הבוקר הבחנתי בנימת־שיבה חדשה, שהחלה נוצצת בשערי. נטלתי שלוש אצבעות והחלקתי את צדעי, דרך חיבה: “בחור מסכן! לאט־לאט…” כיוון שהגעתי לשפוליה של רקה, עלה פתאום קול זמזום באזני. חקרתי ומצאתי כי מתחת לצפורן, בתוך תוכה של חמאת־הזוהמה, מסובים להם על אצבעי שני נגיפי־צינה.
“ימי־החלמה!” אמר הקטן שבהם, חידק מאוס, מן הנמושות שבפצילים. “הי, לואיס?”
לואיס שפימת־סנטרו רעדה כמין פודינג, פרץ בצחוק:
“מדוע לא? כל זמן שלא יעניקו כאן לרופאים משכורת שמנה יותר, יכולים אנו לחיות חיים שקטים!”
“אדרבא”, נתעטש בעל־דבבו, “ליזה היפה, הנמצאת עתה בליחת צמר־גפן שמתחת למיקרוסקופ, קמה הבקר בעשר! על שום מה, סבור אתה? על שום שהבקטריולוגים אחרו היום לעבודה איחור דמונסטראטיבי!”
“כך היא דרך־העולם, ידידי! אלמלא ערכו להם אדונים אלה שביתונת קלה מפעם לפעם, היו מכלים אותנו מן העולם!”
לואיס הרכיב רגל על רגל והמשיך:
“רואה אתה ברנש מגושם זה, המיסב לו שם, למעלה, על קפה הפוך? צר לי עליו, שהרי הוא, סוף־כל־סוף, העולם בו אנו חיים! שווה נא בנפשך: רופאי קופת־חולים הצהירו עתה, שמכאן ולהבא ידרשו שלוש וחצי ל”י תמורת כל ביקור־בית שיערך עד שעה שמונה, חמש ל“י תמורת ביקור שיערך עד עשר, ושבע – לאחר מכן!”
“מה בכך?”
חישבתי ומצאתי כי בדרך זו לא יוכל להרשות לעצמו ליפול עתה למשכב אלא בשעות־הצהרים בלבד. בחגים יוכל לחכות, אולי, עד לאחר שקיעת־החמה, אך רק פעם אחת, בשביעי־של־פסח, יוכל לחוש עצמו ברע לאחר־חצות…"
היתה לי בידי סיגריה בוערת. נטלתיה וחרכתי בה את אצבעי, עד שהשחירה. לא משום שיש לי בלבי טינה כנגד חיידקַי – אינם טובים ואינם גרועים מן האחרים ־אלא משום שהרעלת־ניקוטין באה עלי, בדרך־כלל, בשעת־הינשופים! מוטב שאגמל, איפוא, מן העישון בעוד מועד!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.