֵי פָּנִים הַנִּכְנָסִים זֶה בָּזֶה בִּדְמוּת שְׁתִי וָעֵרֶב, וּקְצֵהֶם הָעֶלְיוֹן, הַבָּנוּי בְּצוּרַת חֲצִי קֶשֶׁת, מְהַוֶּה אֶת הַדּוּכָן, וּבְכָל מָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא בְּצַלְעוֹת הַבַּיִת כַּמָּה בִּימוֹת, הַנּוֹעָדוֹת לְשֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַמַּאֲמִינִים שֶׁבְּפְנִים הַבַּיִת וּמְשַׁמְּשׁוֹת תָּאֵי תְּפִלָּה, כְּמוֹ כֵן כָּל מִינֵי יְצִיעִים הַנּוֹגְעִים בִּשְׁלוּחוֹת הַקְּשָׁתוֹת אֲשֶׁר לְפְנִים הַבָּיִת. מִחוּץ לִתְנָאִים מֻקְדָּמִים אֵלֶּה אֵין גְּבוּל לַחֲלִיפוֹתֵיהֶם שֶׁל תָּאִי הַתְּפִלָּה, הַפּוֹרְטָלִים וְכָל מִינֵי הַמִּגְדָּלִים הַגְדוֹלִים וְהַקְטַנִּים, הַכֹּל לְפִי כֹּחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁל הַתְּקוּפָה וְהָאֳמָנוּת. מִתְּחִלָּה קוֹבְעִים מְקוֹמוֹת שִׁמּוּשׁ לַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, מִכָּאן וְאֵילָךְ אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה עוֹשָׂה אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיהָ. פְּסִילִים, צִיוּרִים שֶׁעַל גַּבֵּי זְכוּכִית, כּוֹתָרוֹת, פְּטוּרֵי צִיצִים, מִקְלַעַת אֶבֶן, גֻּלּוֹת, בָּרֶלְיֵפִים – כּל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבָה זוֹ הִיא כְּחֹמֶר בְּיָדָהּ לְהַטּוֹתוֹ כְּפִי דִּמְיוֹנָהּ הַטּוֹב לְכֹל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ. מִכָּאן כָּל הָעֹשֶׁר הַנִפְלָא הַזֶּה בְּחִיצונִיּוּת הַבִּנְיָנִים אֲשֶׁר צוּרָתָם הָעִקָּרִית הִיא כֻּלָּה מִשְׁטָר וְאַחְדוּת. גֶּזַע הָעֵץ שׁוֹמֵר אֶת צוּרָתוֹ, וְאוּלָם נוֹפוֹ שֶל אִילָן הוּא רַב בַּדִּים וַחֲסַר קְבִיעוּת.

ב. מַרְאֵה פָּרִיס מִמְּרוֹם מְעוּף הַצִּפּוֹר    🔗

הִנֵּה נִסִּינוּ לְתָאֵר לִפְנֵי הַקוֹרֵא אֶת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה נוֹטְר־דַּם. צִיָּנּוּ בִּקְצָרָה אֶת רֹב הַחֲמוּדוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לָהּ בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֶה וַאֲשֶׁר אֵינָן אִתָּהּ כַּיּוֹם הַזֶּה; וְאוּלָם אֶת הָעִקָּר שָׁכַחְנוּ: לֵאמֹר, לֹא תֵּאַרְנוּ אֶת הַמַּרְאֶה שֶׁהָיָה מִתְגַּלֶּה בַּיָּמִים הָהֵם לְעֵין הַמִּסְתַּכֵּל הָרוֹאֶה אֶת פָּרִיס מִמְּרוֹם מִגְדָּלָיו שֶׁל נוֹטְר־דַּם. וּבֶאֱמֶת, מִי שׁגִּשֵּׁשׁ וְהִתְרוֹמֵם בְּלוּל הַמַּדְרֵגוֹת הָאַפְלוּלִי, הָעוֹלֶה בְּקַו מְאֻנָּךְ בְּחוֹמַת הַמִּגְדָּלִים, וְיָצָא לְבַסּוֹף בְּלִי מֵשִׂים אֶל אַחַת מִשְּׁתֵּי הָרְחָבוֹת הַשְּׁטוּפוֹת אוֹר וַאֲוִיר – הָיָה רוֹאֶה מִכָּל הָעֲבָרִים מַרְאֶה נֶהְדָּר מֵאֵין כָּמוֹהוּ; מַחֲזֶה ''מְיֻחָד בְּמִינוֹ'' זֶה יְתָאֵר לוֹ בְּנָקֵל בְּדִמְיוֹנוֹ מִי שֶׁזָּכָה פַּעַם לִרְאוֹת עִיר גּוֹטִית כְּלִילַת שְׁלֵמוּת, אַחַת הֶעָרִים שֶׁנִשְׁאֲרוּ עוֹד לִפְלֵטָה, כְּגוֹן נוֹרֶנְבֶּרְג בְּבָוַרְיָה אוֹ בִּיטָרְיָה בִּסְפָרַד; אֲפִילוּ חֲטִיבוֹת קְטַנּוֹת, בִּתְנַאי שֶׁצּוּרָתָן לֹא תִּהְיֶה פְּגוּמָה, כְּגוֹן בִּיטְרֶה בִּבְרֶטַן אוֹ נוֹרְדְהוֹזֶן בִּפְרוּסְיָה.

פָּרִיס זוֹ שֶׁמִּלִּפְנֵי שְׁלשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, פָּרִיס שֶׁל הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, הָיְתָה כְּבָר בִּבְחִינַת כְּרָךְ גָּדוֹל. אֲנַחְנוּ אַנְשֵׁי פָּרִיס מַגְזִימִים בִּדְבַר גֹּדֶל הַשֶּטַח שֶׁנוֹסַף עַל הָעִיר מִן הַתְּקוּפָה הַהִיא וְעַד עַכְשָׁו, מִימֵי לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר לֹא גָדְלָה פָּרִיס אֶלָּא כְּדֵי שְׁלִישׁ; וְאוּלָם אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי הִיא הִפְסִידָה מִבְּחִינַת הַיֹּפִי יוֹתֵר מִשֶּׁהִרְוִיחָה מִבְּחִינַת הַגֹּדֶל.

פָּרִיס, כַּיָּדוּעַ, נוֹסְדָה בְּרֵאשִׁיתָהּ עַל הָאִי הַיָּשָׁן שֶׁל הָעִיר הָעַתִּיקָה, זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ צוּרַת עֲרִיסָה. שְׂפַת הָאִי שִׁמְשָׁה לָהּ לְפָריס מְשׂוּכָה רִאשׁוֹנָה, נְהַר הַסֶּנָה – חֲריץ־הֲגָנָה רִאשׁוֹן. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים נִצְטַמְצְמָה פָּרִיס בִּגְבוּלוֹת הָאִי, אַף הָיוּ לָהּ שְׁנֵי גְשָׁרִים: הָאֶחָד לְצַד דָּרוֹם וְהַשֵּׁנִי לְצַד צָפוֹן, כְּמוֹ כֵן שְׁתֵּי מְצוּדוֹת גֶּשֶׁר שֶׁשִּׁמְּשׁוּ לָהּ בְּבַת־אַחַת גַּם מִבְצָרִים וְגַם שַׁעֲרֵי כְּנִיסָה: שַׁטְלֶה הַגְּדוֹלָה מִן הַצַּד הַיְמָנִי וְשַׁטְלֶה הַקְּטַנָּה מֵהַצַּד הַשְׂמָאלִי. כִּי בִּתְקוּפַת הַמְּלָכִים הָרִאשׁוֹנִים עָבְרָה פָּרִיס אֶת הַנָּהָר לְאַחַר שֶׁצָּרוּ לָהּ גְּבוּלוֹת הָאִי וְלֹא מָצְאָה שָׁם מָקוֹם לְהִתְפַּשֵּׁט. מֵאוֹתָהּ תְּקוּפָה וְאֵילָךְ הִתְחִילוּ חוֹמוֹת הָעִיר וּמִגְדָּלֶיהָ חוֹדְרִים לְתוֹךְ תְּהוֹם הָאָרֶץ, כְּשֶׁמּוֹצָא לָהֶם מְשַׁמְּשׁוֹת שְׁתֵּי שְׂפוֹת הַנָהָר וּמְצוּדוֹת שַׁטְלֶה הַקְּטַנָּה וְהַגְּדוֹלָה. כַּמָּה שְׂרִידִים שֶׁל חוֹמַת הַמָּגֵן הָעַתִּיקָה הַזֹּאת הָיוּ קַיָּמִים עוֹד בַּמֵאָה הָאַחֲרוֹנָה: בְּיָמֵינוּ לֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא זִכְרוֹנוֹת וְשִׁירַיִם מְעַטִּים, כְּגוֹן הַשַּׁעַר הַנִּקְרָא בּוֹדֶה אוֹבוֹדוֹיֶה, בְּרוֹמָאִית: Porta Bagauda. נַחְשׁוֹל הַבָּתִּים, שֶׁהִתְגַּלְגֵּל בְּלִּי הֶרֶף מִלֵּב הָעִיר אֶל הַקְּצָווֹת, שָׁטַף אֶת הַחוֹמָה, כִּרְסְמָהּ בְּלִי הֲפוּגוֹת, בְּלָעָהּ אֶל קִרְבּוֹ וְהִשְׁמִידָהּ מִן הָעוֹלָם. פִילִיףּ אוֹגוּסְט בָּנָה לָהּ סוֹלְלָה חֲדָשָׁה; הוּא הִקִּיף אֶת פָּרִיס שַׁלְשֶׁלֶת צְרִיחִים חֲזָקִים אֲשֶׁר נִבְנוּ קִירוֹת עָבִים וּגְבוֹהִים. בְּמֶשֶׁךְ מֵאָה שָׁנָה וְיוֹתֵר נִצְטַפְּפוּ הַבָּתִּים בְּאַגַּן זֶה, שָׁפְעוּ וְעָלוּ מַעְלָה מָעְלָה כְּמַיִם בְּכֶלִי. הַבָּתִּים הֶעֱמִיקוּ לָרֶדֶת לְתוֹךְ הָאֲדָמָה וְהֵרִימוּ קוֹמָה עַל גַּב קוֹמָה, גָּבְהוֹ זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, שָׁפְעוּ כְּלַפֵּי מָרוֹם כְּמַיִם הַנִּדְחָקִים מִבֵּית קִבּוּלָם, וְכָל אֶחָד מֵהֶם הִתְאַמֶּץ לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל לְרֹאשׁ חֲבֵרוֹ, לְמַעַן שְׁאֹף אֲוִיר לָרְוָחָה. הָרְחוֹב מִצְטַלֵּב, הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה צַר יוֹתֵר וְיוֹתֵר; כָּל כִּכָּר מִתְמַלְּאָה בָּתִּים וּבְטֵלָה מִן הָעוֹלָם. לִבַסּוֹף הַבָּתִּים דּוֹלְגִים עַל פְּנֵי חוֹמַת פִילִיףּ אוֹגוּסְט, מִתְפַּזְּרִים בְּחֶדְוָה עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר כְּפְלִיטִים שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים אֶת לִבָּם לְסֵדֶר וּלְקֶצֶב. כָּאן הֵם מִתְאַחֲדִים לִשְׁכֻנּוֹת, מַקִּיפִים אֶת עַצְמָם גַּנִּים בִּמְקוֹמוֹת הַשָּׂדֶה וְחַיִּים בְּהַרְחָבָה. בְּאֹפֶן כָּזֶה גִדְּלָה הָעִיר מִשְּׁנַת 1367 וְאֵילָךְ שְׁכֻנּוֹת רַבּוֹת, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף רָאֲתָה הֶכְרַח לְעַצְמָהּ לִבְנוֹת חוֹמָה חֲדָשָׁה, מִצַּד הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית בְּעִקָּר: שַׁרְל הַחֲמִשִּי הוּא אֲשֶׁר בָּנָה אֶת הַחוֹמָה. אֲבָל עִיר מִסּוּגָהּ שֶׁל פָּריס גִּדּוּלָהּ הוֹלֵךְ וְרַב בְּלִי הֶרֶף. רַק עָרִים כָּאֵלֶּה נַעֲשׂוֹת לְבִירוֹת שֶׁל מַמְלָכוֹת. הַלָּלוּ הֵן בִּבְחִינַת מְסַנֶּנֶת הַסּוֹפֶגֶת אֶת זִרְמֵי הַתַּרְבּוּת וְהָרוּחַ שֶׁבְּכָל הַמְדִינָה וְאֶת כָּל יְצָרָיו שֶׁל הָעָם; הֵן מְשַׁמְּשׁוֹת כִּבְיָכֹל מְקוֹרוֹת לְצִיבִילִיזַצְיָה, אַבָל בְּחִינָתָן הִיא גַם בְּחִינַת תְּעָלוֹת שְׁפָכִין, מְקוֹם שָׁם יִקָּוֶה לְשֶׁפֶךְ אֶחָד – בִּדְמוּת טִפּוֹת הַנּוֹטְפוֹת בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת בְּשָׁנִים – הַמִּסְחָר וְהַמְּלָאכָה הֶחָרוּצָה, הַהַשְׂכָּלָה וְשֶׁפַע התּוֹשָׁבִים, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא לְגַבֵּי הָעָם בִּבְחִינַת לְשַׁד וְנֶפֶשׁ וְחַיִּים. אֲבָל הַחוֹמָה שֶׁבָּנָה שַׁרְל הַחֲמִשִּׁי סוֹפָה הָיָה כְּסוֹף הַחוֹמָה אֲשֶׁר לְפִילִיףּ אוֹגוֹסְט. מִן הַמֵּאָה הַחֲמְשׁ־עֶשְׂרֵה וְאֵילָךְ מַתְחִילִים לְהַסִּיג אֶת גְּבוּלָהּ וְלַעֲבֹר מִמֶּנָּה וָהָלְאָה, וְהַפַּרְוָר מֵחִישׁ אֶת מַהֲלָכוֹ. בַּמֵּאָה הַשֵּשׁ־עֶשְׂרֵה הָיְתָה פָּרִיס כִּבְיָכֹל בִּבְחִינַת נְסוֹגָה לְאָחוֹר, וְהִתְכָּנְּסָה בְּיוֹתֵר לְתוֹךְ הָעִיר הָעַתִּיקָה, שֶׁכֵּן בַּחוּץ נִצְפְּפָה כְּבָר עִיר חֲדָשָׁה, וּבְכֵן, לְעֵת הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה – שֶׁכֵּן בִּתְקוּפָה זוֹ אָנוּ רוֹצִים לַעֲסֹק עַכְשָו – הוֹצִיאָה כְּבָר פָּרִיס מִידֵי שִׁמּוּשׁ אֶת שָׁלֹשׁ חוֹמוֹתֶיהָ הַמְרֻכָּזוֹת, אֵלֶּה שֶׁמִּזְּמַן יוּלְיאַן הַכּוֹפֵר הָיוּ מְקֻפָּלוֹת כִּבְיָכֹל בְּמַצָּב הִיּוּלִי בְּשַׁטְלֶה הַקְּטַנָּה וְהַגְּדוֹלָה. הָעִיר הָעֲצוּמָה, דֻּגְמַת יֶלֶד גָּדֵל וְהוֹלֵךְ הַמְבַקֵּעַ אֶת בְּגָדָיו אֲשֶׁר מִלִּפְנֵי שָׁנָה, פּוֹצְצָה אַרְבָּעָה אֲזוֹרֵי חוֹמָה. בִּתְקוּפַת לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר בִּצְבְּצוּ פֹּה וָשָׁם מִתּוֹךְ יָם הַבָּתִּים תִּלֵּי חָרְבוֹתֵיהֶם שֶׁל מִגְדְּלֵי הַחוֹמוֹת הָעַתִּיקוֹת, כִּדְמוּת רָאשֵׁי גְבָעוֹת הַמִּתְרוֹמְמִים מֵעַל לְשֶׁטֶף מַיִם אוֹ כְּאִיִּים שֶׁל פָּרִיס הָעַתִּיקָה הַטּוֹבַעַת לְאִטָּהּ בְּפָּרִיס הַחֲדָשָׁה.

מֵאָז הוֹסִיפָה פָּרִיס לְהִשְׁתַּנּוֹת וּמַרְאֶהָ הָלַךְ הָלֹךְ וְהִפָּגֵם; אֲבָל הִיא לֹא יָסְפָה לַעֲבֹר אֶלָּא חוֹמָה אַחַת: הַחוֹמָה אֲשֶׁר בָּנָה לוּאִי הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר, זוֹ שֶׁכֻּלָּהּ סְחִי וָרֶפֶשׁ וּרְאוּיָה לַמֶּלֶךְ הַבּוֹנֶה אוֹתָה וְלַפַּיְטָן הַשָּׁר עָלֶיהָ אֶת שִׁירוֹ: Le mur murant Paris rend Paris murmurant⁴⁴.

בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה הָיְתָה פָּרִיס מְחֻלֶּקֶת עֲדַיִן לְשָׁלֹש עָרִים נִפְרָדוֹת, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן הִצְטַיְּנָה בִּדְמוּתָהּ וּבִתְכוּנותֶיהָ הַמְיֻחָדוֹת, בְּהֶרְגְּלִים וּבְמִנְהָגִים מִשֶּׁלָּהּ, בִּזְכֻיּוֹתֶיהָ וּבִתְכוּנוֹתֶיהָ וּבְתוֹלְדוֹתֶיהָ: הָעִיר הָעַתִּיקָה (La Cité), דְּרוֹמָהּ שֶׁל הָעִיר I’Université)) וּצְפוֹנָהּ שֶׁל הָעִיר (La Ville). הָעִיר הָעַתִּיקָה, זוֹ שֶׁהִשְׂתָּרְעָה עַל פְּנֵי הָאִי, הָיְתָה הַבְּכִירָה וְהַקְטַנָּה בֵּין כֻּלָּן, אִמָּן יוֹלַדְתָּן שֶׁל הַשְּׁתַּיִם הָאֲחֵרוֹת וּדְחוּקָה בֵּין שְׁתֵּיהֶן – יֻרְשֶׁה נָא לָנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָשָׁל אֶחָד – כִּזְקֵנָה מְצֻמֶּקֶת הַנְּתוּנָה בֵּין שְׁתֵּי בַּחוּרוֹת נָאוֹת וּגְדוֹלוֹת קוֹמָה. דְּרוֹמָהּ שֶׁל הָעִיר, אוֹ רֹבַע הָאוּנִיברְסִיטָה, הִשְׂתָּרֵעַ עַל פְּנֵי הַשָׂפָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל הַסֶּנָה, מִבֵּית הַמִּשְׁפָּט הַמְכֻנֶּה לַה־טוּרְנֶל וְעַד מִגְדַּל נֶסְל, שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת הַמַּקְבִּילוֹת בְּפָרִיס שֶׁל יָמֵינוּ לְבֵית הַיַּיִן וּלְבֵית יְצִיקַת הַמַּטְבְּעוֹת. הַחוֹמָה, שֶׁהִקִּיפָה אֶת הָרֹבַע הַזֶּה, נִתְכַּנְסָה הַרְחֵק לְתוֹךְ תְּחוּם הַסְּבִיבָה אֲשֶׁר שָׁם בָּנָה יוּלְיאַן קֵיסָר אֶת הַמֵּרְחֲצָאוֹת הַחַמִּים. הַגִּבְעָה אֲשֶר עַל שֵׁם ג’נוֹבֵבָה הַקְדוֹשָׁה נִמְצְאָה אַף הִיא בְּתוֹךְ הַהֶקֵּף הַזֶּה. קֶשֶׁת הַחוֹמָה נִסְתַֹּיְמָה לְיַד שַׁעַר הָאַפִּיפְיוֹר, הוּא הַמָּקוֹם שֶׁשָׁם עוֹמֵד עַכְשָו בִּנְיַן הַפַּנְתֵּאוֹן. צְפוֹנָהּ שֶׁל הָעִיר, הַגָּדוֹל בְּכָל חֶלְקֵי פָּרִיס, תָּפַס מָקוֹם עַל הַשָּׂפָה הַיְמָנִית. מֵזַח הַמַּיִם, הַפָּתוּחַ לַהֲמוֹן מִפְרָצִים וּפָגוּם בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, נִמְשָׁךְ כָּאן לְאֹרֶךְ הַסֶּנָה מֵאֵצֶל מִגְדַּל בִּילִי וְעַד מִגְדָּל הָעֵץ, כְּלוֹמַר, מֵן הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נִמְצָא עַכְשָׁו בּית מִסְכְּנוֹת וְעַד מְקוֹם הַטוּלֶרִי. אַרְבַּע הַנְקֻדּוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁשָּׁם חָצְתָה הַסֶּנָה אֶת חוֹמוֹתֶיהָ שֶׁל עִיר הַבִּירָה, לֵאמֹר: לַה־טוּרְנֶל וּמִגְדַּל נֶסְל מִשְּׁמאל וּמִגְדַּל בִּילִי וּמִגְדַּל הָעֵץ מִיָמִין, נִקְרְאוּ עַל פִּי רֹב בְּשֵׁם “אַרְבַּעַת הַמִּגְדָּלִים שֶׁל פָּרִיס”. הָרֹבַע הַצְּפוֹנִי תָּפַס בַּסְבִיבָה שְׁטָחִים גְּדוֹלִים עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָרֹבַע הַדְּרוֹמִי. הַגְּבוּל הַקִּיצוֹנִי בְּיוֹתֵר שֶׁל חוֹמַת הַצָּפוֹן (זוֹ שֶׁנִּבְנְתָה עַל יְדֵי שַׁרְל הַחֲמִשִּׁי) עָבַר לְיַד שַׁעַר סֶן־דֶּנִי וְשַׁעַר סֶן־מַרְטֶן, שְׁנֵי שְׁעָרִים הָעוֹמְדִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה בִּמְקוֹמָם.

הִזְכַּרְנוּ כְּבָר לְמַעְלָה, כִּי כָּל אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת חֶלְקֵי פּרִיס הָיָה מֵעֵין עִיר, אֲבָל עִיר מְיֻחֶדֶת בְּיוֹתֵר שֶׁאֵינָהּ יְכֹלָה לְהִתְקַיֵם בִּפְנֵי עַצְמָהּ; עִיר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ בְּלִי שְׁתֵּי חַבְרוֹתֶיהָ הָאֲחֵרוֹת. לְכָל אַחַת מִן הַשָּׁלֹשׁ הָיָה מַרְאֶה מְיֻחָד מִשֶּׁלָּהּ. בָּעִיר הָעַתִּיקָה הָיוּ מְרֻבִּים בָּתֵּי הַתְּפִלָּה, בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל הָעִיר – הָאַרְמוֹנוֹת, בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל הָעִיר – בָּתֵּי הָאוּלְפָנָא, לֹא נִמְנֶה לְכָל פְּרָטֵיהֶן אֶת סְגֻלּוֹתֶיהָ הַמְיֻחָדוֹת שֶׁל פָּרִיס הָעַתִּיקָה, כְּגוֹן גְּזֵרוֹתָיו שֶׁל חֹק הַדְּרָכִים, אֶלָּא נָבֹר מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ וָבֹהוּ שֶׁל מִשְׁפַּט הָעִיר כַּמָּה דְבָרִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת חֲטִיבוֹת שְׁלֵמוֹת וּנְצַיֵּן כָּאן, כִּי הָאִי הָיָה כָּפוּף לַחַשְׁמַן, שְׂפַת הַסֶּנָה הַיְמָנִית – לְבָא־כֹּחָהּ שֶׁל אֲגֻדַּת הַסּוֹחֲרִים אוֹ מוֹשֵׁל הָעִיר, הַשָּׂפָה הַשְּׂמאלִית – לִנְגִיד הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לְפָרִיס, שֶׁנִּמְנָה עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא עַל יְדֵי מוֹעֲצַת הָעִיר, עָמַד בְּראשׁ כָּל הַשִּׁלְטוֹן. בּעִיר הָעַתִּיקָה נִמְצָא נוֹטְר־דַּם, בְּרֹבַע הַצָּפוֹן – אַרְמוֹן לוּבְר וּבֵית הַמּוֹעֲצוֹת שֶׁל הָעִיר, וְהַסּוֹרְבּוֹנָה⁴⁵ נִמְצְאָה בְּרֹבַע הַַדָּרוֹם. בְּרֹבַע הַצָּפוֹן הָיָה מְקוֹמָם שֶׁל הַשְׁוָקִים, בֵּית־הַחוֹלִים נִמְצָא בָּעִיר הָעַתִּיקָה, כִּכַּר סְּטוּדֶנְטִים⁴⁶ – בְּרֹבַע הַדָּרוֹם. אִם אִישׁ מִן הַסְּטוּדֶנְטִים עָשָׂה מַעֲשֵה פֶּשַׁע עַל הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית, עָמַד לְדִין בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט הַנִּמְצָא עַל פְּנֵי הָאִי וְקִבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ בְּמוֹנְפַּנְסוֹן אֲשֵׂר עַל הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית, כָּל זְמַן שֶנְּגִיד הָאוּנִיבֶרְסִיטָה – לֵאמֹר, בִּהְיוֹת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה חֲזָקָה וְהַמֶלֶךְ חֲדַל־אוֹנִים – לֹא עִרְעֵר עַל הַדָּבָר; כִּי זְכוּת יְתֵרָה הָיְתָה לַסּטוּדֶנְטִים שֶׁיַּעֲלוּ לִתְלִיָּה בִּתְחוּם הָרֹבַע שֶׁלָּהֶם. נְצַיֵּן כָּאן דֶּרֶךְ אַגַּב, כִּי רֹב זְכֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַסְּטוּדֶנְטִים, בֵּינֵיהֶן יֵשׁ גַּם שֶׁעֶרְכָּן גָּדוֹל יוֹתֵר מִזּוֹ הַנִּזְכֶּרֶת לְמַעְלָה, הוּצְאוּ מִידֵי הַמְלָכִים עַל יְדֵי הִתְקוֹמְמֻיּוֹת מְרִידוֹת. אַף כָּאן אַתָּה מוֹצֵא אֶת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדְּבָרִים הָעַתִּיקָה לְיָמִים: אֵין הַמֶלֶךְ נוֹתֵן אֶלָּא מַה שֶׁהָעָם מוֹצִיא מִיָּדוֹ בְּכֹחַ. יֵשׁ תְּעוּדָה נוֹשָׁנָה אַחַת הַמַּבִּיעָה אֶת הָרַעְיוֹן הַזֶּה, מִבְּחִינַת הַנֶּאֱמָנוּת, בְּצוּרָה שֶׁל תְּמִימוּת יְתֵרָה: “הַנֶּאֱמָנוּת לְגַבֵּי הַמְּלָכִים, שֶׁהֻפְרְעָה אָמְנָם עַל יְדֵי מְרִידוֹת, גָּרְמָה לָהֶם לָאֶזְרָחִים כַּמָּה זְכֻיּוֹת יְתֵרוֹת.”

בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה הִקִּיפָה הַסֶּנָה בִּתְחוּמָהּ שֶׁל פָּרִיס חֲמִשָּׁה אִיּים: אִי לוּבְיֶה, זֶה שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם הָיָה נָטוּעַ אִילָנוֹת וְעַכְשָׁיו אֵין בּוֹ אֶלָּא חִדְלֵי עֵצִים עֱלוּבִים; אִי הַפָּרָה וְאִי נוֹטְר־דַּם, שְׁנֵיהֶם שׁוֹמְמִים וְאֵין בָּהֶם כְּלוּם חוּץ מִצְּרִיף אֶחָד דַּל, וּשְׁנֵיהֶם נַחֲלַת הַחַשְׁמַן אֲשֶׁר לְפָרִיס (בַּמֵּאָה הַשְּׁבַע־עֶשְׂרֵה חִבְּרוּ אֶת שְׁנֵי הָאִיּים הָאֵלֶּה לְאִי אֶחַד וּבָנוּ עָלָיו בָּתִּים, וְעַכְשָׁו הוּא נִקְרָא בּשֵׁם הָאִי שֶׁל לוּאִי הַקָּדוֹשׁ); וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – אִי הָעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁבְּקָצֵהוּ נִמְצָא עוֹד אִי אֶחָד קָטֹן אֲשֶׁר נֶעְלַם אַחֲרֵי כֵן מִתַּחַת לִיסוֹד הַגֶּשֶׁר הֶחָדָשׁ. לָעִיר הָעַתִּיקָה הָיוּ בַּיָּמִים הָהֵם חֲמִשָּׁה גְשָׁרִים, שְׁלֹשָׁה מִצַּד יָמִין; גֶּשֶׁר נוֹטְר־דַּם וְגֶשֶׁר הַחַלְפָנִים, שְׁנֵיהֶם עֲשׂוּיִם אֶבֶן, וגֶשֶׁר הַטּוֹחֲנִים עָשׂוּי עֵץ, וְהַשְּׁנַיִם מִצַּד שְׂמֹאל: הַגֶּשֶׁר הַקָטֹן הֶעָשׂוּי אֹרֶן וְגֶשֶׂר הָעֵץ עַל שֵׁם מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ, – כָּל אֵלֶּה זְרוּעִים בָּתִּים. רֹבַע הַדָּרוֹם הָיוּ לוֹ שִׁשָׁה שְׁעָרִים שֶׁנִבְנוּ עַל יְדֵי פִילִיףּ אוֹגוּסְט, וְזֶה סִדְרָם הַחֵל בְּבֵית הַמִּשְפָּט: שַׁעַר וִיקְטוֹר הַקָּדוֹשׁ, שַׁעַר בֵּית הַנָּשִׁים, שַׁעַר הָאַפִּיפְיוֹר, שַׁעַר יַעֲקֹב הַקָּדוֹש, שַׁעַר מִיכָאֵל הַקּדוֹשׁ, שַׁעַר סֶן־גֶ’רְמֶן. גַּם רֹבַע הַצָּפוֹן הָיוּ לוֹ שִׁשָּׁה שְׁעָרִים שֶׁנִּבְנוּ עַל יְדֵי שַׁרְל הַחֲמִשִּׁי, וְאֵלֶּה הֵם מֵאֵצֶל מִגְדַּל בִּילִי וָהָלְאָה; שַׁעַר אַנְטוּאַן הַקָּדוֹשׁ, שַׁעַר הַצַּלְבָּנִים, שַׁעַר מֶרְלֶן הַקָּדוֹשׁ, שַׁעַר סֶן־דֶּנִי, שַׁעַר מוֹנְמַרְטֶר וְשַׁעַר הוֹנוֹרֶה הַקָּדוֹשׁ. כָּל הַשְּעָרִים הַלָּלוּ הָיוּ חֲזָקִים וְגַם יָפִים, וְיָפְיָם לֹא הִזִיק אַף בִּמְעַט לְחָזְקָם. לְרַגְלֵי הַחוֹמָה נִמְשְׁכָה מִסָבִיב לְכָל פָּרִיס תְּעָלָה רְחָבָה וַעֲמֻקָּה, שֶׁמֵּימֶיהָ בָּאוּ לָהּ מִנְהַר הַסֶּנָה וְהָיוּ עוֹבְרִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם עִם גֵּאוּת הַמַֹּים שֶׁבַּחֹרֶף, לַיְלָה הָיוּ הַשְׁעָרִים נִנְעָלִים, דֶּרֶךְ הַנָּהָר נֶחְסְמָה מִשְּׁנֵי קְצוֹת הָעִיר בְּשַׁלְשַׁלְאוֹת בַּרְזֶל אַדִּירוֹת, וְהָעִיר יָשְׁנָה אֶת שְׁנָתָה בִּמְנוּחָה.

מִמְּרוֹם מְעוֹף הַצִּפּוֹר נִתְגַּלֶּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּל אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת חֶלְקֵי הָעִיר – הָעִיר הָעַתִּיקָה, רֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה וְרֹבַע הַצָּפוֹן – בְּרֶשֶת שֶׁל רְחוֹבוֹת נִפְתָּלִים וּשְׁלוּבִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ בְּאֹפֶן מוּזָר, מִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר מִסְּקִירָה רִאשׁוֹנָה, כִּי שְׁלֹשֶׁת הַשְּׁבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָעִיר מִצְטָרְפִים יַחַד לַחֲטִיבָה אֶחָת. הָעַיִן הִבְחִינָה תֵּכֵף וּמִיָּד בִּשְׁנֵי רְחוֹבוֹת אֲרֻכִּים וּמַקְבִּילִים, אֲשֶׁר לְלֹא הֶפְסֵק וּמַעֲצוֹר וּבְקַו יָשָׁר כִּמְעַט, חָצוּ בְּבַת־אַחַת אֶת שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הָעִיר מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, נִמְשְכוּ מִדָּרוֹם לְצָפוֹן לְיָד הַסֶּנָה וְעָשׂוּ אֶת חֶלְקֵי הָעִיר חֲטִיבָה אַחַת, קֵרְבוּ אוֹתָם זֶה לָזֶה, אִחֲדוּ אֶת הַחֲלָקִים וֶהֱבִיאוּם לִידֵי הִתְמַזְּגוּת, הוֹלִיכוּ לְלֹא מַעְצוֹר אֶת הַתּוֹשָׁבִים מֵהֶקֵּף חוֹמָה אֶחָד אֶל הַשִֵּׁנִי וְחִבְּרוּ עַל יְדֵי כָּךְ אֶת הַשְׁלֹשָׁה לְעִיר אֶחָת. הָראשׁוֹן שֶׁבִּשְׁנֵי הָרְחוֹבוֹת נִמְשַׁךְ מִשַּׁעַר יַעֲקֹב הַקָּדוֹשׁ עַד שַׁעַר סֶן־מַרְטֶן; בִּתְחוּמוֹ שֶׁל רֹבַע הַדָּרוֹם הוּא נִקְרָא בְּשֵׁם רְחוֹב יַעֲקֹב הַקָּדוֹשׁ, בָּעִיר הָעתִּיקָה – בְּשֵׁם רְחוֹב הַיְהוּדִים וּבְרֹבַע הַצָּפוֹן הוּא נִקְרָא בְּשֵׁם רְחוֹב סֶן־מַרְטֶן; רְחוֹב זֶה חָצָה אֶת הַנָּהָר פַּעֲמַיִם: עַל יְדֵי הגשר הַקָּטֹן וְעַל יְדֵי גֶשֶׁר נוֹטְר־דַּם. הַשֵּׁנִי שֶׁבָּהֶם, זֶה שֶׁעַל הַשָּׂפָה הַשְּׂמָאלִית הָיָה נִקְרָא בְּשֵׁם רְחוֹב הַנֵּבֶל, עַל הָאִי – בְּשֵׁם רְחוֹב הַחַבְתָּנִים, עַל הַשָּׂפָה הַיְמָנִית – בְּשֵׁם רְחוֹב סֶן־דֶּנִי, וְהָיָה עוֹבֵר אֶת לְשׁוֹן הַסֶּנָה הָאַחַת בִּדְמוּת גֶּשֶׁר מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ וְאֶת הַלָּשׁוֹן הָאַחֶרֶת בִּדְמוּת גֶּשֶׁר הַחַלְפָנִים, – נִמְשַׁךְ מִשַּׁעַר מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר בְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה וְעַד גֶּשֶׁר סֶן־דֶּנִי בְּרֹבַע הַצָּפוֹן. לַמְרוֹת שְׁמוֹתֵיהֶם הָרַבִּים וְהַשּוֹנִים לֹא הָיוּ אֵלוּ בְּעֶצֶם אֶלָּא שְׁנַיִם רְחוֹבוֹת, אֲבַל רְחוֹבוֹת הַיְסוֹד הַחֲשׁוּבִים, הָעוֹרְקִים שֶׁל פָּרִיס. כָּל שְׁאָר דַּרְכֵי הַחִבּוּר שֶׁל הָעִיר בַּת שְׁלֹשֶׁת הַחֲלָקִים לּא הָיוּ אֶלָּא שְׁלוּחוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה.

חוּץ מִשְּׁנֵי רְחוֹבוֹת הָרֹאשׁ הָאֵלֶּה, שֶׁחָצוּ אֶת פָּרִיס לִמְלֹא רָחְבָּה וְשִׁמְשׁוּ חֲטִיבוֹת מְשֻׁתָּפוֹת לְעִיר הַבִּירָה כֻּלָּה, הָיוּ לָהֶם עוֹד לְרֹבַע הַצָּפוֹן וּלְרֹבַע הַדָּרוֹם שְׁנֵי רְחוֹבוֹת רָאשִׁיִּים מִשֶּׁלָהֶם, וְהָרְחוֹבוֹת הַלָּלוּ נִמְשְׁכוּ לְאֹרֶךְ הַסֶּנָה וְחָצוּ בְּכַמָה מְקוֹמוֹת אֶת שְׁנֵי ''עוֹרְקֵי הַחִבּוּר הַגְּדוֹלִים'' בְּצוּרַת זָוִית יְשָׁרָה. מִשּׁוּם כָּךְ אֶפְשָׁר הָיָה לָלֶכֶת בָּעִיר הָעַתִּיקָה לְלֹא עֲקִיפִין מִשַּׁעַר אַנְטוּאַן עַד שַׁעַר הוֹנוֹרֶה; וּבְרֹבַע הַדָּרוֹם מִשַּׁעַר וִיקְטוֹר עַד שַׁעַר גֶ’רְמֶן. שְׁנֵי הָרְחוֹבוֹת הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה, שֶׁחָצוּ אֶת הַשְּׁנַיִם הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, שִׁמְּשׁוּ מֵעֵין מַצָּע לְרֶשֶׁת הָרְחוֹבוֹת הַשְּׁלוּבִים זֶה בָּזֶה וּמִתְפַּתְּלִים לְכָל הָעֲבָרִים בִּדְמוּת סְבָךְ שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ מוֹצָא. מִכָּל מָקוֹם לְאַחַר הִסְתַּכְּלוּת מְכֻוֶּנֶת אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בְּקַו הַהֶקֵּף הַמְסֻבָּךְ שֵׁל רֶשֶׁת זוֹ שְׁתֵּי צְמָתוֹת שֶׁל רְחוֹבוֹת רְחָבִים, דּוֹמוֹת לִשְׁתֵּי אֲלֻמּוֹת תְּבוּאָה, אַחַת מִשְׂתָּרַעַת בְּרֹבַע הַדָּרוֹם וְאַחַת בְּרֹבַע הַצָּפוֹן, וּשְׁתֵּיהֶן מִתְרַחֲבוֹת וְהוֹלְכוֹת מִגֶּשֶׁר אֱלֵי גֶשֶׁר.

גַּם בְּיָמֵינוּ אֶפְשָׁר לְהַכִּיר עוֹד מִקְצָת מִן הַתַּרְשִׁים הַגֵּאוֹמֶטְרִי הַזֶּה. מֶה הָיָה אֵפוֹא מַרְאֵה כָּל הַחֲטִיבָה הַזֹּאת כְּפִי שֶׁנִּתְגַּלָּה מֵרֹאשׁ הַמִגְדָּלִים שֶׁל נוֹטְר־דַּם בִּתְקוּפַת 1482?

נְנַסֶּה לְתָאִֵר אֶת הַדָּבָר.

הַמִּסְתַּכֵּל, אֲשֶׁר עָלָה לִמְרוֹמִים אֵלֶּה מִתּוֹךְ קֹצֶר נְשִׁימָה, לֹא רָאָה מִתְּחִלָּה אֶלָּא עַרְבּוּבְיָה גְדוֹלָה שֶׁל גַּגּוֹת, אֲרֻבּוֹת עָשָׁן, רְחוֹבוֹת, גְּשָׁרִים, כִּכָּרִים, רָאשֵׁי מִגְדָּלִים וּצְרִיחִים. עֵינָיו רָאוּ בְּבַת־אַחַת כָּל מִינֵי דְבָרִים: גּגוֹת שֶׁשְּׂפָתָם קֵהָה, גַּגּוֹת חַדִּים, בֶּן־מִגְדָּל הַמְרַחֵף בִּקְצֵה חוֹמָה, פִּירָמִידָה בְּנוּיָה אֶבֶן מִתְּקוּפַת הַמֵּאָה הָאַחַתֹ עֶשְׂרֵה וְאוֹבֶּלִיסְק שֶׁל צִפְחָה בֶּן הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, מִגְדַּל־צוֹפִים עָגֹל וְחָשׂוּף וּמִגְדָּל רָבוּעַ מְקֻשָׁט אֲשֶׁר לְבֵית כְּנֵסִיָה, גָּדוֹל וְקָטֹן, מְגֻשָּׁם וּמְסֻלְסָל. הָעַיִן תָּעֲתָה הַרְבֵּה זְמָן בְּתוֹךְ סְבָךְ זֶה לְלֹא מוֹצָא, בְּמָקוֹם שֶׁכּל דָּבָר הֵעִיד בִּפְנֵי עַצְמוֹ עַל מְלָאכָה שֶׁבְּכַוָּנָה וְעַל מְלֶאכֶת כֹּשֶׁר, עַל סְגֻלּוֹת מְיֻחָדוֹת וְעַל יֹפִי, בְּמָקוֹם שֶׁהַכֹּל הָיָה בִּבְחִינַת אֱמָנוּת, הָחֵל בְּבַיִת פָּשׁוּט אֲשֶׁר צִיּוּרִים וְגִלּוּפֵי אֶבֶן לוֹ מִצַּד הֶחָזִית וְקִשּׁוּטֵי עֵץ מִצַּד חוּץ, שַׁעֲרוֹ בּוֹלֵט הַחוּצָה וּדְיוֹטוֹתָיו תְּלוּיוֹת זוֹ מֵעַל גַּבֵּי זוֹ – וְכַלֵּה בָּאַרְמוֹן לוּבְר אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ. הוּא הָאַרמוֹן אֲשֶׁר בִּתְקוּפָה זוֹ הָיְתָה לוֹ שְׁדֵרַת מִגְדָּלִים. אוּלם לְאַחַר שֶׁהָעַיִן מָצְאָה אֶת דַּרְכָּהּ בְּיָם הַבָּתִּים, הִתְחִילוּ מִסְתַּמְּנוֹת לְפָנֶיהָ חֲטִיבוֹת חֲטִיבוֹת שׁוֹנוֹת.

בָּרִאשׁוֹנָה הָעִיר הָעַתִּיקָה. בִּדְבַר אִי הַבָּתִּים אֲשֶׁר לָעִיר הָעַתִּיקָה אָנוּ שׁוֹמְעִים כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי סוֹבַל, זֶה הַנּוֹתֵן פְּעָמִים תֵּאוּר מֻצְלָח לְמַדַּי, לַמְרוֹת סִגְנוֹן הַמְּלִיצָה שֶׁלּוֹ: ''אִי הַבָּתִּים אֲשֶׁר לָעִיר הָעַתִּיקָה דוֹמֶה לְפִי צוּרָתוֹ לָאֳנִיָּה גְדוֹלָה שֶׁעָלְתָה עַל שִׂרְטוֹן טִיט וְנִתְקְעָה בַּאֲפִיקָהּ שֶׁל הַסֶּנָה.'' כְּבָר סִפַּרְנוּ לְמַעְלָה, כִּי בַּמֵאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה '' נִתְפְּסָה'' אֳנִיָּה זוֹ בֵּין שְׁתֵּי שְׂפוֹת הַנָּהָר עַל יְדֵי חֲמִשָּׁה גְשָׁרִים. תַּבְנִית זוֹ שֶׁל אֳנִיָּה מָשְׁכָה גַם אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל הַשִּׁלְטָאִים; כִּי מִטַּעַם זֶה, וְלֹא בִּגְלַל הַמָּצוֹר אֲשֶׁר הַנּוֹרְמָנִים עָשׂוּ עַל הָעִיר. הִתְנוֹסְסָה אֳנִיָּה עַל שִׁלְטָהּ הַיָּשָׁן שֶׁל פָּרִיס. הַשִּׁלְטָאוּת מְשַׁמֶּשֶׁת לְיוֹדְעֶיה גַם חָכְמַת חֶשְׁבּוֹן וְגַם שָׂפָה מְדַבֶּרֶת, כָּל קוֹרוֹת חַיֶּיהָ שֶׁל הַתְּקוּפָה הַשְּׁנִיָּה לִימֵי הַבֵּינַיִם רְשׁוּמוֹת בִּכְתָב הַשִּׁלְטָאוּת, כְּשֵׁם שׁהַתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה רָשְׁמָה אֶת תּוֹלְדוֹתֶיהָ בִּכְתָב הַסְּמָלִים אֲשֶׁר לְבָתֵּי הַכְּנֵסִיוֹת הָרוֹמָנִיִּים. זֶהוּ כְּתָב הָרָזִים שֶׁל שִׁלְטוֹן הַפֵאוֹדָלִים אֲשֶׁר בָּא לְאַחַר כְּתָב הָרָזִים שֶׁל הַכְּהֻנָּה.

לָרִאשׁוֹנָה נִתְגַּלְּתָה אֵפוֹא הָעִיר הָעַתִּיקָה כְּשֶׁחָזוּתָה כְּלַפֵּי מַעֲרָב וְצִדָּהּ הַחִיצוֹן כְּלַפֵּי מִזְרָח. הַמִסְתַּכֵּל, שֶׁהִפְנָה אֶת פָּנָיו לְמַעֲרָב, רָאָה לְפָנָיו כְּשׁוּרָה שֶּאֵין לָהּ קֵץ הֲמוֹן גַּגּוֹת עַתִּיקִים, וּמֵעַל כָּל אֵלֶּה, דֻּגְמַת הַמִּגְדָּל שֶׁעַל גַּב הפִּיל, הִתְרוֹמְמָה בְּעִגּוּל עָצוּם הַכִּפָּה הַמְכֻסָּה בְּדִיל אֲשֶׁר לְבֵית הַתְּפִלָּה הַקָדוֹשׁ, רַק כָּאן נִרְאֲתָה כִּפָּה זוֹ כְּמִגְדָּל אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לוֹ לְפִי הָעֹז וְהַחֵרוּת שֶׁבְּבִנְיָנוֹ וּלְפִי מַעֲשֵׂה הָאֳמָנוּת וַהֲמוֹן הַגִּלּוּפִים. בְּקִרְבַת נוֹטְר־דַּם כִּנְסוּ שְׁלֹשָׁה רְחוֹבוֹת אֶת קְצוֹתֵיהֶם לְתוֹךְ הָ''עֲזָרָה'', הִיא כִּכָּר יָפָה הַמְלֵאָה בָּתִּים עַתִּיקִים. מִצַּד דָּרוֹם שֶׁל כִּכָּר זוֹ הִתְרוֹמְמָה הֶחָזִית הַמְקֻמֶּטֶת וְהַקּוֹדֶרֶת אֲשֶׁר לְ''בֵית־אֵל''; גַּגּוֹ שֶׁל זֶה נִרְאָה כִּמְכֻסֶּה חַבּוּרוֹת וְיַבָּלוֹת. וּלְצַד מִזְרָח וּלְצַד מַעֲרָב, בְּתוֹךְ הַהֶקֵּף הַצַּר שֶׁל הָעִיר הָעַתִּיקָה, הִתְנַשְּׂאוּ אֶל עָל מִגְדָּלֵיהֶם שֶׁל עֶשְׂרִים וְאֶחָד בָּתֵּי כְּנֵסִיָּה, שׁוֹנִים לְפִי גִילָם, תַּבְנִיתָם וְגָדְלָם, הָחֵל בְּמִגְדְּלֵי בֵּית הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר לְסֶן־דֶּנִי דוּ־פֶּה, הַנְּמוּכִים וְהַמְתֻלָּעִים וְסִגְנוֹנָם רוֹמָנִי, וְכַלֵּה ַצְּרִיחִים הַזְּקוּפִים אֲשֶׁר לְסֶן־פְּיֶר־אוֹ־בֶּף וּלְסֵן־לַנְדְּרִי. מֵאֲחוֹרֵי נוֹטְר־דַּם נִרְאָה מִצַּד צָפוֹן הַמִנְזָר עַל יְצִיעָיו הַבְּנוּיִם בַּסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי, מִצַּד דָּרוֹם אַרְמוֹן הַחַשְׁמַן שֶׁסִּגְנוֹנוֹ רוֹמָנִי לְמֶחֱצָה, מִצַּד מִזְרָח – הַגִּבְעָה הַשּׁוֹמֵמָה הַמִּתְנַשְּׂאָה עַל פְּנֵי כָּל הַשֶּׁטַח. בְּיָם זֶה שֶׁל בָּתִּים, שֶׁלְּחַלּוֹנוֹתֵיהֶם כּוֹתָרוֹת גְּבֹהוֹת מַעֲשֵׂה תְּחָרִים בְּאֶבֶן, קִשּׁוּט שֶׁהָיָה מָצוּי בַּיָּמִים הָהֵם גַּם מֵעַל אֶשְׁנַבֵּי הַגַּגּוֹת שֶׁל הָאַרְמוֹנוֹת, נִסְתַּמֵּן לְעֵין הָרוֹאֶה הָאַרְמוֹן אֲשֶׁר הָעִיר פָּרִיס נָתְנָה מַתָּנָה, בִּימֵי שַׁרְל הַשִּׁשִּׁי, לְאוּבִינַל דֶּז־אוּרְפִין; הָלְאָה מִכָּאן נִרְאוּ גַגּוֹתֵיהֶם הַמְזֻפָּתִים שֶׁל צְרִיפֵי שׁוּק הַיְרָקוֹת; וְהַרְחֵק יוֹתֵר – בֵּית הַדּוּכָן הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר לְסֶן־גֶ’רְמֶן לֶה־פְיֶה, זֶה שֶׁבִּשְׁנַת 1458 הִרְחִיב אֶת בִּנְיָנוֹ עַל יְדֵי נְטִילַת מָקוֹם מֵרְחוֹב אוֹ־פַב; מֵעֵבֶר לִשְׁטָחִים פְּנוּיִם נִרְאֲתָה פָּרָשַׁת דְּרָכִים הַסְּגוּרָה בִּפְנֵי הַצִּבּוּר; בִּקְצֵה אַחַד הָרְחוֹבוֹת עָמַד עַמוּד־קָלוֹן; עַל פְּנֵי שֶׁטַח גָּדוֹל נִמְשְׁכָה מַרְצֶפֶת הָאֲבָנִים שֶׁהִתְקִין פִילִיףּ אוֹגוֹסְט, זוֹ מַרְצֶפֶת הַלוּחוֹת הַנֶּהְדָּרָה שֶׁהָיְתָה קְבוּעָה בְּאֶמְצַע דֶּרֶךְ הָרוֹכְבִים וּבַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה הִתְקִינוּ בִּמְקוֹמָהּ, לְצַעֲרֵנוּ, אֶת מַרְצֶפֶת הַחוֹל הָעֲלוּבָה אֲשֶׁר קָרְאוּ לָהּ בְּשֵׁם ''כְּבִישׁ הַבְּרִית''; הָיְתָה כָּאן חָצֵר פְּנִימִית אַחַת שׁוֹמֵמָה וּבְתוֹכָהּ מִגְדַּל־מַדְרֵגוֹת שָׁקוּף, אֶחָד מֵאֵלֶּה שֶׁהָיוּ מְצוּיִם לָרֹב בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה וְשָׂרִיד לָהֶם נִמְצָא בְּיָמֵינוּ בִרְחוֹב דֶּה־בּוֹרְדוֹנֶה. וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – מִיָּמִין לְבֵית הַתְּפִלָּה הַקָּדוֹשׁ, לְצַד מַעֲרָב, הֵרִים אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט מֵעַל שְׂפַת הַנָּהָר אֶת קְבוּצַת מִגְדָּלָיו. נֵד הָעֵצִים אֲשֶׁר לְגַנֵּי הַמֶּלֶךְ, זֶה שֶׁכִּסָּה עַל קְצֵה הַצַּד הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הָעִיר הָעַתִּיקָה, הִסְתִּיר אֶת אִי הַמַּעְבָּרָה. וְאֶת הַנָּהָר אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי צִדֵּי הָעִיר הָעַתִּיקָה לּא רָאוּ כִּמְעַט מִמְּרוֹם הַמִּגְדָּלִים שֶׁל נוֹטְר־דַּם: הַסֶּנָה נֶעֶלְמָה מֵתַּחַת לִגְשָׁרֶיהָ, וְהַגְּשָׁרִים נֶעֶלְמוּ מֵתַּחת לַבָּתִּים.

וּכְשֶׁנּפְנְתָה הָעַיִן מִן הַגְּשָרִים, בְּמָקוֹם הַבָּתִּים הָיוּ כִּמְכֻסֵּי אֵזוֹב וּפְנֵיהֶם עָבְשׁוּ לְלֹא עֵת בְּשֶׁל אֵדֵי הַמַּיִם, רָאֲתָה רִאשׁוֹנָה לְצַד רֹבַע הַדָּרוֹם קְבוּצַת מִגְדָּלִים נְמוּכִים וְרַחֲבֵי־מִדָּה: זֹאת הָיְתָה שַׁטְלֶה הַקְּטַנָּה אֲשֶׁר שְׁעָרֶיהָ הָרְחָבִים גָּבְלוּ אֶל קְצֵה הַגֶּשֶׁר הַקָּטָן; וּכְשֶׁהֵעִיף הָרוֹאֶה אֶת עֵינָיו לְאֹרֶךְ הַשָּׂפָה מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, מִּמְקוֹם לַה־טוּרְנֶל עַד מִגְדַּל נֶסְל, פָּגַע מֶבָּטוֹ בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל בָּתִּים הַמְקֻשָּׁטִים בְּגִלּוּפֵי עֵץ, חַלּוֹנוֹתֵיהֶם מַעֲשֵׂה צִבְעוֹנִין וּדִיוטוֹתֵיהֶם בּוֹלְטוֹת אֶל פְּנֵי הָרְחוֹב – שַׁלְשֶׁלֶת נִפְתֶּלֶת לְאֵין שִׁעוּר שֶׁל בָּתֵּי אֶזְרָחִים, הַנִּפְסֶקֶת פֹּה וְשָׁם עַל יְדֵי מָבוֹא שֶׁל רְחוֹב וְגַם וְגַם עַל יְדֵי חָזִיתוֹ אוֹ אֲחוֹרָיו שֶׁל אַרְמוֹן בָּנוּי אֲבָנִים, זֶה שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ צֹמֶת הַבָּתִּים הַדְּחוּקִים –עַל כָּל חֲצֵרָיו וְגַנָּיו. עַל כָּל אֲגַּפָּיו וּבִנְיָנָיו הַנּטְפָּלִים אֵלָיו – כִּגְבִיר בְּעַמָּיו הַעוֹמֵד בְּהַרְחָבָה בֵּין אַנְשֵׁי כְּפָר. חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה מִבֵּין בִּנְיְנֵי הָאַרְמוֹנוֹת הָאֵלֵּה עָמְדוּ עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְקַוָּם נִמְשַׁךְ מִבֵּית הַלּוֹטֶרִינְגִים. זֶה שֶׁכְּמוֹ בֵּית הַבְּרֶנְדִּינִים הָיָה שַׁיָּךְ לָרֹבַע הַגָּדוֹל שֶׁבִּשְכֵנּות הַנִּקְרָא לַה־טוּרְנֵל, וְעַד לְאַרְמוֹן נֶסְל. זֶה שֶׁהַגָּדוֹל בְּמִגְדָּלָיו שִׁמֵּשׁ גְּבוּל לָעִיר פָּרִיס וַאֲשֶׁר גַּגָּיו הַחַדִּים הָיוּ טוֹבְלִים אֶת כּוֹתְרוֹתֵיהֶם הַכֵּהוֹת בִּזְהַב הַשְּׁקִיעָה – יוֹם יוֹם, בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה חָדְשֵׁי שָׁנָה. אַגַּב, צַד זֶה שֶׁל הַסֶּנָה הִצְטַיֵּן בִּתְנוּעַת מִסְחָר פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר הַצַּד הַשֵּׁנִי; הַסְּטוּדֶנְטִים הֵקִימוּ כָּאן רַעַשׁ וּמְהוּמָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה, וּמֵֶזַח הַשָּׂפָה לֹא נִמְשַׁךְ כָּאן אֶלָּא מִגֶּשֶׁר סֶן־מִיכָאֵל עַד מִגְדַּל נֶסְל. בִּשְׁאָר הֵמְּקוֹמוֹת הָיְתָה הַשָּׂפָה רֵיקָה וְשׁוֹמֵמָה, כְּמוֹ כִּסְבִיבַת מִנְזַר הַבֵּרְנַרְדִּינִים, אוֹ מְכֻסָּה שׁוּרַת בָּתִּים מְעֹרִים בַּמַּיִם, כְּמוֹ הַשֶּׁטַח שֶׁבֵּין הַגְּשָׁרִים הַשְּׁנָיִם.

רַעַשׁ גָּדוֹל הָיוּ מְקִימוֹת כָּאן הַכּוֹבְסוֹת; הַלָּלוּ צָעֲקוּ, פִּטְפְּטוּ, נָתְנוּ אֶת קוֹלָן בְּשִׁיר מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב וְחָבְטוּ אֶת הכְּבָסִים בִּשְׁקִידָה רַבָּה, מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּיָמֵינוּ, וְשִׂמְחָה זוֹ אֵינָהּ מִן הַשְּׂמָחוֹת הַפְּחוּתוֹת שֶׁבְּפָּרִיס.

רֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה נִתְגַּלָּה לָעַיִן בִּדְמוּת עֲרֵמָה אֶחַת. מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ נִרְאָה רֹבַע זֶה כְּחֲטִיבָה מְסֻגֶּרֶת שֶׁכֻּלָּה אַחָת. מִקָּרוֹב נִרְאוּ אַלְפֵי הַגַּגּוֹת הַצְפוּפִים, שֶׁכֻּלָּם צוּרַת זָוִית לָהֶם וְהֵם דְּבֵקִים אֵלוּ לְאֵלּו וַעֲשוּיִם כְּבְיָכֹל לְפִי אָפְנָה אַחַת – כַּהֲמוֹן גְּבִישִׁים בְּנֵי סוּג אֶחָד. הַחֲלֻקָּה הַבִּלְתִּי יְשָׁרָה שֶׁל הָרְחוֹבוֹת לֹא פּוֹרְרָה כָּאן אֶת שִׁפְעַת הַבָּתִּים לְכָל מִינֵי שְׁבָרִים הַשּׁוֹנִים עַד מאֹד בְּגָדְלָם. אוּלֵמֵּי הַהוֹרָאָה, שֶׁמִּסְפָּרָם הָיָה אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם, חֻלְּקוּ לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם לְפִי סֵדֶר יָדוּעַ, וּבְכָל הַסְּבִיבָה לֹא הָיָה מָקוֹם פָּנוּי מֵהֶם. כַּרְכֵֻּבֵּיהֶם שֶׁל הַבָּתִּים הַיָּפִים, רַבֵּי עִנְיָן וְרַבֵּי צוּרוֹת, נַעֲשׂוּ כֻּלָם לְפִי סוּג אֳמָנוּת אֶחָד, דֻּגְמַת הַגַּגּוֹת הַפְּשׁוּטִים שֶׁמִּתַּחְתֵּיהֶם, וְלֹא הָיוּ בְּעֶצֶם אֶלּא דֻגְמָאוֹת שׁוֹנוֹת – בִּמְעֻקָּב אוּ בְּרִבּוּעַ – לְצוּרָה גֵאוֹמֶטְרִית אֶחָת. הַלָּלוּ סִמְּנוּ אֶת אַחְדוּתָם בְּנֻסְחָאוֹת שׁוֹנוֹת בְּלִי לְעַרְבֵּב אוֹתָהּ, הֶעֱשִׁירוּ אֶת אַחְדוּתָם בְּלִי לְהַגְדִּישׁ אֶת סְאָתָהּ; שֶׁכֵּן הַגֵּאוֹמֶטְרִיָּה פֵּרוּשָׁה קֶצֶב. פֹּה וָשָׁם עַל שְׂפַת הַנָּהָר הַשְּׂמָאלִית הֵרִימוּ אַרְמוֹנוֹת יָפִים אֶת קוֹמַת תִּפְאַרְתָּם מֵעַל לַעֲלִיּוֹת הַגַּגּוֹת הַמְגֻוָּנוֹת, כְּגוֹן בֵּית נֶבֶר, הַבַּיִת הָרוֹמָאִי, בֵּית רַימְס – כָּל אֵלֶּה עָבְרוּ מִן הָעוֹלָם – וְאַרְמוֹן קְלוֹנִי הַקַּיָּם עֲדַיִן, לְשִׂמְחַת לִבָּם שֶׁל כָּל הָאֳמָנִים, זֶה אֲשֶׁר לִפְנֵי אֵיזוֹ שָׁנִים עָשׂוּ מַעֲשֵׂה אִוֶּלֶת בְּמִגְדָּלוֹ וְהֵסִירוּ מֵעָלָיו אֶת קוֹבָעוֹ. עַל יַד אַרְמוֹן קְלוֹנִי, בָּנוּי לְתִפְאֶרֶת לְפִי צוּרַת הַקֶּשֶת הָעֲגֻלָּה אֲשֶׁר לַסִּגְנוֹן הָרוֹמָנִי, עָמְדוּ הַמֶּרְחֲצָאוֹת הַחַמִּים שֶׁל יוּלְיאַן קֵיסָר. חוּץ מֵאֵלֶּה נִמְצְאוּ בִּסְבִיבָה זוֹ כַּמָּה מִנְזָרִים שֶׁבִּנְיְנֵיהֶם הָיוּ פְשׁוּטִים יוֹתֵר וּגְדוֹלִים יוֹתֵר, אֲבָל דּוֹמִים הָיוּ לְאַרְמונוֹת בְּיָפִים וּבְמַרְאֵיהֶם הַנֶּאֱצָל. הַמְצֻיָּנִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ מִנְזַר הַבֶּרְנַרְדִּינִים בַּעַל שְׁלשֶׁת הַמִּגְדָּלִים; מִנזַר סֶן־גֶ’נוֹבֵבָה אֲשֶׁר שְׂרִידוֹ הָאַחֲרוֹן, הַמִּגְדָּל רַב הַצְּלָעוֹת, מְעוֹרֵר אוֹתָנוּ לְהִצְטַעֵר בְּיוֹתֵר עַל הַבִּנְיָן שֶׁנֶּחֱרַב; הַסּוֹרְבּוֹנָה, זוֹ שֶׁשִּׁמְּשָׁה חֲלִיפוֹת בֵּית הוֹרָאָה וּבֵית מִנְזָר וְחֵלֶק אֶחָד מִן הַפָּנִים שֶׁלָּהּ, הַמַּפְלִיא בְּיָפְיוֹ, קַיָּם עוֹד בְּיָמֵינו; מִּנְזַר הַיָּפֶה, בַּעַל אַרְבַּעַת הָאֲגַפִּים, אֲשֶׁר לַמָּטֹוֹרִינִים⁴⁷; בְּקֵרוּב מָקוֹם נִמְצָא מִנְזַר הַבֶּנֶדִיקְטִים, זֶה שֶׁבֵּין כְּתָלָיו נִקְבַּע מָקוֹם לְתֵאַטְרוֹן – בִּתְקוּפַת הַזְּמָן שֶׁבֵּין הַהוֹצָאָה הַשְּׁבִיעִית וְהַשְּׁמִינִית לְסֵפֶר זֶה; מִנְזַר הַפְרַנְצִיסְקַנִּים אֲשֶׁר לְגַגּוּ הָיוּ שְׁלשָׁה כַּרְכֻּבִּים עֲצוּמִים סְמוּכִים זֶה לָזֶה; מִנְזַר הָאוֹגוּסְטִינִים, זֶה אֲשֶׁר כּוֹתַרְתּוֹ הַנָּאוָה, הַנִּמְצֵאת בִּשְׁכֵנוּתוֹ שֶׁל מִגְדַּל נֶסְל, שִׁמְּשָׁה בִּסְבִיבָה זוֹ דֻגְמָה שְׁנִיָּה לְמִגְדָּל רַב חִטּוּבִים – אִם נִמְנֶה אֶת הַבִּנְיָנִים מִצַּד מַעֲרָב. בָּתֵּי הַמַּדָּעִים, שֶׁהָיוּ בִּבְחִינַת חֻלְיָה מְחַבֶּרֶת בֵּין הַמִּנְזָרִים וְהָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי, שִׁמְּשׁוּ לְפִי סִגְנוֹן בִּניָנָם – סִגְנוֹן מָלֵא חֵן שֶׁבְּכֹבֶד־רֹאשׁ, לֹא מַעֲשֵה הַפִּסּוּל הַקַּל שֶׁל הָאָרְמוֹנוֹת וּלְלא פַּרְצוּף הַבְּנִיָּה הַקָּשָׁה שֶׁל הַמִּנְזָרִים – מֵעֵין צוּרַת מַעֲבָר בֵּין בָּתֵּי הָאֶזְרָחִים וּבִנְיְנֵי הַמִּנְזָרִים. לַאֲסוֹנֵנוּ לֹא נִשְׁאַר כָּל שָׂרִיד לְמַצְּבוֹת הַבִּנְיָן הָאֵלֶה, אֲשֶׁר הַסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת בָּהֶם וְיָצַר חֲטִיבָה אַחַת מִשֶּׁפַע וְצִמְצוּם. בָּתֵי הַכְּנֵסִיּוֹת (הַלָּלוּ הָיוּ רַבִים וּמְהֻדָּרִים בְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה וְגַם סִגְנוֹן בְּנִיָּתָם הָיָה כָּאן מְרֻבֵּה צוּרוֹת, הָחֵל בַּקֶשֶׁת הָעֲגֻלָה לְיוּלְיאַן הַקָּדוֹשׁ וְעַד הַקֶּשֶׁת הַחַדָּה לְסֶבְרִין הַקָּדוֹשׁ) – בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת, אוֹמֵר אָנֹכִי, הִטְבִּיעוּ אֶת חוֹתָמָם עַל כָּל הַמָּקוֹם; כְעֵין דְּמוּת קֶצֶב שְׁנִיָּה בְּתוֹךְ הָאַחְדוּת הַשְּׁלֵמָה הַזֹּאת הִבְלִיטוּ בָּתֵּי הַכְּנֵסיּוֹת אֶת עַצְמָם גַּם פֹּה וְגַם שָׁם מִתּוֹךְ שֶׁפַע הַגִּלּוּפִים אֲשֶׁר לְכַרְכֻּבֵּי הַמִּגְדָּלִים, מִבֵּין הַמִּגְדָּלִים הָעֲשׂוּיִים כְעֵין מִקְלַעַת וְקוֹבְעֵי הָאֶבֶן הָעוֹלִים יָשָׁר לַמָּרוֹם. בְּשַׁגָּם קַו הֶחָזִית שֶׁל אֵּלֶּה לֹא הָיָה בְּעֶצֶם אֶלָּא שֶׁפַע נֶהְדָּר שֶׁל גַּגּוֹת בַּעֲלֵי זָוִית חַדָּה.

רֹבַע הָאוּניבֶרְסִיטָה הָיָה מָקוֹם שֶׁל גְבָעוֹת. מִצַּד דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית הִתְרוֹמֵם כָּאן הַר גֶ’נוֹבֵבָה לְגֹבַהּ גָּדוֹל, וְהַמִּסְתַּכֵּל מִמְּרוֹם נוֹטְר־דַּם רָאָה בְּרֹב עִנְיָן אֵיךְ שֶׁהֲמון הָרְחוֹבוֹת, הַצָּרִים וְהָעֲקֻמִּים, וְגוּשֵׁי הַבָּתִּים הַגּוֹלְשִׁים מֵרָאשֵי הַגְבָעוֹת לְכָל הָעֲבָרִים מִשְׁתַּפְּעִים בְּקַו מְאֻנָּךְ כִּמְעַט מִצַּד הָהָר הַיּוֹרֵד אֶל הַנָּהָר, קְצָתָם נִרְאִים כְּנוֹפְלִים לְמַטָּה וּקְצָתָם כְּמְטַפְּסִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה וְכֻלָּם נֶאֱחָזִים אֵלוּ בְּאֵלּוּ. שֶׁטֶף בִּלְתִּי פּוֹסֵק שֶׁל נְקֻדּוֹת שְׁחוֹרוֹת, שֶׁנָּעוּ גַלִים גַּלִּים עַל פְּנֵי הַמִּרְצֶפֶת, הָיָה כִּדְמוּת עַרְבּוּבְיָה גְמוּרָה לְעֵין הַמִּסְתַּכֵּל: כָּךְ נִרְאוּ אֲנְשֵׁי הָעִיר כְּשֶׁהִבִּיטוּ בָּהֶם מִגֹּבַהּ וּמִמֶּרְחַק.

לְבַסּוֹף, דֶּרֶך מְפֻלָּשִׁים שֶׁבֵּין הֲמוֹן הַגַּגּוֹת הַכַּרְכֻּבִּים וּבְלִיטוֹת הַבָּתִּים, שֶגָּרְמוּ לוֹ לְקַו הֶחָזִּית הַקִּיצוֹנִי בְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁיִּתְכּוֹפֵף וְיִתְעַקֵּם וְיִשְׁתַּבֵּר – רָאֲתָה הָעַיִן פֹּה וָשָׁם חֲטִיבַת חוֹמָה עֲצוּמָה הַמְכֻסָּה אַשֶּׁנֶת אוֹ מִגְדָּל עָגֹל וְעָבֶה אוֹ שַׁעַר נוֹשֵׂא צְרִיחִים, – כָּל אֵלֶּה חֲטִיבוֹתֶיהָ שֶׁל חוֹמַת הַמִּבְצָר אֲשֶׁר בָּנָה פִילִיףּ אוֹגוּסְט. מֵעֵבֶר הַחוֹמָה וָהָלְאָה הוֹרִיקוּ כָּרֵי דֶשֶׁא, הִתְפַּתְּלוּ לַעֲבָרִים מְסִלּוֹתֶיהָ שֶׁל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ וְנִמְשְׁכוּ עוֹד בָּתֵּי פַּרְוָר אֲשֶׁר הָלְכוּ הָלֹךְ וְהתְמַעֵט כְּכֹל אֲשֶׁר הִתְרַחֲקָה הַדֶּרֶךְ. אֲחָדִים מִבֵּין הַפַּרְוָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ גְדוֹלִים: קֹדֶם כֹּל, הַשְּׁכֻנָּה סֶן־וִיקְטוֹר שֶׁמִּצַּד לַה־טוּרְנֶל, זוֹ אֲשֶׁר לָהּ גֶּשֶר הַקְּשָׁתוֹת עַל פְּנֵי נְהַר בְּיֶבְר, בֵּית הַמִּנְזָר עִם כְּתֹבֶת מַּצֵּבָה לְזֵכֶר לוּאִי הֶעָבֶה, מִּגְדָּל בֶּן שְׁמוֹנֶה הַצְּלָעוֹת אֲשֶׁר מֵאֲגַפָּיו הָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה מִגְדָּלִים טַנִּים בְּנֵי הַמֵּאָה הָאַחַת־עֶשְׂרֵה (בֶּן־מִגְדָּל דּוֹמֶה לְאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּאֶטַנְףּ; עֲדַיִן לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַחְרִיב אֶת זֶה); אַחֲרֵי כֵן הַשְּׁכֻנָּה סֶן־מַרְסוֹ, זוֹ שֶׁנִּתְקיְּמוּ בָּהּ כְּבָר שְׁלשָׁה בָּתֵּי תְּפִלָּה וּבֵית מִנְזָר אֶחָד; הָלְאָה מִכָּאן, מִימִין הַטַּחֲנָה בַּעֲלַת אַרְבַּע הַחוֹמוֹת הַלְּבָנוֹת לְיַד נְהַר בְּיֶבְר, שָׁכַן הַפַּרְוָר אֲשֶׁר עַל שֵׁם יַעֲקֹב הַקָּדוֹשׁ, זֶה שֶׁסָּמוּךְ לוֹ, עַל פָּרָשַׁת הַדְּרָכִים, עָמַד צְלָב יָפֶה עָשׂוּי אֶבֶן גָּזִית; בְּמָקוֹם זֶה רָאוּ אֶת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הַנֶּחְמָד ל שֵׁם סֶן־יַ’ק דּוֹּ־פַּה, בִּנְיָן גּוֹטִי שֶׁהָיוּ לוֹ בַּיָּמִים הָהֵם קִשּׁוּטִים מְשַׂמְּחֵי עָיִן; וְעוֹד שָׁם סֶן־מַגְלוּאַר אֲשֶׁר הַ“פְּנִים” הַיָּפֶה שֶׁלוֹ נֶהְפַּךְ, בִּגְזֵרַת נַפּוֹלְיוֹן, לְמַחְסָן שֶׁל שָׁחָת; וְעוֹד נוֹטְר־דַּם דֶּה־שַׁנְףּ, בְּמָקוֹם שֶׁנִּמְצְאוּ לוּחוֹת מוֹזָאִיקָה מִתְּקוּפַת בִּיצַנְץ. וּלִבַסּוֹף, כְּשֶׁנִּסְתַּלְקָה הָעַיִן מֵאֵצֶל בֵּית הַמִּנְזָר אֲשֵׁר לַשּׁרְטְרֶזִים⁴⁸, בִּנְיָן מְהֻדָּר מִתְּקוּפַת אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁעָמַד בְּמֵֶרְחַב הַשָּׂדֶה וְלוֹ עֲרוּגוֹת גַּן קְטַנּוֹת וְתִלֵּי חֳרָבוֹת – חָרְבוֹת פוֹבֶר – שֶׁאֵינָם מוֹשְׁכִים מְבַקְרִים בְּמִסְפָּר רַב – הוֹפִיעוּ בַּמַעֲרָב שְׁלשֶׁת הַמִּגְדָּלִים הָרומָנִיִּים אֲשֶׁר לְסֶן־גֶ’רְמֶן דֶּה־פְּרֶה. הַשְּׁכֻנָּה סֶן־גֶ’רְמֶן, שֶׁתּוֹשָׁבֶיהָ נִצְטָרְפוּ כְּבָר לִקְהִלָּה גְדוֹלָה, הֵכִילָה כַּחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה סִמְטוֹת; הַמִּגְדָּל הַחַד לְבֵית הַתְּפִלָּה סֶןֹ־סוֹלְפִּיס סִמֵּן אֶת אֶחָד מִגְבוּלוֹתֶיהָ שֶׁל הַשְּׁכֻנָּה. כָּאן נִסְתַּמֵּן לָעַיִן הַתְּחוּם הַמְרֻבָּע שֶׁל כִּכַּר הַשּׁוּק, זֶה הַמָּקוֹם הַמְשַׁמֵּשׁ גַּם הַיוֹם שׁוּק בְּסֶן־גֶ’רְמֶן; בְּקֵרוּב מָקוֹם הִתְרוֹמֵם עַמּוּד הַקָּלוֹן שֶׁל הַכֹּמֶר. – כְּעֵין צְרִיחַ קָטֹן וְעָגֹל הַמְכֻסֶּה גַג־בְּדִיל בִּדְמוּת חָרוּט. בְּמֶרְחָק לֹא־רַב עָמְדָה הַמַּלְבֵּנָה וְנִמְשַׁךְ רְחוֹב הָאוֹפִים, זֶה שֵׁהוֹלִיךְ לְבֵית הָאוֹפִים הַמְּחוֹזִי, וְשָׁם עָמְדָה הַטַּחֲנָה עַל פְּנֵי הַגִּבְעָה וּמִן הַצַּד עָמַד בֵּית־הַחוֹלִים – בַּיִת קָטֹן וְדַל שֶׁלֹא מָשַׁךְ כְּלָל אֶת הָעָיִן. וְאוּלָם עֵין הַמִּסְתַּכֵּל נִמְשְׁכָה בְּיִחוּד אֶל בֵּית הַמִּנְזָר בְּעַצְמוֹ וְלֹא שָׂבְעָה מֵרְאוֹת בּוֹ. אֵין סָפֵק כִּי מִנְזָר זֶה, שֶׁעֶרְכּוֹ הָיָה רַב לֹא רַק כְּבֵית מִקְדָּשׁ כִּי אִם גַּם כְּאֲחֻזַּת נַחֲלָה אֲשֶׁר בֵּית נְזִירָיו נִבְנָה כְּמוֹ אַרְמוֹן, עַד שֶׁחַשְׁמַנֵּי פָּרִיס רָאוּ טוֹבָה לְעַצְמָם מִדֵּי הִזְדַּמֵּן לָהֶם לָלוּן שָׁם לַיְלָה אֶחָד, אוּלָם הָאֹכֶל שֶׁלּוֹ עָשׂוּי לְתִפְאֶרֶת בִּידֵי הָאַדְרִיכַל בּוֹנֵהוּ וְיָפְיוֹ וּמַרְאֵהוּ וּמִקְלַעַת גִּלּוּפָיו מְשַׁוִּים עָלָיו דְּמוּת שֶׁל הֵיכַל קֹדֶש, תָּא תְּפִלָּה שֶׁלּוֹ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, אוּלָם־הַשֵּׁנָה רְחַב יָדַיִם, גַּנָּיו עֲצוּמִים, שַׁעַר נוֹפֵל לוֹ וְגֶשֶׁר מְטֻלְטָל, כּוּכֵי הַיּוֹרִים עֲשׂוּיִם כְּזֵר בְּחוֹמָתוֹ וּבָהֶם תִּרְאֶה הָעַיִן אֶת הַשָּׂדוֹת הַמּוֹרִיקִים מִסָּבִיב, בִּנְיְנֵי הֶחָצֵר שֶׁלּוֹ מְלֵאִים מִפֶּה לָפֶה מֵלְבּוּשֵׁי כְּהֻנָּה הַמָּזְהִירִים בְּזֵינָם וּבְקִשּׁוּטֵי זְהָבָם – וְכָל אֵלֶּה מָצְאוּ לָהֶם מָקוֹם עַל יַד שְׁלשֶׁת הַמִגְדָּלִים גְּבוֹהֵי הַקּוֹמָה שֶׁנִּבְנוּ קֶשֶׁת עֲגֻלָּה וְהִתְרוֹמְמוּ מֵעַל לְבִנְיָנִים גּוֹטִיִּים – בֵּית הַמִּנְזָר הַזֶּה, אוֹמֵר אָנֹכִי, נִתְגַּלָּה בָּאֹפֶק כִּתְמוּנָה נֶהְדָּרָה.

לְבַסּוֹף, כְּשֶׁהַמִּסְתַּכֵּל הִשְׂבִּיעַ אֶת עֵינוֹ בְּעִיר הַדָּרוֹם וְנִפְנָה לְהַבִּיט אֶל שְׂפַת הַנָהָר הַשְּׂמָאלִית, הִיא הָעִיר הָעַתִּיקָה, נִשְׁתַּנָּה הַמַּרְאֶה פִּתְאֹם תַּכְלִית שִׁנּוּי. הָעִיר הָעַתִּיקָה, שֶׁעָלְתָה בְּגָדְלָהּ עַל רֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, הָיְתָה פָּחוֹת מִזֶּה חֲטִיבָה שְׁלֵמָה. לְכַתְּחִלָּה נִרְאֲתָה לוֹ כִּמְפֹרֶדֶת לְכַמָּה חֲלָקִים מִשֻׂנֵּי דְמוּת. רֵאשִׁית כֹּל, מִצַּד מִזְרָח, בְּחֵלֶק הָעִיר שֶׁשְׁמוֹ הוּא גַם כַּיּוֹם הַזֶּה שֵׁם הַבִּצָּה אֲשֶׁר שָׁמָּה הִתְעָה קָמוּלוֹגֵן אֶת יוּלְיוּס קֵיסָר – שָׁם נִמְצְאָה קְבוּצַת בִּנְיָנִים הַדּוֹמִים לְאַרְמוֹנוֹת. שִׁפְעַת בָּתִּים זוֹ הִגִּיעָה עַד לִשְׂפַת הַסֶּנָה. אַרְבָּעָה אַרְמוֹנוֹת, הַנִּרְאִים כַּחֲטִיבָה אַחַת – י’וּאִי, סַן, בַּרְבּוֹ וּבֵית הַמַּלְכָּה – תֵּאֲרוּ בְּמֵי הַסֶּנָה אֶת בָּבוּאַת גַּגּוֹתֵיהֶם הָעֲשׂוּיִם צִפְחָה וּמְעֻטָּרִים צְרִיחִים זְקוּפִים. אַרְבַּעַת הַבִּנְיָנִים נִמְשְׁכוּ מֵרְחוֹב דֶּה־רֶנֶנְדְּיֶר עַד מִנְזַר הַקֶּלֶסְטִינִים, זֶה אֲשֶׁר מִגְדָּלוֹ הַנֶּחְמָד גָּבַה מֵעַל כָּל הַכַּרְכֻּבִים וְהַגַּגּוֹת הָאֵלֶּה. בָּתֵּי עֹנִי אֲחָדִים, שֶׁתָּפְסוּ מָקוֹם לְרַגְלֵי בִּנְיְנֵי הַפְּאֵר וְהָיוּ מַרְכִּינִים אֶת פַּרְצוּפֵיהֶם הַמּוֹרִיקִים לְצַד הַמַּיִם, לֹא עִכְּבוּ בִּפְנֵי הָעַיִן מֵרְאוֹת אֶת הַזָּוִיּוֹת הַמְקֻשָּׁטוֹת שֶׁל הָאַרְמוֹנוֹת, אֶת חַלּוֹנוֹתֵיהֶם הַרְחָבִים הָעוֹטִים צְלָבֵי אֶבֶן, אֶת שַׁעֲרֵיהֶם הַבְּנוּיִים קֶשֶׁת חַדָּה וּמְעֻטָּרִים פְּסִילִים, אֶת קִירוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר שְׂפָתָם חַדָּה וַחֲטוּבָה לְמִשְׁעִי וְאֶת כָּל הֲמוֹן חֶמְדוֹתֶיהָ שֶׁל אֳמָנוּת הַבִּנְיָן הַגּוֹטִית, זוֹ הַמּוּכָנָה כִּבְיָכֹל בְּכָל רֶגַע לְהַתְחִיל שׁוּב בְּהַרְכָּבָת צוּרוֹת. מֵאֲחוֹרֵי הָאַרְמוֹנוֹת האֵלֶּה – קְצָתָהּ מְחֻלֶּקֶת וּמְסֻיֶּגֶת וְכוּכֵי יוֹרִים לָהּ כְּמוֹ לִמְצוּדָה, וּקְצָתָהּ מְכֻנֶּסֶת לְבֵין עֵצִים גְּבוֹהִים בִּדְמוּת בִּנְיָן עוֹמֵד לְבָדָד – נִמְשְׁכָה הַחוֹמָה הָעֲצוּמָה וְרַבַּת הַדְּמוּת אֲשֶׁר לָאַרְמוֹן הַמַּפְלִיא סֶן־פּוֹל, בְּמָקוֹם שֶׁמַּלְכֵי צָרְפַת יָכְלוּ לְהַשְׁכִּין בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם נְסִיכִים שֶׁאֵינָם פְּחוּתִים בְּמַעֲלָה מִן הַדּוֹפִין וְהַדֻּכַּס שֶׁל בֻּרְגּוּנְדִיָּה, אוֹתָם וְאֵת כָּל מְשָׁרְתֵיהֶם וּמְלַוֵּיהֶם, חוּץ מִן הַבָּרוֹנִים הַחֲשׁוּבִים וּמִן הַקֵּיסָר, בְּיוֹם בּוֹאוֹ לְהִתְאָרֵחַ בְּפָרִיס, וְחוּץ מִן הָאֲרָיוֹת אֲשֶׁר נִקְבַּע לָהֶם מָדוֹר מְיֻחָד בְּאַרְמוֹן הַמַּלְכוּת. וְכָאן מָקוֹם לְסַפֵּר, כִּי דִירָה שֶׁל נָסִיךְ הֵכִילָה בַּיָּמִים הָהֵם לֹא פָּחוֹת מֵאַחַד־עָשָׂר חֲדָרִים, הָחֵל בַּחֲדָרִים מְהֻדָּרִים וְכַלֵּה בְּתָא הַתְּפִלָּה, חוּץ מִמִּסְדְּרוֹנוֹת, חַדְרֵי רַחְצָה. מֶרְחֲצָאוֹת חַמִּים וְכָל מִינֵי “חֲדָרִים מְיֻתָּרִים” שֶׁהָיוּ מְצוּיִּים בְּמִסְפָּר רַב בְּכָל דִירָה שֶׁל נָסִיךְ; חוּץ מִן הַגַּנִּים הַפְּרָטִיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹרְחֵי הַמֶּלֶךְ; וְאֵין לִשְׁכֹּחַ אֶת חַדְרֵי הַמִּטְבָּח, הַמַּמְגּוּרוֹת, חַדְרֵי הַשִּׁמּוּשׁ, אוּלַמֵּי־הָאֹכֶל רַחֲבֵי הַיָּדַיִם, הַחֲצֵרוֹת שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת שֶׁשָּׁם נִמְצְאוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם חַדְרֵי עֲבוֹדָה, בִּכְלָל זֶה גַם בֵּית הָאוֹפִים וְהמַּרְתְּפִים אֲשֶׁר לְבֵית הַמֶּלֶךְ; וְחוּץ מִזֶּה הָיוּ שָׁם כַּמָּה מִגְרְשֵׁי־מִשְׂחָק, לְמֵרוֹץ וּלְמִשְׂחַק הַכַּדּוּר וּלְהִתְגּוֹשְׁשׁוּת, כְּמוֹ כֵן בָּתֵּי לוּל לְעוֹפוֹת, בָּתֵּי שִׁמּוּרִים לְדָגִים וּלְחַיּוֹת, רְפָתִים וָאֳרָווֹת, חַדְרֵי סְפָרִים, חַדְרֵי נֶשֶׁק וּבָתֵּי יְצִיקָה. חֲטִיבַה מֵעֵין זוֹ הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם כָּל אַרְמוֹן־מַלְכוּת, לְמָשָׁל, לוּבְר או אַרְמוֹן סֶן־פּוֹל – עִיר קְטַנָּה שׁוֹכֶנֶת לְבָדָד בְּתוֹךְ הָעִיר הָעַתִּיקָה.

מִמְּרוֹם הַמִּגְדָּל, שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עָלָיו, נִתְגַּלָּה אַרְמוֹן סֶן־פּוֹל בִּדְמוּת רַבָּה וְנֶאְדָּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא מֵאֲחוֹרֵי אַרְבַּעַת הַבִּנְיָנִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁהִזְכַּרְנוּ לְעֵיל, וְהָיָה מִתְעַלֵּם כִּמְעַט לְמֶחֱצָה מִן הָעַיִן. אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר בְּדִיּוּק אֶת שְׁלשֶׁת חֶלְקֵי הָאַרְמוֹן. לַמְרוֹת יְצִיעֵי הַחִבּוּר, הָעֲשׂוּיִם זְכוּכִית וְעַמוּדִים, אֲשֶׁר שַׁרְל הַחֲמִשִּׁי הִשְׂכִּיל לְהָקִים בֵּין אַרְמוֹנוֹ הַפְּרָטִי וּבֵין הַבִּנְיָן הָרָאשִׁי: הָאֶחָד מֵהֶם אַרְמוֹן פְּטִי־מוֹסְק, זֶה שֶׁאֶת גַּגּוֹ הִקִּיף כְּזֵר תִּפְאֶרֶת מַעֲקֵה־אֶבֶן עָשׂוּי תְּחָרִים; בֵּית מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל הָאָב הַכֹּהֵן מִסֶּן־מוֹר, אֲשֶׁר נִרְאָה כִּמְצוּדָה בִּגְלַל הַמִּגְדָּל הַגָּדוֹל, גְזוֹזטְרוֹת הַמָּגֵן, כּוּכֵי הָיּוֹרִים, סולְלוֹת הַבַּרְזֶל וְשֶׁלֶט הַמֵּשְפָּחָה שֶׁל הָאָב הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה תָּלוּי מֵעַל לַשַּׁעַר הַזַּכְּסִי, בֵּין קוֹרוֹת הַגֶּשֶר הַמְטֻלְטָל; וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן –אַרְמוֹן הָרוֹזֵן לְבֵית אֶטַנְףּ, זֶה שֶׁמִּגְדַּל הַאוֹפִים שֶׁלּוֹ, הַמְעֻטָּר גַּג הָרוּס, נִרְאָה לְעֵין הַמִּסְתָּכֵּל בְּכָל פְּגִימוֹתָיו, כִּדְמוּת כַּרְבֹּלֶת שֶׁל תַּרְנְגֹל. פֹּה וָשָׁם עָמְדוּ בִּקְבוּצָה שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה אַלוֹנִים שֶׁמַּרְאֵיהֶם הָיָה כְּגוּף אֶחָד, דֻּגְמַת רָאשִׁים עֲצוּמִים שֶׁל כְּרוּבִית; בַּרְבּוּרִים הֶחֱלִיקוּ הֵנָּה וָהֵנָּה עַל פְּנֵי יְאוֹרֵי הַדָּגָה הַזַּכִּים שֶׁהָיוּ פְּרוּשִׂים בֵּין אוֹר וָצֵל; בָּזוֹ אַחַר זוֹ נִמְשְׁכוּ חֲצֵרוֹת שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר מִֵרָחוֹק אֶת הַנּוֹי שֶׁבְּיַרְכְּתֵיהֶן; וְעוֹד שָׁם בֵּית הָאֲרָיוֹת, בָּנוּי קֶשֶׁת חַדָּה וּנְמוּכָה, הַנִּשְׁעֶנֶת עַל עַמוּדִים קְצָרִים לְפִי הַסִּגְנוֹן הַזַּכְּסִי, כֻּלּוֹ סוֹרְגֵי בַּרְזֶל וּמָלֵא תָּמִיד נַהַם אֲרָיוֹת; וּלְרֹחַב כָּל הַחֲטִיבָה הַזֹּאת הִתְרוֹמֵם מִגְדַּל הַקַּשְׂקַשִּׂים אֲשֶׁר עַל שֵׁם מִרְיָם הַקְּדוֹשָׁה; מִצַּד שְׂמֹאל – בֵּית הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לָעִיר פָּרִיס, וְאַרְבָּעָה צְרִיחִים לוֹ מִקְצוֹתָיו, כֻּלָּם קְטַנִּים וַעֲשׂוּיִם כְּזֵר נָאוֶה; וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – בְּיַרְכְּתֵי הַמָּקוֹם עָמַד עֶצֶם הָאַרְמוֹן סֶן־פּול, עַל חָזִיתוֹ רַבַּת הַדְּמוּת הָעֲמוּסָה קִשּׁוּטִים לְאֵין מִסְפָּר, פְּרִי תְּקוּפָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִימֵי שַׁרְל הַחֲמִשִּׁי. בֵּינֵיהֶם הֲמוֹן צוּרוֹת כִּלְאַיִם אֲשֶׁר דִּמְיוֹן הָאַדְרִיכַלִּים טָפַל עַל הַבַּיִת בְּמֶשֶׁךְ מָאתַיִם שָׁנָה – עַל כָּל בִּנְיַנֵי הַדּוּכַן אֲשֶׁר לְתָאֵי הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, כַּרְכֻּבֵי יְצִיעָיו, נִסֵּי הָרוּחַ הָרַבִּים מִסְּפֹר וּמֵתְנַפְנְפִים לְכָל קְצוֹת הַשָּמַיִם, וּשְׁנֵי מִגְדָּלָיו הַרָמִים שֶׁהָיוּ דְבֵקִים זֶה לָזֶה וְנִרְאִים – בִּגְלַל גַּג הֶחָרוּט שֶׁלָהֶם, הַמֻּקָּף זֵר שֶׁל כּוּכֵי יוֹרִים – כִּצְרִיפִים חַדֵּי צוּרָה שֶׁשְּׂפָתָם מִתְכּוֹפֶפֶת כְּלַפֵּי מַעְלָה.

וּכְשֶׁהוֹסִיפָה הָעַיִן לְהַבִּיט אֶל יְצִיעֶיהָ שֶׁל זִירַת אַרְמוֹנוֹת זוֹ, הַתּוֹפֶסֶת מָקוֹם רְחַב יָדַיִם, פָּגְעָה לְבַסּוֹף – מֵעֶבֶר לְגֵיא הָעֵמֶק הַחוֹצֶה אֶת הָעִיר הַעָתִּיקָה וּמְסַמֵּן אֶת רְחוֹב סֶנְט־אַנטוּאַן – בְּבֵית אַנְגּוּלֶם, בִּנְיָן רַב מִדּוֹת בִמְאֹד מְאֹד וּבֶן תְּקוּפוֹת שׂוֹנוֹת, שֶׁכַּמָּה חֲלָקִים מִמֶּנוּ הָיוּ חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי וּמַזְהִירִים בִּבְהִירוּתָם, וְלֹא נִרְאוּ בְּתוֹךְ הַחֲטִיבָה כֻּלָּה אֶלָּא כִּטְלַאי אָדֹם עַל פְּנֵי מְעִיל כָּחֹל, וְאוּלָם הַגַּג הָרָם הַמִּתְחַדֵּד לְהַפְלִיא אֲשֶׁר לָאַרמוֹן הֶחָדָשׁ כֻּלּוֹ זָרוּעַ מַרְזְבִים מַעֲשֵׂה מִקְשֶׁה וּמְכֻסֶּה לוּחוֹת עוֹפֶרֶת הַמְעֻטָּרִים פִּתוּחֵי נְחֹשֶׁת נוֹצְצִים שֶׁאֵין קֵץ לְמִסְפָרָם וּלְצוּרוֹתֵיהֶם – הַגַּג הַמֻּפְלָא, מַעֲשֵׂה דַמֶּשֶׂק, הִתְרוֹמֵם מָלֵא־חֵן מִבֵּין הֲרִיסוֹת הַבִּנְיָן הָעַתִּיק, זֶה אֲשֶׁר מִגְדָּלָיו הֶעָבִים וְהנּוֹשָׁנִים נַעֲשׂוּ מֵרֹב יָמִים קְמוּרִים כְּגִיגִיּוֹת, הִתְחִילוּ נֶהֱרָסִים מֵאֲלֵיהֶם מרֹב שֵׂיבָה וְכָל אֶחָד מֵהֶם כִּדְמוּת כֶּרֶס עָבֶה וּמְלֵאָה שֶׁפָּקְעָה מֵרֹאשָׁה וְעַד סוֹפָהּ. מֵאַחֲרֵי אֵלֶּה הִתְרוֹמֵם יַעַר הַמִּגְדָּלִים הַחַדִּים אֲשֶׁר לְאַרְמוֹן מִּשְׁפָּטִים. כַּמַּרְאֶה הַזֶּה הָיָה עוֹד בִּמְלֹא תֵּבֵל: גַּם בְּשַׁמְבּוּר⁴⁹ וְגַם בְּאַלְהַמְבְּרָה לֹא הָיָה מִן הַקֶּסֶם וְהָאַוְרִירִיּוּת וְהַפֶּלֶא כְּמוֹ בְּיַעַר זֶה שֶׁל מִגְדָּלִים חַדִּים, צְרִיחֵי־פִּנָּה קְטַנִּים, אֲרֻבּוֹת וְנִסֵּי רוּחַ, צוּרוֹת שַׁבְּלוּל וְצוּרוֹת סְלִיל, מִגְדָּלִים קְטַנִים, הַמְשַׁמְשִׁים לְעָשָׁן וּלְאוֹר, שֶׁנִּרְאוּ כַּעֲשׂוּיִּם מַעֲשֵׂה חוֹתָם, בִּיתָנִים, כַּפּוֹת סְלִילוֹנִיּוֹת אוֹ ''מִגְדָּלוֹנִים'', כְּפִי שֶׁהָיוּ קוֹרְאִים לָהֶם בַּיָּמִים הָהֵם – כָּל אֵלֶּה שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים לְפִי תָאֳרָם, גָּבְהָם וַעֲמִידָתָם. כָּל הַחֲטִיבָה כֻּלָהּ הָיְתָה מֵעֵין לוּחַ שַׁחְמַט עֲצוּם הַמִּדָּה.

מִצַּד יָמִין לְאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט נִרְאֶה אֶת קְבוּצַת הַמִּגְדָּלִים הָעֲצוּמִים וְקוֹדְרֵי הַמַּרְאֶה הַנִּדְחָקִים זֶה לָזֶה מִתְכַּוְצִים יַחַד מֵעֵבֶר לִתְעָלָה עֲגֻלָּה הַמַּקִּיפָה אוֹתָם מִסָּבִיב; שָׁם נִרְאֶה אֶת מִגְדַּל הַמְּצוּדָה אֲשֶׁר כּוּכֵי יוֹרִים לוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חַלוֹנוֹת, אֶת הַגֶּשֶׁר הַמְטֻלְטָל הַמּוּרָם תָּמִיד וְאֶת הַשַּׁעַר הַנּוֹפֵל הַסָּגוּר תָּמִיד: – זֹאת הִיא הַבַּסְטִילְיָה. הַלּוֹעִים הַשְּׂחוֹרִים הַלָּלוּ, הַפְּעוּרִים בֵּין אֲגַפֵּי הַגַּגּוֹת וְנִרְאִים מֵרָחוֹק כְּעֵין מַרְזְבִים, אֵינָם אֶלָּא תּוֹתָחִים. בִּתְחוּם הַתּוֹתָחִים הָאֵלֶּה, בִּקְצֵה הַבִּנְיָן הַנּוֹרָא, נִמְצָא הַשַּׁעַר סֶנְט־אַנְטוּאַן הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין שְׁנֵי מִגְדָּלִים.

מֵעֵבֶר בֵּית הַמִּשְׁפָּט מִזֶּה, עַד לְחוֹמַת שַׁרְל הַחֲמִשִּׁי, הִשְׂתָּרְעוּ כְּמַרְבַדֵּי קְטִיפָה הֲמוֹן הַגַּנִּים וְהַפַּרְדֵּסִים אֲשֶׁר לְבֵית הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם מְלֵאִים כִּכְּרֵי דֶשֶׁא וַעֲרוּגוֹת פְּרָחִים וּבְאֶמְצָעִיתָם מִסְתַּמֵּן, לְפִי הֲמוֹן עֵצָיו וּשְׂדֵרוֹתָיו, אוֹתוֹ גַן מְהֻלָל אֲשֶׁר לוּאִי הָאֶחַד־עָשָׂר נְתָנָוֹ מַתָּנָה לַדָּקְטוֹר קוֹאַקְטְיֶה. בּית מִצְפֶּה הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר לַדָּקְטוֹר הִתְרוֹמֵם מִתּוֹךְ סְבַךְ הַגַּן כְּעַמּוּד רַם וּבוֹדֵד אֲשֶׁר בַּיִת קָטֹן מְשַׁמֵּשׁ לוֹ גֻלָּה. בַּחֲדַר הַמַדָּע הַזֶּה מָצְאָה לָהּ מָקוֹם אִצְטַגְנִינוּת אֲיֻמָּה וְנוֹרָאָה.

בַּמָּקוֹם הַזֶּה מִשְׂתָּרַעַת עַכְשָׁו כִּכַּר הַמֶּלֶךְ. כְּבָר הִזְכַּרְנוּ לְמַעְלָה כִּי אוֹתוֹ רֹבַע הָאַרְמוֹנוֹת שֶׁתֵּאַרְנוּהוּ לִפְנֵי הַקוֹרֵא עַל יְדֵי צִיּוּן הַנְּקֻדּוֹת הַמִּסְתַּמְּנוֹת בְּיוֹתֵר, תָּפַס אֶת כָּל שֶׁטַח הַזָּוִית הַמִּתְהוָּה בַּמִּזְרַח בֵּין חוֹמַת שַׁרְל הַחֲמִשִּׁי וּבֵין נְהַר הַסֶּנָה. מֶרְכָּזוֹ שֶׁל רֹבַע הַצָּפוֹן הָיָה מָלֵא בָּתֵּי אֶזְרָחִים. כָּאן נִסְתַּיְּמוּ בְּעֶצֶם שְׁלֹשֶׁת גִּשְׁרֵי הָעִיר הָעַתִּיקָה שׁמִּצַּד הַנָהָר הַיְמָנִי, וּמֵאֲחוֹרֵי גְשָׁרִים צוֹמְחִים עַל פִּי רֹב בָּתִּים וְלֹא אַרְמוֹנוֹת. בָּתֵּי דִירָה אֵלֶּה אֲשֶׁר לָאֶזְרָחִים, הַצְּפוּפִים כְּתָאִים בְּכַוֶּרֶת, הִצְטַיְּנוּ אַף הֵם בְּכָל מִינֵי דְבָרִים שֶׁבְּיֹפִי. גַּנֵּי הַבָּתִּים בְּעִיר בִּירָה דוֹמִים לְגַלִּים שֶׁבַּיָּם: אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִפְלָאִים עַד מְאֹד. רֵאשִׁית כֹּל – הָרְחוֹבוֹת. הַלָּלוּ, מְסֻבָּכִים וּמִצְטַלְבִים, הִוּוּ כֻּלָּם יַחַד הֲמוֹן צוּרוֹת נֶחְמָדוֹת מַרְאֶה; מִסָּבִיב לְבִנְיְנֵי הַשּׁוּק הָיְתָה לָהֶם דְּמוּת כּוֹכָב הַשּׁוֹלֵחַ קַרְנַיִם לְכָל הָעֲבָרִים. שְׁנֵי הָרְחוֹבוֹת סֶן־דֶּנִי וְסֶן־מַרְטֶן, עַל כָּל שְׁלוּחוֹתֵיהֶם, הִתְרוֹמְמוּ בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה כִּשְׁנֵי עֵצִים גְּדוֹלֵי נוֹף הַכּוֹבְשִׁים אֶת עַנְפֵיהֶם, בְּקַו מִשְׁתַּלְשֶׁל הִתְפַּתְּלוּ עַל פְּנֵי כָּל הַשֶּׁטַח הָרְחוֹבוֹת דֶּה־לַה־פְלָטְרִי, דֶּה־לַה־בֶּרֶרִי, דֶּה־לַה־טִיקְסְרַנְדְּרִי, וְעוֹד. הָיוּ כָּאן גַּם בִּנְיָנִים נָאִים שֶׁהִתרוֹמְמוּ מֵעַל גַּלָּיו הַקְּפוּאִים שֶׁל יָם הַגַּגּוֹת. אֵצֶל גֶּשֶׁר הַחַלְפָנִים, לֹא הַרְחֵק מִן הַמָּקוֹם שָׁשָּׁם רָמוּ מֵי הַסֶּנָה מֵתַּחַת לְגַלְגַּלָּיו שֶׁל גֶּשֶׁר הַטוֹחֲנִים, עָמַד בִּנְיַן שַׁטְלֶה – לֹא עוֹד הַמְּצוּדָה מִימֵי יוּלְיאַן הַכּוֹפֵר, כִּי אִם מִגְדָּל מִתְּקוּפַת הַפֵאוֹדָלִים, בַּמֵּאָה הַשְּׁלשׁ־עֶשְׂרֵה, בָּנוּי אֶבֶן קָשָׁה כָּל כָּךְ שֶׁהַמַּעְדֵּר הַחַד לֹא יָכֹל לְקַצֵּץ בּוֹ גֶזֶר אֶחָד כְּאֶגְרוֹף אִישׁ. אַחֲרֵי כֵן הוֹפִיעַ לָעַיִן הַמִּגְדָּל הַנֶּהְדָּר בֶּן אַרְבַּע הַצְּלָעוֹת אֲשֶׁר לְסֶן־יַ’ק דֶּה־לַה־בּוּשֶׁרִי, זֶה שֶׁקְּצוֹתָיו נִרְאוּ עֲגֻלִּים לְגַמְרֵי בְּשֶׁל הֲמוֹן הַגִּלּוּפִים וְהוּא נֶחְשַׁב כְּבָר בַּיָּמִים הָהֵם לִסְגֻלָּה יְקָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁבִּנְיָנוֹ לֹא נִגְמַר עֲדַיִן בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה (חָסְרוּ לוֹ בְּעִקָּר אוֹתָן אַרְבַּע הַצּוּרוֹת מְשֻנּוֹת הַמַּרְאֶה הַנִּצָּבוֹת גַּם כַּיּוֹם בְּפִנּוֹת גַּגּוֹ וְהֵן מֵעֵין סְפִינְכְּסִים הַמְסַפְּרִים לְפָרִיס הַחֲדָשָׁה אֶת רָזֶיהָ שֶׁל פָּרִיס הָעַתִּיקָה. הַפַּסָּל רוֹל הִצִּיג אוֹתָן עַל מְכוֹנָן בִּשְׁנַת 1526 וְקִבֵּל בִּשְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ עֶשְרִים פְרַנְק). סָמוּךְ לְכָאן נִמְצָא בֵּית הָעַמוּדִים הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי כִּכָּר גְּרֶב, הַכִּכָּר הַיְדוּעָה כְּבָר לַקּוֹרֵא; וְשָׁם עוֹד בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן־גֶּ’רְוֶה, אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן קִלְקְלוּ אֶת פָּנֶיהָ עַל יְדֵי פּוֹרְטַל עָשׂוּי בְּטוּב טָעַם; וְשָׁם בֵּית סֶן־מֶרִי, זֶה שֶׁהַקֶּשֶׂת הַחַדָּה אֲשֶׁר לְכִפּוֹתָיו דִּמְתָה כִּמְעַט לַקֶּשֶׁת הָעֲגֻלָּה שֶׁל הַסִּגְנוֹן הָרוֹמָנִי; וּבֵית סֶנְט־יוֹהַן אֲשֶׁר מִגְדָּלוֹ הַחַד הָיָה יָדוּעַ לִתְהִלָּה; וְעוֹד עֶשְׂרִים מַצְּבוֹת בִּנְיָן שֶׁמַּזָּלָם הָרַע גָּרַם לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ מַצְפִּינִים אֶת חֲמוּדוֹתֵיהֶם בָּרְחוֹבוֹת הַקּוֹדְרִים הָאֵלֶּה, הַצָּרִים וְהָאֲרֻכִּים לִבְלִי קֵץ. וּנְתָאֵר לָנוּ עוֹד בַּדִּמְיוֹן הֲמוֹן פְּסִילֵי הַצְּלָבִים, שֶׁהָיוּ מְרֻבִּים בְּפִנּוֹת הָרְחוֹבוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַמּוּדֵי הַתְּלִיָּה; אֶת בֵּית הַקְּבָרוֹת דֶּז־אַנּוֹסַן, שֶׁחוֹמָתוֹ כְּלִילַת הַבִּנְיָן הִסְתַּמְּנָה בַּמֶּרְחָק, מֵעֵבֶר לַגַּגּוֹת; אֶת עַמּוּד הַקָּלוֹן שֶׁל הַשּׁוּק, זֶה שֶׁרָמַת גַּגּוֹ נִשְׁקְפָה מִבֵּין שְׁתֵּי אֲרֻבּוֹת עָשָׁן אֲשֶׁר בִּרְחוֹב דֶּה־לַה־קוֹפוֹנְרִי; אֶת כֶּבֶשׁ הַמָּדְרֵגוֹת לְיַד צְלָב דּוּ־טְרָהוֹאַר, שֶׁנִּמְצָא בְּפִנַּת רְחוֹב וְהָיָה מַשְׁחִיר תָּמִיד מֵרֹב אֲנָשִׁים; אֶת הַקִּירוֹת הָעֲגֻלִּים אֲשֶׁר לְשׁוּק הַתְּבוּאָה; אֶת שְׁרִידֵי הַחוֹמָה הָעַתִּיקָה לְפִילִיףּ אוֹגוּסְט. שֶׁהִסְתַּמְנוּ פֹה וְשָׁם מִתּוֹךְ הַבָּתִּים הַנִּצְמָדִים אֲלֵיהֶם; אֶת הַמִּגְדָּלִים שֶׁנִּתְבַּקְּעוּ בְּשֶׁל הַקִּסּוּס; אֶת הַשְּׁעָרִים הַהֲרוּסִים; אֶת הַשְּׁטָחִים הַמְכֻסִּים שְׁיָרֵי חוֹמוֹת חֲרֵבוֹת; אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה אֶת הַדֶּרֶךְ לְיַד הַנָּהָר הַזְּרוּעָה אַלְפֵי חֲנֻיּוֹת וּבוֹרוֹת דָּם שֶׁל פּוֹשְׁטֵי נְבֵלוֹת; וּלְבַסּוֹף אֶת שֶׁטַח הַנָּהָר הַמְכֻסֶּה סִירוֹת אֲשֶׁר בֵּין נְמַל הַשָּׁחָת וּבֵין בֵּית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַחַשְׁמַן – וְָאָז יֵצֵא לָנוּ מֻשָּׂג כָּל שֶׁהוּא בִּדְבַר הָרִבּוּעַ הַפְּנִימִי שֶׁל הָעִיר הַעַתִּיקָה, כְּפִי שֶׁהָיָה בִּשְׁנַת 1482.

חוּץ מִשְּנֵי הַפַּרְוָרִים הָאֵלֶּה – פַּרְוַר הָאַרְמוֹנוֹת וּפַרְוַר בָּתֵּי הָאֶזְרָחִים – נִסְתַּמֵּן בָּעִיר הָעַתִּיקָה עוֹד מָדוֹר שְׁלִישִׁי, וְהוּא – מֵזַח הַמִּנְזָרִים הָאָרֹךְ שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּהֶקֵּף מָלֵא כִּמְעַט, מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, מִסָּבִיב לְרֹבַע זֶה, וְשִׁמֵּשׁ לְפָרִיס מֵעֵין חוֹמָה שְׁנִיָּה הַנִּשְׁעֶנֶת בְּעָרְפָּה שֶׁל חוֹמַת הַמִּבְצָר וַחֲבוּרָה כֻּלָּה בָּתֵּי תְּפִלָּה וּמִנְזָרִים. הִנֵּה סָמוּךְ לְגַן בֵּית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַפַּרְלָמֶנְט, בֵּין רְחוֹב סֶנְט־אַנְטוּאַן וּרְחוֹב הַצַּלְבָּנִים הַיָּשָן, נִמְצָא מִנְזַר קַטֵּרִינָה אֲשֶׁר גַּנָּיו הָעֲצוּמִים נִמְשְׁכוּ מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי לְחוֹמַת פָּרִיס. בֵּין רְחוֹב הַצַּלְבָּנִים הַיָּשָׁן וּרְחוֹב הַצַּלְבָּנִים הֶחָדָשׁ עָמַד הַהֵיכָל וְלוֹ קְבוּצַת מִגְדָּלִים קוֹדְרִים וְרָמֵי קוֹמָה הַמִּתְרוֹמְמִים לְבָדָד עַל פְּנֵי כִּכָּר מֻקֶּפֶת חוֹמָה. בֵּין רְחוֹב הַהֵיכָל הֶחָדָשׁ וּרְחוֹב סֶן־מַרְטֶן עָמַד בְּתוֹךְ גַּנָּיו בֵּית־הַמִּנְזָר סֶן־מַרְטֶן, זֶה שֶׁמְּצוּדָתוֹ וְשַׁלְשֶׁלֶת מִגְדְּלֵי הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁלּוֹ הָיוּ חֲזָקִים וְיָפִים כִּמְעַט כְּמו סֶן־ 'רְמֶן דֶּה־פְּרֶה. בֵּין רְחוֹב סֶן־מַרְטֶן וּרְחוֹב סֶן־דֶּנִי נִמְצָא מִנְזַר הַשִּׁלּוּשׁ, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – בֵּין רְחוֹב סֶן־דֶּנִי וּרְחוֹב מוֹנְטוֹרְגֵל עָמַד בֵּית הַמִנְזָר פִיל־דְּיֶה. מִצִּדּוֹ שֶׁל זֶה נִסְתַּמְּנוּ הַגַּגּוֹת הַנְמוּכִים וְחוֹמַת הַהֶקֵּף הַהֲרוּסָה אֲשֶׁר לַחֲצַר הַפְּלָאוֹת. רַק חֻלְיָה זוֹ לֹא הָיְתָה קֹדֶשׂ בְּכָל שַׁלְשֶׁלֶת הַמִּנְזָרִים.

וּכְמַדוֹר רְבִיעִי, הַשּׁוֹכֵן לְעַצְמוֹ בְּקֶרֶב הַבָּתִּים שֶׁעַל שְׂפַת הַסֶּנָה הַיְמָנִית וְתוֹפֵס אֶת מְקוֹם הַזָּוִית הַמִזְרָחִית שֶׁבֵּין חוֹמַת הָעִיר וּשְׂפַת הַנָּהַר – נִסְתַּמְּנָה לְבַסוֹף קְבוּצָה חֲדָשָׁה שֶׁל אַרמוֹנוֹת וּבָתֵּי תִּפְאֶרֶת הַנִּדְחָקִים מִסָבִיב לְאַרמוֹן לוּבְר. אַרְמוֹן לוּבְר הַיָּשָׁן לְפִילִיףּ אוֹגוּסט. אוֹתוֹ בִּנְיַן עֲנָקִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב לְמִגְדָּלוֹ הָאֶמְצָעִי, הֶעָצוּם עַד מְאֹד, הִתְרוֹמְמוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׂה מִגְדָּלִים רָאשִׁיִּים, חוּץ מִכַּמָּה מִגְדָּלִים קְטַנִים – בִּנְיָן זֶה, אוֹמֵר אָנֹכִי, נִרְאָה מֵרָחוֹק כְּלָחוּץ בֵּין קוֹמוֹת הַגַּג הַגּוֹטִיּוֹת אֲשֶׁר לְאַרְמוֹן אַלֶנְסוֹן וְאַרְמוֹן פְּטִי־בֻּרְבּוֹן. נְחַשׁ עֲקַלָּתוֹן זֶה שֶׁכֻּלּוֹ מִגְדָּלִים, בַּחַן הָעֲנָקִים הַשּׁוֹמֵר עַל פָּרִיס וְנוֹשֵׂא אֶל עָל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשִׁים וְרָמוֹת גַּג עֲצוּמוֹת, מְכֻסּוֹת לוּחוֹת עוֹפֶרֶת אוֹ צִפְחָה וְנוֹצְצוֹת מֵרֹאשָׁן וְעַד סוֹפָן בִּבְרַק מַתֶּכֶת – אַרְמוֹן זֶה נִתְגַּלָּה בְּלִי מֵשִׂים כְּגוֹבֵל אֶת הָעִיר הַצְּפוֹנִית לְצַד מַעֲרָב.

נַחֲזֹר עַל הַדְּבָרִים: הִנֵּה חֲטִיבָה עֲצוּמָה שֶׁל בָּתֵּי אֶזְרָחִים – הָרוֹמָאִים הָיוּ קוֹרְאִים לִכְעֵין זוֹ בְּשֵׁם insula – אֲשֶׁר מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל לָהּ שְׁנֵי פַּרְוָרֵי אַרְמוֹנוֹת, בַּקָּצֶה הָאֶחָד אַרְמוֹן לוּבְר וּבַקָצֶה הַשֵּׁנִי בֵּית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַפַּרְלָמֶנְט וּמִצָּפוֹן מְתָאֲרִים אֶת גְּבוּלָהּ הֲמוֹן מִנְזָרִים וְשָׂדוֹת נֶעֱבָדִים, וְכָל הַחֲטִיבָה כֻּלָּה קְצָתָה מִתְעַלֶּמֶת מִן הַעַיִן וּקְצָתָהּ כְּעַרְבּוּבְיָה רַבַּת גְּוָנִים; וּמֵעַל לְאַלְפֵי הַבִּנְיָנִים, שֶׁגַּגּוֹתֵיהֶם הָעֲשׂוּיִם לְבֵנִים אוֹ צִפְחָה נִמְשְׁכוּ בְּשׁוּרוֹת מְשֻׁנּוֹת וַאֲרֻכּוֹת עַד מְאֹד, הִתְרוֹמְמוּ מִגְדְּלֵי הַפַּעֲמוֹנִים הַמְגֻוָּנִים וּכְלִילֵי הַכִּפּוֹת לְאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי הַכְּנֵסִיוֹת אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַסֶּנָה הַשְּׂמָאלִית; רְחוֹבוֹת אֵין מִסְפָּר עוֹבְרִים בַּתָּוֶךְ אוֹ גוֹבְלִים אֶת הַקְּצָווֹת; מִצַּד אֶחָד הַחוֹמָה הַגְּבוֹהָה הַמְעֻטֶּרֶת צְרִיחִים רְבוּעִים (בְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָיוּ צְרִיחֵי הַחוֹמָה עֲגֻלִּים), וּמִצַּד שֵׁנִי הַסֶּנָה רַבַּת הַגְּשָׁרִים הַזְּרוּעָה הֲמוֹן סִירוֹת פּוֹרְשׂוֹת מִפְרָשִׂים – כָּזֹאת הָיְתָה הָעִיר הַצְּפוֹנִית בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה.

מֵעֵבֶר הַחוֹמָה הַשֵּׁנִי נִדְחֲקוּ שְׁכֻנּוֹת אֲחָדוֹת מִלִּפְנֵי הַשְּעָרִים, אֲבָל הַלָּלוּ לֹא הָיוּ מְרֻבּוֹת וּצְפוּפוֹת כְּמוֹ בְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. מֵאֲחוֹרֵי הַבַּסְטִילְיָה רָבְצוּ כְּעֶשְׂרִים בָּתִּים דַּלִּים מִסָּבִיב לְבִנְיַן הַגָּזִית הַמֻּפְלָא שֶׁל קְרוּאַ־פוֹבֶן מִסָּבִיב לָעַמּוּד הַזָּקוּף שֶׁל הַמִּנְזָר סֶנְט־אַנטוּאַן דֶּה־שַׁנְףּ; מֵאַחֲרֵי אֵלֶּה – פּוֹפִינְקוּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין שְׂדוֹתָיו; וָהָלְאָה – לַה־קוּרְטִיל, כְּפָר נָעִים הַמָּלֵא בָּתֵּי מַרְזֵחַ; וְהַשְּׁכֻנָּה סֶן־לוֹרַן, זוֹ שֶׁמִּגְדַּל בֵּית הַתְּפִלָּה שֶׁלָּהּ נִרְאָה מֵרָחוֹק כְּמִצְטָרֵף אֶל חִצֵּי הַמִּגְדָּלִים אֲשֶׁר לְשַׁעַר סֶן־מַרְטֶן; בְּמֶרְחָק לֹא רַב נִסְתַּמְּנוּ לָעַיִן הַפַּרְוָר סֶן־דֶּנִי וְהַסְבִיבָה רַבַת הַיִּשׁוּב שֶׁל סֶן־לַדְר; לְיַד שַׁעַר מוֹנְמַרְטֶר הִשְׂתָּרְעָה הַשְּׁכֻנָּה גְרַנְג’־בַּטְלְיֶר הַמֻּקָּפָה חוֹמָה לְבָנָה: מֵאֲחוֹרֵי זוֹ – פַּרְוַר מוֹנְמַרְטֶר, זֶה הֵכִיל לְפָנִים בְּמִסְפָּר רַב גַּם בָּתֵּי תְּפִלָּה וְגַם טְחָנוֹת וְלֹא קִיֵּם בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶת הַטְּחָנוֹת בִּלְבַד, כֵּיוָן שֶׁעַם הָאֶזְרָחִים בְּיָמֵינוּ מְבַקֵּשׁ רַק אֶת מְזוֹן הַגּוּף. לִבַסּוֹף רָאֲתָה הָעַיִן מֵאַחֲרֵי הַלּוּבְר, בֵּין כָּרֵי הַדֶּשֶׁא, אֶת הַפַּרְוָר סֶנְט־הוֹנוֹרֶה הַגָּדוֹל לְמַדַּי בַּיָּמֵים הָהֵם; מִזֶּה וָהָלְאָה הִשְׂתָּרְעוּ שְׂדוֹתֵיהֶם שֶׁל פֶּטִיט־בְּרֶטַן וּמַרְשֶׁה־אוֹ־פוֹרְסֶה, מְקוֹם שָׁם נִמְצָא הַכִּבְשָׁן הַנוֹרָא שֶׁבּוֹ הָיוּ נִשְׂרָפִים מְזַיְּפֵי הַמַטְבְּעוֹת; בֵּין מְקוֹם הַיִּשּׁוּב הַנִּקְרָא לַה־קוּרְטִיל וּבֵין סֶן־טוּרֶן, בְּרֹאשׁ רָמָה המִּשְׂתָּרַעַת בְּמֶרְחַב הַשָּׂדוֹת, הִבְחִינָה הָעַיִן בִּדְמוּת בִּנְיָן אֶחָד שֶׁמַּרְאֵהוּ הָיָה מֵרָחוֹק כְּבֵית עַמּוּדִים רָעוּעַ הָעוֹמֵד עַל יְסוֹדוֹת הֲרוּסִים, – אֲבָל זֶה לֹא הָיָה הַפַּרְתְּנוֹן וְלֹא בֵּית מִקְדָּשׁ שֶׁל צֵּאוּס: – זֶה הָיָה ֹמוֹנְטְפוֹקוֹן⁵⁰.

וְאִם לְאַחַר שֶׁמָּנִינוּ בְּשֵׁם בִּנְיָנִים רַבִּים כָּל כָּךְ –בְּעֶצֶם, רַק לְשֵׁם סְקִירָה קַלָּה – לֹא גָרַמְנוּ לִידֵי כָּךְ, שֶׁדְּמוּתָהּ הַכּוֹלֶלֶת שֶׁל פָּרִיס נִטַּשְׁטְשָׁה לְעֵינֵי רוּחוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא בָּה בְּמִדָּה שֶׁהוֹסַפְנוּ לְגוֹלֵל אוֹתָהּ, אָז נַחֲזוֹר עַכְשָׁו עַל הָאָמוּר בִּדְבָרִים מְעַטִּים. בָּאֶמְצַע תִּשְׁכֹּן לָהּ הָעִיר הָעַתִּיקָה, מַרְאֶהָ כְּצַב־עֲנָקִים וּגְשָׁרֶיהָ מְחֻסְפָּסִים הַבְּנוּיִם לְבֵנִים דְּמוּת גַּלִּים לָהֶם מִתַּחַת לְשִׁרְיוֹנוֹת הַגַּב שֶׁל הַגַּגּוֹת הָאֲפוֹרִים. מִשְּׂמֹאל תִּרְאֶה עֵינֵנוּ אֶת רֹבַע הַדָּרוֹם בִּדְמוּת רִבּוּעַ שֶׁכֻּלוֹ אֶבֶן, כֻּלוֹ מֻצָּק, מְעֻבֶּה וּמָלֵא עַל גְּדוֹתָיו; מִיָּמִין נִרְאָה אֶת חֲצִי הָעִגּוּל הָרָחָב אֲשֶׁר לְרֹבַע הַצָּפוֹן, הַדּוֹמֶה בְּיוֹתֵר לִבְלִיל שֶׁכֻּלּוֹ מַצְּבוֹת־בִּנְיָן וְגַנִּים. שְׁלשֶׁת הַתְּחוּמִים הָאֵלֶּה הַמְּלֵאִים בָּתִּים – הָעִיר הָעַתִּיקָה, רֹבַע הַדָּרוֹם וְרֹבַע הַצָּפוֹן – הֲמוֹן רְחוֹבוֹת לְאֵין מִסְפָּר חוֹצִים אוֹתָם בִּדְמוּת עוֹרְקִים. בָּאֶמְצַע, לְכָל מְלֹא אָרְכָּם, שׁוֹטֶפֶת הַסֶּנָה, ''הַסֶּנָה הַנּוֹתֶנֶת מִחְיָה'', כְּפִי שֶׁקוֹרֵא לָהּ הָאָב הַכֹּהֵן דּוּ־בְּרֵיל, וְשִׁטְפָּהּ נֶחְסָם עַל־יְדֵי אִיִּים, גְּשָׁרִים וָאֳנִיּוֹת שָׁיִט. מִסָּבִיב יִשְׂתָּרַע מִישׁוֹר רְחַב יָדַיִם הַזָּרוּעַ אַלְפֵי שָׁדוֹת וַהֲמוֹן כְּפָרִים נָאִים; מִשְּׂמֹאל – אִיסִי, בַּנְב, בּוּגִ’ירַר, מוֹנְרוּג' וְגַ’נְטִילִי, זֶה אֲשֶׁר לוֹ הַמִּגְדָּל הֶעָגֹל וְהַמִגְדָּל יְשַׁר הַצְּלָעוֹת, וְעוֹד; מִיָּמִין כְּעֶשְׂרִים מְקוֹמוֹת יִשּׁוּב אֲחֵרִים, הָחֵל בְּקוֹנְפְלַן וְכַלֵּה בְּבִיל־לֶ’אבֶן. בָּאֹפֶק רָאֲתָה הָעַיִן שַׁלְשֶׁלֶת גְּבָעוֹת שֶׁנִּמְשְׁכָה בְּעִגּוּל כִּשְׂפָתוֹ שֶׁל מִקְוֶה מַיִם. בַּמֶּרְחָק, לְצַד מִזְרָח, נִרְאָה לָאַחֲרוֹנָה הַמָּקוֹם וֶנְסַן עַל שִׁבְעַת מִגְדָּלָיו יִשְׁרֵי הַצְּלָעוֹת; מִדָּרוֹם – בִּיסֶטְר וּמגְדָּלוֹ הַקָּטֹן וְהַחַד; מִצָּפוֹן – סֶן־דֶּנִי וּמִגְדָּלוֹ הַבּוֹקֵע שְׁחָקִים; וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, לְצַד מַעֲרָב – סֶן־קְלוּ אֲשֶׁר שָׁם מִגְדַּל צוֹפִים. כָּזֹאת הָיְתָה פָּרִיס בִּשְׁנַת 1482, מִדֵּי הַבֵּט עָלֶיהָ הַקָּאָת מִמְּרוֹם מִגְדָּלָיו שֶׁל נוֹטְר־דַּם.

וְזֹאת הִיא הָעִיר אֲשֶׁר וָלְטֶר אָמַר עָלֶיהָ, כִּי ''בִּתְקוּפַת לוּאִי הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר לֹא נִמְצְאוּ בָּה אֶלָּא אַרְבַּע מַצְבוֹת בִּנְיָן'', לֵאמֹר: כִּפַּת הַגַּג אֲשֶׁר לַסּוֹרְבּוֹנָה, וַל דֶּה־גְרַס, הַבִּנְיָן הֶחָדָשׁ שֶׁל הַלוּבְר, וְהָרְבִיעי, אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה, אַרמוֹן לוּקְסֶנְבּוּרְג. וְאוּלָם לְאָשְׁרֵנוּ חִבֵּר וָלְטֶר גַּם אֶת ''קַנְדִּיד'' וְאִישׁ בְּכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מִימוֹת עוֹלָם לֹא יָדַע כָּמוֹהוּ אֶת צְחוֹק הַשָּׂטָן אֲשֶׁר לַלָּעַג. דָּבָר זֶה מַרְאֶה לָנוּ דֶרֶךְ אַגַּב, כִּי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּהְיֶה גָאוֹן גָדוֹל וְלֹא יָבִין בְּסוּג אֳמָנוּת שֶאֵינוֹ לְפִי רוּחוֹ. וְכִי מוֹלְיֶר בְּשַׁעְתּוֹ לֹא כִּנָּה אֶת רְפָאֵל וְאֶת מִיכָאֵל אַנְגֶ’לוֹ בְּשֵׁם הַמִּנְ’אַרִים⁵¹ שֶׁל תְּקוּפָתָם'' וְחָשַׁב לְכַבְּדָם בָּזֶה כּבוֹד מְרֻבֶּה?

וְאוּלָם נָשׁוּב אֶל פָּרִיס וְאֶל הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה.

פָּרִיס שֶׁבִּתְקוּפָה זוֹ הָיְתָה לֹא רַק עִיר יָפָה, כִּי אִם גַּם עִיר שֶׁכֻּלָּה חֲטִיבָה אַחַת, פְּרִי הָאֳמָנוּת וְהַהִסְטוֹרְיָה שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם, סֵפֶר־קוֹרוֹת הַכָּתוּב אָבֶן. עִיר זוֹ עֻצְּבָה אָז רַק עַל יְדֵי שְׁנֵי סִגְנוֹנֵי בְּנִיָּה: הַסִגְנוֹן הָרוֹמָנִי וְהַסִגְנוֹן הַגּוֹטִי הַמֻּקְדָּם; שֶׁכֵּן לַשְּׁכָבָה הָרוֹמָאִית לֹא הָיָה כְּבָר זֵכֶר בַּיָּמִים הָהֵם, חוּץ מִן הַמֶּרְחֲצָאוֹת לְיוּלִיאַן קֵיסָר שֶׁהֵעִידוּ עַל תְּקוּפָתָם מִבַּעַד לנִדְבְּכֵי הַתּוֹסֶפֶת הָרַבִּים שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם. וּבְנוֹגֵעַ לַשְּׁכָבָה הַקֶּלְטִית – לֹא מָצְאוּ שְׂרִידִים לָהּ גַּם בִּשְׁעַת חֲפִירַת בְּאֵרוֹת.

כַּעֲבֹר חֲמִשִּׁים שָׁנָה, מִשֶּׁהִתְחִיל הָרֶנֶסַנְס לְצָרֵף אֶל אַחְדוּת זוֹ, שֶׁהָיְתָה גַם רַבַּת צוּרוֹת, אֶת הַשֶּׁפַע הַמֻפְלָג שֶׁל צוּרוֹתָיו הַמַּזְהִירוֹת בִּשְׁלַל דִּמְיוֹן, אֶת הָרוֹמְמוּת הַקָּרָה אֲשֶׁר לְקַשְׁתוֹתָיו הָעֲגֻלּוֹת בְּנוֹת הַסִּגְנוֹן הָרוֹמָאִי, אֶת מִשְׁטַר הָעַמּוּדִים הַיְּוָנִי וְכַפּוֹת הַקֶּשֶׁת בַּטַּעַם הַגּוֹטִי הַמְאֻחָר, אֶת מַעֲשֵׂה הַפִּסּוּל הַשּׁוֹפֵעַ חֵן וְכָלוּל בְּכָל זֹאת בְּצוּרָתוֹ וְאֶת הֲמוֹן הַגִּלּוּפִים וּפְטוּרֵי הַצִּיצִים, אַף הִתְחִילָה לְחַבֵּר אֵלֶיהָ, בִּתְקוּפַת לוּטֶר, אֶת סִגְנוֹן הַבְּנִיָּה שֶׁל עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים – נֶעֶשְׂתָה פָּרִיס אוּלַי יָפָה עוֹד יוֹתֵר, אַף כִּי לֹא הוֹפִיעָה לָעַיִן וְלַחוּשִׁים קְצוּבָה כְּמוֹ קוֹדֶם. וְאוּלָם תְּקוּפַת פְּאֵר זוֹ חָלְפָה עַד מְהֵרָה: הָרֶנֶסַנְס הִשְׁלִיט אֶת עַצְמוֹ בַּכֹּל; הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בַּבִּנְיָנִים שֶׁבָּנָה, אֶלָּא רָצָה גַם לַהֲרֹס בִּנְיָנִים; אִם כִּי בֶּאֱמֶת לֹא מָצָא לְעַצְמוֹ דֵי מָקוֹם פָּנוּי. מִשֹּוּם כָּךְ לֹא שָׁמְרָה פָּרִיס עַל אָפְיָהּ הַגּוֹטִי אֶלָּא בְּמֶשֶׁךְ זְמָן קָצָר. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַעֲמִיד עַל תִּלּוֹ אֶת בֵּית הַכְּנֵסִיָה סֶן־יַ’ן דֶּה־לַה־בּוּשֶׁרִי, עַד שֶׁהִתְחִילוּ לַהֲרֹס אֶת בִּנְיַן הַלּוּבְר הַיָּשָׁן.

מֵאוֹתוֹ זְמָן וְאֵילָךְ הִתְחִיל הַכְּרַךְ הַגָּדוֹל מְשַׁנֶּה אֶת פָּנָיו מִיּוֹם לְיוֹם. פָּרִיס הַבְּנוּיָה בַּסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי, זוֹ שׁקָּבְרָה תַּחְתֶּיהָ אֶת פָּרִיס הָרוֹמָנִית, הִתְחִילָה אַף הִיא נִכְחֶדֶת מִן הָעוֹלָם: אֲבָל מַה טִיבָה שֶׁל פָּריס זוֹ שֶׁבָּאָה בִּמְקוֹם הַקּוֹדֶמֶת?

אֶת פָּרִיס מִתְּקוּפַת קַטֵּרִינָה לְבֵית מֶדִיצִ’י אֶפְשָׁר לְהַכִּיר עַל פִּי אַרְמוֹן טְיוּלֵרִי; פָּרִיס מִתְּקוּפַת הֶנְרִי הַשֵּׁנִי – עָל פִּי בֵּית מוֹעֲצוֹת הָעִיר: שְׁנֵיהֶם בְּנוּיִם עוֹד בְּסִגְנוֹן נִשְׂגָּב עַד מְאֹד; פָּרִיס שֶׁל הֶנְרִי הָרְבִיעִי נוֹתֶנֶת אֶת אותוֹתֶיהָ עַל כִּכַּר הַמֶּלֶךְ, בְּמָקוֹם שֶׁחָזִית הַבָּתִּים, הַבְּנוּיָה לְבֵנִים, אֲחוּזָה בִּקְצוֹתֶיהָ אֶבֶן קָשָׁה וְגַּגּוֹת הַצִּפְחָה יוֹרְדִים עַל בָּתִּים בְּנֵי שְׁלשָׁה צְבָעִים; פָּרִיס מִתְּקוּפַת לוּאִי הַשְּׁלשָׁה־עָשָׂר נִכֶּרֶת עַל פִּי וַל דֶּה־גְרַס שֶׁבִּנְיָנוֹ לָחוּץ וּמְסֻרְבָּל וְעַל פִּי צוּרוֹת הַקְּמֶרוֹן הַדּוֹמוֹת לְאָזְנֵי סַלִּים וְעַמּוּדֵיהֶן תְּפוּחִים כִּבְיָכֹל וְכִפּוֹתֵיהֶן כְּמַעֲשֵׂה חֲטוֹטֶרֶת; אַחֲרֵי אֵלֶּה פָּרִיס שֶׁל לוּאִי הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר דְּמוּתָה כְּבֵית הָאִינְוָלִידִים, הַמֻּפְלָג בְּגֹדֶל וּבְעֹשֶׁר וּבְזָהָב וּנְסוּךְ רוּחַ קְרִירוּת, פָּרִיס שֶׁל לוּאִי הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר נִכֶּרֶת בְּבֵית הַכְּנֵסִיָה סֶן־סוֹלְפִיס הָעֲשׂוּיָה סְלִילִים כְּעֵין הַשָּׁבְּלוּל, קִשׁוּרִים, דְּמֻיּוֹת עֲנָנִים, סִלְסוּלֵי קִשּׁוּט דַּקִּים כְּחוּטִים, – הַכֹּל מַעֲשֵׂה סִתּוּת בְּאֶבֶן; פָּרִיס שֶׁל לוּאִי הַשִּׁשָּה־עָשָׂר – עַל פִּי הַפַּנְתֵּאוֹן, אֵינוֹ אֶלָּא חִקּוּי גָּרוּעַ לְבֵית הַכְּנֵסִיָה עַל שֵׁם פֶּטְרוֹס בְּרוֹמָא (הַבִּנְיָן שָׁקַע תַּחְתָּיו בַּאֳלַכְסוֹן וְקַוֵּי הַתַּבְנִית לֹא הוֹעִילוּ הַרְבֵּה לְתַקָָּלָה זוֹ); אֶת פָּרִיס מִתְּקוּפַת הָרֶפּוּבְלִיקָה אֶפְשָׁר לְהַכִּיר עַל פִּי בֵּית הַמַּדָּעִים לִרְפוּאָה, בִּנְיָן הַמְשַׁמֵּשׁ בְּלִיל עָלוּב לַסִּגְנוֹן הַיְּוָנִי וְהָרָוֹמָאִי וְדוֹמֶה לַקּוֹלוֹסֵיאוּם אוֹ לַפַּרְתְּנוֹן בְּמִדָּה שֶׁחֻקַּת צָרְפַת מִשְּׁנַת III דּוֹמָה לְחֻקֵּי מֵינוֹס, – הָאַדְרִיכַלִּים קורְאִים לְסִגְנוֹן זֶה בְּשֵׁם ''סִגְנוֹן סִידוֹר⁵²"; פָּרִיס שֶׁל נַפּוֹלְיוֹן מַרְאָה אֶת דְּמוּתָהּ בְּכִכָּר וֶנְדּוֹם: מָקום נִשְׂגָּב – עַמּוּד בְּרוֹנְזָה עָשׂוּי מִתּוֹתָחִים; וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – פָּרִיס שֶׁל שִׁיבַת הַמַּלְכוּת נִכֶּרֶת בַּבּוּרְסָה, זֶה אוּלָם הָעַמּוּדִים הַמַּזְהִיר בְּלַבְנִוּנִיתוֹ וּמְעֻטָּר כּוֹתֵֶרֶת חֲלָקָה לְגַמְרֵי, – וְכָל הַחֲטִיבָה כֻּלָּהּ הִיא רִבּוּעַ שֶׁבִּנְיָנוֹ עָלָה כְּעֶשְׂרִים מִלְיוֹן.

כָּל אַחַת מִמַּצְּבוֹת הַבִּנְיָן הָאֵלֶּה יֵשׁ לָהּ לְוָי שֶׁל בָּתִּים הַדּוֹמִים לָהּ לְפִי הַסִּגְנוֹן וְהַצּוּרָה וְהַמַּצָּב, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טְבִיעַת עַיִן יַכִּיר אֶת קְבוּצוֹת הַבָּתִּים הָאֵלֶּה, הַמְפֻזָּרוֹת בְּכָל רָבְעֵי הָעִיר, וְיֵדַע לְהַגְדִּיר אוֹתָן לְפִי גִילָן. הַמֵּבִין יָבִין לָדַעַת אֶת רוּחַ הַתְּקוּפָה וְאֶת אֳפִי הַמֶּלֶךְ עַל פִּי מַכּוֹשׁ שֶׁל דֶלֶת.

פָּרִיס שֶׁבְּיָמֵינוּ אֵין לָהּ אֵפוֹא סִגְנוֹן כּוֹלֵל אֶחָד. זֶהוּ אֹסֶף דֻּגְמָאוֹת אֲשֶׁר תְּקוּפוֹת שׁוֹנוֹת הִשְׁתַּתְּפוּ בִּיצִירָתוֹ, וְהַיָּפוֹת שֶׁבְּדֻגְמוֹתָיו עָבְרוּ וּבָטְלוּ מִן הָעוֹלָם. עִיר הַבִּירָה אֵינָהּ גְּדֵלָה אֶלָּא לְפִי מִסְפַּר בָּתֶּיהָ. וְהַבָּתִּים הַלָּלוּ מַה מְכֹעָרִים הֵם! אִם הַדָּבָר יִמָּשֵׁךְ כָּךְ גַּם לְהַבָּא, עֲתִידָה פָּרִיס לִלְבֹּשׁ צוּרָה חֲדָשָׁה בְּכָל תְּקוּפָה שֶׁל חֲמִשִּׁים שָׁנָה. מִסִּבָּה זוֹ פּוֹחֶתֶת וְהוֹלֶכֶת מִיּוֹם לְיוֹם חֲשִׁיבוּתָן הַהִסְטוֹרִית שֶׁל בִּנְיָנֶיהָ. מַצְּבוֹת הַבִּנְיָן נַעֲשׂוּ דָבָר יְקַר מְצִיאוּת, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב כֵּי שִׁפְעַת הַבָּתִּים עֲלוּלָה לִבְלֹעַ אוֹתָן לְאַחַר שֶׁכְּבָר הִסְתִירָה אוֹתָן מֵעֵין רוֹאִים. לַאֲבוֹתֵינוּ הָיְתָה פּרִיס שֶׁל אֶבֶן, לִילָדֵינוּ לֹא תִּהְיֶה אֶלָּא פָּרִיס שֶׁל גִּיר.

בִּדְבַר מַצְּבוֹת הַבִּנְיָן הַקַּיָּמוֹת בְּפָּרִיס שֶׁל יָמֵינוּ לֹא נֹאמַר אֶלָּא מִלִּים אֲחָדוֹת. אֲבָל אֵין לְהוֹצִיא מִזֶּה מַסְקָנָה, כִּי אָנוּ אוֹמְרִים לְהַפְחִית אֶת עֶרְכָּן. הֲרֵי בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶןֹ־גֶ’נוֹבֵבָה, מַעֲשֵֶׂה יִדֵי סוּפְלוֹ, הוּא חַלַּת אֶבֶן אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ לְיֹפִי בְּכָל הַחַלּוֹת שֶׁל חַג הַמּוֹלָד. הָאַרְמוֹן אֲשֶׁר לְלִגְיוֹן הַכָּבוֹד הִנֵּהוּ אַף הוּא מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת שֶׁל נַחְתֻּמִּים. הַכִּפָּה אֲשֶׁר לְבִנְיַן שׁוּק־הַתְּבוּאָה דומֶה לְכֻמְתָּה שֶׁל סַיָּס אַנְגְּלִי הַתְּלוּיָה בְּרֹאשׁ סֻלָּם גָּבֹהַּ. הַמִּגְדָּלִים שֶׁל סֶן־סוֹלְפִיס הֵם כִּשְׁתֵּי חֲלִילִיּוֹת אַדִּרוֹת, וְצוּרָה זוֹ אֵינָה גְּרוּעָה מִשְּׁאָר הַצּוּרוֹת: רֶשֶת הַטֵּלֶגְרַף הַמְשֻׁפַּעַת מוֹסִיפָה לְגַגֵּיהֶם שֶׁל אֵלֶּה חֵן מְיֻחָד. הַפּוֹרְטַל שֶׁל סֶן־רוֹךְ אֵין שֵׁנִי לוֹ בְּבְחִינַת הַיֹּפִי, חוּץ מִן הַפּוֹרְטַל שֶׁל סֶן־תּוֹמָא. אַף הַלָּז יֵשׁ לוֹ מַרְתֵּף אַשְׁמַנִּים מָלֵא פְּסִילִים וְיֵשׁ לוֹ אַרְגַּז קָדָשֶׁים עָשׂוּי עֵץ וּמְצֻפֶּה זָהָב. וְעוֹד כָּמָּה דִבְרֵי פֶּלֶא רְאוּיִם לִהְיוֹת נִזְכָּרִים. הַמִּגְדָּל הָעוֹמֵד בִּסְבַךְ הַגַּן הַבּוֹטָנִי וַדַּאי שֶׁיָצָא מִידֵי גָאוֹן. וּבְנוֹגֵעַ לְאַרְמוֹן הַבּוּרְסָה, זֶה שֶׁאוּלָם־עַמוּדָיו הוּא מֵעֵין צוּרָה יְוָנִית, הַקֶּשֶׁת הָעֲגֻלָּה לִשְׁעָרָיו וּלְחַלּוֹנוֹתָיו הִיא רוֹמָנִית וְכִפָּתוֹ הַגְּדוֹלָה, הַדּוֹמָה לְאֹזֶן הַסַּל, הִיא בִּבְחִינַת צוּרָה שֶׁל רֶנֶסַנְס – הֲרֵי אַרְמוֹן זֶה הוּא בְּלִי סָפֵק בִּנְיָן מְתֻקָּן שֶׁסִּגְנוֹנוֹ זַךְ טָהוֹר: רְאָיָה לַדָּבָר אַתִּיקָה⁵³ זוֹ הַמְשַׁמֶּשֶׁת לוֹ עֲטָרָה וְהַיָּפָה מִכָּל הָאַתִּיקוֹת שֶׁל אַתּוּנָא – קַו יָשָׁר וְנֶחְמָד הַנִּפְסָק פְּעָמִים עַל יְדֵי אֲרֻבּוֹת עָשָׁן מְלֵאוֹת חֵן. וְאִם נָשִׂים אֶל לֵב, כִּי סִגְנוֹן הַבְּנִיָּה הוּא טוֹב וִיָשָׁר בְּמִדָּה שֶׁהַבִּנְיָן מְגַלֶּה מֵאֵלָיו לְכָל עַיִן אֶת הַתְּעוּדָה שֶׁלִּשְׁמָהּ נוֹצַר – לֹא נִשְׁתּוֹמֵם בְּיוֹתֵר עַל בִּנְיַן אַרְמוֹן מֶלֶךְ הֶעָלוּל לְשַׁמֵּשׁ בֵּית נִבְחָרִים, בֵּית מוֹעֵצוֹת שֶׁל עִיר, גִּמְנַסְיוֹן, בֵּית־סֵפֶר לְרוֹכְבִים, בֵּית־סֵפֶר לְמַדָּעִים, מַחְסָן, בֵּית מִשְׁפָּט, בֵּית נְכֹאת, קְסָרַקְטִין, מַצֶּבֶת קֶבֶר, הֵיכַל תְּפִלָּה אוֹ תֵּאַטְרוֹן, אֶלָּא שֶׁבֵּינָתַיִם הוּא מְשַׁמֵּשׁ בֵּית בּוּרְסָה. וְאַף גַּם זֹאת: כָּל מַצֶּבֶת בִּנְיָן רָאוּי לָהּ שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְאַקְלִים הַמָּקוֹם. וּבֶאֱמֶת אָנוּ רוֹאִים כָּאן הַתְאָמָה לְגַבֵּי אַקְלִימָהּ הַקַּר וּמְרֻבֶּה הַגְּשָׁמִים שֶׁל אַרְצֵנוּ. גַּג הַבִּנְיָן הוּא שָׁטוּחַ כִּמְעט, דֻּגְמַת הַגַּגּוֹת שֶׁבְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, וּמִסִּבָּה זוֹ מֻכְרָחִים לְטַאְטֵא מֵעָלָיו בַּחֹרֶף אֶת הַשֶּׁלֶג. וְאֶת הַתְּעוּדָה, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ עָלֶיהָ לְמַעְלָה, מְמַלֵּא הַבִּנְיָן בְּאֹפֶן יוֹצֵא מִן הַכְּלָל: הוּא מְשַׁמֵּשׁ בּוּרְסָה בְּצָרְפַת וְעָלוּל לְשַׁמֵּשׁ בֵּית־מִקְדָּשׁ בְּיָוָן. אָמְנָם הָאַדְריכַל יָגַע כַּמָּה יְגִיעוֹת עַד שֶׁהִסְתִּיר אֶת לוּחַ הַשָּׁעוֹן הֶעָלוּל לִפְגֹּם בַּקַּו הַיָּפֶה שֶׁל הֶחָזִית. וְאוּלָם תְּמוּרַת זֶה נִבְנְתָה מִסָּבִיב לַבַּיִת שְׂדֵרַת עַמּוּדִים – מָקוֹם פֻּמְבִּי לְסַרְסוּרֵי הַבּוּרְסָה הָעוֹשִׂים שָׁם אֶת לַהֲטֵיהֶם בִּימֵי הַחַגִּים.

וּבְכֵן, כָּל הַבִּנְיָנִים הָאֵלֶּה הֵם בְּלִי סָפֵק מַעֲשֵׂה תִּפְאֶרֶת. וְאִם נוֹסִיף לָזֶה אֶת הֲמוֹן הָרְחוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יֹפִי וְעִנְיָן וְרִבּוּי גְּוָנִים, אָז נַחְלִיט בְּלִי סָפֵק כִּי מַרְאֵה פָּרִיס מִמְּרוֹם מִגְדָּל פּוֹרֵחַ יֵשׁ בּוֹ כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּלוּחַ הַשַּׁחְמַט – הֲמוֹן קַוִּים וְשֶׁפַע שֶׁל פְּרָטִים, רִבּוּי תְּמוּנוֹת, פָּשְׁטוּת נִשְׂגָּבָה וְיֹפִי הַמֵּבִיא לִידֵי תִּמָּהוֹן.

וְאוּלָם אִם גַּם תִּשְׁתָּאוּ עַד בְּלִי דַי לְפָּרִיס שֶׁל יָמֵינוּ – שׁוּבוּ לָכֶם בְּכָל זֹאת לְפָּרִיס שֶׁל הַמֵּאָה הַחֲמֵש־עֶשְׂרֵה, הָקִימוּ אוֹתָהּ שׁוב בְּדִמְיוֹנְכֶם, תְּנוּ יוֹמָם אֶת עֵינֵיכֶם בִּשְׁדֵרָה נִפְלָאָה זוֹ הַמְּלֵאָה רָאשֵׁי צְרִיחִים, מִגְדְּלֵי מִקְדָּשִׁים וּמִגְדְּלֵי פַּעֲמוֹנִים; צְקוּ בְּאֶמְצַע הָעִיר הָעֲצוּמָה אֶת שֶטֶף הַסֶּנָה הָרָחָב אֲשֶׁר צִבְעוֹ יְרַקְרַק־כָּתֹם וּמְנַצְנֵץ יוֹתֵר מֵעוֹר הַנָּחָשׁ; חַלְּקוּהוּ לְפִי הָאִיִּים; תְּנוּ לוֹ לְהִתְפַּתֵּל מִתַּחַת לַגְּשָׁרִים; תָּאֲרוּ כְּנֶגֶד שָׁמַיִם כְּחֻלִּים אֶת חִתּוּךְ הַפָּנִים הַנָּאֶה, בַּעַל הָאֹפִי הַגּוֹטִי, אֲשֶׁר לְפָּרִיס הָעַתִּיקָה; תְּנוּ לוֹ לְשִׂרְטוּט זֶה שֶׁיָּזוּחַ בְּתוֹךְ עַרְפִלֵּי חֹרֶף הַתְּלוּיִם מֵעַל אֲרֻבּוֹת עָשָׁן רַבּוֹת מִסְּפֹר; כַּנְּסוּ אֶת הָעִיר לְתוֹךְ לֵיל אֲפֵלָה וְהִשְׁתָּאוּ אֶל הָאוֹר וְהַצֵּל הַמְשַׂחֲקִים חֲלִיפוֹת בְּתוֹךְ הַסְּבָךְ אֲשֶׁר לַבָּתִּים הַקּוֹדְרִים; הוֹרִידוּ עָלֶיהָ קַו יָרֵחַ אֲשֶׁר יַגְדִּיר תְּחוּמִים לֹא־בְּרוּרִים וְיַבְלִיט מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל אֶת כַּפְתּוֹרֵיהֶם הָעֲצוּמִים שֶׁל הַמִּגְדָּלִים: וְאוּלַי תָּשׁוּבוּ וּתְשַׁוּוּ לְנֶגְדְּכֶם אֶת שִׂרְטוּט זֶה שֶׁבַּלֵּילוֹת, תֶּחֱזוּ מִתּוֹךְ צְלָלִים אֶת אַלְפֵי הַזַּוִיּוֹת הַחַדּוֹת אֲשֶׁר לְגַגּוֹת הַמִּגְדָּלִים וּלְכוֹתְרוֹת הַבָּתִּים וְתִהְיֶינָה כַּחֲדָשׁוֹת בְּעֵינֵיכֶם; שַׁוּוּ אֶת שִׂרְטוּט הָעִיר כְּנֶגֶד שְׁמֵי הָעֶרֶב אֲשֶׁר מַרְאֵהֶם כְּעֵין הַנְחשֶׁת וִיהִי שְׁבוּר קַוִּים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קַו הַסַּנְטֵר שֶׁל כֶּלֶב־הַיָּם: – וְאָז תַּעֲרִיכוּ אֶת הָאַחַת מוּל הַשְׁנִיָּה!

וְאִם יֵש אֶת נַפְשְׁכֶם לְקַבֵּל מִפָּרִיס הָעַתִּיקָה אֶת הָרֹשֶׁם אֲשֶׁר מָנְעָה מִכֶּם פָּרִיס הַחֲדָשָׁה, עֲלוּ לָכֶם הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, בְּאֶחָד מִימֵי חַג הַפֶּסַח אוֹ הַשָּׁבוּעוֹת, עַל אַחַד הַמְְּקוֹמוֹת הַרָמִים אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לִרְאוֹת מִשָּׁם אֶת כָּל הָעִיר, וּתְנוּ אֶת אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ אֶל צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹנִים. עִם צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ תַּעֲבֹר חֲרָדָה אַחַת בְּכָל אֶלֶף בָּתֵּי הַכְּנֵסִיוֹת. בָּראשׁוֹנָה יַעַבְרוּ צְלִילִים בּוֹדְדִים מִבֵּית מִקְדָּשׁ לְבֵית מִקְדָּשׁ, כְּמַעֲשִה מְנַגְּנִים הַמְעוֹרְרִים זֶה אֶת זֶה לְהַתְחָלַת נְגִינָה. וּפִתְאֹם תִּרְאוּ (יֵשׁ רְגָעִים שֶׁשְּׁמִיעַת הָאֹזֶן הִיא בִּבְחִינַת רְאִיָּה) וְהִנֵּה עַל כָּל מִגְדָּל מִתְרוֹמֵם עַמּוּד קוֹלוֹת וּמִתְעַלֶּה עָנָן שֶׁל צְלִילֵי קֶצֶב. בָּראשׁוֹנָה תְּרַחֵף הַלְמוּת כָּל פַּעֲמוֹן אֶל מוּל הַשָּׁמַים הַמַּזְהִירִים כְּשֶׁהִיא טְהוֹרָה וּפְרוּשָׁה כִּבְיָכֹל מִכָּל חַבְרוֹתֶיהָ; אַחֲרֵי כֵן מַתְחִילִים הַקוֹלוֹת מִתְאַחֲדִים וּמִתְגַּבְּרִים, מֵרֶגַע לְרֶגַע גּוֹבֶרֶת אַחְדוּתָם עַד שֶׁהֵם נַעֲשִׂים חֲטִיבָה אַחַת שֶׁל זֶמֶר אַדִּיר. עַכְשָׁו אֵין זוֹ אֶלָּא שִׁפְעָה אַחַת אַדִּירָה שֶׁל קוֹלוֹת עֲרֵבִים הָעוֹלָה מִתּוֹךְ מִגְדָּלִים רַבִּים לְאִין סְפֹר, מִשְׁתַּפֶּכֶת עַל אֲפָסִים, נָעָה גַלִֹּים גַּלִּים, מְדַלֶּגֶת מֵעַל פְּנֵי הָעִיר וְהָלְאָה וְשׁוֹלַחַת לַמֶּרְחַקִּים אֶת הַלְמוּתָהּ הַמַּחֲרִישָׁה אָזְנָיִם. וְאוּלָם יָם זֶה שֶׁל צְלִילִים קְצוּבִים אֵינוֹ כְּשֶל עִרְבּוּבְיָה גְמוּרָה. גַּפ בִּזְמַן שֶׁהוּא עָצוּם וְעָמֹק עד בְּלִי דַי יֵשׁ בּוֹ עֲדַיִן מִן הַצְּלִילוּת: אַתָּה רוֹאֶה אֵיךְ שֶׁכָּל קְבוּצַת קוֹלוֹת עוֹלָה לְבָדָד כְּלַפֵּי מָרוֹם וְנִפְרֶדֶת מֵעַל שֶׁטֶף הַלְמוּתָם שֶׁל הַפַּעֲמוֹנִים. כְּמוֹ כֵן אַתָּה יָכֹל לְהַבְחִין בְּהַלְמוּת־הַצֶּמֶד שֶׁל פַּעֲמוֹן גַּס וּפַּעֲמוֹן דַּק, זוֹ הַנוֹתֶנֶת חֲלִיפוֹת קוֹל כָּבוּשׁ וְקוֹל צוֹרֵחַ; אַתָּה רוֹאֶה צְלִילֵי אוֹקְטָבָה הַנִּתָּזִים מִמִּגְדָּל אֶל הַשֵּׁנִי; לְעֵינֶיךָ יַעֲלוּ הַמַּכְנִיפִים וְהַקַּלִּים מִתּוֹךְ פַּעֲמוֹן הַכֶּסֶף וְהַכְּבוּשִׁים וְהַכְּבֵדִים יִפּלוּ מִתּוֹךְ פַּעֲמוֹן הָעֵץ; אַתָּה יָכֹל לְהִשְׁתָּאוֹת אֶל שֶׁפַע הַקּוֹלוֹת הָעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּלִי הֲפוּגוֹת בְּפִי שִׁבְעַת הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר לְסֶנְט־אִיסְטַשׁ; וְיֵשׁ יַעַבְרוּ לְעֵינֶיךָ בְּרַעַשׁ צְלִילִים בְּהִירִים אֲשֶׁר יְתָאֲרוּ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה צִינְצָנִים מַזְהִירים וְיֵעָלְמוּ כְּקַרְנֵי בְּרָקִים. הִנֵּה שָׁם לְמַטָּה זַמָּר צוּרֵחַ וּמַרְעִישׁ אָזְנַיִם, הֲלֹא הוּא הַמִּנְזָר סֶן־מַרְטֶן, פֹּה הַקּוֹל הַמָּאוּס וְהָרוטֵן אֲשֶׁר לְבַסְטִילְיָה, מֵעֵבֵר הַשֵּׁנִי הַמִגְדָּל הֶעָצוּם שֶׁל הַלּוּבְר וּלִפַעֲמוֹנוֹ קוֹל בָּרִיטוֹן. זֶמֶר הַפַּעֲמוֹנִים, הַבָּא מֵאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, שׁוֹלֵחַ בְּלִי הֲפוּגוֹת עַל סְבִיבוֹ סִלְסוּלִים מַזְהִירִים, וּלְתוֹךְ אֵלֶּה מִתְכַּנְּסִים בְּקֶצֶב הוֹלֵךְ וְחוֹזֵר הַקוֹלוֹת הַהוֹלְמִים אֲשֶׁר לַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל בּנוֹטְר־דַּם, וְקוֹלוֹת דּוֹמִים לְמַכּוֹת הַקֻּרְנָס הַהוֹלֵךְ עַל גֵַּּבֵּי סֶדֶן מַתִּיז נִיצוֹצוֹת. מִזְּמָן לִזְמָן יַגִּיעוּ לְאָזְנֶיךָ צְלִילִים מְעֹרָבִים מִפִּי שְׁלשֶׁת הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר לְבֵית הַכְּנֵסִיּה סֶן־גֶ’רְמֶן דֶּה־פְּרֶה; וְיֵשׁ אֲשֶׁר שֶׁטֶף הַקּוֹלוֹת הָאַדִּירִים יִתְפַּלֵּג וִיפַנֶּה דֶרֶךְ לְקוֹל הַסִּיוּם הַבָּא מִתָּא הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַל שֵׁם מִרְיָם הַקְדוֹשָׁה, הַקּוֹל הַמְנַצְנֵץ וּבָא כְּאֶגֶד קַרְנַיִם שָׁלוּחַ מִכּוֹכַב אֵשׁ. מִתַּחַת כָּל אֵלֶּה, בְּמַעֲמַקֵּי הַמַּעֲמַקִּים שָׁטִים הַקּוֹלוֹת, אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת הַזִּמְרָה הַפְּנִימִית שֶׁל בָּתֵי הַתְּפִלָּה, זוֹ הַיוֹצֵאת דֶּרֶךְ פִּתחֵי הַכִּפּוֹת הַמִזְדַּעְזְעוֹת.

אָכֵן זֹאת הִיא אוֹפֵּרָה שֶׁכֵּדַּאי לִשְׁמֹעַ אֶל רִנָּתָהּ. כַּיּוֹם עוֹלֶה עַל פִּי רֹב רַעַשׁ מִפָּרִיס; זֹאת הִיא הָעִיר הַמְדַבֶּרֶת; בַּלַּיְלָה אַתָּה מוֹצֵא אֶת הָעִיר הַנּוֹשֶׁמֶת; כָּאן הִיא הָעִיר הַמְזַמֶּרֶת. תֵּן אֵפוֹא אֶת אָזְנְךָ לִשְׁמֹעַ אֶל הַלְמוּת הַפַּעֲמוֹנִים, הַעֲלֵה עַל גַּבֵּי זוֹ בְּדִמְיוֹנְךָ אֶת הֶמְיָתָם שֶׁל חֲמִשִּׁים רִבּוֹא אֲנָשִׁים, אֶת הַתַּאֲנִיָּה הַבִּלְתִּי פּוֹסֵקֶת אֲשֶׁר לְגַלֵּי הַנָּהָר, אֶת נַהֲמַת הָרוּחַ אֲשֶׁר אֵין לָהּ קֵץ, אֶת הַנְגִינָה הָרְחוֹקָה וְהָעֲמֻקָּה אֲשֶׁר לְאַרְבַּעַת הַיְּעָרוֹת הַפְּרוּשִׂים עַל גִּבְעוֹת הָאֹפֶק כִּדְמוּת מְנַעַנְעִים עֲצוּמִים שֶׁל עוּגָב; עַמֵּם בַּהֲמוֹן צִלְצוּלִים זֶה, דֻּגְמַת תְּמוּנָה שֶׁמַּעֲלִים עָלֵיהָ צְבָעִים עֲמוּמִים, אֵת כָּל הַקוֹלוֹת הַפְּרוּעִים וְהַגַּסִּים, וְאַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה הִתְוַדֵּה וֶאֱמֹר אִם רָאִיתָ בָּעוֹלָם דְּבַרֹ־מָה מֻפְלָג, מַרְהִיב, מַזְהִיר וְנֶאְדָּר כְּשִׁפְעָה זוֹ שֶׁל צִלְצוּלִים וְהַלְמוּת זוֹ שֶׁל פַּעֲמוֹנִים, כְּשֶׁטֶף הַנְּגִינָה הַלָּז, כְּרִבְבַת קוֹלוֹת הַמַּתֶּכֶת הַלָּלוּ הַיוֹצְאִים מִפִּי חֲלִילֵי הָאֶבֶן אֲשֶׁר קוֹמָתָם שְׁלֹש מֵאוֹת רֶגֶל; כְּעִיר זוֹ אֲשֶׁר נֶהֶפְכָה לְתִזְמֹרֶת; כְּסִמְפּוֹנְיָה זוֹ אֲשֶׁר קוֹלָהּ כְּקוֹל הַסַּעַר!

 

סֵפֶר רְבִיעִי    🔗

א. לְבָבוֹת טוֹבִים    🔗

בֹּקֶר נָאֶה אֶחָד, בָּרִאשׁוֹן לַשָׁבוּעַ הַנִּקְרָא קְוָזִימוֹדוֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִפְנֵי שֶׁאֵרַע סִפּוּרֵנוּ, הִנִּיחַ מִי שֶׁהוּא יֶלֶד חַי בְּנוֹטְר־דַּם, לְאַחַר שֶׁכָּלְתָה שָׁם הַתְּפִלָּה, וְשָׂם אוֹתוֹ בָּעֲזָרָה עַל הַמִּטָּה הַנִּצֶּבֶת מִצַּד שְׂמֹאל לְמוּל “הַתְּמוּנָה הַגְּדוֹלָה”, הִיא תְּמוּנַת כְּרִיסְטוֹף הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר כְּנֶגְדוֹ כּוֹרֵעַ פֶּסֶל הָאֶבֶן שֶׁל הָאַבִּיר אֶסֶר – הָחֵל מִשְּׁנַת 1413, עֵת שֶׁהֶעֱמִידוּ יַחַד אֶת הַקָּדוֹשׁ וְאֶת הֶחָסִיד. מָקוֹם זֶה שִׁמֵּשׁ בַּיָּמִים הָהֵם בֵּית קִבּוּל לִילָדִים אֲסוּפִים שֶׁהֻפְקְרוּ לְרַחֲמֵי הַבְּרִיוֹת. כָּל מִי שֶׁרָצָה בָּא וְנָטַל אוֹתָם מִכָּאן. לְיַד הַמִּטָּה הָיָה קָבוּעַ אַגַּן נְחשֶׁת וּלְתוֹכוֹ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת כֶּסֶף הַנְּדָבוֹת.

אוֹתוֹ יְצִיר חַי, שֶׁהוּטַל עַל הַקֶּרֶשׁ בְּיוֹם קְוַזִימוֹדוֹ שְׁנַת 1467, עוֹרֵר כַּנִּרְאֶה בְּמִדָּה מְרֻבָּה אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַמְּעַטִּים אֲשֶׁר הִתְאַסְּפוּ מִסָּבִיב לַמִּטָּה. רֹב הַנִּצָּבִים הָיוּ בְּנוֹת הַמִּין הַיָּפֶה: כֻּלָּן כִּמְעַט נָשִׁים זְקֵנוֹת. אַרְבַּע כָּאֵלֶּה נִרְאוּ בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהֵן גְּחוּנוֹת עַל גַּב הַמִּטָּה, וְעַל פִּי חֲלוּקֵיהֶן הָאֲפוֹרִים אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר כִּי הֵן שַׁיָּכוֹת לְכַת שֶׁל נְזִירוֹת. אֵין טַעַם לַדָּבָר שֶׁאֶמְנַע מִן הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת שְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁל הַנָּשִׁים הַשַּׁתְקָנִיּוֹת וְהַכְּבוּדוֹת הַלָּלוּ. הִנֵּה הֵם: אַגְנֶס לַה־הֶרְם, יוֹהַנָּה ה־לַה־טַרְם, הֶנְרִיֶּט לַה־גוּלְטְיֶר וְג’וֹשֶׁר לַה־וִיאוֹלֶט – אַרְבַּעְתָּן אַלְמָנוֹת וַחֲבֵרוֹת לְכַת הַנְּזִירוֹת שֶׁעַל יַד בֵּית הַתְּפִלָּה אֶטְיֶן־אוֹדְרִי, וְכֻלָּן עָזְבוּ אֶת מִנְזָרָן בְּרִשְׁיוֹן הַגְּבִירָה וּלְפִי חֹק הַתַּקָּנוֹת שֶׁל פֶּטֶר דְּ’אַיְלִי וְהָלְכוּ לִשְׁמֹעַ אֶל הַדְּרָשָׁה אֲשֶׁר בְּנוֹטְר־דַּם.

הַנְּזִירוֹת הַכְּשֵׁרוֹת הַלָּלוּ הִתְנַהֲגוּ אָמְנָם בְּרֶגַע זֶה לְפִי תַּקְנוֹתָיו שֶׁל פֶּטֶר דְּאַיְלִי, אֲבָל הֵן הָלְכוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּן הַטּוֹב עֲלֵיהֶן וְעָבְרוּ עַל מִצְוַת הַשְּׁתִיקָה – תַּקָּנָה חֲמוּרָה זוֹ שֶׁהִתְקִינוּ לְשֵׁם הַנְּזִירִים מִיכָאֵל בְּרַךְ וְהַחַשְׁמַן מֵעִיר פִּיזָא.

“וְכִי מַה דָבָר זֶה בְּעֵינַיִךְ, אָחוֹת חֲבִיבָה?” אָמְרָה אַגְנֶס לְג’וֹשֶׁר מִדֵּי הִתְבּוֹנְנָהּ בָּאֲסוּפִי הַקָּטֹן שֶׁהָיָה נִבְהָל מֵרֹב הָעֵינַיִם הַצְּמוּדוֹת אֵלָיו וְצָרַח וְהִתְפַּתֵּל עַל פְּנֵי הַמִּטָּה.

“סִמָּן רַע הוּא לָנוּ,” אָמְרָה יוֹהַנָּה, “שֶׁהִתְחִילוּ בָּאִים לָעוֹלָם יְלָדִים כָּאֵלֶּה.”

“אֵין אֲנִי מְבִינָה בְּטִיבָם שֶׁל יְלָדִים,” הֵשִׁיבָה אַגְנֶס, “וְאוּלָם חוֹשֶׁבֶת אֲנִי שֶׁבְּיֶלֶד זֶה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל.”

“אֵין זֶה יֶלֶד כְּלָל, אַגְנֶס.”

“הֲרֵי זֶה בֶּן קוֹפִים עָלוּב,” הִפְטִירָה ג’וֹשֶׁר.

“אֵין זֶה אֶלָּא פֶּלֶא,” הֵשִׁיבָה הֶנְרִיֶּט לַה־גוּלְטְיֶר.

“הֲרֵי הַפֶּלֵא הַשְּׁלִישִׁי בְּמִנְיָן,” עָנְתָה אַגְנֶס, “מִצּוֹם הָרִאשׁוֹן וְעַד עַכְשָׁו, לֹא עָבְרוּ עוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים מֵעֵת שֶׁאוֹתוֹ לַגְלְגָן, הַמִּתְלוֹצֵץ בְּעוֹלֵי הָרֶגֶל, קִבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם בִּזְכוּת גְּבִירָתֵנוּ מָרַת אוֹבֶּרְוִילְיֶה; וְזֶה הָיָה הַפֶּלֶא הַשֵּׁנִי בִּתְקוּפַת הַחֹדֶשׁ.”

“דְּמוּת מִפְלֶצֶת הוּא וְלֹא אֲסוּפִי,” הִפְטִירָה שׁוּב יוֹהַנָּה.

“צְרִיחָתוֹ יֵשׁ בָּהּ לְהַחֲרִישׁ אָזְנֵי חַזָּן,” הוֹסִיפָה ג’וֹשֶׁר לְדַבֵּר. “בְּלֹם פִּיךָ, צַרְחָן קָטָן!”

“וְעַל מִפְלֶצֶת כְּגוֹן זוֹ עוֹד יֵאָמֵר, כִּי מוֹרֵנוּ הַחַשְׁמַן מֵרֵימְס שְׁלָחָהּ מַתָּנָה לְמוֹרֵנוּ הַחַשְׁמַן מִפָּרִיס!” הוֹסִיפָה לַה־גוּלְטְיֶר וְסָפְקָה כַּפָּיִם.

“לְפִי דַעְתִּי,” אָמְרָה אַגְנֶס לַה־הֶרְם, “אֵין זֶה יְצִיר אָדָם אֶלָּא וָלָד שֶׁל חַיּוֹת אוֹ מַמְזֵר שֶׁל יְהוּדִים – בְּקִצּוּר, מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינוֹ שַׁיָךְ לְעַם הַנּוֹצְרִים, וּמִצְוָה לְהַשְׁלִיכוֹ אֶל הַמַּיִם אוֹ אֶל הָאֵשׁ.”

“וַאֲנִי מְקַוָּה,” עָנְתָה לַה־גוּלְטְיֶר, “כִּי אִישׁ לֹא יַאַסְפֶנּוּ אֶל בֵּיתוֹ.”

“אִי שָׁמָיִם!” קָרְאָה אַגְנֶס, “לִבִּי עַל הַמֵּינִיקוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת בְּבֵית הָאֲסוּפִים, זֶה הַבַּיִת שֶׁבִּקְצֵה הַסִּמְטָה לְיַד הַנָּהָר, סָמוּךְ מַמָּשׁ לְדִירָתוֹ שֶׁל כְּבוֹד הַחַשְׁמַן! אוֹי לָהֶן מִינִיקָתָהּ שֶׁל מִפְלֶצֶת זוֹ! טוֹב לִי מִזֶּה לְהֵינִיק עַרְפָּד.”

“כַּמָּה תְּמִימָה הִיא עֲדַיִן לַה־הֶרְם עֲלוּבָה זוֹ!” עָנְתָה יוֹהַנָּה, “וְכִי אֵין עֵינֵיכֶן רוֹאוֹת, אַחְיוֹתַי הַחֲבִיבוֹת, כִּי יְצִיר שִׁקּוּצִים זֶה הוּא כְּבֶן אַרְבַּע, לְכָל הַפָּחוֹת, וְהוּא מִתְאַוֶּה לְצֶלִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַחֲלֵב הַשָׁדַיִם שֶׁלָּכֶן?”

הַמְשֻׁקָּץ הַקָּטֹן לֹא הָיָה בֶּאֱמֶת עוֹלֵל בֶּן יוֹמוֹ (אַף אָנוּ לֹא הָיִינוּ מוֹנְעִים אֶת עַצְמֵנוּ מִלִּקְרֹא לוֹ בְּשֵׁם זֶה). זֶה הָיָה גוּשׁ קָטֹן, יְשַׁר צְלָעוֹת כִּמְעַט, שֶׁפִּרְכֵּס בְּרֹב כֹּחַ וְהָיָה תָּחוּב כֻּלּוֹ, חוּץ מֵרֹאשׁוֹ הַבּוֹלֵט הַחוּצָה, בְּתוֹךְ שַׂק הַמְסֻמָּן בַּחֲתִימַת הַשֵּׁם שֶׁל הָאָדוֹן גִּילְיוֹם שַׁרְטְיֶה, הוּא הַחַשְׁמַן שֶׁל פָּרִיס בַּיָּמִים הָהֵם. הָרֹאשׁ הָיָה מַשֶּׁהוּ מְכֹעָר לְמַדַּי; לֹא רָאוּ בּוֹ אֶלָּא סְבָךְ שֶׁל שְׂעָרוֹת אֲדֻמּוֹת, עַיִן אַחַת וּפֶה בַּעַל שִׁנָּיִם. הָעַיִן הִזִּילָה דְמָעוֹת, הַפֶּה שָׁאַג וְהַשִּׁנַּיִם כְּאִלּוּ לֹא הִשְׁתּוֹקְקוּ אֶלָּא לִנְשֹׁךְ. וְכָל הַחֲטִיבָה כֻּלָּהּ פִּרְכְּסָה בְּתוֹךְ הַשַׂק, לְגֹדֶל תִּמְהוֹנוֹ שֶׁל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר נִתְרַבָּה בְּלִי הֶרֶף וְנִתְיַצֵּב מִסָּבִיב בְּמַעְגָּל.

הַגְּבִירָה אַלּוּמַז לְבֵית גּוֹנְדְלוֹרְיֶה, אִשָׁה עֲשִׁירָה מִמִּשְׁפַּחַת אֲצִילִים שֶׁצָּעִיף אָרֹךְ יָרַד לָהּ עַל פְּאֵר רֹאשָׁהּ הֶעָשׂוּי בִּדְמוּת קֶרֶן וְעַל יָדָהּ הִתְנַהֲלָה יַלְדָּה יָפָה כְּבַת שֵׁשׁ, עָמְדָה מִלֶּכֶת בְּעֵת שֶׁעָבְרָה עַל פְּנֵי הַמִּטָּה וְהִתְבּוֹנְנָה רֶגַע בַּיְצוּר הַמִּסְכֵּן, בְּעוֹד אֲשֶׁר נֶכְדָּתָהּ רַבַּת הַחֵן פְלֶר דֶּה־לִיס לְבֵית גּוֹנְדְלוֹרְיֶה, הַלְּבוּשָׁה מֶשִׁי וּקְטִיפָה, נִטְפְּלָה אֶל הַלּוּחַ הַצָּמוּד אֶל מִטַּת הָעֵץ. שֶׁרְשׁוּמָה עָלָיו הַכְּתֹבֶת “יְלָדִים אֲסוּפִים”, וְהוֹלִיכָה אֶת אֶצְבָּעָהּ הַזְּעִירָה וְהַנָּחְמָדָה מֵאוֹת לְאוֹת.

“אָכֵן,” אָמְרָה הַגְּבִירָה וְהִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ בְּחִילָה, “עַד עַכְשָׁו אָמַרְתִי שֶׁאֵין מְבִיאִים הֵנָּה אֶלָּא יְלָדִים.” הִיא פָּנְתָה לָלֶכֶת וְהֵטִילָה לְתוֹךְ אַגַּן הַנְּדָבוֹת דִּינַר זָהָ שֶׁהִשְׁמִיעַ אֶת צִלְצוּלוֹ מִבֵּין הַפְּרוּטוֹת וְגָרַם לָהֶן לַנְּזִירוֹת שֶׁתִּפְקַחְנָה אֶת עֵינֵיהֶן לָרְוָחָה.

לְאַחַר רֶגַע עָבַר עַל הַמָּקוֹם סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ, מַר רוֹבֶּר מִיסְטְרִיקוֹל הַנִּכְבָּד וְהַמְלֻמָּד, כְּשֶׁיָּדוֹ הָאַחַת אוֹחֶזֶת סֵפֶר תְּפִלָּה רַב־מִדּוֹת וְהַשְּׁנִיָּה אוֹחֶזֶת בְּאִשְׁתּוֹ (מָרַת גִּילְמֶט לַה־מֶרֶס), וְהוּא מוֹלִיךְ אַחֲרָיו בְּאֹפֶן כָּזֶה אֶת מַדרִיכָיו הַשְּׁנַיִם, אֶת הָרוּחָנִי וְאֶת הַגַּשְׁמִי.

“אֲסופִי!” אָמַר הָאִישׁ לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנֵן רֶגַע בַּדָּבָר, “אֵין זֹאת כִּי אִם אָסְפוּ אוֹתְךָ לְיַד לֶגֶטוּן⁵⁴ הַנָּהָר!”

“אֵין רוֹאִים אֶלָּא אַחַת מֵעֵינָיו,” הִפְטִירָה מָרַת גִּילְמֶט, “עֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה מְכֻסָּה בְּתִלְתּוּל.”

“אֵין זֶה תִּלְתּוּל,” הִשִּׂיג מַר רוֹבֶּר מִיסְטְרִיקוֹל עַל דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, “אֶלָּא בֵּיצָה שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹכָהּ בֶּן־שֵׁדִים, וְכָךְ הָלְאָה.”

“כֵּיצַד אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת זֶה?” שָׁאֲלָה מָרַת גִּילְמֶט לַה־מֶרֶס.

“אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת זֶה לְנָכוֹן,” עָנָה סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ.

“אֲדוֹנִי הַסּוֹפֵר,” שָׁאֲלָה ג’וֹשֶׁר, “יְחַוֶּה לָנוּ נְבוּאָה בִּדְבַר עֲתִידוֹ שֶׁל אֲסוּפִי זֶה, כִּבְיָכֹל.”

“אֲנִי מְנַבֵּא לוֹ כָּל מִינֵי אֲסוֹנוֹת,” עָנָה מִיסְטְרִיקוֹל.

“רִבּוֹן עוֹלָמִים!” קָרְאָה זְקֵנָה אַחַת מִבֵּין הַקָּהָל, “וְכִי לֹא דַי לָנוּ בַּמַּגֵּפָה שֶׁל הַשָׁנָה הֶעָבְרָה וְלֹא דַי לָנוּ שֶׁהָאַנְגְּלִים רוֹצִים, לְפִי הַשְּׁמוּעָה, לְהוֹרִיד הֲמוֹן גְּיָסוֹת לְיַד הֶרֶפְלֵי.”

“מִתּוֹךְ כָּךְ אוּלַי לֹא תָּבוֹא הַמַּלְכָּה בְּחֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר לְפָרִיס,” הִפְטִירָה אַחֶרֶת, “וַהֲרֵי מַצַּב הַמִּסְחָר הוּא שָפָל מְאֹד!”

“לְדַעְתִּי,” קָרְאָה יוֹהַנָּה, “מוּטַב הָיָה לָהֶם לְתוֹשָׁבֵי פָּרִיס לְהָטִיל בֶּן־כְּשָׁפִים זֶה עַל חֲבִילַת זְרָדִים וְלֹא עַל הַמִּטָּה.”

“עַל חֲבִילַת זְרָדִים הַיָּפָה לִשְׂרֵפָה,” הוֹסִיפָה הַזְּקֵנָה נֹפֶךְ מִשֶׁלָּהּ.

“כָּךְ אוֹמֵר הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר,” הִפְטִיר מִיסְטְרִיקוֹל.

זֶה כַּמָּה רְגָעִים הִקְשִׁיב כֹּמֶר צָעִיר אֶחָד אֶל שִׂיחַת הַנְּזִירוֹת וְאֶל דְּבָרָיו הַנֶּחֱרָצִים שֶׁל סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ. מַרְאֵהוּ הַפִיק כֹּבֶד־רֹאשׁ, מִצְחוֹ הָיָה רָחָב, מֶבָּטוֹ חַד וְעָמֹק. הוּא פִּנָּה לוֹ דֶרֶךְ בִּדְמָמָה בֵּין הֶהָמוֹן, הִתְבּוֹנֵן בִּ“יצִיר הַכְּשָׁפִים” וְנָטָה עָלָיו אֶת יָדוֹ. הַדָּבָר נַעֲשָׂה בֶּאֱמֶת בְּדֵי שְׁהוּת אַחֲרוֹנָה; קָהָל יְרֵא־שָׁמַיִם זֶה כְּבָר כִּוֵּן אֶת לִבּוֹ “לַחֲבִילַת זְרָדִים הַיָּפָּה לִשְׂרֵפָה”.

“אָנֹכִי אֶאֱסֹף אֵלַי אֶת הַיֶלֶד הַזֶּה,” אָמַר הַכֹּמֶר.

הוּא הֱטִילוֹ בִּגְלִימַת הַכְּהֻנָּה שֶׁלּוֹ וְנָשָׂא אוֹתוֹ מִן הַמָּקוֹם. הַנִּצָּבִים הִבִּיטו אַחֲרָיו בְּעֵינַיִם תְּמֵהוֹת. כַּעֲבֹר רֶגַע נִסְתַּלֵּק הַכֹּמֶר דֶּרֶךְ בֶּן־הַשַּׁעַר הָאָדֹם, זֶה שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בּוֹ בַּיָּמִים הָהֵם מִבֵּית הַכְּנֵסִיָּה אֶל הַמִּנְזָר.

אַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁעָבַר הַתִּמָּהוֹן הָרִאשׁוֹן, גָּחֲנָה יוֹהַנָּה דֶה־לַה־טַרְם עַל אָזְנָהּ שֶׁל לַה־גוּלְטְיֶר:

“הֲלֹא כְּבָר אָמַרְתִּי לָךְ, אָחוֹת חֲבִיבָה, כִּי כֹּמֶר צָעִיר זֶה, מַר קְלוֹד פְרוֹלוֹ, חָשׁוּד עַל כְּשָׁפִים.”

ב. קְלוֹד פְרוֹלוֹ    🔗

וְאָמְנָם קְלוֹד פְרוֹלוֹ לֹא הָיָה אַחַד הָאֲנָשִׁים הַמְּצוּיִם.

הוּא נוֹלַד לְמִשְׁפָּחָה בֵּינוֹנִית, מִסּוּג הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר לְשׁוֹן הַדִּבּוּר הַתְּפֵלָה בַּמֵּאָה הֶעָבְרָה נָקְבָה לָהֶן שֵׁם כּוֹלֵל: “מַעֲמַד אֶזְרָחִים נִכְבָּד” אוֹ “מַעֲמַד אֲצִילִים פְּחוּתֵי דַרְגָּה”. מִשְׁפַּחְתּוֹ קִבְּלָה בִּירֻשָּׁה מִן הָאַחִים פַּקְלֶה אֶת הָאֲחֻזָּה טִירְשַׁףּ, מִן הַנְּכָסִים הַכְּפוּפִים לַחַשְׁמַן שֶׁל פָּרִיס. בִּגְלַל בָּתֶּיהָ, עֶשְׂרִים וְאֶחָד בְּמִסְפָּר, נִלְחֲמוּ בֵּינֵיהֶם עוֹרְכֵי־דִין בַּמֵּאָה הַשְּׁלֹש־עֵשְׂרֵה כַּמָּה וְכַמָּה מִלְחָמוֹת לִפְנֵי מִשְׁפַּט הַכְּהֻנָּה. בִּהְיוֹתוֹ בַּעַל הַקִּנְיָן לַאֲחֻזָּה זוֹ נִכְלַל קְלוֹד פְרוֹלוֹ בְּמִסְפַּר בַּעֲלֵי הָאֲחֻזָּה, “עֶשְׂרִים וְאֶחָד כָּפוּל שִׁבְעָה”, שֶֻׁרְשׁוּ לְקַבֵּל מַס קַרְקָעוֹת בְּפָרִיס וּבְנוֹתֶיהָ; וְזֶה גָרַם שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה רָשׁוּם כַּמָּה זְמָן בְּסֵפֶר הַגְּנִיזָה הַשָּׁמוּר בְּסֶן־מַרְטֶן דֶּה־שַׁנְףּ, בֵּין בֵּית טַנְקַרְוִיל הַשַּׁיָּךְ לְמָרָן פְרַנְס לֶה־רִי וּבֵין בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַנִּקְרָא טוּר.

עוֹד בְּיַלְדוּתוֹ יָעֲדוּ אוֹתוֹ הוֹרָיו לְמַעֲמַד הַכְּמָרִים. לִמְּדוּהוּ קְרֹא בְּסִפְרֵי רוֹמָאִים; שִׁנְּנוּ לוֹ כִּי הוּא מְחֻיָּב לְהוֹרִיד אֶת עֵינָיו וּלְהַשְׁפִּיל אֶת קוֹלוֹ. עוֹדֶנּוּ יֶלֶד רַךְ וּכְבָר הֻסְגַּר בִּידֵי אָבִיו לְבֵית הַמִּדְרָשׁ טוֹרְשִׁי הַנִּמְצָא בְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. כָּאן נִתְבַּגֵּר בֵּין סִדּוּר הַתְּפִלָּה וּבֵין סֵפֶר הַמִּלִּים.

הוּא הָיָה אָמְנָם יֶלֶד עָצוּב וְשָׁקֵט, שֶׁאָהַב אֶת הַלִמּוּדִים וְתָפַס אוֹתָם עַל נְקַלָּה; בִּשְׁעוֹת הַפַּגְרָה לֹא הֵרִים אֶת קוֹלוֹ עַד כְּדֵי צְעָקָה, לֹא שִׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ כִּמְעַט בְּמִשְׁתָּאוֹת רַבֵּי הַהוֹלְלוּת שֶׁבִּרְחוֹב פוּאַר, לֹא הֵבִין אֶת ֵרוּשׁ הַמִּלִּים “dare alapas et copillos laniare⁵⁵” וְלֹא פָּעַל שׁוּם דָּבָר בַּמְּרִידָה שֶׁל שְׁנַת 1463, זוֹ שֶׁסּוֹפְרֵי הַקּוֹרוֹת מְתָאֲרִים אוֹתָהּ מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ גָּמוּר בְּשֵׁם “הַמְּהוּמָה הַשִּׁשִּׁית בְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה”. לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיָה מְלַגְלֵג עַל הַתַּלְמִידִים הָעֲנִיִּים שֶׁל מוֹנְטֶגּוּ “בִּגְלַל גְּלִימוֹת הַכֻּמְתָּה” שֶׁלָּהֶם אוֹ עַל תַּלְמִידֵי־חִנָּם שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ דּוֹרְמֶן בִּגְלַל שַׂעֲרוֹתֵיהֶם הַגְּזוּזוֹת לְמִשְׁעִי וּבִגְלַל מְעִילֵיהֶם בְּנֵי שְׁלֹשָׁה הַקְּצָווֹת, אֵלֶּה שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִם, לְפִי הַכָּתוּב בִּתְעוּדוֹת הַחַשְׁמַן דֶּה־קַטְר־קוּרוֹן, שְׁלֹשָׁה מִינֵי אָרִיג – כָּחֹל־כֵּהֶה, כָּחֹל־בָּהִיר וְסָגֹל. לְעֻמַּת זֶה הִרְבָּה לְבַקֵּר בְּכָל בָּתֵּי הָאוּלְפָנָא, לִגְדוֹלִים וּלְדַרְדָּקִים, שֶׁבִּרְחוֹב סֶן־יַ’ן דֶּה־בּוֹבֶה. הַסְּטוּדֶנְט הַמַּקְדִּים בְּבֵית־הַסֵּפֶר סֶן־וַנְדֶּרְגֶ’זִיל, שֶׁנִּשְׁעַן אֶל אַחַד הָעַמּוּדִים מִמּוּל הַקַּתֵּדְרָה שֶׁל הָאָב הַכֹּהֵן הַקּוֹרֵא שִׁעוּר בְּמִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה, הָיָה תָּמִיד קְלוֹד פְרוֹלוֹ, עַל יָדוֹ הַקֶּסֶת הָעֲשׂוּיָה עֶצֶם הַקֶּרֶן, קְצֵה עֵטוֹ בֵּין שִׁנָּיו, כְּתָבוֹ בִּמְקוֹם הַבְּלִיָּה שֶׁעַל הַבֶּרֶךְ וְהוּא מֵשִׁיב בִּימֵי הַחֹרֶף אֶת הֶבֶל פִּיו כְּנֶגֶד אֶצְבְּעוֹתָיו. הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן, שֶׁנִּפְגַּשׁ לוֹ בְּכָל שֵׁנִי לַשָּׁבוּעַ לְמַר מִיל מֵאִיסְלְיֶה, דָּקְטוֹר לְמִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁם וְשׁוֹאֵף לְיַד הַשְּׁעָרִים הַנִּפְתָּחִים שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל סֶן־דֶּנִי – הָיָה קְלוֹד פְרוֹלוֹ. לְפִיכָךְ גָּדַל הַמְלֻמָּד בֶּן הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה בְּתֵאוֹלוֹגְיָה – בְּרָזֶיהָ וּבְמִשְׁפָּטֶיהָ וּבְפִלְפּוּלֶיהָ – וְהָיָה יָכֹל לִסְתֹּם בְּתוֹרָתוֹ אֶת פִּיו שֶׁל אַב־כְּנֵסִיָּה וְאָב־כֹּהֵן וְדָקְטוֹר מִסּוֹרְבּוֹנָה.

לְאַחַר שֶׁקָּנָה דַעַת בְּחָכְמַת הַתֵּאוֹלוֹגְיָה, נָתַן אֶת לִבּוֹ לִלְמֹד אֶת מִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה. יָצָא מִיָּדוֹ הַסֵּפֶר Madister Sententiarum“” וְנִכְנַס לְיָדוֹ “סֵפֶר הַחֻקִּים לְקַרְל הַגָּדוֹל”; הוּא שָׁגָה הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה וְשָׁנָה הֲלָכוֹת עַל גַּבֵּי הֲלָכוֹת: אֶת מִשְׁנַת תֵּאוֹדוֹרוּס, הַחַשְׁמַן אִסְפַּלִּיס, וְאֶת מִשְׁנַת בּוֹרַרְדּוֹס, הַחַשְׁמַן מִוֶּרְמַיזָא, וְאֶת מִשְׁנַת אִיבְס, הַחַשְׁמַן מִשַּׁרְטְר, וְנוֹסָף עַל אֵלֶּה – אֶת קֹבֶץ הַדִּינִים שֶׁל גִּרָטִיאַן, זֶה שֶׁתּוֹרוֹ הִגִּיעַ אַחֲרֵי סֵפֶר הַחֻקִּים לְקַרְל הַגָּדוֹל; וּכְמוֹ כֵן אֶת קֹבֶץ הַדִּינִים לִגְרֶגוֹר הַתְּשִׁיעִי, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – אֶת אִגְּרוֹת הַכְּהֻנָּה שֶׁל הוֹנוֹרִיּוּס הַשְּׁלִישִׁי. הוּא לָמַד לָדַעַת וּלְהָבִין אֶת הַתְּקוּפָה הָאֲרֻכָּה וְהַנִּסְעֶרֶת שֶׁעָבְרָה עַל הַמִּשְׁפָּט, הָאֶזְרָחִי וְהַדָּתִי, לְרַגְלֵי הִתְפַתְּחוּתוֹ – בְּעָמָל וּבְמִלְחָמָה – מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ וָבֹהוּ שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם – הִיא הַתְּקוּפָה שֶׁהַחַשְׁמַן תֵּאוֹדוֹרוּס פָּתַח אוֹתָהּ בִּשְׁנַת 618 וְהָאַפִּיפְיוֹר גְּרֶגוֹר הֵבִיא אוֹתָהּ לִידֵי סִיּוּם בִּשְׁנַת 1227. לְאַחַר שֶׁיָּדַע עַל בֻּרְיוֹ אֶת מִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה, פָּנָה אֶל לִמּוּדֵי הָרְפוּאָה וְהָאֳמָנוּת. הוּא לָמַד אֶת טִיבָם שֶׁל הַסַּמְמָנִים וּרְפוּאוֹת הַמִּשְׁחָה; נַעֲשָׂה מֻמְחֶה לְכָל מִינֵי קַדַּחַת וּדְחִיסוֹת, לִפְצָעִים וּצְבִיּוֹת. יַעֲקֹב מֵאֶסְפַּר הָיָה מְמַנֶּה אוֹתוֹ לְרוֹפֵא, רִישֶׁר הֶלֶן – לִמְנַתֵּחַ. הוּא הִשִּׂיג בָּזוֹ אַחַר זוֹ אֵת כָּל בְּחִינוֹת הַלִּמּוּד וְהַתּוֹרָה וְאֵת כָּל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר לְמַדָּעֵי הָאֳמָנוּת. הוּא לָמַד שָׂפוֹת: רוֹמָאִית, יְוָנִית וְעִבְרִית, – מִקְדָּשׁ בֶּן שָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת, שֶׁלּא הָיָה פָּתוּחַ בַּיָּמִים הָהֵם אֶלָּא לִיחִידֵי סְגֻלָּה. נַפְשׁוֹ לָהֲטָה מִתַּאֲוַת הַתּוֹרָה וְלִבּוֹ הָלַךְ אַחֲרֵי חֶמְדוֹתֶיהָ. בֶּן שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה סִיֵּם אֶת הַלִּמּוּדִים בְּכָל אַרְבַּע מַחְלְקוֹת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה; הָאַבְרֵךְ כְּאִלּוּ לֹא רָאָה בַּחַיִּים אֶלָּא מַטָּרָה אַחַת: אֶת הַמַּדָּע.

בַּתְּקוּפָה הַהִיא, בְּעֵרֶךְ, פָּרְצָה מַגֵּפַת הַדֶּבֶר, לְרַגְלֵי הַשָּׁרָב שֶׁשָּׂרַר בְּקַיִץ 1466, וְהֵמִיתָה בִּמְחוֹז הַמִּשְׁפָּט שֶׁל פָּרִיס כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ וְיוֹתֵר, וּבֵינֵיהֶם, כְּפִי שֶׁמְּסַפֵּר יוֹהַן מִטְּרוֹי, אֶת “מָרָן אַרְנוּל, הָאִצְטַגְנוֹן שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אִישׁ טוֹב וְגַם פִּקֵּחַ וְאוֹהֵב בְּדִיחוֹת”. בְרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה פָּשְׁטָה הַשְׁמוּעָה, כִּי הַמַּגֵּפָה חֲזָקָה בְּיוֹתֵר בִּרְחוֹב טִירְשַׁףּ. וְשָׁם, בְּקֶרֶב נַחֲלָתָם, הִתְגּוֹרְרוּ הוֹרָיו שֶׁל קְלוֹד. בְּפַחַד גָּדוֹל נֶחְפַּז הַסְטוּדֶנְט הַצָּעִיר לָלֶכֶת לְבֵית הוֹרָיו. כְּשֶׁבָּא לְשָׁם רָאָה וְהִנֵּה הוֹרָיו מֵתוּ כְּבָר בַּלַּיְלָה הַקּוֹדֵם. אָחִיו הַקָּטֹן, הַשּׁוֹכֵב בְּחִתּוּלָיו, הָיָה חַי עֲדַיִן וְצָעַק כְּנֶעֱזָב בְּתוֹךְ הָעֲרִיסָה. זֶה הָיָה הַשָּׂרִיד הָאֶחָד לְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ; הָאִישׁ הַצָּעִיר שָׂם אֶת הַיֶּלֶד בִּזְרוֹעוֹתָיו וְנִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם כְּשֶׁהוּא שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים. עַד הֵנָּה לֹא חַי אֶלָּא בְּקֶרֶב הַמַּדָּע, עַכְשָׁו נִתְגַּלְגְּלוּ חַיָּיו לְתוֹךְ הַמְּצִיאוּת.

הָאָסוֹן הַזֶּה סִמֵּן פֶּרֶק חָדָשׁ בְּחַיֵּי קְלוֹד. בֶּן תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה נִתְיַתֵּם מֵהוֹרָיו וְהָעֳמַד, כְּדִין הַבְּכוֹר, בְּרֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה – לְפִיכָךְ רָאָה אֶת עַצְמוֹ נִקְרָע בְּכֹחַ אַכְזָרִי מֵעַל הַתּוֹרָה וּמֻשְׁלָךְ אֶל עוֹלַם הַמְּצִיאוּת. מִתּוֹךְ רַחֲמִים נִתְמַסֵּר בְּחִבָּה גְדוֹלָה לְאָחִיו הַקָּטָן: – לִבּוֹ הִתְעַנֵּג עַכְשָׁוב ְּמִדָּה יְתֵרָה עַל אַהֲבַת אָדָם חַי, מֵאַחַר שֶׁלֹּא שָׁגָה עַד הֵנָּה אֶלָּא בְּאַהֲבַת סְפָרִים.

קְלוֹד הִתְמַכֵּר לְחִבָּה זוֹ בְּכֹחַ מְיֻחָד: לִבּוֹ הַצָּעִיר שָׁגָה בָּהּ כְּמוֹ בְּאַהֲבָה רִאשׁוֹנָה. בְּיַלְדוּתוֹ נִקְרַע מֵעַל הוֹרָיו בְּלִי הַכִּירָם כִּמְעָט, נִכְלָא בְּבֵית מִנְזָר וְנֶעֱקַד אֶל סְפָרָיו, לֹא יָדַע אֶלָּא אֶת כֹּסֶף הַמַּדָּע וְהַתּוֹרָה, טִפֵּל רַק בְּרוּחוֹ הַמִּתְחַנֶּכֶת עַל הַמַּדָּע, דָּאַג רַק לְכֹחַ דִּמְיוֹנוֹ הַמִּתְחַזֵּק מִתּוֹךְ לִמּוּדִים – עַל כֵּן לֹא פָּנָה כָּל הַיָּמִים הָהֵם אֶל לִבּוֹ. עַכְשָׁו נֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר בְּשֶׁל אָחִיו הַקָּטֹן, הַיָּתוֹם מֵאָב וּמֵאֵם, בְּשֶׁל עוֹלֵל זֶה שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל עָלָיו לְפֶתַע פִּתְאֹם. הוּא הֵבִין לָדַעַת, כִּי יֵשׁ עוֹד דָּבָר בָּעוֹלָם חוּץ מֵחֲקִירוֹת הַסּוֹרְבּוֹנָה וַחֲרוּזֵי הוֹמֶרוּס; כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לִנִטִיּוֹת הַלֵּב; כִּי חַיִּים לְלֹא רֹךְ וּלְלֹא אַהֲבָה אֵינָם אֶלָּא מְכוֹנָה חִדְלַת רֶגֶשׁ, הוֹמִיָּה וּמְפָרֶכֶת. הוּא הִתְעָה אֶת עַצְמוֹ לְהַאֲמִין – שֶׁכֵּן גִּיל זֶה אֵינוֹ מַחֲלִיף אֶת שִׁגְיוֹנוֹתָיו אֶלָּא בְּשִׁגְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים – כִּי רַק קִשְׁרֵי הַדָּם וְהַמִּשְׁפָּחָה הֵם הֶכְרָחִיִּים, וְכִי אַהֲבָתוֹ אֲשֶׁר יִרְחַשׁ לְאָחִיו הַקָּטֹן תַּסְפִּיק לוֹ לְכָל יְמֵי חַיָּיו, וְהוּא נִתְמַסֵּר לְיוֹהַן הַקָּטֹן שֶׁלּוֹ בְּכָל הַתַּאֲוָה הַמְּצוּיָה אֵצֶל נֶפֶשׁ שֶׁהִשִּׂיגָה כְּבָר עֲמֻקּוֹת וְהִיא כֻּלָּהּ כֹּסֶף וְעָצְמָה. נַפְשׁוֹ הִתְעוֹרְרָה עַד הַיְסוֹד בָּה בְּשֶׁל יְצוּר מִסְכֵּן זֶה, חַלָּשׁ וְיָפֶה, בָּהִיר וְאַדְמוֹנִי וּמְתֻלְתַּל שֵׂעָר, בְּשֶׁל יָתוֹם זֶה שֶׁאֵין לוֹ כָּל תּוֹמֵךְ אֶלָּא יָתוֹם אַחֵר, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה אִישׁ הוֹגֶה מַחֲשָׁבוֹת לָכֵן נָתַן עַכְשָׁו אֵת כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל הַיֶּלֶד יוֹהַן וְהִרְהֵר בּוֹ מִתּוֹךְ רַחֲמִים רַבִּים. הוּא נָשָׂא עָלָיו יָגוֹן וּדְאָָגָה כְּעַל יְצִיר חַלָּשׁ וְקָרוֹב לְלִבּוֹ בִּמְאֹד; הוּא שִׁמֵּשׁ לַיֶּלֶד מַשֶׁהוּ גָדוֹל מֵאָה: הוּא נַעֲשָׂה לוֹ לְאֵם.

יוֹהַן הַקָּטֹן נִתְיַתֵּם מֵאִמּוֹ בִּזְמַן שֶׁהָיָה יוֹנֵק שָׁדַיִם; קְלוֹד נָתַן לוֹ מֵינֶקֶת. מִחוּץ לְנַחֲלַת טִירְשַׁףּ קִבֵּל קְלוֹד, כִּירֻשָּׁה מֵאָבִיו, גַּם אֶת אֲחֻזַּת הַנַּחֲלָה לַה־מוֹלֶן, הַשַּׁיֶּכֶת לַמִּגְדָּל הַמְרֻבָּע גֶ’נְטִילִי: זֹאת הָיְתָה טַחֲנָה שֶׁעָמְדָה עַל גִּבְעָה לְיַד הָאַרְמוֹן וֶנְשֶׁסְטֶר. אֵשֶׁת הַטּוֹחֵן הֵינִיקָה כָּאן אֶת יַלְדּוֹ הַטּוֹב לְמַרְאֶה; הַמָּקוֹם לֹא הָיָה רָחוֹק מֵרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. קְלוֹד עַצְמוֹ הֵבִיא אֵלֶיהָ אֶת יוֹהַן הַקָּטָן.

מֵעַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁהִכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְּעֹל כָּבֵד, הִשְׁקִיף עַל הַחַיִּים מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ. לֹא רַק מְקוֹר שַׁעֲשׁוּעִים הָיְתָה לוֹ הַמַּחֲשָׁבָה בִּדְבַר אָחִיו הַקָּטֹן, כִּי אִם גַּם מַטָּרָה בְּדֶרֶךְ לִמּוּדָיו. הוּא הֶחְלִיט בְּנַפְשׁוֹ לְהִתְמַכֵּר לְעָתִיד זֶה, שֶׁגָּזְרוּ עָלָיו מִשָּׁמַיִם, וְנָדַר שֶׁלֹּא יִשָּׂא אִשָּׁה וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ יֶלֶד אַחֵר עַל אָחִיו זֶה הַקָּטֹן וְאָשְׁרוֹ וְגוֹרָלוֹ. זְכֻיּוֹתָיו, תּוֹרָתוֹ וּמַעֲמָדוֹ כְּאֶחָד הַנּוֹחֵל אֲחֻזָּה בְּשֵׁם הַחַשְַׁן מִפָּרִיס – כָּל אֵלֶּה פָּתְחוּ לוֹ לָרְוָחָה אֶת שַׁעֲרֵי הַכְּנֵסִיָּה. בֶּן עֶשְׂרִים נַעֲשָׂה כֹּהֵן לְפִי פְּקֻדָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר וְשִׁמֵּשׁ בְּנוֹטְר־דַּם כִּצְעִיר כָּל הַכְּמָרִים. וְעַכְשָׁו, כַּאֲשֶׁר נִשְׁתַּקַּע עוֹד יוֹתֵר בִּסְפָרָיו הָאֲהוּבִים וְלֹא הָיָה מַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ אֶלָּא כְּדֵי לָצֵאת לְשָׁעָה קַלָּה לָאֲחֻזָּה לַה־מוֹלֶן, גָּרְמָה לוֹ תַּעֲרֹבֶת זוֹ שֶׁל לִמּוּדִיּוּת וְאֹמֶץ רוּחַ, שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה אֵצֶל אֲנָשִׁים צְעִירִים לְיָמִים, כִּי יַעֲרִיצוּהוּ וְיִשְׁתָּאוּ אֵלָיו כָּל בָּאֵי בֵּית הַתְּפִלָּה. פִּרְסוּמוֹ עָבַר אֶת סַף בֵּית הַתְּפִלָה וּפָשַׁט בְּקֶרֶב הָעָם, עַד אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּמִקְצָת, כְּמִשְׁפַּט הַיָּמִים הָהֵם, מֵעֵין פִּרְסוּם שֶׁל קוֹסֵם.

וְהִנֵּה בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן הַנִּקְרָא קְוָזִמוֹדוֹ, כְּשֶׁגָּמַר לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַמְיֻחָד לְכָךְ אֶת הַתְּפִלָּה הַנֶּעֱרֶכֶת לִמְאַחֲרֵי הַמִּתְפַּלְלִים, נִתְעוֹרְרָה תְּשׂוּמַת לִבּוֹ לְמַרְאֵה הַנָּשִׁים הַצַּרְחָנִיּוֹת שֶׁהִתְאַסְּפוּ בְּהָמוֹן מִסָּבִיב לְמִטַּת הָאֲסוּפִים.

הוּא נִגַּשׁ אֶל הַיְצִיר הַקָּטֹן וְהָאֻמְלָל בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁנִּתְּכוּ עַל הַלָּז כָּל מִינֵי שִׁקּוּצִים וְאִיּוּמִים.

הַסַּכָּנָה הַקְּרוֹבָה, הַכִּעוּר וַאֲפִיסַת כָּל עֶזְרָה, הָרַעְיוֹן בִּדְבַר אָחִיו הַקָּטֹן וְהַמַּחֲשָׁבָה אֲשֶׁר הִגִּידָה לוֹ פִּתְאֹם, כִּי גַם אָחִיו יִהְיֶה יָתוֹם כָּזֶה אִם הוּא, קְלוֹד, יָמוּת – כָּל אֵלֶּה נָגְעוּ מְאֹד עַד לִבּוֹ: רַחֲמִים גְדוֹלִים נִתְעוֹרְרוּ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא אָסַף אֵלָיו אֶת הַיֶּלֶד.

כְּשֶׁהוֹצִיא אֶת הַיֶּלֶד מִתּוֹךְ הַשַּׂק רָאָה, כִּי כִּעוּרוֹ שֶׁל זֶה הוּא גָדוֹל בֶּאֱמֶת עַד לִמְאֹד. אוֹתוֹ בֶּן־שֵׁדִים קָטֹן יַבֶּלֶת גְּדוֹלָה צָמְחָה לוֹ מֵעַל לְעֵינוֹ הַשְּׂמָאלִית, רֹאשׁוֹ נִתְקַע לְבֵין כְּתֵפָיו, עַמּוּד הַשֶּׁדְרָה שֶׁלּוֹ נִתְעַקֵּם, עַל לוּחַ לִבּוֹ בָּלְטָה עֶצֶם הֶחָזֶה וְרַגְלָיו הָיוּ עֲקֻמּוֹת, אֲבָל הוּא נִרְאָה כְּמָלא כֹּחַ חַיִּים; אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִין אֶת הַגִּמְגּוּם הַיּוֹצֵא מִפִּיו, אֲבָל צְרִיחָתוֹ כְּשֶׁהִיא לְעַצְמָהּ הֵעִידָה עַל כֹּחַ וּבְרִיאוּת גַּם יָחַד. לְמַרְאֵה הַכִּעוּר הַזֶּה הָמוּ רַחֲמָיו שֶׁל קְלוֹד עוֹד יוֹתֵר; וְהוּא נָדַר בְּלִבּוֹ כִּי מִתּוֹךְ אַהֲבָה לְאָחִיו הַקָּטֹן יְגַדֵּל אֶת הָאֲסוּפִי, כְּדֵי שֶׁזָּכוּת זוֹ תַּעֲמֹד לוֹ לְיוֹהַן הַקָּטֹן, וְכָל שִׁגְיוֹנוֹתָיו הָעֲתִידִים לָבוֹא יֵהָפְכוּ עָלָיו לְטוֹבָה. הוּא כְּאִלּוּ הִנִּיחַ לְמִשְׁמֶרֶת פֹּעַל־בְּרָכָה עַל שֵׁם אָחִיו הַקָּטָן; זֶה הָיָה מֵעֵין מִטְעָן שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהוּכְנוּ עַל יָדוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד, מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לִהְיוֹת פִּקָּדוֹן לַיּוֹם שֶׁהַשּׁוֹבָב הַקָּטֹן יְהֵא חָסֵר אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַזֹּאת, – הַפִּדִיוֹם הַיְחִידִי הַמִּתְקַבֵּל בְּשַׁעֲרֵי גַן־הָעֵדֶן.

הוּא הֵבִיא אֶת הָאֲסוּפִי לִטְבִילָה וְקָרָא אוֹתוֹ בְּשֵׁם קְוָזִימוֹדוֹ⁵⁶; אֶפְשָׁר שֶׁהוּא כִּנָּה אֶת הַיֶּלֶד עַל שֵׁם יוֹם הִמָּצְאוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁרָצָה לִרְמֹז כִּי הַיְצוּר הַקָּטֹן הַזֶּה הוּא כְּעֵין בַּעַל־מוּם וְאֵין צוּרָתוֹ שְׁלֵמָה. אוֹתוֹ קְוָזִימוֹדוֹ, עִוֵּר עַיִן וְנוֹשֵׂא חֲטוֹטֶרֶת וַעֲקֹם רַגְלַיִם, לֹא הָיָה בֶּאֱמֶת אֶלָּא דוֹמֶה כִּמְעַט לְבֶן־אָדָם.

ג. Immanis pectoris kustos, immanior    🔗

ipse⁵⁷

וְהִנֵּה בִּשְׁנַת 1482 עָמַד כְּבָר קְוָזִימוֹדוֹ בִּתְקוּפַת הַבַּגְרוּת. זֶה כַּמָּה שָׁנִים שִׁמֵּשׁ שׁוֹמֵר פַּעֲמוֹנִים בְּנוֹטְר־דַּם. בִּזְכוּת אָבִיו הָאוֹמֵן אוֹתוֹ, קְלוֹד פְרוֹלוֹ, שֶׁנַּעֲשָׂה אָב־כֹּהֵן בְּיוֹזַס בִּזְכוּת אֲדוֹנָיו בַּעַל הָאֲחֻזּוֹת לוּאִי מִבּוֹמוֹן, זֶה אֲשֶׁר בִּשְׁנַת 1472, לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל יְדִידוֹ אוֹלִיבְיֶה לֶה־דֶן, הוּא הַסַּפָּר אֲשֶׁר לְלוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר הַמּוֹלֵךְ בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן.

קְוָזִימוֹדוֹ שִׁמֵּשׁ אֵפוֹא מוֹלִיךְ־פַּעֲמוֹנִים בְּנוֹטְר־דַּם.

בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן נִתְהַוָּה קֶשֶׁר בֶּן־קְיָמָא בֵּין שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים וּבֵית הַכְּנֵסִיָּה. הַמִּסְכֵּן הַלָּז, הַמְגֹרָשׁ מִקֶּרֶב הָעוֹלָם עַל יְדֵי אֲסוֹנוֹ הַכָּפוּל שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ כְּאֶחָד שְׁתוּקִי וּבַעַל־מוּם, וְנָדוֹן מִיַּלְדוּתוֹ לְהִכָּלֵא בְּמַעְגַּל־מִשְׁנֶה זֶה אֲשֶׁר אֵין מִמֶּנּוּ מוֹצָא – אֻמְלָל זֶה הִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יָשִׂים לֵב לָעוֹלָם הַנִּמְצָא מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בְּצִלָּם מָצָא מִקְלָט. נוֹטְר־דַּם שִׁמֵּשׁ לוֹ חֲלִיפוֹת, לְפִי סֵדֶר גִּילוֹ וְהִתְפַּתְּחוּתוֹ, בֵּיצָה, קֵן, בַּיִת, עִיר מוֹלֶדֶת וּמְלֹא־עוֹלָם.

אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי בֵּין הַיְצוּר הַזֶּה וּבֵית הַכְּנֵסִיָּה נִתְקַיְּמָה הַתְאָמָה שֶׁבְּמִסְתּוֹרִין, הַתְאָמָה שֶׁנּוֹצְרָה מִבְּעוֹד זְמָן. עוֹדֶנּוּ יֶלֶד קָטֹן, הַמִּתְהַלֵּךְ בַּחֲשַׁאי, כְּמִתְפַּתֵּל וּמְדַלֵּג מִתַּחַת לַכִּפּוֹת הַקּוֹדְרוֹת, וְהוּא נִרְאָה, בְּפַרְצוּפוֹ פַּרְצוּף אָדָם וּבְתֹאַר אֲבָרָיו שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִן הַחַיָּה, כְּשֶׁרֶץ אֲשֶׁר שָׁרַץ בְּפֹעַל מַמָּשׁ עַל פְּנֵי קַרְקַע זוֹ, הַטְּחוּבָה וְהָאַפְלוּלִית, בַּמָּקוֹם שֶׁצִּלְלֵי הַכּוֹתָרוֹת אֲשֶׁר לָעַמּוּדִים הָרוֹמָנִיִּים תֵּאֲרוּ כָּל מִינֵי דְמֻיּוֹת מַפְלִיאוֹת.

לְאַחַר כַּמָּה זְמָן, כְּשֶׁהִצְמִיד אֶת עַצְמוֹ כְּעֵין מְכוֹנָה אֶל מוֹט הַפַּעֲמוֹן וְנִדְנֵד אֶת עַצְמוֹ לְכָאן וּלְכָאן כְּדֵי לְנַעֲנֵעַ אֶת הַפַּעֲמוֹן, הָיָה בְּעֵינֵי קְלוֹד, הוּא אָבִיו הָאוֹמֵן אוֹתוֹ, כְּיֶלֶד שֶׁפֻּתְּחָה לְשׁוֹנוֹ וְהוּא מַתְחִיל לְדַבֵּר.

וְהוֹאִיל וְהוּא לָמַד לָדַעַת יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, הָיָה חַי בּוֹ אֶת חַיָּיו וְיָשֵׁן בּוֹ אֶת שְׁנָתוֹ, לֹא יָצָא כִּמְעַט מִפִּתְחוֹ הַחוּצָה וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה לְהַשְׁפָּעָתוֹ, לְפִיכָךְ הִגִּיעַ בִּמְרוּצַת הַזְּמָן לִידֵי כָּךְ שֶׁנַּעֲשָׂה דוֹמֶה לוֹ, הִשְׁקִיעַ בּוֹ עַצְמוּתוֹ וְנִהְיָה כִּבְיָכֹל לְחֵלֶק מַשְׁלִים שֶׁל הַבָּיִת. הְַּלִיטוֹת שֶׁבְּגוּפוֹ כְּאִלּוּ הִתְאִימוּ לַזָּוִיּוֹת הַמִּתְרַחֲקוֹת שֶׁל הַבִּנְיָן, וְהוּא נִרְאָה לֹא רַק כְּתוֹשֵׁב הַבַּיִת, אֶלָּא כְּמַהוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ בַּיִת אֲשֶׁר לָבַשׁ צוּרָה וָגוּף. אֶפְשָׁר כִּמְעַט לֵאמֹר, כִּי הוּא קִבֵּל אֶת צוּרַת הַבַּיִת כְּשֵׁם שֶׁהַשַּׁבְּלוּל מְקַבֵּל אֶת צוּרַת בֵּיתוֹ שֶׁבּוֹ הוּא יוֹשֵׁב. הַלָּז שִׁמֵּשׁ לוֹ דִירָה, מְאוּרָה, קְלִפָּה. הוּא נִקְשַׁר אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה הָעַתִּיק מִתּוֹךְ הַתְאָמָה כֹּה טִבְעִית וַעֲמֻקָּה, דָּבַק אֵלָיו מִתּוֹךְ קִרְבוּת נֶפֶשׁ מַגְנֵטִית וְנַעֲשָׂה דוֹמֶה לוֹ עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁלְּבַסּוֹף נִהְיָה מֵעֵין שַׁבְּלוּל הַיּוֹשֵׁב בְּנַרְתִּיקוֹ; בֵּית הַתְּפִלָּה הֶחָרוּשׁ קְמָטִים שִׁמֵּשׁ לוֹ מֵעֵין עַמּוּד שֶׁדְרָה.

אֵין צֹרֶךְ לֵאמֹר לַקּוֹרֵא, כִּי אֵין הַכֹּל פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ בְּצִיּוּרִים אֵלֶּה שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם כְּדֵי לְסַמֵּן אֶת הַקֶּשֶׁר – הַמּוּזָר, הַמַּתְמִיד, הַבִּלְתִּי אֶמְצָעִי וְהַטִּבְעִי כִּמְעַט – שֶׁבֵּין אָדָם וּבֵית כְּנֵסִיָּה. וּכְמוֹ כֵן אֵין צֹרֶךְ לְסַפֵּר עַד כַּמָּה הִכִּיר אָדָם זֶה לָדַעַת אֵת כָּל הַבַּיִת בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֲרֻכִּים אֲשֶׁר חַי אִתּוֹ יַחַד לְלֹא הִפָּרֵד. הַבַּיִת הָיָה שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת; קְוָזִימוֹדוֹ יָרַד בִּזְחִילָה לְכָל מַעֲמַקָּיו וְעָלָה בְּכָל מְרוֹמָיו. פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר טִפֵּס וְעָלָה בְּחָזִית הַבַּיִת וּבְכָל רָמוֹתֶיהָ וְהוּא אֵינוֹ נֶאֱחָז אֶלָּא בַּבְּלִיטוֹת אֲשֶׁר לְפִתּוּחֵי הָאָבֶן. הַמִּגְדָּלִים, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שִׁטְחָם הַחִיצוֹנִי טִפֵּס קְוָזִימוֹדוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹ כְּאוֹתָהּ לְטָאָה הַמַּחֲלִיקָה עַל פְּנֵי חוֹמָה מְאֻנֶּכֶת, – הַמִּגְדָּלִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר גֹבַהּ וְיִרְאָה וּמוֹרָא לָהֶם וְהֵם דּוֹמִים לִתְאוֹמֵי עֲנָקִים, לֹא הִפְחִידוּהוּ, לֹא גָרְמוּ לוֹ אֵימָה אוֹ סְחַרְחֹרֶת. כְּשֶׁרָאוּהוּ מְטַפֵּס עֲלֵיהֶם בְּקַלּוּת וּבִמְנוּחָה הָיוּ אוֹמְרִים, כִּבְיָכֹל, כִּי הוּא אִמֵּן אוֹתָם לְכָךְ. כֵּיוָן שֶׁהָיָה מטַפֵּס וּמְקַפֵּץ לְאֵין שִׁעוּר וְהָיָה מִתְרוֹצֵץ עַל פְּנֵי הַתְּהוֹמוֹת אֲשֶׁר לַבֵּיִת הָאַדִּיר, נַעֲשָׂה דוֹמֶה בְּמִקְצָת לְקוֹף וּלְיַעֲלַת הַסְּלָעִים, אוֹ לְיֶלֶד בֶּן אֶרֶץ קָלַבְּרִיָה הַיּוֹדֵע לִשְׂחוֹת בְּטֶרֶם יֵדַע לָלֶכֶת וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּיָּם בְּעוֹדֶנּוּ רַךְ וְצָעִיר.

וְלֹא גוּפוֹ בִּלְבָד, אֶלָּא גַם נַפְשׁוֹ הָיְתָה טְבוּעָה בְּחוֹתַם הַבָּיִת. מֶה הָיָה טִיבָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ זוֹ? לְאָן פָּנְתָה מְגַמָּתָהּ, כֵּיצַד נִצְטַיְּרָה צוּרָתָהּ מִתַּחַת לַקְּלִפָּה הַסְּגוּרָה וּבִמְסִבַּת חַיִּים זוֹ שֶׁכֻּלָּהּ בְּדִידוּת? לֹא קַל לִקְבֹּעַ בָּזֶה הַגְדָּרוֹת. קְוָזִימוֹדוֹ בָּא לָעוֹלָם כְּשֶׁהוּא עִוֵּר עַיִן אַחַת, גִּבֵּן וּפִסֵּחַ. בְּעָמָל רַב וּמִתּוֹךְ סַבְלָנוּת מְרֻבָּה הִקְנָה לוֹ קְלוֹד פְרוֹלוֹ אֶת כִּשְרוֹן הַדִּבּוּר. וְאוּלָם פֻּרְעָנוּת חֲדָשָׁה נִתְגַּלְגְּלָה עַל הָאֲסוּפִי הַמִּסְכֵּן. לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה מוֹלִיךְ־הַפַּעֲמוֹנִים בְּנוֹטְר־דַּם בִּשְׁנַת הָאַרְבַּע־עֶשְׂרֵה לְחַיָּיו נִטְפַּל עָלָיו מוּם חָדָשׁ, נוֹסָף עַל מוּמָיו הָרִאשׁוֹנִים – עוֹר הַתֹּף שֶׁבְּאָזְנָיו פָּקַע מֵהַלְמוּת הַפַּעֲמוֹנִים: הוּא נַעֲשָׂה חֵרֵשׁ. לְפֶתַע פִּתְאֹם נִסְגַּר לְעוֹלָמִים בְּנַפְשׁוֹ גַם הַשַׁעַר הָאַחֲרוֹן הַפּוֹנֶה לְצַד הָעוֹלָם.

וּכְשֶׁנִּסְגַּר שַׁעַר זֶה נֶעֶלְמָה מִנַּפְשׁוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ גַם הַקֶּרֶן הָאַחֲרוֹנָה הַזּוֹרַעַת אוֹר וָגִיל. נַפְשׁוֹ שָׁקְעָה לְתוֹךְ לֵיל מַחֲשַׁכִּים. הַתּוּגָה הַכְּבֵדָה, אֲשֶׁר שָׁתָה עַל הָאֻמְלָל, נֶעֶשְׂתָה מֵעַתָּה עוֹלָמִית דֻּגְמַת כִּעוּרוֹ. וְנוֹסָף עַל כָּךְ הָיָה כִּמְעַט לְאִלֵּם בַּעֲקֵב חֵרְשׁוּתוֹ. כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ דְבַר חֵרְשׁוּתוֹ קִבֵּל עַל עַצְמוֹ שְׁתִיקָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁמֵּשׁ מִפְגָּע לִצְחוֹק, וְהוּא לֹא הִפְרִיעַ אֶת שְׁתִיקָתוֹ אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת וְרַק בִּזְמַן שֶׁנִּמְצָא בִּיחִידוּת. מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב כָּפַת שׁוּב אֶת לְשׁוֹנוֹ, לְאַחַר שֶׁקְּלוֹד פְרוֹלוֹ שִׁחְרֵר אוֹתָהּ בְּרֹב עָמָל. לְבַסּוֹף נַעֲשָׂה דִבּוּרוֹ, שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא בִּשְׁעַת הֶכְרַח, קָשֶׁה וּמְגֻמְגָּם, וְהָיָה דוֹמֶה לְדֶלֶת שֶׁצִּירֶיהָ כֻּסּוּ חֲלֻדָּה.

וְאִלּוּ חָדַרְנוּ לְתוֹךְ נַפְשׁוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ מִבַּעַד לַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנִית, הַקָּשָׁה וְהֶעָבָה; אִלּוּ יָכֹלְנוּ לְסַיֵּר אֶת מַעֲמַקָּיו שֶׁל יְצִיר זֶה, בַּעַל הַצּוּרָה הַפְּסוּלָה, לִזְרֹעַ אוֹר עַל פְּנֵי מְדוֹרָיו הָאֲטוּמִים, לְגַלּוֹת אֶת תּוֹךְ־תּוֹכוֹ הַנֶּעְלָם מִכָּל עַיִן, לְהַגִּיהַּ אֶת חֲרִיצָיו הָאֲפֵלִים וְאֶת מַחֲבוֹאָיו הַמֻּפְלָאִים וּלְהָאִיר בְּאוֹר פִּתְאֹם אֶת הַנֶּפֶשׁ הַכְּבוּלָה אֲשֶׁר בְּמַעֲמַקֵּי הַמְּעָרָה הַזֹּאת, – כִּי אָז רָאִינוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמִּסְכֵּנָה וְהִנֵּה הִיא רְצוּצָה וַעֲלוּבָה וּלְקוּיָה כְּאוֹתָם אַסִּירֵי בֵּית הָעוֹפֶרֶת שֶׁבְּוֶנֶצְיָה, שֶׁהֻכְרְחוּ לָשֶׁבֶת בְּתֵבַת אֶבֶן צָרָה וְזִקְנָה קָפְצָה עֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ מַצַּב כְּפִיפָה הָעוֹשֶׂה אֶת הַגּוּף כִּשְׁנֵי חֲלָקִים.

יָדוּעַ הַדָּבָר כִּי בְּגוּף לָקוּי שׁוֹכֶנֶת נֶפֶשׁ לְקוּיָה. קְוָזִימוֹדוֹ לֹא הִרְגִּישׁ כִּמְעַט כִּי בְּקִרְבּוֹ רוֹחֶשֶׁת נֶפֶשׁ אֲטוּמָה הַיְצוּרָה לְפִי מַרְאֵהוּ הַחִיצוֹנִי. רְשָׁמָיו נַעֲשׂוּ שַׁבְרִירִים לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעוּ אֶת תְּפִיסָתוֹ. מֹחוֹ הָיָה מְתַוֵּךְ מְיֻחָד בְּמִינוֹ: הָרַעְיוֹנוֹת יָצְאוּ מִקִּרְבּוֹ בִּדְמוּת הִפּוּכִים. הַמֻּשָׂג, הַנּוֹצָר מִתּוֹךְ הִסְתַּכְּלוּת מֻטְעֵית, בְּהֶכְרַח שֶׁהָיָה מוּזָר וּמְעֻקָּם. וְכָל זֶה גָרַם לַהֲמוֹן בִּלְבּוּלֵי־חוּשִׁים, לַהֲמוֹן טָעֻיּוֹת מִצַּד הַשֵּׂכֶל הַשּׁוֹפֵט, לַהֲמוֹן דִּלּוּגֵי־מַחֲשָׁבָה שֶׁהִסְתַּמְּנוּ בָּהֶם חֲלִיפוֹת אִוֶּלֶת וְטֵרוּף.

הַדָּבָר הָאֶחָד, שֶׁנִּגְרַם לוֹ לִקְוָזִימוֹדוֹ עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת מַזִּיקָה זוֹ, הָיָה הַמֶּבָּט הַמְטֹרָף. הוּא לֹא קִבֵּל כִּמְעַט מִן הַדְּבָרִים שׁוּם רְשָׁמִים בִּלְתִּי אֶמְצָעִיִים. הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי נִרְאָה לוֹ מְרֻחָק יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהוּא נִרְאֵה לָנוּ.

וְעוֹד דָּבָר נִגְרַם לוֹ עַל יְדֵי מַצַּב נֶפֶשׁ עָלוּב זֶה: טִיבוֹ נַעֲשָׂה רָע.

וְאָמְנָם הוּא נַעֲשָׂה מְרֻשָּׁע מִפְּנֵי שֶׁנֶּהְפַּךְ וְהָיָה לְפֶרֶא אָדָם; וְהוּא נֶהְפַּךְ וְהָיָה לְפֶרֶא אָדָם מִפְּנֵי שֶׁגּוּפוֹ הָיָה לָקוּי בְּמוּמִים. בְּטִבְעוֹ הָיָה הִגָּיוֹן כְּמוֹ בְּטֶבַע יֶתֶר הָאֲנָשִׁים. וְהַכֹּחַ הַכַּבִּיר אֲשֶׁר לְגוּפוֹ גָרַם אַף הוּא לְרִשְׁעוּתוֹ: “Malus puer robustus”⁵⁸ – אוֹמֵר הוֹבְּס. וְאוּלָם אֵין לְקַפֵּחַ זְכוּת בְּרִיָּה: אֶפְשָׁר שֶׁיֵּצֶר הָרִשְׁעוּת לֹא הָיָה נָטוּעַ בּוֹ מִטִּבְעוֹ. מִיּוֹם שֶׁבָּא בְּקֶרֶב בְּנֵי הָאָדָם חָשׁ אֶת עַצְמוֹ מְבֻזֶּה, נִקְלֶה וּמְתֹעָב, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים רָאָה אֵת כָּל הַפְּגָעִים הָאֵלֶּה בְּמוֹ עֵינָיו.

כָּל זֶה גָרַם לוֹ שֶׁיַּעְלִים אֶת פַּרְצוּפוֹ מֵעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת: הוּא מָצָא בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה אֵת כָּל עוֹלָמוֹ. עוֹלָם זֶה הָיָה מָלֵא פְּסִילֵי שַׁיִשׁ, מְלָכוֹת, קְדוֹשִׁים וְחַשְׁמַנִּים, וְכָל אֵלֶּה, לַמִּצְעָר, לֹא הֵטִילוּ בּוֹ אֶת לִגְלוּגָם, אֶלָּא אָצְלוּ לוֹ בַּחֲשַׁאי רַחֲמִים טוֹבִים. הַפְּסִילִים הָאֲחֵרִים, פְּסִילֵי הַשֵּׁדִים וְהַמְחַבְּלִים, לֹא שָׁמְרוּ לוֹ שִׂנְאָה; שֶׁהֲרֵי קְוָזִימוֹדוֹ הָיָה מִן הַדּוֹמִים לָהֶם. לְהֵפֶךְ, הַלָּלוּ לִגְלְגוּ בְּוַדַּאי עַל הָאֲנָשִׁים הָאֲחֵרִים. הַקְּדוֹשִׁים שָׁמְרוּ לוֹ יְדִידוּת וְהֶעִתּירוּ עָלָיו אֶת בִּרְכוֹתֵיהֶם; וְגַם שֵׁדֵי הַשַּׁחַת הָיוּ יְדִידָיו וּמָגִנָּיו. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה כּורֵעַ פְּעָמִים שָׁעוֹת רְצוּפוֹת לְיַד אֶחָד מִפְּסִילֵי הָאֶבֶן הָאֵלֶּה וְהִרְבָּה אִתּוֹ שִׂיחָה מִתּוֹךְ הִתְבּוֹדְדוּת. וְאִם נִתְקַל בּוֹ מִי־שֶׁהוּא לְפֶתַע פִּתְאֹם, נֶחְפַּז וּברַח מִשָּׁם כְּאוֹהֵב שֶׁנִּתְפַּס בִּמְקוֹם הָאֲהָבִים.

בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה מָצָא לֹא רַק חֶבְרַת רֵעִים, כִּי אִם גַּם אֵת כָּל הָעוֹלָם וְאֵת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. הוּא לֹא בִּקֵּשׁ לְעַצְמוֹ נוֹפֵי־אִילָנוֹת אֲחֵרִים חוּץ מֵאֵלֶּה הַמַּזְהִירים בִּשְׁלַל צְבָעִים עַל פְּנֵי חַלּוֹנוֹת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא אֶת הַצֵּל הַיּוֹרֵד מִמִּקְלַעַת הֶעָלִים הָעֲשׂוּיָה אֵבֵן, מִקְלַעַת זוֹ הַמְּלֵאָה צִפֳרִים וְעוֹטֶרֶת אֶת הַכַּפְתּוֹר אֲשֶׁר לָעַמּוּדִים הַזַּכְּסִיִּים; הוּא לֹא בִּקֵּשׁ לְעַצְמוֹ הָרִים אֲחֵרִים מִחוּץ לַמִּגְדָּלִים הָעֲצוּמִים אֲשֶׁר לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה וְיַמִּים אֲחֵרִים מִחוּץ לְפָרִיס הַמַּכָּה גַלִּים לְרַגְלֵי הַמִּגְדָּלִים הָאֵלֶּה.

וְאוּלָם בְּבִנְיָן זֶה, שֶׁהָיָה לוֹ בִּבְחִינַת אֵם, נִמְצָא דְבַר־מָה הָאָהוּב עָלָיו בְּיוֹתֵר, הַמְעוֹרֵר אֶת נַפְשׁוֹ וְנוֹתֵן כֹּחַ לִכְנָפֶיהָ אֲשֶׁר עֻלְּפוּ בַּמִּסְתָּרִים – הֲלֹא הֵם הַפַּעֲמוֹנִים. הוּא אָהַב אוֹתָם, חָלַק לָהֶם לְטִיפוֹת, הִרְבָּה אִתָּם שִׂיחָה וְהֵבִין אֶת לְשׁוֹנָם. לְכֻלָּם נוֹדְעָה חִבָּה מִמֶּנּוּ – הֶחֵל בַּפַּעֲמוֹנִים נוֹתְנֵי הַזֶּמֶר אֲשֶׁר בְּמַעֲלֵה הַבַּיִת וְעַד הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְכוֹתֶרֶת הַגַּג הַקִּדְמִית. מִגְדַּל הַפַּעֲמוֹנִים הַפְּנִימִי וּשְׁנֵי הַמִּגְדָּלִים הָרָאשִׁיִּים הָיו לוֹ בִּבְחִינַת כְּלוּבֵי־צִפֳרִים אַדִּירִים, וְהַמְזַמְּרִים שֶׁבְּתוֹכָם – חֲנִיכָיו הַנּוֹתְנִים אֶת זִמְרָתָם רַק לִשְׁמוֹ. וַהֲרֵי אֵלּוּ הָיוּ הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִידֵי חֵרְשׁוּת; וְאוּלָם יֵשׁ שֶׁהָאֵם אוֹהֶבֶת בְּיוֹתֵר אֶת הַיֶּלֶד הַגּוֹרֵם לָהּ יִסּוּרִים יְתֵרִים.

מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי אָזְנוֹ לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לִשְׁמֹעַ אֶלָּא אֶת קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים. מִבְּחִינָה זוֹ אָהַב אֶת הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל אַהֲבָה יְתֵרָה. בֵּין מִשְׁפַּחַת הוֹלְמֵי־הַלְמוּת אֵלֶּה רָאָה כַּטּוֹב לְפָנָיו אֶת הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל, זֶה שֶׁהָיָה מְקַפֵּץ וּמְדַלֵּג סְבִיבוֹ בִּימֵי הַחַגִּים. בַּת־הַלְמוּת זוֹ שְׁמָהּ הָיָה מִרְיָם. הִיא שָׁכְנָה לְבַדָּהּ בַּמִּגְדָּל הַדְּרוֹמִי עִם אֲחוֹתָהּ יַ’קּוֹלִין, זוֹ הַקְּטַנָּה מִמֶּנָּה וּתְלוּיָה עַל יָדָהּ בְּמִסְגֶּרֶת קְטַנָּה יוֹתֵר. אוֹתָהּ יַ’קּוֹלִין נִקְרְאָה עַל שֵׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל יַ’ן מוֹנְטֶגּוּ, הוּא הָאִישׁ שֶׁנָּדַב אֶת הַפַּעֲמוֹן לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה; וְאוּלָם זְכוּת זוֹ לֹא עָמְדָה לוֹ אַחֲרֵי כֵן כְּשֶׁעָלָה לַגַּרְדֹּם בְּמוֹנְפוֹקוֹן⁵⁹. בַּמִּדְדָּל הַשֵׁנִי נִמְצְאוּ שִׁשָּׁה פַּעֲמוֹנִים אֲחֵרִים, וְיֶתֶר שֵׁשֶׁת הַפַּעֲמוֹנִים הַקְּטַנִּים הָיוּ תְּלוּיִם בַּמִּגְדָּל הַפְּנִימִי יַחַד עִם פַּעֲמוֹן הָעֵץ, שֶׁלֹּא הָיָה מְצַלְצֵל אֶלֶּא בְּעֶרֶב הַפָּסַח. חֲמִשָּׁה־עָשָׂר פַּעֲמוֹנִים הָיוּ לוֹ אֵפוֹא לִקְוָזִימוֹדוֹ בְּהַרְמוֹנוֹ, אֲבָל הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל הָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

מַה גְדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחַת קְוָזִימוֹדוֹ בְּיוֹם שֶׁהַפַּעֲמוֹנִים נָתְנוּ הַלְמוּת רוֹמֵמָה!

בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁקִּבֵּל רְשׁוּת מִן הַסְּגָן וְשָׁמַע מִפִּיו אֶת הַמִּלָּה “עֲלֵה!” – מִיָּד טִפֵּס וְעָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת הַנִּפְתָּלוֹת אֲשֶׁר לַמִּגְדָּל חִישׁ קַל מֵאִישׁ הַיּוֹרֵד בָּהֶן. חֲסַר־נְשִׁימָה הָיָה נִכְנָס לְתָא הַמְּרוֹמִים אֲשֶׁר לַפַּעֲמוֹן; רֶגַע אֶחָד הִתְבּוֹנֵן בַּפַּעֲמוֹן מִתּוֹךְ יִרְאַת כָּבוֹד וְאַהֲבָה; אַחֲרֵי כֵן פָּנָה אֵלָיו בְּדִבְרֵי חִָּה, לִטֵּף אוֹתוֹ בַּיָּד כְּשֵׁם שֶׁמְּלַטְּפִים סוּס אָהוּב הָעוֹמֵד לָצֵאת לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה. לְאַחַר שֶׁחָלַק אֶת מְנָת הַחִבָּה הָרִאשׁוֹנָה פָּנָה אֶל הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁבַּדְּיוֹטָה הָעֶלְיוֹנָה וְצִוָּה לָהֶם שֶׁיַּתְחִילוּ בַּדָּבָר. הַלָּלוּ נִתְלוּ עַל צִדָּם, הַסְּלִיל הִשְׁמִיעַ קוֹל שְׁרִיקָה, נַרְתִּיק הַמַּתֶּכֶת הֶעָצוּם הִתְחִיל מִתְנוֹעֵעַ לְאִטּוֹ. קְוָזִימוֹדוֹ הָיָה מְלַוֶּה אֶת הַפַּעֲמוֹן בְּעֵינָיו כְּשֶׁהוּא אָחוּז רְעָדָה. וְהִנֵּה הִכָּה הָעִנְבָּל מַכָּה אַחַת עַל דֹּפֶן הַמַּתֶּכֶת וְהִרְעִיד אֶת הַקּוֹרְיָה אֲשֶׁר מִתַּחַת לְרַגְלֵי קְוָזִימוֹדוֹ. וְאַף קְוָזִימוֹדוֹ נִזְדַּעְזַע לְהַלְמוּת הַפַּעֲמוֹן.

“הֵחָפְזוּ,” קָרָא קְוָזִימוֹדוֹ וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק מְטֹרָף. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל הִגְבִּיר אֶת תְּנוּעָתוֹ, וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְחִיק לָעוּף לִצְדָדִין כֵּן גָּדַל הַבָּרָק בְּעֵינֵי קְוָזִימוֹדוֹ. וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַפַּעֲמוֹן לִידֵי מְעוּפוֹ הַָּדוֹל בְּיוֹתֵר; הַמִּגְדָּל נִזְדַּעְזַע כֻּלּוֹ עַל קִירוֹתָיו, עוֹפֶרֶת גַּגּוֹ וְאְַנֵי הַגָּזִית שֶׁלּוֹ. הָרְעָדָה אָחֲזָה כְּאַחַת אֶת עַמּוּדֵי הַמַּסָּד וְאֶת פִּתּוּחֵי הָאֶבֶן אֲשֶׁר לְקוֹבַע הַגָּג. קְוָזִימוֹדוֹ תָּסַס כֻּלּוֹ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת; הָיָה רָץ לִצְדָדִין וְחוֹזֵר אֶל מְקוֹמוֹ, וְכָל גּוּפוֹ הָיָה מַרְעִיד יַחַד עִם הַמִּגְדָּל. הַפַּעֲמוֹן הַמִּסְתָּעֵר וְהַמִּתְהוֹלֵל הֵעִיף חֲלִיפוֹת אֶל שְׁנֵי קִירוֹת הַמִּגְדָּל אֶת לוֹעַ הַמַּתֶּכֶת שֶׁלּוֹ, זֶה שֶׁהֵקִיא אֶת רוּחַ הַסְּעָרָה הַנִּשְׁמַעַת בְּמֶרְחַק אַרְבָּעָה מִילִים. קְוָזִימוֹדוֹ נִתְיַצֵּב כְּנֶגֶד הַלּוֹעַ הָרָחָב; הוּא כָּרַע עַל בִּרְכָּיו, הִתְרוֹמֵם עַל רַגְלָיו עִם כָּל הַכָּאָה חוֹזֶרֶת שֶׁל הַפַּעֲמוֹן, בָּלַע אֶת הַהַלְמוּת הָאַדִּירָה, הִִּיט חֲלִיפוֹת אֶל הַכִּכָּר הַמְּלֵאָה אָדָם, אֲשֶׁר הִשְׂתָּרְעָה לְרַגְלָיו בְּעֹמֶק שֶׁל מָאתַיִם רֶגֶל, וְאֶל לְשׁוֹן הַמַּתֶּכֶת אֲשֶׁר הִרְעִימָה מִדֵּי רֶגַע בְּרֶגַע עַל אָזְנָיו. זֹאת הָיְתָה הַשָּׂפָה הַיְחִידָה הַנִּשְׁמַעַת לְאָזְנָיו, הַצְּלִיל הָאֶחָד הַפּוֹתֵחַ לְפָנָיו אֶת הַדְּמָמָה. כּאן רָאָה לְעַצְמוֹ רְוָחָה, דֻּגְמַת צִפּוֹר הַמַּפְלִיגָה בְּקַרְנֵי הַשָּׁמֶשׁ. וּפְתְאֹם דָּבְקָה בּוֹ הוֹלְלוּת הַטֵּרוּף אֲשֶׁר לַפַּעֲמוֹן; מַרְאֵהוּ נַעֲשָׂה מְשֻׁנֶּה; כְּאוֹתוֹ עַכָּבִישׁ הָאוֹרֵב לַזְּבוּב כֵּן צִפָּה לִקְרַאת הַפַּעֲמוֹן הָעוֹבֵר בִּיעָף וְהָיָה מִתְנַפֵּל עָלָיו מִתּוֹךְ הִסְתָּעֲרוּת־פִּתְאֹם. וְכָךְ, כְּשֶׁהוּא מְרַחֵף עַל פְּנֵי תְּהוֹם וְנִקְלָע לְכָאן וּלְכָאן בַּד בְּבַד עִם מְעוּף הַפַּעֲמוֹן, הָיָה תּוֹפֵס בִּבְדַל אָזְנָהּ שֶׁל מִפְלֶצֶת מַתֶּכֶת זוֹ, סוֹגְרָהּ בֵּין בִּרְכָּיו, מְדַרְבֵּן אוֹתָהּ בָּאַנְקוֹל שֶׁבְּיָדוֹ וּמַכְפִּיל אֶת כֹּחַ הַהַלְמוּת עַל יְדֵי דְחִיפָה גְדוֹלָה שֶׁבְּכָל כֹּבֶד גּוּפוֹ. וְאוֹתָהּ שָׁעָה, עִם רְעִידַת הַמִּגְדָּל, הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ שׁוֹאֵג וְחוֹרֵק אֶת שִׁנָּיו, שַׂעֲרוֹתָיו הָאֲדֻמּוֹת סָמְרוּ עַל רֹאשׁוֹ, חָזוֹ הִתְרוֹמֵם וְהָמָה כְּמַפּוּחַ, עֵינוֹ יָרְתָה בְּרָקִים, וְהַפַּעֲמוֹן־הַמִּפְלֶצֶת הִלֵּךְ לְרַגְלָיו אֶת הַלְמוּתוֹ הַסּוֹעֶרֶת; אֵין זֶה עוֹד הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְנוֹטְר־דַּם וְאֵין זֶה עוֹד קְוָזִימוֹדוֹ, כִּי אִם מַחֲזֵה דִמְיוֹן, עַרְבּוּבְיָה, סַעַר, טֵרוּף שֶׁל סוּס מֵחֲמַת מְהוּמָה, רוּחַ עַרְטִילָאִית הַצְּמוּדָה אֶל אֻכָּף מִתְעוֹפֵף, יְצוּר פֶּלִאי שֶׁחֶצְיוֹ פַּעֲמוֹן וְחֶצְיוֹ בֶּן־אָדָם, מִין אַסְטוֹלְף⁶⁰ אָיֹם הַדּוֹאֶה בָּאֲוִיר עַל פְּנֵי סוּס בַּעַל כְּנָפַיִם הֶעָשׂוּי מַתֶּכֶת.

יְצוּר מוּזָר זֶה נָסַךְ רוּחַ חַיִּים מְיֻחָד בְּמִינוֹ עַל כָּל הַהֵיכָל. אֶפְשָׁר לוֹמַר, אִם נְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן אֱמוּנוֹת הַהֶבֶל שֶׁל הֶהָמוֹן, כִּי אֵד רָזִים שָׁפַע מִמֶּנּוּ וְחִיָּה אֶת אַבְנֵי נוֹטְר־דַּם וּמִלֵּא עֲוִית חַיִּים אֶת חֲרִיצֵי הַבָּיִת. אִם רַק נִמְצָא קְוָזִימוֹדוֹ בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה אָז הֶאֱמִינוּ רַבִּים, כִּי הַפְּסִילִים אֲשֶׁר בַּיְצִיעִים וּבַשַּׁעַר מְלֵאִים תְּנוּעָה. וְיָדָיו אִמְּנוּ בֶּאֱמֶת אֶת הַבַּיִת כְּשֵׁם שֶׁמְּאַמְּנִים יְצוּר מֵבִין וּמַקְשִׁיב; הוּא הָיָה מְעוֹרֵר אוֹתוֹ לָתֵת אֶת קוֹלוֹ הָאַדִּיר, הוּא נִשְׁתַּלֵּט בְּקִרְבּוֹ וְנִהְיָה לִשְׁכִינַת הַמָּקוֹם. דּוֹמֶה הָיָה כִּי קְוָזִימוֹדוֹ נָפַח רוּחַ חַיִּים בַּבִּנְיָן הֶעָצוּם. מְצִיאוּתוֹ הֻרְגְּשָׁה בְּכָל מָקוֹם, הוּא הוֹפִיעַ בְּעֵת אַחַת גַּם פֹּה וְגַם שָׁם, וּמֵעַל שִׂיא אַחַד הַמִּגְדָּלִים נִתְגַּלָּה לְעֵין הָרוֹאִים הַנִּפְחָדִים גַּמָּד מוּזָר אֲשֶׁר טִפֵּס וְהִתְפַּתֵּל, זָחַל עַל אַרְבַּע, שִׁלְשֵׁל אֶת עַצְמוֹ מִצַּד חוּץ עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם, דִּלֵּג מִבְּלִיטָה לִבְלִיטָה וְהָיָה בּוֹדֵק אֶת חֲלַל הַגּוּף שֶׁל אַחַד הַפְּסִילִים: זֶה הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ הַמְבַעֵר אַחֲרֵי קִנֵּי עוֹרְבִים. וּבְעוֹד רֶגַע וְהִנֵּה נִמְצָא בְּאַחַת הַפִּנּוֹת יְצוּר פֶּלִאי, כּוֹרֵעַ תַּחְתָּיו וְקוֹדֵר לְנַפְשׁוֹ: זֶה הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ הַשָּׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים. וְעוֹד מְעַט וּמֵעַל מִגְדָּל נִרְאֲתָה דְמוּת גּוּף, רֹאשׁ אַדִּיר וְאֶגֶד אֲבָרִים מִתְפַּתְּלִים, וְהִיא מִתְנוֹדֶדֶת בְּכָל כֹּחָהּ בִּקְצֵה אַחַד הָעַמּוּדִים: זֶה הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ הַמְנַעֲנֵעַ פַּעֲמוֹנִים לִתְפִלָּה. וּבַלֵּילוֹת הָיוּ רוֹאִים פַּעַם בְּפַעַם כְּעֵין דְּמוּת מִפְלֶצֶת עַל גַּבֵּי הַמַּעֲקֶה הַקַּל וְהַפָּתוּחַ שֶׁמִּסָּבִיב לַמִּגְדָּלִים: אַף זֶה הָיָה הַגִּבֵּן הַשּׁוֹכֵן בְּנוֹטְר־דַּם. בִּרְגָעִים כָּאֵלֶּה, לְפִי דִבְרֵי הַשְּׁכֵנִים, הִתְעַלֵּם עַל פְּנֵי הַבַּיִת כֻּלּוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה, כֻּלּוֹ רָז וְכֻלּוֹ אֵימָה; פֹּה וָשָׁם פָּעֲרוּ הַפְּסִילִים אֶת פִּיהֶם וּפָקְחוּ אֶת עֵינֵיהֶם; הַכְּלָבִים שֶׁבָּהֶם נָבְחוּ, וְכָל הַנְּחָשִׁים וְהַדְּרָקוֹנִים הַשּׁוֹמְרִים עַל הַבַּיִת מִסָּבִיב – לָחֲשׁוּ בִּלְשׁוֹנָם. וְאִם קָרָה כַּדָּבָר הַזֶּה אוֹר לְחַג הַמּוֹלָד, בִּזְמַן שֶׁהַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל הִשְׁמִיעַ כִּבְיָכֹל קוֹל חָנוּק מִדֵּי קָרְאוֹ אֶת הַמַּאֲמִינִים לְתַהֲלוּכַת הַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עִם חֲצוֹת הַלַּיְלָה, אָז לָבְשָׁה חָזִית הַבַּיִת הַחֲשֻׁכָּה מַרְאֶה מוּזָר עַד מְאֹד, וְהָיָה דוֹמֶה, כִּי הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל בּוֹלֵעַ אֶת הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים וְהַכּוֹתֶרֶת אֲשֶׁר עָלָיו מַבִּיטָה בָּהֶם כְּעַיִן רוֹאָה. וּקְוָזִימוֹדוֹ לְבַדּוֹ הָיָה הַגּוֹרֵם לְכָל אֵלֶּה. בְּמִצְרַיִם הָיָה נֶחְשָׁב לְאֵל הַמִּקְדָּשׁ הַזֶּה; בִּימֵי הַבֵּינַיִם אָמְרוּ עָלָיו כִּי הוּא הָרוּחַ הָרָעָה אֲשֶׁר לַמָּקוֹם: וְהוּא הָיָה הַנֶּפֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בַּבִּנְיָן.

אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים כִּי קְוָזִימוֹדוֹ רָאָה כָּאן חַיִּים – יֵשׁ שֶׁהֵם רוֹאִים עַכְשָׁו אֶת הַבַּיִת כְּרֵיק, כַּחֲסַר נֶפֶשׁ, כְּגֹלֶם בְּלִי רוּחַ חַיִּים. מַרְגִּישִׁים כִּי הָיָה כָּאן דְּבַר־מָה וְנֶעְלַם לִבְלִי שׁוּב. הַגּוּף הָאַדִּיר נָפַח אֶת נַפְשׁוֹ; הוּא נַעֲשָׂה שֶׁלֶד; הָרוּחַ יָצְאָה וְאֵינֶנָּה, אֵין רוֹאִים אֶלָּא אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם שָׁכְנָה רוּחַ זוֹ לְפָנִים. הַבַּיִת דּוֹמֶה עַכְשָׁו לְגֻלְגֹּלֶת מֵתָה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לָהּ חוֹרֵי הָעֵינַיִם, אֲבָל הַלָּלוּ אֵין בָּהֶם כָּל מֶבַּט חַיִּים.

ד. הַכֶּלֶב וַאֲדוֹנָיו    🔗

וְאוּלָם אִישׁ אֶחָד הָיָה שׁוֹנֶה בְּעֵינֵי קְוָזִימוֹדוֹ מִיֶּתֶר הָאֲנָשִׁים; אֶת הָאִישׁ הַזֶּה לֹא הִתְהַלֵּךְ קְוָזִימוֹדוֹ בְּעָקְבָה וּבְאֵיבָה וְאוֹתוֹ אָהַב כְּמוֹ אֶת בֵּית מִקְדָּשׁוֹ, וַאֲפִילוּ יוֹתֵר מִזֶּה: שֵׁם הָאִישׁ הָיָה קְלוֹד פְרוֹלוֹ.

הַדָּבָר פָּשׁוּט עַד מְאֹד. קְלוֹד פְרוֹלוֹ אָסַף אוֹתוֹ אֶל בֵּיתוֹ, נִהְיָה לוֹ לְאָב, כִּלְכֵּל וְגִדֵּל אוֹתוֹ. בְּיַלְדוּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ מִפְלָט מִפְּנֵי יְלָדִים אוֹ כְּלָבִים, הָיָה רָגִיל לְהִתְכַּנֵּס לְבֵין בִּרְכָּיו שֶׁל קְלוֹד פְרוֹלוֹ. מִפִּי קְלוֹד פְרוֹלוֹ לָמַד אֶת הַדִּּוּר, אֶת הַקְּרִיאָה וְאֶת הַכְּתִיבָה. וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – קְלוֹד פְרוֹלוֹ הִפְקִיד אוֹתוֹ עַל הַפַּעֲמוֹנִים. וְהַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל הָיָה לְגַבֵּי קְוָזִימוֹדוֹ בִּבְחִינַת יוּלִיָּה לְגַבֵּי רוֹמֵאוֹ.

וּמִשּׁוּם כָּךְ רָחַשׁ לֵב קְוָזִימוֹדוֹ תּוֹדָה עֲמֻקָּה וְעַזָּה לְאֵין קֵץ; וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּיטִיבוֹ הֶרְאָה לוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת פָּנִים נְסוּכִים קַדְרוּת וִיהִירוּת וְהָיָה מְדַבֵּר אֵלָיו בְּלָשׁוֹן קְצָרָה וְקָשָׁה, כְּדֶרֶךְ שַׁלִּיט, בְּכָל זֹאת לֹא הִתְכַּחֵשׁ קְוָזִימוֹדוֹ אַף רֶגַע אֶחָד לְרֶגֶשׁ זֶה שֶׁל הַכָּרַת טוֹבָה. קְוָזִימוֹדוֹ שִׁמֵּשׁ לָאָב הַכֹּהֵן עֶבֶד נִכְנָע, מְשָׁרֵת מַקְשִׁיב, כֶּלֶב שׁוֹמֵר. לְאַחַר שֶׁשּׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הַמִּסְכֵּן נִתְחָרֵשׁ, יָצְרוּ לָהֶם הַשְּׁנַיִם שְׂפַת־סִמָּנִים מֻפְלָאָה שֶׁהָיְתָה מוּבֶנֶת רַק לָהֶם לְבַדָּם. וְכָךְ יָצָא הַדָּבָר, כִּי קְוָזִימוֹדוֹ לֹא הָיָה לוֹ שִׂיחַ וָשִׂיג אֶלָּא עִם הָאָב הַכֹּהֵן בִּלְבָד. בְּכָל הָעוֹלָם הָיוּ לוֹ עַכְשָׁו רַק שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁאֲלֵיהֶם הָיָה קָשׁוּר; נוֹטְר־דַּם וּקְלוֹד פְרוֹלוֹ. הָאָב הַכֹּהֵן שָׁלַט בְּשׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים שִׁלְטוֹן בְּלִי מְצָרִים, וְשׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הָיָה מָסוּר לָאָב הַכֹּהֵן בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. קְוָזִימוֹדוֹ הָיָה מוּכָן לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתְּהוֹם מֵרֹאשׁ הַמִּגְדָּלִים שֶׁל נוֹטְר־דַּם – אִלּוּ נָתַן לוֹ קְלוֹד סִמָּן לְכָךְ וְאִלּוּ שִׁעֵר קְוָזִימוֹדוֹ כִּי זֶה יִגְרֹם לָאָב הַכֹּהֵן קוֹרַת־רוּחַ. כְּעֵין דָּבָר פֶּלִאי הָיָה צָפוּן בְּכָל הֶעָצְמָה הַגּוּפָנִית הַזֹּאת שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ שֶׁלֹּא נוֹצְרָה כִּבְיָכֹל אֶלָּא לְשַׁמֵּשׁ בֶּן־אָדָם אַחֵר. וַדַּאי שֶׁהָיְתָה כָּאן מְסִירוּת יֶלֶד לְגַבֵּי אָבִיו וְהִתְמַכְּרוּת עֶבֶד לְגַבֵּי רַבּוֹ, אֲבָל כָּאן נִרְאֲתָה כְּמוֹ כֵן פְּעֻלַּת הַקֶּסֶם אֲשֶׁר קָסְמָה נֶפֶשׁ אַחַת לַשְּׁנִיָּה. יְצוּר עָלוּב, מְגֻשָּׁם וּכְבַד תְּנוּעָה הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וְעָמַד כְּמִתְחַנֵּן בִּפְנֵי רוּחַ רוֹמֵמָה וַעֲמֻקָּה אֲשֶׁר יִתְרוֹן כֹּחַ לָהּ וְיִתְרוֹן מַעֲלָה. וְאוּלָם הַסִּבָּה הָעִקָּרִית לְכָל אֵלֶּה הָיְתָה הַכָּרַת הַטּוֹבָה, הַכָּרַת טוֹבָה לְאֵין קֵץ, הַנַּעֲלָה עַל כָּל מָשָׁל וְדִמְיוֹן. הַאֵין מִדָּה טוֹבָה זוֹ רְאוּיָה שֶׁיַּחְשְׁבוּהָ בִּכְלָל הַמִּדּוֹת הַמְשֻׁבָּחוֹת שֶׁל בְּנֵי־הָאָדָם? לְפִי זֶה מֻתָּר לָנוּ לוֹמַר, כִּי מֵעוֹלָם לֹא אָהַב שׁוּם כֶּלֶב אוֹ סוּס אוֹ פִּיל אֶת אֲדוֹנָיו כְּכֹל אֲשֶׁר קְוָזִימוֹדוֹ אָהַב אֶת אֲדוֹנָיו.

ה. הֶמְשֵׁךְ הַפֶּרֶק הַמְסַפֵּר עַל אֹדוֹת קְלוֹד פְרוֹלוֹ    🔗

בִּשְׁנַת 1482 הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ כְּבֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּקְלוֹד פְרוֹלוֹ הָיָה כְֶּן שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁנִים. הָאֶחָד נַעֲשָׂה גָדוֹל, הַשֵּׁנִי נַעֲשָׂה זָקֵן.

קְלוֹד פְרוֹלוֹ לֹא הָיָה עוֹד הַסְּטוּדֶנְט הַתָּמִים הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ טוֹרְשִׁי, הָאַבְרֵךְ הַמְכַלְכֵּל בְּרַחֲמִים יֶלֶד קָטָן, הַפּילוֹסוֹף הָרַךְ בְּשָׁנִים וְגָדוֹל בַּהֲזָיָה, זֶה שֶׁיָּדַע הַרְבֵּה דְבָרִים וְהָיָה בּוּר בְּכַמָּה דְבָרִים אֲחֵרִים. עַכְשָׁו הוּא כֹּמֶר קַפְּדָן, מְהֻגָּן וְנִזְעָם, רוֹעֶה נְשָׁמוֹת, הָאָב הַכֹּהֵן מִיֹוֹזַס, הַסְּגָן הַשֵּׁנִי לַחַשְׁמַן, מְמֻנֶּה עַל שְׁנֵי מְחוֹזוֹת כְּהֻנָּה, מוֹנְשֶׁרִי וְשָׁטוֹפוֹר, וְעַל מֵאָה וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה כְּמָרִים. הוּא הָיָה אִישׁ קוֹדֵר הַמְעוֹרֵר יִרְאַת כָּבוֹד, וְכָל נַעֲרֵי הַמַּקְהֵלָה, הַלְּבוּשִׁים כָּתְנוֹת דּוּכָן וּמְעִילִים, וּמְזַמְּרֵי הַתְּפִלָּה שֶׁבְּנוֹטְר־דַּם, הֵם אַנְשֵׁי חֶבֶר הַנְּזִירִים עַל שֵׁם אוֹגוּסְטִינוּס הַקָּדוֹשׁ – כֻּלָּם הָיוּ אֲחוּזֵי רְעָדָה כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מְהַלֵּךְ לְאִטּוֹ מִתַּחַת לַקֶּשֶׁת הַגְּבוֹהָה אֲשֶׁר לַדּוּכָן, מַרְאֵהוּ אוֹמֵר גָּאוֹן, דְּמוּתוֹ כְּאִישׁ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים, יָדָיו שְׁלוּבוֹת וְרֹאשׁוֹ מוּרָד לָאָרֶץ עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁלֹּא נִרְאָה לָעַיִן אֶלָּא מִצְחוֹ הָרָם וְהָעוֹטֶה קָרָחַת.

וְזֹאת לְהוֹסִיף, כִּי דוֹם⁶¹ קְלוֹד פְרוֹלוֹ לֹא חָדַל מִלַּמֵּד תּוֹרָה אֶת אָחִיו וּמִדְּאֹג לְחִנּוּכוֹ, – שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁמִּלְּאוּ אֵת כָּל חַיָּיו. אֲבָל בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן זֹרְקָה כָּאן מְרִירוּת בְּעִנְיָנִים עֲרֵבִים אֵלֶּה. בִּרְבוֹת הַזְּמָן, אוֹמֵר פָּאוּלוּס דִּיאָקוֹנוּס, יַסְרִיחַ גַּם הַשּׁוּמָן. הַקָּטֹן יוֹהַן פְרוֹלוֹ, הַמְכֻנֶּה דֶה־מוֹלֶן עַל שֵׁם הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִתְחַנֵּךְ, לֹא הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הִתְוָה לוֹ אָחִיו הַגָּדוֹל. קְלוֹד פְרוֹלוֹ קִוָּה לִרְאוֹת אֶת חֲנִיכוֹ יְרֵא שָׁמַיִם וּמַקְשִׁיב, אוֹהֵב תּוֹרָה וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. אֲבָל אָחִיו הַקָּטֹן הָיָה בִּימֵי גִדּוּלוֹ כְּאַחַד הָעֵצִים הָרַכִּים הַמַּמְרִים אֶת פִּי הַגַּנָּן וּמַטִּים אֶת עַצְמָם מִתּוֹךְ עַקְשָׁנוּת אֶל הַצַּד אֲשֶׁר מִשָּׁם יָבוֹאוּ אֲלֵיהֶם אוֹר וַאֲוִיר, – הָאָח הַקָּטֹן הִטָּה אֵפוֹא אֶת נוֹפוֹ וְעָשָׂה אֶת הֲמוֹן עֲנָפָיו הַיָּפִים וְהָעֲבֻתִּים רַק לְצַד עַצְלוּת, בִּטּוּל תּוֹרָה וּפְרִיצוּת. הוּא הָיָה בִּמְלֹא הַמּוּבָן שֵׁד מִשַּׁחַת וְהִשְׂבִּיעַ אֶת קְלוֹד פְרוֹלוֹ מְרוֹרִים, לְעֻמַּת זֶה הָיָה עַלִּיז וְזָרִיז וְשִׁעֲשַׁע עַל יְדֵי כָּךְ אֶת אָחִיו הַגָּדוֹל. קְלוֹד מָסַר אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ טוֹרְשִׁי, אֲשֶׁר שָׁם הוֹצִיא גַם הוּא אֶת יְמֵי יַלְדוּתוֹ מִתּוֹךְ לִמּוּד תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמָיִם; וְהוּא הִצְטַעֵר עַל הַדָּבָר שֶׁבֵּית מִקְדָּשׁ מְעַט זֶה נוֹשֵׂא עַכְשָׁו חֶרְפָּה עַל הַשֵּׁם פְרוֹלוֹ, לְאַחַר שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה גָרַם לוֹ פַּעַם כָּבוֹד. מִשׁוּם כָּךְ הָיָה מַטִּיף לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּאָזְנֵי יוֹהַן דִּבְרֵי מוּסָר קָשִׁים וַאֲרֻכִּים, שֶׁלֹּא הָיוּ מְטִילִים עַל הַלָּז כָּל אֵימָה. לַמְרוֹת כָּל אֵלֶּה הָיָה הַשּׁוֹבָב הַקָּטֹן בַּעַל לֵב טוֹב, כְּפִי שֶׁמָּצוּי בְּכָל מַחֲזוֹת הַשַּׁעֲשׁוּעִים הָעוֹלִים עַל הַבָּמָה. וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁבָּלַע אֶת אִמְרוֹת הַמּוּסָר הָיָה חוֹזֵר מִיָּד לְסוּרוֹ הָרַע וּלְמַעֲשָׂיו הַנִּתְעָבִים. יֵשׁ שֶׁהִכָּה שׁוֹק עַל יָרֵךְ אֶת אַח7ד ה“פִּרְחָחִים” (כָּךְ נִקְרְאוּ הַחֲדָשִׁים שֶׁבֵּין תַּלְמִידֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה) וְעָרַךְ לוֹ בָּזֶה קַבָּלַת פָּנִים – מָסֹרֶת יְקָרָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה לְמִשְׁמֶרֶת עַד לְיָמֵינוּ אֵלֶּה. וְיֵשׁ שֶׁהֵסִית חֲבוּרָה שֶׁל סְטוּדֶנְטִים וְהַלָּלוּ עָשׂוּ כְּמִנְהָגָם מִימוֹת עוֹלָם, עָלוּ בִּסְעָרָה עַל בֵּית מַרְזֵחַ, “תָּקְפוּ בְּמַקְלוֹת חוֹבְלִים” אֶת בַּעַל־הַבַּיִת וְעָשׂוּ מִשְׁתֵּה עַלִּיזִים גָּדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁכָּל חָבִיּוֹת הַיַּיִן הֻכּוּ רְסִיסִים. וְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיְתָה הַרְצָאָה לָטִינִית יְפַת סִגְנוֹן, אֲשֶׁר מְחַבְּרָהּ, סְגָן הַמְפַקֵּחַ שֶׁל טוֹרְשִׁי, הִגִּישׁ אוֹתָהּ לִקְלוֹד פְרוֹלוֹ מִתּוֹךְ הַעֲוָיָה מַבִּיעָה צַעַר וּלְאַחַר שֶׁהוֹסִיף עַל שׁוּלֶיהָ שֶׁל הַרְצָאָה זוֹ הֶעָרָה אוֹמֶרֶת מְרִירוּת: “Rixa, prima causa vinum optimum potatum”⁶² וּכְמוֹ כֵן הָיוּ מְסַפְּרִים – וּלְגַבֵּי נַעַר בֵּן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה הֲרֵי זֶה מַעֲשֶׂה נוֹרָא, – כִּי דְרָכָיו הַנְּלוֹזוֹת הוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַד לִרְחוֹב דֶה־גְלָטִנְאִי⁶³.

קְלוֹד שֶׁהָיָה דוֹאֵג לְכָל אֵלֶּה וּמִצְטַעֵר עַל יְגִיעוֹ שֶׁעָלָה בַּתֹּהוּ, נִתְמַסֵּר בְּיֶתֶר תְּשׁוּקָה לַתּוֹרָה, – בַּת שָׁמַיִם זוֹ שֶׁאֵינָהּ שׁוֹפֶכֶת לַמִּצְעָר בּוּז עַל שׁוֹחֲרֶיהָ וּמְשַׁלֶּמֶת לְמִי שֶׁיָּגֵעַ בָּהּ אֶת שְׂכַר טִרְחָתוֹ, אִם כִּי בְּמַטְבֵּעַ רָזֶה בְּמִקְצָת. מִשּׁוּם כָּךְ גַּדְלָה לַמְדָנוּתוֹ מִיּוֹם לְיוֹם וְהוּא נַעֲשָׂה, כְּפִי שֶׁטֶּבַע הַדָּבָר מְחַיֵּב, יוֹתֵר וְיוֹתֵר קַפְדָן בְּתוֹרַת אָדָם וּזְעוּם נֶפֶשׁ בְּתוֹרַת אָדָם. אֵין לְךָ אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁבְּשִׂכְלוֹ וּבְמַעֲשָׂיו וּבִתְכוּנוֹת אָפְיוֹ לֹא תִּהְיֶה מֵעֵין הַקְּּבָּלָה, וְזוֹ מִתְפַּתַּחַת וְהוֹלֶכֶת וְאֵינָהּ נִפְסֶקֶת אֶלָּא עַל יְדֵי הַפְרָעוֹת כַּבִּירוֹת.

וְכֵיוָן שֶׁקְּלוֹד פְרוֹלוֹ עָסַק מִנְּעוּרָיו בַּתּוֹרָה וְלֹא הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אַף אַחַת מִן הַחָכְמוֹת הַגְּלוּיוֹת הַמֻּתָּרוֹת בַּלִּמּוּד, לְפִיכָךְ רָאָה הֶכְרֵח לְעַצְמוֹ לָצֵאת אֶל מֵעֵבֶר לַתְּחוּם וּלְבַקֵּשׁ מָזוֹן חָדָשׁ לְרוּחוֹ. עַל הַמַּדָּע אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיל אֶת הַמָּשָׁל הַיָּשָׁן בִּדְבַר הַנָּחָשׁ הַנּוֹשֵׁךְ אֶת זְנָבוֹ. קְלוֹד פְרוֹלוֹ הִגִּיעַ לִידֵי כָּךְ בְּדֶרֶךְ הַנִּסָּיוֹן. מִפִּי אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים נוֹדַע הַדָּבָר, כִּי קְלוֹד פְרוֹלוֹ, לְאַחַר שֶׁמִּלֵּא אֶת כְּרֵסוֹ בַּנִּגְלֶה, הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ וְנִכְנַס אֶל פַּרְדֵּס הַנִּסְתָּר. אָמְרוּ עָלָיו כִּי לְאַחַר שֶׁאָכַל מִכָּל פֵּרוֹתָיו שֶׁל עֵץ הַדַּעַת וְהִגִּיעַ לִידֵי רְעָבוֹן חָדָשׁ אוֹ לִידֵי שְׂבִיעָה יְתֵרָה – שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַפְּרִי הָאָסוּר בַּהֲנָאָה. קְלוֹד פְרוֹלוֹ, כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ כְּבָר לְקוֹרְאֵינוּ, שִׁתֵּף אֶת עַצְמוֹ לַמַּשָּׂא־וּמַתָּן הַלִּמּוּדִי שֶׁל לַמְדָנֵי הַסּוֹרְבּוֹנָה, הָלַךְ אֵצֶל חוֹבְבֵי הַפִּילוֹסוֹפְיָה הַמִּתְאַסְּפִים מִסָּבִיב לְפֶסֶל הִילֶרְיוּס הַקָּדוֹשׁ, הָיָה בֵּין מְלַמְּדֵי הַקָּנוֹן הַמִּתְוַכְּחִים לְיַד פִּסְלוֹ שֶׁל מַרְטֶן הַקָּדוֹשׁ וּבָא בְּסוֹד אַנְשֵׁי הָרְפוּאָה שֶׁנּוֹעֲדוּ יַחַד לְיַד כִּיּוֹר הַקֹּדֶשׁ בְּנוֹטְר־דַּם. הוּא מִלֵּא אֶת מַּהַל כְּרֵסוֹ בְּמָאֲכָלִים הַכְּשֵׁרִים וְהַמֻּתָּרִים שֶׁיָּצְאוּ מֵאַרְבַּעַת חַדְרֵי הַמִּטְבָּח הָאֵלֶּה, הַנִּקְרָאִים אַרְבָּעָה פַקּוּלְטֶטִים, וְהַלָּלוּ יָצְאוּ מֵאַפּוֹ לִפְנֵי שֶׁהִשְׂבִּיעוּ אוֹתוֹ. וְהוּא חָקַר עַד תַּכְלִית אֶת הַמַּדָּע הַמֻגְבָּל הַזֶּה, הַמְצֻמְצָם בִּתְחוּמוֹ הַצַּר; וְיִתָּכֵן כִּי הוּא סִכֵּן אֶת נַפְשׁוֹ וְיָשַׁב בַּמָּדוֹר הָאָפֵל אֶל שֻלְחַן הָרָזִים אֲשֶׁר לָאַלְכִּימיִּים וְלַמָּגִים וּלְתַלְמִידֵי הֶרְמֶס⁶⁴, הוּא הַשֻּׁלְחַן הָרָזִים אֲשֶׁר בְּקָצֵהוּ יָשְׁבוּ בִּימֵי הַבֵּינַיִם אַוֶרוֹאֶס⁶⁵, גִּילְיוֹם מִפָּרִיס וְנִיקוֹלָאוּס פְלָמֵל – וְרֹאשׁוֹ נָעוּץ בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח וּמַגִּיעַ אֶל הַמְּנוֹרָה בַּת שִׁבְעַת הַקָּנִים. אֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אֶל פִּתָּגוֹרֵס וְאֶל צָרָטוּסְטְרָא.

כָּךְ אָמְרוּ עָלָיו, וְאֵין לָדַעַת אִם נָכוֹן הָיָה בְּפִי הַשְּׁמוּעָה אוֹ לֹא. יָדְעוּ לְנָכוֹן, כִּי הָאָב הַכֹּהֵן בָּא לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת סֶנְט־אִנּוֹסֶן, בְּמָקוֹם שֶׁאָבִיו וְאִמּוֹ מָצְאוּ לָהֶם קֶבֶר בֵּין חֲלָלֵי הַדֶּבֶר שֶׁל שְׁנַת 1466; לְעֻמַּת זֶה הָיָה יָדוּעַ, כִּי אֵינוֹ מַרְבֶּה לְהִתְפַּלֵּל עַל קֶבֶר הוֹרָיו, אֶלָּא שׁוֹהֶה בְּקִרְבַת מָקוֹם עַל יַד הַפְּסִילִים מְשֻׁנֵּי־הַדְּמוּת הַמַּעֲטִירִים אֶת מַצַּבְתָּם שֶׁל נִיקוֹלָאוּס פְלָמֶל וּקְלוֹד פֶרְנֶל.

אֵין לְהָטִיל סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי רָאוּהוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְהַלֵּךְ לְאֹרֶךְ רְחוֹב דֶּה־לוֹמְבַּר וְנִכְנָס בַּחֲשַׁאי לְבַיִת קָטֹן הָעוֹמֵד עַל פָּרָשַׁת הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּין רְחוֹב דֶּז־אֶקְרִיבֶן וּרְחוֹב מָרִיבוֹל. אוֹתוֹ בַּיִת נִבְנָה עַל יְדֵי נִיקוֹלָאוּס פְלָמֶל שֶׁמֵּת בּוֹ בִּשְׁנַת 1417, וּמִיּוֹם שֶׁזֶּה מֵת עָמַד הַבַּיִת רֵיק וְהָיָה הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה חֻרְבָה: – בְּשֶׁל הָאַלְכִּימִיִּים וְעוֹשֵׂי הַזָּהָב מִכָּל אַרְצוֹת תֵּבֵל שֶׁהָיוּ גוֹרְמִים הֶרֶס לַקִּירוֹת עַל יְדֵי חֲרִיתַת הַשֵּׁם בִּלְבָד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲחָדִים מִן הַשְׁכֵנִים רָאוּ כִּבְיָכֹל בְּעֵינֵיהֶם דֶּרֶךְ חוֹר הַמַּרְתֵּף – כֵּיצַד הָאָב הַכֹּהֵן חָפַר כַּמָּה חֲפִירוֹת וְהָיָה מוֹצִיא וּמַכְנִיס אֶת הֶעָפָר בִּשְׁנֵי הַמַּרְתְּפִים, בְּמָקוֹם שֶׁעַמּוּדֵי הַמִּסְעָד הָיוּ מְכֻסִּים הֲמוֹן חֲרוּזִים וְאוֹתוֹת חַרְטֻמִּים, מַעֲשֵׂה יְדֵי נִיקוֹלָאוּס פְלָמֶל, הָיוּ מְשַׁעֲרִים, כִּי פְלָמֶל טָמַן אֶת אֶֶבֶן הַחֲכָמִים בְּאַדְמַת הַמַּרְתְּפִים הָאֵלֶּה; וְכָל חַכְמֵי הָאַלְכִּימְיָה לְמִינֵיהֶם לֹא חָדְלוּ בְּמֶשֶׁךְ מָאתַיִם שָׁנָה לַחְפֹּר וְלַהֲפֹךְ בְּקַרְקַע זוֹ, עַד שֶׁעִרְעֲרוּ אֶת הַיְסוֹדוֹת, וְיוֹם אֶחָד נָפַל הַבַּיִת תַּחְתָּיו וְהָיָה לִמְעִי מַפָּלָה.

הָיָה יָדוּעַ גַּם זֶה, כִּי הָאָב הַכֹּהֵן קָשׁוּר בְּכָל לִבּוֹ אֶל הַשַּׁעַר רַב הַסֵּמֶל אֲשֶׁר לְנוֹטְר־דַּם: אוֹתוֹ דַף בְּסֵפֶר הָאֶבֶן שֶׁמְּחַבְּרוֹ הוּא הַחַשְׁמַן גִּילְיוֹם מִפָּרִיס, אִישׁ אֲשֶׁר חָטָא לֵאלֹהִים וְצֵרַף אֶל שִׁירַת הַבִּנְיָן הָרוֹמֵמָה דַף־הַקְדָּמָה שֶׁכֻּלּוֹ מַעֲשֵׂה שָׂטָן. וְעוֹד אָמְרוֹ עַל הָאָה הַכֹּהֵן, כִּי הוּא בָּדַק בְּדִיקָה מְעֻלָּה אֶת הַפֶּסֶל הָאַדִּיר שֶׁל כְּרִיסְטוֹף הַקָּדוֹשׁ, פֶּסֶל רָם וּמֻפְלָא זֶה שֶׁעָמַד בַּיָּמִים הָהֵם בִּמְבוֹא הָעֲזָרָה וְנִקְרָא בְּפִי הָעָם דֶּרֶךְ לִגְלוּג בְּשֵׁם “הַזָּקֵן הַזּוֹעֵם”. וְאוּלָם כָּל אֶחָד הָיָה יָכֹל לָשִׂים לֵב לַדָּבָר, כִּי קְלוֹד פְרוֹלוֹ יָשַׁב פְּעָמִים שָׁעוֹת רְצוּפוֹת עַל חוֹמַת הָעֲזָרָה כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן בְּצִיּוּרֵי הָאֶֶן שֶׁעַל גַּב הַשַּׁעַר וּמַבִּיט חְלִיפוּות אֶל הַנְּעָרוֹת הַפְּתַיּוֹת אְשֶׁר מְנוֹרוֹתֵיהֶן נִשְׁמְטוּ מִידֵיהֶן וְאֶל הַנְּעָרוֹת טוֹבוֹת הַשֵׂכֶל אֲשֶׁר הַמְּנוֹרוֹת נָכוֹנוּ בִּידֵיהֶן; וּפְעָמִים הָיְתָה עֵינוֹ נְטוּיָה אֶל קְצֵה פַּרְצוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עוֹרֵב הַיּוֹשֵׁב עַל הַשַּׁעַר מִשְּׂמֹאל וּמְכַוֵּן אֶת מֶבָּטוֹ לִנְקֻדָּה נַעֲלָמָה אַחַת בְּבֵית הַכְּנֵסִיָה, מְקוֹם שָׁם טְמוּנָה בְּוַדַּאי אֶבֶן הַחֲכָמִים – אִם זוֹ לֹא נִטְמְנָה בְּאַחַד הַמַּרְתְּפִים שֶׁל נִיקוֹלָאוּס פְלָמֶל, בַּתְּקוּפָה הַהִיא – נֹאמַר כָּאן דֶּרֶך אַגַּב – הָיָה גוֹרָל מְשֻׁנֶּה לְהֵיכַל נוֹטְר־דַּם, וְהוּא יָדַע כְּאֶחָד אַהֲבַת שְׁנֵי יְצוּרִים הַשּׁוֹנִים זֶה מִזֶּה תַּכְלִית שִׁנּוּי וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ גַם שְׁנֵיהֶם אַהֲבָה עַזָּה – הֲלֹא הֵם קְלוֹד פְרוֹלוֹ וּקְוָזִמוֹדוֹ. הָאֶחָד, אֲשֶׁר הָיָה מֵעֵין פֶּרֶא אָדָם, אָהַב אֶת הַבַּיִת אַהֲבַת סַנְוֵרִים בִּגְלַל יָפְיוֹ וְחֵן־צוּרָתוֹ, בִּגְלַל קֶצֶב הַשְּׁלֵמוּת הַשָּׁפוּךְ עַל כָּל הַבִּנְיָן הַנֶּהְדָּר; הַשֵּׁנִי, אִישׁ מְלֻמָּד וּבַעַל הֲזָיָה נִלְהָב, אָהַב אֶת הַבַּיִת בִּגְלַל עֶרְכּוֹ וּמָסָרְתּוֹ, בִּגְלַל הָרַעְיוֹן הַגָּלוּם בַּבִּנְיָן, בִּגְלַל הַסֵּמֶל הַטָּמוּן בְּצִיּוּרֵי הָאֶבֶן אֲשֶׁר לֶחָזִית, זֶה הַדּוֹמֶה לִכְתָב קַדְמוֹן בְּפָלִמְפְּזֶסְטָה⁶⁶ הַמִּתְעַלֵּם מִתַּחַת לִכְתָב מְאֻחָר – בְּקִצּוּר, בִּגְלַל כָּל הַחִידָה הַגְּלוּמָה בּוֹ לְאֵין פִּתְרוֹנִים.

וְנוֹסָף לָזֶה הָיָה יָדוּע, כִּי עַל הַמִּגְדָּל הָאֶחָד הַפּוֹנֶה לְכִכַּר גְּרֶב, סָמוּךְ לַחֲדַר הַפַּעֲמוֹנִים, קָבַע לוֹ הָאָב הַכֹּהֵן תָּא קָטֹן וְחָבוּי, שֶׁשּׁוּם אִישׁ, וְגַם הַחַשְׁמַן בִּכְלָל, לֹא הָיָה יָכֹל לְהִכָּנֵס לְשָׁם בְּלִי רְשׁוּת. תָּא קָטֹן זֶה, שֶׁהָיָה תָּלוּי כִּמְעַט בְּרֹאשׁ הַמִּגְדָּל מִתַּחַת לְקִנֵּי הָעוֹרְבִים, נִבְנָה עַל יְדֵי הַחַשְׁמַן הוּגוֹ מִבֶּזַנְסוֹן שֶׁהִתְעַסֵּק כָּאן בְּשֶׁעְתּוֹ בְּמַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים. אִישׁ לֹא יָדַע מַה שֶׁנִּמְצָא שָׁם; וְאוּלָם מִקָּצֶהָ שֶׁל אוֹתָהּ כִּכָּר, דֶּרֶךְ אֲרֻבַּת גַּג אַחַת הַנִּשְׁקֶפֶת אֶל פְּנֵי הַצַּד הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמִּגְדָּל, רָאוּ לְעִתִּים בַּלֵּילוֹת כְּעֵין אוֹר פֶּלִאי אֲדַמְדַּם שֶׁהָיָה עוֹלֶה וְיוֹרֵד חֲלִיפוֹת, נֶעְלָם וּמוֹפִיעַ מִתּוֹךְ הַפְסָקוֹת קְצוּבוֹת, נִרְאָה כְּיוֹצֵא מִמַּפּוּחַ וְדוֹמֶה יוֹתֵר לְאוֹר שַׁלְהֶבֶת מֵאֲשֶׁר לְאוֹרוֹ שֶׁל נֵר. הָאוֹר הַזֶּה, הַמּוֹפִיעַ בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה בְּגֹבַהּ גָּדוֹל, נִרְאָה כְּדָבָר מֻפְלָא בְּעֵינֵי רוֹאָיו, וְנָשִׁים זְקֵנוֹת הָיוּ אוֹמְרוֹת: “הִנֵּה הָאָב הַכֹּהֵן מַעֲלֶה אֶת אִשּׁוֹ! אֵין זוֹ אֶלָּא אֵשׁ תָּפְתֶּה!”

וַדַּאי שֶבְּכָל אֵלֶּה לֹא הָיָה עֲדַיִן כְּדֵי סִמָּנֵי כְּשָׁפִים, אֲבָל הַבְּרִיּוֹת רָאוּ אֶת הֶעָשָׁן כִּי רַב וּלְפִיכָךְ דִּמּוּ לִרְאוֹת גַּם אֶת הָאֵשׁ; וְכָךְ יָצָא לוֹ לָאָב הַכֹּהֵן שֵׁם אָיֹם לְמַדָּי. וְאוּלָם יֵשׁ לְצַיֵּן, כִּי חָכְמַת צְרַיִם – מַעֲשֵׂה יִדְּעוֹנִי וּמַעֲשֵׂה מָגִים וְגַם הַכִּשּׁוּף הַלָּבָן⁶⁷ – הָיְתָה כְּשֵׁרָה בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, וּבְקֶרֶב הַדַּיָּנִים שֶׁל נוֹטְר־דַּם לֹא הָיָה אַף אֶחָד אֲשֶׁר יִצְרֹר אוֹתָהּ וְיָבִיא אֶת דִּבָּתָהּ רָעָה לִפְנֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט. אַף עַל פִּי כֵן נֶחְשַׁב הָאָב הַכֹּהֵן בְּעֵינֵי הַנְּזִירִים הַמְלֻמָּדִים לְאֶחָד הָעוֹמֵד עַל פִּתְחוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, לְמִי שֶׁנִּתְעָה לִמְחִלּוֹת הַקַּבָּלָה וּמְגַשֵּׁשׁ בְּמַחֲשַׁכֶּיהָ שֶׁל חָכְמַת הָרָזִים. וַהֲמוֹן הָעָם לֹא פִּקְפֵּק כְּלָל בַּדָּבָר: בְּעֵינָיו נֶחְשַׁב קְוָזִימוֹדוֹ לְאַשְׁמְדַי שֶׁל הַשֵּׁדִים וּקְלוֹד פְרוֹלוֹ לְבַעַל כְּשָׁפִים. הַדָּבָר הָיָה בָּרוּר, כִּי שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הִתְחַיֵּב לַעֲבֹד אֶת הָאָב הַכֹּהֵן בְּמֶשֶׁךְ זְמָן קָצוּב, וּבְבוֹא הַמּוֹעֵד יְקַבֵּל אֶת נֶפֶשׁ הַכֹּהֵן חֵלֶף מַשְׂכֻּרְתּוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא עָמְדָה לוֹ לִקְלוֹד פְרוֹלוֹ חֲסִידוּתוֹ הַגְּמוּרָה וְהָיָה נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי כָּל יְרֵא שָׁמַיִם כְּאֶחָד שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה; וְלֹא הָיְתָה נְזִירָה בֵּין הַנְּזִירוֹת אֲשֶׁר לֹא אָמְרָה עָלָיו כִּי הוּא חָשׁוּד עַל כְּשָׁפִים.

וּמִדֵּי הִזְדַּקֵּן הָאִישׁ וּמַדָּעָיו נֶהֶפְכוּ לִתְהוֹמוֹת – נִפְתְּחוּ תְּהוֹמוֹת גַּם בִּלְבָבוֹ. כָּךְ עָנְתָה בּוֹ הַכָּרַת פָּנָיו, אֵלֶּה הַפָּנִים שֶׁהַנֶּפֶשׁ לֹא נִשְׁקְפָה מֵעֲלֵיהֶם אֶלָּא מִבְּעַד עַב עָנָן קוֹדֵר. מַה פֵּשֶׁר פַּדַּחְתּוֹ הָרָמָה וְהַחֲשׂוּפָה, עַל מֶה רֹאשׁוֹ מוּרָד כָּל הַיָּמִים וְחָזֵהוּ תָּמִיד כְּגַל אֲנָחוֹת? מָה הָרַעְיוֹן אֲשֶׁר הִמְרִיץ אוֹתוֹ לְהַעֲלוֹת עַל שְׂפָתָיו בַּת־צְחוֹק שֶׁכֻּלָּהּ מְרִירוּת – בּוֹ בָּרֶַע שֶׁגַּבּוֹת עֵינָיו הַמִּתְכַּוְּצוֹת הִתְקָרְבוּ זוֹ לְזוֹ כִּשְׁנֵי פָּרִים הַמִּתְכּוֹנְנִים לְהִלָּחֵם אֶחָד בַּשֵּׁנִי? מַדּוּעַ הִלְבִּינוּ שְׂרִידֵי שַׂעֲרוֹתָיו? מָה אֵשׁ מִמַּעֲמַקִּים זוֹ אֲשֶׁר זִנְּקָה לְעִתִּים מִתּוֹךְ מֶבָּטוֹ וְעָשְׂתָה אֶת עֵינוֹ כִּדְמוּת חוֹר הַנִּפְתָּח בְּקִיר שֶׁל כִּבְשָׁן?

מִשְׁפָּט קָדוּם זֶה הִתְגַּבֵּר בְּיִחוּד בִּתְקוּפַת הַזְּמָן שֶׁבּוֹ אֵרַע סִפּוּרֵנוּ. פַּעַם בְּפַעַם קָרָה הַדָּבָר, כִּי נַעַר מִנַּעֲרֵי הַדּוּכָן בָּרַח עַל נַפְשׁטֹ כַּאֲחוּז זְוָעָה בְּהִשָׁאֲרוֹ לְבַדּוֹ עִם הָאָב הַכֹּהֵן בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה: כֹּה מוּזָר וְכֹה דוֹקֵר הָיָה מֶבַּט עֵינָיו. פַּעַם בְּפַעַם קָרָה הַדָּבָר כִּי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, בַּעֲלוֹת זִמְרַת הַמַּקְהֵלָה, שָׁמַע שְׁכֵנוֹ הַיּוֹשֵׁב עַל יָדוֹ בִּמְקוֹם הַדּוּכָן כֵּיצַד הוּא מְעַרְבֵּב לְתוֹךְ הַזִּמְרָה חֲרוּזִים שֶׁאֵינָם מְצוּיִם בְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה הַשָׁגוּר. וְאַף הַכּוֹבֶסֶת שֶׁל הַמָּקוֹם, זוֹ שֶׁנִּתְחַיְּבָה לִשְׁמֹר עַל הַנִּקָּיוֹן בִּמְדוֹר בֵּית הַתְּפִלָּה, נִזְדַּעְזְעָה פְּעָמִים רַבּוֹת מִדֵּי רְאוֹתָהּ בְּחַלּוֹן הַדּוּכָן שֶׁל הָאָב הַכֹּהֵן סִמָּנִים שֶׁל צִפָּרְנַיִם וְאֶצְבָּעוֹת מִתְעַוְּתוֹת. וְיֵשׁ לְהוֹסִיף כִּי טִבְעוֹ נַעֲשָׂה קָשֶׁה יוֹתֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנַהֲגוּתוֹ לֹא הָיְתָה מֵעוֹלָם כְּשֵׁרָה כְּמוֹ בִּזְמָן זֶה. אָפְיוֹ וּמַעֲמָדוֹ גָרְמוּ לוֹ כָּל הַיָּמִים שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַנָּשִׁים; וְדוֹמֶה הָיָה כִּי הַלָּלוּ שְׂנוּאוֹת עָלָיו עַכְשָׁו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תָּמִיד. הַבַּרְדָּס הָיָה יוֹרֵד עַל עֵינָיו גַּם לָרִשְׁרוּשׁ הָעוֹלֶה מִשִּׂמְלַת מֶשִׁי שֶׁל אִשָּׁה. בִּבְחִינָה זוֹ הֶחְמִיר כָּל כָּךְ שֶׁהִתְנַגֵּד בְּכָל תֹּקֶף לָתֵת רְשׁוּת כְּנִיסָה לַגְּבֶרֶת בּוֹיֶ’ה, הִיא בַּת הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁזּוֹ הִתְכּוֹנְנָה בְּחֹדֶשׁ דֵּצֶמְבֶּר שְׁנַת 1481 לַעֲלוֹת לְמִנְזַר נוֹטְר־דַּם; הוּא הֵבִיא לִפְנֵי הַחַשְׁמַן תַּקָּנָה מְפֹרֶשֶׁת מִתּוֹךְ “הַסֵּפֶר הַשָּׁחוֹר” שֶׁנִּקְבְּעָה בִּשְׁנַת 1334, עֶרֶב יוֹם בַּרְטוֹלוֹמֵאוּס הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעַל פִּיהָ אָסוּר לְשׁוּם אִשָּׁה לְהִכָּנֵס אֶל הַמִּנְזָר, “בֵּין אִם הִיא צְעִירָה וּבֵין זְקֵנָה, בֵּין אִם הִיא אָמָה וּבֵין גְּבִירָה”. וְאָז רָאָה הַחַשְׁמַן הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לְצַיֵּן לִפְנֵי הָאָב הַכֹּהֵן אֶת מַאֲמָרוֹ שֶׁל צִיר הַכְּהֻנָּה אוֹדוֹ, הַמּוֹצִיא מִכְּלָל זֶה נָשִׁים בַּעֲלוֹת מַעֲמָד גָּבוֹהַּ, “Aliquae magnates mulieres, quae sine scandalo evitari non possunt⁶⁸”. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹדָה הָאָב הַכֹּהֵן בְּכָךְ וְטָעַן, כִּי תַּקָּנָתוֹ שֶׁל צִיר הַכְּהֻנָּה נִקְבְּעָה בִּשְׁנַת 1207, לֵאמֹר מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנִים לִפְנֵי זְמַנּוֹ שֶׁל “הַסֵּפֶר הַשָּׁחוֹר”, וְלָכֵן פָּקַע כֹּחָהּ עַל יְדֵי הַתַּקָּנָה הַמְאֻחֶרֶת. וְהוּא סֵרַב לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַנְּסִיכָה.

וּכְמוֹ כֵן הָיָה נִכָּר, כִּי בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן סָלְדָה נַפְשׁוֹ בְּיוֹתֵר מִפְּנֵי צוֹעֲנִים וְצוֹעֲנִיּוֹת. הוּא הִשְׁתַּדֵּל בַּדָּבָר כִּי הַחַשְׁמַן יוֹצִיא תַּקָּנָה הָאוֹסֶרֶת עַל הַצּוֹעֲנִיּוֹת לִרְקֹד וּלְהַכּוֹת בַּתֹּף עַל פְּנֵי הַכִּכָּר שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה. וּבַזְּמָן הָאַחֲרוֹן חִטֵּט בַּנְּיָרוֹת הַבָּלִים שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט וְאָסַף לְיָדוֹ אֵת כָּל הַתְּעוּדוֹת הַמְּעִידוֹת עַל אָנְשֵׁי מָוֶת, שְׂרֵפָה אוֹ תְּלִיָּה, אֲשֶׁר הֻטְּלוּ עַל מְכַשְׁפִים וּמְכַשֵׁפוֹת בַּעֲוֹן עֲשׂוֹתָם כְּשָׁפִים בְּעֶזְרַת תְּיָשִׁים אוֹ חֲזִירִים אוֹ עִזִּים.

ו. אִישׁ בִּלְתִּי אָהוּב    🔗

הָאָב הַכֹּהֵן וְשׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים – כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ כְּבָר – לֹא הָיוּ חֲבִיבִים בְּיוֹתֵר עַל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבִּסְבִיבַת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, לֹא עַל הֲמוֹן הָעָם וְלֹא עַל הַמְיֻחָסִים. בְּעֵת שֶׁקְּלוֹד וּקְוָזִימוֹדוֹ יָצְאוּ לָלֶכֶת יַחַד, כְּפִי שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וְהָיוּ עוֹבְרִים בְּחַבְרוּתָא – הָאָדוֹן בָּרֹאשׁ וְהַמְשָׁרֵת מֵאָחוֹר – עַל פְּנֵי הַמְּבוֹאוֹת הַצָּרִים וְהַמְטֻנָּפִים שֶׁבִּתְחוּם בִּנְיְנֵי הַמִּנְזָר נוֹטְר־דַּם, יֵשׁ שֶׁהִמְטִירוּ עֲלֵיהֶם מִדֵּי עָבְרָם גַּם דִּבְרֵי חֲרָפוֹת, גַּם צְחוֹק מְלַגְלֵג וְגַם בְּדִיחוֹת מַעֲלִיבוֹת, – כָּל זְמַן שֶׁקְּלוֹד פְרוֹלוֹ לֹא צָעַד קוֹמְמִיּוּת בְּרֹאשׁ מוּרָם בְּגָאוֹן וְלֹא הִפְנָה לְעֵבֵר הַלֵּצָנִים הַנִּבְהָלִים אֶת פָּנָיו הַחֲמוּרִים, הָעוֹטִים כְּעֵין הוֹד רוֹמְמוּת. הַשְּׁנַיִם הָיוּ בְּרֹבַע מוֹשָׁבָם בִּבְחִינַת הַפַּיְטָנִים הַלָּלוּ אֲשֶׁר רֶנְיֶה אָמַר עֲלֵיהֶם:

יֵשׁ שֶׁנּוֹכֵל מִן הַבַּחוּרִים סִכֵּן אֶת עוֹרוֹ וְאֶת בְּשָׂרוֹ וּמִתּוֹךְ עֹנֶג לְאֵין קֵץ נָעַץ מַחַט בִּבְשִׂר הַחֲטוֹטֶרֶת שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ; יֵשׁ שֶׁאַחַת הַיַּצְאָנִיּוֹת, צְעִירָה לְיָמִים וְטוֹבַת מַרְאֶה, הִתְנַהֲגָה בִּפְרִיצוּת יְתֵרָה, נָגְעָה מִדֵּי עָבְרָהּ בַּגִּלִימָה הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל הַכֹּהֵן וִהִצְלִיפָה עַל פָּנָיו, מִתּוֹךְ צְחוֹק זָדוֹן, אֶת אֶחָד מִפִּזְמוֹנֶיהָ:

וְיֵשׁ שֶׁקְּבוּצַת נָשִׁים, הַיּוֹשְׁבוֹת בְּחַבְרוּתָא עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים, הִתְחִילוּ מְגַדְּפוֹת מִדֵּי עֲבֹר לִפְנֵיהֶן הָאָב הַכֹּהֵן וְשׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים וְהָיוּ קוֹרְאוֹת כְּנֶגֶד פְּנֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה: “הֲרֵי אֶחָד שֶׁנַּפְשׁוֹ מְכֹעֶרֶת כְּגוּפוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי!” וּפְעָמִים יָצְאָה לִקְרָאתָם כַּת שֶׁל סְטוּדֶנְטִים וְחַיָּלִים, הַקָּמִים מֵעַל לוּחַ הַמִּשְׂחָק, וְקִבְּלָה אֶת פְּנֵיהֶם בִּקְרִיאַת לַעַג הַנֶּאֱמֶרֶת בַּשָּׂפָה לָּטִינִית: “Eia, eia! Claudius cum claudo!”⁶⁹

וְאוּלָם הַכֹּהֵן וְשׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים לֹא הִבְחִינוּ עַל פִּי רֹב בַּגִּדּוּפִים; אָזִנוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ לֹא קָלְטָה אֶת הַחֲמוּדוֹת הָאֵלֶּה מִפְּנֵי חֵרְשׁוּתוֹ, וְהַכֹּהֵן לֹא שָׁמַע אוֹתָן מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים.

 

סֵפֶר חֲמִישִׁי    🔗

א. Abbas Beati Martini    🔗

לִקְלוֹד פְרוֹלוֹ יָצָא פִּרְסוּם בַּמֶּרְחַקִּים. בּוֹ בַּזְּמָן, בְּקֵרוּב, שֶׁהוּא סֵרַב לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַגְּבֶרֶת לְבֵית בּוֹיֶ’ה – הֵבִיא לוֹ פִּרְסוּם זֶה אוֹרֵחַ אֶחָד שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים.

הַדָּבָר אֵרַע בְּאַחַד הָעֲרָבִים. קְלוֹד סִיֵּם אֶת עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה וּפָרַשׁ לְתָא מְגוּרָיו שֶׁבְּמִנְזַר נוֹטְר־דַּם. בַּתָּא לֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר מֻפְלָא וּמוֹשֵׁךְ אֶת הָעֵינַיִם, מִחוּץ לְכַמָּה בַּקְבּוּקֵי זְכוּכִית הַמֻּצָּגִים בַּפִּנָּה וּמְלֵאִים אַבְקָה חֲשׁוּדָה הַדּוֹמָה מְאֹד לַאֲבַק שְׂרֵפָה. גַּם כְּתָבוֹת הִתְנוֹסְסוּ פֹּה וָשָׁם עַל הַקִּיר; אֲבָל הַלָּלוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא מַאַמְרֵי מַדָּע אוֹ פְּסוּקֵי תּוֹרָה הַלְּקוּחִים מִסִּפְרֵי יְרֵאִים. הַכֹּהֵן יָשַׁב זֶה עַכְשָׁו לְיַד אָרוֹן מָלֵא כְּתָבֵי יָד וּלְפָנָיו דַּלְקָה מְנוֹרָה בַּת שְׁלֹשָׁה קָנִים. הוּא נִשְׁעַן בִּזְרוֹעוֹ עַל הַסֵּפֶר הַפָּתוּחַ לְפָנָיו – חִבּוּרוֹ שֶׁל הוֹנוֹרִיּוּס אוֹטוֹן בְּשֵׁם “De praedestinatione et libero arbitrio”⁷⁰ – וְהָיָה מְדַפְדֵּף מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים בִּמְגִלָּה נִדְפֶּסֶת שֶׁנָּטַל זֶה עַכְשָׁו לְיָדוֹ וְשֶׁהָיְתָה בִּבְחִינַת יְצִירָה יְחִידָה לִמְכוֹנַת הַדְּפוּס הַנִּמְצֵאת בְּחַדְרוֹ. וּבְעוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים נִשְׁמַע קוֹל דּוֹפֵק עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ.

“מִי שָׁם?” קָרָא הַמְלֻמָּד וְהִנְעִים אֶת קוֹלוֹ כְּכֶלֶב הַדּוֹג שֶׁהִפְרִיעוּ אוֹתוֹ בִּשְׁעַת גֵּרוּם עֲצָמוֹת. מִבַּחוּץ עָנָה קוֹל וְאָמַר: “יְדִידוֹ יַעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה.” הַכֹּהֵן קָם מֵעַל מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ וְהָלַךְ לִפְתֹּחַ אֶת הַדָּלֶת.

זֶה שֶׁנִּכְנַס הָיָה בֶּאֱמֶת רוֹפְאוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ: אִישׁ כְּבֶן חֲמִשִּׁים שֶׁפָּנָיו הַקָּשִׁים נִתְרַכְּכוּ בְּמִקְצָת עַל יְדֵי מֶבָּט עַלִּיז. הוּא בָּא בְּחָבְרַת בֶּן־לְוָיָה. כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵי הָאוֹרְחִים הָיָה לָבוּשׁ גְּלִימָה אֲרֻכָּה שֶׁצִּבְעָהּ כְּעֵין הַצִּפְחָה, רְפִידָתָהּ אֵטוּן אָפוֹר, לְשׁוּלֶיהָ לוּלָאוֹת וְהִיא אֲחוּזָה בִּמְקוֹם הַמָּתְנַיִם עַל יְדֵי אֵזוֹר; מִצְנֶפֶת הָרֹאשׁ הָיְתָה דוֹמָה לְזוֹ לְפִי הָאָרִיג וְהַצֶּבַע. יְדֵיהֶם הָיוּ חֲבוּיוֹת בְּשַׁרְוֻלִּים, רַגְלֵיהֶם הִתְעַלְּמוּ מִתַּחַת לַבְּגָדִים וְעֵינֵיהֶם כֻּסּוּ בְּשׁוּלֵי הַמִּצְנֶפֶת.

“שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים, רַבּוֹתַי,” אָמַר הַכֹּהֵן מִדֵּי הַכְנִיסוֹ אֶת אוֹרְחָיו לְתוֹךְ הַתָּא, “כִּי לֹא קִוִּיתִי בְּשָׁעָה זוֹ לְאוֹרְחִים נִכְבָּדִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם.” וּבְעֵת שֶׁאָמַר אֶת דִּבְרֵי הַנִּמּוּס הָאֵלֶּה שָׁלַח מֶבָּט בּוֹחֵן לְצַד הָרוֹפֵא וּבֶן־לִוְיָתוֹ.

“גַּם בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בְּיוֹתֵר מִצְוָה לְשַׁחֵר פְּנֵי מְלֻמָּד שֶׁכְּמוֹתוֹ, דּוֹם קְלוֹד פְרוֹלוֹ מִטִּירְשֵׁףּ,” עָנָה דֶקְטוֹר קוֹאַקְטְיֶה בְּמִבְטָא שֶׁל בֻּרְגּוּנְדִיָּה עִלִּית, וְשִׁוָּה עַל יְדֵי כָּךְ לְכָל מִלָּה וּמִלָּה כְּעֵין הִדּוּר שֶׁל שִׂמְלַת שֹׁבֶל.

מִיָּד הִתְחִילָה בֵּין הַכֹּהֵן וְהָרוֹפֵא שִׂיחַת־הַקְדָּמָה שֶׁכֻּלָּהּ דִּבְרֵי בְּרָכָה, כְּדֵרֶךְ הַמְלֻמָּדִים בַּיָּמִים הָהֵם שֶׁהָיוּ מַתְחִילִים כָּל מַשָׂא וּמַתָּן בְּדִבְרֵי נִמּוּס אֲרֻכִּים וְלֹא הָיוּ מוֹנְעִים אֶת עַצְמָם בְּכָל זֹאת מִתַּעֵב הָאֶחָד אֶת הַשֵׁנִי עַד קְצֵה גְבוּל הָאֶפְשָׁרוּת. וְאָמְנָם כָּךְ הוּא הַדָּבָר גַּם בְּיָמֵינוּ: פִּיו שֶׁל מְלֻמָּד, הַמַּשְׁפִּיעַ בְּרָכוֹת כְּנֶגֶד חֲבֵרוֹ, הוּא בִּבְחִינַת כְּלִי הַמָּלֵא מָרָה מְתוּקָה כִּדְבָשׁ.

הַבְּרָכוֹת, שֶׁקְּלוֹד פְרוֹלוֹ פִּּזֵּר עַכְשָׁו לְיַעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה, נָסַבּוּ בְּעִקָֹר עַל הֲמוֹן הַטּוֹבוֹת הַחָמְרִיּוֹת אֲשֶׁר הָרוֹפֵא – בְּמֶשֶׁךְ כְּהֻנָּתוֹ שֶׁעוֹרְרָה קִנְאָה בְּלֵב רַבִּים – יָדַע לְהָפִיק מִכָּל מַחֲלוֹת הַמֶּלֶךְ: – עַל יְדֵי אַלְכִּימְיָה אַחֶרֶת, כַּמּוּבָן, הַטּוֹבָה מִזּוֹ, הַמְחַפֶּשֶׂת אַחֲרֵי אֶבֶן הַחֲכָמִים.

“בֶּאֱמוּנָה, מַר דָּקְטוֹר קוֹאַקְטְיֶה, שָׂמַחְתִּי שִׂמְחָה גְדוֹלָה כְּשֶׁנּוֹדַע לִי הַדָּבָר כִּי שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, הוּא אֲדוֹנִי וּמָרָנִי פֶּטֶר וֶרְזֶה, עָלָה לִגְדֻלָּה וְנַעֲשָׂה חַשְׁמַן. הֲלֹא זֶה מְשַׁמֵּשׁ עַכְשָׁו חַשְׁמַן בְּאַמְיֶן?”

“כֵּן הַדָּבָר, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, מֵאֱלֹהִים לָנוּ חֶסֶד וְעֶזְרָה.”

“הָבָה וְאַגִּיד לוֹ, אֲדוֹנִי הַנָּשִׂיא, כִּי בְּיוֹם חַג הַמּוֹלָד, כְּשֶׁהָלַךְ בְּרֹאשׁ אֲנָשָׁיו רוֹאֵי הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, הָיָה מַרְאֵהוּ נֶהְדָּר עַד מְאֹד.”

“אֵין אֲנִי סְגָן הַנָּשִׂיא, דּוֹם קְלוֹד, וַאֲנִי מִצְטַעֵר עַל כָּךְ.”

"עַד הֵיכָן הִגִּיעַ בִּנְיַן בֵּיתוֹ הַמְהֻדָּר שֶׁבִּרְחוֹב סֵנְט־אַנְדְּרֶה דֶז־אַרְק? אֵין שֵׁנִי לוֹ אֶלָּא אַרְמוֹן לוּבְר. עִנְיָן מְיֻחָד אֲנִי מוֹצֵא בְּעֵץ אֲפַרְסֵק זֶה הֶחָצוּב בָּאֶבֶן מֵעַל גַּב הַדֶּלֶת וּמְעֻטָּר בִּכְתֹבֶת מְבַדַּחַת שֶׁכֻּלָּהּ לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן: “A l`abri Cotier”⁷¹.

“הָהּ, מָרָן קְלוֹד, גִּלּוּף זֶה שֶׁבָּאֶבֶן עוֹלֶה לִי בְּכֶסֶף רָב. בֵּיתִי עוֹלֶה וַאֲנִי יוֹרֵד.”

“הֲיִתָּכֵן הַדָּבָר! וְכִי אֵין לוֹ הַכְנָסָה מִבֵּית הַמַּהְפֶּכֶת וּמִן הַמָּחוֹז שֶׁל אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט, חוּץ מִן הַהַכְנָסָה שֵׁהוּא מְקַבֵּל מִן הַבָּתִּים וְשׁוּק הַמַּקּוּלִין וְכָל הַחֲנֻיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁבִּתְחוּם הַחוֹמָה? הֲלֹא לִכְגוֹן זֶה יֵאָמֵר: לֹא יֶחְסַר הַמֶּזֶג.”

“פְּקִידוּת הַדַּיָּנוּת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּפַאסִי לֹא הֵבִיאָה לִי הַשָּׁנָה כָּל הַכְנָסָה.”

“וְאוּלָם בָּתֵּי הַמֶּכֶס בִּטְרִיֶּל, סֶן־יֶ’ם וְסֶן־גֶ’רְמֶן עַל הַלַאִי הֲלֹא מַכְנִיסִים לוֹ רְוָחִים?”

“מֵאָה וְעֶשְׂרִים לִטְרָה, אַף לֹא פְּרוּטָה אַחַת לְמַעְלָה מִזֶּה.”

“הֲלֹא אֲדוֹנִי נִמְנֶה עַל יוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ. פְּקִידוּת זוֹ מְבִיאָה הַכְנָסָה קְבוּעָה.”

“אָמְנָם כֵּן, אַלּוּפִי מַר קְלוֹד; וְאוּלָם נַחֲלָה עֲלוּבָה זוֹ שֶׁבְּפוֹלִינְאִי, שֶׁהָיְתָה לְשִׂיחָה בְּפִי רַבִּים, לֹא הִכְנִיסָה לִי בְּחֶשְׁבּוֹן כּוֹלֵל אֶלָּא שִׁשִּׁים סֶלַע בְּזָהָב לְשָׁנָה.”

דּוֹם קְלוֹד, כְּשֶׁפִּזֵּר בְּרָכוֹת לְיַעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה, לֹא דִבֵּר אֶל בֶּן שִׂיחָתוֹ אֶלָּא בִּנְעִימָה חֲרִיפָה שֶׁכֻּלָּהּ לִגְלוּג חָבוּי וּמִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק גַּסָּה וּמָרָה כְּדֶרֶךְ אִישׁ נַעֲלָה וּמִסְכֵּן הַמַּלְעִיג בְּהַצְלָחָתוֹ שֶׁל בֶּן־אָדָם רָגִיל כְּדֵי לְבַדֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּמִקְצָת. בֶּן שִׂיחָתוֹ לֹא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר.

“בֶּאֱמוּנָה,” אָמַר קְלוֹד לְבַסּוֹף וְלָחַץ יָד לְבֶן שִׂיחָתוֹ. “אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹדוֹ בְּקַו הַבְּרִיאוּת הַטּוֹבָה.”

“רַב תּוֹדוֹת, מָרָן קְלוֹד.”

“וְאַף זֹאת חָפַצְתִּי לִשְׁאֹל,” קָרָא דוֹם קְלוֹד, “מַה שְׁלוֹם הַחוֹלֶה הַנַּעֲלֶה?”

“אֵין הוּא מְשַׁלֵּם לָרוֹפֵא שֶׁלּוֹ בְּמִדָּה מַסְפֶּקֶת,” עָנָה הַדָּקְטוֹר וְהֵטִיל מִן הַצַּד מֶבָּט בְּבֶן־לִוְיָתוֹ.

“וְכִי כָּךְ הַדָּבָר, יְדִידִי קוֹאַקְטְיֶה?” הִפְטִיר הַמְלַוֶּה.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁהִבִּיעוּ בְּמִקְצָת תִּמָּהוֹן וּנְזִיפָה, גָּרְמוּ לוֹ לָאָב הַכֹּהֵן שֶׁיִּתֵּן שׁוּב אֶת דַּעְתּוֹ עַל הָאִישׁ הַזָּר, אִם כִּי בֶּאֱמֶת לֹא הִסִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת דַּעְתּוֹ גַם בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמָן. רַק מִתּוֹךְ שֶׁרָצָה – בְּשֶׁל נִמּוּקִים שׁוֹנִים – לְהוֹצִיא תּוֹעֶלֶת מֵרוֹפְאוֹ הַתַּקִּיף שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, הִשְׁלִים גַּם אֶל בֶּן־לִוְיָתוֹ שֶׁל זֶה. לְפִיכָךְ לֹא הִבִּיעוּ פָּנָיו חֲבִיבוּת יְתֵרָה בְּרֶגַע שֶׁיַּעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה אָמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“וְעוֹד דָּבָר, דּוֹם קְלוֹד, הֵבֵאתִי אֶל בֵּיתוֹ אֵת אֶחָד מֵחֲבֵרֵינוּ אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת תְּהִלַּת כְּבוֹדוֹ וְנִכְסַף לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו.”

וְכִי אוֹרְחֵנוּ הוּא מֵאַנְשֵׁי הַמַּדָּע?" שָׁאַל הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִיד אֶת עֵינָיו הַבּוֹחֲנוֹת בִּפְנֵי הַמְלַוֶּה. גַּם מֵעֵינֵי הַזָּר נִשְׁקַף לִקְרָאתוֹ מֶבָּט חוֹדֵר וְחוֹשֵׁד. הַלָּז, עַד כַּמָּה שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ לְאוֹר הַמְּנוֹרָה הַקְּלוּשָׁה, הָיָה זָקֵן כְּבֶן שִׁשִּׁים, בַּעַל קוֹמָה מְמֻצַּעַת הַתְּשׁוּשָׁה וְרָפָה לְמַדָּי. פָּנָיו, אִם כִּי דְיוֹקָנָם הָיָה רָגִיל שֶׁבִּרְגִילִים, הִבִּיעוּ עָצְמָה וְתַקִּיפוּת; עֵינָיו הַחוֹדְרוֹת יָרוּ בְּרָקִים מִתַּחַת לְגַבּוֹת זְקוּפוֹת, וּמֶבָּטָן הָיָה דוֹמֶה לְאוֹר הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ מְאוּרָה; וּמִתַּחַת לְמִצְנַפְתּוֹ הַמְכֻסָּה עַל פָּנָיו נִסְתַּמֵּן מֵצַח עָצוּם הַמֵּעִיד עַל גְּאוֹנִיוּת.

הוּא עָנָה עַל שְׁאֵלַת הַכֹּהֵן: “מָרָנִי הַנִּכְבָּד,” אָמַר מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ, “שָׁמַעִתִּי אֶת תְּהִלָּתוֹ וּבָאתִי לָקַחַת מִפִּיו עֵצָה. אִישׁ אָצִיל אָנֹכִי מִתּוֹשָׁבֵי הַמְּחוֹזוֹת וּמוֹקִיר בְּכָל לֵב תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאַגִּיד לוֹ גַם אֶת שְׁמִי: קֹרְאִים לִי אַבָּא טוּרַנְגּוֹ.”

“שֵׁם מוּזָר לְמַדַּי לְגַבֵּי אִישׁ אָצִיל!” הִרְהֵר הַכֹּהֵן בְּלִבּוֹ. וְאוּלָם דּוֹמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא עוֹמֵד בִפְנֵי עִנְיָן בַּעַל חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה. הַבִּינָה הַיְתֵרָה שֶׁלּוֹ נִחֲשָׁה בִּינָה יְתֵרָה מִתַּחַת לְמִצְנַפְתּוֹ הַפְּשׁוּטָה שֶׁל אַבָּא טוּרַנְגּוֹ. וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף לְהִסְתַּכֵּל בַּפָּנִים הָאֵלֶּה, הַמְּפִיקִים כֹּבֶד־רֹאשׁ, נִסְתַּלְּקָה לְאַט לְאַט מֵעַל פַּרְצוּפוֹ הַנִּזְעָם עֲוִית הַלִּגְלוּג, זוֹ שֶׁהָיְתָה מְכֻוֶּנֶת לְיַעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה וְהִתְנַדְּפָה עַכְשָׁו כָּאַדְמוּמִית בִּשְׁמֵי הַלָּיְלָה. הוּא שָׁב וְצָנַח שׁוֹתֵק וְנִזְעָם עַל כִּסְאוֹ. מַרְפְּקוֹ נִשְׁעַן בַּמָּקוֹם הָרָגִיל וְיָדוֹ תָּמְכָה אֶת מִצְחוֹ. לְאַחַר שְׁתִיקָה קְצָרָה רָמַז לְאוֹרְחָיו שֶׁיֵּשְׁבוּ אַף הֵם וּפָנָה בִּדְבָרִים אֶל אַבָּא טוּרַנְגּוֹ.

“מָרָנִי, יֵשׁ לוֹ לִשְׁאֹל דָּבָר – יֹאמַר לִי בְּאֵיזֶה עִנְיָן מֵעִנְיְנֵי הַמַּדָּע נוֹגְעִים דִּבְרֵי שְׁאֵלָתוֹ?”

“כְּבוֹד מַעֲלָתוֹ,” עָנָה אַּבָּא טוּרַנְגּוֹ, “אֲנִי חוֹלֶה מַחֲלָה קָשָׁה. שָׁמַעְתִּי עָלָיו כִּי הוּא רוֹפֵא גָדוֹל וּבָאתִי לִשְׁאֹל מִפִּיו עֵצָה. יוֹאֶל נָא לָתֵת לִי סַם מַרְפֵּא.”

“סַם מַרְפֵּא?!” קָרָא הַכֹּהֵן וְנִעֲנַע רֹאשׁוֹ כְּמִתְרַעֵם. רֶגַע אֶחָד הָיָה כִּמְהַרְהֵר וְאַחֲרֵי כֵן עָנָה דְבָרִים: “אַבָּא טוּרַנְגּוֹ – זֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר אָמַר לִי – יוֹאֶל נָא וְיַפְנֶה אֶת רֹאשׁוֹ. עַל הַקִּיר שֶׁמִּנֶּגֶד יִרְאֶה אֶת תְּשׁוּבָתִי הַמְפֹרֶשֶׁת.”

אַבָּא טוּרַנְגּוֹ עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה וְקָרָא מֵעַל הַקִּיר אֶת הַכְּתֹבֶת הַחֲרוּתָה בָּאֶבֶֶן: “תּוֹרַת הָרְפוּאָה לֹא נוֹצְרָה אֵלָּא מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.”

וְאוּלָם הַדָּקְטוֹר יַעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה הִתְרַעֵם בְּלִבּוֹ עַל הַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַל בֶּן־לִוְיָתוֹ, וְתַרְעֹמֶת זוֹ גָדְלָה עוֹד יוֹתֵר לְקוֹל תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל דּוֹם קְלוֹד. הוּא גָחַן וְלָחַשׁ לְאַבָּא טוּרַנְגּוֹ, בְּלִי שֶׁדְּבָרָיו הִגִּיעוּ לְאָזְנֵי הַכֹּהֵן: “הֲלֹא אָמַרְתִּי לִכְבוֹדוֹ כִּי הַלָּז אֵינוֹ אֶלָּא שׁוֹטֶה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנַע כְּבוֹדוֹ מִלֶּכֶת אֵלָיו!”

“יִתָּכֵן, דָקְטוֹר יַעֲקֹב, כִּי דְבָרָיו שֶׁל אוֹתוֹ שׁוֹטֶה הֵם נְכוֹנִים!” עָנָה אַף אַבָּא טוּרַנְגּוֹ בַּחֲשַׁאי וְעַל שְׂפָתָיו הוֹפִיעָה בַּת־צְחוֹק מְפִיקָה מְרִירוּת.

“יַעֲשֶׂה כַּטּוֹב בְּעֵינָיו,” הֵשִׁיב קוֹאַקְטְיֶה כִּזוֹעֵף. וּמִיָּד פָּנָה וְאָמַר אֶל הַכֹּהֵן:

“דּוֹם קְלוֹד, כְּבוֹדוֹ גָדוֹל בְּעֵצָה וּבְתוּשִׁיָה וְתוֹרָתוֹ שֶׁל הִפּוֹקְרַטֶּס מֻנַּחַת אֶצְלוֹ בַּקֻּפְסָה. וְהוּא בָּא וְאוֹמֵר כִּי חָכְמַת הָרְפוּאָה אֵינָהּ אֶלָּא דָבָר שֶׁבַּהֲזָיָה! אִלּוּ יָדְעוּ זֹאת הַדָּקְטוֹרִים וּמוֹכְרֵי הָרְפוּאוֹת, הָיוּ רוֹגְמִים אֶת כְּבוֹדוֹ בַּאֲבָנִים. לְפִי דַעְתּוֹ אֵין סַמֵּי הַשִּׁקּוּי מַשְׁפִּיעִים כְּלָל עַל הַדָּם וְאֵין סַמֵּי הַמִּשְׁחָה מַשְׁפִּיעִים עַל בְּשַׂר הַגּוּף! כְּבוֹדוֹ אֵינוֹ מוֹדֶה בְּכָךְ כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה, הַמָּלֵא כָּל מִינֵי מַתֶּכֶת וַעֲשָׂבִים, הוּא מֵעֵין בֵּית סַמְמָנִים שֶׁנּוֹצַר לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאָדָם הַחוֹלֶה.”

“אֵינִי כּוֹפֵר בְּחָכְמַת הַסַּמְמָנִים וְאֵינִי כּוֹפֵר בַּמַּחֲלוֹת,” עָנָה דוֹם קְלוֹד דְּבָרִים קָרִים, “אֲבָל אֶת הָרוֹפֵא אֲנִי דוֹחֶה בִּשְׁתֵּי יָדָיִם.”

“אֵין זוֹ אֱמֶת אֵפוֹא,” הוֹסִיף קוֹאַקְטְיֶה לִטְעֹן בִּשְׁקִידָה רַבָּה, "כִּי מַחֲלַת הַשִּׁגְדּוֹן הִיא מֵעֵין חֲזָזִית בִּפְנִים הַגּוּף; כִּי פֶּצַע מִתּוֹךְ יְרִיָּה מְרַפְּאִים עַל יְדֵי שֶׁשָּׂמִים עַל גַּבּוֹ עַכְבָּר צָלוּי; כִּי דָם צָעִיר, שֶׁהָעֳבַר כַּהֲלָכָה מִגּוּף לְגוּף, יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְחַדֵּשׁ נִעוּרֵי זָקֵן? וְאֵין זוֹ אֱמֶת, כִּי מַחֲלַת הָאֶמְפְּרוֹסְטוֹטוֹנִיָּה⁷² נִגְרֶמֶת עַל יְדֵי מַחֲלַת אוֹפִּיסְטוֹטוֹנִיָּה⁷³.

הַכֹּהֵן עָנָה דְבָרִים בְּלִי לְהִתְרַגֵּשׁ: “יֵשׁ כַּמָּה עִנְיָנִים שֶׁאֲנִי דָן עֲלֵיהֶם מִבְּחִינָה מְיֻחֶדֶת.”

קוֹאַקְטְיֶה הִתְאַדֵּם מֵחֲמַת כָּעַס.

“אַל נָא בְּאַף, אִישִׁי קוֹאַקְטְיֶה,” אָמַר אַבָּא טוּרַנְגּוֹ. “הָאָב הַכֹּהֵן הוּא יְדִיד לָנוּ.”

קוֹאַקְטְיֶה שָׁב אֶל מְנוּחָתוֹ וְהִפְטִיר מִתּוֹךְ מִלְמוּל חֲשָׁאִי:

“מִכָּל מָקוֹם הוּא שׁוֹטֶה.”

“בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, מָרָן קְלוֹד,” פָּתַח אַבָּא טוּרַנְגּוֹ לְאַחַר שְׁתִיקָה קְצָרָה, “כְּבוֹדוֹ מְבִיאֵנִי לִידֵי טֹרַח שֶׁאֵינוֹ בְּעִתּוֹ. אָמַרְתִּי לִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ בְּנוֹגֵעַ לִשְׁנֵי דְבָרִים: רֵאשִׁית, עַל בְּרִיאוּת הַגּוּף שֶׁלִּי, וְשֵׁנִית, עַל כּוֹכָבִי וְעַל הַצָּפוּי לִי לֶעָתִיד לָבוֹא.”

“אֲדוֹנִי,” נֶחְפַּז הַכֹּהֵן לַעֲנוֹת, “אִם לְכָךְ נִתְכַּוֵּן – אָז לַחִנָּם טָרַח וּבָא אֵלָי. אֵין אֲנִי מַאֲמִין בְּחָכְמַת הָרְפוּאָה. אֵין אֲנִי מַאֲמִין בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָה.”

“הַאֻמְנָם!” קָרָא אַבָּא טוּרַנְגּוֹ כְּמִשְׁתּוֹמֵם.

קוֹאַקְטְיֶה נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק מְעֻשֶּׂה.

“הֲלֹא עֵינָיו הָרוֹאוֹת כִּי אֵין זֶה אֶלָּא שׁוֹטֶה,” אָמַר בְּלַחַשׁ גָּמוּר אֶל אַבָּא טוּרַנְגּוֹ. “גַּם בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָה אֵינוֹ מַאֲמִין!”

“אִי לָהּ לַהֲזָיָה זוֹ,” הוֹסִיף דּוֹם קְלוֹד לְדַבֵּר, “הָאוֹמֶרֶת כִּי כָּל קֶרֶן אוֹר הַיּוֹצֵאת מִכּוֹכָב הִיא מֵעֵין חוּט הַנִּמְשָׁךְ לְרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם!”

“וּמָה הֵם הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מַאֲמִין בָּהֶם?” קָרָא אַבָּא טוּרַנְגּוֹ.

הַכֹּהֵן הָיָה רֶגַע אֶחָד כִּמְפַקְפֵּק; אַחֲרֵי כֵן הֶעֱלָה עַל שְׂפָתָיו בַּת־צְחוֹק נִזְעָמָה, שֶׁכְּאִלּוּ בָּאָה לְהַכְחִישׁ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ:

Credo in Deum“⁷⁴”.

Dominum nostrum“⁷⁵”, קָרָא אַבָּא טוּרַנְגּוֹ.

“אָמֵן,” עָנָה קוֹאַקְטְיֶה.

“מָרָנִי הַנִּכְבָּד,” פָּתַח אַבָּא טוּרַנְגּוֹ שׁוּב בִּדְבָרִים, “שָׂמַחְתִּי בְּכָל לִבִּי כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ שָׁלֵם בֶּאֱמוּנָה. אֲבָל הֲיִתָּכֵן כִּי מְלֻמָּד שֶׁכְּמוֹתוֹ יִמְנַע אֶת עַצְמוֹ לְבַסּוֹף מֵהַאֲמִין בְּחָכְמַת הַמַּדָּעִים?”

“לֹא כָּךְ הַדָּבָר,” אָמַר הַכֹּהֵן מִדֵּי אָחֳזוֹ בְּיַד אַבָּא טוּרַנְגּוֹ וּמִדֵּי עֲלוֹת אוֹר הִתְלַהֲבוּת בְּעֵינָיו הַקּוֹדְרוֹת, “לֹא, אֵין אֲנִי כּוֹפֵר בְּחָכְמַת הַמַּדָּעִים. בְּסוֹפוֹ שֶׁל גִּלְגּוּל הַמְּחִלּוֹת, כְּשֶׁזָּחַלְתִּי עַל גְּחוֹנִי וְאֶצְבְּעוֹתַי תְּקוּעוֹת בָּאֲדָמָה, יֵשׁ שֶׁרָאִיתִי אֵי שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים מֵעֵין שַׁלְהֶבֶת אוֹ מַשֶּׁהוּ אַחֵר, וְאֵין זוֹ אֶלָּא בָּבוּאָתָהּ שֶׁל הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הַסּוֹבְלִים וְהַחֲכָמִים רָאוּ מִתּוֹכָהּ אֶת פְּנֵי אֱלֹהִים.”

“וְסוֹף סוֹף,” נִכְנַס אַבָּא טוּרַנְגּוֹ בִּדְבָרִים, “בַּמֶּה אֲדוֹנִי מַאֲמִין וּמַה נִרְאֶה לוֹ נַעֲלֶה מֵעַל סָפֵק?”

“הָאַלְכִּימְיָה.”

קוֹאַקְטְיֶה קָרָא בְּקוֹל: “בֶּאֱמוּנָה, דּוֹם קְלוֹד, הָאַלְכִּימְיָה דִינָהּ כְּדִין חָכְמָה, אֲבָל הָרְפוּאָה וְהָאַסְטְרוֹלוֹגְיָה מֶה חָטְאוּ כִּי יָשִׂים בָּהֶן תָּהֳלָה?”

“לֹא הִשַּׂגְתֶּם מְאוּמָה בִּידִיעַת הָאָדָם! לֹא הִשַּׂגְתֶּם מְאוּמָה בִּידִיעַת מַעַרְכוֹת הַשָּׁמָיִם!” אָמַר הַכֹּהֵן מִתּוֹךְ רוֹמְמוּת רוּחַ.

“הֱוֵה אוֹמֵר שֶׁאֶפִּדוֹרוּס וְאוּר כַּשְׂדִּים⁷⁶ בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים,” עָנָה הָרוֹפֵא בְּלִגְלוּג.

“יוֹאֶל נָא וְיִתֵּן אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לִדְבָרַי, מַר יַעֲקֹב הַנִּכְבָּד. אֵין אֲנִי אוֹמֵר אֶלָּא מַה שֶׁלִּבִּי חוֹשֵׁב. לֹא רוֹפְאוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ אָנֹכִי וְהַמֶּלֶךְ לֹא נָתַן לִי בְּמַתָּנָה אֶת גַּן דֶּדַלּוּס, לְמַעַן אֶהְיֶה צוֹפֶה מִשָּׁם בְּמַעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים… יֶרֶף נָא מֵרֹגֶז וְיִשְׁמַע לִדְבָרָי. אֵינִי מְדַבֵּר עַל הָרְפוּאָה, שֶׁהֲרֵי זוֹ הִיא חֲבֵל הֲבָלִים – אֲבָל מַהִי הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָצְאָה לָכֶם מִן הָאַסְטְרוֹלוֹגְיָה? יַגִּיד לִי מַהִי הַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁל וּסְטְרוֹפֶדוֹן⁷⁷ מְאֻנָּךְ, מַה מַשְׁמָעוּתָם שֶׁל הַצֵּרוּפִים וְהַסְּפִירוֹת?”

“וְכִי אֵינִי מוֹדֶה,” עָנָה קוֹאַקְטְיֶה, “כִּי כֹּחַ טוֹב צָפוּן בַּמַּפְתֵּחַ שֶׁל שְׁלֹמֹה וְיֵשׁ רָזֵי קַבָּלָה בְּצוּרַת הַזָּוִית.”

“כָּל זֶה הֶבֶל וְטָעוּת, מַר יַעֲקֹב הַנִכְבָּד! הַנֻּסְחָאוֹת שֶׁלָּכֶם אֵין לָהֶן דָּבָר עִם הַמְּצִיאוּת. וְאוּלָם מִן הָאַלְכִּימְיָה יָצְאוּ לָעוֹלָם כַּמָּה תַּגְלִיּוֹת. וְכִי יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לַחְלֹק עַל הָעֻבְדוֹת שֶׁאֲנִי בָּא לִמְנוֹת לִפְנֵיכֶם? הַקֶּרַח הַטָּמוּן בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה בְּמֶשֶׁךְ אֶלֶף שָׁנִים – סוֹפוֹ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה גָבִישׁ. הָעוֹפֶרֶת הִיא אֵם כָּל מַתֶּכֶת (כֵּיוָן שֶׁהַזָּהָב אֵינוֹ מַתֶּכֶת אֶלָּא אוֹר), לָעוֹפֶרֶת אַרְבָּעָה גִלְגּוּלִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נִמְשָׁךְ מָאתַיִם שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹנָה הִיא נַעֲשֵׂית זַרְנִיק אָדֹם, הַזַּרְנִיק הָאָדֹם נַעֲשֶׂה בְּדִיל וְהַבְּדִיל נַעֲשֶׂה כָּסֶף. וְכִי כָּל אֵלֶּה אֵינָן עֻבְדוֹת? וְאוּלָם אִם יָבוֹא אָדָם וְיַאֲמִין כִּי יֵשׁ מַמָּשׁ בְּמַפְתֵּחַ שְׁלֹמֹה וּבְקַו הַמַּגָּע שֶׁל הַגּוּפִים וּבְאוֹתוֹת הַכּוֹכָבִים – יְהֵא דוֹמֶה בְּעֵינֵינוּ כְּמִי שֶׁאוֹמֵר כִּי הַזַּהֲבָן סוֹפוֹ לְהִתְגַּלְגֵּל בַּחֲפַרְפֶּרֶת וְכִי דְגֵי הַשִּׁבּוּטָה יוֹצְאִים מִתּוֹךְ גַּרְעִינֵי הַבָּר!”

“אֲנִי לָמַדְתִּי אֶת תּוֹרַת הָאַלְכִּימְיָה,” קָרָא קוֹאַקְטְיֶה, “וְהִנְנִי מַבִּיע אֶת דַּעְתִּי…”

הַכֹּהֵן הַמִּתְרַגֵּשׁ לֹא נָתַן לָזֶה שֶׁיִּגְמֹר אֶת דְּבָרָיו. “וְאָנֹכִי לָמַדְתִּי עַל בֻּרְיָן אֶת חָכְמַת הָרְפוּאָה וְאֶת הָאַסְטְרוֹלוֹגְיָה וְאֶת הָאַלְכִּימְיָה. אֵין אֱמֶת אֶלָּא בָּאַלְכִּימְיָה בִּלְבָד” (מִדֵּי דַבְּרוֹ הוֹצִיא מִתּוֹךְ הָאָרוֹן צִנְצֶנֶת שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה אַבְקָה דוֹמָה לְזוֹ שֶׁסִּפַּרְנוּ עָלֶיהָ לְמָעְלָה), “רַק בָּהּ צָפוּן מְקוֹר הָאוֹר! הִפּוֹקְרַטֶּס אֵינוֹ אֶלָּא הֲזָיָה; אוּרְנִיָּה – הֲזָיָה; הֶרְמֶס הוּא בִּבְחִינַת הַשְׁעָרָה. הַזָּהָב הוּא בִּבְחִינַת הַשֶּׁמֶשׁ; מִי שֶׁיּוֹצֵר אֶת הַזָּהָב עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כֵּאלֹהִים. הָאַלְכִּימְיָה לְבַדָּהּ רְאוּיָה שֶׁתִּקָּרֵא בְּשֵׁם מַדָּע. דְּעוּ לָכֶם כִּי חָקַרְתִּי אֶת חָכְמַת הָרְפוּאָה וְאֶת הָאַסְטְרוֹלוֹגְיָה עַד תַּכְלִיתָן. וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי אֵין בָּהֶן שׁוּם מַמָּשׁ. גּוּף הָאָדָם כֻּלּוֹ חֹשֶךְ וַאֲפֵלָה; הַכּוֹכָבִים – חֹשֶךְ וַאֲפֵלָה!”

וְהוּא צָנַח עַל כִּסְאוֹ וּמַרְאֵהוּ אוֹמֵר הִתְלַהֲבוּת וְרוֹמְמוּת רוּחַ. אֶבָּא טוּרַנְגּוֹ הִסְתַּכֵּל מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. קוֹאַקְטְיֶה הֶעֱלָה בְּכַוָּנָה עַל שְׂפָתָיו בַּת־צְחוֹק שֶׁל לִגְלוּג, מָשַׁךְ בַּסֵּתֶר בִּכְתֵפָיו וְהָיָה הוֹלֵךְ וּפוֹלֵט בַּחֲשַׁאי: “שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתוֹ!”

“וְאוּלָם,” קָרָא פִּתְאֹם טוּרַנְגּוֹ, “הַהִצְלִיחַ כְּבוֹדוֹ לָבוֹא אֶל הַמַּטָּרָה הַנִּכְסֶפֶת? הֶעָלָה בְּיָדוֹ לִיצֹר זָהָב?”

“אִלּוּ עָלָה הַדָּבָר בְּיָדִי,” עָנָה הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא כָּל מִלָּה וּמִלָּה בְּהַטְעָמָה, כְּאִישׁ שֶׁתָּקְפוּ עָלָיו הִרְהוּרָיו, “כִּי אָז הָיָה מֶלֶךְ צָרְפַת נִקְרָא לֹא לוּאִי, כִּי אִם קְלוֹד.”

מִצְחוֹ שֶׁל אַבָּא טוּרַנְגּוֹ נֶחֱרַשׁ קְמָטִים.

"וְכִי מָה אֲנִי אוֹמֵר? הִמְשִׁיךְ דּוֹם קְלוֹד אֶת דְּבָרָיו אַגַּב בַּת־צְחוֹק שֶׁל בּוּז. “לְמָה נֶחְשְׁבָה אָז בְּעֵינַי מַלְכוּת צָרְפַת, אִם יָכֹלְתִּי לְכוֹנֵן שׁוּב אֶת מַלְכוּת בְּנֵי קֶדֶם?”

“בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלָּחַת!” קָרָא אַבָּא טוּרַנְגּוֹ.

“שׁוֹטֶה עָלוּב שֶׁכְּמוֹתוֹ!” מִלְמֵל קוֹאַקְטְיֶה.

הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה נָתוּן כֻּלּוֹ לְהִרְהוּרֵי עַצְמוֹ, הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“וְאוּלָם אֲבוֹי לִי, עוֹדֶנִּי לוֹחֵךְ עֲפַר אֶרֶץ; פָּנַי וְרַגְלַי נִפְצְעוּ בְּאַבְנֵי הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה אֶל חַדְרֵי הָאֲדָמָה. אֲנִי בִּבְחִינַת מַשִׂיג, אֲבָל לֹא הִגַּעְתִּי עֲדַיִן לִבְחִינַת רוֹאֶה: אֲנִי מְצָרֵף אוֹת לְאוֹת, אֲבָל לֹא זָכִיתִי עֲדַיִן לִקְרֹא אֶת הַכָּתוּב.”

“וּבְעֵת שֶׁיֵּדַע לִקְרֹא אֶת הַכָּתוּב – אָז יֵדַע גַּם לַעֲשׂוֹת זָהָב?”

“וְכִי יֵשׁ סָפֵק בַּדָּבָר?” קָרָא הַכֹּהֵן.

“אִם כָּךְ הַדָּבָר, נִכְסַפְתִּי מְאֹד לָדַעַת קְרֹא בִּסְפָרָיו, כֵּיוָן שֶׁאֲנִי זָקוּק מְאֹד מְאֹד לְזָהָב. וְאַף זֹאת חָפַצְתִּי דַעַת, מָרָנִי הַמְלֻמָּד, אִם תּוֹרָה זוֹ שֶׁכְּבוֹדוֹ עוֹסֵק בָּהּ הִיא רְצוּיָה בְּעֵינֵי אֱלֹהִים אוֹ לֹא.”

עַל שְׁאֵלָה זוֹ שֶׁל אַבָּא טוּרַנְגּוֹ עָנָה דוֹם קְלוֹד בְּנַחַת וּבְגַאֲוָה:

“מִי שָׂם אוֹתִי לְכֹהֵן לוֹ?”

“נָכוֹן הַדָּבָר, מָרָנִי הַנִּכְבָּד. וְאוּלָם הֲיֵשׁ אֶת נַפְשׁוֹ לִפְתֹּחַ לִי אֶת שַׁעֲרֵי הַחָכְמָה הַזֹּאת? יְלַמֵּד גַּם אוֹתִי לְצָרֵף אֶת הָאוֹתָיוֹת.”

קְלוֹד לָבַשׁ גֵּאוּת וְרוֹמְמוּת שֶׁל כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, וְהָיָה דוֹמֶה בְּרֶגַע זֶה לִשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא בְּשַׁעְתּוֹ.

“אִישִׁי הַזָּקֵן שְׁנוֹתָיו לֹא יַסְפִּיקוּ לוֹ כְּדֵי עָבֹר בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה זוֹ הַמּוֹלִיכָה אֶל תַּעֲלוּמוֹת הָעוֹלָם. רֹאשׁוֹ עוֹטֶה כֻּלּוֹ שֵׂיבָה! אֵין אָדָם מְסַיֵּם דֶּרֶךְ אֲפֵלָה זוֹ אֶלָּא מִשֶּׁהִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו, וְאוּלָם אֵין אָדָם מַתְחִיל בָּהּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁשַּׂעֲרוֹתָיו כֵּהוֹת. מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַדָּעִים פָּנָיו נַעֲשִׂים מֵאֲלֵיהֶם כְּחוּשִׁים וְחִוְרִים וּמְצֻמָּקִים; מִשּׁוּם כָּךְ אֵין הַמַּדָּע רוֹצֶה בְּכָךְ שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלָיו זְקֵנִים צְמוּקֵי פָּנִים. וְאוּלָם אִם יֵשׁ אֶת נַפְשׁוֹ לָנוּעַ לְעֵת זִקְנָה עַל הַלִּמּוּדִים וְלָבוֹא עַד חֵקֶר הָאַלְפָא־בֵּיתָא הָאֲיֻמָּה אֲשֶׁר לַחָכְמָה, – יָבוֹא נָא אֵלַי וַאֲנִי אֶפְתַּח וֹ שַׁעַר בַּתּוֹרָה. לֹא אֶשְׁלָחֵהוּ, זְקֵנִי הַמִּסְכֵּן, אֶל קִבְרוֹת הַפִּירָמִידוֹת אֲשֶׁר הֵרוֹדוֹט יְסַפֵּר עֲלֵיהֶן בִּסְפָרָיו, לֹא אֶל מִגְדַּל הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר בְּבָבֶל וְלֹא אֶל קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים הַנִּמְצָא בְּהֵיכַל הַשַּׁיִשׁ אֲשֶׁר בְּעִיר אֶקְלִינְגָה בְּהֹדּוּ, אַף אֲנִי לֹא רָאִיתִי בְּעֵינַי אֶת חוֹמוֹת אוּר כַּשְׂדִּים שֶׁנִּבְנוּ לְפִי הַצּוּרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַסִּיקְרָא, לֹא רָאִיתִי אֶת הֵיכַל שׁלֹמֹה אֲשֶר נֶחֱרַב וְאֶת שַׁעֲרֵי הָאֶבֶן הַהֲרוּסִים אֲשֶׁר לְקִבְרוֹת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. נִסְתַּפֵּק בִּשְׁיָרָיו שֶׁל סֵפֶר הֶרְמֶס, כְּפִי שֶׁהוּא נִמְצָא כָּעֵת בְּיָדֵינוּ, אֲנִי אֲלַמְּדֵהוּ לְהָבִין אֶת פֶּסֶל כְּרִיסְטוֹף הַקָּדוֹשׁ, הַמְשַׁמֵּשׁ סֵמֶל לָאִישׁ הַזּוֹרֵעַ, וְאֶת שְׁנֵי פְּסִילֵי הַכְּרוּבִים הַנִּצָּבִים בְּשַׁעַר בֵּית הַתְּפִלָּה הַקָּטֹן וַאֲשֶׁר הָאֶחָד מֵהֶם יָדוֹ הָאַחַת אוֹחֶזֶת בַּכְּלִי וְיָדוֹ הַשְּׁנִיָה נְתוּנָה בְּתוֹךְ עַב עָנָן…”

בָּרֶגַע שֶׁנֶּאֶמְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁב יַעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה וְצָנַח עַל כִּסְאוֹ, לְאַחַר שֶׁנִּדְהַם קֹדֶם עַל יְדֵי טַעֲנוֹתָיו הָעֲצוּמוֹת שֶׁל הַכֹּהֵן. עַכְשָׁו הִפְסִיק אֶת הַכֹּהֵן בְּקוֹל נִצָּחוֹן, כְּאָדָם הַבָּא לְהַעֲמִיד אֶת חֲבֵרוֹ עַל טָעוּתוֹ: “Erras, amice Claudi⁷⁸ הַסֵּמֶל אֵינוֹ יוֹצֵא מִתּוֹךְ מִסְפָּר. אוֹרְפֵאוּס נִתְחַלֵּף לוֹ בְּהֶרְמֶס.”

“אַדְּרַבָּה, כְּבוֹדוֹ הוּא שׁטּוֹעֶה,” עָנָה הַכֹּהֵן בּהַדְרַת גָּאוֹן. “דֶּדַלּוּס הוּא הַיְסוֹד, אוֹרְפֵאוּס – הַחוֹמָה, וְאוּלָם הֶרְמֶס הוּא הַבִּנְיָן, מֵעֵין חֲטִיבָה שְׁלֵמָה. יוֹאִיל כְּבוֹדוֹ לָבוֹא בְּכָל זְמַן שֶּׁיִּרְצֶה,” הִמְשִֹיךְ אֶת דְּבָרָיו בִּפְנוֹתוֹ לְעֵבֶר טוּרַנְגּוּ, “אֲנִי אַרְאֶה לוֹ אֶת גַּרְעִינֵי הַזָּהָב שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּכוּר הַהִתּוּךְ שֶׁל נִיקוֹלָאוּס פְלָמֶל, וּכְבוֹדוֹ יוּכַל לְהַשְׁווֹת אוֹתָם אֶל הַזָּהָב אֲשֶׁר בִּידֵי גִילְיוֹם מִפָּרִיס. אֲלַמֵּד אוֹתוֹ לְהָבִין אֶת כֹּחוֹת הַמִּסְתּוֹרִין הַצְּפוּנִים בַּמִּלָּה הַיְּוָנִית Peristera⁷⁹. וְאוּלָם קֹדֶם כֹּל אֲלַמְּדֵהוּ אֶת הָאַלְפָא־בֵּיתָא אֲשֶׁר אוֹתְיוֹתֶיהָ שַׁיִשׁ וְאֶת הַסֵּפֶר הַכָּתוּב דַּפֵּי אָבֶן. נַתְחִיל בַּפּוֹרְטַל אֲשֶׁר לְגִילְיוֹם הַחַשְׁמַן בְאַרְמוֹן סֶן־יַ’ן דֶּה־רוֹן וְנָשִׂים אֶת פָּנֵינוּ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה הַקָּטָן, אַחֲרֵי כֵן נִפְנֶה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל נִיקוֹלָאוּס פְלָמֶל אֲשֶׁר בִּרְחוֹב מָרִיבוֹל וְאֶל קִבְרוֹ שֶׁבְּבֵית הַקְּבָרוֹת סֶנְט־אִנּוֹסַן, וּלְבַסּוֹף נֵלֵךְ אֶל שְׁנֵי בָּתֵּי־הַחוֹלִים שֶׁהוּא הֵקִים בִּרְחוֹב מוֹנְמוֹרֶנְסִי. אֲנִי אֲלַמְּדֵהוּ קְרֹא בִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים הֶחָרוּת עַל פְּנֵי אֵילֵי הַבַּרְזֶל הָעֲצוּמִים אֲשֶׁר אַרְבַּעְתָּם נִצָּבִים בְּשַׁעַר בֵּית־הַחוֹלִים בִּרְחוֹב סֶן־גֶּ’רְוֶה וְאַרְבַּעְתָּם בְּשַׁעַר בֵּית־הַחוֹלִים שֶׁבִּרְחוֹב פֶרוֹנֶרִי. אֲנַחְנוּ נְפָרֵשׁ יַחַד אֶת הֶחָזִית אֲשֶׁר לְסֶן־קוֹם וּלְסֶן־גֶ’נוֹבְיֶב דֶּז־אַרְדַּן וּלְסֶן־מַרְטֶן וּלְסֶן־יַ’ק דֶּה־לַה־בּוּשֶׁרִי…”

טוּרַנְגּוֹ עוֹד הִבִּיט בְּעַיִן מְפִיקָה חָכְמָה, וְאוּלָם זֶה זְמַן רָב, כַּנִּרְאֶה, חָדַל לְהָבִין אֶת שִׂיחַת הַכֹּהֵן. וְהוּא נִכְנַס לְתוֹךְ דְּבָרָיו:

“שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן! מָה עִנְיָן זֶה אֵצֶל סְפָרָיו?”

“הֲרֵי אֶחָד מִסְּפָרַי,” הִגִּיד הַכֹּהֵן.

וּבְפָתְחוֹ אֶת חַלּוֹן הַתָּא הִצְבִּיעַ בְּאֶצְבַּע עַל הַבִּנְיָן הָאַדִּיר שֶל נוֹטְר־דַּם אֲשֶׁר הִבְלִיט מוּל שְׁמֵי הַכּוֹכָבִים אֶת שִׂרְטוּטֵי הַשְּׁחוֹר לִשְׁנֵי מִגְדָּלָיו וּלְחָזִית אֲבָנָיו וּלְגַב גַּגּוֹ, וְהָיָה דוֹמֶה לִסְפִינְקְס בֶּן שְׁנֵי רָאשִׁים שֶׁצָּנַח תַּחְתָּיו בְּאֶמְצַע הַכְּרָךְ.

זְמַן־מָה הִתְבּוֹנֵן הַכֹּהֵן בִּדְמָמָה אֶל הַבִּנְיָן הָאַדִּיר, אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיט תּוֹךְ כְּדֵי אֲנָחָה אֶת יָדוֹ הַיְמָנִית אֶל הַסֵּפֶר הַמֻּדְפָּס הַמֻּנָּח פָּתוּחַ עַל הַשֻּלְחָן, נָטָה אֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית כְּלַפֵּי הֵיכַל נוֹטְר־דַּם, וְאָמַר, מִדֵּי הַעִיפוֹ מֶבָּט נוּגֶה מִן הַסֵּפֶר אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה: “אֲבוֹי! הָאֶחָד יָבִיא כְּלָיָה עַל הַשֵּׁנִי.”

קוֹאַקְטְיֶה, שֶׁנִּגַּשׁ בִּתְשׁוּקָה רַבָּה לִרְאוֹת בַּסֵּפֶר, קָרָא בְּלִי מֵשִׂים: “לָזֹאת אֶתְפַּלֵּא! בַּמֶּה נוֹרָא סֵפֶר זֶה הַקָּרוּא בְּשֵׁם: ‘Glossa in epistolad D. Pauli. Norimbergae, Antonius Koburger, 1474’ – הֲרֵי אֵין בּוֹ כָּל חִדּוּשׁ. מְחַבְּרוֹ הוּא פֶּטְרוּס לוֹמְבַּרְדּוּם, Magister Sententiarum. וְאוּלַי מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ נִדְפָּס?”

“כְּבוֹדוֹ מָצָא אֶת הַחִידָה,” עָנָה קְלוֹד כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים וְאֶצְבָּעוֹ הַמְעֻקֶּמֶת נִצְמֶדֶת אֶל הַסֵּפֶר הַנִּדְפָּס, מַעֲשֵׂה הַדְּפוּס הַמְהֻלָּל אֲשֶׁר בְּנִירֶנְבֶּרְג. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הוֹסִיף וְאָמַר בִּלְשׁוֹן תַּעֲלוּמָה: “אֲבוֹי! אֲבוֹי! הַקָּטֹן בָּא בְּעִקְּבוֹת הַגָּדוֹל; שֵׁן אַחַת מְכַלָּה הָמוֹן רָב. עַכְבַּר הַנִּילוּס יַהֲרֹג אֶת הַתַּנִּין, דַּג־הַסַּיִף אֶת הַלִּוְיָתָן, הַסֵּפֶר יַשְׁמִיד אֶת הַמַּחֲשָׁבָה!”

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁדָּקְטוֹר יַעֲקֹב לָחַשׁ עַל אָזְנוֹ שֶׁל בֶּן־לִוְיָתוֹ אֶת פִּזְמוֹנוֹ הַהוֹלֵךְ וְחוֹזֵר: “אֵין זֶה אֶלָּא שׁוֹטֶה” – הִשְׁמִיעַ פַּעֲמוֹן הָעֶרֶב אֲשֶׁר לַהֵיכָל אֶת הַלְמוּתוֹ. הַפַּעַם עָנָה טוּרַנְגּוֹ לְדִבְרֵי הַכֹּהֵן וְאָמַר: “אַף אָנֹכִי אֶחְשֹׁב כֵּן.”

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ זָרִים מְצֻוִּים לָצֵאת מִן הַמִּנְזָר. שְׁנֵי הָאוֹרְחִים הִתְכּוֹנְנוּ לָלֶכֶת לְדַרְכָּם.

“מָרָנִי,” אָמַר אַבָּא טוּרַנְגּוֹ בְּעֵת שֶׁנִּפְטַר מֵעַל הַכֹּהֵן, “לִבִּי נָתוּן לְאַנְשֵׁי הַמַּדָּע וּלְאַנְשֵׁי הָרוּחַ הַגְּדוֹלִים וְאֶת כְּבוֹדוֹ אֲנִי מַעֲרִיץ בְּמִדָּה יְתֵרָה. יוֹאֶל נָא וְיָבוֹא מָחָר אֶל בֵּית הַמִּשְׁפָּט וְיִשְׁאַל לְכֹהֵן הַמִּנְזָר אֲשֶׁר לְמַרְטֶן הַקָּדוֹשׁ מִטּוּר.”

בְּלֵב נִפְעָם שָׁב הַכֹּהֵן אֶל חַדְרוֹ וְהֵבִין לְבַסּוֹף מִי הוּא אַבָּא טוּרַנְגּוֹ.

וְהוּא הֶעֱלָה עַכְשָׁוב בְּזִכְרוֹנוֹ מַה שֶׁנִּמְצָא כָּוּב בְּלִשְׁכַּת הַגְּנָזִים עַל שֵׁם מַרְטֶן הַקָּדוֹשׁ מִטּוּר: “הַכֹּהֵן לְמִנְזַר מַרְטֶן הַקָּדוֹשׁ מִטּוּר, הוּא הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לְאֶרֶץ צָרְפַת – –”

הָיוּ מְסַפְּרִים, כִּי מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ הִרְבָּה הַכֹּהֵן לְשַׁחֵר אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, בְּכָל פַּעַם שֶׁזֶּה סַר לְעִיר פָּרִיס, וְכִי דוֹם קְלוֹד נִשָׂא בְּעֵינֵי הוֹד מַלְכוּתוֹ מֵעַל לְאוֹלִיבְיֶה לֶה־דֶן וּמֵעַל יַעֲקֹב קוֹאַקְטיֵה, וְזֶה הָאַחֲרוֹן, כְּהֶרגּלוֹ תָּמִיד, הִתְחִיל נוֹהֵג בַּמֶּלֶךְ גַּסּוּת יְתֵרָה.

ב. הָאֶחָד יָבִיא כְּלָיָה עַל הַשֵּׁנִי    🔗

אֶת הַקּוֹרְאִים שֶׁלָּנוּ הַסְּלִיחָה וַאֲנַחְנוּ נִשְׁהֶה רֶגַע וּנְנַסֶּה לְהָבִין מָה הַכַּוָּנָה הַצְּפוּנָה בִּדְבָרָיו הַפִּלְאִים שֶׁל הַכֹּהֵן “הָאֶחָד יָבִיא כְּלָיָה עַל הַשֵּׁנִי. הַסֵּפֶר יַשְׁמִיד אֶת הַמַּחֲשָׁבָה.” רַעְיוֹן זֶה מַבִּיעַ, לְפִי דַעְתֵּנוּ, שְׁתֵּי כַּוָּנוֹת. רֵאשִׁית כֹּל, יֵשׁ כָּאן הָגוּת שֶׁל כֹּהֵן. אִישׁ הַכְּהֻנָּה מְפַחֵד מִפְּנֵי כֹּחָהּ שֶׁל תַּרְבּוּת חֲדָשָׁה: אֳמָנוּת הַדְּפוּס. מְשָׁרֵת הַכְּנֵסִיָּה הִתְפַּלֵּץ וְהֻכָּה בְּסַנְוֵרִים לְמַרְאֵה הַמַּכְבֵּשׁ הַמַּזְהִיר שֶׁל גּוּטֶנְבֶּרְג. הַדּוּכָן וּכְתָב־הַיָּד, לֵאמֹר הַמִּלָּה הַנִּדְבֶּרֶת וְהַמִּלָּה הַנִּכְתֶּבֶת, נִבְהֲלוּ מִפְּנֵי הַמִּלָּה הַנִּדְפֶּסֶת; כָּךְ, בְּעֵרֶךְ, הָיָה נִבְהָל הָאַנְקוֹר אִלּוּ רָאָה אֶת צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר מִסְפָּרָם שִׁשָּׁה מִילְיוֹנִים, פּוֹרְשִׂים אֶת כַּנְפֵיהֶם לָעוּף. אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי נָבִיא הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הֲמִיתָהּ וְאֶת קוֹל סָעֲרָהּ שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת הַמְשֻׁחְרֶרֶת, הַצּוֹפֶה לֶעָתִיד וְרוֹאֶה אֶת הַדֵּעָה חוֹתֶרֶת תַּחַת הַדָּת, אֶת הַהִגָּיוֹן יוֹרֵשׁ מְקוֹם הָאֱמוּנָה וְאֶת הָעוֹלָם מְנַעֵר מֵעָלָיו עֻלָּהּ שֶׁל רוֹמָא. אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי נְבוּאָה שֶׁל פִּילוֹסוֹף הָרוֹאֶה אֶת מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וְהִנֵּה הַדְּפוּס עָשָׂה לָהּ כְּנָפַיִם וְהִיא נִמְלֶטֶת מִתּוֹךְ כּוּר הַזִּקּוּק אֲשֶׁר לַכְּהֻנָּה; אִישׁ צָבָא מִתְפַּלֵּץ לְמַרְאֵה אֵיל הַבַּרְזֶל וְאוֹמֵר: “הַצְּרִיחַ נָדוֹן לְהֶרֶס.” כָּאן הֻגַּד, כִּי כֹּחַ אֶחָד עוֹמֵד לָבוֹא בִּמְקוֹם הַכֹּחַ הַשֵּׁנִי; דּוֹמֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “מַכְבֵּשׁ הַדְּפוּס יַשְׁמִיד אֶת הַכְּנֵסִיָּה.” וְאוּלָם מֵאֲחוֹרֵי רַעְיוֹן זֶה, הַמּוּבָן וְהַפָּשׁוּט, הִתְעַלֵּם – לְדַעְתֵּנוּ – רַעְיוֹן שֵׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִשׁוּם חִדּוּשׁ, מֵעֵין תּוֹלָדָה לְאָב־רַעְיוֹן הָרִאשׁון, רַעְיוֹן נִתְפָּס עַל נְקַלָּה שֶׁקָּשֶׁה לְהַכְחִישׁ אוֹתוֹ, הַשְׁקָפָה פִּילוֹסוֹפִית שֶׁאָבִיהָ מוֹלִידָהּ הִנֵּהוּ יוֹתֵר חָכָם וָאֳמָן מֵאֲשֶׁר כֹּהֵן דָּת. הַרְגָּשַׁת־לֵב נִבְּאָה כָּאן מֵרֹאשׁ, כִּי מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם, שֶׁהִגִּיעָה לִידֵי שִׁנּוּי צוּרָה, עֲתִידָה לְשַׁנּוֹת גַּם אֶת גִּלּוּיֶיהָ; כִּי מֵעַכְשָׁו יְגַלֵּם כָּל דּוֹר וָדוֹר אֶת רַעְיוֹנוֹ הָעִקָּרִי בְּחֹמֶר וּבְצוּרָה מִשֶּׁלּוֹ; כִּי סֵפֶר הָאֶבֶן, הַמּוּצָק והַמַּאֲרִיךְ יָמִים, יְפַנֶּה אֶת מְקוֹמוֹ לְסֵפֶר הַנְּיָר הַמּוּצָק וּמַאֲרִיךְ יָמִים, יְפַנֶּה אֶת מְקוֹמוֹ לְסֵפֶר הַנְּיָר הַמּוּצָק וּמַאֲרִיךְ יָמִים עוֹד יוֹתֵר. מִבְּחִינָה זוֹ הִבִּיעוּ רַעְיוֹנוֹתָיו שֶׁל הַכֹּהֵן, שֶׁלֹּא בָּאוּ לִידֵי בִּטּוּי גָּמוּר, עוֹד כַּוָּנָה אַחַת; הַכֹּהֵן אָמַר, כִּי סוּג אֶחָד שֶׁל אֳמָנוּת עוֹמֵד לָרֶשֶׁת אֶת כִּסְאוֹ שֶׁל סוּג אֳמָנוּת שֵׁנִי; הוּא רָצָה לֵאמֹר: “אֳמָנוּת הַדְּפוּס תָּבִיא כְּלָיָה עַל אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה.” וּבֶאֱמֶת, מִיּוֹם הֱיוֹת הָאָדָם וְעַד סוֹף הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, בְּעֵרֶךְ, שִׁמְּשָׁה אֳמָנוּת הַבְּנִיָה מֵעֵין סֵפֶר־סְפָרִים לָאֱנוֹשׁוּת, וְהָאָדָם הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּכָל מַצָּב שֶׁל הִתְפַּתְּחוּת לְמַעַן תֵּת גִּלּוּי לְכֹחַ שִׁלְטוֹנוֹ וּלְרוּחַ בִּינָתוֹ.

אָז, כְּשֶׁכֹּחַ הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַגְּזָעִים הֶעֱמִיס עַל עַצְמוֹ מַשָּׂא כָּבֵד מִדַּי וְזִכְרוֹנוֹתָיו שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי כָּבְדוּ וְהִתְעַרְבְּבוּ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַמִּלָּה הָעֲרֻמָּה וְהַנִּמְהָרָה יָכְלָה לְאַבֵּד אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ, – הִתְחִילוּ מְשַׁקְּעִים אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת בַּצּוּרוֹת הַנִּצָּבוֹת הָכֵן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִלְּבַד זֶה גַם מִן הַפַּשְׁטוּת וּמִכֹּחַ הַקִּיּוּם הַגָּדוֹל. מֵאָז הִתְחִילָה הַמָּסֹרֶת מִתְגַּלֶּמֶת בְּמַצְּבוֹת בִּנְיָן.

מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ הַבִּנְיָנִים אֶלָּא מְרֻבָּעִים פְּשׁוּטִים שֶׁנַּעֲשׂוּ גִזְרֵי סְלָעִים – “אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת” קָרָא לָהֶם מֹשֶה.

אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה הִתְחִילָה כְּדֶרֶךְ כָּל אֳמָנוּת כְּתִיבָה: הִיא לֹא הָיְתָה בְּרֵאשִׁיתָהּ אֶלָּא אָלֶף־בֵּית בִּלְבָד. הָיוּ מַצִּיגִים אֶבֶן וְעוֹשִׂים אוֹתָהּ אוֹת, הָאוֹת הָיְתָה בִּבְחִינַת מִכְתַּב חַרְטֻמִּים. כָּל חֲטִיבַת חַרְטֻמִּים כָּזוֹ נָשְׂאָה עַל גַּבָּהּ אֲגֻדַּת רַעְיוֹנוֹת, דֻּגְמַת עַמּוּד הַנּוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ אֶת הַכּוֹתֶרֶת. בְּכָל מָקוֹם הִתְחִילוּ הַגְּזָעִים הָרִאשׁוֹנִים בְּאֹפֶן כָּזֶה אֶת יְצִירָתָם וּפִזְּרוּ אוֹתָהּ עַל פְּנֵי כָּל הָאֲדָמָה. אֶת “הָאֶבֶן הַזְּקוּפָה” שֶׁל הָעַמִּים הַקֶּלְטִיִּים אַתָּה מוֹצֵא גַּם בְּסִבִּירְיָה שֶׁל אַסְיָה וְגַם בְּעַרְבוֹת אֲמֵרִיקָה. בִּזְמָן מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְחִילוּ מְחַבְּרִים מִלִּים; הַבְרוֹת הָאֶבֶן חֻבְּרוּ אַחַת לְאַחַת, הַמִּלָּה נִסְּתָה לְצָרֵף מִשְׁפָּטִים.

הַדּוֹלְמֶן⁸⁰ וְהַקְּרוֹמְלֶך⁸¹ שֶׁל הַקֶּלְטִים, הַטּוּמוּלוּס⁸² שֶׁל הָאֶטְרוּסְקִים וְהַגִּלְגָּל⁸³ שֶׁל הָעִבְרִים – כָּל אֵלֶּה מְשַׁמְּשִׁים מִלִּים. אֲחָדִים מִבֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן הַטּוּמוּלוּס, הֵם שְׁמוֹת עֶצֶם פְּרָטִיִּים. פְּעָמִים כְּשֶׁהָיוּ אֲבָנִים לָרֹב וְהַמָּקוֹם הָיָה רְחַב יָדַיִם, כָּתְבוּ מִשְׁפָּט שָׁלֵם. שִׁפְעַת הָאֲבָנִים הָעֲצוּמָה שֶׁבְּקַרְנַךְ הִיא כְּעֵין נֻסְחָה מֻגְמֶרֶת.

לְבַסּוֹף הִתְחִילוּ מְחַבְּרִים סְפָרִים שְׁלֵמִים. הַמָּסֹרֶת הִצְמִיחָה סְמָלִים וְהִתְעַלְּמָה תַּחְתֵּיהֶם כְּהִתְעַלֵּם גֶּזַע הָעֵץ מִתַּחַת לְשִׁפְעַת הֶעָלִים; כָּל הַסְּמָלִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָאֱנוֹשׁוּת שִׁקְּעָה בָּהֶם אֶת רוּחָ אֱמוּנָתָהּ, פָּרוּ וְרָבוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן, הוֹלִידוּ רַבִּים בְּצַלְמַָם וּבִדְמוּתָם, הִתְחַבְּרוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ וְנַעֲשׂוּ עֵרֶב רַב אֶחָד; הַבִּנְיָנִים הָרִאשׁוֹנִים קָטְנוּ מֵהָכִיל אוָֹם; הַסְּמָלִים בִּצְבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם מִתּוֹךְ הַצּוּרוֹת הַמְצֻמְצָמוֹת; מַצְּבוֹת בִּנְיָן אֵלּוּ בִּטְאוּ בְּקשִׁי רַק אֶת הַצּוּרוֹת הַמְצֻמְצָמוֹת; מַצְּבוֹת בִּנְיָן אֵלּוּ בִּטְּאוּ בְּקשִׁי רַק אֶת הַמָּסֹרֶת הַקְּדוּמָה, זוֹ שֶׁהָיְתָה פְּשׁוּטָה וַעֲרֻמָּה כַּמַּצֵּבוֹת הַלָּלוּ וְשָׁכְנָה כְּמוֹתָן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הַסֵּמֶל רָאָה צֹרֶךְ לְעַצְמוֹ לְהִתְגַּלּוֹת בְּבִנְיָן. מֵאָז הִתְחִילָה הַבְּנִיָּה מִתְפַּתַּחַת לְפִי מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם; הִיא נֶעֶשְׂתָה בַּת עֲנָקִים אֲשֶׁר רַגְלֶיהָ וּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶלֶף, וְכִנְּסָה אֵת כָּל הֲמוֹן הַסְּמָלִים הַמְרֻפְרָפִים לְתוֹךְ צוּרָה קַיֶּמֶת לָעַד, הַנִּתֶּנֶת לִרְאִיָּה וְלִתְפִיסָה. אָז, בְּעֵת שֶׁדֶּדַלּוּס, סֵמֶל הַכֹּחַ, עָשָׂה מְדִידוֹת, וְאוֹרְפֵאוּס, סֵמֶל הַבִּינָה הַיְתֵרָה, שָׁר שִׁירִים, הִתְחִילוּ יוֹצְאִים בְּמִשְׁטָר, לְפִי הַכֹּחַ הַמֵּנִיעַ שֶׁל הַמְּדִידָה וְהַפִּיּוּט, הָעַמּוּדִים בִּבְחִינַת מִלִּים, הִתְחִילוּ מִתְחַבְּרִים וּמִתְמַזְּגִים זֶה בָּזֶה, יָרְדוּ לְמַטָּה וְהִתְרוֹמְמוּ לְמַעְלָה, צָנְחוּ עַל הָאָרֶץ אֶחָד לְצַד הַשֵּׁנִי וְנָחוּ זֶה עַל גַּב זֶה כִּדְמוּת נִדְבָּכִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף, בְּמַאֲמַר הַפֶּה שֶׁל רַעְיוֹן הַתְּקוּפָה, נִהְיוּ לִסְפָרִים נִפְלָאִים שֶׁדְּמוּת לָהֶם כְּבִנְיָנִים נֶהְדָּרִים, הֲלֹא הֵם הַפָּגוֹדָה שֶׁבְּאֶקְלִינְגָה, הַפִּירָמִידָה שֶׁל רַעַמְסֵס בְּמִצְרַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל שְׁלֹמֹה.

הָרַעְיוֹן הַיְסוֹדִי, לֵאמֹר הַמִּלָּה, מָצָא בִּטּוּיוֹ לֹא רַק בְּתָכְנִיתָם שֶׁל הַבִּנְיָנִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא גַם בְּצוּרָתָם. מִקְדַּשׁ שְׁלֹמֹה, לְמָשָׁל, לֹא נוֹצַר לְשַׁמֵּשׁ סֵמֶל לַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ, אֶלָּא הָיָה עֶצֶם הַסֵּפֶר הַזֶּה. הַכֹּהֲנִים יָכְלוּ לִקְרֹא עַל כָּל אַחַת מֵחוֹמוֹתָיו אֶת הַמִּלָּה שֶׁנִּתְּנָה כְּמָסֹרֶת וְהִתְגַּלּוּת לָעַיִן; וְהֵם תָּרוּ בְּעֵינֵיהֶם אַחֲרֵי צוּרוֹתֶיהָ הַמִּשְׁתַּנּוֹת שֶׁל הַמִּלָּה מִדֵּי הַבִּיטָם מִדְּבַר קֹדֶשׁ לִדְבַר קֹדֶשׁ, עַד שֶּׁרָאוּ אוֹתָהּ בְּמִקְלָטָהּ הָאַחֲרוֹן וּבְתַבְנִיתָהּ הַמּוּחָשִׁית בְּיוֹתֵר: הוּא אֲרוֹן הַבְּרִית. וְכֵן הָיְתָה הַמִּלָּה טְבוּעָה בְּעֶצֶם הַבִּנְיָן וְצַלְמָהּ מִתְעַלֵּם עַל פְּנֵי לְבוּשׁ הַבִּנְיָן, דֻּגְמַת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָדָם הֶחָרוּת עַל אֲרוֹן הַמֵּתִים שֶׁל חָנוּט.

הָרַעְיוֹן הַיְסוֹדִי נִתְגַּלֵּם לֹא רַק בְּצוּרַת הַבִּנְיָנִים, אֶלָּא גַם בִּמקוֹמוֹת הַבְּחִירָה שֶׁל הַבִּנְיָנִים הָאֵלֶּה. לְפִי טִיב הַסְּמָלִים הַתּוֹבְעִים גִלּוּי, אִם רַכִּים וְאִם קוֹדְרִים, עִטְּרָה יָוָן אֶת פִּסְגוֹת הֲרָרֶיהָ בְּמִקְדָּשִׁים רַבֵּי קֶצֶב, הֹדּוּ תָּרָה אַף הִיא אֶת הָרֶיהָ וּפִסְּלָה בְּקִרְבָּם אֶת הַפָּגוֹדוֹת חִדְלוֹת־הַתֹּאַר הָעֲשׂוּיוֹת כְּעֵין מִנְהָרוֹת וּמִתְרוֹמְמוֹת עַל טוּרִים אַדִּירִים שֶׁל פִּילֵי שָׁחַם.

וְהִנֵּה בְּמֶשֶׁךְ שֶׁשֶׁת אַלְפֵי הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַהִסְטוֹרְיָה, מִן הָעַתִּיקָה שֶׁבְּפָגוֹדוֹת הִנְדּוּסְטַן וְעַד בֵּית הַכְּנֵסִיָּה שֶׁבְּקֶלְן, שִׁמְּשָׁה אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה לַמִּין הָאֱנוֹשִׁי אֳמָנוּת נֶאְדָּרָה שֶׁל כְּתִיבָה. כָּל זֶה הוּא אֱמֶת וְיַצִּיב, שֶׁהֲרֵי לֹא רַק סִמְלֵי דָת אֶלָּא כָּל רַעְיוֹן אֱנוֹשִׁי בִּכְלָל הָיָה רָשׁוּם לְזִכָּרוֹן בְּאוֹתוֹ סֵפֶר אַדִּיר.

כָּל צִיבִילִיזַצְיָה מַתְחִילָה בְּשִׁלְטוֹן הַכֹּהֲנִים וְגוֹמֶרֶת בְּשִׁלְטוֹן הָעָם. חֹק זֶה אֲשֶׁר עַל פִּיו יוֹרֶשֶׁת הַהִתְפַּתְּחוּת הַחָפְשִׁית אֶת מְקוֹם הָאַחְדוּת, חָרוּת בְּמַעֲשֵׂי הַבְּנִיָּה. שֶׁכֵּן אֵין לָנוּ לַחֲשׁב, כִּי אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה יֵשׁ בְּכֹחָהּ לִבְנוֹת רַק אֶת הַמִּקְדָּשׁ, לְבַטֵּא רַק אֶת הַמָּסֹרֶת וְהַסֵּמֶל שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה וְלַחְצֹב בְּחוֹמוֹת אֲבָנֶיהָ אֶת לוּחוֹת הַבְּרִית הַמִּסְתּוֹרִיִּים בִּדְמוּת שֶׁל כְּתָב חַרְטֻמִּים. אִלּוּ הָיָה הַדָּבָר כָּךְ, כִּי אָז לֹא יָכְלָה אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה לָתֵת בִּטּוּי לְמַצָּב חָדָשׁ שֶׁל רוּחַ הָאָדָם, וַהֲרֵי יָדוּעַ לָנוּ כִּי בְּחַיֵּי כָּל חֶבְרָה אֱנוֹשִׁית יֵשׁ רְגָעִים שֶׁהַסֵּמֶל הַקָּדוֹשׁ מְאַבֵּד אֶת עֶרְכּוֹ וּמְפַנֶּה מָקוֹם לָרַעְיוֹן הַחָפְשִׁי, לֵב הָאָדָם סָר מֵעַל הַכֹּהֵן וְשִׁיטוֹת הַפִּילוֹסוֹפְיָה וְהַמַּדָּע מַגִּיעוֹת לִידֵי בַּגְרוּת וּפוֹרְצוֹת לְתוֹךְ גְּבוּלוֹתֶיהָ שֶׁל הַדָּת: אָז הָיוּ עַמּוּדֶיהָ הַכְּתוּבִים מִפָּנִים נִשְׁאָרִים חַסְרֵי כְּתָב מֵאָחוֹר, מִפְעָלָהּ הָיָה פָּגוּם וְסִפִרָהּ לָקוּי בְּחָסֵר מוּבָן שֶׁלֹּא כָּךְ בָּא הַדָּבָר.

נִקַּח לְדֻגְמָה אֶת תְּקוּפַת יְמֵי הַבֵּינַיִם, הוֹאִיל וְזוֹ קְרוֹבָה לָנוּ יוֹתֵר. הִיא נוֹתֶנֶת אֶת אוֹתוֹתֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים בִּזְמַן שֶׁשִּׁלְטוֹן הַכֹּהֲנִים קוֹבֵעַ מִשְׁטָר בְּאֵרוֹפָּה, הָאַפִּיפְיוֹרִים מְקַבְּצִים שׁוּב אֶת יְסוֹדוֹת חִיּוּתָהּ שֶׁל רוֹמָא וְעוֹשִׂים שׁוּב אֶת הָעִיר הַזֹּאת חֲטִיבָה בַּעֲלַת עֵרֶךְ. דָּת הַנַּצְרוּת יוֹצֵאת לָנוּעַ בָּעוֹלָם, אוֹצֶלֶת מֵרוּחָהּ עַל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית הַיּוֹשֶׁבֶת בֵּין אִיֵּי הָעוֹלָם, אוֹצֶלֶת מֵרוּחָהּ עַל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית הַיֹוֹשֶבֶת בֵּין אִיֵּי הָעוֹלם הָעַתִּיק וּמְקִימָה – בִּשְׂרִידֵי הֶחֳרָבוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הָעַתִּיק – בִּנְיָן רַב־נִדְבָּכִים שֶׁאֶבֶן הָרֹאשׁ בְּכִפָּתוֹ הֵם הַכֹּהֲנִים; בִּזְמָן מְאֻחָר יוֹתֵר אָנוּ רוֹאִים כֵּיצַד רוּחַ הַנַצְרוּת וּפֹעַל יָדָם שֶׁל עַמִּים מְחֻסְּרֵי תַּרְבּוּת יָצְרוּ, וּמִתּוֹךְ אָפְנֵי בִּנְיַן מֵתִים אֲשֶׁר לְיָוָן וּלְרוֹמָא, אֶת אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה הָרוֹמָנִית, הִיא הָאֳמָנוּת רַבַּת הָרָזִים הַמְשַׁמֶּשֶׁת אָחוֹת לְמִפְעֲלֵי הַבְּנִיָּה הַמִּצְרִיִּים וְהַהֹדִּיִּים אֲשֶׁר נוֹצְרוּ תַּחַת שִׁלְטוֹן הַכֹּהֲנִים, הִיא אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה שֶׁהִגְשִׁימָה אֶת סֵמֶל הַקָּטוֹלִיּוּת הַצְרוּפָה וְרָשְׁמָה בִּכְתָב חַרְטֻמִּים בָּרוּר אֶת אַחְדוּת הָאַפִּיפְיוֹרִיּוּת. כָּל עוֹלַם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל הַזְּמָן הַהוּא רָשׁוּם לַאֲמִתּוֹ בַּסִּגְנוֹן הַקּוֹדֵר שֶׁל הָרוֹמָנִיּוּת. וּבְכָל זֶה אַתָּה צוֹפֶה וְרוֹאֶה אֶת שִׁלְטוֹן הָאַפִּיפְיוֹרִים, אֶת הָאַחְדוּת, אֶת הַכָּבוּשׁ בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, אֶת הֶעָצוּם מִכָּל גְּבוּל, אֶת הָאַדִּיר גְּרֶגוֹר הַשְׁבִיעִי; בַּכֹּל – הַכֹּהֵן, וְלֹא הָאָדָם; בַּכֹּל – הַכַּת, וְלֹא הָעָם. אַךְ הִנֵּה מִתְרַגְּשִׁים וּבָאִים מַסְעֵי הַצְּלָב. הַלָּלוּ בָּאוּ לָעוֹלָם מִתּוֹךְ תְּנוּעַת עָם אַדִּירָה, וְכָל תְּנוּעַת עָם, יִהְיוּ מַה שֶׁיִּהְיוּ תּוֹלְדוֹתֶיהָ וּמַטְרוֹתֶיהָ, זֶה טִבְעָהּ תָּמִיד שֶׁהִיא מַצִּילָה אֶת רוּחַ הַחֹפֶשׁ מֵאָבְדָנוֹ הַגָּמוּר. הַחֲדָשׁוֹת כּוֹבְשׁוֹת לָהֶן אֶת דַּרְכָּן. מַתְחִילָה הַתְּקוּפָה הַסּוֹעֶרֶת הַמְּלֵאָה הִתְקוֹמְמֻיּוֹת, מְרִידוֹת אִכָּרִים, הִתְאַגְּדֻיּוֹת נְסִיכִים. הַשִּׁלְטוֹן מַתְחִיל פּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, בָּאַחְדוּת נִבְעָה הַפֶּרֶץ. מַעֲמַד בַּעֲלֵי הַנַּחֲלָאוֹת תּוֹבֵעַ אֶת חֶלְקוֹ בְּשִׁלְטוֹן הַכֹּהֲנִים וְחוֹשֵׁב לִמְשֹׁךְ לְצִדּוֹ אֶת הָעָם, זֶה הָעָם אֲשֶׁר גְּזֵרָה הִיא לוֹ שֶׁיִּתְעוֹרֵר לְפֶתַע פִּתְאֹם וְיִטֹּל לְעַצְמוֹ אֶת חֵלֶק הָאֲרִי. Quia nominor leo⁸⁴ שִׁלְטוֹן הָאֲצִילִים בָּא אֵפוֹא אַחֲרֵי שִׁלְטוֹן הַכֹּהֲנים. שִׁלְטוֹן הָעָם – אַחֲרֵי שִׁלְטוֹן הָאֲצִילִים. אֵרוֹפָּה שִׁנְּתָה אֶת צוּרָתָהּ; וְהִנֵּה נִשְׁתַּנְּתָה גַם צוּרָתָהּ שֶׁל אֳמָנוּת הְַּנִיָּה. כַּצִּיבִילִיזַצְיָה כֵּן פָּתְחָה גַם הִיא דַף חָדָשׁ, רוּחַ הַזְּמָן הֶחָדָשׁ מְדַבֵּר וְהִיא כּוֹתֶבֶת. בְּשׁוּבָהּ לְמוֹלַדְתָּהּ מִמַּסְעֵי הַצְּלָב הֵבִיאָה אִתָּהּ אֶת הַקֶּשֶׁת הַחַדָּה, כְּשֵׁם שֶׁהָעַמִּים הֵבִיאוּ אִתָּם אֶת הַחֹפֶשׁ. אוֹתוֹ זְמָן מַגִּיעָה אֳמָנוּת הַבְנִיָּה הָרוֹמָנִית לִידֵי יְרִידָה, רוֹמָא הוֹלֶכֶת וּמִתְפּוֹרֶרֶת. כְּתָב הַחַרְטֻמִּים מִסְתַּלֵּק מִתּוֹךְ הֵיכַל הַמִּקְדָּשׁ, הַשִּׁלְטָאוּת נוֹתֶנֶת אֶת אוֹתוֹתֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים בַּמִּגְדַָּלִים וּמְשַׁוָּה קֶסֶם עַל הַפֵאוֹדָלִיּוּת. אַף הֵיכַל הַתְּפִלָּה, שֶׁלְּפָנִים שִׁמֵּשׁ בִּטּוּי נֶאֱמָן לָאֱמוּנָה, יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַכֹּהֲנִים, עוֹבֵר לִרְשׁוּת הָאֶזְרָחִים וְהַקְּהִלָּה וְהַחֹפֶשׁ וְנַעֲשֶׂה כָּפוּף לָאֳמָן. הָאֳמָן בּוֹנֶה אֶת הַהֵיכָל לְפִי רוּחוֹ. הַמִּסְתּוֹרִין, הַמִּתּוֹס וְהַחֹק נִסְתַּלְּקוּ לָהֶם וּבִמְקוֹמָם בָּאוּ הַדִּמְיוֹן וְחֵפֶץ הַלֵּב. יֵשׁ שֶׁפְּנִים הַבַּיִת וְהַמִּזְבֵּחַ נִשְׁאָרִים בִּרְשׁוּת הַכֹּהֵן, אֲבָל אֵין זֶה לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד: אַרְבַּעַת הַקִּירוֹת כְּפוּפִים לָאֳמָן. סֵפֶר הָאֲבָנִים נִפְקַע מִידֵי הַכְּהֻנָּה וְהַדָּת וּמִידֵי רוֹמָא; אֲדוֹנָיו הֵם הַדִּמְיוֹן וְהַפִּיּוּט וְהָעָם. מֵעַכְשָׁו מַתְחִילוֹת הֲמוֹן חֲלִיפוֹת נִמְהָרוֹת בְּסִגְנוֹן בִּנְיָן זֶה שֶׁלֹּא עָמַד בִּפְרִיחָתוֹ אֶלָּא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַחֲלִיפוֹת הַלָּלוּ חִדּוּשָׁן מַתְמִיהַּ בְּיוֹתֵר לְאַחַר תְּקוּפַת הַקִּפָּאוֹן שֶׁל הַסִּגְנוֹן הָרוֹמָנִי שֶׁנִּמְשְׁכָה כְּשֵׁשׁ אוֹ שְׁבַע מֵאוֹת שָׁנִים. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהָאֳמָנוּת נֶחְפֶּזֶת בְּדֶרֶךְ הִתְפַּתְּחוּתָהּ. הַגִּאוֹנִיּוּת וְכֹחַ הַגֶּזַע שֶׁל הָעָם לָקְחוּ אֶת הַמְּלָאכָה מִידֵי הַחַשְׁמַנִּים. כָּל דּוֹר וָדוֹר רוֹשֵׁם לְעֵת־מְצוֹא כִּמְלֹא שׁוּרָה אַחַת בַּסֵּפֶר; כָּל דּוֹר הוֹלֵךְ וּמוֹחֵק מֵעַל חָזִית בָּתֵּי הַתְּפִלָּה אֶת כְּתָב הַחַרְטֻמִּים הָעַתִּיק שֶׁל הַסִּגְנוֹן הָרוֹמָנִי, וְדָבָר זֶה נִכָּר בְּיוֹתֵר בְּמָקוֹם שֶׁסִּמְלִי הַדָּת מְבַצְבְּצִים עֲדַיִן מִתַּחַת לַסְּמָלִים הַחֲדָשִׁים. הָרְבִידָה, מַעֲשֵׂה יְדֵי הָעָם, מְכַסָּה לְגַמְרֵי עַל הַשֶּׁלֶד שֶׁנּוֹצְרָה עַל יְדֵי נֻסְחוֹת הַדָּת. קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת הַהֶפְקְרוּת שֶׁנָּהֲגוּ בַּיָּמִים הָהֵם הָאַדְרִיכַלִּים אֲפִילוּ לְגַבֵּי בָּתֵּי הַתְּפִלָּה. יֵשׁ שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כּוֹתֶרֶת – לְמָשָׁל, בִּיצִיעַ הַקָּמִין שֶׁבְּאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט – הַמְקֻשֶּׁטֶת בִּפְסִילֵי זוּגוֹת שֶׁל נְזִירִים וּנְזִירוֹת שֶׁאֵינָם מְסַמְּלִים אֶת הַצְּנִיעוּת. בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּשַׁעַר הַהֵיכָל בְּבוֹרְג', אַתָּה רוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂה נֹחַ כְּשֶׁהוּא מְתֹאָר בְּגִלּוּפֵי אֶבֶן “לְכָל פְּרָטָיו”. בְּמָקוֹם שֵׁנִי, בְּכִיּוֹר הָרַחְצָה אֲשֶׁר בְּמִנְזַר בּוֹשֶׁרְוִיל, נִמְצָא פֶּסֶל שֶׁל נָזִיר, אִישׁ בַּכְּחוּס, אֲשֶׁר אָזְנָיו כְּאָזְנֵי הַחֲמוֹר, בְּיָדוֹ גְבִיעַ הַיַּיִן וְהוּא צוֹחֵק כְּנֶגֶד עֵדָה שְׁלֵמָה. בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה כְּתָב הָרַעְיוֹנוֹת, הַנִּכְתָּב בָּאֶבֶן, מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּת מְיֻחֶדֶת הַדּוֹמָה מְאֹד לְחֹפֶשׁ הַדְּפוּס שֶׁבְּיָמֵינוּ: לָזֶה קוֹרְאִים בְּשֵׁם חֹפֶשׁ הַבְּנִיָּה.

חֹפֶשׁ זֶה הוּא מֻפְרָז עַד מְאֹד. פְּעָמִים אַתָּה מוֹצֵא שַׁעַר אוֹ חָזִית אוֹ אֲפִילוּ בֵּית תְּפִלָּה שָׁלֵם, שֶׁסֵּמֶל הַבִּנְיָן שֶׁלָּהֶם הוּא זָר לְגַמְרֵי לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, אוֹ נִרְאֶה אֲפִילוּ כְּנִגּוּד מַשְׂטֵמָה לְגַבֵּי הַכְּנֵסִיָּה. גִּילְיוֹם מִפָּרִיס וְנִיקוֹלָאוּס פְלָמֶל בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה כָּתְבוּ דַפֵּי אֶבֶן כָּאֵלֶּה שֶׁתָּכְנָם מֵסִית וּמַדִּיחַ. בֵּית הַתְּפִלָּה סֶן־יַ’ק דֶּה־לַה־בּוּשֶׁרִי הָיָה בְּשַׁעְתּוֹ הֵיכָל הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּרְדָּנוּת. בַּיָּמִים הָהֵם יָדַע הָרַעְיוֹן אֶת הַחֹפֶשׁ רַק בְּצוּארָה כָּזוֹ; וּלְפִיכָךְְ לֹא נִתַּן גִּלּוּי שָׁלֵם אֶלָּא לָרַעְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְגַלְּמוּ בִּדְמוּת בִּנְיָנִים. לוּלֵא צוּרַת אֶבֶן זוֹ הַמְשַׁמֶּשֶׁת כְּתָב, הָיָה הָרַעְיוֹן הַחָפְשִׁי, בְּצֵאתוֹ לְהֵרָאוֹת בַּקָּהָל, נָדוֹן לְהִשָּׂרֵף חַיִּים בִּידֵי הַתַּלְיָן. וְהָרַעְיוֹן הַגָּלוּם בְּשַׁעַר בֵּית תְּפִלָּה הָיָה אַף הוּא רוֹאֶה בַּמַּחֲזֶה מִדֵּי הִשָׂרֵף הָרַעְיוֹן הַחָפְשִׁי. וּמִשּׁוּם כָּךְ הִתְאַמְּצָה מְלֶאכֶת הַבְּנִיָּה בְּכָל כֹּחָהּ לָצֵאת אֶל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, לְאַחַר שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרָה לָהּ אֶלָּא דֶרֶךְ־גִּלּוּיִים אֶחָת. מִכָּאן כָּל הֲמוֹן בָּתֵּי הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת פְּנֵי אֵרוֹפָּה בְּמִסְפָּר עָצוּם כָּל כָּךְ שֶׁאֵין לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ עַל הַדָּעַת. כָּל הַכֹּחוֹת הַחָמְרִיִּים וְהָרוּחֲנִיִּים שֶׁל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית נִתְגַּלְּמוּ בִּנְקֻדָּה אֶחָת: בָּאֳמָנוּת הַבְּנִיָּה, בְּאֹפֶן כָּזֶה, בְּהִתְאַמְּרָהּ לִבְנוֹת בָּתֵּי תְּפִלָּה לִכְבוֹד אֱלֹהִים, הִתְפַּתְּחָה הָאֳמָנוּת בְּמִדָּה עֲצוּמָה.

כָּל מִי שֶׁנּוֹצַר בַּיָּמִים הָהֵם פַּיְטָן – נַעֲשָׂה אַדְרִיכַל. רוּחַ הַגְּאוֹנִיּוּת הַפְּזוּרָה בְּקֶרֶב הֲמוֹן הָעָם. זוֹ שֶׁבִּתְקוּפַת הַפֵאוֹדָלִיּוּת הָיְתָה מְכֻוֶּצֶת בְּקוֹבְעֵי הַנְּחשֶׁת כְּמוֹ בְּשִׁרְיוֹן הַצָּב וְלֹא יָכְלָה לְהִתְגַּלּוֹת אֶלָּא בָּאֳמָנוּת הַבְּנִיָּה, מָצְאָה לָהּ בִּטּוּי בָּאֳמָנוּת זוֹ וְיָצְרָה אֶת שִׁירֵי הָאִילִיאָדָה שֶׁלָּהּ בִּדְמוּת בָּתֵּי תְּפִלָּה. כָּל שְׁאָר סוּגֵי הָאֳמָנוּת נַעֲשׂוּ כְּפוּפִים לָאֳמָנוּת הַבְּנִיָּה וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת עֻלָּהּ, כֻּלָּם הָיוּ עֲמֵלִים בַּיְצִירָה הַגְּדוֹלָה. הָאַדְרִיכַל צֵרַף לַחֲטִיבָה אַחַת אֶת אֳמָנוּת הַסִּתּוּת, שֶׁכִּסְתָה גִלּוּפִים אֶת חָזִית בֵּיתוֹ, אֶת אֳמָנוּת הַצִּיּוּר שֶׁהֶעֶלְתָה תְּמוּנוֹת עַל חַלּוֹנוֹתָיו וְאֶת אֳמָנוּת הַזִּמְרָה שֶׁנָּתְנָה אֶת רוּחָהּ בְּהַלִמוּת פַּעַמוֹנַיו וּבְשִׁירַת עוּגָבוֹ. בְּעֶצֶם הַדָּבָר לֹא הִתְקַיֵּם אָז אֶלָּא סוּג עָלוּב אֶחָד שֵׁל פִּיּוּט: לֵאמֹר, זֶה הָיָה לוֹ עֵרֶךְ כָּל־שֶׁהוּא מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא נִצְטָרֵךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת עַצְמוֹ בַּבִּנְיָן כַּשִּׁיר אוֹ כַּפְּרוֹזָה: מִתּוֹךְ כָּךְ מִלֵּא תַּפְקִיד כְּמַחֲזוֹת הַתּוּגָה שֶׁל אַסְכִילוּס בִּזְמַן חַגֵּי הַכֹּהֲנִים בְּיָוָן וּכְסֵפֶר בְּרֵאשִׁית בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל שְׁלֹמֹה.

וּבְכֵן עַד לִזְמַנּוֹ שֶׁל גּוּטֶנְבֶּרְג הָיְתָה אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה מִין כְּתָב הַנָּפוֹץ בְּרַבִּים, סֵפֶר הַשַּׁחַם הַזֶּה, הַמַּתְחִילִים בּוֹ הָיוּ אַנְשֵׁי הַמִּזְרָח, מַמְשִׁיכָיו קַדְמוֹנֵי יָוָן וְרוֹמָא וְגוֹמְרָיו – אַנְשֵׁי יְמֵי הַבֵּינָיִם. יֵשׁ לְהוֹסִיף כִּי הוֹפָעָה מֵעֵין זוֹ שֶׁרָאִינוּ בִּימֵי הַבֵּינַיִם, לֵאמֹר – סִגְנוֹן בִּנְיָן עֲמָמִי הַמַּכְרִיעַ תַּחְתַּיו אֶת סִגְנוֹן הַבִּנְיָן שֶׁל מַעֲמָד בּוֹדֵד – שְׁכִיחָה גַם בִּתְקוּפוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁבַּהִסְטוֹרְיָה, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ דִּמְיוֹן בֵּין תְּקוּפוֹת אֵלּוּ וּבֵין הַתְּקוּפָה הַנְּדוֹנָה מִבְּחִינַת הִתְפַּתְּחוּתוֹ שֶׁל רוּחַ הָאָדָם. נִצַיֵּן אֵפוֹא בְּקִצּוּר אֶת הַחֹק הַזֶּה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לֹא יִתְבָּאֵר אֶלָּא בִּכְרָכִים רַבִּים, וְנֹאמַר: בְּלֵב אַרְצוֹת הַקֶּדֶם, מְקוֹם שָׁם עָמְדָה עֶרֶשׂ הָעוֹלָם הַקַּדְמוֹן, יָרְשָׁה הַבְּנִיָּה הַכְּנַעֲנִית אֶת מְקוֹם הַבְּנִיָּה שֶׁל עַמֵּי הֹדּוּ, וְזוֹ הוֹלִידָה בְּרֹב עֹשֶׁר אֶת סִגְנוֹן הַבְּנִיָּה שֶׁל הָעַרְבִים; בָּעוֹלָם הָעַתִּיק נִצְטָרְפָה הַבְּנִיָּה הַיְּוָנִית אֶל אֳמָנוּת הַבִּנְיָן שֶׁל הַמִּצְרִים, זוֹ שֶׁאֶחָד מֵעֲנָפֶיהָ הֵם הַסִּגְנוֹן הָרוֹמָאִי שֶׁאֵינוֹ נִבְדָּל מִן הָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא בַּכִּפָּה הַקַּרְתַּגֶּנִית הַמְשַׁמֶּשֶׁת לוֹ סֶרַח עוֹדֵף; בִּתְקוּפָה מְאֻחֶרֶת יוֹתֵר יָרַשׁ הַסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי אֶת מְקוֹם הַסִּגְנוֹן הָרוֹמָנִי. וְאִם נַעֲרֹךְ לְמַעֲרָכוֹת אֶת שָׁלֹשׁ הַחֲטִיבוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל סוּגֵי הַבְּנִיָּה, נִרְאֶה כִּי שָׁלֹשׁ הָאֲחָיוֹת הַבְּכִירוֹת – צוּרוֹת הַבְּנִיָּה שֶׁל הַהֹדִּים וְהַמִּצְרִים וְהָרוֹמָאִים – מְסַמְּלוֹת דְּבָרִים דּוֹמִים, לֵאמֹר: אֶת שִׁלְטוֹן הַכֹּהֲנִים, אֶת הַכַּת, אֶת הָאַחְדוּת, אֶת עִקָּרֵי הַדָּת, אֶת הַמָּסֹרֶת, אֶת אֱלֹהִים; וּבְנוֹגֵעַ לְשָׁלֹש הָאֲחָיוֹת הַצְּעִירוֹת – הַבְּנִיָּה הַכְּנַעֲנִית וְהַיְּוָנִית וְהַגּוֹטִית – הֲרֵי אָנוּ רוֹאִים כִּי אַף הֵן, לַמְרוֹת חֲלִיפוֹת הַצּוּרָה הַשְּׁכִיחוֹת אֵצֶל כָּל אַחַת מֵהֶן, נוֹתְנוֹת אֶת גִּלּוּיֵיהֶן לִדְבָרִים דּוֹמִים, לֵאמֹר: הַחֹפֶשׁ, הָעָם, הָאָדָם.

אִם הָאֳמָנֻיּוֹת שֶׁל הַהֹדִּים וְהַמִּצְרִים וְהָרוֹמָנִים כּוֹלְלוֹת בְּרַמִּינִים אוֹ מָגִים אוֹ אַפִּיפְיוֹרִים – בְּכָל מָקוֹם אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַכֹּהֵן, אֶת הַכֹּהֵן בִּלְבָד. לֹא כֵן הוּא הַדָּבָר בְּצוּרוֹת הַבְּנִיָּה שֶׁנּוֹצְרוּ לְפִי רוּחַ הָעָם: הַלָּלוּ עֲשִׁירוֹת יוֹתֵר וְאֵינָן סְפוּגוֹת בְּמִדָּה כָּזוֹ קְדֻשָּׁה. בִּבְנִיַּת הַכְּנַעֲנִים אַתָּה מוֹצֵא אֶת אִישׁ הַמִּסְחָר, בַּבְּנִיָּה הַיְּוָנִית אֶת אִישׁ הָרֶפּוּבְלִיקָה, בַּבְּנִיָּה הַגּוֹטִית אֶת הָאֶזְרָח.

וְאֵלּוּ הֵן בְּעִקָּר הַמִּדּוֹת הַמְצַיְּנוֹת אֶת הַבִּנְיָנִים שֶׁנּוֹצְרוּ בִּתְקוּפַת שִׁלְטוֹן הַכֹּהֲנִים: קִפָּאוֹן, תֵֹעוּב לְגַבֵּי הִתְפַּתְּחוּת, שְׁמִירַת הַקַּוִּים שֶׁנִּתְּנוּ עַל יְדֵי הַמָּסֹרֶת, קִדּוּשָׁן שֶׁל צוּרוֹת בְּרֵאשִׁית, אֹפֶן תֵּאוּר בִּלְתִּי־מִשְׁתַּנֶּּה לְגַבֵּי חֲלִיפוֹת הַצּוּרָה שֶׁל הָאָדָם וְהַטֶּבַע, וּלְעֻמַּת זֹאת – הַמְצָאוֹת מְשֻׁנּוֹת לְגַבֵּי תֵּאוּר הַסְּמָלִים. אֵלֶּה הֵם סְפָרִים סְתוּמֵי כַּוָּנָה שֶׁאֵינָם מוּבָנִים אֶלָּא לְאַנְשֵׁי הַכַּת. יֵשׁ לְהוֹסִיף כִּי הַלָּלוּ יוֹנְקִים כַּוָּנָה מִכָּל צוּרָה וּמִכָּל יוֹצֵא דֹפֶן שֶׁל צוּרָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ הֵם נַעֲשִׂים קֹדֶשׁ שֶׁאֵין לִנְגֹּעַ בּוֹ. מֵעוֹלָם לֹא טָעַן מִי־שֶׁהוּא כִּי הַצְּרִיפִים יִלִידֵי הַבְּנִיָּה הַהֹדִּית אוֹ הַמִּצְרִית אוֹ הָרוֹמָנִית זְקוּקִים לְשִׁנּוּי תָּכְנִית וְלָאֳמָנוּת פִּסּוּל מְשֻׁכְלֶלֶת יוֹתֵר. לְגַבֵּי אֵלֶּה כָּל שִׁכְלוּל הוּא בִּבְחִינַת חִלּוּל הַקֹּדֶשׁ. דּוֹמֶה הַדָּבָר, כִּי קִפְאוֹן הַדָּת יָרַד עַל נִדְבְּכֵי הָאֲבָנִים שֶׁל הַבִּנְיָנִים הָאֵלֶּה וְהָיָה עֲלֵיהֶם כְּמִשְׁטַח־אֶבֶן חָדָשׁ. – וּלְעֻמַּת זֹאת הַמִּדּוֹת הָעִקָּרִיּוֹת אֲשֶׁר לְבִנְיְנֵי הָעָם: רִבּוּי צוּרוֹת, חִדּוּשׁ, מְקוֹרִיּוּת, עֲשִׁירוּת מֻפְלֶגֶת וַחֲלִיפוֹת שֶׁאֵינָן פּוֹסְקוֹת. הַלָּלוּ רְחוֹקִים כְּבָר לְמַדַּי מִן הַדָּת, וּלְפִיכָךְ נִטַּל עֲלֵיהֶם לִשְׁמֹר שְׁמִירָה מְעֻלָּה עַל יָפְיָם וּלְשַׁפֵּר בְּלִי הֶרֶף אֶת קִשׁוּטֵי פְּסִילֵיהֶם וְגִלּוּפֵיהֶם. הַכָּרַת פְּנֵיהֶם מְעִידָה עַל תְּקוּפָתָם. סֵמֶל הָאֱלֹהוּת עֲדַיִן חוֹפֵף עֲלֵיהֶם, וְאוּלָם הֵם מוֹזְגִים לְתוֹךְ סֵמֶל זֶה מַשֶּׁהוּ אֱנוֹשִׁי הַטָּבוּעַ בְּמַהוּתָם. לְפִיכָךְ אַתָּה מוֹצֵא בִּנְיָנִים שֶׁכַּוָּנָתָם גְּלוּיָה לְכָל לֵב, לְכָל תְּפִיסָה, לְכָל דִּמְיוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רֵיקִים מִסְּמָלִים, בְּכָל זֹאת הֵם קַלִּים לִתְפִיסָה כְּמוֹ הַטֶּבַע עַצְמוֹ. הַהֶבְדֵּל שֵֶּׁינֵיהֶם וּבֵין אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה שֶׁל הַכֹּהֲנִים דּוֹמֶה לַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין שְׂפַת הַחֲסִידִים וְהַשָּׂפָה הַשְּׁגוּרָה בְּפִי הָעָם, בֵּין כְּתָב הַחַרְטֻמִּים וְהָאֳמָנוּת, בֵּין שְׁלֹמֹה וּפִידִיאַס.

אִם נְסַכֵּם אֵת כָּל מַה שֶׁאָמַרְנוּ לְשֵׁם בֵּרוּר כּוֹלֵל וְנַסִּיחַ אֶת דַֹעְתֵּנוּ מֵהוֹכָחוֹת לְאֵין מִסְפָּר וּכְמוֹ כֵן מִטְּעָנוֹת שֶׁכְּנֶגֶד, נַגִּיעַ לִידֵי הַכָּרָה שֶׁכָּזוֹ: עַד לַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שִׁמְּשָׁה אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה מֵעֵין סֵפֶר־סְפָרִים לָאֱנוֹשׁוּת; בְּכָל הַתְּקוּפָה הַזֹּאת אֵין אַף רַעְיוֹן אֶחָד מִסְתָּעֵף שֶׁלֹּא נִתְגַּלֵּם בְּמַצֶּבֶת בִּנְיָן; כָּל רַעְיוֹן יְלִיד הָעָם, דֻּגְמַת כָּל חֹק יְלִיד הַדָּת, מָצָא לוֹ מַצֶּבֶת זִכָּרוֹן; וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – לֹא הָיְתָה הָגוּת רַבַּת עֵרֶךְ, פְּרִי רוּחָהּ שֶׁל הָאֱנוֹשִׁיּוּת, שֶׁלֹּא נִרְשְׁמָה בִּכְתָב אָבֶן. וּמַה טַעַם? מִפְּנֵי שֶׁכָּל רַעְיוֹן, בֵּין יְלִיד דָּת וּבֵין יְלִיד פִּילוֹסוֹפְיָה, רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר לְעוֹלְמֵי עַד; מִפְּנֵי שֶׁכָּל רַעְיוֹן הַמֵּטִיל סְעָרָה בְּדוֹרוֹ יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְסַעֵר גַּם אֶת הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים וְהוּא רוֹצֶה שֶׁיִּשְׁתַּמֵּר זִכְרוֹ. הָהּ, מַה נִקְלָה הִיא מִדַּת אַלְמָוֶת זוֹ שֶׁנִּתְּנָה לִכְתָבֵי הַיָּד! מֶה חָזָק הוּא לְעֻמַּת זֶה, מָה רַב לְיָמִים וּלְכֹחַ הִתְנַגְּדוּת הוּא הַסֵּפֶר שֶׁנּוֹצַר בִּדְמוּת בִּנְיָן! הַמִּלָּה הַכְּתוּבָה נִשְׁמֶדֶת עַל נְקַלָּה עַל יְדֵי לַפִּיד אֶחָד וְתֻרְכִּי אֶחָד; הַמִּלָּה הַגְּלוּמָה אֵינָהּ נִשְׁמֶדֶת אֶלָּא עַל יְדֵי מַהְפֵּכָה וָרָעַשׁ. הָעַמִּים הַלּוֹעֲזִים שָׁטְפוּ וְעָבְרוּ עַל פְּנֵי הַקּוֹלוֹסֵיאוּם, מֵי הַמַּבּוּל אוּלַי נִפְּצוּ אֶת גַּלֵּיהֶם אֶל הַפִּירָמִידוֹת. – בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּנָּה הַכֹּל.

רָצָה הָרַעְיוֹן הָאֱנוֹשִׁי לַעֲמֹד לְמִשְׁמֶרֶת, וְהִמְצִיא תַּחְבּוּלָה הַנּוֹתֶנֶת אֲרִיכוּת יָמִים וְכֹחַ הִתְנַגְּדוּת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה, וְלֹא זֶה בִּלְבָד אֶלָּא שֶׁהִיא גַם פְּשׁוּטָה וְקַלָּה יוֹתֵר. הַבְּנִיָה יוֹרֶדֶת מֵעַל כִּסֵּא הַמַּלְכוּת. בִּמְקוֹם אוֹתְיוֹת הָאֶבֶן אֲשֶׁר לְאוֹרְפֵאוּס בָּאִים עַכְשָׁו סִמָּנֵי הַכְּתָב הָעֲשׂוּיִם עוֹפֶרֶת אֲשֶׁר לְגוּטֶנְבֶּרְג.

יָבוֹא יוֹם וְהַסֵּפֶר יַשְׁמִיד אֶת מַצְּבוֹת הַבִּנְיָן.

הַמְצָאַת הַדְּפוּס אֵין כָּמוֹהָ לְעֵרֶךְ בְּכָל מְאֹרְעוֹת הַהִסְטוֹרְיָה. זֹאת הִיא מַהְפֵּכָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶמְשֵׁךְ קִיּוּם. הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶמְצָעִי בִּטּוּי לָאֱנוֹשׁוּת הַמְחַדֶּשֶׁת אֶת יְמֵי נְעוּרֶיהָ; זֶהוּ הָרַעְיוֹן הָאֱנוֹשִׁי הַפּוֹשֵׁט צוּרָה וְלוֹבֵשׁ צוּרָה חֲדָשָׁה; זוֹהִי קְרִימַת־עוֹר הָאַחֲרוֹנָה וְהַשְּׁלֵמָה לְאוֹתוֹ נָחָשׁ דִּמְיוֹנִי אֲשֶׁר מִימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא מְסַמֵּל אֶת רוּחַ הָאָדָם.

מֵעוֹלָם לֹא הָיָה הָרַעְיוֹן בִּלְתִּי חוֹלֵף כְּפִי שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי הַדְּפוּס; הוּא הֶעֱלָה אֵבֶר, נַעֲשָׂה בִּלְתִּי נִתְפָּס וּבִלְתִּי נִשְׁמָד. הוּא הִתְחַבֵּר אֶל הָאֲוִיר. בִּזְמַן הַפְּרִיחָה שֶׁל הַבְּנִיָּה הָיָה הָרַעְיוֹן הַר נִשָּׂא וְהָיָה כּוֹבֵשׁ בְּחָזְקָה אֶת מְקוֹמוֹ וְאֶת תְּקוּפָתוֹ. עַכְשָׁו הוּא מָשׁוּל לְלַהֲקַת צִפֳרִים הַמִּתְפַּזֶּרֶת לְכָל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם וְשׁוֹלֶטֶת בִּמְלֹא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.

אָנוּ חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים: מִי לֹא יִרְאֶה כִּי הָרַעְיוֹן בְּצוּרָה זוֹ הוּא בֶּן־קְיָמָא עוֹד יוֹתֵר? מִבְּחִינַת הַחֹזֶק הִגִּיעַ לִידֵי בְּחִינַת הַמְּהִירוּת. כֹּחַ הַקִּיּוּם שֶׁלּוֹ נֶהְפַּךְ לִהְיוֹת אַלְמָוֶת. אֶפְשָׁר לְהַשְׁמִיד עֶצֶם מִן הָעֲצָמִים, אֲבָל כֵּיצַד יִשָּׁמֵר דְּבַר הַמְמַלֵּא אֶת חֲלַל כָּל הָעוֹלָם? אִם יָבוֹא מַבּוּל עַל הָאָרֶץ – יוֹסִיפוּ הַצִּפֳּרִים לָעוּף גַּם לְאַחַר שֶׁרָאשֵׁי הֶהָרִים יִתְכַּסּוּ מַיִם; וְאִם תֵּבָה אַחַת יְחִידָה תֵּלֵךְ עַל פְּנֵי הַמַּיִם – הַצִּפֳּרִים יֵרְדוּ עָלֶיהָ לָשֶׁבֶת, יִנָּשְׂאוּ אִתָּהּ עַל פְּנֵי הַגַּלִּים וְיַגִּיעוּ לְעֵת אֲשֶׁר הַמַּיִם יָשׁוּבוּ מֵעַל הָאָרֶץ; וּבְבוֹא יוֹם וְעוֹלָם חָדָשׁ יֵצֵא מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ וָבֹהוּ, אָז יְרַחֵף עָלָיו – קַל כְּנָפַיִם וְעַלִּיז – הָרַעְיוֹן אֲשֶׁר שָׂרַד מִן הָעוֹלָם הַשָּׁקוּעַ בַּתְּהוֹם.

וְאִם נָשִׂים אֶל לֵב, כִּי אֹפֶן בִּטּוּי זֶה הוּא לֹא רַק שָׁמוּר בְּיוֹתֵר, כִּי אִם גַּם פָּשׁוּט וְנוֹחַ וְקַל בְּיוֹתֵר לְהֵעָשׂוֹת עַל יְדֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד; אִם נִתְבּוֹנֵן וְנִרְאֶה כִּי אֹפֶן בִּטּוּי זֶה אֵינוֹ סוֹחֵב אַחֲרָיו צְרוֹרוֹת דֶּרֶךְ וּכְלִי מְלָאכָה לֹא־יֻצְלָח; אִם נְדַמֶּה לָנוּ אֶת הָרַעְיוֹן הָאַחֵר, זֶה שֶׁכְּדֵי לְהִתְגַּלְגֵּל בְּמַצֶּבֶת בִּנְיָן הוּא מֻכְרָח לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה סוּגֵי אֳמָנוּת אֲחֵרִים, לְהוֹצִיא כִּכְּרוֹת זָהָב וְהַרְרֵי אֲבָנִים וּלְהַעֲבִיד מַחֲנֶה רַב שֶׁל פּוֹעֲלִים; וְאִם נַשְׁוֵהוּ אֶל הָרַעְיוֹן הַמִּתְגַּלֵּם בִּדְמוּת סֵפֶר, שֶׁאֵינוֹ דוֹרֵשׁ אֶלָּא מְעַט נְיָר וּמְעַט דְּיוֹ וָעֵט, – הֲכִי נִתְפַּלֵּא אָז עַל הַדָּבָר שֶׁהָרוּחַ הָאֱנוֹשִׁי פָּנָה עֹרֶף לָאֳמָנוּת הַבְּנִיָּה וְהָלַךְ אֶל אֳמָנוּת הַדְּפוּס? אִם נִקֹּב חוֹר בְּקַרְקַע הַנָּהָר אוֹ הַתְּעָלָה הַנְּבוּבָה תַּחְתֶּיהָ – אָז יִגְּרוּ הַמַּיִם וְיֵצְאוּ מִתּוֹךְ אֲפִיקָם.

נִתְבּוֹנֵן אֵפוֹא וְנִרְאֶה, כִּי מִיּוֹם הֱיוֹת הַדְּפוּס הִתְחִילָה אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה מִתְנַוֶּנֶת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁהִגִּיעָה לִידֵי דִלְדּוּל וּבַטָּלָה מִן הָעוֹלם; אֲנַחְנוּ מַבְחִינִים בַּדָּבָר כֵּיצַד הֲלָךְ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הַדּוֹרוֹת וְהָעַמִּים פּוֹנֶה לָהּ עֹרֶף. בַּמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה אֵין עוֹד לְהִצְטַנְּנוּת זוֹ כָּל מַמָּשׁ, מַכְבֵּשׁ הַדְּפוּס עֲדַיִן חַלָּשׁ עַד מְאֹד וְהוּא נוֹטֵל לְכָל הַיּוֹתֵר מְעַט מִשֶׁפַע הַחַיִּים אֲשֶׁר לַבִּנְיָנִים הָאַדִּירִים. וְאוּלָם מֵהַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה וְאֵילָךְ מִסְתַּמֶּנֶת מַחֲלַת הַבְּנִיָּה בְּאֹפֶן בָּרוּר: הַבְּנִיָּה חָדְלָה לְשַׁמֵּשׁ בִּטּוּי הַבִּטּוּיִים לְחַיֵּי הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית; הִיא מִשְׁתַּנֵּית וּמַעֲלָה עַל עַצְמָהּ בְּאֹפֶן עָלוּב אֶת סִגְנוֹנָהּ שֶׁל אֳמָנוּת הַמּוֹפֵת; הִיא חָדְלָה לִהְיוֹת אֳמָנוּת שֶׁל גַּלִּיָּה וְאֵרוֹפָּה, אֳמָנוּת שֶׁל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וְהָיְתָה לָאֳמָנוּת יְוָנִית אוֹ רוֹמָאִית, חָדְלָה לִהְיוֹת אֳמָנוּת אֱמֶת הַהוֹלֶמֶת אֶת זְמַנָּה וְנִתְגַּלְגְּלָה בְּצוּרָה מְזֻיֶּפֶת שֶׁל אֳמָנוּת הַמּוֹפֵת. זֹאת הִיא הַיְרִידָה שֶׁמְּכַנִּים אוֹתָהּ בְּשֵׁם רֶנֶרַנְס: מִכָּל מָקוֹם יְרִידָה הַבָּאָה בְּרֹב תִּפְאֶרֶת; שֶׁכֵּן הַגְּאוֹנִיּוּת הָעַתִּיקָה שֶׁל הַגּוֹטִים, אוֹתָהּ שֶׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת מֵאֲחוֹרֵי מַכְבֵּשׁ הַדְּפוּס הָאַדֵּיר שֶׁל מָגֶנְצָא, מוֹסִיפָה עוֹד בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמָן לִשְׁלֹחַ אֶת קַרְנֶיהָ אֶל פְּנֵי שִׁפְעַת כִּלְאַיִם זוֹ אֲשֶׁר חֻבְּרוּ בָּה יַחַד קִמְרוֹנֵי קֶשֶׁת שֶׁל רוֹמָא וְאוּלַמֵּי עַמּוּדִים לְפִי הַסִּגְנוֹן שֶׁל קוֹרִנְתְּ.

וְדַוְקָא שְׁקִיעַת שֶׁמֶשׁ זוֹ נִרְאֲתָה לָנוּ כְּאַדְמוּמִית שֶׁל בֹּקֶר.

וְאוּלָם מֵעֵת שֶׁהַבְּנִיָּה נֶעֶשְׂתָה אֳמָנוּת כְּיֶתֶר סוּגֵי הָאֳמָנוּת, מֵעֵת שֶׁחָדְלָה לִהְיוֹת הָאֳמָנוּת הַכּוֹלֶלֶת, הַגְּבֶרֶת וְהֶעָרִיצָה בְּכָל אַחְיוֹתֶיהָ, – סָר כֹּחָהּ מִמֶּנָּה וְנִטַּל שִׁלְטוֹנָהּ מֵעַל הָאֳמָנֻיּוֹת הָאֲחֵרוֹת. הַלָּלוּ יוֹצְאוֹת לַחֹפֶשׁ, פּוֹרְקוֹת מֵעֲלֵיהֶן אֶת עֻלּוֹ שֶׁל הָאַדְרִיכַל וְכָל אַחַת מֵהֶן פּוֹנָה אֶל נְתִיבָהּ הַמְיֻחָד. וְכָל אַחַת מֵהֶן הֲנָאָה לָהּ מֵהִסְתָּעֲפוּת זוֹ. הַבְּדִידוּת מוֹסִיפָה לָהֶן שִׁעוּר קוֹמָה. מְלֶאכֶת הַגִּלּוּף מַגִּיעָה לִידֵי פַּסָּלוּת, חַטַּב הָעֵץ – לִידֵי צִיּוּר, זִמְרַת הַקֹּדֶשׁ הַקִּפְּדנִית – לִידֵי אֳמָנוּת נְגִינָה. אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיל עַל אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה וְלוֹמַר, כִּי מַמְלַכְתָּהּ הַמְמַלְאָה פְּנֵי תֵּבֵל הִתְפּוֹרְרָה בְּמוֹת אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוּקְדוֹן שֶׁלָּהּ, וְנָפוֹתֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ מַלְכוּת נַעֲשׂוּ לִמְדִינוֹת עוֹמְדוֹת בִּרְשׁוּת עַצְמָן. תְּקוּפָה זוֹ הֵבִיאָה לָעוֹלָם אֶת רְפָאֵל אֶת מִיכָאֵל אַנְגֶ’לּוֹ, אֶת יוֹהַן גּוּי’וֹן וְאֶת פַּלֶּסְטְרִינָה, זֶה אֲשֶׁר עָלָה כְּכוֹכָב בַּמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה הַמְּלֵאָה כֻּלָּהּ זֹהַר.

אוֹתוֹ זְמָן, כְּשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ כָּל סוּגֵי הָאֳמָנוּת, נִשְׁתַּחְרֵר גַּם הָרַעְיוֹן בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם. אַנְשֵׁי הַמַּחֲשָׁבָה הַחָפְשִׁית בִּימֵי הַבֵּינַיִם הֵטִילוּ בְּגוּף הַקָּטוֹלִיּוּת פְּצָעִים עֲמֻקִּים. הַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה קוֹרַעַת אֶת אַחְדוּת הַדָּת לִגְזָרִים. אִלּוּ הִקְדִּימָה הָרֶפוֹרְמַצְיָה לָבוֹא לִפְנֵי הַדְּפוּס, כִּי אָז לֹא הָיְתָה אֶלָּא קֶרַען⁸⁵ הַדְּפוּס הוּא שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ לְמַהְפֵּכָה. לוּלֵא הַדְּפוּס הָיָה תַּשׁ כֹּחָהּ שֶׁל הַכְּפִירָה. יְהִי זֶה אָסוֹן וִיהִי זֶה גְזֵרַת הַהַשְׁגָּחָה: גּוּטֶנְבֶּרְג הוּא שֶׁסָּלַל אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי לוּטֶר.

וְאוּלָם מִשֶּׁיָּרְדָה לְגַמְרֵי שִׁמְשָׁם שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם וְהַגְּאוֹנִיּוּת הַגּוֹטִית נָפְחָה אֶת נַפְשָׁהּ, – בָּאוּ יְמֵי שֶׁפֶל לָאֳמָנוּת הַבְּנִיָּה, פָּנֶיהָ הֶחְוִירוּ מִיּוֹם לְיוֹם וְרוּחַ חַיֶּיהָ הָלַךְ וְקָרַב אֶל קִצּוֹ. הַסֵּפֶר הַנִּדְפָּס, זֶה הַשִּׁלְשׁוֹל שֶׁבַּבִּנְיָן, מְכַרְסֵם אוֹתָהּ וּמֵבִיא עָלֶיהָ כְּלָיָה. הִיא מִתְעַרְטֶלֶת, מַשִּׁירָה אֶת עָלֶיהָ וּמִצְטַמֶּקֶת מִיּוֹם לְיוֹם. הִיא שְׁרוּיָה בְּמַחְסוֹר וּבְדַלּוּת, הִיא מַגִּיעָה לִידֵי פְּחִיתוּת. חָדַל לִהְיוֹת לָהּ בִּטּוּי, אֵין הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֲפִילוּ זֵכֶר לָאֳמָנוּת אֲשֶׁר עָבַר זְמַנָּה. בִּבְדִידוּתָהּ, בְּעֵת שֶׁבָּגַד בָּהּ הָרַעְיוֹן הָאֱנוֹשִׁי וְכָל רֵעוֹתֶיהָ, בְּנוֹת הַאֳמָנוּת, עֲזָבוּהָ לְנַפְשָׁהּ, הִתְחִילָה מוֹשֶׁכֶת אֵלֶיהָ בַּעֲלֵי מְלָאכָה, חֵלֶף הָאֳמָנִים שֶׁרָחֲקוּ מִמֶּנָּה, שִׁמְשַׁת הַזְּכוּכִית מְמַלְאָה אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל חַלּוֹן בֵּית הַתְּפִלּה; הַסַּתָּת בָּא בִּמְקוֹם הַפַּסָּל. נָגוֹזוּ לִבְלִי שׁוּב כָּל הַכֹּחַ וְהַמְּקוֹרִיּוּת, כָּל הַחַיִּים וְכָל הַנְּשָׁמָה. כַּעֲנִיָּה בְּפֶתַח בֵּית הַמְּלָאכָה וְהָלְכָה מֵחִקּוּי אֶל חִקּוּי. מִיכָאֵל אַנְגֶ’לּוֹ, שֶׁהִבְחִין בְּוַדַּאי בַּדָּבָר כִּי מֵרֵאשִׁית הַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה הָיְתָה זוֹ כִּנְדוֹנָה לַמָּוֶת, הָגָה אֶת הָרַעְיוֹן הָאַחֲרוֹן, רַעְיוֹן מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ. עֲנָק הָאֳמָנוּת הַזֶּה בָּנָה פַּנְתֵאוֹן עַל גַּב פַּנְתֵּאוֹן וְיָצַר אֶת הֵיכַל פֶּטְרוּס בְּרוֹמָא. זוֹהִי יְצִירָה אַדִּירָה הָרְאוּיָה לְהִשָּׁאֵר סְגֻלָּה לְכָל הַזְּמַנִּים, יְצִירָה אַחֲרוֹנָה מִמְּקוֹר אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה, חֲתִימַת־יָד שֶׁל אַדִּיר אֳמָנִים שֶׁנִּקְבְּעָה בַּדַּף הָאַחֲרוֹן שֶׁל סֵפֶר הָאֶבֶן הַמִּסְתַּיֵּם. וּכְשֶׁמֵּת מִיכָאֵל אַנְגֶ’לּוֹ – מֶה עָשְׂתָה בְּנִיָּה עֲלוּבָה זוֹ שֶׁעָבַר עָלֶיהָ כֶּלַח וְהִיא מִתְהַלֶּכֶת כְּצֵל מֵעֵמֶק רְפָאִים? הִיא עוֹשָׂה בְּהֵיכַל פֶּטְרוּס כִּבְתוֹךְ שֶׁלָּהּ וּמְתַקֶּנֶת אוֹתוֹ וּמְעַוָּה אֶת פָּנָיו. מַעֲשֵׂה טֵרוּף; מַעֲשֶׂה עָלוּב שֶׁבַּעֲלוּבִים. כָּל מֵאָה בְּשָׁנִים יֵשׁ לָהּ הֵיכַל פֶּטְרוּס מִשֶׁלָּהּ: לְגַבֵּי הַמֵּאָה הַשְׁבַע־עֶשׂרֵה הֲרֵי זֶה בֵּית הַכְּנֵסִיָּה וַל דֶּה־גְרַס; לְגַבֵּי הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה – בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן־גֶ’נוֹבֵבָה. כָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ יֵשׁ לָהּ הֵיכַל פֶּטְרוּס מִשֶּׁלָּהּ. הֵיכָל כָּזֶה יֶשְׁנוֹ בְּלָנְדּוֹן; יֶשְׁנוֹ אֶחָד כָּזֶה גַם בְּפֶטֶרְסְבּוּרְג. פָּרִיס יֵשׁ לָהּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָה בִּנְיָנִים כָּאֵלֶּה. הֵם מְשׁוּלִים לְצַוָּאָה רֵיקָה, לְפִטְפּוּט הַהֶבֶל הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לָאֳמָנוּת, רַבַּת נְצוּרוֹת בֶּעָבָר, הַבְּטֵלָה בְּחַיֶּיהָ וְעוֹשָׂה מַעֲשֵׂה יַלְדוּת לִפְנֵי מוֹתָהּ.

וְעַכְשָׁו אִם נִבְחַן לֹא אֶת הַבִּנְיָנִים כַּחֲטִיבוֹת מְיֻחָדוֹת, אֶלָּא אֵת כָּל הָאֳמָנוּת בִּכְלָלוּתָהּ, לְפִי מַרְאֶהָ שֶׁהָיָה לָהּ מִתְּחִלַּת הַמֵּאָה הַשֵּׁש־עֶשְׂרֵה וְעַד הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה, יִתְגַּלּוּ לְעֵינֵינוּ אוֹתָם הַסִּמָּנִים שֶׁל יְרִידָה וְדִלְדּוּל. מִזְּמַנּוֹ שֶׁל פְרַנְס הַשֵּׁנִי וְאֵילָךְ הִתְחִילוּ הַבִּנְיָנִים מְאַבְּדִים אֶת צוּרַת הָאַדְרִיכַלִּיּוּת וּמַבְלִיטִים אֶת הַצּוּרָה הַגֵּאוֹמֶטְרִית, דֻּגְמַת עַצְמוֹת הַשֶּׁלֶד הַבּוֹלְטוֹת אֵצֶל חוֹלֶה דַל־בָּשָׂר. קַוֵּי הַגֵּאוֹמֶטְרִיָּה, הַקַּפְּדָנִים וְהַקָּרִים, יוֹרְשִׁים אֶת מְקוֹמָם שֶׁל קַוֵּי הָאֳמָנוּת הַיָּפִים. הַבִּנְיָן חָדַל לִהְיוֹת מַצֶּבֶת בִּנְיָן וְנַעֲשָׂה תַּחְבֹּרֶת שֶׁל שְׁטָחִים. אֶלָּא שֶׁאֳמָנוּת הַבְּנִיָּה מִתְאַמֶּצֶּת לְכַסּוֹת עַל הַלִּקּוּי הַזֶּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָנוּ מוֹצְאִים כּוֹתֶרֶת גַּג יְוָנִית הָרְכוּבָה עַל גַּב רַחֲבַת גַּג עֲשׂוּיָה בְּסִגְנוֹן רוֹמָאִי, וּלְהֵפֶךְ. בְּכָל מָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא אֶת הַפַּנְתֵּאוֹן הָרָכוּב עַל גַּבֵּי פַּנְתֵּאוֹן וְאֶת הֵיכַל פֶּטְרוּס שֶׁל רוֹמָא. מִכָּאן בָּתֵּי הַלְּבֵנִים, בְּנֵי תְּקוּפַת הֶנְרִי הָרְבִיעִי, אֲשֶׁר קְצוֹתֵיהֶם עֲשׂוּיִם אֶבֶן קָשָׁה; וְכִכַּר הַמֶּלֶךְ וְכִכַּר יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר. מִכָּאן בָּתֵּי הַתְּפִלָּה שֶׁל לוּאִי הַשְּׁלֹשָׁה־עָשָׂר: בִּנְיָנִים גַּסִּים וּמְסֻרְבָּלִים שֶׁכִּפּוֹתֵיהֶם הֵן כְּעֵין חֲטוֹטֶרֶת. מִכָּאן סִגְנוֹן הַבְּנִיָּה שֶׁל מָצַרִין, כָּל אוֹתָם הָאַרְמוֹנוֹת הַגְּרוּעִים שֶׁטַּעְמָם טַעַם אִיטַלְקִי וּמְקוֹמָם לְיַד אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים⁸⁶. וְכָל הָאַרְמוֹנוֹת אֲשֶׁר לְלוּאִי הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר: בָּתֵּי קְסָרַקְטִין מְרֻוָּחִים לְחֶצְרָנִים, בָּתֵּי־מִקְשָׁה הַמְּלֵאִים קְרִירוּת וְשִׁעְמוּם. וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – סִגְנוֹן הַבְּנִיָּה מִתְּקוּפַת לוּאִי הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר, זוֹ הַאַדְרִיכַלִּיּוּת הַמַּזְקִינָה וְהַתְּשׁוּשָׁה שֶׁהִשְׁחִיתָה אֶת דְּמוּתָהּ וְעָשְׂתָה אֶת קִשּׁוּטֶיהָ כַּעֲלֵי עֹלֶשׁ וְחוּטֵי אִטְרִיּוֹת, כְּתִלְתּוּלִים וּפִטִרִיּוֹת. הָחֵל מִזְּמַנּוֹ שֶׁל פְרַנְס הַשֵּׁנִי וְעַד לִתְקוּפַת לוּאִי. הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר הָלַךְ הַדִּלְדּוּל הַזֶּה וְגָדַל לְפִי רִבּוּי גֵּאוֹמֶטְרִיוּ הָאֳמָנוּת לֹא הָיְתָה אֶלָּא עוֹר וַעֲצָמוֹת. הִיא נֶאֱבֶקֶת עִם הַמָּוֶת וּמַרְאֶהָ עָלוּב עַד מְאֹד.

מַה נַעֲשָׂה בֵּינָתַיִם לָאֳמָנוּת הַדְּפוּס? הַבְּנִיָּה מִתְרוֹקֶנֶת מִלְּשַׁד חַיֶּיהָ וְהַדְּפוּס קוֹלֵט אֵת כָּל הַלְּשַׁד הַזֶּה. בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁהָאַדְרִיכַלִּיּוּת יוֹרֶדֶת וְהוֹלֶכֶת, מַעֲשֵׂה הַדְּפוּס מִתְעַלֶּה וּמִתְגַּדֵּל. כָּל אוֹתוֹ שֶׁפַע הַכֹּחוֹת, שֶׁהָרַעְיוֹן הָאֱנוֹשִׁי בִּזְבֵּז לְשֵׁם הַבִּנְיָנִים, יֵצֵא מֵעַכְשָׁו לְמַצְּבוֹת הַדְּפוּס. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָנוּ רוֹאִים, כִּי בַּמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה מְלֶאכֶת הַדְּפוּס הַמִּתְגַּבֶּרֶת עוֹשָׂה מִלְחָמָה אֶת אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה הַמְדֻלְדֶּלֶת, וּמְמִיתָה אוֹתָהּ. בַּמֵּאָה הַשְּׁבַע־עֶשְׂרֵה הִיא כְּבָר מוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה, מְנַצַּחַת וְתַקִּיפָה בְּנִצְחוֹנוֹתֶיהָ עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהִיא מְבִיאָה לָעוֹלָם תְּקוּפָה גְדוֹלָה שֶׁל מַדָּעִים. בַּמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה, כְּשֶׁרָבְצָה כַּמָּה זְמָן כִּבְטֵלָה בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת שֶׁל לוּאִי הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר, הִיא חוֹגֶרֶת פִּתְאֹם אֶת כְּלִי זֵינוֹ שֶׁל וָלְטֶר, זֶה גִלְגּוּל חַרְבּוֹ שֶׁל לוּטֶר, וּמִשְׂתָּעֶרֶת בִּתְרוּעַת מִלְחָמָה עַל אֵרוֹפָּה הָעַתִּיקָה, לְאַחַר שֶׁהִכְּתָה כְּבָר אֶת רַעְיוֹנֶיהָ שֶׁל אֵרוֹפָּה זוֹ הַסְּפוּנִים בַּבִּנְיָנִים. לְעֵת סִיוּמָהּ שֶׁל הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה נִשְׁלַם מַעֲשֵׂה הַחֻרְבָּן שֶׁל אֳמָנוּת הַדְּפוּס. בַּמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה הִיא מַתְחִילָה לִבְנוֹת וּלְקוֹמֵם.

וְאוֹלָם עַכְשָׁו אָנוּ שׁוֹאֲלִים: מִי מִשְּׁנֵי סוּגֵי הָאֳמָנוּת הָאֵלֶּה מְבַטֵּא בֶּאֱמֶת אֶת הָרַעְיוֹן הָאֱנוֹשִׁי בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹש מֵאוֹת הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת? מִי מֵהֶם מַמְשִׁיךְ אֶת הָרַעְיוֹן? מִי מֵהֶם מְבַטֵּא אוֹתוֹ לֹא לְפִי הַטָּעֻיּות שֶׁבְּמַדָּעָיו וְלֹא לְפִי הַשְּׁטֻיּות שֶׁבְּתוֹרַת בָּתֵּי מִדְרָשָׁיו, אֶלָּא לְפִי תּנוּעָתוֹ הָעוֹלָה מִמַּעֲמַקִּים וּמַרְחִיקָה לָלֶכֶת לְכָל הָעֲבָרִים? מִי מֵהֶם פָּרוּשׂ כְּמַעֲטֶה, לְלֹא קֶרַע וּפְגָם, עַל פְּנֵי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, הִיא הַמִּפְלֶצֶת אֲשֶׁר רַגְלֶיהָ אֶלֶף וְהִיא מְמַהֶרֶת לָרוּץ אֶת אָרְחוֹתֶיהָ? הַאִם אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה אוֹ הַדְּפוּס? – הַדְּפוּס! אַל נַשְׁלֶה אֶת נַפְשֵׁנוּ לְעִנְיָן זֶה; אֳמָנוּ הַבְּנִיָּה גָוְעָה וּמֵתָה לְעוֹלְמֵי עַד, נִשְׁמְדָה בִּידֵי הַדְּפוּס, נִשְׁמְדָה בִּגְלַל זֶה אֲשֶׁר נָתְנָה מְעַט וְעָלְתָה בִּמְחִיר רָב. כָּל הֵיכָל עָלָה בְּמִילְיַרְדָּה שְׁלֵמָה. נְתָאֵר לָנוּ בַּדִּמְיוֹן כַּמָּה הָיִינוּ צְרִיכִים לְהוֹצִיא אִלּוּ אָמַרְנוּ לִכְתֹּב עוֹד פַּעַם אֶת סֵפֶר הָאַדְרִיכַלִּיּוּת; אִלּוּ הֲקִימוֹנוּ שׁוּב עַל פְּנֵי הָאָרֶץ אַלְפֵי בִּנְיָנִים; אִלּוּ חִדַּשְׁנוּ עָלֵינוּ אֶת הַתְּקוּפָה הָעֲשִׁירָה בְּבִנְיָנִים, שֶׁעֵד רְאִיָּה מֵעִיד עָלֶיהָ כִּי “הָיָה דוֹמֶה שֶׁהָאָרֶץ נִעֲרָה מֵעַל גַּבָּהּ אֶת מַעֲטֶהָ הַיָּשָׁן לְמַעַן הִתְכַּסּוֹת בִּגְלִימָה לְבָנָה שֶׁל בָּתֵּי תְּפִלָּה.”

הַסֵּפֶר נַעֲשֶׂה בִּמְהִירוּת רַבָּה, דּוֹרֵשׁ הוֹצָאוֹת מְעַטּוֹת וְהוֹלֵךְ לְמֶרְחַקִּים רַבִּים! הֲיֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא כִּי הָרַעְיוֹן הָאֱנוֹשִׁי שָׁלַח אֵת כָּל זְרָמָיו בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת? בָּזֶה לֹא נִתְכַּוַּנּוּ לֵאמֹר, כִּי אֵין הָאַדְרִיכַלִּיּוּת מְקִימָה פֹּה וָשָׁם בִּנְיָן מְפֹאָר אוֹ בִּנְיַן סְגֻלָּה בּוֹדֵד. אֲנִי מַאֲמִין שֶׁגַּם בִּימֵי שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל הַדְּפוּס אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִמְצֹא עַמּוּד מַצֵּבָה שֶׁהוּקַם עַל יְדֵי מַחֲנֵה צָבָא שָׁלֵם מֵחֹמֶר הַמְּכִתָּה שֶׁל תּוֹתָחִים, דֻּגְמַת הָאִילְיַאדוֹת וְהָרוֹמַנְצֶרוֹ, הַמַּהְבֶרַטָה וְהַנִּבֶּלוּנְגִים, שֶׁעַמִּים שְׁלֵמִים יָצְרוּ אוֹתָם בִּימֵי שִׁלְטוֹן הַבְּנִיָּה בְּחַבְּרָם אֶחָד לְאֶחָד וּבְמָזְגָם יַחַד הֲמוֹן שִׁירֵי גִבּוֹרִים. לֹא מִן הַנִּמְנָע הוּא כִּי בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים יָקוּם אַדְרִיכַל בַּעַל רוּחַ גְּאוֹנִּיּוּת, כְּשֵׁם שֶּׁדַּנְטֶה הַפַּיְטָן קָם בַּמֵּאָה הַשְּׁלֹש־עֶשְׂרֵה. אֲבָל הַבְּנִיָּה לֹא תּוֹסִיף לִהְיוֹת הָאֳמָנוּת הַשּׁוֹלֶטֶת בַּחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית, הָאֳמָנוּת הַכּוֹלֶלֶת, הָאֳמָנוּת הַמּוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה. הַשִּׁירָה הַגְּדוֹלָה, הַמַּצֵּבָה הַגְּדוֹלָה אוֹ יְצִירַת הָאֳמָנוּת הַגְּדוֹלָה – הַלָּלוּ לֹא תִּבָּנֶינָה עוֹד, אֶלָּא תֵּצֶאנָה מִתַּחַת מַכְבֵּשׁ הַדְּפוּס.

וְלֶעָתִיד לָבוֹא, כְּשֶׁהַבְּנִיָּה תָּקוּם לִתְחִיָּה, לֹא תּוֹסִיף עוֹד אֳמָנוּת זוֹ לִשְׁלֹט בַּכִּפָּה. הִיא תִּהְיֶה כְּפוּפָה לְחֹק הַמַּדָּע, אֲשֶׁר הִיא בְּעַצְמָהּ הוֹלִידָה אוֹתוֹ לְפָנִים. שְׁנֵי סוּגֵי אֳמָנוּת אֵלֶּה יַעַמְדוּ הָאֶחָד בִּמְקוֹם הַשֵּׁנִי מִבְּחִינַת יַחֲסֵי הַגּוֹמְלִין שֶׁלָּהֶם. אָנוּ יוֹדְעִים בָּרוּר, כִּי בִּתְקוּפַת הַבְּנִיָּה הָיוּ יְצִירוֹת הַפִּיּוּט דּוֹמוֹת לְמַצְּבוֹת הַבִּנְיָן וְהַדִּמְיוֹן דִּמְיוֹן אֱמֶת. הַוִּיאָזָה שֶׁבְּהֹדּוּ הִיא רַבַּת גְּוָנִים, פִּלְאִית וַעֲמֻקָּה כַּפָּגוֹדָה. בְּמִצְרַיִם אֲשֶׁר בַּמִּזְרָח טָבוּעַ חוֹתָם שֶׁל גַּדְלוּת וְשַׁלְוָה עַל אֳמָנוּת הַפִּיּוּט כְּמוֹ עַל הַבִּנְיָנִים; בְּיָוָן הָעַתִּיקָה הָיָה הַפִּיּוּט מְחוֹנָן יֹפִי, עַלִּיזוּת וְשַׁלְוָה; בְּאֵרוֹפָּה שֶׁל הַנַּצְרוּת – רוֹמְמוּת הַדָּת, הַחֵן הָעֲמָמִי, וְשֶׁפַע הַגִּדּוּל הַמֻּפְלָג אֲשֶׁר לִתְקוּפַת תְּחִיָּה. כְּתָבֵי הַקֹּדֶשׁ דּוֹמִים לַפִּירָמִידוֹת, הָאִילְיַאדָה דוֹמָה לַפַּרְתֵּנוֹן, הוֹמֶרוּס דּוֹמֶה לְפִידִיַאס. דַּנְטֶה בֶּן הַמֵּאָה הַשְּׁלֹש־עֶשְׂרֵה הוּא בִּבְחִינַת אַחֲרוֹן הַהִיכָלוֹת הַבְּנוּיִם לְפִי הַסִּגְנוֹן הָרוֹמָנִי; שֶׁקְסְפִּיר שֶּׁבַּמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה – אַחֲרוֹן בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ הַבְּנוּיִם בַּסִּגְנוֹן הַגּוֹטִי.

נְסַכֵּם אֵפוֹא אֵת כָּל מַה שֶׁאָמַרְנוּ עַד עַכְשָׁו וְשֶׁיָּצָא בְּהֶכְרַח קָטוּעַ וַחֲסַר שְׁלֵמוּת: לָאֳנוֹשׁוּת הָיוּ מֵעוֹלָם שְׁנֵי סְפָרִים, שְׁנֵי פִּנְקָסִים, שְׁתֵּי צַוָּאוֹת – אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה וָאֳמָנוּת הַדְּפוּס, כְּתָבֵי קֹדֶשׁ שֶׁל אֶבֶן וּכְתָבֵי קֹדֶשׁ שֶׁל נְיָר. וְאִם נִתְבּוֹנֵן אֶל הַבִּבְּלִיּוֹת הַשְּׁתַּיִם הַאֵלֶּה, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן הָיוּ פְּתוּחוֹת לְעֵינֵי כֹּל בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים, נֵדַע כִּי מֻתָּר לָנוּ לְהִתְעַצֵּב עַל הָרוֹמְמוּת הַגְּלוּיָה לְכָל עַיִן אֲשֶׁר לִכְתָב הַשַּׁחַם, עַל הָאַלְפָא־בֵּיתָא הָאַדִּירָה הַזֹּאת הַמִּתְגַּלֶּמֶת בִּדְמוּת שְׂדֵרוֹת עַמּוּדִים, פּוֹרְטָלִים וְעַמּוּדֵי אָבֶּלִיסְקִים וְעַל הָרִים אֵלּוּ, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, שֶׁמִּלְּאוּ לְפָנִים פְּנֵי תֵּבֵל, לְמִן הַפִּירָמִידָה שֶׁל חֵיאוֹפְּס וְעַד בֵּית הַכְּנֵסִיָּה בִּשְׁטְרַסְבּוּרְג. רָאוּי לָנוּ שֶׁנִּקְרָא עוֹד פַּעַם אֶת קוֹרוֹת הֶעָבָר הַחֲרוּתִים בִּגְוִילֵי הָאֶבֶן, מְצֻוִּים אָנוּ לְהִשְׁתָּאוֹת אֶל הַסֵּפֶר הַכָּתוּב בִּידֵי הַבְּנִיָּה וּלְדַפְדֵּף בּוֹ כָּל הַיָּמִים; אֲבָל אֵין לָנוּ לְמַעֵט אֶת דְּמוּת הַמַּצֵּבָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר אֳמָנוּת הַדְּפוּס הֵקִימָה אַף הִיא בְּמוֹ יָדָהּ.

מַצֵּבָה זוֹ אֵין עֲרֹךְ לְגָדְלָהּ. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִי הוּא אוֹתוֹ מְחַשֵּׁב חִשְּׁבוֹנוֹת שֶׁמָּנָה וּמָצָא, כִּי כִּרְכֵי הַסְּפָרִים, שֶׁנִּדְפְּסוּ לְמִן גּוּטֶנְבֶּרְג וְעַד יָמֵינוּ, יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל שֶׁבֶּין הָאָרֶץ וְהַיָּרֵחַ; וְאוּלָם אֵין אָנוּ מִתְכַּוְּנִים כּלָל לְגֹדֶל מִסּוּג זֶה. מִכָּל מָקוֹם אִם נְשַׁוֶּה לְנֶגְדֵּנוּ כַּחֲטִיבָה אַחַת אֵת כָּל יְצִירוֹת הַדְּפוּס, בְּכָל הֲמוֹנָם שֶׁנִּתְקַבֵּץ עַד יָמֵינוּ אֵלֶּה, – הֲכִי לֹא נִרְאֶה אֶת הַחֲטִיבָה הַזֹּאת כְּבִנְיָן עָצוּם עַד מְאֹד המְמַלֵּא פְּנֵי תֵּבֵל, הַמְשַׁמֵּשׁ מִשְׁכָּן לָאֱנוֹשׁוּת הָעוֹבֶדֶת וְנוֹעֵץ אֶת כּוֹתֶרֶת גַּגּוֹ לְתוֹךְ עַרְפִלֵּי הֶעָתִיד? זוֹהִי הָעַרְבּוּבְיָה שֶׁל כֹּחוֹת הָרוּחַ, הַכַּוֶּרֶת אֲשֶׁר לְתוֹכָהּ יָבִיאוּ אֶת דִּבְשָׁן הַהֲזָיוֹת הַמְּשׁוּלוֹת לִדְבוֹרִים מְחֻפּוֹת זָהָב. הַבִּנְיָן בָּנוּי קוֹמוֹת לְאֵין מִסְפָּר. פֹּה וָשָׁם אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַמְּבוֹאוֹת הָאַפְלוּלִיִּים אֲשֶׁר לַמַּדָּע הָעוֹבְרִים בְּלֵב הַבִּנְיָן וּמִסְתַּיְּמִים לְיַד פִּתְחֵי שְׁעָרָיו. אֶת חָזִית הַבִּנְיָן הַפּוֹנָה הַחוּצָה קִּשְּׁטָה הָאֳמָנוּת בִּגִלּוּפֶיהָ הַמְשֻׁלָּבִים לְהַפְלִיא, בְּמִקְלְעוֹת צִיצֶיהָ וּבְפִתּוּחֶיהָ הַדּוֹמִים לִתְחָרִים. כָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הַבִּנְיָן, כַּמָּה שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כִּפְרִי דִמְיוֹן מוּזָר וכְמֻבְדָּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, תּוֹפֵס אֶת מְקוֹמוֹ וְעוֹשֶׂה אֶת פְּעֻלָּתוֹ. כָּל הַחֲטִיבָה כֻּלָּהּ מְשֻׁתָּפָה בִּפְעֻלָּה אֶחָת. לְמִן הֵיכַל־שֶׁקְסְפִּיר וְעַד מִסְגַּד־בַּיְרוֹן – מְפֻזָּרִים עַל פְּנֵי מֶטְרוֹפּוֹלִין זוֹ שֶׁל הָרַעְיוֹן הָעוֹלָמִי הֲמוֹן מִגְדָּלִים הַמִּצְטָרְפִים לְתַעֲרֹבֶת רַבַּת גְּוָנִים. עַל פְּנֵי חוֹמַת הַיְסוֹד שֶׁל הַבִּנְיָן חֲרוּתוֹת כַּמָּה רְשֻמּוֹת קְדוּמוֹת שֶׁלֹּא נִקְבְּעוּ בְּסֵפֶר הַבְּנִיָּה. מִשְּׂמֹאל לְפֶתַח הַכְּנִיסָה טָבוּעַ תַּבְלִיט־הוֹמֶרוּס הָעַתִּיק לְיָמִים וְעָשׂוּי שַׁיִשׁ לָבָן, מִיָּמִין מְרִימָה אֶת צְרִיחֶיהָ הַבִּבְּלִיָּה רַבַּת הַלְּשׁוֹנוֹת. דְּרָקוֹן הָרוֹמַנְצֶרוֹ מַרְתִּיעַ בִּמְקוֹמוֹ; כְּמוֹ כֵן צוּרוֹת כִּלְאַיִם אֲחֵרוֹת, כְּגוֹן הַוֶּדַא וְהַנִּבֶּלוּנְגִים. מִכָּל מָקוֹם בִּנְיָן פֶּלִאי זֶה נִשְׁאַר בִּלְתִּי נִגְמָר לְעוֹלְמֵי עַד. מַכְבֵּשׁ הַדְּפוּס, מְכוֹנַת עֲנָקִים זוֹ הַיּוֹנֶקֶת אֶת לְשַׁד הָרוּחַ שֶׁל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית, פּוֹלֵט בְּלִי הֶרֶף אֶת הַחֹמֶר הַדָּרוּשׁ לוֹ לְשֵׁם הַמְּלָאכָה. כָּל הָאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ עֲסוּקָה בָּעֲבוֹדָה עַל קוֹרְיַת הַבִּנְיָן; כָּל אֲשֶׁר רוּחַ לוֹ הוּא בַּבּוֹנִים. הַקָּטֹן בֵּינֵיהֶם סוֹתֵם אֶת אַחַד הַחוֹרִים וּמֵבִיא אֶת אַבְנוֹ, וְאִישׁ כְּרֶטִיף דֶּה־לַה־בְּרֶטוֹן⁸⁷ מֵבִיא גִיגִית מְלֵאָה מֶלֶט שֶׁל גֶּבֶס. כָּל יוֹם וָיוֹם עוֹלֶה נִדְבָּךְ חָדָשׁ. מִחוּץ לִתְרוּמוֹתֵיהֶם הַמְיֻחָדוֹת שֶׁל סוֹפְרִים בּוֹדְדִים יֵשׁ גַּם תְּרוּמוֹת שֶׁבְּשֻׁתָּפוּת. הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה נוֹתֶנֶת אֶת “הָאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה”, הַמַּהְפֵּכָה הַצָּרְפַתִּית – אֶת “הַמְבַשֵּׂר”. אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי גַם זֶה הוּא בִּנְיָן הַמַּרְבֶּה נִדְבָּכִים וְהוֹלֵךְ וְנֶעֱרָם לְאֵין קֵץ לְפִי קַוִּים לוּלְיָנִיִּים; גַּם כָּאן אַתָּה מוֹצֵא בְּלִיל שָׂפוֹת, פְּעֻלָּה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת, עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לֵאוּת, מִלְחֶמֶת תַּחֲרוּת שֶׁל כָּל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וְאוּלָם כָּאן הוּא גַם מְקוֹם הַמִּקְלָט אֲשֶׁר בּוֹ תִּשְׁכֹּן הָרוּחַ וְלֹא תִּרָא מִפְּנֵי מַבּוּל חָדָשׁ, מִפְּנֵי הַבַּעֲרוּת הַעֲלוּלָה לְהָצִיף אֶת הָעוֹלָם.

 

סֵפֶר שִׁשִּׁי.    🔗

א. הַשְׁקָפָה לְלֹא מַשָּׂא פָּנִים עַל מַעֲמַד הַשּׁוֹפְטִים מִיָּמִים עָבָרוּ    🔗

אַחַד הָאֲנָשִׁים בְּרוּכֵי־הָאֹשֶׁר הָיָה בִּשְׁנַת 1482 לַסְּפִירָה הָאָצִיל רוֹבֶּר לְבֵית אֶסְטוּטְוִי, אִישׁ אַבִּיר, בַּעַל הָאֲחֻזָּה שֶׁל בְּאִין, הַבָּרוֹן לְאִבְרִי וּלְסֶנְט־אַנְדְּרִי אֲשֶׁר בְּנָפַת מַרְשׁ, יוֹעֵץ וְחַדְרָן לַמֶּלֶךְ וְאַחַד הַמֻּרְשִׁים שֶׁל גְּלִיל הַמִּשְׁפָּט הַפָּרִיסָאִי. כִּמְעַט שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִפְנֵי זְמָן זֶה, בַּיּוֹם 7 לְנוֹבֶמְבֶּר שְׁנַת 1465, הִיא הַשָּׁנָה בָּהּ נִרְאָה כּוֹכַב הַשֵּׁבֶט, קִבֵּל אֶסְטוּטְוִי מֵאֵת הַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּשְׂרָה הַמְשֻׁבַּחַת הַזֹּאת שֶׁבְּבֵית הַמִּשְׁפָּט הַפָּרִיסָאִי, זוֹ שֶׁהָיוּ רוֹאִים אוֹתָהּ בְּעִקָּר כִּשְׂרָרָה שֶׁל אֲצִילִים וְלֹא כִּפְקִידוּת. “מִשְׂרָה,” אוֹמֵר יַ’ן לֶמְנֵיס, “שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ שִׁלְטוֹן רַב לְגַבֵּי בִּטְחוֹן הַצִּבּוּר וּמְבִיאָה לְבַעְלָהּ כַּמָּה וְכַמָּה זְכֻיּוֹת וְיִתְרוֹנוֹת.” מוּזָר הָיָה הַדָּבָר, כִּי בִּשְׁנַת 1482 נָשָׂא עֲדַיִן אַחַד הָאֲצִילִים מִשְׂרָה זוֹ שֶׁזְּמַנָּהּ, לְפִי תְּעוּדַת הַמְּנוּיִים, הֵחֵל בַּתְּקוּפָה שֶׁלּוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר הַשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ, אֲשֶׁר נוֹלְדָה לוֹ מִחוּץ לַנְּשׂוּאִין, לָאָדוֹן אִישׁ בֻּרְבּוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד אַף הוּא מִחוּץ לַנְּשׂוּאִין. אוֹתוֹ יוֹם, כְּשֶׁרוֹבֶּר לְבֵית אֶסְטוּטְוִי נִתְמַנָּה לְשָׁרֵת בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁבְּפָרִיס בִּמָקוֹם יַעֲקֹב פִילְיֶר, עָבְרָה מִשְׂרַת הַנָּשִׂיא בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַפַּרְלָמֶנְט מִידֵי הַקַּפְּדָן הֶלִי תּוֹרְלֶט לִידֵי יַ’ן דּוֹבֶה, יָרַשׁ יַ’ן יֻוֶנֶל דֶּז־אוּרְזִין אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל פֶּטֶר מוֹרְוִילְיֶה בְּלִשְׁכַּת הַמַּזְכִּירוּת שֶׁל צָרְפַת, נָטַל רֶנוֹל דֶּה־דוֹרְמֵן מִידֵי פֶּטֶר פּוּאִי אֶת מִשְׂרַת הַמְמֻנֶּה בְּלִשְׁכַּת הַבַּקָּשׁוֹת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ. בְּרַם כַּמָּה אֲנָשִׁים לָבְשׁוּ אִצְטְלָה זוֹ שֶׁל נָשִׂיא וּמַזְכִּיר וּמְמֻנֶּה לְבַקָּשׁוֹת מִיּוֹם שֶׁרוֹבֶּר אֶסְטוּטְוִי נִתְמַנָּה לְכָבוֹד בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט בְּפָרִיס! מִשְׂרָה זוֹ “נִמְסְרָה לְהַשְׁגָּחָתוֹ”, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בִּכְתָב הַמִּנוּי; וְאָמְנָם הוּא שָׁמַר אֶת מִשְׂרָתוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה. הוּא דָבַק בָּהּ, הָיָה אִתָּהּ לְגוּף אֶחָד וְנִצַּל עַל יְדֵי כָּךְ מִתַּאֲוַת הַשִּׁנּוּיִים הַמְטֹרֶפֶת שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, הוּא הַמֶּלֶךְ הַחַשְׁדָן הַקַּמְצָן וְאוֹהֵב הָעֲבוֹדָה שֶׁרָצָה לְקַיֵּם אֶת שִׁלְטוֹן הַתַּהְפּוּכוֹת שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי שִׁנּוּיִים תְּכוּפִים וְחִלּוּפֵי אָדָם. וְיוֹתֵר מִזּוֹ: הָאַבִּיר עַז הַלֵּב קִבֵּל רְשׁוּת לִמְסֹר לִבְנוֹ אֶת הַ“חֲזָקָה” לְמִשְׂרָה זוֹ, וְזֶה שְׁנָתַיִם שֶׁשֵּׁם הַבֵּן, הָאָצִיל יַעֲקֹב לְבֵית אֶסְטוּטְוִי, הִתְנוֹסֵס לְיַד שֵׁם הָאָב בְּרֹאשׁ רְשִׁימַת הַפְּקִידִים שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט הַפָּרִיסָאִי. וַדַּאי שֶׁהָיְתָה כָּאן הַצְלָחָה יְתֵרָה וְיוֹצֵאת מִן הַכְּלָל! נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי רוֹבֶּר אֶסְטוּטְוִי הָיָה מִטּוֹבֵי הַחַיָּלִים, כִּי מִתּוֹךְ נֶאֱמָנוּת לְגַבֵּי הַמֶּלֶךְ מָנָה אֶת עַצְמוֹ בֵּין מִתְנַגְּדֶיהָ שֶׁל “הָאֲגֻדָּה לְטוֹבַת הָעָם⁸⁸” וְכִי הוּא נָתַן מַתָּנָה לַמַּלְכָּה, בְּהִכָּנְסָהּ לְפָרִיס בִּשְׁנַת 14…, צְבִי נֶהְדָּר אֲשֶׁר צָדָה בְּיַעַר קוֹנְפֶקְט. וְיֵשׁ לְהוֹסִיף עַל זֶה, כִּי הָיָה מוֹדָע וְיָדִיד לְמַר טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט, רֹאשׁ חֵיל הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. מַר רוֹבֶּר הַקַּפְּדָן נָשָׂא אֵפוֹא מִשְׂרָה נְעִימָה וְנוֹחָה. רֵאשִׁית כֹּל – זוֹ מַשְׂכֻּרְתּוֹ הַשְּׁמֵנָה שֶׁכְּתוֹסֶפֶת לָהּ, בִּבְחִינַת עוֹלְלוֹת הַכֶּרֶם, הָיָה מְקַבֵּל אַרְנוּנְיוֹת מִמִּשְׁפְּטֵי אֶזְרָחִים וּמִמִּשְׁפְּטֵי עֳנְשִׁין, גַּם אַרְנוּנְיוֹת בֵּית הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר בְּאֶמְבַּה־דֶה־שַׁטְלֶה, גַּם מַס הַגֶּשֶׁר מִן הַמְּקוֹמוֹת מַנְט וְקוֹרְבֵי, וְעוֹד הַהַכְנָסוֹת מִן הַמִּסִּים שֶׁהָיוּ גּוֹבִים מֵאֵת סוֹחֲרֵי הַתְּבוּאָה בְּפָרִיס, מִחוּץ לַמִּסִּים שֶׁהָיוּ מְטִילִים עַל מוֹכְרֵי הָעֵצִים וּמוֹכְרֵי הַמֶּלַח. הוֹסֵף לְכָךְ אֶת הֲנָאָתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁרָכַב בְּקֶרֶב הָעִיר מִטַּעַם מִשְׂרָתוֹ, מְלַוָּיו הֶדְיוֹטֵי שׁוֹפְטִים, הַלְּבוּשִׁים מְעִילִים שֶׁמַּחֲצִיתָם כְּעֵין הָאָדֹם וּמַחֲצִיתָם כְּעֵין אֵשׁ לוֹהֶטֶת, וְהוּא מִתְנוֹסֵס בֵּינֵיהֶם בְּתִלְבֹּשֶׁת חַיָּלִים נֶהְדָּרָה, זוֹ הַתִּלְבֹּשֶׁת הַחֲרוּתָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה בְּאֶבֶן קִבְרוֹ אֲשֶׁר בְּמִנְזַר וֶלְמוֹן בְּנוֹרְמַנְדִּיָּה וְזֶה קוֹבַע מַעֲשֵׂה מִקְשָׁה הַשָּׁמוּר לְזִכָּרוֹן בְּמוֹנְטְלֶרִי. וַהֲלֹא דָבָר הָיָה גַם זֶה שֶׁהוּא הֵטִיל אֶת מָרוּתוֹ הַשְּׁלֵמָה עַל תְּרֵיסָר שַׁמָּשִׁים שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט, עַל מוֹשֵׁל הָאַרְמוֹן הַמְמֻנֶּה עַל שַׁטְלֶה, עַל שְׁנֵי הֶדְיוֹטֵי הַדַּיָּנִים שֶׁל שַׁטְלֶה, עַל שִׁשָּׁה־עָשָׂר פְּקִידֵי הַבַּלֶּשֶׁת הַמְמֻנִּים עַל שִׁשָּׁה־עָשָׂר הַפַּרְוָרִים, עַל הַמְפַקֵּחַ שֶׁל בֵּית־הַסֹּהַר בְּשַׁטְלֶה, עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים שׁוֹטְרִים רוֹכְבִים שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט וְעַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים שׁוֹטְרִים רַגְלִים שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – עַל מְפַקְדוֹ שֶׁל חֵיל מִשְׁמַר הָעִיר, זֶה שֶׁהָיָה מוֹצִיא וּמֵבִיא מִשְׁמָר רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן, מִשְׁמַר עֵזֶר וּמִשְׁמָר מְאַסֵּף, וְכִי לְלֹא מְאוּמָה נֶחְשַׁב הַדָּבָר שֶׁהוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחַ הַמִּשְׁפָּט גַּם בַּקַּלּוֹת וְגַם בַּחֲמוּרוֹת, שֶׁרְשׁוּת הָיְתָה בְּיָדוֹ לֶאֱסֹר אֲנָשִׁים לְעַמּוּד הַקָּלוֹן, לְהוֹקִיעָם שָׁם אוֹ לִגְזֹר עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ סְחִיבָה, מִחוּץ לַכֹּחַ שֶׁנִּתַּן בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּבֵית־דִּין רִאשׁוֹן (in prima instantia, כְּפִי שֶׁזֶּה נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַתְּעוּדוֹת) בְּכָל גְּלִיל הַמִּשְׁפָּט שֶׁל פָּרִיס וּלְצָרֵף לָזֶה בְּכָבוֹד אֶת הַהַכְנָסוֹת הַבָּאוֹת מִשֶּׁבַע נָפוֹת כְּהֻנָּה שֶׁל חֶבֶר נְזִירִים אֲצִילִים? וְכִי יֵשׁ לְךָ דָּבָר נָעִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְהוֹצִיא פְּקֻדּוֹת מַאֲסָר וּפְסָקֵי דִין, כְּפִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה יוֹם יוֹם הָאָדוֹן הַנַּעֲרָץ רוֹבֶּר אֶסְטוּטְוִי, מִדֵּי שִׁבְתּוֹ לְכֵס הַמִּשְׁפָּט בְּשַׁטְלֶה־רַבָּה תַּחַת הַכִּפּוֹת הָרְחָבוֹת וְהַשְּׁטוּחוֹת אֲשֶׁר בָּנָה פִילִיףּ אוֹגוּסְט?

הָאָדוֹן הַנַּעֲרָץ רוֹבֶּר אֶסְטוּטְוִי לֹא דַי שֶׁהָיָה דַיָּן וּנְשִׂיא בֵּית־דִּין בְּפָרִיס, הוּא הָיָה רַשַּׁאי לֶשֶׁבֶת גַּם בְּסוֹד הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּלְהוֹצִיא פִּסְקֵי דִין לְחַיִּים אוֹ לַמָּוֶת. הוּא שֶׁעָשָׂה מִשְׁפָּט בַּחֲשׁוּבִים שֶׁבַּהֲרוּגֵי מַלְכוּת. הוּא שֶׁהוֹצִיא אֶת הָאָצִיל לְבֵית רֶמוּר מִמִּבְצָר סֶנְט־אַנְטוּאַן וְלִוָּה אוֹתוֹ עַד לְאוּלַמֵּי הַשּׁוּק; הוּא הֵבִיא לְכִכַּר גְּרֶב אֶת הָאָצִיל לְבֵית סֶן־פּוֹל, זֶה שֶׁצָּרַח וְנִתְיַפַּח וְגָרַם הֲנָאָה מְרֻבָּה לַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן, שֶׁלֹּא חִבֵּב בְּיוֹתֵר אֶת הקוֹנְטַבְּל.

וּמֶה הָיָה הָאִישׁ חָסֵר עוֹד כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה חַיֵּי הוֹד וָאֹשֶׁר וְיָבוֹא כִּכְלוֹת יָמָיו לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּסֵפֶר הַקּוֹרוֹת הַמְצֻיָּן שֶׁל רָאשֵׁי הַשּׁוֹפְטִים בְּפָרִיס, זֶה הַסֵּפֶר אֲשֶׁר רָשׁוּם בּוֹ לְזִכָּרוֹן, כִּי אוּדַרְד מִוִּילְנֶב הָיָה לוֹ בַּיִת בִּרְחוֹב דֶּה־בּוּשֶׁרִי, כִּי גִילְיוֹם מֵהַנְגֶסְט קָנָה בַּיִת גָּדוֹל וּבַיִת קָטֹן מֵאַנְשֵׁי סָבוֹיָה, כִּי גִילְיוֹם טִבּוֹ נָתַן אֶת בָּתָּיו שֶׁבִּרְחוֹב קְלוּפֶּן מַתָּנָה לְחֶבֶר הַנְּזִירוֹת עַל שֵׁם גֶ’נוֹבֵבָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הוּגוֹ הוֹבְרִיאָה הִתְגוֹרֵר בְּאַרְמוֹן פּוֹרְק־אֶפִּיק, וּשְׁאָר יְדִיעוֹת כָּאֵלֶּה עַל דְּבַר חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת?

וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִצְפְּנוּ לוֹ לִכְאוֹרָה אֶלָּא יָמִים טוֹבִים וּשְׁלֵוִים, הֵקִיִץ הָאָדוֹן הַנַּעֲרָץ רוֹבֶּר לְבֵית אֶסְטוּטְוִי בְּבֹקֶר יוֹם 7 לְיָנוּאַר שְׁנַת 1482 וְהוּא סַר וְזָעֵף וּמָלֵא מְרִירוּת. כֵּיצַד הִגִּיעַ לִידֵי מַצַּב רוּחַ זֶה? הוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע אֶת הַדָּבָר. אוּלַי גָּרְמוּ לְכָךְ הַשָּׁמַיִם הַקּוֹדְרִים? אוּלַי נִסְגְּרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה הַפְּרִיפָה אֲשֶׁר לִרְצוּעַת חֲנִיתוֹ (כָּל אֵלֶּה שְׁמוּרִים לְזִכָּרוֹן בְּמוֹנְטְלֶרִי) וְנִמְתְּחָה הֵיטֵב מִסָּבִיב לִכְרֵסוֹ, כֶּרֵס שֶׁל שׁוֹפֵט עֶלְיוֹן, כְּאִלּוּ הָיְתָה זוֹ כֶּרֵס שֶׁל חַיָּלִים? אוּלַי גָּרְמוּ לְכָךְ אַרְבַּעַת הַפּוֹחֲזִים שֶׁקָּרְאוּ אַחֲרָיו גִּדּוּפִים מִדֵּי עָבְרָם בָּרְחוֹב לִפְנֵי חַלּוֹנוֹ וְהָיוּ לְבוּשִׁים חֻלְצוֹת לְלֹא כֻּתָּנוֹת, עַל רֹאשָׁם כּוֹבָעִים קְרוּעִים וּבְלוּיִם וְעַל שִׁכְמָם שַׂק הַצֵּידָה וּבַקְבּוּק הַמַּיִם? אוֹ שֶׁמָּא נִבָּא לוֹ לִבּוֹ, כִּי יְאָרַע לוֹ הֶפְסֵד בִּסְכוּם שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים לִטְרָה, שִׁשָּׁה־עָשָׂר סוֹלִים וּשְׁמוֹנֶה פְּרוּטוֹת, הוּא הַסְּכוּם שֶׁנִּגְרַע מֵהַכְנְסוֹתָיו כַּעֲבֹר שָׁנָה בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ, שַׁרְל הַשְּׁמִינִי?

הַבְּרֵרָה בִּידֵי הַקּוֹרֵא; וְאוּלָם הַמְּחַבֵּר מַחְלִיט וְאוֹמֵר, כִּי הַלָּז הָיָה סַר וְזָעֵף מִפְּנֵי שֶׁהָיָה סַר וְזָעֵף.

יֵשׁ לְהוֹסִיף כִּי אוֹתוֹ יוֹם הָיָה יוֹם שֶׁלְּמָחֳרָת הַחַג, יוֹם תָּפֵל לְכָל אָדָם וְתָפֵל שִׁבְעָתַיִם לְאַנְשֵׁי הָרָשׁוּת, שֶׁכֵּן חוֹבָתָם הִיא לְטַהֵר אֶת פָּרִיס מְזֻּהֲמַת הַחַג – בַּמּוּבָן הַיָּשָׁר וּבִלְתִּי יָשָׁר שֶׁל הַמִּלִּים הָאֵלֶּה. וְחוּץ מִזֶּה הָיְתָה צְפוּיָה לוֹ לְאֶסְטוּטְוִי יְשִׁיבַת בֵּית־דִּין בְּשַׁטְלֶה־רַבָּה. וְהִנֵּה יָדוּעַ הַדָּבָר, כִּי הַשּׁוֹפְטִים זֶה דַּרְכָּם מֵאָז לִקְבֹּעַ אֶת יוֹם הַמִּשְׁפָּט בְּיוֹם שֶׁרוּחָם מָרָה עֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תָּמִיד שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל וְיוּכְלוּ לִשְׁפֹּךְ עָלָיו אֶת זַעְמָם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, הַחֹק וְהַצֶּדֶק.

בֵּינָתַיִם הִתְחִילָה יְשִׁיבַת בֵּית־הַדִּין בִּלְעָדָיו. הֶדְיוֹטֵי הַשּׁוֹפְטִים, הַיּוֹשְׁבִים אִתּוֹ בַּדִּין לְכָל מִשְׁפְּטֵי אֶזְרָחִים וָעֳנָשִׁין, מִלְּאוּ עַכְשָׁו אֶת מְקוֹמוֹ, כְּפִי הַנָּהוּג; וּמֵהַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית בַּבֹּקֶר וְאֵילָךְ הָיוּ כַּמָּה עֲשָׂרוֹת אֲנָשִׁים מִצְטַפְּפִים וְנִדְחָקִים בְּפִנָּה אַפְלוּלִית שֶׁבְּאוּלָם הַמִּשְׁפָּט בְּשַׁטְלֶה, בֵּין הָאָרוֹן הֶעָשׂוּי עֵץ אַלּוֹן וּבֵין הַקִּיר, וְהָיוּ שׁוֹמְעִים בַּהֲנָאָה אֶל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן רַב הָעִנְיָן וְרַב הַחֲלִיפוֹת בְּמִשְׁפְּטֵי הָאֶזְרָחִים וְהָעֳנָשִׁין אֲשֶׁר מָרָן פְלוֹרִיאַן בַּרְבֶּדְיֶן, הוּא הַשּׁוֹפֵט הַחוֹקֵר בְּשַׁטְלֶה וּסְגָן הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן, נִהֵל לְלֹא שׁוּם סֵדֶר קָבוּעַ, אֶלָּא כְּאָדָם הַלּוֹקֵחַ מִכָּל הַבָּא בְּיָדוֹ.

הָאוּלָם הָיָה קָטֹן, נָמוּךְ וּמְקֻמָּר. בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם עָמַד שֻׁלְחָן מְקֻשָּׁט בַּחֲבַצָּלוֹת⁸⁹ וְעַל יָדוֹ כִּסֵּא מְרֻוָּח, עָשׂוּי עֵץ אַלּוֹן מְחֻטָּב, שֶׁעָמַד רֵיק וְהָיָה שָׁמוּר לַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן, מִשְּׂמֹאל הָיָה קָבוּעַ כִּסֵּא בַּשְּׁבִיל הַשּׁוֹפֵט הַחוֹקֵר מָרָן פְלוֹרִיאַן. בַּקָּצֶה יָשַׁב לַבְלַר הַמִּשְׁפָּט וְעָסַק בִּכְתִיבָה. מִנֶּגֶד עָמַד הַקָּהָל; וְעַל יַד הַדֶּלֶת וְעַל יַד הַשֻּׁלְחָן נִצְּבוּ הֲמוֹן שַׁמָּשִׁים שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן בִּמְעִילֵיהֶם הָעֲשׂוּיִם אֲרִיג צֶמֶר סָגֹל וּזְרוּעִים צְלָבִים לְבָנִים. שְׁנֵי שַׁמָּשִׁים, הַשַּׁיָּכִים לַחֲדַר הַמּוֹעֵצוֹת שֶׁל הָאֶזְרָחִים וּלְבוּשִׁים מְעִילִים שֶׁמַּחֲצִיתָם כְּעֵין הָאָדֹם וּמַחֲצִיתָם כְּעֵין הַכָּחֹל, עָמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר לְיַד דֶּלֶת סְגוּרָה שֶׁנִּרְאֲתָה בַּקִיר מֵעֵבֶר לַשֻּׁלְחָן. מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַיְחִידִי, הֶעָשׂוּי קֶשֶׁת חַדָּה וְקָרוּעַ בַּקִּיר הֶעָבֶה כְּאֶשְׁנָב צַר, חָדַר הָאוֹר הַקָּלוּשׁ שֶׁל יוֹם בְּיָנוּאַר וְהֵאִיר שְׁתֵּי דְמֻיּוֹת מוּזָרוֹת: אֶת פֶּסֶל הַשֵּׁד הַמֻּפְלָא, זֶה שֶׁשִּׁמֵּשׁ קִשּׁוּט לַתִּקְרָה וְהָיָה חָצוּב בְּאֶבֶן־הַשָּׂפָה שֶׁל הַכִּפָּה, וְאֶת הַשּׁוֹפֵט שֶׁיָּשַׁב בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם עַל יַד הַחֲבַצָּלוֹת.

נְתָאֵר לָנוּ בְּפֹעַל מַמָּשׁ אֶת מָרָן פְלוֹרִיאַן בַּרְבֶּדְיֶן, שׁוֹפֵט חוֹקֵר בְּשַׁטְלֶה, כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב אֶל שֻׁלְחַן הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן וּלְפָנָיו שְׁתֵּי חֲבִילוֹת שֶׁל תְּעוּדוֹת, זְרוֹעוֹ תּוֹמֶכֶת אֶת רֹאשׁוֹ וְרַגְלוֹ נָחָה עַל שֹׁבֶל הַגְּלִימָה הָעֲשׂוּיָה אָרִיג חָלָק כְּעֵין הַחוּם, פַּרְצוּפוֹ הָאָדֹם וְהַנִּתְעָב נִשְׁקָף מִבְּעַד הֶחָלוּק, הֶעָשׂוּי עוֹר רְחֵלִים לָבָן, וְעֵינָיו נִרְאוֹת כְּחַסְרוֹת רִיסִים בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְמַצְמְצוֹת וּבְשָׁעָה שֶׁבַּעֲלֵיהֶן תּוֹפֵחַ אֶת לִסְתוֹתָיו הַשְּׁמֵנוֹת, הַיּוֹרְדוֹת כְּמַפְּלֵי בָּשָׂר אֶל קְצֵה הַסַּנְטֵר.

וְהִנֵּה שׁוֹפֵט חוֹקֵר זֶה הָיָה חֵרֵשׁ בְּאָזְנָיו, – מוּם לֹא חָשׁוּב בְּיוֹתֵר לְגַבֵּי שׁוֹפֵט חוֹקֵר. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מָרָן פְלוֹרִיאַן מוֹצִיא פִּסְקֵי דִין מַתְאִימִים שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְעִרְעוּר. וַדַאי שֶׁדַּי לוֹ לַשּׁוֹפֵט אִם הוּא עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּשׁוֹמֵעַ אֶת טַעֲנוֹת הַצְּדָדִים; וְהַשּׁוֹפֵט הַחוֹקֵר הַנִּכְבָּד מִלֵּא עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר אֶת הַתְּנַאי הַזֶּה, הַמְשַׁמֵּשׁ עִקָּר רִאשׁוֹן בַּחֲקִירַת הַמִּשְׁפָּטִים, הוֹאִיל וְשׁוּם דָּבָר לֹא הִפְרִיעַ אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ.

מִכָּל מָקוֹם נִמְצָא בָּאוּלָם אִישׁ אֶחָד שֶׁמָּתַח בִּקֹּרֶת חֲרִיפָה עַל כָּל מַעֲשָׂיו וּתְנוּעוֹתָיו שֶׁל הַשּׁוֹפֵט, וְזֶה הָיָה יַ’ן פְרוֹלוֹ דֶה־מוֹלֶן, הַסְּטוּדֶנְט קְטַן־הַקּוֹמָה הַיָּדוּעַ מֵאֶתְמוֹל, אוֹתוֹ “נוֹדֵד חוּצוֹת” שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, חוּץ מֵאוּלָם הַקַּתֶּדְרָה שֶׁל רַבּוֹתָיו הַמּוֹרִים.

“הַבִּיטָה וּרְאֵה,” סָח זֶה בְּלַחַשׁ גָּמוּר לַחֲבֵרוֹ רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן שֶׁעָמַד עַל יָדוֹ וְהָיָה עוֹנֶה בִּצְחוֹק לְפֵרוּשֵׁי הַדְּבָרִים שֶׁהוּא, יַ’ן פְרוֹלו, עָשָׂה לְכָל הַמַּחֲזוֹת הָעוֹבְרִים לִפְנֵיהֶם בָּאוּלָם, “הֲרֵי עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת אֶת אַנַּה לְבֵית בּוּיְסוֹן, הִיא בִּתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הוֹלֵךְ בָּטֵל הַיּוֹשֵׁב בַּשּׁוּק הֶחָדָשׁ! בְּחַיַּי, הַזָּקֵן מוֹצִיא עָלֶיהָ דִין שֶׁל חוֹבָה! נִרְאֶה שֶׁהוּא עִוֵּר בְּעֵינָיו כְּשֵׁם שֶׁהוּא חֵרֵשׁ בְּאָזְנָיו. עַל חֵטְא שֶׁחָטְאָה בִּשְׁנֵי זֵרֵי־וְרָדִים לִתְפִלָּה נִתְחַיְּבָה זוֹ לְשַׁלֵּם קְנָס חֲמִשָּׁה־עָשָׂר סוֹל וְאַרְבַּע פְּרוּטוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס! הֲרֵי זֶה מְחִיר יָקָר מִדַּי Lex duri carminis⁹⁰ – מִי הוּא אוֹתוֹ הָאִישׁ? הֲלֹא זֶה רוֹבֶּן שִׁיף דֶּה־וִיל הַלָּבוּשׁ שִׁרְיוֹן! – מַשְׁמַע שֶׁגָּמַר אֵת כָּל תּוֹרָתוֹ וְהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִכָּנֵס לְחוּג הָאֻמָּנִים? – זֶה מְשַׁמֵּשׁ לוֹ בִּמְקוֹם דְּמֵי כְּנִיסָה. – הַבִּיטָה וּרְאֵה, שְׁנֵי אֲצִילִים נִזְדַּמְּנוּ לְתוֹךְ הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה! הָאֶחָד הוּא אֶגְלֶה מִסּוּאַן, הַשֵּׁנִי הוּטֶן מִמַּיְלִי. שְׁנֵיהֶם בְּנֵי אַבִּירִים. עַכְשָׁו יָדַעְתִּי, הֵם שִׂחֲקוּ בְּקֻבְיָה. מָתַי אֶזְכֶּה לִרְאוֹת כָּאן אֶת נְגִיד הָאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁלָּנוּ? מֵאָה לִטְרָה בְּכֶסֶף פָּרִיס קְנָס לְקֻפַּת הַמֶּלֶךְ! אוֹתוֹ בַּרְבֶּדְיֶן מִתְנַפֵּל בְּחֵמָה שְׁפוּכָה, כְּדֶרֶךְ הַחֵרְשִׁים. – וְהוּא בֶּאֱמֶת חֵרֵשׁ! יְהֵא עָנְשִׁי שֶׁאֶתְגַּלְגֵּל בְּאָחִי הַכֹּהֵן אִם שׁוֹפֵט זֶה יָטִיל עָלַי אֶת מוֹרָאוֹ וִינִיאֵנִי מִהְיוֹת מְשַׂחֵק גַּם בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה, נוֹתֵן אֶת חַיַּי וְאֶת מוֹתִי בַּמִּשְׂחָק וּמַפְקִיר לַמִּשְׂחָק אֶת נִשְׁמָתִי לְאַחַר שֶׁאַפְקִיר לְשֵׁם זֶה אֶת כֻּתָּנְתִּי! רִבּוֹנִי, מַה מְרֻבּוֹת כָּאן הַבַּחוּרוֹת! כֻּלָּן נִקְבְּצוּ וּבָאוּ הֵנָּה, הָרְחֵלוֹת הַלָּלוּ! אַמְבְּרוּאַז לֶקוּיֶהְר! אִיזַבּוֹלַה פַיְנֶט! בֶּרַרְד גִ’ירוֹנֶן! בְּחַיַּי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת כֻּלָּן! נִתְחַיְּבָה לְשַׁלֵּם קְנָס! נִתְחַיְּבָה עֹנֶשׁ כֶּסֶף! הִנֵּה זֶה יְלַמֵּד אֶתְכֶן כֵּיצַד לַחְגֹר חֲגוֹרוֹת רְקוּמוֹת זָהָב! עֲשָׂרָה סוֹלִים בְּכֶסֶף פָּרִיס, גַּנְדְּרָנִיּוֹת שֶׁכְּמוֹתְכֶן! – וַהֲרֵי פַּרְצוּפוֹ שֶׁל הַקָּשִׁישׁ הַשּׁוֹפֵט הָאוֹמֵר כֻּלּוֹ טִפְּשׁוּת וְחֵרְשׁוּת! אוֹתוֹ שׁוֹטֶה שֶׁשְּׁמוֹ פְלוֹרִיאַן! אוֹתוֹ גֹלֶם שֶׁשְּׁמוֹ בַּרְבֶּדְיֶן! הִבִּיטוּ וּרְאוּ, כֵּיצַד הוּא מִתְנוֹסֵס עַל יַד הַשֻּׁלְחָן! הוּא מוֹצֵץ אֶת לְשַׁדּוֹ שֶׁל בַּעַל הַדִּין, מוֹצֵץ אֶת לְשַׁד הַמִּשְׁפָּט, מוֹצֵץ וְאוֹכֵל וּמְמַלֵּא אֶת כְּרֵסוֹ. עָנְשֵׁי כֶּסֶף, נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים, קִצְבָה, אַרְנוּנְיוֹת, תַּשְׁלוּמִים, תַּשְׁלוּמֵי נְזָקִים וּמִסִּים, עִנּוּי וּמַאֲסָר, בֵּית צִנּוֹק וּנְחֻשְׁתַּיִם בְּצֵרוּף עִקּוּל שֶׁל נְכָסִים – כָּל אֵלֶּה יִנְעֲמוּ לוֹ כְּעוּגוֹת בְּלֵיל חַג הַמּוֹלָד וּכְלֶחֶם־מָרְדְּכַי בַּחַג יוֹחָנָן! הַבֵּט וּרְאֵה אֶת דְּיוֹקַן הַחֲזִיר שֶׁלּוֹ! – וְהִנֵּה עוֹד בַּת־חַוָּה אַחַת הַכְּמֵהָה לְאַהֲבָה! טִבּוֹ לַה־טִבּוֹד, הִיא וְלֹא אַחֶרֶת! – עַל חֵטְא שֶׁחָטְאָה וְיָצְאָה מִחוּץ לִרְחוֹב גְּלָטִינְאִי! – מִי הוּא הַבָּחוּר הַלָּז? גִ’יפְרוֹי מַבּוֹן, שַׂר פְּלֻגָּה בִּגְדוּד הָרוֹבִים. הוּא נִתְפַּס עַל חִלּוּל הַשֵּׁם. – עֹנֶשׁ כֶּסֶף לָרִיבָה טִבּוֹד וְעֹנֶשׁ תְּשׁוּבָה לַבָּחוּר גִ’יפְרוֹי! תְּשׁוּבָה גַּם לִשְׁנֵיהֶם! זָקֵן אַשְׁמַאִי שֶׁכְּמוֹתוֹ! אֵין זֹאת כִּי אִם הַמִּקְרִים הַשְּׁנַיִם נִתְעַרְבְּבוּ אֶצְלוֹ לִבְלִיל אֶחָד! מֻבְטָחְנִי שֶׁיְּחַיֵּב אֶת הַנַּעֲרָה לְכַפֵּר אֶת חִלּוּל הַשֵּׁם וְאֶת הַבַּלָּשׁ לְכַפֵּר אֶת חֵטְא הָאַהֲבָה! – אַל תַּסִּיחַ אֶת דַּעְתְּךָ, רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן! תּוֹרוֹ שֶׁל מִי הִגִּיעַ עַכְשָׁיו? רִבּוֹן הָעוֹלָם, כַּמָּה שַׁמָּשִׁים נִקְבְּצוּ וּבָאוּ הֵנָּה! אֵין זֹאת כִּי אִם הַחֲתִיכָה הִיא רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד. מִישֶׁהוּ בִּבְחִינַת חֲזִיר הַבָּר. – כִּדְבָרַי כֵּן הוּא, רוֹבֶּן, כֵּן הוּא. חֲזִיר בָּר מִן הַמֻּבְחָרִים! – !Hercle⁹¹ הֲרֵי זֶה נְסִיכֵנוּ מֵאֶתְמוֹל, אַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים שֶׁלָּנוּ, שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁלָּנוּ, הַסּוּמָא שֶׁלָּנוּ, הַגִּבֵּן שֶׁלָּנוּ, הַמִּפְלֶצֶת שֶׁלָּנוּ! הֲרֵי זֶה קְוָזִימוֹדוֹ!”

זֶה הָיָה בֶּאֱמֶת קְוָזִימוֹדוֹ, הוּא וְלֹא אַחֵר.

זֶה הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ – כָּפוּת, עָקוּד חֲבָלִים, אָסוּר בַּאֲזִקִּים, קְשׁוּר־יָדַיִם וּמוּבָל בִּידֵי שׁוֹמְרִים רַבִּים. בְּרֹאשׁ פְּלֻגַּת הַשַׁמָּשִׁים שֶׁהִקִּיפָה אֶת קְוָזִימוֹדוֹ, הָלַךְ מְפַקֵּד גְּדוּד הַמִּשְׁמָר בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ, אֲשֶׁר עָנַד לְחָזֵהוּ אֶת אוֹת הַשֶּׁלֶט שֶׁל צָרְפַת, מַעֲשֵׂה רִקְמָה, וּלְגַבּוֹ – אֶת אוֹת הַשֵּׁלֶט שֶׁל פָּרִיס. יֵשׁ לְהוֹסִיף, כִּי קְוָזִימוֹדוֹ, מִחוּץ לְכִעוּרוֹ, לֹא הָיָה דּוֹמֶה כְּלָל לְאֶחָד הָרָאוּי לִשְׁמִירָה מְעֻלָּה שֶׁיֵּשׁ אִתָּהּ רְמָחִים וְרוֹבִים: הוּא הָיָה קוֹדֵר וְשָׁרוּי בִּשְׁתִיקָה וּבְשַׁלְוָה. רַק עֵינוֹ הַיְחִידָה הֵעִיפָה כִּמְעַט מִזְּמָן לִזְמָן מֶבָּט מָלֵא עָרְמָה וְחֵמָה וְהִבִּיטָה אֶל אֲזִקָּיו הַכְּבֵדִים. מֶבָּט כָּזֶה הֵעִיף קְוָזִימוֹדוֹ גַם עַל סְבִיבוֹתָיו, אֶלָּא שֶׁמֶּבָּטוֹ נַעֲשָׂה אָז כָּבוּי וּמְרֻשָּׁל כָּל כָּךְ, שֶׁהַנָּשִׁים הִצְבִּיעוּ עָלָיו בְּאֶצְבַּע וּמִלְּאוּ אֶת פִּיהֶן צְחוֹק.

בֵּינָתַיִם נָטַל מָרָן פְלוֹרִיאַן מִידֵי הַלַּבְלָר אֶת כְּתָב הָאַשְׁמָה אֲשֶׁר לִקְוָזִימוֹדוֹ, וְהִתְחִיל מְדַפְדֵּף בּוֹ; לְאַחַר עִיּוּן קֶצֶר נִרְאָה הַשּׁוֹפֵט הַחוֹקֵר כְּמִתְיַעֵץ עִם נַפְשׁוֹ. מַעֲשֵׂה זְהִירוּת זֶה הָיָה עוֹשֶׂה לִפְנֵי כָּל מִקְרֶה שֶׁל חֲקִירָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ יָדַע תָּמִיד מֵרֹאשׁ אֶת הַשֵּׁם וְאֶת הָעִנְיָן וְאֶת הָעֲבֵרָה שֶׁל הַנִּתְבָּע, הֵכִין לְעַצְמוֹ תְּשׁוּבוֹת כְּנֶגֶד טְעָנוֹת מְשֹׁעָרוֹת וְהִתְחַכֵּם תָּמִיד לָצֵאת בְּשָׁלוֹם מִתּוֹךְ נַפְתּוּלֵי הַחֲקִירָה וּדְרִישָׁה וּלְכַסּוֹת עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר עַל סוֹד חֵרְשׁוּתוֹ. תְּעוּדוֹת הַמִּשְׁפָּט שִׁמְּשׁוּ אוֹתוֹ כְּאוֹתוֹ כֶּלֶב הַמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הָעִוֵּר. וְאִם קָרָה הַמִּקְרֶה וּמוּמוֹ נִתְגַּלָּה עַל יְדֵי אֲמִירָה שֶׁלֹּא מִן הָעִנְיָן אוֹ עַל יְדֵי שְׁאֵלָה לֹא מוּבָנָה, נֶחְשַׁב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲחָדִים לְחָכְמָה עֲמֻקָּה, וּבְעֵינֵי אֲחֵרִים לְחֻלְשַׁת הַדָּעַת. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא נִגְרַע מְאוּמָה מִכְּבוֹדוֹ שֶׁל מַעֲמַד הַשּׁוֹפְטִים; שֶׁהֲרֵי שׁוֹפֵט עַמְקָן אוֹ שׁוֹטֶה עָדִיף הוּא בְּכָל זֹאת מִשּׁוֹפֵט חֵרֵשׁ. וּלְפִיכָךְ הִשְׁתַּדֵּל הַשּׁוֹפֵט הַחוֹקֵר שֶׁלָּנוּ לְהַעְלִים מִכָּל עַיִן אֶת דְּבַר חֵרְשׁוּתוֹ; וְהוּא הִצְלִיחַ בָּזֶה כָּל כָּךְ שֶׁלְּבַסּוֹף גָּרַם הוֹנָאַת הַדַּעַת גַּם לְעַצְמוֹ; אַגַּב, דָּבָר זֶה אֵינוֹ קָשֶׁה, כְּפִי שֶׁרְגִילִים לַחְשֹׁב. כָּל גִּבֵּן מִתְהַלֵּךְ נְטוּי רֹאשׁ, כָּל גַּמְגְּמָן מַרְבֶּה שִׂיחָה בְּקוֹל רָם וְכָל חֵרֵשׁ מְדַבֵּר בְּלָחַשׁ. הַשּׁוֹפֵט לֹא רָאָה אֶת מוּמוֹ אֶלָּא כְּגֵרָעוֹן קַל בְּכֹחַ הַשְּׁמִיעָה. הַנָּחָה גְדוֹלָה יוֹתֵר לֹא עָשָׂה בְּנָדוֹן זֶה לְדַעַת הַקָּהָל גַּם בָּרְגָעִים שֶׁפִּיו וְלִבּוֹ הָיוּ שָׁוִים וְהָיָה מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו.

וְהִנֵּה לְאַחַר שֶׁחָקַר אֶת עִנְיָן קְוָזִימוֹדוֹ בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה, שִׁרְבֵּב אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו, סָגַר לְמֶחֱצָה אֶת עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה נִכְבָּד וְנַעֲלֶה מֵעַל כָּל מַשּׂוֹא פָּנִים, וּבַעֲשׂוֹתוֹ זֹאת הִצְלִיחַ חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ וְהוּא נַעֲשָׂה לְרֶגַע חֵרֵשׁ וְעִוֵּר כְּאֶחָד – תְּכוּנָה כְּפוּלָה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא יִתָּכֵן כָּל שׁוֹפֵט שָׁלֵם בְּמִדוֹתָיו. מִתּוֹךְ הַעֲמָדַת־פָּנִים זוֹ, הַמְּטִילָה מָרוּת, הִתְחִיל אֶת הַחֲקִירָה וּדְרִישָׁה:

“מַה שְׁמֶךָ?”

וְאוּלָם כָּאן נִזְדַּמֵּן אֶחָד מִן הַמִּקְרִים “שֶׁאֵין הַחֹק מַכִּיר אוֹתָם”: כְּלוֹמַר, מִקְרֶה בְּחֵרֵשׁ שֶׁבָּא לַעֲרֹךְ חֲקִירָה וּדְרִישָׁה מִפִּי חֵרֵשׁ. קְוָזִימוֹדוֹ, שֶׁלֹּא שָׁמַע כְּלוּם מִדִּבְרֵי הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁלוּחָה אֵלָיו, הִבִּיט בְּמֶּבָּט קוֹפֵא לְצַד הַשּׁוֹפֵט וְלֹא עָנָה דָּבָר. הַשּׁוֹפֵט הַחֵרֵשׁ, שֶׁלֹּא הוֹדִיעוּ לוֹ כְּלוּם עַל דְּבַר חֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם, חָשַׁב בְּלִבּוֹ כִּי הַלָּז עָשָׂה כְּכָל הַנֶּאֱשָׁמִים וְהֵשִׁיב תְּשׁוּבָה, וּלְפִיכָךְ הוֹסִיף לִשְׁאֹל מִתּוֹךְ שַׁלְוָה וְהֶסַּח דַּעַת אֱוִילִי:

“טוֹב. וּבֶן כַּמָּה שָׁנִים אָתָּה?”

קְוָזִימוֹדוֹ לֹא עָנָה כְּלוּם גַּם לִשְׁאֵלָה זוֹ. הַשּׁוֹפֵט חָשַׁב שֶׁקִּבֵּל מַעֲנֶה, וְהוֹסִיף לִשְׁאֹל:

“וּלְאֵיזֶה מַעֲמָד אַתָּה שַׁיָּךְ?”

הֶמְשֵׁךְ הַשְּׁתִיקָה הַקּוֹדֶמֶת. בֵּין כֹּה וְהַשּׁוֹמְעִים הִתְחִילוּ מִתְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם וְקוֹרְצִים בְּעֵינֵיהֶם אֵלֶּה כְּנֶגֶד אֵלֶּה.

“דַּי בְּכָךְ,” הוֹסִיף הַשּׁוֹפֵט לְדַבֵּר לְלֹא סִמָּן שֶׁל מְבוּכָה, בְּחָשְׁבוֹ כִּי הַנֶּאֱשָׁם נָתַן מַעֲנֶה גַּם בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. “הִנְּךָ נִתְבָּע לְדִין: primo – עַל שֶׁהִפְרַעְתָּ אֶת מְנוּחַת הַלָּיְלָה; secundo – עַל שֶׁפָּרַצְתָּ אֶת גֶּדֶר הַמּוּסָר וְשָׁלַחְתָּ יָד בְּאִשָּׁה פְּרוּצָה וּמֵבִישָׁה; tertio – עַל הִתְנַגְּדוּת וְעַזּוּת כְּנֶגֶד אַנְשֵׁי הַבַּלֶּשֶׁת שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ יָרוּם הוֹדוֹ. הַצַּע אֶת טַעֲנוֹתֶיךָ בְּנוֹגֵעַ לְכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה. – הַלַּבְלָר, הֲרָשַׁמְתָּ לְפָנֶיךָ אֵת כָּל מַה שֶׁהַנֶּאֱשָׁם אָמַר עַד עַכְשָׁו?”

עִם אֲמִירָה זוֹ, הֲרַת הָאָסוֹן, הִקִּיף אֵת כָּל הָאוּלָם, לְמִן מְקוֹם הַלַּבְלָר וְעַד מְקוֹם הַשּׁוֹמְעִים, צְחוֹק כָּל כָּךְ עָצוּם וּפָרוּעַ, צְחוֹק מִדַּבֵּק שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵחַ עַל שׁוּם אִישׁ – שֶׁגַּם הַחֵרְשִׁים הַשְּׁנַיִם שָׂמוּ אֶת לִבָּם לְכָךְ. קְוָזִימוֹדוֹ הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ בּוּז וּמָשַׁךְ אֶת חֲטוֹטַרְתּוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְאוּלָם הַשּׁוֹפֵט, תָּמֵהַּ אַף הוּא עַל הָעִנְיָן, חָשַׁב בְּלִבּוֹ כִּי הַצְּחוֹק לֹא נִגְרַם אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲנֶה עַז מִצַּד הַנֶּאֱשָׁם, וְגַם מָצָא רְאָיָה לַדָּבָר בִּמְשִׁיכַת הַכְּתֵפָיִם שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ – וּלְפִיכָךְ הֵטִיל בַּנֶּאֱשָׁם גְּעָרָה קָשָׁה:

“גַּס שֶׁכְּמוֹתְךָ, בְּשֶׁל הַמַּעֲנֶה שֶׁנָּתַתָּ לִי אַתָּה רָאוּי לִתְלִיָּה! וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ בִּפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד?”

גַּעֲרַת חֵמָה זוֹ גָרְמָה לְנַחְשׁוֹל צְחוֹק חָדָשׁ. מַרְאֵה הַשּׁוֹפֵט הָיָה מֻפְלָא וֶאֱוִילִי כָּל כָּךְ, שֶׁהַצְּחוֹק תָּקַף גַּם אֶת הַשַּׁמָּשִׁים בַּחֲדַר הַמּוֹעֵצוֹת שֶׁל הָאֶזְרָחִים, אֵלֶּה הַשַּׁמָּשִׁים, נוֹשְׂאֵי הָרֹמַח, שֶׁטִּמְטוּם הָרֶגֶשׁ וְתִלְבֹּשֶׁת הַשְּׂרָד נַעֲשׂוּ אֶצְלָם מֵעֵין חֲטִיבָה אֶחָת. קְוָזִימוֹדוֹ לְבַדּוֹ לֹא שִׁנָּה אֶת אֲרֶשֶׁת פָּנָיו הַחֲמוּרָה, שֶׁכֵּן לֹא תָּפַס כְּלוּם מִכָּל הַנַּעֲשֶׂה. הַשּׁוֹפֵט, הַמַּרְבֶּה כַּעַס מֵרֶגַע לְרֶגַע, דִּמָּה בְּלִבּוֹ כִּי טוֹב לוֹ לְהוֹסִיף גְּעֹר בַּנֶּאֱשָׁם וּלְהָבִיא עָלָיו אֵימָה יְתֵרָה, כְּדֵי שֶׁהַלָּז יָשׁוּב וְיַשְׁפִּיעַ עַל יְדֵי פַּחְדּוֹ עַל הַשּׁוֹמְעִים וְיָבִיא אוֹתָם לִידֵי יִרְאַת כָּבוֹד.

“דַּע לְךָ, רַמַּאי וּפוֹחֵז שֶׁכְּמוֹתְךָ, כִּי אַתָּה מְזַלְזֵל בַּשּׁוֹפֵט הַחוֹקֵר שֶׁבְּשַׁטְלֶה, בִּפְקִיד הָרָשׁוּת הַמְּמֻנֶּה עַל בִּטְחוֹן הַצִּבּוּר בְּפָרִיס וְשֶׁחוֹבָה לוֹ לְבַעֵר אַחֲרֵי חוֹטְאִים וּפוֹשְׁעִים וְכָל מִינֵי עֲבַרְיָנִים; חוֹבָה לוֹ לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּל סוּגֵי הַמְּלָאכָה לְמִינֵיהֶם וְלֶאֱסֹר כָּל מַעֲשֵׂה אַלָּמוּת; חוֹבָה לוֹ לִשְׁמֹר עַל תִּקּוּן הַכְּבִישִׁים; חוֹבָה לוֹ לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁרוֹכְלִים לֹא יִסְחֲרוּ בְּעוֹפוֹת וּבְחַיּוֹת צַיִד; חוֹבָה לוֹ לְהַתְקִין מִדָּה לַעֲצֵי הַסָּקָה וְלִשְׁאָר סוּגֵי עֵצִים וּלְטַהֵר אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה מִן הַחֶלְאָה וּלְטַהֵר אֶת הָאֲוִיר מֵהֶחֳמָרִים הָרָעִים הַגּוֹרְמִים לְמַחֲלוֹת; חוֹבָה לוֹ לִשְׁקֹד יוֹמָם וָלַיְלָה עַל שְׁלוֹם הַצִּבּוּר – בְּקִצּוּר, כָּל אֵלֶּה הֵם חוֹבָה לוֹ שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס! וְכִי לֹא יָדַעְתָּ שֶׁאָנֹכִי הִנְנִי פְלוֹרִיאַן בַּרְבֶּדְיֶן וּמְשַׁמֵּשׁ לְמַעֲשֶׂה סְגָן שֶׁל הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן וְנוֹשֵׂא עַל שִׁכְמִי חוּץ מִזֶּה מִשְׂרָה שֶׁל מֻרְשֶׁה, שׁוֹפֵט חוֹקֵר, מְפַקֵּחַ עֶלְיוֹן וּפָקִיד לִבְחִינוֹת, וְיֵשׁ לִי מִדָּה שֶׁל תֹּקֶף וְהַרְשָׁאָה גַּם בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט, גַּם בִּפְקִידוּת הַמָּחוֹז, גַּם בְּלִשְׁכַּת הַשִּׁלְטוֹן וּבְבֵית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן!…”

חֵרֵשׁ הַמְּדַבֵּר אֶל חֵרֵשׁ אֵין הֶכְרַח לוֹ שֶׁיָּבוֹא לִידֵי הַפְסָקָה. הַשֵּׁם יוֹדֵעַ, אֵפוֹא וּמָתַי הָיָה מָרָן פְלוֹרִיאַן מַגִּיעַ אֶל מַטְרָתוֹ, לְאַחַר שֶׁיָּצָא לָשׁוּט עַל פְּנֵי יָם הַמְּלִיצָה הַנֶּאֱצָלָה, לוּלֵא נִפְתְּחָה לְפֶתַע פִּתְאֹם הַדֶּלֶת שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם וְנִכְנַס הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהוֹפִיעַ הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן בָּאוּלָם, לֹא בָּא מָרָן פְלוֹרִיאַן לִידֵי שְׁתִיקָה, אֶלָּא שִׁנָּה בִּן־רֶגַע אֶת מִפְנֵהוּ, וְאֶת נְאוּמוֹ, שֶׁיָּרֵד עַד עַכְשָׁו עַל קְוָזִימוֹדוֹ, הֵסֵב לְפֶתַע פִּתְאֹם לְעֵבֶר הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן: “אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד,” פָּתַח הַנּוֹאֵם, “אֲנִי מַצִּיעַ לְהַטִּיל עַל הַנֶּאֱשָׁם הָעוֹמֵד כָּאן לְפָנֵינוּ עֹנֶשׁ חָמוּר בְּיוֹתֵר לְפִי רְאוּת עֵינֵי אֲדוֹנִי, בַּעֲוֹן אֲשֶׁר פָּגַע בְּאֹפֶן גַּס וְיוֹצֵא מִן הַכְּלָל בִּכְבוֹד הָרָשׁוּת.” וּכְשֶׁגָּמַר אֶת דְבָרָיו צָנַח עַל מְקוֹמוֹ מִתּוֹךְ קֹצֶר נְשִׁימָה וּמָחָה מֵעַל מִצְחוֹ אֶת נִטְפֵי הַזֵּעָה, שֶׁנָּטְפוּ כִּדְמָעוֹת וְהִרְטִיבוּ אֶת גְּוִילֵי הַקְּלָף הַפְּרוּשִׂים לְפָנָיו. הָאָדוֹן הַנַּעֲרָץ רוֹבֶּר לְבֵית אֶסְטוּטְוִי קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ וְרָמַז לִקְוָזִימוֹדוֹ רֶמֶז תַּקִּיף כָּל כָּךְ, שֶׁהַחֵרֵשׁ תָּפַס מַשֶּׁהוּ מִן הָעִנְיָן.

הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן פָּנָה אֵלָיו בִּדְבָרִים קָשִׁים: “עַל אֵיזוֹ עֲבֵרָה נִתְפַּסְתָּ, בֶּן־בְּלִיַּעַל?”

עָלוּב זֶה, בְּחָשְׁבוֹ כִּי הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן שׁוֹאֵל לִשְׁמוֹ, הִפְסִיק אֶת שְׁתִיקָתוֹ הָרְגִילָה וְעָנָה בְּקוֹל צָרוּד הַיּוֹצֵא מִן הַגָּרוֹן:

“קְוָזִימוֹדוֹ.”

מַעֲנֶה זֶה, שֶׁלֹּא הָלַם כְּלָל אֶת הַשְּׁאֵלָה, הֶעֱלָה שׁוּב נַחְשׁוֹל שֶׁל צְחוֹק, וְהַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן קָרָא בְּחֵמָה שְׁפוּכָה:

“וְכִי אַתָּה אוֹמֵר לְהָתֵל גַּם בִּי, נָבָל שֶׁכְּמוֹתֶךָ?”

“שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים בְּנוֹטְר־דַּם,” נָתַן קְוָזִימוֹדוֹ אֶת מַעֲנֵהוּ, הוֹאִיל וְהוּא חָשַׁב כִּי עָלָיו לְבָאֵר לַשּׁוֹפֵט מִי הוּא וּמַה מַעֲשֵׂהוּ.

“שׁוֹמֵר פַּעֲמוֹנִים!” הֶחֱזִיר הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן שֶׁהָיָה בֵּין כָּךְ, כְּפִי שֶׁסִּפַּרְנוּ, סַר וְזָעַף מִשְּׁעַת יְקִיצַת הַבֹּקֶר, וּתְשׁוּבוֹת יוֹצְאוֹת־דֹּפֶן אֵלּוּ רַק הוֹסִיפוּ שֶׁמֶן עַל מְדוּרַת כַּעְסוֹ. “שׁוֹמֵר פַּעֲמוֹנִים! אֲצַוֶּה וְיַמְטִירוּ עַל גַּבְּךָ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת הַלְמוּת שְׁבָטִים. הֲשָׁמַעְתָּ, בֶּן־בְּלִיַּעַל שֶׁכְּמוֹתֶךָ?”

“אִם לְגִילִי אַתָּה שׁוֹאֵל, אֲדוֹנִי, אֹמַר לְךָ, כִּי בְּיוֹם מַרְטֶן הַקָּדוֹשׁ תִּמְלֶאנָה לִי עֶשְׂרִים שָׁנָה.”

עַכְשָׁו הֻגְדְּשָׁה הַסְּאָה; הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן לֹא יָכֹל עוֹד לִשְׁלֹט בְּרוּחוֹ.

“הִנֵּה כָּךְ, אַתָּה מִתְקַלֵּס בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט, עָלוּב שֶׁכְּמוֹתֶךָ! אִישִׁי הַמְמֻנֶּה עַל בֵּית הַצִּינוֹק, אֲנִי מְצַוֶּה אוֹתְךָ לִקְשֹׁר אֶת הַנָּבָל הַזֶּה אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן, לָדוּשׁ אוֹתוֹ בְּשׁוֹטִים וּלְסוֹבֵב אוֹתוֹ בַּגַּלְגַּל בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֶחָת. חֵי אֱלֹהִים כִּי אַלְעִיטֶנּוּ עֹנֶשׁ כָּרָאוּי לוֹ! וַאֲנִי מְצַוֶּה כִּי פְּסָק הַדִּין יֻכְרַז עַל יְדֵי אַרְבַּעַת הַמְחַצְרִים הַמֻּשְׁבָּעִים בְּכָל שִׁבְעַת הַמְּחוֹזוֹת הַשַּׁיָּכִים לִגְלִיל הַמִּשְׁפָּט שֶׁל פָּרִיס.”

לַבְלַר בֵּית הַמִּשְׁפָּט הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְהַעֲלוֹת אֶת פְּסָק הַדִּין עַל הַגִּלָּיוֹן.

“לְכָל הָרוּחוֹת, לִכְגוֹן זֶה יֵאָמֵר מִשְׁפָּט אֱמֶת וָצֶדֶק!” קָרָא מִן הַפִּנָּה הָאַבְרֵךְ הַתּוֹרָנִי וּקְצַר הַקּוֹמָה שֶׁשְּׁמוֹ יַ’ן פְרוֹלוֹ דֶה־מוֹלֶן.

הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְשָׁב וְהִצְמִיד אֶל פְּנֵי קְוָזִימוֹדוֹ אֶת עֵינָיו הַיּוֹרוֹת בְּרָקִים. “דּוֹמֶנִי שֶׁבֶּן־בְּלִיַּעַל זֶה קָרָא ‘לְכָל הָרוּחוֹת!’ הַלַּבְלָר! תּוֹסִיף קְנָס שֶׁל שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה קְשִׂיטָה בְּכֶסֶף פָּרִיס, פִּדְיוֹן קְלָלָה, וַחֲצִי הַכֶּסֶף יִנָּתֵן לְבֵית הַמִּנְזָר סֶנְט־אִיסְטַשׁ. אֲנִי מַעֲרִיץ בְּכָל לִבִּי אֶת אִיסְטַשׁ הַקְּדוֹשָׁה.”

לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וּפְסָק הַדִּין הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן, לְפִי נֻסָּח פָּשׁוּט וְקָצָר. הַדָּבָר הָיָה לִפְנֵי שֶׁעֻבְּדוּ נִמּוּסֵי בֵּית־דִּין בִּגְלִיל הַמִּשְׁפָּט שֶׁל פָּרִיס עַל יְדֵי הַנָּשִׂיא טִבּוֹ בֶּלֶה וְעַל יְדֵי רוֹגֵר בַּרְן, עוֹרֵךְ־דִּין שֶׁל הַמֶּלֶךְ. בַּיָּמִים הָהֵם עֲדַיִן לֹא יָדַע הַמִּשְׁפָּט אֶת הֲמוֹן תַּחְבּוּלוֹת הֶעָרְמָה וְאֶת מְדוֹרֵי בֵּית־הַדִּין הָרַבִּים, שֶׁנִּקְבְּעוּ עַל יְדֵי מְלֻמְּדֵי הַמִּשְׁפָּט הַלָּלוּ בִּתְחִלַּת הַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה. אָז הָיָה מַעֲשֶׂה בֵּית־דִּין בָּרוּר, מָהִיר וּמְפֹרָשׁ. דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הוֹלִיכָה יָשָׁר אֶל מַטְרָתָהּ, וּבְקָצֶהָ נִרְאוּ תָּמִיד כְּתֻמָּם הַגַּלְגַּל וְעֵץ הַתְּלִיָּה אוֹ עַמּוּד הַקָּלוֹן. הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ יָדַע, לַפָּחוֹת, לְאָן הוּא הוֹלֵךְ.

הַלַּבְלָר מָסַר אֶת פְּסָק הַדִּין לִידֵי הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן, וְהַלָּז טָבַע עַל הַגִּלָּיוֹן אֶת חוֹתָמוֹ, נִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם וְהָלַךְ לְהַקִּיף אֶת אוּלַמֵּי בֵּית הַמִּשְׁפָּט מִתּוֹךְ מַצַּב רוּחַ הַמְּבַשֵּׂר טֶרֶף לְכָל בָּתֵּי הַכֶּלֶא שֶׁבְּפָרִיס. יוֹהַן פְרוֹלוֹ וְרוֹבָּן פּוּסְפֶּן מִלְּאוּ אֶת פִּיהֶם צְחוֹק. קְוָזִימוֹדוֹ הִבִּיט עַל סְבִיבוֹ כַּחֲסֵר עִנְיָן וּכְמִשְׁתּוֹמֵם. וְרַק הַלַּבְלָר, כְּשֶׁעָמַד לִפְנֵי מָרָן פְלוֹרִיאַן בַּרְבֶּדְיֶן וְהַלָּז קָרָא מֵעַל הַגִּלָּיוֹן אֶת פְּסָק הַדִּין, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל אוֹתוֹ עָלוּב – וּבְקַוּוֹתוֹ לְהַמְתִּיק קְצָת אֶת גְּזָר דִּינוֹ, גָּחֵן כְּכָל יְכָלְתּוֹ עַל אָזְנוֹ שֶׁל הַשּׁוֹפֵט הַחוֹקֵר וְאָמַר לוֹ, בְּהַצְבִּיעוֹ בְּיָדוֹ עַל קְוָזִימוֹדוֹ: “הָאִישׁ הַזֶּה הוּא חֵרֵשׁ.” הוּא חָשַׁב, כִּי מָרָן פְלוֹרִיאַן יִתְעוֹרֵר לְחֻמְלָה עַל אִישׁ שֶׁהוּא אָחִיו לְמוּם. וְאוּלָם מָרָן פְלוֹרִיאַן, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ כְּבָר לְמַעְלָה, לֹא חָשַׁשׁ בְּיוֹתֵר לְחֵרְשׁוּתוֹ. וְחוּץ מִזֶּה הָיוּ אָזְנָיו כְּבֵדוֹת עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהוּא לֹא שָׁמַע אַף חֲצִי דָבָר מִמַּה שֶׁאָמַר לוֹ הַלַּבְלָר; מִכָּל מָקוֹם רָצָה לְהֵרָאוֹת כְּשׁוֹמֵעַ, וּלְפִיכָךְ עָנָה וְאָמַר: “כֵּן! כֵּן! עַכְשָׁו נִשְׁתַּנָּה הָעִנְיָן לְגַמְרֵי; לֹא יָדַעְתִּי אֶת זֶה קֹדֶם. אִם כָּךְ הַדָּבָר – נוֹסִיף לוֹ שָׁעָה לְיַד עַמּוּד הַקָּלוֹן.”

וְהוּא קָבַע אֶת חֲתִימָתוֹ מִתַּחַת לִפְסָק הַדִּין שֶׁקִּבֵּל צוּרָה חֲדָשָׁה. “הָעִנְיָן הוּא רָצוּי עַד מְאֹד,” הִפְטִיר רוֹבָּן פּוּסְפֶּן שֶׁשָּׁמַר בְּלִבּוֹ טִינָה עַל קְוָזִימוֹדוֹ; “מֵעַכְשָׁו יִמְנַע זֶה אֶת עַצְמוֹ מִלִּגְרֹם עֶלְבּוֹנוֹת לִבְנֵי־אָדָם.”

ב. בּוֹר צַלְמָוֶת    🔗

בִּרְשׁוּת הַקּוֹרֵא נָשׁוּב עַכְשָׁו אֶל כִּכַּר גְּרֶב, לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלַּקְנוּ מִשָּׁם אֶתְמוֹל יַחַד עִם גְּרֶנְגּוֹאַר, בְּלֶכְתֵּנוּ בְּעִקְּבוֹת אֶסְמֶרַלְדָּה.

שְׁעַת עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר; הַכֹּל מֵעִיד עַל יוֹם שֶׁלְּמָחֳרָת הֶחָג. עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה זְרוּעִים כָּל מִינֵי שְׁיָרִים; עַל כָּל צַעַד וָצַעַד מִתְגּוֹלְלִים סְרָטִים, מַטְלִיוֹת, נוֹצוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ מִתּוֹךְ אֲנִיצֵיהֶן, טִפּוֹת שַׁעֲוָה שֶׁנִּתְּכוּ מִנֵּרוֹת, פְּרוּרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִסְּעֻדַּת הַקָּהָל. אֶזְרָחִים בְּמִסְפָּר רַב לְמַדַּי “מְטַיְּלִים”, כְּפִי שֶׁאָנוּ רְגִילִים לוֹמַר, הֵנָּה וָהֵנָּה, מְפַזְּרִים בְּרַגְלֵיהֶם אֶת מְדוּרוֹת הַחַג הַכְּבוּיוֹת, נוֹשְׂאִים עַיִן שׁוֹקֵקָה אֶל בֵּית הָעַמּוּדִים, לְזֵכֶר הַקִּשּׁוּטִים הַנָּאִים שֶׁפֵּאֲרוּ אֶמֶשׁ אֶת הַבַּיִת, וְגוֹרְמִים לְעַצְמָם הֲנָאַת חַג אַחֲרוֹנָה מִדֵּי הִתְבּוֹנְנָם בַּמַּסְמְרִים שֶׁשָּׂרְדוּ אַחֲרֵי הַקִּשּׁוּטִים. הַמּוֹזְגִים, הַסּוֹחֲרִים בְּמִיץ פֵּרוֹת וּבְשֵׁכָר, מְגַלְגְּלִים אֶת חָבִיּוֹתֵיהֶם עַל פְּנֵי קְבוּצוֹת הָאֲנָשִׁים. אֲחָדִים מִבֵּין הַקָּהָל עוֹבְרִים וְשָׁבִים לְעֶסְקֵיהֶם. הַחֶנְוָנִים מְפַטְפְּטִים וְקוֹרְאִים זֶה אֶל זֶה מֵעַל סַף חֲנֻיּוֹתֵיהֶם. כָּל פֶּה מְמַלֵּל עַל הַחֲגִיגָה, עַל הַצִּירִים, עַל קֹפֶּנוֹל וְעַל אַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים: עַל כָּל אֵלֶּה יְדַבְּרוּ וְיִצְחֲקוּ עַד בְּלִי דָי. בֵּינָתַיִם בָּאִים שַׁמָּשֵׁי בֵּית־הַדִּין וּמַעֲמִידִים אַרְבָּעָה סוּסִים מִסָּבִיב לְעַמּוּד הַקָּלוֹן, וּמִיָּד מִתְקַבְּצִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה חֵלֶק גָּדוֹל מִן “הָעָם” אֲשֶׁר עַל הַכִּכָּר, כָּל אֵלֶּה הַמְקַוִּים לִרְאוֹת מַעֲשֵׂה עֹנֶשׁ הַגּוֹרֵם לִבְדִיחוּת הַדַּעַת וְגוֹזְרִים עַל עַצְמָם לְשֵׁם כָּךְ סַבְלָנוּת וְשִׁעְמוּם.

וְאִם הַקּוֹרֵא הִתְבּוֹנֵן לְמַדַּי בְּמַחֲזֶה זֶה מְלֵא־חַיִּים וְרַב־תְּשׁוּאוֹת אֲשֶׁר בְּכָל רַחֲבֵי הַכִּכָּר וְשָׂם אַחֲרֵי כֵן אֶת עֵינָיו בְּאוֹתוֹ בִּנְיָן עַתִּיק, חֶצְיוֹ גוֹטִי וְחֶצְיוֹ רוֹמָנִי, הַנִּקְרָא צְרִיחַ רוֹלַנְד וְעוֹמֵד בְּפִנַּת מַעֲרָב שֶׁל רְחוֹב הַשָּׂפָה, – אָז יִרְאֶה בְּאַחַת הַפִּנּוֹת אֲשֶׁר מִצַּד הֶחָזִית סֵפֶר תְּפִלּוֹת עָבֶה הַמְיֻעָד לְשִׁמּוּשׁ הַצִּבּוּר, וְהַסֵּפֶר גַּג לוֹ מִמַּעַל כְּנֶגֶד הַגֶּשֶׁם וּשְׂבָכָה מִסָּבִיב לוֹ כְּנֶגֶד הַגַּנָּבִים, אֶלָּא שֶׁהַשְּׂבָכָה אֵינָהּ מוֹנַעַת בִּפְנֵי הַדִּפְדּוּף. לְצִדּוֹ שֶׁל סֵפֶר תְּפִלּוֹת זֶה אַתָּה רוֹאֶה אֶשְׁנָב, מְקֻמָּר לְפִי סִגְנוֹן גּוֹטִי, הַנִּשְׁקָף אֶל פְּנֵי הַכִּכָּר וְסָגוּר עַל יְדֵי שְׁנֵי מוֹטוֹת בַּרְזֶל הַמְכַסִּים עָלָיו בְּצוּרַת שְׁתִי וָעֵרֶב; זֶהוּ הַפֶּתַח הַיְחִידִי אֲשֶׁר בּוֹ יָבוֹאוּ הָאֲוִיר וְהָאוֹר בְּמִדָּה זְעוּמָה לְתוֹךְ הַתָּא הַקָּטֹן וְהַצַּר הַקָּרוּעַ בְּחוֹמַת הַבִּנְיָן הָעַתִּיקָה; תָּא זֶה, הַקָּבוּר כֻּלּוֹ בַּאֲדָמָה, נִרְאֶה שָׁרוּי בְּשַׁלְוָה וּבִדְמָמָה קוֹדֶרֶת, בְּעוֹד אֲשֶׁר מִסְּבִיבוֹ סוֹעֶרֶת וּמַכָּה גַּלִּים עִיר מְלֵאָה תְּשׁוּאוֹת, הִיא כִּכַּר גְּרֶב אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ בְּכָל פָּרִיס לַהֲמוֹנֵי אָדָם וְלַהֲמֻלַּת חַיִּים.

אוֹתוֹ תָּא הָיָה מְפֻרְסֵם בְּפָרִיס זֶה שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, שֶׁכֵּן גְּבֶרֶת רוֹלַנְד, בַּעֲלַת הַצְּרִיחַ, בִּגְבֹר עָלֶיהָ אֶבְלָּהּ עַל אָבִיהָ אֲשֶׁר נֶהֱרַג בְּמַסְעִי הַצְּלָב, צִוְּתָה לְקְרֹעַ אֶת הַתָּא הַזֶּה בְּחוֹמַת הַיְסוֹד שֶׁל בֵּיתָהּ, וְשָׁם נִסְגְּרָה לְכָל יְמֵי חַיֶּיהָ, בְּהַשְׁאִירָה לְעַצְמָהּ מִכָּל אַרְמוֹנָהּ, אֲשֶׁר הִקְדִּישָׁה אוֹתוֹ לַעֲנִיִּים וּלְבֵית אֱלֹהִים, רַק אֶת הַחֶדֶר הַזֶּה אֲשֶׁר פִּתְחוֹ נִסְתַּם בְּחוֹמַת אֲבָנִים וְאֶשְׁנַבּוֹ עָמַד פָּתוּחַ גַּם בַּחֹרֶף גַּם בַּקָּיִץ. הָאִשָּׁה הַמִּתְאַבֶּלֶת, שֶׁנִּקְבְּרָה מַמָּשׁ חַיִּים, חִכְּתָה עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּקִבְרָהּ לְבוֹא הַמָּוֶת, הִתְפַּלְּלָה יוֹמָם וָלַיְלָה לְנִשְׁמַת אָבִיהָ, יָשְׁנָה עַל הָאָרֶץ בְּלִי שִׂים אֶבֶן מְרַאֲשׁוֹתֶיהָ. לָבְשָׁה שַׂק לִבְשָׂרָה וְהִתְכַּלְכְּלָה בְּלֶחֶם וּבְמַיִם אֲשֶׁר אֲנָשִׁים רַחֲמָנִים הִצִּיגוּ לְמַעֲנָהּ כִּנְדָבָה עַל אֶדֶן הָאֶשְׁנָב, בַּהֲשִׁיבָם לָהּ גְּמוּל רַחֲמִים עַל מַעֲשֵׂה הָרַחֲמִים אֲשֶׁר עָשְׂתָה לְפָנִים. לִפְנֵי מוֹתָהּ, בְּלֶכְתָּהּ לִמְקוֹם מְנוּחָתָהּ הַנִּצְחִי, הִקְדִּישָׁה אֶת הַתָּא הַזֶּה כְּמַתְּנַת עוֹלָם לְנָשִׁים אֻמְלָלוֹת, – אִמָּהוֹת, אַלְמָנוֹת אוֹ בְּתוּלוֹת אֲשֶׁר תֹּאמֵרְנָה לִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ לִפְנֵי אֱלֹהִים עַל נַפְשָׁן אוֹ עַל נֶפֶשׁ זָרִים, אוֹ תָּבֹאנָה לְהִקָּבֵר חַיִּים מִתּוֹךְ צַעַר גָּדוֹל אוֹ מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. הָעֲנִיִּים עָשׂוּ לָהּ כָּבוֹד גָּדוֹל בְּמוֹתָהּ וְלִוּוּ אוֹתָהּ לְבֵית עוֹלָמָהּ בְּרֹב בְּרָכוֹת וּבְרֹב דְּמָעוֹת; וְאוּלָם לְצַעֲרָם שֶׁל הָאֶבְיוֹנִים לֹא זָכְתָה אִשָּׁה קְדוֹשָׁה זוֹ, בְּאֵין מִי שֶׁיַּמְלִיץ עָלֶיהָ, לָבוֹא בְּסוֹד הַקְּדוֹשִׁים. הַמֻּפְקָרִים שֶׁבֵּינֵיהֶם הִתְנַחֲמוּ בְּלִבָּם, כִּי בְּגַן־הָעֵדֶן יָקוּם הַדָּבָר מַהֵר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּרוֹמָא, וּבְאֵין לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לְגַבֵּי הָאַפִּיפְיוֹר עָשׂוּ בְּפַשְׁטוּת וְהִתְפַּלְּלוּ לְנִשְׁמָתָהּ לִפְנֵי אֱלֹהִים. רֻבָּם הִסְתַּפְּקוּ בָּזֶה שֶׁהִקְדִּישׁוּ בְּזִכְרוֹנָם אֶת הָאִשָּׁה מָרַת רוֹלַנְד וְלָקְחוּ מִסַּחֲבוֹתֶיהָ וְעָשׂוּ לָהֶם שְׁיָרֵי קְדֻשָּׁה. הָעִיר מִצִּדָּהּ, בִּרְצוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר לְפִי רוּחַ הַבְּתוּלָה, תָּרְמָה סֵפֶר תְּפִלוֹת צִבּוּרִי וְקָבְעָה אוֹתוֹ עַל יַד אֶשְׁנַב הַתָּא, כְּדֵי שֶׁעוֹבְרִים וְשָׁבִים יַעַמְדוּ כָּאן לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה וְיַעֲלוּ עַל לִבָּם לְחוֹנֵן בְּמַתְּנַת יָד אֶת בַּעֲלוֹת הַתְּשׁוּבָה, הֲלֹא הֵן יוֹרְשׁוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה מָרַת רוֹלַנְד הַיּוֹשְׁבוֹת בַּתָּא וּמְצַפּוֹת בְּרָעָב וּבְחֹסֶר כֹּל לְחַסְדֵי הַבְּרִיּוֹת.

אַגַּב, בִּימֵי הַבֵּינַיִם הָיוּ מְעָרוֹת קְבָרִים כָּאֵלֶּה שְׁכִיחוֹת לְמַדַּי בֶּעָרִים. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת – בִּרְחוֹב הוֹמֶה בְּיוֹתֵר, בְּלֵב שׁוּק הַמָּלֵא בְּיוֹתֵר תְּשׁוּאוֹת וַהֲמוֹן חַיִּים, מִתַּחַת לְפַרְסוֹת הַסּוּס וּמִתַּחַת לְאוֹפַנֵּי הָעֲגָלָה כִּבְיָכֹל – הָיוּ מוֹצְאִים מִין בּוֹּר אוֹ מְעָרָה, חוֹר סָתוּם בְּקִיר וּמְסֻיָּג בִּשְׂבָכָה, שֶׁשִּׁמֵּשׁ קֶבֶר־מֵעֲמַקִּים לְאָדָם חַי הַשָּׁקוּעַ יוֹמָם וָלַיְלָה בִּתְפִלָּה וְנָדוֹן מֵרְצוֹנוֹ לְאֵבֶל וְלִתְשׁוּבָה עַד סוֹף יָמָיו. וּמִכָּל הָרַעְיוֹנוֹת, הַמִּתְעוֹרְרִים לְמַרְאֵה תָּא הַתְּשׁוּבָה הַנּוֹרָא, שֶׁהִנֵּהוּ מֵעֵין דָּבָר מְמֻצָּע בֵּין בַּיִת וּבֵין קֶבֶר, בֵּין חֲצַר־מֵתִים וּבֵין עִיר: – מִכָּל הָרַעְיוֹנוֹת, אוֹמֵר אֲנִי, הַמִּתְעוֹרְרִים לְמַרְאֵה בְּרִיחָה זוֹ שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִן הַבְּרִיּוֹת וְהוֹלֵךְ לִחְיוֹת אֶת שְׁאֵרִית חַיָּיו עִם הַמֵּתִים, מְנוֹרַת חַיִּים זוֹ הַמְּכַלָּה אֶת טִפּוֹת שַׁמְנָהּ הָאַחֲרוֹנוֹת בְּגֵיא צַלְמָוֶת, שְׂרִיד חַיִּים זֶה הַמִּתְלַקֵּחַ בְּתוֹךְ מְעָרָה, רוּחַ הַחַי וְהַקּוֹל וּתְפִלַּת הַתָּמִיד הַמִּסְתּוֹפְפִים בְּכוּךְ אֲבָנִים, הַפָּנִים הַנְּטוּיִם מוּל עוֹלָם אַחֵר, הָעַיִן הַמַּשְׁקִיפָה מוּל שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה, הָאֹזֶן הַנִּצְמֶדֶת אֶל קִירוֹת קֶבֶר, – וְשׁוּב אֲנִי אוֹמֵר: מִכָּל הָרַעְיוֹנוֹת הַמִּתְעוֹרְרִים לְמַרְאֵה נֶפֶשׁ אָדָם הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹךְ גּוּף כָּזֶה, גּוּף אָדָם הֶעָצוּר בְּבוֹר כֶּלֶא כָּזֶה, יְלֵל תַּאֲנִיָּה שֶׁל נֶפֶשׁ הַמִּסְתַּגֶּפֶת תַּחַת לַחֵץ הַגּוּף וְהַצּוּר: – מִכָּל אֵלֶּה לֹא הֵבִין הֶהָמוֹן אַף קֻרְטוֹב אֶחָד. הַחֲסִידוּת שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם, הַמְמַעֶטֶת בְּהִתְחַכְּמוּת וּרְחוֹקָה לְגַמְרֵי מִפִּקְחוּת, לֹא רָאֲתָה בִּפְעֻלָּה דָתִית צְדָדִים מְרֻבִּים כָּאֵלֶּה. הִיא תָּפְסָה אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה כִּפְּשׁוּטָם. חָלְקָה לָהֶם כָּבוֹד וְהַעֲרָצָה, הִשְׁתַּמְּשָׁה בָּהֶם בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ, אֲבָל לֹא שָׂמָה לֵב לְעִנּוּיֵיהֶם וְנַפְשָׁה לֹא הָמְתָה אֲלֵיהֶם. מִזְּמָן לִזְמָן הֵבִיאָה לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה הַמִּסְכֵּן קְצָת מָזוֹן, הִתְבּוֹנְנָה דֶּרֶךְ הַחוֹר לִרְאוֹת אִם עוֹדֶנּוּ חַי, אֲבָל לֹא שָׂמָה לֵב לָדַעַת אֶת שְׁמוֹ וְלֹא יָדְעָה כִּמְעַט לְנָכוֹן אֶת מִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁהוּא שָׁרוּי בִּגְסִיסָה; וְאִם שָׁאַל אִישׁ זָר לַשֶּׁלֶד הַחַיָּה הַהוֹלֶכֶת וְנִרְקֶבֶת בִּמְאוּרָתָהּ, עָנוּ לוֹ הַשְּׁכֵנִים בְּפַשְׁטוּת, אִם בַּעַל הַתְּשׁוּבָה הָיָה גֶבֶר: “זֶהוּ מִתְבּוֹדֵד”; אוֹ אִם זֹאת הָיְתָה אִשָּׁה: “זוֹהִי מִתְבּוֹדֶדֶת”.

תְּפִיסַת הָאֲנָשִׁים הָיְתָה בַּיָּמִים הָהֵם פִּכְּחִית – לְלֹא רְגָשׁוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, לְלֹא הַגְזָמָה, לְלֹא זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת. בַּיָּמִים הָהֵם לֹא קָנָה לוֹ הַמִּיקְרוֹסְקוֹףּ עֲדַיִן שְׁלִיטָה בְּעוֹלַם הַחֹמֶר אוֹ בְּעוֹלַם הָרוּחַ. מִקְרֵי הֶסְגֵּר כָּאֵלֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עוֹרְרוּ עִנְיָן רַב, אֵרְעוּ בֶּאֱמֶת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ, בִּתְחוּם הֶעָרִים. בְּפָרִיס נִמְצְאוּ בְּמִסְפָּר רַב לְמַדַּי תָּאִים כָּאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים מָקוֹם לִתְפִלָּה וּתְשׁוּבָה; כֻּלָּם כִּמְעַט הָיוּ תְּפוּסִים עַל יְדֵי דַּיָּרִים. אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי הַכְּמָרִים לֹא דָּאֲגוּ בְּיוֹתֵר לְיִשּׁוּבָם שֶׁל הַתָּאִים, וְגָרְמוּ בָּזֶה לְהִתְרוֹפְפוּת הָאֱמוּנָה אֵצֶל הַמַּאֲמִינִים, וְכִי בַּתָּאִים הָרֵיקִים מִבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הָיוּ נוֹהֲגִים לְהוֹשִׁיב מְצֹרָעִים. הָיוּ עוֹד תָּאִים מִחוּץ לַתָּא שֶׁעַל כִּכַּר גְּרֶב – אֶחָד בְּמוֹנְפוֹקוֹן, אֶחָד בִּשְׂדֵה הַקְּבָרוֹת דֶּה־אִינוֹסֶן וְאֶחָד, – לֹא אֵדַע בָּרוּר בְּאֵיזֶה מָקוֹם, וְאִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה – בְּבֵית קְלִישׁוֹן; וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה תָּאִים נִמְצְאוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, וְאֵלֶּה שֶׁעָבְרוּ וּבָטְלוּ מִן הָעוֹלָם הִשְׁאִירוּ זֵכֶר בִּרְשֻׁמּוֹת. גַּם בְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָיוּ קַיָּמִים תָּאֵי מִתְבּוֹדְדִים. עַל גִּבְעַת סֶן־גֶ’נוֹבֵבָה, בְּבוֹר מָלֵא זֶבֶל, יָשַׁב מִין אִיּוֹב שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשִׁים שָׁנָה פִּזֵּם אֶת שִׁבְעֵת מִזְמוֹרֵי הַתְּהִלִּים שֶׁל בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה, כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל שׁוּב לְאַחַר סִיּוּם כָּל מַחֲזוֹר וְנוֹשֵׂא גַם בְּלַיְלָה אֶת קוֹל זִמְרָתוֹ הַהוֹלֵךְ לַמֶּרְחַקִּים; וְאַף כַּיוֹם יֵשׁ שֶׁחוֹקֵר קַדְמוֹנִיּוֹת יְדַמֶּה לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל הַזֶּה מִדֵּי עָבְרוֹ בָּרְחוֹב הַנִּקְרָא בְּשֵׁם “רְחוֹב הַבְּאֵר”.

נָשׁוּב אֶל הַתָּא אֲשֶׁר עַל כִּכַּר גְּרֶב וּנְצַיֵּן, כִּי כָּאן לֹא הָיָה מֵעוֹלָם מַחְסוֹר בְּבַעֲלוֹת תְּשׁוּבָה. לְאַחַר פְּטִירָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה מָרַת רוֹלַנְד לֹא קָרָה הַמִּקְרֶה כִּמְעַט, כִּי הַתָּא יַעֲמֹד רֵיק יוֹתֵר מִשָּׁנָה אוֹ שְׁנָתָיִם. רַבּוֹת הָיוּ הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ הֵנָּה לְבַכּוֹת עַד יוֹם מוֹתָן אֶת הוֹרֵיהֶן אוֹ אֶת מַחְמַדֵּי נַפְשָׁן אוֹ אֶת חַטְאוֹת נְעוּרֵיהֶן. הַהֲלָצָה שֶׁל הַפָּרִיסָאִים, הַמְטַפֶּלֶת בְּכָל דָּבָר וַאֲפִילוּ בָּעִנְיָנִים הָרְחוֹקִים מִמֶּנָּה תַּכְלִית רִחוּק, מֻרְגָּל הָיָה בְּפִיהָ כִּי בֵּין הַקָּהָל הַזֶּה לֹא נִרְאוּ אַלְמָנוֹת אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת.

כְּמִנְהַג הַזְּמָן הֶעֱלוּ עַל הַחוֹמָה כְּתֹבֶת בַּלָּשׁוֹן הָרוֹמָאִית, וְזוֹ סִפְּרָה לָעוֹבֵר וָשָׁב הַמֵּבִין רוֹמָאִית אֶת פֵּשֶׁר הַתָּא. מִנְהָג זֶה שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים לִרְשֹׁם פָּסוּק קָצָר מֵעַל לְפֶתַח הַכְּנִיסָה, כְּדֵי לְבָאֵר אֶת עִנְיָן הַבַּיִת, נִתְקַיֵּם עַד לְאֶמְצַע הַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה. בְּטוֹרְוִיל אֲשֶׁר בְּצָרְפַת, מֵעַל שַׁעַר בֵּית־הַכֶּלֶא, הָיָה כָּתוּב: 'Sileto et spera⁹², בְּאִירְלַנְדִּיָּה, בְּאַרְמוֹן פּוֹרְטְסַקּוּ מֵעַל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל מִתַּחַת לַשֶּׁלֶט: ''Forte scutum, salus ducum⁹³; בְּאַנְגְלִיָה, בָּאַרְמוֹן הַנָּעִים אֲשֶׁר לָרוֹזְנִים לְבֵית קוּפֶר, עַל פְּנֵי פֶּתַח הַכְּנִיסָה הָרָאשִׁי: ''Tuum est⁹⁴. בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה כָּל בִּנְיָן וּבִנְיָן מַבִּיעַ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ.

וְכֵיוָן שֶׁלְּאוֹתוֹ תָּא אֲשֶׁר בִּצְרִיחַ רוֹלַנְד לֹא הָיְתָה דֶלֶת, לְפִיכָךְ חָרְטוּ מֵעַל הָאֶשְׁנָב בְּאוֹתָיוֹת גְּדוֹלוֹת אֶת שְׁתֵּי הַמִּלִּים הַכְּתוּבוֹת רוֹמָאִית:

TU, ORA⁹⁵

וְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיָה, כִּי הֲמוֹן הָעָם, שֶׁדַּעְתּוֹ הַבְּרִיאָה אֵינָהּ רוֹאָה אֶת הַדְּבָרִים אֶלָּא כִּפְשׁוּטָם, נָקַב לִמְאוּרָה חֲשֻׁכָּה וּמְזֹהָמָה זוֹ אֶת הַשֵּׁם וֹר צַלְמָוֶת⁹⁶: פֵּרוּשׁ זֶה אֵין בּוֹ אוּלַי מִן הַתִּפְאֶרֶת שֶׁבַּפֵּרוּשׁ הָאַחֵר, אֲבָל לְעֻמַּת זֶה יֵשׁ בּוֹ מִן הַצִּיּוּרִיּוּת.

ג. מַעֲשֶׂה בְּעוּגָה שֶׁל תִּירָס    🔗

בִּתְקוּפָה זוֹ, בָּהּ אֵרַע סִפּוּרֵנוּ, הָיָה הַתָּא שֶׁבִּצְרִיחַ רוֹלַנְד תָּפוּס עַל יְדֵי דַיָּר. וְאִם הַקּוֹרֵא רוֹצֶה לָדַעַת מִי הוּא אוֹתוֹ דַיָּר, אֵין לוֹ אֶלָּא לְהַטּוֹת אֹזֶן לְשִׂיחַת הַנָּשִׁים הַכְּשֵׁרוֹת שֶׁבָּאוּ בְּרֶגַע זֶה, מִדֵּי הַבִּיטֵנוּ אֶל צְרִיחַ רוֹלַנְד, בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה מֵאַרְמוֹן שַׁטְלֶה וְשָׂמוּ פַּעֲמֵיהֶן לְאֹרֶךְ הַנָּהָר לְמַעַן הַגִּיעַ אֶל כִּכַּר גְּרֶב.

שְׁתַּיִם מִן הַנָּשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ לְבוּשׁוֹת כְּדֶרֶךְ נָשִׁים מְהֻגָּנוֹת מִבְּנוֹת מַעֲמַד הָאֶזְרָחִים בְּפָרִיס. עֲטִיפַת הֶחָזֶה, הָעֲשׂוּיָה אָרִיג דַּק וְצָחוֹר, הַשִּׂמְלָה שֶׁאֲרִיגָה צֶמֶר מְנֻמָּר כְּעֵין פַּסֵּי תְּכֵלֶת וְאָדֹם, הַגַּרְבַּיִם שֶׁרִקְמָתָן הַצְּחוֹרָה זְרוּעָה טְרִיזֵי צִבְעוֹנִין וְהֵן מְאֻמָּצוֹת הֵיטֵב עַל פְּנֵי קִבֹּרֶת הַשּׁוֹקַיִם, הַנַּעֲלַיִם הָעֲשׂוּיוֹת עוֹר מְשֻׁבָּץ כְּעֵין הָאָדֹם וְהַצָּהֹב וְסֻלְיוֹתֵיהֶן שְׁחוֹרוֹת, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – עֲטִיפַת הָרֹאשׁ הַנּוֹצֶצֶת כְּזָהָב וַעֲשׂוּיָה בִּדְמוּת קֶרֶן מְקֻשֶּׁטֶת שֶׁפַע סְרָטִים וּתְחָרִים, הִיא הָעֲטִיפָה שֶׁנְּשֵׁי שַׁמְפַּנְיָה הַמְּדִינָה חוֹבְשׁוֹת עַד הַיּוֹם לְרֹאשָׁן, מִתּוֹךְ הִתְחָרוּת עִם חֵיל שׁוֹמְרֵי הָרֹאשׁ שֶׁל הַקֵּיסָר הָרוּסִי, – כָּל הַתִּלְבֹּשֶׁת הַזֹּאת הֵעִידָה כִּי הַנָּשִׁים הַלָּלוּ שַׁיָּכוֹת אֶל מַעֲמַד הָאֶזְרָחִים הֶעָשִׁיר שֶׁבְּנוֹתָיו עוֹמְדוֹת בָּאֶמְצַע בֵּין אֵלֶּה הַנִּקְרָאוֹת בְּפִי הַמְּשָׁרְתִים בְּשֵׁם “נָשִׁים” וּבֵין אֵלֶּה הַנִּקְרָאוֹת “גְּבִירוֹת”. טַבָּעוֹת וְזֵרֵי זָהָב לֹא הָיוּ לָהֶן; אֲבָל אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין עַל נְקַלָּה בַּדָּבָר, כִּי הֵן הָלְכוּ לְלֹא עֲדִי לֹא בִּגְלַל עָנְיָן, אֶלָּא מִתּוֹךְ פַּחַד הָעֹנֶשׁ הַצָּפוּי לְכָל אִשָּׁה נוֹשֵׂאת תַּכְשִׁיטִים. הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה אִתָּן הָיְתָה לְבוּשָׁה כִּמְעַט כְּמוֹהֶן, אֲבָל בְּהִלּוּכָהּ וּבְעַצְמוּתָהּ הָיָה נִכָּר, כִּי הִיא אֵשֶׁת נוֹטַרְיוֹן מֵעָרֵי הַשָּׂדֶה. הַחֲגוֹרָה שֶׁעַל מָתְנֶיהָ הֵעִידָה בָּהּ, כִּי הִיא עָקְרָה אֶת רַגְלֶיהָ מִפָּרִיס בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים. וְחוּץ מִזֶּה הִנֵּה הָעֲטִיפָה שֶׁעַל חָזָהּ מְלֵאָה קְפָלִים, לִנְעָלֶיהָ הָיוּ קְשׁוּרִים סְרָטִים וּפַסֵי הַצֶּבַע שֶׁל שִׂמְלָתָהּ נִמְשְׁכוּ לָרֹחַב וְלֹא לָאֹרֶךְ, – כָּל אֵלֶּה וְדוֹמֵיהֶן נִרְאוּ כְּפוֹגְמוֹת בַּטַּעַם הַטּוֹב.

הַשְּׁתַּיִם הָרִאשׁוֹנוֹת הִתְנַהֲלוּ בְּדַרְכָּן אַגַּב הִלּוּךְ הַמְיֻחָד לִבְנוֹת פָּרִיס. הִלּוּךְ זֶה שֶׁתּוֹשָׁבֵי עָרֵי הַשָּׂדֶה מַכִּירִים עַל פִּיו אֶת בְּנוֹת עִיר הַבִּירָה. הָאִשָּׁה הַקַּרְתָּנִית הוֹלִיכָה אִתָּהּ נַעַר מְגֻדָּל שֶׁהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ עוּגָה גְּדוֹלָה. לֹא נָעִים לָנוּ לְצַיֵּן, כִּי מֶזֶג הָאֲוִיר הַקָּשֶׁה שֶׁבִּתְקוּפַת שָׁנָה זוֹ גָּרַם לוֹ לַנַּעַר שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת לְשׁוֹנוֹ כְּעֵין מִטְפַּחַת אַף.

הַנַּעַר נִגְרַר אַחֲרֵי אִמּוֹ Non passibus aequis⁹⁷, בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל וִירְגִּיל, וְנִכְשֵׁל מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם בְּלֶכְתּוֹ – לְרָגְזָהּ הָרַב שֶׁל הוֹרָתוֹ. מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ הָיְתָה נְתוּנָה בְּעִקָּר לָעוּגָה, וְלֹא לַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ בָּהּ. נִרְאֶה הָיָה כִּי דְּבַר־מָה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ מֵהַגִּישׁ אֶת הָעוּגָה אֶל פִּיו; שֶׁכֵּן לֹא שָׁלַח בָּהּ אֶלָּא עֵינַיִם עוֹרְגוֹת. וַדַּאי שֶׁהַאֵם הָיְתָה צְרִיכָה לָשֵׂאת אֶת הָעוּגָה; אַכְזְרִיּוּת הָיְתָה מִצִּדָּהּ לְהַטִּיל עַל פִּרְחָח כָּזֶה גּוֹרָל שֶׁל טַנְטָלוּס. בֵּינָתַיִם עָסְקוּ הַבֻּרְגָּנִיּוֹת (בְּשֵׁם “גְּבִירוֹת” נִקְרְאוּ בַּיָּמִים הָהֵם רַק בְּנוֹת הָאֲצִילִים) בְּדִבְרֵי שִׂיחָה, וְהָיוּ סָחוֹת שְׁלָשְׁתָּן בְּבַת־אֶחָת.

“הָבָה נָחִישָׁה אֶת דַּרְכֵּנוּ, מָרַת מַהְיֶט,” אָמְרָה הַצְּעִירָה מִבֵּין הַשָּׁלשׁ, שֶׁהָיְתָה גַם הַשְּׁמֵנָה בֵּינֵיהֶן, מִדֵּי פְּנוֹתָהּ אֶל הַקַּרְתָּנִית. “חוֹשֶׁשֶׁת אָנֹכִי שֶׁנַּעֲבִיר אֶת הַמּוֹעֵד; בְּשַׁטְלֶה אָמְרוּ לָנוּ, כִּי יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ בְּלִי שְׁהוּת אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן.”

“אִי, הוֹ! וְכִי מָה אַתְּ סָחָה, מָרַת אוֹדַרְד מוֹסְנְיֶה?” הֵשִׁיבָה הַפָּרִיסָאִית הַשְּׁנִיָּה.

“הַלָּז יְהֵא כָּפוּת אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן שְׁתֵּי שָׁעוֹת תְּמִימוֹת. עוֹד הַזְּמָן רַב לְפָנֵינוּ. וְכִי רָאִית כְּבָר פַּעַם אָדָם כָּפוּת אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן, מַהְיֶט הַחֲבִיבָה?”

“כֵּן,” עָנְתָה הַקַּרְתָּנִית. “בְּרֵימְס.”

“הֲבֵל הֲבָלִים! וְכִי מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְעַמּוּד קָלוֹן שֶׁבְּרֵימְס? הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא קוֹרְיָה עֲלוּבָה שֶׁמְּגַלְגְּלִים בָּהּ כַּפְרִיִּים. כָּאן יֵשׁ לָנוּ דָבָר הָגוּן!”

“כֵּיצַד? כַּפְרִיִּים?” קָרְאָה מָרַת מַהְיֶט.

“בְּשׁוּק הָאֲרִיגִים שֶׁבְּרֵימְס? רָאִינוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה מְהֻגָּנִים עַד מְאֹד; הָיוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁרָצְחוּ אָב וָאֵם! כַּפְרִיִּים! וְכִי מִי אֲנַחְנוּ בְּעֵינַיִךְ, מָרַת גֶ’רְוֶז?”

נִרְאֶה הָיָה כִּי הַקַּרְתָּנִית מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לִרְגֹּז עַל הָעֶלְבּוֹן שֶׁהֶעֱלִיבוּ אֶת עַמּוּד הַקָּלוֹן שֶׁל עִיר מוֹלַדְתָּה. וְאוּלָם לְאָשְׁרָן הִתְעָרְבָה בַּדָּבָר מָרַת אוֹדַרְד הַמְּתוּנָה וְהֵסֵבָּה אֶת הַשִּׂיחָה בְּעוֹד מוֹעֵד לְעִנְיָן אַחֵר. “וְזֹאת חָפַצְתִּי לִשְׁאֹל אֶצְלֵךְ, מָרַת מַהְיֶט, מָה הֵם בְּעֵינַיִךְ הַצִּירִים מִפְלַנְדְּרִיָּה שֶׁבָּאוּ לְעִירֵנוּ? הֲגַם בְּרֵימְס אַתֶּם רוֹאִים צִירִים מְהֻדָּרִים כָּאֵלֶּה?”

“לֹא אֲכַחֵד מִכֵּן,” עָנְתָה מָרַת מַהְיֶט, “כִּי פְלַנְדְּרָאִים כְּאֵלֶּה אֵין לִרְאוֹת אֶלָּא בְּפָרִיס.”

“הַאִם רָאִית בֵּין אַנְשֵׁי הַמִּשְׁלַחַת אֶת הַצִּיר גְּדָל־הַקּוֹמָה הַמִּתְעַסֵּק בַּעֲשִׂיַּת גַּרְבַּיִם?” שָׁאֲלָה מָרַת אוֹדַרְד.

“כֵּן!” עָנְתָה מָרַת מַהְיֶט. “הוּא דּוֹמֶה בְּמַרְאֵהוּ לְסַטוּרְנוּס.”

“וְאֶת הַצִּיר גְּדָל־הַקּוֹמָה שֶׁפַּרְצוּפוֹ דּוֹמֶה לְכֶרֵס עֲרֻמָּה?” עָנְתָה מָרַת גֶ’רְוֶז. “וְאוֹתוֹ גּוּץ בַּעַל הָעֵינַיִם הַקְּטַנּוֹת אֲשֶׁר עַפְעַפֵּיהֶן קֵרְחִים וְרִיסֵיהֶן מֻכֵּי הַדַּלֶּקֶת מַרְאֵיהֶם כְּרֹאשׁ דַּרְדָּר מְמֻסְמָס?”

“אֲבָל נָאִים מִכָּל הֵם סוּסֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ,” אָמְרָה אוֹדַרְד, “מָה הֲדוּרִים הֵם בָּרֶסֶן וּבָאֻכָּף הָעֲשׂוּיִם לְפִי טַעַם אַרְצָם!”

“אִי לָךְ, חֲבִיבָתִי!” נִכְנְסָה בִּדְבָרִים הַקַּרְתָּנִית מַהְיֶט, שֶׁהִגִּיעָה גַם שַׁעְתָּהּ לְהַעֲלוֹת עַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה שֶׁל חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה, “וְכִי מָה הָיִית אוֹמֶרֶת אִלּוּ רָאִית בִּזְמַן הַהַכְתָּרָה בְּרֵימְס בִּשְׁנַת 61, לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר לַנְּסִיכִים וּלְשָׂרַי הַמֶּלֶךְ? אֻכָּפֵי הַסּוּסִים הָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּכָל מִינֵי כָּרִים וּשְׂמִיכוֹת; הַלָּלוּ מֶשִׁי דַמֶּשֶׂק וַאֲרִיג זָהָב דַּק שֶׁרְפִידָתָם עוֹר הַצָּבָל; וְהַלָּלוּ עֲשׂוּיִם קְטִיפָה וּרְפִידָתָם זְנָבוֹת שֶׁל חֹלֶד הַשֶּׁלֶג; וְהָיוּ גַם שֶׁאֲרִיגָם הָיָה כֻּלּוֹ רִקְמַת זָהָב וְשֶׁפַע שֶׁל גְּדִילִים לָהֶם בְּזָהָב וּבְכֶסֶף. צְאִי וְחִשְׁבִי בְּכַמָּה כֶּסֶף עָלוּ כָּל אֵלֶּה! וּמָה הֲדוּרִים הָיוּ נַעֲרֵי הָאַבִּירִים רוֹכְבֵי הַסּוּסִים!”

וְאוּלָם אֵין מִכָּאן רְאָיָה," עָנְתָה מָרַת אוֹדַרְד דְּבָרִים כְּבוּשִׁים, “כִּי הַפְלַנְדְּרָאִים אֵין לָהֶם סוּסִים יָפִים וְכִי לֹא נִתְקַיְּמָה לִכְבוֹדָם אֶתְמוֹל כֵּרָה גְדוֹלָה בְּבֵית הַמּוֹעֵצוֹת מִטַּעַם רֹאשׁ הֵעִיר וְלֹא כִּבְּדוּ אוֹתָם בִּשְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה בְּמַמְתַּקִּים, יֵין רָקַח וְעוּגוֹת מְתוּקוֹת וּבְכָל מִינֵי מַטְעַמִּים אֲחֵרִים.”

“מַה תַּשְׁמִיעִי מִפִּיךְ, יְדִידָתִי?” קָרְאָה מָרַת גֶ’רְוֶז. “הֲלֹא אֶמֶשׁ סָעֲדוּ הַפְלַנְדְּרָאִים בְּאַרְמוֹן בֻּרִבּוֹן הַקָּטֹן, אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הַחַשְׁמַן.”

“חָלִילָה! הֵם סָעֲדוּ בְּבֵית הַמּוֹעֵצוֹת.”

“חַס וְשָׁלוֹם! בְּאַרְמוֹן בֻּרִבּוֹן הַקָּטֹן.”

“הֲרֵי בָּרוּר כִּי הַדָּבָר הָיָה בְּבֵית הַמּוֹעֵצוֹת,” עָנְתָה מָרַת אוֹדַרְד מִתּוֹךְ מְרִירוּת, “שֶׁכֵּן שָׁם נָאַם לִפְנֵיהֶם הַדָּקְטוֹר סֶקוּרַבְּל בַּלָּשׁוֹן הָרוֹמָאִית וְהַנְּאוּם הִשְׂבִּיעַ אוֹתָם רָצוֹן רָב. כָּךְ סִפֵּר לִי בַּעְלִי שֶׁהוּא מוֹכֵר סְפָרִים מֻשְׁבָּע.”

“אֵין כָּל סָפֵק כִּי הַסְעֻדָּה נִתְקַיְּמָה בְּאַרְמוֹן בֻּרְבּוֹן הַקָּטֹן,” הֶחֱזִירָה גֶ’רְוֶז אַף הִיא מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת, “שֶׁכֵּן סוֹכֵן הַבַּיִת שֶׁל הַחַשְׁמַן שָׂם לִפְנֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: שְׁנֵים־עָשָׂר הִין יֵין רֶקַח לָבָן, יֵין קְלֶרֶה וְיֵין רֶקַח אָדֹם, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע תֵּבוֹת מְלֵאוֹת עוּגוֹת מֻזְהָבוֹת, מַאֲפֵה לִיּוֹן, כְּמוֹ כֵן הֲמוֹן נֵרוֹת שַׁעֲוָה בְּנֵי שְׁתֵּי לִטְרָאוֹת; וְעוֹד שִׁשָּׁה הִינִים יֵין קֶצֶף לָבָן, מִמִּבְחַר הַיַּיִן הַנִּמְצָא בַּשּׁוּק. דּוֹמֶה שֶׁאֵין לָךְ רְאָיָה מַכְרִיעָה מִזּוֹ. אֵת כָּל אֵלֶּה סִפֵּר לִי בַּעְלִי שֶׁהוּא מֻרְשֶׁה לַחֲמִשִּׁים אִישׁ בַּחֲדַר הַמּוֹעֵצוֹת לְאֶזְרָחִים בְּשַׁטְלֶה, וְהוּא שֶׁעָשָׂה הַבֹּקֶר הַשְׁוָאָה בֵּין הַצִּירִים מִפְלַנְדְּרִיָּה וּבֵין הַצִּירִים שֶׁל יוֹחָנָן רֹאשׁ־הַכְּמָרִים⁹⁸ וְשֶׁל הַקֵּיסָר מִטְּרַפֶּזוּנְד, אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ לְפָרִיס מֵאֲרַם־נַהֲרַיִם וּבְאָזְנֵיהֶם הָיוּ נְזָמִים.”

“אֱמֶת וְיַצִּיב הַדָּבָר, כִּי סְעֻדַּת עֶרֶב זוֹ נִתְקַיְּמָה בְּבֵית הַמּוֹעֵצוֹת,” עָנְתָה מָרַת אוֹדַרְד, שֶׁלֹּא נִפְגְּעָה אַף בְּמִקְצָת מִטַּעֲנוֹתֶיהָ שֶׁל בַּת שִׂיחָתָהּ, “וְכִי מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה עַיִן שֶׁפַע כָּזֶה שֶׁל מַאֲכָלִים וּמַטְעַמִּים.”

“וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ, כִּי סְגָן הַבַּלֶּשֶׁת, אֲשֶׁר שְׁמוֹ לֶה־סֶק, עָמַד לְשָׁרֵת לִפְנֵיהֶם בָּאַרְמוֹן בֻּרְבּוֹן הַקָּטֹן, וְכִי לְעִנְיָן זֶה אֵינֵךְ אֶלָּא טוֹעָה!”

“וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ, כִּי הַדָּבָר הָיָה בְּבֵית הַמּוֹעֵצוֹת.”

“בָּאַרְמוֹן בֻּרְבּוֹן, חֲבִיבָתִי! וּרְאָיָה לַדָּבָר שֶׁעַל פְּנֵי הַמִּלָּה ‘תִּקְוָה’, הַמִּתְנוֹסֶסֶת מֵעַל לְשַׁעַר הַכְּנִיסָה הָרָאשִׁי, רָשְׁמוּ חֲרוּזִים נֶהְדָּרִים וְהֵאִירוּ אוֹתָם בְּאוֹר גָּדוֹל.”

“בְּבֵית הַמּוֹעֵצוֹת! בְּבֵית הַמּוֹעֵצוֹת! וּרְאָיָה לַדָּבָר שֶׁהוּסוֹן לֶה־בּואָר נִגֵּן שָׁם בֶּחָלִיל!”

“וַאֲנִי אוֹמֶרֶת: לֹא וָלֹא!”

“כֵּן! כֵּן!”

“אֲנִי אוֹמֶרֶת: לֹא!”

מָרַת אוֹדַרְד, הַטּוֹבָה וְהַשְּׁמֵנָה בַּנָּשִׁים, אָמְרָה לְהָשִׁיב דְּבָרִים, וּשְׁתֵּי הַיְּרִיבוֹת הָיוּ מַגִּיעוֹת אוּלַי לִידֵי הֲרָמַת יָדַיִם לוּלֵא קָרְאָה מָרַת מַהְיֶט לְפֶתַע פִּתְאֹם:

“הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֶת הֲמוֹן הָעָם שֶׁהִתְקַבֵּץ שָׁם בִּקְצֶה הַגֶּשֶׁר! כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּעִגּוּל וּמִסְתַּכְּלִים בְּאֵיזֶה דָבָר!”

“אָמְנָם כֵּן,” אָמְרָה גֵ’רְוֶז, “אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹל הַלְמוּת שֶׁל תֹּף. דּוֹמֶה לִי שֶׁזֹּאת הִיא אֶסְמֶרַלְדָּה הַקְּטַנָּה הָעוֹשָׂה לְהָטִים בְּלִוְיַת הָעֵז שֶׁלָּהּ. הָבָה נְמַהֵר, מָרַת מַהְיֶט, הָחִישִׁי אֶת צְעָדַיִךְ וּמִשְׁכִי אַחֲרַיִךְ אֶת הַנָּעַר. הֲרֵי בָּאת לְכָאן כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת פִּלְאוֹתֶיהָ שֶׁל פָּרִיס. אֶתְמוֹל רָאִית אֶת הַפְלַנְדְּרָאִים, וְעַכְשָׁיו תַּכִּירִי לָדַעַת אֶת הַצּוֹעֲנִית.”

“הַצּוֹעֲנִית!” אָמְרָה מַהְיֶט וְאָחֲזָה פִּתְאֹם בְּחָזְקָה בִּזְרוֹעַ הַנָּעַר. “חָלִילָה וְחַס! יְרֵאָה אֲנִי שֶׁמָּא תִּגְנֹב זוֹ אֶת יַלְדִּי. בּוֹא וְנֵלְכָה, אִיסְטַשׁ!”

וְהִיא פָּנְתָה וְהִתְחִילָה לָרוּץ לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, בְּדֶרֶךְ הַכְּבִישׁ הָעוֹלֶה לְכִכַּר גְּרֶב, עַד אֲשֶׁר נִשְׁאַר הַגֶּשֶׁר הַרְחֵק מֵאַחֲרֶיהָ. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נָפַל הַיֶּלֶד עַל בִּרְכָּיו; הַאֵם עָמְדָה מֵרוּץ כְּשֶׁהִיא נוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת. אוֹדַרְד וְגֶ’רְוֶז הִשִּׂיגוּ אוֹתָהּ שׁוּב.

“וְכִי אֶפְשָׁר שֶׁצּוֹעֲנִית זוֹ תִּגְנֹב אֶת יַלְדֵּךְ?” אָמְרָה גֵ’רְוֶז, “אֵין זֶה אֶלָּא רַעְיוֹן שָׁוְא!”

מַהְיֶט נִעְנְעָה רֹאשָׁה וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ סְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים.

“אֲבָל מוּזָר הַדָּבָר,” הִפְטִירָה אוֹדַרְד, “שֶׁגַּם הַנְּזִירָה מְטַפֶּלֶת עַל הַצּוֹעֲנִית חֲשָׁדִים כָּאֵלֶּה.”

“מִי הִיא הַנְּזִירָה הַלֵּזוּ?” שָׁאֲלָה מַהְיֶט.

“זוֹהִי הָאָחוֹת גּוּדוּל,” אָמְרָה אוֹדַרְד.

“אֲבָל מִי הִיא זוֹ,” הֵשִׁיבָה מָרַת מַהְיֶט, “שֶׁאַתֶּן קוֹרְאוֹת לָהּ בְּשֵׁם הָאָחוֹת גּוּדוּל?”

“וַדַאי שֶׁבְּנֵי רֵימְס אֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה!” עָנְתָה אוֹדַרְד. “זֹאת הִיא בַּעֲלַת הַתְּשׁוּבָה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּבוֹר הַצַּלְמָוֶת.”

“כֵּיצַד!” קָרְאָה מַהְיֶט, “וְכִי אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת לְאוֹתָהּ אִשָּׁה מִסְכֵּנָה שֶׁאָנוּ רוֹצִים לָתֵת לָהּ אֶת הָעוּגָה?”

אוֹדַרְד הֵנִיעָה רֹאשָׁה לְאוֹת הַסְכָּמָה.

“לְזוֹ מַמָּשׁ אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת. עוֹד מְעַט וְתִרְאִי אוֹתָהּ לְיַד אֶשְׁנַבָּהּ, כְּשֶׁנַּגִּיעַ לְכִכַּר גְּרֶב. אַף הִיא כָּמוֹךְ חוֹשֶׁבֶת רָעוֹת עַל אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים אֵלֶּה מִמִּצְרַיִם, הַמְּנַגְּנִים בַּתֹּף וּמְנַבְּאִים עֲתִידוֹת לִבְנֵי־אָדָם. אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ הִיא שׂוֹטֶמֶת כָּל כָּךְ אֶת הַצּוֹעֲנִים וְאֶת הַמִּצְרִים. וְאוּלָם אַתְּ, מַהְיֶט, לָמָּה תְּמַהֲרִי לִבְרֹחַ? וְכִי אֵינֵךְ רוֹצָה לִרְאוֹת אוֹתָהּ, לְכָל הַפָּחוֹת?”

“הָהּ!” אָמְרָה מַהְיֶט וְכִנְּסָה לְבֵין יָדֶיהָ אֶת רֹאשׁוֹ הֶעָגֹל שֶׁל הַנָּעַר. “יְרֵאָה אֲנִי שֶׁלֹּא יִקְרֵנִי מָה שֶׁקָּרָה אֶת מָרַת פַּקֶּט לַה־שַׁנְטְפְלֶרִי.”

“רוֹאָה אֲנִי מִדְּבָרַיִךְ, מַהְיֶט הַחֲבִיבָה, שֶׁיֵּשׁ אִתָּךְ סִפּוּר־מַעֲשֶׂה וְאַתְּ מוּכָנָה לְהַרְצוֹת אוֹתוֹ לְפָנֵינוּ,” אָמְרָה גֶ’רְוֶז וְשִׁלְּבָה אֶת זְרוֹעָה בִּזְרוֹעַ מַהְיֶט.

“בְּחֵפֶץ לֵב,” עָנְתָה מַהְיֶט; “אֲבָל מֻבְטְחַתְנִי שֶׁלֹּא יְצָאתֶן כְּלָל מִחוּץ לִתְחוּמָהּ שֶׁל פָּרִיס, שֶׁכֵּן לֹא שְׁמַעְתֶּן דָּבָר עַל אֹדוֹת הַמְּאֹרָע הַזֶּה! וּבְכֵן דְּעוּ לָכֶן (אֲבָל אֵין צֹרֶךְ שֶׁנַּעֲמֹד בְּמָקוֹם אֶחָד בִּשְׁעַת הַסִּפּוּר) כִּי פַּקֶּט שַׁנְטְפְלֶרִי הָיְתָה נַעֲרָה יָפָה כְּבַת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה בִּזְמַן שֶׁגַּם אָנֹכִי הָיִיתִי בְּגִיל זֶה; מֵאָז עָבְרוּ כְּבָר שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְאִם נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וּפַקֶּט זוֹ אֵינֶנָּהּ עַכְשָׁו, כָּמוֹנִי הַיּוֹם הַזֶּה, אֵם הֲגוּנָה וַהֲדוּרָה וְאַמִּיצָה אֲשֶׁר שְׁנוֹתֶיהָ שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ וְלָהּ בַּעַל וָנַעַר – הִיא עַצְמָהּ אֲשֵׁמָה בְּכָךְ. וּבְכֵן, דְּעוּ לָכֵן כִּי אָבִיהָ הָיָה מַר גּוֹבֶרְטוֹ, שֶׁשִּׁמֵשׁ מִנַגֵּן בָּאֳנִיּוֹת הַהוֹלְכוֹת בְּרֵימְס, – וְהוּא שֶׁנִּגֵּן בִּפְנֵי שַׁרְל הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁזֶּה הָכְתַּר לְמֶלֶךְ וְהָלַךְ בָּאֳנִיָּה עַל פְּנֵי נְהַר וֶסְל שֶׁלָּנוּ לְמִן סִילֶרִי וְעַד מוֹיְסוֹן וְאִתּוֹ אָז בָּאֳנִיָּה גַּם יוֹהַנָּה דְ’אַרְק הַבְּתוּלָה. אָבִיהָ הַזָּקֵן מֵת עַל פַּקֶּט בִּהְיוֹתָהּ יַלְדָּה קְטַנָּה; לֹא נִשְׁאַר לָהּ קָרוֹב אוֹ גוֹאֵל חוּץ מֵאִמָּהּ, הִיא אֲחוֹתוֹ שֶׁל מַר פְּרַדוּן, גַּלָּף וְחָרָשׁ בִּנְחֹשֶׁת שֶׁגָּר בְּפָרִיס, בִּרְחוֹב פַרֶן־גַּרְלֶן, וּמֵת בְּשָׁנָה שֶׁעָבְרָה. הֲרֵי שֶׁאֶתֵּן רוֹאוֹת, כִּי הִיא הָיְתָה בַּת הוֹרִים הֲגוּנִים. אִמָּהּ הָיְתָה טוֹבַת לֵב – וַחֲבַל עַל כָּךְ! – וְלֹא לִמְּדָה אֶת בִּתָּהּ אֶלָּא לְטַפֵּל בַּסְּחוֹרָה שֶׁבַּחֲנוּת הַצַּעֲצוּעִים שֶׁלָּהּ, וּלְבַסּוֹף גָּדְלָה זוֹ וְהָיְתָה לְנַעֲרָה יָפָה הַשְּׁרוּיָה בְּדַלוּת גְּמוּרָה. שְׁתֵּיהֶן הִתְגוֹרְרוּ בְּרֵימְס, מֵעֵבֶר הַנָּהָר, בִּרְחוֹב פוֹל־פֶּן. שׂמְנָה אֶת לִבְּכֶן לְכָךְ; דּוֹמֶה לִי שֶׁכָּל הָאָסוֹן לֹא בָּא עַל פַּקֶּט אֶלָּא בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה. בִּשְׁנַת 61, הִיא שְׁנַת הַהַכְתָּרָה שֶׁל מַלְכֵּנוּ לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, יָרוּם הוֹדוּ, הָיְתָה פַּקֶּט נַעֲרָה עַלִּיזָה וּמְלֵאַת חַיִּים וְכֻלָּם קָרְאוּ לָהּ בְּשֵׁם שַׁנְטְפְלֶרִי⁹⁹… נַעֲרָה מִסְכֵּנָה שֶׁכְּמוֹתָהּ!… הָיוּ לָהּ שִׁנַּיִם יָפוֹת, וְהִיא הִרְבְּתָה לִצְחֹק כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אֶת שִׁנֶּיהָ. וַהֲרֵי הַדָּבָר יָדוּעַ, כִּי נַעֲרָה שֶׁפִּיהָ מָלֵא צְחוֹק סוֹפָהּ לָבוֹא לִידֵי דְמָעוֹת; שִׁנַּיִם יָפוֹת גּוֹרְמוֹת תַּקָּלָה לְעֵינַיִם יָפוֹת. כַּמִּקְרֶה הַזֶּה קָרָה גַם לְשַׁנְטְפְלֶרִי. הִיא וְאִמָּהּ לֹא הִשְׂתַּכְּרוּ אֶת לַחְמָן אֶלָּא בְּדֹחַק; מִזְּמָן שֶׁמֵּת הַמְנַגֵּן יָרְדוּ אֵלּוּ לְשֶׁפֶל הַמַּדְרֵגָה; הַתַּגְרָנוּת לֹא הִכְנִיסָה לָהֶן יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ אֲגוֹרוֹת לְשָׁבוּעַ. עָבְרָה לִבְלִי שׁוּב הָעֵת שֶׁאַבָּא גּוֹבֶרְטוֹ הֵבִיא בְּבַת־אַחַת הַבַּיְתָה שְׁנֵים־עָשָׂר סוֹל בְּכֶסֶף פָּרִיס חֵלֶף שִׁיר אֶחָד שֶׁנִּגֵּן בִּשְׁעַת הַהַכְתָּרָה. חֹרֶף אֶחָד (הַדָּבָר הָיָה בְּאוֹתָהּ שְׁנַת 61) שָׂרַר קֹר חָזָק בָּאָרֶץ וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים לֹא הָיוּ לָהֶן עָצִים אוֹ זְרָדִים לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר, וְאוּלָם פָּנֶיהָ שֶׁל שַׁנְטְפְלֶרִי נַעֲשׂוּ בַּקֹּר יָפִים וְרַעֲנַנִּים שִׁבְעָתַיִם, עַד שֶׁהַגְּבָרִים כִּנּוּ אוֹתָהּ פַּעַם בְּשֵׁם פַּקֶּט¹⁰⁰ וּפַעַם בְּשֵׁם פַּקֶּרֶט¹⁰¹ – וְהִיא נָפְלָה בַּפָּח. אִיסְטַשׁ! אַל תָּהִין לִשְׁלֹחַ שֵׁן בָּעוּגָה!.. פַּעַם אַחַת בָּאָה לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה וְעַל צַוָּארָהּ צְלָב שֶׁל זָהָב, אָז אָמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ כִּי זוֹ מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָהּ לַאֲבַדּוֹן. וְהִיא לֹא הָיְתָה אֶלָּא בַּת אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה! אַל יְהֵא הַדָּבָר קַל בְּעֵינֵיכֶן! הִיא פִּזְּרָה אֶת יָפְיָהּ בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים, וּלְבַסּוֹף לֹא נִשְׁאַר לָהּ מִדִּינַר הַזָּהָב שֶׁלָּהּ אֶלָּא קְשִׂיטָה אֶחָת. וּמָה אֲסַפֵּר לָכֵן עוֹד, נָשִׁים כְּבוּדוֹת? בִּשְׁנַת הַהַכְתָּרָה, לֵאמֹר, לִפְנֵי שֶׁיָּצְאָה שְׁנַת 61, מָסְרָה אֶת עַצְמָהּ לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל אֶחָד סוֹכֵן בְּבֵית זוֹנוֹת! לִפְנֵי צֵאת הַשָּׁנָה!..”

מָרַת מַהְיֶט הוֹצִיאָה אֲנָחָה מִן הַלֵּב וּמָחֲתָה אֶת הַדִּמְעָה שֶׁנִּתְלְתָה בְּעֵינֶיהָ.

“הֲרֵי סִפּוּר מַעֲשֶׂה זֶה אֵין בּוֹ דַוְקָא שׁוּם דָּבָר יוֹצֵא מִן הַכְּלָל,” אָמְרָה גֵ’רְוֶז, “וְאֵינִי רוֹאָה מָה עִנְיָן זֶה אֵצֶל צוֹעֲנִים וִילָדִים.”

“אַל נָא בְּקֹצֶר־רוּחַ!” הִמְשִׁיכָה מַהְיֶט אֶת דְּבָרֶיהָ, “עוֹד תֶּחֱזֶינָה עֵינֵיכֶן גַּם תִּינוֹק… בִּשְׁנַת 66, בְּיוֹם פַּאוּלָה הַקְּדוֹשָׁה בְּחֹדֶשׁ זֶה תִּמְלֶאנָה מֵאָז שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שָׁבָה פַּקֶּט וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ יַלְדָּה קְטַנָּה. אֻמְלָלָה שֶׁכְּמוֹתָהּ! הַיַּלְדָּה הָיְתָה לָהּ לִמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ; כִּי זֶה יָמִים רַבִּים הִשְׁתּוֹקְקָה מְאֹד לְתִינוֹק. אִמָּהּ, הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לְהַעְלִים עַיִן מִפִּשְׁעֵי הַבַּת, אֵם זוֹ הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ. פַּקֶּט נִשְׁאֲרָה בּוֹדְדָה בָּעוֹלָם, לְלֹא נֶפֶשׁ אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ וּלְלֹא נֶפֶשׁ אֲהוּבָה עָלֶיהָ. זֶה חָמֵשׁ שָׁנִים, מֵעֵת שֶׁקָּרָה אוֹתָהּ מִכְשׁוֹל עֲוֹנָה, לֹא הָיָה בְּעוֹלָם יְצוּר אֻמְלָל כְּשַׁנְטְפְלֶרִי. הִיא הָיְתָה בּוֹדְדָה וַעֲזוּבָה לְנַפְשָׁהּ; הָיוּ מַצְבִּיעִים עָלֶיהָ בָּאֶצְבַּע, בְּלֶכְתָּהּ בָּרְחוֹב שָׁפְכוּ עָלֶיהָ גִדּוּפִים; שַׁמָּשֵׁי בֵּית הַמִּשְׁפָּט חָלְקוּ לָהּ מַהֲלֻמוֹת, פִּרְחָחִים לְבוּשֵׁי קְרָעִים הִתְקַלְּסוּ בָּהּ. וּבֵינָתַיִם מָלְאוּ לָהּ עֶשְׂרִים שָׁנָה; וְגִיל זֶה הוּא כְּעֵין זִקְנָה לְנָשִׁים מַרְבּוֹת אָהֲבָה. פְּרִיצוּתָהּ לֹא הִכְנִיסָה לָהּ עַכְשָׁו יוֹתֵר מִשֶּׁהִכְנִיסָה לָהּ קֹדֶם תַּגְרָנוּתָהּ. כָּל קֶמֶט שֶׁנֶּחְרַת בְּמִצְחָהּ גָּרַם לָהּ הֶפְסֵד שֶׁל סֶלַע כֶּסֶף; הַחֹרֶף שָׁלַח בָּהּ שׁוּב אֶת יָדוֹ הַקָּשָׁה; וְשׁוּב מָעֲטוּ אֶצְלָהּ הָעֵצִים בַּכִּירָה וְהַלֶּחֶם מָעַט בָּעֲרֵבָה. הִיא לֹא הָיְתָה מְסֻגָּלָה עוֹד לְשׁוּם עֲבוֹדָה, כֵּיוָן שֶׁבְּמֶשֶׁךְ זְמַן פְּרִיצוּתָהּ נֶעֶשְׂתָה לָהּ הָעַצְלוּת הֶרְגֵּל, וְסִבְלוֹתֶיהָ גָדְלוּ עוֹד יוֹתֵר בְּשֶׁל זֶה שֶׁעַצְלָנוּתָהּ הָלְכָה בַּד בְּבַד עִם רַשְׁלָנוּת. מִכָּל מְקוֹם כָּךְ קִבַּלְנוּ מִפִּי הַכֹּמֶר שֶׁבְּסֶן־רֶמִי, וְהוּא שֶׁבֵּאֵר וְאָמַר לָנוּ מַדּוּעַ הַנָּשִׁים מִסּוּג זֶה הָרָעֵב וְהַקֹּר מְצִיקִים לָהֶן יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִשְׁאָר עֲנִיִּים זְקֵנִים.”

“אֱמֶת וְנָכוֹן,” הִפְטִירָה גֵ’רְוֶז, “וְאוּלָם הֵיכָן הֵם הַצּוֹעֲנִים?”

“חַכִּי עוֹד רֶגַע אֶחָד, גֵ’רְוֶז!” אָמְרָה אוֹדַרְד, זוֹ שֶׁהַקְשָׁבָתָהּ לֹא הִגִּיעָה לִידֵי אִי־סַבְלָנוּת. “מַה יִתֵּן לָנוּ סוֹף הַסִּפּוּר אִם נִשְׁמַע אֶת הַכֹּל בַּהַתְחָלָה? הוֹאִילִי נָא וְהַמְשִׁיכִי אֶת סִפּוּרֵךְ, מָרַת מַהְיֶט, רְאִי בִּקַּשְׁתִּיךְ, לִבִּי עַל שַׁנְטְפְלֶרִי זוֹ הַמִּסְכֵּנָה!”

מַהְיֶט הוֹסִיפָה לְסֵפֵּר:

“וּבְכֵן, שָׁקְעָה פַּקֶּט בְּכָל יָגוֹן וְצָרָה וּפָנֶיהָ חֳמַרְמְרוּ מִדְּמָעוֹת. וְאוּלָם בְּכָל הֱיוֹתָהּ בְּזוּיָה וֶאֱוִילָה וְחַסְרַת עֶזְרָה לֹא חָדְלָה לְהַאֲמִין, כִּי אִלּוּ הָיָה מִישֶׁהוּ אוֹ מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם הַמְּקַבֵּל אֶת אַהֲבָתָהּ וְנוֹתֵן לָהּ אַהֲבָה, כִּי אָז לֹא גָדְלוּ כָּל כָּךְ חֶרְפָּתָהּ וּפְרִיצוּתָהּ וּבְדִידוּתָהּ. הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לְתִינוֹק, שֶׁכֵּן רַק תִּינוֹק הוּא תָּמִים בְּיוֹתֵר… דָּבָר זֶה נַעֲשָׂה לָהּ בָּרוּר לְאַחַר שֶׁנִּסְּתָה לֶאֱהֹב גַּנָּב, – הָאִישׁ הַיְחִידִי שֶׁרָצָה עוֹד אַהֲבָתָהּ; וְאוּלָם לְאַחַר זְמָן קָצָר נִתְחַוֵּר לָהּ, כִּי הַגַּנָּב מְבַזֶּה אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ… נָשִׁים כְּאֵלֶּה, הַמְּסוּרוֹת לְאַהֲבָה, אֵין לִבָּן מָלֵא אֶלָּא אִם יֵשׁ לָהֶן אוֹהֵב אוֹ יֶלֶד. שֶׁאִם לֹא כֵּן הֵן אֻמְלָלוֹת בִּמְאֹד מְאֹד. הוֹאִיל וְלֹא יָכְלָה לְהַשִּׂיג אוֹהֵב, לְפִיכָךְ הִשְׁתּוֹקְקָה בְּכָל לִבָּהּ לְתִינוֹק; וְכֵיוָן שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמָן לֹא נִתְרוֹפְפָה אֶצְלָהּ חֲסִידוּתָהּ, לָכֵן הִתְפַּלְּלָה עַל זֶה תָּמִיד לִפְנֵי רִבּוֹן הָעוֹלָם. וֵאלֹהִים שָׁמַע אֶת תְּחִנָּתָהּ וְחָנַן אוֹתָהּ תִּינֹקֶת. לֹא אֲתָאֵר לָכֶן אֶת שִׂמְחָתָהּ; זֶה הָיָה מֵעֵין שִׁגָּעוֹן שֶׁכֻּלּוֹ דְמָעוֹת, לְטִיפוֹת וּנְשִׁיקוֹת. הִיא הֵינִיקָה בְּעַצְמָהּ אֶת הַיַּלְדָּה, הִתְקִינָה חִתּוּלִים מֵהַשְּׂמִיכָה שֶׁעַל גַּב מִטָּתָהּ, הַשְּׂמִיכָה הַיְּחִידָה שֶׁשִּׁמְשָׁה מִכְסֶה לַמִּטָּה, וְלֹא הִרְגִישָׁה עוֹד אֶת סֵבֶל הָרָעָב וְהַקֹּר. גַּם יָפְיָהּ נִתְחַדֵּשׁ עָלֶיהָ. הַנַּעֲרָה הַמַּזְקִינָה הָיְתָה לְאֵם צְעִירָה. שׁוּב הִגִּיעוּ לָהּ יָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אַהֲבָה; שׁוּב נָהֲרוּ זָרִים אֶל בֵּית שַׁנְטְפְלֶרִי; שׁוֹחֲרֶיהָ רַבּוּ כְּמוֹ מִקֹּדֶם, וְאֶת כָּל כַּסְפָּהּ, אֲשֶׁר הִרְוִיחָה בַּעֲבֵרָה, נָתְנָה בְּחִתּוּלִים, בְּמִצְנָפוֹת שֶׁל תִּינוֹקוֹת, בְּחָשְׁנֵי יְלָדִים, בִּמְעִילֵי תְּחָרִים זְעִירִים וּבְכִפּוֹת מֶשִׁי קְטַנּוֹת, וְלֹא עָלָה עַל לִבָּהּ בְּכָל הַיָּמִים הָאֵלֶּה לִקְנוֹת שְׂמִיכָה חֲדָשָׁה לְמִטָּתָהּ… אִיסְטַשׁ חֲבִיבִי, הֲלֹא כַּמָּה פְּעָמִים הִזְהַרְתִּיךָ שֶׁלֹּא תֹּאכַל מִן הָעוּגָה! דָּבָר אֶחָד הָיָה בָּרוּר, כִּי אַגְנֶס… זֶה הָיָה שְׁמָהּ שֶׁל הַתִּינוֹקֶת, שֵׁם הַטְּבִילָה; שֶׁכַּן שַׁנְטְפְלֶרִי לֹא יָדְעָה שֵׁם מִשְׁפָּחָה זֶה יָמִים רַבִּים… בָּרוּר הָיָה כִּי פְּעוֹטָה זוֹ חִתּוּלֵי סְרָטֶיהָ וּתְחָרֶיהָ הָיוּ מְרֻבִּים מִשֶּׁל בַּת נְסִיכִים. בֵּין הַשְּׁאָר הָיָה לָהּ גַּם זוּג נַעֲלַיִם זְעִירוֹת, שֶׁכְּמוֹתָן לֹא נַעֲשׂוּ גַּם לַמֶּלֶךְ לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר! הָאֵם בְּעַצְמָהּ תָּפְרָה וְרָקְמָה אוֹתָן לְשֵׁם הַיַּלְדָּה, וְהִיא הוֹצִיאָה לַנַּעֲלַיִם הָאֵלֶּה אֶת כָּל כִּשְׁרוֹן יָדֶיהָ הַמְאֻמָּנוֹת לִמְלֶאכֶת הָרִקְמָה, וְהֶעֶלְתָה עֲלֵיהֶן קִשּׁוּטִים הָרְאוּיִם לַעֲלוֹת עַל גְּלִימַת הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה. זוּג נַעֲלַיִם נָאוֹת וּוְרֻדּוֹת כָּאֵלֶּה לֹא רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם. הַלָּלוּ לֹא עָלוּ בְּגָדְלָן עַל בֹּהֶן הַיָּד שֶׁלִּי, וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָן נְעוּלוֹת לְרַגְלֵי הַיַּלְדָּה, לֹא הֶאֱמִין כִּי יֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי מְקוֹם תְּפִיסָה לְכַף רֶגֶל. וְאָמְנָם הָרַגְלַיִם הַלָּלוּ הָיוּ זְעִירוֹת וְנֶחְמָדוֹת וּוְרֻדּוֹת לְאֵין שִׁעוּר! הֵן הִוְרִידוּ עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מֶשִׁי הַנַּעֲלַיִם!.. בְּיוֹם שֶׁתִּהְיִי אֵם לִילָדִים, מָרַת אוֹדַרְד, תֵּדְעִי גַּם אַתְּ כִּי אֵין דָּבָר נֶחְמָד בָּעוֹלָם כְּאוֹתָן רַגְלַיִם וְיָדַיִם שֶׁדְּמוּת זְעִירָה לָהֶן.”

“אֲנִי בְּכָל לִבִּי חָפַצְתִּי בָּזֶה,” עָנְתָה מָרַת אוֹדַרְד מִתּוֹךְ אֲנָחָה, “וְאוּלָם נִטַּל עָלַי לְחַכּוֹת עַד שֶׁהַדָּבָר יִהְיֶה לָרָצוֹן לִפְנֵי מַר אַנְדְּרִי מוֹסְנְיֶה.”

“יֵשׁ לְהוֹסִיף,” חָזְרָה מָרַת מַהְיֶט לִדְבָרֶיהָ, “כִּי הַיַּלְדָּה שֶׁל פַּקֶּט חוֹנְנָה לֹא רַק רַגְלַיִם נָאוֹת. אֲנִי רְאִיתִיהָ כְּשֶׁהָיְתָה רַק בַּת אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים; וְהִיא הָיְתָה נֶחְמָדָה מֵאֵין כָּמוֹהָ! לְעֵינֶיהָ הָיָה יוֹתֵר גֹּדֶל מֵאֲשֶׁר לְפִיהָ, וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת יָפוּ עַד מְאֹד וְנִרְאוּ כְּבָר כִּמְסֻלְסָלוֹת. אֵיזוֹ בַּחוּרָה גֵאָה וּשְׁחוֹרֵת עַיִן יָכְלָה זוֹ לִהְיוֹת בְּגִיל שֶׁל שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה! הָאֵם הִרְבְּתָה אֶת שְׁטֻיּוֹתֶיהָ מִיּוֹם לְיוֹם. הִיא לִטְּפָה אֶת הַתִּינוֹקֶת, הֶעְתִּירָה עָלֶיהָ נְשִׁיקוֹת, דִּגְדְּגָה אֶת אֲבָרֶיהָ, רָחֲצָה וְקִשְּׁטָה אוֹתָהּ, בָּלְעָה אוֹתָהּ חַיִּים מֵרֹב אַהֲבָה. פַּעַם הָיְתָה כְּמִשְׁתּוֹלֶלֶת וּפַעַם שָׁפְכָה אֶת תּוֹדָתָהּ לִפְנֵי אֱלֹהִים! וְיוֹתֵר מִכָּל הִשְׁתּוֹמְמָה הָאֵם עַל רַגְלֵי הַוֶּרֶד הַזְּעִירוֹת וְהִשְׁתַּעַשְׁעָה בָּהֶן עַד לְאֵין סוֹף! מִדֵּי רֶגַע הִצְמִידָה אֲלֵיהֶן אֶת שְׂפָתֶיהָ, זָנָה בָּהֶן אֶת עֵינֶיהָ עַד בְּלִי דָי! חֲלִיפוֹת נָעֲלָה לָהֶן וְחָלְצָה מֵעֲלֵיהֶן אֶת הַנַּעֲלַיִם הַזְּעִירוֹת, הִבִּיטָה אֲלֵיהֶן כְּמִשְׁתָּאָה, הִתְבּוֹנְנָה בָּהֶן מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב; צַר הָיָה לָהּ כִּמְעַט לְהַדְרִיךְ אוֹתָן עַל פְּנֵי הַמִּטָּה לְשֵׁם אִמּוּן הֲלִיכָה, וְהִיא הָיְתָה מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לִכְרֹעַ כָּל הַיָּמִים לְרַגְלֵי מִטָּתָהּ וּלְטַפֵּל בְּרַגְלֵי הַיַּלְדָּה מִתּוֹךְ נְעִילָה שֶׁל הַנַּעֲלָיִם.”

“הַסִּפּוּר הוּא טוֹב וְנָאֶה,” אָמְרָה גֶ’רְוֶז בְּקוֹל צַח, “אֲבָל מָתַי נִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ דָּבָר עַל אֹדוֹת הַצּוֹעֲנִית?”

“הִנֵּה כְּבָר הִגַּעְתִּי לְכָךְ,” עָנְתָה מַהְיֶט. “יוֹם אֶחָד הוֹפִיעוּ בְּרֵימְס פָּרָשִׁים מְיֻחָדִים בְּמִינָם. כֻּלָּם קַבְּצָנִים נוֹדְדִים הָעוֹבְרִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְסָרִים לְמִשְׁמַעַת דֻּכְּסִים וְרוֹזְנִים מִשֶּׁלָּהֶם. עוֹר פְּנֵיהֶם הָיָה חוּם־כֵּהֶה, שְׂעָרָם מְסֻלְסָל וּבְאָזְנֵיהֶם נְזָמִים. וְהַנָּשִׁים הָיוּ מְכֹעָרוֹת עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַגְּבָרִים. פְּנֵיהֶן הַשְּׁחֻמִּים בְּיוֹתֵר הָיוּ חֲשׂוּפִים מִכָּל צָעִיף, מִסָּבִיב לְבִטְנָן עֲטִיפַת־סָדִין מְכֹעֶרֶת, לְכִתְפֵיהֶן קְשׁוּרָה מְטַפַּחַת בַּד גַּסָּה וְשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁן עֲשׂוּיוֹת כְּזַנָבוֹת סוּסִים. הַיְלָדִים, שֶׁהִתְגּוֹלְלוּ בֵּין רַגְלֵי הָאִמָּהוֹת, הָיוּ נִרְאִים כִּדְמוּת מִפְלֶצֶת גַּם בְּעֵינֵי קוֹפִים. וְכָל הָעֵדָה מַרְאֶהָ כְּחֶבֶר מְנֻדִּים שֶׁהֻטַּל עֲלֵיהֶם חֵרֶם מִטַּעַם הַכְּנֵסִיָּה. כָּל הֶהָמוֹן הַזֶּה בָּא אָז בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה מִמִּצְרַיִם הַתַּחְתּוֹנָה לְרֵימְס, בַּעֲשׂוֹתוֹ קְפַנְדַּרְיָה דֶּרֶךְ פּוֹלִין. סִפְּרוּ כִּי הֵם בָּאוּ לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאַפִּיפְיוֹר, וְהָאָב הַקָּדוֹשׁ הִטִּיל עֲלֵיהֶם לְכַפָּרַת עֲוֹנוֹת כִּי יְשׁוֹטְטוּ בָּעוֹלָם שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת וְלֹא יַעֲלוּ לִישֹׁן בַּמִּטָּה; מִשּׁוּם כָּךְ הֵם קוֹרְאִים לְעַצְמָם בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וּמְפִיצִים מִסְּבִיבָם צַחֲנָה. נִרְאֶה הַדָּבָר כִּי הֵם הָיוּ קֹדֶם יִשְׁמְעֵאלִים, שֶׁכֵּן הֶאֱמִינוּ בָּאֵל יֻפִּיטֶר וְהָיוּ תּוֹבְעִים מַס בְּשִׁעוּר עֶשֶׂר לִטְרָה בְּכֶסֶף טוּר¹⁰² מִכָּל הַהֶגְמוֹנִים וְהַחַשְׁמַנִּים וְרָאשֵׁי הַמִּנְזָרִים. וְהֵם הִסְתַּמְּכוּ עַל כְּתָב הַרְשָׁאָה שֶׁנִּתַּן לָהֶם מִידֵי הָאַפִּיפְיוֹר. הֵם בָּאוּ לְרֵימְס כְּדֵי לְהִנָּבֵא עֲתִידוֹת לַבְּרִיּוֹת בְּשֵׁם מֶלֶךְ אַלְגִ’יר וּבְשֵׁם קֵיסַר אַשְׁכְּנַז. וַהֲלֹא תָּבִינוּ מֵעַצְמְכֶן, כִּי עִנְיָן זֶה שִׁמֵּשׁ סִבָּה מַסְפִּיקָה שֶׁיִּסְגְּרוּ בִּפְנֵיהֶם אֶת שַׁעֲרֵי הָעִיר. לְפִיכָךְ תָּקְעָה כָּל הָעֵדָה אֶת אָהֳלֶיהָ עַל הַגִּבְעָה שֶׁלְּיַד שַׁעַר בְּרֶן, הוּא הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עוֹמֶדֶת טַחֲנָה וּזְרוּעִים מִסָּבִיב בּוֹרוֹת שֶׁל גִּיר. וּבְנֵי רֵימְס נָהֲרוּ אֲלֵיהֶם הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים. הֵם הִסְתַּכְּלוּ בְּיָדוֹ שֶׁל בֶּן־אָדָם וְנִבְּאוּ כָּל מִינֵי נְבוּאוֹת מְשֻׁנּוֹת; הָיוּ מְסֻגָּלִים לְהִנָּבֵא עַל רָשָׁע וּמְנֹאָץ, כִּי יִתְעַלֶּה לִהְיוֹת אַפִּיפְיוֹר. בֵּינָתַיִם הִתְחִילוּ סוֹבְבוֹת שְׁמוּעוֹת נוֹרָאוֹת בִּדְבַר יְלָדִים שֶׁנִּגְנְבוּ מֵהוֹרֵיהֶן, אַרְנְקֵי כֶּסֶף שֶׁנִּגְנְבוּ מִכִּיסֵי בַּעֲלֵיהֶם וְאֻמְצוֹת בְּשַׂר אָדָם שֶׁהָיוּ כִּבְיָכֹל מַאֲכָל לַצּוֹעֲנִים. הַפִּקְחִים אָמְרוּ לַשּׁוֹטִים: ‘אַל תֵּלְכוּ אֲלֵיהֶם’, וְהֵם עַצְמָם הִתְגַנְּבוּ בַּסֵּתֶר וְיָצְאוּ מִחוּץ לָעִיר. בָּעִיר שָׂרְרָה אֵפוֹא הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה. וְאוּלָם דָּבָר אֶחָד הֻחֲזַק וַדַּאי: הֵם נִבְּאוּ לְחַשְׁמָן אֶחָד כַּמָּה נְבוּאוֹת וְכֻלָּן נִתְקַיָּמוּ. הָאִמָּהוֹת הָיוּ כִּשְׁכוּרוֹת נִצָּחוֹן עַל דְּבַר בְּנוֹתֵיהֶן אֲשֶׁר הַצּוֹעֲנִיּוֹת חָזוּ לָהֶן גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת, בְּקָרְאָן מֵעַל כַּף יָדָן אֶת הַכָּתוּב שָׁם בִּשְׂפַת עָם לוֹעֵז וּבִשְׂפַת הַתֻּרְכִּים. זוֹ נוֹעֲדָה לִהְיוֹת בַּת־זוּג לְקֵיסָר, לַשְּׁנִיָּה נִתַּן אַפִּיפְיוֹר, לַשְּׁלִישִׁית – שַׂר גְּדוּד. שַׁנְטְפְלֶרִי הַמִּסְכֵּנָה לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ מֵרֹב סַקְרָנוּת; אַף הִיא הִשְׁתּוֹקְקָה לָדַעַת אֶת מְנָת גּוֹרָלָהּ, אִם לֹא נִגְזַר עַל בִּתָּהּ שֶׁתִּנָּשֵׂא לְקֵיסַר אַרְמֶנְיָה, אוֹ כַּדּוֹמֶה לָזֶה. הִיא הֵבִיאָה אוֹתָהּ לְבַסּוֹף אֶל הַצּוֹעֲנִיּוֹת, וְהַלָּלוּ הִרְבּוּ לְהִשְׁתָּאוֹת אֶל הַיַּלְדָּה, לִטְּפוּהָ הֲמוֹן לְטִיפוֹת, נְשָׁקוּהָ מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהֶן הַשָּׁחוֹר, וְהִשְׁתּוֹמְמוּ עַל הַיָּד הַזְּעִירָה, אֲבוֹי! – לְשִׂמְחַת לִבָּהּ שֶׁל הָאֵם. וְיוֹתֵר מִכָּל הִתְעַנְּגוּ עַל רַגְלֶיהָ הַחֲמוּדוֹת שֶׁל הַתִּינוֹקֶת וְעַל נְעָלֶיהָ הַנָּאוֹת. לַיַּלְדָּה לֹא מָלְאָה עֲדַיִן שָׁנָה. הִיא יָדְעָה כְּבָר לְמַלְמֵל, הִצְטַחֲקָה בְּחֶדְוָה כְּנֶגֶד הָאֵם, הָיְתָה שְׁמֵנָה וַעֲגֻלָּה כְּכַדּוּר וְאֶלֶף שִׂרְטוּטֵי חֵן הָיוּ לָהּ כְּמוֹ לְמַלְאָךְ קָטָן. הִיא נִבְהֲלָה מְאֹד מִפְּנֵי הַצּוֹעֲנִיּוֹת וְלֹא פָּסְקָה מִבֶּכִי. וְאוּלָם הָאֵם הֶעְתִּירָה עָלֶיהָ הֲמוֹן נְשִׁיקוֹת וְנִסְתַּלְּקָה לְבֵיתָהּ כְּשֶׁהִיא שְׂמֵחָה עַד בְּלִי דַי עַל הַנְּבוּאוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁשָּׁמְעָה מִפִּי הַמְּנַחֲשׁוֹת בִּדְבַר אַגְנֶס שֶׁלָּהּ. זוֹ נוֹעֲדָה לִהְיוֹת יְפַת־תֹּאַר, צְנוּעָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. פַּקֶּט שָׁבָה אֵפוֹא לְדִירָתָהּ הָעֲלוּבָה שֶׁבִּרְחוֹב פוֹל־פֶּן וְלִבָּהּ מָלֵא גַּאֲוָה עַל הַמַּלְכָּה אֲשֶׁר נָשְׂאָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. לְמָחֳרַת הַיּוֹם הִשְׁתַּמְּשָׁה בִּשְׁעַת כֹּשֶׁר, כְּשֶׁהַיַּלְדָּה יָשְׁנָה אֶת שְׁנָתָהּ עַל גַּב מִטָּתָהּ (שֶׁכֵּן הִיא יָשְׁנָה תָּמִיד יַחַד עִם בִּתָּהּ), סָמְכָה בַּחֲשַׁאי אֶת הַדֶּלֶת אֶל מַנְעוּלָהּ וּמִהֲרָה לָלֶכֶת אֶל אַחַת מִמַּכְּרוֹתֶיהָ הַגָּרָה בִּרְחוֹב דֶּה לַה־זֶשֶׁסְרִי, כְּדֵי לְסֵפֵּר לָהּ כִּי יָבוֹא יוֹם וּמֶלֶךְ אַנְגְּלִיָּה וְהַדֻּכָּס שֶׁל כּוּשׁ יַעַמְדוּ לִפְנֵי בִּתָּהּ לְשָׁרֵת אוֹתָהּ בְּשִׁבְתָּהּ לִסְעֹד אֶל הַשֻּׁלְחָן, – וְעוֹד הֲמוֹן דְּבָרִים מַפְלִיאִים כָּאֵלֶּה. כְּשֶׁחָזְרָה הַבַּיְתָה לֹא שָׁמְעָה עַל הַמַּדְרֵגוֹת אֶת קוֹל בִּכְיָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה, וְאוּלָם הִיא אָמְרָה בְּלִבָּהּ: ‘גַּם זוֹ לְטוֹבָה! הַיַּלְדָּה לֹא הֵקִיצָה עֲדַיִן מִשְּׁנָתָהּ.’ הִיא רָאֲתָה כִּי הַדֶּלֶת פְּתוּחָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּשְׁעַת לֶכְתָּהּ; וְהִנֵּה הִיא נִכְנְסָה פְּנִימָה, הָאֵם הַמִּסְכֵּנָה, וְהֵחִישָׁה אֶת צְעָדֶיהָ לְעֵבֶר הַמִּטָּה… הַיַּלְדָּה נֶעֶלְמָה; הַמִּטָּה הָיְתָה רֵיקָה; לֹא נִשְׁאֲרָה עַל הַמָּקוֹם אֶלָּא אַחַת מִנְּעָלֶיהָ הַזְּעִירוֹת וְהַנֶּחְמָדוֹת שֶׁל הַתִּינוֹקֶת. הָאֵם הִתְפָּרְצָה מִתּוֹךְ הַחֶדֶר, יִרְדֶה בִּקְפִיצָה אַחַת מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת, הַתְּחִילָּה חוֹבֶטֶת אֶת רֹאשָׁהּ אֶל הַקִּיר וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְעָקָה: ‘הַתִּינוֹקֶת שֶׁלִּי! הֵיכָן הַתִּינוֹקֶת שֶׁלִּי? מִי גָזַל אֶת הַתִּינוֹקֶת שֶׁלִּי?’ הָרְחוֹב הָיָה שׁוֹמֵם, הַבַּיִת עָמַד בְּמָקוֹם נִדָּח; אִישׁ לֹא יָדַע לְהַגִּיד לָהּ דָּבָר בָּרוּר. הִיא נֶחְפְּזָה לָרוּץ הָעִירָה, חִפְּשָׂה בְּכָל הָרְחוֹבוֹת, הִתְרוֹצְצָה כָּל הַיּוֹם הֵנָּה וָהֵנָּה כַּאֲחוּזַּת שִׁגָּעוֹן וָפַחַד, חָקְרָה בְּפֶתַח כָּל דֶּלֶת וְחַלּוֹן וּמַרְאֶהָ כְּחַיַּת־יַעַר שֶׁאָבְדוּ לָהּ גוּרֶיהָ. הִיא נָשְׁמָה בִּכְבֵדוּת, רָצָה בַּחוּצוֹת כְּשֶׁשַּׂעֲרוֹתֶיהָ פְּרוּעוֹת, מַרְאֶהָ הָיָה נוֹרָא עַד כְּדֵי זְוָעָה וְהָאֵשׁ אֲשֶׁר יָקְדָה בְּעֵינֶיהָ לֹא נָתְנָה לְדִמְעוֹתֶיהָ לִפְרֹץ הַחוּצָה. הִיא עָצְרָה בְּעוֹבְרִים וְשָׁבִים וְנָתְנָה עֲלֵיהֶם בְּקוֹל צְעָקָה: ‘הֵיכָן בִּתִּי! הַתִּינוֹקֶת שֶׁלִּי! בִּתִּי הַקְּטַנָּה וְהַנֶּחְמָדָה! מִי יָשִׁיב לִי אֶת בִּתִּי וְהָיִיתִי כָּל הַיָּמִים שִׁפְחָתוֹ וְשִׁפְחַת כַּלְבּוֹ וְשָׁפַכְתִּי לְמַעֲנוֹ אֶת דַּם לִבִּי, אִם יְצַוֶּה לִי אֶת הַדָּבָר.’ נִפְגַּשׁ לָהּ הַכֹּמֶר מִסֶּן־רֶמִי וְהִיא קָרְאָה אֵלָיו: ‘רַבֵּי הַכֹּהֵן, בְּצִפָּרְנֵי יָדַי אֶחְרֹשׁ אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבִלְבַד שֶׁתָּשִׁיבוּ לִי אֶת יַלְדָּתִי!’ זֶה הָיָה מַחֲזֶה קוֹרֵעַ לֵב, אוֹדַרְד; בְּעֵינַי רָאִיתִי כֵּיצַד אָדָם אֶחָד קְשֵׁה לֵב, הַשְּׁתַדְּלָן מָרָן פּוֹנְס לַקַּבְּר, שָׁפַךְ דְּמָעוֹת. אוֹי לָהּ לְאֵם מִסְכֵּנָה זוֹ!… בָּעֶרֶב שָׁבָה הַבָּיְתָה. בִּזְמַן שֶׁהִיא נֶעְדְרָה מִן הַבַּיִת רָאֲתָה אַחַת מִשְּׁכֵנוֹתֵיהָ אֵיךְ שֶׁשְּׁתֵּי צוֹעֲנִיּוֹת נִכְנְסוּ בַּחֲשַׁאי לְדִירָתָהּ, כְּשֶׁהֵן נוֹשְׂאוֹת חֲבִילָה בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן, וְנֶחְפְּזוּ לִבְרֹחַ מִשָּׁם בְּסָגְרָן אַחֲרֵיהֶן אֶת הַדֶּלֶת. וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע וְאֵילָךְ הָיָה הוֹלֵךְ וְנִשְׁמָע מִתּוֹךְ הַבַּיִת קוֹל צְעָקָה כְּקוֹל בִּכְיוֹ שֶׁל תִּינוֹק. הָאֵם נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק חֶדְוָה, עָלְתָה בִּיעָף בַּמַּדְרֵגוֹת, הָדְפָה בְּכֹחַ רַב אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנְסָה פְּנִימָה… מַה נוֹרָא הָיָה הַמַּחֲזֶה, אוֹדַרְד! בִּמְקוֹם אַגְנֶס הַקְּטַנָּה וְהַנֶּחְמָדָה, זוֹ הַיַּלְדָּה וְרֻדַּת הַלְּחָיַיִם וְהָרַעֲנַנָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה לְאִמָּהּ כְּמַתְּנַת אֱלֹהִים, זָחַל עַל הָרִצְפָּה מִתּוֹךְ צְעָקוֹת יְצוּר מִפְלֶצֶת מְתֹעָב, שֶׁנִּרְאָה חִגֵּר בְּרַגְלוֹ וְעִוֵּר בְּעֵינוֹ הָאַחַת וְלָקוּי בְּמוּמִים. הָאֵם נִזְדַּעְזְעָה וְהִסְתִּירָה אֶת פָּנֶיהָ. ‘אֲבוֹי!’ קָרְאָה פַּקֶּט, 'וְכִי הַמְּכַשְּׁפוֹת הַלָּלוּ הָפְכוּ אֶת בִּתִּי לִיצוּר זֶה הַמְּעוֹרֵר זְוָעָה? הָאֲנָשִׁים מִהֲרוּ וְסִלְּקוּ מֵעַל פָּנֶיהָ אֶת הַשִּׁקּוּץ. שֶׁלּוּלֵא כָּךְ הָיְתָה דַעְתָּהּ נִטְרֶפֶת עָלֶיהָ. הַלָּז הָיָה בְּוַדַּאי פְּרִי בִּטְנָהּ שֶׁל צוֹעֲנִית שֶׁהָרְתָה לְאַחַד הַשֵּׁדִים. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּבֶן אַרְבַּע, וְהוּא מִלֵּל בְּשָׂפָה מְשֻׁנָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה דּוֹמָה כְּלָל לְלָשׁוֹן שֶׁל בְּנֵי־אָדָם; הַמִּלִּים הַלָּלוּ לֹא הָיוּ כְּלָל בְּגֶדֶר שֶׁל דִּבּוּר־פֶּה. וְשַׁנְטְפְלֶרִי הִתְנַפְּלָה עַל הַנַּעַל הַזְּעִירָה – הַשָּׂרִיד הָאַחֲרוֹן מִכָּל חֲמוּדוֹתֶיהָ בַּחַיִּים. וְכָךְ רָבְצָה הַרְבֵּה זְמָן קְפוּאָה וְדוֹמְמָה וּנְטוּלַת נְשִׁימָה, וְכֻלָּם חָשְׁבוּ שֶׁכְּבָר יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ. וּלְפֶתַע פִּתְאֹם הִתְחִילָה מַרְעִידָה בְּכָל גּוּפָהּ, הִמְטִירָה הֲמוֹן נְשִׁיקוֹת עַזּוֹת עַל הַשָּׂרִיד הַיָּקָר וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי מַר, כְּאִלּוּ נִשְׁבַּר לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ. וְזֹאת אַגִּיד לָכֶן, כִּי כֻּלָּנוּ הִתְיַפַּחְנוּ אִתָּהּ בְּבֶכִי. הִיא פָּתְחָה בִּילָלָה: ‘אוֹי לִי עָלַיִךְ, בִּתִּי! אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, בִּתִּי הַנֶּחְמָדָה?’ הַתַּאֲנִיָּה קָרְעָה אֶת לִבּוֹתֵינוּ לִגְזָרִים. מִדֵּי אֶזְכֹּר אֶת זֹאת אֲמָרֵר בִּבְכִי גַם הַיּוֹם. הֲלֹא יְדַעְתֶּן כִּי הַיְלָדִים הֵם מֹחַ עַצְמוֹתֵינוּ… אִיסְטַשׁ עָלוּב שֶׁלִּי! מַה יָפִיתָ, בֵּן יַקִּיר! אִלּוּ יְדַעְתֶּן כַּמָּה הוּא חָבִיב! אֶתְמוֹל סָח לִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: ‘אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ צָבָא’ – אִי לְךָ, אִיסְטַשׁ שֶׁלִּי, מָה אֶעֱשֶׂה אִם אֶשְׁכַּל אוֹתָךְ! – וְשַׁנְטְפְלֶרִי קָפְצָה פִּתְאֹם מִמְּקוֹמָהּ וְהִתְחִילָה מִתְרוֹצֶצֶת בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל רֵימְס, כְּשֶׁהִיא צוֹעֶקֶת בְּקוֹל גָּדוֹל: ‘קוּמוּ צְאוּ! אֶל מַחֲנֵה הַצּוֹעֲנִים! הִתְקַבְּצוּ וָבוֹאוּ שַׁמָּשֵׁי בֵּית־הַדִּין, וְהַעֲלוּ עַל הַמּוֹקֵד אֶת הַמְּכַשֵּׁפוֹת!’ – בֵּין כֹּה וְהַצּוֹעֲנִים נֶעֱלָמוּ! הָיָה לֵיל אֲפֵלָה מִסָּבִיב. הָאֲנָשִׁים לֹא יָכְלוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. לְמָחֳרַת הַיּוֹם מָצְאוּ עַל הָעֲרָבָה שֶׁבֵּין גֵּי וּבֵין טִילוֹי, בְּמֶרְחַק שֶׁל שְׁנֵי מִילִים מֵרֵימְס, שְׁיָרִים שֶׁל מְדוּרָה גְדוֹלָה, כַּמָּה סְרָטִים מִתִּלְבֹּשֶׁת הַיַּלְדָּה שֶׁל פַּקֶּט, טִפּוֹת דָּם וְגֶלְלֵי תְּיָשִׁים. הַלַּיְלָה שֶׁעָבַר הָיָה לֵיל שַׁבָּת. וְכָךְ נִתְחַוֵּר הַדָּבָר, כִּי הַצּוֹעֲנִים עָרְכוּ לָהֶם כָּאן נֶשֶׁף הִלּוּלִים וְסָעֲדוּ אֶת לִבָּם בִּבְשַׂר הַיַּלְדָּה בְּחֶבְרַת בַּעַל־זְבוּב, כְּדֶרֶךְ מַאֲמִינָיו שֶׁל מֻחֲמַד. שַׁנְטְפְלֶרִי לֹא בָּכְתָה בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה; הִיא הֵנִיעָה אֶת שְׂפָתֶיהָ, כְּרוֹצֶה לְדַבֵּר אֲבָל לֹא יָכְלָה לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהָ. לְמָחֳרַת הַיּוֹם זָרְקָה שֵׂיבָה בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ! וְכַעֲבֹר עוֹד יוֹם אֶחָד נֶעֶלְמָה וְלֹא נוֹדְעוּ עִקְבוֹתֶיהָ.”

“הֲרֵי זֶה בֶּאֱמֶת סִפּוּר מְעוֹרֵר זְוָעָה,” אָמְרָה אוֹדַרְד, “אֲפִילוּ אִישׁ מִבֻּרְגּוּנְדִיָּה הָיָה מוֹרִיד דְּמָעוֹת.”

וְעַכְשָׁו אֵינִי תְּמֵהָה כְּלָל לְכָךְ," הוֹסִיפָה גֶ’רְוֶז נֹפֶךְ מִשֶּׁלָּהּ, “שֶׁפַּחַד הַצּוֹעֲנִים נָפַל עָלַיִךְ וְלֹא יַרְפֶּה מִמֵּךְ כָּל הַיָּמִים.”

“וְיָפָה עָשִׂית,” הוֹסִיפָה אוֹדַרְד לְדַבֵּר, “שֶׁנִּסְתַּלַּקְתְּ תֵּכֶף וּמִיָּד מִן הַמָּקוֹם וּמָשַׁכְתְּ אַחֲרַיִךְ אֶת אִיסְטַשׁ הַקָּטֹן, הֲרֵי גַם אֵלֶּה הֵם צוֹעֲנִים שֶׁבָּאוּ מִפּוֹלִין.”

“לֹא כָּךְ הַדָּבָר,” הִפְטִירָה גֶ’רְוֶז, “שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים כִּי הַלָּלוּ בָּאוּ מִסְּפָרַד וּמִקָּטָלוֹנְיָה.”

“מִקָּטָלוֹנְיָה? אֵין זֶה בְּגֶדֶר הַנִּמְנָעוֹת,” הֵשִׁיבָה אוֹדַרְד. “פּוֹלוֹנְיָה, קָטָלוֹנְיָה, וֶלוֹגְרָה – שָׁלשׁ מְדִינוֹת אֵלּוּ מִתְחַלְּפוֹת לִי תָּמִיד זוֹ בָּזוֹ. וְאוּלָם דָּבָר אֶחָד בָּרוּר בְּהֶחְלֵט – כִּי הַלָּלוּ הֵם בָּאֱמֶת צוֹעֲנִים.”

“וְכִי שִׁנַּיִם חַדּוֹת לָהֶם בְּפִיהֶם,” הוֹסִיפָה גֶ’רְוֶז מִשֶּׁלָּהּ, “וּבְכֹחַ הַשִּׁנַּיִם הָאֵלֶּה הֵם יְכֹלִים לְכַרְסֵם יְלָדִים קְטַנִּים. וְאִם יֹאמַר לִי אָדָם שֶׁגַּם אֶסְמֶרַלְדָּה טָעֲמָה בְּשַׂר יְלָדִים, לֹא אֶתְמַהּ עַל הַדָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁפִּיהָ קָט בְּיוֹתֵר. עִזָּהּ שֶׁל אֶסְמֶרַלְדָּה זוֹ עוֹשָׂה לְהָטִים מְגֻנִּים, וְאֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת כִּי אֵין כָּאן קֻרְטוֹב שֶׁל כְּשָׁפִים.”

מַהְיֶט הִמְשִׁיכָה אֶת דַּרְכָּהּ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. הִיא הָיְתָה שְׁקוּעָה בַּהֲזָיָה, זוֹ הַהֲזָיָה שֶׁדַּרְכָּהּ לָבוֹא אַחֲרֵי מְאֹרָע רַב־יִסּוּרִים וְשֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת אֶלָּא לְאַחַר שֶׁהִזְדַּעַזְעוּת הַיִּסּוּרִים עוֹבֶרֶת בִּמְלֹא כָּל הַלֵּב. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ פָּנְתָה אֵלֶיהָ גֶ’רְוֶז בִּשְׁאֵלָה:

“וְכִי אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָלְתָה לָהּ לְשַׁנְטְפְלֶרִי זוֹ?”

מַהְיֶט לֹא עָנְתָה דָבָר. גֶ’רְוֶז חָזְרָה עַל הַשְּׁאֵלָה, מָשְׁכָה אֶת מַהְיֶט בִּזְרוֹעָהּ, קָרְאָה לָהּ בִּשְׁמָהּ. לְבַסּוֹף הִתְעוֹרְרָה מַהְיֶט מִמַּחְשְׁבוֹתֶיהָ.

“מַה שֶׁעָלְתָה לָהּ לְשַׁנְטְפְלֶרִי זוֹ?” חָזְרָה כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי כַּוָּנָה עַל הַמִּלִּים הָאֵלֶּה, שֶׁפְּעֻלָּתָן הָיְתָה חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי לְגַבֵּי אָזְנָהּ; לְבַסּוֹף הִתְאַמְּצָה וְכִוְּנָה אֶת לִבָּהּ לַמּוּבָן שֶׁל הַמִּלִּים: “אֲהָהּ! הַדָּבָר נִשְׁאַר חִידָה,” עָנְתָה מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת. לְאַחַר הַפְסָקָה חָזְרָה לִדְבָרֶיהָ וְאָמְרָה:

“כַּמָּה אֲנָשִׁים הֵעִידוּ, כִּי רָאוּ אוֹתָהּ בְּצֵאתָהּ בִּשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים דֶּרֶךְ שַׁעַר פְלֶשַׁנְבּוֹ, לְעֻמַּת זֹאת אָמְרוּ אֲחֵרִים, כִּי הִיא עָזְבָה אֶת הָעִיר רֵימְס לִפְנוֹת בֹּקֶר וְיָצְאָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בַּזֶּה. אִישׁ עָנִי אֶחָד מָצָא צְלָב זָהָב, שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל צְלָב הָאֶבֶן הָעוֹמֵד בֵּין הָאִילָנוֹת אֲשֶׁר בִּמְקוֹם הַשּׁוּק. זֶה הָיָה אוֹתוֹ הָעֲדִי שֶׁהֵבִיא אוֹתָהּ בִּשְׁנַת 61 לִידֵי עֲבֵרָה. הִיא קִבְּלָה אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה מֵאֵת אֲהוּבָהּ הָרִאשׁוֹן, הָרוֹזֵן יְפֵה הַתֹּאַר לְבֵית קוֹרְמוֹנְטְרֵיל. פַּקֶּט לֹא רָצְתָה בְּשׁוּם אֹפֶן לִמְכֹּר אוֹתוֹ אֲפִילוּ בִּימֵי עָנְיָהּ הָרָעִים בְּיוֹתֵר. הִיא דָבְקָה בּוֹ בְּכָל נַפְשָׁהּ, כְּאִלּוּ יָקַר לָהּ כְּחַיֶּיהָ. וּכְשֶׁרָאִינוּ אֶת הַצְּלָב הַזֶּה הֶפְקֵר, אָמַרְנוּ כִּי הִיא נִגְזְרָה מֵאֶרֶץ הַחַיִּים. וְהִנֵּה בָּאוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים מִקַּבַּרֶה לַה־ווֹט וְאָמְרוּ, כִּי רָאוּ אוֹתָהּ צוֹעֶדֶת יְחֵפָה עַל פְּנֵי אַבְנֵי הַגִּיר, הָלֹךְ וְצָעֹד בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְפָרִיס. אֲבָל אִם כָּךְ הַדָּבָר – הֲרֵי הָיְתָה צְרִיכָה לָצֵאת דֶּרֶךְ שַׁעַר וֶסְל; וְכָל הַשְּׁמוּעוֹת הַלָּלוּ גַם הִכְחִישׁוּ הָאַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה. וְאוּלָם דַּעְתִּי אֲנִי הִיא פְּשׁוּטָה כְּמַשְׁמָעָהּ, שֶׁפַּקֶּט יָצְאָה דֶּרֶךְ שַׁעַר וֶסְל, אֲבָל הִיא גַם יָצְאָה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה.”

“לֹא הֲבִינוֹתִי אֶת הַדְּבָרִים,” אָמְרָה גֶ’רְוֶז.

“וֶסְל,” עָנְתָה מַהְיֶט מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק שֶׁל תּוּגָה, “זֶהוּ שֵׁם הַנָּהָר שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ.”

“שַׁנְטְפְלֶרִי הַמִּסְכֵּנָה!” אָמְרָה אוֹדַרְד בַּחֲרָדָה, “הִיא מֵתָה בִּטְבִיעָה!”

“הִיא מֵתָה בִּטְבִיעָה!” חָזְרָה מַהְיֶט עַל הַדְּבָרִים, “וְאָבִיהָ גוֹבֶרְטוֹ, אֲשֶׁר שָׁט פַּעַם בַּסִּירָה עִם הַזֶּרֶם הָעוֹבֵר לְיַד גֶּשֶׁר טֶנְקֵי וּפִיו הָיָה מָלֵא שִׁיר, – מִי מִלֵּל לוֹ אָז כִּי יָבוֹא יוֹם וְגַם בִּתּוֹ תַּעֲבֹר לְיַד הַגֶּשֶׁר הַזֶּה, אֲבָל לְלֹא שִׁירִים וּלְלֹא סִירָה.”

“וְהֵיכָן הַנַּעַל הַקְּטַנָּה?” שָׁאֲלָה גֶ’רְוֶז.

“זוֹ נֶעֶלְמָה יַחַד עִם הָאֵם.”

“אִי לָהּ לְנַעַל עֲלוּבָה זוֹ!” אָמְרָה אוֹדַרְד.

אוֹדַרְד, אִשָּׁה בַּעֲלַת בָּשָׂר הַנּוֹטֶה לְהִתְרַגְּשׁוּת, הָיְתָה מְרֻצָּה בְּוַדַּאי אִלּוּ הִמְשִׁיכָה בְּתַאֲנִיָּה אַחֲרֵי מַהְיֶט. וְאוּלָם גֶ’רְוֶז, שֶׁהִצְטַיְּנָה בְּסַקְרָנוּת יְתֵרָה, לֹא חָדְלָה מִשְּׁאֹל שְׁאֵלוֹת. “וּמֶה הָיָה סוֹפָה שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת?” אָמְרָה זוֹ פִּתְאֹם לְמַהְיֶט.

“אֵיזוֹ מִפְלֶצֶת?” תָּמְהָה מַהְיֶט.

“אוֹתוֹ יְצוּר מִפְלֶצֶת מִזֶּרַע הַצּוֹעֲנִים, שֶׁהַמְּכַשֵּׁפוֹת נָתְנוּ לְשַׁנְטְפְלֶרִי בִּמְקוֹם הַתִּינוֹקֶת שֶׁלָּהּ. מָה עֲשִׂיתֶם לוֹ? הֲלֹא הִטְבַּעְתֶּם אוֹתוֹ לְכָל הַפָּחוֹת בַּנָּהָר?”

“לְגַמְרֵי לֹא!” עָנְתָה מַהְיֶט.

“כֵּיצַד? מַשְׁמַע שֶׁהֵמַתֶּם אוֹתוֹ בִּשְׂרֵפָה? וּבֶאֱמֶת מִיתָה זוֹ יָפָה לוֹ יוֹתֵר. הֲרֵי זֶה וָלָד שֶׁל מְכַשֵּׁפָה!”

“לֹא זֶה וְלֹא זֶה, גֶ’רְוֶז. אֲדוֹנֵנוּ הַחַשְׁמַן חָמַל עַל הַנַּעַר מִזֶּרַע הַצּוֹעֲנִים, עָשָׂה לוֹ הַשְׁבָּעָה, אָצַל עָלָיו קְדֻשָּׁה, גֵּרַשׁ מִתּוֹכוֹ אֵת כָּל רוּחוֹת הַטֻּמְאָה וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְפָרִיס, כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּהוּ שָׁם כְּדִין אֲסוּפִי עַל מִטַּת הָעֵץ שֶׁבְּנוֹטְר־דַּם.”

“אִי לָהֶם, לַחַשְׁמַנִּים הַלָּלוּ!” אָמְרָה גֶ’רְוֶז כְּנִרְגֶּנֶת, “יִדְּעוֹנִים גְּדוֹלִים הֵם, וּמִפְּנֵי כָּךְ אֵינָם עוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂה הַבְּרִיּוֹת. וְכִי יֵשׁ לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, אוֹדַרְד, שֶׁיַּנִּיחוּ וָלָד שֶׁל שֵׁדִים בֵּין יְלָדִים אֲסוּפִים? הֲרֵי אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי אוֹתוֹ קָטֹן הַדּוֹמֶה לְמִפְלֶצֶת הָיָה מִזֶּרַע הַשֵּׁדִים. וְאוּלָם הַגִּידִי נָא לִי, מַהְיֶט, מֶה עָשׂוּ לוֹ לָזֶה בְּפָרִיס? מֻבְטְחַתְנִי, כִּי לֹא נִמְצָא בְּפָרִיס אִישׁ מִן הָרַחֲמָנִים שֶׁיָּשִׂים אֵלָיו לֵב?”

“לֹא יָדַעְתִּי כְּלוּם עַל אֹדוֹת זֶה,” עָנְתָה הָאִשָּׁה מֵרֵימְס; “בַּזְּמָן הַהוּא קָרָה הַדָּבָר שֶׁבַּעְלִי קָנָה אֶת מִשְׂרַת הַלַּבְלָרוּת בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל בֶּרוּ, הַמָּקוֹם הַנִּמְצָא בְּמֶרְחַק שְׁנֵי מִילִים מֵרֵימְס, וַאֲנַחְנוּ הִסַּחְנוּ אֶת דַּעְתֵּנוּ מִכָּל הָעִנְיָן הַזֶּה; וּדְעוּ לָכֶן כִּי עַל גְּבוּל בֶּרוּ מִתְרוֹמְמוֹת שְׁתֵּי הַגְּבָעוֹת שֶׁל סֶרְגֵי, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵין הָעַיִן רוֹאָה מִשָּׁם אֶת מִגְדְּלֵי בֵּית הַכְּנֵסִיָּה שֶׁל רֵימְס.”

מִתּוֹךְ שִׂיחָה זוֹ הַמּוֹשֶׁכֶת אֶת הַלֵּב הִגִּיעוּ שָׁלשׁ הַבֻּרְגָּנִיּוֹת הַכְּבוּדוֹת אֶל כִּכַּר גְּרֶב. הַסִּפּוּר רַב הָעִנְיָן שֶׁל מַהְיֶט הוּא שֶׁגָּרַם, כִּי הֵן עָבְרוּ עַל פְּנֵי סֵפֶר הַתְּפִלּוֹת הַצִּבּוּרִי וְלֹא עָמְדוּ עַל יָדוֹ, אֶלָּא כּוֹנְנוּ בְּלִי מֵשִׂים אֶת צַעֲדֵיהֶן אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן, בְּמָקוֹם שֶׁהֲמוֹן הָעָם הָלַךְ וְגָדֵל מֵרֶגַע לְרֶגַע. יֵשׁ לְשַׁעֵר כִּי מַחֲזֶה זֶה, שֶׁמָּשַׁךְ אֵלָיו אֵת כָּל הָעֵינַיִם, הָיָה מַשְׁכִּיחַ מִלִּבָּן גַּם אֶת בּוֹר הַצַּלְמָוֶת וְגַם אֶת הַנֹּפֶשׁ שֶׁהֵן אָמְרוּ לִקְבֹּעַ לְעַצְמָן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, – לוּלֵא אִיסְטַשׁ זֶה, בָּחוּר מְגֻדָּל בֵּן שֵׁשׁ הַנִּגְרָר אַחֲרֵי אִמּוֹ, שֶׁהִזְכִּיר לָהֶן פִּתְאֹם אֶת מַטְרַת דַּרְכָּן. “אִמָּא,” קָרָא הַנַּעַר, כְּאִלּוּ הִרְגִּישׁ כִּי בּוֹר הַצַּלְמָוֶת נִשְׁאַר כְּבָר מֵאֲחוֹרֵיהֶם, “הֲמֻתָּר לִי עַכְשָׁו לֶאֱכֹל אֶת הָעוּגָה?”

אִלּוּ הָיָה אִיסְטַשׁ פִּקֵּחַ יוֹתֵר, כְּלוֹמַר פָּחוֹת רְעַבְתָּן, הָיָה מַשְׁהֶה יוֹתֵר אֶת הָעִנְיָן, וְרַק לְאַחַר שׁוּבוֹ הַבַּיְתָה, בֵּית אַנְדְּרִי מוֹסְנְיֶה שֶׁבְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה רְחוֹב מַדַּם לֶה־וַלַנְס, בְּהַפְרִיד בֵּין הָעוּגָה וּבֵין בּוֹר הַצַּלְמָוֶת שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת שֶׁל נְהַר הַסֶּנָה וַחֲמֵשֶׁת הַגְּשָׁרִים שֶׁל הָעִיר הָעַתִּיקָה, – הָיָה יָכֹל לִפְתֹּחַ בִּשְׁאֵלָה מְהַסֶּסֶת: “אִמָּא, הֲמֻתָּר לִי עַכְשָׁו לֶאֱכֹל אֶת הָעוּגָה?”

וְאוּלָם בְּרֶגַע זֶה, כְּשֶׁאִיסְטַשׁ שָׁאַל לֹא־מֵחָכְמָה אֶת שְׁאֵלָתוֹ, נִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם זִכְרוֹנָהּ שֶׁל מָרַת מַהְיֶט.

“רִבּוֹנִי!” קָרְאָה מַהְיֶט, “הֲלֹא הִסַּחְנוּ מִלִּבֵּנוּ אֶת בַּעֲלַת הַתְּשׁוּבָה! הוֹלִיכוּנִי נָא לְבוֹר הַצַּלְמָוֶת וְאֶתֵּן לָהּ אֶת הָעוּגָה.”

“תֵּכֶף וּמִיָּד,” עָנְתָה אוֹדַרְד, “הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה צְדָקָה.”

וְאוּלָם דָּבָר זֶה הָיָה עָלוּל לְהָפֵר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אִיסְטַשׁ.

“אֵינֶנִּי רוֹצֶה בְּכָךְ, הָעוּגָה הִיא שֶׁלִּי!” אָמַר הַנַּעַר וְהִטָּה חֲלִיפוֹת אֶת אָזְנָיו לְצַד הַשֶּׁכֶם, פַּעַם לְיָמִין וּפַעַם לִשְׂמֹאל, כְּמַבִּיעַ בָּזֶה תַּרְעֹמֶת יְתֵרֶה.

שָׁלשׁ הַנָּשִׁים שָׁבוּ עַל עִקְבוֹתֵיהֶן, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אֶל צְרִיחַ רוֹלַנְד אָמְרָה אוֹדַרְד אֶל הַשְּׁתַּיִם הָאֲחֵרוֹת:

“אַל נַבִּיט שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחַד לְתוֹךְ הַבּוֹר, שֶׁכֵּן דָּבָר זֶה עָלוּל לְעוֹרֵר אֶת כַּעְסָהּ שֶׁל הַנְּזִירָה. אַתֶּן שְׁתֵּיכֶן תַּעֲשׂוּ אֶת עַצְמְכֶן כִּמְעַיְּנוֹת בְּסֵפֶר הַתְּפִלּוֹת, וַאֲנִי אָצִיץ בֵּינָתַיִם דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב; פָּנַי יְדוּעִים קְצָת לַנְּזִירָה, וּבְרֶגַע כֹּשֶׁר אֶקְרָא לָכֶן לָגֶשֶׁת.”

וְהִיא נִגְּשָׁה לְבַדָּהּ אֶל הָאֶשְׁנָב. תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה, כְּשֶׁמֶּבָּטָהּ נָפַל לְתוֹךְ הַבּוֹר, הִסְתַּמְּנָה עַל פְּנֵי כָּל דְּמוּתָהּ הַבָּעָה שֶׁל רַחֲמִים רַבִּים, וּפָנֶיהָ הַגְּלוּיִם וּמְפִיקִים גִּיל נִשְׁתַּנּוּ פִּתְאֹם שִׁנּוּי צֶבַע וְהַבָּעָה. כְּאִלּוּ עָבְרָה מִמָּקוֹם שֶׁל אוֹר שֶׁמֶשׁ לְמָקוֹם שֶׁל אוֹר יָרֵחַ; בְּעֵינֶיהָ נִקְווּ דְמָעוֹת, פִּיהָ נִתְעַוֵּת כְּמוֹ לִפְנֵי בֶּכִי. מִיָּד רָמְזָה בְּאֶצְבָּעָהּ לִשְׁתֵּי חַבְרוֹתֶיהָ שֶׁתִּגֵּשְׁנָה לִרְאוֹת.

מַהְיֶט נִגְּשָׁה בְּלֵב הוֹמֶה, בְּצַעֲדָהּ בַּחֲשַׁאי עַל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, כְּאִלּוּ קָרְבָה לָגֶשֶׁת אֶל מִטַּת חוֹלֶה הַהוֹלֵךְ לָמוּת.

וְאָמְנָם מַעֲצִיב מְאֹד הָיָה הַמַּחֲזֶה שֶׁנִּתְגַּלָּה לְעֵין הַנָּשִׁים הַשְּׁתַּיִם, הַמַּבִּיטוֹת כִּקְפוּאוֹת וּנְטוּלוֹת נְשִׁימָה דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב אֲשֶׁר לְבוֹר הַצַּלְמָוֶת.

הַתָּא הָיָה צַר וְרָחְבּוֹ גָּדוֹל מֵעָמְקוֹ, תִּקְרָתוֹ מְקֻמֶּרֶת בְּסִגְנוֹן גּוֹטִי וַחֲלָלוֹ דוֹמֶה בְּיוֹתֵר לַחֲלָלָהּ שֶׁל מִצְנֶפֶת חַשְׁמַנִּים גְּדוֹלָה. עַל פְּנֵי לוּחַ הָאֶבֶן הֶחָשׂוּף, הַמְּכַסֶּה עַל קַרְקַע הַבּוֹר, יָשְׁבָה אוֹ, נָכוֹן יוֹתֵר, רָבְצָה אִשָּׁה. סַנְטְרָהּ נִשְׁעָן עַל בִּרְכֶּיהָ, שֶׁהָיוּ נְתוּנוֹת בֵּין זְרוֹעוֹת הַיָּדַיִם וּלְחוּצוֹת בְּחָזְקָה כְּלַפֵּי הֶחָזֶה. וּמִדֵּי שִׁבְתָּהּ כָּךְ פְּרוּשָׁה לְנַפְשָׁהּ, כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה וַעֲטוּפָה כֻּלָּהּ בְּשַׂק חוּם רַב־קְפָלִים וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת נוֹפְלוֹת עַל פָּנֶיהָ וְגוֹלְשׁוֹת עַד לְכַפּוֹת הָרַגְלַיִם – לֹא נִרְאֲתָה מִתְּחִלָּה לָעַיִן אֶלָּא כִּדְמוּת מְשֻׁנָּה הַמִּתְפַּלֶּשֶׁת עַל הַקַּרְקַע הָאַפְלוּלִית שֶׁל הַתָּא, כְּעֵין מְשֻׁלָּשׁ מַשְׁחִיר, שֶׁאוֹר הַיּוֹם, הַנּוֹפֵל דֶּרֶךְ אֶשְׁנַב הַתָּא, חָצָה אוֹתוֹ בְּדִיּוּק לִשְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד כֵּהֶה וְאֶחָד בָּהִיר. הִיא דָמְתָה לְאַחַת מִן הַדְּמֻיּוֹת שֶׁמַּחֲצִיתָן אוֹר וּמַחֲצִיתָן צֵל, וְאֵין לִרְאוֹת כְּמוֹתָן אֶלָּא בַּחֲלוֹמוֹת אוֹ בִּיצִירָתוֹ הַנִּפְלָאָה שֶׁל גּוֹיָא: כֻּלָּן חִוְּרוֹת וּקְפוּאוֹת וְקוֹדְרוֹת וְהֵן מִתְפַּלְּשׁוֹת עַל מַצֶּבֶת קֶבֶר אוֹ נִשְׁעָנוֹת אֶל סוֹרֵג שֶׁל בֵּית־סֹהַר. זוֹ לֹא הָיְתָה אִשָּׁה אוֹ גֶבֶר, יְצוּר חַי אוֹ דְּמוּת מוּצָקָה: רַק צוּרָה עַרְטִילָאִית, דְּמוּת־חֲלוֹם שֶׁמַּמָשׁוּת וַהֲזָיָה נִפְגָּשׁוֹת בָּהּ יַחַד כְּעֵין הָאוֹר וְהֵצֵל. כִּמְרַפְרְפִים בִּלְבַד נִסְתַּמְנוּ פָּנֶיהָ הַכְּחוּשִׁים וְהַחֲמוּרִים מִבַּעַד לְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַפְּזוּרוֹת לָאָרֶץ; מִתַּחַת לִגְלִימָתָהּ הֵצִיץ כָּל־שֶׁהוּא קְצֵה הָרֶגֶל הַחֲשׂוּפָה, שֶׁקָּפְאָה מִתּוֹךְ עֲוִית עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה הַקָּשָׁה כְּקֶרַח. הַמְּעַט מִדְּמוּת הָאָדָם, שֶׁהֵצִיץ מִתּוֹךְ לְבוּשׁ הַיָּגוֹן, הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר זְוָעָה.

דְּמוּת זוֹ שֶׁנִּרְאֲתָה צְמוּדָה אֶל הַקַּרְקַע, הָיְתָה כְּחִדְלַת תְּנוּעָה, כְּחִדְלַת מַחֲשָׁבָה, כְּחִדְלַת נְשִׁימָה. מַרְאֶהָ לֹא הֵעִיד עַל יִסּוּרִים וְעַל הַרְגָּשַׁת חוּשִׁים, אִם כִּי עֲטִיפָתָהּ, בֶּחֹדֶשׁ יָנוּאַר, לֹא הָיְתָה אֶלָּא שַׂק שֶׁל בַּד דַּק וְהִיא שָׁכְבָה עֲרֻמָּה כִּמְעַט עַל רִצְפַּת אֶבֶן, כְּלוּאָה לְלֹא אֵשׁ בְּבוֹר כֶּלֶא זֶה אֲשֶׁר אֶשְׁנַבּוֹ הַמְשֻׁפָּע סָגַר אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵי קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְקָלַט רַק אֶת הָרוּחַ הַבָּאָה מִצָּפוֹן. אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב, כִּי הִיא נֶהְפְּכָה לִנְצִיב אֶבֶן בֵּין אַבְנֵי בֵּית־הַכֶּלֶא וּנְצִיב קֶרַח בְּקָרַת הַחֹרֶף. יָדֶיהָ הָיוּ שְׁלוּבוֹת זוֹ בְּזוֹ וּמֶבַּט עֵינֶיהָ אוֹמֵר קִפָּאוֹן. מִי שֶׁרָאָה אוֹתָהּ חֲשָׁבָהּ בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לְרוּחַ בַּלָּהוֹת, וּבָרֶגַע הַשֵּׁנִי – לְפֶסֶל. אָמְנָם מִזְּמָן לִזְמָן נִפְתְּחוּ שְׂפָתֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת וְהִרְעִידוּ אַגַּב נְשִׁימָה, אֲבָל תְּנוּעַת שְׂפָתַיִם זוֹ הָיְתָה חִדְלַת חַיִּים כִּתְנוּעַת עָלִים הַנָּדִים בָּרוּחַ.

מִזְּמָן לִזְמָן הִתְמַלֵּט מֶבָּט מִתּוֹךְ עֵינֶיהָ הַקּוֹדְרוֹת, מֶבָּט שֶׁלֹּא יְתֹאֵר בְּמִלִּים, מֶבָּט עָמֹק וְנוּגֶה וּמְאֻמָּץ שֶׁהָיָה פּוֹנֶה בְּלִי הֶרֶף – דָּבָר זֶה לֹא נִרְאָה לַמִּסְתַּכֵּל הָעוֹמֵד מִבַּחוּץ – אֶל אַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל הַתָּא, – מֶבָּט שֶׁמָּשַׁךְ, כַּנִּרְאֶה, אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הַנּוּגוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַסּוֹבֶלֶת הַזֹּאת אֶל אֵיזֶה דָּבָר מִסְתּוֹרִי. וְלִדְמוּת זוֹ קָרְאוּ אֵפוֹא בְּשֵׁם “מִתְבּוֹדֶדֶת” – בִּגְלַל תָּא מוֹשָׁבָה – וּבְשֵׁם “נְזִירָה בַּעֲלַת תְּשׁוּבָה”, בִּגְלַל לְבוּשׁ הַשָּׂק.

שָׁלשׁ הַנָּשִׁים – שֶׁכֵּן גַּם גֶ’רְוֶז נִגְּשָׁה וְעָמְדָה עַל יַד מַהְיֶט וְאוֹדַרְד – הֵצִיצוּ דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב. רָאשֵׁיהֶן סָגְרוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵי הָאוֹר הַקָּלוּשׁ הַנּוֹפֵל אֶל בּוֹר הַכֶּלֶא, וְהָאֻמְלָלָה הַנִּגְזֶלֶת לֹא הִרְגִּישָׁה, כַּנִּרְאֶה, בְּכָךְ. “הָבָה נֶחְדַּל מֵהַפְרִיעַ אוֹתָהּ,” אָמְרָה אוֹדַרְד בְּלַחַשׁ, “יֵשׁ לָהּ עַכְשָׁו שָׁעָה שֵׁל יִחוּד הַלֵּב: הִיא מִתְפַּלֶּלֶת.”

תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִתְבּוֹנְנָה מַהְיֶט בְּרֹאשׁ זֶה הַחִוֵּר וְהַפָּרוּעַ וּמָשְׁחַת הַתֹּאַר, – וְחֶרְדַּת לִבָּהּ גָּדְלָה מֵרֶגַע לְרֶגַע וְעֵינֶיהָ מָלְאוּ דְמָעוֹת. “הֲרֵי זֶה דָּבָר מוּזָר עַד מְאֹד,” מִלְמְלָה לְנַפְשָׁהּ.

הִיא תָּחֲבָה אֶת רֹאשָׁהּ לְבֵין מוֹטָיו שֶׁל סוֹרֵג הָאֶשְׁנָב, וּמֶבָּטָהּ הִגִּיעַ עַכְשָׁו עַד לְאוֹתָהּ הַפִּנָּה שֶׁשָּׁם נָח בְּלִי הֶרֶף מֵבָּטָהּ שֶׁל הָאֻמְלָלָה.

וּכְשֶׁהוֹצִיאָה אֶת רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ הָאֶשְׁנָב שָׁטְפוּ הַדְּמָעוֹת עַל פָּנֶיהָ. “מַה שְׁמָהּ שֶׁל אִשָּׁה זוֹ?” שָׁאֲלָה אֶת אוֹדַרְד.

אוֹדַרְד הֵשִׁיבָה: “הִיא נִקְרֵאת אֶצְלֵנוּ בְּשֵׁם הָאָחוֹת גּוּדוּל.”

“וְאָנֹכִי,” אָמְרָה מַהְיֶט, “אֶקְרָאֶנָּה בְּשֵׁם פַּקֶּט לַה־שַׁנְטְפְלֶרִי.”

אַחֲרֵי כֵן שָׂמָה אֶת אֶצְבָּעָהּ עַל פִּיהָ וְרָמְזָה לָהּ לְאוֹדַרְד הַמִּשְׁתּוֹמֶמֶת, שֶׁאַף הִיא תַּכְנִיס אֶת רֹאשָׁהּ אֶל הָאֶשְׁנָב וְתָעִיף אֶת מֶבָּטָהּ בְּתוֹךְ הַתָּא.

אוֹדַרְד הִבִּיטָה לְתוֹךְ הַתָּא וְרָאֲתָה בְּפִנָּה, מְקוֹם שָׁם נָח מֶבָּטָהּ הַקָּסוּם וְהַקּוֹדֵר שֶׁל הַמִּתְבּוֹדֶדֶת, נַעַל קְטַנָּה הָעֲשׂוּיָה מֶשִׁי וָרֹד וּמְסֻלָּאָה בַּהֲמוֹן גְּדִילֵי כֶּסֶף וְזָהָב. אַחֲרֵי אוֹדַרְד הִבִּיטָה פְּנִימָה גַם גֶ’רְוֶז; וּלְבַסּוֹף, לְאַחַר שֶׁרָאוּ אֶת הָאֵם הָאֻמְלָלָה, בָּכוּ כָּל שָׁלשׁ הַנָּשִׁים יָחַד.

וְאוּלָם גַּם מֶבָּטֵיהֶן שֶׁל הַנָּשִׁים וְגַם בִּכְיָן לֹא הִפְרִיעוּ אֶת הַמִּתְבּוֹדֶדֶת. יָדֶיהָ נִשְׁאֲרוּ שְׁלוּבוֹת כְּשֶׁהָיוּ, שְׂפָתֶיהָ אִלְמוֹת וְעֵינֶיהָ קְפוּאוֹת; וּמִי שֶׁיָּדַע אֶת קוֹרוֹת חַיֶּיהָ נִשְׁבַּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת מֶבָּטָהּ הַצָּמוּד אֶל הַנַּעַל הַקְּטַנָּה.

שָׁלשׁ הַנָּשִׁים לֹא הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶן אַף הֶגֶה אֶחָד; הֵן לֹא הֵעֵזוּ לְדַבֵּר דָּבָר, וְלוּ גַם בִּלְחִישָׁה. לְמַרְאֵה הַשְּׁתִיקָה הָעֲמֻקָּה וְהַצַּעַר הֶעָמֹק, לְמַרְאֶה שִׁכְחַת נֶפֶשׁ זוֹ שֶׁאֵין לָהּ דָּבָר בָּעוֹלָם מִחוּץ לְעֶצֶם אֶחָד, הָיוּ הַנָּשִׁים בְּעֵינֵיהֶן כְּעוֹמְדוֹת לִפְנֵי מִזְבַּח הַקֹּדֶשׁ בְּחַג הַפֶּסַח אוֹ בְּלֵיל חַג הַמּוֹלָד. הֵן הָיוּ כַּאֲחוּזּוֹת־אֵלֶם., הֵן יִחֲדוּ אֶת לִבָּן לִתְפִלָּה, הָיוּ מוּכָנוֹת וּמְזֻמָּנוֹת לִכְרֹעַ עַל בִּרְכֵּיהֶן.

גֶ’רְוֶז – זוֹ שֶׁהָיְתָה סַקְרָנִית יוֹתֵר מִכֻּלָּן וּמִשּׁוּם כָּךְ גַּם פָּחוֹת רַגְשָׁנִית – אָמְרָה לְבַסּוֹף לְהָבִיא אֶת הַמִּתְבּוֹדֶדֶת לִידֵי דְבָרִים.

“הָאָחוֹת,” קָרְאָה גֶ’רְוֶז, “הָאָחוֹת גּוּדוּל.”

שָׁלשׁ פְּעָמִים חָזְרָה עַל קְרִיאָתָהּ וְקוֹלָהּ הָלַךְ וְחָזַק מִפַּעַם לְפָעַם. הַמִּתְבּוֹדֶדֶת לֹא זָעָה: לֹא מִלָּה וְלֹא מֶבָּט, לֹא אֲנָחָה וְלֹא סִמָּן שֶׁל חַיִּים.

וְאָז הִתְחִילָה אוֹדַרְד לְדַבֵּר בְּקוֹל רַךְ וּמְלַטֵּף: “הָאָחוֹת!” קָרְאָה אוֹדַרְד, “אֲחוֹתִי הַקְּדוֹשָׁה גּוּדוּל!”

הַשְּׁתִיקָה לֹא פָּסְקָה, הַמִּתְבּוֹדֶדֶת לֹא זָעָה.

“אִשָּׁה מוּזָרָה עַד מְאֹד!” קָרְאָה גֶ’רְוֶז. “זוֹ לֹא תֶּחֱרַד אִם גַּם יַרְעִים עַל אָזְנָהּ קוֹל רוֹבֶה!”

“אֶפְשָׁר שֶׁהִיא חֵרְשָׁה,” אָמְרָה אוֹדַרְד.

“וְיָכֹל הֱיוֹת שֶׁהִיא עִוֶּרֶת,” הוֹסִיפָה גֶ’רְוֶז.

“וְאוּלַי אֵין בָּהּ רוּחַ חַיִּים,” הִפְטִירָה מַהְיֶט.

אִם נֶפֶשׁ זוֹ לֹא נִסְתַּלְּקָה לְגַמְרֵי מִתּוֹךְ הַגּוּף הַמְּאֻבָּן, חֲדַל הַתְּנוּעָה וְהָרֶגֶשׁ, הֲרֵי שֶׁהִיא נִסְתַּתְּרָה לַפָּחוֹת וְנִתְחַבְּאָה בְּמֵעֲמַקֵּי מַעֲמַקִּים, בְּמָקוֹם שֶׁהַחוּשִׁים הַחִיצוֹנִיִּים לֹא יוּכְלוּ לְהַגִּיעַ עָדֶיהָ.

“אֵין לָנוּ עַכְשָׁו,” אָמְרָה אוֹדַרְד, “אֶלָּא לְהַשְׁאִיר אֶת הָעוּגָה עַל גַּב הָאֶשְׁנָב; וַהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲבֹר אֵיזֶה פִּרְחָח וִישִׂימֶנָּה בְּכִיסוֹ. וּבְכֵן מַה נַעֲשֶׂה לָהּ שֶׁתָּבוֹא לִידֵי הִתְעוֹרְרוּת חוּשִׁים?”

אִיסְטַשׁ, שֶׁתְּשׂוּמַת לִבּוֹ הָיְתָה נְתוּנָה עַד עַכְשָׁו לַעֲגָלָה קְטַנָּה הַנְּהוּגָה עַל יְדֵי כֶּלֶב גָּדוֹל, הִבְחִין פִּתְאֹם בַּדָּבָר, לְאַחַר שֶׁאוֹתָהּ עֲגָלָה נִסְתַּלְּקָה לְדַרְכָּהּ, כִּי שָׁלשׁ הַנָּשִׁים מַבִּיטוֹת דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב. וְהִנֵּה נִטְפַּל אֵלָיו רֶגֶשׁ שֶׁל סַקְרָנוּת; הוּא עָלָה עַל אֶבֶן מֵאַבְנֵי הַשָּׂפָה שֶׁל הַכְּבִישׁ, עָמַד עַל בְּהֹנוֹת רַגְלָיו, תָּחַב אֶת פַּרְצוּפוֹ הַתָּפוּחַ וַאֲדֹם הַלְּחָיַיִם לְתוֹךְ הָאֶשְׁנָב וְקָרָא בְּקוֹל: “אִמָּא, הַבִּיטִי וּרְאִי מַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה!”

קוֹלוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, קוֹל צַח וְרַעֲנָן וּמְצַלְצֵל, גָּרַם לָהּ לַמִּתְבּוֹדֶדֶת שֶׁתִּזְדַּעֲזֵעַ. הִיא הִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁהּ הַצִּדָּה בִּמְהִירוּת שֶׁל קְפִיץ עָשׂוּי עֶשֶׁת, שְׁתֵּי יָדֶיהָ הַכְּחוּשׁוֹת וְהַגַּרְמִיּוֹת הִתְחִילוּ מְסַלְּקוֹת אֶת הַשְּׂעָרוֹת מֵעַל הַמֵּצַח וְעֵינֶיהָ יָרוּ עַל הַנַּעַר מֶבָּטִים שֶׁהֵפִיקוּ תִּמָּהוֹן וּמְרִירוּת וְיֵאוּשׁ. מֶבָּטֶיהָ אֵלּוּ הָיוּ כְּעֵין בְּרָקִים.

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם!” קָרְאָה פִּתְאֹם הַמִּתְבּוֹדֶדֶת בְּהַסְתִּירָה אֶת רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ וּבְתִתָּהּ קוֹל צָרוּד הַקּוֹרֵעַ כִּבְיָכֹל אֶת חָזָהּ לִגְזָרִים, “מַדּוּעַ נִגְזַר עָלַי לִרְאוֹת יְלָדִים זָרִים?”

“שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי!” אָמַר הַנַּעַר מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ.

וְאוּלָם הַמִּתְבּוֹדֶדֶת נִזְדַּעְזְעָה עַד כְּדֵי חַלְחָלָה. רְעָדָה מְמֻשָּׁכָה אָחֲזָה אֵת כָּל גּוּפָהּ; שִׁנֶּיהָ נָקְשׁוּ זוֹ לְזוֹ, רֹאשָׁהּ הִתְרוֹמֵם בְּמִקְצָת וְהִיא הִשְׁמִיעָה בְּכָבְשָׁהּ אֶת מַרְפְּקֶיהָ בַּמָּתְנַיִם וּבְשִׂימָהּ אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ בְּתוֹךְ יָדֶיהָ, כְּרוֹצָה לְחַמֵּם אוֹתָן: “הָהּ, מָה אֶעֱשֶׂה לְקֹר זֶה!”

“אִשָּׁה מִסְכֵּנָה!” אָמְרָה אוֹדַרְד בְּקוֹל סָפוּג רַחֲמִים, “שֶׁמָּא אַתְּ רוֹצָה שֶׁנָּבִיא לָךְ אֵשׁ?”

הַמִּתְבּוֹדֶדֶת נִעַנְעָה רֹאשָׁהּ לְאוֹת מֵאוּן.

“יְהִי כִּרְצוֹנְךָ,” הוֹסִיפָה אוֹדַרְד לְדַבֵּר וְהוֹשִׁיטָה בַּקְבּוּק כְּנֶגֶד פָּנֶיהָ, “הֵא לָךְ יֵין רֶקַח, שְׁתִי מִמֶּנּוּ וְיֵחַם לָךְ.”

זוֹ נִעְנְעָה שׁוּב רֹאשָׁהּ, הֶעֱמִידָה בִּפְנֵי אוֹדַרְד מֶבָּט קוֹפֵא וְאָמְרָה כִּמְשִׁיבָה: “מָיִם.”

אוֹדַרְד הוֹסִיפָה לְהַפְצִיר. “אַל נָא, אֲחוֹתִי, לֹא עֵת מַיִם הוּא חֹדֶשׁ יָנוּאַר. שְׁתִי מְעַט מִיֵּין הָרֶקַח וְאִכְלִי אֶת עוּגַת הַתִּירָס הַזֹּאת אֲשֶׁר אָפִינוּ לְמַעֲנֵךְ.”

הִיא דָּחֲתָה מִלְּפָנֶיהָ אֶת הָעוּגָה, שֶׁהוֹשִׁיטָה לָהּ מַהְיֶט, וְאָמְרָה: “לֶחֶם שֶׁחוֹר.”

“הֵא לָךְ,” אָמְרָה גֶ’רְוֶז שֶׁנִּתְעוֹרְרָה גַם הִיא לְרַחֲמִים וּפָשְׁטָה מֵעָלֶיהָ אֶת מְעִילָה הָעֶלְיוֹן, “מְעִיל זֶה יְחַמֵּם אוֹתְךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מְעִילֵךְ. קְחִי וְלִבְשִׁי אוֹתוֹ.”

זוֹ דָחֲתָה מִלְּפָנֶיהָ גַם אֶת הַמְּעִיל, כְּשֵׁם שֶׁדָּחֲתָה אֶת הַיַּיִן וְאֶת הָעוּגָה, וְאָמְרָה: “שָׂק.”

“וְאוּלָם הֲרֵי יָדוּעַ לָךְ בְּוַדַּאי,” הִפְצִירָה שׁוּב אוֹדַרְד טוֹבַת הַמֶּזֶג, “כִּי חַג לָנוּ הַיּוֹם.”

“אֲנִי מַכִּירָה בְּכָךְ,” עָנְתָה הַנְּזִירָה, “זֶה שְׁנֵי יָמִים שֶׁכַּדִּי לֹא נִתְמַלֵּא מָיִם.” וּלְאַחַר הַפְסָקָה הִתְחִילָה שׁוּב: “חַג לָנוּ הַיּוֹם; נִשְׁכַּחְתִּי מִלֵּב, וְכָךְ נָאֶה לִי. אֲנִי זָרָה לָעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁהָעוֹלָם זָר לִי. בִּכְבוֹת הַגַּחֶלֶת יִצְטַנֵּן הָאֵפֶר.”

וְהִיא הוֹרִידָה שׁוּב אֶת רֹאשָׁהּ עַל בִּרְכֶּיהָ, כְּאִלּוּ נִתְעַיְּפָה מֵרֹב דְּבָרִים. אוֹדַרְד הַפְּשׁוּטָה וְהָרַחֲמָנִית חָשְׁבָה, כִּי הַנְּזִירָה קָבְלָה בִּדְבָרֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים עַל הַקֹּר, וּלְפִיכָךְ עָנְתָה מִתּוֹךְ טוּב לֵב: “הָרוֹצָה אַתְּ שֶׁנָּבִיא לָךְ קְצָת אֵשׁ?”

“אֵשׁ!” אָמְרָה הַנְּזִירָה אַגַּב הַטְעָמָה מוּזָרָה. “וְשֶׁמָּא תָּבִיאוּ קְצָת אֵשׁ גַּם בִּשְׁבִיל הַפְּעוֹטָה הַקְּבוּרָה בַּאֲדָמָה זֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה?”

כָּל אֲבָרֶיהָ הָיוּ מְרַטְּטִים, קוֹלָהּ רָעַד, עֵינֶיהָ יָרוּ בְּרָקִים, הִיא נִזְדַּקְּפָה וְעָמְדָה עַל בִּרְכֶּיהָ; וּפִתְאֹם הִצְבִּיעָה בְּיָדָהּ הָרָזָה וְהַחִוֶּרֶת עַל הַנַּעַר הַמַּבִּיט בָּהּ בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת תִּמָּהוֹן. “סַלְּקוּ מִכָּאן אֶת הַנָּעַר!” נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְעָקָה. “הַצּוֹעֲנִית מִתְהַלֶּכֶת בַּמָּקוֹם הַזֶּה.”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נָפְלָה אַפַּיִם אָרְצָה; מִצְחָהּ נֶחְבַּט בְּלוּחַ הָאֶבֶן מִתּוֹךְ נְקִישָׁה חֲזָקָה, כְּאִלּוּ אֶבֶן פָּגְעָה בְּאֶבֶן. שָׁלשׁ הַנָּשִׁים חָשְׁבוּ בְּלִבָּן, כִּי הִיא נָפְחָה אֶת נַפְשָׁהּ. וְאוּלָם כַּעֲבֹר רֶגַע הִתְחִיל גּוּפָהּ מִתְנוֹעֵעַ שׁוּב, וְהַנָּשִׁים הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ רָאוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא זוֹחֶלֶת עַל בִּרְכֶּיהָ וּמַרְפְּקֶיהָ וּמִתְקָרֶבֶת אֶל הַפִּנָּה שֶׁשָּׁם הִתְגּוֹלְלָה הַנַּעַל הַקְּטַנָּה. לְבָבָן לֹא קָם בְּקִרְבָּן וְהֵן הֵסֵבּוּ אֶת עֵינֵיהֶן מִנֶּגֶד הַמָּקוֹם; הֵן לֹא יָסְפוּ לִרְאוֹת, אוּלָם אָזְנָן קָלְטָה קוֹל הֲמוֹן נְשִׁיקוֹת וּגְנִיחוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָּהֶן מִזְּמָן לִזְמָן צְעָקוֹת קוֹרְעוֹת לֵב וּנְקִישׁוֹת עֲמוּמוֹת, מֵעֵין נְקִישׁוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַנֶּחְבָּט בְּקִיר; וּלְבַסּוֹף, לְאַחַר נְקִישָׁה אַחַת חֲזָקָה בְּיוֹתֵר, שֶׁהֶחֱרִידָה אֶת הַנָּשִׁים עַד כְּדֵי זְוָעָה, נֶאְלַם הַכֹּל.

“וְכִי זוֹ הֵמִיתָה אֶת עַצְמָהּ?” אָמְרָה גֶ’רְוֶז וְהֵעֵזָה לְהַכְנִיס אֶת רֹאשָׁהּ דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב. “הָאָחוֹת! הָאָחוֹת גּוּדוּל!”

“הָאָחוֹת גּוּדוּל!” חָזְרָה גַם אוֹדַרְד עַל הַקְּרִיאָה.

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! הִיא מוּטֶלֶת כְּאֶבֶן שֶׁאֵין בָּהּ רוּחַ חַיִּים!” הִפְטִירָה גֶ’רְוֶז; “הַאֻמְנָם נָפְחָה אֶת נַפְשָׁהּ? גּוּדוּל! גּוּדוּל!”

מַהְיֶט, שֶׁלֹּא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת, בָּאָה אַף הִיא בְּשִׁדּוּלֵי דְבָרִים. “חַכּוּ רֶגַע,” אָמְרָה אֶל חַבְרוֹתֶיהָ; אַחֲרֵי כֵן גָּחֲנָה לְתוֹךְ הָאֶשְׁנָב וְקָרְאָה בְּקוֹל: “פַּקֶּט! פַּקֶּט לַה־שַׁנְטְפְלֶרִי!”

יֶלֶד, הַמַּלְהִיב בְּתֻמּוֹ אֶת הַפְּתִילָה הַעוֹמֶמֶת שֶׁל כַּדּוּר שְׂרֵפָה וְגוֹרֵם לוֹ לְכַדּוּר זֶה שֶׁיִּתְפּוֹצֵץ כְּנֶגֶד פָּנָיו – אֵינוֹ נִרְתָּע לְאָחוֹר בְּפַחַד רַב כָּל כָּךְ, כְּשֵׁם שֶׁנִּרְתְּעָה מַהְיֶט לְאַחַר קְרִיאַת הַשֵּׁם, כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת פְּעֻלַּת הַדָּבָר.

הַנְּזִירָה נִזְדַּעְזְעָה בְּכָל גּוּפָה, נִזְדַּקְּפָה עַל רַגְלֶיהָ הַיְחֵפוֹת וְתָקְעָה לְתוֹךְ הָאֶשְׁנָב עֵינַיִם לוֹהֲטוֹת כָּל כָּךְ שֶׁאוֹדַרְד וּמַהְיֶט וּבַת־לִוְיָתָן וְהַיֶּלֶד קָפְצוּ כֻּלָּם אֲחוֹרַנִּית עַד לְחוֹמַת הַמֵּזַח שֶׁל הַנָּהָר.

בֵּין כֹּה וּפָנֶיהָ הָאֲיֻמִּים שֶׁל הַנְּזִירָה נִצְמְדוּ אֶל סוֹרֵג הָאֶשְׁנָב. “אַלְלַי! אַלְלַי!” צָעֲקָה מִתּוֹךְ צְחוֹק מְעוֹרֵר זְוָעָה, “הַצּוֹעֲנִית קָרְאָה בִּשְׁמִי.”

אוֹתוֹ רֶגַע נִצְמַד מֶבָּטָהּ הַפָּרוּעַ שֶׁל הַנְּזִירָה אֶל הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר לְיַד עַמּוּד הַקָּלוֹן. מִצְחָה נֶחֱרַשׁ קְמָטִים אַגַּב הַרְגָּשַׁת תִּעוּב; הִיא פָּשְׁטָה מִתּוֹךְ הַתָּא אֶת שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ הָרָזוֹת כִּזְרוֹעוֹת הַשֶּׁלֶד, וְצָעֲקָה בְּקוֹל הַדּוֹמֶה לְקוֹל הַמַּרְדָּה: “הֲלֹא אַתְּ זֹאת, בַּת־מִצְרָיִם! אַתְּ קָרָאת לִי, גּוֹנֶבֶת הַיְלָדִים! וּבְכֵן, אֲרוּרָה אַתְּ! אֲרוּרָה! אֲרוּרָה! אֲרוּרָה!”

ד. נֵטֶף דִּמְעָה בִּמְחִיר נֵטֶף מָיִם    🔗

הַמִּלִּים הָאֵלֶּה שִׁמְּשׁוּ מֵעֵין נְקֻדַּת־אִחוּד לִשְׁנֵי מַחֲזוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת זֶה לְצַד זֶה, אֶלָּא שֶׁלְּכָל אֶחָד מֵהֶם הָיָה מְקוֹם־מַעֲשֶׂה מְיֻחָד: הָאֶחָד, כְּפִי שֶׁרָאִינוּ זֶה עַכְשָׁו, אֵרַע בְּבוֹר הַצַּלְמָוֶת, וְהַשֵּׁנִי, כְּפִי שֶׁהַקּוֹרֵא יִרְאֶה מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַבָּאִים, אֵרַע בְּמַעֲלֵה עַמּוּד הַקָּלוֹן. הַמַּחֲזֶה הָרִאשׁוֹן הִתְחוֹלֵל לְעֵינֵי שָׁלשׁ הַנָּשִׁים, שֶׁהַקּוֹרֵא כְּבָר הִכִּירָן לָדַעַת; עֵדֵי־רְאִיָּה לַמַּחֲזֶה הַשֵּׁנִי הָיוּ הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּתְקַבְּצוּ, כְּפִי שֶׁסִּפַּרְנוּ לְמַעְלָה, עַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב, מִסָּבִיב לְעַמּוּד הַקָּלוֹן וְעַמּוּד הַתְּלִיָּה.

הָמוֹן זֶה שֶׁאַרְבַּעַת שַׁמָּשֵׁי בֵּית־הַדִּין, הָעוֹמְדִים לְמִן הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית בַּבֹּקֶר בְּאַרְבַּע פִּנּוֹתָיו שֶׁל עַמּוּד הַקָּלוֹן, הֵפִיחוּ בְּלִבּוֹ אֶת הַתִּקְוָה, כִּי יוֹצִיאוּ כָּאן לִפְעֻלָּה עֹנֶשׁ בֵּית־דִּין מִמַּדְרֵגָה בֵּינוֹנִית, לֹא תִּקְוָה לְמַעֲשֵׂה תְּלִיָּה, כַּמּוּבָן, אֶלָּא לְסֵדֶר מַלְקוֹת אוֹ לִכְרִיתַת אֹזֶן, בְּקִצּוּר: תִּקְוָה לְאֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא, – הָמוֹן זֶה עָצַם בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁאַרְבַּעַת הַשַּׁמָּשִׁים, בִּרְאוֹתָם אֶת עַצְמָם נִדְחָקִים בְּמִדָּה יְתֵרָה, הֻכְרְחוּ פַּעַם בְּפַעַם לַחֲלֹק לַקָּהָל חֲבָטוֹת רְאוּיוֹת לִשְׁמָן בִּשְׁבָטִים וּלְהוֹלִיךְ אֶת הַסּוּסִים הֲלִיכָה אֲחוֹרַנִּית כְּנֶגֶד הָרוֹאִים, כְּדֵי שֶׁ“יִצְטַמְּקוּ”, – כְּפִי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בַּיָּמִים הָהֵם. הֲמוֹן עָם זֶה, שֶׁהָיָה רָגִיל לְהַמְתִּין הַרְבֵּה עִם כָּל מַחֲזֶה עֹנֶשׁ פֻּמְבִּי, לֹא הֶרְאָה גַם עַכְשָׁו סִמָּנִים שֶׁל קֹצֶר־רוּחַ. הָרוֹאִים הוֹצִיאוּ אֶת זְמַנָּם כְּשֶׁהֵם מִתְבּוֹנְנִים אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן: הַלָּז הָיָה בִּנְיָן פָּשׁוּט בְּצוּרַת מְעֻקָּב נָבוּב, שֶׁגָּבְהוֹ עֶשֶׂר רֶגֶל, בְּעֵרֶךְ. בְּמַדְרֵגוֹת גַּסּוֹת, הָעֲשׂוּיוֹת אֲבָנִים בִּלְתִּי מְהֻקְצָעוֹת וְנִקְרָאוֹת בְּפִי הַבְּרִיּוֹת בְּשֵׁם “סֻלָּם־הַבֹּשֶׁת”, הָיוּ עוֹלִים אֶל הָרְחָבָה הָעֶלְיוֹנָה, בְּמָקוֹם שֶׁאוֹפַן אֶחָד, הֶעָשׂוּי עֵץ אַלּוֹן, הָיָה קָבוּעַ בְּמַצָּב מְאֻזָּן. אֶת הַחוֹטֵא הַמִּסְכֵּן הָיוּ כּוֹפְתִים עַל הָאוֹפָן, כְּשֶׁהוּא מָעֳמָד עַל בִּרְכָּיו וְיָדָיו קְשׁוּרוֹת עַל הַגָּב. מוֹט שֶׁל עֵץ, הַמִּתְנוֹעֵעַ לְפִי שַׁלְשֶׁלֶת קְטַנָּה הַחֲבוּיָה בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן, הֵסֵב לוֹ לָאוֹפַן, שֶׁנִּמְצָא כָּל הַזְּמָן בְּמַצָּב מְאֻזָּן, תְּנוּעָה שֶׁל סִבּוּב, וְדָבָר זֶה גָרַם כִּי פַּרְצוּף הַנֶּעֱנָשׁ הָיָה נִפְנֶה לְכָל צִדֵּי הַכִּכָּר. מַעֲשֵׂה עֹנֶשׁ זֶה הָיָה נִקְרָא בְּפִי הַבְּרִיּוֹת בְּשֵׁם “סִבּוּב הַחוֹטֵא”.

הִנְנוּ רוֹאִים אֵפוֹא, כִּי עַמּוּד הַקָּלוֹן עַל כִּכַּר גְּרֶב לֹא הָיָה לוֹ אַף מִקְצָת מִן הַשַּׁעֲשׁוּעִים לָעַיִן שֶׁהָיוּ מְצוּיִם אֵצֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן אֲשֶׁר עַל יַד אוּלַמֵּי הַשּׁוּק. כָּאן לֹא הָיָה כְּלוּם מֵאֳמָנוּת הַבְּנִיָּה וּמִן הַתִּפְאֶרֶת שֶׁל מַצֶּבֵת בִּנְיָן. לֹא גַג בְּצוּרַת צְלָב אוֹ מִגְדָּל בֶּן שְׁמוֹנָה קְצָווֹת, לֹא עַמּוּדִים קְטַנִּים וְרַכֵּי־גִזְרָה שֶׁרָאשֵׁיהֶם, סָמוּךְ לַגַּג, עֲטוּרִים בְּכוֹתָרוֹת נוֹשְׂאוֹת עֲלֵיהֶן פִּתּוּחֵי עָלִים וּפְרָחִים וְלֹא מַרְזְבֵי גַג שֶׁצּוּרָתָם מֻפְלָאָה וּמְשֻׁנָּה עַד מְאֹד, לֹא גִלּוּפֵי עֵץ וְלֹא פְּסִילֵי אֶבֶן מְחֻצָּבִים בִּשְׁלֵמוּת וּבְטַעַם טוֹב – כְּלוּם לֹא הָיָה כָּאן מִכָּל אֵלֶּה.

הָעַיִן לֹא רָאֲתָה כָּאן אֶלָּא שְׁתֵּי רְחָבוֹת שֶׁל אַבְנֵי מֶחְצָב וּשְׁתֵּי חוֹמוֹת בְּנוּיוֹת אֶבֶן־חוֹל, וְעַל יַד אֵלֶּה – עַמּוּד תְּלִיָּה, מַעֲשֵׂה אֶבֶן, שֶׁהָיָה מְכֹעָר, צָנוּם וַחֲסֵר כָּל קִשּׁוּטִים. חוֹבְבֶיהָ שֶׁל אֳמָנוּת הַבְּנִיָּה הַגּוֹטִית לֹא הָיוּ מְשַׁעַשְׁעִים כָּאן בְּיוֹתֵר אֶת עֵינֵיהֶם. וְאוּלָם אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי חוֹבְבֵי הָרַאֲוָה שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם לֹא הָיוּ לְהוּטִים בְּיוֹתֵר אַחֲרֵי מַצְּבוֹת בִּנְיָן וְלֹא בִּקְשׁוּ כְּלָל יֹפִי אֵצֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן.

לְבַסּוֹף הִגִּיעַ הַחוֹטֵא אֶל הַמָּקוֹם כְּשֶׁהוּא קָשׁוּר אֶל הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁל קָרוֹן, וּכְשֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָרְחָבָה וְכָפְתוּ אוֹתוֹ בַּחֲבָלִים וּבִרְצוּעוֹת לְעֵינֵי כָּל הֶהָמוֹן הַמְמַלֵּא אֶת הַכִּכָּר – הֵרִיעָה מֵרַחֲבֵי הַכִּכָּר צַעֲקַת קַלָּסָה אַדִּירָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ בָּהּ תְּשׁוּאוֹת צְחוֹק וּמְחִיאוֹת כַּפָּיִם. הָרוֹאִים הִכִּירוּ אֶת קְוָזִימוֹדוֹ.

וְאָמְנָם זֶה הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ. הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר שֶׁל הַמַּזָּל הָיָה כָּאן מְיֻחָד בְּמִינוֹ. בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ עַל עַמּוּד הַקָּלוֹן עָמַד קְוָזִימוֹדוֹ אֶמֶשׁ כְּאַפִּיפְיוֹר וּכְנָסִיךְ שֶׁל הַלֵּצִים, מְלַוָּיו הַדֻּכַּס שֶׁל מִצְרַיִם, הַמֶּלֶךְ שֶׁל טוּן וְהַקֵּיסָר שֶׁל גָּלִיל, וַהֲמוֹן הָעָם שׁוֹלֵחַ לוֹ תְּשׁוּאוֹת חֵן, מְנַשֵּׂא אֶת שְׁמוֹ וּמְשַׁחֵר אֶת פָּנָיו בִּבְרָכָה. אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי בְּכָל הֶהָמוֹן לֹא הָיְתָה אַף נֶפֶשׁ אַחַת – וּבִכְלָל זֶה גַם הוּא בְּעַצְמוֹ, הַמְנַצֵּחַ לְשֶׁעָבָר וְהַחוֹטֵא הַמִּסְכֵּן שֶׁל עַכְשָׁו – שֶׁחָשְׁבָה מַחֲשָׁבוֹת עַל אֹדוֹת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת דְּבָרִים זוֹ. גְּרֶנְגּוֹאַר וְחָכְמַת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ נֶעְדְּרוּ מִמְּקוֹם הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. וְעוֹד מְעַט וְהָאִישׁ מִישֶׁל נוֹאַרֶה, הַמְחַצֵּר הַמֻּשְׁבָּע שֶׁל הַמֶּלֶךְ יָרוּם הוֹדוֹ, הִסָּה אֶת הָעָם וְהִכְרִיז אֶת פְּסָק הַדִּין כְּפִי שֶׁנֶּחְרַץ וְנִתַּן לִפְקֻדָּה עַל יְדֵי הָאָדוֹן הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן. אַחֲרֵי כֵן הָלַךְ הַמְחַצֵּר וְנִתְיַצֵּב עַל אֲנָשָׁיו, הַלְּבוּשִׁים מַדֵּי שְׂרָד, מֵאֲחוֹרֵי הַקָּרוֹן.

קְוָזִימוֹדוֹ, הָרָגִיל בְּשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ, לֹא הֶעֱלָה עַל פָּנָיו כָּל הַבָּעָה. כָּל כֹּחַ הִתְנַגְּדוּת נִטַּל מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי “חַבְלֵי הַכְּפִיתָה הַחֲזָקִים וְהַמּוּצָקִים”, כְּפִי שֶׁהָיוּ קוֹרְאִים לָזֶה בַּיָּמִים הָהֵם בַּלָּשׁוֹן שֶׁל הַבַּלֶּשֶׁת, וְזֶה רוֹצֶה לוֹמַר כִּי הָרְצוּעוֹת וְהַכְּבָלִים חָתְכוּ בְּוַדַּאי אֶת בְּשָׂרוֹ. וְיֵשׁ לְהוֹסִיף, כִּי אוֹתוֹ דָבָר נַעֲשָׂה מֵעֵין מָסֹרֶת קְבוּעָה בְּכָל בָּתֵּי־הַכֶּלֶא לְאַסִּירִים וּלְעוֹבְדַי עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, וּבִזְכוּתָהּ מִתְקַיְּמוֹת שַׁלְשְׁלוֹת הַכְּפִיתָה גַּם בְּקֶרֶב עַמֵּנוּ הָאָמוּן עַל תַּרְבּוּת וְעַל רֹךְ וְעַל מִדּוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת – וְאֵין לִשְׁכֹּחַ גַּם אֶת הַבַּנְיוֹ וְאֶת הַגִּלְיוֹטִינָה.

קְוָזִימוֹדוֹ הִנִּיחַ לָהֶם שֶׁיּוֹלִיכוּהוּ וְיִדְחָפוּהוּ, שֶׁיְּטַלְטְלוּהוּ וְיַכְרִיחוּהוּ לָשֶׁבֶת, שֶׁיִּכְפְּתוּ אוֹתוֹ וְיָסִירוּ מֵעָלָיו אֶת הַכְּבָלִים. הַכָּרַת פָּנָיו לֹא עָנְתָה בּוֹ מְאוּמָה, חוּץ מֵהִשְׁתּוֹמְמוּת שֶׁל פֶּרֶא אוֹ שׁוֹטֶה. כֻּלָּם יָדְעוּ כִּי הוּא חֵרֵשׁ; וְאֶפְשָׁר הָיָה לֵאמֹר עָלָיו, כִּי הוּא גַם עִוֵּר בְּעֵינָיו.

הוֹשִׁיבוּהוּ עַל בִּרְכָּיו עַל גַּב לוּחַ הָעֵץ הֶעָגֹל: הוּא נִכְנַע לְכָךְ. הִפְשִׁילוּ אֶת כֻּתָּנְתּוֹ וְאֶת חֻלְצָתוֹ עַד לְמָתְנָיו: הוּא לֹא הִתְנַגֵּד לְכָךְ, כָּפְתוּ אוֹתוֹ שׁוּב בִּרְצוּעוֹת וּבִכְבָלִים: הוּא הִנִּיחַ לָהֶם שֶׁיְּחַזְּקוּ אַבְזֵם וְקֶשֶׁר. רַק לִפְרָקִים נָשַׁם וְנָשַׁף בְּקוֹל גָּדוֹל, כְּאוֹתוֹ עֵגֶל שֶׁרֹאשׁוֹ מְשֻׁרְבָּב לְאָחוֹר וּמִתְנוֹדֵד עַל שְׂפַת הַקָּרוֹן שֶׁל הַקַּצָּב.

“שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתוֹ,” אָמַר יַ’ן פְרוֹלוֹ דֶה־מוֹלֶן אֶל יְדִידוֹ רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן (שֶׁהֲרֵי מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי שְׁנֵי הַסְּטוּדֶנְטִים הָלְכוּ אַחֲרֵי הַחוֹטֵא הַמִּסְכֵּן), “הוּא לֹא חָשׁ וְלֹא מַרְגִּישׁ יוֹתֵר מֵאוֹתָהּ חִפּוּשִׁית הַכְּלוּאָה בְּתוֹךְ הַקֻּפְסָה.”

הָרוֹאִים צָחֲקוּ כְּמִשְׁתּוֹלְלִים בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחְשְׂפוּ לְעֵינֵיהֶם חֲטוֹטַרְתּוֹ וְלוּחַ חָזֵהוּ, הַדּוֹמֶה לַחֲזֵה הַגָּמָל, וּכְתֵפָיו הַבְּצוּקוֹת וְהַשְּׂעִירוֹת. וּבְעֵת שֶׁנִּמְשְׁכָה הוֹלְלוּת זוֹ יָצָא בֶּן־אָדָם אֶחָד, נְמוּךְ קוֹמָה וּרְחַב כְּתֵפַיִם, שֶׁהָיָה לָבוּשׁ מַדִּים כְּאֶחָד מִפְּקִידֵי הָעִיר, וְעָלָה עַל הָרְחָבָה וְנִתְיַצֵּב לְיַד הַחוֹטֵא הַמִּסְכֵּן. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וְכָל הַקָּהָל נָשָׂא אֶת שְׁמוֹ עַל שְׂפָתָיִם. זֶה הָיָה מָרָן פְּיֶרַה טוֹרְטְרוּ, הַפָּקִיד הַמֻּשְׁבָּע הַמְמֻנֶּה עַל הַסִּגּוּפִים בְּשַׁטְלֶה.

קֹדֶם כֹּל הֶעֱמִיד בְּאַחַת הַפִּנּוֹת עַל עַמּוּד הַקָּלוֹן שָׁעוֹן שֶׁל חוֹל שֶׁנַּרְתִּיקוֹ הָעֶלְיוֹן הָיָה מָלֵא גַּרְגְּרֵי חוֹל גַּסִּים הַנִּגָּרִים וְהוֹלְכִים אֶל הַנַּרְתִּיק הַתַּחְתּוֹן; אַחֲרֵי כֵן פָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן וְנָטַל לְיָדוֹ הַיְמָנִית מַגְלֵב קָטֹן, שֶׁהָיָה עָשׂוּי רְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל עוֹר לָבָן וְנוֹצֵץ, וְהָרְצוּעוֹת הַלָּלוּ, קְלוּעוֹת וּזְרוּעוֹת קְשָׁרִים, הֲמוֹן וָוֵי מַתֶּכֶת לָהֶן לְכָל אָרְכָּן. מִתּוֹךְ תְּנוּעָה מְרֻשֶּׁלֶת שִׁרְבֵּב בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית אֶת הַכֻּתֹּנֶת מֵעַל זְרוֹעוֹ הַיְמָנִית וּגְלָלָהּ עַד לִמְרוֹם כְּתֵפוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא יַ’ן פְרוֹלוֹ, לְאַחַר שֶׁהֵרִים רֹאשׁוֹ מֵעַל כָּל הָעוֹמְדִים סְבִיבוֹ (לְתַכְלִית זוֹ טִפֵּס וְעָלָה עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן): “בּוֹאוּ וּרְאוּ, אֲדוֹנַי וּגְבִירוֹתַי! רְאוּ כֵּיצַד מַלְקִים כַּהֲלָכָה אֶת שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר לְאָחִי הַכֹּהֵן, אֶת מָרָן קְוָזִימוֹדוֹ, הַשּׁוֹטֶה בַּעַל הַדְּמוּת הַמֻּפְלָאָה אֲשֶׁר חֲטוֹטֶרֶת לוֹ כְּרֹאשׁ שֶׁל צְרִיחַ וְרַגְלַיִם לוֹ כְּעַמּוּדִים עֲקֻמִּים!”

הֶהָמוֹן נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק, וְהַיְלָדִים וְהַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת לְיָמִים צָחֲקוּ בְּיוֹתֵר.

לְבַסּוֹף רָקַע הַפָּקִיד הַמַּלְקֶה בְּרַגְלוֹ. הָאוֹפַן הִתְחִיל מִסְתּוֹבֵב. קְוָזִימוֹדוֹ הַכָּפוּת הִתְנוֹדֵד. הַתִּמָּהוֹן, שֶׁנִּסְתַּמֵּן בְּפָנָיו הַמְּכֹעָרִים, עוֹרֵר אֶת הָרוֹאִים לִצְחוֹק מִשְׁנֶה. וּפִתְאֹם, בָּרֶגַע שֶׁהַגַּלְגַּל הַסּוֹבֵב הֶעֱבִיר לִפְנֵי מָרָן פְּיֶרַה אֶת גַּבּוֹ הַנִּשָּׂא שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ, הֵרִים מָרָן פְּיֶרַה אֶת יָדוֹ; הָרְצוּעוֹת הַדַּקּוֹת הִשְׁמִיעוּ בָּאֲוִיר קוֹל שְׁרִיקָה חַדָּה, כַּאֲגֻדָּה שֶׁל עַכְנָאִים, וְיָרְדוּ בְּכֹחַ גָּדוֹל עַל גַּבּוֹ שֶׁל הָאֻמְלָל.

קְוָזִימוֹדוֹ נִזְדַּעְזַע, כְּאִלּוּ הֵקִיץ פִּתְאֹם מִשְּׁנָתוֹ. עַכְשָׁו נִתְחַוֵּר לוֹ הַדָּבָר. הוּא הִתְחִיל מִתְפַּתֵּל בִּכְבָלָיו; רֶטֶט עַז, פְּרִי תִּמָּהוֹן וּכְאֵב, חָלַף בִּשְׁרִירֵי פָּנָיו, אֲבָל הוּא לֹא הִשְׁמִיעַ אַף קוֹל אֲנָחָה. רַק אֶת רֹאשׁוֹ הִטָּה לִצְדָדִין, לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וְהָיָה מוֹלִיךְ אוֹתוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה כְּאוֹתוֹ פַּר שֶׁזְּבוּב הַבָּקָר עָקַץ לוֹ בִּירֵכוֹ.

אַחֲרֵי הַמַּלְקָה הָרִאשׁוֹנָה נִחֲתָה בִּבְשָׂרוֹ מַלְקָה שְׁנִיָּה, אַחֲרֶיהָ שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית, וְכֵן הָלְאָה. הָאוֹפַן הִסְתּוֹבֵב וְגֶשֶׁם הַמַּלְקוֹת יָרַד בְּלִי הֶרֶף. מִיָּד הִתְחִיל הַדָּם נוֹזֵל וְהוֹלֵךְ, זָרַם מִן הַחַבּוּרוֹת עַל פְּנֵי כְּתֵפָיו הַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁל הַגִּבֵּן וְהָיָה נִתָּז טִפּוֹת טִפּוֹת עַל פְּנֵי הֶהָמוֹן בְּכָל פַּעַם שֶׁהָרְצוּעוֹת חָצוּ בְּרַעַשׁ אֶת הָאֲוִיר.

קְוָזִימוֹדוֹ – כָּךְ נִרְאֶה הָיָה, לְכָל הַפָּחוֹת – חָזַר אֶל שַׁלְוַת נַפְשׁוֹ הָרְגִילָה. מִתְּחִלָּה נִסָּה לְאַט בַּסֵּתֶר לְנַתֵּק אֶת כְּבָלָיו, בְּלִי שֶׁאִמֵּץ בְּיוֹתֵר אֶת כֹּחוֹתָיו לְעֵינֵי הָרוֹאִים. רַק עֵינָיו לָהֲטוּ, שְׁרִירָיו נַעֲשׂוּ דְרוּכִים, אֲבָרָיו נִתְכַּוְּצוּ וְהָרְצוּעוֹת וְהַכְּבָלִים נִתְמַתְּחוּ. הִתְאַמְּצוּתוֹ הָיְתָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה, מֵעֵין הִתְאַמְּצוּת שֶׁל יֵאוּשׁ; וְאוּלָם מַכְשִׁירֵי הַסִּגּוּף הַמְנֻסִּים שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט עָמְדוּ בִּפְנֵי הִתְאַמְּצוּת זוֹ. הֵם הִתְמַתְּחוּ בְּקוֹל שֶׁאוֹן, אֲבָל עָמְדוּ בִּשְׁלֵמוּתָם. קְוָזִימוֹדוֹ כָּרַע תַּחְתָּיו עָיֵף וְיָגֵעַ. פָּנָיו לֹא הָיוּ עוֹד כִּפְנֵי אָדָם נִדְהָם, אֶלָּא הִבִּיעוּ מְרִירוּת וְרִפְיוֹן רוּחַ. הוּא סָגַר אֶת עֵינוֹ הַיְחִידָה, הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ עַל חָזֵהוּ וְהָיָה כְּמֵת. מֵרֶגַע זֶה וְאֵילָךְ פָּסְקוּ אֲבָרָיו מֵהִתְנוֹעֵעַ. שׁוּם דָּבָר לֹא הוֹצִיא אוֹתוֹ עוֹד מִקִּפְאוֹנוֹ. לֹא הַדָּם שֶׁזָּרַם בְּלִי הֶפְסֵק וְהַמַּלְקוֹת שֶׁנִּחֲתוּ בִּבְשָׂרוֹ בְּיֶתֶר עֹז, לֹא חֲמַת הַמַּלְקֶה, שֶׁהִתְלַהֵב מִתּוֹךְ מַעֲשֵׂה יָדָיו וְנַעֲשָׂה שִׁכּוֹר מִמְּלֶאכֶת הַהַצְלָפָה, וְלֹא הֶמְיָתָן שֶׁל רְצוּעוֹת הַמַּגְלֵב הָאֲיֻמּוֹת שֶׁחָתְכוּ עַכְשָׁו בְּכֹחַ נוֹסָף וְשָׁרְקוּ בְּיֶתֶר עֹז מֵאֲשֶׁר כַּנְפֵי חֲרָקִים.

וְהִנֵּה פָּקִיד אֶחָד מִפְּקִידוּת שַׁטְלֶה, שֶׁהָיָה לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְשֶׁהָה כָּל הַזְּמָן עַל סוּסוֹ הַשָּׁחוֹר לְיַד הַסֻּלָּם, נָטָה לְבַסּוֹף אֶת מַקְלוֹ הֶעָשׂוּי עֵץ הָבְנִים וְהִצְבִּיעַ עַל שְׁעוֹן הַחוֹל. הַתַּלְיָן הִפְסִיק אֶת מְלַאכְתּוֹ. הָאוֹפַן נֶעֱצַר. עֵינוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ נִפְתְּחָה שׁוּב בַּלָּאט.

סֵדֶר הַמַּלְקוֹת נִגְמַר. שְׁנֵי עוֹזְרָיו שֶׁל שַׂר הַסִּגּוּפִים הַמֻּשְׁבָּע נִגְּבוּ אֶת גַּבּוֹ הַנּוֹזֵל דָּם שֶׁל הַנֶּעֱנָשׁ, מָרְחוּ לוֹ מִשְׁחָה שֶׁסָּתְמָה מִיָּד אֶת פִּי הַפְּצָעִים, וְעָטְפוּ אֶת גַּבּוֹ בְּמִין מִטְפַּחַת חוּמָה שֶׁלְּפִי צוּרָתָהּ הָיְתָה דוֹמָה לִגְלִימָה שֶׁל מִתְפַּלְּלִים. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שִׁרְבֵּב מָרָן פְּיֶרַה טוֹרְטְרוּ כְּלַפֵּי מַטָּה אֶת רְצוּעוֹת הַמַּגְלֵב הָאֲדֻמּוֹת, וְהַדָּם יָרַד מֵעֲלֵיהֶן נְטָפִים נְטָפִים לָאָרֶץ.

וְאוּלָם מְנָת חֶלְקוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ לֹא נִשְׁלְמָה עֲדָיִן. עַכְשָׁו נִטַּל עָלָיו לַעֲמֹד שָׁעָה תְּמִימָה אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן, כְּדֵי לָשֵׂאת אֶת תּוֹסֶפֶת הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר מָרָן פְלוֹרִיאַן הוֹסִיף בְּרֹב חָכְמָתוֹ עַל פְּסָק הַדִּין שֶׁיָּצָא מֵאֵת הָאָדוֹן רוֹבֶּר אֶסְטוּטְוִי; וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְאַמֵּת פִּתְגַּם הֶחָכָם: “Surdus absurdus¹⁰³”

וְהִנֵּה הוּסַב שְׁעוֹן הַחוֹל לְצַד אַחֵר, הַגִּבֵּן נִשְׁאַר כָּפוּת עַל הָאוֹפַן וְלַמִּשְׁפָּט נִתַּן מְלֹא־סִפּוּק.

הֲמוֹן הָעָם – כָּךְ הָיָה בִּימֵי הַבֵּינַיִם בְּיִחוּד – מְקוֹמוֹ בַּחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית הוּא כִּמְקוֹם הַיֶּלֶד בַּמִּשְׁפָּחָה. וְכָל זְמַן שֶׁהוּא שָׁרוּי בְּבַעֲרוּת־נְעוּרִים וְלֹא נִתְבַּגֵּר עֲדַיִן בַּמּוּבָן הָרוּחָנִי וְהַמּוּסָרִי, אֶפְשָׁר לֵאמֹר עָלָיו מַה שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַיֶּלֶד:

כְּבָר אָמַרְנוּ לְמַעְלָה, כִּי קְוָזִימוֹדוֹ הָיָה שָׂנוּא עַל כָּל יוֹדְעָיו, וְלֹא סִבָּה אַחַת בִּלְבָד גָּרְמָה לְכָךְ. בְּכָל הֲמוֹן הָעָם הַזֶּה לֹא נִמְצָא אַף אִישׁ אֶחָד שֶׁלֹּא הָיָה תּוֹבֵעַ, אוֹ דִמָּה בְּלִבּוֹ כִּי הוּא תּוֹבֵעַ, חוֹב שֶׁל טִינָה מִקְּוָזִימוֹדוֹ. הַשִּׂמְחָה הִקִּיפָה אֶת כָּל הָעָם מִשֶּׁרָאוּ אוֹתוֹ עוֹלֶה עַל עַמּוּד הַקָּלוֹן; וּדְבַר הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר סָבַל, וּכְמוֹ כֵן מַצָּבוֹ הֶעָלוּב לְאַחַר הָעֹנֶשׁ, לֹא עוֹרְרוּ רַחֲמִים בְּלֵב הָרוֹאִים, אֶלָּא, לְהֵפֶךְ, הֵפִיחוּ בְּיֶתֶר עֹז אֶת הַשִּׂנְאָה בְּכָל הַלְּבָבוֹת, שֶׁכֵּן שִׂנְאָה זוֹ נוֹסְפָה עָלֶיהָ עַכְשָׁו שִׂמְחָה לָאֵיד.

וְלָכֵן לְאַחַר שֶׁהֲמוֹן הָעָם פִּיֵּס בִּלְבָבוֹ אֶת “רֶגֶשׁ הַצֶּדֶק הַנֶּעְלָב”, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים עוֹד כַּיּוֹם הַזֶּה בִּלְשׁוֹן הַלַּהַג שֶׁל הַמִּצְנָפוֹת הָרְבוּעוֹת¹⁰⁴, הִגִּיעַ הַתּוֹר לְנִקְמַת הַיְחִידִים וּלְכָל הֲמוֹן חֲלִיפוֹתֶיהָ. אַף כָּאן, כְּמוֹ בָּאוּלָם הַגָּדוֹל, הִשְׁתּוֹלְלוּ בְּיוֹתֵר הַנָּשִׁים. כָּל אַחַת מֵהֶן שָׁמְרָה לוֹ עֶבְרָה: הַלָּלוּ בִּשְׁבִיל רִשְׁעוּתוֹ הַלָּלוּ בִּשְׁבִיל כִּעוּרוֹ. וְהַנְּקוּבוֹת לָאַחֲרוֹנָה הִתְהוֹלְלוּ בְּיֶתֶר עֹז.

“אִי לְךָ, וָלָד שֶׁל הַשָּׂטָן!” קָרְאָה הָאֶחָת.

“רוֹכֵב־מַטְאֲטֵא שֶׁכְּמוֹתֶךָ!” צָעֲקָה הַשְּׁנִיָּה.

“פַּרְצוּף עָלוּב שֶׁבַּעֲלוּבִים,” נָהֲמָה הַשְּׁלִישִׁית, “וְכִי הָיִיתָ נִמְשָׁח לְאַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים אִלּוּ קָרָה הַדָּבָר הַיּוֹם וְלֹא אֶתְמוֹל!”

“גַּם זוֹ לְטוֹבָה,” הוֹסִיפָה זְקֵנָה אַחַת חֻלְיָה בְּשַׁלְשֶׁלֶת הַדִּבּוּרִים, “הַיּוֹם רָאִינוּ אֶת הַעֲוָיָתוֹ מֵעַל עַמּוּד הַקָּלוֹן, מָתַי נִזְכֶּה לִרְאוֹתָהּ מֵעַל הַתְּלִיָּה?”

“אִי לְךָ, שׁוֹמֵר פַּעֲמוֹנִים אָרוּר, מָתַי יַחְבְּשׁוּ לְרֹאשְׁךָ אֶת הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל וְיוֹרִידוּךָ לְבוֹר שָׁחַת?”

“וּבְכֵן בֶּן־שֵׁדִים זֶה הוּא הַמְּעוֹרֵר אֶת הַפַּעֲמוֹנִים לְצִלְצוּלֵי תְּפִלָּה?”

“רְאוּ נָא פַּרְצוּף זֶה הֶעָלוּל לִגְרֹם הַפָּלָה לְאִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר כָּל סַמֵּי רוֹקְחִים לְמִינֵיהֶם!”

וּשְׁנֵי הַסְּטוּדֶנְטִים, יַ’ן פְרוֹלוֹ וְרוֹבֶּן פּוּסְפֶן, שָׁרוּ בִּמְלֹא גְרוֹנָם אֶת הַפִּזְמוֹן הָעַתִּיק הַשָּׁגוּר בְּפִי הָעָם:

וּכְמָטָר יָרְדוּ עַל רֹאשׁ קְוָזִימוֹדוֹ כָּל מִינֵי גִדּוּפִים, וּמִכָּל עֵבֵר עָפוּ אֵלָיו קְרִיאוֹת קַלָּסָה, קְלָלוֹת, צְחוֹק וַאֲבָנִים.

קְוָזִימוֹדוֹ הָיָה חֵרֵשׁ, אֲבָל עֵינוֹ הֵיטִיבָה לִרְאוֹת; וְזַעַם הֶהָמוֹן נִסְתַּמֵּן בְּהַבָּעַת פַּרְצוּפִים לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר בִּקְרִיאוֹת דְּבָרִים. וְחוּץ מִזֶּה הִנֵּה הָאֲבָנִים שֶׁנִּזְרְקוּ בּוֹ הִגִּידוּ לוֹ אֶת דְּבַר הַצְּחוֹק הַמִּשְׁתּוֹלֵל מִסְּבִיבוֹ.

בָּרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִיק מַעֲמָד. אֲבָל לְבַסּוֹף פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ, שֶׁלֹּא זָעָה מִמְּקוֹמָהּ גַּם בִּשְׁעַת הַצְלְפוֹתָיו שֶׁל שַׂר הַמַּלְקוֹת, וּבְשָׂרוֹ נֶחְשַׂף לְכָל עֲקִיצוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָרֶמֶשׂ הָאֵלֶּה. הַפַּר יְלִיד אַסְטוֹרִיָּה, שֶׁלֹּא רָגַז כִּמְעַט לִפְגִיעוֹתָיו שֶׁל כִּידוֹן הַפָּרָשׁ, לָבַשׁ חֵמוֹת בְּשֶׁל הַכְּלָבִים.

מִתְּחִלָּה הֵעִיף לְאִטּוֹ עַל פְּנֵי הֶהָמוֹן מֶבָּט שֶׁכֻּלּוֹ אִיּוּם. וְאוּלָם כֵּיוָן שֶׁהוּא עַצְמוֹ הָיָה כָּפוּת, לֹא עָצַר מֶבָּטוֹ כֹּחַ לְגָרֵשׁ אֶת הַזְּבוּבִים הַמּוֹצְצִים אֶת דַּם פְּצָעָיו. מִיָּד הִתְחִיל חוֹרֵג מִתּוֹךְ כְּבָלָיו, וּלְפִרְכּוּסָיו הָעֲצוּמִים הָיָה הָאוֹפַן הָעַתִּיק לְיָמִים מַרְעִיד וּמַשְׁמִיעַ קוֹל נֵפֶץ. וְאוּלָם לְרֶגֶל זֶה נִתְרַבּוּ עוֹד יוֹתֵר דִּבְרֵי הַלִּגְלוּג וּקְרִיאוֹת הַקַּלָּסָה.

הָאֻמְלָל, שֶׁהָיָה כָּפוּת כְּחַיַּת הַיַּעַר וְלֹא יָכֹל לְנַתֵּק מֵעָלָיו אֶת כְּבָלָיו, שָׁב אֶל מְנוּחָתוֹ; רַק לִפְרָקִים בָּקְעָה מִמַּעֲמַקֵּי לְבָבוֹ אֲנָחָה רַבַּת זָעַם. פַּרְצוּף זֶה לֹא הִבִּיעַ בּוּשָׁה, לֹא נִתְכַּסָּה בְּאַדְמוּמִית שֶׁל קֶצֶף. הוּא הָיָה יוֹתֵר מִדַּי רָחוֹק מִמַּצַּב הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית וְקָרוֹב מִדַּי אֶל הַטֶּבַע, וְלֹא יָדַע מַה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל בּוּשָׁה. וְאַף גַּם זֹאת, הַאִם חֹסֶר רֶגֶשׁ הַכָּבוֹד מַעֲלֶה אוֹ מוֹרִיד בְּמַצָּב שֶׁל כִּעוּר כָּזֶה? וְאוּלָם הַקֶּצֶף וְהַשִּׂנְאָה וְהַיֵּאוּשׁ הוֹסִיפוּ לְהַקְדִּיר אֶת הַפַּרְצוּף הַמְכֹעָר הַזֶּה בָּעֲנָנָה אֲשֶׁר הָלְכָה הָלֹךְ וְזָעֹם וַאֲשֶׁר אִשָּׁהּ הַמִּתְלַקַּחַת יוֹתֵר וְיוֹתֵר הִתְמַלְּטָה בִּבְרָקִים לְאֵין מִסְפָּר דֶּרֶךְ עֵין הַצִּקְלוֹףּ.

וְאוּלָם הָעֲנָנָה לָבְשָׁה פִּתְאֹם אוֹר בְּעֵת שֶׁכֹּמֶר בָּא בִּרְכִיבָה עַל פֶּרֶד וְחָצָה אֶת הֶהָמוֹן. מִסְכֵּן זֶה פָּנָיו נִתְבַּהֲרוּ מִדֵּי רְאוֹתוֹ מֵרָחוֹק אֶת הַפֶּרֶד וְאֶת הַכֹּהֵן. בִּמְקוֹם עֲוִית הַקֶּצֶף נָחָה עַכְשָׁו עַל פָּנָיו בַּת־צְחוֹק פִּלְאִית, הָאוֹמֶרֶת כֻּלָּהּ חֶסֶד וַעֲנָוָה וָרֹךְ. וּכְכֹל אֲשֶׁר הִתְקָרֵב הַכֹּהֵן כֵּן הוֹסִיפָה בַּת־צְחוֹק זוֹ לְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּגָלוּי וְלִסְפֹּג אוֹר וּנְדִיבוֹת לֵב. דּוֹמֶה הָיָה, כִּי הָאֻמְלָל מְקַדֵּם בִּבְרָכָה אֶת פְּנֵי מַצִּילוֹ. וְאֵלֶם בָּרֶגַע שֶׁהַפֶּרֶד נִתְקָרֵב אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן וְרוֹכְבוֹ הָיָה יָכֹל לְהַכִּיר אֶת הַנֶּעֱנָשׁ – הִשְׁפִּיל הַכֹּהֵן אֶת מֶבָּטוֹ, הָפַךְ פִּתְאֹם אֶת פָּנָיו לָשׁוּב וְהֵרִיץ אֶת פִּרְדּוֹ כְּמִי שֶׁנֶּחְפָּז לְהִפָּטֵר מִתְּבִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פְּחִיתוּת כָּבוֹד, אוֹ כְּמִי שֶׁמּוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מִפְּגֹשׁ אִישׁ מִסְכֵּן וּמִהְיוֹת מֻכָּר עַל יָדוֹ בְּמַצָּב עָלוּב כָּזֶה.

אוֹתוֹ כֹּמֶר הָיָה הַכֹּהֵן דּוֹם קְלוֹד פְרוֹלוֹ.

וְשׁוּב יָרְדָה הָעֲנָנָה הַקּוֹדֶרֶת עַל מִצְחוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ. בְּמֶשֶׁךְ אֵיזֶה זְמָן עוֹד נִתְעָרְבָה בְּקַדְרוּת פָּנָיו גַּם בַּת־צְחוֹק; וְאוּלָם בַּת־צְחוֹק זוֹ לֹא הִבִּיעָה אֶלָּא מְרִירוּת וְרִפְיוֹן־לֵב וְעֶצֶב לְאֵין סוֹף.

הַזְּמָן נִמְשַׁךְ וְהָלַךְ. זֶה כְּשָׁעָה וָחֵצִי, לְכָל הַפָּחוֹת, עָמַד כָּאן מֻכֵּה פְּצָעִים, מְעֻנֶּה, נָתוּן לְבוּז וְנִרְגָּם כִּמְעַט בַּאֲבָנִים.

וּפִתְאֹם הִתְנוֹדֵד שׁוּב בְּתוֹךְ כְּבָלָיו; וְהוּא הִפְסִיק אֶת שְׁתִיקָתוֹ הָעַקְשָׁנִית וּמִתּוֹךְ יֵאוּשׁ־מִשְׁנֶה, עַד כְּדֵי לְהַרְעִיד אֶת כָּל הַבִּנְיָן אֲשֶׁר מִתַּחְתָּיו, נָתַן אֶת קוֹלוֹ בְּצַעֲקַת זַעַם שֶׁדָּמְתָה לִנְבִיחָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִקְרִיאַת אָדָם וְשֶׁעָלְתָה וְגָבְרָה עַל צַעֲקוֹת הַבּוּז שֶׁל הֶהָמוֹן: “מַיִם!”

צַעֲקַת חֵלֵכָה זוֹ לֹא עוֹרְרָה אַף קֻרְטוֹב רַחֲמִים בַּלְּבָבוֹת, אֶלָּא הוֹסִיפָה תַּעֲנוּג־מִשְׁנֶה לְהָמוֹן חָבִיב זֶה מִבְּנֵי פָּרִיס שֶׁעָמַד לְרַגְלֵי הַסֻּלָּם וְשֶׁלֹּא הָיָה כִּמְעַט, עַל צַד הָאֱמֶת, פָּחוֹת אַכְזָרִי וּשְׁטוּף בַּהֲמִיּוּת מֵאֲשֶׁר הַקַּבְּצָנִים הַלָּלוּ, הַיְּדוּעִים כְּבָר לַקּוֹרֵא, שֶׁלֹּא הָיוּ בְּעֶצֶם אֶלָּא אֲסַפְסוּף פָּרִיסִי, נְחוּתֵי הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה. אִישׁ מִן הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב לֹא נַעֲנָה לְקוֹל הָאֻמְלָל, חוּץ מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר לָעֲגוּ לְצִמְאוֹנוֹ. אָמְנָם בְּרֶגַע זֶה עָלוּל הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ לְעוֹרֵר תִּעוּב וְשִׁמָּמוֹן בִּמְקוֹם רַחֲמִים – בִּגְלַל פָּנָיו הָאֲדֻמִּים כְּאַרְגָּמָן וּשְׁטוּפִים בְּזֵעָה, מֶבָּטָיו הַנְּבוּכִים, פִּיו הַמַּעֲלֶה קֶצֶף מֵרֹב זַעַם וּכְאֵב וּלְשׁוֹנוֹ הַמְשֻׁרְבֶּבֶת לְמֶחֱצָה הַחוּצָה. וְיֵשׁ עוֹד לְהוֹסִיף, כִּי אִלּוּ נִמְצְאָה בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן נֶפֶשׁ רַחֲמָנִית אַחַת, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, שֶׁיִּצְרָהּ הַטּוֹב הָיָה מְפַתֶּה אוֹתָהּ לְהַגִּישׁ לַיְצוּר הַמִּסְכֵּן כּוֹס מַיִם, – גַּם אָז, אֲנִי אוֹמֵר, הָיְתָה נֶפֶשׁ רַחֲמָנִית זוֹ נִמְנַעַת מֵעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂה הַטּוֹב בִּשְׁבִיל הַבּוּז וְהַבֹּשֶׁת הַצְּמוּדִים אֶל עַמּוּד הַקָּלוֹן.

עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וּקְוָזִימוֹדוֹ הֵעִיף אֶת מֶבָּטוֹ עַל פְּנֵי הֶהָמוֹן וְחָזַר עַל קְרִיאָתוֹ כְּשֶׁהוּא מִתְחַנֵּן עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם: “מָיִם!”

“הֵא לְךָ מַיִם לִשְׁתִיָּה!” קָרָא רוֹבֶּן פּוּסְפֶּן וְהִשְׁלִיךְ בְּפָנָיו סְפוֹג שֶׁהֵרִים מִתּוֹךְ הַמַּדְמֵנָה. “הֵא לְךָ, מְנֻוָּל חֵרֵשׁ אָזְנַיִם, הִנֵּה הֲשִׁיבוֹתִי לְךָ אֶת גְּמוּלֶךָ.”

אִשָּׁה אַחַת זָרְקָה אֶבֶן בְּרֹאשׁוֹ: “מִכָּאן וּלְהַבָּא תֵּדַע שֶׁאֵין לְהַפְרִיעַ בַּלֵּילוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת עַל יְדֵי צְעָקוֹת תְּפֵלוֹת.”

“שְׁמָעֵנִי, בַּחוּרִי!” נָהַם אִישׁ אֶחָד נְכֵה אֲבָרִים שֶׁהֵרִים אֶת הַקַּב שֶׁלּוֹ וְהִתְאַמֵּץ לִפְגֹעַ בִּקְוָזִימוֹדוֹ, “הֲתוֹסִיף לִשְׁלֹחַ בָּנוּ אֶת כְּשָׁפֶיךָ מִמְּרוֹם הַמִּגְדָּלִים שֶׁל נוֹטְר־דַּם?”

“הֵא לְךָ לֶפֶס וּשְׁתֵה מִתּוֹכוֹ!” פָּתַח אִישׁ אַחֵר וְהִשְׁלִיךְ כַּד שָׁבוּר בְּחָזֵהוּ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ. “אַתָּה הֲסִבּוֹתָ לִי אֶת הָרָעָה כִּי עָבַרְתָּ עַל יַד אִשְׁתִּי וְהִיא יָלְדָה לִי יֶלֶד בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים!”

“וְהַחֲתוּלָה שֶׁלִּי יָלְדָה גּוּר חֲתוּלִים בֶּן שֵׁשׁ רַגְלָיִם!” נָהֲמָה זְקֵנָה אֶחָת.

“מָיִם!” קָרָא קְוָזִימוֹדוֹ בַּשְּׁלִישִׁית כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁם וְשׁוֹאֵף בִּכְבֵדוּת.

בְּרֶגַע זֶה רָאָה קְוָזִימוֹדוֹ, כִּי נֵד הָרוֹאִים נֶחֱצָה לִשְׁנָיִם. מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן יָצְאָה נַעֲרָה צְעִירָה לְיָמִים לְבוּשָׁה תִּלְבֹּשֶׁת מוּזָרָה. הִיא הוֹלִיכָה אַחֲרֶיהָ עֵז קְטַנָּה וּצְחוֹרָה שֶׁקַּרְנֶיהָ מֻזְהָבוֹת וְנָשְׂאָה בְּיָדָהּ תֹּף מִתֻּפֵּי הַבַּסְקִים.

עֵינוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ יָרְתָה רְשָׁפִים. זֹאת הָיְתָה הַצּוֹעֲנִית אֲשֶׁר רָצָה אֶמֶשׁ לִגְנֹב: מַעֲשֵׂה גְנוּת – דָּבָר זֶה נִקְבַּע בְּלִבּוֹ מִתּוֹךְ הַרְגָּשָׁה לֹא־בְּרוּרָה – שֶׁעָלָיו הוּא נֶעֱנַשׁ עַכְשָׁו; אִם כִּי זֶה לֹא הִתְאִים כְּלָל לַמְּצִיאוּת, שֶׁכֵּן כָּל הָעֹנֶשׁ לֹא בָּא עַל קְוָזִימוֹדוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חֵרֵשׁ וְנָדוֹן עַל יְדֵי חֵרֵשׁ. הוּא לֹא פִּקְפֵּק כְּלָל בַּדָּבָר כִּי זוֹ הִתְקָרְבָה אֵלָיו כְּדֵי לָקַחַת נָקָם מִמֶּנּוּ וְלִפְגֹעַ בּוֹ כְּשֵׁם שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ אֲחֵרִים.

וְהוּא אָמְנָם רָאָה כִּי הִיא עוֹלָה מִתּוֹךְ חִפָּזוֹן בַּמַּדְרֵגוֹת. קֶצֶף וְכַעַס שָׂמוּ מַחֲנָק לִגְרוֹנוֹ. אִלּוּ יָכֹל הָיָה מְפוֹצֵץ בְּרֶגַע זֶה אֶת עַמּוּד הַקָּלוֹן; אִלּוּ יָכֹל לְהַחֲרִיב בִּבְרַק עֵינוֹ כִּי אָז הָיָה שָׂם אֶת הַצּוֹעֲנִית עָפָר וָאֵפֶר בְּטֶרֶם שֶׁהִיא תַּגִּיעַ אֶל הָרְחָבָה.

הִיא הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה בִּדְמָמָה אֶל קְוָזִימוֹדוֹ, שֶׁהִתְנוֹדֵד לְלֹא הוֹעִיל בִּרְצוֹתוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִפָּנֶיהָ, הוֹצִיאָה מִמַּחֲבוֹא הַחֲגוֹרָה כַּד שֶׁל דְּלַעַת וְהִגִּישָׁה אוֹתוֹ בַּלָּאט אֶל שְׂפָתָיו הַיְבֵשׁוֹת שֶׁל הָאֻמְלָל. בְּרֶגַע זֶה יָרַד מֵעֵינוֹ הַנִּחָרָה וְהַלּוֹהֶטֶת נֵטֶף דִּמְעָה גָדוֹל, שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לְאִטּוֹ עַל פָּנָיו הַמְּכֹעָרִים וְהַמְטֹרָפִים מִיֵּאוּשׁ. יִתָּכֵן שֶׁזֹּאת הָיְתָה הַדִּמְעָה הָרִאשׁוֹנָה בְּכָל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל הָאֻמְלָל הַזֶּה.

מִתּוֹךְ כָּךְ הִסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַשְּׁתִיָּה. הַצּוֹעֲנִית הֶעֶלְתָה הַעֲוָיָה עַל פָּנֶיהָ, וּמִדֵּי הִצְטַחֲקָהּ הִגִּישָׁה אֶת צַוַּאר הַבַּקְבּוּק אֶל פִּיו הַמָּלֵא שִׁנַּיִם עֲצוּמוֹת. קְוָזִימוֹדוֹ הִתְחִיל לוֹגֵם לְגִימוֹת גְּדוֹלוֹת. הוּא הָיָה צְחֵה־צָמָא.

וּכְשֶׁגָּמַר לִשְׁתּוֹת מָתַח אֶת שְׂפָתָיו: אֵין זֹאת כִּי אִם רָצָה לְנַשֵּׁק אֶת הַיָּד הַנָּאָה שֶׁהִגִּישָׁה לוֹ עֶזְרָה. וְאוּלָם הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה, שֶׁאוּלַי נוֹטָה הָיְתָה לְחַשְׁדָנוּת, כֵּיוָן שֶׁזָּכְרָה עֲדַיִן אֶת מְאֹרָע הֶחָמָס שֶׁל הַלַּיְלָה הֶעָבָר, הֵשִׁיבָה בְּחִפָּזוֹן אֶת יָדָהּ בִּתְנוּעָה שֶׁל פַּחַד, כְּאוֹתוֹ יֶלֶד הַנִּרְתָּע לְאָחוֹר מִפְּנֵי חַיָּה נוֹשֶׁכֶת.

וְאָז שָׁלַח בָּהּ הַחֵרֵשׁ הַמִּסְכֵּן מֶבָּט מָלֵא תּוֹכֵחָה וְעֶצֶב לְאֵין סוֹף.

מִכָּל מָקוֹם נוֹגֵעַ עַד הַלֵּב הָיָה הַמַּחֲזֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַנַּעֲרָה, הַמְּפִיקָה רַעֲנַנּוּת וְטֹהַר וָחֵן וְהִיא גַּם רְפַת־כֹּחַ בִּמְאֹד מְאֹד, בָּאָה בְּלֵב נִכְמָר כְּדֵי לַעֲזֹר לְאֶחָד מְרֻשָּׁע וּמְכֹעָר הַנִּמְצָא בְּצָרָה גְדוֹלָה. עַל עַמּוּד הַקָּלוֹן נִרְאָה הַמַּחֲזֶה כְּמָלֵא רוֹמְמוּת.

גַּם הֶהָמוֹן הִתְלַהֵב לְמַרְאֵה הַחִזָּיוֹן הַזֶּה וְהִתְחִיל מוֹחֵא כַּפַּיִם מִתּוֹךְ קְרִיאוֹת: “הֶאָח! הֵידָד!”

תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה מַמָּשׁ הִבְחִינָה הַנְּזִירָה, דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב אֲשֶׁר לְתָא מוֹשָׁבָהּ, בַּצּוֹעֲנִית הַנִּצֶּבֶת עַל עַמּוּד הַקָּלוֹן, וְשָׁלְחָה כְּנֶגְדָּהּ אֶת הַקְּלָלָה הָאֲיֻמָּה: “אֲרוּרָה אַתְּ, בַּת מִצְרַיִם! אֲרוּרָה! אֲרוּרָה!”

ה. מַה שֶׁאֵרַע לָהּ בְּסוֹפָהּ לְעוּגַת הַתִּירָס    🔗

אֶסְמֶרַלְדָּה הֶחֱזִירָה וְיָרְדָה בְּרַגְלֶיהָ הַכּוֹשְׁלוֹת מֵעַל עַמּוּד הַקָּלוֹן. וְקוֹלָהּ שֶׁל הַנְּזִירָה הָיָה רוֹדֵף וְהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ: “רְדִי לָאָרֶץ! רְדִי לָאָרֶץ! בַּת גַּנָּבִים מִצְרִית! יָבוֹא יוֹם וְתַעֲלִי לְכָאן!”

“הַנְּזִירָה שֶׁלָּנוּ רְגִילָה לִשְׁטֻיּוֹת כָּאֵלֶּה!” נִדְבְּרוּ בֵּינֵיהֶם הָרוֹאִים כְּמִתְרַעֲמִים; וְאוּלָם שׁוּם דָּבָר אַחֵר לֹא נַעֲשָׂה מִצִּדָּם. הַנָּשִׁים מִסּוּג זֶה הֵטִילוּ פַּחַד עַל הַבְּרִיּוֹת, וְלָכֵן נֶחְשְׁבוּ לִקְדוֹשׁוֹת. בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ הָאֲנָשִׁים מוֹנְעִים אֶת עַצְמָם מִפְּגֹעַ בְּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל יוֹמָם וָלָיְלָה.

הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהוֹרִיד אֶת קְוָזִימוֹדוֹ מֵעַל עַמּוּד הַקָּלוֹן. הוּא שֻׁחְרֵר מִכְּבָלָיו וְהֶהָמוֹן נִתְפַּזֵּר לְכָל הָעֲבָרִים.

מַהְיֶט, שֶׁחָזְרָה מִכִּכַּר גְּרֶב בְּלִוְיַת חַבְרוֹתֶיהָ הַשְּׁתַּיִם, עָמְדָה פִּתְאֹם מִלֶּכֶת מִשֶּׁהִגִּיעָה סָמוּךְ לַגֶּשֶׁר הַגָּדוֹל: “אֱמֹר לִי, אִיסְטַשׁ בְּנִי, מֶה הָיָה בְּסוֹפָהּ שֵׁל הָעוּגָה?”

“אִמָּא,” אָמַר הַנַּעַר, “בְּעֵת שֶׁדִּבַּרְתֶּן עִם אוֹתָהּ אִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת בַּבּוֹר – בָּא כֶּלֶב גָּדוֹל וְשָׁלַח אֶת שִׁנָּיו בָּעוּגָה שֶׁלִּי. וְאָז אָכַלְתִּי אֲנִי אֶת הַמּוֹתָר.”

“כֵּיצַד, בַּחוּרִי, וְכִי אָכַלְתָּ אֶת הָעוּגָה עַד תֻּמָּהּ?”

“אִמָּא, הַכֶּלֶב אָשֵׁם בְּכָךְ. אָמַרְתִּי לוֹ אֶת זֶה, וְהוּא לֹא שָׁמַע לִדְבָרָי, וְעַל כֵּן אָכַלְתִּי גַם אֲנִי אֶת הַמּוֹתָר.”

“הֲרֵי זֶה נַעַר מָשְׁחָת מֵאֵין כָּמוֹהוּ,” אָמְרָה הָאֵם כְּשֶׁהִיא נוֹזֶפֶת וְצוֹחֶקֶת כְּאֶחָת. “הַבִּיטִי וּרְאִי, אוֹדַרְד! הַלָּז מְכַלֶּה אֶת כָּל הַדֻּבְדְּבָנִים הַגְּדֵלִים בְּגִנָּתֵנוּ שֶׁבְּשַׁרְלֶרַנְג', וְהַסָּבָא שֶׁלּוֹ רוֹאֶה בָּזֶה סִמָּן, כִּי הוּא עָתִיד לִהְיוֹת שַׂר אֶלֶף לִכְשֶׁיִּגְדַּל… אוֹי לְךָ אִם תּוֹסִיף לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, מַר אִיסְטַשׁ… לֶךְ לְךָ, בָּחוּר שֶׁכְּמוֹתֶךָ!”

 

סֵפֶר שְׁבִיעִי    🔗

א. אֵין מְגַלִּים סוֹד לְעֵז    🔗

עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת רַבִּים. הָיָה יוֹם בִּתְחִלַּת חֹדֶשׁ מַרְס. הַשֶּׁמֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁדֻּבַּרְטַם, אֲבִי כָּל מַמְלִיצֵי מְלִיצוֹת, לֹא קָרָא אוֹתוֹ עֲדַיִן בְּשֵׁם “הָאַרְכִידֻכֵּס בֵּין מְאוֹרוֹת הַשָּׁמַיִם”, זָרַע אוֹר וָנִיל עַד בְּלִי דָי. זֶה הָיָה אֶחָד מִימֵי הָאָבִיב הָרַכִּים וְהַנְּעִימִים, אֲשֶׁר בְּנֵי פָּרִיס עוֹשִׂים אוֹתָם חַגִּים וּמְבַלִּים אוֹתָם כִּימֵי שַׁבָּתוֹן בְּטִיּוּלִים וּבְמַקְהֵלוֹת עַל פְּנֵי כִּכְּרוֹת הָעִיר. בְּיָמִים כָּאֵלֶּה, הַמְּלֵאִים אוֹר וְחֹם וְגִיל, יֵשׁ שָׁעָה אַחַת שֶׁבָּהּ כַּדַּאי בְּיוֹתֵר לְהִשְתָּאוֹת אֶל נוֹטְר־דַּם. זְמַנָּהּ שָׁל שָׁעָה זוֹ מַגִּיעַ כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת לִשְׁקֹעַ וְהִיא תְּלוּיָה כְּנֶגֶד הַהֵיכָל מַמָּשׁ. קַוֶּיהָ, הַמִּתְאַזְּנִים וְהוֹלְכִים מֵרֶגַע לְרֶגַע, מִסְתַּלְּקִים לְאִטָּם מֵעַל מַרְצֶפֶת הַכִּכָּר וְעוֹלִים עֲלִיָּה מְאֻנֶּכֶת לְאֹרֶךְ הֶחָזִית שֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, בְּמָקוֹם שֶׁהֵם מְסִירִים אֶת מַעֲטֵה הַצֵּל מֵעַל הַבְּלִיטוֹת הַמְעֻגָּלוֹת, הָרַבּוֹת לְאֵין מִסְפָּר, וְשׁוֹפְכִים זֹהַר רַב עַל פְּנֵי הַכּוֹתֶרֶת הָאֶמְצָעִית, הַגְּדוֹלָה בֵּין חַבְרוֹתֶיהָ, עַד שֶׁזּוֹ נַעֲשֵׂית דּוֹמָה לְעֵין צִיקְלוֹףּ הַלּוֹהֶטֶת לְמוּל אֵשׁ הַמַּפּוּחַ שֶׁל חָרַשׁ בַּרְזֶל.

שָׁעָה זוֹ הָיְתַה אָז בָּעוֹלָם.

מִמּוּל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הָרָם, הַמַּאְדִּים מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, עַל גְּזוֹזְטְרָה עֲשׂוּיָה אֶבֶן אֲשֶׁר מֵעַל לְשַׁעַר הַבַּיִת הַמְהֻדָּר וְהַגּוֹטִי הָעוֹמֵד בַּפִּנָּה שֶׁבֵּין הַכִּכָּר וּרְחוֹב הַמִּסְגָּד, − יָשְׁבוּ בַּחֲבוּרָה נְעָרוֹת צְעִירוֹת וְטוֹבוֹת מַרְאֶה וְהָיוּ מְבַלּוֹת אֶת זְמַנָּן בִּצְחוֹק וּבְשַׁעֲשׁוּעִים. לְפִי הַצָּעִיף הָאָרֹךְ שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל מִקְצֵה כִּפַּת הָרֹאשׁ, הַמְסֻלָּאָה בִּפְנִינִים, וְיָרַד עַד לְכַפּוֹת הָרַגְלַיִם, לְפִי הַכָּתֹּנֶת יִקְרַת הָרִקְמָה שֶׁכִּסְּתָה עַל כִּתְפֵיהֶן וְהִבְלִיטָה, כְּאָפְנַת הַיָּמִים הָהֵם, אֶת חֲזֵה נְעוּרֵיהֶן הַנָּאֶה; לְפִי הַהִדּוּר שֶׁל הַשְּׂמָלוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁהָיוּ כְּלוּלוֹת בִּיקָר (אֵיזֶה עַם מְשֻנֶּה!) עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַשְּׂמָלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, לְפִי הַחוּר, הַמֶּשִׁי וְהַקְּטִיפָה אֲשֶׁר לְשִׂמְלוֹתֵיהֶן, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, לְפִי יְדֵיהֶן הַצְּחוֹרוֹת שֶׁהֵעִידוּ עַל חַיֵּי בַּטָּלָה שֶׁאֵין בָּהֶם עֲבוֹדָה, אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר עַל נְקַלַּה, כִּי הַנְּעָרוֹת הַלָּלוּ הֵן בְּנוֹת עֲשִׁירִים. בַּחֲבוּרָה זוֹ יָשְׁבוּ בֶּאֱמֱת הָעַלְמָה פְלֶר דֶּה־לִיס לְבֵית גּוֹנְדְלוֹרְיֶה וְחַבְרוֹתֶיהָ: דִּיאַנָּה לְבֵית שְׁרִיסְטֵיל, אַמֵלוֹט לְבֵית מוֹנְמִישֶׁל, קוֹלוֹנְבְּ לְבֵית גֶ’פוֹנְטֶן וְהַנַּעֲרָה הַפְּעוֹטָה לְבֵית שַׁנְשֶׁבְרְיֶה, − כָּל אֵלֶּה בָּנוֹת לְמִשְׁפָּחוֹת מְיֻחָסוֹת, שֶׁנִּתְאַסְּפוּ עַכְשָׁו בְּבֵית הַגְּבֶרֶת הָאַלְמָנָה גוֹנְדְלוֹרְיֶה לְשֵׁם הָאָדוֹן הַנַּעֲלֶה בּוֹיֶה וְאִשְתּוֹ הַגְּבִירָה הָעֲתִידִים לָבוֹא בְּחֹדֶשׁ אַפְּרִיל לְפָרִיס, כְּדֵי לִבְחֹר מִשְׁמַר כָּבוֹד בִּשְׁבִיל יוֹרֶשֶׁת הָעֶצֶר, הַנְּסִיכָה מַרְגָּרֶט, − הוֹאִיל וְהָיוּ צְרִיכִים לָלֶכֶת לְפִיקַרְדְּיֶה וּלְקַבֵּל אֶת הַנְּסִיכָה מִידֵי מְלַוֶּיהָ אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה. וְהִנֵּה כָּל הָאֲצִילִים הַכַּפְרִיִּים שֶׁבַּסְּבִיבָה הִשְׁתַּדְּלוּ עַכְשָׁו לְהַנְחִיל אֶת הַכָּבוֹד הַזֶּה לִבְנוֹתֵיהֶם, וְרַבִּים מֵאֵלֶּה כְּבָר הֵבִיאוּ אוֹ שָׁלְחוּ אֶת הַבָּנוֹת לְפָרִיס. הַנְּעָרוֹת הַלָּלוּ, שֶׁסִּפַּרְנוּ עֲלֵיהֶן לְמַעְלָה, נִמְסְרוּ עַל יְדֵי הוֹרֵיהֶן לְהַשְׁגָּחָתָהּ הַמְעֻלָּה שֶׁל הַגְּבֶרֶת אֲלוֹאִיז לְבֵית גּוֹנְדְלוֹרְיֶה, הִיא אִשָּׁה אַלְמָנָה מִבַּעְלָהּ, מִי שֶׁהָיָה שַׂר אֶלֶף בִּגְדוּד רוֹבֵי־הַקֶּשֶׁת שֶׁל הַמֶּלֶךְ, הַמִּתְגוֹרֶרֶת בִּיחִידוּת עִם בִּתָּהּ הַיְחִידָה בְּבֵיתָהּ הָעוֹמֵד עַל כִּכַּר נוֹטְר־דַּם בְּפָרִיס.

גְּזוֹזְטְרָה זוֹ, שֶׁשָּם נִתְכַּנְּסוּ הַנְּעָרוֹת, חֻבְּרָה אֶל חֶדֶר שֶׁרְפִידַת קִירוֹתָיו הַמְהֻדָּרָה, וְצִבְעָהּ כָּתֹם וּשְׂפָתֶיהָ זָהָב, הָיְתָה עֲשׂוּיָה מֵעוֹר הַבָּא מִפְלַנְדְּרִיָּה, קוֹרוֹת הַתִּקְרָה, הַמֻּנָּחוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ בְּסֵדֶר מַקְבִּיל, שִׁעַשְׁעוּ אֶת הָעַיִן בַּהֲמוֹן גִּלּוּפִים מַפְלִיאִים, רַבֵּי גְוָנִים וּמְקֻשְּׁטֵי זָהָב. הָאֲרוֹנוֹת הַמְחֻטָּבִים הָיוּ מְסֻלָּאִים בְּגִזְרֵי אֶמַל מִתְנוֹצְצִים; רֹאשׁ שֶׁל חֲזִיר־בָּר, הֶעָשׂוּי פַיַּנְס, קִשֵּׁט כַּעֲטָרָה שֻׁלְחָן מְהֻדָּר אֶחָד שֶׁהָיוּ לוֹ מַדְרֵגוֹת כְּפוּלוֹת, − סִמָן לַדָּבָר כִּי הַגְּבֶרֶת, הַמַּחֲזִיקָה אוֹתוֹ בִּרְשׁוּתָהּ, הִיא אִשְׁתּוֹ אוֹ אַלְמָנָתוֹ שֶׁל אַבִּיר הַנּוֹשֵׂא מִשְׂרָה בְּגַיְסוֹת הַמֶּלֶךְ. בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר, לְיַד הַקָּמִין הַמְקֻשָּׁט בְּשִׁלְטֵי הַמִּשְׁפָּחָה וּמְכֻסֶּה כֻּלּוֹ צִיּוּרִים, יָשְׁבָה בְּכֻרְסֻה מְהֻדָּרָה, שֶׁרְפִידַת קְטִיפָה לָהּ כְּעֵין הָאֹדֶם, הַגְּבֶרֶת לְבֵית גּוֹנְדְלוֹרְיֶה אֲשֶׁר חֲמִשִּׁים שְׁנוֹת חַיֶּיהָ נָתְנוּ אֶת אוֹתוֹתֵיהֶן גַּם בְּפָנֶיהָ וְגַם בְּתִלְבָּשְׁתָּהּ. עַל יָדָהּ עָמַד אִישׁ צָעִיר נְשׂוּא פָּנִים לְמַדַּי, אִם כִּי טַרְזָן וְהַדְרָן בְּמִקְצָת: אֶחָד מִן הַבַּחוּרִים הַיָּפִים שֶׁהַנָּשִׁים מַגִּידוֹת פֶּה אֶחָד אֶת תְּהִלָּתָם, אַף עַל פִּי שֶׁגְּבָרִים יוֹדְעֵי־נִסָּיוֹן מְבַטְּלִים אוֹתָם בְּלִבָּם. הָאִישׁ הַצָּעִיר הָיָה לָבוּשׁ תִּלְבּשֶׁת נֶהְדָּרָה שֶׁל שַׂר אֶלֶף מְיֻעָד לִפְקֻדּוֹת בִּגְדוּד הַקַּשָּׁתִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְזוֹ דוֹמָה הָיְתָה כָּל כָּךְ לְתִלְבָּשְׁתּוֹ שֶׁל יֻפִּיטֶר, הַמְתֹאֶרֶת בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶל סִפּוּרֵנוּ,שֶׁאֵין לָנוּ צֹרֶךְ לְהַלְאוֹת אֶת הַקּוֹרֵא בְּתֵאוּרָהּ.

הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת מִקְצָתָן יָשְׁבוּ בַּחֶדֶר וּמִקְצָתָן עַל הַגְּזוֹזְטְרָה; אֵלּוּ הָיוּ מְסִבּוֹת עַל כָּרִים עֲשׂוּיִם מִקְּטִיפָה בַּעֲלַת גְּדִילִים הַבָּאָה מֵאוּטְרֶכְט, אֲחֵרוֹת יָשְׁבוּ עַל שְׁרַפְרָפִים עֲשׂוּיִם עֵץ אַלּוֹן שֶׁהָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּגִלּוּפֵי פְּרָחִים וְכָל מִינֵי צִיּוּרִים מְחֻטָּבִים. כָּל אַחַת מִן הַנְּעָרוֹת הֶחֱזִיקָה בְּיָדָהּ קְצֵה־שָׂפָה שֶׁל אָרִיג גָּדוֹל, שֶׁכֻּלָּן הָיוּ מְשֻׁתָּפוֹת בִּמְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת מַחַט, וְאוֹתוֹ אָרִיג חֵלֶק גָּדוֹל מִמֶּנּוּ הָיָה מִשְׁתַּרְבֵּב וְיוֹרֵד עַל מַחְצֶלֶת הַקַּשׁ הַמְכַסָּה אֶת הָרִצְפָּה.

הַנְּעָרוֹת פִּטְפְּטוּ זוֹ עִם זוֹ בְּלַחַשׁ וְהִשְׁמִיעוּ לִפְרָקִים צְחוֹק כָּבוּשׁ, כְּדֶרֶך נְעָרוֹת שֶׁבְּחֶבְרָתָן נִמְצָא אִישׁ צָעִיר. וְאוֹתוֹ אִישׁ צָעִיר,שֶׁעוֹרֵר בַּחֲבוּרָה זוֹ אֶת יֵצֶר הַהִתְהַדְּרוּת שֶל הַנָּשִׁים, הָיָה כְּמֵסִיחַ אֶת לִבּוֹ מִן הַבָּנוֹת שֶׁבַּמְּסִבָּה; וּבְעוֹד הָעֲלָמוֹת הַיָּפוֹת מְנַחֲשׁוֹת לָדַעַת לְמִי מֵהֶן יִתֵּן הָאִישׁ הַצָּעִיר אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ, נִרְאָה זֶה כְּעָסוּק בְּשִׁפְשׁוּף הַפֻּרְפָּה שֶׁל תְּלִי הַפִּגְיוֹן וּמוֹצִיא מְלָאכָה זוֹ לַפֹּעַל בְּנַעַל הַיָּד הָעֲשׂוּיָה עוֹר הַצֶּבִי.

מִזְּמָן לִזְמָן דִּבְּרָה אֵלָיו הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה דִבְרֵי לַחַשׁ, וְהָאִישׁ הַצָּעִיר הָיָה כְּמִתְאַמֵּץ וְעָנָה לָהּ מִתּוֹךְ נִמּוּס מְעֻשֶּׂה וְתָפֵל. לְפִי בַּת־הַצְּחוֹק, הָרְמָזִים וּקְרִיצוֹת הָעֵינַיִם שֶׁהַגְּבֶרֶת אֲלוֹאִיז שָׁלְחָה לְבִתָּהּ בִּשְׁעַת שִׂיחָה זוֹ, אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר עַל נְקַלָּה, כִּי הַמְדֻבָּר הָיָה כָּאן מַעֲשֵׂה אֵרוּסִין מֻחְלָט, וְאוּלַי גַּם נְשׂוּאִין קְרוֹבִים, בֵּין הָאִישׁ הַצָּעִיר וְהָעַלְמָה פְלֶר דֶּה־לִיס. וְאוּלָם אֲדִישׁוּת מְכֻוֶּנֶת זוֹ שֶׁמִּצַּד קְצִין הַצָּבָא הֵעִידָה בָּרוּר – עַל הֶחָתָן, לְכָל הַפָּחוֹת – כִּי אֵין אַהֲבָה מְצוּיָה כָּאן כְּלָל וּכְלָל. תְּנוּעוֹת פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר הִבִּיעוּ מְבוּכָה וְשִׁמָּמוֹן; שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ רְגִילִים לְכַנּוֹת “דָּבָר” כָּזֶה בְּלָשׁוֹן מְיֻחֶדֶת מִשֶּׁלָּהֶם: “שִׁעְמוּם עַד לִידֵי מִיתָה מְשֻׁנָּה!”

הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה, שֶׁהֶעֱרִיצָה אֶת בִּתָּהּ מִתּוֹךְ חִבָּה יְתֵרָה שֶׁל אִמָּהוּת, לֹא הִבְחִינָה כְּלָל בְּהִתְלַהֲבוּת פְּחוּתָה זוֹ שֶׁמִּצַּד הַקָּצִין, אֶלָּא הִשְׁתַּדְּלָה לְבָאֵר לוֹ בְּדִבְרֵי לַחַשׁ כַּמָּה זְרִיזָה הִיא הָעַלְמָה פְלֶר דָּה־לִיס בְּשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶדֶת בְּמַחַט אוֹ שׁוֹזֶרֶת אֶת הַגְּדִילִים.

“יוֹאֶל נָא לִרְאוֹת, יְדִידִי,” אָמְרָה הָאֵם וּמָשְׁכָה אֶת הַקָּצִין בְּשַׁרְוֻלּוֹ, כְּדֵי לְדַבֵּר אֵלָיו מִפֶּה לָאֹזֶן, “יוֹאֶל נָא לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מַרְכִּינָה אֶת עַצְמָהּ וְעוֹשָׂה אֶת מְלַאכְתָּהּ.”

“אָמְנָם כֵּן,” עָנָה הָאִישׁ הַצָּעִיר וְחָזַר אֶל שְׁתִיקָתוֹ מִתּוֹךְ קְרִירוּת וְהֶסַּח דָּעַת.

כַּעֲבֹר רֶגַע אֶחָד הֻכְרַח שׁוּב לִגְחֹן אֶל הַגְּבֶרֶת אֲלוֹאִיז, וְזוֹ הוֹסִיפָה לְדַבֵּר אֵלָיו:

“וְכִי יֵשׁ בָּעוֹלָם נַעֲרָה חֲמוּדָה וּנְעִימָה כַּאֲרוּסָתוֹ? לְמִי עוֹר צָחוֹר וּשְׂעָרוֹת בְּהִירוֹת כָּאֵלֶּה? וְכִי יָדֶיהָ אֵינָן כְּלִילוֹת יֹפִי? הַאֵין צַוָּארָהּ נָטוּי בְּרֹב חֵן כְּצַוַּאר הַבַּרְבּוּר? מָה רַבָּה קִנְאָתִי שֶׁאֲנִי מְקַנְּאָה בְּךָ לְעִתִּים! מַה מְאֻשָּׁר אַתָּה שֶׁזָּכִיתָ לִהְיוֹת גֶּבֶר בֵּין גְּבָרִים, קַל שֶׁכְּמוֹתָךְ! הֲלֹא פְלֶר דֶּה־לִיס שֶׁלִּי רְאוּיָה לְהַעֲרָצָה בְּשֶׁל יָפְיָהּ וְאַתָּה הֲלֹא אוֹהֵב אוֹתָהּ אַהֲבָה עַזָּה כָּמָּוֶת?”

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ,” עָנָה הָאִישׁ הַצָּעִיר כְּשֶׁהוּא מְהַרְהֵר בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי.

“וְאוּלָם מוּטָב שֶׁתִּכָּנֵס עִמָּהּ בְּשִׂיחָה,” אָמְרָה פִּתְאֹם הַגְּבֶרֶת אֲלוֹאִיז וְהָדְפָה אוֹתוֹ מֵעָלֶיהָ מִתּוֹךְ דְּחִיפָה קַלָּה, “לֵךְ וֶאֱמֹר לָהּ דָּבָר; בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן אֲנִי רוֹאָה בְּךָ בַּיְשָׁנוּת יְתֵרָה.” יְהֵא הַקּוֹרֵא סָמוּךְ וּבָטוּחַ, כִּי הַבַּיְשָׁנוּת לֹא הָיְתָה מְצוּיָה גַם בֵּין מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וְגַם בֵּין מִדּוֹתָיו הָרָעוֹת שֶׁל שַׂר הָאֶלֶף. מִכָּל מָקוֹם הָלַךְ לְמַלְּאוֹת אֶת הַדָּבָר שֶׁנִּתְבַּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת.

“קְרוֹבָתִי הַיָּפָה,” אָמַר הָאִישׁ הַצָּעִיר בְּגִשְׁתּוֹ אֶל הָעַלְמָה פְלֶר דֶּה־לִיס, “מַה טִיבוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂה רִקְמָה זֶה שֶׁאַתְּ עוֹסֶקֶת בּוֹ עַכְשָׁו?”

“קְרוֹבִי הַיָּפֶה,” עָנְתָה הָעַלְמָה פְלֶר דֶּה־לִיס כְּמִתְרַעֶמֶת, “הֲלֹא שָׁלשׁ פְּעָמִים אָמַרְתִּי לְךָ אֶת הַדָּבָר: זֶה עָתִיד לְתָאֵר אֶת הַמְּעָרָה שֶׁל נֶפְּטוּן.”

נִרְאֶה שֶׁהָעַלְמָה פְלֶר דֶּה־לִיס הֵיטִיבָה לְהָבִין יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אִמָּהּ אֶת קְרִירוּתוֹ וּפִזּוּר נַפְשׁוֹ שֶׁל הַקָּצִין. הַלָּז רָאָה הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לְהַתְחִיל בְּשִׂיחָה.

וּמִי יִזְכֶּה בְּמַעֲשֵׂה־נֶפְּטוּן זֶה?" פָּתַח הַאִישׁ הַצָּעִיר בִּשְׁאֵלָה.

“זוֹ תִּהְיֶה מַתָּנָה לְבֵית הֶמִּנְזָר נְט־אַנְטוּאַן דֶּה־שַׁנְףּ,” עָנְתָה פְלֶר דֶּה־לִיס בְּלִי הָרִים אֶת עֵינֶיהָ.

הַקָּצִין לָקַח בְּיָדוֹ גְדִיל מִגְּדִילֵי הָרִקְמָה.

“הֲלֹא תַּגִּידִי לִי, קְרוֹבָתִי הַיָּפָה, מַה טִיבוֹ שֶׁל בַּלָּשׁ בַּעַל־בָּשָׂר זֶה הַתּוֹקֵעַ בַּחֲצוֹצְרָה מִתּוֹךְ לְסָתוֹת תִּפוּחוֹת?”

“הֲרֵי זֶה טְרִיטוֹן,” עָנְתָה הַנִּשְׁאֶלֶת.

בִּתְשׁוּבוֹתֶיהָ הַקְּצָרוֹת שֶׁל פְלֶר דֶּה־לִיס הָיָה עוֹד מִשּׁוּם רֹגֶז. הָאִישׁ הַצָּעִיר הֵבִין, כִּי הוּא מְצֻוֶּה בְּרֶגַע זֶה לִלְחשׁ דְּבַר־מָה עַל אֹזֶן הַנַּעֲרָה: אֲמִירָה תְּפֵלָה אוֹ מַחֲמָאָה, אוֹ כָּל דָבָר שֶׁהוּא. הוּא גָחַן אֵפוֹא עַל אָזְנָהּ; אֲבָל דִּמְיוֹנוֹ לֹא יָלַד דְּבָרִים שֶׁבְּרֹךְ וּבְקִרְבַת הַלֵּב חוּץ מֵאֵלֶּה: “מַה טַעַם לָהּ לְאִמָּא שֶׁהִיא לוֹבֶשֶׁת מִין שִׂמְלָה מֻפְלָאָה, הַמְקֻשֶּׁטֶת בְּסִמַּן הַשֶּׁלֶט שֶׁל הַמִּשְפָּחָה, כְּפִי שֶׁלָּבְשׁוּ אִמּוֹתֵינוּ הַזְּקֵנוֹת בִּימֵי שַׁרְל הַשְּׁבִיעִי? הֲלֹא תְּבָאֲרִי לָהּ, קְרוֹבָתִי הַיָּפָה, שֶׁהַדָּבָר יָצָא עַכְשָּו מִגֶּדֶר הַטַּעַם הַטּוֹב, וְכִי בְּשֶׁל סִמָּנֵי הַשֶּׁלֶט הָרְקוּמִים בְּשִׂמְלָתָהּ הִיא דוֹמָה לְצָמִיד שֶׁל קָמִין הַמִּתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי אָרֶץ.”

פְלֶר דֶּה־לִיס הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת שֶׁהִבִּיעוּ בְּרֶגַע זֶה תּוֹכֵחָה:

“וְכִי אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי הָאֵמוּן שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִפִּיךָ?” אָמְרָה הַנַּעֲרָה בְּלָחַשׁ.

וְאוּלָם הַגְּבֶרֶת אֲלוֹאִיז הַטּוֹבָה, שֶׁרָאֲתָה אֶת הַשְּׁנַיִם כְּפוּפִים זֶה לָזֶה וּמְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי לַחַשׁ, סָגְרָה בִּנְעִמוּת אֶת סֵפֶר תְּפִלּוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לְנַפְשָׁהּ:

“הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים!”

הַקָּצִין, שֶׁמְּבוּכָתוֹ גָדְלָה מֵרֶגַע לְרֶגַע, נָשָׂא פִּתְאֹם אֶת עֵינָיו אֶל לוּחַ הָרִקְמָה וְקָרָא בְּקוֹל: “הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה רִקְמָה נֶחְמָד עַד מְאֹד.”

כָּאן רָאֲתָה לְעַצְמָהּ הִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה הָעַלְמָה קוֹלוֹנְבְּ גֶ’פוֹנְטֶן, יְפֵהפִיָּה בְּהִירַת שֵׂעָר וּצְחוֹרַת פִּנים שֶׁשִּׂמְלָתָהּ כְּעֵין הַכָּחֹל עֲשׂוּיָה מֶשִׁי דַמֶּשֶׂק, וְאָמְרָה כְּמִתְבַּיֶּשֶת אֶל פְלֶר דֶּה־לִיס (וּבְלִבָּהּ קִוְּתָה, כִּי הַבָּחוּר הַיָּפֶה יִתְעוֹרֵר לַעֲנוֹת לָהּ דְּבָרִים): “גּוֹנְדְלוֹרְיֶה חֲבִיבָתִי, הֲרָאִית אֶת הַתְּחָרִים הַנִּמְצָאִים בְּאַרְמוֹן רוֹשׁ־גּוּיוֹן?”

“הֲלֹא זֶה הָאַרְמוֹן אֲשֶׁר לְיַד הַגַּן הַנָּעוּל שֶׁל סוֹכֶנֶת הַלְּבָנִים מִלּוּבְר?” שָׁאֲלָה מִתּוֹךְ צְחוֹק דִּיאַנָּה לְבֵית שְׁרִיסְטֵיל, זוֹ שֶׁצָּחֲקָה בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת וְהִזְדַּמְּנוּת בְּשֶׁל שִׁנֶּיהָ הַיָּפוֹת.

“וְשָׁם נִמְצָא הַמִּגְדָּל הָעַתִּיק לְיָמִים אֲשֶׁר לַחוֹמָה הַיְשָׁנָה שֶׁל פָּרִיס?” הוֹסִיפָה אֲמִירָה מִשֶּׁלָּהּ אַמֵלוֹט לְבֵית מוֹנְמִישֶׁל, − יְפֵהפִיָּה שְׁחוֹרַת תַּלְתַּלִּים שֶׁרְגִילָה הָיְתָה לְהִתְאַנֵּחַ לְלֹא שׁוּם סִבָּה בְּשָׁעָה שֶׁאֲחֵרִים נָתְנוּ אֶת קוֹלָם בִּצְחוֹק.

“קוֹלוֹנְבְּ חֲבִיבָתִי,” עָנְתָה מָרַת אֲלוֹאִיז. “וְכִי כַּוָּנָתֵךְ לְאוֹתוֹ אַרְמוֹן שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְפָנִים, בִּימֵי הַמֶּלֶךְ שַׁרְל הַשִּׁשִּׁי, לָאָצִיל לְבֵית בַּקְוִיל? שָׁם נִמְצָאִים בֶּאֱמֶת תְּחָרִים נֶהְדָּרִים שֶמּוֹלַדְתָּם הִיא הוֹט־לִיס.”

“שַׁרְל הַשִּׁשִּׁי! שַׁרְל הַשִּׁשִּׁי!” מִלְמֵל הַקָּצִין הַצָּעִיר לְנַפְשׁוֹ כְּשֶׁהוּא מְסַלְסֵל אֶת שְׂפָמוֹ, “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִשָּׁה טוֹבָה זוֹ זִכְרוֹנוֹתֶיהָ מַגִּיעִים לִימֵי מְתוּשֶׁלַח!”

מָרַת גּוֹנְלוֹרְיֶה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר: “הַתְּחָרִים הַלָּלוּ יָפִים עַד מְאֹד; מְלַאְכְתָּם מְלָאכָה יְקָרָה לְאֵין עֲרֹךְ!”

הַפְּעוֹטָה בֶּרַנְגֶ’ר שַׁנְשֶׁבְרְיֶה, יַלְדָּה זְקוּפַה כְּבַת שֶׁבַע שֶׁהִשְקִיפָה דֶרֶךְ הַסּוֹרֵג שֶׁל הַגְּזוֹזְטְרָה עַל פְּנֵי הַכִּכָּר, קָרְאָה בְּרֶגַע זֶה:

“הַבִּיטִי וּרְאִי, הַדּוֹדָה פְלֶר דֶּה־לִיס! כַּמָּה יָפָה רַקְדָּנִית זוֹ הַרוֹקֶדֶת שָׁם לְקוֹל הַתֹּף וּמִסְּבִיבָה הֲמוֹן אֲנָשִׁים!”

מִן הָרְחוֹב נִשְׁמַע בֶּאֱמֶת קִשְׁקוּשׁ עָמוּם שֶׁל תֹּף בַּסְקִי.

“אֵין זוֹ בְּוַדַּאי אֶלָּא אַחַת הַצּוֹעֲנִיוֹת שֶׁבָּאוּ אֵלֵינוּ מִבּוֹהֶמְיָה,” אָמְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס וְהָפְכָה אֶת רֹאשָׁהּ לְצַד הַכִּכָּר מִתּוֹךְ תְּנוּעָה שֶׁל רַשְׁלָנוּת.

“נֵלֵךְ לִרְאוֹת! נֵלֵךְ לִרְאוֹת!” קָרְאוּ רֵעוֹתֶיהָ הָעַלִּיזוֹת וְנֶחְפְּזוּ לְהִתְיַצֵּב לְיַד הַסּוֹרֵג שֶׁל הַגְּזוֹזְטְרָה, בְּעוֹד אֲשֶׁר פְלֶר דֶּה־לִיס, הַמְהַרְהֶרֶת בַּחֲתָנָהּ הָאָדִישׁ, הָלְכָה אַחֲרֵיהֶן בִּצְעָדִים מְדוּדִים; וְאוּלָם הַקָּצִין, הַשָּׂמֵחַ בְּלִבּוֹ עַל מִקְרֵה־פִּתְאֹם זֶה שֶׁשִּׁחְרֵר אוֹתוֹ מִשִּׂיחָה בִּלְתִּי נְעִימָה, הֶעֱלָה עַל פָּנָיו הַבָּעַת רָצוֹן שֶׁל אִישׁ צָבָא הַיּוֹצֵא מִן הַמִּשְׁמָר, וְנִסְתַּלֵּק אֶל יַרְכְּתֵי הֶחָדֶר. מִשְמָר זֶה שֶׁלְּיַד פְלֶר דֶּה־לִיס הַיָּפָה הָיָה בְּעֶצֶם נָעִים וְנֶחְמָד, וְכָךְ גַּם נִרְאָה לְפָנִים בְּעֵינֵי הַקָּצִין; וְאוּלָם הַלָּז נִתְפַּס לַאֲדִישׁוּת שֶׁהָלְכָה וְגָדְלָה מִיּוֹם לְיוֹם; הָרַעְיוֹן בִּדְבַר הַנְּשׂוּאִין הַקְּרוֹבִים לָבוֹא חָדַל לְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים. וְיֵשׁ לְהוֹסִיף כִּי מִזְגּוֹ הָיָה חָסֵר קְבִיעוּת, וְטַעְמוֹ – אֵין לְהַעְלִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה – הָיָה טַעַם גַּס קְצָת. אָמְנָם מִלֵּדָה הָיָה אָצִיל שַׁבַּאֲצִילִים, אֲבָל מִזְּמַן שֶׁלָּבַשׁ אֶת הַשִּׁרְיוֹן קָנָה לְעַצְמוֹ כַּמָּה הֶרְגְּלִים שֶׁל אִישׁ צָבָא. בָּתֵּי הַמַּרְזֵחַ הָיוּ לוֹ לְרָצוֹן, הֵם וְכָל הַכָּרוּךְ בָּהֶם. הוּא יָדַע נַחַת רַק בִּזְמַן שֶׁסָּח שִׂיחַת הֶפְקֵר, טִפֵּל בְּעֶסְקֵי אַהֲבָה שֶׁל אִישׁ צָבָא, נִזְדַּמֵּן אֵצֶל יְפֵהפִיּוֹת קַלּוֹת דַּעַת וְנַחל נִצְחוֹנוֹת קַלִּים. אָמְנָם בִּנְעוּרָיו הִקְנוּ לוֹ בְּמִדָה כָּל שֶׁהִיא גַם חִנּוּךְ וְגַם הַשְׂכָּלָה, אֲבָל הוּא יָצָא לִרְשׁוּת עַצְמוֹ בְּעוֹדֶנּוּ עוּל יָמִים, נִכְנַס לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא בְּעוֹדֶנּוּ צָעִיר מִדַּי, וְהַגִּהוּץ הַחִיצוֹנִי שֶׁל בֶּן הָאֲצִילִים הָיָה מִטַּשְׁטֵשׁ וְהוֹלֵךְ מִכֹּחַ הַשִּׁפְשׁוּף שֶׁל כְּלֵי הַנֶּשֶׁק הַנְּתוּנִים עַל שִׁכְמוֹ. אָמְנָם לִפְרָקִים בָּא לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי פְלֶר דֶּה־לִיס מִתּוֹךְ שְׁאָר־רֶגֶשׁ שֶׁל יְדִידוּת־כָּבוֹד, אוּלָם בְּשִׁבְתּוֹ אִתָּהּ הָיָה שָׁרוּי בִמְבוּכָה כְּפוּלָה: רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁבִּזְבֵּז אֶת רִגְשׁוֹת חַיָּיו בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים וְלֹא הִשְאִיר לְזוֹ אֶלָּא שְׁיָרִים מְעַטִּים; וְשֵׁנִית, בִּמְסִבַּת נָשִׁים מְהֻגָּנוֹת, הַלּוֹבְשׁוֹת צְנִיעוּת כְּשִׁרְיוֹן, הָיָה מְפַחֵד שֶמָּא יַכְשִׁלֶנּוּ פִּיו הָרָגִיל בְּאָלוֹת וְיִפְלִיט לְפֶתַע פִּתְאֹם סִילוֹן שֶל דִּבּוּרִים שֶׁאֵינָם נְהוּגִים אֶלָּא בְּבָתֵּי מַרְזֵחַ. מַה נוֹרָא הָיָה הַדָּבָר אִלּוּ קָרָה כַּמִּקְרֶה הַזֶּה!

יֵשׁ לְהוֹסִיף כִּי לַמְרוֹת כָּל אֵלֶּה הָיָה תּוֹבֵעַ מִן הַנָּשִׁים הַרְבֵּה חֵן, פְּאֵר שֶׁבַּתִּלְבּשֶׁת וְיֹפִי שֶׁבַּגּוּף. יְדַמֶּה לוֹ כָּל אֶחָד כְּחֶפְצוֹ אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; אֲנִי רַק אֶת הַדָּבָר סִפַּרְתִּי.

וְהִנֵּה הוּא נִשְׁעָן זֶה רְגִעים אֲחָדִים אֶל הַסּוֹרֵג הַמְקֻשָּׁט שֶׁל הַקָּמִין וְהָיָה שׁוֹתֵק וּמְהַרְהֵר אֶת הִרְהוּרָיו, עַד שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאֹם הִפְנְתָה פְלֶר דֶּה־לִיס אֶת רֹאשָׁהּ וּפָנְתָה אֵלָיו בִּדְבָרִים. הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה לֹא הִתְרַעֲמָה אֶלָּא מִתּוֹךְ כְּפִיַּת הַלֵּב.

“קְרוֹבִי הַיָּפֶה, הֲרֵי סִפַּרְתָּ לָנוּ כִּי לִפְנֵי שְׁנֵי חֳדָשִׁים, בִּהְיוֹתְךָ בְּמִשְמַר הַלַּיְלָה, הִצַּלְתָּ נַעֲרָה צוֹעַנִית מִידֵי חֶבֶר שׁוֹדְדִים?”

“דּוֹמֶה לִי שֶׁכָּךְ, קְרוֹבָתִי הַיָּפָה,” עָנָה הַקָּצִין.

“וּבְכֵן,” הוֹסִיפָה הַנַּעֲרָה לְהַגִּיד, “יָכֹל הֱיוֹת כִּי זוֹהִי הַצּוֹעֲנִית הָרוֹקֶדֶת עַכְשָו לְמַטָּה עַל פְּנֵי הַכִּכָּר. לֶךְ נָא וּרְאֵה בְּעֵינֶיךָ אִם תַּכִּיר אוֹתָהּ, פֶבּוּס הַיָּפֶה.”

בְּדִבְרֵי הַבַּקָּשָׁה הָאֵלֶּה וּבָזֶה שֶׁחָלְקָה לוֹ תְּשׂוּמֶת־לֵב וְקָרְאָה לוֹ בִּשְׁמוֹ – הֵעִידָה פְלֶר דֶּה־לִיס בְּלִי מֵשִׂים, כִּי הִיא רוֹצָה לְהִתְפַּיֵּס. הַקָּצִין פֶבּוּס מִשָּׁטוֹפֶר (כִּי הוּא הוּא הַמּוֹפִיעַ לִפְנֵי הַקּוֹרֵא מֵרֵאשִׁית הַפֶּרֶק הַזֶּה) יָצָא לְאִטּוֹ אֶל הַגְּזוֹזְטְרָה. “הִנֵּה שָׁם,” אָמְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס וְהִנִּיחָה בַּלָּאט אֶת יָדָהּ עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל פֶבּוּס, “רוֹקֶדֶת נַעֲרָה בְּתוֹךְ מַעְגָּל שֶׁל אֲנָשִׁים. הֲזֹאת הִיא הַצּוֹעַנִית אֲשֶׁר הִצַּלְתָּ?”

פֶבּוּס הִבִּיט אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וְאָמַר:

“זוֹהִי הַצּוֹעֲנִית, הִכַּרְתִּיהָ לְפִי הָעֵז הַכְּרוּכָה אַחֲרֶיהָ.”

“מַה נֶחְמָד הוּא בֶּאֱמֶת גְּדִי עִזִּים זֶה!” אָמְרָה אַמֵלוֹט וְסָפְקָה כַּפַּיִם מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת.

“הַאִם קַרְנֶיהָ הֵן מַעֲשֵׂה זָהָב מַמָּשׁ?” שָׁאֲלָה בֶּרַנְגֶ’ר.

מָרַת אֲלוֹאִיז פָּתְחָה עַכְשָׁו בִּדְבָרִים, בְּלִי שֶׁהִתְרוֹמְמָה מֵעַל כִּסְאָהּ:

“הַאֵין זוֹ אַחַת מִן הַצּוֹעֲנִיּוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ אֶשְׁתַּקֵּד לְפָרִיס דֶּרֶך שַׁעַר גִ’בַּר?”

“אִמִּי הַחֲבִיבָה,” אָמְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס בְּקוֹל רַךְ, “הַשַּׁעַר הַזֶּה נִקְרָא עַכְשָׁו בְּשֵׁם שַׁעַר הַתֹּפֶת.”

הָעַלְמָה לְבֵית גּוֹנְדְלוֹרְיֶה יָדְעָה הֵיטֵב, כִּי הַקָּצִין אֵינֶנּוּ גוֹרֵס אֶת אָפְנֵי הַדִּבּוּר הַנּוֹשָׁנִים הַשְּׁגוּרִים בְּפִי אִמָּהּ.

הַלָּז הִתְחִיל בֶּאֱמֶת מְמַלְמֵל לְעַצְמוֹ, כְּשֶׁהוּא מַעֲלֶה עַל שְׂפָתָיו בַּת־צְחוֹק אוֹמֶרֶת לִגְלוּג: “שַׁעַר גִ’בַּר! שַׁעַר גִ’בַּר! אֵין זֹאת כִּי אִם שַׁרְל הַשִּׁשִׁי נִכְנַס בְּשַׁעְתּוֹ דֶרֶךְ שַׁעַר זֶה!”

“דּוֹדָתִי,” קָרְאָה בֶּרַנְגֶ’ר, שֶׁפִּתְאֹם הֶעֱמִידָה אֶת עֵינֶיהָ הַזְּרִיזוֹת בְּרָאשֵׁי הַמִּגְדָּלִים שֶׁל נוֹטְר־דַם, “מִי הוּא הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר הַלָּז אֲשֶׁר שָׁם בַּמְּרוֹמִים?”

הַנְּעָרוֹת הַצְּעִירוֹת נָשְׂאוּ כֻּלָּן אֶת עֵינֵיהֶן כְּלַפֵּי מָעְלָה. וְהִנֵּה אֶל מַעֲקֵה הַגַּג אֲשֶׁר לַמִּגְדָּל הַצְּפוֹנִי עָמַד בֶּאֱמֶת אִישׁ אֶחָד וְהָיָה נִשְׁעָן לְצַד כִּכַּר גְּרֶב. אֶפְשָׁר הָיָה לְרִאוֹת הֵיטֵב אֶת תִּלְבָּשְׁתּוֹ וְאֶת יָדָיו הַתּוֹמְכוֹת אֶת רֹאשׁוֹ. אַגַּב, הָאִישׁ עָמַד זָקוּף כְּפֶסֶל. עֵינוֹ הִבִּיטָה בְּלִי נוֹעַ אֶל פְּנֵי הַכִּכָּר אֲשֶׁר לְמָטָּה. הוּא הָיָה דוֹמֶה בְּמִקְצָת לְפֶרֶס שֶהִבְחִין בְּאַנְקוֹר וְהִצְמִיד אֵלָיו אֶת עֵינָיו.

“זֶהוּ הָאָדוֹן הַכֹּהֵן מִיּוֹזַס,” אָמְרָה פְלֶר דֶה־לִיס.

“אִם אַתְּ מֵיטִיבָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ מִכָּאן, סִמָּן שֶׁעֵינַיִּךְ חַדּוֹת,” הִפְטִירָה גֶ’פוֹנִטֶן.

“כַּמָּה הוּא מִתְבּוֹנֵן אֶל הַנַּעֲרָה הָרוֹקֶדֶת!” אָמְרָה דִּיאַנָּה לְבֵית שְׁרִיסְטֵיל.

“אוֹי לָהּ לְצוֹעֲנִית זוֹ!” קָרְאָה פְלֶר דֶּה־לִיס, "הָאָב הַכֹּהֵן אֵינֶנּוּ אוֹהֵב אֶת בְּנֵי מִצְרָיִם.

“חֲבַל שֶׁאוֹתוֹ בֶּן־אָדָם הֶעֱמִיד בָּהּ עֵינָיִם!” הוֹסִיפָה אַמֵלוֹט לְבֵית מוֹנְמִישֶׁל, “זוֹ רוֹקֶדֶת לְהַפְלִיא!”

“קְרוֹבִי הַיָּפֶה פֶבּוּס,” אָמְרָה פִּתְאֹם פְלֶר דֶה־לִיס, “הֲרֵי אַתָּה מַכִּיר אֶת הַצּוֹעֲנִית הַקְּטַנָּה – רְמֹז נָא לְזוֹ שֶתַּעֲלֶה אֵלֵינוּ; זֶה יִגְרֹם לָנוּ שַׁעֲשׁוּעִים.”

“כֵּן, כֵּן!” קָרְאוּ כָל הַנְּעָרוֹת פֶּה אֶחָד וּמָחֲאוּ כָּף.

“הֲרֵי זֶה רַעְיוֹן שֶׁל שְטוּת,” עָנָה פֶבּוּס, “וַדַּאי שֶׁנִּשְׁכַּחְתִּי כְּבָר מִלִּבָּהּ, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֲפִילוּ אֶת שְׁמָהּ. אַךְ כֵּיוָן שֶׁאַתְּ רוֹצָה בְּכָךְ, עַלְמָה נִכְבָּדָה, אֲנַסֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר.” וְהוּא הִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ מֵעַל לְסוֹרֵג הַגְּזוֹזְטְרָה וְקָרָא בְּקוֹל: “הַפְּעוֹטָה!”

בְּרֶגַע זֶה לֹא תּוֹפְפָה הַצּוֹעֲנִית עַל הַטַּנְבּוּר שֶׁלָּהּ. הִיא הִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁה אֶל הַצַּד אֲשֶׁר מִשָּׁם בָּא הַקּוֹל הַקּוֹרֵא אוֹתָהּ; מֶבָּטָהּ הַמַּזְהִיר נִצְמַד אֶל פֶבּוּס וְהִיא הָיְתָה פִּתְאֹם כְּמִתְאַפֶּקֶת.

“הַפְּעוֹטָה!” קָרָא הַקָּצִין בַּשְּׁנִיָּה וְרָמַז לָהּ בְּיָדוֹ לָבוֹא.

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה נִסְתַּכְּלָה בּוֹ עוֹד הַפַּעַם, וּפִתְאֹם נִתְכַּסּוּ פָּנֶיהָ אַדְמוּמִית, כְּאִלּוּ אָחֲזָה אֵשׁ בִּלְחָיֶיהָ, וּמִדֵּי הַסְתִּירָהּ אֶת הַטַּנְבּוּר תַּחַת זְרוֹעָהּ עָבְרָה בֵּין הָרוֹאִים הַמִּשְׁתָּאִים אֵלֶיהָ וְשָׂמָה אֶת פָּנֶיהָ אֶל הַבַּיִת אֲשֶׁר שָׁמָּה קָרָא לָהּ פֶבּוּס לָבוֹא; הִיא צָעֲדָה צְעָדִים מְדוּדִים וְרָפִים, מֶבָּטָהּ הָיָה נָבוֹךְ כְּמֶבַּט צִפּוֹר הַנִּמְשֶׁכֶת מִתּוֹךְ קֶסֶם אַחֲרֵי הַנָּחָשׁ.

כַּעֲבֹר רֶגַע נַעֲלָה מָסַךְ הָרִקְמָה מֵעַל הַדֶּלֶת, וְהַצּוֹעֲנִית הוֹפִיעָה עַל הַסַּף כְּשֶׁפָּנֶיהָ מַאְדִּימִים וְהִיא נְבוֹכָה וְנוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת; עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת הָיוּ מוּרָדוֹת אַרְצָה; הִיא לֹא הִרְהִיבָה אֶת לִבָּהּ לִצְעֹד הָלְאָה צַעַד אֶחָד.

בֶּרַנְגֶ’ר מָחֲאָה כָּף.

וְהָרַקְדָּנִית הוֹסִיפָה לַעֲמֹד בְּלִי נוֹעַ עַל סַף הַדָּלֶת. דְּמוּתָהּ עָשְׂתָה רשֶׁם מוּזָר עַל חֲבוּרַת הַנְּעָרוֹת. אֵין סָפֵק בַּדָּבָר, כִּי כָּל אַחַת מֵהֶן הִרְגִּישָׁה בְּלִבָּהּ חֵפֶץ סָתוּם וּבִלְתִּי בָּרוּר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַקָּצִין יְפֵה הַתֹּאַר; וַדַּאי שֶׁכֻּלָּן יַחַד עָגְבוּ עַל מַדֵּי הַפְּאֵר שֶׁל הַקָּצִין, וּכְמוֹ כֵן בָּטוּחַ הַדָּבָר כִּי מִזְּמָן שֶׁזֶּה בָּא לִמְסִבָּתָן נִתְעוֹרְרָה בְּלֵב כֻּלָּן קִנְאָה נִסְתֶּרֶת, שֶׁהֵן בְּעַצְמָן הֶעְלִימוּ עַיִן מִמֶּנָּה וְזוֹ הֵצִיצָה בְּכָל זֹאת מִדֵּי רֶגַע מִתּוֹךְ תְּנוּעוֹתֵיהֶן וְדִבּוּרֵיהֶן. וְאוּלָם כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּן הָיוּ יָפוֹת בְּמִדָּה שָׁוָה, לְפִיכָךְ נִלְחֲמוּ בֵּינֵיהֶן בִּכְלֵי נֶשֶׁק דֹּמִים זֶה לָזֶה, וְכָל אַחַת וְאַחַת יָכְלָה לְקַוּוֹת בְּמִדָּה אַחַת לְנִצָּחוֹן. וּאוּלָם מִשֶּׁנִּכְנְסָה הַצּוֹעֲנִית נִפְסַק בִּן־רֶגַע שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל הַזֶּה. יָפְיָהּ שֶׁל זוֹ הָיָה נִפְלָא כָּל כָּךְ, שֶׁדְּמוּתָהּ נִרְאֲתָה כְּקוֹרֶנֶת עַל סַף הֶחָדֶר. בַּחֶדֶר הַצַּר, בְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת הַקִּירוֹת הַמְכֻסִּים טָפִיטִים וְכִיּוּרִים, יָפְתָה וְהִזְהִירָה הַצּוֹעֲנִית שִׁבְעָתַיִם מֵאֲשֶׁר עַל הַכִּכָּר הָרְחָבָה. הִיא דָמְתָה לְמָאוֹר שֶׁעָלָה לְהָאִיר בָּאֲפֵלָה. הָעֲלָמוֹת הַנַּעֲלוֹת בְּעַל כָּרְחָן הִשְׁתָּאוּ אֵלֶיהָ. כָּל אַחַת מֵהֶן רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ פִּתְאֹם פְּגוּמַת יֹפִי. מִשּׁוּם כָּךְ שִׁנּוּ בִּן־רֶגַע אֶת תָּכְנִית הַמִּלְחָמָה (אָנוּ נוֹטְלִים רְשׁוּת לְהִשְתַּמֵּשׁ בְּבִטּוּי זֶה), בְּלִי שֶׁהִשְׁמִיעוּ אַף מִלָּה אַחַת זוֹ לזוֹ. אֲבָל כָּל אַחַת מֵהֶן כִּוְּנָה יָפֶה מְאֹד לְדַעַת הַשְּׁנִיָּה. רִגְשׁוֹת הַנָּשִׁים מְמַהֲרוֹת לָבוֹא לִידֵי שִׁתּוּף וְהַתְאָמָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רוּחַ הַגְּבָרִים. אוֹיַבְתָּן נִצָּבָה לִקְרָאתָן; כֻּלָּן הִרְגִּישׁוּ בְּכָךְ, כֻּלָּן הֵבִינוּ אֶת הַדָּבָר. כְּשֵׁם שֶׁטִּפַּת יַיִן אַחַת עוֹשָׂה אֶת הַמַּיִם אֲדֻמִּים, כֵּן עֲלוּלָה אִשָּׁה יָפָה אַחַת, מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִמְסִבָּה גְדוֹלָה שֶׁל נָשִׁים יָפוֹת פָּחוֹת מִמֶּנָּה, לְהַשְׁכִּין רוּחַ חֲדָשָׁה – בִּפְרָט כְּשֶׁאֵין בְּכָל הַקָּהָל הַזֶּה אָּלא גֶבֶר אֶחָד.

מִשּׁוּם כָּךְ זָכְתָה הַצּוֹעֲנִית לְקַבָּלַת פָּנִים קָרָה עַד מְאֹד. הָעֲלָמוֹת בָּחֲנוּ אוֹתָהּ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, הֶחֱלִיפוּ אַחֲרֵי כֵן בֵּינֵיהֶן מֶבָּטִים וְהִגִּידוּ זוֹ לְזוֹ אֶת הַכֹּל: הֵן הֵבִינוּ אִשָּׁה לְלֵב רְעוּתָהּ. וְהַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה עָמְדָה וְהִמְתִּינָה שֶׁיִּפְנוּ אֵלֶיהָ בִּדְבָרִים; הִיא הָיְתָה כְּנִפְעָמָה וְלֹא יָכְלָה לְהָרִים אֶת עֵינֶיהָ.

הַקָּצִין פָּתַח רִאשׁוֹנָה בִּדְבָרִים. “בֶּאֱמוּנָה,” אָמַר בְּלָשׁוֹן גְּלוּיָה, כְּיַד סִכְלוּתוֹ הַטּוֹבָה עָלָיו, “הֲרֵי זוֹ נַעֲרָה נֶחְמָדָה! מַה דַעְתֵּךְ לְכָךְ, קְרוֹבָתִי הַיָּפָה?”

אֲמִירָה זוֹ, שֶׁמַּעֲרִיץ אַחֵר, בַּעַל רְגָשׁוֹת עֲדִינִים יוֹתֵר, הָיָה מַשְמִיעַ אוֹתָהּ לַפָּחוֹת בְּלַחַשׁ, לֹא הָיְתָה עֲלוּלָה לְהַבְרִיחַ אֶת קִנְאַת הַנָּשִׁים הַנִּצָּבוֹת כְּאוֹרְבוֹת מִסָּבִיב לַצּוֹעַנִית. פְלֶר דֶּה־לִיס הֵשִׁיבָה לַקָּצִין מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק מְמֻתָּקָה וְהַטְעָמָה מְעֻשָּׂה שֶׁל שִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ: “לֹא גְרוּעָה בְּיוֹתֵר.”

יֶתֶר הָעֲלָמוֹת הָיוּ כְּמִתְלַחֲשׁוֹת.

לְבַסּוֹף פָּתְחָה מָרַת אֲלוֹאִיז, שֶׁאַף הִיא הָיְתָה בַּמְקַנְּאוֹת בִּגְלַל בִּתָּהּ, וְאָמְרָה לָרַקְדָּנִית: “גְּשִׁי הֵנָּה, הַפְּעוֹטָה!”

“גְּשִׁי הֵנָּה, הַפְּעוֹטָה!” חָזְרָה וְאָמְרָה בְּגָאוֹן מְעוֹרֵר צְחוֹק בֶּרַנְגֶ’ר הַקְּטַנָּה, זוֹ שֶקּוֹמָתָהּ בְּוַדַּאי לֹא הִגִּיעָה עֲדַיִן עַד לְמָתְנֵי הַצּוֹעֲנִית.

הַצּוֹעֲנִית צָעֲדָה צְעְדִים אֲחָדִים לִקְרַאת הַגְּבֶרֶת הַנַּעֲלָה.

“יַלְדָּתִי הַיָּפָה,” אָמַר פֶבּוּס בְּרֶגֶשׁ וְצָעַד אַף הוּא צְעָדִים אֲחָדִים בְּעִקְּבוֹת הַצּוֹעֲנִית, “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם נָפַל בְּחֶלְקִי הָאשֶׁר הַגָּדוֹל שֶתָּשׁוּבִי וְתַכִּירֵנִי…”

הִיא הִפְסִיקָה אֶת דְּבָרָיו בְּהַפְנוֹתָהּ אֵלָיו אֶת מֶבָּטָהּ וְאֶת בַּת־צְחוֹקָהּ הַמְּפִיקִים חִבָּה לְאֵין קֵץ. וְעָנְתָה: “כֵּן הַדָּבָר!”

“זוֹ מְחוֹנֶנֶת כֹּחַ שֶׁל זִכָּרוֹן,” הִפְטִירָה פְלֶר דֶּה־לִיס.

“אָמְנָם כֵּן,” הֵשִׁיב פֶבּוּס, “אוֹתוֹ עֶרֶב נִסְתַּלַּקְתְּ מִפָּנַי בִּמְהִירוּת רבַהָּ. וְכִי הֵטַלְתִּי עָלַיִךְ אֵימָה?”

“לֹא כֵּן הַדָּבָר!” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית.

בְּקוֹלָהּ שֶׁל הַצּוֹעֲנִית, בְּאָמְרָהּ “כֵּן הַדָּבָר” אוֹ “לֹא כֵּן הַדָּבָר”, הָיָה צָפוּן מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין לְהַבִּיעוֹ בְּמִלִּים, וּפְלֶר דֶּה־לִיס נִפְגְּעָה עַל יְדֵי מַשֶּׁהוּ זֶה.

“בִּמְקוֹמֵךְ, יַקִּירָתִי,” הוֹסִיף הַקָּצִין לְדַבֵּר, לְאַחַר שֶׁלְּשׁוֹנוֹ הֻתְּרָה מֵאֲסוּרֶיהָ מִדֵּי דַבְּרוֹ אֶל נַעֲרָה פְּשׁוּטָה, “הִשְּׁאַרְתְּ לִי בֶּן־בְּלִיַּעַל זְעוּם פָנִים, עִוֵּר־עַיִן וַעֲמוּס חֲטוֹטֶרֶת, הַמְשַׁמֵּשׁ, כִּמְדֻמֶּנִי, שׁוֹמֵר פַּעֲמוֹנִים אֵצֶל הַחַשְׁמַן. עָלָיו סִפְּרוּ לִי, כִּי הוּא וְלַד־כִּלְאַיִם וְהוֹרָיו הֵם כֹּמֶר אֶחָד וְשִׁדָּה מִבְּנוֹת הַשֵּׁדִים. יֵשׁ לוֹ לָזֶה שֵׁם מְשֻׁנֶּה מְאֹד: קוֹרְאִים לוֹ קְוַטֶמְבֶּר, שַׁבַּת הַתְּמָרִים, לֵיל הַצּוֹם – אוֹ דָבָר דּוֹמֶה לָזֶה! – בְּקִצּוּר, הוּא נִקְרָא עַל שֵׁם יוֹם אֶחָד מִימֵי הַצּוֹמוֹת הַגְּדוֹלִים. וְהוּא שֶהִתְכּוֹנֵן לִתְפֹּס אוֹתָךְ בְּחָזְקָה, כְּאִלּוּ נוֹצַרְתְּ לִהְיוֹת טֶרֶף לְשַׁמָּשֵׁי מִסְגָּדִים! זוִהי חֻצְפָּה יְתֵרָה! חֲזִיז וָרַעַם! יַנְשׁוּף זֶה מַה רָצָה לַעֲשׂוֹת לָךְ? הַגִּידִי נָא!”

לֹא יָדַעְתִּי," עָנְתָה הַנַּעֲרָה.

“אָכֵן זוֹהִי חֻצְפָּה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ! מוֹלִיךְ פַּעֲמוֹנִים הוֹלֵךְ לִגְנֹב נַעֲרָה כְּאַחַד הָרוֹזְנִים! כַּפְרִי הוֹלֵךְ לִגְנֹב אֶת הַצַּיִד הַמְיֻעָד לַאֲצִיליִם! מִי שָׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה! אֲבָל אֱמֶת הִיא כִּי הוּא שִׁלֵּם אֶת חֻצְפָּתוֹ שִׁבְעָתַיִם! מָרָן פְּיֶרַה טוֹרְטְרוּ יוֹדֵעַ לְקַרְצֵף כִּמְשָׁרֵת אֳרָווֹת מְצֻיָּן; וְאִם הַדָּבָר יִגְרֹם לָךְ הֲנָאָה אֹמַר לָךְ, כִּי אוֹתוֹ טוֹרְטְרוּ דָשׁ בְּעַקְרַבִּים אֶת שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁלָּךְ.”

“מִסְכֵּן שֶׁכְּמוֹתוֹ,” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית שֶׁלְּשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זָכְרָה אֶת הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר עַל עַמּוּד הַקָּלוֹן.

הַקָּצִין נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק. “חֵי הַשָּׂטָן וְחֵי טְלָפָיו! רַחֲמִים אֵלּוּ לְמָה הֵם דּוֹמִים? לִזְנַב נוֹצוֹת עַל אֲחוֹרֵי חֲזִיר! תְּהֵא כְּרֵסִי תְּפוּחָה כְּכֶרֶס הָאַפִּיפְיוֹר, אִם…”

הוּא נִשְׁתַּתֵּק פִּתְאֹם. “סְלַחְנָה, גְּבִירוֹתַי! דּוֹמֶה לִי שֶׁדְּבַר שְׁטוּת יָצָא מִפִּי.”

“בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה, אֲדוֹנִי!” אָמְרָה הָעַלְמָה מָרַת גֶ’פוֹנְטֶן.

“הוּא סָח עִם נַעֲרָה זוֹ בְּלָשׁוֹן שֶׁהִיא רְגִילָה בָּהּ,” הוֹסִיפָה וְאָמְרָה בַּחֲשַׁאי פְלֶר דֶּה־לִיס, שֶׁכַּעְסָהּ הָלַךְ הָלֹךְ וְגָדֹל מֵרֶגַע לְרָגַע. כַּעַס זֶה לֹא נִתְמַעֵט בְּעֵת שֶׁהַקָּצִין, נִלְהָב כֻּלּוֹ בְּשֶׁל הַצּוֹעֲנִית אוֹ בְּשֶׁל עַצְמוֹ הוּא, הִסְתּוֹבֵב לְעֵינֶיהָ עַל עֲקֵבוֹ וְאָמַר בְּעַזּוּת, בִּלְשׁוֹן הַמַּחֲמָאוֹת הַגְּלוּיָה שֶׁל אַנְשֵׁי הַצָּבָא:

“יָפָה הִיא הַנַּעֲרָה, חֵי נַפְשִׁי!”

“אֶלָּא שֶׁהִיא לְבוּשָׁה תִּלְבּשֶׁת פֶּרַע,” אָמְרָה דִיאַנָּה לְבֵית שְׁרִיסְטֵיל וְגִלְּתָה אֶת שִׁנֶּיהָ הַיָּפוֹת.

אֲמִירָה זוֹ הָיְתָה בִּבְחִינַת קַו־אוֹר לְיֶתֶר הָעֲלָמוֹת. זוֹ גִלְּתָה לִפְנֵיהֶן אֶת הַצַּד הַחַלָּשׁ שֶׁל הַצּוֹעֲנִית. כְּשֶׁנִּבְצַר מֵהֶן לְהָטִיל דֹּפִי בְּיָפְיָהּ – הִתְחִילוּ מְדַבְּרוֹת סָרָה בְּתִלְבָּשְׁתָּהּ.

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ, הַפְּעוֹטָה שֶׁלִּי,” אָמְרָה הָעַלְמָה מוֹנְמִישֶׁל, “כֵּיצַד עָלָה בְּדַעְתֵּך לְטַיֵּל בַּחוּצוֹת בְּלִי עֲטִיפַת צַוָּאר וַעֲטִיפַת חָזֶה?”

“וְשִמְלָתָה הִיא קְצָרָה עַד לְאֵין שִׁעוּר,” הוֹסִיפָה הָעַלְמָה גֶ’פוֹנְטֶן.

“חֲבִיבָתִי,” פָּתְחָה שׁוּב הָעַלְמָה פְלֶר דֶּה־לִיס מִתּוֹךְ רֹגֶז גָּדוֹל לְמַדַּי, “אַתְּ בְּעַצְמֵךְ תִּהְיִי הָאֲשֵׁמָה בַּדָּבָר אִם יַאַסְרוּךְ הַבַּלָּשִׁים עַל דְּבַר חֲגוֹרַת הַזָּהָב שֶׁלָּךְ.”

“אִי לָךְ, הַפְּעוֹטָה שֶׁלִּי”, אָמְרָה הָעַלְמָה שְׁרִיסְטֵיל מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק שֶׁכֻּלָּה נְזִיפָה, “אִלּוּ הִפְשַׁלְתְּ שַׁרְוֻל עַל גַּב זְרוֹעֵךְ כְּדֶרֶךְ הַצְּנוּעוֹת, לֹא הָיְתָה זוֹ נִשְזֶפֶת כָּל כָּךְ בַּשָּׁמֶשׁ.”

הַמַּחֲזֶה הָיָה רָאוּי לְכָךְ שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹת בּוֹ אָדָם נָבוֹן יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פֶבּוּס: לִרְאוֹת בַּנְּעָרוֹת הַנָּאוֹת הַלָּלוּ אֲשֶׁר שָׁתוּ סְחוֹר סְחוֹר עַל הָרַקְדָּנִית וְשָׁלְחוּ בָּהּ אֶת לְשׁוֹנוֹתֵיהֶן הָעוֹקְצוֹת כִּלְשׁוֹנוֹת נְחָשִים; לִרְאוֹת כֵּיצַד הַנְּעָרוֹת הַלָּלוּ, חִדְלוֹת רֶגֶשׁ וּמִצְטַחֲקוֹת, חִפְּשׂוּ וְחִטְּטוּ כְּמִתְקַלְּסוֹת בְּתִלְבָּשְתָּהּ הַמַּבְרִיקָה וְהַתְּפֵלָה שֶׁל הַצּוֹעֲנִית וּבְקִשּׁוּטֶיהָ הָעֲשׂוּיִם זְהַב סְרָק. לָא הָיָה קֵץ לַצְּחוֹק וְלַלַּעַג וּלְדִבְרֵי הַקַּלָּסָה! אֲמִירוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִן הָעֲקִיצָה וְהַזִּלְזוּל וּמֶבָּטִים הַמְּפִיקִים רֹעַ לֵב יָרְדוּ כְּמָטָר עַל רֹאשׁ הַצּוֹעֲנִית. דּוֹמֶה הָיָה שֶׁרוֹאִים כָּאן אֶת הָעֲלָמוֹת הַלָּלוּ מִבְּנוֹת רוֹמָא שֶׁעָשׂוּ שַׁעֲשׁוּעִים לְנַפְשָׁן מִדֵּי נָקְבָן בִּמְחָטִים אֶת הֶחָזֶה שֶׁל אָמָה יָפָה. אֶפְשָׁר הָיָה לְדַמּוֹת אוֹתָן לְכַלְבוֹת צַיִד, לְהוּטוֹת־עַיִן וּפְעוּרוֹת־נְחִירַיִם, הַמִּתְרוֹצְצוֹת בְּמַעְגָּל מִסָּבִיב לְעָפְרַת אַיָּלִים שֶׁמֶּבַּט הָאָדוֹן אָסַר עֲלֵיהֶן לְקָרְעָהּ לִגְזָרִים.

וְכִי מֶה הָיְתָה זוֹ לְעֻמַּת בְּנוֹת הָאֲצִילִים הָאֵלֶּה, אִם לֹא רַקְדָּנִית עֲלוּבָה הָעוֹשָׂה אֶת מְלַאכְתָּהּ בַּחוּצוֹת וּבַשְּׁוָקִים? דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהִיא אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת בְּעֵינֵיהֶן לִמְאוּמָה, וְהֵן דִּבְּרוּ עַל אֹדוֹתֶיהָ דְבָרִים שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת, דִּבְּרוּ עָלֶיהָ בְּקוֹל רָם כְּעַל אֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא בִּלְתִּי־נָקִי וּשְׁפַל־עֵרֶךְ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְבַדֵּחַ אֶת הַדָּעַת. הַצּוֹעֲנִית הִרְגִּישָׁה בַּעֲקִיצוֹת מְחָטִים אֵלּוּ, מִזְּמָן לִזְמָן הִתְלַקְחָה אַדְמוּמִית בּוּשָׁה עַל לְחָיֶיהָ, נִתְלַהֲטָה אֵשׁ קֶצֶף בְּעֵינֶיהָ; דּוֹמֶה הָיָה כִּי עַל שְׂפָתֶיהָ תְּלוּיָה מִלָּה סְפוּגָה שְׁאָט־נֶפֶשׁ; הִיא הֶעֶלְתָה עַל פָּנֶיהָ הַעֲוָיָה זוֹ הָרְגִילָה אֶצְלָהּ, הַבָּאָה לְשֵׁם הַבָּעַת בּוּז; וְאוּלָם הִיא עָמְדָה לִבְלִי נִיד וְתָלְתָה בִּפְנֵי פֶבּוּס מֶבָּט רַךְ הָאוֹמֵר עֶצֶב וְיֵאוּשׁ. מֶבָּט זֶה הֵפִיק גַּם אשֶׁר וְחִבָּה. אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב, כִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת אֶת יִצְרָהּ מִפַּחַד שֶׁמָּא יְגָרְשׁוּהָ מִכָּאן. פֶבּוּס עַצְמוֹ הָיָה שָׁרוּי בְּצחוֹק וְהֵגֵן עַל הַצּוֹעֲנִית מִתּוֹךְ עִרְבּוּב שֶׁל רַחֲמִים וְחֹסֶר נִמּוּס.

“אַל תָּשִׂימִי לֵב לְדִבְרֵיהֶן, הַפְּעוֹטָה,” חָזַר וְאָמַר כְּשֶׁהוּא מַרְעִישׁ אֶת הַדָּרְבָנוֹת. “אָמְנָם תִּלְבָּשְתֵּךְ הִיא בְּמִקְצָת פְּרוּעָה וּמוּזָרָה; אֲבָל אֵיזֶה פְּגָם יֵשׁ בָּזֶה לְגַבֵּי נַעֲרָה נֶחְמֶדֶה כָּמוֹךְ!”

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!” קָרְאָה הָעַלְמָה גֶ’פוֹנְטֶן צְהֻבַּת הַשֵּׂעָר וְהֵסֵבָּה אֶת צַוָּארָה הַזָּקוּף מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק סְפוּגָה מְרִירוּת: “רוֹאָה אֲנִי כִּי הָאֲדוֹנִים רוֹבֵי־הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר בִּצְבָא הַמֶּלֶךְ נִמְשָׁכִים עַל־נְקַלָּה אַחֲרֵי בְּנוֹת הַצּוֹעֲנִים הַיָּפוֹת.”

“וּמַדּוּעַ לֹא?” שָׁאַל פֶבּוּס.

לִתְשׁוּבָה זוֹ שֶׁל הַקָּצִין, שֶׁנֶּאֶמְרָה מִתּוֹךְ שַׁלְוַת נֶפֶשׁ וְיָרְדָה כְּאֶבֶן הַנּוֹפֶלֶת בְּלִי מֵשִׂים, פָּרַץ הַצְּחוֹק מִפִּי קוֹלוֹנְבְּ וְדִיאַנָּה, מִפִּי אַמֵלוֹט וּפְלֶר דֶּה־לִיס, וְזוֹ הָאַחֲרוֹנָה גַם דְּמָעוֹת נִקְווּ בְּעֵינֶיהָ.

הַצּוֹעֲנִית, שֶׁהִשְפִּילָה אֶת עֵינֶיהָ מִדֵּי שָׁמְעָהּ אֶת דִּבְרֵי קוֹלוֹנְבְּ לְבֵית גֶ’פוֹנְטֶן, חָזְרָה וְהִצְמִידָה אוֹתָן אֶל פְּנֵי פֶבּוּס וּמֶבָּטָהּ הֵפִיק גַּאֲוָה וְחֶדְוָה. בְּרֶגַע זֶה גָדַל יָפְיָהּ עַד מְאֹד.

הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה שֶׁהִתְבּוֹנְנָה לְכָל הַמַּחֲזֶה הָיְתָה כְּנֶעְלֶבֶת וְלֹא יָכְלָה לְהַסְבִּיר לְעַצְמָהּ אֶת מַרְאֵה עֵינֶיהָ.

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!” צָעֲקָה הַזְּקֵנָה לְפֶתַע פִּתְאֹם, “וְכִי מַה זֶה מִתְרוֹצֵץ כָּאן בֵּין רַגְלַי? אוֹי וַאֲבוֹי! חַיָּה נִתְעָבָה שֵׁכָּזוֹ!”

זֹאת הָיְתָה הָעֵז שָׁהָלְכָה לְבַקֵּשׁ אֶת אֲדוֹנָתָהּ וּמָצְאָה אוֹתָהּ עַכְשָׁו בַּחֶדֶר, אֶלָּא שֶׁקָּפְצָה לִקְרַאת זוֹ וְנִסְתַּבְּכָה תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ בְּשִׁפְעַת הַשִּמְלָה הַמִּשְׁתַּלְשֶׁלֶת מֵרַגְלֵי הַגְּבֶרֶת.

מִקְרֶה זֶה הִטָּה אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים לְעֵבֶר אַחֵר. הַצּוֹעֲנִית שִׁחְרְרָה אֶת עִזָּהּ בְּלִי לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיהָ.

“אוֹ, הֲרֵי זוֹהִי הָעֵז שֶׁרַגְלֶיהָ כְּזָהָב!” קָרְאָה בֶּרַנְגֶ’ר וְרָקְדָה מֵרֹב שִׂמְחָה.

הַצּוֹעֲנִית כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיה וְלָחֲצָה אֶל לֶחְיָהּ אֶת רֹאשָׁהּ הַנַּעֲלֶה שֶׁל הָעֵז. דוֹמֶה הָיָה כִּי הִיא מְבַקֶּשֶׁת מֵאִתָּהּ סְלִיחָה עַל אֲשֶׁר עָזְבָה אוֹתָהּ לְנַפְשָׁהּ.

תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ גָּחֲנָה דִיאַנָּה עַל אָזְנָהּ שֶׁל קוֹלוֹנְבְּ.

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כֵּיצַד הִסַּחְתִּי דָבָר זֶה מִדַּעְּתִּי? הֲלֹא זוֹהִי הַצּוֹעֲנִית עִם הָעֵז הַכְּרוּכָה אַחֲרֶיהָ. אוֹמְרִים עָלֶיהָ כִּי הִיא בַּעֲלַת כְּשָׁפִים, וְעִזָּהּ יוֹדַעת לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי לְהָטִים.”

“גַּם זוֹ לְטוֹבָה!” אָמְרָה קוֹלוֹנְבְּ, “הָעֵז תְּשַׁעֲשַׁע אוֹתָנוּ וְתַעֲשֶׂה לָנוּ בִּלְהָטֶיהָ.”

“הַפְּעוֹטָה, צַוִּי לְעִזֵּךְ שֶׁתַּעֲשֶׂה לָנוּ לְהָטִים!”

“אֵינִי מְבִינָה לְמָה אַתֶּן מִתְכַּוְּנוֹת בְּדִבְרֵיכֶן,” הֵשִיבָה הַצּוֹעֲנִית.

“לְהָטִים, קְסָמִים אוֹ כְּשָׁפִים – יְהִי זֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה.”

“אֵינִי מְבִינָה.” וְהִיא הִתְחִילָה מְלַטֶּפֶת אֶת הָעֵז הַחֲמוּדָה וְקָרְאָה כַּמָּה פְּעָמִים בָּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ: “דְּיַ’לִי! דְּיַ’לִי!”

בְּרֶגַע זֶה הִבְחִינָה פְלֶר דֶּה־לִיס בְּכִיס קָטֹן, עָשׂוּי עוֹר רִקְמָה, שֶׁהָיָה תָּלוּי לָהּ לָעֵז עַל צַוָּארָהּ. “מַה זֶה?” שָׁאֲלָה אֶת הַצּוֹעֲנִית.

הַצּוֹעֲנִית תָּלְתָה בְּזוֹ אֶת עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְעָנְתָה מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ: “דָּבָר זֶה הוּא סוֹד כָּמוּס עִמָּדִי.”

“מַה מְאֹד חָפַצְתִּי לָדַעַת אֶת סוֹדֵךְ,” אָמְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס לְנַפְשָׁהּ.

תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִתְרוֹמְמָה הַזְּקֵנָה מִמְּקוֹמָה כְּשֶהִיא שְׁרוּיָה בְּכָעַס.

“שִׁמְעִי, הַצּוֹעֲנִית! וְכִי מַה יֵשׁ לָךְ לַעֲשׂוֹת כָּאן, אִם לֹא תַּרְאִי לָנוּ מֵרִקּוּדַיִךְ וּמֵרִקּוּדֵי עִזֵּךְ?”

הַצּוֹעֲנִית פָּנְתָה לָלֶכֶת לְעֵבֶר הַדֶּלֶת וּמֵעַל שְׂפָתֶיהָ לֹא יָרַד אַף דִּבּוּר אֶחָד. וְאוּלָם כְּכֹל אֲשֶׁר הִתְקָרְבָה אֶל הַדֶּלֶת, כֵּן הֵאֵטָּה אֶת צְעָדֶיהָ. כְּעֵין אֶבֶן מַגְנֵט כָּפְתָה אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. וּפִתְאֹם נָשְׂאָה אֶל פֶבּוּס אֶת עֵינֶיהָ הָרְטֻבּוֹת מִדֶּמַע וְעָמְדָה מִלָּכֶת.

“שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים!” קָרָא הַקָּצִין, “לֹא מִן הַדִּין הוּא שֶׁתֵּצְאִי מִן הַבָּיִת. שׁוּבִי עַל עִקְּבוֹתַיִךְ וְרִקְדִי לְפָנֵינוּ מֵרִקּוּדָיִךְ. וְאוּלָם מַה שְׁמֵךְ, יָפָתִי?”

“אֶסְמֶרַלְדָּה,” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית וְלֹא גָרְעָה עֵינֶיהָ מִן הַקָּצִין.

לְצִלְצוּל הַשֵּׁם הַזֶּה, שֶׁהָיָה בּוֹ מִן הַזָּרוּת, נָתְנוּ הָעֲלָמוֹת אֶת קוֹלָן בִּצְחוֹק אַדִּיר.

“וְכִי שְׁמַעְתֶּם מִימֵיכֶם,” אָמְרָה דִיאַנָּה, “כִּי יִקְרְאוּ לְנַעֲרָה בְּשֵׁם נוֹרָא כָּזֶה?”

“מִכָּאן אַתֶּם רוֹאִים,” הֵשִׁיבָה אַמֵלוֹט, “כִּי רַקְדָּנִית הִיא.”

“חֲבִיבָתִי,” קָרְאָה מָרַת אֲלוֹאִיז מִתּוֹךְ חֲגִיגִיּוּת, “הוֹרַיִךְ לֹא הֶעֱלוּ אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה מִתּוֹךְ אַגַּן הַטְּבִילָה.”

זֶה רְגָעִים אֲחָדִים שֶׁבֶּרַנְגֶ’ר, בְּלִי שֶׁאִישׁ הִבְחִין בַּדָּבָר, מָשְׁכָה אַחֲרֶיהָ אֶת הָעֵז אֶל פִּנַּת הַחֶדֶר עַל יְדֵי עוּגָה מְתוּקָה. בִּן־רֶגַע נֶהֶפְכוּ הַשְּׁתַּיִם לִידִידוֹת טוֹבוֹת. הַיַּלְדָּה הַסַּקְרָנִית הִתִּירָה אֶת הַכִּיס הַקָּטֹן מֵעַל צַוְּארֵי הָעֵז, פָּתְחָה אֶת סְגוֹרוֹ וְאֶת מַה־שֶׁבְּתוֹכוֹ הִשְׁלִיכָה אֶל מַחְצֶלֶת הַקַּשׁ שֶׁעַל הָרִצְפָּה: זֹאת הָיְתַה אַלְפָא־בֵּיתָא שֶׁאוֹתְיוֹתֶיהָ הָיוּ חֲרוּתוֹת, אוֹת וְאוֹת לְבַד, עַל לוּחוֹת זְעִירִים הָעֲשׂוּיִם עֵץ אֶשְׁכְּרוֹעַ. אַךְ נִתְגַּלְגֵּל צַעֲצוּעַ זֶה אֶל הָרִצְפָּה, וּבֶרַנְגֶ’ר רָאֲתָה לְתִמְהוֹנָהּ כִּי הָעֵז, שֶׁעָשְׂתָה, כַּנִּרְאֶה, אֶת אֶחָד מִלְּהָטֶיהָ, הִתְחִילָה בּוֹרֶרֶת בְּקַרְנֶיהָ הַמֻּזְהָבוֹת אוֹתָיוֹת מְיֻחָדוֹת, סִדְּרָה אוֹתָן כֹּה וָכֹה וְעָרְכָה אוֹתָן בַּלָּאט לְמַעֲרָכָה אֶחָת. כַּעֲבֹר רֶגַע יָצְאָה מִלָּה אַחַת, שֶׁהָיְתָה, כַּנִּרְאֶה, שְׁגוּרָה בְּיוֹתֵר עַל הָעֵז, הוֹאִיל וְזוֹ לֹא פִּקְפְּקָה הַרְבֵּה בְּעֵת הַסִּדּוּר, וּבֶרַנְגֶ’ר קָרְאָה לְפֶתַע פִּתְאֹם, בְּסָפְקָהּ אֶת כַּפֶּיהָ מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן:

“הַדּוֹדָה פְלֶר דֶּה־לִיס, הַבִּיטִי וּרְאִי מַה שֶׁעָשְׂתָה כָּאן הָעֵז!”

פְלֶר דֶּה־לִיס מִהֲרָה לָגֶשֶׁת לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, וְנִזְדַּעְזָעָה. הָאוֹתָיוֹת הַמְסֻדָּרוֹת עַל הָרִצְפָּה נִצְטָרְפוּ כְּדֵי מִלָּה שְׁלֵמָה −

פֶבּוּס

“וְכִי הָעֵז הִיא שֶׁכָּתְבָה אֶת זֹאת?” שָׁאֲלָה פְלֶר דֶּה־לִיס.

“כֵּן הַדָּבָר, דּוֹדָתִי,” עָנְתָה בֶּרַנְגֶ’ר.

הַדָּבָר הָיָה לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק; הַיַּלְדָּה לֹא יָדְעָה אֶת מְלֶאכֶת הַכְּתִיבָה.

“וּבְכֵן זֶהוּ הַסּוֹד!” הִרְהֲרָה פְלֶר דֶּה־לִיס.

בֵּין כֹּה וָכֹה וּלְצַעֲקַת הַיַּלְדָּה נִגְּשׁוּ כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה: הָאֵם, הָעֲלָמוֹת, הַצּוֹעֲנִית וְהַקָּצִין.

הַצּוֹעֲנִית רָאֲתָה מַה שֶׁעוֹלְלָה לָהּ הָעֵז. הִיא נִתְאַדְּמָה, אַחֲרֵי כֵן הֶחֱוִירָה בִּרְעָדָה וְעָמְדָה כְּנֶאֱשָׁמָה לִפְנֵי הַקָּצִין, שֶׁנִּסְתַּכֵּל בָּהּ מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק אוֹמֶרֶת שְׂבִיעַת־רָצוֹן וְתִמָּהוֹן.

“פֶבּוּס!” הִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶן הָעֲלָמוֹת כִּמִשְׁתָּאוֹת, “הֲרֵי זֶה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּצִין!”

“אָכֵן כֹּחַ זִכְרוֹנֵךְ חָזָק מְאֹד!” אָמְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס אֶל הַצּוֹעֲנִית שֶׁעָמְדָה עַכְשָׁו כִּמְאֻבֶּנֶת. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי גָדוֹל. “אוֹיָה!” קוֹנְנָה מִתּוֹךְ יִסּוּרִים וְהִסְתִּירָה אֶת פָּנֶיהָ בֵּין כַּפּוֹת יָדֶיהָ הַיָּפוֹת, “אֵין זוֹ אֶלָּא מְכַשֵּׁפָה!” וְאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמְעָה קוֹל אָיֹם הָעוֹלֶה מִמַּעֲמַקֵּי לִבָּה: “הַלֵּזוּ הִיא צָרָתֵךְ!”

הִיא הִתְעַלָּפָה.

“בִּתִּי! בִּתִּי!” נִזְעֲקָה הָאֵם כַּאֲחֻזַּת זְוָעָה. “צְאִי מִכָּאן, צוֹעֲנִית בַּת־תֹּפֶת!”

הַצּוֹעֲנִית אָסְפָה בְּרֶגַע אֶחָד אֶת הָאוֹתָיוֹת שֶׁהֵמִיטוּ עָלֶיהָ פֻּרְעָנוּת, מָשְׁכָה אַחֲרֶיהָ אֶת דְּיַ’לִי עַל יְדֵי רֶמֶז וְיָצְאָה דֶרֶךְ הַדֶּלֶת הָאַחַת, בְּעוֹד אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה הוֹצִיאוּ אֶת פְלֶר דֶּה־לִיס.

הַקָּצִין פֶבּוּס, שֶׁנִּשְׁאַר לְבַדּוֹ בַּחֶדֶר, עָמַד רֶגַע אֶחָד כְּתוֹהֶה בֵּין דֶּלֶת לְדֶלֶת; − אַחֲרֵי כֵן יָצָא לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַצּוֹעֲנִית.

ב. יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין כֹּמֶר לְפִילוֹסוֹף    🔗

אוֹתוֹ כֹּמֶר, שֶׁהָעֲלָמוֹת רָאוּהוּ עוֹמֵד בִּמְרוֹם הַמִּגְדָּל הַצְּפוֹנִי כְּשֶׁהוּא גוֹחֵן אֶל פְּנֵי הַכִּכָּר אֲשֶׁר לְמַטָּה וּמִסְתַּכֵּל בַּצּוֹעֲנִית הָרוֹקֶדֶת, הָיָה בֶּאֱמֶת הַכֹּהֵן קְלוֹד פְרוֹלוֹ.

הַקּוֹרֵא לֹא שָׁכַח בְּוַדַּאי אֶת הַתָּא הַקָּטֹן וּמָלֵא הַמִּסְתּוֹרִין, אֲשֶׁר הַכֹּהֵן יִחֵד לְעַצְמוֹ בַּמִּגְדָּל הַזֶּה (דֶּרֶךְ אַגַּב נַגִּיד כָּאן, כִּי זֶהוּ הַתָּא, כַּנִּרְאֶה, שֶׁכַּיּוֹם אֶפְשָׁר לְהָצִיץ לְתוֹכוֹ דֶרֶךְ חוֹר אֶחָד צַר וּמְרֻבָּע הַנִּמְצָא, בְּגֹבַהּ שֶׁל קוֹמַת אָדָם, מִצַּד מִזְרָח שֶׁל הָרְחָבָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ יִתְרוֹמְמוּ הַמִּגְדָּלִים: אֵין זוֹ כַּיּוֹם אֶלָּא מְאוּרָה חֲשׂוּפָה, רֵיקָה וְשׁוֹמְמָה. וְקִירוֹתֶיהָ מְדֻלְדְּלֵי־הַטִּיחַ עוֹטִים עַכְשָׁו פֹּה וְשָׁם צִיּוּרִים מְכֹעָרִים כְּעֵין הַכָּתֹם, הַמְתָאֲרִים אֶת הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹן שֶׁל בָּתֵּי מִסְגָּד. יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי מְאוּרָה זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת מְקוֹם דִּירָה מְשֻׁתָּף לַעֲטַלֵּפִים וּלְעַכְּבִישִׁים, וְכִי הַזְּבוּבִים נִשְׁמָדִים כָּאן בִּידֵי אוֹיְבִים מִשְּׁנֵי סוּגִים).

יוֹם יוֹם, שָׁעָה לִפְנֵי זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, הָיָה הַכֹּהֵן עוֹלֶה בְּסֻלַּם הַמַּדְרֵגוֹת אֲשֶׁר לַמִּגְדָּל וְסוֹגֵר עַל עַצְמוֹ אֶת הַתָּא הַקָּטֹן, בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה מְבַלֶּה לִפְרָקִים לֵילוֹת שְׁלֵמִים. אוֹתוֹ יוֹם, בָּרֶגַע שֶׁהַכֹּהֵן נִגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת הַנְּמוּכָה אֲשֶׁר לְחוֹר מַחֲבוֹאוֹ וְהִכְנִיס לְתוֹךְ הַמַּנְעוּל אֶת הַמַּפְתַּחַ הַקָּטֹן מַעֲשֵׂה חָרָשׁ אֳמָן, שֶׁהָיָה שָׁמוּר אִתּוֹ כָּל הַיָּמִים בַּכִּיס הַתָּלוּי עַל מָתְנָיו, קָלְטָה אָזְנוֹ קוֹל הֲמֻלָּה, כְּקוֹל הַתֹּף וְהַמְקַשְׁקֶשֶׁת. קוֹל הַשָּׁאוֹן הִגִּיעַ מִכִּכַּר הַמִּסְגָּד. הַתָּא, כְּפִי שֶׁכְּבָר צִיַּנּוּ לְמַעְלָה, רַק אֶשְׁנָב אֶחָד הָיָה לוֹ וְזֶה נִשְׁקַף עַל פְּנֵי הַמִּסְגָּד. קְלוֹד פְרוֹלוֹ שָׁב וְהוֹצִיא בְּחִפָּזוֹן אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וְכַעֲבֹר רֶגַע עָמַד נִזְעָם וְצוֹפֶה בִּמְרוֹם הַמִּגְדָּל, בְּמָקוֹם שֶׁהִבְחִינָה בּוֹ עֵין הָעֲלָמוֹת.

וְהִנֵּה הוּא עָמַד כָּאן קוֹדֵר וּמְאֻבָּן, וְכֻלּוֹ מֶבָּט אֶחָד וּמַחֲשָׁבָה אֶחָת. לְרַגְלָיו הִשְׂתָּרְעָה כָּל פָּרִיס הָעִיר, עַל רָאשֵׁי גַגּוֹתֶיהָ אֶלֶף וּדְמוּת גִּבְעוֹתֶיהָ מִסָּבִיב הַמִּתְרוֹמְמוֹת לְאִטָּן זוֹ בְּצַד זוֹ, עַל נָהָר הַמִּתְפַּתֵּל מִתַּחַת לִגְשָׁרִים וַהֲמוֹנֵי תּוֹשָׁבֶיהָ הַמִּתְגּוֹדְדִים בָּרְחוֹבוֹת, עַל עֲנַן הֶעָשָׁן הַמִּתַּמֵּר בִּמְרוֹמִים וְעַל שַׁלְשֶׁלֶת הַגַּגּוֹת הַדּוֹמִים לִגְבָעוֹת וּמְתָאֲרִים מִסָּבִיב לְנוֹטְר־דַּם אֶת עִגּוּלֵיהֶם הַמִּצְטַפְּפִים וְהוֹלְכִים. אֲבָל מִכָּל הֲמוֹן הָעִיר הַזֹּאת לֹא נִתְגַּלָּה לְעֵין הַכֹּהֵן אֶלָּא מָקוֹם אֶחָד: כִּכַּר הַמִּסְגָּד; בְּכָל הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא רָאָה אֶלָּא דְמוּת אֶחָת: אֶת דְּמוּת הַצּוֹעֲנִית. קָשֶׁה הָיָה לְהַגִּיד מַה טִיבוֹ שֶׁל מֶבָּט זֶה וּמָה הָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת בְּתוֹכוֹ. מֶבָּט זֶה קָפָא, אַךְ קִרְבּוֹ הִתְעַלְּמוּ רְעָדָה וְחִילָה; וּלְמַרְאֵה גוּפוֹ הַקָּפוּא, שֶׁהָיָה מִזְדַּעְזֵעַ לִפְרָקִים בְּלִי מֵשִׂים, כְּאוֹתוֹ עֵץ הַמִּתְנוֹעֵעַ בָּרוּחַ; לְמַרְאֵה יָדָיו הַקְּפוּאוֹת, שֶׁנִּרְאוּ מְאֻבָּנוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶבֶן הַמַּעֲקֶה שֶׁעָלָיו הָיוּ נִשְׁעָנוֹת; וּלְמַרְאֵה בַּת־הַצְּחוֹק הַקְּפוּאָה שֶׁעִוְּתָה אֶת פָּנָיו – אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב, כִּי הַחַיִּים נִסְתְלקוּ מִכָּל יְצוּרֵי גֵווֹ שֶׁל קְלוֹד פְלוֹרוֹ וְלֹא שָׂרְדוּ אֶלָּא בְּעֵינָיו.

הַצּוֹעֲנִית יָצְאָה בִּמְחוֹלוֹת; הִיא סוֹבְבָה אֶת הַטַּמְבּוּר בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ וְזָרְקָה אוֹתוֹ חֲלִיפוֹת כְּלַפֵּי מָעְלָה, וְאוֹתָהּ שָׁעָה רָקְדָה אֶת רִקּוּד הַסַּרַבַּנְדִּים¹⁰⁵ בְּקַלּוּת וּבִזְרִיזוּת וּבְשִׂמְחָה, וְלֹא הִרְגִּישָׁה בְּכֹבֶד הַמֶּבָּט הַנּוֹרָא אֲשֶׁר נִחַת בָּהּ.

מִסְּבִיבָהּ הִתְגּוֹדְדוּ הֲמוֹן אֲנָשִׁים; מִזְּמָן לִזְמָן יָצָא בֶּן־אָדָם לָבוּשׁ מְעִיל קָצָר כְּעֵין הַכָּתֹם וְהָאָדֹם וְשָׂם מִשְׁטָר לְמַעְגַּל הָאֲנָשִׁים; אַחֲרֵי כֵן הָיָה פּוֹרֵשׁ הַצִּדָּה, יוֹשֵׁב לוֹ עַל כִּסֵּא בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מִן הָרַקְדָּנִית, וְהָיָה מַנִּיחַ עַל בִּרְכָּיו אֶת רֹאשָׁהּ שֶל הָעֵז. נִרְאֶה הָיָה כִּי הוּא הַמְלַוֶּה שֶׁל הַצּוֹעֲנִית. קְלוֹד פְרוֹלוֹ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת, מִמְּרוֹם הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עָמַד, אֶת רָשְמֵי פָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ. וְדוֹמֶה הָיָה כִּי הַכֹּהֵן, מֵרֶגַע שֶׁהִבְחִין בְּאַלְמוֹנִי זֶה, הִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן חֲלִיפוֹת אֶל הַשְּׁנַיִם, אֶל הָאַלְמוֹנִי וְאֶל הָרַקְדָּנִית, וּמֶבָּטוֹ הָלַךְ הָלֹךְ וְקָדֹר. פִּתְאֹם הֵסֵב אֵת פָּנָיו וְרֶטֶט עָבַר בְּכָל גּוּפוֹ. “מִי הוּא הָאִישׁ הַלָּז?” מִלְמֵל לְעַצְמוֹ, “הֲלֹא רְאִיתִיהָ תָּמִיד הוֹלֶכֶת לְבַדָּהּ!”

וְהוּא נִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ בֵּית הַמַּדְרֵגוֹת הַמְקֻמָּר וְיָרַד לְמָטָּה, וּמִדֵּי עָבְרוֹ עַל פְּנֵי דַלְתּוֹ שֶׁל תָּא הַפַּעֲמוֹנִים, שֶׁהָיְתָה פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה, רָאָה דְבַר־מָה וְהֻכָּה בְּתִמָּהוֹן: לְעֵינָיו נִתְגַּלָּה קְוָזִימוֹדוֹ כְּשֶׁהוּא גוֹחֵן לְתוֹךְ הַמִּפְלָשׁ שֶׁל גְּנוֹנוֹת הַצִּפְחָה הַדּוֹמִים לִתְרִיסִים עֲצוּמִים, וּמַבִּיט הַחוּצָה אֶל פְּנֵי הַכִּכָּר. הַלָּז הָיָה שָׁקוּעַ בְּהִתְבּוֹנְנוּת רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא הִבְחִין בְּאָבִיו אוֹמְנוֹ שֶׁעָבַר עַל יָדוֹ. מֵעֵנוֹ הַפְּרוּעָה נִשְׁקְפָה הַבָּעָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ: זֶה הָיָה מֶבָּט נִלְהָב וְרַךְ כְּאֶחָד.

“הַדָּבָר נִרְאֶה לִי מוּזָר עַד מְאֹד,” מִלְמֵל קְלוֹד לְנַפְשׁוֹ, “וְכִי הוּא מַבִּיט אֶל הַצּוֹעֲנִית?” הוּא הוֹסִיף וְיָרַד לְמָטָּה. כַּעֲבֹר רֶגַע יָצָא הַכֹּהֵן הַשָּׁקוּעַ בִּדְאָגוֹת דֶּרֶךְ הַפִּשְׁפָּשׁ אֲשֶׁר לְרַגְלֵי הַמִּגְדָּל וּפָנָה לָלֶכֶת לְעֵבֶר הַכִּכָּר.

“מֶה עָלְתָה לָהּ לְצוֹעֲנִית זֹו שֶׁנֶּעֶלְמָה מִכָּאן?” שָׁאַל הַכֹּהֵן מִדֵּי הִתְכַּנְּסוֹ לְבֵין הָרוֹאִים שֶׁנִּתְאַסְּפוּ בַּמָּקוֹם לְקוֹל הַטַּמְבּוּר.

“לֹא יָדַעְתִּי,” עָנָה אֶחָד מִן הָעוֹמְדִים עַל יָדוֹ, “לִפְנֵי רֶגַע אֶחָד נִסְתַּלְּקָה מִכָּאן. נִדְמֶה לִי שֶׁהִיא נִקְרְאָה לָבוֹא אֶל הַבַּיִת הַהוּא, כְּדֵי שֶׁתִּרְקֹד רִקּוּד פַנְדַּנְגּוֹ¹⁰⁶, וְהִיא הָלְכָה לְשָׁם.”

בִּמְקוֹם הַצּוֹעֲנִית, עַל שְׁטִיחַ זֶה שֶׁפְּטוּרֵי צִיצָיו נַעֲשׂוּ בְּלִיל אֶחָד תַּחַת רַגְלֶיהָ הָרוֹקְדוֹת, רָאָה הַכֹּהֵן רַק אֶת הָאִישׁ הַלָּבוּשׁ כָּתֹם וְאָדֹם, זֶה שֶׁגָּמַר אֹמֶר לְקַבֵּץ אֲגוֹרוֹת אֲחָדוֹת וּלְשֵׁם כָּךְ טִלְטֵל כִּסֵּא בֵּין שִנָּיו, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ סְחוֹר סְחוֹר בְּמַעְגָּל, יָדָיו נְעוּצוֹת בְּצִדֵּי גוּפוֹ, רֹאשׁוֹ נָטוּי לְאָחוֹר, פָּנָיו אֲדֻמִּים וְצַוָּארוֹ מְשֻׁרְבָּב. הוּא כָּפַת אֶל הַכִּסֵּא חָתוּל אֶחָד, שֶׁשָּׁאַל מֵאֵת אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת, וְזֶה יִלֵּל בְּקוֹל מְעוֹרֵר רַחֲמִים.

“אִי שָׁמָיִם!” קָרָא הַכֹּהֵן בָּרֶגַע שֶׁהַמֻּקְיוֹן עָבַר מִקָּרוֹב וְהוּא שָׁטוּף זֵעָה וְנוֹשֵׂא אֶת כִּסְאוֹ עִם חֲתוּלוֹ, “כֵּיצַד נִתְגַּלְגֵּל לְכָאן מָרָן פֶּטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר?”

קוֹלוֹ הָעַז שֶׁל הַכֹּהֵן הֵטִיל עַל הַמֻּקְיוֹן הַמִּסְכֵּן אֵימָה כָּל כָּךְ, שֶׁשִּׁוּוּי הַמִּשְׁקָל נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ וּמִבִּנְיָנוֹ הַנִּפְלָא, וְצֶמֶד מַשָּׂאוֹ, הַכִּסֵּא וְהֶחָתוּל, נָפַל בְּעִרְבּוּבְיָה עַל רָאשֵׁי הָרוֹאִים וְעוֹרֵר מְהוּמָה עֲצוּמָה.

קָרוֹב לְוַדַּאי, שֶׁפֶּטֶר גְּרֶנְגוֹאַר הָיָה צָפוּי לְקַבֵּל גְּמוּל יִשְׁוֶה לוֹ מִצַּד בַּעֲלַת הֶחָתוּל וּמִצַּד כָּל אֵלֶּה שֶׁנֶּחְבְּלוּ עַל יָדוֹ וְקִבְּלוּ שְׂרִיטוֹת פָּנִים, − לוּלֵא הִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמְּבוּכָה שֶׁקָּמָה מִסָּבִיב וּבָרַח לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, לְפִי רֶמֶז מִצַּד קְלוֹד פְרוֹלוֹ שֶׁקָּרָא לוֹ לָלֶכֶת אַחֲרָיו.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַבַּיִת שׁוֹמֵם וְקוֹדֵר, יַרְכְּתֵי הָאוּלָם כְּבָר מָלְאוּ אַפְלוּלִית; הַמְּנוֹרוֹת, הַדּוֹלְקוֹת בְּחַדְרֵי הַתְּפִלָּה, הֵאִירוּ כְּכוֹכָבִים מִמְּרוֹם הַכִּפּוֹת הָעֲצוּמוֹת. וְרַק הַכּוֹתֶרֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁמִּצַּד צָפוֹן, הַטּוֹבֶלֶת אֶת גְּוָנֶיהָ הַמַּאֲלִיפִים בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת, הִזְהִירָה כְּכוֹכָב בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה וְהֵטִילָה מִזָּהֳרָהּ עַל עֶבְרֵי הָאוּלָם, לְאַחַר שֶׁהַשְּׁנַיִם עָבְרוּ כִּצְעָדִים אֲחָדִים, נִשְׁעַן קְלוֹד פְרוֹלוֹ אֶל אַחַד הָעַמּוּדִים וְתָלָה בִּפְנֵי גְרֶנְגּוֹאַר אֶת מֶבָּטוֹ הַקּוֹפֵא. וְאוּלָם גְרֶנְגּוֹאַר לֹא נִבְעַת מִפְּנֵי הַמֶּבָּט הַזֶּה; רַק הָיָה כִּנִכְלָם עַל אֲשֶׁר נִקְרָה בְּתִלְבּשֶׁת מֻקְיוֹנִים כָּזוֹ בִּפְנֵי אִישׁ הַמַּדָּע הַנִּכְבָּד. מֶבָּטוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן לֹא הָיָה בּוָ מִשּׁוּם לִגְלוּג וְקַלָּסָה; זֶה הָיָה מֶבָּט בּוֹחֵן מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ וְשַלְוָה.

הַכֹּהֵן פָּתַח רִאשׁוֹנָה בִּדְבָרִים.

“גֶּשׁ הֵנָּה, מָרָן פֶּטֶר, יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל אֶת פִּיךָ כַּמָּה וְכַמָּה דְבָרִים. קֹדֶם כֹּל תַּגִּיד לִי, מֶה עָלְתָה לְךָ שֶׁנֶּעְלַמְתָּ מֵעֵינֵי כֹּל זֶה כִּשְׁנֵי חֳדָשִׁים, וְעַכְשָׁו נִתְגַּלֵּיתָ בְּלֵב הָרְחוֹב בְּתִלְבּשֶׁת נֶהְדָּרָה זוֹ, שֶׁחֶצְיָהּ כָתֹם וְחֶצְיָהּ אָדֹם וּמַרְאֶהָ כְּתַפּוּחַ הַבָּא מִקּוֹדֶבֶּק?”

“אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר בְּקוֹל תַּאֲנִיָּה, “לְבוּשִׁי הוּא בֶּאֱמֶת זָר וּמוּזָר, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי עוֹמֵד מְבֻיָּשׁ לְפָנֶיךָ, אֲדוֹנִי, כְּאוֹתוֹ חָתוּל שֶׁעָנְדוּ לְרֹאשׁוֹ דְלַעַת חֲלוּלָה. וַאֲנִי מוֶדה וּמִתְוַדֶּה, כִּי עַוְלָה אֲנִיִ עוֹשֶׂה לְנוֹטְרֵי קֶרֶת שֶׁאֲנִי מֵטִיל עֲלֵיהֶם אֶת הַטֹּרַח לְכַבֵּד בְּמַלְקוֹת אֶת גַּבּוֹ שֶׁל אֶחָד פִּילוֹסוֹף, מִתַּלְמִידֵי פִּתָּגוֹרֶס. אֲבָל מַה כָּל הַתּוֹכֵחָה הָזֹּאת, מָרָנִי הַנִּכְבָּד? הָאֲשֵׁמָה בָּזֶה הִיא חֻלְצָתִי הַיְשָׁנָה, זוֹ עָזְבָה אוֹתִי לַאֲנָחוֹת בְּרֵאשִׁית הַחֹרֶף וְנָתְנָה אֲמַתְלָה לְכָךְ שֶׁהִיא נֶהֶפְכָה לִבְלוֹיֵי סְחָבוֹת וּמִן הַדִּין הוּא שֶׁתִּמְצָא מָקוֹם מְנוּחָה בְּתוֹךְ סַל הַסְּמַרְטוּטָר. מַה יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? הַצִּיוִילִיזַצְיָה לֹא הִגִּיעָה עֲדַיִן לִידֵי מַצָּב זֶה שֶׁהָאֲנָשִׁים יִתְהַלְּכוּ עֲרֻמִּים לְלֹא לְבוּשׁ, כְּפִי שֶׁרָצָה דִיאוֹגֶנְס בְּשַׁעְתּוֹ. וְיֵשׁ לְהוֹסִיף עַל כָּךְ, כִּי רוּחַ קָרָה בְּיוֹתֵר נָשְׁבָה בַּיָּמִים הָהֵם, וְכִי לֹא יִתָּכֵן כְּלָל לְהַתְחִיל כַּהֲלָכָה בְּחֹדֶשׁ יָנוּאַר אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה הַמְכֻוָּן לְטוֹבַת הָאֱנוֹשׁוּת. וְהִנֵּה נָפַל לְיָדַי לְבוּשׁ זֶה, וַאֲנִי לְקַחְתִּיו וּלְבַשְתִּיו לִבְשָׂרִי בִּמְקוֹם חֲלוּקִי הַיָּשָׁן, זֶה שֶׁהָיָה נִסְגָּר בְּאֹפֶן פָּחוֹת מִדַּי הֶרְמֶטִי לְגַבֵּי אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל הֶרְמֶס, כָּמוֹנִי אָנִי. לְפִיכָךְ אֲנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ, אֲדוֹנִי, בִּלְבוּשׁ שֶׁל מֻקְיוֹן דֻּגְמַת גֶּנֶסְט הַקָּדוֹשׁ. אָמְנָם אֵין זֶה בְּגֶדֶר הָרְגִילוּת, אֲבָל הֲרֵי אָנוּ מוֹצְאִים שֶׁאַפּוֹלוֹ רָעָה אֶת צֹאן אַדְמְנצוֹס.”

“כַּמָּה נָאֶה מִשְלַח־יָד זֶה שֶׁאָחַזְתָּ בּוֹ!” עָנָה הַכֹּהֵן.

אֲנִי מוּכָן לְהוֹדוֹת בַּדָּבָר, כִּי מוּטָב לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲסֹק בְּפִילוֹסוֹפְיָה וִיחַבֵּר חֲרוּזִים, שֶׁיְּלַבֶּה אֶת הָאֵשׁ בַּכִּירָה אוֹ יִתְחַמֵּם לְיַד הָאֵשׁ שֶׁנָּפְלָה לוֹ מִשָּׁמַיִם – וְלֹא יְטַלְטֵל חֲתוּלִים עַל פְּנֵי מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב. וַהֲרֵי מִשּׁוּם כָּךְ נִדְהַמְתִּי בְּאִוַּלְתִּי בְּשָׁעָה שֶׁאֲדוֹנִי פָּנָה אֵלַי בִּדְבָרִים, וְהָיִיתִי כַּחֲמוֹר הָרוֹאֶה אֶת הַצָּלִי עַלַּ גַּבֵּי הַשַּׁפּוּד. וְאוּלָם זְכֹר, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, כִּי בֶּן־אָדָם זָקוּק לְמִחְיָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְכִי הַחֲרוּזִים הָאֲלֶכְּסַנְדְּרוֹנִים הַנָּאִים בְּיוֹתֵר אֵין טַעְמָם בַּפֶּה כְּטַעַם הַגְּבִינָה הַבָּאָה מִבְּרִי. וְהִנֵּה קַמְתִּי וְחִבַּרְתִּי לִכְבוֹד הַגְּבֶרֶת הַנְּסִיכָה מַרְגָּרֶט מִפְלַנְדְּרִיָּה אֶת שִׁיר הַכְּלוּלוֹת הַיָּדוּעַ לַאֲדוֹנִי; וְאוּלָם הָעִיר מָנְעָה מִמֶּנִּי אֶת תַּשְׁלוּמִי, מִתּוֹךְ אֲמַתְלָה שֶׁיְּצִירָה זוֹ אֵין עֶרְכָּהּ מְרוּבֶּה: כְּאִלּוּ אֶפְשָׁר לִיצֹר טְרַגֶּדְיָה מֵעֵין אֵלּוּ שֶׁל סוֹפוֹקְלֶס בִּמְחִיר אַרְבָּעָה סְלָעִים! וּבְכֵן, הָיִיתִי קָרוֹב לְכָךְ שֶׁאֶגְוַע בְּרָעָב. וְאוּלָם לְאָשְׁרִי נִמְצְאוּ בְּפִי מַלְתְּעוֹת חֲזָקוֹת, וְאָמַרְתִּי לְמַלְתְּעוֹתַי: עֲשׂוּ כָּל מִינֵי פְּלָאִים וּגְבוּרוֹת לְשֵׁם שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל: תְּהִי מִחְיַתְכֶן מוּטֶלֶת עַל עַצְמְכֶן "Ale te ipsam¹⁰⁷ “. חֲבוּרָה שֶׁל קַבְּצָנִים, שֶׁנַּעֲשׂוּ יְדִידַי, לִמְּדוּנִי כָּל מִינֵי לְהָטִים, מַעֲשֵׂי הֶרְקוּלֶס כִּבְיָכֹל, וְעַכְשָׁו אֲנִי נוֹתֵן מִדֵּי עֶרֶב לְשִׁנַּי אֶת מְזוֹנָן שֶׁהִשְׂתַּכְּרוּ יוֹמָם עַל יְדֵי מְלֶאכֶת עַצְמָן. וּבְכָל זֹאת – concendo: מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה אָנֹכִי, שֶׁפַּרְנָסָה עֲלוּבָה זוֹ אֵינָהּ לְפִי כְּשְרוֹנוֹתַי הָרוּחֲנִיִּים וְכִי הָאָדָם לֹא נוֹצַר לְבַלּוֹת אֶת חַיָּיו כְּשֶׁהוּא מַקִּישׁ בְּטַמְבּוּר וְנוֹעֵץ שִׁנַּיִם בְּכִסְאוֹת. אֲבָל, מָרָנִי הַנִּכְבָד, לֹא דַי לוֹ לְאָדָם שֶׁיְּבַלֶּה אֶת חַיָּיו, הוּא זָקוּק גַּם לִמְזוֹנוֹת.”

דּוֹם קְלוֹד הִקְשִׁיב בִּדְמָמָה לְדִבְרֵי בֶּן שִׂיחָתוֹ. וּלְפֶתַע יָרוּ עֵינָיו מֶבָּט בּוֹחֵן וְחוֹדֵר כָּל כָּךְ, שֶׁגְּרֶנְגּוֹאַר רָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ נֶחְשְׂפוּ כָּל צְפוּנוֹת נַפְשׁוֹ.

“שָׁמַעְּתִּי דְבָרֶיךָ, מָרָן פֶּטֶר; אֲבָל כֵּיצַד קָרָה הַדָּבָר שֶׁנְּתִחַבַּרְתָּ אֶל רַקְדָּנִית זוֹ מִבְּנוֹת מִצְרִים?”

“אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר, “כִּי זֹאת הִיא אִשְתִּי וְאָנֹכִי בַּעְלָהּ.”

עֵינוֹ הַקּוֹדֶרֶת שֶׁל הַכֹּהֵן יָרְתָה בְּרָקִים.

“עָלוּב שֶׁכְּמוֹתְךָ, הֲיִתָּכֵן שֶׁעָשִׂיתָ כַּדָּבָר הַזֶּה?” צָעַק הַכֹּהֵן מִתּוֹךְ חֵמָה עַזָּה וְתַפַס אֶת זְרוֹעוֹ שֶׁל גְּרֶנְגּוֹאַר; “הֲיִתָּכֵן כִּי הֵפַרְתָּ בְּרִית אֵל וְשָׁלַחְתָּ אֶת יָדְךָ בַּנַּעֲרָה הַזֹּאת?”

“אֲנִי נִשְבָּע בְּחֶלְקִי שֶׁלָּעוֹלָם הַבָּא, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה,” עָנָה גְּרֶנְגּוֹאַר כְּשֶׁהוּא רוֹעֵד בְּכָל אֲבָרָיו, “כִּי מֵעוֹלָם לֹא נָגַעְתִּי בָּהּ בְּאֶצְבַּע קַלָּה – אִם חֲשָׁשׁוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי מְכֻוָּן לִפְרָט זֶה.”

“וְכֵיצַד דִּבַּרְתָּ עַל בַּעַל וְאִשָּׁה?” שָׁאַל הַכֹּהֵן.

גְּרֶנְגּוֹאַר נֶחְפַּז לְסַפֵּר בִּקְצָרָה לְבֶן־שִׂיחָתוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַיְדוּעִים לַקּוֹרֵא: תְּלָאוֹתָיו בַּחֲצַר הַפְּלָאִים וּבְרִית הַנְּשׂוּאִין אֲשֶׁר כָּרַת עַל יְדֵי כַּד שֶׁנִּשְׁבַּר. לְפִי דֶרֶךְ, יָצָא מִדְּבָרָיו, כִּי נְשׂוּאִין אֵלֶּה לֹא הֵבִיאוּ עֲדַיַןִ כָּל פְּרִי לְבַעֲלֵיהֶן וְהַצּוֹעֲנִית רָחֲקָה מִבַּעְלָהּ כְּמוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. “פְּרָט זֶה הוּא תָּפֵל בְּיוֹתֵר,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר בְּסוֹף דְּבָרָיו, “אֲבָל כָּל אוֹתוֹ הַדָּבָר לֹא אֵרַע לִי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵרַשְׂתִּי לִי נַעֲרָה בְּתוּלָה.”

“מַה כַּוָּנָתְךָ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?” אָמַר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר שָׁב לְאַט לְאַט אֶל מְנוּחָתוֹ מִדֵּי שָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הַסִּפּוּר.

“לֹא עַל נְקָלָּה אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר אֶת הַדָּבָר,” עָנָה הַפַּיְטָן. “זֶהוּ עִנְיָן שֶׁבֶּאֱמוּנָה תְּפֵלָה. אִשְתִּי, כְּפִי שֶׁסִּפֵּר לִי זָקֵן אַשְׁמַאי אֶחָד שֶׁקּוֹרְאִים אוֹתוֹ אֶצְלֵנוּ בְּשֵׁם הַדֻּכֵּס שֶׁל מִצְרַיִם, הִיא אֲסוּפִית אוֹ, מַה שֶׁדּוֹמֶה לְזוֹ, שְׁתוּקִית. עַל צַוְּאָרָהּ תְּלוּיָה לָהּ קָמֵעַ אֶחָת, וּבְעֶזְרַת קָמֵעַ זוֹ הִיא עֲתִידָה כִּבְיָכֹל לִמְצֹא בְּאַחַד הַיָּמִים אֶת הוֹרֶיהָ. וְאוּלָם אָסוּר לָהּ שֶׁתְּאַבֵּד אֶת תֻּמָּתָהּ, שֶׁאִם לֹא כֵּן יִסְתַּלֵּק כֹּחָהּ שֶׁל הַקָּמֵעַ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנַחְנוּ מִתְנַהֲגִים שְׁנֵינוּ לְפִי מִדָּה שֶׁל חֲסִידוּת.”

“רוֹאֶה אֲנִי מִדְּבָרֶיךָ, מָרָן פֶּטֶר,” הֵשִׁיב דּוֹם קְלוֹד שֶׁמִּצְחוֹ טָהַר עַכְשָׁו לְגַמְרֵי מֵעֲנָנִים, “כִּי נַעֲרָה זוֹ שָׁמְרָה אֶת תֻּמָּתָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה?”

“וְכִי סָבוּר אַתָּה, דּוֹם קְלוֹד, כִּי גֶבֶר יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְהַכְרִיעַ אֶת הָאֱמוּנָה הַתְּפֵלָה? אֱמוּנָה זוֹ נִבְלְעָה בְּמֹחָהּ. סָבוּרְנִי כִּי פְּרִישׁוּת זוֹ כְּדֶרֶךְ הַנְּזִירוֹת חִזָּיוֹן בִּלְתִּי רָגִיל הוּא לְגַבֵּי נַעֲרָה צוֹעֲנִית הַנּוֹחָה לְרֵעוּת. וְאוֹלָם זוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים לָהּ הַמְסַיְּעִים בְּיָדָהּ: רֵאשִׁית, הַדֻּכֵּס שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהִכְנִיס אוֹתָהּ אֶל תַּחַת חָסוּתוֹ וְשׁוֹמֵר אוֹתָהּ, אוּלַי, לְעֵת מְצֹא, כְּדֵי שֶׁיִּמְכְּרֶנָּה בְּאַחַד הַיָּמִים לְכֹמֶר בַּעַל כֶּרֶס; שֵׁנִית, כָּל אַנְשֵׁי הַחֲבוּרַה שֶלָּהּ, הַמַּעֲרִיצִים אוֹתָהּ כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ מַעֲרִיצִים אֶת הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָׁה, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – פִּגְיוֹן אֶחָד נֶחְמָד, שֶׁאִשָּׁה נַעֲרָצָה זוֹ אֵינָהּ מַנִּיחָה אוֹתוֹ מִיָּדָהּ, לַמְרוֹת כָּל אִסּוּרָיו שֶׁל רֹאשׁ הַבַּלֶּשֶׁת, וּמוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִנַּרְתִּיקוֹ בְּעֵת שֶׁשּׁוֹלְחִים יָד לִנְגֹּעַ בְּגוּפָהּ. זוֹ דוֹמָה בְּעֵינַי לְצִרְעָה אַמִּיצַת לֵב, בֶּאֱמוּנָה!”

הַכֹּמֶר הִקִּיף אֶת גְּרֶנְגּוֹאַר בִּשְׁאֵלוֹת לְאֵין מִסְפָּר.

אֶסְמֶרַלְדָּה הָיְתָה, לְפִי דִבְרֵי גְּרֶנְגּוֹאַר, נַעֲרָה טוֹבָה וְנֶחְמָדָה וּכְלִילַת חֵן; נַעֲרָה תְּמִימָה וְעַלִּיזָה שֶׁעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם יְדוּעִים לָהּ וּמְעוֹרְרִים בָּהּ הִתְלַהֲבוּת; דּוֹמָה הָיְתָה לְאַחַת הַדְּמֻיּוֹת שֶׁאָדָם רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ; לִבָּהּ הוֹלֵךְ בְּיוֹתֵר אַחֲרֵי מְחוֹלוֹת, חַיֵּי־תְּשׁוּאוֹת וַאֲצִילוּת; נַעֲרָה בִּבְחִינַת דְּבוֹרָה, שֶׁלְּרַגְלֶיהָ כְּנָפַיִם בִּלְתִּי־נִרְאוֹת וְהִיא מִסְתּוֹבֶבֶת בִּמְחוֹל הַחַיִּים; וְטִבְעָהּ זֶה בָּא לָהּ מִתּוֹךְ הַחַיִּים שֶׁהָיְתָה רְגִילָה בָּהֶם מִיַּלְדוּתָה. גְּרֶנְגּוֹאַר בָּדַק וּמָצָא, כִּי בְּעוֹדֶנָּה יַלְדָה קְטַנָּה עָבְרָה בִּנְדוּדֶיהָ אֶת סְפָרַד וְאֶת קָטָלוֹנְיָה, וַאֲפִילוּ אֶת סִיצִילְיָה; וְהוּא שִׁעֵר כְּמוֹ כֵן, כִּי מַחֲנֵה הַצּוֹעֲנִים, שֶׁעָלָיו נִמְנְתָה, הֵבִיא אוֹתָהּ גַּם לִמְדִינַת אָלְגִ’יר; אֶל חֶבֶל הָאָרֶץ הַנִּקְרָא אָחַיָּה, הִיא אָחַיָּה הַגּוֹבֶלֶת מִצַּד אֶחָד בְּאַלְבַּנְיָה הַקְּטַנָה וְיָוָן, וּמִצַּד שֵׁנִי בְּיַמָּהּ שֶׁל סִיצִילְיָה, מְקוֹם שָׁם הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה אֶל קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל. הַצּוֹעִנים, כָּכָה סִפֵּר גְּרֶנְגּוֹאַר, הֵם נְתִינָיו שֶׁל מֶלֶךְ אַלְגִ’יר, הוּא מֶלֶךְ הַמּוֹשֵׁל בַּחוֹמוֹת הַלְּבָנוֹת. קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי אֶסְמֶרַלְדָּה נִכְנְסָה לְצָרְפַת דֶּרֶךְ הוּנְגַרְיָה בְּעוֹדֶנָּה צְעִירָה מְאֹד לְיָמִים. וּמִכָּל אַרְצוֹת נְדוּדֶיהָ אָסְפָה אֶסְמֶרַלְדָּה אֶל קִרְבָּהּ עֵרֶב רַב שֶׁל שָׂפוֹת מוּזָרוֹת, שֶׁל פִּזְמוֹנִים וּמַחֲשָׁבוֹת מֻפְלָאוֹת, וְכָל אֵלֶּה יָצְרוּ לָהּ לָשׁוֹן נְקֻדָּה וּטְלוּאָה, דֻּגְמַת תִּלְבָּשְׁתָּהּ שֶׁהָיָה בָּהּ מִסִּגְנוֹן פָּרִיס וּמִסִּגְנוֹן אַפְרִיקָה כְּאֶחָד. וְרָאוּי לְסַפֵּר, כִּי בְּכָל הַפַּרְוָרִים, שֶׁהִיא הָיְתָה מְצוּיָה שָׁם, אֲהֵבוּהָ הַבְּרִיוֹת גַּם עַל עֲלִיצוּתָהּ, חִנָּהּ וְעֵרוּת רוּחָהּ, וְגַם בִּגְלַל רִקּוּדֶיהָ וְזִמְרוֹתֶיהָ. בְּכָל הָעִיר לֹא הָיוּ, לְפִי דְבָרֶיהָ, אֶלָּא שְׁנֵי יְצוּרֵי־אָדָם שֶׁשָּׂנְאוּ אוֹתָהּ וְהֵטִילוּ עָלֶיהָ אֵימָה: הַנְּזִירָה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּמִגְדַּל רוֹלַנְד, אֵשֶׁת מִנְזָר מְנֻוֶּלֶת אֲשֶׁר טִינָה בְּלִבָּהּ עַל הַצּוֹעֲנִית וְדַרְכָּהּ לְהַמְטִיר אָלָה וּקְלָלָה מִדֵּי עֲבֹר הָרַקְדָּנִית הַמִּסְכֵּנָה עַל פְּנֵי חַלּוֹנָהּ; וְעוֹד כֹּמֶר אֶחָד אֲשֶׁר תָּמִיד, מִדֵּי רְאוֹתוֹ אוֹתָהּ יִשְלַח בָּהּ מֶבָּטִים וּמִלִּים הַמְּטִילִים עָלֶיהָ פָּחַד. פְּרָט אַחֲרוֹן זֶה גָרַם לוֹ לַכֹּהֵן מְבוּכָה רַבָּה, אֶלָּא שֶׁגְּרֶנְגוֹאַר לֹא הִבְחִין כִּמְעַט בַּדָּבָר – שֶׁכֵּן שְׁנֵי הֶחֳדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים הִסְפִּיקוּ לִמְחוֹת מִלֵּב הַפַּיְטָן קַל הַדַּעַת אֶת זֵכֶר הָעֶרֶב אֲשֶׁר בּוֹ פָּגַע בַּצּוֹעֲנִית וְרָאָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד גַּם אֶת הַכֹּהֵן. – וְאוּלָם הָרַקְדָּנִית לֹא יָדְעָה כִּל פַּחַד; הִיא לֹא עָסְקָה בְּנִחוּשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיְתָה בְּטוּחָה כִּי לֹא יְגוֹלְלוּ עָלֶיהָ אַשְׁמַת כְּשָׁפִים, אַשְׁמָה זוֹ שֶׁהָיוּ מְטִילִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּיוֹתֵר עַל נָשִׁים צוֹעֲנִיּוֹת. וּמִלְבַד זֶה הֲרֵי גְרֶנְגּוֹאַר עָמַד לִימִינָהּ כְּאָח, לְאַחַר שֶׁלֹּא עָלָה בְּיָדוֹ לִהְיוֹת לָהּ לְאִישׁ. הַפִּילוֹסוֹף שֶׁלָּנוּ נָשָׂא בִּכְלָל בְּסַבְלָנוּת אֶת הַנְּשׂוּאִין הָאֵלֶּה, שֶׁלֹּא הָיוּ נְשׂוּאִין אֶלָּא לְמַרְאִית עָיִן. שֶׁהֲרֵי מִטָּתוֹ וְלַחְמוֹ הָיוּ עַכְשָׁו נֶאֱמָנִים. בֹּקֶר בֹּקֶר הָיָה יוֹצֵא מִמַּחֲנֵה הָרַמָּאִים, עַל פִּי רֹב בְּלִוְיַת הַצּוֹעֲנִית; רָגִיל הָיָה לִתְמֹךְ בְּיָדָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יָצְאָה לְפָרָשַׁת הָרְחוֹבוֹת וְקָבְצָה עַל יָּד אֶת הָאֲגוֹרוֹת; עֶרֶב עֶרֶב הָיָה שָׁב יַחַד אִתָּהּ אֶל מְעוֹנָם, הִיא פָּרְשָׁה לְחַדְרָּהּ וְסָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת עַל בְּרִיחַ, וְהוּא שָׁקַע בְּתַרְדֵּמַת יְשָרִים: אֹרַח חַיִּים נָעִים לְמַדַּי מִכָּל הַבְּחִינוֹת וְנוֹחַ בְּיוֹתֵר לַמַּחֲשָׁבָה וְלַהֲזָיָה. וְחוּץ מִזֶּה, לֹא יָדַע הַפִּילוֹסוֹף שֶׁלָּנוּ, לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, אִם הוּא אוֹהֵב אֶת הַצּוֹעֲנִית אַהֲבַת נָפֶשׁ. אַהֲבָה דוֹמָה לְזוֹ נָתַן כִּמְעַט גַּם לְעִזָּהּ שֶׁל הַצּוֹעֲנִית. הָעֵז הִיא בְּרִיָּה נֶחְמָדָה בִּמְאֹד מְאֹד, רַכַּת מֶזֶג, נְבוֹנַת שֵׂכֶל וּמְלֵאַת רוּחַ. עֵז מְלֻמֶּדֶת. – דְּבַר הַחַיּוֹת הַמְלֻמָּדוֹת הָיָה נִפְרָץ מְאֹד בִּימֵי הַבֵּינַיִם, הַבְּרִיוֹת הָיוּ מִשְׁתָּאִים לָהֶן בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר, אִם כִּי אוֹמְנֵיהֶן שֶׁל אֵלֶּה רַבִּים מֵהֶם הָיוּ נִשְׂרָפִים חַיִּים. וְאוּלָם גְּרֶנְגּוֹאַר סָבוּר הָיָה, כִּי לַהֲטֵי הַכְּשָׁפִים שֶׁל אוֹתָהּ עֵז בַּעֲלַת הָרַגְלַיִם הַמֻּזְהָבוֹת אֵינָם אֶלָּא מַעֲשִׂים שֶׁבַּאֲחִיזַת עֵינַיִם, וְאֵינָם יוֹצְאִים מִגֶּדֶר הַתְּמִימוּת. הוּא בֵּאֵר אֶת טִיבָם לַכֹּהֵן, וְהַלָּז מָצָא בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עִנְיָן רָב. עַל פִּי רֹב דַּי הָיָה שֶׁיַּחֲזִיקוּ אֶת הַטַּמְבּוּר כְּנֶגֶד הָעֵז בְּאֹפֶן זֶה אוֹ אַחֵר, כְּדֵי שֶׁהָעֵז תַּעֲשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂה הַלְּהָטִים הַמְבֻקָּשׁ. הַצּוֹעֲנִית הִיא שֶחִנְּכָה אוֹתָהּ, שֶׁכֵּן נַעֲרָה זוֹ כִּשְׁרוֹנָהּ לְכָל הַהַמְצָאוֹת הָאֵלֶּה גָדוֹל כָּל כָּךְ, שֶבְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי חֳדָשִׁים הִצְלִיחָה לְלַמֵּד אֶת הָעֵז שֶׁתַּעֲרֹךְ מֵאוֹתָיוֹת מִטַּלְטְלוֹת אֶת הַשֵּׁם “פֶבּוּס”.

“פֶבּוּס!” אָמַר הַכֹּהֵן, “מַה טִיבוֹ שֶׁל שֵׁם זֶה?”

“לֹא יָדַעְתִּי”, עָנָה גְּרֶנְגּוֹאַר. “יָכֹל הֱיוֹת שֶׁמִּלָּה זוֹ נִרְאֵית בְּעֵינֶיהָ כִּמְצֹרֶפֶת לְאֵיזֶה כֹּחַ נֶעְלָם שֶׁלְּמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע. בְּעֵת שֶׁהִיא מְדַמָּה אֶת עַצְמָהּ בּוֹדְדָה לְנַפְשָׁהּ הִיא חוֹזֶרֶת לְעִתִּים קְּרוֹבוֹת עַל הַמִּלָּה הַזֹּאת בְּקוֹל חֲרִישִׁי.”

“הַאֻמְנָם לִבְּךָ בָּטוּחַ,” הֵשִׁיב דּוֹם קְלוֹד אַגַּב מֶבָּט בּוֹחֵן, “כִּי אֵין זוֹ אֶלָּא מִלָּה סְתָם, וְלֹא שֵׁם?”

“שֵׁם שֶׁל מִי?” אָמַר הַפַּיְטָן.

“וְכִי יָדָעְתִּי?” אָמַר הַכֹּהֵן.

“הָבָה אֹמַר לְךָ אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, כֵּיצַד אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. הַצּוֹעֲנִים הַלָּלוּ מַחֲזִיקִים בְּמִנְהָגִים תְּפֵלִים וּמִתְפַּלְלִים לַשָּׁמֶשׁ. וּמִכָּאן הַמִּלָּה ‘פֶבּוּס’.”

“דָּבָר זֶה אֵינוֹ מְחֻוָּר לִי בְּמִדָּה שֶׁהוּא מְחֻוָּר לְךָ, מָרָן פֶּטֶר.”

“מִכָּל מָקוֹם אֵין זֶה חָשׁוּב בְּיוֹתֵר. נַנִּיחַ לָהּ לְזוֹ שֶׁתְּמַלְמֵל אֶת הַמִּלָּה פֶבּוּס כַּמָּה שֶׁהִיא רוֹצָה. וְרַק זֹאת אֲנִי יָכֹל לֵאמֹר בְּוַדָּאוּת, כִּי דְיַ’לִי נוֹטָה לִי אַהֲבָה לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר אֲדוֹנָתָהּ.”

“מִי הִיא דְיַ’לִי זוֹ?”

“זֹאת הִיא הָעֵז.”

הַכֹּהֵן הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל סַנְטְרוֹ וְהָיָה כְּאִישׁ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים. פִּתְאֹם הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ בְּחָזְקָה כְּנֶגֶד גְּרֶנְגּוֹאַר.

“הֲמוּכָן אַתָּה לְהִשָּׁבַע כִּי לֹא נָגַעְתָּ בָּהּ?”

“בְּמִי?” שָׁאַל גְּרֶנְגּוֹאַר! “בָּעֵז?”

“לֹא, בְּאִשָּׁה זוֹ.”

“כְּלוֹמַר, בְּאִשְׁתִּי? לֹא וָלֹא, אֲנִי נִשְׁבָּע עַל כָּךְ.”

“וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הִנְּכֶם מִתְבּוֹדְדִים יָחַד?”

“עֶרֶב עֶרֶב, בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה שְׁלֵמָה.”

דּוֹם קְלוֹד הֶעֱלָה קְמָטִים בְּמִצְחוֹ.

“אוֹי וַאֲבוֹי! הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים אֵין דַּרְכָּם לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה בִּשְׁעוֹת הַיִּחוּד.”

“נִשְׁבַּעְתִּי גַם נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אִם גַּם אֲמַלֵּא אֶת פִּי כָּל מִינֵי תְּפִלָּה לֹא תַּשְׁגִּיחַ בִּי זוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁתַּרְנְגֹלֶת מַשְגִּיחָה בְּבֵית כְּנֵסִיָּה.”

“הִשָּׁבַע לִי בְּחַיֵּי אִמֶּךָ,” הוֹסִיף הַכֹּהֵן לְדַבֵּר מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה, “כִּי לֹא נָגַעְתָּ בַּיְצוּר הַזֶּה בְּאֶצְבַּע קַלָּה.”

“מוּכָן אֲנִי לְהִשָּׁבַע גַּם בְּחַיֵּי אָבִי, שֶׁכֵּן אֵין שׁוּם הֶבְדֵּל בַּדָּבָר מִבְּחִינָה זוֹ. וְאוּלָם תַּרְשֵׁנִי, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, שֶׁאֶשְׁאַל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה אַחַת גַּם אָנִי.”

“דַּבֵּר וְאֶשְׁמָעָה.”

“מִפְּנֵי מָה דְבָרִים אֵלּוּ קְרוֹבִים לְלִבְּךָ, אֲדוֹנִי?”

פָּנָיו הַחִוְרִים שֶׁל הַכֹּהֵן הֶאְדִּימוּ כִּלְחִי נַעֲרָה צְעִירָה לְיָמִים. הוּא שָׁהָה רֶגַע אֶחָד וְלֹא עָנָה דָבָר; וּלְבַסּוֹף הִתְחִיל מְדַבֵּר בְּלִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לְהַסְתִּיר אֶת מְבוּכָתוֹ.

“הָבָה אַגִּיד לְךָ, מָרָן פֶּטֶר גְּרֶנְגּוֹאַר. דּוֹמֶה לִי שֶׁנַּפְשְׁךָ לֹא אִבְּדָה עֲדַיִן אֶת חֶלְקּה שֶׁלָּעוֹלָם הַבָּא. אֲנִי דוֹאֵג לִשְׁלוֹמְךָ וְרוֹצֶה לְהֵיטִיב לָךְ. וְאוּלָם אִם תִּגַּע בְּאֶצְבַּע קַלָּה בְּגוּפָהּ שֶׁל הַצּוֹעֲנִית, זוֹ בַּת־הַתָּפְתֶּה, סוֹפְךָ שֶׁאַתָּה נוֹתֵן אֶת נִשְׁמָתְךָ לַשָּׂטָן. הֲלֹא יָדוּעַ לְךָ כִּי אֵין אָדָם יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם אֶלָּא אִם חָטָא בְּגוּפוֹ. אוֹי וַאֲבוֹי לְךָ אִם תָּהִין לָגֶשֶׁת אֶל הָאִשָּׁה הַזֹּאת, רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ!”

“פַּעַם אַחַת נִתְפַּסְתִּי לְנִסָּיוֹן כָּזֶה,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר וְהִתְגֵּרד מֵאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ; “נִסִּיתִי אֵלֶיהָ לְדַבֵּר בְּיוֹם כְּלוּלוֹתֵינוּ, וְנִכְוֵיתִי.”

“כֵּיצַד הִרְהַבְתָּ אֶת לִבְּךָ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, מָרָן פֶּטֶר?” וְשׁוּב קָדְרוּ פָּנָיו שֶל הַכֹּהֵן.

“וּבְפַעַם אַחֶרֶת,” הוֹסִיף הַפַּיְטָן לְסַפֵּר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “הֵצַצְתִּי דֶרֶךְ חוֹר הַמַּנְעוּל אֲשֶׁר לְחַדְרָהּ, וְרָאִיתִי אִשָּׁה יָפָה מֵאֵין כָּמוֹהָ.”

“יִקָּחַךָ אֹפֶל!” צָעַק הַכֹּהֵן בְּקוֹל אָיֹם, וּמִדֵּי הָדְפוֹ מֵעָלָיו בִּדְחִיפַת־גַּב אֶת גְּרֶנְגּוֹאַר הֲלוּם־הַתִּמָּהוֹן נִתְרַחֵק מִן הַמָּקוֹם בִּצְעָדִים מְהִירִים וְנֶעְלַם בְּתוֹךְ אוּלַמֵּי הָעַמּוּדִים הָאַפְלוּלִים אֲשֶׁר לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה.

ג. הַפַּעֲמוֹנִים    🔗

אַנְשֵׁי הַסְּבִיבָה לְיַד נוֹטְר־דַּם הִתְבּוֹנְנוּ וּמָצְאוּ, כִּי מִיּוֹם הַמַּעֲשֶׂה עַל עַמּוּד הַקָּלוֹן חָדַל קְוָזִימוֹדוֹ לְהַרְעִים אֶת הַפַּעֲמוֹנִים בְּתַאֲוָה עַזָּה. מִקֹּדֶם הָיָה זֶה מוֹלִיךְ אֶת פַּעֲמוֹנָיו בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ: הַלְמוּת וָתִיקִין שֶׁל שַׁחֲרִית הַנִּמְשֶׁכֶת עַד לִשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, הוֹלָכָה שֶׁל כָּל הַפַּעֲמוֹנִים בִּשְעַת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ הַגְּדוֹלָה, זוֹ שֶׁהַזִּמְרָה לְוָי לָהּ, צִלְצוּלֵי־שֵׁמַע שֶׁל הַפַּעֲמוֹנִים הַקְּטַנִּים בִּשְׁעַת סִדּוּר קִדּוּשִׁין אוֹ טְבִילָה, עֵת שֶׁהָאֲוִיר מָלֵא צְלִילִים מַאֲלִיפִים הָעֲרֵבִים לָאֹזֶן. הַמִּסְגָּד הָעַתִּיק לְיָמִים, הַמַּרְעִיד כֻּלֹּו מִקּוֹלוֹת הַהַלְמוּת, מָלֵא הָיָה כָּל הַיָּמִים מִצִּלְצְלֵי הַתְּרוּעָה הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לַפַּעֲמוֹנִים. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ קָבְעָה כָּאן אֶת מוֹשָׁבָהּ נֶפֶשׁ עַרְטִילָאִית אַחַת, רַעֲשָׁנִית וְעַקְשָׁנִית, וְזוֹ נָתְנָה אֶת זִמְרָתָהּ בְּלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל הַפַּעֲמוֹנִים. עַכְשָׁו כְּאִלּוּ נִסְתַּלְּקָה נֶפֶשׁ זוֹ מִכָּאן, הַמִּסְגָּד שָׁרוּי הָיָה בְּיָגוֹן כִּבְיָכוֹל, וְהַשְּׁתִיקָה הָיְתָה יָפָה לוֹ; לְחַגִּים וּלְהַלְוָיוֹת לֹא נִתְּנָה אֶלָּא הַלְמוּת פַּעֲמוֹנִים מְצוּיָה, יְבֵשָה וְקֵרְחָה, הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה הַנְּהוּגָה וְלֹא לְמַעְלָה מִזֶּה. מִשְּׁאוֹן תְּאוֹמִים זֶה שֶׁבַּמִּסְגָּד: הֶמְיַת הָעוּגָב מִבִּפְנִים וְהַלְמוּת הַפַּעֲמוֹנִים מִבַּחוּץ – לֹא נִשְׁאַר עַכְשָׁו אֶלָּא קוֹל הָעוּגָב. הַנְּגִינָה כְּאִלּוּ נִסְתַּלְּקָה מִתּוֹךְ הַמִּגְדָּלִים. וּקְוָזִימוֹדוֹ הֲלֹא יָשֹׁב יָשַׁב עוֹד בְּתוֹכָם; מָה אֵפוֹא הַדָּבָר אֲשֶׁר נִתְרַגֵּשׁ וּבָא עָלָיו? הַאִם בּוּשָׁה וְיֵאוּשׁ מִלְּאוּ אֶת לִבּוֹ מִיּוֹם הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עַל עַמּוּד הַקָּלוֹן? הֲקָלְטָה נַפְשׁוֹ לְאֹרֶךְ יָמִים אֶת שְׁרִיקוֹת הַמַּגְלֵב שֶׁל שַׂר הַמַּלְקוֹת? הַאִם הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ עַל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֵׁר עָשׂוּ לוֹ וְעַל יְדֵי כָּךְ נִסְתַּלְקוּ מִקִּרְבּוֹ כָּל הַתַּאֲווֹת, לְרַבּוֹת גַּם תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ הַנְּתוּנָה לַפַּעֲמוֹנִים? אוֹ אוּלַי קָמָה לָהּ צָרָה לְ“מַרְיָה”, הִיא הַגְּדוֹלָה בִּבְנוֹת הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר לְנוֹטְר־דַּם, וּקְוָזִימוֹדוֹ הֶחֱלִיף אוֹתָהּ וְאֶת אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה אַחְיוֹתֶיהָ בְּאַחַת נָאָה מֵהֶן וּנְעִימָה שִׁבְעָתָיִם?

אוֹתָהּ שָׁנָה, שְׁנַת הַחֶסֶד, 1482 לַסְּפִירָה, חָל חַג הַבְּשׂוֹרָה בְּיוֹם עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, שֶׁהָיָה שְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת. וְאוֹתוֹ יוֹם הָיָה הָאֲוִיר רַךְ וְצַח כָּל כָּךְ, שֶׁקְּוָזִימוֹדוֹ נִמְשַׁךְ שׁוּב אַחֲרֵי הַפַּעֲמוֹנִים. הוּא טִפֵּס אֵפוֹא וְעָלָה אֶל הַמִּגְדָּל הַצְּפוֹנִי, בְּעוֹד אֲשֶׁר לְמַטָּה פָּתַח שַׁמַּשׁ הַמִּסְגָּד לָרְוָחָה אֶת שַׁעַר הַבַּיִת, זֶה שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם עָשׂוּי הָיָה דַלְתוֹת עֵץ אַדִּירוֹת מְצֻפּוֹת עוֹר וּמְשֻׁבָּצוֹת בְּמַסְמְרוֹת בַּרְזֶל, מֻזְהָבוֹת וּמֻקָּפוֹת סָבִיב סָבִיב בְּזֵר שֶׁל גִּלּוּפִים “הָעֲשׂוּיִם מְלָאכָה נָאָה עַד מְאֹד”.

מִשֶּׁהִגִּיעַ קְוָזִימוֹדוֹ אֶל תָּא הַפַּעֲמוֹנִים הָעֶלְיוֹן, הִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן בְּשֵׁשֶׁת הַפַּעֲמוֹנִים מִתּוֹךְ צַעַר וּמְנוֹד רֹאשׁ, וְדוֹמֶה הָיָה כִּי הוּא קוֹבֵל בְּלִבּוֹ עַל דְּבַר־מָה, זָר וְאַלְמוֹנִי, שֶׁקָּם לִמְחִיצָה בֵּינוֹ וּבֵין הַפַּעֲמוֹנִים אֲהוּבֵי נַפְשׁוֹ. וּכְשֶׁהֵבִיא אֶת אֵלֶּה לִידֵי תְּנוּעָה, כְּשֶׁיָּדוֹ הִתְחִילָה מוֹלִיכָה אֶת קְהַל הַפַּעֲמוֹנִים; מִדֵּי רְאוֹתוֹ – וַהֲרֵי אָזְנָיו אֲטוּמוֹת הָיוּ מִשְּׁמֹעַ – אֶת קוֹל הָאוֹקְטָבָה הָרוֹעֵד, שֶׁהָיָה מְדַלֵּג בְּסֻלַּם הַקּוֹלוֹת כְּצִפּוֹר הַמְדַלֶּגֶת מֵעָנָף אֱלֵי עָנָף; וּבְעֵת שֶׁהַחֵרֵשׁ הַמִּסְכֵּן נִלְכַּד בִּידֵי מַלְאַךְ הַנְּגִינָה – זֶה הַמְחַבֵּל הַמֵּפִיץ סְבִיבוֹ אֲלֻמּוֹת מַזְהִירוֹת שֶׁל זְמִירוֹת, צִלְצוּלִים וְשִׁבְרֵי נְעִימוֹת – שָׁב קְוָזִימוֹדוֹ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר כְּמוֹ לְפָנִים, הוּא שָׁכַח אֶת הַכֹּל וְלִבּוֹ רָחַב וּפָנָיו הִזְהִירוּ.

הוּא הִתְרוֹצֵץ הֵנָּה וָהֵנָּה. סָפַק אֶת כַּפָּיו, רָץ מֵעַמּוּד אֶל מִשְׁנֵהוּ, הִלְהִיב אֶת שֵׁשֶׁת הַזַּמָּרִים בִּקְרִיאוֹת וּבִתְנוּעוֹת־יָד, כְּאוֹתוֹ מְנַצֵּחַ הַמְזָרֵז אֶת אֲנָשָׁיו הַמְנַגְּנִים לְפָנָיו.

“הַתְחִילִי בַּדָּבָר,” הָיָה זֶה מְדַבֵּר וְהוֹלֵךְ, “הַתְחִילִי, גַּבְרִיאֵלָה, הוֹרִידִי אֶת קוֹלוֹתַיִךְ הָעֲצוּמִים עַל פְּנֵי הַכִּכָּר, כִּי חַג לָנוּ הַיּוֹם… טִבּוֹלְד, אַל נָא תִּתְעַצֵּל, רוֹאֶה אֲנִי כִּי קוֹלְךָ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ; עוּרָה נָא, עוּרָה לַעֲבוֹדָה! מַה לְךָ, עַצְלָן, וְכִי עָלְתָה בְּךָ חֲלֻדָּה? הִנֵּה כָּךְ! חוּשָׁה מַהֵרָה! חוּשָׁה! אָסוּר שֶׁיִּרְאוּ אֶת הָעִנְבָּל. הַחֲרִישָׁה אֶת אָזְנֵיהֶם כְּשֵׁם שֶׁהֶחֱרַשְתָּ אֶת אָזְנַי… יָפֶה אַתָּה עוֹשֶׂה עַכְשָׁו, טִבּוֹלְד, יִיַּשַּׁר כֹּחֶךָ!… גִ’ילום! גִ’ילוֹם! אַתָּה הַגָּדוֹל בֵּין כֻּלָּם וּפַסְקְיֶה הוּא הַקָּטֹן בֵּינֵיכֶם, וְאוּלָם פַסְקְיֶה הוּא הַמֵּטִיב לְדַלֵּג. בְּהֵן שֶלִּי כִּי הַשּׁוֹמְעִים מַבְחִינִים בְּקוֹלוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּקוֹלֶךָ… כֵּן תַּעֲשִׂי, גַּבְרִיאֵלָה שֶׁלִּי, הָרִימִי אֶת קוֹלֵךְ, אַל תַּחְשׂכִי! שִׁמְעוּ נָא, אַתֶּם הַשְּׁנַיִם, בְּנֵי אַנְקוֹרִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! מַה לָכֶם כִּי חֲדַלְתֶּם לָתֵת אֶת קוֹלְכֶם?… מֶה הָיָה לְפִי הַמַּתֶּכֶת שֶׁלָּכֶם שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לוֹ זְמִירוֹת בְּפִהוּקִים? עוּרוּ, עוּרוּ לַעֲבוֹדָה! חַג הַבְּשׂוֹרָה לָנוּ הַיּוֹם! מֶזֶג הָאֲוִיר הוּא יָפֶה, מִן הַדִּין הוּא שֶׁתִּיף גַּם הַלְמוּתְכֶם… גִ’ילוֹם הַמִּסְכֵּן! רוֹאֶה אֲנִי כִּי נִתְעַיַּפְתָּ עַד לִידֵי קֹצֶר נְשִׁימָה, בָּחוּר כַּרְסָנִי שֶׁלִּי!”

הוּא הָיָה נָתוּן כֻּלּוֹ לְדָבָר אֶחָד – לְזָרֵז אֶת שֵׁשֶׁת פַּעֲמוֹנָיו שֶׁהִתְחָרוּ בְּדִלּוּגִים וְהָיוּ מְנִיעִים אֶת גַּבֵּיהֶם הַנּוֹצְצִים דֻּגְמַת שַׁיָּרָה שֶׁל פִּרְדוֹת־סְפָרַד רַעֲשָׁנִיּוֹת, שֶׁהַמְחַמֵּר אַחֲרֵיהֶן מֵטִיל בָּהֶן מִזְּמָן לִזְמָן קְרִיאוֹת זֵרוּז. וּפִתְאֹם, כְּשֶׁמֶבָּטוֹ נָפַל דֶּרֶךְ קַשְׂקְשֵׂי הַצִּפְחָה הַרְחָבִים, הַמְכַסִּים אֶת קִיר הַמִּגְדָּל הַזָּקוּף עַד כְּדֵי חֵלֶק מִגָּבְהוֹ, רָאָה וְהִנֵּה נַעֲרָה אַחַת, מְקֻשֶּׁטֶת בְּתִלְבּשֶׁת מוּזָרָה, נִתְיַצְּבָה עַל הַמִּגְרָשׁ, פָּרְשָׂה עַל הָאָרֶץ שְטִיחַ קָטֹן, אֲשֶׁר גְּדִי עִזִּים בָּא וְרָבַץ עָלָיו, וּמִסָּבִיב לָהּ נִתְאַסְּפוּ בְּמַעְגָּל לַהֲקַת אֲנָשִׁים. לַמַּחֲזֶה הַזֶּה נִפְנָה קְוָזִימוֹדוֹ בְּלִי מֵשִׂים לְמַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת וְתַאֲוַת הַנְּגִינָה שֶׁלּוֹ נִצְטַנְנָה חִישׁ מַהֵר, כְּאוֹתוֹ שָׂרָף הַקּוֹפֵא מִתּוֹךְ נְשִׁיבַת הָרוּחַ. הוּא הִפְסִיק אֶת מְלַאכְתּוֹ, פָּנָה עֹרֶף לַפַּעֲמוֹנִים, הִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ מִתַּחַת לְשִׁפּוּעַ הַגַּג הֶעָשׂוּי צִפְחָה, וְהִצְמִיד אֶל פְּנֵי הָרַקְדָּנִית מֶבָּט עָדִין, מָלֵא רֹךְ וַהֲזָיָה, כְּאוֹתוֹ מֶבָּט שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ שֶׁנִּתְגַּלָּה פַּעַם לְעֵינֵי הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי תִּמָּהוֹן. אוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁתַּתְּקוּ כָּל הַפַּעֲמוֹנִים בְּבַת־אַחַת, לִמְגִנַּת לִבָּם שֶׁל חוֹבְבֵי הַצִּלְצוּל שֶׁעָמְדוּ לְפִי תֻּמָּם עַל גֶּשֶׁר הַחַלְפָנּים, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה, וְעַכְשָׁו נִסְתַּלְּקוּ לָהֶם מִתּוֹךְ תִּמְהוֹן לֵבָב, דֻּגְמַת הַכֶּלֶב שֶׁהֶרְאוּ לוֹ עֶצֶם וְהוֹשִׁיטוּ לוֹ אָבֶן.

ד. ΑΝ’ΑΓΚΗ¹⁰⁸    🔗

בֹּקֶר נָאֶה אֶחָד בְּאוֹתוֹ חֹדֶשׁ מַרְס, סְבוּרְנִי – יוֹם עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לְחֹדֶשׁ זֶה וּשְׁבִיעִי בַּשָּׁבוּעַ הַנִּקְרָא עַל שֵׁם אִיסְטַשׁ הַקָּדוֹשׁ, הִתְבּוֹנֵן וְיָדַע יְדִידֵנוּ הַצָּעִיר, הַסְּטוּדֶנְט יַ’ן פְרוֹלוֹ, כִּי בִּבְגָדָיו, אֲשֶׁר לָבַשׁ עַכְשָׁו, אֵין אַף כִּיס אֶחָד הַמַּחֲזִיק מַטְבֵּעַ שֶׁל מַתֶּכֶת. “אַרְנָקִי הַמִּסְכֵּן,” אָמַר הַסְּטוּדֶנְט בְּהוֹצִיאוֹ אֶת הָאַרְנָק מִתּוֹךְ כִּיס הַמִּכְנָסַיִם, "מֶה עָשִׂיתָ לִי! רֵיק אַתָּה וְאֵין בְּקִרְבְּךָ אַף קְשִׂיטָה עֲלוּבָה אֶחָת! כַּמָּה דִלְדְּלוּ אוֹתְךָ הַקֻּבְיָא וְהַשֵּׁכָר וּוֶנוּס אֱלִילַת הָאֲהָבִים! עַכְשָׁו נִתְרוֹקַנְתָּ, כֻּלְּךָ רָפֶה וְזָרוּעַ קְמָטִים! פִּיךָ כְּפִיהָ שֶׁל אִשָּׁה מִרְשַׁעַת! הַגִּידוּ לִי, רַבִּי צִיצֵרוֹ וְרַבִּי סֵנֵקָה, אֲשֶׁר סִפְרֵיכֶם הַבְּלוּיִם פְּזוּרִים סָבִיב עַל פְּנֵי רִצְפַּת חַדְרִי, מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לִי אִם אֵיטִיב לָדַעַת גַּם מִיהוּדִי אֲשֶׁר עַל גֶּשֶׁר הַחַלְפָנִים וְגַם מִשַּׂר הָאוֹצָר הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּטְּבְּעוֹת, כִּי סֶלַע הַמֶּלֶךְ מִשְׁקָלוֹ שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ אֻנְקִיּוֹת, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן מְכִילָה עֶשְרִים וַחֲמִשָּׁה סוּ וּשְׁמוֹנֶה אֲגוֹרוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס, וְכִי סֶלַע הַצְּלָב מִשְׁקָלוֹ שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ אֻנְקִיּוֹת, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן מְכִילָה עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה סוּ וְשֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת בְּכֶסֶף טוּר – בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁאֵין לִי בַּכִּיס אַף פְּרוּטָה אַחַת עֲלוּבָה! אִי לְךָ, צִיצֵרוֹ הַקּוֹנְסוּל! הֲרֵי פֻּרְעָנוּת זוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִפָּטֵר מִמֶּנֶּה עַל יְדֵי נֻסְחוֹת־עֲקִיפִין, כְּגוֹן quemadmodum¹⁰⁹ או verum enim vero¹¹⁰!

הוּא לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְלִבּוֹ זָעַף עָלָיו. בְּעֵת שֶׁנָּעַל אֶת נְעָלָיו עָלָה רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ; מִתְּחִלָּה דָחָה אוֹתוֹ מֵעַל פָּנָיו; וְאוּלָם הָרַעְיוֹן שָׁב וְנִתְעוֹרֵר בַּשֵׁנִית; וְיַ’ן פְרוֹלוֹ לָבַשׁ אֶת הֶחָזִיָּה שֶׁלּוֹ בְּאֹפֶן מֻטְעֶה, דָּבָר מֵעִיד עַל מִלְחָמָה עֲצוּמָה שֶׁבְּנַפְשׁוֹ. לְבַסּוֹף הִשְלִיךְ אֶת מִצְנַפְתּוֹ לָאָרֶץ וְקָרָא בְּקוֹל: “מֵילָא! יִהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה! אֵלֵךְ וְאֶתְיַצֵּב לִפְנֵי אָחִי. אָמְנָם הוּא יְכַבְּדֵנִי בִּדְרָשָׁה שְׁלֵמָה, אֲבָל בִּשְׂכַר זֶה אֲקַבֵּל סֶלַע כָּסֶף.”

וְהוּא לָבַשׁ בְּחִפָּזוֹן אֶת הַמְּעִיל הַקָּצָר, אֲשֶׁר זֵר עוֹרוֹת מַקִּיף אֶת קְצוֹתָיו, חָבַשׁ אֶת הַכּוֹבַע וְנִסְתַּלֵּק לְדַרְכּוֹ בְּלֵב מָלֵא יֵאוּשׁ.

הוּא הָלַךְ לְאֹרֶךְ רְחוֹב דֶּה־לַה־הַרְףּ, בֶּדֶּרֶךְ עוֹלָה לָעִיר הָעַתִּיקָה. וּבְעָבְרוֹ בִּרְחוֹב־דֶּה־לַה־הוּשֶׁט, בְּמָקוֹם שֶׁהָאֲוִיר מָלֵא תָּמִיד רֵיחוֹת שֶׁל מַאֲכָלִים צְלוּיִם, נִזְדַּעְזְעוּ נְחִירֵי אַפּוֹ וְהוּא הֵצִיץ בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ לְתוֹךְ בֵּית הַתַּבְשִׁיל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָלָיו קָרָא הַנָּזִיר הַפְרַנְצִיסְקַנִּי קָלָטָגִ’ירוֹן בְּאַחַד הַיָּמִים אֶת הַקְּרִיאָה הָרוֹמְמָה: “Veramente, queste rotisserie sono cosa stupenda¹¹¹” וְאוּלָם יַ’ן פְרוֹלוֹ לֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף לְשַׁלֵּם אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר. וּלְפִיכָךְ נִפְטַר מִתּוֹךְ אֲנָחָה וְנִכְנַס בְּשַׁעַר שַׁטְלֶה־קְטַנָּה, הוּא הַשַּׁעַר אֲשֶׁר מִגְדָּלָיו הָעֲצוּמִים, שֶׁדְּמוּת לָהֶם כַּעֲלֵה תִּלְתָּן בֶּן־תְּאוֹמִים, עוֹמְדִים כְּשׁוֹמְרִים עַל פֶּתַח הָעִיר הָעַתִּיקָה.

מִדֵּי עָבְרוֹ בַּמָּקוֹם דָּחֲקָה לוֹ הַשָּׁעָה וְהוּא לֹא עָשָׂה כַּמִּנְהָג הַמְקֻבָּל וְלֹא הִשְׁלִיךְ אֶבֶן בְּפִסְלוֹ שֶל אוֹתוֹ עָלוּב פְּרִינֶה לֶקְלֶרְק, זֶה שֶׁבִּימֵי שַׁרְל הַשִּׁשִּׁי בָּגַד בְּעַמּוֹ וְהִסְגִּיר אֶת פָּרִיס לִידֵי הָאַנְגְּלִים – מַה שֶׁגָּרַם לוֹ לְצֶלֶם דְּמוּתוֹ, הַמְזֹהָם תָּמִיד וּמְרֻסַּק־פָּנִים בְּשֶׁל הָאֲבָנִים הַנִּזְרָקוֹת בּוֹ, שֶׁיַּעֲמֹד בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְמַזְכֶּרֶת עָוֹן בְּקֶרֶן הַזָּוִית שֶׁל רְחוֹב דֶּה־לַה־הַרְףּ וּרְחוֹב דֶּה־בּוּסִי וִיהֵא נִרְאֶה כְּעַמּוּד קָלוֹן שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק עוֹלָמִית.

יַ’ן פְרוֹלוֹ עָבַר אֶת הַגֶּשֶׁר הַקָּטֹן, חָלַף עַל פְּנֵי רְחוֹב נֶב־סֶנְט־גֶ’נוֹבְיֶב וְהִגִּיעַ אֶל נוֹטְר־דַּם. כָּאן הִתְחִיל שׁוּב תּוֹהֶה וּמְפַקְפֵּק, וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים הָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב אֶת פִּסְלוֹ שֶׁל לֶגְ’רִי, כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר וְחוֹזֵר וּמְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ מִתּוֹךְ רוּחַ נְכֵאָה: “הַדְּרָשָׁה הִיא וַדָּאִית, סֶלַע הַכֶּסֶף הוּא בְּגֶדֶר שֶׁל סָפֵק.”

הוּא נִטְפַּל אֶל שַׁמַּשׁ־מִסְגָּד אֶחָד שֶׁיָּצָא בְּרֶגַע זֶה מִן הַמִּנְזָר. “הֵיכָן הוּא עַכְשָׁו הַכֹּהֵן מִיּוֹזַס?”

“דּוֹמֶנִי שֶׁהוּא נִמְצָא עַכְשָׁו בְּתָא הַסְּתָרִים שֶׁלּוֹ אֲשֶׁר בַּמִּגְדָּל,” עָנָה הַשַּׁמָּשׁ, “וַאֲנִי מְיָעֵץ לְךָ, אֲדוֹנִי, שֶׁתִּמְנַע אֶת עַצְמְךָ מִלָּבוֹא לְפָנָיו, אִם אֵינְךָ בָּא בְּשֵׁם אַחַד הַגְּדוֹלִים, כְּגוֹן הָאַפִּיפְיוֹר אוֹ אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, יָרוּם הוֹדוֹ.”

יַ’ן סָפַק כַּפָּיִם. “בְּחַיֵּי הַשָּׂטָן! כָּאן מָצָאתִי לִי הִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה לְהָעִיף עַיִן בְּסֵפֶר הַכְּשָׁפִים הֶחָשׁוּד!”

וּמְזֹרָז עַל יְדֵי רַעְיוֹן זֶה נִכְנַס בִּצְעָדִים נִמְרָצִים דֶּרֶךְ בֶּן־שַׁעַר קוֹדֵר, וְהִתְחִיל מִתְרוֹמֵם בְּסֻלַּם הַמַּדְרֵגוֹת עַל שֵׁם אֶגִידִיאוּס הַקָּדוֹשׁ, הוּא הַסֻּלָּם אֲשֶׁר בּוֹ יַעֲלוּ לְקוֹמַת הַמִּגְדָּל הָעֶלְיוֹנָה. “אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַדָּבָר בְּמוֹ עֵינָי!” דִּבֵּר יַ’ן אֶל נַפְשׁוֹ בְּדֶרֶךְ לֶכְתּוֹ. “נִשְׁבַּעְתִּי בְּכָל קֹדֶשׁ! מֻבְטָחְנִי, כִּי תָּא סְתָרִים זֶה, הַמְשַׁמֵּשׁ מְקוֹם מַחֲבוֹאִים לְאָחִי הַנִּכְבָּד, רָאוּי הוּא שֶׁיַּעַמְדוּ עַל טִיבוֹ! אוֹמְרִים עַל אָחִי, כִּי הוּא מַעֲלֶה עַל הָאָח מְדוּרוֹת עֲצוּמוֹת וּמְלַבֵּן בְּאֵשׁ אַדִּירָה זוֹ אֶת אֶבֶן הַחֲכָמִים. אֵין אֶבֶן הַחֲכָמִים נֶחְשֶׁבֶת בְּעֵינַי מֵחֲצַץ חוּצוֹת וַאֲנִי טוֹב לִי לֶאֱפוֹת עַל אֵשׁ כָּזוֹ עוּגַת בֵּיצִים בְּשׁוּמָן, מֵאֲשֶׁר לִמְצֹא שָׁם אֶת הַגְּדוֹלָה בְּאַבְנֵי הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים!”

כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל יְצִיעַ הָעַמּוּדִים עָמַד רֶגַע לְהִנָּפֵשׁ, וּפִיו פָּלַט אָלוֹת וּקְלָלוֹת עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל סֻלַּם מַדְרֵגוֹת זֶה שֶׁאֵין לוֹ גְּמָר: אַחֲרֵי כֵן הִמְשִיךְ אֶת דַּרְכּוֹ וְיָצָא בַּדֶּלֶת הַצָּרָה שֶׁל הַמִּגְדָּל הַצְּפוֹנִי, זוֹ הַסְּגוּרָה עַכְשָׁו בִּפְנֵי הַקָּהָל. לְאַחַר רֶגַע עָבַר עַל פְּנֵי בֵּית הַפַּעֲמוֹנִים וּפָגַע בִּרְחָבָה קְטַנָּה שֶׁבֵּין הַמַּדְרֵגוֹת וְשֶׁדֶּרֶךְ מִמֶּנָּה אֶל מָבוֹא צְדָדִי; וְשָׁם, מִתַּחַת לְכִפָּה מְקֻמֶּרֶת, פָּגַע בְּדֶלֶת נְמוּכָה הַבְּנוּיָה קֶשֶׁת חַדָּה, וּלְאוֹרוֹ שֶׁל אֶשְׁנַב הַיּוֹרִים הַקָּרוּעַ בְּקִיר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁמִּנֶּגֶד, יָכֹל הָיָה לְהִתְבּוֹנֵן לְמַנְעוּלָהּ הָאַדִּיר שֶׁל הַדֶּלֶת וּלְצִפּוּי הַבַּרְזֶל שֶׁלָהּ הֶעָצוּם בִּמְאֹד מְאֹד. מִי שֶׁרוֹצֶה עַכְשָׁו לָבוֹא וְלִרְאוֹת אֶת הַדֶּלֶת הַזֹּאת יֵלֵךְ וְיַכִּירֶנָּה לְפִי הַכְּתֹבֶת הַחֲרוּתָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַל הַקִּיר הַכֵּהֶה בְּאוֹתָיוֹת מְאִירוֹת עֵינַיִם: “אֲנִי מַעֲרִיץ אֶת קוֹרֶלִיָּה, 1823. חָתוּם: אוֹגֶ’ן” (“חָתוּם” כָּתוּב בְּגוּף הַּכְתֹבֶת).

“הוֹ!” קָרָא הַסְּטוּדֶנְט, “זֶהוּ, כַּנִּרְאֶה, הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ.”

הַמַּפְתֵּחַ הָיָה נָעוּץ בְּפִי הַמַּנְעוּל. הַדֶּלֶת לֹא הָיְתָה צְמוּדָה אֶל הַסַּף; הַסְּטוּדֶנְט פָּתַח אוֹתָהּ לְאִטָּהּ וְהִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ דֶרֶךְ הַפֶּתַח.

קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהַקּוֹרֵא מַכִּיר וְיוֹדֵעַ אֶת יְצִירוֹתָיו שֶׁל רֶמְבְּרַנְדְט, זֶה הָרָאוּי לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם שֶׁקְסְפִּיר שֶׁל אֳמָנוּת הַצִּיּוּר. וְהִנֵּה בֵּין לוּחוֹת הַגִּלּוּף הָרַבִּים, הַמַּפְלִיאִים בְּיָפְיָם, יֵשׁ אֶחָד הַמְתָאֵר, כְּפִי שֶׁמְּשַׁעֲרִים, אֶת דָּקְטוֹר פוֹיסְט וַאֲשֶׁר לְמַרְאֵהוּ יִתְמַלֵּא לֵב הָרוֹאֶה חֶרְדַּת קֹדֶשׁ. עַל פְּנֵי הַצִּיּוּר נִרְאֶה תָּא קוֹדֵר; בְּאֶמְצַע הַתָּא עוֹמֵד שֻׁלְחָן מְכֻסֶּה הֲמוֹן כֵּלִים נוֹרָאִים (גֻּלְגָּלוֹת שֶׁל מֵתִים, גְּלוֹבוּסִים, אַבִּיקִים, קָמְפַּסִּים, גְּוִילֵי קְלָף כְּתוּבִים בִּכְתָב חַרְטֻמִּים). לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן נִצָּב הַדָּקְטוֹר כְּשֶׁהוּא לָבוּׁש חָלוּק גְּדָל מִדָּה וְעוֹטֶה מִצְנֶפֶת עוֹרוֹת הַמְכַסָּה אֶת רֹאשׁוֹ עַד לְגַבּוֹת הָעֵינָיִם. רוֹאִים רַק אֶת מַחֲצִית גּוּפוֹ שֶׁל הָאִישׁ. הוּא הִתְרוֹמֵם לְמֶחֱצָה מֵעַל הַכֻּרְסָה הָרְחָבָה עַד מְאֹד; יָדָיו הַמְקֻמָּטוֹת נִשְׁעָנוֹת אֶל הַשֻּלְחָן, וְהוּא מִתְבּוֹנֵן מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת וְאֵימָה אֶל עִגּוּל רָחָב וּמַזְהִיר, מְצֹרָף מֵאוֹתְיוֹת כְּשָׁפִים, הַמֵּאִיר כִּסְפֶּקְטְרוּם שֶׁל שֶׁמֶשׁ עַל פְּנֵי הַקִּיר אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר הָאָפֵל. שֶׁמֶשׁ זוֹ, פְּרִי תּוֹרַת הַקַּבָּלָה, כְּאִלּוּ מְאִירָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ לְעֵין הָרוֹאֶה וּמְמַלְּאָה אֶת הַחֶדֶר, הַשָּׁרוּי בְּדִמְדּוּמִים, אוֹר־מִסְתּוֹרִין. הַמַּחֲזֶה הוּא נוֹרָא וְנֶאְדָּר כְּאֶחָד.

מֵעֵין תָּא שֶׁל פוֹיסְט רָאָה גַם יַ’ן שֶׁלָּנוּ, כְּשֶׁהִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ וְהִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ דֶרֶךְ הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לְמֶחֱצָה. גַּם הַחֶדֶר הַזֶּה הָיָה קוֹדֵר וְשָׁרוּי בְּאוֹר דִּמְדּוּמִים. גַּם כָּאן רָאֲתָה הָעַיִן כֻּרְסָה רְחָבָה וְשֻׁלְחָן גָּדוֹל, קָמְפַּסִּים, אַבִּיקֵי זִקּוּק, שִׁלְדֵי חַיּוֹת תְּלוּיוֹת וְיוֹרְדוֹת מֵעַל הַתִּקְרָה, גְּלוֹבּוּס מִתְנוֹעֵעַ עַל גַּלְגַּלִּים שֶׁעָמַד עַל הָרִצְפָּה, גֻּלְגְּלוֹת סוּסִים שֶׁהָיוּ מוּטָלוֹת בְּעַרְבּוּבִיָה בֵּין בַּקְבּוּקִים מְלֵאִים רִדּוּדֵי זָהָב מִתְנוֹצְצִים, גֻּלְגְּלוֹת מֵתִים שֶׁהָיוּ מֻנָּחוֹת עַל גְּוִילֵי קְלָף הַזְּרוּעִים מֵרֹאשָׁם וְעַד סוֹפָם אוֹתָיוֹת וְצִיּוּרִים שׁוֹנִים, כְּתָבֵי־יָד עָבֵי־כֶּרֶס הַמִּתְגּוֹלְלִים אֶחָד עַל גַּב שֵׁנִי וְשׁוּלֵי הַקְּלָף שֶׁלָּהֶם מְקֻמָּטִים, בְּקִצּוּר – כָּל הָאַשְׁפָּה שֶל הַמַּדָּע שֶׁהָיְתָה מְכֻסָּה כֻּלָּהּ אָבָק וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ; וְאוּלָם כָּאן לֹא רָאֲתָה הָעַיִן אֶת הָעִגּוּל הַמְצֹרָף מֵאוֹתָיוֹת מְאִירוֹת וְאֶת הַדָּקְטוֹר הַמֻּקְסָם הַמִּסְתַּכֵּל בְּמַחֲזֵה הַזֹּהַר כְּאוֹתוֹ נֶשֶׁר הַמַּבִּיט אֶל הַשֶּׁמֶשׁ…

וְאוּלָם הַתָּא לֹא הָיָה רֵיק מֵאָדָם. בְּתוֹךְ הַכֻּרְסָה יָשַׁב אִישׁ אֶחָד וְהָיָה גָחוּן עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. יַ’ן שֶׁלָּנוּ, שֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרֵי הָאִישׁ, רָאָה רַק אֶת כְּתֵפָיו וְאֶת אֲחוֹרֵי גֻלְגָּלְתּוֹ שֶׁל זֶה; אַךְ לֹא קָשֶׁה הָיָה לְהַכִּיר אֶת הַגַּבַּחַת. הַקָּרְחָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הַטֶּבַע אָצַל לָהּ תִּגְלַחַת שֶׁאֵין לָהּ חֲלוֹף, כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לִרְמֹז עַל יְדֵי סֵמֶל חִיצוֹנִי זֶה, כִּי הַכֹּהֵן הָקְדַּשׁ מִלֵּדָה לַעֲבוֹדַת הַכְּנֵסִיָּה.

י’ן הִכִּיר אֶת אָחִיו; וְאוּלָם הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה מִתּוֹךְ אִוְשָׁה קַלָּה כָּל־כָּךְ, שֶׁדּוֹם קְלוֹד לֹא הִרְגִּישׁ בִּמְצִיאוּתוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ. הַסְּטוּדֶנְט הַסַּקְרַן רָאָה לְעַצְמוֹ הִזְדַּמְנוּת טוֹבָה וְהִתְכּוֹנֵן לְסַיֵּר בְּעֵינָיו אֶת הַחֶדֶר בְּאֵין מַפְרִיעַ. כִּירָה רַחֲבַת מִדָּה, שֶׁיַ’ן לֹא הִבְחִין בָּהּ קֹדֶם, נִמְצְאָה מִשְּׂמֹאל לַכִּסֵּא, מִתַּחַת לַחַלּוֹן. רְצוּעַת הָאוֹר שֶׁנָּפְלְה דֶרֶךְ פִּי הַחַלוֹן, חָדְרָה דָרָךְ עִגּוּל הַקּוּרִים שֶׁל הָעַכָּבִישׁ אֲשֶׁר תָּלָה בְּטוּב טַעַם אֶת מַטְוֵהוּ הַנָּאֶה בְּתוֹךְ הַקֶּשֶׁת בְּאֶשְנַב הַגַּג וְהוּא עַצְמוֹ, הָאוֹרֵג הַמֻּמְחֶה, יָשַׁב בְּלִי נוֹעַ בַּתָּוֶךְ, בְּאֶמְצַע הַגַּלְגַּל הֶעָשׂוּי אֲרִיג תְּחָרִים. עַל הַכִּירָה עָמדוּ בְּלִי סֵדֶר כָּל מִינֵי כֵּלִים, כַּדֵּי טִינִית, אַבִּיקֵי זְכוּכִית וְאַבִּיקֵי זִקּוּק הַמְמֻלָּאִים בְּפֶחָם. יַ’ן הוֹצִיא אֲנָחָה מִלִּבּוֹ בִּרְאוֹתוֹ כִּי בַּחֶדֶר אֵין אַף מַחֲבַת אֶחָת. “הַלָּלוּ הֵם כְּלֵי בִּשּׁוּל קָרִים!” אָמַר בְּלִבּוֹ.

בַכִּירָה לֹא בָּעֲרָה עַכְשָׁו כָּל אֵשׁ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּרְאֶה הָיָה כִּי הָאֵשׁ לֹא הֹעַלְתָה זֶה יָמִים רַבִּים בַּכִּירָה. בֵּין שְׁאָר הַכֵּלִים הַמְשַׁמְּשִׁים לְאַלְכִּימְיָה רָאָה יַ’ן מַסֶּכֶת אַחַת שֶׁל זְכוּכִית, שֶׁהַכֹּהֵן, כְּפִי הַנִּרְאֶה, הָיָה מְכַסֶּה בָּהּ אֶת פָּנָיו מִדֵּי בַּשְׁלוֹ אֶחָד מִסַּמְמָנָיו הָאֲיֻמִּים, וְזוֹ הִתְגּוֹלְלָה עַכְשָׁו בַּפִּנָּה כְּשֶׁהִיא מְכֻסָּה כֻּלָּהּ אָבָק וּמַרְאֶהָ כְּאַחַת הַגְּרוּטָאוֹת הַנִּשְׁכָּחוֹת. עַל יָדָהּ הִתְגּוֹלֵל מַפּוּחַ, אַף הוּא מְכֻסֶּה אָבָק, וְעַל גַּבּוֹ הָיְתָה חֲרוּתָה כְּתֹבֶת שֶׁאוֹתְיוֹתֶיהָ נְחשֶׁת: “Spira. Spera¹¹²”

כָּל מִינֵי כְּתָבוֹת אֲחֵרוֹת הִתְנוֹסְסוּ עַל הַקִּירוֹת, כְּדֶרֶךְ הַנָּהוּג אֵצֶל אַנְשֵׁי הָאַלְכִּימְיָה; מֵהֶן הָיוּ כְּתוּבוֹת בִּדְיוֹ וּמֵהֶן שֶׁנֶּחְרְתוּ בְּחֶרֶט בַּרְזֶל: הֲמוֹן כְּתָבוֹת מִתְנוֹסְסוֹת בִּשְׁלַל גְּוָנִים וּכְתוּבוֹת גּוֹטִית וְעִבְרִית, יְוָנִית וְרוֹמָאִית; עַרְבּוּבְיָה רַבָּה שֶׁל כְּתָבוֹת הָעֲרוּכוֹת אַחַת עַל גַּב הַשְּנִיָּה, חֲדָשׁוֹת עַל גַּבֵּי יְשָׁנוֹת, וְכֻלָּן מְעֻרְבָּבוֹת וּמְסֻבָּכוֹת כְּבַדָּיו שֶׁל שִׂיחַ אֲשֶׁר בִּסְבָךְ אוֹ כִּרְמָחִים בִּשְׁעַת תִּגְרָה. הַלָּלוּ הָיוּ בֶּאֱמֶת עֵרֶב רַב לָקוּחַ מִתּוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל הַפִּילוֹסוֹפִים, אֹסֶף שֶׁל כָּל מִינֵי פִּתְגָּמִים וּמַאַמְרֵי חָכְמָה, פְּרִי רוּחָהּ שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת. פֹּה וָשָׁם הִתְנוֹסֵס מַאֲמָר נִבְחָר, שֶׁהִבְרִיק מִתּוֹךְ קְהַל חֲבֵרָיו כְּנֵס הַמְרַחֵף מֵעַל לְחֻדֵּי הָרְמָחִים. זֶה הָיָה, עַל פִּי רֹב, פִּתְגָּם קָצָר בִּיוָנִית אוֹ בְּרוֹמָאִית, מִן הַפִּתְגָּמִים הַנִּבְחָרִים שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִם: − "Unde? Inde? – Homo homini monstrum. Astra, castra, nomen, numen. – Sapere aude. – Flat ubi vult.¹¹³ אוֹ כַּדּוֹמִים לָאֵלֶּה. יֵשׁ שֶׁהָיְתָה קְבוּעָה כָּאן מִלָּה סְתָם, לְלֹא כָּל מַשְׁמָעוּת; וְאַחֳרוֹן אַחֲרוֹן – יֵשׁ שֶׁהִתְנוֹסֵס פִּתְגָּם רָגִיל מִפִּתְגְּמֵי הַמּוּסָר שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה, כְּשֶהוּא נָתוּן בְּצוּרָה שֶל אֶכְּסַמֶּטְרִים קְצוּבִים, כְּגוֹן זֶה, לְמָשָׁל: "Coelestem dominum, terrestrem dicito domnum¹¹⁴ " הָיוּ גַם מַאֲמָרוֹת כְּתוּבִים בִּשְׂפַת עֵבֶר, וְאוּלָם יַ’ן, שֶׁהָיָה בּוּר לְמֶחֱצָה גַם בִּיוָנִית, לֹא הֵבִין בְּאֵלֶּה אַף כִּמְלֹא אוֹת אֶחָת; בֵּינוֹת הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה הָיוּ זְרוּעִים גַּם פֹּה וְגַם שָׁם כָּל מִינֵי צוּרוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים וַאֲנָשִׁים בִּדְמוּת מְשֻׁלָּשִׁים מִצְטַלְּבִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִרְאֶה הָיָה קִיר הַתָּא הַמְזֹהָם כְּגִלָּיוֹן שֶׁל נְיָר אֲשֶׁר קוֹף הֶעֱבִיר עַל פָּנָיו עֵט טָבוּל בִּדְיוֹ. מִלְּבַד זֶה שָׂרְרָה בַּתָּא הַקָּטֹן עֲזוּבָה גְמוּרָה וְכָל הַמַּרְאֶה הֵעִיד עַל מָקוֹם הַשָּׁרוּי בְּחֻרְבָּנוֹ; וְכָל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, הַפְּסוּלִים לְמֶחֱצָה, הֵעִידוּ אַף הֵם עַל בַּעֲלֵיהֶם כִּי זֶה יָמִים רַבִּים נָזוֹר מֵעֲבוֹדָתוֹ וְעָסַק בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים.

אוֹתוֹ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיָּשַׁב עַכְשָׁו גָּחוּן עַל גַּבֵּי מְגִלָּה הַמְקֻשֶּׁטֶת בְּצִיּוּרִים מֻפְלָאִים, הַכָּרַת פָּנָיו הֵעִידָה בּוֹ, כִּי רַעְיוֹן אֶחָד מוֹצִיא אוֹתוֹ פַּעַם בְּפַעַם מִתּוֹךְ עִיּוּנוֹ וְגוֹרֵם לוֹ כָּל הַזְּמָן צָעַר. כָּךְ, עַל כָּל פָּנִים, חָרַץ יַ’ן אֶת מִשְׁפָּטוֹ לְאַחַר שֶׁאָחִיו שָׁקַע כַּמָּה פְּעָמִים בְּהִרְהוּרִים מְמֻשָּׁכִים וְקָרָא לְבַסּוֹף בְּקוֹל, כְּאָדָם הַמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ מִתּוֹךְ הֲזָיָה:

“אָמְנָם כֵּן, שְׁמַעְנוּהָ מִפִּי מֶנּו¹¹⁵ וְצָרָטוּסְטְרָא¹¹⁶ הוֹרָה לָנוּ אֶת זֹאת! הַשֶּמֶשׁ נוֹצְרָה מֵאֵשׁ, הַיָּרֵחַ נוֹצַר מִן הַשֶּׁמֶשׁ; הָאֵשׁ הִיא נִשְמַת כֹּל; חֶלְקֵי הָעֶצֶם הַזֶּה, קְטַנִּים שֶׁבִּקְטַנִּים, שׁוֹטְפִים וְנִגָּרִים בְּלִי הֶרֶף בִּמְלֹא עוֹלָם בִּדְמוּת זְרָמִים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף! וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהַזְּרָמִים הָאֵלֶּה נִתְקָלִים זֶה בָּזֶה עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם – שָׁם נִבְרָא הָאוֹר; וּבְמָקוֹם שֶׁהֵם נִתְקָלִים זֶה בָּזֶה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה – שָׁם הֵם בּוֹרְאִים אֶת הַזָּהָב… הָאוֹר וְהַזָּהָב – שְׁנֵיהֶם אֵינָם אֶלָּא חֲטִיבָה אֶחָת! אֵשׁ הַנֶּהֱפֶכֶת לְעֶצֶם מוּצָק… אֵין כָּאן אֶלָּא הַהֶבְדֵּל בֵּין הַנִּרְאֶה וְהַמַּמָּשִׁי שֶׁל עֶצֶם אֶחָד, בֵּין צוּרָתוֹ הַנּוֹזֶלֶת וְהַמּוּצָקָה, הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין מַיִם לְקֶרַח, וְלֹא יוֹתֵר… דְּבָרִים אֵלֶּה אֵין בָּהֶם כְּלָל מִשּׁוּם הֲזָיָה… זֶהוּ חֹק מֵחֻקֵּי הַטֶּבַע… וְאוּלָם אֵי דֶרֶךְ לַחְשׂף אֶת תַּעֲלוּמוֹת הַחֹק הַזֶּה וְלָתֵת אֶת הַפִּתְרוֹן בִּידֵי הַמַּדָּע? הַאֻמְנָם! וְכִי אוֹר זֶה, שֶׁיָּדִי טוֹבֶלֶת בּוֹ, הוּא זָהָב? לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין אָנוּ רוֹצִים אֶלַּא לֶאֱכֹף חֻקִּים חֲדָשִׁים עַל הַחֲלָקִים הַקְּטַנְטַנִּים שֶׁל אוֹתוֹ הָעֶצֶם וּלְשַׁוּוֹת עֲלֵיהֶם אֶת צוּרַת הַמּוּצָק… אֲבָל כֵּיצַד נַגִּיעַ לִידֵי כָּךְ? – הָיוּ שֶׁאָמְרוּ, שֶׁצָּרִיךְ לִטְמוֹן בָּאֲדָמָה קֶרֶן אוֹר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ, אַוֶּרְהוֹאֶס^[117], לְמָשָׁל… אָמְנָם כֵּן, אַוֶּרְהוֹאֶס הוּא שֶׁאָמַר כָּךְ… אַוֶּרְהוֹאֶס נָטַל מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְטָמַן אוֹתוֹ בְּחֵיק הָאֲדָמָה, בַּמִּסְגָּד הַגָּדוֹל שֶׁבְּקָרְדּוֹבָה, הֲלֹא הוּא קָבוּר שָׁם תַּחַת הָעַמּוּד הָרִאשׁוֹן, מִשְּׂמֹאל לַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל שֶׁל הַקּוֹרַן; אֲבָל אֵין לִפְתֹּחַ אֶת פִּי הַמְּעָרָה אֶלָּא לְאַחַר שְׁמוֹנַת אֲלָפִים שָׁנָה, וְאָז יֵדְעוּ אִם הַנִּסָּיוֹן הִצְלִיחַ.”

“לַעֲזָאזֵל,” אָמַר יַ’ן אֶל לִבּוֹ, “הַרְבֵּה זְמָן יַעֲבֹר עַד שֶׁהַדָּבָר יַגִּיעַ לִידֵי סֶלַע כָּסֶף.”

“…אֲחֵרִים אָמְרוּ,” הוֹסִיף הַכֹּהֵן לְדַבֵּר, "כִּי מוּטָב יִהְיֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאוֹר הַלָּקוּחַ מִסִּירִיּוּס. אֲבָל קָשֶׁה הַדָּבָר לְקַבֵּל קֶרֶן אוֹר כָּזוֹ הַנְּקִיָּה מִכָּל תַּעֲרֹבֶת, מִשּׁוּם שֶׁבְּקֵרוּב־מָקוֹם יֵשׁ כַּמָּה כּוֹכָבִים אֲחֵרִים וְאוֹר שֶׁל אֵלּוּ מִתְעָרֵב בְּאוֹר הַסִּירִיּוּס. פְלָמֶל סָבוּר הָיָה, כִּי אֵשׁ הָאֲדָמָה הִיא הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְתַכְלִית זוֹ… פְלָמֶל! כַּמָּה רְמָזִים צְפוּנִים בַּשֵּׁם הַזֶּה! Flamma¹¹⁸ אָמְנָם כֵּן, הַדָּבָר תָּלוּי בָּאֵשׁ! הָאֵשׁ הִיא הַכֹּל… אֶבֶן הַיַּהֲלֹם גְּלוּמָה בְּפֶחָם, הַזָּהָב אָצוּר בְּתוֹךְ הָאֵשׁ. אֲבָל כֵּיצַד נַעֲבִיר אוֹתוֹ מִמַּצָּב לְמַצָּב?.. מַגִּיסְטְרִי הָיָה אוֹמֵר, כִּי יֵשׁ שְׁמוֹת נָשִׁים שֶׁצִּלְצוּל עָרֵב וְקֶסֶם־רָזִים לָהֶם כָּל כָּךְ, שֶׁדַּי בָּהֶם אִם מוֹצִיאִים אוֹתָם מִן הַפֶּה בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה… נֶחֱזֶה בַּסֵּפֶר מַה שֶׁכָּתַב מֶנּוּ: ,בְּמָקוֹם שֶׁחוֹלְקִים כָּבוֹד לְנָשִׁים, שָׁם הָאֵלִים שְׂמֵחִים; בְּמָקוֹם שֶׁמְּבַזִּים אֶת הַנָּשִׁים, שָׁם אֵין הַתְּפִלָּה מַגִּיעָה עַד לְשַׁעַר הַשָּמָיִם. – פִּי הָאִשָּׁה הוּא תָּמִיד טָהוֹר; הוּא דוֹמֶה לְמַיִם חַיִּים, הוּא דוֹמֶה לְקֶרֶן שָׁמֶשׁ! – טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לָאִשָּׁה שֵׁם נָעִים וְעָרֵב, כְּדֵי שֶׁיָּבִיא אֶת הַדִּמְיוֹן לִידֵי הִתְעוֹרְרוּת; טוֹב שֶׁשֵּׁם הָאִשָּׁה יִסְתַּיֵּם בַּהֲבָרוֹת אֲרֻכּוֹת וִיהֵא נִשְמָע לָאֹזֶן כְּצִלְצּוּל שֶׁל בְּרָכָה.' “…אָמְנָם כֵּן, נְכוֹנִים דִּבְרֵי הֶחָכָם; שֶׁכֵּן אָנוּ אוֹמְרִים: מַרִיָּה, סוֹפִיָּה, אֶסְמֶרַל –…חֲזִיז וָרַעַם! שׁוּב נִטְפַּל אֵלַי אוֹתוֹ רַעְיוֹן!”

וְהוּא סָגַר בְּחָזְקָה אֶת הַסֵּפֶר. הוּא הֶעֱבִיר אֶת יָדוֹ עַל מִצְחוֹ, כְּאִלּוּ רָצָה לְגָרֵשׁ אֶת הָרַעְיוֹן הַמֵּצִיק לוֹ; אַחֲרֵי כֵן לָקַח בְּיָדוֹ מַסְמֵר אֶחָד וּפַטִּישׁ קָטֹן, שֶׁהַקַּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה מְכֻסָּה כֻּלָּהּ סִמָּנִים מוּזָרִים, יְלִידֵי תּוֹרַת הָרָזִים.

“זֶה כַּמָּה זְמָן,” פָּתַח וְאָמַר מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק מְפִיקָה מְרִירוּת, “חָדַלְתִּי מֵרְאוֹת סִמַּן בְּרָכָה בְּנִסְיוֹנוֹתַי! אוֹתוֹ רַעְיוֹן, שֶׁנִּקְבַּע בְּרֹאשִׁי, הֵטִיל עָלַי אֶת מָרוּתוֹ וְהוּא מַטְרִיד אֶת מֹחִי כַּעֲלֵה תִּלְתָּן לוֹהֵט. אֲפִילוּ לֹא עָלָה בְּיָדִי לִמְצֹא פֵּשֶׁר לְמַעֲשֵׂה הַתַּעֲלוּמָה שֶׁל קַסִּיאוֹדוֹרוּס¹¹⁹, זֶה שֶׁמְּנוֹרָתוֹ דָלְקָה לְלֹא שֶׁמֶן וּלְלֹא פְּתִילָה. וַהֲרֵי דָבָר זֶה אֵינוֹ מִן הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר.”

“הַלְּוַאי וְהוֹיָה בְּךָ הַדֶּבֶר!” – רָטַן יַ’ן בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

“…הִנֵּה כָּך,” הִמְשִׁיךְ הַכֹּהֵן אֶת דְּבָרָיו, “יֵשׁ שֶׁרַעְיוֹן אֶחָד יְחִידִי נִטְפָּל אֶל אָדָם וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ רְפֵה־אוֹנִים וֶאֱוִילִי! אֲהָהּ! קְלוֹד פֶרְנֶל, שֶׁנִּבְצַר מִמֶּנָּה לִגְרֹם לְנִקוֹלָאוּס פְלָמֶל שֶׁיִּתְבַּטֵּל מִמְּלַאכְתּוֹ הַגְּדוֹלָה, וְלוּ גַם לְרֶגַע אֶחָד – כַּמָּה הָיְתָה זוֹ מְלַגְלֶגֶת עָלַי! כֵּיצַד? הַאֻמְנָם אֲנִי מַחֲזִיק בְּיָדִי אֶת פַּטִּישׁ הָאַשָּׁפִים אֲשֶׁר לְרַבִּי יְחִיאֵל? אוֹתוֹ רַבִּי נוֹרָא וְאָיֹם, כְּשֶׁהָיָה מַכֶּה בְּפַטִּישׁ זֶה עַל גַּב הַמַּסְמֵר וּמְקַלֵּל אֶת אֶחָד מֵאוֹיְבָיו, מִיָּד נִתְקַיְּמָה קִלְלָתוֹ וְאוֹיְבוֹ נִבְלַע בָּאֲדָמָה כְּדֵי עֹמֶק אַמָּה אַחַת, וַאֲפִילוּ הָיָה רָחוֹק מִמְּקוֹם הַמַּעֲשֶׂה אַלְפַּיִם מִיל. וְאַף הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁלֹּא נִזְהַר לְנַפְשׁוֹ וְדָפַק עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל עוֹשֵׂה הַפְּלָאִים, נִבְלַע עַד לְמַעְלָה מִבִּרְכָּיו בְּאַדְמַת פָּרִיס, הִיא עִיר מַמְלֵכְתּוֹ… מַעֲשֶׂה זֶה קָרָה לִפְנֵי שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה… יְהִי כֵּן! עַכְשָׁו נִמְצָאִים בִּרְשׁוּתִי גַם הַפַּטִּישׁ וְגַם הַמַּסְמֵר, וּשְנֵיהֶם אֵינָם מְשַׁמְּשִׁים בְּיָדִי אֶלָּא כֵּלִים כְּשֵׁרִים, דֻּגְמַת הַפַּטִּישׁ שֶׁבִּידֵי הַנַּפָּח. וַהֲרֵי אֵין אֲנִי חָסֵר אֶלָּא מִלַּת כְּשָׁפִים אַחַת, זוֹ שֶׁרַבִּי יְחִיאֵל הָיָה אוֹמֵר מִדֵּי הַכּוֹתוֹ בַּפַּטִּישׁ עַל הַמַּסְמֵר.”

“שְׁטֻיּוֹת!” עָבַר הִרְהוּר בְּמֹחוֹ שֶׁל יַ’ן.

“… הָבָה וְאֶרְאֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה, הָבָה וַאֲנַסֶּה אֶת כֹּחִי…” הוֹסִיף הַכֹּהֵן לְדַבֵּר מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת. “אִם יְזַנֵּק מֵרֹאשׁ הַמְּסֵמר זִיק כְּעֵין הַכָּחֹל, סִמָּן שֶׁהַמְּלָאכָה הִצְלִיחָה בְּיָדִי. אֶמֶן־אֵיתָן! אֶמֶן־אֵיתָן!.. לֹא זֶהוּ הַלַּחַשׁ… סִיגַ’נִי! סִיגַ’נִי!.. יְהֵא רָצוֹן שֶׁמַּסְמֵר זֶה יִכְרֶה בּוֹר קֶבֶר לְמִי שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם פֶבּוּס!.. לְכָל הָרוּחוֹת! שׁוּב גָּבַר עָלַי אוֹתוֹ רַעְיוֹן!” וְהוּא הִשְׁלִיךְ מִיָּדוֹ אֶת הַפַּטִּישׁ בְּכַעַס גָּדוֹל. אַחֲרֵי כֵן צָנַח לְתוֹךְ הַכֻּרְסָה וְהִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ עַל גַּב הַשֻּׁלְחָן, שֶׁנֶּעְלַם מֵעֵינֵי יַ’ן מֵעֵבֶר לַעֲרֵמָה גְדוֹלָה שֶׁל סְפָרִים. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים לֹא רָאָה יַ’ן מִדְּמוּת אָחִיו אֶלָּא אֶת אֶגְרוֹף הַיָּד שֶׁקָּפָא מִתּוֹךְ עֲוִית עַל הַסֵּפֶר. וּפִתְאֹם קָם דּוֹם קְלוֹד מֵעַל מְקוֹמוֹ, לָקַח מְחוּגָה בְּיָדוֹ וּבְלִי דַבֵּר דָּבָר רָשַׁם בְּאוֹתָיוֹת גְּדוֹלוֹת עַל הַקִּיר אֶת הַמִלָּה הַיְּוָנִית:

ΑΝ’ΑΓΚΗ

“אָחִי אֵינוֹ אֶלָּא שׁוֹטֶה,” אָמַר יַ’ן בְּלִבּוֹ; מוּטָב הָיָה לִכְתֹּב בִּמְקוֹם זֶה אֶת הַמִּלָּה Fatum¹²⁰,; שֶׁכֵּן לֹא כָּל אֶחָד מְחֻיָּב לָדַעַת יְוָנִית."

הַכֹּהֵן צָנַח שׁוּב עַל הַכֻּרְסָה וְתָמַךְ אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, כְּדֶרֶךְ חוֹלֶה שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד וְלוֹהֵט.

הַסְּטוּדֶנְט הִבִּיט כְּמִשְׁתָּאֶה אֶל אָחִיו. וַדַּאי שֶׁהוּא לֹא הֵבִין אֶת זֹאת. – הוּא אֲשֶׁר לֹא הֶעֱלָה מֵעוֹלָם עֹל עַל לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַר כָּל חֹק מִחוּץ לְחֻקֵּי הַטֶּבַע הַנְּכוֹנִים, הוּא אֲשֶׁר שָׁלַח כְּחֶפְצוֹ אֶת רֶסֶן תַּאֲווֹתָיו וְהָגוּת רוּחוֹ הַגְּדוֹלָה הָיְתָה תָּמִיד בִּבְחִינַת יָם חָרֵב, שֶׁכֵּן בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר הָיָה פּוֹתֵחַ לָהּ בִּנְדִיבוּת תְּעָלוֹת שֶׁפֶךְ חֲדָשׁוֹת; הוּא לֹא יָדַע כַּמָּה סוֹעֵר וּמַעֲלֶה קֶצֶף יָם הַתַּאֲוָה אֲשֶׁר לָאָדָם בְּעֵת אֲשֶׁר יִסָּתֵם לוֹ כָּל מוֹצָא, כַּמָּה יָרוּם, כַּמָּה יַךְ אֶת גַּלָּיו וִינַקֵּר אֶת הַלֵּב, כַּמָּה יָם זֶה חוֹרֵג מִמִּסְגְּרוֹתָיו כְּשֶׁהוּא נֶאֱנָק בַּמִּסְתָּרִים וּמַרְעִיד מִתּוֹךְ זַעֲזוּעִים כְּבוּשִׁים, עַד שֶׁהוּא מְפוֹרֵר אֶת סְכָרָיו וּפוֹרֵץ לָצֵאת מִתּוֹךְ אֲפִיקָיו. הַקְּלִיפָּה הַקָּשָׁה וְהַקָּרָה שֶל קְלוֹד פְרוֹלוֹ, זוֹ כְּסוּת הַקֶּרַח אֲשֶׁר לְשׁוֹמְרֵי צְנִיעוּת פְּרוּשִׁים וְקָשִׁים, גָּרְמָה לוֹ לְיַ’ן שֶיִּטְעֶה בִּדְבַר אָחִיו טָעוּת גְּמוּרָה. הַסְּטוּדֶנְט הָעַלִּיז לֹא הֶעֱלָה מֵעוֹלָם עַל דַּעְתּוֹ, כִּי מִתַּחַת לַשֶּלֶג הַמְכַסֶּה עַל שִׂיא הָאֶטְנָה חֲבוּיָה בַּמִסְתָּרִים לַבָּה קוֹדַחַת וְהוֹמִיָּה.

אֵין אָנוּ יוֹדְעִים, אִם הִרְהוּרֵי לִבּוֹ הֱבִיאוּהוּ מִיָּד לִידֵי תְּפִיסָה זוֹ! וְאוּלָם לַמְרוֹת קַלּוּת דַּעְתּוֹ הֵבִין בְּלִבּוֹ, כִּי הוּא רָאָה דְבִרים שֶהָיוּ אֲסוּרִים לוֹ בִּרְאִיָּה; כִּי הוּא בָּא בִּגְנֵבָה וְרָאָה אֶת תַּאֲווֹת הַסְּתָרִים אֲשֶׁר לְאָחִיו הַגָּדוֹל, וְכִי טוֹב לוֹ לָזֶה שֶׁלֹּא יֵדַע מַה שֶׁקָּרָה. עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַכֹּמֶר נִשְׁתַּקַּע שׁוּב לְתוֹךְ דִּמְמַת קִפָּאוֹן, הוֹצִיא הַסְּטוּדֶנְט בַּלָּאט אֶת רֹאשׁוֹ וְהִרְעִישׁ אֶת צְעָדָיו מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, כְּמִי שֶׁבָּא אֶל חֲבֵרוֹ וּמוֹדִיעַ אֶת דְּבַר בּוֹאוֹ.

“יִכָּנֵס!” קָרָא הַכֹּמֶר מִתּוֹךְ הַתָּא; “אֲנִי מְחַכֶּה לַאֲדוֹנִי. בְּכַוָּנָה הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּדֶּלֶת; יִכָּנֵס מָרָן יַעֲקֹב.”

הַסְּטוּדֶנְט נִכְנַס כְּעַז פָּנִים. הַכֹּמֶר, שֶׁלֹּא הָיָה מוּכָן לְקַבֵּל אוֹרֵחַ כָּזֶה בְּתָא הַיִּחוּד שֶׁלּוֹ, נִשְׁאַר יוֹשֵׁב בַּכֻּרְסָה וּפָנָיו הִבִּיעוּ פָּחַד. “הַאֻמְנָם זֶה אַתָּה, יַ’ן?”

“בְּכָל אֹפֶן זֶה אֶחָד שֶׁשְּמוֹ מַתְחִיל בָּאוֹת י'.” עָנָה הַסְּטוּדֶנְט כְּשֶׁפָּנָיו אֲדֻמִּים וּמַבִּיעִים עַזּוּת וְחֶדְוָה.

פָּנָיו שֶׁל דּוֹם קְלוֹד עָטוּ הַבָּעָה שֶׁבְּכֹבֶד־רֹאשׁ.

“מַה לְךָ כָּאן?”

“אֶחָא,” עָנָה הַסְּטוּדֶנְט כְּשְׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲלוֹת עַל פָּנָיו הַבָּעָה שֶׁל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, בַּקָּשַׁת רַחֲמִים וַעֲנִיווּת וּכְשֶׁהוּא מוֹעֵךְ אֶת מְצְנַפְתּוֹ בֵּין יָדָיו כְּאֶחָד שֶׁכֻּלֹו תְּמִימוּת, “חָפַצְתִּי לְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹדְךָ…”

“מַה בַּקָּשָתֶךָ?”

“שִׁעוּר בְּתוֹרַת הַמּוּסָר שֶׁבְּחֶסְרוֹנוֹ אֲנִי מַרְגִּישׁ מְאֹד מְאֹד,” וְיַ’ן לֹא הֵעֵז לְהוֹסִיף וּלְהַגִּיד בְּקוֹל: “וּמְעַט כֶּסֶף שֶׁבְּחֶסְרוֹנוֹ אֲנִי מַרְגִישׁ עוֹד יוֹתֵר.” סוֹף זֶה שֶׁל אֲמִירָתוֹ נִשְׁאַר בִּבְחִינַת דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.

“אֲדוֹנִי הָאַבְרֵךְ,” אָמַר הַכֹּמֶר בְּקוֹל חָמוּר, “אֵין דַּעְתִּי נוֹחָה מִמְּךָ כְּלָל וּכְלָל.”

“אֲהָהּ!” נֶאֱנַח הַסְּטוּדֶנְט.

דּוֹם קְלוֹד הִתְנוֹדֵד בְּמִקְצָת יַחַד עִם הַכֻּרְסָה וְהִבִּיט בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת בִּפְנֵי יַ’ן.

“לֹא נִיחָא לִי שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אִתְּךָ פָּנִים אֶל פָּנִים.”

זֶה הָיָה פֶּתַח־דָּבָר אָיֹם וְנוֹרָא. יַ’ן הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת מַכָּה עֲצוּמָה.

“יַ’ן, בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעוֹת לֹא־טוֹבוֹת עָלֶיךָ לָמָּה יָצָאתָ לְמַהֲלֻמּוֹת עִם אוֹתוֹ בֶּן־רוֹזְנִים שֶׁשְּׁמוֹ אַלְבְּרֶכְט רַמוֹנְשַׁן וְהִכִּיתָ אוֹתוֹ בְּמַקֶּלְךָ מַכּוֹת נִמְרָצוֹת?”

“הוֹ!” קָרָא יַ’ן, “יֵשׁ יָדַיִם לַדָּבָר! הַלָּז, נוֹשֵׂא־כֵּלִים עָלוּב, הָיָה מִשְׁתַּעְשֵׁעַ בָּזֶה, שֶׁהֵרִיץ אֶת סוּסוֹ בְּתוֹךְ הַמַּדְמֵנָה וְהִתִּיז רֶפֶשׁ עַל הַסְּטוּדֶנְטִים.”

“וּמַה קָרָה.” הִמְשִׁיךְ הַכֹּמֶר לְדַבֵּר, “בִּדְבַר מַהְיֶט פַרְגֶ’ל אֲשֶׁר קְרַעְתֶּם אֶת מְעִילוֹ? Tunicam dechiraverunt¹²¹ − כָּתוּב בִּכְתָב הָאַשְׁמָה.”

“לֹא כַּדַּאי כְּלָל לְדַבֵּר עַל כְּגוֹן זֶה! כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֶׁל מִצְנֵפֶת עֲלוּבָה!”

“כְּתָב הָאַשְׁמָה אוֹמֵר tunicam וְלֹא cappettam^[122]. הֲמֵבִין אַתָּה רוֹמָאִית?”

יַ’ן לֹא עָנָה דָבָר.

“כָּךְ הַדָּבָר,” הוֹסִיף הַכֹּמֶר לְדַבֵּר בִּמְנוֹד רֹאשׁ, “מִכָּאן יֵשׁ לִרְאוֹת כֵּיצַד לוֹמְדִים עַכְשָׁיו חָכְמָה וּמַדָּעִים! אֶת הָרוֹמָאִית אֵין מְבִינִים עוֹד כַּהֲלָכָה, הַסּוּרִית הִיא כַּסֵּפֶר הֶחָתוּם, הַיְּוָנִית שְׂנוּאָה כָּל כָּךְ עַל הַלּוֹמְדִים שֶׁהֵם פּוֹסְחִים עַל כָּל מִלָּה יְוָנִית, בְּלִי לִקְרֹא אוֹתָהּ וּבְלִי לִרְאוֹת בָּזֶה מִשּׁוּם בּוּרוּת, וְהֵם רְגִילִים עַכְשָׁו לוֹמַר: ‘Graecum est, non legitur¹²³’.”

הַסְּטוּדֶנְט הֵרִים אֶת עֵינָיו מִתּוֹךְ הַבָּעָה הָאוֹמֶרֶת הַחְלָטָה. “אָחִי וּמוֹרִי, תֵּן לִי רְשׁוּת וַאֲתַרְגֵּם לְפָנֶיךָ לְצָרְפַתִּית צֶחָה אֶת הַמִּלָּה הַיְּוָנִית הַהִיא, הָרְשׁוּמָה עַל הַקִּיר.”

“אֵיזוֹ מִלָּה?”

“.ΑΝ’ΑΓΚΗ”

אַדְמוּמִית קַלָּה חָלְפָה וְעָבְרָה עַל לְחָיָיו הַמְקֻמָּטִים שֶׁל הַכֹּמֶר, מֵעֵין תִּמְרַת עָשָן הַמְבַשֶּׂרֶת בַּחוּץ אֶת הַזַּעְזוּעִים הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הַר־פְּרָצִים. הַסְּטוּדֶנְט לֹא הִבְחִין כִּמְעַט בָּזֶה.

“הַגִּידָה אֵפוֹא, יַ’ן,” אָמַר הָאָח הַגָּדוֹל מִתּוֹךְ יְגִיעָה, “מַה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה הַזֹּאת?”

“גְּזֵרַת הַגּוֹרָל.”

דּוֹם קְלוֹד הֶחֱוִיר, וְאוּלָם הַסְּטוּדֶנְט הוֹסִיף לְדַבֵּר לְפִי תֻּמּוֹ: “וְהַמִּלָּה אֲשֶׁר לְמַטָּה, זוֹ שֶׁנִּכְתְּבָה בְּאוֹתָהּ הַיָּד שֶׁכָּתְבָה אֶת הַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה – ‘Αναγνεία,− פֵּרוּשָׁהּ:,כֹּחַ הַטֻּמְאָה’. הִנְּךָ רוֹאֶה, אֲדוֹנִי, כִּי הַיְּוָנִית לֹא נִשְׁכְּחָה עֲדַיִן מִפִּי הַבְּרִיּוֹת.”

הַכֹּמֶר הָיָה שָׁרוּי בִּשְׁתִיקָה. שִׁעוּר־לִמּוּד זֶה שֶׁבִּיוָנִית גָּרַם לוֹ הַרְבֵּה הִרְהוּרִים. וְיַ’ן הַקָּטֹן, שֶׁהָיָה מְלֻמָּד בְּכָל תַּחְבּוּלוֹת הֶעָרְמָה שֶׁל בָּחוּר מְבַלֶּה עוֹלָם, רָאָה שָׁעָה זוֹ כִּכְשֵׁרָה לְהַצָּעַת בַּקָּשָׁתוֹ. לְפִיכָךְ הִטְעִים אֶת קוֹלוֹ עַד רֹךְ בְּיוֹתֵר, וּפָתַח וְאָמַר:

“אֶחָא רַחִימַאי, וְכִי אַתָּה כּוֹעֵס עָלַי בְּשֶׁל קְצָת מַכּוֹת וּמַהֲלֻמּוֹת שֶׁחָלַקְתִּי בִּשְׁעַת תִּגְרָה לִנְעָרִים רֵיקִים אוֹ לְבַעֲלֵי פַּרְצוּפִים שֶׁאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מִי הֵם, − quibusdam marmosetis −? מִכָּאן אַתָּה רוֹאֶה, אֶחָא רַחִימַאי, שֶׁאֵין אֲנִי בּוּר בְּרוֹמָאִית.”

וְאוּלָם כָּל הַצְּבִיעוּת הַמַּחֲנִיפָה הַזֹּאת לֹא הִשְׁפִּיעָה כְּלָל עַל הָאָח הַגָּדוֹל וְהַקַּפְּדָן אֶת הַשְׁפָּעָתָהּ הָרְגִילָה. צֶרְבֶּרוּס¹²⁴ לֹא שָׁלַח אֶת שִׁנָּיו בְּעוּגוֹת הַדְּבָשׁ. מֵעַל מִצְחוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר לֹא נִסְתַּלֵּק אַף קֶמֶט אֶחָד.

“מַה כַּוָּנָתְךָ בָּזֶה?” שָׁאַל הַכֹּמֶר בְּקוֹל חָמוּר.

“יְהִי כָּךְ, נְדַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים! הִנֵּה זֹאת הִיא בַּקָּשָׁתִי,” עָנָה יַ’ן בְּעֹז לֵב, “אֲנִי זָקוּק לְכָסֶף.”

לְשֵׁמַע הוֹדָעָה גְלוּיָה זוֹ קִבְּלוּ פִּתְאֹם פְּנֵי הַכֹּמֶר הַבָּעָה שֶׁל מְלֻמָּד לְהוֹעִיל וְשֶׁל אַבְהוּת.

“הֲרֵי יָדוּעַ לְךָ, אֲדוֹנִי יַ’ן, כִּי אֲחֻזָּתֵנוּ אֲשֶׁר בְּטִירְשַׁףּ, אִם נְצָרֵף יַחַד אֶת הַמַּס שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהַקַּרְקַע וְאֶת הַמַּס הַבָּא מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד בַּיִת, אֵינָהּ מַכְנִיסָה בְּסַךְ־הַכֹּל אֶלָּא שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע לִטְרָאוֹת, אַחַד־עָשָׂר סוֹל וְשֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס. אָמְנָם הַהַכְנָסָה גָדְלָה בַּחֲמִשִּׁים אָחוּז מִכְּפִי שֶׁהָיְתָה בִּימֵי הָאַחִים פַּקְלֶה, אַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה סְכוּם גָּדוֹל.”

“אֲנִי זָקוּק לְכֶסֶף,” אָמַר יַ’ן בִּמְנוּחָה שֶׁל פִּילוֹסוֹף סְטוֹאִי.

“הֲרֵי יָדוּעַ לְךָ, כִּי בֵּית מִשְפַּט הַכְּנֵסִיָּה הוֹצִיא פְּסָק דִּין שֶׁעֶשׂרִים וְאֶחָד בָּתִּים אֵלֶּה הֵם הֶקְדֵּשׁ לִגְלִיל הַכְּהֻנָּה וְשַׁיָּכִים לוֹ לְגַמְרֵי כַּאֲחֻזַּת מַס, וַאֲנַחְנוּ יְכֹלִים לְהַפְקִיעַ אֶת הַנַּחֲלָה רַק בִּתְנַאי, שֶׁנְּשַׁלֵּם לִכְבוֹד הַחַשְמַן דְּמֵי פִּדְיוֹן שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת כֶּסֶף מְצֻפֶּה זָהָב, שֶׁשָּׁוְיָן שֵׁשׁ לִטְרָאוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס. וַעֲדַיִן לֹא הִסְפַּקְתִּי לִצְבֹּר עַל יָד אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה.”

“יָדוּעַ לִי שֶׁאֲנִי זָקוּק לְכֶסֶף,” חָזַר יַ’ן עַל אֲמִירָתוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.

“וּמַה תַּעֲשֶׂה בַּכֶּסֶף הַזֶּה?”

לִשְׁאֵלָה זוֹ נִצַּת שְׁבִיב תִּקְוָה בְּעֵינֵי יַ’ן. הוּא הֶעֱלָה שׁוּב עַל פָּנָיו אֶת הַהַבָּעָה שֶׁכֻּלָּהּ מְתִיקוּת וַחֲנֻפָּה.

“הַאֲמִינָה לִי, אָחִי הַיָּקָר קְלוֹד, כִּי לֹא עָלָה עַל לִבִּי לְהוֹצִיא כֶּסֶף לִדְבָרִים מְגֻנִּים. לֹא בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ כֶּסֶף כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְבַלּוֹת אֶת יָמַי בְּבָתֵּי הַיַּיִן אוֹ שֶׁאֶרְכַּב עַל פְּנֵי חוּצוֹת בְּלִוְיַת מְשָׁרְתִים, וְסוּסִי לָבוּשׁ שְׂמִיכָה רְקוּמַת זָהָב. לֹא, אֶחָא, כֶּסֶף זֶה דָרוּשׁ לִי לְשֵׁם מַעֲשֶׂה טוֹב.”

“מַה טִיבוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה טוֹב זֶה?” שָׁאַל הַכֹּמֶר תָּמֵהַּ בְּמִקְצָת.

“הָעִנְיָן הוּא בִּשְׁנַיִם יְדִידִים שֶׁלִּי. הַלָּלוּ רוֹצִים לִקְנוֹת חִתּוּלִים בִּשְׁבִיל תִּינוֹקָהּ שֶׁל אַלְמָנָה עֲנִיָּה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּמִנְזָר. הֲרֵי זֶה פָּשׁוּט מַעֲשֵׂה צְדָקָה. הַקְּנִיָּה תַּעֲלֶה בִּשְלשָׁה דִינָרִים, וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִשְתַּתֵּף בְּמִפְעָל זֶה.”

“מַה שְׁמָם שֶׁל שְׁנֵי הַיְדִידִים הָאֵלֶּה?”

“פֶּטֶר לְ’אַסּוֹמֶר וּבַפְּטִיסְט קְרוֹק־אוּאָזוֹן.”

“הְמְ!” אָמַר הַכֹּמֶר; הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה יָאִים הֵם לְמַעֲשֵׂה צְדָקָה כְּשֵׁם שֶׁרוֹבֶה מְפוֹצֵץ יָאֶה לְמִזְבַּח הַקֳּדָשִׁים."

בָּרוּר הַדָּבָר, כִּי יַ’ן לָא הִצְלִיחַ כְּלָל וּכְלָל בִּבְחִירַת הַשֵּׁמוֹת, וְהוּא עָמַד עַל כָּךְ בְּאִחוּר זְמָן.

“מִלְּבַד זֶה,” הוֹסִיף קְלוֹד מִתּוֹךְ פִּקְחוּת, “הֵיכָן רָאִיתָ חִתּוּלִים שֶׁמְּחִירָם שְׁלשָׁה דִינָרִים, בִּפְרָט כְּשֶׁהֵם יוֹצְאִים לְתִינוֹקָהּ שֶׁל אַלְמָנָה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּמִנְזָר? וּמֵאֵימָתַי הִתְחִילוּ אַלְמָנוֹת לָלֶדֶת יְלָדִים בְּמִּנְזָר?”

יַ’ן פָּתַח שׁוּב בִּדְבָרִים גְּלוּיִים:

“מֵילָא, אַגִּיד לְךָ אֶת הָאֱמֶת. אֲנִי זָקוּק לְכֶסֶף כְּדֵי שֶׁאוּכַל הָעֶרֶב לָלֶכֶת אֶל אִיזַבּוֹ לַה־טְיֶרִי הַיּוֹשֶׁבֶת בְּוַל־דְּ’אַמּוּר.”

“הוֹלֵל עָלוּב שֶׁכְּמוֹתֶךָ!” קָרָא הַכֹּמֶר.

Αναγνεία!"' " קָרָא יַ’ן.

מִלָּה זוֹ, שֶׁיַ’ן לְקָחָהּ מֵעַל קִיר הַתָּא וְנִסְתַּיַּע בָּהּ בְּמֵזִיד, הִשְפִּיעָה עַל הַכֹּמֶר רשֶׁם מְיֻחָד בְּמִינוֹ. הוּא נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו וְכַעְסוֹ הָפַךְ לִהְיוֹת אַדְמוּמִית שֶׁל בּוּשָׁה. “צֵא מֵעַל פָּנַי,” אָמַר תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה אֶל יַ’ן, “אֲנִי מַמְתִּין לְאוֹרֵחַ.”

הַסְּטוּדֶנְט נִסָּה אֶת כֹּחוֹ בְּנִסָּיוֹן אַחֲרוֹן.

“אָחִי קְלוֹד, תֵּן לִי לְכָל הַפָּחוֹת מְעַט כֶּסֶף שֶׁאוּכַל לִקְנוֹת לִי אֹכֶל.”

“הֵיכָן אַתָּה עוֹמֵד בְּסֵפֶר הַהֲלָכוֹת שֶׁל גְּרָטִיאַן?” שָׁאַל דּוֹם קְלוֹד.

“הַחוֹבְרוֹת הָאֵלֶּה אָבְדוּ לִי.”

“וְהֵיכָן אַתָּה עוֹמֵד בְּלִמּוּדֵי הַהַשְׂכָּלָה שֶׁבְּרוֹמָאִית?”

“גָּנֹב נִגְנַב מִמֶּנִּי סִפְרוֹ שֶׁל הוֹרָצִיּוּס.”

“וְכַמָּה לָמַדְתָּ בְּסִפְרֵי אֲרִיסְטוֹ?”

“זֶה הַדָּבָר! אֶחָא, מִי הוּא אוֹתוֹ סוֹפֵר־מוּסָר קַדְמוֹן שֶׁהָיָה אוֹמֵר, כִּי מֵאָז וּמֵעוֹלָם הָיוּ דֵעוֹתֵיהֶם הַפְּסוּלוֹת שֶׁל הַכּוֹפְרִים מוֹצְאִים לָהֶם מְקוֹם מִקְלָט בִּסְבַךְ הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁל אֲרִיְסטוֹ? לֹא לִי הוּא אֲרִיסְטוֹ זֶה! יָקְרָה לִי אֱמוּנָתִי וְאֵינִי רוֹצֶה לְהַזִּיק לָהּ עַל יְדֵי הַמֶּטָפִיסִיקָה שֶׁל הַפִּילוֹסוֹף.”

“אִישִׁי הַצָּעִיר,” הוֹסִיף הַכֹּמֶר לְדַבֵּר, "בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִמְצָא בֵּין הַמְלַוִּים אָצִיל אֶחָד עוּל יָמִם, שֶׁעַל אֻכַּף סוּסוֹ הָיָה חָרוּת פִּתְגָּם הָרָאוּי לִהְיוֹת נִלְמָד עַל יָדֶךָ: '.Qui non laborat non manducet¹²⁵

הָאַבְרֵךְ הַמְלֻמָּד שָׁתַק רֶגַע אֶחָד, אֶצְבָּעוֹ הָיְתָה נְתוּנָה עַל גַּב אָזְנוֹ, עֵינָיו הִבִּיטוּ לָאָרֶץ וּפָנָיו הֵפִיקוּ כָּעַס. פִּתְאֹם הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ כְּנֶגֶד קְלוֹד מִתּוֹךְ קַלּוּת תְּנוּעָה שֶׁל אַנְקוֹר.

“וּבְכֵן, אָחִי הֶחָבִיב, אַתָּה מְסָרֵב לָתֵת לִי סוּ אֶחָד בְּכֶסֶף פָּרִיס, שֶׁאוּכַל לִקְנוֹת לִי לֶחֶם אֵצֶל הָאוֹפֶה?”

“Qui non laborat non manducet”

לְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת שֶׁיָּצְאָה מִפִּי הַכֹּמֶר קְשֵׁה־הָעֹרֶף, הִסְתִּיר יַ’ן אֶת פָּנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו, כְּאִשָּׁה הַמִּתְיַפַּחַת בְּבֶכִי, וְצָעַק בְּקוֹל מָלֵא יֵאוּשׁ:

“Orororororoi!”

“מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶל זֶה?” שָׁאַל קְלוֹד כְּשֶׁהוּא מִשְתּוֹמֵם לְמַעֲשֵׂה הָאִוֶּלֶת שֶׁל אָחִיו.

“וְכִי מַה יֵשׁ כָּאן לִשְׁאֹל!” קָרָא הַסְּטוּדֶנט וְתָלָה שׁוּב בִּקְלוֹד אֶת עֵינָיו הַחֲצוּפוֹת, לְאַחַר שֶׁעִשָּׂה אוֹתָן בְּאֶגְרוֹפָיו וְשִׁוָּה עֲלֵיהֶן אַדְמוּמִית שֶׁל בֶּכִי. “הֲרֵי זֶה יְוָנִית! אַנַפֶּסְט זֶה לָקוּחַ מֵאֶסְכִילוּס וְיֵשׁ בּוֹ בִּטּוּי נִמְרָץ בְּיוֹתֵר לְרֶגֶשׁ הַצָּעַר.”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק הוֹמֶה וֶאֱוִילִי כָּל כְּך, שֶׁגַּם הַכֹּמֶר הָיָה רֶגַע אֶחָד כְּמִצְטַחֵק בְּעַל כָּרְחוֹ. קְלוֹד עַצְמוֹ הָיָה בֶּאֱמֱת הָאָשֵׁם בַּדָּבָר, שֶכֵּן הוּא פִּנֵּק אֶת הַנַּעַר יוֹתֵר מִדָּי.

“הוֹ, אֶחָא רַחִימָאי קְלוֹד,” הִמְשִׁיךְ יַ’ן לְדַבֵּר בְּשָׁאֳבוֹ תִּקְוָה מִתּוֹךְ בַּת־הַצְּחוֹק שֶׁל אָחִיו, “הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת הַנַּעֲלַיִם הַקְּרוּעוֹת שֶׁעַל רַגְלָי. וְאֵין לְךָ נַעַל עֲלוּבָה יוֹתֵר מִזּוֹ הַשּׁוֹלַחַת אֶת סֻלְיָתָהּ הַחוּצָה.”

הַכֹּמֶר הֶעֱלָה שׁוּב עַל פָּנָיו הַבָּעָה שֶׁבְּכֹבֶד־רֹאשׁ.

“שָׁלֹחַ אֶשְׁלַח לְךָ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. אֲבָל כֶּסֶף לֹא תְּקַבֵּל מִיָּדִי.”

“תֵּן לִי, אֶחָא, סוּ אֶחָד, סוּ קָטֹן וְעָלוּב.” הוֹסִיף יַ’ן לְבַקֵּשׁ מִתּוֹךְ הַכְנָעָה. “לָמֹד אֶלְמַד בְּעַל־פֶּה אֶת סֵפֶר הַהֲלָכוֹת שֶׁל גְּרָטִיאַן; אֶהְיֶה מַאֲמִין בְּכָל לִבִּי בֵּאלֹהִים; אֶהְיֶה כְּפִתָּגוֹרֶס בְּשַׁעְתּוֹ לְכָל מַדָּע וּלְכָל מִדָּה טוֹבָה – אַךְ חָנֵּנִי וְתֵן לִי סוִ אֶחָד בְּמַתָּנָה! הֲטוֹב לְךָ שֶׁיִבְלָעֵנִי לוֹעַ הָרָעָב, זֶה אֲשֶׁר אֶרְאֶנּוּ מִמּוּלִי וְהוּא שָׁחוֹר וּמַסְרִיחַ וְעָמֹק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַשְּׁאוֹל וְיוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָטְמוֹ שֶׁל נָזִיר?”

דּוֹם קְלוֹד הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ הַזָּרוּעַ קְמָטִים.

“Qui non laborat…”

יַ’ן לֹא נָתַן לוֹ לְכַלּוֹת אֶת דְּבָרָיו.

“יְהִי כָּךְ,” צָעַק הַסְּטוּדֶנְט בְּקוֹל רָם, “לַעֲזָאזֵל! תְּחִי הַשִּׂמְחָה! הָבָה אֲבַלֶה אֶת יָמַי בְּבָתֵּי הַיַּיִן, אֶקְרָא לְרִיב וּלְמַהֲלֻמּוֹת, אֶשְׁבֹּר כַּדֵּי יַיִן וְאֶתְהַלֵּךְ עִם הָעֲלָמוֹת!”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זָרַק אֶת מִצְנַפְתּוֹ כְּנֶגֶד הַקִּיר וְקִשְׁקֵשׁ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו כְּמוֹ בִּמְקַשְׁקֶשֶׁת.

הַכֹּמֶר תָּלָה בּוֹ מֶבָּט קוֹדֵר.

“יַ’ן, אַתָּה אָדָם חֲסַר נָפֶשׁ.”

“אִם כָּךְ הַדָּבָר הֲרֵי אֵין אֲנִי חָסֵר, אִם לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן אֶפִּיקוֹר, אֶלָּא מַשֶּׁהוּ הַבָּא מִמַּשֶּׁהוּ שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם.”

“יַ’ן, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁתַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.”

“הִנֵּה כָּךְ!” קָרָא הַסְּטוּדֶנְט וְהִבִּיט חֲלִיפוֹת בְּאָחִיו וּבָאַבִּיקִים שֶׁעַל גַּבֵּי הָאָח, “כָּאן כָּל דָּבָר וְדָבָר הוּא בַּעַל קַרְנַיִם, גַּם הַבַּקְבּוּקִים וְגַם הַדִּבּוּרִים!”

“יַ’ן, דַּע לְךָ כִּי אַּתָּה עוֹמֵד בְּשִׁפּוּעַ שֶׁל מִדְרוֹן. הֲתֵדַע לְאָן יוֹבִילוּךָ רַגְלֶיךָ?”

“אֶל בֵּית הַיָּיִן,” אָמַר יַ’ן.

“בֵּית הַיַּיִן מְשַׁמֵּש פְּרוֹזְדוֹר לְעַמּוּד הַקָּלוֹן.”

“אֵין זֶה אֶלָּא פַּנָּס כְּיֶתֶר הַפַּנָּסִים שֶׁבָּעוֹלָם; יִתָּכֵן שֶׁדִּיאוֹגֶנְס הָיָה מוֹצֵא אֶת הָאָדָם לְאוֹרוֹ שֶׁל פַּנָּס זֶה.”

“עַמּוּד הַקָּלוֹן הוּא פְּרוֹזְדוֹר לְבֵית הַתְּלִיָּה.”

“הַתְּלִיָּה אֵינָה אֶלָּא מֹאזְנַיִם, אֲשֶׁר בִּקְצֵיהֶם הָאֶחָד תָּלוּי בֶּן־אָדָם וּבִקְצֵהֶם הַשֵּׁנִי תְּלוּיָה כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ. אַשְׁרֵי הָאָדָם.”

“הַתְּלִיָּה הִיא פְּרוֹזְדוֹר לַגֵּיהִנֹּם.”

“שָׁם בּוֹעֶרֶת אֵשׁ גְּדוֹלָה.”

“יַ’ן, יַ’ן, רַע וָמַר יִהְיֶה סוֹפֶךָ.”

“דַּי לִי שֶׁרֵאשִׁיתִי הָיְתָה טוֹבָה.”

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע קוֹל צְעָדִים מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת.

“הַס!” אָמַר הַכֹּמֶר וְהִנִּיחַ אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל פִּיו, “זֶהוּ מָרָן יַעֲקֹב. שְׁמַע מַה שֶׁאַגִּיד לְךָ, יַ’ן,” הוֹסִיף הַכֹּמֶר בְּקוֹל חֲרִישִׁי “שְׁמֹר אֶת פִּיךָ כָּל הַיָּמִים וְאַל תְּסַפֵּר דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אָזְנֶיךָ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. לֵךְ הֵחָבֵא מֵאֲחוֹרֵי הַכִּירָה וַעֲמֹד בִּמְקוֹמְךָ בְּלִי נוֹעַ.”

הַסְּטוּדֶנְט הִשְׁתּוֹחַח מֵאֲחוֹרֵי הַכִּירָה; וּבְרֶגַע זֶה עָלָה בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן מוֹעִיל. “כָּךְ אֶעֱשֶׂה, אֶחָא קְלוֹד, שָׁתֹק אֶשְׁתֹּק אִם תִּתֵּן לִי דִינַר כָּסֶף”

“הַס! אֲנִי נוֹתֵן לְךָ הַבְטָחָה שֶׁתְּקַבֵּל מִמֶּנִּי אֶת הַדִּינָר.”

“חַיָּב אַתָּה לָתֵת לִי בִּמְזֻמָּן.”

“הֵא לָךְ!” קָרָא הַכֹּמֶר וְהִשְׁלִיךְ לְאָחִיו אֶת אַרְנַק הַכָּסֶף. יַ’ן שָׁב וְהִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי הַכִּירָה, וּבְרֶגַע זֶה נִפְתְּחָה הַדָּלֶת.

ה. שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים    🔗

הָאִישׁ שֶׁנִּכְנַס הָיָה לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְעַל פָּנָיו שָׁכְנָה עַנְנַת קַדְרוּת. יַ’ן (מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁהוּא הִתְקִין אֶת עַצְמוֹ בְּמַחֲבּוֹאוֹ כְּדֵי כָּךְ שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַכֹּל) שָׂם אֶת לִבּוֹ קֹדֶם כֹּל לְדָבָר אֶחָד – לְהַבָּעַת הָעֶצֶב הַשְּׁפוּכָה עַל בְּגָדָיו וְעַל פָּנָיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ. אַף עַל פִּי כֵן נִשְׁקַף כְּעֵין סֵבֶר שֶׁל חֲבִיבוּת מֵעַל הַפָּנִים הָאֵלֶּה; אֲבָל זֹאת הָיְתָה חֲבִיבוּת שֶׁל חָתוּל אוֹ שֶׁל שׁוֹפֵט, − בְּקִצּוּר, חֲבִיבוּת מְתוּקָה. הָאִישׁ הָיָה כֻּלּוֹ שֵׂיבָה, בַּעַל פָּנִים מְקֻמָּטִים, שְנוֹתָיו קְרוֹבוֹת לְשִׁשִּׁים, עֵינָיו רְגִילוֹת לִקְרִיצוֹת, גַּבּוֹתָיו לְבָנוֹת, שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה מְשֻׁרְבֶּבֶת לְאָחוֹר וְיָדָיו מְגֻשָּׁמוֹת. וּלְאַחַר שֶׁיַ’ן הֵבִין אֶת טִיבוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ, כְּלוֹמַר, שֶזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא רוֹפֵא אוֹ פָּקִיד בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט וְחָטְמוֹ נָטוּעַ רָחוֹק מִמְּקוֹם הַפֶּה, סִמָּן לְטִפְּשׁוּת, − מִיָּד פָּרַשׁ לְפִנָּה רְחוֹקָה שֶׁבְּמַחֲבוֹאוֹ וְלִבּוֹ נֶעְכַּר בְּקִרְבּוֹ עַל אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו לְבַלּוֹת שָׁעוֹת רְצוּפוֹת מִתּוֹךְ הֲסִבָּה רָעָה וּבִמְסִבַּת אֲנָשִׁים גְּרוּעָה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַכֹּמֶר לֹא הִתְרוֹמֵם אֲפִילוּ מִמְּקוֹמוֹ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ, הוּא רַק בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ דֶרֶךְ רְמִיזָה שֶׁיֵּשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הָעוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת, וּלְאַחַר שְׁתִיקָה, שֶׁנִּמְשְׁכָה כַּמָּה רְגָעִים וְהָיְתָה כְּעֵין הֶמְשֵׁךְ לְסֵדֶר הִרְהוּרִים שֶׁקָּדַם לָהּ, פָּנָה הַכֹּמֶר אֶל אוֹרְחוֹ וְאָמַר אֵלָיו בְּלָשׁוֹן שֶׁל חֶסֶד: “שָׁלוֹם לָך, מָרָן יַעֲקֹב.”

“שָׁלוֹם לְךָ, מָרָנִי,” עָנָה הָאִישׁ לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹרִים.

שְׁתֵּי הָאֲמִירוֹת הָאֵלֶּה – “מָרָן יַעֲקֹב” מִצַּד אֶחָד וּ“מָרָנִי” מִצַּד שֵׁנִי – נֶאֶמְרוּ כָּל אַחַת בְּהַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת, וְהֶבְדֵּל הָיָה בֵּינֵיהֶן כְּמוֹ בֵּין “אֲדוֹנִי” וַ“אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה,” אוֹ בֵּין “Domine” וְ־Domne“”. נִרְאֶה הָיָה שֶׁכָּאן מְדַבֵּר הַמּוֹרֶה אֶל תַּלְמִידוֹ.

“וּבְכֵן!” הוֹסִיף הַכֹּמֶר לְדַבֵּר, לְאַחַר שֶׁקָּמָה שׁוּב שְׁתִיקָה וְהָאוֹרֵחַ לֹא הֵעֵז לִפְתֹּחַ בִּדְבָרִים, “הַאִם הוּא מַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ?”

“אֲהָהּ, מָרָנִי הַיָּקָר,” אָמַר הָאוֹרֵחַ מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק נִזְעָמָה, “אֲנִי מוֹלִיךְ כָּל הַזְּמָן אֶת הַמַּפּוּחַ, וְיֵשׁ לִי אֵפֵר עַד בְּלִי דָי. וְאַף קֻרְטוֹב אֶחָד שֶׁל זָהָב.”

דּוֹם קְלוֹד הֶעֱלָה עַל פָּנָיו הַעֲוָיָה שֶׁל קֹצֶר־רוּחַ. “לֹא לָזֶה נִתְכַּוַּנְתִּי עַכְשָׁו, מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ, אֶלָּא לַמִּשְׁפָּט שֶׁכְּבוֹדוֹ עוֹרֵךְ לְאוֹתוֹ מְכַשֵּׁף. דּוֹמֶנִי שֶׁכְּבוֹדוֹ אָמַר לִי, כִּי הָאִישׁ נִקְרָא בְּשֵׁם מָרָן צֶנֶן וְכִי הוּא פָּקִיד בְּלִשְכַּת הַמּוֹנִים? הַהוֹדָה הַנֶּאֱשָׁם שֶׁהִתְעַסֵּק בִּכְשָׁפִים? וּכְבוֹדוֹ הִצְלִיחַ בַּחֲקִירָה וּדְרִישָׁה?”

“לֹא הִצְלַחְתִּי, לְצַעֲרִי,” עָנָה מָרָן יַעֲקֹב וּבַת־צְחוֹקוֹ הַנִּזְעָמָה נִצְמְדָה שׁוּב אֶל שְׂפָתָיו; "לֹא זָכִינוּ לִרְאוֹת בְּנֶחָמָה זוֹ, בֶּן־אָדָם זֶה הוּא קָשֶׁה כְּחַלָּמִישׁ; הוּא לֹא יוֹדֶה בְּאַשְׁמָתוֹ גַם אִם נִצְלֶה אוֹתוֹ בָּאֵשׁ. אֲנַחְנוּ מִצִּדֵּנוּ עוֹשִׂים כָּל מַה שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הָאֱמֶת לָאוֹר; סִגַּפְנוּ אוֹתוֹ עַד כְּדֵי שְׁבִירַת עֲצָמוֹת; לֹא הִנַּחְנוּ מִיָּדֵינוּ אַף תַּחְבּוּלָה אַחַת, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ לֵץ שֶׁשְּׁמוֹ פְּלוֹטוֹס:

“Advorsum stimulos, laminas, crucesque, campedesque, Nervos, catenas, carcers, numellas, pedicas, boias.¹²⁶ וְאוּלָם מִכָּל אֵלֶּה יָצָאנוּ וְיָדֵינוּ עַל רֹאשֵׁינוּ; הֲרֵי זֶה בֶּן־אָדָם נוֹרָא. הוּא סִכֵּל אֵת כָּל תַּחְבּוּלוֹתָי.”

“וּבְבֵיתוֹ לֹא גִלִּיתֶם שׁוּם דָּבָר חָדָשׁ?”

“אַדְּרַבָּה,” אָמַר מָרָן יַעֲקֹב וְהִתְחִיל מְחַפֵּשׂ בְּכִיסוֹ שֶׁעַל מָתְנָיו. “גְּוִיל זֶה מָצָאנוּ. וְעָלָיו רְשׁוּמוֹת כַּמָּה מִלִּים סְתוּמוֹת. בֵּינֵינוּ יֵשׁ אֶחָד הַמֵּבִין קְצָת עִבְרִית, זֶהוּ מַר פילִף לֵילְיֶה, עוֹרֵךְ־דִּין לְמִשְׁפָּטִים פְּלִילִיִּים, שֶׁעָסַק בְּמִשְׁפַּט הַיְּהוּדִים מֵרְחוֹב קַנְטֶרְשְׁטֶן שֶׁבִּבְרוּסֶל.”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ פָּרַשׂ מָרָן יַעֲקֹב גְּוִיל שֶׁל קְלָף. “יוֹאֶל נָא לָתֵת לִי אֶת זֶה,” אָמַר הַכֹּמֶר. הוּא תָּלָה אֶת עֵינָיו בַּקְּלָף וְאָמַר: “הֲרֵי זֶה בְּפֹעַל מַמָּשׁ עִנְיָן שֶל כְּשָׁפִים, מָרָן יַעֲקֹב! ‘אֶמֶן – אֵיתָן!’ זֶהוּ הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהָרוּחוֹת מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ בִּשְׁעַת אֲסֵפוֹת הַמְכַשְּׁפִים. 'Per ipsum et cum ipso, et in ipso¹²⁷! לַחַשׁ זֶה יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לִסְגֹּר אֶת הַשָּׂטָן בַּגֵּיהִנֹּם. ‘Hax, pax max’ – לַחַשׁ זֶה לָקוּחַ מֵחָכְמַת הָרְפוּאָה, מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְרַפֵּא נְשִׁיכוֹת שֶׁל כְּלָבִים שׁוֹטִים. מָרָן יַעֲקֹב! כְּבוֹדוֹ מְשַמֵּשׁ מֻרְשֶׁה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה: לֶהֱוֵי יָדוּעַ לוֹ, כִּי גְוִיל זֶה הוּא שִׁקּוּץ מְשׁוֹמָם!”

“אָנוּ אוֹמְרִים לְנַסּוֹת אֶת הָאִישׁ בְּסִגּוּפִים חֲדָשִׁים. וְאַף גַּם זֶה,” הוֹסִיף מָרָן יַעֲקֹב וְשָׁלַח עוֹד הַפַּעַם אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ הַכִּיס שֶׁעַל מָתְנָיו, “מָצָאנוּ אֵצֶל מַרְק צֶנֶן.”

זֶה הָיָה כְּלִי מִסּוּג הַכֵּלִים שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ בְּהָמוֹן עַל הָאָח שֶׁל דּוֹם קְלוֹד. “אַה!” אָמַר הַכֹּמֶר, “הֲרֵי זֶה מַצְרֵף שֶׁל אַלְכִּימָאִים!”

“אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה,” אָמַר מָרָן יַעֲקֹב וְהִצְטַחֵק כְּמִי שֶׁמְּהַסֵּס וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּמִקְצָת. “כִּי גַם אֶת הַכְּלִי הַזֶּה נִסִּיתִי בְּאֵשׁ הַכִּירָה, וְאוּלָם גַּם כָּאן לֹא הִצְלַחְתִּי, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי בַּכְּלִי שֶׁלִּי.”

הַכֹּמֶר הִבִּיט אֶל הַכְּלִי בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת. “וְכִי מַה חָרַת זֶה עַל הַמַּצְרֵף? ‘Och! Och!’ − הַמִּלָּה הַמְגָרֶשֶׁת אֶת הַפַּרְעֻשִׁים. אוֹתוֹ מַרְק צֶנֶן אֵינוֹ אֶלָּא שׁוֹטֶה! חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁכְּבוֹדוֹ לֹא יוֹצִיא מִכּוּר זֶה זָהָב! הַכְּלִי אֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לְדָבָר אֶחָד – שֶׁכְּבוֹדוֹ יַחֲזִיק אוֹתוֹ בַּקֻּבָּה בִּימוֹת הַקָּיִץ.”

“וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים עַכְשָׁו בְּשִׁבּוּשִׁים,” אָמַר הַמֻּרְשֶׁה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, “לְפִיכָךְ, כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי, בָּדַקְתִּי בְּדִיקָה יָפָה אֶת חָזִית הַשַּׁעַר אֲשֶׁר לְמָטָּה. אֶשְׁאַל אֵפוֹא אֶת אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד אִם הוּא סָמוּך וּבָטוּחַ, כִּי תְּחִלָּתָהּ שֶׁל פָּרָשַׁת הַבְּרִיאָה הִיא מְצֻיֶּרֶת עַל הַצַּד הַפּוֹנֶה אֶל בֵּית־הַחוֹלִים, וְכִי מֶרְקוּר הוּא אֶחָד מִתִּשְעַת הַפְּסִילִים הָעֲרֻמִּים, הַנִצָּבִים עַל מַסַּד הַבִּנְיָן שֶׁל נוֹטְר־דַּם, וְהוּא הַפֶּסֶל אֲשֶׁר כְּנָפַיִם לוֹ בְּעִקְּבוֹת רַגְלָיו?”

“כֵּן הַדָּבָר,” עָנָה הַכֹּמֶר; “שֶׁהֲרֵי אוֹגוּסְטֶן גִּיפוֹ מֵעִיד עַל כָּךְ: אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְאוֹתוֹ דָקְטוֹר אִיטַלְקִי שֶׁהֶחֱזִיק בִּרְשׁוּתוֹ בֶּן־שֵׁדִים אֶחָד בַּעַל זָקָן, וְהַלָּז הָיָה מְגַלֶּה לוֹ אֵת כֶּל הַסּוֹדוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁנֵּרֵד לְמַטָּה וַאֲנִי אֲבָאֵר אֶת הַכֹּל בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה.”

“אֲנִי מוֹדֶה לוֹ, מָרָנִי הַיָּקָר,” הִגִּיד שַׁרְמוֹלוּ וְהִשְׁתַּחֲוָה, “וְאוּלָם רְאֵה זֶה שָׁכַחְתִּי! אֵימָתַי אֶצְטָרֵךְ לָשִׂים בְּבֵית־הַכֶּלֶא אֶת הַמְכַשֵּׁפָה הַקְּטַנָּה?”

“אֵיזוֹ מְכַשֵּׁפָה?”

“כַּוָּנָתִי לְאוֹתָהּ צוֹעֲנִית הַיְדוּעָה גַם לַאֲדוֹנִי, זוֹ הַרוֹקֶדֶת יוֹם יוֹם לִפְנֵי בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁפְּקִיד הַבַּיִת אָסַר עָלֶיהָ אֶת הַדָּבָר. לְצוֹעֲנִית זוֹ עֵז שֶׁנִּכְנַס בָּהּ ‘דִּבּוּק’, וְהָעֵז עוֹשָׂה כְּשָׁפִים בְּקַרְנֶיהָ, יוֹדַעַת קְרֹא וּכְתבֹ וּמְבִינָה יָפֶה בְּחֶשְׁבּוֹן, וַהֲרֵי דַי בֶּזה לְחַיֵּב אֶת הַצּוֹעֲנִית מִיתַת בֵּית־דִּין. הַדָּבָר מָנוּי וְגָמוּר וְהַמִּשְׁפָּט יַתְחִיל בְּקָרוֹב. וְאוֹתָהּ רַקְדָּנִית הִיא יְצוּר נָעִים וְנֶחְמָד, בֶּאֱמוּנָה! עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת יָפוֹת מֵאֵין כְּמוֹהֶן! שְׁתֵּי אַבְנֵי אֹדֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם! אֵימָתַי יֵשׁ לְהַתְחִיל, לְפִי דַעְתּוֹ?”

פְּנֵי הַכֹּמֶר הֶחְוִירוּ כִּפְנֵי מֵת.

“עוֹד נְעַיֵּן בַּדָּבָר,” מִלְמֵל בְּקוֹל חָנוּק; וּלְאַחַר רֶגַע אָסַף אֶת כֹּחוֹ וְאָמַר: “יַעֲסֹק לְעֵת עַתָּה בְּעִנְיַן מַרְק צֶנֶן.”

“אַל יִדְאַג לְכָךְ,” עָנָה שַׁרְמוֹלוּ אַגַּב בַּת־צְחוֹק. כְּשֶׁאֶחֱזֹר אֲצַוֶּה וְיַעֲלוּ אוֹתוֹ שׁוּב עַל מִטַּת הָעוֹר. אֲבָל אֵין זֶה אֶלָּא בְּכוֹר שָׂטָן: הוּא הֵבִיא לִידֵי אֲפִיסַת הַכֹּחוֹת גַּם אֶת פְּיֶרַה טוֹרְטְרוֹ, וְהַלָּז אֶגְרוֹפָיו הֲלֹא כְּבֵדִים מִשֶּׁלִי. כְּפִי שֶׁאוֹמֵר פְּלוֹטוֹס שֶׁלָּנוּ: Nudus vinctus, centum pondo es, quando pendes per pedes^{128 '} , – וְעוֹד יֵשׁ לָנוּ סְלִיל לְשֵׁם סִגּוּף! וְהוּא הַטּוֹב בֵּין כָּל אֶמְצְעֵי הַסִּגּוּף הַנִּמְצָאִים בִּרְשׁוּתֵנוּ. וְהַלָּז יִטְעַם אֶת טַעְמוֹ שֶׁל הַסְּלִיל."

דּוֹם קְלוֹד הָיָה כְּאֶחָד שֶׁדַּעְתּוֹ מְפֻזֶּרֶת מִתּוֹךְ עַצְבוּת. הוּא הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ כְּנֶגֶד שַׁרְמוֹלוּ.

“מָרָן פְּיֶרַה… חָפַצְתִּי לוֹמַר, מָרָן יַעֲקֹב, יוֹסֶף נָא לְטַפֵּל בְּאוֹתוֹ מַרְק צֶנֶן.”

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ, דּוֹם קְלוֹד. לִבִּי לִבִּי עַל אוֹתוֹ מִסְכֵּן! סוֹפוֹ יִהְיֶה כְּסוֹפוֹ שֶׁל מוּמַל. אֲבָל מַדּוּעַ נוֹאַל לָלֶכֶת אֶל מִשְׁתֵּה הַמְכַשֵּׁפוֹת? וְהוּא הֲלֹא פָּקִיד בְּלִשְׁכַּת הַמּוֹנִים וְרָאוּי הָיָה לוֹ לָדַעַת מַה שֶׁאוֹמֵר הַחֹק שֶׁל קַרְל הַגָּדוֹל: Stryga vel masca^{129 '}, וּבְנוֹגֵעַ לְאוֹתָהּ פְּעוּטָה… שְׁמָהּ שֶׁל זוֹ הוּא אֶסְמֶרַלְדָּה… אַשְׁהֶה אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁאֲקַבֵּל פְּקֻדָּה מִפִּי אֲדוֹנִי. וְזֹאת אֲבַקֵּשׁ: בְּעֵת שֶׁנֵּעֲבֹר דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר יוֹאִיל אֲדוֹנִי לְבָאֵר לִי מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ גַנָּן הַמְצֻיָּר בְּפֶתַח הַכְּנִיסָה שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, וְכִי אֵין זֶה הַזּוֹרֵעַ הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר הַבְּרִית?… אִי, מָרָנִי, בַּמֶּה הוּא מְהַרְהֵר עַכְשָׁו?…”

דּוֹם קְלוֹד, שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים, לֹא הִקְשִׁיב עוֹד לְדִבְרֵי בֶּן־שִׂיחָתוֹ. שַׁרְמוֹלוּ, שֶׁשָּׁלַח אֶת עֵינָיו בְּעִקְּבוֹת מֶבָּטוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר, רָאָה וְהִנֵּה זֶה מִתְבּוֹנֵן שֶלֹּא מִדַּעַת בְּמַטְוֵה הָעַכָּבִישׁ הַמְכַסֶּה אֶת אֶשְׁנַב הַמִּגְדָּל. אוֹתוֹ רֶגַע בָּא בִיעָף זְבוּב אֶחָד, שֶׁיָּצָא לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ אֲדָר, הִשְׂתָּעֵר אֶל פְּנֵי הַמַּטְוֶה וְנָפַל בַּשֶּׁבִי. מִדֵּי הִתְנוֹדֵד הַמַּטְוֶה הֵגִיחַ הָעַכָּבִישׁ הָאַדִּיר מִתּוֹךְ מַחֲבוֹאוֹ, הִתְנַפֵּל מִתּוֹךְ קְפִיצָה אַחַת עַל הַזְּבוּב, כָּפַף אֶת גּוּפוֹ שֶׁל זֶה לִשְׁנַיִם בֵּין רַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת וּמָחַץ אֶת רֹאשׁ הַזְבוּב בְחַרְטֻמּוֹ הַנִּתְעָב. “זְבוּב מִסְכֵּן!” קָרָא הַמֻּרְשֶׁה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית מִשְׁפָּט הַכְּנֵסִיָּה, וְהוּא הֵרִים אֶת יָדוֹ כְּרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת הַזְּבוּב. וְאוּלָם הַכֹּמֶר, שֶהָיָה כְּאִישׁ הַמִּתְעוֹרֵר פִּתְאֹם מִשְּׁנָתוָ, תָּפַס מִתּוֹךְ תְּנוּעַת עֲוִית אֶת זְרוֹעוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ.

“מָרָן יַעֲקֹב,” קָרָא הַכֹּמֶר, “יַנִּיחַ לוֹ לַגּוֹרָל שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ!”

הַמֻּרְשֶׁה הֵסֵב אֶת פָּנָיו כְּמִשְׁתּוֹמֵם; דּוֹמֶה הָיָה לוֹ כִּי זְרוֹעוֹ נִלְחֲצָה בִּצְבָת בַּרְזֶל. עֵינֵי הַכֹּמֶר הָיוּ לְהוּטוֹת וּפְרוּעוֹת וְנִצְמְדוּ בְּלִי נוֹעַ אֶל הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה הַכּוֹלֶלֶת אֶת הַזְּבוּב וְאֶת הָעַכָּבִישׁ.

“אָמְנָם כֵּן!” הוֹסִיף הַכֹּמֶר לְדַבֵּר בְּקוֹל הַבָּא מִמַּעֲמַקֵּי הַנֶּפֶשׁ, “הִנֵּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ אֶת סֵמֶל כָּל הַיֵּשׁ. הַזְּבוּב עָף עַל כְּנָפָיו, שָׁרוּי בְּחֶדְוָה, נִשָּׂא לִקְרַאת חַיָּיו הַחֲדָשִׁים, הוּא תָּר אַחֵרי הָאָבִיב, אַחֲרֵי הָאֲוִיר הַצַּח וְאַחֲרֵי הַחֹפֶשׁ: הֲרֵי כָּךְ הַדָּבָר! וְאוּלָם כְּשֶׁהוּא נוֹפֵל לְתוֹךְ מַטְוֵה הַתְּחָרִים הַמְסֻכָּן – מִיָּד בָּא הָעַכָּבִישׁ, הָעַכָּבִישׁ הַנּוֹרָא! אֲבוֹי לָךְ, רַקְדָּנִית מִסְכֵּנָה! אִי לְךָ, זְבוּב מִסְכֵּן הַנָּדוֹן לִכְלָיָה! מָרָן יַעֲקֹב, יַעֲזֹב נָא אֶת אֵלֶּה לְנַפְשָׁם! זוֹהִי גְזֵרַת הַגּוֹרָל!.. אִי לְךָ, קְלוֹד, שֶׁאַתָּה הָעַכָּבִישׁ. וְגַם בִּבְחִינַת זְבוּב אַתָּה, קְלוֹד!.. אַתָּה נִשֵּׂאתָ בִּיעָף לִקְרַאת הַמַּדָּע, לִקְרַאת הָאוֹר וְהַשֶּׁמֶשׁ; נִכְסֹף נִכְסַפְתָּ אֶל הָאֲוִיר הַצַּח, אֶל הַזֹּהַר הָרַב אֲשֶׁר לָאֱמֶת בַּת הַנְּצָחִים; וְאוּלָם כְּשֶׁפָּרַצְתָּ לָבוֹא בַּפֶּתַח אֲשֶׁר מִשָּׁם בּוֹקֵעַ אוֹר הַסַּנְוֵרִים וּמִשָּׁם יָבוֹאוּ אֶל עוֹלָם חָדָשׁ, הוּא עוֹלָם הַבְּהִירוּת, הַהַכָּרָה וְהַיְדִיעָה, − וְהִנֵּה לֹא רָאִיתָ, זְבוּב שְׁתוּם עֵינַיִם, אֶת קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ הַדַּקִּים אֲשֶׁר הַגּוֹרָל פָּרַשׂ בֵּינְךָ וּבֵין הָאוֹר; בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת פָּרַצְתָּ לְדַרְכְּךָ, אֱוִיל עָלוּב שֶׁכְּמוֹתֶךָ, וְהִנֵּה מְפַרְפֵּר אַתָּה בֵּין צִפָּרְנֵי הַבַּרְזֶל שֶׁל הַגּוֹרָל וְרֹאשְׁךָ מְנֻפָּץ וּכְנָפֶיךָ מְרֻסָּקוֹת!.. מָרָן יַעֲקֹב! מָרָן יַעֲקֹב! אַל יִגַּע בָּעַכָּבִישׁ!”

“אֲנִי מַבְטִיחַ אֶת אֲדוֹנִי,” הִפְטִיר שַׁרְמוֹלוּ מִדֵּי הַבִּיטוֹ כְּמִשְׁתָּאֶה אֶל הַכֹּמֶר, “כִּי לֹא אֶגַּע לְרָעָה בָּעַכָּבִישׁ. אֲבָל יַרְפֶּה נָא מִזְּרוֹעִי, מָרָנִי, בְּבַקָּשָׁה מִמֶּנּוּ! יָדוֹ לוֹחֶצֶת כְּמוֹ צְבָת.”

הַכֹּמֶר נָתַן אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לְדִבְרֵי אִישׁ שִׂיחָתוֹ. “אִי לְךָ, שֶׁכְּמוֹתֶךָ!” הוֹסִיף לְדַבֵּר כְּשֶׁהוּא מַבִּיט בְּלִי הֶרֶף אֶל הָאֶשְׁנָב. “וְכִי מְדַמֶּה אַתָּה שֶׁאִלּוּ יָכֹלְתָּ וְקָרַעְתָּ אֶת הַמַּטְוֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה בִּכְנָפֶיךָ, כַּנְפֵי יַתּוּשׁ, כיִּ אָז הָיִיתָ מַגִּיעַ אֶל מְקוֹר הָאוֹר? אַלְלַי! כֵּיצַד הָיִיתָ חוֹדֵר דֶּרֶךְ קִיר הַזְּכוּכִית אֲשֶׁר בְּמֶרְחַק־מָה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, דֶּרֶךְ הַמַּעֲצוֹר הַשָּׁקוּף, הַחַיִץ הֶעָשׂוּי גָּבִישׁ אֲשֶׁר קָשֶׁה הוּא מִכָּל מַתֶּכֶת וְהוּא חוֹצֵץ בֵּין כָּל חָכְמָה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבֵין הָאֱמֶת? הָהּ, נִסְכַּל כָּל הַמַּדָּע אֲשֶׁר לָאָדָם. כַּמָּה יוֹדְעֵי חָכְמָה בָּאִים בִּיעָף מִמֶּרִחַקִּים וּמְנַפְּצִים אֶת רֹאשָׁם! כַּמָּה שִׁיטוֹת שֶׁל פִּילוֹסוֹפְיָה נִדְחָקוֹת מִתּוֹךְ הֶמְיָה שֶׁבְּעַרְבּוּבְיָה אֶל הַחַיִץ הַשָּׁקוּף הַזֶּה, חֵיץ הַנְּצָחִים!”

הוּא נִשְׁתַּתֵּק. הָרַעְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁעָלוּ לָאַחֲרוֹנָה בְּמֹחוֹ וְשֶׁהָיָה בָּהֶם מִשּׁוּם וַדָּאוּת, הִשְׁפִּיעוּ עָלָיו כְּעֵין מְנוּחָה. וְיַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ הֵשִׁיב אוֹתוֹ בְּהֶחְלֵט אֶל הַמְּצִיאוּת, לְאַחַר שֶׁפָּנָה אֵלָיו בְּדִבְרֵי שְׁאֵלָה: “הִנֵּה כֵּן, מָרָנִי הַיָּקָר, אֵימָתַי יְסַיַּע לִי בְּעִנְיַן עֲשִׂיַּת הַזָּהָב? נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לַדָּבָר הַזֶּה.”

הַכֹּמֶר הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק מְפִיקָה מְרִירוּת. “מָרָן יַעֲקֹב, יְעַיֵּן נָא בְּסִפְרוֹ שֶׁל מִיכָאֵל פְּסֶלוּס: “Dialogus de energia et operatione daemonum¹³⁰” דְּבָרִים אֵלֶּה, שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בָּהֶם עַכְשָׁו, אֵינָם כְּשֵׁרִים בְּתַכְלִית.”

“אַל יְדַבֵּר בְּקוֹל רָם, מָרָנִי! אַף אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְכָךְ,” עָנָה שַׁרְמוֹלוּ. אוּלָם אָדָם כָּמוֹנִי מֻכְרָח לַעֲסֹק קְצָת בְּאַלְכִּימְיָה, שֶׁכֵּן אֵינִי אֶלָּא מֻרְשֶׁה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה וּמַשְׂכֻּרְתִּי לְשָׁנָה רַק שְׁלשִׁים סֶלַע בְּכֶסֶף טוּר. אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עַל כָּל אֵלֶּה בִּלְחִישָׁה."

בְּרֶגַע זֶה קָלְטָה אָזְנוֹ הַחֲרֵדָה שֶׁל שַׁרְמוֹלוּ כְּעֵין מִצְמוּץ חֲנִיכַיִם הַבָּא מִיַּרְכְּתֵי הָאָח.

“מָה הַקּוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ?”

זֶה הָיָה הַסְּטוּדֶנְט, הַשּׁוֹכֵב בְּדֹחַק וּבְשִׁעְמוּם, שֶׁמָּצָא לְבַסוֹף בְּמַחֲבוֹאוֹ פְּרֻסַּת לֶחֶם נֻקְשֶׁה וַחֲתִיכַת גְּבִינָה מְעֻבֶּשֶׁת וְעָרַךְ לְעַצְמוֹ בּוֹ בַּמָּקוֹם סְעֻדַּת בֹּקֶר. רַעֲבוֹנוֹ הַגָּדוֹל גָּרַם לוֹ שֶׁיְּהֵא מְמַצְמֵץ בִּשְׂפָתָיו אַגַּב כָּל לְעִיסָה וּלְעִיסָה, וְאִוְשָׁה זוֹ הִיא שֶהִגִּיעָה לְאָזְנֵי הַמֻּרְשֶׁה וְהֵטִילָה עָלָיו פָחַד.

“אֵין זֶה אֶלָּא אֶחָד מֵחֲתוּלַי,” נֶחְפַּז הַכֹּמֶר לַעֲנוֹת, “הַטּוֹרֵף עַכְבָּרִים בַּפִּנָּה.”

בֵּאוּר זֶה הִרְגִּיעַ אֶת רוּחוֹ שֶׁל שַׁרְמוֹלוּ.

“אָמְנָם כֵּן, מָרָנִי,” הֵשִׁיב הַמֻּרְשֶׁה מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק מְפִיקָה יִרְאַת־כָּבוֹד, "כָּל חַכְמֵי הַפִּילוֹסוֹפְיָה הַגְּדוֹלִים הָיוּ נוֹהֲגִים לְהַחֲזִיק בְּבֵיתָם חַיָּה לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעִים. יִזְכָּר נָא אֲדוֹנִי מַה שֶׁאוֹמֵר סֶרְבִיוּס: “‘Nullus enim locus sine genio es’”[¹³¹'

וְהוֹאִיל וְדוֹם קְלוֹד הָיָה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא תֶּאֱרַע תַּקָּלָה חֲדָשָׁה עַל יְדֵי יַ’ן, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר לְתַלְמִידוֹ הֶחָשׁוּב, כִּי יֵשׁ לָהֶם עוֹד לְסַיֵּר כַּמָּה פְּסִילִים שֶׁבְּחָזִית הַשַּׁעַר; וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתָּא בְּלִוְיַת אַנְחַת־רְוָחָה מִצַּד הַסְּטוּדֶנְט, זֶה שֶׁהִתְחִיל מְפַחֵד בְּפֹעַל מַמָּשׁ שֶׁמָּא תַּטְבִּיעַ בִּרְכּוֹ אֶת חוֹתָמָהּ בִּבְשַׂר הַסַּנְטֵר שֶׁלּוֹ.

ו. שֶׁבַע אָלוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת    🔗

.“Te Deum laudamus¹³²!” קָרָא מָרָן יַ’ן בְּצֵאתוֹ מֵחוֹר מַחֲבוֹאוֹ, הָלֹךְ הָלְכוּ לָהֶם הַיַּנְשׁוּפִים הַשְּׁנָיִם. הוֹ! אִי! הַקְס! פַּקְס! מַקְס! הַפַּרְעשׁ! הַכְּלָבִים הַשּׁוֹטִים! לַעֲזָאזֵל, שָׂבַעְתִּי אֶת שִׂיחָתָם שֶׁל אֵלֶּה! רֹאשִׁי הוֹמֶה כְּמִגְדַּל פַּעֲמוֹנִים. וּכְתוֹסֶפֶת לָזֶה קִבַּלְתִּי גַם גְּבִינָה מְעֻבֶּשֶׁת! עַכְשָׁו אֵצֵא לִי הַחוּצָה, אֶשָּׂא אִתִּי אֶת אַרְנַק הַכֶּסֶף אֲשֶׁר בָּא לִי מִידֵי אָחִי הַגָּדוֹל וְאֶסְבָּא יַיִן כְּאַוַּת נַפְשִׁי!"

הוּא הֵצִיץ בְּחִבָּה וְהִשְׁתּוֹמְמוּת לְתוֹךְ הָאַרְנָק הַיָּקָר, הִתְקִין כַּהֲלָכָה אֶת בְּגָדָיו, צִחְצַח אֶת נְעָלָיו, נִעֵר אֶת הָאֵפֶר מֵעַל שַׁרְוֻלָּיו, נָתַן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁיר צִפְצוּף, קָפַץ קְפִיצָה בָּאֲוִיר, סִיֵּר אֶת הַתָּא כְּדֵי לִרְאוֹת אִם אֵין דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְקַחְתּוֹ בְּתוֹרַת צֵידָה לַדֶּרֶךְ, נָטַל מֵעַל הָאָח מְלֹא חָפְנָיו קָמֵעוֹת עֲשׂוּיוֹת פְּנִינֵי זְכוּכִית, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לָתֵת אוֹתָן מַתָּנָה לְאִיזַבּוֹ לַה־טְיֶרִי, פָּתַח אַחֲרֵי כֵן בִּדְחִיפָה אֶת הַדֶּלֶת, − זוֹ שֶׁאָחִיו לֹא סָגַר אוֹתָהּ עַל מַסְגֵּר, לְאוֹת חֶסֶד מִצִּדּוֹ, וְהוּא, יַ’ן, הִשְׁאִיר אוֹתָהּ פְתוּחָה, לְמַזְכֶּרֶת תַּעֲלוּלִים אַחֲרוֹנָה, – וְיָרַד בְּלוּל הַמַּדְרֵגוֹת כְּשֶׁהוּא מְקַפֵּץ וּמְדַלֵּג כְּצִפּוֹר. בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת נִתְקַל בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁנִּרְתַּע הַצִּדָּה תּוֹךְ רִטּוּן; הוּא שִׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ כִּי זֶה קְוָזִימוֹדוֹ; הַשְׁעָרָה זו בִּדְּחָה אוֹתוֹ כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא פָּסַק מִצְּחוֹק עַד סוֹף הַמַּדְרֵגוֹת. וְגַם בְּצֵאתוֹ אֶל פְּנֵי הַכִּכָּר הָיָה נוֹתֵן עוֹד אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק.

הוּא רָקַע בְּרַגְלוֹ לְאַחַר שֶׁדָּרַךְ שׁוּב עַל קַרְקַע יְשָׁרָה. “הָהּ!” קָרָא יַ’ן, “מַה טוֹבָה וּכְבוּדָה אַתְּ, מַרְצֶפֶת שֶׁל פָּרִיס! אָרוּר יְהֶיה סֻלַּם הַמַּדְרֵגוֹת הֶעָלוּל לְהַלְאוֹת גַּם אֶת הַמַּלְאָכִים שֶׁיַּעֲקֹב רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּם הַשָּׁמָיִם! מָה הִמְרִיצַנִי לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת בְּעַמּוּד אֶבֶן זֶה הַבּוֹקֵעַ שְׁחָקִים? לֹא טָרַחְתִּי אֶלָּא כְּדֵי שֶׁאֶתֵּן לְתוֹךְ כְּרֵסִי גְבִינָה מְעֻבֶּשֶׁת וְאֶרְאֶה אֶת מִגְדְּלֵי פָּרִיס דֶּרְך אֶשְׁנָב שֶׁל גָּג!”

הוּא הִרְחִיק לָלֶכֶת כִּצְעָדִים אֲחָדִים וְהִבְחִין בַּיַּנְשׁוּפִים הַשְּׁנַיִם, הַלֹּא הֵמָּה דּוֹם קְלוֹד וּמָרָן יַעֲקֹב, שֶׁעָמְדוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מִתּוֹךְ עִיּוּן רַב בְּאַחַת מִקְּבוּצַת הַפְּסִילִים שֶׁעַל יַד שַׁעַר הַבַּיִת הַגָּדוֹל. הוּא נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם בַּחֲשַׁאי וְשָׁמַע אֶת הַכֹּמֶר מְדַבֵּר בְּלַחַשׁ אֶל שַׁרְמוֹלוּ: "בְּמִצְוַת גִילְיוֹם מִפָּרִיס נֶחְקַק בְּאֶבֶן תְּכֵלֶת זוֹ צַלְמוֹ שֶׁל אִיּוֹב. אִיּוֹב מְשַׁמֵּשׁ סֵמֶל לְאֶבֶן הַחֲכָמִים, זוֹ אֲשֶׁר נִגִזְרַ עָלֶיהָ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ כָּל מִינֵי צֵרוּפִים וְסִגּוּפִים לְמַעַן תַּגִּיעַ לִידֵי תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כַּדָּבָר שֶׁכָּתַב לוּלוּס: “Sub conservatione formae specificae salva anima¹³³” 

“אֵין דָּבָר זֶה נוֹגֵעַ לִי כְּלָל,” אָמַר יַ’ן בְּלִבּוֹ, “שֶׁהֲרֵי אָנֹכִי מַחֲזִיק עַכְשָׁו בְּאַרְנַק הַכָּסֶף.”

בְּרֶגַע זֶה הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל חָזָק וּמְצַלְצֵל שֶׁהִרְעִים בָּזוֹ אַחַר זוֹ כַּמָּה אָלוֹת נִמְרָצוֹת: “חֵי אֱלֹהִים! – חֵי הַמָּקוֹם! – בְּשֵׁם בּוֹרֵא הָעוֹלָם! – נָכוֹן כִּנְכוֹן אֱלֹהִים! – בְּשֵׁם הַשָּׂטָן! – חֵי נֶפֶשׁ הָאַפִּיפְיוֹר שֶׁבְּרוֹמָא! – חֲזִיז וָרָעַם!”

“בְּחַיֵּי נַפְשִׁי נִשְׁבַּעְתִּי,” קָרָא יַ’ן, כִּי אֵין זֶה אֶלָּא יְדִידִי פֶבּוּס, קְצִין הַצָּבָא, הוּא וְלֹא אַחֵר."

הַכֹּמֶר עָמַד וּבֵאֵר לְמֻרְשֵׁה הַמֶּלֶךְ אֶת עִנְיַן הַדְּרָקוֹן הַמַּכְנִיס אֶת זְנָבוֹ לְתוֹךְ מִקְוֵה מַיִם וַּמֲעֶלה עָשָׁן וְרֹאשׁ שֶׁל מֶלֶךְ – וּבְרֶגַע זֶה פָּגַע בְּאָזְנוֹ הַשֵּׁם “פֶבּוּס”. דּוֹם קְלוֹד נִזְדַּעְזַע, הִפְסִיק בָּאֶמְצַע, לְתִמְהוֹנוֹ הָרַב שֶׁל שַׁרְמוֹלוּ, הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה אָת אָחִיו יַ’ן הָעוֹמֵד בְּפֶתַח הַבַּיִת שֶׁל מִשְפַּחַת גּוֹנְדְלוֹרְיֶה וּמְדַבֵּר אֶל קְצִין צָבָא חָשׁוּב. וְאָמְנָם זֶה הָיָה שַׂר הָאֶלֶף פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶר. הוּא נִשְׁעַן בְּגַבּוֹ אֶל קִיר הַבַּיִת אֲשֶׁר לְכַלָּתוֹ וְקִלֵּל כְּעוֹבֵד אֱלִילִים.

“בֶּאֱמוּנָה! הִנֵּה שַׂר הָאֶלֶף פֶבּוּס,” אָמַר יַ’ן וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לַקָּצִין. “אֲדוֹנִי מְקַלֵּל בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה.”

“חֲזִיז וָרָעַם!” עָנָה שַׂר הָאֶלֶף.

“חֲזִיז וָרָעַם גַּם עַל רֹאשֶׁךָ!” הֵשִׁיב הַסְּטוּדֶנְט. “וְאוּלָם הַגֶּד לִי, שַׂר־אֶלֶף נֶחְמָד, מַה גָרַם לִמְּטַר הַמְּלִיצוֹת הָאֵלֶּה?”

“סְלִיחָה וּמְחִילָה, יְדִידִי יַ’ן,” קָרָא פֶבּוּס בְּלָחֳצוֹ אֶת יַד הַסְּטוּדֶנט, “קָשֶׁה לַעֲצֹר בְּסוּס בּוֹרֵחַ. וַאֲנִי זֶה טִבְעִי שֶׁאֲנִי פּוֹלֵט אָלוֹת דֶּרֶךְ דָּהֳרָה. הִנֵּה יָצָאתִי עַכְשָׁו מִבֵּית טוֹבִים זֶה, וּכְשֶׁאֲנִי בָּא לְשָׁם פִּי מָלֵא תָּמִיד אָלוֹת וּקְלָלוֹת; הֶכְרַח לִי לְהָקִיא אוֹתָן, שֶׁאִם לֹא כֵן יָשִׂימוּ מַחְנָק לגְרוֹנִי. שְׁאוֹל וַאֲבָדוֹן!”

“הֲיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָלֶכֶת אִתִּי לְבֵית הַיָּיִן?”

הַצָּעָה זוֹ הִרְגִּיעָה אֶת רוּחַ הַקָּצִין.

“מַה מְאֹד חָפַצְתִּי לָלֶכֶת, אֲבָל חָסֵר כֶּסֶף אָנֹכִי.”

“וְלִי יֵשׁ כָּסֶף!”

“הַאֻמְנָם? הָבָה אֶרְאֶה אֶת הַדָּבָר בְּמוֹ עֵינָי!”

יַ’ן, כְּמִי שֶׁנּוֹחַ לַחֲבֵרוֹ וּמִתְרַבְרֵב עָלָיו בְּמִקְצָת, הוֹצִיא אֶת הָאַרְנָק לְעֵינֵי קְצִין הַצָּבָא. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַכֹּמֶר, שֶׁנִּסְתַּלֵּק מֵאֵצֶל שַרְמוֹלוּ מֻכֵּה הַתִּמָּהוֹן, נִגַּשׁ אֶל הַשְּׁנַיִם וְהִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן בָּהֶם מִמֶּרְחָק צְעָדִים אֲחָדָים, בְּעוֹד שֶׁהַלָּלוּ לֹא שָׂמוּ אֵלָיו לֵב וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִתּוֹךְ עִיּוּן רַב בְּאַרְנַק הַכָּסֶף.

פֶבּוּס קָרָא: “אָכֵן רָאִיתִי אַרְנַק כֶּסֶף בְּכִיסְךָ, יַ’ן, − לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַיָּרֵחַ בְּתוֹךְ עָבִיט שֶׁל מָיִם. הוּא נִשְׁקָף מִשָּׁם, אֲבָל אֵינֶנּוּ נִמְצָא שָׁם. מַה שֶׁרוֹאִים אֵינוֹ אֶלָּא צִלּוֹ. חֵי אֱלֹהִים! אֲנִי מוּכָן לְהִשָּׁבַע, כִּי הָאַרְנָק מָלֵא אַבְנֵי חָצָץ!”

יַ’ן עָנָה בְּשַׁלְוָה גְמוּרָה: “עוֹד מְעַט וְתִרְאֶה מַה טִיבָם שֶׁל אַבְנֵי חָצָץ אֵלֶּה שֶׁכִּיסִי רָצוּף מֵהֶם.”

וְיַ’ן, בְּלִי לְהַחֲמִיץ אַף רֶגַע, נָטַל אֶת הָאַרְנָק וְשָׁפַךְ אֶת מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ עַל אַחַת מֵאַבְנֵי הַשָּׂפָה שֶׁל הָרְחוֹב. וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מַרְאֵה פָּנָיו כִּפְנֵי רוֹמָאִי הָעוֹסֵק בְּהַצָּלַת הַמּוֹלֶדֶת.

“אִי שָׁמָיִם!” מִלְמֵל פֶבּוּס, “פְּרוּטוֹת, קְשִׂיטוֹת, גַּם גְּדוֹלוֹת וְגַם קְטַנּוֹת, אֲגוֹרוֹת, שֶׁשָּׁוְיָן כְּמַחֲצִית אֲגוֹרָה בְּכֶסֶף טוּר. אֲגוֹרוֹת שֶׁבְּכֶסֶף פָּרִיס. לִיאַרְדִּים, לִיאַרְדִּים מַמָּשׁ!”

יַ’ן לֹא אִבֵּד כְּלוּם מִמְּנוּחָתוֹ וְהַכָּרַת עֶרְכּוֹ. לִיאַרְדִּים אֲחָדִים נִתְגַּלְגְּלוּ לְתוֹךְ הָרֶפֶשׁ; הַקָּצִין, הַשָּׁרוּי בְּהִתְלַהֲבוּת, הִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לַהֲרִימָם מֵעַל הָאָרֶץ. יַ’ן לֹא נָתַן לוֹ לְכַלּוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ.

“חֲדַל מִזֶּה, הַקָּצִין פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶּר!”

פֶבּוּס מָנָה אֶת הַכֶּסֶף וּפָנָה אַחֲרֵי כֵן מְתּוֹךְ חֲגִיגִיּוּת אֶל יַ’ן:

“הֲתֵדַע יָדֹעַ, אֲדוֹנִי, כִּי הַסְּכוּם עוֹלֶה לְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה סוֹלִים בְּכֶסֶף פָּרִיס! מִמִּי גָזַלְתָּ אֶמֶשׁ אֶת הַכֶּסֶף בִּרְחוֹב קוּףּ־גֵּיל?”

יַ’ן שִׁרְבֵּב לְאָחוֹר אֶת רֹאשׁוֹ הַמְעֻטָּר תַּלְתַּלִים צְהֻבִּים וְאָמַר מִתּוֹךְ גַּאֲוָה, כְּשֶׁעֵינָיו עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה:

זֶה בָּא לָנוּ מֵאָחִינוּ, וְאָחִינוּ הוּא כֹּמֶר וְאִישׁ חַלָּשׁ!"

“חֲזִיז וָרָעַם!” קָרָא פֶבּוּס, “אָכֵן לָזֶה יִקָּרֵא אִישׁ נִכְבָּד!”

“עֵת לִשְׁתּוֹת,” אָמַר יַ’ן.

“לְאָן נֵלֵךְ?” שָׁאַל פֶבּוּס; “הֲנֵלֵךְ אֶל בֵּית הַיַּיִן הַמְכֻנֶּה 'תַּפּוּחָהּ שֶׁל חַוָּה'?”

“לֹא, קְצִינִי, כִּי אִם אֶל ‘הַחָכְמָה הָעַתִּיקָה’ נֵלֵךְ. כָּאן יֵשׁ מִשְׂחַק מִלִּים¹³⁴, וַאֲנִי מַרְגִּישׁ בְּטַעְמָם שֶׁל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.”

“אֵין לָנוּ עֵסֶק עִם מִשְׂחַק מִלִּים, יַ’ן! בְּ’תַפּוּחָהּ שֶׁל חַוָּה' הַיַּיִן מְשֻׁבָּח יוֹתֵר, וּמִלְבַד זֶה – לְיַד הַדֶּלֶת, בְּאוֹרָהּ שֶׁל חַמָּה, גְּדֵלָה שָׁם גֶּפֶן, וּמַרְאֶהָ מְשַׂמֵּחַ אֶת לִבִּי בִּשְׁעַת הַשְּׁתִיָּה.”

“יְהִי כָּךְ! נָשִׂימָה פְּעָמֵנוּ אֶל חַוָּה וְאֶל תַּפּוּחָהּ,” הִגִּיד הַסְּטוּדֶנְט וְשִׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹ בִּזְרוֹעַ פֶבּוּס. “וְעוֹד זֹאת חָפַצְתִּי לֵאמֹר לְךָ, קְצִינִי הֶחָבִיב, לִפְנֵי רֶגַע שָׁמַעְתִּי מִפִּיךָ אֶת שֵׁם הָרְחוֹב קוּףּ־גֵּיל; עַכְשָׁו אוֹחֲזִים לָשׁוֹן נְקִיָּה וְאוֹמְרִים: רְחוֹב ּקוּףּ־ג’וֹרְג'¹³⁵.”

הַיְדִידִים הַשְּׁנַיִם שָׂמוּ אֶת פַּעֲמֵיהֶם לְבֵית הַיַּיִן הַמְכֻנֶּה “תַּפּוּחָהּ שֶׁל חַוָּה”. לְמוֹתָר הוּא לְסַפֵּר, כִּי הַלָּלוּ אָסְפוּ לִפְנֵי לֶכְתָּם אֶת הַכֶּסֶף וְכִי הַכֹּמֶר הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם.

הַכֹּמֶר הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם כְּשֶׁרוּחוֹ נִזְעָמָה וְרִגְשׁוֹתָיו הוֹמִים בְּקִרְבּוֹ. הֲזֶהוּ הָאִישׁ הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם “פֶבוּס”, הַשֵּׁם הָאָרוּר שֶׁנִּקֵּר בְּמֹחוֹ לְמִן הַזְּמָן שֶׁהוּא, הַכֹּמֶר, נִפְגַשׁ עִם גְּרֶנְגּוֹאַר? הוּא לֹא יָדַע אֶת הַדָּבָר; מִכָּל מָקוֹם זֶה הָיָה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ פֶבּוּס, וְשֵׁם הַקְּסָמִים הִמְרִיץ אֶת הַכֹּמֶר שֶׁיֵּלֵךְ בַּחֲשַׁאי בְּעִקְּבוֹת הַחֲבֵרִים קַלֵּי הַדַּעַת וְיַקְשִׁיב תּוֹךְ כְּדֵי כָּך לְכָל מַה שֶׁהֵם מְדַבְּרִים וְיִתְבּוֹנֵן בְּעֵינַיִם חֲרֵדוֹת אֶל כָּל תְּנוּעוֹתֵיהֶם. יֵשׁ לְהוֹסִיף כִּי לֹא הָיָה שׁוּם קשִׁי בַּדָּבָר לִתְפֹּס אֵת כָּל הַשִּׂיחָה שֶׁלָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁהֵם שוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בְּקוֹל רָם וְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּ בְּיוֹתֵר לְהַעְלִים אֶת סוֹדוֹתֵיהֶם מֵאָזְנֵי עוֹבְרִים וְשָׁבִים. הֵם שׂוֹחֲחוּ עַל דּוּ־קְרָב, עַל בַּחוּרוֹת, עַל מִשְׁתֵּי יַיִן וְכָל מִינֵי תַּעֲלוּלִים כָּאֵלֶּה.

כְּשֶׁבָּאוּ לִקְצֵה רְחוֹב מִתְעַקֵּם קָלְטָה אָזְנָם קוֹל רַעַשׁ שֶׁל תֹּף בַּסְקִי, וְהַקּוֹל בָּא לִקְרָאתָם מִקֶּרֶן זָוִית שֶׁל רְחוֹב סָמוּךְ. דּוֹם קְלוֹד שָׁמַע מַה שֶהַקָּצִין אָמַר לַחֲבֵרוֹ:

“לַעֲזָאזֵל! הָבָה נָחִישָׁה אֶת צְעָדֵינוּ!”

“מַדּוּעַ וְלָמָה, פֶבּוּס?”

“מְפַחֵד אֲנִי שֶׁמָּא תִּרְאֵנִי הַצּוֹעֲנִית.”

“אֵיזוֹ צוֹעֲנִית?”

“פְּעוֹטָה זוֹ הַמּוֹלִיכָה אַחֲרֶיהָ אֶת הָעֵז.”

“זוֹ שֶׁקּוֹרְאִים אוֹתָהּ אֶסְמֶרַלְדָּה?”

“כֵּן הַדָּבָר, יַ’ן. אֵינִי יָכוֹל לִשְׁמֹר בְּזִכְרוֹנִי אֶת הַשֵּׁם הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה. הָבָה נָחִישָׁה אֶת צְעָדֵינוּ. חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁהִיא תַּכִּיר אוֹתִי. אֵינִי רוֹצֶה לְדַבֵּר עִם נַעֲרָה זוֹ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת.”

“וְכִי אַתָּה מַכִּיר אֶת הַנֲּעַרָה הַזֹּאת, פֶבּוּס?”

אוֹתוֹ רֶגַע רָאָה הַכֹּמֶר וְהִנֵּה פֶבּוּס מְגַחֵךְ, גּוֹחֵן עַל אָזְנוֹ שֶל יַ’ן וְלוֹחֵשׁ לוֹ לָזֶה מִלִּים אֲחָדוֹת; וְתֵכֶף לְאַחֲרֵי כֵן נָתַן פֶבּוּס אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק וְהֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ הַמַּכִּיר אֶת גְּבוּרוֹת עַצְמוֹ.

“הֲנָכוֹן הַדָּבָר?” שָׁאַל יַ’ן.

“חֵי נַפְשִׁי!”

“הָעָרֶב?”

“כֵּן?”

“הַאִם אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁזּוֹ תָּבוֹא לִמְקוֹם הָרְאָיוֹן?”

“וְכִי נִסְרְחָה חָכְמָתוֹ, יַ’ן? הַאֶפְשָׁר לְפַקְפֵּק בַּדָּבָר?”

“קְצִינִי פֶבּוּס, אַשְׁרֶיךָ שֶׁאַתָּה לוֹכֵד לְבָבוֹת!”

הַכֹּמֶר שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַשִּׂיחָה הַזֹּאת בִּשְׁלֵמוּתָם. שִׁנָּיו נָקְשׁוּ זוֹ לְזוֹ: רֶטֶט מַמָּשׁ תָּקַף אֶת כָּל גּוּפוֹ. הוּא עָצַר אֶת מַהֲלָכוֹ לְרֶגַע אֶחָד וְסָמַךְ אֶת עַצְמוֹ כְּאִישׁ מֻכֵּה שִׁכָּרוֹן עַל אַחַת מֵאַבְנֵי הַשָּׂפָה; וְתֵכֶף לְאַחֲרֵי זֶה חָזַר וְהָלַךְ אַחֲרֵי שְׁנֵי הַפּוֹחֲזִים הָעַלִּיזִים.

בָּרֶגַע שֶׁהִשִּׂיג אוֹתָם הָיוּ הַלָּלוּ עֲסוּקִים בְּשִׂיחָה חֲדָשָׁה. הֵם נָתְנוּ אֶת קוֹלָם בְּשִׁיר פִּזְמוֹן עַתִּיק:

ז. כֹּמֶר כְּעֵין רוּחַ עַרְטִילָאִית    🔗

בֵּית הַיַּיִן הַמְפֻרְסָם, הַמְכֻנֶּה “הַתַּפּוּחַ שֶׁל חַוָּה”, נִמְצָא בְּרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, בְּקֶרֶן זָוִית שֶׁבֵּין רְחוֹב דֶּה־לַה־רוֹנְדֶל וּרְחוֹב דֶּה־לַה־בַּטּוֹנְיֶה. כֻּלּוֹ שָׁכַן בְּאוּלָם נָמוְּך וְגָדוֹל לְמַדַּי שֶׁבַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה, וְאוֹתוֹ אוּלָם תִּקְרָתוֹ הָיְתָה מְקֻמֶּרֶת וְקֶשֶׁת הַקְּמָרוֹן הָאֶמְצָעִית נִשְׁעֲנָה עַל עַמּוּד עֵץ גָּדוֹל שֶׁהָיָה צָבוּעַ כְּעֵין הַצָּהוֹב. בִּמְלֹא הָאוּלָם עָמְדוּ שֻׁלְחָנוֹת, עַל הַקִּירוֹת הָיוּ תְּלוּיִם בַּדֵּי־בְּדִיל נוֹצְצִים; כָּל הַיּוֹם מָלֵא הַבַּיִת הֲמוֹן סוֹבְאִים וַעֲלָמוֹת; חַלּוֹן זְכוּכִית אֶחָד נִשְׁקַף אֶל פְּנֵי הָרְחוֹב, לְיַד הַדֶּלֶת עָמְדָה גֶפֶן; מֵעַל לְדֶלֶת זוֹ חָרְקָה טַבְלָה שֶׁל פַּח וְעָלֶיהָ הָיְתָה מְצֻיֶּרֶת דְּמוּת אִשָּׁה הַמַּחֲזִיקָה תַּפּוּחַ; הַטַּבְלָה, שֶׁהֶחֱלִידָה מִן הַגְּשָׁמִים, הִסְתּוֹבְבָה בָּרוּחַ עַל מוֹט הַבַּרְזֶל שֶׁשִּׁמֵּשׁ לָהּ כַּן. נֵס רוּחַ זֶה, הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, הָיָה שִׁלְטוֹ שֶׁל בֵּית הַמַּרְזֵחַ.

הַלַּיְלָה יָרַד עַל הָאָרֶץ; הָרְחוֹב נִתְכַּסָּה אֲפֵלָה; בֵּית הַמַּרְזֵחַ, הַמּוּאָר בְּאוּרִים רַבִּים, הִבְהִיק מֵרָחוֹק כְּבֵית מַפּוּחַ הַמֵּאִיר בַּחֲשֵׁכָה. מִן הַבַּיִת נִשְׁמַע קוֹל צִחְצוּחַ כּוֹסוֹת, שְׁאוֹן סוֹבְאִים עַל אָלוֹתֵיהֶם וּמְרִיבוֹתֵיהֶם, וְכָל הַהֲמֻלָּה הַזֹּאת חָדְרָה דֶרֶךְ הַחַלּוֹן אֲשֶׁר שִׁמְשׁוֹתָיו הָיוּ מְנֻפָּצוֹת. מִבַּעַד לָאֵד, שֶׁזָּרַם מִן הָאוּלָם הַמְחֻמָּם וְכִסָּה אֶת מַרְפֶּסֶת הַזְּכוּכִית, אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים הַמִּסְתּוֹבְבִים בְּעַרְבּוּבְיָה, מִזְּמָן לִזְמָן פָּרְצָה הַחוּצָה תְּרוּעַת צְחוֹק. הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, הַהוֹלְכִים לְעֶסְקֵיהֶם, חָלְפוּ בְּחִפָּזוֹן עַל פְּנֵי הַחַלּוֹן הַזֶּה וְלֹא הִפְנוּ אֶת מֶבָּטֵיהֶם לְהָצִיץ לְתוֹךְ הַבָּיִת. רַק יֵשׁ שֶׁאַחַד הַנְּעָרִים, עוּל יָמִים וְלָבוּשׁ קְרָעִים, הִתְרוֹמֵם עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו, שִׁרְבֵּב אֶת עַצְמוֹ עַד לְחַלּוֹן הַמַּרְפֶּסֶת וְהִכְרִיז לְתוֹךְ בֵּית הַמַּרְזֵחַ אֶת קְרִיאַת הַלָּצוֹן הַיְדוּעָה, שֶׁהָיוּ מְטִילִים אוֹתָהּ בַּיָּמִים הָהֵם כְּנֶגֶד הַשִּׁכּוֹרִים: “עֲלֵה, סוֹבֵא, סוֹבֵא, סוֹבֵא!”

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אִישׁ אֶחָד מִתְהַלֵּךְ בִּתְמִידוּת הֵנָּה וָשׁוֹב לִפְנֵי בֵּית הַמַּרְזֵחַ, הֵצִיץ מִזְּמָן לִזְמָן לְתוֹךְ הַבַּיִת וְהָלַךְ וְחָזַר אֶל מְקוֹמוֹ כְּאוֹתוֹ אִישׁ צָבָא הַסּוֹבֵב אֶת מְקוֹם הַמִּשְׁמָר. הָאִישׁ כִּסָּה בִּמְעִילוֹ עַל פָּנָיו. אֶת מְעִילֹו קָנָה זֶה עַכְשָׁו אֵצֶל הַתַּגָּר הַמִּתְגּוֹרֵר לְיַד בֵּית הַמַּרְזֵחַ, וַדַּאי כְּדֵי לְהָגֵן עַל גּוּפוֹ מִפְּנֵי הַקְּרִירוּת שֶׁל עַרְבֵי מֶרְץ, וּאוּלַי גַּם כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל מַלְבּוּשׁוֹ הָעֶלְיוֹן. מִזְּמָן לִזְמָן עָמַד שׁוֹהֶה לִפְנֵי הַחַלּוֹן וְשִׁמְשׁוֹתָיו הַמְחֻסְפָּסוֹת: הוּא הִטָּה אָזְנוֹ לִשְׁמוֹעַ, הֵצִיץ פְּנִימָה וְרָקַע בְּרַגְלוֹ.

סוֹף סוֹף נִפְתְּחָה דַלְתּוֹ שֶׁל בֵּית הַמַּרְזֵחַ. הָאִישׁ לֹא הִמְתִּין, כַּנִּרְאֶה, אֶלָּא לִמְאֹרָע זֶה. מִן הַבַּיִת יָצְאוּ שְׁנַיִם סוֹבְאִים. רְצוּעַת הָאוֹר, שֶׁחָדְרָה דֶרֶךְ הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה, הֵטִילָה אַדְמוּמִית בִּפְנֵיהֶם הַנְּסוּכִים חֶדְוָה. הָאִישׁ לְבוּשׁ הַמְּעִיל נִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ שַׁעַר שֶׁל בַּיִת אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הָרְחוֹב הַשֵּׁנִי וְהִתְקִין לוֹ שָׁם מַאֲרָב.

“חֲזִיז וָרָעַם!” קָרָא אֶחָד מִשְּׁנֵי הַסּוֹבְאִים, “עוֹד מְעַט וְהִגִּיעָה הַשָּעָה הַשְּׁבִיעִית. לַמּוֹעֵד זֶה יָעַדְתִּי אֶת הָרְאָיוֹן.”

“הֲלֹא אָמַרְתִּי לְמַר,” פָּתַח הַשֵּׁנִי וּלְשׁוֹנוֹ הִתְנַהֲלָה בְּפִיו בִּכְבֵדוּת, “כִּי אֵינֶנִּי מִתְגּוֹרֵר בִּרְחוֹב דֶּה־מוֹבֶז־פַּרוֹל, indignus, qui inter mala verba habitat¹³⁶ – מְעוֹנִי נִמְצָא בִּרְחוֹב יַ’ן פֶן־מוֹלֶה, in vico Johannis־Pain־Mollet – וְאִם יַכְחִישׁ אֶת זֶה סִמָּן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מַקְרִין קַרְנָיִם. כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, כִּי מִי שֶׁרוֹכֵב עַל דֹּב קוֹנֶה לוֹ אֹמֶץ־לֵב לְכָל יְמֵי חַיָּיו; וּמַר הִפְנָה אֶת חָטְמוֹ לְצַד הַתַּאֲווֹת, דֻּגְמַת יַעֲקֹב הַקָּדוֹשׁ שֶׁל בֵּית־הַחוֹלִים.”

“יְדִידִי יַ’ן, אַתָּה שָׁתִיתָ לְשָׁכְרָה.” אָמַר חֲבֵרוֹ.

זֶה שֶׁדִּבֵּר קֹדֶם עָנָה מִתּוֹךְ פִּיק בִּרְכַּיִם: “רוֹאֶה אֲנִי כִּי אַתָּה מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ אֶת זֶה מִתּוֹךְ הֲנָאָה; אֲבָל כְּבָר נִמְנוּ וְגָמְרוּ, כִּי בְּנֵי אַפְּלָטוֹן הָיוּ דוֹמִים לִפְנֵי כֶּלֶב צָיִד.”

הַקּוֹרֵא כְּבָר הִכִּיר בְּוַדַּאי, כִּי אֵלֶּה הֵם שְׁנֵי יְדִידֵינוּ מֵאָז, הַקָּצִין וְהַסְּטוּדֶנְט. וַדַּאי שֶׁהִכִּיר אוֹתָם גַּם הָאַלְמוֹנִי שֶׁהָלַךְ אַחֲרֵיהֶם כְּאוֹרֵב; שֶׁכֵּן צָעַד לְאִטּוֹ בְּעִקְּבוֹתָיו הַנִּפְתָּלוֹת שֶׁל פֶבּוּס, זֶה שֶׁהָיָה גָדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בִּשְׁתִיָּה וְהִלּוּכוֹ לֹא נִפְגַּם עַכְשָׁו אֶלָּא לְרַגְלֵי הַסְּטוּדֶנְט הַשִּׁכּוֹר. הָאַלְמוֹנִי לְבוּשׁ הַמְּעִיל הִטָּה אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לְשִׂיחַת הַשְּׁנַיִם וְשָׁמַע הֵיטֵב אֵת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהַלָּלוּ הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם:

“לְכָל הָרוּחוֹת, הִשְׁתַּדֵּל נָא לָלֶכֶת קוֹמְמִיּוּת, אֲדוֹנִי הַמֻּסְמָךְ לְדָקְטוֹרְיָה; הֲרֵי יָדוּעַ לְךָ, אֲדוֹנִי, שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת לְדַרְכִּי. הַשָּׁעוֹן מַשְׁמִיעַ כְּרֶגַע אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית. לְשָׁעָה זוֹ קָבַעְתִּי לִי רְאָיוֹן עִם בַּת־חַוָּה אֶחָת.”

“הַרְפֵּה מִמֶּנִּי, אֲדוֹנִי, רְאֵה בִּקַּשְׁתִּיךָ! אֲנִי רוֹאֶה כּוֹכָבִים וַאֲנִי רוֹאֶה כִּידוֹנִים מַבְרִיקִים. דִּמִּיתִיךָ, מַר, לְאַרְמוֹן דַּמְףּ־מַרְטֶן שֶׁהִתְפַּקַּע מִתּוֹךְ צְחוֹק.”

“נִשְׁבַּעְתִּי בְּיַבְּלוֹתֶיהָ שֶׁל הַסַּבְתָּא שֻלֶיִּ, יַ’ן, כִּי אַתָּה מַתְמִיד יוֹתֵר מִדַּי בְּפִטְפּוּטֶיךָ. וְעוֹד דָּבָר חָפַצְתִּי לְהַגִּיד לְךָ, יַ’ן, הֲנִשְׁאַר לְךָ עוֹד קְצָת כֶּסֶף בַּכִּיס.”

“אֲדוֹנִי הָרֶקְטוֹר, אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם שְׁגִיאָה: בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הַקָּטֹן, parva boucheria.” “יַ’ן, יְדִידִי מַר יַ’ן! הֲלֹא יָדוּעַ לְךָ, כִּי יָעֹד יָעַדְתִּי לְאוֹתָהּ פְּעוֹטָה מְקוֹם רְאָיוֹן בִּקְצֵה הַגֶּשֶׁר שֶׁל מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ, וְכִי לֹא אוּכַל לְהוֹלִיךְ אוֹתָהּ אֶלָּא לְבֵית הַסִּרְסָרוּת פַלוּרְדֶּל, זוֹ הַמִּתְגּוֹרֶרֶת לְיַד הַגֶּשֶׁר, וְאֶת שְׂכַר הַחֶדֶר אֶצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם בִּמְזֻמָּן. קַבְּצָנִית זְקֵנָה זוֹ, הַמְעֻטֶּרֶת זָקָן, לֹא תִּתֵּן לִי אֶת הַחֶדֶר בְּהַקָּפָה. יַ’ן! עֲשֵׂה נָא אֶת בַּקָּשָׁתִי! הֲיִתָּכֵן שֶהוֹצֵאנוּ לַשְּתִיָּה אֵת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּא מִידֵי אוֹתוֹ כֹּמֶר? וְכִי לֹא שָׂרְדָה אַף אֲגוֹרָה אַחַת בְּכֶסֶף פָּרִיס?”

“מִי שֶׁמַּכִּיר וְיוֹדֵעַ כִּי לֹא הוֹצִיא אֶת שְׁאָר־זְמַנּוֹ לְבַטָּלָה, קוֹנֶה לוֹ תַּבְלִין־סְעֻדָּה מְשֻׁבָּח וְטוֹב בְּטַעְמוֹ!”

“הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר! יִקַּח הַשֵּׁד אֶת כָּל פִּטְפּוּט הַהֶבֶל הַזֶּה! עֲנֵה וְאֶמֹר, יַ”ן מֵאֶרֶץ הַשֵּׁדִים, הֲיֵשׁ לְךָ עוֹד קְצָת כֶּסֶף בָּאַרְנָק? בְּשֵׁם אֱלֹהִים, תֵּן לִי מִן הַכֶּסֶף הַזֶּה! וְאִם לָאו – אֶבְדֹּק אֵת כָּל כִּיסֶיךָ, וְאִם גַּם אֶרְאֶה אוֹתְךָ, אֲדוֹנִי, מְצֹרָע כְּאִיּוֹב וּמֻכֶּה שְׁחִין כַּקֵּיסָר בְּשַׁעְתּוֹ."

“אֲדוֹנִי, הָרְחוֹב גַּלְיַשׁ הוּא רְחוֹב הַגּוֹבֵל בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד אֶל רְחוֹב דֶּה־לַה־וֶרֶרִי וּבְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי – אֶל רְחוֹב דֶּה־לַה־טִיקְסְרַנְדֶּרִי.”

“כֵּן הַדָּבָר, וַּדאי שֶׁכֵּן! יְדִידִי הַטּוֹב מַר יַ’ן, יְדִידִי הַמִּסְכֵּן, כָּזֶה הוּא רְחוֹב גַּלְיַשׁ, אֵין כָּל סָפֵק בַּדָּבָר. וְאוּלָם, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הִתְפַּכַּח נָא עַד כְּדֵי צְלִילוּת הַדָּעַת! זָקוּק אֲנִי רַק לְסוּ אֶחָד בְּכֶסֶף פָּרִיס, בִּגְלַל הָרְאָיוֹן שֶקָּבַעְתִּי לִי לַשָּׁעָה הַשְּבִיעִית.”

"יְהִי שֶׁקֶט מִסָּבִיב! הַטּוּ אֹזֶן לַפִּזְמוֹן:

“אִי לְךָ בְּכוֹר שָׂטָן שֶׁכְּמוֹתְךָ, הַלְּוַאי וְיָחוּלוּ עָלֶיךָ כָּל פִּיד וְכָל שֶׁבֶר, עָלֶיךָ וְעַל מְעֵי אִמֶּךָ!” קָרָא פֶבּוּס; הוּא הָדַף מֵעַל פָּנָיו אֶת הַסְּטוּדֶנְט הֲלוּם הַשִּׁכָּרוֹן, וְזֶה נִרְתַּע כְּנֶגֶד הַקִּיר וְצָנַח לְבַסּוֹף בְּאֵין אוֹנִים לְמַרְצֶפֶת הָרְחוֹב הַקַיֶּמֶת מִימֵי פִילִיףּ אוֹגוּסְט. מִתּוֹךְ שְׁאָר רַחֲמֵי־אָח, הַמְּצוּיִם תָּמִיד בְּלִבּוֹ שֶל כָּל שִׁכּוֹר, נָשָׂא פֶבּוּס אֶת רַגְלוֹ וְגִלְגֵּל אֶת יְדִידוֹ יַ’ן עַד לִמְקוֹם מִשְׁכָּב, אֶחָד מִמִּשְכְּבֵי הָעֹנִי אֲשֶׁר הַהַשְׁגָּחָה הִצִּיעָה אוֹתָם לְיַד כָּל אַבְנֵי הַשָּׂפָה שֶׁבְּפָרִיס וַאֲשֶׁר הָעֲשִׁירִים מְכַנִּים אוֹתָם מִתּוֹךְ בּוּז בְּשֵם “עֲרֵמוֹת אַשְׁפָּה”. הַקָּצִין הֵטִיל אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל יַ’ן עַל עֲרֵמָה תְּלוּלָה שֶׁל קִלְחֵי כְּרוּב, וּמִיָּד הִתְחִיל הַסְּטוּדֶנְט מַשְמִיעַ קוֹל נַחֲרָה נֶאְדָּרָה, וְאוּלָם בְּלִבּוֹ שֶׁל הַקָּצִין לָהֲטָה עֲדַיִן שְׁאֵרִית חֵמָה. “לֹא אִכְפַּת לִי אִם אֲפִילוּ יִקָּחֲךָ כָּאן הַשֵּׁד!” קָרָא פֶבּוּס אֶל הַסְּטוּדֶנְט הַנִּרְדָּם, וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ.

הָאַלְמוֹנִי לְבוּשׁ הַמְּעִיל, שֶׁעָמַד מִלָּלֶכֶת אַחֲרֵי הַקָּצִין, שָׁהָה רֶגַע אֶחָד לְיַד הַסְּטוּדֶנְט הַיָּשֵׁן, כְּאִלּוּ לֹא יָדַע לְהַחְלִיט דָּבָר; אַחֲרֵי כֵן הוֹצִיא אֲנָחָה מִלִּבּוֹ וְחָזַר לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַקָּצִין.

נַעֲשֶׂה גַם אֲנַחְנוּ כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ אֵלֶּה וְנַפְקִיר אֶת הַסְּטוּדְנט הַנִּרְדָּם לְרַחֵמי שָׁמַיִם, וְאִם הַדָּבָר טוֹב בְּעֵינֵי הַקּוֹרֵא נֵלֵךְ גַּם אֲנַחְנוּ בְּעִקְּבוֹת הַשְּׁנָיִם.

לְאַחַר שַׁהַקָּצִין פֶבּוּס פָּנָה לִרְחוֹב סֶנְט־אַנְדְּרֶה דֶז־אַרְק הִבְחִין בַּדָּבָר, כִּי מִי־שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּעִקְּבוֹתָיו. הוּא הֵסֵב בְּמִקְרֶה אֶת רֹאשׁוֹ הַצִּדָּה, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ רָאָה דְמוּת שָׁל אָדָם הַמִּתְחַמֶּקֶת וְהוֹלֶכֶת לְצִדֵּי הַבָּתִּים בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ. הוּא עָמַד מִלֶּכֶת, וְאָז עָמְדָה גַם זוֹ מִלֶּכֶת; הוּא חָזַר וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וְגַם הַדְּמוּת עָשְׂתָה כָּמוֹהוּ. דָּבָר זֶה לֹא גָרַם לוֹ דְאָגָה יְתֵרָה. “מֵילָא!” אָמַר הַקָּצִין אֶל נַפְשׁוֹ, “הֲלֹא כִּיסִי רֵיק וְאֵין בּוֹ אַף פְּרוּטָה אֶחָת!” לְיַד בֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹטוּן פָּסַק מִלֶּכֶת. לְפָנִים בִּלָּה כָּאן זְמָן קָצָר וְ“עָשָׂה חַיִל בַּלִּמּוּדִים” – כְּפִי שֶׁקָּרָא לָזֶה בִּלְשׁוֹנוֹ; וּמִתּוֹךְ תַּאֲוַת הַתַּעֲלוּלִים הַמְּצוּיָה אֵצֶל תַּלְמִידִים, זו שֶׁדָּבְקָה בּוֹ גַם לְאַחַר צֵאתוֹ מִבֵּית הָאוּלְפָנָא, לֹא הָיָה הַקָּצִין עוֹבֵר לְיַד אוֹתוֹ הַבַּיִת בְּלִי שֶׁיִּפְגַּע בְּפִסְלוֹ שֶׁל הַחַשְׁמַן פֶּטֶר בֶּרְטְרַנְד וִינַבֵּל אוֹתוֹ בְּמַעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָלָיו יְקוֹנֵן פְּרִיאַפּוּס בְּשִׁיר הַהִתּוּל שֶׁל הוֹרָצִיוּס: Olim truncus eram ficulnus¹³⁷“” הוּא נָהַג לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ בְּהִתְלַהֲבוּת מְרֻבָּה, עַד שֶׁהַכְּתֹבֶת עַל גַּבֵּי הַפֶּסֶל – “Eduensis episcopus¹³⁸” – הָיְתָה מִטַּשְׁטֶשֶׁת לְגַמְרֵי. הוּא עָשָׂה אֵפוֹא כְּמִנְהָגוֹ וְעָמַד לִפְנֵי הַפֶּסֶל. הָרְחוֹב הָיָה רֵיק מֵאָדָם. וְאוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁשָּׁב וְרָכַס אֶת שְׂרוֹכָיו וְחָטְמוֹ נָטָה כְלַפֵּי מַעְלָה, הִבְחִין בְּצֵל הַמִּתְקָרֵב אֵלָיו בְּצַעֲדֵי חֶרֶשׁ, וְרָאָה כִּי זֶה עָטוּף בִּמְעִיל וּבְמִצְנֶפֶת. וּמִשֶּנִּגַּשׁ הַצֵּל סָמוּךְ אֵלָיו – עָמַד מִלֶּכֶת וְקָפָא בִּמְקוֹמוֹ דֻגְמַת הַפֶּסֶל שֶׁל הַחַשְׁמַן בֶּרְטְרַנְד. הַצֵּל תָּלָה בְּפֶבּוּס עֵינַיִם קוֹפְאוֹת הַמְּלֵאוֹת אֵשׁ חֲרֵדָה, כָּאֵשׁ הַלּוֹהֶטֶת לַיְלָה בְּאִישׁוֹן הָעַיִן שֶׁל הֶחָתוּל.

הַקָּצִין הָיָה עַז לֵב, וְאִלּוּ נִקְרָה לְפָנָיו שׁוֹדֵד וְאַלָּה בְּיָדוֹ – לֹא הָיָה בָּא לִידֵי פָּחַד. וְאוּלָם דְּמוּת זוֹ – פֶּסֶל מְהַלֵּךְ, אָדָם שֶׁהָפַךְ אֶבֶן – הֵטִילָה עָלָיו אֵימָה גְדוֹלָה. בַּיָּמִים הָהֵם פָּשְׁטוּ בֵּין הַבְּרִיּוֹת סִפּוּרִים שׁוֹנִים עַל דְּבַר רוּחַ עַרְטִילָאִית שֶׁל נָזִיר אֶחָד הַמְשׁוֹטֶטֶת בַּלֵּילוֹת בְּחוּצוֹת פָּרִיס, – וְהִנֵּה הֵדָם שֶׁל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה צָף וְעָלָה עַכְשָׁו בְזִכְרוֹנוֹ שֶׁל הַקָּצִין. רְגָעִים אֲחָדִים שָׁהָה בִּמְקוֹמוֹ כְּתוֹהֶה, לְבַסּוֹף הִפְסִיק אֶת הַשְּתִיקָה וְנָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק מְעֻשֶּׂה:

“יִשְׁמַע נָא, מַר, אִם הַשְׁעָרָתִי נְכוֹנָה וּכְבוֹדוֹ הוּא שׁוֹדֵד, אָז הוּא עָתִיד לְהוֹצִיא מִיָּדִי לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָאֲנָפָה מוֹצִיאָה מִקְּלִיפַּת הָאֱגוֹז. יְדִידִי, אֲנִי בֵּן לְמִשְׁפָּחָה שֶׁיָּרְדָה מִנְּכָסֶיהָ. מוּטָב שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר בִּשְׁכֵנוּת. בְּתָא הַתְּפִילָּה שֶׁעַל יַד בֵּית הַמִּדְרָשׁ שְׁמוּרִים גִּזְרֵי עֵץ שֶׁשָּׂרְדוּ בֶּאֱמֶת מִצְלָב הַמָּשִׁיחַ, וְהַלָּלוּ טְמוּנִים בְּאַרְגָּז שֶׁל כָּסֶף.”

הַצֵּל שָׁלַח אֶת יָדוֹ מִתַּחַת לִמְעִילוֹ וְזוֹ נִצְמְדָה לִזְרוֹעַ פֶבּוּס בְּכֹחַ שֶׁל צִפֹּרֶן הַנֶּשֶׁר. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ פָּתַח הַצֵּל וְאָמַר:

“הַקָּצִין פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶר!”

“בְּשֵׁם הַשָּׂטָן!” קָרָא פֶבּוּס, “הֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ מִי אֲנִי!”

“וְלֹא רַק אֶת שְׁמוֹ בִּלְבָד אֲנַי מַכִּיר,” הוֹסִיף הָאַלְמוֹנִי לְבוּשׁ הַמְּעִיל לְדַבֵּר וְקוֹלוֹ הָיָה כְּקוֹל עוֹלֶה מִקֶּבֶר. “הָעֶרֶב יֵשׁ לוֹ רְאָיוֹן.”

“כֵּן,” עָנָה פֶבּוּס מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן.

“בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית.”

“בְּעוֹד רֶבַע שָׁעָה.”

“בְּבֵיתָהּ שֶׁל פַלוּרְדֶּל.”

“כֵּן הַדָּבָר.”

“אֵצֶל הַסִּרְסָרִית הַמִּתְגּוֹרֶרֶת לְיַד גֶּשֶׁר מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ.”

“הַמַּלְאָךְ מִיכָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַתְּפִילָּה.”

“פּוֹשֵׁעַ!” מִלְמֵל הָאַלְמוֹנִי, “הוּא יֵלֵךְ שָׁמָּה עִם אִשָּׁה!”

Confiteor“¹³⁹”

“וְאִשָּׁה זוֹ הִיא…”

“אֶסְמֶרַלְדָּה.” אָמַר פֶבּוּס בְּקוֹל עֵר. קַלּוּת דַּעְתּוֹ שָׁבָה אֵלָיו לְאַט לְאַט בְּמִלּוּאָהּ.

לְשֵׁמַע הַשֵּׁם הַזֶּה הִתְחִיל הָאַלְמוֹנִי לוֹחֵץ אֶת זְרוֹעוֹ שֶׁל פֶבּוּס מִתּוֹךְ חֵמָה שְׁפוּכָה.

“הַקָּצִין פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶר – אַתָּה מְדַבֵּר שֶׁקֶר!”

אִלּוּ רָאָה מִי־שֶׁהוּא בְּאוֹתוֹ רֶגַע כֵּיצַד נִשְׁתַּלְהֲבוּ פְּנֵי הַקָּצִין מִקֶּצֶף, כֵּיצַד זֶה נִרְתַּע לְאָחוֹר בְּכֹחַ רַב כָּל כָּךְ, שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵרִ מן הַיָּד הָאוֹחֶזֶת אוֹתוֹ כְּמוֹ צְבָת; אִלּוּ רָאָה מִי־שֶׁהוּא אֶת תְּנוּעַת הַגַּאֲוָה שֶׁל הַיָּד הַנִּשְׁלַחַת אֶל הַפִּגְיוֹן וְאֶת הַבָּעַת הַקֶּצֶף, שֶׁנִּסְתַּמְּנָה לְעֻמַּת הַבָּעַת הַקִּפָּאוֹן שֶׁל הָאַלְמוֹנִי לְבוּשׁ הַמְּעִיל, – אִלּוּ רָאָה מִי־שֶׁהוּא אֵת כָּל אֵלֶּה, הָיָה מִזְדַּעְזֵעַ מֵאֵימָה. הַמַּחֲזֶה הָיָה דוֹמֶה בְּמִקְצָת לְמַחֲזֵה הַקְּרָב שֶׁבֵּין דּוֹן י’וּאַן וְהַפֶּסֶל.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְהַשָּׂטָן!” צָעַק הַקָּצִין. “אַנְשֵׁי בֵּית שָׁטוֹפֶר אֵינָם רְגִילִים לִשְׁמֹעַ מִלָּה כְּעֵין זוֹ! הֲתָהִין לַחֲזֹר עַל הַדְּבָרִים שֶׁהוֹצֵאתָ מִפִּיךָ?”

“אַתָּה מְדַבֵּר שֶׁקֶר!” אָמַר הַצֵּל מִתּוֹךְ מְנוּחָה גְמוּרָה.

הַקָּצִין חָרַק שִׁנָּיִם. אוֹתוֹ רֶגַע שָׁכַח לְגַמְרֵי אֶת הַנָּזִיר הַמִּתְהַלֵּךְ כַּצֵּל וְאֵת כָּל הָאֱמוּנוֹת הַתְּפֵלוֹת הַכְּרוּכוֹת בְּעִנְיָן זֶה. עֵינָיו לֹא רָאוּ אֶלָּא בֶּן־אָדָם וְאָזְנָיו לֹא שָׁמְעוּ אֶלָּא דְבַר עֶלְבּוֹן. “הוֹ! הֲרֵי לְךָ הַתְחָלָה יָפָה!” קָרָא הַקָּצִין בְּקוֹל חָנוּק מִכָּעַס. תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שָׁלַף אֶת פִּגְיוֹנוֹ וְאָמַר מִתּוֹךְ רְעָדָה (שֶׁהֲרֵי הַקֶּצֶף, דֻּגְמַת הַפַּחַד, מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי רְעָדָה):

“גֶּשׁ הֵנָּה, בְּלִי שְׁהוּת! אַחַת־שְתָּיִם! לַפִּגְיוֹנוֹת! שְׁלוֹף אֶת פִּגְיוֹנֶךָ! לֹא אֶשְׁקֹט עַד שֶׁאֶשְׁפֹּךְ אֶת דָּמְךָ אֶל הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה!”

וְאוּלָם הָאִישׁ הַנִּצָּב לִקְרָאתוֹ לֹא נָע וְלֹא זָע. וּכְשֶׁרָאָה זֶה וְהִנֵּה מִתְנַגְּדוֹ מוּכָן לִקְרָב וּמָלֵא חֵמָה עַד כְּדֵי לְהִתְפַּקֵּעַ – פָּתַח אֶת פִּיו לְדַבֵּר וְאָמַר בְּקוֹל מַבִּיעַ מְרִירוּת:

“הַקָּצִין פֶבּוּס, אַתָּה תְּאַחֵר אֶת מוֹעֵד הָרְאָיוֹן.”

אֲנָשִׁים מִסּוּגוֹ שֶׁל פֶבּוּס הִתְרַגְּשׁוּתָם הָעַזָּה דוֹמָה לִמְרַק־חָלָב, זֶה שֶׁטִּפָּה אַחַת שֶׁל מַיִם קָרִים דַּי בָּהּ לְהָפִיג אֶת רְתִיחָתוֹ. הַמִּלִּים הַפְּשׁוּטוֹת, שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הָאַלְמוִני, גָּרְמוּ לוֹ לַקָּצִין שֶיּוֹרִיד אֶת הַפִּגְיוֹן הַנָּטוּי בְּיָדוֹ.

“אִישִׁי הַקָּצִין,” הוֹסִיף הָאִישׁ לְדַבֵּר, מָחָר אוֹ מָחֳרָתַיִם, בְּעוֹד חֹדֶשׁ אוֹ לְאַחַר עֶשֶר שָׁנִים – תִּמְצָאֵנִי נָכוֹן לְהִתְרָאוֹת אִתְּךָ פָּנִים וְלִתְקֹעַ אֶת חַרְבִּי בְּלִבְּךָ; וְאוּלָם עַכְשָׁו אֵין לְךָ אֶלָּא לָלֶכֶת לִמְקוֹם הָרְאָיוֹן."

“נָכוֹן הַדָּבָר,” אָמַר פֶבּוּס כְּמִי שֶׁרוֹצֶה לְתָרֵץ דָּבָר בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, “שְׁתֵּי עֲלִילוֹת נָאוֹת נִזְדַּמְּנוּ לִי בְּבַת־אַחַת, דּוּ־קְרָב וְנַעֲרָה הַמְחַכָּה לִי בְּמָקוֹם נוֹעָד; עַכְשָׁו מַה טַעַם שֶׁאֲבַטֵּל אֶת הָאַחַת מִפְּנֵי הַשְּׁנִיָּה, בִּזְמַן שֶׁאֲנִי יָכֹל לָצֵאת אֶת חוֹבַת שְׁתֵּיהֶן.”

וְהוּא הֵשִׁיב אֶת הַפִּגְיוֹן לְתוֹךְ הַנְּדָן.

“לֵךְ לִמְקוֹם הָרְאָיוֹן,” אָמַר הָאַלְמוֹנִי שֵׁנִית.

“אֲדוֹנִי,” עָנָה פֶבּוּס מִתּוֹךְ מְבוּכָה קַלָּה, “אֲנִי מוֹדֶה לְךָ עַל נִמּוּסְךָ הַטּוֹב. מִכָּל מָקוֹם לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, כִּי לְמָחָר אָנוּ עוֹמְדִים לְהִתְרָאוֹת פָּנִים וּלְהִלָּחֵם זֶה בָּזֶה עַד שְׁפָךְ דָּם. וְתוֹדָתִי נְתוּנָה לְךָ עַל אֲשֶׁר הִרְשֵׁיתַנִי לְבַלּוֹת בַּנְּעִימִים עוֹד שָׁעָה קַלָּה אֶחָת. מִתְּחִילָּה אָמְנָם קִוִּיתִי, כִּי יַעֲלֶה בְּיָדִי לְמַגֵּר אוֹתְךָ אַרְצָה וְגַם אַסְפִּיק לָבוֹא בְּעוֹד מוֹעֵד אֶל הַיָּפָה, בִּפְרָט שֶׁמִּנְהָג הוּא בִּידֵי יוֹדְעֵי חֵן לִכְפּוֹת עַל הַנָּשִׁים שָׁעָה קַלָּה שֶׁל הַמְתָּנָה. אֲבָל כְּבוֹדוֹ נִרְאֶה לִי בַּעַל־רִיב נִמְרָץ, וּמוּטָב לִדְחוֹת אֶת הַמַּעֲרָכָה לְמָחָר. הִנְנִי הוֹלֵךְ אֵפוֹא לְקַיֵּם אֶת הָרְאָיוֹן; זֶה, כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ לַאֲדוֹנִי, נִקְבַּע לִהְיוֹת בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית.” תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִתְחִיל פֶבּוּס מִתְגָּרֵד מֵאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ. “הוֹ, לַעֲזָאזֵל! דָּבָר אֶחָד נִשְׁכַּח מִלִּבִּי! אֵין לִי אַף סוּ אֶחָד כְּדֵי לְשַׁלֵּם אֶת מְחִיר הַדִּירָה בַּעֲלִיַּת הַגַּג, וְאוֹתָהּ קַבְּצָנִית זְקֵנָה תִּדְרשׁ אֶת הַכֶּסֶף בְּמֻקְדָּם. זוֹ אֵינָהּ מַקִּיפָה לִי.”

“קַח קְצָת כֶּסֶף לְהוֹצָאוֹת.”

פֶבּוּס הִרְגִּישׁ, כִּי יָדוֹ הַקָּרָה שֶׁל הָאַלְמוֹנִי הִנִּיחָה לְתוֹךְ כַּף יָדוֹ מַטְבֵּעַ גְּדוֹלָה שֶׁל כָּסֶף. וְהוּא לֹא כָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ, אֶלָּא לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וְלָחַץ אֶת יַד הַנּוֹתֵן.

“בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי!” קָרָא פֶבּוֹס, “כִּי לֵב טוֹב לַאֲדוֹנִי!”

“דָּבָר אֶחָד אֲנִי דוֹרֵשׁ מֵאֲדוֹנִי,” אָמַר הָאִישׁ הַזָּר. “תּוֹכִיחַ לִי כִּי בְּכָל מַה שֶׁאָמַרְתִּי לֹא הָיָה שֶׁמֶץ אֱמֶת וְכִי דְבָרֶיךָ הֵם נְכוֹנִים. תַּחְבִּיא אוֹתִי בְּאֵיזוֹ פִּנָּה שֶׁהִיא, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת בְּעֵינַי אִם בַּת זוּגְךָ הִיא אוֹתָהּ הָאִשָּׁה שֶקָרָאתָ קֹדֶם בִּשְׁמָהּ.”

“הוֹי!” עָנָה פֶבּוּס, “אֵין אֲנִי מִתְנַגֵּד לְכָךְ כָּל עִקָּר. אָנוּ יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּתָּא שֶׁל מַרְתָּה הַקְּדוֹשָׁה; דֶּרְך הָאֶשְׁנָב שֶׁבְּאוֹתוֹ חֶדֶר תּוּכַל, אֲדוֹנִי, לְהַבִּיט כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ.”

“נֵלֵךְ אֵפוֹא,” הֵשִׁיב הַצֵּל.

“הִנְנִי לְשָׁרֶתְךָ, אֲדוֹנִי,” אָמַר הַקָּצִין. “אֶפְשָׁר שֶׁאֲדוֹנִי הוּא הַשָּׂטָן בִּכְבוֹדֹו וּבְעַצְמוֹ; אֲבָל הָעֶרֶב נִהְיֶה יְדִידִים טוֹבִים, מָחָר אֲשַׁלֵּם לְךָ אֶת כָּל מַה שֶׁחַבְתִּי לְךָ בַּכֶּסֶף וּבַפִּגְיוֹן.”

וּשְׁנֵיהֶם הֵחִישׁוּ אֶת צַעֲדֵיהֶם וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים בִּשְׂרָה לָהֶם הֶמְיַת הַנָּהָר, כִּי הֵם נִמְצָאִים עַל פְּנֵי גֶשֶׁר מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ, זֶה הַגֶּשֶׁר שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם הָיָה מְכֻסֶּה בָּתִּים.

“מִתְּחִלָּה אַכְנִיס אוֹתְךָ לִמְקוֹם הַמַּחֲבוֹאִים שֶׁלִּי,” אָמַר פֶבּוּס לְבֶן־לִוְיָתוֹ, “אַחֲרֵי כֵן אֵלֵךְ וְאָבִיא אֶת הַיָּפָה שֶׁלִּי הַמְחַכָּה לִי עַל יַד שַׁטְלֶה־קְטַנָּה.”

בֶּן־לִוְיָתוֹ לֹא הֵשִיב דָּבָר; מִדֵּי לֶכְתָּם יַחַד אִישׁ לְיַד רֵעֵהוּ לֹא הִשְמִיעַ הָאַלְמוֹנִי אַף מִלָּה אֶחָת. פֶבּוּס עָמַד מִלֶּכֶת לְיַד דֶּלֶת נְמוּכָה אַחַת וְדָפַק עָלֶיהָ בְּחָזְקָה; בַּחֲרַכֵּי הַדֶּלֶת הוֹפִיעַ קַו־אוֹר.

“מִי שָׁם?” קָרָא קוֹל צוֹרֵחַ.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים! בְּשֵׁם הַמָּקוֹם! בְּשֵׁם מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם!” עָנָה הַקָּצִין.

מִיָּד נְפִתְּחָה הַדֶּלֶת וּלְעֵינֵי הַבָּאִים נִגְלוּ אִשָּׁה זְקֵנָה וּמְנוֹרָה עַתִּיקָה שֶׁהָיוּ מַרְעִידוֹת שְׁתֵּיהֶן גַּם יָחַד. הַזְּקֵנָה הָיְתָה שְׁחוֹחָה מְאֹד, לְבוּשָׁה בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת, וְהִרְעִידָה אֶת רֹאשָׁהּ הַמְעֻטָּף בְּמִטְפַּחַת שֶׁנּוֹצְצוּ בּוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם קְטַנּוֹת. כֻּלָּהּ הָיְתָה זְרוּעָה קְמָטִים – לְמִן יָדֶיהָ וְעַד פָּנֶיהָ וְעָרְפָּה; שְׂפָתֶיהָ הָיוּ מֻפְשָׁלוֹת מֵאַחֲרֵי חֲנִיכֶיהָ וּמִסָּבִיב לְפִיהָ גָדְלוּ צִיצִיּוֹת שֵׂעָר לְבָנוֹת וְשִׁוּוּ עָלֶיהָ מַרְאֵה חֲתוּלָה בַּעֲלַת שָׂפָם. בַּדִּירָה הַקְּטַנָּה שָׂרַר חֻרְבָּן כְּמוֹ בְּגוּף הַזְּקֵנָה; הַקִּירוֹת לֹא הָיוּ מְכֻסִּים אֶלָּא בְּטִיחַ בִּלְבָד, קוֹרוֹת הַתִּקְרָה הִשְׁחִירוּ, הַקָּמִין הָפַךְ מְעִי מַפָּלָה, קוּרֵי עַכָּבִישׁ מִלְאוּ כָּל פִּנָּה; בָּאֶמְצַע עָמְדוּ כַּמָּה שֻׁלְחָנוֹת מִתְמוֹטְטִים וְכִסְאוֹת שְׁבוּרִים, בָּאֵפֶר יָשַׁב יֶלֶד מְזֹהָם, וּבְיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר רָאֲתָה הָעַיִן כֶּבֶשׁ אוֹ, נָכוֹן מִזֶּה, סֻלָּם עֵץ שֶׁהוֹלִיךְ עַד לַדֶּלֶת שֶׁבַּתִּקְרָה. מִשֶּׁנִכְנְסוּ הַשְּׁנַיִם אֶל הַחֶדֶר מָשַׁךְ הָאַלְמוֹנִי, בֶּן־לִוְיָתוֹ שֶׁל פֶבּוּס, אֶת מְעִילוֹ עַד לִמְרוֹם עֵינָיו. וְאוּלָם הַקָּצִין שֶׁפִּיו לֹא פָּסַק מִפְּלֹט אָלוֹת, נֶחְפַּז “לְהַעֲלוֹת אוֹר בְּדִינַר הַכֶּסֶף”, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר רֶנְיֶה הַנִּפְלָא שֶׁלָּנוּ. “הַחֶדֶר שֶׁל מַרְתָּה הַקְּדוֹשָׁה.” הִכְרִיז הַקָּצִין.

הַזְּקֵנָה כִּנְתָה אוֹתו בְּשֵׁם “אָדוֹן נַעֲלֶה” וְהִטְמִינָה אֶת דִּינַר הַכֶּסֶף בְּאַחַת הַמְּגֵרוֹת. לְיָדָהּ נִתְגַּלְגְּלָה עַכְשָׁו הַמַּטְבֵּעַ שֶׁפֶבּוּס קִבֵּל מִידֵי הָאַלְמוֹנִי לְבוּשׁ הַמְּעִיל. אוֹתוֹ רֶגַע כְּשֶׁהַזְּקֵנָה הֵסֵבָּה אֶת פָּנֶיהָ, קָם הַיֶּלֶד אֶרֶךְ הַשְּׂעָרוֹת וּלְבוּשׁ הַקְּרָעִים מֵעַל הָאֵפֶר, נִגַּשׁ אֶל הַמְּגֵרָה, הוֹצִיא אֶת הַדִּינָר וְהִנִּיחַ בִּמְקוֹמוֹ עָלֶה יָבֵשׁ שֶקָּטַף מֵעַל חֲבִילַת הַזְּרָדִים.

הַזְּקֵנָה רָמְזָה לִשְנֵי הָאוֹרְחִים, הַמְכֻנִּים בְּפִיהָ בְּשֵׁם אֲצִילִים, שֶיֵּלְכוּ אַחֲרֶיהָ, וְעָלְתָה רִאשׁוֹנָה בַּסֻּלָּם. מִשֶּׁהִגִּיעָה לַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה הִצִּיגָה אֶת הַמְּנוֹרָה עַל גַּבֵּי תֵּבָה, וּפֶבּוּס, כְּאוֹרֵחַ רָגִיל בַּבַּיִת הַזֶּה, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת הַפּוֹנָה אֶל חֶדֶר אָפֵל. “יִכָּנֵס הֵנָּה, יְדִידִי,” אָמַר פֶבּוּס אֶל בֶּן־לִוְיָתוֹ. הָאַלְמוֹנִי צִיֵּת בְּלִי הַשְמִיעַ מִלָּה; הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה שׁוּב עַל מַסְגֵּר; הוּא שָׁמַע בְּהַסִּיעַ הַקָּצִין אֶת הַבְּרִיחַ עַל פְּנֵי הַדֶּלֶת וּבְרִדְתּוֹ תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע מֵעַל הַסֻּלָּם יַחַד עִם הַזְּקֵנָה. הָאוֹר נֶעְלַם.

ח. יֵשׁ תּוֹעֶלֶת בְּחַלּוֹנוֹת הַנִּשְׁקָפִים עַל פְּנֵי הַנָּהָר    🔗

קְלוֹד פְרוֹלוֹ (שֶׁהֲרֵי אָנוּ מַנִּיחִים מֵרֹאשׁ כִּי הַקּוֹרֵא הוּא נְבוֹן־דָּבָר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פֶבּוּס וְלֹא רָאָה בְּמֶשֶךְ כָּל הַמְּאֹרָע שׁוּם נָזִיר עַרְטִילַאי, אֶלָּא אֶת הַכֹּמֶר בִּלְבָד), קְלוֹד פְרוֹלוֹ גִשֵּׁש רֶגַע אֶחָד כֹּה וָכֹה בְּמַחֲבוֹאוֹ הָאָפֵל, אֲשֶׁר הַקָּצִין סְגָרוֹ עָלָיו מִבַּחוּץ. זֹאת הָיְתָה אַחַת מֵאוֹתָן הַפִּנּוֹת הַנִּדָּחוֹת שֶׁהַבַּנָּאִים מְיַחֲדִים פְּעָמִים בֵּין הַקִּיר וְהַגָּג. אִלּוּ הֶעֱבִירוּ קַו מְאֻנָּךְ בְּאֶמְצַע מְאוּרָה זוֹ, כְּפִי שֶפֶבּוּס כִּנָּה אוֹתָהּ לְנָכוֹן, הָיָה יוֹצֵא כְּעֵין מְשֻׁלָּשׁ. יֵשׁ לְהוֹסִיף, כִּי בַּחֶדֶר לֹא הָיָה שׁוּם חּלֹון אוֹ אֶשְׁנָב, וּמִפְּנֵי שִׁפּוּעַ הַגַּג אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲמֹד שָׁם קוֹמְמִיּוּת. קְלוֹד יָשַׁב אֵפוֹא עַל הָאָרֶץ וְנִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ אָבָק וְשֶפֶךְ שֶׁל גֶּפֶס; רֹאשׁוֹ לָהַט, יָדָיו גִשְּׁשׁוּ מִסָּבִיב עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה וּמָצְאוּ שֶׁבֶר שֶׁל זְכוּכִית; הוּא הִצְמִיד אֶת זֶה אֶל מִצְחוֹ, וְהוּנַח לוֹ מְעַט.

מַה נִתְרַחֵשׁ בָּרֶגַע הַלָּז בְּנַפְשׁוֹ הַקּוֹדֶרֶת שֶׁל הַכֹּמֶר? רַק הוּא לְבַדּוֹ וֵאלֹהִים יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. לְפִי אֵיזוֹ שַׁלְשֶׁלֶת אֲיֻמָּה נִקְבְּעוּ עַכְשָׁו בְּמֹחוֹ אֶסְמֶרַלְדָּה וּפֶבּוּס וְיַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ וְאָחִיו הַצָּעִיר, אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ אַהֲבַת נֶפֶשׁ וַאֲשֶׁר הִשְׁאִירוֹ עַל רִבְצוֹ בַּחוּץ, וּגְלִימַת הַכְּהֻנָּה שֶׁלּוֹ וְאוּלַי גַּם שְׁמוֹ הַטּוֹב, הֶעָתִיד לְהִקָּבֵר בֵּין כָּתְלֵי דִירָתָהּ שֶל מָרַת פַלוּרְדֶּל, − בְּקִצּוּר, כָּל הַמַּחֲזוֹת וְכָל הַמְּאֹרָעוֹת אֲשֶׁר נִתְרַגְּשׁוּ וּבָאוּ עָלָיו? אֲבָל דָּבָר אֶחָד בָּרוּר, כִּי כָּל אֵלֶּה הִתְאַחֲדוּ בְּמֹחוֹ לַחֲטִיבָה אַחַת נוֹרָאָה.

הוּא שָׁהָה מִתּוֹךְ הַמְתָּנָה כְּרֶבַע שָׁעָה; וּזְמָן זֶה אָרַךְ לוֹ כְּמֵאָה שָׁנָה. פִּתְאֹם קָלְטָה אָזְנוֹ קוֹל חֲרִיקָה מֵעַל מַדְרְגוֹת הָעֵץ; מִי־שֶׁהוּא עָלָה לְמָעְלָה. הַדֶּלֶת שֶׁבַּתִּקְרָה נִפְתְּחָה שׁוּב; הוֹפִיעָה קֶרֶן־אוֹר. בַּדֶּלֶת הַמְתֻלַּעַת שֶׁל חַדְרוֹ הָיָה סֶדֶק אֶחָד רָחָב לְמַדַּי; הוּא הִצְמִיד אֶל סֶדֶק זֶה אֶת פָּנָיו. וְכָךְ הָיָה יָכֹל לִרְאוֹת מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי. בָּרִאשׁוֹנָה עָלְתָה מִתּוֹךְ הַדֶּלֶת הַזְּקֵנָה הַדּוֹמָה בְּפָנֶיהָ לְחָתוּל וְנָשְׂאָה בְּיָדָהּ מְנוֹרָה, אַחֲרֵי כֵן פֶבּוּס, שֶׁהָיָה מְסֻלְסָל בִּשְפָמוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן עוֹד דְּמוּת שְׁלִישִׁית: אֶסְמֶרַלְדָּה, הַיְצוּר הַיָּפֶה וְהַנֶּחְמָד. הַכֹּמֶר דִּמָּה לִרְאוֹת בְּעֵינָיו דְּמוּת מַזְהִירָה עוֹלָה מִן הָאָרֶץ. רְעָדָה אֲחָזַתּוּ, עֲנָנָה כִּסְּתָה עַל עֵינָיו, הַדָּם הָלַם בְּעוֹרְקָיו, מִסָּבִיב לוֹ הָמָה הַכֹל וְהִסְתּוֹבֵב כְּמוֹ בְּמָחוֹל; הוּא חָדַל לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ.

כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵעֶלְפּוֹנוֹ לֹא הָיוּ בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ אֶלָּא פֶבּוּס וְאֶסְמְרַלְדָּה לְבַדָם; הֵם יָשְׁבוּ עַל אַרְגַּז הָעֵץ לְיַד הַמְּנוֹרָה, זוֹ שֶׁאוֹרָהּ הַמַּרְעִיד הִרְקִיד לְעֵינֵי הַכֹּמֶר אֶת שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת הַצְּעִירוֹת הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּטָּה הָעֲלוּבָה שֶׁעָמְדָה בְּיַרְכְּתֵי הֶחָדֶר.

סָמוּךְ לְמִּטָּה נִרְאָה חַלּוֹן, שֶׁזְּגוּגִיּוֹתָיו הַמְחֻסְפָּסוֹת הָיוּ שְׁבוּרוֹת וְדוֹמוֹת לְמַטְוֵה עַכָּבִישׁ שֶׁרֻסַּק בַּגֶּשֶׁם; דֶּרֶךְ הַפְּרָצִים הָעֲגֻלִּים שֶׁבַּזְּגוּגִיּוֹת נִשְקְפָה פִּנַּת רָקִיעַ וְנִרְאָה הַיָּרֵחַ הַנָּח עַל כַּר שֶׁל עֲנָנִים רַכִּים.

הַנַּעֲרָה הִסְמִיקָה מִבּוּשָׁה, הָיְתָה כֻּלָּהּ נִבְהָלָה וַאֲחוּזַת רְעָדָה. עַפְעַפֶּיהָ הָאֲרֻכִּים וְהַמּוּרָדִים הֵצֵלּוּ עַל לְחָיֶיהָ אֲרְגָּמָן. הַקָּצִין, אֲשֶׁר הַנַּעֲרָה לֹא הֵעֵזָה לְהָרִים אֵלָיו אֶת עֵינֶיהָ, הִבְהִיק כֻּלּוֹ מֵחֵשֶׁק. וְהִיא, הַשְּׁרוּיָה בִּמְבוּכָה, הוֹלִיכָה בְּרֹב חֵן אֶת קְצֵה אֶצְבָּעָהּ עַל פְּנֵי הַסַּפְסָל וְהִתְוְתָה לְלֹא כַּוָּנָה כָּל מִינֵי קַוִּים, כְּשֶׁעֵינֶיהָ מוּרָדוֹת וּמַבִּיטוֹת אֶל אֶצְבְּעוֹתֶיהָ. כַּף רַגְלָהּ לֹא נִרְאֲתָה לָעַיִן; הָעֵז הַקְּטַנָּה הִנִּיחָה עַל זוֹ אֶת גּוּפָהּ. הַקָּצִין הָיָה לָבוּשׁ לְתִפְאֶרֶת: מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ וּלְפִרְקֵי הַיָּדַיִם עָטָה מִתְפָּחִים עֲשׂוּיִם רִקְמַת זָהָב – הַלָּלוּ נֶחְשְׁבוּ בַּיָּמִים הָהֵם לְמַעֲשֵׂה קִשּׁוּט יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

רַק בְּעָמָל רַב קָלַט דּוֹם קְלוֹד אֶת חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין בְּנֵי הַזּוּג, כֵּיוָן שֶׁהַדָּם רָתַח וְהָלַם בְּרַקָּתוֹ.

(יֵשׁ מַשֶּׁהוּ הַחוֹזֵר יוֹם יוֹם בְּכָל שִׂיחוֹת הַפֶּה שֶׁל הַנֶּאֱהָבִים. אֵין כָּאן אֶלָּא אֲמִירָה אֶחָת: “אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ – אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ,” – וּנְעִים צִלְצוּל זֶה יֵשׁ שֶׁהוּא נִשְׁמָע כְּרֵיק וְתָפֵל לְאֹזֶן אָדָם הַמַּקְשִׁיב לְלֹא עִנְיָן; וְאוּלָם קְלוֹד לֹא הָיָה מַקְשִׁיב בְּחֹסֶר עִנְיָן.)

“הוֹ!” אָמְרָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה בְּלִי שֶׁהֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ, “אַל תָּבוּז לִי, אֲדוֹנִי פֶבּוּס. לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי עָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה לֹא מְהֻגָּן.”

“הַיְתֹאַר הַדָּבָר כִּי אֲנִי אָבוּז לָךְ, יַלְדָּתִי הַיָּפָה!” הֵשִׁיב הַקָּצִין מִתּוֹךְ יִתְרוֹן נִמּוּס שֶׁכֻּלּוֹ הַדְרַת חֵן. “חֵי אֱלֹהִים! הֶאָנֹכִי אָבוּז לָךְ? עַל מֶה וּמַדּוּעַ?”

“בִּגְלַל אֲשֶׁר הָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ, אֲדוֹנִי.”

“אִם כָּךְ הַדָּבָר, יָפָתִי, אֲנַחְנוּ שׁוֹנִים מְאֹד בְּדֵעוֹתֵינוּ. לִבִּי עָלוּל לִרְחשׁ לָךְ לֹא בּוּז, כִּי אִם שִׂנְאָה.”

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הִבִּיטָה אֵלָיו כְּנִבְהָלָה: “שִׂנְאָה? וְכִי מָה הָאָוֶן אֲשֶׁר פָּעַלְתִּי?”

“בִּגְלַל אֲשֶׁר לֹא נֶעְתַּרְתְּ לִי אֶלָּא אַחֲרֵי הַפְצָרוֹת רַבּוֹת.”

“אֲבוֹי לִי!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה. “אֲנִי חִלַּלְתִּי אֶת נִדְרִי. עַכְשָׁו אֵין לִי תִּקְוָה עוֹד לִמְצֹא אֶת הוֹרַי.. פָּג כֹּחָהּ שֶׁל הַקָּמֵעַ. אֲבָל מַה בְּכָךְ? וְכִי זְקוּקָה אֲנִי עַכְשָׁו לְאָב אוֹ לְאֵם?”

וּבְדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תָּלְתָה בִּפְנֵי הַקָּצִין אֶת עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁרָטְבוּ מִגִּיל וּמֵרֹךְ.

“יִקָּחֵנִי הַשֵּׁד אִם הֲבִינוֹתִי שֶׁמֶץ דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ!” קָרָא הַקָּצִין.

אֶסְמֶרַלְדָּה הִתְאַפְּקָה מִדַּבֵּר דָּבָר, וְכַעֲבֹר רֶגַע נָטְפָה דִמְעָה מִתּוֹךְ עֵינָהּ, אֲנָחָה יָצְאָה מִבֵּין שְׂפָתֶיהָ, וְהִיא הִשְמִיעָה: “הוֹ, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ.”

מִסְּבִיבָהּ נָדַף כְּעֵין רֵיחַ שֶׁל טָהֳרָה, עַל דְּמוּתָה הִתְעַלֵּם קֶסֶם שֶׁל תֹּם – וְהַקָּצִין הַיּוֹשֵׁב עַל יָדָהּ לֹא חָשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּנְעִימוּת. וְאוּלָם הַמִּלִּים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הַנַּעֲרָה עוֹדְדוּ אֶת רוּחוֹ. “אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי!” אָמַר הַקָּצִין מִתּוֹךְ תְּשוּקָה עַזָּה וְהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ מִסָּבִיב לְגִזְרַת הַנַּעֲרָה. הוּא לֹא חִכָּה אֶלָּא לְהִזְדַּמְנוּת זוֹ. הַכֹּמֶר רָאָה אֶת הַמַּחֲזֶה וּבָחַן בִּקְצֵה אֶצְבָּעוֹ אֶת חֹד הַפִּגְיוֹן הַטָּמוּן בְּחֵיקוֹ.

“אֲדוֹנִי פֶבּוּס,” הוֹסִיפָה הַצּוֹעֲנִית לְדַבֵּר וְהֵסִירָה בַּלָּאט אֶת יַד הַקָּצִין הַלּוֹחֶצֶת אֶת חֲגוֹרָתָהּ, “הִנְּךָ טוֹב וְנָדִיב וִיפֵה תֹּאַר; אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת נַפְשִׁי, וַאֲנִי רַק נַעֲרָה מִסְכֵּנָה שֶׁגָּדְלָה בֵּין הַצּוֹעֲנִים. לְפָנִים הָיִיתִי הוֹזָה עַל קְצִין צָבָא שֶׁיָּבֹא וְיַצִּיל אֶת חַיָּי. עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִכַּרְתִּיךָ רָאִיתִי אוֹתְךָ בַּחֲלוֹמִי, פֶבּוּס שֶׁלִּי; הָאִישׁ אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי לָבַשׁ מַדִּים יָפִים כְּמַדֶּיךָ, מַרְאֵהוּ הֵפִיק גַּאֲוָה וּלְמָתְנָיו רָאִיתִי פִּגְיוֹן; שִׁמְךָ, אֲדוֹנִי, הוּא פֶבּוּס, וְזֶה שֵׁם יָפֶה; אָהַבְתִּי אֶת שִׁמְךָ, אָהַבְתִּי אֶת הַפִּגְיוֹן אֲשֶׁר אַתָּה חוֹגֵר. שְׁלֹף אֶת פִּגְיוֹנְךָ, אֲדוֹנִי, וְאַבִּיטָה בּו בְּמוֹ עֵינָי.”

“הֲרֵי לָךְ, יַלְדָּתִי,” אָמַר הַקָּצִין וְהוֹצִיא אֶת פִּגְיוֹנוֹ מִתּוֹךְ הַנְּדָן.

הַצּוֹעֲנִית הִתְבּוֹנְנָה בַּנִּצָּב וּבַלַּהַב, נִסְתַּכְּלָה בְּרֹב חֵן אֶל חֲתִימַת הַשֵּׁם הַחֲרוּתָה בַּפְּלָדָה, אָצְלָה נְשִׁיקָה לַפִּגְיוֹן וְנָשְׂאָה אֵלָיו אֶת אֲמָרֶיהָ: “אַתָּה הַפִּגְיוֹן אֲשֶׁר לַגִּבּוֹר. אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַקָּצִין שֶׁלִּי.”

פֶבּוּס הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהִזְדַּמְנוּת זוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל, וְנָשַׁק לָהּ לַצּוֹעֲנִית עַל גַּב עָרְפָּהּ הַנֶּחְמָד שֶׁהָיָה נָטוּי בְּרֶגַע זֶה. הַנַּעֲרָה הִסְמִיקָה מִתּוֹךְ כָּךְ כְּדֻבְדְּבָן וְנִרְתְּעָה מִמְּקוֹמָהּ.

הַכֹּמֶר חָרַק עַל כָּךְ שִׁנָּיו בִּמְאוּרָתוֹ הָאֲפֵלָה.

“אֲדוֹנִי פֶבּוּס”, פָּתְחָה הַצּוֹעֲנִית, “הַרְשֵׁנִי נָא וַאֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֶת דְּבָרָי. הוֹאִילָה נָא לְהִתְהַלֵּךְ לְפָנַי כִּמְעַט הֵנָּה וָשׁוֹב, לְמַעַן אֶרְאֶךָ בִּמְלֹא קוֹמָתְךָ וְאֶשְמַע אֶת קוֹל דָּרְבְנוֹתֶיךָ הַמְצַלְצְלִים. מַה יָפֶה אָתָּה!”

הַקָּצִין הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת־רוּחַ לַנַּעֲרָה, וְאוֹתוֹ רֶגַע מִלְמֵל כְּנֶגְדָּהּ מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק שֶׁל הֲנָאָה: “כְּיַלְדָּה קְטַנָּה אַת בְּעֵינָי! וְאוּלָם הוֹאִיל וְהִגַּעְנוּ לְכָךְ, חֲבִיבָתִי, הַגִּידִי לִי אִם רָאִית אוֹתִי בְּמַדֵּי הַפְּאֵר שֶׁאֲנִי לוֹבֵשׁ בִּשְׁעַת הַתַּהֲלוּכוֹת שֶׁל הַצָּבָא?”

“חֲבַל מְאֹד שֶׁלֹּא רְאִיתִיךָ בְּכָךְ.”

“הַמַּדִּים הַלָּלוּ אֵין כְּמוֹהֶם לְיֹפִי.”

פֶבּוּס חָזַר וְיָשַׁב עַל יָדָהּ, וְאוּלָם הַפַּעַם נִתְקָרֵב הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם.

“שִׁמְעִי וְאַגִּידָה לָךְ, יַלְדָּתִי הַמְּתוּקָה…”

הַצּוֹעֲנִית טָפְחָה פַּעַם וּשְׁתַּיִם בְּיָדָהּ הַנֶּחְמָדָה עַל פִּי הַקָּצִין, וּתְנוּעָה זוֹ הִבְלִיטָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת אֶת טֶבַע הַיַּלְדוּת שֶׁלָּה – עַל רוּחַ הַתַּעֲלוּלִים הַמְפַעֵם אוֹתָהּ, עַל חִנָּהּ וְחֶדְוָתָהּ.

“לֹא, לֹא! לֹא אֶתֵּן לְךָ לְכַלּוֹת אֶת דְּבָרֶיךָ. הֶאָהַבְתָּ אוֹתִי? אֱמֹר לִי אִם אָהַבְתָּ אוֹתִי.”

“הֲיֵשׁ עוֹד לִשְׁאֹל אִם אָהַבְתִּי אוֹתָךְ, כְּרוּב חַיָּי?” קָרָא הַקָּצִין וְכָרַע לְפָנֶיהָ עַל בִּרְכָּיו כְּרִיעָה לְמֶחֱצָה. “גּוּפִי, דָּמִי, נַפְשִׁי – כֻּלָּם הֵם בִּרְשׁוּתֵךְ. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ, רַק אוֹתָךְ לְבַד אָהַבְתִּי בְּכָל יְמֵי חַיָּי.”

אֲמִירַת אַהֲבָה זוֹ הָיְתָה שְׁגוּרָה כָּל כָּךְ עַל שִׂפְתֵי הַקָּצִין, שֶׁהוּא פָּלַט אוֹתָהּ עַכְשָׁו בִּנְשִׁימָה אַחַת וְלֹא הֵטִיל בָּהּ אַף שִׁבּוּשׁ אֶחָד. בִּשְׁמֹעַ הַצּוֹעֲנִית אֶתֶ וִדּוּי הָאַהֲבָה הַזֶּה, הַסּוֹעֵר בְּסַעֲרַת הַחֵשֶׁק, הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ אֶל הַתִּקְרָה הַמְזֹהָמָה, שָׁהְיָתה פְּרוּשָׂה כָּאן בִּמְקוֹם שָׁמַיִם, וְשָׁלְחָה מֶבָּט שֶׁכֻּלּוֹ אשֶׁר שָׁמַיְמִי. “הוֹ,” מִלְמְלָה הַנַּעֲרָה בְּלַחַשׁ, “מַה טוֹב לָמוּת בְּרֶגַע זֶה!”

פֶבּוּס הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּ“רֶגַע זֶה” וְלָקַח בִּגְזֵלָה נְשִׁיקָה מֵאֵת הַיָּפָה, וּנְשִׁיקָה זוֹ גָרְמָה שׁוּב עִנּוּיִים לַכֹּמֶר הָרוֹבֵץ בְּפִנָּתוֹ.

“לָמוּת?!” קָרָא הַקָּצִין, “עַל מָה תְּדַבְּרִי כֵּן, כְּרוּבִי הַנֶּחְמָד? שָׁעָה זוֹ לֹא נוֹצְרָה אֶלָּא לְשֵׁם חַיִּים, בְּיֻפִּיטֶר נִשְבַּעְתִּי וּבְכָל קְדוֹשָׁיו! לָמוּת בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לִטְעֹם מִן הַמָּתוֹק הַמָּתוֹק הַזֶּה! אֵין זֶה אֶלָּא שְׂחוֹק מֵבִישׁ, נִשְׁבַּעְתִּי בְּשֵׁם כָּל פְּרִי הַבָּשָׁן!… וַדַּאי שֶׁדִּבַּרְתְּ דִּבְרֵי מָשָׁל… שִׁמְעִי וְאַגִּידָה לָךְ, סִימִילַר יַקִּירָתִי… אֶסְמֶרַנְדָּה… סְלִיחָה וּמְחִילָה, יֵשׁ לָךְ שֵׁם לוֹעֵז וּמוּזָר כָּל כָּךְ שֶׁאֵינִי יָכֹל לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ בְּזִכְרוֹנִי. סְבָךְ הוּא לְרַגְלַי, וַאֲנִי נֶאֱחָז בּוֹ מִדֵּי פַּעַם בְּפָעַם.”

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,” אָמְרָה הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה, “חָשַׁבְתִּי שֶׁשְּׁמִי הוּא נָאֶה בִּגְלַל הֱיוֹתוֹ יְקַר מְצִיאוּת! עַכְשָׁו שֶׁהוּא מָאוּס עָלֶיךָ הָיִיתִי רוֹצָה שֶיִּקְרְאוּ לִי בְּשֵׁם גּוֹטוֹן.”

“הוֹ! אַל נִצְטַעֵר בְּשֶׁל דָּבָר קָטֹן כָּזֶה, יַלְדָּתִי הַמְּתוּקָה; זֶהוּ שְׁמֵךְ שֶׁיֵּשׁ לְהִתְרַגֵּל בּוֹ, וְהָעִנְיָן תַּם וְנִשְלַם. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן אֶלְמְדֶנּוּ בְּעַל־פֶּה, וְאָז יֵלֵךְ הַכֹּל כַּשּׁוּרָה. שִׁמְעִי אֵפוֹא וְאַגִּידָה לָךְ, סִימִילַס הַיְקָרָה: אֲנִי מַעֲרִיץ אוֹתָךְ עַד כְּדֵי שִׁגָּעוֹן. אַהֲבָתִי אֲשֶׁר אֲהַבְתִּיךְ הִיא נִפְלָאָה בִּמְאֹד מְאֹד. וְיֵשׁ נַעֲרָה אַחַת הַמִּתְפַּקַּעַת מֵרֹב קִנְאָה…”

הַנַּעֲרָה הַמְקַנְּאָה נִכְנְסָה בְּאֶמְצַע דְּבָרָיו: “מִי זֹאת?”

“אֵל אֱלֹהִים, וְכִי דָבָר זֶה עוֹמֵד לְשָׂטָן עַל דַּרְכֵּנוּ?” אָמַר פֶבּוּס; “הֲלֹא תֶּאֱהָבִינִי?”

“הָהּ!…” אָמְרָה הַנַּעֲרָה.

“טוֹב וְנָעִים! זֶהוּ הָעִקָּר. וְגַם אַתְּ תִּרְאִי מַה גְדוֹלָה אַהֲבָתִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי אוֹתָךְ. יִקָּחֵנִי הַשֵּׁד הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא אִם לֹא תִּהְיִי אַתְּ הַמְאֻשָּׁרָה בַּבָּנוֹת. אֲנַחְנוּ נִשְׂכֹּר לָנוּ בְּאֵיזֶה מָקוֹם בַּיִת קָטֹן, אֶת רוֹבֵי־הַקֶּשֶׁת שֶׁלִּי אַעֲבִיר בְּתַהֲלוּכָה לִפְנֵי חַלּוֹנֵךְ. כֻּלָּם רוֹכְבֵי סוּסִים, וּמְצֻיָּנִים הֵם מִפָּרָשָׁיו שֶׁל הַקָּצִין מִנְיוֹן. בִּפְלֻגָּתִי נִמְצָאִים נוֹשְׂאֵי רְמָחִים, רוֹבֵי־קֶשֶׁת וְקַלָּעִים הַמְזֻיָּנִים בְּנַחֲשֵׁי אֵשׁ. אֲנִי אוֹלִיכֵךְ לִרְאוֹת בְּמַחֲזֵה הַתִּפְאֶרֶת שֶׁעוֹרְכִים לִבְנֵי פָּרִיס בְּרוּלִי. שָׁם תֶּחֱזֶינָה עֵינַיִךְ שְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ חֲמוּשִׁים, שְׁלשִׁים אֶלֶף לוֹבְשֵׁי שִׁרְיוֹן, עוֹטֵי מָגֵן וְצִנָּה, שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה דְגָלִים אֲשֶׁר לַאֲגֻדּוֹת הָאֻמָּנִים, אֶת הַדְּגָלִים אֲשֶׁר לַפַּרְלָמֶנְטִים, לְלִשְׁכַּת הַמּוֹנִים, לְלִשְׁכַּת הָאוֹצָר וּלְבֵית יְצִיקַת הַמַּטְבְּעוֹת, − בְּקִצוּר: מַחֲזֵה תִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהוּ. גַּם אֲבִיאֵךְ לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת אֶת הָאֲרָיוֹת. כָּל הַנָּשִׁים אוֹהֲבוֹת לְהַבִּיט בְּחַיּוֹת דּוֹרְסוֹת.”

זֶה כַּמָּה רְגָעִים הָיְתָה הַנַּעֲרָה כְּהוֹזָה, מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים נְעִימִים הִקְשִׁיבָה לִצְלִיל קוֹלוֹ שֶׁל הַדּוֹבֵר אֵלֶיהָ וְלֹא שָׂמָה לֵב לְתֹכֶן דְּבָרָיו.

“הוֹ! אַתְּ תִּהְיִי הַמְאֻשָּׁרָה בַּבָּנוֹת!” הוֹסִיף הַקָּצִין לְדַבֵּר וּפָתַח בַּחֲשַׁאי אֶת הַחֲגוֹרָה שֶׁל הַצּוֹעֲנִית.

“מָה אַתָּה עוֹשֶׂה לִי, אֲדוֹנִי?” קָרְאָה הַנַּעֲרָה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת. מַעֲשֵׂה־כְּפִיָּה זֶה הֵפִיג אֶת הַזְיָתָהּ.

“כְּלוּם,” עָנָה פֶבּוּס; “רַק אָמַרְתִּי כִּי אַתְּ מֻכְרָחָה לְהָסִיר מֵעָלַיִךְ אֶת תִּלְבּשֶׁת רַאֲוָה זוֹ הַמְעוֹרֶרֶת לַעַג, − אִם רוֹצָה אַתְּ לִהְיוֹת עִמִּי.”

“אֶעֱשֶׂה כִּרְצוֹנְךָ בִּזְמַן שֶׁאֵשֵׁב אִתְּךָ יַחַד,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה בְּרֹךְ.

הִיא שָׁקְעָה בְּהִרְהוּרִים וּבִשְׁתִיקָה.

הַקָּצִין, שֶׁעַנְוַת הַנַּעֲרָה הוֹסִיפָה לוֹ אֹמֶץ לֵב, חִבֵּק אוֹתָהּ, בְּלִי שֶׁמָּחֲתָה בְּיָדוֹ, וְהִתְחִיל מַתִּיר בַּלָּאט אֶת חָשְׁנָהּ, וְהַכֹּמֶר הַנֶּאֱנָק רָאָה מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאוֹ אֶת קְצוֹת כְּתֵפֶיהָ הַחוּמוֹת וְהָעֲנֻגּוֹת שֶׁנִּתְגַּלּוּ מִתּוֹךְ צְעִיף הַתְּחָרִים כַּיָּרֵחַ הַעוֹלֶה מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל.

הַנַּעֲרָה הֶחֱרִישָׁה, כְּאִלּוּ לֹא הִרְגִּישָׁה בַּדָּבָר. עֵינֵי הַקָּצִין הָאַמִּיץ יָרוּ בְּרָקִים. וִּפְתאֹם פָּנְתָה אֵלָיו הַנַּעֲרָה בִּדְבָרִים:

“פֶבּוּס,” אָמְרָה אֵלָיו בְּקוֹל מַבִּיעַ אַהֲבָה לְאֵין קֵץ, “לַמְּדֵנִי אֶת דָּתֶךָ.”

“אֶת דָּתִי אַת רוֹצָה לִלְמֹד?” קָרָא הַקָּצִין וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק. “אַתְּ תּוֹבַעַת מִמֶּנִּי שֶׁאֲלַמְּדֵךְ אֶת דָּתִי? חֲזִיז וָרַעַם! מַה תִּתֵּן וּמַה תּוֹסִיף לָךְ דָּתִי?”

“אָז נוּכַל לָבוֹא בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה.

הַקָּצִין הֶעֱלָה עַל פָּנָיו הַבָּעָה שֶׁהֵכִילָה כְּאַחַת תִּמָּהוֹן, בּוּז, שִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ וְתַאֲוָה שֶאֵינָהּ יוֹדַעַת מַעֲצוֹר.

“הֲבֵל הֲבָלִים!” קָרָא הַקָּצִין, “וְכִי מֻכְרָחִים לָבוֹא בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין?”

הַצּוֹעֲנִית הֶחֱוִירָה וְהוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ כַּאֲבֵלָה.

“יָפָתִי וְחֶמְדַּת לִבִּי,” הוֹסִיף פֶבּוּס לְדַבֵּר בְּקוֹל סָפוּג רֹךְ, מַה טִיבָן שֶׁל הַשְּטֻיּוֹת הַלָּלוּ? הַנְּשׂוּאִין אֵין בָּהֶם חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה. וְכִי פְּסוּלִים הֵם לְאַהֲבָה בְּנֵי־זוּג שֶלֹּא עָמְדוּ בִּפְנֵי כֹּמֶר וְלֹא הִמְטִירוּ עֲלֵיהֶם פְּסוּקִים בְּרוֹמָאִית?"

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּקוֹל הַיּוֹצֵא מֵעֹמֶק הַלֵּב, נִגַּשׁ פֶבּוּס קָרוֹב מְאֹד אֶל הַצּוֹעֲנִית; יָדָיו חִבְּקוּ שׁוּב אֶת הַגּוּף הֶעָנֹג וְהַמִּתְרַפֵּק; לַהַט עֵינָיו גָּדַל יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהַכֹּל יַחַד בִּשֵּׂר, כִּי לָאָדוֹן פֶבּוּס צָפוּי אֶחָד מֵאֵלֶּה הָרְגָעִים שֶׁבָּהֶם גַּם יֻפִּיטֶר עוֹשֶׂה כָּל מִינֵי שְׁטֻיּוֹת וְהוֹמֶרוּס הַמְשׁוֹרֵר אֵין לוֹ מוֹצָא אֶלָּא לִקְרֹא לְעֶזְרָתוֹ אֶת עַב הֶעָנָן.

וְאוּלָם דּוֹם קְלוֹד רָאָה אֶת הַכֹּל. הַדֶּלֶת הָיְתָה עֲשׂוּיָה חֲפִיסֵי עֵץ רְקוּבִים שֶׁל חָבִיּוֹת, וּבִמְקוֹמוֹת הַחִבּוּר שֶׁל אֵלֶּה מָצְאָה עֵינוֹ, עַיִן שֶׁל צִפּוֹר טֶרֶף, דֵּי חֲרַכִּים לְהָצִיץ לְתוֹךְ הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ. וְאִלּוּ רָאָה מִי־שֶׁהוּא בְּרֶגַע זֶה אֶת פָּנָיו שֶׁל הַכֹּמֶר הָאֻמְלָל, הַפָּנִים הַצְּמוּדִים אֶל מְזוּזַת הַדֶּלֶת הַמְתֻלַּעַת, הָיָה מְדַמֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי נָמֵר שֶׁהִבְחִין מִתּוֹךְ כְּלוּבוֹ בַּתַּן הַטּוֹרֵף עָפְרַת צְבָאִים. עֵינוֹ לָהֲטָה כְּלַהֶבֶת אֵשׁ דֶּרֶךְ הַחֲרַכִּים שֶׁבַּדָּלֶת.

פִּתְאֹם מָשַׁךְ פֶבּוּס בְּחָזְקָה אֶת מִטְפַּחַת הֶחָזֶה שֶׁל הַצּוֹעֲנִית. הַיַּלְדָּה הַמִּסְכֵּנָה, שֶׁיָּשְׁבָה עַד כֹּה חִוֶּרֶת וְתוֹהָה, הִסְמִיקָה מִבּוּשָׁה וְנִרְתְּעָה מִמְּקוֹמָהּ. הִיא שִׁלְּבָה אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ עַל לוּחַ לִבָּהּ וְעָמְדָה קְפוּאָה עַל מְקוֹמָהּ, וְלוּלֵא אְדמוּמִית זוֹ שֶׁבְּפָנֶיהָ אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב אוֹתָהּ לְפֶסֶל הַמְסַמֵּל אֶת הַבּוּשָׁה. עֵינֶיהָ הִבִּיטוּ בְּלִי הֶרֶף לָאָרֶץ.

יָדוֹ הַחֲצוּפָה שֶׁל הַקָּצִין הֵסִירָה אֶת הַלּוֹט גַּם מִן הַקָּמֵעַ הַכְּרוּכָה מִסָּבִיב לְצַוַּאר הַצּוֹעֲנִית.

“מַה זֶה?” שָׁאַל הַקָּצִין בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ בַּאֲמַתְלָה כְּדֵי לְהִתְקָרֵב שׁוּב אֶל הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר זֶה עַכְשָׁו הִבְרִיחָהּ מֵעַל פָּנָיו.

“אַל תִּגַּע בָּהּ!” עָנְתָה הַנַּעֲרָה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת, “קָמֵעַ זוֹ מְגִנָּה עָלָי. בִּזְכוּתָהּ אֶמְצָא בְּאַחַד הַיָּמִים אֶת מִשְׁפַּחְתִּי, אִם אֶהְיֶה רְאוּיָה לְכָךְ. הוֹ, הַרְפֵּה נָא מִמֶּנִּי, אֲדוֹנִי הַקָּצִין. הָהּ! אִמִּי! אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה! אַיֵּךְ, אִמִּי? מַהֲרִי וּבוֹאִי לְעֶזְרָתִי! רַחֵם עָלַי, אֲדוֹנִי פֶבּוּס! הָשֵׁב לִי אֶת מִטְפַּחַת הֶחָזֶה!”

פֶבּוּס פָּנָה הַצִּדָּה וְאָמַר בְּקוֹל קַר:

“הָעַלְמָה! עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה כִּי אֵינֵךְ אוֹהֶבֶת אוֹתִי כְּלָל.”

“הֶאָנֹכִי לֹא אָהַבְתִּי אוֹתְךָ!” קָרְאָה הַיַּלְדָה הַמִּסְכֵּנָה וְהָאֻמְלָלָה וְנִלְחֲצָה בִּן־רֶגַע אֶל הַקָּצִין, וְהוּא מָשַׁךְ אוֹתָהּ וְהוֹשִׁיבָהּ עַל יָדוֹ. “הֶאָנֹכִי לֹא אָהַבְתִּי אוֹתְךָ, פֶבּוּס שֶׁלִּי! מַדּוּעַ, אִישׁ רַע, תְּדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְתִקְרַע אֶת לִבִּי לִגְזָרִים? הָהּ! שׁוּבָה אֵלַי! קָחֵנִי אֵלֶיךָ, קַח מִמֶּנִּי אֵת אֲשֶׁר תִּקַּח! עֲשֵׂה בִּי כְּחֶפְצְךָ, אֲנִי כֻּלִּי שֶׁלָּךְ. מַה לִי הַקָּמֵעַ הַזֹּאת? מַה לִי אִמִּי? אַתָּה נֶחְשַׁבְתַּ לִי כְּאֵם, כִּי עַל כֵּן אָהֹב אֲהַבְתִּיךָ עַד מְאֹד! הֲלֹא תַּבִיט אֵלַי, פֶבּוּס שֶׁלִּי, פֶבּוּס אֲהוּבִי וּמַחְמַל נַפְשִׁי! הִנְנִי עַל יָדְךָ, שִׂים בִּי אֶת עֵינֶיךָ; אָנֹכִי הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה, וְאַתָּה לֹא תְּגָרֵשׁ אוֹתִי מֵעַל פָּנֶיךָ; הִנֵּה בָּאתִי, בְּלִי אֲשֶׁר קָרָאתָ לִי בָּאתִי אֵלֶיךָ, בָּאתִי לְשַׁחֵר אֶת פָּנֶיךָ. נַפְשִׁי, חַיַּי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי יַחַד נְתוּנִים לְךָ, אִישִׁי הַקָּצִין. יְהִי כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אֲנִי מַסְכִּימָה לְכָךְ! לֹא נָבוֹא בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין; הַדָּבָר הַזֶּה הוּא לְמוֹרַת רוּחֶךָ; וְאַף גַּם זֹאת – מִי אֲנִי וּמַה עֶרְכִּי? אָנֹכִי נַעֲרָה אֲשֶׁר לֻקְחָה מֵאַשְפַּתּוֹת, וְאַתָּה, פֶבּוּס שֶׁלִּי, הִנְּךָ בֶּן אֲצִילִים. בֶּאֱמֶת, דָּבָר כָּזֶה הוּא בִּבְחִינַת בְּדִיחָה! רַקְדָּנִית אֲשֶׁר תִּנָּשֵׂא לִקְצִין צָבָא! – רוּחַ שְׁטוּת נִכְנְסָה בִּי. לֹא, פֶבּוּס, לֹא; אֲנִי אֶהְיֶה לְךָ אֲהוּבָה, שַׁעֲשׁוּעִים, דְּבַר תַּעֲנוּגוֹת, בְּכָל זְמָן שֶׁתִּרְצֶה בְּכָךְ; נַעֲרָה שֶׁאֵינָהּ נִּכְסֶפֶת אֶלָּא לִהְיוֹת כֻּלָּהּ שֶׁלָּךְ. רְאוּיָה אֲנִי שֶׁיָּמִיטוּ עָלַי קָלוֹן, שֶׁיָּבוּזוּ לִי וִיחַלְלוּ אֶת כְּבוֹדִי: וְאוּלָם מַה בְּכָךְ? חֵלֶף כָּל אֵלֶּה הֲלֹא אֵדַע אֶת אַהֲבָתֶךָ! אָנֹכִי אֶהְיֶה הַגֵּאָה וְהַמְאֻשָׁרָה בֵּין הַנָּשִׁים. וּבְעֵת שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ מִמֶּנִּי נְעוּרַי אוֹ שֶׁיִּקְפֹּץ עָלַי כִּעוּר, פֶבּוּס, כְּשֶׁיָּבוֹא יוֹם וְלֹא אֶהְיֶה רְאוּיָה עוֹד לַחֳלֹק אִתְּךָ אַהֲבָה, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה: אָז לֹא תְּגָרֵשׁ אוֹתִי מֵעַל פָּנֶיךָ וַאֲנִי אֶהְיֶה לְךָ לְשִׁפְחָה. אֲחֵרוֹת תִּרְקֹמְנָה חֲגוֹרוֹת בִּשְׁבִילֶךָ; אָנֹכִי, הַשִּׁפְחָה, אֶדְאַג לְכָךְ. אָז תַּרְשֵׁנִי, אֲדוֹנִי, שֶׁאֲצַחְצֵחַ אֶת דָּרְבְנוֹתֶיךָ, אֲנַקֶּה אֶת מְעִילְךָ, אֲנַעֵר אֶת הָאָבָק מֵעַל מַגָּפֵי הָרְכִיבָה שֶׁלָּךְ. הֲלֹא כֵּן תַּעֲשֶׂה, פֶבּוּס שֶׁלִּי, וְלֹא תִּמְנַע מִמֶּנִּי אֶת הַנְּדָבָה הַזֹּאת? וְעַד אֲשֵׁר לֹא יָבוֹא הַיּוֹם הַהוּא – קָחֵנִי וְאֶהְיֶה שֶׁלָּךְ! וְעַתָּה, פֶבּוּס, קַח הַכֹּל מִיָּדִי וְתֵן לִי חֵלֶף זֶה אֶת אַהֲבָתֶךָ! בְּנוֹת הַצּוֹעֲנִים אֵין לָהֶן בַּחַיִּים אֶלָּא דָבָר אֶחָד: אֲוִיר לִנְשִׁימָה וְאַהֲבָה לַלֵּב.”

וּבְדַבְּרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרְכָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ מִסָּבִיב לְצַוְּארֵי הַקָּצִין; הִיא בָּחֲנָה אוֹתוֹ בְּעֵינֶיהָ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד כַּף רַגְלוֹ, פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ תַּחֲנוּנִים וּבַת־צְחוֹקָהּ הַמְּתוּקָה נֶחְנְקָה כִּמְעַט מִדְּמָעוֹת. חָזָהּ הָרַךְ נִלְחַץ אֶל חֻלְצָתוֹ הָעֲשׂוּיָה אָרִיג וְאֶל קִשּׁוּרֵי הָרִקְמָה הַחַדִּים. גּוּפָה הַנֶּחְמָד הִתְפַּתֵּל עַל בִּרְכָּיו.

פִּתְאֹם רָאֲתָה הַנַּעֲרָה וְהִנֵּה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ שֶל פֶבּוּס מְבַצְבֵּץ רֹאשׁ אַחֵר: פַּרְצוּף מְעֻוָּת כְּעֵין הֶעָפָר, כָּתֹם, וּמֶבַּט עַיִן שֶׁל מְנֻדֶּה וּמְגֹרָשׁ מִגֵּו; לְיַד הַפַּרְצוּף הַזֶּה הוֹפִיעָה יַד וּבַיָּד הָיָה נָטוּי פִּגְיֹון. הַלָּלוּ הָיוּ רֹאשׁוֹ וְיָדוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר; הוּא שָׁבַר אֶת הַדֶּלֶת וְהוֹפִיעַ בֶּחָדֶר. פֶבּוּס לֹא רָאָה אוֹתוֹ. וּלְמַרְאֵה דְמוּת אֵימִים זוֹ קָפְאָה הַנַּעֲרָה לְלֹא נִיד וּלְשׁוֹנָהּ הָיְתָה כְּנֶאֱלָמָה: כְּיוֹנָה הַמְּרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ וְרוֹאָה אֶת הַפֶּרֶס הַמֵּצִיץ לְתוֹךְ קִנָּהּ בְּעֵינַיִם אֲיֻמּוֹת.

שְׂפָתֶיהָ נֶאֶלְמוּ וְהִיא לֹא יָכְלָה לִצְעֹק.

לְעֵינֶיהָ יָרַד הַפִּגְיוֹן עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל פֶבּוּס וְעָלָה שׁוּב כְּשֶׁהוּא עָשֵׁן מִדָּם.

“אָרוּר!” נֶאֱנַק הַקָּצִין וְכָרַע לָאָרֶץ.

הִיא הִתְעַלָּפָה.

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁעֵינֶיהָ נִסְגְּרוּ וְחוּשֶׁיהָ נִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנָּה, נִדְמֶה הָיָה לָהּ כִּי שְׂפָתֶיהָ נִלְחֲצוּ בִּנְשִׁיקָה לוֹהֶטֶת שֶׁיָּקְדָה יוֹתֵר מִן הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן שֶׁל הַתַּלְיָן.

כְּשֶׁהֵקִיצָה מֵעֶלְפּוֹנָה רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ מֻקָּפָה חַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר; לְעֵינֶיהָ נָשְׂאוּ מִשָּׁם אֶת הַקָּצִין הַשּׁוֹתֵת דָּם; הַכֹּמֶר נֶעְלַם; הַחַלּוֹן, הַקָּרוּעַ בִּקְצֵה הַחֶדֶר וְנִשְׁקָף עַל פְּנֵי הַנָּהָר, הָיָה פָּתוּחַ לָרְוָחָה; עַל הָאָרֶץ מָצְאוּ מְעִיל וְחָשְבוּ אוֹתוֹ לִלְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּצִין, וְהִיא שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ סָמוּךְ עַל יָדָהּ:

“זוֹ עוֹסֶקֶת בִּכְשָׁפִים, וְעַכְשָׁו דָּקְרָה בְּפִגְיוֹנָהּ אֶת אַחַד הַקְּצִינִים.”

כֶּרֶךְ שֵׁנִי

 

סֵפֶר שְׁמִינִי:    🔗

א. שֶׁקֶל שֶׁהָפַךְ עָלֶה נוֹבֵל    🔗

גְּרֶנְגּוֹאַר וְכָל חֲצַר הַפְּלָאִים הָיוּ שְׁרוּיִם בַּחֲרָדָה גְדוֹלָה. זֶה חֹדֶשׁ יָמִים אֲשֶׁר אֶסְמֶרַלְדָּה אָבְדָה וְדָבָר לֹא נוֹדַע עַל אֹדוֹתֶיהָ: וּבִגְלַל זֶה הִתְעַצְּבוּ מְאֹד אֶל לִבָּם הַדֻּכֵּס מִמִּצְרַיִם וְכָל רֵעָיו הַקַּבְּצָנִים; גַּם הָעֵז נֶעֶלְמָה וְלֹא נוֹדְעוּ עִקְּבוֹתֶיהָ: וּבְשֶׁל כָּךְ גָּדַל צַעֲרוֹ שֶׁל גְּרֶנְגּוֹאַר כִּפְלָיִם. עֶרֶב אֶחָד נֶעֶלְמָה הַצּוֹעֲנִית מִבֵּיתָהּ, וּמֵאָז לֹא בָּא מֵאִתָּהּ כָּל אוֹת חַיִּים. הַחִפּוּשִׂים לֺא הֵבִיאוּ שׁוּם תּוֹצָאוֹת. אֲחָדִים מִן הַקַּבְּצָנִים הִתְגָּרוּ בִּגְרֶנְגּוֹאַר וְסִפְּרוּ לוֹ, כִּי בְּאוֹתוֹ עֶרֶב רָאוּ אֶת הַצּוֹעֲנִית בִּסְבִיבַת הַגֶּשֶׁר שֶׁל מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ וְהִיא עָבְרָה מִשָּׁם בְּלִוְיַת אַחַד הַקְּצִינִים; וְאוּלָם בַּעַל זֶה, שֶׁנָּשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ לְפִי מִנְהַג הַצּוֹעֲנִים, הָיָה פִּילוֹסוֹף נוֹטֶה לִכְפִירָה; וּמִלְּבַד זֹאת הָיָה יָדוּעַ לוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַאֲחֵרִים, כִּי אִשְׁתּוֹ הִיא נַעֲרָה תַּמָּה. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן נוֹכַח לָדַעַת, כִּי תֹּם הַנֶּפֶשׁ וְכֹחַ הַקָּמֵעַ נִצְטָרְפוּ אֵצֶל הַצּוֹעֲנִית לַחֲטִיבָה אַחַת וְאָצְלוּ לָהּ מִדָּה גְדוֹלָה שֶׁל צְנִעוּת; וְהוּא חָשַׁב וּמָצָא בְּדִיּוּק אֶת כֹּחָהּ שֶׁל אוֹתָהּ צְנִיעוּת, עַל כֵּן הָיָה לִבּוֹ סָמוּךְ וּבָטוּחַ מִבְּחִינָה זוֹ.

וּלְפִיכָךְ נִרְאָה לוֹ דְבַר הֵעָלְמָהּ שֶׁל הַצּוֹעֲנִית כְּחִידָה סְתוּמָה, תּוּגָה כְּבֵדָה יָרְדָה עַל לִבּוֹ. הַצַּעַר הוֹסִיף לוֹ רָזוֹן עַל רְזוֹנוֹ, עַד כַּמָּה שֶׁדָּבָר כָּזֶה הָיָה בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת. מְאֹרָע זֶה הִשְׁכִּיחַ מִלִּבּוֹ אֶת כָּל הָעִנְיָנִים הָאֲחֵרִים, הוּא גַם חָדַל לְטַפֵּל בְּדִבְרֵי סִפְרוּת וְהִזְנִיחַ אֲפִילוּ אֶת סִפְרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁקָּרָא לוֹ בְּשֵׁם “De figuris regularibus et irregularibus”¹⁴⁰ וְהָיָה מוּכָן לְהָבִיא אוֹתוֹ לְבֵית הַדְּפוּס מִיָּד לְאַחַר שֶׁיַּשִּׂיג קְצָת כֶּסֶף (הוּא הִתְחִיל מְפַטְפֵּט עַל דְּבַר הַדְּפוּס מִזְּמַן שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו אֶת הַחִבּוּר “Didascalon” הַנִּדְפָּס בָּאוֹתָיוֹת הַמְפֻרְסָמוֹת שֶׁל וֶנְדְּלֶן).

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁעָבַר עֲצוּב רוּחַ עַל פְּנֵי בֵּית־הַסֹּהַר לְפוֹשְׁעִים, רָאָה וְהִנֵּה הָמוֹן רַב לְמַדַּי צוֹבֵא עַל הַדֶּלֶת אֲשֶׁר לְאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט.

“מָה הַדָּבָר?” שָׁאַל אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר שֶׁיָּצָא בְּרֶגַע זֶה מִבֵּית הַמִּשְׁפָּט.

“לֹא יָדַעְתִּי, אֲדוֹנִי,” עָנָה הָאִישׁ הַצָּעִיר. “שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים כִּי שׁוֹפְטִים עַכְשָׁו אִשָּׁה אַחַת שֶׁהֵמִיתָה קְצִין צָבָא עַל יְדֵי דְקִירַת פִּגְיוֹן. דּוֹמֶה לִי שֶׁמַּאֲשִׁימִים אוֹתָהּ בְּמַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים; הַחַשְׁמַן וְרֹאשׁ בֵּית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה הִתְעָרְבוּ בַּדָּבָר, וְאָחִי, הוּא הַכֹּמֶר מִיּוֹזַס, נִכְנַס אַף הוּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּעִנְיָן זֶה וְהִנֵּה חָפַצְתִּי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אָחִי, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לָגֶשֶׁת אֵלָיו בְּשֶׁל הַצְּפִיפוּת, וַהֲרֵינִי מִצְטַעֵר עַל כָּךְ, שֶׁכֵּן אֲנִי זָקוּק לְכֶסֶף”.

“חֲבַל מְאֹד, אֲדוֹנִי!” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר, “הַלְּוַאי וְיָכֹלְתִּי לְהַלְווֹת לְךָ אֵיזֶה סְכוּם; וְאוּלָם אִם יִמְצָא אֶת כִּיסַי נְקוּבִים, יֵדַע שֶׁזֶּה בָּא לָהֶם לֹא מֵרֹב שְׁקָלִים.”

גְּרֶנְגּוֹאַר לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לְהַגִּיד לָאִישׁ הַצָּעִיר, כִּי הוּא מַכִּיר אֶת אָחִיו הַכֹּמֶר; מֵעֵת הַמַּחֲזֶה בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה לֹא הוֹסִיף גְּרֶנְגּוֹאַר לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַכֹּמֶר, וְהוּא נָקוֹט בְּלִבּוֹ עַל רַשְׁלָנוּתוֹ זוֹ.

הַסְּטוּדֶנְט נִסְתַּלֵּק לְדַרְכּוֹ, וּגְּרֶנְגּוֹאַר הִתְכּוֹנֵן לָלֶכֶת עִם הַקָּהָל אֲשֶׁר נִדְחַק וְעָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹלִיכוֹת אֶל אוּלָם הַמִּשְׁפָּט. מְקֻבָּל הָיָה אֶצְלוֹ, כִּי אֵין דָּבָר מֵפִיג אֶת הָעַצְבוּת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַחֲזֶה שֶׁל מִשְׁפָּט פְּלִילִי, שֶׁכֵּן אָדָם רוֹאֶה אָז עַל פִּי רֹב כָּל מִין שְׁטוּת וְתִפְלוּת מִצַּד הַשּׁוֹפְטִים. הֲמוֹן הָעָם, שֶׁבָּלַע אֶל קִרְבּוֹ אֶת גְּרֶנְגּוֹאַר, נִדְחַק וְעָלָה מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. לְאַחַר הֲלִיכָה תְּפֵלָה וּמְמֻשֶּׁכֶת דֶּרֶךְ פְּרוֹזְדוֹר אָרֹךְ, שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל פְּנֵי הָאַרְמוֹן, הִגִּיעַ גְּרֶנְגּוֹאַר עַד לְדֶלֶת נְמוּכָה אֲשֶׁר לְאוּלָם אֶחָד, וְכָאן, מִשִּׁכְמוֹ גָבוֹהַּ מֵעַל כָּל הָעָם, הִשְׁקִיף גְּרֶנְגּוֹאַר מֵעַל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים וְסִיֵּר בְּעֵינָיו אֶת הָאוּלָם.

הָאוּלָם הָיָה רְחַב יָדַיִם וְקוֹדֵר, וּבְשֶׁל קַדְרוּתוֹ נִרְאָה גָדוֹל עוֹד יוֹתֵר. הַשֶּׁמֶשׁ נָטָה לָבוֹא; דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת הַגְּבוֹהִים, הַבְּנוּיִם קֶשֶׁת חַדָּה, לֹא חָדַר אֶלָּא אוֹר קָלוּשׁ שֶׁכָּבָה לְמֶחֱצָה לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעַ לִמְרוֹם הַכִּפָּה, זוֹ שֶׁנִּבְנְתָה אֶבֶן כְּמַעֲשֵׂה שְׂבָכָה וַהֲמוֹן פְּסִילֶיהַ נִרְאִים הָיוּ בָּאֲפֵלָה כְּמִתְרוֹצְצִים אִישׁ לְעֻמַּת רֵעֵהוּ פֹּה וָשָׁם דָּלְקוּ כְּבָר נֵרוֹת עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְזָרְעוּ אוֹר עַל רָאשֵׁי הַלַּבְלָרִים הַכְּפוּפִים עַל גַּב נִיָרוֹתֵיהֶם. חֵלֶק הָאוּלָם אֲשֶׁר אֵצֶל הַפֶּתַח נִתְמַלֵּא קְהַל רוֹאִים; מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל יָשְׁבוּ אֶל שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי שְׂרָד; בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם יָשְׁבוּ עַל גַּב בִּימָה הֲמוֹן שׁוֹפְטִים, נִזְעָמִים וּקְפוּאֵי פָּנִים, וְשׁוּרוֹתֵיהֶם הָאֲחוֹרִיּוֹת הִתְעַלְּמוּ בַּחֲשֵׁכָה. הַקִּירוֹת הָיוּ זְרוּעִים חֲבַצָּלוֹת לְאֵין מִסְפָּר. מִתּוֹךְ הָאַפְלוּלִית נִרְאֲתָה כִּמְטֻשְׁטֶשֶׁת דְּמוּת שֶׁל צְלָב, וּמִכָּל צַד וּפִנָּה הִבְרִיקוּ רָאשֵׁי כִּידוֹנִים אֲשֶׁר אוֹר הַנֵּרוֹת הִבְעִיר בָּהֶם זֹהַר רָב.

“אֲדוֹנִי,” אַָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר אֶל אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו הָעוֹמְדִים עַל יָדוֹ, “מִי הֵם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַיּוֹשְׁבִים שָׁם בִּרְחָבָה כְּכֹהֲנִים גְּדוֹלִים בְּמוֹעֲצוֹת הַכְּהֻנָּה?”

“אֲדוֹנִי,” עָנָה הַשָּׁכֵן, “הַיּוֹשְׁבִים מִיָּמִין הֵם יוֹעֲצֵי הַסְּתָרִים וְאֵלֶּה הַיּוֹשְׁבִים מִשְּׂמֹאל הֵם שׁוֹפְטִים חוֹקְרִים: מָרָנִים לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים וַאֲדוֹנִים לְבוּשֵׁי אֲדֻמִּים.”

“וּמִי זֶה,” הוֹסִיף גְּרֶנְגּוֹאַר לִשְׁאֹל, “אוֹתוֹ כַּרְסְתָן הַיּוֹשֵׁב שָׁם לְמַעְלָה וּמוֹרִיד פַּלְגֵי זֵעָה?”

“זֶהוּ אַב בֵּית־הַדִּין.”

“וּמִי הֵם הָעַתּוּדִים אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרָיו?” הִפְטִיר גְּרֶנְגּוֹאַר אֲשֶׁר לֹא רָחַשׁ חִבָּה יְתֵרָה לְמַעֲמַד הַפְּקִידִים, יָכֹל הֱיוֹת – מִתּוֹךְ אֵיבָה לְאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט, מִיּוֹם שֶׁפְּרִי עֵטוֹ נָחַל שָׁם מַפָּלָה.

“אֵלֶּה הֵם הָאֲדוֹנִים הַשּׁוֹפְטִים בְּלִשְׁכַּת הָעִרְעוּרִים אֲשֶׁר לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.”

“וּמִי הוּא חֲזִיר־הַבָּר אֲשֶׁר מִלְּפָנָיו?”

“זֶהוּ הַמַּזְכִּיר לְבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַפַּרְלָמֶנְט.”

“וְתַנִּין הַיְאוֹר אֲשֶׁר מִיָּמִין?”

“מָרָן פִילִיףּ לֵילְיֶה, הָעוֹרֵךְ־דִּין לְדִינֵי נְפָשׁוֹת מִצַּד הַמֶּלֶךְ.”

“וְחָתוּל גַּדוֹל וְשָׁחוֹר זֶה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל?”

“מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ, הַמֻּרְשֶׁה בְּבֵית מִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה מִצַּד הַמֶּלֶךְ, וְעַל יָדוֹ יוֹשְׁבִים הַשּׁוֹפְטִים אֲשֶׁר בְּמִשְׁפַּט הַכְּהֻנָּה.”

“הַגֵּד לִי אֵפוֹא, אֲדוֹנִי,” אָמַר גְּרֶנְגּוֹאַר, “לָמָּה נִקְבְּצוּ וּבָאוּ הֵנָּה כָּל הָאֲדוֹנִים הַמְהֻגָּנִים הָאֵלֶּה?”

“הֵם בָּאוּ הֵנָּה לִשְׁפֹּט.”

“אֶת מִי הֵם שׁוֹפְטִים? אֵינֶנִּי רוֹאֶה כְּלָל אֶת הַנֶּאֱשָׁם?”

“אִשָּׁה הִיא הָעוֹמֶדֶת לַמִּשְׁפָּט, אֲדוֹנִי. זוֹ חֲבוּיָה עַכְשָׁו מֵעֵינֶיךָ; פָּנֶיהָ נְטוּיִם לְצַד אַחֵר וְהֶהָמוֹן עוֹמֵד בֵּינָהּ וּבֵין אֲדוֹנִי. הִנֶּהָ! הַבֵּט לַמָּקוֹם שֶׁעוֹמְדִים סַיָּפִים אֲחָדִים.”

“מִי הִיא הָאִשָּׁה הַלֵּזוּ?” שָׁאַל גְּרֶנְגּוֹאַר. “הֲתֵדַע אֶת שְׁמָהּ?”

“לֹא יָדַעְתִּי אֲדוֹנִי; זֶה עַכְשָׁו נִכְנַסְתִּי לְכָאן. אֲבָל דּוֹמֶה לִי שֶׁעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט הוּא מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים, הוֹאִיל וְאַב בֵּית־הַדִּין שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה בָּא לִרְאוֹת בַּמִּשְׁפָּט.”

“עֵת לְכָל חֵפֶץ!” אָמַר הַפִּילֹוסוֹף שֶׁלָּנוּ.

“עֵינֵינוּ תֶּחֱזֶינָה כָּאן אֲנָשִׁים בִּלְבוּשֵׁי שְׂרָד הָאוֹכְלִים בְּשַׂר אָדָם. אֵין מַחֲזֶה זֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ מִשְּׁאָר הַמַּחֲזוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.”

“אֲדוֹנִי?” הִפְטִיר שְׁכֵנוֹ שֶׁל גְּרֶנְגּוֹאַר, “וְכִי אֵין מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ נִרְאֶה עַכְשָׁו כְּאָדָם הַנּוֹטֶה לְרַחֲמִים?”

“אֲדוֹנִי!” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר, “מֵעוֹלָם לֹא נָתַתִּי אֵמוּן בְּהַבָּעַת פָּנִים רַכָּה, אִם נְחִירֵי הָאַף הֵם חַדִּים וְהַשְּׂפָתַיִם דַּקּוֹת.”

בְּרֶגַע זֶה נִתְבְּעוּ בַּעֲלֵי הַשִּׂיחָה הַשְּׁנַיִם לִשְׁתִיקָה. הַשּׁוֹפְטִים גָּבוּ עַכְשָׁו עֵדוּת חֲשׁוּבָה.

“אֲדוֹנִים נַעֲלִים,” פָּתְחָה בִּדְבָרִים בְּאֶמְצַע הָאוּלָם אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת, שֶׁהָיְתָה עֲטוּפָה כֻּלָּהּ הֲמוֹן בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת וּמַרְאֶהָ הָיָה כִּצְרוֹר סְמַרְטוּטִים מִתְנוֹעֵעַ, “אֲדוֹנַי הַנַּעֲלִים, מַה שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם הוּא אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כְּשֵׁם שֶאֱמֶת הוּא הַדָּבָר כִּי אָנֹכִי הָעוֹמֶדֶת לִפְנֵיכֶם הִנְנִי הָאִשָּׁה מָרַת פַלוּרְדֶּל וְזֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה דִירָה קְבוּעָה לִי עַל גֶּשֶׁר מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ וַאֲנִי מְשַׁלֶּמֶת בְּדִיּוֹק מִסִּים וְאַרְנוּנִיּוֹת; דֶּלֶת דִּירָתִי הִיא מִמּוּל בֵּיתוֹ שֶׁל הַצַּבָּע טֶסֶן־קֶלַר, וְאוֹתוֹ בַּיִת עוֹמֵד בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר. זְקֵנָה עֲנִיָּה אָנֹכִי עַכְשָׁו, וְאוּלָם לְשֶׁעָבָר הָיִיתִי נַעֲרָה יָפָה, אֲדוֹנַי הַנַּעֲלִים! בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים יֵשׁ שֶׁבָּאִים וּמַטִּיפִים לִי אֲמָרִים: “מָרַת פַלוּרְדֶּל, מוּטָב שֶׁהַכִּישׁוֹר שֶׁלָּךְ לֹא יְזַמְזֵם כָּל כָּךְ לְעֵת הָעֶרֶב; הַשָּׂטָן כָּרוּךְ בְּיוֹתֵר אַחֲרֵי נָשִׁים זְקֵנוֹת. הַכֺּל יוֹדְעִים כִּי אוֹתוֹ נָזִיר עַרְטִילַאי, שֶׁאֶשְׁתַּקֵּד הָיָה עוֹשֶׂה אֶת תַּעֲלוּלָיו בִּסְבִיבַת בֵּית הַמִּנְזָר שֶׁל הַצַּלְבָּנִים, הִתְחִיל מְהַלֵּךְ עַכְשָׁו בָּעִיר הָעַתִּיקָה. הִשָּׁמְרִי לָךְ, מָרַת פַלוּרְדֶּל, מִנָּזִיר זֶה שֶׁלֹּא יִדְפֹּק עַל דַּלְתֵּךְ”. עֶרֶב אֶחָד וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת אֶל הַכִּישׁוֹר, וְהִנֵּה קוֹל דְּפִיקָה עַל הַדָּלֶת. שָׁאַלְתִּי מִי הַדּוֹפֵק וְלִתְשׁוּבָה שָׁלְחוּ לִי מֵעֵבֶר הַדֶּלֶת אָלָה וּקְלָלָה. פָּתַחְתִּי אֶת הַדָּלֶת. נִכְנְסוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים. אִישׁ לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים וְעַל יָדוֹ קָצִין יְפֵה תֹּאַר. עַל פְּנֵי הַשָּׁחוֹר לֹא נִרְאוּ אֶלָּא עֵינַיִם לוֹהֲטוֹת, שְׁתֵּי גֶחָלִים לוֹחֲשׁוֹת. מִחוּץ לָעֵינַיִם הָיָה הַלָּז מְעֻטָּף כֻּלּוֹ בִּמְעִילוֹ וּבִצְנֵפָתוֹ. הֵם אָמְרוּ לִי: “הָבִי לָנוּ אֶת הַחֶדֶר שֶׁל מַרְתָּה הַקְּדוֹשָׁה”. זוֹהִי עֲלִיַּת בֵּיתִי, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, חֲדַר הַכָּבוֹד שֶׁלִי. וְהֵם נָתְנוּ לִי שֶׁקֶל כֶּסֶף. טָמַנְתִּי אֶת שֶׁקֶל הַכֶּסֶף בַּמְּגֵרָה, וְאָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: “בַּכֶּסֶף הַזֶּה אֶקְנֶה מָחָר אֵמוּרִין בְּבֵית הַּמִּטְבָּחַיִם לַה־גְלוֹרְיֶט”. הֶעֱלֵיתִי אוֹתָם אֶל הָעֲלִיָּה. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְאוֹתוֹ חֲדַר עֲלִיָּה נֶעְלַם פִּתְאֹם הָאִישׁ לְבוּשׁ הַשְׁחוֹרִים. דָּבָר זֶה הִתְמִיהַנִי בְּמִקְצָת. הַקָּצִין, שֶׁהָיָה נָאֶה כְּאֶחָד מֵרָמֵי הַמַּעֲלָה, שָׁב וְיָרַד אִתִּי אֶל הַחֶדֶר הַתַּחְתּוֹן, וְיָצָא מִן הַבָּיִת. עָבַר זְמָן כְּדֵי טְוִיָּה שֶׁל רֶבַע צִיצִית, וְהִנֵּה שָׁב הַקָּצִין וְאִתּוֹ נַעֲרָה יְפַת תֹּאַר, נַעֲרָה נָאָה כְּבֻבָּה שֶׁהָיְתָה מַבְהִיקָה כַּחַמָּה אִלּוּ צִחְצְחוּ אוֹתָהּ בְּמִקְצָת. זוֹ הוֹלִיכָה אַחֲרֶיהָ שְׂעִיר עִזִּים, גָּדוֹל הָיָה אוֹתוֹ שְׂעִיר עִזִּים, אֶלָּא שֶׁשָּׁכַחְתִּי אִם שָׁחוֹר אוֹ לָבָן. דָּבָר זֶה הֱבִיאַנִי לִידֵי הִרְהוּרִים. עִנְיַן הַנַּעֲרָה לֹא הִתְמִיהַּ אוֹתִי כְּלָל, לֹא כֵּן שְׂעִיר הָעִזִּים!… לֹא אָהַבְתִּי אֶת בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הַלָּלוּ, שֶׁכֵּן עַבְדְּקָנִים הֵם וּבַעֲלֵי קַרְנָיְם. יֵשׁ בָּזֶה מִצּוּרַת גְּבָרִים. וְנוֹסָף עַל כָּךְ יֵשׁ לְאֵלּוּ מֵעֵין נְגִיעָה לִכְשָׁפִים. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹצֵאתִי מִפִּי שׁוּם דִּבּוּר. שֶׁהֲרֵי נָתְנוּ עַל יָדִי שֶׁקֶל כָּסֶף. עָשִׂיתִי כַּהֲלָכָה, אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט, וְכִי לֹא כָּךְ הַדָּבָר? הֶעֱלֵיתִי אֶת הַקָּצִין וְאֶת הַנַּעֲרָה אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה וְהִשְׁאַרְתִּי אוֹתָם לְבַדָּם, כְּלוֹמַר אוֹתָם וְאֶת שְׂעִיר הָעִזִּים יָחַד. יָרַדְתִּי שׁוּב אֶל חַדְרִי הַתַּחְתּוֹן וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי אֶל הַכִּישׁוֹר… וּדְעוּ לָכֶם, רַבּוֹתַי, כִּי בֵּיתִי הוּא דְיוֹטָה מֵעַל לִדְיוֹטָה: אֲחוֹרֵי הַבַּיִת פּוֹנִים אֶל הַנָּהָר, דֻּגְמַת שְׁאָר הַבָּתִּים אֲשֶׁר עַל הַגֶּשֶׁר, וְהַחַלּוֹן לְמַטָּה וְהַחַלּוֹן לְמַעְלָה שְׁנֵיהֶם נִשְׁקָפִים עַל פְּנֵי הַמָּיִם… הָיִיתִי נְתוּנָה אֵפוֹא לִמְלֶאכֶת הַטְּוִיָּה. לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד נִתְגַּלְגְּלוּ לְמֹחִי הִרְהוּרִים בִּדְבַר הַנָּזִיר הָעַרְטִילַאי, אֶלָּא שֶׁגָּרַם לְכָך אוֹתוֹ שְׂעִיר עִזִּים וְגַם הַנַּעֲרָה הַיָּפָה שֶׁתִּלְבָּשְׁתָּהּ הָיְתָה מְשֻׁנָּה בְּמִקְצָת. לְפֶתַע פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל צְעָקָה מִן הַחֶדֶר הַעֶלְיוֹן, דְּבַר־מָה נֶחְבַּט שָׁם אֶל הָרִצְפָּה וְנִפְתַּח הַחַלּוֹן הָעֶלְיוֹן. נִגַּשְׁתִּי בִּמְרוּצָה אֶל חַלּוֹן חַדְרִי אֲשֶׁר מִתַּחַת לַחַלּוֹן הָעֶליוֹן וְרָאִיתִי בְּמוֹ עֵינַי גּוּף שָׁחוֹר שֶׁעָף בָּאֲוִיר וְנָפַל לְתוֹךְ הַמָּיִם. זֹאת הָיְתָה דְמוּת עַרְטִילָאִית הַלְּבוּשָׁה כְּאַחַד הַכְּמָרִים. בַּחוּץ זָרְחָה הַלְּבָנָה בִּמְלֹא אוֹרָהּ. רָאִיתִי אֵת כָּל זֶה רְאִיָּה שְׁלֵמָה. הַלָּז פָּנָה וְשָׂחָה לְצַד הָעִיר הָעַתִּיקָה. אֲחוּזַת חִיל וְחַלְחָלָה קָרָאתִי לַמִּשְׁמָר. הַנּוֹטְרִים בָּאוּ וְלֹא יָדְעוּ מִתְּחִלָּה מַה שֶׁקָּרָה וְהָיוּ שְׁרוּיִם בְּנַחַת, וְעַל כֵּן חָלְקוּ לִי מַהֲלֻמּוֹת. סִפַּרְתִּי לָהֶם דְּבָרִים כְּהֶוְיָתָם. עָלִינוּ לְמַעְלָה, וְהֲתֵדְעוּ מַה שֶׁרָאִינוּ שָׁם? חַדְרִי הֶעָלוּב שָׁטוּף בְּדָם, הַקָּצִין סָרוּחַ עַל הָאָרֶץ וּבְעָרְפּוֹ נָעוּץ פִּגְיוֹן, הַנַּעֲרָה עוֹשָׂה עַצְמָהּ כְּמֵתָה וּשְׂעִיר הָעִזִּים מִשְׁתּוֹלֵל כִּמְטֹרָף. “אִי שָׁמָיִם,” אָמַרְתִּי, “שְׁבוּעַיִם יָמִים לֹא יַסְפִּיקּוּ לִי עַד שֶׁאֲטַהֵר אֶת הָרִצְפָּה. אֶצְטָרֵךְ לְגָרֵד אוֹתָהּ, הַדָּבָר יִקְשֶׁה בִּמְאֹד מְאֹד”. הֵם הוֹצִיאוּ מִן הַבַּיִת אֶת הַקָּצִין, אֶת הָאַבְרֵךְ הַמִּסְכֵּן! וְאֶת הַנַּעֲרָה שֶׁהָיְתָה עֲרֻמָּה כִּמְעַט לְגַמְרֵי… עִקָּר שָׁכַחְתִּי! הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה בָּאַתְנִי לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, אָמַרְתִּי לָקַחַת לְיָדִי אֶת שֶׁקֶל הַכֶּסֶף, כְּדֵי לִקְנוֹת אֵמוּרִין, וְהִנֵּה לֹא מָצָאתִי בִּמְקוֹמוֹ אֶלָּא עָלֶה נוֹבֵל.”

הַזְּקֵנָה נִשְׁתַּתְּקָה. לַחַשׁ חֲרָדוֹת עָבַר בָּאוּלָם. “הַדְּמוּת הָעַרְטִילָאִית וּשְׂעִיר הָעִזִּים – אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים הַשַּׁיָּכִים לְכִשּׁוּף,” אָמַר אֶחָד מִן הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים לְיַד גְּרֶנְגּוֹאַר. – “וְעִנְיַן הֶעָלֶה הַנּוֹבֵל!” הוֹסִיף לְכָךְ אִישׁ אַחֵר. – “אֵין כָּל סָפֵק בַּדָּבָר,” הִפְטִיר שְׁלִישִׁי, “כִּי זוֹהִי מְכַשֵּׁפָה שֶׁנִּתְחַבְּרָה אֶל הַנָּזִיר הָעַרְטִילַאי וּשְׁנֵיהֶם יַחַד הָיוּ שׁוֹסִים אֶת קְצִינֵי הַצָּבָא.” גַּם גְּרֶנְגּוֹאַר נִזְדַּעְזַע עַל הַדָּבָר וְהָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן כִּמְעַט לְהַסְכִּים לְדַעַת שְׁכֵנָיו.

“הָאִשָּׁה פַלוּרְדֶּל,” אָמַר אַב בֵּית־הַדִּין מִתּוֹךְ הַדְרַת כְּבוֹדוֹ, “הֶאָמַרְתְּ אֵת כָּל דְּבָרַיִךְ בִּפְנֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט?”

“אָמַרְתִּי אֵת כָּל דְּבָרַי, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה,” עָנְתָה הַזְּקֵנָה, “רַק עוֹד זֶה אַגִּיד, כִּי בִּכְתָב הָאַשְׁמָה הִשְׁווּ אֶת בֵּיתִי לִמְאוּרָה מְעֻקָּמָה וּמַעֲלָה סִרְחוֹן; וּבִדְבָרִים כָּאֵלֶּה יֵשׁ מִשּׁוּם חֵרוּף וְגִדּוּף. הַבָּתִּים שֶׁעַל הַגֶּשֶׁר אֵינָם נָאִים בְּיוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁהֵם מְלֵאִים מִדַּי קִנֵּי אָדָם; אַף עַל פִּי כֵן אָנוּ מוֹצְאִים שָׁם גַּם קַצָּבִים, וְהַלָּלוּ הֵם אֲנָשִׁים אֲמִידִים וּנְשׁוֹתֵיהֶם בְּנוֹת עֲשִׁירִים וְיוֹדְעוֹת נִקָּיוֹן.”

אוֹתוֹ אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הָרָשׁוּת, שֶׁגְּרֶנְגּוֹאַר הִשְׁוָה אוֹתוֹ לְתַנִּין הַיְאוֹר, הִתְרוֹמֵם עַכְשָׁו מִמְּקוֹמוֹ.

“הַסּוּ!” קָרָא הַפָּקִיד. “אֲבַקֶּשְׁכֶם, רַבּוֹתַי, כִּי תָּשִׂימוּ אֶל לִבְּכֶם אֶת דְּבַר הַפִּגְיוֹן אֲשֶׁר מָצְאוּ בִּידֵי הַנֶּאֱשָׁמָה. הָאִשָּׁה פַלוּרְדֶּל, הַהֵבֵאת הֵנָּה אֶת הֶעָלֶה שֶּמָּצָאת בִּמְקוֹם הַשֶּׁקֶל, מַתְּנַת יָדוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה,” עָנְתָה הַזְּקֵנָה; “לְאַחַר זְמָן מְצָאתִיו שׁוּב; הִנֵּהוּ.”

שַׁמַּשׁ בֵּית הַמִּשְׁפָּט נָתַן אֶת הֶעָלֶה הַנּוֹבֵל לִידֵי הַתַּנִּין, אֲשֶׁר הֵנִיעַ בְּעֶצֶב אֶת רֹאשׁוֹ וּמְסָרוֹ לִידֵי אַב בֵּית־הַדִּין, הַלָּז מְסָרוֹ לְמֻרְשֵׁה הַמֶּלֶךְ – וְהֶעָלֶה עָבַר סָבִיב סָבִיב בְּכָל הַבָּיִת.

“זֶהוּ עָלֶה שֶׁל עֵץ לִבְנֶה,” אָמַר מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ, “וְאַף זֶה מוֹכִיחַ כִּי יֵשׁ כָּאן מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים.”

אֶחָד מִן הַיוֹעֲצִים נִפְנָה לְדַבֵּר.

“שְׁמָעִינִי, הָעֵדָה. שְׁנֵי אֲנָשִׁים נִכְנְסוּ לְבֵיתֵךְ בְּבַת־אֶחָת. הָאִישׁ לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹרִים, שֶׁאַחַר כָּךְ נֶעְלַם מֵעֵינַיִךְ וּלְבַסּוֹף רָאִית אוֹתוֹ שׂוֹחֶה בַּמַּיִם בִּלְבוּשׁ שֶׁל כֹּמֶר, וּקְצִין הַצָּבָא. מִי מִן הַשְּׁנַיִם נָתַן עַל יָדֵךְ אֶת הַשָּׁקֶל?”

הַזְּקֵנָה שָׁקְלָה רֶגַע אֶת הַדָּבָר בְּדַעְתָּהּ, אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה:

“קְצִין הַצָּבָא.”

“הִנֵּה כֵּן,” הִרְהֵר גְּרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ, “עֻבְדָּה זוֹ יֵשׁ בָּהּ לִסְתֹּר אֶת דַּעְתִּי הַקּוֹדֶמֶת.”

בֵּין כֹּה וּפִילִיפּ לֵילְיֶה, הַדַּיָּן שֶׁל הַמֶּלֶךְ לְמִשְׁפָּטִים פְּלִילִיִּים, הִתְעָרֵב שׁוּב בַּדָּבָר.

“אַזְכִּיר לִפְנֵיכֶם, רַבּוֹתַי, כִּי הַקָּצִין הַנִּרְצָח הֵעִיד עַל עֶרֶשׂ חָלְיוֹ, וְהַדָּבָר נִכְתַּב עֲלֵי גִלָּיוֹן, כִּי בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, לְאַחַר שֶׁנִּלְוָה אֵלָיו הָאִישׁ לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹרִים, עָבַר הִרְהוּר עָמוּם בְּמֹחוֹ – שֶׁמָּא בֶּן־לִוְיָתוֹ הוּא הַנָּזִיר הָעַרְטִילַאִי; וְעוֹד הֵעִיד הַקָּצִין וְאָמַר, כִּי בֶּן־לִוְיָתוֹ הָעַרְטִילַאי הִפְצִיר בּוֹ לְקַיֵּם אֶת הָרְאָיוֹן, וּכְשֶׁהוּא, הַקָּצִין, עָנָה וְאָמַר שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף – נָתַן לוֹ הַלָּז שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְאֶת שֶׁקֶל הַכֶּסֶף הַזֶּה מָסַר הַקָּצִין לִידֵי הָאִשָּׁה פַלוּרְדֶּל בְּתוֹרַת דְּמֵי תַּשְׁלוּמִים. יוֹצֵא אֵפוֹא כִּי אוֹתוֹ שֶׁקֶל הָיָה מַטְבֵּעַ שֶׁבָּא מִן הַתָּפְתֶּה…”

דְּבָרִים מְיֻסָּדִים אֵלֶּה הִשְׁתִּיקוּ כַּנִּרְאֶה אֶת הַפִּקְפּוּקִים גַּם בְּלִבּוֹ שֶׁל גְּרֶנְגּוֹאַר וְגַם בְּלִבָּם שֶׁל יֶתֶר הַסַּפְּקָנִים שֵׁבֵּין הָרוֹאִים.

“הַתְּעוּדוֹת הֵן בִּידֵיכֶם, רַבּוֹתַי,” סִיֵּם הַדַּיָּן שֶׁל הַמֶּלֶךְ מִדֵּי צָנְחוֹ עַל מְקוֹמוֹ; “וְהַרְשׁוּת בִּידֵיכֶם לָדוּן עַל פִּי עֵדוּתוֹ שֶׁל פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶּר.”

לְשֵׁמַע הַשֵּׁם הַזֶּה הִתְרוֹמְמָה הַנֶּאֱשָׁמָה מִמְּקוֹמָהּ, רֹאשָׁהּ גָּבַהּ מֵעַל כָּל הֶהָמוֹן, וּגְרֶנְגּוֹאַר נִזְדַּעְזַע לִרְאוֹת כִּי זֹאת הִיא אֶסְמֶרַלְדָּה. פָּנֶיהָ כֻּסּוּ חִוָּרוֹן, וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיוּ תָּמִיד עֲשׂוּיוֹת בְּחֵן וּמִקְלַעְתָּן מְקֻשֶׁטֶת בְּמַטְבְּעוֹת כֶּסֶף, נָפְלוּ עַכְשָׁו בְּעַרְבּוּבְיָה פְּרוּעָה עַל כְּתֵפֶיהָ; שְׂפָתֶיהָ הֶחְוִירוּ, עֵינֶיהָ הַשְּׁקוּעוֹת בְּחוֹרֵיהֶן עוֹרְרוּ אֵימָה בְּלֵב הָרוֹאֶה. אֲבוֹי לְמִסְכֵּנָה זוֹ!

“פֶבּוּס!” קָרְאָה הַצּוֹעֲנִית מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל חוּשִׁים, “הֵיכָן הוּא פֶבּוּס? הָהּ, אֲדוֹנִים נַעֲלִים, בְּטֶרֶם תְּמִיתוּנִי רַחֲמוּ עָלַי וְהַגִּידוּ לִי אִם עוֹדֶנּוּ חָי?”

“הַחֲרִישִׁי, בַּת־אָדָם,” הֵשִׁיב אַב בֵּית־הַדִּין, “אֵין זֶה מֵעִנְיָנֵנוּ עַכְשָׁו.”

“הָהּ! רַחֲמוּ עָלַי וְהַגִּידוּ לִי אִם עוֹדֶנּוּ חָי!” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית שֵׁנִית וּפָרְשָׂה אֶת כַּפֶּיהָ הַנָּאוֹת שֶֹשֻּׁלַּח בָּהֶן רָזוֹן; וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִשְׁמַע צִלְצוּל כְּבָלִים מֵעַל פְּנֵי שִׂמְלוֹתֶיהָ.

“טוֹב אֵפוֹא!” אָמַר הַדַּיָּן שֶׁל הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל קָשֶׁה. “הוּא גוֹסֵס. הֲדַי לָךְ בָּזֶה?"

הָאֻמְלָלָה צָנְחָה בַּחֲזָרָה עַל כִּסְאָהּ, לֹא נָתְנָה קוֹל וְלֹא הוֹרִידָה דִמְעָה וּפָנֶיהָ הֶחְוִירוּ כְּפֶסֶל שַׁעֲוָה.

אַב בֵּית־הַדִּין גָּחַן אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר יָשַׁב לְרַגְלָיו וּלְבוּשׁוֹ גְלִימָה שׁחוֹרָה, לְרֹאשׁוֹ חֲבוּשָׁה מִצְנֶפֶת זָהָב, שַׁרְשֶׁרֶת כְּרוּכָה מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ וּבְיָדוֹ מַטֶּה.

“שׁוֹמֵר הַסַּף, הָבֵא לְפָנֵינוּ אֶת הַנֶּאֱשָׁמָה הַשְּׁנִיָּה.”

עֵינֵי כָּל הַנֶּאֱסָפִים נִפְנוּ לְצַד הַדֶּלֶת הַנְּמוּכָה אֲשֶׁר מִדֵּי הִפָּתְחָהּ נִכְנַס אֶל הָאוּלָם, לְחֶרְדָּתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל גְּרֶנְגּוֹאַר, גְּדִי עִזִּים נָאֶה שֶׁקַּרְנָיו וּטְלָפָיו הָיוּ מֻזְהָבִים. הַיְצוּר הַנָּאֶה נִשְׁאַר רֶגַע אֶחָד עוֹמֵד עַל הַסַּף וּפָשַׁט אֶת צַוָּארוֹ כְּאִלּוּ נִצַּב עַל רֹאשׁ סֶלַע גָּבוֹהַּ וּלְרַגְלָיו הִשְׂתָּרַע מֶרְחַב אֵין סוֹף. פִּתְאֹם רָאֲתָה הָעֵז אֶת הַצּוֹעֲנִית, קָפְצָה מֵעַל לַשֻּׁלְחָן וּמֵעַל לְרֹאשׁוֹ שֶׁל לַבְלָר אֶחָד, וּבִשְׁתֵּי קְפִיצוֹת הִגִּיעָה עַד לְבִרְכֵּי גְבִרְתָּהּ; מִיָּד כָּרְעָה בִּתְנוּעַת חֵן לְרַגְלֵי הַצּוֹעֲנִית וְהִתְחִילָה מְבַקֶּשֶׁת מֵאֵת גְּבִרְתָּהּ לְטִיפַת־יָד אוֹ לְטִיפַת מִלִּים; וְאוּלָם הַנֶּאֱשָׁמָה לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה וְלֹא חָנְנָה אֶת דְּיַ’לִי הַמִּסְכֵּנָה בְּמֶבַּט עָיִן.

“אָמְנָם כֵּן… הַבְּהֵמָה הַנִּתְעָבָה שֶׁהָיְתָה בְּבֵיתִי,” אָמְרָה הַזְּקֵנָה פַלוּרְדֶּל, “וַאֲנִי הִכַּרְתִּי בְּוַדָּאוּת אֶת שְׁתֵּיהֶן!”

יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ הִתְעָרֵב עַכְשָׁו בַּדָּבָר.

“רַבּוֹתַי, אִם הַדָּבָר טוֹב בְּעֵינֵיכֶם – נַתְחִיל לַחְקֹר אֶת פִּי הָעֵז.”

הָעֵז הוֹפִיעָה בֶּאֱמֶת כְּנֶאֱשָׁמָה שְׁנִיָּה. בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה זֶה דָבָר רָגִיל מְאֹד – לִתְבֹּעַ בְּהֵמָה לַמִּשְׁפָּט עַל חֵטְא שֶׁל כְּשָׁפִים. בֵּין תְּעוּדוֹת הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל מִנְזָר אֶחָד מִשְּׁנַת 1446 אָנוּ מוֹצְאִים רְשִׁימַת חֶשְׁבּוֹן בִּדְבַר סְכוּמֵי הַכֶּסֶף שֶׁהוּצְאוּ בְּמִשְׁפַּט גִ’ילֶט סוּלַרְד וְהַחֲזִירָה שֶׁלּוֹ, שֶׁ“הוּמְתוּ עַל חֶטְאֵיהֶם מִיתַת בֵּית־הַדִּין בְּקוֹרְבֵיל”. וְאֵלּוּ הֵן הַהוֹצָאוֹת הָעִקָּרִיּוֹת: שְׂכַר הַמְּאוּרָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ שָׁם אֶת הַחֲזִירָה, חֲבִילוֹת זְרָדִים חֲמֵשׁ מְאוֹת שֶׁנִּקְנוּ בִּנְמֵלָהּ שֶׁל מוֹרְסַן, לֶחֶם וּשְׁלֹשָׁה הִינֵי יַיִן שֶׁנִּתְּנוּ לַנֶּאֱשָׁם לִסְעֻדָּה אַחֲרוֹנָה וְשֶׁהַתַּלְיָן חִלְקָהּ אִתּוֹ חֵלֶק כְּחֵלֶק, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – הוֹצְאוֹת שְׁמִירָה וְאֵבוּס לַחֲזִיר בְּמֶשֶׁךְ אַחַד־עָשָׂר יוֹם, כָּל יוֹם שְׁמוֹנֶה אֲגוֹרוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס. וְלֹא רַק בְּהֵמוֹת הָיוּ תּוֹבְעִים לְדִין, פְּעָמִים עָשׂוּ גַם יוֹתֵר מִזֶּה. בֵּין פְּסָקֵי הַדִּין שֶׁל קַרְל הַגָּדוֹל וְלוּאִי הֶחָסִיד יֵשׁ הַמְּטִילִים עֹנֶשׁ קָשֶׁה עַל דְּמֻיּוֹת הָאֵשׁ שֶׁיָּעֵזוּ לְהוֹפִיעַ בַּחֲלַל הָאֲוִיר.

בֵּין כֹּה וָכֹה וּמֻרְשֵׁה הַמֶּלֶךְ בְּבֵית־הַדִּין שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה נָשָׂא אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר:

“לַשָּׂטָן, אֲשֶׁר נִכְנַס בְּעֵז זוֹ וְלֹא נִכְנַע בִּפְנֵי שׁוּם הַשְׁבָּעוֹת, הִנְנוּ מוֹדִיעִים, כִּי אִם יוֹסִיף לַעֲשׂוֹת בִּכְשָׁפָיו וְיָטִיל אֵימָה עַל בֵּית־הַדִּין, נֻכְרַח לִכְפּוֹת אוֹתוֹ עַל יְדֵי תְּלִיָּה אוֹ שְׂרֵפָה.”

גְּרֶנְגּוֹאַר נִתְכַּסָּה זֵעָה קָרָה. שַׁרְמוֹלוּ נָטַל מֵעַל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַתֹּף הַבַּסְקִי אֲשֶׁר לַצּוֹעֲנִית, וּבְהוֹשִׁיטוֹ לָעֵז אֶת הַתֹּף בְּאֹפֶן רַשְׁמִי כִּבְיָכֹל שָׁאַל אֶצְלָהּ:

“כַּמָּה הַשָּׁעָה?”

הָעֵז נִסְתַּכְּלָה בּוֹ בְּעֵינַיִם נְבוֹנוֹת, הֵרִימָה אֶת כַּף רַגְלָהּ הַמֻּזְהָבָה וְדָפְקָה שֶׁבַע דְּפִיקוֹת. הָיְתָה בֶּאֱמֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית. רֶטֶט זְוָעָה עָבַר עַל פְּנֵי הֶהָמוֹן. גְּרֶנְגּוֹאַר לֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק.

“הִיא מְמִיטָה אָסוֹן עַל רֹאשָׁהּ!” צָעַק גְּרֶנְגּוֹאַר בְּקוֹל גָּדוֹל; “הֲלֹא עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת כִּי כָּל מַעֲשֶׂיהָ הֵם בְּלִי דָעַת.”

“הַסּוּ, הָרוֹאִים אֲשֶׁר בָּאוּלָם!” קָרָא שׁוֹמֵר הַסַּף בְּכָעַס.

יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ הוֹסִיף לְנַסּוֹת אֶת הָעֵז בְּמַעֲשֵׂי לְהָטִים כְּעֵין מַעֲשֵׂה הַתֹּף, שָׁאַל אוֹתָהּ לְתַאֲרִיךְ הַיּוֹם, הַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה, וְכַדּוֹמֶה לְכָךְ – כָּל אֵלֶּה פְּלָאִים שֶׁעָבְרוּ כְּבָר לְעֵינֵי הַקּוֹרֵא. וְהִנֵּה מִין טָעוּת־רְאִיָּה הָיְתָה בַּדָּבָר, טָעוּת הַשְּׁכִיחָה בִּשְׁעַת בֵּרוּר שֶׁל מִשְׁפָּטִים, וְכָל הֲמוֹן הָרוֹאִים הָעוֹמְדִים תַּחַת כִּפַּת אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט נִזְדַּעְזְעוּ לְמַרְאֵה תַּעֲלוּלֶיהָ שֶׁל דְּיַ’לִי, אַף עַל פִּי שֶׁרַבִּים מֵהֶם אוּלַי הִבִּיטוּ לֹא פַּעַם בְּתַעֲלוּלִים תְּמִימִים אֵלֶּה מִקֶּרֶן שֶׁל רְחוֹב וְעָנוּ בִּמְחִיאוֹת כַּפָּיִם. אִישׁ לֹא פִּקְפֵּק כִּי אֲבִי הַשֵּׁדִים יוֹשֵׁב בְּקֶרֶב הָעֵז. הַדָּבָר נַעֲשָׂה גָרוּעַ עוֹד יוֹתֵר לְאַחַר שֶׁמֻּרְשֵׁה הַמֶּלֶךְ נָטַל מֵעַל צַוַּאר הָעֵז אֶת כִּיס הָעוֹר הַמָּלֵא אוֹתָיוֹת מִטַּלְטְלוֹת, זָרַק כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ עַל הָרִצְפָּה וְנָתַן לָהּ לָעֵז שֶׁתְּבָרֵר בְּכַף רַגְלָהּ אוֹתָיוֹת שׁוֹנוֹת מִתּוֹךְ הָאַלְפָא־בֵּיתָא הַמְפֻזֶּרֶת וְתַעֲרֹךְ אֶת הַשֵּׁם הַנּוֹרָא – “פֶבּוּס”. כְּשָׁפִים אֵלֶּה, שֶׁהִצְמִיתוּ אֶת חַיֵּי הַקָּצִין, נִרְאוּ עַכְשָׁו כְּדָבָר נַעֲלֶה מֵעַל כָּל סָפֵק, וְהַצּוֹעֲנִית, – זוֹ הָרַקְדָּנִית הַנֶּחְמָדָה שֶׁחִנָּהּ הִקְסִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּרְחוֹב – הָיְתָה עַכְשָׁו בְּעֵינֵי כָּל הָרוֹאִים כִּמְכַשֵּׁפָה אֲיֻמָּה.

וְהִיא הָיְתָה כְּנֶעְדֶּרֶת חַיִּים; תְּנוּעוֹתֶיהָ הַנֶּחְמָדוֹת שֶׁל דְּיַ’לִי, אִיּוּמֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹפְטִים הַחוֹקְרִים וְהַקְּלָלוֹת הַכְּבוּשׁוֹת שֶׁנִּפְלְטוּ מִפִּי הַקָּהָל – שׁוּם דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה לֹא עוֹרֵר עוֹד אֶת מַחֲשַׁבְתָּהּ. הִיא לֹא הֵקִיצָה אֶלָּא לְאַחַר שֶׁשַּׁמַּשׁ בֵּית הַמִּשְׁפָּט נִדְנֵד אוֹתָהּ בְּלִי רַחֲמִים, וְאָז קָם אַב בֵּית־הַדִּין וְנָשָׂא אֶת קוֹלוֹ בַּחֲגִיגִיוּת יְתֵרָה וְאָמַר:

“שִׁמְעִי, הַנַּעֲרָה, עַמֵּךְ הוּא שֵׁבֶט הַצּוֹעֲנִים וְאַתְּ הִתְמַכַּרְתְּ לִכְשָׁפִים. בְּלֵיל עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לְחֹדֶשׁ מֶרְץ הָאַחֲרוֹן רָצַחַתְּ וְדָקַרְתְּ בְּפִגְיוֹן אֶת אַחַד הַקְּצִינִים מִצְּבָא הַיּוֹרִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, אֶת הַקָּצִין הַנִּקְרָא בְּשֵׁם פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶּר – וְרֶצַח זֶה נַעֲשָׂה עַל יָדֵךְ בְּעֶזְרַת הָעֵז הַמְכֻשֶּׁפֶת, הָעוֹמֶדֶת אַף הִיא לַמִּשְׁפָּט, עַל דַּעַת הַשָּׂטָן וְכַת שֶׁלּוֹ וּבְכֹחַ קְסָמַיִךְ וְתַחְבּוּלוֹתָיִךְ. הֲיֶשְׁנֵךְ עוֹד מַכְחִישָׁה אֶת הַדָּבָר?”

“אַלְלַי!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה בְּקוֹל רָם וְכִסְּתָה אֶת פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ. “פֶבּוּס שֶׁלִּי! יִסּוּרֵי גֵיהִנֹּם בָּאוּ עָלַי כְּתֻמָּם!”

“הֲיֶשְׁנֵךְ עוֹד מַכְחִישָׁה אֶת הַדָּבָר?” שָׁאַל אַב בֵּית־הַדִּין בְּקוֹל קַר.

“כֵּן, אֲנִי מַכְחִישָׁה אֶת הַדָּבָר!” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית בְּקוֹל נוֹרָא וְהִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹמָהּ. עֵינֶיהָ יָרוּ בְּרָקִים.

אַב בֵּית־הַדִּין הוֹסִיף לִשְׁאֹל נִמְרָצוֹת: “וּמַה תַּגִּידִי לְמַעֲשֵׂה הַפֶּשַׁע שֶׁמְּטִילִים עָלָיִךְ?”

הִיא עָנְתָה בְּקוֹל חָנוּק:

“הֲלֹא כְּבָר אָמַרְתִּי מַה שֶׁהָיָה לִי לֵאמֹר. אֵינִי יוֹדַעַת כֵּיצַד לְבָאֵר אֶת הַדָּבָר. הָרוֹצֵחַ הוּא כֹּמֶר, כֹּמֶר אֶחָד שֶׁאֵינִי מַכִּירָה אוֹתוֹ; כֹּמֶר נִתְעָב הַמְרַדֵּף אוֹתִי!”

“הִנֵּה זֶה אָנוּ אוֹמְרִים,” הֵשִׁיב הַשּׁוֹפֵט, “הַנָּזִיר הָעַרְטִילַאי.”

“הָהּ, אֲדוֹנִים נַעֲלִים! רַחֲמוּ עָלַי! הֲלֹא נַעֲרָה עֲלוּבָה אָנֹכִי…”

“בַּת צוֹעֲנִים,” אָמַר הַשּׁוֹפֵט.

מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ קִבֵּל אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר וְאָמַר בְּקוֹל רַךְ:

“בְּשִׂים לֵב לַדָּבָר, שֶׁהַנֶּאֱשָׁמָה מַכְחִישָׁה אֶת אַשְׁמָתָהּ בְּעַקְשָׁנוּת יְתֵרָה, הִנְנִי מַצִּיעַ לִגְזֹר עָלֶיהָ סִגּוּף.”

“אֲנִי מַסְכִּים לְכָךְ!” אָמַר אַב בֵּית־הַדִּין.

הָאֻמְלָלָה רָעֲדָה בְּכָל גּוּפָהּ. אַף עַל פִּי כֵן הִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹמָהּ לְפִי פְּקֻדַּת נוֹשְׂאֵי הַסַּיִף וְהָלְכָה בִּצְעָדִים מְאֻשָּׁשִׁים כִּמְעַט בֵּין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל חֲנִיתוֹת, כְּשֶׁמָּרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוּלוֹ וְכֹהֵן בֵּית הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר לַכְּנֵסִיָּה הוֹלְכִים לְפָנֶיהָ. מִיָּד הִגִּיעָה לְדֶלֶת אַחַת שֶׁמִּן הַצַּד, זוֹ נִפְתְּחָה לְפָנֶיהָ וְנִסְגְּרָה אַחֲרֶיהָ, וּבְעֵינֵי גְרֶנְגּוֹאַר הָיָה הַדָּבָר, כְּאִלּוּ אָטְרָה עָלֶיהָ תְּהוֹם אֶת פִּיהָ.

וּכְשֶׁנֶּעֶלְמָה הַצּוֹעֲנִית נִשְׁמְעָה גְעִיָּה מְעוֹרֶרֶת רַחֲמִים. גְּדִי הָעִזִּים הוּא שֶׁפָּעָה מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעִים עַל גְּבִרְתּוֹ.

יְשִׁיבַת בֵּית־הַדִּין נִפְסָקָה. וּכְשֶׁאַחַד הַיּוֹעֲצִים הִפְנָה אֶת תְּשׂוּמֶת־לֵב חֲבֵרָיו וְאָמַר, כִּי הַשֹׁוֹפְטִים יְגֵעִים וְקָשֶׁה לָהֶם לְהַמְתִּין עַד שֶׁתִּגָּמֵר פָּרָשַׁת הַסִּגּוּפִים, עָנָה עַל כָּך אַב בֵּית־הַדִּין כִּי כָּל פָּקִיד מִפְּקִידֵי בֵּית־הַדִּין מְחֻיָּב לָדַעַת, שֶׁהַחוֹבָה קוֹדֶמֶת לַכֹּל.

“מָה רָאֲתָה קַבְּצָנִית נֶאֱלָחָה וַעֲלוּבָה זוֹ,” אָמַר שׁוֹפֵט אֶחָד זָקֵן, “שֶׁבָּחֲרָה לְהֵעָלוֹת לְסִגּוּף עִם חֲשֵׁכָה, בִּזְמַן שֶׁאָדָם נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ לִסְעֻדַּת עֶרֶב!”

ב. הֶמְשֵׁך הַסִּפּוּר בִּדְבַר שֶׁקֶל שֶׁהָפַךְ עָלֶה נוֹבֵל    🔗

לְאַחַר עֲלִיוֹת וִירִידוֹת עַל פְּנֵי מַדְרֵגוֹת וּמְבוֹאוֹת אַפְלוּלִים, בְּמָקוֹם שֶׁדָּלְקוּ מְנוֹרוֹת גַּם בְּעֶצֶם הַיּוֹם, הֵבִיאוּ אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר אֶת אֶסְמֶרַלְדָּה לִמְקוֹם הַמַּטָּרָה וְשַׁמָּשֵׁי בֵּית־הַדִּין דְּחָפוּהָ לְתוֹךְ חֶדֶר אָפֵל וְנוֹרָא עַד מְאֹד. חֶדֶר זֶה, עָגֹל לְפִי תַּבְנִיתוֹ, נִמְצָא בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל צְרִיחַ עָבֶה, אֶחָד מִן הַצְּרִיחִים שֶׁגַּם בַּמֵאָה הָאַחֲרוֹנָה הֵם מְבַצְבְּצִים עֲדַיִן מִתַּחַת לְנִדְבְּכֵי הַבִּנְיָנִים שֶׁעָרְמָה עֲלֵיהֶם פָּרִיס הַחֲדָשָׁה. כָּל חַלּוֹן לֹא הָיָה בְּמַרְתֵּף זֶה, כָּל פֶּתַח לֹא הָיָה קָרוּעַ בְּקִירוֹתָיו, חוּץ מִפֶּתַח הַכְּנִיסָה שֶׁדֶּלֶת בַּרְזֶל עֲצוּמָה סָגְרָה עָלָיו. וְאוּלָם אוֹר לֹא חָסֵר כָּאן: בַּקִּיר הֶעָבֶה הָיָה קָבוּעַ תַּנּוּר, בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר בָּעֲרָה אֵשׁ גְּדוֹלָה אֲשֶׁר מִלְּאָה אֶת הַמַּרְתֵּף זֹהַר אֲדַמְדַּם וְטִשְׁטְשָׁה לְגַמְרֵי אֶת אוֹר הַנֵּר הֶעָלוּב שֶׁעָמַד בְּאַחַת הַפִּנּוֹת. מִסּוֹרֵג הַבַּרְזֶל הַנּוֹפֵל, שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִסְגֹּר אֶת פִּי הַתַּנּוּר וְהָיָה מוּרָם עַכְשָׁו כְּלַפֵּי מַעְלָה, לֹא נִרְאוּ לְאוֹר הָאֵשׁ אֶלָּא חֻדֵּי הַמַּקְלוֹת הַתַּחְתּוֹנִים בִּדְמוּת שִׁנַּיִם מְפֻזָּרוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה מַרְאֵה הַתַּנּוּר כִּדְרָקוֹן יוֹרֵק אֵשׁ. לָאוֹר הַיּוֹצֵא מִפִּי הַתַּנּוּר רָאֲתָה הָאַסִּירָה בַּחֶדֶר הֲמוֹן כְּלֵי מַשְׁחִית שֶׁהִיא לֹא יָדְעָה אֶת תַּשְׁמִישָׁם. בְּאֶמְצַע הַמַּרְתֵּף, סָמוּךְ לָרִצְפָּה כִּמְעַט, הָיָה פָּרוּשׂ מִזְרוֹן שֶׁל עוֹר, מֵעַל לַמִּזְרוֹן הָיְתָה תְּלוּיָה רְצוּעָה שֶׁקָּצֶהָ הַתַּחְתּוֹן עָשׂוּי עֲנִיבָה וְקָצֶהָ הָעֶלְיוֹן עוֹבֵר בְּתוֹךְ טַבַּעַת נְחשֶׁת, וְטַבַּעַת זוֹ נְתוּנָה בְּפִיהָ שֶׁל מִפְלֶצֶת חֲרוּמַת אַף הַחֲצוּבָה בְּאֶבֶן הַגְּמָר שֶׁל הַכִּפָּה. בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר נֶעֶרְמוּ בְּלִי סֵדֶר צְבָתוֹת וּמִסְפָּרַיִם וְסַכִּינֵי מַחֲרֵשָׁה, וְכָל אֵלֶּה הִתְלַבְּנוּ עַל הַגֶּחָלִים הַלּוֹהֲטוֹת. לְאוֹר הַתַּנּוּר הָאָדֹם כַּדָּם לֹא נִרְאוּ בַּחֶדֶר אֶלָּא כְּלֵי מַשְׁחִית אֲיֻמִּים הַמְפֻזָּרִים בְּלִי סֵדֶר.

אֲבַדּוֹן זֶה נִקְרָא פָּשׁוּט בְּשֵׁם “חֲדַר הַסִּגּוּף”.

עַל הַמִּטָּה הָיָה סָרוּחַ לַהֲנָאָתוֹ פְּיֶָרַה טוֹרְטְרוּ, הוּא שַׂר הַסִּגּוּף הַמֻּשְׁבָּע. מְשָׁרְתָיו, בְּנֵי גַמָּדִים בַּעֲלֵי פַּרְצוּפִים מְגֻשָּׁמִים, שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁים מִכְנְסֵי בַּד וַחֲגוּרִים סִנָּרֵי עוֹר, הָפְכוּ מִצַּד אֶל צַד אֶת כְּלֵי הַסִּגּוּף אֲשֶׁר עַל הַגֶּחָלִים. לַחִנָּם הִתְחַזְּקָה הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה בְּלִבָּהּ; מִשֶּׁנִּכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה תָּקְפָה אוֹתַהּ חַלְחָלָה.

שַׁמָּשֵׁי בֵּית־הַדִּין נִתְיַצְּבוּ מִצַּד אֶחָד, הַכֹּהֵן אֲשֶׁר לְבֵית מִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה עָמַד מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי. הַלַּבְלָר, עַל קֻלְמוּסוֹ וְשֻׁלְחָנוֹ, נִמְצָא בְּפִנַּת הֶחָדֶר. מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ נִגַּשׁ אֶל הַצּוֹעֲנִית וְעַל פָּנָיו שָׁכְנָה בַּת־צְחוֹק רַכָּה מְאֹד.

“יַלְדָּתִי הַחֲבִיבָה,” אָמַר מָרָן יַעֲקֹב, “הַעוֹד תּוֹסִיפִי לְהַכְחִישׁ אֶת הַכֹּל?”

“כֵּן” עָנְתָה הַנַּעֲרָה וְקוֹלָהּ הָיָה רָפֶה מְאֹד.

“בְּאֹפֶן כָּזֶה אָנוּ מֻכְרָחִים, לְצַעֲרֵנוּ, לְהוֹצִיא מִפִּיךְ דְּבָרִים עַל יְדֵי חֲקִירָה חֲרִיפָה יוֹתֵר, אִם כִּי לֹא חָפַצְנוּ בִּכְגוֹן אֵלֶּה… הוֹאִילִי נָא וּשְׁבִי עַל מִטָּה זוֹ… מָרָן פְּיֶרַה, פַּנֵּה מָקוֹם לָעַלְמָה וּסְגֹר אֶת הַדָּלֶת.”

פְּיֶרַה הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ כְּמִתְרַעֵם.

“אִם אֶסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת,” רָטַן מִבֵּין שְׂפָתָיו, “תִּכְבֶּה הָאֵשׁ בְּתַנּוּרִי.”

“כִּרְצוֹנְךָ, חֲבִיבִי,” הֵשִׁיב שַׁרְמוֹלוּ, “הַשְׁאֵר נָא אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה.”

וּבֵינָתַיִם הוֹסִיפָה אֶסְמֶרַלְדָּה לַעֲמֹד עַל רַגְלֶיהָ. מִטָּה זוֹ שֶׁשִּׁמְּשָׁה עֶרֶשׂ עִנּוּיִים לַהֲמוֹן אֻמְלָלִים רַבִּים, הֵטִילָה עָלֶיהָ אֵימָה גְדוֹלָה.

הַפַּחַד הִקְפִּיא אֶת מֹחַ עַצְמוֹתֶיהָ; הִיא נִצְּבָה בִּמְקוֹמָהּ וְלִבָּהּ מֵת בְּקִרְבָּהּ מֵרֹב זְוָעָה. שַׁרְמוֹלוּ נָתַן רֶמֶז, וּשְׁנֵי הַשַּׁמָּשִׁים אָחֲזוּ בָּהּ וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתָהּ עַל גַּב הַמִּטָּה. הַלָּלוּ לֹא גָרְמוּ לָהּ שׁוּם כְּאֵב; וְאוּלָם בָּרֶגַע שֶׁאֲנַשִׁים אֵלֶּה הֶחֱזִיקּו בָּהּ וְעוֹר הַמִּטָּה נָגַע בְּגוּפָהּ – הִרְגִּישָׁה כְּאִלּוּ כָּל דָּמָהּ שָׁטַף וְעָלָה אֶל לִבָּהּ. הִיא הֵעִיפָה עַל פְּנֵי הַחֶדֶר מֶבָּט פָּרוּעַ מִיָּגוֹן. דּוֹמֶה הָיָה לָהּ, כִּי מַכְשִׁירֵי הַסִּגּוּף הַנִּתְעָבִים זָעִים מִמְּקוֹמָם וּמִתְקָרְבִים אֵלֶיהָ, וְעוֹד מְעַט וְנִחֲתוּ בְּכָל גּוּפָהּ וּצְבָטוּהָ וְשָׁלְחוּ בָּהּ אֶת שִׁנֵּיהֶם, – כָּל כְּלֵי הַמַּשְׁחִית הָאֵלֶּה שֶׁנִּבְדְּלוּ מִשְּׁאָר הַכֵּלִים שֶׁהִיא הִכִּירָה, כְּשֵׁם שֶׁהָעֲטַלֵּפִים וּמַרְבֵּי־הָרַגְלַיִם וְהָעַכְּבִישִׁים נִבְדָּלִים מִיֶּתֶר הָרְמָשִׂים וְהַצִּפֳּרִים.

“הֵיכָן הוּא הָרוֹפֵא?” שָׁאַל שַׁרְמוֹלוּ.

“הִנֵּנִי!” עָנְתָה גְלִימָה שְׁחוֹרָה שֵׁנֶּעֶלְמָה עַד כֹּה מֵעֵינֵי אֶסְמֶרַלְדָּה.

חִיל אָחַז אֶת הַנַּעֲרָה.

“הָעַלְמָה,” הוֹסִיף מֻרְשֵׁה הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר בְּקוֹל מִתְחַנֵּף, “בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית: הֲתוֹסִיפִי עוֹד לְהַכְחִישׁ אֵת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּכְתָב הָאַשְׁמָה?”

הַפַּעַם לֹא יָכְלָה אֶסְמֶרַלְדָּה לַעֲנוֹת אֶלָּא בִּתְנוּעַת רֹאשׁ. קוֹלָהּ מֵת בִּגְרוֹנָהּ.

“אַתְּ עוֹמֶדֶת בְּמֶרְיֵךְ?” אָמַר יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ, “לֹא נִשְׁאֲרָה לִי אֵפוֹא בְּרֵרָה אַחֶרֶת אֶלָּא לְמַלְּאוֹת אֶת חוֹבַת מִשְׂרָתִי, וַאֲנִי מִצְטַעֵר מְאֹד עַל כָּךְ.”

“אֲדוֹנִי הַמֻּרְשֶׁה,” אָמַר פְּיֶרַה בְּקוֹל גַּס, “בַּמֶּה נַתְחִיל עַכְשָׁו?”

שַׁרְמוֹלוּ הִרְהֵר רֶגַע אֶחָד וְהֶעֵלָה עַל פָּנָיו אֶת הַהַבָּעַה הַמְעֻלָּפָה שֶׁל אָדָם הַמְאַמֵּץ אֶת מֹחוֹ כְּדֵי לִמְצֹא חָרוּז.

“הַתְחִילוּ בַּסַּנְדָּל הַסְּפַרְדִי,” אָמַר לְבַסּוֹף.

הָאֻמְלָלָה רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ נֶעֱזָבָה מֵאָדָם וּמֵאֵל וְיֵאוּשָׁהּ גָּבָר כָּל כָּךְ, שֶׁרֹאשָׁהּ נָפַל מֵאֵלָיו עַל חָזָהּ, כְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים.

אֳמָן הַסִּגּוּפִים וְהָרוֹפֵא נִגְּשׁוּ אֵלֶיהָ שְׁנֵיהֶם יָחַד. וְאוֹתוֹ רֶגַע הִתְחִילוּ שְׁנֵי הַשַּׁמָּשִׁים מְמַשְּׁשִׁים בַּחֲדַר הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּהֶם. וּלְקִשְׁקוּשׁ הַבַּרְזֶל שֶׁל הַכֵּלִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה נִזְדַּעְזְעָה הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה כִּצְפַרְדֵּעַ מֵתָה שֶׁשּׁוֹלְחִים בָּהּ זֶרֶם חַשְׁמַלִּי.

“הָהּ!” לָחֲשָׁה הַנַּעֲרָה בְּקוֹל חַשַּׁאי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אַף לְאֹזֶן אִישׁ אֶחָד, “הָהּ, פֶבּוּס שֶׁלִּי!” אַחֲרֵי כֵן שָׁבָה וְנֶאֶלְמָה וְנִקְפְּאָה כִּנְצִיב שָׁיִשׁ. הַמַּחֲזֶה הָיָה יָכֹל לִקְרֹעַ כָּל לֵב, חוּץ מִלֵּב הַשּׁוֹפְטִים. דּוֹמָה הָיְתָה לְנֶפֶשׁ חוֹטֵאת שֶׁהַשָּׂטָן הֱבִיאָהּ לְפִתְחֵי הַתָּפְתֶּה הַמָּלֵא מוֹקְדֵי אֵשׁ וְהִתְחִיל תּוֹבֵעַ מִמֶּנָּה מַעֲנֵה דְבָרִים. וְהַגְּוִיָּה הַמִּסְכֵּנָה שֶׁהֲמוֹן הַמַּשּׂוֹרִים, הָאוֹפַנִּים וּכְלֵי הַסִּגּוּף לְמִינֵיהֶם הָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לִשְׁלֹחַ בָּהּ אֶת שִׁנֵּיהֶם, הַיְצִיר שֶׁנָּדוֹן לִהְיוֹת טֶרֶף לַצִּפָּרְנַיִם הַדּוֹרְסִים שֶׁל תַּלְיָנִים וּצְבָתוֹת, – בַּת עֹנִי זוֹ הָיְתָה הַנַּעֲרָה הַמְּתוּקָה, הַטְּהוֹרָה וּרְפַת הַכֹּחַ, גַּרְגַּר הַדֹּחַן אֲשֶׁר מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק שֶׁל הָאָדָם הֱטִילֹו לְבֵין אַבְנֵי הָרֵחַיִם שֶׁל הַסִּגּוּף לְמַעַן יִטָּחֵן עַד דַּכָּא!

בֵּין כֹּה וָכֹה וּמְשָׁרְתָיו שֶׁל פְּיֶרָה טוֹרְטְרוּ שָׁלְחוּ בָּה אֶת כַּפּוֹת יְדֵיהֶם הַבְּצֵקוֹת וְחָשְׂפוּ דֶרֶךְ גַּסּוּת אֶת רַגְלָהּ הַנֶּחְמָדָה, זוֹ כַּף הָרֶגֶל הָנֶּחְמָדָה אֲשֶׁר עוֹבְרֵי רְחוֹבוֹת הִשְׁתָּאוּ פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת מִכָּל פִּנַּת רְחוֹב אֶל חִנָּהּ וְאֶל יָפְיָהּ.

“חֲבָל!” מִלְמֵל אֳמָן הַסִּגּוּפִים כְּשֶׁרָאָה אֶת הָרֶגֶל בְּתָאֳרָהּ הַיָּפֶה.

אִלּוּ הָיָה כָּאן הַכֹּמֶר בְּרֶגַע זֶה – וַדַּאי שֶׁהָיָה נִזְכָּר בִּמְשָׁלוֹ עַל אֹדוֹת הָעַכָּבִישׁ וְהַזְּבוּב. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהָאֻמְלָלָה רָאֲתָה, מִבַּעַד לַצֵּל הַמְכַסֶּה עַל עֵינֶיהָ, כִּי הֵבִיאוּ אֶת “הַסַּנְדָּל הַסְּפַרְדִי”; וְלֹא עָבַר רֶגַע אֶחָד וְרַגְלָהּ נִלְחֲצָה בֵּין הַקְּרָשִׁים הַמְסֻמָּרִים וְנֶעֶלְמָה מִתַּחַת לַמַּכְשִׁיר הָאָיֹם. וְאָז שָׁב אֵלֶיהָ כֹּחָהּ מֵרֹב פָּחַד.

“הָסִירוּ מֵעָלַי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה!” צָעֲקָה הַנַּעֲרָה מִתּוֹךְ סַעֲרַת כָּל חוּשֶׁיהָ; וּבְזָקְפָהּ אֶת קוֹמָתָהּ מִתּוֹךְ תְּנוּעָה פְּרוּעָה מְאֹד צָעֲקָה שׁוּב: “רַחֲמוּ עָלָי!”

הִיא קָפְצָה מֵעַל הַמִּטָּה, כִּי אָמְרָה לְהִתְנַפֵּל לְרַגְלֵי מֻרְשֶׁה הַמֶּלֶךְ, אֲבָל רַגְלָהּ נִשְׁאֲרָה כְּפוּתָה אֶל בּוּל עֵץ הָאַלּוֹן, הַמְגֻשָּׁם וְהַמְסֻמָּר, וְהִיא צָנְחָה שׁוּב אֶל מִטַּת הַסִּגּוּף, דֻּגְמַת דְּבוֹרָה שֶׁתָּלוּ לָהּ כָּדּוּר עוֹפֶרֶת בִּכְנָפָהּ.

לְפִי רֶמֶז מִצַּד שַׁרְמוֹלוּ הֵטִילוּ אוֹתָהּ שׁוּב עַל הַמִּטָּה, וּשְׁתֵּי יָדַיִם גַּסּוֹת קָשְׁרוּ מִסָּבִיב לְגוּפָהּ הָרַךְ אֶת הָרְצוּעָה הַתְּלוּיָה וְיוֹרֶדֶת מֵעַל הַתִּקְרָה.

“אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה: הֲמוֹדָה אַתְּ בְּכָל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בִּכְתָב הָאַשְׁמָה?” אָמַר שַׁרְמוֹלוּ בְּלִי לִגְרֹעַ אַף מְעַט מֵהַבָּעַת הַחֶסֶד שֶׁעַל פָּנָיו.

“אֲנִי חַפָּה מִפֶּשַׁע.”

“וְכֵיצַד, הָעַלְמָה, תְּבָאֲרִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בִּכְתָב הָאַשְׁמָה?”

“הָהּ, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה! לֹא יָדַעְתִּי דָבָר.”

“הִנָּךְ מַכְחִישָׁה אֵפוֹא אֶת אַשְׁמָתֵךְ?”

“אֶת הַכֹּל.”

“עֲשֵׂה כַּמְצֻוֶּה עָלֶיךָ,” אָמַר שַׁרְמוֹלוּ אֶל פְּיֶרַה טוֹרְטְרוּ.

פְּיֶרַה סוֹבֵב אֶת בֵּית הַיָּד שֶׁל הַסְּלִיל, הַסַּנְדָּל הַסְּפַרְדִי נִתְכַּוֵּץ וְהָאֻמְלָלָה הוֹצִיאָה מִגְּרוֹנָהּ אַחַת מִן הַצְּעָקוֹת הָאֲיֻמּוֹת שֶׁאֵין לָהֶן בִּטּוּי בְּשׁוּם שָׂפָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם.

“הַפְסִיקָה נָא,” אָמַר שַׁרְמוֹלוּ אֶל פְּיֶרַה. “הֲתִתְּנִי תּוֹדָה?” שָׁאַל אֶת הַצּוֹעֲנִית.

“אֲנִי מוֹדָה בַּכֹּל!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה. “אֲנִי מוֹדָה! אֲנִי מוֹדָה! רַחֲמוּ עָלָי!”

מִדֵּי לֶכְתָּהּ לִקְרַאת סִגּוּפִים לֹא יָדְעָה מַה דַל כֹּחָהּ. – אֲבוֹי לָךְ, יַלְדָּה מִסְכֵּנָה, אֲשֶׁר חַיַּיִךְ עָבְרוּ עַד עַכְשָׁו בְּגִיל וּבְשַׁלְוָה וּבִנְעִימוּת: הַכְּאֵב הָרִאשׁוֹן הִכְרִיעַ אוֹתָךְ!

“הָרֶגֶשׁ הָאֱנוֹשִׁי מְצַוֶּה עָלַי לְהַגִּיד לָךְ,” אָמַר הַמֻּרְשֶׁה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, “כִּי בְּהִתְוַדּוֹתֵךְ עַל עֲוֹנֵךְ תִּהְיִי צְפוּיָה לְעֹנֶשׁ שֶׁל מָוֶת.”

“אֲנִי מְצַפָּה לְכָךְ,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה. וְהִיא צָנְחָה שׁוּב עַל מִטַּת הָעוֹר כְּשֶׁגּוּפָהּ תָּלוּי בְּתוֹךְ הָרְצוּעָה, כָּל אֲבָרֶיהָ רְצוּצִים וּמַר הַמָּוֶת כְּאִלּוּ סָר אֵלֶיהָ.

“הִתְעוֹדְדִי, הַיָּפָה, קוּמִי וְעִמְדִי רֶגַע קוֹמְמִיּוּת עַל רַגְלַיִךְ,” אָמַר מָרָן פְּיֶרַה בַּהֲרִימוֹ אוֹתָהּ מֵעַל הַמִּטָּה: “מַרְאַיִךְ כְּכִבְשַׂת הַזָּהָב הַתְּלוּיָה לְצַוְארֵי הַשַּׁלִּיט מִבֻּרְגּוּנְדִיָּה.”

יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ נָשָׂא אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר:

“הַלַּבְלָר, כְּתֹב עֲלֵי גִלָּיוֹן… הַנַּעֲרָה לְמִשְׁפַּחַת הַצּוֹעֲנִים, הֲמוֹדָה אַתְּ בָּזֶה שֶׁלָּקַחַתְּ חֵלֶק בְּמִשְׁתֵּי דוֹדִים שֶׁל בְּנֵי הַשֵּׁדִים, בְּמַקְהֲלוֹתֵיהֶם וּבְכִשְׁפֵיהֶם, וְכִי אָרַחַתְּ לְחֶבְרָה עִם רוּחוֹת עַרְטִילָאוֹת, מְכַשֵּׁפוֹת וְשֵׁדֵי לָיְלָה? תְּנִי מַעֲנֶה.”

“כֵּן,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה בְּקוֹל חַשַּׁאי כָּל כָּךְ שֶׁאִמְרָתָהּ חָלְפָה כִּנְשִׁימַת פֶּה.

“וּמוֹדָה אַתְּ בְּכָךְ, כִּי רָאִית בְּמוֹ עֵינַיִךְ אֶת הַתַּיִשׁ שֶׁאַשְׁמְדַאי קוֹבֵעַ בֶּעָבִים לְמַעַן יִרְאוּהוּ הַמְכַשְּׁפִים וְהַמְכַשֵּׁפוֹת הֵם לְבַדָּם מִקֶּרֶב בְּנֵי הָאָדָם, וְיָבוֹאוּ אֶל מַקְהֲלוֹתֵיהֶם?”

“כֵּן.”

“וְאַתְּ מוֹדָה בָּזֶה שֶׁהִשְׁתַּחֲוֵית לַשִּׁקּוּצִים, לֶאֱלִילֵיהֶם הַנִּתְעָבִים שֶׁל הַצַּלְבָּנִים¹⁴¹?”

“כֵּן.”

“וְכִי עָגַבְתְּ עַל הַשָּׂטָן שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל בָּעֵז הָאֲהוּבָה שֶׁלָּךְ, הִיא הָעֵז הָעוֹמֶדֶת יַחַד אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט הַזֵּה?”

“כֵּן.”

“וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – הֲמוֹדָה אַתְּ בְּכָךְ, כִּי לָקַחַתְּ לָךְ לְעֶזְרָה אֶת שַׂר הַשֵּׁדִים וְאֶת הָרוּחַ הָעַרְטִילָאִית, הַנִּקְרֵאת בְּפִי הָעָם בְּשֵׁם “הַנָּזִיר הַתּוֹעֶה”, וּבְלֵיל עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לְחֹדֶשׁ מֶרְץ הָאַחֲרוֹן רָצַחַתְּ וְדָקַרְתְּ בְּפִגְיוֹן אֶת הַקָּצִין פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶּר?”

הִיא נָשְׂאָה אֶל הַפָּקִיד אֶת עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַקְּפוּאוֹת וְעָנְתָה כִּמְכוֹנָה, בְּלִי כָּל רֶטֶט וַחֲרָדָה: “כֵּן.” הָיָה נִרְאֶה לָעַיִן כִּי נַפְשָׁהּ רְצוּצָה לְאֵין מַרְפֵּא.

“רְשֹׁם, הַלַּבְלָר,” אָמַר שַׁרְמוֹלוּ, וְאֶל הַתַּלְיָן אָמַר: “הַתִּירוּ אֶת הָאַסִּירָה וְהוֹלִיכוּהָ חֲזָרָה אֶל אוּלָם הַמִּשְׁפָּט.” וּלְאַחַר שֶׁהָאַסִּירָה נִשְׁתַּחְרְרָה מִתּוֹךְ הַסַּנְדָּל הַסְּפַרְדִי בָּדַק הַמֻּרְשֶׁה שֶׁל הַמֶּלֶךְ אֶת רַגְלָהּ, הַמְאֻבֶּנֶת עֲדַיִן מִכְּאֵב. “הִנֵּה כָּךְ!” קָרָא הַמֻּרְשֶׁה, “הַדָּבָר לֹא הִזִּיק לָךְ בְּיוֹתֵר. הִשְׁמַעַתְּ אֶת צַעֲקָתֵךְ לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן. עוֹד תּוֹסִיפִי לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת, יָפָתִי!” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ פָּנָה אֶל מְלַוָּיו אֲשֶׁר מִבֵּית מִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה: “רְאוּ, הַצֶּדֶק הִנֵּה הוֹפִיעַ! זֹאת הִיא נֶחָמָתֵנוּ, רַבּוֹתַי! הָעַלְמָה תָּעִיד בָּנוּ, כִּי הִתְנַהַגְנוּ אִתָּהּ בְּכָל מִדָּה שֶׁל רַחֲמִים.”

ג. סוֹף הַסִּפּוּר בִּדְבַר שֶׁקֶל שֶׁהָפַךְ עָלֶה נוֹבֵל    🔗

כְּשֶׁחָזְרָה הַצּוֹעֲנִית לְאוּלָם הַמִּשְׁפָּט, צוֹלַעַת וְחִוֶּרֶת – קִדְּמוּ כֻּלָּם אֶת פָּנֶיהָ בְּמִלְמוּל רָצוֹן. הָרוֹאִים שָׂמְחוּ עַל הַמְתָּנָתָם שֶׁמָּצְאָה אֶת סִפּוּקָהּ, דֻּגְמַת הָרוֹאִים בַּתֵּאַטְרוֹן כְּשֶׁהֵם נִפְטָרִים מֵהַפְסָקָה אַחֲרוֹנָה וּשְׂמֵחִים לַמָּסָךְ הַמִּתְרוֹמֵם וְלַמִּשְׂחָק הַמִּתְקָרֵב לְקִצּוֹ. הַשּׁוֹפְטִים הָיוּ מְרֻצִּים בְּלִבָּם מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱמִינוּ, כִּי אֲרֻחַת הָעֶרֶב לֹא תְּאַחֵר עַכְשָׁו לָבוֹא. אֲפִילוּ הָעֵז הַפְּעוֹטָה פָּעֲתָה מִתּוֹךְ חֶדְוָה. הִיא הִשְׂתָּעֲרָה לָרוּץ לִקְרַאת גְּבִרְתָּהּ, אֲבָל קְשׁוּרָה הָיְתָה אֶל הַסַּפְסָל.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַלַּיְלָה יָרַד עַל הָאָרֶץ. הַנֵּרוֹת, שֶׁלֹא הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם חֲדָשִׁים, הֵפִיצוּ אוֹר קָלוּשׁ כָּל כָּךְ, שֶׁהָעַיִן לֹא הִבְחִינָה בְּקִירוֹת הָאוּלָם. הַצְּלָלִים עָטְפוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּאוּלָם כְּמוֹ בַּעֲרָפֶל. מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה בִּצְבְּצוּ פַּרְצוּפֵי־שׁוֹפְטִים אֲחָדִים שֶׁלֹּא נִשְׁקְפָה מֵעֲלֵיהֶם כָּל הַבָּעַת רֶגֶשׁ. כְּנֶגֶד אֵלֶּה, מִקְצֵה הָאוּלָם הָאָרֹךְ, הִסְתַּמְּנָה מִתּוֹךְ הָאַפְלוּלִית נְקֻדָּה לְבָנָה וּמְטֻשְׁטֶשֶׁת. זֹאת הָיְתָה הַנֶּאֱשָׁמָה. הִיא זָחֲלָה וְהִגִּיעָה אֶל מְקוֹמָהּ. שַׁרְמוֹלוּ הִגִּיעַ אַף הוּא לִמְקוֹמוֹ מִתּוֹךְ הִלּוּךְ שֶׁל גַּאֲוָה וְצָנַח עַל כִּסְאוֹ; אַחֲרֵי כֵן הִתְרוֹמֵם שׁוּב מִמְּקוֹמוֹ וּמָסַר מוֹדָעָה, בְּלִי שֶׁהֶרְאָה אֶת עַצְמוֹ מִתְגָּאֶה עַל הַצְלָחָתוֹ: “הַנֶּאֱשָׁמָה הוֹדְתָה עַל עֲוֹנָהּ.”

“הָעַלְמָה לְמִשְׁפַּחַת הַצּוֹעֲנִים,” פָּתַח אַב בֵּית־הַדִּין בִּדְבָרִים, “הַהוֹדֵית בְּכָל חַטְאוֹתַיִךְ – בִּכְשָׁפִים וּבְזִמָּה וּבָרֶצַח שֶׁרָצַחַתְּ אֶת פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶּר?”

לִבָּהּ נִלְחַץ בְּקִרְבָּהּ. הִיא הִתְיַפְּחָה בָּאֲפֵלָה.

“אֲנִי מוֹדָה בַּכֹּל, בְּכָל מַה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים,” אָמְרָה בְּקוֹל רָפֶה, “אַךְ הֲמִיתוּנִי חִישׁ מַהֵר!”

“אֲדוֹנִי הַמֻּרְשֶׁה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה,” אָמַר אַב בֵּית־הַדִּין, “חֶבֶר הַשּׁוֹפְטִים מוּכָן לִשְׁמֹעַ אֶת נְאוּמוֹ וְאֶת הַצָּעוֹתָיו.”

מָרָן שַׁרְמוֹלוּ הִנִּיחַ לְפָנָיו מַחְבֶּרֶת עֲצוּמָה, וּמִתּוֹךְ נַעֲנוּעִים רַבִּים וּכְיַד אֳמָנוּתוֹ שֶׁל עוֹרֵךְ־דִּין הַטּוֹבָה עָלָיו הִתְחִיל קוֹרֵא מִתּוֹךְ הַכְּתָב נְאוּם לָטִינִי, שֶׁבָּאָה בּוֹ כָּל הוֹכָחַת הַדְּבָרִים שֶׁל הַמִּשְׁפָּט כְּשֶׁהִיא מְיֻסָּדָה עַל תֵּאוּרֵי מְלִיצָה בְּנֻסַּח צִיצֵרוֹ וּמְקֻשֶּׁטֶת בְּמַרְאֵי־מְקוֹמוֹת מִתּוֹךְ פְלָוִיטוּס, זֶה הַמֵּלִיץ לְמַחֲזוֹת הִתּוּלִים הֶחָבִיב בְּיוֹתֵר עַל שַׁרְמוֹלוּ. וַחֲבַל שֶׁאֵין בְּיָדֵינוּ לְהָבִיא אֶת הַנְּאוּם הַזֶּה לִפְנֵי הַקּוֹרֵא. הַנּוֹאֵם נָשָׂא אֶת דְּבָרָיו מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה. עוֹד לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַהַקְדָּמָה – וּפַלְגֵי זֵעָה כְּבָר יָרְדוּ מֵעַל מִצְחוֹ וְעֵינָיו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן. פִּתְאֹם עָמַד מִדַּבֵּר בְּאֶמְצַע פָּסוּק וּמֶבָּטוֹ הָרַךְ, הַמַּבִּיעַ כָּרָגִיל אֲפִילוּ טִפְּשׁוּת, נִתְמַלֵּא חֵמָה לְאֵין הָכִיל. “רַבּוֹתַי,” קָרָא שַׁרְמוֹלוּ (אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָרָא בְּצָרְפַתִּית, כֵּיוָן שֶׁלֹא הָיוּ כְּתוּבִים בַּמַּחְבֶּרֶת), “רְאוּ כַּמָּה הַשָּׂטָן מְסַכְסֵךְ בְּמִשְׁפָּט זֶה וְכַמָּה יָדוֹ נְטוּיָה עַכְשָׁו לְחַבֵּל אֶת מַעֲשֵׂינוּ. הַבִּיטוּ וּרְאוּ!” וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִצְבִּיעַ עַל גְּדִי הָעִזִּים, זֶה שֶׁרָאָה אֶת שַׁרְמוֹלוּ בְּנַעֲנוּעָיו וְאָמַר בְּלִבּוֹ כִּי טוֹב לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ; וְכֵן עָשָׂה – יָשַׁב עַל אֲחוֹרָיו, הִתְחִיל מְנַעֲנֵעַ בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת וּבְרֹאשׁוֹ עֲטוּף הַזָּקָן וְחִקָּה כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹל אֶת לַהֲטֵי תְּנוּעוֹתָיו שֶׁל הַמֻּרְשֶׁה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית מִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה. מִשְׂחַק זֶה, כְּפִי שֶׁהַקּוֹרֵא יָכֹל לִזְכֹּר, הָיָה אֶחָד מִתַּעֲלוּלָיו הַמְחֻכָּמִים בְּיוֹתֵר שֶׁל גְּדִי הָעִזִּים. וְִהִנֵּה מִקְרֶה זֶה, בְּתוֹרַת “הוֹכָחָה” אַחֲרוֹנָה, פָּעַל פְּעֻלָּה גְדוֹלָה. עַל רַגְלֵי הָעֵז שָׂמוּ מוֹסֵרוֹת, וְהַמֻּרְשֶׁה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ חָזַר אֶל נְאוּמוֹ. הַנְּאוּם אָרַךְ הַרְבֵּה זְמָן, אֲבָל סוֹפוֹ הָיָה נִפְלָא עַד מְאֹד. לְהָלָן אָנוּ מְבִיאִים אֶת הַפִּסְקָא הָאַחֲרוֹנָה, וְהַקּוֹרֵא יוֹסִיף עַל זֶה מִדִּמְיוֹנוֹ אֶת קוֹלוֹ הַצָּרוּד וְאֶת תְּנוּעוֹתָיו הַנִּלְהָבוֹת שֶׁל מָרָן שַׁרְמוֹלוּ: “הִנֵּה כִּי כֵן, רַבּוֹתַי. הוֹאִיל וַעְוֹן הַמְכַשֵּׁפָה הוּכַח לְעֵינֵי כֹּל, חֶטְאָהּ גָּלוּי וְיָדוּעַ וְכַוָּנָתָהּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַפֶּשַׁע מְקֻיָּם בְּיָדֵינוּ – לָכֵן אָנוּ מוֹדִיעִים עַל דַּעַת בֵּית הַכְּנֶסֶת הַקָּדוֹשׁ נוֹטְר־דַּם בְּפָרִיס, אֲשֶׁר זְכוּת לוֹ לְהוֹשִׁיב עַרְכָאוֹת לְמִשְׁפָּטִים קַלִּים וַחֲמוּרִים בִּקְהִלָּה קְדוֹשָׁה זוֹ, כִּי אָנוּ תּוֹבְעִים, בְּהַסְכָּמַת הַשּׁוֹפְטִים הַיּוֹשְׁבִים לַדִּין, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: רֵאשִׁית – עֹנֶשׁ כֶּסֶף; שֵׁנִית – וִדּוּי בְּפֻמְבִּי עַל סַף הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל נוֹטְר־דַּם; שְׁלִישִׁית – פְּסַק דִּין אֲשֶׁר יָטִיל עֹנֶשׁ מָוֶת עַל הַמְכַשֵּׁפָה וְעַל עִזָּהּ וְיִקְבַּע לָהֶן מְקוֹם־גַּרְדֹּם בַּמָּקוֹם הַנִּקְרָא בְּפִי כֹּל בְּשֵׁם “כִּכַּר גְּרֶב”, אוֹ עַל הָאִי שֶׁבִּנְהַר הַסֶּנָה הַגּוֹבֵל עִם פָּרְדֵּס הַמֶּלֶךְ.”

הוּא צָנַף שׁוּב אֶת מִצְנַפְתּוֹ וְחָזַר וְיָשַׁב עַל כִּסְאוֹ.

“אֲהָהּ!” נֶאֱנַח גְּרֶנְגּוֹאַר מִתּוֹךְ צַעַר רַב, “bassa latinitas¹⁴²!”

סָמוּךְ לִמְקוֹם הַנֶּאֱשָׁמָה קָם עַל רַגְלָיו אִישׁ אַחֵר לָבוּשׁ גְּלִימָה שְׁחוֹרָה; זֶה הָיָה הַסַּנֵּיגוֹר שֶׁל הַנֶּאֱשָׁמָה. הַשּׁוֹפְטִים הַפִּכְּחִים הִתְחִילוּ מִתְלַחֲשִׁים כְּמִתְרַעֲמִים.

“הַסַּנֵּיגוֹר, אַל יַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים,” אָמַר אַב בֵּית־הַדִּין.

“אֲדוֹנִי הַנָּשִׂיא,” הֵשִׁיב הָעוֹרֵךְ־דִּין, “הוֹאִיל וְהַנֶּאֱשָׁמָה הִתְוַדְּתָה עַל חֶטְאָהּ, לְפִיכָךְ אֵין לִי לֵאמֹר לַשׁוֹפְטִים אֶלָּא דְבָרִים אֲחָדִים. הִנֵּה הַנֻּסָּח שֶׁל הַחֹק: “מִפְלֶצֶת שֶׁטָּרְפָה בֶּן־אָדָם – מְחַיְּבִים אוֹתָהּ לְשָׁלֵּם קְנָס שְׁמוֹנַת אֲלָפִים אֲגוֹרוֹת, שֶׁהֵן מָאתַיִם סוּ בְּמַטְבֵּעַ זָהָב.” אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵאֵת חֶבֶר הַשּׁוֹפְטִים לְהָטִיל עַל הַנֶּאֱשָׁמָה, שֶׁאֲנִי בָּא־כֹּחָהּ, אֶת הַקְּנָס הַזֶּה.”

“הֲרֵי זֶה חֹק שֶׁפָּקַע כֹּחוֹ,” אָמַר הָעוֹרֵךְ־דִּין לְמִשְׁפָּטִים פְּלִילִיִּים אֲשֶׁר מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ.

“Nego¹⁴³!” עָנַה הַסַּנֵּיגוֹר.

“גְּשׁוּ לְמִנְיַן הַדֵּעוֹת!” קָרָא אַחַד הַיּוֹעֲצִים; “מַעֲשֵׂה הַפֶּשַׁע אֵינוֹ מוּטַל בְּסָפֵק וְהַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת.”

הִתְחִילוּ מוֹנִים אֶת הַדֵּעוֹת בְּלִי שֶׁהַשּׁוֹפְטִים יָצְאוּ מִן הָאוּלָם, הֵם עָנוּ “כֵּן” לְכָל דָּבָר וְדָבָר בְּלִי כָּל תְּנָאִים; שַׁעְתָּם הָיְתָה דְחוּקָה. הֵם עִרְטְלוּ זֶה אַחַר זֶה בָּאֲפֵלָה אֶת רָאשֵׁיהֶם עֲטוּרֵי הַזְּקָנִים, וְאַב בֵּית־הַדִּין הִצִּיעַ לִפְנֵי כָּל אֶחָד בְּקוֹל חַשַּׁאי אֶת הַשְּׁאֵלָה הַנּוֹרָאָה הַמּוֹצִיאָה מִשְׁפָּט לְחַיִּים אוֹ לַמָּוֶת, דּוֹמֶה הָיָה כִּי הַנֶּאֱשָׁמָה הַמִּסְכֵּנָה מִסְתַּכֶּלֶת בִּפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים, אֲבָל עֵינָהּ הָעֲכוּרָה לֹא רָאֲתָה שׁוּם דָּבָר.

אַחֲרֵי כֵן הִתְחִיל הַלַּבְלָר רוֹשֵׁם דְּבַר־מָה עַל הַגִּלָּיוֹן; לְבַסּוֹף מָסַר לִידֵי אַב בֵּית־הַדִּין מְגִלַּת קְלָף אֲרֻכָּה. וְאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמְעָה הָאֻמְלָלָה כֵּיצַד הִתְנוֹעֵעַ פִּתְאֹם קְהַל הָרוֹאִים, הָרְמָחִים הִתְקָרְבוּ אֶחָד אֶל אֶחָד וּמִישֶׁהוּ נָשָׂא בְּקוֹל קַר אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים:

“הַנַּעֲרָה לְמִשְׁפַּחַת הַצּוֹעֲנִים, בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִקָּבַע עַל יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, לְמוֹעֵד הַצָּהֳרַיֶם, יַעֲלוּ אוֹתָךְ לְקָרוֹן, כֻּתֹּנֶת לְעוֹרֵךְ, רַגְלֵךְ יְחֵפָה וְחֶבֶל כָּרוּךְ מִסָּבִיב לְצַוָּארֵךְ, וְיוֹבִילוּךְ עַד לִפְנֵי הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְנוֹטְר־דַּם, שָׁם יִתְּנוּ בְּיָדֵךְ נֵר שַׁעֲוָה אֲשֶׁר מִשְׁקָלוֹ שְׁתֵּי לִטְרָאוֹת וְאַתְּ תִּתְוַדִּי בְּפֻמְבִּי עַל חַטֹּאתַיִךְ, וְאָז יָבִיאוּ אוֹתָךְ אֶל כִּכַּר גְּרֶב וְיָמִיתוּ אוֹתָךְ מִיתָה גְמוּרָה עַל גַּרְדֹּם הָעִיר; וְאַף לְעִזֵּךְ יַעֲשׂוּ כֵּן. וּלְבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה תְּשַׁלְּמִי שְׁלֹשָׁה דִינְרֵי־אֲרָיוֹת בְּמַטְבֵּעַ זָהָב – עַל עֲוֹן אֲשֶׁר כִּשַּׁפְתְּ, עָשִׂית מַעֲשֵׂה קוֹסֶמֶת וְרָצַחַתְּ נֶפֶשׁ אֶת פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶּר. וֵאלֹהֵי הָרַחֲמִים יִצְרֹר אֶת נִשְׁמָתֵךְ!”

“הוֹ, חֲלוֹם חָלָמְתִּי!” מִלְמְלָה הַנַּעֲרָה; וְאוֹתוֹ רֶגַע נִחֲתוּ בָּהּ יָדַיִם גַּסּוֹת וְטִלְטְלוּ אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ.

ד. Lasciate ogni speranza¹⁴⁴    🔗

בִּימֵי הַבֵּינַיִם כָּל בִּנְיָן שֶׁנִּגְמַר עָמַד עַד כְּדֵי חֶצְיוֹ כִּמְעַט מִתַּחַת לָאֲדָמָה. כָּל מְצוּדָה וּבֵית כְּנֵסִיָּה, אִם לֹא נִבְנוּ קוֹרוֹת בַּרְזֶל כְּמוֹ נוֹטְר־דַּם, הָיָה לָהֶם מִתַּחַת בֵּית מַרְתֵּף עָמֹק. כָּל בֵּית מִסְגָּד הֵכִיל מִתַּחַת לָאֲדָמָה מִסְגָּד שֵׁנִי, נְמוּךְ תִּקְרָה, אַפְלוּלִי, מָלֵא מִסְתּוֹרִין, חֲסַר חַלּוֹנוֹת וְשָרוּי בִּדְמָמָה – לְעֻמַּת הַהֵיכָל אֲשֶׁר מִמַּעַל לָאֲדָמָה, שֶׁהָיָה שָׁטוּף נְגֹהוֹת וְהָמָה יוֹמָם וָלַיְלָה מִקּוֹל הָעוּגָב וּמֵהַלְמוּת הַפַּעֲמוֹנִים; יֵשׁ שֶׁמַּרְתֵּף כָּזֶה שִׁמֵּשׁ בֵּית קְבָרוֹת. מַרְתְּפֵי הָאַרְמוֹנוֹת וְהַמְּצוּדוֹת שִׁמְּשׁוּ עַל פִּי רֹב בָּתֵּי־כֶּלֶא, פְּעָמִים יִחֲדוּ אוֹתָם לִמְקוֹם קְבוּרָה, וְיֵשׁ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים אוֹתָם גַּם בֵּית קְבָרוֹת וְגַם בֵּית־כֶּלֶא. הַבִּנְיָנִים הָעֲצוּמִים הָאֵלֶּה, שֶׁאֶת אֹפֶן צְמִיחָתָם וְגִדּוּלָם תֵּאַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, לֹא נִבְנוּ בְּעֶצֶם חוֹמוֹת־יְסוֹד, אֶלָּא שָׁלְחוּ שָׁרָשִׁים בָּאֲדָמָה בִּדְמוּת חֲדָרִים, מְבוֹאוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ לְכָל הָעֲבָרִים כְּחֶלְקֵי הַבִּנְיָן הָעֶלְיוֹן. בָּתֵּי מִסְגָּד, אַרְמוֹנוֹת וּמְצוּדֹות שָׁקְעוּ אֵפוֹא כִּמְלֹא חֲצִי גוּפָם בָּאֲדָמָה. הַמַּרְתְּפִים אֲשֶׁר לַבִּנְיָן הָיוּ בִּבְחִינַת בִּנְיָן שֵׁנִי, שֶׁהַכְּנִיסָה אֵלָיו הָיְתָה לֹא דֶרֶךְ עֲלִיָּה אֶלָּא דֶרֶךְ יְרִידָה, וְהַדְּיוֹטוֹת שֶׁלּוֹ הִתְפַּשְּׁטוּ כְּפִי הַדְּיוֹטוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּכְמִסְפָּרָן. דֻּגְמַת הַיְּעָרוֹת וְהַהֲרָרִים הַנִּשְׁקָפִים מִתּוֹךְ מֵי יְאוֹר כְּנֶגֶד הַיְעָרוֹת וְהַהֲרָרִים אֲשֶׁר עַל שְׂפָתָם.

בַּמְּצוּדָה סֶנְט־אַנְטוּאַן, בְּאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט וּבְאַרְמוֹן לוּבְר שִׁמְשׁוּ הַמַּרְתְּפִים בָּתֵּי־כֶּלֶא. דְּיוֹטוֹתֵיהֶם שֶׁל בָּתֵּי־הַכֶּלֶא הָאֵלֶּה לָבְשׁוּ קַדְרוּת וְנִתְכַּוְּצוּ כְּכֹל אֲשֶׁר הֶעֱמִיקוּ לָרֶדֶת לְתוֹךְ הָאֲדָמָה, מִסְפַּר הַשְּׁכָבוֹת הָיָה שָׁם כְּמִסְפַּר הַדְּרָגוֹת אֲשֶׁר לָאֵימָה. דַּנְטֶה יָכֹל הָיָה לְהַשְׁכִּין אֶת הַגֵּיהִנֹּם שֶׁלוֹ בְּאַחַד הַמְּדוֹרִים הָאֵלֶּה. כָּל בֵּית־כֶּלֶא כָּזֶה בְּצוּרַת אֲפַרְכֶּסֶת הָיָה מַעֲמִיק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּעֵין מְאוּרָה; בִּמְאוּרָה כָּזוֹ הִשְׁכִּין דַּנְטֶה אֶת הַשָּׂטָן, וְאוּלָם הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית חָבְשָׁה שָׁם אֶת הַנְּדוֹנִים לַמָּוֶת. הָאֻמְלָל אֲשֶׁר הֻשְׁלַךְ לְבוֹר זֶה נִפְרַד לָנֶצַח מֵאוֹר הַיּוֹם, מֵהָאֲוִיר, מֵהַחַיִּים, מִכָּל הַתִּקְווֹת; הוּא לֹא יָצָא מִשָּׁם אֶלָּא כְּדֵי לַעֲלוֹת אֶל הַגַּרְדֹּם אוֹ עַל הַמּוֹקֵד. יֵשׁ שֶׁנִּרְקַב שָׁם חַיִּים; עַל כְּגוֹן זֶה הָיוּ הַבְּרִיוֹת אוֹמְרִים כִּי “הוּא נִשְׁכַּח מִלֵּב”. הַנָּדוֹן יָדַע כִּי עַל רֹאשׁוֹ נֶעֶרְמוּ שִׁכְבוֹת אֲבָנִים וְשׁוֹמְרֵי־כֶּלֶא לְהַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי־הָאָדָם, וְכָל בֵּית־הָאֲסוּרִים, וְכָל הַמְּצוּדָה הַמְסֻגֶּרֶת הַזֹּאת שִׁמְּשָׁה מַנְעוּל עָצוּם וּמֻשְׁלָם שֶׁסָּגַר עָלָיו אֶת עוֹלַם הַחַיִּים.

וְהִנֵּה לְתוֹךְ בּוֹר צַלְמָוֶת כָּזֶה, הַדּוֹמֶה בְּצוּרָתוֹ לְחָבִית, לִמְאוּרָה הַנִּקְרֵאת “in pace¹⁴⁵” וְנִמְצֵאת בְּבֵית הַצִּינוֹק שֶׁנּוֹסַד עַל יְדֵי לוּאִי הֶחָסִיד – הֻשְׁלְכָה אֶסְמֶרַלְדָּה הַנְּדוֹנָה לַמָּוֶת, וַדַּאי כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּבְרַח עַל נַפְשָׁהּ, וְרָבְצָה שָׁם מִתַּחַת, וְעַל רֹאשָׁהּ הַבִּנְיָן הֶעָצוּם שֶׁל אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט. זְבוּב מִסְכֵּן זֶה שֶׁלֹּא יָכֹל לִגְרֹעַ אַף צְרוֹר מִקִּירוֹת הַכֶּלֶא! אָמְנָם גַּם הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה וְגַם בְּנֵי־הָאָדָם עָשׂוּ לָהּ גַּם יַחַד רָעָה גְדוֹלה יוֹתֵר מִדָּי; לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּמִדָּה גְדוּשָׁה שֶׁל אָסוֹן וְעִנּוּיִים אַךְ וְרַק כְּדֵי לְהָדֵק לֶעָפָר אֶת הַיְצוּר הַחַלָּשׁ הַזֶּה.

הִיא רָבְצָה כָּאן וְאָבְדָה בִּמְצוּלַת חֲשֵׁכָה, נִקְבְּרָה חַיִּים, שָׁקְעָה בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת, נִכְלְאָה בֵּין חוֹמוֹת וָקִיר. אִלּוּ נִסְתַּכֵּל בָּהּ עַכְשָׁו אֶחָד שֶׁרָאָה אוֹתָהּ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ רוֹקֶדֶת וְעַלִּיזָה – הָיָה מִזְדַּעְזֵעַ מֵאֵימָה. הִיא קָפְאָה בַּקֹּר מִלַּיְלָה וּמִמָּוֶת, נְשִׁיבַת רוּחַ לֹא לִטְּפָה עוֹד אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ, קוֹל אָדָם לֹא בָּא בְּאָזְנֶיהָ, אוֹר הַיּוֹם לֹא נִצְנֵץ לְעֵינֶיהָ; שְׁבוּרַת גֵּו וַעֲמוּסַת כְּבָלִים רָבְצָה כָּאן לְיַד כַּד הַמַּיִם וְכִכַּר הַלֶּחֶם, בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית הַמַּיִם הַנִּקְוִים מִן הַטַּחַב אֲשֶׁר בַּצִּינוֹק, – לְלֹא תְּנוּעָה, לְלֹא נְשִׁימָה כִּמְעַט, וְלֹא חָשָׁה עוֹד כִּמְעַט בְּיִסּוּרֶיהָ. פֶבּוּס, אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, הַיּוֹם הַבָּהִיר, הָאֲוִיר הַצַּח, רְחוֹבוֹת פָּרִיס, רִקּוּדִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה לָהֶם הֵד תְּשׁוּאוֹת, שִׂיחַת־אֲהָבִים עֲרֵבָה בֵּינָהּ וּבֵין הַקָּצִין; אַחֲרֵי כֵן הַכֹּמֶר, הַזְּקֵנָה, הַפִּגְיוֹן, הַדָּם, הַסִּגּוּף, עַמּוּד הַתְּלִיָּה –

כָּל אֵלֶּה עוֹד תָּעוּ וְעָבְרוּ בְּמֹחָהּ, פַּעַם בִּדְמוּת מְרַנֶּנֶת וּמַזְהִירָה וּפַעַם כְּחֶזְיוֹן בַּלָּהוֹת מְתֹעָב; אֲבָל זוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא הִתְגּוֹשְׁשׁוּת לְאֵין קֵץ הַמִּתְעַלֶּמֶת בְּחֶשְׁכַת הַצִּינוֹק, אוֹ זוֹ הָיְתָה זִמְרָה רְחוֹקָה שֶׁנִּשְׂאָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְלֹא הוֹסִיפָה לָרֶדֶת לְמַעֲמַקֵּי הַתְּהוֹם, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר הָאֻמְלָלָה נִקְבְּרָה חַיִּים. בְּמַצָּב עָלוּב זֶה לֹא הוֹסִיפָה עוֹד הַמִּסְכֵּנָה לְהַבְדִּיל בֵּין יְקִיצָה לְשֵׁנָה, בֵּין חֲלוֹם לִמְצִיאוּת – כְּשֵׁם שֶׁלֹּא יָדְעָה לְהַבְדִּיל בֵּין יוֹם לְלָיְלָה. כָּל אֵלֶּה נֶהְפְּכוּ בְּמֹחָהּ לְעַרְבּוּבְיָה גְמוּרָה, הִיא לֹא הִרְגִּישָׁה כְּלוּם, לֹא יָדְעָה כְּלוּם, לֹא חָשְׁבָה כְּלוּם; לֹא נִשְׁאֲרָה לָהּ אֶלָּא הַהֲזָיָה, לְכָל הַיּוֹתֵר. מֵעוֹלָם לֹא נִדַּח יְצוּר אָדָם בְּאֹפֶן כָּזֶה לְתוֹךְ בְּלִימָה.

מֵעֵת שֶׁנִּתְחָרְשָׁה וְנִקְפְּאָה וְנִשְׁאֲרָה חִדְלַת־הַרְגָּשָׁה לֹא קָלְטָה אָזְנָהּ אֶלָּא פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אִוְשַׁת דֶּלֶת מְאֻזֶּנֶת שֶׁנִּפְתְּחָה אֵי־שָׁם מֵעַל לְרֹאשָׁהּ; אַף קֶרֶן אוֹר קְלוּשָׁה לֹא חָדְרָה אָז לִמְאוּרָתָהּ, וְרַק יָד נַעֲלָמָה הִשְׁלִיכָה לָהּ פַּת לֶחֶם שָׁחוֹר. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה זֶה מֵעֵין מַגָּע ומַשָּׂא בֵּינָהּ וּבֵין הַבְּרִיּוֹת, אוֹתוֹ שׁוֹמֵר שֶׁבָּא לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת.

רַק דָּבָר אֶחָד נִקְלַט עוֹד מֵאֵלָיו בְּאָזְנָהּ: הַתִּקְרָה הַמְעֻפֶּשֶׁת מֵעַל לְרֹאשָׁהּ דָּלְפָה מִטַּחַב וְהִזִּילָה טִפָּה אַחֲרֵי טִפָּה מִתּוֹךְ הַפְסָקוֹת קְצוּבוֹת. חִדְלַת־רֶגֶשׁ הִקְשִׁיבָה לִשְׁאוֹן הַנְּטָפִים הַנּוֹפְלִים לְתוֹךְ שְׁלוּלִית הַמַּיִם אֲשֶׁר לְרַגְלֶיהָ.

טִפָּה זוֹ הַנּוֹפֶלֶת לְתוֹךְ שְׁלוּלִית הַמַּיִם הָיְתָה הַדָּבָר הַיְחִידִי אֲשֶׁר הִתְנוֹעֵעַ מִסְּבִיבָהּ, הַשָּׁעוֹן הַיְחִידִי הַמּוֹרֶה אֶת הַזְּמָן, פְּלֵטַת אִוְשָׁה יְחִידָה מִכָּל שְׁאוֹן הַחַיִּים אֲשֶׁר הָמָה עַל פְּנֵי הַאֲדָמָה.

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן: מִזְּמָן לִזְמָן בָּא־זָחַל דְּבַר־מָה מִתּוֹךְ הָרֶפֶשׁ וְהַמַּאְפֵּלְיָה וְעָבַר כְּמַגָּע קַר עַל יָדָהּ אוֹ עַל רַגְלָהּ, וְהִיא נִזְדַּעְזָעָה.

כַּמָּה זְמָן כְּבָר עָבַר עָלֶיהָ בְּבֵית הַצִּינוֹק? הִיא לֹא יָדְעָה זֹאת. הִיא זָכְרָה אֶת מִשְׁפַּט הַמָּוֶת אֲשֶׁר יֵחָרַץ בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת עַל מִישֶׁהוּ; וְזָכֹר זָכְרָה, כִּי הוֹבִילוּ אוֹתָהּ לְאֵיזֶה מָקוֹם; וְכִי הִיא הֵקִיצָה אַחֲרֵי כֵן כִּמְאֻבֶּנֶת בִּישִׁימוֹן אֲפֵלָה. הִיא הִתְחִילָה זוֹחֶלֶת עַל כַּפּוֹת יָדֶיהָ; אֲבָל טַבְּעוֹת בַּרְזֶל צָבְטוּ אֶת קַרְסֻלֶּיהָ וּכְבָלִים הִשְׁמִיעוּ קוֹל צִלְצוּל. הִיא הִכִּירָה וְיָדְעָה, כִּי מִסָּבִיב שָׁתוּ עָלֶיהָ קִירוֹת חוֹמָה וְתַחְתֶּיהָ הֻצְּעָה אֲלֻמַּת תֶּבֶן בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית שֶׁל מַיִם וְכִי בְּכִלְאָהּ לֹא הָיוּ אֶשְׁנָב לַאֲוִיר וּמְנוֹרָה לָאוֹר. וְאָז יָשְׁבָה עַל עֲרֵמַת הַקַּשׁ; פְּעָמִים, כְּדֵי לְשַׁנּוֹת קְצָת מִמַּצָּבָהּ, יָשְׁבָה עַל הַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַכֶּבֶשׁ הַנִּמְצָא בַּחֲדַר הַכֶּלֶא שֶׁלָּהּ. פַּעַם אַחַת הִתְחִילָה סוֹפֶרֶת אֶת הָרְגָעִים לְפִי קֶצֶב נְפִילָתָם שֶׁל הַנְּטָפִים; אֲבָל מֹחָהּ הַחוֹלֶה הִפְסִיק מֵאֵלָיו מְלֶאכֶת יָגוֹן זוֹ, וְשׁוּב אָפַף אוֹתָהּ טִמְטוּם חוּשִׁים.

וְאוּלָם לָאַחֲרוֹנָה, בְּאַחַד הַיָּמִים אוֹ בְּאַחַד הַלֵּילוֹת (שֶׁהֲרֵי יוֹם בָּהִיר וֶאֱשׁוּן לַיְלָה צֶבַע אֶחָד הָיָה לָהֶם בַּקֶּבֶר הַזֶּה), קָלְטָה אָזְנָהּ קוֹל שָׁאוֹן שֶׁהָיָה חָזָק יוֹתֵר מִן הָאִוְשָׁה שֶׁהִתְעוֹרְרָה בְּבוֹא הַשּׁוֹמֵר לָתֵת לָהּ אֶת כַּד הַמַּיִם וְאֶת כִּכַּר הַלֶּחֶם. הִיא הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ וְרָאֲתָה קֶרֶן־אוֹר אֲדַמְדֶּמֶת חוֹדֶרֶת דֶּרֶךְ חֲרַכֵּי הַדֶּלֶת אוֹ הָאֶשְׁנָב שֶׁהָיָה קָרוּעַ בְּכִפַּת הַתָּא הַנִּקְרָא “in pace”. אוֹתוֹ רֶגַע נָקַשׁ הַבַּרְזֶל הַכָּבֵד, הַדֶּלֶת חָרְקָה עַל צִירֶיהָ הַמֻּחְלָדִים וְהוּרְמָה אֶל עָל, וְהַצּוֹעֲנִית רָאֲתָה לְעֵינֶיהָ פַּנָּס וְיַד־אָדָם וְחֵלֶק הַגּוּף הַתַּחְתּוֹן שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, הוֹאִיל וְהַדֶּלֶת הָיְתָה נְמוּכָה מִכְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִרְאוֹת גַּם אֶת רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים. הָאוֹר הִכָּה אוֹתָהּ בְּסַנְוֵרִים וְהִיא סָגְרָה אֶת עֵינֶיהָ, וּכְשֶׁחָזְרָה וּפָתְחָה אֶת עֵינֶיהָ – הָיְתָהּ הַדֶּלֶת שׁוּב סְגוּרָה, הַפַּנָּס עָמַד עַל שָׁלָב מִשְּׁלַבֵּי הַכֶּבֶשׁ וּלְפָנֶיהָ נִצַּב לְבַדּוֹ אֶחָד מִשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים. גְּלִימַת נָזִיר אֲרֻכָּה יָרְדָה עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו שֶׁל הָאַלְמוֹנִי, בַּרְדָּס שָׁחוֹר אַף הוּא כִּסָּה עַל עֵינָיו. אַף שִׂרְטוּט אֶחָד מִדְּיוֹקָנוֹ לֹא הָיָה גָלוּי לָעַיִן, לֹא הַפָּנִים וְלֹא הָעֵינָיִם. עָמַד כְּעֵין תַּכְרִיךְ שָׁחוֹר שֶׁל בַּר־מִינָּן וּמִבַּעַד לַתַּכְרִיךְ הִתְנוֹעֵעַ דְּבַר־מָה. מֶבָּטָהּ הַקּוֹפֵא שֶׁל הַנַּעֲרָה נִצְמַד בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים אֶל דְּמוּת בַּלָּהוֹת זוֹ. וְאוּלָם גַּם הַנַּעֲרָה וְגַם הָאַלְמוֹנִי לֹא דִבְּרוּ דָבָר. הֵם הָיוּ דוֹמִים לִשְׁנֵי פְּסִילִים הַנִּצָּבִים אֶחָד מוּל הַשֵּׁנִי. רַק שְׁנֵי דְבָרִים הָיוּ כְּחַיִּים בְּקֶבֶר הַכֶּלֶא: פְּתִיל הַפַּנָּס, שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹל נֵפֶץ בְּתוֹךְ הָאֲוִיר הַטָּחוּב, וְהַטִּפָּה הַנּוֹפֶלֶת מִן הַכִּפָּה, שֶׁהִפְרִיעָה בְּקִשְׁקוּשָׁהּ הַקָּצוּב אֶת הָרִשְׁרוּשׁ הַפָּרוּעַ הַזֶּה וְהִרְעִידָה אֶת אוֹר הַפַּנָּס עַל פְּנֵי מֵי הַשְּׁלוּלִית הַמְרֻפָּשִׁים. לְבַסּוֹף הִפְסִיקָה הָאַסִּירָה אֶת הַדְּמָמָה: “מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי?”

“כֹּמֶר אָנֹכִי.”

הַמִּלָּה, הַהַטְעָמָה, צִלְצוּל הַקּוֹל – כָּל אֵלֶּה הֵטִילוּ עָלֶיהָ חֲרָדָה.

הַכֹּמֶר הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל כָּבוּשׁ:

“הֲמוּכָנָה אַתְּ לְכָךְ?”

“לְמָה?”

“לָמוּת.”

“הָהּ!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה, “הַאִם בְּקָרוֹב אָמוּת?”

“מָחָר.”

רֹאשָׁהּ, שֶׁהוּרַם מִתּוֹךְ תְּנוּעַת חֶדְוָה, צָנַח לָהּ שׁוּב עַל חָזָהּ.

“עוֹד יִהְיֶה לִי לְחַכּוֹת הַרְבֵּה זְמָן,” מִלְמְלָה הַנַּעֲרָה; “וְלָמָּה לֹא יְמִיתוּנִי הַיּוֹם?”

“אַתְּ אֻמְלָלָה אֵפוֹא בִּמְאֹד מְאֹד?” אָמַר הַכֹּמֶר לְאַחַר הַפְסָקָה קְצָרָה.

“הַקֹּר מֵצִיק לִי מֹאד,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה.

הִיא שָׁלְחָה אֶת יָדֶיהָ וְאָחֲזָה בְּכַפּוֹת רַגְלֶיהָ: תְּנוּעָה זוֹ רְגִילָה אֵצֶל הָאֻמְלָלִים הַמִּתְעַנִּים בַּקֹּר, כְּפִי שֶׁרָאִינוּ גַם אֵצֶל בַּעֲלַת הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר בְּמִגְדַּל רוֹלַנְד. שִׁנֶּיהָ שֶׁל הָאַסִּירָה נָקְשׁוּ זוֹ לְזוֹ.

נִרְאֶה הָיָה כִּי הַכֹּמֶר שׁוֹלֵחַ אֶת מֶבָּטוֹ מִבְּעַד הַבַּדָּרְס, וּמִתְבּוֹנֵן בְּכָל הַתָּא מִסָּבִיב.

“אֵין אוֹר!” קָרָא הַכֹּמֶר, “אֵין אֵשׁ! הִיא מִתְפַּלֶּשֶׁת בְּתוֹךְ הַמָּיִם! מַה נוֹרָא הַדָּבָר!”

“כֵּן,” עָנְתָה הָאַסִּירָה וּפָנֶיהָ הָיוּ נְסוּכִים הַבָּעָה מְטֻמְטֶמֶת, זוֹ שֶׁבָּאָה לָהּ מֵרֹב יִסּוּרִים. “כָּל הָעוֹלָם רַשַּׁאיֵ לֵהָנוֹת מֵאוֹר הַיּוֹם; וְלָמָה אֵשֵׁב אָנֹכִי בְּלִי הֶרֶף בַּמַּחֲשַׁכִּים?”

“הֲיָדַעַתְּ,” אָמַר הַכֹּמֶר לְאַחַר הַפְסָקָה קַלָּה, “מַדּוּעַ זֶה נָתְנוּ אוֹתָךְ בְּבֵית־הַסֹּהַר?”

“דּוֹמֶה לִי שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת זֶה קֹדֶם,” אָמְרָה הָאַסִּירָה וְהֶעֱבִירָה אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַכְּחוּשׁוֹת עַל פְּנֵי גַבּוֹת עֵינֶיהָ, כְּרוֹצָה לְעוֹרֵר אֶת כֹּחַ זִכְרוֹנָהּ, “אֲבָל עַכְשָׁו נִשְׁכַּח הַדָּבָר מִלִּבִּי.”

וּפִתְאֹם הִתְחִילָה בּוֹכָה כְּיַלְדָּה קְטַנָּה.

“אֲדוֹנִי, אֲנִי רוֹצָה לָצֵאת מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה. הַקֹּר מֵצִיק לִי כָּאן, אֲנִי שְׁרוּיָה בְּפַחַד בְּשֶׁל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הַמִּתְרוֹצְצִים עַל פְּנֵי גוּפִי.”

“טוֹב הַדָּבָר, בּוֹאִי עִמִּי.”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אָחַז הַכֹּמֶר בִּזְרוֹעָהּ.

הָאֻמְּלָלָה הָיְתָה כִּנְצִיב קֶרַח. וְאַף עַל פִּי כֵן עָבַר רֶטֶט בִּבְשָׂרָהּ מִדֵּי גַעַת בָּהּ יַד הָאַלְמוֹנִי.

“הוֹ,” מִלְמְלָה הַנַּעֲרָה, “כְּאִלּוּ יַד הַמָּוֶת הַקָּרָה נָגְעָה בִּבְשָׂרִי. מִי אַתָּה אֲדוֹנִי?”

הַכֹּמֶר הִפְשִׁיל אֶת הַבַּרְדָּס שֶׁלּוֹ; הַנַּעֲרָה הִבִּיטָה בּוֹ בְּעֵינַיִם קוֹפְאוֹת. הִיא הִכִּירָה אֶת הַפַּרְצוּף הַנּוֹרָא אֲשֶׁר רָדַף אַחֲרֶיהָ זֶה יָמִים רַבִּים, אֶת רֹאשׁ־הַשָּׂטָן אֲשֶׁר הוֹפִיעַ לְעֵינֶיהָ בְּבֵית הָאִשָּׁה פַלוּרְדֶּל כְּשֶׁהוּא גָחוּן מֵעַל לְרֹאשׁוֹ שֶׁל פֶּבּוּס אֲהוּבָהּ, אֶת הָעַיִן אֲשֶׁר הִבְרִיקָה כְּנֶגְדָּהּ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן בְּעֵת שֶׁהוֹפִיעַ הַפִּגְיוֹן.

לְמַרְאֵה דְמוּת זוֹ, שֶׁשִּׁמְשָׁה לָהּ מֵעֵין מַזָּל מַמְאִיר, שֶׁהֵבִיאָה עָלֶיהָ אָסוֹן אַחֲרֵי אָסוֹן וְגָרְמָה לָהּ שֶׁתֵּלֵךְ לָמוּת עַל הַגַּרְדֹּם – לְמַרְאֵה דְמוּת זוֹ נִעֲרָה הַצּוֹעֲנִית מֵעָלֶיהָ אֶת עֶלְפּוֹן הַחוּשִׁים. דּוֹמֶה הָיָה לָהּ כְּאִלּוּ הוּסַר הַלּוֹט מֵעַל פְּנֵי זִכְרוֹנָהּ. בְּרֶגַע אֶחָד קָמוּ לִפְנֵי עֵינֵי רוּחָהּ כָּל פְּרָטֵי אֲסוֹנָהּ הַנּוֹרָא, לְמִן מְאֹרָע הַלַּיְלָה בְּבֵית הַזְּקֵנָה פַלוּרְדֶּל וְעַד מִשְׁפַּט הַמָּוֶת אֲשֶׁר נֶחֱרַץ עָלֶיהָ עַל יְדֵי בֵּית־הַדִּין, וְלֹא מְעֻרְבָּבִים וּבִלְתִּי בְּרוּרִים, כְּפִי שֶׁרָאֲתָה אוֹתָם קֹדֶם, אֶלָּא כֻּלָּם בְּרוּרִים, בּוֹלְטִים, צוֹרְמִים בִּבְהִירוּתָם, רַבֵּי עִנְיָן וְרַבֵּי זְוָעָה. הַזִּכְרוֹנוֹת הַמְטֻשְׁטָשִׁים לְמֶחֱצָה, שֶׁנִּשְׁכְּחוּ כִּמְעַט לְגַמְרֵי בַּעֲקֵב הַיִּסּוּרִים הָעֲצוּמִים, – כָּל אֵלֶּה נִתְעוֹרְרוּ בְּקִרְבָּהּ לְחַיִּים חֲדָשִׁים בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַדְּמוּת הַקּוֹדֶרֶת, כְּשֵׁם שֶׁבְּקִרְבַת הָאֵשׁ יוֹצְאוֹת עַל גַּבֵּי הַנְּיָר הַלָּבָן הָאוֹתָיוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּדְיוֹ שֶׁאֵינָהּ נִרְאָה. דּוֹמֶה הָיָה לָהּ כְּאִלּוּ כָּל פְּצָעֶיהָ הִתְחִילוּ שׁוּב שׁוֹתְתִים דָּם.

“הָהּ!” קָרְאָה הַצּוֹעֲנִית כְּשֶׁיָּדֶיהָ מְכַסּוֹת עַל עֵינֶיהָ וְהִיא כֻּלָּהּ מַרְעִידָה מִתּוֹךְ רֶטֶט עֲוִית, “הֲרֵי זֶה הַכֹּמֶר!”

וְאוֹתוֹ רֶגַע צָנְחוּ יָדֶיהָ כְּלַפֵּי מַטָּה, כִּנְטוּלוֹת רוּחַ חַיִּים, וְהִיא יָשְׁבָה נֶאֱלָמָה, רֹאשָׁהּ מוּרָד, עֵינֶיהָ נְטוּיוֹת לָאָרֶץ וְכָל גּוּפָהּ מַרְעִיד בְּלִי הֲפוּגוֹת.

הַכֹּמֶר הִתְבּוֹנֵן בַּנַּעֲרָה דֻגְמַת דָּאָה שֶׁרָאֲתָה עֶפְרוֹנִי מִסְתַּתֵּר בְּשִׁבֳּלֵי הַקָּמָה וְהִתְחִילָה חָגָה חוּגִים בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, טָסָה הַרְבֵּה זְמָן בַּחֲשַׁאי מִתּוֹךְ עִגּוּלִים הוֹלְכִים וְצָרִים, וּלְבַסּוֹף הִתְנַפְּלָה עַל טַרְפָּהּ בִּמְהִירוּת הַבָּרָק וְנָעֲצָה בּוֹ אֶת צִפָּרְנֶיהָ.

הַנַּעֲרָה פָּתְחָה בְּמִלְמוּל חַשַּׁאי:

“כַּלֵּה אֶת מַעֲשֶׂיךָ! כַּלֶּה אֶת מַעֲשֶׂיךָ! אֶת אַחֲרוֹן תַּעֲלוּלֶיךָ!” וְהִיא אָסְפָה אֶת רֹאשָׁהּ לְבֵין כְּתֵפֶיהָ מִתּוֹךְ זְוָעָה לְאֵין קֵץ, כְּכִבְשָׂה מִתַּחַת לִתְנוּפַת הַגַּרְזֶן שֶׁל הַקַּצָּב.

“וְכִי אֲנִי מְעוֹרֵר בָּךְ רַק זְוָעָה?” אָמַר הַכֹּמֶר לְבַסּוֹף.

הִיא לֹא עָנְתָה דָבָר.

“הַאִם אֲנִי מֵטִיל עָלַיִךְ פַּלָּצוּת?” חָזַר וְשָׁאַל עוֹד פָּעַם.

שְׂפָתֶיהָ נִתְעַוְּתוּ, כְּאִלּוּ רָצְתָה לִצְחֹק.

“כֵּן,” הוֹצִיאָה מִפִּיהָ, “הַתַּלְיָן מִתְקַלֵּס בְּקָרְבָּנוֹ. כֵּן הַדָּבָר, זֶה יְרָחִים שֶׁהוּא מְרַדֵּף אוֹתִי, שׁוֹלֵחַ בִּי אִיּוּמִים וּמֵטִיל בִּי אֵימָה! מַה מְאֻשָּׁרָה הָיִיתִי לוּלֵא נִקְרָה עַל דַּרְכִּי! הוּא וְלֹא אַחֵר הִפִּילַנִי לְתוֹךְ הַתְּהוֹם! הָהּ, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! הוּא הוּא הָרוֹצֵחַ… הוּא וְלֹא אַחֵר הָרַג אֶת פֶבּוּס שֶׁלִּי!” אוֹתוֹ רֶגַע פָּרְצָה יְבָבָה מִגְּרוֹנָהּ וְהִיא נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ אֶל הַכֹּמֶר. “אִי לְךָ, אִישׁ עָלוּב! מִי אַתָּה? מָה הָרַע אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְךָ? אַתָּה הֲרֵעוֹתָ לִי מִתּוֹךְ אֵיבָה? אוֹי וַאֲבוֹי! בַּמֶּה חָטָאתִי לֶךָ?”

“אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ,” אָמַר הַכֹּמֶר.

הִיא כָּבְשָׁה כְּרֶגַע אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ; נִסְתַּכְּלָה בּוֹ כְּמוֹ מִתּוֹךְ טֵרוּף הַדָּעַת. הוּא כָּרַע לְפָנֶיהָ עַל בִּרְכָּיו וְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ בְּעֵינַיִם לוֹהֲטוֹת.

“הֲשָׁמַעַתְּ? אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ!” חָזַר הַכֹּמֶר עַל דְּבָרָיו.

“הֲזֹאת הִיא אַהֲבָה!” אָמְרָה הָאֻמְלָלָה מִתּוֹךְ רֶטֶט.

“זֹאת הִיא אַהֲבַת בֶּן־אָדָם אֲשֶׁר אִבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ!” עָנָה הָכֹּמֶר.

שְׁנֵיהֶם שָׁהוּ רֶגַע אֶחָד בִּשְׁתִיקָה, כְּאִלּוּ נִדְהֲמוּ תַּחַת מַעֲמֶסֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם: הוּא כִּמְטֹרָף וְהִיא כְּנִפְעָמָה בְּרוּחָהּ.

“שִׁמְעִי אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ!” אָמַר הַכֹּמֶר לָאַחֲרוֹנָה וְשַׁלְוָה מוּזָרָה יָרְדָה עָלָיו; “אֲגַלֶּה לָךְ אֶת הַכֹּל. אֲסַפֵּר לָךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה סוֹד כָּמוּס עִמָּדִי וְלֹא גִלִּיתִיו לְנַפְשִׁי גַם בְּשָׁעוֹת שֶׁל חֶשְׁבּוֹן הַלֵּב, בִּשְׁעוֹת אֵין־קֵץ אֲשֶׁר לִנְדוּדֵי לַיְלָה, כְּשֶׁהַחֲשֵׁכָה גוֹבֶרֶת עַד מְאֹד וְנִדְמֶה שֶׁאֱלֹהִים לֹא יוּכַל עוֹד לִרְאוֹת אוֹתָנוּ. שִׁמְעִי אֵפוֹא. דְּעִי לָךְ, הַנַּעֲרָה, כִּי מְאֻשָּׁר הָיִיתִי לִפְנֵי שֶׁרְאִיתִיךְ.”

“וְאַף אָנֹכִי כֵּן!” נֶאֶנְחָה הַנַּעֲרָה בַּחֲשָׁאי.

“אַל נָא תַּפְסִיקִי אֶת דְּבָרַי… אָמְנָם כֵּן, מְאֻשָּׁר הָיִיתִי, בְּכָל אֹפֶן רָאִיתִי אֶת עַצְמִי מְאֻשָּׁר. שָׁרוּי הָיִיתִי בְּטָהֳרָה וּבְקִרְבִּי שָׁכְנָה נֶפֶשׁ זַכָּה וּמְאִירָה. רֹאשִׁי הָיָה זָקוּף וְקוֹרֵן מֵרֹאשׁ כָּל אָדָם. כְּמָרִים שָׁאֲלוּ אֶת פִּי לְדַרְכֵי הַצְּנִיעוּת, מְלֻמָּדִים דָּרְשׁוּ אֶת עֲצָתִי בְּעִנְיְנֵי חָכְמָה. אָמְנָם כֵּן, הַחָכְמָה הָיְתָה כָּל חֶפְצִי; כְּאָחוֹת הָיְתָה לִי, וַאֲנִי הִסְתַּפַּקְתִּי בָּאָחוֹת. וְגַם בִּשְׁנוֹת הַגַּבְרוּת לֹא הָיָה לִבִּי הוֹלֵךְ אַחֲרֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. לֹא פַּעַם כָּמַהּ בְּשָׂרִי מִדֵּי עֲבֹר לְפָנַי דְּמוּת אִשָּׁה. הַתְּשׁוּקָה, אֲשֶׁר בִּהְיוֹתִי עֶלֶם פֶּתִי אָמַרְתִּי כִּי הִכְרַעְתִּיהָ לָנֶצַח, שָׁבָה לֹא פַּעַם וּמָשְׁכָה בַּאֲזִקַּי אֲשֶׁר רֻתַּקְתִּי בָּהֶם, אָנֹכִי הֶעָלוּב, אֶל מִזְבַּח הַכְּהֻנָּה. אֲבָל הַצּוֹם וְהַתְּפִלָּה וְהַלִּמּוּד וְסִגּוּפֵי הַמִּנְזָר הִשְׁלִיטוּ שׁוּב אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף. וּמִלְבַד זֶה הָיִיתִי מִתְרַחֵק מִן הַנָּשִׁים. כִּי כִּמְעַט פָּתַחְתִי אֶת אַחַד הַסְּפָרִים – וְכָל אֵדֵי הַטֻּמְאָה שָׁבְּמֹחִי נָמוֹגוּ כָּלִיל בִּפְנֵי בְּרַק הַחָכְמָה. בִּן־רֶגַע – וְהַמַּמָּשׁוּת הָעֲכוּרָה שֶׁל הָאָרֶץ חָלְפָה עָבְרָה מִנֶּגֶד עֵינַי, וְאָנֹכִי לָבַשְׁתִּי שַׁלְוָה וְעֹנֶג וְחֶדְוָה לְמַרְאֵה הַזֹּהַר הָרַךְ אֲשֶׁר לָאֱמֶת בַּת הַנְּצָחִים. קַל הָיָה לִי לְנַצֵּחַ אֶת הַשָּׂטָן כָּל עוֹד פִּתַּנִי רַק בִּדְמֻיּוֹת־חֲלוֹף שֶׁל נָשִׁים אֲשֶׁר נִקְרוּ לְפָנַי בָּרְחוֹב וּבְבֵית הַתְּפִלָּה וְעַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרַי לְעַנּוֹתֵנִי בַּחֲלוֹמוֹת. אַלְלַי! אִם לֹא אָנֹכִי נָחַלְתִּי אֶת הַנִצָּחוֹן – אָז רַק אֱלֹהִים יִשָּׂא אֶת הֶעָוֹן הַזֶּה, כִּי עַל כֵּן בָּרָא אֶת הַשָּׂטָן חָזָק יוֹתֵר מִן הָאָדָם… שִׁמְעִי אֵת אֲשֶׁר אֲסַפֵּרָה… יוֹם אֶחָד…” כָּאן הִפְסִיק הַכֹּמֶר אֶת דְּבָרָיו, וְהָאַסִּירָה שָׁמְעָה אֶת אַנְחוֹתָיו אֲשֶׁר פָּרְצוּ מֵחָזֵהוּ וְהֵעִידוּ עַל מַחֲנָק וּמִלְחָמָה כְּבֵדָה.

וְהוּא הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“… יוֹם אֶחָד סָמַכְתִּי אֶת עַצְמִי אֶל חַלּוֹן חַדְרִי… אֵיזֶה, סֵפֶר הָיָה אָז בְּיָדִי? הָהּ! בְּמֹחִי שׂוֹרֶרֶת עַרְבּוּבְיָה… קָרָאתִי בַּסֵּפֶר. הַחַלּוֹן נִשְׁקַף עַל פְּנֵי כִּכָּר. אָזְנִי קָלְטָה הַלְמוּת תֹּף וְקוֹל זִמְרָה. רָגַזְתִּי עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּלְבֵּל אֶת רַעְיוֹנוֹתַי וְנָשָׂאתִי אֶת עֵינַי לְהַבִּיט עַל פְּנֵי הַכִּכָּר. אֵת אֲשֶׁר רָאִיתִי רָאוּ גַם הֲמוֹן אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וְאוּלָם הַמַּחֲזֶה הָיָה יָקָר מֵהֵרָאוֹת לְעֵינֵי יְלוּד אִשָּׁה. שָׁם, בְּלֵב הָרְחוֹב… הָיְתָה שְׁעַת צָהֳרָיִם… הַשֶּׁמֶשׁ שָׁפְכָה אֶת זָהֳרָהּ… וּבַת־אָדָם יָצְאָה בִּמְחוֹלוֹת. עֵינֶיהָ הָיוּ שְׁחוֹרוֹת וּמַזְהִירוֹת; וּמִדֵּי גַעַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת נִצְנְצָה שָׁם קְוֻצַּת שֵׂעָר כְּחוּטֵי זָהָב. כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ נֶעֶלְמוּ בְּשֶׁטֶף מְחוֹלָהּ, כְּחִשּׁוּקֵי הָאוֹפַן הַמִּסְתּוֹבֵב בִּמְהִירוּת רַבָּה. בְּצַמּוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת, מִסָּבִיב לְרֹאשָׁהּ, נִתְלוּ עִגּוּלֵי־מַתֶּכֶת קְטַנִּים שֶׁנּוֹצְצוּ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְעִטְּרוּ אֶת מִצְחָהּ כְּזֵר כּוֹכָבִים. גְּלִימָתָהּ הִכְחִילָה בִּנְקֻדּוֹת זָהָב וּפְנִינִים לְאֵין מִסְפָּר וּמַרְאֶהָ הָיָה כְּמַרְאֵה לֵיל־קָיִץ. זְרוֹעוֹתֶיהָ הַגְּמִישׁוֹת וְהַחוּמוֹת נִשְׁתַּלְבוּ חֲלִיפוֹת מִסָּבִיב לְגֵוָהּ וְחָמְקוּ מֵעַל גִּזְרָתָהּ כִּשְׁתֵּי מַחֲגוֹרוֹת. וְתַבְנִית גּוּפָהּ הָיְתָה חֲטוּבָה לְהַפְלִיא. – הָהּ! דְּמוּת מַזְהִירָה זוֹ הִתְנוֹפְפָה כַּחֲטִיבַת אוֹר בְּתוֹךְ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ… אֲבוֹי! אוֹתָךְ הַנַּעֲרָה, רָאִיתִי אָז בְּמוֹ עֵינַי… הִסְתַּכַּלְתִּי בַּמַּחֲזֶה בְּלִי הֶרֶף וַאֲנִי כֻּלִּי מָלֵא הִשְׁתּוֹמְמוּת, שְׁכוּר־חוּשִׁים, נְסוּךְ קֶסֶם. עֵינִי לֹא שָׂבְעָה מֵהַבִּיט בָּךְ וְאֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עָלַי: הִרְגַּשְׁתִּי כִּי הָיְתָה בִּי יַד הַגּוֹרָל.”

הַכֹּמֶר, שֶׁנָּשַׁם בִּכְבֵדוּת, פָּסַק שׁוּב מִדַּבֵּר. אַחֲרֵי כֵן חָזַר לִדְבָרָיו:

“הֲמוּם קֶסֶם הָיִיתִי כִּמְעַט וְנִסִּיתִי לִמְצֹא מִשְׁעָן, לְבַל אֶפֹּל אֶל הַתְּהוֹם. זָכֹר אֶזְכֹּר עוֹד אֶת דְּבַר הַמּוֹקְשִׁים אֲשֶׁר טָמַן לְרַגְלַי הַשָּׂטָן. אוֹתוֹ יְצוּר אָדָם, שֶׁנִּגְלָה לְעֵינַי, יָפְיוֹ הָיָה לֹא יֹפִי שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאֵין זֹאת כִּי אִם יָרַד מִשָּׁמַיִם אוֹ עָלָה מִן הַשְּׁאוֹל. זוֹ לֹא הָיְתָה נַעֲרָה מְצוּיָה, קְרוּצָה מִן הַחֹמֶר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְקֶרֶן מְהַבְהֶבֶת אֲשֶׁר לְנֶפֶשׁ אִשָּׁה מְאִירָה בְּאוֹר עָלוּב אֶת חַדְרֵי לִבָּהּ: עֵינַי רָאוּ מַלְאָךְ! אֲבָל הַמַּלְאָךְ הַזֶּה לֹא נוֹצַר מִן הָאוֹר, אֶלָּא מֵאֲפֵלָה וּמִשַּׁלְהֶבֶת. אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהִרְהוּר זֶה עָבַר בְּמֹחִי, רָאִיתִי עַל יָדֵךְ עֵז, בְּרִיָּה אֲמוּנָה עֲלֵי כְּשָׁפִים שֶׁהִבִּיטָה בִּי כִּמְלַגְלֶגֶת. בְּשֶׁמֶשׁ הַצָּהֳרַיִם נִרְאוּ הַקַּרְנַיִם שֶׁלָּהּ כַּאֲחוּזוֹת אֵשׁ. רָאִיתִי אֶת הַמּוֹקֵשׁ אֲשֶׁר טָמַן לִי הַשָּׂטָן, וּמֵאָז לֹא פִּקְפַּקְתִּי עוֹד בַּדָּבָר וְיָדַעְתִּי כִּי בַּת תֹּפֶת אַתְּ וְנִגְלֵית לִי רַק לְמַעַן אֲשֶׁר אֲאַבֵּד אֶת עוֹלָמִי. אֲנִי מַאֲמִין בָּזֶה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה.”

אוֹתוֹ רֶגַע נִסְתַּכֵּל הַכֹּמֶר בִּפְנֵי הָאַסִּירָה וְהוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל הַמַּבִּיעַ קֹר־לֵב:

“עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּזֶה גַם עַכְשָׁו… בֵּין כֹּה וָכֹה וְיַד הַקֶּסֶם חָזְקָה עָלַי יוֹתֵר וְיוֹתֵר; רִקּוּדֵךְ הִשְׁתּוֹלֵל בְּמֹחִי; נָפַלְתִּי בִּידֵי כֹּחַ הַכִּשּׁוּפִים הַנֶּעְלָם. וְכָל אֲשֶׁר נִשְׁאַר עוֹד בְּקִרְבִּי נִתְכַּסָּה בִּצְעִיף שֵׁנָה; דּוֹמֶה הָיִיתִי לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ לָמוּת בַּשֶּׁלֶג, כִּי גַם אָנֹכִי הִתְעַנַּגְתִּי עַל הַתַּרְדֵּמָה הַנּוֹפֶלֶת עָלָי. וּפִתְאֹם נָתַתְּ אֶת קוֹלֵךְ בְּשִׁיר. וְאָנֹכִי, הָאֻמְלָל, מַה יָכֹלְתִּי עֲשׂוֹת? שִׁירֵךְ הִקְסִימַנִי עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רִקּוּדֵךְ. אָמַרְתִּי לְהִמָּלֵט עַל נַפְשִׁי, וְאוּלָם הַדָּבָר נִבְצַר מִמֶּנִּי. רֻתַּקְתִּי כְּמוֹ בַּאֲזִקִּים, כַּפּוֹת רַגְלַי כְּאִלּוּ דָבְקוּ לָאָרֶץ. דּוֹמֶה הָיָה לִי כִּי שָׁקַעְתִּי עַד לְקַרְסֻלַּי לְתוֹךְ אֶבֶן הָרִצְפָּה. לֹא יָכֹלְתִּי לָמוּשׁ מִמְּקוֹמִי. רַגְלַי הָיוּ כְּקֶרַח וְרֹאשִׁי אֵשׁ לוֹהֶטֶת. לָאַחֲרוֹנָה – אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁרִחַמְתְּ עָלַי – חָדַלְתְּ מִשִּׁירֵךְ וְנִסְתַּלַּקְתְּ מִן הַמָּקוֹם. בָּבוּאַת הָאוֹר אֲשֶׁר לַדְּמוּת הַמַּזְהִירָה וְהַהֵד אֲשֶׁר לְשִׁירַת הַקֶּסֶם נָמוֹגוּ לְאַט לְאַט מֵאָזְנַי וּמֵעֵינָי. וְאָז צָנַחְתִּי עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן וַאֲנִי רְפֵה כֹּחַ וַאֲחוּז קִפָּאוֹן כְּפֶסֶל אֲשֶׁר נָפַל מֵעַל כַּנּוֹ. הֶעִירוּנִי הַפַּעֲמוֹנִים הַקּוֹרְאִים לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה. הִתְרוֹמַמְתִּי מִמְּקוֹמִי, בָּרַחְתִּי עַל נַפְשִׁי; אֲבָל, אֲהָהּ! דְּבַר־מָה כָּרַע נָפַל בְּקִרְבִּי וְלֹא הוֹסִיף קוּם, קָרַנִי דָבָר אֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי לָנוּס מִפָּנָיו.”

עוֹד פַּעַם בָּאָה הַפְסָקָה בִּדְבָרָיו, וְאַחֲרֵי כֵן פָּתַח שׁוּב:

"אָמְנָם כֵּן, לְמִן הַיּוֹם הַהוּא בָּא לִשְׁכֹּן בְּקִרְבִּי בֶּן־אָדָם חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא הִכַּרְתִּיו. אָמַרְתִּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל אֶמְצְעֵי הַתְּרוּפָה שֶׁהָיוּ בְּיָדַי: הַמִּנְזָר, הַכְּהֻנָּה, הָעֲבוֹדָה, הַסְּפָרִים. לְלֹא הוֹעִיל! אֲהָהּ! מַה תָּפֵל הַמַּדָּע לְמִי שֶׁדּוֹפֵק עַל דַּלְתּוֹ מִתּוֹךְ לֵב מָלֵא יֵאוּשׁ וּמַאֲוַיִּים! הֲתֵדְעִי, הַנַּעֲרָה, מַה שֶׁהִתְחִיל – לְמִן הַשָּׁעָה הַהִיא – חוֹצֵץ בֵּינִי וּבֵין הַסֵּפֶר? אַתְּ וְצִלֵּךְ וּדְמוּת הַזֹּהַר אֲשֶׁר חָלְפָה יוֹם אֶחָד לִפְנֵי עֵינָי. וְאוּלָם דְּמוּת זוֹ לֹא הִבְהִיקָה עוֹד בִּשְׁלַל צְבָעִים כְּמוֹ לְפָנִים; הִיא לָבְשָׁה קַדְרוּת, מָלְאָה יָגוֹן וַאֲפֵלָה, דֻּגְמַת עִגּוּל הַשְּׁחוֹר הַדָּבֵק לְעֵינֵי הַכְּסִיל אֲשֶׁר הִרְבָּה לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

"וְהִנֵּה כְּשֶׁלֹא יָכֹלְתִּי לְשַׁחְרֵר אֶת עַצְמִי, וְשִׁירֵךְ הָמָה כָּל הַיּוֹם בְּמֹחִי, כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת רַגְלַיִךְ מְדַלְּגוֹת עַל פְּנֵי סִדּוּר הַתְּפִלָּה שֶׁלִּי וּדְמוּתֵךְ רִחֲפָה עָלַי בַּחֲלוֹמוֹת הַלַּיְלָה – נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת שׁוּב אֶת פָּנָיִךְ. חָפַצְתִּי לִנְגֹּעַ בָּךְ וְלָדַעַת מַה טִיבֵךְ, אָמַרְתִּי אֶרְאֵךְ וְאֵדַע אִם לֹא נְקַלּוֹת מִן הַדְּמוּת הַנַּעֲלָה אֲשֶׁר הִשְׁאַרְתְּ בְּדִמְיוֹנִי וְאַשְׁמִיד אֶת חֲזוֹן הַתַּעְתּוּעִים עַל יְדֵי הַמְּצִיאוּת. בְּכָל אֹפֶן קִוִּיתִי, כִּי הָרֹשֶׁם הֶחָדָשׁ יְטַשְׁטֵשׁ אֶת הָרשֶׁם הָרִאשׁוֹן, זֶה אֲשֶׁר הָיָה לִי לְמַעֲמָסָה כְּבֵדָה מִנְּשׂא. שַׁבְתִּי וְרָאִיתִי אֶת פָּנָיִךְ. אֲבוֹי, מָה הֲרֵעוֹתִי לְנַפְשִׁי! לְאַחַר שֶׁרְאִיתִיךְ פַּעַם וּשְׁתַּיִם חָפַצְתִּי לִרְאוֹתֵךְ פְּעָמִים אֶלֶף, חָפַצְתִּי לִרְאוֹתֵךְ בְּלִי הֶרֶף. וּמֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה… כֵּיצַד יָכֹלְתִּי לְהַחֲזִיק מַעֲמָד עַל הַמִּדְרוֹן הַיּוֹרֵד אֶל הַתָּפְתֶּה?.. אוֹתוֹ יוֹם נִטְּלָה מִמֶּנִּי הַשְּׁלִיטָה עַל עַצְמִי. הַשָּׂטָן כָּפַת אֶת כְּנָפַי, וְאֶת קְצֵה הַחוּט קָשַׁר לְכַף רַגְלֵךְ. הַחִלּוֹתִי לָנוּעַ וְלָנוּד כָּמוֹךְ. צִפִּיתִי לְבוֹאֵךְ בִּמְבוֹאוֹת בָּתִּים, שָׁמַרְתִּי אֶת עִקְּבוֹתַיִךְ בְּפִנּוֹת הָרְחוֹבוֹת, אָרַבְתִּי לָךְ מִמְּרוֹם הַמִּגְדָּל שֶׁלִּי. עֶרֶב עֶרֶב שָׁבָה נַפְשִׁי אֵלַי וַאֲנִי הֲלוּם קֶסֶם וְיֵאוּשׁ וַאֲנִי מְכֻשָּׁף וְאוֹבֵד מִשֶּׁהָיִיתִי!

"חָקַרְתִּי וְיָדַעְתִּי מִי אַתְּ: בַּת מִצְרָיִם. בַּת־חַוָּה רְגִילָה בִּנְדוּדִים, רַקְדָּנִית, אַחַת מִבְּנוֹת הַצּוֹעֲנִים. הַאִם לֹא הָיָה בָּרוּר כִּי שָׁפַכְתְּ עָלַי אֶת כְּשָׁפַיִךְ? שִׁמְּעִי וַאֲסַפֵּר לָךְ. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי כִּי אִם יַגִּיעַ הַדָּבָר עַד לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים, אֶשְׁתַּחְרֵר גַּם אָנֹכִי מִן הַקֶּסֶם הָרוֹבֵץ עָלָי. הָיָה מַעֲשֶׂה וּמְכַשֵּׁפָה אַחַת עָשְׂתָה בִּכְשָׁפֶיהָ לִבְרוּנוֹ יְלִיד אַסְט; הוּא גָרַם לָהּ שֶׁיִּשְׂרְפוּהָ בָּאֵשׁ, וְנִתְרַפֵּא. דָּבָר זֶה הָיָה יָדוּעַ לִי; וְאָמַרְתִּי לְהִתְרַפֵּא בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת. בָּרִאשׁוֹנָה נִסּיתִי דָבָר וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי שֶׁיֶאֶסְרוּ עָלַיִךְ לְהוֹפִיעַ עַל הַכִּכָּר שֶׁלִּפְנֵי נוֹטְר־דַּם, כִּי אָמַרְתִּי – שָׁכֹחַ אֶשְׁכָּחֵךְ אִם לֹא תּוֹסִיפִי לָבוֹא הֵנָּה. אַתְּ לֹא שַׂמְתְּ אֶת לִבֵּךְ לְכָךְ; רַק הוֹסַפְתְּ לָבוֹא אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְאָז נוֹלַד בִּי הָרַעְיוֹן לְהַרְחִיק אוֹתָךְ בְּכֹחַ. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת נִסִּיתִי לְהוֹצִיא אֶת הַדָּבָר אֶל הַפֹּעַל. שְׁנַיִם הָיִינוּ בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה. כְּבָר הָיִית תְּפוּשָׂה בְּיָדֵינוּ, וְהִנֵּה נִזְדַּמֵּן לְשָׁם אוֹתוֹ קָצִין עָלוּב. הוּא שִׁחְרֵר אוֹתָךְ. עַל יְדֵי כָּךְ הֵבִיא אָסוֹן עָלַי וְעָלַיִךְ וְעַל עַצְמוֹ. לָאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁנִּסְתַּתְּמוּ בְּפָנַי כָּל הַדְּרָכִים, הִלְשַׁנְתִּי עָלַיִךְ בִּפְנֵי מִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה. קִוִּיִתי כִּי תַּעֲלֶה אֲרוּכָה לְנַפְשִׁי, כַּדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לִבְרוּנוֹ יְלִיד אַסְט. בִּמְבוּכַת נַפְשִׁי הָגִיתִי גַם אֶת הָרַעְיוֹן, כִּי לְרַגְלֵי הַמִּשְׁפָּט אוּכַל לְהָטִיל עָלַיִךְ אֶת שְׁלִיטָתִי, כִּי בְּבֵית־הַסֹּהַר תִּהְיִי מְסוּרָה בְּיָדַי כְּכֹל אֲשֶׁר אֶחְפֹּץ; כִּי שָׁם לֹא תּוּכְלִי לְהִמָּלֵט מִיָּדַי; כִּי אָנֹכִי הָיִיתִי קִנְיָנֵךְ יָמִים רַבִּים לְמַדַּי וְהִגִּיעָה אֵפוֹא הָעֵת שֶׁגַּם אַתְּ תִּהְיִי קִנְיָנִי. אִם הִתְמַכַּרְתָּ לַחֵטְא מוּטָב לְךָ שֶׁתַּעֲשֵׂהוּ בִּשְׁלֵמוּת. אַל תִּהְיֶה כִּמְתַעְתֵּעַ וְאַל תַּפְסֵק אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַנִּתְעָב בָּאֶמְצַע. שִׁכְרוֹן הַחֶדְוָה אֵינוֹ יוֹרֵד עַל הַחוֹטֵא אֶלָּא לְאַחַר שֶׁכִּלָּה אֶת מַעֲשֵׂהוּ. כֹּמֶר וּמְכַשֵּׁפָה יְכֹלִים לִרְווֹת יַחַד דּוֹדִים עַל עֲרֵמַת הַקַּשׁ אֲשֶׁר בְּבֵית־הַכֶּלֶא.

"וּבְכֵן אֵפוֹא הִלְשַׁנְתִּי עָלָיִךְ. מֵאָז הַחִלּוֹתִי מֵטִיל עָלַיִךְ אֵימָה מִדֵּי פָּגְשִׁי אוֹתָךְ בָּרְחוֹב. הַקֶּשֶׁר אֲשֶׁר קָשַׁרְתִּי עָלַיִךְ וְהַמַּתְּלָאָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהָבִיא עָלַיִךְ נָתְנוּ אֶת אוֹתוֹתֵיהֶם בַּחֲזִיזִים וּבְאִיּוּמִים. אַף עַל פִּי כֵן פִּקְפַּקְתִּי בַּדָּבָר. מַה שֶׁעָלָה בְּלִבִּי לַעֲשׂוֹת הָיָה נוֹרָא מִכַּמָּה בְּחִינוֹת, וַאֲנִי הִסַּסְתִּי מֵהַתְחִיל.

"יָכֹל הֱיוֹת שֶׁהָיִיתִי מְוַתֵּר עַל זֶה; יָכֹל הֱיוֹת שֶׁהָרַעְיוֹן הַנִּתְעָב הָיָה נוֹבֵל בְּמֹחִי בְּלִי לַעֲשׂוֹת פֶּרִי. חָשֹׁב חָשַׁבְתִּי כִּי בִּי יִהְיֶה תָּלוּי הַדָּבָר אִם לְעוֹרֵר עָלַיִךְ אֶת הַמִּשְׁפָּט אוֹ לְבַטֵּל אוֹתוֹ. וְאוּלָם כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל רַעְיוֹן מֵבִישׁ שֶׁהוּא תּוֹבֵעַ אֶת תִּקּוּנוֹ וְרוֹצֶה לְהִתְגַּלְגֵּל בְּמַעֲשֶׂה; אָמַרְתִּי כִּי כֹּחִי בְּיָדִי, וְאוּלָם גְּזֵרַת הַגּוֹרָל חָזְקָה מִמֶּנִּי. אֲבוֹי! אֲבוֹי! הַגּוֹרָל הוּא אֲשֶׁר הִכְרִיעֵךְ וְהִפִּילֵךְ אֶל תַּחַת גַּלְגַּלֵּי הַמְּכוֹנָה וְאָנֹכִי, מִסֵּתֶר מַחֲבוֹאִי רַק הֵבֵאתִי אֶת הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת לִידֵי תְּנוּעָה! שִׁמְעִי… עוֹד מְעַט וְאֶגְמֹר אֶת דְּבָרָי.

“יוֹם אֶחָד… אַף זֶה הָיָה יוֹם בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים… מָצָאתִי בָּרְחוֹב בֶּן־אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה חוֹזֵר וּמְבַטֵּא אֶת שְׁמֵךְ מִתּוֹךְ צְחוֹק וּמֵעֵינָיו נִשְׁקְפָה הַתַּאֲוָה. אָרוּר יִהְיֶה! הָלַכְתִּי אַחֲרָיו. וְהַשְּׁאָר הֲלֹא יָדוּעַ לָךְ.”

הוּא נִשְׁתַּתֵּק וְהַנַּעֲרָה לֹא יָכְלָה לְהַעֲלוֹת עַל שְׂפָתֶיהָ אֶלָּא דִבּוּר אֶחָד:

“הָהּ, פֶבּוּס שֶׁלִּי!”

“חִדְלִי לָךְ מִן הַשֵּׁם הַזֶּה!” קָרָא הַכֹּמֶר וְתָפַשׂ בְּחָזְקָה בִּזְרוֹעַ הַנַּעֲרָה. “אַל תּוֹצִיאִי מִפִּיךְ אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה! אֲהָהּ! מָה אֻמְלַלְנוּ גַם שְׁנֵינוּ; הַשֵּׁם הַזֶּה הֵבִיא עָלֵינוּ כִּלָּיוֹן! אוֹ אֵיטִיב וְאֹמַר: שְׁלָשְׁתֵּנוּ הֻשְׁלַכְנוּ בְּכַף הַקֶּלַע שֶׁל הַגּוֹרָל אִישׁ מוּל רֵעֵהוּ וְכֻלָּנוּ אָבָדְנוּ!… הִנֵּה אַתְּ מִסְתַּגֶּפֶת בְּיִסּוּרִים: הַקֹּר מְעַנֶּה אוֹתָךְ, הַלַּיְלָה שָׁת עָלַיִךְ כְּסַנְוֵרִים, קִירוֹת הַכֶּלֶא סָגְרוּ עָלַיִךְ; אֲבָל דוֹּמֶה שֶׁבְּנַפְשֵׁךְ עוֹד מְהַבְהֶבֶת שְׁאֵרִית אוֹר, וּתְהֵא זוֹ רַק אַהֲבָתֵךְ הַיַּלְדוּתִית אֲשֶׁר אוֹתוֹ גֶבֶר רֵיקָן עוֹרֵר בְּלִבֵּךְ לְשֵׁם מִשְׂחָק! וְאוּלָם אָנֹכִי נַפְשִׁי הִיא בֵּית־כִּלְאִי; אֲנִי נוֹשֵׂא בְּחֻבִּי אֶת הַחֹרֶף, אֶת הַקֶּרַח, אֶת הַיֵּאוּשׁ; בְּקֶרֶב נַפְשִׁי שָׁת הַלַּיִל אֶת אֲפֵלָתוֹ. הֲיָדַעַתְּ אֶת הָעִנּוּיִים אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלַי? הָיִיתִי עֵד רְאִיָּה לְבֵרוּר מִשְׁפָּטֵךְ. יָשַׁבְתִּי עַל הַסַּפְסָל בְּקֶרֶב שׁוֹפְטֵי הַכְּנֵסִיָּה. אָמְנָם כֵּן, מִתַּחַת לְבַרְדַּס כְּמָרִים נִסְתַּתֵּר שָׁם פַּרְצוּף מִתְעַוֵּת שֶׁל אָדָם אֲשֶׁר אִבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ. הָיִיתִי שָׁם בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָךְ אֶל הָאוּלָם; יָשַׁבְתִּי שָׁם בְּשָׁעָה שֶׁעָרְכוּ לָךְ חֲקִירָה וּדְרִישָׁה… הָהּ, מַה נוֹרָאָה הָיְתָה מְאוּרַת זְאֵבִים זוֹ!… אָנֹכִי הָיִיתִי הַפּוֹשֵׁעַ וְלִי הָיָה צָפוּי עֵץ הַתְּלִיָּה אֲשֶׁר הוּכַן לְמַעֲנֵךְ. הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד כְּשֶׁהֵעִידוּ הָעֵדִים, כְּשֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַהוֹכָחוֹת וּכְשֶׁנָּשְׂאוּ אֶת מִדַּבְּרוֹתֵיהֶם עוֹרְכֵי־הַדִּין; יָכֹלְתִּי סְפֹר אֶת צְעָדַיִךְ מִדֵּי לֶכְתֵּךְ בְּדֶרֶךְ הָעִנּוּיִים; הָיֹה הָיִיתִי שָׁם גַּם בְּשָׁעָה שֶׁפְּרִיץ חַיּוֹת זֶה… אֲהָהּ! לֹא חָזִיתִי מֵרֹאשׁ אֶת דְּבַר הַסִּגּוּפִים… רָאִיתִי כֵּיצַד חָשְׂפוּ אֶת בְּשָׂרֵךְ וְכֵיצַד הַמְמֻנֶּה עַל הַסִּגּוּפִים טִפֵּל בָּךְ בְּיָדָיו הַגַּסּוֹת. רָאִיתִי אֶת רַגְלֵךְ הַחֲשׂוּפָה, זוֹ רַגְלֵךְ אֲשֶׁר הָיִיתִי נוֹתֵן עוֹלָם שָׁלֵם בַּעֲבוּר אֶשָּׁקֶנָּה וְאוֹצִיא אֶת נַפְשִׁי כְּתֹם הַנְּשִׁיקָה; וְרֶגֶל זוֹ, אֲשֶׁר כְּעֹנֶג נֶחְשַׁב לִי הַדָּבָר אִלּוּ נִרְמַסְתִּי תַּחְתֶּיהָ, רְאִיתִיהָ בְּרִדְתָּהּ לְתוֹךְ הַסַּנְדָּל הָאָיֹם הַדּוֹרֵס אֶת הַבָּשָׂר הַחַי וְהוֹפֵךְ אוֹתָהּ לְאֻמְצָה שׁוֹתֶתֶת דָּם. אֲהָהּ! מָה אֻמְלָלְתִּי! אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁהָיִיתִי עֵד רְאִיָּה לְעִנּוּיַיִךְ, הֶחֱזַקְתִּי פִּגְיוֹן מִתַּחַת לַחֻלְצָה אֲשֶׁר לְעוֹרִי וְקָרַעְתִּי בּוֹ אֶת לוּחַ לִבִּי. נָעַצְתִּי אֶת הַפִּגְיוֹן בִּבְשָׂרִי כְּשֶׁפָּרְצָה מִגְּרוֹנֵךְ הַצְּעָקָה הָרִאשׁוֹנָה. וְלוּ הוֹסַפְתְּ לָתֵת עוֹד צְעָקָה אַחַת, כִּי אָז הָיִיתִי נוֹעֵץ אוֹתוֹ לְתוֹךְ לִבִּי! הַבִּיטִי וּרְאִי. דּוֹמֶה לִי שֶׁהַפֶּצַע שׁוֹתֵת עֲדַיִן דָּם.”

הוּא הִפְשִׁיל אֶת גְּלִימָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה. לוּחַ לִבּוֹ הָיָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ מְרֻסָּק, כְּאִלּוּ נִדְרַס בְּצִפָּרְנֵי הַנָּמֵר, וּמִן הַצַּד נִרְאָה פֶּצַע גָּדוֹל לְמַדַּי שֶׁלֹּא נִתְרַפֵּא עֲדַיִן כָּל צָרְכּוֹ.

הָאַסִּירָה נִרְתְּעָה לְאָחוֹר כַּאֲחוּזַת זְוָעָה.

“אֲהָהּ!” פָּתַח הַכֹּמֶר, “חִמְלִי עָלַי, יַלְדָּתִי הַצְּעִירָה לְיָמִים! כְּאֻמְלָלָה נֶחְשַׁבְתְּ בְּעֵינַיִךְ, וְאוּלָם יָדֹעַ לֹא תֵּדְעִי מַה טִיבוֹ שֶׁל אָסוֹן. אוֹיָה! מַה נוֹרָא לֶאֱהֹב אִשָּׁה וְלִהְיוֹת כֹּמֶר וּלְקַבֵּל שִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָה! מַה נוֹרָא לֶאֱהֹב אֶת הָאִשָּׁה אַהֲבַת נֶפֶשׁ סוֹעֶרֶת; לְהַרְגִּישׁ כִּי אַתָּה מוּכָן לָתֵת חֵלֶף בַּת־צְחוֹקָהּ אֶת דָּמְךָ, אֶת לִבְּךָ, אֶת שִׁמְךָ הַטּוֹב, אֶת גְּאֻלַּת נַפְשְׁךָ, אֶת הָאַלְמָוֶת, אֶת חַיֵּי הַנֵּצַח, וְנוֹסָף עַל כֻּלָּם – אֶת חֶלְקְךָ אֲשֶׁר לָעוֹלָם הַבָּא; לְהִצְטַעֵר עַל אֲשֶׁר לֹא נִבְרֵאתָ מֶלֶךְ, גָּאוֹן, קֵיסָר, מַלְאַךְ שָׁמַיִם, אֱלֹהִים, וְאֵינְךָ יָכֹל לְשַׁמֵּשׁ לָהּ עֶבֶד נַעֲלֶה יוֹתֵר; לֶאֱחֹז אוֹתָהּ יוֹמָם וָלַיְלָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ וּבַחֲלוֹמוֹתֶיךָ – וְלִרְאוֹת כִּי אַהֲבָתָהּ נְתוּנָה לְמַדֵּי הַשְּׂרָד שֶׁל אִישׁ צָבָא! וְאַתָּה אֵינְךָ יָכֹל לָבוֹא אֵלֶיהָ אֶלָּא בִּגְלִימָה שֶׁל כֹּמֶר הַמְּטִילָה עָלֶיהָ אֵימָה וּמְעוֹרֶרֶת בָּהּ בְּחִילָה! לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֶיךָ, בְּשָׁעָה שֶׁלִּבְּךָ מָלֵא קִנְאָה וְחֵמָה, כֵּיצַד זוֹ מְפַזֶּרֶת אֶת אוֹצְרוֹת אַהֲבָתָהּ לְגַלְגָּן עָלוּב וֶאֱוִילִי! לִרְאוֹת בְּנַשֵּׁק לָהּ אִישׁ אַחֵר וּבַעֲלוֹת רֶטֶט וְאַדְמוּמִית בִּבְשָׂרָהּ הֶעָנֹג! הָהּ, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! לִשְׁפֹּךְ אַהֲבָה עַל רַגְלָהּ, עַל זְרוֹעָהּ, עַל שִׁכְמָהּ, לַהְגּוֹת בָּהּ כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּשׁ בִּנְדוּדֵי לַיְלָה עַל רִצְפַּת הַתָּא, לִיצוֹר בְּדִמְיוֹנְךָ חֲלָקוֹת אֲשֶׁר תֹּאמַר לְהָבִיא לְפָנֶיהָ, – וְלִרְאוֹת לָאַחֲרוֹנָה אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת מוּבָאָה לַחֲדַר הַסִּגּוּף! כְּלוּם לֹא הִשַּׂגְתָּ לְעַצְמְךָ וְאוֹתָהּ הֵבֵאתָ עַד לְמִטַּת סְדוֹם! הָהּ, עִנּוּיִים כָּאֵלֶּה לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת! אוֹיָה! מַה מְאֻשָּׁר הָאִישׁ אֲשֶׁר גָּזְרוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַשּׂוֹר אוֹ קְשָׁרוּהוּ לְרַגְלֵי סוּסִים לְמַעַן יִקָּרַע לִגְזָרִים!… הֲיָדַעַתְּ מַה כְּאֵב לוֹ לְאָדָם אֲשֶׁר דָּמוֹ סוֹעֵר בְּעוֹרְקָיו, לִבּוֹ יְחַשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר, רֹאשׁוֹ עָלָיו כְּמִתְפּוֹצֵץ וְשִׁנָּיו נְעוּצוֹת בִּבְשָׂרוֹ? כָּל אֵלֶּה מְיַסְּרִים בְּחֵמָה שְׁפוּכָה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר לִבּוֹ מָלֵא אַהֲבָה וְקִנְאָה וְיֵאוּשׁ וְהוּאִ נִצְלֶה חַי עַל מוֹקְדֵי אֵשׁ. חִמְלִי עָלַי, הַנַּעֲרָה! תְּנִינִי לָנוּחַ עַד אַרְגִּיעָה! פַּזְּרִי מְעַט אֵפֶר עַל הַיְקוֹד! מְחִי אֶת אֶגְלֵי הַזֵּעָה מֵעַל מִצְחִי, רְאִי הִשְׁבַּעְתִּיךְ! חַבְּקִינִי בְּיָדֵךְ הָאַחַת, וְאִם גַּם תְּחַלְּקִי לִי עִנּוּיִים בְּיָדֵךְ הַשְּׁנִיָּה! חִמְלִי עָלַי, הַנַּעֲרָה! אָנָּא, חִמְלִי עָלָי!”

הַכֹּמֶר הִתְפַּלֵּשׁ בַּשְּׁלוּלִית שֶׁעַל הָרִצְפָּה וְחָבַט אֶת רֹאשׁוֹ בְּאַבְנֵי הַמַּדְרֵגוֹת. הַנַּעֲרָה הִקְשִׁיבָה לִדְבָרָיו וְהִבִּיטָה בּוֹ בְּעֵינַיִם קוֹפְאוֹת. וְאַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁעֲזָבָהוּ כֹּחוֹ וְהוּא נִשְׁתַּתֵּק מִתּוֹךְ גְּנִיחוֹת, חָזְרָה הַנַּעֲרָה וְאָמְרָה בַּחֲשָׁאי:

“הָהּ, פֶבּוּס שֶׁלִּי!”

הַכֹּמֶר זָחַל לְאִטּוֹ עַל בִּרְכָּיו וְנִתְקָרֵב אֵלֶיהָ.

“אֲנִי מִתְחַנֵּן אֵלַיִךְ,” קָרָא הַכֹּמֶר, “הֲלֹא לֵב בְּקִרְבֵּךְ – אַל נָא תִּדְחִינִי מִפָּנַיִךְ! אֲהָהּ! אֲהַבְתִּיךְ! אֻמְלָל אָנֹכִי! דְּעִי לָךְ, מִסְכֵּנָה, כִּי אֶת לִבִּי אַתְּ קוֹרַעַת לִגְזָרִים מִדֵּי הַעֲלוֹתֵךְ עַל שְׂפָתַיִךְ אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה. רַחֲמִי עָלַי! אִם בַּת תֹּפֶת אַתְּ – הִנְנִי וְהָלַכְתִּי אַחֲרַיִךְ אֶל הַתֹּפֶת! אֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְכָךְ. הַתֹּפֶת יִהְיֶה לִי לְגַן־עֵדֶן אִם אַתְּ תִּמָּצְאִי שָׁם; אֶת פָּנַיִךְ אֶרְאֶה כִּפְנֵי אֱלֹהִים. הָהּ! הַגִּידִי לִי, הַאֻמְנָם לֹא תִּשְׁעִי אֵלַי אַף בִּמְעָט? וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי כִּי הֶהָרִים יִרְגְּזוּ בְּיוֹם אֲשֶׁר אִשָּׁה תִּדְחֶה מִפָּנֶיהָ אַהֲבָה כָּזֹאת. הָהּ, לוּ חָפַצְתְּ! הָהּ! כַּמָּה הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים שְׁנֵינוּ יָחַד! נִבְרַח מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה… בְּעֶזְרָתִי תִּבְרְחִי מִבֵּית־הַכֶּלֶא… הָלֹךְ נֶלֶךְ מִפֹּה, נְבַקֵּשׁ לָנוּ מָקוֹם בָּעוֹלָם אֲשֶׁר שָׁם יִתְרוֹן זֹהַר לַשֶּׁמֶשׁ, מִשְׁנֵה יֶרֶק לָעֵצִים, מִשְׁנֵה תְּכֵלֶת לַשָּׁמָיִם! שָׁם נְחַלֵּק אֶת אַהֲבָתֵנוּ, נְאַחֵד אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, נִשְׁפֹּךְ זֶה עַל זֶה אֶת מַאֲוַיֵּינוּ לְאֵין קֵץ וְנַרְוֶה אֶת צִמְאוֹנֵנוּ מִמְּקוֹר הָאַהֲבָה אֲשֶׁר לֹא יִיבַשׁ לְעוֹלָם.”

הִיא הִפְסִיקָה אֶת דְּבָרָיו בְּקוֹל צְחוֹק גָּדוֹל וְנוֹרָא.

“הַבִּיטָה וּרְאֵה, הַכֹּמֶר! אֶצְבְּעוֹתֶיךָ נוֹטְפוֹת דָּם!”

הַכֹּמֶר עָמַד רְגָעִים אֲחָדִים כִּמְאֻבָּן וּמֶבַּט עֵינָיו צָמוּד אֶל כַּף יָדוֹ.

“טוֹב אֵפוֹא,” שָׁב הַכֹּמֶר לְדַבֵּר וְקוֹלוֹ נַעֲשָׂה רַךְ לְהַפְלִיא, “הַלְעִיבִי בִּי, לַגְלְגִי עָלַי, הָטִיחִי כְּנֶגְדִּי בּוּז, וְאוּלָם בּוֹאִי עִמָּדִי! בּוֹאִי! נְמַהֵר וְנֵלֵךְ מִפֹּה. אֲנִי אוֹמֵר לָךְ – זִכְרִי מַה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת מָחָר. הֲלֹא תֵּדְעִי אֶת הַגַּרְדֹּם עַל כִּכַּר גְּרֶב. הוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן. מַה נוֹרָא הַדָּבָר! עֵינַי תֶּחֱזֶינָה בָּךְ בְּלֶכְתֵּךְ בַּקָּרוֹן אֶל מְקוֹם הַהֲרֵגָה! הַגְדִּילִי נָא חַסְדֵּךְ! עַד עַכְשָׁו לֹא יָדַעְתִּי מַה גְדוֹלָה הָאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהַבְתִּיךְ… הָהּ! בּוֹאִי עִמָּדִי! אֲנִי אַצִּילֵךְ מִמָּוֶת וַאֲחַכֶּה יָמִים רַבִּים עַד שֶׁתִּלְמְדִי לֶאֱהֹב אוֹתִי. מֻתָּר יִהְיֶה לָךְ לִשְׂנֹא אוֹתִי יָמִים רַבִּים כְּכֹל אֲשֶׁר עִם לְבָבֵךְ. רַק בּוֹאִי עִמָּדִי. מָחָר! מָחָר! הַגַּרְדֹּם! מָחָר אַתְּ עוֹלָה לַגַּרְדֹּם! הָהּ, הַצִּילִי אֶת נַפְשֵׁךְ! רַחֲמִי עָלָי!”

הוּא הָיָה מְדֻכָּא עַד מְאֹד, תָּפַשׂ אֶת זְרוֹעָהּ, רָצָה לִמְשֹׁךְ אוֹתָה אַחֲרָיו.

הִיא הִבִּיטָה בּוֹ בְּעֵינַיִם קוֹפְאוֹת.

“מֶה הָיָה לְפֶבּוּס שֶׁלִי?” שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה.

“אוֹיָה!” אָמַר הַכֹּמֶר וְהִשְׁמִיט אֶת יָדָהּ, “לִבֵּךְ לֹא יֵדַע רַחֲמִים!”

“מֶה הָיָה לְפֶבּוּס שֶׁלִּי?” חָזְרָה וְאָמְרָה בְּקוֹל קָשֶׁה.

“הוּא מֵת!” קָרָא הַכֹּמֶר.

“הוּא מֵת!” אָמְרָה הַנַּעֲרָה בְּקוֹלָהּ הַקַּר לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה; “וְלָמָּה זֶה תְּדַבֵּר אֵלַי עַל אֹדוֹת חַיִּים?”

הוּא לֹא שָׁמַע אֶת דְּבָרֶיהָ.

“אָמְנָם כֵּן!” אָמַר הַכֹּמֶר כְּאִישׁ הַמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ, “קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁהוּא מֵת. הַלַּהַב נִנְעַץ עָמֹק בִּבְשָׂרוֹ. דוֹמֶה לִי שֶׁחֹד הַפִּגְיוֹן פָּגַע בְּלִבּוֹ. הָהּ! אוֹתוֹ רֶגַע חָיִיתִי גַם בְּחֻדּוֹ שֶׁל הַפִּגְיוֹן!”

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הִתְנַפְּלָה עָלָיו כִּנְמֵרָה זוֹעֶמֶת וְהָדְפָה אוֹתוֹ בְּכֹחַ שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַטֵּבַע עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגּוֹת.

“צֵא מִפֹּה, בֶּן־מִפְלֶצֶת! צֵא מִפֹּה, רוֹצֵחַ! תֵּן לִי לָמוּת! הַלְּוַאי וְדַם שְׁנֵינוּ יָעִיק לָנֶצַח עַל מִצְחֲךָ כְּאוֹת קָלוֹן! הַאֲנִי אֶהְיֶה לְךָ, הַכֹּמֶר? לְעוֹלָם לֹא! לְעוֹלָם לֹא! לֹא אֹבֶה לִהְיוֹת אִתְּךָ יָחַד! גַּם בַּשְּׁאוֹל לֹא אֶהְיֶה אִתְּךָ! צֵא מִפֹּה, הָאָרוּר! לְעוֹלָם לֹא!”

הַכֹּמֶר מָעַד עַל הַמַּדְרֵגוֹת. דּוּמָם הוֹצִיא אֶת רַגְלָיו מִבֵּין קִפְלֵי גְלִימָתוֹ, נָטַל אֶת פַּנָּסוֹ וְהִתְחִיל מִתְרוֹמֵם לְאִטּוֹ בַּכֶּבֶשׁ הָעוֹלֶה אֶל הַדֶּלֶת; הוּא פָּתַח דֶּלֶת זוֹ וְיָצָא הַחוּצָה. פִּתְאֹם רָאֲתָה הַנַּעֲרָה וְהִנֵּה רֹאשׁוֹ הוֹפִיעַ שׁוּב בַּדֶּלֶת; הַבָּעָה אֲיֻמָּה הָיְתָה נְסוּכָה עַל פָּנָיו, וּבְקוֹל נִחָר הַסָּפוּג קֶצֶף וְיֵאוּשׁ, קָרָא כְּנֶגֶד הַנַּעֲרָה:

“אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, כִּי הוּא מֵת!”

הִיא נָפְלָה וְכָבְשָׁה אֶת פָּנֶיהָ בַּקַּרְקַע, וּבְתָא הַכֶּלֶא לֹא נִשְׁמַע עוֹד כָּל שָׁאוֹן, חוּץ מֵאַנְחַת טִפַּת הַמַּיִם שֶׁהִרְעִידָה בַּחֲשֵׁכָה אֶת פְּנֵי הַשְּׁלוּלִית.

ה. הָאֵם    🔗

דוֹמֶה לִי כִּי אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם אֲשֶׁר יִשְׁוֶה בְּנֹעַם לְהִרְהוּרֵי הָאֵם הַמִּסְתַּכֶּלֶת בְּנַעַל תִּינוֹקָהּ: בְּיִחוּד כְּשֶׁאוֹתָהּ נַעַל הִיא קֹדֶשׁ לְחַג, לְיוֹם שַׁבָּתוֹן אוֹ לְיוֹם טְבִילָה; נַעַל הַמְכֻסָּה עַד לִקְצוֹת הַסֻּלְיָה פִּתּוּחֵי רִקְמָה; נַעַל חֲדָשָׁה אֲשֶׁר לֹא עָלְתָה עוֹד עַל כַּף רַגְלוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק. נַעַל זוֹ היִא כֹּה פְּעוֹטָה וְנֶחְמָדָה וְלֹא תִּסְכֹּן כִּבְיָכֹל לְמַעֲשֵׂה הֲלִיכָה, שֶׁלְּמַרְאֶהָ תְּדַמֶּה הָאֵם לִרְאוֹת אֶת יַלְדָּהּ. הִיא מְצַחֶקֶת כְּנֶגֶד הַנַּעַל, פּוֹנָה אֵלֶיהָ בִּדְבָרִים; הִיא תּוֹהָה עַל הַדָּבָר אִם תְּתֹאַר בַּמְּצִיאוּת רֶגֶל כֹּה קְטַנָּה, וּבְאֵין הַיֶּלֶד כְּנֶגֶד עֵינֶיהָ דַי לָהּ לְהִסְתַּכֵּל בַּנַּעַל הַקְּטַנָּה לְמַעַן תַּעֲלֶה בְּדִמְיוֹנָהּ אֶת הַיְצוּר הָרַךְ וְהַמָּתוֹק. הִיא מְדַמָּה לִרְאוֹת אֶת הַיֶּלֶד, הִיא רוֹאָה אוֹתוֹ כְּמוֹ חַי, בִּבְשָׂרוֹ וּבְדָמוֹ: זָרִיז וְעַלִּיז, אִתּוֹ יָדָיו הָעֲנֻגּוֹת, רֹאשׁוֹ הַסְּגַלְגַּל, שְׂפָתָיו הַזַּכּוֹת, עֵינָיו הַצַּחוֹת אֲשֶׁר הַלֹּבֶן שֶׁבָּהֶן מְהַבְהֵב כְּעֵין הַתְּכֵלֶת. אִם חֹרֶף בָּאָרֶץ, יִהְיֶה הַיֶּלֶד בְּקֵרוּב מָקוֹם: הוּא זוֹחֵל אָנֶה וָאָנָה עַל פְּנֵי הַשְּׁטִיחַ, מְטַפֵּס בְּעָמָל רַב עַל שְׁרַפְרָף, הָאֵם חֲרֵדָה עָלָיו שֶׁמָּא יִקְרַב לָגֶשֶׁת אֶל הָאֵש. וְאִם קַיִץ בָּעוֹלָם, יִתְנַהֵל עַל פְּנֵי הֶחָצֵר אוֹ בַּגַּן, יִקְטֹף אֶת הָעֵשֶׂב מִבֵּין אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת, יִסְתַּכֵּל לְתֻמּוֹ בַּכְּלָבִים וּבַסּוּסִים הַגְּדוֹלִים וְכָל מוֹרָא לֹא יַעֲלֶה עָלָיו; הוּא מְשַׂחֵק בִּצְדָפִים, בִּפְרָחִים, וּכְשֶׁהוּא מְפַזֵּר חוֹל עַל הָעֲרוּגִית וְעָפָר עַל הַשְּׁבִיל – אָז יִתְעוֹרֵר עָלָיו הַגַּנָּן וְיָטִיל בּוֹ גְעָרָה. כָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לוֹ מִדַּמֶּה אֵלָיו וְצוֹחֵק וּמַזְהִיר וּמְשַׂחֵק, – גַּם הָרוּחַ וְגַם קַו הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּתְחָרִים אֶחַד בְּרֵעֵהוּ וּמְשַׂחֲקִים בִּקְוֻצָּה אֱוִילִית זוֹ שֶׁל שַׂעֲרוֹתָיו. הַנַּעַל הִיא אֲשֶׁר תִּבְרָא אֵת כָּל הַמַּרְאוֹת הָאֵלֶּה לְעֵינֵי הָאֵם וּתְמוֹגֵג אֶת לִבָּהּ כָּאֵשׁ אֲשֶׁר תָּמֵס אֶת כַּדוּר הַשַּׁעֲוָה.

וְאוּלָם אִם הַיֵּלֶד אָבַד וְאֵינֶנוּ, אָז יִשְׁתַּנּוּ כָּל הֲמוֹן מַרְאוֹת הַגִּיל וְהַנֹּעַם וְהָרֹךְ, אֲשֶׁר חוֹלְלוּ בְּקֶסֶם הַנַּעַל, וְהָיוּ לַהֲמוֹן דְּבָרִים מְעוֹרְרֵי זְוָעָה. נַעַל הָרִקְמָה הַנֶּחְמָדָה תֵּהָפֵךְ בְּיַד הָאֵם לִכְלִי מַחֲזִיק עִנּוּיִים. אַחַת הִיא הַנִּימָה הָרוֹעֶדֶת בְּלֵב הָאֵם; וְאוּלָם לֹא כְּרוּב שָׁמַיִם יַרְעִיף עָלֶיהָ עַכְשָׁו אֶת לִטּוּפָיו, כִּי אִם שֵׁד מַשְׁחִית הוּא הָעוֹמֵד עָלֶיהָ וּמַכֵּה אוֹתָהּ בְּיִסּוּרִים.

בֹּקֶר אֶחָד, כְּשֶׁיָצְאָה שֶׁמֶשׁ סִיוָן לְהָאִיר בָּעוֹלָם וּשְּׁמֵי הַתְּכֵלֶת הָיוּ עֲמֻקִּים כַּשָּׁמַיִם אֲשֶׁר עָשָׂה גָרוֹפוֹלוֹ בְּצִיּוּרָיו, שָׁמְעָה הַנְּזִירָה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּמִגְדַּל רוֹלַנְד, וְהִנֵּה עַל כִּכַּר גְּרֶב קָם שְׁאוֹן אוֹפַנִּים וְשַׁעֲטַת סוּסִים וְרַעַשׁ כְּלֵי בַּרְזֶל. הִיא הִתְעוֹרְרָה עַל יְדֵי כָּךְ לִזְמָן קָצָר מִקִּפְאוֹנָהּ, קִפְּלָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ מֵעַל לְאָזְנֶיהָ כְּדֵי לֶאֱטֹם אוֹתָן בִּפְנֵי הַשָּׁאוֹן, וְהִתְחִילָה שׁוּב מִתְבּוֹנֶנֶת מִתּוֹךְ כְּרִיעַת בִּרְכַּיִם אֶל הַחֵפֶץ, אֲשֶׁר הִיא הֶעֱרִיצָה בְּאֹפֶן כָּזֶה זֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בְּנַעַל קְטַנָּה זוֹ, כְּפִי שֶׁסִּפַּרְנוּ כְּבָר קֹדֶם, הָיָה מְקֻפָּל כָּל עוֹלָמָהּ. כָּל כֹּחַ מַחֲשַׁבְתָּהּ הָיָה אָצוּר בְּנַעַל זוֹ, וְלֹא הָיָה עָתִיד לְהִשְׁתַּחְרֵר אֶלָּא בְּיוֹם הַמָּוֶת. הַמְּאוּרָה הָאַפְלוּלִית אֲשֶׁר בְּמִגְדַּל רוֹלַנְד הִיא לְבַדָּהּ שָׁמְעָה אֵת כָּל הַקְּלָלוֹת, הַתַּאֲנִיָּה הַנּוֹגַעַת עַד הַלֵּב, הַתְּפִלּוֹת וְהָאֲנָחוֹת אֲשֶׁר שָׁלְחָה הַנְּזִירָה לֵאלֹהֵי מָרוֹם מִדֵּי הַבִּיטָהּ בַּנַּעַל הַנֶּחְמָדָה הָעֲשׂוּיָה מֶשִׁי אָדֹם. מֵעוֹלָם לֹא שָׁפְכָה עֵין אָדָם דִּמְעוֹת חִנָּם כָּאֵלֶּה עַל חֵפֶץ נָעִים וְנֶחְמָד. וְאוּלָם אוֹתוֹ בֹּקֶר כְּאִלּוּ גָבַר יְגוֹנָהּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תָּמִיד, וּבַחוּץ נִשְׁמַע קוֹלָהּ הָרָם, קוֹל קָצוּב וְקוֹרֵעַ לֵב אֲשֶׁר הִגְדִּיל תַּאֲנִיָּה:

“אוֹי לִי עַל בִּתִּי,” קוֹנְנָה הַנְּזִירָה, “אוֹי לִי עַל בִּתִּי! יַלְדָּתִי הַמִּסְכֵּנָה, הַחֲבִיבָה, הַפְּעוֹטָה: עַד עוֹלָם לֹא אוֹסִיף רְאוֹת אֶת פָּנָיִךְ! אָפְסָה לִי כָּל תִּקְוָה! עוֹד נִדְמֶה לִי גַם עַכְשָׁיו, כִּי הַדָּבָר קָרָה רַק אֶתְמוֹל! הָהּ! אֵלִי! לָמָּה נָתַתָּ לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת וַתִּקָּחֶנָּה מִמֶּנִּי עַד אַרְגִּיעָה! הַאִם לֹא יָדַעְתָּ כִּי יְלָדֵינוּ הֵם בָּשָׂר מִבְּשָׂרֵנוּ וְכִי הָאֵם אֲשֶׁר אָבַד לָהּ יַלְדָּהּ לֹא תּוֹסִיף עוֹד הַאֲמֵן בֵּאלֹהִים? אוֹי לַעֲלוּבָה שֶׁכְּמוֹתִּי, עַל מֶה יָצָאתִי בְּאוֹתוֹ יוֹם מִן הַבָּיִת!… הָהּ, רִבּוֹן עוֹלָם, רִבּוֹן עוֹלָם! אֵיךְ יָכֹלְתָּ לִגְזֹל מִמֶּנִּי אֶת הַיַּלְדָּה – הַאִם לֹא רָאִיתָ אֶת פָּנֵיהָ הַנּוֹהַרִים מֵחֹם נַפְשִׁי אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי עָלֶיהָ, לֹא רָאִיתָ בְּשָׁכְבָהּ אֶל חָזִי וְהִיא מְצַחֶקֶת כְּנֶגֶד פָּנַי, בַּהֲרִימָהּ אֶת רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת מֵעַל לְחָזִי וּבְהוֹשִׁיטָהּ אוֹתָן לְמוֹ שְׂפָתַי? הָהּ, לוּ רָאִיתָ אֵת כָּל אֵלֶּה, אֱלֹהִים, הָיִיתָ חָס עַל חֶדְוַת נַפְשִׁי; לֹא הָיִיתָ לוֹקֵחַ מִמֶּנִּי אֶת הָאַהֲבָה הַיְחִידָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה בְּלִבִּי! יָהּ אֵלִי! הַאֻמְנָם עֲלוּבָה הָיִיתִי כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא יָכֹלְתָּ לְהַבִּיט בִּי בְּטֶרֶם תְּדַכְּאֵנִי לֶעָפָר?… אוֹיָה! אוֹיָה! הִנֵּה הַנַּעַל; וְאַיֵּה כַּף הָרֶגֶל אֲשֶׁר לָהּ נוֹעֲדָה הַנַּעַל הַזֹּאת? אַיָּהּ? אָנָה הָלַךְ הַכֹּל? אָנָה הָלְכָה בִּתִּי? יַלְדָּתִי, יַלְדָּתִי! מָה עוֹלְלוּ לָךְ, בַּת טִפּוּחַי! אֵלִי, הָשִׁיבָה לִי אֶת בִּתִּי! בִּרְכַּי מָלְאוּ פְּצָעִים מִכְּרֹעַ לְפָנֶיךָ בִּתְפִלָּה זֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, יָהּ אֵלִי! הֲשִׁיבֶנָּה לִי, וְלוּ רַק לְיוֹם אֶחָד, לְשָׁעָה אַחַת, לְרֶגַע אֶחָד, רִבּוֹנִי! וְאַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיהָ הַשְׁלִיכֵנִי לְבוֹר שַׁחַת לְנֵצַח נְצָחִים! אֲהָהּ! לוּ יָדַעְתִּי אֵי סֶרַח בִּגְדְּךָ, אֱלֹהִים, כִּי אָז אֲחַזְתִּיו וְלֹא הִרְפֵּיתִיו עַד אִם הֲשִׁיבוֹתָ לִי אֶת יַלְדָּתִי! הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת נַעֲלָהּ – הַאִם לֹא תִּתְעוֹרֵר לְחֻמְלָה בִּגְלָלָהּ? הַאֻמְנָם תַּקְשִׁיחַ אֶת לִבְּךָ מֵאֵם הַמִּתְעַנֵּית זֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה? הָהּ, אֵלִי הַטּוֹב וְהָרַחוּם! אֶת יַלְדָּתִי הַיְחִידָה גָזְלוּ מִמֶּנִּי, אֶת דָּמָהּ מָצְצוּ, אֶת עַצְמוֹתֶיהָ פִּצֵּחוּ! גֹּל עָלַי אֶת רַחֲמֶיךָ! הָשִׁיבָה לִי אֶת בִּתִּי! מַה לִי אִם נַפְשָׁהּ שׁוֹכֶנֶת בְּגַן־הָעֵדֶן? לֹא אֹבֶה דַעַת אֶת מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת בִּתִּי! לְבִיאָה אָנֹכִי וְאֶת גּוּרִי הַקָּטֹן אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת!… הָהּ, רִבּוֹנִי, אִם תִּמְנַע מִמֶּנִּי אֶת יַלְדָּתִי – אֶתְפַּלֵּשׁ בֶּעָפָר, אֶחְבֹּט אֶת רֹאשִׁי בָּאֶבֶן אֲאַבֵּד אֶת עוֹלָמִי וְאֶשְׁפֹּךְ עָלֶיךָ אֶת קִלְלָתִי! הַבִּיטָה וּרְאֵה, רִבּוֹנִי, אֶת יָדַי אֲשֶׁר כֻּסּוּ פְּצָעִים. הַאֵין רַחֲמִים לִפְנֵי הָאֵל הַחַנּוּן?… הָהּ, כַּלְכְּלֵנִי בְּלֶחֶם נִקּוּדִים וּבְמֶלַח, אַךְ הֲבִיאֵנִי אֶל בִּתִּי לְמַעַן תְּחַמֵּם אוֹתִי כַּשֶּׁמֶשׁ! אֲהָהּ, אֱלֹהִים, חוֹטֵאת עֲלוּבָה הָיִיתִי וּבִגְלַל בִּתִּי לָמַדְתִּי מִדּוֹת טוֹבוֹת וּצְנִיעוּת. מָלֵאתִי יִרְאַת שָׁמַיִם יַעַן אֲהַבְתִּיהָ; וּבַת־צְחוֹקָהּ הָיְתָה לִי כְּצֹהַר הַנִּפְתַּח בַּשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר בַּעֲדוֹ נִשְׁקַפְתִּי אֵלֶיךָ, אֱלֹהִים!.. אֲהָהּ! לוּ יָכֹלְתִּי עוֹד פַּעַם, רַק עוֹד פַּעַם אַחַת, לְהַעֲלוֹת אֶת הַנַּעַל הַזֹּאת עַל רַגְלָהּ הַנֶּחְמָדָה וְהַוְּרֻדָּה, כִּי אָז מַתִּי בְּחֶדְוָה וּפִי מָלֵא תּוֹדָה לֵאלֹהִים. הָהּ! חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה! לוּלֵא אָבְדָה – כִּי עַתָּה עָמְדָה לְפָנַי גְּדוֹלָה!… אוֹי לִי עַל בִּתִּי הָאֻמְלָלָה! הַאֻמְנָם נִגְזְרָה גְזֵּרָה? יָדַעְתִּי כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ, לֹא אֶרְאֶנָּה גַם בָּעוֹלָם הַבָּא! הֲלֹא בְּפָנַי יִהְיוּ סְגוּרִים שַׁעֲרֵי הַשָּׁמָיִם. מַה גָדוֹל שִׁבְרִי! נִשְׁאֲרָה לִי מִמֶּנָּה רַק נַעֲלָהּ, רַק הַנַּעַל הַזֹּאת וְלא יוֹתֵר!”

הָאֻמְלָלָה צָנְחָה אַרְצָה אֶל הַנַּעַל, אֲשֶׁר שִׁמְּשָׁה לָהּ מְקוֹר שָׂשׂוֹן וְיָגוֹן שָׁנִים רַבּוֹת, וְלִבָּהּ נִקְרַע בְּקִרְבָּהּ כְּמוֹ בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַאֲסוֹנָהּ. כִּי אֵם שַׁכּוּלָה יְגוֹנָהּ חָדָשׁ עִמָּהּ כָּל הַיָּמִים. לְצַעַר זֶה אֵין תַּקָּנָה. הָאֵם יֵשׁ שֶׁהִיא מְבַלָּה אֶת לְבוּשׁ אֲבֵלוּתָהּ אֲבָל לִבָּהּ לֹא יֶרֶף מִיגוֹנוֹ.

אוֹתוֹ רֶגַע הֵרִיעוּ לְיַד תָּא הַנְּזִירָה קוֹלוֹת עַלִּיזִים שֶׁל יְלָדִים. רְגִילָה הָיְתָה אֵם זוֹ, מִדֵּי רְאוֹתָהּ יְלָדִים אוֹ מִדֵּי שָׁמְעָהּ אֶת קוֹלָם, שֶׁתִּתְכַּנֵּס לְפִנַּת הַמְּאוּרָה וְתַסְתִּיר אֶת פָּנֶיהָ כִּבְיָכֹל בְּקִיר הַחוֹמָה, כְּדֵי שֶׁהַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה לֹא יַגִּיעוּ לְאָזְּנֶיהָ. וְאוּלָם הַפַּעַם לֹא עָשְׂתָה כְּהֶרְגְּלָהּ, אֶלָּא נִזְדַּקְּפָה, נָתְנָה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ וְהִקְשִׁיבָה רַב קָשֶׁב. אַחַד הַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים אָמַר בְּרֶגַע זֶה:

“הַיּוֹם יַעֲלוּ אֶת הַצּוֹעֲנִית לִתְלִיָּה.”

כְּעַכָּבִישׁ, אֲשֶׁר בִּרְעֹד רִשְׁתּוֹ יִתְנַפֵּל בִּקְפִיצָה מְהִירָה עַל הַזְּבוּב, כֵּן מִהֲרָה הַנְּזִירָה אֶל אֶשְׁנַבָּהּ אֲשֶׁר נִשְׁקַף, כַּיָּדוּעַ, עַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב. לְיַד עַמּוּד הַתְּלִיָּה הַקָּבוּעַ נִצַּב בֶּאֱמֶת סֻלָּם, וְהַתַּלְיָן עָמַד וְהִתְקִין אֶת הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁכֻּסּוּ חֲלֻדָּה מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם. מִסָּבִיב עָמְדוּ אֲנָשִׁים אֲחָדִים וְזָנוּ אֶת עֵינֵיהֶם בַּמַּחֲזֶה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַיְלָדִים כְּבָר הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה. הַנְּזִירָה תָּרָה בְּעֵינֵיהָ אַחֲרֵי עוֹבֵר וָשָׁב שֶׁתּוּכַל לִפְנוֹת אֵלָיו בִּשְׁאֵלוֹתֶיהָ. וְהִנֵּה הִבְחִינָה בְּכֹמֶר אֶחָד שֶׁעָמַד לְיַד סִדּוּר הַתְּפִלָּה הַצִּבּוִּרי וְעָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כִּמְעַיֵּן, אֶלָּא שֶׁתְּשׂוּמַת לִבּוֹ הָיְתָה נְתוּנָה בְּעֶצֶם לְעַמּוּד הַתְּלִיָּה וְעֵינָיו יָרוּ לְשָׁם מִזְּמָן לִזְמָן מֶבָּט נִזְעָם וּפָרוּעַ. הַנְּזִירָה הִכִּירָה אֶת הַכֹּהֵן מִיּוֹזַס, אִישׁ חָסִיד וִירֵא אֱלֹהִים.

“אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר,” שָׁאֲלָה הַנְּזִירָה, “מִי זֶה עוֹמֵד לַעֲלוֹת לִתְלִיָּה?”

הַכֹּמֶר נִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלֹא עָנָה דָבָר; הִיא חָזְרָה עַל שְׁאֵלָתָהּ, וְאָז עָנָה:

“לֹא יָדָעְתִּי.”

“יְלָדִים עָבְרוּ פֹּה וְאָמְרוּ, כִּי יַעֲלוּ לִתְלִיָּה בַּת צוֹעֲנִים,” חָזְרָה וְאָמְרָה בַּעֲלַת הַתְּשׁוּבָה.

“דוֹמֶה שֶׁכֵּן הַדָּבָר,” אָמַר הַכֹּמֶר.

לְשֵמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִשְׁמִיעָה פַּקֶּט לַה־שַׁנְטְפְלֶרִי צְחוֹק תַּנִּים.

“אֲחוֹתִי הַנְּזִירָה,” אָמַר הַכֹּמֶר, “נִרְאֶה שֶׁאַתְּ שׂוֹטֶמֶת אֶת בְּנוֹת הַצּוֹעֲנִים?”

“וַדַּאי שֶׁאֲנִי שׂוֹטֶמֶת אוֹתָן!” קָרְאָה בַּעֲלַת הַתְּשׁוּבָה; “כֻּלָּן מְכַשֵּׁפוֹת וְגוֹנְבוֹת יְלָדִים! הֵן טָרְפוּ אֶת בִּתִּי, אֶת יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה, אֶת יַלְדָּתִי הַיְחִידָה! לִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי, הֵן טֶרְפוּ אֶת לִבִּי!”

מַרְאֶהָ הָיָה נוֹרָא וְאָיֹם. הַכֹּמֶר הִבִּיט אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ קֹר רוּחַ.

“וְאוּלָם צוֹעֲנִית זוֹ בְּיִחוּד שְׂנוּאָה עָלַי וּמְקֻלֶּלֶת בְּפִי,” הוֹסִיפָה הַנְּזִירָה לְדַבֵּר; “הִיא צְעִירָה לְיָמִים וְהָיְתָה דוֹמָה לְבִתִּי לְפִי שְׁנוֹתֶיהָ – לוּלֵא נִטְרְפָה בִּתִּי בִּידֵי אִמָּהּ שֶׁל צוֹעֲנִית זוֹ. אוֹתָהּ צִפְעוֹנִית, כְּשֶׁהִיא עוֹבֶרֶת עַל יַד הַתָּא שֶׁלִּי, עוֹשָׂה אֶת דָּמִי כַּמֶּרְקָחָה.”

“גִּילִי וְשִׂמְחִי, אֲחוֹתִי הַנְּזִירָה,” אָמַר הַכֹּמֶר וּמִדְּבָרָיו נָשַׁב קֹר שֶׁל מַצֶּבֶת קֶבֶר, “צוֹעֲנִית זוֹ הִיא שֶׁנִּתְחַיְּבָה מִיתָה.”

הוּא הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ עַל חָזֵהוּ וְנִסְתַּלֵּק לְאִטּוֹ מִן הַמָּקוֹם.

בַּעֲלַת הַתְּשׁוּבָה מָחֲאָה כַּף מֵרֹב שִׂמְחָה. “אֲנִי נִבֵּאתִי לָהּ, כִּי סוֹפָהּ לַעֲלוֹת לַגַּרְדֹּם! תּוֹדָה רַבָּה, אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר!” קָרְאָה הַנְּזִירָה אַחֲרֵי הַהוֹלֵךְ.

וְהִיא הִתְחִילָה מִתְהַלֶּכֶת בְּחִפָּזוֹן הֵנָּה וָהֵנָּה מֵעֵבֶר לְסוֹרֵג הָאֶשְׁנָב, שַׂעֲרוֹתֶיהָ הִתְעוֹפְפוּ, עֵינֶיהָ לָהֲטוּ וּכְתֵפָהּ נִתְקְלָה מִזְּמָן לִזְמָן בְּקִיר הַחוֹמָה. וּמַרְאֵה פָּנֶיהָ הָאֲפוֹרִים הָיָה עַכְשָׁו כְּמַרְאֵה זְאֵבָה כְּלוּאָה בְּסוּגָר שֶׁרָעֲבָה הַרְבֵּה זָמן וְהִרְגִּישָׁה לְבַסּוֹף, כִּי עוֹד מְעַט וְהִשְׁלִיכוּ לְפָנֶיהָ אֶת טַרְפָּהּ.

ו. שְׁלֹשָׁה לְבָבוֹת שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה    🔗

וְאוּלָם פֶבּוּס לֹא מֵת. אֲנָשִׁים מִסּוּג זֶה כֹּחַ קִיּוּמָם גָּדוֹל מְאֹד. מָרָן פִילִיףּ לֵילְיֶה, עוֹרֵךְ־הַדִּין מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ, שֶׁאָמַר לְאֶסְמֶרַלְדָּה הַמִּסְכֵּנָּה: “הוּא הוֹלֵךְ לָמוּת” – לֹא אָמַר מַה שֶׁאָמַר אֶלָּא מִתּוֹךְ טָעוּת אוֹ מִתּוֹךְ הֲלָצָה. וְהַכֹּמֶר, שֶׁחָזַר וְאָמַר כַּמָּה פְּעָמִים לָאַסִּירָה: “הוּא מֵת” – לֹא יָדַע אָמְנָם דָּבָר בָּרוּר, וְאוּלָם הַאֲמֵן הֶאֱמִין כִּי כֵן הוּא, שִׁעֵר כָּךְ בְּדַעְתּוֹ, חָשַׁב אֶת זֶה לְנַעֲלֶה מֵעַל כָּל סָפֵק, קִוָּה כִּי כֵן יִהְיֶה. נִסָּיוֹן קָשֶׁה מִדַּי הָיָה זֶה בִּשְׁבִילוֹ אִלּוּ הֻכְרַח לְבַשֵּׂר לָאִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַב בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת עַל אֹודוֹת צָרוֹ. כָּל גֶּבֶר אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹשֶׂה אַף הוּא כַּדָּבָר הַזֶּה.

אֵין לַחְשֹׁב כִּי פִּצְעוֹ שֶׁל פֶבּוּס לֹא הָיָה מְסֻכָּן, אֲבָל הַסַּכָּנָה שֶׁבְּפֶצַע זֶה לֹא הָיְתָה גְדוֹלָה כְּפִי שֶׁהַכֹּמֶר הִתְפָּאֵר בְּלִבּוֹ. רוֹפֵא הַחַיָּלִים, זֶה שֶׁהַחַיָּלִים הֵבִיאוּ אֵלָיו אֶת הַנִּפְצָע מִיָּד לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה, לֹא יָדַע בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנַת יָמִים אִם הַחוֹלֶה צָפוּי לְחַיִּים אוֹ לַמָּוֶת, וְגַם הִגִּיד אֶת זֹאת לַחוֹלֶה בְּלָשׁוֹן רוֹמָאִית. לְבַסּוֹף גָּבְרוּ כֹּחוֹת הַנְּעוּרִים עַל הַמַּחֲלָה; יֶתֶר עַל כֵּן: הָאֵם־הַטֶּבַע גָּמְרָה אֹמֶר לְרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה עַל אַף פִּי הָרוֹפֵא – כַּדָּבָר אֲשֶׁר יִקְרֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לַמְרוֹת נְבוּאוֹת הָרוֹפְאִים וְהַשְעָרוֹתֵיהֶם. פֶבּוּס שָׁכַב עֲדַיִן עַל עֶרֶשׂ חָלְיוֹ בְּבֵית הָרוֹפֵא בִּזְמַן שֶׁגָּבוּ עֵדוּת מִפִּיו פִילִיףּ לֵילְיֶה וְהַשּׁוֹפֵט הַחוֹקֵר אֲשֶׁר לְמִשְׁפַּט הַכְּנֵסִיָּה, וְדָבָר זֶה גַם גָּרַם לוֹ שִׁעְמוּם. וּלְפִיכָךְ קָם בֺּקֶר אֶחָד, כְּשֶׁהִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּטוֹב, וְנָתַן לְבַעַל הָרְפוּאוֹת אֶת זְהַב דָּרְבְנוֹתָיו בְּתוֹרַת תַּשְׁלוּם, וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ. וְאוּלָם דָּבָר זֶה לֹא הִשְׁפִּיעַ לְגַמְרֵי עַל מַעֲשֵׂה בֵּית־הַדִּין. הַמִּשְׁפָּט לֹא הִקְפִּיד בַּיָּמִים הָהֵם עַל הַבֵּרוּר וְהַוַּדָּאוּת שֶׁבַּחֲטָאִים פְּלִילִיִּים. הוּא מָצָא אֵת כָּל סִפּוּקוֹ בִּזְמַן שֶׁהֶעֱלָה אֶת הַנֶּאֱשָׁם לַגַּרְדֹּם. וְהִנֵּה בִּידֵי הַשּׁוֹפְטִים הָיוּ הוֹכָחוֹת מַסְפִּיקוֹת כְּדֵי לְחַיֵּב אֶת אֶסְמֶרַלְדָּה. חָשֹׁב חָשְׁבוּ כִּי פֶבּוּס מֵת, וְדָבָר זֶה הָיָה שָׁקוּל בְּעֵינֵיהֶם כְּנֶגֶד הַכֹּל.

פֶבּוּס מִצִּדּוֹ לֹא בִּקֵשׁ כְּלָל לְהִסְתַּתֵּר. הוּא חָזַר פָּשׁוּט אֶל מַחֲנֵה גְדוּדוֹ, בְּקֶה־אַן־בְּרִי, בְּנָפַת אִיל־דֶּה פְרַנְס, מַהֲלַךְ תַּחֲנוֹת אֲחָדוֹת מִפָּרִיס.

וְהִנֵּה פֶבּוּס לֹא רָצָה כְּלָל לְהוֹפִיעַ בִּכְבודוֹ וּבְעַצְמוֹ בְּמִשְׁפָּט זֶה. לִבּוֹ נִבָּא לוֹ, כִּי הוּא עָתִיד לִנְחֹל שָׁם רַק צְחוֹק. בְּעֶצֶם הוּא יָכֹל לְבָאֵר לְעַצְמוֹ בְּאֹפֶן בָּרוּר אֶת דְּבַר הַמְּאֹרָע אֲשֶׁר עָבַר עָלַיו. וְיַעַן כִּי הָיָה מִקַּלֵּי עוֹלָם וְגַם הֶחֱזִיק בֶּאֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת, כְּדֶרֶךְ כָּל אִישׁ צָבָא שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אֻמָּנוּתוֹ בִּלְבָד, לָכֵן – כְּשֶׁבָּא לְהַרְהֵר בְּעִנְיַן הַמְּאֹרָע – לֹא יָדַע אֵיךְ לְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ אֶת מַעֲשֵׂה הָעֵז; תְּמוּהִים הָיוּ בְּעֵינָיו פְּגִישָׁה מוּזָרָה זוֹ שֶׁנִּפְגַּשׁ עִם אֶסְמֶרַלְדָּה וְגִלּוּי אֲהָבָתָהּ שֶׁהָיָה מוּזָר עוֹד יוֹתֵר; תָּמוּהַּ הָיָה בְּעֵינָיו גַּם מַעֲמָדָהּ שֶׁל אֶסְמֶרַלְדָּה כְּבַת צוֹעֲנׅים; וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – עִנְיַן הַנָּזִיר הַתּוֹעֶה. פָּרָשָׁה זוֹ כֻּלָּהּ הָיְתָה בְּעֵינָיו עִנְיַן כְּשָׁפִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עִנְיַן אַהֲבָה; קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיַּד מְכַשֵּׁפָה הָיְתָה בַּדָּבָר; וְאוּלַי הִתְעָרֵב כָּאן הַשָּׂטָן בִּכְבוֹדוֹ ובְעַצְמוֹ; וְגוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מְאֹרָע לֹא הָיָה אֶלָּא קוֹמֶדְיָה, אוֹ, אִם לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל אוֹתָהּ תְּקוּפָה, מַחֲזֵה־מִסְתּוֹרִין בִּלְתִּי נָעִים בְּיוֹתֵר, וְעָלָיו, עַל פֶבּוּס, הוּטַל לְשַׂחֵק בְּמַחֲזֶה זֶה תַּפְקִיד עָלוּב כְּאֶחָד שֶׁמַּכִּים אוֹתוֹ וּמְשַׁטִּים בּוֹ. הַקָּצִין הִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד עַל זֶה; בּוּשָׁה מֵעֵין זוֹ תֵּאַר בְּאֹפֶן מְצֻיָּן מְמַשֵּׁל הַמְּשָׁלִים הַמְפֻרְסָם לָפוֹנְטֶן:

“מְבֻיָּשׁ כַּשּׁוּעָל אֲשֶׁר הִדְבִּירוֹ תַּרְנְגֹל.”

אַגַּב, הוּא קִוָּה כִּי הַדָּבָר לֹא יִוָּדַע בָּרַבִּים; וְכִי אִם יִעָדֵר מִן הַמִּשְׁפָּט לֹא יַזְכִּירוּ כִּמְעַט אֶת שְׁמוֹ, וּבְכָל אֹפֶן לֹא יְדַבְּרוּ בּוֹ מִחוּץ לְאוּלָם הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר בְּטוֹרְנֶל. וְאָמְנָם הוּא לֹא טָעָה בִּפְרָט זֶה; בַּיָּמִים הָהֵם לֹא הָיוּ מְצוּיִם עֲדַיִן “עִתּוֹנִים שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט”, וְכֵיוָן שֶׁלֹא עָבַר שָׁבוּעַ אֶחָד בְּלִי שֶׁבְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט הַפְּלִילִיִּים, הָרַבִּים לְאֵין סְפֹר בְּפָרִיס, יָדוּנוּ מְזַיֵּף מַטְבְּעוֹת לִשְׁלִיקָה בְּמַיִם רוֹתְחִים, אוֹ מְכַשֵּׁפָה לִתְלִיָּה אוֹ כּוֹפֵר לִשְׂרֵפָה, – לְפִיכָךְ הָיוּ הַבְּרִיוֹת רְגִילִים לִרְאוֹת עַל כָּל פָּרָשַׁת דְּרָכִים אֶת תֶּמִיס¹⁴⁶ הַזְּקֵנָה וְהַמְיֻחֶסֶת עוֹסֶקֶת בִּמְלַאכְתָּהּ, זְרוֹעוֹתֶיהָ חֲשׂוּפוֹת וְשַׁרְוֻלֶּיהָ מֻפְשָׁלִים לָהּ לְאָחוֹר וְהִיא מְטַפֶּלֶת בַּקִּלְשׁוֹן. מְטַפֶּסֶת בַּסֻּלָּם אוֹ בְּעַמּוּד הַתְּלִיָּה; וְכָל חִדּוּשׁ לֹא הָיָה בַּדָּבָר. הָעוֹלָם הַנָּאֶה שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם לֹא יָדַע כִּמְעַט אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַנָּדוֹן לַמָּוֶת אֲשֶׁר עָבַר בִּקְצֵה הָרְחוֹב, וְרַק הָאֲסַפְסוּף יֵש שֶׁהָיָה מִתְעַנֵּג עַל מַחֲזֶה גַס כָּזֶה. מִיתַת בֵּית־דִּין פֻּמְבִּית הָיְתָה אַחַד הַמַּחֲזוֹת הָרְגִילִים שֶׁעַל כִּכַּר הָעִיר, בְּחִינַת מֲחַבַת שֶׁל אוֹפֵה פַּשְׁטִידוֹת אוֹ בֵּית מִטְבָּחַיִם שֶׁל פּוֹשֵׁט נְבֵלוֹת; הַתַּלְיָן הָיָה מֵעֵין קַצָּב, אֶלָּא בָּקִי יוֹתֵר בְּאֻמָּנוּתוֹ.

לֹא עָבַר אֵפוֹא הַרְבֵּה זְמָן וּפֶבּוּס חָדַל מִדְּאֹג לְעִנְיַן הַקּוֹסֶמֶת אֶסְמֶרַלְדָּה, אוֹ סִימִילַר בִּלְשׁוֹנוֹ; וְגַם לְמַכַּת הַפִּגְיוֹן אֲשֶׁר קִבֵּל מִיַּד הַצּוֹעֲנִית אוֹ מִיַּד הַנָּזִיר הַתּוֹעֶה (לֹא הָיָה הֶבְדֵּל רַב בַּדָּבָר) וּלְתוֹצְאוֹת הַמִּשְׁפָּט. וּלְאַחַר שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁתַּחְרֵר מִבְּחִינָה זוֹ שָׁב וְקָלַט אֶת דְּמוּתָהּ שֶׁל פְלֶר דֶּה־לִיס. לִבּוֹ שֶׁל הַקָּצִין פֶבּוּס, כְּתוֹרַת הַפִיסִיקָה שֶׁל אוֹתָהּ תְּקוּפָה, הָיָה מִתְּיָרֵא מִפְּנֵי הָרֵיקָנוּת.

אַגַּב, קֶה־אַן־בְּרִי הָיָה מָקוֹם תָּפֵל מֵאֵין כָּמוֹהוּ. בִּכְפָר זֶה לֹא הָיוּ מְצוּיִם אֶלָּא נַפָּחִים וְרוֹעוֹת בָּקָר בַּעֲלוֹת יָדַיִם מְגֻשָּׁמוֹת, בָּתִּים נְמוּכִים וּצְרִיפֵי קַשׁ נִמְשְׁכוּ כָּאן מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַדֶּרֶךְ לְאֹרֶךְ חֲצִי מִיל, – בְּקִצּוּר: מָקוֹם נִדָּח עַד מְאֹד.

אֶת פְלֶר דֶּה־לִיס אָהַב לִפְנֵי שֶׁנִטְפְּלָה אֵלָיו אַהֲבָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה, וְהַנַּעֲרָה הָיְתָה יָפָה, וּמֹהַר לָהּ נֶחְמָד עַד מְאֹד; וְהִנֵּה בֹּקֶר אֶחָד עָלָה הַבָּחוּר הַסָּפוּג אַהֲבָה עַל סוּסוֹ – לְאַחַר שֶׁהִבְרִיא לְגַמְרֵי וְעִנְיַן הַצּוֹעֲנִית נִרְאָה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ עָבַר וּבָטַל מִן הָעוֹלָם – וּבָא בִּרְכִיבָה עַד לְפֶתַח הַבַּיִת שֶׁל גְּבֶרֶת גּוֹנְדְלוֹרְיֶה. הוּא לֹא שָׂם אֶת לִבּוֹ לַהֲמוֹן הָעָם שֶׁנִּתְקַהֵל עַל הַכִּכָּר לִפְנֵי הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁל נוֹטְר־דַּם; הוּא נִזְכַּר בְּלִי מֵשִׂים כִּי הַזְּמָן הוּא חֹדֶשׁ מַאי; וְהוּא חָשַׁב בְּלִבּוֹ, כִּי הַלָּלוּ נִזְדַּמְנוּ לְכָאן לְשֵׁם תַּהֲלוּכַת פְּאֵר לִכְבוֹד חַג הַשָּׁבוּעוֹת אוֹ לִכְבוֹד חֲגִיגָה אַחֶרֶת, לְפִיכָךְ קָשַׁר אֶת סוּסוֹ אֶל טַבַּעַת הַדֶּלֶת שֶׁבַּפְּרוֹזְדוֹר וְעָלָה אֶל בֵּית אֲרוּסָתוֹ.

הִיא וְאִמָּהּ הָיוּ לְבַדָּן בַּבָּיִת.

עַל לִבָּהּ שֶׁל פְלֶר דֶּה־לִיס הֵעִיקוּ עוֹד כְּמַעֲמָסָה כָּל דִּבְרֵי הַמְּאֹרָע: הַמְכַשֵּׁפָה, הָעֵז, הָאַלְפָא־בֵּיתָא הָאֲרוּרָה וּדְבַר הֵעָלְמוֹ שֶׁל פֶבּוּס. וְלָכֵן כְּשֶׁנִּכְנַס הַקָּצִין שֶׁלָּהּ דִּמּוּ עֵינֶיהָ לִרְאוֹת בּוֹ מַרְאֶה מְשֻׁבָּח, מַדֵּי שְׂרָד חֲדָשִׁים, תְּלִי נוֹצֵץ וְהַכָּרַת פָּנִים אוֹמֶרֶת אַהֲבָה – וְהִיא הִסְמִיקָה מֵרֹב נָחַת. וְגַם הָעַלְמָה בַּת הָאֲצִילִים הָיְתָה נֶחְמָדָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל הַיָּמִים. שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַצְּהֻבּוֹת וְהַנֶּהְדָּרוֹת נַעֲשׂוּ מִקְלַעַת יָפָה לְהַפְלִיא, שִׂמְלָתָהּ הָיְתָה כֻּלָּהּ כְּעֵין הַכָּחֹל, זֶה הַצֶּבַע הַהוֹלֵם עַד לִמְאֹד אֶת בְּהִירוֹת הַשֵּׂעָר: קוֹלוֹנְבְּ הִיא שֶׁגִּלְּתָה לָהּ סוֹד זֶה שֶׁבְּהִתְיַפּוּת; וְעֵינֶיהָ הָיוּ עֲטוּפוֹת חֵן שֶׁל גַּעְגּוּעֵי אַהֲבָה, – דָּבָר הַהוֹלֵם אֶת הַבְּהִירוֹת עוֹד יוֹתֵר.

פֶבּוּס, שֶׁזֶּה זְמַן רָב לֹא רָאָה שׁוּם אִשָּׁה נָאָה חוּץ מִיַּעֲלוֹת הַחֵן הַמְגֻשָּׁמוֹת שֶׁבְּקֶה־אַן־בְּרִי, נִקְסַם עַד מְאֹד לְמַרְאֵה פְלֶר דֶּה־לִיס, וּבְקֶסֶם זֶה נַעֲשָׂה הַקָּצִין שֶׁלָּנוּ מְנֻמָּס וּמָלֵא חֲבִיבוּת עַד כְּדֵי כָּך, שֶׁהַנַּעֲרָה נִתְפַּיְּסָה לוֹ עַד מְהֵרָה. וְאַף הַגְּבֶרֶת גּוֹנְדְלוֹרְיֶה, שֶׁיָּשְׁבָה יְשִׁיַבת תָּמִיד, כְּדֶרֶך הָאִמָּהוֹת, בַּכֻּרְסָה הָרְחָבָה שֶׁלָּהּ, לֹא מְלָאָה לִבָּהּ לְהִתְרַעֵם עָלָיו. וְתוֹכַחְתָּהּ שֶׁל פְלֶר דֶּה־לִיס נָמוֹגָה בִּפְנֵי לְטִיפוֹת הָעֲדָנִים. הָעַלְמָה הַצְּעִירָה לְיָמִים יָשְׁבָה לְיַד הַחַלּוֹן וְרָקְמָה גַם עַכְשָׁו אֶת דְּמוּת הַמְּעָרָה שֶׁל נֶפְּטוּן. הַקָּצִין נִשְׁעַן אֶל מִסְעַד הַכִּסֵּא שֶׁל הַנַּעֲרָה; וְהִיא הִטִּיפָה לוֹ בַּחֲשַׁאי אֶת תּוֹכַחְתָּהּ הָעֲדִינָה.

“לָמָה הָיִיתָ כְּמִסְתַּתֵּר בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי חֱדָשִׁים תְּמִימִים, אִישׁ רַע וִאַכְזָר?”

“הָבָה אִשָּׁבַע לָךְ,” עָנָה פֶבּוּס שֶׁנָּבוֹךְ בְּמִקְצָת מִדֵּי שָׁמְעוֹ שְׁאֵלָה זוֹ, “כִּי הִנָּךְ יָפָה מְאֹד וְקִסְמֵךְ יְצוֹדֵד גַּם לֵב שֶׁל אַרְכִי־הֶגְמוֹן.”

הִיא לֹא הִתְאַפְּקָה וְהֶעֶלְתָה עַל שְׂפָתֶיהָ בַּת־צְחוֹק.

“שָׁמַעְתִּי אַף שָׁמַעְתִּי, אֲדוֹנִי. הַנַּח לוֹ לְיָפְיִי וַעֲנֵנִי תְּשׁוּבָה כַּהֲלָכָה. רוֹאָה אָנֹכִי יֹפִי זֶה מַה כֹּחוֹ!”

“דְּעִי לָךְ אֵפוֹא, קְרוֹבָתִי הַיְקָרָה, כִּי נִקְרֵאתִי לַשׁוּב אֶל גְּדוּדִי.”

“וְהֵיכָן הוּא מְקוֹם הַגְּדוּד הַזֶּה, אִם מֻתָּר לִי לִשְׁאֹל? וְלָמָּה לֹא סַרְתָּ אֶל בֵּיתֵנוּ לָקַחַת אֶת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה?”

“הַמָּקוֹם הוּא קֶה־אַן־בְּרִי.”

פֶבּוּס שָׂמַח עַל שְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה זוֹ שֶׁפִּטְּרָה אוֹתוֹ מֵחוֹבַת הַשְּׁנִיָּה.

“אֲבָל הֲרֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא קָרוֹב מְאֹד, אֲדוֹנִי הַקָּצִין. מַה גָרַם לְכָךְ שֶׁלֹּא בָּאתָ אַף פַּעַם אַחַת לִרְאוֹת אֶת פָּנָי?”

פֶבּוּס בָּא בֵּין הַמְּצָרִים.

“יַעַן אֲשֶׁר… הַמִּשְׂרָה… וְחוּץ מִזֶּה גַם חָלִיתִי, קְרוֹבָתִי הַחֲבִיבָה.”

“הֶהָיִיתָ חוֹלֶה?” חָזְרָה וְשָׁאֲלָה מִתּוֹךְ פָּחַד.

“כֵּן… פָּצוּעַ הָיִיתִי.”

“פָּצוּעַ?!”

הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.

“הוֹי, הָסִירִי כָּל פַּחַד מִלִּבֵּךְ,” עָנָה פֶבּוּס בִּקְרִירוּת, “הַדָּבָר לֹא הָיָה חָשׁוּב בְּיוֹתֵר. נָפְלָה קְטָטָה וְנִדְקַרְתִּי בְּפִגְיוֹן; וְלָמָּה תָּשִׂימִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל לִבֵּךְ?”

“לָמָה אָשִׂים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל לִבִּי?” חָזְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס עַל הַדְּבָרִים וְהֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת אֲשֶׁר מָלְאוּ דְמָעוֹת. “הָהּ, אַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי בְּחִידוֹת וּרְמָזִים. מַה טִיבָהּ שֶׁל דְּקִירַת פִּגְיוֹן זוֹ? אֲנִי רוֹצָה לָדַעַת אֶת פְּרָטֵי הַדְּבָרִים.”

“טוֹב אֵפוֹא, יָפָתִי וְיִקְרַת לִבִּי. קְטָטָה נָפְלָה בֵּינִי וּבֵין מַאֶה פֵדִי, – הֲלֹא תַּכִּירִי אוֹתוֹ? זֶה קְצִין הַצָּבָא מִסֵּן־גֶ’רְמֶן־אַן־לֶה; הֵטַלְנוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ שָׂרֶטֶת – וַהֲרֵי לָךְ כָּל הָעִנְיָן.”

הַקָּצִין הַשָּׁרוּי בִּמְבוּכָה יָדַע לְנָכוֹן, כִּי כָּל רִיב שֶׁל כָּבוֹד מֵרִים אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר בְּעֵינֵי הָאִשָּׁה. וְאָמְנָם פְלֶר דֶּה־לִיס הִבִּיטָה בְּפָנָיו וְנִתְאַדְּמָה כֻּלָּהּ מֵרֹב פַּחַד וְעֹנֶג וְהִשְׁתּוֹמְמוּת. וְאוּלָם הַמְּנוּחָה הַגְּמוּרָה לֹא שָׁבָה עֲדַיִן אֶל נַפְשָׁהּ.

“מִי יִתֵּן וְשַׁבְתָּ לִהְיוֹת בָּרִיא אֵיתָן, פֶבּוּס שֶׁלִי!” אָמְרָה הַנַּעֲרָה. “אוֹתוֹ מַאֶה פֶדִי זָר הוּא לִי וְלֹא אַכִּירֶנּוּ, וְאוּלָם בָּרוּר לִי שֶׁהוּא אִישׁ נִבְזֶה. הַגִּידָה לִי בְּשֶׁלְמָה פָּרַץ הָרִיב בֵּינֵיכֶם?”

עַכְשָו לֹא יָדַע פֶבּוּס כֵּיצַד לְסַיֵּם אֶת מַעֲשֵׂה הַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ, שֶׁכֵּן כֹּחַ דִּמְיוֹנוֹ לֹא הָיָה חָזָק בְּיוֹתֵר לְגַבֵּי הַמְצָאוֹת.

“הוֹ, מָה אֹמַר וּמָה אֲסַפֵּר לָךְ?… דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, עִנְיָן בְּסוּס, עִנְיָן בְּדִבּוּר שֶׁלּוֹ כַּהֲלָכָה!… קְרוֹבָתִי הַיָּפָה,” קָרָא פֶבּוּס, כְּמִתְכַּוֵּן לְהָסֵב אֶת הַדְּבָרִים לְנוֹשֵׂא אַחֵר, “מַה טִיבוֹ שֶׁל רַעַשׁ זֶה הָעוֹלֵה מִבַּחוּץ?”

הוּא נִגַּשׁ אֶל הַחַלּוֹן.

“הָהּ, הַבִּיטִי וּרְאִי, קְרוֹבָתִי הַיָּפָה, מָה רַב הֶהָמוֹן אֲשֶׁר נִתְאַסֵּף עַל הַכִּכָּר!”

“לֹא יָדַעְתִּי מַה טִיבוֹ שֶׁל זֶה,” אָמְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס;

“דּוֹמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן עִנְיָן בִּמְכַשֵּׁפָה שֶׁלֻּקְּחָה הַבֹּקֶר אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, לְמַעַן תִּתְוַדֶּה בְּפֻמְבִּי עַל חַטְּאוֹתֶיהָ: וְאַחֲרֵי כֵן יַעֲלוּ אוֹתָהּ לַגַּרְדֹּם.”

מַעֲשֵׂה אֶסְמֶרַלְדָּה נֶחְשַׁב בְּעֵינֵי הַקָּצִין לְדָבָר תַּם וְנִשְׁלָם, וּלְפִיכָךְ לֹא גָרְמוּ לוֹ דִבְרֵי פְלֶר דֶּה־לִיס שׁוּם הִתְרַגְּשׁוּת. הוּא רַק הוֹסִיף לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה אַחַת אוֹ שְׁתָּיִם.

“מַה שְׁמָהּ שֶׁל מְכַשֵּׁפָה זוֹ?”

“לֹא יָדָעְתִּי,” עָנְתָה הַנַּעֲרָה.

“וְעַל אֵיזוֹ עֲבֵרָה נִתְחַיְּבָה, לְפִי הַשְּׁמוּעָה?”

הִיא מָשְׁכָה שׁוּב בִּכְתֵפֶיהָ הַלְּבָנוֹת.

“לֹא יָדָעְתִּי.”

“אֵל רַחוּם וְחַנּוּן!” פָּתְחָה הָאֵם, “הַמְכַשֵּׁפוֹת מְרֻבּוֹת בְּיָמֵינוּ עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁשּׂוֹרְפִים אוֹתָן וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת שְׁמָן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? אִלּוּ רָצוּ לָדַעַת מַה שֵׁם כָּל עָנָן וְעָנָן הָעוֹבֵר עַל פְּנֵי הַשָּׁמָיִם. אֶלָּא שֶׁאֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ לִדְאֹג לְכָךְ. אֱלֹהִים רוֹשֵׁם אֶת הַכֹּל בְּסִפְרוֹ.” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִתְנַשְּׂאָה הַגְּבֶרֶת הַנִּכְבָּדָה מִמְּקוֹמָהּ וְנִגְּשָׁה אֶל הַחַלּוֹן. “אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם,” הוֹסִיפָה לְדַבֵּר, “נָכוֹן אָמַרְתָּ, אֲדוֹנִי פֶבּוּס. הֶהָמוֹן גָּדוֹל מְאֹד. וְגַם עַל הַגַּגּוֹת, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, עוֹמְדִים כַּמָּה אֲנָשִׁים… הֲתֵדַע, אֲדוֹנִי פֶבּוּס? הָמוֹן זֶה הִזְכִּיר לִי דָבָר מִימֵי נְעוּרַי; כְּשֶׁנִּכְנַס שַׁרְל הַשְּׁבִיעִי לְפָרִיס מָלְאוּ הָרְחוֹבוֹת אֲנָשִׁים כְּמוֹ עַכְשָׁו… לֹא אוּכַל עוֹד לִזְכֹּר בְּאֵיזוֹ שָׁנָה קָרָה הַדָּבָר. הֲלֹא כֵּן, כְּשֶׁאֲנִי מְסַפֶּרֶת לְךָ אֶת זֶה אַתָּה מְדַמֶּה לִשְׁמֹעַ כְּעֵין נוֹשָׁנוֹת, וְאָנֹכִי יֵשׁ לִי בָּזֶה מַזְכֶּרֶת נְעוּרִים… הָהּ! מַרְאֵה הֶהָמוֹן הָיָה אָז נָאֶה יוֹתֵר. כַּמָּה אֲנָשִׁים אֲפִילוּ עָלוּ עַל גְּזוֹזְטְרוֹת הַמָּגֵן שֶׁל שַׁעַר סֶנְט־אַנְטוּאַן. הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה רָכְבוּ עַל סוּס אֶחַד. אַחֲרֵי הוֹד מַלְכוּתָם נָסְעוּ הַגְּבִירוֹת וְאַף הֵן רְכוּבוֹת עַל סוּסֵי מְלַוֵּיהֶן, אִשָּׁה אִשָּׁה וּמְלַוָּהּ. עוֹדֶנִּי זוֹכֶרֶת כִּי הָרוֹאִים צָחֲקוּ צְחוֹק גָּדוֹל מִדֵּי עֲבֹר אֲמַנְיוֹן מִגַּרְלַנְד, אִישׁ קְצַר־קוֹמָה עַד מְאֹד, וְאַחֲרָיו הָאָדוֹן לְבֵית מַטְפֵלוֹן, אִישׁ עֲנָק מִן הָאַבִּירִים אֲשֶׁר הִכָּה בָּאַנְגְּלִים מַכָּה רַבָּה. הַמַּחֲזֶה הָיָה נֶהְדָּר. עָבְרוּ בַּסָּךְ כָּל אֲצִילֵי צָרְפַת וְנָשְׂאוּ אֶת נִסֵּיהֶם הָאֲדֻמִּים אֲשֶׁר הִבְהִיקוּ לְעֵין הָרוֹאִים. אֵלֶּה בְּנִסִּים וְאֵלֶּה בִּדְגָלִים. הַאֶזְכֹּר עוֹד מַה שֶׁרָאִיתִי? הָאָדוֹן לְבֵית קָלָן נָשָׂא נֵס, יַ’ן שַׁטּוֹ מוֹרָן הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ דֶגֶל, הָאָדוֹן לְבֵית קוּסִי אַף הוּא נָשָׂא דֶגֶל וּפְאֵר לְבוּשׁוֹ הָיָה רַב מִלְּבוּשׁ כָּל הַשָּׂרִים, חוּץ מִן הַדֻּכֵּס לְבֵית בֻּרְבּוֹן… הָהּ! מָה אֶתְעַצֵּב אֶל לִבִּי מִדֵּי אֶחְשֹׁב, כִּי כָּל זֶה הָיָה וְעָבַר וְלֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ שָׂרִיד!”

הַנֶּאֱהָבִים הַשְּׁנַיִם לֹא הִקְשִׁיבוּ לְדִבְרֵי הָאַלְמָנָה הַנִּכְבָּדָה. פֶבּוּס סָר מֵאֶצְלָהּ וְסָמַךְ שוּב עַל מִסְעַד הַכִּסֵּא אֲשֶׁר לַאֲרוּסָתוֹ; כָּאן מָצָא מְקוֹם חֲמוּדוֹת עַל יַד פְלֶר דֶּה־לִיס. הָעוֹר הַצַּח אֲשֶׁר לְכַלָּתוֹ הִכָּה אוֹתוֹ בְּסַנְוֵרִים, וְהוּא הָיָה הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ: “כַּדַּאי לֶאֱהֹב רַק אֶת הַבְּהִירוֹת!” שְׁנֵיהֶם הָיוּ שְׁרוּיִם בִּשְׁתִיקָה. הָעַלְמָה הַצְּעִירָה הֵעִיפָה בּוֹ פַּעַם בְּפַעַם מֶבָּט מָקְסָם וּמָלֵא רֹךְ, וּבְשַׂעֲרוֹתֶיהָ נִצְנֵץ הַזֹּהַר אֲשֶׁר לְשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב.

“פֶבּוּס,” אָמְרָה פִּתְאֹם בְּקוֹל חַשַּׁאי, “בְּעוֹד רֶבַע שָׁנָה נָחֹג אֶת חַג כְּלוּלוֹתֵינוּ, הִשָּׁבַע לִי, כִּי לֹא אָהַבְתָּ מִיָּמֶיךָ אִשָּׁה אַחֶרֶת.”

“נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ, כְּרוּבִי הַנֶּחְמָד!” עָנָה פֶבּוּס, וּכְדֵי לְהוֹכִיחַ לִפְלֶר דֶּה־לִיס אֶת אֲמִתּוּת שְׁבוּעָתוֹ הוֹסִיף עַל קוֹלוֹ הַיּוֹצֵא מִלֵּב תָּמִים גַּם מֶבָּט נִלְהָב. יָכֹל הֱיוֹת שֶׁהוּא הֶאֱמִין בְּרֵגַע זֶה בַּדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִפִּיו.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהָאֵם הַטּוֹבָה, שְׂמֵחָה לְמַרְאֵה שְׁלוֹם הָאַהֲבָה הַשּׁוֹרָה עַל בְּנֵי הַזּוּג, יָצְאָה מִן הַחֶדֶר וְהָלְכָה לַעֲשׂוֹת לְצָרְכֵי הַבָּיִת. פֶבּוּס הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וּבְדִידוּת זוֹ הוֹסִיפָה לַקָּצִין רַב־הַפְּעָלִים אֹמֶץ לֵב חָדָשׁ וּמִלְּאָה אֶת רֹאשׁוֹ מַחֲשָׁבוֹת מוּזָרוֹת. פְלֶר דֶּה־לִיס הֲלֹא אָהֲבָה אוֹתוֹ; הוּא הָיָה חֲתָנָהּ; הִיא לְבַדָּהּ אִתּוֹ בַּחֶדֶר; וְהוּא תְּשׁוּקָתוֹ אֵלֶיהָ נִתְעוֹרְרָה בּוֹ שׁוּב, רַעֲנַנָּה וְלוֹהֶטֶת כְּשֶׁהָיְתָה; וּבְכָל אֵלֶּה – הֲיֵשׁ פֶּשַׁע בְּקָטְפוֹ מְלִילוֹת מִן הַקָּמָה? לֹא אֵדַע אִם כָּאֵלֶּה הָיוּ רַעְיוֹנוֹתָיו; וְאוּלָם בָּרוּר הָיָה הַדָּבָר, כִּי פְלֶר דֶּה־לִיס נִבְהֲלָה פִּתְאֹם לִרְאוֹת אֶת הַהַבָּעָה הַנִּשְׁקֶפֶת מִתּוֹךְ עֵינָיו. הִיא הִתְבּוֹנְנָה עַל סְבִיבָהּ וְרָאֲתָה כִּי אִמָּהּ אֵינֶנָּה עוֹד בֶּחָדֶר.

“יִשְׁמְרֵנִי אֱלֹהִים!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה חֲרֵדָה וּמִתְאַדֶּמֶת, “חַם לִי בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר!”

“אַף אָנֹכִי אֲדַמֶּה,” הֵשִׁיב פֶבּוּס, “כִּי קְרוֹבָה שְׁעַת הַצָּהֳרָיִם. חֹם הַשֶּׁמֶשׁ גָּדוֹל מִנְּשׂא. אֵין בְּרֵרָה אַחֶרֶת אֶלָּא לְהוֹרִיד אֶת הַוִּילָאוֹת.”

“לָאו, לָאו,” קָרְאָה הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה, “לְהֵפֶךְ, אֲוִיר צַח נָחוּץ לִי עַכְשָׁו.”

וְכִצְבִיָּה אֲשֶׁר הֵרִיחָה עֲדַת כְּלָבִים כֵּן קָפְצָה הַנַּעֲרָה מִמְּקוֹמָהּ, פָּתְחָה אֶת הַחַלּוֹן וְנֶחְפְּזָה לָצֵאת אֶל הַגְּזוֹזְטְרָה.

פֶבּוּס, אֲשֶׁר חָרָה לוֹ כִּמְעַט עַל הַדָּבָר הַזֶּה, יָצָא אַף הוּא אַחֲרֶיהָ.

כִּכַּר הָעֲזָרָה לְיַד נוֹטְר־דַּם, אֲשֶׁר עַל פָּנֶיהָ, כְּפִי שֶׁיָּדַעְנוּ, נִשְׁקְפָה הַגְּזוֹזְטְרָה, הָיְתָה בְּרֶגַע זֶה מְקוֹם חִזָּיוֹן מַבְעִית וּמְשֻׁנֶּה מְאֹד, וְהַמַּחֲזֶה הֵטִיל חִישׁ מַהֵר אֵימָה עַל פְלֶר דֶּה־לִיס רַכַּת הַלֵּב.

הֲמוֹן עָם, שֶׁשָּׁטַף־עָבַר אֵת הָרְחוֹבוֹת הַסְּמוּכִים, מִלֵּא אֶת עֶצֶם הַכִּכָּר. הַחוֹמָה הַקְּטַנָּה, שֶׁהִקִּיפָה אֶת הָעֲזָרָה וְגָבְהָהּ כַּחֲצִי קוֹמַת אִישׁ, לֹא הָיְתָה מַסְפִּיקָה לַעֲצֹר בְּעַד הֶהָמוֹן מֵהִתְפָּרֵץ אֶל הָעֲזָרָה – לוּלֵא הָכְפְּלָה חוֹמָה זוֹ עַל יְדֵי שׁוּרָה צְפוּפָה שֶׁל שׁוֹטְרִים וְקַלָּעִים אֲשֶׁר רוֹבֵיהֶם בְּיָדָם. בִּזְכוּתָהּ שֶׁל גָּדֵר זוֹ, הָעֲשׂוּיָה רְמָחִים וּבְנֵי קֶלַע, נִשְׁאֲרָה הָעֲזָרָה רֵיקָה מֵאֲנָשִׁים. לְפֶתַח הָעֲזָרָה עָמַד מִשְׁמָר שֶׁל נוֹשְׂאֵי חֲנִית מִן הַבַּלֶּשֶׁת אֲשֶׁר לַחַשְׁמַן. הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה הָיָה סָגוּר, בְּנִגּוּד לַהֲמוֹן הַחַלּוֹנוֹת הַנִּשְׁקָפִים עַל פְּנֵי הַכִּכָּר, שֶׁהָיוּ פְּתוּחִים בְּכָל קוֹמוֹת הַבָּתִּים וּמָלְאוּ אַלְפֵי רָאשִׁים נֶעֱרָמִים זֶה עַל גַּב זֶה כְּכַדּוּרֵי יְרִיָּה בְּבֵית אוֹצָר שֵׁל אַרְטִילֶרְיָה.

מַרְאֵה הֶהָמוֹן אָפוֹר, מְסֹאָב וְאָיֹם. הַחִזָּיוֹן, שֶׁאֵלָיו צִפָּה הָמוֹן זֶה, שַׁיָּךְ הָיָה, כַּנִּרְאֶה, לְסוּג הַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁלְּפִי טִבְעָם הֵם מוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַשְּׁכָבוֹת הַנֶּאֱלָחוֹת שֶׁבֵּין הַתּוֹשָׁבִים. מְתֹעָב מֵאֵין כָּמוֹהוּ הָיָה שְׁאוֹן קוֹלוֹת זֶה שֶׁצָּף מֵעַל גַּלֵּי הַמִּצְנָפוֹת הַכְּתֻמּוֹת וְשַׂעֲרוֹת רָאשִׁים מְזֹהָמוֹת. בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן רִבּוּ הַצּוֹחֲקִים עַל הַצּוֹעֲקִים, הַנָּשִׁים הָיוּ מְרֻבּוֹת עַל הַגְּבָרִים.

מִזְִּמָן לִזְמָן צָף וְעָלָה קוֹל חוֹדֵר וְרוֹעֵד מִתּוֹךְ הַהֲמֻלָּה הַמְכַסָּה אֶת הַכֹּל.

– – – – – – – – – –

“שְׁמַע נָא! מַהְיֶה בַּלִיפְר! וְכִי כָּאן יַעֲלוּ אוֹתָהּ לִתְלִיָּה?”

“אִי לְךָ, פֶּתִי שֶׁכְּמוֹתֶךָ! כָּאן הִיא מִתְוַדָּה עַל חַטְּאוֹתֶיהָ כְּשֶׁכֻּתָּנְתָּהּ הָאַחַת לִבְשָׂרָהּ! הָאֵל הָרַחֲמָן מַצְלִיף עָלֶיהָ פְּסוּקִים בַּלָּשׁוֹן הָרוֹמָאִית. כָּךְ נָהוּג כָּאן תָּמִיד, וְהַדָּבָר מַתְחִיל בִּשְׁעַת הַצָּהֳרָיִם. אִם רְצוֹנְךָ לִרְאוֹת בְּמַחֲזֵה הַתְּלִיָּה, הַטְרַח אֶת עַצְמְךָ וְלֵךְ אֶל כִּכַּר גְּרֶב.”

“הָלֹךְ אֵלֵךְ לְשָׁם אַחֲרֵי כֵן.”

– – – – – – – – – –

“בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, לַה־בּוֹקַמְבְּרִי, הַאֱמֶת הַדָּבָר כִּי הִיא הִכְּתָה מַכּוֹת אֶת הָאָב הַכֹּהֵן אֲשֶׁר בָּא לָקַחַת וִדּוּי מִפִּיהָ?”

“יֵשׁ לְשַׁעֵר שֶׁכָּךְ הָיָה בֶּאֱמֶת, לַה־בֶּשַׁין.”

“הַרְאִיתֶם מִמֵיכֶם בַּת עַכּוּ”ם כָּזוֹ?"

– – – – – – – – – –

“אֲדוֹנִי, כָּךְ הוּא הַמִּנְהָג. הַמְמֻנֶּה עַל אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט מְצֻוֶּה לִמְסֹר אֶת הַנָּדוֹן, אִם הוּא הֶדְיוֹט, לִידֵי אַב בֵּית־הַדִּין שֶׁבְּשַׁטְלֶה, וְהַלָּז מוֹלִיכוֹ לַגַּרְדֹּם; וְאִם הַנָּדוֹן הוּא בֶּן מַעֲמַד הַכֹּהֲנִים – יִמְסְרֶנּוּ הַמְמֻנֶּה לִידֵי פְּקִיד הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַכְּהֻנָּה.”

“רַב תּוֹדוֹת אֲדוֹנִי.”

– – – – – – – – – –

“אֵל אֱלֹהִים!” אָמְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס, “צַר לִי עַל מִסְכֵּנָה זוֹ.”

עֵינֶיהָ, אֲשֶׁר הִבִּיטוּ עַל פְּנֵי הֶהָמוֹן, נִתְמַלְּאוּ יָגוֹן מִתּוֹךְ הִרְהוּר זֶה. הַקָּצִין, שֶׁלִבּוֹ הָיָה נָתוּן לַנַּעֲרָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לֶהָמוֹן, שָׁלַח מֵאָחוֹר אֶת יָדוֹ בַּחֲגוֹרָתָהּ.

הַנַּעֲרָה נִפְנְתָה אֵלָיו וּבְמֶבָּטָהּ הָיָה צְחוֹק וְתוֹכֵחָה גַם יָחַד.

“עָזְבֵנִי נָא. פֶבּוּס, רְאֵה בִּקַּשְׁתִּיךָ! אִמִּי תָּשׁוּב וְתִרְאֶה אֶת מַעֲשֶׂה יָדֶךָ!”

בְּרֶגַע זֶה הִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן שֶׁל נוֹטְר־דַּם לְאִטּוֹ אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה. קוֹל חֶדְוָה עָבַר בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן. לֹא הִסְפִּיק רַעַד הַדְּפִיקָה הָאַחֲרוֹנָה לִגְוֹעַ בָּאֲוִיר וְרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים נָעוּ כְּנוֹעַ גַּלִּים לִנְשִׁיבַת רוּחַ חֲזָקָה, וְקוֹל תְּשׁוּאוֹת אַדִּיר עָלָה מִן הָרְחוֹב, מִן הַחַלּוֹנוֹת וּמִן הַגַּגּוֹת:

“הִנֶּהָ!”

פְלֶר דֶּה־לִיס כִּסְּתָה בְּיָדֶיהָ עַל עֶינֶיהָ, לְבַל תִּרְאֶה בַּמַּחֲזֶה.

“חֶמְדַּת לִבִּי,” אָמַר פֶבּוּס, “אוּלַי תָּשׁוּבִי וְתִכָּנְסִי אֶל הֶחָדֶר?”

“לֹא”, עָנְתָה הַנַּעֲרָה; וְעֵינֶיהָ אֲשֶׁר נִסְגְּרוּ לִפְנֵי רֶגַע מִתּוֹךְ אֵימָה, שָׁבוּ וְנִפְתְּחוּ מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת.

קָרוֹן רָתוּם לְסוּס נוֹרְמַנְדִּי כָּבֵד וּמֻקָּף מֵעֲבָרִים פָּרָשִׁים, אֲשֶׁר מַדֵּיהֶם כְּעֵין הַסָּגֹל זְרוּעִים צְלָבִים לְבָנִים, בָּא בְּרֶגַע זֶה מְדַרְדֵּר מֵרְחוֹב סֶן־פְּיֶר אוֹ־בֶּף וְנִכְנַס אֶל הַכִּכָּר. אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר פִּנּוּ לוֹ דֶרֶךְ בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן בְּהַכּוֹתָם עַל סְבִיבָם בִּשְׁבָטִים אַדִּירִים. עַל יַד הַקָּרוֹן רָכְבוּ פְּקִידִים אֲחָדִים הַנִּמְנִים עַל בֵּית הַמִּשְׁפָּט וְהַבַּלֶּשֶׁת, וְאֵלֶּה נִכְּרוּ לְפִי לְבוּשָׁם הַשָּׁחוֹר וְאֹפֶן רְכִיבָתָם הַגָּרוּעַ. בְּרֹאשָׁם הָיָה מְדַרְדֵּר וְהוֹלֵךְ מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ. בַּקָּרוֹן הַנּוֹרָא יָשְׁבָה נַעֲרָה צְעִירָה שֶׁיָּדֶיהָ הָיוּ כְּפוּתוֹת לָהּ לַאֲחוֹרֶיהָ וְכָל כֹּמֶר לֹא נִרְאָה עַל יָדָהּ, הִיא הָיְתָה לְבוּשָׁה רַק כֻּתֹּנֶת לִבְשָׂרָהּ; שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת (בַּיָּמִים הָהֵם נָהֲגוּ שֶׁלֹא לִגְזֹז אֶת שַׂעֲרוֹת הַנְּדוֹנִים אֶלָּא לְאַחַר שֶׁהִגִּיעוּ לַגַּרְדֹּם) הָיוּ פְּזוּרוֹת עַל לוּחַ לִבָּהּ וְעַל כִּתֵפֶיהָ הַחֲשׂוּפוֹת לְמֶחֱצָה.

לְרָחְבָּם שֶׁל גַּלֵּי הַשְּׂעָרוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁהִבְרִיקוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר כְּנַף הָעוֹרֵב, נִמְתַּח חֶבֶל אָפוֹר וּמָלֵא קְשָׁרִים, שֶׁהִסְתּוֹבֵב וְנִמְשַׁךְ לִצְדָדִין וְהָיָה מְגָרֵד עַד לִפְצָעִים אֶת עַצְמוֹת הַשֶּׁכֶם הָרַכּוֹת וּמִתְפַּתֵּל מִסָּבִיב לְצַוָּארָהּ הַנֶּחְמָד שֶׁל הַנַּעֲרָה כְּשִׁלְשׁוֹל מִסָּבִיב לַפֶּרַח. מִתַּחַת לְאוֹתוֹ חֶבֶל נִצְנֵץ קָמֵעַ קָטֹן מְשֻׁבָּץ פְּנִינֵי זְכוּכִית יְרַקְרַקּוֹת, שֶׁלֹּא נִלְקַח מִמֶּנָּה מִטַּעַם זֶה, כַּנִּרְאֶה, שֶׁנּוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַהוֹלְכִים לְמִיתָה. אֵלֶּה שֶׁהִבִּיטוּ מִתּוֹךְ הַחַלּוֹנוֹת יָכְלוּ לִרְאוֹת עַל קַרְקַע הַקָּרוֹן אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ הַחֲשׂוּפוֹת, שֶׁהִיא הִתְאַמְּצָה לְהַסְתִּירָן תַּחְתֶּיהָ, כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ טִבְעִי אַחֲרוֹן שֶׁל אִשָּׁה. לְרַגְלֶיהָ רָבְצָה עֵז קְטַנָּה, שֶׁהָיְתָה כְּפוּתָה בַּחֲבָלִים. הַנְּדוֹנָה הֶחֱזִיקָה בְּשִׁנֶּיהָ אֶת קְצֵה הַכֻּתֹּנֶת שֶׁלֹּא הָיְתָה צְמוּדָה הֵיטֵב לִבְשָׂרָהּ. דּוֹמֶה הָיָה כִּי בְּכָל אֲסוֹנָהּ הֵצִיק לָהּ בְּיוֹתֵר הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אוֹתָהּ לְרַאֲוָה לְעֵינֵי כֹּל וְהִיא עֲרֻמָּה כִּמְעַט לְלֹא לְבוּשׁ. אֲהָהּ! בְּמַצָּבִים אֲיֻמִּים כָּאֵלֶּה – פָּקַע כֹּחוֹ שֶׁל רֶגֶשׁ הַבּוּשָׁה.

“אֵל אֱלֹהִים!” אָמְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת אֶל הַקָּצִין, “הַבִּיטָה וּרְאֵה, קְרוֹבִי הַיָּפֶה, הֲלֹא זֹאת הִיא הַצּוֹעֲנִית הַנִּתְעָבָה בַּעֲלַת הָעֵז.”

וּבְדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הפְנְתָה אֶת עַצְמָהּ כְּלַפֵּי פֶבּוּס. הַלָּז תָּלָה אֶת עֵינָיו הַקּוֹפְאוֹת בַּקָּרוֹן. פָּנָיו הֶחֱוִירוּ עַד מְאֹד.

“מַה טִיבָהּ שֶׁל אוֹתָהּ צוֹעֲנִית בַּעֲלַת הָעֵז?” שָׁאַל פֶבּוּס כִּמְגַמְגֵּם.

“כֵּיצַד?” הוֹסִיפָה פְלֶר דֶּה־לִיס לְדַבֵּר; “וְכִי נִמְחָה כָּל הַדָּבָר מִזִּכְרוֹנֶךָ?”

פֶבּוּס נִכְנַס לְתוֹךְ דְּבָרֶיהָ.

“כְּחִידָה לִי כָּל הַדָּבָר.”

הוּא עָקַר אֶת עַצְמוֹ מִמְּקוֹמוֹ וְרָצָה לָשׁוּב אֶל הַחֶדֶר; וְאוּלָם פְלֶר דֶּה־לִיס, שֶׁקִּנְאָתָהּ הָעַזָּה עַל דְּבַר הַצּוֹעֲנִית נִתְעוֹרְרָה שׁוּב בְּרֶגַע זֶה, – פְלֶר דֶּה־לִיס שָׁלְחָה בּוֹ מֶבָּט בּוֹחֵן הַמַּבִּיעַ חֲשָׁד. בְּמֹחָהּ עָבַר בְּרֶגַע זֶה כְּעֵין צֵל זִכָּרוֹן, וְהִיא יָדְעָה כִּי שָׁמְעָה שְׁמוּעָה עַל דְּבַר קָצִין אֶחָד הַמְשֻׁתָּף לְמִשְׁפַּט הַמְכַשֵּׁפָה.

“מַה לְךָ?” אָמְרָה אֶל פֶבּוּס; “דּוֹמֶה שֶׁחָרַדְתָּ חֲרָדָה גְדוֹלָה לְמַרְאֵה הַצּוֹעֲנִית הַזֹּאת.”

פֶבּוּס כָּפָה אֶת עַצְמוֹ וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק מְלַגְלֵג.

“הֶאָנֹכִי חָרַדְתִּי? חָלִילָה וְחַס! לֹא הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה!”

“הִשָּׁאֵר אֵפוֹא יַחַד אִתִּי,” אָמְרָה פְלֶר דֶּה־לִיס בְּקוֹל מְצַוֶּה, “נִרְאֶה בַּמַּחֲזֶה עַד תֻּמּוֹ.”

הַקָּצִין הַמִּסְכֵּן נִשְׁאַר מֵאֹנֶס בִּמְקוֹמוֹ. דָּבָר אֶחָד הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ – הַנְּדוֹנָה לֹא הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ מֵעַל קַרקַע הַקָּרוֹן. זֹאת הָיְתָה אֶסְמֶרַלְדָּה – הוּא הִכִּיר אוֹתָהּ, לְצַעֲרוֹ, בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה. יָפְיָהּ לֹא סָר מִמֶּנָּה גַם בְּמַצָּב זֶה שֶׁכֻּלּוֹ חֶרְפָּה וְאָסוֹן; עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת רָחֲבוּ עוֹד יוֹתֵר בְּשֶׁל הָרָזוֹן אֲשֶׁר שֻׁלַּח בִּלְחָיֶיהָ; פָּנֶיהָ הַחִוְרִים הָיוּ טְהוֹרִים וְנַעֲלִים. הִיא דָמְתָה לְזוֹ שֶׁהָיְתָה קֹדֶם בִּבְחִינַת הַדִּמְיוֹן שֶׁיֶּשְׁנוֹ בֵּין קְדוֹשָׁה מְצֻיֶּרֶת בִּידֵי מָסַצִ’יּוֹ לִקְדוֹשָׁה מְצֻיֶּרֶת בְּיַד רְפָאֵל: הִיא נֶעֶשְׂתָה רְפַת כֹּחַ, דַּקָּה וְרָזָה.

אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִשְׁאַר בְּכָל מַהוּתָהּ שׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה רוֹפֵף וְלֹא הָפְקַר עַל יָדָהּ – חוּץ מֵרֶגֶשׁ הַבּוּשָׁה שֶׁלָּהּ – לַמִּקְרֶה: כִּי כֵן חָזְקָה עָלֶיהָ וְהִכְרִיעָה אוֹתָהּ יַד הַמְּהוּמָה וְהַיֵאוּשׁ. עִם כָּל דְּחִיפָה וּדְחִיפָה שֶׁל הַקָּרוֹן הִתְנַדְנֵד גּוּפָהּ כִּדְבַר־מָה שָׁסוּעַ שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים; מֶבָּטָהּ הָיָה עָמוּם וּמְבֻלְבָּל. מִתּוֹךְ עֵינֶיהָ עוֹד נִשְׁקְפָה דִמְעָה, וְאוּלָם זוֹ קָפְאָה וְהָיְתָה כִּבְיָכֹל כִּפְנִינַת קֶרַח.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַתַּהֲלוּכָה הָאֲיֻמָּה הִבְקִיעָה לָהּ דֶּרֶךְ וְעָבְרָה בֵּין הֶהָמוֹן אֲשֶׁר נִדְחַק לִרְאוֹת בָּהּ וְהֵרִיעַ לִקְרָאתָהּ תְּרוּעוֹת גִּיל. וְאוּלָם הַמְסַפֵּר מְחֻיָּב לְצַיֵּן לְשֵׁם הָאֱמֶת, כִּי רַבִּים מִן הָרוֹאִים, לְרַבּוֹת גַּם קְשֵׁי הַלֵּב, רִחֲמוּ עָלֶיהָ מִדֵּי רְאוֹתָם אוֹתָהּ כֹּה יָפָה וְכֹה מְדֻכָּאָה. – לְבַסּוֹף נִכְנַס הַקָּרוֹן לְתוֹךְ חֲצַר הֲעָזָרה.

הַחַיָּלִים נִתְיַצְּבוּ עַל הַמִּשְׁמָר מִשְּׁנֵי הָעֲבָרִים. הֶהָמוֹן נֶאְלַם דֹּם, וְתוֹךְ כְּדֵי דְמָמָה זוֹ, הַנֶּאְדָּרָה וְהָאֲיֻמָּה, נִפְתְּחוּ כְּמוֹ מֵאֲלֵיהֶן שְׁתֵּי דַלְתוֹת הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל כְּשֶׁהֵן מְנַסְּרוֹת בִּשְׁרִיקָה עַל פְּנֵי צִירֵיהֶן. וְאָז נִגְלָה לָעַיִן, לְכָל מְלֹא אָרְכּוֹ, אוּלָם הַהֵיכָל הֶעָמֹק וְהַקּוֹדֵר, כְּשֶׁהוּא עָטוּף כֻּלּוֹ שְׁחוֹרִים וּמוּאָר בְּנֵרוֹת מִסְפָּר, הַמְנַצְנְצִים מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת, וּמַרְאֵהוּ לְאוֹר הַיּוֹם הַבָּהִיר כְּלוֹעַ קֶבֶר פָּתוּחַ לָרְוָחָה. בִּקְצֵה הָאוּלָם, בְּאַפְלוּלִית הַדּוּכָן, רָאֲתָה הָעַיִן צְלָב אַדִּיר שֶׁל כֶּסֶף, שֶׁהִתְנַשֵּׂא אֶל עָל עַל פְּנֵי יְרִיעַת אָרִיג שְׁחוֹרָה הַיּוֹרֶדֶת מִן הַכִּפָּה וּמַגִּיעָה עַד הָרִצְפָּה. כָּל פְּנִים הַבַּיִת הָיָה רֵיק מֵאָדָם. וְאוּלָם מֵרָחוֹק, עַל הַכִּסְאוֹת אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַדּוּכָן, הִסְתַּמְּנוּ כִּמְעַט רָאשֵׁי כְּמָרִים אֲחָדִים, וּבָרֶגַע שֶׁנִּפְתַּח הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל בָּקַע וְעָלָה מִתּוֹךְ הַבַּיִת קוֹל זִמְרָה נֶאִדָּר וְרָם וְחַדְגּוֹנִי, שֶׁנִּשָּׂא כְּגַלִּים מֵעַל רֹאשׁ הַנָּדוֹנָה וְהִרְעִיף עָלֶיהָ פְּסוּקֵי תְּהִלִּים:

אוֹתָהּ שָׁעָה נִשָּׂא קוֹל אַחֵר, נִבְדָּל מֵעַל הַמַּקְהֵלָה, וְשָׁר מֵעַל הַמַּדְרֵגָה אֲשֶׁר לַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל אֶת הַפְּסוּקִים הַסְּפוּגִים יָגוֹן:

‎

זִמְרָה זוֹ, שֶׁזְּקֵנִים שָׁרוּהָ מֵרָחוֹק, בְּאַפְלוּלִית הַבַּיִת, וְעָטְפוּ בָּהּ יְצוּר רַךְ וּמָלֵא שְׂשׂוֹן חַיִּים שֶׁרוּחַ הָאָבִיב הִתְרַפֵּק עָלָיו בִּלְטִיפוֹת וְשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב שָׁפְכָה עָלָיו נְגֹהוֹת – זִמְרָה זוֹ הָיְתָה תְּפִלַּת הַהַשְׁכָּבָה אֲשֶׁר לַמֵּתִים.

הֶהָמוֹן הִקְשִׁיב בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה.

הָאֻמְלָלָה, שֶׁלִּבָּהּ פָּג בְּקִרְבָּהּ, כְּאִלּוּ הִשְׁכִּינָה אֶת מֶבָּטָהּ וְאֶת נַפְשָׁהּ בְּאוּלָם הַקֹּדֶשׁ. שְׂפָתֶיהָ הַחִוְרוֹת נָעוּ כְּלוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה; וּכְשֶׁנִּגַּשׁ אֵלֶיהָ שַׁמַּשׁ הַגַּרְדֹּם, לְמַעַן עֲזֹר לָהּ לָרֶדֶת מֵעַל הַקָּרוֹן, שָׁמַע בְּלָחֳשָׁהּ חֲלִיפוֹת אֶת הַמִּלָּה “פֶבּוּס”.

וְאָז הִתִּירוּ מֵעַל יָדֶיהָ אֶת הָאֲסוּרִים, הוֹרִידוּהָ מֵעַל הַקָּרוֹן בְּלִוְיַת הָעֵז, שֶׁאַף הִיא שֻׁחְרְרָה מִן הַחֲבָלִים וְגָעֲתָה מֵחֶדְוָה, וְהוֹלִיכוּ אוֹתָהּ יְחֵפַת רֶגֶל עַל פְּנֵי הַמַּרְצֶפֶת הָעֲקֻמָּה עַד לְמַעֲלוֹת הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל. מֵאֲחוֹרֶיהָ נִגְרַר הַחֶבֶל, שֶׁהָיָה כָּרוּךְ מִסָּבִיב לְצַוָּארָהּ; וְדוֹמֶה שֶׁזֶּהוּ מִין נָחָשׁ הָרוֹדֵף אַחֲרֶיהָ.

וְהִנֵּה פָּסְקָה הַזִּמְרָה אֲשֶׁר בַּהֵיכָל. מֵעִמְקֵי הַבַּיִת הָאַפְלוּלִי נָעִים וּבָאִים צְלָב זָהָב רַב־מִדּוֹת וְשׁוּרָה שֶׁל נֵרוֹת דּוֹלְקִים. שְׂכִירִים בְּנֵי שְׁוֵיץ, לְבוּשִׁים מַדִּים רַבֵּי גְוָנִים, הִקִּישׁוּ בְּרָמְחֵיהֶם, וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים יָצְאָה תַּהֲלוּכָה שֶׁל כְּמָרִים וּסְגָנִים, לְבוּשִׁים מַדֵּי כְּהֻנָּה וּמְזַמְּרִים פְּסוּקֵי תְּהִלִּים, נִגְּשָׁה עַד הַנְּדוֹנָה וְנִתְיַצְּבָה כְּנֶגְדָּהּ וּכְנֶגֶד הָעָם בִּדְמוּת חֲצִי עִגּוּל. וְאוּלָם הַנְּדוֹנָה תָּלְתָה אֶת עֵינֶיהָ בְּאֶחָד אֲשֶׁר הָלַךְ בְּרֹאשׁ הַתַּהֲלוּכָה, מֵאַחֲרֵי נוֹשֵׂא הַצְּלָב. “הָהּ!” לָחֲשָׁה בַּחֲרָדָה, “הִנֵּהוּ גַם פֹּה, הַכֹּמֶר הַלָּז!”

וְאָמְנָם זֶה הָיָה הַכֹּמֶר דּוֹם קְלוֹד. מִשְּׂמֹאלוֹ הָלַךְ סְגָן הַחַזָּן, מִימִינוֹ הַחַזָּן הַנּוֹשֵׂא אֶת מַטֵּה כְּהֻנָּתוֹ. הַכֹּמֶר הָיָה צוֹעֵד וְהוֹלֵךְ כְּשֶׁרֹאשׁוֹ נָטוּי לְאָחוֹר, עֵינָיו הַקּוֹפְאוֹת קְרוּעוֹת לָרְוָחָה וְהוּא מְזַמֵּר בְּקוֹל רָם:

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהַכֹּמֶר הוֹפִיעַ בַּשַּׁעַר הַגּוֹטִי לְאוֹר הַיּוֹם הַבָּהִיר וְהוּא עָטוּף כֻּלּוֹ בִּגְלִימַת כְּהֻנָּתוֹ הָרְחָבָה הָעֲשׂוּיָה אֲרִיג כֶּסֶף, הֶחֱוִירוּ פָּנָיו כָּל כָּךְ שֶׁרַבִּים מִבֵּין הֶהָמוֹן חָשְׁבוּ כִּי אֶחָד מִפְּסִילֵי הַמַּצֵּבוֹת אֲשֶׁר לְקִבְרוֹת הַחַשְׁמַנִּים קָם מֵאֵצֶל הַדּוּכָן וְהָלַךְ לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַהוֹלֶכֶת לָמוּת.

וְהִיא, חִוֶּרֶת כָּמוֹהוּ וְדוֹמָה כָּמוֹהוּ לְפֶסֶל, לֹא הִרְגִּישָׁה כִּמְעַט כִּי נָתְנוּ בְּיָדָהּ נֵר שַׁעֲוָה דוֹלֵק, כָּתֹם וּכְבַד מִשְׁקָל; אָזְנָהּ לֹא הִבְחִינָה מִלִּים בְּהַקְרִיא לְפָנֶיהָ סוֹפֵר הַמִּשְׁפָּט אֶת דְּבַר וִדּוּיָהּ הַנּוֹרָא; וּכְשֶׁצִּוּוּ עָלֶיהָ שֶׁתַּעֲנֶה “אָמֵן”, עָנְתָה וְאָמְרָה “אָמֵן”. דּוֹמֶה שֶׁהִיא הֶחֱלִיפָה מְעַט כֹּחַ רַק בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַכֹּמֶר מְסַלֵּק מֵעַל פָּנָיו אֶת מְלַוָּיו וְהוֹלֵךְ וְנִגָּשׁ אֵלֶיהָ בִּיחִידוּת.

בְּרֶגַע זֶה הִרְגִּישָׁה כִּי דָמָהּ רוֹתֵחַ בְּרֹאשָׁהּ וְכִי אֵשׁ מֶרֶד הִתְלַקְּחָה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בְּלִבָּהּ הַקּוֹפֵא וְהַמֵּת.

הַכֹּמֶר הִתְקָרֵב אֵלֶיהָ בִּצְעָדִים מְדוּדִים; עֵינָיו הַלּוֹהֲטוֹת רִחֲפוּ גַם בְּרֶגַע אַחֲרוֹן זֶה עַל פְּנֵי גֵוָהּ הֶחָשׂוּף לְמֶחֱצָה. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ דִּבֵּר אֵלֶיהָ בְּקוֹל רָם: “הַנַּעֲרָה, הַהִתְוַדֵּית לִפְנֵי אֱלֹהִים עַל חַטְּאוֹתַיִךְ וּפְשָׁעַיִךְ?” – הוּא גָחַן אֵלֶיהָ וְלָחַשׁ לָהּ עַל אָזְנָהּ (הָרוֹאִים חָשְׁבוּ כִּי הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת וִדּוּיָהּ): “הֲתִרְצִי בִּי? עוֹד יֵשׁ בְּיָדִי לְהַצִּיל אֶת נַפְשֵׁךְ!”

הִיא הִבִּיטָה אֵלָיו בְּעֵינַיִם קוֹפְאוֹת: “סוּר מִמֶּנִּי, הַשָּׂטָן, וְאִם לֹא – אֲגַלֶּה אֶת עֲוֹנֶךָ.”

הוּא צָחַק רֶגַע צְחוֹק זְוָעָה. “אִישׁ לֹא יַאֲמִין לִדְבָרַיִךְ… הַדָּבָר לֹא יוֹעִיל לָךְ, וְרַק הוֹסֵף תּוֹסִיפִי כְּלִמָּה עַל חַטָּאתֵךְ.. מַהֲרִי וַעֲנִי: הֲתִרְצִי בִּי?”

“מָה עוֹלַלְתָּ לְפֶבּוּס שֶׁלִּי?”

“הוּא מֵת!” עָנָה הַכֹּמֶר.

בְּרֶגַע זֶה הֵרִים הַכֹּמֶר הֶעָלוּב בְּלִי מֵשִׂים אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכִּכָּר, עַל הַגְּזוֹזְטְרָה שֶׁל בֵּית גּוֹנְדְלוֹרְיֶה, אֶת הַקָּצִין הַעוֹמֵד לְיַד פְלֶר דֶּה־לִיס. הַכֹּמֶר הִתְנוֹדֵד, הֶעֱבִיר אֶת יָדוֹ עַל עֵינָיו וְהִבִּיט עוֹד פַּעַם אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא; מִפִּיו הִתְמַלְּטָה קְלָלָה וְכָל יְצוּרֵי פָּנָיו הָיוּ כַּאֲחוּזֵי עֲוִית.

“כֵּן יָקוּם וְכֵן יִהְיֶה! מוֹת תָּמוּתִי!” מִלְמֵל מִבֵּין שְׂפָתָיו. “הָיֹה לֹא תִּהְיִי גַם לִשְׁנֵינוּ.” אוֹתוֹ רֶגַע נָשָׂא אֶת יָדוֹ מֵעַל לְרֹאשׁ הַצּוֹעֲנִית וְקָרָא בְּקוֹל אָיֹם: “I nunc, anima anceps, et sit tibi Deus misericors¹⁴⁸” זֶה הָיָה הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן וְהַנּוֹרָא שֶׁבּוֹ נִסְתַּיְּמוּ כָּל מַעֲשֵׂי טֶקֶס מַעֲצִיבִים כָּאֵלֶּה. זֶה הָיָה הָאוֹת הַשָּׁלוּחַ מִן הַכֹּמֶר אֶל הַתַּלְיָן.

הַקָּהָל כָּרַע עַל בִּרְכָּיו.

¹⁴⁹“Kyrie Eleïson!” קָרְאוּ הַכְּמָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁעַר.

Kyrie Eleïson!”" עָנָה אַחֲרֵיהֶם כָּל הַקָּהָל, וְקוֹל הַלַּחַשׁ נִשָּׂא כְּהֶמְיַת יָם מֵעַל לְרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים.

“אָמֵן!” עָנָה הַכֹּמֶר.

הוּא פָּנָה עֹרֶף לַנְּדוֹנָה, רֹאשׁוֹ צָנַח שׁוּב עַל חָזֵהוּ וְיָדָיו נִשְׁתַּלְּבוּ זוֹ עַל זוֹ; הוּא שָׁב וְנִצְטָרֵף אֶל תַּהֲלוּכַת הַכְּמָרִים, וְכַעֲבֹר רֶגַע נֶעְלַם תַּחַת כִּפַּת הַהֵיכָל יַחַד עִם הַצְּלָב וְהַנֵּרוֹת וּגְלִימוֹת הַכְּהֻנָּה; וְקוֹלוֹ הַמְצַלְצֵל גָּוַע לְאִטּוֹ בְּתוֹךְ קוֹלוֹת הַמַּקְהֵלָה אֲשֶׁר שָׁרָה אֶת הֶחָרוּז שֶׁכֻּלּוֹ יֵאוּשׁ:

אוֹתָהּ שָׁעָה צִלְצְלוּ מִבֵּין הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר לַהֵיכָל קַתֵּי הָרְמָחִים הַמְצֻפִּים בַּרְזֶל שֶׁל הַשְּׂכִירִים, וְקוֹל צִלְצוּל זֶה, שֶׁהוֹלֵךְ וְגוֹוֵעַ, נִשְׁמַע כְּהַקָּשַׁת שָׁעוֹן הַמַּשְׁמִיעַ אֶת שַׁעְתָּהּ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַנְּדוֹנָה לַמָּוֶת.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְדַלְתוֹת הַהֵיכָל נִשְׁאֲרוּ פְּתוּחוֹת, וְהָאוּלָם נִגְלָה עַכְשָׁו לָעַיִן רֵיק וְעָטוּף שְׁחוֹרִים, לְלֹא בְּרַק הַצְּלָב וּלְלֹא קוֹלוֹת אֲנָשִׁים.

הַנְּדוֹנָה עָמְדָה בְּלִי נוֹעַ בִּמְקוֹמָהּ וְחִכְּתָה לְמַה שֶׁיָּבוֹא; אֶחָד מִן הַשַּׁמָּשִׁים נוֹשְׂאֵי הַמַּטּוֹת אֲשֶׁר לְבֵית הַמִּשְׁפָּט הָלַךְ לָקַחַת פְּקֻדָּה מִפִּי מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ, זֶה שֶׁעָמַד אוֹתָהּ שָׁעָה וּבָחַן בְּעֵינָיו אֶת פִּתּוּחֵי הָאֶבֶן עַל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל הַמְתָאֲרִים – לְפִי דֵעָה אַחַת – אֶת עֲקֵדַת יִצְחָק, וּלְפִי דֵעָה שְׁנִיָּה – אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ מְחַפְּשִׂים אֶת אֶבֶן הַחֲכָמִים, כִּי לְפִי דֵעָה זוֹ יוֹצֵא שֶׁהַמַּלְאָךְ מְסַמֵּל אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, הָעֵצִים – אֶת הָאֵשׁ, וְאַבְרָהָם אֶת הָאַלְכִּימַאי.

לֹא עַל נְקַלָּה נִסְתַּלֵּק מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ מֵהִסְתַּכְּלוּת זוֹ; לְבַסּוֹף הִפְנָה אֶת פָּנָיו; הוּא נָתַן אוֹת, וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים מַדֵּי זָהָב, הֲלֹא הֵמָּה מְשָׁרְתָיו שֶׁל הַתַּלְיָן, נִגְּשׁוּ אֶל הַצּוֹעֲנִית כְּדֵי לֶאֱסֹר שׁוּב אֶת יָדֶיהָ.

וְהִנֵּה בְּרֶגַע זֶה הִרְגִּישָׁה אוּלַי הָאֻמְלָלָה כְּאֵב נוֹרָא כַּאֲשֶׁר לֹא כָּאֲבָה מִיָּמֶיהָ – כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ אֲנוּסָה לַעֲלוֹת שׁוּב אֶל הַקָּרוֹן וְלָלֶכֶת אֶל מְקוֹם מַאֲסָרָהּ הָאַחֲרוֹן. הִיא נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ הַמְאָדָּמוֹת וְהַיְבֵשׁוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם, אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, אֶל עַנְנֵי הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר פֹּה וָשָׁם הִפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם גִּזְרֵי תְּכֵלֶת בִּדְמוּת מְשֻׁלָּשִׁים וּטְרַפֵּצוֹת; וְאַחֲרֵי רֶגַע הוֹרִידָה אֶת עֵינֶיהָ, הִבִּיטָה מִסָּבִיב, הִבִּיטָה לָאָרֶץ, אֶל הָאֲנָשִׁים, אֶל הַבָּתִּים… וּפִתְאֹם, בְּעוֹד הָאִישׁ לְבוּשׁ הַכָּתֹם קוֹשֵׁר אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ, הוֹצִיאָה מִפִּיהָ זְעָקָה אֲיֻמָּה, זַעֲקַת חֶדְוָה. עַל הַגְּזוֹזְטְרָה הַהִיא, שָׁם בִּקְצֵה הַפִּנָּה שֶׁל הַכִּכָּר, רָאֲתָה אֶת דּוֹדָהּ, אֶת אֲדוֹנֶיהָ, אֶת פֶבּוּס, אֶת שְׁכִינַת חַיֶּיהָ! הַשּׁוֹפֵט הִגִּיד לָהּ דְּבַר שֶׁקֶר! דְּבַר שֶׁקֶר! הִיא הִכִּירָה אוֹתוֹ לְנָכוֹן, לֹא פִּקְפְּקָה כְּלָל בַּדָּבָר; הִנֵּה הוּא עוֹמֵד שָׁם יְפֵה תֹּאַר וּמָלֵא חַיִּים, לָבוּשׁ מַדֵּי שְׂרָד מַבְרִיקִים, נוֹצַת הַפְּאֵר לְרֹאשׁוֹ, הַפִּגְיוֹן עַל יְרֵכוֹ.

“פֶבּוּס!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה, “פֶבּוּס שֶׁלִי!”

וְהִיא רָצְתָה לְהוֹשִׁיט אֵלָיו אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ הָרוֹעֲדוֹת מֵאַהֲבָה וּמֵעֶדְנָה, אַךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ הָיוּ אֲסוּרוֹת.

וּפִתְאֹם רָאוּ עֵינֶיהָ וְהִנֵּה פֶבּוּס מַעֲלֶה קְמָטִים בְּמִצְחוֹ, וְהַנַּעֲרָה הַיָּפָה, הַנִּשְׁעֶנֶת אֵלָיו, מְטִילָה בּוֹ מֶבָּטֵי רֹגֶז וּפִיהָ מַבִּיעַ לִגְלוּג; אַחֲרֵי כֵן רָאֲתָה כִּי פֶבּוּס אָמַר מִלִּים אֲחָדוֹת, שֶׁלֹא הִגִּיעוּ לְאָזְנֶיהָ, וּבְנֵי הַזּוּג נִסְתַּלְּקוּ פִּתְאֹם מֵעַל הַגְּזוֹזְטְרָה וְסָגְרוּ אַחֲרֵיהֶם בְּחִפָּזוֹן אֶת הַדָּלֶת.

“פֶבּוּס!” קָרְאָה הַנַּעֲרָה כַּאֲחוּזַת פַּלָּצוּת, “הַאֻמְנָם מַאֲמִין אַתָּה?…”

רַעְיוֹן אָיֹם עָבַר בְּמֹחָהּ. הִיא נִזְכְּרָה בַּדָּבָר, כִּי דָנוּ אוֹתָהּ לְמִיתָה עַל עֲוֹן אֲשֶׁר רָצְחָה אֶת פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶּר.

עַד לְרֶגַע זֶה נָשְׂאָה בְּסַבְלָנוּת אֵת כָּל יִסּוּרֶיהָ. וְאוּלָם מַכָּה זוֹ הָלְמָה אוֹתָהּ. הִיא הִתְעַלְּפָה וְנָפְלָה לָאָרֶץ.

“הֵחָפְזוּ!” אָמַר שַׁרְמוֹלוּ, “שָׂאוּהָ וַהֲטִּילוּהָ אֶל הַקָּרוֹן וְנָשִׂים קֵץ לַדָּבָר!”

כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן לֹא הִבְחִין שׁוּם אִישׁ בְּאַלְמוֹנִי אֶחָד, זָר וּמוּזָר, שֶׁקָּנָה לוֹ עֲמִידָה בַּיָּצִיעַ שֶׁל פְּסִילֵי הַמְּלָכִים, זֶה הַנִּמְשָׁךְ מֵעַל לְקֶשֶׁת הַקְּמָרוֹן אֲשֶׁר לַשָּׁעַר. עֲמִידָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אַלְמוֹנִי הָיְתָה כֻּלָּהּ שִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ, צַוָּארוֹ מָתוּחַ בְּלִי הֶרֶף, פַּרְצוּפוֹ דְמוּת שֶׁכֻּלָּהּ כִּעוּר, – וְלוּלֵי לְבוּשׁוֹ שֶׁחֶצְיוֹ אָדֹם וְחֵצְיוֹ סָגֹל הָיָה נִרְאֶה כְּאֶחָד מִפַּרְצוּפֵי הָאֶבֶן הַנִּתְעָבִים אֲשֶׁר דֶּרֶךְ לוֹעָם יִשְׁפְּכוּ מַרְזְבֵי הַהֵיכָל הָאֲרֻכִּים אֶת מֵימֵיהֶם זֶה שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. מִסְתַּכֵּל זֶה לֹא גָרַע עַיִן מִכָּל מַה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ לִפְנֵי שַׁעַר נוֹטְר־דַּם הָחֵל מִשְּׁעַת הַצָּהֳרָיִם. וּכְבָר בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בְּלִי שֶׁאִישׁ שָׂם בּוֹ עַיִן וְרָאָה אֶת מַעֲשֵׂהוּ, קָשַׁר חֶבֶל אֶל אֶחָד מִן הָעַמּוּדִים הַקְּטַנִּים שֶׁל הַיָּצִיעַ וְשִׁלְשֵׁל אֶת קָצֵהוּ עַד לַכֶּבֶשׂ הַקִּדְמִי, וּלְאַחַר שֶׁהִתְקִין אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, פָּנָה לְהִסְתַּכֵּל בִּמְנוּחָה בְּמַה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ לְעֵינָיו, וְהָיָה מְצַפְצֵף בִּשְׂפָתָיו כִּשֶׁחָלַף עַל פָּנָיו בִּיעָף שַׁחֲרוּר. וּפִתְאֹם, בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַמָּשׁ שֶׁעוֹזְרֵי הַתַּלְיָן פָּנוּ לְמַלֵּא אֶת הַפְּקֻדָּה שֶׁיָּצְאָה בְּשָׂפָה רָפָה מִפִּי שַׁרְמוֹלוּ, טִפֵּס הָאִישׁ וְעָלָה עַל מַעֲקֵה הַיָּצִיעַ וְתָפַס אֶת הַחֶבֶל בְּרַגְלָיו וּבְבִרְכָּיו וּבְיָדָיו; אַחֲרֵי כֵן נִשְׁתַּלְשֵׁל לְמַטָּה וְהֶחֱלִיק עַל פְּנֵי הֶחָזִית כְּטִפַּת מַיִם הַנִּגְרֶרֶת עַל פְּנֵי זְגוּגִית, וּבִמְהִירוּת שֶׁל חָתוּל הַנּוֹפֵל מֵעַל הַגַּג מִהֵר אֶל הַתַּלְיָנִים, הִכְרִיעַ אוֹתָם אַרְצָה, בִּשְׁתֵּי מַכּוֹת אֶגְרוֹף, אָסַף אֶל יָדוֹ הָאַחַת אֶת הַצּוֹעֲנִית כְּאוֹתוֹ יֶלֶד הָאוֹסֵף אֶת בֻּבָּתוֹ, וְנִתְכַּנֵּס בִּקְפִיצָה אַחַת לְתוֹךְ הַהֵיכָל כְּשֶׁהוּא מֵנִיף מֵעַל לְרֹאשׁוֹ אֶת הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה וְצוֹעֵק בְּקוֹל גָּדוֹל:

“מִקְלָט!”

כָּל זֶה נִתְרַגֵּשׁ וּבָא בִּמְהִירוּת רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁבַּלַּיְלָה אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַדָּבָר מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף לְאוֹרוֹ שֶׁל בָּרָק אֶחָד.

“מִקְלָט! מִקְלָט!” עָנָה הֶהָמוֹן, וְלִמְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם שֶׁל רִבְבוֹת הָאֲנָשִׁים הִזְהִירָה עֵינוֹ הַיְחִידָה שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ בְּגַאֲוָה וּבְגִיל.

מִתּוֹךְ זַעֲזוּעַ זֶה הִתְנַעֲרָה הַנְּדוֹנָה מֵעֶלְפּוֹנָהּ. הִיא הֵרִימָה אֶת שְׁמוּרוֹת עֵינֶיהָ, כְּאִלּוּ נִבְהֲלָה מִדֵּי רְאוֹתָהּ אֶת מַצִּילָהּ.

שַׁרְמוֹלוּ עָמַד כְּמֻכֵּה תִּמָּהוֹן, וְכֵן גַּם הַתַּלְיָנִים וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר. וְאָמְנָם בִּתְחוּם הַהֵיכָל שֶׁל נוֹטְר־דַּם אָסוּר הָיָה לִנְגֹּעַ בַּנְּדוֹנָה. בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הָיָה מְקוֹם מִקְלָט. מֵעֵבֶר לְסַף הַבַּיִת הַזֵּה פָּקַע כּוֹחוֹ שֶׁל הַמִּשְׁפָּט הָאֱנוֹשִׁי.

קְוָזִימוֹדוֹ נִשְׁאַר עוֹמֵד בַּמָּבוֹא הָרָאשִׁי אֲשֶׁר לַהֵיכָל. כַּפּוֹת רַגְלָיו הָעֲצוּמוֹת נִרְאוּ עַל רִצְפַּת הַבַּיִת מוּצָקוֹת כָּעַמּוּדִים הָרוֹמָנִים הַכְּבֵדִים. רֹאשׁוֹ הַמְגֻשָּׁם, הַשּׁוֹפֵעַ שְׂעָרוֹת, שָׁקַע בֵּין כְּתֵפָיו, דֻּגְמַת הָאַרְיֵה אֲשֶּׁר גַּם הוּא מְעֻטָּף בְּרַעְמָה וְאֵין לוֹ צַוָּאר. הוּא נוֹפֵף בְּיָדָיו הַבְּצֵקוֹת אֶת הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הַמַּרְעִידָה בְּלִי הֶרֶף וּמַרְאֶהָ כְּסוּדָר לָבָן; וְאוּלָם הוּא נָשָׂא אוֹתָהּ עַל כַּפָּיו בִּזְהִירוּת מְרֻבָּה עַד מְאֹד, כְּאִלּוּ מִתְיָרֵא הָיָה שֶׁמָּא יִשְׁבְּרֶנָּה אוֹ יִגְרֹם לָהּ קִלְקוּל. דּוֹמֶה הָיָה כִּי הִיא נֶחְשֶׁבֶת בְּעֵינָיו לִדְבַר־מָה עָדִין, יְקַר עֵרֶךְ וִיקַר מְחִיר שֶׁלֹא נוֹצַר לְשֵם יָדָיו אֶלָּא לְשֵׁם יָדַיִם אֲחֵרוֹת. וְיֵשׁ שֶׁנִּדְמָה כִּי הוּא מְהַסֵּס מִנְּגֹעַ בָּהּ נְגִיעָה קַלָּה, כִּי הוּא נִזְהַר מֵהַשִּׁיב עָלֶיהָ אֶת רוּחַ אַפּוֹ. וּלְפֶתַע פִּתְאֹם הָיָה מְחַבֵּק אוֹתָהּ בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ בֵּין זְרוֹעוֹתָיו, לוֹחֵץ אוֹתָהּ אֶל חָזֵהוּ הַמְחֻדָּד, כְּאִלּוּ הָיְתָה זוֹ קִנְיָנוֹ הַטּוֹב וּסְגֻלָּתוֹ הַיְקָרָה, אוֹ כְּאִלּוּ הָיְתָה כָּאן אֵם הַמְחַבֶּקֶת אֶת יַלְדָּהּ. עֵינוֹ אֲשֶׁר כְּעֵין הַגְּנוֹם¹⁵⁰ הָיְתָה נְטוּיָה כְּנֶגֶד הַנַּעֲרָה וְשָׁפְכָה הֲמוֹן רֹךְ וּכְאֵב וְרַחֲמִים, וּפִתְאֹם הוּרְמָה הָעַיִן הַזֹּאת אֶל עָל וּמָלְאָה נְגֹהוֹת מַזְהִירִים. לַמַּרְאֶה הַזֶּה נָתְנוּ הַנָּשִׁים אֶת קוֹלָן בִּצְחוֹק וּבְבֶכִי, הֶהָמוֹן הִתְרוֹצֵץ הֵנָּה וָהֵנָּה מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת; וְאָמְנָם בְּרֶגַע זֶה יָרַד עַל פָּנָיו שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ כְּעֵין נוֹי מְיֻחָד.

וְהוּא הָיָה נָאֶה בְּפֹעַל מַמָּשׁ: זֶה הַיָּתוֹם, הָאֲסוּפִי, הַמְגֹרָשׁ מִנִּי גֵו; הוּא הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ נַעֲלֶה וְחָזָק, עָמַד פָּנִים אֶל פָּנִים מוּל הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית אֲשֶׁר גֵּרְשָׁה אוֹתוֹ מִקִּרְבָּהּ וַאֲשֶׁר עַכְשָׁו לָקַח חֵלֶק כֹּה גָדוֹל בְּמַעֲשֶׂיהָ: הֵעֵז אֶת פָּנָיו כְּנֶגֶד צֶדֶק אֱנוֹשִׁי זֶה שֶׁהוּא, קְוָזִימוֹדוֹ, הוֹצִיא מִיָּדוֹ אֶת טַרְפּוֹ, כְּנֶגֶד כָּל בְּנֵי הַנְּמֵרִים הָאֵלֶּה שֶׁהוּא הוֹצִיא אֶת בִּלְעָם מִלּוֹעָם, כְּנֶגֶד שְׁלִיחֵי בֵּית־הַדִּין, הַשּׁוֹפְטִים וְהַתַּלְיָנִים וּכְנֶגֶד שִׁלְטוֹנָהּ שֶׁל הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר הוּא, הַשָּׁפָל בֵּין שְׁפָלִים, מִגֵּר אוֹתוֹ לָאָרֶץ בְּשֵׁם הַכֹּחַ הָאֱלֹהִי.

וְאַף גַּם זֹאת: נוֹגֵעַ עַד הַלֵּב הָיָה הַדָּבָר, כִּי יְצוּר שֶׁכֻּלּוֹ כִּעוּר נָתַן אֶת עֶזְרָתוֹ לִיצוּר שֶׁכֻּלּוֹ אָסוֹן, כִּי הַנְּדוֹנָה לַמָּוֶת נִצְּלָה עַל יְדֵי קְוָזִימוֹדוֹ. כָּאן נִפְגְּשׁוּ וְעָזְרוּ זֶה לָזֶה הַסֵּבֶל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הַבָּא מִן הַטֶּבַע וְהַסֵּבֶל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הַבָּא מִן הָאָדָם.

וְאוּלָם קְוָזִימוֹדוֹ, לְאַחַר שֶׁחָגַג רְגָעִים אֲחָדִים אֶת נִצְחוֹנוֹ, נֶעְלַם פִּתְאֹם עִם מַשָּׂאוֹ בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה. הֲמוֹן הָעָם, הַמַּעֲרִיץ כָּל מַעֲשֵׂה גְבוּרָה, הִבִּיט אַחֲרָיו לִפְנִים הַבַּיִת הָאַפְלוּלִי וְהִצְטַעֵר עַל הַדָּבָר שֶׁקְּוָזִימוֹדוֹ נִסְתַּלֵּק כֹּה מַהֵר מִתְּשׁוּאוֹת הָרָצוֹן, וּפִתְאֹם הוֹפִיעַ שׁוּב עַל הַשָּׂפָה הַקִּיצוֹנִית שֶׁל יְצִיעַ הַמְּלָכִים; הוּא עָבַר כִּמְרוּצַת טֵרוּף עַל פְּנֵי הַיָּצִיעַ, נוֹפֵף בְּיָדָיו אֶת פְּרִי נִצְחוֹנוֹ וְצָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: “מִקְלָט!” – הֶהָמוֹן עָנָה שׁוּב בִּתְשׁוּאוֹת רָצוֹן. וּקְוָזִימוֹדוֹ, לְאַחַר שֵׁעָבַר בִּמְרוּצָה עַל פְּנֵי הַיָּצִיעַ, נֶעְלַם שׁוּב בְּתוֹךְ הַהֵיכָל. כַּעֲבֹר רֶגַע הוֹפִיעַ עוֹד הַפַּעַם עַל הָרְחָבָה הָעֶלְיוֹנָה, הַצּוֹעֲנִית הָיְתָה עֲדַיִן בֵּין זְרוֹעוֹתָיו וְהוּא רָץ כְּמוֹ קֹדֶם וְקָרָא אֶת קְרִיאָתוֹ: “מִקְלָט!” וְהֶהָמוֹן מָחָא כַּפָּיִם. לָאַחֲרוֹנָה הוֹפִיעַ בַּשְּׁלִישִׁית בְּרֹאשׁ מִגְדַּל הַפַּעֲמוֹנִים; מִפֹּה כְּאִלּוּ הֶרְאָה בְּגַאֲוָה לְכָל הָעִיר אֶת הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר הִצִּיל, וְקוֹלוֹ הָאַדִּיר, זֶה שֶׁהַבְּרִיּוֹת לֹא שְׁמָעוּהוּ אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת וְהוּא עַצְמוֹ לֹא שְׁמָעָהוּ, – הִרְעִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רַעַם גִּיל אֲשֶׁר בָּקַע שְׁחָקִים: “מִקְלָט! מִקְלָט! מִקְלָט!”

“הֵידָד! הֵידָד!” עָנָה אַחֲרָיו הֶהָמוֹן, וְקוֹל הַתְּשׁוּאוֹת הָאֵלֶּה נִשָּׂא עַד לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנָּהָר וְהִכָּה בְּתִמָּהוֹן אֶת הָעָם אֲשֶׁר נֶאֱסַף עַל כִּכַּר גְּרֶב, וְאֶת הַנְּזִירָה שֶׁהָיְתָה שְׁרוּיָה עֲדַיִן בְּצִפִּיָּה וְלֹא גָרְעָה עַיִן מֵעַמּוּד הַתְּלִיָּה.

 

סֵפֶר תְּשִׁיעִי    🔗

א. קַדָּחַת    🔗

דּוֹם קְלוֹד לֹא הָיָה עוֹד בְּנוֹטְר־דַּם בְּשָׁעָה שֶׁבְּנוֹ־אֲסוּפוֹ קָם וְשָׁבַר בְּבַת־אַחַת אֶת הַמַּלְכֹּדֶת הָאֲיֻמָּה, אֲשֶׁר הַכֹּמֶר הָאֻמְלָל הִדִּיחַ לְתוֹכָהּ אֶת הַצּוֹעֲנִית וְאֶת עַצְמוֹ. כְּשֶׁנִכְנַס לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים קָרַע מֵעָלָיו אֶת בִּגְדֵי כְּהֻנָּתוֹ, זָרַק אוֹתָם לִידֵי הַשַּׁמָּשׁ הַנִּבְהָל, יָצָא דֶרֶךְ דֶּלֶת הַסְּתָרִים שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, שָׂכַר סִירָה וְצִוָּה אֶת הַנֶּהָג שֶׁיוֹבִילֵהוּ אֶל הַצַּד הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַסֶּנָה, וְאַחֲרֵי כֵן הָלַךְ וְנִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ הַרְחוֹבוֹת הַתְּלוּלִים שֶׁל רֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. וּבִתְעוֹתוֹ לְלֹא מַטָּרָה, כְּשֶׁפָּנָיו חִוְרִים וְרוּחוֹ שׁוֹמְמָה וְהוּא נִרְגָּשׁ וּמֻכֶּה־סַנְוֵרִים וְזוֹעֵף יוֹתֵר מִצִּפּוֹר לַיְלָה אֲשֶׁר בְּעֶצֶם הַיּוֹם שָׁתָה עָלֶיהָ עֲדַת יְלָדִים – פָּגַע מִדֵּי פַּעַם חֲבוּרַת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ שְׂמֵחִים לְצַד הַגֶּשֶׁר שֶׁל מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ וְהָיוּ מִתְבָּרְכִים בְּלִבָּם שֶׁיָבוֹאוּ לַ“מּוֹעֵד הַנָּכוֹן” וְיַסְפִּיקוּ לִרְאוֹת אֶת תְּלִיַּת הַמְּכַשֵּׁפָה. הוּא לֹא יָדַע הֵיכָן הוּא נִמְצָא, לֹא יָדַע מַה שֶׁלִּבּוֹ מְהַרְהֵר, לֹא יָדַע אִם הוּא חוֹלֵם חֲלוֹם. הוּא הָלַךְ, הֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו, פָּנָה לָרוּץ, נָטָה מֵרְחוֹב לִרְחוֹב, וְכָל אוֹתוֹ הַזְמָן רְדָפוֹ בְּלִי חָשָׂךְ הָרַעְיוֹן עַל אֹדוֹת כִּכַּר גְּרֶב, זוֹ הַכִּכָּר הַנּוֹרָאָה שֶׁכְּאִלוּ נִמְצְאָה בְּלִי הֶרֶף בְּקִרְבַת מָקוֹם. וְכָךְ הוּא הָלַךְ וְעָבַר לְאֹרֶךְ גִבְעַת סֶן־גֶ’נוֹבֵבָה וְיָצָא לְבַסּוֹף דֶּרֶך שַׁעַר סֶן־וִיקְטוֹר, וְהוּא הוֹסִיף לָלֶכֶת וּלְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ כָּל עוֹד רָאָה בְּהָפְכוֹ אֶת פָּנָיו, אֶת אוֹר הַמִּגְדָּלִים שֶׁל רֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה וְאֶת הַבָּתִּים הַבּוֹדְדִים שֶׁבַּפַּרְוָר; וְאוּלָם כְּשֶׁנִּקְרָה עַל דַּרְכּוֹ מְקוֹם־שִׁפּוּעַ וְהִסְתִּיר מִנֶּגֶד עֵינָיו לְגַמְרֵי אֶת פָּרִיס הַשְּׂנוּאָה עָלָיו וְהוּא יָכֹל הָיָה לְדַמּוֹת כִּי הִרְחִיק לָלֶכֶת לְלֵב הַשָּׂדוֹת, לְמָקוֹם שׁוֹמֵם הַנִּמְצָא בְּמֶרְחַק מֵאָה מִיל מִן הַכְּרָךְ – עָמַד מִלֶּכֶת וְהָיָה כְּאִישׁ אֲשֶׁר שָׁב אֵלָיו רוּחוֹ.

מַחֲשָׁבוֹת אֲיֻמּוֹת אָפְפוּ עַכְשָׁו אֶת מֹחוֹ. הוּא שָׁב וְהֵצִיץ הֵיטֵב לְתוֹךְ נַפְשׁוֹ – וְנִזְדַּעְזָע. הוּא חָשַׁב עַל אֹדוֹת הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה שֶׁהֵבִיאָה עָלָיו כִּלָּיוֹן וְהוּא הֵבִיא כִּלָּיוֹן עָלֶיהָ. עֵין רוּחוֹ הֵעִיפָה מֶבָּט נִבְהָל עַל הַנְּתִיבָה הַמִּתְפַּתֶּלֶת, זוֹ שֶׁשְׁנֵיהֶם הָלְכוּ בָּהּ כְּפוּיֵי גוֹרָל וְהִגִּיעוּ לְבַסוֹף אֶל פָּרָשַׁת הַדְּרָכִים אֲשֶׁר שָׁם נִפְּצוּ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד בְּלִי רַחֲמִים. הוּא חָשַׁב עַל אִוֶּלֶת זוֹ שֶׁבִּנְזִירוּת עוֹלָם, עַל הָאַפְסוּת שֶׁל הַצְּנִיעוּת, הַמַּדָּע, הָאֳמוּנָה וְהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, עַל חֹסֶר הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבִּמְצִיאוּת אֱלֹהִים. הוּא שָׁקַע כְּמִתְעַנֵּג בִּמְצוּלַת הָרַעְיוֹנוֹת הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה, וּכְכֹל אֲשֶׁר הוֹסִיף לִשְׁקֹעַ כֵּן הִרְגִּיש כִּי בְּנַפְשׁוֹ יִתְפּוֹצֵץ קוֹל צְחוֹק שֶׁל שָׂטָן.

וּבְחַטְּטוֹ בְּלִבּוֹ וּבִרְאוֹתוֹ מָה רָב הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הַטֶּבַע הִבְדִּיל שָׁם לְתַאֲווֹת הַיֵּצֶר – צָחַק צְחוֹק מַר עַד מְאֹד. הוּא עוֹרֵר בְּעֹמֶק לִבּוֹ אֶת כָּל שִׂנְאָתוֹ, אֶת כָּל רִשְׁעוּתוֹ; וּכְרוֹפֵא הַבּוֹדֵק חוֹלֶה כֵּן הִבִּיט בְּמֶבָּט קַר וְרָאָה כִּי שִׂנְאָתוֹ וְרִשְׁעוּתוֹ אֵינָן אֶלָּא אַהֲבָה מְקֻלְקֶלֶת; כִּי הָאַהֲבָה, הַמְשַׁמֶּשֶׁת מָקוֹר לְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל הָאָדָם, מְחוֹלֶלֶת נוֹרָאוֹת בְּלִבּוֹ שֶׁל כֹּמֶר, וְכִי אָדָם כָּמוֹהוּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה כֹּמֶר נַעֲשָׂה עֶבֶד לַשָּׂטָן. אוֹתוֹ רֶגַע נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק נוֹרָא, וּפִתְאֹם הֶחֳוִירוּ שׁוּב פָּנָיו וְהוּא רָאָה בְּמוֹ עֵינֵי רוּחוֹ אֶת הַסְּגֻלָּה הָאֲיֻמָּה אֲשֶׁר לְאַהֲבָה אַכְזְרִיָּה זוֹ: אַהֲבָה מַחֲרִיבָה וּמַרְעִילָה שֶׁכֻּלָּהּ שִׂנְאָה וּנְקָמָה וְהִיא מְבִיאָה אֶת הָאַחַת לַגַּרְדֹּם וְאֶת הָאֶחָד לַגֵּיהִנֹם: כִּי הִנֵּה הַנַּעֲרָה נְדוֹנָה לַמָּוֶת וְהוּא אִבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ.

וְשׁוּב נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק מִדֵּי זָכְרוֹ כִּי פֶבוּס עוֹדֶנּוּ חַי, כִּי הַקָּצִין נִשְׁאַר לַמְרוֹת הַכֹּל בַּחַיִּים, שָׂבַע עֹנֶג וְחֶדְוָה, לָבַשׁ מַדִּים יָפִים שִׁבְעָתַיִם, אָהַב נַעֲרָה חֲדָשָׁה וְקָרָא אוֹתָה לָבוֹא וְלִרְאוֹת בִּתְלִיַּת אֲהוּבָתוֹ הַקּוֹדֶמֶת, וּמִשְׁנֵה צְחוֹק צָחַק מִדֵּי זָכְרוֹ, כִּי מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשָׁם – רַק הַצּוֹעֲנִית נִפְגְּעָה עַל יָדוֹ, וְהִיא הֲלֹא הָיְתָה הַיְחִידָה אֲשֶׁר מִמֶּנָּה מָנַע אֶת שִׂנְאָתוֹ.

הוּא הִסִּיחַ אֶת מַחֲשַׁבְתוֹ מִן הַקָּצִין וְהִתְחִיל מְהַרְהֵר בִּקְהַל הָרוֹאִים, וּמִיָּד קָפְצָה עָלָיו קִנְאָה מְשֻׁנָּה עַד מְאֹד. זָכֹר נִזְכַּר בַּדָּבָר, כִּי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַב הֻצְּגָה לְרַאֲוָה לְעֵינֵי הָעָם, לְעֵינֵי כָּל הָעָם מִקָּצֵהוּ, וְהִיא עֲרֻמָּה כִּמְעַט וּלְבוּשָׁה רַק כֻּתָּנְתָּהּ לְעוֹרָהּ. הוּא בָּכָה מֵרֹב קֶצֶף מִדֵּי חָשְׁבוֹ, כִּי הַנַּעֲרָה הַיָּפָה הַזֹּאת, הַחֲבַצֶלֶת הַתַּמָּה, הַגָּבִיעַ הַמָּלֵא צְנִיעוּת וְעֶדְנָה, אֲשֶׁר רַק בְּחֶרְדַּת נֶפֶשׁ הָיָה הוּא, הַכֹּמֶר, מַגִּישׁ אוֹתוֹ לְמוֹ פִּיו – נֶהְפְּכָה כִּבְיָכֹל לִכְלִי הֶפְקֵר אֲשֶׁר הָאֲסַפְסוּף הַשָּׁפָל בְּיוֹתֵר שֶׁל פָּרִיס – הַגַּנָּבִים וְהַקַּבְּצָנִים וְהַמְשָׁרְתִים – זָן בּוֹ אֶת עֵינָיו מִתּוֹךְ תַּאֲוָה חֲצוּפָה וּטְמֵאָה. וּמִדֵּי הַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ כַּמָּה אשֶׁר הָיָה יָכֹל לִרְאוֹת עַל אֲדָמוֹת לוּלֵא הָיְתָה הַנַּעֲרָה צוֹעֲנִית וְהוּא כֹּהֵן, לוּלֵא נִבְרָא אוֹתוֹ פֶבּוּס בָּעוֹלָם וְלוּ אָהֲבָה הַנַּעֲרָה אוֹתוֹ, אֶת הַכֹּמֶר; וּכְשֶׁתֵּאַר בְּלִבּוֹ, כִּי גַם הוּא יָכֹל הָיָה לִזְכּוֹת בְּחַיִּים מְלֵאִים שַׁלְוָה וְאַהֲבָה, וְכִי בְּרֶגַע זֶה יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם כַּמָּה זוּגוֹת מְאֻשָּׁרִים הַיּוֹשְׁבִים תַּחַת עֲצֵי הָדָר, אוֹ עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל נַחַל, אוֹ לְנֹכַח הַלַּיְלָה הַזָּרוּעַ כּוֹכָבִים, וְסָחִים זֶה עִם זֶה שִׂיחָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף; וְכִי הוּא וְהִיא, אִלּוּ רָצָה הַמָּקוֹם בְּכָךְ, הָיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת כְּאַחַד הַזּוּגוֹת הָאֵלֶּה – מִדֵּי חָשְׁבוֹ אֶת כָּל זֹאת שָׁטַף עָבַר אֶת לִבּוֹ נַחְשׁוֹל שֶׁל רֹךְ וְיֵאוּשׁ.

“הִיא! הִיא!” זֶה הָיָה הָרַעְיוֹן אֲשֶׁר נִקְבַּע בְּרֹאשׁוֹ וְלֹא נָתַן לוֹ מְנוּחָה, אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ יִסּוּרִים, נִקֵּר בְּמֹחוֹ וְשִׁסַּע אֶת קְרָבָיו. הוּא לֹא בָּא לִידֵי חֲרָטָה, לֹא הִתְחָרֵט עַל שׁוּם דָּבָר. מוּכָן וּמְזֻמָּן הָיַה לַעֲשׂוֹת עוֹד פַּעַם אֶת כָּל מַה שֶׁעָשָׂה; מוּטָב הָיָה לוֹ לִרְאוֹתָהּ בִּידֵי הַתַּלְיָין מֵאֲשֶׁר בִּידֵי הַקָּצִין. וְאוּלָם עַנֵּה עִנָּה אוֹתוֹ הַדָּבָר; עִנּוּיָיו גָּדְלוּ כָּל כָּךְ, שֶׁהָיָה תּוֹלֵשׁ לִפְרָקִים צִיצִיּוֹת שֵׂעָר, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם לֹא זָרְקָה שֵׂיבָה בְּרֹאשׁוֹ.

פַּעַם אַחַת עָבַר בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן, כִּי בְּרֶגַע זֶה אוּלַי נִּתַּן הַצַוָּאר הָרַךְ וְהַנֶּחְמָד לְתוֹךְ הָעֲנִיבָה אֲשֶׁר לַשַּׁרְשֶׁרֶת הָאֲיֻמָּה, זוֹ שֶׁהוּא רָאָה הַבֹּקֶר בְּמוֹ עֵינָיו. וּלְמַחֲשָׁבָה זוֹ יָרַד בְּשָׂרוֹ פַּלְגֵי זֵעָה.

רֶגַע אַחֵר נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק בְּתָאֲרוֹ לְעַצְמוֹ אֶת אֶסְמֶרַלְדָה בִּדְמוּת זוֹ שֶׁהוּא רָאָה אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה: מְלֵאַת חַיִּים, חִדְלַת דְּאָגָה, עַלִּיזָה, מְקֻשֶּׁטֶת, שְׁטוּפַת רִקּוּד, קַלָּה כְּצִפּוֹר כָּנָף וּשְׁרוּיָה בִּשְׁלוֹם נָפְשָׁהּ, וּלְעֻמָּתָהּ תֵּאַר לְעַצְמוֹ אֶת אֶסְמֵרַלְדָּה שֶׁל הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן: כֻּתָּנְתָּהּ לְעוֹרָהּ, הַחֶבֶל כָּרוּךְ לְצַוָּארָהּ, רַגְלֶיהָ יְחֵפוֹת וְהִיא עוֹלָה בַּסֻּלָּם אֶל הַגַּרְדֹּם; דְּמוּת שְׁנִיָּה זוֹ קָמָה כְּנֶגֶד עֵינָיו בִּבְהִירוּת גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא זָעַק זַעֲקַת זְוָעָה.

וְאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁסַּעֲרַת הַיֵּאוּשׁ הֵקִימָה עִרְבּוּבְיָה בְּנַפְשׁוֹ, נִפְּצָה, מִגְּרָה לָאָרֶץ, עִקְּמָה וְעָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ, – הָיָה הוּא מִסְתַּכֵּל בַּטֶּבַע אֲשֶׁר מִסָּבִיב. לְרַגְלָיו נִקְּרוּ תַּרְנְגוֹלוֹת בֵּין הַשִּׂיחִים, חִפּוּשִׂיּוֹת עוֹפְפוּ בַּשֶּׁמֶשׁ; מֵעַל לְרֹאשׁוֹ רִחֲפוּ בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם עַנְנֵי צַחַר; בִּקְצֵה הָאֹפֶק חָצָה מִגְדַּל הַצִּפְחָה אֲשֶׁר לְמִנְזַר סֶן־וִיקְטוֹר אֶת קַו הַגְּבָעוֹת; וְעַל גִּבְעַת קוֹפוּ עָמַד הַטּוֹחֵן וְהִסְתַּכֵּל מִתּוֹךְ שְׁרִיקַת שְׂפָתַיִם בְּכַנְפֵי הַטַּחֲנָה הַמִּסְתּוֹבְבוֹת בָּרוּחַ. וְהוּא הִרְגִישׁ כְּאֵב לְמַרְאֵה הַחַיִּים הָאֵלֶּה הַמְּלֵאִים סֵדֶר וּמַעֲשֶׂה וְשַׁלְוָה וְהֵם חוֹזְרִים וּמִתְגַּלִים בְּצוּרוֹת מַאֲלִיפוֹת. וְשׁוּב נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וֹּבָרַח עַל נַפְשׁוֹ.

וְכָך רָץ דֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת עַד שֶׁהִגִּיעַ הָעָרֶב. בְּרִיחָה זוֹ אָרְכָה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם – הַבְּרִיחָה מִפְּנֵי הַטֶּבַע, מִפְּנֵי הַחַיִּים, מִפְּנֵי נַפְשׁוֹ, מִפְּנֵי הָאָדָם, מִפְּנֵי אֱלֹהִים, מִפְּנֵי הַכֹּל. מִזְּמָן לִזְמָן נָפַל לָאָרֶץ, כָּבַשׁ אֶת פָּנָיו בַּקַּרְקַע וְתָלַשׁ בְּאֶצְבָּעוֹתָיו אֶת שִׁבֳּלֵי הַקָּמָה. לִפְרָקִים עָמַד לָנוּחַ בִּרְחוֹב שׁוֹמֵם שֶׁבַּכְּפָר; וְרַעְיוֹנוֹתָיו הֵצִיקוּ לוֹ כָּל כָּךְ, שׁהוּא תָּפַס אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְרָצָה לְקְָרְעֹו מֵעַל כְּתֵפָיו וּלְנַפְּצוֹ אֶל אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת.

עִם שְׁעַת הַשְּׁקִיעָה בָּחַן שׁוּב אֶת נַפְשׁוֹ וְנִרְאָה לְעַצְמוֹ כְּאִישׁ מְטֹרָף כִּמְעָט. הַסּוּפָה, אֲשֶׁר סָעֲרָה בְּנַפְשׁוֹ לְמִן הָרֶגַע שֶׁהוּא לֹא קִוָּה וְלֹא רָצָה עוֹד לְהַצִּיל אֶת הַצּוֹעֲנִית, – סוּפָה זוֹ לֹא הִשְׁאִירָה בְּנַפְשׁוֹ אַף מֻשָּׂג אֶחָד שָׁלֵם, אַף מַחֲשָׁבָה אַחַת נְכוֹנָה. שִׂכְלוֹ הִתְמוֹטֵט וְהָיָה כְּעִי חֳרָבוֹת. רַק שְׁנֵי דְּבָרִים בְּרוּרִים: אֶסְמֶרַלְדָּה וְעַמּוּד הַתְּלִיָּה; כָּל הַשְׁאָר לֹא הָיָה אֶלָּא מַאְפֵּלְיָה. שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת הָאֵלֶּה, הָאֲחוּזֹות אַחַת בְּאַחַת, עָמְדוּ כְּנֶגֶד עֵינָיו כְּמַחֲזֶה מְעוֹרֵר זְוָעָה; וּבְכֹל אֲשֶׁר הִפְנָה אֲלֵיהֶן אֶת שְׁאֵרִית בִּינָתוֹ וְכֹחַ עִיּוּנוֹ, כֵּן הָלְכוּ הַדְּמֻיּוֹת הָאֵלֶה וְגָדְלוּ לְעֵינָיו מִתּוֹךְ גִּדּוּל דִּמְיוֹנוֹ: אַחַת גָּדְלָה בְּחֵן, בַּחֲמוּדוֹת, בַּיֹּפִי וּבַזֹּהַר, הַשְּׁנִיָּה – בְּנוֹרְאוֹתֶיהָ; עַד שֶׁלְּבַסּוֹף רָאָה אֶת אֶסְמֶרַלְדָּה כְּעֵין כּוֹכָב וְאֶת עַמּוּד הַתְּלִיָּה כִּזְרוֹעַ אַדִּירָה וִיבֵשָׁה.

וּמוּזָר הָיָה הַדָּבָר, כִּי בְּבֹוא עָלָיו כָּל הָעִנּוּיִים הַקָּשִׁים הָאֵלֶּה לֹא חָשַׁב אַף פַּעַם בְּכֹבֶד־רֹאש עַל אֹדוֹת הַמָּוֶת הַגּוֹאֵל. וְכָךְ נִמְלְאָה סְאַת עָנְיוֹ שֶׁל עָלוּב זֶה. הוּא לֹא רָצָה לְהִסְתַּלֵּק מִן הַחַיִּים. יָכֹל הֱיוֹת כִּי הוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמֶת בַּגֵּיהִנֹם הֶעָרוּךְ בָּעוֹלָם הַבָּא.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַיּוֹם נָטָה לַעֲרֹב. שְׁאֵרִית עַצְמוּתוֹ, הַשְּׁרוּיָה עֲדַיִן בַּחַיִּים, הִרְהֲרָה בְּלִי מֵשִּׂים כִּי הִגִּיעַ זְמָן לָשׁוּב. דּוֹמֶה הָיָה לוֹ שֶׁהִרְחִיק לָלֶכֶת מִפָּרִיס; וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁסִּיֵּר אֶת הַמָּקוֹם נוֹכַח לָדַעַת, כִּי הוּא הָלַךְ כָּל הַזְּמָן מִסָּבִיב לַחוֹמָה הַמַּקִּיפָה אֶת רֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. לִימִינוֹ הִתְנַשְּׂאוּ עַל פְּנֵי הָאֹפֶק רָאשֵׁי הַמִּגְדָּל שֶׁל סֶן־סוֹלְפִים וּשְׁלשֶׁת הַמִּגְדָּלִים הַגְּבוֹהִים אֲשֶׁר לְסֶן־גַ’רְמֶן דֶּה־פְּרֶה. וְהוּא פָּנָה לָלֶכֶת לְצַד הַמָּקוֹם הַזֶּה. וּבְעֵת שֶׁזְקִיפֵי הַמִּנְזָר קָרְאוּ אֵלָיו מֵעַל הַסּוֹלְלָה הַמְעֻטָּרָה טְפָחוֹת אֲשֶׁר לְסֶן־גֶ’רְמֶן אֶת הַקְּרִיאָה: “מִי הוֹלֵךְ?” – נָטָה מִן הַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ בִּמְסִלָה צָרָה אֲשֶׁר עָבְרָה בֵּין טַחֲנַת הַמִּנְזָר וּבֵית־הַחוֹלִים שֶׁל הַכְּפָר, וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים עָמַד בִּקְצֵה אֲפָר הַסְּטוּדֶנְטִים. אֲפָר זֶה הָיָה מְפֻרְסָם מְאֹד בְּסִבַּת הַמְּהוּמוֹת שֶׁלֹּא פָּסְקוּ עָלָיו יוֹמָם וָלָיְלָה; וְלַנְּזִירִים הָעֲלוּבִים מִסֶּן־גֶ’רְמֶן נַעֲשָׂה זֶה מֵעֵין נָחָשׁ רב רָאשִׁים. Quod monachis Sncti Germani pratensis hydra fuit, clericis nova simper dissisiorum capita suscitantibus¹⁵¹ הַכֹּמֶר פָּחַד שֶׁמָּא יִפְגַּע שָׁם בְּמִי שֶׁהוּא; כָּל בֶּן־אָדָם הָיָה עָלוּל לְהָטִיל עָלָיו אֵימָה בְּרֶגַע זֶה. קֹדֶם הִתְרַחֵק מִסֶּן־גֶ’רְמֶן וּמִרֹבַע הָאוּנִיבֶרְסִיטָה; עַכְשָׁו הִתְכַּוֵּן לָשׁוּב הָעִירָה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת מְאֹד. הוּא הָלַךְ לְאֹרֶךְ אֲפָר הַסְּטוּדֶנְטִים, נָטָה אֶל הַמְּסִלָּה הַצָּרָה, הַמְשַׁמֶּשֶׁת גְּבוּל בֵּין הָאֲפָר וּבֵין דְּיֶה־נֶף, וְיָצָא לְבַסוֹף אֶל שְׂפַת הַנָּהָר. שָׁם מָצָא דוֹם קְלוֹד שַׁיָּט אֶחָד שֶׁהוֹלִיךְ אוֹתוֹ לָעֵבֶר הַשֵׁנִי שֶׁל הַסֶּנָה בִּמְחִיר אֲגוֹרוֹת אֲחָדוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס, הֵבִיא אוֹתוֹ עַד לִקְצֵה הָעִיר הָעַתִּיקָה וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ עַל לְשׁוֹן יַבָּשָׁה שׁוֹמֵם; מָקוֹם זֶה הַיָּדוּעַ כְּבָר לְקוֹרְאֵינוּ לְפִי גְרֵנְגּוֹאַר שֶׁחָלַם שָׁם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו, נִמְצָא מֵעֵבֶר לְגַנֵּי הַמֶּלֶךְ וְנִמְשַׁךּ מוּל הָאִי הַנִּקְרָא עַל שֵׁם הַשַַּׁיָּט אֲשֶר לְמַעְבָּרַת הַבְּהֵמוֹת.

נִדְנוּדֵי הַסִּירָה הַקְּצוּבִים וְאִוְשַׁת הַמַּיִם נָסְכוּ עַל דוֹם קְלוֹד הָאֻמְלָל כְּעֵין תַּרְדֵּמָה. וּלְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַשַּׁיָּט נִשְׁאַר הַכֹּמֶר כְּמַשְׁמִים עַל שְׂפַת הַנָּהָר, הִבִּיט כְּתוֹהֶה עַל סְבִיבוֹ וְכָל הָעֲצָמִים הוֹפִיעוּ לְפָנָיו מְרַפְרְפִים וְמְגֻּדָּלִים וְשִׁוּוּ כְּנֶגֶד עֵינָיו מַחֲזֶה תַּעְתּוּעִים. יֵשׁ שֶׁאָדָם בָּא לִידֵי מַצָּב כָּזֶה מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת שֶׁלְאַחֲרֵי יִסּוּרִים קָשִׁים.

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה מֵאֲחוֹרֵי מִגְדַּל נֶסְל הַגָּבוֹהַּ. דִּמְדּוּמֵי הָעֶרֶב יָרְדוּ עַל הָעוֹלָם. הַשָּׁמַיִם הֶחֱוִירוּ, וְגַם לְמֵי הַנָּהַר הָיָה עֵין הַחִוָּרוֹן. וּשְׂפַת הַסֶּנָה הַשְּׂמָאלִית, אֲשֶׁר הַכֹּמֶר הִצְמִיד אֵלֶיהָ אֶת עֵינָיו, כִּנְּסָה אֶת שִׁפְעָתָה הַקּוֹדֶרֶת לְבֵין שְׁנֵי הַשְׁטָחִים הַלְּבָנִים הָאֵלֶּה, הָלְכָה הָלֹךְ וָצַר עִם הַמֶּרְחָק וְנִתְקְעָה כְּחֵץ שָׁחוֹר לְתוֹךְ עַרְפִלֵּי הָאֹפֶק. שָׂפָה זוֹ הָיְתָה מְכֻסָּה בָּתִּים שֶׁנִּרְאוּ עַכְשָׁו כִּצְלָלִים כֵּהִים וְהִסְתַּמְנוּ בְּדִמְדּוּמֵי הָעֶרֶב בְּשִׂרְטוּטֵיהֶם הַחַדִּים עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים וְעַל פְּנֵי חֶלְקַת הַמָּיִם. פֹּה וָשָׁם הוּאֲרוּ חַלּוֹנוֹת כְּחוֹרִים מְלֵאִים אֵשׁ רְמָצִים. וְאוֹתוֹ מִגְדָּל בְּצוּרַת חַדּוּדִית עֲצוּמָה וּשְׁחוֹרָה שֶׁהִתְרוֹמֵם פֹּה, בָּדֵל לְעַצְמוֹ, בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁטָחִים הַלְּבָנִים אֲשֶׁר לַשָּׁמַיִם וְלַנָּהָר וְשֶׁדְּמוּתוֹ רְחָבָה בְּיוֹתֵר בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הוּא הִשְׁפִּיעַ עַכְשָׁו עַל דּוֹם קְלוֹד רֹשֶׁם מְשֻׁנֶּה מְאֹד, דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁמְקַבֵּל הָאָדָם הַסָּרוּחַ אַפְּרַקְדָּן לְרַגְלֵי בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הַגָּדוֹל שֶׁל שְׁטְרַסְבּוּרְג וּמַבִּיט בְּדִמְדּוּמֵי הָעֶרֶב אֶל שִׂיא הָעֲנָקִים הַמִּתְרוֹמֵם מֵעַל לְרֹאשׁוֹ. אֶלָּא שֶׁכָּאן הָיָה דוֹם קְלוֹד זָקוּף וְהַחַדּוּדִית הָיְתָה שְׁטוּחָה; אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהַנָּהָר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת בָּבוּאַת הַשָּׁמַיִם, הִגְדִּיל אֶת עָמְקוֹ מִתַּחַת לַחַדּוּדִית, לָכֵן נִרְאָה גַּם צוּק עָצוּם זֶה, דֻּגְמַת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה שֶׁבִּשְׁטְרַסְבּוּרְג, כְּמִתְרֹמֵם לְגֹבַה גָּדוֹל בַּחֲלַל הָאֲוִיר, וְאַף הָרשֶׁם הָיָה כָּרשֶׁם הַהוּא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁרֹשֶׁם זֶה הִפְלִיא בְּיוֹתֵר אֶת פְּעוּלָתוֹ הָעֲצוּמָה, כְּאִלוּ הִתְנַשֵּׂא כָּאן בְּפֹעַל מַמָּשׁ בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הַגָּדוֹל שֶׁל שְׁטְרַסְבּוּרְג אוֹ בֵּית מִסְגָּד דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁגָּבְהוֹ שְׁנֵי מִילִים, – לֵאמֹר, דְּבַר־מָה שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, עָצוּם וְרַב מִדּוֹת; בִּנְיָן אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא רָאֲתָה מֵעוֹלָם עֵין אָדָם, מִגְדַּל בָּבֶל מַמָּשׁ! אֲרֻבּוֹת הַגַּגּוֹת, הַטְּפָחוֹת אֲשֶׁר לְחוֹמוֹת הַבָּתִּים, כּוֹתְרוֹת הַגַּג הַחַדּוֹת, הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר לְמִנְזַר הָאוֹגוּסְטִינִים, מִגְדַּל נֶסְל, – כָּל הַבְּלִיטוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁהִסְתַּמְּנוּ עַל פְּנֵי הַחַדּוּדִית הָעֲצוּמָה, הִגְדִּילוּ עוֹד יוֹתֵר אֶת הָרֹשֶׁם הַמְדֻמֶּה, כֵּיוָן שֶׁהָעַיִן רָאֲתָה כִּבְיָכֹל שִׂרְטוּטִים שֶׁל מַעֲשֶׂה פִּסּוּל מַפְלִיא בְּגָדְלוֹ וּבְצוּרוֹתָיו. דּוֹם קְלוֹד, הַשָּׁרוּי בְּמַצָּב שֶׁל הַטְעָיַת הַחוּשִׁים, דִּמָּה לִרְאוֹת אֶת מִגְדַּל הַתֹּפֶת – דִּמָּה לִרְאוֹת אוֹתוֹ בְּעֵינֵי בָּשָׂר; אַלְפֵי הַמְּאוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ זְרוּעִים עַל פְּנֵי קוֹמָתוֹ שֶׁל הַמִּגְדַּל הֶעָצוּם, נִרְאוּ לוֹ לִקְלוֹד כַּהֲמוֹן חֲדָרָיו שֶׁל כִּבְשָׁן הָעֲנָקִים: וְהַקּוֹלוֹת וְהַתְּשׁוּאוֹת, אֲשֶׁר הִגִּיעוּ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, נִשְׁמְעוּ לְאָזְנָיו כְּצַעֲקוֹת הַכְּאֵב אֲשֶׁר לְדָרֵי גֵיהִנֹּם. וְהִנֵּה אָחֲזָה אוֹתוֹ אֵימָה, הוּא אָטַם בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אֶת אָזְנָיו כְּדֵי שֶׁלֹא יִשְׁמַע אֶת הַקּוֹלוֹת וּפָנָה עֹרֶף כְּדֵי שֶׁיֶּחְדַּל לִרְאוֹת, וְהִתְרַחֵק בִּצְעָדִים מְהִירִים מֵעַל הַדְּמוּת הָאֲיֻמָּה.

וְאוּלָם הַמַּחֲזֶה הָיָה בְּקֶרֶב נַפְשׁוֹ.

וּכְשֶׁחָזַר אֶל הָרְחוֹבוֹת, נִרְאוּ לוֹ הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים הַנִּדְחָקִים לְיַד חַלּוֹנוֹת הַרַאֲוָה, כְּצִלְלֵי בַּלָּהוֹת הַמִּסְתּוֹבְבִים אָנֶה וָאָנָה לְלֹא תַּכְלִית וּלְלֹא סוֹף. אָזְנָיו מָלְאוּ קוֹלוֹת מוּזָרִים; מַחֲזוֹת מְשֻׁנִּים בִּלְבְּלוּ אֶת מֹחוֹ. הוּא לֹא רָאָה בִּדְמוּת וּבְצֶלֶם אֶת הָרְחוֹב וְאֶת הַבָּתִּים, לֹא רָאָה אֶת הָעֲגָלוֹת, אֶת הָאֲנָשִׁים וְאֶת הַנָּשִׁים, אֶלָּא רָאָה עֲצָמִים מְטֻשְׁטָשִׁים אֲשֶׁר קְצוֹתֵיהֶם מִתְמַזְּגִים יָחַד. בְּקֶרֶן רְחוֹב דֶּה־לַה־בֶּרִילְרִי נִמְצְאָה חֲנוּת סַמְמָנִים אֲשֶׁר סוֹכֵךְ הַגַּג שֶׁעַל גַּבָּהּ, כְּפִי הַמִּנְהָג הַנָּהוּג מִיָּמִים קַדְמוֹנִים, הָיָה מְעֻטָּר בְּחִשּׁוּקֵי פַּח קְטַנִּים, וּמֵעַל גַּב הַחִשּׁוּקִים הָאֵלֶּה יָרְדוּ נֵרוֹת עֵץ שֶׁהָיוּ מְקִישִׁים זֶה בָּזֶה עִם נְשִׁיבַת הָרוּחַ וְקוֹלָם הָיָה כְּקוֹל מְקַשְׁקֶשֶׁת. דּוֹם קְלוֹד דִּמָּה לִשְׁמֹעַ בָּאֲפֵלָה אֶת קִשְׁקוּשׁ הַעֲצָמוֹת שֶׁל הֲמוֹנֵי הַשְּׁלָדִים אֲשֶׁר כְּמוֹנְפוֹקוֹן.

“אֲהָה!” מִלְמֵל הַכֹּמֶר, “רוּחַ הַלַּיְלָה חוֹבֵט אוֹתָם עַד שֶׁהֵם טוֹפְחִים זֶה בָּזֶה וּשְׁאוֹן כַּבְלֵיהֶם מִתְעָרֵב בִּנְקִישַׁת עַצְמוֹתֵיהֶם! יָכֹל הֱיוֹת שֶׁגַּם הִיא בֵּין הַשְּׁלָדִים הָאֵלֶּה!”

כָּל יֵשׁוּתוֹ הָיְתָה אֲחוּזַת בְּעָתָה וְהוּא לֹא יָדַע לְאָן הוּא הוֹלֵךְ. לְאַחַר שֶׁעָבַר בִּצְעָדִים אֲחָדִים יָצָא אֶל גֶּשֶׁר מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ. בְּחַלוֹנָהּ שֶׁל דְּיוֹטָה תַּחְתּוֹנָה אַחַת נִצְנֵץ נֵר; הוּא כּוֹנֵן אֶת צְעָדָיו אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, מִבַּעַד לִזְגוּגִית שְׁבוּרָה רָאָה חֶדֶר גָּדוֹל וּמְזֹהָם שֶׁמַּרְאֵהוּ עוֹרֶר בְּקִרְבּוֹ מֵעֵין זִכָּרוֹן מְטֻשְׁטָשׁ. בְּחֶדֶר זֶה, שֶׁמְּנוֹרָה דַלָּה הֵאִירָה אוֹתוֹ בְּאוֹר קָלוּשׁ, יָשַׁב אִישׁ צָעִיר לְיָמִים, אַדְמוֹנִי וְחָזָק וְעָלִּיז, שֶׁצָּחַק בְּקוֹל רָם וְחִבֵּק בֵּין זְרוֹעוֹתָיו נַעֲרָה מְקֻּשֶׁטֶת שֶׁלֹא כְּדֶרֶךְ הַצְּנִיעוּת. וּלְיַד הַמְּנוֹרָה יָשְׁבָה אִשָּׁה זְקֵנָה שֶׁשָּׁלְחָה אֶת יָדֶיהָ בַּכִּישׁוֹר וְשָׁרָה תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ בְּקוֹל רוֹעֵד:

וּכְתֹם הַשִׁירָה נָתַן הָאִישׁ הַצָעִיר אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק וְאָצַל לְטִיפוֹת לַנַּעֲרָה.

הַזְּקֵנָה הָיְתָה מָרַת פַלוּרְדֶּל, הַנַּעֲרָה – אַחַת מִפְּרוּצוֹת הָרְחוֹב, וְהָאִישׁ הַצָּעִיר הָיָה יַ’ן, אָחִיו שֶל הַכֹּמֶר.

דּוֹם קְלוֹד הוֹסִיף לְהַבִּיט, מַחֲזֶה זֶה לֹא הָיָה שׁוֹנֶה מִמַּחֲזוֹת אֲחֵרִים.

הוּא רָאָה וְהִנֵּה יַ’ן נִגַּשׁ אֶל הַחַלוֹן שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר, פָּתַח אוֹתוֹ הֵצִיץ אֶל הָרְחוֹב, בַּמָקוֹם שֶׁנִּרְאוּ מֵעֲבָרִים אַלְפֵי חַלּוֹנוֹת מוּאָרִים; אַחֲרֵי כֵן שָׁמַע אֶת יַ’ן אוֹמֵר בְּסָגְרוֹ אֶת הַחַלוֹן:

“הִנֵּה הַלַּיְלָה יָרַד כְּבָר עַל הָאָרֶץ, הָאֲנָשִׁים מַדְלִיקִים אֶת נֵרוֹתֵיהֶם וֵאלֹהִים אֶת כּוֹכָבָיו.”

וּבָזֹאת חָזַר יַ’ן אָל הַנַּעֲרָה וְשָׁבַר בַּקְבּוּק אֲשֶׁר עָמַד עַל הַשֻּׁלְחָן, וְתוֹך כְּדֵי כָּךְ קָרָא בְּקוֹל:

”חֲזִיז וָרַעַם, הַלָּז רֵיק וְאֵין בּוֹ מְאוּמָה! וּמִכִּיסִי אָזַל כָּל הַכֶּסֶף! אִיזַבּוֹ חֲבִיבָתִי, לֹא אֶהְיֶה אַסִּיר תּוֹדָה לְיֻפִּיטֶר עַד שֶׁלֹּא יִבְרָא מִשְׁנֵי שָׁדַיִךְ הַלְּבָנִים שְׁנֵי בַּקְבּוּקִים שְׁחוֹרִים אֲשֶׁר אִינָק מֵהֶם יוֹמָם וָלַיְלָה אֶת יֵין הַבּוֹן¹⁵²!"

בְּדִיחָה נָאָה זוֹ הֵבִיאָה אֶת הָרִבָה לִידֵי צְחוֹק, וְיַ’ן נִסְתַּלֵּק מִן הַבָּיִת.

דּוֹם קְלוֹד מָצָא דֵי שְׁהוּת לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל הָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁאָחִיו הַצָּעִיר לֹא יִפְגַּע בּוֹ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ. לְאָשְׁרוֹ הָיָה הָרְחוֹב שָׁרוּי בַּאֲפֵלָה וְהַסְּטוּדֶנְט הָיָה שָׁתוּי לְשָׁכְרָה. אַף עַל פִּי כֵן הִבְחִין הַסְּטוּדֶנְט בַּכֹּמֶר, שֶׁהָיָה סָרוּחַ עַל הָאָרֶץ בְּתוֹך הַמַּדְמֵנָה.

“הוֹ! הוֹ!” קָרָא יַ’ן, “הִנֵּה כָּאן מִתְגּוֹלֵל אֶחָד שֶׁבִּלָּה אֶת יוֹמוֹ בִּשְׂמָחוֹת!”

הוּא נִדְנֵד בְּרַגְלוֹ אֶת הַכֹּמֶר אֲשֶׁר חָדַל מִנְּשֹׁם.

“מְבֻשָּׂם כַּהֲלָכָה!” הוֹסִיף יַ’ן לְדַבֵּר. “הוּא מָלֵא וְגָדוּשׁ. דּוֹמֶה הוּא לֲעֲלוּקָה שֶׁסָּבְאָה מְלֹא כְּרֵסָהּ מִתּוֹךְ חָבִית. הֲרֵי זֶה קֵרֵחַ,” הִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו מִדֵּי הַרְכִּינוֹ אֶת עַצְמוֹ; “וְהוּא אִישׁ זָקֵן!” Fortunate !senex¹⁵³.

לְבַסוֹף שָׁמַע דּוֹם קְלוֹד כֵּיצָד זֶה הִגִּיד אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים מִדֵּי הִסְתַּלְקוֹ לְדַרְכּוֹ:

“אַחַת אָמַרְתִּי וְלֹא אֶשְׁנֶה, הַשֵּׂכֶל הוּא דָבָר חָשׁוּב מְאֹד, וְאַשְׁרֵי אָחִי הַכֹּמֶר שֶׁהוּא עָשִׁיר בְּשֵׂכֶל וּבְכָסֶף.”

וְאָז הִתְרוֹמֵם הַכֹּמֶר מִמְּקוֹמוֹ וְנָשָׂא אֶת רַגְלָיו לָרוּץ לְעֵבֶר נוֹטְרְ־דַּם, לִקְרַאת הַמִּגְדָּלִים הָעֲצוּמִים אֲשֶׁר הִתְנַשְּׂאוּ בַּחֲשֵׁכָה מֵעַל לַבָּתִּים.

ןּבָרֶגַע אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלוֹ עַל כִּכַּר הָעֲזָרָה נִרְתַּע לְאָחוֹר וְלֹא הֵעֵז לָשֵׂאת אֶת עֵינָיו אֶל הַבַּיִת הָאָיֹם.

“הָהּ!” אָמַר הַכֹּמֶר בְּקוֹל רָפֶה, “הַאֻמְנָם כָּל זֶה קָרָה כָּאן בֶּאֱמֶת, קָרָה אַךְ הַיּוֹם, אַךְ הַבֹּקֶר?”

בֵּין כֹּה וָכֹה הוּא אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ וְהִבִּיט אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה. חָזִית הַבַּיִת הָיְתָה שְׁרוּיָה בַּאֲפֵלָה; בַּמֶּרְחָק הִרְעִיפוּ הַשָּׁמַיִם אוֹר כּוֹכָבִים. חֶרְמֵשׁ הַסַּהַר, שֶׁזֶה אַךְ הִתְרוֹמֵם עַל פְּנֵי הָאֹפֶק, נִתְלָה מַעַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל מִיָּמִין, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלוּ צִפּוֹר מַזְהִירָה יָשְׁבָה עַל שְׂפַת הַמַּעֲקֶה שֶׁמִקְלַעְתָּהּ עֲשׂוּיָה בְּצוּרַת עֲלֵי תִּלְתָּן.

דַּלְתּוֹ שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הָיְתָה סְגוּרָה; וְאוּלָם הַכֹּמֶר הֶחֱזִיק תָּמִיד בְּכִיסוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לַמִּגְדָּל, מְקוֹם שָׁם נִמְצָא תָּא עֲבוֹדָתוֹ. וְהוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ עַכְשָׁו בְּמַפְתֵּחַ זֶה וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה.

בְּאוּלָם הַבָּיִת שָׂרְרָה אֲפֵלָה וּדְמָמָה כְּמוֹ בְּקֶבֶר. הַכֹּמֶר הִכִּיר לְפִי הַצְּלָלִים הָאֲרֻכִּים, שֶׁנִמְתְּחוּ כִּרְצוּעוֹת רְחָבוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים, כִּי יְרִיעוֹת הַקִּירוֹת, שֶׁנִּתְלוּ לְרַגְלֵי הַמְּאֹרָע הַחֲגִיגִי שֶׁל הַבֹּקֶר, לֹא הוּרְדוּ עֲדַיִן מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶן. בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת נִצְנֵץ צְלָב הַכֵּסֶף הַגָּדוֹל, וּנְקֻדּוֹת הַזֹּהַר הַזְּרוּעוֹת עַל פָּנָיו נִרְאוּ כִּשְׁבִיל הֶחָלָב אֲשֶׁר לַאֲפֵלַת הַקֶּבֶר הַזֹּאת. הַחַלּוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים שֶׁבַּדּוּכָן נִגְלוּ מֵעַל לַיְרִיעוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת רַק כְּדֵי קְצוֹת קַשְׁתוֹתָם, וּזְגוּגִיּוֹת הַקְּשָׁתוֹת הָאֵלֶּה, הַמּוּאָרוֹת בְּאוֹר הַיָרֵחַ, הִסְתַּמְּנוּ רַק בְּצִבְעֵי לָיְלָה; מִין אוֹר מְמֻזָּג מִסָּגֹל וְלָבָן וּתְכֵלֶת, שֶׁכְּמוֹתוֹ רוֹאִים עַל פַּרְצוּפוֹ שֶׁל מֵת. וּכְשֶׁרָאָה הַכֹּמֶר מִסָּבִיב לַדּוּכָן אֶת קְצוֹת הַקְּשָׁתוֹת הָאֵלֶה הַשְּׁטוּפִים חִוָּרוֹן – נִדְּמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא רוֹאֶה בְּעֵינָיו מִצְנָפוֹת שֶׁל חַשְׁמַנִּים דָּרֵי־גֵיהִנֹּם. הוּא סָגַר אֶת עֵינָיו, וּכְשֶׁחָזַר וּפָקַח אוֹתָן – דִּמָּה לִרְאוֹת מִסְבִיבוֹ פַּרְצוּפִים חִוְרִים הַשּׁוֹלְחִים בּוֹ אֶת מֶבָּטֵיהֶם.

הוּא בָּרַח עַל נַפְשׁוֹ וְרָץ לְרֹחַב הַבָּיִת. אָז נַעֲשָׂה דוֹמֶה לוֹ, כִּי גַם הַהֵיכָל הִתְנוֹדֵד, נָדַד מִמְּקוֹמוֹ, נִתְמַלֵּא רוּחַ חַיִּים וּתְנוּעָה; כָּל עַמּוּד הָיָה בְּעֵינָיו כְּכַף רֶגֶל אַדִּירָה הַדּוֹרֶכֶת עַל הָרִצְפָּה בִּסֻלְיַת אֶבֶן רְחָבָה, וְכָל הַהֵיכָל הַגָּדוֹל נִרְאָה לוֹ כְּמִין שֶׁנְהָב עָצוּם הַנּוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף וּמִתְהַלֵּךְ כֹּה וָכֹה בְּרַגְלָיו אֲשֶׁר דְּמוּתָן כְּעַמּוּדִים, נוֹשֵׂא אֶת חַרְטֻמּוֹ כִּדְמוּת מִגְדָּלִים וּמִתְעַטֵּף בִּכְסוּת אֻכָּף אֲשֶׁר מַרְאֶהָ כִּירִיעוֹת שְׁחוֹרוֹת.

וְהִנֵּה גָבְרָה בּוֹ הַקַּדַּחַת – אוֹ הַשִּׁגָּעוֹן – עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהָעוֹלָם הַחִיצֹונִי נַעֲשָׂה לוֹ חָזוֹן אָיֹם וְנוֹרָא שֶׁכֻּלּוֹ מַמָּשׁוּת וּמַרְאֶה עֵינָיִם.

רֶגַע אֶחָד הָיְתָה לוֹ רְוָחָה. הוּא הִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ פִּנָּה נְמוּכָה שֶׁמִּן הַצַּד וְרָאָה אוֹר אֲדַמְדָּם. וְאָז רָץ לִקְרַאת הָאוֹר הַזֶּה כְּמוֹ לִקְרַאת כּוֹכָב. זֹאת הָיְתָה מְנוֹרַת הַתָּמִיד הַדַּלָּה שֶׁדָּלְקָה מִתַּחַת לְסוֹרֵג הַבַּרְזֶל וְהֵאִירָה יוֹמָם וָלַיְלָה אֶת סִדּוּר הַתְּפִלָה הַצִּבּוּרִי שֶׁל נוֹטְר־דַּם. בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ נִדְבַּק אֶל הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ, בְּקַוּוֹתוֹ לִדְלוֹת מִתּוֹכוֹ מְעַט נֶחָמָה וְחִזּוּק הַלֵּב. הַמָּקוֹם הַפָּתוּחַ הָיָה סֵפֶר אִיּוֹב, וְעֵינוֹ הַקּוֹפְאָה שֶׁל הַכֹּמֶר נִצְמְדָה אֶל הַמִּלִּים:

בְּקָרְאוֹ אֶת הַמִּלִּים הַנִּזְעָמוֹת הָאֵלֶּה יָרְדָה עָלָיו הַרְגָּשָׁה דוֹמָה לְהַרְגָּשַׁת הָעִוֵּר שֶׁהֵרִים מַטֶּה וְנֶעֱקָץ עַל יָדוֹ. בִּרְכָּיו כָּשְׁלוּ, וְהוּא כָּרַע וְנָפַל אֶל לוּחוֹת הָאֶבֶן שֶׁל הָרִצְפָּה וְהִרְהֵר בְּזוֹ שֶׁהָלְכָה הַיּוֹם לְעוֹלָמָהּ. מֹחוֹ מָלֵא מִפֶּה לְפֶה אֵדֵי בְּעָתָה וְרֹאשׁוֹ נִרְאָה לוֹ כְּעֵין מַעֲשֵׁנָה שֶׁל גֵּיהִנֹּם.

דוֹמֶה שֶׁהוּא שָׁהָה בְּמַצָּב זֶה הַרְבֵּה זְמָן, רֵיק מִכָּל מַחֲשָׁבָה, יָרוּד וּמְדֻלְדָּל תַּחַת יַד הַשָּׂטָן. לָאַחֲרוֹנָה אָסַף שְׁאֵרִית כֹּחַ; הוּא הִרְהֵר בְּלִבּוֹ, כִּי טוֹב לוֹ לְבַקֵּשׁ מִקְלָט בְּקִרְבַת קְוָזִימוֹדוֹ הַנֶּאֱמָן. הוּא קָם מֵעַל הָאָרֶץ וְלָקַח עִמּוֹ אֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁלְּיַד סִדּוּר הַתְּפִלָּה, כִּי פָּחַד לָלֶכֶת בַּחֲשֵׁכָה. דָּבָר זֶה הָיָה בּוֹ מִשּׁוּם עֲבֵרָה; אֲבָל הוּא חָדַל לָשִׂים לֵב לַעֲבֵרוֹת קַלוֹת כָּאֵלֶה.

הוּא טִפֵּס לְאִטּוֹ בַּמַּדְרֵגוֹת הָעוֹלוֹת אֶל הַמִּגְדָּלִים וְאֵימַת רָזִים מִלְאָה אֶת רוּחוֹ. וְדוֹמֶה שֶׁאֵימָה זוֹ דָבְקָה גַם בָּאֲנָשִׁים הַמְּעַטִּים שֶׁעָבְרוּ אוֹתָה שָׁעָה עַל פְּנֵי כִּכַּר הָעֲזָרָה וְרָאוּ אֶת אוֹר הָרָזִים הַמִּתְנוֹעֵעַ מִכֶּבֶשׁ אֶל כֶּבֶשׁ וְעוֹלֶה עַל מִגְדַּל הַפַּעֲמוֹנִים.

פִּתְאֹם נָשְׁבָה רוּחַ צֶחָה בְּפָנָיו וְהוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד לִפְנֵי דֶלֶת הַיָּצִיעַ הָעֶלְיוֹן. הָאֲוִיר הָיָה קַר, עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם נִשְּׂאוּ עֲנָנִים אֲשֶׁר עָבְרוּ כְּגַלִּים לְבָנִים זֶה מֵעַל גַּב זֶה וְדָחֲקוּ בִּקְצוֹתֵיהֶם אֶחָד אֶת הָאֶחָד, דֻּגְמַת רִגְבֵי הַקֶּרַח הַנָּדִים בַּחֹרֶף עַל פְּנֵי נָהָר. חֶרְמֵשׁ הַיָרֵחַ, הַמְרַחֵף בֵּין הֶעָבִים הָאֵלֶּה, דּוֹמֶה הָיָה לִסְפִינַת שָׁמַיִם אֲשֶׁר סָגְרוּ עָלֶיהָ גוּשֵׁי קֶרַח אַוְרִירִיִּים.

הוּא הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, הֵצִיץ דֶּרֶךְ שִׂבְכַת הָעַמּוּדִים הַקְּטַנִּים, הַמְחַבֶּרֶת אֶת שְׁנֵי הַמִּגְדָּלִים, וְהִתְבּוֹנֵן רֶגַע אֶחָד אֶל הַגַּגּוֹת הַנֶּאֱלָמִים שֶׁל פָּרִיס אֲשֶׁר נָגֹלּוּ לְפָנָיו בַּמֶּרְחַקִּים מִבַּעַד לָאֵד וּלְמָסַךְ הָעֲרָפֶל, – אֵלֶּה הַגַּגּוֹת הַחַדִּים וְהָרַבִּים לְאֵין סְפֹר, הַנִּדְחָקִים זֶה לְצַד זֶה וּדְמוּתָם כְּגַלִּים קְטַנִּים בְּיָּם רוֹגֵעַ בְּלֵיל קָיִץ.

הַיָּרֵחַ זָרַע אֶת אוֹרוֹ הַחִוֵּר וְהֶעֱטָה עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ מַרְאֶה אָפוֹר.

בְּרֶגַע זֶה הִשְׁמִיעַ שְׁעוֹן הַמִּגְדָּל אֶת קוֹלוֹ הַחַד וְהַמְצַרְצֵר. צִלְצְלָה שְׁעַת חֲצוֹת. הַכֹּמֶר נִזְכַּר בִּשְּׁעַת הַצָּהֳרַיִם; הִנֵּה הִגִּיעָה שׁוּב שָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֶה.

“הָהּ!” אָמַר הַכֹּמֶר לְנַפְשׁוֹ בְּקוֹל חֲרִישִׁי עַד מְאֹד, “וַדַּאי שֶׁעַכְשָׁו הִיא קָרָה כְּבָר!” וּפִתְאֹם כִּבָּה הָרוּחַ אֶת הַמְּנוֹרָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה רָאָה וְהִנֵּה בְּפִנַּת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר מִנֶּגֶד עָלָה צֵל כִּדְמוּת לְבָנָה, כִּדְמוּת אִשָּׁה. הוּא רָעַד. לְרַגְלֵי אִשָּׁה זוֹ עָמְדָה עֵז קְטַנָה אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֶת קוֹל גְּעִיָתָהּ עִם הַצִּלְצוּל הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַפַּעֲמוֹן.

הָיָה בּוֹ דֵי כֹּחַ לְהַבִּיט אֶל הַמַּחֲזֶה. זֹאת הָיְתָה אֶסְמֶרַלְדָּה.

פָּנֶיהָ נִרְאוּ חִוְרִים וַעֲגוּמִים. שַׂעֲרוֹתֶיהָ יָרְדוּ עַל כְּתֵפֶיהָ כְּמוֹ בַּבֹּקֶר; וְאוּלָם לְצַוָּארָהּ לֹא הָיָה כָּל חֶבֶל, עַל יָדֶיהָ לֹא הֵעִיקוּ עוֹד כְּבָלִים: הִיא הָיְתָה חָפְשִׁיָּה, הִיא הָיְתָה בַּמֵּתִים.

שִׂמְלָה צְחוֹרָה עָטְפָה אֶת גֵּוָהּ וְצָעִיף צָחוֹר עָטַף אֶת רֹאשָׁהּ.

הִיא הָלְכָה לִקְרָאתוֹ בִּצְעָדִים מְדוּדִים וְעֵינֶיהָ הִבִּיטוּ אֶל הַשָּׁמַיִם. הָעֵז הַפִּלְאִית הָלְכָה בְּעִקְּבוֹתֶיהָ. הוּא הָיָה כִּמְאֻבָּן וּרְפֵה אוֹנִים מִבְּרֹחַ עַל נַפְשׁוֹ. כְּשֶׁהִיא הִתְקָרְבָה אֵלָיו כִּמְלֹא צַעַד אֶחָד – נִרְתַּע אַף הוּא צַעַד אֶחָד אֲחוֹרָנִּית. יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת. עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִגִּיעַ בַּחֲזָרָה אֶל בֵּית הַמַּעֲלוֹת הַמְקֻמָּר הַשָׁרוּי בַּאֲפֵלָה. דָּמוֹ קָפָא בְּעוֹרְקָיו מִדֵּי חָשְׁבוֹ, כִּי גַם הִיא יְכֹלָה לְהִכָּנֵס שָׁמָּה; אִלּוּ קָרָה כַּדָּבָר הַזֶּה – הָיָה מֵת מֵאֵימָה.

וְאָמְנָם הִיא נִגְּשָׁה עַד הַדֶּלֶת אֲשֶׁר לְבֵית הַמַּדְרֵגוֹת, עָמְדָה רֶגַע בִּמְקוֹמָהּ, הִבִּיטָה בְּעֵינַיִם קוֹפְאוֹת לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה בְּלִי לִרְאוֹת אֶת הַכֹּמֶר, וְעָבְרָה הָלְאָה. דְּמוּתָהּ נִרְאֲתָה לוֹ עַכְשָׁו גְּדוֹלָה מִשֶּׁהָיְתָה בַּחַיִּים; דּוֹמֶה הָיָה לוֹ כִּי אוֹר הַיָּרֵחַ מִסְתַּנֵּן דֶּרֶךְ שִׂמְלָתָה; הוּא שָׁמַע אֶת קוֹל נְשִׁימָתָהּ.

וּכְשֶׁעָבְרָה מֵעָלָיו הִתְחִיל יוֹרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת וְהָיָה צוֹעֵד לְאִטּוֹ כַּאֲשֶׁר צָעֲדָה קֹדֶם לְעֵינָיו הַדְּמוּת מֵעוֹלַם הַצְּלָלִים. כֻּלוֹ שָׁרוּי בְּאֵימָה, שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ מְסֻמָּרוֹת, הַמְּנוֹרָה הַכְּבוּיָה בְּיָדוֹ וְאַף הוּא דוֹמֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְצֵל בַּלָּהוֹת; וּבְרִדְתּוֹ כֹּה בְּלוּל הַמַּדְרֵגוֹת שָׁמְעָה אָזְנוֹ קוֹל בָּרוּר אֲשֶׁר מִלֵּל מִתּוֹךְ צְחוֹק אֶת הַמִּלִּים:

“וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי.”

ב. גִּבֵּן, עִוֵּר עַיִן אַחַת, פִּסֵּחַ    🔗

בִּימֵי הַבֵּינַיִם, וּבְצָרְפַת עַד לִתְקוּפַת לוּאִי הַשְּׁנֵים־עָשָׂר נִמְצְאוּ בְּכָל עִיר וָעִיר מְקוֹמוֹת מִקְלָט. בְּמַבּוּל זֶה שֶׁל מִשְׁפְּטֵי עֳנָשִׁין וּפְסָקֵי דִין אַכְזָרִים, אֲשֶׁר נִתַּךְ עַל פְּנֵי הָעִיר, שִׁמְשׁוּ מְקוֹמוֹת מִקְלָט אֵלֶּה מֵעֵין אִיִּים הַמִּתְרוֹמְמִים מֵעַל פְּנֵי הַצֶּדֶק הָאֱנוֹשִׁי. עֲבַרְיָן שֶׁנִּמְלַט לִמְקוֹם מִקְלָט כָּזֶה – הִצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ. בִּתְחוּם כָּל עִיר רַבּוּ כִּמְעַט מְקוֹמוֹת הַמִּקְלָט כִּרְבוֹת בָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט. כְּשֵׁם שֶׁרַבּוּ מִדַּי הַנֶּעֱנָשִׁים, כֵּן רַבּוּ מִדַּי הַמִּשְׁתַּמְּטִים מִן הָעֳנָשִׁין, – שְׁתי קַלְקָלוֹת שֶׁשָּׁאֲפוּ לְקַבֵּל תַּקָּנָה זוֹ מִזּוֹ. זְכוּת מִקְלָט הָיְתָה לְהֵיכָלוֹת הַמְּלָכִים, לְאַרְמְנוֹת הַנְּסִיכִים, וּבְרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה – לְבַתֵּי הַכְּנֵסִיָּה. וְיֵשׁ שֶׁהִבְדִילוּ עִיר שְׁלֵמָה לִזְמָן מְסֻיָּם וְקָבְעוּ אוֹתָהּ מְקוֹם מִקְלָט, בִּזְמַן שֶׁרָצוּ לְהָשִׁיב אֵלֶיהָ אֶת אֻכְלֹסֶיהָ. לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר עָשָׂה בִּשְׁנַת 1467 אֶת פָּרִיס מְקוֹם מִקְלָט.

עֲבַרְיָן שֶׁהִצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל סַף הַמִּקְלָט – נַעֲשָׂה קֹדֶשׁ; אֲבָל אָסוּר הָיָה לוֹ לָצֵאת מִשָּׁם. אַךְ יָצַָא כִּמְלֹא צַעַד מִן הַמִּקְדָּשׁ – מִיָּד בָּלְעָה אוֹתוֹ שׁוּב הַמְּצוּלָה. אוֹפַן הַהֶרֶג, הַתְּלִיָה, בֵּית הַמַּרְדוּת – כָּל אֵלֶּה שָׂמוּ מִשְׁמָר עַל מְקוֹם הַמִּקְלָט וְצִפּוּ בְּלִי הֲפוּגוֹת לַטֶּרֶף, דֻּגְמַת הַכְּרִישִׁים הַצּוֹבְאִים עַל אֳנִיָּה. יְדוּעִים הָיוּ מִקְרִים בִּנְדוֹנֵי בֵּית־דִּין שֶׁמָּצְאוּ מִקְלָט בְּמִנְזָר, עַל מַדְרְגוֹת אַרְמוֹן, בַּחֲצַר בֵּית נְזִירִים אוֹ בַּעֲזָרָה שֶׁל בֵּית כְּנֵסִיָּה, וְיָשְׁבוּ שָׁם עַד שֶׁהִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתֵיהֶם; בְּאֹפֶן כָּזֶה נַעֲשָׂה מְקוֹם הַמִּקְלָט בֵּית כֶּלֶא כְּכָל שְׁאָר בָּתֵּי הַכֶּלֶא. לְעִתִּים קָרָה הַדָּבָר, כִּי יָצְאָה גְּזֵרָה מִלִּפְנֵי פַּרְלָמֶנְט וּבִטְּלָה אֶת זְכוּת הַמִּקְלָט וְהִסְגִּירָה אֶת הַנְּדוֹנִים לִידֵי הַתַּלְיָן; וְאוּלָם דָּבָר כָּזֶה לֹא אֵרַע אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. הַפַּרְלָמֶנְטִים נִרְתְּעוּ מִפְּנֵי הַחַשְׁמַנִּים, וּבִזְמַן שֶׁשְּׁתֵּי הָרְשֻׁיּוֹת הַלָּלוּ רָבוּ בֵּינֵיהֶן – לֹא יָכְלָה הַפְּקִידוּת לִכְפּוֹת עַל נְקַלָּה אֶת מָרוּתָהּ עַל אַנְשֵׁי הַכְּהֻנָּה. בְּכָל זֹאת אֵרַע פְּעָמִים, – כְּמוֹ בְּמִשְׁפַּט הָרוֹצֵחַ שֶׁל יַ’ן הַקָּטֹן, הוּא הַתַּלְיָן שֶׁל פָּרִיס, וּבְמִשְׁפָּטוֹ שֶׁל אָמֶרִי רוּסוֹ שֶׁרָצַח אֶת יַ’ן בַּלֶט – כִּי בֵּית־הַדִּין הֵטִיל אֶת מָרוּתוֹ עַל הַכְּהֻנָּה וְעָשָׂה אֶת שְׁפָטָיו בַּנְּדוֹנִים; וְאוּלָם אָבוֹי הָיָה לְמִי שֶׁחִלֵּל בְּכֹחַ הַנֶּשֶׁק אֶת קְדֻשַּׁת הַמִּקְלָט וּבְיָדוֹ אֵין הַרְשָׁאָה מֵאֵת הַפַּרְלָמֶנְט! יָדוּעַ הַדָּבָר כֵּיצַד נִתְּנוּ לַמָּוֶת רוֹבֶּר מִקְּלֶרְמוֹן, הַמַּרְשָׁל שֶׁל צָרְפַת, וְיַ’ן מִשָּׁלוֹן, הַמַּרְשָׁל שֶׁל שַׁמְפַּנְיֶה; וְהֲרֵי הַלָּלוּ לֹא פָּגְעוּ אֶלָא בְּאֶחָד פֶּרֶן מַרְק, מְשָׁרְתוֹ שֶׁל חַלְפָן, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה רֶצַח נִתְעָב; אֲבָל שְׁנֵי הַמַּרְשָׁלִים שָׁבְרוּ אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל הַמִּנְזַר סֶן־מֶרִי. בָּזֶה חָטְאוּ חֵטְא אֲשֶׁר לֹא יְכֻפָּר.

מִסָּבִיב לִמְקוֹמוֹת הַמִּקְלָט רִחֲפָה הַדְרַת־אֵימָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁגַּם בַּעֲלֵי־הַחַיִּים, אִם לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הָאַגָּדָה, נִפְגְעוּ פְּעָמִים עַל יְדֵי אֵימָה זוֹ. אֶמוּאַן מְסַפֵּר, כִּי בִּרְדֹף הַמֶּלֶךְ דָּגוֹבֶר בִּשְׁעַת הַצַּיִד אַחֲרֵי צְבִי וְהַלָּז בָּרַח וּבָא עַד הַקֶּבֶר שֶׁל דִּיאֹונִיסִיוּס הַקָּדוֹשׁ – פָּסְקוּ פִּתְאֹם כָּל הַכְּלָבִים מֵרוּץ אַחֲרֵי צֵידָם.

בְּכָל בֵּית כְּנֵסִיָּה נִמְצָא עַל פִּי רֹב תָּא מְיֻחָד שֶׁבּוֹ הוֹשִׁיבוּ אֶת הַנִּמְלָטִים עַל נַפְשָׁם. בִּשְׁנַת 1407 בָּנָה נִיקוֹלָאוּס פְלָמֶל חֲדַר מִקְלָט כָּזֶה עַל גַּבֵּי הַכִּפָּה שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה סֶן־יַ’ן דֶּה־לַה־בּוּשֶׁרִי, וְהַבִּנְיָן עָלָה לוֹ אַרְבָּע לֵטְרָאוֹת, שִׁשָּׁה סוּ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֶה אֲגוֹרוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס.

בְּנוֹטְר־דַּם נִבְנָה חֲדַר הַמִּקְלָט עַל גַּגָּהּ שֶׁל צֶלַע הַבַּיִת, מִתַּחַת לְעַמּוּדֵי הַסֶּמֶךְ, כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּנְזָר וּמַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשָּׁם הִתְקִינָה לָהּ עַכְשָׁיו אִשְּׁתּוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר הַמִּגְדָּל גִּנָּה מִשֶּׁלָּהּ, זוֹ הַגִּנָּה הַדּוֹמָה לַגַּנִים הַתְּלוּיִים שֶׁבְּבָבֶל כְּמוֹ שֶׁנֶטַע שֶׁל חַסָּא דּוֹמֶה לְדֶקֶל וְאֵשֶׁת שׁוֹעֵר דּוֹמָה לַמַּלְכָּה סֶמִירָמִיס.

פֹּה הוֹשִׁיב קְוָזִימוֹדוֹ אֶת אֶסְמֶרַלְדָּה לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת רִיצַת הַנִּצָּחוֹן הַמְטֹרֶפֶת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַמִּגְדָּלִים וְהַיְצִיעוֹת. כָּל עוֹד נִמְשְׁכָה הָרִיצָה הַזֹּאת לֹא הִתְגַּבְּרָה אֶסְמֶרַלְדָּה עַל עֶלְפוֹנָהּ; שְׁרוּיָה הָיְתָה בְּדִמְדּוּמֵי תַּרְדֵּמָה וְהִרְגִּישָׁה רַק דָּבָר אֶחָד – כִּי הִיא הִתְרוֹמְמָה בָּאֲוִיר, כִּי הִיא צָפָה וְעָפָה בָּאֲוִיר וּדְבַר־מָה נָשָׂא אוֹתָהּ אֶל עָל. מִזְּמָן לִזְמַן קָלְטָה אָזְנָהּ הֲמֻלַּת צְחוֹק אוֹ קוֹלוֹ הָרוֹעֵם שֶׁל קְוָזִימֹודוֹ; הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינֵיהָ; וְאָז רָאֲתָה מִתַּחְתֶּיהָ כְּמוֹ מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל אֶת פָּרִיס הַחֲבוּרָה גַגּוֹת צִפְחָה וְגַגּוֹת לְבַנִים וּמַרְאֶהָ כְּתִשְׁבֹּצֶת עֲשׂוּיָה אָדֹם וּתְכֵלֶת, וּמֵעָל לְרֹאשָׁהּ רָאֲתָה אֶת פַּרְצוּפוֹ הַמְּכֹעָר שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ הַמַּבִּיעַ עֹנֶג רָב. וְשׁוּב נִסְגְּרוּ עֵינֶיהָ; הִיא דִמְּתָה בְּלִבָּהּ כִּי הַכֹּל נִגְמַר, כִּי הֵמִיתוּ אוֹתָה בִּשְׁעַת הִתְעַלְּפוּתָהּ וְהַמַּלְאָךְ הַמְּכֹעָר, הַמְמֻנֶּה עַל גּוֹרָלָהּ, בָּא וְנָטַל אוֹתָהּ וּנְשָׂאָהּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה. הִיא לֹא הֵעֵזָה לְהַבִּיט אֵלָיו וְהִפְקִירָה אֶת עַצְמָהּ לְיַד הַגּוֹרָל.

וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁשׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הַפָּרוּעַ וְהַנּוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת הוֹשִׁיב אוֹתָהּ בְּתָא הַמִּקְלָט וְיָדָיו הַמְּגֻשָּׁמוֹת הִתִּירו אֶת הַחֲבָלִים אֲשֶׁר חָתְכוּ אֶת בְּשַׂר זְרוֹעוֹתֶיהָ – יָרְדָה עָלֶיהָ פִּתְאֹם הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה, זוֹ הַהַרְגָּשָׁה הַמַּשְׁבִּיתָה כְּרֶגַע אֶת שְׁנַת הַנּוֹסְעִים מִדֵּי עֲלוֹת סְפִינָתָם עַל שִׂרְטוֹן בַּאֲפֵלַת הַלָּיְלָה. גַּם מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הֵקִיצוּ לִתְחִיָּה וְשָׁבוּ אֵלֶיהָ כֻּלָּן עַד אֶחָת. הִיא הִכִּירָה לָדַעַת, כִּי הִיא נִמְצֵאת בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה נוֹטְר־דַּם; נִזְכְּרָה בַּדָּבָר, כִּי נֶחְטְפָה בְּחָזְקָה מִידֵי הַתַּלְיָן; נִזְכְּרָה כִּי פֶבוּס נִמְצָא בֵּין הַחַיִּים וְלֹא יוֹסִיף עוֹד לֶאֱהֹב אוֹתָהּ; וּכְשֶׁמִּלְּאוּ פִּתְאֹם אֶת נַפְשָׁהּ שְׁנֵי הָרַעְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה, הַמְשַׁוִּים מְרִירוּת אֶחָד עַל הָאֶחָד, הֵסֵבָּה אֶת פָּנֶיהָ אֶל קְוָזִימוֹדוֹ, שֶׁעָמַד לְפָנֶיהָ וְהָיָה מֵטִיל עָלֶיהָ אֵימָה, וְאָמְרָה אֵלָיו:

“לָמָה הִצַּלְתָּ אֶת חַיָּי?”

הוּא הִבִּיט אֵלֶיהָ בְּצַעַר רַב, כְּאִלּוּ נִחֵשׁ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר הִגִּידָה לוֹ. הִיא חָזְרָה עַל דִּבְרֵי הַשְּׁאֵלָה, וְאָז הֵעִיף בָּהּ מַבָּט מָלֵא תּוּגָה וּבָרַח עַל נַפְשׁוֹ.

הִיא נִשְׁאֲרָה עַל מְקוֹמָהּ כַּאֲחוּזַת תִּמָּהוֹן.

כַּעֲבוֹר רְגָעִים אֲחָדִים חָזַר וְהִנִּיחַ צְרוֹר לְרַגְלֶיהָ. בִּצְרוֹר זֶה הָיוּ הַשְּׂמָלוֹת שֶׁנָּשִׁים רַחֲמָנִיוֹת הֵבִיאוּ לָהּ נְדָבָה וְשָׂמוּ אוֹתָן עַל סַף בֵּית הַכְּנֵסִיָּה. הִיא הוֹרִידָה אֶת עֵינֶיהָ וְנִסְתַּכְּלָה בְּגוּפָהּ, רָאֲתָה כִּי עֲרֻמָּה הִיא כִּמְעַט וְנִתְאַדָּמָה. הַחַיִּים נָתְנוּ שׁוּב אֶת אוֹתוֹתָם.

קְוָזִימוֹדוֹ כְּאִלּוּ הֵבִין בְּמִקְצַת אֶת דְּבַר הַבּוּשָׁה הַזֹּאת. הוּא כִּסָּה אֶת עֵינוֹ בְּיָדוֹ הָרְחָבָה וְנִסְתַּלֵק שׁוּב מֵאֵצֶל הַנַּעֲרָה אֲבָל הַפַּעַם הִתְרַחֵק בִּצְעָדִים מְדוּדִים.

הִיא נֶחְפְּזָה לְהִתְלַבֵּשׁ. תִּלְבָּשְׁתָּהּ הָיְתָה גְּלִימָה לְבָנָה וְצָעִיף לָבָן כְּשִׂמְלַת הַחֲנִיכוֹת בְּהֹוטֶל־דְּיֶה¹⁵⁴.

אַךְ הִסְפִּיקָה לְהִתְלַבֵּשׁ, וּקְוָזִימוֹדוֹ שָׁב וְנִגַּש אֵלֶיהָ. מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹ הָאַחַת נָשָׂא סַל, מִתַּחַת לַשְּׁנִיָה – מִזְרָן. בַּסַּל נִמְצָא בַּקְבּוּק, לֶחֶם וְצָרְכֵי אֹכֶל אֲחֵרִים. הוּא הִצִּיג אֶת הַסַּל עַל הָאָרֶץ וְאָמַר: “אִכְלִי.” אַחֲרֵי כֵן פָּרַשׁ אֶת הַמִּזְרָן עַל הָרִצְפָּה וְאָמַר: “יִשְׁנִי.” שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים נָתַן לָהּ בָּזֶה אֶת מְזוֹנוֹ וְאֶת יְצוּעוֹ.

הַצּוֹעֲנִית נָשְׂאָה אֵלָיו אֶת עֵינֶיהָ וְרָצְתָה לְהַגִּיד לוֹ דִבְרֵי תּוֹדָה. אֲבָל הַמִּלִּים נֶעְתְּקוּ מִפִּיהָ. מַרְאֵה הֶעָלוּב הַזֶּה הָיָה בֶּאֱמֶת מַבְעִית. הִיא הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ רֶטֶט שֶׁל אֵימָה.

אָז אָמַר לָהּ:

“אֲנִי מְעוֹרֵר בָּךְ פָּחַד. וַדַּאי שֶׁכִּעוּרִי גָדוֹל מְאֹד. אַל תַּבִּיטִי אֵלַי כְּלָל. רַק תִּשְׁמְעִי אֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלָיִךְ. בַּיוֹם אַתְּ מֻכְרָחָה לָשֶׁבֶת בַּמָּקוֹם הַזֶּה; בַּלַיְלָה אַתְּ יְכֹלָה לְהִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָּל הַבָּיִת. אֲבָל אַל תֵּצְאִי לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה מִפֶּתַח בֵּית הַכְּנֵסִיָּה. אָבֹד תֹּאבְדִי אִם תַּעֲשִׂי כַּדָּבָר הַזֶּה. אוֹתָךְ יוֹצִיאוּ לַהוֹרֵג וְאָנֹכִי אָמוּת.”

הִיא הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת וְרָצְתָה לַעֲנוֹת לוֹ דְבָרִים. אֲבָל הוּא נֶעְלַם. הִיא הָיְתָה שׁוּב לְבַדָּהּ, וְהִרְהֲרָה בַּמִּלִּים הַמּוּזָרוֹת אֲשֶׁר שָׁמְעָה מִפִּי יְצוּר אָדָם זֶה הַמַּבְעִית כִּמְעַט בְּכִעוּרוֹ. הַהַטְעָמָה שֶׁבִּדְבָרָיו נָגְעָה עַד לִבָּהּ, כִּי קוֹלוֹ הָיָה גַס וְסָפוּג רֹךְ כְּאֶחָד.

עַכְשָׁו הִתְחִילָה מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל הַתָּא אֲשֶׁר יָשְׁבָה בּוֹ. זֶה הָיָה חֶדֶר מְרֻבָּע שֶׁגָּדְלוּ כְּשֵׁשׁ רַגְלָיִם וְלוֹ צֹהַר קָטֹן וְדֶלֶת בְּקִיר הַגַּג הַמִּשְׁתַּפֵּעַ לְאִטּוֹ וְעָשׂוּי אֲבָנִים שְׁטוּחוֹת. מַרְזְבִים רַבִּים, בְּצוּרַת בַּעֲלֵי־חַיִּים שׁוֹנִים, נִרְאוּ כְּמַרְכִּינִים אֶת עַצְמָם אֵלֶיהָ וּמְשַׁרְבְּבִים אֶת צַוָּארָם כְּדֵי לְהַבִּיט בָּהּ דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב. מִקְּצֵה גַג חַדְרָהּ רָאֲתָה אַלְפֵי אֲרֻבּוֹת אֲשֶׁר פָּלְטוּ לְעֵינֶיהָ אֶת עֲשַׁן כָּל הָאִשִּׁים שֶׁל פָּרִיס. מָה הֶעֱצִיב הַמַּחֲזֶה הַזֶּה אֶת הַצּוֹעֲנִית הַמִּסְכֵּנָה, זוֹ הָאֲסוּפִית, הַנְּדוֹנָה לַמָּוֶת, הַיְצוּר הָאֻמְלָל לְלֹא מוֹלֶדֶת, לְלֹא מִשְׁפָּחָה, לְלֹא פִּנַּת חֹם.

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁנִּטְפַּל אֵלֶיהָ רַעְיוֹן זֶה בִּדְבַר בְּדִידוּתָהּ וְהֵצִיק לָהּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תָּמִיד, הֶחֱלִיק פִּתְאֹם עַל יָדֶיהָ וְעַל בִּרְכֶּיהָ רֹאשׁ מְדֻבְלָל וּמְעֻטָּר זָקָן. הִיא נִבְהֲלָה (עַכְשָׁו הִפְחִיד אוֹתָהּ כָּל דָּבָר) וְהִבִּיטָה עַל סְבִיבָהּ. זֹאת הָיְתָה הָעֵז הַמִּסְכֵּנָה, דְּיַ’לִי הַזְּרִיזָה שֶׁבָּרְחָה בְּעִקְּבוֹת גְּבִרְתָּהּ בְּעֵת שֶׁקְּוְָּזִימוֹדוֹ הִבְרִיחַ אֶת אַנְשֵׁי שַׁרְמוֹלוּ, וְזֶה כְּשָׁעָה רָבְצָה לְרַגְלֵי גְּבֶרֶת זוֹ, הֶעְתִּירָה עָלֶיהָ לְטִיפוֹת חִבָּה וְלֹא קִבְּלָה לְמַעֲנֶה אַף מֶבָּט אֶחָד. הַצּוֹעֲנִית הֵשִׁיבָה לָהּ עַכְשָׁיו נְשִׁיקוֹת מַאֲלִיפוֹת. “הָהּ, דְּיַ’לִי!” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית, “אֵיכָה שְׁכַחְתִּיךְ! וְאַתְּ הִנֵּה זָכַרְתְּ אוֹתִי! לֹא נִשְׁכַּחְתִּי עֲדַיִן מִלִּבֵּךְ! הָהּ, אַתְּ אֵינֵךְ כְּפוּיַת טוֹבָה!” וּבְדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בְּבֶכִי, כְּאִלוּ יָד נַעֲלָמָה גָלְלָה אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר סָתְמָה זֶה יָמִים רַבִּים אֶת מְקוֹר דִּמְעוֹתֶיהָ. וּכְכֹל אֲשֶׁר נָזְלוּ דִמְעוֹתֶיהָ כֵּן הָלְכוּ וְנָמוֹגוּ כָּל הַמְּרִירוּת וְהַקֵּהוּת אֲשֶׁר בְּצַעֲרָהּ.

וְּכְשֶׁפָּנָה הַיּוֹם נִרְאָה לָהּ הַלַּיְלָה יָפֶה שִׁבְעָתַיִם, הַלְּבָנָה נִרְאֲתָה לָהּ כֹּה עֲנֻגָּה שֶׁהִיא הָלְכָה לָשׂוּחַ וְהִקִּיפָה אֶת הַיָּצִיעַ הָעוֹבֵר מִסָּבִיב לְכָל הַבָּיִת. וְּכְעֵין מְנוּחָה יָרְדָה עָלֶיהָ מִדֵּי הַשְׁקִיפָהּ מִמְרוֹמִים עִַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשְּׁרוּיָה בְּשַׁלְוָה גְמוּרָה.

ג. חֵרֵשׁ    🔗

לְמָחֲרַת הַיּוֹם הֵקִיצָה וְהֵבִינָה כִּי נָפְלָה עָלֶיהָ תַּרְדֵּמָה. זֶה יָמִים רַבִּים לֹא נָתְנָה שֵׁנָה לְעֵינֶיהָ. קֶרֶן אוֹר רַכָּה אֲשֶׁר לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה חָדְרָה בְּעַד הָאֶשְׁנָב וְהֶחֱלִיקָה בְּרֶגַע זֶה עַל פָּנֶיהָ. וּבִרְאוֹתָהּ אֶת פְּנֵי הַחַמָּה בְּפֶתַח הָאֶשְׁנָב רָאֲתָה שָׁם עוֹד מַשֶּׁהוּ שֶׁהִפְחִיד אוֹתָהּ: זֶה הָיָה פַּרְצוּפוֹ הַנּוֹרָא שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ. הִיא חָזְרָה וְסָגְרָה בְּלִי מֵשִׂים אֶת עֵינֶיהָ, וְאוּלָם הַדָּבָר לֹא הוֹעִיל לָהּ; נִדְמֶה הָיָה לָהּ, כִּי הִיא מוֹסִיפָה לִרְאוֹת מִבַּעַד לִשְׁמוּרוֹתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת אֶת הַפַּרְצוּף הַזֶּה שְׁתוּם־הָעַיִן וּפְרוּץ־הַשִׁנָּיִם. וּבְהוֹסִיפָהּ לִשְׁכַּב עֲצוּמַת עֵינָיִם שָׁמְעָה קוֹל מְגֻשָּׁם אֲשֶׁר הִרְעִיף עָלֶיהָ דְּבָרִים רַכִּים עַד מְאֹד:

“אַל תִּפְחֲדִי מִפָּנָי. אֲנִי יְדִידֵךְ. נִגַּשְׁתִי אֵלַיִךְ כְּדִי לִרְאוֹת כֵּיצַד אַתְּ יְשֵׁנָה. הַדָּבָר לֹא יִהְיֶה לָךְ לְמוֹרַת רוּחַ אִם אָבוֹא לִרְאוֹתֵךְ בְּעֵת שֶׁאַתְּ יְשֵׁנָה? מָה אָרַע לָךְ אִם אֶרְאֵךְ וְאַתְּ סְגוּרַת עֵינָיִם? עַכְשָׁו אֶסְתַּלֵּק לִי מִפֹּה. הִנֵּה כְּבָר הָלַכְתִּי וְיָשַׁבְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקִּיר. עַכְשָׁו מֻתָּר לָךְ לִפְתֹּחַ אֶת הָעֵינָיִם.”

הַטְעָמַת הַמִּלִּים הִבִּיעָה תַּאֲנִיָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַמִּלִּים עַצְמָן. הַצּוֹעֲנִית פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ וְלִבָּהּ נִרְגַּשׁ בְּקִרְבָּהּ. וְאָמְנָם פָּנָיו לֹא נִרְאוּ עוֹד בְּפֶתַח הָאֶשְׁנָב. הִיא נִגְּשָׁה אֶל הַחַלּוֹן וְרָאֲתָה אֶת הַגִּבֵּן יוֹשֵׁב שְׁחוֹחַ בְּפִנַּת הַקִּיר וּמַרְאֵהוּ מֵפִיק צַעַר וְהַכְנָעָה. הִיא יָגְעָה יְגִיעָה בְּנַפְשָׁהּ כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל רֶגֶשׁ הַבְּחִילָה שֶׁהוּא עוֹרֵר בְּקִרְבָּהּ. “בּוֹא הֵנָּה,” אָמְרָה אֵלָיו בְּקוֹל רַךְ. הוּא רָאָה אֶת תְּנוּעוֹת שְׂפָתֶיהָ וְחָשַׁב שֶׁהִיא מְגָרֶשֶׁת אוֹתוֹ מֵעַל פָּנֶיהָ; מִיָּד הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְרַחֵק מֵאֶצְלָהּ כִּשֶׁהוּא צוֹלֵֹעַ בַּלָּאט וְרֹאשׁוֹ מוּרָד עַל חָזֵהוּ, וְאַף לֹא הֵעֵז לְהָעִיף בַּנַּעֲרָה מֶבָּט אוֹמֵר יֵאוּשׁ. “הֲלֹא תָּבוֹא הֵנָּה,” קָרְאָה אַחֲרָיו. וְאוּלָם הוּא הוֹסִיף לְהִתְרַחֵק. אוֹתוֹ רֶגַע קָפְצָה הַצּוֹעֲנִית מִתּוֹךְ הַתָּא וְרָצָה אַחֲרָיו וְתָפְסָה אֶת יָדוֹ. קְוָזִימוֹדוֹ חָשׁ בְּמַגַּע יָדָהּ וְהִתְחִיל מַרְעִיד בְּכָל אֲבָרָיו. הוּא נָשָׂא אֵלֶיהָ אֶת עֵינָיו הַמְּפִיקוֹת תַּחֲנוּנִים, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי הִיא מוֹלִיכָה אוֹתוֹ אַחֲרֶיהָ – הִתְחִילוּ פָּנָיו מַזְהִירִים מִגִּיל וּמֵרֹךְ. הִיא רָצְתָה לְהַכְנִיסוֹ לְחַדְרָהּ, אֲבָל הוּא הִתְעַקֵּשׁ וְנִשְׁאַר עוֹמֵד עַל הַסָּף.

“לָאו, לָאו,” הִפְטִיר קְוָזִימוֹדוֹ, “אַל יִכָּנֵס הַיַּנְשׁוּף לְתוֹךְ קַן הָעֶפְרוֹנִית.”

וְאָז כָּרְעָה הַצּוֹעֲנִית תַּחְתֶּיהָ בְּרֹב חֵן עַל מִשְׁכָּבָהּ וְהָעֵז הָיְתָה נִרְדֶּמֶת לְרַגְלֶיהָ. שְׁנֵיהֶם שָׁהוּ רְגָעִים אֲחָדִים בְּלִי נוֹעַ בִּמְקוֹמָם וְהִתְבּוֹנְנוּ דוּמָם זֶה בִּפְנֵי זוֹ, – הוּא רָאָה דְמוּת שֶׁכֻּלָּהּ חֵן וְהִיא דְמוּת שֶׁכֻּלָּהּ כִּעוּר. מִדֵּי רֶגַע גִּלְּתָה הַנַּעֲרָה בְּגוּף קְוָזִימוֹדוֹ שִׂרְטוּט חָדָשׁ שֶׁל כִּעוּר. הִיא הוֹלִיכָה אֶת מֶבָּטָּהּ לְמִן בִּרְכָּיו הָעֲקֻמוֹת עַד לַגַּב הֶעָמוּס חֲטוֹטֶרֶת, וּלְמִן הַגַּב עַד לָעַיִן הַיְחִידָה. הִיא לֹא יָכְלָה לִתְפֹּס אֶת הַדָּבָר, כִּי יֵשׁ בָּעוֹלָם יְצוּר מְכֹעָר כָּזֶה. וְאוּלָם אוֹתוֹ פַּרְצוּף מְכֹעָר הִבִּיעַ תּוּגָה וָרֹךְ עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהִיא הִתְחִילָה מִתְרַגֶּלֶת אֵלָיו.

הוּא הִפְסִיק לָרִאשׁוֹנָה אֶת הַדְּמָמָה.

“מֻתָּר לִי אֵפוֹא לָבוֹא אֵלַיִךְ עוֹד פָּעַם?”

הִיא הֵנִיעָה רֹאשָׁה לְאוֹת חִיוּב וְאָמְרָה: “הֵן.”

הוּא הֵבִין אֶת הַמַּעֲנֶה עַל פִּי תְּנוּעַת רֹאשָׁהּ.

“אֲהָה!” הִתְחִיל קְוָזִימוֹדוֹ בְּדִבּוּר מְהַסֵּס, “אֲנִי… אֲנִי חֵרֵשׁ בְּאָזְנָי.”

“אִישׁ מִסְכֵּן!” קָרְאָה הַצּוֹעֲנִית מִתּוֹךְ הַבָּעָה שֶׁל רַחֲמִים רַבִּים.

הוּא הֶעֱלָה עַל פָּנָיו בַּת־צְחוֹק מְפִיקָה מְרִירוּת.

“עוֹד מַעֲלָה אַחַת נוֹסֶפֶת, הַאַף אֵין זֹאת? אָמְנָם כֵּן, חֵרֵשׁ אָנֹכִי, כָּךְ נִבְרֵאתִי. מַה נוֹרָא הַדָּבָר! וְאַתְּ – אַתְּ יָפָה עַד מְאֹד!”

קוֹלוֹ שֶׁל הָאֻמְלָל הִבִּיעַ הַרְגָּשַׁת צַעַר עֲמֻקָּה כָּל כָּךְ שֶׁהִיא לֹא מָצְאַָה עֹז בְּנַפְשָׁהּ לַעֲנוֹת לוֹ דְבָרִים. וּמִלְּבַד זֹאת – אִלּוּ גַם דִּבְּרָה אֵלָיו לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרֶיהָ. וְהוּא הוֹסִיף וְדִבֵּר:

“מֵעוֹלָם לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בְּכִעוּרִי כְּמוֹ עַכְשָׁו. כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט אֵלַיִךְ מִתְעוֹרְרִים בְּלִבִּי רַחֲמִים עַל עַצְמִי: אֵין אֲנִי אֶלָּא מִפְלֶצֶת עֲלוּבָה שֶׁכֻּלָּהּ כִּעוּר! וּבְעֵינַיִךְ אֲנִי דוֹמֶה בְּוַדַּאי לְחַיָּה מַמָּשׁ. – וְאַתְּ – אַתְּ דּוֹמָה בְּעֵינַי לְקֶרֶן אוֹר אֲשֶׁר לַשֶּׁמֶשׁ, לְאֵגֶל שֶׁל טַל, לְשִׁירַת צִפּוֹר! אָנֹכִי כְּלִי מָלֵא תִּעוּב. לֹא יְצוּר אָדָם וְלֹא חַיָּה, נִבְרֵאתִי לִהְיוֹת בְּרִיָּה קָשָׁה, רְמוּסָה וּלְקוּיָה בְּתֹאַר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶבֶן חָצָץ!”

אוֹתוֹ רֶגַע נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק, וּצְחוֹק זֶה הָיָה בּוֹ כְּדֵי לִקְרֹעַ לְבָבוֹת. וְהוּא הִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו:

“אָמְנָם כֵּן, חֵרֵשׁ אָנֹכִי; אֲבָל אַתְּ יְכֹלָה לְדַבֵּר אֵלַי בִּרְמִיזוֹת וּבְסִמָּנִים. הָאָדוֹן אֲשֶׁר אֲנִי מְשָׁרְתוֹ מְשׂוֹחֵחַ אִתִּי בְּאֹפֶן כָּזֶה. לֹא יַעֲבֹר הַרְבֵּה זְמָן וְאֵדַע לְנַחֵשׁ אֶת רְצוֹנֵךְ לְפִי תְּנוּעוֹת שְׂפָתַיִךְ וּלְפִי מֶבָּטֵי עֵינָיִךְ.”

“טוֹב הַדָּבָר!” עָנְתָה הַצּוֹעֲנִית מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק; “וְאוּלָם הַגִּידָה לִי מַדּוּעַ הִצַּלְתָּנִי?”

הוּא בָּחָן אוֹתָהּ הֵיטֵב בְּעֵינָיו בִּשְׁעַת דִּבּוּרָהּ.

“הֲבִינוֹתִי אֶת דְּבָרַיִךְ,” עָנָה הַחֵרֵשׁ. “אַתְּ שׁוֹאֶלֶת מַדּוּעַ הִצַּלְתִּיךְ. כְּבָר נִשְׁכַּח מִלִּבֵּךְ אוֹתוֹ הֶעָלוּב שֶׁבְּאַחַד הַלֵּילוֹת הִתְנַפֵּל עָלַיִךְ וְרָצָה לִגְנֹב אוֹתָךְ, אוֹתוֹ הֶעָלוּב שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל לְמָחֳרַת הַיּוֹם לְעַמּוּד הַקָּלוֹן וְאַתְּ הִגַּשְׁתְּ לוֹ שָׁם אֶת עֶזְרָתֵךְ. טִפַּת מַיִם נָתַתְּ לִי וְקֹרְטוֹב שֶׁל רַחֲמִים – אֵין דֵּי גְמוּל בְּיָדִי לְשַׁלֵּם לָךְ בְּעַד אֵלֶּה, וְאִם גַּם אַקְרִיב לְמַעֲנֵךְ אֶת חַיָּי.”

הִיא הִקְשִׁיבָה לִדְבָרָיו בְּלֵב נִרְגָּשׁ עַד מְאֹד. דִּמְעָה נֶאֶסְפָה לְתוֹךְ עֵינוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים, אֲבָל לֹא נֶעֶקְרָה מִמְּקוֹמָהּ. דּוֹמֶה הָיָה כִּי הוּא רוֹאֶה לְעַצְמוֹ חוֹבַת כָּבוֹד לִכְבּוֹשׁ אֶת דִּמְעָתוֹ.

“שִׁמְעִי וְאַגִּידָה לָךְ,” אָמַר לְאַחַר שֶׁעָצַר אֶת הַדִּמְעָה, “הִנֵּה הַמִּגְדָּלִים הָאֵלֶּה גְבוֹהִים עַד מְאֹד, הָאִישׁ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵעֲלֵיהֶם יָמוּת בְּטֶרֶם יַגִּיעַ אָרְצָה; אִם יִהְיֶה רָצוֹן מִלְּפָנַיִךְ שֶׁאַפִּיל אֶת עַצְמִי לָאָרֶץ – לֹא תִּצְטָרְכִי לְהוֹצִיא דִבּוּר מִפִּיךְ, דַּי יִהְיֶה לִי בִּרְמִיזַת עֵינָיִךְ.”

וְהוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ. יְצוּר זֶה, אַף כִּי לֹא יֵאָמֵן אִם יְסֻפַּר, עוֹרֵר בְּלֵב הַצּוֹעֲנִית מֵעֵין רֶגֶשׁ שֶׁל רַחֲמִים. הִיא רָמְזָה לוֹ כִּי יִשָּׁאֵר עַל יָדָהּ.

“לֹא, לֹא,” עָנָה הַחֵרֵשׁ, “לֹא טוֹב לִי לִשְׁהוֹת כָּאן הַרְבֵּה זְמָן. לֹא אוּכַל לָשֵׂאת אֶת אוֹר עֵינָיִךְ. רַק רֶגֶשׁ הָרַחֲמִים שֶׁבְּלִבֵּךְ לֹא יִתֵּן לָךְ לְהַרְחִיק מֵעָלַי אֶת מֶבָּטֶךְ. אֵלֵךְ לִי וְאַבִּיט עָלַיִךְ מֵרָחוֹק וְאַתְּ לֹא תִּרְאִינִי. מוּטָב לִי שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּךְ.”

הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ צַפְצֵפָה קְטַנָּה הָעֲשׂוּיָה מַתֶּכֶת.

“קְחִי זֹאת מִיָּדִי,” אָמַר הַחֵרֵשׁ, “כְּשֶׁיִהְיֶה לָךְ צֹרֶךְ בְּעֶזְרָתִי, כְּשֶׁתִּרְצִי לִקְרֹא לִי לְמַעַן אָבוֹא לְפָנַיִךְ, כְּשֶׁלֹּא תִּזְדַּעְזְעִי בְּיוֹתֵר לְמַרְאֵה פָּנַי – אָז תַּשְׁמִיעִי קוֹל שְׁרִיקָה בַּצַּפְצֵפָה הַזֹּאת. אֶת קוֹל הַצַּפְצֵפָה אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ.”

הוּא הִנִּיחַ אֶת הַצַּפְצֵפָה לָאָרֶץ וּבָרַח עַל נַפְשׁוֹ.

ד. טִינִית וְגָבִישׁ    🔗

יוֹם עָבַר אַחֲרֵי יוֹם.

לְאַט לְאַט שָׁבָה הַמְּנוּחָה אֶל לֵב אֶסְמֶרַלְדָּה. צַעַר מֻפְלָג וְשִׂמְחָה מֻפְלֶגֶת –שְׁנֵיהֶם יֵשׁ בָּהֵם מֵעֵין כְּפִיָּה לְגַבֵּי הָאָדָם וּשְׁנֵיהֶם אֵין דַּרְכָּם לְהַאֲרִיךְ יָמִים. לֵב הָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁהוֹת הַרְבֵּה זְמַן בְּמַצָּב שֶׁל מְתִיחוּת יְתֵרָה. הַצּוֹעֲנִית סָבְלָה יִסּוּרִים מְרֻבִּים כָּל כָּךְ, שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה לֹא נִשְׁאַר בְּלִבָּהּ אֶלָּא רֶגֶשׁ שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת.

בְּשׁוּב אֵלֶיהָ בִּטְחוֹן הַחַיִּים שָׁבָה אֵלֶיהָ גַם הַתִּקְוָה. הִיא נִמְצְאָה מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַחַיִּים וְהַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית, אֲבָל לִבָּהּ אָמַר לָהּ בַּמִּסְתָּרִים, כִּי לֹא מִן הַנִּמְנַע יִהְיֶה הַדָּבָר שֶׁהִיא תַּחֲזֹור עוֹד אֶל הַחַיִּים הָאֵלֶה. דּוֹמָה הָיְתָה לְמֵתָה שֶׁנָּתְנוּ בְּיָדָהּ אֶת מַפְתֵחַ קִבְרָהּ.

הִיא הִרְגִּישָׁה, כִּי כָּל מַחֲזוֹת הַזְּוָעָה, אֲשֶׁר הֵצִיקוּ לָהּ יָמִים רַבִּים, הוֹלְכִים וּנְמוֹגִים לְאַט לְאַט מִנַּפְשָׁהּ. נִמְחוּ מֵעַל לִבָּהּ כָּל הַדְּמֻיּוֹת הַנִּתְעָבוֹת – גַּם פְּיֶרַה טוֹרְטְרוּ, גַּם יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ וְגַם הַכֹּמֶר עַצְמוֹ.

וּמִלְבַד זֹאת הִנֵּה פֶבוּס הָיָה בַּחַיִּים; הִיא יָדְעָה אֶת הַדָּבָר לָבֶטַח, כִּי רָאֲתָה אוֹתוֹ מַמָּשׁ בְּעֵינֶיהָ. פֶבוֹס הַחַי נֶחְשַׁב לָהּ לְעוֹלָם מָלֵא. הַגּוֹרָל הִפְלִיא בָּהּ אֶת מַכּוֹתָיו וְהֶחֱרִיב אֶת הַכֹּל בְּנַפְשָׁהּ, וּכְשֶׁהִיא בָּחֲנָה אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה אֶת לִבָּהּ – לֹא מָצְאָה שָׁם אֶלָּא דָבָר אֶחָד אֵיתָן וְרֶגֶשׁ אֶחָד קַיָּם: אֶת אַהֲבָתָה לַקָּצִין. כִּי הָאַהֲבָה מְשׁוּלָה לְעֵץ הַשָּׂדֶה: הִיא מַצְמִיחָה מֵאֵלֶיהָ וּמַכָּה שָׁרָשִׁים בְּכָל חַדְרֵי נַפְשֵׁנוּ, וְיֵשׁ שֶׁהִיא מְלַבְלֶבֶת גַּם עַל עִיָּיו שֶׁל לֵב שָׁבוּר.

וּמַפְלִיא הַדָּבָר, כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר תִּהְיֶה הַתַּאֲוָה הַזֹּאת מֻכַּת סַנְוֵרִים כֵּן יִגְדַּל בְּקִרְבָּהּ כֹּחַ הַהַתְמָדָה, זוֹ יַצִּיבָה בְּיוֹתֵר בִּזְמַן שֶׁאֵין כָּל טַעַם לְכָל הֶוְיָתָהּ.

אֵין כָּל סָפֵק בַּדָּבָר כִּי אֶסְמֶרַלְדָּה הִתְרַעֲמָה בְּלִבָּהּ עַל הַקָּצִין. נוֹרָא הָיָה לָהּ בְּלִי סָפֵק הָרַעְיוֹן, כִּי גַם פֶבּוּס נִתְעָה לְהַאֲמִין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ דָבָר וְגַם הוּא עָלוּל הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ שֶׁדְּקִירַת הַפִּגְיוֹן בָּאָה לוֹ מִיַּד הַנַּעֲרָה הַמּוּכָנָה לְהַקְרִיב לְמַעֲנוֹ אֶלֶף מוֹנִים אֶת חַיֶּיהָ. וְאוּלָם בְּעֶצֶם הַדָּבָר לֹא יָכְלָה לִקְצֹף עָלָיו יוֹתֵר מִדָּי. הַאִם הִיא עַצְמָהּ לֹא הוֹדְתָה עַל “עֲוֹנָהּ”? וְכִי לֹא נָמוֹג לְבָבָהּ כְּלֵב אִשָּׁה חַלָּשָׁה בִּפְנֵי הַסִּגּוּף? הִיא הִיא אֲשֶׁר אָשְׁמָה בַּכֹּל. מוּטָב הָיָה לָהּ שֶׁיַּעַקְרוּ אֶת צִפָּרְנֶיהָ מִּבְּשָׂרָהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹא יַעַקְרוּ מִפִּיהָ דִבּוּר כָּזֶה. וְעַכְשָׁו אִם הִיא תָּשׁוּב וְתִרְאֶה אֶת פֶבּוּס רַק עוֹד פַּעַם אַחַת, רַק רֶגַע אֶחָד, הֲלֹא יַסְפִּיק לָהּ מֶבַּט עַיִן אוֹ מִלָּה אַחַת יְחִידָה כְּדֵי לְהַעֲמִיד אוֹתוֹ עַל טָעוּתוֹ וְלִקְנוֹת שׁוּב אֶת לְבָבוֹ. הִיא לֹא פִּקְפְּקָה בָּזֶה כְּלָל. הִיא גַם יִשְּׁבָה לְעַצְמָהּ כַּמָּה וְכַמָּה דְבָרִים תְּמוּהִים, אֶת דְּבַר הֶיוֹת פֶבּוּס בַּקָּהָל בְּיוֹם הַוִּדּוּי וְאֶת דְּבַר הַנַעֲרָה אֲשֶׁר הָיְתָה בְּקִרְבָתוֹ. וַדַּאי שֶׁזֹאת הָיְתָה אֲחוֹתוֹ. אָמְנָם בֵּאוּר זֶה לֹא הָיָה מְחֻכָּם בְּיוֹתֵר, אֲבָל הוּא הֵבִיא מְנוּחָה לְנַפְשָׁהּ, וְנַפְשָׁהּ נִכְסְפָה מְאֹד לְהַאֲמִין כִּי פֶבּוּס עוֹד יוֹסִיף לֶאֱהֹב אוֹתָהּ, רַק אוֹתָהּ לְבַדָּהּ. וְכִי לֹא נִשְׁבַּע לָהּ עַל אַהֲבָתוֹ? וּמָה עוֹד דָּרוּשׁ הָיָה לְנַעֲרָה כָּמוֹהָ, תְּמִימַת לֵב וּמַאֲמִינָה לְכָל דָּבָר? וְאַף גַּם זֹאת. הַאִם הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדְּבָרִים בִּמְאֹרַע זֶה לֹא הִכְרִיעָה אֶת הַכַּף לִזְכוּתוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִזְכוּתָהּ? הִיא חִכְּתָה אֵפוֹא; הִיא חָיְתָה בְּתִקְוָתָהּ.

וְנוֹסַף עַל כָּל אֵלֶּה הִנֵּה הַהֵיכָל, – הַהֵיכָל הֶעָצוּם אֲשֶׁר סָגַר עָלֶיהָ מִסָּבִיב, אֲשֶׁר שָׁמַר וְנָצַר אוֹתָהּ, – הָיָה אַף הוּא כְּעֵין שַׁלִּיט מַשְׁפִּיעַ שַׁלְוָה. הַקַּוִּים הַנַּעֲלִים אֲשֶׁר לַבִּנְיָן הַזֶּה, הַקְּדֻשָּׁה הַחוֹפֶפֶת עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁמִּסָּבִיב, הַהִרְהוּרִים הַסְּפוּגִים נַחַת וְיִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁעָלוּ כִּבְיָכֹל מִשִּׁפְעַת־אֶבֶן זוֹ – כָּל אֵלֶּה הִשְׁפִּיעוּ בְּלִי מֵשִׂים עַל הַנַעֲרָה. קוֹלוֹת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת הַבַּיִת הִזִּילוּ שַׁלְוָה עַל הַנֶּפֶשׁ הַחוֹלָה הָזֹּאת. זִמְרַת הַחַזָּנִים הַחַדְגּוֹנִית, קוֹל הָעָם בַּעֲנוּתוֹ אַחֲרֵי הַכְּמָרִים בִּתְרוּעָה אוֹ בְּלַחַשׁ, הָרַעַד הַקָּצוּב שֶׁל הַחַלוֹנוֹת, הָעוּגָב הַנּוֹתֵן קוֹל אַדִּיר בְּמֵאָה חֲצוֹצְרוֹת, שְׁלשֶׁת הַמִּגְדָּלִים הַמְּלֵאִים זִמְזוּם כְּכַוָּרוֹת עֲצוּמוֹת, כָּל הַמַּקְהֵלָה הַזֹּאת אֲשֶׁר מִמַּעַל לָהּ נִשָּׂא קוֹל הָעָם בְּרֵעוֹ וְּבְלַחֲשׁוֹ וְעָלָה אֶל רֹאש הַמִּגְדָּל – הַקוֹלֹוֹת הָאֵלֶּה הֶחֱרִישׁוּ אֶת זִכְרוֹנָהּ, אֶת דִּמְיוֹנָהּ, אֶת כְּאֵבָהּ. וְיוֹתֵר מִכֹּל יִשְׁנוּ אוֹתָה הַפַּעֲמוֹנִים. מִלּוֹעָם הָרָחָב נִשְׁפְּכוּ עָלֶיהָ כִּבְיָכֹל גַּלֵי־גַלִּים שֶׁל מַגְנֵטִיּוּת אַדִּירָה.

וּמִשּׁוּם כָּךְ גָּדְלוּ מִיּוֹם לְיוֹם הַשַּׁלְוָה וְהַנַּחַת שֶׁבְּלִבָּהּ וְחִוְרוֹן פָּנֶיהָ הָיָה פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. כְּכֹל אֲשֶׁר נִתְרַפְּאוּ פִּצְעֵי נַפְשָׁהּ, כֵּן שָׁבוּ וּפָרְחוּ עַל פָּנֶיהָ חִנָּהּ וְיָפְיָהּ וְהֵם מְלֵאִים וְרַעֲנָנִים מִשֶּׁהָיוּ. שָׁב אֵלֶיהָ מִזְגָּהּ הַטּוֹב, וּבְמִקְצָת נִתְחַדְּשָׁה גַם עֲלִיצוּתָהּ, הַעֲוָיַת שְׂפָתֶיהָ הַנֶּחְמָדָה, אַהֲבָתָהּ אֶל הָעֵז, תְּשׁוּקָתָהּ לְזִמְרָה וּתְכוּנַת הַבּוּשָׁה שֶׁבָּהּ. בַּבֹּקֶר יָדְעָה חוֹבָה לְעַצְמָהּ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּפִנַּת חַדְרָהּ, מִפַּחַד שֶׁמָּא יִסְתַּכֵּל אֶחָד מִדָּרֵי הָעֲלִיּוֹת שֶׁמִסָּבִיב וְיִרְאֶנָּה דֶרֶךְ הָאֶשְׁנָב.

בִּזְמַן שֶׁהִסִּיחָה אֶת דַּעְתָּהּ מִפֶבּוּס – הָיְתָה מְהַרְהֶרֶת פְּעָמִים בִּקְוָזִימוֹדוֹ. עַל יָדוֹ נִתְקַשְּׁרָה וְנִתְחַבְּרָה עוֹד אֶל בְּנֵי־הָאָדָם וְאֶל הַחַיִּים. אֻמְלָלָה שֶׁכְּמוֹתָהּ! הִיא הָיְתָה קְרוּעָה מִן הָעוֹלָם עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קְוָזִימוֹדוֹ. כְּחִידָה הָיָה בְּעֵינֶיהָ יְדִיד זֶה אֲשֶׁר שָׁלַח לָהּ הַמִּקְרֶה. פְּעָמִים הִתְרַעֲמָה עַל עַצְמָהּ בִּגְלַל אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה לְהָשִׁיב תּוֹדָה רַבָּה הַמְחַפָּה עַל הַכֹּל, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָכְלָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְהִתְרַגֵּל לְשׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים. כִּעוּרוֹ הָיָה גָדוֹל מִדָּי.

הִיא הִשְׁאִירָה עַל הָאָרֶץ אֶת הַצַּפְצֵפָה אֲשֶׁר נָתַן לָהּ קְוָזִימוֹדוֹ. וְאוּלָם קְוַזִימוֹדוֹ לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּכָךְ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָיָה סָר אֵלֶיהָ לִפְרָקִים. הִיא הִתְאַמְּצָה בְּכָל כֹּחָהּ שֶׁלֹא תָּסֵב אֶת פָּנֶיהָ מִנֶּגְדּוֹ בִּשְׁאַט נֶפֶשׁ מִדֵּי בּוֹאוֹ אֵלֶיהָ וְהוּא מֵבִיא לָהּ אֶת הַסַּל הַמָּלֵא צָרְכֵי אֹכֶל אוֹ אֶת כַּד הַמָּיִם. אֲבָל הוּא חָשׁ בְּכָל תְּנוּעָה קַלָּה שֶׁבְּפָנֶיהָ, וְהָיָה מִסְתַּלֵּק מֵעָלֶיהָ עָמוּס יָגוֹן.

פַּעַם אַחַת סָר אֵלֶיהָ וְרָאָה שֶׁהִיא מַעְתִּירָה לְטִיפוֹת עַל דְּיַ’לִי. רְגָעִים אֲחָדִים עָמַד כִּמְהַרְהֵר וְנִסְתַּכֵּל בְּזוּג הַנֶּחְמָדוֹת – בָּעֵז וּבַצּוֹעֲנִית. לְבַסּוֹף הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ הַכָּבֵד וְהַמְדֻבְלָל, וְהִפְטִיר דְּבָרִים:

“אֲסוֹנִי בָּזֶה שֶׁאֲנִי דוֹמֶה יוֹתֵר מִדַּי לְבֶן־אָדָם, הַלְוַאי וְהָיִיתִי כְּאַחַת הַחַיּוֹת, דֻּגְמַת הָעֵז הַזֹּאת.”

הִיא הֵעִיפָה בּוֹ מֶבָּט אוֹמֵר תִּמָהוֹן.

הוּא הֵבִין אֶת מֶבָּטָהּ וְעָנָה:

“הָהּ! יֵשׁ טַעַם לְמַה שֶׁאָמַרְתִּי.” וְהוּא נִסְתַּלֵּק מֵעַל פָּנֶיהָ.

וְשׁוּב קָרָה הַדָּבָר כִּי הוּא הוֹפִיעַ עַל סַף הַתָּא (לְתוֹךְ הַתָּא לֹא נִכְנַס בְּשׁוּם פַּעַם) וְאֶסְמֶרַלְדָּה נָתְנָה אוֹתוֹ רֶגַע אֶת קוֹלָהּ בְּשִׁיר סְפַרְדִי, שִׁיר בַּלָּדָה אֲשֶׁר הוּשַׁר בְּאָזְנֶיהָ בְּיַלְדוּתָהּ מִפִּי הַצּוֹעֲנִית וְהִיא זָכְרָה אֶת הַמִּלִּים בְּלִי לְהָבִין אוֹתָן. הַנַּעֲרָה נִבְהֲלָה לְמַרְאֵה הַפַּרְצוּף הַמְכֹעָר הַזֶּה שֶׁקָּם פִּתְאֹם כְּנֶגְדָּהּ בִּהְיוֹתָהּ נְתוּנָה לְזִמְרַת פִּיהָ, הִפְסִיקָה אֶת הַשִּׁיר וְהֶעֶלְתָה בְּלִי מֵשִׂים עַל פָּנֶיהָ הַעֲוָיָה שֶׁל פָּחַד. שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הָאֻמְלָל כָּרַע עַל סַף הַדֶּלֶת וּפָרַשׁ אֶת יָדָיו הָרְחָבוֹת וְהַמְגֻשָּׁמוֹת מִתּוֹךְ הַעֲוָיַת תַּחֲנוּנִים. “אֲהָה!” קָרָא בְּקוֹל סָפוּג דְּאָבָה, “אֲנִי מַפִּיל אֶת תְּחִנָּתִי לְפָנַיִךְ – שׁוּבִי אֶל זִמְרָתֵךְ וְאַל תְּגָרְשִׁינִי מֵעַל סִפֵּךְ.” הִיא לֹא רָצְתָה לִגְרֹם לוֹ צַעַר, וְחָזְרָה אֶל פִּזְמוֹנָהּ כְּשֶׁהִיא מַרְעִידָה בְּכָל גּוּפָהּ. וּלְאַט לְאַט סָר פַּחְדָּהּ מֵעָלֶיהָ וְהִיא נָתְנָה אֶת נַפְשָׁהּ בִּנְעִימַת הַשִּׁיר הַנּוּגָה וְהַמְמֻשָּׁכָה. וְהוּא נִשְׁאַר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, יָדָיו פְּרוּשׂוֹת כְּמוֹ לִתְפִלָּה וְהוּא מַקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב, נוֹשֵׁם בְּחִיל וְתוֹלֶה אֶת מֶבָּטוֹ בְּעֵינֶיהָ הַמַּזְהִירוֹת שֶׁל הַצּוֹעֲנִית. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלוּ הוּא סוֹפֵג אֶת הַשִּׁירָה מִתּוֹךְ עֵינֶיהָ.

וְשׁוּב סָר אֵלֶיהָ בְּאַחַד הַיָּמִים וְהַבָּעַת פָּנָיו אוֹמֶרֶת הִסּוּס וְיִרְאָה. “שִׁמְעִי נָא,” אָמַר מִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת, “יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לְךָ דָּבָר.”

הִיא רָמְזָה לוֹ כִּי יֵשׁ אֶת לִבָּהּ לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרָיו. הוּא הִתְחִיל פּוֹלֵט אֲנָחוֹת, פָּתַח אֶת שְׂפָתָיו, הָיָה רֶגַע אֶחָד כְּפוֹתֵחַ בִּדְבָרִים, וְאוּלָם מִיָּד הֵעִיף אֶת מֶבָּטוֹ בְּפָנֶיהָ, הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לְאוֹת מֵאוּן וְהִתְחִיל מִתְרַחֵק בִּצְעָדִים מְדוּדִים כְּשֶׁהוּא לוֹחֵץ בְּיָדָיו עַל רַקּוֹתָיו וְעוֹזֵב אֶת הַצּוֹעֲנִית לְתִמָּהוֹן גָּדוֹל.

בֵּין פְּסִילֵי הָאֶבֶן הַמְשֻׁנִים שֶׁעִטְּרוּ אֶת הַחוֹמָה נִמְצָא פֶּסֶל אֶחָד בְּתַבְנִית אָדָם שֶׁקְוָזִימוֹדוֹ חִבֵּב אוֹתוֹ בְּמִדָּה יְתֵרָה וְהָיָה מַחֲלִיף אִתּוֹ כִּבְיָכֹל מֶבָּטֵי רֵעוּת. פַּעַם אַחַת שָׁמְעָה הַצּוֹעֲנִית בְּדַבֵּר קְוָזִימוֹדוֹ אֶל הַפֶּסֶל:

“אֲהָה! לָמָּה לֹא נוֹצַרְתִּי אֶבֶן כָּמוֹךָ!”

לָאַחֲרוֹנָה קָרָה בְּאַחַד הַבְּקָרִים, כִּי אֶסְמֶרַלְדָּה הִרְחִיקָה לָלֶכֶת עַד קְצֵה הַגַּג, וּבְשָׁלְחָהּ אֶת עֵינֶיהָ אֶל מֵעֵבֶר לַגַּג הַמְהֻדָּר שֶׁל זַן־יַ’ן דֶה־רוֹן הִבִּיטָה אֶל הַכִּכָּר אֲשֶׁר מִתָּחַת. גַּם קְוָזִימוֹדוֹ נִמְצָא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם; הוּא עָמַד מֵאֲחוֹרֵי אֶסְמֶרַלְדָּה. הוּא הִתְקִין לְְעַצְמוֹ בְּמִתְכַּוֵּן עֲמִידָה מִן הַצַּד, שֶׁלֹא יְהֵא דוֹחֵק בְּיוֹתֵר אֶת הַנַּעֲרָה. וּפִתְאֹם נִזְדַּעְזְעָה הַצּוֹעֲנִית וְעֵינֶיהָ מָלְאוּ בְּבַת־אַחַת גַּם דְּמָעוֹת וְגַם אוֹר שֶׁל חֶדְוָה, הִיא כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ עַל שְׂפַת הַגַּג, פָּשְׁטָה בַּחֲרָדָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ לְעֵבֶר הַכִּכָּר וְקָרְאָה בְּקוֹל: “פֶבּוּס! בּוֹאָה־נָא! בּוֹאָה! בְּשֵׁם אֱלֹהִים, חָנֵנִי דִבּוּר אֶחָד, מִלָּה אֶחָת! פֶבּוּס! פֶבּוּס!” קוֹלָהּ, פָּנֶיהָ, תְּנוּעוֹתֶיהָ וְכָל יֵשׁוּתָהּ עוֹרְרוּ אֶת הָרשֶׁם הַקּוֹרֵעַ לֵב עַל דְּבַר אִישׁ שֶׁנִּטְרַף בַּיָּם וְהוּא שׁוֹלֵחַ צַעֲקַת עֶזְרָה לִקְרַאת הָאֳנִיָּה הָעַלִיזָה וְהַטְּבוּלָה בַּשֶּׁמֶשׁ הַנִּשָּׂאָה עַל מִפְרָשֶׂיהָ בְּמֶרְחַקֵּי הָאֹפֶק.

קְוָזִימוֹדוֹ הִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ אֶל פְּנֵי הַכִּכָּר וְרָאָה כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵלָיו שָׁלְחָה אֶסְמֶרַלְדָּה אֶת בַּקָשָׁתָהּ הַמְּלֵאָה רֹךְ וְיֵאוּש, הָיָה פָּרָשׁ צָעִיר לְיָמִים, קְצִין צָבָא יְפֵה תֹּאַר וְלָבוּשׁ מַדֵּי תִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר הִרְתִּיחַ אֶת סוּסוֹ בְּיַרְכְּתֵי הַכִּכָּר וְהֵנִיעַ אֶת צִיצַת קוֹבָעוֹ לְאוֹת בְּרָכָה וְשָׁלוֹם כְּנֶגֶד עַלְמָה נָאָה הָעוֹמֶדֶת עַל מַעֲקֵה בֵּיתָהּ וּפָנֶיהָ מַזְהִירִים מִבַּת־צְחוֹק. וְאָמְנָם הַקָּצִין לֹא שָׁמַע אֶת קוֹל הָאֻמְלָלָה אֲשֶׁר קָרְאָה אֵלָיו; הוּא הָיָה רָחוֹק מִדָּי.

וְאוּלָם הַחֵרֵשׁ הַמִּסְכֵּן הֵבִין אֶת הַדְּבָרִים. גְּנִיחָה כְּבֵדָה הִתְפָּרְצָה מִתּוֹךְ חָזֵהוּ; הוּא הֵסֵב אֶת פָּנָיו; לִבּוֹ הָיָה מוּכָן לְהִתְפּוֹצֵץ מִלַּחַץ שֶׁל דְּמָעוֹת כְּבוּשׁוֹת; אֶגְרוֹפָיו הַמְרַטְּטוֹת מִתּוֹךְ עֲוִית יָרְדוּ עַל רֹאשׁוֹ, וּבְעוֹד רֶגַע לָחֲצָה כָּל אַחַת מִיָדָיו צִיצִית שֶׁל שְׂעָרוֹת אֲדֻמּוֹת.

הַצּוֹעֲנִית לֹא הִשְׁגִּיחָה בּוֹ כְּלָל.

הוּא רָטַן בְּחָרְקוֹ אֶת שִׁנָּיו:

“אָרוּר יִהְיֶה! הִנֵּה כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת צוּרַת גֶּבֶר! הָעִקָּר הוּא אֵפוֹא הַיֹּפִי הַחִיצֹונִי!”

בֵּינְתַיִם הוֹסִיפָה הַנַּעֲרָה לִכְרֹעַ עַל בִּרְכֶּיהָ וְקָרְאָה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה: “הוֹ, הִנֵּה הוּא יוֹרֵד מֵעַל סוּסוֹ!… הוּא רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְאוֹתוֹ בָּיִת… פֶבּוֹס! פֶבּוֹס! דְּבָרַי אֵינָם מַגִּיעִים לְאָזְנָיו!… פֶבּוּס!… מַה מְגֻנָּה הִיא אִשָּׁה זוֹ הַמַעְתִּירָה עָלָיו דְּבָרִים בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת! פֶבּוּס!… פֶבּוּס!”

הַחֵרֵשׁ נִסְתַּכֵּל בָּהּ. הוּא הֵבִין אֶת אֲרֶשֶׁת הָרְמָזִים שֶׁעַל פָּנֶיהָ. עֵינוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הַמִּסְכֵּן נִתְמַלְּאָה דְמָעוֹת. אַךְ הוּא כָּבַשׁ אֶת דִּמְעוֹתָיו. וּפִתְאֹם מָשַׁךְ מְשִׁיכָה קַלָּה בִּקְצֵה שַׁרְוֻלָּהּ. הַנַּעֲרָה הֵסֵבָּה אֵלָיו אֶת פָּנֶיהָ. הוּא הֶעֱלָה עַל פַּרְצוּפוֹ הַבָּעַת מְנוּחָה, וְאָמַר אֵלֶיהָ:

“הֲרוֹצָה אַתְּ שֶׁאֵלֵךְ וְאֶקְרָא לוֹ?”

זַעֲקַת גִּיל פָּרְצָה מִלִּבָּהּ.

“מַהֵר וָלֵךְ! מַהֵר וָלֵךְ! אַל תַּעֲמֹד! רוּץ! חִיש מַהֵר! קְרָא לַקָּצִין! הָבֵא אוֹתוֹ הֵנָּה! אֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ!”

הִיא חִבְּקָה אֶת בִּרְכָּיו. הַחֵרֵשׁ לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וְהֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ אֲרֶשֶׁת שֶׁל צָעַר.

“אֲנִי אָבִיא אוֹתוֹ אֵלַיִךְ,” אָמַר בְּקוֹל רָפֶה. וּמִיָּד הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ וְנִסְתַּלֵּק בִּמְרוּצָה, כְּשֶׁהוּא כּוֹבֵשׁ אֶת בְּכִיָּתוֹ וּמְדַלֵּג דִּלּוּגִים גְּדוֹלִים עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת.

כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַכִּכָּר לֹא מָצָא שָׁם אֶלָּא אֶת הַסּוּס הַנָּאֶה, שֶׁהָיָה קָשׁוּר אֶל דֶּלֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר לְמִשְׁפַּחַת גּוֹנְדְלוֹרְיֶה; הַקָּצִין נִכְנַס לִפְנֵי רֶגַע לְתוֹךְ הַבָּיִת.

קְוָזִימוֹדוֹ הֵרִים אֶת מֶבָּטוֹ אֶל גַּג הַכְּנֵסִיָּה. אֶסְמֶרַלְדָּה שָׁהֲתָה עוֹד בִּמְקוֹמָהּ הַקּוֹדֵם, בַּעֲמִידָתָהּ הַקּוֹדֶמֶת/ הוּא רָמַז לָהּ מֵרָחוֹק בְּנִעְנוּעַ רֹאשׁ מֵפִיק עַצְבוּת; אַחֲרֵי כֵן נִשְׁעַן אֶל זִיז אֶבֶן אֲשֶׁר לִפְרוֹזְדוֹר הַבַּיִּת, וְהִרְכִּין אֶת עַצְמוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא הַקָּצִין.

וּבְבֵית גּוֹנְדְלוֹרְיֶה חָגְגוּ אֶת אַחַת הַחֲגִיגוֹת שֶׁנּוֹהֲגִים לְהַקְדִּים לִפְנֵי יוֹם הַכְּלוּלוֹת. קְוָזִימוֹדוֹ רָאָה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נִכְנָסִים, אֲבָל לֹא רָאָה אַף אִישׁ אֶחָד יוֹצֵא מִן הַבָּיִת. מִזְּמָן לִזְמָן הֵרִים אֶת מֶבָּטוֹ וְהִבִּיט אֶל הַגַּג; הַצּוֹעֲנִית אַף הִיא לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה. מְשָׁרֵת הָאֻרְוָה יָצָא הַחוּצָה, הִתִּיר אֶת הַסּוּס וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הָאֻרְוָה.

וְכָךְ עָבַר כָּל הַיּוֹם. קְוָזִימוֹדוֹ יָשַׁב עַל זִיז הָאֶבֶן, אֶסְמֶרַלְדָּה רָבְצָה עַל הַגַּג, וּפֶבּוּס יָשַׁב בְּוַדַּאי לְרַגְלֵי פְלֶר דֶּה־לִיס.

לְבַסוֹף הִגִּיעַ הַלַּיְלָה; לַיִל לִבְלִי יָרֵחַ, לֵיל אֲפֵלָה. לְחִנָּם שָׁלַח קְוָזִימוֹדוֹ אֶת מֶבָּטוֹ לְהַבִּיט אֶל אֶסְמֶרַלְדָּה; כַּעֲבֹר זְמַן־מָה לֹא נִרְאוּ פָּנֶיהָ בַּדִּמְדּוּמִים אֶלָּא כְּבַהֶרֶת לְבָנָה, אַחֲרֵי כֵן נִטַּשְׁטְשׁוּ פָּנֶיהָ לְגַמְרֵי. הַכֹּל נָמוֹג, הַכֹּל הִשְׁחִיר.

קְוָזִימֹודוֹ רָאָה בַּעֲלוֹת אוֹר בְּכָל הַחַלּוֹנוֹת אֲשֶׁר בְּחָזִית הַבַּיִת, לְעֵינָיו הוּאָרוּ בָּזֶּה אַחַר זֶה כָּל חַלּוֹנוֹת הַבָּתִים הַנִּשְׁקָפִים עַל פְּנֵי הַכִּכָּר; וְהוּא רָאָה גַם בִּכְבוֹת הָאוֹר בְּכָל הַחַלּוֹנוֹת הָאֵלֶּה; כִּי הוּא עָמַד כָּל הָעֶרֶב עַל מִשְׁמַרְתּוֹ. הַקָּצִין לֹא יָצָא מִן הַבָּיִת. לְבַסּוֹף, כְּשֶׁכָּלְתָה רֶגֶל מִן הָרְחוֹב וְכָבָה הָאוֹר בְּחַלוֹנוֹת הַבָּתִּים הָאֲחֵרִים, נִשְׁאַר קְוָזִימֹודוֹ יְחִידִי בַּחוּץ וְהַחֲשֵׁכָה כִּסְּתָה עָלָיו מִסָּבִיב. בַּתְּקוּפָה הַהִיא לֹא נָהֲגוּ עֲדַיִן לְהָאִיר בַּלֵּילוֹת אֶת כִּכַּר הָעֲזָרָה שֶׁל נוֹטְר־דַּם.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהָאוֹר לֹא פָּסַק בְּחַלּוֹנוֹת בֵּיתָהּ שֶׁל מָרַת גּוֹנְדְלוֹרְיֶה, וְהָיָה מֵאִיר וְהוֹלֵךְ גַּם לְאַחַר חֲצוֹת הַלָּיְלָה. קְוָזִימוֹדוֹ, הַצָּמוּד לִמְקוֹמוֹ וְכֻלּוֹ סַקְרָנוּת, רָאָה מֵאַחֲרֵי וִילָאוֹת הַצִּבְעוֹנִין הֲמוֹן צִלְלֵי אֲנָשִׁים הַיּוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת עַלִּיזִים. וְלוּלֵא אָזְנָיו הַחֵרְשׁוֹת כִּי אָז, כְּכֹל שֶׁנָּמוֹג שְׁאוֹנָהּ שֶׁל פָּרִיס הַנִּרְדָּמָה, הָיָה מֵיטִיב לִשְׁמֹעַ מִפְּנִים הַבַּיִת אֶת הַהֲמֻלָּה אֲשֶׁר לְמִשְׁתֵּה הַחַג וְאֶת קוֹל הַצְּחוֹק וְקוֹל הַזִּמְרָה.

כְּשָׁעָה אַחֲרֵי חֲצוֹת הַלַיְלָה הִתְחִילוּ הַקְּרוּאִים מִסְתַּלְקִים מִן הַמִּשְׁתֶּה. קְוָזִימוֹדוֹ, הַמִּסְתַּתֵּר בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה, רָאָה בְּצֵאתָם אֶחָד אֶחָד מִן הַפְּרוֹזְדוֹר הַמּוּאָר בְּלַפִּידִים. הַקָּצִין לֹא הָיָה בֵּין אֵלֶּה.

לִבּוֹ נִתְמַלֵּא מַחְשְׁבוֹת עֶצֶב. לִפְרָקִים הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת מֶבָּטוֹ לַחֲלַל הַלַּיְלָה, כְּאָדָם שֶׁגָּבַר עָלָיו הַשִּׁעְמוּם. עַנְנֵי שְׁחוֹר כְּבֵדִים וּמְרֻסָּקִים נִתְלוּ בִּשְׁמֵי הַלָּיְלָה הַזְּרוּעִים כּוֹכָבִים, כִּדְמוּת עַרְסָלִים הָעֲשׂוּיִם רֶדֶד אֲבֵלִים. אֶפְשָׁר הָיָה לְדַמּוֹת אוֹתָם לְקוּרֵי הָעַכָּבִישׁ שֶׁעַל כִּפַּת הָרָקִיעַ.

וְהִנֵּה בְּאַחַד הָרְגָעִים הָאֵלֶּה רָאָה קְוָזִימוֹדוֹ כִּי מֵעַל לְרֹאשׁוֹ נִפְתְּחָה בַּמִּסְתָּרִים הַדֶּלֶת הַנִּשְׁקֶפֶת אֶל פְּנֵי הַגְּזוֹזְטְרָה וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים יָצְאוּ דֶרֶךְ דֶּלֶת צָרָה זוֹ הָעֲשׂוּיָה זְכוּכִית וְסָגְרוּ אוֹתָהּ אַחֲרֵיהֶם: הַשְּׁנַיִם הָיוּ גֶבֶר וְאִשָּׁה. לְאַחַר הִסְתַּכְּלוּת מְרֻבָּה הִכִּיר קְוָזִימוֹדוֹ, כִּי הָאִישׁ הוּא הַקָּצִין הַיָּפֶה, וְהָאִשָּׁה הִיא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת הַצְּעִירָה שֶׁעָמְדָה בַּבֹּקֶר עַל גְּזוֹזְטְרָה זוֹ וְשָׁלְחָה לַקָּצִין אֶת בִּרְכַּת שְׁלוֹמָהּ. הַכִּכָּר הָיְתָה שְׁרוּיָה בַּאֲפֵלָה גְמוּרָה, וּמִבַּעַד לְמָסַךְ הָאַרְגָּמָן הַכָּפוּל שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל עַל גַּבֵּי הַדֶּלֶת בְּרֶגַע הִסָּגְרָהּ, לֹא חָדַר כִּמְעַט כָּל אוֹר מִן הַחֶדֶר אֶל הַגְּזוֹזְטְרָה.

הָאִישׁ הַצָּעִיר וְהָעַלְמָה הַצְּעִירָה, לְפִי שֶׁהָיָה יָכֹל לְנַחֵשׁ חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִלָּה אַחַת, שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם דְּבָרִים מְלֵאִים רֹךְ וַעֲדָנִים. דּוֹמֶה הָיָה כִּי הָעַלְמָה הַצְּעִירָה הִתִּירָה לַקָּצִין שֶׁיַקִּיף בְּיָדוֹ אֶת גִּזְרָתָהּ וְלֹא סֵרְבָה הַרְבֵּה לִנְשִׁיקֹותָיו.

קְוָזִימוֹדוֹ הִבִּיט מִלְּמַטָּה לְמַחֲזֶה נֶחְמָד זֶה, שֶׁלֹּא נוֹצַר לְרַאֲוָה וְהָיָה מִשּׁוּם כָּךְ תַּאֲוָה יְתֵרָה לְעֵינַיִם זָרוֹת. הוּא הִסְתַּכֵּל בָּאשֶׁר הַזֶּה וּבַיֹּפִי הַזֶּה מִתּוֹךְ רְגָשׁוֹת מָרִים. כִּי טִבְעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עָלוּב לֹא הָיָה בְּעֶצֶם אִלֵּם, וְגַבּוֹ הַמְעֻקָּם יֵשׁ שֶׁהָיָה אָחוּז רְעָדָה כְּכָל גַּב אַחֵר. הוּא חָשַׁב עַל דְּבַר הַגּוֹרָל הַמֵּבִישׁ אֲשֶׁר יָעֲדָה לוֹ הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה; חָשַׁב, כִּי הָאִשָּׁה וְהָאַהֲבָה וְהָעֹנֶג יַעַבְרוּ תָּמִיד מִמֶּנוּ וָהָלְאָה וְהוּא לֹא יִהְיֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו אֶלָּא עֵד רְאִיָּה לְאשֶׁר זָרִים. וְאוּלָם בְּרֶגַע זֶה הִרְגִּישׁ קְוָזִימוֹדוֹ מִשְׁנֶה צַעַר וְלִבּוֹ הוֹסִיף כַּעַס עַל יָגוֹן – מִדֵּי תָּאֲרוֹ לְעַצְמוֹ כַּמָּה יִסוּרִים עֲלוּלָה הַצּוֹעֲנִית לִסְבֹּל אִם תִּרְאֶה אַף הִיא אֶת הַמַּחֲזֶה. וְאוּלָם אֲפֵלַת הַלַּיְלָה הָיְתָה גְדוֹלָה וְאֶסְמֶרַלְדָּה אִם רַק נִשְׁאֲרָה בִּמְקוֹמָהּ (וְהוּא לֹא פִּקְפֵּק כְּלָל בָּזֶה) הָיְתָה רְחוֹקָה מְאֹד; וְרַק הוּא לְבַדּוֹ יָכֹל הָיָה לְהַכִּיר אֶת זוּג הַנֶּאֱהָבִים אֲשֶׁר עֶל הַגְּזוֹזְטְרָה. רַעְיוֹן זֶה גָרַם לוֹ נֶחָמָה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַשְּׁנַיִם הוֹסִיפוּ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּאֲהָבִים. הָעַלְמָה הִפְצִירָה, כַּנִּרְאֶה, בַּקָּצִין. קְוָזִימוֹדוֹ לֹא רָאָה מִכָּל הַמַּחֲזֶה אֶלָּא אֶת יָדֶיהָ הַיָּפוֹת שֶׁל הַעֲלְמָה הַפְּרוּשׂוֹת בְּתַחֲנוּנִים, אֶת צְחוֹקָהּ הַמְעֹרָב בִּדְמָעוֹת, אֶת עֵינֶיהָ הַנְּשׂוּאוֹת כְּלַפֵּי הַכּוֹכָבִים, – וְאֶת עֵינֵי הַקָּצִין הַיּוֹרוֹת לְהָבִים אֶל פְּנֵי הַנַּעֲרָה.

וּפִתְאֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת אֲשֶׁר לַגְּזוֹזְטְרָה וְהוֹפִיעָה הַגְּבֶרֶת הַזְּקֵנָה; הָעַלְמָה הַצְּעִירָה הָיְתָה כִּנְבוֹכָה, הַקָּצִין הֶעֱלָה עַל פָּנָיו הַבָּעָה שֶׁל רֹגֶז, וְכָל הַשְּׁלשָׁה הָפְכוּ אֶת פְּנֵיהֶם וְנִכְנְסוּ הֶחָדְרָה. לְאַחַר רְגָעִים מְעַטִּים נִשְׁמְעָה מִן הַמִּסְדְּרוֹן שַׁעֲטַת סוּס, וְהַקָּצִין הַנֶּהְדָּר, עָטוּף גְּלִימַת לַיְלָה, חָלַף בְּדָהֳרָה עַל פְּנֵי קְוָזִימוֹדוֹ.

שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים חִכָּה עַד שֶׁזֶּה נָטָה מִפִּנַּת הָרְחוֹב; אַחֲרֵי כֵן הִתְחִיל רָץ אַחֲרֵי הַקָּצִין בִּמְהִירוּת שֶׁל קוֹף וְקָרָא בְּקוֹל:

“שְׁמַע נָא! הַקָּצִין!”

הַקָּצִין עָצַר בְּסוּסוֹ.

“בֶּן־בְּלִיַעַל זֶה לְשֵׁם מָה הוּא בָּא אֵלָי?” קָרָא הַקָּצִין מִדֵּי הַבְחִינוֹ בַּדְּמוּת הַצּוֹלַעַת שֶׁדִּלְּגָה לִקְרָאתוֹ מִתוֹך הַחֲשֵׁכָה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וּקְוָזִימוֹדוֹ בָּא עַד הַקָּצִין וְאָחַז בְּלִי מוֹרָא בְּרֶסֶן הַסּוּס.

“לֵךְ אַחֲרַי, אֲדוֹנִי הַקָּצִין; מִישֶׁהוּ מְחַכֶּה שָׁם וְרוֹצֶה לְהַגִּיד לְךָ דָבָר.”

“בְּשֵׁם הַשָּׂטָן בַּעַל הַקַּרְנָיִם!” מִלְמֵל הַקָּצִין, “בַּר־נַשׁ מְדֻבְלָל וּמְסֹאָב זֶה – דּוֹמֶה לִי שֶׁרְאִיתִיו כְּבָר בְּאֵיזֶה מָקוֹם. שְׁמַע נָא, מָרָן, שֶׁמָּא תּוֹצִיא מִיָּדְךָ אֶת רֶסֶן סוּסִי?”

“אֲדוֹנִי הַקָּצִין,” עָנָה הַחֵרֵשׁ, “וְכִי שְׁאַלְתַּנִי לָדַעַת מִי שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ?”

“אָמַרְתִּי לְךָ כִּי תּוֹצִיא מִיָּדְךָ אֶת רֶסֶן סוּסִי,” עָנָה פֶבּוּס כְּמִתְרַגֵּז. “מַה לְךָ, בַּר־נַשׁ, כִּי נִתְלֵיתָ בִּרְצוּעַת הָאַפְסָר שֶׁל סוּסִי הָאַבִּיר? וְכִי סוּסִי דוֹמֶה בְּעֵינֶיךָ לְעַמּוּד הַתְּלִיָּה?”

קְוָזִימוֹדוֹ, שֶׁלֹא נָתַן דַּעְתּוֹ כְּלָל לְהוֹצִיא מִיָּדוֹ אֶת הָרֶסֶן, נִסָּה לְהָסֵב אֶת הַסּוּס אֲחוֹרַנִּית, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת סִבַּת סֵרוּבוֹ שֶׁל הַקָּצִין, לְפִיכָךְ מִהֵר וְהִגִּיד לוֹ עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים:

“לֵךְ אַחֲרַי, אֲדוֹנִי הַקָּצִין, כִּי אִשָּׁה מְחַכָּה לְךָ שָׁם.” וְהוּא הוֹסִיף מִתִוֹךְ הִתְאַמְּצוּת:

“אִשָּׁה הָאוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.”

“אֵי לְךָ, עָלוּב שֶׁכְּמוֹתֶךָ!” קָרָא הַקָּצִין, “וְכִי אַתָּה חוֹשֵׁב כִּי אֲנִי מְחֻיָּב לָלֶכֶת אַחֲרֵי כָּל הַנָּשִׁים הָאוֹהֲבות אוֹתִי אוֹ נִרְאוֹת כְּאוֹהֲבֹות? וְשֶׁמָּא אוֹתָה רִיבָה הִיא נָאָה כָּמוֹךָ?.. לֵךְ וְאֱמֹר לְזוֹ אֲשֶׁר שְׁלָחַתְךָ אֵלַי, כִּי אֲנִי עוֹמֵד לָבוֹא בִּבְרִית הַנְּשׂוּאִין וְאוֹתָהּ אֲנִי שׁוֹלֵחַ לַעֲזָאזֵל!”

“תִּשְׁמַע נָא, אֲדוֹנִי,” נִסָּה קְוָזִימוֹדוֹ לְפַתּוֹת אֶת הַקָּצִין, “הֲלֹא תֵּלֵךְ אַחֲרָי. הָאִשָּׁה הַמְחַכָּה לְךָ הִיא הַצּוֹעֲנִית אֲשֶׁר אַתָּה מַכִּיר.”

וְאָמְנָם מִלָּה זוֹ הִשְׁפִּיעָה עַל פֶבּוּס רשֶׁם חָזָק מְאֹד, וְאוּלָם לֹא כָּרשֶׁם אֲשֶׁר קִוָּה לוֹ קְוָזִימוֹדוֹ. הַקּוֹרֵא הֲלֹא יִזְכֹּר, כִּי הַקָּצִין הַמְפֹאָר שֶׁלָנוּ נִסְתַּלֵּק לוֹ יַחַד עִם פְלֶר דֶּה־לִיס רְגָעִים אֲחָדִים לִפְנֵי שֶׁקְוָזִימוֹדוֹ הִצִּיל אֶת הַנְּדוֹנָה מִידֵי שַׁרְמוֹלוּ. וְאַחֲרֵי כֵן, מִדֵּי בּוֹאוֹ לְבַקֵּר בְּבֵית הַגְּבֶרֶת גּוֹנְדְלוֹרְיֶה, הָיָה מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מֵחַדֵּשׁ שִׂיחָה עַל אֹדוֹת בַּת־חַוָּה זוֹ, כִּי זִכְרָהּ, לְאַחַר כָּל מַה שֶׁקָּרָה, עוֹרֵר בּוֹ, כַּמוּבָן, רַק הַרְגָּשׁוֹת בִּלְתִּי נְעִימוֹת; וּפְלֶר דֶּה־לִיס אַף הִיא חָשְׁבָה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה תַּעֲשֶׂה אִם תְּסַפֵּר לוֹ שֶׁהַצּוֹעֲנִית נִשְׁאֲרָה בַּחַיִּים. פֶבּוּס הֶאֱמִין אֵפוֹא, כִּי “סִימְלֶר” הַמִּסְכֵּנָה מֵתָה וְכִי מִיּוֹם מוֹתָהּ עָבַר כְּבָר כְּחֹדֶשׁ אוֹ כְּחָדְשַׁיִם. וּנְצַיֵּן גַּם אֶת זֹאת, כִּי הַקָּצִין הָיָה מְהַרְהֵר זֶה רְגָעִים אֲחָדִים בְּחֶשְׁכָתוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה, בְּכִעוּרוֹ הַנּוֹרָא וּבְקוֹלוֹ כְּאֹוב שֶׁל הַשָּׁלִיחַ הַמּוּזָר; כִּי הַשָּׁעָה הָיְתָה לְאַחַר חֲצוֹת לַיְלָה, הָרְחוֹב הָיָה רֵיק מֵאָדָם כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא, כְּשֶׁנִּפְגַּשׁ בּוֹ הַנָּזִיר הַתּוֹעֶה, וְסוּסוֹ שֶׁל הַקָּצִין הִתְחִיל נוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת קְוָזִימוֹדוֹ. “הַצּוֹעֲנִית!” קָרָא הַקָּצִין אֲשֶׁר אֲחָזַתּוֹ זְוָעָה. “וְכִי זוֹ שָׁבָה מֵעוֹלָם הָאֱמֶת?”

וּבְהַגִּידוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל נַרְתִּיק פִּגְיוֹנוֹ.

“מַהֵר! מַהֵר!” אָמַר הַחֵרֵשׁ וְנִסָּה לְהַטּוֹת אַחֲרָיו אֶת הַסּוּס. “פְּנֵה לְךָ הֵנָּה!”

פֶבּוּס הֵטִיל בְּעִיטַת רֶגֶל חֲזָקָה בְּחָזֵהוּ שֶׁל הַחֵרֵשׁ.

עֵינוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ מָלְאָה לְהָבִים. הוּא הִרְתִּיעַ אֶת עַצְמוֹ, כְּמוּכָן לְהִתְנַפֵּל עַל הַקָּצִין, וְאוּלָם מִיָּד כָּבַשׁ אֶת כַּעְסוֹ וְאָמַר:

“הָה! אַשְׁרֶיךָ, אֲדוֹנִי, שֵּׁיֵשׁ אִשָּׁה הָאוֹהֶבֶת אוֹתָךְ!”

הוּא בִּטֵּא אֶת הַמִּלָּה “אִשָּׁה” מִתּוֹךְ הַטְעָמָה, הִשְׁמִיט מִיָּדוֹ אֶת רֶסֶן הַסּוּס וְקָרָא:

“סַע לָךְ!”

פֶבּוּס הֵרִיץ אֶת סוּסוֹ וּפִיו פָּלַט אָלוֹת. קְוָזִימוֹדוֹ רָאָהוּ הוֹלֵךְ וְנֶעְלָם בַּאֲפֵלַת הַרְחוֹב.

“הָה!” אָמַר הַמִּסְכֵּן בַּחֲשַׁאי, “הֲיִתָּכֵן כִּי יְסָרְבוּ לְדָבָר כָּזֶה!”

הוּא חָזַר אֶל נוֹטְר־דַּם, הִדְלִיק אֶת פַּנָסוֹ וְעָלָה לִמְרוֹם הַמִּגְדָּל. וְכַאֲשֶׁר חָשַׁב כֵּן הָיָה: הַצּוֹעֲנִית שָׁהֲתָה עוֹד בִּמְקוֹמָהּ הַקּוֹדֵם.

רַק הִבְחִינָה בּוֹ מֵרָחוֹק – מִיָּד קָמָה וְרָצָה לִקְרָאתוֹ.

“שַׁבְתָּ לְבָדֶּךָ!” קָרְאָה הַצּוֹעֲנִית וְסָפְקָה אֶת כַּפֶּיהָ מִתּוֹךְ צָעַר.

“חִפַּשְׂתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו,” עָנָה קְוָזִימוֹדוֹ בְּקוֹל קַר.

“הֲלֹא יָכֹלְתָּ לְחַכּוֹת לוֹ כָּל הַלָּיְלָה!” קָרְאָה הַצּוֹעֲנִית כְּמִתְרַגֶּשֶׁת.

הוּא רָאָה אֶת הַכַּעַס שְּׁבְּפָנֶיהָ וְהֵבִין כִּי הִיא יִסְּרָה אוֹתוֹ בִּדְבָרִים.

“בְּפַעַם אַחֶרֶת אֲבַקְּשֶׁנוּ הֵיטֵב וְאֶמְצָאֶנוּ,” הִפְטִיר הַחֵרֵשׁ וְהוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ.

“סוּר מֵעַל פָּנַי!” קָרְאָה הַצּוֹעֲנִית.

הוּא נִסְתַּלֵּק. דַּעְתָּהּ לֹא הָיְתָה נוֹחָה מִמֶּנוּ. וְאוּלָם מוּטָב הָיָה לוֹ לְהִתְעַנּוֹת תַּחַת יָדָהּ מֵאֲשֶׁר לִגְרֹם לָהּ דַאֲבוֹן לֵב. הוּא נָטַל לְעַצְמוֹ אֶת מְנַת הַיִּסּוּרִים בִּשְׁלֵמוּתָהּ.

מֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה לֹא הוֹסִיף עוֹד קְוָזִימוֹדוֹ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַצּוֹעֲנִית. הוּא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִבּוֹא אֶל הַתָּא שֶׁלָּהּ, וְהִיא רַק רָאֲתָה פְּעָמִים אֶת פָּנָיו בִּמְרוֹם אַחַד הַמִּגְדָּלִים, וְהַפָּנִים הַנּוּגִים הָאֵלֶּה הָיוּ נְטוּיִם תָּמִיד אֵלֶיהָ. וְאוּלָם מִדֵּי הַבִּיטָהּ אֵלָיו הָיָה מְמַהֵר לְהִסְתַּתֵּר.

וְיֵשׁ לְהוֹדוֹת, כִּי הַצּוֹעֲנִית לֹא הִצְטַעֲרָה הַרְבֵּה עַל פְּרִישׁוּת זוֹ שֶׁקְּוָזִימוֹדוֹ הֵטִיל עַל עַצְמוֹ מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב. בְּסֵתֶר לִבָּהּ הֶחֱזִיקָה לוֹ טוֹבָה עַל כָּך. וְגַם קְוָזִימוֹדוֹ לֹא הִשְׁלָה אֶת נַפְשׁוֹ לְדָבָר זֶה.

הִיא לֹא יָסְפָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ אֲבָל בְּקִרְבָתָהּ נִמְצָא תָּמִיד כְּעֵין מַלְאָךְ טוֹב וּמֵיטִיב. יָד נַעֲלָמָה הֵבִיאָה לָהּ כָּל יוֹם אֶת מְזוֹנוֹתֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יָשְׁנָה. בֹּקֶר אֶחָד מָצְאָה עַל סַף חַלוֹנָהּ כְּלוּב מָלֵא צִפֳּרִים. מֵעַל לַתָּא שֶׁלָּהּ נִמְצָא פֶּסֶל אֶחָד שֶׁהָיָה מַבְעִית אוֹתָהּ. הִיא הִגִּידָה אֶת זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים בְּאָזְנֵי קְוָזִימוֹדוֹ. בֹּקֶר אֶחָד (כִּי כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶה נַעֲשׂוּ בַּלַּיְלָה) לֹא יָסְפָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ; מִישֶׁהוּ הוֹרִיד אוֹתוֹ מִכַּנּוֹ. הָאִישׁ, שֶׁטִּפֵּס וְעָלָה עַד לִמְקוֹם הַפֶּסֶל, מֻכְרָח הָיָה לְסַכֵּן בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה אֶת נַפְשׁוֹ.

וְיֵשׁ שֶׁבָּעֲרָבִים הִגִּיעַ לְאָזְנָהּ קוֹל שִׁיר מֵאֵצֶל סוֹכֵךְ הַגַּג אֲשֶׁר לַמִּגְדָּל, וְהַשִּׁיר הָיָה נוּגֶה וּמוּזָר וְדוֹמֶה הָיָה כִּי מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְיַשֵּׁן אוֹתָהּ בְּזִמְרָה. הַלָּלוּ הָיוּ שׁוּרוֹת לְלֹא חֲרוּזִים, מַעֲשֶׂה פִּיּוּט שֶׁל חֵרֵשׁ:

בֹּקֶר אֶחָד הֵקִיצָה אֶסְמֶרַלְדָּה וּמָצְאָה עַל חַלּוֹנָהּ שְׁנֵי בְּזִיכִים מְלֵאִים פְּרָחִים. הָאֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם הָיָה כְּלִי מְהֻדָּר וּמַבְרִיק עַד מְאֹד, אֲבָל נִסְדַּק, מֵימָיו נִגְּרוּ מִתּוֹכוֹ וּפְרָחָיו נָבְלוּ, הַבָּזִיךְ הַשֵּׁנִי הָיָה עָשׂוּי טִינִית בִּדְמוּת גַּסָּה שֶׁל כְּלִי מָצוּי, אֲבָל מֵימָיו נֶאֶצְרוּ בְּתוֹכוֹ וּפְרָחָיו נִשְׁאֲרוּ בְּרַעֲנַנּוּתָם וּבִמְלֹא אַדְמִימוּתָם.

לֹא אֵדַע אִם הַדָּבָר נַעֲשָׂה בְּמִתְכַּוֵּן; וְאוּלָם אֶסְמֶרַלְדָּה נָטְלָה לְעַצְמָה אֶת צְרוֹר הַפְּרָחִים הַנּוֹבְלִים וְנָשְׂאָה אוֹתָם כָּל הַיּוֹם עַל לוּחַ לִבָּהּ.

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא שָׁמְעָה אֶת קוֹל הַשָּׁר מִמְּרוֹמֵי הַמִּגְדָּל.

הַדָּבָר לֹא גָרַם לָהּ דְּאָגָה יְתֵרָה. אֶת יָמֶיהָ הוֹצִיאָה לְכַמָּה דְבָרִים: הֶעְתִּירָה לְטִיפוֹת עַל דְּיַ’לִי, הִבִּיטָה אֶל דֶּלֶת בֵּיתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת גּוֹנְדְלוֹרְיֶה, שׂוֹחֲחָה בַּחֲשַׁאי עִם פֶבּוּס וְחִלְּקָה פְּתוֹתֵי לֶחֶם לָעֶפְרוֹנִים.

וּבְעֶצֶם לֹא רָצְתָה עוֹד אֶסְמֶרַלְדָּה לִרְאוֹת אֶת קְוָזִימוֹדוֹ וְלִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ. שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הַמִּסְכֵּן כְּאִלוּ נִסְתַלֵּק מִן הַכְּנֵסִיָּה. וְאוּלָם בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, כְּשֶׁכָּבְדָה שְׁנָתָהּ שֶׁל אֶסְמֶרַלְדָּה וּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ נִשְּׂאוּ אֶל הַקָּצִין יְפֵה הַתֹּאַר, שָׁמְעָה זוֹ פִּתְאֹם כְּעֵין גְּנִיחָה מֵאֵצֶל הַתָּא שֶׁלָּהּ. הִיא הִתְרוֹמְמָה כְּנִבְהָלָה מִמְקוֹמָהּ וְרָאֲתָה לְאוֹר הַיָּרֵחַ מִין גּוּף דּוֹמֶה לְגֹלֶם הַסָּרוּחַ עַל יַד דֶּלֶת חַדְרָהּ. זֶה הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ אֲשֶׁר יָשֵׁן אֶת שְׁנָתוֹ עַל רִצְפַּת הָאֲבָנִים.

ה. הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לַשַּׁעַר הָאָדֹם    🔗

בֵּין כֹּה וָכֹה וּמִשִּׂיחוֹת הַבְּרִיּוֹת נוֹדַע לוֹ לַכֹּמֶר כִּי אֶסְמֶרַלְדָּה נִצְּלָה בְּאֹרַח פֶּלְאִי מִמָּוֶת. וּבְשָׁמְעוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ. הוּא הִשְׁלִים כְּבָר אֶל דְּבַר מוֹתָהּ שֶׁל אֶסְמֶרַלְדָּה, הוּא שָׁב וְיָדַע אֶת הַמְּנוּחָה לְאַחַר אֲשֶׁר מָצָה אֶת קֻבַּעַת הַיִּסּוּרִים. לֵב הָאָדָם (דּוֹם קְלוֹד הִרְהֵר בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה) אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהָכִיל אֶלָּא מִדָּה יְדוּעָה שֶׁל יֵאוּשׁ. סְפוֹג שֶׁנִּתְמַלֵּא עַד תֹּם – לֹא יַכְנִיס אַף טִפָּה אַחַת נוֹסֶפֶת, וְאִם גַּם יַעֲבֹר עָלָיו הַיָּם וּמְלוֹאוֹ.

וְהִנֵּה אֶסְמֶרַלְדָּה הָיְתָה בַּמֵּתִים וְהַסְּפוֹג נִתְמַלֵּא עַד תֹּם; וּבָזֶה גָמַר דּוֹם קְלוֹד אֶת כָּל פָּרָשַׁת חַיָּיו עַל אֲדָמוֹת. אֲבָל מִשֶּׁיָּדַע כִּי פֶבּוּס וְאֶסְמֶרַלְדָּה נִמְצָאִים שְׁנֵיהֶם בֵּין הַחַיִּים – נִתְחַדְּשׁוּ עָלָיו שׁוּב הַחַיִּים עַל הַיִּסּוּרִים וְהַמְּצוּקוֹת וְהַחֲלִיפוֹת. נַפְשׁוֹ שֶׁל קְלוֹד בָּחֲלָה בְּכָל אֵלֶּה.

כְּשֶׁהִגִּיעָה לְאָזְנָיו הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת – הָלַךְ וְסָגַר עַל עַצְמוֹ אֶת מְגוּרָיו אֲשֶׁר בַּמִּנְזָר. הוּא חָדַל מִבּוֹא אֶל מוֹעֲצוֹת הַהֶקְדֵּשׁ וּפָנָיו לֹא נִרְאוּ גַם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. הוּא סָגַר אֶת דַּלְתּוֹ בִּפְנֵי כָּל אִישׁ, אֲפִילוּ בִּפְנֵי הַחַשְׁמַן. בִּפְרִישׁוּת כָּזוֹ עָבְרוּ עָלָיו כַּמָה שָׁבוּעוֹת. אָמְרוּ עָלָיו כִּי הוּא שָׁרוּי בְּמַחֲלָה. וְהוּא הָיָה בֶּאֱמֶת חוֹלֶה.

כֵּיצַד בִּלָּה אֶת יְמֵי בְּדִידוּתוֹ? עַל מֶה נִלְחַם עִם נַפְשׁוֹ? הֵעָרַךְ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה מִלְחָמָה כְּנֶגֶד תַּאֲוָתוֹ הָאֲיֻמָּה? הֶחָרַשׁ אֶת מְזִמָּתוֹ הָאַחֲרוֹנָה לְמַעַן הָבִיא אֶת הַמָּוֶת עַל אֶסְמֶרַלְדָּה וְכִלָּיוֹן עַל עַצְמוֹ?

פַּעַם אַחַת בָּא יַ’ן, – אָחִיו־אֲהוּבוֹ, יֶלֶד־שַׁעֲשׁוּעָיו, – וְדָפַק עַל דַּלְתּוֹ, הִפְצִיר בּוֹ בְּלָשׁוֹן שֶׁל שְׁבוּעָה וּבַקָּשָׁה, הִגִּיד עֶשֶׂר פְּעָמִים מִי הוּא – וּקְלוֹד לֹא פָּתַח לוֹ.

יָמִים שְׁלֵמִים עָבְרוּ עָלָיו כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַל חַלּוֹן חַדְרוֹ וּפָנָיו נִדְבָּקִים אֶל הַזְּגוּגִית. מֵחַלוֹן זֶה שֶׁבַּמִּנְזָר הָיָה יָכֹל לִרְאוֹת אֶת תָּא הַמִּקְלָט שֶׁל אֶסְמֶרַלְדָּה; לְעִתִּים קְרוֹבוֹת רָאָה גַם אוֹתָה בְּעַצְמָהּ וְאֶת הָעֵז שֶׁלָּהּ. וְיֵשׁ שֶׁרָאָה עַל יָדָהּ גַּם אֶת קְוָזִימוֹדוֹ. לֹא נֶעֶלְמוּ מֵעֵינָיו גַּם מַעֲשֵׂי הַשֵּׁרוּת הַקְּטַנִּים מִצַּד הַחֵרֵשׁ הַמְכֹעָר, תְּנוּעוֹת הַפָּנִים הַמְּפִיקוֹת הַקְשָׁבָה וּתְשׂוּמַת־לֵב וַעֲמִידָה זוֹ מִתּוֹךְ כָּבוֹד וְהַכְנָעָה שֶׁקְּוָזִימוֹדוֹ הָיָה נוֹהֵג כְּלַפֵּי הַצּוֹעֲנִית. כֹּח זִכְרוֹנוֹ הָיָה טוֹב, וְהַזִּכָּרוֹן הוּא מְקוֹר עִנּוּיִים לְחוֹלֵי הַקִּנְאָה – וְהִנֵּה הוּא נִזְכַּר בְּמֶבַּט עַיִן שֶׁשּׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הֵעִיף בָּרַקְדָּנִית בְּאַחַד הָעֲרָבִים. הוּא שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: מָה גָרַם לוֹ לְקְוָזִימוֹדוֹ שֶׁיַּצִּיל אֶת הַצּוֹעֲנִית? הוּא רָאָה מֵרָחוֹק אֶת שְׁנֵיהֶם מְשֻׁתָּפִים בַּהֲמוֹן דְּבָרִים קְטַנִּים, וַאֲרֶשֶׁת פָּנָיו שֶׁל הַחֵרֵשׁ נִרְאֲתָה לוֹ לִקְלוֹד מֵרָחוֹק – לְאוֹר הַתַּאֲוָה הַיּוֹקֶדֶת בְּקִרְבּוֹ – כְּאוֹמֶרֶת רֹךְ עַד בְּלִי דָי. הוּא יָדַע כִּי הַנָּשִׁים יִצְרָן הוֹלֵךְ אַחֲרֵי זָרוֹת, וְחָשַׁד בָּהֶן מִשּׁוּם כָּךְ. וְאָז הִרְגִּישׁ בַּמִּסְתָּרִים כִּי בְּקִרְבּוֹ מִתְעוֹרֶרֶת קִנְאָה שֶׁלֹא לְפִי טִבְעוֹ, קִנְאָה אֲשֶׁר הֶעֶלְתָה עַל פָּנָיו אַדְמוּמִית שֶׁל בּוּשָׁה וָרֹגֶז. “מֵילָא, יְהִי זֶה הַקָּצִין, אֲבָל לֹא אוֹתוֹ בַּר־נַשׁ!” מַחֲשָׁבָה זוֹ גָרְמָה לוֹ עִנּוּיִים.

לֵילוֹתָיו מָלְאוּ מוֹרָאִים. לְמִן הַזְּמָן שֶׁנּוֹדַע לוֹ, כִּי הַצּוֹעֲנִית הִיא בַּחַיִּים – נִסְתַּלְּקוּ מֵעָלָיו צִלְלֵי הָרְפָאִים הַקָּרִים וְהָרַעְיוֹנוֹת עַל דְּבַר הַמָּוֶת, וְיֵצֶר הַתַּאֲוָה הִתְחִיל שׁוּב שׁוֹלֵחַ בּוֹ אֶת עֲקִיצוֹתָיו. תְּמוּנוֹת מִתְּמוּנוֹת שׁוֹנוֹת קָמוּ לִפְנֵי עֵינֵי רוּחוֹ, וְדָמוֹ הָרַעֲנָן, דָּמוֹ שֶׁל כֹּמֶר, יֵשׁ שֶׁהָיָה נִרְתָּח עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁדּוֹם קְלוֹד הָיָה קוֹפֵץ מֵעַל מִטָּתוֹ, מֵטִיל גְּלִימַת כְּהֻנָּה עַל כֻּתָּנְתּוֹ וְיוֹצֵא אֶת חַדְרוֹ, כְּשֶּׁהַמְּנוֹרָה בְּיָדוֹ וְהוּא עָרֹם לְמֶחֱצָה וּמֶבָּטוֹ כֻּלוֹ לְהָבִים.

הוּא יָדַע הֵיכָן שָׁמוּר הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לַשַּׁעַר הָאָדֹם, זֶה הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בּוֹ יָבוֹאוּ מִן הַמִּנְזָר אֶל הַכְּנֵסִיָּה; וְהוּא הֶחֱזִיק תָּמִיד בְּכִיסוֹ, כְּפִי שֶׁיָּדַעְנוּ, אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לִשְׁנֵי הַמִּגְדָּלִים.

ו. הֶמְשֵׁך הַסִּפּוּר בִּדְבַר הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לַשַּׁעַר הָאָדֹם    🔗

אוֹתוֹ לַיְָלה אָפְפָה הַשִּׁכְחָה אֶת אֶסְמֶרַלְדָּה וְהִיא נִרְדְּמָה בְּחַדְרָהּ הַקָּטֹן מִתּוֹךְ תִּקְוָה וְרַעְיוֹנוֹת נְעִימִים. הִיא יָשְׁנָה הַרְבֵּה זְמָן וְרָאֲתָה, כְּמוֹ תָּמִיד, אֶת פֶבּוּס בַּחֲלוֹמָהּ – וּפִתְאֹם נִדְמָה לָהּ, כִּי הִיא שׁוֹמַעַת אִוְשָׁה בְּקִרְבָתָהּ. שְׁנָתָהּ הָיְתָה מִטִּבְעָהּ שֵׁנָה קַלָּה וַחֲרֵדָה, שֵׁנָה שֶׁל צִפּוֹר; הַנַּעֲרָה הָיְתָה רְגִילָה לְהִתְעוֹרֵר לְכָל אִוְשָׁה קַלָּה. הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ. חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה גָדְלָה מִסָּבִיב. אַף עַל פִּי כֵן הִבְחִינָה בְּפַרְצוּף אָדָם שֶׁנִּתְכַּנֵּס לְתוֹךְ אֶשְׁנַב הַגַּג וְנָעַץ בָּהּ אֶת מֶבָּטָיו; הָיְתָה שָׁם גַּם מְנוֹרָה אֲשֶׁר הֵאִירָה אֶת כָּל הַמַּחֲזֶה. אוֹתוֹ רֶגַע רָאָה הָאַלְמוֹנִי כִּי אֶסְמֶרַלְדָּה מַשְׁגִּיחָה בּוֹ, וְכִבָּה אֶת הַמְּנוֹרָה. אֲבָל הַנַּעֲרָה הִסְפִּיקָה בְּכָל זֹאת לְהַכִּיר אוֹתוֹ. עֵינֶיהָ נֶעֶצְמוּ מִפָּחַד.

“אֲבוֹי!” אָמְרָה בְּקוֹל רָפֶה, “הִנֵּה הַכֹּמֶר!”

כָּל אֲסוֹנָהּ אֲשֶׁר בֶּעָבָר קָם וְנִתְיַצֵּב לִפְנֵי עֵינֵי רוּחָהּ, כְּאִלּוּ הוּאַר עַל יְדֵי בָּרָק. רֹאשָׁהּ שָׁב וְצָנַח עַל הַכָּר.

כַּעֲבֹר רֶגַע חָשָׁה, כִּי דְבַר־מָה נָגַע בָּה, נָגֹעַ וְעָבֹר לְכָל אֹרֶךְ גּוּפָהּ. לְמַגָּע זֶה נִתְחַלְחֲלָה, הִתְנַעֲרָה מִקִּפְאוֹנָהּ וְעָמְדָה עַל רַגְלֶיהָ אֲחוּזַת חֵמָה.

הַכֹּמֶר הִתְגַּנֵּב וּבָא עַד לְמִשְׁכָּבָהּ. הוּא שָׁלַח אֶת זְרוֹעוֹתָיו לְחַבֵּק אֶת גִּזְרָתָהּ.

הִיא רָצְתָה לִצְעֹק, אֲבָל קוֹלָהּ נֶחְבָּא.

“כַּלֵּךְ לְךָ, מִפְלֶצֶת! סוּר מִמֶּנִּי, רוֹצֵחַ!” הִפְטִירָה הַנַּעֲרָה בְּקוֹל רָפֶה שֶׁרָעַד מִזְּוָעָה וְחֵמָה.

“חוּסִי וְרַחֲמִי עָלָי!” מִלְמֵל הַכֹּמֶר וְהִצְמִיד אֶת שְׂפָתָיו אֶל כְּתֵפֶיהָ.

הִיא תָּפְסָה אֶת רֹאשׁוֹ הַקֵּרֵחַ בִּמְקוֹם הַשְּׂעָרוֹת שֶׁמִּצַּד הָעֹרֶף וְהִתְאַמְּצָה לְהַעֲבִיר מֵעָלֶיהָ אֶת נְשִׁיקוֹתָיו, כְּאִלּוּ הָיוּ נְשִׁיכוֹת.

“חוּסִי וְרַחֲמִי עָלָי!” חָזַר הָאֻמְלָל עַל דְּבָרָיו. “אִלּוּ יָדַעַתְּ מַה גְדוֹלָה אַהֲבָתִי אֵלַיִךְ! אֵשׁ הִיא בַּעֲצָמַי, לַבַּת עוֹפֶרֶת, נְעוּצָה הִיא בְּלִבִּי כְּאֶלֶף חֲרָבוֹת!”

וְהוּא תָּפַס אֶת יָדֶיהָ וְאָחַז בָּהֶן בְּכֹחַ לֹא־אֱנוֹשׁ. פַּחַד נָפַל עָלֶיהָ וְהִיא אָמְרָה לוֹ:

“הַרְפֵּה מִמֶּנִי, וְאִם לֹא – יָרֹק אִירַק בְּפָנֶיךָ!”

הוּא הִרְפָּה מִמֶּנָּה.

“הַשְׁלִיכִי עָלַי גִּדּוּפִים, חִלְקִי לִי מַהֲלֻמּוֹת, שִׁפְכִי עָלַי אֶת חֲרוֹנֵךְ, עֲשִׂי בִּי כְּחֶפְצֵךְ! אַךְ רַחֲמִי עָלַי! אֱהָבִינִי!”

אוֹתוֹ רֶגַע לָבְשָׁה חֵמוֹת כְּיַלְדָּה וְהִכְּתָה אוֹתוֹ אַחַת וּשְׁתָּיִם. הִיא שָׁלְחָה אֶת יָדֶיהָ הַנָּאוֹת וְרָצְתָה לִשְׂרֹט אֶת פָּנָיו.

“סוּר מֵעָלַי, הַשָּׂטָן!”

“אֱהָבִינִי! אֱהָבִינִי! חוּסִי וְרַחֲמִי עָלָי!” צָעַק הַנָּזִיר הַמִּסְכֵּן כְּשֶׁהוּא מִשְׂתָּעֵר עָלֶיהָ וּמְשַׁלֵּם נְשִׁיקֹות תַּחַת מַכּוֹת.

וּפִתְאֹם הִרְגִּישָׁה כִּי הוּא חָזַק מִמֶּנָּה.

“אָשִׂים קֵץ לַדָּבַר!” מִלְמֵל הַכֹּמֶר מִתּוֹךְ חֵרוּק שִׁנָּיִם.

הוּא כָּפָה אוֹתָהּ בְּכֹחוֹ וְהִיא פִּרְכְּסָה רְצוּצָה בֵּין זְרוֹעוֹתָיו וְהָיְתָה מְסוּרָה לְשִׁלְטוֹנוֹ. הִיא הִרְגִּישָׁה בִּנְגֹעַ בָּהּ יָד מְנַבֶּלֶת. וְאָז יָגְעָה יְגִיעָה אַחֲרוֹנָה וְהֵרִימָה אֶת קוֹלָהּ וְצָעֲקָה לְעֶזְרָה: “הוֹשִׁיעוּ נָא! הַצִּילוּנִי! עַרְפָּד! עַרְפָּד!”

אִישׁ לֹא בָּא. רַק דְּיֵ’לִי הִתְעוֹרְרָה מִשְׁנָתָהּ וְהִתְחִילָה גוֹעָה בַּחֲרָדָה.

“הֵאָלְמִי דֹם!” אָמַר הַכֹּמֶר בְּנָשְׁמוֹ בִּכְבֵדוּת.

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהַצּוֹעֲנִית פִּרְכְּסָה מִתּוֹךְ סֵרוּב, גִּשְּׁשָׁה יָדָהּ עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה וְנִתְקְלָה פִּתְאֹם בְּאֵיזֶה עֶצֶם קַר לִנְגִיעָה וְעָשׂוּי מַתֶּכֶת. זֹאת הָיְתָה הַצַּפְצֵפָה שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ. הַנַּעֲרָה נָטְלָה כְּהֶרֶף עַיִן אֶת הַצַּפְצֵפָה, הִגִּישָׁה אוֹתָהּ אֶל שְׂפָתֶיהָ וְשָׁרְקָה בִּשְׁאֵרִית כֹּחָהּ. הַצַּפְצֵפָה הִשְׁמִיעָה קוֹל שְׁרִיקָה עַזָּה וְחַדָּה.

“מַה זֶה?” שָׁאַל הַכֹּמֶר.

וּבְאוֹתוֹ רֶגַע כִּמְעַט תָּפְסוּ בּוֹ שְׁתֵּי יָדַיִם וְהֵרִימוּ אוֹתוֹ לְמָעְלָה. בַּתָּא שָׂרְרָה אֲפֵלָה וְהוּא לֹא יָכֹל לְהַכִּיר כָּרָאוּי מִי הַמַּחֲזִיק בּוֹ; וְאוּלָם אָזְנוֹ קָלְטָה קוֹל חֵרוּק שִׁנַּיִם וְעֵינָיו, לַמְרוֹת הָאֲפֵלָה שֶׁבַּחֶדֶר, הִבְחִינוּ בְּלַהַב מַתֶּכֶת רָחָב שֶׁנִּצְנֵץ מֵעַל לְרֹאשׁוֹ.

דּוֹמֶה הָיָה לַכֹּמֶר שֶׁהוּא רוֹאֶה לְפָנָיו אֶת דְּמוּת קְוָזִימוֹדוֹ. הוּא שִׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ כִּי זֶה יָכֹל הֱיוֹת רַק קְוָזִימוֹדוֹ וְלֹא אַחֵר. הוּא נִזְכַּר בַּדָּבָר, כִּי בְּהִכָּנְסוֹ לַחֲדַר הַנַּעֲרָה נִתְקְלָה רַגְלוֹ בְּאֵיזֶה צְרוֹר שֶׁהָיָה מֻנָּח מִבַּחוּץ לְרֹחַב הַדֶּלֶת. אַף עַל פִּי כֵן הָיָה כִּמְפַקְפֵּק, כֵּיוָן שֶׁהָאַלְמוֹנִי לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. הוּא תָּפַס אֶת הַיָּד הַמַּחֲזִיקָה בַּפִּגְיוֹן וְהוֹצִיא מִפִּיו קוֹל צְעָקָה: “קְוָזִימוֹדוֹ!” אוֹתוֹ רֶגַע כְּשֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּסַכָּנָה, שָׁכַח לְגַמְרֵי כִּי קְוָזִימוֹדוֹ הוּא חֵרֵשׁ.

וְעוֹד מְעַט וְהַכֹּמֶר הָכְרַע לָאָרֶץ וּבֶרֶךְ רֶגֶל כְּבֵדָה כְּעוֹפֶרֶת נִלְחֲצָה אֶל חָזֵהוּ. לְפִי בֶּרֶךְ מְחֻדֶּדֶת זוֹ הִכִּיר הַכֹּמֶר אֶת קְוָזִימוֹדוֹ; וְאוּלָם מַה לַעֲשׂוֹת? כֵּיצַד יְגַלֶּה לִקְוָזִימוֹדוֹ כִּי הוּא הַכֹּמֶר? הַלַּיְלָה גָרַם לוֹ לִקְוָזִימוֹדוֹ שֶׁיִהְיֶה גַם עִוֵּר.

הַכֹּמֶר הָיָה אָבוּד. הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה לֹא יָדְעָה רַחֲמִים, דֻּגְמַת נְמֵרָה שֶׁעוֹרְרוּ אֶת כַּעְסָהּ, וְלֹא נָקְפָה אֶצְבַּע לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו. הַסַּכִּין יָרְדָה עַל רֹאשׁוֹ; הִגִּיעַ רֶגַע הֲרֵה־סַכָּנָה. וּפִתְאֹם נִרְאָה לוֹ לַכֹּמֶר כִּי יְרִיבוֹ הִתְחִיל מְהַסֵּס.

“אַל יִשָּׁפֵךְ דָּם בְּקִרְבָתֵךְ!” אָמַר קְוָזִימוֹדוֹ בְּקוֹל כָּבוּשׁ,

וְאָמְנָם הַקּוֹל הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ.

וְהִנֵּה יָד חֲזָקָה אָחֲזָה בַּכֹּמֶר וּמָשְׁכָה אוֹתוֹ בְּרַגְלוֹ, מָשֹׁךְ וְסָחֹב מִתּוֹךְ הַתָּא; הוּא יָדַע אֵפוֹא כִּי יוּמַת בַּחוּץ. וְאוּלָם לְאָשְׁרוֹ יָצָא בְּרֶגַע זֶה הַיָרֵחַ מִבֵּין הָעֲנַנִים וְזָרַע מִסָּבִיב אֶת אוֹרוֹ.

כְּשֶׁעָבְרוּ הַשְּׁנַיִם אֶת סַף הַחֶדֶר הוּאֲרָה דְמוּתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר בְּאוֹרוֹ הַחִוֵּר שֶׁל הַיָרֵחַ. קְוָזִימוֹדוֹ הֵעִיף אֶת עֵינוֹ בִּפְנֵי הַכֹּמֶר, וּמִיָּד נִתְחַלְחֵל וְהִרְפָּה מִמֶּנוּ וְנִרְתַּע לְאָחוֹר.

הַצּוֹעֲנִית, שֶׁנִּתְיַצְּבָה עַל סַף הַתָּא, רָאֲתָה לְתִמְהוֹן לְבָבָהּ כִּי הַשְּׁנַיִם הֶחֱלִיפוּ אֶת תַּפְקִידֵיהֶם. עַכְשָׁו הָיָה הַכֹּמֶר כִּמְאַיֵּם וּקְוָזִימוֹדוֹ הִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ.

הַכֹּמֶר נָזַף בִּקְוָזִימוֹדוֹ בְּלָשׁוֹן שֶׁל הַעֲוָיוֹת הַמַּבִּיעוֹת קֶצֶף וְתוֹכֵחָה, וְרָמַז לוֹ לְבַסוֹף עַל יְדֵי תְּנוּעָה עַזָּה שֶׁיִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם. הַחֵרֵשׁ הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ; וּמִקֵּץ רֶגַע הִתְנַפֵּל לָאָרֶץ וְכָרַע עַל בִּרְכָּיו עַל יַד דַּלְתָּהּ שֶׁל הַצּוֹעֲנִית.

“אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה,” אָמַר בְּקוֹל הַמַּבִּיעַ הַכְנָעָה וְכֹבֶד־רֹאשׁ “יַעֲשֶׂה אֶת כָּל מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה; אֲבָל יָמִית אוֹתִי קֹדֶם.”

וּבְהַגִּידוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹשִׁיט לַכֹּמֶר אֶת סַכִּינוֹ. הַלָּז הִשְׂתָּעֵר לָקַחַת אֶת הַסַּכִּין מִיַּד קְוָזִימוֹדוֹ. וְאוּלָם הַנַּעֲרַה הַצְּעִירָה הָיְתָה זְרִיזָה יוֹתֵר; הִיא חָטְפָה אֶת הַסַּכִּין מִידֵי קְוָזִימוֹדֹו וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק חֵמָה.

“בּוֹא הֵנָּה!” קָרְאָה אֶת הָכֹּמֶר.

הִיא נוֹפְפָה אֶת הַסַּכִּין. הַכֹּמֶר הָיָה כִּמְהַסֵּס. נִרְאֶה הָיָה כִּי הִיא מוּכָנָה לְהִשְּׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי זֵינָהּ.

“אַל תָּהִין לָגֶשֶׁת הֵנָּה, מוּג־לֵב שֶׁכְּמוֹתֶךָ!” הֵטִילָה הַצּוֹעֲנִית דְּבָרִים בִּפְנֵי הַכֹּמֶר. וְהִיא לֹא חָמְלָה עָלָיו וְהוֹסִיפָה לְדַבֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁיָדְעָה כִּי דְבָרֶיהָ יִפְּלוּ עַל לִבּוֹ כִּשְׁבִיבֵי אֵשׁ: “הָה, יָדֹעַ אֵדַע כִּי פֶבּוּס נִמְצָא בֵּין הָחַיִּים!”

הַכֹּמֶר בָּעַט בִּקְוָזִימוֹדוֹ וְהֵפִּילוֹ לָאָרֶץ, אַחֲרֵי כֵן נִסְתַּלֵּק מִתּוֹךְ חֵמָה שְׁפוּכָה וְנֶעְלָם תַּחַת כִּפַּת הַמַּדְרֵגוֹת.

לְאַחַר שֶׁהַכֹּמֶר הָלַךְ לוֹ אָסַף קְוָזִימוֹדוֹ מֵעַל הָאָרֶץ אֶת הַצַּפְצֵפָה שֶׁהֵבִיאָה הַצָּלָה לַצּוֹעֲנִית.

“זוֹ מַעֲלָה חֲלֻדָּה,” אָמַר שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים וּמָסַר אֶת הַצַּפְצֵפָה לִידֵי הַנַּעֲרָה; אָחֲרֵי כֵן קָם וְהָלַךְ לוֹ.

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה, שֶׁמְּאֹרָע פָּרוּעַ זֶה הֶחֱרִיד אֶת כָּל מוֹסְדֵי נַפְשָׁהּ, צָנְחָה בְּאֵין־אוֹנִים עַל מִשְׁכָּבָהּ וְנָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים. עַל שְׁמֵי חַיֶיהָ עָלוּ שׁוּב עֲנָנִים כְּבֵדִים.

וְהַכֹּמֶר אַף הוּא עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ כִּמְגַשֵּׁשׁ וְחָזַר אֶל חַדְרוֹ.

וְהַדָּבָר קָם וַיֶּהִי: הַכֹּמֶר נִתְקַנֵּא בִּקְוָזִימוֹדוֹ!

הוּא חָזַר וּמִלְמֵל לְעַצְמוֹ אֶת הַמִּלִּים הַנּוֹרָאוֹת שֶׁהָיוּ שְׁגוּרוֹת עַל פִּיו: “אִישׁ לֹא יִזְכֶּה בָּהּ!”

 

סֵפֶר עֲשִׂירִי    🔗

א. יֵשׁ שֶׁגְּרֶנְגּוֹאַר מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹב הַבֶּרְנַרְדִּינִים וּמַעֲלֶה עַל לִבּוֹ רַעְיוֹנוֹת מֻצְלָחִים    🔗

רָאָה גְרֶנְגּוֹאַר כִּי הַמְּאֹרָע פּוֹרֶה תּוֹצָאוֹת רָעוֹת, וְכִי הַחֶבֶל וְהַתְּלִיָּה וְכָל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת אֲחֵרוֹת צְפוּנִים לְכָל אֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ חֵלֶק גָּדוֹל בְּמַחֲזֶה הַשַּׁעֲשׁוּעִים – וְלֹא נִתְאַוָּה עוֹד לִשְׁלֹחַ אֶת יָדוֹ בָּעִנְיָן הַזֶּה. עֲדַת הַפּוֹחֲזִים וְהָרֵיקִים אֲשֶׁר גְרֶנְגּוֹאַר הוֹסִיף לָשֶׁבֶת בְּקִרְבָּם, בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ כִּי הַלָּלוּ הֵם בְּעֶצֶם מִבְחַר אֲנָשֶׁיהָ שֶׁל פָּרִיס, – הַפּוֹחֲזִים הָאֵלֶּה לֹא חָדְלוּ מִדְּאֹג לְגוֹרַל הַצּוֹעֲנִית. וּגְרֶנְגּוֹאַר חָשַׁב וּמָצָא, כִּי דְאָגָה זוֹ אָמְנָם יָפָה הִיא לַאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה הַדּוֹמִים לַצּוֹעֲנִית וְאֵין דָּבָר נִשְׁקָף לָהֶם בַּחַיִּים מִחוּץ לְשַׁרְמוֹלוּ וְטוֹרְטְרוּ, וְגַם אֵינָם מְסֻגָּלִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ וּלְהִנַּשֵׂא עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן. מִשִּׂיחוֹת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֵבִין, כִּי רַעְיָתוֹ, אֲשֶׁר אֵרַשׂ לוֹ בִּשְׁבִירַת הַכַּד, נִמְלְטָה לְהֵיכָל נוֹטְר־דַּם – וְהוּא שָׂמַח עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אֲבָל יִצְרוֹ לֹא פִּתָּה אוֹתוֹ אֲפִילוּ לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה לְמַעַן יִרְאֶה אֶת פָּנֶיהָ. פְּעָמִים הָיָה מַעֲלֶה עַל לִבּוֹ אֶת זֵכֶר הָעֵז הַקְּטַנָּה, וְהַדָּבָר נִגְמַר בִּשְׁבִילוֹ. וְחוּץ מִזֶּה הָיָה מַרְאֶה בַּיּוֹם מוֹפְתֵי גְבוּרָה, כְּדֵי לִמְצֹא אֶת פַּרְנָסָתוֹ, וּבַלַּיְלָה שָׁקַד עַל חִבּוּר שֶׁבָּא לְקַטְרֵג עַל הַחַשְׁמַן מִפָּרִיס; כִּי גְרֶנְגּוֹאַר לֹא שָׁכַח עֲדַיִן אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ אוֹפַנֶּיהָ שֶׁל טַחֲנַת הַחַשְׁמַן, בְּהַרְטִיבָם אוֹתוֹ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ – וְלִבּוֹ שָׁמַר אֶת הָאֵיבָה הַנּוֹשָׁנָה. בְּאוֹתוֹ זְמָן חִבֵּר גַּם דִּיוָנִים לְסִפְרוֹ הַמְצֻיָּן שֶׁל בּוּדְרִי לַה־רוּג', הַחַשְׁמַן לְנוֹיְאוֹן וְטוּרְנֵי: “de Cupa Petrarum” סֵפֶר זֶה עוֹרֵר בּוֹ אֶת הַתְּשׁוּקָה לָאֳמָנוּת הַבְּנִיָּה, וְעַל יְדֵי כָּךְ חָדַל לִבּוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַהֲבָלִים שֶׁל תּוֹרַת הָרָזִים, אִם כִּי הַנְּטִיָּה הָאַחַת נָבְעָה בְּעֶצֶם מִמָּקוֹר הַשְּׁנִיָּה, שֶׁכֵּן הָאַלְכִּימְיָה וְהַבְּנִיָּה הַחָפְשִׁית הֵן אֲחָיוֹת קְרוֹבוֹת זוֹ לְזוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה חִבֵּב גְרֶנְגּוֹאַר אֶת הָאִידֵיאָה, אַחֲרֵי כֵּן הִתְחִיל חוֹבֵב אֶת הַצּוּרָה שֶׁבָּה נִתְגַּלְּמָה הָאִידֵיאָה הַזֹּאת.

יוֹם אֶחָד קָרָה מִקְרֵהוּ לִקְנוֹת עֲמִידָה לְיַד בִּנְיַן “בֵּית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַחַשְׁמַן” שֶׁנִּמְצָא בִּסְבִיבַת סֶן־גֶ’רְמֶן לְאוֹקְסֶרוֹאָ וְעָמַד מִמּוּל בִּנְיַן “בֵּית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמֶּלֶךְ”. לְבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַחַשְׁמַן שַׁיֶּכֶת הָיְתָה גַם כְּנֵסִיָּה קְטַנָּה וְיָפָה מִתְּקוּפַת הַמֵּאָה הָאַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, וְאֶל הָרְחוֹב נִשְׁקֵף צַד הַדּוּכָן שֶׁל בֵּית הַתְפִלָּה. גְרֶנְגּוֹאַר בָּחֵן בְּכַוָּנָה רַבָּה אֶת מַעֲשֵׂה הַפִּסּוּל שֶׁעַל פְּנֵי הֶחָזִית. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה גְרֶנְגּוֹאַר נָתוּן לַהֲנָאָה שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁלּוֹ, הֲנָאָה חֲרִיפָה וִיקָרָה שֶׁל אֳמָן הָרוֹאֶה בְּעוֹלָם רַק אֶת הָאֳמָנוּת וְרוֹאֶה בָּאֳמָנוּת אֶת כָּל הָעוֹלָם. פִּתְאֹם יָרְדָה עַל שִׁכְמוֹ יָד כְּבֵדָה. הוּא הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ. וְהִנֵּה עָמַד כְּנֶגְדּוֹ יְדִידוֹ מֵאָז, מוֹרֵהוּ לְשֶׁעָבָר, הָאָדוֹן הַכֹּהֵן דּוֹם קְלוֹד.

גְרֶנְגּוֹאַר בָּא בִּמְבוּכָה. זֶה יָמִים רַבִּים לֹא רָאָה אֶת פְּנַי הַכֹּהֵן, וְדוֹם קְלוֹד הָיָה אַחַד הָאֲנָשִׁים הָרוֹמְמִים וְהַנִּלְהָבִים שֶׁפְּגִישָׁתָם גּוֹרֶמֶת תָּמִיד הַפְרָעַת־מֶזֶג לְפִילוֹסוֹף הַמָּלֵא סַפְּקָנוּת וְחָכְמַת חַיִּים.

בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים לֹא פֶּתַח הַכֹּהֵן אֶת פִּיו לְדַבֵּר, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִתְּנָה שְׁהוּת לִגְרֶנְגּוֹאַר שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּאִישׁ פְּגִישָׁתוֹ. דּוֹם קְלוֹד נִרְאָה לוֹ כְּאִישׁ אֲשֶׁר נִהְיוּ בּוֹ שִׁנּוּיִים רַבִּים, פָּנָיו הָיוּ חִוְרִים כְּבֹקֶר שֶׁל חֹרֶף, עֵינָיו שְׁקוּעוֹת בְּחוֹרֵיהֶן, שַׂעֲרוֹתָיו זְרוּעוֹת שֵׂיבָה. לְבַסּוֹף הִפְסִיק הַכֹּמֶר אֶת שְׁתִיקָתוֹ וְאָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט וָקַר:

“מַה שְׁלוֹמְךָ, מָרָן פֶּטֶר?”

“בְּנוֹגֵעַ לִבְרִיאוּתִי?” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר. “הָא וְהָא! אֶפְשָׁר לְהַגִּיד עָלֶיהָ גַּם טוֹבוֹת וְגַם רָעוֹת. וּבְסַךְ־הַכֹּל יֵשׁ לָדוּן אוֹתָהּ לְכַף טוֹבָה. אֵין אֲנִי נֶהֱנֶה מִשּׁוּם דָּבָר בְּמִדָּה גְדוּשָׁה. הֲלֹא יָדוּעַ לְךָ, מָרָנִי, מַה שֶׁאָמַר הִפּוֹקְרָטֶס בְּנוֹגֵעַ לַבְּרִיאוּת: id est cibi, potus, somni, Venus, omnia moderata, sint'¹⁵⁵.”

“הִנְּךָ שָׁרוּי אֵפוֹא בְּלִי דְאָגוֹת, מָרָן פֶּטֶר?” אָמַר הַכֹּהֵן וְהֵעִיף בִּגְרֶנְגּוֹאַר מֶבָּט בּוֹחֵן.

“בֶּאֱמוּנָה, שֶׁאֵין לִי כָּל דְּאָגָה.”

“וּמַה מַעֲשֶׂיךָ עַכְשָׁו?”

“הֲלֹא עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, מָרָנִי הַנִּכְבָּד. אֲנִי בּוֹדֵק אֶת צוּרַת הַחִתּוּךְ שֶׁל הָאֲבָנִים הַלָּלוּ וּמִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשֶׂה פִּסּוּל זֶה לָדַעַת מַה טִיבוֹ וּמְלַאכְתּוֹ.”

הַכֹּמֶר הֶעֱלָה עַל פָּנָיו בַּת־צְחוֹק, אֲבָל זוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא בַּת־צְחוֹק מְפִיקָה מְרִירוּת שֶׁלֹּא נָגְעָה אֶלָּא בְּזָוִית הַפֶּה.

“וְזֶה גוֹרֵם לְךָ קוֹרַת־רוּחַ?”

“אֲנִי מַרְגִּישׁ בָּזֶה טַעַם גַּן־עֵדֶן!” הִפְטִיר גְרֶנְגּוֹאַר בְּקוֹל. הוּא גָחֵן אֶל מַעֲשֶׂה הַפִּסּוּל מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת שֶׁל אָדָם הָרוֹאֶה דְּמֻיּוֹת חַיּוֹת, וְהוֹסִיף לְדַבֵּר: “הַאֵין חִלּוּפֵי צוּרוֹת אֵלֶּה עֲשׂוּיִם בְּהַרְבֵּה כִּשְׁרוֹן, עֲדִינוּת וְסַבְלָנוּת? הִתְבּוֹנֵן נָא, מָרָנִי, אֶל בֶּן־עַמּוּד זֶה. הֵיכָן תִּמְצָא כּוֹתֶרֶת עַמּוּדִים אֲשֶׁר עָלִים לָהּ כָּאֵלֶּה – עֲדִינִים וַחֲצוּבִים בְּאַהֲבָה רַבָּה? הִנֵּה כָּאן תַּבְלִיט גָּבוֹהַּ שֶׁל יַ’ן מֶלְבֶּן. אֵין זוֹ מִן הַיְצִירוֹת הַנִּבְחָרוֹת שֶׁל הָאֳמָן הַגָּדוֹל, וְאַף עַל פִּי כֵן כָּל הַצְּלָמִים הָאֵלֶּה מְלֵאִים חֵן וְחֶמְדָּה – וְאֶפְשָׁר שֶׁהַחֵן וְהַחֶמְדָּה מְרֻבִּים כָּאן מִדַּי – בְּשֶׁל הַתֹּם וְהַנֹּעַם הַנְּסוּכִים עַל הַפָּנִים, הָעֲלִיצוּת הַיּוֹצֵאת מִנְּטִיּוֹת הַגּוּפִים וּמֵעֲטִיפוֹתֵיהֶם, וּבְשֶׁל אוֹתָהּ נְעִימוּת בִּלְתִּי מְשֹׁעֶרֶת הַצְּמוּדָה אֶל כָּל פְּגִימוֹתָיו שֶׁל הָאֳמָן. – וְכִי דְבָרִים כָּאֵלֶּה אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם עִנְיָן?”

“בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ,” אָמַר הַכֹּמֶר.

“וְאִלּוּ רָאִיתָ, מָרָנִי, אֶת הַפְּנִים בִּכְנֵסִיָּה קְטַנָּה זוֹ!” הוֹסִיף הַפַּיְטָן לַעֲרוֹת אֶת פִּטְפּוּטוֹ הַנִּלְהָב. “הַבַּיִת מָלֵא פְּסִילִים. הוּא עָנוּד עָלִים כְּלִבּוֹ שֶׁל פֶּלַח הַכְּרוּב. לַדּוּכָן יֵשׁ כָּאן צוּרָה נָעֲלָה וּמְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ שֶׁכְּמוֹתָהּ לֹא רָאִיתִי בְּשׁוּם מָקוֹם.”

דּוֹם קְלוֹד נִכְנָס לִדְבָרָיו.

“מוּכָח מִכָּאן שֶׁאַתָּה שָׁרוּי בְּאשֶׁר?”

גְרֶנְגּוֹאַר עָנָה בְּהִתְלַהֲבוּת:

“בִּי נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁכֵּן הַדָּבָר! לְפָנִים אָהַבְתִּי נָשִׁים, אַחֲרֵי כֵן – חַיּוֹת. עַכְשָׁו אֲנִי אוֹהֵב אֲבָנִים. הַלָּלוּ מַרְחִיבוֹת דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם כַּנָּשִׁים וְכַחַיּוֹת, וְרֵאשִׁית כָּל אֵין בָּהֶן מִמִּדַּת הַבְּגִידָה.”

הַכֹּמֶר הֵטִיל אֶת יָדוֹ עַל גַּב מִצְחוֹ. תְּנוּעָה זוֹ הָיְתָה מְצוּיָה אֶצְלוֹ.

“אָמְנָם כֵּן.”

“דַּע לְךָ, מָרָנִי,” הִפְטִיר גְרֶנְגּוֹאַר, “דָּבָר זֶה גּוֹרֵם לָאָדָם הֲנָאָה יְקָרָה.” הוּא הוֹלִיךְ אַחֲרָיו אֶת הַכֹּמֶר, שֶׁהִתְמַסֵּר לִרְשׁוּתוֹ, וְהֵבִיא אוֹתוֹ לְמִגְדֵּל הַמַּדְרֵגוֹת הַקָּטֹן אֲשֶׁר לְבֵית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַחַשְׁמַן. “הִנֵּה גֶרֶם מַדְרֵגוֹת עָשׂוּי כַּהֲלָכָה! בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת הַמַּדְרֵגוֹת הָאֵלֶּה עוֹלָה בְּלִבִּי הַרְגָּשָׁה שֶׁל אשֶׁר. גֶרֶם מַדְרֵגוֹת זֶה אֵין כָּמוֹהוּ בְּפָרִיס לְפַשְׁטוּת וּלְיֹקֶר הַמְּצִיאוּת. כָּל הַמַּעֲלוֹת שָׂפָה קֵהֶה לָהֶן. יָפְיָן וּפַשְׁטוּתָן כְּלוּלִים בָּזֶה שֶׁרְחָבוֹת הַמַּעֲלוֹת, מִדָּתָן רֶגֶל אַחַת בְּעֵרֶךְ, אֲחוּזוֹת וּדְבֵקוֹת זוֹ בְּזוֹ כְּמַעֲשֵׂה צֶמֶד וּסְגוֹר וְקִשׁוּרִים וּמְחֻבָּרוֹת יַחַד בְּאֹפֶן אַמִּיץ וְנָאֶה!”

“וְלִבְּךָ אֵינוֹ תּוֹבֵעַ שׁוּם דָּבָר?”

“לָאו.”

“וְלֹא צַר לְךָ עַל שׁוּם דָּבָר?”

“אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַנֹּחֵם וְאֶת הַתַּאֲוָה. שִׁוִּיתִי קֶצֶב לְחַיָּי.”

“בְּנֵי־הָאָדָם עוֹרְכִים אֶת חַיֵּיהֶם,” אָמַר קְלוֹד, “וְהַמִּקְרִים בָּאִים וּמְשַׂדְּדִים אֶת הַמַּעֲרָכָה.”

“אֲנִי הוֹלֵךְ לְפִי שִׁיטַת הַסַּפְקָנוּת,” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר, “וּלְפִיכָךְ הִגַּעְתִּי לִידֵי שִׁוּוּי מִשְׁקָל.”

“וְכֵיצַד אַתָּה מַשִּׂיג אֶת פַּרְנָסָתֶךָ?”

“מִזְּמַן לִזְמַן אֲנִי מְחַבֵּר שִׁיר־עֲלִילָה אוֹ מַחֲזֵה תּוּגָה; אֲבָל עִקַּר פַּרְנָסָתִי אֲנִי מוֹצֵא בַּעֲנַף־מְלָאכָה אֶחָד שֶׁהוּא יָדוּעַ גַּם לְךָ, מוֹרִי וְרַבִּי: אֲנִי בּוֹנֶה גֶרֶם שֶׁל כִּסְאוֹת וְנוֹשֵׂא אוֹתוֹ בַּשִּׁנַּיִם.”

“הֲרֵי זוֹ מְלָאכָה גַסָּה לְגַבֵּי פִּילוֹסוֹף.”

“שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל מְשַׁמֵּשׁ תְּרוּפָה גַם לָזֶה,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר. “מִי שֶׁכָּרוּךְ אַחֲרֵי רַעְיוֹן מִשֶּׁלּוֹ הֲרֵי הוּא מוֹצֵא אֶת רַעְיוֹנוֹ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר.”

“אֲנִי מַכִּיר בְּכָךְ,” עָנָה הַכֹּמֶר.

לְאַחֵר שְׁתִיקָה קְצָרָה הוֹסִיף הַכֹּמֶר וְאָמַר:

“וּבְכָל זֹאת אַתָּה נִרְאֶה לִי עָלוּב מְאֹד.”

“אֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי עָלוּב, אֲבָל אֵינֶנִּי אֻמְלָל.”

אוֹתוֹ רֶגַע עָלָה קוֹל שַׁעֲטַת סוּסִים, וּלְעֵינֵי הַיְּדִידִים הַשְּׁנַיִם הָעֲסוּקִים בְּשִׂיחָה, עָבְרָה בִּקְצֵה הָרְחוֹב פְּלֻגָּה שֶׁל רוֹבֵי־קֶשֶׁת מֵחֵיל הַמִּשְׁמָר שֶׁל הַמֶּלֶךְ, כִּידוֹנֵיהֶם נְטוּיִם בִּידֵיהֶם וּקְצִינָם רוֹכֵב בְּרֹאשָׁם. מַרְאֵה הַפְּלֻגָּה הָיָה נֶהְדָּר וְהָרְחוֹב הָמָה מִשַּׁעֲטַת הָרוֹכְבִים.

“כַּמָּה הִרְבֵּיתָ לְהִסְתַּכֵּל בְּקָצִין זֶה!” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר אֶל הַכֹּמֶר.

“נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ.”

“הֲיָדַעְתָּ אֶת שְׁמוֹ?”

“דּוֹמֶה לִי,” עָנָה הַכֹּמֶר, “שֶׁקּוֹרְאִים אוֹתוֹ בְּשֵׁם פֶבּוּס לְבֵית שְׁטוֹפֶּר.”

“פֶבּוּס! שֵׁם מְשֻׁנֶּה! יֵשׁ עוֹד אֶחָד הַנִּקְרָא בְּשֵׁם פֶבּוּס, זֶהוּ הָרוֹזֵן לְבֵית פוֹאַ. נִזְכַּרְתִּי עַכְשָׁו בְּנַעֲרָה אַחַת שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה הָיָה בְּעֵינֶיהָ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.”

“בּוֹא אִתִּי,” אָמַר הַכֹּמֶר, “יֵשׁ לִי דָבָר אֵלֶיךָ.”

לְמִן הָרֶגַע שֶׁחָלַף עַל פְּנֵיהֶם גְּדוּד הַחַיָּלִים נִשְׁבְּתָה מְנוּחַת הַקִּפָּאוֹן שֶׁל הַכֹּמֶר. הוּא נֶעֱקֵר מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ. גְרֶנְגּוֹאַר הָלַךְ אַחֲרָיו, כֵּיוָן שֶׁהָיָה רָגִיל לְצַיֵּת לוֹ, – כְּפִי שֶׁצִּיְּתוּ לוֹ כָּל אֵלֶּה שֶׁנָּגְעָה בָּהֶם בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים הִשְׁפַּעַת אִישִׁיּוּתוֹ הַכַּבִּירָה. הֵם עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם בִּדְמָמָה וְהִגִּיעוּ עַד לִרְחוֹב הַבֶּרְנַרְדִּינִים, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵם לְמַדַּי אוֹתָהּ שָׁעָה. הַכֹּמֶר עָמַד מִלֶּכֶת.

“מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּגִּיד לִי, מָרָנִי הַנִּכְבָּד?” שֶׁאַל גְרֶנְגּוֹאַר.

וְכִי אֵין אַתָּה חוֹשֵׁב," אָמַר הַכֹּמֶר כְּאִישׁ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים רַבִּים, “כִּי הָרוֹכְבִים הַלָּלוּ, שֶׁעָבְרוּ זֶה עַכְשָׁו עַל פָּנֵינוּ, לְבוּשָׁם נָאֶה מִשֶּׁלָּנוּ?”

גְרֶנְגּוֹאַר עָנָה בִּמְנוֹד רֹאשׁ.

“בֶּאֱמוּנָה! חֻלְצָה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹבֵשׁ, כְּתֻמָּה־אֲדֻמָּה, תִּנְעַם לִי מִשִּׁרְיוֹנֵי הַקַּשְׂקַשִּׂים הָעֲשׂוּיִם בַּרְזֶל וָעָשֶׁת. מִי פֶּתִי וְיִרְעַשׁ בִּשְׁעַת הֲלִיכָתוֹ כִּרְעשׁ שׁוּק הַגְּרוּטָאוֹת בִּשְׁעַת רְעִידַת אֲדָמָה!”

“הַגִּידָה לִי אֵפוֹא, גְרֶנְגּוֹאַר, הַאִם לֹא קִנֵּאתָ מִיָּמֶיךָ בַּבַּחוּרִים הַלָּלוּ וּבְמַדֵּי הַצָּבָא שֶׁלָּהֶם?”

“קִנְאָה זוֹ מַה טִיבָהּ, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן? הַאֲקַנֵּא בָּהֶם בִּגְלַל כֹּחַ גְּבוּרָתָם וּכְלֵי זֵינָם אוֹ בִּגְלַל הֱיוֹתָם אֲמוּנִים עַל מִשְׁמַעַת? נִבְחָר בְּעֵינַי מֵאֵלֶּה הַפִּילוֹסוֹף הַחָפְשִׁי לְנַפְשׁוֹ, וְאִם גַּם לְבוּשׁוֹ בְּלוֹיֵּי סְחָבוֹת. טוֹב לִי לִהְיוֹת רֹאשׁ זְבוּב מֵאֲשֶׁר זְנַב אַרְיֵה.”

“מוּזָר הַדָּבָר,” אָמַר הַכֹּמֶר מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים, “לָבוּשׁ נָאֶה יֵשׁ בּוֹ בְּכָל זֹאת מִן הַנּוֹי.”

גְרֶנְגּוֹאַר סָר מֵעַל הַכֹּמֶר הַשָּׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְהָלַךְ לָזוּן אֶת עֵינָיו בַּפָּלוּשׁ שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים הַסְּמוּכִים. מִיָּד חָזַר וְסָפַק אֶת כַּפָּיו.

“לוּלֵא הָלַךְ לִבְּךָ, מָרָנִי הַנִּכְבָּד, אַחֲרֵי אַנְשֵׁי צָבָא וּמַדֵּיהֶם, הָיִיתִי קוֹרֵא אוֹתְךָ לָלֶכֶת אַחֲרַי לְמַעַן הִתְבּוֹנֵן בַּשַּׁעַר הַלָּז. תָּמִיד אָמַרְתִּי וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי, כִּי בֵּיתוֹ שֶׁל מַר אוֹבְרִי יֵשׁ לוֹ שַׁעַר נֶהְדָּר מֵאֵין כָּמוֹהוּ.”

“פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר,” אָמַר הַכֹּמֶר, “מָה הָיָה בְּסוֹפָה שֶׁל רַקְדָּנִית פְּעוֹטָה זוֹ מִבְּנוֹת הַצּוֹעֲנִים?”

“כַּוָּנָתְךָ, מָרָנִי, לְאֶסְמֶרַלְדָּה? הִנֵּה הֲסִבּוֹתָ לְפֶתַע פִּתְאֹם אֶת פְּנֵי הַשִּׂיחָה.”

“הֲרֵי זוֹ הָיְתָה אִשְׁתֶּךָ?”

“אָמְנָם כֵּן, כַּד שֶׁנִּשְׁבַּר גָּרַם לַדָּבָר. כָּרַתְנוּ בֵּינֵינוּ בְּרִית לְאַרְבַּע שָׁנִים. – וְאוּלָם רוֹאֶה אָנֹכִי,” הִפְטִיר גְרֶנְגּוֹאַר וְהִבִּיט כְּמִתְלוֹצֵץ בִּפְנֵי הַכֹּמֶר, “כִּי זוֹ לֹא נִשְׁכְּחָה עֲדַיִן מִלִּבֶּךָ.”

“וְאַתָּה לֹא תּוֹסִיף עוֹד לַחְשֹׁב עַל אֹדוֹתֶיהֶ?”

“רַק מְעָט. – אֲנִי עָסוּק בְּכַמָּה עִנְיָנִים אֲחֵרִים… יָהּ אֵלִי, מַה נֶחְמָדָה הָיְתָה הָעֵז הַקְּטַנָּה!”

“הֲרֵי צוֹעֲנִית זוֹ הִצִּילָה אֶת נַפְשְׁךָ מִמָּוֶת?”

“אֱמֶת וְנָכוֹן.”

“הִנֵּה כָּךְ! וּמָה עָלְתָה לָהּ לְצוֹעֲנִית זוֹ? מָה הַגְּמוּל אֲשֶׁר הֲשִׁיבוֹתָ לָהּ?”

“לֹא אוּכַל לְהַגִּיד לְךָ דָּבָר בָּרוּר, מָרָנִי. דּוֹמֶה לִי שֶׁהִיא עָלְתָה לִתְלִיָּה.”

“הַאֻמְנָם?”

“לֹא אֵדַע אֶת הַדָּבָר לְנָכוֹן. רָאִיתִי כִּי הֵם רוֹצִים לְהוֹצִיא אֲנָשִׁים לִתְלִיָּה – וְנִסְתַּלַּקְתִּי מִשָּׁם.”

“וּמַה תֵּדַע עוֹד עַל אֹדוֹתֶיהֶ?”

“כַּתֵר זְעֵיר, מָרָנִי. שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי הִיא נִמְלְטָה לְהֵיכָל נוֹטְר־דַּם וּמָצְאָה שָׁם מִקְלָט בָּטוּחַ; וַאֲנִי שָׂמַחְתִּי עַל כָּךְ וְלֹא יָכֹלְתִּי לְבָרֵר אֶת הַדָּבָר אִם גַּם הָעֵז הִצִּילָה אֶת נַפְשָׁהּ אוֹ לֹא. וְיוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָדַעְתִּי.”

“הִנֵּה תִּשְׁמַע מִפִּי דְּבָרִים חֲדָשִׁים,” נָתַן דּוֹם קְלוֹד אֶת קוֹלוֹ אֲשֶׁר הָיָה קֹדֶם רָפֶה וּמָתוּן וְכָבוּשׁ כִּמְעַט וְנַעֲשָׂה עַכְשָׁו אַדִּיר כָּרָעַם. “אֱמֶת וְנָכוֹן הַדָּבָר, כִּי הִיא מָצְאָה מִקְלָט בְּהֵיכָל נוֹטְר־דַּם. וְאוּלָם בְּעוֹד שְׁלשָׁה יָמִים תָּשׁוּב תַּשִּׂיגֶנָּה שָׁם יַד הַמִּשְׁפָּט, וְהִיא תַּעֲלֶה לִתְלִיָּה עַל כִּכַּר גְּרֶב. כְּבָר יָצְאָה הַחְלָטָה מֵאֵת הַפַּרְלָמֶנְט.”

“אֲנִי מִצְטַעֵר עַל כָּךְ,” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר.

הַכֹּמֶר נַעֲשָׂה בִּן־רֶגַע שָׁקֵט וְקַר־רוּחַ.

“וּמִי בְּכוֹר שָׂטָן זֶה,” פָּתַח שׁוּב הַפַּיְטָן, “שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לְהוֹצִיא פְּסָק־דִּין נוֹסָף? מַדּוּעַ פָּנוּ בְּעִנְיָן זֶה אֶל הַפַּרְלָמֶנְט? לָמָּה תִּהְיֶה עֵינָם רָעָה בְּנַעֲרָה מִסְכֵּנָה שֶׁנִּמְלְטָה לְנוֹטְר־דַּם וּמָצְאָה לָהּ מַחֲסֶה מֵאֲחוֹרֵי עַמּוּדֵי הַפִּנָּה, בֵּין קִנֵּי סְנוּנִית?”

“הָעוֹלָם אֵינוֹ חָסֵר אַנְשֵׁי זָדוֹן,” עָנָה הַכֹּמֶר.

“עִנְיָן רַע עַד מְאֹד,” הִפְטִיר גְרֶנְגּוֹאַר.

לְאַחֵר רְגָעִים אֲחָדִים שֶׁל שְׁתִיקָה פָּתַח הַכֹּמֶר שׁוּב בִּדְבָרִים:

“אָמַרְתָּ אֵפוֹא שֶׁצּוֹעֲנִית זוֹ הִצִּילָה אֶת חַיֶּיךָ?”

“דָּבָר זֶה אֵרַע כְּשֶׁנִּמְצֵאתִי אֵצֶל יְדִידַי הַגַּנָּבִים. כְּחוּט הַשַּׂעְרָה הָיָה בֵּינִי וּבֵין חֶבֶל הַתְּלִיָּה. וַדַּאי שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִים עַל כָּךְ.”

“וְכִי אֵינְךָ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָבָר לְטוֹבָתָהּ?”

“מְאֹד מְאֹד חָפַצְתִּי לַעֲזֹר לָהּ, דּוֹם קְלוֹד; אֲבָל חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁאֶפֹּל עַל יְדֵי כָּךְ בַּפָּח.”

“אֵין זֶה חָשׁוּב בְּיוֹתֵר!”

“הוֹ, הַאֻמְנָם אֵין זֶה חָשׁוּב? רַב תּוֹדוֹת לְךָ עַל טוּב לִבְּךָ, מָרָנִי הַיָּקָר! אֲנִי עוֹסֵק עַכְשָׁו בִּשְׁנֵי חִבּוּרִים גְּדוֹלִים.”

הַכֹּמֶר הִכָּה בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ. הוּא הֶעֱמִיד פָּנִים כְּשָׁקֵט, אַךְ מִזְּמָן לִזְמָן בָּאָה תְּנוּעָה עַזָּה וְהֵעִידָה עַל הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ.

“כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַצִּיל אוֹתָהּ?”

גְרֶנְגּוֹאַר אָמַר אֵלָיו:

“מָרָנִי הַיָּקָר, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ מַעֲנֶה: il padelt – וּפֵרוּשׁוֹ בְּלָשׁוֹן תֻּרְכִּית: בֵּאלֹהִים לָנוּ עֶזְרָה.”

“כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַצִּיל אוֹתָהּ?” חָזַר דּוֹם קְלוֹד עַל הַדְּבָרִים וְהוּא כֻּלּוֹ תָּפוּשׂ מַחֲשָׁבוֹת.

עַכְשָׁו דָּפַק גַּם גְרֶנְגּוֹאַר עַל מִצְחוֹ.

“שְׁמָעֵנִי נָא, מָרָנִי הַנִּכְבָּד, אֱלֹהִים לֹא הִשַּׁנִי דִמְיוֹן. אֲנִי אֲבַקֵּשׁ וְאֶמְצָא דֶּרֶךְ לְהַצָּלָה. הַאֵין לְבַקֵּשׁ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ כִּי יִתֵּן לָהּ חֲנִינָה?”

“לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר? הֲמִמֶּנּוּ תְּבַקֵּשׁ חֲנִינָה?”

“וּמַדּוּעַ לֹא?”

“נַסֵּה לְהוֹצִיא עֶצֶם מִלּוֹעַ הַנָּמֵר!”

גְרֶנְגּוֹאַר אִמֵּץ אֶת דִּמְיוֹנוֹ לִמְצֹא תַּחְבּוּלוֹת חֲדָשׁוֹת.

“מֵילָא! כַּתֵר זְעֵיר!… וְשֶׁמָּא אֶעֱרֹךְ כְּתָב בַּקָּשָׁה לַמַּטְרוֹנִיּוֹת וְאָעִיד עַל הַנַּעֲרָה כִּי הִיא הָרָה?”

לְשֵמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְלַקְּחָה עֵינוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר.

“הָרָה? אִי לְךָ, בַּחוּרִי! וְכִי אַתָּה מְדַבֵּר דְּבָרִים כְּהֶוְיָתָּם?”

גְרֶנְגּוֹאַר נִתְחַלְחַל לְמַרְאֵה פְּנֵי הַכֹּמֶר. וְהוּא מִהֵר וְהוֹסִיף דְּבָרִים:

“חַס וְחָלִילָה! הַנְּשׂוּאִין שֶׁלָּנוּ הָיוּ בִּמְלֹא הַמּוּבָן Foris־maritagium¹⁵⁶ אָנֹכִי הָיִיתִי שָׁרוּי תָּמִיד בַּחוּץ. – וְאוּלָם זוֹ הִיא תַּחְבּוּלָה לִדְחוֹת אֶת פְּסָק־הַדִּין.”

“שִׁגָּעוֹן! חֶרְפָּה! חֲדַל לְךָ מִדַּבֵּר!”

“אֵין טַעַם לְכָל הַקֶּצֶף הַזֶּה,” מִלְמֵל גְרֶנְגּוֹאַר. “אֵין כָּאן אֶלָּא עִנְיָן שֶׁל אַרְכָּה: שׁוּם תַּקָּלָה אֵינָה כְּרוּכָה בָּזֶה, וְהַמַּטְרוֹנִיּוֹת, נָשִׁים עֲנִיּוֹת, מַרְוִיחוֹת עַל יְדֵי כָּךְ אַרְבָּעִים אֲגוֹרָה בְּכֵסֶף פָּרִיס.”

הַכֹּמֶר הָיָה כְּלֹא־שׁוֹמֵעַ.

“יִהְיֶה מָה שֶׁיִּהְיֶה – הִיא מֻכְרָחָה לַעֲבֹר לְמָקוֹם אַחֵר!” מִלְמֵל לְנַפְשׁוֹ. “בְּעוֹד שְׁלשָׁה יָמִים יְקַיְּמוּ אֶת פְּסָק־הַדִּין! וְאַף גְּזָר־הַדִּין שֶׁל הַפַּרְלָמֶנְט לֹא הָיָה בָּא לָעוֹלָם – לוּלֵא קְוָזִימוֹדוֹ! יֵשׁ שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֵצֶל הַנָּשִׁים תַּאֲווֹת זָרוֹת וּמְשֻׁנּוֹת.”

הוּא נָשָׂא אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר: “מָרָן פֶּטֶר, חָשַׁבְתִּי הֵיטֵב בַּדָּבָר וְרָאִיתִי, כִּי אֵין לְפָנֶיהָ אֶלָּא דֶּרֶךְ הַצָּלָה אֶחָת”.

“מַהִי דֶרֶךְ זוֹ? אֲנִי לֹא מָצָאתִי שׁוּם תַּחְבּוּלָה חֲדָשָׁה.”

“שְׁמָעֵנִי, מָרָן פֶּטֶר, זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח כִּי הַנַּעֲרָה הִצִּילָה אֶת חַיֶּיךָ! וְעַכְשָׁו אֲגַלֶּה לְךָ מַה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשַׁבְתִּי. לְפֶתַח הַכְּנֵסִיָּה עוֹמֵד מִשְׁמָר יוֹמָם וָלַיְלָה, אֵין מַנִּיחִים לָצֵאת אֶלָּא לְמִי שֶׁרָאוּהוּ נִכְנָס. הֲרֵי שֶׁאַתָּה יָכֹל לְהִכָּנֵס. תָּבוֹא לַכְּנֵסִיָּה. אֲנִי אָבִיא אוֹתְךָ אֶל הַצּוֹעֲנִית. אַתֶּם תַּחֲלִיפוּ בֵּינֵיכֶם אֶת בִּגְדֵיכֶם. הִיא תִּלְבַּשׁ אֶת הַחֻלְצָה שֶׁלְּךָ וְאַתָּה תִּלְבַּשׁ אֶת שִׂמְלָתָהּ.”

“עַד כָּאן הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים,” הִפְטִיר הַפִּילוֹסוֹף. “וּמַה יִהְיֶה אַחֲרֵי כֵן?”

“אַחֲרֵי כֵן? הַנַּעֲרָה תֵּצֵא מֵהַכְּנֵסִיָּה כְּשֶׁהִיא לוֹבֶשֶׁת אֶת בְּגָדֶיךָ; וְאַתָּה תִּשָּׁאֵר בַּכְּנֵסִיָּה וְתִלְבַּשׁ אֶת שִׂמְלָתָהּ. יִתָּכֵן שֶׁיַּעֲלוּ אוֹתְךָ לִתְלִיָּה. וְאוּלָם הִיא תִּנָּצֵל.”

גְרֶנְגּוֹאַר חָבַט בְּיָדוֹ עַל אָזְנוֹ וַאֲרֶשֶׁת פָּנָיו אָמְרָה כֹּבֶד־רֹאשׁ גָּמוּר.

“דַּע לְךָ, מָרָנִי,” הִפְטִיר גְרֶנְגּוֹאַר, “רַעְיוֹן מֵעֵין זֶה לֹא עָלָה כְּלָל עַל לִבִּי.”

מִשֶּׁבָּאָה הַצָּעַת־פִּתְאֹם זוֹ מִצַּד הַכֹּמֶר הוּעַמָּה אֲרֶשֶׁת הַפָּנִים הַגְּלוּיָה וְהַנּוֹחָה אֲשֶׁר לִגְרֶנְגּוֹאַר, דֻּגְמַת נוֹף בָּהִיר בְּאֶרֶץ אִיטַלְיָה שֶׁעָבְרָה עָלָיו לְפֶתַע פִּתְאֹם רוּחַ זַעַף וְהֶעֶלְתָה עֲנָנָה עַל שִׁמְשׁוֹ.

“וּבְכֵן, גְרֶנְגּוֹאַר, מָה בְּעֵינֶיךָ הַצָּעָה זוֹ?”

“סָבוּר אָנֹכִי, מָרָנִי הַיָּקָר, כִּי שָׁבֹר אֶשְׁבֹּר אֶת מַפְרַקְתִּי, וְאִם גַּם מִיתָתִי לֹא תִּהְיֶה בִּתְלִיָּה.”

“אֵין זֶה נוֹגֵעַ לָעִנְיָן.”

“לָעֲזָאזֵל!” קָרָא גְרֶנְגּוֹאַר.

“הַצּוֹעֲנִית הִצִּילָה אוֹתְךָ מִמָּוֶת. אֵין זוֹ מִצִּדְּךָ אֶלָּא גְמִילַת חוֹבָה.”

“הַרְבֵּה חוֹבוֹת לֹא פָּרָעְתִּי.”

“מָרָן פֶּטֶר, הַדָּבָר הוּא בְּגֶדֶר הֶכְרַח.”

הַכֹּמֶר דִּבֵּר בְּקוֹל מֵטִיל מָרוּת.

“שְׁמָעֵנִי נָא, דּוֹם קְלוֹד,” עָנָה הַפַּיְטָן וְהוּא כֻּלּוֹ נִפְעָם וְנִבְהָל, “רַעְיוֹן זֶה שֶׁתָּפַשְׂתָּ אֵינוֹ מִתְקַבֵּל כְּלָל עַל הַלֵּב. תָּם אֲנִי וְלֹא אֵדַע מַדּוּעַ אֶתֵּן אֶת נַפְשִׁי לְתַלְיָנִים כְּדֵי לְכַפֵּר עַל אַחֵר?”

“וְכִי מַה מָצָאתָ בְּחַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה דָבֵק בָּהֶם כָּל כָּךְ?”

“הָהּ, כַּמָּה וְכַמָּה דְבָרִים!”

“מָה הֵם, לְמָשָׁל? הוֹדִיעֵנִי נָא וְאֵדָע.”

“מָה הֵם? הָאֲוִיר, הַשָּׁמַיִם, הַבֹּקֶר, הָעֶרֶב, אוֹר הַיָּרֵחַ, יְדִידַי הַטּוֹבִים מִקֶּרֶב הַגַּנָּבִים. תַּעֲלוּלֵי חֶדְוָה לְשֵׁם הַבַּחוּרוֹת, הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּמַצְּבוֹת הַזִּכָּרוֹן הַיָּפוֹת שֶׁל פָּרִיס, מְלֶאכֶת הַחִבּוּר שֶׁל שְׁלשָׁה סְפָרִים עָבִים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הוּא חִבּוּר קִטְרוּג עַל הַחַשְׁמַן וְטַחֲנוֹתָיו, וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה דְבָרִים אֲחֵרִים. אֲנַקְסָגוֹרֶס אָמַר, כִּי הוּא חַי בָּעוֹלָם הַזֶּה לְמַעַן אֲשֶׁר יָזוּן אֶת עֵינָיו בַּשָּׁמֶשׁ. וּמִלְּבַד זֹאת הֲרֵי זָכִיתִי לְבַלּוֹת אֵת כָּל יָמַי, מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב, בְּחֶבְרַת אִישׁ מָלֵא רוּחַ גְּאוֹנִיּוֹת, כְּלוֹמַר בְּחֶבְרַת עַצְמִי, וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם קוֹרַת־רוּחַ.”

“גֻּלְגֹּלֶת הָרְאוּיָה שֶׁיַּעֲשׂוּ מִמֶּנָּה זוּג מְקַשְׁקֵשׁ!” אָמַר הַכֹּמֶר בִּנְהִימָה. “הָבָה הַגִּידָה לִי, מִי נָתַן לְךָ אֶת הַחַיִּים הָאֵלֶּה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בָּהֶם נְעִימוּת רַבָּה כָּל כָּךְ? בִּזְכוּת מִי אַתָּה שׁוֹאֵף אֶת הָאֲוִיר, מַבִּיט בַּשָּׁמַיִם וּמְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת מֹחֲךָ הַקָּטֹן בְּדִבְרֵי הֶבֶל וּבַהֲלָצוֹת? לוּלֵא הִיא שֶׁעָמְדָה לְךָ – מֶה הָיָה בְּסוֹפֶךָ? וְאַף עַל פִּי כֵן אַתָּה מַקְשִׁיחַ אֶת לִבְּךָ וְאוֹמֵר: תָּמוּת זוֹ שֶׁנָּתְנָה לִי אֶת הַחַיִּים. נַעֲרָה זֹאת תָּמוּת – הַיָּפָה וְהַנְּעִימָה וְהַנַּעֲרָצָה אֲשֶׁר בִּלְעָדֶיהָ לֹא יִכּוֹן אוֹר הָעוֹלָם וַאֲשֶׁר אֱלֹהוּת לָהּ כְּמוֹ לֵאלֹהִים; וְאַתָּה תִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים – אִישׁ שֶׁחֶצְיוֹ נָבוֹן וְחֶצְיוֹ אֱוִיל, חֲטִיבָה טְפֵלָה מִמָּקוֹר לֹא־נוֹדָע, מִין צֶמַח הַיּוֹדֵעַ כִּבְיָכֹל לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ וְלַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת; אַתָּה תִּחְיֶה אֶת חַיֶּיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתָּ לְךָ בִּגְנֵבָה וַאֲשֶׁר עֶרְכָּם כְּעֶרֶךְ הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּאוֹר הַצָּהֳרָיִם! שְׁמָעֵנִי, גְרֶנְגּוֹאַר, פְּנֵה לְךָ אֶל מִדַּת הָרַחֲמִים; הַרְאֵה אֶת נְדִיבוּת לִבְּךָ, שֶׁכֵּן הִיא גָמְלָה לְךָ נְדִיבוּת בָּרִאשׁוֹנָה.”

הַכֹּמֶר דִּבֵּר מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה. וּגְרֶנְגּוֹאַר הִקְשִׁיב לְכַתְּחִלָּה לִדְבָרָיו כְּתוֹהֶה וּמְפַקְפֵּק, אַחֲרֵי כֵן נִתְרַכְּכָה אֲרֶשֶׁת פָּנָיו וְהָפְכָה לִהְיוֹת הַבָּעָה שֶׁל טְרַגִּיּוּת, וְעַל יְדֵי כָּךְ נַעֲשָׂה פַּרְצוּפוֹ הַחִוֵּר דּוֹמֶה לְפַרְצוּף עוֹלֵל הַמִּתְעַנֶּה בְּיִסּוּרֵי מֵעַיִם.

“נִשְׂגָּבִים דְּבָרֶיךָ, מָרָנִי!” פָּתַח גְרֶנְגּוֹאַר וּמָחָה דִּמְעָה מִתּוֹךְ עֵינוֹ. “טוֹב אֵפוֹא, אֲנִי אֶשְׁקֹל אֶת הַדָּבָר בְּדַעְתִּי… רַעְיוֹן זֶה שֶׁעָלָה בְּמֹחֲךָ הוּא מְשֻׁנֶּה עַד מְאֹד… וּבִכְלָל,” הוֹסִיף גְרֶנְגּוֹאַר לְדַבֵּר אַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה, “מִי יוֹדֵעַ אִם יְחַיְּבוּנִי תְּלִיָּה. לֹא תָּמִיד הָאֵרוּסִין גּוֹרְרִים אַחֲרֵיהֶם נְשּׂוּאִין. אֶפְשָׁר שֶׁהֵם יְמַלְאוּ אֶת פִּיהֶם צְחוֹק כְּשֶׁיִּמְצָאוּנִי בְּאוֹתוֹ תָּא וַאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם כִּכְלִי מָלֵא גִחוּךְ בְּשִׂמְלָה וּבְכִפַּת רֹאשׁ שֶׁל אִשָּׁה… וְנַנִּיחַ אֲפִילּוּ שֶׁיִּגְזְרוּ עָלַי תְּלִיָּה – הֲרֵי גַּם אָז אֵין הַדָּבָר נוֹרָא כָּל כָּךְ! מִיתַת חֶבֶל הִיא כְּכָל שְׁאָר הַמִּיתוֹת, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן, אֵין זוֹ מִיתָה כְּכָל שְׁאָר הַמִּיתוֹת. רְאוּיָה הִיא שֶׁיָּמוּת בָּהּ אוֹתוֹ פִּילוֹסוֹף שֶׁכָּל יָמָיו הָיָה מְהַסֵּס: מִיתָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת לֹא בָּשָׂר וְלֹא דָגִים, דֻּגְמַת הָרוּחַ הַמְפַעֶמֶת אֶת הַסַּפְּקָן, מִיתָה הַמְּסַמֶּלֶת פִּקְפּוּק וְהִסּוּס, מִיתָה הַמּוּקַעַת בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וּמֵתָהּ מִתְנַדְנֵד וְהוֹלֵךְ… יָאֶה לוֹ לְפִילוֹסוֹף שֶׁיָּמוּת בְּדֶרֶךְ זוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁאוֹתָהּ גְּזֵרָה נִגְזְרָה עָלָי. מַה טוֹב לוֹ לְאָדָם שֶׁחַיָּיו וּמוֹתוֹ הֵם מֵעֵין בְּחִינָה אֶחָת.”

הַכֹּמֶר נִכְנַס לִדְבָרָיו: “וּבְכֵן אַתָּה מַסְכִּים לְכָךְ?”

“וּמַה הוּא הַמָּוֶת בְּעֶצֶם?” הוֹסִיף גְרֶנְגּוֹאַר לְדַבֵּר מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת. “רֶגַע אֶחָד הוּא קָשֶׁה, תַּחֲנַת גְּבוּל, מְקוֹם מַעֲבָר בֵּין הַמּוּעָט וּבֵין הָאֶפֶס. שָׁאֲלוּ פַּעַם אֶת הַשַּׁלִּיט אֲשֶׁר בְּמֶגַלוֹפּוֹלִיס אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנוֹ לָמוּת: ‘וּמַדּוּעַ לֹא?’ עָנָה הַנִּשְׁאָל; ‘הֲלֹא אַחֲרַי מוֹתִי אֶזְכֶּה לִרְאוֹת כַּמָּה אֲנָשִׁים מְהֻלָּלִים: אֶת אִישׁ הַפִּילוֹסוֹפְיָה פִּתָּגוֹרֵס, אֶת הַהִיסְטוֹרְיוֹן הֶקְטַאוּס, אֶת הַפַּיְטָן הוֹמֶרוּס וְאֶת הַמְנַגֵּן אוֹלִמְפּוּס’.”

הַכֹּמֶר הוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ: “וּבְכֵן הַדָּבָר מָנוּי וְגָמוּר? וְאַתָּה תָּבוֹא מָחָר אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה?”

תְּנוּעָה זוֹ גָּרְמָה לוֹ לִגְרֶנְגּוֹאַר שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַמְּצִיאוּת.

“אֲהָהּ, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה!” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר כְּאִישׁ הַמִּתְעוֹרֵר מֵחֲלוֹמוֹ. “מִיתַת תְּלִיָּה – דָּבָר זֶה יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אִוֶּלֶת יְתֵרָה. לֹא חָפַצְתִּי בְּכָךְ.”

“שָׂא אֵפוֹא שָׁלוֹם!” וְהַכֹּמֶר הוֹסִיף וְאָמַר בַּחֲשַׁאי: “עוֹד אָשׁוּב אֶרְאֲךָ לְעֵת מְצֹא!”

“מוּטָב לִי שֶׁלֹּא אֶזְדַּמֵּן עוֹד לִמְחִיצָתוֹ שֶׁל בְּכוֹר שָׂטָן זֶה,” הִרְהֵר גְרֶנְגּוֹאַר בְּלִבּוֹ, וְהוּא מִהֵר לָרוּץ אַחֲרֵי דּוֹם קְלוֹד. “כַּתֵר זְעֵיר, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, אַל תִּהְיֶה מְרִיבָה בֵּין יְדִידִים מִקֶּדֶם! אַתָּה דּוֹאֵג לַנַּעֲרָה, כְּלוֹמַר לְאִשְׁתִּי, וְהַדָּבָר הוּא נָאֶה לָךְ. וְאוּלָם יָעֹץ יָעַצְתָּ תַּחְבּוּלָה כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹתָהּ בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה מִנּוֹטְר־דַּם – וְתַחְבּוּלָה זוֹ עֲלוּלָה לִגְרֹם רָעָה לִגְרֶנְגּוֹאַר… אִלּוּ מָצָאתִי עֵצָה אַחֶרֶת… הִנֵּה אֲגַלֶּה לְךָ, מָרָנִי, מַה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשַׁבְתִּי בְּרֶגַע זֶה… מַה יִהְיֶה אִם אֶמְצָא תַּחְבּוּלָה וַאֲחַלְּצֶנָּה מִן הַמֵּצַר וְאֶת עַצְמִי לֹא אַעֲמִיד בְּשׁוּם סַכָּנָה? מָה הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ? הֲיִחַר לְךָ? הַאִם לֹא תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ אֶלָּא אִם תִּרְאֵנִי תָּלוּי עַל עַמּוּד הַתְּלִיָּה?”

הַכֹּמֶר נִתֵּק מִקֹּצֶר־רוּחַ אֶת הַכַּפְתּוֹרִים מֵעַל גַּב מְעִילוֹ. “מַבּוּל שֶׁל מִלִּים!… הוֹאִילָה נָא וְגַלֵּה לִי אֶת עֲצָתֶךָ.”

“כֵּן,” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר כִּמְכַוֵּן אֶת דְבָרָיו לְנַפְשׁוֹ וְהֵטִיל אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל חָטְמוֹ לְאוֹת מַחֲשָׁבָה רַבָּה… “הִנֵּה זֶה מָצָאתִי!.. הַגַּנָּבִים הֵם בַּחוּרִים אַמִּיצֵי לֵב… הַצּוֹעֲנִים אוֹהַבִים אֶת אֶסְמֶרַלְדָּה… קַל מְאֹד לְעוֹרֵר אוֹתָם לִמְרִידָה… אֵין לְךָ דָבָר קַל מִזֶּה… בִּשְׁעַת הַמְּהוּמָה יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ… מָחָר בָּעֶרֶב נְסַדֵּר אֶת הַדָּבָר… הַלָּלוּ לֹא יְפַקְפְּקוּ אַף רֶגַע.”

“הוֹצֵא אֵלַי אֶת עֲצָתֶךָ!” עָנָה הַכֹּמֶר וְנִעֲנַע אֶת אִישׁ שִׂיחָתוֹ.

גְרֶנְגּוֹאַר הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַכֹּמֶר וְכֻלּוֹ עוֹטֶה גָאוֹן: “הַנַּח לִי, מָרָנִי! הֲלֹא אָזְנֶיךָ הַשּׁוֹמְעוֹת כִּי אֲנִי מַצִּיעַ אֶת תָּכְנִיתִי.” רֶגַע אֶחָד הָיָה עוֹד כְּמִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ, אַחֲרֵי כֵן הִתְחִיל מוֹחֵא כַּף לְמַחְשְׁבוֹתָיו וְקָרָא בְּקוֹל: “הַפְלֵא וָפֶלֶא! נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ!”

“הַשְׁמִיעֵנִי אֶת עֲצָתֶךָ!” קָרָא הַכֹּמֶר בְּכָעַס.

פְּנֵי גְרֶנְגּוֹאַר הִזְהִירוּ מֵחֶדְוָה.

“הָבָה אֶלְחַשׁ לְךָ, מָרָנִי, אֶת הַדָּבָר מִפֶּה לָאֹזֶן. בִּי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי זֹאת הִיא מְזִמָּה נִפְלָאָה שֶׁתּוֹצִיא אֶת כֻּלָּנוּ יַחַד מִן הַמְּצָרִים, בֶּאֱמוּנָה! תֵּן תּוֹדָה, מָרָנִי, וֶאֱמֹר כִּי לֹא שׁוֹטֶה אָנֹכִי וְלֹא בֶּן־שׁוֹטֶה!”

הוּא הִפְסִיק אֶת דִּבְרֵי עַצְמוֹ.

“עִקָּר שָׁכַחְתִּי. הַאִם הָעֵז הַקְּטַנָּה נִמְצֵאת עֲדַיִן עַל יַד הַנַּעֲרָה?”

“כֵּן הַדָּבָר. יִגְעַר בְּךָ הַשָּׂטָן!”

“אַף עַל זוֹ גָּזְרוּ תְּלִיָּה?”

“מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן?”

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ, הַלָּלוּ רוֹצִים לִתְלוֹת גַּם אֶת הָעֵז. הָיָה מַעֲשֶׂה בְּחֹדָשׁ שֶׁעָבַר וְהֵמִיתוּ בִּתְלִיָּה חֲזִיר אֶחָד. הַתַּלְיָן מְרֻצֶּה מְאֹד מֵעִנְיָן כָּזֶה: לְאַחֵר הַתְּלִיָּה הוּא נוֹטֵל לְעַצְמוֹ אֶת בְּשַׂר הַחַיָּה. הַאֻמְנָם יִתְלוּ אֶת דְּיַ’לִי הַנֶּחְמָדָה! מַה צַר לִי עָלֶיךָ, גְּדִי עִזִּים שֶׁלִּי!”

“קִלְלַת אֱלֹהִים עָלֶיךָ!” קְרָא דּוֹם קְלוֹד. “אַתָּה הַתַּלְיָן, אַתָּה וְלֹא אַחֵר. אֱמֹר לִי סוֹף סוֹף, כְּסִיל שֶׁכְּמוֹתְךָ, מָה הַתַּחְבּוּלָה שֶׁמָּצָאתָ? הֲרַק בִּצְבָת אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִמְּךָ אֶת רַעְיוֹנֶךָ?”

“אַל נָא בְּקֹצֶר־רוּחַ, מָרָנִי. כְּרֶגַע אוֹדִיעֲךָ אֶת רַעְיוֹנִי.”

גְרֶנְגּוֹאַר גָּחֵן אֶל הַכֹּמֶר וְלָחַשׁ עַל אָזְנוֹ דִבְרֵי סוֹד, וְאוֹתוֹ רֶגַע הָיָה מֵעִיף אֶת מֶבָּטוֹ הֶחָרֵד מִקָּצֶה הָאֶחָד שֶׁל הָרְחוֹב אֶל הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה מִסָּבִיב נֶפֶשׁ חַיָּה. לְאַחֵר שֶׁגָּמַר אֶת דְּבָרָיו הוֹשִׁיט לוֹ דּוֹם קְלוֹד אֶת יָדוֹ וְאָמַר בְּקוֹל קַר:

“טוֹב אֵפוֹא, מָחָר יִהְיֶה הָאוֹת.”

“מָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה,” חָזַר גַּם גְרֶנְגּוֹאַר עַל הַדְּבָרִים.

וּכְשֶׁפָּנָה הַכֹּמֶר לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ נָטָה גְרֶנְגּוֹאַר לְצַד אַחֵר וְהָיָה מְמַלְמֵל לְעַצְמוֹ בַּחֲשַׁאי: “מַעֲשֶׂה זֶה דּוֹרֵשׁ אֹמֶץ לֵב, מַר פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר. אֶלָּא שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם; מִי זֶה גָזַר וְאָמַר, כִּי אָדָם הַנִּמְצָא בְּשֶׁפֶל הַמַּדְרֵגָה אָסוּר לוֹ לִשְׁלֹחַ יָד בְּעִנְיָן גָּדוֹל! בִּיטוֹן נָשָׂא עַל שִׁכְמוֹ פַּר גָּדוֹל; אַנְקוֹרִים וְעֶשְׂבּוֹנִיּוֹת וְצַיָּצֵי הָעֲרָבָה מַפְלִיגִים לִמְדִינוֹת הַיָּם.”

ב. עֲשֵׂה עַצְמְךָ גַנָּב!    🔗

כְּשֶׁחָזַר הַכֹּמֶר לַמִּנְזָר מָצָא לְיַד דֶּלֶת תָּאוֹ אַתְּ אָחִיו יַ’ן דֶּה־מוֹלֶן. הַלָּז חִכָּה לְבוֹאוֹ שֶׁל אָחִיו הַגָּדוֹל וְהֵפִיג אֶת שִׁעְמוּם הַהַמְתָּנָה בַּעֲבוֹדַת צִיּוּר – רָשַׁם בְּפֶחָם עַל גַּבֵּי הַקִּיר אֶת דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָחִיו דּוֹם קְלוֹד וְקִשֵּׁט אוֹתָהּ בְּחֹטֶם כַּבִּיר עַד מְאֹד.

דּוֹם קְלוֹד לֹא נָתַן כִּמְעַט אֶת עֵינָיו בְּאָחִיו. לִבּוֹ הָלַךְ אַחֲרֵי עִנְיָנִים אֲחֵרִים. פַּרְצוּפוֹ הַצּוֹהֵל שֶׁל מְבַלֵּה־עוֹלָם זֶה, שֶׁפְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת אָצַל מֵחֶדְוָתוֹ גַם עַל הַכֹּמֶר זְעוּם הַפָּנִים וְהֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי זְחִיחוּת הַדַּעַת, לֹא עָצַר עַכְשָׁו כֹּחַ לְגָרֵשׁ אֶת צֵל הַקַּדְרוּת מִתּוֹךְ הַנֶּפֶשׁ הַמְּלֵאָה רֵיחַ קֶטֶב וּמַדְמֵנָה.

“אֶחָא חֲבִיבִי,” אָמַר יַ’ן מִתּוֹךְ הִסּוּס לֵב, “בָּאתִי לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ.”

הַכֹּמֶר לֹא הֵעִיף בּוֹ אֲפִילּוּ מֶבַּט עַיִן אֶחָד.

“דַּבֵּר אֶת דְּבָרֶיךָ!”

“אָחִי הַיָּקָר,” הוֹסִיף הֶחָנַף דְּבָרִים, “הַרְבֵּה תַּרְבֶּה עִמָּדִי כָּל הַיָּמִים אֶת חֲסָדֶיךָ וּתְנַהֲלֵנִי בַּעֲצוֹתֶיךָ הַטּוֹבוֹת. וְעַל כֵּן אָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ.”

“וּמָה עוֹד?”

“אֲהָהּ! אָחִי הַיָּקָר, מַה נֶאֶמְנוּ דְבָרֶיךָ שֶׁאָמַרְתָּ לִי תָּמִיד: ‘יַ’ן! יַ’ן! Cessat doctorum doctrina, discipulorum disciplina.¹⁵⁷ יַ’ן, חֲזֹר לְמוּטָב, יַ’ן, קְבַע עִתִּים לְתוֹרָה, יַ’ן, אַל תַּעֲקֹר אֶת עַצְמְךָ מִבֵּית הָאוּלְפָנָא בַּלֵּילוֹת, אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ סִבָּה מַסְפֶּקֶת לְכָךְ וְאִם קִבַּלְתָּ הַרְשָׁאָה מֵאֵת מוֹרֶךָ. אַל תִּכָּנֵס בְּמִלְחֶמֶת אֶגְרוֹפִים עִם בְּנֵי פִּיקַרְדְּיֶה, אַל תִּבְאַשׁ כַּחֲמוֹר לֹא־לִמּוּד עַל שַׂק הַתֶּבֶן הַנִּתָּן לְךָ בְּבֵית הָאוּלְפָּנָא. יַ’ן, קַבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת הָעֹנֶשׁ הַבָּא עָלֶיךָ מִידֵי מוֹרֶךָ. יַ’ן, לֵךְ מִדֵּי עֶרֶב לְבֵית הַתְּפִלָּה וֶהֱוֵה חוֹזֵר עַד גְּמִירָא עַל כָּל פִּזְמוֹנֵי הַתְּפִלָּה.’ אֲהָהּ! נְכוֹחִים הָיוּ כָּל דִּבְרֵי הַמּוּסָר הָאֵלֶּה!”

“וּמָה עוֹד בְּפִיךָ?”

“אָחִי הַיָּקָר, אֲנִי עוֹד עוֹמֵד בְּפָנֶיךָ כְּרָשָׁע וּפוֹשֵׁעַ עָלוּב, כְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה וּכְאִישׁ נֶאֱלָח וְנִתְעָב! אָחִי יַקִּירִי, דַּע לְךָ כִּי יַ’ן הִשְׁלִיךְ אַחֲרֵי גֵווֹ אֶת עֲצוֹתֶיךָ הַטּוֹבוֹת וְגַם שָׂם אוֹתָן מִרְמָס לְרַגְלָיו. מִשָּׁמַיִם נִפְרְעוּ מִמֶּנִּי עַל הַדָּבָר הַזֶּה, וַאֲנִי מַצְדִּיק עָלַי אֶת הַדִּין. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא אָזַל הַכֶּסֶף מִכִּיסִי – עָרַכְתִּי לִי מִשְׁתָּאוֹת, בִּלִּיתִי אֶת יָמַי בְּמַעֲשֵׂי הוֹלְלוּת וְרָאִיתִי חַיִּים טוֹבִים. אֲהָהּ! חַיֵּי הוֹלְלוּת אֵלֶּה, אֲשֶׁר יִנְעֲמוּ בְּרֵאשִׁיתָם, מַה יִרְעֲמוּ לָאַחֲרוֹנָה אֶת פְּנֵיהֶם הַנִּתְעָבִים! עַכְשָׁו אֵין בְּכִיסִי אַף פְּרוּטָה אֶחָת; מָכַרְתִּי אֶת הַמַּפָּה אֲשֶׁר לְשֻׁלְחָנִי, אֶת כֻּתָּנְתִּי וְאֶת מַגַּבְתִּי; תַּמּוּ וְנִשְׁלְמוּ הַחַיִּים הָעַלִּיזִים! נֵרִי הַטּוֹב כָּבָה וְלֹא הִשְׁאִיר לִי אֶלָּא אֶת פְּתִילַת הַחֵלֶב הַמְּאוּסָה, וְזוֹ מַעֲלָה בְּאַפִּי אֶת סִרְחוֹנָהּ. הַנְּעָרוֹת תְּמַלְאֶינָה עָלַי אֶת פִּיהֶן צְחוֹק. אֵין לִי לִשְׁתִיָּה אֶלָּא מָיִם. כָּל הַיּוֹם יָצִיקוּ לִי מוּסֵר כְּלָיוֹת וּבַעֲלֵי חוֹבוֹת.”

“וְסוֹף דָּבָר?” אָמַר הַכֹּמֶר.

“אֲהָהּ! אָחִי מַחְמַל נַפְשִׁי, נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לָשׁוּב לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. בָּאתִי אֵלֶיךָ בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכָּא. כָּבְדָה עָלַי יַד הַנֹּחֵם. אֲנִי מִתְוַדֶּה עַל עֲוֹנוֹתַי. אֲנִי מַכֶּה עַל לִבִּי וְאוֹמֵר: חָטָאתִי, עָוִיתִי. אֱמֶת דִּבַּרְתָּ כְּשֶׁדָּרַשְׁתָּ מִמֶּנִּי כִּי אַתְקִין אֶת עַצְמִי לְקַבֵּל סְמִיכוּת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ טוֹרְשִׁי. עַכְשָׁו נִתְעוֹרֵר בִּי פִּתְאֹם חֵשֶׁק גָּדוֹל לְאִצְטְלָה זוֹ. אֲבָל בְּבֵיתִי אֵין אַף טִפַּת דְּיוֹ, וַאֲנִי מֻכְרָח לִקְנוֹת לִי מִן הַנּוֹזֵל הַנּוֹזֵל הַזֶּה; אָפְסוּ עֵטִים מֵעַל שֻׁלְחָנִי, וַאֲנִי מֻכְרָח לְהִצְטַיֵּד גַּם בְּאֵלֶּה; אֵין לִי נְיָר וְאֵין לִי סְפָרִים וַאֲנִי צָרִיךְ לָשׁוּב וְלִקְנוֹת אֶת כָּל אֵלֶּה. לְתַכְלִית זוֹ דָרוּשׁ לִי מְעַט כֶּסֶף מְזֻמָּן, וַאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ, אָחִי הַנָּעִים, בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכָּא.”

“הֲגָמַרְתָּ אֶת דְּבָרֶיךָ?”

“כֵּן הַדָּבָר,” אָמַר הַתַּלְמִיד הַחוֹשֵׁק בְּתוֹרָה, “תַּן לִי מְעַט כֶּסֶף.”

“אֵין לִי כֶּסֶף.”

אָז הֶעֱלָה הַסְּטוּדֶנְט עַל עַצְמוֹ כֹּבֶד־רֹאשׁ וְאָמַר בְּקוֹל מַבִּיעַ הַחְלָטָה:

“טוֹב אֵפוֹא, אָחִי הַיָּקָר. לַמְרוֹת רְצוֹנִי אֲנִי מֻכְרָח לְהַגִּיד לְךָ, כִּי אֲחֵרִים בָּאוּ אֵלַי וְהִצִּיעוּ לְפָנַי דְּבָרִים הָרְאוּיִם לְהִשָּׁמֵעַ. אַתָּה מְמָאֵן אֵפוֹא לָתֵת לִי כֶּסֶף? בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא? אִם כָּךְ – אֵלֵךְ וְאֶתְחַבֵּר אֶל הַגַּנָּבִים.”

וּכְשֶׁהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַדִּבּוּר הַנּוֹרָא עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּמִין אַיַקְס, כֵּיוָן שֶׁאָמַר בְּלִבּוֹ כִּי עוֹד מְעַט וְיֵרֵד עָלָיו הַבָּרָק.

וְהַכֹּמֶר אָמַר לוֹ בְּקוֹל קַר:

“עֲשֵׂה עַצְמְךָ גַנָּב.”

יַ’ן נִפְרֵד מִמֶּנּוּ בְּקִדָּה עֲמֻקָּה, וְיָרַד מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת כְּשֶׁהוּא מְצַפְצֵף בִּשְׂפָתָיו.

וּבְעֵת שֶׁעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ עַל פְּנֵי חֲצַר הַמִּנְזָר וְעָבַר מִתַּחַת לְחַלּוֹן הַתָּא שֶׁל אָחִיו – שָׁמַע פִּתְאֹם כִּי נִפְתַּח חַלּוֹן זֶה; הוּא הֵרִים אֶת פַּרְצוּפוֹ וְרָאָה, כִּי הַכֹּמֶר מוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב.

“יִקָּחֲךָ אֹפֶל!” קָרָא דּוֹם קְלוֹד. “הֵא לְךָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, וּמֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא תְּקַבֵּל עוֹד מִיָּדִי שׁוּם כֶּסֶף!”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִשְׁלִיךְ הַכֹּמֶר בִּפְנֵי אָחִיו אַרְנַק כֶּסֶף הֵטִיל בְּמִצְחוֹ חַבּוּרָה גְדוֹלָה; הַלָּז הֵרִים אֶת הָאַרְנָק כְּשֶׁהוּא צוֹהֵל וְכוֹעֵס גַּם יַחַד. דֻּגְמַת כֶּלֵב שֶׁהִשְׁלִיכוּ עָלָיו עֶצֶם שְׁמֵנָה, וְנִסְתַּלֵּק לְדַרְכּוֹ.

ג. תְּחִי הַשִּׂמְחָה!    🔗

הַקּוֹרֵא אוּלַי לֹא שָׁכַח עֲדַיִן כִּי חֵלֶק מֵחֲצַר הַפְּלָאִים מֻקָּף הָיָה בְּחוֹמַת הָעִיר, וְכִי כַּמָּה מִגְדָּלִים שֶׁל חוֹמָה זוֹ נִמְצְאוּ כְּבָר בַּתְּקוּפָה הַהִיא בְּמַצָּב שֶׁל הֶרֶס. אַחֵד הַמִּגְדָּלִים הָאֵלֶּה שִׁמֵּשׁ לַגַּנָּבִים מָדוֹר לְשַׁעֲשׁוּעִים. בֵּית הַמַּרְזֵחַ נִקְבַּע בְּאוּלָם הַמַּרְתֵּף, שְׁאָר הַחֲדָרִים נִמְצְאוּ בַּקּוֹמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. מִגְדָּל זֶה הִתְהוֹלְלוּ בּוֹ הַגַּנָּבִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּמָקוֹם אַחֵר וְעָשׂוּהוּ בֵּית מוֹעֵד מַבְהִיל בְּיוֹתֵר. דּוֹמֶה הָיָה לְכַוֶּרֶת אַדִּירָה הַמְּלֵאָה זִמְזוּם גַּם יוֹמָם וְגַם לָיְלָה. לְעֵת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהֲמוֹן הַקַּבְּצָנִים יָשְׁנוּ אֶת שְׁנָתָם, כְּשֶׁכָּבָה הָאוֹר בְּכָל מְחִלּוֹת הֶעָפָר הַנִּשְׁקָפוֹת עַל פְּנֵי הַכִּכָּר, וּבְכָל מִשְׁכְּנוֹת הַדַּלִּים הָאֵלֶּה נֶאֶלְמוּ עֲרֵמוֹת הָאָדָם שֶׁחֻבְּרוּ יַחַד מִגַּנָּבִים, פְּרוּצוֹת, יְלָדִים גְּנוּבִים וּמַמְזֵרִים – גַּם בְּשָׁעָה זוֹ נִכָּר הָיָה מִגְדַּל הַשַּׁעֲשׁוּעִים עַל פִּי הַשָּׁאוֹן הַיּוֹצֵא מִקִּרְבּוֹ וְעַל פִּי הָאוֹר הָאֲדַמְדַּם שֶׁנִּצְנֵץ בְּחוֹרֵי הַמַּרְתֵּף וּבַחַלּוֹנוֹת וּבַחֲרַכִּי הַקִּירוֹת הַנִּסְדָּקִים וְהָיָה בּוֹקֵעַ וְיוֹצֵא כִּבְיָכֹל מִכָּל נַקְבּוּבִיּוֹת הַבִּנְיָן.

הַמַּרְתֵּף שִׁמֵּשׁ אֵפוֹא בֵּית מַרְזֵחַ. נִכְנָסִים הָיוּ בְּדֶלֶת נְמוּכָה וְיוֹרְדִים בְּכֶבֶשׁ שֶׁהָיָה עִקֵּשׁ כַּחֲרוּז אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹנִי עָשׂוּי בְּצוּרָה קְלַסִּית. מֵעַל לַדֶּלֶת הִתְנוֹסֵס, בִּמְקוֹם שֶׁלֶט, מִין צִיּוּר מְשֻׁנֶּה שֶׁנִּכְּרָה מִתּוֹכוֹ דְּמוּת אֲגוֹרַת כֶּסֶף עַל יַד בֶּן־תַּרְנְגֹל שָׁחוּט וְעַל גַּבֵּי אֵלֶּה הָיוּ רְשׁוּמוֹת הַמִּלִּים הַמְרֻמָּזוֹת: “כָּאן מְצַלְצְלִים בְּפַעֲמוֹנִים לְזֵכֶר הַנִּפְטָרִים.”

עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁעָלְתָה הַלְמוּת הַפַּעֲמוֹנִים מִמִּגְדְּלֵי פָּרִיס, יָכְלוּ הַחַיָּלִים שֶׁל מִשְׁמַר הַלַּיְלָה לְהַבְחִין – אִלּוּ נִתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת לְהִכָּנֵס לַחֲצֵר הַפְּלָאִים הַנּוֹרָאָה – כִּי בְּבֵית הַמּוֹעֵד שֶׁל הַגַּנָּבִים גָּדְלָה הַהֲמֻלָּה יוֹתֵר מִן הָרָגִיל וְהוֹלְלוּת הַשִּׁכּוֹרִים וְאָלוֹתֵיהֶם גָּבְרוּ שִׁבְעָתָיִם. עַל הַכִּכָּר אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת נִקְהֲלוּ דַּיָּרַי הֶחָצֵר קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת וְהֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי לַחַשׁ, כְּאִלּוּ עָמַד לְהִתְרַחֵשׁ מְאֹרָע יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, וּפֹה וָשָׁם כָּרַע אַחֵד הַגַּנָּבִים עַל הָאָרֶץ וְהָיָה מַשְׁחִיז בְּאֶבֶן אֶת סַכִּינוֹ הַפְּגוּמָה.

וְאוּלָם בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ פְּנִימָה דָחוּ הַשְּׁתִיָּה וְהַמִּשְׂחָק אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁהִטְרִידוּ אוֹתוֹ עֶרֶב אֶת עֲדַת הַגַּנָּבִים, וּמִתּוֹךְ שִׂיחוֹת הַסּוֹבְאִים אִי אֶפְשָׁר הָיָה כִּמְעַט לְנַחֵשׁ אֶת דְּבַר הַמְּאֹרָע הָעוֹמֵד לְהִתְרַחֵשׁ. רַק הַפַּרְצוּפִים הָיוּ בְּדוּחִים יוֹתֵר מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם; וְכָל אֶחָד מִן הַנִּקְהָלִים חָגַר לִירֵכוֹ אֶת כְּלִי־זֵינוֹ: מַגָּל אוֹ גַרְזֶן, פִּגְיוֹן אָרֹךְ אוֹ אַנְקוֹל שֶׁל רוֹבֶה.

הָאוּלָם הֶעָגֹל הָיָה רְחַב יָדַיִם עַד מְאֹד; וְאוּלָם הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַסּוֹבְאִים הָיוּ דְחוּקִים וּצְפוּפִים כָּל כָּךְ, שֶׁכָּל הֲמוֹן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ – גְּבָרִים וְנָשִׁים, סַפְסָלִים וְכַדֵּי שֵׁכָר, סוֹבְאִים, נִרְדָּמִים וּמְשַׂחֲקִים בְּקֻבְיָה, בְּרִיאִים וּפִסְּחִים – כָּל אֵלֶּה נִתְעַרְבְּבוּ בְּלִי סֵדֶר וְהִתְבּוֹלְלוּ יַחַד כַּעֲרֵמַת חֶלְזוֹנוֹת. עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת דָּלְקוּ נֵרוֹת חֵלֶב; וְאוּלָם הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, דֻּגְמַת נִבְרֶשֶׁת שֶׁבְּאוּלָם בֵּית הָאוֹפֵּרָה, הָיָה כָּאן הַתַּנּוּר. מְאוּרָה זוֹ הָיְתָה טְחוּבָה כָּל כָּךְ, שֶׁהָאָח בָּעֲרָה בְּקִרְבָּהּ אֲפִילוּ בָּעֶצֶם תְּקוּפַת הַקָּיִץ. הַקָּמִין הֶעָצוּם שָׁלַח אֶת עֲשָׁנוֹ דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה מְעֻטֶּרֶת בְּפִתּוּחֵי אֶבֶן וְעַל דָּפְנוֹתָיו נִתְלוּ כָּל מִינֵי כְּלֵי בִּשּׁוּל; בְּתוֹךְ הַקָּמִין בָּעֲרָה מְדוּרָה גְדוֹלָה, דֻּגְמַת אֵשׁ, אוֹכֶלֶת עֵצִים וְטוֹרְף, הָעוֹלָה לַיְלָה בַּחַלּוֹנוֹת נַפָּחִים שֶׁבַּכְּפָרִים וּמְטִילָה אֶת בָּבוּאָתָהּ הַמְּאִירָה עַל פְּנֵי הַחוֹמוֹת אֲשֶׁר מִצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב. כֶּלֶב מִדּוֹת, הָרוֹבֵץ בָּאֵפֶר, סוֹבֵב מֵעַל גַּב הַמּוֹקֵד שַׁפּוּד שֶׁהָיוּ אֲחוּזוֹת בּוֹ אֻמְצוֹת בָּשָׂר.

לַמְרוֹת הַדֹּחַק הָרַב אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר, כִּי בָּאוּלָם הִתְיַחֲדוּ לְעַצְמָן שָׁלשׁ קְבוּצוֹת עִקָּרִיּוֹת, שֶׁנִּתְאַסְּפוּ מִסָּבִיב לִשְׁלשָׁה אִישִׁים הַיְּדוּעִים כְּבָר לַקּוֹרֵא. אֶחָד מֵאֵלֶּה, עָנוּד כָּל מִינֵי קִשּׁוּטֵי סְרָק שֶׁמּוֹצָאָם מֵאֶרֶץ הַמִּזְרָח, הָיָה מַתְיָה הוֹנְגָדִי סְפִּיקָלִי, הוּא הַדֻּכַּס אֲשֶׁר לְמִצְרַיִם וּלְבוֹהֶמְיָה. אוֹתוֹ רֵיקָא יָשַׁב עַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן כְּשֶׁרַגְלָיו שְׁלוּבוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְאֶצְבָּעוֹ מוּרָמָה כְּלַפֵּי מֵעְלָה, וְהָיָה מְלַמֵּד אֶת שׁוֹמְעָיו, שֶׁהִקְשִׁיבוּ לִדְבָרָיו בְּפֶה פָּעוּר, פֶּרֶק בְּחָכְמַת הַמָּגִים הַשְּׁחוֹרָה וְהַלְּבָנָה. קְבוּצָה אַחֶרֶת נִדְחֲקָה מִסָּבִיב לִידִידֵנוּ הַיָּדוּעַ, הוּא הַמֶּלֶךְ הַגִּבּוֹר שֶׁל טוּן, שֶׁהָיָה מְזֻיָּן מֵרֹאשׁוֹ וְעַד כַּף רַגְלוֹ. קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ, כֻּלּוֹ אוֹמֵר כֹּבֶד־רֹאשׁ וְקוֹלוֹ מְהַלֵּךְ בְּלַחַשׁ, הָיָה מְחַלֵּק לָעוֹמְדִים מִסָּבִיב כְּלֵי נֶשֶׁק מִתּוֹךְ גִּיגִית עֲצוּמָה הַהֲפוּכָה עַל פִּיהָ; מִתּוֹךְ גִּיגִית זוֹ שָׁפְעוּ בְּלִי סוֹף, כְּתַפּוּחִים וַעֲנָבִים מִתּוֹךְ קֶרֶן הַשֶּׁפַע, כָּל מִינֵי כְּלֵי זַיִן: גַּרְזִנִּים, חֲרַבוֹת, קוֹבָעִים, כָּתְנוֹת מָגֵן, שִׁרְיוֹנִים, חֲנִיתוֹת, כִּידוֹנִים, חִצִּים וּמְטִילֵי בַּרְזֶל. כָּל אִישׁ וָאִישׁ נָטַל דְּבַר־מָה מִתּוֹךְ הָעֲרֵמָה: אֶחָד חֲנִית, הַשֵּׁנִי סַיִף, הַשְּׁלִישִׁי פִּגְיוֹן אַבִּירִים אֲשֶׁר נִצָּב לוֹ בִּדְמוּת צְלָב, הַיְלָדִים אַף הֵם חָגְרוּ נֶשֶׁק, וַאֲפִילּוּ בַּעֲלֵי־מוּם לָבְשׁוּ שִׁרְיוֹן וְצִנָּה וְהָיוּ זוֹחֲלִים וְעוֹבְרִים בֵּין רַגְלֵי הַסּוֹבְאִים כְּחִפּוּשִׁיוֹת גְּדוֹלוֹת.

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – קְבוּצָה שְׁלִישִׁית, גְּדוֹלָה וְהוֹמִיָּה מִן הָאֲחֵרוֹת, צָבְאָה עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַסַּפְסָלִים אֲשֶׁר מֵאֶמְצָעִיתָם עָלָה קוֹל פּוֹזֵם – קוֹל אָדָם הַשּׁוֹלֵחַ פִּטְפּוּטִים וְאָלוֹת מִבַּעַד לְתַחְמֹשֶׁת כְּבֵדָה וּמְלֵאָה אֲשֶׁר לֹא חָסַר בָּהּ דָּבָר, לְמִן הַקּוֹבַע וְעַד הַדָּרְבוֹנוֹת. אוֹתוֹ בַּר־נַשׁ, שֶׁהֶעֱמִיס עַל גּוּפוֹ תַּחְמֹשֶׁת אַבִּירִים כְּלוּלָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, נֶחְבָּא כֻּלּוֹ תַּחַת לְבוּשׁ הֵזַּיִן וּמִכָּל דְּמוּתוֹ לֹא נִגְלוּ לָעַיִן אֶלָּא אַפּוֹ הֶחָצוּף, הַוָּרֹד וְהַמְּשֻׁרְבָּב כְּלַפֵּי מַעְלָה. קְוֻצַּת שְׂעָרוֹת בְּהִירוֹת, פֶּה אָדֹם וְעֵינַיִם מְפִיקוֹת עַזּוּת. הוּא חָגַר חֲגוֹרָה מְלֵאָה סַכִּינִים וּפִגְיוֹנִים; לִירֵכוֹ הָיְתָה תְּלוּיָה מַאֲכֶלֶת גְּדוֹלָה, בִּשְׂמֹאלוֹ אָחַז קֶשֶׁת וּלְפָנָיו נִצַּב כַּד עָצוּם מָלֵא יַיִן, – מִחוּץ לְנַעֲרָה שְׁמֵנָה שֶׁנִּצְּבָה לִימִינוֹ. מִסְּבִיבוֹ הָיוּ כָּל הַפִּיּוֹת שְׁטוּפִים בִּצְחוֹק וּבְאָלוֹת וּבְיָיִן.

וִיתָאֵר לוֹ הַקּוֹרֵא עוֹד כְּעֶשְׂרִים קְבוּצוֹת קְטַנּוֹת מֵאֵלֶּה: מֶלְצָרִים וּמֶלְצָרוֹת הַמִּתְרוֹצְצִים הֵנָּה וָהֵנָּה וְכַדִּים עַל רָאשֵׁיהֶם; מְשַׂחֲקִים הַנְּתוּנִים לְמִשְׂחַק הַכַּדּוּרִים אוֹ לְמִשְׂחַק הַטַּחֲנָה, הַגְּחוּנִים עַל גַּבֵּי הַקֻּבְיָה, אַבְנֵי הַלּוּחַ אוֹ מִשְׂחַק הַמַּקְלִיּוֹת הַנִּלְהָב; נִצִּים בְּפִנָּה זוֹ וַחֲבוּקִים וּמִתְנַשְּׁקִים בְּפִנָּה אַחֶרֶת – וְאָז יָקוּם לִפְנֵי עֵינֵי רוּחוֹ כָּל הַמַּחֲזֶה בִּשְׁלֵמוּתוֹ, כְּשֶׁהוּא מוּאָר בְּלַהַב הַמְּדוּרָה הַגְּדוֹלָה הַמַּרְקִיד עַל הַקִּירוֹת צִלְלֵי עֲנָקִים מְשֻׁנֵּי־צוּרָה.

וְהַהֲמֻלָּה גָדְלָה שָׁם כְּמוֹ בְּתוֹךְ פַּעֲמוֹן הַנּוֹתֵן אֶת הַלְמוּתוֹ הַמְּלֵאָה.

וְהַמַּחֲבַת, אֲשֶׁר רָקַד בָּהּ שׁוּמַן הַטִּגּוּן, טִרְטְרָה בְּלִי הֲפוּגוֹת וּמִלְּאָה חֲלִיפוֹת אֶת הָאוּלָם מִדֵּי הִמּוֹךְ לְרֶגַע קוֹל הַתְּשׁוּאוֹת הַמַּאֲלִיפוֹת.

וּבְתוֹךְ כָּל הַשָּׁאוֹן הַזֶּה, בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם, יָשַׁב לוֹ פִּילוֹסוֹף אֶחָד עַל גַּב סַפְסָל אֲשֶׁר לְיַד הַקָּמִין, רַגְלָיו הָיוּ נְעוּצוֹת בָּאֵפֶר, עֵינָיו תְּלוּיוֹת בְּלַהֲבוֹת הַמְּדוּרָה וּמַחְשְׁבוֹתָיו מְהַלְּכוֹת בְּרֹאשׁוֹ. זֶה הָיָה פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר.

“הֵחָפְזוּ, הֵחָלְצוּ! חִגְרוּ אֶת נִשְׁקְכֶם! בְּעוֹד שָׁעָה אַחַת נֵצֵא לַדֶּרֶךְ!” קָרָא קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ לַגַּנָּבִים הָעוֹמְדִים מִסְּבִיבוֹ.

נַעֲרָה אַחַת נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בְּזֶמֶר:

שְׁנֵי מְשַׂחֲקִים נִצּוּ אִישׁ עִם אָחִיו.

“עֲוִיל?” קָרָא הָאֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם, בַּעַל הַפַּרְצוּף הַמַּסְמִיק יוֹתֵר, וְהֵרִים אֶגְרוֹף עַל חֲבֵרוֹ, “אֲנִי אָבִיא לְךָ עַכְשָׁו קְלָף תִּלְתָּן. וְאַתָּה מֻתָּר לְךָ לְשַׁמֵּשׁ עֲוִיל תִּלְתָּן בְּמִשְׂחַק הַקְּלָפִים שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ.”

“אֲבוֹי!” קָרָא נוֹרְמַנִּי אֶחָד שֶׁנִּכַּר לְפִי קוֹלוֹ הַמְחַטֵּם, “דְּחוּקִים אֲנַחְנוּ כָּאן כְּאוֹתָם הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּקַיְאוֹבִיל.”

“יְלָדַי,” אָמַר הַדֻּכָּס שֶׁל מִצְרַיִם לִקְהַל עֲדָתוֹ וְעָשָׂה אֶת קוֹלוֹ גָּבוֹהַּ וָדַק, “הַמְכַשֵּׁפוֹת שֶׁבְּצָרְפַת יוֹצְאוֹת אֶל מְקוֹם הַמְּחוֹלוֹת שֶׁלָּהֶן לֹא בְּמַטְאֲטֵא, לֹא בִּרְכִיבָה וְלֹא מְשׁוּחוֹת בְּשֶׁמֶן, אֶלָּא בְּכֹחַ שֶׁל שֵׁם מְפֹרָשׁ בִּלְבָד. וְהַמְכַשֵּׁפוֹת שֶׁבְּאִיטַלְיָה תַּיִשׁ מוּכָן לָהֶן תָּמִיד לְיַד דֶּלֶת בֵּיתָן. וְכֻלָּן חוֹבָה עֲלֵיהֶן לָצֵאת בִּיעָף דֶּרֶךְ אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן.”

מִתּוֹךְ שְׁאוֹן הַהֲמֻלָּה בֶּקַע וְעָלָה קוֹלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ בַּר־נַשׁ צָעִיר שֶׁהָיָה מְזֻיָּן מֵרֹאשׁוֹ וְעַד כַּף רַגְלוֹ.

“הֵידָד! הֵידָד! הַיּוֹם הַזֶּה חָגַרְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת נִשְׁקִי! כְּאַחַד הַפּוֹחֲזִים וְהָרֵיקִים! אֶחָד מֵחֶבְרַתְכֶם אָנֹכִי, בֶּאֱמוּנָה! מִזְגוּ לִי אֶת הַגָּבִיעַ!… רַבּוֹתַי, דְּעוּ לָכֶם כִּי שְׁמִי הוּא יַ’ן פְרוֹלוֹ דֶה־מוֹלֶן וַאֲנִי בֶּן אֲצִילִים. סָבוּר אָנֹכִי, כִּי אִלּוּ יָדַע אֱלֹהִים אֶת חָכְמַת הַמִּלְחָמָה הָיָה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ שׁוֹדֵד. אַחַי, הִנְנוּ יוֹצְאִים הַיּוֹם לְמַעֲרָכָה גְדוֹלָה. אֲנָשִׁים אַמִּיצֵי לֵב אֲנָחְנוּ. הָלֹךְ נֵלֵךְ וְנִלְכֹּד בִּסְעָרָה בֵּית כְּנֵסִיָּה, נִשְׁבֹּר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ וּנְשַׁחְרֵר נַעֲרָה יָפָה, נְשַׁחְרְרֶנָּה מִידֵי הַשּׁוֹפְטִים וּמִידֵי הַכְּמָרִים, נָשִׂים אֶת הַמִּנְזָר תֵּל עוֹלָם וְנִשְׂרֹף אֶת הַחַשְׁמַן בְּבֵית כְּהֻנָּתוֹ – וְאֵת כָּל הַמְּלָאכָה הַזֹּאת נְבַצַּע עַד אַרְגִּיעָה, בְּטֶרֶם יִמְצָא לוֹ רֹאשׁ־עִיר שְׁהוּת לִגְמֹא כַּף מָרָק. אָנוּ יוֹצְאִים לְמִלְחֶמֶת מִצְוָה, כָּל חֶפְצֵנוּ הוּא לְהַצִּיג רֵיקָם אֶת נוֹטְר־דַּם. אֶת קְוָזִימוֹדוֹ נִתְלֶה עַל עֵץ. וְאַתֶּן, הַבָּנוֹת, הַיְדַעְתֶּן אֶת קְוָזִימוֹדוֹ? הַרְאִיתֶן אוֹתוֹ בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּשֶׁהוּא מוֹלִיךְ אֶת הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל עַד כְּדֵי קֹצֶר נְשִׁימָה? נִשְׁבַּעְתִּי אַף נִשְׁבָּעְתִּי! הַמַּחֲזֶה הוּא יָפֶה! אַשְׁמְדַי רָכוּב עַל מִפְלֶצֶת! רַבּוֹתַי, דְּעוּ לָכֶם כִּי פּוֹחֵז וָרֵיק אָנֹכִי בְּכָל רמ”ח אֲבָרֵי, הִנְנִי רַמַּאי בְּכָל נַפְשִׁי וּמְאֹדִי, מֵרֶחֶם אִמִּי יָצָאתִי לִהְיוֹת גַּנָב בֵּין גַּנָּבִים. עָשִׁיר מֻפְלָג הָיִיתִי לְפָנִים וּפִזַּרְתִּי אֶת כָּל הוֹנִי לָרוּחַ. אִמִּי רָצְתָה כִּי אֶהְיֶה לִקְצִין־צָבָא, אָבִי יְעָדַנִי לְכֹהֵן, דּוֹדָתִי – לִפְקִיד בֵּית הַמִּשְׁפָּט, אִמִּי זְקֶנְתִּי – לְלַבְלָר שֶׁל הַמֶּלֶךְ, דּוֹדָתִי־זְקֶנְתִּי – לְגִזְבָּר הַלּוֹבֵשׁ מְעִיל קָצָר, וְאוּלָם אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי גַּנָב בֵּין גַּנָּבִים. הִגַּדְתִּי אֶת הַדָּבָר לְאָבִי וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, אָמַרְתִּי אֶת זֹאת גַּם לְאִמִּי, וְהִיא הָיְתָה אִשָּׁה זְקֵנָה וְהִתְחִילָה בּוֹכָה וּמוֹרִידָה אֶת רִירָהּ כְּאוֹתוֹ אוּד עַל גַּבֵּי סִיר הַגֶּחָלִים. תְּחִי הַשִּׂמְחָה! אִישׁ הוֹלְלוּת אָנֹכִי! מוֹזֶגֶת חֲבִיבָה, הָבִי לִי יַיִן אַחֵר! שַׁלֵּם אֲשַׁלֵּם לָךְ בְּכֶסֶף מָלֵא. לֹא אֶחְפֹּץ עוֹד בְּיֵין סוּרֶן. הַלָּז צָבַט לִי בְּבֵית הַבְּלִיעָה. הַדָּבָר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ סוֹרְקִים אֶת הַגָּרוֹן בְּסָל!"

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָנָה הֶהָמוֹן בִּתְשׁוּאוֹת צְחוֹק; וּכְשֶׁרָאָה הַסְּטוּדֶנְט כִּי הַהֲמֻלָּה מִסְּבִיבוֹ גָדְלָה שִׁבְעָתַיִם – נָשָׂא אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר:

“הָאָח! מֶה עָרַב לְאָזְנֵי קוֹל הַשָּׁאוֹן הַזֶּה! Populi de-bacchantis populosa !debacchatio¹⁵⁸” – הוּא הֶעֱלָה עַל עֵינָיו אֲרֶשֶׁת שֶׁל הִתְלַהֲבוּת, עָשָׂה אֶת קוֹלוֹ כְּקוֹל כֹּמֶר הַפּוֹתֵחַ בִּתְפִלַּת מִנְחָה, וְהִתְחִיל מְזַמֵּר: Quae cantica! Quae organa! Quae cantilenae! Quae melodiae hie sine fine decantantur! Sonant melliflua hymnorum organa, suavissima angelorum melodia, cantica canticorum mira¹⁵⁹!…"

הוּא הִפְסִיק אֶת נְגִינָתוֹ וְקָרָא בְּקוֹל:

“פֻּנְדְּקָאִית שֶׁל אַשְׁמְדַאי, הַגִּישִׁי לִי סְעֻדַּת עֶרֶב!”

לְרֶגַע אֶחָד נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה שְׁלֵמָה כִּמְעַט, וְאָז עָלָה קוֹלוֹ הַצּוֹרֵחַ שֶׁל דֻּכָּס מִצְרַיִם אֲשֶׁר הִטִּיף לֶקַח לַצּוֹעֲנִים:

“הַכַּרְכּשֶׁת נִקְרֵאת בְּשֵׁם אָדוּאִין, הַשּׁוּעָל – כְּחֹל־רַגְלַיִם אוֹ רָץ־הַיַּעַר, הַזְּאֵב – אָפוֹר־רַגְלַיִם אוֹ רֶגֶל־הַזָּהָב, הַדֹּב נִקְרָא זָקֵן אוֹ סָבָא… מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצְנֶפֶת שֶׁל שֵׁד קָטֹן נַעֲשֶׂה רוֹאֶה־וְאֵינוֹ־נִרְאֶה וְהוּא צוֹפֶה בִּדְבָרִים סְמוּיִם מִן הָעַיִן… צָב הַנִּטְבָּל בְּמֵי קֹדֶשׁ מַעֲלִים עָלָיו לְבוּשׁ שֶׁל קְטִיפָה אֲדֻמָּה אוֹ שְׁחוֹרָה, וְתוֹלִים זוּג אֶחָד לְצַוָּארוֹ וְזוּג אֶחָד לְרַגְלוֹ. הַסַּנְדָּק אוֹחֵז אֶת הָרֹאשׁ, הַסַּנְדְּקָאִית אוֹחֶזֶת אֶת הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַגּוּף. יֵשׁ שֵׁד אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ סִידְרַגַזוּם, וְלוֹ יֵשׁ כֹּחַ לְהַכְרִיחַ אֶת הַנְּעָרוֹת שֶׁתִּרְקֹדְנָה לְפָנָיו עֲרֻמּוֹת כִּבְיוֹם הִוָּלְדָן.”

“נִשְׁבַּעְתִּי בְּכָל קֹדֶשׁ!” הִפְסִיק יַ’ן אֶת הַמְדַבֵּר, “חָפַצְתִּי הֱיוֹת אוֹתוֹ שֵׁד שֶׁשְּׁמוֹ סִידְרַגַזוּם.”

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַגַּנָּבִים הוֹסִיפוּ לְהִזְדַּיֵּן וְהָיוּ מִתְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל בֵּית הַמַּרְזֵחַ.

“צַר לִי עַל אֶסְמֶרַלְדָּה הַמִּסְכֵּנָה!” אָמַר צוֹעֲנִי אֶחָד. “אֲחוֹתֵנוּ הִיא, וְעָלֵינוּ הַחוֹבָה לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ.”

“וְכִי הִיא יוֹשֶׁבֶת עֲדַיִן בְּנוֹטְר־דַּם?” שָׁאַל שְׁאֵלָה תַּגְרָן אֶחָד שֶׁמַּרְאֵה פָּנָיו הָיָה כִּפְנֵי יְהוּדִי.

“בְּוַדַּאי שֶׁכָּךְ, בֶּאֱמוּנָתִי.”

“טוֹב אֵפוֹא, חֲבֵרִים!” קָרָא הַתַּגְרָן, “יְהִי נוֹטְר־דַּם! וְגַם זֶה לְטוֹבָה; כִּי בְּבֵית הַתְּפִלָּה הַקָּטֹן עַל שֵׁם הַקְּדוֹשִׁים פֵרֵאוֹל וּפֵרוֹגִיּוֹן נִמְצָאִים שְׁנֵי פְּסִילִים עֲשׂוּיִם זָהָב, אֶחָד לְיוֹחָנָן הַמַּטְבִּילַ וְהַשֵּׁנִי לְאַנְטוֹנְיוּס הַקָּדוֹשׁ, וְּשְׁנֵי אֵלֶּה מִשְׁקָלָם שִׁבְעָה־עָשָׂר מַרְק וַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר אֶסְטְלִין; הַכֵּנִים הַשְּׁנַיִם, עֲשׂוּיִם כֶּסֶף וּמְצֻפִּים זָהָב, מִשְׁקָלָם שִׁבְעָה־עָשָׂר מַרְק וְחָמֵשׁ אֻנְקִיּוֹת. אֲנִי בָּקִי בָּזֶה. צוֹרַף זָהָב אָנֹכִי.”

אוֹתוֹ רֶגַע הִגִּישׁוּ לְיַ’ן אֶת סְעֻדַּת הָעָרֶב. הוּא סָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר עָמְדָה בְּקִרְבָתוֹ, וְקָרָא בְּקוֹל רָם:

"נִשְׁבַּעְתִּי בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בּוּל־דֶּה־לוּק, הַמְּכֻנֶּה בְּפִי הָעָם בְּשֵׁם גּוֹגֶלוּ הַקָּדוֹשׁ, כִּי אֲנִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי מְאֻשָּׁר בְּתַכְלִית הָאֹשֶׁר. מִמּוּלִי עוֹמֵד בַּר־נַשׁ אֱוִילִי וּמַבִּיט בִּי מִתּוֹךְ אֲרֶשֶׁת פָּנִים אֲטוּמָה שֶׁל אַרְכִי־דֻכֵּס. וְהַיּוֹשֵׁב מִשְּׂמֹאלִי שִׁנָּיו אֲרֻכּוֹת כָּל כָּךְ שֶׁהֵן מְכַסּוֹת עַל סַנְטֵרוֹ. לְבַסּוֹף אֲנִי עוֹשֶׂה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה הַמַּרְשַׁל מִגִּ’יֶּה בְּעֵת הַמָּצוֹר עַל פַנְטוֹאַז – אֲנִי סוֹמֵךְ אֶת יְמִינִי עַל חֲזֵה נַעֲרָה… בְּשֵׁם מֻחֲמַד! כֵּיצַד, יְדִידִי, עָלֶה בְּדַעְתְּךָ לָשֶׁבֵת עַל יָדִי, וְחָזוּת פָּנֶיךָ מְעִידָה בְּךָ כִּי אַתָּה סוֹחֵר אֲרִיגִים! בֶּן אֲצִילִים אָנֹכִי, יְדִידִי. הַמִּסְחָר אֵינֶנּוּ הוֹגֵן אֶת מַעֲמַד הָאֲצִילִים. כְּלֵךְ לְךָ מִכָּאן!… וְאַתֶּם הָעוֹמְדִים שָׁם – אַל תַּכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ! שְׁמַע נָא, בַּפְּטִיסְט קְרוֹק־אוּאַזּוֹן, כֵּיצַד אַתָּה מַפְקִיר אֶת אַפְּךָ הַנָּאֶה לְאֶגְרוֹפָיו הַקָּשִׁים שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה? אִי לְךָ, אֱוִיל שֶׁכְּמוֹתֶךָ! Non cuiquam datrim est habere nasum…¹⁶⁰ עַל דִּבְרָתִי, יַ’קוֹלִין אֲדֻמַּת־אֹזֶן! כְּבַת שָׁמַיִם אַתְּ בְּעֵינָי. וַחֲבַל שֶׁנָּשְׁרוּ שַׂעֲרוֹתַיִךְ… שְׁמָעוּנִי, רַבּוֹתַי! שְׁמִי הוּא יַ’ן פְרוֹלֹו וְאָחִי הוּא כֹּהֵן, מִי יִתֵּן וַיִּקָּחֵהוּ אֹפֶל! לֹא הִגַּדְתִּי לָכֶם, רַבּוֹתַי, אֶלָּא דִבְרֵי אֱמֶת. כְּשֶׁהָלַכְתִּי לָגוּר עִם הַגַּנָּבִים וִתַּרְתִּי בְּחֵפֶץ לֵב עַל מַתְּנָתוֹ שֶׁל אָחִי – מַחֲצִיתוֹ שֶׁל בַּיִת הָעוֹמֵד בְּגַן־הָעֵדֶן. Dimidiam domum in parediso¹⁶¹ אֲנִי מֵבִיא אֶת הַדְּבָרִים בִּמְקוֹרָם. בִּרְחוֹב טִירְשַׁף יֵשׁ לִי אֲחֻזַּת הֶפְקֵד, וְלִי נְתוּנָה אַהֲבַת כָּל הַנָּשִׁים – דְּעוּ לָכֶם כִּי זֶה נַעֲלֶה מֵעַל כָּל סָפֵק, כְּשֵׁם שֶׁאֵין סָפֵק בַּדָּבָר כִּי אֶלֶגְיּוּס הַקָּדוֹשׁ הָיָה צוֹרַף זָהָב בִּמְלַאכְתּוֹ, וַחֲמֵשֶׁת סוּגֵי הָאֻמָּנִים, שֶׁנִשְׁתַּבְּחָה בָּהֶם פָּרִיס הַמְהֻלָּלָה, הֵם: בֻּרְסִים, מַתְקִינֵי עוֹרוֹת, מְעַבְּדֵי עוֹרוֹת, עוֹשֵׂי אַרְנָקִים וְשׁוֹרֵי־עוֹרוֹת, וּכְשֵׁם שֶׁאֵין סָפֵק בַּדָּבָר כִּי לוֹרֶנְטִיּוּס הַקָּדוֹשׁ נִשְׂרַף בִּמְדוּרָה שֶׁל קְלִפּוֹת בֵּיצִים. רַבּוֹתַי, הִנְנִי מְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר בִּשְׁבוּעָה:

יָפָתִי, בַּחוּץ לֵיל יָרֵחַ. הַבִּיטִי דֶּרֶךְ אֶשְׁנַב הַמַּרְתֵּף וּרְאִי כֵּיצַד הָרוּחַ פּוֹרֵם אֶת הָעֲנָנִים! וְאַף אֲנִי עוֹשֶׂה כָּךְ לְמִטְפַּחַת הֶחָזֶה שֶׁלְּךָ… הַבַּחוּרוֹת! מַחֲטוּ אֶת הַנֵּרוֹת וְאֶת הַיְלָדִים… בְּשֵׁם יֵשׁוּ וּמֻחֲמַד! מָה אֲנִי נוֹתֵן לְמוֹ פִּי, הָהּ, יֻפִּיטֶר! שִׁמְעִי נָא, קַבְּצָנִית זְקֵנָה! שַׂעֲרוֹתֵיהֶן שֶׁל הַקְּדֵשׁוֹת הַלָּלוּ נָשְׁרוּ מֵעַל רֹאשָׁן וְנָפְלוּ לְתוֹךְ מַרְחֶשֶׁת הַבֵּיצִים. דְּעִי לָךְ, יְשִׁישָׁה, חֲבִיבָה עָלַי מַרְחֶשֶׁת בֵּיצִים כְּשֶׁהִיא נְקִיָּה מִתַּעֲרֹבֶת שְׂעָרוֹת. מִי יִתֵּן וְאַשְׁמְדַי יַצְמִית אֶת חָטְמֵךְ!… אִי לְךָ, פֻּנְדָּק שֶׁל שֵׁדִים, מָקוֹם שֶׁהַקְּדֵשׁוֹת סוֹרְקוֹת אֶת שַׂעֲרוֹתֵיהֶן בְּמַזְלְגוֹת!"

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִפֵּץ אֶת צַלַּחְתּוֹ אֶל אַבְנֵי הָרִצְפָּה וְהִתְחִיל מְזַמֵּר בִּמְלֹא גְרוֹנוֹ:

בֵּין כֹּה וּקְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ גָמַר אֶת חֲלֻקַּת הַנֶּשֶׁק. הוּא נִגַּשׁ אֶל גְרֶנְגּוֹאַר שֶׁיָּשַׁב שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְרַגְלָיו נְטוּיוֹת אֶל הָאֵשׁ.

“יְדִידִי גְרֶנְגּוֹאַר,” אָמַר מֶלֶךְ טוּן, “אֱמֹר לִי מָה הֵן מַחְשְׁבוֹתֶיךָ.”

גְרֶנְגּוֹאַר נִפְנָה לְצַד הַדּוֹבֵר וְעַל פָּנָיו רִחֲפָה בַּת־צְחוֹק שֶׁל תּוּגָה.

“חֲבִיבָה עָלֵי הָאֵשׁ, אֲדוֹנִי וְאַלּוּפִי. וְלֹא מִפְּנֵי הַטַּעַם הַפָּשׁוּט – עַל הֱיוֹתָהּ מְחַמֶּמֶת אֶת רַגְלֵינוּ וּמְבַשֶּׁלֶת אֶת מְרַק אָכְלֵנוּ – אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַתִּיזָה זִקִּים. יֵשׁ שֶׁאֲנִי מְבַלֶּה כָּךְ שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת וּמִסְתַּכֵּל בַּזִּקִּים. דְּבָרִים מַאֲלִיפִים אֲנִי רוֹאֶה מִדֵּי הַבִּיטִי אֶל מְחוֹל הַכּוֹכָבִים הָעוֹלִים מִן הָאֲפֵלָה אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הָאָח, הַכּוֹכָבִים הָאֵלֶּה הֵם בִּבְחִינַת עוֹלָמוֹת.”

“יַכֵּנִי הָרַעַם אִם הֲבִינוֹתִי אֶת דְּבָרֶיךָ!” אָמַר הַקַּבְּצָן. “וְשֶׁמָּא אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו?”

“לֹא יָדַעְתִּי,” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר.

קְלוֹפֶּן פָּנָה וְהָלַךְ אֶל הַדֻּכַּס שֶׁל מִצְרָיִם.

“יְדִידִי מַתְיָה, שָׁעָה זוֹ שֶׁבָּחַרְנוּ לָנוּ אֵינָהּ שְׁעַת כּשֶׁר. אוֹמְרִים כִּי הַמֶּלֶךְ לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר נִמְצָא עַכְשָׁו בְּפָרִיס.”

“עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁחוֹבָה עָלֵינוּ לְשַׁחְרֵר אֶת אֲחוֹתֵנוּ מִצִּפָּרְנַיִם שֶׁל אֵלֶּה,” עָנָה הַצּוֹעֲנִי הַזָּקֵן.

“רְאוּיִם דְּבָרִים כָּאֵלֶּה לְפִי גֶבֶר,” אָמַר מֶלֶךְ טוּן. “וְדַע לְךָ כִּי מְלָאכָה קַלָּה לְפָנֵינוּ. בַּכְּנֵסִיָּה לֹא נִמְצָא בְּוַדַּאי שׁוּם הִתְנַגְּדוּת. הַכְּמָרִים הֵם עַם שְׁפַנִּים, וַאֲנַחְנוּ בָּאִים בְּחַיִל רָב. רַבּוֹתֵינוּ יוֹשְׁבַי הַפַּרְלָמֶנְט יִתְמְהוּ מָחָר מְאֹד מְאֹד כְּשֶׁיִּשְׁלְחוּ לְהָבִיא אוֹתָהּ.”

“נִשְׁבַּעְתִּי בִּכְרֵסוֹ שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר! לֹא חָפַצְתִּי כִּי יִתְלוּ אֶת הַנַּעֲרָה הַיָּפָה הַזֹּאת!”

קְלוֹפֶּן יָצָא מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ.

וְכָל אוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא חָדַל יַ’ן מִתֵּת אֶת קוֹלוֹ שֶׁנִּצְטָרֵד:

“אֲנִי סוֹבֵא, אֲנִי זוֹלֵל, אֲנִי שִׁכּוֹר, אֲנִי יֻפִּיטֶר!… שְׁמַע נָא, פְּיֶר קַטְלָן! הָסֵר מֵעָלַי אֶת עֵינֶיךָ, וְאִם לָאו אֲרוֹצֵץ אֶת חָטְמֶךָ!”

גַּם גְרֶנְגּוֹאַר, שֶׁנֶּעֱקַר בְּעַל כָּרְחוֹ מִתּוֹךְ הִרְהוּרָיו, הִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן בַּמַּחֲזוֹת הַהוֹמִים וְהַפְּרוּעִים שֶׁנִּתְגּוֹלְלוּ לִפְנֵי עֵינָיו, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְמַלְמֵל לְעַצְמוֹ: “Suxuriosa res vinum et tumultuosa ebrietas¹⁶² הָהּ, מָה הֵיטַבְתִּי לַעֲשׂוֹת בְּהַזִּירִי אֶת עַצְמִי מִן הַיַּיִן וּמַה נְכוֹנִים הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר בֶּנֶדִיקְטוּס הַקָּדוֹשׁ: Vinum apostatare facit etiam sapientes¹⁶³!”

אוֹתוֹ רֶגַע חָזַר קְלוֹפֶּן אֶל אוּלָם הַמַּרְזֵחַ וְקָרָא בְּקוֹל רוֹעֵד: “הִגִּיעָה שְׁעַת חֲצוֹת!”

לְשֵׁמַע הַקְּרִיאָה הַזֹּאת, שֶׁהָיְתָה כְּעֵין צַו “עֲלוֹת!” הַנִּתָּן לִגְדוּד שׁוֹטֵף שֶׁל רוֹכְבִים, הִשְׂתָּעֲרָה כָּל הָעֵדָה, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים, וְיָצְאָה מֵאוּלָם הַמַּרְזֵחַ מִתּוֹךְ רַעַשׁ וְצִחְצוּחַ נֶשֶׁק.

הַיָּרֵחַ נִתְכַּסָּה עָבִים.

חֲצַר הַפְּלָאִים הָיְתָה שְׁרוּיָה בַּאֲפֵלָה. אַף שְׁבִיב אוֹר לֹא נִרְאָה מִסָּבִיב. וְאוּלָם הַמָּקוֹם לֹא הָיָה רֵיק מֵאָדָם. בֶּחָצֵר עָמְדוּ הֲמוֹן גְּבָרִים וְנָשִׁים שֶׁשּׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בְּלָחַשׁ. זִמְזוּם הַדִּבּוּרִים נִשָּׂא מִסָּבִיב, כְּלֵי הַנֶּשֶׁק הִבְהִיקוּ בַּחֲשֵׁכָה. קְלוֹפֶּן עָלָה עַל אֶבֶן גְּדוֹלָה.

“אִישׁ אֶל מְקוֹמוֹ, הַגַּנָּבִים! אִישׁ אֶל מְקוֹמוֹ, עַם מִצְרִים! אִישׁ אֶל מְקוֹמוֹ, בְּנֵי גָלִיל!”

בַּחֲשֵׁכָה קָמָה תְּנוּעַת אֲנָשִׁים. הֶהָמוֹן הֶעָצוּם הִסְתַּדֵּר שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת. לְאַחֵר רְגָעִים אֲחָדִים נָשָׂא מֶלֶךְ טוּן שׁוּב אֶת קוֹלוֹ:

“וְעַכְשָׁו לְכוּ חֶרֶשׁ דֶּרֶךְ פָּרִיס! הֵא לָכֶם מִלַּת־הַסִּמָּן: ‘מַאֲכֶלֶת בַּכִּיס!’ וְאֶת הַלַּפִּידִים לֹא נַדְלִיק אֶלָּא לְאַחֵר שֶׁנַּגִּיעַ אֶל נוֹטְר־דַּם. לַדֶּרֶךְ!”

לְאַחֵר עֲשָׂרָה רְגָעִים הִתְחִילוּ הַפָּרָשִׁים שֶׁל מִשְׁמַר הַלַּיְלָה נָסִים מְנוּסַת אֵימָה מִפְּנֵי תַּהֲלוּכָה אֲרֻכָּה, כֻּלָּהּ אֲנָשִׁים שְׁחוֹרִים וְנֶאֱלָמִים, שֶׁיָּרְדָה לְצַד גֶּשֶׁר הַחַלְפָנִים – עָבֹר וָרֶדֶת בָּרְחוֹבוֹת הָעֲקֻמִּים הַחוֹצִים לְכָל הַעֲבָרִים אֶת הַגּוּשׁ שֶׁל רֹבַע הַשְּׁוָקִים.

ד. יָדִיד שֶׁקִּלְקֵל    🔗

אוֹתוֹ לַיְלָה לֹא נָתַן קְוָזִימוֹדוֹ שֵׁנָה לְעֵינָיו. הוּא גָמַר לְהַקִּיף אֶת הַכְּנֵסִיָּה הַקָּפַת מִשְׁמָר אַחֲרוֹנָה. בְּסָגְרוֹ דְלָתַיִם לֹא הִבְחִין בַּדָּבָר, כִּי אוֹתוֹ רֶגַע עָבַר שָׁם הַכֹּמֶר וְהֶעֱלָה עַל פָּנָיו הַבָּעַת רֹגֶז מִדֵּי רְאוֹתוֹ כַּמָּה שָׁקַד שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים לְהַבְרִיחַ וְלִנְעֹל אֶת צִפּוּי הַבַּרְזֶל הֶעָצוּם, זֶה שֶׁשִּׁוָּה לַדֶּלֶת חֹזֶק שֶׁל חוֹמָה. פָּנָיו שֶׁל דּוֹם קְלוֹד הָיוּ נִזְעָמִים יוֹתֵר מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וְזֹאת לָדַעַת, כִּי לְמִן הַלַּיְלָה שֶׁבּוֹ קָרָה הַמְּאֹרָע בַּתָּא – הִתְחִיל הַכֹּמֶר מַכְבִּיד אֶת אַכְפּוֹ עַל קְוָזִימוֹדוֹ. וְאוּלָם לַשָּׁוְא נָהַג בּוֹ גַּסּוּת וְגַם חָלַק לוֹ פְּעָמִים מַכּוֹת: הַהַכְנָעָה, הַסַּבְלָנוּת וְכֹחַ הַסֵּבֶל הַמַּתְמִיד שֶׁל שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הַנֶּאֱמָן לֹא נִתְעַרְעֲרוּ אַף כִּמְלֹא נִימָה. הוּא נָשָׂא דוּמָם אֵת כָּל אֲשֶׁר בָּא עָלָיו מִיַּד הַכֹּמֶר: גִּדּוּפִים, אִיּוּמִים וּמַכּוֹת – וְלֹא הִבִּיעַ דֶּרֶךְ מִלְמוּל שׁוּם תּוֹכֵחָה וְלֹא הֵרִים קוֹל תְּלוּנָה. רַק יֵשׁ שֶׁהִבִּיט אַחֲרָיו בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת דְּאָגָה, מִדֵּי עֲלוֹת דּוֹם קְלוֹד בַּמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹלִיכוֹת אֶל הַמִּגְדָּל; וְאוּלָם הַכֹּמֶר קִבֵּל עַל עַצְמוֹ מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב שֶׁלֹּא יְשַׁחֵר עוֹד אֶת פְּנֵי הַצּוֹעֲנִית.

וְהִנֵּה אוֹתוֹ לַיְלָה פָּנָה קְוָזִימוֹדוֹ וְעָלָה אֶל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל, לְאַחֵר שֶׁהֵעִיף מֶבָּט בִּשְׁלֹשֶׁת הַפַּעֲמוֹנִים – יַ’קוֹלִין, מַרְיָה וְטִבּוֹ – אֲשֶׁר נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם יַתְמוּת מְבִישָׁה; מִשָּׁם הִתְחִיל צוֹפֶה עַל פְּנֵי פָּרִיס, לְאַחֵר שֶׁהִצִּיג אֶת פַּנָּסוֹ הַסָּמוּי, הַסָּגוּר הֵיטֵב עַל לוּחוֹת הָעוֹפֵרֶת. הַלַּיְלָה, כְּפִי שֶׁסִּפַּרְנוּ כְּבָר, הָיָה שָׁרוּי בַּאֲפֵלָה רַבָּה. בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יָדְעָה עֲדַיִן פָּרִיס מְאוֹר לַיְלָה, וּבְרֶדֶת הַחֹשֶׁךְ עַל הָאָרֶץ נֶהְפְּכָה הָעִיר לַהֲמוֹן גּוּשִׁים שֶׁחוֹרִים אֲשֶׁר רְצוּעַת הַסֶּנָה הָעֲקֻמָּה הִתְפַּתְּלָה בֵּינֵיהֶם וְהִבְהִיקָה בְּלַבְלוּנִיתָהּ. קְוָזִימוֹדוֹ לֹא רָאָה אוֹר אֶלָּא בְּחַלּוֹן שֶׁל בִּנְיָן אֶחָד, אֲשֶׁר נִסְתַּמֵּן מֵרָחוֹק וְהִבְלִיט שִׂרְטוּטִים עֲמוּמִים עַל פְּנֵי הַגַּגּוֹת אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת הַשַּׁעַר סֶנְט־אַנְטוּאַן. שָׁם נִמְצָא בֶּן־אָדָם אֲשֶׁר לֹא נָתַן שֵׁנָה לְעֵינָיו.

שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הֵעִיף אֶת עֵינוֹ הָאַחַת בָּאֹפֶק הַמְעֻטָּף אֲפֵלָה וּדְמָמָה, וּלְבָבוֹ נִתְמַלֵּא חֲרָדָה סְתוּמָה. זֶה כַּמָּה יָמִים שֶׁהִתְחִיל נוֹהֵג שְׁמִירָה יְתֵרָה. כָּל הַזְּמָן רָאָה אֲנָשִׁים אֲיֻמֵּי־פַּרְצוּפִים שֶׁהִתְהַלְּכוּ חֶרֶשׁ מִסָּבִיב לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה וְלֹא גָרְעוּ עַיִן מִמְּקוֹם מִקְלָטָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה. וְהִנֵּה הִתְחִיל מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, כִּי יֶשְׁנָם אוּלַי אֲנָשִׁים הַמִּתְנַכְּלִים בַּסֵּתֶר לְהִתְנַפֵּל עַל הַפְּלִיטָה הָאֻמְלָלָה. הוּא תֵּאַר לְעַצְמוֹ כִּי אֲנָשִׁים מִקֶּרֶב הָעָם עֲלוּלִים לִשְׂטֹם אֶת הַצּוֹעֲנִית כְּשֵׁם שֶׁשָּׂטְמוּ אוֹתוֹ, וְכִי בְּקָרוֹב יִתְרַחֲשׁוּ בְּוַדַּאי מְאֹרָעוֹת בִּלְתִּי צְפוּיִם. לְפִיכָךְ יָשַׁב בְּלִי הֶרֶף בַּמַּאֲרָב אֲשֶׁר בְּמִגְדַּל הַפַּעֲמוֹנִים, “חוֹלֵם בְּמִשְׁכַּן חֲלוֹמוֹתָיו,” בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל רַבְּלֶה, עֵינוֹ שְׁלוּחָה חֲלִיפוֹת אֶל תָּא הַמִּקְלָט וְאֶל הֵעִיר פָּרִיס, לִבּוֹ מָלֵא הֲמוֹן הִרְהוּרֵי־חֲשָׁד וְהוּא עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר כְּכֶלֶב נֶאֱמָן.

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם, מִדֵּי הַבִּיטוֹ עַל הָעִיר בְּעֵינוֹ הָאַחַת אֲשֶׁר הַטֶּבַע נָתַן לָהּ – בְּתוֹרַת חֲלִיפִין כִּבְיָכֹל – כֹּחַ רְאִיָּה הַשָּׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל לִקּוּיָיו שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ – נִדְמָה לוֹ כִּי נִשְׁתַּנּוּ מַשֶּׁהוּ שִׂרְטוּטֵי הַצֵּל אֲשֶׁר לְקֶה־דֶה־לַה־וְיֵי פֶלְטֶרִי, כִּי כְּעֵין תְּנוּעָה קָמָה בַּמָּקוֹם הַהוּא וְכִי קַו הַחוֹמָה שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׂפָה הַמִּסְתַּמֵּן עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַבְּהִירִים, לֹא הָיָה עוֹד יָשָׁר וְשָׁלֵו כִּשְׁאָר מְסִלּוֹת הַשָּׂפָה, אֶלָּא נִרְאָה מְרַטֵּט מִתּוֹךְ נִדְנוּד גַּלִּים אוֹ מִתּוֹךְ תְּנוּעַת רָאשִׁים שֶׁל הֲמוֹן אֲנָשִׁים צוֹעֲדִים לְפָנִים.

דָּבָר זֶה נִרְאָה לוֹ מוּזָר מְאֹד. הוּא הִקְשִׁיב קֶשֶׁב רָב. דּוֹמֶה הָיָה כִּי הַתְּנוּעָה פּוֹנָה לְצַד הֵעִיר הַעַתִּיקָה. וְאַף שְׁבִיב אוֹר אֶחָד לֹא נִצְנֵץ בַּחֲשֵׁכָה. הַתְּנוּעָה נִמְשְׁכָה זְמַן־מָה לְאֹרֶךְ הַשָּׂפָה, אַחֲרֵי כֵן הִתְחִילָה פּוֹחֶתֶת וְהוֹלֶכֶת, כְּאִלּוּ אוֹתָהּ תַּהֲלוּכָה אַלְמוֹנִית נָסַבָּה לָלֶכֶת לְצַד הָאִי אֲשֶׁר בַּסֶּנָה; לְבַסּוֹף נֶעֶלְמָה הַתְּנוּעָה לְגַמְרֵי, וְקַו הַחוֹמָה שָׁב לִהְיוֹת יָשָׁר וְשָׁלֵו כְּבָרִאשׁוֹנָה.

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁקְּוָזִימוֹדוֹ נָתַן אֶל לִבּוֹ הַשְׁעָרוֹת שׁוֹנוֹת, נִדְמָה לוֹ כִּי הַתַּהֲלוּכָה הוֹפִיעָה מֵחָדָשׁ בִּרְחוֹב הָעֲזָרָה, זֶה הָרְחוֹב הַנִּמְשָׁךְ כְּקַו יָשָׁר עַל פְּנֵי חָזִית נוֹטְר־דַּם וּפוֹנֶה לְעֵבֶר הָעִיר הָעַתִּיקָה. לְבַסּוֹף רָאָה, עִם כָּל הַחֲשֵׁכָה הַגְּדוֹלָה, כִּי הַתַּהֲלוּכָה הִתְחִילָה מְגִיחָה מִתּוֹךְ הָרְחוֹב הַזֶּה וּפְנֵי הַכִּכָּר נִתְכַּסּוּ בִּן־רֶגַע הֲמוֹן אֲנָשִׁים. רַק דָּבָר אֶחָד אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין בַּחֲשֵׁכָה – כִּי הַכִּכָּר מְלֵאָה שִׁפְעַת אָדָם.

הַמַּחֲזֶה הָיָה מַבְעִית. קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי תַּהֲלוּכָה מוּזָרָה זוֹ, שֶׁרָאֲתָה לְעַצְמָהּ צֹרֶךְ לְהִסְתַּתֵּר בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה, עָשְׂתָה גַּם אֶת דַּרְכָּהּ בִּדְמָמָה וּבְשֶׁקֶט. וְאוּלָם מִן הַנִּמְנָע הָיָה שֶׁלֹּא תִּתְעוֹרֵר הֲמֻלָּה כָּל שֶׁהִיא, וְלוּ רַק שַׁעֲטַת צְעָדִים. אֶלָּא שֶׁהֲמֻלָּה זוֹ לֹא הִגִּיעָה לְאָזְנֵי הַחֵרֵשׁ, וְכָל אוֹתוֹ הֶהָמוֹן, שֶׁקְּוָזִימוֹדוֹ לֹא רָאָה כִּמְעַט אֶת דְּמוּתוֹ וְלֹא שָׁמַע לְגַמְרֵי אֶת קוֹלוֹ, חָלַף עַל פָּנָיו כְּתַהֲלוּכָה שׁוֹקְקָה וְנִצְטַיֵּר בְּדִמְיוֹנוֹ כַּהֲמוֹן מֵתִים תּוֹעִים הַמִּתְעַלְּמִים בְּתוֹךְ אֵד עָנָן. דּוֹמֶה הָיָה לוֹ כִּי הֵגִיחָה לִקְרָאתוֹ שִׁפְעַת עֲנָנִים הַמְּלֵאָה יְצוּרֵי אָדָם, כִּי הוּא רוֹאֶה צִלְלֵי דְמֻיּוֹת הַמְּהַלְּכִים בַּחֲשֵׁכָה.

וְאָז שָׁבוּ וְנִתְעוֹרְרוּ בְּקִרְבּוֹ חַשְׁשׁוֹתָיו; שׁוּב נִכְנַס לְלִבּוֹ הָרַעְיוֹן עַל דְּבַר אֲנָשִׁים הַמִּתְכּוֹנְנִים לַעֲשׂוֹת רָעָה לַצּוֹעֲנִית. הַרְגָּשָׁה סְתוּמָה אָמְרָה לוֹ, כִּי הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵי מַעֲשַׂי אַלָּמוּת, וּבָרֶגַע מַכְרִיעַ זֶה זֵרֵז אֶת שִׂכְלוֹ וְהִשְׂכִּיל לְהִתְיָעֵץ עִם נַפְשׁוֹ – לֹא כְּמוֹ שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר לְפִי מֹחוֹ הַלָּקוּי. הֲטוֹב יַעֲשֶׂה אִם יְעוֹרֵר אֶת הַצּוֹעֲנִית מִשְּׁנָתָהּ? אִם יִשְׁלָחֶנָּה בַּסֵּתֶר מִבֵּית הַכְּנֵסִיָּה? לְאָן תָּשִׂים זוֹ אֶת דַּרְכָּהּ? הָרְחוֹבוֹת מָלְאוּ אָדָם, הַכְּנֵסִיָּה סְמוּכָה אֶל הַנָּהָר. אֵין סִירָה! אֵין כָּל דֶּרֶךְ הַצָּלָה! נִשְׁאֲרָה עוֹד תַּחְבּוּלָה אַחֲרוֹנָה: לְהִתְיַצֵּב עַל סַף נוֹטְר־דַּם וְלָתֵת אֶת נַפְשׁוֹ לַהוֹרְגִים; עַל כָּל פָּנִים יִתְיַצֵּב בִּפְנֵי הַמִּתְנַפְּלִים עַד שֶׁתָּבוֹא עֶזְרָה, אִם הָעֶזְרָה עֲתִידָה לָבוֹא בִּכְלָל, וְלֹא יַפְרִיעַ אֶת שְׁנַת אֶסְמֶרַלְדָּה. אֻמְלָלָה זוֹ דֵי שְׁהוּת לָהּ לְהִתְעוֹרֵר לִקְרַאת הַמָּוֶת. וּלְאַחֵר שֶׁתָּפַס הַחְלָטָה זוֹ – הִתְחִיל מְרַגֵּל אֶת “הָאוֹיֵב” בְּיֶתֶר מְנוּחָה.

דּוֹמֶה הָיָה, כִּי הֲמוֹן הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כִּכַּר הָעֲזָרָה הוֹלֵךְ וְגָדֵל מֵרֶגַע לְרֶגַע. אֲבָל קְוָזִימוֹדוֹ חָשַׁב וּמָצָא, כִּי הֶהָמוֹן לֹא חוֹלֵל הֲמֻלָּה רַבָּה, כֵּיוָן שֶׁהַחַלּוֹנוֹת הַנִּשְׁקָפִים עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת וְהַכִּכָּר נִשְׁאֲרוּ סְגוּרִים. פִּתְאֹם הִבְהִיק אוֹר, וּבִן־רֶגַע אֶחָד הֹעֲלוּ כְּשִׁבְעָה אוֹ שְׁמוֹנָה לַפִּידִים וְהִרְעִידוּ בַּחֲשֵׁכָה אֶת שַׁלְהַבְתָּם מֵעַל לְרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים. עַכְשָׁו רָאָה קְוָזִימוֹדוֹ לְנָכוֹן, כִּי כִּכַּר הָעֲזָרָה מָלְאָה הֲמוֹן גְּבָרִים וְנָשִׁים לְבוּשֵׁי סְחָבוֹת, וְכִי כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מְזֻיָּנִים בְּכָל מִינֵי כְּלֵי נֶשֶׁק – מַגָּלִים, רְמָחִים, פִּגְיוֹנוֹת וַחֲנִיתוֹת – אֲשֶׁר אַלְפֵי קְצוֹתֵיהֶם מְנַצְנְצִים בַּחֲשֵׁכָה. פֹּה וָשָׁם בָּלְטוּ קִלְשׁוֹנִים שְׁחוֹרִים וְשִׁוּוּ כְּעֵין קַרְנַיִם עַל הַפַּרְצוּפִים הַנִּתְעָבִים. מַרְאֵה הֶהָמוֹן עוֹרֵר בּוֹ זִכָּרוֹן עָמוּם, וְדוֹמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא הִכִּיר אֶת הַפַּרְצוּפִים אֲשֶׁר הִכְתִּירוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי חֲדָשִׁים אֲחָדִים לְאַפִּיפְיוֹר הַלֵּצִים. בֶּן־אָדָם אֶחָד, לַפִּיד בְּיָדוֹ הָאַחַת וּמַטֵּה לִבְנֶה בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה, עָלָה עַל אֶבֶן מֵאַבְנֵי הַשָּׂפָה וְנָשָׂא, כַּנִּרְאֶה, נְאוּם. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַמַּחֲנֶה הַמּוּזָר מוֹלִיךְ אֶת עַצְמוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּאִלּוּ הִתְיַצֵּב בַּמַּעֲרָכָה מִסָּבִיב לַכְּנֵסִיָּה. קְוָזִימוֹדוֹ לָקַח אֶת פַּנָּסוֹ וְיָרֵד אֶל הָרְחָבָה אֲשֶׁר בֵּין הַמִּגְדָּלִים, כְּדֵי שֶׁיֵּיטִיב לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה מִקָּרוֹב וְיִהְיֶה מוּכָן יוֹתֵר לַהֲגַנָה.

וְאָמְנָם קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ, שֶׁבָּא עַד הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁל נוֹטְר־דַּם, עָרַךְ אֶת גַּיְסוֹתָיו מֵעֲרֶכֶת מִלְחָמָה. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בָּטוּחַ כִּי אִישׁ לֹא יִתְיַצֵּב בִּפְנֵיהֶם, בְּכָל זֹאת עָשָׂה כְּמַצְבִּיא נָבוֹן וְהֵבִיא אֶת צְבָאוֹ בְּמִשְׁטָר, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל בִּשְׁעַת הֶכְרַח לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְקָפַת פִּתְאֹם מִצַּד מִשְׁמֵר הַלַּיְלָה וְהַחֲיָלוֹת שֶׁל הַבַּלֶּשֶׁת. הוּא סִדֵּר אֶת גְדוּדוֹ בְּאֹפֶן כָּזֶה, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה אוֹ מֵרָחוֹק חֲשָׁבוֹ לַמְשֻׁלָּשׁ הָרוֹמָאִי מִימֵי מִלְחֶמֶת אֶקְנוֹמוֹס אוֹ לְרֹאשׁ הַחֲזִיר שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר מֻקְדּוֹן, אוֹ לְצוּרַת הַיָּתֵד הַמְפֻרְסֶמֶת שֶׁל גּוּסְטוֹ אַדּוֹלְף. קַו הַיְסוֹד שֶׁל מְשֻׁלָּשׁ זֶה נִשְׁעַן עַל קְצֵה הַכִּכָּר בְּאֹפֶן שֶׁסָּתַם אֶת רְחוֹב הָעֲזָרָה; הַצֵּלֵע הָאַחַת עָמְדָה כְּמִשְׁמָר מִצַּד בֵּית־הַחוֹלִים וְהַצֵּלַע הַשְּׁנִיָּה לְיַד רְחוֹב סֶן־פְּיֶר אוֹ־בֶּף. קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ נִתְיַצֵּב בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה וְאִתּוֹ הַדֻּכַּס מִמִּצְרַיִם, יְדִידֵנוּ יַ’ן וְכָל אַמִּיצֵי הַלֵּב מִבֵּין הַקַּבְּצָנִים.

מַעֲשֶׂה מֵעֵין זֶה, שֶׁהַקַּבְּצָנִים זָמְמוּ עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה נוֹטְר־דַּם, אֵרַע אָמְנָם פְּעָמִים בֶּעָרִים אֲשֶׁר בִּימֵי הַבֵּינַיִם. דָּבָר זֶה, שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים לוֹ עַכְשָׁו בְּשֵׁם בַּלֶּשֶׁת, חָסֵר הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם. בֶּעָרִים הַמְרֻבּוֹת בְּאֻכְלְסִין, וּבִפְרָט בְּעָרֵי הַבִּירָה, הָיָה הַשִּׁלְטוֹן בִּבְחִינַת חֲטִיבָה אַחַת מְרֻכֶּזֶת. הֵשִּׁיטָה הַפֵאוֹדָלִית גָּרְמָה לָהֶן לַקְּהִלּוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁיִּקָּבֵע בְּתוֹכָן מִשְׁטָר מְשֻׁנֶּה עַד מְאֹד. הָעִיר הֵכִילָה הֲמוֹן אֲחֻזּוֹת הֶפְקֵד, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִתְחַלְּקָה לְמַחְלְקוֹת אֵין מִסְפָּר שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ בְּגֹדֶל וּבְצּוּרָה. מִכָּאן אַלְפֵי תַּקָּנוֹת הַסּוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ, כְּלוֹמַר – לֹא הָיְתָה שׁוּם בַּלֶּשֶׁת בַּת שִׁלְטוֹן. בְּפָרִיס, לְמָשָׁל, חוּץ מִן הַפֵאוֹדָלִים, בִּמִסְפָּר מֵאָה אַרְבָּעִים וְאֶחָד, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כֹּחַ מִשְׁפָּט, הָיוּ עוֹד עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שֶׁתָּבְעוּ לְעַצְמָם אִצְטְלָה שֶׁל שׁוֹפְטִים וּפֵאוֹדָלִים – הָחֵל בַּחַשְׁמַן שֶׁל פָּרִיס, הַמַּחֲזִיק בִּרְשׁוּתוֹ מֵאָה וַחֲמִשָּׁה רְחוֹבוֹת, וְעַד הַמְנַהֵל שֶׁל הַמִּנְזָר נוֹטְר־דַּם דֶּה־שַׁנְף שֶׁהָיָה אָדוֹן לְאַרְבָּעָה רְחוֹבוֹת. הַפֵאוֹדָלִים הָאֵלֶּה, הָעוֹשִׂים מִשְׁפָּט, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת אַדְנוּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ רַק כְּדֵי הוֹדָאָה בִּלְבָד: כָּל אֶחָד מֵהֶם נָטַל לְעַצְמוֹ אֶת הַזְּכוּת לְהַתְקִין מִשְׁמַר בַּלֶּשֶׁת מִשֶּׁלּוֹ. כָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה שׂוֹרֵר בִּתְחוּם מְחוֹזוֹ, לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, אוֹתוֹ עוֹבֵד חָרוּץ שֶׁפָּרַץ פִּרְצָה גְדוֹלָה בְּבִנְיָן הַפֵאוֹדָלִיּוּת וַאֲשֶׁר מְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת הַהֶרֶס, הוֹסִיפוּ לוּאִי הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר וְרִישֶׁלְיֶה לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ לְטוֹבַת הַמַּלְכוּת וּמִירַבּוֹ גָמַר אוֹתָהּ לְטוֹבַת הָעָם – לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר נִסָּה אָמְנָם לִגְאֹל אֶת פָּרִיס מִידֵי הַשַּׁלִּיטִים הַפֵאוֹדָלִיִּים וְכָפָה עַל הָעִיר שְׁתַּיִם שָׁלשׁ תַּקָּנוֹת בִּדְּבַר בַּלֶּשֶׁת כְּלָלִית. כָּךְ, לְמָשָׁל, הֵטִיל בִּשְׁנַת 1465 חוֹבָה עַל הַתּוֹשָׁבִים שֶׁעִם בּוֹא הַלַּיְלָה יַעֲלוּ נֵרוֹת בְּחַלּוֹנוֹתֵיהֶם וִיכַנְסוּ אֶת כַּלְבֵיהֶם אֶל הַבָּתִּים, וְאִם לָאו יֵעָנְשׁוּ בְּמִיתַת חֶנֶק; אוֹתָהּ שָׁנָה הוֹצִיא עוֹד פְּקֻדָּה אַחַת – תַּקָּנָה לִגְדֹּר בָּעֶרֶב אֶת הָרְחוֹבוֹת בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת וְאִסּוּר לָשֵׂאת בַּלַּיְלָה פִּגְיוֹנוֹת וּשְׁאָר כְּלֵי זַיִן מְסֻכָּנִים. וְאוּלָם לֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וְכָל הַתַּקָּנוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁהָיָה בָּהֶן מִשּׁוּם נִסָּיוֹן לְחֻקָּה עִירוֹנִית, עָבְרוּ וּבָטְלוּ מִן הָעוֹלָם. הַקַּרְתָּנִים הִנִּיחוּ לְנֵרוֹתֵיהֶם עַל סִפֵּי הַחַלּוֹנוֹת שֶׁיִּכְבּוּ בָּרוּחַ וּלְכַלְבֵיהֶם שֶׁיִּתְרוֹצְצוּ בָּרְחוֹבוֹת; שַׁלְשְׁלוֹת הַבַּרְזֶל לֹא נִמְתְּחוּ לְרֹחַב הָרְחוֹבוֹת אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁשָּׁלַט בָּעִיר מַצָּב שֶׁל מָצוֹר; הָאִסּוּר, שֶׁחָל עַל נְשִׂיאַת פִּגְיוֹנוֹת, לֹא גָרַם אֶלָּא לְשִׁנּוּי אֶחָד – שְׁמוֹ שֶׁל הָרְחוֹב קוּף־גֵּיל נִשְׁתַּנָּה לְקוּף גּוֹרְג'¹⁶⁴, וְגַם זוֹ הִיא מֵעֵין הִתְקַדְּמוּת. הַבִּנְיָן הָעַתִּיק שֶׁל הָעַרְכָּאוֹת הַפֵאוֹדָלִיִּים נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ, וְעִם זֶה נִשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים וְקַיָּמִים הֲמוֹנֵי רָשֻׁיּוֹת וּתְחוּמֵי אַדְנוּת, שֶׁנִּשְׁתַּלְּבוּ זֶה בָּזֶה וְהִפְרִיעוּ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד, וּכְמוֹ כֵּן לֹא פָּסְקָה כָּל אוֹתָהּ הָעַרְבּוּבְיָה שֶׁל מִשְׁמָרוֹת וּמִשְׁטָרוֹת וּבְנוֹת מִשְׁטָרוֹת שֶׁהִנִּיחָה מָקוֹם לְגַנָּבִים וּלְרוֹצְחִים וּלְמוֹרְדִים בְּמַלְכוּת. וְהִנֵּה בִּזְמַנִּים אֵלֶּה שֶׁל תֹּהוּ וָבֹהוּ אֵרַע פְּעָמִים, כִּי הֲמוֹן עָם הִתְנַפֵּל בְּיָד רָמָה עַל אַרְמוֹן אוֹ פְּלַטִּין אוֹ עַל אַחַד הַבָּתִּים שֶׁבְּפֵרְוָר מְרֻבֵּה אֻכְלְסִין. בְּרֹב הַמִּקְרִים לֹא הִתְעָרְבוּ הַשְּׁכֵנִים בַּדָּבָר אֶלָּא לְאַחֵר שֶׁהַשֹּׁד נָגַע גַּם בִּגְבוּלָם, אָטְמוּ אֶת אָזְנֵיהֶם מִשְּׁמֹעַ אֶת יְרִיּוֹת הָרוֹבִים, הֵגִיפוּ אֶת תְּרִיסֵיהֶם, סָגְרוּ אֶת דַּלְתוֹתֵיהֶם וְהִנִּיחוּ לָהּ לַתִּגְרָה שֶׁתִּגָּמֵר בְּעֶזְרַת בַּלֶּשֶׁת הַלַּיְלָה אוֹ בִּלְעָדֶיהָ, וּלְמָחֳרָת הַיּוֹם הָיוּ מְסַפְּרִים בְּפָרִיס: “בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר הִתְנַפְּלוּ חוֹמְסִים עַל אֶטְיֶן בַּרְבֶּט. – עֲבַרְיָנִים פָּגְעוּ בַּמַּרְשַׁל מִקְּלֶרְמוֹן,” וְכָךְ הָלְאָה. וּמִפְּנֵי זֶה מְצוּיִּם הָיוּ כּוּכֵי יְרִיָּה לֹא רַק בְּבִנְיְנֵי הַמַּלְכוּת, כְּגוֹן אַרְמוֹן לוּבְר, אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, אַרְמוֹן בַּסְטִילְיָה וּבִנְיַן הַפַּרְלָמֶנְט, אֶלָּא גַּם סְתָם אַרְמוֹנוֹת שֶׁל פֵאוֹדָלִים – בֻּרְבּוֹן־זוּטָא, אַרְמוֹן סֶנְס, אַרְמוֹן אַנְגּוּלֶם וְרַבִּים אֲחֵרִים – הָיוּ לָהֶם גַּם הֵם כּוּכֵי יְרִיָּה בְּחוֹמוֹתֵיהֶם וּמִגְדְּלֵי צוֹפִים עַל גַּב שַׁעֲרֵיהֶם. בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת הָיוּ מוּגַנִּים בְּשֶׁל קְדֻשָּׁתָם. וְאוּלָם כַּמָּה בָּתֵּי תְּפִלָּה – נוֹטְר־דַּם לֹא הָיָה בִּכְלָל אֵלֶּה – נִבְנוּ כְּמִבְצָרִים. הַמִּנְזָר סֶן־גֶ’רְמֶן דֶּה־פְּרֶה נַעֲשָׂה חוֹמָה בְּצוּרָה כְּאַרְמוֹן רוֹזְנִים, וּבוֹנָיו הוֹצִיאוּ לִכְלֵי הַקֶּלַע יוֹתֵר נְחשֶׁת מֵאֲשֶׁר לַפַּעֲמוֹנִים. חוֹמַת מִבְצָרוֹ שֶׁל מִנְזָר זֶה הָיְתָה קַיֶּמֶת עוֹד בִּשְׁנַת 1610. בְּיָמֵינוּ לֹא נִשְׁאַר מִכָּל הַמִּנְזָר אֶלָּא בֵּית הַכְּנֵסִיָּה בִּלְבָד.

הָבָה נָשׁוּב אֶל נוֹטְר־דַּם

לְאַחֵר שֶׁנִּתְּנוּ הַפְּקֻדּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – וְיֵשׁ לְצַיֵּן, לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מַעֲמַד פּוֹשְׁטֵי הַיָּד, כִּי כָּל צַו שֶׁיָּצָא מֵאֵת קְלוֹפֶּן הָיוּ מְקַיְּמִים אוֹתוֹ בִּשְׁתִיקָה וּבְדַיְקָנוּת מַפְלִיאָה – עָלָה הַמַּנְהִיג הַנִּכְבָּד עַל גֶּדֶר הָעֲזָרָה וְהֵרִים אֶת קוֹלוֹ הַגַּס וְהַנִּזְעָם; אוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד קְלוֹפֶּן כְּנֶגֶד חָזִית הַבַּיִת שֶׁל נוֹטְר־דַּם וְנוֹפֵף מֵעַל לְרֹאשׁוֹ אֶת הַלַּפִּיד, אֲשֶׁר שַׁלְהַבְתּוֹ, הַמִּתְנוֹעַעַת בָּרוּחַ וּמִתְעַלֶּמֶת מִדֵּי רֶגַע בַּעֲשַׁן עַצְמָהּ, גִּלְתָה וְהֶעֱלִימָה חֲלִיפוֹת מֵעֵינֵי הָרוֹאִים אֶת הֶחָזִית הַמַּאְדִּימָה שֶׁל נוֹטְר־דַּם.

“אֵלֶיךָ, לוּאִי לְבֵית בּוּמוֹן, הַחַשְׁמַן שֶׁל פָּרִיס וְיוֹשֵׁב בְּמוֹעֲצוֹת הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַפַּרְלָמֶנְט, יִשָּׂא אֶת דְּבָרָיו קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ, מֶלֶךְ הַקַּבְּצָנִים, נָסִיךְ גָּדוֹל וְאָדוֹן לַגַּנָּבִים וְחַשְׁמַן הַלֵּצִים: אֲחוֹתֵנוּ, שֶׁנָּדוֹנָה חִנָּם לַמָּוֶת עַל עֲוֹן כְּשָׁפִים, מָצְאָה לָהּ מִקְלָט בִּכְנֵסִיָּה זוֹ הָעוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּתֶךָ. עָלֶיךָ הַחוֹבָה לִהְיוֹת לָהּ לְמָגֵן וּלְמַחְסֶה. וְהִנֵּה יָצְאָה גְזֵרָה מִלִּפְנֵי מִשְׁפַּט הַפַּרְלָמֶנְט שֶׁיַּאַסְרוּ אוֹתָהּ שׁוּב, וְאַתָּה הִסְכַּמְתָּ לְכָךְ; וּמָחָר עֲתִידָה זוֹ לָמוּת מִיתַת תְּלִיָּה עַל כִּכַּר גְּרֶב, אִם אֱלֹהִים וְהַקַּבְּצָנִים לֹא יִתְעָרְבוּ בַּדָּבָר. וּבְעִנְיָן זֶה בָּאנוּ אֵלֶיךָ, הַחַשְׁמַן. אִם יֵשׁ קְדֻשָּׁה לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה שֶׁלְּךָ, הֲרֵי קְדֻשָּׁה זוֹ חָלָה גַם עַל אֲחוֹתֵנוּ; וְאִם אֵין קֹדֶשׁ לַאֲחוֹתֵנוּ, אֵין קֹדֶשׁ גַּם לַכְּנֵסִיָּה. וְלָכֵן אָנוּ תּוֹבְעִים מִמְּךָ שֶׁתּוֹצִיא לְיָדֵינוּ אֶת הַנַּעֲרָה וְלֹא נִגַּע לְרָעָה בַּבַּיִת הַזֶּה, וְאִם לֹא תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצֵנוּ – וְהוֹצֵאנוּ אֶת הַנַּעֲרָה בְּחָזְקָה וְאֶת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה נָשִׂים לְבַז. וְכַאֲשֶׁר אָמַרְנוּ כֵּן נַעֲשֶׂה. וּלְמַעַן יִהְיֶה לְךָ אוֹת לַדָּבָר אֲנִי נוֹעֵץ כָּאן אֶת דִּגְלִי, וֵאלֹהִים יִשְׁמָרְךָ, הַחַשְׁמַן!”

קְוָזִימוֹדוֹ, מַעֲשֵׂה שָׂטָן, לֹא יָכֹל הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה, שֶׁנֶּאֶמְרוּ מִתּוֹךְ רוֹמְמוּת פִּרְאִית וְנִזְעָמָה. אַחֵד הַקַּבְּצָנִים הֵבִיא לִקְלוֹפֶּן אֶת הַדֶּגֶל, וְהַלָּז נְעָצוֹ בְּרֹב תְּכוּנָה בֵּין אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת. הַדֶּגֶל הָיָה קִלְשׁוֹן שֶׁתָּלוּ בְּשִׁנָּיו אֻמְצַת בְּשַׂר־נְבֵלָה טְבוּלָה בְּדָם.

לְאַחֵר שֶׁנִּגְמַר הַטֶּקֶס הִפְנָה מֶלֶךְ טוּן אֶת פָּנָיו וְהִבִּיט בְּאַנְשֵׁי גַיְסוֹתָיו – הֲמוֹן פְּרָאִים אֲשֶׁר עֵינֵיהֶם הִתְנוֹצְצוּ כִּמְעַט כְּמוֹ כִּידוֹנֵיהֶם. הַמֶּלֶךְ שָׁהָה רֶגַע אֶחָד בִּשְׁתִיקָה, וְאַחֲרֵי כֵן הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא:

“לְפָנִים, יְלָדַי! הַתְחִילוּ בַּדָּבָר, בְּנֵי שֵׁדִים!”

מִתּוֹךְ הַשּׁוּרוֹת יָצְאוּ שְׁלשִׁים אִישׁ, בַּחוּרִים מְגֻשָּׁמִים הַדּוֹמִים לְפִי פַּרְצוּפֵיהֶם לְנַפָּחִים, בִּידֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ פַּטִּישִׁים וּמֶלְקָחַיִם וְעַל שִׁכְמָם נָשְׂאוּ מוֹטוֹת בַּרְזֶל. הַלָּלוּ שָׂמוּ אֶת פַּעֲמֵיהֶם אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, עָלוּ בַּכֶּבֶשׁ וְהִתְחִילוּ עוֹשִׂים בִּכְלֵי מְלַאכְתָּם לְמַעַן שְׁבֹר אֶת הַדֶּלֶת. הֲמוֹן קַבְּצָנִים הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם לְשֵׁם סַקְרָנוּת וּלְשֵׁם עֶזְרָה. אַחַת־עֶשְׂרֵה הַמַּדְרֵגוֹת מָלְאוּ אֲנָשִׁים.

וְאוּלָם הַדֶּלֶת לֹא חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. “לָעֲזָאזֵל! כַּמָּה חֲזָקָה זוֹ וְעַקְשָׁנִית!” קָרָא אֶחָד מִן הַקָּהָל. “זוֹ עַתִּיקָה לְיָמִים וְעַצְמוֹתֶיהָ הֶעֱלוּ חַסְחוֹסִים!” אָמַר שֵׁנִי. “חִזְקוּ, חֲבֵרִים!” עָנָה קְלוֹפֶּן. “אֲנִי עָרֵב בְּרֹאשִׁי כִּי בְּטֶרֶם יִיקַץ שַׁמָּשׁ מִשַּׁמָּשֵׁי בֵּית הַכְּנֵסִיָּה תַּסְפִּיקוּ לִשְׁבֹּר אֶת הַדֶּלֶת, לְהוֹצִיא אֶת הַנַּעֲרָה וּלְנַצֵּל אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל. הַטּוּ אֹזֶן! דּוֹמֶה לִי שֶׁהַמַּנְעוּל הִתְחִיל חוֹרֵג מִמַּסְגְּרוֹתָיו.”

קוֹל הִתְפּוֹצְצוּת אַדִּירָה הָמַם פִּתְאֹם אֶת קְלוֹפֶּן. הוּא הִפְנָה אֶת עַצְמוֹ וְרָאָה, כִּי קוֹרָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה נָפְלָה לִפְנֵי רֶגַע מִמְּרוֹמִים; בְּנָפְלָהּ הִכְרִיעָה תַּחְתֶּיהָ שְׁנֵים־עָשָׂר אִישׁ מִן הָעוֹמְדִים עַל הַמַּדְרֵגוֹת, צָנְחָה לָאָרֶץ מִתּוֹךְ רַעַשׁ שֶׁל כְּלִי תּוֹתָח, בְּדַרְכָּהּ פָּגְעָה עוֹד בָּאֲחָדִים מִן הַקַּבְּצָנִים, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בְּבֶהָלָה לְכָל הַעֲבָרִים, וְשָׁבְרָה אֶת רַגְלֵיהֶם. בִּן־רֶגַע נִתְרוֹקֵן כָּל תְּחוּם הָעֲזָרָה הַמֻּקָּף גָּדֵר. הַמִּתְנַפְּלִים נִרְתְּעוּ מֵעַל הַדֶּלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁכִּפַּת הַשַּׁעַר שִׁמְּשָׁה לָהֶם מַחְסֶה, וְגַם קְלוֹפֶּן בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ נִתְרַחֵק מֶרְחָק הָגוּן מֵאֵצֶל הַכְּנֵסִיָּה.

“וַאֲנִי נִמְלַטְתִּי בְּעוֹר שִׁנַּי!” קָרָא יַ’ן. “בֶּאֱמוּנָה, אָזְנִי הִבְחִינָה בִּשְׁרִיקַת הַנְּפִילָה! וְאוּלָם פְּיֶר הַקַּטְלָן נֶהֱרַג!”

קָשֶׁה לְתָאֵר אֵימָה זוֹ, חֲדוּרַת זְוָעָה וְהִשְׁתּוֹמְמוּת, שֶׁיָּרְדָה עַל הַחַמְסָנִים עִם הַקּוֹרָה הַנּוֹפֶלֶת.

הַלָּלוּ עָמְדוּ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים וְהִבִּיטוּ כְּלַפֵּי מָעְלָה; מִשְׁתָּאִים הָיוּ מִתּוֹךְ פַּחַד לְקוֹרַת הָעֵץ יוֹתֵר מִשֶּׁהָיוּ מִשְׁתָּאִים לְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ מִקַּלָּעֵי הַמֶּלֶךְ.

“מַעֲשֵׂה שָׂטָן!” מִלְמֵל הַדֻּכֵּס שֶׁל מִצְרָיִם. “מִזֶּה נוֹדֵף רֵיחַ שֶׁל כְּשָׁפִים!”

“קוֹרָה זוֹ נָפְלָה עָלֵינוּ מִן הַלְּבָנָה!” אָמַר אַנְדְּרִי הָאַדְמוֹנִי.

“מִכָּאן אַתָּה רוֹאֶה,” עָנָה פְרַנְס שַׁנְט־פְּרוּן, “כִּי הַיָּרֵחַ הוּא יְדִיד וְרֵעַ לַבְּתוּלָה הַקְּדוֹשָׁה!”

“בְּחַיֵּי אֶלֶף אַפִּיפְיוֹרִים!” קָרָא קְלוֹפֶּן, “כֻּלְּכֶם שׁוֹטִים בְּנֵי שׁוֹטִים!” – וְאוּלָם גַּם הוּא לֹא יָדַע מַה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל קוֹרָה זוֹ שֶׁנָּפְלָה עַל רֹאשָׁם.

וְאוּלָם שׁוּם דָּבָר חָשׁוּד לֹא נִרְאָה עַל פְּנֵי הֶחָזִית עַצְמָהּ, זוֹ שֶׁלֹּא הוּאֲרָה כֻּלָּהּ בְּאוֹר הַלַּפִּידִים. הַקּוֹרָה הַכְּבֵדָה הִתְגּוֹלְלָה בְּאֶמְצַע חֲצַר הָעֲזָרָה, וּבָאֲוִיר נִשְּׂאוּ גְנִיחוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאֻמְלָלִים שֶׁנִּפְגְּעוּ לָרִאשׁוֹנָה עַל יְדֵי הַקּוֹרָה הַנּוֹפֶלֶת וְרָבְצוּ עַכְשָׁו מְרֻסְּקֵי אֲבָרִים עַל פְּנֵי מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן.

לְבַסּוֹף, לְאַחֵר שֶׁעָבְרָה הַהִשְׁתּוֹמְמוּת הָרִאשׁוֹנָה, מָצָא מֶלֶךְ טוּן פֵּרוּשׁ לַדָּבָר וְהֵנִיחַ בָּזָה אֶת דַּעַת חֲבֵרָיו.

“שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן! הַאֻמְנָם בָּאוּ הַגַּלָּחִים לְהָגֵן עַל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה? חוּשׁוּ אֵפוֹא אֶל הַשָּׁלָל! אֶל הַשָּׁלָל!”

“אֶל הַשָּׁלָל!” עָנָה הֶהָמוֹן בִּתְרוּעַת מִלְחָמָה אֲיֻמָּה. וְהָרוֹבִים וּכְלֵי הַקֶּלַע יָרְקוּ אֵשׁ כְּנֶגֶד בֵּית הַכְּנֵסִיָּה.

הָרַעַשׁ הַזֶּה הֵקִים מִשְּׁנָתָם אֶת תּוֹשָׁבֵיהֶם הַשְּׁקֵטִים שֶׁל הַבָּתִּים הַסְּמוּכִים, נִפְתְּחוּ חַלּוֹנוֹת אֲחָדִים וְנִשְׁתַּרְבְּבוּ הַחוּצָה כִּפּוֹת לַיְלָה וְיָדַיִם מַחֲזִיקוֹת מְנוֹרוֹת. “יְרוּ כְּלַפֵּי הַחַלּוֹנוֹת!” צִוָּה קְלוֹפֶּן. בִּן־רֶגַע נִסְגְּרוּ שׁוּב הַחַלּוֹנוֹת וְהַקַּרְתָּנִים הַמִּסְכֵּנִים, שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לְהָעִיף אֶלָּא מֶבָּט מָהִיר אֶחָד בְּגֵיא חִזָּיוֹן זֶה הַמַּבְרִיק מִכְּלֵי נֶשֶׁק וּמְאוֹרוֹת, חָזְרוּ הֲלוּמֵי פַּחַד אֶל נְשׁוֹתֵיהֶם וְהָיוּ תְּמֵהִים וּמְנַחֲשִׁים בִּלְבָבָם, אִם זוֹ הִיא הִתְקַהֲלוּת שֶׁל מְכַשֵּׁפוֹת אוֹ הִתְנַפְּלוּת שֶׁל בֻּרְגּוּנְדִּים, כְּאוֹתָהּ הִתְנַפְּלוּת שֶׁאֵרְעָה בִּשְׁנַת 64. הַגְּבָרִים הִרְהֲרוּ בְּפֻרְעָנוּת שֶׁל שֹׁד, הַנָּשִׁים הִרְהֲרוּ בְּפֻרְעָנוּת שֶׁל אֹנֶס, וְאֵלֶּה גַם אֵלֶּה הָיוּ מַרְעִידִים מֵאֵימָה.

“אֶל הַשָּׁלָל!” הֵרִיעוּ שׁוּב הַגַּנָּבִים. וְאוּלָם הֵם לֹא הֵעֵזוּ לְהִתְקָרֵב. הֵם רַק הִבִּיטוּ חֲלִיפוֹת אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה וְאֶל הַקּוֹרָה אֲשֶׁר לְרַגְלֵיהֶם. הַקּוֹרָה רָבְצָה בְּלִי נוֹעַ עַל הָאָרֶץ, הַבַּיִת נִרְאָה רֵיק וְשׁוֹמֵם, וְאוּלָם דְּבַר־מָה נֶעְלָם הֵטִיל אֵימָה עַל הַקַּבְּצָנִים.

“הַתְחִילוּ בַּדָּבָר, חוּשׁוּ־מַהֲרוּ, יַלְדֵי תֹּפֶת שֶׁכְּמוֹתְכֶם!” קָרָא טְרוֹאִיפוּ. “גְּשׁוּ וְשִׁבְרוּ אֶת הַדֶּלֶת!”

אִישׁ לֹא נָע וְלֹא זֶע.

“בִּזְקָנִי וּבִכְרֵסִי!” קָרָא קְלוֹפֶּן, “אִי לָכֶם, גְּבָרִים הַמְפַחֲדִים מִפְּנֵי אַחַת הַקּוֹרוֹת!”

זָקֵן אֶחָד מִבֵּין הַגַּנָּבִים פָּנָה אֵלָיו בִּדְבָרִים:

“אֲדוֹנִי הַמְפַקֵּד, לֹא בְּשֶׁל הַקּוֹרָה אָנוּ תּוֹהִים וְעוֹמְדִים. אֶלָּא דֶלֶת זוֹ, הַמְחֻזֶּקֶת בְּקִשּׁוּרֵי בַּרְזֶל, לֹא נֵדַע אֵיךְ נוּכַל לָהּ. הַצְּבָת אֵין כֹּחָהּ יָפֶה כָּאן.”

“וּבַמֶּה תּוּכְלוּ לִשְׁבֹּר אֶת הַדֶּלֶת?” שָׁאַל קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ.

“דָּרוּשׁ לָנוּ אֵיל בַּרְזֶל.”

מֶלֶךְ טוּן נִגַּשׁ בְּלִי פַּחַד אֶל הַקּוֹרָה הָאֲיֻמָּה וְהִצִּיג עָלֶיהָ אֶת כַּף רַגְלוֹ. “הֵא לָכֶם אֵיל בַּרְזֶל,” קָרָא קְלוֹפֶּן, “הַגַּלָּחִים נָתְנוּ לָכֶם אֶת זֶה בְּמַתָּנָה.” הוּא הִשְׁמִיעַ – דֶּרֶךְ בְּדִיחָה – בִּרְכַּת שָׁלוֹם כְּלַפֵּי הַכְּנֵסִיָּה וְקָרָא בְּקוֹל: “תּוֹדָה לָכֶם, הַגַּלָּחִים!”

קְרִיאָה חֲצוּפָה זוֹ עָשְׂתָה פְּעֻלָּה טוֹבָה עַד מְאֹד; כֹּחַ הַקֶּסֶם שֶׁל הַקּוֹרָה נָמוֹג וְהָלַךְ. הַקַּבְּצָנִים חִזְּקוּ שׁוּב אֶת לִבָּם; לֹא עָבַר הַרְבֵּה זְמָן וּמָאתַיִם זְרוֹעוֹת אַמִּיצוֹת הֵרִימוּ כְּנוֹצָה אֶת הַקּוֹרָה הָעֲצוּמָה וְהֵטִילוּ אוֹתָהּ בְּכֹחַ כְּנֶגֶד הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה, שֶׁכְּבָר נִסּוּ פַּעַם לִשְׁבֹּר אוֹתָהּ. וְאִלּוּ רָאָה מִי־שֶׁהוּא – לְאוֹרָם הַקָּלוּשׁ שֶׁל הַלַּפִּידִים – אֶת הַקּוֹרָה הַזֹּאת הַמְטֻלְטֶלֶת בִּידֵי הֲמוֹנַי אֲנָשִׁים הָעוֹלִים בִּסְעָרָה עַל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה – הָיָה מְדַמֶּהּ בְּלִבּוֹ, כִּי עֵינָיו תֶּחֱזֶינָה מִפְלֶצֶת אֲשֶׁר רַגְלֶיהָ אֶלֶף וְרֹאשָׁהּ הַמּוּרָד נוֹגֵחַ עֲנָק שֶׁכֻּלּוֹ אֶבֶן.

מִמַּהֲלֻמוֹת הַקּוֹרָה רָעֲשָׁה הַדֶּלֶת, הָעֲשׂוּיָה כְּדֵי מַחֲצִיתָהּ מַתֶּכֶת, כְּתֹף גָּדוֹל וְנוֹרָא; זוֹ לֹא נֶעֶקְרָה מִמְּקוֹמָהּ, וְאוּלָם הַכְּנֵסִיָּה רָעֲדָה מִקָּצֶה וְעַד הַקָּצֶה וְהַכִּפּוֹת הָרָמוֹת הִשְׁמִיעוּ רַעַשׁ גָּדוֹל. וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה הִתְחִיל מְטַר אֲבָנִים נִתָּךְ מִמְּרוֹם הֶחָזִית וְיוֹרֵד עַל רֹאשׁ הַמִּתְנַפְּלִים. “חֲזִיז וָרָעַם!” קָרָא יַ’ן, “הַאֻמְנָם גַּם הַמִּגְדָּלִים יִירוּ בָּנוּ אֶת אַבְנֵי מַעֲקֵיהֶם?…” וְאוּלָם בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַהִתְלַהֲבוּת הִקִּיפָה אֶת הָעֵדָה, מֶלֶךְ טוּן הָיָה לְמוֹפֵת, כֻּלָּם יָדְעוּ בָּרוּר כִּי הַחַשְׁמַן נִלְחָם בָּהֶם וְלָכֵן חָגְרוּ חֵמוֹת וְהִשְׂתָּעֲרוּ בְּיֶתֶר עֹז עַל הַדֶּלֶת, – לַמְרוֹת הָאֲבָנִים שֶׁעָפוּ בְּלִי חָשָׂךְ וְרוֹצְצוּ גַם פֹּה וְגַם שָׁם גֻּלְגְּלוֹת אֲנָשִׁים.

תָּמוּהַּ הָיָה הַדָּבָר שֶׁכָּל הָאֲבָנִים הַלָּלוּ לֹא נָפְלוּ אֶלָּא בָּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ; וְאוּלָם הֵן יָרְדוּ סְמוּכוֹת אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ. הַגַּנָּבִים הִבְחִינוּ תָּמִיד בִּשְׁתַּיִם שֶׁנָּפְלוּ יַחַד, אַחַת לְבֵין רַגְלֵיהֶם וְאַחַת עַל רֹאשָׁם. רַק מְעַטִּים מִבֵּינֵיהֶם לֹא נִפְגְּעוּ עַל יְדֵי הָאֲבָנִים, וְלֹא עָבַר הַרְבֵּה זְמָן וְעַל הָאָרֶץ הִתְגּוֹלְלוּ גַם הֲרוּגִים וְגַם פְּצוּעִים שׁוֹתְתִים דָּם, וְאֵלֶּה פִּרְפְּרוּ תַּחַת רַגְלֵי הַמִּתְנַפְּלִים שֶׁמָּלְאוּ עַכְשָׁו חֵמָה וְהָיוּ זוֹרְמִים וּבָאִים בְּלִי הֶרֶף. הַקּוֹרָה הָאֲרֻכָּה הִכְּתָה בְּלִי הֶרֶף מַכּוֹת קְצוּבוֹת עַל הַדֶּלֶת, דֻּגְמַת עִנְבָּל שֶׁל פַּעֲמוֹן; מְטַר הָאֲבָנִים יָרֵד בְּלִי הֲפוּגוֹת מִמְּרוֹמִים וְהַדֶּלֶת הִשְׁמִיעָה רַעַשׁ בִּלְתִּי פּוֹסֵק.

הַקּוֹרֵא לֹא הִתְקַשָּׁה בְּוַדַּאי לִמְצֹא, כִּי הָאוֹיֵב שֶׁנִּלְחַם מִלְחֶמֶת־פִּתְאֹם זוֹ בַּגַּנָּבִים וְהִרְגִּיז אוֹתָם בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה – הָיָה קְוָזִימוֹדוֹ.

מַעֲשֵׂה שָׂטָן: הַמִּקְרֶה הָיָה בְּעוֹזְרָיו שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ אַמִּיץ הַלֵּב.

כְּשֶׁיָּרַד קְוָזִימוֹדוֹ וְעָמַד עַל הָרְחָבָה שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַמִּגְדָּלִים – הָיְתָה עֲדַיִן דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת עָלָיו. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים הִתְרוֹצֵץ כִּמְטֹרָף בִּמְלֹא כָּל הַיָּצִיעַ, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מַחֲנֵה הַקַּבְּצָנִים, הַמִּתְכּוֹנְנִים לְהִתְנַפֵּל עַל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, שָׁלַח תְּפִלָּה לֵאלֹהִים אוֹ לַשָּׂטָן וּבִקֵּשׁ הַצָּלָה לַצּוֹעֲנִית. בְּמֹחוֹ נִצְנֵץ רַעְיוֹן, כִּי עָלָיו לַעֲלוֹת לְתָא הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁמִּצַּד דָּרוֹם וּלְעוֹרֵר אֶת הַפַּעֲמוֹנִים לְהַלְמוּת שֶׁל שְׁעֵת סַכָּנָה. וְאוּלָם הַאִם הַדֶּלֶת לֹא תִּשָּׁבֵר עֲשֶׂרֶת מוֹנִים בְּטֶרֶם יִמְצָא שְׁהוּת לְהָבִיא לִידֵי תְּנוּפָה אֶת הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל וּבְטֶרֶם יַשְׁמִיעַ קוֹלָהּ הָאַדִּיר שֶׁל מַרְיָה אַף צְלִיל אֶחָד? אוֹתוֹ רֶגַע בְּדִיּוּק נִגְּשׁוּ הַקַּבְּצָנִים לִשְׁבֹּר אֶת הַדֶּלֶת בִּכְלֵי מְלַאכְתָּם. מַה לַעֲשׂוֹת?

פִּתְאֹם נִזְכַּר בַּדָּבָר, כִּי כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם עָבְדוּ כָּאן בַּנָּאִים וְהָיוּ מְתַקְּנִים אֶת הַחוֹמָה וְהַתִּקְרָה וְהַגַּג שֶׁל הַמִּגְדָּל הַדְּרוֹמִי. כְּעֵין אוֹר עָלָה בְּמֹחוֹ. הַחוֹמָה הָיְתָה עֲשׂוּיָה אֲבָנִים, הַגַּג – בְּדִיל, הַתִּקְרָה – קוֹרוֹת כְּבֵדוֹת. אוֹתָהּ אַפְרִיזָה עֲצוּמָה נֶעֶשְׂתָה קוֹרוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ וְנִקְרְאָה בְּשֵׁם “הַיָּעַר”.

קְוָזִימוֹדוֹ עָלָה בְּחִפָּזוֹן אֶל הַמִּגְדָּל הַזֶּה. הַחֲדָרִים אֲשֶׁר לְמַטָּה מְלֵאִים הָיוּ בֶּאֱמֶת חָמְרֵי בִּנְיָן. כָּאן נֶעֶרְמוּ לַעֲרֵמוֹת אַבְנֵי מֶחְצָב, לוּחוֹת עוֹפֶרֶת, חֲבִילוֹת נְסָרִים, קוֹרוֹת כְּבֵדוֹת שֶׁכְּבָר הֻקְצְעוּ בְּמַשּׂוֹר וַהֲמוֹן שֶׁפֶךְ אֲבָנִים. זֶה הָיָה בֵּית נֶשֶׁק מָלֵא וְגָדוּשׁ.

הַשָּׁעָה הָיְתָה דְחוּקָה. הַפַּטִּישִׁים וְהַצְּבָתוֹת נִמְצְאוּ בַּחֶדֶר הַתַּחְתּוֹן, בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה. בְּכֹחַ רַב, אֲשֶׁר הַרְגָּשַׁת הַסַּכָּנָה הִגְדִּילָה אוֹתוֹ פִּי עֲשָׂרָה, הֵרִים קְוָזִימוֹדוֹ אֶת אַחַת הַקּוֹרוֹת, אֶת הַאֲרֻכָּה וְהַכְּבֵדָה שֶׁבְּכֻלָּן, הִכְנִיס אֶת קָצֶהָ לְפִתְחוֹ שֶׁל אַחַד הָאֶשְׁנַבִּים, אַחֲרֵי כֵן אָחַז שׁוּב אֶת הַקּוֹרָה מִצַּד הַחוּץ שֶׁל הַמִּגְדָּל, מָשַׁךְ אוֹתָהּ מֵעַל לַמַּעֲקֶה הַמַּקִּיף אֶת הָרְחָבָה וְשִׁלְשֵׁל אוֹתָהּ כְּלַפֵּי מָטָּה. גֹּלֶם הָעֵץ הַכַּבִּיר, שֶׁבְּנָפְלוֹ מִגֹּבַהּ שֶׁל מֵאָה וְשִׁשִּׁים רֶגֶל נָתַץ בַּחוֹמָה וְהֶחֱרִיב עַל דַּרְכּוֹ אֵת כָּל הַפְּסִילִים, הִסְתּוֹבֵב כַּמָּה פְּעָמִים סְבִיב עַצְמוֹ, דֻּגְמַת כָּנָף עַרְטִילָאִית שֶׁל טַחֲנַת רוּחַ הַמִּסְתּוֹבֶבֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ בָּאֲוִיר. לְבַסּוֹף נֶחְבַּט בָּאָרֶץ, קָמָה מְהוּמָה גְדוֹלָה, וְהַקּוֹרָה הַשְּׁחוֹרָה דָמְתָה אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁנִּרְתָּעָה שׁוּב מֵעַל פְּנֵי הַקַּרְקַע, לְנָחָשׁ בָּרִיחַ מְקַפֵּץ.

קְוָזִימוֹדוֹ רָאָה וְהִנֵּה הַקַּבְּצָנִים נִפְזְרוּ לְכָל רוּחַ כָּאֵפֶר אֲשֶׁר נָפַח בּוֹ הַיֶּלֶד. הוּא הֵפִיק לְעַצְמוֹ תּוֹעֶלֶת מֵאֵימָה זוֹ שֶׁנָּפְלָה עַל הַקַּבְּצָנִים, וּבְשָׁעָה שֶׁהַלָּלוּ הִשְׁתָּאוּ מִתּוֹךְ אֱמוּנָה תְּפֵלָה אֶל גֹּלֶם הָעֵץ שֶׁנָּפַל מִשָּׁמַיִם וְהָיוּ מַשְׁחִיתִים בְּחִצֵּיהֶם וּבְכַדּוּרַי רוֹבֵיהֶם אֶת פְּסִילֵי הַקְּדוֹשִׁים הַנִּצָּבִים בַּשַּׁעַר – צָבַר קְוָזִימוֹדוֹ בַּחֲשַׁאי חָצָץ וְאַבְנֵי גָזִית וְאַבְנֵי מֶחְצָב, סָחַב אֲפִילוּ שַׂקִּים מְלֵאִים כְּלֵי בַּנָּאִים, וְנָתַן אֶת כָּל אֵלֶּה עֲרֵמוֹת עַל קְצֵה הַמַּעֲקֶה, הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם יָרָה אֶת הַקּוֹרָה.

רַק הִתְחִילוּ הַלָּלוּ מִשְׂתָּעֲרִים עַל הַדֶּלֶת – מִיָּד הִתְחִיל יוֹרֵד עֲלֵיהֶם גַּם בְּרָד הָאֲבָנִים; וְדוֹמֶה הָיָה לָהֵם כְּאִלּוּ הַבַּיִת כֻּלּוֹ מִתְמוֹטֵט וְנוֹפֵל עַל רֹאשָׁם.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מַרְאֵהוּ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ מְעוֹרֵר פָּחַד. חוּץ מֵאַבְנֵי הַקֶּלַע, אֲשֶׁר אָסַף לַעֲרֵמוֹת בִּקְצֵה הַמַּעֲקֶה, צָבַר עֲרֵמַת אֲבָנִים גַּם עַל הָרְחָבָה עַצְמָהּ. כְּשֶׁאָפְסוּ שִׁבְרֵי הָאֲבָנִים מֵעַל שְׂפַת הַמַּעֲקֶה – שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הָעֲרֵמָה אֲשֶׁר עַל הָרְחָבָה. עַכְשָׁו גָּחֵן וְהִתְרוֹמֵם חֲלִיפוֹת וְהָיָה עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בִּזְרִיזוּת שֶׁאֵין כָּמוֹהָ. רֹאשׁוֹ הַמְגֻשָּׁם, רֹאשׁ שֶׁל בֶּן־שֵׁדִים נִשְׁתַּרְבֵּב אֶל מֵעֵבֶר לַמַּעֲקֶה, אֶבֶן עָפָה כְּלַפֵּי מַטָּה, אַחֲרֶיהָ – שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. מִזְּמָן לִזְמָן שָׁלַח אֶת עֵינוֹ לְהַבִּיט אַחֲרֵי מְעוּפָהּ שֶׁל אֶבֶן גְּדוֹלָה, וּכְשֶׁזּוֹ פָּגְעָה בְּמִי־שֶׁהוּא כָּרָאוּי – הָיָה מַכְרִיז בְּקוֹל: “הוֹ!”

וְאוּלָם הַקַּבְּצָנִים לֹא חַתּוּ וְלֹא בָּאוּ לִידֵי יֵאוּשׁ. זֶה עֶשְׂרִים פַּעַם וְיוֹתֵר רָעֲדָה הַדֶּלֶת הֶעָבָה מִדֵּי הַכּוֹת בָּהּ אֵיל־הָעֵץ אֲשֶׁר מֵאָה אִישׁ נָתְנוּ לוֹ מִכֹּחָם. אַמּוֹת הַסִּפִּים רָעֲשׁוּ, הַקִּשּׁוּטִים, מַעֲשֵׂה מִקְשֶׁה, הִתְפּוֹרְרוּ לִרְסִיסִים, עִם כָּל חֲבָטָה וַחֲבָטָה חָרְגוּ הַצִּירִים בְּקוֹל רַעַשׁ מִמַּסְגְּרוֹתֵיהֶם, הַמָּרִישִׁים נִרְתְּעוּ מִמְּקוֹמָם, הַקְּרָשִׁים שֶׁבֵּין בַּדֵי הַבַּרְזֶל נִתְפּוֹצְצוּ וְשִׁבְרֵיהֶם עָפוּ לְכָל עֵבֶר. לְאָשְׁרוֹ שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ הָיוּ חֶלְקֵי הַבַּרְזֶל שֶׁבַּדֶּלֶת מְרֻבִּים עַל חֶלְקֵי הָעֵץ.

וְאוּלָם הוּא הִכִּיר וְיָדַע, כִּי הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת לְהִתְמוֹטֵט. אָמְנָם אָזְנָיו לֹא קָלְטוּ אֶת קוֹל הָרַעַשׁ, אַךְ כָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁל אֵיל־הָעֵץ הִרְעִידָה אֶת כִּפּוֹת הַבַּיִת וְאֶת קְרָבָיו שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ. הוּא הִבִּיט מִלְמַעְלָה וְרָאָה אֶת הַקַּבְּצָנִים, שׁוֹאֲפֵי נִצָּחוֹן וּנְקָמָה, שֶׁהָיוּ מְאַיְּמִים בְּאֶגְרוֹפֵיהֶם כְּלַפֵּי חָזִית הַבַּיִת הָעֲטוּפָה צְלָלִים, וְאָז נִתְקַנֵּא, בְּשֵׁם עַצְמוֹ וּבְשֵׁם הַצּוֹעֲנִית, בַּיַּנְשׁוּפִים הַלָּלוּ שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל אֶבְרוֹתָם וְהִתְעוֹפְפוּ מַחֲנוֹת מֵחֲנוֹת מֵעַל לְרֹאשׁוֹ.

מְטַר הָאֲבָנִים הַלָּלוּ לֹא הִסְפִּיק אֵפוֹא כְּדֵי לַעֲצֹר אֶת הַמִּתְנַפְּלִים.

בְּרֶגַע אָיֹם זֶה הִבְחִינָה עֵינוֹ בִּשְׁנֵי מַרְזְבֵי אֶבֶן אֲרֻכִּים שֶׁיָּרְדוּ מִן הַמַּעֲקֶה, הַרְחֵק קְצָת מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם רָגַם אֶת הַמִּתְנַפְּלִים בָּאֲבָנִים, וּפָתְחוּ אֶת לוֹעָם מַמָּשׁ מֵעַל הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה. פִּיהֶם הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַמַּרְזְבִים נִמְצָא עַל רִצְפַּת הַרְחָבָה. בְּמֹחוֹ נִצְנֵץ רַעְיוֹן; הוּא רָץ לְתָא הַפַּעֲמוֹנִים וְהֵבִיא מִשָּׁם חֲבִילַת זְרָדִים, הִנִּיחַ עַל חֲבִילָה זוֹ הֲמוֹן לוּחוֹת עוֹפֶרֶת וַאֲגֻדּוֹת נְסָרִים, וּלְאַחֵר שֶׁהִתְקִין אֵת כָּל זֶה כַּהֲלָכָה לְיַד הַמַּרְזְבִים – הִדְלִיק אֶת הָעֲרֵמָה בַּפַּנָס שֶׁבְּיָדוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁנִּכְלָא לְגַמְרֵי מְטַר הָאֲבָנִים, חָדְלוּ הַקַּבְּצָנִים מִשְּׁלֹחַ אֶת עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם. כִּבְדֵי־נְשִׁימָה, כַּעֲדַת כְּלָבִים שֶׁהֶחֱרִידָה חֲזִיר יַעַר מֵרִבְצוֹ, הִתְגּוֹדְדוּ הַשּׁוֹדְדִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת לְיַד הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה, זוֹ שֶׁנֶּחְבְּלָה בְּיוֹתֵר וְהוֹסִיפָה בְּכָל זֹאת לְהַחֲזִיק מַעֲמָד. הַלָּלוּ חִכּוּ בְּחִיל וּרְעָדָה לַמַּכָּה הַמַּכְרִיעָה, הַמַּכָּה אֲשֶׁר תַּעֲקֹר אֶת הַדֶּלֶת מִמְּקוֹמָהּ. כָּל אֶחָד דָּחַק אֶת עַצְמוֹ לְצַד הַדֶּלֶת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מִן הַמַּקְדִּימִים לְהִכָּנֵס מִדֵּי הִפָּתַח פָּתַח לַכְּנֵסִיָּה רַבַּת הָעשֶׁר, לְבֵית גְּנָזִים זֶה, הֶעָצוּם וְהָאַדִּיר, שֶׁנֶּאֶצְרוּ בּוֹ סְגֻלּוֹת הַחֶמְדָּה שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. הֵם סִפְּרוּ זֶה לָזֶה, כְּשֶׁפְּנֵיהֶם מַסְמִיקִים מֵחֵשֶׁק וּמֵחֶדְוָה, עַל דְּבַר צְלָבֵי כֶּסֶף יָפִים, עַל גְּלִימוֹת כְּהֻנָּה יְקָרוֹת הַמְרֻקָּמוֹת זָהָב, עַל מַצְּבוֹת קְבָרִים נֶהְדָּרוֹת הָעֲמוּסוֹת כֶּסֶף לָרֹב, עַל כְּלֵי הַיְקָר שֶׁעַל הַדּוּכָן, עַל הַחַגִּים הַמְפֹאָרִים, – חַג הַמּוֹלָד הַמְרֻבֶּה בְּנִבְרָשׁוֹת וְחַג הַפֶּסַח הַמַּבְרִיק בַּעֲתֶרֶת כְּלֵי קֹדֶשׁ – יְמֵי מוֹעֵד לְתִפְאֶרֶת אֲשֶׁר בָּהֶם יוֹצִיאוּ מִמַּחֲבוֹאָם אֶת הַתֵּבוֹת וְהַמְּנוֹרוֹת וּכְלֵי הַקָּרְבָּן וְאֹהֶל הַקֹּדֶשׁ וַאֲרוֹנוֹת הַקֹּדֶשׁ וְיַעֲמִיסוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ הֲמוֹן זָהָב לְאֵין חֵקֶר. קָרוֹב לְוַדַּאי כִּי כָּל הַגַּנָּבִים הָאֵלֶּה וְהַשַּׁחֲפָנִים וְהָרַמָּאִים וְהַנִּשְׂרָפִים עִקַּר מַחֲשַׁבְתָּם לֹא הָיְתָה בְּשָׁעָה זוֹ הֵצָּלַת הַצּוֹעֲנִית, אֶלָּא הַשָּׁלָל הַמְּחַכֶּה לָהֶם בְּנוֹטְר־דַּם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹטִים לְהַאֲמִין, כִּי רַבִּים מִבֵּין אֵלֶּה אָחֲזוּ בְּעִנְיַן אֶסְמֶרַלְדָּה רַק בְּתוֹרַת אֲמַתְלָא, – אִם שׁוֹדְדִים זְקוּקִים בִּכְלָל לַאֲמַתְלָאוֹת.

וְהִנֵּה לְפֶתַע פִּתְאֹם, בְּעֵת שֶׁהַגַּנָּבִים שָׁתוּ עַל הַדֶּלֶת מִתּוֹךְ יְגִיעָה אַחֲרוֹנָה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם כָּבַשׁ אֶת נְשִׁימָתוֹ וְדָרַךְ אֶת שְׁרִירָיו כְּדֵי לְאַמֵּץ אֶת כָּל כֹּחוֹ בַּמַּכָּה הַמַּכְרִיעָה, – קָמָה בֵּינֵיהֶם מְהוּמָה אֲיֻמָּה, גְּדוֹלָה מִן הַמְּהוּמָה שֶׁפָּרְצָה וְגָוְעָה עַד אַרְגִּיעָה עִם נְפִילַת הַקּוֹרָה. אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְאַפְּקוּ מִצְּעֹק, אֵלֶּה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים – נָשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם לְהַבִּיט. שְׁנֵי קִלּוּחִים שֶׁל עוֹפֶרֶת מֻתֶּכֶת זָרְמוּ מִמְּרוֹם הַבִּנְיָן וְנִשְׁפְּכוּ עַל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים בְּמָקוֹם שֶׁהֶהָמוֹן הָיָה צָפוּף בְּיוֹתֵר. גַּלֵּי אָדָם אֵלֶּה כָּרְעוּ נָפְלוּ לָאָרֶץ בִּנְגֹעַ בָּהֶם הַמַּתֶּכֶת הָרוֹתַחַת, וּבְמָקוֹם שֶׁשְּׁנֵי הַקִּלּוּחִים נִתְּכוּ עַל הֶהָמוֹן – שָׁם חוֹלְלוּ שְׁנֵי חוֹרִים שְׁחוֹרִים וַעֲשֵׁנִים, דֻּגְמַת הַמַּיִם הָרוֹתְחִים הַנִּתָּכִים עַל פְּנֵי הַשָּׁלֶג. הָעַיִן רָאֲתָה כָּאן גּוֹסְסִים שֶׁהָיוּ חֲרוּכִים לְמֶחֱצָה וְיִלְלוּ בְּיִסּוּרֵיהֶם. וּשְׁנֵי הַזְּרָמִים הָעִקָּרִיִּים הִתִּיזוּ עַל סְבִיבוֹתָם טִפּוֹת גֶּשֶׁם אָיֹם וְנוֹרָא, וְאֵלֶּה נִתְּכוּ עַל הַמִּתְנַפְּלִים וְנָקְבוּ אֶת גֻּלְגְּלוֹתֵיהֶם כְּמַקְדְּחֵי אֵשׁ. כְּסוּפַת בָּרָד יָרְדָה אֵשׁ אוֹכְלָה עַל הָאֻמְלָלִים וְעָשְׂתָה בָּהֶם שַׁמּוֹת.

יְלָלָה קוֹרַעַת לֵב הֶחֱרִידָה אֶת הָאֲוִיר. הַמִּתְנַפְּלִים הִשְׁלִיכוּ אֶת הַקּוֹרָה עַל הַפְּגָרִים וּבָרְחוּ עַל נַפְשָׁם בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה, גַּם אַמִּיצֵי הַלֵּב וְגַם הַפַּחְדָנִים, וַחֲצַר הָעֲזָרָה נִתְרוֹקְנָה שׁוּב מֵאָדָם.

כָּל הָעֵינַיִם נִשְּׂאוּ לִמְרוֹמֵי הַכְּנֵסִיָּה. לְעֵינֵי הָרוֹאִים נִתְגַּלָּה מַחֲזֶה יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל. בִּמְרוֹם הַיָּצִיעַ הָעֶלְיוֹן, בְּגֹבַהּ רַב מֵעַל כּוֹתֶרֶת הֶחָזִית הָאֶמְצָעִית, בָּעֲרָה מְדוּרָה גְדוֹלָה וְשָׁלְחָה תִּימְרוֹת זִקִּים מִבֵּין מִגְדְּלֵי הַפַּעֲמוֹנִים הַשְּׁנַיִם, – מְדוּרָה גְדוֹלָה, אֵשׁ עֲבָרוֹת מִתְלַקַּחַת, אֲשֶׁר הָרוּחַ נָשָׂא פַּעַם בְּפַעַם מֵעָלֶיהָ עַנְנֵי גִצִּים. לְרַגְלֵי מְדוּרָה זוֹ, מִתַּחַת לַמַּעֲקֶה הַשָּׁחוֹר אֲשֶׁר בְּחֲרַכָּיו נִרְאָה יְקוֹד־אֵשׁ, פָּלְטוּ בְּלִי הֶרֶף שְׁנֵי מַרְזְבִים, כִּדְמוּת חַיּוֹת מִפְלֶצֶת פּוֹעֲרוֹת לוֹעַ, אֶת הַגֶּשֶׁם הַיּוֹקֵד אֲשֶׁר זַהֲרוּרָיו הַמְשַׁקְשְׁקִים נִתְּכוּ לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הָעוֹטֶפֶת אֶת הֶחָזִית הַתַּחְתּוֹנָה. וּבְכֹל אֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ שְׁנֵי הַקִּלּוּחִים הָאֵלֶּה, הָעֲשׂוּיִם עוֹפֶרֶת נוֹזֶלֶת, לָאָרֶץ – כֵּן הִתְרַחֲבוּ וְקִבְּלוּ צוּרַת אֲלֻמּוֹת, כִּדְמוּת מַיִם הַנִּשְׁפָּכִים דֶּרֶךְ הֲמוֹן חוֹרִים שֶׁבַּקֻּמְקוּם. וּמֵעַל לַמְּדוּרָה הִתְרוֹמְמוּ שְׁנֵי הַמִּגְדָּלִים הָעֲצוּמִים כְּשֶׁהֵם מַבְלִיטִים שְׁנֵי צִדֵּי חָזִית, אֶחָד כֻּלּוֹ שָׁחוֹר וְאֶחָד כֻּלּוֹ אָדֹם, וְהֵם נִרְאִים גְּדוֹלִים עוֹד יוֹתֵר בְּשֶׁל צִלָּם הָאַדִּיר הַמִּשְׂתָּרֵעַ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם. הֲמוֹן פְּסִילֵי הָאֶבֶן, שֶׁרֻבָּם צַלְמֵי שֵׁדִים וּדְרָקוֹנִים, מַרְאֵהֶם נַעֲשָׂה מַבְעִית עַד מְאֹד. לָאוֹר הָרוֹעֵד שֶׁל הַמְּדוּרָה נִרְאוּ כַּאֲחוּזֵי תְּנוּעָה. הָעַיִן דִּמְּתָה לִרְאוֹת נְחָשִׁים אֲשֶׁר צְחוֹק עַל פַּרְצוּפָם, מַרְזְבִים הַנּוֹתְנִים כִּבְיָכֹל קוֹל נְבִיחָה, סַלָּמַנְדְּרוֹת הַמְלַבּוֹת אֶת אֵשׁ הַמְּדוּרָה, דְּרָקוֹנִים הַמַּשְׁמִיעִים קוֹל עִטּוּשׁ מִתּוֹךְ הֶעָשָׁן. וּבֵין יְצוּרֵי מִפְלֶצֶת אֵלֶּה, שֶׁהֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָם אֶבֶן בִּגְלַל הַלֶּהָבָה וּבִגְלַל הָרַעַשׁ, הָיָה אֶחָד שֶׁרָאוּהוּ מְהַלֵּךְ וְעוֹבֵר מִזְּמָן לִזְמָן עַל פְּנֵי הַלֶּהָבָה הַמִּתְלַקַּחַת שֶׁל הַמְּדוּרָה, דֻּגְמַת עֲטַלֵּף הַמְּרַחֵף עַל פְּנֵי נֵר.

אֵין זֹאת כִּי אִם מִגְדַּלּוֹר מְשֻׁנֶּה זֶה הֵעִיר בַּמֶּרְחַקִּים אֶת חוֹטְבֵי הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל גִּבְעוֹת בִּיסֶטְר, וְהַלָּלוּ תָּמְהוּ בְּוַדַּאי לִרְאוֹת עַל פְּנֵי עַרְבַת מוֹלַדְתָּם אֶת מֻטּוֹת הַצֵּל אֲשֶׁר לְמִגְדְּלֵי נוֹטְר־דַּם.

הַקַּבְּצָנִים נֶאֶלְמוּ כַּאֲחוּזֵי זְוָעָה, וּבִדְמָמָה זוֹ נִשְׁמְעָה רַק צַעֲקַת הַגַּלָּחִים הַכְּלוּאִים בַּמִּנְזָר שֶׁהִשְׁתּוֹלְלוּ מִבֶּהָלָה יוֹתֵר מִסּוּסִים בְּאֻרְוָה בּוֹעֶרֶת; מִלְּבַד זֹאת קָלְטָה הָאֹזֶן גַּם אִוְשַׁת סְתָרִים שֶׁל חַלּוֹנוֹת הַנִּפְתָּחִים בַּחִפָּזוֹן וְנִסְגָּרִים בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר, אֶת הַהֲמֻלָּה הַבָּאָה מִתּוֹךְ בָּתֵּי הַקַּרְתָּנִים וּמִבֵּית־הַחוֹלִים, אֶת קוֹל הָרוּחַ הַמְנַשֵּׁב בַּמְּדוּרָה, אֶת הַחִרְחוּר הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַגּוֹסְסִים וְאֶת קוֹל הֲמוֹנוֹ שֶׁל גֶּשֶׁם הָעוֹפֶרֶת הַמְטַרְטֵר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְרָאשֵׁי הָעֵדָה מִבֵּין הַקַּבְּצָנִים נִתְאַסְּפוּ בְּשַׁעַר הַבַּיִת אֲשֶׁר לְמִשְׁפַּחַת גּוֹנְדְלוֹרְיֶה וְטִכְּסוּ עֵצָה. הַדֻּכֵּס שֶׁל מִצְרַיִם יָשַׁב עַל אֶבֶן גְּדוֹלָה וְהִסְתַּכֵּל מִתּוֹךְ פַּחַד מִסְתּוֹרִין בִּמְדוּרָה פִּלְאִית זוֹ שֶׁבָּעֲרָה בְּגֹבַהּ שֶׁל מָאתַיִם רֶגֶל. קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ נָשַׁךְ מֵרֹב חֵמָה אֶת אֶגְרוֹפָיו הַגַּסִּים.

“לֹא נוּכֵל לַחְדֹּר שָׁמָּה,” מִלְמֵל לְעַצְמוֹ.

“קְסָמִים לָהּ לִכְנֵסִיָּה עַתִּיקָה זוֹ,” רָטַן הַצּוֹעֲנִי הַזָּקֵן שֶׁשְּׁמוֹ מַתְיָה הוֹנְגָדִי סְפִּיקֶלִי.

“נִשְׁבַּעְתִּי בִּזְקַן הָאַפִּיפְיוֹר!” נִכְנַס בִּדְבָרִים בַּר־נַשׁ אֶחָד יָשִׁישׁ, חַיָּל לְשֶׁעָבַר, “מַרְזְבִים אֵלֶּה שֶׁל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה, הַמַּמְטִירִים עֲלֵיכֶם עוֹפֶרֶת מֻתֶּכֶת, מֵיטִיבִים לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה זוֹ מִכּוּכֵי הַיְּרִיָּה שֶׁבְּלֶקְטוּר.”

“הַרְאִיתֶם אֶת הַשֵּׁד הַלָּז הַמִּתְהַלֵּךְ לְיַד הָאֵשׁ?” קָרָא הַדֻּכֵּס שֶׁל מִצְרָיִם.

“חֵי אֱלֹהִים!” אָמַר קְלוֹפֶּן “זֶה שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הָאָרוּר זֶה קְוָזִימוֹדוֹ.”

הַצּוֹעֲנִי עָנָה בִּמְנוֹד רֹאשׁ לְאוֹת נְזִיפָה. “אָנֹכִי הָאוֹמֵר לָכֶם, כִּי אֵין זֶה אֶלָּא הַשֵּׁד סַבְּנַק, הוּא הַמַּרְקִיז הַגָּדוֹל, הוּא הָרוּחַ הַמְמֻנֶּה עַל הַמִּבְצָרִים. דְּמוּת לוֹ כְּחַיָּל חוֹגֵר נֶשֶׁק וְרֹאשׁוֹ כְּרֹאשׁ אַרְיֵה. פְּעָמִים רוֹאִים אוֹתוֹ רָכוּב עַל סוּס בַּעַל צוּרָה נִתְעָבָה. הוּא הוֹפֵךְ אֶת הָאֲנָשִׁים לַאֲבָנִים וּבוֹנֶה מֵהֶם מִגְדָּלִים. חֲמִשִּׁים לִגְיוֹנוֹת יֵשׁ לוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. הוּא הוּא בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה כָּאן, הִכַּרְתִּיו עַכְשָׁו. יֵשׁ שֶׁהוּא מִתְלַבֵּשׁ כְּדֶרֶךְ הַתֻּרְכִּים וּמַעֲלֶה עַל עַצְמוֹ גְלִימָה יָפָה רְקוּמַת זָהָב.”

“הֵיכָן הוּא בֶּלְוִין דֶּה־לֶטוֹאַל?” שָׁאַל קְלוֹפֶּן.

“הוּא נֶהֱרַג,” עָנְתָה אַחַת הַנָּשִׁים.

אַנְדְּרִי הָאָדֹם הִשְׁמִיעַ קוֹל צְחוֹק אֱוִילִי. הוּא אָמַר: “נוֹטְר־דַּם מוֹצִיא וְהוֹטֶל־דְּיֶה¹⁶⁵ מַכְנִיס.”

“לֹא נוּכַל אֵפוֹא בְּשׁוּם אֹפֶן לִשְׁבֹּר אֶת הַדֶּלֶת?” קָרָא מֶלֶךְ טוּן וְרָקַע בְּרַגְלוֹ.

דֻּכֵּס מִצְרַיִם הִצְבִּיעַ מִתּוֹךְ הָעֲוָיָה שֶׁל צַעַר עַל שְׁנֵי קִלּוּחֵי הָעוֹפֶרֶת הַמֻּתֶּכֶת שֶׁזָּרְמוּ בְּלִי הֶרֶף עַל פְּנֵי הֶחָזִית הַחֲשֻׁכָּה וְהָיוּ דּוֹמִים לִשְׁתֵּי רְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל זַרְחָן.

“כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים שֶׁבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת עָמְדוּ עַל נַפְשָׁם בְּכֹחַ עַצְמָם,” הִפְטִיר הַדֻּכֵּס אַגַּב אֲנָחָה. “לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה עַל שֵׁם סוֹפְיָה הַקְּדוֹשָׁה בְּקוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל: שָׁלשׁ פְּעָמִים בָּזוֹ אַחֵר זוֹ הִרְעִיד אוֹתוֹ הֵיכָל אֶת כִּפּוֹתָיו, הַמְּשַׁמְּשׁוֹת לוֹ רָאשִׁים, וְנִעֵר לָאָרֶץ אֶת חִצֵּי־הַיָּרֵחַ שֶׁל מֻחֲמַד. גִּילְיוֹם מִפָּרִיס, שֶׁבָּנָה אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה, יָדַע אֶת חָכְמַת הַכְּשָׁפִים.”

“אִם כֵּן אָנוּ מֻכְרָחִים לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן כְּפוֹחֲזִים וְרֵיקִים?” אָמַר קְלוֹפֶּן. “אַף נַשְׁאִיר אֶת אֲחוֹתֵנוּ בִּידֵי זְאֵבִים אֵלֶּה הַלּוֹבְשִׁים מַדֵּי נְזִירִים, כְּדֵי שֶׁמָּחָר יָקוּמוּ עָלֶיהָ וְיַעֲלוּהָ לִתְלִיָּה?”

“אַף לֹא נִשְׁלַח אֶת יָדֵנוּ בְּלִשְׁכַּת הַכֵּלִים הַמְּלֵאָה מִפֶּה לָפֶה זָהָב!” אָמַר אֶחָד אַלְמוֹנִי מִבֵּין הַקַּבְּצָנִים.

“חֵי זְקַן מֻחֲמַד!” קָרָא טְרוֹאִיפוּ.

“הָבָה נַעֲשֶׂה עוֹד נִסָּיוֹן אֶחָד,” אָמַר הַקַּבְּצָן הַקּוֹדֵם.

מַתְיָה הוֹנְגָדִי נִעֲנַע רֹאשׁוֹ לְאוֹת כִּי הַדָּבָר רַע בְּעֵינָיו.

“לֹא נוּכֵל לַחְדֹּר אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת. הֶכְרַח לָנוּ לִמְצֹא מְקוֹם תֻּרְפָּה בְּמַעֲשֶׂה הַבִּצָּרוֹן שֶׁל הָאַשָּׁף הַזָּקֵן, כְּגוֹן פִּרְצָה אוֹ שַׁעַר־סְתָרִים אוֹ אֵיזֶה חוֹר שֶׁהוּא.”

“מִי אֵלַי?” אָמַר קְלוֹפֶּן, “אֲנִי עוֹלֶה שׁוּב עַל הַכְּנֵסִיָּה. – אַגַּב, הֵיכָן הוּא הַסְּטוּדֶנְט הַקָּטֹן שֶׁנִּקְרָא בְּשֵׁם יַ’ן, זֶה הַמְזֻיָּן מֵרֹאשׁ וְעַד רֶגֶל?”

“יֵשׁ לְשַׁעֵר כִּי הוּא נֶהֱרַג,” עָנָה מִי־שֶׁהוּא. “אֵין שׁוֹמְעִים עוֹד אֶת צְחוֹקוֹ.”

הַמֶּלֶךְ מִטּוּן הִרְעִים אֶת פָּנָיו.

“וַי לְהֶפְסֵד זֶה. מִתַּחַת לְאוֹתוֹ שִׁרְיוֹן דָּפַק לֵב אַמִּיץ. – וְהֵיכָן הוּא מָרָן פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר?”

“אֲדוֹנִי הַמְּפַקֵּד,” אָמַר אַנְדְּרִי הָאָדֹם, “הַלָּז נִסְתַּלֵּק לוֹ בַּחֲשַׁאי, עוֹד בְּשָׁעָה שֶׁעָבַרְנוּ אֶת גֶּשֶׁר הַחַלְפָנִים.”

קְלוֹפֶּן רָקַע בְּרַגְלוֹ.

“לַאֲבַדּוֹן! הוּא פִּתָּה אוֹתָנוּ לָלֶכֶת הֵנָּה וּלְבַסּוֹף בָּרַח וְהִשְׁאִיר אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת בְּעֶצֶם הַמְּלָאכָה!… אִי לוֹ, פַּטְפְּטָן עָלוּב, פַּחְדָּן בֶּן פַּחְדָּן שֶׁכְּמוֹתוֹ!”

“אֲדוֹנִי הַמְּפַקֵּד,” אָמַר אַנְדְּרִי הָאָדֹם בְּהַבִּיטוֹ לְצַד רְחוֹב הָעֲזָרָה, “הִנֵּה הַסְּטוּדֶנְט הַקָּטָן.”

“יְהִי שֵׁם פְּלוּטוֹ מְבֹרָךְ!” אָמַר קְלוֹפֶּן. “וְאוּלָם מַה זֶה סוֹחֵב אַחֲרָיו?”

זֶה הָיָה בָּאֱמֶת יַ’ן מוֹדָעֵנוּ וְהוּא שֶׁבָּא בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל, כְּכֹל אֲשֶׁר הִרְשׁוּהוּ לְבוּשׁ הַשִּׁרְיוֹן הַכָּבֵד וְאוֹתוֹ סֻלָּם שֶׁסָּחַב בִּגְבוּרָה עַל פְּנֵי אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת; הוּא נָשַׁם בִּכְבֵדוּת, כְּאוֹתָהּ נְמָלָה שֶׁרָתְמָה אֶת עַצְמָהּ לְגִבְעוֹל קַשׁ הַגָּדוֹל מִמֶּנֶּה פִּי עֶשְׂרִים.

“נִצַּחְנוּ! Te Deum¹⁶⁶!” קְרָא הַסְּטוּדֶנְט. “הֵבֵאתִי לָכֶם אֶת סֻלָּם הַפְּרִיקָה מִנְּמֵל לַנְדְּרִי.”

קְלוֹפֶּן נִגַּשׁ אֶל הַסְּטוּדֶנְט.

“בַּחוּרִי! אֱמֹר לִי בְּשֵׁם כָּל הָרוּחוֹת – מַה יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת בְּסֻלָּם זֶה?”

“מְצָאתִיו,” עָנָה יַ’ן כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת. “יָדַעְתִּי הֵיכָן זֶה נִמְצָא… בְּבֵיתוֹ שֶׁל מְנַהֵל הַנָּמֵל, מֵאֲחוֹרֵי הַדִּיר. הִכַּרְתִּי שָׁם נַעֲרָה אַחַת שֶׁאֲנִי יָפֶה בְּעֵינֶיהָ כְּעֵין קֻפִּידוֹן. וְהִיא שֶׁעָזְרָה לִי לְהַשִּׂיג אֶת הַסֻּלָּם, וְהִנֵּה הַסֻּלָּם בְּיָדַי. בְּשֵׁם מֻחֲמַד! נַעֲרָה מִסְכֵּנָה זוֹ יָצְאָה לִפְתֹּחַ לִי אֶת הַדֶּלֶת כְּשֶׁכֻּתֹּנֶת אַחַת לְעוֹרָהּ.”

“טוֹב וְיָפֶה,” הִפְטִיר קְלוֹפֶּן, “וְאוּלָם סֻלָּם זֶה לְשֵׁם מַה הוּא נָחוּץ לָךְ?”

יַ’ן שָׁלַח בּוֹ מֶבָּט שֶׁכֻּלּוֹ הִתּוּל וְעָרְמָה וְהִתְחִיל מְקַשְׁקֵשׁ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. אוֹתוֹ רֶגַע הָיָה מַרְאֵהוּ נֶהְדָּר עַד מְאֹד. לְרֹאשׁוֹ הָיָה חָבוּשׁ קוֹבֵעַ עָמוּס קִשּׁוּטִים, מִסּוּג הַקּוֹבָעִים שֶׁל הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שֶׁהָיוּ מְטִילִים פַּחַד עַל הָאוֹיֵב בַּאֲפֵר הַמּוּזָר שֶׁלָּהֶם. קוֹבָעוֹ שֶׁל יַ’ן מְשֻׁבָּץ הָיָה עֲשָׂרָה חַרְטֻמֵּי בַּרְזֶל, בְּאֹפָן שֶׁיַּ’ן יָכֹל לִתְבֹּעַ לְעַצְמוֹ אֶת הַשֵּׁם δεχέμβολος¹⁶⁷ זֶה הַנִּקְרָא, לְפִי הוֹמֶרוּס, עַל הָאֳנִיָּה שֶׁל נֶסְטוֹר.

“שׁוֹאֵל אַתָּה, מַלְכִּי, מֶלֶךְ טוּן, לְשֵׁם מַה נָחוּץ לִי סֻלָּם זֶה? הָרוֹאֶה אַתָּה אֶת שׁוּרַת הַפְּסִילִים הָאֵלֶּה שֶׁפַּרְצוּפֵיהֶם פַּרְצוּפֵי שׁוֹטִים וְהֵם עֲרוּכִים עַל פְּנֵי שְׁלשֶׁת הַשְּׁעָרִים הַגְּדוֹלִים?”

“רוֹאֶה אָנֹכִי. וּמַה בְּכָךְ?”

“זֶהוּ יְצִיעַ־הַגְּנָזִים לְמַלְכֵי צָרְפַת.”

“מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן?” הִפְטִיר קְלוֹפֶּן.

“כַּתֵּר זְעֵיר! בְּקָצֵהוּ שֶׁל יָצִיעַ זֶה יֵשׁ דֶּלֶת אַחַת, וְזוֹ אֵינָהּ נִסְגֶּרֶת אֶלָּא עַל לְשׁוֹן הַמַּנְעוּל. הִנֵּה אֶעֱלֶה בַּסֻּלָּם אֶל הַיָּצִיעַ וְאֶחְדֹּר אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה.”

“בַּחוּרִי, תְּנֵנִי וְאֶעֱלֶה לָרִאשׁוֹנָה בַּסֻּלָּם.”

“לֹא, לֹא, יְדִידִי, אָנֹכִי הֵבֵאתִי אֶת הַסֻּלָּם. בּוֹא אַחֲרַי וְתִהְיֶה הַשֵּׁנִי לַמַּעְפִּילִים.”

“יִקָּחֲךָ אֹפֶל!” רִטֵּן קְלוֹפֶּן כְּמִתְרַעֵם; “אֵין אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיְּקַדְּמֵנִי אֵיזֶה אָדָם שֶׁהוּא.”

“אִם כָּךְ חָפַצְתָּ, קְלוֹפֶּן – לֵךְ וּבַקֵּשׁ לְעַצְמְךָ סֻלָּם!”

יַ’ן רָץ אֶל הַכִּכָּר, רוּץ וְגָרֹר אַחֲרָיו אֶת הַסֻּלָּם וְקָרָא בְּקוֹל:

“מִי מִכֶּם אֵלַי, הַבַּחוּרִים!”

בִּן־רֶגַע הוּרַם הַסֻּלָּם וְנִשְׁעַן אֶל הַמַּעֲקֶה אֲשֶׁר לַיָּצִיעַ הַתַּחְתּוֹן, לְצִדּוֹ שֶׁל אַחַד הַשְּׁעָרִים הַצְּדָדִיִּים. הַקַּבְּצָנִים הֵרִיעוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְנִתְקַבְּצוּ מִסָּבִיב כְּדֵי לַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם. וְאוּלָם יַ’ן קִיֵּם אֶת זְכוּתוֹ וְהִצִּיג לָרִאשׁוֹנָה אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל הַשְּׁלַבִּים. הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְמַעְלָה הָיְתָה אֲרֻכָּה לְמַדָּי. יְצִיעַ הַפְּסִילִים לְמַלְכֵי צָרְפַת גָּבְהוֹ הוּא בְּיָמֵינוּ כְּשִׁשִּׁים רֶגֶל מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ. הַכֶּבֶשׁ בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה הַמַּדְרֵגוֹת עוֹד הִגְדִּיל אֶת גָּבְהוֹ שֶׁל הַיָּצִיעַ. יַ’ן טִפֵּס וְעָלָה לְאִטּוֹ, בְּשֶׁל זֵינוֹ הַמַּכְבִּיד עָלָיו, בְּיָדוֹ הָאַחַת אָחַז בַּשְּׁלַבִּים וּבַשְּׁנִיָּה נָשָׂא אֶת קַשְׁתּוֹ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ עַד לְאֶמְצַע הַסֻּלָּם עָמַד מַעֲלוֹת וְהֵעִיף אֶת מֶבָּטוֹ בְּפִגְרֵי הַקַּבְּצָנִים הַמִּתְגּוֹלְלִים עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת אֲשֶׁר לְמָטָּה. “הָהּ!” קָרָא יַ’ן, “עֲרֵמַת חֲלָלִים זוֹ רְאוּיָה הִיא שֶׁיָּשִׁירוּ עָלֶיהָ אֶת הַפֶּרֶק הַחֲמִשִּׁי אֲשֶׁר לְשִׁירַת אִילִיאָדָה!” וְהוּא הִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ לַמָּרוֹם. הַקַּבְּצָנִים טִפְּסוּ וְעָלוּ בְּעִקְּבוֹתָיו. עַל כָּל שָׁלָב וְשָׁלָב מִן הַסֻּלָּם נִמְצָא אִישׁ אֶחָד. שׁוּרָה זוֹ שֶׁל אֲנָשִׁים אֲשֶׁר גַּבֵּיהֶם כְּעֵין הַשִּׁרְיוֹן וְהֵם מְטַפְּסִים וְעוֹלִים בַּחֲשֵׁכָה, דּוֹמָה הָיְתָה לְנָחָשׁ אֲשֶׁר קַשְׂקַשָּׂיו עֶשֶׁת וְהוּא מִזְדַּקֵּר וּמִשְׂתַּעֵר עַל הַכְּנֵסִיָּה. יַ’ן, אֲשֶׁר הָלַךְ בָּרֹאשׁ וְצִפְצֵף בִּשְׂפָתָיו, הִשְׁלִים אֶת הַתְּמוּנָה.

לְבַסּוֹף הִגִּיעַ הַסְּטוּדֶנְט עַד לַגְּזוֹזְטְרָה שֶׁל הַיָּצִיעַ וְטִפֵּס־עָבַר עַל פָּנֶיהָ בְּדֵי זְרִיזוּת, כְּשֶׁכָּל הֲמוֹן הַקַּבְּצָנִים מְרִיעִים לִכְבוֹדוֹ תְּרוּעוֹת רָצוֹן. אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ כּוֹבֵשׁ, פָּרְצָה מִפִּיו צַעֲקַת חֶדְוָה; וְאוּלָם פִּתְאֹם נִרְתַּע לְאָחוֹר וְהָיָה כִּמְאֻבָּן. הוּא הִבְחִין בִּקְוָזִימוֹדוֹ שֶׁעָמַד בַּחֲשֵׁכָה מֵאֲחוֹרֵי פֶּסֶל מְלָכִים וְעֵינוֹ יָרְתָה בְּרָקִים.

וְטֶרֶם יַסְפִּיק מִי שֶׁהוּא מִן הַמִּתְנַפְּלִים לְהַצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל הַיָּצִיעַ – וְהַגִּבֵּן הַנּוֹרָא הִגִּיעַ בִּקְפִיצָה עַד לְרֹאשׁ הַסֻּלָּם, לָפַת דּוּמָם בִּשְׁתֵּי יָדָיו הָאַמִּיצוֹת אֶת קְצוֹת הָעַמּוּדִים, הַתִּיק אוֹתָם מֵאֵצֶל קִיר הַחוֹמָה, הִתְחִיל מְנַדְנֵד, לְקוֹל הַיְּלָלָה הָאֲיֻמָּה שֶׁקָּמָה מִסָּבִיב, אֶת הַסֻּלָּם הָאָרֹךְ וְהַגָּמִישׁ הַמְכֻסֶּה אֲנָשִׁים מִן הַקָּצֶה וְעַד הַקָּצֶה, וְזָרַק פִּתְאֹם מִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת כַּבִּירָה אֶת כָּל שִׁפְעַת הָאֲנָשִׁים הַלֵּזוּ אֶל פְּנֵי הַכִּכָּר. אוֹתוֹ רֶגַע אָחֲזָה רְעָדָה אֶת אַמִּיצֵי הָאַמִּיצִים. הַסֻּלָּם, אֲשֶׁר הָשְׁלֵךְ לְאָחוֹר, נִצַּב רֶגַע אֶחָד קוֹמְמִיּוּת וְהָיָה כְּמִתְאַפֵּק עַל עָמְדוֹ, וְאוּלָם מִיָּד זָע. הִתְחִיל צוֹנֵחַ עַל הָאָרֶץ, תֵּאַר בְּנָפְלוֹ כְּעֵין חֲצִי קֶשֶׁת שֶׁקָּטְרוֹ שְׁמוֹנִים רֶגֶל, נֶחְבַּט לָאָרֶץ עַל כָּל הָאֲנָשִׁים הָעֲמוּסִים עָלָיו וּנְפִילָתוֹ מְהִירָה הָיְתָה מִנְּפִילַת גֶּשֶׁר תָּלוּי שֶׁנִּתְּקוּ אֶת רַתּוּקוֹתָיו.

בַּעֲקֵב תְּרוּעַת הַנִּצָּחוֹן הָרִאשׁוֹנָה בָּאָה עַכְשָׁו מִצַּד הַמִּתְנַפְּלִים יִלְלַת תַּמְרוּרִים וּכְאֵב. קְוָזִימוֹדוֹ נִשְׁעֵן בְּיָדָיו עַל הַמַּעֲקֶה וְהִבִּיט אֶל הַמַּחֲזֶה בְּשִׁוְיוֹן רוּחַ. אוֹתוֹ רֶגַע הָיָה דוֹמֶה לְמֶלֶךְ זָקֵן וְאֶרֶךְ שְׂעָרוֹת הַנִּשְׁקָף בְּחַלּוֹנוֹ.

גַּם יַ’ן פְרוֹלוֹ נִמְצָא בְּמַצָּב מְסֻכָּן, הוּא עָמַד לְבַדּוֹ כְּנֶגֶד שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים הָאָיֹם, וְקִיר זָקוּף בֶּן שְׁמוֹנִים רֶגֶל הִפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרָיו. וּבְעוֹד קְוָזִימוֹדוֹ עוֹשֶׂה לוֹ מִשְׂחָק בַּסֻּלָּם – מִהֵר יַ’ן אֶל דֶּלֶת הַסְּתָרִים אֲשֶׁר חֲשָׁבָהּ לְבִלְתִּי נְעוּלָה. וְאוּלָם תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה: הַחֵרֵשׁ נָעַל אַחֲרָיו דֶּלֶת זוֹ מִשֶּׁנִּכְנַס לַיָּצִיעַ. וְאָז הִתְחַבֵּא יַ’ן מֵאֲחוֹרֵי אַחַד הַפְּסִילִים, כָּבַשׁ אֶת נְשִׁימָתוֹ וְהִבִּיט מִתּוֹךְ אֵימָה רַבָּה בַּגִּבֵּן הַנִּתְעָב – דֻּגְמַת אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה מְחַזֵּר אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר קִרְקָס וְעֶרֶב אֶחָד הָלַךְ לְשַׁחֵר אֶת פְּנֵי אֲהוּבָתוֹ, וּבְטַפְּסוֹ עַל פְּנֵי חוֹמָה שִׁבֵּשׁ אֶת דַּרְכּוֹ וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ לְפֶתַע פִּתְאֹם בִּמְחִיצָּתוֹ שֶׁל דֹּב לָבָן. הַחֵרֵשׁ לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ כְּלָל בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים; וְאוּלָם לְבַסּוֹף הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְזָקַף כְּרֶגַע אֶת קוֹמָתוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ בַּסְּטוּדֶנְט.

יַ’ן הִתְכּוֹנֵן לִקְרַאת תִּגְרָה אֲיֻמָּה, וְאוּלָם הַחֵרֵשׁ לֹא נָע וְלֹא זָע; הוּא רַק הִסְתּוֹבֵב לְצִדּוֹ שֶׁל הַסְּטוּדֶנְט וְהִצְמִיד אֵלָיו אֶת מֶבָּטוֹ.

“הוֹ! הוֹ” קָרָא יַ’ן, “לָמָּה תִּסְתַּכֵּל בִּי בְּעֵינְךָ זוֹ הַיְחִידָה וְהַעֲגוּמָה?”

וּבְאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַפּוֹחֵז הַצָּעִיר בְּעָרְמָה וְדָרַךְ אֶת קַשְׁתּוֹ.

“קְוָזִימוֹדוֹ!” קָרָא הַסְּטוּדֶנְט, “אֲנִי רוֹצֶה לִקְרֹא לְךָ שֵׁם חָדָשׁ; מֵעַכְשָׁו יִהְיֶה שִׁמְךָ עִוֵּר.”

וְהוּא יָרָה יְרִיָּה. הַחֵץ הַמְּקֻשָּׁט בְּנוֹצוֹת עָף בִּשְׁרִיקָה וְנִנְעַץ בִּזְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁל הַגִּבֵּן. קְוָזִימוֹדוֹ לֹא הִתְרַגֵּשׁ עַל כָּךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ פָרַמוּנְט בְּשֶׁל שָׂרֶטֶת קַלָּה. הוּא תָּפַס בְּיָדוֹ אֶת הַחֵץ, שָׁלַף אוֹתוֹ מִתּוֹךְ זְרוֹעוֹ וּשְׁבָרוֹ בִּמְנוּחָה גְּמוּרָה עַל גַּב בִּרְכּוֹ. לְבַסּוֹף הִשְׁמִיט אֶת הַשְּׁבָרִים לָאָרֶץ. וְאוּלָם יַ’ן לֹא מָצָא שְׁהוּת לִשְׁלֹחַ חֵץ שֵׁנִי. קְוָזִימוֹדוֹ, לְאַחַר שֶׁשָּׁבַר אֶת הַחֵץ, הִשְׂתָּעֵר פִּתְאֹם מִמְּקוֹמוֹ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה, קָפַץ אֶל עָל כְּיֶלֶק וְהִתְנַפֵּל עַל יַ’ן, זֶה שֶׁלְּבוּשׁ שִׁרְיוֹנוֹ נִלְחַץ אֶל הַקִּיר וְנַעֲשָׂה שָׁטוּחַ מִכֹּחַ הַלְּחִיצָה.

בְּאַפְלוּלִית מְדַמְדֶּמֶת זוֹ, אֲשֶׁר אוֹר הַלַּפִּידִים הָיָה מַרְעִיד עַל פָּנֶיהָ, הִתְחוֹלֵל עַכְשָׁו מַחֲזֶה נוֹרָא. קְוָזִימוֹדוֹ תָּפַס בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית אֶת שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל יַ’ן, וְהַלָּז לֹא עָמַד עַל נַפְשׁוֹ כָּל־עִקָּר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ אָבוּד. בְּיָדוֹ הַיְמָנִית, מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה וּבִמְתִינוּת אֲיֻמָּה, קָרַע הַחֵרֵשׁ מֵעַל יַ’ן אֵת כָּל חֶלְקֵי הַתַּחְמשֶׁת, אֶחָד אַחֲרֵי אֶחָד: אֶת הַסַּיִף וְאֶת הַפִּגְיוֹנוֹת וְאֶת הַקּוֹבַע וְאֶת הַשִּׁרְיוֹן וְאֶת עֲטִיפַת הַזְּרוֹעוֹת, דּוֹמֶה הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה לְקוֹף הַמְּקַלֵּף אֱגוֹז. הוּא זָרַק הַצִּדָּה אֶת כָּל חֲלָקָיו שֶׁל בֵּית שִׁרְיוֹן זֶה הֶעָשׂוּי בַּרְזֶל.

אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁהַסְּטוּדֶנְט הָיָה תָּפוּס בֵּין זְרוֹעוֹת אֲיֻמּוֹת אֵלֶּה וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ חֲלוּץ־נֶשֶׁק, נְטוּל־בְּגָדִים, חֲדַל אוֹנִים וְעָרֹם כִּבְיוֹם הִוָּלְדוֹ – לֹא נִסָּה כְּלָל לְשַׁחֵת דְּבָרִים עַל אֹזֶן הַחֵרֵשׁ, אֶלָּא הֵטִיל בְּפָנָיו שֶׁל הַלָּז צְחוֹק מְחֻצָּף, וּמִתּוֹךְ קַלּוּת דַּעַת שֶׁל בֶּן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה הִתְחִיל מְפַזֵּם מִן הַשִּׁירִים הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם:

הוּא לֹא גָּמַר אֶת פִּזְמוֹנוֹ. קְוָזִימוֹדוֹ הָלַךְ וְעָמַד עַל גַּב הַמַּעֲקֶה שֶׁל הַיָּצִיעַ; בְּיָד אַחַת אָחַז אֶת שְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל הַסְּטוּדֶנְט וְסוֹבֵב אֶת הַלָּז עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם – סְחוֹר סְחוֹר כְּעֵין קֶלַע. וּבְעוֹד רֶגַע נִשְׁמַע קוֹל מַכָּה, כְּקוֹל קֻפְסַת עֶצֶם הַנֶּחְבֶּטֶת אֶל קִיר, וּדְבַר־מָה הִתְחִיל צוֹנֵחַ כְּלַפֵּי מַטָּה, נֶעֱצַר בְּדֶרֶךְ נְפִילָתוֹ וְנִתְלָה עַל גַּב בְּלִיטָה שֶׁבְּחוֹמַת הַכְּנֵסִיָּה. אוֹתוֹ עֶצֶם שֶׁנִּתְלָה עַל הַקִּיר הָיָה גוּף מֵת, מְכֻוָּץ, שְׁבוּר רַגְלַיִם וּרְצוּץ גֻּלְגֹּלֶת.

יְלָלָה אֲיֻמָּה הִקִּיפָה אֶת עֲדַת הַקַּבְּצָנִים.

“נְקָמָה!” צָעַק קְלוֹפֶּן. “שֹׁד וּבִזָּה!” עָנָה אַחֲרָיו הֶהָמוֹן. – “אֶל הַהַתְקָפָה! אֶל הַהַתְקָפָה!” – קָם יְלֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא שֶׁנִּשְׁמְעוּ מִתּוֹכוֹ בְּעִרְבּוּבְיָה כָּל מִינֵי לְשׁוֹנוֹת וּבְנוֹת־לְשׁוֹנוֹת וְכָל מִינֵי מִבְטָאִים. מוֹתוֹ שֶׁל הַסְּטוּדֶנְט הַמִּסְכֵּן הִבְעִיר אֶת חֲמַת הֶהָמוֹן. הֵם זָעֲמוּ וְהִתְבַּיְּשׁוּ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לִכְנֵסִיָּה וּלְגִבֵּן אֶחָד. הַחֵמָה מָצְאָה סֻלָּמִים, הִגְדִּילָה כַּמָּה מוֹנִים אֶת מִסְפַּר הַלַּפִּידִים, וְלֹא עָבְרוּ רְגָעִים מוּעָטִים וּקְוָזִימוֹדוֹ רָאָה לְחֶרְדָּתוֹ, כִּי הָמוֹן סוֹעֵר עוֹלֶה מִכָּל עֵבֶר לִכְבּשׁ אֶת הַכְּנֵסִיָּה. אֵלֶּה שֶׁלֹּא מָצְאוּ סֻלָּמִים הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּחֲבָלִים מְרֻבֵּי קְשָׁרִים, וְאֵלֶּה שֶׁלֹּא מָצְאוּ חֲבָלִים טִפְּסוּ וְעָלוּ עַל פְּנֵי בְּלִיטוֹת הַגִּלּוּפִים. אֶחָד נִתְלָה בִּבְלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי. שׁוּם דָּבָר לֹא יָכֹל עוֹד לַעֲצֹר אֶת זֶרֶם הַפַּרְצוּפִים הַמַּבְעִיתִים. הַזַּעַם הֵטִיל אַדְמוּמִית בַּפָּנִים הַפְּרוּעִים הָאֵלֶּה, מִצְחוֹתֵיהֶם הַמְזֹהָמִים הִזִּילוּ זֵעָה. עֵינֵיהֶם יָרוּ בְּרָקִים, וְכָל הֲמוֹן הַיְּצוּרִים הַנִּתְעָבִים שָׁתוּ מִסָּבִיב עַל קְוָזִימוֹדוֹ. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ כְּנֵסִיָּה אַחֶרֶת הִזְעִיקָה אֶת הַגּוֹרְגוֹנִים¹⁶⁸ שֶׁלָּהּ, אֶת כְּלָבֶיהָ, אֶת מַזִּיקֶיהָ, אֶת שֵׁדֶיהָ וְאֶת כָּל יְצוּרֵי הַמִּפְלֶצֶת הַנִּצָּבִים בְּקִרְבָּהּ חֲצוּבִים מֵאֶבֶן – וְשָׁלְחָה אוֹתָם לִכְבּשׁ בִּסְעָרָה אֶת נוֹטְר־דַּם. הַלָּלוּ נֶעֶרְמוּ עַל גַּב צַלְמֵי הָאֶבֶן שֶׁל הֶחָזִית כִּשְׁכָבָה רוֹטֶטֶת שֶׁל בְּנֵי שָׁחַץ.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַכִּכָּר הוּאֲרָה בְּאַלְפֵי לַפִּידִים. כָּל אוֹתָהּ הָעַרְבּוּבְיָה, שֶׁנִּתְעַלְּמָה מִקֹּדֶם בַּחֲשֵׁכָה, יָצְאָה פִּתְאֹם לְאוֹר גָּדוֹל. חֲצַר הָעֲזָרָה נִתְמַלְאָה הֲמוֹן אוּרִים וְשָׁלְחָה קַרְנַיִם עַד לְגָבְהֵי שְׁחָקִים. מְדוּרַת הָעֵצִים, שֶׁהֻדְלְקָה עַל פְּנֵי הַרְחָבָה, לֹא אָסְפָה עֲדַיִן אֶת שַׁלְהַבְתָּהּ וְנֹגַהּ מִמֶּנָּה עָטַף אֶת הָעִיר עַד לַמֶּרְחַקִּים. שְׁנֵי הַמִּגְדָּלִים הָעֲצוּמִים, שֶׁדְּמוּתָם נִסְתַּמְּנָה עַד לְמֵרָחוֹק מֵעַל פְּנֵי גַּגּוֹתֶיהָ שֶׁל פָּרִיס, הֵטִילוּ עַכְשָׁו אֶת צִלָּם הַכָּבֵד לְאוֹר הַנְּגֹהוֹת הָרַבִּים. דּוֹמֶה הָיָה כִּי הַהִתְרַגְּשׁוּת תָּקְפָה אֶת כָּל הָעִיר. מֵרָחוֹק נִשְׁמְעָה הַלְמוּת פַּעֲמוֹנִים הַמַּזְעִיקִים אֶת הָעָם. הַקַּבְּצָנִים הִגְדִּילוּ צְעָקוֹת וּגְנִיחוֹת וּקְלָלוֹת וְהָיוּ מְטַפְּסִים וְעוֹלִים לְמָעְלָה; וּקְוָזִימוֹדוֹ, חֲדַל אוֹנִים בִּפְנֵי אוֹיְבָיו הָעֲצוּמִים, חָרֵד לְגוֹרַל הַצּוֹעֲנִית וְרוֹאֶה בְּעֵינוֹ פַּרְצוּפִים לְהוּטֵי־חֵמָה הַמִּתְקָרְבִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל הַיָּצִיעַ – הִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ עַל נֵס מִשָּׁמַיִם וְסָפַק אֶת כַּפָּיו מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ.

ה. הַחֶדֶר אֲשֶׁר לוּאִי מֶלֶךְ צָרְפַת מִתְיַחֵד בּוֹ לִתְפִלָּה    🔗

הַקּוֹרֵא אוּלַי לֹא שָׁכַח עוֹד אֶת הַדָּבָר, כִּי קְוָזִימוֹדוֹ – בְּטֶרֶם יַבְחִין בְּמַחֲנֶה הַקַּבְּצָנִים וְהוּא מַבִּיט עַל פְּנֵי פָּרִיס מִמָּרוֹם הַמִּגְדָּל – לֹא רָאָה בְּכָל הַמָּקוֹם אֶלָּא שְׁבִיב אוֹר אֶחָד שֶׁהֵאִיר קוֹמָה עֶלְיוֹנָה לְבִנְיָן גָּבוֹהַּ וְקוֹדֵר אֲשֶׁר בִּסְבִיבַת הַשַּׁעַר סֶנְט־אַנְטוּאַן. אוֹתוֹ בִּנְיָן הָיָה מְצוּדַת בַּסְטִילְיָה. אוֹתוֹ שְׁבִיב אוֹר הָיָה נֵרוֹ שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר.

וְאָמְנָם הַמֶּלֶךְ לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר נִמְצָא זֶה יוֹמַיִם בְּפָרִיס. בְּדַעְתּוֹ הָיָה לָשׁוּב בְּעוֹד יָמִים שְׁנַיִם לְבֵית מְגוּרָיו אֲשֶׁר בְּמִבְצַר מוֹנְטִילְץ לֶה־טוּר. דַּרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד לָבוֹא לְפָרִיס לְעִתִּים לֹא־תְּכוּפוֹת וְלָשֶׁבֶת שָׁם יְשִׁיבָה קְצָרָה, כֵּיוָן שֶׁבְּעִיר הַבִּירָה לֹא מָצָא לְעַצְמוֹ דֵּי תְּעָלוֹת הֲגָנָה וְעַמּוּדֵי תְּלִיָּה וְרוֹבֵי קֶשֶׁת מִבְּנֵי שׁוֹטְלַנְדִּיָּה.

אוֹתוֹ יוֹם קָבַע לְעַצְמוֹ לִינַת לַיְלָה בִּמְצוּדַת בַּסְטִילְיָה. חַדְרוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹן לוּבְר, מְרֻבָּע בֶּן חֲמִשָּׁה קָנִים בָּרֹחַב וּבָאֹרֶךְ, מְקוֹם שָׁם נִמְצָא קָמִין גָּדוֹל הַמְקֻשָּׁט בִּשְׁנֵים־עָשָׂר צְלָמִים גְּדוֹלִים שֶׁל חַיּוֹת וּבִשְׁלשָׁה־עָשָׂר פְּסִילִים גְּדוֹלִים שֶׁל נְבִיאִים, וּמְקוֹם שָׁם עָמְדָה הַמִּטָּה הָעֲצוּמָה, אַחַת־עֶשְׂרֵה רֶגֶל רָחְבָּה וּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רֶגֶל אָרְכָּהּ – חֶדֶר זֶה לֹא הָיָה חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר. הַרַחֲבוּת הַיְתֵרָה הִכְּתָה אוֹתוֹ בְּשִׁמָּמוֹן. מֶלֶךְ זֶה, הַדּוֹמֶה בְּטִבְעוֹ לְאַחַד הָאֶזְרָחִים, מָצָא חֵפֶץ בַּקִּיטוֹן וּבַמִּטָּה הַצָּרָה שֶׁבִּמְצוּדַת בַּסְטִילְיָה. וְעוֹד טַעַם הָיָה לַדָּבָר: בִּצְרוֹנָהּ שֶׁל הַבַּסְטִילְיָה הָיָה גָדוֹל פִּי כַּמָּה מִזֶּה שֶׁל אַרְמוֹן לוּבְר.

“קִיטוֹן” זֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ יִחֵד לְעַצְמוֹ בְּבֵית־הַסֹּהַר הַמְפֻרְסָם לְפוֹשְׁעֵי מַלְכוּת, הָיָה גָדוֹל לְמַדַּי וְתָפַס אֶת הַדְּיוֹטָה הָעֶלְיוֹנָה בְּאַחַד הַמִּגְדָּלִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר לִצְרִיחַ הַמְּצוּדָה. זֶה הָיָה חֶדֶר עָגֹל, רִצְפָּתוֹ מְצֻפָּה מַחֲצָלוֹת שֶׁל קַשׁ לָבָן, תִּקְרָתוֹ רְצוּפָה קוֹרוֹת הָעֲנוּדוֹת חֲבַצָּלוֹת שֶׁל בְּדִיל מָזְהָב, וּבֵין קוֹרָה לְקוֹרָה מִלּוּאִים בְּנֵי צְבָעִים שׁוֹנִים; הַקִּירוֹת נֶחְפּוּ לוּחוֹת עֵץ נֶהְדָּרִים וְהַלָּלוּ הָיוּ זְרוּעִים צִיצִים עֲשׂוּיִם בְּדִיל לָבָן שֶׁעֵינָם יָרֹק־בָּהִיר.

בַּחֶדֶר נִמְצָא רַק חַלּוֹן אֶחָד בְּצוּרַת קְמֹרֶת חַדָּה וּמָאֳרָכָה; חַלּוֹן זֶה הַמְסֻיָּג בְּחוּטֵי נְחֹשֶׁת וּבִרְצוּעוֹת בַּרְזֶל, הָיוּ לוֹ שִׁמְשׁוֹת צִבְעוֹנִין נָאוֹת וְעַל הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁמִּסְגַרְתָּן עָלְתָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם סוּ, מְצֻיָּרִים הָיוּ שִׁלְטֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְשֶׁל הַמַּלְכָּה.

וְרַק פֶּתַח כְּנִיסָה אֶחָד הָיָה לוֹ לַחֶדֶר: דֶּלֶת עֲשׂוּיָה לְפִי הַטַּעַם הֶחָדָשׁ שֶׁל הַתְּקוּפָה, צוּרָתָהּ קְמֹרֶת שְׁטוּחָה, קִשּׁוּטָהּ מִצַּד פְּנִים פָּרֹכֶת, וּמִצַּד חוּץ – פְּרוֹזְדּוֹר קָטֹן מֵעֵץ אִירְלַנְדִּי, חֲטִיבָה דַקָּה וּמֻפְלָאָה שֶׁל מַעֲשֵׂה נַגָּרוּת שֶׁרַבּוֹת כָּמוֹהָ נִתְקַיְּמוּ בַּבִּנְיָנִים הָעַתִּיקִים עַד לִפְנֵי מֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. “הַלָּלוּ מַשְׁחִיתִים אֶת תֹּאַר הַחֲדָרִים וְחוֹסְמִים אֶת דֶּרֶךְ כְּנִיסָתָם,” אוֹמֵר סוֹבַל בְּלָשׁוֹן שֶׁל יֵאוּשׁ, “אַף עַל פִּי כֵן מְסָרְבִים הַזְּקֵנִים לְוַתֵּר עֲלֵיהֶם וּמְקַיְּמִים אוֹתָם לַמְרוֹת הַכֹּל.”

בְּחֶדֶר זֶה לֹא נִמְצָא אַף אֶחָד מִכְּלֵי הָרָהִיטִים הַמְּצוּיִם בְּחַדְרֵי דִירָה: לֹא סַפְסָלִים, לֹא אֲסָלוֹת וְכִסְאוֹת מְרֻפָּדִים, לֹא שְׁרַפְרָפִים רְגִילִים בְּצוּרַת תֵּבוֹת וְלֹא שְׁרַפְרָפִים יָפִים שֶׁכְּרָעַיִם לָהֶם וְעַמּוּדֵי פִּנָּה קְטַנִּים וּמְחִיר כָּל אֶחָד אַרְבָּעָה סוּ. בַּחֶדֶר נִמְצָא רַק כִּסֵּא אֶחָד נֶהְדָּר עַד מְאֹד – כִּסֵּא כָּפוּל בַּעַל יָדוֹת אֲשֶׁר עֵצוֹ כְּעֵין הָאָדֹם הָיָה זָרוּעַ צִיּוּרֵי שׁוֹשַׁנִים וּמְקוֹם הַמּוֹשָׁב, מְצֻפֶּה עוֹר קוֹרְדוּאַן כְּעֵין הָאָדֹם־הַכֵּהֶה, מְקֻשָּׁט הָיָה בְּצִיצִיוֹת מֶשִׁי אֲרֻכּוֹת וּמְשֻׁבָּץ הֲמוֹן מַסְמְרֵי זָהָב. יְחִידוּתוֹ שֶׁל כִּסֵּא זֶה הֵעִידָה בָּרוּר, כִּי הַיְשִׁיבָה בְּאוֹתוֹ חֶדֶר מֻתֶּרֶת הָיְתָה רַק לְאִישׁ אֶחָד יְחִידִי. עַל יַד הַכִּסֵּא, סָמוּךְ בְּיוֹתֵר אֶל הַחַלּוֹן, עָמַד שֻׁלְחָן וְעָלָיו פָּרוּשׂ שָׁטִיחַ הַזָּרוּעַ צִיּוּרֵי צִפֳּרִים מַעֲשֵׂה רִקְמָה. עַל הַשֻּׁלְחָן נִמְצְאוּ כְּלֵי כְּתִיבָה מְלֻכְלָכִים בִּדְיוֹ, גְּוִילֵי קְלָף אֲחָדִים, עֵטִים וּגְבִיעַ כֶּסֶף מַעֲשֵׂה מִקְשֶׁה. בְּקִרְבַת מָקוֹם רָאֲתָה הָעַיִן מַחְתָּה לְגֶחָלִים, עַמּוּד תְּפִלָּה עָשׂוּי קְטִיפָה כְּעֵין הָאָדֹם־הַכֵּהֶה, אַף הוּא מְשֻׁבָּץ גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת שֶׁל זָהָב. וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר עָמְדָה מִטָּה פְּשׁוּטָה וּמַצָּעָהּ עָשׂוּי מֶשִׁי דַמֶּשֶׂק כָּתֹם־וָרֹד, לְלֹא פִּקּוּסִים וּגְדִילִים; צִיצִיוֹת הַשָּׂפָה לְלֹא צוּרָה קְצוּבָה. זֹאת הִיא הַמִּטָּה הַמְפֻרְסָמָה אֲשֶׁר לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר שָׁכַב עָלֶיהָ לְעֵת שֵׁנָה וּנְדוּדֵי שֵׁנָה; עוֹד לִפְנֵי מָאתַיִם שָׁנָה אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אוֹתָהּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל יוֹעֵץ מְלוּכָה אֶחָד, וְהַגְּבֶרֶת פִילוֹן, הִיא הַזְּקֵנָה הַמּוֹפִיעָה לְעֵינֵינוּ בָּרוֹמַן “כֹּרֶשׁ” בְּשֵׁם “אֲרִיסִידְיָה” אוֹ “הַמּוּסָרִיּוּת הַחַיָּה”, רָאֲתָה מִטָּה זוֹ בְּעֵינֶיהָ.

כָּזֶה הָיָה מַרְאֵה הַחֶדֶר אֲשֶׁר נִקְרָא בְּפִי הַבְּרִיּוֹת בְּשֵׁם “הַחֶדֶר אֲשֶׁר לוּאִי מֶלֶךְ צָרְפַת מִתְיַחֵד בּוֹ לִתְפִלָּה”.

אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁהֵבֵאנוּ לְכָאן אֶת הַקּוֹרֵא, הָיָה הַחֶדֶר מָלֵא דִּמְדּוּמֵי אֲפֵלָה. פַּעֲמוֹן הַמִּנְחָה כִּלָּה אֶת הַלְמוּתוֹ לִפְנֵי שָׁעָה; הַלַּיְלָה יָרֵד עַל הָאָרֶץ, וְעַל הַשֻּׁלְחָן דָּלַק רַק נֵר שַׁעֲוָה אֶחָד אֲשֶׁר שַׁלְהַבְתּוֹ הַמַּבְלִיחָה הֵאִירָה חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים בַּחֶדֶר עֲמִידָה שׁוֹנָה זוֹ מִזּוֹ.

רִאשׁוֹן הוֹפִיעַ לְאוֹר הַנֵּר אָדוֹן אֶחָד לָבוּשׁ מַלְבּוּשֵׁי פְּאֵר – לִבְשָׂרוֹ מִכְנָסַיִם וּמְעִיל עֲשׂוּיִם אֲרִיג־שָׁנִי רְקוּם־כֶּסֶף, לִכְתֵפָיו גְּלִימָה בַּת שַׁרְוֻלִּים רְחָבִים הָעֲשׂוּיָה אֲרִיג זָהָב צָבוּעַ כְּעֵין הַשָּׁחוֹר. תִּלְבֹּשֶׁת מַבְרִיקָה זוֹ, שֶׁשִּׁמְשָׁה אַסְפַּקְלַרְיָה לְאוֹר הַנֵּר, הִזִּילָה כִּבְיָכֹל לְהָבוֹת מִבֵּין קִפּוּלֶיהָ. הָאִישׁ בַּעַל הַתִּלְבֹּשֶׁת הַזֹּאת נָשָׂא עַל חָזֵהוּ אֶת שֶׁלֶט הַנֶּשֶׁק שֶׁלּוֹ הָרָקוּם רִקְמַת צִבְעוֹנִין: קוֹרַת גַּג וּבְקָצֶהָ צְבִי מְדַלֵּג. הַשֶּׁלֶט הָיָה מְעֻטָּר מִיָּמִין בַּעֲנַף זַיִת, וּמִשְּׂמֹאל – בְּקַרְנַיִם שֶׁל יַחְמוּר. אוֹתוֹ הָאִישׁ חָגַר לִירֵכוֹ פִּגְיוֹן מְהֻדָּר אֲשֶׁר נִצָּבוֹ, עָשׂוּי כֶּסֶף מָזְהָב, רֻדַּד כְּעֵין אֲפֵר שֶׁל קוֹבַע וְהָיָה מֻכְתָּר בַּעֲטָרָה שֶׁל רוֹזְנִים. כָּל חָזוּתוֹ אָמְרָה רֹעַ לֵב, הַכָּרָת פָּנָיו הֵעִידָה עַל גַּאֲוָה, רֹאשׁוֹ הָיָה זָקוּף. הָרוֹאֶה הִכִּיר בְּפָנָיו מִתּוֹךְ מֶבָּט רִאשׁוֹן אֶת הַיְּהִירוּת הַחֲצוּפָה, מִתּוֹךְ מֶבָּט שֵׁנִי – אֶת הָעָרְמָה.

הוּא הָיָה גְלוּי רֹאשׁ, הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ מְגִלָּה אֲרֻכָּה וְעָמַד מֵאֲחוֹרֵי הַכִּסֵּא, מְקוֹם שָׁם יָשַׁב אִישׁ לָבוּשׁ בְּגָדִים עֲלוּבִים כְּשֶׁגּוּפוֹ מְכֻרְבָּל, רַגְלָיו רְכוּבוֹת זוֹ עַל גַּב זוּ וּמַרְפְּקוֹ נִשְׁעָן אֶל הַשֻּׁלְחָן. יְשַׁוֶּה הַקּוֹרֵא לְנֶגֶד עֵינָיו דְּמוּת זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי מַרְפֵּד הַכִּסֵּא הַמְהֻדָּר, הֶעָשׂוּי עוֹר קוֹרְדוּאַן: זוּג בִּרְכַּיִם כְּפוּפוֹת, זוּג שׁוֹקַיִם כְּחוּשׁוֹת שֶׁלְּבוּשָׁן הַתָּפֵל מִכְנָסַיִם צָרִים עֲשׂוּיִם צֶמֶר שָׁחוֹר, גּוּף מְעֻטָּף בִּמְעִיל צֶמֶר־גֶּפֶן שֶׁרְפִידָתוֹ עוֹרוֹת קֵרְחוֹת; וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, כְּגֻלַּת הַכּוֹתֶרֶת לְכָל הַתִּלְבֹּשֶׁת – כּוֹבַע יָשָׁן וּמְזֹהָם, עָשׂוּי אֵטוּן שָׁחוֹר מֵהַמִּין הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, וְלִשְׂפָתוֹ שֶׁל כּוֹבַע זֶה זֵר שֶׁל צַלְמֵי בְּדִיל קְטַנִּים. הוֹסֵף לְכָךְ כִּפַּת רֹאשׁ שֶׁאֵינָהּ מוֹצִיאָה מִתַּחְתֶּיהָ אַף שַׂעֲרָה אַחַת – וְהִנֵּה כָּל דְּמוּת הַגּוּף אֲשֶׁר לַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. רֹאשׁוֹ הָיָה כָּפוּף עַל גַּב חָזֵהוּ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא נִרְאָה כְּלוּם מִן הַפָּנִים הַחֲבוּיִם בַּצֵּל, חוּץ מֵחֻדּוֹ שֶׁל הָאַף שֶׁהָיָה מוּאָר בְּקַו אוֹר וְהֵעִיד עַל אָבִיו – הוּא הַחֹטֶם – כִּי הוּא אָרֹךְ לְמַדָּי. לְפִי יָדוֹ הַכְּחוּשָׁה. הַחֲרוּשָׁה קְמָטִים. אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר כִּי הָאִישׁ הוּא בֶּן־שֵׂיבָה. זֶה הָיָה לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר.

בְּמֶרְחָק לֹא רַב מֵאֲחוֹרֵי אֵלֶּה עָמְדוּ שְׁנַיִם לְבוּשִׁים לְפִי הָאָפְנָה הַפְלַמַּנְדִּית וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בְּקוֹל לָחַשׁ. הַלָּלוּ לֹא הָיוּ חֲבוּיִם בְּיוֹתֵר בַּצֵּל, וּמִי שֶׁהָיָה בֵּין הָרוֹאִים בִּשְׁעַת הַצָּגַת הַחִזָּיוֹן שֶׁל גְרֶנְגּוֹאַר הָיָה יָכֹל לְהַכִּיר עַל נְקַלָּה, כִּי הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה הֵם מֵחֲשׁוּבֵי הַצִּירִים הַפְלַמַּנְדִּיִּים. הָאֶחָד הָיָה גִילְיוֹם רִים, אִישׁ פְּקִּידוּת עָרוּם מֵעִיר גֶּנְט, וְהַשֵּׁנִי יַעֲקֹב קֹפֶּנוֹל – עוֹשֶׂה הַגַּרְבַּיִם הֶחָבִיב עַל הֲמוֹן הָעָם. הַקּוֹרֵא עוֹד יִזְכֹּר בְּוַדַּאי, כִּי הָאִישִׁים הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה הָיוּ מְשֻׁתָּפִים לַמְּדִינִיּוּת הַחֲשָׁאִית שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר.

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – בִּקְצֵה הַחֶדֶר, לְיַד הַדֶּלֶת, עָמַד – חָבוּי בַּאֲפֵלָה וְקוֹפֵא כְּפֶסֶל – אִישׁ חָזָק בַּעַל אֲבָרִים מוּצָקִים, שֶׁהָיָה לָבוּשׁ שִׁרְיוֹן חַיָּלִים וּמְעִיל עֶלְיוֹן מְקֻשָּׁט בְּשֶׁלֶט אַבִּירִים. פַּרְצוּפוֹ הַמְּגֻשָּׁם חֲסֵר הַמֵּצַח, עַל הָעֵינַיִם הַבּוֹלְטוֹת, הַפֶּה הָרָחָב וְהָאָזְנַיִם הַחֲבוּיוֹת מִתַּחַת לִשְׁנֵי סוֹכְכִים שֶׁל שְׂעָרוֹת חֲלָקוֹת – פַּרְצוּף זֶה הָיָה דּוֹמֶה כְּאֶחָד לִפְנֵי כֶּלֶב וְלִפְנֵי נָמֵר. כֻּלָּם, חוּץ מִן הַמֶּלֶךְ, הָיוּ גְלוּיִי רֹאשׁ.

הָאָדוֹן, שֶׁעָמַד לְיַד הַמֶּלֶךְ, קָרָא לְפָנָיו מִתּוֹךְ מְגִלָּה אֲרֻכָּה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת, וְהוֹד מַלְכוּתוֹ הִקְשִׁיב, כַּנִּרְאֶה, בִּתְשׂוּמֶת־לֵב. אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה הַשְּׁנַיִם דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּלָחַשׁ.

“בֶּאֱמוּנָה!” מִלְמֵל קֹפֶּנוֹל, “עָיַפְתִּי מֵעֲמֹד עַל רַגְלָי. הָאֵין כָּאן כִּסֵּא לָשֶׁבֶת?”

רִים הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לְאוֹת שְׁלִילָה וְצֵרֵף לְכָךְ בַּת־צְחוֹק זְהִירָה.

“בֶּאֱמוּנָה,” פָּתַח שׁוּב קֹפֶּנוֹל, וּמַרְאֵהוּ הֵעִיד בּוֹ כִּי הוּא רוֹאֶה אֶת חוֹבַת הַלַּחַשׁ כְּמִין אָסוֹן, “יִצְרִי מֵסִית אוֹתִי לְקַפֵּל אֶת רַגְלַי וְלָשֶׁבֶת תַּחְתַּי עַל הָאָרֶץ, כְּפִי שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמְּלָאכָה בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַגַּרְבַּיִם.”

“הִשָּׁמֵר לְךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, מָרָן יַעֲקֹב.”

“חֲזִיז וָרָעַם! מָרָן גִילְיוֹם! וּבְכֵן אֵין בְּרֵרָה כָּאן אֶלָּא לַעֲמֹד עַל הָרַגְלָיִם?”

“אוֹ לִכְרֹעַ עַל הַבִּרְכָּיִם,” עָנָה רִים.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּתַח הַמֶּלֶךְ אֶת פִּיו לְדַבֵּר. הַלָּלוּ הִפְסִיקוּ אֶת שִׂיחָתָם.

“חֲמִשִּׁים סוּ הוֹצָאוֹת לְבִגְדֵי הַשַּׁמָּשִׁים שֶׁלָּנוּ וּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה לִטְרָה בִּמְחִיר מְעִילֵיהֶם שֶׁל לַבְלְרֵי הַמְּלוּכָה! אָמְנָם כֵּן – פִּזְּרוּ כֶּסֶף תּוֹעָפוֹת! וְכִי דַּעְתְּךָ נִטְרְפָה עָלֶיךָ, אוֹלִיבְיֶה?”

וְהַזָּקֵן הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מִדֵּי דַּבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. מֵעַל צַוָּארוֹ הִבְרִיקָה בַּחֻלִיוֹת זְהָבָה שַׁרְשֶׁרֶת הַכָּבוֹד עַל שֵׁם מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ. הַנֵּר הֵאִיר אֶת פָּנָיו הַכְּחוּשִׁים וְהַנִּזְעָמִים. הוּא חָטַף אֶת הַמְּגִלָּה מִידֵי הַשָּׁלִישׁ.

“אֶת מָמוֹנֵנוּ אַתֶּם מְכֵלִּים!” צָעַק הַזָּקֵן בְּהַעִיפוֹ עַל פְּנֵי הַמַּחְבֶּרֶת אֶת עֵינָיו הַשְּׁקוּעוֹת בְּחוֹרֵיהֶן. “מַה טַעַם לַדָּבָר? לָמָה אָנוּ נוֹהֲגִים בִּזְבּוּז כָּזֶה בְּמֶשֶׁק הַבָּיִת? שְׁנֵי גַלָּחֵי־חָצֵר שֶׁמַּשְׂכֹּרֶת כָּל אֶחָד עֶשֶׂר לִטְרָאוֹת לְחֹדֶשׁ וְשַׁמָּשׁ אֶחָד הַמְקַבֵּל מֵאָה סוּ! וּמְשָׁרֵת בַּיִת הַמְקַבֵּל תִּשְׁעִים לִטְרָה לְשָׁנָה! אַרְבָּעָה טַבָּחִים שֶׁמַּשְׂכֻּרְתָּם לְשָׁנָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים לִטְרָה! וְנוֹסָף עַל אֵלֶּה רַקָּח לְצָלִי, רַקָּח לְמָרָק, רַקָּח לְרֹטֶב, רַב טַבָּחִים אֶחָד, אֻמָּן לְנֶשֶׁק אֶחָד, שְׁנֵי מְחַמְּרִים שֶׁשְּׂכָרָם עֶשֶׂר לִטְרָאוֹת לְחֹדֶשׁ! שְׁנֵי מְשָׁרְתֵי מִטְבָּח בִּשְׁמוֹנָה לִטְרָאוֹת! סַיָּס אֶחָד וּשְׁנֵי סְגָנִים לַסַּיָּס – עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע לִטְרָאוֹת לְחֹדֶשׁ! פְּקִיד אֻרְוָה אֶחָד, אוֹפֵה פַּשְׁטִידוֹת אֶחָד, אוֹפֵה לֶחֶם אֶחָד, שְׁנֵי עֶגְלוֹנִים שֶׁשְּׂכָרָם שִׁשִּׁים לִטְרָה לְשָׁנָה! וְנַפָּח הַמְּקַבֵּל עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ לִטְרָאוֹת לְשָׁנָה! וְשַׂר הָאוֹצָרוֹת הַמְקַבֵּל אֶלֶף וּמָאתַיִם לִטְרָה לְשָׁנָה! וְהַמַּשְׁגִּיחַ הַמְּקַבֵּל חֲמֵשׁ מֵאוֹת לִטְרָה!… מִי יִמְנֶה אֶת כָּל אֵלֶּה! הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה שִׁגָּעוֹן! פַּזְרָנוּת זוֹ שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִים לְגַבֵּי מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת מְרוֹשֶׁשֶׁת אֶת צָרְפַת! כָּל אוֹצְרוֹת הַלוּבְר לֹא יִמְצְאוּ לָנוּ אִם נוֹסִיף לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַבִּזְבּוּז! יָבוֹא יוֹם וְנִצְטָרֵךְ לִמְכֹּר אֶת כְּלֵי הַשֻּׁלְחָן! בְּעוֹד שָׁנָה, אִם יְחַיֵּנוּ הַשֵּׁם (כָּאן גִּלָּה לְרֶגַע אֶת רֹאשׁוֹ), נִהְיֶה אֲנוּסִים לִשְׁתּוֹת אֶת סַמֵּי הָרְפוּאָה מִתּוֹךְ כּוֹס שֶׁל בְּדִיל!”

מִדֵּי דַבְּרוֹ נָתַן אֶת עֵינָיו בִּגְבִיעַ הַכֶּסֶף שֶׁהִתְנוֹצֵץ עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן. הוּא הִשְׁתַּעֵל וְהוֹסִיף לְדַבֵּר:

“מָרָן אוֹלִיבְיֶה, הַנְּסִיכִים אֲשֶׁר מִמְשָׁל רַב בְּיָדָם, כְּגוֹן מְלָכִים וְקֵיסָרִים, אָסוּר לָהֶם לְהַנְהִיג בְּבֵיתָם עֲשִׁירוּת מֻפְרֶזֶת; כֵּיוָן שֶׁמֵּהֶם עֲלוּלָה מִדָּה רָעָה זוֹ לָצֵאת וּלְהִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי כָּל הָאֶרֶץ. – שְׁמָעֵנִי אֵפוֹא וְאַגִּיד לְךָ, מָרָן אוֹלִיבְיֶה, שִׁעוּר הַהוֹצָאוֹת שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וְרַב מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. הַדָּבָר רַע בְּעֵינֵינוּ, אִי שָׁמָיִם! הֲרֵי עַד לִשְׁנַת 79 לֹא עָלָה סְכוּם הַהוֹצָאוֹת לְיוֹתֵר מְשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף לִטְרָאוֹת; בִּשְׁנַת 80 עָלוּ הַהוֹצָאוֹת לְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּתְשַׁע־עֶשְׂרֵה לִטְרָאוֹת… הַמִּסְפָּרִים שְׁמוּרִים אִתִּי בְּמֹחִי… בִּשְׁנַת 81 – שִׁשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים לִטְרָה; וְהַשָּׁנָה, יָכֹל אֲנִי לְהִשָּׁבַע עַל כָּךְ, נוֹצִיא שְׁמוֹנִים אֶלֶף לִטְרָה! בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע שָׁנִים גָּדְלוּ הַהוֹצָאוֹת פִּי שְׁנַיִם! נוֹרָא וְאָיֹם!”…

הוּא נִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע מִתּוֹךְ קֹצֶר נְשִׁימָה, אַחֲרֵי כֵן הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּכָעַס:

“אֲנִי רוֹאֶה מִסְּבִיבִי רַק אֲנָשִׁים הַמִּתְפַּטְּמִים בִּזְכוּת רְזוֹנִי, הֵם יוֹנְקִים אֶת כְּסָפַי מִכָּל בַּדֵּי עוֹרִי!”

אִישׁ מִן הָעוֹמְדִים לֹא פָּצָה אֶת פִּיו לְדַבֵּר. זֶה הָיָה מִין נַחְשׁוֹל שֶׁל כַּעַס שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא שְׁתִיקָה. הַמֶּלֶךְ הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“וְכָךְ הַדָּבָר גַּם בְּנוֹגֵעַ לְאוֹתוֹ כְּתָב־בַּקָּשָׁה לָטִינִי שֶׁנִּתְקַבֵּל מִן הַבָּרוֹנִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲחֻזּוֹת שֶׁל צָרְפַת – כִּי נוֹאִיל לְחַדֵּשׁ אֶת הַמִּשְׂרוֹת הָרָמוֹת כִּבְיָכֹל שֶׁל הַמַּלְכוּת. לֹא מִשְׂרוֹת, אֶלָּא חֶסְרוֹנוֹת! כָּל מִשְׂרָה כָּזוֹ מְחַסֶּרֶת! אִי לָכֶם, אֲדוֹנִים! אוֹמְרִים אַתֶּם כִּי אֵין אֲנַחְנוּ רְאוּיִם לְשֵׁם מֶלֶךְ, הוֹאִיל וּמֶמְשַׁלְתֵּנוּ הִיא dapifero nullo, buticulario nullo¹⁶⁹, חֵי אֱלֹהִים! עוֹד תִּרְאוּ וְתִוָּכְחוּ כִּי מִמְשַׁל מְלָכִים אָנוּ מוֹשְׁלִים!”

הוּא הִצְטַחֵק לְזֵכֶר הַשִּׁלְטוֹן הַגָּדוֹל שֶׁבְּיָדוֹ, נִתְפַּיֵּס בְּמִקְצָת וּפָנָה אֶל הַצִּירִים מִפְלַנְדְּרִיָּה:

“שִׂים אֶל לֵב, אַבָּא גִילְיוֹם – רַב־הָאוֹפִים, רַב־הַמַּשְׁקִים, רַב־הַחַדְרָנִים, רַב הַמְשָׁרְתִים – כָּל אֵלֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד נַעַר מְשָׁרֵת אֶחָד. שְׁמֹר בְּלִבְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אַבָּא קֹפֶּנוֹל. הַלָּלוּ אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם תּוֹעֶלֶת. וּכְשֶׁהֵם שוֹהִים לָרִיק בְּקִרְבַת הַמֶּלֶךְ, דּוֹמִים הֵם בְּעֵינַי לְאַרְבַּעַת אֲבוֹת הָאֶבַנְגֶּלְיוֹן הַתּוֹמְכִים אֶת לוּחַ הַשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בָּאַרְמוֹן – אֵלֶּה שֶׁפִילִיף בְּרִיל חִדֵּשׁ עַכְשָׁו אֶת צוּרָתָם. הֵם מְצֻפִּים זָהָב, אֲבָל אֵינָם מוֹרִים אֶת הַשָּׁעוֹת; וְהַמָּחוֹג אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם.”

הוּא נִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע, אַחֲרֵי כֵן נִעֲנַע רֹאשׁ הַשֵּׂיבָה שֶׁלּוֹ וְהוֹסִיף לְדַבֵּר:

“הוֹ! הוֹ! בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, לֹא אֶהְיֶה, כְּמוֹ פִילִיף בְּרִיל וְלֹא אֲצַפֶּה שׁוּב זָהָב אֶת רוֹזְנַי הַגְּדוֹלִים! קְרָא אֶת מְגִלָּתְךָ, אוֹלִיבְיֶה.”

הָאִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ קָרָא לוֹ בְּשֵׁם אוֹלִיבְיֶה, לָקַח בְּיָדוֹ אֶת הַמַּחְבֶּרֶת וְהִתְחִיל שׁוּב קוֹרֵא בְּקוֹל רָם.

“… לְאָדָם טֶנוֹן, פָּקִיד לִשְׁמִירַת הַחוֹתָמוֹת בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן בְּפָרִיס: שְׂכַר הַכֶּסֶף, הָעִבּוּד וְהַפִּתוּחַ שֶׁל הַחוֹתָמוֹת הַחֲדָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּמְקוֹם הַיְשָׁנִים, לְאַחַר שֶׁהַלָּלוּ יָצְאוּ מִתּוֹךְ שִׁמּוּשׁ בִּגְלַל צוּרָתָם הַמְּחוּקָה וּבִגְלַל יָשְׁנָם – שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה לִטְרָאוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס.”

“לְגִילְיוֹם פְרֶר שֻׁלֵּם סְכוּם שֶׁל אַרְבַּע לִטְרָאוֹת וְאַרְבָּעָה סוּ בְּכֶסֶף פָּרִיס – שְׂכַר עֲבוֹדָה וְהוֹצָאוֹת עַל שְׁמִירָתָן וְכַלְכָּלָתָן שֶׁל יוֹנֵי הַשׁוֹבַכִּים הַשְּׁנַיִם הַנִּמְצָאִים בַּחֲצַר בֵּית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַפַּרְלָמֶנְט, לְמֶשֶׁךְ הֶחֳדָשִׁים יָנוּאַר, פֶבְּרוּאַר וּמֶרְץ שָׁנָה זוֹ; הנ”ל הוֹצִיא בְּסַךְ־הַכֹּל שִׁשָּׁה קַבִּים שְׂעוֹרִים.

“לְנָזִיר פְרַנְצִיסְקָנִי אֶחָד, דְּמֵי קַבָּלַת וִדּוּי מֵאֵת פּוֹשֵׁעַ – אַרְבָּעָה סוּ בְּכֶסֶף פָּרִיס.”

הַמֶּלֶךְ הִקְשִׁיב מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. מִזְּמָן לִזְמָן הֶעֱלָה גְנִיחַת שִׁעוּל; וְאָז הָיָה מַגִּישׁ אֶל פִּיו אֶת הַגָּבִיעַ וְהָיָה מֵטִיל אֶל קִרְבּוֹ לְגִימָה מִתּוֹךְ הַעֲוָיַת פָּנִים.

"בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, בִּפְקֻדַּת בֵּית הַמִּשְׁפָּט, הֻכְרְזוּ לְקוֹל תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת בְּחוּצוֹת פָּרִיס חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ הַכְרָזוֹת פֻּמְבִּיּוֹת. הַחֶשְׁבּוֹן לֹא נֶעֱרַךְ עֲדָיִן.

“לַחֲפִירוֹת וְחִפּוּשִׁים בִּמְקוֹמוֹת מְסֻיָּמִים, בְּפָרִיס וּמִחוּץ לְפָרִיס, שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּמַטָּרָה לִמְצֹא אוֹצָרוֹת טְמוּנִים בָּאֲדָמָה וְלֹא הֵבִיאוּ שׁוּם תּוֹצָאוֹת – אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ לִטְרָאוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס.”

“מְאַבְּדִים דִּינָר וּמוֹצְאִים פְּרוּטָה!” הִפְטִיר הַמֶּלֶךְ.

“עַל שֶׁהִתְקִינוּ שֵׁשׁ זְגוּגִיּוֹת לְבָנוֹת בְּחַלּוֹנוֹת בֵּית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַפַּרְלָמֶנְט, בִּמְקוֹם שָׁם נִמְצָא כְּלוּב הַבַּרְזֶל – שְׁלשָׁה־עָשָׂר סוּ. – דְּמֵי הָאֶשְׁנָב שֶׁנִּקְרַע לְבֵיבָר הַחַיּוֹת, לְפִי פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ, וְהֻתְקַן וְקֻשַּׁט בְּאַרְבָּעָה שִׁלְטֵי נֶשֶׁק שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ וְעֻטַּר סָבִיב סָבִיב בְּזֵר שֶׁל פִּתּוּחֵי וְרָדִים – שֵׁשׁ לִטְרָאוֹת. – דְּמֵי שְׁנֵי שַׁרְוֻלִּים חֲדָשִׁים שֶׁהִתְקִינוּ לְחֻלְצַת הַמֶּלֶךְ – עֶשְׂרִים סוּ. – דְּמֵי קֻפְסַת שֶׁמֶן, לִהְיוֹת מִשְׁחָה לְנַעֲלֵי הַמֶּלֶךְ – חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה פְּרוּטוֹת. – תִּקּוּן הַדִּיר בִּשְׁבִיל הַחֲזִירִים הַשְּׁחוֹרִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ – שְׁלשִׁים לִטְרָה בְּכֶסֶף פָּרִיס. – שְׂכַר מְחִיצוֹת וּקְרָשִׁים וּדְלָתוֹת שְׁכוּבוֹת בְּבֵיבַר הָאֲרָיוֹת שֶׁבְּסֶן־פּוֹל – עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם לִטְרָאוֹת.”

“בְּנֵי שַׁחַץ אֵלֶּה עוֹלִים לִי בְּהוֹן רַב,” אָמַר לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, “אֲבָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; מֻתָּר לוֹ לַמֶּלֶךְ שֶׁיְּגַדֵּל תִּפְאֶרֶת כָּזוֹ בְּבֵיתוֹ. יֵשׁ לִי שָׁם לָבִיא אֶחָד אַדִּיר שֶׁצִּבְעוֹ אָדֹם־צָהֹב, וְהַלָּז חָבִיב עָלַי בִּגְלַל הִתְנַהֲגוּתוֹ הַנָּאָה… הֲרָאִיתָ אֶת הָאֲרִי הַזֶּה, מָרָן גִילְיוֹם? חוֹבָה הִיא עַל הַשַּׁלִּיטִים שֶׁיַּחֲזִיקוּ בְּבֵיתָם חַיּוֹת נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה. יָאֶה לָהֶם לַמְּלָכִים שֶׁכַּלְבֵיהֶם יִהְיוּ אֲרָיוֹת וַחֲתוּלֵיהֶם נְמֵרִים. הַנִּשְׂגָּב הוֹלֵם אֶת הַמַּלְכוּת. בִּתְקוּפַת הָאֱלִילוּת שֶׁל יֻפִּיטֶר נָהֲגוּ הַמְּלָכִים לְהַקְדִּישׁ לְבָתֵּי הָאֵלִים מֵאָה אֲרָיוֹת וּמֵאָה נְשָׁרִים כְּנֶגֶד מֵאָה שְׁוָרִים וּמֵאָה צֹאן שֶׁל עַם הָאָרֶץ. מִנְהַג פְּרָאִים וּמִנְהָג יָפֶה עַד מְאֹד. מַלְכֵי צָרְפַת רְגִילִים הָיוּ תָּמִיד בְּחַיּוֹת שַׁחַץ כָּאֵלֶּה. מִכָּל מָקוֹם יוֹדֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי אָנֹכִי בִּזְבַּזְתִּי לְשֵׁם כָּךְ פָּחוֹת מִן הַמְּלָכִים שֶׁהָיוּ לְפָנַי וְכִי יִצְרִי לֹא הִשִּׁיאַנִי לְהַרְבּוֹת לִי אֲרָיוֹת וְדֻבִּים וּפִילִים וּבַרְדְּלֵסִים… קְרָא הָלְאָה, אוֹלִיבְיֶה. בְּחֶפְצֵנוּ הָיָה לְהַגִּיד אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לִידִידֵינוּ אֲשֶׁר מִפְלַנְדְּרִיָּה.”

גִילְיוֹם רִים הֶחֱוָה קִדָּה עֲמֻקָּה, וְאוּלָם קֹפֶּנוֹל לֹא הֵסִיר מֵעַל פַּרְצוּפוֹ אֶת אֲרֶשֶׁת הַזַּעַף וּמַרְאֵהוּ הָיָה כְּאַחַד הַדֻּבִּים אֲשֶׁר הוֹד מַלְכוּתוֹ נָשָׂא עֲלֵיהֶם אֶת דְּבָרָיו. הַמֶּלֶךְ לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּכָךְ. אוֹתוֹ רֶגַע טָעַם מִן הַשִּׁקּוּי אֲשֶׁר בַּגָּבִיעַ וְשָׁב וְיָרַק אֶת לְגִימָתוֹ מִתּוֹךְ אֲמִירַת דְּבָרִים: “מַה תָּפֵל הַמַּשְׁקֶה!” בַּעַל הַמְּגִלָּה הִמְשִׁיךְ אֶת קְרִיאָתוֹ:

“דְּמֵי כַּלְכָּלָה לְחַמְסָן אֶחָד הַיּוֹשֵׁב זֶה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים אָסוּר בְּבֵית מִפְשַׁט הַנְּבֵלוֹת וּמְחַכֶּה לִגְזָר דִּינוֹ – שֵׁשׁ לִטְרָאוֹת וְאַרְבָּעָה סוּ.”

“מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?” הִפְסִיק הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי אוֹלִיבְיֶה; “לָמָּה מְפַזְּרִים אֹכֶל לְמִי שֶׁרָאוּי לִתְלִיָּה? חֵי אֱלֹהִים! מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא אוֹצִיא אַף סוּ אֶחָד לְכַלְכָּלָה זוֹ… אוֹלִיבְיֶה, תּוֹאֶל נָא לְהִתְיָעֵץ בְּעִנְיָן זֶה עִם מַר אֶסְטוּטְוִי, וְעוֹד הָעֶרֶב תְּסַדְּרוּ אֵרוּשִׂין בֵּין בַּר־נַשׁ זֶה וְהַגַּרְדֹּם… קְרָא הָלְאָה.”

אוֹלִיבְיֶה עָשָׂה סִמָּן בָּאֲגֻדָּל לְיַד סְעִיף הָאַסִּיר, וְהוֹסִיף לְהַקְרִיא:

“לְהֶנְרִיֶּה קוּזֶן, הַתַּלְיָן לְיַד בֵּית הַמִּשְׁפָּט לְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּפָרִיס, יְשֻׁלַּם שִׁשִּׁים סוּ בְּכֶסֶף פָּרִיס, לְפִי הַרְשָׁאָה וְהַחְלָטָה מִצַּד כְּבוֹד הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן, כְּדֵי שֶׁאוֹתוֹ הֶנְרִיֶּה קוּזֶן יִקְנֶה חֶרֶב מִדּוֹת לְצָרְכֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט וִיהֵא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהָמִית בִּכְרִיתַת רֹאשׁ אֶת הַפּוֹשְׁעִים שֶׁנִּתְחַיְּבוּ מִיתָה עַל יְדֵי בֵּית הַדִּין; וּכְדֵי שֶׁיִקְנֶה נְדָן וּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַשַּׁיָּכִים לְכָךְ; וְשֶׁיַּתְקִין מֵחָדָשׁ אֶת חֶרֶב הַהֲרֵגָה הַיְּשָׁנָה, זוֹ שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְנִפְגְּמָה בִּשְׁעַת כְּרִיתַת הָרֹאשׁ שֶׁל הָאָדוֹן לוּאִי מִלּוּקְסֶנְבּוּרְג, כְּפִי שֶׁאוֹתָהּ חֶרֶב מְעִידָה עַל עַצְמָהּ…”

הַמֶּלֶךְ הִפְסִיק אֶת דִּבְרֵי הַקּוֹרֵא. “דַּיֵּנִי; אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה אֵין דַּרְכִּי לְקַמֵּץ. וּמֵעוֹלָם לֹא הִתְחָרַטְתִּי עַל כָּךְ… קְרָא הָלְאָה.”

“דְּמֵי בִּנְיָן שֶׁל סוּגָר גָּדוֹל וְחָדָשׁ…”

“הוֹ!” קְרָא הַמֶּלֶךְ וְאָחַז בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת יְדוֹת הַכִּסֵּא, “עַכְשָׁו נִתְחַוֵּר לִי כִּי בְּבוֹאִי הַפַּעַם לְבַסְטִילְיָה הָיָה בְּדַעְתִּי לְהַתְקִין אֵיזֶה עִנְיָן… כַּתֵּר זְעֵיר, מָרָן אוֹלִיבְיֶה. רוֹצֶה אֲנִי לִרְאֹת בְּמוֹ עֵינַי אֶת הַכְּלוּב הַזֶּה. תּוּכַל לִקְרֹא לְפָנַי אֶת פָּרָשַׁת הַהוֹצָאוֹת בִּזְמַן הַבְּדִיקָה… רַבּוֹתַי אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה, בּוֹאוּ וְתִרְאוּ אֶת הַדָּבָר; יֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם חִדּוּשׁ.”

הוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ, סָמַךְ אֶת עַצְמוֹ עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא, רָמַז לָאִישׁ הָעוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת, שֶׁנִּרְאָה כְּאִלֵּם, כִּי יֵלֵךְ לְפָנָיו, רָמַז רֶמֶז שֵׁנִי לְאַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה כִּי יֵלְכוּ אַחֲרָיו, – וְיָצָא מִן הֶחָדֶר.

מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת נִלְווּ אֶל הַמֶּלֶךְ בְּנֵי־לְוָיָה חֲדָשִׁים: אֲנָשִׁים נוֹשְׂאֵי נֶשֶׁק, הַמְכֻסִּים שִׁרְיוֹנֵי בַּרְזֶל מֵרֹאשָׁם וְעַד כַּף רַגְלָם וּנְעָרִים מְשָׁרְתִים שֶׁנָּשְׂאוּ בִּידֵיהֶם לַפִּידֵי שַׁעֲוָה. הַתַּהֲלוּכָה הִתְנַהֲלָה כַּמָּה זְמָן עַל פְּנֵי הַצְּרִיחַ שֶׁהָיָה חָצוּי עַד לְמַעֲבֶה הַקִּירוֹת עַל יְדֵי מִסְדְּרוֹנִים וּמַדְרֵגוֹת. הַמְפַקֵּד שֶׁל הַבַּסְטִילְיָה צָעַד בָּרֹאשׁ וְהָיָה מְצַוֶּה לִפְתֹּחַ אֶת הַדְּלָתוֹת בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן וְהַחוֹלֶה שֶׁהָלַךְ כָּפוּף וְהָיָה מִשְׁתַּעֵל מִתּוֹךְ הֲלִיכָה.

לְיַד כָּל פֶּתַח וּפֶתַח הָיוּ כֻּלָּם כּוֹפְפִים אֶת רָאשֵׁיהֶם, חוּץ מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁהָלַךְ שְׁחוֹחַ מִזִּקְנָה.

“הְמְ!” רָטַן הַמֶּלֶךְ בְּפִיו הָרֵיק מִשִּׁנַּיִם, “אָנוּ מְתֻקָּנִים כָּל צָרְכֵּנוּ כְּדֵי לָבוֹא בְּשַׁעַר הַקֶּבֶר – הוּא הַשַּׁעַר הַנָּמוּךְ שֶׁאֵין בָּאִים בּוֹ אֶלָּא בִּכְפִיפָה.”

לְבַסּוֹף, לְאַחֵר שֶׁעָבְרוּ דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָיְתָה עֲמוּסָה מַנְעוּלִים רַבִּים עַד מְאֹד וְהָיָה צֹרֶךְ לִשְׁהוֹת עִם פְּתִיחָתָהּ כְּרֶבַע שָׁעָה, נִכְנְסוּ לְאוּלָם גָּדוֹל, גָּבֹהַּ וּמְקֻמָּר, וּבְאֶמְצַע הָאוּלָם הַזֶּה לְאוֹר הַלַּפִּידִים עֶצֶם מְעֻקָּב בָּנוּי קִירוֹת וְעָשׂוּי בַּרְזֶל וְעֵצִים. תּוֹכוֹ הָיָה נָבוּב. זֶה הָיָה סוּגָר נוֹרָא, אֶחָד מֵרַבִּים, שֶׁשִּׁמֵּשׁ מְקוֹם כֶּלֶא לְאַסִּירֵי מַלְכוּת, וְהָיָה נִקְרָא בְּפִי הָעָם בְּשֵׁם “הַפְּעוֹטָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ”. בְּקִירוֹת הָאֲבָנִים הָיוּ קְרוּעִים שְׁנַיִם שְׁלשָׁה אֶשְׁנַבִּים קְטַנִּים, שֶׁהָיוּ מְסֻיָּגִים בִּרְצוּעוֹת עָבוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּזְגוּגִיּוֹתֵיהֶם לֹא נִרְאוּ כִּמְעַט לָעָיִן. הַדֶּלֶת הָיְתָה כְּעֵין לוּחַ אֶבֶן גָּדוֹל וְחָלָק, דּוֹמָה לְדֶלֶת שֶׁל קֶבֶר, – אַחַת הַדְּלָתוֹת שֶׁאֵינָן מְשַׁמְּשׁוֹת אֶלָּא לִכְנִיסָה. וְאוּלָם הַנִּקְבָּר הָיָה כָּאן יְצוּר חַיִּים. הַמֶּלֶךְ הִתְחִיל מְהַלֵּךְ סְחוֹר סְחוֹר לַבִּנְיָן הַקָּטֹן כְּשֶׁהוּא בּוֹחֵן אֶת זֶה הֵיטֵב בְּעֵינָיו, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אוֹלִיבְיֶה צוֹעֵד בְּעִקְּבוֹתָיו וְקוֹרֵא בְּקוֹל רָם מֵעַל הַמְּגִלָּה:

“… דְּמֵי בִּנְיָן שֶׁל סוּגָר גָּדוֹל וְחָדָשׁ, מַעֲשֵׂה עֵץ בְּקוֹרוֹת עָבוֹת וּסְדָנִים וַאֲדָנִים, קָטְרוֹ תֵּשַׁע רֶגֶל לָאֹרֶךְ וּשְׁמוֹנֶה רֶגֶל לָרֹחַב וְגָבְהוֹ מִן הָרִצְפָּה וְעַד הַתִּקְרָה שֶׁבַע רֶגֶל, מְשֻׁפֶּה וּמְצֻפֶּה בְּלוּחוֹת בַּרְזֶל, מֻצָּב בְּאַחַד הַחֲדָרִים הַנִּמְצָאִים בַּצְּרִיחַ שֶׁבִּמְצוּדַת סֶנְט־אַנְטוּאַן וּבוֹ כָּלוּא וְאָסוּר, לְפִי פְּקֻדַּת אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אֶחָד אַסִּיר שֶׁהָעֳבַר מִן הַסּוּגָר הַיָּשָׁן, הָרָעוּעַ וְהַמָּט לִנְפֹּל – לְאוֹתוֹ סוּגָר חָדָשׁ הוֹצִיאוּ קוֹרוֹת תִּקְרָה תִּשְׁעִים וָשֵׁשׁ, קוֹרוֹת קִיר חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם וַאֲדָנִים עֲשָׂרָה, כָּל אֶחָד שְׁלשָׁה קָנִים אָרְכּוֹ; וְתִשְׁעָה־עָשָׂר חָרָשֵׁי עֵצִים עָשׂוּ עֶשְׂרִים יוֹם מְלָאכָה בַּחֲצַר הַבַּסְטִילְיָה לְהָכִין אֵת כָּל מַעֲשֵׂה הָעֵץ – בַּמַּקְצוּעָה וּבַמְּחוּגָה וּבַמַּשּׂוֹר…”

“הָעֵצִים הֵם חֲזָקִים, עֲצֵי אַלּוֹנִים מִן הַמִּבְחָר,” אָמַר הַמֶּלֶךְ וְהֵקִישׁ בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל פָּנַי הַקּוֹרוֹת.

“… יָצְאוּ לִמְלָאכָה בְּבִנְיַן סוּגָר זֶה,” הוֹסִיף אוֹלִיבְיֶה לִקְרֹא, “מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים לוּחוֹת בַּרְזֶל עָבִים, בְּנֵי תֵּשַׁע וּשְׁמוֹנֶה רֶגֶל, חוּץ מִלּוּחוֹת בַּרְזֶל שֶׁל אֹרֶךְ מָצוּי וְחוּץ מֵחִשּׁוּקִים וִיתֵדוֹת וּכְרִיכוֹת בַּרְזֶל שֶׁהִתְקִינוּ בָּהֶם אֶת הַלּוּחוֹת; וְכָל מַעֲשֵׂה הַבַּרְזֶל מִשְׁקָלוֹ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ לִטְרָאוֹת; נוֹסָף עַל אֵלֶּה שְׁמוֹנָה סְלִילֵי בַּרְזֶל גְּדוֹלִים לְחַבֵּר אֶת הַסּוּגָר הנ”ל לִמְקוֹמוֹ, וְעוֹד מְחַבְּרוֹת וּמַסְמְרוֹת, הַכֹּל יַחַד בַּרְזֶל מָאתַיִם שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה לִטְרָה, חוּץ מִן הַבַּרְזֶל שֶׁיָּצָא לְשִׂבְכוֹת הַחַלּוֹנוֹת וּלְמוֹטוֹת הַדֶּלֶת בְּאוֹתוֹ חֶדֶר שֶׁשָּׁם נִמְצָא הַסּוּגָר, וְחוּץ מִכַּמָּה דְבָרִים אֲחֵרִים…"

“כַּמָּה בַּרְזֶל הוֹצִיאוּ כְּדֵי לִכְלֹא רוּחַ אֶחָד הַחוֹרֵג מִמַּסְגְּרוֹתָיו!” אָמַר הַמֶּלֶךְ.

“… וּבִשְׂכַר כָּל אֵלֶּה שֻׁלֵּם שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה לִטְרָה וְשֶׁבַע אֲגוֹרוֹת.”

“רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם!” קָרָא הַמֶּלֶךְ.

לַקְּרִיאָה הַזֹּאת, שֶׁהָיְתָה שְׁגוּרָה עַל פִּיו שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, נִתְעוֹרֵר, כַּנִּרְאֶה, אֵיזֶה אִישׁ בְּתוֹךְ הַסּוּגָר; עֲלֵה קוֹל צִלְצוּל כְּבָלִים הַנִּגְרָרִים עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה וְנִשְׁמַע קוֹל רָפֶה אֲשֶׁר כְּאִלּוּ שָׂח מִנִּי קֶבֶר: “אֲדוֹנִי! אֲדוֹנִי! חוּס וְרַחֵם!” הָאִישׁ הַדּוֹבֵר נִשְׁאַר סָמוּי מִן הָעָיִן.

“שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה לִטְרָה וְשֶׁבַע אֲגוֹרוֹת!” עָנָה לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר אַחֲרֵי אוֹלִיבְיֶה.

וְקוֹל הַתַּמְרוּרִים, שֶׁעָלָה מִן הַסּוּגָר, כָּפָה כְּעֵין קִפָּאוֹן עַל כָּל הַנִּצָּבִים, וַאֲפִילוּ עַל מָרָן אוֹלִיבְיֶה. וְרַק הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּלֹא שׁוֹמֵעַ. הוּא צִוָּה לְאוֹלִיבְיֶה שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת קְרִיאָתוֹ, וְהוּא עַצְמוֹ הוֹסִיף לִבְדֹּק בְּקֹר־רוּחַ אֶת הַסּוּגָר.

… וְעוֹד בַּנַּאי אֶחָד עָשָׂה אֶת הַחוֹרִים לְשִׂבְכוֹת הַחַלּוֹנוֹת וְהִתְקִין אֶת הָרִצְפָּה, הוֹאִיל וְרִצְפָּה זוֹ לֹא יָכְלָה שְׁאֵת אֶת הַסּוּגָר הַכָּבֵד מִדַּי, וְהַלָּז קִבֵּל בִּשְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע לִטְרָאוֹת וְאַרְבָּעָה־עָשָׂר סוּ בְּכֶסֶף פָּרִיס…"

שׁוּב עָלָה הַקּוֹל הַגּוֹנֵחַ.

“חוּס וְרַחֵם, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! נִשְׁבַּעְתִּי בְּכָל קֹדֶשׁ כִּי הַחַשְׁמַן מֵאַנְגֶ’ר עָשָׂה אֶת דְּבַר הַבְּגִידָה וְלֹא אָנֹכִי.”

“זוֹהִי חֻצְפָּה יְתֵרָה מִצַּד הַבַּנַּאי!” אָמַר הַמֶּלֶךְ. “קְרָא הָלְאָה, אוֹלִיבְיֶה.”

וְאוֹלִיבְיֶה הִמְשִׁיךְ אֶת קְרִיאָתוֹ:

“לַנַּגָּר, דְּמֵי חַלּוֹנוֹת וּמִטּוֹת וְכִסֵּא מְנֻקָּב וּשְׁאָר דְּבָרִים אֲחֵרִים – עֶשְׂרִים לִטְרָה וּשְׁנֵי סוּ בְּכֶסֶף פָּרִיס…”

וְאַף הַקּוֹל הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“אֲהָהּ! אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! הַאֻמְנָם לֹא תִּתֵּן אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לִדְבָרַי? אֲנִי נִשְׁבָּע בְּכָל קֹדֶשׁ כִּי לֹא אָנֹכִי הוֹדַעְתִּי אֶת הַדָּבָר בְּמִכְתָּב לַדֻּכָּס מִגּוֹאֶן, אֶלָּא הָאָדוֹן הַחַשְׁמַן לְבֵית בָּלוּ!”

“הַנַּגָּר קִבֵּל מְחִיר יָקָר,” הִפְטִיר הַמֶּלֶךְ. “הֲגָמַרְתָּ אֶת הַכֹּל?”

“עֲדַיִן לֹא גָמַרְתִּי, אֲדוֹנִי… לַזַּגָּג, דְּמֵי חַלּוֹנוֹת הַחֶדֶר הנ”ל, אַרְבָּעִים וְשִׁשָׁה סוּ וּשְׁמוֹנֶה אֲגוֹרוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס."

“חוּס וְרַחֵם, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! הַמְּעַט הַדָּבָר כִּי נָתְנוּ אֶת נַחֲלוֹתַי לַשּׁוֹפְטִים אֲשֶׁר חָרְצוּ עָלַי מִשְׁפָּט, אֶת כְּלֵי שֻׁלְחָנִי לָאָדוֹן לְבֵית טוֹרְסִי, אֶת בֵּית עֵקֶד סְפָרַי לְמָרָן דּוֹרִי אוֹל וְאֶת שְׁטִיחַי לְמוֹשֵׁל רוּסִילְיוֹן? אֵין בִּי כָּל אָשָׁם. זֶה לִי אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁאֲנִי מִתְנַוֵּן בְּסוּגֵר בַּרְזֶל. רַחֵם עָלַי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! וֵאלֹהִים יִגְמֹל לְךָ בְּעַד פָּעָלְךָ הַטּוֹב.”

“מָרָן אוֹלִיבְיֶה,” אָמַר הַמֶּלֶךְ, “נָקְבָה לִי אֶת הַסְּכוּם הַכּוֹלֵל”.

“שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע לִטְרָאוֹת, שְׁמוֹנָה סוּ וְשָׁלשׁ אֲגוֹרוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס.”

“חֵי אֱלֹהִים!” קָרָא הַמֶּלֶךְ, “הֲרֵי זֶה סוּגָר מְגֻנֶּה עַד מְאֹד!”

הוּא חָטַף אֶת הַמַּחְבֶּרֶת מִידֵי מָרָן אוֹלִיבְיֶה וְהִתְחִיל בְּעַצְמוֹ מְחַשֵּׁב אֶת הַמִּסְפָּרִים, כְּשֶׁהוּא מוֹנֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וּבוֹחַן חֲלִיפוֹת אֶת הָרְשִׁימָה וְאֶת הַסּוּגָר. אוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע קוֹל הָאַסִּיר הַמִּתְיַפַּח בְּבֶכִי. נוֹרָא הָיָה לִשְׁמֹעַ בְּכִי זֶה בְּמַאְפֵּלְיַת הַכֶּלֶא, וְהַנִּצָּבִים מִסָּבִיב הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וּפְנֵיהֶם הֶחֱוִירוּ.

“זֶה לִי אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! לְמִן הַחֹדֶשׁ אַפְּרִיל 1469. הַטֵּה אֹזֶן לִדְבָרַי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הִשְׁבַּעְתִּיךָ בְּשֵׁם אֱלֹהִים! כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים הִתְעַנַּגְתָּ, הוֹד מַלְכוּת, עַל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. הַאֻמְנָם נִגְזַר עָלַי כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת אֶת אוֹר הַיּוֹם? חוּסָה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! חָנֵּנִי בְּרֹב רַחֲמֶיךָ! הָרַחֲמָנוּת הִיא מִדָּה טוֹבָה לַמְּלָכִים, בִּזְכוּתָהּ הֵם גּוֹבְרִים עַל הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁל הַכָּעַס. הַאֻמְנָם תְּדַמֶּה, הוֹד מַלְכוּת, כִּי מֶלֶךְ הַהוֹלֵךְ לָמוּת יִשְׂבַּע רָצוֹן אִם יִזְכֹּר כִּי מִלֵּא אֶת סְאַת הָעֳנָשִׁין לְכָל הַחוֹטְאִים, בְּלִי הַחֲסֵר דָּבָר? וּמִלְּבַד זֹאת, אֲדוֹנִי, לֹא אָנֹכִי אָשֵׁם בְּמַעֲשֶׂה הַבְּגִידָה, כִּי אִם הָאָדוֹן מֵאַנְגֶ’ר. וְאָנֹכִי נוֹשֵׂא בְּרַגְלַי כַּבְלֵי בַּרְזֶל עֲצוּמִים בְּצֵרוּף כַּדּוּר בַּרְזֶל הַכָּבֵד הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדָּי. שְׁמַע קוֹלִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! רַחֲמֵנִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ!”

“אוֹלִיבְיֶה,” אָמַר הַמֶּלֶךְ וְנִעֲנַע רֹאשׁוֹ כְּמִתְרַעֵם, “רוֹאֶה אֲנִי כִּי חָבִית שֶׁל גֶּפֶס הֶעֱלוּ לִי בְּעֶשְׂרִים סוּ, וַהֲרֵי מְחִירָהּ שֶׁל זוֹ הוּא רַק שְׁנֵים־עָשָׂר סוּ. תּוֹאֶל נָא לְתַקֵּן אֶת הַטָּעוּת שֶׁבְּחֶשְׁבּוֹן זֶה, אוֹלִיבְיֶה.”

הוּא פָּנָה עֹרֶף לַסּוּגָר וְעָמַד לָצֵאת מִן הֶחָדֶר. הָאַסִּיר הָאֻמְלָל הִכִּיר לְפִי הַלַּפִּידִים וְהַקּוֹלוֹת הַמִּתְרַחֲקִים, כִּי הַמֶּלֶךְ עָבַר מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.

“אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!” צָעַק הָאַסִּיר בְּקוֹל מָלֵא יֵאוּשׁ. הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה שׁוּב עַל מַסְגֵּר, עֵינָיו לֹא רָאוּ עוֹד שׁוּם דָּבָר וּלְאָזְנָיו הִגִּיעַ רַק הַקּוֹל הַגַּס שֶׁל הַשּׁוֹמֵר אֲשֶׁר טִפֵּל בִּסְגִירַת הַדֶּלֶת וּפִזֵּם אֶת הַשִּׁיר:

הַמֶּלֶךְ הָלַךְ וְחָזַר בִּשְׁתִיקָה אֶל חַדְרוֹ הַבּוֹדֵד, וּבְנֵי־לִוְיָתוֹ הָלְכוּ אַחֲרָיו וְהָיוּ כַּאֲחוּזֵי זְוָעָה לְקוֹל הַיְבָבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הָאַסִּיר. וּפִתְאֹם הֵסֵב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו אֶל הַמּוֹשֵׁל שֶׁל הַבַּסְטִילְיָה.

“מָה הַדָּבָר,” אָמַר הוֹד מַלְכוּתוֹ, “הֶהָיָה אִישׁ זָר בַּסּוּגָר הַזֶּה?”

“בֶּאֱמוּנָה, הוֹד מַלְכוּת!” עָנָה הַמּוֹשֵׁל מִשְׁתּוֹמֵם עַד מְאֹד עַל שְׁאֵלַת הַמֶּלֶךְ. “וּמִי הָאִישׁ?”

“הָאָדוֹן הַהֶגְמוֹן לְבֵית וֶרְדּוּן.”

הַמֶּלֶךְ יָדַע אֶת הַדָּבָר הַזֶּה יוֹתֵר מִכָּל אִישׁ אַחֵר; וְאוּלָם הוּא נָהַג הַפַּעַם מִנְהָג מְשֻׁנֶּה.

“הָהּ!” קָרָא הוֹד מַלְכוּתוֹ כְּמֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ וּכְאִלּוּ נִקְרָה לְפָנָיו הָעִנְיָן הַזֶּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, “זֶהוּ גִילְיוֹם מֵהָרַנְקוּר, יְדִידוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן לְבֵית בָּלוּ. אַף הוּא הֶגְמוֹן שֶׁדַּעְתּוֹ זְחוּחָה עָלָיו!”

כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת אֲשֶׁר לַחֲדַר הַסְּתָרִים וְנִסְגְּרָה שׁוּב אַחֲרֵי חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַיְדוּעִים לַקּוֹרֵא מֵרֵאשִׁית הַפֶּרֶק הַזֶּה; הַלָּלוּ חָזְרוּ לַעֲמִידָתָם הַקּוֹדֶמֶת וְהִתְחִילוּ שׁוּב מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם בַּחֲשָׁאי.

הַמֶּלֶךְ מָצָא עַל שֻׁלְחָנוֹ אִגְּרוֹת־סֵתֶר אֲחָדוֹת, שֶׁהֻנְּחוּ שָׁם בִּזְמַן הֵעָדְרוֹ, וּבְעֶצֶם יָדוֹ הֵסִיר מֵעֲלֵיהֶן אֶת הַחוֹתָמוֹת. אַחֲרֵי כֵן קָרָא בְּחִפָּזוֹן אֶת הָאִגְּרוֹת אַחַת אַחֲרֵי אַחַת, רָמַז לוֹ לְמָרָן אוֹלִיבְיֶה, זֶה הַמְּשַׁמֵּשׁ אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת וֵזִיר, שֶׁיִּטּוֹל לְיָד קֻלְמוּס כְּתִיבָה וְהִתְחִיל מַקְרִיא לְסוֹפְרוֹ מִכְתְּבֵי תְּשׁוּבָה, בְּלִי לְסַפֵּר לוֹ אֶת תֹּכֶן הָאִגְּרוֹת. הַלָּז רָשַׁם עַל הַגִּלָּיוֹן אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע וְהָיָה כּוֹרֵעַ אוֹתָהּ שָׁעָה כְּרִיעָה שֶׁאֵינָהּ נוֹחָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן.

וְגִילְיוֹם רִים הִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל הַנַּעֲשָׂה.

הַמֶּלֶךְ דִּבֵּר אֶל סוֹפְרוֹ בְּקוֹל חֲרִישִׁי, וְאָזְנָם שֶׁל אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה לֹא קָלְטָה מִזְּמָן לִזְמָן אֶלָּא קִטְעֵי דְבָרִים סְתוּמִים, כְּגוֹן אֵלֶּה לְמָשָׁל: "… בִּמְקוֹמוֹת הַשֶּׁפַע יֵשׁ לְפַתֵּחַ אֶת הַמִּסְחָר, בִּמְקוֹמוֹת הַדִּלְדּוּל – אֶת חֲרשֶׁת הַמַּעֲשֶׂה… – יִרְאוּ נָא הָאֲנָשִׁים מֵאַנְגְּלִיָּה אֶת אַרְבַּע הַפְּצָצוֹת שֶׁלָּנוּ: לָנְדוֹן, בְּרַבַּנְט, בּוּר־אַן־בְּרֶס, סֶן־אוֹמֶר… הַתּוֹתָחִים הֵם שֶׁגָּרְמוּ לַמִּלְחָמָה כִּי תִּתְנַהֵל מֵעַכְשָׁו בְּיֶתֶר הַשְׂכֵּל וָדַעַת… – לִידִידֵנוּ הָאָדוֹן לְבֵית בְּרֶסוּר… – אֵין לְכַלְכֵּל חֵיל צָבָא בְּלִי עֶזְרַת מִסִּים… – " וְכַדּוֹמֶה לְכָךְ.

פַּעַם אַחַת אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל רָם:

“רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! מֶלֶךְ סִיצִילְיָה שָׂם עַל מִכְתָּבָיו חוֹתָמוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה כְּתֻמָּה, דֻּגְמַת הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לְצָרְפַת. יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיִינוּ צְרִיכִים לְהַתִּיר לוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. קְרוֹבִי הַיָּפֶה הַשַּׁלִיט לְבֻרְגּוּנְדִיָּה לֹא נָתַן מִיָּמָיו לְשׁוּם אִישׁ שֶׁלֶט אַבִּירִים הַמְצֻיָּר עַל פְּנֵי שֶׁטַח אָדֹם. הַשַּׁלִּיטִים הֵם חֲזָקִים כָּל זְמַן שֶׁהֵם שׁוֹמְרִים שְׁמִירָה מְעֻלָּה עַל זְכֻיּוֹתֵיהֶם הַיְתֵרוֹת. רְשֹׁם אֶת הַדְּבָרִים, מֵרָן אוֹלִיבְיֶה.”

וּפַעַם אַחֶרֶת אָמַר הַמֶּלֶךְ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“הוֹ! הוֹ! אִגֶּרֶת גְּדוֹלָה! הָבָה נִרְאֶה אֶת אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ אָחִינוּ הַקֵּיסָר!”

הוּא הֵרִיץ אֶת עֵינָיו עַל פְּנֵי הָאִגֶּרֶת וְהִשְׁמִיעַ מִזְּמָן לִזְמָן דְּבָרִים אַגַּב הַפְסָקַת קְרִיאָה: “אָמְנָם כֵּן! הַגֶּרְמָנִים הֵם חֲזָקִים וְכַבִּירִים בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה… וְאוּלָם אֲנַחְנוּ לֹא נַסִּיחַ מִלִּבֵּנוּ אֶת הַפִּתְגָּם הָעַתִּיק: פְלַנְדְּרִיָּה הִיא הַיָּפָה בֵּין הָרוֹזְנֻיּוֹת; מִילָן הִיא הַיָּפָה בֵּין הַדֻּכְּסִיּוֹת; צָרְפַת הִיא הַיָּפָה בֵּין הַמַּמְלָכוֹת… וְכֵי לֹא כָּךְ הַדָּבָר, רַבּוֹתַי אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה?”

הַפַּעַם נִצְטָרֵף קֹפֶּנוֹל אֶל גִּילְיוֹם רִים וְהֶחֱוָה יַחַד אִתּוֹ קִדָּה. הַמַּחֲמָאוֹת נָגְעוּ בְּרֶגֶשׁ הַמּוֹלֶדֶת אֲשֶׁר לְעוֹשֵׂה הַפֻּזְמְקָאוֹת.

הָאִגֶּרֶת הָאַחֲרוֹנָה גָרְמָה לְלוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר שֶׁיַּקְדִּיר אֶת גַּבּוֹת עֵינָיו.

“מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?” קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל. “תְּלוּנוֹת וְקֻבְלָנוֹת עַל חֵיל הַמַּצָּב שֶׁלָּנוּ בְּפִיקַרְדְּיֶה! אוֹלִיבְיֶה, מַהֵר וַעֲרֹךְ אִגֶּרֶת לָאָדוֹן הַמַּרְשַׁל לְבֵית רוּאָל… יֵדַע נָא כִּי הַמִּשְׁמַעַת נִתְרוֹפְפָה בְּקֶרֶב הַצָּבָא… הַפָּרָשִׁים, חֵיל הַגִּיּוּס שֶׁל הָאֲצִילִים, הַקַּלָּעִים וְהַגְּיָסוֹת מִשְּׁוֵיץ – כֻּלָּם עָשׂוּ רָעָה גְּדוֹלָה לְעַם הָאָרֶץ… אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֹא יִסְתַּפְּקוּ בְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יִמְצְאוּ בְּבָתֵּי הָאִכָּרִים, אֶלָּא יַכּוּ אֶת אֵלֶּה בַּחֲמַת רֶצַח בְּמַקְלוֹתֵיהֶם וּבְרָמְחֵיהֶם וְיַאַנְסוּ אוֹתָם לְהָבִיא הָעִירָה מִן הַיַּיִן וְהַדָּגִים וְהַמִּגְדָּנִים וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהֵם מִן הַמּוֹתָרוֹת… יֵדַע נָא כִּי הַדָּבָר הִגִּיעַ לְאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ וַאֲנַחְנוּ נָגֵן עַל עַמֵּנוּ מִפְּנֵי הַשּׁוֹדְדִים וְהַחַמְסָנִים… זֶה רְצוֹנֵנוּ, בְּשֵׁם אֱלֹהִים נִשְׁבַּעְנוּ! וְיֵדַע נָא גַם זֹאת, כִּי לֹא לְרָצוֹן לָנוּ הַדָּבָר אֲשֶׁר פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, מְנַגֵּן אוֹ גַלָּב אוֹ גַיָּס, לָבוּשׁ בִּגְדֵי קְטִיפָה וּמֶשִׁי כְּאַחַד הַנְּסִיכִים, וְהוּא מִתְהַלֵּךְ כִּמְרַנֵּן וְעַל אֶצְבְּעוֹתָיו טַבְּעוֹת זָהָב… תּוֹעֲבַת אֱלֹהִים הַמִּתְהַדְּרִים הָאֵלֶּה… אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר נֶחְשַׁבְנוּ בֵּין הָאֲצִילִים, דַּי לָנוּ בְּחֻלְצַת אָרִיג, מְחִיר הָאַמָּה בְּמִדַּת פָּרִיס שִׁשָּׁה־עָשָׂר סוּ… יוֹאִילוּ אֵפוֹא גַם הַגַּבְרָנִים הָאֵלֶּה וְיַשְׁפִּילוּ אֶת עַצְמָם לִידֵי מַדְרֵגָה זוֹ… בִּבְרָכָה וּבִפְקֻדָּה… לִידִידֵנוּ הָאָדוֹן לְבֵית רוּאָל… תַּם וְנִשְׁלַם.”

הוּא הִרְצָה אֶת דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב לְסֵרוּגִין, בְּקוֹל רָם וּבְהַטְעָמָה חֲזָקָה. וּמִשֶּׁהִגִּיעַ לִידֵי גְמָר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנַס אִישׁ נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת וּמְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה:

“אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! הָעָם אֲשֶׁר בְּפָרִיס קָרָא לְמֶרֶד!”

פָּנָיו שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, הַמְּפִיקִים כֹּבֶד־רֹאשׁ, נִתְכַּוְּצוּ לְרֶגַע; וְאוּלָם הַהִתְרַגְּשׁוּת הַגְּלוּיָה שֶׁבְּפָנָיו נָמוֹגָה בִּמְהִירוּת הַבָּרָק. הוּא הִתְאַפֵּק וְאָמַר בִּמְתִינוּת שֶׁבְּכֹבֶד־רֹאשׁ:

“אַבָּא יַעֲקֹב, אַתָּה גּוֹרֵם רַעַשׁ בִּכְנִיסָתֶךָ.”

“אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! מֶרֶד בָּעָם!” חָזֵר אַבָּא יַעֲקֹב עַל דְּבָרָיו וְלֹא יָכֹל לְהָשִׁיב אֶת רוּחוֹ.

הַמֶּלֶךְ הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ, אָחַז בְּחָזְקָה אֶת זְרוֹעוֹ שֶׁל הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר אֵלָיו מִפֶּה לָאֹזֶן, כְּשֶׁהוּא קוֹצֵף קֶצֶף גָּדוֹל וְשׁוֹלֵחַ מִן הַצַּד מֶבָּט לְאוֹרְחָיו בְּנֵי פְלַנְדְּרִיָּה: “שְׁתֹק אוֹ דַבֵּר בְּלָחַשׁ!”

הָאִישׁ תָּפַס אֶת הָעִנְיָן וְהִתְחִיל מַרְצֶה בְּלַחַשׁ אֶת סִפּוּרוֹ הַנִּסְעָר. הַמֶּלֶךְ הִקְשִׁיב בִּמְנוּחָה, וְגִילְיוֹם רִים הָיָה רוֹמֵז אוֹתָהּ שָׁעָה לַחֲבֵרוֹ יַעֲקֹב קֹפֶּנוֹל שֶׁנִּסְתַּכֵּל בְּפַרְצוּפוֹ וּבִלְבוּשׁוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הֶחָדָשׁ, בַּבַּרְדָּס הַמְעֻטָּר זֵר עוֹרוֹת, בַּמְּעִיל הַקָּצָר שֶׁכְּדֶרֶךְ הַפְּקִידִים וּבִגְלִימַת הַקְּטִיפָה הַשְּׁחוֹרָה הַמְּעִידָה עַל בְּעָלֶיהָ כִּי הוּא נוֹשֵׂא מִשְׂרָה גְבוֹהָה בְּלִשְׁכַּת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת.

לֹא הִסְפִּיק אַלְמוֹנִי זֶה לִלְחשׁ בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֲחָדִים, וְלוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק וְקָרָא:

“אָמְנָם כֵּן! דַּבֵּר בְּקוֹל רָם, אַבָּא קוֹאַקְטְיֶה! לָמָּה תְּסַפֵּר לִי אֶת דְּבָרֶיךָ מִפֶּה לָאֹזֶן? שָׂהֲדִי בַּמְרוֹמִים, כִּי אֵינִי מְכַסֶּה דָבָר מִידִידַי אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה.”

“לוּ תִּשְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ…”

“דַּבֵּר בְּקוֹל רָם!”

אַבָּא קוֹאַקְטְיֶה לֹא יָכֹל לִפְצוֹת פֶּה מֵרֹב תִּמָּהוֹן.

“וּבְכֵן,” הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר, “דַּבֵּר וְנִשְׁמָעָה. בָּעִיר פָּרִיס הַמַּעֲטִירָה פָּרְצָה, לְפִי דְּבָרֶיךָ, מְרִידַת עָם?”

“כֵּן הַדָּבָר, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.”

“וְכַוָּנַת הַמּוֹרְדִים לְאַבֵּד וּלְהַשְׁמִיד אֶת הַמְמֻנֶּה עַל אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט?”

“דּוֹמֶה שֶׁכָּךְ הַדָּבָר,” עָנָה הָאִישׁ הַמְכֻנֶּה בְּפִי הַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם “אַבָּא”. הַלָּז דִּבֵּר אֶת דְּבָרָיו כִּמְגַמְגֵּם וְהָיָה תָּמֵהַּ כֻּלּוֹ לְשִׁנּוּי־פִּתְאֹם זֶה שֶׁבָּא בְּמַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

וְלוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר פָּתַח שׁוּב בִּדְבָרִים:

“הֵיכָן נִפְגַּשׁ חֵיל הַמִּשְׁמָר בַּמִּתְקוֹמְמִים?”

“בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה מִשְּׁכֻנַּת הַקַּבְּצָנִים לְגֶשֶׁר הַחַלְפָנִים. אַף אָנֹכִי נִפְגַּשְׁתִּי בָּהֶם מִדֵּי לֶכְתִּי הֵנָּה לִהְיוֹת לִפְקֻדַּת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, שָׁמַעְתִּי רַבִּים מֵהֶם צוֹעֲקִים: יִמַּח שְׁמוֹ שֶׁל הַמְמֻנֶּה עַל בֵּית הַמִּשְׁפָּט!”

“וּבְשֶׁל מָה הֵם קוֹבְלִים עַל הַמְמֻנֶּה?”

“הוֹ!” אָמַר אַבָּא יַעֲקֹב, “הוּא אֲדוֹנֵיהֶם וְהֵם יוֹשְׁבִים עַל אַדְמַת אֲחֻזָּתוֹ.”

“הַאֻמְנָם!”

“כֵּן הַדָּבָר, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַלָּלוּ הֵם הָרֵיקִים וְהַפּוֹחֲזִים מֵחֲצַר הַפְּלָאִים. דַּע לְךָ, הוֹד מַלְכוּת, כִּי זֶה מִכְּבָר הֵם קוֹבְלִים עַל הַמְמֻנֶּה הַמַּעֲלֶה מֵהֶם מַס נְתִינִים. מְסָרְבִים הֵם לְקַבֵּל אֶת מָרוּתוֹ כְּשׁוֹפֵט וּכְשַׂר דְּרָכִים.”

“הִנֵּה כָּךְ!” עָנָה הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱלָה בְּלִי מֵשִׂים עַל שְׂפָתָיו בַּת־צְחוֹק שֶׁל קוֹרַת־רוּחַ.

“הַלָּלוּ,” הוֹסִיף אַבָּא יַעֲקֹב לְסַפֵּר, “מוֹדִיעִים בְּכָל כְּתָבֵי הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁהֵם מַגִּישִׁים לַפַּרְלָמֶנְט, כִּי לֹא יְצַיְּתוּ אֶלָּא לִשְׁנַיִם אֲדוֹנִים: לְמַלְכָּם וּלֵאלֹהֵיהֶם, וֵאלֹהֵיהֶם הוּא, כִּמְדֻמֶּה, אַשְׁמְדַי הַשֵּׁד.”

“הוֹ! הוֹ!” קָרָא הַמֶּלֶךְ.

הוּא שִׁפְשֵׁף יָד בְּיָד וְצָחַק בְּקִרְבּוֹ, אַךְ צְחוֹקוֹ עָלָה מֵאֵלָיו גַּם עַל פָּנָיו; הוּא לֹא יָכֹל לְהַבְלִיג עַל חֶדְוָתוֹ, אַף כִּי הִתְאַמֵּץ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים לְהַשְׁרוֹת עַל עַצְמוֹ שִׁוְיוֹן־נָפֶשׁ. אִישׁ לֹא הֵבִין לְטַעַם הַדָּבָר. וַאֲפִילּוּ אוֹלִיבְיֶה עַצְמוֹ. הַמֶּלֶךְ שָׁהָה רֶגַע מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה וּפָנָיו הֵפִיקוּ כְּאַחַת גַּם מַחֲשָׁבָה גַם קוֹרַת־רוּחַ.

“הֲגָדוֹל הוּא מַחֲנֵה הַמִּתְקוֹמְמִים?”

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ, הוֹד מַלְכוּת,” עָנָה אַבָּא יַעֲקֹב.

“כַּמָּה מִסְפָּרָם, בְּעֵרֶךְ?”

“שֵׁשֶׁת אֲלָפִים, לְכָל הַפָּחוֹת.”

וְלֹא יָכֹל הַמֶּלֶךְ לְהִתְאַפֵּק וְאָמַר! “טוֹב הַדָּבָר!” וְהוּא הוֹסִיף וְשָׁאַל:

“הַיֵשׁ לָהֶם כְּלֵי נֶשֶׁק?”

“חֶרְמְשִׁים, חֲנִיתוֹת, רוֹבִים, מַאֲרוֹפוֹת וְכָל מִינֵי כְּלִי נֶשֶׁק אֲחֵרִים.”

הַמֶּלֶךְ, כַּנִּרְאֶה, לֹא נִבְהַל כְּלָל וּכְלָל לְשֵׁמַע הַסִּפּוּר הַזֶּה. אַבָּא יַעֲקֹב חָשַׁב לְנָחוּץ לְהוֹסִיף עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים:

“אִם הוֹד מַלְכוּתוֹ לֹא יִשְׁלַח עֶזְרָה לַמְמֻנֶּה עַל בֵּית הַמִּשְׁפָּט – וְהָיָה בְּכָל רָע.”

“אֲנַחְנוּ נִשְׁלַח לוֹ אֶת עֶזְרָתֵנוּ,” אָמַר הַמֶּלֶךְ מִתּוֹךְ כֹּבֶד־רֹאשׁ מְעֻשֶּׂה. “טוֹב הַדָּבָר. וַדַּאי שֶׁנִּשְׁלַח לוֹ עֶזְרָה. הָאָדוֹן הַמְמֻנֶּה הוּא יְדִידֵנוּ. שֵׁשֶׁת אֲלָפִים! הַלָּלוּ מַרְאִים עַזּוּת מֵאֵין כָּמוֹהָ וַאֲנַחְנוּ קוֹצְפִים עֲלֵיהֶם קֶצֶף גָּדוֹל. וְאוּלָם הַלַּיְלָה אֵין בְּיָדֵינוּ הַרְבֵּה גְיָסוֹת… אֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר עַד לְמָחָרַת הַבֹּקֶר.”

אַבָּא יַעֲקֹב עָנָה בִּקְרִיאָה:

“אֵין שְׁהוּת לְכָךְ, הוֹד מַלְכוּת! אִם לֹא יָחִישׁוּ עֶזְרָה – יִפֹּל בֵּית הַפְּקִידוּת בִּידֵי הַמִּתְקוֹמְמִים, בֵּית הָאֲצִילִים יִהְיֶה לִמְשִׁסָּה וְהַמְמֻנֶּה יִתָּלֶה עַל עֵץ. בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הוֹד מַלְכוּת! מַהֲרָה וּשְׁלַח עֶזְרָה וְאַל תִּדְחֶה אֶת הַדָּבָר עַד הַבֹּקֶר!”

הַמֶּלֶךְ הֵצִיץ בִּפְנֵי הַדּוֹבֵר.

“הֲלֹא כְּבָר שָׁמַעְתָּ מִפִּי: מָחָר בַּבֹּקֶר.”

זֶה הָיָה אַחַד הַמֶּבָּטִים שֶׁאֵין לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶם.

לְאַחַר הַפְסָקָה קְצָרָה שֶׁל שְׁרִיקָה פָּתַח לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר שׁוּב וְאָמַר:

“אַבָּא יַעֲקֹב, דּוֹמֶה שֶׁאַתָּה בָּקִי בְּאוֹתוֹ דָבָר. מֶה הָיְתָה…” הוּא חָזַר בּוֹ וְאָמַר מֵחָדָשׁ: מַה הִיא הָאִפַּרְכִיָּה שֶׁל הַמְמֻנֶּה לַמִּשְׁפָּט וְלַמַּס?"

“הוֹד מַלְכוּת, הַמְמֻנֶּה עַל אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט יֵשׁ לוֹ בִּרְשׁוּתוֹ רְחוֹב קַלַּנְדֶּר. עַד לַמָּקוֹם שֶׁזֶּה גוֹבֵל אֶל רְחוֹב הֶרְבֶּרִי, גַּם כִּכַּר מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ וְכָל חֶלְקֵי הָעִיר הַנִּקְרָאִים בַּשֵּׁם הַכּוֹלֵל ‘בֵּין הַחוֹמוֹת’, כָּל אֵלֶּה בִּסְבִיבוֹת הַכְּנֵסִיָּה נוֹטְר־דַּם דֶּה־שַׁנְף (כָּאן גִּלָּה לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר לְרֶגַע אֶת רֹאשׁוֹ) וּמִסְפַּר אַרְמְנוֹתֵיהֶם שְׁלשָׁה־עָשָׂר, וְעוֹד גַּם חֲצַר־הַפְּלָאִים וּבֵית־הַחוֹלִים, זֶה הַנִּקְרָא בֵּית־הַתְּחוּם, וְחוּץ מֵאֵלֶּה כָּל הָרָצִיף, לְמִן בֵּית־הַחוֹלִים הנ”ל וְעַד לְשַׁעַר יַעֲקֹב הַקָּדוֹשׁ. בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה הוּא נוֹתֵן שׁוֹטְרִים וְעַרְכָּאוֹת – גְּדוֹלוֹת וּבֵינוֹנִיוֹת וּקְטַנּוֹת, – וְהוּא מְשַׁמֵּשׁ שָׁם שַׁלִּיט עֶלְיוֹן."

“פִּלְאֵי פְּלָאִים!” קָרָא הַמֶּלֶךְ וְגָרַד בְּיָדוֹ הַיְּמָנִית מֵאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית. “הֲרֵי זֶה חֵלֶק גָּדוֹל מֵעִיר הַבִּירָה שֶׁלִּי! הוֹ! אוֹתוֹ מְמֻנֶּה הָיָה כְּעֵין מֶלֶךְ מוֹשֵׁל בַּכִּפָּה!”

הַפַּעַם לֹא תִּקֵּן אֶת דְּבָרָיו. וְהוּא הוֹסִיף, כְּאִישׁ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים הַמְדַבֵּר לְנַפְשׁוֹ:

“יָפֶה עָשִׂיתָ, אֲדוֹנִי הַמְמֻנֶּה, לָקֹחַ לָקַחְתָּ לְךָ מָנָה הֲגוּנָה מֵעִירִי פָּרִיס.”

וּפִתְאֹם פָּרְצוּ דְבָרָיו בִּסְעָרָה: “רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! מִי הֵם בְּעֶצֶם כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַמִּתְיַמְּרִים לִהְיוֹת בְּמַמְלַכְתֵּנוּ שָׂרֵי־דְרָכִים, שָׂרֵי־מִשְׁפָּט וְשָׂרֵי־אֲחֻזּוֹת? הַבּוֹנִים לָהֶם עַל כָּל פָּרָשַׁת דְּרָכִים בֵּית מֶכֶס; הַבּוֹנִים לָמוֹ עַמּוּדֵי תְּלִיָּה וּמְמַנִּים תַּלְיָנִים לְמַעַן שַׁחֵת אֶת עַמִּי? הַיְּוָנִים עָשׂוּ לָהֶם אֵלִים כְּמִסְפַּר עֵינוֹת הַמַּיִם, הַפַּרְסִים כְּמִסְפַּר הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר מֵעַל לְרֹאשָׁם, וְהַצָּרְפַתִּי עוֹשֶׂה לוֹ מְלָכִים כְּמִסְפַּר עַמּוּדֵי הַתְּלִיָּה שֶׁהוּא רוֹאֶה! חֵי אֱלֹהִים! הַדָּבָר הוּא תַּקָּלָה גְדוֹלָה וְהָעִרְבּוּבְיָה הַיּוֹצֵאת מִזֶּה הִיא תּוֹעֲבַת נַפְשִׁי. הַאֻמְנָם כָּךְ רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה בְּפָרִיס שַׂר־דְּרָכִים אַחֵר מִלְּבַד הַמֶּלֶךְ, בֵּית מִשְׁפָּט אַחֵר מִלְּבַד בֵּית מִשְׁפַּט הַפַּרְלָמֶנְט וְשַׁלִּיט אַחֵר מִחוּץ לַמֶּלֶךְ הַשּׁוֹלֵט עַל כָּל הָאָרֶץ? חֵי נַפְשִׁי! עוֹד יָבוֹא יוֹם וּבְצָרְפַת יִהְיֶה רַק מֶלֶךְ אֶחָד, שַׁלִּיט אֶחָד, שׁוֹפֵט אֶחָד וְתַלְיָן אֶחָד – כְּשֵׁם שֶׁבְּגַן־עֵדֶן יֵשׁ רַק אֵל אֶחָד!”

הוּא הֵרִים עוֹד פַּעַם אֶת כּוֹבָעוֹ וְהוֹסִיף לְדַבֵּר בְּעוֹדֶנּוּ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וַאֲרֶשֶׁת פָּנָיו וּמִדְבָּרוֹ הָיָה בָּהֶם מִשֶּׁל צַיָּד הַמְּשַׁסֶּה אֶת כְּלָבָיו וּמְשַׁלֵּחַ אוֹתָם בַּטֶּרֶף: “יִיַשַּׁר כֹּחֲךָ, עַמִּי! אֱזֹר גְּבוּרָה! שַׁסֵּעַ תְּשַׁסַּע אֶת הָאֲדוֹנִים הַבִּלְתִּי קְרוּאִים! אַל תַּנַּח מְלָאכָה זוֹ מִיָּדֶךָ! קוּמָה! עוּרָה! בְּזֹז אֶת רְכוּשָׁם! הַעֲלֵה אוֹתָם לִתְלִיָּה! הַצֵּג אוֹתָם רֵיקָם! הָהּ! כִּמְלָכִים הֱיִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, אֲדוֹנַי הַנַּעֲלַיִם! עוּרָה, עַמִּי! קוּמָה עַל אוֹיְבֶיךָ!”

הוּא נִשְׁתַּתֵּק לְפֶתַע פִּתְאֹם וְנָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו, כְּאִלּוּ רָצָה לְהָשִׁיב אֵלָיו אֶת רַעְיוֹנוֹ שֶׁנִּתְגַּלָּה כִּמְעַט לְזָרִים; הוּא הִבִּיט חֲלִיפוֹת בְּעֵינָיו הַחוֹדְרוֹת אֶל כָּל חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים מִסְּבִיבוֹ, וּפִתְאֹם קָרַע בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת כּוֹבָעוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ, הֶחֱזִיק אוֹתוֹ כְּנֶגֶד פָּנָיו וּפָנָה אֵלָיו בִּדְבָרִים: “הָהּ! אִלּוּ יָדַעְתָּ שֶׁמֶץ מִן הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁבְּמֹחִי, הָיִיתִי שׂוֹרֵף אוֹתְךָ בָּאֵשׁ!”

אַחֲרֵי כֵּן חָזַר לִדְבָרָיו, וּמֶבָּטוֹ, אֲשֶׁר הֵעִיף מִסְּבִיבוֹ, הָיָה כַּמֶבָּט הַבּוֹחֵן וְהֶחָרֵד שֶׁל הַשּׁוּעָל הַשָּׁב בְּסֵתֶר לִמְאוּרָתוֹ.

“אֲבָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם! אֲנַחְנוּ נִשְׁלַח עֶזְרָה לַמְמֻנֶּה. וְאוּלָם, מַעֲשֵׂה שָׂטָן, אֵין בְּיָדֵינוּ בְּרֶגַע זֶה דֵי גְיָסוֹת כְּנֶגֶד הֲמוֹן הַמּוֹרְדִים. יֵשׁ הֶכְרַח לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר עַד לְמָחָר, אָז נָשִׁיב אֶת הַסֵּדֶר אֶל מְכוֹנוֹ וְנוֹקִיעַ עַל עַמּוּד הַתְּלִיָּה אֶת כָּל מִי שֶׁיִּתָּפֵס בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה.”

“עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי, הוֹד מַלְכוּת!” הִפְטִיר אַבָּא קוֹאַקְטְיֶה, “מֵחֲמַת הַמְּהוּמָה נִשְׁכַּח הַדָּבָר מִלִּבִּי – שׁוֹטְרֵי הַלַּיְלָה תָּפְסוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַשַּׁיָּכִים לָאֲסַפְסוּף. שֶׁמָּא רוֹצֶה הוֹד מַלְכוּתוֹ לִרְאוֹתָם? הֵבֵאתִי אוֹתָם הֵנָּה.”

“זֶה שׁוֹאֵל אִם אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹתָם!” קָרָא הַמֶּלֶךְ. “וַדַּאי שֶׁכָּךְ! רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! כֵּיצַד אַתָּה מַשְׁכִּיחַ דָּבָר כָּזֶה מִלִּבֶּךָ! אוֹלִיבְיֶה, מַהֲרָה וְהָבִיא אוֹתָם לְפָנָי!”

אוֹלִיבְיֶה יָצָא מִן הַחֶדֶר וְחָזַר לְאַחַר רֶגַע בְּלִוְיַת שְׁנֵי הָאַסִּירִים הַמֻּקָּפִים קַשָּׁתִים מֵחֵיל הַמֶּלֶךְ. הָאֶחָד מִבֵּינֵיהֶם הָיָה בַּעַל פַּרְצוּף מְגֻשָּׁם וֶאֱוִילִי, שֶׁנִּכְּרוּ בּוֹ אוֹתוֹת שִׁכָּרוֹן וְהִשְׁתּוֹמְמוּת. הוּא לָבַשׁ סְחָבוֹת וּבְלֶכְתּוֹ גָרַר אַחֲרָיו אֶת רַגְלָיו וְאֶת בִּרְכָּיו הָעֲקֻמּוֹת. הַשֵּׁנִי הָיָה אִישׁ חִוֵּר וּמְגֹחָךְ לְפִי דְמוּתוֹ, וְהוּא יָדוּעַ כְּבָר לַקּוֹרֵא.

הַמֶּלֶךְ בָּחַן אוֹתָם רֶגַע בְּעֵינָיו בְּלִי דַבֵּר דְּבָרָיו; וּפִתְאֹם פָּנָה בִּדְבָרִים אֶל הָרִאשׁוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶם:

“מַה שְׁמֶךָ?”

“גִ’יפְרִי פֶּנְסְבּוּרְד.”

“בַּמֶּה אַתָּה עוֹסֵק?”

“פּוֹשֵׁט־יָד אָנֹכִי.”

“עַל שׁוּם מָה שִׁתַּפְתָּ אֶת עַצְמְךָ בְּהִתְקוֹמְמוּת זוֹ?”

הַפּוֹחֵז הִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהוֹלִיךְ אֶת זְרוֹעוֹתָיו הֵנַּה וָהֵנָּה אַגַּב הַבָּעָה שֶׁל טִמְטוּם. זֶה הָיָה אַחַד הַמֹּחוֹת הַלְּקוּיִם שֶׁהַשֵּׂכֶל יָנוּב בָּהֶם דֻּגְמַת הָאוֹר מִתַּחַת לְכוֹבַע מְכַבֵּה נֵרוֹת.

“לֹא יָדַעְתִּי,” עָנָה הָאִישׁ, רַבִּים הָלְכוּ וְהָלַכְתִּי גַם אָנֹכִי."

“הַאִים לֹא חֲפַצְתֶּם לְהִתְנַפֵּל כְּמַמְרִים עַל אֲדוֹנֵיכֶם, הַמְמֻנֶּה לְאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט, וְלָשִׂים אוֹתוֹ לְבַז?”

“שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים כִּי רוֹצִים לָקַחַת דָּבָר פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי מִידֵי אִישׁ פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, וְיוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָדַעְתִּי.”

הַחַיָּל הֶרְאָה לַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּזְמֵר שֶׁמָּצְאוּ אֵצֶל הַקַּבְּצָן.

“הֲתַכִּיר אֶת הַמַּזְמֵר הַזֶּה?” שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

“הַכֵּר אַכִּירֶנּוּ, זֶהוּ מַזְמֵרִי; כּוֹרֵם אָנֹכִי.”

“וְהָאִישׁ הַזֶּה הוּא אֶחָד מֵחֲבֵרֶיךָ?” הוֹסִיף לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר לִשְׁאֹל וְהִצְבִּיעַ עַל הָאַסִּיר הַשֵּׁנִי.

“לָאו, אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתוֹ.”

“נִגְמַר הַדָּבָר,” אָמַר הַמֶּלֶךְ. וּמִיָּד רָמַז בְּאֶצְבְּעוֹתָיו כְּלַפֵּי הָאִישׁ הַנֶּאְלָם הָעוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת, זֶה שֶׁכְּבָר סִפַּרְנוּ עַל אֹדוֹתָיו לַקּוֹרֵא. “אַבָּא טְרִיסְטֶן, בַּר־נַשׁ זֶה נָפַל בְּחֶלְקֶךָ.”

טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. הוּא נָתַן בַּחֲשַׁאי צַו לִשְׁנֵי קַשָּׁתִים, וְהַלָּלוּ הוֹצִיאוּ מִן הַחֶדֶר אֶת הַפּוֹחֵז הַמִּסְכֵּן.

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִפְנָה הַמֶּלֶךְ אֶל הָאַסִּיר הַשֵּׁנִי, שֶׁהָיָה מוֹרִיד אֶגְלֵי זֵעָה מֵרֹב פָּחַד.

“מַה שְׁמֶךָ?”

“פֶּטֶר גְרֶנְגּוֹאַר, הוֹד מַלְכוּת.”

“וּמַה מַעֲשֶׂיךָ?”

“פִּילוֹסוֹף אָנֹכִי, הוֹד מַלְכוּת.”

“כֵּיצַד הֵעַזְתָּ, בֶּן־בְּלִיַּעַל, לְהִתְנַפֵּל עַל אִישׁ שְׁלוֹמֵנוּ, הַמְמֻנֶּה לְאַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט, וּמַה תֵּדַע לְסַפֵּר עַל אֹדוֹת הַמֶּרֶד?”

“הוֹד מַלְכוּת, אָנֹכִי לֹא הִשְׁתַּתַּפְתִּי בַּמֶּרֶד הַזֶּה.”

“הָבָה נִרְאֶה, וְכִי שׁוֹטְרֵי הַלַּיְלָה לֹא תָּפְסוּ אוֹתְךָ בְּקֶרֶב הָאֲסַפְסוּף, בֶּן־בְּלִיַּעַל שֶׁכְּמוֹתֶךָ?”

“לֹא, הוֹד מַלְכוּת; נָפְלָה כָּאן טָעוּת. הַמִּקְרֶה הָיָה בְּעוֹכְרָי. כּוֹתֵב חֶזְיוֹנוֹת אָנֹכִי לְפִי אֻמָּנוּתִי. אֲנִי מִתְחַנֵּן לִפְנֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי יִתֵּן אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לִדְבָרָי. פַּיְטָן אָנֹכִי. בְּנֵי אֻמָּנוּתִי רְגִילִים לְהִתְהַלֵּךְ לַיְלָה בַּחוּצוֹת לְשֵׁם עַצְבוּת. וְאָנֹכִי עָבַרְתִּי הַלַּיְלָה עַל פְּנֵי הַמָּקוֹם הַהוּא. רַק מִקְרֶה הָיָה הַדָּבָר. נֶאֱסַרְתִּי עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִּי; נָקִי אָנֹכִי מֵעֲוֹן מֶרֶד. הוֹד מַלְכוּתוֹ הֲלֹא נוֹכַח לָדַעַת, כִּי אוֹתוֹ בֶּן־גַּנָּבִים לֹא רָאַנִי כְּאֶחָד מֵחֲבֵרָיו. הִשְׁבַּעְתִּי אֶת הוֹד מַלְכוּתוֹ…”

“בְּלֹם פִּיךָ!” אָמַר הַמֶּלֶךְ בֵּין לְגִימַת־סַמִּים אַחַת לַשְּׁנִיָּה. “אֶת רֹאשֵׁנוּ אַתָּה מְפוֹצֵץ בִּדְבָרֶיךָ!”

טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט נִגַּשׁ אֶל הַמֶּלֶךְ, הִצְבִּיעַ בְּיָדוֹ עַל גְרֶנְגּוֹאַר, וְאָמַר:

“הוֹד מַלְכוּת, הֲגַם זֶה יֵלֵךְ לִתְלִיָּה?”

זֶה הָיָה דִבּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן.

“מֵילָא!” עָנָה הַמֶּלֶךְ כִּלְאַחַר יָד," אֵינִי רוֹאֶה בָּזֶה הֶפְסֵד גָּדוֹל."

“וְאָנֹכִי רוֹאֶה בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה הֶפְסְדִים!” אָמַר גְרֶנְגּוֹאַר.

אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹרִיק הַפִּילוֹסוֹף שֶׁלָּנוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פְּרִי הַזָּיִת. פָּנָיו הַקָּרִים וְהָאֲדִישִׁים שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר הִגִּידוּ לוֹ, כִּי אֵין לוֹ תִּקְוָה לְהִנָּצֵל אֶלָּא עַל יְדֵי דָבָר הַמְּרַכֵּךְ אֶת הַלֵּב, וּלְפִיכָךְ הִתְנַפֵּל לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ וּפָתַח בִּדְבָרִים שֶׁנִּלְווּ עֲלֵיהֶם תְּנוּעוֹת־פָּנִים מַבִּיעוֹת יֵאוּשׁ:

“מַלְכִּי וְאַלּוּפִי, הוֹאֶל נָא וְתֵן אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לִדְבָרָי. הוֹד מַלְכוּת, אַל תְּכַלֶּה אֶת חֲמָתְךָ בִּיצוּר דַּל כָּמוֹנִי. בְּרַק שְׁחָקִים כַּבִּיר אֵין דַּרְכּוֹ לִפְגֹּעַ בְּרֹאשׁ שֶׁל חַסָּא. אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! אַתָּה שַׁלִּיט גָּדוֹל וְנַעֲרָץ: חוּס וְרַחֵם עַל אִישׁ דַּל וְיָשָׁר שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְעוֹרֵר מֶרֶד כְּשֵׁם שֶׁזָּנָב קֵרֵחַ אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַתִּיז נִיצוֹצוֹת! שַׁלִּיט כַּבִּיר וְרַב חֶסֶד, מִדַּת הָרַחֲמִים הִיא סְגֻלָּה טוֹבָה לִמְלָכִים וְלַאֲרָיוֹת. אֲהָהּ! הָאַכְזְרִיּוּת מְטִילָה מְרִירוּת בַּלְּבָבוֹת; רוּחַ צְפוֹנִית מַכָּה בִּכְנָפֶיהָ בְּכָל עֹז וְאֵינָהּ מַכְרִיחָה אֶת הַנּוֹדֵד כִּי יָסִיר מֵעָלָיו אֶת מְעִילוֹ; וְאוּלָם הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת אֶת קַרְנֶיהָ, מְחַמֶּמֶת אוֹתוֹ וּמְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי כָּךְ שֶׁהוּא פּוֹשֵׁט אֵת כָּל בְּגָדָיו. הוֹד מַלְכוּת! הִנְּךָ מָשׁוּל לַשֶּׁמֶשׁ. אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי, כִּי לֹא נֶחְשַׁבְתִּי בֵּין קַבְּצָנִים וּבֵין שׁוֹדְדִים לֹא נִמְנֵיתִי. הַמֶּרֶד וְהַשֹּׁד אֵינָם מִכְּלֵי אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אַפּוֹלוֹ. סְחוֹר סְחוֹר – וְלֹא אֶקְרַב אֶל אֲסַפְסוּף מוֹרְדִים. אֲנִי עֶבֶד נֶאֱמָן לְמַלְכִּי. כְּקִנְאַת הַגֶּבֶר לִשְׁמָהּ הַטּוֹב שֶׁל אִשְׁתּוֹ, כָּרֶגֶשׁ הַמְפַעֵם אֶת לֵב הַבֵּן לִהְיוֹת גְּמוּל לְאַהֲבַת אָב – כֵּן תְּשׁוּקַת הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן לְרוֹמֵם אֶת תְּהִלַּת מַלְכּוֹ; כָּל קָרְבָּן לֹא יִיקַר בְּעֵינָיו לְמַעַן הַגְדִּיל אֶת כְּבוֹד בֵּית אֲדוֹנָיו. כָּל תַּאֲוָה אַחֶרֶת תִּהְיֶה בְּעֵינָיו כְּרֶגֶשׁ תַּעְתּוּעִים. אֵלֶּה הֵם, הוֹד מַלְכוּת, עֶקְרוֹנֵי־הָאֶזְרָח שֶׁלִּי. וּלְפִיכָךְ אַל יָדוּן אוֹתִי הוֹד מַלְכוּתוֹ כְּאַחַד הַמּוֹרְדִים עַל סֶמֶךְ שַׁרְוֻלַּי הַשְּׁחוּקִים. חָנֵּנִי, מַלְכִּי, וְאֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ יוֹמָם וָלַיְלָה לֵאלֹהִים עַד שֶׁיִּשָּׁחֲקוּ גַּם מְקוֹמוֹת הַבִּרְכַּיִם שֶׁבִּבְגָדָי. לְצַעֲרִי לֹא נִתְבָּרַכְתִּי בַּעֲשִׁירוּת מֻפְלֶגֶת, אֲנִי מוֹדֶה בָּזֶה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְטֻפָּל בַּעֲנִיּוּת; אֲבָל לִידֵי מִדּוֹת רָעוֹת לֹא הִגַּעְתִּי בְּשֶׁל כָּךְ. עֲנִי אֲנִי וְלֹא בְּאַשְׁמָתִי. כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, כִּי הָעֲשִׁירוּת לֹא מִמְּקוֹר הַחָכְמָה מוֹצָאָהּ, וְכִי תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים יֵשׁ שֶׁבְּשָׂרָם יִקְפָּא עֲלֵיהֶם בַּחֹרֶף מֵאֵין אָח לְהִתְחַמֵּם. עוֹרְכֵי־הַדִּין הֵם הַבּוֹרְרִים לְעַצְמָם אֶת כָּל הַבָּר וּמַשְׁאִירִים לְתוֹפְשֵׂי־תּוֹרָה אֲחֵרִים אֶת הַמֹּץ. יֵשׁ אַרְבָּעִים פִּתְגְּמֵי חָכְמָה שֶׁעִנְיָנָם הוּא הַבֶּגֶד הַקָּרוּעַ שֶׁל הַפִּילוֹסוֹף. אֲהָהּ, אַלּוּפִי וּמַלְכִּי! נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה אֵין לָהּ מָאוֹר אַחֵר אֶלָּא הַנְּדִיבוּת. מִדַּת הַנְּדִיבוּת הוֹלֶכֶת בְּרֹאשׁ כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְנוֹשֵׂאת לִפְנֵיהֶן אֶת הַלַּפִּיד. בִּלְעָדֶיהָ הֵן מְשׁוּלוֹת לְעִוְרִים הַמְּגַשְּׁשִׁים בַּחֲשֵׁכַה מִדֵּי בַּקְּשָׁם אֶת אֱלֹהִים. מִדַּת הָרַחֲמִים, אֲשֶׁר טִיבָהּ כְּטִיב הַנְּדִיבוּת, מוֹלִידָה אֶת אַהֲבַת הַנְּתִינִים, וְזוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת לַשַּׁלִּיט חֵיל מִשְׁמָר הַטּוֹב בְּכָל הַגְּיָסוֹת. מַה יַהֲלֹךְ מֵהוֹד מַלְכוּתְךָ, אֲשֶׁר פָּנֶיךָ נִשָּׂאִים עַל פְּנֵי כֹּל, אִם יִשָּׁאֵר עַל אֲדָמוֹת אִישׁ דַּל וְחַף מִפֶּשַׁע וְאוֹהֵב חָכְמָה, אִישׁ אֲשֶׁר אַרְנַק כַּסְפּוֹ הָרֵיק מְטַפֵּחַ לוֹ עַל בִּטְנוֹ הָרֵיקָה וְרַגְלָיו מְבוֹסְסוֹת בְּבֹץ וּבְמַאְפֵּלְיַת הָאָסוֹן? וְלֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, הוֹד מַלְכוּת, כִּי הִנְנִי אִישׁ שֶׁקָּנָה מַדָּע. הַמְּלָכִים הַגְּדוֹלִים נוֹתְנִים סַעַד לַחֲכָמִים וְקוֹבְעִים עַל יְדֵי כָּךְ בְּכִתְרָם אֶבֶן־חֵן נוֹסֶפֶת. הֶרְקוּלֵס לֹא בּוֹשׁ לַעֲנֹד לְעַצְמוֹ אֶת הַתֹּאַר מוּזַגֶּטֶס¹⁷⁰ מֵתְיָא קוֹרְוִינוּס נָטָה חֶסֶד לְיַ’ן מוֹנְרוּאָל, הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל בְּחָכְמַת הַמַּתֵּמָטִיקָה. אֲבָל מִי שֶׁמַּעֲלֶה לַגַּרְדֹּם אֶת הַמְלֻמָּדִים אֵינוֹ מֵבִיא תּוֹעֶלֶת לַמַּדָּע. מַה גָדוֹל הָיָה קְלוֹנוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר מֻקְדּוֹן אִלּוּ תָּלָה אֶת אֲרִיסְטוֹ! קַו זֶה לֹא הָיָה מוֹפִיעַ עַל פְּנֵי תְּהִלָּתוֹ כְּכֶתֶם קָטֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַבְלִיט אֶת הַיֹּפִי, אֶלָּא כְּמַכָּה מַמְאֶרֶת הַמַּשְׁחִיתָה אֶת הַתֹּאַר. הוֹד מַלְכוּת! אֲנִי חִבַּרְתִּי שִׁיר כְּלוּלוֹת מְצֻיָּן לִכְבוֹד בְּנֵי הַזּוּג הַנַּעֲלִים – הָעַלְמָה לְבֵית פְלַנְדְּרִיָּה וְהוֹד רוֹמְמוּתוֹ הַדּוֹפִין. וַהֲרֵי לֹא יִתָּכֵן כִּי אִישׁ כָּזֶה יִהְיֶה בֵּין הַקּוֹשְׁרִים הַמְּפִיחִים אֶת אֵשׁ הַמֶּרֶד. הוֹד מַלְכוּתוֹ נוֹכַח לָדַעַת כִּי לֹא עָשִׂיתִי אֶת תּוֹרָתִי סְרָק, אֶלָּא הִצַּבְתִּי לִי יָד בְּעִנְיְנֵי מַדָּע וְכִי אֲנִי יוֹדֵעַ גַּם פֶּרֶק בְּחָכְמַת הַדַּבְּרָנוּת. הֲלֹא תַּעֲשֶׂה חֶסֶד עִמָּדִי, הוֹד מַלְכוּת! אִם תְּחָנֵּנִי, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי, יֵרָצֶה הַדָּבָר לִפְנֵי אֱלֹהִים, וַאֲנִי זֹאת שְׁבוּעָתִי כִּי לָרַעְיוֹן עַל דְּבַר הַתְּלִיָּה אֲחָזַנִי פַּחַד גָּדוֹל!”

אַחֵר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָשַׁק גְרֶנְגּוֹאַר הַמִּסְכֵּן אֶת סַנְדְּלֵי הַמֶּלֶךְ, וְגִילְיוֹם רִים אָמַר בְּלַחַשׁ גָּמוּר לִידִידוֹ קֹפֶּנוֹל: “אַשְׁרֵיהוּ שֶׁהוּא זוֹחֵל עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. מַה שֶׁקָּרָה לְיֻפִּיטֶר בְּאִי כַּפְתֹּר יִקְרֶה תָּמִיד לְכָל הַמְּלָכִים: אֵין לָהֶם אָזְנַיִם אֶלָּא בָּרַגְלָיִם.” וְאוּלָם עוֹשֶׂה הַגַּרְבַּיִם לֹא פָּנָה אֶל יֻפִּיטֶר אֲשֶׁר בְּכַפְתֹּר, רַק הֶעֱלָה עַל פָּנָיו בַּת־צְחוֹק מְגֻשֶּׁמֶת, כִּוֵּן אֶת מֶבָּטוֹ לְצַד גְרֶנְגּוֹאַר וְנָתַן מַעֲנֶה: “הוֹ, מַה נֶחְמָד הַדָּבָר הַזֶּה! דּוֹמֶה לִי שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת תַּחֲנוּנֵי הַקַּנְצְלֶר הוּגוֹנֶט הַמִּתְחַנֵּן לְפָנַי עַל חַיָּיו.”

לְבַסּוֹף, כְּשֶׁגְּרֶנְגּוֹאַר עָמַד מִדַּבֵּר וְלֹא נוֹתְרָה בּוֹ כִּמְעַט נְשָׁמָה, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ; אוֹתָהּ שָׁעָה גֵּרֵד הַלָּז בְּאֶצְבָּעוֹ עַל גַּב מִכְנָסָיו, כְּדֵי לְהָסִיר רְבָב מֵעַל מְקוֹם הַבֶּרֶךְ; אַחֲרֵי כֵן הִתְחִיל הוֹד מַלְכוּתוֹ לוֹגֵם לְגִימָה מִתּוֹךְ גְּבִיעַ הַסַּמִּים. כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף דִּבּוּר אֶחָד, וּשְׁתִיקָה זוֹ גָרְמָה לִגְרֶנְגּוֹאַר עִנּוּיִים גְּדוֹלִים. סוֹף סוֹף הִפְנָה הַמֶּלֶךְ אֶת עֵינָיו כְּלַפֵּי גְרֶנְגּוֹאַר וּפָתַח בִּדְבָרִים:

“בַּר־נַשׁ זֶה הוּא צַוְחָן גָּדוֹל!” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִפְנָה כְּלַפֵּי טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט וְאָמַר: “מֵילָא! שְׁלַח אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי.”

גְרֶנְגּוֹאַר נִבְהַל מֵרֹב שִׂמְחָה וְנָפַל עַל אֲחוֹרָיו.

“לַחָפְשִׁי!” עָנָה טְרִיסְטֶן כִּמְרַטֵּן. “אוּלַי יִיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶתְּנֵהוּ בְּסוּגָר לִזְמָן מְסֻיָּם?”

“אַבָּא טְרִיסְטֶן,” הֵשִׁיב לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, “וְכִי אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁלְּשֵׁם צִפֳּרִים כָּאֵלֶּה אָנוּ בּוֹנִים אֶת כְּלוּבֵינוּ, כָּל אֶחָד בַּמְּחִיר שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע לִטְרָאוֹת, שְׁמוֹנָה סוּ וְשָׁלשׁ אֲגוֹרוֹת? הוֹצֵא מֵעָלַי כְּרֶגַע אֶת הַמְּנֻוָּל הַזֶּה (מִלָּה זוֹ, דֻּגְמַת הַבִּטּוּי “רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם”, הָיְתָה חֲבִיבָה עַל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, וּבְשָׁעָה שֶׁל קוֹרַת־רוּחַ הָיוּ שְׁנֵיהֶם שְׁגוּרִים עַל פִּיו), בְּעַט בּוֹ וְהַשְׁלִיכֵהוּ הַחוּצָה!”

“הוֹ!” קָרָא גְרֶנְגּוֹאַר, “מִי גָדוֹל כְּמַלְכֵּנוּ!”

הוּא הִשְׂתָּעֵר כְּלַפֵּי הַדֶּלֶת, כְּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא יְשַׁנֶּה הַמֶּלֶךְ אֶת פְּקֻדָּתוֹ, וּטְרִיסְטֶן פָּתַח לְפָנָיו דֶּלֶת זוֹ אַגַּב פָּנִים זְעוּמִים לְמַדָּי. הַחַיָּלִים הָלְכוּ אַחֲרָיו וְהֵרִיצוּ אוֹתוֹ בְּאֶגְרוֹפֵיהֶם הַקָּשִׁים, אַךְ גְרֶנְגּוֹאַר קִבֵּל אֶת הַמַּכּוֹת מִתּוֹךְ שַׁלְוַת רוּחַ שֶׁל פִּילוֹסוֹף.

רוּחוֹ הַטּוֹבָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ נָתְנָה אֶת אוֹתוֹתֶיהָ בַּכֹּל – לְמִן הָרֶגַע שֶׁבָּאָה הַבְּשׂוֹרָה בִּדְבַר הַהִתְקוֹמְמוּת לַמְמֻנֶּה. אֶחָד מִן הָאוֹתוֹת הַגְּדוֹלִים הָיְתָה גַם חֲגִיגָה לֹא מְצוּיָה זוֹ שֶׁיָּצְאָה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט, הַפּוֹרֵשׁ לְקֶרֶן־זָוִית, דּוֹמֶה הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה לְכֶלֶב דּוֹג זָעוּם שֶׁרָאָה טֶרֶף וְלֹא לָכָד.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַמֶּלֶךְ תָּפַף מִלֵּב טוֹב עַל מִסְעַד הַכִּסֵּא וְהִשְׁמִיעַ בִּתְפִיפַת אֶצְבְּעוֹתָיו אֶת פִּזְמוֹן הַתַּהֲלוּכָה שֶׁל פּוֹן־אוֹדְמֶה. שַׁלִּיט זֶה הָיָה לְפִי תְּכוּנָתוֹ אִישׁ־סְתָרִים, וְאוּלָם הוּא יָדַע לְהַסְתִּיר אֶת צַעֲרוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת שִׂמְחָתוֹ. הַשִּׂמְחָה גָבְרָה אֶצְלוֹ פְּעָמִים עַד בְּלִי דַי לְרַגְלֵי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה: כָּךְ, לְמָשָׁל, נָדַב מַעֲקֵה כֶּסֶף לְמַרְטִין הַקָּדוֹשׁ מִטּוּר – מִשֶּׁהִגִּיעָה אֵלָיו הַיְדִיעָה עַל דְּבַר מוֹתוֹ שֶׁל שַׁרְל אַמִּיץ הַלֵּב; וּבַיּוֹם שֶׁעָלָה לְכִסֵּא הַמְּלוּכָה שָׁכַח אֲפִילוּ לְצַוּוֹת עַל קְבוּרַת אָבִיו.

“הוֹד מַלְכוּת!” קָרָא פִּתְאֹם יַעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה, “כֵּיצַד עָבְרָה הַתְקָפַת הַמַּחֲלָה שֶׁבִּגְלָלָהּ נִקְרֵאתִי לָבוֹא לִפְנֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ?”

“הוֹ,” עָנָה הַמֶּלֶךְ, “יִסּוּרֵי הַמַּחֲלָה תָּקְפוּ עָלַי בִּמְאֹד מְאֹד אַבָּא קוֹאַקְטְיֶה, אָזְנַי תִּצֵּלְנָה כָּל הַיּוֹם, קְרָבַי חֳמַרְמְרוּ וְכָל בְּשָׂרִי עָלֵי יִכְאָב.”

קוֹאַקְטְיֶה אָחַז אֶת יָדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהִתְחִיל בּוֹחֵן אֶת הַדֹּפֶק אַגַּב חָזוּת־פָּנִים רְאוּיָה לְכָךְ.

“הַבִּיטָה וּרְאֵה, מַר קֹפֶּנוֹל,” אָמַר רִים בְּקוֹל נָמוּךְ, “הִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב בֵּין קוֹאַקְטְיֶה וּטְרִיסְטֶן. וְזוֹ כָּל כְּנֻפְיַת הֶחָצֵר שֶׁלּוֹ. הָרוֹפֵא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ וְהַתַּלְיָן לְצֹרֶךְ אֲחֵרִים.”

וּפְנֵי קוֹאַקְטְיֶה הָלְכוּ הָלֹךְ וְקָדֹר כְּכָל אֲשֶׁר הוֹסִיף לִבְחֹן אֶת דָּפְקוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר הִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְחָשׁ בְּלִבּוֹ כְּעַין חֲרָדָה. וְקוֹאַקְטְיֶה הִגְדִּיל אֶת קַדְרוּתוֹ מֵרֶגַע לְרֶגַע. אָדָם הָגוּן זֶה לֹא הָיָה לוֹ מְקוֹר שֶׁפַע אַחֵר מִחוּץ לְמַחֲלַת הַמֶּלֶךְ. וְהוּא יָנַק מִמָּקוֹר זֶה כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל.

“הוֹ! הוֹ!” מִלְמֵל הָרוֹפֵא, “הַמַּצָּב יֵשׁ בּוֹ בֶּאֱמֶת כְּדֵי לְעוֹרֵר חֲשָׁשׁוֹת.”

“הַאֻמְנָם?” אָמַר הַמֶּלֶךְ וְלִבּוֹ נִתְמַלֵּא חֲרָדָה.

“¹⁷¹Pulsas creber, anhelans, crepitans, irregularis,” הוֹסִיף הָרוֹפֵא לְדַבֵּר.

“רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם!”

“מַחֲלָה כָּזוֹ עֲלוּלָה לְהוֹצִיא בֶּן־אָדָם מִן הָעוֹלָם בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים.”

“אֵל רַחוּם וְחַנּוּן!” קָרָא הַמֶּלֶךְ. “וּמַהִי הַתְּרוּפָה לְמַחֲלָה זוֹ, אַבָּא קוֹאַקְטְיֶה?”

“אֲנִי מְעַיֵּן בַּדָּבָר, הוֹד מַלְכוּת.”

הוּא צִוָּה לְלוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר כִּי יַרְאֶה אֶת לְשׁוֹנוֹ, וְאוֹתוֹ רֶגַע הָיָה קוֹאַקְטְיֶה מְנַעֲנֵעַ רֹאשׁוֹ, מְעַקֵּם אֶת שְׂפָתָיו וְעוֹשֶׂה כַּמָּה וְכַמָּה הַעֲוָיוֹת.

“חוֹבָה עָלַי לְסַפֵּר לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ,” אָמַר לְפֶתַע פִּתְאֹם, “כִּי נִתְפַּנְּתָה מִשְׂרָה שֶׁל גּוֹבֶה מִסִּים וְכִי אֲנִי מְטֻפָּל בְּבֶן אָח.”

“נָתֹן אֶתֵּן אֶת מִשְׂרַת הַגּוֹבֶה לְבֶן אָחִיךָ, אַבָּא קוֹאַקְטְיֶה. וּבִלְבַד שֶׁתַּצִּילֵנִי מִן הַיְקוֹד הָאוֹכֵל אֶת קְרָבָי.”

“הִנֵּה הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדוֹנִי,” אָמַר שׁוּב הָרוֹפֵא, “אוּלַי עָשָׂה אִתִּי הוֹד מַלְכוּתוֹ עוֹד חֶסֶד אֶחָד וִיסַיַּע בְּיָדִי לִבְנוֹת אֶת בֵּיתִי בִּרְחוֹב סֶנְט־אַנְדְּרֶה דֶּז־אַרְק?”

“הִנֵּה כָּךְ,” אָמַר הַמֶּלֶךְ.

“הַכֶּסֶף אָזַל מִכִּיסִי,” הוֹסִיף הָרוֹפֵא לְדַבֵּר, “וַחֲבַל מְאֹד אִם הַבַּיִת יַעֲמֹד לְלֹא גַג; וְלֹא לַבַּיִת אֲנִי דוֹאֵג, שֶׁהֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא בֵּית קַרְתָּנִים פָּשׁוּט בְּהֶחְלֵט, אֶלָּא לְצִיּוּרֵי הַקִּירוֹת מַעֲשֵׂה יְדֵי יַ’ן פוּרְבּוֹל. הָעַיִן רוֹאָה שָׁם דִּיאָנָה מְרַחֶפֶת בַּאֲוִיר, וּדְמוּת מְעוֹפֶפֶת זוֹ הִיא כֹּה מֻפְלָאָה וַעֲדִינָה, הִיא כָּל כָּךְ רַבַּת חֵן וְנֶאֱצָלָה, רֹאשָׁהּ כֹּה נָאֶה בְּקִשּׁוּטָיו וּמְעֻטָּר בְּחֶרְמֵשׁ שֶׁל סַהַר, בְּשָׂרָהּ כֹּה רַךְ וְעָנֹג – שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה לְהַבִּיט בָּא לִידֵי הִתְעוֹרְרוּת הַיֵּצֶר. וְגַם הָאֵלָה צֶרֶס הִיא בֵּין הַצִּיּוּרִים. אַף זוֹ הִיא אֵלָה יָפָה עַד מְאֹד. הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל אֲלֻמּוֹת בָּר וּלְרֹאשָׁהּ זֵר שִׁבֳּלִים הַמְּקֻשָּׁט פִּרְחֵי עֲרָבָה. לֹא יְתָאֵר אָדָם לְעַצְמוֹ דָבָר נֶחְמָד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עֵינֶיהָ, דָּבָר מְעֻגָּל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רַגְלֶיהָ, אֲצִילוּת נַעֲלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָזוּת פָּנֶיהָ, מַעֲשֵׂה־קְפָלִים נָאֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר גְּלִימַת בְּשָׂרָהּ. זוֹהִי אַחַת הַיְצִירוֹת הַתַּמּוֹת וְהַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר לְמִכְחוֹל הַצַּיָּרִים.”

“מַלְאַךְ חַבָּלָה!” אָמַר לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר כִּמְרַטֵן, “לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן בִּדְבָרֶיךָ?”

“הוֹד מַלְכוּת, אֲנִי צָרִיךְ לָשִׂים גַּג מֵעַל הַצִּיּוּרִים הָאֵלֶּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁגַּג זֶה אֵינוֹ דָבָר יְקַר עֵרֶךְ, בְּכָל זֹאת אֵין בִּיכָלְתִּי לַעֲשׂוֹתוֹ, כִּי חֲסַר כֶּסֶף אָנֹכִי.”

“אוֹתוֹ גַג בְּכַמָּה הוּא צָרִיךְ לַעֲלוֹת?”

“רְצוֹנִי לוֹמַר… גַּג נְחשֶׁת מְקֻשָּׁט וּמְצֻפֶּה זָהָב – יַעֲלֶה כְּאַלְפַּיִם לִטְרָה, לְכָל הַיּוֹתֵר.”

“אוֹי לְחַמְסָן שֶׁכְּמוֹתוֹ!” קָרָא הַמֶּלֶךְ. “עֲדַיִן לֹא עָקַר לִי זֶה שֵׁן מִתּוֹךְ הַפֶּה בְּלִי שֶׁיְּקַבֵּל תְּמוּרָתָהּ יַהֲלֹם.”

“הֲיֶשְׁנִי מְקַבֵּל אֶת הַגָּג?” שָׁאַל קוֹאַקְטְיֶה.

“קַבֵּל תְּקַבֵּל. וְעַכְשָׁו תֵּן לִי רְפוּאָה שְׁלֵמָה וְלֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת.”

יַעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְנָתַן אֶת אֲמָרָיו:

“הוֹד מַלְכוּת, רַק תְּרוּפָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ דְּחִיָּה יְכֹלָה לְרַפֵּא אֶת מַחֲלָתֶךָ. שִׂים נָשִׂים לְהוֹד מַלְכוּתְךָ אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לַכְּלָיוֹת, מִרְקַחְתָּהּ – מִשְׁחַת שַׁעֲוָה, טִין מֵאֶרֶץ אַרְמֶנְיָה, שֶׁמֶן וָחֹמֶץ. וְגַם אֶת שִׁקּוּי הַסַּמִּים תּוֹסִיף לִשְׁתּוֹת – וַאֲנִי עָרֹב אֶעֱרֹב אֶת בְּרִיאוּתְךָ, הוֹד מַלְכוּת.”

נֵר דּוֹלֵק מוֹשֵׁךְ אֵלָיו לֹא רַק יַתּוּשׁ אֶחָד בִּלְבָד. רָאָה מָרָן אוֹלִיבְיֶה כִּי הַמֶּלֶךְ נוֹטֶה לְפַזְרָנוּת – וְאָמַר אַף הוּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁעַת רָצוֹן זוֹ. הוּא פָּתַח וְאָמַר:

“הוֹד מַלְכוּת…”

“וּמִי עוֹד בַּמְבַקְשִׁים?” אָמַר לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר.

“הוֹד מַלְכוּת, שֶׁמָּא יָדוּעַ לוֹ כִּי מָרָן שִׁמְעוֹן רֶדֶן שָׁבַק חַיִּים?”

“וּמַה מִזֶּה?”

“הַלָּז שִׁמֵּשׁ יוֹעֵץ מַלְכוּתִי בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר לִפְקִידוּת הָאוֹצָר.”

“וְאִם כֵּן?”

“הוֹד מַלְכוּת, מִשְׂרָה זוֹ הִיא פְּנוּיָה עֲדָיִן.”

מִדֵּי דַבֵּר מָרָן אוֹלִיבְיֶה אֶת דְּבָרָיו שָׁבְקוּ פָּנָיו אֶת גַּוֲאָתָן וְהֶעֱלוּ עַל עַצְמָן הַבָּעָה שֶׁל שִׁפְלוּת רוּחַ. פַּרְצוּפוֹ שֶׁל חַצְרָן אֵינוֹ מְסֻגָּל אֶלָּא לִתְמוּרָה זוֹ בִּלְבָד. הַמֶּלֶךְ הִבִּיט אֵלָיו בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת וְאָמַר בִּקְרִירוּת:

“אֲנִי מֵבִין.”

וְהוֹסִיף לְדַבֵּר:

“מָרָן אוֹלִיבְיֶה, הַמַּרְשַׁל מִבּוּסִיקוֹ הָיָה אוֹמֵר: ‘אֵין מוֹצִיאִים מַתָּנוֹת אֶלָּא מִידֵי הַמֶּלֶךְ וְאֵין שׁוֹלִים דָּגִים אֶלָּא מִן הַיָּם’, רוֹאֶה אֲנִי כִּי דַּעְתְּךָ כְּדַעַת הַמַּרְשַׁל מִבּוּסִיקוֹ. וְעַכְשָׁו שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ. הַדְּבָרִים שְׁמוּרִים הֵיטֵב בְּזִכְרוֹנֵנוּ. בִּשְׁנַת 68 נָתַנּוּ לְךָ הִתְמַנּוּת שֶׁל חַצְרָן; בִּשְׁנַת 69 – הִפְקַדְנוּךָ קַשְׂטֵלַן עַל גֶּשֶׁר סוֹקְלוּ וּמַשְׂכֻּרְתְּךָ מֵאָה לִטְרָה בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל טוּר (אַתָּה תָּבַעְתָּ מַטְבֵּעַ שֶׁל פָּרִיס). בְּחֹדֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר שְׁנַת 73, לְפִי כְּתָב הִתְמַנּוּת שֶׁנִּתַן עַל יָדֵנוּ בְּגֶ’רְג’וֹל, הִפְקַדְנוּךָ עַל יַעַר וֶנְסֶן בִּמְקוֹם שַׂר הָאֻרְוָה גִ’ילְבֶּר אַקְל; בִּשְׁנַת 75 – גַּם עַל הַיַּעַר רוּבְרֵי לַה־סֶן־קְלוּ, בִּמְקוֹם יַעֲקֹב לֶה־מֶר; בִּשְׁנַת 78 קָבַעְנוּ בְּרֹב חַסְדֵּנוּ, לְפִי כְּתָב תְּעוּדָה חָתוּם בִּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת עַל גַּבֵּי שַׁעֲוָה יְרוֹקָה, שֶׁיָּטִילוּ עַל מַצַּב הַמּוֹכְרִים שֶׁלְּיַד בֵּית הָאוּלְפָנָא סֶן־גֶ’רְמֶן מַס בְּשִׁעוּר עֶשֶׂר לִטְרָאוֹת בְּכֶסֶף פָּרִיס לְטוֹבָתְךָ וּלְטוֹבַת אִשְׁתֶּךָ; בִּשְׁנַת 79 הִפְקַדְנוּךָ עַל יַעַר סֶנַר, בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עָלוּב יַ’ן דַּיְץ; וְנָתַנּוּ לְךָ הִתְמַנּוּת שֶׁל מְפַקֵּד הָאַרְמוֹן לוּשׁ; וְהָפְקַדְתָּ עַל יָדֵנוּ לְמוֹשֵׁל שֶׁל סֶן־קֶנְטֶן; וְנָתַנּוּ לְךָ אֶת מִשְׂרַת הַמְּפַקֵּחַ עַל גֶּשֶׁר מוֹלַן, שֶׁבִּזְכוּתָהּ הִקְנֵיתָ לְעַצְמְךָ אֶת שֵׁם הַתֹּאַר רוֹזֵן. מֵחֲמֵשֶׁת הַסּוּ, קְנָס הַגַּלָּבִים הָעוֹשִׂים מְלָאכָה בְּיוֹם חַג, יוֹרְדִים שְׁלשָׁה סוּ לְכִיסְךָ, וְהַשְּׁאָר לְאוֹצֵר הַמֶּלֶךְ. הוֹאַלְנוּ לְשַׁנּוֹת אֶת שִׁמְךָ לֶה־מוֹבֶה¹⁷², הוֹאִיל וְשֵׁם זֶה נָאֶה יוֹתֵר מִדַּי לְתֹאַר פָּנֶיךָ. בִּשְׁנַת 74 זִכִּינוּ אוֹתְךָ, לְמוֹרַת רוּחָם שֶׁל אֲצִילֵי הָאָרֶץ, בְּשֶׁלֶט אַבִּירִים רַב גְּוָנִים הַמִּתְנוֹסֵס עַל לוּחַ לִבְּךָ כִּזְנַב הַטַּוָּס. רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! וְכִי לֹא שָׂבַעְתָּ עֲדַיִן? וְכִי לֹא שָׁלִיתָ דָגִים לְמַכְבִּיר? הַאֵינְךָ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא תִּתְהַפֵּךְ סִירַת הַדּוּגֶה שֶׁלְּךָ בְּשֶׁל דַּג אִלְתִּית נוֹסָף? הַגַּאֲוָה תּוֹצִיא אוֹתְךָ מִן הָעוֹלָם, אַבָּא אוֹלִיבְיֶה. סוֹף גֵּאִים לַאֲבַדּוֹן וּלְקָלוֹן. שִׂים אֶת הַדָּבָר אֶל לִבְּךָ וּשְׁמֹר אֶת פִּתְחֵי פִּיךָ.”

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּקוֹל חָמוּר, גָּרְמוּ לוֹ לְמָרָן אוֹלִיבְיֶה שֶׁיָּשִׁיב לְפָנָיו הַנִּרְגָּזִים אֶת חָזוּתָם הַמְחֻצֶּפֶת.

“יְהִי כָּךְ,” אָמַר בְּקוֹל רָם כִּמְעָט, “הֲלֹא גָלוּי הַדָּבָר כִּי הַמֶּלֶךְ אֵינֶנּוּ בְּקַו הַבְּרִיאוּת; הוּא נוֹתֵן אֶת הַכֹּל לָרוֹפֵא.”

לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר לֹא הֶעֱלָה כְּלָל עַל דַּעְתּוֹ לְהִתְקַצֵּף בִּגְלַל אֲמִירָה חֲצוּפָה זוֹ; רוּחוֹ שָׁכְכָה כִּמְעַט מִדֵּי הוֹסִיפוֹ לְדַבֵּר:

“כַּתֵּר זְעֵיר, שָׁכַחְתִּי לְהַזְכִּיר כִּי הִפְקַדְתִּיךָ לִהְיוֹת צִיר מְיֻחָד עַל יַד הַגְּבֶרֶת מָרְיָה גֶנְט… אָמְנָם כֵּן,” אָמַר הַמֶּלֶךְ וְהִפְנָה אֶת עַצְמוֹ לְצַד אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה, “הַלָּז שִׁמֵּשׁ צִיר מְיֻחָד… וְאַף עַל פִּי כֵן,” חָזַר לְדַבֵּר אֶל מָרָן אוֹלִיבְיֶה, “אַל נִקְצֹף אִישׁ עַל אָחִיו, הֲלֹא יְדִידִים אֲנַחְנוּ מֵאָז וּמִקֶּדֶם. אוּלָם הַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת. גָּמַרְנוּ אֶת עֲבוֹדַת הַיּוֹם. תּוֹאֶל נָא לְגַלְּחֵנִי.”

הַקּוֹרֵא כְּבָר הֵבִין בְּוַדַּאי מֵעַצְמוֹ, כִּי “מָרָן אוֹלִיבְיֶה” זֶה אֵינוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ “פִיגָרוֹ” נוֹרָא אֲשֶׁר הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, זוֹ הַמַּפְלִיאָה לִיצֹר חֶזְיוֹנוֹת תּוּגָה, שִׁזְּרָה אוֹתוֹ בָּאֳמָנוּת כֹּה רַבָּה לְתוֹךְ מַסֶּכֶת הַקּוֹמֶדְיָה רַבַּת הַדָּמִים וְרַבַּת הַיָּגוֹן אֲשֶׁר קֹרָא לָהּ חַיֵּי לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר. אֵין בְּדַעְתֵּנוּ לְתָאֵר כָּאן אֶת הַדְּמוּת הַמֻּפְלָאָה הַזֹּאת. שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ לְאוֹתוֹ גַלָּב שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת הַמֶּלֶךְ: בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת קָרְאוּ לוֹ מִתּוֹךְ נִמּוּס בְּשֵׁם אוֹלִיבְיֶה לֶה־דֶן¹⁷³; עַם הָאָרֶץ נָקַב לוֹ אֶת הַשֵּׁם אוֹלִיבְיֶה בְּכוֹר־שָׂטָן. וּשְׁמוֹ הַנָּכוֹן הָיָה: אוֹלִיבְיֶה לֶה־מוֹבֶה.

אוֹתוֹ אוֹלִיבְיֶה לֶה־מוֹבֶה עָמַד אֵפוֹא בְּלִי נוֹעַ בִּמְקוֹמוֹ, רָגַז עַל הַמֶּלֶךְ וְהִבִּיט מִן הַצַּד אֶל יַעֲקֹב קוֹאַקְטְיֶה.

“כֵּן, כֵּן, הַכֹּל הוֹלֵךְ לָרוֹפֵא!” אָמַר אוֹלִיבְיֶה כִּמְרַטֵּן.

“אָמְנָם כֵּן, הַכֹּל הוֹלֵךְ לָרוֹפֵא!” עָנָה לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר מִתּוֹךְ עֱנוּת לֵב לֹא מְצוּיָה; “הָרוֹפֵא יֵשׁ לוֹ חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּךְ. וְהַדָּבָר הוּא פָּשׁוּט בְּתַכְלִית: הַלָּז כָּל גּוּפֵנוּ נָתוּן בְּיָדוֹ, וְאַתָּה אֵין לְךָ שְׁלִיטָה אֶלָּא עַל סַנְטֵר הַמֶּלֶךְ בִּלְבָד. הַשְׁקֵט לְךָ, גַּלָּבִי הַמִּסְכֵּן, הַכֹּל יָשׁוּב לְמַסְלוּלוֹ הַנָּכוֹן. כִּי מֶה הָיִיתָ אוֹמֵר וּמֶה הָיָה בְּסוֹפְךָ אִלּוּ דִּמִיתִי לְאוֹתוֹ שִׁילְפֶרִיק הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה נוֹהֵג כָּל יָמָיו לְהַחֲזִיק אֶת קְצֵה זְקָנוֹ בְּכַף הַיָּד?… שׁוּב אֵפוֹא לִמְלַאכְתְּךָ וְגַלַּח אֶת זְקָנִי. הָכִינָה אֶת הַמַּכְשִׁירִים.”

רָאָה אוֹלִיבְיֶה כִּי הַמֶּלֶךְ אֵין לִבּוֹ אֶלָּא לְלִגְלוּג וְכִי שׁוּם דָּבָר לֹא יָטִיל בּוֹ עַכְשָׁו רֹגֶז – וְיָצָא בִּנְהִימָה לְמַלְאוֹת אֶת אֲשֶׁר צֻוָּה.

הַמֶּלֶךְ הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ וְנִגַּשׁ אֶל הַחַלּוֹן, וּפִתְאֹם פָּתַח אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת לֹא מְצוּיָה.

“הוֹ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ!” קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּסָפְקוֹ כַּפָּיִם. “לֶהָבָה גְדוֹלָה עוֹלָה עַל פְּנֵי הָעִיר. אֵין זֹאת כִּי אִם הַמְמֻנֶּה הוּא הַבּוֹעֵר בָּאֵשׁ. בָּרוּר לִי שֶׁכָּךְ הַדָּבָר. הָהּ, עַמִּי הַטּוֹב שֶׁבַּטּוֹבִים! סוֹף סוֹף זָכִיתִי לְכָךְ שֶׁתַּעַזְרֵנִי לְהַשְׁמִיד אֶת הַשְּׂרָרָה שֶׁל הַפֵאוֹדָלִים!”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִפְנָה אֶל אַנְשֵׁי פְלַנְדְּרִיָּה:

“רַבּוֹתַי, גְּשׁוּ הֵנָּה וְהַבִּיטוּ בַּמַּחֲזֶה. הַאִם לֹא דְלֵקָה הִיא זוֹ הַמַּעֲלָה אַדְמוּמִית בַּשָּׁמָיִם?”

הַשְּׁנַיִם מִגֶּנְט נִגְּשׁוּ אֶל הַחַלּוֹן.

“דְּלֵקָה עֲצוּמָה!” אָמַר גִּילְיוֹם רִים.

“הוֹ!” הוֹסִיף קֹפֶּנוֹל דְּבָרִים וְהֶעֱלָה בָּרָק בְּעֵינָיו, “רוֹאֶה אֲנִי דְלֵקָה זוֹ וְנִזְכַּר בְּאֵשׁ הַשְּׂרֵפָה שֶׁאָכְלָה אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן מֵהִימְבֶּרְקוּר. דּוֹמֶה שֶׁמֶּרֶד גָּדוֹל מִתְחוֹלֵל בָּעִיר.”

“וְכִי כָּךְ דַּעְתְּךָ, מָרָן קֹפֶּנוֹל?” וְעֵינֵי לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר הִבְהִיקוּ כִּמְעַט מֵחֶדְוָה כְּעֵינָיו שֶׁל עוֹשֵׂה הַגַּרְבָּיִם. “וְכִי סָבוּר אַתָּה שֶׁקָּשֶׁה יִהְיֶה לְדַכֵּא אֶת הַמֶּרֶד הַזֶּה?”

“חֵי אֱלֹהִים, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! הוֹד מַלְכוּתּוֹ יִצְטָרֵךְ לְשַׁלַּח בַּמּוֹרְדִים גְּיָסוֹת מְרֻבִּים.”

“הוֹ! לֹא בַּגְּיָסוֹת שֶׁלִּי דִּבַּרְנוּ עַכְשָׁו,” הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ לְהַגִּיד, “אִלּוּ חָפַצְתִּי…”

עוֹשֵׂה הַגַּרְבַּיִם אָמַר בְּעַזּוּת:

“אִם מֶרֶד זֶה הוּא כְּפִי שֶׁאֲנִי מְשַׁעֵר, לֹא יוּכַל הוֹד מַלְכוּתוֹ לְבַצַּע אֶת חֶפְצוֹ.”

“אַבָּא קֹפֶּנוֹל,” עָנָה לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר, “שְׁתֵּי פְּלֻגּוֹת מֵחֵיל הַמִּשְׁמָר שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּשְׁגַר יְרִיּוֹת מִתּוֹךְ מִקְלָעִים – יַכְנִיעוּ עַל נְקַלָּה אֲסַפְסוּף שֶׁל כַּפְרִיִּים.”

עוֹשֵׂה הַגַּרְבַּיִם, לַמְרוֹת כָּל הָרְמָזִים מִצַּד גִּילְיוֹם רִים, נִתְכַּוֵּן, כַּנִּרְאֶה, לְהָשִׁיב לַמֶּלֶךְ מִלְחֶמֶת דְּבָרִים:

“הוֹד מַלְכוּת, גַּם אַנְשֵׁי שְׁוֵיץ לֹא הָיוּ אֶלָּא כַּפְרִיִּים. הַדֻּכֵּס מִבּוּרְגּוּנְדִיָּה הָיָה אָצִיל יָהִיר וּבָז בְּלִבּוֹ לָאֲסַפְסוּף הַזֶּה. בַּמִּלְחָמָה עַל יַד גְּרוֹנְסוֹן צָעַק אֶל אֲנָשָׁיו: ‘קַלָּעִים, יְרוּ אֵשׁ בַּאֲסַפְסוּף הַכַּפְרִיִּים הָאֵלֶּה!’ וְהוּא נִשְׁבַּע בְּשֵׁם גּוֹרְג' הַקָּדוֹשׁ. וְאוּלָם הַמְמֻנֶּה, טַרְגֶכְטַל וַאֲנָשָׁיו הִתְנַפְּלוּ בְּאַלּוֹת עַל אוֹתוֹ דֻּכֵּס יְפֵה מַרְאֶה, וְהַגְּיָסוֹת הַנֶּהֱדָרִים שֶׁל הַבֻּרְגּוּנְדִים, שֶׁנִּלְחֲמוּ כְּנֶגֶד כַּפְרִיִּים לְבוּשִׁים עוֹרוֹת שְׁוָרִים, נֻפְּצוּ כַּזְּגוּגִית שֶׁפָּגְעָה בָּהּ אֶבֶן. אַבִּירִים רַבִּים נָפְלוּ אָז חֲלָלִים לִפְנֵי אֲסַפְסוּף הַנְּבָלִים; הָאָדוֹן לְבֵית שָׁטוֹ־גוֹיְאוֹן, פְּאֵר הָאֲצִילִים שֶׁל בֻּרְגּוּנְדִיָּה, נִמְצָא הָרוּג בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת מִתַּחַת לְסוּסוֹ הָאַבִּיר.”

“יְדִידִי,” עָנָה הַמֶּלֶךְ, “אַתָּה בָּא לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת מִלְחָמָה. וְכָאן עוֹסְקִים בְּהִתְקוֹמְמוּת. אֲנִי אֲבַעֵר אֶת זוֹ מִן הָעוֹלָם בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁיִּהְיֶה רָצוֹן מִלְּפָנַי לְהָעִיף מֶבָּט אֶחָד שֶׁל זָעַף.”

אִישׁ שִׂיחָתוֹ הֵשִׁיב מִתּוֹךְ אֲדִישׁוּת:

“יָכֹל הֱיוֹת, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. וְאִם כָּךְ הַדָּבָר, הֲרֵי זֶה מוֹכִיחַ כִּי לֹא הִגִּיעָה עֲדַיִן שַׁעְתּוֹ שֶׁל הָעָם.”

גִּילְיוֹם רִים רָאָה הֶכְרַח לְעַצְמוֹ לְהִתְעָרֵב בַּדָּבָר.

“מָרָן קֹפֶּנוֹל, דַּע כִּי אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ אַדִּיר.”

“זֶה יָדוּעַ לִי,” עָנָה קֹפֶּנוֹל בְּגָאוֹן.

“הַנַּח לוֹ וִידַבֵּר, יְדִידִי מַר רִים,” אָמַר הַמֶּלֶךְ; “חֲבִיבָה עָלַי לָשׁוֹן גְּלוּיָה זוֹ. אָבִי שַׁרְל הַשְּׁבִיעִי הָיָה אוֹמֵר כִּי הָאֱמֶת הִיא חוֹלָה. וְאָנֹכִי הוֹסַפְתִּי וְאָמַרְתִּי, כִּי הָאֱמֶת שָׁבְקָה חַיִּים וְאֵין אַף אֶחָד אֲשֶׁר יִדְגֹּל בִּשְׁמָהּ. וְהִנֵּה בָּא מָרָן קֹפֶּנוֹל וְהֶעֱמִיד אוֹתִי עַל טָעוּתִי.”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הֶטִיל הַמֶּלֶךְ אֶת יָדוֹ דֶרֶךְ יְדִידוּת עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל קֹפֶּנוֹל, וְהִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו:

“הוֹאַלְתָּ לְהַגִּיד, מָרָן יַעֲקֹב…”

“הוֹד מַלְכוּת, אָנֹכִי אָמַרְתִּי כִּי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אוּלַי צָדַק בִּדְבָרָיו וְשַׁעְתּוֹ שֶׁל הָעָם לֹא הִגִּיעָה עֲדַיִן בְּמַמְלָכָה זוֹ.”

“וּמָתַי תַּגִּיעַ שָׁעָה זוֹ, מָרָנִי?”

“בְּבוֹאָהּ תִּתֵּן אֶת קוֹל צִלְצוּלָהּ בְּאָזְנֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.”

“וְתוֹאֶל נָא לְהַגִּיד לִי: אֵי הַשָּׁעוֹן אֲשֶׁר יְצַלְצֵל עָלֶיהָ?”

קֹפֶּנוֹל, הַשָּׁרוּי בַּעֲמִידָתוֹ הַשְּׁקֵטָה שֶׁכְּדֶרֶךְ אִכָּרִים, גָּרַם לוֹ לַמֶּלֶךְ שֶׁיִּגַּשׁ אֵלָיו מֵאֵצֶל הַחַלּוֹן.

“שְׁמָעֵנִי, הוֹד מַלְכוּת! יֵשׁ בַּמָּקוֹם הַזֶּה צְרִיחַ, פַּעֲמוֹן צוֹפִים, תּוֹתָחִים, אֶזְרָחִים וְחַיָּלִים. יָבוֹא יוֹם וְהַפַּעֲמוֹנִים יֵילִילוּ כִּמְבַשְּׂרֵי סְעָרָה, הַתּוֹתָחִים יִתְּנוּ אֶת קוֹלָם כִּרְעָמִים, הַצְּרִיחַ יִתְמוֹטֵט בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, הָאֶזְרָחִים וְהַחַיָּלִים יִזְעֲקוּ וְיָקוּמוּ אֵלֶּה עַל אֵלֶּה לַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד – וְאָז תַּגִּיעַ הַשָּׁעָה הַהִיא.”

לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר הֶעֱלָה עַל פָּנָיו אֲרֶשֶׁת שֶׁל קַדְרוּת וַהֲזָיָה. רֶגַע אֶחָד הָיָה שָׁרוּי בִּשְׁתִיקָה, אַחֲרֵי כֵן חָבַט בְּיָד רַכָּה עַל הַקִּיר הֶעָבֶה שֶׁל הַצְּרִיחַ – כְּמִי שֶׁמְּלַטֵּף בְּיָדוֹ אֶת גַּבּוֹ שֶׁל סוּס מִלְחָמָה.

“לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה!” קָרָא הַמֶּלֶךְ. “דּוֹמֶה לִי, בַּסְטִילְיָה שֶׁלִּי, כִּי לֹא תִּתְמוֹטְטִי עַל נְקַלָּה!”

וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נִפְנָה כְּלַפֵּי הַפְלַמַּנְדִּי אַמִּיץ הַלֵּב:

“אֱמֹר לִי, מָרָן יַעֲקֹב, הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ הִתְקוֹמְמוּת?”

“אֲנִי יָצַרְתִּי בְּמוֹ יָדַי הִתְקוֹמְמוּת עָם,” עָנָה עוֹשֵׂה הַגַּרְבָּיִם.

“כֵּיצַד עָלָה הַדָּבָר בְּיָדְךָ,” אָמַר הַמֶּלֶךְ, “לְחוֹלֵל מַהְפֵּכָה כָּזוֹ?”

“הוֹ!” עָנָה קֹפֶּנוֹל, “דָּבָר זֶה אֵינוֹ מִן הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר. אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים. תְּנַאי רִאשׁוֹן לְכָךְ – שֶׁתְּהֵא שׂוֹרֶרֶת תַּרְעֹמֶת בָּעִיר. מִקְרֶה כָּזֶה יְאָרַע לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. וּתְנַאי שֵׁנִי לְכָךְ – אָפְיָם שֶׁל הַתּוֹשָׁבִים. תּוֹשָׁבֵי גֶנְט נוֹחִים לִמְרֹד. זֶה דַּרְכָּם תָּמִיד שֶׁהֵם אוֹהֲבִים אֶת בְּנוֹ שֶׁל הַשַּׁלִּיט, וְלֹא אֶת הַשַּׁלִּיט עַצְמוֹ. וּבְכֵן, מְשַׁעֵר אָנֹכִי כִּי בֹּקֶר אֶחָד נִכְנָסִים אֲנָשִׁים לַחֲנוּתִי וְאוֹמְרִים לִי דְבָרִים: ‘אַבָּא קֹפֶּנוֹל, קָרָה דָבָר פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, הַגְּבֶרֶת לְבֵית פְלַנְדְּרִיָּה יֵשׁ בְּדַעְתָּהּ לְהָגֵן עַל הַוֵּזִירִים שֶׁלָּהּ, הַמְמֻנֶּה הֵטִיל מֶכֶס מִשְׁנֶה עַל הַזֵּרְעוֹנִים,’ אוֹ כַּדּוֹמֶה לָזֶה. אֵיזֶה דָבָר שֶׁהוּא. וַאֲנִי מַנִּיחַ אֶת עֲבוֹדָתִי, עוֹזֵב אֶת חֲנוּתִי, יוֹצֵא אֶל הָרְחוֹב וְנוֹתֵן אֶת קוֹלִי בִּקְרִיאָה: ‘הִתְקוֹמֵמוּ!’ עַל פִּי רֹב אֶפְשָׁר לִמְצֹא בָּרְחוֹב אֵיזוֹ חָבִית שְׁבוּרָה. אֲנִי מִתְיַצֵּב עַל הֶחָבִית וּמְדַבֵּר בְּקוֹל רָם אֵיזוֹ דְבָרִים שֶׁהֵם, הַיּוֹצְאִים מִלִּבִּי; וּלְאִישׁ הַנּוֹטֶה לָעָם, הוֹד מַלְכוּת, יֵשׁ תָּמִיד דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהֶהָמוֹן מִתְגּוֹדֵד, הַצְּעָקוֹת מִתְגַּבְּרוֹת, הַפַּעֲמוֹנִים הוֹמִים בְּקוֹל סוֹעֵר, הָאֶזְרָחִים מִזְדַּיְּנִים בִּכְלֵי נֶשֶׁק שֶׁנִּגְזְלוּ מִידֵי הַחַיָּלִים, הַתַּגְרָנִים שֶׁבַּשּׁוּק נוֹתְנִים אֶת יָדָם לַמִּתְקוֹמְמִים, וְהַמֶּרֶד מַתְחִיל. וְכָךְ יִהְיֶה תָּמִיד – כָּל זְמַן שֶׁפֵאוֹדָלִים יֵשְׁבוּ בַּאֲחֻזּוֹתֵיהֶם, קַרְתָּנִים בְּעָרֵיהֶם וְאִכָּרִים בִּכְפָרֵיהֶם.”

“וּבְמִי אַתֶּם מוֹרְדִים?” שֶׁאַל הַמֶּלֶךְ. “בַּנְּצִיבִים שֶׁלָּכֶם אוֹ בַּפֵאוֹדָלִים אֲדוֹנֵי הָאֲחֻזּוֹת?”

“יֵשׁ שֶׁאָנוּ מוֹרְדִים בְּאֵלֶּה. הַכֹּל לְפִי מַצַּב הַדְּבָרִים. פְּעָמִים אָנוּ מוֹרְדִים גַּם בְּדֻכֵּס עַצְמוֹ.”

לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר הָלַךְ וְיָשַׁב עַל כִּסְּאוֹ וְאָמַר מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק:

“הוֹ, אֶצְלֵנוּ אֵין מוֹרְדִים לְעֵת עַתָּה אֶלָּא בִּנְצִיבִים.”

אוֹתוֹ רֶגַע חָזַר אוֹלִיבְיֶה לֶה־דֶן אֶל הַחֶדֶר. אִתּוֹ בָּאוּ שְׁנֵי נְעָרִים מְשָׁרְתִים שֶׁנָּשְׂאוּ אֶת בִּגְדֵי הַמֶּלֶךְ; וְאוּלָם הָיָה דָבָר שֶׁהִפְלִיא אֶת לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר – אוֹלִיבְיֶה הֵבִיא אִתּוֹ עוֹד שְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֶת הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן לְפָרִיס וְאֶת הַמְפַקֵּד אֲשֶׁר לְבַלֶּשֶׁת הַלַּיְלָה, וּפְנֵי הַשְּׁנַיִם הָיוּ כִּפְנֵי אֲנָשִׁים נִבְהָלִים. הַגַּלָּב הַשּׁוֹאֵף נְקָמָה נִרְאָה אַף הוּא כְּנִבְהָל, וְאוּלָם מֵעַל פָּנָיו נִשְׁקְפָה שִׂמְחָה לָאֵיד. הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּתַח בִּדְבָרִים.

“הוֹד מַלְכוּת, בְּשׂוֹרָה רָעָה בְּפִי, וְאֶת אֲדוֹנִי, הַמֶּלֶךְ הַסְּלִיחָה.”

הַמֶּלֶךְ נִפְנָה בִּמְהִירוּת לְצַד הַדּוֹבֵר וְכַרְעֵי כִּסְאוֹ רִסְּקוּ תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אֶת הַמַּחְצֶלֶת אֲשֶׁר עַל הָרִצְפָּה.

“מָה הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר בְּפִיךָ?”

“הוֹד מַלְכוּת,” עָנָה אוֹלִיבְיֶה לֶה־דֶן אַגַּב הַבָּעַת רִשְׁעוּת שֶׁל אָדָם הַשָּׂשׂ לְחוֹלֵל רשֶׁם מְדַכֵּא, “מֶרֶד הָעָם אֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַמְמֻנֶּה שֶׁל אַרְמוֹן הַמִּשְׁפָּט.”

“אֶלָּא כְּנֶגֶד מִי?”

“כְּנֶגְדְּךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.”

הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן נִזְדַּקֵּף מְלֹא קוֹמָתוֹ כְּאִישׁ צָעִיר לְיָמִים.

“בָּאֵר אֶת דְּבָרֶיךָ, אוֹלִיבְיֶה! בָּאֵר אֶת דְּבָרֶיךָ! אַךְ נְצֹר אֶת רֹאשְׁךָ, שֶׁכֵּן אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ בַּצְּלָב שֶׁל סֶן־לוֹ, כִּי אִם שַׁקֵּר שִׁקַּרְתָּ לִי בְּרֶגַע זֶה – הָרֹג אֶהֱרָגְךָ בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בָּהּ נֶהֱרָג הָאָדוֹן לְבֵית לוּקְסֶנְבּוּרְג וַאֲשֶׁר עוֹדֶנָּה חַדָּה כְּדֵי הַתֵּז גַּם אֶת רֹאשֶׁךָ!”

הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה חֲמוּרָה; כָּל יְמֵי חַיָּיו לֹא נִשְׁבַּע לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר בַּצְּלָב שֶׁל סֶן־לוֹ אֶלָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים. אוֹלִיבְיֶה פָּתַח אֶת פִּיו וְרָצָה לָתֵת מַעֲנֶה:

“הוֹד מַלְכוּת…”

“כְּרַע עַל בִּרְכֶּיךָ!” הִפְסִיקוֹ הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל נִמְרָץ, " טְרִיסְטֶן, שִׂים עֵינְךָ עַל הָאִישׁ הַזֶּה."

אוֹלִיבְיֶה צָנַח עַל בִּרְכָּיו וְאָמַר בִּקְרִירוּת:

“הוֹד מַלְכוּת, מְכַשֵּׁפָה אַחַת נָדוֹנָה לַמָּוֶת עַל יְדֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַפַּרְלָמֶנְט, הִיא נִמְלְטָה לַכְּנֵסִיָּה נוֹטְר־דַּם. הָעָם מִתְקוֹמֵם וְרוֹצֶה לְהוֹצִיא אוֹתָהּ בְּחָזְקָה. הָאָדוֹן הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן וְהָאַבִּיר הַמְפַקֵּד אֶת בַּלֶּשֶׁת הַלַּיְלָה בָּאוּ עַכְשָׁו מִמְּקוֹם הַמֶּרֶד, וְיֵשׁ לְאֵל יָדָם לַהֲזִימֵנִי עַל פָּנַי, אִם שֶׁקֶר דִּבַּרְתִּי. הָעָם שָׂם מָצוֹר עַל נוֹטְר־דַּם.”

“הִנֵּה כָּךְ!” הִפְטִיר הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל חֲרִישִׁי וְהוּא כֻּלּוֹ חִוֵּר וְרוֹעֵד מֵרֹב כָּעַס. “נוֹטְר־דַּם! הַלָּלוּ צָרִים עַל הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ, עַל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה!… קוּם וַעֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ, אוֹלִיבְיֶה. אֱמֶת בְּפִיךָ. קַבֵּל תְּקַבֵּל מִיָּדִי אֶת הַמִּשְׂרָה שֶׁל שִׁמְעוֹן רֶדֶן. אֱמֶת בְּפִיךָ… בִּי הֵם מוֹרְדִים. לַמְכַשֵּׁפָה נִתְּנָה חָסוּת הַכְּנֵסִיָּה, לַכְּנֵסִיָּה נִתְּנָה חָסוּת הַמֶּלֶךְ. וַאֲנִי אָמַרְתִּי כִּי הַמֶּרֶד נַעֲשָׂה לְשֵׁם הַמְמֻנֶּה! עָלַי הֵם קוֹשְׁרִים קֶשֶׁר!”

הַכַּעַס כְּאִלּוּ חִדֵּשׁ אֶת כֹּחוֹת נְעוּרָיו וְהוּא צָעַד בְּחָזְקָה עַל פְּנֵי הַחֶדֶר. הַצְּחוֹק נִסְתַּלֵּק מֵעַל פָּנָיו, מַרְאֵהוּ הָיָה אָיֹם וְנוֹרָא. הוּא הִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָשׁוֹב; הַשּׁוּעָל נֶהְפַּךְ לִצְבוֹעַ. מַחֲנָק אָחַז אֶת צַוָּארוֹ וּמִפִּיו נֶעֶתְּקוּ מִלִּים; שְׂפָתָיו רָעֲדוּ וְיָדָיו הַצּוֹמְקוֹת נִקְמְצוּ לְאֶגְרוֹפִים. פִּתְאֹם נִזְקַף רֹאשׁוֹ, עֵינוֹ הָרֵיקָה נִתְמַלְּאָה לְהָבִים וְקוֹלוֹ הֵרִיעַ כְּקוֹל חֲצוֹצְרָה: “שְׁלַח אֶת יָדְךָ, טְרִיסְטֶן! שְׁלַח אֶת יָדְךָ בַּנְּבָלִים הָאֵלֶּה! צֵא אֲלֵיהֶם, טְרִיסְטֶן יְדִידִי! רְצַח בָּהֶם, הֲרֹג בָּהֶם!”

נַחְשׁוֹל זֶה עָבַר חָלַף לוֹ, וְהַמֶּלֶךְ חָזַר וְיָשַׁב עַל כִּסְאוֹ אָמַר מִתּוֹךְ כַּעַס כָּבוּשׁ וְגָדוֹל כִּפְלָיִם:

“גֶּשׁ הֵנָּה, טְרִיסְטֶן!… בְּבַסְטִילְיָה שֶׁלָּנוּ נִמְצָאִים חֲמִשִּׁים כִּידוֹנים שֶׁל הָרוֹזֵן מִגּ’וּף, וְהֵם גְּדוּד שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת רוֹכְבִים: קַח אִתְּךָ אֶת אֵלֶּה. וְכָאן גַּם פְּלֻגָּה אַחַת מֵחֵיל הַמִּשְׁמָר שֶׁלָּנוּ, הִיא פְּלֻגַּת הַקַּשָּׁתִים שֶׁל הַקָּצִין שָׁטוֹפֶּר: קַח אִתְּךָ גַּם אֶת אֵלֶּה. אַתָּה מְשַׁמֵּשׁ מְפַקֵּד בִּגְדוּד הָאַבִּירִים הָרוֹכְבִים: קַח אִתְּךָ אֶת הָאֲנָשִׁים הַנִּמְנִים עַל פְּלֻגָּתֶךָ. בְּסֶן־פּוֹל תִּמְצָא אַרְבָּעִים רוֹבֵי קֶשֶׁת מֵחֵיל הַמִּשְׁמָר הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר לְיוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר: קַח גַּם אֶת אֵלֶּה. וְעִם כָּל הַחַיִל הַזֶּה תְּמַהֵר לָבוֹא לְנוֹטְר־דַּם… הָהּ! אַתֶּם תּוֹשָׁבֵי פָּרִיס הַמְּקִימִים יָד לִפְגֹעַ בְּכֶתֶר הַמַּלְכוּת שֶׁל צָרְפַת, בִּקְדֻשַּׁת נוֹטְר־דַּם וּבִשְׁלוֹם הַמַּמְלָכָה הַזֹּאת! הַשְׁמִידֵמוֹ, טְרִיסְטֶן, הַשְׁמִידֵמוֹ! וְאִישׁ מֵהֶם אַל יָשׁוּב חַי מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, חוּץ מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר יֻקְּחוּ לְמוֹנְפוֹקוֹן¹⁷⁴.”

טְרִיסְטֶן הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

“אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי.”

וְאַחֲרֵי רֶגַע הוֹסִיף וְשָׁאַל:

“וּמָה אֶעֱשֶׂה לִמְכַשֵּׁפָה הַלֵּזוּ?”

שְׁאֵלָה זוֹ הֵבִיאָה אֶת הַמֶּלֶךְ לִידֵי הִרְהוּרִים.

“הוֹ!” קָרָא הַמֶּלֶךְ, “הַמְכַשֵׁפָה!… מַר אֶסְטוּטְוִי, מֶה רָצָה בְּעֶצֶם הָאֲסַפְסוּף לַעֲשׂוֹת לִמְכַשֵּׁפָה זוֹ?”

“הוֹד מַלְכוּת,” עָנָה הַשּׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר לְפָרִיס, “הֶהָמוֹן בָּא לְהוֹצִיא אֶת הַמְכַשֵּׁפָה בְּחָזְקָה מִתּוֹךְ מִקְלָטָהּ שֶׁבְּנוֹטְר־דַּם, וַהֲרֵי זֶה אוֹמֵר כִּי עֵינוֹ צָרָה בַּחֲנִינָה שֶׁנִּתְּנָה לַמְכַשֵּׁפָה וְהוּא רוֹצֵה לִתְלוֹת אוֹתָהּ עַל עֵץ.”

הַמֶּלֶךְ הִרְבָּה לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת. וּפִתְאֹם פָּנָה בִּדְבָרִים אֶל טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט:

“יְהִי כָּךְ, טְרִיסְטֶן חֲבִיבִי. הַשְׁמֵד אֶת הָאֲסַפְסוּף וּתְלֵה עַל עֵץ אֶת הַמְכַשֵּׁפָה.”

“הֲרֵי זֶה אוֹמֵר,” לָחַשׁ גִּילְיוֹם רִים עַל אָזְנוֹ שֶׁל קֹפֶּנוֹל, “עֹנֶשׁ לָעָם בְּשֶׁל רְצוֹנוֹ וּמִלּוּא רְצוֹנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָעָם.”

“שָׁמַעְתִּי, הוֹד מַלְכוּת,” הֵשִׁיב טְרִיסְטֶן, “אִם אֶמְצָא עוֹד אֶת הַמְכַשֵּׁפָה בְּנוֹטְר־דַּם, אוּכַל לָקַחַת אוֹתָהּ מִשָּׁם לַמְרוֹת זְכוּת הַמִּקְלָט?”

“רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מַה נַעֲשֶׂה לִזְכוּת הַמִּקְלָט!” קָרָא הַמֶּלֶךְ וְגֵרַד בְּיָדוֹ מֵאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ. “אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ הֶכְרַח בַּדָּבָר לִתְלוֹת בַּת־חַוָּה זוֹ.”

וְהַמֶּלֶךְ, כְּאִישׁ שֶׁיָּרְדָה עָלָיו מַחֲשֶׁבֶת פִּתְאֹם, קָם מֵעַל כִּסְאוֹ, כָּרַע עַל בִּרְכָּיו, הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ, הִנִּיחַ אֶת זֶה עַל גַּב הַכִּסֵּא וְהִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ בְּאֶחָד מִקָּמֵעוֹת הַבְּדִיל הַמַּקִּיפִים כְּזֵר אֶת הַכּוֹבַע. “הָהּ!” קָרָא הַמֶּלֶךְ וּפָרַשׂ אֶת כַּפָּיו, “סִלְחִי לִי, גְּבֶרֶת נַעֲלָה אֲשֶׁר תְּגוֹנְנִי עַל פָּרִיס וַאֲשֶׁר הָיִית לִי כַּמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל! רַק הַפַּעַם אֶעֱשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה וְלֹא אֶשְׁנֶה. לֹא אוּכַל לְנַקּוֹת מֵעֹנֶשׁ אֶת הַחוֹטֵאת הַזֹּאת. הַאֲמִינִי לִי, גְּבִרְתִּי הַנַעֲלָה וּמַלְאָכִי הַגּוֹאֵל, כִּי הַלֵּזוּ הִיא מְכַשֵּׁפָה וְאֵינָהּ כַּדָּאִית לִמְצֹא מִקְלָט בְּבֵיתֵךְ. הֲלֹא יָדוּעַ לָךְ, גְּבִרְתִּי הָאֲהוּבָה, כִּי רַבִּים מֵחֲסִידֵי הַמְּלָכִים פָּגְעוּ בִּזְכוּת מְיֻחֶדֶת זוֹ שֶׁל בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וְכַוָּנָתָם לֹא הָיְתָה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם וּלְטוֹבַת הַמְּדִינָה. הוּגוֹ הַקָּדוֹשׁ, הַהֶגְמוֹן אֲשֶׁר לְאֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה, הִתִּיר לַמֶּלֶךְ אֱדוּאַרְד לָקַחַת מְכַשֵּׁף אֶחָד מֵעִם קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. לוּאִי הַקָּדוֹשׁ שֶׁל צָרְפַת, הוּא אֲדוֹנִי וְאַלּוּפִי, עָשָׂה אַף הוּא כַּדָּבָר הַזֶּה בְּבֵית הַכְּנֵסִיָּה עַל שֵׁם פָּאוּל הַקָּדוֹשׁ, וּגְדוֹלָה מִזּוֹ עָשָׂה הָאַלּוּף אַלְפוֹנְס, בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁלָּקַח פּוֹשֵׁעַ מֵעִם הַקֶּבֶר הַקָּדוֹשׁ. סִלְחִי לִי אֵפוֹא, הָאַלּוּפָה אֲשֶׁר לְפָרִיס, רַק הַפַּעַם אֶעֱשֶׂה וְלֹא אֶשְׁנֶה, וְחֵלֶף זֶה אֲנַדֵּב לִשְׁמֵךְ פֶּסֶל עָשׂוּי כֶּסֶף, כַּפֶּסֶל אֲשֶׁר נָדַבְתִּי אֶשְׁתַּקֵּד לְשֵׁם הָאַלּוּפָה הַקְּדוֹשָׁה מֵאֶקוּי. אָמֵן.”

הוּא הִצְטַלֵּב, קָם מֵעַל בִּרְכָּיו, חָבַשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ וְאָמַר אֶל טְרִיסְטֶן:

“אַל תַּרְבֶּה שְׁהוּת, אַבָּא טְרִיסְטֶן. קַח אִתְּךָ אֶת הָאָדוֹן לְבֵית שָׁטוֹפֶּר. צַוֵּה וְיַרְעִישׁוּ אֶת הַפַּעֲמוֹן בְּמִגְדָּל הַצּוֹפִים. הַכֵּה תַּכֶּה אֶת הָעָם וְאֶת הַמְכַשֵּׁפָה תִּתְלֶה עַל עֵץ. כֵּן תַּעֲשֶׂה. וּרְצוֹנִי שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ תַּעֲרֹךְ אֶת סֵדֶר הַתְּלִיָּה, וְאַחֲרֵי כֵן אֶשְׁמַע מִפִּיךָ אֶת פְּרָטֵי הַדָּבָר… גֶּשׁ הֵנָּה, אוֹלִיבְיֶה, הַלַּיְלָה לֹא אֶעֱלֶה עַל יְצוּעִי. גַּלְּחֵנִי.”

טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט הִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אַחֲרֵי כֵן רָמַז הַמֶּלֶךְ בִּתְנוּעַת יָד לְרִים וְקֹפֶּנוֹל כִּי הִגִּיעָה שַׁעְתָּם לָלֶכֶת:

“יִשְׁמָרְכֶם אֱלֹהִים, יְדִידַי הַפְלַמַּנְדִּים. לְכוּ נוּחוּ עַל מִשְׁכַּבְכֶם. הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, אָנוּ רְחוֹקִים מִן הָעֶרֶב וּקְרוֹבִים אֶל הַבֹּקֶר.”

הַשְּׁנַיִם יָצְאוּ מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּנְצִיב הַבַּסְטִילְיָה הוֹלִיךְ אוֹתָם אֶל חַדְרֵיהֶם. וּכְשֶׁנִּפְרְדוּ זֶה מִזֶּה אָמַר קֹפֶּנוֹל אֶל רִים:

“כֵּן הַדָּבָר… שָׂבַעְתִּי רְאוֹת אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַזֶּה הַמַּרְבֶּה שִׁעוּל! רָאִיתִי אֶת שַׁרְל מִבֻּרְגּוּנְדִיָּה סָבוּא מִיַּיִן; וְאוּלָם הַלָּז לֹא הָיָה רָשָׁע כְּלוּאִי אַחַד־עָשָׂר זֶה הַשָּׁרוּי בְּמַחֲלָתוֹ.”

“מָרָן יַעֲקֹב,” עָנָה רִים, “יֵשׁ סִבָּה לַדָּבָר: הַיַּיִן אֵינוֹ מַשְׁפִּיעַ עַל הַמְּלָכִים אַכְזְרִיּוּת כְּמוֹ סַם מַרְפֵּא.”

ו. “הַמַּאֲכֶלֶת בַּכִּיס”    🔗

גְרֶנְגּוֹאַר יָצָא מִתְּחוּם הַבַּסְטִילְיָה וְיָרַד לִרְחוֹב סֶנְט־אַנְטוּאַן בִּמְהִירוּת שֶׁל סוּס בּוֹרֵחַ. מִשֶּׁהִגִּיעַ לְשַׁעַר בּוֹדוֹיֶה, פָּנָה וְהָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֶל צְלָב הָאֶבֶן הַמִּתְרוֹמֵם עַל פְּנֵי הַכִּכָּר, כְּאִלּוּ רָאָה בַּחֲשֵׁכָה אֶת דְּמוּת הָאִישׁ, לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹרִים וַחֲבוּשׁ הַבַּרְדָּס, שֶׁיָּשַׁב עַל הַמַּדְרֵגוֹת לְרַגְלֵי הַצְּלָב.

“הַאַתָּה זֶה, מָרָנִי?” שָׁאַל גְרֶנְגּוֹאַר.

הַדְּמוּת הַשְּׁחוֹרָה הִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹמָהּ.

“שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן! כָּעַסְתִּי עָלֶיךָ עַד לְהַשְׁחִית, גְרֶנְגּוֹאַר. זֶה עַכְשָׁו הִשְׁמִיעַ הַשּׁוֹמֵר מֵעַל מִגְדַּל סֶן־גֶ’רְוֶה אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה לְאַחֵר חֲצוֹת.”

“הוֹ!” עָנָה גְרֶנְגּוֹאַר. “לֹא בְּאַשְׁמָתִי הָיָה הַדָּבָר; אֲשֵׁמִים בְּכָךְ שׁוֹטְרֵי הַלַּיְלָה וְהַמֶּלֶךְ. בְּרֶגַע זֶה נִצַּלְתִּי מִיָּדָם! גַּם הַפַּעַם הוּרַע מַזָּלִי וְלֹא הִגַּעְתִּי לִידֵי תְּלִיָּה. וַדַּאי שֶׁכָּךְ נִגְזַר עָלַי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית.”

“אֵינְךָ בַּר־הַצְלָחָה לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם,” אָמַר הַשֵּׁנִי, “וְאוּלָם עָלֵינוּ לְהָחִישׁ אֶת דַּרְכֵּנוּ. הֲיָדַעְתָּ אֶת מִלַּת הַסִּמָּן?”

“דַּע לְךָ, מָרָנִי, כִּי רָאִיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ. זֶה עַכְשָׁו יָצָאתִי מֵאֵת פָּנָיו. הוּא לוֹבֵשׁ מִכְנְסֵי בַּד. אָכֵן זֶה הָיָה מְאֹרָע גָּמוּר!”

“הוֹ, אֶל תַּעְתִּיר עָלַי אֶת דְּבָרֶיךָ! מַה לִי וּלְמַעֲשֶׂה הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁלָּךְ? הֲיָדַעְתָּ אֶת מִלַּת הַסִּמָּן שֶׁל הַקַּבְּצָנִים?”

“תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, מָרָנִי. אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַסִּמָּן: ‘הַמַּאֲכֶלֶת בַּכִּיס’.”

“טוֹב הַדָּבָר. שֶׁלּוּלֵא כָּךְ לֹא הָיִינוּ יְכֹלִים לְהַגִּיעַ אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה. הַקַּבְּצָנִים סָגְרוּ אֶת הָרְחוֹבוֹת. וְאוּלָם דּוֹמֶה שֶׁהֵם נִתְקְלוּ בְּהִתְנַגְּדוּת, וְגַם זוֹ לְטוֹבָה. יָכֹל הֱיוֹת שֶׁנַּסְפִּיק וְנָבוֹא לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן.”

“כֵּן הַדָּבָר, מָרָנִי. בְּאֵיזֶה אֹפֶן נוּכַל לְהִכָּנֵס אֶל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה?”

“בְּיָדִי הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לַמִּגְדָּלִים.”

“וְכֵיצַד נֵצֵא מִשָּׁם?”

“מִצַּד אָחוֹר שֶׁל הַמִּנְזָר יֵשׁ בֶּן־שַׁעַר אֶחָד הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַכִּכָּר, וּמִשָּׁם דֶּרֶךְ אֶל הַנָּהָר. שַׂמְתִּי בְּכִיסִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֲשֶׁר לְדֶלֶת זוֹ וְהַבֹּקֶר הֲכִינוֹתִי שָׁם סִירָה.”

“יָפָה הָיְתָה תַּחְבּוּלָה זוֹ שֶׁהִצִּילַתְנִי מִתְּלִיָּה!” חָזַר גְרֶנְגּוֹאַר לְעִנְיָנוֹ.

“הָבָה נָחִישָׁה אֶת דַּרְכֵּנוּ!” אָמַר הַשֵּׁנִי.

הַשְּׁנַיִם נָשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וְהָלְכוּ בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר הָעִיר הָעַתִּיקָה.

ז. שָׁטוֹפֶּר יַנְהִיגֵנוּ!    🔗

הַקּוֹרֵא אוּלַי יִזְכֹּר אֶת הַדָּבָר, כִּי הִשְׁאַרְנוּ אֶת קְוָזִימוֹדוֹ בְּמַצָּב חָמוּר מְאֹד. הַחֵרֵשׁ אַמִּיץ הַלֵּב, לְאַחֵר שֶׁאוֹיְבָיו תָּקְפוּ אוֹתוֹ מִכָּל הַעֲבָרִים, לֹא אִבֵּד אָמְנָם אֶת עֹז רוּחוֹ, אֲבָל אָבֹד אָבְדָה לוֹ הַתִּקְוָה לְהַצִּיל אֶת הַצּוֹעֲנִית – הַצָּלַת עַצְמוֹ נִשְׁכְּחָה אוֹתָהּ שָׁעָה מִלִּבּוֹ. הוּא הִתְרוֹצֵץ בְּפַחַד וּבְבֶהָלָה עַל פְּנֵי הַיָּצִיעַ. כְּנֵסִיַּת נוֹטְר־דַּם עָמְדָה לִפּוֹל בִּידֵי הַקַּבְּצָנִים. פִּתְאֹם מָלְאוּ הָרְחוֹבוֹת הַסְּמוּכִים שַׁעֲטַת סוּסִים הוֹמִיָּה, וְאֶל הַכִּכָּר יָצְאָה בִּיעָף פְּלֻגָּה צְפוּפָה שֶׁל פָּרָשִׁים, בִּידֵיהֶם לַפִּידִים, כִּידוֹנֵיהֶם נְטוּיִם, סוּסֵיהֶם שְׁלוּחֵי רֶסֶן וּבְפִיהֶם קוֹל תְּרוּעָה: “צָרְפַת! צָרְפַת! הִרְגוּ בָּאֲסַפְסוּף! שָׁטוֹפֶּר יַנְהִיגֵנוּ! הַפְּרוֹפוֹס! הַפְּרוֹפוֹס!”

הַקַּבְּצָנִים הַנִּבְהָלִים הָפְכוּ אֶת פְּנֵיהֶם לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשָׂה.

קְוָזִימוֹדוֹ, אֲשֶׁר לֹא הֶאֱזִין מְאוּמָה מִכָּל הַתְּשׁוּאוֹת הָאֵלֶּה, רָאָה אֶת הַחֲרָבוֹת הַשְּׁלוּפוֹת, אֶת הַלַּפִּידִים, אֶת חֻדֵּי הַכִּידוֹנִים, רָאָה אֵת כָּל הַגְּדוּד יַחַד וְהִכִּיר אֶת הַקָּצִין פֶבּוּס הַהוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ הַפָּרָשִׁים; הוּא רָאָה אֶת הַבֶּהָלָה שֶׁקָּמָה בְּמַחֲנֶה הַגַּנָּבִים, אֶת פַּחְדָּם שֶׁל הַגְּרוּעִים וְאֶת מְבוּכָתָם שֶׁל אַמִּיצֵי הַלֵּב – וִישׁוּעַת פִּתְאֹם זוֹ חִדְּשָׁה אֶת כֹּחוֹ וְהוּא הִשְׁלִיךְ אֲחוֹרַנִּית אֶת הַמִּתְנַפֵּל הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הִצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל הַיָּצִיעַ.

הַלָּלוּ הָיוּ בֶּאֱמֶת גַּיְסוֹת הַמֶּלֶךְ שֶׁהִגִּיעוּ לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה.

הַקַּבְּצָנִים הִתְנַהֲגוּ בִּגְבוּרָה. הֵם נִלְחֲמוּ כִּמְיֻאָשִׁים. הַתּוֹקְפִים הִשְׂתָּעֲרוּ עֲלֵיהֶם מִן הַצַּד דֶּרֶךְ רְחוֹב סֶן־פְּיֶר אוֹ־בֶּף, הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם מֵאָחוֹר דֶּרֶךְ הָרְחוֹב הַגּוֹבֵל אֶל כִּכַּר הָעֲזָרָה וְדָחֲפוּ אוֹתָם כְּנֶגֶד חוֹמוֹת הַכְּנֵסִיָּה; וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַקַּבְּצָנִים מִשְׂתָּעֲרִים עֲדַיִן עַל הַכְּנֵסִיָּה, עָמְדוּ בְּמַעֲרָכָה מוּל קְוָזִימוֹדוֹ וְהָיוּ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת בִּבְחִינַת צָרִים וְעוֹמְדִים בְּמָצוֹר, – דָּבָר שֶׁאֵרַע אַחֲרֵי כֵן, בִּשְׁעַת הַמָּצוֹר הַמְפֻרְסָם שֶׁל טוֹרֵין בִּשְׁנַת 1640, לָרוֹזֵן הֶנְרִי דְ’הָרִיקוּר: הוּא שָׂם מָצוֹר עַל בֶּן הַמֶּלֶךְ תּוֹמַס מִסָּבוֹיָה וְהוּא עַצְמוֹ הֻקַּף מִכָּל עֵבֶר עַל יְדֵי גַיְסוֹתָיו שֶׁל הַמַּרְקִיז לְבֵית לֶגָנֶץ.

עַל כֵּן יֵאָמֵר בִּכְתֹבֶת מַצַּבְתוֹ: ¹⁷⁵Taurinum obsessor idem et obsessus.

פָּרְצָה תִּגְרָה אֲיֻמָּה. כְּדִבְרֵי פ. מַתְיָא: “שִׁנֵּי הַכֶּלֶב נִחֲתוּ בִּבְשַׂר הַזְּאֵב.”

פָּרָשֵׁי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוֹפֶּר הִצְטַיֵּן בֵּינֵיהֶם בִּגְבוּרָה יְתֵרָה, הָרְגוּ וְלֹא חָמְלוּ, וְהַנִּמְלָט מִן הַחֲנִית נָפַל בֵחָרֶב. הַקַּבְּצָנִים, שֶׁלֹּא הָיוּ מְזֻיָּנִים בִּכְלֵי נֶשֶׁק רְאוּיִם לִשְׁמָם, הִשְׁתּוֹלְלוּ וְהֵגֵנּוּ עַל עַצְמָם בְּשִׁנֵּיהֶם. גְּבָרִים וְנָשִׁים וִילָדִים נִתְלוּ בְּגַבֵּי הַסּוּסִים וּבְצַלְעוֹתֵיהֶם וְנֹאחֲזוּ שָׁם כַּחֲתוּלִים בְּנַעֲצָם בִּבְשַׂר הָאוֹיֵב אֶת שִׁנֵּיהֶם וְאֶת צִפָּרְנַי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם. אֲחֵרִים הִכּוּ בַּלַּפִּידִים שֶׁבִּידֵיהֶם עַל פַּרְצוּפֵי הַקַּשָּׁתִים. רַבִּים זָרְקוּ אַנְקוֹלֵי בַּרְזֶל בְּצַוְּארֵי הַפָּרָשִׁים וּמָשְׁכוּ אוֹתָם לָאָרֶץ. אֵלֶּה שֶׁנָּפְלוּ מֵעַל הַסּוּסִים נִקְרְעוּ עַל יָדָם לִגְזָרִים.

אַחֵד הַקַּבְּצָנִים הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ חֶרְמֵשׁ רָחָב וּמַבְרִיק, וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה זְמָן הָיָה כּוֹרֵת אֶת רַגְלֵי הַסּוּסִים. אוֹתוֹ אִישׁ הָיָה נוֹרָא וְאָיֹם. הוּא פִּזֵּם תּוֹךְ כְּדֵי מְלַאכְתּוֹ אֶת פִּזְמוֹנוֹ, וְהָיָה מוֹלִיךְ וּמֵשִׁיב חֲלִיפוֹת אֶת חֶרְמְשׁוֹ. עִם כָּל מַכָּה וּמַכָּה עָג מִסְּבִיבוֹ עוּגָה שֶׁל אֲבָרִים כְּרוּתִים. וְכָךְ הָלַךְ וְנִתְכַּנֵּס אֶל בֵּין צִבּוּר הַפָּרָשִׁים הַצָּפוּף בְּיוֹתֵר, מִצְעָדוֹ מָתוּן וְשָׁלֵו, רֹאשׁוֹ נָע אֵילָךְ וְאֵילָךְ וְחָזֵהוּ פּוֹלֵט גְּנִיחוֹת קְצוּבוֹת – הַכֹּל כְּדֶרֶךְ אִכָּר הַקּוֹצֵר אֶת שָׂדֵהוּ. זֶה הָיָה קְלוֹפֶּן טְרוֹאִיפוּ. וְהִנֵּה יָרָה קְנֵה־רוֹבֶה וְהוּא נָפַל מֵת לָאָרֶץ.–

בֵּין כֹּה וָכֹה וְחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים נִפְתְּחוּ שׁוּב. אַנְשֵׁי הַסְּבִיבָה, לְאַחַר שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת תְּרוּעַת הַמִּלְחָמָה שֶׁל חֵיל הַמֶּלֶךְ, שִׁתְּפוּ אֶת עַצְמָם לַתִּגְרָה, וּמִכָּל הַדְּיוֹטוֹת נִתַּךְ מְטַר כַּדּוּרִים עַל רָאשֵׁי הַקַּבְּצָנִים. חֲצַר הָעֲזָרָה מָלְאָה עָשָׁן, וּמִתּוֹךְ עַב הֶעָשָׁן הַזֶּה הִבְרִיקוּ יְרִיּוֹת הָאֵשׁ אֲשֶׁר לִקְנֵי הָרוֹבִים. כָּאן לֹא הִכִּירָה הָעַיִן כִּמְעַט אֶת חָזִית נוֹטְר־דַּם וְאֶת הַבִּנְיָן הָעַתִּיק שֶׁל בֵּית־הַחוֹלִים, זֶה שֶׁעַל גַּגּוֹ הַמֻּקָּף חַלּוֹנוֹת עָמְדוּ כַּמָּה חוֹלִים מְדֻלְדָּלִים וְהִבִּיטוּ כְּלַפֵּי מָטָּה.

לְבַסּוֹף נָסוֹגוּ הַקַּבְּצָנִים אָחוֹר. הַהִתְעַיְּפוּת, הַמַּחְסוֹר בִּכְלֵי נֶשֶׁק טוֹבִים, אֵימַת הַהִתְנַפְּלוּת שֶׁפָּגְעָה בָּהֶם לְפֶתַע פִּתְאֹם, אֵשׁ הַיְּרִיּוֹת שֶׁנִּתְּכָה מִן הַחַלּוֹנוֹת, הַהַתְקָפָה הָעַזָּה מִצַּד אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ – כָּל אֵלֶּה גָרְמוּ לָהֶם מַפָּלָה. הֵם פָּרְצוּ אֶת נֵד הַמִּתְנַפְּלִים וְהִתְחִילוּ נָסִים לְכָל הָעֲבָרִים בְּהַשְׁאִירָם אַחֲרֵיהֶם עֲרֵמוֹת חֲלָלִים.

וּקְוָזִימוֹדוֹ, אֲשֶׁר לֹא חָדַל מֵהִלָּחֵם בְּאוֹיְבָיו וְרָאָה לְבַסּוֹף אֶת מְנוּסָתָם הַפְּרוּעָה, נָפַל פִּתְאֹם עַל בִּרְכָּיו וְהֵרִים אֶת כַּפָּיו לַשָּׁמָיִם; אַחֲרֵי כֵן הִסְתַּעֵר מִמְּקוֹמוֹ שְׁכוּר חֶדְוָה וְרָץ בִּמְהִירוּת שֶׁל צִפּוֹר אֶל הַתָּא אֲשֶׁר הוּא, קְוָזִימוֹדוֹ, שָׁמַר עָלָיו בִּגְבוּרָה כֹּה רַבָּה. מֹחוֹ לֹא יָדַע בְּרֶגַע זֶה אֶלָּא הִרְהוּר אֶחָד: לִפּוֹל לְרַגְלֵי הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר זוֹ הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הִצִּיל אֶת חַיֶּיהָ מִמָּוֶת.

כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל הַתָּא – לֹא מָצָא שָׁם נֶפֶשׁ חַיָּה.

 

סֵפֶר אַחַד־עָשָׂר    🔗

א. הַנַּעַל הַזְּעִירָה    🔗

אוֹתָהּ שָׁעָה, כְּשֶׁהַקַּבְּצָנִים הִתְנַפְּלוּ עַל בֵּית הַכְּנֵסִיָּה יָשְׁנָה אֶסְמֶרַלְדָּה אֶת שְׁנָתָהּ.

וְאוּלָם הַשָּׁאוֹן מִסָּבִיב לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה הָלַךְ וְגָדַל, הָעֵז הֵרִימָה קוֹל גְּעִיָּה – וְאֶסְמֶרַלְדָּה הֵקִיצָה. הִיא הִתְנַעֲרָה מֵעַל מִשְׁכָּבָה, נָתְנָה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ, הֵעִיפָה אֶת עֵינֶיהָ וְהִבִּיטָה מִסָּבִיב; הַהֲמֻלָּה וְהָאוֹר הִפִּילוּ עָלֶיהָ אֵימָה וְהִיא הִתְפָּרְצָה מִתּוֹךְ הַתָּא וְהָלְכָה לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה. מַרְאֵה הַכִּכָּר וְהַדְּמֻיּוֹת הַמְּרַחֲפוֹת עַל פָּנֶיהָ, מְבוּסָה זוֹ שֶׁבְּהַתְקָפַת לַיְלָה, הֲמוֹן מְתֹעָבִים אֵלֶּה שֶׁנִּתְּרוּ כִּצְפַרְדְּעִים וְהָיוּ מִתְעַלְּמִים כִּמְעַט מִן הָעַיִן בְּחֶשְׁכַת הַלֵּיְלָה, הַלַּפִּידִים הַבּוֹדְדִים שֶׁזָּרְעוּ עַל סְבִיבָם אוֹר אַדְמוּמִי וְהָיוּ מִתְרוֹצְצִים וּמִשְׁתַּלְּבִים בַּאֲפֵלָה אֵלֶּה בְּצַד אֵלֶּה, דֻּגְמַת אוֹרוֹת תּוֹעִים הַמְּרַחֲפִים עַל פְּנֵי עַרְבַת הַבִּצּוֹת – כָּל אֵלֶּה עוֹרְרוּ בָּהּ אֶת הָרֹשֶׁם כְּאִלּוּ פָּרְצָה תִּגְרָה בֵּין הָרוּחוֹת הָעַרְטִילָאִים קְרוּאֵי נֶשֶׁף הַמְּכַשְּׁפוֹת, וּבֵין יְצוּרֵי הַשַּׁחַץ, מַעֲשֵׂה אֶבֶן, הַמְּמַלְּאִים אֶת בֵּית הַכְּנֵסִיָּה. וְהוֹאִיל וְהִיא הִתְחַנְּכָה מִיַּלְדוּתָהּ עַל הָאֱמוּנוֹת הַתְּפֵלוֹת הָרוֹוְחוֹת בְּקֶרֶב עַם הַצּוֹעֲנִים, לְפִיכָךְ נוֹלַד בְּמֹחָהּ בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה הָרַעְיוֹן, כִּי נִזְדַּמֵּן לָהּ בְּלִי מֵשִׁים לִרְאוֹת בִּקְהַל יְצוּרִים שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה הַמִּשְׁתּוֹלְלִים וְעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה שֵׁדִים. וְהִיא מִהֲרָה לִבְרֹחַ וְלָשׁוּב אֶל חָדְרָהּ, כְּדֵי שֶׁתַּחֲלֹם עַל מִשְׁכָּבָה חֲלוֹמוֹת מַבְעִיִתִים פָּחוֹת.

וּלְאַט לְאַט נִסְתַּלְּקוּ מֵעָלֶיהָ תַּעְתּוּעֵי הַפַּחַד הָרִאשׁוֹנִים; הַהֲמֻלָּה אֲשֶׁר הָלְכָה וְגָדְלָה וְכַמָּה סִמָּנִים אֲחֵרִים שֶׁל מְצִיאוּת – אֵלֶּה הֶרְאוּ לָהּ בָּרוּר מְאֹד, כִּי הַשָּׁתִים עָלֶיהָ מִסָּבִיב הֵם לֹא יְצוּרִים עַרְטִילָאִים, כִּי אִם בְּנֵי־אָדָם מַמָּשׁ. וְאָז נִשְׁתַּנָּה פַּחְדָּהּ – לֹא נִתְגַּבֵּר, אֶלָּא קִבֵּל צוּרָה אַחֶרֶת. אוֹתָהּ שָׁעָה שִׁעֲרָה בְּלִבָּהּ כִּי הָמוֹן עָם הִתְקוֹמֵם וּבָא לְהוֹצִיא אוֹתָהּ בְּחָזְקָה מִבֵּית מִקְלָטָהּ. הָרַעְיוֹן כִּי הִיא עוֹמֶדֶת שׁוּב לְאַבֵּד אֶת הַחַיִּים, אֶת הַתִּקְוָה, אֶת פֶבּוּס – אֲשֶׁר בְּדִמְיוֹנָהּ הוֹסִיפָה לְשַׁתֵּף אוֹתוֹ לַעֲתִידָהּ; רִפְיוֹן כֹּחָהּ אֲשֶׁר אֵין מָשְׁלוֹ, חֹסֶר כָּל תִּקְוָה לִפְלֵטָה וּלְהַצָּלָה, דְּבַר הֱיוֹתָהּ לְלֹא מַחֲסֶה, עֲזוּבָה מִכָּל וּבוֹדְדָה לְנַפְשָׁהּ – הִרְהוּרִים אֵלֶּה וַהֲמוֹן הִרְהוּרִים אֲחֵרִים הִכְרִיעוּ אוֹתָהּ לָאָרֶץ. הִיא נָפְלָה עַל בִּרְכֶּיהָ; רֹאשָׁהּ צָנַח עַל הַמִּטָּה, יָדֶיהָ נִשְׁתֵּלְּבוּ מִסָּבִיב לְרֹאשָׁהּ וּמִלִּבָּהּ פָּרְצָה תְּפִלָּה מְהוּלָה בִּבְכִי. הִיא הִתְפַּלְּלָה לָאֱלֹהֵי הַנּוֹצְרִים בְּחִיל וּרְעָדָה, אִם כִּי הִיא הָיְתָה בַּת צוֹעֲנִים וְדָתָהּ דָּת אֱלִילִים. כִּי יֵשׁ רְגָעִים בַּחַיִּים אֲשֶׁר גַּם אִישׁ בֵּן בְּלִי־אֱמוּנָה יְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַדָּת אֲשֶׁר בַּמִּקְדָּשׁ הַקָּרוֹב.

הִיא שָׁהֲתָה הַרְבֵּה זְמַן בִּתְפִלָּה, אִם כִּי לַאֲמִיתּוֹ שֶׁל דָּבָר הָיְתָה חֶרְדָּתָהּ מְרֻבָּה מִתְּפִלָּתָהּ, דָּמָהּ קָפָא לְקוֹל הֲמוֹנָם שֶׁל הַמִּתְנַפְּלִים שְׁכוּרֵי הַחֵמָה וְהָבִין לֹא הֵבִינָה שֶׁמֶץ דָּבָר מִכָּל הַהִתְנַפְּלוּת הַזֹּאת; הִיא לֹא יָדְעָה מַה מְזִמָּתָם שֶׁל אֵלֶּה, מַה מַעֲשֵׂיהֶם וּמָה רְצוֹנָם, אַךְ לִבָּהּ נִבָּא לָהּ כִּי מִכָּל אֵלֶּה תֵּצֵא לָהּ רָעָה גְדוֹלָה.

וּפִתְאֹם, בְּעוֹדֶנָּה שְׁרוּיָה בְּאֵימַת מָוֶת, שָׁמְעָה כְּעֵין קוֹל צְעָדִים עוֹלֶה עַל יָדָהּ. הִיא הִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁהּ. שְׁנֵי אֲנָשִׁים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם נָשָׂא לַפִּיד בְּיָדוֹ, נִכְנְסוּ בְּרֶגַע זֶה לְחַדְרָהּ. מִלִּבָּהּ פָּרְצָה צְעָקָה רְפוּיָה.

“אַל תִּפְחֲדִי כָּל פַּחַד,” אָמַר קוֹל אֶחָד שֶׁלֹּא הָיָה זָר לְאָזְנָהּ, “אָנֹכִי הוּא הַנִּצָּב לְפָנַיִךְ.”

“מִי אַתָּה?” שָׁאֲלָה אֶסְמֶרַלְדָּה.

“פֶּטֶר גְּרֶנְגּוּאַר.”

הַשֵּׁם הַזֶּה הִשְׁקִיט אֶת רוּחָהּ. הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ וְרָאֲתָה לְפָנֶיהָ בֶּאֱמֶת אֶת הַפַּיְטָן. וְאוּלָם עַל יַד גְּרֶנְגּוּאַר עָמְדָה דְּמוּת אַחֶרֶת עֲטוּפָה שְׁחוֹרִים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, וּדְמוּת זוֹ גָרְמָה לָהּ לְאֶסְמֶרַלְדָּה שֶׁתֵּאָלֵם דֹּם.

“אֲהָהּ!” פָּתַח גְּרֶנְגּוּאַר וְאָמַר בִּלְשׁוֹן תּוֹכֵחָה, “דְּיַ’לִי הִקְדִּימָה לְהַכִּיר אוֹתִי לְפָנַיִךְ.”

וְאָמְנָם הָעֵז הַקְּטַנָּה לֹא חִכְּתָהּ לְהִתְוַדְּעוּת מִצַּד גְּרֶנְגּוּאַר. רַק נִכְנַס זֶה אֶל הַתָּא – וְהִיא מִהֲרָה נִלְחֲצָה בְּרֹךְ אֶל בִּרְכּוֹ וְהוֹרִידָה עַל הַפַּיְטָן מְטַר לְטִיפוֹת וּשְׂעָרוֹת לְבָנוֹת; כִּי הָיְתָה לָהּ אָז עוֹנַת הַנְּשִׁירָה. גְּרֶנְגּוּאַר שִׁלֵּם לָהּ לְטִיפוֹת כְּנֶגֶד לְטִיפוֹת.

“מִי הוּא בֵּן־זוּגֶךְ?” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית בְּלַחַשׁ.

“יְהִי לִבֵּךְ שָׁקֵט,” עָנָה גְּרֶנְגּוּאַר, “אֵין זֶה אֶלָּא אֶחָד מִידִידָי.”

וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הִצִּיג הַפִּילוֹסוֹף אֶת פַּנָּסוֹ עַל הָאָרֶץ, כָּרַע וְיָשַׁב עַל הָרִצְפָּה, אָסַף אֶת דְּיַ’לִי אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתָיו וְקָרָא בְּקוֹל מַבִּיעַ הִתְפַּעֲלוּת: “הָהּ! בְּרִיָּה זוֹ, רַבַּת הַחֵן, מִצְטַיֶּנֶת אָמְנָם בְּנִקְיוֹנָהּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּגֹדֶל גּוּפָהּ, וְאוּלָם הִיא נְבוֹנָה, מְחֻכָּמָה וְרַבַּת לִמּוּדִים כְּאַחַד הַמְדַקְדְּקִים. הָבָה נִרְאֶה, דְּיַ’לִי שֶׁלִּי, אִם לֹא שָׁכַחְתָּ מְאוּמָה מִלְּהָטַיִךְ הַנִּפְלָאִים. כֵּיצַד עוֹשֶׂה מָרָן יַעֲקֹב שַׁרְמוֹלוּ?”

הָאִישׁ לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹרִים לֹא נָתַן לוֹ לְכַלּוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ. הוּא נִגַּשׁ אֶל גְּרֶנְגּוּאַר וְהֵטִיל דְּחִיפָה גַּסָּה בִּכְתֵפוֹ. גְּרֶנְגּוּאַר הִתְרוֹמֵם מִמְּקוֹמוֹ.

“אָמְנָם כֵּן,” הִפְטִיר גְּרֶנְגּוּאַר, “שָׁכַחְתִּי כִּי הַשָּׁעָה דּוֹחֶקֶת. וְאַף עַל פִּי כֵן, מוֹרִי וְרַבִּי, אֵין זוֹ סִבָּה מַסְפִּיקָה לְהַקְנִיט עַד כְּדֵי כָּךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת. דְּעִי לָךְ, יַלְדָּתִי הַטּוֹבָה וְהַחֲבִיבָה, כִּי סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת לְחַיַּיִךְ וּלְחַיֵּי דְּיַ’לִי. רוֹצִים לְהַשְׁלִיךְ אֶתְכֶן שׁוּב לְבוֹר הַכֶּלֶא. אֲנַחְנוּ דוֹרְשִׁים אֶת טוֹבַתְכֶן וּבָאנוּ לְהָחִישׁ לָכֶן הַצָּלָה. בֹּאנָה אִתָּנוּ.”

“הָאֱמֶת הַדָּבָר?” קָרְאָה אֶסְמֶרַלְדָּה מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה.

“אֱמֶת גְּמוּרָה. מַהֲרִי בּוֹאִי אִתָּנוּ.”

“אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת,” מִלְמְלָה אֶסְמֶרַלְדָּה. “אֲבָל לָמָּה זֶה אֵין חֲבֵרְךָ מוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו?”

“הוֹ!” עָנָה גְּרֶנְגּוּאַר, “זֶה בָּא לוֹ מֵאָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הֲזָיָה וְהִרְגִּילוּ אוֹתוֹ מִנֹּעַר לִשְׁתִיקָה.”

אֶסְמֶרַלְדָּה הִסְתַּפְּקָה בְּאֵין בְּרֵרָה בְּבֵאוּר זֶה. גְּרֶנְגּוּאַר אָחַז אֶת יָדָהּ; בֶּן־לִוְיָתוֹ נָטַל אֶת הַפַּנָּס וְהָלַךְ לִפְנֵיהֶם, הַנַּעֲרָה הָיְתָה כַּהֲלוּמַת פָּחַד. הִיא הָלְכָה כִּמְשוֹלֶלֶת רָצוֹן אַחֲרֵי מוֹלִיכֶיהָ. הָעֵז הָלְכָה אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים מִתּוֹךְ קְפִיצוֹת; זוֹ שָׂמְחָה כָּל כָּךְ עַל שִׁיבָתוֹ שֶׁל גְּרֶנְגּוּאַר, שֶׁהִכְנִיסָה בְּלִי הָרַף אֶת קַרְנֶיהָ לְבֵין רַגְלָיו וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ מִדֵּי רֶגַע לִידֵי מְעִידַת בִּרְכָּיִם.

“הִנֵּה כָּךְ הֵם הַחַיִּים,” אָמַר הַפִּילוֹסוֹף בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה קָרוֹב לִנְפִילָה; “לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אָנוּ נוֹפְלִים בְּשֶׁל יְדִידֵינוּ הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר.”

הֵם יָרְדוּ בְּחִפָּזוֹן מֵעַל מַדְרְגוֹת הַמִּגְדָּלִים, עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַכְּנֵסִיָּה שֶׁמָּלְאָה מִן הַקָּצֶה וְעַד הַקָּצֶה אֲפֵלָה וְשִׁמָּמוֹן, וּבְנִגּוּד אָיֹם לְכָךְ – גַּם רַעַשׁ אַדִּיר וְנוֹרָא; וּלְבַסּוֹף יָצְאוּ דֶרֶךְ הַדֶּלֶת הָאֲדֻמָּה אֶל חֲצַר הַמִּנְזָר. בֵּית הַמִּנְזָר נִתְרוֹקֵן מֵאָדָם, כִּי נְזִירָיו עֲזָבוּהוּ וְנִמְלְטוּ לְאַרְמוֹן הַחַשְׁמַן כְּדֵי לְהַעְתִּיר שָׁם תְפִלָּה בְּצִבּוּר; הֶחָצֵר הָיְתָה שׁוֹמֵמָה רַק אֲחָדִים מִשַּׁמָּשֵׁי הַמִּנְזָר הִשְׁתּוֹחֲחוּ נִבְהָלִים בְּפִנּוֹת אֲפֵלוֹת. הַשְּׁלֹשָׁה שָׂמוּ אֶת פַּעֲמֵיהֶם לְעֵבֶר הַדֶּלֶת הַמּוֹלִיכָה מִן הֶחָצֵר אֶל הַכִּכָּר הָרֵיקָה. הָאִישׁ לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹרִים פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בְּמַפְתֵּחַ שֶׁנִּמְצָא בְּכִיסוֹ. קוֹרְאֵינוּ יוֹדְעִים, כִּי כִּכָּר זוֹ, אֲשֶׁר מִמֶּנָּה דֶרֶךְ לָעִיר הָעַתִּיקָה, הָיְתָה לְשׁוֹן אֲדָמָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה, קִנְיָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁל כְּנֵסִּיַּת נוֹטְר־דַּם, וְגָבְלָה אֶל הָאִי אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַכְּנֵסִיָּה מִמִּזְרָח. הֵם לֹא מָצְאוּ נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל הַכִּכָּר הַזֹּאת הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה. הַהֲמֻלָּה פָּחֲתָה כְּבָר בַּמָּקוֹם הַזֶּה; תְּרוּעַת הַקַּבְּצָנִים הָעוֹלִים בִּסְעָרָה עַל הַכְּנֵסִיָּה, הִגִּיעָה הֵנָּה עֲמוּמָה וְלֹא הֶחֱרִישָׁה עוֹד אֶת הָאָזְנַיִם. הָרוּחַ הַצֶּחָה, אֲשֶׁר נִשְׂאָה עִם זֶרֶם הַנָּהָר, הֵנִיעָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל לְמַדַּי אֶת עֲלֵי הָעֵץ הַבּוֹדֵד הָעוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ שֶׁל הַכִּכָּר. וְאוּלָם בְּנֵי הַחֲבוּרָה לֹא רָחֲקוּ עֲדַיִן מִסַּכָּנָה. הַבִּנְיָנִים הַסְּמוּכִים בְּיוֹתֵר הָיוּ אַרְמוֹן הַחַשְׁמָן וּבֵית הַכְּנֵסִיָּה. בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל הַחַשְׁמָן שָׂרְרָה, כַּנִּרְאֶה, מְהוּמָה גְדוֹלָה. הַגּוּשׁ הַכֵּהֶה שֶׁל הַבַּיִת הוּאַר בְּאוֹרוֹת מְרֻבִּים שֶׁהוּרְצוּ מֵחַלּוֹן אֶחָד אֶל מִשְׁנֵהוּ דֻּגְמַת נְיָר שָׂרוּף הַמַּשְׁאִיר בִּנְיַן אֵפֶר כֵּהֶה וּבָאֵפֶר עוֹלִים זִקִּים וּמִתְלַהְלִהִים בַּהֲמוֹן חֲלִיפוֹת. וּבְצִדּוֹ שֶׁל בִּנְיַן זֶה נִדְמוּ שְׁנֵי הַמִּגְדָּלִים הָעֲצוּמִים שֶׁל נוֹטְר־דַּם, כְּשֶׁהָעַיִן הִבִּיטָה בָּהֶם מִלְמַטָּה וְרָאֲתָה אוֹתָם בְּצֵרוּף אֶחָד עִם גּוּף הַכְּנֵסִיָּה הַגָּבוֹהַּ, אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ לָהֶם כֵּן, וּכְשֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶם הָאוֹר הָאָדֹם וְהַבָּהִיר הַבָּא מֵחֲצַר הָעֲזְרָה – לִשְׁנֵי מִזְרְקֵי אֵשׁ אַדִּירִים עַל פְּנֵי אָח שֶׁל צִיקְלוֹפִּים.

וּמַה שֶׁרָאֲתָה הָעַיִן מִסָּבִיב מִשִּׁפְעָתָהּ שֶׁל עִיר פָּרִיס – כְּעֵין צֵל רָקוּם אוֹר. תְּמוּנוֹתָיו שֶׁל רֶמְבְּרַנְדְט מְצֻיָּרוֹת עַל פְּנֵי שֶׁטַח־מֶרְחַקִּים כָּזֶה.

הָאִישׁ נוֹשֵׂא הַפַּנָּס הִטָּה אֶת צְעָדָיו לְעֵבֶר הַמָּקוֹם הַתָּלוּל שֶׁל הַכִּכָּר. שָׁם, עַל שְׂפַת הַמַּיִם מַמָּשׁ, הָיוּ נְעוּצִים בָּאֲדָמָה שְׁיָרֶיהָ הַבְּלוּיִם שֶׁל גֶּדֶר נְסָרִים, וְעַל פְּנֵיהֶם שָׁלְחָה גֶּפֶן סוֹרַחַת אֶת שָׂרִיגֶיהָ הַיְבֵשִׁים שֶׁהָיוּ שְׁלוּחִים בָּאֲוִיר כְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ שֶׁל כַּף־יָד פְּתוּחָה. מֵאֲחוֹרֵי אֵלֶּה, בְּצִלָּה שֶׁל הַגָּדֵר, הָיְתָה צְפוּנָה סִירָה קְטַנָּה. הָאִישׁ רָמַז לִגְרֶנְגּוּאַר וּלְבַת־לִוְיָתוֹ שֶׁיִּכָּנְסוּ אֶל הַסִּירָה. הָעֵז נִכְנְסָה אַף הִיא אַחֲרֵיהֶם; אַחֲרֵי זֶה גָּזַר הָאִישׁ בְּסַכִּינוֹ אֶת הַחֶבֶל, הִסִּיעַ אֶת הַסִּירָה מֵאֵצֶל הַשָּׂפָה בְּעֶזְרַת מוֹט אָרֹךְ, לָקַח בְּיָדָיו אֶת שְׁנֵי הַמְּשׁוֹטִים, קָנָה לוֹ מָקוֹם בַּצַּד הַקִּדְמִי שֶׁל הַסִּירָה וְהִתְחִיל חוֹתֵר בְּכָל כֹּחוֹ אֶל לֵב הַנָּהָר. זֶרֶם הַסֶּנָה הוּא חָזָק מְאֹד בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְרַק בְּעָמָל רַב עָלָה בִּידֵי הָאִישׁ לְהִתְרַחֵק מִן הָאִי.

גְּרֶנְגּוּאַר, לְאַחַר שֶׁיָּשַׁב בַּסִּירָה, דָּאַג קֹדֶם כֹּל לָעֵז וְהִנִּיחַ אוֹתָהּ עַל בִּרְכָּיו. הוּא יָשַׁב בַּצַּד הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַסִּירָה, וְהַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה כֻּלָּהּ חֲרָדָה בְּשֶׁל בֵּן־לִוְיָתָהּ הָאַלְמוֹנִי, קָנְתָה לָהּ אַף הִיא מָקוֹם לְצִדּוֹ שֶׁל הַפַּיְטָן.

רָאָה הַפִּילוֹסוֹף שֶׁלָּנוּ כִּי הַסִּירָה הִפְלִיגָה – וּמָחָא כַּף וְנָשַׁק לָהּ לִדְיַ’לִי בֵּין קַרְנֶיהָ.

“הוֹ,” קָרָא גְּרֶנְגּוּאַר, “הִנֵּה נִצַּלְנוּ כֻּלָּנוּ, כָּל הָאַרְבָּעָה.” וּמִיָּד הֶעֱמִיד פָּנִים כְּהוֹגֶה דֵעוֹת עֲמֻקּוֹת וְהוֹסִיף לְדַבֵּר: “הַצְלָחָתָם שֶׁל מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים פְּעָמִים תְּלוּיָה בְּמַזָּל וּפְעָמִים – בְּעָרְמַת הָעוֹשֶׂה.”

הֵסִירָה נִשְׂאָה לְאִטָּהּ לְעֵבֶר הַשָּׂפָה הַיְמָנִית. הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הִתְבּוֹנְנָה בָּאַלְמוֹנִי מִתּוֹךְ אֵימָה נִסְתֶּרֶת. הַלָּז הֵלִיט מִתּוֹךְ קַפְּדָנוּת אֶת הָאוֹר שֶׁבְּפַנָּסוֹ הַסָּמוּי. הוּא יָשַׁב בִּמְקוֹמוֹ, בַּצַּד הַקִּדְמִי שֶׁל הַסִּירָה, וְנִרְאָה כִּיצוּר בַּלָּהוֹת. הַבַּרְדָּס, שֶׁלֹּא הוּרָם עֲדַיִן מֵעַל פָּנָיו, שִׁמֵּשׁ לוֹ כְּעֵין מַסְוֶה; וּמִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם בְּשָׁלְחוֹ אֶת זְרוֹעוֹתָיו לַחְתֹּר בַּמְּשׁוֹטִים וְסֶרַח הַשַּׁרְוֻלִים הַשְּׁחוֹרִים נִגְרַר אַחֲרֵיהֶן – אֶפְשָׁר הָיָה לְדַמּוֹת כִּי אֵלּוּ הֵן שְׁתֵּי כְּנָפָיִם גְּדוֹלוֹת שֶׁל עֲטַלֵּף. וְהוּא לֹא הִגִּיד עֲדַיִן אַף מִלָּה, לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה אֶחָד. בַּסִּירָה לֹא עָלָה אֶלָּא קוֹל אִוְשַׁת הַמְּשׁוֹטִים וְקוֹל שִׁקְשׁוּקָם שֶׁל בְּנֵי־גַּלִּים אֶלֶף הַנִּגְרָרִים עִם דָּפְנוֹת הַסִּירָה.

“חֵי נַפְשִׁי!” קָרָא גְּרֶנְגּוּאַר פִּתְאֹם, “אֲנַחְנוּ צוֹהֲלִים מִשִּׂמְחָה כְּמוֹ יַנְשׁוּפִים! אֲחוּזֵי שְׁתִיקָה אֲנַחְנוּ כְּתַלְמִידָיו שֶל פִּתָּגוֹרֶס אוֹ כְּדָגִים! רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! רָאוּי הַדָּבָר, יְדִידַי שֶׁאֶחָד מִכֵּם יוֹאִיל לְהַחֲלִיף עִמָּדִי דְבָרִים… אֹזֶן הָאָדָם טוֹעֶמֶת בְּקוֹל הָאָדָם מֵעֵין טַעַם שֶׁל זֶמֶר. לֹא מִלִּבִּי הוֹצֵאתִי דְבָרִים, כִּי אִם דִּידִימוּס מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה הוּא שֶׁיָּצַר אֶת הַמַּאֲמָר הַמְּפֻרְסָם הַזֶּה. וְזֹאת לָדַעַת, רַבּוֹתַי, אוֹתוֹ דִּידִימוּס מֵאַלֶכְּסַנְדְּרִיָּה הָיָה גָּדוֹל בְּפִילוֹסוֹפְיָה. הַשְׁמִיעִינִי דִּבּוּר אֶחָד, יַלְדָּתִי הַנָּאוָה שֶׁלִּי! אָנָּא, הַגִידִי לִי דִּבּוּר אֶחָד… אַגַּב, נִזְכַּרְתִּי בַּדָּבָר – רְגִילָה הָיִית לְפָנִים לְהַעֲלוֹת עַל פִּיךְ הָעֲוָיָה מְשֻׁנָּה וּמְעוֹרֶרֶת צְחוֹק. הֲיֶשְׁנֵךְ עוֹשָׂה כָּךְ גַּם עַכְשָׁו? הֲיָדוּעַ לָךְ, יַקִּירָתִי, כִּי הַפַּרְלָמֶנְט יֵשׁ לוֹ כֹּחַ מִשְׁפָּט לְגַבֵּי כָּל מְקוֹמוֹת הַמִּקְלָט וְאַתְּ צְפוּיָה הָיִית לְסַכָּנָה גְדוֹלָה בְּאוֹתוֹ תָּא שֶׁבְּנוֹטְר־דַּם? הָהּ! הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ כְּרוֹם בּוֹנָה אֶת קִנָּהּ בְּלוֹעַ הַתַּנִּין… הַבִּיטָה וּרְאֵה, מָרָנִי, הַיָּרֵחַ יָצָא שׁוּב לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ… עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר – שֶׁלֹּא יַבְחִינוּ בָּנוּ! שְׁלִיחֵי מִצְוָה אֲנַחְנוּ, שֶׁהֲרֵי הָלַכְנוּ לְהַצִּיל אֶת חַיֵּי הַנַּעֲרָה, וְאוּלָם אִם נִתָּפֵס – תָּלֹה יִתְלוּ אוֹתָנוּ עַל עֵץ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ. אֲהָהּ! מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם הֵם תָּמִיד בִּבְחִינַת דָּבָר וְהִפּוּכוֹ. הַדָּבָר שֶׁהָיָה לִי לִגְנַאי מַנְחִיל לַשֵּׁנִי עֲטָרָה שֶׁל כָּבוֹד. יֵשׁ אֶחָד מַעֲרִיץ אֶת יוּלְיוּס קֵיסָר וּמְגַדֵּף אֶת קַטִּילִינָה. וְכִי לֹא כָּךְ הַדָּבָר, מוֹרִי וְרַבִּי? מַה בְּעֵינֶיךָ פִילוֹסוֹפְיָה זוֹ? אֲנִי עַצְמִי נוֹטֶה לַפִּילוֹסוֹפְיָה הַמְּיֻסֶּדֶת עַל הַטֶּבַע וְעַל הַנְּטִיָּה הַטִּבְעִית,.ut apes geometriam¹⁷⁶ מִלָּה! תְּמֵהַנִי עַל שְׁנֵיכֶם שֶׁהֶעֱלֵיתֶם קַדְרוּת עַל פְּנֵיכֶם! אֵין לִי בְּרֵרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מְדַבֵּר לְבַדִּי. לְשִׂיחָה כְּעֵין זוֹ יִקְרְאוּ בִּטְרָגֶּדְיָה בְּשֵׁם מוֹנוֹלוֹג… רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֲנִי מוֹסֵר לָכֶם מוֹדָעָה, כִּי לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה עָמַדְתִּי בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר וְקִבַּלְתִּי מִמֶּנוּ נֻסָּח זֶה שֶׁל שְׁבוּעָה. וּבְכֵן – ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!’ הַלָּלוּ מַמְשִׁיכִים עֲדַיִן אֶת הַמְּהוּמָה בָּעִיר הָעַתִּיקָה… זֶהוּ מֶלֶךְ שֶׁכֻּלּוֹ כִּעוּר וְרִשְׁעוּת וְזִקְנָה. הוּא מְעֻטָּף עוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ וְעַד כַּף רַגְלוֹ. עֲדַיִן לֹא קִבַּלְתִּי מִמֶּנוּ אֶת הַמַּגִּיעַ לִי בִּשְׂכַר הַחִזָּיוֹן שֶׁחִבַּרְתִּי לְכָבוֹד יוֹם הַכְּלוּלוֹת, וּמֵיטַב חַסְדוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּדִי הָיָה דְבַר הַחֲנִינָה שֶׁחָנֵנִי וְלוֹ נְתָנַנִי לִתְלִיָּה – וְדָבָר זֶה הָיָה מַפְרִיעֵנִי הַרְבֵּה, אִלּוּ אֵרַע בְּפֹעַל מַמָּשׁ… הוּא נוֹהֵג קַמְצָנוּת לְגַבֵּי אֲנָשִׁים הַמִּצְטַיְּנִים בְּמַעֲשִׂים חֲשׁוּבִים. מוּטָב לוֹ שֶׁיִּקְרָא אֶת אַרְבַּעַת הַסְּפָרִים שֶׁל סַלְויאָן מִקּוֹלוֹנְיָא: ‘Adver־sus avaritiam’¹⁷⁷ אָמְנָם כֵּן! מֶלֶךְ מוֹדֵד מִדָּה זְעוּמָה לִמְלֻמָּדִים, וּמִלְּבַד זֹאת הוּא עוֹשֶׂה כָּל מִינֵי אַכְזָרִיּוּת. הוּא נִרְאֶה בְּעֵינַי כִּסְפוֹג הַמּוּטָל עַל גּוּף הָעָם וְסוֹפֵג אֶת מָמוֹנָם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת. קַמְצָנוּתוֹ בָּאָה לוֹ בְּשֶׁל מַחֲלַת הַטְּחוֹל, וְהַטְּחוֹל נַעֲשֶׂה תַּפוּחַ בִּזְמָן שֶׁבְּיֶתֶר הָאֲבָרִים יְשֻׁלַּח רָזוֹן. וּלְפִיכָךְ מִי שֶׁרָאוּי לוֹ לִקְבֹּל עַל קְשִׁי הַזְּמַן בָּא וּמִתְאוֹנֵן עַל שַׁלִּיט הַמְּדִינָה. בְּיָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ מֶלֶךְ חָסִיד זָכִינוּ לְכָךְ שֶׁעַמּוּדֵי הַתְּלִיָּה לֹא יָכִילוּ אֶת הַמּוּקָעִים, סֶדֶן הַתַּלְיָן יַבְאִישׁ מֵרֹב דָּם וְכָל בֵּית כֶּלֶא יִהְיֶה, כִּבְיָכֹל, כָּרֵס אֲבוּסָה עַד בְּלִי דַי. זֶה מַלְכֵּנוּ בְּיָדוֹ הָאַחַת הוּא מְנַצֵּל אֶת הַבְּרִיּוֹת וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הוּא תּוֹלֶה אוֹתָן. הוּא מְמַלֵּא כָּל הַיּוֹם שְׁלִיחוּת בְּשֵׁם מָרַת אַרְנוּנָה וּמַר גַרְדֹּם. רָמֵי הַמַּעֲלָה יוֹרְדִים מִמִּשְׂרוֹתֵיהֶם הָרָמוֹת וּפְחוּתֵי הַמַּעֲלָה נֶאֱנָקִים תַּחַת כֹּבֶד הָעֹל. זֶה הַשַּׁלִּיט הוּא מִפְלֶצֶת. אֵינֶנּוּ נֵבִיב עָלָי. וְעָלֶיךָ מוֹרִי וְרַבִּי?”

הָאִישׁ לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹרִים הִנִּיחַ לוֹ לְפַּיְטָן אוֹהֵב הַפִּטְפּוּטִים שֶׁיְּהֵא הוֹלֵךְ וּמְקַנְטֵר בִּדְבָרִים, הוּא הִתְאַבֵּק בְּלִי חָשָׂךְ עִם הַזֶּרֶם הֶחָזָק וְהַכָּבוּשׁ, זֶה הַמַּפְרִיד בֵּין הַחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל הָעִיר וּבֵין הַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁל אִי נוֹטְר־דַּם אוֹ אִי לוּאִי הֶחָסִיד, כְּפִי שֶׁהוּא נִקְרָא בְּיָמֵינוּ.

“דָּבָר עָלָה בְּמֹחִי מָרָנִי,” פָּתַח גְּרֶנְגּוּאַר פִּתְאֹם בִּדְבָרִים חֲדָשִׁים, “אֶפְשָׁר שֶׁמַּעֲלַת כְּבוֹדוֹ שָׂם לִבּוֹ לְכָךְ וְרָאָה – בְּשָׁעָה שֶׁעָבַרְנוּ בֵּין הַקַּבְּצָנִים אֲחוּזֵי הַחֵמָה וְהִגַּעְנוּ אֶל כִּכַּר הָעֲזָרָה – כֵּיצַד אוֹתוֹ חֵרֵשׁ, הַמִּסְתּוֹפֵף בְּצֵל כְּבוֹדוֹ, נִפֵּץ גֻּלְגֹּלֶת אַחַת עֲלוּבָה אֶל מַעֲקֵה הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל יְצִיעַ הַמְּלָכִים? קְצַר רְאִיָּה אָנֹכִי וְלֹא הִכַּרְתִּי אֶת בַּעַל הַגֻּלְגֹּלֶת. שֶׁמָּא יוֹדֵעַ כְּבוֹדוֹ מִי הוּא הַמִּסְכֵּן הַלָּז?”

הָאַלְמוֹנִי לֹא עָנָה אַף דִּבּוּר אֶחָד. וְאוּלָם הוּא פָּסַק פִּתְאֹם מֵחֲתֹר בַּמְּשׁוֹטִים, זְרוֹעוֹתָיו נִשְׁתַּלְשְׁלוּ כְּלַפֵּי מַטָּה כִּשְׁבוּרוֹת, רֹאשׁוֹ צָנַח עַל חָזֵהוּ – וּלְאָזְנֵי אֶסְמֶרַלְדָּה הִגִּיעַ קוֹל בִּכְיוֹ הַכָּבוּשׁ, הִיא הִתְחַלְחֲלָה; הַקּוֹל הַנֶּאֱנָק הַזֶּה לֹא הָיָה זָר לְאָזְנָהּ.

כְּלִי הַשַּׁיִט, הַצָּף מֵאֵלָיו, נִשָּׂא בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים עִם הַזֶּרֶם. וְאוּלָם הָאִישׁ לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹרִים הִתְאוֹשֵׁשׁ, נָטַל שׁוּב לְיָדוֹ אֶת הַמְּשׁוֹטִים וְהִתְחִיל חוֹתֵר כְּנֶגֶד הַזֶּרֶם. הוּא הֶעֱבִיר בַּשְּׁנִיָּה אֶת סִירָתוֹ עַל פְּנֵי קָצֵהוּ שֶׁל אִי נוֹטְר־דַּם וְהִטָּה אוֹתָהּ לְעֵבֵר הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עוֹגְנוֹת הַסִּירוֹת הַמְּבִיאוֹת שָׁחָת.

“הוֹ!” פָּתַח גְּרֶנְגּוּאַר, “יוֹאֶל נָא לְהִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתוֹ בַּיִת הַשַּׁיָּךְ לְמַר בַּרְבּוֹ… מָרָנִי, יַעֲצֹר רֶגַע בַּמְּשׁוֹטִים וְיִסְתַּכֵּל בִּקְבוּצָה זוֹ שֶׁל גַּגּוֹת הַמְתָאֲרִים זָוִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת, שָׁם מִתַּחַת לְאוֹתָהּ שִׁפְעָה שֶׁל עֲנָנִים נְמוּכִים וַאֲפֹרִים שֶׁצּוּרָתָם מְרֻסֶּקֶת וּמְדֻבְלֶלֶת וְהַיָּרֵחַ מוּטָל עַל גַּבָּם כְּשָׂרוּעַ וּמְכֻוָּץ, דֻּגְמַת חֶלְמוֹן בְּבִצָּה שְׁבוּרַת קְלִפָּה… הֲרֵי בַּיִת נָאֶה. בִּתְחוּמוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה יֵשׁ חֲדַר תְּפִלָּה וְלוֹ כִּפָּה קְטַנָּה הַמְעֻטֶּרֶת קִשּׁוּטֵי פְּאֵר מַעֲשֵׂה גִּלּוּף. מִכָּאן אֶפְשָׁר לִרְאוֹת גַּם אֶת הַמִּגְדָּל הֶעָשׂוּי חִטּוּבִים דַּקִּים. לְיַד הַבַּיִת פַּרְדֵּס נָאֶה וּבַפַּרְדֵּס בְּרֵכָה, שׁוֹבָךְ שֶׁל צִפֳּרִים, אִצְטָדִין, גַּן תּוֹעִים, בֵּיבָר לְחַיּוֹת בָּר וַהֲמוֹן שְׂדֵרוֹת מְצִלּוֹת לְנֹעַם וּלְשַׁעֲשׁוּעִים. וּבְאוֹתוֹ גַן יֵשׁ עֵץ אֶחָד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בְּשֵׁם ‘עֵץ הָעֲגָבִים’ – לְזֵכֶר נְסִיכָה אַחַת שׁוֹבְבָה וּקְצִין פָּרָשִׁים אֶחָד, מֵחֵיל הַצָּבָא שֶׁל צָרְפַת, שֶׁהִתְעַלְּסוּ בַּאֲהָבִים בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ זֶה. אֲהָהּ! אֲנַחְנוּ פִּילוֹסוֹפִים עֲלוּבִים, נִדְמֵינוּ בְּעֵינֵי כָּל קְצִין פָּרָשִׁים לַעֲרוּגָה שֶׁל כְּרוּב אוֹ צְנוֹנִית הַמִּסְתּוֹפֶפֶת בְּגַן הַלּוּבְר. וְאוּלָם מַה בְּכָךְ? גַּם לַגְּדוֹלִים וְגַם לַקְּטַנִּים אֵין הַחַיִּים אֶלָּא בְּלִיל שֶׁל טוֹבוֹת וְרָעוֹת. הַצַּעַר הוֹלֵךְ בַּעֲקֵב הַשִּׂמְחָה, הַשְּׁפוֹנְדֵאוּס בַּעֲקֵב הַדָּקְטִילוּס… מוֹרִי וְרַבִּי, יֵשׁ צֹרֶךְ בַּדָּבָר שֶׁאֲסַפֵּר לוֹ אֶת תּוֹלְדוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל מַר בַּרְבּוֹ. סִפּוּר מַעֲשֶׂה זֶה סוֹפוֹ מַעֲצִיב. תְּחִלָּתוֹ נְעוּצָה בִּשְׁנַת 1319, בִּזְמָן מַלְכוּתוֹ שֶׁל פיליףּ הַחֲמִשִּׁי, הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶאֱרִיךְ יָמִים עַל כִּסְּאוֹ מִכָּל מַלְכֵי צָרְפַת. דִּבְרֵי הַיָּמִים מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ לָדַעַת, כִּי הַתַּאֲוָה הַנּוֹלֶדֶת בְּלֵב בָּשָׂר עֲלוּלָה לְהָבִיא לָעוֹלָם כָּל פֶּגַע וְכָל רֶשַׁע. אַל נַחְמֹד אֵפוֹא אֶת אֵשֶׁת רֵעֵנוּ, וְאִם גַּם כָּל חוּשֵׁינוּ יֵלְכוּ שְׁבִי אַחֲרֵי יָפְיָהּ. חֵטְא הַזִּמָּה הוּא גָּדוֹל וְאָיֹם. אֵין אָדָם פּוֹגֵם בִּנִשּׂוּאִין זָרִים אֶלָּא אִם נִתְאֲוָּה לָדַעַת מַה טַעַם יֵשׁ לְעֹנֶג הָאַהֲבָה שֶׁל חֲבֵרוֹ. – יַטֶּה אֹזֶן וְיִשְׁמַע! כַּמָּה גָּדְלָה שָׁם עַכְשָׁו הַמְּהוּמָה!”

וְאָמְנָם הַשָּׁאוֹן בִּסְבִיבוֹת נוֹטְר־דַּם גָּדַל מִשֶּׁהָיָה. הֵם הִקְשִׁיבוּ רַב קֶשֶׁב. אָזְנָם קָלְטָה כְּעֵין תְּרוּעַת נִצָּחוֹן. וּפִתְאֹם מָלְאָה הַכְּנֵסִיָּה לְכָל דְּיוֹטוֹתֶיהָ הֲמוֹן לַפִּידִים, וּלְאוֹרָם נִרְאוּ אֲנָשִׁים מְזֻיָּנִים חוֹבְשֵׁי קוֹבַע שֶׁהִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי כָּל הַמִּגְדָּלִים וְהַיְצִיעוֹת וְעַמּוּדֵי הַפִּנָּה. דּוֹמֶה הָיָה כִּי נוֹשְׂאֵי הַלַּפִּידִים מְחַפְּשִׂים לִמְצֹא אֵיזֶה דָבָר; וְלֹא עָבַר הַרְבֵּה זְמַן וְהַקּוֹלוֹת הָרְחוֹקִים חָדְרוּ לְאָזְנֵי הַנִּמְלָטִים בִּבְהִירוּת גְּמוּרָה: “הַצּוֹעֲנִית! הַמְכַשֵּׁפָה! מוּת תָּמוּת הַצּוֹעֲנִית!”

הָאֻמְלָלָה הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ עֹל יָדֶיהָ וְהָאַלְמוֹנִי הִתְחִיל חוֹתֵר בַּחֲמַת כֹּחוֹ לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ נִפְנָה הַפִּילוֹסוֹף לְהִרְהוּרָיו. הוּא חִבֵּק אֶת הָעֵז בִּזְרוֹעוֹתָיו וְהֵזִיז אֶת עַצְמוֹ בַּחֲשַׁאי מֵאֵצֶל הַצּוֹעֲנִית, לְאַחַר שֶׁזּוֹ הוֹסִיפָה לְהִלָּחֵץ אֵלָיו כְּאֶל אִישׁ מָגִנָּה הָאַחֲרוֹן שֶׁנִּשְׁאַר לָהּ עוֹד בַּחַיִּים.

בָּרוּר הַדָּבָר כִּי גְּרֶנְגּוּאַר הָיָה שָׁרוּי בִּמְבוּכָה אֲיֻמָּה. הוּא הֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ כִּי “לְפִי הַחֻקִּים הַקַּיָּמִים” גַּם הָעֵז תְּהֵא חַיֶּבֶת תְּלִיָּה, אִם תִפֹּל בְּיַד הָרָשׁוּת; וְלִבּוֹ הָמָה מְאֹד לִדְיַ’לִי הַמִּסְכֵּנָה. וּמִלְּבַד זֹאת חָשַׁב, כִּי אֵין בְּכֹחוֹ לִדְאֹג בְּבַת־אַחַת לִשְׁנֵי חַיָּבֵי מִיתָה שֶׁשָּׂמוּ בּוֹ אֶת מִבְטֶחָם; וְכִי בֶּן־לִוְיָתוֹ רוֹצֶה בֵּין כָּךְ בֵּין כָּךְ לִהְיוֹת מָגֵן לַצּוֹעֲנִית. בְּלִבּוֹ הִתְלַקְּחָה מִלְחָמָה אֲיֻמָּה, וּמִלְחָמָה זוֹ גָרְמָה לוֹ שֶׁיְּהֵא שׁוֹקֵל חֲלִיפוֹת אֶת עֶרֶךְ הָעֵז וְאֶת עֶרֶךְ הַצּוֹעֲנִית, – כַּדָּבָר הַמְסֻפָּר עַל צֵאוּס בְּשִׁירַת אִילִיאָדָה; הוּא הִתְבּוֹנֵן חֲלִיפוֹת בְּזוֹ וּבְזוֹ כְּשֶׁעֵינָיו רְטֻבּוֹת מִדֶּמַע, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ שְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת בַּחֲשַׁאי: “לֹא אוּכַל לְהַצִּיל אֶת שְׁתֵּיכֶן גַּם יָחַד.”

לְבַסּוֹף נֶחְבְּטָה הַסִּירָה וְהֵם הֵבִינוּ כִּי הִגִּיעוּ אֶל הַשָּׂפָה. הַהֲמֻלָּה הַנּוֹרָאָה לֹא פָּסְקָה עֲדַיִן מִן הָעִיר הָעַתִּיקָה. הָאַלְמוֹנִי קָם מִמְּקוֹמוֹ, נִגַּשׁ אֶל הַצּוֹעֲנִית וְאָמַר לֶאֱחֹז בְּיָדָהּ, כְּדֵי לִתְמֹךְ בָּהּ בְּעֵת צֵאתָהּ מִן הַסִּירָה. הִיא הָדְפָה אוֹתוֹ מֵעַל פָנֶיהָ וְאָחֲזָה בִּכְנַף שַׁרְוֻלּוֹ שֶׁל גְּרֶנְגּוּאַר, וְאוּלָם הַלָּז הָיָה מְטַפֵּל בָּעֵז וְכִמְעַט שֶׁדָּחָה אוֹתָהּ מֵעַל פָּנָיו. וְאָז קָפְצָה בְּעַצְמָהּ מִתּוֹךְ הַסִּירָה וְעָלְתָה עַל הַיַּבָּשָׁה. דַּעְתָּהּ נִתְבַּלְבְּלָה עָלֶיהָ כָּל כָּךְ שֶׁהִיא לֹא יָדְעָה מַה דַּרְכָּהּ וּמַה מַעֲשֶׂיהָ, רֶגַע אֶחָד עָמְדָה בִּמְקוֹמָהּ כְּנִדְהָמָה וְהִבִּיטָה אֶל שֶׁטֶף הַמַּיִם. לְבַסּוֹף, לְאַחַר שֶׁשָּׁבָה אֵלֶיהָ לְאַט לְאַט בִּינָתָהּ, רָאֲתָה כִּי נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ עַל הַשָּׂפָה עִם הָאַלְמוֹנִי. דּוֹמֶה הָיָה כִּי גְּרֶנְגּוּאַר מָצָא שְׁעַת כֹּשֶׁר תּוֹךְ כְּדֵי הַיְּצִיאָה מִן הַסִּירָה וְנִסְתַּלֵּק עִם הָעֵז לְבֵין הַבָּתִּים שֶׁל רְחוֹב גְּרֶנְיֶה סוּר לְ’אוֹ.

הַצּוֹעֲנִית הַמִּסְכֵּנָה הִתְחַלְחֲלָה כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ בּוֹדְדָה עַל יַד הָאִישׁ הָאַלְמוֹנִי. הִיא רָצְתָה לִפְתֹּחַ בְּדִבּוּר, בִּצְעָקָה, רָצְתָה לִקְרֹא לִגְרֶנְגּוּאַר; אֲבָל לְשׁוֹנָהּ נֶאֱלָמָה וְהִיא לֹא יָכְלָה לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהָ. פִּתְאֹם הִרְגִּישָׁה כִּי יַד הָאַלְמוֹנִי נָגְעָה בְּיָדָהּ. יָד זוֹ הָיְתָה קָרָה וְאַמִּיצָה. שִׁנֶּיהָ הִתְחִילוּ נוֹקְשׁוֹת זוֹ לְזוֹ וּפָנֶיהָ הֶחְוִירוּ יוֹתֵר מִקֶּרֶן הַיָּרֵחַ אֲשֶׁר זָרְעָה עֲלֵיהֶם אֶת אוֹרָהּ. הָאַלְמוֹנִי לֹא הִשְׁמִיעַ אַף מִלָּה אֶחָת. הוּא פָּנָה לָלֶכֶת בִּצְעָדִים רְחָבִים לְעֵבֶר כִּכַּר גְּרֶב וְאָחַז בְּחָזְקָה אֶת יַד הַנַּעֲרָה. אוֹתוֹ רֶגַע הִרְגִּישָׁה בְּלִי מֵשִׂים, כִּי הַגּוֹרָל הוּא כֹּחַ גָּדוֹל וְאַדִּיר. עֻזָּה הַדָּרוּךְ לֹא הָיָה לָהּ עוֹד, וְהִיא נָתְנָה לָאַלְמוֹנִי שֶׁיּוֹלִיכֶנָּה בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ. מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב הָלְכָה וְהִתְרוֹמְמָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאוּלָם לְאֶסְמֶרַלְדָּה נִדְמָה כִּי הִיא יוֹרֶדֶת בַּמִּדְרוֹן.

הִיא הֵעִיפָה אֶת עֵינֶיהָ לְכָל הָעֲבָרִים. אַף נֶפֶשׁ חַיָּה אַחַת לֹא נִרְאֲתָה מִסָּבִיב. רְצִיף הַשָּׂפָה הָיָה רֵיק מֵאָדָם. כָּל שָׁאוֹן לֹא הִגִּיעַ מִקָּרוֹב; רַק הָעִיר הָעַתִּיקָה, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לִלְשׁוֹן הַסֶּנָה, מָלְאָה עוֹד אוֹרוֹת אֲדֻמִּים וְקוֹל תְּשׁוּאוֹת, וּמִשָּׁם הִגִּיעוּ לְאָזְנֵי אֶסְמֶרַלְדָּה קוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים בִּשְׁמָהּ וּמַפְטִירִים אִיּוּמֵי מָוֶת. וּשְׁאָר חֶלְקֵי פָּרִיס רָבְצוּ מִסָּבִיב כַּהֲמוֹן גּוּשִׁים כְּבֵדִים הָעוֹטִים חֲשֵׁכָה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהָאַלְמוֹנִי מָשַׁךְ אוֹתָהּ אַחֲרָיו כְּמִקֹּדֶם מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה וְחִפָּזוֹן. אַף אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁהִיא עָבְרָה עֲלֵיהֶם עַכְשָׁו בְּדַרְכָּהּ הַנִּמְהָרָה, לֹא הָיָה חָרוּת בְּזִכְרוֹנָהּ. וּכְשֶׁעָבְרָה עַל פְּנֵי חַלּוֹן מוּאָר הִבְלִיגָה עַל רִפְיוֹנָהּ, כָּפְתָה אֶת עַצְמָהּ לְהִתְנַגְּדוּת וְצָעֲקָה בְּקוֹל: “הוֹשִׁיעוּ!”

הַקַּרְתָּנִי, אֲשֶׁר לוֹ הַחַלּוֹן הַמּוּאָר, פָּתַח אֶת חַלּוֹנוֹ וְגָחַן הַחוֹצָה כְּשֶׁכֻּתָּנְתּוֹ לְעוֹרוֹ וְהַמְּנוֹרָה בְּיָדוֹ; הוּא הִבִּיט אֶל מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב מִתּוֹךְ אֲרֶשֶׁת פָּנִים מְטֻמְטֶמֶת, הוֹצִיא מִפִּיו מִלִּים אֲחָדוֹת לֹא מוּבָנוֹת וְחָזַר וְסָגַר אֶת הַתְּרִיס הַפְּנִימִי. כָּבָה נִצְנוּץ הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹן.

הָאִישׁ לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹרִים לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה אֶחָד; הוּא הֶחֱזִיק בְּחָזְקָה אֶת יַד הַנַּעֲרָה וְהִרְחִיב אֶת צְעָדָיו. הִיא חָדְלָה מֵהִתְנַגֵּד וְהָלְכָה אַחֲרָיו עֲיֵפָה וִיגֵעָה.

מִזְּמַן לִזְמַן אָסְפָה שְׁאֵרִית כֹּחַ וְאָמְרָה לוֹ דְבָרִים, וְקוֹלָהּ הָיָה נִפְסָק לִרְגָעִים עַל יְדֵי נְגִיפוֹת הַמַּרְצֶפֶת הָעֲקֻמָּה וְעַל יְדֵי מְרוּצָתָהּ הַמְיַגַּעַת שֶׁל הַנַּעֲרָה: “מִי אַתָּה?” מִי אַתָּה?" הוּא לֹא עָנָה לָהּ שׁוּם דָּבָר.

וְכָךְ הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת לְאֹרֶךְ רְצִיף הַנָּהָר וְהִגִּיעוּ לְבַסּוֹף אֶל כִּכָּר אַחַת רַחֲבַת יָדַיִם לְמַדָּי. הַיָּרֵחַ הֵאִיר אֶת הַמָּקוֹם בְּאוֹר קָלוּשׁ. זֶה הָיָה כִּכַּר גְּרֶב. בַּתָּוֶךְ נִרְאָה כְּעֵין עַמּוּד שָׁחוֹר שֶׁל צְלָב – זֶה הָיָה עַמּוּד הַתְּלִיָּה. הִיא הִכִּירָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיָדְעָה בְּאֵיזֶה מָקוֹם הִיא נִמְצֵאת. הָאַלְמוֹנִי עָמַד מִלֶּכֶת, נִפְנָה אֶל הַנַּעֲרָה וְהִפְשִׁיל לְאָחוֹר אֶת הַבַּרְדָּס. “אֲהָהּ!” מִלְמְלָה הַנַּעֲרָה וְדָמָהּ קָפָא בְּעוֹרְקֶיהָ, “יָדַעְתִּי כִּי זֶה שָׁב אֵלָי!”

זֶה הָיָה הַכֹּמֶר. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּצֵל אָדָם. אוֹר הַיָּרֵחַ הוּא שֶׁשִּׁוָּה עָלָיו אֶת הַמַּרְאֶה הַזֶּה. דּוֹמֶה שֶׁלְּאוֹר הַיָּרֵחַ אֵין הָעַיִן רוֹאָה אֶלָּא אֶת דְּמוּת הָאֵימָה שֶׁל הָעֲצָמִים.

“שֶׁמְּעִי אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ,” פָּתַח הַכֹּמֶר בִּדְבָרִים, וְהִיא נִזְדַּעְזְעָה מִשְּׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל הַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא עָלָה בְּאָזְנֶיהָ זֶה כַּמָּה זְמַן. וְהוּא הוֹסִיף לְדַבֵּר. דְּבָרָיו הַשּׁוֹקְקִים יָצְאוּ פְּסוּקִים פְּסוּקִים, דֶּרֶךְ דִּבּוּרוֹ הָיָה כְּמַרְתִּיעַ וְהֵעִיד עַל זַעֲזוּעֵי נֶפֶשׁ עֲמֻקִּים. “שִׁמְעִי אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ. הִנֵּה הִגַּעְנוּ לְכָאן. אֲנִי אַגִּיד לָךְ אֶת דְּבָרָי. זוֹהִי כִּכַּר גְּרֶב. הִגִּיעַ הָרֶגַע הַמַּכְרִיעַ. הַגְּזֵרָה הָעֶלְיוֹנָה הִסְגִּירָה אוֹתָנוּ זֶה לְיַד זוֹ. אָנֹכִי אֶשְׁלֹט בְּחַיַּיִךְ וְאַתְּ תְּפַלְּסִי אֶת גוֹרַל נַפְשִׁי. הִנֵּה מָקוֹם וְהִנֵּה לַיְלָה אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לָהֶם לֹא נוֹסִיף רְאוֹת דָּבָר. שִׁמְעִי אֵפוֹא אֶת דְּבָרָי. חָפַצְתִּי לְהַגִּיד לָּךְ דְּבָרִים… אַךְ אַל נָא תּוֹסִיפִי דַּבֵּר אֵלַי עַל אֹדוֹת הָאִישׁ פֶבּוּס (וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה, כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לִשְׁהוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד, וּבְלֶכְתּוֹ הָיָה מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו גַּם אֶת הַנַּעֲרָה). אַל תּוֹסִיפִי דַּבֵּר עַל אֹדוֹתָיו. אִם תּוֹצִיאִי מִפִּיךְ אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה אָז תְּבִיאִינִי לִידֵי כָּךְ שֶׁאֶעֱשֶׂה אֵיזֶה דָבָר נוֹרָא.”

וּכְתֹם דְּבָרָיו נִשְׁאַר עוֹמֵד לִבְלִי נוֹעַ בִּמְקוֹמוֹ, כְּגוּף שֶׁחָזַר וּמָצָא אֶת נְקֻדַּת הַכֹּבֶד שֶׁלּוֹ; וְאוּלָם דְּבָרָיו הֵעִידוּ כְּמִקֹּדֶם עַל חָרְדַּת נַפְשׁוֹ. קוֹלוֹ הוּמַך מֵרֶגַע לְרֶגַע.

“אַל תָּסֵבִּי מִמֶּנִּי אֶת רֹאשְׁךָ. שִׁמְעִי אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ הָעִנְיָן הוּא בַּעַל חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה. רֵאשִׁית כָּל אֲסַפֵּר לָךְ אֵת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדְּבָרִים… וְכָל מַה שֶׁתִּשְׁמְעִי אֵינוֹ בְּגֶדֶר צְחוֹק, אֲנִי נִשְׁבַּע לָךְ עַל כָּךְ. הֵיכָן אֲנִי עוֹמֵד בִּדְבָרַי? הַזְכִּירִינִי נָא וְאֵדָע. עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי!… הַפַּרְלָמֶנְט הוֹצִיא הַחְלָטָה שֶׁיַּעֲלוּ אוֹתָךְ לַגַּרְדֹּם. וְהִנֵּה זֶה עָלָה בְּיָדִי לְהַצִּיל אוֹתָךְ מִידֵי הַתַּלְיָן. אֲבָל הַלָּלוּ רוֹדְפִים אַחֲרַיִךְ. הַבִּיטִי וּרְאִי.”

הוּא הִצְבִּיעַ בְּיָדוֹ עַל הָעִיר הָעַתִּיקָה. וְאָמְנָם דּוֹמֶה הָיָה כִּי הַחִפּוּשִׂים לֹא פָּסְקוּ בִּמְקוֹמוֹת הָהֵם. שְׁאוֹן הָעַרְבּוּבְיָה הִגִּיעַ עַכְשָׁו מִמָּקוֹם קָרוֹב יוֹתֵר; מִגְדַּל הַצּוֹפִים שֶׁל הַבַּלֶּשֶׁת, שֶׁעָמַד מִנֶּגֶד לְכִכַּר גְּרֶב, הָיָה מָלֵא קוֹלוֹת וְאוֹרִים; וְעַל הָרָצִיף, מֵעֵבֶר הַנָּהָר, רָצוּ אַנְשֵׁי צָבָא, בִּידֵיהֶם לַפִּידִים וּבְפִיהֶם צַעֲקוֹת קְרִיאָה: “תִּפְשׂוּ אֶת הַצּוֹעֲנִית! חַפְּשׂוּ אֶת הַצּוֹעֲנִית! בַּת מָוֶת הִיא זוֹ! בַּת מָוֶת!”

“עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת כִּי הָרוֹדְפִים בָּאִים בְּעִקְּבוֹתַיִךְ וְכִי אֲנִי לֹא בָּדִיתִי דְּבָרִים מִלִּבִּי. אָנֹכִי – אָנֹכִי אוֹהֵב אוֹתָךְ… אַל תִּפְתְּחִי אֶת פִּיךְ לְהַגִּיד דָּבָר; מוּטָב שֶׁתִּמְנְעִי אֶת עַצְמֵךְ מִדַּבֵּר אֵלַי – אִם בִּרְצוֹנֵךְ לְהַגִּיד לִי כִּי אֲנִי שָׂנוּא עָלַיִךְ. לֹא אֹבֶה עוֹד שְׁמֹעַ דְּבָרִים כְּאֵלֶּה… הִנֵּה זֶה עַכְשָׁו הִצַּלְתִּי אֶת נַפְשֵׁךְ… הַנִּיחִי לִי וְאֶגְמֹר אֶת דְּבָרָי… יֵשׁ בְּיָדִי לְהַצִּיל אוֹתָךְ הַצָּלָה גְמוּרָה. הֲכִינוֹתִי אֶת הַכֹּל מֵרֹאשׁ. וְעַכְשָׁו אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּרְצוֹנֵךְ אַתְּ. אִם תִּרְצִי בְּכָךְ יָכֹל אוּכַל לְהַצִּילְךְ.”

הוּא הִפְסִיק מִתּוֹךְ כְּפִיהָ אֶת דִּבְרֵי עַצְמוֹ. “אַל נָא תַּגִּידִי אֶת זֹאת, אַל נָא תַּגִּידִי.”

וּבְרוּצוֹ, וּבְהֲרִיצוֹ גַם אוֹתָהּ – כִּי לֹא חָדַל מִמְּשֹׁךְ אוֹתָהּ אַחֲרָיו – מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל הַגַּרְדֹּם, הִצְבִּיעַ בְּיָדוֹ עַל עַמּוּד הַתְּלִיָּה וְאָמַר בְּקוֹל קַר: “בַּחֲרִי לָךְ אֶת הָאֶחָד מִשְּׁנֵינוּ.”

הִיא נֶחְלְצָה מִבֵּין יָדָיו, כָּרְעָה לְרַגְלֵי הַגַּרְדּוֹם וְחִבְּקָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶת עַמּוּד הַמָּוֶת. וּלְאַחַר רֶגַע הֵסֵבָּה כִּמְעַט אֶת רֹאשָׁהּ הַיָּפֶה לְאָחוֹר וְהִבִּיטָה דֶרֶךְ כְּתֵפָה אֶל הַכֹּמֶר. מַרְאֶהָ הָיָה כִּקְדֻשָּׁה הַכּוֹרַעַת לְרַגְלֵי אַנְדַּרְטָה קְדוֹשָׁה. הַכֹּמֶר נִשְׁאַר עוֹמֵד בְּלִי נוֹעַ, אֶצְבָּעוֹ שְׁלוּחָה עֲדַיִן לְעֵבֶר הַגַּרְדֹּם, וְהוּא קוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ כְּפֶסֶל.

לְבַסּוֹף אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית:

“מִפָּנָיו אֲנִי מִתְיָרְאָה פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר מִפָּנֶיךָ.”

וְאָז שָׁמַט בַּלָּאט אֶת זְרוֹעוֹ, הוֹרִיד אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט לָאָרֶץ מִתּוֹךְ דִּכָּאוֹן וְשִׁבְרוֹן לֵב.

“אִלּוּ הָיָה פֶּה לַאֲבָנִים אֵלּוּ,” מִלְמֵל בַּחֲשַׁאי, “כִּי אָז הִגִּידוּ גַּם הֵן כִּי אִישׁ אֻמְלָל עוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַזֶּה.”

וְהוּא פָּתַח שׁוּב בִּדְבָרִים. הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה, הַכּוֹרַעַת לְרַגְלֵי הַגַּרְדֹּם וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת יוֹרְדוֹת עַל גּוּפָה כַּעֲטִיפָה, נָתְנָה לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא שִׁסְּעָה אוֹתוֹ בִּדְבָרִים. קוֹלוֹ נַעֲשָׂה עַכְשָׁו רַךְ וּמָלֵא תַּמְרוּרִים, וְזֶה הָיָה מֵעֵין נִגּוּד רַב־צַעַר לְגַבֵּי יְצוּרֵי פָּנָיו הַקָּשִׁים שֶׁחוֹתָמָם הַגַּאֲוָה.

“כֵּן הַדָּבָר, אֲנִי אֲהַבְתִּיךְ. אֲהָהּ! דָּבָר זֶה עוֹמֵד וְקַיָּם. כְּאֵשׁ עֲצוּרָה הִיא בְּקִרְבִּי וְלִבִּי נִשְׂרַף בְּלַהָבָהּ. אַלְלַי! יוֹמָם וָלַיְלָה תֹּאכְלֵנִי הָאֵשׁ, יוֹמָם וָלַיְלָה; הָאִישׁ כָּזֶה לֹא יְעוֹרֵר אֶת לִבֶּךָ לְחֶמְלָה? אָכֵן, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, הַנַּעֲרָה, כִּי אָהֲבָה זוֹ מוֹשֶׁלֶת בִּי יוֹמָם וָלַיְלָה, כִּי הִיא מְעַנָּה אוֹתִי בְּלִי הֶרֶף… אֲהָהּ, יַלְדָּתִי הַמִּסְכֵּנָה, עִנּוּיַי עָבְרוּ כָּל גְּבוּל. הַאֲמִינִי לִי כִּי אִישׁ כָּזֶה רָאוּי הוּא שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלָיו. הֲלֹא רָאִית כִּי אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת. חָפֹץ חָפַצְתִּי כִּי לֹא אֶהְיֶה לָךְ עוֹד לְתוֹעֵבָה כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי… וְאַף גַּם זֹאת – הֲכִי יֶאֱשַׁם אִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר אָהַב אִשָּׁה?… אֲהָהּ, אֵל חַי וְקַיָּם!… הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? הַאָמְנָם לֹא תִּסְלְחִי לִי עַד עוֹלָם? הֲתִשְׂנָאִינִי כָּל הַיָּמִים? וּבְכֵן תַּם וְנִשְׁלַם הַכֹּל. וּדְעִי לָךְ כִּי דָבָר זֶה מְבִיאֵנִי לִידֵי רִשְׁעוּת וּזְוָעָה. וְאַתְּ גַּם הַבֵּט לֹא תַּבִּיטִי אֵלָי! מַחְשְׁבוֹתַיִךְ נְתוּנוֹת אוּלַי לִדְבָרִים אֲחֵרִים – בְּעוֹד אֲנִי עוֹמֵד כָּאן אֲחוּז־חֲרָדָה וּמְנַסֶּה אֵלַיִךְ דְּבָרִים עַל גְּבוּל הַחַיִּים אֲשֶׁר לִשְׁנֵינוּ!.. אַךְ הִשָּׁמְרִי לָךְ מְדַבֵּר אֵלַי עַל אֹדוֹת הַקָּצִין!.. הַאֻמְנָם כָּרַעְתִּי בֶּרֶךְ לְפָנַיִךְ; הַאֻמְנָם נָשַׁקְתִּי לֹא אֶת כַּף רַגְלֵךְ, כִּי לֹא חָפַצְתְּ בָּזֹאת, כִּי אִם אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחַת רַגְלָיִךְ; הַאֻמְנָם מֵרַרְתִּי בְּבֶכִי כְּיֶלֶד, אַף הוֹצֵאתִי מֵחָזִי לֹא מִלִּים כִּי אִם אֶת לִבִּי וְאֵת כָּל קְרָבַי, לְמַעַן הֲבִינֵךְ אֶת דְבַר אַהֲבָתִי אֵלַיִךְ – וְכָל זֶה הָיָה לַשָּׁוְא!.. וּבְכָל זֹאת נַפְשֵׁךְ מְלֵאָה רְגָשׁוֹת וָרֹךְ. מִנַּפְשֵׁךְ קוֹרֶנֶת עֲנָוָה אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ לְתִפְאֶרֶת; כָּל מַהוּתֵךְ מְלֵאָה חֵן, כֻּלֵּךְ טוּב־לֵב וְרַחֲמִים וַחֲמוּדוֹת. וְאוּלָם אָנֹכִי, לְצַעֲרִי, לֹא נָחַלְתִּי מִמֵּךָ אֶלָּא רִשְׁעוּת! אֲהָהּ! עַל מֶה נִגְזְרָה עָלַי הַגְּזֵרָה הַזֹּאת!..”

הוּא הִסְתִּיר אֶת פָּנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו. הַנַּעֲרָה שָׁמְעָה אֶת קוֹל בִּכְיוֹ. הוּא בָּכָה בְּפָנֶיהָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. וּבְעָמְדוֹ עַל רַגְלָיו וְהוּא אֲחוּז צְמַרְמֹרֶת שֶׁל בֶּכִי – נִרְאֶה הָיָה עָלוּב וְתוֹבֵעַ רַחֲמִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּשְׁעַת כְּרִיעַת בִּרְכָּיִם. וְהוּא בָּכָה כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן.

“יְהִי דָי!” הוֹסִיף הַכֹּמֶר לְדַבֵּר לְאַחַר שֶׁאָזַל בִּכְיוֹ הָרִאשׁוֹן, “אֵין מִלִּים בְּפִי. וַאֲנִי הֲלֹא הָגִיתִי בְּלִבִּי דְבָרִים לְמַעֲנֵךְ. וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹעֵד וּמִתְחַנֵּן בְּרֶגַע שֶׁל כֹּשֶׁר יוֹרֶדֶת עָלַי חֻלְשָׁה, אֲנִי חָשׁ כִּי עַל שְׁנֵינוּ חוֹפֵף כֹּחַ גָּבֹהַּ – וְאֵין אֲנִי מוֹצִיא מִפִּי אֶלָּא דְבָרִים מְגֻמְגָּמִים. אֲהָהּ! צָנֹחַ אֶצְנַח לָאָרֶץ אִם לֹא תְּרַחֲמִי עָלַי, אִם לֹא תְּרַחֲמִי עַל עַצְמֵךְ. אַל תַּעְכְּרִי אֶת נֶפֶשׁ שְׁנֵינוּ. אִלּוּ יָדַעַתְּ מָה אֲהַבְתִּיךְ! הֲיֵשׁ עוֹד לֵב כְּלִבִּי! אַלְלַי! מֶה רָחַקְתִּי מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר! מַה גָדוֹל יֵאוּשִׁי אִם הָיִיתִי כְּבוֹגֵד לְנַפְשִׁי! תּוֹפֵשׂ תּוֹרָה הָיִיתִי וְהֶעֱטֵיתִי חֶרְפָּה עַל הַמַּדָּע, בֶּן אֲצִילִים הָיִיתִי וְנִּבַּלְתִּי אֶת שְׁמִי; כֹּהֵן הָיִיתִי וְהָפַכְתִּי אֶת סֵפֶר תְּפִלּוֹתַי לְכַר הַתַּאֲוָה, הֵטַחְתִּי עַזּוּת בִּפְנֵי רִבּוֹנִי! וְכָל זֶה לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא לְמַעֲנֵךְ, הַקּוֹסֶמֶת! כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה רָאוּי לִנְחֹל גֵּיהִנֹּם מִיָּדֵךְ! וְאַתְּ הִסְתַּרְתְּ אֶת פָּנַיִךְ מִן הָאִישׁ אֲשֶׁר אִבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ. אֲהָהּ! אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד לָךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר עִם לִבִּי! וְיוֹתֵר מִזּוֹ, דְּבַר־מָה אָיֹם מְאֹד, אֲהָהּ! דְּבַר־מָה אָיֹם מְאֹד!..”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים נַעֲווּ פִּתְאֹם פָּנָיו כִּפְנֵי אִישׁ שֶׁנִתְבַּלְבְּלָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. הוּא שָׁהָה רֶגַע אֶחָד בִּשְׁתִיקָה; וּמִיָּד חָזַר לְדַבֵּר בְּקוֹל חָזָק, וְהָיָה כִּמְדַבֵּר אַל נַפְשׁוֹ:

“קַיִן אֵי אָחִיךָ?”

וְשׁוּב נִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה, אַחֲרֵי כֵן חָזַר הַכֹּמֶר וְקָרָא:

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֲתִשְׁאָלֵנִי אֵי אָחִי? אֲנִי אֲסַפְתִּיו אֶל בֵּיתִי, גִּדַּלְתִּיו וְנִהַלְתִּיו בְּלֶחֶם, אָצַלְתִּי לוֹ אָהֲבָה, אֲהַבְתִּיו בְּכָל לִבִּי וּבְכָל מְאֹדִי וּרְצַחְתִּיו נָפֶשׁ! אָמְנָם כֵּן, אֵלִי, אַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה רָאִיתִי בְּעֵינַי כְּשֶׁרוֹצְצוּ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל אַבְנֵי בֵּיתְךָ הַקָּדוֹשׁ; וְכָל זֶה לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא לְמַעֲנִי וּלְמַעַן הָאִשָּׁה הַזֹּאת…”

מֶבָּטוֹ הָיָה מְטֹרָף. קוֹלוֹ הָלַךְ וְגָוַע; הוּא חָזַר כַּמָּה פְּעָמִים מֵאֵלָיו עַל דְּבָרָיו, מִתּוֹךְ הַפְסָקוֹת מְמֻשָּׁכוֹת לְמַדַּי, כְּאוֹתוֹ פַּעֲמוֹן הַמַּאֲרִיךְ בְּהַלְמוּתוֹ הָאַחֲרוֹנָה: “לְמַעֲנָהּ, לְמַעַן הָאִשָּׁה הַזֹּאת…” אַחֲרֵי כֵן לֹא הוֹסִיפָה עוֹד לְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים, וְרַק שְׂפָתָיו נָעוּ בְּלִי הֶרֶף. וּפִתְאֹם כָּרַע תַּחְתָּיו, כְּמִין עֶצֶם הַמִּתְמוֹטֵט וְנוֹפֵל, רֹאשׁוֹ צָנַח עַל בִּרְכָּיו וְגוּפוֹ רָבַץ בְּלִי נוֹעַ עַל הָאָרֶץ.

נְגִיעָה קַלָּה מִצַּד הַנַּעֲרָה, שֶׁהוֹצִיאָה אֶת רַגְלָהּ מִתַּחַת גּוּפוֹ, עוֹרְרָה בּוֹ שׁוּב אֶת חוּשָׁיו. הוּא הֶעֱבִיר בַּלָּאט אֶת יָדוֹ עַל פְּנֵי לְחָיָיו הַנּוֹפְלוֹת וְהִשְׁתָּאָה כַּמָּה רְגָעִים אֶל אֶצְבְּעוֹתָיו הָרְטֻבּוֹת “מַה זֹאת!” מִלְמֵל לְנַפְשׁוֹ, “הַאֻמְנָם בָּכִיתִי?”

וּפִתְאֹם נִפְנָה אֶל הַצּוֹעֲנִית וּבְפָנָיו נִסְתַּמְּנָה אֵימָה גְדוֹלָה וְנוֹרָאָה:

“אַלְלַי! רָאִית אֶת דִּמְעוֹתַי וְהֵן לֹא נָגְעוּ עַד לִבֶּךָ! הֲתֵדְעִי, יַלְדָּתִי, כִּי דְמָעוֹת אֵלֶּה הֵן כְּזִרְמֵי אֵשׁ? הַדָּבָר הוּא אֵפוֹא נָכוֹן? אִישׁ שֶׁאָנוּ שׂוֹנְאִים – כָּל מַה שֶׁיְּאָרַע לוֹ אֵין בּוֹ כְּדֵי לִנְגֹּעַ בְּלִבֵּנוּ? אִלּוּ מַתִּי לְעֵינַיִךְ – מִי יוֹדֵעַ אִם הָיִית מוֹנַעַת אֶת פִּיךְ מִצְּחוֹק. הָהּ, אָנֹכִי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹתֵךְ! דִּבּוּר אֶחָד! רַק דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל סְלִיחָה! אַל תַּגִּידִי כִּי תִּתְּנִי לִי אֶת אַהֲבָתֵךְ, רַק הַגִידִי כִּי אַתְּ רוֹצָה בְּכָךְ, בָּזֶה יִהְיֶה דַי וַאֲנִי אַצִּילְךָ. וְאִם לֹא… אֲהָהּ, הַשָּׁעָה דוֹחֶקֶת. אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ בְּשֵׁם כָּל קָדוֹשׁ – אַל תִּדְחִי אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁאֶהְיֶה שׁוּב לְאֶבֶן, כְּאוֹתוֹ עַמּוּד הַתְּלִיָּה שֶׁאַף הוּא תּוֹבֵעַ אֶת נַפְשֵׁךְ! שִׂימִי לִבֵּךְ וּדְעִי, כִּי גוֹרָל שְׁנֵינוּ נָתוּן בְּיָדִי, כִּי דַּעְתִּי נִטְרְפָה עָלַי, כִּי אֲנִי יָכֹל לְהַפְקִיר אֶת הַכֹּל לַאֲבַדּוֹן וְכִי רַגְלֵינוּ עוֹמְדוֹת עַכְשָׁו עַל פִּי תְּהוֹם, וּבְנָפְלִי לְתוֹךְ הַתְּהוֹם הַזֹּאת אוֹרִיד גַּם אוֹתָךְ אִתִּי לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים! הַגִידִי לִי מִלָּה אַחַת שֶׁל חֶסֶד! הַגִידִי מִלָּה אַחַת! רַק מִלָּה אַחַת!”

הִיא פָּתְחָה אֶת פִּיהָ כְּדֵי לְהָשִׁיב לוֹ דְבָרִים. הַכֹּמֶר צָנַח לְרַגְלֶיהָ, כְּרוֹצֶה לָתֵת אֹזֶן שׁוֹקְקָה לַמִּילָה אֲשֶׁר תֵּצֵא מִפִּיהָ וְתִהְיֶה אוּלַי מִלַּת נִחוּמִים. וְהִיא אָמְרָה אֵלָיו:

“אַתָּה רוֹצֵחַ!”

הוּא לָקַח אוֹתָהּ בַּחֲמַת כֹּחַ לְבֵין זְרוֹעוֹתָיו וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק מְעוֹרֵר אֵימָה.

“יְהִי כָּךְ, אֶהְיֶה כְּרוֹצֵחַ!” קָרָא הַכֹּמֶר, “וְאַתְּ תִּתְנִי לִי אֶת אַהֲבָתֵךְ. לֹא חָפַצְתְּ כִּי אֶהְיֶה לָךְ לְעֶבֶד, עַל כֵּן אֶהְיֶה לָךְ לִמְצַוֶּה. אֲנִי אֶקַּח מִמֵּךְ אֶת אַהֲבָתֵךְ. כָּמוּס עִמָּדִי מְקוֹם מַחֲבוֹאִים אֶחָד, וַאֲנִי אֶסְחָבֵךְ וַאֲבִיאֵךְ שָׁמָּה. וְאַתְּ תֵּלְכִי אַחֲרַי, בְּעַל כָּרְחֵךְ תֵּלְכִי אַחֲרַי, כִּי אִם לֹא, אַסְגִּירֵךְ לִידֵי הַתַּלְיָן! מוֹת תָּמוּתִי, יָפָתִי, אוֹ תִּהְיִי לִי פִּלֶּגֶשׁ! לְכֹמֶר תִּהְיִי פִּלֶגֶשׁ! לְאִישׁ אֲשֶׁר פָּשַׁע וּבָגַד, לְאִישׁ אֲשֶׁר רָצַח – לוֹ תִּהְיִי פִּלֶגֶשׁ! לְמִן הַלַּיְלָה הַזֶּה, דְּעִי לָךְ זֹאת, יָפָתִי, הַתְחִלִי אֵפוֹא בַּדָּבָר! נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים! מַהֲרִי וְנַשְּׁקִי לִי, פְּתַיָּה שֶׁלִּי! בַּחֲרִי לָךְ קֶבֶר אוֹ מִשְׁכָּב דּוֹדִים!”

עֵינוֹ הִבְרִיקָה מִתַּאֲוָה וּמֵחֵמָה. פִּיו הַשּׁוֹקֵק צָרַם אֶת צַוַּאר הַנַּעֲרָה. הִיא חָרְגָה מִזְּרוֹעוֹתָיו וְהוּא הֶעְתִּיר עָלֶיהָ הֲמוֹן נְשִׁיקוֹתָיו הַנִּלְהָבוֹת.

“כַּלֵּךְ לְךָ עִם נְשִׁיכוֹתֶיךָ, בֶּן שַׁחַץ שֶׁכְּמוֹתֶךָ!” צָעֲקָה הַנַּעֲרָה. “אִי לְּךָ, נָזִיר נִתְעָב וּמְנֻוָּל! הַרְפֵּה מִמֶּנִּי! אֶת שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָתְךָ הַמְּאוּסוֹת אֶתְלֹשׁ מֵרֹאשְׁךָ וְאַשְׁלִיכֵן צְרוֹרוֹת צְרוֹרוֹת בְּפַרְצוּפֶךָ!”

פָּנָיו הִסְמִיקוּ וְהֶחֱוִירוּ חֲלִיפוֹת מִכַּעַס, אַחֲרֵי כֵן הִשְׁמִיט אוֹתָהּ מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו וְהִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן בָּהּ בְּעֵינָיו הַזְּעוּמוֹת. הִיא חָשְׁבָה כִּי נִצְּחָה אֶת הַכֹּמֶר, וְהִמְשִׁיכָה אֶת דְּבָרֶיהָ:

“דַּע לְּךָ, כִּי אֲנִי מְסוּרָה כֻּלִּי לְפֶבּוּס שֶׁלִּי, כִּי רַק אֶת פֶבּוּס שֶׁלִּי אֲנִי אוֹהֶבֶת וּפֶבּוּס הוּא הַיָּפֶה בָּאֲנָשִׁים! וְאַתָּה, הַכֹּמֶר, הִנְּךָ זָקֵן וּמְכֹעָר. סוּר מֵעָלָי!”

הוּא צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה, דֻּגְמַת אֻמְלָל שֶׁהֵטִילוּ עַל בְּשָׂרוֹ בַּרְזֶל מְלֻבָּן. “מוֹת תָּמוּתִי!” קָרָא מִתּוֹךְ חֵרוּק שִׁנָּיִם. הִיא רָאֲתָה אֶת מֶבָּטוֹ הָאָיֹם וְרָצְתָה לִבְרֹחַ מִפָּנָיו. וְהוּא חָזַר וְתָפַשׂ אוֹתָהּ, נִעֵר אוֹתָהּ, הִשְׁלִיכָהּ לָאָרֶץ וּפָנָה לָלֶכֶת בִּצְעָדִים מְהִירִים לְעֵבֶר מִגְדַּל רוֹלַנְד כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז אֶת יָדֶיהָ הַיָּפוֹת וְסוֹחֵב אַחֲרָיו אֶת גּוּפָהּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם חֶפְצוֹ נִפְנָה אֵלֶיהָ וְאָמַר לָהּ:

“בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה – הֲתֹאבִי לָלֶכֶת אַחֲרָי?”

הִיא עָנְתָה אַגַּב הַטְעָמָה מְיֻחֶדֶת:

“לֹא!”

אָז נָשָׂא אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא:

“גּוּדוּל! גּוּדוּל! הִנֵּה הַצּוֹעֲנִית! עֲשִׂי בָּהּ נְקָמָה!”

הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הִרְגִּישָׁה, כִּי מִי־שֶׁהוּא תָּפַס פִּתְאֹם אֶת זְרוֹעָהּ. הִיא נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ וְרָאֲתָה, כִּי יָד צְנוּמָה נִשְׁתַּרְבְּבָה דֶרֶךְ הַצֹּהַר שֶׁבַּחוֹמָה וְאָחֲזָה בָּהּ בְּכֹחַ בַּרְזֶל.

“הַחֲזִיקִי בָּהּ בְּכָל כֹּחֵךְ!” קָרָא הַכֹּמֶר; “זוֹהִי הַצּוֹעֲנִית שֶׁבָּרְחָה. אַל תַּרְפִּי מִמֶּנָּה, אֲנִי אֵלֵךְ וְאָבִיא אֶת פְּקִידֵי הַמִּשְׁפָּט. עֵינַיִךְ תֶּחֱזֶינָה בָּהּ כְּשֶׁיִּתְלוּהָ עַל עֵץ.”

כְּמַעֲנֶה לְדִבְרֵי הַדָּמִים הָאֵלֶּה נִשְׁמַע מֵעֵבֶר לַחוֹמָה קוֹל צְחוֹק כָּבוּשׁ. “חַה! חַה! חַה!” הַצּוֹעֲנִית רָאֲתָה כִּי הַכֹּמֶר נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וְהָלַךְ בְּחִפָּזוֹן לְעֵבֶר הַגֶּשֶׁר שֶׁל נוֹטְר־דַּם. מִן הָעֵבֶר הַהוּא נִשְׁמַע קוֹל שַׁעֲטַת פָּרָשִׁים.

הַנַּעֲרָה הִכִּירָה הַמִּתְבּוֹדֶדֶת רָעַת הַלֵּב. זְוָעָה שָׂמָה מַחֲנָק לְצַוָּארָהּ וְהִיא נִסְּתָה לְהֵחָלֵץ מִמַּאֲסָרָהּ. הִיא הִתְפַּתְּלָה, קָפְצָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל מִתּוֹךְ אֵימָה וְיֵאוּשׁ, אֲבָל הַנְּזִירָה הֶחֱזִיקָה בָּהּ בְּכֹחַ לֹא־אֱנוֹשׁ. הָאֶצְבָּעוֹת הַגַּרְמִיּוֹת נִלְחֲצוּ מִתּוֹךְ עֲוִית אֶל בְּשַׂר הַנַּעֲרָה וְדָבְקוּ יַחַד לְחִשּׁוּק בַּל יִפָּתַח. דּוֹמֶה הָיָה כִּי יַד הַנְּזִירָה הֻדְקָה בְּמַסְמְרוֹת מִסָּבִיב לִזְרוֹעַ הַנַּעֲרָה. הִיא חָזְקָה מִשַּׁלְשֶׁלֶת אוֹ מִסּוֹרֵג אוֹ מֵחִשּׁוּק בַּרְזֶל – זֹאת הָיְתָה צְבָת חַיָּה וּזְרִיזָה שֶׁבָּלְטָה מִתּוֹךְ קִיר חוֹמָה. הַנַּעֲרָה צָנְחָה לְלֹא כֹּחַ לְיַד קִיר הַחוֹמָה, וּמִיָּד יָרְדָה עָלֶיהָ אֵימַת מָוֶת. הִיא חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ עַל הַחַיִּים הַיָּפִים וְעַל הָעֲלוּמִים, עַל דְּמוּת הַשָּׁמַיִם וְעַל מַרְאוֹת הַטֶּבַע, עַל הָאַהֲבָה וְעַל פֶבּוּס, עַל כָּל הַדְּבָרִים הָעֲתִידִים לַחֲלֹף מֵעוֹלָמָהּ; וּלְעֻמַּת זֶה רָאֲתָה בְּדִמְיוֹנָהּ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁתוּ עָלֶיהָ מִקָּרוֹב – אֶת הַכֹּמֶר, אֲשֶׁר הָלַךְ לְהַלְשִׁין עָלֶיהָ, אֶת הַתַּלְיָן הַהוֹלֵךְ וּבָא, אֶת עַמּוּד הַתְּלִיָּה הָעוֹמֵד בְּקִרְבַת מָקוֹם. שַׂעֲרוֹתֶיהָ סָמְרוּ מִפַּחַד זְוָעָה וְעַל אָזְנָהּ יָרַד צְחוֹקָהּ הָאָיֹם שֶׁל הַנְּזִירָה, שֶׁהִרְעִיפָה עָלֶיהָ לַחַשׁ מִלִּים: “חַה! חַה! חַה! הִנֵּה יַעֲלוּךְ לִתְלִיָּה!”

הַנַּעֲרָה הָעֲיֵפָה עַד מָוֶת, הֵסֵבָּה אֶת פָּנֶיהָ אֶל הָאֶשְׁנָב וְרָאֲתָה מִבַּעַד לַשְּׁבָכָה אֶת פָּנֶיהָ הָאֲפוֹרִים שֶׁל בַּעֲלַת הַתְּשׁוּבָה.

“מֶה עָשִׂיתִי לָךְ?” הִפְטִירָה הַנַּעֲרָה בְּקוֹל נֶעְדַּר חַיִּים.

הַנְּזִירָה לֹא עָנְתָה דָבָר; הִיא הִתְחִילָה פּוֹזֶמֶת בְּקוֹל חַשַּׁאי שֶׁהִבִּיעַ הִתְרַגְּשׁוּת וְלִגְלוּג:

“בַּת מִצְרַיִם! בַּת מִצְרַיִם! בַּת מִצְרַיִם!”

אֶסְמֶרַלְדָּה הָאֻמְלָלָה הִסְתִּירָה אֶת פָּנֶיהָ מִבַּעַד לְשַׂעֲרוֹתֶיהָ. וְאוֹתוֹ רֶגַע הֵבִינָה כִּי הִיא נָפְלָה בִּידֵי יְצוּר שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת אָדָם.

וּפִתְאֹם פָּתְחָה הַנְּזִירָה בִּדְבָרִים, כְּאִלּוּ בִּינָתָהּ לֹא תָּפְסָה אֶת שְׁאֵלַת הַצּוֹעֲנִית אֶלָּא לְאַחַר שְׁהוּת מְרֻבָּה:

“שׁוֹאֶלֶת אַתְּ: מָה הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂית לִי? מָה הָרָעָה שֶׁבָּאָה לִי מִיָּדֵךְ, הַצּוֹעֲנִית? טוֹב אֵפוֹא, שִׁמְעִי וְאַגִּיד לָךְ. יַלְדָּה הָיְתָה לִי, אָמְנָם כֵּן, לִי הָיְתָה יַלְדָּה. הֲשָׁמַעַתְּ? יַלְדָּה הָיְתָה לִי, יַלְדָּה פְּעוּטָה שֶׁכֻּלָּהּ חֵן!… אַגְנֶס שֶׁלִּי,” הַפְּטִירָה הַנְּזִירָה כִּמְבֻלְבֶּלֶת וְנָשְׁקָה בַּחֲשֵׁכָה אֵיזֶה חֵפֶץ. “שִׁמְעִי אֵפוֹא, בַּת מִצְרַיִם… לָקֹחַ לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת גָּנֹב גְּנָבוּהָ מִמֶּנִּי; אָמְנָם כֵּן, גָּנֹב גָּנְבוּ מִמֶּנִּי אֶת יַלְדָּתִי. הִנֵּה זֹאת הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂית לִי.”

הַנַּעֲרָה עָנְתָה כְּדִבְרֵה הַכִּבְשָׂה בַּמָּשָׁל:

“אֵל אֱלֹהִים! וְאָנֹכִי אוּלַי לֹא נוֹלַדְתִּי עֲדַיִן בַּזְּמַן הַהוּא!”

“לֹא כִּי נוֹלַדְתְּ!” הוֹסִיפָה הַמִּתְבּוֹדֶדֶת לְדַבֵּר, “וַדַּאי שֶׁהָיִית כְּבָר בָּעוֹלָם בַּזְּמַן הַהוּא. אוֹתָהּ שָׁעָה כְּבָר הָיִית בַּחַיִּים. יַלְדָּתִי הִיא בַּת גִּילֵךְ! כֵּן הַדָּבָר!… זֶה לִי חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת כָּאן, זֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁאֲנִי מִסְתַּגֶּפֶת בְּיִסּוּרִים; זֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁאֲנִי מַכָּה בְּרֹאשִׁי אֶל הַקִּיר… אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ, כִּי הַצּוֹעֲנִיּוֹת גָּנְבוּ מִמֶּנִּי אֶת יַלְדָּתִי, הֲשָׁמַעַתְּ? טָרֹף טָרְפוּ אֶת הַיַּלְדָּה… הֲנִתַּן לָךְ לֵב לְהַרְגִּישׁ? הֲלֹא תָּבִינִי מַה טִיבוֹ שֶׁל יֶלֶד הַיּוֹדֵעַ רַק לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ: יֶלֶד הַמּוּטָל לְיַד חֲזֵה אִמּוֹ; יֶלֶד הַשָּׁקוּעַ בְּתַרְדֵּמָה. הוּא כֻּלּוֹ תֹּם!… כֵּן הַדָּבָר! יַלְדָּה כָּזֹאת לֻקְּחָה מִמֶּנִּי, יַלְדָּה כָּזֹאת נִרְצְחָה עָלָי! אֱלֹהִים הַטּוֹב יוֹדֵעַ אַתְּ נַפְשִׁי! עַכְשָׁו הִגִּיעָה שַׁעְתִּי לְהִנָּקֵם בְּשִׁנַּי אֶקְרֹץ בְּשַׂר צוֹעֲנִים… הָהּ, לוּלֵא מוֹטוֹת הַשְּׂבָכָה הָיִיתִי נוֹעֶצֶת אֶת שִׁנַּי בִּבְשָׂרֵךְ! רֹאשִׁי רָחָב מֵעֲבֹר דֶּרֶךְ הַחֲרַכִּים… אוֹי לִי מִיַּלְדָּתִי הַפְּעוּטָה! הַדָּבָר אֵרַע לָהּ בִּשְׁעַת שֵׁנָה! וְאִלּוּ גַם נִתְעוֹרְרָה בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים – לְשָׁוְא הָיָה בִּכְיָּהּ: – אָנֹכִי לֹא נִמְצֵאתִי עַל יָדָהּ! אֵי לָכֶן, אִמָּהוֹת צוֹעֲנִיּוֹת, שֶׁטְּרַפְתֶּן אֶת יַלְדָּתִי! בֹּאנָה הֵנָּה וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵיכֶן בְּבִתְּכֶן!”

וּבְכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר הִתְחִילָה שׁוּב צוֹחֶקֶת אוֹ חוֹרֶקֶת שִׁינַּיִם – שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִסְתַּמְּנוּ בְּפָנֶיהָ כְּהַבָּעָה אֶחָת. עַמּוּד הַשַּׁחַר הִתְחִיל מְדַמְדֵּם. שְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים הֵלִיטָה בְּאוֹר חִוֵּר אֶת הַמַּחֲזֶה, וְעַמּוּד הַגַּרְדֹּם אֲשֶׁר עַל הַכִּכַּר נִגְלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר לָעָיִן. הַנְּדוֹנָה הַמִּסְכֵּנָה דִמְּתָה לִשְׁמֹעַ כְּעֵין שַׁעֲטַת פָּרָשִׁים אֲשֶׁר בָּאָה מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. מִסְּבִיבוֹת גֶּשֶׁר נוֹטְר־דַּם.

“גְבִרְתִּי הַטּוֹבָה!” קָרָאָה אֶסְמֶרַלְדָּה כְּשֶׁיָּדֶיהָ שְׁלוּבוֹת, בִּרְכֶּיהָ כְּפוּפוֹת לָאָרֶץ, שַׂעֲרוֹתֶיהָ פְּזוּרוֹת לָרוּחַ וְהִיא כֻּלָּהּ אֲחוּזַת זְוָעָה וּפַחְדָּהּ טוֹרֵף אֶת בִּינָתָהּ, “גְּבִרְתִּי הַטּוֹבָה, חוּסִי וְרַחֲמִי עָלָי. הֵם בָּאִים לָקַחַת אוֹתִי. אֲנִי לֹא גָּרַמְתִּי לָךְ מֵעוֹלָם שׁוּם רָעָה. הַאֻמְנָם יִנְעַם לָךְ אִם אָמוּת לְעֵינַיִךְ מִיתָה אֲיֻמָּה כָּזֹאת? לִבֵּךְ יוֹדֵעַ רַחֲמִים, אֲנִי מַאֲמִינָה בְּכַךְ. הַרְפִּי מִמֶּנִּי! רַחֲמִי עָלָי! לֹא אֶחְפֹּץ לָמוּת מִיתָה כָּזוֹ!”

“הָשִׁיבִי לִי אֶת יַלְדָּתִי!” אָמְרָה הַמִּתְבּוֹדֶדֶת.

“אָנָּא רַחֲמִי עָלָי!”

“הָשִׁיבִי לִי אֶת יַלְדָּתִי!”

“הַרְפִּי מִמֶּנִּי, הִשְׁבַּעְתִּיךְ בְּשֵׁם אֱלֹהִים!”

“הָשִׁיבִי לִי אֶת יַלְדָּתִי!”

אוֹתוֹ רֶגַע צָנְחָה הַנַּעֲרָה לָאָרֶץ רְצוּצָה וַעֲיֵפָה וְעֵינָהּ נַעֲשָׂה כְּעֵין הַזְּכוּכִית – כְּעֵינָם שֶׁל יוֹרְדֵי קָבֶר.

“אֲהָהּ!” דּוֹבְבוּ שְׂפָתֶיהָ בְּלַחַשׁ, “אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת אֶת בִּתֵּךְ וְאָנֹכִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת הוֹרָי!”

“הָשִׁיבִי לִי אֶת הַפְּעוֹטָה שֶׁלִּי, אֶת אַגְנֶס!” שָׁבָה גּוּדוּל לְדַבֵּר. “אֵינֵךְ יוֹדַעַת הֵיכָן בִּתִּי? אִם כֵּן מוֹת תָּמוּתִי!… שִׁמְעִי וַאֲסַפֵּר לָךְ. אָנֹכִי הָיִיתִי אִשָּׁה הוֹלְלָה, הָיֹה הָיָתָה לִי יַלְדָּה וְהַיַּלְדָּה לֻקְּחָה מִמֶּנִּי… הַצּוֹעֲנִיּוֹת עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר. דְּעִי וּרְאִי אֵפוֹא, כִּי נִגְזַר עָלַיִךְ לָמוּת. אִלּוּ בָּאָה אִמֵּךְ הַצּוֹעֲנִית וְרָצְתָה לְהוֹצִיא אוֹתָךְ מִיָּדִי, הָיִיתִי אוֹמֶרֶת לָהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: ‘הָאֵם, שְׂאִי עֵינַיִךְ אֶל הַגַּרְדֹּם הַהוּא! אוֹ הָשִׁיבִי לִי אֶת יַלְדָּתִי. הֲיָדַעְתְּ הֵיכָן הִיא יַלְדָּתִי?’ כַּתְּרִי זְעֵיר וְאַרְאֶה לָךְ אֵיזֶה דָבָר. הִנֵּה הַנַּעַל אֲשֶׁר לַיַּלְדָּה – הַדָּבָר הַיְחִידִי אֲשֶׁר נִשְׁאַר לוֹ מִמֶּנָּה. אוּלַי יָדַעְתְּ הֵיכָן נִמְצֵאת הַנַּעַל הַשְּׁנִיָּה? הַגִידִי לִי אִם יָדַעְתְּ וְאִם זוֹ נִדְחֲתָה לְקַצְוֵי תֵּבֵל – עַל בִּרְכַּי אֶזְחַל וְאֶמְצָאֶנָּה!…”

וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר הוֹצִיאָה דֶרֶךְ הָאֶשְׁנָב אֶת יָדָהּ הַשְּׁנִיָּה וְהוֹשִׁיטָה כְּנֶגֶד הַצּוֹעֲנִית אֶת הַנַּעַל הָרְקוּמָה. אוֹר הַשַּׁחַר כְּבָר נִתְרַבָּה עַד כְּדֵי הַכִּיר אֶת צוּרַת הַנַּעַל וְאֶת גַּוָּנֶיהָ.

“אָנָּא הַרְאִי לִי אֶת הַנַּעַל,” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִית מִתּוֹךְ חֲרָדָה. “אֵלִי! אֵלִי!” וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ פָּתְחָה בְּיָדָהּ הַחָפְשִׁית אֶת הַתִּיק הַקָּטֹן הַמְּשֻׁבָּץ בִּפְנִינֵי זְכוּכִית יְרוֹקוֹת, שֶׁהָיָה תָּלוּי מִסָּבִיב לְצַוָּארָהּ.

“חִדְלִי! חִדְלִי!” מִלְמְלָה גּוּדוּל, “מַה תְּבַקְּשִׁי בְּקָמֵעַ הַשֵּׁדִים שֶׁלָּךְ!” וּפִתְאֹם פָּסְקָה מְדַבֵּר, הִתְחִילָה מַרְעִידָה בְּכָל גּוּפָהּ וְקָרְאָה בְּקוֹל הַיּוֹצֵא מִסֵּתֶר הַסְּתָרִים שֶׁל הַלֵּב:

“בִּתִּי!”

כִּי הִנֵּה הַצּוֹעֲנִית הוֹצִיאָה מִן הַתִּיק הַקָּטֹן שֶׁלְּצַוָּארָהּ נַעַל זְעִירָה שֶׁהָיְתָה בַּת־זוּג גְּמוּרָה לַנַעַל הַשְּׁנִיָּה. לְנַעַל זְעִירָה זוֹ הָיָה צָמוּד קְלָף וְעָלָיו הָיָה כָּתוּב חֲרוּז תְּאוֹמִים זֶה:

בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה מִמְּהִירוּת הַבָּרָק הִשְׁוְתָה הַנְּזִירָה נַעַל אַחַת לַשְּׁנִיָּה, קָרְאָה אֶת הֶחָרוּז מֵעַל הַקְּלָף וְהִצְמִידָה אֶל בַּדֵּי הַשְּׂבָכָה אֶת פָּנֶיהָ הַקּוֹרֲנִים בְּאוֹר שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה.

“בִּתִּי! בִּתִּי!” קָרָאָה בְּקוֹל.

“אִמִּי!” עָנְתָה הַצּוֹעֲנִית.

אֵין מִלִּים לְתָאֵר אֶת הַמַּחֲזֶה הַזֶּה.

בֵּין הָאֵם וְהַבַּת הִפְרִידוּ קִיר הַחוֹמָה וּבַדֵּי הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר לַשְּׂבָכָה.

“אֲבוֹי! הַחוֹמָה הַלֵּזוּ!” קָרְאָה הַמִּתְבּוֹדֶדֶת. “אֲהָהּ! עֵינַי תֶּחֱזֶינָה בָּךְ וּזְרוֹעִי לֹא תּוּכַל לְחַבְּקֵךְ! תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ! אֶת יָדֵךְ!”

הַנַּעֲרָה הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ דֶּרֶךְ הָאֶשְׁנָב; הַנְּזִירָה נִרְתְּעָה לִקְרַאת הַיָּד, הִצְמִידָה אֵלֶיהָ אֶת שְׂפָתֶיהָ וְשָׁהֲתָה כָּךְ מִתּוֹךְ נְשִׁיקָה זוֹ, כְּשֶׁהִיא גְחוּנָהּ עַל גַּב הַיָּד וְכָל סִמַּן חַיִּים לֹא נִכָּר בָּהּ חוּץ מִן הַיְבָבָה הַמַּרְעִידָה מִזְּמַן לִזְמַן אֶת גּוּפָהּ. אוֹתָהּ שָׁעָה בָּכְתָה הַנְּזִירָה בְּכִי רַב וְחַשַׁאי בְּחֶשְׁכַּת הַתָּא, דֻּגְמַת גֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד בְּחֵיק הַלַּיְלָה. הָאֵם הַמִּסְכֵּנָה הֶעֶרְתָה עַכְשָׁו מֵעַל כַּף הַיָּד הַיְקָרָה בְּזֶרֶם אֶחָד אֶת מְקוֹר דִּמְעוֹתֶיהָ הֶעָמֹק וְהָאָפֵל, זֶה שֶׁנִּתְמַלֵּא בְּמֶשֶׁךְ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה טִפּוֹת טִפּוֹת שֶׁל צָעַר.

פִּתְאֹם חָזְרָה וְזָקְפָה אֶת רֹאשָׁהּ, שָׁמְטָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ מֵעַל מִצְחָהּ, וּבְלִי דַבֵּר דָּבָר הִתְחִילָה מְנַעֶרֶת אֶת בַּדֵּי הַשְּׂבָכָה שֶׁל הַתָּא בַּחֲמַת כֹּחַ גְּדוֹלָה מֵחֲמַת הַלְּבִיאָה, בַּדֵּי הַבַּרְזֶל לֹא נִרְתְּעוּ מִמְּקוֹמָם. אָז נָטְלָה אֶת הָאֶבֶן, שֶׁשִּׁמְּשָׁה כַּר לְרֹאשָׁהּ, וְהִשְׁלִיכָה אוֹתָהּ בַּשְׂבָכָה בְּכֹחַ רַב כָּל כָּךְ, שֶׁאֶחָד מִן הַמַּקְלוֹת נִשְׁבַּר תּוֹךְ כְּדֵי הַתָּזַת נִיצוֹצוֹת. מַכָּה שְׁנִיָּה נִפְּצָה לִשְׁבָרִים אֶת צְלָב הַבַּרְזֶל הַיָּשָׁן שֶׁסָּתַם אֶת פֶּתַח הָאֶשְׁנָב. אַחֲרֵי כֵן שָׁבְרָה הַנְּזִירָה בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ אֶת שָׁרְשֵׁי הַמַּקְלוֹת הַחֲלוּדִים וְעָקְרָה אוֹתָם מִמְּקוֹמָם. עִתִּים יֵשׁ לְיָדַיִם שֶׁל אִשָּׁה גְבוּרָה לְמַעְלָה מִכֹּחַ אֱנוֹשׁ.

וּכְשֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּרֶךְ – וְדָבָר זֶה נַעֲשָׂה בְּפָחוֹת מֵרֶגַע אֶחָד – תָּפְסָה אֶת בִּתָּהּ בְּאֶמְצַע גִּזְרָתָהּ, וְהִכְנִיסָה אוֹתָהּ לְתוֹךְ הַתָּא. “בּוֹאִי! וַאֲנִי אַצִּילֵךְ מֵאֲבַדּוֹן?” מִלְמְלָה הַנְּזִירָה.

הַאֵם הוֹשִׁיבָה בַּלָּאט אֶת בִּתָּהּ עַל הָרִצְפָּה, אַחֲרֵי כֵן הֵרִימָה אוֹתָהּ שׁוּב, נָשְׂאָה אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, כְּאִלּוּ זוֹ הָיְתָה עֲדַיִן הַפְּעוֹטָה אַגְנֶס, וְהִתְחִילָה מְהַלֶּכֶת הֵנָּה וָהֵנָּה עַל פְּנֵי הַחֶדֶר; הִיא הִשְׁתּוֹלְלָה כְּשִׁכּוֹרָה, צָהֲלָה וְהֵרִיעָה בְּקוֹל, שָׁרָה שִׁירִים וְהֶעְתִּירָה נְשִׁיקוֹת עַל הַבַּת; דִּבְּרָה דְבָרִים אֶל בִּתָּהּ, נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק וְשָׁפְכָה דְמָעוֹת – וְכָל אֵלֶּה בְּעִרְבּוּבְיָה וּמִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה:

“בִּתִּי יְחִידָתִי! בִּתִּי יְחִידָתִי!” דִּבְּרָה הַנְּזִירָה. “הִנֵּה מָצָאתִי אֶת בִּתִּי! הִנֵּה הִיא לְפָנַי! הָאֵל הַטּוֹב הֵשִׁיב לִי אֶת בִּתִּי. הֵאָסְפוּ וּבוֹאוּ כֻּלְּכֶם! הָאֵין פֹּה אִישׁ אֲשֶׁר יָבוֹא וְיִרְאֶה כִּי מָצָאתִי אֶת בִּתִּי? אֵל אֱלֹהִים, כַּמָּה הִיא יָפָה! הָהּ, אֵלִי הַטּוֹב, גָּזַרְתָּ עָלַי שֶׁאַמְתִּין חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְעַכְשָׁו שָׁלַחְתָּ לִי בַּת יְפַת־תֹּאַר… וַאֲנִי אָמַרְתִּי כִּי הַצּוֹעֲנִיּוֹת טְרָפוּהָ וְאָכְלוּ אֶת בְּשָׂרָה! מִי זֶה בָּדָה אֶת הַדָּבָר? בִּתִּי הַפְּעוֹטָה! נַשְּׁקִינִי, בִּתִּי הַפְּעוֹטָה! כַּמָּה טוֹבוֹת הֵן הַצּוֹעֲנִיּוֹת הַלָּלוּ! הִנֵּה אַתְּ בְּצַלְמֵךְ וּבִדְמוּתֵךְ. עַכְשָׁו יָדַעְתִּי לָמָּה רָעַד לִבִּי בְּקִרְבִּי מִדֵּי עָבְרֵךְ עַל יַד הַתָּא! וַאֲנִי אָמַרְתִּי כִּי זֶה בָּא מִשִּׂנְאָה! סִלְחִי לִי, אַגְנֶס יְקָרָה, סִלְחִי לִי! חָשַׁבְתְּ כִּי אִשָּׁה מִרְשַׁעַת אָנֹכִי, הֲלֹא כֵּן? אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ… אוֹתָהּ שׂוּמָה קְטַנָּה שֶׁעַל צַוָּארֶךָ – הַעוֹדֶנָּה שְׁמוּרָה, הָבָה אֶרְאֶה. אָמְנָם כֵּן, זוֹ יֶשְׁנָהּ עֲדַיִן. הָהּ, הִנָּךְ יְפַת תֹּאַר! אָנֹכִי הִנְחַלְתִּי לָךְ אֶת הָעֵינָיִם הַגְּדוֹלוֹת הָאֵלֶּה, בַּחוּרָה שֶׁלִּי. נַשְּׁקִינִי. אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ. מַה לִי וּלְאִמָּהוֹת אֲחֵרוֹת אֲשֶׁר גִּדְּלוּ יְלָדִים? עַכְשָׁו דַּעְתִּי בְּדוּחָה עָלָי. תָּבֹאנָה וְתִרְאֶינָה כִּי יֵשׁ לִי בִּתִּי הַבֵּטְנָה וּרְאֶינָה: הִנֵּה צַוָּארָהּ וְעֵינֶיהָ הִנֵּה שַׂעֲרוֹתֶיהָ, הִנֵּה יָדָהּ. מִי מִכֶּן רָאֲתָה יֹפִי כַּיֹּפִי אֲשֶׁר לְבִתִּי? הוֹ, הָאֲמֵנָה לִי כִּי אַחֲרֵי זוֹ יֵלְכוּ בַּחוּרִים שְׁכוּרֵי אַהֲבָה. חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּכִיתִי בְּלִי הֶרֶף. אָנֹכִי יָפְיִי כָּלָה בִּדְמָעוֹת וּבִתִּי נָחֲלָה אֶת הַיֹּפִי. נַשְּׁקִינִי, בִּתִּי!”

וְהִיא הֶעְתִּירָה עַל בִּתָּהּ הֲמוֹן שִׂיחוֹת מְשֻׁנּוֹת, שֶׁכָּל חִנָּן כָּלוּל הָיָה בְּאֹפֶן אֲמִירָתָן, פַּרְעָה אֶת שִׂמְלָתָהּ שֶׁל זוֹ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַבַּת הִסְמִיקָה מִבּוּשָׁה, הֶחֱלִיקָה בְּיָדָהּ עַל שַׂעֲרוֹת הַמֶּשִׁי שֶׁל הַנַּעֲרָה, נָשְׁקָה לָהּ עַל רַגְלָהּ וְעַל בִּרְכֶּיהָ, נָשְׁקָה לָהּ עַל מִצְחָהּ וְעַל עֵינֶיהָ וְצָהֲלָה לְכָל דָּבָר מִשִּׂמְחָה. הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה הֶחֱרִישָׁה לְכָל אֵלֶּה, וְרַק פַּעֲמַיִם הִגִּידָה בְּלַחַשׁ וּבְחֵן אֲשֶׁר לֹא יְתֹאַר: “אִמָּא שֶׁלִּי!…”

“דְּעִי לָךְ, בַּת פְּעוּטָה שֶׁלִּי,” הוֹסִיפָה הַנְּזִירָה לְדַבֵּר וְעִרְבְּבָה אֶת דְּבָרֶיהָ בִּנְשִׁיקוֹת, “דְּעִי לָךְ כִּי אַהֲבָה רַבָּה אֹהֲבֵךְ מֵעַכְשָׁו. עָזֹב נַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה. עוֹד נִחְיֶה חַיֵּי אֹשֶׁר. בְּרֵימִס, הִיא עִיר מוֹלַדְתִּי, יֵשׁ לִי נֶכֶס־יְרֻשָּׁה קָטָן. הֲיָדַעְתְּ אֶת הָעִיר רֵימְס? לֹא, אַתְּ לֹא תַּכִּירִי אֶת הָעִיר הַזֹּאת; אָז הָיִית עֲדַיִן יַלְדָּה פְּעוּטָה מְאֹד. אִלּוּ יָדַעְתְּ כַּמָּה יָפִית בִּהְיוֹתֵךְ בַּת אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים! רַגְלָיךְ הָיוּ זְעִירוֹת כָּל כָּךְ שֶׁבָּאוּ מֵאֶפֶּרְנַי לְהִשְׁתָּאוֹת אֲלֵיהֶן, וּמָקוֹם זֶה מְרֻחָק מֶרְחָק שֶׁל שֶׁבַע שָׁעוֹת! בַּיִת יִהְיֶה לָנוּ וְגַם נַחֲלַת שָׂדֶה. אֲנִי אַשְׁכִּיבֵךְ בַּמִּטָּה שֶׁלִּי. אֵלִי! אֵלִי! מִי הֶאֱמִין כִּי יָקוּם וְיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה! בִּתִּי שָׁבָה אֵלָי!”

“הָהּ, אִמָּא שֶׁלִּי!” אָמְרָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה לְאַחַר שֶׁמָּצְאָה אוֹן בְּקִרְבָּהּ לְדַבֵּר מִתּוֹךְ הֲמוֹן רִגְשׁוֹתֶיהָ, “הַצּוֹעֲנִית נִבְּאָה לִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. בֵּין אֲנָשֵׁינוּ הָיְתָה צוֹעֲנִית אַחַת טוֹבַת לֵב, שֶׁמֵּתָה אֶשְׁתָּקֵד, וְהִיא דָּאֲגָה לִי תָּמִיד כְּאוֹמֶנֶת. הִיא הִיא שֶׁכָּרְכָה אֶת הַתִּיק הַזֶּה מִסָּבִיב לְצַוָּארִי. וְזוֹ הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִי תָּמִיד: ‘הַפְּעוֹטָה שֶׁלִּי, שִׁמְרִי הֵיטֵב עַל הָאוֹצָר הַזֶּה. שֶׁכֵּן עַל יָדוֹ תּוּכְלִי לִמְצֹא אֶת אִמֵּךְ. זוֹ אִמֵּךְ כְּרוּכָה מִסָּבִיב לַצַּוָּארֵךְ’. דִּבְרֵי נְבוּאָה הָיוּ בְּפִי הַצּוֹעֲנִית!”

הַנְּזִירָה חָזְרָה וְאָסְפָה אֶת בִּתָּהּ אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ. “בּוֹאִי וְאַרְבֶּה לָךְ נְשִׁיקוֹת! כַּמָּה חֵן הָיָה לְסִפּוּרֵךְ! כְּשֶׁנָּשׁוּב אֶל מוֹלַדְתֵּנוּ נַקְדִּישׁ אֶת הַנַּעֲלַיִם הַקְּטַנּוֹת לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה. מִּצְוָה עָלֵינוּ לְהָשִׁיב תּוֹדָה לֵאלֹהִים. אֵל אֱלֹהִים! מַה יָפֶה הוּא כָּל דִּבּוּרֵךְ! הִנֵּה זֶה דִּבַּרְתְּ אֵלַי וְקוֹלֵךְ הָיָה בְּאָזְנַי כְּקוֹל מַנְגִּינָה. הָהּ, רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! הִנֵּה שַׁבְתִּי וּמָצָאתִי אֶת בִּתִּי! וְאוּלָם מִי זֶה יַאֲמִין לִשְׁמוּעָתֵנוּ? אִם לֹא מַתִּי עַכְשָׁו מֵרֹב שִׂמְחָה סִמָּן הוּא כִּי תַּשׁ כֹּחוֹ שֶׁל הַמָּוֶת.”

וְהִיא הִתְחִילָה שׁוּב מוֹחֵאת כַּף וְצוֹחֶקֶת וּמַכְרִיזָה בְּקוֹל:

“הָבָה נִחְיֶה חַיֵּי אֹשֶׁר!”

אוֹתוֹ רֶגַע נִתְמַלֵּא הַתָּא בַּת־קוֹל שֶׁל צִחְצוּחַ נֶשֶׁק וְשַׁעֲטַת סוּסִים; הַקּוֹלוֹת בָּאוּ, כַּנִּרְאֶה, מִצַּד גֶּשֶׁר נוֹטְר־דַּם וְנִתְקָרְבוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לִרְצִיף הַנָּהָר. הַצּוֹעֲנִית לָבְשָׁה חֶרְדַּת מָוֶת וְנָפְלָה אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל הַנְּזִירָה.

“הַצִּילִינִי, אִמָּא שֶׁלִּי, הַצִּילִינִי! הִנֵּה הֵם בָּאִים לָקַחַת אֶת נַפְשִׁי!”

פְּנֵי הַנְּזִירָה הֶחֱוִירוּ.

“אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! מַה זֶה תַּגִּידִי? וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי אֶת הַדָּבָר! הַלָּלוּ רוֹדְפִים אַחֲרָיִךְ! בַּמֶּה חָטָאת?”

“לֹא יָדַעְתִּי,” עָנְתָה הַיַּלְדָּה הָאֻמְלָלָה, “אֲבָל נֶחֳרַץ עָלַי מִשְׁפָּט מָוֶת.”

“מָוֶת!” קָרְאָה גּוּדוּל וְהִתְנוֹדְדָה כַּהֲלוּמַת רָעַם. “מָוֶת!” חָזְרָה בַּלָּאט עַל הַמִּלָּה וְהִבִּיטָה אֶל בִּתָּהּ בְּעֵינַיִם קוֹפְאוֹת.

"הָהּ, אִמִּי, הֵשִׁיבָה הַנַּעֲרָה כְּמִתְפַּלֶּצֶת, “הֵם יוֹצִיאוּנִי לַהוֹרֵג. הַטִּי אָזְנֶךָ: הִנֵּה הֵם בָּאִים לְתָפְשֵׂנִי. תְּלִיָּה זוֹ מוּכָנָה בִּשְׁבִילִי! הַצִּילִינִי! הַצִּילִינִי! הִנֵּה הֵם הוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים! הַצִּילִינִי!”

הַנְּזִירָה עָמְדָה כַּמָּה רְגָעִים בְּלִי נוֹעַ וְקָפְאָה כְּפֶסֶל שַׁיִשׁ; אַחֲרֵי כֵן הֵנִיעָה אֶת רֹאשָׁהּ לְאוֹת פִּקְפּוּק וּפִתְאֹם צָחֲקָה צְחוֹק גָּדוֹל כַּצְּחוֹק הָאָיֹם שֶׁהָיָה מָצוּי אֶצְלָהּ קֹדֶם. “הוֹ! הוֹ! אִי אֶפְשָׁר! כָּל מַה שֶׁאָמַרְתְּ לִי אֵינוֹ אֶלָּא חֲלוֹם. הוֹ, חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיִיתִי אֵם שַׁכּוּלָה וְהִנֵּה שָׁבָה אֵלַי בִּתִּי עַל מְנַת שֶׁתִּסְתַּלֵּק כַּעֲבֹר רֶגַע אֶחָד! הַלָּלוּ יָבוֹאוּ וְיִקָּחוּהָ מִמֶּנִּי! הֵם יִקָּחוּהָ עַכְשָׁו – לְאַחַר שֶׁהָיְתָה לִיפַת־תֹּאַר, לְאַחַר שֶׁגָּדְלָה וְהִיא מְדַבֶּרֶת אֵלַי וּמִתְרַפֶּקֶת עָלַי בְּאַהֲבָה; דַּוְקָא עַכְשָׁו הֵם יָבוֹאוּ וְיִטְרְפוּהָ לְנֶגֶד עֵינַי, לְנֶגֶד הָאֵם! הוֹ, אִי אֶפְשָׁר! דְבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ. מֵאֱלֹהִים לֹא יֵצֵא כַּדָּבָר הַזֶּה!”

אוֹתוֹ רֶגַע, כַּנִּרְאֶה, עָמְדוּ הַפָּרָשִׁים מֵרְכֹב, וּמֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל אֲשֶׁר אָמַר: “כָּאן הוּא הַמָּקוֹם, אָדוֹן טְרִיסְטֶן! הַכֹּמֶר אָמַר, כִּי נִמְצָאֶנָּה לְיַד חוֹר הָעַכְבָּרִים.” – וְשַׁעֲטַת הַפָּרָשִׁים הִתְחִילָה שׁוּב.

הַנְּזִירָה נָתְנָה צַעֲקַת יֵאוּשׁ וְנִזְדַּקְּפָה מְלֹא קוֹמָתָהּ.

“הַצִּילִי אֶת נַפְשֵׁךְ! הַצִּילִי אֶת נַפְשֵׁךְ יַלְדָּתִי! זָכַרְתִּי אֶת הַכֹּל. נָכוֹן הַדָּבָר. אַתְּ צְפוּיָה לַמָּוֶת! הָהּ, שְׁכוֹל וַאֲבַדּוֹן! בִּרְחִי, הַצִּילִי אֶת נַפְשֵׁךְ!”

הִנֵּה נָתְנָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּפֶתַח הָאֶשְׁנָב וְנִרְתְּעָה מִיָּד לְאָחוֹר.

“הִשָׁאֲרִי כָּאן,” לָחֲשָׁה הָאֵם בְּקוֹל נוּגֶה וּמְרֻסָּק וְתָפְסָה תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אֶת יָדָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה שֶׁהָיְתָה כִּנְטוּלַת חוּשִׁים. “הִשָׁאֲרִי כָּאן! עִצְרִי אֶת נְשִׁימָתֵךְ! כָּל הַמָּקוֹם מִסָּבִיב מָלֵא חַיָּלִים. בַּחוּץ אוֹר גָּדוֹל מִדָּי.”

עֵינֶיהָ נַעֲשׂוּ יְבֵשׁוֹת וְקוֹדְרוֹת. רֶגַע אֶחָד שָׁהֲתָה בִּשְׁתִיקָה; הִיא רַק הִתְהַלְּכָה הֵנָּה וָשׁוֹב בִּצְעַדִים רְחָבִים, עָמְדָה לִפְרָקִים מִלֶּכֶת, תָּלְשָׁה צִיצִיּוֹת מִשְּׂעָרָהּ הַלָּבָן וְכִרְסְמָה אוֹתָן בֵּין שִׁנֶּיהָ.

וּפִתְאֹם אָמְרָה אֶל בִּתָּהּ:

“הַלָּלוּ הוֹלְכִים וּבָאִים. אָנֹכִי אֶעֱנֶה לָהֶם דְּבָרִים, וְאַתְּ הִתְחַבְּאִי בְּפִנָּה זוֹ. הֵם לֹא יִרְאוּ אוֹתָךְ. אֲנִי אַגִּיד לָהֶם כִּי בָּרַחְתָּ, אִשָּׁבַע לָהֶם כִּי נֶחֱלַצְתְּ מִיָּדִי.”

הִיא הוֹצִיאָה אֶת בִּתָּהּ מִבֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ וְהוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ בַּפִּנָּה הַסְּמוּיָה מֵעֵין הָעוֹמְדִים בַּחוּץ. הִיא לָחֲצָה אוֹתָהּ לָאָרֶץ, הִתְקִינָה אֶת יְשִׁיבָתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּבַצְבֵּץ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה יָד אוֹ רֶגֶל, הִתִּירָה אֶת צְרוֹר שַׂעֲרוֹתֶיהָ וּפִזְּרָה אוֹתָן עַל פְּנֵי הַשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה כְּדֵי לְכַסּוֹתָהּ, נָטְלָה אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הַכַּד, הַכֵּלִים הַיְחִידִים שֶׁבַּתָּא, וְהֶעֱמִידָה אוֹתָם לְרַגְלֵי הַנַּעֲרָה, בְּקַוּוֹתָהּ כִּי הָאֶבֶן וְהַכַּד יְשַׁמְּשׁוּ מֵעֵין מְחִיצַת מַחֲבוֹאִים לְבִתָּהּ. וּכְשֶׁגָּמְרָה אֵת כָּל הַמְּלָאכָה הַזֹּאת שָׁקְטָה רוּחָהּ כִּמְעַט וְהִיא כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ לִתְפִלָּה. בַּחוּץ לֹא הֵאִיר עֲדַיִן הַבֹּקֶר בִּמְלוֹאוֹ, וּבְחוֹר הָעַכְבָּרִים שְׂרְרָה אֲפֵלָה רָבָּה.

אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע מִקָּרוֹב קוֹלוֹ הַנּוֹרָא שֶׁל הַכֹּמֶר. הַקּוֹל קָרָא:

“כָּאן הַמָּקוֹם, הַקָּצִין פֶבּוּס!”

לְצִלְצוּל הַקּוֹל הַזֶּה וּלְמִשְׁמַע הַשֵּׁם הַזֶּה חָרְדָה אֶסְמֶרַלְדָּה מִפִּנַּת מַחֲבוֹאָהּ.

“אַל תָּנִידִי אֵבֶר,” אָמְרָה גּוּדוּל.

לֹא הִסְפִּיקָה זוֹ לְהַגִּיד אֶת דְּבָרֶיהָ וּמִסָּבִיב לַתָּא עָלָה שְׁאוֹן אֲנָשִׁים וּפִגְיוֹנוֹת וְסוּסִים. הָאֵם הִתְרוֹמְמָה חִישׁ מַהֵר מִמְּקוֹמָהּ וְנִתְיַצְּבָה לְיַד הָאֶשְׁנָב לִסְתֹּם אֶת פִּתְחוֹ.

לְעֵינֶיהָ נִגְלוּ הֲמוֹן אֲנָשִׁים חוֹגְרֵי נֶשֶׁק, פָּרָשִׁים וְרַגְלִים, שֶׁעָמְדוּ עֲרוּכִים כִּגְדוּד עַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב. מְפַקְּדָם יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וְכִוֵּן אֶת צְעָדָיו לְצַד הַתָּא.

“סָבְתָא,” אָמַר הָאִישׁ הַלָּז שֶׁפָּנָיו הִבִּיעוּ רִשְׁעוּת, “אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים אַחֲרֵי מְכַשֵּׁפָה אַחַת הַחַיֶּבֶת תְּלִיָּה; אָמְרוּ לָנוּ כִּי נִמְצָאֶנָה אֶצְלֵךְ.”

הָאֵם הַמִּסְכֵּנָה עָשְׂתָה אֶת פָּנֶיהָ קָרֵי־הַבָּעָה כְּכֹל אֲשֶׁר יָכְלָה, וְעָנְתָה דְבָרִים:

“לֹא הֵבַנְתִּי לְנָכוֹן אֵת אֲשֶׁר הִגִּיד אֲדוֹנִי.”

הָאִישׁ חָזַר וְאָמַר:

“חֵי אֱלֹהִים! מַה פִּטְפֵּט אֵפוֹא אוֹתוֹ אֱוִיל מִן הַכְּמָרִים? אַיֵּהוּ?”

“רוּם מַעֲלָתוֹ,” אָמַר אַחַד הַחַיָּלִים, “הַלָּז הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ.”

“שִׁמְעִי אֵפוֹא, פְּתַיָּה זְקֵנָה,” פָּתַח שׁוּב הַמְּפַקֵּד, “אַל תְּכַזְּבִי לִי. הַמְכַשֵּׁפָה נִמְסְרָה לְיָדֵךְ. הֵיכָן הִיא מְכַשֵּׁפָה זוֹ?”

הַנְּזִירָה יָרְאָה לְכַחֵד אֶת הַכֹּל, פֶּן תְּעוֹרֵר חֲשָׁד, וּלְפִיכָךְ עָנְתָה בְּקוֹל זוֹעֵף, כְּמִי שֶׁמְּדַבֵּר מִלֵּב תָּמִים:

“שֶׁמָּא מְכֻוָּנִים דְּבָרֶיךָ לְבַחוּרָה אַחַת גְּדוֹלַת קוֹמָה שֶׁנִּמְסְרָה לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה לְיָדִי? הָבָה אַגִּיד לְךָ אֶת הָאֱמֶת, כִּי זוֹ נָשְׁכָה אֶת זְרוֹעִי וַאֲנִי הִרְפֵּיתִי מִמֶּנָּה. זֶה כָּל הַדָּבָר. וְעַכְשָׁו הִנִּיחוּ לִי וְאַל תַּפְרִיעוּנִי.”

הַמְּפַקֵּד הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִישׁ שֶׁנִּכְזְבָה תּוֹחַלְתּוֹ.

“הַשִּׁמְרִי לָךְ מְדַבֵּר שְׁקָרִים בַּת שֵׁדִים יְשִׁישָׁה,” הֵשִׁיב הַמְפַקֵּד. “שְׁמִי טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט וַאֲנִי קְרוֹבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. שִׁמְעִי וּדְעִי: טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט.” וְהוּא הוֹסִיף וְאָמַר, מִדֵּי הַעִיפוֹ אֶת עֵינָיו עַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב: “שְׁמִי יָדוּעַ הֵיטֵב בַּמָּקוֹם הַזֶּה.”

“וַאֲפִילוּ אִם יִהְיֶה שְׁמוֹ אַשְׁמְדַי לְבֵית הֶרְמִיט,” עָנְתָה הַנְּזִירָה אֲשֶׁר גֻּנַּב לְלִבָּהּ שֶׁמֶץ תִּקְוָה, “גַּם אָז לֹא אוּכַל לְהוֹסִיף מְאוּמָה עַל דְּבָרַי וְלֹא אֲפַחֵד פַּחַד מִפָּנָיו.”

“חֵי אֱלֹהִים!” קָרָא טְרִיסְטֶן. “לָזֹּאת יִקָּרֵא סָבְתָּא! אֲבוֹי, אוֹתָהּ מְכַשֵּׁפָה נִמְלְטָה עַל נַפְשָׁהּ! שֶׁמָּא תַּגִּידִי לִי לְאָן זוֹ בָּרְחָה?”

גּוּדוּל עָנְתָה כִּמְשִׂיחָהּ לְפִי תֻּמָּהּ:

“דּוֹמֶה לִי שֶׁהִיא בָּרְחָה דֶרֶךְ רְחוֹב דּוּ־מוּטוֹן.”

טְרִיסְטֶן הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְנָתַן אוֹת לְאַנְשֵׁי גְדוּדוֹ שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לְהַפְלִיג. הַנְּזִירָה שָׁאֲפָה רוּחַ לִרְוָחָה.

“רוּם מַעֲלָתוֹ,” אָמַר פִּתְאֹם אֶחָד מִן הַקַּשָּׁתִים, “יוֹאֶל נָא לִשְׁאֹל אֶת הַקּוֹסֶמֶת הַזְּקֵנָה כֵּיצַד נֶעֶקְרוּ מַקְלוֹת הַשְּׂבָכָה מִתּוֹךְ אֶשְׁנַבָּהּ?”

לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָרְדָה שׁוּב אֵימַת מָוֶת לְלֵב הַאֵם הָאֻמְלָלָה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִתְבַּלְבְּלָה עָלֶיהָ דַּעְתָּהּ.

“כָּךְ הָיָה תָּמִיד,” אָמְרָה מִתּוֹךְ גִּמְגּוּם.

“לֹא נָכוֹן הַדָּבָר!” עָנָה הַקַּשָּׁת, “עוֹד תְּמוֹל הָיוּ מַקְלוֹת הַשְּׂבָכָה עֲרוּכִים כָּאן בִּדְמוּת צְלָב שָׁחוֹר וְנָאֶה הַמְּשַׂמֵּחַ לֵב אֲנָשִׁים חֲסִידִים.”

טְרִיסְטֶן הֵעִיף מִן הַצַּד מֶבָּט בַּנְּזִירָה.

“דּוֹמֶה לִי שֶׁסָּבְתָּא שֶׁלָּנוּ קְרוֹבָה לְבִלְבּוּל הַדָּעַת.”

הָאֻמְלָלָה יָדְעָה כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּהַעֲמָדַת הַפָּנִים; הַמָּוֶת הָיָה בְּנַפְשָׁהּ, וְהִיא נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק קַלָּסָה. אִמָּהוֹת יֵשׁ בָּהֶן מִגְּבוּרָה זוֹ.

דִּבְרֵי שְׁטוּת!" קָרְאָה הַנְּזִירָה, “אֵין זֹאת כִּי אִם הוּא שָׁתָה לְשָׁכְרָה. זֶה כְּשָׁנָה וְיוֹתֵר מֵעֵת שֶׁעָבַר כָּאן קָרוֹן טָעוּן אֲבָנִים וְהִכָּה בְּחֶלְקוֹ הָאֲחוֹרִי עַל סוֹרֵג הָאֶשְׁנָב וְשָׁבַר אֶת הַמַּקְלוֹת. זְכוּרַתְנִי עֲדַיִן כַּמָּה אָלוֹת הִמְטַרְתִּי עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל בַּעַל הַקָּרוֹן.”

“נָכוֹן הַדָּבָר,” הִפְטִיר אַחַד הַבַּלָּשִׁים, אָנֹכִי הָיִיתִי עֵד רְאִיָּה לְכָךְ."

בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא אֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ אֶת הַכֹּל בְּעֵינֵיהֶם. עֵדוּת הַבַּלָּשׁ, שֶׁנָּפְלָה לְפֶתַע פִּתְאֹם מִשָּׁמַיִם, הֶחְיְתָה שׁוּב אֶת רוּחָהּ שֶׁל הַנְּזִירָה, זוֹ שֶׁגְּבִיָּת הַדְּבָרִים מִצַּד הַמְּפַקֵּד נֶחְשְׁבָה לָהּ כְּעֵין הֲלִיכָה עַל חֻדָּהּ שֶׁל סַכִּין מֵעַל לְפִי תְּהֹם.

וְאוּלָם גְּזֵרָה נִגְזְרָה עָלֶיהָ שֶׁנַּפְשָׁהּ תְּהֵא נִקְלַעַת בְּלִי הֶרֶף בֵּין תִּקְוָה וְאֵימָה.

“אִלּוּ הָיָה כָּאן מַעֲשֶׂה קָרוֹן,” חָזַר וְאָמַר הַחַיָּל הָרִאשׁוֹן, כִּי אָז הָיוּ קְצוֹת הַמַּקְלוֹת כְּפוּפִים כְּלַפֵּי פְּנִים וְלֹא כְּלַפֵּי חוּץ, כְּפִי שֶׁאָנוּ רוֹאִים עַכְשָׁו."

“רְאֵה גַם רְאֵה!” הִגִּיד טְרִיסְטֶן לַחַיָּל, יֵשׁ לְךָ חוּשׁ בְּדִיקָה כְּמוֹ לְשׁוֹפֵט חוֹקֵר שֶׁבְּשַׁטְלֶה. וְאַתְּ הַזְּקֵנָה, תְּנִי מַעֲנֶה לִדְבָרָיו."

“אֵל אֱלֹהִים!” קָרְאָה הַנְּזִירָה כְּנוֹאֶשֶׁת, וְקוֹלָהּ, לַמְרוֹת רְצוֹנָהּ, נִתְרַוָּה, דְּמָּעוֹת, נִשְׁבַּעְתִּי, רוּם מַעֲלָתְךָ, כִּי קָרוֹן נֶחְבַּט בְּמַקְלוֹת הַשְּׂבָכָה וְשָׁבַר אוֹתָם. הִנֵּה הָאִישׁ הַזֶּה הֵעִיד כִּי רָאָה אֶת הַדָּבָר בְּעֵינָיו. וּמִלְּבַד זֹאת, מָה עִנְיַן הַמַּקְלוֹת הָאֵלֶּה לַצּוֹעֲנִית שֶׁלָּכֶם?"

“הֻם,” רִטֵּן טְרִיסְטֶן לְנַפְשׁוֹ.

“שֵׁד מִשָּׁחַת!” הִתְחִיל הַחַיָּל מְדַבֵּר שׁוּב, לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע אֶת תְּהִלָּתוֹ מִפִּי הַמְפַקֵּד, “מְקוֹם־הַשְּׁבָרִים מֵעִיד עַל כָּךְ כִּי מַקְלוֹת הַבַּרְזֶל נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי זְמַן מוּעָט.”

טְרִיסְטֶן הֵנִיד אֶת רֹאשׁוֹ. פְּנֵי הָאֵם הֶחֱוִירוּ.

“לִפְנֵי כַּמָּה זְמַן, לְפִי דְבָרַיִךְ, אֵרַע אוֹתוֹ עִנְיָן, כְּלוֹמַר מַעֲשֵׂה הַקָּרוֹן?”

לִפְנֵי אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת, וְאוּלַי לִפְנֵי שָׁבוּעַיִם, רוּם מַעֲלָתְךָ, אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת בְּדִיּוּק."

“וְקֹדֶם הִיא אָמְרָה, כִּי הַדָּבָר קָרָה לִפְנֵי שָׁנָה וְיוֹתֵר,” הִפְטִיר הַחַיָּל.

“נִרְאֶה שֶׁאֵלֶּה הֵן אֲמַתְלָאוֹת,” אָמַר הַמְפַקֵּד.

“רוּם מַעֲלָתְךָ,” קָרְאָה הַנְּזִירָה שֶׁנִּשְׁעֲנָה כָּל הַזְּמַן אֶל הָאֶשְׁנָב וּפָחֲדָה בְּלִבָּהּ שֶׁמָּא יַעֲלֶה עַל דַּעַת מִי מֵהֶם לְהַכְנִיס רֹאשׁ לְתוֹךְ הָאֶשְׁנָב וּלְהָעִיף עַיִן בְּתוֹךְ הַתָּא, “רוּם מַעֲלָתְךָ, נִשְׁבַּעְתִּי כִּי קָרוֹן שָׁבַר אֶת הַמַּקְלוֹת הָאֵלֶּה, קָרוֹן וְלֹא דָבָר אַחֵר. נִשְׁבַּעְתִּי בְּכָל קֹדֶשׁ. יְהִי חֶלְקִי בֵּין הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר בַּגֵּיהִנֹּם וְאַל אֶשָּׂא פָּנִים לֵאלֹהִים – אִם לֹא קָרוֹן שָׁבַר אֶת אֵלֶּה.” ­

“רוֹאֶה אֲנִי כִּי הִנָּךְ נִשְׁבַּעַת שְׁבוּעָה חֲמוּרָה!” אָמַר טְרִיסְטֶן וְהִבִּיט אֵלֶיהָ בְּמֶבָּט שֶׁל שׁוֹפֵט חוֹקֵר.

הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה הִרְגִּישָׁה, כִּי בִּטְחוֹנָהּ הוֹלֵךְ וְרָפֶה מֵרֶגַע לְרָגַע. הִיא הָיְתָה עֲלוּלָה לְהַכְשִׁיל אֶת עַצְמָהּ, וְלִבָּהּ הִתְפַּלֵּץ בְּקִרְבָּה מִדֵּי חָשְׁבָהּ כִּי הִיא לֹא כִּוְּנָה יָפֶה אֶת דְּבָרֶיהָ.

אוֹתוֹ רֶגַע נִגַּשׁ חַיָּל אַחֵר וְאָמַר לַמְפַקֵּד:

“רוּם מַעֲלָתוֹ, הַקּוֹסֶמֶת הַזְּקֵנָה מְדַבֶּרֶת שְׁקָרִים. לֹא יִתָּכֵן כְּלָל כִּי הַמְכַשֵּׁפָה בָּרְחָה דֶרֶךְ רְחוֹב מוּטוֹן. הַשַּׁלְשֶׁלֶת הָיְתָה מְתוּחָה בִּרְחוֹב זֶה כָּל הַלַּיְלָה, וְשׁוֹמֵר הַשַּׁלְשֶׁלֶת לֹא רָאָה שׁוּם אִישׁ עוֹבֵר בַּמָּקוֹם הַזֶּה.”

טְרִיסְטֶן שֶׁזָּעַם פָּנָיו הָלַךְ וְגָדַל מֵרֶגַע לְרֶגַע, תָּבַע מַעֲנֶה מֵאֵת הַנְּזִירָה:

“הֲיֵשׁ לָךְ דְּבָרִים לַעֲנוֹת?”

הַנְּזִירָה נִסְּתָה לְתָרֵץ גַּם אֶת הַפְּלִיאָה הַחֲדָשָׁה:

“אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי, רוּם מַעֲלָתְךָ; אֶפְשָׁר שֶׁטָּעִיתִי בַּדָּבָר. וְאָמְנָם סְבוּרָה אָנֹכִי כִּי זוֹ בָּרְחָה לְעֵבֶר הַנָּהָר.”

“זֶהוּ הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד,” אָמַר הַמְפַקֵּד, “וְאוּלָם אֵין לְשַׁעֵר כְּלַל כִּי הַבּוֹרַחַת חָזְרָה לָעִיר הָעַתִּיקָה, לְמָקוֹם שֶׁהָרוֹדְפִים הִתְחַקּוּ עַל עִקְּבוֹתֶיהָ. שְׁקָרִים בְּפִיךְ, הַסַּבְתָּא!”

“וּמִלְּבַד זֹאת,” הוֹסִיף נֹפֶךְ הַחַיָּל הָרִאשׁוֹן, “הַלֹּא עַל שְׂפַת הַנָּהָר, מִזֶּה וּמִזֶּה, לֹא רָאִינוּ שׁוּם סִירָה.”

“שֶׁמָּא עָבְרָה זוֹ אֶת הַנָּהָר בִּשְׂחִיָּה,” עָנְתָה הַנְּזִירָה שֶׁלֹּא נָסוֹגָה אָחוֹר אֶלָּא צַעַד אַחַר צַעַד.

וְכִי רָאִיתָ נָשִׁים הַיּוֹדְעוֹת אֶת מְלֶאכֶת הַשְּׂחִיָּה?" שָׁאַל הַחַיָּל.

“חֵי אֱלֹהִים!” קָרָא הַמְפַקֵּד בְּכַעַס. “אֵינֵךְ אֶלָּא מְשַׁקֶּרֶת! וְהִנֵּה מַה שֶׁעָלְתָה עַל דַּעְתִּי: עָזֹב אֶעֱזֹב אֶת דְּבַר הַמְכַשֵּׁפָה וְאֶקַּח אוֹתָךְ בִּמְקוֹמָהּ. נַלְעִיטֵךְ סִגּוּפִים בְּמֶשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה, וְאָז אוּלַי תִּפְתְּחִי אֶת פִּיךְ וְתַגִּידִי אֶת הָאֱמֶת.”

הַנְּזִירָה קִבְּלָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּבְשׁוֹרָה טוֹבָה.

“כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, רוּם מַעֲלָתֶךָ. אַדְרַבָּה! אַדְרַבָּה! מֵילָא, יִהְיוּ סִגּוּפִים! אֵינִי חוֹשֶׁשֶׁת לְסִגּוּפִים! קָחוּנִי אִתְּכֶם, חוּשׁוֹ, מַהֵרוּ! נֵלֵךְ וְאַל נוֹסִיף לִשְׁהוֹת כָּאן אַף רֶגַע אֶחָד!…” וְהִיא חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ: “בְּמֶשֶׁךְ זְמַן זֶה תִּמָּלֵט בִּתִּי עַל נַפְשָׁהּ.”

“הַפְלֵא וָפֶלֶא!” קָרָא הַמְפַקֵּד, “מִי רָאָה מִיָּמָיו אָדָם שָׂמֵחַ לִקְרַאת סִגּוּפִים! כְּחִידָה לִי מְטֹרֶפֶת זוֹ!”

שַׂר עֲשָׂרָה מִנּוֹטְרֵי הַלַּיְלָה חַיָּל זָקֵן בַּעַל רֹאשׁ שֵׂיבָה, יָצָא מִתּוֹךְ הַשּׁוּרוֹת וּפָנָה בִּדְבָרִים אֶל הַמְפַקֵּד:

“וַדַּאי שֶׁהִיא מְטֹרֶפֶת, רוּם מַעֲלָתוֹ. אֲפִילוּ אִם הִיא הוֹצִיאָה מִיָּדָהּ אֶת הַצּוֹעֲנִית, לֹא בְּמֵזִיד עָשְׂתָה אֶת הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמֶיהָ שָׂטְמָה אֶת בְּנוֹת הַצּוֹעֲנִים. זֶה לִי חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁאֲנִי מְהַלֵּךְ כָּאן בַּלֵּילוֹת לְשֵׁם מִשְׁמָר, וְתָמִיד שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ מְקַלֶּלֶת אֶת הַצּוֹעֲנִיּוֹת. וְאִם זוֹ שֶׁאָנוּ מְחַפְּשִׂים הִיא הָרַקְדָּנִית הַצְּעִירָה בַּעֲלַת הָעֵז, אָז בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי שֶׁהַזְּקֵנָה שׂוֹטֶמֶת אוֹתָהּ מַשְׂטֵמָה עַזָּה.”

גּוּדוּל הִתְנוֹדְדָה עַל מְקוֹמָהּ וְאָמְרָה:

“אֶת זוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.”

כָּל נוֹטְרֵי הַלַּיְלָה הֵעִידוּ פֶּה אֶחָד בִּפְנֵי הַמְפַקֵּד, כִּי דְּבָרָיו שֶׁל שַׂר הָעֲשָׂרָה הַזָּקֵן הֵם אֱמֶת גְּמוּרָה. טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט, שֶׁלֹּא קִוָּה עוֹד לְהוֹצִיא דְבַר מַמָּשׁ מִפִּי הַנְּזִירָה, פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ, וְהַנְּזִירָה רָאֲתָה מִתּוֹךְ חֲרָדָה לְאֵין קֵץ אֵיךְ שֶׁהוּא צוֹעֵד בַּלָּאט לְצַד סוּסוֹ.

“יְהִי דָי!” אָמַר הַמְפַקֵּד כִּמְרַטֵּן. “לַדֶּרֶךְ! נֵצֵא וְנִתְחַקֶּה עַל עִקְּבוֹת הַבּוֹרַחַת! לֹא אֶעֱלֶה עַל יְצוּעִי בְּטֶרֶם אֶתְלֶה אֶת הַצּוֹעֲנִית.”

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהוּא הִשְׁהָה אֶת עַצְמוֹ זְמַן־מָה לִפְנֵי עֲלוֹתוֹ עַל סוּסוֹ. גּוּדוּל פִּרְפְּרָה בֵּין חַיִּים וָמָוֶת מִדֵּי רְאוֹתָהּ אוֹתוֹ מַבִּיט סְחוֹר סְחוֹר עַל פְּנֵי הַכִּכָּר וְהוּא מַעֲמִיד פָּנִים נִרְגָּזִים, דֻּגְמַת כֶּלֶב צַיָּד הֶחָשׁ בְּקִרְבָתוֹ אֶת מְאוּרַת הַחַיָּה הַנִּרְדֶּפֶת וּמְמָאֵן לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם. לְבַסּוֹף נִעֲנַע רֹאשׁוֹ וְעָלָה בִּקְפִיצָה עַל הָאֻכָּף. לְלִבָּהּ הַמִּתְפַּלֵּץ שֶׁל גּוּדוּל הָיְתָה הָרְוָחָה, הִיא שָׁלְחָה מֶבָּט לְצַד בִּתָּהּ – בִּזְמַן שְׁהוּת הָרוֹדְפִים לֹא הֵעֵזָה הָאֵם לְהַבִּיט אֶל הַבַּת – וְאָמְרָה בְּלַחַשׁ:

“נִצַּלְתְּ!”

הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה רָבְצָה כָּל הַזְּמַן בְּפִנַּת מַחֲבוֹאָהּ, לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה וְלֹא הֵשִׁיבָה אֶת רוּחָהּ, וְרַק הִרְהֲרָה בַּמָּוֶת הַמְרַחֵף מֵעַל לְרֹאשָׁהּ. הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל חֲלִיפוֹת הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אִמָּהּ וְהַמְפַקֵּד, וְכָל יִסּוּרֵי הַמָּוֶת, שֶׁנִּתְנַסְּתָה בָּהֶם הָאֵם, חָזְרוּ וְעִנּוּ גַם אֶת לֵב הַבַּת. כָּל הַזְּמַן לֹא מָשׁ מִתּוֹךְ אָזְנָהּ קוֹל הָרֶטֶט שֶׁל הַחוּט אֲשֶׁר הֶחֱזִיק אוֹתָהּ מֵעַל פִּי הַתְּהוֹם כְּשֶׁהִיא תְּלוּיָה בַּאֲוִיר; עֶשְׂרִים פַּעַם חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ, כִּי הַחוּט עוֹמֵד לְהִנָּתֵק, וְהִנֵּה סוֹף סוֹף הָיְתָה לָהּ הָרְוָחָה וְהִיא נִסְּתָה לְהַצִּיג אֶת כַּף רַגְלָהּ עַל קַרְקַע מוּצָקָה. – אוֹתוֹ רֶגַע הִגִּיעַ לְאָזְנָהּ קוֹל אָדָם אֲשֶׁר הִגִּיד דְּבָרִים לַמְפַקֵּד: “חֲזִיז וָרָעַם! אֲדוֹנִי הַמְפַקֵּד, אִישׁ צָבָא אָנֹכִי וְאֵין זֶה מֵעִנְיָנִי לְהָבִיא מְכַשְּׁפוֹת לִידֵי תְּלִיָּה. אֶת הָאֲסַפְסוּף הֲרֵי הִשְׁמַדְנוּ. וְאֶת יֶתֶר הַדְּבָרִים אֲנִי מַנִּיחַ לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם בְּיָד עַצְמוֹ. אַל יֵרַע בְּעֵינָיו אִם אֵלֵךְ וְאִלָּוֶה עַל הַפְּלֻגָּה שֶׁלִּי הַשְּׁרוּיָה בְּלִי קָצִין.”

הַקּוֹל הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוּפֶּר. אֵין לְתָאֵר מַה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ בְּנֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה. הִנֵּה הוּא כָּאן, זֶה דּוֹדָהּ וּמָגִנָּהּ, זֶה צוּר יְשׁוּעָתָהּ וּמְפַלְטָהּ, זֶה פֶבּוּס יְדִידָהּ! הִיא הִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹמָהּ, וּבְטֶרֶם תִּמְצָא הָאֵם שְׁהוּת לְעַכֵּב בְּיָדָהּ – פָּרְצָה לָגֶשֶׁת אֶל הָאֶשְׁנָב וְקָרְאָה בְּקוֹל:

פֶבּוּס! בּוֹא אֵלַי, פֶבּוּס שֶׁלִּי!"

פֶבּוּס לֹא נִמְצָא כְּבָר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. הוּא הֵרִיץ תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה אֶת סוּסוֹ וְנֶעְלַם מֵעֵבֶר לְקֶרֶן רְחוֹב דֶּה־לַה־קוּטְלֶרִי. וְאוּלָם טְרִיסְטֶן לֹא הִפְלִיג עֲדַיִן לַדָּרֶך.

הַנְּזִירָה הִתְנַפְּלָה עַל בִּתָּהּ מִתּוֹךְ צַעֲקַת חֵמָה. הִיא הִכְרִיעָה אוֹתָהּ בְּכֹחַ רַב לָאָרֶץ וְנָעֲצָה תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אֶת צִפָּרְנֶיהָ בְּצַוַּאר הַנַּעֲרָה. אֵם שֶׁנֶּהְפְכָה לִנְמֵרָה אֵין דַּרְכָּהּ לְהַשְׁגִּיחַ בִּקְטַנּוֹת כָּאֵלֶּה. וְאוּלָם הִיא אֵחֲרָה מִן הַמּוֹעֵד. הַדָּבָר נִגְלָה לְעֵינֵי טְרִיסְטֶן.

“חִי! חִי!” נָתַן זֶה אֶת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׂף אֵת כָּל שִׁנָּיו וְעוֹשֶׂה אֶת פָּנָיו כְּפַרְצוּפוֹ שֶׁל זְאֵב, “הַמַּלְכֹּדֶת לָכְדָה בְּבַת־אַחַת שְׁנֵי עַכְבָּרִים!”

“שִׁעַרְתִּי מֵרֹאשׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה,” אָמַר הַחַיָּל.

טְרִיסְטֶן טָפַח לוֹ לָזֶה עַל כְּתֵפוֹ:

“הִנְּךָ צַיָּד מְצֻיָּן!.. וְאַל שְׁהוּת!” הוֹסִיף עַל דְּבָרָיו, “הֵיכָן הוּא הֶנְרִיֶּה קוּזֶן?”

אִישׁ יָצָא מִבֵּין הַשּׁוּרוֹת וְהוּא נִבְדַּל מִן הַחַיָּלִים גַּם בִּלְבוּשׁוֹ וְגַם בְּחָזוּת פָּנָיו. מְעִילוֹ לְמֶחֱצָה אָפוֹר וּלְמֶחֱצָה כָּתֹם, שַׂעֲרוֹתָיו הַחֲלָקוֹת צְמוּדוֹת אֶל הָרֹאשׁ, שַׁרְוֻלָּיו עֲשׂוּיִם עוֹר וּבְיָדוֹ הַגַּסָּה צְרוֹר חֲבָלִים. הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה מְלַוֶּה תָּמִיד אֶת טְרִיסְטֶן, וְהַלָּז מִצִּדּוֹ נִמְצָא תָּמִיד בְּקִרְבַת הַמֶּלֶךְ לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר.

“יְדִידִי,” אָמַר טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט, “מְשַׁעֵר אָנֹכִי כִּי נִמְצְאָה לָנוּ מְכַשֵּׁפָה זוֹ שֶׁאָנוּ מְחַפְּשִׂים. וְאַתָּה תָּבִיא אוֹתָהּ לִתְלִיָּה. הַנִּמְצָא הַסֻּלָּם שֶׁלְּךָ עַל יָדֶךָ?”

“בַּפְּרוֹזְדּוֹר שֶׁל אוֹתוֹ בַּיִת בֶּן־עַמּוּדִים נִמְצָא סֻלָּם,” עָנָה הָאִישׁ.

“חֲמֻתָּר לִי לְהַתְקִין אֶת הָעִנְיַן בְּשֵׁם הָעַרְכָּאוֹת הַלָּלוּ?” הוֹסִיף עַל דְּבָרָיו וְהִצְבִּיעַ בְּיָדוֹ עַל גַרְדֹּם הָאָבֶן.

“כֵּן.”

“חִי! חִי!” צָחַק הָאִישׁ צְחוֹק גָּדוֹל, שֶׁהָיָה נוֹרָא גַם מִצְּחוֹקוֹ הַקֹּדֶם שֶׁל הַמְפַקֵּד, “אִם כֵּן לֹא נִצְטָרֵךְ לְכַתֵּת אֶת רַגְלֵינוּ.”

“מַהֵר וַעֲשֵׂה!” אָמַר טְרִיסְטֶן, “דְּחֵה אֶת צְחוֹקְךָ עַד לְאַחַר מַעֲשֶׂה.”

וְהַנְּזִירָה לֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ לְמִן הָרֶגַע שֶׁבִּתָּהּ נִגְלְתָה לְעֵינֵי טְרִיסְטֶן וְאָפְסָה לָהּ כָּל תִּקְוָה. הִיא הֵטִילָה אֶת הַצּוֹעֲנִית הַמִּסְכֵּנָה, הַמֵּתָה לְמֶחֳצָה, בְּפִנַּת הַמְּאוּרָה, נִתְיַצְּבָה שׁוּב לְיַד הָאֶשְׁנָב וְאֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ סָמְכָה אֶל הַכַּרְכֹּב כִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת דּוֹרְסוֹת שֶׁל חַיָּה. וּמִתּוֹךְ עֲמִידָה זוֹ הֵעִיפָה עַל פְּנֵי הֲמוֹן הַחַיָּלִים אֶת מֶבָּטָהּ שֶׁנַּעֲשָׂה שׁוּב פָּרוּעַ וּמְטֹרָף. וּבְרֶגַע שֶׁהֶנְרִיֶּה קוּזֶן נִגַּשׁ אָל הַתָּא – הֶעֱמִידָה כְּנֶגְדּוֹ פָּנִים אֲיֻמִּים כָּל כָּךְ שֶׁהוּא נִרְתַּע אָחוֹר.

“רוּם מַעֲלָתוֹ,” אָמַר לַמְפַקֵּד מִדֵּי שׁוּבוֹ אֲחוֹרַנִּית, אֵיזוֹ מֵהֶן אֲנִי צָרִיךְ לֶאֱסֹר?"

“אֶת הַצְּעִירָה.”

“גַּם זוֹ לְטוֹבָה. הַזְּקֵנָה הִיא, כַּנִּרְאֶה טַרְדָּנִית.”

“צַר לִי עַל אוֹתָהּ רַקְדָּנִית צְעִירָה אֲשֶׁר עִם הָעֵז!” אָמַר שַׂר הַעֲשָׂרָה הַזָּקֵן.

הֶנְרִיֶּה קוּזֶן חָזַר וְנִגַּשׁ אֶל הָאֶשְׁנָב, מֶבַּט הָאֵם כָּפָה אוֹתוֹ שֶׁיּוֹרִיד אֶת עֵינָיו. הוּא פָּתַח בִּדְבָרִים רַכִּים:

“גְּבִרְתִּי…”

הִיא לֹא נָתְנָה לוֹ לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו וְאָמְרָה בְּקוֹל חֲרִישִׁי הַמְּרַטֵּט מֵחֵמָה:

“מַה חֶפְצֶךָ?”

“לֹא לָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי,” עָנָה הָאִישׁ, “כִּי אִם לָאַחֶרֶת,”

“אֵיזוֹ אַחֶרֶת?”

“בַּצְּעִירָה אֲנִי מְדַבֵּר.”

הִיא הִתְחִילָה מְנַעְנַעַת אֶת רֹאשָׁהּ וְקָרְאָה בְּקוֹל:

“אֵין פֹּה אַף אֶחָת! אֵין פֹּה אַף אֶחָת! אֵין פֹּה אַף אֶחָת!”

“יֶשְׁנָהּ אַחַת,” עָנָה הַתַּלְיָן, “הֲרֵי לֹא תַּכְחִישִׁי אֶת הַדָּבָר. הַנִּיחִי לִי וַאֲנִי אֶאֱסֹר אֶת הַצְּעִירָה: בָּךְ לֹא אֶגַּע לְרָעָה.”

זוֹ הֵטִיחָה כְּנֶגְדּוֹ צְחוֹק מַלְעִיג מְשֻׁנֶּה:

“הוֹ, בִּי לֹא תִּגַּע לְרָעָה, בִּי לֹא תִּגַּע כְּלָל לְרָעָה?”

“גְּבִרְתִּי הַטּוֹבָה, הַסְגִּירִי בְּיָדִי אֶת הָאַחֶרֶת; אֲנִי מְמַלֵּא אֶת פְּקֻדַּת הַמְפַקֵּד.”

הִיא הֶעֱמִידָה פָּנִים עִקְּשִׁים וְאָמְרָה שׁוּב:

“אֵין פֹּה אַף אֶחָת.”

“וַאֲנִי אוֹמֵר לָךְ: יֶשְׁנָהּ אֶחָת!” הֵשִׁיב הַתַּלְיָן, “כֻּלָּנוּ רָאִינוּ כִּי הָיוּ פֹּה שְׁתָּיִם.”

“מוּטָב שֶׁתַּבִּיט לְתוֹךְ הַתָּא!” אָמְרָה הַנְּזִירָה בִּצְחוֹק מַלְעִיג. “הַכְנִיסָה אֶת רֹאשְׁךָ דֶרֶךְ הָאֶשְׁנָב.”

הַתַּלְיָן בָּחַן בְּעֵינָיו אֶת צִפָּרְנֵי הָאֵם וְנִמְנַע מִלְּסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ.

“מַהֲרָה וַעֲשֵׂה!” קָרָא טְרִיסְטֶן שֶׁעָרַךְ עַכְשָׁו אֶת גְדוּדוֹ מִסָּבִיב לְחוֹר הָעַכְבָּרִים וְהוּא עַצְמוֹ עָמַד בִּרְכִיבָה לְרַגְלֵי עַמּוּד הַתְּלִיָּה.

הֶנְרִיֶּה חָזַר שׁוּב אֶל הַמְפַקֵּד וּפָנָיו הִבִּיעוּ מְבוּכָה גְמוּרָה. הוּא הִנִּיחַ אֶת חֲבָלָיו עַל הָאָרֶץ וְהָיָה הוֹפֵךְ אֶת כּוֹבָעוֹ בֵּין כַּפּוֹת יָדָיו מִתּוֹךְ עֲמִידָה מְהַסֶּסֶת.

“רוּם מַעֲלָתוֹ,” שָׁאַל הַתַּלְיָן, “כֵּיצַד אוּכַל לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַתָּא?”

“דֶּרֶךְ הַדָּלֶת.”

“אֵין שָׁם דָּלֶת.”

" דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן."

“הַחַלּוֹן הוּא צַר בְּיוֹתֵר.”

הַרְחִיבָה אֶת פִּתְחוֹ," אָמַר טְרִיסְטֶן בְּכָעַס. הָאֵין לְךָ כָּאן שׁוּם דֶּקֶר?"

כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן עָמְדָה הָאֵם כְּאוֹרֶבֶת וְהִבִּיטָה אֶל הַנַּעֲשֶׂה. הִיא לֹא קִוְּתָה עוֹד לְשׁוּם דָּבָר, לֹא צָפְנָה עוֹד בְּלִבָּהּ כָּל חֵפֶץ בָּרוּר; הִיא רַק סֵרְבָה לָתֵת אֶת בִּתָּהּ.

הֶנְרִיֶּה קוּזֶן הָלַךְ אֶל הַדִּיר אֲשֶׁר לְיַד בֵּית הָעַמּוּדִים וְהֵבִיא מִשָּׁם אַרְגַּז מַכְשִׁירִים שֶׁל תַּלְיָן. הוּא הוֹצִיא מִשָּׁם גַּם אֶת הַסֻּלָּם הַכָּפוּל וְקָבַע אוֹתוֹ בּוֹ בָּרֶגַע לְרַגְלֵי הַגַּרְדֹּם. חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׂה מִן הַחַיָּלִים לָקְחוּ בִּידֵיהֶם דְּקָרִים וְכַשִּׁילִים, וּטְרִיסְטֶן הוֹלִיךְ אוֹתָם עַד לִמְקוֹם הָאֶשְׁנָב שֶׁל הַתָּא.

“סָבְתָּא,” אָמַר הַמְפַקֵּד בְּקוֹל מְצַוֶּה, “הַסְגִּירִי לְיָדֵינוּ אֶת הַנַּעֲרָה בִּרְצוֹנְךְ הַטּוֹב.”

הִיא הִבִּיטָה אֵלָיו כְּלֹא מְבִינָה.

“חֵי אֱלֹהִים!” חָזַר טְרִיסְטֶן לְדִבּוּרוֹ, “מַה לָךְ כִּי תַּפְרִיעִי אֶת הַמְּכַשֵּׁפָה הַזֹּאת מִלַּעֲלוֹת לַגַּרְדֹּם, כְּפִי רְצוֹנוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ?”

הָאֻמְלָלָה נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק אָיֹם.

“מַה לִי בְּכַךְ? הַלֹּא זֹאת בִּתִּי.”

הַמִּלָּה יָצְאָה מִפִּי הָאֵם בַּהַטְעָמָה כָּזוֹ, שֶׁגַּם הֶנְרִיֶּה קוּזֶן נִזְדַּעֲזַע.

“צַר לִי מְאֹד,” עָנָה הַמְפַקֵּד, “אֲבָל חֲזָקָה עָלַי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.” הִיא צָחֲקָה בְּיֶתֶר עֹז אֶת צְחוֹקָהּ הָאָיֹם וְאָמְרָה לִמְפַקֵּד: “מַה לִי וְלַמֶּלֶךְ? הַלֹּא אָמֹר אָמַרְתִּי לְךָ כִּי זֹאת הִיא בִּתִּי.”

“פִּרְצוּ בַּקִּיר,” צִוָּה טְרִיסְטֶן.

בִּשְׁבִיל לִקְרֹעַ בַּקִּיר פֶּתַח רָחָב לְמַדַּי, לֹא הָיָה צֹרֶךְ לַהֲרֹס אֶלָּא נִדְבַּךְ אֲבָנִים אֶחָד מִתַּחַת לְאֶשְׁנָב. כִּשְׁמֹעַ הָאֵם אֶת הַלָּמוּת הַדְּקָרִים וְהַכַּשִּׁילִים הַמְהָרְסִים אֶת מִבְצָרָהּ – נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְעָקָה מָרָה; אַחֲרֵי כֵן הִתְחִילָה סוֹבֶבֶת וְהוֹלֶכֶת עַל פְּנֵי הַתָּא בִּמְהִירוּת מַבְהִילָה, שֶׁכֵּן הִתְרַגְּלָה בִּימֵי שִׁבְתָּהּ בַּכְּלוּב לַעֲשׂוֹת כְּמִדָּה זוֹ שֶׁל חַיּוֹת טָרֶף. הִיא לֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ, אֲבָל עֵינֶיהָ יָרוּ בְּרָקִים. לֵב הַחַיָּלִים קָפָא בְּקִרְבָּם.

וּפִתְאֹם תָּפְסָה אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּתָּא, נָתְנָה קוֹל צְחוֹק וּבִשְׁתֵּי יָדֶיהָ יָרְתָה אֶת הָאֶבֶן בְּעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. הָאֶבֶן לֹא נִקְלְעָה כַּהֲלָכָה (כִּי יְדֵי הָאֵם הָיוּ מַרְעִידוֹת) וְלֹא פָּגְעָה בְּשׁוּם אִישׁ, רַק הִתְגּוֹלֵלָה וְיָרְדָה לְרַגְלֵי סוּסוֹ שֶׁל טְרִיסְטֶן. הָאֵם חָרְקָה שִׁינָּיִם.

בֵּינָתַיִם הֵאִיר הַיּוֹם, אִם כִּי הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מָצְאָה עֲדַיִן עַל הָאָרֶץ; אַדְמוּמִית נֶחְמָדָה הִבְהִיקָה עַל פְּנֵי אֲרֻבּוֹת הַגַּג הָרְקוּבוֹת אֲשֶׁר לְבֵית הָעַמּוּדִים. הִגִּיעָה הַשָּׁעָה עֵת בַּדְּיוֹטוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת נִפְתָּחִים חַלּוֹנוֹת צוֹהֲלִים לִקְרַאת זִיו רִאשׁוֹן שֶׁל בֹּקֶר. עַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב הִתְחִילוּ עוֹבְרִים אַנְשֵׁי כְּפָרִים וּמוֹכְרֵי פֵּרוֹת, שֶׁרָכְבוּ עַל חֲמוֹרֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַשּׁוּק; הַלָּלוּ עָמְדוּ רֶגַע עַל יַד הַחַיָּלִים, הַמַּקִּיפִים אֶת חוֹר הָעַכְבָּרִים, הִתְבּוֹנְנוּ בְּתִמָּהוֹן לְמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֵלֶּה – וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם.

הַנְּזִירָה צָנְחָה לָאָרֶץ עַל יַד בִּתָּהּ, עָשְׂתָה אֶת גּוּפָה כְּחַיִץ בִּפְנֵי הַבַּת וְהִקְשִׁיבָה, כְּשֶׁעֵינֶיהָ קוֹפְאוֹת, אֶל מִלְמוּל הַפֶּה שֶׁל הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה אֲשֶׁר חָזְרָה בְּלִי הֶרֶף עַל מִלָּה אַחַת יְחִידָה: “פֶבּוּס! פֶבּוּס!” וּכְכֹל אֲשֶׁר הִתְקַדְּמָה עֲבוֹדַת הַמְהָרְסִים, כֵּן נִרְתְּעָה הַנְּזִירָה בְּלִי מֵשִׂים אֲחוֹרַנִּית וְלָחֲצָה אֶת הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל הַקִּיר, פִּתְאֹם רָאֲתָה כִּי נִדְבַּךְ הָאֲבָנִים זָז מִמְּקוֹמוֹ (כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן הִשְׁגִּיחָה בַּמְּלָאכָה וְלֹא גָרְעָה עַיִן מִן הַקִּיר); וְאָזְנָהּ קָלְטָה אֶת קוֹלוֹ שֶׁל טְרִיסְטֶן הַמְנַצֵּחַ עַל הָעוֹבְדִים. מִיַּד הִתְנַעֲרָה מִן הַדִּכָּאוֹן, שֶׁשָּׁלַט בָּהּ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים, וְנָתְנָה קוֹל צְעָקָה גְדוֹלָה; הִיא פָּתְחָה בִּדְבָרִים, וְקוֹלָהּ יֵשׁ שֶׁהָיָה מְנַסֵּר כְּמַשּׂוֹר בְּאֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ, וְיֵשׁ שֶׁנִּשְׁמַע כְּעֵין גִּמְגּוּם כָּבֵד, כְּאִלּוּ כָּל הָאָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִקְבְּצוּ עַל פִּתְחֵי פִּיהָ וְנִדְחֲקוּ לָצֵאת בְּבַת־אַחַת מִבֵּין שְׂפָתֶיהָ.

הוֹ! הוֹ! הוֹ! הֲלֹא זֶה נוֹרָא! שׁוֹדְדִים אַתֶּם! הַאֻמְנָם תָּבוֹאוּ לָקַחַת מִמֶּנִּי אֶת בִּתִּי? הֲלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם כִּי זֹאת הִיא בִּתִּי! אִי לָכֶם, מוּגֵי לֵב שֶׁכְּמוֹתְכֶם! אִי לָכֶם, כַּת שֶׁל תַּלְיָנִים! אִי לָכֶם רוֹצְחִים עֲלוּבִים! הוֹשִׁיעוּ! הוֹשִׁיעוּ! בְּעֵרָה! הֲתֹאמְרוּ לָקַחַת מִמֶּנִּי אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי? וּמָה אֱלֹהִים כִּי יַחֲרִישׁ?"

וּמִיָּד פָּנְתָה בִּדְבָרִים אֶל טְרִיסְטֶן – חֲמָתָהּ בּוֹעֶרֶת, עֵינֶיהָ פְּרוּעוֹת, שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ סוֹמְרוֹת וְהִיא מְהַלֶּכֶת עַל אַרְבַּע כִּפַנְתֵּרָה:

“גֶּשׁ נָא הֵנָּה וְנַסֵּה לָקַחַת מִמֶּנִּי אֶת הַיַּלְדָּה! וְכִי כָּבֵד לִבְּךָ מֵהָבִין בֶּאֱמֹר לְךָ אִשָּׁה: זֹאת בִּתִּי? הֲיָדַעְתָּ מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר: הַיֶּלֶד אֲשֶׁר לְאֵם? אִי לְךָ, נְמַרְמַר, וְכִי לֹא הָיְתָה לְךָ מִיָּמֶיךָ בַּת־זוּג? וְכִי לֹא יָלְדָה לְךָ גּוּרֵי זְאֵבִים? וְכִי יִנְהֲמוּ הַפְּעוּטוֹת אֲשֶׁר בְּבֵיתְךָ – הַאֵין לֵב בְּקִרְבֵּךָ אֲשֶׁר יִרְעַד לְקוֹלָם?”

“חִלְצוּ אֶת הָאֶבֶן,” אָמַר טְרִיסְטֶן, “זוֹ נֶעֶקְרָה כְּבָר מִמְּקוֹמָהּ.”

הַכַּשִּׁילִים הִסִּיעוּ אֶת הָאֶבֶן הָעֲצוּמָה מִמְּקוֹמָהּ, זוֹ, כְּפִי שֶׁסֻּפַּר כְּבָר, הָיְתָה הַסּוֹלְלָה הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר לָאֵם. הַנְּזִירָה הִתְנַפְּלָה עַל הָאֶבֶן; רָצְתָה לִתְמֹךְ בָּהּ; צִפָּרְנֵי יָדֶיהָ גֵרְדוּ אֶת פְּנֵי הָאֶבֶן, אֲבָל נִדְבָּךְ זֶה – גֹּלֶם אֲבָנִים כָּבֵד שֶׁהוּסַט עַל יְדֵי שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים – נִשְׁמַט מִיָּדָהּ וְגָלַשׁ בַּלָּאט כְּלַפֵּי מַטָּה כְּשֶׁהוּא מַחֲלִיק עַל פְּנֵי מַקְלוֹת הַבַּרְזֶל.

רָאֲתָה הָאֵם כִּי נִפְתַּח הַמָּבוֹא – וְהֵטִילָה אֶת עַצְמָהּ לְרֹחַב הַפֶּתַח, סָתְמָה אֶת מְקוֹם הַפֶּרֶץ בְּגוּפָהּ. סָפְקָה כַּפַּיִם, הִכְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ אֶל הָרִצְפָּה וְצָעֲקָה בְּקוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה צָרוּד מֵעֲיֵפוּת וְלֹא נִשְׁמַע כִּמְעַט לָאֹזֶן:

“הוֹשִׁיעוּ! בְּעֵרָה! בְּעֵרָה!”

“תִּפְסוּ אֶת הַנַּעֲרָה!” אָמַר טְרִיסְטֶן כְּשֶׁהוּא מַקְשִׁיחַ עֲדַיִן אֶת לִבּוֹ.

הָאֵם שָׁלְחָה מֶבַּט אָיֹם כָּל כַּךְ כְּנֶגֶד הַחַיָּלִים, שֶׁהַלָּלוּ הָיוּ מוּכָנִים לִמְנֹעַ אֶת עַצְמָם מֵהִכָּנֵס אֶל הַתָּא.

“אַל שְׁהוּת!” הוֹסִיף הַמְפַקֵּד לְצַוּוֹת, “הֶנְרִיֶּה קוּזֶן, עֲשֵׂה אֶת הַמּוּטָל עָלֶיךָ!”

אִישׁ מֵהֶם לֹא נָע וְלֹא זָע.

הַמְפַקֵּד חֵרַף וְגִדֵּף.

“בֶּאֱמוּנָתִי! אוֹי וַאֲבוֹי לְאַנְשֵׁי חַיִל שֶׁכְּמוֹתְכֶם! אִשָּׁה הֵטִילָה עֲלֵיכֶם פָּחַד!”

“רוּם מַעֲלָתוֹ,” הֵשִׁיב הֶנְרִיֶּה, “וְכִי לִכְעֵין זוֹ יִקָּרֵא אִשָּׁה?”

רַעֲמַת רֹאשָׁהּ כָּרַעֲמַת הָאֲרִי!" הִפְטִיר אַחַד הַחַיָּלִים.

“מַהֲרוּ וְעָשׂוּ!” חָזַר הַמְפַקֵּד עַל דְּבָרָיו, “הַפֶּתַח הוּא רָחָב לְמַדָּי. שְׁלֹשָׁה מִכֶּם יַעֲלוּ פְּנִימָה כְּשֵׁם שֶׁעֲלִיתֶם בְּפֶרֶץ הַחוֹמָה שֶׁל פוֹנְטוּאָז. נָשִׂים קֵץ לַדָּבָר, בְּשֵׁם כָּל הָרוּחוֹת! אִישׁ מִכֶּם אֲשֶׁר יְסָרֵב לָלֶכֶת – בַּחֶרֶב אֲבַתְּקֶנוּ!”

הַחַיָּלִים, שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הַמְפַקֵּד וְהָאֵם וְאֵימָה נִשְׁקְפָה לָהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה – הָיוּ רֶגַע אֶחָד כִּמְהַסְּסִים. וְאוּלָם מִיָּד נִרְתְּעוּ מִמְּקוֹמָם וְעָלוּ בְּמֶרֶץ עַל חוֹר הָעַכְבָּרִים.

כִּרְאוֹת הַנְּזִירָה אֶת הַבָּאִים לִקְרָאתָהּ – הִתְנַעֲרָה פִּתְאֹם וְעָמְדָה עַל הַבִּרְכָּיִם, הֶעֱבִירָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ מֵעַל פָּנֶיהָ וְהִפְשִׁילָה עַל פְּנֵי הַשּׁוֹקַיִם אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ הַצְּנוּמוֹת וְהַמְּחוּצוֹת. גַּלֵּי דֶמַע גְּדוֹלִים נָטְפוּ עַכְשָׁו בְּלִי הֶרֶף מֵעֵינֶיהָ; הֲלָלוּ נִגְּרוּ עַל פְּנֵי הֶחָרִיץ שֶׁבְּלֶחְיָהּ, כְּהִנָּגֵר נַחַל פּוֹרֵץ בְּתוֹךְ הָאָפִיק אֲשֶׁר כָּרָה לַמֵימָיו. וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ פָּתְחָה בִּדְבָרִים, אֲבָל קוֹלָהּ הֶעְתִּיר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תְּחִנָּה וְרֹךְ, עֱנוּת לֵב וְכֹחַ בַּקָּשָׁה – שֶׁרָבִּים מֵאַנְשֵׁי טְרִיסְטֶן, שְׂכִרֵי חֶרֶב הַשָּׂשִׂים אֱלֵי דָם, מָחוּ דְמָעוֹת מֵעֵינֵיהֶם.

“אֲדוֹנִים רָמֵי מַעֲלָה! רַבּוֹתַי הַנּוֹטְרִים וְהַשּׁוֹטְרִים, הוֹאִילוּ נָא וְשִׁמְעוּ מִפִּי מִלִּים אֲחָדוֹת. הֶכְרֵחַ לִי לְסַפֵּר לָכֶם דָּבָר. דְּעוּ לָכֶם כִּי זֹאת הִיא בִּתִּי. זֹאת הִיא בִּתִּי הַפְּעוֹטָה וְהַיְקָרָה אֲשֶׁר אָבְדָה לִי לִפְנֵי יָמִים רַבִּים. שִׁמְעוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם. הֲרֵי זֶה סִפּוּר מַמָּשׁ. דְּעוּ לָכֶם כִּי אֲנִי מַכִּירָה הֵיטֵב אֶת הַנּוֹטְרִים. הַלָּלוּ הִטּוּ אֵלַי חֶסֶד בִּזְמָן שֶׁחָיִיתִי חַיֵּי יַצְאָנִית וְהַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים הָיוּ מְיַדִּים בִּי אֲבָנִים. דְּעוּ לָכֶם זֹאת. וּלְאַחַר שֶׁשְּׁמַעְתֶּם דָּבָר זֶה מִפִּי הֲלֹא תִּמְנְעוּ אֶת עַצְמְכֶם מִנְּגֹעַ בְּבִתִּי. אֲנִי הָיִיתִי לְפָנִים יַצְאָנִית עֲלוּבָה. הַצּוֹעֲנִיּוֹת גָּנְבוּ מִמֶּנִּי אֶת בִּתִּי. חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה רְצוּפוֹת שָׁמַרְתִּי עַל נַעַל הַיַּלְדָּה. הִבִּיטוּ וּרְאוּ זוֹהִי הַנַּעַל וְכָזֹאת הָיְתָה רֶגֶל הַיַּלְדָּה. בְּעִיר רֵימְס! שְׁמָהּ הָיָה שַׁנְטְפְלֶרִי! בִּרְחוֹב פוֹל־פְּלֶן! שֶׁמָּא יְדַעְתֶּם אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה? זֶה הָיָה שְׁמִי. אָז הֱיִיתֶם עֲדַיִן צְעִירִים לְיָמִים, זְמַנִּים טוֹבִים עָבְרוּ עָלֵינוּ וְיָדַעְנוּ תַּעֲנוּגוֹת וּשְׂמָחוֹת. הֲלֹא תְּרַחֲמוּ עָלַי אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים? הַצּוֹעֲנִיּוֹת גָּנְבוּ מִמֶּנִּי אֶת הַיַּלְדָּה; חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה רְצוּפוֹת לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ. חֲשַׁבְתִּיהָ בֵּין הַמֵּתִים. תָּאֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם, יְדִידַי הַנִּכְבָּדִים, כִּי חֲשַׁבְתִּיהָ בֵּין הַמֵּתִים. חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּלִּיתִי בִּמְאוּרָה זוֹ, וּבַחֹרֶף לֹא הִבְעַרְתִּי אֵשׁ כְּדֵי לְהִתְחַמֵּם. יָמִים קָשִׁים עָבְרוּ עָלָי. לִבִּי לִבִּי לְאוֹתָהּ נַעַל יְתוֹמָה וַחֲבִיבָה! זָעַקְתִּי מַר וֶאֱלֹהִים שָׁמַע אֶת קוֹלִי. אֶמֶשׁ הֵשִׁיב לִי אֶת בִּתִּי, אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הַפֶּלֶא הַזֶּה. בִּתִּי הָיְתָה בֵּין הַחַיִּים. אַתֶּם לֹא תִּקָּחוּהָ מִמֶּנִּי, אֲנִי בְּטוּחָה בְּכָךְ. אִלּוּ חֲפַצְתֶּם לָקַחַת אוֹתִי, לֹא הָיִיתִי בָּאָה בִּטְעָנוֹת עֲלֵיכֶם; וְאוּלָם הֲתַעֲשׂוּ דָבָר לְיַלְדָּהּ בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה! זוֹ לֹא הִסְפִּיקָה עֲדַיִן לֵהָנוֹת מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ!.. מַה חֵטְא חָטְאָה לָכֶם? הִיא לֹא הֵרֵעָה לָכֶם, וְאַף אָנֹכִי כֵּן. הֲלֹא תֵּדְעוּ כִּי הִיא יְחִידָה לִי, כִּי אִשָּׁה זְקֵנָה אָנֹכִי וּמִן הַשָּׁמַיִם שָׁלְחוּ לִי אֶת הַיַּלְדָּה לִבְרָכָה. וְאַתֶּם הֲלֹא כֻּלְּכֶם אֲנָשִׁים טוֹבִים! מִתְּחִלָּה לֹא יְדַעְתֶּם כִּי זֹאת בִּתִּי; עַכְשָׁו נוֹדַע לָכֶם הַדָּבָר. אֲהָהּ! זוֹ בִּתִּי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי! לוּ תִּשְׁמָעֵנִי, רוּם מַעֲלָתְךָ, לוֹ תִּשְׁמָעֵנִי, הַמְפַקֵּד הַנַּעֲרָץ! טוֹב לִי כִּי יִדְקְרוּ אֶת לִבִּי מֵאֲשֶׁר יִשְׂרְטוּ שָׂרֶטֶת בְּאֶצְבַּע הַנַּעֲרָה! חָזוּת פָּנֶיךָ מְעִידָה בְּךָ, אֲדוֹנִי, כִּי אִישׁ חֶסֶד אַתָּה. וּמִדְּבָרַי הַלֹּא לָמַדְתָּ אֵת כָּל הָעִנְיָן כַּהֲלָכָה, הַאַף אֵין זֹאת, אֲדוֹנִי? אֲהָהּ, וְכִי לֹא הָיִיתָ גַם אַתָּה בֵּן לְאִמְּךָ! אֵלֶיךָ, הָרֹאשׁ וְהַמְפַקֵּד, אֶתְחַנֵּן – הַשְׁאִירָה לִי אֶת בִּתִּי! רְאֵה, הִנֵּה כָּרַעְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּרֶךְ כִּכְרֹעַ לִפְנֵי אֱלֹהִים! לֹא אֲבַקֵּשׁ מֵאִישׁ דָּבָר; יְלִידַת רֵימְס אָנֹכִי, אֲדוֹנִים נִכְבָּדִים; מִדּוֹדִי מַהְיֶה פַדְרוֹן נָפְלָה לִי בִּירֻשָּׁה אֲחֻזַּת שָׂדֶה קְטַנָּה. לֹא קִבְּצָנִית אָנֹכִי וְלֹא פּוֹשֶׁטֶת יָד, רַק חָפַצְתִּי כִּי יִתְּנוּ לִי אֶת יַלְדָּתִי! הָהּ! אֲנִי רוֹצָה לִשְׁמֹר בְּיָדַי אֶת יַלְדָּתִי! לֹא לַחִנָּם רִחֵם עָלַי אֱלֹהִים, אָדוֹן כָּל הַיְּצוּרִים, וְהֵשִׁיב לִי אֶת הַיַּלְדָּה! וְהַמֶּלֶךְ! אֲמַרְתֶּם כִּי זֶה דְבַר הַמֶּלֶךְ. מַה בֶּצַע לוֹ אִם יְאַבְּדוּ מִן הָעוֹלָם אֶת בִּתִּי יְחִידָתִי? וּמַלְכֵּנוּ אוֹהֵב חֶסֶד וְרַחֲמִים! הַיַּלְדָּה הִיא בִּתִּי, הִיא יְחִידָתִי וּבַת בִּטְנִי! זוֹ לֹא נִתְּנָה לַמֶּלֶךְ! זוֹ לֹא נִתְּנָה לָכֶם! אֶקָּחֶנָּה וְאֵלְכָה מִפֹּה! שְׁנֵינוּ יַחַד נֵלְכָה מִפֹּה. וְאַף גַּם זֹאת: שְׁתַּיִם נָשִׁים אֲנַחְנוּ, אֵם וּבַת, הֲכִי לֹא יִתְּנוּ לָנוּ לָלֶכֶת בַּאֲשֶׁר נֵלֵךְ? תְּנוּ לָנוּ לָלֶכֶת מִפֹּה! יְלִידוֹת רֵימְס אֲנַחְנוּ. הָהּ, אַנְשֵׁי חֶסֶד אַתֶּם! אָהַבְתִּי אֶת כֻּלְּכֶם, יְדִידַי הַנּוֹטְרִים. לֹא יִתָּכֵן כִּי תִּקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת יַלְדָּתִי הַיְקָרָה, הָיֹה לֹא תִּהְיֶה כָּזֹאת! הָעִידוּ גַם אַתֶּם, כִּי לֹא יִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה. הָהּ, יַלְדָּתִי, יַלְדָּתִי!”

לֹא נְנַסֶּה לְתָאֵר עַל הַגִּלָּיוֹן שֶׁמֶץ דָּבָר מֵחָזוּת פָּנֶיהָ, מֵהַבָּעַת דְּבָרֶיהָ, מִדִּמְעוֹתֶיהָ שֶׁחִלְחֲלוּ בִּגְרוֹנָהּ תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר; לֹא נְתָאֵר כֵּיצַד זוֹ סָפְקָה וּפֵרְשָׂה כַּפַּיִם, נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּצְחוֹק קוֹרֵעַ לֵב, הֵעִיפָה מִסְּבִיבָה מֶבָּטִים רְווּיֵי דִּמְעָה, הוֹצִיאָה מֵחָזָהּ יְבָבוֹת וּגְנִיחוֹת, עִרְבְּבָה בִּדְבָרֶיהָ – דְּבָרִים מְטֹרָפִים וּמְרֻסָּקִים, לְלֹא שִׁעוּר וָקֶצֶב – אֶת הֲמוֹן צַעֲקוֹתֶיהָ הַתּוֹבְעוֹת רַחֲמִים וְנוֹגְעוֹת עַד הַלֵּב. זוֹ כִּלְּתָה לְדַבֵּר וּטְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ, כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת הַדִּמְעָה שֶׁנֶּאֶסְפָה לְתוֹךְ עֵינוֹ, עֵין נָמֵר, וְאוּלָם מִיָּד הִבְלִיג עַל חֻלְשָׁתוֹ וְאָמַר בְּלָשׁוֹן נִמְרָצָה:

“כָּךְ רְצוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.”

וְתוֹךְ כְּדֵי רֶגַע גָּחַן עַל אָזְנוֹ שֶׁל הֶנְרִיֶּה קוּזֶן וְאָמַר לוֹ בְּקוֹל חֲרִישִׁי עַד מְאֹד:

“מַהֵר וּגְמֹר אֶת הַדָּבָר!” – אוֹתוֹ מְפַקֵּד אָיֹם וְנוֹרָא אוּלַי הִרְגִּישׁ גַם הוּא, כִּי חָלְשָׁה עָלָיו דַּעְתּוֹ.

הַתַּלְיָן וְהַנּוֹטְרִים חָדְרוּ לְתוֹךְ הַתָּא. הָאֵם לֹא הִתְנַגְּדָה לָהֶם כְּלָל; הִיא רַק קָרְבָה בִּזְחִילָה אֶל בִּתָּהּ וְהִתְנַפְּלָה עָלֶיהָ כְּנוֹאֶשֶׁת. הַצּוֹעֲנִית רָאֲתָה בִּכְנִיסָתָם שֶׁל הַחַיָּלִים וּפָחַד הַמָּוֶת הֵעִיר אוֹתָהּ לְחַיִּים:

“אִמָּא שֶׁלִּי!” קָרְאָה בְּקוֹל דּוֹמֶה לְאֶנְקַת מָוֶת, “אִמָּא שֶׁלִּי! הִנֵּה הֵם בָּאִים! הָגֵנִּי עָלָי!”

“הִנְנִי וְאָגֵנָּה עָלַיִךְ, יַלְדָּתִי הַיְקָרָה!” עָנְתָה הָאֵם בְּקוֹל גּוֹוֵעַ; הִיא חִבְּקָה אֶת בִּתָּהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְהֶעְתִּירָה עָלֶיהָ נְשִׁיקוֹת.

זֶה הָיָה מַחֲזֶה מְעוֹרֵר חֶמְלָה – הָאֵם וְהַבַּת הַמִּתְפַּלְּשׁוֹת יַחַד עַל הָאָרֶץ.

הֶנְרִיֶּה קוּזֶן הֵטִיל אֶת יָדוֹ עַל גִּזְרַת הַנַּעֲרָה, מִתַּחַת לִכְתֵפֶיהָ הַנָּאוֹת. וּכְשֶׁהַנַּעֲרָה הִרְגִּישָׁה בְּמַגָּעָהּ שֶׁל יָד זוֹ – הִתְמַלְּטָה מִבֵּין שְׂפָתֶיהָ זָעֲקָה: “אֲבוֹי!” וְהִיא שָׁקְעָה בְּעִלָּפוֹן. הַתַּלְיָן שֶׁעֵינָיו הוֹרִידוּ דְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת עַל גַּב הַנַּעֲרָה, רָצָה לָשֵׂאת אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא חֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹתָיו. הוּא נִסָּה לְסַלֵּק אֶת הָאֵם, שֶׁאַף הִיא הִקִּיפָה בְּיָדֶיהָ אֶת גִּזְרַת בִּתָּהּ. אֲבָל זוֹ נִצְמְדָה אֶל גּוּף הַנַּעֲרָה בְּכֹחַ רַב כָּל כָּךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקוֹת. הֶנְרִיֶּה קוּזֶן סָחַב אֵפוֹא אֶת הַנַּעֲרָה הַחוּצָה וְגָרַר אַחֲרָיו גַם אֶת הָאֵם. עֵינֶיהָ שֶׁל זוֹ הָיוּ אַף הֵן עֲצוּמוֹת.

אוֹתוֹ רֶגַע עָלָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְעַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב נֶאֱסַף כְּבָר הָמוֹן רַב לְמַדַּי שֶׁנִּתְיַצֵּב מֵרָחוֹק וְהִבִּיט אֶל חֲטִיבָה זוֹ הַנִּגְרֶרֶת אֶל מְקוֹם הַגַּרְדֹּם. מִנְהָג זֶה נָהַג הַמְפַקֵּד טְרִיסְטֶן בְּכָל מִקְרֶה שֶׁל תְּלִיָּה פֻּמְבִּית. הוּא הָיָה מַרְחִיק אֶת הַסַּקְרָנִים מִמְּקוֹם הַמַּעֲשֶׂה.

בַּחַלּוֹנוֹת אֲשֶׁר מִסָּבִיב לֹא נִרְאוּ פְּנֵי אָדָם. רַק בְּחַלּוֹן אֲשֶׁר בִּמְרוֹם הַמִּגְדָּלִים שֶׁל נוֹטְר־דַּם, זֶה הַחַלּוֹן הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב, נִסְתַּמְנוּ לְאוֹר הַבֹּקֶר שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלִים, כַּנִּרְאֶה, בְּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל כְּכַּר הַגַּרְדֹּם.

הֶנְרִיֶּה קוּזֶן סָחַב אַחֲרָיו אֶת מַשָּׂאוֹ עַד לְרַגְלֵי הַסֻּלָּם הַנּוֹרָא, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם עָשָׂה מִתּוֹךְ קֹצֶר נְשִׁימָה – כִּי רַחֲמָיו נִכְמְרוּ מְאֹד עַל דְּבַר הַמְּאֹרָע – וְכָרַך אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לְצַוָּארָהּ הַנֶּחְמָד שֶׁל הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה. הַיַּלְדָּה הָאֻמְלָלָה הִרְגִּישָׁה בַּאֲפֹף אֶת צַוָּארָהּ חֶבֶל הַפִּשְׁתִּים. הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ וְרָאֲתָה מֵעַל לְרֹאשָׁהּ אֶת זְרוֹעַ הַשֶּׁלֶד אֲשֶׁר לַגַּרְדֹּם. חַלְחָלָה אָחֲזָה אֶת גּוּפָהּ; הִיא נִזְעֲקָה בְּקוֹל בָּרוּר וְקוֹרֵעַ לֵב: “לֹא! לֹא! אֵינִי רוֹצָה בְּכָךְ!” הָאֵם שֶׁהִסְתִּירָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּשִׂמְלַת בִּתָּהּ, לֹא הִשְׁמִיעָה כָּל הֶגֶה. הִיא רַק נִזְדַּעְזְעָה בְּלִי הֶרֶף וְהֶעְתִּירָה עַל בִּתָּהּ מִשְּׁנֵה נְשִׁיקוֹת. הַתַּלְיָן הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרֶגַע כֹּשֶׁר זֶה וְהִתִּיר אֶת חַרְצֻּבּוֹת זְרוֹעוֹתֶיהָ הַחוֹבְקוֹת אֶת הַנְּדוֹנָה. הִיא לֹא הִתְנַגְּדָה – אֶפְשָׁר מִתּוֹךְ לֵאוּת וְאֶפְשָׁר מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ. הַתַּלְיָן הֵטִיל אֶת הַנַּעֲרָה עַל שִׁכְמוֹ, וְזוֹ הִפְשִׁילָה מֵאֲחוֹרֵי רֹאשׁוֹ הַמְגֻשָּׁם אֶת גּוּפָהּ הַנֶּחְמָד. הַלָּז הִצִּיג אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל הַשְּׁלַבִּים, כְּדֵי לַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּקְחָה פִּתְאֹם אֶת עֵינֶיהָ הָאֵם הָרוֹבֶצֶת עַל הָאָרֶץ. לְלֹא צְעָקָה הִתְרוֹמְמָה מִמִּקּוֹמָהּ וְחָזוּת פָּנֶיהָ אֲיֻמָּה; וּבִן־רֶגַע הִתְנַפְּלָה כְּחַיָּה דוֹרֶסֶת עַל הַתַּלְיָן וְנָעֲצָה אֶת שִׁנֶּיהָ בִּבְשַׂר זְרוֹעוֹ. הַדָּבָר נִהְיָה בִּמְהִירוּת הַבָּרָק. הַתַּלְיָן הִתְחִיל מְיַבֵּב מִתּוֹךְ כְּאֵב. אֲנָשִׁים בָּאוּ בִּמְרוּצָה וְהוֹצִיאוּ בְּעָמָל רַב אֶת יַד הַתַּלְיָן מִבֵּין שִׁנֵּי הָאֵם. זוֹ הִשְׁרְתָה עֲדַיִן עַל עַצְמָהּ שְׁתִיקָה גְמוּרָה. הָדְפוּ אוֹתָהּ בְּכֹחַ אֲחוֹרַנִּית וְרֹאשָׁהּ נֶחְבַּט בְּחָזְקָה לָאָרֶץ; חָזְרוּ וְהֵרִימוּ אוֹתָהּ, וְאוּלָם זוֹ נִשְׁמְטָה שׁוּב לָאָרֶץ. הִיא נָפְחָה אֶת נַפְשָׁהּ.

הַתַּלְיָן שֶׁהֶחֱזִיק עֲדַיִן בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת הַנַּעֲרָה, הִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה בַּסֻּלָּם.

ב. La creatura bella bianco vestita¹⁷⁸    🔗

רָאָה קְוָזִימוֹדוֹ כִּי הַתָּא רֵיק וְהַצּוֹעֲנִית נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָּהּ וְכִי גַּנָּבִים בָּאוּ וְלָקְחוּ אוֹתָהּ בִּזְמָן שֶׁהוּא הֵגֵן עָלֶיהָ – וְהִתְחִיל תּוֹלֵשׁ בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת שַׂעֲרוֹתָיו וּמִתְרוֹצֵץ הֵנָּה וָהֵנָּה מִתּוֹךְ צַעַר וְתִמָּהוֹן; אַחֲרֵי כֵן נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וְרָץ עַל פְּנֵי בֵּית הַכְּנֵסִיָּה לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הַצּוֹעֲנִית שֶׁלּוֹ, צָעַק צְעָקוֹת מְשֻׁנּוֹת לְיַד כָּל פִּנַּת חוֹמָה וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְפַזֵּר אֶת שַׂעֲרוֹתָיו הָאֲדֻמּוֹת עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה. אוֹתוֹ רֶגַע חָדְרוּ הַנּוֹטְרִים הַמְנַצְּחִים לְתוֹךְ הַכְּנֵסִיָּה וְהִתְחִילוּ אַף הֵם מְחַפְּשִׂים אַחֲרֵי הַצּוֹעֲנִית. קְוָזִימוֹדוֹ עָזַר לָהֶם בַּעֲבוֹדַת הַחִפּוּשִׂים, בְּלִי שֶׁהוּא, הַחֵרֵשׁ הַמִּסְכֵּן, יָדַע שֶׁמֶץ דָּבָר מִכַּוָּנָתָם הָאֲיֻמָּה; שֶׁהֲרֵי הוּא חָשַׁב כִּי הַקַּבְּצָנִים הֵם הַחוֹרְשִׁים רָעָה עַל הַצּוֹעֲנִית. הוּא עַצְמוֹ הוֹלִיךְ אֶת טְרִיסְטֶן לַ’הֶרְמִיט לְכָל פְּנוֹת הַמַּחֲבוֹאִים, פָּתַח לְפָנָיו כָּל דֶּלֶת סְתָרִים, כָּל קַרְקָעִית כְּפוּלָה אֲשֶׁר לַמִּזְבֵּחַ וְכָל תָּא נִסְתָּר אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי לִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ. אִלּוּ נִמְצְאָה שָׁם עֲדַיִן הָאֻמְלָלָה – כִּי אָז הָיָה הוּא מַסְגִּיר אוֹתָהּ לִידֵי רוֹדְפֶיהָ. וּלְאַחַר שֶׁטְּרִיסְטֶן נִתְעַיֵּף מֵחִפּוּשִׂים, – וְהַלָּז לֹא הָיָה בָּא עַל נִקַלָּה לִידֵי עֲיֵפוּת – הוֹסִיף קְוָזִימוֹדוֹ וְחִפֵּשׂ בִּיחִידוּת. עֶשְׂרִים פַּעַם וּמֵאָה פְּעָמִים עָבַר עַל פְּנֵי הַבַּיִת לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב וּמִמָּרוֹם וְעַד מַטָּה, עָלָה וְיָרַד, רָץ, קָרָא קְרִיאוֹת, צָעַק צְעָקוֹת, הֵרִיחַ אֶת הָאֲוִיר, הִתְחַקָּה עַל עֲקֵבוֹת, חִפֵּשׂ כֹּה וָכֹה, הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ כָּל הַחוֹרִים וּכְנוֹאָשׁ וּמְטֹרָף הִרְתִּיעַ אֶת אוֹר לַפִּידוֹ עַל פְּנֵי כָּל הַכִּפּוֹת. זָכָר מִן הַדּוֹרְסִים שֶׁאָבְדָה לוֹ בַּת זוּגוֹ – אֵינוֹ זוֹעֵם וְאֵינוֹ צוֹעֵק בְּמִדָּה כָּזוֹ. לְבַסּוֹף, לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בָּרוּר, בָּרוּר בְּהֶחְלֵט, כִּי הִיא אֵינֶנָּהּ, כִּי הִיא אָבְדָה וְאֵינֶנָּהּ, כִּי בָּאוּ שׁוֹדְדִים וּגְנָבוּהָ מִמֶּנוּ – פָּנָה וְעָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת אֲשֶׁר לַמִּגְדָּלִים, הֵן הַמַּדְרֵגוֹת אֲשֶׁר הוּא טִפֵּס וְעָלָה בָּהֶן שֶׁכוּר־נִצָּחוֹן בְּיוֹם הִצִּילוֹ אֶת הַנַּעֲרָה. הוּא עָבַר שׁוּב בְּדֶרֶךְ זוֹ – שְׁפַל־רֹאשׁ, נֶאֱלָם, חֲסַר דְּמָעוֹת וַחֲסַר נְשִׁימָה כִּמְעַט. הַכְּנֵסִיָּה נִתְרוֹקְנָה שׁוּב מֵאָדָם וְנִשְׁתַּקְּעָה בִּדְמָמָה. הַנּוֹטְרִים יָצְאוּ מִן הַבַּיִת וּפָנוּ לָלֶכֶת אֶל הָעִיר הָעַתִּיקָה, לְמַעַן רְדֹף אַחֲרֵי הַמְכַשֵּׁפָה. קְוָזִימוֹדוֹ, שֶׁנִּשְׁאַר יְחִידִי בִּמְלֹא הַהֵיכָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְנוֹטְר־דַּם, זֶה הַהֵיכָל אֲשֶׁר לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה נִמְצָא בְּמָצוֹר וּבַהֲמֻלָּה רַבָּה – פָּנָה וְהָלַךְ אֶל הַתָּא אֲשֶׁר שָׁם יָשְׁבָה הַצּוֹעֲנִית שָׁבוּעוֹת רַבִּים תַּחַת חָסוּתוֹ. וּמִדֵּי לֶכְתּוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ הָיָה מְשַׁעֵר בְּדִמְיוֹנוֹ, כִּי אוּלַי יְאָרַע הַדָּבָר וְהוּא יָשׁוּב וְיִמְצָאֶנָּה בְּתוֹךְ הַתָּא. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְפִנַּת הַיָּצִיעַ, בִּמְקוֹם שָׁם הַדֶּרֶךְ אֶל פְּנֵי הַגַּג אֲשֶׁר לְצַלְעוֹת הַבַּיִת, וּכְשֶׁרָאָה מִשָּׁם אֶת הַתָּא הַקָּטֹן, עַל חַלּוֹנוֹ וְעַל דַּלְתּוֹ הַצָּרִים, הַמִּסְתּוֹפֵף מִתַּחַת לְגִשּׁוּר שֶׁל קֶשֶׁת דֻּגְמַת קַן צִפֳּרִים הַמִּסְתּוֹפֵף מִתַּחַת לַעֲנַף עֵץ – פָּג לִבּוֹ שֶׁל הַמִּסְכֵּן וְהוּא נִשְׁעַן אֶל אַחַד הָעַמּוּדִים לְבַל יִכְרַע וַיִּפֹּל לָאָרֶץ. הוּא הִשְׁלָה אֶת נַפְשׁוֹ לַחְשֹׁב כִּי הִיא חָזְרָה לַתָּא, כִּי מַלְאָךְ גּוֹאֵל קָם לְהוֹשִׁיעַ לָהּ וְהֵשִׁיב אוֹתָהּ אֶל תָּאָהּ; כִּי אוֹתוֹ תָּא מִקְלָט הוּא אָפוּף מְנוּחָה וּבִטָּחוֹן וָחֵן וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל כִּי הוּא רֵיק וְהַנַּעֲרָה אֵינֶנָּהּ בּוֹ, – וּקְוָזִימוֹדוֹ עָמַד וְלֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ, בְּפַחֲדוֹ לְהַחֲרִיב אֶת דִּמְיוֹן הָרְמִיָּה. “אָמְנָם כֵּן,” דִּבֵּר לְנַפְשׁוֹ, “יִתָּכֵן שֶׁהִיא יְשֵׁנָה אוֹ שְׁקוּעָה בִּתְפִלָּה. וְלָמָה אַפְרִיעֶנָּה?”

לְבַסּוֹף אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ וְנִגַּשׁ עַל בְּהֹנוֹת רַגְלָיו, הֵצִיץ לְתוֹךְ הַתָּא, נִכְנַס פְּנִימָה. הַתָּא הָיָה רֵיק! הַתָּא נִשְׁאַר רֵיק כְּשֶׁהָיָה. הֵחֵרֵשׁ הָאֻמְלָל הִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַתָּא בִּצְעָדִים מְדוּדִים, הֵרִים אֶת הַמִּטָּה וְהֵצִיץ מִתַּחְתֶּיהָ, כְּאִלּוּ דִמָּה לִמְצֹא אֶת הַנַּעֲרָה בֵּין הָרִצְפָּה וּבֵין רְפִידַת הַמִּטָּה, אַחֲרֵי כֵן הִפְטִיר בִּמְנוֹד רֹאשׁ וְנִשְׁאַר עוֹמֵד כִּמְטֻמְטָם־חוּשִׁים. לְפֶתַע פִּתְאֹם הִשְׁלִיךְ לָאָרֶץ אֶת הַלַּפִּיד וְּרְמָסוֹ בְּרַגְלוֹ מִתּוֹךְ חֵמָה שְׁפוּכָה, לֹא הוֹצִיא מִקִּרְבּוֹ כָּל הֶגֶה וְכָל אֲנָחָה, אֶלָּא הִשְׂתָּעֵר כְּנֶגֶד הַקִּיר וְהִכָּה אֶת רֹאשׁוֹ בָּאֶבֶן וְנָפַל מִתְעַלֵּף עַל הָאָרֶץ.

וּכְשֶׁנִּתְעוֹרֵר מֵעֶלְפּוֹנוֹ, קָם וְהֵטִיל אֶת עַצְמוֹ עַל הַמִּטָּה, הִתְגַּלְגֵּל עַל פָּנֶיהָ הֵנָּה וָהֵנָּה וְהִתְחִיל נוֹשֵׁק כִּמְטֹרָף אֶת הַמִּשְׁכָּב, מְקוֹם שָׁם יָשְׁנָה הַנַּעֲרָה וְשָׁם נִשְׁמַר עֲדַיִן מִקְּצָת מֵחֹם גּוּפָהּ; אַחֲרֵי כֵן שָׁכַב כַּמָּה רְגָעִים בְּלִי נוֹעַ, כְּאִלּוּ יָצְאָה נַפְשׁוֹ; אַךְ פִּתְאֹם הִתְנַעֵר מִמְּקוֹמוֹ וְהוּא שָׁטוּף זֵעָה, חָזֵהוּ פּוֹלֵט גְּנִיחוֹת וְחוּשָׁיו מְבֻלְבָּלִים; הוּא רָץ מִקִּיר אֶל קִיר, דֻּגְמַת הָרִיצָה הַקְּצוּבָה אֲשֶׁר לְעִנְבְּלֵי פַּעֲמוֹנָיו, וְהָיָה מַכֶּה אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הָאֶבֶן כְּאִלּוּ רָצָה לְנַפֵּץ בְּדֶרֶךְ זוֹ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ. לְבַסּוֹף עֲזָבוּהוּ כֹּחוֹתָיו וְהוּא נָפַל בְּפַעַם הַשְּׁנִיָּה לָאָרֶץ; הוּא זָחַל וְיָצָא מִתּוֹךְ הַתָּא, צָנַח תַּחְתָּיו כְּנֶגֶד הַדֶּלֶת וְכָל חָזוּתוֹ אָמְרָה תִּמָּהוֹן וְשִׁמְמוֹן לֵב. שָׁעָה שְׁלֵמָה עָבְרָה עָלָיו מִתּוֹךְ רְבִיצָה זוֹ, גּוּפוֹ מוּטָל לִבְלִי נוֹעַ, עֵינוֹ נְטוּיָה לְעֵבֶר הַתָּא הָרֵיק וְהוּא זוֹעֵף וְתוֹהֶה יוֹתֵר מֵאֵם הַיּוֹשֶׁבֶת בֵּין הָעֲרִיסָה הָרֵיקָה וּבֵין אֲרוֹן־מֵתִים מָלֵא. מִפִּיו לֹא יָצָא שׁוּם דִּבּוּר, רַק לִפְרָקִים זִעְזְעָה יְבָבָה אֵת כָּל גּוּפוֹ, יְבָבָה לְלֹא דְמָעוֹת הַדּוֹמֶה לִבְרָקִים אִלְּמִים בַּקַּיִץ אֲשֶׁר אֵין אִתָּם קוֹל רָעַם.

נָקֵל לְשַׁעֵר, כִּי בְּהַרְבּוֹתוֹ חֵקֶר בְּלִבּוֹ הַמָּלֵא יֵאוּשׁ וּבְנַחֲשׁוֹ לָדַעַת מִי הוּא הַשּׁוֹדֵד אֲשֶׁר גָּנַב מִמֶּנוּ אֶת הַצּוֹעֲנִית – נִתְקְלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ בִּדְמוּת הַכֹּמֶר. הוּא נִזְכַּר בַּדָּבָר, כִּי דוֹם קְלוֹד הָיָה הָאֶחָד אֲשֶׁר שָׁמַר בְּיָדוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְגֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת אֲשֶׁר בּוֹ יַעֲלוּ עַד הַתָּא הַקָּטָן. הוּא הֶעֱלָה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי הַלָּז נִסָּה כַּמָּה פְּעָמִים לְהִתְנַפֵּל בַּלַּיְלָה עַל הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה; הוּא זָכַר אֶת דְּבַר הַהִתְנַקְּשׁוּת הָרִאשׁוֹנָה, זוֹ שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בְּעֶזְרָתוֹ, זָכַר גַּם אֶת הַהִתְנַקְּשׁוּת הַשְּׁנִיָּה, זוֹ, שֶׁהוּא, קְוָזִימוֹדוֹ, עִכֵּב בַּעֲדָהּ. הֲמוֹן פְּרָטֵי דְבָרִים קָמוּ לְפָנָיו וְעַד מְהֵרָה נִקְבַּע הַדָּבָר בְּלִבּוֹ, כִּי הַכֹּמֶר הוּא שֶׁגָּזַל מִמֶּנוּ אֶת הַצּוֹעֲנִית. וְאוּלָם יִרְאַת הַכָּבוֹד שֶׁבְּלִבּוֹ לְגַבֵּי הַכֹּהֵן, רִגְשׁוֹת הַתּוֹדָה וְהַמְּסִירוּת וְהָאַהֲבָה לְגַבֵּי הָאִישׁ הַזֶּה – כָּל אֵלֶּה הִכּוּ בְּנַפְשׁוֹ שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים כָּל כָּךְ, שֶׁגַּם בְּרֶגַע זֶה עָמְדוּ כְּחַיִץ בִּפְנֵי יֵצֶר הַקִּנְאָה וְהַיֵּאוּשׁ.

מַחֲשַׁבְתּוֹ הִגִּידָה לוֹ, כִּי הַכֹּמֶר עָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה; וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע וְאֵילָךְ לֹא נִתְעוֹרְרָה עוֹד בְּלִבּוֹ תַּאֲוַת הַמַשְׂטֵמָה וְהַדָּם, זוֹ שֶׁהָיְתָה נִטְפֶּלֶת אֵלָיו אִלּוּ הָיָה אִישׁ אַחֵר בִּמְקוֹם קְלוֹד פְרוֹלוֹ, אֶלָּא הַכְּאֵב בִּלְבַד הָלַךְ וְגָדַל בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַחֵרֵשׁ הַמִּסְכֵּן.

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁהַחֵרֵשׁ הָיָה הוֹלֵךְ וּמְהַרְהֵר בַּכֹּמֶר, רָאָה פִּתְאֹם, לְאוֹר הַשַּׁחַר אֲשֶׁר הִבְהִיק עַל פְּנֵי עַמּוּדֵי הַפִּנָּה, וְהִנֵּה דְּמוּת אָדָם חָלְפָה וְעָבְרָה בַּדְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל נוֹטְר־דַּם, בִּמְקוֹם הַמִּפְנֶה שֶׁל הַמַּעֲקֶה הַסּוֹבֵב אֶת הַדּוּכָן. דְּמוּת זוֹ הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה אֶל קְוָזִימוֹדוֹ. הוּא הִכִּיר אוֹתָהּ. זֶה הָיָה הַכֹּמֶר. קְלוֹד הָלַךְ וְהִתְקָרֵב בִּצְעַדִים מְדוּדִים וּכְבֵדִים. בְּלֶכְתּוֹ לֹא הִבִּיט נִכְחוֹ, – הוּא כִּוֵּן אֶת צְעָדָיו לְצַד הַמִּגְדָּל הַצְּפוֹנִי – אֶלָּא הִטָּה אֶת פָּנָיו הַצִּדָּה, לְעֵבֶר הַשָּׂפָה הַיְמָנִית שֶׁל הַסֶּנָה, וְרֹאשׁוֹ הָיָה זָקוּף כְּלַפֵּי מַעְלָה כְּאִלּוּ הִתְאַמֵּץ הָאִישׁ לְהַשְׁקִיף מֵעַל לְגַגּוֹת הַבָּתִּים. הַיַּנְשׁוּף נִרְאָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִתּוֹךְ עֲמִידָה כָּזוֹ, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ נָטוּי הַצִּדָּה יֵשׁ שֶׁהוּא עָף לְמָקוֹם זֶה וּמְכַוֵּן אֶת מַבָּטוֹ לְמָקוֹם אַחֵר. הַכֹּמֶר עָבַר אֵפוֹא מֵעַל לַקְּוָזִימוֹדוֹ וְלֹא הִבְחִין בּוֹ.

הַחֵרֵשׁ נִתְאַבֵּן לְמַרְאֵה דְמוּת זוֹ, שֶׁצָּצָה לְפֶתַע פִּתְאֹם כְּנֶגֶד עֵינָיו; וְהוּא הוֹסִיף לְהַבִּיט אַחֲרֵי הַהוֹלֵךְ עַד שֶׁזֶּה נֶעְלַם בִּמְבוֹא הַמִּגְדָּל הַצְּפוֹנִי.

הַקּוֹרֵא כְּבָר יוֹדֵעַ, כִּי הַמִּגְדָּל הַצְּפוֹנִי הוּא הַמִּגְדַּל אֲשֶׁר מִמֶּנוּ אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיף עַל פְּנֵי בֵּית מוֹעֲצוֹת הָעִיר. קְוָזִימוֹדוֹ קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהָלַךְ בְּעִקְּבוֹת הַכֹּמֶר.

קְוָזִימוֹדוֹ הִתְרוֹמֵם עַל פְּנֵי הַמַּדְרֵגוֹת אֲשֶׁר לַמִּגְדָל, כִּי רָצָה לָדַעַת עַל מֶה וְלָמָה עָלָה לְשָׁם הַכֹּמֶר. אוּלָם מוֹלִיךְ הַפַּעֲמוֹנִים הַמִּסְכֵּן, הוּא קְוָזִימוֹדוֹ, לֹא יָדַע בְּעֶצֶם אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְאֵת אֲשֶׁר יַגִּיד, וְלֹא יָדַע אֶת חֵפֶץ לִבּוֹ. לִבּוֹ הָיָה מָלֵא גַם חֵמָה וְגַם פָּחַד. הַכֹּמֶר וְהַצּוֹעֲנִית נִצְּבוּ בְּנַפְשׁוֹ זֶה לְעֻמַּת זוֹ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְרֹאשׁ הַמִּגְדָּל, וּבְטֶרֶם יָצָא מֵאֲפֵלַת הַמַּדְרֵגוֹת אֶל פְּנֵי הַרְחָבָה, תָּר בַּחֲשַׁאי מִסָּבִיב כְּדֵי לִרְאוֹת הֵיכָן נִמְצָא הַכֹּמֶר. הַלָּז עָמַד כְּשֶׁעָרְפּוֹ פּוֹנֶה אֶל קְוָזִימוֹדוֹ. בְּמָקוֹם זֶה יֵשׁ מַעֲקֶה מְחֻטָּב הַמַּקִּיף אֶת מִגְדַּל הַפַּעֲמוֹנִים. הַכֹּמֶר, שֶׁהִשְׁקִיף עַל פְּנֵי הָעִיר, סָמַךְ אֶת חָזֵהוּ אֶל דֹּפֶן הַמַּעֲקֶה הַפּוֹנָה לְצַד גֶּשֶׁר נוֹטְר־דַּם.

קְוָזִימוֹדוֹ, שֶׁהִתְגַנֵּב לָבוֹא מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּמֶר בְּצַעֲדֵי זְאֵב, רָצָה לִרְאוֹת מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הַכֹּמֶר לוֹטֵשׁ אֵלָיו אֶת עֵינָיו. הַלָּז הָיָה נָתוּן כֻּלּוֹ לְהִסְתַּכְּלוּת אַחֶרֶת וְלֹא הִרְגִּישׁ כְּלַל בַּחֵרֵשׁ הַמִּתְהַלֵּךְ מֵאֲחוֹרָיו. נֶהְדָּר וְרַב קְסָמִים הוּא הַמַּחֲזֶה בְּהִגָּלוֹת פָּרִיס בְּזָהֳרוֹ שֶׁל בֹּקֶר קַיִץ וְהָרוֹאֶה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ מִגְדַּל נוֹטְר־דַּם. וּמַרְאֵה פָּרִיס הָעַתִּיקָה הָיָה נֶהְדָּר פִּי כַּמָּה. אוֹתוֹ יוֹם הָיָה בָּהִיר כְּאַחַד הַיָּמִים בְּחֹדֶשׁ יוּלִי. אַף עָב קַלָּה לֹא הִקְדִּירָה אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם. הָלְכוּ וְכָבוּ הַכּוֹכָבִים הָאַחֲרוֹנִים, וְאֶחָד מֵהֶם, הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם, הִזְהִיר עֲדַיִן בִּפְאַת מִזְרָח, בְּמָקוֹם שֶׁהַשָּׁמַיִם הָיוּ מַבְהִיקִים בְּיוֹתֵר. הַשֶּׁמֶשׁ עָמַד לָצֵאת עַל פְּנֵי שׁוּלֵי הָרָקִיעַ. פָּרִיס הִתְחִילָה מִתְנַעֶרֶת מִשְּׁנַת הַלַּיְלָה. הָאוֹר הָיָה לָבָן וְצַח עַד מְאֹד, וְשִׂרְטוּטֵי בָּתֶּיהָ שֶׁל פָּרִיס, הָרַבִּים לְאֵין סְפֹר, הִסְתַּמְּנוּ בִּמְהִירוּת יְתֵרָה. הַצֵּל הָאַדִּיר אֲשֶׁר לַמִּגְדָּלִים הִשְׂתָּרֵעַ מִגַּג אֶל גַּג, מִקָּצֶהָ הָאֶחָד שֶׁל הָעִיר הַגְּדוֹלָה עַד לְקָצֶהָ הַשֵּׁנִי. פַּרְוָרִים אֲחָדִים מָלְאוּ כְּבָר תְּשׁוּאוֹת וְקוֹלוֹת אֲנָשִׁים. פֹּה צִלְצֵל פַּעֲמוֹן, שָׁם הָלַם פַּטִּישׁ, עַל פְּנֵי מַרְצֶפֶת רְחוֹב עָלָה קִשְׁקוּשׁ הוֹמֶה שֶׁל אוֹפַנֵּי עֲגָלָה. מֵעַל לְשֶׁטַח הַגַּגּוֹת הִתְאַבְּכוּ כְּבָר פֹּה וָשָׁם עַמּוּדֵי עָשָׁן וְהָיוּ כְּעוֹלִים מִתּוֹךְ הַחֲרַכִּים אֲשֶׁר לִשְׂדֵה לַבָּה עָצוּם. הַנָּהָר, הַנּוֹשֵׂא אֶת מֵימָיו מִתַּחַת לַהֲמוֹן גְּשָׁרִים מְקֻמָּרִים וְעַל פְּנֵי אִיִּים רַבִּים, נִתְכַּסָּה כֻּלּוֹ תְּלָמִים שֶׁל כָּסֶף. בִּסְבִיבוֹת הָעִיר, מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת הַמִּבְצָר, נִתְקְלָה הָעַיִן בַּאֲזוֹר עַרְפִילִים דַּקִּים, וּמִבַּעַד לָאֵלֶּה נִרְאוּ כִּמְעֻלָּפִים שִׂרְטוּטֵי הַשָּׂדוֹת הָרְחוֹקִים וּצְלָעוֹת הַחֵן אֲשֶׁר לְטוּרֵי הַגְּבָעוֹת. הֲמֻלָּה בְּלוּלָה נִשְׂאָה כְּגַלִּים עַל פְּנֵי עִיר זוֹ הָעֵרָה לְמֶחֳצָה. וּבְעֵת שֶׁזָּרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ קָם רוּחַ בֹּקֶר וְנָשָׂא קִרְעֵי עֲרָפֶל מֵעַל רָאשֵׁי הַגְּבָעוֹת וְהֵרִיץ אוֹתָם עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם.

עַל פְּנֵי חֲצַר הָעֲזָרָה לְנוֹטְר־דַּם נִקְבְּצָה כְּנֻפְיָה גְדוֹלָה שֶׁל נָשִׁים, בִּידֵיהֶן סִירֵי חָלָב וְהֵן מַרְאוֹת זוֹ לְזוֹ מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן רַב אֶת מַעֲשֵׂה הַהֶרֶס הָרַב אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּדְלָתוֹת הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל וְאֶת שְׁנֵי זִרְמֵי הָעוֹפֶרֶת אֲשֶׁר נִשְׁפְּכוּ עַל פְּנֵי הָאֲבָנִים. מִמְּאֹרַע הַבַּלָּהוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה לֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא הַסִּמָּנִים הָאֵלֶּה. עֲרֵמוֹת הָעֵצִים, אֲשֶׁר נִדְלְקוּ בִּידֵי קְוָזִימוֹדוֹ עַל פְּנֵי רַחֲבַת הַמִּגְדָּלִים, נִשְׂרְפוּ עַד תֻּמָּן. לְפִי פְּקֻדַּת טְרִיסְטֶן מִהֲרוּ וְנִקּוּ אֶת פְּנֵי הַכִּכַּר וְאֶת גּוּפוֹת הַחֲלָלִים הִשְׁלִיכוּ לְתוֹךְ הַסֶּנָה. מְלָכִים כְּגוֹן לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר שׁוֹקְדִים עַל הַדָּבָר שֶׁיְּנַקּוּ אֶת מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב לְאַחַר הֶרֶג רָב.

מֵעֵבֶר לְמַעֲקֵה הַמִּגְדָּל, מַמָּשׁ מִתַּחַת לַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עָמַד הַכֹּמֶר, הָיָה תָּלוּי וְיוֹרֵד מַרְזֵב, אֶחָד מִמַּרְזְבֵי הָאֶבֶן מְשֻׁנֵּי הַצּוּרָה הַמְּקַשְּׁטִים אֶת הַבִּנְיָנִים אֲשֶׁר סִגְנוֹן גּוֹטִי לָהֶם, וּבֶחָרִיץ שֶׁבַּמַּרְזֵב הַזֶּה גָּדְלוּ שְׁנֵי פִּרְחֵי קַרְפּוֹל אֲשֶׁר נָעוּ לְרוּחַ הַבֹּקֶר כִּשְׁנֵי יְצוּרֵי חַיִּים וְהָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים זֶה לָזֶה מִתּוֹךְ צָהֳלַת מְשׁוּבָה. וּמֵעַל לְשִׂיא הַמִּגְדָּלִים מִלֵּב הַשָּׁמַיִם, נִשָּׂא וּבָא צִפְצוּפָן שֶׁל צִפֳּרִים קְטַנּוֹת.

וְאוּלָם הַכֹּמֶר לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע שֶׁמֶץ דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה. הוּא הָיָה אַחַד הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵין בְּעוֹלָמָם לֹא אַדְמוּמִית בֹּקֶר וְלֹא צִפֳּרִים וְלֹא פְּרָחִים. בְּכָל שְׂדֵה הָרְאִיָּה הַגָּדוֹל הַזֶּה, עַל מַרְאוֹתָיו אֶלֶף, לֹא רָאָה הַכֹּמֶר אֶלָּא נְקֻדָּה אֶחָת.

קְוָזִימוֹדוֹ הִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לִשְׁאֹל אֶת הַכֹּמֶר עַל דְּבַר הַצּוֹעֲנִית. וְאוּלָם הַלָּז נִרְאָה בְּרֶגַע זֶה כְּאִישׁ אֲשֶׁר הִסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מִן הָעוֹלָם. עַל נַפְשׁוֹ עָבְרָה, כַּנִּרְאֶה, בְּרֶגַע זֶה סַעֲרַת חַיִּים אַדִּירָה, וְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ רֶגַע חַיִּים כָּזֶה לֹא יִשְׁמַע בְּהִתְמוֹטֵט הָאֲדָמָה תַּחַת רַגְלָיו. הוּא עָמַד דּוּמָם וְקוֹפֵא עַל מְקוֹמוֹ כְּשֶׁעֵינָיו צְמוּדוֹת בְּלִי הֶרֶף אֶל מָקוֹם אֶחָד, וַעֲמִידָתוֹ זוֹ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה וְקִפָּאוֹן הָיְתָה נוֹרָאָה כָּל כָּךְ, שֶׁשּׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים, פֶּרֶא הָאָדָם, נִרְתַּע אָחוֹר מִפַּחַד וְלֹא הֵהִין לָגֶשֶׁת אֵלָיו. הָיְתָה עוֹד דֶּרֶךְ לְהוֹצִיא פֵּשֶׁר דָּבָר מִן הַכֹּהֵן – וְהַחֵרֵשׁ הָאֻמְלָל הִתְחִיל מוֹלִיךְ אֶת עֵינָיו לְפִי מֶבַּט עֵינָיו שֶׁל הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִיד אוֹתָן לְבַסּוֹף עַל פְּנֵי כִּכַּר גְּרֶב.

וְהִנֵּה רָאָה אֶת הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר אֵלָיו הִבִּיט הַכֹּהֵן. הַסֻּלָּם נִצָּב לְרַגְלֵי עַמּוּד הַתְּלִיָּה. עַל פְּנֵי הַכִּכַּר הִתְהַלְּכוּ תּוֹשָׁבִים מְעַטִּים וַהֲמוֹן אַנְשֵׁי צָבָא. אִישׁ אֶחָד גָּרַר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה צְרוֹר לָבָן וְאֶל הַצְּרוֹר הָיָה צָמוּד אֵיזֶה עֶצֶם שָׁחוֹר. הָאִישׁ בָּא וְעָמַד לְרַגְלֵי הַגַּרְדֹּם.

אוֹתוֹ רֶגַע נִתְרַחֵשׁ דְּבַר־מָה וּקְוָזִימוֹדוֹ לֹא רָאָה אֶת הַדָּבָר בָּרוּר. לֹא מִפְּנֵי שֶׁעֵינוֹ הַיְחִידָה חָדְלָה מֵרְאוֹת לְמֵרָחוֹק, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמָּקוֹם הֻקַּף חַיָּלִים וְהַלָּלוּ עָמְדוּ כְּחַיִץ בִּפְנֵי הַמַּחֲזֶה. וּמִלְּבַד זֹאת גַּם הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה אוֹתוֹ רֶגַע עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ וְשָׁפְכָה עַל הַכָּל סִילוֹן שֶׁל אוֹר אֲשֶׁר יָצַק לְהָבוֹת בְּכָל בְּלִיטוֹתֶיהָ שֶׁל פָּרִיס: בְּרָאשֵׁי מִגְדָּלִים, בַּאֲרֻבּוֹת עָשָׁן וְחֻדֵּי גַּגּוֹת.

בֵּין כֹּה וְהָאִישׁ הִתְקִין אֶת עַצְמוֹ לַעֲלוֹת עַל הַסֻּלָּם. עַכְשָׁו נִתְגַּלָּה בָּרוּר לְעֵין קְוָזִימוֹדוֹ, הוּא נָשָׂא אִשָּׁה עַל כְּתֵפָיו: נַעֲרָה צְעִירָה הַלְּבוּשָׁה צְחוֹרִים; לְצַוַּאר הַנַּעֲרָה הָיְתָה כְּרוּכָה עֲנִיבַת חֶבֶל. קְוָזִימוֹדוֹ הִכִּיר אֶת הַנַּעֲרָה. עַכְשָׁו יָדַע מִי הִיא.

הָאִישׁ עָלָה לְרֹאשׁ הַסֻּלָּם. מִשֶּׁהִגִּיעַ לְשָׁם הִתְחִיל מַתְקִין אֶת הָעֲנִיבָה. אוֹתוֹ רֶגַע עָלָה הַכֹּמֶר וְכָרַע עַל פְּנֵי הַמַּעֲקֶה, כְּדֵי שֶׁיֵּיטִיב לִרְאוֹת.

פִּתְאֹם הָדַף הָאִישׁ אֶת הַסֻּלָּם לְאָחוֹר עַל יְדֵי בְּעִיטַת רֶגֶל חֲזָקָה, וּקְוָזִימוֹדוֹ, הַמִּתְאַפֵּק זֶה רְגָעִים אֲחָדִים מִשְּׁאֹף רוּחַ, רָאָה וְהִנֵּה הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה מִתְנוֹדֶדֶת בִּקְצֶה הַחֶבֶל, בְּגֹבַה שְׁנֵי קָנִים מֵעַל הָאֲדָמָה, וְהָאִישׁ דּוֹרֵך בְּרַגְלָיו עַל כְּתֵפֶיהָ. הַחֶבֶל הִסְתּוֹבֵב כַּמָּה פְּעָמִים סְבִיב עַצְמוֹ, וּקְוָזִימוֹדוֹ רָאָה אֶת פִּרְכּוּסֵי הָעֲוִית הַנּוֹרָאִים שֶׁעָבְרוּ בְּגוּף הַצּוֹעֲנִית. וְגַם הַכֹּמֶר הִתְבּוֹנֵן, אַגַּב צַוַּאר נָטוּי וְעֵינַיִם בּוֹלְטוֹת, בִּקְבוּצָה נוֹרָאָה זוֹ הַכּוֹלֶלֶת אֶת הָאִישׁ וְאֶת הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה: מָשָׁל לְעַכָּבִישׁ וְלִזְבוּב.

אוֹתוֹ רֶגַע, כְּשֶׁנַּעֲשָׂה מַעֲשֵׂה הַזְּוָעָה, עָטוּ פָּנָיו הָאֲפוֹרִים שֶׁל הַכֹּהֵן צְחוֹק תָּפְתֶּה, צְחוֹק בְּרִיָּה שֶׁיָּצְאָה מִכְּלָל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי. קְוָזִימוֹדוֹ לֹא שָׁמַע בְּאָזְנָיו אֶת הַצְּחוֹק הַזֶּה, אֲבָל הוּא רָאָהוּ בְּעֵינוֹ. שׁוֹמֵר הַפַּעֲמוֹנִים צָעַד צְעַדִים אֲחָדִים מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּמֶר; וּפִתְאֹם הִשְׂתָּעֵר עָלָיו בְּחֵמָה שְׁפוּכָה וְהָדַף אוֹתוֹ בְּיָדָיו הַחֲזָקוֹת אֶל פִּי הַתְּהוֹם, זוֹ שֶׁדּוֹם קְלוֹד הָיָה גָּחוּן עַל פָּנֶיהָ.

“אָרוּר!” צָעַק הַכֹּמֶר וְהִתְחִיל מִתְגַּלְגֵּל לְמָטָּה.

מַרְזֵב הַגַּג, שֶׁהָיָה תָּלוּי וְיוֹרֵד מִמָּקוֹם זֶה וּלְמָטָּה, עָצַר אוֹתוֹ תּוֹךְ כְּדֵי נְפִילָה. הַכֹּמֶר כָּרַך אֶת יָדָיו הַנּוֹאָשׁוֹת מִסָּבִיב לַמַּרְזֵב, וְאוּלָם כְּשֶׁפָּעַר אֶת פִּיו לִצְעֹק צְעָקָה חֲדָשָׁה – רָאָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, בְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת הַמַּעֲקֶה, אֶת פַּרְצוּפוֹ הָאָיֹם וְהַנּוֹקֵם שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ. וְאָז נֶעְתְּקוּ מִפִּיו מִלִּים.

מִתַּחְתָּיו רָבְצָה תְּהוֹם. זֹאת הָיְתָה תְּהוֹם עֲמֻקָּה מָאתַיִם רֶגֶל וְיוֹתֵר, וְעַל קַרְקָעָהּ מַרְצֶפֶת אֲבָנִים, וּבִהְיוֹתוֹ שָׁרוּי בְּמַצָּב נוֹרָא זֶה לֹא הִשְׁמִיעַ הַכֹּמֶר אַף מִלָּה אַחַת וְלֹא הוֹצִיא מִפִּיו קוֹל תַּמְרוּרִים. הוּא רַק נִפְתַּל נַפְתּוּלִים אֲיֻמִּים מִסָּבִיב לַמַּרְזֵב כְּדֵי לְטַפֵּס וְלַחֲזֹר לְמָעְלָה. אֲבָל יָדָיו לֹא מָצְאוּ אֲחִיזָה עַל פְּנֵי הָאֶבֶן, רַגְלָיו הֶחֱלִיקוּ עַל פְּנֵי הַקִּיר הַמַּשְׁחִיר וְאַף הֵן לֹא מָצְאוּ מְקוֹם אֲחִיזָה. מִי שֶׁעָלָה לְמִגְדְּלֵי נוֹטְר־דַּם יוֹדֵעַ, כִּי מִתַּחַת לַמַּעֲקֶה, בְּקֵרוּב מָקוֹם מַמָּשׁ, מוֹצִיאָה הַחוֹמָה בְּלִיטַת אֲבָנִים, וְהִנֵּה לְיַד זָוִית מְכֻנֶּסֶת זוֹ פָּג כֹּחוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר. עַכְשָׁו נִצְטָרֵךְ לְטַפֵּס לֹא עַל קִיר זָקוּף, כִּי אִם עַל חוֹמָה שֶׁנִּרְתְּעָה מִתַּחַת לְרַגְלָיו.

אִלּוּ רָצָה קְוָזִימוֹדוֹ לְחַלְּצֵהוּ מִן הַתְּהוֹם, כִּי אָז לֹא הָיָה צָרִיךְ אֶלָּא לְהוֹשִׁיט לוֹ יָד לְעֶזְרָה; וְאוּלָם הוּא לֹא הִבִּיט אֲפִילוּ אֶל הַכֹּמֶר. הוּא הִבִּיט אֶל כִּכַּר גְּרֶב, אֶל הַגַּרְדֹּם, הִבִּיט אֶל הַצּוֹעֲנִית. הַחֵרֵשׁ נִשְׁעַן אֶל הַמַּעֲקֶה, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ שֶׁשָּׁם עָמַד הַכֹּמֶר לִפְנֵי רֶגַע קַל, וְכָאן עָמַד לְלֹא תְּנוּעָה וּלְלֹא הֶגֶה, דֻּגְמַת אִישׁ שֶׁנִּפְגָּע מִן הַבָּרָק, עֵינוֹ לֹא סָרָה מֵאוֹתוֹ עֶצֶם אֶחָד וִיחִידִי שֶׁהָיָה עָלוּל לִהְיוֹת בְּרֶגַע זֶה יְקָר־חַיָּיו, וְזֶרֶם דְּמָעוֹת גָּדוֹל נִשְׁפַּךְ חֶרֶשׁ מִתּוֹךְ הָעַיִן אֲשֶׁר לֹא שָׁפְכָה עַד הֵנָּה כִּי אִם דִּמְעָה אֶחָת.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַכֹּמֶר נֶאֱנָק מִן הַמֵּצַר הָאָיֹם. פַּדַּחְתּוֹ הַקֵּרְחָה יָרְדָה זֵעָה, צִפָּרְנָיו נִפְצְעוּ בָּאֶבֶן וְנָטְפוּ דָם וּבִרְכָּיו רֻפְּטוּ אֶל הַחוֹמָה. גְּלִימַת כְּהֻנָּתוֹ, זוֹ שֶׁנִּכְרְכָה מִסָּבִיב לַמַּרְזֵב וּמָנְעָה אֶת בְּעָלֶיהָ מִנִּפֹל אֶל הַתְּהוֹם, הִשְׁמִיעָה בְּאָזְנָיו אִוְשַׁת קְרִיעָה חֲדָשָׁה עִם כָּל זַעֲזוּעַ וְזַעֲזוּעַ שֶׁל גּוּפוֹ. וּלְמַרְבֶּה אֲסוֹנוֹ הָיָה חֶלְקוֹ הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַמַּרְזֵב צִנּוֹר שֶׁל בְּדִיל, וְזֶה הָלַךְ וְנִכְפַף מִכֹּבֶד גּוּפוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר. הוּא הִרְגִּישׁ כִּי צִנּוֹר הַבְּדִיל הוֹלֵךְ וּמִתְמוֹטֵט לְאַט לְאָט. הָאֻמְלָל יָדַע בְּלִבּוֹ, כִּי לְאַחַר שֶׁיָּדָיו תִּיעַפְנָה מִן הֶעָמָל הַקָּשֶׁה, תִּקָּרַע גְּלִימָתוֹ לִשְׁנַיִם וְצִנּוֹר הַבְּדִיל יִתְכּוֹפֵף – יָבוֹא בְּהֶכְרַח רֶגַע נְפִילָתוֹ; וּלְמַחֲשָׁבָה זוֹ נִתְחַלְחֲלוּ כָּל קְרָבָיו מִזְּוָעָה. לִרְגָעִים נִצְמַד מֶבָּטוֹ הַמְבֻלְבָּל אֶל זִיז קִיר צַר, מִין רְחָבָה, כִּבְיָכֹל, שֶׁנִּמְצְאָה כְּעֶשֶׂר רַגְלַיִם לְמַטָּה מִבְּלִיטוֹתֵיהֶם שֶׁל גִּלּוּפֵי הָאֶבֶן, וְהוּא שָׁלַח מִלֵּב מֵצֵר תְּפִלָּה חַמָּה לֵאלֹהִים, כִּי יְזַכֵּהוּ לִחְיוֹת עַד אַחֲרִית יָמָיו עַל פְּנֵי רְחָבָה זוֹ, וְלוּ גַם תָּבוֹא אַחֲרִית זוֹ לְאַחַר מֵאָה שָׁנָה. פַּעַם אַחַת הִבִּיט אֶל הַכִּכָּר אֲשֶׁר לְמַטָּה, אֶל הַתְּהוֹם; אָז הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ, עָצַם אֶת עֵינָיו וְהִרְגִּישׁ כִּי סָמְרוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ.

בִּשְׁתִיקָתָם שֶׁל שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיָה צָפוּן דָּבָר נוֹרָא וְאָיֹם. קְוָזִימוֹדוֹ בָּכָה וְהִבִּיט אֶל כִּכַּר גְּרֶב, וְאוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱבָק הַכֹּמֶר, בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים מִקְּוָזִימוֹדוֹ, עִם מָוֶת מַר וְנוֹרָא.

וּכְשֶׁרָאָה הַכֹּמֶר כִּי כָּל מַאֲמַצָּיו לֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא לִידֵי זֶה שֶׁמִּשְּׁעָנוֹ הָאֶחָד וְהַיְּחִּידִי נִהְיָה יוֹתֵר רָעוּעַ – גָּמַר אֹמֶר בְּלִבּוֹ לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ מִכָּל תְּנוּעָה. וְהִנֵּה הוּא נִשְׁאַר תָּלוּי בָּאֲוִיר וְהָיָה לוֹפֵת בְּיָדָיו אֶת מַרְזֵב הַגַּג, הִתְאַפֵּק מִנְּשֹׁם, לֹא נָע וְלֹא זָע וְלֹא הֵבִיא אֶת גּוּפוֹ לִידֵי שׁוּם תְּנוּעָה חוּץ מֵאוֹתָהּ תְּנוּעָה מֵיכָנִית שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בַּחֲלוֹמוֹ כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ נוֹפֵל. עֵינָיו הַקּוֹפְאוֹת נִקְרְעוּ לָרְוָחָה מֵאֵימָה וְיִסּוּרִים. וְאוּלָם מְקוֹם תְּלִיָּתוֹ הָלַךְ וּפָחַת לְאַט לְאָט. יָדָיו הֶחֱלִיקוּ מֵעַל הַצִּנּוֹר וּלְמָטָּה; זְרוֹעוֹתָיו הָלְכוּ הָלֹךְ וְחָלֹשׁ וְכֹבֶד גּוּפוֹ הָלַךְ וְגָדַל. שְׁלוּחָה עֲקֻמָּה זוֹ שֶׁל צִנּוֹר הַבְּדִיל, שֶׁעָלֶיהָ הָיָה תָּלוּי, כָּפְפָה אֶת עַצְמָהּ כָּל רֶגַע וָרֶגַע כְּלַפֵּי הַתְּהוֹם כְּדֵי מַעֲלָה אֶחָת. מִתַּחַת לְרַגְלָיו רָאָה – מַה נוֹרָא הָיָה הַמַּחֲזֶה! – אֶת גַּגּוֹ שֶׁל סֶן־יַ’ן דֶּה־רוֹן וְהוּא קָטֹן כַּעֲלֵה קְלָפִים הַמְקֻפָּל לִשְׁנַיִם. הוּא הִתְבּוֹנֵן בַּהֲמוֹן הַפְּסִילִים אֲשֶׁר לַמִּגְדַּל, אֵלֶּה יְצוּרֵי הָאֶבֶן הַדּוֹמְמִים שֶׁהָיוּ תְּלוּיִם כָּמוֹהוּ עַל פִּי תְּהוֹם, אֲבָל לֹא פָּחֲדוּ פַּחַד לְנַפְשָׁם וְלֹא נִתְעוֹרְרוּ לְחֻמְלָה עָלָיו. הַכָּל מִסָּבִיב לוֹ הָיָה מַעֲשֵׂה אֶבֶן: כְּנֶגֶד עֵינָיו בְּנֵי שַׁחַץ פְּעוּרֵי־לוֹעַ; לְמַטָּה, עַל קַרְקַע הַתְּהוֹם מַרְצַפְתּוֹ שֶׁל הָרְחוֹב; וּמִמַּעַל, מֵעַל לְרֹאשׁוֹ, קְוָזִימוֹדוֹ הַבּוֹכֶה.

עַל פְּנֵי חֲצַר הָעֲזָרָה עָמְדוּ כְּנֻפְיוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל סַקְרָנִים וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶן מִתּוֹךְ שִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ עַל דְּבַר אוֹתוֹ אֱוִיל שֶׁהָלַךְ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּאֹפֶן כֹּה מוּזָר. קוֹלָם הָעַז וְהַצּוֹרֵם הִגִּיעַ לְאָזְנֵי הַכֹּמֶר, וְהוּא שָׁמַע בֶּאֱמֹר הָאֶחָד אֶל הָאֶחָד:

“סוֹפוֹ שֶׁל זֶה פֵּרוּק עֲצָמוֹת!”

וּקְוָזִימוֹדוֹ הוֹסִיף לִבְכּוֹת.

הַכֹּמֶר, אֲחוּז חֵמָה וּזְוָעָה, הֵבִין לְבַסּוֹף, כִּי אָפְסָה לוֹ כָּל תִּקְוָה. אַף עַל פִּי כֵן אָסַף אֶת שְׁאֵרִית כֹּחוֹ לְשֵׁם מַאֲמָץ אַחֲרוֹן. הוּא דָּרַך אֶת גּוּפוֹ עַל פְּנֵי הַצִּנּוֹר, הִרְתִּיעַ אֶת בִּרְכָּיו מֵאֵצֶל הַקִּיר, כִּנֵּס אֶת קְצוֹת יָדָיו לְתוֹךְ חָרִיץ שֶׁבַּחוֹמָה וְהָיָה עָלוּל אוּלַי לְהַצְעִיד אֶת רַגְלוֹ הָאַחַת כְּלַפֵּי מַעְלָה; וְאוּלָם מִכֹּחַ תְּנוּעָה זוֹ נִתְמוֹטְטָה פִּתְאֹם שְׁלוּחַת הַצִּנּוֹר שֶׁשִּׁמְשָׁה לוֹ מְקוֹם סָעַד. תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע זֶה נִקְרְעָה הַגְּלִימָה לִשְׁנַיִם. רָאָה הָאֻמְלָל כִּי הַכֹּל הִתְמוֹטֵט תַּחְתָּיו וְלֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ לְמִשְׁעָן אֶלָּא יָדָיו אֲחוּזוֹת הַשָּׁבָץ הַהוֹלְכוֹת הָלֹךְ וְרָפֹה – וְסָגַר אֶת עֵינָיו וְהִרְפָּה מִן הַמַּרְזֵב. הוּא צָנַח לְמַעֲמַקִּים.

קְוָזִימוֹדוֹ רָאָה בִּנְפֹל הַכֹּמֶר אֶל הַתְּהוֹם.

הַמִּתְגַּלְגֵּל מִגֹּבַה כָּזֶה אֵינוֹ נוֹפֵל, עַל פִּי רֹב, בְּקוֹמָה זְקוּפָה. הַכֹּמֶר הַנּוֹפֵל לְמַעֲמַקִּים יָרַד מִתְּחִלָּה לָאָרֶץ כְּשֶׁרֹאשׁוֹ לְמַטָּה וּשְׁתֵּי יָדָיו שְׁלוּחוֹת בַּאֲוִיר; אַחֲרֵי כֵן הִסְתּוֹבֵב גּוּפוֹ כַּמָּה פְּעָמִים סְבִיב עַצְמוֹ; תְּנוּדַת הָאֲוִיר גָּרְמָה לוֹ שֶׁיִּתָּקֵל בְּגַגּוֹ שֶׁל בַּיִת, וְשָׁם נֶחְבַּט הָאֻמְלָל לָרִאשׁוֹנָה. וְאוּלָם הוּא לֹא נֶהֱרַג עֲדַיִן מִתּוֹךְ חֲבָטָה זוֹ. קְוָזִימוֹדוֹ רָאָה בְּנַסּוֹת הַכֹּמֶר לֶאֱחֹז בְּכַּרְכֹּב הַגָּג; אֲבָל פְּנֵי הַגַּג הָיוּ זְקוּפִים בְּיוֹתֵר וְהַנּוֹפֵל הָיָה חֲסַר כֹּחַ. הוּא נִתְגַּלְגֵּל בִּמְהִירוּת מֵעַל שֶׁטַח הַגַּג, דֻּגְמַת לְבֵנָה הַנֶּעֱקֶרֶת מִמְּקוֹמָהּ, וְנֶחְבַּט לְבַסּוֹף בְּמַרְצֶפֶת הָרְחוֹב. מִשֶּׁהִגִּיעַ לְכָאן לֹא הוֹסִיף עוֹד לְהָנִיעַ אֵבֶר.

וּקְוָזִימוֹדוֹ חָזַר וְשָׁלַח אֶת עֵינוֹ לְהַבִּיט אֶל הַצּוֹעֲנִית; הוּא רָאָה בְּפַרְכֵּס גּוּפָהּ, מִתַּחַת לַגְּלִימָה הַצְּחוֹרָה, פִּרְכּוּסֵי גְסִיסָה אַחֲרוֹנִים; מִשָּׁם הֶעֱבִיר שׁוּב אֶת עֵינוֹ כְּלַפֵּי הַכֹּמֶר שֶׁהָיָה מוּטָל עַל הָאָרֶץ לְרַגְלֵי הַמִּגְדָּל וְגוּפוֹ מְרֻסָּק וּמָשְׁחָת מַרְאֶה, וְאָז פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר מִתּוֹךְ יְבָבָה הַבּוֹקַעַת מֵעִמְקֵי נַפְשׁוֹ:

“אֲהָהּ! אֶת אֵלֶּה אַהֲבָתִי בַּחַיִּים!”

ג. כְּלוּלוֹתָיו שֶׁל פֶבּוּס    🔗

בְּעַרְבּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, כְּשֶׁבָּאוּ פְּקִידֵי בֵּית־הַדִּין שֶׁל הַכְּהֻנָּה לְסַלֵּק מֵחֲצַר הָעֲזָרָה אֶת גּוּפוֹ הַמְרֻסָּק שֶׁל הַכֹּמֶר, נֶעְלַם קְוָזִימוֹדוֹ מֵהֵיכַל נוֹטְר־דַּם וְלֹא נוֹדְעוּ עִקְּבוֹתָיו.

עַל דְּבַר הַמְּאֹרָע הַזֶּה סָבְבוּ בְּפָרִיס שְׁמוּעוֹת מִשְּׁמוּעוֹת שׁוֹנוֹת. אִישׁ לֹא פִּקְפֵּק בַּדָּבָר כִּי הִנֵּה זֶה הִגִּיעַ הַיּוֹם וּקְוָזִימוֹדוֹ – הוּא הַשָּׂטָן – נִפְרַע מִקְּלוֹד פְרוֹלוֹ הַמְכַשֵּׁף. כֻּלָּם הָיוּ סְבוּרִים שֶׁקְּוָזִימוֹדוֹ נִפֵּץ אֶת הַגּוּף וְנָטַל אֶת הַנֶּפֶשׁ, דֻּגְמַת הַקּוֹף הַמְּפַצֵּחַ אֶת הַקְּלִפָּה בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל אֶת הָאֱגוֹז. וּלְפִיכָךְ נִמְנְעוּ מִקְּבֹר אֶת הַכֹּמֶר בְּבֵית הָעַלְמִין.

לוּאִי הָאַחַד־עָשָׂר מֵת כַּעֲבֹר שָׁנָה, בְּחֹדֶשׁ אוֹגוּסְט שְׁנַת 1483. וְהִנֵּה מַה שֶׁהָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל פֶּטֶר גְּרֶנְגּוּאַר – בְּיָדוֹ עָלָה לְהַצִּיל אֶת הָעֵז וְהוּא עַצְמוֹ שָׁב לְחַבֵּר חֶזְיוֹנוֹת תּוּגָה וְהִצְלִיחַ בַּמְּלָאכָה. דּוֹמֶה כִּי לְאַחַר שֶׁנִּתְנַסָּה בְּאִצְטַגְנִינוּת וּבְפִילוֹסוֹפְיָה וּבְחָכְמַת הַבְּנִיָּה וּבְכָל מִינֵי שְׁטֻיּוֹת – שָׁב וְנַעֲשָׂה פַּיְטָן הַמְּחַבֵּר חֶזְיוֹנוֹת תּוּגָה, וְזֶה הֲרֵי בַּוַּדַּאי מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים מֵאֵין כָּמוֹהוּ. הוּא פָּסַק עַל עַצְמוֹ אֶת הַפָּסוּק: “נוּגָה הָיְתָה אַחֲרִיתוֹ”. וְהִנֵּה בִּתְעוּדוֹת הַמֶּשֶׁק שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ נִמְצְאוּ דְבָרִים הַמְּעִידִים עַל נִצְחוֹנוֹתָיו שֶׁל גְּרֶנְגּוּאַר, בְּתוֹרַת פַּיְטָן, לְמִן שְׁנַת 1483 וְאֵילָךְ: “יַ’ן מַרְשַׁן וּפֶטֶר גְּרֶנְגּוּאַר, הָאֶחָד אֻמָּן וְהַשֵּׁנִי פַּיְטָן, הִתְקִינוּ וְחִבְּרוּ אֶת שִׁיר הַחִזָּיוֹן שֶׁעָלָה עַל הַבָּמָה בְּשַׁטְלֶה שֶׁבְּפָּרִיס לִכְבוֹד רוּם מַעֲלָתוֹ צִיר הַכְּהֻנָּה, תִּכְּנוּ אֶת הַחִזָּיוֹן לְפִי הַמְּשַׂחֲקִים, וְאֶת הַמְשַׂחֲקִים הִלְבִּישׁוּ וְהִצִּיגוּ אוֹתָם לִפְנֵי הָרוֹאִים לְפִי הַכָּתוּב בַּחִזָּיוֹן; וְאַף הֵם שֶׁהִתְקִינוּ אֶת הַבָּמָה לְפִי כָּל הַדָּרוּשׁ – לְאֵלֵּה יִנָּתְנוּ דְּמֵי כָּל הַמְּלָאכָה: מֵאָה לִטְרָה כָּסֶף,”

וְגַם פֶבּוּס לְבֵית שָׁטוּפֶּר “נוּגָה הָיְתָה אַחֲרִיתוֹ” – הוּא נָשָׂא אִשָּׁה.

ד. כְּלוּלוֹתָיו שֶׁל קְוָזִימוֹדוֹ    🔗

לְעֵיל סִפַּרְנוּ, כִּי בַּיּוֹם שֶׁמֵּתוּ הַצּוֹעֲנִית וְהַכֹּמֶר יָצָא קְוָזִימוֹדוֹ אֶת נוֹטְר־דַּם וְעִקְבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ. וְאָמְנָם מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ לֹא הוֹסִיף אִישׁ רְאוֹת אֶת פָּנָיו וְאִישׁ לֹא שָׁמַע עַל אֹדוֹתָיו דָּבָר.

בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחַר יוֹם הַתְּלִיָּה בָּאוּ עוֹזְרֵי הַתַּלְיָן וְהוֹרִידוּ אֶת גּוּפַת הַצּוֹעֲנִית מֵעַל הַגַּרְדֹּם וְהֵבִיאוּ אוֹתָהּ, כַּמִּנְהָג, אֶל בּוֹר הַקֶּבֶר אֲשֶׁר בְּמוֹנְפוֹקוֹן.

מוֹנְפוֹקוֹן, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר סוֹבַל, הָיָה “בֵּית הַגַּרְדֹּם הָעַתִּיק וְהַנֶּהְדָּר בְּיוֹתֵר בֵּין כָּל מְקוֹמוֹת הַהֶרֶג שֶׁל הַמַּמְלָכָה.” בִּנְיָן מְשֻׁנֵּה צוּרָה עָמַד עַל רֹאשׁ רָמָה לֹא תְּלוּלָה בְּיוֹתֵר, בֵּין הַפַּרְוָר לַה־טֶמְפְּל וְהַפַּרְוַר סֵן־מַרְטֶן, בְּמֶרְחָק מֵאָה וְשִׁשִּׁים קָנֶה, בְּעֵרֶךְ, מֵחוֹמוֹת פָּרִיס, וּבְמֶרְחַק יְרִיּוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל קְנֵה־רוֹבֶה מִלַּה־קוּרְטִיל. מֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשְׁקִיף עַל פְּנֵי מֶרְחָב שֶׁל כַּמָּה מִילִים, וְהַבַּיִת הָיָה דוֹמֶה לְבֵית מִקְדָּשׁ שֶׁל כֹּהֲנֵי הַקֶּלְטִים. וְאָמְנָם כָּאן הָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת אָדָם.

יְתָאֵר לוֹ הַקּוֹרֵא בְּדִמְיוֹנוֹ בִּנְיַן הָעוֹמֵד עַל פְּנֵי גִּבְעַת סִיד, וְהַבִּנְיַן הוּא כְּעֵין רִבּוּעַ רְחָב יָדַיִם, גָּבְהוֹ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה רֶגֶל, רָחְבּוֹ שְׁלֹשִׁים רֶגֶל וְאָרְכּוֹ אַרְבָּעִים רֶגֶל; דֶּלֶת אַחַת לוֹ לַבִּנְיַן וְסוֹלְלָה מִסָּבִיב וְרַחֲבַת חוּץ; עַל פְּנֵי רְחָבָה זוֹ מֻצָּבִים שִׁשָּׂה־עָשָׂר עַמּוּדִים אַדִּירִים זְקוּפִים, עֲשׂוּיִם אֶבֶן שְׁלֵמָה וּגְבֹהִים שְׁלֹשִׁים אַמָּה; הָעַמּוּדִים מַקִּיפִים מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת כִּשְׂדֵרָה אֶת הַבְּנְיָן הַתּוֹמֵךְ אוֹתָם, רָאשֵׁיהֶם מְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה עַל יְדֵי קוֹרוֹת, וּמֵעַל הַקּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, מֵרֶוַח לְרֶוַח, תְּלוּיוֹת וְיוֹרְדוֹת שַׁלְשְׁלוֹת בַּרְזֶל; בִּקְצֵה כָּל שַׁלְשֶׁלֶת תְּלוּיָה וְיוֹרֶדֶת שֶׁלֶד אָדָם. בְּקִרְבַת מָקוֹם, עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר, עוֹמְדִים צְלָב אֶבֶן אֶחָד וּשְׁנֵי עַמּוּדֵי תְּלִיָּה מִמַּדְרֵגָה שְׁנִיָּה, מֵעֵין סְפִיחִים שֶׁעָלוּ עַל יַד הַשְּׂדֵרָה הַגְּדוֹלָה; מֵעַל כָּל אֵלֶּה, בַּחֲלַל הָאֲוִיר, טִיסָה בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת שֶׁל עוֹרְבִים – וְלָזֶה יִקָּרֵא מוֹנְפוֹקוֹן.

בַּיִת הַגַּרְדֹּם הַנּוֹרָא הַזֶּה, שֶׁנִּבְנָה בִּשְׁנַת 1328, נִמְצָא בְּסוֹף הַמֵּאָה הַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה בְּמַצָּב שֶׁל חֻרְבָּן; הַקּוֹרוֹת הִרְקִיבוּ, הַשַׁלְשְׁלָאוֹת הֶחֱלִידוּ, הָעַמּוּדִים הֶעֱלוּ עֲבשֶׁת; נִדְבְּכֵי הַפִּנָּה, שֶׁנַּעֲשׂוּ אָבְנֵי גָזִית, נֶעֶקְרוּ מִמְּקוֹמָם, וְכָל הַרְחָבָה, שֶׁלֹּא דָרְכָה עָלֶיהָ עוֹד רֶגֶל אָדָם, הֶעֶלְתָה עֲשָׂבִים. נוֹרָא מֵאֵין כָּמוֹהוּ הָיָה מַרְאֵה הַמָּקוֹם הַזֶּה מֵרָחוֹק, נוֹרָא בְּיוֹתֵר בַּלֵּילוֹת – כְּשֶׁאוֹר הַיָּרֵחַ הַחִוֵּר נָפַל עַל פְּנֵי גֻּלְגְּלוֹת הַמֵּתִים, אוֹ כְּשֶׁרוּחַ הַלַּיְלָה הִכָּה אֶת הַשְּׁלָדִים ואֶת הַשַׁלְשְׁלָאוֹת אֵלֶּה מוּל אֵלֶּה וְכֻלָּם יַחַד הִתְנוֹדָדוּ בַּחֲשֵׁכָה. בְּשֶׁל אוֹתוֹ גַרְדֹּם הָיְתָה כָּל הַסְּבִיבָה מְקוֹם אֵימִים.

בֵּית הַחוֹמָה, הַבִּנְיַן הַתִּיכוֹן לְבֵית הַגַּרְדֹּם, הָיָה רֵיק מִבִּפְנִים. לָקְחוּ וְקָבְעוּ שָׁם מְקוֹם קְבוּרָה, גָּדְרוּ עָלָיו בְּשִׂבְכַת בַּרְזֶל וְהָיוּ מְטִילִים לְתוֹכוֹ לֹא רַק אֶת עַצְמוֹת הַמּוּקָעִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵעַל שַׁלְשְׁלוֹת מוֹנְפוֹקוֹן, כִּי אִם גַּם אֶת גּוּפוֹת הָאֻמְלָלִים שֶׁקִּבְּלוּ מִיתָה בְּיֶתֶר בָּתֵּי הַתְּלִיָּה שֶׁל פָּרִיס. לְבֵית רְפָאִים זֶה, מְקוֹם שָׁם הִרְקִיבוּ יַחַד הָמוֹן רִמַּת אָדָם וַהֲמוֹן עֲלִילוֹת פֶּשַׁע, נֶאֶסְפוּ גַם אֲנָשִׁים רַבִּים לְאֵין סְפֹר הַחַפִּים מִכָּל עָוֹן – לְמִן אֶנְגֶּרַן מִמָּרִנְאִי, זֶה הַקָּרְבָּן הָרִאשׁוֹן לַמּוֹנְפוֹקוֹן שֶׁהָיָה אִישׁ צַדִּיק, וְעַד הָאַדְמִירַל מִקּוֹלִנְאִי, זֶה שֶׁסִּיֵּם אֶת פָּרָשַׁת קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁל בֵּית גַּרְדּוֹם זֶה וְהָיָה גַם הוּא אִישׁ צַדִּיק.

וּבְנוֹגֵעַ לִקְוָזִימוֹדוֹ, אֲשֶׁר דְּבַר הֵעָלְמוֹ הָיָה כְּחִידָה, הִנֵּה עָלָה בְּיָדֵנוּ לְגַלּוֹת אֶת הַפְּרָטִים הָאֵלֶּה.

כִּשְׁנָתַיִם אוֹ כְּשָׁנָה וּמֶחֱצָה לְאַחַר מְאֹרָעוֹת הַסִּיּוּם שֶׁל סִפּוּרֵנוּ, כְּשֶׁבָּאוּ לְבֵית הַקְּבָרוֹת בְּמוֹנְפוֹקוֹן כְּדֵי לְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת גּוּפוֹ שֶׁל אוֹלִיבְיֶה לֶה־דֶן, זֶה שֶׁהוּקַע לִפְנֵי יוֹמַיִם וְשַׁרְל הַשְּׁמִינִי חֲנָנוֹ וְצִוָּה לְקָבְרוֹ בֵּין הַקְּבָרִים הַנִּכְבָּדִים אֲשֶׁר בְּסַן־לוֹרֶן – מָצְאוּ מִתַּחַת לַהֲמוֹן הָעֲצָמוֹת הַנִּתְעָבוֹת שְׁתֵּי שִׁלְדֵי מֵתִים שֶׁהָאַחַת מֵהֵן חִבְּקָה אֶת הַשְּׁנִיָּה בְּאֹפֶן מוּזָר. עַל הָאַחַת, שֶׁהָיְתָה שֶׁלֶד שֶׁל אִשָּׁה, שָׂרְדוּ שְׁיָרֵי שִׂמְלָה בַּת אָרִיג לָבָן, עַל צַוָּארָהּ נִמְצְאָה שַׁרְשֶׁרֶת עֲשׂוּיָה פְּנִינֵי אַדְרֶצָרַךְ וּמֵעַל הַשַּׁרְשֶׁרֶת נִשְׁתַּרְבֵּב תִּיק קָטֹן שֶׁל מֶשִׁי מְשֻׁבָּץ אַבְנֵי זְכוּכִית; הַתִּיק הָיָה פָּתוּחַ וָרֵיק. הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּוַדַּאי קַלֵּי עֵרֶךְ בְּיוֹתֵר, וְהַתַּלְיָן לֹא נִתְאֲוָּה לָהֶם. הָאַחֶרֶת שֶׁחִבְּקָה אֶת עַצְמוֹת הָאִשָּׁה, הָיָה שֶׁלֶד שֶׁל גֶּבֶר. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ כִּי עַמּוּד הַשֶּׁדְרָה שֶׁל זוֹ הָיָה מְעֻקָּם, הָרֹאשׁ מְכֻנָּס לְבֵין הַכְּתֵפָיִם וְרֶגֶל אַחַת קְצָרָה מִן הַשְּׁנִיָּה. אוּלָם עַמּוּד הַשֶּׁדְרָה לֹא הָיָה פָּגוּם בִּמְקוֹם הַמַּפְרֶקֶת; מִכָּאן רָאוּ, כִּי הַלָּז לֹא הָיָה תָּלוּי. בָּרוּר הָיָה כִּי בְּעָלֶיהָ שֶׁל הַשֶּׁלֶד בָּא אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה כְּאִישׁ חַי וְהִגִּיעַ כָּאן לִידֵי מִיתָה. וּבְעֵת שֶׁנִּסּוּ לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים – נִתְפּוֹרְרָה הַשֶּׁלֶד שֶׁל הַגֶּבֶר וַתְּהִי לְאָבָק.